גליון 1601 מתאריך 8 במאי 1968

כך נמנעה
תוכנית אומנתה
אהד ״המתאבדים״ שהתכוננו לתקוף את המיצעד*-

ס טו דיו

1והר

נפתחהתח רו ת צילומי

נערה ״זוהר״ :

בכל שבוע יפורסם בעתומת תצלום הנערה המוצלח ביותר.
בסוף המבצע תפורסם נערתזוהר 6 8במסגרת מודעות
פירסום.

באם הגן חושבת כי בשיתוף עמנו יזכו תצלומין
לפירסום, פני לסטודיו זוהר, אבן גבירול ,138ת״א,
__ טלפון 442512 ,442482

יו םהעצמאותה־ 20 למדינה הצטיין
בשפע של גילויים מפי האישים
שיילדו את המדינה, על צירי־הלידה שלה
(ראה כתבה בעמוד .)23 חוק ההתיישנות
חל כנראה בשנת העשרים על דברים שנחשבו
עד כה כסווזת כמוסים, ומנהיגי
המדינה התחרו זה בזד, בחשיפתם של סודות
אלה.
אחד הבולטים במגלים היה שר־העבודד,
יגאל אלון, מי שהיה בתקופת מלחמתו,עצמאות
מפקד חזית הדרום. בערב ראיו־נות
בליל החג בהיכל התרבות בתל־אביב,
ראיין דן בן־אמוץ את מטה הפלמ״ח וגש
את אלון שהיה מפקדו של הפלמ״ח. אלפי
המאזינים הופתעו לשמוע את שורת גילוייו
של אלון, שהתייחסו בעיקר למיבצע חורב,
המיבצע הצבאי בשלהי מלחמת־העצמאות
בו פרצו חיילי צה״ל לסיני, כבשו את אבו־עגילה,
ניצבו במבואות אל־עריש ואיימו
לכתר את חיל־המשלוח של הצבא המצרי
ברצועת עזה.
גילוייו של יגאל אלון, שהיו חדשים
למרביתם של המאזינים, כללו את הפרטים
הבאים:
! ,0במיבצע חורב, בו הגיעו כוחות
סיור של צה״ל עד לשדה־התעופה המצרי
בביר־גפגפה, ניתן היד, לכתר את חיל־המשלוח
המצרי, להשמיד את עיקר כוחו
ולכבוש את כל חצי־האי סיני.
׳ 0המיבצע הופסק לאחר שנתקבלה פ־קודת־נסיגה
משר־הביסחון דאז, דויד בן־
גוריון, בעיקבות אולטימטום שניתן לו על*
ידי השגריר האמריקאי ג׳יימם מקדונלד. יגאל
אלון, שהתנגד לנסיגה הפוליטית, יצא פעמיים
לצפון כדי לשכנע את ההנהגה המדינית
והצבאית לבטל את פקודת הנסיגה,
הצליח לשכנע את ראש אגף־המיבצעים
יגאל ידין, ואת שר־החוץ משה שרת, אך
נתקל בהתנגדותו הנמרצת של דויד בן־גור־יון,
שציווה עליו להיסוג מן השטח ללא
ערעור.
0בן־גוריון נתן את פקודת־הנסיגה
משני טעמים: הוא חשש שאם יגיעו כוחות
צד,״ל לגדת תעלת־סואץ הם ייאלצו להתמודד
עם הצבא הבריטי שחנה אז על גדות
התעלה, ומצד שני נכנע לתכתיב המצרי
למנוע את כיתור רצועת־עזה, כתנאי למשא-
ומתן ישיר על שביתת־נשק. לדבריו של
אלון אמר לו בן־גוריון :״אני אגיש לך את
רצועת־עזה על מגש של כסף.״
גילוייו של אלון, שנראו והוצגו כחדשים
ומדהימים, לא היו חדשים כלל לקוראי
העולם הזה הוותיקים. לפני שתים־עשרד•
שנד( ,העולם הזה )951 פורסמו גילויים אלד,
לראשונה בכתבה שנשאה את הכותרת:
״ליל אבתה של עצמאות ישראל — אבו־עגילה:
סכין בגב.״
כתב אז העולם הזה בפרשנות על גילוייו
של אלון:
״ ה מאורע ה מכריע ביו תר ב תול דו ת טדי־נת־ישראל
אירע בדיוק לפני שש שנים
השבוע כ שקיבלו נו חו ת צה״ל בלב
חצי־האי סיני את הפקודה לנטו ש את ה עמדות
שנכב שו בקרב, ול חזור ל שטחה
של פל שתינה (א״י) .באבו־עגילה ה שאירו
הלוחמים אחריהם קבר רענן. בקבר זה
נקברו הפירו ת הפוליטיי ם שנקנו בדם הלוחמים
בררום: נקברו סיכויי המדינה לה שיג
עצמאות ושלום ב שנים הקרובותו. .
באבו־עגילת אבד הנצחון של מל־חמת־העצמ
אות, ו ה סיכוי המע שי היחיד לכ רו ת שלום עם מ מ שלות ערב. כיו ם נדמה
שאנו עוד עתידים לאבד בגלל או תו לילה
את חייהם של צעירים רבים.״

1*0 1 9 1 0 5 5נו 01
סא 4מ 8

0או ס 5 1 £ 4׳ <:4ו 1£8״ז 4

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רת׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ר״ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

שתי המלחמות הנוספות שניטשו מאז
בין מדינח־ישראל ומצריים בחצי־האי סיני,
הצדיקו פרשנות זו, הנקראת כיום כנבואה
שחורה.
אף על פי כן היה הבדל־מה נין גירכת
אלון על פרשת אבו־עגילה לפני 12 שנה,
ולגירסתו היום על אותה פרשה. סיפר
אלון למאזיניו בהיכל ה תר בו ת :״טסתי
מאבו־עגילה לתל־אביב, ומשם לביתו של
יגאל ידין. מצאתי אותו במיטבח, מכין
חביתה. ביקשתי ממנו להוסיף עוד שתי
ביצים ב־ 1956 היתד, הגירסה, שונה:
אלון מצא אז את ידין במיטבח כשהוא
כבר שוטף את הכלים, לאחר ארוחת־הערב.

א ם עו ס קי ם כבר בנבואות, כדאי
להתייחס בהזדמנות זו לנבואה אחרת שהתפרסמה
לפני 13 שנים ב העולס הזה.
לפני שבועיים בלבד (העולם הזה ,) 1598
בכתבה ״הפאשיסטים״ ,הזכיר אורי אבנרי

תחזית שנכתבה לפני 13 שנים, כסיבור
דמיוני, בו משתתפים דמויות מוכרות בצבור
הישראלי. באותה סידרה של סיפורים
דמיוניים־כביכול, שהיו מבוססים על ניתוח
פוליטי וצבאי קר, פירסם אבנרי גם סיפור
בשם ״הסיבוב החמישי״ (העולם הזה
,)931 שעסק במלחמה האטומית העתידה
לפרוץ בין מדינת־ישראל ומצריים ב־ 5ז.19
אותה רשימה, שנכתבה כשנה וחצי לפני
מיבצע־קדש, חזתה כי בלן מלחמת העצמאות
לבין הסיבוב האטומי, החמישי,
יתהוללו עוד שלושה סיבובים:
0מלחמת ( 1958 הסיבוב השני) ,בו
מצליחה ישראל ליישר את גבולותיה על־י
ד חיסול רצועת עזה והזזת החזית המזרחית
עד לירדן.
0מלחמת ( 1964 הסיבוב השלישי) ,בו
כובשת מדינת־ישראל את צפון עבר־הירון,

תחזית ״העולם הזה״ 1555 -
את רמת־הגולן ואת הר־הדרוזים ומאיימת
מקרוב על דמשק.
0מלחמת ( 1968 הסיבוב הרביעי) ,בו
כובשת ישראל מחצית הלבנון, את מיפרץ
אילת עד טיראן משני גדותיו.
כתב אז אבנרי :״אחרי כל סיבוב נוצרה
האשליה הכוזבת והמסוכנת כאילו הושג
נצחון של ממש.״
אותה רשימה לוותה במפות, פרי עטו
של הצייר שמואל בק, על כיבושיה הצבאיים
של מדינת־ישראל בכל סיבוב (ראה
תמונה).

מעניין להשוות מפות אלד, אם מפת
גבולות הפסקת־האש של היום. בעוד שלפי
התחזית השתרעו גבולות המדינה ב־1968
עד מעבר לירדן, וכללו רק את חלקו המזרחי
של חצי האי־סיני, הרי מפת ישראל
ב־ , 1968 כפי שצויירה לפני 13 שנים, תואמת
היום את תפיסת ״גבולות ד,בטחון״
של ישראל, כפי שרואים אותר, היום שר-
הביטחון משד, דיין וכמה אישי־בטחון מרכזיים
אחרים.
עתה, לאחר 13 שנים, ולאחר שתחזית
הסיבובים הצבאיים בין ישראל וארצות־ערב
התממשה בחלקה הגדול, אני חרד
לחשוב על התממשותו של הסיבוב החמישי
— המלחמה האטומית בין ישראל
ומצריים, העומדת להתחולל לפי התחזית
דאז בעוד שבע שנים.

העולם הזה 1601

ח7ש!

^ £נו ז 0$מז

פרסום ארק׳

פרו 7ז?1

ל>>םשלויליאמס

¥11113111$¥

מי גילוח ברי ח לי מוני ם ירו קי ם 7-ורופיים
מיוצר בישראל על־ידי בלמו! בע״נז • המפיצים: חס נורית בע״מ

הינלי י־יז.ב 1 5י* 1

תשלום זה הוא הקלף האחרון שנותר בידי
משרדו של שפירא. ההצעה האחרונה היא,
איפוא: מלחי יתפטר תוף תקופה סבירה,
יזכה כפיצויי-פיטורים מלאים על 25 שנות
עבודתו בשופט -ובקרוב ל 200-אלף לירות
נוספות, בהן תפצה אותו המדינה, כאופן
יוצא מן הכלל, בגין הוצאות המשפט.

צפויה נסיגה
ביחסי ישראל—רומניה
האם יחפרו
בכנסיית ה!7בר ה!7דוש?
חוגים קנאיים כבירה, פנו לנזירים הנוצריים
מכל הכיתות, השומרים על כנסיית
הקבר הקדוש -המקום הנערץ ביותר על
הנצרות -ברמז, בי בעיקכות חפירת יסד
רות הר־הבית, יתכן בהחלט שתבוצע חפירה
ארכיאולוגית של יסודות הקבר הקדוש.
השמועה הזדונית עוררה פאניקה בנצרות הבינלאומית.
למשרד־החוץ כבר הגיעה איגרת מן הלישכה ל־מיזרח־התיכון
של הוואטיקן, בה נשאלת ישראל, בנימוס
אך בתוקף, אם יש תוכניות ארכיאולוגיות כלשהן
ביחס לכנסיית הקבר.

הפרשה עוד עשוייה להתלקח למשבר דתי
בינלאומי.

לחץ מצד מאכסימוס
על האפיפיור
בעת ביקורו החגיגי כוואטיקן, ילהץ ה־פאטריארן־
האורתודוכסי מאבסימוס, מי שהיה
הכישוף הישראלי ג׳ורג׳ חאבים, על
האפיפיור -שיפעל באופן נימרץ למען ביני
אום ירושלים והוצאתה מתחום־הריכונות
הישראלי.

ירח-הדבש הפוליטי כין ישראל לרומניה
עלול להגיע לנקודת־משבר בעת ביקורו הקרוב
של נשיא צרפת, הגנרל דה־גול, ברומניה.
בידיעות
שהגיעו מרומניה נמסר, כי משרד־החוץ הצרפתי,
המכין כבר עתה עם הרומנים את ההצהרה המשותפת
שתימסר עם תום הביקור, דורש במפגיע מן
הרומנים לכלול בהצהרה גינוי משותף חריף לישראל —
על סירובה לסגת.

הרומנים, שאינם שלמים עם נוסח זה -
העשוי להתפרש על-ידי ישראל בנסיגה מעמדתם
המוצהרת הקודמת -מנסים ככר
עתה לרבך את הדיפלומאטים הישראליים,
להסביר שאין בל משמעות מדינית להצהרה
הצפוייה בגנות ישראל.

מאבקו על ראשות
עיריית בני־בר?!
ראש עיריית בני-ברק, שמואל ויינברג,
נתבע לדין־תורה בפני רבני־העיר על־ידי
סגנו, שמעון סורוקה.
בין ויינברג, איש פועלי־אגודת־ישראל, לבין סורוקה,
איש אגודת־ישראל, היה קיים הסכם, לפיו חייב ראש־

מאכסימוס־חאכים היה, במשך שנים רבות, מתון בגישתו
ושיתף פעולה עם ממשלת־ישראל, אשר אומנם
העבירה לרשותו, עבור קופת־הכנסייה שלו בארץ, סכומים
ניכרים.
לאחר שנבחר לפאטריארך והוכתר, פסקו תשלומים
אלה. מאז גם גברה התמרמרותו של מאכסימוס, שהתלקחה
עוד יותר במלחמת־ששת־הימים.

מערכה סביב
התפטרות מלחי
כשבועות הקרובים ייחרץ סופית גורל
המשך הקאריירה המשפטית של השופט
המחוזי אליעזר מלחי.
לאחר שזוכה מלחי על־ידי עמיתיו הירושלמיים וחזר
בזריזות־שיא לכס־המשפט, הוצפו העיתונים במכתבי־מחאה
שדרשו את התפטרותו המיידית. בשבוע שעבר
יצא אף שופט ירושלמי אחד בהתקפה פרועה, היסטרית
כימעט, על מלחי. אלא שמלחי ממשיך לעמוד בסירובו
להתפטר, מנהל אגב־כך משא־ומתן עם משרד־המשפטים
על החורת ההוצאות העצומות שנגרמו לו במשפט.

סיכסור ^רבי—עברי
בבית-השידור
סיכסוך חמור עשוי לפרוץ כין המחלקה
הערכית לרשת השידורים העבריים כבית־השידור
של ״קול-ישראל״.
למחרת מלחמת־ששת־הימים, תוגבר תקציבם של השידורים
הערביים של קול־ישראל, הנאלצים להתמודד
עם יותר מ־ 20 תחנות ערביות, ונקבע תקציב של שני
מיליון לירות.
עתה חל מיפנה: מן השידורים הערביים נלקחו שעות
אחדות לשבוע — לטובת השידורים בצרפתית ובאנגלית.
הדבר עורר התערבות חברי־כנסת אחדים, שהטעימו
את השליחות הלאומית של השידורים הערביים.

עתה חייב לוי אשבול להכריע, אישית.
בינתיים החלו לשדר גם כצרפתית ובאנגלית
מן הגל הערבי.

ישראלים מארגנים
ערב למען הפליטים
קבוצה של ישראלים השוהים בפאריס
נמצאת בין מארגני קונצרט־גאלה שייערך
בקרוב בבירת-צרפת -ואשר
הכנסותיו קודש לפליטי־המלח
מה הערביים, שנאלצו לנטוש
את בתיהם בעת מלחמת-ששת-
הימים.

ברונסטוו יסריט
את אלי כהו
תוכניותיו של מפיק־הסרטים
האמריקאי־יהודי סמואל ברוני
סטון להפיק סרט ענק על חייו
של המרגל הישראלי אלי כהן,
נכנסות לשלב מעשי.

צפה להגברת הטרור המסתנן דרך קדהגבול הלבנוני
— בעיקבות גילוי גופתו של הבלן אל־פתח הרוג
אחד, שהיה לבנוני, השבוע.

הלחץ ההמוני עשוי להשפיע על ממשלת־לבנון ולהכריח
אותה לפתוח את הגבול בפני חוליות־החבלנים,
שלא נהנו עד כה משיתוף־פעולה ממשלתי, בלבנון.

אנשי חולון עשויים להביא עדויות, לפיהן
שותפו כמישחק שחקני-המילואים של קר־יית־חיים
-וכל מי שהצטיין בקבוצה וקלע
נקודות -הוצא מייד מהמישחק על-ידי
המאמן.

בין המארגנים מצויים גם זינשי־רוח
צרפתיים וערבים. שני אמנים ידועים,
זמר וזמרת בעלי שם עולמי, ואשר
ביקרו בישראל — יעמדו במרכז התוכנית.

לבנוו
תסייע
לאירגוני-הטרור?
הדבר גרם להתעוררות הרגשות הלאומניים
הערכיים בביירות, שם נערכו השבוע
שלוש הפגנות־עם נגד המיצעד כירושלים:
הפגנת כעלי מיקצועות חופשיים, הפגנת
אירגוני נשים והפגנה שאורגנה על-ידי
נשות הסגל הדיפלומטי והמושבה האמריקאית
בביירות.

טורית מרעישה, בנצחה את הפועל־תל־אביב. בסיבוב הראשון
בין שתי הקבוצות, ניצחה קריית־חיים בהפרש
של 32 נקודות.
גליליגויויגז העיר להתפטר, לטובת סגנו, ב־ 1באפריל .1968

ויינברג סירב להתפטר -כטענה שגם
כמקומות אחרים בארץ לא עשו בן יריביו
מאגודת-ישראל. עתה יכריעו הרבנים כמחלוקת,
ובינתיים רב המתח בחוגים הדתיים
בעיר.

שערוריית מכירת
מישחקים בכדורסל
כפעם הראשונה מזה זמן רב עשוייה להתעורר
שערורייה סביב מישחק-כדורסל.
קבוצת הפועל־חולון, המועמדת, השנה, לנשירה מן
הליגה הלאומית בכדורסל, עשויה לערער על חוקיות
המישחק בין קבוצות הפועל־יגור והפועל־קריית־חיים,
שנערך השבוע.
יגור, המועמדת יחד עם חולון לנשירה, גברה במפתיע
על קריית־חיים, שרק לפני שבוע חוללה הפתעה הים־

ברונסטון, שרכש את זכויית־ההפקה
של הספר, אותו כתבו העיתונאים אורי
דן וישעיהו בן־פורת, עומד להחתים
בקרוב למטרה זו את הבמאי האמריקאי
הידוע מארק רובסון ואת התסריטאי האמריקאי המפורסם
פדי (מסיבת הרווקים) שייבסקי.

רכישת כדורגלנים
לליגה הלאומית
המיסחר בכדורגלנים, לקראת עונת הכדורגל הבאה,
כבר החל — למרות שטרם הסתיימה הליגה הלאומית,
השנה.

הסוחרת העיקרית היא קבוצת סקציית-
הכדורגל נס*ציונה, העומדת לנשור השנה
לליגה נמוכה יותר. נראה שרוב שחקניה
ישחקו גם כשנה הבאה כליגה הלאומית,
אם בי במדי קבוצות אחרות.
שמשון־תל־אביב עומדת לחתום על העברתם של שני
שחקני־מפתח מנס־ציונה לשורותיה! ואילו בית״ר ירושלים,
העולה החדשה לליגה הלאומית, עומדת לרכוש
השגה כשמונה כדורגלנים מקבוצות שונות ומנהלת
משא־ומתן על רכישת ארבעה כדורגלנים מנס־ציונה.

