גליון 1599 מתאריך 24 באפריל 1968

אסירי הסיפוח של ״ארץ־ישראל השלימה״
מתיימרים לא אחת לדבר בהופעותיהם
הפומביות בשמם של אלה שכלל לא.
הסמיכו אותם לכך. מובן מאליו, בעיניהב,
שהם מייצגים את .״תושבי ישובי־הספר״ או
את ״חלליצה״ל, ששפכו את דמם על משמר
גבולות ארץ־ישראל השלמה.״ ברור להם
!מעל לבל ספק, שתושבי ישראל נחלקים
לשניים: מחייבי הסיפוח — הלוחמים בקו
הראשון? והמתנגדים לו — אי־שם בעורף.
מה תושבים הלוחמים עצמם, אלה השוכבים
לילה־לילה במארבים על הגבול? במה
מאמינים, באמת, אנשי מישמר־הגבול המפטהצנרלים
לאורך הגבולות החדשים, או
חנים היוצאים לפשיטות־התגמול?
זאת אין איש יודע. לחיילים אסור
להביע בפומבי דיעה בעניינים פוליטיים.
החיילים ממלאים פקודות, ואיש אינו יודע
מד, הם חושבים או מרגישים, עד נופלם.
אבל, קורה ונחשף לפתע עולם אישי
פנימי של נער ישראלי, שמלאו לו רק 19
שנים, והוא שונה מכל אימאג׳ קיים על
דמותו של הנער הישראלי המצוי.

בעיות כמו ״למה אנחנו נלחמים כל־כך טובל
משום שאנחנו חיילים טובים, בעלי משמעת,
או מפני שאנחנו שונאים את הערבים?״
בסיכומם של ויכוחים כאלה היה יהושע
מצליח להביא את חבריו להסכמה שביסודו
של דבר אין נלחמים כדי להרוג ערבים.
שבוע לפני פעולת כראמה היה יהושע
בחופשה בבית הוריו, שם היה לו ויכוח
חריף עם אביו, עובד ותיק בדואר. האב,
חסיד סיפוח־שטחים, השמיע את הדיעה

אותם• הם היו ממש ילדים. נתתי פקודה
לחיילי לתת להם את כל המים שהיו לנו.״
בשעת־הלחימה בתעלות של רפיח, הסתעי
יהושע בראש חייליו, כשלפתע ראה חייל
מצרי, המכוון כלפיו מרגמה. הוא חיסל אותו
בצרור תת־מיקלע, אבל התמונה לא נשכחה
מזיכרונו. .הוא רצה להרוג אותי,״ היה
מהרהר בקול בפני חבריו,״ הוא כיוון אלי
תותח כזה.״
אבל גם ההתלבטות והזיכרונות לא שעו

אלה שהכירו את יהושע (״שיקלה״)
שוברט, ראו בו אב־טיפוס של פייטר
צברי. הוא היה גבה־קומה וחסון, מוצק
וקשוח. היה בו שוויץ מסויים, אבל לא זה
המתבטא בהתרברבות, אלא דזזקא בשתיקה.
כשהגיע תורו של הצעיר מגבעתיים, שלא
היד, מעולם חבר בתנועת־נוער כלשהי,
להתגייס — היד, זה מובן מאליו שהוא
התנדב לצנחנים .״שיקלה, למה לך כל זה?״
אמרה אז אמא חנה שוברט, בקטריולוגית
בקופת־חולים .״אני גבוה, בריא וחזק,״
אמר יהושע ,״אני בוגר תיכון וצריך
לשרת בצבא — אז למה לא לתת הכל
בתקופת־השירות?״
הוא הגיע לצנחנים דרך גרעין נח״ל של
החברח להגנת הטבע, המלכדת גרעינים
של צעירים שאינם חניכי תנועת־נוער. הוא
היה חייל מצטיין, ששום אימון מפרך לא
היה קשה מדי בשבילו. במסע־חופים שנערך שיקלה בטירונות, נשבר אחד מחבריו.
סחב אותו על גבו לאורך 15ק״מ. הצניחות
היו עבורו חוויה. וכשפרצה מלחמת־ששת־הימים*
כבר היה מפקד־כיתה.
הבזוקאי של הכיתה שלו, שיהושע שימש
׳לו מספר ,2הצליח לפגוע ולחסל טאנק
סטאלין מצרי, שהסתער עליהם.
הוא יצא מהמלחמה שלם, אך נפצע
לאחריה ברגלו מריקושט, בשעת־אימונים
ברמת־הגולן. עוד לא הספיקו להוציא את
התפרים מרגלו, ויהושע שוברט התחמק
מבית־ההבראה, לשם שלחו אותו, כדי
להספיק להגיע לתחילת קורס־הקצינים.

כחופשה היחידה שניתנה לו בתקופת
קורס־ד,קצינים, יצא יהושע שוברט לטייל עם
חברה בבית־לחם. שם עצרו אותו ממ־צדי־קים,
משום שלא חבש את כומתת־הצנחנים
שלו לראשו .״איפה הייתם בזמן המלחמה?״
שאל יהושע, שלא רצה לקלקל את חופשתו.
הוא היכר, את אחד השוטרים הצבאיים באג-
רופו והשכיבו. את השני דחף, ולאחר שקבע
מיפגש בירושלים עם חברתו, ברח מהשוטרים
הצבאיים דרך סימטאות בית־לחם, כשהוא
עובר את המרחק עד ירושלים בריצה.
המשטרה הצבאית איתרה אותו, אך בבית-
הספר לקצינים הסתפקו באתראה בלבד,
משום שהיד, חניך מצויין. אבל כשבאחד
הימים נתפס שיקלה בשעה שהתחמק
ממחנהו בערב, כדי לאכול ארוחה במסעדה
ביישוב סמוך — זרקו אותו מהקורס.
י פרטים מעטים אלה דיים, אולי, כוי
לשרטט דמות של חייל־צנחנים ישראלי
טיפוסי. אולם כל זה היה כלפי חוץ.
,בחייו האזרחיים היה יהושע שוברט נער
׳צנוע, המתמסר ללימודים, לספורט, לטיולים
ולאהבת־טבע. חברתו היתר, מורכבת מבני־נוער
בגבעתיים, לא ״סאלוניים״ וגם לא
חברי תנועת־נוער. הוא לא היה חלוץ, אר
׳גם לא נער־דיסקוטקים. צבר פשוט, שגדל
׳עם המדינה, אך לא היד, מוכן לקבל את
׳הדברים המתרחשים בה וסביבה כמו שהם.
״הוא דיבר על הצורך בהשגת־השלום
׳בינינו לבין שכנינו הערביים, על חובתנו
לסייע בפתרון בעיית־הפליטים. הוא התנגד
לשימוש בכוח, ובכלל נשמעו דיעותיו
׳כחופפות במידה רבה את הדיעות אותן
׳משמיע כל הזמן העולם הזה״ ,סיפרו חבריו.
גם כשהיה במדי הצנחנים, היו ליהושע
שוברם ויכוחים ממושכים עם חבריו סביב

לערבים את

שאסור בשום פנים להחזיר
השטחים המוחזקים.
סיפרה חנה, האם :״יהושע אמר, :אתה
יודע מה, אבא? אנחנו לא יכולים להחזיק
בשטחים. מה נעשה עם כל הערבים היושבים
בהם?׳ כשאבא עמד על דעתו, הוסיף
יהושע ואמר, :אבא, אחה רוצה את השטחים׳
אז לך ותחזיק אותם! אבל אותנו אל
תשלח! אם הערבים ירצו שלום, מוכרחים
להחזיר להם את השטחים. אינך מסכים?
אז לך, תלחם לבד!״׳

מלחמת־ששת־הימיפ עשתה משהי
אפילו לטיפוס קשוח וחסון כמו יהושע
שוברט. זמן רב לאחר סיום־המלחמה, עדיין
׳חשו ידידיו כי יהושע מתנהג כאחוז הלם.
סיפרה האם :״כשבא הביתה, אחרי המלחמה,
לא שאלתי אותו שום דבר. ראיתי
שיש לו ממש הלם, .אמא,׳ הוא אמר לי,
,מספיק לי עם המלחמה לכל החיים. את
יודעת אמא — נאצר שלח למלחמה ילדים
׳ממש. כשנלחמתי נגדם, לא ראיתי את זה.
אבל במידבר, כשבאו לבקש מים, ראיתי

את דיעותיו בצורה קיצונית. הוא היד,
מזועזע לאחר שהופקד על שמירת מחסני־המזון
של האו״ם באל־עריש, לשם באו
פליטים וניסו לגנוב קמח .״ריחמתי עליהם,׳י
סיפר לחבריו ,״אבל הפקודה היתד, לא לתת
להם להתקרב. בכל זאת הצלחתי לתת לילדים
קצת מהקמח שנשפך.״
ואחת מחברותיו במגמה הביולוגית של
בית־ספר התיכון קלעי בגבעתיים, פגשה
אותו לאחר המלחמה, גילתה לו כי היא
עוסקת בהוראה .״בתור מורד״״ אמר לה,
״תעשי הכל, אבל אל תחנכי למלחמה!״
״כן,״ ענתה לו המורה ,״אבל בכל זאת
אנחנו צריכים צבא להגן על עצמנו!״
״אני לא יודע מה לומר לך,״ השיב
יהושע ,״אבל אל תחנכי למלחמה. לא בגלל
האבידות. אבידות יש משני הצדדים. אבל
זה שנלחמים ילדים — זה נורא.״
גם בנושאים אחרים היו ליהושע דיע־ת
מגובשות. למרות שאביו הוא דתי ושומר
מסורת, התנגד יהושע לכפייה דתית בכל
צורה שהיא. הוא לא הוציא תעודת־זהות
מסיבה אחת :״אני לא רוצה שיכתבו לי ב־תעודת־הזהות
— יהודי. אני אוציא תעודה

רק כשיסכימו לכתוב לי שם — ישראלי!״

כיצד גדל צפר בסביבה בלתי־פוליטית,
כשאינו נתון ללחצים אידיאיים, עם רעיונות
מסוג זה, שלא פעם העמידו אותו במיעוט
בוויכוחים שניהל עם חבריו?
אולי היתד, זו השפעת אמו, חנה. האם,
שגדלה ולמדה באוקראינה, רחוקה מכל זיקה
ליהדות או לציונות, היתד, נשואה שם
לרופא יהודי, סגן שר־הבריאות האוקראיני.
כשפרצה מלחמת־העולם השנייה, היו לה
ארבעה ילדים. היא ברחה עימם לאוזבקיסטן.
האב נהרג במלחמה. לאחר המלחמה חזרה
האם לאוקראינה . ,קיבלה תפקיד כמנהלת
מעבדה בקטריולוגיה גדולה באודיסה, וכי
מרצד, בבית־ספר לאחיות.
שם נישאה בשנית, לפליט יהודי מפולניה,
הגיעה עימו למחנז,־עקורים בגרמניה, שם
שימשה כאחות בבית־יתומים. שם גם נולד
יהושע. רק ב־ 1949 עלתה משפחת שוברט
לישראל, ר,תשכנה בבית נטוש ביפו.
היתה זו האם, שמאורעות המלחמה
השאירו צלקת עמוקה בנפשה, אשר הטביעה
את הסלידה מהמלחמה בליבו של יהושע ע־ד
מגיל צעיר. בבית־הספר התגלה יהושע
כשומר־הצדק הכיתתי.
כאשר הגיעה העליה הפולנית, ולכיתתו
של יהושע הוכנסו ילדים שזה עתה עלו
מפולין, היה זה אך. טבעי שד,צברים ילעגו
להם. את החלש שבהם אף כינו בשם ״גוי״.
יהושע נטל אותו תחת חסותו ,״מי שיגע
ביוסי,״ הצהיר ,״יהיה לו עסק איתי!״ מאי
הפך לאפוטרופוס לאותו ילד־עולה, ולמגינו.
אבל דיעותיו, כפי שהתגבשו במשך
השנים, ועליהן הגן בלהט בויכוחים, עוצבו
אולי על־ידי גורם נוסף .״אין ספק,״ אמרי
חבריו השבוע ,״כי למאמריו של העולם
הזה היתד, השפעה רבה עליו.״

אולם גם מי ששונא מלחמה ומייחל
לשלום, ללא סיפוחים וללא דיכוי, יודע
כי בשעת־חירום חובתו היא להתייצב בקו
הראשון, כדי להגן על מדינתו.
בשהוצא יהושע קוברט מקורם הקצינים.
נאמר לו כי ל,וא יוכל, כעבור חודש, להיכנס
שוב לביודהספר״ כדי לסיים את מחציתו
השניה של מחזור־צוערים שני. בינתיים
הוצעה לו חופשה של חודש, כיוון שמאז
תחילת שירותו כימעט ולא היו לו חופשית.
אולם הוא ויתר על החופשה. הוא דרש
להחזירו לחבריו, בהכשרה שבקיבוץ נתיב
הל״ה ובצנחנים. הוא הוחזר בדרגת סמל.
מספר אהוד גבריאלי, גיסו של יהושע,
איש סיירת־הצנחנים לשעבר, וכיום מתכנן
פיסי :״בזמן האחרון ניתנה לו הזדמנות
לרכוש ולקרוא ספרים. בין הספרים שקיא
התרשם משדות פלשת של אורי אבנרי. נתתי
לו לקרוא גם את הצד השני של המטבע.
זה היה הספר האחרון שקרא.
ואז ניקרא גדודו של סמל יהושע שוברט
ליטול חלק בפשיטה על בסים חבלני אל־פתח
בכראמה. המחלקה, עליה פקד, הירד,
מורכבת מחיילים ללא ניסיון קרבי.
לפני היציאה אסף יהושע את חייליו
והרגיע אותם :״אין מה לפחד, טבילת־האש
אינה נוראה כל־כך. עפים מסביב הרבה
כדורים, אבל לא כל כדור פוגע.״
כמפקד זחל״ם, דהר יהושע שוברט בטור
הזחלמ״ים ששטף את כראמה. לאחר כיבוש
וטיהור העיירה, הוטל על יחידתו התפקיד
לטהר כמה חוות בסביבת הכפר, שלפי הידיעות
שימשו את אנשי אל־פתזז.
ליד אחת החוות עצר הזחל״ם. החיילים,
ובראשם יהושע שוברט, קפצו ויצאו לעבי
הבית שבחווה, כדי לטהרו. בדרכם היה
עליהם לחצות גינת־ירק. בתוך הגינה
שכנו מוסתרים כמה חבלנים.
יהושע רץ ראשון. כשהתקרב אל מיסתור־החבלנים,
פתחו אלה במטר יריות. יהושע
ספג פגיעה במותן מכדור של יובה־סער
רוסי קלצ׳ניקוב. החיילים שרצו אחריו
נפגעו אף הם.
הוא הספיק לרוץ חזרה לזחל של המ״פ,
לדווח לו :״יש פצועים בגינה, צריך לחלץ
אותם!״ לפני שהספיקו להעלותו על הזחל״ם,
כדי לפנותו לנקודת איסוף הפצועים, יצאה
נשמתו של יהושע שוברט, שונא־מלח.זה,
חובב טבע, שוחר צדק ושלום.

העולם הזוז 1599

א 1 0 1 £ם ״ פיז&ו 01^ 6516ז ס) < 1ז 3ו ח 3 6 0ז 6 ^ 1ז 516ו 8 6 9

חולצת פסים -החולצה שבאופנה
במבחר

צבעים

מ עו צבת עי

אביביים

להב

קלילה,

אורירית

ואינה

דורשת

גיהוץ

ע כו תנ ה
3 העולם הזה *י15

היא מודרנית. היא צועדת עם
כל פריט בלבושה אופנתי ומודרני. חצאיתה
גזורה לפי האופנה האחרונה, גרביה הם
בגוון הנכון, ארנקה הוא במידה הנכונה.
ובארנק נמצא פנקס השיקים הנכון.
פנקס השיקים של ־בנק לאומי־ ־ הבנק העומד
לשרות הצעירים בכל עניניהם הכספיים.
תשלום לתופרת? קניית נעליים? ־
איו קל, פשוט ו...בטוח מאשר תשלום בשיק
שיק של בנק לאומי ־ הבנק הצועד עם הזמן
ובקצב הזמן, הבנק המטפל בעיסקת ־מיני״
כמו בעיסקה גדולה.
האופנה.

בנק לאומי למי?-למי שצעיר ברוחו!

ב נ7ן> 7€י*9/111
7 1ייוווד*יו 7י בע״נ ץ

מכתבים פשיטות־רגל :
בזמן האחרון פשה האופנה של מסירת־הצהרות
של שרים על נושאים שאינם בת־חום־עבודתם.
בשבוע
האחרון רואיין, למשל, שר־הע־בודה,
יגאל אלון. מעניין שמכל דבריו שהופיעו
במעריב אין פרט אחד הנוגע בענייני
תעסוקה.
זוהי שיטה פסולה. לא פחות פסולה
.היא ההצהרה ש״נאצר מאמין רק ליגאל
אלון,״ או משהו כזה. ואם זה נכון, מדוע
אלון הוא לא במשרד־החוץ?
אגב, איני יודע מניין לקח אלון את
דבריו: מאז 1952 מוזכר שמו של הסרן
מפלוג׳ה, ירוחם (״ג׳ינג׳י״) כהן, בכל זיכרונותיו
של עבד־אל־נאצר ובספריו.
שמות אחרים, המועלים על־ידי נאצר:
משה שרת ז״ל — ושמו של השבועון המי
סויים. יגאל אלון אינו מוזכר אף פעם אחת
על־ידי הראיס.
גדעון גלעדי, הרצליה

פיל,ורסקי, לא פרלון
בגיליון החג (העולם הזה ) 1597 פורסמה
בעמוד 33 תמונה תחת הכותרת ״מסוק
מדגם סופר־פרלון״ בעוד התצלום מראה מסוק
מדגם סיקורסקי אס־.58
אפרי רוזנטל, תל־אביב
!•׳ העולם הזה מתנצל על הטעות המעופפת.
ההבדל בין שני המסוקים — ראה
תמונה.
אצלנו קוראים כולם להליקופטר ה

גם אני, אגב. אבל האם זוהי סיבה לכנות
את דיין כ״לא חושב לטוזח ארוך* — משום
שהוא פשוט לא מסכים עם אבנרי?
עובדה היא שהמצב בשומרון וביהודה
טוב, כרגע — ויפה שאבנרי הדגיש זאת.
מה שיהיה לטווח ארוך נוכל לשפוט רק
אז. לכן אין לבטל את מדיניותו של דיין,
עד שלא נראה מה קורה.
בקשר לטענות, כאילו שר־הביטחון הפכפך
— איני רואה זאת. אומנם טעה בפיצוץ הבית
בירושלים, אך כל אדם טועה.
קרץ בן־ציון, ירושלים
שדיין הצטלם עם ספר (העולם הזה
עדיין לא מוכיח שהוא קרא אותו.
אנשים ונשים מצטלמים בכל מיני
עם כלי־נשק, מבלי שירו אף ירייה

) 1598 הרבה פוזות
אחת.
אולי דיין בכלל רק הסתכל בתמונות? אז
למה לכם להשמיץ?
גדליה ששקולם, תל-אביב
ו • התמונה, כמו
שליוו את מאמרו של
של העיתונאי פנחס
דיין דיוקן, שהופיע

כמה תמונות אחרות
אבנרי, נלקחו מסיפרס
יורמן והצלם דן הדני
בהוצאת מסדה.

פגישה עם ערבי
עדיין נרעשת ונרגשת אני בעיקבות שיחה
שהיתר, לי עם ערבי ישראלי צעיר —
איש גדול־מידות וחושב, שאיכפת לו כל
הנעשה מסביבו. לא אוכל לפרסם את שמו:
חלילה לי מלסבך אותו בצרות.

התיקו! הקט!
אל תצבע את פנים המקרר כי אין צורך בכך.
טמבור-ספריי נועד לצביעת פגמים קטנים
בצבע של המקרר בבית, האופנים של הילד,
העגלה של התינוק, מכונת הכביסה של הגברת
או פגמי צבע של מכוניתך. טמבור-ספריי
באחד־עשר גוונים נפלאים יתקן את הפגמים.
טמבור-ספריי מכסה כל פגם. לנוי ולהידור:

ס ס־ ס

מסוק ״סופר־פרלץ״ ס״א321/

מסוק ״סיקורסקי״ א״ם58/
צרפתי סופר־פרלון — עם פ׳ דגושה, כמו
שקוראים לבד לחולצות ולחזיות.
האמת היא שזהו פראלון, שמה של ציפור,
בצרפתית. כל המסוקים הצרפתיים נושאים
שמות של ציפורים: פראלון, אלואט
ועוד.
זמיר רחמני, בת-ים
אש ר למילה ״מסוק״ :היא דבקה בהליקופטר
בהשראתו של נשיא־המדינה המנוח,
מר יצחק בן־צבי ז״ל.
עם כל הכבוד, מילה זו לא אהודה על
סייסי־ההליקופטרים, כי טייס־הליקופטר צריך
היה להתכנות — מסיק. כקורא
ותיק, ואחד מאלה שהשתתפו במיבצע המתואר
על־ידכם — אבקש להשתמש, להבא,

במילה הליקופטר.
טייס הליקופטר, אי-שם

דיין עד כאן
קראתי את דעתו של ח״כ אבנרי על דיין
(העולם הזה ) 1597 משך 10 חודשי כהונתו
כשר־ביטחון. אין זו דיעה אובייקטיבית.
נכון, אבנרי הוא תומך נלהב בפדראציה

העולם הזה 1599

הוא העלה כמה בעיות( :א) עד כמה
שידוע לו — ומקורותיו רבים מאוד —
עוברים צעירים ערביים רבים, מגבול רצו־עת־עזד,
לגדה המערבית ומשם — לירדן
ולעיראק. אחד מהם אמר לו :״כאן אנו
רעביםללחם, וכן גם שם. אבל שם
לא נזכה ליחס של השפלה מתמדת!״
צעירים אלה מגיעים לעיראק, מתאמנים
בנשק, ומוחזרים ליחידות־חבלה, לשם הסתננות
לישראל. יש להם, איפוא, סיבה טובה
לרצוח ולחבל.
ממשלת ישראל יודעת על כך וגם מעודדת
את העקירה ההמונית, במתן רישיו־נות־יציאה
בקלות מרובה.
(ב) ההסברה שלנו מטופשת ומזיקה. אם
עוזרים לתושבי הגדה והרצועה בשיקום החקלאות
שלהם — למה להודיע על כל
זריעת חלקת־תפודים? ולמה לעשות את כל
זה בדפוסים ההפגנתיים והצעקניים? זה רק
מרחיק אותם מכל רצון לקבל עזרה מצידנו.
(ג) ולבסוף — לשיקומם של אנשי־הרוח
הערביים. הבה נפנה לכל אוהדי־ישראל בעולם,
ולכל בעלי הרצון־טוב בארץ, ליטול
שכם בעבודת השיקום של ערביי ארץ־
ישראל. רק כך נרכוש את ליבם של אלה
שאמרו אחרי מלחמת־ששת־הימים :״נחכה
ונראה והמיואשים עתה עד־כדי לוחמה.
עדינה אהרונסון, עומר, הנגב

פגישת לוחמים
עם תום מלחמת־ששת־הימיס, התברר
לנו, לוחמי־לאטרון תשכ״ז, שבסערת הקרב
— והנופש — לא טרח איש מחברי
קיבוצינו להנציח את המלחמה באיזורנו.
כעת קרב יום־השנה למלחמה. החילונו
באיסוף תצלומים מהמלחמה, לארכיון הקיבוץ
שישב 17 שנה מול לאטרון ויושב
כעט ליד לאטרון.
כל מי שיש בידו תצלומים מהמלחמה
באיזור לאטרון — יתקשר נא עימי!
רמי יזרעאל, קיבוץ נחשון,ד׳־נ שמשון

לא לקחו טרמפ
ברצוני לדחיח על שתי מכוניות ממשלתיות
שלא עצרו לחיילים( :א) טנדר 598־, 113
שלא עצר, בערך בשעה , 16.00 בתחנת־הטרמפים
של, חיפה, ביום ו׳ 29 ,במארס.
(ב) מכונית 764־ ,248 מדגם סוסיתא, באותו
(המשך בעמוד )6

מ ק צו ענפלא
ללאאבטלה
בבי ת ס פר יי דיא 1ה ״ רוכ ש
התל מיד, בנו ס ף לידע מ ק צו עי
>סיון מע שי רב וב ט חון עצמי
ב עבוד ה מע שית, וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת
המבק רו ת בסלון
בית הספרו הנ הנו ת
מ שרות מעולה
הניתן ב מ חי רי ם
נ מוכי ם ביותר.
ל מסיי מי ה קו ר ס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיו ם וסיוע
ל ק לי טתםב עבוד ה.
ה קו ד ם
החד ש
נפתח:

ז־יאנה

פפהדיזנגוףר ״נ ם 1ת ״ א

ט ל 6 5 .ם 2 2 5

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רח׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מכתבים
(המשך מעמוד )5
יום, באותו מקום ובערך באותה שעה.
מוטי קרניאל, חיפה

הזקן המיסכן
מיסכן בן־גוריון! תמיד יש לו צרות עם
הספיחים של המשפחה
שלו. לפני שנים
אחדות היו לו צרות
עם בעלה של בתו,
הפרופ׳ רננה, אדם
בשם לשם, אשר
היה מעורב בעסקת־שוחד
גדולה במש־רד־הביטחון.
ואילו
עתה נישאת נכדתו
גליה לבנו של הר־בקנה־
פתקן־רמאי
מידה
בינלאומי (העולם
הזה .)1597 סגל פשוט רחמנות על הזקן הזה !
שמעון סגל, ירושלים

קריאה להפגנה

עזר כנגדה

הדתיים הסוגרים את מועדוני־הלילה בתל-
אביב (העולם הזה ) 1596 עוברים באמת כל
גבול! אסור לעבור על מיקרה כזה בשתיקה.
אני מובן לארגן הפגנה ברחוב דיזנגוף,
בשעה 12 בלילה, עם רישיון משטרה. ברשותי
בית־דפום להדפסת דגלונים ואני מתחייב
להכין שלטים ובו׳ — אם ימצא הממון
הדרוש.
אני פונה באמצעותכם לכל אוהדי־הקצב,
מרחוב המסגר והחשמונאים, לבעלי ה־סטייקיות
והדיסקוטקים, לאייבי נתן, לפר-
דריקה, למאנדי — התקשרו איתי ונקבע
תאום להפגנה.

משה בץ, קק״ל ,63/2

קרית-ביאליק.

• המעוניינים — יפנו לקורא כץ לפי
הכתובת דלעיל.

שוב פעם מצליח עזר וייצמן להוכיח כי
נוסף על כך שהוא גבר אמיתי, הוא גם
בעל לב חם. הקטע בסיפורה של האחות,
אשר טיפלה במשה דיין (העולם הזה ) 1597
על כך שהוא היה
מבקר קודם כל את
פצועי צה״ל, ביניהם
דניאלה לוקאץ
המנוחה, ורק אחר
כך את גיסו, שר־הביטחון,
מעיד עליו
אלפי עדים.
אולי כדאי בהזדמנות
זאת להשוות
אותו עם יעל דיין,
שאינה מוכנה לע שות
דבר ללא תמו־רה,
אף לא לשרת
שפריר
את אביה בהיפצעו.
אלונה שפריר, תל-אביב

דעת קוראה צעירה
אני תלמידה בכיתה השביעית, בקולג׳
תיכון, אבל כבר יש לי דעות משלי.
אני חושבת שהעיתון שלכם־שלנו נעשה
רציני יותר ויותר, מדגיש יותר ויותר מאמרים
פוליטיים ואילו שני המאמרים על העירום
זר, כעין מציצה, למען יקנו את העיתון.
למה
אתם לא מבינים שמה שאנו אוהבים
זה אותם מאמרי־העירום — המתפרסמים,
לא כמו בעיתונים אחרים, בצורה נאה
האופיינית לעיתונכם?
אסתר אקונים, יד־אליהו, תל-אביב

הקוראת רחל חג׳יבאני, שמכתבה ״עזרה
לנכה״ התפרסם ב,העולם הזה׳ ,1597
מתבקשת להתקשר בדחיפות למערכת.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

עונו ת הישג יעוד־1יודי

למעלה: ה״פרימוס״ ,אחד ממטוסי ה״פייפר״ המועטים שהיוו
את תחילתו של חיל האויר הישראלי.
למטה: להק מטוסי קרב סילוניים על־קוליים מסוג ״מיראג׳״,
חלק מחיל האויר הישראלי, שהשמיד במלחמת ששת הימים
למעלה מ 400-מטוסי אוייב תוך 3שעות.

,וסיוגד־ידז 17־־ *11־11־ בז־היוגוגי ־1־וב:דן

ך • מיצעד שייערך בשבוע הבא בירון
| שלים לא יהיה מיצעד רגיל, הן מבחינת
הזמן והן מבחינת המקום.
הוא יציין מלאת 20 שנה לקיום מדינת-
ישראל.
הוא יהיה המיצעד הראשון מאז מלחמת-
ששת־הימים.
הוא יעבור על־פני 65 אלף בני ירושלים
הערבית.
הוא ייערך לעיני העם הערבי הפלסטיני,
אשר רובו מרוכז עתה בשטחים המוחזקים.
הוא ישודר בטלביזיה, שאינה מכירה בגבולות
ובקווי הפסקת־אש.
זה יכול היה — זה צריך היה —
להיות מיצעד מיוחד־במינו.

חברתנו, את נסיונותינו להגשים במדינתנו
רעיונות של חופש ודמוקראטיה.
יכולנו להיראות בעיניהם כעם גדול בניצחונו,
נדיב ורחב־לב, המכבד את יריבו
המנוצח והמושיט לו יד בהבנה ובכבוד.

חשוב מאוד, על כן, מה יש במיצעד. אך
חשוב עוד יותר מה אין בו.
אין זה מיצעד התואם את חגיגיות המעמד,
במלאת 20 שנים למדינה.

אין זה מיצעד המפאר את המדינה
בעיני עצמה, בעיני תושבי
השטחים המוחזקים, בעיני העולם.

תחת זאת נצעד ברחובותיהם
בכובשים על תותחינו ושריונינו.
ולא די בכך. אנחנו נגרור עימנו, במיצעד
זה, את השלל שלכדנו בשלוש חזיתות.
לשם מה? אילו רגשות אנו רוצים לעורר?

מי שיחזה בו, יכול להעלות על דעתו כי
צה״ל הוא ההישג היחידי של מדיית־ישראל
בכל שנות־קיומה.

בל ערכי שיחזה בטאנק ירדני
יזכור, כי בטאנק זה נהרגו אחיו.

העולם עלול לקבל את הרושם,
בי הפכנו עם־חיילים ומדינת־צבא,
לא מאונס צורכי-התגוננותנו -

כל צעיר ערבי יראה בטור־השלל תיזכו־רת
למפלת עמו במלחמה האחרונה.

אבל הוא לא יהיה כזה.
קולות רכים -ביניהם קולו של
הרמטכ״ל -הביעו דיעה שיש
להוסיף צביון חדש למיצעד. אני
מצרף את קולי לקולות אלה.

אז ומעולם יש לי דיעה קדומה נגד
<-ז מיצעדים צבאיים. לא מפני שאני מתנגד
לצבא, אלא להיפך, מפני שאני מעריך את
חשיבותו.

הצבא אינו צעצוע.

