גליון 1600 מתאריך 1 במאי 1968

הישו־או

| 0 #111 9 111י 01

חדשה מאד
1ולה מאד
קטנה מאד
מצלמת אינמטאמטיק

של קודאק
מצלמת אמסטאמטיק 25 החדשה של קודאק כה
קטנה עד כי ניתן לשאתה בכל מקום וכה זולה
עד כי כל אחד יכיל להרשות לעצמו לקנותה.
מחירה 45ל״י בלבד.
נסה ותיווכח אילו תמונות נפלאות תצלם בעזרתה.
הזכרונות היקרים שלך יהיו שמורים עמך
לעולם.
בחר בסרט--צבעוני או שחור־לבן. הכנס את
מטען הסרט,סגור את גב המצלמה וצלם. זה הכל.
ללא השחלה, ללא ספירה, ללא החטאה.
קנה את המצלמה שתתאים לכיסך, הן בגודל והן
בתקציב.
מצלמת אינסטאמטיק 45 :25ל״י .
מצלמת אינסטאמטיק 77.50 :104ל״י
(או באריזת מתנה
כוללת קובית־בזק,
שתי סוללות וסרט 90.50 :ל״י).
להשיג בכל חנות לצרכי
צילום בה תראה סמלזה:

) 1ב1 £ 0 <1

יזוד־אדן

יייז** ר* 0ון
־ ני בו לי

הכתבה העיקרית בגליון זה מזמינה
אותך לטיול אל העבר. אל אותם המקומות,
שברגע מסויים היו מוקדי־מלחמתה של
מדינת־ישראל — לחיים ולמוות.
בשביל רבים מקוראיגו, זוהי חזרה אל
שמות ידועים, אל מקומות שלא ימחקו
מזכרונם כל עוד הם חיים, אל פנים יקרים
שנעלמו.
ואילו קוראינו הצעירים יותר — אני
מקווה שימצאו כאן תשובה אשר לא תמיה
קל לקבל אותה, כאשר שואלים אב או אח
מבוגר :״איך זה היה במלחמח־העצמאות
שלנו?״
הדגש לא הושם על מילים רמות, גנן
לא על קווים איסטראטגיים גורליים — כי אם
על האדם. על לוחמים אפורים ברגעי פחדם
וגבורתם בעת מפלה ובשעת־ניצחון.

לקראת יום־העצמאות ה־ 20 רצינו
להראות את המקומות שבהם נחתך גורלה
של המדינה. רצינו גם לראות את תגובתם
של בני הדור של תשכ״ה, כאשר הם עומדים
מול ציוני־הדרך של תש״ח.
יצאנו בשיירה קטנה, שמרבית נוסעיה
לא יכלו לזכור את מאורעות תש״ח. כי
אז היו עדיין תינוקות — או אפילו טרם
נולדו. מה היתד, תגובתם, כאשר צעדו
בשדות־תש״ח?
על גיבעה 69 הקירחה, בעלת שלושת!
המיגדלים המשונים, עמדה החבורה הקטנה
בדומיה, מול לוח־הזיכרון שנשא את שמות
הלוחמים שנפלו כאן לפני 20 שנה.
שאלתי אותם אם שמעו על גיבעה זו.
אחד ענה :״כן. עשו על זה סרט.״
רק אחד הנוכחים ידע, כי הסרט הוא
גיבעה 24 אינה עונה, וכי אין לו קשר עם
מה שהתרחש על גייבעה .69 אבל זה לא
הפריע לכל האחרים לתאר לעצמם מה
שהתרחש כאן ביוני , 1948 במונחים ההירו־איים
של אותו סרט עלילתי שטחי.
ואילו אני ראיתי את הדמויות הקטנות,
בבגדי־החאקי הקרועים והמגואלים בדם,
רצות בשדה, נופלות וקמות; או נופלות
ולא קמות יותר. ובין הדמויות האלה —
גם חברים שנועדו להקים את מערכת

ערבי נטוש בשם סואפיר. דקות אחדות
לפני כן ניצלנו מהתקפתם של שני מטוסי־קרב
מצריים, שצללו על חניון הג׳יפים של
פלוגת שועלי־שמשון. עתה עקבנו אחר
תימרוניו. של ספיטפייר, מצרי נוסף, שחג
בשמים וחיפש את מחבואה החדש של
הפלוגה.
כיום לא תמצא את השם סואפיר על
המפה. במקום בתי־החימר של הכפר הערבי
מתנשאים בתי־הבטון של מרכז איזור שפיר,
על שם השר חיים משה שפירא.
אבל מה שנדרנו אז — אנו מקיימים גם
היום, ואיתנו החברים הצעירים ש״הצטרפו
למערכת.

לא תיארנו לעצמנו, אז, כמה קשה
יהיה המאבק ומה ארוכה הדרך.
עשרים השנים שעברו מאז היו רצופות
קרבות במלחמה חדשה: מלחמה על דמותה
של המדינה, אשר כה רבים מבני דורנו
שילמו בחיים למען הקמתה.
שמות שסימלו מערכות חדשות תפסו את
מקומם של שמות כמו לאטרון, נגבה
וחולייקאת. על שערים של גלימות העולם הזח
חרותים דברי המאבק נגד השררה והשחיתות

העולם הזה.

מישטרת עירארו־סווידאן היתר, פעם
הסיוט הנורא ביותר, בחייהם של רבבות
מלוחמי ותושבי־הדרום. היא הזדקרה לעין
יכל, על ראש הגיבעד״ קשוחה, אימתנית,
מקוללת — ובלתי־ניכנעת.
ועכשיו? קשה לראותה, עד שאתה מגיע
למרגלותיה ממט. כי בשדות־פלשת ניטעו,
עצים לרוב, וצמרות הברושים מקטעות את
קווי־הרקיע ומטביעות את הנוף במלבנים
ירוקים.
המישטרה עצמה נושאת עדיין את פצעי־המוות
שלה: סימני פגיעותיהם של מאות
פגזים, קליעים ורסיסים. שמה הוסב למצודת
יואב, ושלט גדול הקבוע מעל לכניסה
הראשית, מעיד על כך.

אבל מעל לשלט, על מעקות המירפסות,
התנוססו סדינים וסמיכות שניתלו לאיוורור
— תיפאורה שקשה מאוד לקשר אותה עם
אנדרטה לעוז־רוחם של אלה שנלחמו שם
בתש״ח.
מצאתי את עצמי מהרהר: אולי מוטב
שיטייחו את סימני־הכיבוש, ויהפכו. את
המיבצר למעון־מגורים — ואז לא יפריע
הדבר לאיש אם בחזיתו יתלו כבסים

וסדינים?

עריכת כתבה זו היתד, בשבילנו,
עורכי העולם הזה, חוויה שלא ידעו כמותה
כימעט מאז קיבלנו לידינו את השבועון
הזה. כי לפני שהתישבנו ליד שולחן־
המערכת, היינו חיילים באותן החזיתות
שעליהם אנו כותבים השבוע.
אין זו רק חוויה פרטית; כי המערכת
הזאת נולדה בשוחות של חזית תש״ח.
המטרות שנקבעו אז לעיתון — מנחות גם
היום את צעדינו.
כאשר החלטנו, אורי אבנרי ואני, כי יבוא
יום ונקים עיתון משלנו, אמרנו ״זה יהיה
עיתון שיאמר את האמת. שלא ילבה
שינאה ולא יחרחר מלחמה — אלא יטיף
לשלום וישאף להבנה בין שני עמים:
ישראלים וערבים.״
הסתתרנו אותה שעה בצל גדר־צברים,
ממיזרח לכביש המוביל לנגבה, בשולי כפר

צוות נ׳יפ של שועלי שמשון*
של חושיסטאן, נגד התנכלותם של ראשי•
מנגנונים לחרויות הדמוקראטיות במדינה,
נגד הריקבון שפשה בצמרת המישטרה ונגד
האינטרסים המיפלגתיים שעיוותו את צורכי־הביטחון
הלגיטימיים של המדינה.
כתבנו את האמת, גם כאשר אמת זו גררה
אחריה הפצצת המערכת והתקפת־דמים מן־
המארב על עורכי העולם הזה. היו שנים
ארוכות, בהן יצאנו לעבודתנו חמושים כפי
שיצאנו לשדוודד,קרבמה
הועילה מלחמה זו?
מכיוון שזאת לא היתד, מלחמה על
מישרות ושררה, לא נוכל להצביע על
עמדות־שילטון שכבשנו.
מלחמתנו היא מלחמה על ליבו והכרתו
של ד,אזרת באיזה מידה הצליחה המלחמה
— תוכל בעצמך לקבוע.
הבט נא סביבך, קרא את הצהרותיהם
של אישים פוליטיים ושל מורים, של חיילים,
פועלים ואנשי־התיישבות. אם תמצא בהם
כמיהה לשלום, אם תגלה בהם החלטה
לשמור על חרות־הפרט במדינה ולטהר את
קיני־ר,שחיתות, אם גוברת שפיות־הדעת —
אזי לא היתד, מלחמתנו לשווא, וקיימנו
את אשר נדרנו לעצמנו ולחברינו־לנשק לפני
עשרים שנה.

* משמאל: שלום כהן. באנוצע: אורי
אבנרי. מאחור: נהג־הג׳יפ שאול, כיוס נהג־מונית.
מימין: מ״מ אלברט מנדלר, כיום
מפקד חטיבת שריון.

*חם לנינ׳זוו אייו!
העולם הזה 1600

במעטבלמס נוי דהנוניביזיהנווגים ,

*ך *וודנוו־הם סוחן][

לאורך ומן

בכל מכשיר טלביזיה טוב מודל 1968 כמו, למשל, במכשיר טלביזיה אולטרוז־ווקס *,הקליטה מעולה, העיצוב מודרני, הרגישות
גבוהה, המסך פנורמי, הגישה לתיקון קלה ופשוטה, האוטומציה גבוהה, אחידות בייצור, רמקול אליפסי בחזית, כוון רגיש לערוצים,
אפשר להפעיל מחדש באותה עצמת צליל שהושארה עם הפסקת המכשיר, והתאמה לתנאי הקליטה בארץ.
במכשיר הטלביזיה אול טרה־וו ק ס, פאר תוצרת אירופה, מדגישים מהנדסי הייצור, נוסף לכל הדברים הללו, את הבניה לאורך זמן,
חיי מכשיר הטלביזיה או לטרה־וו ק ס — ארוכים יותר והוא משמש בתקינות וביעילות לזמן רב. זוהי גאותנו וזה המכשיר שאנו
מציעים לך. לפני שאתה מוציא כסף על מכשיר טלביזיה, בדוק את מכשיר הטלביזיה אול טרה־וו ק ס.
* אפשרות להוספת 0.11.?.

ביו קוני מכשיר טלביזיה אולסרה ־ ווקס עד הרביולי
יוגרל כרסיס־סיסה לאיטליה, הלח־ ושוב, כולל כל המסים.

המפיץ בישראל ״ :א ס מגו״ בע״מ, בית מ עי א קו מ ה , 10 דרך פ״ת ,74 טל ,36638 .תל־אביב

מכתבים

הרג חבר שסירב להלוות לו כסף.
הדבר מוכיח את אופיו השולי. תסיסה
בין הסטודנטים דווקא מוכיחה גישה בריאה
לכשעצמה, מראה שמשהו זז בחברה
הגרמנית השמרנית.
סטודנט ישראלי, מינכן
• המתנקש, לאחר שהופל על־ידי כדורי
המשטרה הגרמנית — ראה תמונה.

ישראל והפדראציה

קראתי בהעולם הזה ( )1596 את הצעתכם
לגבי פדראציה, ומה לעשות בשטחים המשוחררים.
סעיף אי־התלות כמעצמה זרה —
כמו ארצות־הברית — משך את תשומת־ליבי
במיוחד.
אי־תלות במדינה זרה יכולים להבטיח רק
אלה הנמצאים כאן. לכן, כדי להבטיח את
קיומנו כמעצמה עצמאית במיזרח התיכון,
עלינו להסתמך על הפוטנציאל היהודי שנותר
לנו: הנוער — והעלייה.
איך היית מנסה אתה, ח״כ אבנרי, לפתור
בעיית־העליה, לה לא יכלו כל־כך הרבה אנשים
בקרב הסוכנות ומשרדי־ההסברה?
ברוד וידר, חיפה
• דעתו של ח״כ אבנר׳ על העליה —
ראה נאומו בכנסת (דו״ח לבוחר — העולם
הזה .)1595

מרד הסטודנטים
הדיווח שלכם על המאורעות האחרונים
בין הסטודנטים הגרמניים מעניין. אולם המתנקש
ברודי דוטשקה אינו ממינכן. יוזף
בלבמאן הוא פליט, מסביבות דרזדן שב־

הרב והשלום

מתנקש גלפמאן כעת מעצרו
מיזרח־גרמניה. הוא בן בלתי־חוקי. אביו
נפטר כשבוע לפני שהוא ביצע את ההתנקשות.
הבחור
סיים בקושי שש כיתות בית־

ספר עממי, ונדד מעיר לעיר, ברחבי גרמניה,
בחפשו עבודה כפועל בלתי־מיקצועי. במינכן
חי שמונה חודשים בלבד, ועבד כפועל
בלתי־סדיר במוסך, ופוטר לאחר שכימעט

השבוע, כשפתחתי את הראדיו, שמעתי
תוכנית מצחיקה. הייתי בטוח שזה דן בך
אמוץ, אבל בסוף הקטע התברר שהיה זה
הרב הראשי איסר אונטרמן ששיבץ, בין
השאר, בברכתו לעם ישראל לא פחות ולא
יותר מאשר איחולים ל״שיחות־שלום ישירות!״
הייתי
ממליצה שהממונה במשרד־הדתות
על חיבור נאומים ממלכתיים ידאג לשפר את
תוכנם.
אכיטל טלקילון, גבעתיים

אבא חושי ומד״א
ביחס לידיעה בדף־תשקיף (העולם הזה
)1598 בו נמסר על חקירת חושי ביחס
למחדל מגן דויד, בעניין המשפחה השרופה:
רצוי שאבא חושי יקרא עיתונים. אז

ע ל בל תנים י־אדיסנן יי ינתר נ עי ם

יווכח שתקציב עיריית חיפה מגיע ל־86
מיליון לירות, ורק 45 אלף לירות מזה
מוקדשות למגן דויד אדום.
אז תעלה חקירתו מדוע אין מד״א יכול
להרשות לעצמו משכורת של נהג־אמבולנס
נוסף.

ירושלים

ארון וההימנון
בתגובה על הופעותיו המורמת של שר־העבודה
יגאל אלון, חיברתי הימנון, המושר
בפי כל החב־ר׳ה:
״שר־העבודה,
החבר
אלון, מתחזה לכשר־ביט־אחרונה
חון

/ .בכל כנס ו־בבל
אירוע / ,נושא
בהתמדה את נאומו
הקבוע / ,על מצב
המדינה, על נבול
ביטחוני / ,וכמובן
איש־פלמ״ח, לזכר האלמוני / .כיוון ש־לאלון
יש קשרים
טובים /עם ישראל
גלילי, שר־השידורים / ,זוכה הוא בתואר
״לשעבר מצביא ואף מציעים לו את כס
הנשיא / .תון־כדי־כך שכח דבר יסודי /
שכל ילד יודע, בבית ספר עממי; /יגאל
אלון הוא רק שר־העבודה / ,הממונה על
בטלנים, ועל סיכסוכיס, ועל אבטלה.
אלי זיו, גבעתיים

מכתב כ״פראבדה״
כותב אני אליכם מכתב זה במטרה למנוע
הכתמת שם סיעת העולם־הזה — כוח חדש.
וזאת בעיקבות חתימה אחת משמונה אשר
התפרסמו בתחתיתו של מיכתב־ההשמצה נגד
מדינת־ישראל, שפורסם בפראבדה, העיתון הסובייטי
העויין למדינתנו מאז מלחמת־ששת־הימים.
כוונתי
היא לחתימתו של דויד ארנפלד,
שעד כמה שידוע לי הוא חבר מרכז־סיעתכם.
בהתייחסי למיכתב עצמו נדמה לי שזו
צביעות ממדרגה ראשונה לפרסם השמצות
כה בוטות נגד המדינה, דווקא בעיתון סובייטי
העויין לנו. העובדות המצוינות ב־מיכתב
הן פשוט הוצאת־דיבה על השלטון
הרך שנוקטים אנו בשטחים המשוחזקים.
האם כדי לחלוק על מדיניות הממשלה
בעניין השטחים צריכים הם לסלף עובדות,
כיד הביטוי הטובה עליהם? מיכתב זה יכול
להיות מתחרה בתעמולת־הכזבים של מדינות־ערב
ורוסיה הסובייטית. ההאשמות הכוזבות
שהתפרסמו במיכתב־ההשמצד, מתאימות לקו
האנטי־ישראלי של ״מצפן״ ורק״ח, אך לא
לקו העולם־וזזה.

מאיר איינשטיץ,

הרצליה

• דיעותיו של סר ארנפלד נדחו על־ידי
הרוב המכריע בוועידה האחרונה של תנועת
העולם הזה — כוח חדש. מאז הוועידה אין
מר ארנפלד מכהן כחבר מרכז התנועה והנהלתה.

הייתי
בין עשרות החותמים על הכרוז
שמצא את דרכו, בין השאר, ללה מונד בפאריס׳
ולפראבדה במוסקבה. מדוע?
(א) כי כרוז זה אינו ״השמצה״ נגד מדי־נת־ישראל,
או אף נגד ממשלת־ישראל ,״השמצה״
היא טענת־סרק, ואצלנו קרו הדברים
המפורטים בכרוז:
פוצצו בתים, הוצאו
צווי־ריתוק, גורשו
אנשים מעבר לגבול.
(ב) אפשר להתווכח,
כמובן, אם
מותר לישראלי פאט־ריוטי
״לעשות כביסה
מלוכלכת״ בצורה
שתגיע גם ל־חו״ל.
תשובתי: בארץ
כמו שלנו, בה
האופוזיציה הפארל־מנטרית
חסרה כל
כוח, ובה אין אף
עיתון יומי רציני אחד שיטיח על השילטון
ביקורת משמאל — אסור לשתוק בבית, כדי
שלא ישמעו אותנו השכנים.
(ג) טענה אחרת נגד הכרוז שלנו —
ונגד פעולות דומות — היא :״הכרוז לא
הכיל אף מילת־ביקורת נגד הטרור הערבי
או הערבים בכלל.״ תשובתי: בישראל שופכים
כל יום העיתונים טונות של דיו, כדי
לתאר את מעשי־הרשע של האוייב. חלק
מחומר זה אף מתאר מעשי־זוועה של ממש,
שאין הדעת הנאורה סובלת.
יש, איפוא, מי שמספר כמה שהצד שב־
(המשן בעמוד )6
העולם הזה 1600

החולצה טיט נהותו ממראה אופנתי

הדורה ונוחה
שו מרת על צו רתה

ת 111

מתכבסתבק לו ת
אינ ה דו רשתגה 1ץ

ח10י0ם ו#1!1י ׳׳^101£ס,י סז&ו? ז6י5שץ?01 זס)

•)5(- 869

מכתבים
(המשך מעמוד )5
נגד איום, אך כימעט אין איש אצלנו, המוצא
לנכון לפתוח פה ולצפצף, כשמשהו
לא פחות איום קורה בישראל ובשטחים.
על כן צירפתי את חתימתי, מבלי לדרוש
שייכלל בכרוז אליבי שיטהר אותנו, החותמים,
בעיני הקנאים הלאומניים מבית.
מקסים גילן, תל-אביב

ישראלים וערכים
אמש שודר בבי,בי.סי. חלקו הראשון של
המישדר ״ 20 שנה למדינת־ישראל.׳׳ הן
דבריו המוקלטים של ח״כ אבנרי והן אופן־
הצגתם על־ידי עורך התוכנית, איאן מק־אינטייר,
השאירו רושם חיובי ביותר.
האזנתי למישדר במועדון הסגל האקדמי
של הלונדון סקול אוף אקונומיקס, מוסד
בו אני שוהה לצורכי־מחקר. פרט
למיספר מרצים ופרופסורים, הסבו עימי
ארבעה דוקטוראנטים מארצוח־ערב. דברי
אבנרי איזנו אצלם את הרושם העגום אשר
עשה הבליל הריגשי של אנשי ״התנועה
לא״י השלמה״ ,ושאר חסידי־הסיפוח.
דן יעקוכסון, לונדון

הרימון לא עוכר
שמחתי לקרוא במדורה של רחל המרחלת
(העולם הזה ,) 1596 על מסיבת יום־הולדתי.
מבלי להתייחס לשאר הפרטים — ברצוני
לומר לכם, כי
הייבואן הירושלמי
— כפי שאתם מכנים
אותו — זאב
פינקם לא היה היחיד
שהביא לי מתנה.
נוסף על כך,
המתנה שהביא לי
פינקם היתד, אומנם
כפי שכתבתי, מצית
בצורת רימון; אולם
הוא לא עובד,
ואי־אפשר להצית בו
מאומה.
אני מקווה כי שאר מיצרכי־ר,ייבוא של
פינקס עולים על המתנה שהביא לי.

ליהי עפרון,

פתחיתקווה

כ. ג .והזיכרונות
. ..בימים אלה, כשבן־גוריון יושב וכותב
במהירות את הביוגרפיה שלו, שלא ישכח
את ד,״בכייה לדורות״ — כדברי עצמו, בזמנו
— ואת הקלון שהמיט
עלינו במלחמת
השיחרור, כשהאיר-
גון של מנחם בגין
נלחם נגד הבריטים
והוא נגד האירגון.
ממשלת בן־גוריון
ערבה, קודם קום המדינה,
לבריטים, בטענה
כי ״אין היהודים
אנשי־מלחמה״
— והתנצלה על ה־טרו(־
וההרג. אלמוג האירגון נלחם, בין
השאר, ביפו. ואילו ״י י7־
הפוליטיקאים של הסוכנות, מסוגם של בן־
גוריון ושות׳ ,היו מוכנים להחזיר את
יפו לערבים.
יעקב אלמוג, חדרה

איד עונדים סמל?

במאמרו של שלום כהן על אל־ג׳עבארי
עם המושל הישראלי (העולם הזה )1598
מופיע בתצלום המושל
הירדני, כשה־אותות
שלו ענודות
בצד ימין, ואילי המושל
הישראלי עונד
אותן בצד שמאל.
לא נותר לי אלא
לקוות שהתמונה מפוברקת.

איתן
חוברה

תל־אביב

סרסום ד־ר יעקב סנן

• התמונה של
אל־ג׳עבארי עם ההו
כרה
מושל הערבי נהפכה,
נדי להבליט את הדמיון בינה לבין התמונה
עם המושל הישראלי.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.
העולם הזה 1600

ה״ל הוא צבא מיוחד במינו, ואין
שני לו בעולם.

כמה ייחודו?
המפקד בצה״ל אינו אומר ״קדימה!״ ,אלא
״אחרי!״ .אבל זה היה נכון לגבי צבאות
רבים, שקציניהם שלפו את חרבותיהם וזינקי
ראשונים בהסתערות.
כל חייל של צה״ל מוכן להקריב את חייו
כדי למנוע הפקרת חבר פצוע בשדה. אבל
זה נכון גם לגבי הוויאט־קונג.
עיקר כוחו של צד,״ל טמון בחיל־המילו־אים,
שאנשיו מוכנים לזנוח בכל רגע משפחה
ופרנסה כדי לחוש להצלת המדינה.
אבל זה נכון גם לגבי הצבא של שווייץ.
בצה״ל אין תהום בין קצינים וטוראים.
אבל תהום כזאת אינה קיימת גם בצבא האוסטרלי.

ראשי
הטיל ספק בחשיבותו של מיצעד צבאי.
עד שבא רב־אלוף בר־לב, לפני שלושה
שבועות, בחגיגת הסיום של הצעדה, והביע
את הדיעה שאפשר בהחלט להחליף את ה־מיצעד
השנתי של צד,״ל, ביום העצמאות,
בתהלוכה האזרחית של הצעדה.

הערה קטנה, שנאמרה כדרר אגב
אך היא מלמדת על רוחו שלצה״ל יותר מהצהרות חג-גיות.

ך* אשי צה״ל הם חיילים, ואין הם
| יכולים להביע דיעה על הבעיות המדיניות
הגדולות העומדות על הפרק.

אולם צה״ל שולט בשטה״ם ה

פירסומת אישית ובצע מפלגתי.
אין תנועה פאשיסטית בעולם שלא ניזונה,
בשלב זה או אחר, מתמיכה גלוייה או מוסווית
של הצבא. אדולף היטלר עצמו קיבל
את אנשיו הראשונים ואת כספיו הראשונים
ממיפקדת אלוף־הפיקוד של הצבא במינכן.

טואלית העליונה של צה״ל, של כמה אישים
שהם משיכמם ומעלה מעל לכל העם — אך
לא רוחם של הרבים, של המפקדים הזוטרים
ור,צוערים, של אנשי הקרב.

אף הנה התפרסמה יצייה מיוחדת
במינה, מיסמר המשקף את
רוחו של צה״ל.

ואילו אצלנו אין החוגים הפא־שיפטיים
והפסבדו־פאשיסטיים של
אגודות־הסיפוח למיניהן זוכים אלא
ליחס של בוז גלוי.

זהו הספר שיח לוחמים — המגלה את
נסתרי־ליבם של למעלה ממאה גיבורי מלח־מת־ששת־הימים,
טייסים ומפקדי־טאנקים, אני
שי־רגלים ואנשי־ים.

ן*י חייל יכול לדבר על בעיות פוליטיות
( \ רק ברגע שהוא פושט את מדיו. החייל
מס׳ 1של מלחמת־ששת־הימים, רב־אלוף

מיסמף זה נקרא ביראת־בכוד,
כימעט בחרדת־קודש. לוחמי-תש״ח
ימצאו בו המשך ישיר לרגשותיהם
ולרוחם.
לשווא יחפשו בו אף מילה אחת למען סיפוחים
וכיבושים. אין בו זכר לשינאה ל־אוייב.
הספר הוא כולו תפילה לשלום,
כמיהה לצדק, תעודה של הומאניזם שנצרף
בלהבות־הקרב, הסולד מזוועות המלחמה.

מכל הבחינות האלה, צה״ל הוא
צבא מצויץ.
מצויין — אך לא מיוחד במינו.

אף יש תפונה אחת, המבדילה
בין צה״ל לבין כל הצבאות הידועים
בעולם, בהווה ובעבר.

והקורא יבול רק להשתאות ולשאול
את עצמו: איד זכינו לצבא
כזה?

כל צבאות העולם הם מיבצרי המיליטריזם
והשוביניזם בעמיהם.
כל צבאות העולם הם מחרחרי־מלחמה,
בצורה זו או אחרת.
כל צבאות העולם מיוצגים על־ידי קצינים
המרימים את קולם, בשעות־כושר, למען
מדיניות ״נוקשה״ ,״תקיפה״ ,״אכזרית״ ,למען
התפשטות בכוח הנשק, למען כייוש
וסיפוח שטחים.

*** אלה זו מחייבת תשובה. צה״ל שו־
^ זנה כל־כך משאר צבאות־העולם, הוא
נבדל כל-כך לטובה מרוב המוסדות האזרחיים
בישראל, עד כי נראה הדבר כתעלומה
עטופת מיסתורין.
אני יכול להציע רק שני פיתרונות לתעלומה
זו — אחד מסיבתי ואחד עקרוני.
הפיתרון המסיבתי הוא זה: בתנאים של
ישראל, הביטחון הוא עניין כד, מכריע, כה
מיידי, כה מרכזי, עד כי הוא מחנך את
בעליו למידה של אחריות, של רצינות, של
פיכחון ושל התאפקות, שאין למצוא דוגמתם
בכנסת, במרכזי־המפלגות ובצמרת הכלכלית.

ואילו
צה״ל הוא הצבא היחידי
בעולם המהווה מיבצר לשפיות
הדעת, לשאיפת-שלום, לתחושת*
אחריות.

1פני במה ימים, ב־ 9באפריל, די/בר
ראש המטה הכללי, רב־אלוף חיים
בר־לב, בקול־ישראל, במיסגרת התוכנית
״שאילתה מן האולפן״ .הוא נשאל, בין השאר,
איך אפשר לחסל את הטרור של איר״
גוני החבלה. על כך ענה הרמטכ״ל:

זה נבון, כלי ספק. וכבל זאת,
אין בכד תשובה מספקת.

כי גם עמים אחרים עמדו ועומדים במצב
כזה. בעידן הטילים הביניבשתיים, יכולה גם
ארצות־הברית להיות מושמדת תוך שעות.
ובכל זאת גילתה מלחמת ויאט־נאם בצמרת
הצבאית האמריקאית תהומות של חוסר־אחריות,
של איוזלת מדינית והונאו־,־עצמית.
נותר רק הפיתרון העקרוני, והנה הוא:

״חיסול הטרור יבוא כאשר יימצא
הסדר ופיתרון לפלסטינאים,
ועד אז נוכל לצמצם את היקף הפעילות
הטרוריסטית.״
בכך קבע הרמטכ״ל כי אין פיתרון צבאי
לבעיית חיסול־הטרור, אלא רק פיתרון מדיני.
זוהי, כשלעצמה, הודאה יוצאת־דופן מפי
קצין בכיר, הודאה הבולטת בהגיונה הצלול
לעומת ההכרזות ההפוכות של הקצינים הצרפתיים
באלג׳יריה של שנות־החמישים, והאמריקאים
בוויאט־נאם של שנות השישים.

אך המילה העיקרית, המושכת
את תשומת-הלב באותו פסוק, היא
המילה ״פלסטינאים״.
כאשר השמעתי רעיון דומה בכנסת, ברי־כרח
על פעולות־הטרור, התעוררה סערה
של צעקות מספסלי גח״ל ומע״י :״מה זה
פלסטינאים?״ ״אין פלסטינאים!״

בפסוק פשוט אחד, מפוכח ושפוי,
הגדיר הרמטכ״ל מציאות,
שרוב עסקני ישראל מנסים להטביע
אותה כים של מלל רגשני:
שיש עם שני בארץ, וכי יש לתת
לו ״הסדר ופיתרוך שיתקבלו על
דעתו, אם רוצים להשיג שלום.

^ ם יש דבר אהוב על הקצין הקלאסי,
\ | הרי זה מיצעד צבאי. איזה גנראל ענוד־מדליות
אינו מוכן למכור את נשמתו תמורת
הזכות לעמוד על בימת־המיצעדים.
איני סבור כי אפשר למצוא בהיסטוריה
של העמים אף דוגמה אחת לכך שמפקד

צה״ל הוא היצירה האותנטית
הגדולה היחידה של הדור הצעיר
שגדל בארץ זו.
מוחזקים, ולשליטה זו יש סיגנון
ברור.
בשבוע שעבר הודיעו הכתבים הצבאיים —
המביעים תמיד את דעת משרד־ר,ביטחון ו־צה״ל
— כי המושל הצבאי איפשר לחבורת
אנשי ״ארץ־ישראל השלמה״ לבוא לחברון
בליל־הסדר רק בתנאי שיסתלקו משם למח־רת־היום.
כשמעלה החבורה באמונם של האחראים
לביטחון המדינה, שיקרה להם ורימתה
אותם, לא היססו הכתבים הצבאיים
לפרסם עובדות אלה.
לאחר מעילה זו באמון, הודיע המושל הצבאי,
כי אסור לאנשי־החבורה לרכוש אדמה
או מיבנים בחברון, ללא אישורו.

היכן, כבל תולדות מישטרי
הכיבוש הצבאיים כעולם, נשמעו
אי*פעם דברים באלה?
בכל מקום אחר בעולם נאלצה הממשלה
האזרחית לרסן את המושלים הצבאיים, שתבעו
סיפוח ומדיניות של ״יד חזקה״ כלפי
האוכלוסיה הכבושה.

לא רק אנשיו הם צעירים, אלא גם
המוסדעצמו הוא צעיר.
מכאן שאין ראשי־צה״ל עמוסים בהרגלי-
מחשבה אנאכרוניסטיים כמו עסקני־ו־,מפלגות,
אין הם נאלצים להשתעבד למושגים של המאה
שעברה, אין הם כלואים בכלא של
פראזות שהתרוקנו מתוכנן.
מכאן החיזיון — ושוב, חיזיון שאין דומה
לו בעולם — שהזקנים משתוללים בהתלהבות
לאומנית המעבירה אותם על דעתם,
בעוד שדווקא הצעירים, הלובשים את
מדי־צה״ל, מאופקים ומתונים במחשבתם.

יצחק רבין, אדם שהפך שם־דבר בכל בית-
ספר של פיקוד ומטה בעולם, פשט את
מדיו ב־ 31 בדצמבר.
כבר למחרת היום, באחר בינואר, השמיע
את דברו החד־משמעי:

• ״ המיפנהביחסי יש
ראל -ערב חשוב מהישגים
טריטוריאליים.
• ״עובדה היא שמדינת ישראל
הסתפקה במשך 20 שנה בתחומים
מסויימים, ורוב תושביה
לא חשבו שיש מקום ליזום מלח מה
בדי לחזור לענתות״.

צה״ל הוא צבא מיוחד במינו,
מפני שהוא מגלם ומייצג דור ישראלי
חדש, גם הוא מיוחד במינו.

וכל אחד מאיתנו, שתרם לצר,״ל טיפה של
דם, או לפחות טיפה של זיעה, השתתף בעיצובה
של יצירה קולקטיבית זו.

המצביא של מלחמת־ששת־הימים, כובש
השטחים המוחזקים, האדם המייצג את רוח־צר,״ל
אולי יותר מכל אדם אחר — יוצא
כאן בגלוי ובתוקף נגד סיפוח, נגד פיטפוטי
״ארץ־ישראל השלמה״ ,למען השלום כיעד
מוחשי ועליון.

אנחנו, הישראלים, הננו האנשים
היחידים כעולם היכולים להצדיע
לצבאם, לכבדו ולאהבו -לא מפני
שאנחנו מיליטריסטים, אלא דווקא
להיפן -מפני שאיננו מילי טריסטים.

היכן
התקדים לכף כדברי ימי
העמים?
אצלנו המצב הוא הפוף.