מכתבים
המיצעד כירושלים
עם כל הכבוד למאמרים הראשיים של העיתון׳
יש להסתייג מן המאמר האחרון של
אורי אבנרי (העולם הזה .)1600
ניראה, למרות הכל, שבשנה זו אין מקום
מתאים למיצעד מאשר ירושלים — כדי
להם גין תודתנו לחיילי צה׳׳ל. אין צורך
להתייחס לכל באור שלילי. אחרת׳ אבנרי
עוד עשוי להיות מושמץ כבן־גוריון, היודע
להעיב — במיקצועיות, ממש — על כל
שימחה העוברת עלינו.
דן רוזגפלד, רמת-גן

נו סני ת

שמות מסוקי־צה״ל
במיכתבו על שמות מסוקי־צה״ל (העולס
הזה )1599 צורמת במיקצת ״זמרתו״ הצרפתית
של הכותב
רחמני זמיר.
אף אחד מן המסוקים
הצרפתיים אינו
נושא את שמה של
ציפור, שכן ״פרלון״
פירושו — צירעה;
ואילו אלואט הוא
— שפירית.

אברי רוזנטל,
תל־אביב

• פרלון פירושו,
אונזנם — צירעח;
אך אלואט אינו אלא
ציפור ישראלית נפוצה למדי -ח הטפרוני.

״אל־פתח״

-לוחמי־שחרור•£

ראיתי מודעה על משפט ציבורי הדן
ב״אנשי אל־יפתח — רוצחים או לוחמי-
גרילה?״ אם נשווה מי משתתף במשפט זה,
ניראה שהם לרוב אנשים מבוגרים ועירוניים׳
שקל להם לדבר. הייתי משווה אותם
לאנשי תנוטת א״י־השלמה, הזקנים, אף הם,
ושאינם חושבים שפיתרונם יסכן את חייהם
של חיילים צעירים.
אנשים אלה, אם יקבעו שאנשי אל־פתח
הם לוחמי־גרילה, לא יסבלו אישית, מהחלטתם.

מאיד
מורי,

תל־אביב

• התואר ״אנשי גרילה״ הוא צבאי
מקצועי, ואינו מתייחס למטרת המלחמה.
גם אירגון העוסק בלוחמה זעירה למען
מטרה נפסדת — הוא אירגון גרילה.

מיכתב ב״פרכדה״
הכרוז עליו חתמתי עם אחרים (העולם
הזה ) 1600 מייצג את השקפותי, לגבי
המיקרים של פיצוץ, גירוש וכו — ,הן
בישראל והן בשטחים הכבושים.
מאחר והעיתונות בישראל סירבה לפרסם
את הכרוז, נאלצו אזרחי־ישראל לקרוא על
כך מעל לוחות־המודעות העירוניים — וב־עיתוני־חו״ל,
כמצוטט
אצלנו מפרבדה,
לה מונד ואחרים.
לא התעניינתי, ואיני
מתעניין, בזהותם
המפלגתית של
שאר החותמים. אני
מברך על שחתמו ומקווה
שרבים יוסיפו
חתימתם, כדי
ללחוץ על ממשלתנו
לשנות מדיניותה כלפי
ערביי־ישראל והאתפלד
פלסטינים
בשטחים
הכבושים.
אגב: נבחרתי בוועידה האחרונה כחבר־המרכז
של כוח־חדש; אך כיוון שגם נבחרתי
לוועדת־הביקורת, והחברות בה ובמרכז נוגדת
את התקנון — התפטרתי מהמרכז.
דויד ארנפלד, תל־אביב
• הקורא ארנפלד נבחר במקום ה־14
מבין 15 חברי המרכז, אחרי שהדיעות
שבזטאו בכרוז הנידון נדחו על־ידי הוועידה.
כל הכבוד לאורי אבנרי שסירב לחתום
על הכרוז המשמיץ שהופיע בשטירמר הרוסי.

יתן וילכו כל ה״אחרים״ בדרך זו. יש
למגר את אנשי־רק״ח ולשלחם לסיביר, יחד
עם חותמי הכרוז המשמיץ.
ב. ב רחניל, תליאביב

זכרה של ת ה
אנו, חבריה של דנה לוקש ז״ל, בהיאחזות
נחל־גולן הזדעזענו מפיסקה בכתבה
שהופיעה בהעולם הזה : 1596״אחת האחיות
אף תפסה את דניאלה, פעם, כשהיא מנסה
לבלוע כמות גדולה של גלולות, אותן סחבה
ממרסאת־הביתן מתוך רצון לשים קץ לחייה
בדרך הקלה.״
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1601

;י. לכל מכוני ת ולכל עונה, ה ש מן הטוב
ביותר דלקול 50־ — 20 שמן המנוע

הי חי די בעל צמיגות א מי תי ת. גם אתה
וגם ה מ כוני ת שלך תרגישו מיד א ת
ההבדל הגדול בין דלקול
50־ 20 לבין כל שמן •מנוע
אחר, כי דלקול 50־ 20 חו סך
בבנזין (עד ,) 570מ ק טין
הוצ או ת א חז ק ה, וצריכת
השמן, מאריך חיי המנוע
ומאפשר ה תנע הקלה בכל
מזג אויר.

דל קול 20 - 50 התשובה!הנכונה ל כל מכונית ובכל עונה

צלם חובב שים לב!!!

.אצמה אגוד
צל מי ם
למסחר הוגן

חיכם

תקבל פילם צבעוני 36 תמונות

0108ס*ז*0

בהזמינן 30 תמונות צבעוניות

פילמים מובחרים לשקופיות

12.50

לייי

(עם פתוח)

מצרך החודש׳
סרט צלום צבעוני 8מ׳׳מ

£ 11מ801(11<:11801

16.50

(עם פתוח)
המחירים בתוקף עד 15.5.68

¥פוטוקולורית,
¥פוטו קר ן פילם,
¥פו טו קו ל פילם,
¥פוטופלטין,
¥פוטו מקסים,
¥פוטולי -נוף,
¥פוטו טל,

¥פוטו גילאי,
¥פוטוגודל,
¥פוטובן* אבי,
¥פוטו אורית,

אבן גבירול 66ת״א (ליד קולנע גת)
אלנבי 94ת״א (סימטת בית השואבת)
בן יהודה 15 1ת ל ־ אביב
נחלתבנימין 61ת ל -אביב
אבןגבירול 8 1תל־אביב
אבןגבירול 12 תל -אב י ב
המלךג׳ ווג׳ 4 2ת ל ״ אביב
תל״אב יב
דיזנגוף 96
אבןגבירול 6 7תל־אביב
א,בןגבירול 1 05ת ל ־ אביב
ת ל ־ אביב 73 פרישמן

הגנראל הישראלי, בין הסטודנטים כאן.

(המשך מעמוד )5

אנדרה קראום,

...פיסקה זו נכתבה תוך התעלמות
מהעובדה שדנה היתד. מרותקת למיטתה.
איננו יודעים מאין שאבתם ידיעה כוזבת זו.

חברי היאחזות נחל־גולן,

יום השואה
פעם חשבתי שמגזימים אלה שטענו, כי
לאנשי קול־ישראל חסר בורג. אבל לצערי,
שמעתי ביום־השואה, בו עמדה כל המדינה
דום, כיצד הקריינית עושה הפסקה בין
סיפורים על טבח יהודים — כדי למסור
מודעות מיסחריות עליזות על מקומות-
הבידור, תיאטרונים, ריקודים וכיוצא באלו.
לפי קולה שלא רעד, לא הסמיקה הקריינית
אפילו מבושה.

הגול!

• הידיעה באה מ חוגי בית־החולים תל־השומר,
שהיו עדים למעשה. לדניאלה היתה
גי שה לחלק מן ה תרופו ת שבביתן. פרט
זה לא בא לפגוע בכל צורה שהיא בד מו תה,
אותה העלה העולם הזה על נם כמה פעמים.

גיכורי־היום
קבלו נא תצלומו של חלון־הראווה,
בחנות־הספרים של אוניברסיטת אופסאלה,
ובו תמונותיהם של גיבורי־הנוער השבדי:
לנין, קאסטרו, צ׳ה מוארה — ומשה דיין.
חשבתי שהתעניינו במידת־הפופלאריות של

אופסאלה, שבדיה

אביטל טנקי,

גבע תיי ם

בן־אמוץ החדש
דיין בחלון הראווה באופסאלה, שבדיה

ליבי לאותו בן־רובנו, הקורא לעצמו דן
(המשך ב ע מו ד )8

עונות הדי 111ג ו±וו־1יו*1

למעלה: תחילתו של חיל השריון הישראלי.
משוריינים ״תוצרת בית״ שמרו על כבישי הארץ בשנת .1948
למטה: יחידת טנקים מסוג ״סופר״שרמן״ חדרה עמוק
לשטח האוייב במשך מלחמת ששת הימים.

ופינדיה זו -אחד דדרתיו&ני דובדך

ף ככן, ראש״ממשלתנו ירום־הודו נאות לזמן לפגישות
ן עימו את ראשי העם הערבי הפלסטיני.
הוא נפגש עם חיכמת אל־מצרי, מי שהיה יו״ר הפארל-
מנט הירדני, ממנהיגי שכם. ועם אנודר נוסייבה, מי שהיה
שר־הביטחון של ירדן, ממנהיגי ירושלים המיזרחית, ועם
השייך מוחמד עלי אל־ג׳עברי, מנהיג חברון. ועם עוד כמה
וכמה מן האישים הבולטים בגדה המערבית.

״אשכול מנסה להקים נציגות פלסטינית!״
אומרת הכותרת של עטאללה מנצור כעיתון
״הארץ״.

^ כאורה, הייתי צריך לצאת מגדרי מרוב שימחה. הנה,
/אחרי כימעט שנה של כיבוש, הואיל ראש־הממשלה,
האחראי העליון למדיניות ישראל, להיפגש בפעםהר
אשונה עם ראשי האוכלוסיה הכבושה.

על כן היה ברור לכל הפוליטיקאים הממולחים, כי רעיון
זה אינו אלא נחלת מיעוט קטן־שבקטנים, מיעוט שאין לו
חשיבות ביום־הבחירות.
וכי הרוב הגדול, העצום, המאסיבי, רוצה בסיפוח, ואחוז
היסטריה שוביניסטית, כמו עיתוני־הערב שלו.
והנה — לא דובים ולא יער.

ומר אשכול, הפוליטיקאי כה״א הידעה, ראה
שיש לו כאן אגף חשוף לגמרי.
אגף שיש לבצר אותו מייד, לפני שיתעוררו אותם 41 מבין
כל 100 ישראלים וישאלו את עצמם: מה עושה ראש־הממ־שלה
למען השלום הפלסטיני?
וכך, כאילו לגמרי במיקרה, באו הידיעות המרעישות ה־

הוא גם לא הציע להם שום הצעה אחרת.

האם לא הייתי צריף לומר: כרוך־ שהחיינו?

אף לא אחת !
אם כן, לשם מה הזמין אותם בכלל? על מה דיבר עימם?
הוא הזמין אותם כדי להגיד להם שאנחנו צודקים, ונורא
רוצים בשלום.

והנה, אינני יכול לשמוח.

וכדי לכקש אותם ללכת אל המלך חוסיין
ואל הנשיא עכד־אל-נאצר ולשכנעם לפתוח
כמשא־ומתן ישיר, פנים־אל-פנים, עם ישראל.

אינני יכול אפילו לברך.

כי אינני מאמין ככנות מעשהו של מר
אשכול.

וכאשר שאלו אותו המנהיגים האלה, בתמימות, מה יגידו
לחוסיין ולעבד־אל־נאצר, מה הם הקודים הכלליים להסדר
המוצע על־ידי ישראל — אמר להם מר אשכול שאת זאת
אין הוא מוכן לגלות להם.
״יבואו נא לשולחן הדיונים,״ אמר להם ,״ואת הכל נוכל
לפתור.״

ודם כל, מה פיתאום? מה פשר העיתוי הזה של ה־
\ /פירסום? מדוע, אחרי חודשים כה ארוכים של מחדל,
של חוסר־מעש מוחלט, התעוררות נמרצת זו?
ולא בחשאי, בשקט, אלא במלוא תרועות החצוצרות של
הפירסומת?
אולי אני חשדן מדי. אולי הפכתי ספקן מוגזם, אחרי
אחד־עשר חודשי המחדל הנורא של ממשלת־הליכוד־הלאומי
והפירסום־העצמי.

ומנהיגי הגדה קכעו :״מר אשכול סירם להשמיע
כאוזנינו משהו על נכונות ישראל
לוותר כעניין כלשהו״.
על כן התפתח ויכוח חריף ועקר בכמה מן הפגישות,
והעניין כולו נגמר באפס.

לכן מתקשרת ידיעה זו כמוחי, כלי משים,
עם ידיעה אחרת, שהתפרסמה לפני שכועיים
כראש העמוד הראשון של העיתון הקרוא
כיותר על־ידי מר אשכול -העיתון ״דפר״.

או ה דיו היותר־מושבעים של מר אשכול יכולים
\ £לטעון, כי הוא פשוט אינו מבין, ועל כן התפתה, מתוך
רצון טוב, לעשות דבר שאין בו תועלת.

ידיעה זו בישרה כי המחקר המדעי ביותר, שנערך במדינה
מאז המלחמה, העלה תוצאות מדהימות ממש.

אך שוכ: לא דוכים ולא יער.

תוצאות שהפכו על פיהן את כל ההנחות
של מר אשכול וחכריו לגכי דעת־הקהל כמדינה.

הרום
הגדול, הרוכ העצום, רוצה כשלום.

ולחלק גדול מאותו רוב יש אפילו מושג ברור על הדרך
המובילה לשלום.

המחקר הוכיח כי מכין כל מאה ישראלים,
41 מאמינים כי הדרן לשלום עוכרת כמדינה
פלסטינית, שתהיה קשורה כישראל.
ולא סתם 41 מבין מאה, כי אם דווקא 41 המשכילים ביותר,
המבוססים ביותר, האנשים שגדלו בארץ או שהגיעו
אליה מלפני זמן רב, הציבור המעורה במדינה והמכיר את
בעיותיה.

הציכור שמתוכו כאים קציני־־צה״ל, וראשי־המיפעלים,
המחנכים והיוזמים.

כלומר: אותו ציבור הקובע, במוקדם או במאוחר, את
הלך־הרוח של הארץ כולה.

אלה, דווקא אלה, תומכים כרעיון המכיר
כקיום העם הפלסטיני והחותר לקראת שלום
צודק והוגן עימו.
ך* שכיל מר

אשכול וחבריו זה היה, בלי ספק, ש1ק

רציני.
כי עד אתמול הפך מר אשכול את הרעיון הזה לחוכא
וטלולא.

כי שום שר כממשלת ישראל לא תמך כו.

וכאשר הגשתי אותה כהצעת־החלטה רישמית לכנסת, הוא
נידחה על־ידי 119 חברי־כנסת באחדות מרשימה (אם כי
רבים באו אלי לאחר מכן והתנצלו על הצבעתם, כאומרם
שהיו מצביעים בעד הרעיון, לולא המישמעת הסיעתית).
ואף אחד מעיתמי־המדינה, זולת השבועון המסויים, לא
הטיף לו בקביעות.

חלילה — כי זוהי דרך נועזת, המחייבת החלטה.
ואם יש משהו השנוא על הליכוד־הלאומי האשכולי, הרי
זה תעוזה והחלטה.
חלילה — כי זוהי דרך שאינה מוצאת כל־כך חן בעיני
ידידינו האמריקאים, שעתיד ממלבת־הבובות של המלך חו־סיין
חשוב להם יותר, מאשר הסדר של ממש לבעיית הארץ
והמרחב.
חלילה — כי זוהי דרך המובילה לפירוקה המיידי של
ממשלת־הליכוד־הלאומי, ותעורר לאלתר את השאלה מי יהיה
ראש הממשלה הבאה.

וככן -מר אשכול לא הציע להם דכר נורא
כזה.

האם לא את זאת בדיוק דרשנו מראש־הממשלה בעשרות
נאומים בכנסת, במאות מאמרים ונאומים?
האם לא צעקנו, וחזרנו וצעקנו: כך מתחילה הדרך לשלום?

*£ותו מחקר הוכיח כי מבין כל מאה ישראלים 78 ,
רוצים בשלום יותר מאשר בכל דבר אחר.
לא במלחמה. לא בסיפוח בכל מחיר. לא בארץ־ישראל
שלמה שפירושה סיכסוך נצחי.
לא בדברים היפים, שהעיתונות ההמונית מטיפה להם
השכם והערב.

פלסטין -אכל לא הציע להם מדינה פלסן!

טינית.

זוימזת אר־\זצרי -.חייוך בנוגץ אן
מוכיחות כי מר אשכול דואג גם לפיתתן זה, ונפגש גם
עם ראשי־הפלסטינים, ומבקש לכונן אותם כנציגות מוכרת.

* * ה רע כזה? — ישאל האזרח בעל הרצון הטוב. האם
^ /ל א טוב מאוחר מאשר בכלל לא?
האם אין זו הדגמה יפה של דמוקראטיה פעילה, כשראש־הממשלה
שועה לרצון הציבור הנאור ופועל על פיו?
מה יכול להיות טוב יותר מאשר קבלת רעיונותינו ותוב־ניותינו
על־ידי מר אשכול — האיש האחד המסוגל להגשימם
לאלתר?

כל זה היה נכון -אילו האמנתי לרגע כי
מר אשכול מתכוון כאמת ללכת כדרך זו.
אולם במשך חמש השנים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה,
למדנו משהו על שיטותיו של מר אשכול, ורק
אדם תמים מאד יכול עוד לשגות באשליות לגביהן.

הפגישות האלה כאו לצורכי ראווה, לצורך
הרגעת הציכור.
אי ןבהן ממש .

** ל מה אני מבסס הנחה זו? מניין לי שלא השתנה
> מר אשכול לפתע? אולי עשה את חשבון־הנפש, ונבח
לדעת כי ביזבז שנה שלמה בשיא נצחוננו, והחליט: אותם
/,״ 41 צודקים?
הלוואי וזה היה כך.
אולם בינתיים נודעו פרטים על מהלך אותן פגישות —
והם מוכיחים ששום דבר לא השתנה.

מסתכר, כי מר אשכול הזמין את מנהיגי

למר אשכול יש יועצים מצויינים — פיקחים, נבונים,
שקולים — המסתובבים בשטח מזה חודשים רבים. לא פעם
נפגשתי עימם בחדר־האורחים של אותם מנהיגי־הגדה שהוזמנו
לפגישות.
ואותם מנהיגים — שאחדים מהם הם אישים ממדרגה
ראשונה, גם בהשוואה למנהיגינו שלנו — אמרו לשליחי מר
אשכול, כשם שאמרו לי :״אם תובא לנו הצעה מוסכמת של
ממשלת־ישראל, נפעל. אם לא ייאמר לנו, לפחות באופן
כללי, מה רוצה ממשלת־ישראל, מהי תוכנית השלום שלה,
באיזה כיוון עקרוני היא רוצה ללכת — אין לנו מה לעשות.
אין תועלת בפעולתנו. לא בשכם, לא בחברון, וגם לא בעמאן
ובקאהיר.״

מר אשכול ידע זאת, או היה צריך לדעת,
אם טרח לקרוא את הדו״ח של יועציו.