ובמיסגרת ז ו, המיסגרת הכוללת של חיינו
הלאומיים, את מקומו של צה״ל כחומת־המגן
של מיפעלנו, את יכולתו של עמנו
היוצר להתגונן ולהשיב מלחמה שערה.

הוא לא קיים כדי לאפשר לעסקנים פוליטיים
להצטלם על בימת־ההצדעה, בפוזות
של מצביאים דגולים.
יש עמים החובבים מיצעדים צבאיים, מפני
שהם מזכירים להם ניצחונות רחוקים. העם
הצרפתי, למשל, שלא ניצח כמלחמה מזה
חמישים שנה, אוהב להיזכר בתהילה שחלפה.

מיצעד בזה יבול היה להיות
מאורע ראשון במעלה -מאורע
לאומי, מאורע ארצישראלי, מאורע
מרחבי ובינלאומי.

אנו איננו זקוקים לכך.

באמצעות הטלביזיה, היו חוזים בו מאות
אלפי ערבים משני עברי קו שביתת־הנשק.

יש מישטרים הזקוקים למיפגנים צבאיים
כדי להפחיד את אוכלוסייתם האזרחית, להרתיע
תנועות מהפכניות ולדמיין לעצמם עוצמה
צבאית שאינה קיימת. אנו מוקפים מיש-
טרים כאלה, במרחב שלנו.

הוא יבול היה לתרום תרומה
עצומה לאיחודה האמיתי של ירד
יטלים -איחוד של לבבות, ולא
דק איחוד של דונמים.

למזלנו, אין לנו מישטר בזה.

הוא יכול היה להיות ראשיתו של מיבצע
הסברתי גדול כלפי ערביי ארץ־ישראל כולה
— ובכך להביא תועלת של ממש לבטחון־
המדינה ולצה״ל.

** דוע זה לא נעשה? מדוע זה לא נדון?
מדוע זה לא עלה אפילו על דעת איש
מאנשי־ד,שלטון?

יש מדינות הזקוקות למיפגנים צבאיים
כדי להזכיר להאויבים פוטנציאליים, כי עדיין
כוחן במותניהן — למרות שצבאותיהן לא
פעלו זמן רב. למשל, שבדיה, או שווייץ.

אנו איננו זקוקים לתזכורות מסוג

בשנה האחרונה ערך צה״ל מיצעד —
צפונה, מיזרחה ודרומה — שלא יישכח ב משך
זמן רב. לעומת מיצעד היסטורי זה,
תיראה תהלוכה ברחובות כתחליף עלוב.
מאז ממשיך צה״ל ללחום — יים־יים ולילד,־ליל,
לאורך קווי הפסקת־האש, מאחריהם
ואף מעבר להם.

מפני שהשלטון הזה הוא עייף,
עייף...

אין הוא מסוגל לשום דבר המחייב התל
הבות, המחייב רעננות, המחייב גישה
חדשה — בקיצור, התכונות הקשורות,
בדרך כלל, בנעורים .

בל אדם בעולם יודע, בי צה״ל
הוא צבא מצויין. תהילתנו הצבאית
רשומה כספר דכרי־הימים. שום
מיצעד צבאי, גדול בבל שיהיה,
לא יוסיף על בך דבר.
הוא רק יוסיף לצה״ל מאמץ מיותר והוצאות
מיותרות.

לבחינה אחת, לפחות יכול מיצעד זה
1להביא נזק בטחוני. דוזקא מפני שהוא
נערך בירושלים, ויעבור ברחובות העיר ה־מיזרחית.
ירושלים
המיזרחית היא, בין השאר, בירתו
של העם הערבי הפלסטיני. בה פועם
ליבו. על לב עם זה נערך, בימים אלה, קרב
סמוי אך גורלי.

מי יבכוש את ליבו? הרצון לח יות
כשלום עם האומה הישראלית,
או השאיפה להילחם בה ז
יכולנו להראות לערביי ירושלים, ובאמצעותם
לערביי ארץ־ישראל כולה, את פנינו
היפות ביותר.
יכולנו להראות להם את הישגינו, את טיב

תהלוכה שתעלה על נס את יצירתנו המשקית,
את התפתחות תעשייתנו האזרחית
והצבאית, את נתיבי תחבורתנו באח־יר ובים,
את שרותינו הסוציאליים והבריאותיים, את
יצירתנו האמנותית.
תהלוכה שתזכיר את פעולת מוסדותינו ה־דמוקראטיים
לא רק בימי־שלום, אלא גם
בימי חירום וחרדה, את יחסי־החוץ שלנו,
את עזרתנו לעמים קרובים ורחוקים.

תהלוכה שתשים את הדגש על
שורשינו בארץ זו, שתציג את
תולדות ארץ־ישראל בבל התקופות,
את שותפות-הגורל הישרא*
לית-ערבית, מימי אברהם אבינו,
את הברית העיברית-ערבית כימי
החשמונאים, את עמידתם ה משותפת
של מוסלמים ויהודים ב־הגנת־הגכורה
על ירושלים וחיפה
נגד הצלבנים, את ימי תור-הזהב
בספרד.

לא יהיה זה אלא מיצעד צבאי שיגרתי.

תהלוכה שתראה את גלי-העלייה
הגדולים, מאז ימי הביל״ויים ועד
אחרוני-העולים מברית־המועצות,
את הפולקלור הססגוני של העדות,
את הווי המיזוג ותוצאותיו.

מישטר עייף, מישטר זקן, מיש*
טר שבע, מישטר ציני -מישטר
הנאחז כשיגרה במו בקרני־המיז־בה,
מפני שאינו מסוגל לשום דבר.
אילו רגשות של בושה והשפלה
יצרכו את ליבו למראה המיצעדז

אלא מפני שלא נותרו לנו שום
כשרונות אחרים.

מה תר,יד, תגובתו אם יעמוד לידו איש
אל־פתח וילחש באוזנו :״האם אתה סמרטוט
או גבר? מה אתר, עושה כדי למחוק את התבוסה
שנחלנו? האם תעמוד מנגד כאשר
כבוד עמך נרמס לעיניך? האם לא תצטרף
אלינו ותוכיח לעולם, כי ערביי־פלסטין אינם
אספסוף חסר־כבוד?״

למראה

בל היודע מה עצומים חשיבותם
של מושגי-הבבוד כתרבות הערבית,
יבול לתאר לעצמו את הנזק
לבטחון־המדינה הכרוך בתהלוכת־השפלה
בזאת.
איש אל־פתח לא יכול היה לתכנן מיפגן
יעיל יותר למטרותיו.

מסוגלים

לשמוח,

אלא
שאיננו נשקנו.
שאיננו מסוגלים להתכנס ולחוג, אלא באירועים
צבאיים.

שאיננו מסוגלים עוד להתלהב,
אלא לזכר ביכושינו.

* הרי בל״כך יקל להעלות בדמיון מיצעד
{ אחר — את מיצעד הישגי ישראל, את תהלוכת
הצלחותינו ושאיפותינו!
תהלוכה שתפגין את יצירות־הפאר של
ההתיישבות העובדת, מימי־ראשיתה ועד היום,
מדגניה ונהלל, דרך חניתא ונירים, ועד
משקי עמק בית־שאן, המהווים כיום את קו־הגנתנו
הראשון.

כשם שמישטר זה אינו מסוגל להחליט
החלטות גדולות לגבי פיתרון בעיית ארץ־
ישראל, ומעדיף את הסטאטוס קוו על כל
מיבצע נועז ומהפכני — כן אין הוא מסוגל
לחרוג מן השיגרה גם בחגיגות יום־ר,עצמאות,
עניין שהוא קטן, לכאורה, אך שיש
לו משמעות סימלית רבה.

לערוך מיבצע צבאי -זה קל.
נותנים פקודה, הקצינים מתכננים,
היחידות מבצעות, החיילים מצייתים.
אפשר לסמוך על צה״ל שיבצע
בצורה מושלמת בל תפקיד.

אך לעצב את יום־ד,עצמאות בצורה חדשה
— זה קשה. לכך דרוש כישרון. לכך דרוש
חזון. לכך דרושה התלהבות.

והיכן לוקחים תבונות באלה במידבר
זה של עסקני-מפלגות זק נים,
הקובעים את גורל המדינה?

מאת אנד־יי אבנוי

תמרורים
יחז״

נחוג יום הולדתו ד.־ 34 של
ל!אל המאירי, עתונאי (בעיקר ידיעות
אחרונות) המזוהה עם מקום־מגוריו (הגליל
העליון בכלל, צפת בפרט) .הוא נולד בצפת,
בה נולד אביו לפניו, ובה היה אביו דמות
מפורסמת (בין השאר בשל היותו ראשון
המפתחים של תעשיית הגבינה הצפתית).
עבודתו העתונאית הובילה אותו לכתיבת
ספר ראשון שבויי סוריה, ובקרוב יופיע
גם ספרו השני המוקד: דמשק, שיספר על
תקריות־הגבול של 19 השנים האחרונות
מנקודת־מבטם של הסורים, על־פי מיסמכים
שנתפסו במלחמת־יוני, ואשר מהם הסתבר
כי חלק גדול מן התקריות יוזם על־ידי הפיקוד
הנמוך בגבול, ללא הנחיות מדמשק.

הקטור -שם חד ש ומושג חד ש בגרב׳ גברים.
גרב׳ ה ק טו רהחד שי ם נ אי ם בצורתם
ואיכותם מ שובחת. גרבי הקטור גמישים
ואינם מתרופפים.
במבחר שלל גוונים ובשני מינים.
3-95ל״י
הקטור ש 0ם*א 8
2.50ל־י

הקטור

נפצעה הזמרת
בתאונת־ורטאן,
דרכים
קטלנית, בה
נהרגה גם ידידתה־הרופאים
מילדות.
הודיעו,
כי תצטרך
לשכב כשבועיים ב־בית־חולים,
לא סיפרו
לה על מות ידידתה,
הזעיקו אח
בעלה, הזמר ג׳וני
האלידיי, כדי שהוא
ימלא את התפקיד
הבלתי־נעים, ימסור
לה את הבשורה.

הקטור -הגרב לגבר המקפיד על הופעתו
מראשו ועד ...כף רגלו.

הצדפתיה

סי ל כי

נפצע בת־אונת־שרשרת
בה היו
מעורבות שבע מכוניות,
הנסיך א ל *
כסנדר של יוגוסלביה
,22 ,בדרכו
בין לייג׳ לבריסל, ורטאן בבלגיה. הנסיך, בנו
של המלך פטר המודח
והגולה, משרת כסגן בצבא הבריטי.
מבוקשת נערה בת 18־, 17
דית או ג׳ינג׳ית, שתסכים להינשא
סומאי ג׳ון אנדרוז מקליפורניה,
103 אלף דולאר — בתנאי שישא
תוך חודש ימים. תנאי נוסף: עליה
ממוצא סקוטי.

בלונלפר־שירש
אשר,
להיות

בגיל

נפטרה בירושלים,
אליזבת קאמפכל, אשת הקונסול הכללי
של ארצות־הברית בישראל. ילידת ניצה
שבצרפת, נישאה לדיפלומאס האמריקאי
סטיפן קמפבל ב־ 1945 אחרי שיחדור צרפת.
על חלקה במלחמת־המחתרת נגד הנאצים
זכתה במדלייה האמריקאית של החופש, אות
לגיון הכבוד הצרפתי, מדליית הלוחמים הבלגית,
צלב המלחמה הצרפתי, והמדליה המלכותית
לאומץ־לב הבריטית.

מאיר פומרנץ,

י חנ סי ה רי א לי ת
הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ט לכתות בוקר ט׳ ,יי, י״א, י״ב
תיכון עיוני במגמות

הומניסטית
רדיראלקטרוניקה טלויזיה -תעופה
לבורנטים כימיים

גרפיקה־־שרטוט
ציור אופנה

פקי
ריאלית
כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החינוך
הוראה על״ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון *.סטיפנדיות
פ ר טי םוהרשמה
9—1 ,5—8

ת ל־ א כי ב
ברנר 17
מפנת אלנבי 55

רמת־גן
ביאליק 42

חיפה
שמריהו לוין 30

חולון
סוקולוב 56

פתח־ ת קו ח
בר־כוכבא 1

נפטר בגיל ,65
אחד מנהגי־האוטובום הראשונים בארץ, מאז
יסד ב־ 1928 את קבוצת־הנהגים השרון המאוחד,
שמרכזה היה בכפר־סבא ואשר ממנה
קם קואופרטיב אגד. כבר אז היה ותיק בארץ
( 26 שנה) ומנוסה בעבודות חלוציות
מגוונות: בניין, סלילת כבישים, פרדסים.
היה חבר במועצה המקומית הראשונה ב־כפר־סבא,
ומפעילי ההגנה במקום. בתו
הבכורה נפלה באחת מפעולות ההגנה.
נפטר. בגיל ,76 עקיבא צכי
רוס״כינה, מנהל מחלקת הרוקחות במרכז
הרפואי הדסה בעין־כרם, אחד הרוקחים
הראשונים של ירושלים החדשה, וכאשר
החלו אלה מתרבים — היה בין
יוזמי ומקימי הסתדרות הרוקחים, הגיע
לראשות מחלקת הרוקחות במשרד־הברי־אות.

פטרה. בניו־יורק, בגיל ,82 הסו האמריקאית פרת עדנה
פרבר, שחיברה
מיסטר רב
של רבי־מכר (ביניהם
הענק) ,מחזות
וסיפורים קצרים, המתארים
את ההווי
של ארצות־הברית.
היא תמיד היתד, גאה
ביהדותה וברקע
שבו גדלה: בת למהגר
הונגארי, שלא
יכלה ללמוד בבית־ספר
תיכון ולכן הפרבר
חלה
עובדת (כעיתונאית)
בגיל . 17 במשך שנים כתבה יותר
מ־ 1000 מילה ליום 350 ,יום בשנה, נשארה
חזקה עד מותה. אחד ממעריציה: זאב ז׳בו־טינסקי,
שהקדיש לה אחד ממאמריו, בו
טען כי חלוצי ארץ־ישראל היו אברכי־משי
בהשוואה לחלוצי מערב ארצות־הברית.
ה עול ם הז ה 1599

פנות הישראלית, להחזיר הפליטים וכל זאת
על־ידי איחוד הפלסטיניים לפעולה.
הם נפרדו במטרה להיפגש בעמאן.
בסוף ספטמבר , 1967 לאחר שוב תייסיר
לעמאן, הוא זומן לפגישה בה הוצע לו
לקחת חלק בהנהגת אירגון חדש: צעירי
תנועת הלאומנים הערבים הפלסטיניים.
כשם לזרוע הצבאית של האירגון החדש
ניקבע: צעירי־הנקם.
תייסיר הביע התנגדות לשימוש במילה
״הנקם״ ,וסוכם כי בשלב מאוחר יותר
ידונו בשינוי מילה זו.
המשתתפים בפגישה היו:
9אחמד מחמוד אבו סלימאן — כינו־י
באירגון אבו עיסא• משמש האחראי הצבאי

מוחנ> 1ת״סיר קו בעה
ך י> שכיל ייושכי* האולם הקטן, בבניין
משטרת־רמאללה, היה זה מישפט שיגרתי.
עוד ערבי הועמד לדין צבאי.
אבל מוחמד תייסיר קובעה אינו ״עוד
ערבי״ .הוא בעל־התפקיד המדיני החשוב
ביותר שנפל בידי כוחות הביטחון.
כיו״ר ההתאחדות העולמית של הסטודנטים
הפלסטיניים, היה דמות בינלאומית באותם
חוגים שמאליים בהם יש לסטודנטים מישקל.
הוא שוחח עם ז׳אן־פול סארטר, התארח
אצל מדינאים, משוררים ופרקליטים בתריסי
ארצות. על כן, כאשר נודע כי נעצר, בסוף
חודש דצמבר האחרון, עורר מעצרו ו־עש
גדול לא רק בקאהיר — שם הוא יושב דרך
קבע — אלא גם בפאריס ובברלין.
הוא לא יכול היה לקבל את מבוקשו —
סניגור זר — אבל כאשר ניפתח משפטו,
ביום ראשון זה, ישב בין הקהל גבר צנום,
לבוש בקפידה: ז׳אן־פייר לה־גאל, מרצה
למשפטים ועורך־דין פאריסאי. הוא נשלח
על־ידי עמיתיו מהשמאל החדש לשמש
כמשקיף במשפטו של תייסיר.
כשהוא נעזר בצעיר ירושלמי דובר־צרפ־תיח,
שתירגם לו כל משפט, רשם לה־גאל
בשקידה את מהלך המשפט. מה ימסור
לחבריו — שכמה י מהם הגנו על עצויי
הפל״ן האלג׳יראים? מה יתפרסם בעיתווי־העולם?
ליושבי
האולם הקטן לא היה איכפת,
באותו רגע. הם היו שקועים בתהלין ו,איט:
— לעיתים המשעמם — שנועד לקבוע אם
אומנם תייסיר קובעה הוא לא רק מסתנן,
כפי שהודה, אלא גם טרוריסט, הממלא תפקיד
מרכזי באירגון ששמו צעירי־הנקמה.

חבלני, והיד, אחד מבעלי־ר,תפקידים המרכזיים
באירגון זה.

זהו תוכן הודעתו של העד :
בחודש ספטמבר , 1967 בהיות קובעה
בביקור בגדה המערבית, פגש את מחמד
רביע — איש הלואומיון יאל־ערב ברמאללה.
מחמד רביע היה בעבר מפקח במשרד־החינוך
בגדה המערבית וכיום עובד בחברת
הניר בעמאן.
קובעה סיפר למחמד רביע על חוצאות
המלחמה בקלקיליה ובשיחתם הגיעו למסקנה,
כי עליהם לעשות למען חיסול התוק־

באירגון. תושב מחנו־,־הפליטים וחדאת ליד
עמאן.
9רושדי אל־חטיב — תושב עמאן.
עובד חברת התעופה עליה, משמש האחראי
לענייני הכספים באירגון.
9 :מחמד רביע — מכונה אבו נביל
(על שם בנו הבכור נביל) ,שהוא המנהל,
המנהיג והרוח החיה באירגון.

מגמות האירגון
ך • וככר לתייסיר כי אין לאירגון
( } תוכנית־פעולה כתובה, אך כללית רוצים
הפלסטיניים, תושבי הגדה, לפעול־בעיקר
באמצעות תושבי השטחים שנכבשו —
למען ענייניהם, וזאת לאחר היאוש מפעילותם
של השליטים הערביים. לשאלת תייסיר
מדוע לא יפעלו במיסגרת אירגון השיחרור
הפלסטינאי, הגיבו כולם כי הם תומכים

^ מנה הרץ אותו
סביב העודם
ווו הנדא הישואד?
נלהבים של אירנון השיחרור הפלססינאי, אך
בגלל שוקיירי החליטו לפעול בצורה ניפרדת.
כמטרה הציבו לעצמם להביא לנסיון
לאחד את האירגונים הפלסטיניים, לשאוף
לעצמאות ביישות ובפעולה, ולהינתק מהת־

לות בשילטונות הערביים. השגת המטרה
תהיה מנוף לחיסול ״תוצאות התקפנות״
והחזרת השטחים.
שתי דרכים ניראו לאירגון לפעולה:
המתנה לתוצאת הדיונים השונים במיסגרית
האו״ם; ופעולות צבאיות בשטחים הכבושים.
המטרה — יצירת אי־שקט, טירור ושיבוש
החיים הסדירים בשטחים, במגמה להוות
לחץ על דעת־הקהל העולמית והחוגים
הליבראליים בישראל, בד בבד עם פעילות
מדינית של ארצות־ערב עד־כדי אילוץ ישראל
לסגת מן השטחים שכבשה.

הגהיות לפעולה

6ל־פי החלטות ההנהגה והוראות
י ג מחמד רביע, נאמר לתייסיר כי לא
יזהה את עצמו בפומבי כאיש אירגון צעירי־

תפקיד טרכזי

* עדות המרכזית הוגשה בעילום־שם.
( | גבר צעיר עלה על דוכן־העדים. נשיא
בית־המשפט, סגן־אלוף אהרן אלפרין, ציודה
שאסור לצלמו, או להשמיע את שמו.
היה זה האיש שחקר את קובעה, אחיי
שנעצר. האיש, שבמשך מספר שיחות קשר
קשרים מוזרים של כימעט־ידידות עם
הנחקר. האיש, שבהפסקה ניגש אל כלוב־הנאשמים
ולחץ את ידי היושב בו. תייסיד
התרגש מן הפגישה, השיב בלחיצת־יד.
אבל מד, שהעד ביקש למסור מעל דוכן־
העדים היתד, הודעה שכולה לרעתו של
תייסיר. הודעה, שתמציתה אחת:
תייייר קובעה השתתף בהקמת אירגון

מתייעץ מוחמד תייסיר קובעה
עס פרקליטו, עורך־הדין תירו־שלמי
חצעיר נוזי •יוון• .יוון מונה גל־ידי נית־המשפמ להגן על

בתא הנאשמים

אך כאשר נתבקש בית־הדין הצבאי על־ידי תייסיר, הנאמס נענה בית־המשפט לבקשת
כי יאפשרו נם לו להצטרף להגנת־עצמו
הנאשם ,־ ועתה הוא ופרקליטו מביני! את ההגנה יחדיו.

935

(המשן מעמוד )9
הנקם• רוא יופיע בפגישות רבות, דיונים
וישיבות כיו״ר של התאחדות הסטודנטים ה פלסטיניים,
ויסתיר את שייכותו לאירגון זה.
9עליו לשאוף להתקרב אל הנהגות
האירגונים, ולהיות רצוי על כל אחד מהם,
כך גם ללמוד על כוונותיהם. בקרב אירגוני
התלמידים ימליץ על אירגון צעירי־הנקם.
9תייסיר יכין בכתב את היסודות
למיסגרת הרעיונית של האירגון, ידאג לצד
הפוליטי. החומר יופץ בצורת כרוזים,
באמצעות כלי־ההפצה של תנועת הקאומיון*
בארצות ערב ובגדיה. במיקרה של חילוקי־דעות
רעיוניים תגובש הסכמה בין תיישיי־לבין
מחמד רביע.

גם במיסמן־ העיקרי השני שהוגש לבית־המשפט,
דובר על אותן פגישות ושיחות.
הוא נכתב כערבית, והשתרע על פני חמישה
עמודים של כתב־ידו הצפוף של קובעה. הוזכרו
בו עשרות שמות של גברים, אשר עימם
נפגש בעמאן. ההסבר שלו: אלה פעילים ב־אירגונים
ערביים שונים, והוא נפגש עימם
במיסגרת תפקידו כיו״ר הסטודנטים.
ואילו בעיני העד עלום־השם נראו הפגישות
הרבה פחות תמימות. כי האנשים היו
ברובם קציני צבא השיחרור הפלסטיני שהגיעו
לעמאן מקאהיר — בדרכם לפעולות
חבלה בגדה המערבית וברצועת עזה. הוא

• הוטל על תייסיר להתחיל בהקמת
התאחדות סטודנטים ותלמידים פלסטיניים
בגדה המיזרחית, ולעמוד בראשה. סוכם
שהוא ידאג לשלבה בהתאחדות העולמית.
9מחמד רביע הסביר לנחקר את כלל
המידור וחשיבות השמירה עליהם. הוא
נישבע ליתר השלושה כי לא יגלה סוד
מענייני האירגון.
עדותו של העד עלום־השם הוסיפה עוד
עשרות פרטים על פגישות ועל תוכניות.
* אנשי אל־קאומיון אל־ערב הם חברי
פלג שפרש מתנועת אל־בעת, בשל נאמנות
לננבד־אל־נאצר. מרבזס בקאהיר, אן בגלל
הסתייגותם משוקיירי, לא הצטרפו לאירגונו.

ראיון

נפגש איתם — קבע העד — בהיותו איש
מרכזי בארגון צעירי הנקם ובאל־קאומיון.
כל פעם שהעד הזר על קביעתו זי, היה
חיוך גדול של הכחשה משתפך על פניו של
קובעה. וכאשר ניתנה לו ההזדמנות לח־ור
בעצמו את העד, שב ושאל אותו פעם אחר
פעם :״האם הודיתי שאני חבר רשום ב־אירגון?
האם יש הוכחה שאני חבר רשום?״

מדוע עשה זא ת?

ך * שאלהשריחפה באולם היתה: מדוע
1 1עשה זאת? מה דחף עסקן־הטודנטים,
הידוע ברחבי העולם כולו, והמקיים קשרים
עם אישים רבים, לחצות את הירדן ויסכן
את עצמו ואת המשך הקאריירה שלו?
הוא עצמו הסביר זאת בפשטות: רצה
•לראות את משפחתו. כאשר לא הצליח לקבל
רישיון דרך הצלב האדום — הסתנן מערבה.
ומה מניע אותו לפעול נגד ישראל? ״ראי־זזי
את קלקיליה אחרי שנהרסה,״ השיב.
אבל מעדויות התביעה יכלה גם להצטייר
המונה אחרת: עסקן שהגיע למעמדו הודות
לתמיכתם של פעילי אל־קאומיון,והשמאלנים
האחרים בקרב התאחדות הסטודנטים.
הודות לתמיכתם יכול היה לגבור על היו״ר
הקודם, איש אירגונו של שוקיירי. לכן, כאשר
היו ראשי אל-קאומיון זקוקים לעזרתו
— כדי לארגן את הסטודנטים והתלמידים
בשטחי־הביבוש לפעולה מחתרודת —
הם קראו לו למלא את חובתו.
הוא ציית — וכך הגיע אל הא הנאשמים.

נחא ונאשמים ברמאללה

תייסיר קובעה

ך* וא היה בסופיה ובנאירובי, במוס־
1 1קבה ובאולן־באטור שבמונגוליה החיצונה.
ובכל מקום הוא עשה צרות לישראל.
הוא הסתובב בין ראשי המישלחות של הסטודנטים,
שבאו לאותם קונגרסים בינלאומיים.
יזם ולפעמים אפילו ניסח החלטות־גינוי
לישראל.
הוא לא השפיע רק בזכות קומתו הגבודת,
עיניו החומות הגדולות ושיערו השחור׳-,
אלא מפני שהיה יושב־ראש ההתאחדות העו למית
של הסטודנטים הפלסטיניים.
השבוע, עמד מוחמד תייסיר קובעה ()29
בתא הנאשמים, בבית־המשפט הצבאי ברמאללה.
הוא נתפס לפני ארבעה חודשים
בירושלים המזרחית, לבדו בחדר שכור,
לבוש בפיג׳מה. עתה הואשם תייסיר בהס־

זזיטה אצלך לב-ך ור?
— (מופתע) :לא. לא.

האם הזדמן לך לפגוש ישראלים
באירופה?
— כן. בהחלט.

— סליחה, אבל זה סוד. אתה מבין

איזה מין ישראלים?
— ישראלים מתקדמים. אני יודע שיש
בישראל אלמנטים מתקדמים. אני מכבד או תם,
כשם שאני מכבד כל גורם מתקדם
וכשם שאני מתעב לכל גורם ריאקציוני —
יהודי אם ערבי.

אתה קומוניסט?
— אינני שייך לשום אירגון, אבל אני

11 תר1ד1זז3זזוימרו
וגם

בהשתייכות

לאירגון

תננות לארץ,
בלתי־חוקי.
איזה אירגון? על כך התנהל ויכוח
מייגע בין הסניגור, עורך־הדין הירושלמי
עוזי סיוון, לבין עד־התביעה, איש שרותי־הביטחון
ששמו נמסר רק בראשי־תיבות
לנשיא בית־המשעט.
מן הויכוח הארוך אפשר היה להבין,
כי קיים אירגון גדול ששמו אל־קאומיון אל־ערב
(״הלאומנים הערביים״) .אחד מראשי
אירגון זה הזמין לביתו בעמאן את קובעה,
ושם — יהד עם עוד שניים — הוחלט על
הקמת אירגון הדש, שייקרא צעירי אל־קאומיון
אל־ערב, ואשר תהיה לו גם זרוע
צבאית: צעירי־הנקמה.
העד־המומחה, שחקר את קובעה מספר
פעמים, הצהיר. פי תייסיר הוא הבר מרכזי
במיכלול זה של אירגונים עוייניש.

כתב ״העולם הזה״ ניצל את
ההפסקות במישפט, כדי לשוהה
עם קובעה. זהו תופנו המתורגם
של הראיון, שהתנהל בערבית:
אני מכין שאתה מקלקיליה. מתי
היית שם לאחרונה?
— ביקרתי בספטמבר. אחרי המלחמה.
ראיתי את בית־אמי הריס. אחי הגדול, מאמי
החורגת, נהרג בהפצצה.

וזה דחף אותך לע שות...
— תראה, כל מה שעשיתי זה לעסוק
בענייני־סטודנטים. זאת פעולה פוליטית.
אני לא איש־צבא ולא עסקתי בענייני־צבא.
אילו הייתי איש־צבא הייתי מתגאה בכך.

לא הייתי מכחיש. הייתי קם כאן ימכייז
שזכותנו ללחום בישראלים ולסלק אותם
מאדמתנו!

מדוע אינך עושה זאת?

— כי אני איש פוליטי, וגם המשפט הזה
יש לו מגמה פוליטית.

איזו?
— להחזיק אותי בכלא.
להוציא אותי מהמחזור.

לנטרל

איתי.

כשביל מה?
— כי ישראל יודעת כמה אני יכול להזיק
לה. לא פה, בגדה. שם, בעולם. הנה, אתך
לך הוכהה: תפסו את אחמד כליפה. הוא היה
הממונה על אירגון אל־קאומיון בכל הגדת
המערבית. שפטו אותו מייד ונתנו לו שנתיים
מאסר. אותי החזיקו ארבעה חודשים.
ותראה כמה יתנו לי!

כמה לדעתך?

איך אתה
הנוכחי?
— זאת
ישראל

בשבילי

מביט

הזדמנות

מצבך

להכיר

לא, תשובתך אינה צודקת. אתה
אינך לומד להכיר את ישראל
בכית־הסוהר. אתה מכיר רק חלק
מסויים של י שראל...
— כן. אבל זה החלק המעניין אותי. לא
איכפת לי מהמתקדמים שאין להם השפעה
בישראל. איכפת לי השלטון. הוא הקובע,-
ואת פרצופו אני לומד להכיר( .מהרהרז
.אכיר אותו באמת כאשר אשמע את פסק־הדל•

בינתיים?

— לפחות שנתיים.

כמה בדיוק?
— (מהסס, כמי שאינו רוצה להכניס
רעיונות חמורים לראש שופטיו. לבסוף);
יותר. תראה, יתנו לי יותר.

למה?
— אהמד כליפה אינו חשוב. הוא לא
ידוע. אבל אני חשוב. אני יכול להזיק.
אז יחזיקו אותי כאן הרבה זמן.

מכבד ואוהד את הקומוניסטים, הסוציאליסטים
והקאומיון.

| — מה שאני רואה אינו מוצא חן בעיני.
ד,נה, הקצין סביר. הוא היה בראש אלה ש־זזיכו
אותי, כאשר עצרו אותי. וכשאמרתי
לו כאן שהוא היכר, אותי, ענה לי שאני
שקרן. איך אפשר לקרוא לי שקרן?

זה העליב אותך?
—כן! לכן סירבתי להציג לו שאלות.
.גם מכה אותי וגם קורא לי שקרן — זה
צדק זה?

חכה לפסק־הדין, וראה.

*ץ תה נשוי?

(כאן ביקשו אנשי־המישמר לסיים את
השיחה. קובעה התיישב במקומו) :מסור
דרישת־שלום. למתקדמים( .אחרי הירהור
קל) :רק למתקדמים!