לעיתים מתקבל הרושם כאילו גורמי הביטחון
הם המרסנים את הממשלה האזרחית ^ ,כול מישהו לחשוב, כי זוהי רק
ושמים מחסום בפני עסקנים פוליטיים רוד

כך אנחנו חייבים לצד,״ל תודה כפולה.

כה לחי.

י רוחם של מעטים, של הצמרת האינטלק

1 1 1

בעולם
בד אזיל
השמדת־עם אחר ת

ה חל ממוצ״ ש 4.5בעת ובעונה אחת
בתל-אביב

בירושלים

קולנוע ״ח!״

קולנוע ״תל־אור״

בחיפר

קולנוע ,,א

אנשי הוזיאם־קונג מדברים על ״השמדת־עמים״
שהאמריקאים מבצעים נגד ויאס־נאם.
ואילו האמריקאים מאשימים, לא אחת, את
הקומוניסטים ב״השמדת־עמים״ כשהם מבוללים
אומה, עדה או קובץ אתני — על מנת
לחזק את המישטר הפנימי בברית־המועצות
או בסין העממית.
אלא שכל אלה — דיבורי־סרק. שימוש
בלתי־נאות במונח מדוייק, אותו חוקקו בע־לות־הברית
ערב משפטי־נירנברג, על־מנת
להפכו לסעיף־אישום, לפיו אפשר היה לדון
את פושעי־המלחמה הנאציים על חלקם בהשמדת
היהודים והצוענים.
מחסלים שבטים. השבוע נתגלה, כי
לפחות בחלק אחד של העולם מבוצע ג׳נו־סייד
— רצח־עמים — במובן המקורי של
המונח.
היה זה דוזקא בבראזיל השלווה, חסרת-
המלחמה. בבראזיליה הבירה, החבוייה בין
יערות־העד העשירים, האשים משרד־המשפ־טים
הבראזילי כמאה אנשים לפי סעיף־חוק
המבוסם על מישפטי־נירנברג.
״אנשים אלה אשמים בג׳נוסייד, ואנו נעמיד
אותם לדין על השמדת־עמים!״ הצהיר
שר־המשפמים.
למרבה התדהמה, צדק השר: מאה העצורים,
בעלי ופקידי חברות לתיוון־ נכסים דלא־ניידי,
עוסקים מזה שנים אחדות בהשמדה
של שבטי אינדיאנים, בלב יערות האמאזונה.
מיקרעים ומגיפות. הכל התחיל כאשר
נתגלה לחברות־השקעה זרות, שכמה
מן האיזורים העשירים בעולם במישקעים,
בגומי ובמטעים — נמצאים בבעלותם החוקית
של כמה שבטי־אינדיאנים נבערים מדעת.
ילידים אלה לא היו חסרי־מגן: שמרו
עליהם אנשי ה־ס.פ.אי. הברזילאי — השירות
להגנת האינדיאנים.
על כן החליטו המשקיעים הזרים ושותפיהם
המקומיים להתחכם: הם שלחו סוכנים־
רוצחים, אשר החלו להשמיד את השבטים.
לשם כך השתמשו בחומרי־נפץ, להריסת
כפריהם היעריים! במיקלעים, להשמדת הילידים
באשר הם; ובעיקר — בהרכבת אבעבועות
שחורות, הקוצרות באינדיאנים חסרי־העמידות
כמו מגיפת־הדבר בימי הביניים.
רק כאשר הגיעו מיקרי אבעבועות לבירה,
גילו אנשי ה־ם.פ.אי. את המתרחש, החלו
לחקור — והביאו למעצרם של מאה הסרסורים
והרוצחים.
אך קיימים כל הסיכויים שגם אם אלה
יועמדו לדין, או אף יוצאו להורג, לא תי־זזדע
זהותם האמיתית של שולחיהם.

איטליה
על חשבון האפיפיור

^ ליופי ולבריאות לרגל יובל ה־— 15

5<?0ו הנחה ממשית
על כלקניה

תן למחשב
למצוא לך
ב ן /ב ת זוג
נעשה כמיטב יכולתנו
למצוא הכרויות מתאימות.
אנו פועלים לפי ידע
פסיכולוגי וגרפולוגי,
בהבנה ובסודיות.

ת !/ו 1ודר׳ מ 0ויק 19
*0121611

62 2519/2

ת. ד ,2574 .רמת־גן.
לצרף בול, לציין גיל,
ומצב משפחתי.

במחזהו הפרו־יהודי והאנטי־כנסייתי של
הגרמני רולף הוכהוט, ממלא המקום, אומר
הגיבור הראשי לאפיפיור :״אתה דואג יותר
לשמור על כספיו — מאשר על חייהם של
היהודים של רומא!״
זוהי מענה שהושמעה, לא פעם, בגילגולים
שונים, נגד הכנסייה הקאתולית.
כי האפיפיור — ובעצם, כל ממלכת-
הודאתיקן — הם לא רק בין הגורמים העשירים
ביותר בכל חצי־האי האיטלקי, אלא
גם בין אלה שכימעט ולא משלמים מיסים.
מוסוליני נתן. הכל התחיל ב־,1929
כאשר הריב בן מאות השנים בין השלטון
האיטלקי לבין הכנסייה הגיע לקיצו.
כרת את הברית הקדושה — או הבלתי־קדושה,
הכל לפי נקודת־הראות — הריק־טאטור
בניטו מוסוליני. בצד הנחת יסודות
המדינה הפאשיסטית האיטלקית, הניח אז
מוסוליני גם יסוד לעושרה של הכנסייה.
כי כס הקודש קיבל אז מן הממשלה ה־פאשיסטית
סכום השוזר. לקרוב ל־ 350 מיליון
לירות ישראליות — ומניות שונות, בשוזי
מיליארד לירות ישראליות.
כסף זה הושקע בשביל האפיפיור על־ידי
האדריכל הקאתולי נוגארה, שנתגלה כגאון
פינאנסי אשר אף שושלת־רוטשילד לא היתד.
מתביישת בו.
נוגארה הקים אימפריה כלכלית אגדית,
שנוסף על כל רוזחיה נהנית עד היום גם
מסגולה יוצאת״דופן: אין היא חייבת לשלם
אף פרוטה מס־הכנסה.
פארטי י|5ח. כיוון שההשקעה גדלה מדי
שנה, וכיוון שכל האיטלקים — וקאתולים
זרים רבים — מנדבים מכל אשר להם לכמורה
ולכנסייה, אין איש יודע מה גדול עושרו
של האעיפיור•
מה עוד, שאין הכנסייה מפרסמת מאזן או
פאולוס כסף הוא כסף

דין־וחשבון על הכנסותיה והוצאותיה. רק
הפאר הכביר של טקסי־הכנסייה רומז במעט
שבמעט על מצב הכלכלה הכנסייתי לאשורו.
עכשיו בא בית־הניבחרים האיטלקי וקבע:
יש לשים קץ לשוק השחור הקדוש בכלכלת
איטליה. ב־ 17 קולות השמאל נגד 13 קולות,
הצביע רוב ועדת־החקירה שמונתה על־ידי
הפארלמנט, כי על האפיפיור לשלם מיסים.
הצהיר שר־האוצר פארסי :״נתחיל מייד
בגבייה.״
תגובת חוגי־הוזאתיקן :״נעשה הכל להילחם
בהחלטה בלתי־אנושית זו. ככלות הכל,
אף בארץ־הקודש חוקקו עוד השלטונות העותומניים
חוק, הפוטר את הכנסיות למיניהן
מתשלום מם כלשהו על רכושן!״
ואכן, עד היום הזה — בירושלים! בנצרת
או בתל־אביב—יפו — אין הכנסיות חייבות
לשלם מס־הכנסה או מס־עירוני. אך הנימוק
לא השפיע על השר פארטי: הוא מתכוון
בכל הרצינות לגבות, החל משנת־המס ,1968
כ־ 200 מיליון לירות מיסים לשנה.

ס פ רד
מרד הטוריסטים
משך 25 שנה שבעיקבות מלחמת־האזר־חים,
היתד, ספרד של פראנקו שרוייה בדממה
של ברזל :״אנחנו לא מתעניינים בפוליטיקה!״
היתד, תגובתם המיידית של כל הפועלים,
הסטודנטים או אנשי־הכמורה אשר
נשאלו על־ידי זרים כיצד הם מבליגים על
הדיקטאטורה של הצבא והכנסייה הקאתולית.
כי ספרד איבדה, במלחמת־האחים, חלק
ניכר מנעוריה: בהקזת־דמים מחרידה, ניספו
בקרבות — ובתאי־ד־,עינויים של הפאלאנחה,
בשנים שלאחריה — כמיליון חושבים מתוך
אוכלוסייה כוללת של 25 מיליון.
להכיר את העולם. לפני חמש שנים
החל לזוז משהו: תנועת־ד,תיירים.
ועוד משהו: העולם המערבי — ובעיקבו־תיו
גם רוסיה הסובייטית — קשרו קשרים
עם פראנקו, או בצינורות הדיפלומאטיים
ואם בדרכי־מיסחר.
ספרד סיפקה בסיסים לצי ולצבא האמריקאיים.
אבל חשוב יותר: העולם הנופש חדד
לספרד, והספרדים, שבגלל רמתם הכלכלית
הצמוקה היו מנותקים מן החוץ, החלו להכיר
את העולם.
כך באה הרגעה מסויימת, ליבראליזציה
יחסית, כשד,עינויים נפסקים ואנשים נידונים
רק לחמש שנות עבודת־פרך על בריחה פוליטית
— במקום 21 שנה ויום אחד.
צכא נגד סטודנטים? התרופפות ה-
מיסגרת הכפייתית — וצמיחתו של דור חדש
שדווקא מתעניין בפוליטיקה — הולידו מתח
מדיני מחודש.
אט־אט התפתחה אופוזיציה רבגונית: בתוך
המישטר, בצורת אירגוני־קאתולים אנטי־פא־שיסטיים;
באוניברסיטאות — בצורת אגודות־סטודנטים
שמאליות, אפילו סוציאליות; וכמובן,
כמו בדורות־העבר של ספרד האנאר־כיסטית•
— בשלל אירגוני־פועלים בלתי־חוקיים.
השבוע
הצהיר יורשו של פראנקו, סגן־
הנשיא והאדמיראל לואיס קאררו בלאנקו:
* לפני מלחמת־האזרחים היה האיגוד המקצועי
האיארכיסטי — החזק ביותר בספרד
ובטולס.
העולס חזה 1600

״אנו נפעיל שוב את הצבא נגד המורדים,
אם זה יימשך כך!״
הוא השתמש במינוח הפאשיסטי הישן והגנוז
— ואין גם ספק שהצמרת, אחוזת־הבלהות,
התכוונה לכך. אבל ספק אם במציאות
של , 1968 בה זקוקה ספרד לרצונם
הטוב של 16 מיליון תיירים לשנה, אפשר
להחזיר את הגלגל אחורנית.

פני 2 0עזבה

ברית־המועצ 1ת
מזל של בלב
ברוסיה יודעים להעריך אומץ־לב.
ולהגיש פרסים, כמו שצריך, לכל מי שמצטיין.
משום
כך אין גם פלא, שכלב־המשטרה
גרישה, הממלא תפקידי־שמירד, במיסגרת הצבא
האדום, קיבל עיטורים לרוב.
עיטורים על אומץ־לב. על עירנות. על
קורסים לשמירה ולמעקב. ולאחרונה — על
היותו הכלב המצטיין בתערוכת־כלבים מוס־קבאית.
המדאליות
הללו רשמיות לא פחות מאלו
שקיבל, למשל, המארשאל ז׳וקוב.
ועוד יש מי שיעז לדבר, בברית־המועצות,
.על ״מזל של כלב״ י

...עם תום טקס הכרזת המדינה, ביום ר, ה׳ באייר
תש״ח ( 14 במאי )1948 באולם המוזיאון בתל־אביב,
הועברה מגילת העצמאות למשרד הראשי של הבנק,
ברחוב הרצל, תל־אביב, והופקדה בידיו למשמרת.
בידיים נאמנות אלו מפקידים •רבבות כ מון את כספם
מתוך אמון בנסיון ובמסורת רבת השנים של הבנק
הגדול והותיק במדינה.

בכל העולם

בנק לאוכלי

לו אך רצו

בשבוע בו המשיכו ארצות־הברית וצפון
ויאט־נאם להתמקח על כבוד ועל מיקום שי־חות־השלום
— גם זה קרה:
• כלונדון, צעדו אלפיים סווארים שמרניים
וגזעניים, כדי למחות נגד גירושו של
חבר־הפארלמנט אנוך פאולס, שגורש מ־
״ממשלת־הצללים״ השמרנית, בעוון השקפות
גזעניות.
• בלונדון, שרה הזמרת היח־ניה מלי־

לישראל בע־בל

מל מ על ה: מכתב תור ה
מאת מזכיר הממ של ה
הזמנית אל מר מ. מגי,
הגזבר הרא שי דאז
של הבנק

מ ק צו ענפלא
ללא אבטלה

למד
הנהלת חשבונות
במכין
גרישה אומץ הוא אומץ

נד, מרקורי בכיכר טרפאלגר שירי־חופש למען
יוזן, שעה ששירותי־השידור הבריטיים,
ד,בי.בי.סי ,.נקטו בצעד כימעט ללא תקדים,
שידרו את נאומו של ראש־ממשלת יוון לשעבר,
גיאורגי פאפאנדראוס, הכלוא בביתו
על־ידי הכת הצבאית ואשר הבריח לאנגליה
את נאומו המוקלט.
• בוואשינגטון, החל הכומר ראף
אברנאתי — יורשו של הכומר מארתין לותר
קינג הנרצח — בגיוס ״רכבת־פרדות שתוביל
כושים עניים לוואשינגטון,״ לקראת
הפגנות־העם השחורות הגדולות, שתיערכנה
בבירה האמריקאית בימים 30—20 במאי.
• כוואשינגטון ובמוסקבה פורסמו
נתונים כלכליים המעידים, כי לו אך רצו
שתי המעצמות לשתף פעולה, יכלו לדאוג
בנקל לחיסול הרעב בחמש היבשות גם יחד.
העולם הזה 1600

קורס קורס קורס קורס

בוקר מזורי ג׳
ערב רגיל ג׳
משולב ל +ד׳
למתקדמים ד,

בבי ת ס פר יי די א 1הי׳ רוכ ש
התל מיד. בנו ס ף לידע מקצו עי,
גסיון מע שי רב וב ט חון עצמי
ב עבוד ה מע שי ת, וז אתתודות
ללקוחות הרבות והקבועות
המבק רו ת בסלון
בי ת־הספר ו הנ הנו ת
מ שרו ת מ עול ה
הניתן ב מ חי רי ם
נ מו כי ם ביו תר
ל מסיי מי ה קו ר ס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיו ם וסיו ע
ל ק לי טתםב עבוד ה. הקודם החד ש
נ 9ת ת:
. 1.5.68

הפתיחה9.5.68 :
תל־אביב, רחוב סמולנסקץ ד,
מפנת בן־יהודה .90
רמת־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע ״אורדע*.

די אנה
בכר דיזנ טףד ״נ ם 1ת״אטל2 2 5 0 5 6 .

תמרורים
נולדו. בלונדון, למלר חוסיין
של ירדן ולאשתו (השניה) הנסיכה מונה
( ,)28 שתי בנות תאומות, אחרי שני בנים
(עבדאללה בן השש ופייצל בן הארבע) ,שזכו
לשמות זיין (על שם אמו של המלך)
ועאישה (על שם אשתו השניה של הנביא
מוחמד, אליה משתייכת שושלת בית־המלוכה
ההאשמי).
נחוג * יום הולדתו ה־ 70 של שחקן
הבימה אהר ון מ פ קין, יליד רוסיה, שבגיל
13 יצא לעבודה כשוליה של טכנאי־שיניים,
הפך תחת זאת לפועל מתכת ועם
פרוץ המהפכה הבולשביקית
התנדב
לגווארדיה

האדומה,

הועבר לצבא האדום
בו עלה לדרגת קצין,
והשתתף במלחמת־האזרחים
נגד הלבנים.
הוא נשלח למוסקבה
והוטל עליו
לרכז את משלוחי
המזון ללנינ־גראד
הרעבה, פגש
תוך כדי כך שניים מסלוין מחבריו שהצטרפו ל־תיאטרון
העברי הבימה׳
ששיכנעו אותו לפשוט את מדיו ולהיות
שחקן — קאריירה בה היו לו לעזר
גם נטייתו וכשרונו לזימרה, מורשת אבות־אמו
החזנים. ב״ 1928 עלה ארצה עם הלהקה
כולה, גילם כמה מן הדמויות הבלתי־נשב־חות
של התיאטרון העברי (וילהלם טל,
שיילוק, הכומר קומאלו) ,מופיע עתה במחזה
שעת האפס של הבימה.
נפטר. אריה אבטיחי ,68 ,מותיקי
העיר תל־אביב ומייסד איגוד יוצאי
העיר וזהלין. בנו מנחם היה אחד משבעה
נוטרים עבריים, שבאפריל 1948 נסעו בטנדר
משטרתי פתוח מתל־אביב לכיוזן בית־דגון,
נהרגו במארב ערבי ליד הכפר תל אל־ריש,
הנקרא כיום מישמר השיבעה.

נפטרה. בגיל ,74 סולקה רכ־לפסקי,
שהיתר, בין מייסדי נהלל, שעלתה
מרוסיה בהיותה בת 27 והתיישבה במושב.
לאחר שבניה גדלו, החלה מקדישה חלק ניכר
מזמנה לטיפול בעולים החדשים, שבאו
עם קום המדינה ויושבו במושבים חדשים
בעמק•

פומה טוס

נ יש א ו. במוסקבה, ג׳ון טרנר, אנגלי
בן ,22 ולאזה צימינה, רוסיה בת
.20 השניים, המועסקים על־ידי בית־ההוצאה
הממשלתי כמתרגמים, ימשיכו בעבודתם,
אולם לא באותה מחלקה.
נישאו .

הרב מבר בין 3ינ• הגילוח מפסדת אוד-דזניז־
בקליטה ובקול

יורם פרנע ( )31 ועתליה אפרת (,)22
אחרי היכרות של כשנתיים, שהחלה בעת
ששניהם הצטרפו למתנדבים של רשימת העולם
הזה — כוח חדש לבחירות האחרונות

ברנן ן
מותאם מראש
גם לקליטה
צבעונית

תצוגה ומכירה סיטונית
תל״אגיב, רחוב אבן גנירול ,65 טל״2:7365 :
חיפה ,״קדרו״ בע״ט, טל 69282 :.

8 7 0 £ז־^ 1

0010118
01£48

בתל־אביב,

הפירסומאי

אפרת

לכנסת. עתליה, שהיתר, במשך שנה־וחצי
חברתו של אסי דיין, היא בוגרת סמינר הקיבוצים,
ואילו יורם סיים את בית־הספר
החקלאי עיינות, היה בוקר בחודה לגידול
בקר, שירת כצנחן, עבד כרפתן בקיבוץ אייל
ובחר לבסוף בקאריירה של פירסומאי מצליח!.
נקברה

בצ׳ארלסטון,

וירג׳יניה

(ארצות־הברית)
,עקרת־הבית פאטרישה
אן האכרלנד 38 שעה שבתה שריל
בת ה־ 14 בכתה, ואילו יתר המשתתפים ב־טכם־ד,קבורה
חייכו בסקרנות. פאטרישה מתכוונת
לשבור את השיא העולמי ( 61 יום)
של חיים מתחת לפני האדמה, שהוחזק עד
כה בידי אזרח לונדוני, ומקודד, לשוב לחיים
על־פני האדמה בעוד 75 יום, לכבוד
החג הלאומי של ארצות־הברית. עימד, בארון
הוטמנו מצלמת־טלביזיה וטלפון, שבעזרתם
תוכל לדוזח על הנעשה ״שם למטה״.
העולם הזה 1600

נערת נתנבת־שיער ניצבת ליד שלדג תננלנר של נזשנריי; בשעד־תגיא.
כאשר הנתלף תנזשנריין, בלננתנ שיירת לידנשליב תננננתלת, תיתת תנערת בת ארבע.
הינע, בננלאנת עשריב שנת לננרינת ישראל, ניצביע ות נננל וה
בני רנר תשכייזז נחר תש״זז לא רל ליד תנושנריץ תחילנד.
נזלינזי הרנרינת, לננננזי תטז״זז, גזביבניב אזזנרת בגאננת אנ ענרכינז נזשבנן־נפש ננלב.
רנר תנזננשיכיגז נזביבנ אף תנא אל תעבר, אל תננאנרענת שתבכנ לנזנשגיגז של ננפרי־לינננד.
״הענלנו תנתיי תלריש את הענזנדינו תבאיב לנזשנביב שבנואנרענת אלת, שלבנת את. גנרל נזלנננזת־העצנזאנת —
נננננזין את לנראינ — תצעיריננ נתננתילית — לנזינר של נכדנננת נשל התננדענת אל שדנת־תש״ף.

היריותהראשונות, מהדה דו ת -ר כל כביש הפך חזית
היריות הראשונות של מלחמת העצמאות נורו למחרת הכרזת החלוקה על־ידי יייו האו״ם. הן כוונו לעבר אוטובוס של ״אגד״ ,שהיה כדרכו מנתניה לירושלים
קבעו את אופייה של המלחמה בחודשיה הראשונים. היתה זו מלחמה על התחבורה.
כל כביש היה קו־חזית, ומכל החזיתות היתה חזית ירושלים החמורה ביותר. מישטרת
לטרון ומינזר השתקנים חסמו את הכביש ממערב. גדודי ההגנה וצה״ל התנפצו
לרגלי הגבעות הללו — אן הכביש נשאר חסום, ולא היתה ברירה אלא לעקוף אותו
על־ידי סלילת ״דרך בורמה״ .ממזרח, במבואות ירושלים, נישא מיבצר ערבי שני :
הקאסטל. אך שם האירה ההצלחה פנים ללוחמים העבריים הנועזים.
בליל וד 7באפריל 1948 הסתערו אנשי
חפלמ״ח על הגיבעה הסלעית התלולה,
:וכבשו את הכפר. אן הערבים לא השלימו
עם אובדנו. על הקרב שהתפתח, מספר
בני מהרשק:

לחצות־הלילה החלד. התקפה קרוב מרוכזת של האויב על עמדותינו. בסיסי
הערבים היו בצובה ובעין־כרם. התקפה
חזקה נהדפה על־ידי המגינים, אשר מנו כסל
אנשי חי״ש וכיתת פלמ״ח. האויב התקרב
למקום בחסות החשכה וגדרות־האבנים
הרמות שבשטח.
כשלוש שעות לאחר חצות הגיעה אש־המגינים
לשיאה. הופעלו כל ששת המיקל־עים
שבמקום. הערבים הגיעו לטווח־מגע
ואנשינו הטילו בהם רימוני־יד — והדפום.
מלאי התחמושת של המגינים אזל והלך, וניתנה
פקודה לירות במטרות ברורות ולחסוך
בתחמושת. גם אש האויב פסקה.

בעובדה, שד,קסטל היה הכפר הערבי הראשון
בארץ שנכבש והוחזק על־ידי כוחות
ההגנה. מי שמחזיק בקסטל, חולש על
הדרך לירושלים — והדרך לירושלים, באותו
זמן, היתד, נקודת־המוקד של המערכה
כולה.
כידוע, היה עבד־אל־קאדר מהמפקדים הערביים
המעטים, אשר הלהיב המונים בדוגמה
האישית שלו, בנכונותו הקרבית וב־עוז־רוחו.
לכן היה גם ביכולתו לרכז סביבו,
במהירות יחסית, כוחות ערביים גדולים.

?גאות דתית

קיעו להם דרך בתוך האש של מערכת הקסטל
והגיעו, נקובי־גלגלים, לקריית־ענבים.
מיד הוכשרו לפעולה והעבירו תגבורת של
מחלקה, בפיקודו של מפקד־ר,פלוגה נחום
אריאלי, לקסטל.
בשעות הצד,דיים פרצה לעצמה התגבורת
דרך, בשביל הבוסתן העולה מן הכביש שמצפון,
אל הקסטל. הלוחמים, בפיקודו של
נחום אריאלי, הגיעו לכפר ללא אבידות, למרות
האש העזה שניתכה בעורפם. נחום מצא
בבית־המטה את מפקד הקסטל ואנשיו, ומשם
התקשר במכשיר למטה הגדוד ומסר
למג״ד הפורצים את ההודעה הבאה :״המצב
חמור. הערבים בתוך הכפר, במרחק של
60 מטר מאיתנו.״
כשנשאל אם יוכלו להחזיק מעמד, ענה:
״ננסה״.

נסיגה מרה
^ אחר שעה קלה נשמעה במכשיר
׳ הודעת מפקד החי״ש :״נחום אריאלי
החליט לסגת. הפלמ״ח יחפה על הנסיגה
והחי״ש יסוג.״
אנשי התגבורת הפלמ״חית הפעילו כנגד
האויב העולה במאותיו מכיוון צובה את
״הנשק הכבד״ שלהם — מרגמה טו־אינטש
— והחלו קוצרים בתוקפים. הרגם הוציא
22 פגזים, ועשרות תוקפים נפלו חלל. אך
הערבים המשיכו בהתקדמותם. אנשי היל־המצב
נסוגו, לא במאורגן, בשלושה כיוונים:
אחד לנחלת־יצחק, אחד לבוסתן אבו ג׳ורג׳,
וחלק למוצא.
זו היתד, נסיגה מרה ביותר: חשיפים
לעיני האויב ובלתי־מוגנים בפני אישו, רצו
המגינים, שרבים מהם כורעים־נופלים תוך־
כדי ריצה.
הפלמ״חאים — אנשי התיגבורת וכיתת״
המישמר שהיתר, בין מגיני־הכפר — חיפו
על אנשי החי״ש עד הרגע האחרון האפשרי,
לפני הסתערות האויב. רק לאחר מכן החלה
גם נסיגת הפלמ״חאים, אחד־אחד, לעבר
נחלת־יצחק. אש האויב לא פסקה, עזה, טורפת,
רדפה אחרי הנסוגים.

ך * מ שו ריי ני ם של הגדוד יצאו לירושלים
( ) להוריד משם, חזרה לשפלה, את שיירת
מכוניות האספקה. בשעה 10.30 בבוקר חידש
האויב את התקפותיו על הקסטל. כ־
1400 ערבים נכנסו למערכה המחודשת. משלושה
כיוונים החלה אש מכונות־יריה לכסות
את שטח הכפר: ברד־עופרת בלתי-
דוכמה אישית פוסק שכאילו אין לו סוף.
הערבים נאחזו במישלט בועז העזוב, שך*
עכורז מן מועט הופיעו לפני בית ה־ מצד דרום־מערב, ובמישלט מצד דרום־מזרח.
^ מטה שלושה ערבים מזויינים. הבחור נוסף לזה, נערכה התקפה מצד צפון על־ידי
שעל המישמר נפתע למראיהם, ושאל :״מי ערביי בית־סוריק. גלים־גלים הסתערו השם?״
כאשר התשובה לא הניחר, את דעתו, ערבים דרך הוזאדי לקראת הכפר. כפי שפתח
עליהם באש. אחד מהם נהרג ושניים הוברר אחר־כך, ממקורות מוסמכים, נבעה
ברחו.
קנאות־הקרב הבלתי־רגילה מן הידיעה שנמכאשר
נבדקה הגווייה בבוקר, נמצאו ב סרה לתוקפים, כי עבד־אל־קאדר אל־חוסייני
כיסים ניירות לרוב, ביניהם תעודת־זיהוי — מנהיגם ומפקדם הנערץ — נישבה חי
על שם עבד־אל־קאדר אל־חוסייני, ורשיון בידי היהודים ויש לשחררו בכל מחיר. תוך
נהיגה המעיד אף הוא על זהותו של ה צעקות מלהיבות הגיעה הקנאות הדתית־הרוג.
הוא היה לבוש חליפה אירופית כחו מזרחית של האויב לשיאה, בזמן ההסתערות
לה, נעול נעלי־לכה, חגור בשני אקדחים על הכפר. ככל שאש מגינינו קצרה בהם —
ולידו טומיגן פיני.
גברו גלי ההתקפה.
המצב נעשה חמור.
הטוראים יפוגו, המפקדים יחפו;
ברגע הראשון, לאחר מציאת התעודות,
>0 ו1זווו.ו^> xג1ז1־ יו1 11

היתד. התמיהה גדולה: כיצד הגיע עבד־אל־
* * פרשתנ סי ג ה נוראה זו נשארה לקאדר
אל־חוסייני, ראש מטהו של המופתי,
״המצב חמור!״
ב /זכרון פקודה אחת, שהגיעה אלינו בשם
׳— <1^ 11 זו 1ווו —
אל בית־המטה בקסטל, לאחר שוך האש?
לאחר מכן התברר, כי עבד־אל־קאדר חזר 1 ,מן מה לאחר חידוש ההתקפה ביקשו מפקד־ר,מחלקה שמעון אלפסי, פקודה שניתנה
אותו יום, מפגישה עם המופתי וקיבל, כ(
המגינים תגבורת. מפקד גדוד הפורצים ברגעים המכריעים ביותר :״הטוראים יסוגו
נראה, באותה פגישה, הוראה לכבוש את הקרא
מיד חזרה מירושלים, את משורייני גדודו — המפקדים יחפו על הנסיגה!״
קסטל חזרה מידי היהודים. דבר זה מואר
פקודה זו נהפכה, במשך־הימים, לאחת מ־שנשלחו
להעברת השיירה. המשוריינים הב
סיסמות־הקרב
של גדוד הפורצים, וליוותה
אותנו בכל דרכי המערכה. שמעון אלפסי,
נותן הפקודה, היה מוותיקי גדוד ״שער־הגיא״
וממלוזי השיירות, אחד ממפקדי יחידת
התגבורת שנמצא הרוג בעמדת המיקלע
שחיפה על הנסוגים.
מכל מפקדי היחידה לא חזר איש ח־ לבסיס,
חוץ ממ״כ אחד אשר היה אחרון הנסוגים,
והביא עימו מהמערכה נער־פלמ״ח
הלום קרב.
בשעות של אחר־הצהריים השלים האויב
את הכיבוש. מרחוק, מבית־פפרמן, ראינו
איך אש הקרב דועכת ואיך המוני הערבים
גולשים ממישלט בועז, עולים על הקסטל
וחוזרים לאותו מישלט — כנראה עם גופתו
של מפקדם עבד־אל־קאדר אל־חוסייני
— ועורכים מיסדר אבל וניצחון.
אותו ערב עצמו חזרו הכוחות העבריים
לקאסטל. בהתקפה־נגדית עיקשת כבשו את
הכפר — מבלי לאבד אפילו פצוע אחד. על
הפיסגח הסלעית הושאר כוח־אחזקה של
מחלקה וחצי, עליו הוטל להחזיק במישלם
בפני התקפת־נגד ערבית חדשה, אשר כולם
ידעו כי תבוא עס שחר.

3שק חדש: תותחים
ך -אנשים שנשארו ל ש מו ^ ל? קםםל
ן 1נמצאו אחר 48 שעות ללא שינה, אחר
המסע למישלטים וחזרה. אך לא היתד, לפיקוד
אפשרות לתת להם להינפש.
בבוקר התחילה התקפת־האש, מצד בית־סוריק.
התארגנו להבטחה ולשמירה. מקצתם
של האנשים היה ישן ונח, ומיקצתם —
בשמירה. הלוחמים שנמצאו בתפקיד התחפרו
והקימו גדרות מגן. העבודה נמשכה
בקדחתנות, על אף העייפות ועל אף האש.
עד צהרי־היום נגמרה המלאכה.
לעידוד רב היו לנו קולות פיצוץ בתי
הכפר הארור. רק שני בניינים, שנשארו
בידינו כעמדות, נותרו שלמים. היתר, זו
הפעם הראשונה שבהרי ירושלים — שטח
שכולו בידי הערבים — נשמע הד פיצוצים
מכפר ערבי כבוש בידי כוחות יהודיים! אין
ספק, שרעם הפיצוצים בישר לכפרי־האויב
שכוחותינו עברו להתקפה.
בשעות הצהריים נפסקו הצליפות. בשעות
שלאחר הצהריים הזדעזענו לקול־התפוצצות
אדיר, ואחריו רעם שני ושלישי. עד מהרה
הוברר לנו שמכוזנים נגדנו נשק חדיש, שלא
נתנסינו בו עד עתה: תותחים!
לאחר מבן נודע לנו שקאוקג׳י העביר
תותח שלו דרך רמאללה לחזית הקובעת
את גורל ירושלים. תחילה החל התותח להרעיש
את ארזה. אנשי המחלקה, שנשארו
להגן על הקסטל ועברו כבר באש — רעם
התותח היממם. קול כזה שמעו לראשונה
בחייהם!
לרעמים הראשונים היתר, השפעה מדכאה
מאד על האנשים: היה ברור, שעוד שעה
קלה והתותח יכודן לעברנו, לקסטל, ובמה
נשיב? במה נתגונן בפני הנשק הזה, שחשבנוהו
לכל־יכול?

ממוומי־הקסטל, ליו תעלת־מגן ישנה, מבט על כביש ׳השרים

50 שניות גורייות

^ אן מילא המפקד עמוס חורב תפקיד
חינוכי מכריע, בהרגיעו את הלוחמים
בדבריו. הוא אמר :״פגז הנופל בקירבת עמדה
עלול גם לא לפגוע בה. ואין הכרח ש־יחסלונו
דווקא.״ הדברים עודדו, אם כי כל
אחד ידע, כי אין אנו יושבים בשטח נירחב,
שהעמדות מפוזרות בו, אלא על ראש הקסטל,
שהיקפו מצומצם ביותר — והחרדה
היתר, רבה.
לא ארכה השעה ופגז ראשון נפל במרחק
של 100 מטר מאיתנו. ידענו: האויב מתחיל
בטיווח על הקסטל. במהרה התחילו האנשים
להתחפר. שוב חזר עמום והסביר ללוחמים,
כי מהרגע שפגז יוצא את לוע התותח ועד
הגיעו למטרה עוברות 50 שניות — ובשד,ות־זמן
זאת יכול אדם להתחבא בעמדת
המגן שלו.
נקבע בחור בעל שמיעה חדה, והועמד על
המישמר. בשמעו שריקת פגז הפורץ מלוע
התותח, היה צועק ״פגז!״ וכל האנשים קפצו
אל העמדות וחיכו בלב פועם להתפוצצות.
קשה לתאר את הרגשתנו במשך 50 שניות
הללו: הן נמשכו עד־אין־סוף. במשך 50
שניות אלו היה כל אדם צופה לבלתי־ידוע
ולפגז שיפגע בעמדתו.
למרות מתיחות־העצבים החזיקו הלוחמים
מעמד יפה. אך לשמחתנו אל נפגעה אף
עמדה, לא נפצע אדם, אם כי הפגזים נפלו
בקירבתנו ...לאחר שעה וחצי נפסקה ההפגז
ה ...הקסטל נשאר בידיים עבריות.