ובכל זאת עשה בדיוק את הדבר אשר מנהיגי־פלסטין
אמרו מראש שאין לו כל ערך: הזמין אותם מבלי להציע
להם דבר, ביקש אותם לשדל את מנהיגי־ערב מבלי להגיד
להם במה לשדל אותם, ולמה .
אומנם, חיכמת אל־מצרי וחבריו נסעו. תושבי הגדה אף
ראו את אל־מצרי, שהיה בשעתו בעל טחנות־רוח ביפו,
מחייך אליהם בטלביזיה של עמאן.

הם לא יכלו לדעת כי הוא טוחן שם וכ-
קאהיר מים -כי מר אשכול לא נתן לו שום
דכר אחר לטחון.

ה יש לנו כאן? מה טיבו של מיבצע זה?
חוסר־אחריות פוליטי?

מישחק קל-דעת כעניינים שהם כבחינת
חייס-ומוות לעתיד המדינה ולביטחונה?
הונאה ציבורית כדי לפייס חלק של דעת־הקהל אשר התחיל
לגלות׳ לאחרונה, סימנים של חוסר־מנוחה וספקות
לגבי כל דרכה של ממשלת־הליכוד־הלאומי, מאז המלחמה?

ניסיון להיות הכל לכל -מלך הניצים כעיני
המספחים, אביר הפדראציה כעיני שוחרי ה־פיתרון
הפלסטיני, ומחזיר-השטחים כעיני
חסידי המלך חוסיין כארץ ובוואשינגטון?
אם כן, זהו תימרון פיקחי מאוד, ממולח מאוד.

ואוי לנו, שנתברכנו כמנהיגים כל-כף פיק חים,
וכל-כך לא חכמים.

מאת א1די אמרי

מכתבים
(המשך מעמוד )6

בן־אמוץ, אשר נאלץ לחיות בעור אחר —
עורו של מושג שהומצא על־ידי גזענים
אשר יצרו להם גזע חדש, הצברים (העולם
הזה !) 1599

ליהודי־רובנו ז״ל היה סולם ערכים אנושיים.
תנועת־עניות היא להתנכר לבית־אבא.
אי־אפשר לברוח ׳מדברים קיימים. תברח יותר
רחוק — תתקרב יותר.

חיה גיכלקה,
רישומים מיבאניים

גבעתיים

משה ברנשטיין שוב הציג בגאלריה תל־אביבית.
אמן זה מוצץ מזה 20 שנה
את לשדה של העיירה היהודית, ברישומיו
המיכאניים. כתגובה על התקפות אישיות
עליו, הוא מפרסם
שוב קול־קורא, אשר
בולטת בו אי־ההבנה
לאמנות של היום.
אך העולם אינו
גטו, וישראל אינה
אי בודד, אלא חלק
מן התרבות המערבית.
אפשר להתווכח
עם הציור המודרני,
אך אי־אפשר
להילחם באבסטרקט
שהשפעתו המכרעת פיינגרש נעלמה בבר בשנות
ה־ 50 מן העולם. אם
ברנשטיין לא יודע זאת עדיין — אשמח
להשאיל לו כמה ספרים.

עודד פיינגרש,
פרם ישראל

דן פ רז

ידוע שמאחרי כל פרס יש מאבק של
אחרי־הקלעים; וידוע שיד אחת רוחצת את
השנייה ! אך מה
שעשה הוועד לציון
שנת ה־ 20 למדינה,
בפרס לציור ופיסול,
עובר כל גבול של
גיחוך וטימטום.
נתנו את הפרס
לאדם !הלועג לכל
ביטוי אנושי באמנות,
לאחד האידאו־לוגים
של קבוצה׳ זו,
המורמת ׳מאמנים
חסרי־צורה והרגשה
ברנשטיין
— לפסל יצחק דנצי־גר.
הפרם
לדנציגר הוא שערורייה שאיי
כפרה עליה, סטירת־לחי לשנת ה־ 20 למדינה.
בוז לוועדה שעושה דברים כאלה!

״ א ד דין ״ -י פו

*5( 73/ 6
א ס קו ט

משה ברנשטיין,
האחות של דיין

האיכות

סיגרית

ישראל 279
קצרבות עברית ו/או אנגלית

נ״ 12.4קורס ערב חדש.
הצלחה מובטחת!

הרשמה :

״אולפן גרג״ ( ב ר־ קמא)
ת ״ א: גורדון ,5טלפון 236209
י ״ ם: בי״ס ״הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

מי זאת
הבתולה ממאה שערים??
על כך מספרת הבתולה עצמת!!
הפצה:
ספרי אייל, שטראום ,3תל־אביב.

צייר, תל-אביב

רק עכשיו קראתי את סיפורה של
האחות שטיפלה בשר־הביטחון משה דיין
בבית־החולים תל־יהשומר (העולם הזה .) 1597
עלי להעיר א) האם גם האחות מתייחסת
לצרכיה שלה בטבעיות? (ב) טוב שנימצא
תמיד מי שיגיש לשר־הביטחון סיר( .ג)
טוב שיש לפחות שר אחד בממשלה המתייחם
לצרכיו בטבעיות( .ד) סוב שיש
עיתון המתייחס לסקום כזה בטבעיות.

אברהם כן־יוסף,
השלום במערומיו

פתח־תקווה

לא ראיתי את הצגת השלום, בו מופיעה
עופרה העירומה. רק קראתי את הסבריה
היפים (העולם הזה ,) 1599 שהיא מתפשטת
״אך ורק למען האמנות והשלום.״
לא השתכנעתי. להיפך. אני עומדת על
דעתי שכל העסק הזה של עירום נועד לתגבר
את הפירסומת, למלא את הקופה ולסייע
לקאריירה האישית של עוטרה.
מעולם לא היה, ,ולא יהיר״ קשר בין
שלום ואמנות — לבין חשיפת איברי־גוף.
לכן אני אומר — ״פוי״!
לא על העירום, אלא על הניסיון ״בגוי-
המלך.״

ישראל כר־דג, חולון

הקוראת רחל חג׳יבאני, אשר מפתנה
״עזרה לכפה״ התפרסם ב״העולס הזה״
,1597 מתבקשת להתקשר בדחיפות למערכת,
מכיוון שאחד הקוראים תרם עבורה
100ל״י!.

ח ובב צלום!!

חינם

פילם צבעוני זו .0ו 4 <:0ק 4 6
ראה מודעה בעמוד 5

צייר, תל-אביב

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזר! 1601

במדינה

העם מאידע אחד
היה זה השבוע של המיצעד. שום
מאורע אחר לא עיניין אוז אזרחי־ישראל.
היה זה כאילו המאורע האחד הזה — על
שיאיו הריגשיים וספיחיו הציבוריים — בלע
את כל שאר מאורעות־השבוע.
אין ספק כי המיצעד בלע את יום־
העצמאות ה־ .20 פשוט לא היה יום־עצמאות
מלבדו. השימחה ברחובות היתר, מועטת,
האירועים הציבוריים לא עניינו איש, וצו־רת־הבילוי
היחידה בליל־העצמאות, שלא
נבלעה, היתד, סידרת ״ערבי־ראיונות״ ברחבי
הארץ, שעסקו כולם בצה״ל ובשלוש
מלחמות־ישראל:
>• בזירה החיצונית עמדו במרכז
דיוני מועצת־ד,ביטחון של האו״ם על ה־מיצעד.
שם נחלו הערבים ניצחון מדיני־הסברתי
מוחלט. הם השיגו החלטה פר,־אחד
של כל האומות, נגד ישראל — יתרון חשוב
ערב שנה של מאבקים מדיניים באו״ם.
התגובה האינסטינקטיבית בישראל: להתעלם
עוד יותר מן האו״ם ומעמדת מדי-
נות־העולם, מתוך הגישה ש״ממילא כולם
שונאים אותנו.״

#כזירת השטחים המוחזקים
גרם המיצעד להרחבת התהום בין האוב־לוסיה
הערבית לבין ישראל — תהום שהחלה
מצטמצמת בהדרגה. מאידך, גרמה
הצלחת־המיצעד מפלה תעמולתית לאל־פתח
ולשאר אירגוני־החבלה, הורידה את קרנם
בעיני האוכלוסיה (ועל כן גם את יעילותם).
י #כזירה הפנימית הנחיל המיצעד
יוקרה מקצועית חדשה לצד,״ל, שמנע כל
התנכלות ותקלה, בעוד ששרותים אחרים,
כמו תחבורה התמוטטו. ובעיקר — הוא
היפנה את תשומת־הלב למכשיר שבפעם
הראשונה נתגלתה חשיבותו באופן ממשי :
הטלביזיה.
הופגן בעליל כי מי שמכשיר זה בידו,
מחזיק בעמדת־כוח אדירה. הטלביזיה החרימה
את משה דיין בעת המיפגן — כפי
שנוכח לדעת כל צופה שחיפש על המם־
בית את שר־הביטחון כדי לעמוד על מצב
בריאותו. הכל היו בטוחים, כי השר ישראל
גלילי, שמפלגתו־לשעבר לוחמת בשאיפותיו
הפוליטיות של דיין, נתן הוראה
מפורשת לכך.
מבחינה מיקצועית, עשתה הטלביזיה עבודה
נקייה — אך לא מזהירה. מהלך
השידור היה ללא־תקלה, אך גם ללא השראה.
אולם
מעל לכל ההערכות והביקורות, עמדה
עובדה מרכזית אחת: המיצעד עצמו
מילא את האזרח הישראלי הממוצע — ללא
הבדל של השקפה — בגאווה עצומה, בתענוג
גופני ממש. בישראל של , 1968 אין
דבר הקרוב יותר לליבו מאשר צד,״ל.

ק1ל יטראל בגלי צח
שידרו :
אורי צבי גויערג
הוא

זהו גילוי סנסאציוני שידהים א ת כל שומעיו.
״העול ם הז ה״ חושף בזה מעשה ח סר־ תק די ם, שעוד י היו לו
הדים וה שלכות ציבוריות רבות :
ביום ה שואה והגבורה, בשידור שנשא אופי ממלכ תי, שידרו
שתי ת חנו ת הראדיו של ישראל ,״קול־י שראל״ ו״גלי צה״ל״,
בעת ובעונה אחת, ציט טה מדיברי המשורר אורי צבי גרינברג
בכפיפה אחת ובנשימה אחת עם דבריהם של נאצים ידועים
כמו מפ קד־ הגס ט אפו הימלר, ו שר־התעמולה הנאצי גבלס.
ב מילי םאח רו ת: תחנות־ה שידור ה מ מל כ תיו ת של ישראל
קבעו, כי אין כל הבדל בין ה סי ס מ או ת הפ א שיס טיו ת שמשמיע
א חד ממנהיגי ״תנועת ארץ־ישראל ה שלמה״ — לבין ה־

הערב, ומבלי להודיע להם דבר על כך, ה חלי ט ליזום תעלול
רציני, שנועד להתריע על ס כנ ת הפא שיזם ה מ איי מ ת גם על
ישראל, ולבדוק א ם ירגיש מישהו בישראל בהבדל שבין אצ״ג
לנאצים.
בין שאר הקט עי ם שהוכנו לקראת התוכנית, אשר הו קל ט ה
ב״בית־החייל״ בתל־אביב, הי ה גם פרק שנקרא בשם ״ניצני
הפאשיזם״ .בפרק זה הי ה הקריין צריך לקרו א קט עי ם מדברי הם
של רוברט קליי, מפקד שירות־העבודה הנאצי ; של יוזף
גבלס, שר־התעמולה של הרייך השלישי ; של ראש הגסטאפו,
הימלר ; ושל א חד האידיאולוגים של הנאציזם, ואל טר גרוס.
אל תוך ק ט עי ם אל ה הכניס דן בן־אמוץ גם פי סקהאחת
פסטיבלים ישוע
באבו־גו ש

רק 48 שעות הבדילו בין מיצעד צד,״ל
ובין אירוע אחר שהתרחש בהרי יהודה —
וקשה לתאר שני אירועים שונים יותר.
מיצעד־צה״ל בירושלים העתיקה העלה זיכרונות
מימי מרד הקנאים וחורבן בית־ה־מיקדש.
הפסטיבאל של אבו־גוש העלה זיכרונות
ממאורע שאירע בירושלים כארבעים
שנה לפני כן — צליבתו של ישוע מנצרת,
האיש שהאמין כי, הוא משיח אלוהים.
המיצעד בירושלים היה כולו מאורע ישר־אלי־לאומי,
שהפגין את הכיבוש הישראלי
בשכונות ערביות. הפסטיבאל באבו־גוש
היה על־לאומי ורב־דתי: מקהלה עיברית
ביצעה בכנסייה קאתולית, בכפר מוסלמי,
יצירה של גאון פרוטסטאנטי בשפה הגרמנית.
צנחנים
וצרכנים. הפסטיבאל השנתי
באבו־גוש — היא קרית־יערים התנ״כית —
הפך זה מכבר למאורע ישראלי מיוחד־במינו.
ליוזמיו אין כל ציביון פוליטי, וגם
לא כוונה רעיונית. הם מאמינים, פשוט,
בשפה האוניברסלית של המוסיקה. לכן לא
היססו להשמיע יצירות בעלות אופי נוצרי
מובהק — כמו יצירותיו של באך, בשפתן
המקורית שהיא, לרוב, גרמנית.
היו שנים בהן הרמה המוסיקלית לא הצטיינה,
ועיקר הפסטיבאל היה דווקא באופיו
הכללי: חגיגה של אחווה וסובלנות, כש־צבריות
שחומות יושבות ליד נזירות צרפהעולם
הזה 1601

ביו הימלו וגברס

השואה על בי מת בית־החייל בתל־אביב. ליד ה שול חן יו שבים מ שתתפי
התוכנית, כ שמשמאל תלוי הטלאי הצהוב ו מי מין מוקרנת ת מונ ת

לפני

סי ס מ או ת של האידיאולוגים הנאציים, או תן השמיעו
שפתחו ב מסע־הה ש מדה של יהודי אירופה.
רק מעטים שמו לב לעובדה מרעישה זו, או ת ה מגלת עכשיו
״העולם הז ה״ בפעם הרא שונה. שכן דבריו של משורר הקי ט־רוג
והא מונ ה הו קר או בראדיו בעילום שמו של מ חבר ם — מ בלי
לציין א ת העובדה שהם באו מפיו של משורר ישראלי
לאומני. למעשה, לא ידעו אפילו מנ הלי ״קול-י שראל״ ו״גלי
צה״ל״ א ת מה שהם משדרים.
כי הכלל ת דבריו של גרינברג בין דברי הנאצים הי ת ה יוזמ תו
הפרטי ת והאי שית של עורך התוכנית, דן בן־אמוץ.

הכל החל שעה שדן בן־אמוץ קר אקט עי ם מ תוך דבריהם
של אי שים ל או מניי ם בישראל, שפורסמו במא מרו של אורי אב־נרי
״הפ א שיס טים העולם הז ה״ .)1598
בן־אמוץ, שזה עתה סיי םאת הרומן הגדול שלו ה עו ס ק
בשואה ,״לזכור ולשכוח״ ,ושהיה ע סו ק ב הכנ ת ה תוכני ת ״שי ח
ה עם עצמנו״ ,לקראת יום־ה שואה — זועזע מהצ הרו תי ה ם
של אי שים כמו בני מהר שק, הד״ר ישראל אלדד והמשורר
אורי צבי גרינברג, שצוטטו ב או תו מא מר.
דבריהם הזכירו לו אתה חו מר בו עסק בעת הכנ ת ה תוכני ת
על ה שואה. ואז, מבלי לשאול כלל א ת דעת שאר מארגני־

תיות חיוורות, וקציני־צנחנים צעירים נהנים
יחד עם ייקים קשישים, הזוכרים את ביצועי
באך בארץ־מוצאם.
הפסטיבאל הוא גם פיקניק המוני. בהפ
תלייה
של יהודי. ב ת מונ ה נראה ה שחקן שלמה ניצן מול המיקרופון,
במרכז, כשהוא קורא מוב או ת מדברי גבלס והימלר, וביניהם מובאה
מדברי אורי צבי גרינברג. למחרת שודרה ה תוכנית בקול־ישראל וב־גלי־צה״ל,
כשרק מעטים מבחינים ברברי המ שורר ש שורבבו אליה.

מדברי אורי צבי גרינברג, שפורסמה באחד ממא מריו אשר
הופיעו בביטאון עיריית רמת־גן :״כל מישטר דמוקרטי שלא״
ב מ קו מו ושלא־בזמנו ושלא־בעם־כתיקונו — אינו אלא סכנ ה
מו חל טתל קיו ם העם ו ה מדינ ה ! ״
מובן שדן לא ציין בתוכניתו מפיו של מי נשמעו דברים אל ה.
בצורה זו נשמעו דבריו של גרינברג כחלק אורגני מן ה תוכני ת
על הנאצים והפא שיזם.

מדוע עשה זאת בן־אמוץ ז
אתההסבר לכך ניתן למצוא אולי בדברים שאמר דן לפני
שבועיים, בראיון שהעניק ל״העולם הזה 1599 כאשר א מר :
הבעייה הז א ת עדיין מ ע סי ק ה אותי, הניסיון להבין א ת
הגרמנים ...ואני חושב שלא רק הגרמנים מסוגלי ם לזה, אל א
כל אד ם א חר בעולם, כולל הי שראלים ! ״
הניסיון להוכיח אתה שקפתו זו, בא לידי ביטוי בשידור
תוכניתו ב״קול־י שראל״ וב״גלי צה״ל״ .ה תוכני ת, שעוררה
הדים חיוביים, עומדת ל היו ת משודרת בשידור־חוזר בתשעה
באב. עתה, ל א חר גילויי ״העול ם הזה״ ,ספקאם הנ הלו ת
תחנו ת־הראדיו ה מ מל כ תיו ת ועורכי תוכניו תי הן ימצאו עוז לא
להשמיט א ת דבריו של אורי צבי גרינברג בהק שר ם זה.

סקה מתפזרים באיו בחורשות הכפר, שרים
בצוותא במקהלות מאולתרות וקבועות, איב־לים
בחוג המשפחה מתחת לעצים, מסיירים
בכנסייה־הצלבנית העתיקה, במקום בו חנה

פעם הלגיון הרומאי, ערב חורבן־ירושלים.
״כשביד זה באנו לארץ;״ השנה
הגיע הפסטיבאל למימדים חדשים — הן
(המשך ב עמוד ) 10

חוך
היו

• מי ם

שינ ״ ר
שלא

לבנות

היו

מ עו ל

לאחו 7ימי שמ 1ש נ טיל א ק
טילאח אינו סתם משחת שיניים:
טידאס הוא
״מלבין שיניים׳׳
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשר !
מרחיק ־ א ת אבן השן הצהובה והמסוכנת
וכתמי טבק חומים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות כפי שהיו יכולות לחיות. טילאק
יהפוך את צבע שינייך ללבן טהור. אם
ברצונך להיות נאה יום יום, עבור לטיפול
פה ושיניים מודרני, מדעי. ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(י) את ההבדל לאחר שמוש בשפופרת
אחת.