— לא, ארוס.

למי?
— בחורה מצ׳כיה.

במדינה העם
מתנחלים,

מתחסדים, מתכחשים הישראלי הממוצע בז לפוליטיקאים ומעריך
אנשי־צבא.
מה שאירע, בשבועות האחרונים, בעיר
חברון, יכול רק לחזק יחס כפול זה•
כי בשום מקום לא בלטו יותר ההתחסדות,
הבאלאגאן והציניות של צמרת העסקנים
— לעומת היחס האחראי של אנשי־הביטחון,
הראל
אל ההר. ערב פסח הגיעה
לחברון ..חבורה של אנשי ״התנועה למען
ארץ־ישראל השלמה.״
היא העמידה פנים בממלאה חובר, דתית
— :חגיגת ליל־הסדר בעיר ההררית, שבה
היתר, קיימת עד לטבח 1929 קהילה קטנה
של בחורי־ישיבה.
אולם מטרתה האמיתית היתר, אחרת, ולא
היה צורך בחוכמה רבה כדי לעמוד עליה.
היא רצתה ליצור ״נוכחות״ ישראלית בחברון
— כדי לחזק את תביעת תנועתם
הקטנה לספח את כל הגדה המערבית.
המארגן והרוח־החיה של המיבצע: איסר
הראל׳ אויבו־בנפש של לוי אשכול, המנצל
כל:הזדמנות כדי להעמיד את מטרת־שינאתו
במצב מביך.
יגאל מגואל. ואכן, ליל־הסוו עבד
— ובני־ד,חבורה לא הראו כל סימן של
רצון לחזור לירושלים.
הם לא נשארו שם לבדם. חיש־מהר פשטה
בחוגי־העסקנים השמועה, כי הנך, אפשר לעשות
הון פוליטי, להופיע בעיני כל חסידי>.

פוח כגיבורי־מולדת.
הראשון שנזצל הזדמנות זו ברעש מירבי
היל, יגאל אלון. שר־העבודה, הפועל באופן
קדחתני כוי לחזור לתודעת הציבור ולהתחרות
עם משר, דיין על בס ראש־הממשלה,
אץ לחברון. הוא נתן את מלוא תמיכתו
לאנשי־ר,חבורה.
בחוגי־הממשלה עורר הדבר מורת־רוח וגיחוך.
כי ידוע שאלון תומך בהחזרת הגדה
המערבית, ובכללה גם חברון, לממלכת ירדן
— תוך השארת עמק־הירדן בלבד בידי
ישראל והקיבוץ־המאוחד.
אחרי אלון באו עסקנים אחרים. רובם
היו מתחסדים לא פחות מאלון — בהעמידם
בציבור פנים של מספחים, בעודם
דוגלים בחוגי־הצמרת בהחזרת הגדה לחו.כיין.
יוצא מכלל זה: השר מנחם בגין, הדוגל
בפירוש בסיפוח מלא.
!*,מאות ושקר. גורם אחד לא נסחף
בקלחת זו. הודיעו השבוע הכתבים הצבאיים,
שהם המפרשים המוסמכים של עמדת
צה״ל׳ :משרד־הביטחון התנגד בהחלט למיבצע.
לא די בזז .,1בדברי־הכתבים נקבע ב־בילור,
כי המייבצע כולו התבסס על רמאות
ושיך,ר: אנשי־ר,חבורה הבטיחו בפירוש ל־גורמי־הביטחון,
כי יסתלקו מחברון למחרת
ליל׳הסדר. הם הפרו את הבטחהם החגיגית.
העמדה הבטחונית נובעת משיקולים כבדי-
מילוקל. התנחלות בחברון בדרך זו תתפרש
בעיני כל ערבי בגדה כהתנפלות ישירה
בעתיד העם הפלסטיני, כצעד ראשון לקראת
נישולו דארצו.
דווקא בחברון הצליח משה דיין להשיג
מידה מירבית של שיתוף־פעולה עם הר,נ־הגו
,1המקומית, ולצורך זה גם היה מוכן
להיכנס למריבה ישירה עם שר־ הדתות.
ג|רעין של ״מתנחלים״ בחברון יגביר לא
רק את המתיחות הבטחונית, אלא,גם יכריח
את צד,״ל להגן עליו. כמו שנייר־זבובים,
מושך זבובים, הוא ימשוך פעולה עויינת.
£ל זה היה צריך לעניין את הממשלה,
להכיל עליה אחריות מוגברת. אולם חבריה
היו, עסוקים במירוץ אחר הפירסומת, וב־תחך
ות על כתר הצביעות המוצלחת. הגורמים
הבטחוניים נאלצו לקבל את עול-
האחריות על עצמם.
מנגנון העוז ש׳ 5עוזאי
תפקידו של מזכיר־ר,ממשלה היה תמיד
עמדת־צומת, מרכז־עצבים ממדרגה ראשונה.
אבל רק לאחר שעבר לידיה של מזכירת-
הממשלה יעל עוזאי 55 הפך להיות גם
הוכחה לכך שלא נעלמו אגשים עם עק־
(המשן בעמוד 5ז)
העולם הזה 1599

זהו מפקד ״אל־פווח־־ -

כפי שהכירוהו חבריו בארץ

^ כו־עאמר? ערפאת? לא שמעתי עליו מימי.״
זאת התשובה האוטומאטית־כימעט, של כל ערבי ביי
גדדי
המערבית או בירושלים המיזרחית — למרות שיאסר
ערפאת, המכונה גם אבו־עאמר, הוא המפקד הראשי של
אל־פתח, ושדווקא השבוע מלאו העיתונים פרטים אודותיו.
כאשר הנישאל לא השיב תשובה מיתממת, הוא גילה
חשדנות :״מדוע אתה שואל אותי? מה אתה רוצה ממני?״
כי ברור: מי שמכיר את החבלן מספר , 1עלול לעורר
את חשדות המשטרה הישראלית.
בעל־מוסך בירושלים, בן משפחת ערפאת, נשבע :״לא
מכיר אותו, לא ראיתי אותו. שמעתי עליו. אנחנו משפחה
גדולה מאוד. מקורנו בשכם. אולי שם אפשר למצוא קרובי־משפחה
שהכירו אותו.״
בשכם מהווה משפחת־ערפאת חמולה ענפה .״יאסר ער־פאת?״
שאל אחד מהם ,״בוודאי. תמצא אותו בחנות ההיא.״
בחנות השיב גבר משופם, כבן :40״נעם, אני יאסר
ערפאת. מה אוכל לעשות בשבילכם?״
״אתה הוא יאסר ערפאת, מפקד אל־פתח?״
״אהא, את ההוא אתם מחפשים? לא, יא סידי, אני לא
מפקד אל־פתח. אני החייט.״
כבר היו לו כמה רגעים לא נעימים בגלל בן־משפחתו,
בעל השם הזהה .״לפני שנתיים או משהו, באו אלי מהבולשת.
הבולשת הירדנית. לקחו אותי למשטרה. שאלו אותי

לבסוף, החליט כי רק עזה, בה מרוכז הגרעין הגדול ביותר
של פליטים מיואשים, יכולה לשמש לו בסיס מוצק. הוא
עבר לשם, וב־ , 1956 זמן קצר לפני פרוץ מיבצע־סיני, ייסד
את זזרקת אל־תחריר אל־וטאני אל־פלסטיני (תנועת השיחדור
הלאומי הפלסטיני) .מטעמי קונספיראציה, השחמש בראשי־התיבות
של השם ח,ת.פ ,.הפך אותן כדי ליצור את השם
פתח, שפירושו — כיבוש.
את הדחיפה הגדולה קיבל מהמישטרים המהפכניים של
אלג׳יריה וסוריה. הראשונים היו חבריו מימי גלותש ב־קאהיר.
אך זכתה ארצם לעצמאות, הזמינו ידידיו את ערפאת
לאלג׳יר, העמידו לרשותו בית דו־קומתי ותקציבים, עזרו לו
לגייס ולאמן חבלנים.
כאשר התהפך השלטון באלג׳יריה, ופטרונו מוחמד חיידר
נאלץ לברוח, נפסקה התמיכה בו ובאירגונו. אבל כעבור
שנה הפס הבעת את השלטון בכוריה — ויאסר ערפאת
הפך איש חשוב בדמשק. התיאוריה שלו תאמה את זו של
הבעת. אל־עאסיפה (הסערה) ,הזרוע הצבאית של אל־פתח•,
נלקחה תחת חסותו של מפקד חיל־המודיעין הסורי, שהחל
מפעיל אותה — למרות הסתייגותן של השכנות: ירדן ולבנון.
יאסר ערפאת הוכנס לרשימה השחורה של הבולשת הירדנית
ושל המשרד השני הלבנוני. הלבנונים, שרצו לשמור
על השקט עם ישראל, אף הרגו אחד מאנשי אל־פתת, ידיד־

האיש שאינו * 3111 ן ןן ןי0
לפני עשרים שנה ״

חהקד

אי זו ר

ירוווזלירו.

וורד־אל־לזאדר

אל־ח

חובש כפייה, במרכז) ,שנהרג בקרב על הקאסטל ־הקבור בחצר
מיסגד אל־אקצה בירושלים. הוא הפיח ביאנזר הצעיר
רוח צבאית, שדחפה אותו עד שהגיע בעצמו למעמד מפקד.

נעוריו של יאסר. כדי להתנקם בהם, הורה לאחת סחוליותיו
לבצע פעולה בתוך שטח ישראל, ולחזור לבסיסה שבסוריה
— דרך לבנון. בצורה זו קיווה לסבך את הלבנונים בפעולת-
תגמול — וכימעט שהצליח.

הדי מלחמודששת־־הים ים, נראה יאסר ערפאת
׳יי בשכם ובירושלים המיזרחית. אבל איש לא מסר אותו
לשלטונות הישראליים, והוא שב לגדה המיזרחית, שהפכה
להיות בסיסו העיקרי של אל־פתח. הוא הקים את מטהו בכפר
כראמה, התהלך גם בעמאן ללא פחד משלטונות־ירדן.
אבו־עאמר הצליח להימלט מכראמה, דקות אחדות לפני
שנחתו שם הצנחנים הישראליים. למחרת, היו הוא ואנשיו
גיבורי העולם הערבי כולו, הפכו סכנה בלתי־מוסיוית לשלטונו
של חוסיין. עד כדי־כך, שרבים החלו שואלים את
עצמם: מתי יבצע אל־פתח הפיכה בירדן, ויקים שם רפובליקה
פלסטינית?
מיברק מנשיא אלג׳יריה, הוארי בומדיין, הזמין את ער־פאת
לאלג׳יר. התוצאה: הודעה כי אל־פתח ינקוט להבא ב־שיטות־פעולה
חדשות. במקום פגיעות לאורך ביקעת־הירדן,
יתבססו מעתה חוליות אל־פתח בעומק השטח הישראלי,
תוצאה שנייה: מייסד אל־פתח ומפקדו יצא מאלמוניותו
המחתרתית. הודעה רשמית מסרה, כי מעתה ייצג יאסר
ערפאת את האירגון כלפי חוץ,
בשיחה באלג׳יר עם כתבת הנובל אוביסרבאטר, קבע את
מטרות־המלחמה של אירגונו: חיסול מדינת־ישראל׳ _ אך
מבלי להשליך את תושביה לים. אלה מהם שיסכימו לחיות

אם אני יאסר ערפאת מנהיג אל־פתח. נשבעתי שלא.
כי יאסר ערפאת ההוא היה אויבו של המלך חוסיין, וה־בולשת
הירדנית חיפשה אותו ואף עצרה כל איש אל־פתח
שהתבלט מעל פני השטח.

ך* אדם היחידי שהיה מוכן לספר על קשריו עם אבו!
) עאמר דרש תחילה שבועה שזהותו תישמר בסוד. הוא
מהנדס, כמו ערפאת, והתיידד עימו בכוויית .״עבדתי בנמל
אל־אחמדי, ויאסר היה מפקד־פלוגה של שריוניות, שפעלה
נגד מבריחים,״ הוא נזכר.
לא במיקרה הגיע ערפאת אל תפקידו הצבאי. כי מאז היותו
בן 15 התעסק עם נשק. היה זה בראשית מלחמת תש״ח.
יאסר היה אז יתום מאב, ולאמו לא היתד, שליטה על מעשיו.
הוא התחבר אל קבוצות הלוחמים הערביים, שמילאו
את ירושלים וסביבתה, תחת פיקודו של עבד״אל־קאדר אל־חוסייני.
שעות שלמות היה מפרק ומנקה את הרובים׳ דה־מיקלעים
של הלוחמים. מאוחר יותר היה מספר על עצמו,
כי באותה תקופה היה מזכירו של עבד־אל־קאדר. האמת היא,
כי השתדל להימצא ככל האפשר בצילו של אל־קאדר.
אחרי מותו של עבד־אל־קאדר בקרב על הקאסטל, נראה
ערפאת הצעיר בסביבות שכם, גם שם בחברת חיילים. ה פעם:
כעובד אזרחי במחנה של הצבא העיראקי. כאשד הסתיימו
הקרבות, והעיראקים עזבו את ארץ־ישראל, נדד גם
יאסר ממרחה, בדומה לפלסטיניים רבים.
למרות שלא היה פליט, חיפש עבודה בכוויית וחי חיי-
פליט טיפוסיים. במהרה הגיע לקאהיר — כנראה בעזרת
מילגה של ממשלת כוויית — אשר שלחה צעירים פלסטיניים
רבים ללמוד במיכללות ערביות. בבירת־מצרים למד הנדסה,
הצטרף לאירגון האחים. המוסלמים, ולא חדל לדבר על הצורך
בשיחרור פלסטין.
חבריו הסטודנטים התלוצצו לא פעם על קנאותו, הציעו
לו להצטרף לבילויים. תשובתו היתד, תמיד :״אין מקום
בחיי בשביל נשים. כל זמני שייך לפלסטין.״

^ ת צעדיו המעשיים הראשונים בפוליטיקה עשה בא
! קאהיר, כאשר נבחר לראשות הסתדרות־הסטודנטים הפלסטיניים.
אבל הפרק המצרי בקאריירה שלו הגיע לקיצו

1 1 1 5 *1אלפים משתתפים בלוויית איש אל־פתח. יאסר
1 1 1 . 1עצמו צעד בשורה הראשונה של המתאבלים על
מות ג׳לאל מוחמד קעוש, אחד מראשוני המצנורפים לאירגו־

נו. קעוש, שתמונתו נישאת בלווייה, היה. יליד הכפר מירון
שבגליל העליון, ובוגר בית־הספר התיכון בצפת. במשך תקופת
היכרותם — לימד קעוש את יאסר ערפאת עברית.

ב־ , 1954 כאשר ניסו האחים המוסלמים לרצוח את עבר־אל־נאצר.
מנהיגי האירגון נעצרו. אוהדים, מסוגו של יאסר ער־פאת,
גורשו ממצרים.
הוא הגיע לביירות — מרכז כל הגולים ויוצאי־הדופן של
העולם הערבי. דרכו נראתה לו ברורה, והתיאוריות שפיתח
אז הפכו לאידיאולוגיה הרשמית של אל־פתח. הוא הגיע
למסקנה, ששום ממשלה ערבית אינה מסוגלת — אי אינה
מעוניינת — לעזור לעם הפלסטיני; שכולן מוכנות להשלים
עם קיומה של ישראל. לכן, אם רוצה העם הפלסטיני
להינצל, עליו להפר אח השקט ולפתוח במלחמה נגד ישראל,

ך* וא החל מארגן סביבו חוגים קטנים של פליטים, עזר
} | לייסד ירחון אידיאולוגי בביירות ואסף תרומות לקיומו.

במדינה פלסטינית יוכלו להישאר, כאזרחים שזזי־זכויות.
הדרך להשגת המטרה: מלחמת גרילה מוגברת .״עכשיו
אנחנו פוגעים רק במטרות צבאיות. אבל אם ימשיכו הישראלים
להתנכל לאזרחים ערביים ולפוצץ בתים, נפגע גם אנו
באזרחיהם. נפרסם אזהרה רשמית על כך,״ הצהיר.
סיכמה הכתבת :״הדברים יכולים להיראות נוקשים מדי.
אבל זהו בר־השיח שעמו צריכים לנהל את השיחות.״
* באחד מפירסומי אל־פתח פירסם ערפאת שיר המוקדש
ללוחמי אל־עאסיפה :״מי מועך את האוייב? /מי מפוצץ את
משאבות מימיו? /מי מעלה בנפץ את הסכרים והגשרים? /מי
הם, מי הס נפירי־האריות?/״

-י 1 1

בוא־ון עם אודי אמרי מסביר דן בן־אמוץ מדוע העמיר

>ת* אתה, דן
לא העלה על דעתו לשאול: מד, עם ההורים
שלך? היתד, תשובה. אני זוכר שהמצאתי
לעצמי משפחה.
זאת היתר, תקופה משעשעת מאוד. בשיחות
עם חברים אני תיארתי להם את
ההורים שלי, ואת הקרובים שלי, דודים
בטבריה ודודים בירושלים ודודים בתל-
אביב, משפחה ענפה, שכל יום׳ הייתי
מגלה בה קרוב נוסף. חלק מאותם בני
המשפחה — היה זמן שאני ממש אימצתי
אותם לעצמי, הכרתי אותם טוב, והתפלאתי
שלא כתבו לי מכתבים.

דן בן־אמוץ בגיל 15
דן, עד עכשיו היית בעיני הציבור
סמל הצבריות. עכשיו עתה
עומד׳לפרסם ספר שבו אתה מתגלה
כיליד אירופה, שבא ארצה
בימי השואה. מה הניע אותך לגלות,
לפתע, את עברך?
קודם כל, באתי ארצה לפני השואה,
בשנת . 1938 ההורים שלי גרו בפולין,
בעיר ששמה רובנו, ליד הגבול הרוסי. הם
שלחו אותי ארצה, ללמוד שנתיים בבן•
שמן, מתוך כוונה שאחר־כך אחזור הביתה.
זה נתברר לי לאחר מכן, מפי קרובים.

בן כמה היית כשבאת?
בן 13

וחצי.

מדוע לא היית נוהג לספר זאת,
עד כה?

אני חושב שזה תהליך טבעי ביותר לגבי
כל הילדים שהגיעו ארצה בגיל כזה.
היה תהליך ברור מאוד של התבוללות
בקרב צברים. כמו כל הילדים האחרים, אני
לא רציתי להיות שונה. ואי־אפשר היה
להיות כמו כולם כשנולדת במקום אחר,
וההורים שלך היו במקום אחר.
נידמה לי שהתהליך הזה קרה גם לך,
וגם להרבה אנשים אחרים שאנחנו מכירים,
לדור שלם של אנשים שמקובל לראות אותם
היום כילידי הארץ, או כמייצגים את
ילידי הארץ. בגיל צעיר היה תהליך מתמיד
של קבורת העבר.

כבר לא רוצה לברוח?

לך זה לא קרה?

היום זה כבר לא נתון בכלל לרצוני. היום
יש בי מספיק אומץ כדי לפגוש את בני
משפחתי — שאין לי כל סיכויים לפגוש
אותם.

זה מצב היפוטתי בלבד.

מתי שמעת עליהם לאחרונה?
את המיכתב האחרון קיבלתי מהם בזמן
שהרוסים פלשו לפולין, ב־ . 1939 מישהו,
שהכיר את הורי, סיפר לי שאחותי, שהיתר,
גדולה ממני בשנתיים׳ התחתנה עם קצין

זה היה בתקופת בן־שמן?
כן, בתוך התקופה הזאת. אני מתאר
לעצמי שבגלל התהליך הזה של ההתבוללות
גברה גם ההתעניינות שלי בארץ,
ובשפה. לא יכולתי להמציא לי דוד בירו שלים,
בלי לדעת איך דוד זד, מדבר.
לצורך זה הייתי צריך לדעת על הפולקלור
של תושבי הארץ הוותיקים. וכך, במשך׳
הזמן, נוצרה גם אמונה בין הידידים הכי
קרובים שלי שאין
ספק שאני יליד־הארץ.
אוב,
ידעתי כבר
עברית כשהגעתי
ארצה. בפולין למדתי
חמש שנים
בבית־ספר עברי,
לפני שבאתי ארצה.

זאת
אומרת,
שאתה הפכת
להיות כאן הצי

זאת אומרת, שהגישה היסודית
שלך כלפי השואה היא שצריכים
להתגבר עליה?
בהחלט, חייבים להתגבר עליה. ואני
מקנא בכל בן־אדם שיכול לשכוח אותה.

יחד עם זאת, אני שם לב שאתה
בעצמך מזכיר אותה בדג•
* עים מסויימיס. למשל, אני זוכר
שאחרי פרשת כפר-קאסם כתבת
מאמר שהזכיר לנו את ה שואה.

מתי
זה בא לד? האם הספר
שלך הוא תוצאת התהליך הזה,
או שהתהליך הוא תוצאה של הספר?
הספר
הוא תוצאת התהליך. התהליך
עצמו קרה לי כבר לפני שנים מיספר.

איך?
זה תהליך ממושך ואיטי מאוד. זה לא
קרה ביום אחד, שפיתאום אמרתי: זהו זה.
הגיע הרגע שחשבתי שאני מספיק מבוגר,
ומספיק חזק, כדי להפסיק להעמיד פנים.

לא, להיפך, זה היה נוח מאוד. העמדת־הפנים
הזאת, שאני יליד הארץ, מנעה
שאלות בלתי־נעימות, שמהן ניסיתי להימלט
מאז שהגעתי ארצה.
זה דבר טבעי ביותר שאנשים כשנודע
להם שאתה לא יליד־הארץ, ישאלו שאלות
על המשפחה. ואת השאלות האלה לא
רציתי לשמוע.
מהרגע שאני הפכתי ליליד הארץ, במרב־אות
כפולות, פסקו כל השאלות. ברגע
שאמרתי שאני יליד תל־אביב, אף אחד

24 שעות ביממה
^ בבית־הקברות

כמו השם של הרומאן, הבעייה העיקרית
המעסיקה אותי היא הרצון לשכוח וחוסר
אפשרות לשכוח. זאת אומרת, אני חושב
שהיה בריא מאוד אילו כולנו, לא רק אני,
היינו מסוגלים לשכוח. מפני שקשה לחיות
חיים נורמאליים ולזכור את כל הדברים
האלה. זאת אומרת לחיות בבית־קברות
הפתוח 24 שעות ביממה.
אם אתה רוצה, כל דבר מזכיר לך. מספיק
לראות 9ולקס1ואגן, לראות שגרירות גרמנית,
לשמוע מילה גרמנית ברחוב. אדם נורמאלי
ובריא, באופן טבעי קובר בתוכו דברים
שנוכחותם מפריעה לחיות חיים תקינים.
אבל אני הגעתי, בסופו של דבר, למס קנה
שלשכוח אפשר רק דברים שאנחנו לא
מסרבים לזכור. התהליך הראשון צריך
להיות לזכור — לא להנציח, אלא לזכור,
להיות ,3 ^ 31-6ורק אחר־כך יש, אולי,
סיכוי, לשכוח. דברים שאנחנו מטמינים
בפינת־השולחן, ומתעלמים מקיומם, קיימים
בנו בצורר, הרבה יותר חזקה, מאשר דברים
שאנחנו מביאים אותם לתודעה ונותנים
להם לאט־לאט להתרחק מאיתנו.

ואתה חושב שזה לא בריא?

האם אתה סבלת מזה ש,,העמדת
פנים,״ כפי שאתה קורא ל זה?

אני
כבר מזמן קברתי את עברי, ופתחתי
את הקברים מחדש. אצלי התהליך מזמן
ניגמר. גיבור הסיפור נימצא באמצע התהליך.

אבל אני רואה שהשואה מעסיקה
אותך לאחרונה. למה?

לגבי הגיל ההוא זה ניראה לי כטבעי
ביותר. אבל אני חושב שצריך להגיע
הרגע, כמו שהגיע רגע זה אצלי, שאתה
אוזר מספיק אומץ לראות את עצמך ואת
העבר שלך. זד, תהליך בריא לרצות
להתבולל, בשלב מסויים, וזה גם תהליך
בריא לראות את עצמך, בשלב אחר.

המצאתי לי דודים ודודות

אמרת שגיבור הספר חוזר אל
עברו כדי לקבור אותו. זהו מה
שאתה מרגיש?

עם אשתו השדה: בן־אגגוץ עם בתיה אפולו
בר בהי״א הידיעה דווקא מפני
שלא היית צבר?
אני מתאר לעצמי שכן. זה קורה גם
בעיתונות ובספרות, שאנשים מן הצד
רגישים הרבה יותר לדברים הטיפוסיים.
האוזן שלהם רגישה יותר לדברים המיוחדים,
הספציפיים, שבשפה ובמינהגים, לביטויים,
לתנועות.

/י משפחתי נעלמה אחרי

1939

אמרת קודם שרצית לברוח משאלות
על משפחתך. היום אתה

בצבא האדום ופונתה לפנים ברית־המועצות
בזמן שהגרמנים פלשו, אבל לא שמעתי
ממנה.

מה מכל זה משתקף בספר?
שום דבר, למעשה. שום אינפורמציה
אישית לא מופיעה בספר. כל הדמויות
המופיעות בספר הן פרי הדמיון, חוץ
מסופם של הורי, אחי ואחותי, שאותו לא
יכולתי להמציא. והמצב עצמו, של ילד
המגיע בלי בני משפחתו, וכעבור שנים
רבות מאוד, כדי לקבור אחת ולתמיד את
העבר, נוסע לעיר מולדתו, ולתדהמתו
ניפתח לפניו העבר מחדש.

טוב, אז אני חושב ש ...אלה הם
הסימנים הראשונים של ההתעוררות שלי
כלפי העבר. זה היה נסיון — והבעייד, הזאת
עדיין מעסיקה אותי — הנסיון להבין את
הגרמנים.
איך קורה שאדם נורמאלי, אזרח טוב,
האיש הממוצע, האדם הפשוט, כל שמותר,תואר
שהחברה מעניקה לאזרחים ה־הממושמעים
שלה — איך קורה שאדם
כזה הופך למפלצת, לרוצח?
ואני חושב שלא רק הגרמנים מסוגלים
לזה, אלא כל אדם אחר בעולם, כולל הישראלים.
באווירה מסויימת מסוגלים להפוך
לחיות־טרף, הייתי משתמש במונח של קו־נראד
לורנץ :״התלהבות מיליטאנטית״*.
ממש אפשר לפתוח את הפרק בו מספר
לורנץ איך אדם נורמאלי, ברגע שהוא
ניקלע לתוך ציבור תקוף התלהבות מילי־טאנטית,
מאבד את כל קני־המידה הרגילים
שלו, את כל הערכים שעליהם הוא חונך,
והוא נסחף בזרם, מסוגל לעשות דברים
שהוא עצמו לא היה מאמין שהוא יעשה
אותם.

אילו הייתי גרמני
בימי הנאצים
אני לגמרי לא בטוח איך אני הייתי
מתנהג לוא הייתי גרמני בן 18 בשנת
. 1938 אני מקוזה שהיה בי הכוח הנפשי
• הכוונת
התוקפנות״.

לספרו

לורנץ,

פני צבו והסתיו את עבוו ומוצאו הגלותי

ג-/אה1ץ?
לעמוד מנגה אבל את זה אני אומר היום,
מקצה סולם־הערכים הפרטי שלי, שאותו
רכשתי לא שם, אלא פה, אבל אני לא
יודע אם המדים השחורים והיפים, והנערות
הצעירות שהסתכלו בהערצה על לובשי המדים
האלה, או כל מיני שטויות מסוג זה,
לא היו משפיעים עלי.
אם אני הייתי מסוגל באותו גיל, בארץ,
להצטרף למפלגה בגלל צמה ארוכה של
ילדה שהיתר, באה לצריף שלה. אז מי יודע
מה היה קורה לי בגרמניה?

אמרוה קודם שהמאמר ההוא
שיד על כפר־קאסם היה למעשה
התחלתו של תהליך חזרתך אל
העפר שלך.
לא, אבל זה היה באותה תקופה. זה היה
נסיון למצוא קודים מקבילים בין טענותיהם
של גרמנים, לבין טענותיהם של ישראלים.
כשהגרמנים טענו שהם לא ידעו על השואה,
כל אחד התייחס לזה באי־אימון. ובאותו
זמן עצמו היו אנשים בארץ שטענו —
וזו היתד, גם אמת, אולי — שלא ידעו
על כפר־קאסם.
אני ניסיתי לנתח מצב שבו מתרחשת
זוזעה במקום מסויים, והאינפורמציה הזאת
לא מגיעה לחושבים, מפני שאסור היה
לכתוב עליה, והדבר הזה מעמיד את האדם
באותו מצב כמו הגרמני שאמר ״לא ידעתי.״

הדור השלישי הוא מצרין
אתה אחד המומחים הגדולים
בארץ לצכרים. אמרת כצדק שאתה,
שמפני שלא היית בעצם
שייך ועמדת מן הצד, היית מסוגל
לראות יותר ממי שהיה בפנים,
כתוך המחנה. כיום, כשאתה בן
44 ויום אחד, איך היית מעריך
את ילידי־הארץ בני דורנו?
אני לא נוטה להיכנס להכללות, כי כל
הכללה לא תהיה מדוייקת. בוודאי שאני לא
רוצה לעסוק בהגדרות. כתבתי שנים רבות
מאוד על ילידי־הארץ, על אספקטים שונים
של תושבי־הארץ וילידי־הארץ, ואני חושב
שצריכה להתקבל איזו שהיא תמונה מסך־
הכל של הדברים שכתבתי. זה לא יהיה
הוגן לנסות להגדיר בהגדרה יבשה דור שלם
של כל מיני אנשים.
הנורא הוא שאנחנו, סוף־סוף, עם ככל
העמים. זה מה שרצינו להיות במשך שנים
רבות, ואת זה השגנו, לצערי הרב.

דן בן־אמוץ כעת: בשעת כתיבת סבה..לזכור ולשמח
ואנשים שחולמים מהטוב ביותר עד הגרוע
ביותר. מבחינה זאת אנחנו עם ככל העמים.
הנה, לעומת כל הדברים השחורים שאנחנו
יכולים לראות, כפי שהם משתקפים בעיתונות
היומית ור,שבועית, מופיע לך פתאום
גם דבר ששמו שיח לוחמים, שהוא לדעתי
התעודה המזעזעת המאלפת ביותר שקראתי
על ילידי־הארץ. נדמה לי שאין שום עם
שיכול היה להקים דור של חיילים כאלה.

מאיזו בחינה, חיילים כאלה?