עשרים ושמונהפלמחגיקים
נשארו ביןגדרותהתייל
עוד לפני הכרזת המדינה, החלה פלישה ערבית גצפון. כוח לבנוני תפס את מיבצר
המישטרה של נבי־יושע, ניתק את התנועה למנרה ולרמות־נפתלי, והתכונן לגלוש
לעמק החולה ולהתחבר עם כוח סורי. הפלמ״ח יצא לכבוש את המצודה — ונכשל.
זהו סיפורו של אחד הלוחמים, שהשתתפו
בהתקפה הראשונה:

שורת עורף מתקדמת. אבנים מידרדרות.
ציפור אחד! אנחנו כבר בדרך!
״הלו,
ציפור אחד. עבור!״
ודאי תלול. האנשים מתנשמים ועולים,
נופלים וממשיכים. עוברת שעה.
ציפור שניים! מתי תגיעו! אנחנו
״הלו,
דוחים את שעודה,אפם לשעה נוספת.״ ושוב
מתנשמים האנשים, עייפים, מיוזעים ומטפסים.
ציפור
שניים! מדוע אתם מתעכ״הלו,
בים!?
עוד מעט יאיר היום. הלו, ציפור
שניים! הזדרזו, אנחנו מוכנים.״
על גלי האתר מקיימים את הקשר בין
המחלקות.
צריח המשטרה מופיע על קו הרכס.
״הלו, ציפור. אחד! אנו בנקודת ההיערכות.״
מתחילה
ההתקפה• מכונות־ירייה ומקלעינן
נובחים. זיקוקים ירוקים ממריאים ומאירים
את השטח. דמויות כפופות אצות ותופסות
עמדות, החבלנים מתקדמים לעבר הבניין.
היחידה מעבר רמות־נפתלי מביימת התקפה
על הבניין. מהצד האחר חותכים החבלנים
בשקט את הגדר. גדר אחת נפרצה. המזרח
מתבהר לאיטו, ואין יותר זמן לפעול בנחת.
בעזרת חומר־נפץ נפרצת הגדר השניה, וה־חבלנים
מניחים חומרי־נפץ ליד הקיר,
ביחידתי רועמים מקלעים לעבר המשטרה.
האויב, שעד עתה לא הרגיש בנו, מתחיל
להקדיש גם לנו תשומת־לב. מתגלים ניצו־צות־אש
מעבר הוואדי, בעורפנו. יורים בנו
גם מאחור.

•י* ודו סכור, שעם פיצוץ הגדר נפרץ גם
1הקיר, וחודר עם מחלקת הפורצים פנימה.
ספי ומוסד, עומדים על הטעות וקוראים
לו לחזור, אך איחרו את המועד; בקירבתנן
מתפוצץ רימון שנזרק מאשנב סמוי, ספי
נפצע וחבריו מושכים אותו. רימון נוסף
מתפוצץ ועוד רימון. על הארץ מוטלות
גוויות. דודו, פצוע, קורא לחבריו להניח
את חומרי־הנפץ ולפוצץ את הקיר. אולם
השרפרף, שהותקן במיוחד כדי להגביה את
החומר מעל ליסוד הבניין, נעלם ואיננו.
״הניחו עלי את החומר,״ צועק דודו.
״לסגת!״ הוא צועק ,״כל איש יציל את

נפשו.״ אולם קול רימון מתפוצץ משתיק
את קולו.
דרך הפירצה בגדר קופצים אנשים זבי־דם
וקרועי־בגד, פצועים בגופם ובנפשם.
ביחידת־הרתק ניתנת הפקודה :״מקלע מס׳
,3אש! מקלע נוסף נותן אש אני
פצוע״ נשמעת קריאת המקלען. ובאותו
רגע עובר בי כעין זרם חשמלי, המתחיל
ברגל ועובר בכל הגוף. אני פצוע, חולפת
בי מחשבת תמיד חשבתי, שפצוע צריך
להתבלבל או לפחות להתרגש ...מסתבר,
שאין זה הכרח .״אני פצוע,״ הודעתי למ״ב:
״קבל את הפיקוד עד שאחבוש את עצמי.
אני פצוע.״
מגיעה לאזני קריאה מן הצד :״אל תצעק!
חזור אחורנית וחבוש את עצמך.״ אני מזדחל
לבונקר, בו יושב הקשר, וחולץ את נעלי.
״מה קרה?״ נבהל הקשר ״אתה פצוע
אני חובש את פצעי ומנסה לצאת, אך לשווא.
הרגל אינה נשמעת לי, ואני נופל על פני.
״אל תצא,״ קורא הקשר.
״הלו, ציפור אחד! יש פצועים. צולפים
עלינו מאחור. מה לעשות? אנחנו מחזיקים
מעמד. שילחו תיגבורת להוצאת הפצועים
וההרוגים.״
מתקבלת התשובה :״איננו יכולים להגיע
אליכם. אתם מוקפים. החזיקו מעמד.״
ן^יי
ידי עוכר בקפיצה מאן־דהוא .״פילון,״
/הוא אומר לי ,״הלך. ועוד כמה כבר
שוכבים.״
״יזהר נפגע,״ צועק אלי אמנון .״מה
לעשות?״
״הוצא אותו הנה! מה השאלות?״
״אברהם, קפוץ אל יזהר, גרור אותו
הנר״״ נשמעת הפקודה. מייד מופיע בשטח
אברהם, בשתי קפיצות הוא מגיע הנה.
הצליח. צרור מקלע מכסה את העמדה ריקושטים,
ואבק מיתמר .״אברהם!״ קורא
אמנון ,״אברהם!״
אני צועק. אין עונה. על־ידי יושב המ״כ.
״כולנו ניהרג, בצורה כזאת,״ הויא קורא,
ועיניו מלאות אימה.
״נתקבלה פקודת נסיגה,״ מודיע הקשר.
האומנם ניסוג ונעזוב כאן הרוגים ופצועים,
שעוד לפני שעה לחצנו ידיהם והם
האמינו שלא נעזבם?!
״אנו מחזיקים מעמד. שלח תיגבורת. יש
פצועים והרוגים.״

נוח וגדד־תיל שד תש״ ה: לטרון וווית־הדם
״לסגת מצווה האלחוט ,״להוציא את
האנשים מהאש. תגבורת עולה לתפוס את
הפילבוקס שבדרך הנסיגה.״
מתחילה הנסיגה. בקפיצה נעים האנשים
מסלע לסלע. הכדורים שורקים ומתיזים
רגבים וסברי־אבן. האנשים עוברים דרך
הבונקר, בו יושב הקשר. האויב הבחין בדבר
וקולע למקום .״היכון לקפיצה קפוץ
״נפצע תי ...נפצעתי קריאות מכל
עבר — ״להמשיך — לא להיעצר!״
אני מנסה לקום ואיני יכול. אני נשען
אל הקיר, אמנון תומך בי. שנינו אחרונים
בבונקר, כדורים שורקים מכל עבר .״היכון
לקפיצה קפוץ חכה צרור מכסה

את העמדה אבק וריקושטים .״קפוץ,״
שנינו מדלגים כשאני על רגל׳ אחת, והוא
תומך בי. מה יקר החבר ברגע הזה! הוא
לא יפקיר אותי! אולם גם הוא יי פג ע...
״אמנון, קפוץ לעמדה הקרובה, אני אגיע
איך־שהוא.״
״לא תוכל,״ הוא אומר ,״קפוץ! אך הרגל
אינה נשמעת לי. אני נופל, קם, מתקדם,
קופץ על רגל אחת, נתקל ונופל. תופס מחסד,
ושוכב.
עשרים ושמונה מחברינו לא חזרו מהקרב.
המיבצר נכבש ב־ 17 במאי — בלי אף
נפגע ישראלי.

לפתע באה ההור אהמגבוה: יימפבים את הגרש!״
גוש עציון, בהרי חברון, נפל לידי הלגיון הירדני ער,נ הכרזת המדינה. מגיניו נלקחו
לשבי. אחת מהם, חברת קיבוץ רבדים, שלחה את חמכונב הבא ממחנה־השבויים :
שלושה שבועות עברו מאותו יום שישי,
שבו נסתיימה פרשתנו העגומה, פרשת ההגנה
הנואשת על כל מה שהושקע באותו
גוש עציון פראי וצחיח.
זה היה נורא! מישלט אחר מישלט הותקף,
הופצץ ונכבש על־ידי טנקים ותותחים,
אשר עלו על שדותינו והרסו את מיפעל
התרבות והיצירה. יומיים ארך הקרב. חברינו
יצאו למישלטים קדמיים, חלקם בעמדות,
והשאר — כל מי שלא החזיק רובה
ביד — עבד במטבח או טיפל בפצועים. החיים
במשק נמשכו גם תחת מטר היריות
ואש־הצלפים הבלתי־פוסקת.
נזכרת אני כיצד עברנו בתעלות והם־
תתרנו מאחורי הצריפים בדרכנו לרפת,
או ללול, ואפילו (כמה זה מצלצל עתה מגוחך!)
להפריד את החלב או לכבס את
הסינרים ...היה מזעזע לראות כמה השתדלנו
לשמור על השיגרה, על פדר־היום
הרגיל, כאילו מאומה לא קרה. אך ללא
הועיל. יום אחד, בשעת ההרעשה, כששכבנו
בחפירות ובמיקלטים, הופיעה לפתע המילה
״פינוי״.
היד, זה בערב השני של הקרב. מכל ה־מישלטים
שבידינו לא שרד גם אחד, והגוש
היה מבותר ופרוץ. לא ידענו מה נעשה

בכפר־עציון, ושמועות שונות פשטו גם
ביחס למשואות־יצחק.
למעלה, על הכביש, עמדו הטנקים והתותחים
והמטירו אש, ולנו לא היה במה
לצאת נגדם. אך לפנות, כלומר להיכנע, לא
רצינו! לא יכולנו! יותר מדי יקר לנו
המקום, יותר מדי כוחות, דם ואהבה השקענו
ברבדים שלנו.
היה זה ליל־זוועות, ומי יכול להעלות על
גבי הנייר את ייסורינו, כשנתקבלה הידיעה
הסופית ״מגבוה״ ,כי האש תופסק, המקום
יפונה, הנשים יועברו לירושלים, יו־,בחורים
בשבי י ל כו...
כניעה שבי אימה חשיבה

ך אס ראית׳ פעם נסיגה של צבא?
| |כאין וכאפס הדבר לעומת מה שעבר
עלינו. בחדרים המואפלים הועלה אור, ועל
גבי ארגזים מלאים מכתבים, רשימות, מחברות
ותמונות, כרעו חברים, בררו ומיינו
את חפציהם. לא רצינו להשאיר להם דבר.
בחצר העלינו מדורה ושרפנו את כל
קרעי הניירות. למראה הלהבות האוחזות
בקרעים הרגשתי, כי חלק מחיינו הולך
ונשרף כאן. הנה עומד קיבוץ שלם ליד
מדורה, ורואה כיצד עולה מפעלו באש.

והנה עולה אור הבוקר, בוקר קיץ רגיל
בתכלית בהרי חברון. ריכוזי הערבים כבר
נראו בעין גלויה. הם הקיפונו בשרשרת
הדוקה, וקולותיהם הגיעו כבר למשק צעקניים,
זרים, עויינים. אסור היה להתגרות
בהם, כי אנו היינו במצב של הפסקת־האש,
של כניעה

עד ת של ציפיה, שעות של מחשבה
׳44 והרהורים בלא סוף, ללא חקר. הבחורים
יילכו ב ש בי ...מה זה שבי אצל הערבים?
האין זה מתת המוני? ואנו נלך לירושלים,
ניפרד מהם ...הפרידה הזו היתר, הקשה
ביותר. שכם אל שכם נלחמנו. בכל נשאנו
יחד, גורל אחד היה צפוי לנו, ועתה ניפרד?
זוגות־זוגות סובבנו בחצר. היו אלה הרגעים
האחרונים לפני הפרידה. שני הכלבים
שלנו התרוצצו בינינו, כאילו אף הם חשו
שרגע הפרידה התקרב. הרגעים חלפו, למרות
שארכו מאוד. העיניים היו נשואות מדי־פעם
אל עץ האלה שעל אם הדרך. הנראות
על ידו מכוניות הצלב־האדום?

ך* צלב־האדום, בלתיית הלגיון הערבי,
| {העלה אותנו למכוניות. בחורים לחוד
— בחורות לחוד. עוד לחיצות־ידיים חמות,
מבט פרידה, אף נשיקה — וז הו...
המכוניות החלו זזות. ובבת־אחת התפרץ
המון רב של ערבים מן הכפרים הסמוכים

והחלו חומסים, שודדים. הנהו, אף הוא
ביניהם, השייך הנכבד איברהים, זה ״הידיד״
משכבר, עודו מרכין ראשו כלפי ידידיו מאתמול
ומייד מתפרץ לאורתה, בוחר לעצמו
את הטוב בפרדים, ואת הטובה בריתמות,
ואחר — מכל הבא ליד — ומסתלק לו. הן
״ידיד״ היה — ומדוע לא יטיל מן המשובח?
בתרועות־שינאה,
ביריקות, נפרדו מאיתנו
כל אלה שהיו ״שכנינו הטובים״ .קריאות־גנאי
כלפי ההגנה ומילת־הזתעה ״דיר־יאסין״
רדפו אחרינו. והנה אנו עצמנו ליד העץ,
וממנו — מבט אחרון על רבדים. שעת־צהריים
יוקדת, שמיים תכולים אך צורבים
כפלדה. שמיים יפים להפליא. ולמטה, הקיבוץ
העולה בלהבות, שדות התבואה שקצרנו
מצהיבים, וערימות־ערימות של שיבולים
מחכות למאספים.
דמעות ניקוות בעיניים. יפה אצלנו. כל־כך
יפה!
חמישה מחברינו טמונים באדמה הזאת
וישנים בה שנת־עולמים, ואנו הן רצינו
לעשותה גן פורח, נושא פירות. על שום
מה נפלו חברינו? הלמען הכניעה?
אסור לבכות. להתגבר! הנערה שלידי
מזילה דמעה. חברתה אומרת לה :״חדלי!
אל תראי להם שאת בוכה! הביטי — כמה
יפה אצלנו!״

שררה דקה של צעירים עם בקבוקל ׳ ימולוטוב
כל עוד נמשך המנדט הבריטי, והקרנות התנחלו נגד כוחות ערניים בלתי־סדירים,
היו הרי ירושלים והגליל מוקדי״המלחמה העיקריים. ה״ 14 במאי 1948 הני א שינוי
יסודי. כניסת הלגיון וכנ או ת סוריה ולננון למערכה, גרמה אמנם שורה של התנגשו־יות
דראמטיות, אחדות מהן הרות־אסון^ אבל היה כרור, ני החל מיום זה הפכה
חזית הדרום לחזית המכרעת. פלישת הצבא המצרי חיוותה האיום הגדול כיותר
על קיומה של המדינה הצעירה. איך עמד צה״ל מול פלישה זו! כקטע מספרו
״בשדות פלשת 1948״ ,תיאר אורי אבנרי א ת התחלת העימות הגדול :
״האלו — הגר — בועז — שמיר — אחר
חמש; האלו — הגר — בועז — שמיר —
אחד — חמש מתוך האלחוט מזמזם
קול חדגוני. האלחוטאית במטה החטיבה
רושמת את הטלגרמה באופן מיכני .״מברק
בהול — התצפית מודיעה קשר צעיר
נושא אותו לחדר המפקד. טלגרמה אחת
מרבות.
בחדר המפקד, ליד שולחן מכוסה מפות,
יושב אדם. שערו בלונדיני, עיניו תכולות־אפורות,
אף כמקור נשר — חזות של לוחם.
פניו עייפות מאד ברגע זה, בקראו את
הטלגרמה .״התצפית בניצנים מודיעה —
מאתים מכוניות מצריות עברו בכביש
צפונה
בזה אחר זה באות טלגרמות. התצפית
בניצנים מודיעה: ארבע מאות מכוניות עברו.
שש מאות. שמונה מאות. אלף ומאתיים.
אלף וחמש מאות מכוניות מצריות עברו בכביש
צפונה. התצפית בגן־יבנה מודיעה: שלוש
מאות מכוניות נראו בכביש בדרכן מ־אישדוד
צפונה. חמש מאות. שמונה מאות.
טאנקים, נושאי בראנים. משורינים כבדים.
המפקד עוצם את עיניו כשידיו מכסות את
מצחו. אין הוא זקוק למפה. הוא יודע —
המרחק בין אישדוד לתל־אביב הוא 32ק ״מ
בקו האויר.
הדלת נפתחת. נכנס אדם נמוך־קומר,.
עגלגל, שאטאני, קצין המיבצעים החטיבתי.
״ובכן שואל המפקד ונושא את
עיניו.
״ראיתי אותם״ — משיב השני ,״למעלה
מאלף מכוניות מצפון לאישדוד.״ הוא אמר
את המלים בשלודת־נפש גמורה, כאילי סיפר,
שקיבל קופסת־סיגאריות מאת האפסנאי.
אין הוא אדם המתרגש בנקל. בבוקר נסע
בלויית השליש הקרבי, כדי לבדוק בעצמו

את אמיתות ההודעות. והנה חזר ואישר —
ההודעות נכונות• כוח מצרי עצום עולה על
תל־אביב.

המצרי עו?ה?!? תל־אביב

לרגע קט מסתכלים השנים זה בפני זה.
טיפוסים שונים מאד, כמעט הפוכים —
שמעון אבידן מפקד. החטיבה הוא טיפוס
רגיש, עצבני, מסוגר, לוחם מטבעו, בעל
עבר סוער של מהפכן, ראש מחתרת אנטי־נאצית,
מפקד קומאנדו, איש פלמ״ח. סגנו,
״מאירקד,״ דוידסון, הוא קיבוצניק ואיש־הג׳מאעה,
קר־רוח, חסון ושופע מרץ.
אין להם צורך להחליף דיבורים. העובדות
ידועות לשניהם. גם משמעותן ברורה. המצרי
עולה על תל־אביב. הוא מצוייר בכל הנשק
הכבד. בינו ובין העיר יש יש מה?
אין כלום. כוח של שתי פלוגות, שורד,
דקה של צעירים מצויירים ברובים, מקלעים
ובקבוקי מולוטוב. מה עוד? גשר מצפון
לאישדוד, שפוצצהו שלשום בלילה. מד, עוד?
4אוירונים, שאינם ראויים לשימוש בתנאי
הארץ, שעדיין לא טסו את טיסת־המיבחן
שלהם.
בכוח זה צריכים השנים להגן על הדרום,
להציל את תל־אביב.

רק שלושה חזרו
ארבעת הטייסים עומדים בשדה־ד,תעופה
ומסתכלים במטוסים. זה עתה גמרו להרכיב
את החלקים. יש צורך לנסות את המכונות.
פתאום מופיע ביניהם זר — מפקד ממפקדי
חיל הרגלים. אין הם מכירים את הפנים,
אף כי שמעו את שמו.
״חברים״ ,אומר המפקד ,״אתם חייבים
לעלות ולהמריא.״

הארבעה מסתכלים בו בתימהון. אין הוא
מפקדם. והם יודעים שאין לצאת לפעולה
במטוס שלא נבחן כראוי.
״רק המטוסים שלכם יכולים עוד להציל
את תל־אביב, את ארץ־ישראל. האויב עולה
על העיר. חוץ ממטוסיכם אין כוח שיעצרם.״
אלה הם דברים פשוטים, הנאמרים בפשטות.
אין בהם דראמה, אין בהם פאתוס. אך
הם מבינים, לא רק את שפת המלים, אלא
גם את שפת־העינים — עינים תכולות־אפורות,
נוקבות ואנושיות כאחד, האומרות:
אין לכם ברירה.
הארבעה נכנסים למטוס, מנפנפים בידיהם
וממריאים.
שלושה מהם חזרו.

ניתכה הפקודה: לעצור!
מצפון לאישדוד מצטופפות המכוניות
המצריות. גשר הרוס עצר אותן. המפקדים
מגדפים. אך אין ברירה — יש לחכות עד
שהגשר יתוקן.
ופתאום מופיעים האוירונים. האנשים מתפזרים
בבהלה. הפצצות נופלות ופוגעות.
הנזק מועט.
מהיכן יש ליהודים אוירונים? זהו גורם
חדש, שלא הובא בחשבון. המצרי הוא אדם
זהיר. את תורת־הצבא שלו למד באקדאמיד,
בריטית, שחינכה אותו לחשוב במושגים
אורתודוכסיים. אין לסכן את השריון היקר
במעשים פזיזים. יש לחכות, לאסוף כוח גדול
יותר, להביא תותחים אנטי־אויריים. יש
להתכונן בשקט, לתכנן תכניות חדשות,
להכין מהלומד, גדולה, שתדרוס את הציונים
ותשמידם.
ניתנת הפקודה: לד,עצר, להתחפר, להיערך
בהגנה היקפית.

האויב מהעצבן
להתכונן בשקט? לא, אסור לתת להם
להתכונן בשקט. יש להטרידם, יש לאיים
מכל הצדדים, אין לתת להם מנוחה אף לדקה
אחת.
מטר,־החטיבה ליד רחובות עובד בקדחתנות.

המפקד וסגנו מתכופפים מעל תכניות המיב־צעים,
מפקדי־הגדודים נכנסים ויוצאים, האלחוט
והטלפון עובדים ללא הרף.
לילד,־לילה יוצאים הבחורים ומתקיפים.
ההתקפות הן קטנות, הטרדות בלבד — מכה
פה, מכה שם, אך האויב מתעצבן. הוא
מבזבז כמויות עצומות של תחמושת. השמים
מעל לריכוזיו מוארים בראקטות אדומות
וירוקות. כל כלי־הנשק שלו יורים בהישמע
הרשרוש הקל ביותר בשדה. לא, אין למצרי
שהות להתכונן בשקט.

הלילה יהלמו
4ביוני .1948 מכל עבריו של מרחב
הדרום באות יחידות־לוחמים ומתרכזות בגן-
יבנה ובביצרון, מול הריכוז המצרי. הלילה
יהלמו מהלומה גדולה בריכוזי המצרים
באישדוד.
המפקד אינו נח בלילה זה. הוא יודע,
שעשה מעשה נועז• הוא הפקיר שטחים
גדולים ללא הגנה מספקת, כדי לאפשר ריכוז
זה של לוחמים. הוא יודע, שהמצרים ירכזו
שלוש או חמש מכונות יריד, כבדות נגד
כל מיקלע קל שבידי אנשיו. הוא יודע גם
זה, שמנגנון הקשר עדיין אינו מתא־ם
לפעולה כה גדולה של חמישה גדודים,
שלמעשה לא יהיה כל קשר בין היחידות,
ושלא תהא אפשרות לתאם את פעולותיהן
מן הרגע שיכנסו לקרב.
אך הוא יודע גם זה, שאין ברירה. שיש
להתקיף, דווקא מפני שאין כוח להגן. כלל
הסותר את כל חוקיה של תורת המלחמה,
ושהוא נכון בכל זאת — אם אין לך כוח
לעמוד בפני התקפת האויב — התקף אותו,
הלום בו, הטרד אותו, הטעה אותו, אל תתן
לו אפשרות לערוך את כוחותיו ולהכין
התקפה מצידו. זה כלל העולה ביוקר. אך
רק הוא בלבד מסוגל להציל את הדרום,
את תל־אביב.
אט־אט מגיעות הידיעות הראשוגות. הפעולה
נכשלה. ההתקפה נהדפה בכל המקומות.
האבדות רבות, רבות מאד, אך דבר אחד
ברור: האויב נתרשם מעצמת המכה. הוא
לא יזוז ממקומו בנקל.

״יש לבו הרבה אבידות -אנו מבקשים רשות לסגת ״ .
הנוסע בכביש החוף, בין אשדוד ואשקלון, חולף על־פני הגשר הכפול של הכביש
והרכבת, מבלי לשים לב למיגדל העגול, בצד ימין של הדרך. זהו ה״פילבוקס״ ,עמדת־שמירה
מבטון־מזויין, שהוקמה על־ידי האנגלים כדי לשמור על הגשר. כאן, בליל״
ההתקפה הגדולה על הריכוז המצרי באישדוד, קצר המוות א ת קציר-הדמים הנורא
ביותר שלו. כאן נלכדה פלוגת״הפאר של חי״ש תל-אביב — הפלוגה של אריה קוצר
האגדי — במלכודת״האש של הצבא המצרי, אשר התבצר ב״פילבוקס״ ובסביבתו.
מספר אברהם ביטון, מפקד אחת משלוש
המז^מגת של הפלוגה, וביום ח״ב נוע״י:

שקט״ בלתי־רגיל ומבעית אפף את הואדי
בו נענו, שהיד, חשוך כולו — בשל עומקו
ובשל־ הלילה חסר־הירח. בקושי ראיתי לפני
את אנשי כיתת־החוד של מחלקתי. חשתי,
כי קיר הוואדי המערבי, שלאורכו צעדנו;
הוא תלול ביותר, גבוה מקומת־אדם ולא
ניחן לטיפוס. זה עורר בי הרגשה איומה
של מחנק, דומה לזו של חיה בכלוב.
״זה מקום שאי־אפשר להסתלק ממנו,״
לחשתי לסגני, אריה וולך, שצעד לידי.
לפתע אורו השמים והואדי באור רקטות
מצריות מסנוזר. קפאתי במקומי הלום. אותה
שניה ממש שמעתי נקישות כלי־נשק
אוטומטיים שצרמו אזניים, ומיד אחריהם
קול גניחות וצעקות של נפגעים. היו אלה
אנשי כיתתו של יצחק, שנעו בראש הכוח.
במרחק של כ־ 100 מטר מעמדת כיתת־מיקלעים
מצרית, שכיסתה את הואדי אד
פילדית, נכנסו הישר למשימת ״אש־סכנה״
של המצרים. הללו נצרו את אישם עד
לרגע האחרון, והצליחו ל״קלוט״ בצורה
זו את. כל אנשי כיתת־החוד. פגיעתם בהם
היתד, קטלנית כל־כך, שכולם נפגעו פגי־עות־מוות
בצרורות הראשונים, פרט למם־
קד־הכיתה יצחק. זה צעק :״אריה, נפגענו!
אריה, עזור לנו!״
בשמעי זאת צעקתי אל החובש המחלקתי:
״חובש, רוץ קדימה אל יצחק!״ מייד זינק
החובש אל הכיתה הנפגעת, רץ מספר צעדים
אל מול אש־התופת — וכרע נפל.
אותו זמן, בתוך הרעש האיום של אשד,אויב
וזעקת־ד,נפגעים שעמדו לנפוח את

נשמתם בכל רגע, שמעתי את אריה קוצר,
מפקד־הפלוגה, צועק בקול שגבר על כל
אלה :״אברהם, משוך קדימה! עלה עליהם!״

הפצועים לא צעקו ״אמא;״
ך • סתובבתי לאחור אל אריה וולך סגני,

| | והוריתי לו ל״סחוב״ את שתי הכיתות
האחוריות לפנים. אולם בטרם הספיק זה
להפעיל את האנשים, חטף צרור והחל מפרפר.
חשתי אליו לתמוך בו. גיליתי, כי
נפגע בצווארו. לחצתי על המקום ממנו
פרץ דמו, אך ללא הועיל! הוא גוזע
בזרועותי. סמוך לו ומאחור שכנו נפגעים,
שאנחותיהם קרעו לב.
כולם קראו לעזרה את אריה. הם אהבו
אותו ובטחו בו, במ״פ. ועל־כן לא יכולת
לשמוע, באותו מעמד אימים, לא את צעקת
הנפגעים הרגילה, שעה שהם חשים עצמם
חדלי־אונים כילדים — שנעזבו לנפשם ״אמא,
אמא אלא את שמו של המפקד :״אריה,
אריה!״ שנישא מכל עבר. ואילו אריה עצמו
המשיך לקרוא בעצבנות, תוך שהיה מתקרב
אלי :״אברהם, קדימה, מה אתה עומד?
קדימה! אתה שומע?״
השבתי לו בקול חנוק מכאב :״אין
לי עם מי — יש לי הרבה נפגעים.״
״להציב מקלעים!״ שמעתי את קוצר פוקד
,״אלי, חפה על מחלקתו של אברהם
עם המחלקה 1שלך!״

ראשונים גמלו המיקלעכיס
צכם של אלי זיסקין ואנשיו היה הר־

בה יותר נוח ממצב אנשי מחלקתו של

אברהם ביטון. הם נעו סמוך לקירו המזרחי
של הואדי, שהיה פחות תלול, ניתן
לטיפוס ומאפשר הצבת כלי־נשק ע 7טהזתו.
פקודתו של קוצר תפשה אותם ברגע של
מבוכה, עקב פתיחת האש על־ידי האויב.
קופאים היו על מקוסם, אולם משחזר קוצר
על פקודתו — ״מקלעים, תיפשו עמדות!״
— ומשהשלים אחריו אלי דיסקין — ״עלו
על הגדה ותיפשו עמדות ניעורו מתדהמתם
הראשונה והחלו מטפסים, בידיהם
וברגליהם, על קירו המזרחי והואדי.
סיפר אחד מהם:

כשהגעתי נושם ונושף אל שפת הגדה
ראיתי, לאור הרקטות המצריות, את ה־פילבוקס.
מימינו ומשמאלו פעלו מקלעי
האויב, שד,בד,ק לועיהם נראה בבירור.
האש היתר, איומה.
״לעזאזל! היכן החיפוי של התותחים
שהבטיחו לנו?״ לחש חבר ששכב לידי,
״אם הם לא יגמרו עם האויב מייד, יהיה
זה הסוף שלנו.״
ניבא ולא ידע מה ניבא. המזזת בא.
ראשונים נפלו ד,מקלענים שלנו, ששכבו
על שפת הגדה והפעילו את מקלעיהם בגבורה.
הם משכו את אישו של האויב
אליהם. המקלען של כיתתי נפגע בראשו
מייד לאחר הצרור הראשון שירה, ונשאר
מוטל ליד מקלעו, מאמצו היטב לגופו,
כאילו החליט להמשיך ולפעול גם לאחר
מותו. החובש חש אליו בריצה, אולם רק
הגיע וכבר נפל כרע לידו, מתבוסס בדמו.
חברים נוספים שחשו לעזרת השניים נפגעו
אף הם. סגן מפקד הכיתה זקצר חש אל
הארבעה, חילץ את המקלע מיד ההרוג
ולחץ על ההדק. לא הספיק לירות הרבה
וכבר נהרג אף הוא.