<1 0 131

שפופרת אחת — מספיקה לחודש ימים
צפרניים יפות וחוקות סוד חידים החטובות :
כה קל: טפלי בצפר־נייך
ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקים
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהי רות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ה נו־נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הדרושים
לגדול ולהשלמת
שומן הצפרן, המ גן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך: שמרי על צפר-
נייך עם נו־נייל בקבי עות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך ו הלאה
ובמקומן צפר-
ניים יפות וחזקות
אשר ישוו לידיך מראה
נאח, אלגנטי ו ^£5
חטוב•

במדינה
(המשך
מעמוד )9
בהיקפו, הן ברמתו, הן בהעזתו.
הוא חרג מתחום כפר אבו־גוש, יג־ע ל־היכל-התרבווז
התל־אביבי ולבנ״ני־האומה בירושלים,
יוקלט על־ידי קול ישראל, ייכנס
בסך־הכל כעשרים אלף שוחרי־מוסיקה.
הביצוע ישיג רמה בינלאומית. לא זה בלבד
שמשתתפים בו זמרים מן השורה הראשונה
בעולם, כמו חנה הרמן שיי, אריאן בלנקן
ומריאנה דילמן (שלושתם מהולנד) וחנה
ברימט (עולה חדשה מארצות־הברית) *,אלא
שגם התיזמורת והמקהלה המקומיות, הקיימות
רק למען הפסטיבאל, הגיעו עתה
לרמה גבוהה ביותר, תחת הנהגתו של המנצח
זיגי שטדרמן, הרוח החיה של הפס־טיבאל,
שהוכיח את עצמו כפרשן מקורי.
אך מעל לכל הצטיין הפסטיבאל בהעזה
מוסרית. הפאסיון על פי מתיאום מתאר
צליבת־ישו על־פי הנוסח של הברית החדשה
ובעזרת שירי־דת גרמניים.
היו שהסתייגו מבחירה זו. לא רק מפני
שהיצירה בוצעה במקורה הגרמני, ולא רק
בגלל אופייה הדתי המובהק, אלא גם מפני
שקיטעי הברית החדשה, השזורים בה, הם
בעלי אופי אנטי־יהודי מובהק•*.
״אז מה?״ שאל קיבוצניק צעיר, אחד
מבני־הנוער שהיוו את הרוב בפסטיבאל,
״בשביל זה באנו לארץ, שנוכל להרשות
לעצמנו יצירות כאלו. אנו די חזקים לזה.״
שגי צדדי המטבע. לרוב באי
הפסטיבאל, לא התעוררה הבעייה כלל. בשבילם
היתד, המוסיקה העיקר — המוסיקה

עבר ביטא אותן, בראיון שהעניק למעריב.
קבע דיין, בין השאר:
״אינני מאמין, ואני מקווה שלא נגיע
לזאת, שיהיה ניתוק בינינו ובין הגדה המערבית.
קודם כל מבחינת הזיקה ההיסטורית.
כלומר, שייווצר מצב שיהודים לא
יוכלו להיות — ואינני מפרט כרגע מה
פירוש הדבר, לא להיות׳ — בחברון, שילה
ויריחו ובכל מקום אחר בגדה המערבית.
אני מקווה שלא נגיע לניתוק כזה. בוזדאי,
מבחינת השקפתי מאוד מאוד לא הייתי רוצה
שייווצר אי־פעם מצב כזה ;ואין דינה
של עמאן — כדינה של חברון).
״אבל בדברנו על, חיים משותפים׳ ,עלינו
לראות את הדברים גם מנקודת־מבטם של
ערביי פלשתינה.
״תנאי ראשון לכך הוא הבטחת המשך
הקשר והזיקה שלהם לעמי ערב. ושגית:
יכולת שמירה על אורח־חיים עצמאי; שיהודים
לא יתערבו יותר מדי בענייניה הפנימיים
של שכם, בענייני חינוך, באורחי,חיים
שלהם; בבתי־המשפט השרעיים, בקביעת
מנהיגיהם ונציגיהם, בהוצאת עיתונים
משלהם וכו׳ ,ולתת לשכם לחיות.
״במיסגרת זאת, במיסגרת שתי הנקודות
הללו, של היכולת לחיות־ביחד בגדה המערבית,
אינני סבור שאפילו הערבים יראו
פסול בכך שיהודים ישבו בחברון.
״ייתכן שלו היו באים לראש עיריית חברון
— אל־ג׳עברי — ואומרים לו שיש
יהודים שרוצים להתיישב בחברון — ,אינני
בטוח שלא היה אומר: בואו נברר איך ומה,

מ חז ק זנפדנ׳ס שבירו ת

״הפאסיון על־פי מתיאום״ בפנסיית אכו־גוש
״אליו אליו למה עזבתני?״

לשמוש על הזרועות, ב תי ה שחי,
ה רגליי ם ...נבדק לשמוש ג ם על
עור הפנים.
השמוש בייט-או הריחני והמכיל
למלין — זו הדרך הנשית ביותר
להרחקת שיער בלתי רצוי. מרחי
אותו בפשטות כמו כל קרם קוסמטי
אחר. תוך דקות יעלמו השערות עד
לשורשיהן ללא לכלוך או ריח בלתי
נעים.
וי ט־ או העדין, נבדק לשמוש אפילו
על עור הפנים. משאיר את זרועותיך,
רגליך ובתי השחי חלקים ונקיים
מ״צל״ .אחרי טפול בייט־או תיראה
לך כל שיטה אחרת
להורדת שיער כמיושנת ( .ל
מוזנר ד׳סקז גץ״מ חיפו?

הנהדרת של באך, שתיארה את אחד המאורעות
הגדולים של האנושות: הוצאתו להורג
של הכופר היהודי הגדול. כאשר זעק
הרמן שיי — הבאס היהודי ההולנדי הזקן
( ,)72 אשר השמיע את דברי ישוע — את
ארבע המילים העבריות היחידות ביצירה —
״אלי! אלי! למה עזבתני עבר רטט
בלב השומעים. וכאשר פגו הצלילים הנהדרים
האחרונים של היצירה — ״ואל קברך
קולנו נישא — נוחה עדן, מנוחה נעימה!״
— עמדו הדמעות בעיני רבים.
המיצעד הירושלמי והפסטיבאל באבו־גוש
מסמלים שני צדדים שונים של ישראל
— לא שני צדדים מנוגדים, אלא דח־קא
שני צדדים המשלימים זה את זה: הכוח
והתרבות, ההתגוננות והסובלנות.
מדיניות עוגשים 7
איז ה עונשים ץ
לכאורה, קובעת ועדה ממשלתית רמת־מעלה
את מדיניות ישראל בכל מה שנוגע
לחיים היומיומיים בשטחים המוחזקים. אד
למעשה, נקבעת המדיניות על־ידי שר־הבי־טחון,
השולט בשטחים אלה כפי ששלט
הארון אל־ראשיד על בגדאד בימי זוהרה.
לכן יש לדעותיו האישיות של משה דיין,
בנושא זה, חשיבות ממלכתית. בשבוע ש•
שבאו כולם בהתנדבות.
•• אחרי מותו של יוהאן סבסמיאן באן
נשכחה היצירה — עד שנתגלתח מחדש
על-ידי המלחין פליכנז מנדלסון, בנו של
יהודי שהתנצר.

מה אתם רוצים? שכונה נפרדת? בחוך העיר?
רק לצורכי דת?
״אבל אותו ראש עיריית־חברון, ייתכן
שהיה אומר ושואל עוד משהו: האם אתם
רוצים לחיות איתנו או אתם רוצים מד,
שנקרא, לגאול את חברון׳ ולייהד אותה?
כלומר, לסלק אותנו ולחיות במקומנו? אז
אתם יכולים, כמובן, בכוח החרב — אתם
השליטים היום — לעשות הכל.
״במשך השנה נרקמה בינינו מערכת־יח־סיס
פחות או יותר הוגנים, כלומר — אנו
אומרים להם והם יודעים מה אנו רוצים,
מה אנו עושים ומה איננו עושים. ובמערכת־יחסים
זאת, הוא היה יכול לשאול — ו־דוזקא
הוא, ראש עיריית־חברון, יכול היה
לשאול את השאלה הזאת: האם אתם רוצים
לחיות איתנו, או במקומנו? ״
פועם על ראש־העיר. אך יבשה הדיו,
ומדיניותו של דיין הועמדה בשני מיב־חנים.
הראשון היה קשור בחברון.
דיין היה מצודה בשימחה על קבוצת־ה־משתקעים
במלון פארק — לעזוב את העיר,
מאחר שהפרו את הבטחתם למושל הצבאי,
כי יישבו בה רק בימי־הפסח. אולם למתנחלים
היו אפוטרופסים בממשלה, ושניים
מהם — יגאל אלון ומנחם בגין — התחרו
ביניהם על הכבוד לדבר בשמם.
אז הצטרף למערכה בן־חסותו של דיין,
ראש־העיר מוחמר עלי אל־ג׳עברי, ששיגר
מיכתבים לראש־ד,ממשלה ולשרים אחדים —
מכתבים בהם הזהיר, כי צורת ההתנחלות
הזאת רק עלולה לסבך את היחסים.
במיבחן זה השיג דיין תיקו: המתנחלים
לא יוצאו מחברון, אבל גם לא תורשה
תנועת התנחלות של ממש בעיר.
מיבחנה השני של מדיניות־דיין היה קשור
(המשך כעמוד )15
העולם הזה 1601

הנגישה הואשונה

בין גמאל עבד־אל־נאצר לבין ירוחם כהן, כפי
שהשתקפה בעיניו של צייר מצרי רשמי ופור־

* שיא מצרים, גאמל עבד־אל־נאצר,
^ ערך ביקור בישראל כשנה וחצי לאחר
הקמת המדינה. ליתר דיוק: ביום השישי לפברואר
, 1950 עבר הרב־סרן גאמל עבד־אל־נאצר
את הגבול עם ישראל, ברצועת עזה,
ויצא לסיור בתוך שטחה של מדינת־ישראל.
הוא לא עשה זאת כמסתנן, אלא באופן
רשמי וגלוי.
האיש שגילה השבוע עובדה בלתי־ידועה
זו, שלא הופיעה מעולם בביאוגרפיות הרשמיות
של נשיא מצריים — חייב לדעת
את העובדות. שכן היה זה ירוחם כהן

גמאל עבד־אל־נאצר. ירוחם כהן הצדיע להם
ואמר :״בוקר טוב, ג׳נטלמנים.״
כך החלה הפגישה הראשונה בין ירוחם
כהן לנאצר, שבעיקבותיה הסכים המפקד
הסודני לפגוש את המפקדים הישראליים
לשיחות, בקיבוץ גת הסמוך. במהלך המשא־ומתן,
נפגשו ירוחם כהן ונאצר בין 15לסב
פעם בהן נקשרה ביניהם ידידות עמוקה.

פ גי ש ו תי ו עם נאצר באותה

> תקופה, סיפר ירוחם כהן לא פעם,
ב־ 20 השנים שחלפו מאז: בעוד שהפגישה

סמה בשבועון המצרי אחר סאעה, ב־ 954ו. בציור נראה נאצר כחייל קשוח, הניצב מול יגאל
אלון, המרכיב משקפיים ונראה כיהודי גלותי. החייל, ליד אלון, צריך להיות ירוחם כהן.
לו בן. כעבור זמן קצר העביר לו ירוחם
כהן מתנה, באמצעות ועדת שביתת־הנשק:
חליפת־תינוק מתוצרודישראל.
בספרו, הפילוסופיה של המהפכה, מזכיר
נאצר את פגישתו עם ירוחם כהן אולם,
טוען, כי הוא נפגש עימו פעם אחת בלבד.
מה שהתרחש במרוצת 18 השנים שחלפו
מאז פגישתם האחרונה וטיולם המשותף בנגב
הצפוני, סותר את טענתו זו של נאצר.
בשנת 1960 שהה הסופר רוברט סט־ג׳ון
בקאהיר, על־מנת לכתוב שם את הביאוגר־פיה
של נאצר. אותה תקופה מונה ירוחם,

עם נאצר, שוב צץ שמו של ירוחם כהן.
עבד־אל־נאצר ביקש מבראנדט להעביר לירוחם
ברכה, והזמנה לבקר במצרים.
עתה 20 ,שנה לאחר מלחמת־ד,עצמאות,
מתכוון ירוחם כהן לחשוף את הסיפור המלא
על פגישותיו וקשרי־הידידות שלו עם
נאצר, בספר־הזיכרונות אוחו השלים זה מכבר
ואשר יופיע בראש־השנה, בהוצאת
מערכות .״כל מה שיש לי לגלות עוד בפרשה
זו, אכתוב בספר,״ אומר ירוחם.
למרות זאת, גילה השבוע תגלית נוספת:
גאמל עבד־אל־נאצר לא היה היחידי וה־

ידידו הישראלי ש ל נשיא מצדי מ\לה:

( ,)50 כיום מנהל חברת־התריסים הפלאסטיים
צילון, שכיהן באותה שנה כראש המשלחת
הישראלית לוועדת שביתת־הנשק המעורבת
הישראלית־מצרית.
היה זה ירוחם כהן עצמו, מי שכיהן בשלהי
מלחמת־העצמאות כשלישו של יגאל
אלון, אשר שימש כמפקד חזית־הדוום, ש^
המתין לנאצר על הגבול.
הסיור היה אומנם קצר ביותר: הוא כלל
נסיעה דרך יד־מרדכי־אשקלון ועד למשטרת
עיראק־סווידן ולצומת פלוגות.
כי נאצר הגיע לישראל כדי לעזור לצה״ל
במילוי משימה אנושית חשובה — איתור
קבריהם של לוחמים ישראליים אשר נפלו
באיזור פלוג׳ה, במלחמת העצמאות.
על מה שוחחו רבי־הסרנים המצרי והישראלי,
בדרכם לפלוג׳ה ובחזרה? ״העלינו
זיכרונות,״ מספר ירוחם כהן, שבגלל מוצאו
התימני הודבק לו בפלמ״ח הכינוי הג׳ינג׳י.
היה לשניים במה להיזכר: בדיוק שנה
קודם לכן, עזב נאצר את כיס־פלוג׳ה, אחרי
שהותר ליחידות הצבא המצרי, שהיו נצורות
במקום, לחזור למצריים. אז שהה נאצר בפעם
הראשונה על אדמת ארץ־ישראל _ ואו
צמחה בין הלוחמים־היריבים ידידות מיוחדת.

ך* יה זה בסוגיו של שנת ,1948 כוו
| חות־צה״ל הדפו את פלישת הצבא המצרי
לדרום־הארץ, ובמיתקפת־נגד, פרצו
לעבר מידבר סיני. מאחרי גבם השאירו הישראלים
חטיבה מצרית נצורה.
מפקד חזית־הדרום, יגאל אלון, רצה להיפגש
אז עם המפקד המצרי, על־מנת להסביר
לו את חומרת מצבו, ובכדי לחסוך
קורבנות נוספים משני הצדדים. שלישו,
ירוחם כהן התנדב למשימה.
הוא יצא לדרך במכונית משוריינת׳ המצויירת
במגבירי־קול, ואשר עליה הונפו
דגלים לבנים. הוא הגיע למישלט קידמי של
צה״ל, ומשם — שידר קריאות בערבית ובאנגלית
לעבר העמדות המצריות :״קצין
ישראלי מבקש להיפגש עם קצין מצרי!״
כעבור חצי שעה הופיעו מהצד המצרי
שלוש דמויות. ירוחם כהן צעד לעברן. היון
אלה שני סרנים ורב־סרן — הרב־סרן

השנייה ביניהם, בעת ביקורו השני של נאצר
בישראל, נשארה חסוייה.
נאצר, למשל, השתתף בשיחות שהתקיימו
בקיבוץ גת. מהצד הישראלי השתתפו באותה
פגישה יגאל אלון, שמטעמי־בטחון הוצג בפני
המצרים בשמו המחתרתי ישעיהו ברנשטיין
— וזו אולי הסיבה שנאצר ממשיך לטעון
כל הזמן, שלא הכיר מעולם את יגאל
אלון. כן השתתפו בה סגנו של אלון,
יצחק רבין ומפקדי פלמ״ח אחדים.
נאצר לא התערב במהלך־ד,שיחות פרט לפעם
אחת, כאשר ביקש את רשות־הדיבור
מן הקולונל טהאה. כשקיבל את הרשות
שאל נאצר את הישראלים :״האם הסמל
שאתם עונדים הוא סמל־הפלמ״ח?״
אלון, שלא ידע אז לדבר אנגלית, ביקש
מירוחם לתרגם לנאצר :״אתה נראה כקצין־
מודיעין טוב, זהו באמת סמל־הפלמ״ח.״
סיפר ירוחם :״נאצר כאילו דיבר אז לעצמו,
:עכשיו מובנת לי סיבת מפלתנו —
הפלמ״ח ומפקדו הגיעו לאזור׳.״
בפגישות נוספות עם נאצר היה ירוחם
כהן מביא לו מתנות מהצד הישראלי: שק
תפוחי־זהב או חפיסת־שוקולדה. לעומת
זאת, שירת נאצר את ירוחם בדרך אחרת
— מאחר שליחידתו של ירוחם לא היה
מקלט־ראדיו, ביקש ירוחם מנאצר להאזין
לקול־ישראל ולספר לו את החדשות.
בתקופה מסויימת נפסקו הפגישות בין השניים׳
כשירוחם הועבר לגיזרה אחרת.
כשחזר, כעבור שבועיים, וניפגש עם נאצר
בכיס הנצור, אירע משהו מוזר .״אינני יודע
איך להסביר את זאת,״ סיפר ירוחם ,״אבל
כשנפגשנו, שנינו התחבקנו ושאלנו איש
לשלום רעהו.״
כאשר סונה הכיס המצרי בפלוג׳ה, לא
הצליח כהן להיפרד מנאצר, כי גמאל, שהיה
אז קצין־מסה באחד הגדודים, יצא בראש
אחת השיירות הראשונות שנטשו את הכיס.
עם זאת, לחץ ירוחם את ידו של המפקד
הסודני טהאה, ומסר בידו איגרת לנאצר.

ך* יה זה ירוחם כהן שביקש מעבד־אל־ן
) נאצר, כעבור שנה, להצטרף אליו לסיור
באיזור פלוג׳ה — כדי לאתר קברות־לוחמים.
באותה הזדמנות סיפר לו נאצר, כי נולד

(7א1מא(!