חיילים מתלבטים וישרים עם עצמם.
הספר, כמובן, לא משקף את החתך של כל
למה לצערך?
החיילים. זו קהילה ספציפית מאוד של בניזאת
אומרת שיש לנו מנוולים, אנשים
משקים, אבל זו קרן־אור מעודדת מאוד,
רעים ואנשים טובים, אנשים בלי שאר־רוח

ואין ספק שבני הקיבוצים הם גורם בעל
השפעה מכריעה בצבא. לכן זה כל־כך מעודד.
מישהו
אמר על שיח לוחמים שכמו בתורשה,
הדור השלישי, בדרך כלל, דומה
לדור הראשון. ואני חושב שהדור השני של
ילידי־הארץ היה באמת שונה מהדור הראשון.
גם זה תהליך טבעי, מפני שרצו לגדל
אכן עם ״בריא״ ,במרכאות, אנשים חסרי
תסביכים שאין להם שום בעיות. ניסו עד
כמר, שאפשר להתרחק ממה שנקרא יהודי
״גלותי,״ שוב במרכאות, והדור השני של
הצברים הגשימו את ד,מאווים הלאומיים האלה.
והנה,
בדור השלישי, צצו לנו שוב, במהדורה
מודרנית לחלוטין, המתחבטים וד,נבוכים,
הגנסינים והברנרים, וזה יוצא מן
הכלל. זד, דבר חשוב מאוד. זה מעודד
אותי.
מפני שבשיח לוחמים יש אין־סוף של
סימני שאלה. ונדמה לי שזה הדבר הטוב
ביותר שיכול היה לקרות. דור שמאמין רק
בסימני קריאה, שלא שואל שאלות, הוא
דור מסוכן. ברגע שאתה מציב סימן־שאלה
ליד סימן־ד,קריאה, אתה לפחות נעצר וחו שב:
האם צריכים באמת להרוג? האם אין
דרך אחרת? אולי יש דרך אחרת?
אני חושב שהתהליך של הצבת השאלה
חשובה יותר כמעט מקביעת התשובה, בזכות
המבוכה, בזכות הספקות.

אני רואה, דן, שהתהליך של
עשיית השלום עם העבר שלך,
אחרי התהליך של התבוללות בקרם
הצברים, הוא גם תוצאה של
נבונות להציב פימני-שאלה לנכי
הצברים עצמם. כלומר: פעם בל
מה שהיה צברי היה טוב, והיום
מוכנים להטיל כזה ספק.

בבן־שמן: דן(מימין) לגתות בואו ארצח

נכון. בדיוק כמו שפעם כל מה שהיה
זקן היה רע, כל מה שהיה קשור לגולה,
לשם, היה רע. אני חושב שהגיע הזמן
לבדוק את הדברים לגופם. כינוי־הגנאי הזה,
״גלותי״ מקובל מאוד. אני חושב שהגיע
הזמן לשאול אם באמת על מה שהיה קשור
לגולה היה רע.

הרומאן הזה הוא גם סימן־דרך
בדרכך שלך. כמה זמן לא כתבת
ספרות?
ב־ 1350 פירסמתי ספר של סיפורים קצרים,
ארבעה וארבעה. מאז פירסמתי רק שני סיפורים,
וגם זה רק בזמן האחרון, בשנתיים
האחרונות.

אני לא ״מתבזבז״
אם כן, מה המריץ אותך לחזור
לספרות? שום עכשיו וניסיתי אני לא
שבהם

דבר. זה חהליך טבעי. לא החלטתי
לחזור לספרות. היה לי מה לומר,
לומר את זה בצורה של רומאן.
מתייחם בזילזול לסאטירה ולהומור,
עסקתי הרבה שנים.

אתה יודע, כוודאי, שיש דיעה
כצבור שאתה מתבזבז.

אני לא יודע. אבל ספר לי על זה. מה
פירושו של ״מתבזבז״?

פירושו שאתה לא עושה את
המכסימום שאתה יכול לעשות.
למשל, בסיפרות.
מי שטוען כבה יוצא מתוך ההנחה שה־סיפרות
היא יותר חשובה מכל דרך־כתיבה
אחרת. ואני לא מסכים.
אני מוכן להסכים לדבר אחד, שלגבי
אדם העוסק בכתיבה — ואני לא משתמש
בכוזנה במילה סופר, מפני שאני חושב שזהו
תואר שהחברה או ההיסטוריה צריכים להעניק
לאדם שמלאכתו כתיבה — לגבי אדם
העוסק בכתיבה, העיתונות היא אסון.
כתבתי מדור שבועי במשך קרוב לעשר
שנים, ואני חושב שלולא הייתי כותב מדור
שבועי, יכול מאוד להיות שהיה נכתב במשך
הזמן הזה ספר. החוויות שהצטברו בי נפרטו
למדורים שבועיים. לזה אני מוכן להסכים.
אבל: זוהי דילמה קבועה של אדם העוסק
בכתיבה. להביע את דעתו באופן שוטף
ומיידי על מה שמתרחש סביבו, ולקוות
לתוצאות מיידיות, או לכתוב ספר מטוזח־ראייה
מרוחק יותר, ולהתאזר בסבלנות ולקוות
שיום אחד זה ישפיע בדרך כלשהי
בצורה בלתי-אמצעית על אנשים?

דייו לומד לדבר מחדש

נוביץ, איימו לסגור את עסקיהם ולכבות
את האורות כערב הג־העצמאות.

התעלומה סביב קולו של משה דיין, שהתעוררה לאחר
השידור הכושל בקול־ישראל, בשבוע שעבר, מוסברת
על־׳ די רופאיו כך: העצב של אחד משני מיתרי־הקול
של שר־הביטחון נפגע, מבלי שהרופאים יוכלו לוודא עד
כה את חומרת־הפגיעה. אין הרופאים יודעים גם מתי
ואם בכלל ירפא מיתר זה.

העירייה, שנבהלה מן האיום להשבית את השימחה,
הבטיחה באופן בלתי־רשמי להתיר פתיחת עסקים כאלה
— באופן קבוע — עד לשעה שתיים לפנות בוקר.

עלול לקרות, שמשה דיין ישאר בל חייו
עם מיתר־קול אחד בלבד, ויתכן גם בי
כיום בהיר אחד יהל מיתר הקול לנוע שוב.
לשם כך מאמן עתה מומחה את דיין לדבר, בקול
פחות או יותר נורמאלי — כשהוא משתמש במיתר־הקול
הבודד שנשאר.

אחת התוצאות: משה דיין אינו יבול עוד
לצעוק, או להרים את קולו.

לכן הורכב על בגדיו של דיין מיקרופון זעיר, בו
הוא ישתמש לאירועים ציבוריים או בעת ישיבות מרו״
בות־אנשים, כדי שישמעו אותו שם, בכלל.

אחד ממנהיגי
הפלסטינים, חיכמת אל-מצרי, מנכבדי שבם
שהיה בשעתו יו״ר הפארלמנט הירדני, יצא
כשבוע שעבר למסע מיוחד לירדן ולמצרים.
אל־מצרי, חברו הטוב של ראש עיריית שכם, חמד׳
כנען, נפגש כבר בירדן עם ראש־הממשלה הירדני, בהג׳ת
אל־תלהוני,

חיבמת אל־מצרי,
שנפגש לא אחת עם גמאל עכד־אל־נאצר,
עומד להתקבל אצלו בקאהיר,

חמודה -יודח
נראה, כי ימיו של יהיא חמודה, כראש
״אירגון השיחרור הפלסטיני״ -ספורים.
הוא היה אחד משלושה מועמדים, שהוצעו אחרי הדח״
תו של אחמד שוקיירי, ונבחר רק בגלל היותו האיש
המעורר פחות מחלוקת מן האחרים.

עתה מתקוממת שיבבת־המנהיגים הצעי־רה,
דורשת אדם צעיר ותקיף יותר כראש
האירגון -אולי בצעד לקראת הקמת איר־גון־גג
פלסטיני.
גם עברו של חמודה, כמקורב לאל־בעת, נחשב כנקודה
נגדו בקאהיר.

עתה מצפים, כאות רצון־טוב מצד העירייה,
לפתיחתו מחדש של הדיסקוטק
״מאנדי׳ס״ ,לו יוענק רישיון כצעד ראשון
כסולחה מקיפה בין העירייה לבין כעלי
עסקי־הכידור הליליים.

חנה מרוו תככב
ב״הלו, דולי!״
שחקנית התיאטרון הקאמרי, חנה מרון, עתידה ליהפך
לכוכבת־מחזמר מצליחה: חנה תושאל כנראה על־ידי
הקאמרי לתיאטרון גיורא גודיק, על־מנת להופיע בתפקיד
הראשי, במחזמר הברודביי המפורסם, הלו, דולי!
שיועלה על הבימה, בסוף הקייץ השנה.

פארק לאומי מסביב
לחומת העיר-העתיקוה
תוכנית נוספת לפיתוח ירושלים העתיקה הושלמה לא
מכבר.

לפי תוכנית זו, עומדים לטעת פארק לאומי
ענק, מסביב לחומת ירושלים העתיקה.
רוב שיטחו של הפארק ישתרע בחלקים הבלתי־בנויים,
מסביב לחומה — בקצה הדרומי־מיזרחי שלה, ובקטע
המערבי שלה, משער יפו דרומה.

ריב מפ׳׳ם—אלון

גישושי-ישראל בוואשינגטוו מייד לאחר יום־העצמאות, צפוי שיגורו של אחד מיועציו
הבכירים של ראש־הממשלה לארצות־הברית —
כדי לעמוד מקרוב על הלכי־הרוחות בממשלה האמריקאית,
לגבי בעיות המרחב.

במצב עדין ימצאו את עצמם שרי־מפ״ם בממשלה,
לאחר התקפתו המוחצת של חזן על שר־העבודה יגאל
אלון: אלון כונה על־ידו ״חותר תחת סיכויי מו״מ לשלום״
.עילת־ההתקפה: ברכת אלון למתנחלים בחברון.

אלון רוגז על עוצמת ההתקפה, דורש ל־כדר
כמישור הממשלתי מדוע מרשה לעצי

לאחר ביקור היועץ, ייקרא כנראה גם שגריר ישראל
בארצות־הברית, יצחק רבין, לדווח לממשלה.

איטר הראל, הממונה לשעבר על שרותי־ד,ביטחון, מתכונן
לתקוף בפומבי את אבא אבן, העומד לפרסם ספר
למרות שנושאו קשור בתפקידו.

הראל טוען, בי בעוד שעליו אסרו את ה־פירסום
כתוקף חוק הסודיות -החל על
פקידי־ממשלה מתפטרים כיחס לחומר שנודע
להם כתוקף תפקידם -הרי שאבא
אכן עצמו קיבל היתר לפרסם חומר שנודע
לו בתוקף תפקידו -כין השאר חומר על
פרשיות שונות.

ערבים

פוענחה תעלומה הקשורה בהסתננותם של
ממיזרח לירדן אל הגדה המערבית.
רובם של המסתננים הגיעו כשבידיהם תלוש־רישום
של מיפקד־האוכלוסיה, אשר נערך על־ידי שלטונות־יש־ראל.
בתלוש זה רשומים שמם האמיתי וכל יתר פרטיהם
האישיים.
רק לאחר שנעצרו מסתננים אחדים, ותלושי־הרישום
שלהם נלקחו לבדיקה, הסתבר כי קיימת בירדן תעשייה
של תלושים מזוייפים, הנמכרים בחמישה דינארים האחד.

הזייפנים צילמו טופס של תלוש מקורי,
הדפיסו ממנו עותקים לכל דורש. הם שבחו
דבר אחד: התלוש צולם יחד עם המיספר
הסידורי שלו, ואותו מיספר מופיע על בל
העותקים המזוייפים הנמברים למפתננים.
על כן מסגיר אותם מיספר זה, כרגע בו
נבדק התלוש.

תוכנית חדשה להפיכת הקצה הצפוני
של רמת־הגולן
לאתר תיירות בינלאומי,
מתגבשת
והולכת.
עתה מחפשים משקיעים,
כדי לעניינם בפיתוח
האיזור: אתר־התיי־רות
החדש ישתרע מה־בניאס
עד החרמון, יכלול
בתי־מלון חדשים,
מקומות־בידור־ונופש במתכונת
בינלאומית. בדעת
יוזמי התוכנית לפתוח
גם נווה־קייט לגול״
שי־סקי, על החרמון, לשם
הולך ונשלם כביש
חדש, בקצב מהיר.

איסר יתקווה
את אבא אבו

תעודות ישראליות —
תוצרת עמאו

רמת הגולן —
אתר תיירות בינלאומי
משפט ספרותי ישראלי בחדל
משפט ספרותי, בו ית,י
א 1יתג 2ןאנזאדאוהביהורים • י
בע המשורר הישראלי־מה
מפלגה היושבת בממשלה לתקוף שד
ערבי ראשד חוסיין את עמיתו הישראלי־יהודי נתן זך
לדין על עיוות תרגום ספרותי — עשוי להתחולל מעבר
כצורה בזו. שרי מפ״ם, לעומתו, טוענים כי
לים.
הכרזות אלון, וקריאתו ״ליצירת עובדות

כשטחים החדשים״ ,מהווה חריגה מהחלטות
הממשלה בנושא זה וידרשו הבעת
הסתייגות הממשלה מדברי אלון.

שביתודדיזנגוו* ?
בעלי המסעדות והסטייקיות של דיזנגוף
ומרבזי-הבידור האחרים כתל-אכיב ביקרו
השבוע אצל ראש־העיר בפועל, יהושע רבי

חוסיין תירגם, יחד עם זך, קובץ שירים ערביים בשם
תמרים ודקלים. עכשיו, משהגיע הספר המוכן לידיו של
ראשה המשתלם באוניברסיטה אמריקאית, הוא טוען כי
נתן זך ערך ניתוח קוסמטי בבאלאדות אחדות, שינה
את תוכנן.

בן טוען חוסיין, בי זך החתים את שמו
על הקדמה משותפת, אותה לא ראה בלל.
הוא שוקל הגשת תביעה אזרחית -אך
אינו יבול להגיש אותה, פי גם זך משתלם
כחוץ־לארץ -כאחת האוניברסיטאות אישם
בבריטניה.

__במדינה
(המשך מענזוד ) 10
רונוח במנגנון הביורוקראטי.
כי יעל היא אדם עקשני וישר. ישר ער
כדי־כך, שהשבוע נודע על כוונתה לפרוש
מתפקידה סופית — ולא להמשיך בשירות
ממלכתי עוד חמש שנים, דבר שהיה
מזכה אותה לפרוש לגימלאות.
פחות ופחות. הצרות של יעל — התחילו
כאשר הצטרף הד״ר יעקב (״ג׳קי״)
הרצוג ( )47 לתפקידו כמנכ״ל משוד ראש־הממשלה.
חיש מהר התפתחה מלחמה בין
עוזא׳• ובינו. בין השאר לא מצא חן בעיני
עוזאי שהרצוג פועל בעיקר כיועצו של לוי
אשכול, כאיש־סודו — אך נימנע מלנהל
את עבודתו הסדירה של המשרד.
עוזאי, הכפופה לפי התקן המשרדי ל־מנכ״ל,
לא הסתירה את דעתה על הרצוג.

זה חרגיז את ז׳קי
יום אחד אמרה לאחד מידידיה :״פעם היד,
משרד ראש־הממשלה כוורת־דבורים פעלתנית.
כיום אלה חדרים־חדרים עם פקידים, בכירים,
העושים פחות, ועוד יותר פחות.״
בדיחח כאידיש. אלא שיעל אינה סתם
פקידה. אף היא היתד, קרובה מאוד לאשכול.
על כן אזרה עוז, פנתה אליו! ביקשה
ממנו למנות סגן פעיל למנכ״ל.
אשכול ענה למזכירה, כדרכו, בבדיחה ב אידיש.
עומת זאת, הגיעה, כמובן, הצעתה
לאוזני הרצוג. הוא הזעיק את יעל עוזאי
ללישכתו, אמר לה :״מה שקויר, כאן ב־׳
משרד זה לא מעניינך. קירבתך לדאש־הממ־שלה
אינה מאפשרת לך להתערב בענייני.״
מזכירת־הממשלה נעלבה קשות, אך החליטה
להבליג. ואילו הרצוג, בנו של הרב
הראשי לישראל לשעבר, ואחיו (הצעיר) של
הפרשן הצבאי של מלחמת־ששת־הימים, אלוף
חיים הרצוג, לא היה מוכן לשכוח.
הוא החליט להבהיר את סולם־הדירוג של
המשרד, כדי שיהיה ברור מי כפוף למי.
תוך כדי כך נתקל בתופעה מוזרה: דרגתה
של מזכירת־הממשלד, היא הגבוהה ביותר
הנהוגה במשרדי־ד,ממשלה, דרגת כ׳ — שהיא
שודד. בדיוק לדרגתו של המנב״ל.
70ל״י פחות. בכך ראה הרצוג את
מקור הצרות ביחסים בינו ובין עוזאי.
הוא תבע מאשכול לקבוע שהמנכ׳׳ל הוא
מעל למזכירה, גם בדירוג.
אשכול, השומע בקולו של הרצוג בעניינים
רבים, לא היה מוכן גם הפעם
להתווכח על פרט ביורוקראטי — והסכים.
וכך קיבלה יעל עוזאי הודעה מפתיעה, שב-
עיקבות בדיקה חוזרת הורדה דרגת תפקידה
מב׳ ממשלתי ל־י״ט׳ ממשלתי.
ההבדל בין שתי הדרגות הוא רק כ־סד
לירות ברוטו. אך יעל ראתה בעניין הצבעת
אי־אימון בכושרה, החליטה להתפטר.
קורבנו העיקרי של הסיכסוך: יורשה של
יעל עוזאי, מיכאל (״מייק״) ארנון, איש
משרד־החוץ עד כה, שיצטרך להסתפק במשכורת
קטנה מזו של קודמתו.

אסקוט

סיוגרית

האיכות

ישראל

לנערות עם מעוף

ירושלים

הפוטש שלא היה

מרדכי איש־שלום שונא את ראש־העיר,
חדי קולק. אומנם, תדי ואיש־שלום נמצ־
(המשך בטסוד ) 18
העולם הזה 1599

״עם הספר״ הפך, לאחרונ ה, ל״עם האלבום״ .כל יו ם מופיע אלבו ם חדש על גבו רתנו.
כל ה אלבו מי ם מכילי םאת או תן ה ת מונו ת, כל אחד בסידור א חר. וכל אלבו ם
נמכר.
אול ם אלבום א חד עלה בשבוע שעבר על כולם. הוא הופיע ב חנויו ת — ו הוא נעלם
לגמרי תוך 24 שעות.
לא, זה לא הי ה על צה״ל. ה לו חמת העומדת במרכזו אינ ה נ קר א ת ציפורה או
דליה. שמה קייט, והגברים של ישראל ח טפו או ת ה כמו מצות של פס ח.
זהו סיפור בתצלו מים. אול ם ה תצלו מים אינם מספרי םאת העלילה ב תיאור רגיל
ורצוף, כמו בקולנוע או בספר מצוייר. העלילה רק נרמזת בתצלו מים — שכל אחד
מהם הוא יצירה צילומית בפני עצמה, וכולם יחד מ הווי ם סיפור שיש בו עומק של
רגש כ מו בספרו תהקלא סי ת הכ תוב ה.
״קאובוי קיי ט״ מייצג א מנו ת מסוג חדש. יצר או תהסםהאס קינ ס, צלם דרום־
אפריקאי שלמד בלונדון, והנח שב ל א חד מגדולי אמני־העד שה בעולם. יצירות־העירום
הטוכוגר אפיות שלו זכו בשורה ארוכ ה של פרסים .״ק אובוי קייט״ זכה ל ה צל ח ה
עצומה בעולם, לא רק בתור א ב־ טינו ס של עירום מופשט, אל א גם כיצירה שירית.
״ א ת רוב ה תצלו מי םהאלה לא צילמתי בחוץ, אל א באולפן,״ סיפר האס קינ ס.
״למשל, א ת תפ אור ת־הכלא בנה בשבילי בני, בן השמונה. חו סר־ ההתח שבו ת הנח מד
שלו בעובדות ובצרכים ממשיים, הוא שהכתיב לי א ת סי מון צילומי בק טע זה.״

^ היה היתה נערה בשם קייט. היא היתה לבנה כמו פרח, פראית במו ויסקי. היא
1היתה קאובוי מהסוג שהמערב הפרוע חלם עליו — ולא השיג לפני שהתעורר
משנתו. ערב אחד, כמו בבל ערב, הוציאה קייט את האופניים מן האורווה ורכבה
למסבאה. שם רקדו הרקדניות, ושתו השתיינים, וקלפו הקלפנים, והוויסקי נשפן
כיין, והפוקר היה מופקר, וידי הגברים הזדקרו לקראת קייט. אבל קייט חמקה
ביניהם. כמו בין שיחי הצבר. היא עברה לחדר האחורי האפל. שם מצאה את רוזי.

( 4רוזי היתה שחורה, כשם שקייט חיתה בהיר!
^ צדיק, וגופה חטוב כשעון של חול. שדיה התנש
של ארץ הקולוראדו, והקאניון ביניהם היה תלול
למשחק הקשוחים, בחדר האחורי של המסבאה. ה׳

^ אבל קייט לא ידעה על כך. היא
^ #הלבה אל משרדו של השריף והתמסרה
לו — בי היתה תמימה וישרה.

י1 6 —-

— .כך נמקה קייט בכלא, מאחורי סורג ובריח. כל הלילה בכתה וחלמה. ובחלומח
9ראתה מה קרה באמת בחדר החשוך, וידעה מי ירה ומה עליה לעשות. היא
חמקה מן הכלא כרוח-רפאים, בנשמתה התועה של רוזי, ושום סורגים לא יכלו לעצרה.

ס קאובוי קייט רצח, רצח, רצה, בערבה, בג
0הצבר. היא שמעה את יללת הזאב ועברי
מתים. מעבר לנהר היא מצאה את המקום <

חמוקיה של קייט היו עגלגלים, אן היא עצמה היתה
31 הנערה הישרה ביותר בכל המערב הפרוע. לכן בערה
בה חמתה להשחית, ושדיה געשו כהרי געש, שעה שתפסה
את רוזי מרמה במישחק המקודש של ארץ הקאובויים.

לפתע נשמע רעם יריית האקדח, והס הושלך במיסבאה האפלולית. הסוס הלבן
**9י של רוזי בכה כאשר רוחה עלתה השמימה. גופה החטוב של רוזי שכב דומם
על שולחן״הקלפים הירוק. החדר האחורי החשוך היה ריק מאדם. השריף ענד את
כוכב״הכסף שלו, הכריז פרס כספי גבוה על ראשה, ואירגן את המירדף הגדול.

רגליה היו ישרות כמו ליבו של
כמו צוקיה החלקים והשמאים
מוק. רוזי לא פחדח מחבריה-
רימתה בקלפים, ישבה על האס.

בי הנחש, ביו שיחי
על פני גולנולות הר
עליו היא חלמה.

דברים רמים נאמרו בחדר האחורי החשוך, וגידופים
*מסמרי -שערות ניסרו בחלל — אך רוזי השחורה וה תמידה
לעגה לדברי קייט הבהירה, שביטאה את זעמה
בשפה שכל קאובוי מחוספס היה מתגאה בה. ואז —

היא שכבה במארב, והשעות עברו, והתנים יללו, והשחר זרח, ולפתע
הופיע גבר אלים על סוס שחור. הקרב היה קצר ואכזרי, אך קייט
היתה חזקה יותר וגמישה יותר וצודקת יותר — לכן גברה על יריבה.

וכך שבה קאובוי קייט אל העיירה, כשהרוצח הכפות על אוכפה, והדרך לגרדום
היתה קצרה. ושוב זרם הוויסקי על הקלפים בחדר האחורי של המסבאה. הצדק
ניצח שוב. כי אלוהים עוזר לצדיקים, ובעיקר לצדיקות — בייחוד כשהן יפות כקייט.

במדינה

(המשך מעמוד ) 15
אים במתנה אחד — במע״י המאוחדת —
אבל איש־שלום איגו שוכח לראש־העיר
החדש, שהוא גם האיש שהביס אותו בבחירות,
כשקולק היה מועמד רפ״י.
איש־שלום נעזר, בכל מאמציו, על־ידי
יד־ימינו, חברת סיעת־מע״י בעירייה, יהודית
גינזבורג.
השבוע נמצאה ההזדמנות הראשונה —
וכימעט והורד ראש־העיר מכיסאו, באמצעות
פוטש מתוכנן לכל פרטיו.
לא כמו. וואטם. תולדות הפוטש שלא
היה — אחד הסודות השמורים ביותר של
עירייח־ירושלים — מתחילות עם התנגדותו
של תדי קולק להכרזת יום איחוד ירושלים:
״אסור ללבות את היצרים,״ הסביר קולק
לידידיו את סירובו להסכים ליום־חג משונה

משום כך, לא בשלה השעה, לחגיגות־ניצחון,
שחתפרשנה כהתגרות, על־ידי אנשי
העיר־העתיקה :״עכשיו הרגע למנוע שבעוד
15 , 10 או 20 שנה תיהפך ירושלים למוקד
שיל מהומות גזעיות כמו הרובע וואטס או
ממפיס באמריקה,״ אמר קולק בשיחה פרטית.
אלא שהצהרותיו נפלו יעל אוזניים ערלות
— אלו של רוב חברי מועצת־העיר, המאוחדת,
כביכול• מאחרי תדי קולק, בקוא ליציה
של כימעט־קיר־אל־קיר: מועצת־העיר
קיבלה, בניגוד לראש־המועצה, החלטה פה
אחד לקיים את חגיגות יום יוושלים המאו־חדת.
תמורת
הבטחות. היחד, זו ההחלטה
הראשונה שנתקבלה נגד רצונו של תדי
קולק — מאז ניבחר כראש־העיר. היא מילאה
את איש־שלום תזזושת־שיכרון, ממש. על כן

* מלבד שתי סיעות־יחיד :״פועלי־אגודת־
; ישראל״ וה״סיעה למען ירושלים:״

החליט ללכת הלאה ולנסות להבים את חדי
שנית — והפעם, כדי להפילו סופית מכס
רא־שות־העיר.
בתחילת השבוע שעבר עמדו יחסי הכוחות,
במועצת־העיר בת 21 החברים, כך:
9כסיעת מע״י תמכו חמשת אנשי
המערך־לשעבר — באיש־שלום, נגד איש
רפ״י־לשעבר, קולק. הצטרפו אליהם שני
חברי רפ״י־לשעבר — רפאל באלווא, שרב
אישית עם קולק, לפני שנתיים, וז׳קי לוי,
שהיה הממונה על העיר המיזרחית, בטרם
הוחלף על־ידי ראש־העיר במירון בנבנישתי,
מומחה שאינו נימנה עם חברי המועצה.
׳• ,כסיעת גד!״ל החליט ראש־הסיעד,
בעירייה, אליאל דרור, להתיר לכל חבר
להצביע לפי מצפונו. שניים מבין ארבעה
אנשי־גח״ל — חיים קורפו ויהושע מצא —
הצטרפו לאיש־שלום, תמורת הבטחות. אלי-
אל עצמו תמך בקולק, יכמוהו עשה עמיתו
יצחק דרורי.
• ,הרב משה פורוש, מנהיג אגודת ״
ישראל בעירייה, סיעה בת שלושה חברים,
הסכים לפוטש — בתנאי שהקצבתה של
העירייה לסיעתו תוגדל.
! • שני אנשי המפד״ל, שיוצגו על-
ידי הרב שאר־ישוב כהן, הצטרפו אף הם
למרד נגד קולק — לו שומרים טינה, מאז
הציג חדי את השר המפד״לי, זרח וורהפ־טיג
כשקרן.
כך גייס איש־שלום 16 מתוך 21 חברי-
מועצה למען הפוטש — כשמאחרי קולק
ניצבים רק איש־רפ״י־לשעבר, הפרופסור אנדרה
שוראקי, שני חברי־גח״ל ואיש־מפ״ם.
אשכול פסק :״לא.״ עם שלל זה
בידו, ניגש איש־שלום, בשמחה ובששון,
ללוי אשכול,
להפתעתו, לא מצא את ראש־הממשלה
מתלהב להוכנית־הפוטש. אשכול הקשיב ל־פרטי־התוננית
— וביקש לדחות את ההפיכה,
עד ״שיתייעץ ויחשוב.״
למחרת היום, ביום ב׳ האחרון, קרא
אשכול לאיש־שלום אליו, בישר לו באופן
אולטימאטיבי שההפיכה מבוטלת:
>• ,קודם כל — משום שקולק נמצא עתה
בשיא הפופולאריות שלו בבירה ,״גם יהודי
אמריקה לא יתלהבו מזה.״
י • שנית — ״משום שתדי עוד יעשה
הרבה שגיאות עד למועד הבחירות הקרו־

בות, ואז תוכלו להוריד אותו מתפקידו.״
כך, בגלל הופעותיו באמריקה — שם
הוא מוכר רק קצת פחות מיצחק רבין ומשה
דיין — זכר, תדי קולק לחנינה זמנית —
ותושבי־ירושלים לתקופת־הפוגה, בר, יוכלו
ליהנות — עדיין — מראש־עיר מוכשר.
משפם יהודי עם לב־זהב

חד,״כ הרב שלמה לורנץ הוא יהודי יקר.
לא זו בלבד שהוא עסקן של אגודת־ישראל,
חבר ההנהלה של בזק אגוזת־ישראל — יש
לו, חוץ מכל אלה, גם לב טוב.
והלב הטוב הזד, שלו מסבך אותו כל
הזמן בצרות. ממש לא נעים.
למשל: היד, לו חבר טוב בשם ישראל
שדמי, יהודי אגודאי מבני־ברק. ללורנץ לא
היו שום עסקים משותפים עם שדמי !ה.
אפילו בבית־המשפט המחוזי הוא הכח־ש
בכל־תוקף ששדמי והוא סחרו יחד בקרקעות,
וששדמי היד, בעצם בא־כוחו. אייא
מה? שדמי היה ידיד, חבר־המפלגה.
משום כך, כשבא שדמי אליו, אל לורנץ,
וביקש שיחתום בשבילו ערבות, כדי שהוא,
שדמי, יובל לקבל הלוואה בסך 25.000ל״י
אצל בעל־חנות קונפקציה בשם פלינט —
לא היסס הח״ב המכובד אפילו דקה אחת:
הוא שלף את פינקם־ד;המחאות שלו, כתב
מיד צ׳ק לפקודת פלינט.
דין־תורד! לפלינט. הצרות החלו רק
לאחר מכן, כשהגיע מועד פרעון ההלוואה
ושדמי, שהסתבך בעסקי־ד,קרקעות, לא יכיל
היה לשלם.
פלינט דרש את הכסף מלורנץ. לורנץ
סירב לשלם, הציע דין־תורה. בדיון שהתקיים
אצל הרב קרליץ מבני־ברק, גם הוא איש
אגודת־ישראל, נתחוור לפלינט שאת הכסף
שלו, שהרוויח בזיעת־אפיו ממכירת סוודרים
לנשים טורדניות, הוא כבר לא יראה בחזרה.
הדיין פסק לטובת הרב לורנץ, וליתר
ביטחון השאיר אצלו את ההמחאה השנוייה־במחלוקת.
כך, על כל פנים, הצהיר לורנץ
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב.
אבל ללורנץ יש, בכל־זאת, לב יהודי חס:
כדי שפלינט המיסכן לא יהיה ממורמר
לגמרי, הוא הציע לו, תמורת הצ׳ק על־סך
הנרסים צייר ראובן
מי איים שיתאבד?
כאשר יבקש שר־החינוך־והתרבות, זלמן
ארן, את רשותו של נשיא המדינה
להעניק את פרסי ישראל, בטקס ממלכתי
שייערך בנוכחות כל גדולי המדינה,
במוצאי יום־העצמאות בירושלים, יהיה זה
סיומו של סיפור מתח.
כי השנה היתד, המתיחות סביב הענקת
הפרס, ל־ 32 אישים יוצרים בשטחים
שוניב, מלווה במתיחות רבה, בניסיון
להשפיע על חברי־ר,וועדה, שחילקו את
פרס, ואף על אישים אחרים.
מי טילפן לשר ז עיקר המחלוקת
היתד, סביב הענקת הפרם לציור ופיסול.
שלא כמו בעבר, מוענק הפרס השנה
אישים ״על מפעל חייהם,״ ולא על
ישגים חד־פעמיים. לכן עלתה מועמדותו
של הצייר ראובן ראובן על סדר־היום
ל הוועדה, אשר ישבה על מדוכת
הפרס.
אולם למרות שבתחילה נידמה היה
י הצייר אומנם יזכה בכוס, החלו
שטעים קולות נגד .״הוא לא כל־בך
צייר גדול, הוא מוכר גדול,״ טען
ישהו .״צריך, לחת את הפרם לצעירים
עולים י עליו,״ טען מישהו אחר.
אט־אט הצליחו אוהדיו של הפסל
צחק דנציגר 52 מרצה לארכיטקטורה
בטכניון בחיפה, הידוע כשייך לקבוצת־הצעירים
״אופקים חדשים״.
ואומנם, הלחץ הצליח, ודנציגר הוכרז
:בעל הפרס.