במו עכברים במיכודת
^ ותה שעה הופיע אלי דיסקין, מפקד

המחלקה, בסמוך לכיתתנו, וצעק :״חב־ר׳ה
אל תישארו על שפת הואדי, המשיכו

להתקדם לעבר הפילבוקס. מוכרחים לחסל
אותו.״
התחלנו לזחול קדימה. השטח שבינינו
לבין הפילבוקס היה שדר,־בור חלק ככף־
יד, מואר בים רקטות ונתון לאש התופת של
האויב. לידי זחל אברהם מלמד. לפתע החל
בקבוק המולוטוב שלו בוער. אש בלתי־צפויה
זו סימנה את מקומנו במדוייק, ונתנה
לנו הרגשה של עכברים במלכודת .״כסהו
בעפר,״ צרח אלי לעומתו. הוא עשה כדבריו.
זחלתי
אליו כדי לסייע לו, כשהגעתי
אליו מצאתיו הרוג. הייתי המום — חברי
הטוב מת.
הוא לא היה היחידי.
אז צעק אלי לעבר קוצר, שהיה בואדי:
״רוב האנשים שלי נהרגו, אני רוצה לסגת!״
תשובתו של קוצר היתד, כאובה :״כל זמן
שלא תינתן לנו פקודת נסיגה — אין נסיגה

אלי הבין את דבריו של קוצר כפקודה
להמשיך ולתקוף, וצעק אלינו :״חבר׳ה,
תנסו להתקדם עוד פעם! המשיכו!״
על אף הכל היו מספר חברים שהמשיכו
להתקדם בעוז לעבר קו־ד,עמדות הקדומני
של המצרים, ואף הצליחו לחסל מספר עמדות
אויב. ביניהם, זוכר אני את הסמ״כ
משה בונצל, שהפעיל את הפיאט ממרחק
60 מטר נגד הפילבוקס, ואת אלי ואג׳ו,
שזחלו לפנים בעקשנות ובקנאות המתגלים
רק במיקרים דומים לקרב אכזרי זה.
נדמה כיום, כי אילו היו בידינו אנשים
גוספים, טריים, שהיו הולכים בעקבות אלי
ואג׳ו, כי אז היינו מצליחים להבריח את
האויב לפחות מקו־העמדות הראשון. אלא
שבאותו ליל־אימים היו אנשינו מתגוללים
בשטח פצועים, המומים או מתים במספר רב
כל־כך, עד כי שחר האלחוטאי קיבל מקוצר
הוראה לשדר את המשפט הבא, שפלוגתנו
המהוללת לא ידעה עד אז ולא האמינה, כי
(המשך

בעמוד ) 16

הע שב׳] 1מקיפיו1

עתה א 1 11ת״ פיל בו ק ס׳

שלרגליו

פל 19 1דוח!!׳]1

בתש־׳ח

(המשך מעמת ) 14

תזדקק לו אי־פעם :״יש לנו הרבה אבידות
— אנו מבקשים רשות לסגת.״

חוזרים לקחת פצועים

1ך • מטה הגדנד לא נמצא האיש אשר
יזכל לאשר זאת לקנצר, שכן צ׳רה
המג״ד חש אישית אל המקום בו מצויה
היתה אחת מפלנגנתיו, שהסתערותה נבלמה,
כדי לבחנן בדינק את מצבה. אמנם מצני
היה במטה הגדנד אנתה שעה יצחק דנידזון
(דיבנן) ,קצין הסינהלה של גדנד ״ 4״,
׳ שהצטנ׳ף לפענלה הגס שמקנמנ היה במטה
הענרפי של הגדנד. אך הנא סירב להחלים
החלטה גורלית כזאת. הנא השאיר את ההחלטה
בידי קוצר.
ובינתיים, בתוך הואדי, למשכה מלחמתה
של הפלוגה האבודה, סיפר עליה טוראי
מהפלוגה:

בעודי שוכב על גדתו של הואדי ומשתדל
להעסיק באש את עמדות האויב שבאיזור
הפילבזקס, כשאני נתון לאש אויב איומה,
שמעתי את מפקד מחלקתי אלי דיסקין,
שחזר בזינוק מהואדי, מקום בו נפגש עם
קוצר, צועק :״לסגת לואדי ולמשוך את הפצועים
ואת הנשק!״
התחלתי זוחל לאחור לעבר הואדי, גורר
עימי את אחד הפצועים שנקלע בדרכי. הוא
נפגע בצרור בגבו. חששתי שמא יקבל צרור
נוסף, לכן משכתיו לאחור עימי. אין כל
ספק שגרירה זו הכאיבה לו ביותר. עם
זאת דומני כי שכח לי זאת, שכן כשנפגשנו
מקץ חודש ומשהו — שנינו כפצועים —
לא חדל להודות לי על אותה גרירה...
במאמצים רבים הצלחתי סוף־סוף להגיע
עם חברי הפצוע אל הואדי, הנחתיו על
קרקעיתו וישבתי לנוח. הואדי היה מכוסה
כולו בפצצות מרגמה, שהוטלו על־ידי המצרים
בתכיפות כזו עד כי נראה לי שלא היד
מטר אחד של קרקע שלא נחרש על־ידם. אלא
שאותה שעה הייתי עייף ואדיש כל־כך,
שרק פקודתו של אלי דיסקין החזירה לי
את שיווי משקלי.
״קום״ אמר לי ,״תמוך בפצוע ולך צפונה
לנקודת איסוף הפצועים שבמעלה הואדי.״
קמתי
על רגלי, שהיו כבדות כעופרת.
סייעתי לפצוע להתרומם, תמכתי בו והתצפונה,
במידה
חלתי צועד אט־אט
שנהם פצצות המרגמה לא הכריחנו, מפעם
לפעם, למצוא מסתור. לאחר דרך מייגעת
הגענו למקום ריכוז הפצועים. אחרי הגיעו
מספח חברים ועימם פצועים נוספים. הם
ישבו כמוני, עייפים ואדישים. אך אלי
שוב הקימנו ממקומנו :״כל אלה היכולים
ללכת — חוזרים איתי לקחת פצועים נום־

מספר בחורים קמנו והתחלנו פוסעים
בחזרה אל גיא־ההריגה ..בדרך פגשנו את
אריה קוצר המ״פ. הוא היה עצבני מאד.
״מהרי, מהר״ ,צעק ,״מה אתם זוחלים? עוד
יש פצועים בשטח וגם נשק מתגלגל!״

״א3י גמור, דאגו לפצוע!״
״דחף״

נ שף וםהעצמאות
בערב יום העצמאות , 1.5.68 ,במועדון

בר־ברים.
מרכז עדשות מגע
מ ^ז ־זמס 5א ! 1£ס & ז ־ אסס

בתובניזג הערב:

״גרוזוכפקי -אישון לנס״

* ריקודים לצלילי תזמורתו של פיאמנטה
* תוכנית אומנותית עשירה ומגוונת
* הגרלות
* הפתעות
* פרסים ועוד

תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניד ).טל 55029 .

שעות קבלה 9—17
נממח למלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

התוכניתבחצות: ריקודים החל משעה : 1.00 עד אור הבוקר.
נרטיסיס במחיר של 12.00ל״י ליחיד, כולל משקר! ראשון ומיסים,
(לסטודנטים הנחה) להשיג בקופת מועדון כ ר ״ ברים, רחוב בן־אביגדור
, 28 סמטה מרחוב המסגר ,62 תל־אביב מזוג אויר).

חובב ציוו ם 11
חינם פילם צבעוני * _0ו 4 0 0ק 4 6
__ ראהמודעהבעמוד 3 4

מי זאת
הבתולה ממאה שערים??
על כך מספרת הבתולה עצמח ! !

הפצה:
1ספרי אייל, שטראום ,3תל־אביב.

3 1״ שו ב זינקו אנשיו של קוצר אל
פני האש האיומה, מבקשים להציל פצוע
ולו גם במחיר חייהם שלהם. אולם הס
נאלצו להשאיר שם מספר גסיווו של הרוגים.
רגע חשבו לפנותם, אולם השכל גבר
על הרגש: גם לנשיאת פצועים אין הידיים
מספיקות וכיצד ישאו את המתיסי בלית־ברירה
חזרו איפוא עמוסים רק בנשקם של
ההרוגים, ככל שגופם יכזל היה לשאת.
בין מחלצי הפצועים היה אף אריה קוצר
עצמו. מספר המ״ם אברהם ביטון:

תוך כדי תנועה בואדי פגשתי, לפתע,
באריה קוצר כשהוא מושך פצוע. חשתי
אליו וסייעתי לו בנשיאתו. כבד היה הבחור
ונאלצים היינו לנוח. בדרכנו, נזדמנה לנו
שוחה שיכלה לשמש מפתור נגד פצצות מרגמה.
הנחנו איפוא את הפצוע בשוחה ונחנו
קמעה. אותה שעה ראינו דמות מתקרבת
אלינו על ארבע. היה זה אחד מאנשי הפלוגה
שגרר את חברו הפצוע, בין רגליו,
כשזה אוחז בעורפו. שמענו איך אומר הפצוע
למושיעו :״עזוב אותי! אתה תיהרג,
אני בין־כה אבוד.״
אך הגורר המשיך וגרר. כשהגיע לקרבתנו,
שלחנו אריה ואני את ידינו ומשכנו את
הפצוע אלינו. הגורר העייף התרומם רגע
כדי למתוח את עצמותיו. ובו ברגע קיבל
כדור או רסיס וצנח אל קיר הואדי. ניסיתי
לתמוך בו. אז הראה לי, בתנועת יד,
כי נסיוני מיותר .״אני גמור, דאגו לפצוע.״
אמר ונדם לנצח.
הפצועים שכבו, ברובם המכריע, נשי
פצעיהם גלויים או חבושים בתחבושת אי-

שית שלא עצרה את שטף דמם. החובשים
היו בין ההרוגים (איש מבין חובשי הפלוגה
לא נשאר בחיים. כולם נהרגו שעה שחשו
לעזרת חבריהם) ולא היה מי שיגיש
עזרה. הדאגה לחיי הפצועים והחשש פן
ינתק האויב את דרך הנסיגה המריצז את
אריה לפעזל, להתרכז בבית שבפרדס, אף
כי היה ברור שיש לו נעזרים.
ב־ 07.00 בערך פקד קוצר על אנשיו לסגת
לבית שבפרדס. להוראתו, קפצו האנשים, בזה
אחר זה, נושאים עימם את הפצועים הרבים
על הכתף, או על ״אלונקה״ עשוייה
חולצות. הפצועים הונחו במקום מבטחים
בחצר הבית ואף ניתן להם טיפול, במידת
האפשר.
אריה קוצר הגיע לבית — אחרון. הוא
ביקש לוודא, שכל הפצועים יפונו מנקודת־האיסוף
הזמנית בואדי.
אחד מאנשי הפלוגה, שהיה לידו, סיפר:

לעולם לא אשכח את מבט הפרידה ששלח
אריה קוצר לעבר הואדי, ולמעשה לעבר
ההרוגים שלו שנשארו בואדי הארור. נשארנו
בואדי חמישה: קוצר, איזי הרס״ם

שלושה מבטיחים, בתוכם אנכי. קוצר פקד
עלינו לקפוץ לעבר הבית שבפרדס, ואילו
הוא נשאר אחרון ויגון עולם בעיניו.
רגע היפנה עוד מבטו לואדי, להיפרד כביכול
מחבריו־פיקודיו, ואחר פנה לרוץ בעקבותינו

בקרב זה איבדה פלוגה א׳ 19 הרוגים
ו־ 16 פצועים. היה זה, למעשה, סופה כיחי־זה
הנועזת והמנוסה ביותר של כל חטיבת

גבעתי.
מפקדה האגדי, אריה קוצר, יצא חי מהפעולה.
אבל אחרי קרב הפילבוקס הילך
כרוח־רפאיס בין הלוחמים. כדי להקל עליו,
הועבר לתפקיד זמני במטה הגדוד. הוא נהרג
כעבור ששה שבועות, כאשר הצטרף כ״או־רח״
להתקפה על הכפר בית־עפה שליד
נגבה. הג׳יפ בו נסע עלה על מוקש, בדרכו
חזרה לנגבה.
כמו לוחמיו ליד הפילבוקם, נשארה גם
גופתו שלו בשדה.
את מקומה של פלוגה א ,,כיחידה המצטיינת
של הגדוד, תפסה פלוגה ב׳ —
זו שנועדה לזכות בשס שועלי שמשון.

בין

העלים.״

הוא

שדה־התירס, מוסתר
הצביע על המקום.
״בוא איתנו ותראה לנו את המקום,״
אמרתי לו.
״לא, אינני בא,״ ענה, ופניו אטומים.
כיוונתי אליו את הסטן. הוא החל לצעוד.
הלכנו מאחוריו. לאחר שעברנו מאה מטר
התיישב לפתע על הקרקע :״אינני הולך,״
אמר בקול סופי.
גמרתי אומר להרגו. הזהרתיו בפעם האחרונה.
החיילים עמדו מביטים בשנינו,

השתרע משמאל לפרדס,
לגבעה שממנה נמלטנו זה עתה.
כשהגענו לקפל״הקרקע הנמוך, שב ,
69 ובית־דראם, גילה אחד הבחורים את
קובע־הפלדה של איסר והכיר אותו.
לאחד זאת ראינו את המקום* בו נעזב איסר.
על־יד אלונקה שטופת־דם שכב חובש
כשראשו כרות. צעדים מספר ממנו שכב,
מוצנע בין הגבעולים, איסר. עיניו עצומות
ורגלו השסועה חבושה בתחבושת קרבית.

המפקד ג תן פקודהלסגת -
אך הגסיגה הפכה לבריחה
דהירת הטור המצרי צפונה, לעבר ונל־אביב, נבלמה באשדוד. שני הצבאות ניצבו
זה מול זה, מחפשים פירצה בקווי האויב. המצרים פנו מיזרחה, אל לב שפלת
הדרום, המיושבת קיבוצים וכפרי״עובדים. ואילו חטיבת גבעתי עמדה עם פניה
לעבר מערב, ניסתה לנתק את בביש החוף, לבתר ראש״החץ המצרי מעורפו בדרום.
ההצלחה הראשונה נפלה למצרים: קיבוץ היחידותיהם בידם. נכבש ניצנים
קדמיות
המשיכו בגישושים מזרחה ,:לכיוון
באר־טוביה.
מולם עמדו יחידות גיבעתי, שהתבצרו בין בכפר הערבי בית־דראס. באמצע
בית־דראם וניצנים — התנשאו שלושה
מיגזלי־מים שטוחי־צמרת, שניבנו על־ידי
הצבא הבריטי על גיבעה .69
מפקד גיבעתי החליט לתפוס את , 69החולשת
על כביש־חחוף המצרי, ולהטריד
ממנה את התנועה בין מג׳דל ואשדוד. מייד
הפכה הגיבעה למוקד ההתנגשות הבאה.
פלוגת גיבעתי שהחזיקר. בגבעה 69 היתה
מחופרת היטב. היו לה סיכויים טובים
להחזיק מעמד. אבל ההסתערות הרצופה של
מנקים וחי״ר מצריים, בסיוע ארטילרי, היה
נסיון חסר־תקדים בשביל הלוחמים העבריים.
ואז, כשהכל היה מונח עדיין על כפות
רימזאנייס, נפלה רוחו של מפקד הפלוגה.
הוא נתן פקודה לסגת.
הנסיגה הפכה במהרה לבריחה. כן מתאר
החבלן שרגא גפני את הדף השחור ביותר
בספרה של חטיבת גיבעתי:

ראיתי אחד האנשים רץ כלפינו משורת
העמדות שמעלינו, צונח כשצרור נורה לעברו
מאחד השריונים, קופץ ומוסיף לרוץ
כלפי הגדר ד,ממוקשת.
״עצור, טיפש!״ פקדתי עליו ,״אתה רץ
על שדד,־המוקשים.״
״אתה החבלן?״ שאל אותי, צונח לידי.
״היכן הפירצה, מהר!״
״מד, קרה?״ שאלתי.
״מקיפים אותנו,״ צעק ,״ נסיגה ! ״
חשבתי, שאין הוא אלא חייל הממלא הוראה
שקיבל. גל של אנשים נרגשים ומצע-
קים שהחל רץ בעקבותיו, שימש לי הוכחה
נוספת, כי אכן החלה הנסיגה. לא נשאר לי
אלא לסדן את זרם הבורחים אל פירצת־הגדר,
המוליכה ישירות לתוך התעלה הקטנה,
ולהשגיח לבל יעלו על שדה המוקשים.
החלטתי להישאר במקום עד אשר יעזוב
אחרון האנשים את הגבעה — ואז לפוצץ
את ארגזי המוקשים, הסמוכים לפירצה. לא
רציתי שיפלו בידי האויב.
מחשבה זו נתקעה במוחי לבלי הזיזה.
אולי היתד, טבועה עמוק עמוק בדמי, בדם
כולנו — הרגשת חיבה ואחריות לנשק, שמקורה
טמון בשנות המחתרת הארוכות.
קפצתי, איפוא, לשוחד, והבאתי משם בק־בוק־הצתה,
בסדנה להטילו, בבוא הרגע, על
ערימת הארגזים.
אך הרגע לא בא. זרם הבורחים נידלדל
אומנם, אך הם הוסיפו לבוא, מבוהלים,
מקללים, בקבוצות של שניים, שלושה, ואף
בודדים. נאלצתי להמשיך ולחכות, כשאני
מנסה לחקור מדי פעם את העוברים על פני,
אם עדיין נותרו אנשים מאחוריהם. אחד
מהם ענה לי בזעם:

״אתה חושב שכולם יודעים על נסיגה?
עוד יש שם אנשים!״

ך* פרדס התרוצצו קבוצות קטנות של
£אנשים, חיפשו את הכיוון להמשך הנסיגה.
קראתי לכמה מהם לבוא עימי, והתחלתי
מוליכם בלב הפרדס כלפי בית־דראס.
לא כולם סמכו עלי ואחדים פנו צפונה,
למרות קריאות־האזהרה שלי.
על השביל המקביל לשולי הפרדס פגשנו
אדם, שניסה להשליט כדר. הבינותי, כי
הוא מפקד הפלוגה.
״יש עוד פצועים בפרדס,״ אמד לנו ,״לכו
להביאם.״ אולם החיילים פנו כאיש אחד והתחילו
רצים אל בית־דראס. נותרנו שנינו.
״למה לך זה;״ שאל אותי, מצביע על
בקבוק־ההצתה שבידי.
״אני אכבד בזה טנק,״ עניתי.
״אין בבר צורך,״ אמר המ״פ .״השלך
אותו ולך להביא פצועים.״

ץ *,ש הו מ ת בתוכי. עד אותו רגע סירב־
^ ! תי, בליבי, להכיר במפלה שנחלנו. עוד
ציפיתי למיפנה פתאומי, למכת־נגד, למשהו
עתה, בשמעי מלים אלו חשתי,
כי אכן נוצחנו. המ״פ פנה לנוע בעקבות
הנסוגים, לעבר בית־דראס.
חזרתי לפרדס לחפש אחרי פצועים, ולא
מצאתים. מצאתי חיילים שתעו בדרכם,
מנמלטי הגבעה, והולכתים אחרי לבית־דראס.
בדרכי לעבר בית־דראם פגשתי חייל,
בגדיו קרועים ומוכתמים בדם, והוא עצמו
תקוף־היסטריה, צועק וחוזר :״עזבו את
איסר! עזבו את איטר!״ הרגעתי אותו והבנתי
מפיו, שמפקד המחלקה, איסר, נפצע
קשה בקרב על הגבעה ופונה על־ידי ארבעה
מאנשיו, נותר בשטח לאחר שטנק רדף אחריהם
והרג שניים מהם.
לא הרחק מאתנו, בפתח הכפר, ראיתי את
מפקד־הפלוגה, שהספיק כבר להגיע, וסביבו
כתריסר חיילים. בידי חלק מהם היו אתי־חפירה
והם היו מגרדים בהם את הקרקע,
בחוסר־רצון גלוי. מיהרתי אליו.
״קח את והתחל לחפור. אנחנו׳מקימים
פה קו־הגנה חדש,״ קידם את פני.
״איסר שוכב פצוע בשדה. צריך להביא
אותו ״,אמרתי.
הוא סקר בעייפות את אנשיו .״אתה,
אתה, ואתה,״ הצביע על אחדים מהם ,״לכו
והביאו אותו.״
האנשים עשו עצמם כלא־שומעים.
החלטתי לקחת את העניינים בידיים.
״בואו!״ פקדתי על שלושה. הם הלכו איתי.
״היכן השאירו אותו?״ שאלתי את החייל
קרוע־הבגדים מוכתמי־הדם.

* 1יי לאחר, שישב באפס־מעשה על גוש
1 1חימר, קם .״אני הייתי בין אלה שנשאו
אותו,״ אמר לי ,״השארנו אותו שם, בסוף

עד גיבעה : 69 נאן עבו בגז מצוי
מצפים. דרכתי את הידית. עמדתי ללחוץ על
ההדק; אך משום־מה לא עשיתי זאת והשפלתי
את קנה הסטן ארצה .״נמשיך בלעדיו,״
אמרתי לחיילים שעימי.
פרשתי אותם בשרשרת והחילותי סורק
איחס בריצה את שדות־התירס הנרחב, ש
ניגשתי
אליו ושאלתיו :״אתה חי או מת?״
הוא פקח את עיניו וענה :״אני חי.״
״באנו לקחת אותך,״ אמרתי והוא חייך,
ובחיוכו נשתקפה לי אמונה באחוזת־לוחמים,
שלא תבגוד, ואני חשתי את המתרחש בליבו.
איטר ברסקי, 19 ,

מחולון, נפטיבביח״וז.

סמר שר תבוסה: שרושת המיגזרים שר גיבעה ,69 בה נשברה ווח הרשמים הע1
מיומן ־ -הקרב 7טל בגבה :

האו^במסתער

כשהטתיימה ההפוגה הראשונה, עשה הצבא המצרי מאמץ עילאי למוטט את תח זית
העברית. לשם כך היה עליו לכבוש את נגבה ואת מישלט עיבדיט הסמוך. ארבעה
ימים רצופים נמשך קרב זה, כשהמצרים תוקפים בלי הרף. בסוף נפסקה ההתקפה.
למצרים לא היו יותר עתודות. מייד פתחה חטיבת גיבעתי בהתקפה משלה על המצרים.
זו היתח נקודת־המיפנה במלחמת״העצמאות: היוזמה עברה סופית לידי צה״ל.
יום ה־ 12 ביולי 1948 היה היום הקשה ביותר
שעבר על נגבה. כן מתאר אותו יעקב
וילנד, שהיה אז סא״ז הקיבוץ, ביומן־הקרב
שלו:

* :06.45 4מן התצפית מודיעים לי, כי
6טנקים 4 ,נושאי־ברן 4 ,מכוניות־משא ו־
3ג׳יפים, ששניים מהם גוררי תותחים, מתקרבים
לכיוון גבעה .105 ניתנת הוראה להפריע
לתנועה והיערכות־אוייב זו. אולם,
לאחר הוצאת מספר פצצות מרגמה 81מ״מ
ניתנת פקודה להפסיק, מחשש שנישאר
מצומצמים מאוד בפצצות.
> : 07.30 #מן התצפית מודיעים, כי כשתי
פלוגות יורדות מכיוון 113 ונערכות
בשטח שבין נגבה והגבעה. מטוסי האוייב
מפציצים את המשק מן האוויר.
:08.00 .התצפית מודיעה, כי שבעה
טנקים נעים מכיוון עיראק־סווידאן ונערכים
בשטח שבין המשק ובית־עפה, וכי 8טנקים
אחרים ו־ 4נושאי־ברן נערכים בשטח שבין׳
המשק לבין המשטרה. כן מודיעים, כי ריכוז
רב של חיילים־רגליים מסתדר בסביבת

בית־ר,קברות של המשק (זרומה״מערבה לו).
עתה מכותר המשק כולו על־ידי כוחות
הנערכים במרחק של 800—600 מטר מן העמדות
של המגינים. יוצאים מכלל זה עמדות
12 , 13 בפאתו הצפונית־מיזרחית של
המשק.

: 08.45 #האוייב פותח באש תותחים
ומרגמות — המיועדת לרכך את המשק לפני
ההסתערות, והיא קטלנית ביותר. היא הרבה
יותר חזקה מאשר בימים הקודמים. במיו חד
מתנכל האוייב לפגוע במיגדל־המים; דבר
המאלץ אותנו להחליף את הצופים המחזיקים
בו, לעיתים קרובות מן הרגיל.
כתוצאה מד,הפגזה נותקו כל קוי הטלפון
— אני שולח את הטלפוניסטים כדי לנסוו)
לחדש את הקשר, אולם מאמציהם — הנעשים
תחת הפגזה והפצצה מן האוויר — לא
נושאים פרי. אני מוותר על נסיון נוסף לתיקון
הקווים מתוך הנחה, שהסיכון של
המבצעים רב והיעילות מפוקפקת.
אחדי הטלפוניסטים מגיע למטה רץ מעמדה

אגו

מכו ת רי ם.

13 ומודיע, כי נחמן, מפקד עמדה ( 3צפון),
נפגע קשה בפניו וכי בתעלות שוכבים
שני נפגעים נוספים חסרי הכרה. כן מגיעה
ידיעה, כי מפקד העתודה וסגנו נפגעו כתוצאה
מפגיעה ישירה באחד הבונקרים. ידיעות
מסוג זה רודפות זו את זו: בעמדה 5
(מערב) — פצוע קשה; בעמדה ( 9דרום)
נהרג הברניסט; בעמדה ( 10 דרום) — נפגע
מפקד העמדה.

: 13.00 ההתקפה בכיח־ן קטע ( 2מערב, דרום
: 10.00 .הפגזת האויב נמשכת. ידי •
האלונקאים עמוסות עבודה והם מבקשים דות )4—8נחלשת והאוייב מנסה מזלו בקטע .3
עזרה. הרצים נופלים מן הרגלים: הם לא 2אינץ׳ ,הבאזה והמיקלעים, אינם נותנים לחיל־הרג
מספיקים לחזור למטה וכבר מחכה להם
אויב להרים את הראש. מצב־הרוח טוב. מכל העמד
ריצה חדשה. אני מביא תגבורת של רצים על אבידות רבות של האוייב ועל יללת נפגעים.
המים במטה אוזלים, כי כל הבאים צמאים ועייפי
מחברת־הנוער.
מרגמות ר,־ 3אינץ׳ שומרות על פצצות אחרונות
: 11.00 #חיל־הרגלים של האויב עובר
להסתערות מול העמדות ( 11—5מערב, דרום חדל מלפעול — נשארו לו 300 כדור חודרי־שיריו
ומיזרח) בסיוע הטנקים הנעים מאחריו. והצוות שלו מתחיל לירות ברובים. אני שולח מברי
אנשינו משיבים באש קטלנית. רצים באים על אזילת תחמושת.
: 14.00 עוצמת האש מתגברת. בונקר המטה
מכל העמדות לבקש תחמושת. אנו מופצצים •
בפעם השלישית מן האוויר. אני מגייס את שלישית — אך הוא מחזיק מעמד יפה. מן עמדו
הרזרבות האחרונות ושולח אותן לקווים ידיעות --
כדי לסתום את הפרצות (מספר הנפגעים
אני מחלק נשק לרצים ולצופים, ומרכיב מהם
מתקרב לעשרים) 3 .מיקלעים נתקלקלו. אש קרביות. מכין את הניירות והמפות לשריפה. ד.רופ!
הארטילריה אינה פוסקת. היא באה מה־ כי אין לו מקום במרפאה.
אגפים ומחפה על גל נוסף של רגלים,
אני שולח דו״ח למטה הגדוד ולחטיבה, כל חצי
שנישלח להסתערות.
טנות — ארבע במספר — נפגעו, ורק אחת ניש;
זה שעתיים שאני עושה מאמצים להפעיל הקליטה קשה מאוד.

את המרגמה 6אינץ׳ אך החומר האנושי של הצוזו
מסוג כזה, שאני ניפגש עימו לראשונה בחיים: שו
קרים ואינם רוצים להפעיל את המרגמה. התירוץ —
אני שולח את גצק, הנשק, לתקנו ואחרי מאמצים
מתוקן. לאחר זאת אני מריץ רץ להביא את קצי
למטה. הוא מצליח להגיע ומוביל את הקצין. ה*
מרסיס, אך אינו נוטש את תפקידו. הוא מגיע אלי
לו פקודה להשתמש בכוח נגד המסרבים.

ההפגזה נמשכת.
האוויר.

הרעשה

רביעית

ס : 15.00 מהמטה מגיעה פקודה להחזיק
מעמד בכל מחיר. אש התותחים שוככת
במיקצת. אנו מנצלים את ההקלה ושולחים
לעמדות תה וסנדביצ׳ים. גצק הצליח לתקן
את שלושת המיקלעים והם נכנסים לפעולה.
ס : 16.00 פעולת הארטילריה של האויים
מתחדשת. האוייב מכנים לקרב כוחות חדשים,
הפעם מול העמדות ( ,5 ,4 ,3מצפון־
מערב) .מוסרים, כי בעמדה 4ועלה מפולת
קשה ונפגעו מספר אנשים, ביניהם מפקד
העמדה. האוייב משתמש בפיאטים ובמרגמות
2אינץ, רוב הפצצות שלהן — פצצות עשן.
רץ מגיע מעמדה 4ומודיע, שאוייב פרץ
בין העמדות 4ו־ 5וכרגע הוא נימצא בין
הגדרות. אני שולה את משה, סגני, לקבל
את הפיקוד על העמדות 3ו־ 5ולסתום את
הפירצה בכל מחיר. לאותו תפקיד אני מוציא
גם את הרצים עם הנשק. אנו מפסיקים את
הדפסת העלון, וצביקה נשלח לארגן את
עמדה ( 3צפון) ולכסות את אנשי האוייב
הפורצים באש אגפית.
מבית־החולים מוציאים את הפצועים קל
ושולחים אותם בחזרה לקווים.
: 17.00 מתברר שהאוייב אומנם תפס

את הרכס הקרוב לעמדות ,3—5אך להתקדם
לא הצליח, ואנשיו הגיעו רק עד לגדר.
עם העולם החיצוני — אין קשר. ניראה
שהמכשיר נפגע מהזעזועים. שוב מפגיזים
מן האוויר, אך הפצצות נופלות מחוץ למשק.

: 18.00 האדיב מנסה להסתער פעם

נוספת. הפעם מכיוון הבאר, לכיוזן עמדה .3
לעומת זאת מודיעים מקטע ( 3דרום־
מיורח) ,כי שלושה אמבולנסים של האוייב
מתחילים לאסוף את הפצועים. כן מודיעים,
כי חיל־הרגלים מתחיל לסגת בחיפוי הארטילריה
המחפה גם על איסוף הפצועים.
: 19.00 הנשק הקל של האוייב לא

נשמע יותר, אך המרגמות והתותחים שלו
עדיין פועלים.
אני מבקר את הפצועים. מצבם של נחמן
ומוריץ מסוכן מאוד. יש הכרח לנתחם.
: 20.00 :שקט. הננו עורכים את

מפקד

כוחותינו מחדש. המטבח מעביר אוכל חם
וטוב. ניתנת פקודה לשתות מים רק
באישורו של מפקד העמדה. ניגשים לתיקונן
של כמה תעלות שנפגעו קשה. אם כי
האנשים עייפים עד מוזח.
מנחם וקרלום מתחילים להתקין מחדש
את קווי הטלפון.
מסתבר, כי לפחות חמישה טנקים של
האוייב נפגעו. באישון לילה קוברים את
חללינו באופן זמני. מעבירים תחמושת
לקטעים ולעמדות.

: 22.00 ,האלחוט תוקן. מתקשרים עם
המטה ומעבירים דו״ח על המצב. אנו
זקוקים לחומרי רפואה, תחמושת ובייחוד
לפצצות 3אינץ׳.
מודיעים לנו שתגבורת נימצאת בג׳וליס,
מנסה להגיע על־מנת להוציא את הפצועים.
אך האוייב בגבעה 105 אינו נותן לעבור.
הננו מכותרים. הדבר גורם למצב־רוח קשה.
מפחיד אותנו במיוחד המחסור במים.
מפקדי הקטעים נקראים למסור דו״ח
מפורט. מתברר, כי האוייב סבל׳אבידות
קשות באנשים ובציוד. טנק שעלה על
מוקפים נישאר תקוע במרחק 400מ׳
מעמדה ( 7דרום) .האדיב ניסה להוציאו
אך לא הצליח. אני מעריך את אבידותינו
בשריון, ב־ 7כלי־רכב. לפי הערכתי3 ,
פלוגות מבין שני הגדודים שתקפו —
נפגעו. עם זאת, לא הצליח האדיב להתקרב
כדי טווח מגע, אלא לעמדות 4—5בלבד.
אם לסכם, היה זד, יום קשה. בייחוד
הקשתה עלינו עצמת אש התותחים שהיתר,
חזקה מאוד. פלוגת הצבא שהיתה במקום
היתד, עייפה מאוד, שכן ימים מספר לפני
כן לחמה במישלט עבדיס.
הניסיון שרכשנו לעצמנו בהסתערות ה־
2.6.48 עמד לנו. היינו בטוחים. האש שלנו
היתר, יותר מדוייקת. תודות לציוד הנוסף
שהגיע אלינו בימי ההפוגה, היתה עצמת־האש
שלנו גדולה יותר.
הבעייה הקשר, היא, פתיחת הדרך לג׳ולים.
כן צריך לכבוש את מישלט ,113 השולט
על כל המשק.
• : 23.59 הננו מסיירים בקווים. נותנים
הוראות ומכינים האנשים למחר, הבלתי־ידוע.

מעניין לעיין בחילופי המיברקים בין מפקד
הכיס לבין המיפקדה הכללית של הכוחות
המצריים, בשעת הקרב על המישטרה:
מהכיס למיפקדה (שעה :)12.00 האדיב

מכתר את כל עמדותינו ומפגיז בתותחיו
באופן מתמיד את מישטרת עיראק־סווידאן,
ההולכת ונהרסת. קרוב לוודאי, שהמצב יכריחני
לפנות את הכוח שבה, דבר שיש בו
משום סכנה גדולה. צעד מהיר מצידכם עלול
לפתור את המצב.
מהכיס למפקדה (שעה :)12,45 אני נאלץ
להוציא את הכוחות ממישטרת עיראק־סווי־דאן,
מפני שד,אדיב מפגיז קשות ודורם אותה
כליל. זה יוצר מצב חמור. הודיעו מה
לעשות.
מהמפקדה לכיס (שעה :)14.30 הודיעו לנו
מה המצב במישטרת עיראק־סווידאן, ימה־מידת
העזרה שאתם נותנים להם.
מהכיס למפקדה (שעה :)16.10 המצב חמור.
אנו נסוגים מעיראק־סווידאן המשטרה. הנסיגה
מעיראק־סוזידאן ומבית־עפה, נמשכת.

מהכיס למפקדה (שעה :) 16.25

התקפה חזקה על עמדותינו. הצילו
אותנו באווירונים!
מהכיס למפקדה (שעה :)16.45 אני
מבקש אודירונים מייד לעזרתנו.
מהמפקדה לכיס (שעה :)16.50 נשתדל
לבצע זאת מייד.
מהכיס למפקדה (שעה :)23.20 האדיב
כבש את עיראק־סווידאן אחרי קרב קשה. יש
הרבה הרוגים. מפקד הגדוד השני נעלם. אנו
מוציאים את כל הגדוד השני מעיראק־סווי־דאן
הכפר ובית־עפה.
מהכיס למפקדה (למחרת, שעה :)09.10

כל חיל־המצב של משטרת עיארק־סווידאן
הושמד. גם בשאר חלקי החזית האבירות
כבדות מאוד. הכפר עיראק־סווידאן, בית־עפה
ומשלטינו מול כרתיה פונו, וכל הכוח מתרכז
בפאלוג׳ה ובעיראק־אל־מנשיה. מצב האספקה
חמור מאוד, ואין לסמוך יותר על
האספקה האווירית ועל האספקה בשיטת הסתננות,
בגלל המצור המהודק ביבשה ובאוויר.

״המיפלצת בגי בעה ״ הבריק

חיל-המצב

הר ש מד!.,.

סמל הכוח המצרי בדרום היתה מישטרת עיראק אל־סווידאן, אותה ״מיפלצת ב־גיבעה״
כדברי יצחק שדה, שכבש אותה 1־ ,9.11.48 אחרי ששבע התקפות קודמות
נכשלו. כאשר הוכרעה, היו המצרים כבר מכותרים בכיס פאלוג׳ה.
על אשר אירע ביום הכיבוש מספר סמל־מרגמות
שאול בן־חיים:

עלה הוא
ם בבונ־נדן
נפגע.
:ים הסדן התותחנים רון נפגע
־אני נותן
ערב: עמ־מרגמות

המודיעים

מוות.
־!ברא וניע

בלבד —
תכופים
גע פגיעה
אין כלל
י חוליות
מודיע לי,
זעה. האנך,
ניצבת.