שכיהן או כקונסול ישראל בניגריה, לשגריר
ישראל בליבריה. סט־ג׳ון, שכתב
קודם לכן את הביאוגרפיה של כיג׳י, לא
רצה לקבל את גירסתו של נאצר על חלקו
במלחמה נגד ישראל, בתש״וו. נאצר הציע
לו למסור טיוטה של זיכרונותיו מאותה
תקופה לירוחם כהן, על־מנת שיאשר.
וכך היה. ירוחם קיבל את הזיכרונות בצירוף
פריסת־שלום ידידותית מנאצר —
ואישר את עיקר דברי השליט המצרי.
לפני כשנתיים, בעת שווילי בראנדם, כיום
שר־החוץ הגרמני, ביקר בקאהיר ונפגש

ראשון, מבין ראשי־הכת השלטת כיום במצרים,
אשר ביקר בישראל. קדמו לו שניים
אחרים: מחמוד ריאד מוחמד, כיום שר־החוץ
המצרי: וטאלח גוהר, כיום תת־שר־החוץ.
סיפר ירוחם בראיון עם מטה־הפלמ״ת,
שנערך בערב יום־ד,עצמאות :״ב־ 49 היה
ריאד יושב־ראש המשלחת המצרית לוועדת
שביתת־הנשק וגוהר היה סגנו. בתקופה
מסויימת, בשנת , 1949 הזמנתי את שניהם
לבקר בישראל. הם רצו נורא לראות קיבוץ.
לקחתי אותם לקיבוץ גיבעת־ברנר. הם היי
שם יום שלם. מובן שהצגתי אותם בפני
חברי־הקיבוץ — בקצינים תורכיים.

העם הריע לצועד• אהי׳ל -אבד תודה
ששמרו על המיצעד מהרוב -ושהגנו עליו

״רות, סוף!״ ״רות,

ץ] סוף!״
בזה 1זחר זה נסגרו כל
על גג בניין גדול ובלתי־גמור,
של גיבעת־המיבתר בירושלים
קשרים הורידו את האוזניות
וחייכו אל הקצינים שניצבו
הגג, מתחת ליער של אנטנות.
על בימת־ההצדעה המרכזית, באמצע גיב־עת־המיבתר,
טפח שר־ד,ביטחון משה דיין
על כתפו של אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס.
אלוף־מישנה אליעזר אמיתי, מפקד מיצ־עד־צה״ל
ביום־ד,עצמאות העשרים, חייך אל
שניהם כשהבעת־סיפוק עמוקה על פניו.
החיוכים הביעו הכל. מבלי לומר זאת במילים
ביטאו את ההרגשה הכללית :״עשינו
את זה!״
כך, סמוך לשעה 12 בצוהרים, כיום החמישי
האחרון, כשמאות׳ אלפי הצופים ב־מיצעד
יום־העצמאות החלו לזרום ממסלול־המיצעד
אל השפלה, ואחרוני הצועדים עדיין
לא הגיעו אל קצה המסלול עצמו — הסתיים
אחד הימים הארוכים בתולדות המדינה —
היום בו צעד צה״ל בירושלים השלימה.
במוצאי אותו יום, נידמה היה כאילו
נשמה המדינה כולה לרווחה: צה״ל, בשיתוף
עם יתר כוחות־הביטחון במדינה, זכה
באחד ההישגים המזהירים שלו. אלא שהפעם
היה זה ניצחון חשאי וסודי. פרטיו
מכשירי־הקשר
בקצה הדרומי
המזרחית. המעל
אוזניהם
מאחריהם על

שעה שהצופים על אחת הבי מו ת חוזי ם במיצעד־צה״ל העובר
לפניהם, ניצבת מעליהם, בראש הגיבעה, קבוצת-
אבטחה של צה״ל. החייל נזקק למ שקפת בדי לתור את ה שטח, ואף אנזצעי־קשר מצוי לידו.

מגינים ומוגנים

נצורים. גיבוריו — אלמוניים. מפקדיו —
אילמים.

הטרור 3ב 7ם

ך• א היתה זו ההצלחה האירגונית של
/המיצעד שזיכתה את צד,״ל בניצחונו.
כאן דווקא אירעו כמה תקלות: אחד ד,טאנ־קים
הכבדים, בטור השלל, שיריון מצרי מדגם
סטלין, עלה בעשן ברחוב בן־יהודה —
כתוצאה מהתלקחות מנועו. אחת מבימות־המוזמנים
כרעה תחת עומס־היושבים עליה,
ובהתמוטטות נפצעו מספר צופים; ובכמה
נקודות, לאורך המסלול, פרצו הצופים את

ההגנה ע ל ראשי המדינה

עומד אחד ה שו מרי ם על
גג בי ת, נשאמצ עי־ ה מגן
— מכשיר־ק שר ו מי שקפ ת — מסייעים לו.

בתצפית

למרות אמצעי הביטחון המיוחדים, עדיין חשש צה״ל מהפתעות
של הרגע האחרון. עשר דקות לפני שהגיעו נשיא־המדינה,
ראש־הממשלח, שר-הביטחון והרמטכ״ל אל בימת״ההצדעה המרכזית
בגיבעת המיבתר — עולה סרן־חבלנים לבדוק בדיקה
אחרונה את הבימה. בצילומים בלעדיים אלה נראה קצין החבלה
בודק את הבמה בדקר ובסכין. הוא בדק את המדרגות
המובילות אל הבימה (למעלה מימיו)׳ הפן את הכיסאות שנועדו
למושב לראשי־המדינה (למעלה משמאל) ,הסיר את ה
מושבים
המרופדים מעל הכיסאות ובעזרת סכין, בדק אם לא
הוחבאו בהם חומרי-חבלה (למטה מימין) .לאחר מכן פירק
קטעים בתוך מיבנה הבימה, תחב את ראשו פנימה כדי לוודא
שגם שם לא הוטמן כל מוקש או איזו שהיא מכונת־תופת אח רת
(למטה משמאל) .אפילו החיילות שניצבו בתפקיד ליד הבימה
ובסביבותיה, נאלצו לפתוח את תיקיהן לשם ביקורת.
רק בתום בדיקה יסודית וקפדנית זו, דווח למפקד המיצעד על
כן, והוא הודיע כי ראשי המדינה יכולים לעלות על הבימה.

המישמרות ואיימו לנתק את גושי־הצוע־דים
האחרונים מאלה שהקדימו אותם.
אלא שתקלות אלו, נוסף לפקקי־התנועה
העצומים שנוצרו ביציאה מהמיצעד — לא
היה בהם כדי להעיב על הצלחת־היום.
הניצחון הגדול של צה״ל הושג בתחום
הביטחוני: באחד המיבצעים הצבאיים הגדולים
והנרחבים ביותר שלו, סיכל צה״ל את
כל תוכניותיהם ונסיונותיהם של אירגוני־החבלה
הערביים המגוונים, להתנכל למיצעד
ולצופים בו.
העובדה שאירגוני־החבלנים לא הצליחו,
ביום־העצמאות ובימים שקדמו לו, לבצע
ולו גם מיבצע הפגנתי קטן — משהו בדומה
לניתוק כבל־הטלפון בין ירושלים וביודלחם
בחג המולד — היתר מעל לתחזיותיהם של
האופטמיסטים ביותר בין מתכנני המיבצע
הביטחוני הגדול.

רגץ טי?8ן מוואשיגגטון.
ך אם יצליחו או לא יצליחו?״ —
1 1#על רקע השאלה הזאת התנהל ספורט־הניחושים
הלאומי, בימים שקדמו למיצעד.
והכוונה לא היתר, לחיילי־צה״ל, אלא לאנשי
אל־פתח.

לא היה זה /סוד, כי ביום־העצמאות תיבחן
ההתמודדות/בין כושרם ויכולתם של
החבלנים הערביים 7לבין כושר פעולות הסיכול
והמניעה של צד,״ל. לא רק אזרחי ישראל,
העולם כולו עקב במתח ובדריכות
אחר התמודדות ניסתרת זו.
ביטא את התחושה הזאת דווקא יצחק
רבין, גיבור מלחמת־ששת־הימים, וכיום —
שגריר ישראל בוואשינגטון. בשיחה טלפונית
אותה ניהל בערב־החג עם חבריו לשעבר

;ויקרית ]?גיעה דאדמים
מרחוק -ע ד בל \ 3ול
בסלמ״ח, אמר רבין :״חברה, אין לכם מושג
כמה שזה חשוב: שהמיצעד יעבור בשלום.
שהכל יהיה בסדר.״
זהו הדו״ח הראשון על המיבצע הביטחוני
העצום שהנחיל לצה״ל את ניצחונו. מסיבות
מובנות, טרם ניתן לגלות את כל פרטיו
ואת מלוא היקפו. אולם גם אותם הפרטים
המותרים לפירסום, די בהם כדי ללמד כי
הניצחון לא נפל בידי צה״ל כפרי בשל,
כתוצאה מחידלון וחוסר־אונים של אירגוני
הטרור — אלא הושג הודות ולעבודת־מודיעין
חרוצה, הערכת־מצב נבונה, תיב-
נון אופראטיבי מקיף — וביצוע מסור של
כל זרועות־הביטחון שנטלו חלק במיבצע־הענק.

מצב
אידיאלי לזרוע הרס
ךישםהערכה נכונה יותר של גודל
* ההישג, מן הראוי לחזור שבועות מספר
אחורנית — לעיירת־הפליטים כראמה, בגדה
המזרחית של הירדן. בעיירה הנטושה כבר
מזה זמן־מה על־ידי רוב תושביה, מתרכזים
בגלוי כמה מאות אנשי אל־פתח, כשהם
לובשים מדים, מזויינים בנשק ומתאמנים
באין־מפריע.
במיפקדה הראשית של אל־פתח בכראמה
יושב יאסיר עראפאת, המוכר בכינויו אבו־עמאר
— מי שמשמש אז בתפקיד קצין־

אבו־עמאר יודע בדיוק מה כוחו ויכולתו
של צבאו הבלתי־סדיר. הוא מכיר בעובדה
שאין ביכולתו לצאת למלחמת גרילה אמי־

המיבצעים הראשי של אירגון אל־פתח, ואשר
הוא, למעשה, המפקד בפועל של אירגון
הטרור הערבי הגדול והמאורגן ביותר.

תית נגד צה״ל, ושהשגיו חייבים להצטמצם
בתחום פעולות־הראווה המעוררות הדים
רבים בעולם ויוצרות מתח של אי־ביטחון

״1 1 111 בפעם הרא שונה התממ ש הפסוק התנ-׳כי
בעת מיצננד־צה״ל, שעה שעשרות חיילים

ישראליים מזוייני ם פוז רו לאורך חו מ ת העיר העתיקה, על צריחיה

ובתוך כוכיה הרבים, כדי לאבטח משם את מסלול־המיצעד, אשר
לידו הצטופפו רבבות צופים. במיק רי ס רבים צירפו אליהם החיילים
המאבטחים אורחים רצויים — ב ד מו תן של חיילות־צה״ל במדים.

והטרדה בקרב תושביה של מדינת־ישראל.
הוא מבין שאם המטרה היא לפעול בצורה
הפגנתית, אין הזדמנות נוחה וטובה

יותר מאשר מהלומה חבלנית מוחצת, לקראת
יום־העצמאות הישראלי ונגד המיצעד
הצבאי שייערך על־ידי ישראל בירושלים.

ביום העצמאות אומר אבו־עמאר לעצמו,
תגיש לו ישראל כמו על מגש את
ההזדמנות לזרוע הרם ומבוכה, כל יש־

ראל תהיה בחוצות. רחובות־הערים יהיו
דחוסים במאות אלפי חוגגים. הדרכים תהיינה
עמוסות ברבבות כלי־רכב. צה״ל עצמו יהיה
עסוק, רובו ככולו, בענייני־המיצעד.
זהו מצב אידיאלי כדי להחדיר עשרות
חוליות־חבלנים למרחבי ישראל ולשטחים
המוחזקים. אלה יתערבו בין החוגגים, יפזרו
מוקשי־כפתור בכיכרות, יניחו פצצות־זמן
ומיטעני־חבלה בנקודות שונות, יטמינו מוקשים
נגד רכב בדרכים, יכינו מלכודות־תופת
במקומות־הריכוז ההמוניים וייסוגו חזרה
בביטחון — תוך ניצול האנדרלמוסיה הכללית
והצפיפות.

חוליות מעבר לגכול
ך* די לבצע תוכנית זו, יודע אבו־עמאר

שעליו להכין היטב את אנשיו. לצורך
זה הוא מרכז את חוליות אל־פתח, המפוזרות
בעשרות כפרים בירדן, מכנם אותן
במחנה גדול אחד, ומעביר אותן באופן שיטתי
בפעולות־הכנה, לקראת המיבצע הגדול.
כדי שלא יחששו מפני חדירה עמוקה
לשטחים המוחזקים בידי ישראל, הוא ממשיך
בשליחת חוליות מעבר לגבול, פעמים
רבות, ככל שאפשר, לצורכי רכישת נסיון
וביטחון עצמי; וגם כדי להכין בסיסי־גיחה
בתוך שטח ישראל, בסיסים אליהם יוכל
להחדיר את החבלנים — זמן קצר לפני
שעת־השי״ן של תחילת מיבצע־החבלה הגדול.
הוא
ממשיך לשלוח חוליות־חבלנים להטרדת
משקי־הספר הישראליים, בעמק בית־שאן
ובדרום הערבה.

כך נראה רובע־הע שיריס ש מצפזן לירושלים,
שועפאט, ב שעה שמיצעד־צה״ל
החל לנוע בו. הטור ה מ מונ ע התרכז בר חוב הראשי של הרובע, ש
עיו־ופאים

שביו הסתגרו בבתיהם. ב ר חו בו ת נראו רק כוחות־האבטחה, לאורך
גדר־הבטחון ׳ ש מנע ה ני שה אל הרכב. ה שריון שבת מונ ה הוא חלק
מטור השלל, כפי שצולם מהליקזפטר. מ שמאל: א ר מון המלך חו סיין.

אלא שאז, בשעה שאבו־עמאר הולך ומשלים
את תוכנית החבלה הגדולה שלו —
בעזרת קציני מיבצעים ומודיעין סוריים
ומצריים — דווקא אף מתרחש משהו העומד
לשים לאל את כל תוכניותיו: ממשלודירדן,
כך נודע לו, דנה באחת מישיבותיה שנערכו
בחודש פברואר — 1968 בנקיטת צעדים
למניעת מיצעד־צה״ל בירושלים.
אבו־עמאר נסער ונרעש. הממשלה הירד־נ•
ת מתכוונת לכנס את מועצת־הביטחון
בדחיפות, למניעת־המיצעד. קיים סיכוי סביר,
כי מועצת־הביטחון תכריח את צה״ל
לשנות את מקום־המיצעד.

(המשך מ ע מוד ) 13

אפשרות כזו היתד, מקשה על תוכניות
אל־פתח. שכן דווקא מיצעד בו יחזו מאות
אלפים .,ואשר יעבור בירושלים המזרחית,
הוא התוואי האידיאלי בשבילו.
אבו־עמאר מפעיל את קשריו עם שרי
ממשלת־ירדן ובעיקר — עם ראש־הממשלה,
בהג׳ת אל תלההי, כדי שממשלת־חוסיין לא
תנקוט, הם וחלילה, כל פעולה נגד המיצעד
בירושלים.
הלחץ נושא פרי — וממשלת־ירדן אינה
פוצה פה נגד כוונת צד,״ל לערוך מיצעד
בירושלים המזרחית.

מיבצע״כרא^ה גידה הכד
ך 1רוע מזדו שד אבו־עמאר, מצליחה
/עבודת־ד,מודיעין של כוחות־ד,ביטחון הישראליים
לגלות פרטים אודות התוכנית המתגבשת
לפעולה רבת־היקף של אל־פתח,
המתוכננת ליום־העצמאות.
ידיעות־מודיעין אלו ד,ן הגורמות, בין
השאר, לפשיטת־צה״ל על כראמה, במטרה
לנפץ את הכוח, אותו מרכז אבו־עמאר
לקראת יום־העצמאות. מה שלא ד״יה ידוע
למודיעין של צה״ל עד אז אודות תוכנית
פיצוץ־המיצעד מתגלה לאחר הפשיטה על
כראמה — הודות למסמכים שנתפסו במפקדת
אל־פתח, שם התברר שאל־פתח תיכנן
גם תוכנית להתקפת צועדי צעדת שלושת״
הימים, תוך הדגשה לא להימנע מלכעול ב־
״חיילות חשופות־ד,רגליים.״
תוכנית־האבטחה, אותה הכין צר,״ל להגנה
על חגיגות־ד,עצמאות ועל מיצעד־צה״ל,
גובשה עוד זמן רב לפני פעולת־כראמה;
אולם כיום ניתן לומר בוודאות, שמיבצע־האבטחה
עצמו החל בפעולה צבאית זו —

שומרם סביב וה

קהל רבבות צופה בטור ה־טאנקיס
של סיצעד־צה״ל, ליד
שער־שכס שב חו מ ת העיר העתיקה. אותה שעה מאבטחים אנשי

המיצעד־הבלתי־נראה את שלום הצופים. העיגולי ם ה מו פי עי םבת מונה
מצביעים על חלק מן ה מ קו מו ת בהם הוצבו תצפיו ת וזקיפים של
כוחות ה בי ט חון, ש מנעו כל אפ שרות ה תנכלו ת למיצעד או לצופים.

״אדחמחין שחנוניס יבואו ארו המתן דחס ננסיסיהס!
ואין ספק ששינה בפרטים רבים, הודות
לחומר־ד,מודיעין החדש שהצטבר.
כשם שפעולת־כראמה הביאה לשינוי בהערכות
הביטחוניות בישראל, לקראת יום-
העצמאות, כך גרמה גם לשינוי בתוכניות
אל־פתח. עתה היה על קציני־המיבצעים של
אירגון־הטרור לתכנן את כל מיבצעיהם מחדש.
אלא שהשיטות החדשות בהן נקט

שיטה זו אומרת; אל תמתין שהחבלנים
יגיעו אליך — צא אליהם והמתן להם ליד
בסיסיהם — שם הם עדיין חשים את עצמם
בטוחים.
כתוצאה משיטה זו, נאלצו אירגוני־החבל־נים
להעתיק את בסיסיהם הרהק מביקעת־הירדן,
בצידו המזרחי של הנהר — כדי
להעביר אותם לרמה הנמצאת עמוק בירדן.
אם לקבל את הדיווחים הירדנים כנכונים,
הרי שמרגע שיצאו מבסיסיהם 20 ,קילומטר
ויותר מזרחית לירדן — היו חוליות החבלנים
צפויות להיתקלות עם כוחות צד,״ל.

מיבצע־סנדביץ,

עד חגג

בדרך ל בי מו ת־ ה מוז מני ם
ניצב זקיף על גג בניין,
ב סיגנון רומאי, כ שעינו פקוחה על כל תנועה
ח שודה. אלפים רבים של זקיפים איב ט חו
המיצעד. מסלול שלאורך
מגגות־הבתים

צד,״ל במלחמתו בחבלנים, מאז כראמה, לא
איפשרה להם לתכנן תוכנית קבועה: הם
נאלצו לשנותה שוב, כעבור ימים אחדים.
דוברי ממשלת־ירדן וכתבי־החוץ ברבת־עמון,
הודיעו לאחרונה על יחידות ישראליות
הפושטות בלילות מעבר לגבול, ותוקפות
את בסיסי־החבלנים. דיוזחיהם, באם הם נכונים,
הצביעו על שיטה, אותה החדיר כבר
וינגייט בעזרת פלוגות״הלילה שלו, אותן
הקים במיטגרת ההגנה, לפני מלחמת־העולם.