בזאת לא נסתיימה הפרשה. מישהי
דאג לטלפן לפני שבועות אחרים לצייר
ראובן ראובן, להודיע לו על נתינה
הפרס לדנציגר.
השמועה מספרת כי אשתו של הצייר,
אסתר (אסתרקד ).המנהלת את עסקיו,
החליטה לנקוט יוזמה משלה. היא
טי/פנה כביכול •לזלמן ארן, יעיפו היא
מיודדת, וביקשה להעביר את רוע
הגזרה .״זה יהרוג את רובין (שמו
הקודם של ראובן),״ היא התחננה ״הוא
יתאבד! אתם מוכרחים לתת לו את
הפרס!״
שר־החינוך הרגיע את אסתר, הבטיח
לה לבדוק מד, יוכל לעשות בניד־ז.
אולם חברי הוועדה, גם אלה שתמכי
בתחילה בראובן, הסבירו לשר־החינוך
קי אינם מוכנים לשאת התערבות חלצי-
גית, פוליטית או אישית בהחלטותיהם,
ובחירתו של דנציגר אושרה בשנית.
אסתר ראובן אינה מאשרת את השמועה
בדבר השיחה עם שר־החינוך :״אני
לא טילפנתי אליו אף פעם,״ אמרה
לכתב העולם הזה ,״אולם אלינו טילפנו
מאות ידידים וסתם אנשים, שאמרו ככל
העניין הוא סקנדל. ייתכן שהיו
כאלה שטילפנו גם לשר־החינוך.״
שיהיה לבריאות. אולם בכך לא
נסתיימה פרשת פרם ישראל.
כשנודע לשר־הבריאות ישראל ברזילי,
כי עומדים להעניק את הפרס לפרופ׳
חיים שיבא, מנהל תל־השוטר, קפץ
מעורו. שיבא ידוע כמנגדו של ברזילי
וכזועק הראשי כנגד מחדלי משרד־הבר״
אות בשטח התברואתי בארץ .״זו מכר,
מתחת לחגורה,״ טען ברזילי. ואומנם זו
׳מעין הכרה ממלכתית בטענותיו של.
שיבא ונזיפה עקיפה במשרד־ד,בריאות.

ברזילי שוחח על נושא זה ,״בעדינות
רבה״ ,כפי שמגדירים זאת מקורבי שר•
החינוך, עם ארן, אולם ארן, למוד
ניסיון מפרשת דנציגר־ראובן, לא הם כ־1
להתערב בדבר.
פרס לשות(! .סערה שלישית, שיכלה
היתד, להתפתח לסערה גדולה, היתר,
בשדר, הארכיטקטורה. ארכיטקטים אחדים
החליטו כי הפרס מגיע לאחד משני
האדריכלים הישראליים: רמי כרמי או
צבי רכטר. אולם נציגי האדריכלים,
שישבו בוועדת פרס ישראל, האדריכלים
אריה שרון ואלפרו מנספלד, אשר זבי
בשנים שעברו בפרס, החליטו, על־פי
הצעתו של מנספלד, לבחור כאדריכל
בנימין אידלסון, מי שהיה משך שנים
רבות שותפו של שרון.
התארגנה קבוצה של ארכיטקטים צע דים,
אשר החליטו למחות נגד הבחירה
ולדרוש לבחור באחר, בטענה כי שרון
בחר באידלסון בגלל קשרי הריעות
שביניהם•
אולם כאשר נודע להם כי היה זד,
דווקא מנספלד אשר הציע את אידלסון,
החליטו לשתוק, כדי לא לפגוע בחשיבות
הפרס לארכיטקטורה.
״אוסקר״ ישראלי. כך אירע,
שבנוסף על השערורייה שהצליחה להתפרץ
אל דפי הכרוניקה והמאמרים
הראשיים בעיתונות, בדבר סירובו של
דויד בן־גוריון לקבל את הפרס מידי
אוייבו, זלמן ארן, קיימות עוד שערוריות
אשר נחבאו,,אל הכלים.
התוצאה: בירושלים הגיעו רבים לכלל
מסקנה שהגיע הזמן לעשות רביזיה
לכל עניין פרס ישראל, כדי שלפרט זה
יהיה עדך בציבור. הוא מזכיר את
חלוקת האוסקר ד,הוליבודי, ששום איש־מיקצוע
שוב אינו מתייחס אליו ברצינות.

ח״ב לורנץ

רוצה

שישלם?

25,000ל״י — 5.000ל״י במזומן.
ערכות מצויינת. אפשר היד. להשוי
שאחרי ניסיון בלתי־נעיס כזה עם שדמי
— ילמד לורנץ לקח, ולא יהיה יותר מדי
טוב. אבל לא — לורנץ העניק לשדמי $
ערבות נוספת, בצורת המחאה החתומד, על־ידו
4-גם היא על סך 25 אלף לידות.
הקורבן הבא היד. שלמד, לווינשסיין, סוחר
תל־אביבי. ללווינשטיין היה קצת בסף מזומן,
שהצטבר בידו עקב העובדה שהלקוחות
היו משלמים במזומן ואילו את הסחורה
היד, מקבל, סכי סוחר ותיק, באשראי, את
הכסף הזה הפקיד בידיו של מתווך־בריבית
מכר בשם יחיאל קורנפלד, יהודי דתי גם
הוא, וקורנפלד הלווה את הסכום, בריבית —
לישראל שדמי.
קורנפלד . ,המלווה הוותיק, לא חשש
כלל מן השמועות שהילכו בעיר, כאילו
עסקיו של שדמי עומד־ם בפני התמוטטות
מוחלטת. אחרי הבל, היתד, לו ערבות
מצויינת להלוואה — המתאר, על מלוא
הסכום, חתומה בידיו של חה״ב לותץ.
השפן של הה״כ. אלא שגם כאן חזרה
היסטוריה על עצמה. כשהגיע מועד פירעון־
השטרות של שדמי, הוא לא שילם אותם,
דחה את קורנפלד בלך־ושוב, שילם לו תום־
פות־ריבית קטנות, החליף את השטרות
מספר פעמים — עד שיום אחד קם ועזב
את הארץ ומצא לו מיקלט באנגליה הרחוקה.
ועריץ לא חשש קורנפלד לגורל הכסף.
הוא לקח עימו את לווינשטיין, ויחד שמו
השניים פעמיהם לביתו של לורנץ.
לתדהמתם, לא מיהר לורנץ לשלוף את
המזומנים מכיסו. אדרבא, הוא גילה חוסר־נכונות
עקשני לשלם. ושוב, כדרכו, הציע
דין־תור הפעם אצל הרב יהודה מאיר
אברמוביץ, סגן־ראש־עיריית תל־אביב מטעת
אגודת־ישראל.
אך הרב לא הספיק להוציא פסק־דין:
ברגע האחרון נרתעו קורנפלד ולווינשטיין,
העדיפו את בית־המשפט המחוזי על הדיון
הרבני. ואז הוציא הד,״כ לורנץ את השפן
מן הכובע: הצ׳ק הוא אומנם צ׳ק שלו,
חתום כדת־וכדין — אבל הוא ניתן בערבות
להלוואה קודמת אותר. נתן קורנפלד לשדמי
— הלוואה שנפרעד, במועדה.
משום כך, טען לורנץ, הצ׳ק הוא בטל
ומבוטל והוא, לורנץ, אינו חייב לאיש
אפילו פרומה אחת,

״החתימה זוייפה ״ .ושעד, שישב
בית־המשפט על המדוכה ודן אם חייב
לורנץ לפרוע את ההמחאה החתומה על־ידו
— התנהל, באולם סמוך, משפט אחר.
גם שם, למרבה־הפתיעה, היה הנתבע
הרב שלמה לורנץ. גם שם נידונה חתימתו
של הח״ב המכובד. הפעם: דווקא על שטר,
ולא על צ׳ק. השטר נימצא בידיהם הנאמנות
של מפרקי בנק פויכטוואנגר. החתים עליו
היה מנהל הסתדרות צעירי אגודת־ישראל,
אברהם רייך. הערב, כמו תמיד, היה הרב
מאגודת־ישראל שלמה לורנץ.
הפעם היתד, טענתו של לורנץ שונה
לחלוטין :״חתימתי זוייפה״״ הסביר בחום
לשופט לווין. ואכן, הגראפולוג אברהם לוי,
שניקרא על־ידי בית־המשפט לחוות דעתו
המיקצועית בעניין העיד, כי חתימתו של
הח״ב לורנץ, כפי שהיא מופיעה על השטר
הנידון — היא מזוייפת.
השאלה המעניינת: מדוע זוייפה חתימתו
של שלמה לורנץ? ומדוע חוזרת חתימה זו
ומופיעה על כל־מיני מיסמכיס כספיים המגיעים,
בסופו־של־דבר, לדין משפטיי
העולם הזה 1599

וגז אגס!01(0111110( .
רוצה להתפשט
אשי ירי המסך על הצגת השלום
המחזה החדש של בימת השחקנים,
נותר בין הצופים איש אחד כועס מאוד.
שמו: ד״ר אהרון בן־עמי, ולכאורה היתה
לו סיבה טיבה מאוד לכעוס: בתו עופרה,
החטובה והבלונדינית׳ ,מופיעה במהלך ההצגה׳
על הבימה, כשהיא עירומה כימעט
כביום היוולדה, מראה כל מה שבתנאים
כתיקונם אפילו אבא שלה אינו רואה
בבית.
אולם מה שהרגיז את הדוקטור הנאור
לסוציולוגיה לא היה, למרבית הפליאה, מראה
איבריה החשופים והנאים של בתו הקטנה
על הבימה המוארת; ואפילו לא קריאות ה־
,פוי׳ של כמה מן הצופים הפחות־נאורים,
שישבו לצידו.
ד״ר בן־עמי התרגז נורא — משום שבמאי־המחזה,
המרצה הירושלמי אריה זאקס,
צירף את חמוקיה של עופרה לטכסט של
המחזאי היווני אריסטופנס כדי להתקיף
בחריפות, אפילו ללעוג, לכל האידיאלים
הנשגבים בהם האמין בן־עמי בכל ליבו ובכל
נפשו.
זאקס אורך המחזה, לא חם ך חיציו
מאנשי ״התנועה למען ארץ־ישראל השלמה,״
הרחיק־לכת עד׳ כדי הזכרת אחד מהם,
המשורר נתן אלתרמן, בשמו המפורש.
ואילו ד״ר אהרון בן־עמי, האידיאולוג
הראשי של זרם זה, מטיף מאז מלחמת־ששת־הימים
לסיפוח השטחים בכוח הזרוע.

שטויות של א״י השדמה
^ נ י לא שונאת את אבא שלי,״
! 9י) הסבירה עופרה לכתב העולם הזח.
״פעם אפילו הערצתי אותו. אבל היום אנחנו
ביחסים איומים.
״זה הכל בגלל הפוליטיקה: אבא עוסק
בשטויות של ״תנועת ארץ־ישראל השלמה.״

התפקיד הקטן שעופרה מגלמת, התחרו
המון מועמדות — ביניהן אפילו מפורסמות
מאוד״.
״אבל מכולן קיבלתי דווקא אני את
התפקיד,״ מספרת עופרה. הבמאי, אריה
זאקס, בחן אותי אישית, מבחינה תיאטרלית

אלתרמן כבדיחה — מה יש? זוהי אפילו
בדיחה טובת־לב. אם אנשי התנועה לנזען
אר׳ן־ישראל תשלמה רוצים להיעלב — ש־יעלבו
בגלל הסצינה הסופית, בה עושים
כל מיני דברים לשלום. לא בגלל בדיחה
על משורר.
״אבי ראה את ההצגה. העירום עלי לא
זיעזע אותו, גם לא החזה ד,חשות. בעצם,
הוא היה מוכן לזה, מאחר ואני סיפרתי ל על
כך מראש.
״מה שהרגיז אותו באמת היתר, הגישה
האנטי־מלחמתית. הוא לא הבין שזה מהזה
סימלי, ייחס הכל למלהמח־ששת־הימים, טען
שאסור להציג מחזה אנטי־מלחמתי אחדי
מלחמה כל־כך צודקת.
״לא עזר שציטטתי את ד״ר אריה זאקס
שטען, כי בעצם זהו לא מחזה נגד המלחמה
אלא מחזה על האינדיבידואליזם, לא

״בכלל, כל העניין הזד, של הנאמנות הוא
קצת מצחיק, לא? אינני בטוחה שאשמוי
אימונים גם לבעלי, אחרי שאתחתן; ולא
אכעס נורא אם הוא יבגוד בי. איזו מין
מילה מצחיקה —.לבגוד. האימון י בין
הגבר לאשר, צריך להיות מבוסס על דברים
מתפשטת דמעו השלום וגופנית כאחת. ורק אחרי־זה חתמו איתי
על החוזה.
״ואז הגיע הרגע הגדול: הייתי צריכה
לעלות על הבימה, עירומה לגמרי —
בפני קהל.
״הרגשתי פיק־ברכיים, הסמקתי כולי, כל
הגוף שלי רעד. חיכיתי שיהיו תגובות
גסות, שהצופים יצעקו לי כל מיני מילים.
״אבל — שום דבר לא קרה. אמרתי את
הטכסט שלי — ועברתי את מיבחן־האש
הראשון.
״עכשיו, זה כבר הולך בקלות, במקום
שהקהל יפתיע אותי — אני מפתיעה

על השלום. בכלל לא עזר לי.
״אבי גם אמר לי, :התפקיד קטן מדי.
בגלל זה לא היה כדאי שתפסיקי את הלימו דים
באוניברסיטה
״אבל על זה שאני מתפשטת בציבור —
לא אמר שום דבר.

ערן־ גיצחי
כי, לעומתו, דווקא נורא שמחה שהופעתי
הראשונה היא בתיאטרון כזה,

ובהצגה כמו השלום. זוהי הצגה נורא חשובה•
נכון: בעוד שנה או שנתיים לא יהיה
לה ערך — כי אז לא יהיה עוד דבר מצחיק
כזה, כמו התנועה למען ארץ־ישראל השלמה.
עד אז יפתרו את בעיית־ד,שטחים.
״אבל איזה ערך יש בכלל לתיאטרון? רק
ערך לגבי אלה שיושבים, אותו רגע, באולם•
כשיוצאים החוצה — זה גמור,
״סרט אפשר לעשות בעל ערך ניצחי. אבל
תיאטרון צריך להיות אקטואלי. לכן, כל
השחקנים שמתים לנעוץ ציפורניים בתפקידים
של צ׳כוב או שקספיר — טועים. הרבה
יותר חשובות הן האפיזודות הקטנות
של השלום. יותר מעניין לראות מה עושים
בהצגה כזאת, ולהציג ביקורת חריפה.״
הוא היה אפילו אחד מהמייסדים שלה. אבל
אני חושבת שזוהי תנועה פאשיסטית. ואני
נגד דברים כאלה.
״משום־כך, אני נורא שמחה שהיה לי
מזל כזה לקבל תפקיד ראשון בתיאטרון,
ואפילו להתפשט — דווקא בהצגה כזאת
שמטיפה למען השלום. מה גם שבהצגה
אני מסמלת, בקטע שלי, את השלום עצמי.
לא קל לקבל תפקיד בתיאטרון. אפילו
לא תפקיד של פסל־שלום עירום. על כן, על

״אף פעם לא הייתי בתנועת־נוער; הסטודנטים
לא עניינו אותי אפילו שהייתי שנה
וחצי באוניברסיטת חל־אביב: ועכשיו לא
איכפת לי ב כ ,,מה שאומרים עלי — כל
זמן שזה לא מתנגש במוסר ובטעם הטוב
שלי.
״וגם המוסר שא הוא לא בדיוק כמו של
אחרים: למשל —*כשאני לא־נשואה — זה
פשוט טיפשי להיות נאמנה לגבר אחו;
בייחוד לגבר שיש להניח שהוא לא נאמן

אותו. ובעצם, זה לא מפתיע בכלל. כי אח—,
הכל, אני שחקנית!״

החזה הסימדי
* * ד 1עשונא אבי את ההצגה?
ן ״ ז ה לא מוצדק. אם כבר מזכירים את
* בין השאר: ז־וגמנית־וזעירום הכוכבנית
תירצה ארבל.

א מני ס

• יולדתילפני עשרים שנה בבית־
^ //החו לי ם עין־גדי,ותמיד אהבתי אמנים,״
מצהירה הנערה, קטנת־הקומה ובהירת־ה־שיער.
אף פעם לא התאהבתי בסתם בחור
בן־גילי. כל החברים שלי היו מבוגרים
ממני לפחות בעשר שנים — ובעלי־נשמה.
אמנותית.

עמוקים יותר — ולא על מה שקורה,
במיקרה לגמרי, באווירה רומאנטית של
פלירט־לאחר־מסיבה.
״זוהי גם הסיבה שכרגע אין לי גבר
קבוע או חבר משלי.

למען השלום כלבד

**כשיו יש לי,

סוף־סוף, קאריירה

אמנותית ממש.
״בכלל לא איכפת לי שהמבקר חיים
גמזו קטל את ההצגה. הוא בכלל לא מבין
אותה, אם הוא אומר שזוהי הצגה גימנאזי־סטית,
הנעדרת מחזה או יצירה ספרותית של
ממש. זהו מחזה נועז מאוד של אריסטופנס,
שאינו מיועד אולי לילדים, אבל מתאים מאוד
לכל אדם שמסוגל לחשוב. כשגמזו מבטל
את ההצגה שבד, אני מופיעה, זה כאילו
שהוא אומר, :אני כבר לא מסוגל לשפוט
תיאטרון מסוג כזה. אני סנילי. אני כבר
מיושן.׳
״ואולי, כל מה שמרגיז אותו זה לא
שאני מופיעה עירומה, אלא שצוחקים על־חשבון
הפרה הקדושה — המשורר נתן
אלתרמן.
״מה שלא מבינים זד, שד,התפשטות שלי
היא לא סתם התפשטות: אני לא הייתי
מובנה לעשות צילומי־עירום סתם, אי
להופיע מעורטלת במועדון־לילה. העירום
שלי לא נועד לעורר או לגרות יצרים. אם
הוא עושה את זה למישהו — זה באמת
העסק שלו. שיהיה מרוצה.
״העירום שלי נועד למען האמנות ולמען
השלום בלבד!״

במדינה

״חכו עוד חודשיים.״
דת מבירה בפולה

ג׳ נרל

אלקגזריק -

כל העסק היה נורא לא נעים: שעה שלכולם
היה ברור שהרב הראשי הבא של
העיר תל־אביב יהיה האלוף שלמה גורן, המשיך
רב־השכונות, יצחק ־דידייה פרנקל, הפוסח
על כל הסעיפים בין האגודה לבין
פועליה, לעמוד על שלו — גם הוא ירוץ
לבחירות.
לפרנקל היתד, סיבה טובה להמשיך ולהתעקש.

התחיל בכך, שהרב פרנקל הפעיל לחץ
בכיוון הרבנות התל־אביבית, מתוך ידיעה
שראשי־המפלגה יהיו מוכנים לסטות מדרכם
ולעשות למענו משהו — ובלבד שלא
יתחרה ברצינות ברב שלמה גורן׳ המועמד
הבטוח.
הרבנים אמנם נבהלו, ואז הציע פרנקל
את מחירו, שהיה בינוני למדי: בפגישה סודית
שערך עם מנהיגי המפד״ל, השרים
ורהפטיק ושפירא, תבע לעצמו רב־השכונות
הפופולארי כס־רבנות שכן — זה של רמת־גן.
שני השרים נטו להסכים, והעיסקה עמדה
כבר על סף חתימה טובה.
אלא שאז קפץ עליהם רוגזו של הרב
מנחם יהודה אושפיזאי.

אנגליה

ליטרת ״ הכשר. גם אושפיזאי זזיה איש־מפד״ל
נאמן. גם אושפיזאי המתין בתור
לליטרת־הבשר שלו, שהובטחה לו כבר
מזמן. וכרמת־גני ותיק, אין תימה שהרב
אושפיזאי למשי את עיניו, ולמעשי החזיק
כבר בכיסו, בצורת הבטחה מפורשת, את
כס־הרבנות של עיר־הגנים. הוא לא ידע שבעצם
אותו כם־רבנוח, שהובטח לו, נועד על־ידי
אברהם קריניצי, ראש־עיריית רמודגן,
לאיש שלו, הרב צבי מרקוביץ. אלא שבינתיים,
כדי לזכות בתמיכת המפד״ל עד לבחירות,
היה קריניצי מוכן לדבר על אוש
פיזאי.
התוצאה: שפירא וורהפטיג נאלצו לוותר על
חתימת־העיסקה, והרב פרנקל חזר למי־רוץ־הבחירות
התל־אביבי — עד לרגע בו
יקבל, מן הסתם, הצעה טובה אחרת.
אגב, הוא כבר קיבל אותד״ .בבאר־שבע.
הצרה היא, שגם כם־רבנות זה אינו
נמצא בדיוק בידי המפד״ל.

להשיג בחנויות המובחרות
יבואנים: י .טויינה,

תל״אביב —ירושלים

הפצצות

ה גי עו!

תמונותיהן של עשרות מהן תראה
ב״עולס היופי״ שהופיע זה לא מכבר

המארגנת

היא דליה יורדן,
חטובת־גו בלונדית שלקחה את שני המתנדבים תחת חסותה,
מצאה פיתרון סביר לאחר הסירוב הרבני.

ארץ־י ש ר ^ ל עבירה ללא חוק.

לגב רי ם בלב ד
מכון היאהבה החופשית והטהורה
(נוסח שבדיה) ״ סקגדיג ה ״
מודיע על האפשרות להכיר א ת בת הזוג המתאימה,
שעיקר מטרתה היא האהבה הרצינית והטהורה.
לשם קבלת פרטים פנו: ת .ד ,15037 .תל־אביב.

עדיפות תינתן לגברים גבוהים ונאים.

אפילו שוטרי משמר־הגבול, המורגלים בנשק
חבוי אצל תושבי השטחים המוחזקים,
היו מופתעים: הבדואי שנפל לתוך המארב
שהוצב בסיני, מול באר־אורה, הוביל עימו,
בשני טנדרים עמוסים לעייפה, לא פחות מאשר
90 פגזי־ענק, שכל אחד מהם —
קומתו כקומת־אדם.
מה התכוון סלאמה אבו־סול לעשות ב-
מיצבור־ענק זה של תחמושת רוסית? —
שאלה זו נשארה ללא־מענה. שכן שעה ש־שירכה
השיירה העמוסה את דרכה מסיני
אל שטח ישראל — אירע תקר למכוניתם
של השוטרים. הם עצרו על־מנת להחליף
גלגל. הבדואי העדיף למהר, הסתלק מן המקום
בענן־אבק, כשהוא נוטל עימו את שני
הטנדרים, את התחמושת ובעיקר — את
עצמו.
איןסמכות. זה לא עזר לו, כמובן:
ידו הארוכה של החוק הישראלי השיגה אותו
תוך ימים ספורים.
אך כשר,ועמד אבו־סול לדין בפני השו פט
המחוזי הבאר־שבעי הרצל אשכנזי, על
גניבת תחמושת והשחתתה, המתינה לחוק
הישראלי הפתעה נוספת.
״לבית־המשפט הנכבד,״ מען פרקליטו של
הנאשם, עורך־דין חיים קאזים ,״אין כלל
סמכות לשפוט בסוגייה זו, שכן העבידה
בוצעה בסיני, דהיינו בשטח שהשיפוט הישראלי
אינו חל עליו.
״השטח היחידי שסופח למדינת־ישראל,״
הטעים הפרקליט ,״הוא שיטחה של ירושלים
המזרחית. לגבי כל שאר הטריטוריות
— קיימים בסך־הכל צווים שפורסמו על־ידי
המושלים הצבאיים. צווים אלה הם
בעלי־תוקף אולי לגבי בתי־דין צבאיים. אבל
משפט אזרחי ישראלי? מה פיתאום?״
הדברים הביכו גם את השופט אשכנזי,
שמיהר לדחות את המשך המשפט עד שיוכל
להחליט בדבר בעייד, עקרונית זו.

הזוג המאושר י״

וורדליך, ממתינים בקוצר־רוח לחופה הפרטית
הקרבה .״אנו רוצים להתחתן — בכל
צורחג״ הסבירו לאורחים שבאו לחוג איתס,

^ לן וקארלום רצו להתחתן.
ן ן הסיבה היתד, באנאלית: הם צעירים,
בני 19 וחצי כל אחד — ומאוהבים.
הם נפגשו לפני כחמישה שבועות, בקיבוץ
יחיעם שבגליל המערבי — ומייד ידעו
שזהו זה. הם אפילו כתבו הביתה, כל אחד
להורים שלו, וביקשו רשות. ובשבוע שעבר
היה הכל מוכן.
הלן וקארלום לא היו מורדים. אפילו לא
אידיאליסטים גדולים, מאותם המאכלסים את
הגופים הלוחמים בכפייה הדתית. הם היו,
בסך־הכל, נער ונערה, בני הדת היהודית,
כשרים בתכלית, ומאוהבים עד מעל לראש
ממש.
בקולומביה הרחוקה, ארץ־מולדתה, היתד,
הלן נוהגת לבקר מדי ליל־שבת בבית הכנסת,
יחד עם הסבא שלה, שהיה רב בישראל.
גם קארלוס, שהיה חופשי ממנה בדיעותיו
ובאמונתו, לא חשב עצמו מעולם למורד בעיקר,
או לאפיקורס־להכעיס. הוא ידע שהוא
יהודי, ובתור שכזה היה מוכן לקיים את

כל המוטל עליו.
בגבולות ההיגיון, כמובן.
אלא שבמדינת־ישראל — כפי שגילו ה־

*מדו הרבני שד ח
ד א הי הזמן -

־ אבד לזוג ה מ תנ ד ב׳

שניים עד מהרה — גבולות ההיגיון הם
גמישים מאוד.

ליסנר ואשתו מארייטה, שהיא גם דודתה
של הכלה.
וביום השני שעבר, בשעות אחר־הצהריים,
פשט קארלוס את בגדי־העבודה המאובקים
של קיבוץ יחיעם, לבש את החליפה הכהה
שהיתר, מונחת בתחתית מיזודדתו מאז בואו
ארצה, ויצא לקנות שתי טבעות־זהב. גם
הלן המירה את מיכנסי־החאקי הקצרים ב־שמילה
פירחונית ירקרקת, ובשעה שבע בערב
התייצבו השניים, נירגשים וסמוקים,
בדירת ליסנר שבבת־גלים.
הם באו כדי לחוג את כלולותיהם, עם או
בלי רבנים.

תעודה

ת האבסורד הראשון גילו בניר
! הזוג כבר ברגע כניסתם למשרדי־הרב־נות,
ברחוב ארלוזורוב בחיפה.
׳להתחתן עכשיו? אי־אפשר!״ פסק הפקיד
ממרום־מושבו ,״תבואו בעוד חודשיים.״ רק
לאחר שהסבירו לו את דחיפות העניין, נאות
להקשיב.
סיפר קארלוס לכתב העולם הזה :״הסברתי
להם שאנחנו מוכרחים לנסוע הביתה
בעוד כמה ימים, שאני גר בארגנטינה, והלן
— בקולומביה. אנחנו מתנדבים, אמרתי
לו, והסוכנות מוכנה להחליף את ברטים־
הנסיעה של הלן, מקולומביה לארגנטינה —
רק בתנאי שנביא להם הוכחה כי אנחנו
נשואים. לכן אנחנו מוכרחים להתחתן.״

נשואים״:
^ ת מקום החופה המסורתית מילאה
יריעת־קטיפה אדומה עם ציציוודזהב,
מקושטת בדגלי ישראל, ארגנטינה וקולומביה,
שצויירו ביד. העדים, מבין ידידי המשפחה,
שהתכנסו במקום, בחנו בכובד־ראש
את דרכוניהם של השניים, הקשיבו להם כ־

״חוץ מזר״״ ניכנסת הלן בביישנות לדבריו
,״אבא שלי כתב לי שאני לא אעז
אפילו לנסוע עם קארלום בתא אחד, או
אפילו באונייה אחת, בלי חתונה. וגם אילו
היה מרשה לי,״ היא מוסיפה ,״לא הייתי
עושה את זה בשום אופן.״
לכאורה — מיצזזה: לחתן בן ובת ישראל,
כדי שלא ייכשלו, חס וחלילה, בעבירה. לא
כן חשב פקיד הרבנות, בחיפה .״קודם כל,
לפני שאנחנו ממשיכים הלאה,״ תבע ,״איפה
תעודות־הרווקות שלכם?״
על־כן־ היתד, לקארלוס ולהלן תשובה מן
המוכן. כך הם חשבו, לפחות. הם שלפו,
איש בתורו, דרכונים דרום־אמריקאיים בעלי־תוקף.
שם, במישבצת המיועדת לכך, היתר,
רשומה, באותיות רישטיות ברורות, המילה
סולנורו*.
״זה שום דבר בשבילי,״ חייך הפקיד.
״צריך אישור מרב יהודי, לא מממשלה של
גויים.״
״אבל אף רב בארץ לא מכיר אותי!״
התריס בהתמרמרות רבה קארלוס, בעברית
המגומגמת שלו.
״אז תביא אישור מרב בחוצלארץ,״ סיים
הפקיד את השיחה ,״אבל, שיהיה רב כשר.״

ך * שיחה התרחשה בערב חג־הססח.
1 1קארלום והלן ידעו היטב כי עד שייערכו
חילופי האיגרות עם קולומביה וארגוטי־נה,
עד שיימצא רב כשר באמת שיהיה מוכן
להעיד עליהם שהם רווקים, ועד שיהיו הרבנים
בישראל מוכנים להכיר בעדותו של אותו
ו ב כשר — כבר יהיה מאוחר מדי:
תוקפם של כרטיסי־הנסיעה ייפקע, והם יצטרכו
להוציא מכיסיהם אלפי לירות כדי
לממן את הנסיעה.
״אם כך,״ הציע קארלוס בפשטות ,״ניכנס
לעירייה ונתחתן.״
רק אז התברר לו, לתמרונו הרב, כי בישראל
של שנת — 1968 מעשה כזה הוא
פשוט בלתי־אפשרי .״מה פיתאום?״ צחק
קארלוס .״גם בארגנטינה מתחתנים בבית-
הכנסת, מפני שאנחנו יהודים. אבל מי שרוצה׳
יכול להתחתן בנישואין אזרחיים.״
וכך, בעצם, נולד הרעיון.
הציעה אותו דליה יורדן, אשת הימאי
דנים יורדן ובת־דודתה של הכלה. את הדירה
תרמו הדודים של הלן — ד״ר ג׳ורג׳
* בספרדית: רווק.