לאחר שנכשלו שני הנסיונות האחרונים
— שבוצעו על־ידי גדודנו — לכבוש את
משטרת עיראק־סוזידאן, נפוצו שמועות, כי
ה״זקן״ בא לקחתה-- .
באותם ימים יושבים היינו על גבעה ,113
אותה כבשנו, ומשתעממים בהפוגה — עד
שנעשה לפתע שמח ונוכחנו, כי השמועות
היו להן רגלים. קציני תותחנים ומרגמות
כבדות, אנשי מטה השריון ועוד רבים אחרים
החלו מסתובבים בשטח לקביעת עמדות
תצפית ופיקוד ולשם קביעת הפרטים האחרונים
לביצוע ההתקפה. גם על גדודנו הוטלו
מספר תפקידים. על מחלקת המיקלעים,
שתפסה את עמדותיה מהצד הדרומי של המשטרה,
היד, לחסום באש את הדרך בין
המשטרה לכפר עיראק־סווידאן עצמו ואילו
על עיקר פלוגה ד׳ הוטל לשמש עתודה —
גל שני למסתערים.
בין החבריה נטוש היה ויכוח ער אם
יצליחו הפעם סוף־סוף לכבוש את מפלצת
הבטון. אנשי השריון עצמם בטוחים היו
כי המשטרה תיפול בידיהם כפרי בשל.
ביום ההתקפה — מבעוד בוקר — רעמו
תותחינו ומרגמותינו הכבדות כמעט ללא
הפסק. בעודם רועמים, הופיע ד,״זקן״ בלוויית
כל פמלייתו והקים את המטה הקרבי
שלו על גבעה ( 100 שלוחה צרה הפונה
לעבר המשטרה) ומעל לאותה שלוחה קם
יער שלם של תרני אלחוט.
מכל הסביבה נהרו מאות אנשים והתיישבו
להם על הגבעות הסמוכות, למן 105
ועד למישלטי כאוכבה, והסביבה כ=לה דומה
היתד. לאמפיתיאטרון גדול שבו עומד להע־

רך עוד מעט מירוץ־סוסים. איש לא חשב
על חפירות־מגן ותעלות־קשר. לא, פשוט
התיישבו להם וחיכו להצגה.
זו החלה בכך ששני טנקים ופלוגת הרגלים
ד,מוסעת על גבי חצאי־זחלים נערכו
בשטח המת שליד הגבעה והחלו נעים לעבר
המשטרה. בראש נעו הטנקים ואחריהם,
בד,תפרסם לרוחב כל השדה, נעו הזחל״מים
ובהם פלוגתו של דוב הבלונדיני המפורסם.
כל אותה שעה לא פסקה לרגע ההרעשה
מכל הכלים ולפ ת ע ...התורן שעל גג המשטרה,
ועליו הדגל המצרי, התמוטט ונפל.
שאגת שמחה פרצה מפי הכל. אנשים החלו
מקפצים ומרקדים, מתחבקים ומתנשקים. ואכן,
נפילת הדגל המצרי מעל גג המשטרה
סימלה את שבירת שלטון הפולש בכל המרחב.
בהגיע
כל המפקדים הגבוהים, וביניהם
גם אלוף יגאל אלון, מפקד החזית, למקום,
נתברר כי מפקד מצרי בכיר שישב במשטרה
אמנם הצליח לברוח, אבל מפקד חשוב אחר
היה בין השבויים. בנוסף לו הבחנתי גם
בשני גברים רצים כמטורפים כשרק כותנות
לבשרם וצועקים בלי הרף :״אנו לא
גרמנים
הם פחדו פן יחשבום לנאצים.
לאחר שחזינו מקרוב בתבוסת האדיב,
נסענו חזרה שמחים ועליזים. שרגא, סמל־החבלה
שלנו, שהצטרף אלינו עתה ושד,ש־תתף
אישית בהתקפה החמישית על המשטרה,
הפליט :״נו, מילא, אני לא הצלחתי,
אז בא אחי הצעיר ועשה את המלאכה. זד.
לכל הפחות נשאר במשפחה!״ אכן, החבלן
שפרץ את הקיר היה אחיו הצעיר.

סגל של נצחון: האנדרטה למגיני נגנה

על מעוך הטילים ההולך

לוחמי ודט״ח*
המחיר היה עצום
במדינה העם
מלח מה בלי גיטים

בני המשמרת הצעירה של האינטליגנציה
העברית ושל כל שאר המקצועות — החל
כמשוררים וקומפוזיטורים וכלה במהנדסים
ורופאים. הדבר נתן לחברה ולתרבות העברית
הצעירה מהלומה שממנה לא החלימה
עד היום.
צעירים אלה נפלו מתוך אמונה שלמה
כי בתום מלחמת־העצמאות יבוא שלום אמיתי•
עשרים שנה לאחר מכן, היה זה עדיין
חלום — אולי מפני שלא הם ושכמותם
קבעו בעשרים שנים אלה את גורל המדינה.

אחרי עשרים שנה הביטה ישראל אחורה
על המאורעות המפליאים, שהיוו את רקע
לידתה.
מאורעות אלה עברו בשנים האחרונות
תהליך כפול. מצד אחד, התכסו במעטה
ארץ־ישראל
עמוק של אגדה, עד כי הפכו כמעט לסי־פור־ניסים
תנכ״י. מצד שני, שימשו נושא העם מד הסיפו ח
למחקר ההיסטוריונים, שניתחו אותם באיזו
ביום השגה ד,־ 20 לקיומה — מהם פניה
מל ההגיון האובייקטיבי.
ארגעה הגורמים. המחקר הוכיח את של החברה הישראלית? מה דעתה על עתיד.
המדינה? מה רצונה לגבי כיבושי מלחמת־אשר
ידעו לוחמי תש״ח מאז ומעולם: שמלחמת
תש״ח לא היתה סידרה של ניסים, ששת־הימים — המאורע העיקרי של השנה?
בימים האחרונים נערכו כמה מישאלים
אלא פרי של גורמים ממשיים.
היישוב הצעיר ניצח תחילה את ערביי -אובייקטיבים מטעם מוסדות מדעיים —
והם הוכיחו כי לא הממשלה, לא הכנסת
פלסטין, ולאחר מכן את מדינות־ערב, בגלל
ולא העיתונות ההמונית משקפים ברגע זד,
כמה וכמה סיבות. העיקריות שבהן:
#המוראל: מכיוון שכל לוחם ובל־ את דעת־הקהל האמיתית.
תי־לוחם ביישוב ידע כי ״אין ברירה״ ,וכי
< 229 בלבד לסיפוח! המחקר החשוב נ מחיר המפלה תהיה השמדה טוטאלית, נתנו
ביותר נערך על־ידי מכון דחף, למען הרבים
את המכסימום. בצד היריב לא היתד,
יומון דבר. הנושא: מה לעשות בשטחים?
מעולם הברה כזאת. תופעה זו חזרה, במי־התוצאה
המאלפת ביותר: רק״/״ 22 מתוך
הציבור הישראלי רוצה בסיפוח השטחים
דת־מה, במלחמת־ששת־הימים.
• הכושר הטכני: החברה הכפרית בכל מחיר. מיספר זה מזדהה כמעט בדיוק
של פלסטין ושל המדינות השכנות לא יכלה עם האחוז שקיבלו, במישאל שנערך על־להעמיד
כוח שיעמוד מול בני החברה הידי
מבוך גיל, מפלגות גח״ל ס )20.5והמרכז
החופשי (פחות מאחוז אחד).־•
ישראלית הטכנית, אשר בניה — בעיר ובקיבוץ
— למדו משחר ילדותם לעסוק במ410/0למען
פדרציה ! תוצאה מאלפת
כונות. מכאן שג׳יפ ישראלי היה יעיל עוד יותר 41 מכל הנשאלים תומכים
יותר מטאנק מצרי. גם תופעה זו חזרה
ברעיון הקמתה של מדינה פלסטינית. בריבמלחמת־ששת־הימים,
בצורה בולטת יותר.
כוזי היישוב הוותיק, כגון צפון תל־אביב,
#היתרון המיספרי: זהו הפרט הגיע מיספר התומכים ברעיון זה כימעט
הפחות ידוע לגבי המלחמה. האגדה של ״מעל

סים מול רבים״ היא נכונה רק כשלוק־אנשי־הסיפוח,
המהווים מיעוט --כה קטן
כים בחשבון את מיליוני האוכלוסיה ה־בעם,
מיוצגים על־ידי למעלה משליש בפאסיבית
של המרחב. אין היא נכונה לגבי כנסת. הם חולשים על כל העתונות הההיחס
בחזיתות. מכיוון שישראל היתה מיב־מונית,
ומנגנון־ד,תעמולה העצום של השר
צר במצור, שאויביה צרו עליה מארבעה ישראל גלילי הועמד לרשותם. לעומת זאת,
כיוונים שונים, יכלה תמיד להעביר כוחות העולם הזה הוא הבטאון היחידי התומך
מחזית לחזית וליצור עליונות, או לפחות ברעיון המדינה הפלסטינית, ואורי אבנרי
שיוויון, ברגע המכריע בחזית מכרעת אחת.
הוא הח״כ היחידי בכנסת התומך בגלוי
חייל,
בקרבות המכריעים עמדו חייל מול
ברעיון זה. לרעיון זה אין שום ייצוג
פלוגה מול פלוגה, כשהעליונות המוראלית
בממשלה, והוא מוחרם על־ידי קול ישראל
והטכנית של הלוחם הישראלי מאזנת את
והמנגנון הרשמי.
העליונות של הנשק הערבי. באופן כללי,
גם בקרב לוחמי מלחמת־ששת־הימים מהנכון
הדבר גם לגבי מלחמת־ששת־הימים.
• הפילן וד המאוחד: ריכוז-ר,כוחות ווים אנשי הסיפוח, כפי שמוכיח המחקר
שיח לוחמים, אחוז מבוטל.
הישראלי היה אפשרי לא רק בגלל הנתונים
המסקנה: הפנים הרשמיות של ישראל
הגיאוגרפיים, אלא גם בגלל הנתון הפוליוהפנים
האמיתיות של ישראל הן שתי
טי• ישראל היתד, מדינה אחת, ואחרי המאבקים
הפנימיים הראשונים חלש׳ מטכ״ל
פנים שונות לגמרי — כשהעם והנוער
צה״ל על כל הכוחות. לערבים היו פיקו־ יפים יותר, נבונים יותר ומבוגרים יותר
דים שונים, בעלי אינטרסים שונים, והם לא מנציגיהם המזדקנים.
יכלו להתלכד, לפעולה צבאית מאוו?דתז הערבים
עדיין לא התגברו על תופעה זו.
* חברי קיבוץ גויגר בעת התקפה על
כמו 2.5מיליון. עם כל זאת היה
משקם.
מחיר יקר מאד. אחרי עשרים שנה, נוטים
** במישאל גיל לא הופיע המרכז החודשי
רבים לשכוח מה הוקרב במלחמת תש״ח.
כגוף ופרד, אלא בסעיף של ״שאר הרבסך
הכל, הגיעו קורבנות מלחמה זו
שימות״ שזכה ב־ .5.47 ,סעיף זה כולל גם
בישראל לשמונת אלפים נפש. באופן יחסי
את הרשימות׳ הערביוול, שזכו בבחירות השווה
המיספר זה ל־ 28 אלף קורבנות במי
אחרונות בכ ולא ירדו מאז, וכו את
דינת־ישראל של ,1968 או 2.5מיליון קורהרשימות
הספרדיות, שקיבלו בבחירות ה בנות
בארצות־הברית.
אחרונות למעלה מאחוז אחד. לפיכד ברור.
מחיר זה׳ שהוא עצום מבחינה כמוכי
המרכז החופשי לא הגיע עתה לאחוז
תית׳ היד. נורא יותר מבחינה איכותית.
,אחד. בעוד שגח״ל ירדה לפי מחקר זה
ריב רובם של הקורבנות היי בני־הארץ,
ב־״ .0.87 בעיקבות הפילוג וסיבות אחרות.

ן ש כו ^ שעבר הדפים העיתון ניו־יורק
טיימס פצצה עיתונאית, שהידהדה
בפאריס ובירושלים. מיפעלי דאסו, טען ה־עיתון,
מייצרים עבור ישראל טיל טאקטי
בעל טודח של 500ק״מ.
הידיעה היחד, מפורטת. היא כללה, בנוסף
לנתונים הטכניים, גם את שם הטיל, מ״ד
, 620 וידעה לספר כי ישראל הוציאה על
פיתוחו כ־ 100 מיליון דולר.
כעבור יומיים הצטרף לפירסום העיתון
הצרפתי לה־מונד. הוא תיקן את הפרטים
שהופיעו בניו־יורק טיימס, בציינו כי מיספרו
של הטיל הוא 660 ולא ,620 כפי שצויין
בתחילה. העיתון הצרפתי ידע גם לספר כי
הטיל החדש הוא דו־שלבי (כלומר: מורכב
משני חלקים, המופעלים בזה אחר זד,),
מונע בדלק מוצק, ניתן להפעלה מעל פלטפורמה
ניידת׳ אינו זקוק לבסיס־שיגור קבוע
ומסוגל לשאת ראש־חץ גרעיני טאקטי, או
מיטען־נפץ במישקל חצי טונה.
עוד ידע העיתון הצרפתי לספר, כי הישראלים
יקבעו סופית את דעתם?ל הטיל
לאחר שייערכו כ־ 50 ניסויי־ירי, שיוכיחו כי
הטיל השיג את הביצועים המתוכננים. דיוק
הפגיעה של המ״ד 620 הוא בקוטר קילומטר
אחד ממרכז המטרה, כאשר הטיל נירה ל־טווח
המירבי של 500ק״מ. לה־מונד לא
שכח לציין כי הטיל מתאים במיוחד לפגיעה
בערים ובמרכזי־ישוב, וכי מצריים העליונה׳
סעודיה, לבנון, ואפילו קפריסין —
יימצאו בטווחו, אם יוצב במרכז ישראל.

טילים בצוללות סובייטיות
**רג?{ לה לא ירד נושא הטילים במיז^
! רח־התיכון מעל כותרות העיתונים. כתב
הוואשינגטון פוסט בפאריס, המשמש צי־נור־הדלפה
כמעט רישמי של משרד־החוץ
האמריקאני, מיהר להודיע כי ארצות־הברית
מודאגת מחידוש מירוץ־הטילים במרחב. בד-
בבד עם פיתוח הטיל הישראלי, הוזכרו

טיל מטאורולוגי בשם שביט .2הטיל, שזכה
לכינוי ״טיל הבחירות של בן־גוריון״,
מאחר ששולח בסמוך לפתיחת מערכת הבחירות,
שעה שיוקרתו של דויד בן־גוריון
היתד, בשפל המדרגה, עקב גילויי ״פרשת
לבון״.
התשובה המצרית נורתה ב־ 21 ביולי ,1962
כאשר טיל חד־שלבי, אל־זאפר, שולח במעמדו
של גמאל עבד־אל־נאצר, ממיתקן הנמצא
כ־ 50ק״מ מקאהיר. הטיל הופיע כעבור
יומיים במיצעד יום־ד,הפיכה בחוצות קאהיר.
כעבור שנה בדיוק, הופיע במיצעד יוסר,הפיכה
טיל דו־שלבי בשם אל־קאהר. מל-
חמת־ששת־הימים הוכיחה כי הטילים הללו
לא הפכו מעולם למיבצעיים.
באותה שנה שילחה גם לבנון טיל מטאורולוגי
בשם ארז, שהגיע לגובה 17ק״מ,
כעשרה קילומטרים פחות משביט .2גם ל־נסיון
לבנוני זה לא היה המשך.
שמועות חוזרות בעיתונים צרפתיים כמו
לה־מונד ופיגארו, טענו כי ישראל שותפה
בצורה זו או אחרת בתוכנית־הטילים הצרפתית
הרשמית. תחילה דובר על טיל־המחקר
ורוניק, ולאחריו הוזכר גם הדיאמנט, שהוא
טיל תלת־שלבי מתקדם. הזיאמנט נועד להכניס
את צרפת ל״מועדון החלל״ ,ולשאת
חלליות־מחקר שהן משותפות לכמה ארצות
אירופיות. במקביל, מפתחים הצרפתים דגם
לנשיאת ראשי־חץ גרעיניים. כל השמועות
הוכחשו בתקיפות על־ידי שני הצדדים.
אותה שעה פיתחו הצרפתים גם את הטיל
סאראב, למטרות שילוח מתחת לפני המים,
מתוך צוללות אטומיות צרפתיות. הסאראב
נועד להיות טיל בין־יבשתי לטזזח בינוני,
דהיינו עד 1500 מיל.

הטילים הקטנים
ך* צבתם של טילים קטנים במערך הי
1צבאי של הצבאות במרחב החלה באמצע
שנות השישים. ישראל הכניסה לשרות

לראשונה הטילים הסובייטיים החד־שיס, הנמצאים
בידי ארצות־ערב, ובעיקר במצרים.
ידיעות על מציאות טילים רוסייב טאקטיים
כאלה הופיעו מדי פעם בעיתונים באירופה,
אך דוברי משרד־החוץ האמריקאי
נהגו לבטל את האינפורמציה כ״בלתי־״דו־ייקת
וחד־צדדית״.
עתה קיבלו הידיעות על מציאות טילים
טאקטיים סובייטיים במצרים אישור רשמי
מפי דוברי ברית נאט״ו. יתר על כן, מטה
נאט״ו החל מסנן בקביעות לעיתונות האירופית,
ובעיקר לעיתוני חברות־הברית השוכנות
לחוף הים־התיכון, ידיעות על מציאות
טילים באליסטיים בין־יבשתיים, בצוללות
סובייטיות שבסיסן באלכסנדריה.
בידיעה, שהופיעה לאחרונה בלה סטאטפוז
האיטלקי, הוזכרו הצוללות מלגה ודנ״פר,
שעברו את מיצר הדרדנלים בחודש האחרון,
כשבבטנן טילים בין־יבשתיים מסוג סרב,
נושאי ראשי־חץ גרעיניים, שטווהם 2000
ק״מ. הצטרפה אליהן, לדברי העיתון האיטלקי,
הצוללת דון, שהסתננה דרך מיצר גיברלטר,
ונראתה לאחרונה בסביבות סיציליה.

טילי הבלוף

*ץ ירדין״הטילים במרחב נפתון. רשמית
עוד בשנת ,1961 כאשר ישראל שילחה

״ די א ^ ב ץ ־יי
את הטיל האנטי־טנקי הצרפתי ס״ס , 11שהוא
טיל המוצב על רכב, וטודחו האפקטיבי
כקילומטר.
במקביל הופיעו במערך המצרי טילים דומים
מתוצרת סובייטית, הידועים במערב
בכינוי סנאפר.
הטילים חדרו גס למערך הנגד־מטוסי. המצרים
קלטו כמויות ניכרות של טילים מסוג
סאם, שהוכחו כבלתי־יעילים במלחמת
ויאט־נאם, בה הופעלו במיספרים ניכרים
על־ידי כוחות הצפון. כמה טילים כאלה נת־

ומתגבש במזוח התיכון וגל הידיעות והפיוסומים המופיעים בעחונות הזוה
1111 פסו בסיני במלחמת־ששת־הימים. ישראל,
לעומת זאת, הצליחה לשכנע את ארצות־הברית
למכור לה טילים נגד־מטוסיים מדגם
הוק.
גם המטוסים במרחב מצויירים בחלקם בטילים׳
מסוג אוויר־אוויר, שנועדו לתגבר
את התותח המקובל. ישראל רכשה את ה־

״גזבוי\2ם״
טיל הצרפתי המעולה מסוג מאטרה. מטוסי
הנויג המצריים, מצויירים אף הם בחלקם בטילי
אוויר־אודיר, המתבייתים אל מטרתם
באמצעות מיתקן אינפרא־אדום, הרגיש לחום
הנפלט ממטוס האוייב.

על־ידי מנוע סילוני, וטווחו מגיע לכ־80
קילומטר.
לדברי הפירסומים הזרים הוצב הכלב
(ל!נל במינוח מערבי) לאורך התעלה, והוא
מאיים על מערך כוחות צר,״ל בדרום־מערב
סיני.

מעוך המילים נצוטו
אחרונה הופיעו בעיתונות המערבית
/ידיעות המספרות על אספקת טילים
נוספים למצרים. מדובר, כנראה, על הטיל
צפרדע (פרוג, במינוח מערבי) שטווחו נע
בין 50ל־ 70 קילומטר. הוא מסוגל לשאת
ראש־נפץ אטומי טאקטי.
הטיל מתוצרת מפעלי דאסו, עליו דיברו
הפירסומים האחרונים בעיתונות האמריקנית
והצרפתית, אינו פנים חדשות בשטח.
הוא נזכר לראשונה לפני כחמש שנים, הדגם
החד־שלבי שלו נועד להיכנס לשירות
הצבא הצרפתי כטיל טאקטי, נושא ראש־חץ
גרעיני, לטווח של כמאה קילומטר. התוכנית
נודעה, בחוגי הצבא הצרפתי, בשם ״תוכנית
זאולו״.
משרד־הביטחון הצרפתי דחה את התוכנית,
ובחר בתוכנית מתחרה של חברת סוד־אוויאסיון.
נימוקי הדחייה של תוכניות דא־סו
היו יותר פוליטיים מאשר טכניים. הממשלה
הצרפתית לא רצתה לתת בידי יצרן
אחד, החולש על ייצור מטוסי־הקרב הצרפתיים,
והמייצר גם את המפציץ האטומי ה
בתחום
אחד השיגה מצרים יתרון ניכר על
ישראל: בתחום הטילים הימיים. ספינות
מהירות מדגם קומאר (יתוש) ואוסה (ציר־עד
,),מצויירות בטילים הקרויים במערב
סטיקס, בעלי טווח של כ־ 30 קילומטר ב־דגמיהם
המתקדמים, סיכנו את התחבורה הימית
ואת חופי ישראל. היה זה טיל מדגם
סטיקס שהטביע את המשחתת אילת לא
הרחק מנמל פורט־סעיד, מול חוף סיני.
עתה מסתבר כי המצרים קיבלו גם טילים
סובייטיים מדגם קנל. זהו טיל שבמקורו
נישא על־ידי מטוס ושוחרר בגובה, לפעולה
נגד מטרות־קרקע ומטרות ימיות. הטיל
נמצא זה מיספר שנים בשירות צבאות האוויר
של אינדונסיה וארצות הגוש המיזרחי.
הוא נמצא גם בשימוש צבאות קובה ופולין,
למטרות הגנה חופית. הטיל מופעל

111*11

טיליס

באופן כללי מתחלקים הטילים למספר סוגים, ואלה הם :

• טילים זעירים
לסוג זה שייכים טילים קטנים מאוד, שנועדו להפעלה
בשדה־הקרב נגד טנקים וביצורים. טווחם נע מכמה מאות
מטרים עד קילומטר או שניים.

• טילי קרקע-אוויר
מופעלים מן הקרקע נגד מטרות אוויריות. הפשוטים
שבהם מסוגלים ליירט מטוסים איטיים יחסית. הגדולים
והמסובכים יכולים להפיל גם טיל גדול ומהיר, שמהירותו
עולה פי כמה על מחירות הקול. טילים אלה מכוונים מן
הקרקע באמצעות ראדאר, ויש להם גם אמצעי הכוונה
(״ביות״) משלהם.

• טילי אוויר-אוויר, ואוויר-קרקע
אלה הם טילים הנישאים על־ידי מטוסים. מכוונים בר-
דאר או באמצעות מתקן אינפרא־אדום, המביית אותם
למטרתם^ טילי אוויר״אוויר מופעלים נגד מטוסי ומפציצי
אוייב. טילי אוויר־קרקע מופעלים נגד מטרות קרקע, ספי נות
וצוללות, מן המטוס הנושא אותם.

״סירביי בר גבי צוררגז לזובייבויגז
צרפתי — את המונופול גם על ייצור הטילים.
כיום
משתתפים בתוכניות הטילים הצרפתיות
מתחריו של דאסו: סוד־אודאסיון, חברת
מאטרה וחברת לרנ״א. דאסו מצא עצמו

מנוטרל בתחום ייצור הטילים, וממילא —
ללא כל סיכוי להשתתף גם בתוכניות חקר־החלל
הצרפתיות. הוא החליט לחזור ל־מירוץ
בכל מחיר.
פיתוח טיל אינו דבר של מד,־בכך. דאסו

יי1\2רי׳ — נותזזגז רכגף גופציץ גזגבייבוי
• טילי-יס-ים וים־יבשה
טילים אלה נועדו להחליף את התותחים, בהם צויידו
ספינות״המלחמה בעבר. משתמשים בהם לתקיפת מטרות
בים ולהרעשת חופים. טווחם מגיע לרוב לכמה עשרות
קילומטרים.

• טילים טאקטיים קרקע־קרקע
טילים שפותחו לתקיפת מטרות צבאיות, בטווחים שבין
כמה עשרות לכמה מאות קילומטרים. רובם מסוגלים
לשאת מטען-נפץ גדול, או פצצה גרעינית קטנה. ניתנים
לרוב לשילוח מעל כן נייד, ואינם נזקקים לבסיס קבי.
בעלי מערכות הנחייה אלקטרוניות מסובכות.

• טילים אסטרטגיים
לחבורה זו שייכים כל הטילים הבאליסטיים הכין־
יבשתיים. טילי־ענק אלה מסוגלים לעבור מרחק של אלפי
קילומטרים כשהם עושים את דרכם בחלל החיצון, מצויירים
בפצצות גרעיניות רבות-עוצמה. נוצרו לשם הריסת
מרכזי-אוכלוסיה שלמים. חלקם משמשים גם לתוכניות החלל.
הם משולחים מבסיסי״קבע תת-קרקעיים, ממתקני-
שילוח ניידים או מצוללות. מאזן האימה הבין־גושי מתבסס
על טילים אלה. בזירות-מלחמה מצומצמות, כמו
המרחב, שבה כל המרחקים אל מרכזי-אוייב הם קטנים,
יש לטילים ׳טאקטיים אותה המשמעות שיש לטיל איסטר-
טגי במעיך הביו״נושי.

חיפש מממן לתוכנית. הניו־יורק טיימס ו־לה־נזונד
טוענים, כי מצא את מקורות המימון
בישראל.

״ידיעות ברתי מח״קותי׳

ך• אשר פיצצו העיתונים האמריקאיים
^ את סיפור הטיל הישראלי, העמידו את
מדינת־ישראל ואת ממשלת צרפת כאחת
במצב קשה.
מקורות צרפתיים לא היססו להצביע על
משרד־החוץ האמריקאי כמקור הידיעות. לדבריהם
היה לאמריקאים אינטרס כפול ב־פירסום
הסיפור. הם העמידו במצב מגוחך
את דה־גול, המטיל אמברגו על אספקת
מטוסים צבאיים לישראל, ובו בזמן מרשה,
כביכול, בסתר את המשך שיתוף־הפעולה
הצבאי המיוחד עם ישראל. הידיעה תקשה
בוודאי על החדירה הצרפתית המתוכננת ל 1
ארצות ערב.
בו בזמן, טענו הצרפתים, נועד הפירסום ן
להקל על האמריקאים לעמוד בפני הלחץ
הישראלי לקבלת נשק חדיש, בעיקר מטוסים
מסוג פאנטום.
מול מבול הפירסומים, שמרה ישראל על
שתיקה. בפריס נפוצו שמועות כי צפויה
הודעה ממשלתית רשמית בשאלת הטילים
בקרוב, אך ההודעה היחידה שפורסמה ביד 1
תיים, היתד, של מפעלי דאסו, הם הגדירו ,
את הידיעות כ״בלתי מדוייקות וחסרות כל י
יסוד ממשי.״

:ומבק שי ם

וליחה

1ותם קוראים שנבצר
ום לרכוש א ת ספרינו
שבועיים האחרונים.

>1עה מהדורה 2

נוגי התורג>

נגרות כתובות בידי עלמה אנגליה
שנשבתה על־ידי שודדי ים תור-
נמסרה כדורון לד״י שליט אלג׳יר.

1יין בספר זה הם הפרטים הטלול
שוד הגיבורה, המופקרת לתא ו
החושניות של התורכים, והעוב־תיאורים
אלה נמסרים בספר ב:ובלהיטות
— משמשת ערובה
למהימנותו של הספר״.
כן כותב, בשנת , 1893
חסו״ל של ״מהדורת אמסטרדם״

נ לא ראה אור עד ליום הזה.
זופעת־הבכורה שלו לקהל הקוראים
הישראלי.

־*וטיקה, מין ותרבות מודרנית הקדמה מאת: ג .ק אסי ם

צוע> אהבה
טעם הי ה בתענוג — אלמלא היה
בפשע״ ,מילים אלה, שרשם המר;
סאד בפתח ספרו ,״פשעי האה־זינן
תמצית קולעת של השקפות
שהפך שם נרדף לסאדיזם, שטניות
נ מינית העולה על כל דמיון.

:ות חייו המאוחרות בילה במוס־וגורים,
בתי־כלא, ביניהם בכלא
ליה, בו כתב א ת מרבית יצירותיו
לו שם־עולם, כ״זוסטין״ ,ז׳ולייט״
ו״ 120 הימים של סדום״.

ואד -המרקיז האלוהי
זקדמה מאת: ג .ק אסי ם יו המוזר ביותר
*עם שמעו היה כנופית גנגסטרים,
זהובתו כתבה

ז לא היו
1אליהם ביותר,
לא נותרה
ברירה
׳ עד כמה שאפשר
חיים.
הדיבור נתנה
וחים. וקלייד אנשים רבים,
סבל ועינויים

למען האהבה ולשמה

<יע רב הסכר

ו ק ליי ד
אנשים המסיבה
של פאולוס
שגריר גרמניה בישראל, רול(? פאולס,
בחר דווקא את השבוע בו נערך יום השואה,
כדי לארגן בשגרירות הגרמנית בתל־אביב
מסיבה אינטימית לאישי־ציבור, קציני־צבא
ומדינאים. בין האורחים בלט במיוחד
שמעון פרס, מזכיר־המישנה של מע״י.
אבל לא הופעתו של פרס היא שהבליטה
אותו במקום — אלא דבריו. פרם ישב ליד
פאולם, ולמרות המעמד הכימעט־רשמי לא
היסס להשמיע בקול רם ביקורת חריפה
על מעשיו של שר־החוץ, אבא אבן• .
קריאת־עזרה דחופה הופנתה, השבוע, לראש!
עיריית־ירושלים, תדי קולל! ,המזעיק :
מנהל משרד ראש־הממשלה, הד״ר יעקב
הרצוג. הרצוג, הממונה על ועדת חגיגות
עשרים השנה למדינת־ישראל, הגיע למסקנה
כי עלולים להיווצר קשיים במיצעד יום־
העצמאות, בירושלים, וכי כוודהאדם העומד
לרשותו לאירגון המופעים השונים׳שייערכו
ביום־העצמאות — אינו מספיק. הוא ביקש
מהדי כמה ״תדי בוים״ כפי שמכנים את
עוזריו ואת אנשי־הביצוע של קולק, קיבל
למחרת היום את יצחק יעקבי ואת עתי
מיכאלי, שניים מעובדיו הנאמנים ביותר
של קולק • .הממונים על הזמנת הנכבדים
לחגיגות יום־העצמאות שכחו להזמין אדם,
אשר יהיו אשר יהיו הדיעות עליו — חלקו
רב בהקמת המדינה: מנהיג מק״י, הד״ר
משה סנה. סנה, שכבר התרגל לזה שאין
מזמינים אותו לאירועים ממלכתיים, ביקש
מהמארגנים כרטיסים כדי לחזות במיצעד
יום־העצמאות, נתקל בסירוב מנימם• .
בהפגנת האחד במאי של מק״י, שנערכה
השבת בתל־אביב, היה משה סנה, המנהיג
היחיד של המפלגה שצעד בחליפה ועניבה,
לאורך מסלול־התהלוכה, למרות השרב• .
ח״ב דויד בן־גוריון גילה, השבוע, כי
מזה 60 שנה הוא מנהל יומן יומיומי
מדוייק, בו הוא רושם את כל הדברים החשובים
סביבו. התקופה היחידה בה לא
רשם אף מילה ביומנו: שמונת הימים בהם
התבודד במינזר בודהיסטי בבורמה, בחברת
ראט־ממשלת בורמה דאז, אדנו.