ך * גורת ־ הכיטחץ הרחבה, אותה מתח
| 1צד,״ל לאורך הירדן, שיבשה את כל
תוכניות אל־פתח עתה הזדרזה ממשלת־ירדן
להגיש למועצת־ד,ביטחון תלונה —
בניסיון מאוחר למנוע את מיצעד־צה״ל.
ואילו אירגוני־הטרור, שנתפסו לבהלה עקב
האפשרות שמיצעד־צה״ל יעבור בכל זאת
בירושלים ללא כל פעולה הפגנתית מצידם,
החלו לנקוט בפעולות התאבדות, כשהם
שולחים מעבר לגבול חוליות גדולות של
חבלנים — שהושמדו זו אחר זו.
תיקוותם היחידה היתה עתה שאחת
החוליות תצליח בכל זאת להסתנן דרך
הרשת הצפופה של צד,״ל, להתמקם בגדה
ולצאת לפעולה — ערב יום־העצמאות.
נגד אפשרות כזו הכין צד,״ל תוכנית
נגדית, שכונתה בפי רבים בשם תוכנית
סנדביץ׳ .הפרוסה העליונה של הסנדביץ׳
היתד, הערכות־צה״ל לאורך הירדן; ואילו
הפרוסה התחתונה היתד, מוכנה מהערכות
כוחות־ביטחון אחרים, ימן הצד השני של
השטחים המוחזקים, מכיוון ישראל.
כאן נפלה המשימה, בעיקר, על שיכמם
של אנשי משטרת־ישראל ומישמר־הגבול.
נוכח האפשרות שחבלנים יצליחו להסתנן
מירדן ולהגיע בכיוון הקו הירוק.
במישמרות וליד מחסומים נבדקו המכוניות
הנכנסות לערים הגדולות. כל מכונית
שנוסעיה נראו חשודים נעצרה; נוסעיה התבקשו
להזדהות. ביקורת חמורה במיוחד
נערכה אצל מכוניות הנושאות מספרים
המעידים כי הן שייכות לתושבי השטחים.
בד בבד עם פעולה זו, נערך גם מיבצע־מניעה
מקיף, שהקיף גם את ערביי־ישראל
ואת תושבי השטחים המוחזקים. כוחות
של אנשי־ד,ביטחון הסתובבו בריכוזים הערביים,
ד,יטו אוזן לכל שמועה ולחישה. אחדים
נקראו לתחקירים מיוחדים — אולם לא
היו כל מעצרים.
ככל שהתקרב יום־ד,עצמאות. גדל היקפו
של המיצעד הבילתי־ניראה. אנשי המישמר
האזרחי גוייסו למילוי תפקידי־שמירה מיו
חדים.
המשטרה העבירה כמות גדולה של
שוטרים, מאיזורים שונים בארץ, לנקודות־תורפה
— כשחלק ניכר מהם לבושים בתלבושת
אזרחית. ואילו חיילי־ד,מילואים, שלא
נקראו לשרות מילואים, הוזעקו.
כתב אלוף־מישנה אליעזר אמיתי מפקד
אירועי יום־העצמאות במיכתב שהופנה לחיי־לי־ר,מילואים:

בחכתה
כל סימן של ניסיון חבלה או
התנכלות.
אולם איש לא יכול היה עדיין לומר
בביטחון שלא יעשה ניסיון חבלה במיצעד.
בערב שלפני המיצעד נערכה סריקה קפדנית
לאורך מסלולו* .י

״אס אתה מ שתתף ב חגיגו ת ננרב יום־
העצמאות או בא לה שתתף במיצעד — אנא
היה נא סוכננו בנו שא־הביטחון. אנו מבק שים
ממך ת שומת־לב לשני דברים בלבד:
#״לאנ שים המתנהגים בצורר, ח שודה
(על ראש הגנב בוער הכובע).
0״לחבילו ת ח שודות.
״אם אתה חו שד שמ שהו לא בסדר —
מסזר על כך לשוטר או חייל־האבטחה
הקרוב ביותר אליך!״

הקריאה עשתה את שלה. רבבות אזרחים
הפכו ביום־העצמאות לסוכני־ביטחון, חלק
בלתי־ניפרד מהמיצעד החשאי.
אזרחים עצרו עשרות אנשים שהתנהגותם
נראתה להם חשודה, מסיבה זו או אחרת;
ברובם היו אלה ערבים ישראלים או תושבי
מיזרח־ירושלים, שבאו לראות את החגיגות.
לא היו כל תקריות סביב מעצרים אלה.
החשודים הובאו למשטרה, נחקרו בקצרה,
ושוחררו מייד — על־מנית שיוכלו לחזור
לחגיגות.

מי בצעשעת ״ השי׳,ין
*** עתהשי ״ ן הלכה וקרבה. הגיע
1* /מועד פתיחת חגיגות יום־ד,עצמאות.
שתי פרוסות הסנדביץ׳ משני צידי מסלול
המיצעד, התגלו כבלתי־חדירות.
אולם המתח הלך וגבר אצל האחראים
על ביטחון המיצעד: האם בסנדב׳יץ׳ עצמו
לא מצויים חבלנים או מלכודת־חבלה?
סיפר פקד בושמי, מהמחלקה לתפקידים
מיוחדים במשטרת־ירושלים :״עוד לפני יום-
העצמאות ערכנו תוכנית מוקדמת של נקו־דות־ר,תורפה,
העיקריות. תיכננו זאת כך, שבכל
נקודת־תורפה יהיה מספר סביר של שוטרים,
שידאגו לכל הפרטים שהוכתבו מראש.
ערב־המיצעד פשט צה״ל על דרכי הגדה
המערבית. מחסומים הוצבו בדרכים. בצירים
העולים לירושלים הורשה לעלות רק רכב
נושא מספר־זיהוי ישראלי. כלי־רכב של תושבי
השטחים הופנו לדרכים צדדיות, שנשמרו
בקפדנות. לאורך הצירים מוקמו חוליות־אבטחה
שהבטיחו את ביטחונם של העולים
לירושלים. בנקודות־יישוב הקרובות לגבול,
כמו העיר יריחו, למשל, הוטל עוצר
חיצוני — כשהכניסה והיציאה לעיר אסורות.
מסננת דקה של כוחות־ביטחון סרקה את
כל הגדה המערבית. היא לא העלתה

הכורה בלתי־חדירח
ך* יה זה צה״ל שנטל על עצמו את
1 1התפקיד לאבטח את המסלול של תשעת
הקילומטרים, בו יעבוד המיצעד. הוא
עשה זאת בעזרת חגורת־ביטחון ענה.
האבטחה כוונה למנוע שתי אפשרויות
חבלה במיצעד: חבלה מרחוק וחבלה מקרוב,
מתוך הקהל הצופה בצועדים.
באיזורי־הבמות הוצבו אנשי־ביטחון במדים
וללא מדים. המוזמנים התבקשו לפתוח
את ארנקיהם, להפעיל את מכשירי־הטרג־זיסטור
שבידם, ולמסור לבדיקה את מצלמותיהם.
חוליות מיוחדות בדקו את הרכב.
לאורך מסלול־המיצעד, מעל ראשי־ר,צועדים
כימעט הוצבו חוליות־אבטחה ׳מזויינות, שכללו
צופים מצויידים במשקפות וקשרים עם
מכשירי־אלחוט. על בימות הנכבדים, הוצבה
שמירה מוגברת של אנשי שירותיי,ביטחון.
האבטחה מפני אפשרות־חבלה מרחוק
היתד, ניידת ונייחת. בעוד שפאטרולים
ממונעים וסיורי־אוויר בהליקופטרים עקבי
במשך המיצעד אחר כל תנועה, באיזורים
החשופים המובילים למסלול־הצעדה, הוצבו
זקיפים מזויינים בשרשרת בצידי המסלול.
בתי הערבים אשר לאורך מסלול המיצעד
קיבלו הוראה להגיף את חלונותיהם ותריסיהם,
למניעת כל אפשרות של צליפה
מתוך הבתים. נאסר על התושבים לעלות
על הגגות. חדרי־הגגות ננעלו ושומרים
מזויינים הופקדו׳עליהם.
כך צעד המיצעד הבילתי־ניראה, המיצעד
שהבטיח אה שלומו של המיצעד הרשמי
והחגיגי. וכאשר תם הכל, ומפקדי המיצעד
החשאי, סחוטים ורצוצים, קרנו מאושר —
רק אז יכול היד, אחד מר 8,להפליט בביטחון-
שלאחר־מעשה :״לא היה להם שום סיכוי!״

במדינה
(המשך מעמוד 0 0

ברמאללה ובעיירה אל־בירה הסמוכה. בהודעה
מפתיעה, מסר משרד־הביטחון על
פעולת־עונשין נגד תושבי שתי הערים, כתגובה
על השבתת הלימודים והמיסחר ביום
מיצעד צה״ל. העונשים החמורים, שהוגדרו
כבעלי מגמה ״חינוכית״ :איסור נסיעה חופשית
לירושלים, הפסקת ביקורי־הגומלין בירדן
וממנה, הקפאת מיבצע איחוד משפחות.
היו אלה צעדים המנוגדים לחלוטין למדיניותו
המוצהרת של דיין, שהכריז עד כה,
כי משביתות סובלים רק הערבים. לכן —
רצונם לשבות, ישבתו בשלום. מה גרם
לשינוי החמור? הניחוש הסביר ביותר היה,
כי בזאת רצה דיין להפגין את מורת־רוחו
מראש עיריית רמאללה, נדים זארו, היחיד
מבין ראשי־הערים הערביים שאינו מוכן
לשתף פעולה עם דיין.
אך לפני שיכול היה מישהו לנתח עד
תום את משמעות המיפנה, באה הודעה
חדשה מדובר משרד־הביטחון: לא היו עונשים,
לא הופסקה התנועה, לא בוטלו הס־דרי־המעבר
לירדן. שום דבר.
אלא שמעתה יהיה נדים זארו אישיות
בלתי־רצוייה בעיני המימשל הצבאי. ובלב
תושבי השטחים תנקר השאלה: מתי יבוא
המיפנה הבא?

השקפות
בשמחה וגג און
פולגו בהריון
עם התחלתה של תחרות חלונות־הראווה,
הפך רחוב דיזנגוף לשדה־קטל גדול. בין
התחתונים, החזיות והכובעים מונחים חיילים
מצריים כובסים, דגלים ישראליים,
טאנקים, כלי־משחית. המולדת נוצצת מתוך
כל גרב. השלט המכריז על עשרים שנות
קוממיות מתנשא מבין בגדי־הים והשמלות.
כל חלון ראוזה מתחרה בשני בשלל הסיסמאות
הלאומניות והצעקניות.
כך הפכו ניצחון־ישראל בשדה־הקרב והשאיפה
לגבולות בטוחים — לסחורה העוברת
לסוחר.
הריון ופרצופים מעובים. בחנות
לבגדי־הריון מתנוססת, בצבעי כחול־לבן,
הסיסמה בת־האלמוות: ב שמחה ו בג און —

נדישח־נתע שר חוסו׳ וזס-המסה
חשבה שסווריה מדהימה בעסקי הביסוח
^ ופת האוצר של מדינת־ישראל הם־
סידר, לאחרונה מיליון לירות.
זה קרה כאשר הממונה על הכנסות
המדינה, שמחה גפני, סירב לקבל את
המיליון — שהוצע לו עבור קופת־המדינה.
לא בכל יום יכול האוצר להרשות לעצמו
לסרב לקבל סכומים כאלה. אולם הפעם
עשה זאת הממונה על הכנסות המדינה ללא
כל היסום: כי הסכום העגול הוצע ככופר
לקופת־המדינה — אם רק יאות הממונה
להשתיק אחת השערוריות הכלכליות הגדולות,
אשר ידעה המדינה בשנים האחרונות.
מה היתר, השערורייה השווה מיליון?
למעשה, עדיין לא ברור היקפה האמיתי
אף לאנשי־האוצר. שערורייה זו נימצאת
עדיין בתהליך חקירה מזורז ונימרץ, בידי
אנשי מחלקת החקירות המיוחדות של אגף
כאשר תסתיים חקירה זו,
מס־ההכנסה.
יתכן והממונה על הכנסות המדינה יגיע
למסקנה, כי כדאי בכל זאת לקבל את
הכופר שהוצע לה: אולם הוא אינו מוכן
להפסיק את ההליכים בשלב זה, מאחר
והעובדות שנאספו מרמזות על אפשרות —
העלמת הכנסות, בסכומים המסתכמים ב־מאות־אלפי
לירות רבות.
במרכזה של החקירה נימצאת אחת

מ-הל־החשבוכות הלשין
^ יש לא העלה חשד כלשהו כלפי
פעולותיה של חברת־ד,ביטוח אריה, עד
לפני שבועות אחדים, כאשר אבינועם
טוקטלי פיטר את מנהל־החשבונות הראשי
שלו, דב גרטש.
גרטש, שהיה ממורמר על פיטוריו אחרי
שנות־עבודה רבות, הלך ישר למשרדי
מחלקת־החקירות של מם־ד,הכנסה.
לפי עדותו, השתמע כאילו ניהלה חברת
אריה ספרים כפולים כדי להעלים הכנסות
מעיני שילטונות מס־הכנסה. שיטה כזאת,
עליה הצביע גרטש, פשוטה למדי. אריה,
שרוב ביטוחיה מבוטחים בביטוח־מישנה אצל
חברות־ד,ביטוח בחו״ל ובעיקר בבריטניה

תי ריון לי רו ת

כולנו בה ריון. ל מען המולדת — נרבה ללדת•
עתיד העם והמדינה — ריבוי הילודה.

סיסמה זו הומצאה על־ידי בתם הצעירה
של בעלי־החנות, לידיה גרוקובסקי, נערה
שמנמונת חיננית, שעדיין לא החליטה אם
להגשים על בשרה את דבריה־היא: כי לידיה
עדיין לא נשואה.
מי שעדיין לא נולד, לא נולד. אבל לילדים
שכבר נולדו לא חסר במה לשחק.
בימי־כוננות אלה חנות־הצעצועים נוי מלאה
מישחקים משעשעים: טאנקים קטנים, מיקל־עים
חמודים, תותחים יפהפים, טילים, מטוסים׳
פצצות — הכל מסודר בצורת מיצעד
צבאי, על רקע חומת־ירושלים.
באמצע כל זה מונח מישחק גדול ועליו
כתוב: בינג־בול. מישחל! ה מלחמ ה המהנה.

את עצמו, והוא עשה זאת כמורד,־דרך
לתיירים בירושלים. במשך שנים היה יהודה
מצב טוקטלי מוביל תיירים בסימטאות
ירושלים העתיקה.
תוך עבודתו זו, הכיר מדי פעם אנשי-
עסקים זרים, שבאו לבקר בארץ. הנער
הצעיר והחרוץ התחבב על כמה מהם.
וכך, יום אחד בהיר, כשהיה ברשותו די
כסף בכדי לרכוש כרטיס־נסיעה, יצא יהודה
טוקטלי ללונדון, שם פרש עליו את חסותו
אחד מאילי עולם־ד,ביטוח הבריטי אשר
סייע לו להשתלם בענף הביטוח.
בשנת ,1925 כשהוא בן 21 בלבד, חזר
יהודה טוקטלי לארץ, החל לעסוק בעיסקי-
ביטוח. הוא קשר קשרים עם חברות־ביטוח
בחו״ל; ותוך זמר קצר, היה לסוכנן הארצי
של 15 חברות־ביטוח בינלאומיות.
טוקטלי לא הסתפק בעסקיו בענף זה
בלבד. כשצבר די כסף, החל להשקיע
אותו במיפעלים תעשייתים שונים, רבים.
הוא נימנה על בעלי בית־ר,חרושת למלט
שמ שון בהר־טוב, על בעלי חברת חמי־טבריה;
חברת המרכז המסחרי בנתניה, ועוד.
ואומנם, באחד הימים, ראה טוקטלי צורך
לפרסם את מעלליו בספר. הוא שכר סופר
שיכתוב את סיפור־חייו תחת הכותרת בנ תיב
חיי. היתה לו רק צרה אחת לטוקטלי: הוא

שעשועים שאינו בוחל לערוך, מדי פעם,
מסיבות עליזות בדירתו שברחוב מאנ״ה
— שהיא אחת הדירות המפוארות בתל-
אביב. אולם בענייני־עסקים הוא התגלה
כאיש־פינאנסים קשוח וממולח.
טוקטלי הזקן שילב לא רק את בנו
אבינועם בעסקיו. הוא הכניס למעגל־העיסקי
גם את בנו הצעיר, עוזיאל, ואת
חתנו, רפי ואכט, הנשוי לבתו, דליה.
רפי ניהל, בזמנו, את מיפעל ייצורי,גרביים
מברינה, השייך לאביו. בלחץ
חתנו נטש את המיפעל הצטרף לחברת
אריה. אולם כעבור זמן קצר התברר לו
שבחברת־הביטוח אריה יש רק שליט אחד:
אבינועם. דפי ואכט נטש את אריה ונסע
לקאנדה.

להשתיק שעהויוו!

נסו כוחכם והרננחתם — ב שבירת פרצופיהם
של הנשיא נאצר, אטאסי הסורי, וחוסי.

אין כוכות־אשכול. בראש המיצעד
של הבובות, על במה קטנה, הוא הניח
בובה של דיין המצדיעה לצועדים .״רצינו
לשים גם את אשכול,״ הוא מתנצל ,״אבל
אין בובות של אשכול. רק של דיין. חבל.״
באיווניר, מעל לשמלה לבנה נוצצת, מונחת
מפה של ארץ־ישראל השלמה. אורות-
ניאון הנכבים ונדלקים, מראים את ישראל
של ,1948 לעומת ישראל של . 1967״לא
התעמקנו ברעיון,״ אומר מנהל־החנות ,״נתנו
לדקורטור יד חופשית.״
בחנות בגדי־הים והמטריות גמיר׳ן, מראים
דווקא את השלום, ולא את המלחמה.
רואים שם בובה של נערה ישראלית, ב־בגדי־קייץ,
לוחצת יד לנערה ערבייה, רעו־לת־פנים.
את הרעיון הגתה סטפי גולדשטיין,
אחת מן העובדות. זוהי כימעט החנות היחידה
שלא קישטה בנושאים מלחמתיים.
״הרעיון של גווירץ מאוד לא מקורי,״
אומר רוזנברגר ,״כל שנה עושים דבר
כזה.״ הוא עצמו עשה בחלון־הראווה של
אתא דבר הרבה יותר מקורי: הוא פיזר
על פני החלון נעליים קרועות של ערבים,
תת־מיקלע קארל גוסטאב, כידון וקובע־פלדה
רוסי. כל זה מסמל את הצבא המצרי
המובס.
מצד שני הוא בנה מקרטון את ירושלים
של זהב :״זו האידיאה של מלחמה ושלום,
לפי טולסטוי,״ הוא מסביר.
העולם הזה 1601

שני המחותנים-פרידמן(מימין)וטוקטלי-שהציעו אתיהמיליון
מחברות־הביטוח הגדולות, הוותיקות והמכובדות
בארץ — חברת־הביטוח אריה.