חורמיי

אשר הצהירו, זה אחר זו, בעיניים מלאות 1
אהבה, כי הם רווקים, אוהבים ורוצים לד,ינ־ 1
שא ולחיות יחדיו עד סוף ימיהם.
זו היתד, גם רוחה של הכתובה שנכתבה
ונחתמה על־ידי שני הצדדים גם בעברית ן
וגם בספרדית.
אחרי־כן בוצע הטקס עצמו: קארלום ענד |
טבעת אחת על אצבעה של הלן, הרכיב
את הטבעת השנייה על אצבעו שלו, אמר
לה, בעברית מגומגמת קימעא :״הרי את
מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל.״ [
השניים לגמו מן היין המתוק, והחתן ן
ניפץ בבעיטת־אדירים את כום־הזכוכית ה־ !
עטופה בנייר.
אז לקח קארלום בזרועותיו — לקול תשו־אות־הנוכחים
— את הכלה המסמיקה, נשק
לה ארוכות־ארוכות על שפתיה.
״אנחנו נשואים,״ לחשה הלן, וחמקה להדר
השני.

אז להתחתן
בעירייה

״אגחגו

בסיי׳י״*׳ גזי 0־

יי *י ל

הז־ג ב!

0יי-ג £ץ.

ב׳סן

סויי-׳נצ*׳

יוי גכס ־ ג ״ ״

׳ ׳ 44י

1 0 1 1 1ך ך נערכה בכתב־ידה של העדה בלה שרון, תורגמה לספרדית שהיא שפתם
העיקרית של בני־הזוג שנישאו. מתחתיה, חתמו על ההצהרה ארבעה
עדים: אמנון אלקיים, קבלן; ארמנד גל, צייר; דליה יורדן, עקרת־בית; ובלה שרון, פקידה.

הרבנים

^ ארלוסוהלן אינם מורדים־במוסכמות.
| /הם אינם מתכוזנים לפחוח במילחמת־מיצווה
נגד הרבנות. הם מאמינים באלוהים,
ואפילו בעובדה, כי הרבנות היא
מוסד נחוץ.
לעומת זאת, אין הם מוכנים להשלים עם
העובדה כי הרבנים רשאים לשלוט בחייהם,
לקבוע עם מי, ומתי, מותר להם להתחתן.
״אם הרבנות היא המוסד שמונה על־ידי המדינה
להעניק גושפנקה חוקית לנישואין,״
הסביר קארלוס ,״אז שיעשו את זה, ולא
יעשו צרות.״
הלן אינה טורחת אפילו להיכנס לסבך
הבעיות ההילכתיות והחוקיות שיצרו נישו־איה
הפרטיים. אפילו פסק־הדין האחרון של
בית־המשפט העליון בישראל, שקבע כי נישואין
כאלה אינם תופסים, אינו מטריד
אותה .״אני מרגישה את עצמי נשאוה, ו־זהו,״
קבעה בפשטות.
לא כמוה סברו רבני חיפה, ששמעו על
הפגיעה בסמכותם כבר למחרת בבוקר.
״אנחנו מוכנים לחתן אתכם מייד,״ הסביר
לקארלוס ולהלן אחד הרבנים החיפאיים, שהעדיף
להישאר בעילום־שם .״לא צריך תעו־דות־חזקות,
לא צריך לחכות עד אחרי חג
השבועות, אפילו לא עד אחרי ל״ג בעומר.
תבואו לרבנות בא׳ בחודש אייר — ותתחתנו.״
קארלום
והלן טרם החליטו אם לקבל את
ההצעה הנדיבה.

במדינה
דרכי חיים

כשאין מה לעשות

0־ 1־ כויס ־

לנהג־המונית ישראל שולק היד, יום רע:
הוא עצר לו, כחוק, לפני הרמזור האדום שבקרן
הרחובות קרליבך — יהודה הלוי, כשלפתע.
חש בזעזוע. מבט חפוז לאחור הסביר
לו מה שהתרחש: ג׳יפ ישן, עמום־גברים,
סירב להכיר באור האדום, המשיך לנסוע
בתוקפנות עד שנתקל במיכשול: הפגוש האחורי
של מונית־הקודונאדד.
״למה?״ ביקש ישראל לדעת מן הברנש
האלים וד,ממושקף, שישב במושב האחורי
של הג׳יפ .״אני בבר אראה לך למר״״ הפטיר
האיש — וחבט בפרצופו של הנהג הנרגז.
זה כבר היה יותר מדי אפילו בשביל נהג־מונית
רודף־שלום .״אני לא זז מ־כאן עד
שתבוא משטרה,״ הודיע כשהוא מת־יצב
בהחלטיות מול הג׳יפ החוטא.
״?מה לך צרות?״ יעץ לו בטוב־לב האלים
הממושקף, כשהוא מחלץ את עצמותיו ה־

גן־העדן לצעירים לא־נשחאים. לגן־העדן
קראו לילה, צעירה חטובת־גו שעל־אף
שטרם מלאו לה — 18 הוכיחה את בקיאותה
העצומה בתורת־האהבה.
בעצם, לא היתה לילה אשמה: כנערה
שהגיעה לפירקה, היתד, הייבת להינשא
מזמן, להנות מתענוגות־הבשרים באורח
חוקי: וקבוע. גם מחזרים לא חסרו לה מבין
בחורי־הכפר, שהיו מוכנים לשלשל לידי
אביה האמיד והמשכיל דמי־מוהר שמנים.
אלא שאעבד אבו־ראזק, הפאטריארך הזקן,
סנדלר במיקצועו ובעל רכוש ואדמות, סירב.
״בתי לילה״ ,הכריז ,״תינשא אך ורק
לבחור עירוני, שיוכל לשלם עבורה סכום
שמן באמת.״
וכדי להקנות מישנה־תוקף לדבריו, נהג
האב הישיש בן ה־סד להלך ברחובות־הכפר
כשגרזן מאיים בחגורתו.
צילום כשעודמעשה. עלי חוס־י־אחמד
רוך ( )32 לא שתה מעולם מבארה
של לילה. היתד, לו אשד, משלו, שילדה

מ שא לעם שנערך ע״י
ידיעות אחרונות־ הו כי ח שוב - -
הישראלי מעדיף מצל מו ת וסרטי צילום

נהג שולק (שמאל) מול הבריונים השמן והקטן במכולת

הפצצות הגיעו!

פ״ר פייט

ראה בעמוד 20

דו״ח אישי על

מאת

דוד א בידן

משורר נודע יוצא לבדוק את תכונות
הסם המדובר־ביותר־בעולם על גופו־הוא
בספר היחיד על ל.0.ד. בעברית:
ל.ס.ד. ויוזמה /ל.ס.ד. ומין /
ל.ם.ד. ונישואים /ל.ס.ד. ומלים

בכל חנויות הספרים
הפצה: ברונפמן־אייל, שטראוס ,3ת״א

למד נהגות וזי הטורה

״בנר״

כל השפות — שיטות מיוחדות
פנ ה
קפה ״הדלי* דיזנגוף 43
טלסוז 2 2 8 9 8 8

דיא1
ז־ו ו ־נ פו
מונע זיעת־יתר
שומר על רעננות
והרגשה נעימה
במשך יום תמים .

ארוכות מן הרכב, מושך בעיקבותיו ביריון
בהיר־שיער, קטן־קומד, אבל מפחיד.
ואכן, הקטן לא ידע חוכמות :״בוא פייר
פייט,״ סינן לעבר ישראל שולק, וללא כל
הקדמות מיותרות קרע לו את החולצה.
הזכוכית עפה. עתה הבין ישראל ש מצפות
לו צרות אמיתיות. הוא זנח בזריזות
את עמדתו העיקשת ליד הג׳יפ, זינק לעבר
חנות־המכולת הסמוכה, הסתגר בה.
כוונתו היתד, פ סוטה: להתבצר בחנות,
להזמין בטלפון את המשטרה ולהמתין עד
שיבואו השוטרים להלצו. אך מסתבר שלא
הבין מה משמעותן של צרות אמיתיות:
טרם הספיק לחייג אפילו סיפרה אחת, עלה
באוזניו קול זכוכית מתנפצת. דלת־המכולת
עפה, שפופרת־הטלפון נחטפה מידיו ונופצה,
ולפניו התנשא, בגובה של 160 סנטימטרים
לפחות — הביריון הקטן מן הג׳ים.
,.פייר פייט,״ זעק הברנשון במלוא־ריאו־תיו,
כשהוא חובט בישראל בשני אגרופיו.
מי שדווקא הבין היטב את הכוונה היה
בעל־המכולת, ליפא פריד. הוא הציץ בהרי-
סות־חנותו, בשני הביריונים, בנהג המוכה —
ונימלט מייד על נפשו,
הסביר נהג־המונית לכתב העולם הזה:
״הגדול־עם־המשקפיים אמר לי, :אם לא
תצא מן חנות — אני ארצח אותך _ אז
יצאתי ורשמתי לי את המספר של הג׳יפר
״קיבלתי עוד מכד, בשיניים מפני שהעזתי
לרשום את המספר, נכנסתי למונית שלי
ונסעתי ישר למשטרה.
״שמה הם בכלל לא התרגשו מן העניין.
אחרי כמה ימים, הודיעו לי שאין מה
לעסות. הם לא הצליחו לאתר את אלה
שהינו אותי. הם אמרו, ,בטח הג׳יפ גנוב׳״.

פשעים

הבת והגרזן

מזה שבוע ריק הכפר ערערה מרווקים.
רק לפני שישה ימים היה הכפר הערבי
הקטן, השוכן בשטח ישראל לא הרחק מג׳נין,
* 65—808

לו ארבעה ואף נשאה ברחמה את החמישי.
אסונו של עלי היד, דווקא הצילום. הוא קנה
לו אצל היהודים מצלמה, מעשה־שטן, והיד,
מרביץ תמונות לכל־עבר. וכך נתקל יים
אחה בשדה פתוח, בלילה.
היא לא היתר, לבדה — אלא שרויה
בתנוחה שאינה משתמעת לשתי־פנים, בחברת
אחד מן השבאב, שעד, שתפסה אותה
עדשתו של הצלם החובב.
סברה אחת אומרת שעלי הראה את
התמו(ות למשטרה; שנייה — שהציגן ישר
בפני }־,אב הישיש. דבר אחד ברור: אבו־ראוק
ידע ע1אי־שם בכפר סובבים תצלומים המראים
את בתו בקלונה.
ביום השלישי שעבר, שעה שהיהודים חגגו
את הפסח, התיישב אבו־ראזק עם שהר
בחנות של הכפר. הגרזן, כמו תמיד, היה
נעוץ בחגורתו. הוא ישב לו בשקט, בסבלנות
מיזרחית אין־קץ, עד שניכנס עלי לחנות.
גם אז לא ניכרו על פניו כל סימני-
התרגשות. הוא המתין עד שהתיישב עלי
על השרפרף הסמוך, ורכן לקשור את
שרוך־נעלו. או־אז, שלף אבו־ראזק את
גרזנו והתיז את ראשו של הצעיר.
,,היא לא־בתולה:״ ״פיתאום הרג
שתי. שצבע אדום נופל עלי״ ,סיפר ע.״
ראייה .״צעקתי, :מי זה מתיז כאן צבע?׳
והרמתי את הראש. ואז ראיתי שהאיש שעל-
ידי — אין לו ראש בבלל.
״אבו־ראזק אמר שעכשו הוא יחתוך את
הגוף של עלי לשתי חתיכות. והרים עוד
פעם את הגרזן. מישהו ניסה להפריע לו.
אז הוא קצץ להוא את האצבע, וברח.״
הכפר ערערה היה כמרקחה: בן־לילה,
נעלמו שני בתיו של אבו־ראזק מעל פני-
האדמה. האחד, בית־אבן, נהרס; השני, שהיה
עשוי מעץ, נישרף כליל. משפחתו של הזקן
הוברחה לכפר מוסמוס הסמוך ואילו סלע־המריבה,
הלא היא לילה, הועמדה תחת
פיקוחו של קצין־המיבחן בבקעה־אל־גארב׳־ה.
ואז ניתגלה גם סוד נוסף: לילד, נימצאה
בחודש השלישי להריונה.
תפקידה של המשטרה היה כפול —
ודחוף: לעשות סולחה מהירה — בטרם
העולם הזר 1599 ,

יישפך דם נוסף — למצוא אב לוולדה של
לילה. השוטרים החלו לחזר על פתחי רווקי־הכפר,
אלא שהתאוו בזמנו לשאת את הנערה
לאשה, ובאיום שיאשימו אותם בבעילת־קטינה
ניסו לשכנעם ליטול יעל עצמם
אבהות חוקית. אלא שלזאת לא היו השבאב
מובנים, אפילו בלי מוהר .״זד, לא הילד
שלי,״ הכריז כל אחד מבועלי־לילה בניפרד.
״וחוץ מזה — אני לא מוכן להתחתן עם
בחורה לא־בתולה, ועוד מירשעת״.
בן־לילה התרוקן הכפר מרווקים. הם
נתפזרו להם ברחבי־הארץ, עד יעבור זעם.
בכפר נותרו רק הקשישים, או בעלי־המשפחות,
שנתכנסו יחדו כדי לתכנן את
גאולת־הדם המשמשת ובאה.
תיירות עפר הארץ
מדוע אין באים תיירים רבים יותר לישראל?
יש כאן ים לא פחות כחול מאשר
בספרד, שמש לא פחות משזפת מאשר באיטליה,
אפשר לטייל למידבר, לטפס להרים.
צוין ללכת לרובע התיירים בתל־אביב,
לשהות שם יומיים בחג האביב, וכל השאלות
הללו נפתרות מאליהן.

כך עשה כתב ,7הן$ולם הזה״ ב־הג-הפסה.
להלן הדו״ח שלו:
וחוב הירקון, שיועד לתיירות, הוא אחד
הרחובות המוזנחים ביותר בארץ. מיגרשי־חול
ריקים. בתים מטים לנפול. מלונות
מפוארים המכסים את נוף הים, ולמטה, כש יורדים
לטיילת, אל שפת־ הי ם ...מוטב לא
לדבר על זה.
התייר הלא־מיליונר מחפש לו מלון קטן
שאינו דוגמת מלון דן, הילטון או שרתון;
מלון ׳סוג ב׳ ,עם מסעדה ושירותים, ואין
סיבה שהוא לא יגיע, למשל, למלון ארמון,
הצופה אל גן יפה, מסעדה חביבה בקומת־קרקע,
ושלוש קומות של חדרים מעליה.
פקידה,קבלה מבקש עשרים וחמש לירות
להדר לאדם בודד. בפרוספקט של איגוד
המלונות נאמר שמחיר ההדר הוא עשרים
לירות וחמישים אגורות. לא נאמר שעל זה
נוספים עוד דמי שירות ותו־מגן.
מיסתורי חדר . 24״המחיר כולל
ארוחודבוקר,״ מסביר פקיד־הקבלה ,״זה חדר
טוב. עם שירותים ומיקלחת. אתה משלם
מיד? נהוג לשלם מראש.״ וזה למרות שהתייר
בא עם מזוודה גדולה.
התייר משלם מראש ועולה לחדרו. זהו
חדר בעל מידות של עליית־גג. מיטה, ארון
זול, שולחן קטנטן, שטיח מהוה. טיח מתקלף
מהתיקרה ומהקירות.
ג׳וק גדול מטייל להנאתו על השטיח.
כשמתיישבים על המיטה, נאנקים הקפיצים
בקולי־קולות ממתחים עד לריצפה.
בחוץ יורד ערב החג. הכל נסגר. התיירים
מטיילים באפס מעשה לאורך הטיילת ומפה־קים.
בעשר בלילה כולם חוזרים משועממים
למלונותיהם, לישון. רעשי הלילה מתחילים.
בחדר 24 מורידים את המים, ולתייר בחדר
25 זה נשמע כאילו עושים את זה על
ראשו. בחדר 23 פותחים ברז, ובחדר 24 זה
נשמע כאילו הוא מטפטף לאוזניים. הדלתות
לא נסגרות לגמרי וחריצים גדולים מעבירים
את האור ואת הקולות, שעדיין לא חורו
מבעד לקירות.
עקיצות מיסתוריות. בבוקר קמים
לאכול ארוחת־בוקר. הגוף מכוסה עקיצות
מיסתוריווב העיניים כבדות ועייפות. המסעדה
עדיין ריקה, והתייר מתיישב לו ליד
החלון ומסתכל על נוף הים .״לא לשבת
ליד החלון,״ מבקש המלצר ,״זה מיועד למספר
גדול יותר של אנשים.״
ארוחת־הבוקר המגיעה, יכולה לחסל תיאבון
של גדוד תיירים למשך שנה. היא מורכבת
ממצה, גבינה לבנה, יבשה, צהבהבה
מיושן, רבע משולש של גבינה צהובה, כוסית
קטנטנה של מיץ, טיפת חמאה, מצות
רכות הנתקעות בגרון וקפה קר ודלוח של
בית־תמחוי.
בחוץ מתחיל כבר השיעמום של פסח. הכל
סגור. אין איפה לשבת. אין מקום שאפשר
לשחות בו משהו. הרחוב מלוכלך. הים
אפור. התיירים מטיילים הלוך ושוב. אדם
זקן, המוכר תמונות־קיטש של התחנה המרכזית,
הוא האטרקציה היחידה בשטח. כולם
קונים. מה עוד אפשר לעשות?
״אנחנו לא באנו להשתעשע,״ אומר זוג
תיירים מבוגרים מארצות־הברית ,״באנו ל־ארץ־ישראל.״
הם לא מתלוננים על השיעמום
והתנאים הגרועים .״אנחנו שמחים שאנחנו
כאן. זה הכל.״
אבל הצעירים לא מסתפקים בזה .״צריך
באמת להיות ציוני גדול,״ אומר צלם צרפתי
,״ולאהוב מאוד־מאוד את עפר הארץ ה זאת,
כדי לבלות כאן את חג־הפסח.״
העולם הזה 1599
אנשים הדימוי של לסקוב
לדימוי חריף ביותר נזקק, השבוע, מנהל
רשות־הנמלים והרמטכ״ל לשעבר, חיים
לסקוב, כדי לתאר את מצבם של נשיא
מצריים, גמאל עבד־אל״נאצר, ושליט
ירדן, המלך חוסיין, שבדמעות־שליש מבקשים
״לחסל את תוצאות התוקפנות״ .אמ־לסקוב
על מצב זה בראיון שהעניק ליומון
דבר :״זה מזכיר לי אותו סטודנט שהלך
לבית־זונות וחטף סיפיליס. אל תלך — ולא
תיפגע!״ י • אגב, באותו ראיון נתן לסקוב
פירוש משלו לנוסחאות המסוגננות, המופיעות
מדי יפעם בידיעות מדיניות. סיפר
לסקוב :״מקורות יודעי־דבר — זה לרוב
ראש־הלישבה. חוגים מקורבים — זה אחד
הפקידים הרב המגייר״ ,רכיי מא-כס
נוסכאוב, שהוא הרב הרפורמי של כוכבי־הוליבוד,
אינו עוסק רק בכוכבים אלא גם
במדינאים. לאחרונה גילה הרב את פרטי־השיחה
שניהל לא מכבר עם סגן־נשיא
ארצות־הברית, יובדט המפרי. לדבריו,
התעניין המפרי בשיחה עימו ״איך יתכן
שישראל אינה הושבת על פיתרון בעיית
הפליטים? האם אני צריך להסביר להם מה
לעשות בפרובלמה הומאנית כזאת? אני
רוצה לשמוע מכם, היהודים, בבית הלבן,
כיצד לפתור בעיות מוסריות ולקבל דוגמה
מכם. מה אתם רוצים להיות: אלבניה
קטנה ואש עיריית ירושלים, תדי
קולק, רוכש לעצמו אהדה לא רק בקרב
אוכלוסיית ירושלים המיזרחית ומדינאי ישראל
1 ,כ י אם גם בירדן. העיתון הירדני
א־דיפע, המופיע ברבת־עמון, הקדיש לתדי
קולק כתבה שנכתבה ברוח אוהדת, בה
מביא הכותב ציטטות מדבריו של קולק,
מפרט ׳פעולותיו לפיחרון הבעיות הכלכליות
והחברתיות שנוצרו עם איחוד שני חלקי״
דעיר 9 .למנהם ברוצלבכקי, בן ה־ ,71
המתגורר במצפה־רמון, יש דעה משלו על

חיים כר*

הרמטכ״ל של צה״ל, רב־אלוף
ל כ. תמוה בעיניו כיצד זוכה בר־לב
להערכה כל־בך רבה ,״הרי הגיבור הזה עדין
כל־כך!״ ברוצלבסקי הזקן צריך ודאי לדעת
מה שהוא אומר: סוף־סוף הוא אביו של
הרמטכ״ל. כשנשאל ברוצלבסקי, שלאחרונה
הוציא ספר של לקט אימרות ופתגמים, מה
היא הרגשתו לאחר שבנו התמנה לרמטכ״ל,
ענה :״אני לא יודע מה לענות. הוא נישאר
אותו דבר. בכלל לא השתנה. הוא אותו בן
נהדר כמו שהיה תמיד.״

הגרמני

של ד

ימים אחדים לפני שנערכו טקסי־הזיכרוי
לרגל 25 שנה למרד גיטו ווראשה, ניראה
דווקא ״אחרון הזוכרים,״ ר׳ שנזהה
הילצברג, שהוא מלווה ברחובות תל־אביב
תייר דובר־גרמנית. לשמחה, יוצא גיטי
ווראשה, הממשיך להפגין לבדו וגד כל
קשר עם גרמניה ונגד כל ביקור של גרמני
בארץ, היה הסבר להתנהגותו יוצאת־הדופן:
התייר דובר־הגרמנית אותו הדריך בסיור
בתל־אביב, היד, עיתונאי אוסטרי, שסייע
בזמנו להצלת יהודים רבים ,״אינני בגד
כל הגרמנים והאנסטרים,״ הסביר הנלצברג,
״׳הנה, אם יש גוי אוסטרי טוב, אני המארה
שלו בתל־אביב ״.ס חתן פרם ישראל
לרפואה, הד״ר חיים שיבא, מנהל בית־החולים
תל־השומר, העלה השבוע זיכרונות
מתקופת השבת השחורה, היא ה־ 29 ביולי
— 1946 כאשר כל צמות־הביטחון של
היישוב נעצרה וד,וגלתה על־ידי הבריטים
למחנהירפיח. שיבא נלקח אז על־ידי הבריטים,
כדי לארגן את השרות הרפואי במחנה־העצורים.
לדברי הרופא, פנו אליו אי
העצורים, ממפקדי־ההגנה, בדרישות מוזרות
ביותר: בין השאר — לספק להם בדורי־מרץ.
כששאל שייא לשם מה ד,ם זקוקים
לכדורי־מרץ אלה, השיבו לו :״כדי לפריץ
את שער־המחנה השמור על־ידי טאנק!״ 9
מוזמני הצגת־הבכורד, של המחזה שורשים,
שהועלה בשבוע שעבר באהל, היו ערים
לתופעה מעציבה. היה זה כאשר השחקנית
הוותיקה לאה דגנית עלתה על הבימה,
לאחר שנעדרה מהצגות האהל זמן רב. מרגע
עלייתה לשחק, נהגה לאה כאחוזת־הלם.
תחילה, לא ׳הרגיש הקהל בכך, אולם
שותפיה להצגה, ובייחוד זיוית, היו
נאלצים להצילה כשהם לוחשים לה את
הרפליקות. לאחר המערכה הראשונה התמוטטה
דגנית והתעלפה — ולא הייתה
מסוגלת להמשיך בהצגה. את מקומר, מילא
הבמאי אברהם אפיא* ,שביקש את
סליחת הצופים וקרא מהכתוב את הקטעים
שהשחקנית היתד. צריכה לשהק. רק מעטים
ידעו את הסיבה להתמוטטותה: היא הית־קשורה
בהתמוטטות אחרת — זו של בעלה,
הבמאי משה הל וי. לפני ההצגה קיבל
הלוי התקפה ׳,נלקח באופן דחוף לאישפוז.
׳ 9הפיזמונאי דידי מנוסי הצטרף אל
תוקפיו של שריו׳,עבודה יגאל אלון, בשל
הצהרותיו האחרונות. מנוסי הגיש לידיעות
אחרונות רשימה סאטירית בשם תפלס״חנייק
נזטפם על המחר, אולם המערכת שינתה את
הכותרת להפלמ״חניק מתכנן את המחר, כדי
לא לפגוע בשר.

ה אהב ה
של לוגה

לונה בבקיני
אהבה גרמנית

למרות היותה בהודש החמישי להריונה,
עומזת הזמרודשחקניית יונה: עצרי, לקבל
על עצמה תפקיד ראשי בפרט שצילומיו
יתחילו ו ק כשוף החודש הבא. יונה תופיע
בסרטו של אברהם (״פשנל״) דשא,
מורמללו הגדול, תשחק כמובן — אשר,
בהריון 9 ,עד כה התפרסם ג׳ דקי
אד״ין, בעיקר, כסנטומימאי. השבוע, הוא
הוכית כי כוחו רב לו גם בדיבורים. בערב־בידור
שנערך במועדון צוותא בתל־אביב, היה
ג׳וקי צריך להופיע׳ כאחד המספרים בתוכנית.
מאחר שמנהה־הערב חלה ולא בא, קיבל על
עצמו דוקי להנחות את הערב ולראיין את
המופיעים. הוא הצליח לאלתר ראיונות
משעשעים, עד שבתום־הערב הוצע לו
להתחיל לערוך בקביעות ערביי־ראיונות בארץ.
בין השאר ריאיין ג׳ויקי, בערב זה,
׳ את הסטודנטית הדנית לתיאולוגיה, אולה,
המופיעה גם בקיטעי־שירה בעברית ודנית,
״רגע, אני לא מבין,״ שאל אותה ג׳וקי ,״את
לומדת להיות כומר או נזירה?״ ״נזיריה?״
השיבה אולה ,״מה פיתאום?״ 9׳ קאריירת
המלחין הצעיר יאיר רוזנבלוב, שכבש

לונה בדליפה
כסף אמריקאי
את עולמו בסערה לאחר מלחמת־ששת־הימים
בשורת פיזמונים שהפכו ללהיטים —
הופסקה זמנית, לאחרונה. יאיר נפצע ב־תאונת־דרכים,
בדרך לירושלים, אושפז למסי
פר שבועות בבית־ד,חולים. בקרוב עומר
יאיר לחזור לפעילות מוסיקלית, לאחד
שיצא מבית־ההחלמה בו הוא שוהה עכשיו.
• דוגמנית־הצילום הכושית היפר, ביותר
בעולם, דוניאלה לונה, מאוהבת סוף־
סוף. לונה, אותה השוו עורכי ירחון האופנה
היארפרס ל״פליקאן אלוהי וארוך־רגלייב״
מצאה את האהבה דווקא אצל ניצב־סרטיב
גרמני, גאודג ווילינג .״אני אוהבת א־וז:־
על־אף שהוא יותר נמוך ממני!״ מצהירה
לונה, המתנשאת לגובה של 178 סנטימטר,
בלי עקבים 9 .תיאטרון חדש נולד. הילל
נאפן, ממייסדי ומנהלי בימת השחקנים,
פרש מהתיאטרון הצעיר, על רקע חיכובים
עם חבריו, הקים לעצמו תיאטרון עצמאי
הגושא את השם התיאטרון הפתוח. הוא
כבר החל, השבוע, בחזרות לקראת הצגת־הבכורה
של מחזר, מפרי־עיטר. של ומיאן
מלבורן, מחזאית בריטית־ביטויקית צעירה
— הנושא את השם איפה, איפה, אתה׳
גיוני? ואשר העלאתו בעוד חודשיים בקפהל
תיאטרון הילטון נשמרת, משום־ימה, בכוו
כמוס 9 .אחד־אחד נושרים כוכבי תוכנית־המיופקול
הישראלי של יונתן כרמון:,
הממשיך להופיע בארצות־הברית — וחוזרים
לארץ. אחרי אילן ואילנית, אשר הזרו רק
לפני שבועיים, עומר לחזור כוכב נוסף
של התובנית — ארטיק לוי. אושיק
התכוון להישאר מחוץ לגבולות־ישראל >וך
כשלוש שניים, אך לפני זמן קצר חזרה לארץ,
אשתו, עירית רזילי, והחלה לחפש עבו רה
ועבור בעלה עבודה ודירת 9 .איש־העסקים
ומפיץ־הסרטים דויד שיף שרק
לפני זמן קצר נירשם לגירושין מאשתו;,
אלה׳ שי(? ,התאושש מהר מאוד. אבל.
למרות הלקח שלמד מנשואין לנערת־זוהר
צעירה, חזר דויד לאותו מחזור: לאחרונה
ניראה שיף, בן ה־ ,40 בהברחה של נילי
לבקוביץ בת ד,־ .21 נילי, יפהפיה בלונדית,
היתד. בעבר דיילת־קרקע באל־על, וחברתך
של הרופא המבוקש ד״ר יזהר חרוזי.
היא גם רשומה באוניברסיטת תל־אביב ו מופיעה
שם אחת לשמלה הדשה.

מיוצר בישראל ע״י חב׳ בלמון בע׳׳ם. המפיצים חב׳ נורית בע״ס

העולם הזה

1599

בעולם
כדזר־הארץ
אביב אדרס
אחרי שבועות של מהומות בברלין וב אמריקה,
של דיפלומטיה סודית בחיאשינג־טון,
בפאריס ובהאנוי, השתתקו הצעקות
ודעכו הלהבות ברוב חלקי־תבל.
רק בלב אפריקה, שם נאבקת ביאפרד,
נגד כוחות ניגריים עדיפים העוסקים ברצח־עם
— וכמובן, בודיאט־נאם החצוייה —
המשיכו להילחם הלכה למעשה.
ביתר זירות־הקרב הפיתאומיות ניכר היה,
שהלוחמים משני הצדדים אוספים כוח
כדי לחדש, מאוחר יותר, את מאבקם:
>•; בכרליץ ישבו סטודנטים ראדיקא־ליים,
טיכסו עצה מה לעשות מול ״חוקי־החירום״
,שאותם יחוקק, ללא ספק, הבונדסטאג
— בעוד איל־העתונות אכסל שפירנ־גר
הפעיל יותר ויותר לחץ בכיוון זה.
• כאמריקה לא פרץ, כצפוי, המרד
השחור. המהומות היו קטנות, יחסית. נער
אחד, שהניח את נשקו בשיקאגו, אמר בבת־
^יחוק :״עלינו לבלות כרגיל בסוף־השבוע!״

מארגוט פונטיין
גנרל תסורת בעל
אבל מאמצי הגזענים והשילטונות, הדורשים
מג׳ונסון. מדיניות של יד קשה״ ,והקייץ)
החם הקרב ובא — בישרו שהשקט המתוח
הוא, לכל היותר, הפסקת־אש זמנית.
• בכירות העולם נמשך המו״מ
על המקום בו יתנהלו שיחות־השלום בין
וואשינגטון להאנוי. שני הצדדים השתדלו
— כרגיל — לנצל עניין זה כדי להשיג
הישגי־מישנה תעמולתיים ומדיניים. ובינתיים
המשיך לזרום דמם של בני ויאט־נאם.