המפוחית
של גמול
הווי־ובידור לא חסרו בחג־הפסח האחרון
לקצין הווי ובידור של צה״ל, סגן־אלוף
שאול׳ כיכר. אשתו, אורנה, ילדה
לו בפעם השלישית בת. באחד מימי־החג נסע
שאול במכוניתו של ידידו, השחקן יופן ז
(״בומבה״) צור, כדי לבקר את אשתו ואת
בתו החדשה, בבית־החולים תל-השוסר. בדרך
חלפה המכונית על פגי פרש בודד
שדהר על סוסו, בצד הכביש .״רגע, רגע,״
אמר ביבר לבומבה ,״נדמה לי שהפרש
הזה מוכר לי מאיזה מקום.״ בומבה נסע
דברם — עד שהגיע אל הפרש. ואומנם,
ביבר צדק: הפרש היה מוכר לו. כשעצר
הפרש את הסוס, זיהה אותו ביבר כרמטכ״ל
רב־אלוף חיים כר־לכ .״מה נשמע ביבר?״
שאל בר־לב את הסגן־אלוף באיטיות, כדרכו.
ביבר סיפר לו כי נולדה לו בת
שלישית, וכי הוא נוסע לבקר אותה .״נו
זה טוב!״ אמר הרמטכ״ל .״מה זה כל־כך
׳טוב, שלוש בנות?״ תמה ביבר. הרמטכ״ל
חייך והשיב :״כמו שאני מכיר אותך, אתר.
עקשן גדול. אתה עכשיו תרוץ לעשות למי
שהיה מושלה האשתך
עוד ילד.״
צבאי של ירושלים בתקופת מלחמת־העזד
מאות, ולאחר מכן — שר־הקיצוב ושר-
המשפטים בממשלת־ישראל הד״ר דכ
יוסף גילה השבוע כי נוהגיו הנזיריים
קיימים אצלו מאז תקופת המצור על ירושלים.
דב יוסף, העיד על עצמו :״אינני
מעשן, אינני שותה ואינני משחק קלפים,״
סיפר גם כי בתקופת המצור על ירושלינן
״הייתי רואה אנשים מתהלכים ברחוב ומחפשים
בדלי־סיגריות. גם אנשים מכובדים.
לכן אינני מעשן. זה הופך את האדם
לעבד שרות־הבטחון הישראלי איננו,
כפי שנוהגים להעריכו, רק הטוב בעולם,
אלא גם המוסרי בעולם. כך, לפחות, משתמע
מדבריו של איסי הראל, מי שהיה משך
שנים רבות הממונה על הש.ב . .בראיון
שהעניק לרפאל כשן, גילה איסר כי ש־רות־הבטחון
אומנם מעסיק בשורותיו נשים,
אבל לא למטרות המקובלות בסיפורי־מתח
(המשן בעמוד )24

דרוש: גיבור ישראלי אמיתי -והדורשות

הן ח ה 3ט 1ת
**.ליחמת־ששת״הימים העלתה את
ישראל על מפת־החתיכות הבינלאומית.
מאז הניצחון הן זורמות לכאן במאותיהן,
מחפשות בעיניים כלות את החייל הישראלי
הגיבור, את רוח־הלחימה הגברית. למעשה,
הן מגלות דבקות־במשימה שהיתה מצויינת־לשבח
על־ידי כל רמטכ״ל ישראלי.
שוב אין אלה הנשים הקשישות מהברונכס,
שבאו עם בעליהן עבי־הכרם, לראות את
העץ שנטעו לפני שבע שנים בארץ־הקדוש.
זהו הדור הצעיר, הוזיפי־למחצה: סטודנטיות
מארצות־הברית, עורכות־דין מאוסטרליה,
מוסמכות להנדסה שסיימו זה עתה את
לימודיהם בבריטניה. הן באות לישראל —
לא כאל עוד ארץ־תיירות אחת — אלא כדי
להכיר את אנשיה, ללמוד לדעת את אופייה
של אומה מוזרה זו שניצחה בשישה ימים
קצרים את המרחב כולו.
כי דבר מוזר קרה כאן בשבוע הראשון
של יוני. מוזר לא רק בעיני אלא שחזו
זאת על בשרם, אלא גם, ואולי בעיקר —
בעיניהם של אלפי צעירים מארצות־המערב,
המחפשים לעצמם סמל, או אולי אידיאה
להיאחז בה.
הם התחילו לבוא הנד, מייד לאחר סיום־
המלחמה: לא היפים וביטניקים, אלא סתם
בחורים ובחורות מבתים זעיר־בורגניים
טובים, יהודים ולא־יהודים כאחת. ב־48׳ היו
אולי קוראים להם: הפלמ״חניקים המחפשים
את המחר. ב־68׳ אפשר לכנותם: צעירים —
וצעירות המבקשים את סמל־הנעורים.
לשווא תחפש אותם בבתי־המלון המהודרים
נוסח דן והילטון: מקומות אלד, אינם
לפי כיסם, ובעיקר לא לפי רוחם. הם
סובבים בין הקיבוצים, או בערים הגדולות
ובשטחים המוחזקים, מוצאים להם את המקומות
המוזרים ביותר בתל־אביב.
למשל: הבניין ששימש פעם כבית־הבושת
האכסקלוסיבי והנודע ביותר בארץ.

עס כיטגיקיס כישראל האמיתית
ן פדר היא נערה יהודיה טובה
י *,מרובע ברונכם שבניו־יורק. כלומר —
היא היתד, כזאת עד שעזבה את בית־הוריה,
הלכה לקולג׳ ,כדי ללמוד סוציולוגיה. שם
פגשה אנשים חדשים, סיפורים על עולם
גדול ורחוק מאוד מד׳ אמות של המיפעל
לחיקויי־תכשיטים של אבא שלה. כן לקחה

את הב״א שלה, כמה דואלרים — ויצאה
לעולם הגדול. דרכה הובילה אותה, באופן
הטיבעי ביותר לישראל.
״כשבאתי לכאן, בספטמבר,״ היא מסבירה,
״הלכתי לקיבוץ מענית. אני לא מתנגדת
של הסוכנות. באתי לכאן על־חשבוני. אבל
רציתי לראות איך זה בקיבוץ.
״האנשים שם נימאסו עלי מהר מאוד.
בשביל זה — לא הייתי צריכה לבוא

1111 יושבת במעונו של ברל׳ה, ממתינה
בקוצר־רוח לדבר אחד בלבד: לראות

את הצבא הגיבור של ישראל ב־וס־העצמאות.

מאמריקה. אז ארזתי את המיזוודה הקטנה
שלי, וירדתי לאילת.
״אילת היתה נפלאה. בהתחלה, גרתי
כמו כל הביטניקים על החוף. אז התחלתי
להכיר את ישראל האמיתית: את האנשים
הידידותיים, שמוכנים תמיד לעזור; את
הלילות הרומאנטיים עם הכוכבים; אפילו את
הזאבים המקומיים, שתיכף מתחילים איתך,

היתה פעם פדל רובאייזן, מאוסטרליה. כאשר סירבו הוריה להצטרף אליה ולעי
11 1 1לות ארצה, נטשה אותם נירה והגיעה לישראל. אחרי המלחמה החליטה נירה
להיפזאר באר׳ן־ישראל. היא לא מצאה מקום מגוריס מתאים, מתגוררת עתה באכסניה.

באות מכל קצווי תבל
אבל לא כועסים אם את אומרת לא. הם
פשוט מושכים בכתפיים ואומרים, :טוב.
אז לא היום• אולי מחר.״׳
אחר־כך עברה אן לבית־החולים המקומי,
עסקה באירגון ד,ספריה הרפואית ובעבודות
דומות, תמורת אוכל ולינה. היא היתד,
מאושרת באמת. החבר שלה מאמריקה הגיע
גם הוא בעיקבותיה, והשניים בילו יחדיו
שלושה חודשים מאושרים תחת השמש
האילתית. כשעזב אותה הברנש, כדי לדבוק
באמריקאית אחרת, כבר הוכתה אן במחלה
הישראלית, החליטה להישאר לפחות לחצי
שנה נוספת. היא עברה לתל־אביב, מצאה
לה את אחד מן המלונות המוזרים בארץ:
מעון ידידי־הקיבוץ, בהנהלתו של דוב שמריהו.
לפני שנים, הכירה הארץ כולה את שמו
של דוב שמריהו. קראו לו אז ברל׳ה.
באותם חדרים בהם הוא מאכסן כיום את
אן ואת חברותיה, באותו מלון אליו שולחת
כיום לישכת התיירות הממשלתית אורחות
צעירות מחו״ל, שהפרוטה אינה מצוייר,
בכיסן — ניהל ברל׳ד, את בית־הבושת
הפופולארי ביותר במדינה.

4גערות על הריצ&ח

ך 1א הרחק ממעונו

ברל׳ד״

/ברחוב הירקון , 120 נימצאת האכסניה.

גם שם המחיר הוא שלוש וחצי לירות
ללילה וגם שם מלאים החדרים בנערות
צעירות מעבר־לים. אלא שבהשוואה אליה,
ביתו של ברל׳ה הוא מלון סוג א׳ :בחדר
קטן, דחום־מיזרונים השטוחים על ר,ריצפה,
מתגוררות ארבע נערות: אוסטרלית אחת,
שתי אמריקאיות וצרפתיה.
פולט מקדניאלם 23.היא כושית טהורה.
למיטב ידיעתה, לא זורמת בעורקי רגליה
הנאות אפילו טיפה אחת של דם יהודי. אבל
פולט קראה את אכסודוס. למעשה, היא קראה
את הספר עב־הכרס חמש פעמים רצופות•
מייד אחרי המלחמה, הופיעה פולט בישראל.

11 *1 1 1עזבה את הארץ ביום שני האחרון, אחרי שורה של
1חוויות ניפלאות עם גבריים ניפלאים בישראל המופלאה.
״שער בנפשן.״ טענה במרירות עמוקה ,״שחיי תי כאן בארץ שלושה

דרך איסטמבול. אומנם היא באה ארצה
כדי למצוא לה גיבור ישראלי משלה, אך
נפלה, משום־מה, לחיקו של גיבור אחר
לחלוטין — ג׳והן, מנגן באנג׳ו ניפלא —
ועיוור לחלוטין.
ג׳והן פורט על כלי־המיתרים שלו ושר
בקול באריטון ערב במוגרבי ומול מלון דן,
עד שבאים השוטרים ומגרשים אותו. מן
הכסף המצטבר בכובעו משלמים הוא וטיי
את שכר־הלינה בחור העלוב המכונה האכסניה,
וקונים לעצמם מנה פלאפל, או
לפעמים סטייק בפיתה. הם מאושרים כך,
שניהם, אוהבים את הארץ ואת אנשיה.
לג׳והן לא מפריעה כלל העובדה שבעל־
111 איבדה בישראל אהבה ישנה אחת —
* ן אמריקאית — ומצאה המון חדשות. האכסניה, שלמה הדרי, לא שילם את חשבון״
בשבוע הבא תיכנס לאולפן, ותישאר בארץ. החשמל — ושמחצית החדרים חשוכים.
האכסניה ברחוב הירקון היא באמת מקום
גם היא התחילה את דרכה הישראלית מוזר. בזמנו הצליח בעל־הבית, שקנה
בפרוטות את הבניין המט לנפול להניס חלק
בקיבוץ; גם היא לא החזיקה שם מעמד זמן־
רב. באילת — לשם ירדה לאחר־מכן כדי ניכר מן הדיירים, בדרכים שרק בעל־בית
מנוסה ודע אותן. הוא התכוון לשפץ את
לשמש מוזגת, מאחרי הדלפקים של הדיסקוטקים
ג׳והני הביטניק והסלע האדוס — המקום, אשר כבר אז לא התאים למגורי־היתד,
לפולט הצלחה עצומה בין גברים. אדם, להשכירו מחדש תמורת דמי־מפתח
צבע עורה השחום היווה אטראקציה בלתי־ גבוהים.
אך משהתברר לו שאין דיירים רבים
רגילה: כולם היו בטוחים שמספיקה רק
קריצת־עין אחת כדי להכניס אותה למיטה, הקופצים על המציאה, בגלל הסביבה המוזוכולם
השתגעו ללמוד, על בשרה, את נחת — הפך את הבית למלון סוג י״ז לנזקקים.
בין אלה שבאו לגור שם, רובם ביטניקים
מיסתורי הסכם השחור. אלא שפולט לא
היתד, מוכנה לתת שיעורים בסיטונות — תוצרת־חוץ, נימצאו רבים שנזקקו גם
רק ליחידים, .בכל הארץ הזאת,״ היא מס לחשיש, והאכסניה הפכה לאחת ממאורות־בירה
בחיוך בוהק ,״לא מצאתי יותר משלו הסמים ד,חברותיות ביותר בעיר. רק פיקוח
משטרתי חזק ופשיטות אחרות של מיחלק־שה
גברים ששוים את המאמץ.״
הסמים־והמוסר שנסתיימו במאסרים, הורידו

״גיבור ישראלי משלה!״ את החשיש האמריקאי ואת הלס״ד למחתרת.
רובם של המעשנים קנו להם שביתה
ן }/רי גומר 18 שכנתה של פולט מן בקיבוצים, לשם כימעט ואין ידה הארוכה
1/המיזרון שמימין, הגיעה מארצות־הברית של המשטרה מגעת.

חודשים תמימים, ואני מוכרחה לעזוב את המקום הניפלא הזה
דווקא שלושה ימים לפני מועד מיצעדו של צה״ל!״ כל הצעדים ש׳
אחזה אלין כדי לה שאר עוד ימים ספורים בארץ — ניכשלו.
39 הסבירה זאת מאגדאלנה, נערה אמריקאית
שעטתה שבועות אחדים בקיבוץ רוחמה:
״אצלנו היו החבריה, ובעיקר המתנדבים —
מסוממים כימעט כל הזמן. עד שמישהו מן
הקיבוץ •הלשין, ואז באה המשטרה מבאר־שבע
ועשתה חיפוש. מזל שאצלי בדיוק
לא היה חומר. אחרת היו אוסרים גם אותי
ומגרשים אותי מן הארץ.״

ערכי חשיש וג׳אז

המתנדבים המציפים כיום את
\ 1ישראל מהווים הסמים — ובייחוד
החשיש הזול — חלק נכבד מן ההוויה הישראלית•
הם מעשנים אותו בגלוי, כשם שאינם
מסתירים את חוויותיהם ההאלוציגנטיות עם
לס״ד ושאר סמי־ההזייה.
למעשה, הם אשר הציגו סמים אלה
לראשונה בישראל, ממשיכים להטיף להם
בלהט כחלק מן המרד של בני־ד,נעורים. ואין
דברים אמורים דווקא בהיפיס או ביטניקים:
אן, שהיא מורה במיקצועד, ונערה יהודיה
טובה באופייה, אינה מרבה לעשן בישראל
— רק משום שאינה מחבבת את הגירסה
המקומית של המאריהואנה. לגבי האחרות,
שאינן בררניות, כמוה, משמשים ערבי
העישון והג׳אז לחם־חוק.
דוגמה טיפוסית היא אלין צ׳ארני, בת 23
מלוס־אנג׳לס. אלין היא אחות, בת להורים
יהודיים, שבמקום להתחתן להעניק נכדים
להוריה החליטה להסתובב קימעה בים
הגדול. היא טיפסה ועלתה על אוניית־משא
של חברת אל־יס, שהביאה אותר״ מטבע־הדברים,
לישראל.
אלין איננה ביטניקית, אפילו שלצורך־
המסע היא לובשת מיכנסי־ג׳ינס מרופטים
במקצת ומעיל־רוח מסורבל. היא באה ארצה,

פשוט, כדי לפגוש את היהודים הגיבורים,
ולא היתד, זו אשמתה כלל שבאילת הצליח
מישהו לגנוב את כל המחאות־ד,תיירים שלה.
כך או אחרת, היא נותרה על החוף שבכיס־מיכנסיה
מטבע מבהיק של 10 אגורות.
״כשירד הלילה, ירדתי לחוף, אל המדורות |
שבערו שם,״ מספרת אלין .״ישבנו שם אג־ 1
שים, ישראלים וזרים, אכלו פרוסות־לחם ,
עם בשר מקופסה. הם נתנו גם לי, בלי
לשאול שאלות. אחר־כך שרו.
״מישהו העביר סיגריה עם ריח מתקתק —
וככה עברו שעות. בלילה ישנתי באחד
האוהלים הפרוצים לרוח, עם עוד בחורה
ושני בחורים. הבחורה היתה דרום־אפרי־קאית;
הבחורים — ישראלים. זה שהייתי
עם אחד מהם — קראו לו רמי, והוא
סיפר שהיה טאנקיסט במלחמה — זה לא
היה משום שנתן לי אוכל ומקום לישון.
פשוט רציתי לחיות איתו, משום שהיה כל־כך
נחמד ונדיב וידידותי.
״זו לא היתד, אהבה, או משהו כזה.
סתם ידידות, ואולי קצת הערצה לישראלים.
אם לא הייתי חיה איתו — בטח הייתי
מוצאת לי ישראלי אחר, כי עוד טרם שבאתי
ארצה — רציתי לעשות את זה. עם
ישראלי.
״בניראה שאני פשוט רומאנטית ללא
תקנה.
״גם כשמצאתי לי — כעבור כמה ימים
עבודה בשטיפת־כלים באחת המיסעדות, כדי
שלא אהיה תלוייה בחסדי־אחרים — המשכתי
לרדת כל ערב לחוף, לשבת ליד
המדורה, לעשן, לשיר — ולבלות את הלילה
באוהל עם רמי והחברים שלו.
״אני חושבת שאלה היו הימים היפים
ביותר בחיי, וכי הישראלים הם העם הכי
ניפלא בעולם.״

גולדה במקוום

גולדמו 1

ייתכן שגולדה מאיר, מזכירת מע״י, תוצע כמחליפתו
של הד״ר נחום גולדמן, לנשיאת ההסתדרות הציונית
העולמית.

גולדה רמזה בבר, בהזדמנויות שונות, ש
היתה נענית כחיוב להצעה לקבל מישרה
זו -לו הוצעה לה. עתה נערכים במפלגת
העבודה בירורים אישיים סביב תוכנית זו.

1נו צ!נן י ך
״לוי אשכול — התפטר ד
חוגים רבי־השפעה, שאינם קשורים דווקא בממשלה
או במפלגות, לוחצים לאחרונה על ראש־הממשלה, לוי
אשכול, שיפרוש מתפקידו — ״מרצונו החופשי״. .

חוגים אלה רוצים ב״אישיות חזקה יותר
בראשות הממשלה ״,נופח המצב המדיני
והביטחוני החמור.

כן טוענים החוגים, כי ממשלת־אשכול אינה יכולה
להרשות לעצמה נסיגות או ויתורים — שעה שממשלה
בראשות משה דיין, למשל, מסוגלת להחליט ולעשות
זאת.

במיקרה שממשלת־אשבול תתפטר, מציעים
אותם חוגים לתפקידי־מישנה: את אבא
אבן, בסגן ראש־ממשלה ; ואת יגאד אלון,
בשר-חוץ.

מהגרים רבים
מרצועת־עזה
עם התקרב סיום עונת־ההדרים, תיתגן
הגברה ניכרת של תנועת־ההגירה הערכית
מרצועת־עזה -אל מחוץ לגבולות ישראל
והשטחים, ודרך הגדה המערבית, אליה יש
לתושבי הרצועה גישה חופשית.
רוב המועסקים ברצועה עובדים בקטיף ובעבודות עונתיות
אחרות, הקשורות בפרדסנות הערבית.

יחפשו נפט ליד עזה
חברת־הנפט לפידות מתעתדת בזמן הקרוב להתחיל
בחיפושי־נפט, בשטח ישראל שמלפני־המלחמה, ליד רצו־עת־עזה.

הכוונה
היא לשטחים שמדרום לחלץ.
לפי דעת גיאולוגים, מתמשך שדה־הנפט המצוי בחלץ
— דרומה. עד כה לא ניתן לערוך קידוחי ניסיון לאישור
תחזית זו, בעיקר מבחינה ביטחונית.
עתה מקווים שניתן יהיה לגלות את מלוא־היקפו של
שדה־חלץ.

אינטלקטואלים מאירופה
למען הכורדים בסוריה
שורה של
קורא תלוי!?
לה הסורית
דים החיים

אנשי־רוח אירופיים יצאו כקול*
נגד מעשי־הדיכוי שהממשמפעילה, לאחרונה, נגד הכורבסוריה.

בין
השאר כלאו הסורים ועינו את מנהיג הכורדים
עותמן צאברי, היושב בצינוק מאז קייץ .1966 צאברי
הוא מנהיג המפלגה הכורדית הדמוקראטית של סוריה.
שהוצאה אל מחוץ לחוק.

בן נשללה הנתינות הסורית מיותר מעש-
רת־אלפים איברים בורדים והוקמה ,,חגורה
ערבית״ ליד הגבול העיראקי, כחכל קארא־צ׳ק.
הכורדים גורשו מבתיהם, כהבל זה,
ובמקומם יישבו שליטי־דמשק בדווים.
בין החותמים על המינשר: הפרופסור מקסים רודינ־סון,
מיזרחן יהודי אנטי־ציוני בצרפת; הכומר דומיניק
פיר, חתן פרם־נובל, מבלגיה; הד״ר גוסטאבו בוראטי
מאיטליה.

״אפילו כששני אנשי-צמרת יושבים ביחד,
אי-אפשר למנוע הדלפה על זה!״ קבל לוי
אשבול, כשבוע שעבר, בישיכת צמרת־מפא״י.

בעתיד
הקרוב ינופקו לבל חיילי צה״ל
נעליים מדגם חדש, מן הסוג בו משתמשים
חיילי הצבא האמריקאי כוויאט־נאם.

צמרת־מפ״ם שוקלת את סגירתו טל ה ביטאון
״חותם״ ,המשק!? את המישמרת
הצעירה העירונית ואת האג!? השמאלי ה מתון
של מפלגת הפועלים המאוחדת.
לאחר ההחלטה על מערך עם מע״י, חוששים מאיר

השבוע האחרון של השנה ה״ 19 היה
שבוע של הפגנות. בחיפה צעדו אנשי
רק״ח. בתל״אביב ערכה מק״י הפגנה עצובה, שהראתה בי יש לה קרוב לאלף
נאמנים — אבל כימעט כולם קשישים. הם נשאו ברזות שתקפו בעיקר את
ברית״חמועצות, ברוח ההסברה הרשמית של המדינה. לאחר מכן הפגינו
במאתיים אנשי רק״ח וחברי קבוצות שמאליות אחרות, קצת באיחור, נגד
מלחמת ויאט־נאם, בפני השגרירות האמריקאית בתל־אביב, התנגשו עם במאה

שלמה נקדימון, ושראו אור בספרו לקראת שמת האפס,

המתאר כיצד הוקמה ממשלת־הליכוד־הלאומי.
באותה ישיבה תירץ שר־האוצר, פינחס ספיר :״נקדי־מון
פשוט ריחרח סביבי.״ שבוע קודם לכן קיבל שמעון
פרם שההתכתבות בינו לבין דויד בן־גוריון, מן ד,־1
ביוני , 1967 אשר נשמרה בסוד — ראתה אף היא אור
באותו ספר.
עתה מתנהלות חקירות מקבילות, על־ידי אנשי־מע״י
ואנשי־גח״ל, לבירור הסוגייה — מי הדליף לנקדימון?

״אגד״ יסיע
חיילים — חינם
ייתכן הסבם כין משרד-הביטחון לבין חברת
״אגד״ ,לפיו תקבל חברת־האוטוכופים
הבינעירונית הקצבה מטעם משרד הביטחון
-ותסיע, תמורתה, בל חייל בארץ
חינם אין־בסף.
דרישה זו הועלתה על־ידי ח״כ אורי אבנרי, מייד עם
בחירתו לכנסת.

קארטל של מפרסמים בקולנוע למועצת־הקארטלים הוגשה תלונה על
קיום קארטל מסוג מיוחד במינו: קארטל
המפרסמים בכתי־הקולנוע.
הכוונה לשתי חברות־פירסום, שפט ויאה־נאה, שהתאחדו
לא מכבר, והמרכזות בידיהן את הפירסום ברובם
המכריע של בתי־הקולנוע בארץ.

כדורגלני הפועל-ת״א
יתבעו התפטרות מנהלם

צה״ל יצעד
בנעליים חדשות

שבוע של ה פגנו ת

חקירה על הדלפות
אשכול רתח במיוחד על הדלפות שנמסרו לעיתונאי

מפ״ם תסגור
את ״חותם״?

מיפעל המגפר, שרכש את הפאטנט האמריקאי לייצור
נעליים כאלה, כבר החל בייצורן עבור צה״ל.

יערי ושאר זקני־מפ״ם, שחותם עלול היה ליהפך למוקד
של אופוזיציה פנימית למע״י.

כדורגלני הפועל תל-אכיב עומדים כנראה
לתבוע את התפטרותו של יו״ר מחלקת הכדורגל
בהפועל־ת״א, מיכאל אבני.
אבני האשים שניים מכדורגלני הקבוצה בפומבי ובעיתונות
במכירת משחק־ליגה שלהם נגד מכבי־שעריים.
למרות הודעתו, לא הצליח למצוא הוכחות להאשמותיו.

עוברים־ושבים (שקראו :״אל־אל״ישראל — קומוניסטים לעזאזל פוזרו במה רה
על־ידי המשטרה (תמונה מימין) .בחיפה פוזרה הפגנה דומה של קבוצת סטודנטים,
כשחבריהם קראו למשטרה תוך שימוש כוזב בשמו של הדיקן. אספקט
בינלאומי חשוב יותר היתה להפגנת נשים ערביות נכבדות בירושלים נגד חמיצעד
והטיפוח, שפוזרה, בכוח על-ידי המשטרה. כמה נשים נחבלו, למרות שהמשטרה
לא השתמשה באלות. בין הנפגעות: אשתו ובתו של שר-הבטחון הירדני לשעבר,
אנוור נוסייבה. משמאל: שוטר דוחף את הודה אל-חודה, אשתו של רופא ידוע.

אנשים
(המשך מעמוד )22

וריגול .״קבעתי לגבי נושא זד, כללים
קפדניים ביותר,״ אמר איסר ,״לבל תיפגע
העסקת הנשים — במוסר. כוונתי להגיד,
שהמין לא שימש בשרותים שלנו כאמצעי
להשגת מטרות בעליו של מיפי
על גרמני גדול לייצור זכוכית, הגיע
לארץ כאורח בית־ד,חרושת למשקאות טמפו.
במשרד המיפעל ראה התעשיין הגרמני תמונה
של הצייר הישראלי אליהו כדורי,
שמצאה חן בעיניו. הוא מיהר לתערוכתו
של כדורי הנערכת בגלריה בן־צבי בגבעתיים,
הציע לאמן המתמחה בציורי־אמאיל לצייר
ציור־ענק על חזית מיפעלו בגרמניה. תשובת
הצייר :״אינני מעוניין לצייר על בית-
חרושת גרמני.״ כשרצה התעשיין לקנות
לפחות תמונה, סירב כדורי באומרו :״אינני
מוכר תמונות לגרמנים.״ התעשיין סבר,
תחילה, כי הצייר נפגע בזמנו על־ידי הנאצים•
הפתעתו היתד, גדולה עוד יותר כשהתברר
לו שכדורי הוא יליד־עיראק מי
שכן נפגע על־ידי הנאצים היה נגן־ד,מפוחית
הישראלי, שמואל גוגול. גוגול היה בתקופת
מלחמת־העולם השנייה חניך במוסד
של יאנוש קורצ׳אל, בווארשה. באוש־ודיץ
הציל את חייו, מאחר שהגרמנים
הציבו אותו לנגן במפוחית בפתח המשרפות
— על־מנת לסלק בדרך זו את
חשדותיהם של ההולכים למות. בראיון עם,
דן כן־אמוץ, שנערך השבוע בבית־החייל
ושהוקדש כולו לשואה, שאל דן את גוגול:
״וכיצד אתה יכול עכשיו להמשיך ולנגן
במפוחית?״ תשובת גוגול :״אני מתייחס
למפוחית כמו לכלי שהציל את חיי.״

הנאצי
של חפר
לפני צאתו לבון, בירת גרמניה המערבית
— שם עמדה להיערך השבוע הצגת־ד,בכורה
הממלכתית־הגרמנית של הסרט שהפיקו אר־

תור בראונר, ומנחם גולן, טוביח
ושבע בנותיי — הודיע התסריטאי חיים
חפר, כי הוא מכין הפתעה לאורחי־ההצגה.

בהקרנה צריכים היו להיות נוכחים שרי־ממשלה
גרמניים אחדים וכן נשיא גרמניה
המערבית, היינריף לביקה. חפר הבטיח
לידידיו, כי הוא לא ישב בשקט בהצגת־הבכורה,
ואם יזדמן לקרבתו של ליבקה,
מי שהיד, חתום על תובנית־המיבנים של
מחנות״הריכוז בתקופת המישטר הנאצי, הוא
אף יצעק לו ״נאצי!״ .עתה מצפים ידידיו
של חיים לדיווח על ההצגה הממלכתית.
כדי לראות אם חפר עמד בהבטחתו• .
הזמרת ט1ם ה פורת הוזמנה לסיבוב־הופעות
באירופה, שיכלול הצגות בשווייץ,
בלגיה והולנד. בין השאר היא תשיר
בבריסל, ככוכבת המיוסיקהול אנסיין בלג׳יק,
בו הופיעו בעבר כוכבים כמורים שבאלייה,
איב מונטאן וז׳אק ברל. למרות תוכנית
קוסמת זו היתד, טובה מוטרדת. בפעם
הראשונה לא כלל החוזה שלר, כרטיס־טיסה
לאירופה וחזרה. אבל יומיים לפני
שעמדה לרכוש את כרטיסי־הטיסה לחו״ל,
התמזל מזלה; איש־עסקים שווייצי שמע את
טובה שרה בעומאר נייאם, שמע על בעיותיה
— והעניק לה, לבעלה ולמלווה שלה —
הפנסתרן אורי כחן, כרטיסי־טיסה לשווייץ,
הלוך ושוב # .פחות מזל היה עכשיו
לאמנית ישראלית אחרת, יהודיה פרי.
לפני חודשים אחדים נאלצה רבקה מיכ־אלי,
המנחה הראשונה של הטיוסיקול היש ראלי
של יונהן כרמון, לפרוש בגלל
הריונה. אז ניכנסד. יהודית למלא את מקומה.
היא הנחתה והנחתה — במשך כחצי שנה.
השבוע נודע כי יהודית, פוטרה מהלהקה.
אגב — בתקופה שהותה בארצות־הברית
בילתה פרי עם בעלה האמריקאי, אותו עזבה
למחרת ליל־הכלולות, אך ממנו טרם התגרשה
• .מסיבת־סולחה גדולה עם שאמפניה,
נערכה השבוע בדיסקוטק פרדריקה בתל־אביב,
בנוכחות אמנים רבים, ביניהם יהורם

גאון, בני אמדורסקי וג׳זקי ארקין.

הסולחה נועדה להדגיש את הפיוס בין
בעל הדיסקוטק, דוג סגל, לבין האמרנן
התל־אביבי מרקו תורג׳מן, שרבו לפני
ארבעה חודשים בגלל נערה ממחזור־החיזו־ריס
0 .נערת־ישראל דניאלה הוד תינשא
בזמן הקרוב לדאק סלומון, צעיר ירושלמי
שהיה בעבר הרחוק ממחזריה של
דניאלה # .בכלל, הולך למחזור המלכות
האחרונות. גם ־מלכת־היופי העיקרית של
המחזור של דניאלה, בתיה כבירי, שחזרה
לא מכבר מארד,״ב, החליטה להינשא.
העולם הזה 1600

השלישיה והמשולש

יותר מכניקה, נחות וומש׳קה
סלימאר, העומד להיות מוצג
במחזה בקרוב
תפקיד של דון ז׳ואן מזדקן, ד,נימצא עדיין
במלוא עלומיו, והוא מסתדר היטב עם
מיספר רב של נשים. בחיים ממלא קלצ׳קין
את התפקיד הזה עוד הרבה יותר טוב.
ככל שהוא מזדקן יותר, כך הנשים
בהביטה

יש, לרפאל קלצקין

מכאיב לאשתי מצד שני.״
ד,וא עדיין לא מודאג בגלל הגיל שלו,
אבל הוא אומר :״מד, שאני מפחד זד,
להיראות איש קשיש, המתעסק עם בחורו,
צעירה. אני חושב שיש לי די ביקורת עצמית,
וכשארגיש שאני מגוחך — אפסיק.״
בכל אופן, בתור אדם לא־צעיר־ביותר הוא
יכול כבר להיזכר בגעגועים בימים הטובים
ההם .״פעם הנשים היו רכות יותר,״ הוא
אומר ,״היום הן גלויות, מנהלות את
העניינים, ובוחרות לעצמן את הבחורים.״
כשהוא יצא עם הדסה, לפני שלושים
שנה, היה לה מחזר אחד נוסף עליו, ולמחזר
הזה היתד, מכונית. יום אחד היא נכנסת
למכונית עם המחזר והציעה לו להיכנס
יחד איתם. הוא סירב. התחיל לרוץ
בסימטאות צדדיות, השיג את המכונית.
״היום,״ הוא מסכם ,״יש יותר טכניקה
ופחות רומנטיקה.״

עד ששרהאגיאגי רגיעה עם
שירלי מלולי] לקבלת־פפנים חגיגית ב־לאס־ווגאס,
עבר עליה רבות. אבל כשהיא
הגיעה לשם, היא היתד, עדיין יפה מאוד,
ותימניה ׳מאוד, ומושכת מאוד בהופעתה.
לכן ניגש אליה באמצע הערב אורח־הכבוד׳
של המקום, אדי פישר, ושאל אותה מה
היא עושה יותר מאוחר בערב .״שום דבר,״
היא אמרה, ואז הוא אמר לה :״אולי תבואי
אלי לביתי,״ והיא ענתה :״טוב״.
כאן, כמו בכל הטרגדיות הגדולות, הופיע
בעלה, שלמה רכינוכיץ, שאמר לאדי:

אני, אליס סגדפילר

קלצ׳קין כפעולה (בפורים)
הנראות בחברתו הן צעירות יותר ורעננות
יותר. אומרים עליו, למרות שהוא עצמי
לא מודה בזה, שגיל החמישים נימצא כבר
הרחק מאחוריו, אבל בדיסקוטקים הוא
עדיין אחד הרקדנים המוצלחים ביותר,
ובשתייה אין אף אחד המשיג אותו.
״איך אתה עושה את זד?,״ שאלתי אותו,
והוא סיפר לי את הסוד :״קודם כל יש לי
אשד, יוצאת מהכלל,״ הוא אמר ,״הדסה
היתד, תמיד אדם תרבותי, אשר, מלאת־מרץ,
היודעת גם להיות ידידה. אנחנו גם ידידים
וגם חברים, ומכבדים מאוד אחד את השנייה.
נשים מועטות יש להן חכמת־חיים כמו לה.
היא עצמה שולחת אותי מהבית.
״אני נגד נשואין וגירושין. עובדה שאנחנו
חיים שלושים שנה יחד. צריך רק לדעת
לאזן את היחסים. אני לא אעזוב את הדסה
בשביל שום ידידה. אני מתייחס באופן
כנה והוגן לכל הידידות שלי. לא ד,שליתי
אף פעם אף אחת. עובדה שאני נשוי כל־כך
הרבה שנים, למרות שאין לי ילדים. אני
לא משלה את החברות שלי מצד אחד, ולא

הסבא מתחת!
כל מי שהחליטה שיעוד חייה הוא להתחתן
עם רקרך, כראוי לה להזדרז. בקרוב לא
יישאר אף אחד מהם פנוי. השבוע, למשל,
התחתן עוד אחר;
אחד שדווקא הצליח
להחזיק מעמד שלושים
שנה, ובשנת
השלושים שלו החליט
לחסל את בדידותו
ולשאת לאשה

את טוני דורט־רייך.
זמיר
זיו, הוא,

בעצם, יותח מנהל־ריקודים
מאשר רקדן:
בימים אלה הוא
מנהל את הלהקה
הישראלית למחול,
ובתור מנהל להקה כזאת הוא ראה בחודש
האחרון: שלושה מחבריו הטובים ביותר
מתחתנים — שלא לדבר על אלה שעשו את
זה מזמן, והולידו לו ילדים ונכדים אפילו.
כשיהודית פרי היתה בת , 16 היה
החתן ׳שלנו האפוטרופוס שלה. הוא יצא
איתה שלוש שנים עם כוונות־חתונה רצ־־
ניות ,״עד שהיא קיבלה ציפורים בראש,״
הוא מספר ,״והלכה להיות מלכת־יופי.״
אז הוא ניתק את היחסוס, ובדיוק ביום בו
היחסים הללו נותקו, הו;א הלך למסיבה,
הכיר את טוני וורטרייך, בחורה דרום־
אפריקאית יפה — ומאז הוא מנהל אותה
במקום את יהודית.
בחודש יולי הם יתחתנו ויקימו בית,

המכתב שקיבלתי מ אלי ם כונדפילד הוא
כל־כך מוצלח, עד שאני רואה לעצמי חובה
נעימה לתת אותו בלי תיקונים ובלי הוספות.
״מאוד שמחתי כשושמעתי שג׳ודי שלגי
מילאה את התפקיד שלי בטוביה החולב,״
היא כותבת לי ,״כי אחרי הכל, לי אין
דמן לשטויות של מנחם גולן. אבל לפי
דבריו הוא אמר שיוכל למלא את מקומי
בקלות, ואני שואלת אותן, האם זה נקרא
למלא את מקומי בקלות? אני מסכימה שאי־אפשר
למצוא עוז אליס בונדפילד, אבל משהו
אלים דומה לפחות. אני חושבת שהוא פשוט
עיוור. חוץ מזה אני לא הייתי סטאטיסטית.
מנחם עשה מהתפקיד סטאטיסטית, מפני שלא
היתה לו אליס בונדפילד.
״חוץ מזה אני רוצה לתקן טעות הנפוצה
בעיתונות. אני בהחלט לא שרה שירים
ישראליים פטריוטים בשביל יהודי ניו־יורק.
אני מרצה על המצב בארץ בשביל המגבית
היהודית, כמו שיצחל, רכין ו עז ר וייצטן
היו עושים. ובינינו לבין עצמנו, הלוואי
והיו נותנים לי לשיר.״

ה מ טו ס

שרה, שלמה ואדי פישר
״תסלח לי, אתה יודע שהיא אשתי?״ ארי
אמר שנעים מאוד לדעת והלך, ושרד,
הסבירה לבעלה שהיא לא הבינה למה בדיוק
התכוון אדי: היא חשבה שהוא מזמין אותה
אליו עם בעלה, ולכן היא נענתה להזמנה.
שרה התגלתה — כשד,יתד. עוד צעירה ו־חסרת־ניסיון
— על־ידי דז׳יגאן ושד
מאכר. הם עשו מימנה שחקנית וזמרת, עד
שבא ליאו פילר ולקח אותה לארצות־הברית.
שם קפצו עליה כל מחפשי
האכזוטיקה המיזרחית, והקימו לה להקה.
בלהקה השתתפו ידידה, מאיר אלץ
— גם הוא תימני גזעי; היא; ועוד מלווה.
הכל הלך מצויץ, האמריקאים אהבו את
ד,שלישיה הזאת מאוד־מאוד, ומרוב שירה
וריקודים החליטו מאיר אלון ושרה אביאני
להתחתן.
אבל אז בדיוק התקלקל המלווה שלהם,
והם החליטו לשלוח את מאיר ארצה, כדי
למצוא מלווה חדש. מאיר נסע, מצא את
שלמה רבינוביץ והביא אותו לארצות־הברית.
זאת
היתר, שגיאת החיים שלו: כי שלמה
רבינוביץ התאהב מייד בשרה אביאני,
ושרה אביאני עזבה את ידידה הקודם
והתחתנה עם המשתתף החדש של הלהקה.
מאז הם חיים חיי־נשואין הרמוניים אבל
שלמה שומר שמישהו לא יעשה לו, עם
אשתו, מד, שהוא עשה לחברו.