זעזוע בעו? 8הפיגאגס*
ף• אהד הימים, לפני שבועות אחדים,
הקיפו אנשי מחלקת־החקירות של מס־ההכנסה
את משרדי חברת־הביטוח אריח,
השוכנים בשורה של חדרים מפוארים ב־מגדל־שלום
התל־אביבי: חוליות מיוחדות
ניכנסו למשרדי־החברה, שמו ידם על ספרי־חשבונותיה
ולקחו אותם עימם.
פשיטות־חקירה כאילו מצד אנשי מס־ההכנסה
הן תדירות למדי. אולם כשהמדובר
בפשיטה והחרמת מיסמכים, ממשרדי חב־רת־הביטוח
אריה, עשוי הדבר לזעזע.
השם טוקטלי הוא, כיום, שם־נירדף
למיליונר: בייחוד בחוגים של הישוב הוותיק
בארץ. אבל טוקטלי הזקן, העומד
לחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ,6471
והשולט כיום על אימפריה משקית קטנה,
לא נולד מיליונר. הוא החל את דרכו מאפס,
בנה את עצמו בכוחותיו הוא. יהודה מצב
טוקטלי נולד בירושלים, למ׳שפחה דלת־אמצעים:
למד בתלמוד־תורה ובבית־הספר
אליאנס. כבד מגיל צעיר היד, נאלץ לפרנס

לא אהב כל־כך לשלם. אחרי שהספר יצא
לאור, סירב הזקן לשלם שכר־סופרים
למחברו, שכתב את הספר בשמו של טוקטלי.
המחבר תבע אותו למשפט. בפשרה
שהושגה, נאלץ טוקטלי לשלם חלק משכר־הסופרים.

אביר
מיסדד האימפריה
ך 0כעס קיי צי כור עסק טוקטלי במרו־צת־השנים.
כאחד מראשי הגוש האזרחי
בתל־אביב, היד. פעיל באירגוני־הספורט
האזרחיים מכבי וז בו לון, כיהן בתקופות
שונות כיושב־הראש שלהם, בשנת 1941 אף
היד. חבר מועצת עיריית תל־אביב, ונשיא
התאחדות בעלי הבתים בארץ־ישראל. על
פעילותו הכלכלית והציבורית העניפה העניקה
לו ממשלת־לונדון, בהמלצת שילטונות
המנדאט, את אות־הכבוד של חבר מיסדר
האימפריה הבריטית.
בשנים האחרונות פרש טוקטלי הזקן
מניהול מעשי של עסקיו. הוא אומנם
ממשיך להחזיק בתואר של נשיא חברת־הביטוח
אריח; אולם כמנהל כללי, מינה את
בנו הבכור, אבינועם.
אבינועם ניראה אומנם לפעמים כנער־

— מקבלת מחברות־הביטוח תשלומים עבור
מבוטחים שונים. התשלומים מתקבלים בלירות.
אולם בעוד אשר בספרים הפתוחים
נרשמים ההכנסות בלירות ישראליות, הרי
בספרים הכפולים אפשריים ונסתרים, אפשר
לרשום אותם סכומים בסדר־גודלם הריאלי
— באותם סכומים ממש במו בספרים
הפתוחים — אבל בלירות שטרלינג.
במילים אחרות: אם נכונה ההלשנה, קיים
הפרש של 700 בין אותו חלק מההכנסות
שנירשם בספרים הפתוחים לצורכי מסד,ד,כנסה
— לבין ההכנסות הריאליות.
זו היתד, האשמה כבדה מדי מגדי
ששילטונות מס־ההכנסה יוכלו לעבור עליה
בשתיקה — אפילו אם מדובר בחברה
מכובדת, בה קשורים כמה מאילי־המשק
הישראליים.
רק בתום החקירה יתברר אם אמת דיבר
מנהל־החשבונות או אם היו אלו האשמות־שווא,
שנבעו מרצון לנקום במעבידיו
שפיטרוהו.
אולם גס כך לא היה, נעים כל העסק
למעורבים בו: על כן הוצע למם־ההכנסד,
להפסיק את הליכי־החקידה — תמורת כופר
של מיליון לירות.

טוגדית־אהבה במסלול אילת ־
ך • וא היה משורר ; לה היתה נפש
( | פיוטית. הוא גר במאנהטן שבניו־יורק!
היא גרה בברינקם באותה עיר.
הוא היה גירי ויפה־תואר; היא היתד,
נשית ויפת־תואר.
לא היה זה מפליא כלל ועיקר, אי-
פוא, שלארי ואן התאהבו. הם נפגשו
עוד באמריקה הרחוקה
נשבעו זה לזו אהבת־נצח
— והתכוונו לזה.
אבל הם היו חופ
שיים, רחבי־אופ־קים
ותאוזי־

דעת. משום־כך,
לא מיהרו להתחתן,
להיכנס כבר בנעוריהם
לתוך סבך של חובות משפחתיות.

סיימה את הקולג׳ — ועם ב״א
אכז קסום לני
מאנטיות ואוו
שימש הכפר העו
מקום־מיקלט לכל אוו
האמיתיים של ישראל. ברו
נתפרסם המקום וטיילים לב
פוקדים אותו בחודשי־הקייץ שונ
אבל בחורף ובאביב — נישאר הבג
היה תמיד: שומם, פראי — ומבודד לח
באביב, הופך אכזיב למיקלטם הבלתי־רשמ
דיסטים בישראל. כאן, בין ההריסות של ד,כפרו
עתיק, הם מצליחים למצוא פינות ניסתרות ומישעול
ושטופי־שמש, הקולטים בחיבה, בחמימות ובדיסקרטיו
את גופיהם המעורטלים.
פינות־החמד של הכפר שטוף־השמש מושכות אלי
רבים — הבאים כדי ליהנות מחופשי הלבוש — הו
הנודיסטים־לשעה הם ברובם — נודיסטיות. אילו
נים העתיקות פה ולשון, הן היו יודעות לספר על
פסורים מכובדים, על נשות־חברה ודוגמניות, שם
את עורן הלבן ללא הפסים המכוערים של הביקיני!
דנטיות לספרות, משוררות אוהבות־טבע וסתם נערור
קטנות, ללא כל יומרות, אשר, שבוע אחד בשנה, מ

0 $נ עז ב ה על־ידי 3 1
בנרתיקה, יצאה לתור את העולם. כעבור
חודשים אחדים הגיעה לישראל. לאילת.
אילת היתה ניפלאד, בעיני אן הקטנה.
היא מצאה שם מקום־עבודה, בבית־החולים
המקומי! השתזפה בשמש, התחברה קצת
עם הביטניקים והאילתים — והיתד, מאושרת.
שוככים כילדים עירומים

^ ק עננה קלה אחת העיבה על אושרה,
1והיא מיהרה למלא את החסר. בעיקבות
מיכתב בהול לארצות־הברית, הגיע גם לארי
אל ים־סוף ואל אידיליה — שנמשכה חודש.

מקינאג

יו 11י ח<111
1ד 1אשר היה מ שורר, התייחס אל שתיהן
אות ה מוז ה מעורטל ת עצמה. כיוס נימצו

בחבר ת ו
טורקיה, עומד לחזור ארצה ב שבו ע הבא

גופן את הכל — ומכלות עירומות לחלוטין
על חוף־הים.
וכמובן — באות לאכזיב המון־המון תיירות.
שכן בארצות־הברית, בסקאנדינאוזיה,
בצרפת ובהולאנד נודע אכזיב לתהילה ככפר
הנודיסטי של ישראל.
ואל האביב של אכזיב הביאה אן את
אהובה המשורר. הם השתובבו שם כצמד
ילדים שלא ידעו את החטא הקדמון: לארי
כתב שירים, אן השתזפה בשמש, עירומה
כביום היוולדה.
אן כתבה שירים! לארי ישב וצפר, אל הים
הכחול, שקוע בהרהורים. בלילות היו
רוחצים יחדיו בבריכת־הים הטבעית, החמימה,
ואחרי־כן — מתעלסים באהבה סוערת.

המנוצחת

אן, שאהובה נלקח ממנה, חזר ה לאכזיב כדי־למצוא
נחמה מאהבתה הניכזבת. היא מצאה
באכזיב יס, שמ ש, וכלב־זאב גדול בשם צאוס, עי מו הצטלמה ב שורה

ארוכה של צילומי־עירום. כיום היא לומדת עברית ב או לפן של
ה סוכנו ת היהודית ב קריי תי ש מונה, מקווה לחזור ב הזד מנו ת הרא שונה
׳אל הכפר הקסום שלחוף היס, מ מנו נ שארו לה כה הרבה זיכרונו ת.

הכפילה
של אן

• כ ך חלפו להם עשרה ימים של אושר
| נהדר ומנותק מכל. אלא שכמו תמיד —
במציאוו* ,לא באגדות — הגיע גם סופו
של זה. אן ולארי ניפרדו מאכזיב, הבטיחו
לחזור, ועלו לירושלים.
שבועיים־ימים לאחר־מכן חזר לארי לכפר.
אבל כמובן — לא לגמרי לבדו. נמצאה

עירוב

ירושלים ־ אכזיב

הוא חוף
1ות רות.
פעם
הנטוש
י־העירום
ז הימים,
ת החלו
השמש.
כפי שטין.

הנו־נרבי
ה־ינעלמים מוחלטת מבקרים
יזם.

לאב־נות
פרו־להשחים

סטו־שראליות
רות
מעל

עימו נערה ארוכת־שיער, אמריקאית, שדמתה
לאן כשתי טיפות מים. אלא שלא היתר,
זו אן, אלא הלן: גם להלן היתד, נשמד,
רומאנטית ונפש פיוטית, גם הלן אהבה את
לארי ואת מרחבי־הים הכחול של אכזיב.
וכמו קודם לכן באן — התאהב לארי בהלן,
ממבט ראשון, שעה שהוא ואן פגשו את
הלן בירושלים.
עליזים כביום
היוולדם

מעשה, היו אן והלן דומות זו לזו
גם מבחינות אחרות: כמו אן כן גם הלן
באה ממשפחה יהודית טובה, מניו־יורק, אם
כי לאו־דווקא מן הברונקס. כמו אן הלן
באה לחפש משהו חדש. היא מצאה אותו:
תחילה באוניברסיטה העברית, שם למדה
שירה וספרות אנגלית; אחרי־כן בין זרועותיו
השזופות של לארי.
לארי לא בגד באן מאחורי גבה. הוא
ניגש אליה כגבר אמיתי, הסביר לה את הכל:
כיצד התאהב בהלן, כיצד התאהבה היא בו,
כיצד היה רוצה לחזור ולטייל בעירום
בשבילי אכזיב — אבל הפעם עם אחרת.

| גלל

אן הבינה — וויתרה. בעצם, לא היתד,
לה כל ברירה — כי אחרי שהסביר לה
לארי את הכל, אסף את חפציו המעטים
ועיר לגור עם הלן בדירתה רחבת־הידיים
שבעיר־הגנים בירושלים. את שכר־הדירה,
דרך־אגב, שילמו הוריה הטובים של הלן
בדולארים ירקרקים, אותם היו משגרים לה
מדי חודש בחודשו מארצות־הברית, מניו־ירוק
הרחוקה.
לארי לא הסתפק בכך: נפשו יצאה אל
מישעוליו הקסומים של אכזיב. וכך, כמו
שהביאה אן אותו לשם, לקח הוא לכפר את
הלן.
ביקורו השני של לארי באכזיב היה
זהה בדיוק עם ביקורו הראשון. הוא כתב
שירים, שוחח עם הלן על ספרות ופילוסופיה,
התרחץ עימד, בבריכה הנסתרת
מעין־אדם, וכשהיה הכפר ריק ממבקרים
— אף סבב עימד, בין החורבות העתיקות,
בעליצות ילדותית, כשהשניים עירומים כב־יום־היוולדם.
הקסם שבעירטו?

לו היו
ולארי ב,כנראה.

ם הלן מצאה כי המקום ניפלא. ביחוד
*4כשאוהבים באמת. כמו אן, לפניה, גילתה
את הקסם שבעירטול, היתד, מבלה שעות
ארוכות בשמש החמימה, כשגופה הנאה
סופג לתוכו את הקרניים הזהובות של השמש.
ולא
היד, איכפת לד, כלל שכל אותו זמן

סבב אחריה צלם נילהב, הנציח את יופיה
החשוף בכמה מאות תנוחות ומצבים, ב־שחור־לבן
ובצבע.
וכשנסתיימו עשרת הימים המאושרים,
וחופשת הטרימסטר היתד, עדיין בעיצומה
— הפליגו השניים לטיול קצר, לתורכיה
וליוון.
הם צריכים לחזור בשבוע הבא. ואולי
תחזור הלן בגפה, ולארי ימצא לו הלן־אן
עירומה אחרת.
אהובה החדש
של אן
ף אן* מה עשתה אן?
| גם היא חזרה לאכזיב, ימים אחדים
לאחר שהפליג לארי לדרכו. היא חזרה
לבדה, קצת עצובה, קצת מדוכאת — אבל
מאוהבת.
את הצהרת־אהבתה הניצחית אפשר למצוא,
רשומה בחרוזים לבנים אנגליים, בספר־האורחים
של אכסניית־אכזיב. זהו שיר־אהבה
ארוטי, בו מספרת אן כיצד היא
מתמזגת, כול־כולה, עם גופו של אהובה
הגברי; כיצד היא פוסעת לצידו, חשופה
ויפה; כיצד היא מבלה עימו את הלילות
האפלים.
רק שאהובה זד, אינו לארי האבוד. אהובה
החדש, האמיתי, הוא הכפר אכזיב.
וכדי שתוכל להביע כל זאת גם בלשונו
העתיקה של הכפר, נימסר, אן ביום הראשון
האחרון לאולפן לעברית בקריית־שמונה.

מצא את הלן בז רו עו תיו של לארי, בהרפתקת־אהבים ב ת עשרה ימים, שבמת־צתה
כי סעט ולא השתמ שו ה שניים בבגדים כלשהם. ימים אלה נוצלו על־ידי צלם•
חובב, שנקלע למקום, והוא הנציח את שני הנ א ה בי םבמ או ת צילו מים שכללו מיגוון של תנו חו ת שונות.

וד המתוס

הלו

הלן, חגגה את ניצחונה בהרבה תצלומים נודיסטיים, שבחלקם הגדול
1 1 1 1נטל חלק, בעירו ם מלא, גם לארי. מחוץ לכפר הנודיסטי, בחיי היום־
^ 11 יום שלה, הלן היא סטודנטי ת לספרות ו שירה אנגלית ב אוניברסיטה העברית בירו שלים.

1ז — ח

-ובלי

קארין עם רטייה

— בארץ אסור?

בחו״ל מותר

אנשים
מי העלי םאת דיין 7
בנשף עיתונאי־ירושלים, שנערך ערב יום-

העצמאות, נוכח גם ראש־הממשלד, לוי
אשכול. אשכול הבחין בין החוגגים בעיתונאי
הירושלמי גדעון רייכר, שהוציא
לאחרונה לאור ספר בשם ללא גלינדח, הדן
בפרשת משפטו של השופט אליעזר
מלחי. ניגש אשבול לרייכר ואמר לו
בנימה של כימעט־עלבון :״איך זה שיונה
סופר הזכירה בעדותה במשפט מלחי
כימעט את כל האישים במדינה — חוץ
ממני?״ ״זה בסדר,׳״ הרגיע אותו רייכר,
״היא הזכירה גם אותך אבל זה לא פורסם.״
רק אז נחה דעתו של ראש־ד,ממשלה.
מרים אשכול, שנוכחה באותו מעמד
גילתה אף היא בקיאות רבה בפרשת יונה
סופר והשופט מלחי • .מי אחראי לכך
שצלמי־הטלביזיה הישראלית אשר צילמו את
יום־העצמאות, לא צילמו בו כלל את שר־הביטחון
משה דיין, אך לעומת זאת
ד,ירבו לצלם את שר־ההסברה, ישראל
גלילי, הממונה על הטלביזיה? מובן
שהחשד הראשון נפל על גלילי עצמו. כדי
לנער את האשמה מעל עצמו, הדליף ׳משרד־ההסברה
כי מייד לאחר המיצעד טילפן
גלילי לפרופסור אליהוא כ״ץ, מנהל
הטלביזיה הכללית, ונזף בו על שמצלמות
הטלביזיה כוונו אליו ולא אל דיין• .
שערורייה חדשה פרצה השבוע במושב
המיוחד של הכנסת בו נאם ח״כ דויד כן
גוריון כנואם־יחיד. בדברי־השבח שלו בוכות
הישגי־ד,מדינה שירבב בן־גוריון התקפה
מוחצת על השר גלילי, אותו האשים
בכך שב־ 1949 נאם נגד צד,״ל ותקף את

כתצוגת־אופנה של של ,״ם

טעם רע ברטייה?

בתום מלחמת־ששת־הימים, כאשר גל־האהדה
לישראל הציף את העולם, היה
אחד הסמלים של גל זה — הרטייה השחורה,
שסימלה את ההזדהות עם מי
שנראה כמנצח המלחמה — משה דיין.
מבראזיל ועד פאריס פשטה אופנת
הרמייה השחורה — בדיסקוטקים, באולמות
האופנה ובמודעות הפידסומת.
אז קיבלו גם הישראלים בחו״ל אופנה
זו כמחמאה לארצם. אולם כשהגיעה
אופנה זו, באיחור של כשנה, גם לישראל
— היא נתקלה בתגובות נזעמות.
תחילה היתד, זו חברת תמרוקים ש־

החלה לפרסם את מוצריה, בעזרת נערה
המרכיבה רטייה שחורה על עין
אחת. השבוע פשטה האופנה לענף נוסף,
כשחברת־ר,משקאות סנפרש החלה
לפרסם מודעות פירסומת תחת הכותרת
״בחברה טובה ש ו תי ם המבליטה את
דוגמנית־ר,צילום קארין דונסקי.
אפילו מוסד הכפוף לשר־הביטחון, כמו
השק״ם, ערך השבוע תצוגת־אופנה, בה
הופיעה אחת הדוגמניות בשמלת ארכיאולוגיה,
כשהיא מרכיבה רטייה לעינה.
כתוצאה מכך, פרץ ויכוח ציבורי.
חברת הפירטומת שהוציאה לאור את

מודעת־סנפרש והמיפעל עצמו — קיבלו
גל של מהאות נגד השימוש במה שנראה
לרבים כסמל לאומי.
הגדיל לעשות היומון הארץ, שיצא
בהתקפה על המודעה, באותו עמוד בו
פורסמה ט עם רע לפירסומת שהיא
רומזת במפורש על שר,״ כתב היומון
,״והרי אם נפרצו הסכרים, לא
תהיה הגבלה, ויוכל המפרסם לדוש כרצונו
בכל האישים; לנצל את החוטם
של גולדה, את הקרחת של פינחס ספיר
ואת הרעמה של בן־גוריון — כדי למכור
מוצרי־סידקית וחבילות־מאסטיק.״

הישגי־הצבא. בתום הנאום ביקש גלילי
למסור הודעה אישית, הצהיר בקול נרגש
שבן־גוריון השמיט במזיד, מתוך נאומו,
את הפסוק בו הטעים גלילי, לדבריו, כי
מה שאמר אז מכוון היה נגד הצבאות
בכלל, ולא התייחס לצר,״ל • .מפכ״ל
המשטרה, פנחס קופל, גילה ביום־העצ־מאות
חריצות למופת. הוא עלה ערב יום״
העצמאות לירושלים, נתקע, כמו אלפי
חוגגים אחרים, בפקק־התנועה הענקי במבואות
ירושלים, ליד אבו־גוש. קופל לא
התעצל, יצא ממכוניתו, והחל לכוון את התנו־עד,
כשוטר רגיל, כדי לסייע בחילוץ הפקק.