גבינה לבנה רכה בתוספת מבחר
ירקות, כגזר, פלפל, גמבה, בצל
ותבלינים פיקנטיים, הופכים את
״ סלשינה ״ למעדן יחיד במינו
על כל פרוסת לחם.

טלט <£גבינה
״ סלטינה גבינת המריחה
של שטראוס שכבשה את עקרת־הבית
בסערה והפכה ללהיט הגבינות
המבוקשביותר השנה .
״ סלטינה אידיאלי כממרח
על לחם, בפיקניקים וטיולים על
שפת־הים בארוחות בוקר וככבוד
לאורחים .״ סלטינה ״ —
בקופסה בת 125 גרם המחיר 55
בסופרמרקטים
אגורות, להשיג
ובחנויות המכולת המובחרות .
פאנאמה חטיפת הגנרל

מארגוט פונטיין, הבאלרינה מס׳ 1של
עולם־המחול הבינלאומי, רגילה לכך שבעת־הריקוד
חוטפים אותה מן האדמה, כדי
להרים אותה לגבהים.
השבוע היתד, מארגוט פונטיין, ילידת־ברי־טניה,
מעורבת בפרשת־חטיפה מסוג אחר.
בעלה, המיליונר הפאנאמי רוברטו ארי־אס,
שהוא גם חבר בית־הנבחרים של ארצו,
החליט לשוב לפאנאמה, כדי להתערב במאבק
הפוליטי המתנהל שם סביב בחירתו
או אי־בחירתו של נשיא חדש, ב־ 23 במאי.
אריאס נחשב לאיש־אופוזיציד, והוא שותק,
בשנת , 1964 כאשר מתנקש ירה בו.
כן־ערוכה. הפעם רצו אריאס ואשתו
להיות בטוחים שלא יבולע לו. על כן
החליטה מארגוט פונטיין — לדברי השבועון
הבריטי סקץ׳ — לחטוף את ראש
המישמר הלאומי של פאנמה, כבן־ערובה.
.אם יעצרו את רוברטו — נוכל לקבלו
בחזרה תמורת הגנרל בוליבאר ואליארינו!״
הצהירה, לדברי העיתון, הבאלרינה בפני
הכתב — שפגש אותה בקפה לונדוני, לא
הרחק מאולם קובנם גארדן, שם מופיעה.
מובן מאליו שכאשר הופיע המאמר —
הכחישה מארגוט את כל הסיפור. אבל
(חמשו בעמוד )26

העומז הזה 1599

פדס /ס-ו7 -זך*

דרוש

מורה דרך מו סמך

לרגל יובל ה— 15-

0׳ 159 הנחה ממשית
על כלקניה

,ז מי מ מד״ד״!!

השולט בשפות
אנגלית וגרמנית,
רצוי בעל רשיון נהיגה,
לעבודה מיידית

לפנות :״טיולי־הגליל״ כע״ט
טבריה, טל( 20330—20550 .ובשעות
הערב ,)50063 רחוב הירדן . 10
מרכז עדשות מגע
מ 1 £א 8 0 £א1£

זס ^דאסס

״גרוזוכסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

שעות קכלח 9-17

ת * שדו׳ ח ם וי ק19
)0121611

62 2 5 1 9 / 2

נשמח לשלוח חוברה השגרה
לגי גקשח.

בעולם

זהו

דנ אד

דז־ז־י ע * ,נו דו־

מפו

מטבחי ״דנאר״ המפוארים מוצגים עתה לראוה
בתערוכת הרהיטים בביתן 29 בגני היריד בת״א
התצוגה פ תו ח ה עד , 27.4.68 ביו השעות 17.00—22.00

״דנאר״ בע״מ, רחוב נורדוי ,28 טל 66819 .
חיפה
תל־אביב :״דנאר״ בע״מ, אבן־גבירול ,47 טל 245634 .
״המהדר״ ,רח׳ אבן־גבירול ,110 טל 227908 .
״כח״ שרותים בן־יהודה ,170 טל 232194 .
אברהם פרימק, שמאי ,8טל 62736,26608 .
ירושלים
״אורגון״ ,רחוב גורדון 3 נתניה בביוף, רחוב הרצל מס׳ ,64 טלפון 727433
רמת־גן :
מפרץ חיפה: ביח״ר דנאר, חלוצי התעשיה ,7טל 723696 .
למרות הפיחות כ־ס /ס 10 הנחה ושנה אחריות.
הנחות אלה בתוקף עד .30.4.68

דו אר בננ״נז
ר הי טי

רננו ב ת

(המשך מעמוד )25
בינתיים התרחשו כבר מספר דברים:
9רוברטו אריאס הגיע לפאנאמה —
ולא נעצר או נפגע.
>•׳ ארבעה בריטים צעירים, שהגיעו במטוס
מיסחרי רגיל לפאנאמה, נעצרו כ״קוש־רים
קשר לחטיפת הגנרל.״
#הפרקליט הבריטי־היהודי המהולל,
דייוויד ג׳אקובם, הצהיר שהוא מייצג או)
הארבעה :״הם היו חלק מקבוצה בת 40
שכירי־חרב אירופיים, שהתכוונה לנסוע ל־פאנאמה
ולשבת שם בשקט — עד שיקבלו
פקודה. אני׳ עצמי טס לשם, השבוע, כדי
לנסות ולשחררם.״
שכיריחרה. הוסיף הפרקליט: שכירי-
החרב הועסקו על־ידי סוכנות מיסחרית
בריטית, המשלמת גם את שכר־טירחתו.
כשנשאלה מארגוט פונטיין עצמה, ערב
טיסתה לניו־יורק, שם היא עתידה להופיע
השבוע, מה יש לה להגיד, ענתה בתוקף:
״שטויות. לא ידעתי על כל העניין. אבל
בזמן הבחירות לבית־הנבחרים, במאי, אהיה
בפאנאמה — אם בעלי יישאר שם ואם לא.״

ארצות־הברית
האיש המחסום
שעבר את

יש כל מיני מפגינים. בייחוד באמריקה.

ובמיוחד בעיר־ההיפיס, סאן־פראנציסקו.
אחד מאלה שחזה פעמים רבות בהפגנות
תושבי רובע־ההיפיס היה סמל־המשטרה
ריצ׳ארד (״קרן־שמש״) ברגס, בן ה־ .32הסמל
לא אהב את מלאכתו :״מכים מכות־רצח
אנשים המוכרים ירק בלתי־מזיק כמו חאשיש
— שעה שמותר אצלנו למכור כלי־נשק
רצחניים לכל דורש!״ אמר*.
כלימכנסיים. השבוע עבר ברגם מהצהרות
למעשים.
לבוש מדי סמל־משטרה, הוא ניגש למדרגות
בית־המשפט העירוני, הוציא מכיסו
סיגריית־מאריהואנה, סם הדומה לחאשיש —
והחל מעשן אותה בציבור.
הוא נעצר על המקום על־ידי חבריו. ב פקודת
מפקח־המשטרה, הוסרו מעליו סמל־המשטרה
שלו — והמדים. ברגס הועבר
לבית־הכלא העירוני, השוכן באותו בניין,
כשהוא לובש כתונת ותחתונים.
״זה לא איכפת לי,״ אמר המפגין־היחיה
בחיוך רחב ,״כי הוכחתי שלא אני, אלא החוק,
הוא הניצב בציבור — בלי מכנסיים!״

מדע

המכשף והפסיכיאטר

שינוי פתובת —
מנוי המבק ש לשנות אתכ תוב תו מתבק ש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במ שלוח העתון למען החדש

״האפריקאים אינם זקוקים לרפואה הפסיכיאטרית
של הלבנים. להיפך — העולם הלבן
יכול ללמוד מד,מכשף האפריקאי!״
הצהרה זו נמסרה על־ידי אחד הרופאים
האפריקאיים שהשתתפו, החודש, בקונגרס
האפריקאי לפסיכיאטריה, שנערך בדקאר, בירת
סנגאל. היא מושתתת על יסודות רפואיים
איתנים.
כי כפי שהסתבך בעת שיחות־הקונגרם,
תלויות לא מעט מחלות־הרוח בחברה בה
גדלים החולים. הרבה הפרעות שקשה לרפאו,
בחברה מערבית רגילה, מסולקות
בנקל, באפריקה, הודות להרגלים השונים
של בני היבשת השחורה.
רוחותרפאים. מקור השוני נעוץ
בכך, שהחברה הלבנה, המערבית, פועלת
על־סמך יעילות האדם היחיד — ותודות
לסקרנותו ולרצונו לחקור את הנעלם; בעוד
שהאדם האפריקאי פועל על־פי יסודות
הרבה יותר שיתופיים: מקור־מחשבותיו הוא
— שהוא שייך לקבוצה, לכפר או לשבט,
הפועל יחדיו למען אינטרס קבוצתי.
משום כך, קל לרפא אפריקאי בעזרת
השבעותיו של ״מכשף״ — המזעיק את רו־חות־הרפאים,
כביכול, או המפעיל את אבות־אבותיו
של חולה־הנפש ; בעוד שהאדם הלבן
החולה לא יגיב אלא לטיפול המנסה
לעורר את הכרתו לעובדה שהוא חולה או
מופרע.
אפשר להפנט, או לשכנע, חולה־רוח כו שי.
ואילו חולה־רוח לבן צריך לחנך מחדש.
משום כך עסקו 250 מומחים שנתכנסו
* בארצות־הברית אין צורך ברשיון כדי
לקנות כלי־נשגן מכל הסוגים. רובים מן
הסוגים שבהם השתמשו לרצח קנדי וקינג
אפשר להזמין ולקבל בדואר־חבילות.

סמל־משטרה ברגם במעצר
נשק מותר, ירק אסור
בדקאר לא רק בפסיכיאטריה לשמה —
אלא גם בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה כללית,
באתנולוגיה ובידע־השפות.
״נוציא מן הכנס הזה יסודות חדישים
לטיפול בחולי־הנפש,״ הצהיר אחד הרופאים
בתום הכנס .״כבר השגנו עשרות השגות.״

בכל העולם רוצחים ישנים וחדשים

בשבוע בו סערו הרוחות ונתגבשו חזיתות,
בין השמאל החדש לממשלות קאפיטליסטיות
וסוציאליסטיות מן הסוג החדש (ראה לעיל)
— גם זה קרה:
•י בפראג, צ׳כוסלובקיה, רמזו ש־לורנטי
כריה, הבוס האיום של המשטרה
החשאית הסובייטית, שנהרג על־ידי כח ש־צ׳וב
וחבריו לאחר מות סטאלין — היה גם
האיש שתיכנן ופקד על רצח בנו של הנשיא
הראשון של צ׳כוסלובקיה, שר־החוץ יאן
מאסאריק, לאחר שיחדור ארץ זו מעול
הנאצים.
9בווארשה, פולין, המשיכו הטיהורים
וההסתה נגד מתנגדי המישטר, אנשי-
הרוח והציונים — הקיימים והמדומים.
• במרכז האו״ס פירסמו חמשת
החברים של מועצת־הביטחון, המייצגים אומות
אסיאתיות או אפריקאיות, דרישה,
כי האו״ם יפעל בכוח הנשק נגד רודזיה
הגזענית. הקריאה נתפרשה כצעד תעמולתי,
לקראת מתן חיפוי לכוחות־המחתרת השחורים,
שהחלו פועלים ברודזיה — אם וכאשר
יימנעו שוב האו״ם ובריטניה מכל
התערבות.
9בדאר־אס־סלאס, הכירה ממשלת
טנזיה בממשלת חבל־ביאפרה הפורש — במטרה
לרסן את רצח־הד,מונים של בני שבט
איבו .״הם נודו על־ידי בני ניגריה, כפי שיהודי
גרמניה נודו בזמנו על־ידי היסלר,״
הסביר שר־החוץ הטנזני, שידאל מונגה.
#בנירן וסיה, קפריסין, קיבלו המוני־תורכים
צוהלים את ראף דנקטש, סגן ראש־ממשלת
קפריסין, מנהיגם המוכתר של ה תורכים
באי, שהצהיר, עם שובו :״אנו נזהר
שמה שהשגנו בקרבות־רחוב לא יילקח
מאיתנו ליד שולחן הדיונים.״
העולם הזה 1599

קולנוע שראל האיש הבודד
יוסף פראח, התגלית הבולטת של הסרט
אסירי החופש, מזדהה בדרך כלל עם
הדמות אותה הוא מגלם בסרט. אבל בהסתייגויות.
הוא
ממלא תפקיד של צעיר ערבי.
שגאל את כבוד אחותו שנאנסה, רצח אח
הגבר שאנס אותה, ומרצה על כך עונש־מאסר
ממושך. בחיים הוא לא היה מגיע
למצב זה .״אילו לי היה קורה דבר כזה,
ומישהו היה אונם את אחותי,״ הוא אומד,
״לא הייתי מתנהג כך. לא הייתי הורג אותי.
לא הייתי משלם את כל חיי בשבילה. יש
פיתרונות אחרים. הייתי מכריח אותו להתחתן
איחה. אולי• או שתפיל.״
אין זמן לסבול יוסף פראח, כמו הרבה
צעירים ערביים אחרים, התרחק *מהכפר
הערבי, ועדיין לא חדר לעולם היהודי —
והוא תלוי בין שני העולמות. אבל בניגוד
לחבריו, אין לו זמן להתעמק בבעייה ולס־זול
ממנה .״אין לי זמן. אני משחק בירושלים
ובנצרת, וצריך להיות הרבה בתל־אביב
בקשר לסרט. כשיש לי קצת זמן כנוי, אני
קורא ספרים על תיאטרון.״
* עם ידידיו הערביים הוא ניתק כימעם
לגמרי את הקשרים. יש לו הרבה ידידים
יהודיים, כאלה שלמד איתם בבית־הספר
לאמנות־הבמה ברמת־גן, וחברים לעבודה.
אבל חברים אמיתיים אין לו. מבחינה
אמנותית, יש לי קשר עם הרבה חברים
יהודיים. יש הרבה שחקנים שיוצא לי
להיפגש איתם. אבל חברים, יממש, אין קי.
כי אין לי זמן לסתם בילוי.״
הוא סגור בתוך עולם־התיאטרון, מסרב
בעקשנות לצאת ממנו .״בפוליטיקה איי
לא מתעניין ״יש די הרבה אנשים שישברו
את הראש על זה. בשבילי לעשות תפקיד
טוב זה חשוב יותר מהכל. ובקשר למצב
הערבים בארץ :״אני לא יודע. יש לנו
תיאטרון ערבי בנצרת, ואילו היתד, לנו
תמיכה, היינו מצליחים להביא אותו לכל
התושבים הערבים בישראל.״

—^ 1אימפרסריו ברוך גילאון מציג— —:

לכבוד החג — במלאת 20 שנה לעצמאותנו

ליוסף מלאו עשרים וארבע שנים. יש
לו פנים צעירים ויפים, והוא משתמש
בהם לתיאטרון בלבד .״אילו הייתי מתאהב
באשה יהודיה,״ הוא אומר ,״הייתי מתחתן
איתר .,אילו הייתי מתאהב. אבל אני לא
חושב על אהבה בכלל, וגם לא על חתונה.
אני עסוק• יש לי הרבה עבודה. אם
אתבסס, ניראה.״
סרטים משחקים מסוכנים
משחקים (גת, ת״א, ארה״ב) בנסיון
להחזיר את סימון סניורה לימי זוהרה, נע שה
למענה סרט הדומה מאד־ומדי לאחד הסרטים
המפורסמים שלה — בנות השטן.
אלא שאת הסרט הזה, בניגוד להוא, לא
עשה קלוזו וזה מורגש מאד מאד.
עד שסימון סניורה נכנסת לתמונה יש
נסיון ממושך להכניס את הצופה לאווירה
מיסטית ומחשבות לא מעניינות ביותר, על
מוות ומישחקי מוות. סימון סניורה מגיעה
לכאורה במיקרה. היא מנסה למכור למשפחה
השלווה והעשירה מוצרי קוסמטיקה, מתעלפת
באמצע המכירה ונשארת בדירה, ברשות
הבעלים, עד לסוף.
היא מלמדת את הזוג שלדירתו נקלעה
לשחק מישחקים מסוכנים יותר מאלה בהם
היו מעבירים את זמנם הפנוי. מישחקים עם
אקדחים אמיתיים. הזוג מוקסם ממנה, מושפע
ממנה, ומכאן מתפתחת עלילת מתח
מרתקת למדי, אך לא סבירה ביותר.
את המתח יוצר הבמאי, קרטיס הרינגטון,
באמצעות עלילה שאינה מקורית, ואפקטים
קלסיים שיגרתיים: וילון נע ברוח. חתול
מיילל בחשכה. ידית של דלת מרשרשת בלילה.
ידיים באסלה וזעקות אימים. סימון
סניורה, למרות שהשמינה, עדיין מלאת קסם
וכישרון יותר מכל מחליפותיה, והזוג המשתף
איחה פעולה לא נופל ממנה בהרבה.

להקת

הזמר

המפורסמת

ק נין |11£
בתכניתם

העשירה!

משולבת זמר ומשחק ״לאוזן ולעין״ הכוללת
״להיטים״ אוניברסליים והומורסקות מוסיקליות
ויזואליות

חיפה ״ארמון״ יום ה׳ 2.5ב 9.00-בכורה
עין־ השופט יום ו׳ * 3.5מוצאי-שבת 4.5
תל־י אביב ״היכל התרבות״
יום א׳ — 5.5גאלה 8.30
תייא ״היכל התרבות״ יום ב׳ 6.5לצה״ל
באר־ שבע ״קרן״ יום ג׳ 7.5ב9.00-
רחובות ״בית העם״ יום ד׳ 8.5ב8.30-
נתניה ״שרון״ יום ה 9.5 ,ב9.00-
גבעתיים ״נגה״ יום ו׳ 10.5ב־8.45
ק. ביאליק ״סביון״ מוצ״ש 11.5ב־8.45
כרטיסים — בתל־אביב :״אוניון״ ,״כנף״ ,״רוקוקו״
.חיפה :״נובה־ברגר״ .רחובות :״פלתורס״ ויתר
המשרדים. נתניה :״סגנל״ .גבעתיים :״גבע״ ,״רכניץ״
רמת־גן ועוד.

הכל קשוח
אקדח מול אקדח (ירון, תל־אביב;
ארצות־הברית) או. קיי קוראל היה אחד
מטובי המערבונים שנוצרו. ההמשך שלו,

יוסף פראח (ימין) ב״אסירי החופש״
״שתתחתן או
לא לסרס. לבידור והנאות אין לו
זמן. לא לבידור יהודי, ולא לבידור ערבי
מסורתי, אין לו זמן. בחג־הפסחא הוא אפילו
לא יכול היה להרשות לעצמו לנסוע
לביתו. ההורים לא כועסים על זה .״בעיניהם
ניראה טוב כל מה שבעיני ניראה טוב.
בשבילם, לא חשוב הכסף. אבא שלי אמי
לי, :לא איכפת לי אם תעשה הצגה אחת
בשנה. אבל תעשה. הוא לא חודר לאמנות,
אבל מבסוט מהציבוריות. כי הקהל מכיר
את הבן שלו.״
הוא רוצה להתקדם בתיאטרון בכל מחיר.
״אילו היו מציעים לי תפקיד בהבימה, או
כל תיאטרון אחר, הייתי מקבל את התפקיד.
הסיסמה שלי — לא לסרב.״ אבל הוא היה
משתדל לא לוותר על התיאטרון הערבי.
התפקיד שקיבל באסירי החופש שינה
את חייו .״אם לא הייתי עושה את הסרט,
אני לי יודע איך הייתי חי.״ התיאטרון
הערבי לא כיסה את עצמו, הוא עבד יחד
עם חבריו מבלי לראות פרוטה, והתקיים
על הלוואות. עכשיו הוא מוצף הצעות ועבודות
:״אבל זוהי רק התחלה,״ מבטיח יוסף.
העולם הזה 1599

אקדח מול אקדח, יכול עדיין להנות בל
חובב־מערבונים הגון.
הדברים מתרחשים בזמן שהחוק הפדראלי
עדיין לא שלט על כל מדינות ארצות־הברית,
והשליטים המקומיים היו מגיעים לשלטון
בעזרת אקדח והרבה גוויות. מאבק כזה על
השלטון בעיר קטנה מביא להרג משפחה
שלמה, והגיבור, שהוא איש־חוק מסור,
זונח את החוק החקוק, כדי לגאול את דם
אחיו בהתאם לחוקי המידבר. פעולה ערה.
דיאלוגים חדים ושנונים. פרצופים קשוחים,
משוחקים במיטב הכישרון.
הסרטה הבמאי
והבמאי האמיתי
יוסף שלחין שביים את הילד מעבר
לרחוב, סרט אוטוביוגרפי שזכה בהצלחה
חסרת־תקדים, מביים עתה סרט אוטוביוגרפי
(המשך בעמוד )28

קורס נוסו בגנסלור יום
גרפיקה
שימושית

הנ 31ללה הנ! 1לינו 3גי 11
מיסודם של יזצאי הסגל האקדמי של הטכניזן. מכזן טכנזלזגי לי שר אל | 5 5

רחוב טשרניחובסקי ,31 תל־אביב ; טלפיו 612741
1.00—9.00 לפנה״צן 8.00—4.00 בערב

קולנוע

ריסים ארו כי ם -
הדרךהקצרה אל היופי

צה״ר הוא אנונימי.

אין ת חו ש ה מר טי טהב מג ע ם של ריסי ם
לחייך, ואיו מראה מ ק סי ם -מעיני ם שריסים
ארוכים סו כ כי ם עליהו.
ע ם הריסים ה מל אכותיים של רגלון תראי •
לפי ב חיר תך וטע מך -אצילה, ענוה או מפתה.
ה רי סי ם־ ה מל אכו תיים של רב לו ו
מורכבים בנקל, נ ש אים בקלילות
ונראים טבעיי ם לגמרי( .בשמוש נבון
ובטפול נאמו הם יאריכו י מי ם -ממ ש
כדיסייך הטבעיים! .ה רי סי ם -המלא כו תיי ם
של רבלון ע שויים מ שער טבעי ומוצעים בגוון
שחור ובגוון חום. בשני סוגים:
51-1£5ג £ 1 /ץ £שז^/וו&ק־ריסים מלאים

וס מיכי ם ה מו ת א מי ם מרא ש לכל עין,
לכיסוי כל אורך עפעפייך.
$1-1 £5ג £1^11 1. /ם -חצאי ריסים

מו ת א מי ם בנפרד לכל עין, ונתנים
לגזירה ל שם התאמה לכל אורך העפעף
או לחלקו, לפי ט עמך. ה ם נועדו לעבות את
ריסייך ה טבעיים ולהוסיף להם אורך ונופך של חן.
הדרכה מק צועית להתאמת רי סי ם -מלא כו תיי ם
בפרפומריות ה מו ס מ כו ת למכירת מוצרי רבלון.

טיול רווקים ורווקות
י ת קיי ם בי מי ששי ושבת 26/27.4.1968 ,

באוטובוסים מפוארים
לרצועת עזה ותעלת סואץ עד ראס סודר

דפילן

המחיר — 59.ל״י למשתתף.
פרוספקט ישלח לכל פונה.
לפנות: שירותי חיפה, אבן סינא ,4חיפה, טל.67722 .
מספר המקומות מוגבל.
להורדת שיער מיו תר באיכות שוייצרית
^ >180101 4 2

הופיע רב* המכר

כונ> וקל>>ד

בית ספר דמחואות

0או ־ 1ו *ו ^ו . 6 ¥ו ק

לכתיבת מחזות, תסכיתי רדיו
תסריטי טלויזיה וקולנוע
על צוות ההוראה נמנים מרצים אוניברסיטאיים, אנשי
תיאטרון, רדיו וטלויזיה.
המועמדים יצטרכו לעבור ועדת קבלה של בית־הספר.

המנוי — קיבלת חשבונך,
גא פרע
אותו בהקדם.

(המשך מעמוד )27
שני, הנושא את השם הבן האובד. עמדת־הבימוי
מתנהלת כמו בסרט הקודם. פרדי
שטיינהרט עומד מאחרי־המצלמה וצועק
אקשן! עמוס מוקדי׳עומד לידו ומארגן את
העניינים, ויוסף שלחין מסתכל. דק שבסרט
הקודם היה זה ליאו פילר שעמד מאחרי־המצלמה
ולא פרדי שטיינהרט.
,אני כתבתי את הסיפור,״ אומר שלחין,
גבר בעל פנים פשוטים ומלאי־הבעה, ,אני
בתבתי איפה לצלם ומה לצלם. בסצינה
הזאת אני, למשל, כתבתי שהאבא בא כדי
למסור את הילד שלו למיסיון, ובחצר
הילד נעצר ומסתכל על הילדים המשחקים.
אז מה איכפת לי אם עמום אומר כמה
ילדים ישחקו בחצר. ופרדי אומר להם
במה לשחק. אבל אם האבא ירביץ לילד
אני אתנגד, או אם הילד יחייך בשהוא
צריך להיות עצוב. יש כמד, שוטים*
שביימתי לבד. כאן, השוט הזה הוא שוט
כללי, אז אפילו עמום יכול לביים.״
מצלמים בשקט,
בין עצי־ד,מיסיון ביפו. הילדים משחקים
בסוס ארוך, נערת־תסריט יפהפיה, רושמו
רשימות, ואישיותו של פרד חולשת על
הכל. הצוות מעריץ אותו וממלא את
הוראותיו בנאמנות.
,כן, שמו קשור בסרט ששת־הימים,״ מתנצל
למענו אחד מאנשי־הצוות. ,אבל הוא
בעצם לא עשה שום דבר. היתד, ועדה
של שלושים איש, שחתכה את כל העבודה
שלו. בהתחלה הם אמרו: אי־אפשר להכניס
לסרס מפקדים גבוהים. הוא עשה פורטרט
של מפקד ידוע, ולא נישאר מזה כלום.
הוא עשה קלוז־אפים. אמרו לו: צה״ל זד,
צבא אנונימי. אין קלוז־אפיס, וככה נישאיו
רק המכונות.״
פרדי שטיינהדט עצמו הוא בחור עניו
ונחבא־אל־הכלים. על ששת־היסים אין הוא
מדבר כלל, ובקשר לסרט הנוכחי אין הוא
רוצה שיזכירו אותו .״אני רק יועץ אמנותי.
זה סרט של שלחין, ולי אין שום קשר
אליו.״
,הוא לא בחר את הסיפור, הוא לא
בחר את השחקנים, ברור שהוא לא רוצת
לתת את שמו,״ מגן עליו עמוס מוקדי , ,די
לו שבחוגי־המיקצוע יודעים שהוא ביים
אותו.״
? עמום מוקדי, שהוא
שחקן ובמאי תיאטרון בדרך כלל, הגיע
לסרט לא במיקרה. .אני הולך לקורס
טלביזיה,״ הוא מספר. ,ובינתיים חיפשתי
עבודה. מרגוט קלאוזנר (שהיא אמו) אמרה
לי שמחפשים בסרט עוזר־במאי. טילפנתי וקיבלתי
את העבודה.״
יוסף שלחין אינו פוחד שאחרים יקחו
לעצמם את התהילה של סרטו. .השקעתי
בסרט את בולי,״ הוא מספר ,״הסיפיי־הוא
עלי, כשהייתי ילד. הכל שלי. אבל
אני ותרן, אני מוכן לשרת את האיש הכי
קטן בסרט. כשסרט טוב, כולם לוקחים
לעצמם את הקרדיט. ככה זה. אבל אני
יודע שליאו פילה למשל, לא עשר, שום
סרט טוב לפני שעשה את הסרט שלי. יגם
פרדי שטיינהרט. מה שחשוב זה הנשמה
שאני נותן להם. בלי זה הם לא יכולים.״
במהלך ההסרטה
יש רגעים בהם הוא מרגיש כאילו
הילדות שלו עוברת לפניו. הוא נזכר בעכברים
שהסתובבו בין המיטות של המיסיון
בו למד וחי, בנזירים, בכל. ערב־ערב,
לפני השינה, הוא מדריך את בנו, השתקן
הראשי, איך לשחק את התפקיד שהוא
עבר בחיים.
״לפעמים אני לא מסכים עם פרדי,״ הוא
אומר ,״לפעמים, כשאני רואה מה הוא
אומר לילד לעשות, אני מרגיש שאני, אילו
הייתי בן שלוש־עשרה, לא הייתי עושה דבר
כזה. אבל כשאני מרגיש שהידע שלו עומד
על זה, אני מוותר. כל זמן שזה לא פוגע
לי בסיפור, אני מוותר.״
כמו שהתברר בילד מעבר לרחוב, י תנו
שיש משהו חיובי בשילוב שבין סיפור
של איש תמים ופשוט — חרט במיקצועי,
המספר סיפורים פשוטים ונוגעים ללב על
חייו ועל ילדותו — לבין בימוי מיקצועי.
המש כלל והמשפץ את העלילה, וההופך
אותה לברם.
אבל לאנשי־הצזזת יש טענות.
.כן, שלחין. הוא מפריע נורא,״ מתלונן
(המשך בעמוד )30

ההרשמה למחזור ג

י מתקיימת יום יום בבית הסתדרות המורים,
רה׳ בן־סרוק ,8ת״א (מאחורי בנין הועד הפועל) בין השעות 16.00—19.00

מספר המקומות מוגבל

של מי הנשמה

צריך להניד ״מיאן־״.

* ישוט באנגלית — צילום.
העולם הזר 1599 ,

היא בסדר
לפני שנתיים וחצי, בשהזמרת אודטה
היתה בארץ, התנהל בינה לבין שמו-
ליק קראוש רומאן עז. הם יקדו בל
היום וכל הלילה בדיסקושקים וברחובות.
שרו, נהנו, הלכו בשלוש לפנות בוקר
להתפלל בבית״כנשת תימני, הלכו לשתות
תה תימני, ולא נפרדו אף ליום
ואף ללילה.
עכשיו אודטה הגיעה ארצה, וכאילו
בדרן־פלא, יום אחד לאחר בואה, הגיע
הנה — מאנגליה, גם שמוליק .״באתי
כדי להקליט את הפס״קול של הסרט
איריס,״ הוא אומר.
״בן צילצלתי אליה,״ הוא מודה,

אודטה
״אבל לא מצאתי אותה. ברור שאני
אנסה שוב.״
היא הגיעה ארצה רזה בעשרים קילו
מאשר בעבר, וגם גרושה יותר בשנתיים
וחצי. היא באה. רצה לכותל. חזרה, ושאלה
איפה אפשר למצוא את שמוליק.
״יש לנו זכרונות נעימים מהביקור
ההוא שלח,״ נזכר שמוליק ,״בילינו
נהדר. היא אשה ניפלאה. ובשאר העניינים
היא גם בסדר.״

חצי־חצי אי־אפשו
המהנדס אורי אפנצלר סבל צרות צרו־רות
בגלל אשתו הצרפתיה, השחרחורת והנאה.
נזה מפני שהאשה סבלה צרות צרורות
מן האקליס הישראלי האכזר.
אז בסוף נמאס לה, והיא נסעה בחזרה לפאריס,
מפני שכאן אי־אפשר לסבול את המצב,
ואת האקלים ובכלל. אז אורי היה
אומלל נורא. הוא שידל ושידל, ונסע אל
האשה — ושס התפייסו, בני־הזוג, והחלימו
שמעכשיו היא תגור כל הזמן בצרפוז, ואילו
המהנדס הישראלי יגור חצי־חצי: חצי שנה
בפאריס וחצי שנה בישראל.
אבל מראה שחצי־חצי׳ — אי־אפשר. השבוע
כתבה לי ידידה מפאריס שאורי נורא
אומלל בעיר־האורות. בגלל נסיעותיו הרחק
ממקום פרנסתו, סבלו עסקיו. ובגלל שאשתו
היתה רחוקה ממנו — סבלו קשריה עימו.
אז אורי אפנצלר החליט לסגת. בקרוב
הוא ישוב ארצה, והפעם כדי לארגן את
עצמו מחדש במולדת הדחייה.
מינוס אשה צרפתיה, נאה ושחרחורת
אחת. זאת אוסרת, אס היא תתן לו את הגט:
למה שדווקא הצרפתיה הקטנה מרוצה
מאוד מהמצב המשפחתי החצוי.