ש אי ח ר

ביום השישי נערכה טיסת־הבכורה של ״אל־על״ בקו תל־אביב—ניצה. בטיסה צריכים
היו להשתתף 120 איש, ביניהם 80 מוזמנים שונים ומשונים, כמו פירסומאים,
מנהלים של משרדי־נסיעות, גיורא גודיק, חיים גלובוס — שלא לדבר על 50
אנשים פשוטים וטובים שאפילו שילמו בעד הכרטיסים במיטב כספם.
בין האנשים הפשוטים והטובים הללו היה שם וליק קראוס. הוא הגיע לנמל-
התעופה בשתיים וחצי, נפרד מאלונה לשם, שליוותה אותו, והתכונן לעלות למטוס
שצריך היה לצאת מלוד בשעה שלוש,
בשעה שלוש הודיעו ברמקול שהמטוס לא ייצא בשעה שלוש, אלא בחמש. שמוליק
יצא מכליו והלך למנהל, לעשות סקנדל ,״יש לי טלפון בבית, אתם לא יכולים
להודיע לי ז״ הוא שאל. בכל אופן, הדיבורים לא עזרו — והוא ישב וחיכה עד חמש.
בחמש הודיע הרמקול שהמטוס ייצא מנמל־התעופה רק בשבע.
שמוליק רץ למנהל, והפעם נקט לשון יותר חריפה. זה לא עזר לו. הוא ישב
וחיכה עד שבע, עד שהרמקול הודיע שהמטוס ייצא רק בתשע. הפעם התנפל
שמוליק על המנהל ממש: לא בדיבורים לא בצעקות, ולא בסתם צעקות אלא במי״
לות״גנאי, קללות, ועלבונות.
אומרים שהמנהל נעלב מאוד, והירהר באפשרות לדחות לשמוליק, בתור עונש, את
הנסיעה לעוד שעתיים, אבל הרהוריו לא יצאו לפועל, והמטוס יצא בשעה תשע
מנמל־התעופה.

קולנוע סרטים אלימות באולמות
הנערץ (פאריס, תל־אביב;

יוצאים מהסרט וקודם כל חושבים :״איזה
סרט רע!״ זהו סרט העוסק בזמר העתיד,
הסוחף אחריו המונים בכוחו המאגי. אנשי־יחסי־הציבור
שלו, הבנקאים, חברות גדולות
וחברות בת, מכוונים בעזרתו את מעריציו
בדרך הרצוייה להם, דואגים שיוציאו את
דחפי־האלימות שלהם באולמות בהם הוא
מופיע, במקום שיוציאו אותם ברחובות,
בענייני־פוליטיקה, או במחשבות מיותרות.
כשיוצאים מהסרט, זוכרים בעיקר את
הזמר, השחקן הראשי, שאינו חדל לעוות
את פניו בפרצופי־עצירות שונים וחדגווניים.
זוכרים את הסצינות האיטיות בהן הוא מגלה
את ריקנותו ואת סבלותיו מכך שמנהלים
אותו ומנחים אותו כמו בובה; זוכרים
את הפרצוף הריקני וחסר־הטעם של הבחו־רה־הדוגמנית
הבינלאומית ג׳ין שרימפטון
שזה סרטה הראשון — ואשר מעוררת את
הגיבור למרוד, וסצינות ארוכות ובלתי־מגובשות.

לאחר יום מתחילים -להיזכר בסצינות
הסאטיריות הגאוניות הממלאות את הסרט.
צילומי־ההתלהבות ההמונית, ההופעה הזוועתית,
הסאדו־מזוכיסטית, בה מופיע הזמר
— כשהוא כבול באזיקים, מוכה על־ידי
שוטרים, ומוכנס לכלוב.
נזכרים בטיפוסים המסובבים אותו וחיים
ממנו, באיזה סרט־פירסומת על תפוחי־עץ
בו הבמאי מבקש מהנוכחים לחוש ולהתנהג
כמו תפוחי־עץ, לפי שיטת סטאניסלבסקי!
ובסצינה המדהימה בה האליל מופיע בכיכר
ענקית, במופע למען הכנסייה, שהחליטה
להחדיר, בעזרתו, את ההמונים אל
חיקה.
לכן, בסיכום כללי, מתברר שזהו סרט
נוקב ומעניין שכדאי, ואולי גם חשוב,
לראותו.

השתמשי כחמרי השיזוף של ״ סקול ״
לבחירתך:
ז>^.יך מ 10מ — 8X 01 ,נוזל שיזוף בבקבוק פלסטי, או
— .415X 08X 01 ,בבקבוק אירוסול, שניהם אינם מכילים שומן.
8X 01, ?1,11X1קרם לשיזוף מהיר ויעיל, אינו דביק ואינו משאיר כתמים.
81,£ז )8י] [ 8 £מ — 8X 01 4 1מיוחד להגנה על עור רגיש.
— 8X 01 8 4 8 ¥ ,קרם שיזוף מיוחד לתינוקות ופעוטים.

חמודיס וכלבים
לחיות ככל מחיר

8X01.
״סקול״ הוא תוצרת

^ 11113018

(פאר, תל-אביב;

ארצות־הברית־צרפת) במיסגרת עלילה אינ־פאנטילית
ביותר, מתגלה לצופה שבטירר,
המוקפת כלבים חיה נערה יפר,פיר״ כלואה
בחדרה, המשמשת כזונה לאורחי־הטירה.
הגיבור, מישל קונסטנטין, מבלה איתה
לילה פורה, ולאחר מכן מחליט לשחרר
אותה. הוא מבריח אותה מהטירה ובורח
יחד איתר, מרודפיה. הוא מגלה שהיא
פוחדת פחד־מוות מכלבים וחמורים, ומחליט
להשיב לה את אומץ־ליבה בטיפוסים בהרים,
ובצלילה בנהרות.
רק בסוף הסרט מתברר מה הקשר בין
הפחד שלה מחמורים לבין עובדת־היותה
כלואה בטירה. הקשר הזה לא מעניין,
במיוחד, וכן גם כל מה שקדם לו.

מיוצר בישראל על־ידי בלמו! בע״מ • המפיצים: חב׳ נורית.

תדריך

פרסום או־קי

אמנות

1־ 1ן*1
יי י
י צן >

זמר נערץ על־ידי השילטון וחברות
פירטומת ובנקים הקשורים בו מדריך את
ההמונים ומכון ן אותם לסי צורכי השליטים
במישטר של דמוקראטיה טוטאליטרית באנגליה
של העתיד. זוהי סאטירה חריפה מאוד,
מלאת פגמים, אך ראוייה להיראות. שמה
הנערץ, והיא מוצגת בקולנוע פאריס תל-
אביב. גודאר מתאר, בדרכו המיוחדת, עולמה
של הזונה כאשד, פאסיבית ובלתי־קומוני׳
קטיבית, בלחיות את חיי (נזקסים, תל•
לשחקנים ולדוגמניות
לכולם

אין צורן להיות רקדן
מקצועי פדי לרקוד גיז
ו;רקדן־וו־,כוריאוגרף שמעון לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב, שישתקפו גם
בהופעותיו בדיסקוטקים, גם בכושר-
תנועתו ובגמישותך היומיומיים וגם,
אם תרצי בכך, בפיתוח כושר־תנועה
למטרות יותר מקצועיות בעתיד.
בקורסיו של שמעון לוי לומדת
ומשתלמת קשת מגח-נת של נשים
וגברים, החל בצמרת הבוהמה הדי-
זנגופית (משוררים, שחקניות ודוגמניות)
וכלה בעקרות־בית, אמהות
לילדים.
קורקי״בוקר וקורסי־ערב
(*שיעורים בשנוי בכל קורס)
פרט ׳ פ ז טל—08.00( 25 17 13 .
10.00 לפנה״צ; 20.00—17.00 בערב).

אביב).

מים מתוקים מתחלפים, במשך נל שעות היום.
פרחים וכרי דשא נרחבים. סדר ונקיון למופת.
בי״ס קבוע ללמוד שחיה, כרטיסי חבר,
מנויים וכרטיסים משפחתיים בהנחה של ־.607

חובב

צלום ! !

מבצע מיוחד עבורך
ראה מודעה בעמוד 34

בהרחרן מההמון הסוער

(צפון,

תל־אביב) ניפרש בצילומים משגעים הרומאן
הקלאסי של תומאס הארדי, על היפר,פיה
בת־שבע ההורסת את עצמה — ונהרסת
על־ידי הגברים האוהבים אותה. הדמויית
מטושטשות, שיטחיות ובלתי־מעניינות, אבל
הנוף והאווירה הכפרית, העלילה הרומאנטית
והמישחק המצויין, הופכים את הסרט
לחווייה מעניינת. בהכלה לבשה שחורים
(רון, ירושלים) מתוארת אשד, בעלת אידיאלים
רומאנטיים מוחלטים, היוצאים לנקום את דם
חתנה ההרוג, מידי המישד, גברים שונים, שכל
אחד מהם הוא עלוב, מגוחך, קטנוני ואנושי
בדרך אחרת. הומור ותיאורים יפים במיסגרת
סיפור־מתח.
פעולה כוני וקלייד

בריטניה)

(מוגרבי, תל־אביב).
העולם הזה 1600

במדינה חקלאות מלחמה עזה
זוהי אזהרה של השעה השתים־עשרה
ממש: העיזים הטובות בארץ נמצאות בסכנה.
נפל עליהן חרוו־אפו של משרד־האו־צר,
ועוד מעט־קט ייכלו מן המשק הישראלי,
יפנו מקומן לעיזים רעות המכלית כל
הלקה טובה.
את האזהרה הנוראה. הזאת השמיעו לפני
שבוע אנשי עזיזח — אגודה חקלאית לני־דול
עיזי בית בע״נז, והאגודה היחידה בארץ
המאחדת יהודים וערבים על בסיס לא־פוליטי.
וזה חזונם השחור־משהור של הנוקדים
עזי־הנפש:
מוות לעז היהודיה 28 .אלף עיזים
יש בארץ — נקודות, ברודות, ושופעות־חלב.
אלה הן פרותיו של האיש הקטן.
ומלחמה עזה נטושה בין העז היהודיה, המטופחת,
לבין יריבתה הערביה, ד,רועה,־פרא.
העז היהודיה אוכלת מיספוא תוצרת־חוץ,
מניבה חלב פי ארבע, ואינה פוגעת בשדות.
העז הערביה היא שחורה בצבעה, נו־

לגגו! .
גוב•הקטוד
הקשור -שם חד ש ומושג חד ש בגרבי גברים.
גרבי הקש ור. החד שי ם נ אי ם בצורתם
ואיכותם מ שובחת. גרב׳ הקשור גמי שים
ואינם מתרופפים.

קיוסקאי כחלון ומשפהתו
״זח החיים שליו״

תנת פחות חלב, ורועה בשדות באופן
חופשי, כלומר — פרוע.
עתה, קפץ קצפו של פינחס ספיר על
העז היהודיה הטובה: הוא העלה את המכס
על המיספוא המיובא — וגזר דין־מוות על
כל העיזים הלבנות.
מי יציל, איפוא, את העז היהודיה מכיליון?
עיריות קיוס ק המריבה

עמוס כחלון בא מטריפולי, יחד עם משפחתו
הענפה. הוא השתקע עם אשתו וילדיו
באשקלון — ושם החלו עבורו הצרות.
עמום הסתבך בחברה רעה, הסתכסך עם
החוק ועד לבית־הסוהר הגיע. אבל ביסודו,
הוא איש טוב. על כן, כשנוכח לדעת שאין
לו אפשרות לשקם עצמו באשקלון, קם,
ובעזרת ידידים רבי־השפעה, מצא מקום־
מגורים של קבע בנתניה.
״לא רוצה כס כאן ביקש עמוס
לעבוד: אולם בריאותו הרופפת מנעה ממנו
תעסוקה בעבודות יזומות. מחלקת־הסעד הציעה
לו עזרה כספית עבור ילדיו, אך הוא
סירב :״אני רוצה לפרנס את משפחתי!״
זעק, וביקש רישיון לקיוסק על מיגרש ריק.
ואכן, בהתערבות ראש־העיר־לשעבר משה
שקד, ניתן הרישיון המיוחל. הוא היה מטורף
מרוב שמחה, החל משקיע בקיוסק שלו את
כל מירצו וכוחותיו — שלא לדבר על קרוב
ל־ 13 אלף לירות שקיבל בהלוואה.
ואז חשך עליו שוב עולמו: עורך־דין,
שייצג את החברה הקבלנית איטח, הוכיח
בפני בית־המשפט שהמיגרש שייך לחברה
ושעל כחלון להסתלק.
העירייה סגרה לעמוס את הקיוסק, הציעה
לו, כתחליף, רישיון למימכר פרחים.
האדם והמכונה. עמוס אמר לא. ב־היסטריקה,
בריגשיות, הצהיר :״הקיוסק הזה
זה כל מה שיש לי! מה אתם רוצים, שאשוב
לבית־הסוהר? אל תהרסו אותי!״
אבל המכונה הביורוקראטית אינה יודעת
סנטימנטים. על אף העובדה שהשופט סירב
להוציא צו־גירוש נגד כחלון, נשאר הקיוסק
סגור, בפקודת העירייה. וחמשת החודשים
שכחלון קיבל, כדי להסתדר בדרך אחרת,
חולפים והולכים.
״זהו מיקרה של אדם פשוט וקטן, שהם־
(המשך בעמוד )30

העולם הזח 1600

.ו ח)160113 דפילן להורדת
שיער מיותר באיכות שוייצרית

בפיקוח משרד העבודה
נפתח קורס יום

לאלקט רוני ק ה
הקורס מיועד לחיילים משוחררים ומשתחררים
ולבעלי השכלה של עשר שנות לימוד.

למסיימים — תעודות הסמכה ממלכתיות.
לומדי ם נז ק קי ם יקבלו מענקי כלכלה
מטעם משרד העבודה.

¥1 )1111101

5221122:

המנוי — קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם.

המכללה הם 1ליטכניו1
|סחו
?ן מיסודם של וצאי הסגל האקדסי של הטכניון. סכון טכנולוגי לישראל ג}
תל־אביב, רחוב טשרניחובסקי ,31 טלפון 6127*1
( 1.00—9.00 לפצח״צן 8.00—4.00 בערב)

? ביניי ם כד ר ב רוו־נ
עינייך הן ה חלון לנשמתך, הבטוי לאישיותך•
גלי אתקס מן, העשירי א ת יופיין באיפור העיניים
של הלנה רובינשטיין• תני לעינייך לשיר, לחייך,
להתבטא• תני לעינייך לדבר על היופי המס תו רי
הגלום בנפשך•
1* 83108

גבות עיניים נ או תומ טו פ חו ת עם

עיניים גדולות ומודג שות עם קו דק של מ £18£פ*.*:
ריסי ם ארוכים ארוכי ם עם .£080 1* 53
להעמקת המבע צללית £יד^*1נ 1* 511108

5X108 ^ 00 * 81

איפור מו שלם
לעיניים מ ק סי מו ת וקוס מו ת•

ח61ז 3ח 1כ1ו 1ק 3ח 1616־1

יעוץ קו ס מ טי חינ ם במרכז ההדרכ ה של הלנה

רובינשטיין

שדרות קק״ל 94 בתל־אביב, בימי שני ורביעי בין השעות 3.30—6.00 אחה

העולס הזה 1600

דברים בעלמא
• מתפטר־השבוע היה ללא ספק הכוכב מאילון ברא:דו, שעזב באמצע את הסרטת
הסרט בהוליבוד, כדי להתמסר למלחמה לשיווי־זכויות הכושים .״הרצח של קינג הוכיח לי
שאין לי פנאי לשטויות,״ היה הסברו, בטרם הצטרף, כמתנדב ומסייע, לאימון הפנתר
השחור, המאגד כושים צעירים המגינים על עצמם בכוח הנשק • .צעד לא פחות הומאניטרי
תיכננו אליזבט טיילור ובעלה ייצ׳ארד באו־טון :״אנו מתכוזנים לאמץ ילד ויאט־נאמי,״
הצהירו • .אגב: קיימים כל הסיכויים שליז וריצ׳ארד יהיו בקרוב בכפיפה אחת עם
החיפושיות: מתנהל מו״מ בין יורשיו של כריאן אפשטיין, האמרגן הבריטי
היהודי של הביטלס, שהתאבד, לבין החברה המייצגת את השחקנים. לקראת הסתיו הקרוב
יתאחדו שתי חברות־ההפקה של הכוכבים והזמרים, לפעולה משותפת • .ואלט דיסני
המנוח עשה זאת לפניו: אבל אין ספק שתוכניותיו של ג׳וני (״מר טרזן״) וייסמילר
להקים את עיר־השעשועים טרזניה יסיקו לו רווחים אגדיים • .זה עתה נשא דויד הא
ריס ( )22 את הזמרת כ׳ון כאז וכבר יש לו צרות: הוא יועמד בשבוע הבא למשפט על
סירובו להתגייס. ג׳ון הפאציפיסטית, אין צורך להגיד, תומכת בסירובו • .אחר ששמח
יותר לרגל נשואיו השלישיים היה השחקן טוני קארטיס שנאלץ לקבל גירושי־מכסיקו
כדי לשאת את גברת קארטיס השלישית — הדוגמנית הצעירה לסלי אלן.

ש1ט<(ת הצוענעז
היא קוראת לעצמה רוזאלי איסטון —
אבל שמה האמיתי הוא רוזה אסאטה. היא

צועניה, בת לצועני נודד, שהגיע לבריטניה
מסביבות הרי הקארסאטים במרכז אירופה,
ולאם ממוצא יוגוסלאבי. הוריה עזבו
את אירופה לאחר מלחמת העולם
השנייה, התיישבו בבריטניה.
רוזה היא דוגמנית־צילום. היא אוהבת
את גופה ואת הטבע, וכיאה
לבת־צוענים, אינה מהססת להתפשט
בכל מקום .״האנגליות הללו,״ היא
אומרת, כאשר מוציאים ממנה הודאה
שהיא לא אנגליה כזאת ,״חושבות
שצריך להתהלך ככה רק בחדרים.
אבל אני עושה את זה בחיק
הטבע דווקא!״
רוזה יודעת שהיא
שייכת לשושלת מיוחדת
:״אנחנו, הצועדות,״
היא מספרת
,״נשארנו האצילות
האחרונות של
החיים. אנחנו אוהבות
את המחול, את
היין, את הגברים —
ואת עצמנו!״
את הסיבה אפשר
להבין בנקל, כשרואים
מה היא מציעה.

משוגעת לקצב
״עכשיו ניכנסתי לקצג!״ קראת סילבי
וארטן, כשעלתה על האופנוע שלה, ליד
ביתה הכפרי, במרחק כמה עשרות קילומטרים
מפאריס.
״עכשיו אני מסוגלת לדהור כל היום,
לנסוע לכל מקום, לשיר 24 שעות בימ־

גם המהירות שהובילה אותה לבית־ה־חולים,
כשמכוניתה התנגשה, במרחק 20
ק״מ מביתה, הרגה את חברתה הטובה
ביותר קארמל מנדס, בת ה־( 22״העולם
הזה״ .)1599
עכשיו מוסיפה סילבי לשכב בביתה,

אחרי פן: סילכי ככיוזרחחולים

רוזה

מה קראה הזמרת הצרפתיה, לאחר
שהופיעה בירחון-חנוער ״סאלי לח קו־פן״
,רב-חתפוצה, יחד עם ב.ב .״עכשיו
אני חוזרת לקצב הישן !״
ואומנם, סילבי וארטן חזרה למיקצב
הרגיל שלח 120 :ק״מ בשעה. זו היתח

לאחר ששוחררה מבית־החולים בוורסאי.
״פניה לא יינזקו מן הפגיעה בסנטרה,״
מבטיחים הרופאים. אבל ספק רב אם
סילבי העליזה, סילבי אשת״הקצב, תוסיף
להשתולל במהירות הקודמת, לאתר
שחברתה הטובה נעלמה — באשמתה.

שב בשקט. בתחילת השבוע,
אין לך מה לעשות.
אופייה ההוגה והמעמיק
יעזור לך לעבור
את תקופת־המשבר
המסתמנת השבוע —
משבר פנימי, נפשי, יותר
מבלבלי או רומאנטי.
זהו שבוע טוב לקריאה,
ללימודים, או
לתוכניות לטווח רחוק. אל תשלם חובות.
אם הוא דורש הכרעה — אל תיכנעי לו.

את עדיין מסוגלת להסתבך
כהוגן, בך שמוטב
שתפקחי עין על רגשותייך.
אתה, בן־דגים,
פקח עין גס אתה —
אבל על ארנקך. אחרת
תסתבן בהתחייבויות כספיות
רציניות למדי. יום
19 בפברואר ־
20 במרס
א׳ הבא הוא המסוכן ביותר:
הימנע מפגישות
עס אנשים חדשיס. אס יש לן בעיות עס ה־שיניים
— זהו השבוע המתאים לטפל בהן.

ן זנים ם

תחילת השבוע תזמן
לך פגישה אינטלקטואלית,
לה קיווית מזמן.
היא תוכיח את
עצמה, תפתח בפניך
דרכי-מחשבה מקוריות
לחלוטין. מפתח השבוע,
בעורך: מרץ. אם
יהיה לך הבוח להפעיל
את נתוניך עד ה סוף,
ולהשקיע עבודה — תראה ברכה
בעמלך. הפתעות רבות יזדמנו בדרכך.

אל תחשוב שקל כל־כן
להגיע אל ליבה. היא
מבינה עד כמה אתה
רב־צדדי והפכפך. על כן
תצטרך לחזר אחריה ובעיקר
— להראות לה
שאינן כה מסוכן או
בלתי־יציב כפי שהיא
חוששת. אס קנית משהו
— ברקי היטב את
טיבו. זהו שבוע בו אתם נתונים לסכנת־רמאיס.
תאונה קטנה מאיימת ביום ה׳ או ר.

שוב הלבטים הללו !
את יודעת היטב שחייך
זורמים באפיק
מוביל לנקודות חשובות.
כבו־סרטן, אתה
עשוי להזדמן, השבוע,
בחברתם של אנשים
שייטיבו עימך. נסה
ן!; ביוני -
כ< 2ביו לי
לאפשר להם לראות
מי אתה באמת, ולו
ברמז. מבחינה כלכלית, מוסיף המצב להשתפר.
צפוייה לך הכנסת-יוקרה רבה.

סו!11

השותף שלך אינו מרמה
אותך, הוא רק לא
פחות עצמאי ומעוצבן
ממך. אם כן, מוטב שתנסה,
לשם שינוי, להיות
פשרן ואפילו קצת
ותרן. כל מה שתעשה
בסוף השבוע, ביום א׳,
יש לו צד חיובי וצד
הרד,־אסון: על כן מוטב
שתנתח את המצב בקור רוח. פגישות רו
מאנטיות, השבוע, מלאות בטעם מיוחד

י** 30׳

על אף מאמצייך להיות טובה והגיונית,
צפוי לך ריב חמור עם בן־זוגך^ הוא יאשים
אותן בדברים שבאמת
אינך אחראית
להם, ומשום כן קל
לך לשכוח שגם עשית
המון צרות. היי, אי-
פוא, נדיבה וחד״מש-
מעית בחרטה וביחס
הטוב שלך אליו. בן־
מאזניים: בשום מחיר
שבעולם — אל תיכנס
להתחייבויות עסקיות
או חברתיות, עד ליום ב׳ הבא ג ואל
תתן לאנשים להרגיז אותן ע״י רכילות.

אם לא תיחפזי, בתחילת
השבוע, תוכלי להגיע
למצב של שלווה ושל
סיפוק. העיקר, עבורך,
בת־שור — לרסן את
נטייתך לקפוץ לכל כיוון
מבלי לבדוק מראש אם
יש בכלל לאן. מצד שני,
זהו שבוע טוב לעריכת
קניות־האביב. אל תהססי
לשכנע את בן־זוגך, ולהיות טובה אליו.
אם הוא טלה או תאומים, הוא זקוק לזה.

בכוח האינרציה נגררת לנקודה בה אינך רוצה,
בעצם, להישאר. מוטב שתתדגיל, השבוע,
להניח את היסודות לתוכנית
ארוכת־טווח, ש עתירה
להוביל אותך בדיוק
לנקודה בה אתה
חפץ. בתנאי, כמובן, ש־תייצב
את קשריך עם
הסביבה. אנשים שוחרים
את טובתך, אבל זה לא
מספיק: עליך גם להכיר
בזה ולהחזיר להם גמול.
ערכי קניות, אן בחסכנות
ותיזהרי מתרמית. סיכויים טובים להמר
השבוע על הצבע האדום, ולא רק בקלפים.

כושר-השיפוט שלן יתערפל השבוע לח לוטין,
בעיקבות שורה של מגעים עם
גורמים שאת טיבם
אינך משכילה לנתח.
תני, איפוא, לאביב
לעשות את שלו: הי-
סחפי. רסני את חוש-
הביקורת החריף שלך
— או לפחות אל תגלי
לסובבים אותן עד
כמה הוא חריף. מצד
שני, בן־עקרב, תן ל־חוש״ההומור
שלך חו-
פש-פעולה. אתה ואהוביך ייהנו מזה —
ויתכן אפילו שזה יביא לעיסוק חדש.

צפוי לך שבוע פעלתני בצורה לא-מצוייה.
אחה תיתקל בשורה כה מושלמת של הזדמנויות
שלא תוכל לעמוד
בפני הפיתוי לקחת
על עצמך עוד ועוד חובות
ועבודות. אתה עשוי,
כתוצאה מזה, לאבד
הזדמנות גדולה בחייך
האישיים. לכן מוטב
שתחליט, מראש: אם
אתה רוצה להתקדם ב־עיסוקיך,
כרגע. ,או אתה
מוכן לוותר על הצלחה
למען אהבה והבנה. מתנה בלתי־צפוייה תחייב
אותך להגיב במקום בו רצית להתעלם.

לא נכון שאתח אבוד.
אתה רק מבולבל. לו
יכולת להשקיע מעט לב
במקום הרבה תככים בעניין
— היית יוצא מ מנו
בכבוד, אס ני בשום
פנים ואופן לא כמנצח.
השקט המדומה
האופף אותך עשוי גם
להעמיק את חששותיך.
מצד שני, מצב זה מאפשר לן למצוא אהבות
חדשות, או לפחות רומאנים מעניינים.
יום ה׳ מועיד לך פגישה גורלית בתכלית.
זהו האיש. אס תפגשי בו ביום זה — לא
תוכלי להימלט, גס אם תרצי. לבשי אדום.

במדינה
(המשך מעמוד )27

תבך בגלגלי־מכונד״״ אמר השבוע פקח שהתבונן
כיצד כחלון יושב ליד הקיוסק הסגור
שלו, ומנקה אותו .״הוא פשוט רואה
בקיוסק הזה את תכלית חייו.״
אבל מה מבינה מכונה בחיים?

מ שפט
הגנבים מן הצפון
כשחיה אבולביץ יורדת במדרגות ביתה,
ברחוב צירלסון שבצפון תל־אביב המכובד,
כבר אורבים לה ילדי־השכונה, כדי לרוץ
אחריה ולשיר במקהלה, מאחרי גבה :״גנבת!
גנבת!״
האשד. הקשישה והמכובדת פורצת אז
בדמעות, מוכנה להסביר לכל מי שמוכן
לשמוע ש״זה הכל בגלל השכנים, שלא חיים
בסדר.״ אבל זה לא עוזר.
הצרות של חיה התחילו עוד בשנה שעברה,
בבית משפחת ציוני השכנה. מדי
שבוע, היו נעלמים מכיס־מיכנסיו של יוסף
ציוני, סוחר־פרחים, סכומי־כסף שונים, שנצטברו
במרוצת החודשים לסך נכבד של
אלפיים לירות. גם לכך היה לחיה הסבר מן
המוכן :״זאת מרים ציוני שגונבת כסף מן
הכיסים של הבעל שלה, כדי להתכונן ליום
שבו הם ייפרדו. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם
איזה מין דברים נוראים מתרחשים
בבית ההוא,״ היתד, לוחשת.
״יש גנבים״ .גם יוסף ציוני היה סבור
שבביתו מתרחשים דברים לא טהורים: לפיכך,
הציב בוקר־שבת אחד שני נערים שהכיר
היטב — אלכם בילצקי וחנן יניב —
במארב חשאי, בביתו, שעה שהוא ומשפחתו
נסעו כדרכם לים.
האורבים לא נאלצו להמתין זמן רב: כעבור
מחצית־השעה חרק המפתח במנעול, הדלת
נפתחה, ודמות רחבה נכנסה לדירה האפלה,
עשתה דרכה במישרין לעבר הדר־האמבטיה,
שם נהג יוסף ציוני לתלות את
מכנסיו ר,בזוזים.
הדמות המיסתורית הדליקה אור באמבטיה
— ולפני שני האורבים ניצבה, במלוא הדרה
הבורגני, חיה אבולביץ.
לשוטרים שבאו לעצור אותה, אף לשופט
המחוזי שמואל קוזארט, הסבירה חיה לפי
תומה :״חשבתי שיש גנבים בדירה.״

דרכי־חיים
ריבית על
עניינים שוטפים
משה כהן היה מעוצבן באמת. הוא ישב
לו לתומו בצריף המשמש כבית־שימוש, ליד
בית־השכן שבמעברה הבאר־שבעית, כשלפתע
נשמעו על הדלת דפיקות איומות, שהחרידו
אותו מישיבתו השלוזה.
״אתה ממלא לנו את הבית־כיסא,״ זעקה
השכנה מעבר־לדלת .״בגללך אנחנו צריכים
להריק אותו שלוש פעמים בשבוע.״
את ישיבתו לא סיים כבר משה בשלווה.
הוא זינק ממיבנה־העץ הקטן כנשוך־נחש,
המטיר שטף של קללות על השכנה שהטרידה
אותו — ונעלם.
למחרת, נעלם בית־ר,שימוש כלא היה.
ריבית ע ל השימוש .״תראה, אדוני
השופט,״ הסביר משה לשופט־השלום חסון.
״בית־השימוש הזה — זה האבא שלי שנתן
אותו לשכנים, במתנה. הוא שמש בבית־ספר,
אז אחרי שבנו בבית־ספר שלו בתי־שימוש
חדשים — הוא לקח את כל הבית־שימוש
הישן, ונתן להם אותו במתנה. אז
עכשיו, שאני בא לקבל על המתנה הזאת
קצת ריבית — זה מה שעושים ליי
״אחרי שיצאתי משם,״ פירט משה את
קורות הלילה הגורלי ,״הלכתי הביתה בשקט,
ובדרך נדרתי נדר: שהבית־שימוש הזה
לא יעמוד יותר. אז אתה מבין, כבוד־השופט
— לא בגלל הכעס, רק בגלל הנדר
הייתי מוכרח לחזור בלילה ולהרוס.״

דרכי־אדם
רטיץ ד לחתיכות
פעם היה ברוך ג׳מילי הרס״ר הכי מפורסם
בצה״ל. היה לו שפם ארוך מתל־אביב
עד פתח־תיקוזה, ושמו נודע לשימצה בין
כל הטירונים, כאחד ״שלא כדאי ליפול
בידיים שלו״.
אבל הימים האלה כבר חלפו. ג׳ימי,
כמו שקוראים לו החברים שלו, השתחרר
מהצבא ״מפני שרס״ר היום זה בבר לא
(המשך בעמוד )32

פני שלוש טניס היתד, ברווזון
/מכוער: נערה ירושלמית צנועה, ופחדת
ומבולבלת, הלובשת מכנסי־ג׳ינס לא כל־כד
נקיים וחולצה לבנה מקומטת, עוסקת באריגה
ומסתובבת בשוק מחנה־יהודה, כשהיא עורכת
את הקניות עבור משפחתד, הספרדית־תימ־נית־מעורבת.
עכשיו
אפשר לראות במלון הילטון שוש
כהן אחרת לגמרי: נערה תמירה, זקופת־גו,
מאופרת למשעי, הלבושה במיטב־הפאר
האירופי, והמעכסת, על עקבים גבוהים,
כשזרועה נשענת באלגנטיות בכתפו של גבר
זר ומבוגר־כלשהו.
מה הביא את הנערה הקטנה ממחנה-
יהודה לעמודים המרכזיים של ירחוני־אופנה
בינלאומיים.

ידידם של
אילי־הגפט
ך* כל החל כ ש שו ש^ ה סו ער ת וחסרת(
והסבלנות, צעקה יום אחד :״נשבר לי!״
היו לה, לדעתה, סיבות טובות לכך: אף־

שמפ 1ה

ה א1 1

קידות

ודקה

הבעירה

די,א

דירת

המיליונר

בלונדון

גרה

מיליונר

מכסיקא•

ב״הילט*!״

על־פי שגדלה להורים דתיים, בשכונת מח־נך,־יהודה
השמרנית והאפורה, התגלתה שוש
עוד בגיל הטיפשעשרה כנערה יפה במידה
בלתי־רגילה.
אומנם הכינוי טיפשעשרה התאים לה עוד
יותר מאשר לחברותיה — אבל זה לא הפריע
לה להתקדם בחיים. לו היתד, גרה בחדרה
או בעקרון, ספק אם התקדמות זו
היתד, מהירה כל כך; אך ירושלים מאחדת
קירבה של כפר קטן, בה כל אחד מכיר כל
אחד אחר, עם אפשרויות אינטלקטואליות
וחברתיות בלתי־מבוטלות.
ומאחר שהיא החלה, עוד לפני שהגיעה
לגיל , 16 לבקר בקפה ניצן ולהתרועע עם
סטודנטים — ברור שאופקיה היו פתוחים
יותר מאשר מצוי אצל בנות מחנו•,־יהודה.
לאוניברסיטה לא הגיעה מידת־ד,שכלתה ;
אולם ברגע בו הגיעה לגיל המתאים, נרשמה
לבית־ספר בצלאל, וכיוון שהיתר, נעדרת
כל חוש אמנותי — החלה לומדת אריגה.
״זה מאפשר לי להכיר המון בור,מים,״ כפי

שאמרה פעם.
לכן אין פלא שכאשר הגיעה לבגרות חוקית,
ערכה מגבית קטנה בין ידידותיה, ובעיקר
בין ידידיה, ונסעה ללונדון כדי
לעבוד שם כנערה או־פר — ,בעברית צחה—
כעוזרת־בית ושמרטף אצל משפחה
יהודיה.
רק כך, סברה שוש, יכולה היא להגיע
לעיר־החלומות הערפילית, עליה שמעד. כל-
כך הרבה מידידיה הירושלמיים הבוהמיים.
בהתחלה היה באמת קשה. שוש הסתובבה
בין הישראליות שבלונדון, ביקרה בבתי־הקפה
בפינצ׳לי רוד, ברובע נידח של לונדון,
בהם יושבות נערות האו־פר היהודיות,
וחיכתה לגואל.
הוא בא — אבל דווקא ממקום אחר
לגמרי. בביתו של מנהל מיפעל למציתים,
יהודי־אנגלי אמיד, פגשה בג׳ק. ג׳ק היד.
בעל הכנסה לא מבוטלת מעיסקות־הנשק
החוקיות־למחצה שהוא ביצע בכל מקום בעולם
בו יש צורך באמצעי־הגנה או התקפה.
עם ידידיו של ג׳ק נימגו אנשי־עסק
גדולים, סוכן מכוניות־קאדילאק לכוויית, ואף
כמה אילי־נפט ערביים. אבל מה שעניין
יותר את שוש הוא שג׳ק היה בהחלט

מסוגל לפתוח בפניה את שערי העילית
הלונדוניים.
הם התאהבו. וכעבור זמן קצר — עברה
שוש לגור בדירתו המשונה של ג׳ק, השוכנת.
בקומה העליונה של בית־משרדים ישן,
השייך לו, והנימצא ברחוב סטראנד המיס־חרי
והסואן, לא הרחק מנהר־התמזה האפור.

בום־־שמפניה
״^11 וו**וחוו 111*1111
כקיר

ף /ק שי געאת שוש, חסרת־המעצורים:
״אני אוהבת לא רק את מכוניח־הספורט
שלו הפליטה פעם במסיבה ,״אלא אפילו
את תחתוני־הסטרץ׳ ממשי שהוא לובש. זה
כל־כך חתיכי!״
ושוש שיגעה, כמובן, את ג׳ק ביופייה
המיזרחי. הוא לקח אותה לבל מקום, הציג
אותה בפני קישרי־העסקים שלו, עשה כל מה
שהיא רצתה.
הנערה ממחנה־יהודה הפכה למפונקת.
פעם, כשג׳ק לקח אותה לשייט ביפי
התיכון, ניפצה כום־שאמפניה נגד
קיר הטרקלין, משום שגילתה שאינה
אוהבת שאמפניה. שוב ושוב
עשתה לו סצינות בציבור, הרעישה
עולמות כשלא קיבלה משהו האהוב
עליה.
אולם בנקודה אחתהיתר, שוש
בסדר גמור: היא שמרה אמונים ל־נסיך־חלומותיה
המזדקן, לא הסתובבה
מעולם בציבור עם גבר צעיר
ממנו.
ג׳ק גמל לה על כך ברכישת בגדים
אלגנטיים עבורה; ובפנייה
לכמה וכמה מידידותיו
המבוגרות — ביניהן
אשת־אצולה ממוצא תורכי,
הנשואה ללורד אנגלי —
כדי שילמדו את שוש היל-
כות חברה ונימוסין.

צדם

^ ^ ב פי ת ^ דז מלדפה

ך* שרים אלה סייעו ל־
| /שוש גם מבחינה אחרת:
היא נתגלתה על־ידי
מעצבי־האופנה הלונדוניים,
ודרכם — על־ידי צלמי־ה־דוגמניות
המפורסמים.
עד מהרה הופיעו תצלו־מיה
בצידן של טודיגי ודוג־מניות־צמרת
אחרות.
הדבר גם סייע בעדה להסתובב
ברחבי אירופה,
כשהיא מציגה את
האנגלית. האופנה תוך כדי כך הוכח,
לא פעם, שגם בלי
פרוטקציה יכלה להגיע
לאן שהיא רוצה.
פעם, ברחובות
דיסלדורף, ניגשו אליה
שני גברים.

״חשבתי שהם מנסים להתחיל איתי; ודחית•־
אותם בתוקף. גירשתי אותם ממני. בעניינים
כאלה אני מאוד מחמירה!״ סיפרה שוש לחברתה.

לאחר ששוחחה עם ידידה שלה, מע־צבת־אופנה
באותה עיר, הראתה לה את
כרטיס־הביקור שאחד הגברים השאיר בידה
— הוברר לה שהיה זה אחד מצלמי־האופנה
הגדולים ביותר, בעל גישה לבית־המלוכה
הבריטי עצמו. תמונותיו פתחו פתח
לעולם הדוגמנות להרבה מן הדוגמניות הגדולות
בעולם.
שריפה הימנית
טיפוסית

^ ג׳ק היו קני־מידה מוסריים משונים.
/הוא חשב שלא נאה ששוש תגור איתו,
בלי חתונה — ועל חתונה לא ידע להחליט
סופית.
פעם אחר פעם עמדו השניים להינשא,
רבו, ניפרדו ושבו זה לזו. חוף כדי־בך,
השיג לה ג׳ק חדר אצל ידידתו הישראלית,
חנה לוויתן־זיתוני. אך כעבור חודשיים
טילפנה חנה לג׳ק במתח־עצבים גבוה :״קח
את המציאה שלך מפה!״ התחננה. ושוש
שבה לדירה שברחוב כטראנד.
הדבר ציער את הנערה, בי היא לא רצתה
לעשות צרות לאהוב־ליבה. על־כן החליטה
לפצות אותו בארוחה תימנית טיפוסית. לשם
כך, רכשה פתיליה ונפט, בבוז גמור לתנור־הגאז
שבדירה.
כעבור שעה קלה עלו הלהבוח מחלונות־הדירה.
הכל נחרך. הוזעקו מכי
בי־האש — ודירת־הרווקים הנאה
נהרסה כליל.
אח זה כבר לא היה מוכן הרווק
הזקן לסלוח. הואי גירש
את שוש. הנערה בכתה — ו־התנחמה
בסיבוב־הופעות באירופה,
כדוגמנית־אופנה. הסיבוב
נימשך, הוארך עד לחופי אמריקה,
נסתייב רק כאשר החליטה
לשוב לישראל לביקור.

דירה

״הידם ון״
ץ* אן היתה שוש
^ כהן זרה במולדת.
היא לא ידעה כיצד להסתדר
עם חוג מכריה
הישן, התגעגעה
מאוד לג׳ק שלה
האבוד.
באי־חשק עבדה
זמן מה בבוטיק

חגגזגין ז טזגש כהן. מזצרום־־&ופנה .

התל־אביבי רי3י3י, כזבנית ומקבלת־קהל,
פוטרה לאחר שדרשה מחירים ברמה אירופית.
אחר־בך לקח אותה הצלם פיטר
הרצוג החת חסותו המיקצועית, למשך תקו־פת־מה
— אבל זה לא היה זה.
שוש לא יכלה לשכוח את רמת החיים
שהיתר, רגילה אליה באנגליה :״אלה היו
חיים משוגעים!״ אמרה לאחת מחברותיה.
תנאי־העבודה בענף־האופנה הסעירו אותה:
•״כאן צריך בשביל כל דבר פרוטקציה ! ״
:התקצפה .״חוץ מזה, הבחורים פה לא
,מנומסים!״
אולי משום כך התיידדה עם התייר הראשון
׳שנקלע בדרכה. היה זה מיליונר יהודי ממכסיקו,
המבקר בארץ.
הם הכירו, יצאו — ובעבור זמן קצר
ומאוד עברה שוש לגור בדירת־המלון שלו,
באחת הקומות העליונות של מלון הילטון,
־בתל־אביב.
עתה רואים את התל־אביבית מסתובבת
.בדיזנגוף כמו תיירת. ולא לזמן רב:
.המיליונר שלה הבטיח לה, כמו הקודם,
•שתוך זמן קצר יראה לה את העולם.
,והפעם — את דרום־אמריקה, שם תיהפך,
אם יקיים את הבטחתו, לאשתו החוקית.

במדינה
(המשך מעמוד )30

רס״ר,״ כדבריו ; ובין התקופות הארוכות
בהן הוא ניקרא לשירות מילואים ממושך
ומיוחד — משעמם לו.
את שעות־הבוקר הוא מבלה במשרד־האוצר,
כקצין־חקירות למניעת הברחות.
שם עוד מבינים קצת מהי סמכות אמיתית.
אבל אחר־הצהריים — באמת, איך ממלאים
את הזמן אחרי שעות־ר,עבודה?
הפיתרון שמצא ג׳ימי, אב לשתי בנות
בוגרות, ובעל לאשר, ממנה ניפרד לפני שלוש
שנים — אפשר שאיננו הכי־אוריגינאלי
בעולם אבל הוא בכל זאת משהו.
כי ג׳ימי עוסק — בשיטתיות צבאית ממש
ומתוך דבקות נעלה במטרה — בחתיכות.
מכל הסוגים, מבל הצבעים — העיקר שהן

ך* מד גבי רוכינפלד עזב את הגה
^ הזחלם וקפץ החוצה. להבה שפרצה
בתוך הרכב, בעת קרב, אחזה במדיו.
אבל לפני שיכול היה לכבות את האש
נורה לעברו צרור של מיקלע: טנק ירדני
היה בעיקבותיו.
הוא קפץ מאחורי סלע, מחפש מחסה.
לכבות את הדליקה בבגדיו שוב לא יכול
היה. כאשר אספו אותו חבריו, סבל
מכוויות קשות. הוא הוטס בהליקופטר ישר
לבית־ד,חולים הדסה בירושלים — אחד
מ־סד פצועי צה״ל בפשיטה על כראמה.
במשך 31 יום החזיק מעמד. הרופאים עשו
כל שביכולתם. אבל המאבק היה כמעט חסר־תיקווה.
כי גבי, הצנחן בן 2171 מקיבוץ
אייל, סבל מכוויות ב־״/ס 70׳מגופו. השבוע
הוא נפטר.

ניצל
״אילת״

אלקטריק -

ג ׳נרל

אנגליה

להשיג בחנויות המובחרות
יגו אני ם: י .טויינה,

תל״אביב—ירושלים

ע־ו״לי^0 )1611

הן יודעות מדוע
הגדל שטח ראייתך!
הרכב על
המראה
ה קיי מ ת
פנוומיק להשיג בחנויות

חנות ומחסן מרכזי
תל־אביב, רח׳ השרון 19
פנת השפלה 3

סניף תל-אביב
רחוב אבן גבירול 68
ליד קפה רוול החדש

סניף באר-שבע
חברת שחן, רח׳ הדסה 46

סניף ירושלים
מוצרי ״שלי״ להשיג אצל
״בל־גר״ בע״מ,
רחוב שמאי 23

וסניפי החברה ברחבי הארץ

דרושים שחקנים וטכנאים
לקולנע והטלויזיה הישראלית
השנה יוצרו בארץ כ־ 32 סרטים עלילתיים ובקרוב תופעל הטלויזיה
הממשלתית.
בי״ם ״סטודיו לאמנות הקולנע והתיאטרון״ מקוד. למלא את המחסור
הקיים באמנים ובאנשי מקצוע צעירים ומוכשרים בתחומים אלה.
השנה זכו מספר תלמידינו בפרסים ובתפקידים בולטים בסרטים הישראליים.
הנהלת
״סטודיו לאמנות״ מודיעה על פתיחת מחזור חדש לקורסי ערב
במקצועות: משחק, הסרטה ובימוי, אפור, צלום עתונות.
צוות המורים מורכב מ: עדנה שכיט, פרץ הלוי, צפורה פלד,

פרום׳ קורצקי, יעקב המאירי, נחום גוטמן ועוד...
הקורסים יתחילו בתאריך . 12.5.68 פרטים והרשמה: רח, יצחק שדה ,34
טל ,38289 :תל־אביב.

יפות, ונלהבות לחסדיו של ג׳ימי.
כרגל אחת כתוך המיטה .״כשאני
שם עין על אחת,״ הוא מסביר בענווה
אופיינית, מפיסגת 180 הסנטימטרים שלו,
״שום דבר כבר לא יכול לעזור לה.״
איך הוא עושה את זה? פשוט :״אני ניגש
אליה דוגרי, מסביר לה שאני רוצה לצאח)
איתר״ נותן לה טיפול מיוחד עד שהיא
מסכימה. ברגע שהיא מסכימה — היא כבר
ברגל אחת בפנים. בפנים המיטה שלי,״
הוא מוסיף למען כל אותם שלא הבינו למה
בדיוק הוא מתכוון.
״החיים הכי טובים,״ פוסק ג׳ימי ,״זד,
להחליף את השמן בגוף, לעיתים קרובות
ככל האפשר. לפחות פעמיים ביום.״
בן - 119 והנשים. על דלת ביתו
של ברוך ג׳מילי, ברחוב זרובבל 18 בתל־אביב,
תלוי גליל של נייר, ועיפרון לצידו.
את הפתקים הנצברים מדי יום ביומו,
שומר ג׳ימי בתוך גביע־כסף ענק, שהוענק
לאביו בשנת 1930 על זכייה במירוץ של
1666 מטר .״בכלל אנחנו משפחה עם
הרבה כוח,״ מסביר ג׳ימי.
״תיקח למשל את סבא שלי, שלום ג׳מילי:
הוא בן ,119 ועדיין יש לו עיניים בשביל
נשים. וחוץ מזה יש לו גם כוח: פעם אמר
לו מישהו, עד מאה ועשרים׳ ,והוא כימעט
הרג אותו, הסבא שלי, .מה?׳ הוא אמר
לו, ,אתה נותן לי רק עוד שנה אחת
לחיות?׳״
ברוך מעניין עוד יותר
אוסף־הפתקים
מהסבא שלו, :עשית לי עצבים,״ כותבת
אחת, בכתב־יד מעוות. אל תחשוב שאני
בקולקציה שלך,״ מוסיפה שנייה מתחתיה.
״אני לא מוכנה לשותפות.״
״מתי אתה בבית?״ משרבטטת אמריקאית
באותיות־דפום לועזיות, מוסיפה יותר מאוחר
בייאוש :״אתה אף פעם לא בבית?״
״ג׳ימי,״ רושמת זהבה בכתב־יד ילדותי,
״היות ואתה כועס עלי — תסיר את הכעס.
אני מחכה ל ך ואילו אחרת, שהתייאשה
מלחכות, מורחת לרוחב כל הדף :״לבריאות״.
״היא
ידעה שאני בפנים עם מישהי אחרת,״
מסביר ג׳ימי, בצחוק מתגלגל.
״איפה שצריך:״ בפנים -זה חדר
צר־צר שריהוטו העיקרי היא מיטה רחבה,
ועור של קוף פרוס עליה .״מתנה מאחת
חבשית,״ נזכר ג׳ימי. את הריצפה מכסה
עורו של קוף נוסף, בשחור־לבן. מתנה
מחבשית אחרת.
בכלל חדרו של ג׳ימי מלא מתנות .״הן
(המשך בעמוד )34

ך* מחלקה הכירוגית של ביתיר,חולים
4רמב״ם בחיפה התפתלו השבוע ביסו־רים
14 פצועים, קורבנות ההצתה המטורפת
של ליל״הסדר (העולם הזה .)1598 במשך
השבועיים שעברו כבר נפחו שבעה איש את
נשמתם; ואילו בין 14 הנותרים הוגדרו
שלושה כ״מיקרים קשים״ .אחד מהם: הימאי
מאיר זלטה, הוא היה היה על סיפון אח״י
אילת כאשר טובעה — וניצל.
האם יינצל מפגיעת האש?
היתד. זו רק אחת השאלות שריחפו מסיב
לקורבנות ההצתה ההמונית. העלו אותה,
בחרדה, בני־ד,משפחה ההמומים.
היתד, גם שאלה אחרת :״האם היו כל
קורבנות השריפה צריכים למות?״
את השאלה הזאת העלו בלחישה בחוגים
רפואיים — ולא רק לגבי קורבנות ליל־הסרר
בחיפה.
שכן מלחמת־ששת־הימים הביאה, לראשונה
בתולדות בתי־החולים בארץ, גלים של
נפגעי כוויות. לא כל בתי־ד,חולים היו מוכנים
לקבל סוג מיוחד זה של נפגעים. רבים
מהם מתו.

פיתחו
׳׳־ 11 שימות
בוויאט״כאב׳

** ידת חומרתה של כוויה נמדדת
)* 4בעיקר על־ידי האחוז משטח עורו של
הפצע שנפגע. כוויות המשתרעות על למעלה
מ־ס 300/מן העור נחשבות לחמורות. פצועים
שניכוו ב־״ 407 עד ס /ס 60 משטח עורם הס
ברוב המיקרים בעלי סיכויים שקולים
לחיות או למות. נפגעים ב־ס/״סד ומעלה
נחשבים — בישראל — למיקרים כימעט־אבודים.
אם מצליחים להצילם, נחשב הדבר
להישג יוצא מגדר הרגיל.
סיכויי הפצוע להחלים תלויים גם בגילו
ובמצבו הגופני הכללי: לצעירים סיכוייה,חלמה
גדולים יותר מאשר לזקנים.
מה ניתן לעשות, כדי להציל את המספד
המירבי של נפגעי־כווייה — והאם עושים
זאת?
קיימים חילוקי־דיעות בין רופאים ישראליים,
מה הוא בדיוק סוג הציוד החדיש
קוובנות הולחמה
שיש להזמין, ובאיזה תרופות משיגים
הטיפולים את התוצאות הטובות יותר. אבל
אין ביניהם חילוקי־דיעות לגבי עובדה
אחת:
אין בארץ מרכז מיוחד שיתמחה רק בטיפול
בכוויות. עבור חסרון זה — משלמים
בחיי־אדם.
במרכזים מסוג זה, הפועלים בחו״ל, מתמחה
סגל הרופאים והאחיות רק בטיפול
בכוויות. עומד לרשותם הציוד החדיש
ביותר, ותנאי־האישסוז מותאמים לצרכי
החולים המיוחדים שלהם.
לכן מצליחים במרכזים אלה להעלות

פה — וכנראה באישורם האילם של רופאים
המתמצאים בבעייה — החלה בייצור חומר
דומה לסופראמיאלין, אף הוא לפי מירשם
אמריקאי. החומר מסופק ישירות לבתי־החו־לים
בארץ — למרות שמשרד הבריאות טרם
הגיע לידי מתן אישור רשמי.

דרוש

יו {גריני

***יטה נוספת היא שיטת השתלת־
^ העור. על חלקים משטח הפצע שותלים
רצועות או גושים של עור זר. הגוף דוחה
את העור הזר, ומצמיח תחתיו עור חדש.
תחבושת העור הזמנית ׳מזרזת את התהליך,
משפרת את מצבו הכללי של החולה.
במרכזים לטיפול בכוויות בחו״ל קיים
ציוד להקפאה עמוקה של פיסות עור,
שנלקחו מתורמים או ממתים, לתקופה של
שבועות מספר. כך נוצר מין ״בנק עור״,
העומד הכן לשעת חירום. בישראל אין בנק
עור כזה. רופא הזקוק לעור חייב לסמוך
על־כך שיימצאו התורמים, או שיהיה לרשותו
נפטר טרי, ממנו יופל לקחת את העור
הדרוש.
סוחר חיפאי, שהזדעזע מתוצאות השריפה
בליל־הסדר, הבטיח לבית־החולים רנוב״ם
תרומה לרכישת המכשיר להקפאה עמוקה
של עור, שמחירו באנגליה 2000 לירות
שטרלינג.
רופאים שרואיינו על־ידי העולם הזה
טענו, ברובם, כי מעולם לא היה חסר להם
עור להשתלה. אולם לאחר הירהור שני
הודה חלק מהם, כי המצב אינו כל־כך
ורוד.
את לקיחת העור ממתים יש להסתיר מעיני
אנשי התברא קדישא. למזלם של הרופאים
אין עיקבות לקיחת העור ניכרים על המת,
מאחר ומסירים רק שכבה דקה .״אנו
פשוט דואגים להרחיקם מן המקום,״ הודה
אחד הרופאים.
שני הסביר :״אני פשוט לא שואל איש.
שעה שאני זקוק לעור ממת, אני לוקח.
הדתיים טוענים שכוהן אינו רשאי לקבל
עור מימת, אך כשעלי להציל פצוע אינני
שואל אותו אם הוא כוהן.״

העיקר :

ותשומת־לה
ארקשיטות הטיפול מכתיבות את
הצורך בהקמת מרכז לטיפול בכוויות.
מחייבים גם תנאי האישפוז.
הודה רופא צעיר :״חולה־כוויה המאושפז
במחלקה חירוגית רגילה נחשב שם למיטרד.
צעקותיו מפריעות לחולים. האחיות אינן
רגילות לעבודת החבישה של הפצעים
הקשים. על האחיות המטפלות בכוויות
לאהוב את החבישה ולטפל בחולה עם לב.
אין לנו כימעט כאלה.״
במחלקה חירוגית רגילה, קשה גם לשמור
מפני זיהום על החולה בעל הפצעים
הפתוחים. עדינה זלטה, מפצועות השריפה
בחיפה, לא נחשבה למיקרה קשה. לפתע
נתקפה זיהום ונפטרה.
סיפר רופא פלסטיקאי, מבית־חולים ממשלתי
ידוע :״מחצית הטיפול היא עבודת־

ליד-הסוו בחיפה ופצועי הכוויות שר
מתו מב]׳ שאיו בארץ טיטר נאותבהרבה את סיכויי־ההחלמה של הנפגעים,
והצלתם של נפגעים ב־־׳לסד ומעלה איגד,
נחשבת להישג נדיר.
המרכז הראשון מסוג זה הוקם בבירמינג־האם
שבאנגליה. בין הרופאים שהשתלמו בו
נימנו ישראלים, שאחדים מהם כבר חזרו
ארצה.

תקופה חדשה
חצירה חיים

ן * וחתלע כו ד ה הנעשית במרכזית אלה,
| ן צעד הטיפול בכוויות בשנים האחרונות

צעדי־ענק קדימה. האמריקאים במיוחד פיתחו
שיטות מתקדמות לטיפול בשרופי נפאלם.
ארבע סכנות עיקריות אורבות לפצועי־כוויה.
הסכנה הראשונה היא סכנת ההלם.
יש לטפל בפצוע מיד נגד הלם. השנייה
היא סכנת אובדן הנוזלים• דרך שטח הפצע
מאבד הפצוע מים, והוא פשוט מתייבש
תחת ידי מטפליו.
הכוויה גם מפרישה חומרים רעליים,
המזהמים את הפצע ומרעילים את גוף
החולה. נוסף על כך קיימת סכנה של זיהומים
חיצוניים. יש על כן להחזיק את החולה
בחדר מבודד באופן סטרילי.

הטיפולים החדישים כוללים שימוש בחומרים
אנטי־ביוטיים נגד הרעלה. חומר
אחד כזה, שפותח על־ידי האמריקאים בוויאט־נאם,
הובא ארצה ערב מלחמת־ששת־הימים
על־ידי ד״ר חיים שיבא, מנהל בית־החולים
תל־השומר. שם החומר סופראמיאלין — ורבים
מפצועי המלחמה חייבים לוא את
חייהם.
משום מה לא סיים עד כה משרד־הבריאות
את בדיקות החומר הזה, וטרם אישר אותו
להפצה מיסחרית.
אחת המעבדות הישראליות לייצור תכשירים
רפואיים, שעקבה אחר השימוש בתרו־

אחיות מסורה. דרושה הרבה תשומת־לב
ואהבה, תוך השקעת מאמץ רב בעידוד
החולה והרמת המוראל שלו. תראה לי
מחלקה חירוגית אחת בארץ בה זה נעשה.״
הודה אחד מפקידי משרד־הבריאות :״לו
היו ברשותנו מרכזים לשם טיפול בכוזיות,
היינו יכולים להציל בחורים רבים שמתו
במלחמה. אני מעריך את מספרם בשלושים.״
בירושלים, חולם מזה שנים מנהל המחלקה
הנירו־חירוגית בהדסה, הד״ר נוימן, על
הקמת מרכז לטיפול בכוויות הראוי לשמו.
״אני מקווה להפעיל מרכז כזה בהיקף מלא
עד סוף השנה,״ סיפר לכתב העולם הזה.

במדינה
צרם חובב שים רב!!!
הצעות מיוחדות לקראת חג העצמאות !

ח> נ ם
תקבל פילם צבעוני 36 תמונות

מ<:010 גי 01ג

(המשן מעמוד )32

ממשיכות לשלוח לי דברים אסילו אחרי
שזה נגמר,״ הוא מתרץ. והוא יודע גם
להסביר את הסיבה. :הן מקבלות ממני בדיוק
מה שהן רוצות ובדיוק איפה שצריך״
— וידו השרירית מצביעה לעבר המיטה.
ככל גבר בריא בגופו ובנפשו, אוהב
ג׳ימי חברה. בייחוד, הוא אוהב להשתעשע
בחברותא .״אל תסתכל על החדר הזה שהוא
צר,״ הוא מזמין .״כבר היינו כאן פעם ארי

בהזמינן 30 תמונות צבעוויות
פילמים מובחרים לשקופיות

12.50ל>
(עם פתוח)

מצרך ה חו ד ש
סרט צלום צבעוי 8מ״מ

0111{01!1£ 11ג ס0וו

16.50ל•

.אצמה אג
וד צל מי ם
למסחר הוגן

פוטו פוטו פוטו פוטו פוטו פוטו פוטו פוטו פוטו פוטו
פוטו

קולורית,
קרן פילם,
קול פילם,
פלטין,
מקסים,
ל י ־ נוף ,

גילאי,
ג ודל ,
ב ן ־ אב י ,
אורית,

(עם פתוח)
המחירים בתוקף עד 15.5.68
71 אבן גבירול 66ת״א (ליד קולנע גת)

חובה. מצאתי אותה במחנה עליו
פיקדת, אי־שם באיזור ירושלים. החבר׳ה
אמרו, אומנם, שהיא קצת צעירה בשבילי,
אבל אנ אוהב אותן דווקא כשהן צעירות.

אלנבי 94ת״א (סימטת בית השואבה)

יהודה

1 5 1ת ל ־אביב

נחלתבנימין 61 תל״אביב
אבן

גבירול

תל־אביב

אבן

גבירול

תל-אביב

ג׳ורג׳

תל-אביב

המלן

דיזנגוף

אבן

גבירול

אבן

גבירול

פ ר יש מ ן

ת ל* אביב

105

תל-אביב
תל־אביב

ת ל -אביב
1טןךךבאה לישראל כמתנדבת, בתתי־
. 1, 1 11 לת המלחמה. היא נשלחה לישון
במלון בו ה תגו ר רו הבנות מהיחידה שלי, והן
תיכף רצו אלי וסיפרו שיש חתיכה חדשה.
אני עשיתי לח את החיים הכי־טובים בארץ.

\ 1ךתן: היתה אמריקאית. היכרתי אותה
\ ן במלון אכדיה. עם מכונית ה־מרצדס
של אבא שלה עשינו חיים משוגעים,
עשרה חודשים. כשנסעה, כתבה לי על התמונה
:״אתה הגבר הכי נחמד בישראל.״

.העולםה זה״ ,שבועוןהחדשותה יש ראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבן־ ,12 סלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמסרס • בית־דסוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

בעה זוגות: שניים על המיטה ועוד שניים
— על הריצפה. איך שזה היה שמח.
לפני עשרה ימים השתחרר ברוך ג׳מילי
משירות־מילואים מיוחד נוסף, בן 11 חודש•
הוא תיקן את שפמו המפורסם, קיפל
את המדים הצבאיים, הניח את המקל המגולף
והכבד, המעוטר בסמלי כל היחידות ב־צה״ל
— וחזר לעיסוקיו הקבועים.
לאלה של לפני־הצהריים ואחר־הצהריים
גם יחד.
העולם הזה : 600

הוצאת ,/רמדור״ מגישה לשנת העשרים למדינה

מי בחש מ א חו רי הקלעי ם נגד מינוי מ שה דיין כשר ב ט חון?
מ ה התרחש בפגישת בגין — בן גוריון?

איך נכשלה מו ע מדו תו של יגאל אלון לשר הבט חון?
מי התנגד בממ שלה ל פ תי חתהמלחמה?

על כד קרא בספרו מעורר הסערה של

נקדימוו

שלמה

ל 7ןראת
פרטיכלים ומיסמכים נעלמים

שעת

צילומים בלעדיים

האפס

מדהים ומרעיש

המחיר

7.90 -ל״י

פנתלות התגתול הפוריות של שתת ה־50
תלכודת תתיתלת בתבצנו 2ודש
הבונות תוצבי רפתו בתלוזתת ששת היתינו
האתת נול יוזירת וסו
תאור רוב פעולות הצתותגז תאו ה2ן תת הוזיל

אור׳ מילעוטיין
מגחמות חצנחנ־מ
בתוספת תולדותיהם ותצלומיהם של מרבית חללי החיל • פורמט
• המחיר 9.90 -ל״י במקום 12.50ל״י
אלבומי מהודר ונאה

הופיעהספרהסנסציוני של הש נה

המלחמה הבאה

קרבות אויר בשמי תל־אביב
פריצת כוחות ירדן לגדה המערבית
״פנטומים״ בשירות ישראל
הצי הרוסי מ ת ערב...
אולטימטום אמריקאי לקרמלין
צהייל בהתקפת־נגד מוחצת
דמשק ורבת־עמון בידי כוחות ישראל
הפיכה בקהיר
חוסיין נופל בשבי, נאצר נמלט לאלגייריה
עארף מתאבד — ועידת השלום המרחבית

הוצאת ״רמדור״ בע״מ.
פורמט ספר״כיט, מפות,
״תצלומים״ .מודפס על
ציר לגן. המחיר 3ל״י.

התיאור המדהים והמציאותי־דמיוני של המלחמה העלולה לפרוץ
להשיג בכל חנויות הספרים, קיוסקים ודוכנים לעתונים בארץ
הפצה ראשית :״שלה״ בע״מ, תל־אביב, רחוב הגדוד העברי ,64 טלפון 34496

להשיג בכל חנויות הספרים בארץ

הטול הזה 1600

מספר 1600

כ׳ אייר תשפ״ח30.4.68 ,

המחיר 130 אג׳