חתונה חשאית
בילהה דוהרת שוב
מאז חזרה בילהה תידוכיץ׳ לשמש
כזבנית בריפיפי, חזרה גם לעיסוקיה וזלפני
התעלול עם ג׳יימס בונד, הוא שון קונרי
— שעלה לה כימעט במישרתה, ועלה לר,
בצרות צרורות נם עם הגברים שלה.
בייחוד עם ישראל כל״ בחור נחמד,
שירש מאבא קצת כסף, הקים לעצמו מילק־באר
ברחוב דיזנגוף, והחל מבזבז על בילהה,
משך כשנתיים, חלק מהכנסות־הירושה.
אבל לישראל יש חוש של כבוד׳ ועם
קונרי הוא לא היה מוכן להתחרות. על כן
פיטר את בילהה מחברתו. רק כשנרגע, קיבל
אותה בחזרה.
אז תארו לעצמכם מה הפרצוף שלו, כשהיא
נכנס לדיסקוטק אחד שבכיכר־הקצב,
ברחוב החשמונאים — ומוצא את בילהה
רוקדת ריקודים סוערים, כשהמיני־מיני שלה
מתעופף גבוה־גבוה בפני חברה־למיקצב,
בעל-הנגריה ראוכן וינגוש ,)30
השניים היו שתויים, אלימים ומאוהבים
בבילהה. אז הלכו כימעט מכות רציניות —
ורק התערבותם של בעלי־המקום, שהוציאו
את בילהה ואת ראובן מהפתח האחורי,
הצילה את המצב.
עכשיו לא יצטרך ראובן, אומנם, להסביר
שום דבר לבק — אבל לעומת זאת אפשר
שישאלו אותו בבית כמה ובמה שאלות מביכות
בקשר לבילהה — כי הוא נשוי.

תו, משפחתי

החתונות, בדרך כלל, הולכות וגדלות
עם השנים. החתונה של אסי דיין היתד,
פי אלף יותר גדולה מכל מה שקדם לה,
והחתונה של גליה כן־גוריון היתד, יותר
גדולה מהחתונה של אסי דיין, ובינתיים,
כשמצפים בסבלנות לראות מי ישיג אותם,
התברר שאחד ברח מהתחרות. התחתן לבד.
עם אשתו בלבד. בלן להראות לאף אחד.
בחתונה של גדעון שמר השתתפו הוא,
אשתו, הרבי, ואחיה של אשתו. זה הכל.
״הבת שלי, הללי, בת השתים־עשרה, שהיא
הדבר הכי חשוב לי בחיים, ידעה על החתונה
רק כמה ימים לאחר מכן, ולאמא שלי
נודע שבועיים אחרי.״ זה קרה לפני שלושה
חודשים, ואף אחד לא ידע — עד הרגע
הזה.
למה החשאיות הזאת? ״כי אני חושב שחתונה
זה דבר אינטימי,״ אומר גדעון ,״וכל
מי שעושה מזה פסטיבאלים, לא ראוי להיות
נשוי.״ גם על החתונה שלו עם נעמי
שמר הוא סיפר לאמו רק שבועיים לאחר
מכן. מלבדו ומלבד נעמי השתתף בה רק
הגזבר של הקיבוץ. וחתונה אחת שלו, לפני
נעמי שמר, הוא העלים לגמרי, עד עצם
היום הזה.
כך שבסך הכל הוא היה נשוי שלוש
פעמים .״כשזה לא הולך, זה לא הולך,״
הוא אומר ,״ואני לא מהטיפוסים שבוגדים
בנשותיהם. אני גבר לאשר, אחת. ואם זה
לא הולך, אני מתגרש.״
או שהוא לא מתחתן. הוא בודק ארוכות
את הכלות שלו, עד שהוא מחליט מה לעשות
בהן. את לכנת שלם, שחקנית בימת־השח־קנים
שנישאה לו עכשיו, הוא מכיר עוד
מגיל שתים־עשרה, כשלמדה בבינזת השחקנים.
הוא חי איתר, כבר שנתיים, ורק עבשיו
החליטו להתחתן. לפני כן הוא הכיר
ארוכות את תרצה אתר, ועוד, ולא
החליט להתחתן איתן.
המעשים הסודיים שלו עולים לו כסף.
על החתונה האחרונה הוא הפסיד מאה
וחמישים לירות. מאה לירות שהיה מקבל

פסח הוא חג משפחתי באמת, חג המאחד !
את הלבבות.
זה הוכח השנה שוב, בביתה של מתכננת־האופנה
אלה גפטר, שעמדה להתגרש
מבעלה, עורך־הדין ראוכן כפטר.
הם כבר היו ברבנות, דיברו על הכל! ,
סיכמו את כל פירטי־הגירושין, ואפילו חילקו
את הרכוש.
הוא אשר אמרתי: אילו היו אנשים יוש ואז
בא חג־החרות, ועימו — פגישה מש פחתית
אחרונה בין השניים. היא היתה כה
בים יותר בבית, במקום לצאת לעבודה ולבילויים
בלילות — בוודאי שהכל היה מתמוצלחת.
ונמשכה בצורה כה סימפאטית, שנהל
אחרת.
אלה וראובן החליטו לתת לעצמם שאנס שני.

חזה אופטי
דליה פריד׳

יש הטוענים שהחזה של
לנד /שהופיע גלוי בסרט אסירי החופש,
היה רק טעות אופטית. יש הטוענים שהוא
היה חי ואמיתי, בשר ודם. כולם אומנם
ראו אותו, אבל לא כולם יודעים מה הם

שנראה את הצילומים, ומה שלא יראה לנו
ייחתך.״
כשהיא סיפרה לאמה, השחקנית הוותיקה
חנה׳יל ה הנדלר, שהיא עומדת להופיע
בסרט בעירום, האמא התרגזה .״זה לא

מנד> החד שה
״מאנדי הפילה שמועה זו רצה, ביום
ו׳ האחרון, מקפה ״קליפורניה״ ל קפה
״רוול״ ,ומשם ל״סקאלה״.
סיפרו איך מאנדי המיסבנה סובלת
על שבחודש הרביעי להריונה הפילה את
ולדה האהוב.
אותה שעה ישבה מאנדי רייס-
דייוויס-שאולי בדירתה, לצידו של בעלה
המובטל רפי שאולי, המנסה לארגן
עסקים חדשים, מאז שהמשטרה סגרה
לו את הדיסקוטק. ישבה — ועילעלה
בקטלוגים של בגדי־תינוקות שנשלחו לה
בדואר-אוויר מבית-האופנה הפאריסאי
של ״דיור״.
היא היתה שמנמנה מאוד, עגלגלה
מאוד, והרה מאוד. היא גם היתה גזו־זת-שיער:
כי מאז שנודע לה בי היא
עומדת להיות אמא, שוקדת מאנדי רק
על דבר אחד — איך להיראות ואיך
להתנהג בתפקידה החדש.

דליה גסצנרדהאהבה ב״אסירי החופש״
ראו. לכן פניתי לדליה פרידלנד, ושאלתי
אותה מה זה היה.
״זה היה אמיתי,״ היא מספרת ,״ובהסרטה
זה היה עוד יותר אמיתי. התהלכתי על
הסט שלושה ימים — עירומה. הרגשתי ככה
יותר חופשי ויותר טבעי. הבמאי הסכים

יפה,״ היא אמרה ,״בימים שלי לא היו
עושים דברים כאלה.״ אבל מישה, בעלה,
לא הראה שום התנגדות .״מה שעוזר בזד״״
היא אומרת ,״זה הבדל הגילים בינינו.
הוא מבוגר ממני בעשר שנים, והוא שחקן.
בעל יותר צעיר לא היד, מסכים.״

דמי־חתונה מהתיאטרון הקאמרי, וחמישים
לירות שלבנת היתד, מקבלת מבימת השחקנים.
אבל זה לא הדאיג אותו ביותר .״אני
מרוויח כסף מהעבודה,״ הוא אומר ,״אני לא
צריך להרוויח גם מר,חתונות שלי.״
הוא חושב, בכל אופן, שזוהי החתונה

גירעון וליכנת שמר
האחרונה. אם כי הוא לא שונא במיוחד
את עניין הגירושין.
״מתרגזים כאן על הכפייה הדתית,״ הוא
אומר ,״על זה שסוגרים דיסקוטקים, אבל
מבחינת נשואין וגירושין זו המדינה הכי
ליבראלית בעולם. הכרתי באנגליה את המנהל
האמנותי של הרויאל קורט, ג׳ורג׳ לוין.
אז הוא התאהב בציירת של ההצגה. אשתו
הסכימה לגירושין, והם היו צריכים לחכות
שלוש שנים עד שקיבלו את הגס. זה היה
עינוי לכולם.
״כאן אין בעיות. חוץ מהרעש האיום באולם,
הרבנים הם נחמדים ומבינים, והכל
עובר מהר ובשלום.״

לדעתה — או שמצלמים סצינת־אהבה או
שלא, אבל אם עושים את זה, אסור שזה
יהיה עשוי לחצאים. זה מגוחך .״למשל,
זה היה מצחיק,״ היא נזכרת ,״באשת הגיבור,
כשבתיה התפשטה, ונשארה עם חזייה.
זו היתד, חזייה יפה מאוד, אומנם — אבל
זה מגוחך. צריך ללכת עם הזמן. מה לעשות.״
היא
לא הגיעה לבכורה של סרטה. היא
ושרגא פרידמן היו עסוקים אז בהצגות
אחרות. היא הגיעה לקראת סוף הסרט,
ואמא שלד, ניגשה אליה ואמרה לה :״דליה,
אני גאה בך, ומאושרת שעשית את זה.״
ואחר־כך ניגשה מארגוט קלאוזנר אל
חנה,׳לה הנדלר ואמרה לה :״חבל שהאבא
של דליה לא זכה לראות אותה.״
״כלומר,״ מסכמת דליה ,״העירום לא הפריע
לאף אחד.״
הוא הפריע, בסך־הכל, בזמן ההסרטה :
לטכנאים. משום שדליה ביקשה שכל מי
שלא מוכרח להיות על הסט, שייצא. הטכנאים
יצאו, וכעבור יום או יומיים, ניגש
אליה החשמלאי ואמר לה :״את יודעת של־ז׳רמן
אוניקובסקי לא היה איכפת שנראה
אותה בזמן הצילומים? אני לא מבין
מדוע לך זה איכפת.״ ואחר־כך, כמובן, זה
הפריע לצנזור, שחתך כמה קטעים שדליה
עצמה לא הוציאה.
בכמה סצינות־עירום נוכח אפילו מישר,
עצמו, ואחר כך, יחד איתר״ הוא עכר על
הצילומים וקבע מה לחתוך ומה להשאיר.
״הוא בעל אידיאלי,״ היא מספרת עליו,
״אחרי תשע שנות נישואין, הוא עוד בעל־בית
נהדר, ואוהב את הבית שלו. קונה
מתנות לאשר, שלו, הנה לקראת הבכורה של
איי ל״ק מייק, הוא קנה לי טבעת־יהלום.
ובכלל הוא בסדר.״

...היא והוא !

קולנוע
(המשך מעמוד )28
אחה ״כל הזמן מסתובב ומעיר
מפריע לעבודה. נורא קשה.״
״באחת הסצינות, למשל, צריך היה לצלם
חתול. חתול עצבני נורא. עד שפרדי
הצליח להושיב את כולם בשקט, וזה לא
פשוט, עם כל הילדים האלה. כולם שקטים.
אף אחד לא נושם. החתול לא זז, מתחילים
לצלם, ופיתאום שלחין אומר, :אולי צריך
להגיד לו שיעשה מיאו׳ .הוא הורם את
העבודה.״
זה כתוב כחוזה. יצחק שילה, השחקן
האבא, ניגש
הראשי הממלא את תפקיד

היא מחליקה על-נגי הים

הערות,

ךןןןי| [ י| ן לאחר שדורית שור
י* *״י* ״י יי נבחרה למלא את תפקיד
חברתו של גיבור הסרט הבן האובד,
הנשלח למיסיון משום שלהוריו אין בסף
לשלחו לבית־ספר, היא חלתה והוצע לקחת
מישהי אחרת במקומה. הבמאי סירב. ההסרטה
נדחתה עד שהילדה הבריאה, והיום אין
איש מצטער על כך. הדחייה היתה כדאית.

הנאתךכפולהוגזנוכלו ! כי הדיסכנסר
בו ש בז שלדכ בז רו די לן בדפתוחתאותואתה
מקבל

חינם!

!/כ שיו די ספנסרע 1ל 7

סניני גלוח ( 1+6ודנ ם
׳ 1 9 x7יותרנעים

03׳77ם *[1
9ם 0פ *
השראה בבגדי אשה
לסופר הצרפתי מורים קוזין היה
מקור השראה מיוחד במינו: כאשר
ישב לכתוב פרקים המתארים את
קורותיה ורגשותיה של אשה, היה
לובש מערכת שלמה של בגדי נשים,
החל בלבנים וכלה במגבעת ובתב־שיטים,
בתקוזה כי הלבוש יעזור לו
להבין נשים ולהרגיש נשים. אולם
איך יכול היה מר קוזין המסכן להרגיש
אותה הרגשה נהדרת שחשה
אשה, כשהיא לובשת את המיני־גרבונים
של ״מרסי״? איך יכול היה
לטעום את טעם השחרור מלחץ
ביריות וגומיות, שטועמת אשה כש־המיני־גרבונים
נצמדים לעור הרגל
ללא לחץ בעזרת הסרט הפאטנטי המיוחד
ונמתחים להפליא על חיטובי
הרגליים? גבר לא יבין זאת, אבל כל
אשר, מבינה מדוע דזדקא מיני־גרבו־נים
של ״מרסי״ (רק 4.50ל״י לזוג)
הם הדבר הנכון לעונה זו.

נטיטמ?י)8מ׳יגמ־נסדס

מי זאת הבחורה
ממאה שעריהם
כשהיא בת שתים־עשרה :

רצתי במהירות הביתה, פיזרתי
את צמתי העבותה והארוכה,
פתחתי את דלת הארון, וניצבתי
מול הראי הגדול. אכן, הדמיון
היה מפליא. לא הייתי גבוהה
כאותה נערה. עדיין לא מלאו לי
שתים־עשרה ...אך פני ושערות,
הבהירות, הפזורות, שיחי
לי מראה דומה לזה של נערתי,שעווה
שבחלון־ד,ראווה.
אותה עת ידעתי למה אני שואפת.
רציתי להיות יפה וגנדר־נית.
רציתי לגדול במהירות ולקנות
שמלות יפות, כמו אלו
שראיתי בחלון...

כשהיא בת חמש־עשרה :
שכבנו עירומים על המיטה ושפתיו
מילמלו תשבחות על אודות
גופי. לא הפסקתי את מהל
אלי
בן־ליש

כיו החריפים. הוא נשק ונשק
אותי בהתלהבות יוצרת, כאילו
במעשה אמנות. גישתו ־פסקנית
לא נתנה בידי שהות להרהר ו נסחפתי
אתו לתשוקה חשאית,
תשוקה מסחררת ומשכרת.
״אתה יפר״״ לחשתי אל תוך
אזנו. דברי העידוד שלי הגבירו
את עצמת חיבוקיו.

כשהיא בת תשע־עשרה :
דברי העידוד שלי הגבירו את
עוצמת חיבוקיו. גופי נע וזע
מתחת לגופו, הדורש את שלו.
ברסט אצילי פילס אהוד את
דרכו אל נבכי גופי. גופו השלם
בא אל תוכי, מפזם בדבקות בתוך
היכלי.
לפתע ניתק בקפיצה, עמד על
רגליו ושאל, משתאה:
״היית בתולה? לא כן?״

,,הבתולה ממאה־שערים׳

הוצאת ״גולו״ ,תל-אביב • חפצה: סכרי ״אייל׳׳ ,שטראוש ,3ת

ומזכיר לאחד האחראים :״אתה יודע שבחוזה
שלי כתוב שבכל אינטרביו צריך
להזכיר את שמי בראש.״ אבל שלחין
גונב לו את ההצגה.
״אני מאמין,״ הוא מסכם בכנות ,״שאנחני,
בארץ, יכולים להצליח בסרטים רק עם
סיפורים מקוריים, מהחיים. כל במאי חושב
שאם יראה יותר טכניקה, צילום נכון
יותר, יכבוש את הקהל. אבל הקהל ׳לא
מעניין אותו אם מכינים לו תפאורה באלף
לירות או לא. מעניין אותו מה הילד מרגיש
ואם באותו רגע יש עליו צל, או אין עליו
צל, זה לא חשוב לו.״
תדריך אמנות
גודאר מתאר, בדרכו המיוחדת, עולמה
של זונה כאשר. פאסיבית ובלתי־קומוניקטי־בית,
בסרטו הלא־כל־כך מזהיר לחיות
את חיי (טקסים, תל־אביב) .הרד #1מן
ההמון הסוער: מפא! ,תל־אביב) נפרש
בצילומים משגעים הרומאן הקלאסי של
תומאם הארדי, על היפהפיה בת־שבע, ההורסת
ונהרסת על־ידי הגברים האוהבים
אותה. ג׳ולי כריסטי מצויינת. בהבלה
לכשה שחורים מתוארת אשד, בעלת
אידיאלים רומאנטיים מוחלטים, היוצאת
לנקום את דם חתנה ההרוג מידי חמישה
גברים שונים, שכל אחד מהם עלוב,
מגוחך, קטנוני או מרגיז בדרך אחרת. הומור
עדין ותיאורים יפים, במיסגרת סיפור־מתח.

פעולה

בתיוקלייד (טוגרבי, תל־אביב) הוא
סיפורם של שני הגאנגסטרים התמימים של
שנות השלושים, שרצחו ושדדו בתום־לב,
בלי כוונה רעה. סרט מותח, משעשע
ונוגע ללב. ואם מדברים על שעשועים, אז
ז׳אן גבין מאוד־מאוד משעשע בחזרה
לפשע (ארמון־דויד, תל־אביב) כשהוא חוזר
למיקצוע הישן שלו, השוד, לאחר שיצא
כבר לפנסיה, ומגלה שהוא עדיין לא
משתלם. ולחובבי המערבונים יש במיקוד,
מערבון טוב בקולנוע ירון, בתל־אביב
( אקדחמולאקדח ).
העול• הזה י י15

כין המכתבים המגיעים אלי לאחרונה,
יש כמה וכמה שהם העתק
שני של מכתבים המצויים בידי,
והסיבה היא ששולחיהם חששו
שמא לא הגיעו, או אולי הם
מנסים לרמוז לי בטאקט, שאזכור
אותם לטובה.
אני זוכרת את כולכם, ואין מכתב
שהולך אצלי לאיבוד. יש עשרות
מכתבים הממתינים לפירסום,
וצריך ריק הרבה סבלנות. תור
כולכם יגיע, אינשאללה!

עיניים נ -ה -ד -ר -ו -ת1
בהורסקום שלי כתוב ש״השבוע זה
יקרה״ .כדי לעזור להורוסקופ, הוא פנה,
1לייתר ביטחון אלי — ואני פונה אליכם,
כדי שתוכיחו לו אם הכוכבים שוא ידברו.
הוא כבר גדול. בן שבע־עשרד, וארבעה
חדשים! וגם בוגר תיכון עם עיניים כחולות
נהדרות. אז אם את בשנתון המתאים,
או בת המזל המתאים, או סתם בת־מזל, אז
( )1/1599 הוא בטח בשבילך.

כולנו אוהבים מכתבים. עובדה שאנחנו
נפגשים פה במדור. אבל הצרה איתכש
שאתם לא קוראים את העיתונים הנכונים,

להנות מאהבה
״לי נשבר מהשיגרה ולכן אני פונה
אלין: אם ישנה עדיין נערה לא שגרתית,
מקורית, ספונטנית עם הרבה הרבה מצבי
רוח טוב, היודעת להנות מאהבה ובילויים״,
אז שתפנה ל 2/1599 שהוא גם גבוה
,1.83 גם גר באשקלון, וגם בן 22 וחצי.

שלוש בסירה אחת

מכתב

אחד

הכולל

שלוש

והנד.
בחורות!
(א ),חיילת בת 20 בימעט, אבל ביישנית,
מעוניינת להתכתב עם עליזים,
(ב ).היא בת ,25 והיא חביבה, אבל
נורא גלמודה,
(ג ).אחות חדר־ניתוח, בת ,32 שעבודתה
מרתקת במשך היום, אבל הערבים הם
ארוכים כל־כך!
וכולן מחיפה, ומספרן 3/1599 בציון
א׳ ,ב׳ ,ג׳ ,כמובן.

החצי -והשלם שאבד
״חצי מחפש את השלם שאבד. פעם
היתה שלמות כזאת, ומבלי משים, אבדה.
קשה להתרגל לחיות על־גבי כדור שנישאר
מבותר. ומחצית אין פירושה סתם מחצית
של זוג אנשים — אלא מחציתה של
שלמות שצריכה להשלים ולשלם. החצי
השני חייב להיות אשה. ואשה שהיא אמיתית,
ולא מזוייפת.
״חצי מחפש את השלם. היימצא?״
מי הוא החצי שתימצא — אינני יודעת.
אבל החצי שמכתבו מתפרסם כאן — נקרא
( ,)4/1599 ואתן תאהבנה אותו.
כמו את העיתון החינוכי המהדהד ששמו הד
החינוך.
הנד, למשל, מכתב למערכת שפורסם
בגליון האחרון:
״עם הופעת שמלות־המיני, באות רוב
המורות לבית־יהספר לבושות לפי האופנה
האחרונה. למרבה הבושה יושבות הן מול
תלמידיהן חשופות ירכיים! למותר להזכיר
את הנזק החינוכי שבדבר, בעיקר בכיתות
הגבוהות, שבכך נמצאות מקי ימות ״והיו
עיניך רואות את מורותיך,״ ודי ביזיון
וקצף:
״אמנם הילד המתגבר אינו מחוסן מ־השפעת־הרחוב,
אך אין בזה כדי להצדיק
את עירטול ירכיה של מורתו לעיניו. מ!
הראוי שהסתזרות המורים ומשרד החינוך
ייתנו דעתם על התקלה הזאת!״
ואחר־כך עוד אומרים שלא דואגים
לחינוך הנוער!

ביום ג׳ יגיעו לשיא האפשרויות
והמאמצים שאתה
מפעיל לאחרונה.
נסה לנצל את היום הזח
בכל היקפו. חתום
על חוזים, ארגן פגישות,
ואם יש לך פגישה ב9ו
בפברואר -
ערב — אל תהסס לדבר
20 במרס
איתה, ולבקש את אשר
עמדת לבקש. יום ה׳ ,לעומת
זאת, טוב יותר למחשבה שקטה, ול שמיעת
מוסיקה. הקשר שנותק — יחודש.

על אף נסיגות קלות,
אתה ניצב על פרשוג־דרכים
טובה ומועילה,
בסן־הכל. אפשרויות
כלכליות חדשות מתגלות
לעיניך. אתה ת-
קח אותן והן תתגלינה
כדרן־חיים חדשה.
פגישה מאכזבת
ופגישה שנייה — רבת
הפתעות. זהו שבוע טוב לקשרים, התכתבויות
עם חו״ל ורכישת ידידים חדשים.

ערסומיותך הטבעית תאפשר
לך להתגבר, בהדרגה
ומאחרי הקלעים,
על המיכשולים שנתגלו
בדרכך אל האושר — י ו אל
התהילה. אתה תצטרך
להבליג על הרבה
עלבונות, השבוע, ואתה
תעשה זאת בחריקת־שי־ניים.
אבל השקט משתלם,
ולקראת יום שבת אתה נמצא שוב בנקודה
ממנה אפשר להתחיל מיפעל חדש.

מחדל קטן ובלתי־ח-
שוב, לכאורה, מאפשר
לך לוותר על אחריות
טורדנית. את שוגה, כמובן,
אבל את שמחה
שאת שוגה. פגישה עם
גבר גבה-קומה מסתיימת
במבוכה נעימה.
הזהרי מפליטות-הפה
אף של חברותייך הטונו״
ביותר. קצת חיסכון בהוצאותיך
האישיות לא יזיק, בדרך־כלל, החודש.

אתם זוכרים איך לימדתי אתכן אז האחרונה איך צדים בחור בעזרת בפעם מבטים. אז הנה לכס ההוכחה כמה שאני
חכמה וכמה שצדקתי.

יש ימים, בהם השיגרה היא דבר ברוך.
השבוע הוא כזה: טוב להידבק במעשים
שעשית, קודם לכן, ואשר
עלו יפה. רומאן
ישן עדיף, משום כך,
על הפגישות החדשות
עם שני הבחורים ה הם:
אל תתני לעצמך
את הקרדיט המוגזם
שנהגת לתת, ואל תעשי
שטויות. יום א׳
מביא לך הטבה קטנה,
בענייני כספים. א בל
לא כדאי לך לערוך קניות: את עשו יה
להתאכזב מן התוצאות. לבשי תכלת.

פגישה ששינתה, בשבוע
שעבר, את חייך, מתגלה
השבוע כמשהו המשפיע
עליך מבפנים, ולא כצו־הגורל.
אל תהססי לנתק
את הקשר איתו: הוא
לא יודע להעריך מה שאת
באמת. עבודה משונה
אינה מוצאת חן בעיניך
ואתה עשוי לדחותה.
זו טעות: דרכה תפגוש שורה של אנשים,
להם אתה זקוק. מתנת־פתע מידיד.

מי זה מוצא ומאבד בבת־אחת? זה אתם.
שמוצאים מציאות ומאבדים את עשתונותיכס.
איזה מזל שיש לכס אותי!
למשל הנערה בתצלום: היא נמצאה (התמונה,
לא הבחורה) ,על־ידי מישהו יוצא:
מן־הכלל בתחנה המרכזית, ומאז הוא ממש
מאוהב בה לנצח (בבחורה, לא בתמונה).
ושתתקשר מיד.
רק אולי תסבירו לי מדוע תמיד בחורים
מוצאים במיקרה תמונות של בחורות. תמונות ובחורות מוצאות תמיד במיקרוה
של בחורים?
״בשם אלילות
מציאהמספר שתיים :
המזל והיופי, עזרי לי למצוא דרך מדורך
את הרמתגנית היפהפיה המשגעת שהשאייד,
אותי עם פד, פעור ואף לא הספקתי להגיד
לד, כמד, שהיא מוצאת חן בעיני. זד, קרה
ביום חמישי ,4.4.68 בין מושב אודים —
לרחוב ארלוזרוב, תל־אביב, במשאית הלבנה
שלי.״

ועכשיו מספר שלוש, וגס היא, כלשונה:
״הנערה השחרחורת עם העיניים החומות
פלוס בחור צמוד שהסתכלה חזק חזק
בבחור גבוה, ביום שלישי, בשעת הצגת
בוני וקלייד, מאד מאד מתבקשת להודיע
את כתובתה, דרך המדור.״

לא כדאי לך לפנות ל־ידידיך,
בייחוד לא בכתב,
ביום שלישי. הם
יסרבו, ולאו דווקא באדיבות.
כוח עליון, או
מאמצים מבחוץ, יכשילו
בתחילת השבוע כל מאמציך
להתקדם במסלולים
שקבעת לעצמך. לעומת
זאת, אתה יכול
להתחיל לתכנן מחדש ביום שבת. פגישה
רצוייה ומאכזבת. הזהרי מלעלות במישקל.

בסך־הכל, אמצע השבוע מוכיח לך שעלית
על דרך חדשה, אבל אי־הנוחות שפקדה אותך
לאחרונה, טרם סרה
ממך. יום א׳ מביא את
התגשמותן של תוכניות
ישנות ושל עסקים חדשים,
אבל יום. ב׳ ,ובסוף
השבוע, אל תזיז
אצבע מחוץ לשיגרה. כוח
הדימיון שלך הוא השולט
בכיפה, השבוע :
אם תפעיל אותו ולא
את הניתוח הקר, ייצא
העניין מן התיאוריה אל הפועל. השבוע יש
להיזהר באופן מיוחד מנסיעות פתאומיות.

יום השבת יביא לך את
הכוח להגשים את תוכניתך
הישנה ורבת־ההי־קף.
לעומת זאת, התעלם
מן התככים הבזויים
והקטנוניים של כמה מן
הסובבים אותך: הם לא
שוחרים את טובתך. אל
תעשה עסקים ביום א׳,
כי ביום זה תיתקל בקשיי
קומוניקאציה: אנשים פשוט לא יבינו
אותך. ידיד ותיק ומרוחק יאכזב אותך מאד.

האנרגיה שלך מוגבלת, ולא כדאי לך להתאמץ,
יתר-על-המידה, בתחילת השבוע
הזה: אחרת את
תתמוטטי, ותתכרבלי
שוב בתוך עצמך. ה מתח
הרב שפקד או תך
בעניינים רומאנטיים
מזיק, אף הוא,
השבוע, ומוטב לך לנסות
ולהטות את העניינים
לאפיקים שיג־ 22ב אוק טונר ־
22 בנובמבר
רתיים ושקטים יותר.
יום א׳ הבא מביא לשיפור
ניכר במצב־הרוח ובמצב״הכיס. אל
תשתמשי בשיפור זה לעריכת תקניות.

עה 11

באמת, אתה עדיין מאמין עד כדי־כך בבני־האדם?
ובכן, אחד מהם יאכזב אותך שוב,
כרגיל. הישמרי מתאו־נות־בית
קטנות, ביחוד
בימים א׳ וב׳ .נסה לרכז
את כל מאמציו ומחשבותיך
מסביב ליום
השבת, בו אתה עשוי
לשנות גם מה שכבר
נחתך וניגזר. אל תוציא
הרבה כסף ואל תתפנה
לריכלות. קנה משהו ל־בת־זוגך
— זה כמעט
תמיד משתלם. אם אתה עוסק בענייני מסחר
— חפש זוויות חדשות. רווח צפוי לך.

המשבר שעובר עלייך,
ואשר בו לא רצית להודות,
עשוי לגרוף אותך
לתוך מערבולת ממש —
אם לא תחליט, אחת ולתמיד,
מה אתה הולך לעשות
בינדון. לעומת
זאת, אישיותך מתפתחת,
הופכת לחזקה, מושכת
ומרתקת, דווקא משום
המבוכות הפוקדות אותן בסודי־סודות. יום
השבת הוא היום: בו אתה תחליט לכאן או
לכאן, ובו כדאי לך לקבוע את הפגישה, לוז
ציפית מזמן. נסה להמר השבוע על האפשרות
הנראית דווקא בלתי־סבירה לחלוטין.

מם׳ 1599כ״ו ניסן תשכ״ח 24.4.68 ,המחיר 130 אג׳

החטיפה
הג דו ל ה

חתיבה עירומה משגעת!

את הארץ

דן בן־-אמוץ
מגלה את עברו:

אתה,

דן בן=אמוץ