האלמנה, הוזמנה השנה להדליק את אחת
המשואות בהר־הרצל, בטקט פתיחת חגיגות
יום־ד,עצמאות, בתור נציגת השומר. יכל אהד
ממדליקי־המשואות הציג את עצמו ופועלו,
וסיים במשפט זהה, לפני הדלקת המשואה:
״...לתפארת מדינת־ישראל!״ ינאית לא הסתפקה
בכך, בהיותה אחת מפעילות התנועה
למען ארץ־ישראל ה שלמה, סיימה את הדלקת
המשואה שלה בקריאה לכבוד מדינה
שאינה קיימת; ״לתפארת מדינת ארץ־ישראל
השלימה!״ י • האיש המבוקש ביותר רעת
מיצעד־צה״ל בירושלים היה, כמובן, הכי •/ונר
האמריקאי פרד מונסון. כמינהגו מדי
שנד״ הסתובב פרד בין הבימות כשבכיסו
מאות כרטיסי־הגרלה של הוועד, למען החייל,
אותם רכש מכספו הפרטי: הוא עבר מחייל
לחייל, וחילק את כרטיסי־ד,הגרלה, עד שלפעמים
נוצרה סביבו התקהלות שאיימה
לפגוע בסדר • .איך טיפלה ההגנה בבוגדים
ובמלשינים? תשובה על כך היתה ביום-
העצמאות לרב־טרן עקיבא סער, מי
שהיה, בשעתו, איש הפלוגה המיוחדת של
ההגנה. לדברי סער היו המלשינים נתפסים,
מובאים לבית־ד,קברות המוסלמי שעל חוף-
הים בתל־אביב, ושם היו מצליפים בהם
בשוטים במשך שעות ארוכות, זורים בתום
ההלקאה מלח על פצעיהם ומטלפנים למגן-
דויד־אדום, שיבוא לאסוף את הפצועים.

מינהל מקרקעי־ישראל תיערך בחצר. המשתתפים
בישיבות אלה מתבקשים לצאת ולהשאיר
את אלה שבאו לחוג את הוצאתיה־ספר
• .חגה הלאומי של יפאן חל השנה
באותו שבוע בו התקיים יום־העצמאות הישראלי•
שגריר יפאן בישראל, שיגאזו
יוקישבה, ערך בשגרירותו מסיבה לציון
החג, בד. התבלט במיוחד מפקד משטרת
מחוז תל־אביב, יעקב קנר. לאחר ששתה
מעט, הכריז קנר בקול כי הוא מתגעגע
לרוסים, שעזבו את הארץ לאחר מלחמת־ששת־הימים.
לאלה שתמהו למה התגעגע
לרוסים דווקא, הסביר קנר :״אני אוהב וודקה
וחוץ מזה יש לי עם הרוסים הרגשה של
סאמע לו שן (לשון אם).״ באותה הזדמנות
סיפר קנת׳ כי לפני עזבו את הארץ, הזמינו
השגריר הרוסי האחרון לשתייה כדת.

מהאמרהאל מנ ת־ הנ שי א 7
מי שניצלה מקם ממלכתי כבימה פוליטית
היתד. השבוע אלמנת הנשיא השני של
מדינת־ישראל, רחל ינאית כן־צבי.

מי דיבר בכלל?
טקס הכתרתו של תפיזמונאי חיים הפר

מפכ״ל קופל כשוטר־תנועה

—ז ב פי ר סו מ ת כדאי!

כמשורר הלאומי של ישראל, נערך השבוע
במסיבה שהתקיימה במועדון אקרופול ביפו,
לרגל הופעת הספר מיסדר הלוחמים, בו
מפיעות מקאמות־המלחמה של תפר, בתוספת
ציוריו של חתן פרם ישראל, הצייר מדסל
ינקו. על ממלכתיותו של הטקס יכולה
להעיד קריאת־ביניים של מו״ל הספר, עמי
קם גורכיץ. היה זה בעת התוכנית ה־אמנותית
שהוגשה במקום, כשקהל מאות
המוזמנים הפריע לה בשיחותיו. עמיקם נטל
את המיקרופון וקרא :״אני מודיע בזה ש־ישיבת־הממשלה
נערכת בפואייה, ישיבת
המטה הכללי נערכת במיסדרון וישיבת

מי רצח א ת בינ א דו ט 7
סנסציית השבוע בחוג הנוצץ הישראלי היה
מעצרו של נער השעשועים נחום (״תחש״)
קפלן, ארוסה לשעבר של ויוויאן דל
כיאנקו, ואחד החזקים המבוקשים. כאשר
ביקר תהש השבוע במועדון מרבד ה קסמים
שבט,׳ ןשר תון, הרגיז אותו אורח
אחר, שהפך לידו שולחן על כל בקבוקיו.
תחש שלף אקדח, ירה יריות מספר שפגעו
בתיקרה, והסתלק מן המקום לפני שהגיעה
המשטרה, שנאלצה לעצור אותו בביתו• .
קוראי מוסף־השבת של הצהרון ידיעות
אחרונות, הבחינו בשבת האחרונה, כי מה־מוסף
נעדרו טוריהם הקבועים של הפיז־מונאי
דירי מנוסי והפיליטונאי עמוס
קינן. הסתבר שהשניים שתו לשברה ביום־
העצמאות י— ולא הצליחו להתפכח בזמן,
• רמז
על־מנת לכתוב את הטורים.
ראשון לזהותם של רוצחי מתווך־האו״ם הרוזן
פולקה כרנדוט, נתן השבוע ברוק
נאדל, לשעבר איש הקבוצה הקיצונית של
הלח״י בירושלים, בראיון עם העיתונאי
אריה אכנרי. נאדל הצהיר, בי בקרו-ב
יוכל לגלות בפומבי מי רצח את ברודוס —
כאשר יחול חוק ההתיישנות. מדבריו ניתן
להסיק, כי היו אלה חבריו לקבוצה.
העולם הזה 1601

..שמי: מאבק מנצח!״
הנוי! בבית־המשפט החבלן העוני וידיאם ואצר, שאמו יהודיה

ך* כוכב היה בלי ספק כמאל נמרי,
} | הבוגר שבשניים. אבל בשעות הראשונות
של המשפט, היה זה דווקא חברו לתא־הנאשמים,
ויליאם נאצר, שגנב את ההצגה.
לדברי כתב־האישום, היה נמרי בעל תפקיד
חשוב מאוד באירגון אל־פתח: מפקד
איזור ירושלים. ויליאם 22 הצעיר מנמר,
בשש שנים, היה רק סגנו. אבל בהיפתח
משפטם, בבית־המשפט הצבאי בלוד,
היה זד, ויליאם שנשא את לפיד האידיאולוגיה
של מלחמת־השיחרור הפלסטינית. הוא
עשה זאת בהזדמנות הראשונה שניתנה לו.
״אתה הוא כמאל דיא־אל־דין נמרי?״ שאל
נשיא בית־המשפט, סגן־אלוף אהרון אלפרן.
נמרי — שיער ערמוני־בהיר, עיניים כחולות׳
לבוש כיפת־אסירים חומה ונעול נעליים
חסרות־שרוכים — השיב במנוד־ראש: כן.
״אתה הוא ויליאם נג׳יב ג׳ורג׳ נאצר?״
היפנה השופט את שאלתו השנייה.

הפתעה באולם. האם הביאו את האיש
הלא־נכון?
״מה שמך?״
״שמי נידאל מנצור!״
השופטים והפרקליטים עיינו במיסמכיהם.
שם כזה לא הופיע שם. שוב נשאלה השאלה
:״מה שמך?״
בקול מוגבה, תקיף :״שמי נידאל מנצור!״

אללה חמדאן. נוסף לזאת, זרעו השניים
מוקשי־נעל ומוקשי־כפתור ברחבי ירושלים.
נמרי עצמו החזיק מחסן־נשק רציני מאוד
בבית־סבו, בשכונה הירושלמית בית־חנינה:
שמונה פצצות־באזוקה, כמות גדולה של
תחמושת לרובד, ולמיקלע, תשעה רימוני־הגנה,
שמונה רימוני־התקפה, ארבע פצצות־מרגמה,
עוד שלוש פצצות־באזוקה, שש
ראקטות, שני רובי־פ״ן, שני תת־מיקלעים
פיניים, מיקלע, אוסף מגוון של חומרי־נפץ
ומיתקנים להצמדת חומר כזה למסילות־ברזל,
חבילת־כרוזים ובאזוקה.
נוסף לכל אלה, גם רובה אנגלי שמספרו
.1855 היה זה רובהו האישי של השומר
עבדאללה חמדאן, שנעלם אחרי ליל־הרצח
ב־ 2במארס.
על צורת־הרצח מספר כתב־האישום ביובש
רב :״הניחו פצצות ליד שלוש משאיות
כבדות, מיכלית־סולר (ובה 12 אלף ליטר)
ושני טרקטורים — שאל אחד מהם נכבל
השומר עבדאללה חמדאן ז״ל, מתוך כוונה
לגרום מוות, וחבלה לרכוש.״

דודים בערי-עמדה
ך* בר בוצעו בארץ, מאז תום מלחמתה
ששת־הימים, פעולות חמורות יותר,

העתיקה לספר על קשריו עם הזרוע היהודית
של משפחתו. לא רק מה שהוא עשה
באמת — אלא גם סיפורים סנסאציוניים,
כאילו כמאל עצמו התפאר, שאחד מדודיו
היהודיים הוא שר בממשלת־ישראל. עתה,
בשבתו על ספסל־הנאשמים, השיב נמרי
עצמו לשאלת כתב העולם הזה :״מה פית-
אום שר ישראלי? אולי שמעו אותי מדבר
על דודים בעלי־עמדה, והחליטו שזה יכול
להיות רק שר.״

ויליאם 1אצו

שליח בא מעמאן
** ל אימו לא רצה לדבר. ההלכה היהו־
^ דית יכולה לראות בו, כבן לאם יהודיה,
יהודי — אבל הוא חושב את עצמו
למוסלמי — וגם את אימו למוסלמית. יותר
מזה לא רצה להגיד.
עכשיו יושבת האם, יחד עם בעלה, ב־כוזיית
.״אנחנו חושבים לבקש בשבילה
רשיון־כניסה, כדי שתוכל לבקר את כמאל,״
גילה אחד מקרוביו הערביים. בינתיים הגיע
איברהים נזאל, איש־עסקים שמראהו אומר
הדר וכבוד, לפי רשיון מיוחד מעמאן .״אני
לא קרוב־משפחה. אבל אביו של כמאל הוא
ידידי. ראיתי אותו לפני שבאתי. רציתי רק
להיווכח שהוא בריא ושלם.״
נזאל ישב בתוך שורה ארוכה של אורחים

ויליאם. אשמה זו מייחסת לו שייכות ל־אירגון
אל־פתח, ותפקיד סגן־מפקד איזור־ירושלים.
ושאר
האשמות? שוב התרומם קולו של
העצור בעל הפנים החלקות והעמלות:
״אני מתגאה בכך שעשיתי מה שמייחסים

עורך־הדין סמי מועלם, שמונה להגן עליו׳
ביקש מבית־המשפט לרשום לפניו, כי ויל־יאם
אינו מכיר בסמכותו לשפוט אותו, מ־כיוון
שהוא דורש לעצמו מעמד של שבוי־מלחמה
.״המלחמה לא הסתיימה, ולא נחתם
חוזה־שלום. הפעולות שהוא ביצע הן המשך
הפעולות הצבאיות של מלחמת־ששת־הימים.
הוא חייל שנתפס בחזית,״ סיכם הפרקליט.

״רואה עצמי בחייל״
*יליאם עצמו פתח בנאום מוכן :״מדי׳
ן נת־ישראל קמה ב־ 1948 בעיקבות מלחמתם
של טרוריסטים וחבלנים, כפי שקוראים
להם עכשיו!״
השופט הפסיק אותו. הוא לא רצה בפוליטיקה,
ולא בתעמולה. רק טיעון משפטי.
ויליאם התעלם מכך .״הצבא הישראלי הוא
המשך ישיר של הכנופיות...״
שוב הפסיק אותו השופט. המתרגם ניסה
להסביר לו, שעליו להצטמצם לטיעון משפטי.
ההזדמנות לנאום־ההגנה תינתן לו יותר
מאוחר. ויליאם הקשיח את פניו .״לא רוצה
לשתוק,״ השיב למתרגם .״אדרבא, הכה
אותי!״
המתרגם משך בכתפיו .״אני רואה את
פסק־הדין שלי כתוב על פני השופטים עוד
לפני שהתחיל המשפט!״ הפטיר ויליאם. אבל
דברים אלה לא תורגמו.
לבסוף ניגש לעניין :״אני רואה את עצמי
חייל,״ הכריז.
״אוה, ככה זה בסדר,״ השיב השופט
אלפרן, ופקידת בית־המשפט המשיכה ברישום
הפרוטוקול, כשעד אחרי עד מגיל־לים
את פרשת תפיסתם של השניים והו־דעותיהם
בפני חוקרי המשטרה.

שני הנאשמים מק שיבים לדברי

( 1 1 1 . 1 / 1 1 . 1השופט. מי מין: כמאל אל־נמרי.

שקט ובו ט ח בעצמו. הוא דחה את הצעת מ שפחתו למנו ת לו סניגור.

התובע הצבאי הראשי, סגן־אלוף יעקב
קדמי, הסביר בשלווה :״שמו האמיתי הוא
ויליאם נאצר. נידאל מנצור הוא כינוי מחתרתי.״
כינוי
שפירושו, בערבית: מאבק עטור־ניצחון

מוקשי־בבתור בירושדיב
ך* מההואש מו השניים? פרט לשיי־
*1כותם לאירגון אל־פתח, הואשמו בביצוע
חבלה בציוד הכבד של מ קורות,
ליד אבו־גוש, וברצח השומר הדרוזי עבד-

ובית־המ שפט מינה את עור ך־ הזין יעקב הניג מן שיגן עליו. משמאל
ויליאס נאצר, ב פוז ה של זילזול מו פגן, מ שעין את ראשו על ידו.
הוא כפר בס מכו ת בית־המ שפט, תבע לעצמו מעמד של שבוי־מלחמה,

בידי אנשי אל־פתח. אולם באף אחת מאותן
פעולות לא נתפסו נאשמים בעלי רקע אישי
כה סנסאציוני: שכן שניהם נולדו לאבות
ערביים — ואימהות יהודיות.
נמרי, מהנדס ובן לאחת המשפחות הענפות
והעשירות ביותר של פלסטין, אף
היטיב לאחר גמר־המלחמה להשתלב בחברה
הישראלית! הוא הפך בן־בית אצל דודו,
אחי־אימו, תושב־ירושלים נכבד בשם אברהם
קדרון. דוד שני, יהודי אדוק, המכהן
כמנהל באנק יהנויזדזזי; לא ־רצה בשום קשר
עם צאצא-אחותו.
אחרי מעצרו, ידעו מכריו הערביים בעיר

ערביים — כולם קרוביו של אל־נמרי. הוא
ניסה לנחם את סוראיה, דודתו של כמאל:
״אין דבר, יום אחד יבוא השלום — ואז גם
אלה יזכו בחנינה.״

״חיי? שגתפם בחזית!״
^ ינתיים ישבו כמאל וסגנו בכלוב*
העץ, הקשיבו לדברי המתרגם. האם
המ מודים באשמה כלשהי? ״לא!״ הכריז
כמאל.
״אני כופר באשמה הראשונה,״ השיב

סוראיה, א שת אחו ת אביו
של כמאל אל־נמרי. יחד ע מה
באו כתריסר בני־מ שפחה ערביים — אך
איש מן הקרובים היהודיים שלו לא הופיע,

הדווה

קולנוע סרטים בנאלי ודבילי
המטרה טיראן
ב־ 1942 שירת
ג״מחלקה
הגרמנית״
ב־ 1960 הגיע
כ״גרמני״ לקאהיר
ג״ 1967 שוחרר
מהכלא -תמורת
$,000 מצרים
כל הפרשה —
בספר האקטואלי
המרתק ביותר
בספר־כיס 2.50ל״י
הוצאת ״ספרי גבורה״
הפצה ראשית:
אינטרנשיונל פרס, טלפון ,30531ת״א

? 11מעל

בקליטה
וב קול
מו תאם

ל ק לי ט ת שידורים צבעוניים

0 £יד?? 1 1 0

מזז 0010
01££8
מ 0יך 10ס

(גת, תל־אביב; ישראל)

עם המטרה טיראן הגיע סוף־סוף הקולנוע
הישראלי אל התקופה שלפני קום הסרט
הישראלי. ואי־אפשר להגיד שהוא לא צער
בכיוון זה בעיקביות רבה מאז מלחמת־ששת־הימים.
דברים
פשוטים שכבר נלמדו במשך הזמן
בישראל, נשכחו לחלוטין בסרט הזה. אין
סינכרוניזציה בין הקולות לתנועות השפתיים,
וגם השפתיים וגם הקולות אינם עוזרים
להבין את המדובר.
קשה היה לחשוב על סיפור יותר
בנאלי ודבילי. רבבות כמוהו כבר ניראי
על מסכי־הקולנוע. קבוצה של חייליה
חודרת אל שטח־האוייב על־מנת לחבל ברדאר
שלו. אין מלחמה אחת בעולם שלא הוציאה
מאות סרטים כאלה, והסרט הנוכחי עוקב
אחרי הסרטים ההם בדייקנות עצומה. סצינה
אחר סצינה. אלא שכאן הוכנס גם גורם
מהותי חדש — השיעמום.
חסר קצב ומתח בכל סצינה ובכל פעולה.
הדיאלוגים טפשיים ובלתי־מעניינים. הגיבורים
נישארים אלמונים עד סוף הסרט.
הם מטושטשים, חסרי־אופי חסרי־אישיות
ודומים האחד לשני כשתי חליפות מדים.
רק שניים בולטים ביניהם. האחד ראובן
בר־יותם — משום שהוא מנסה, בחוסר־הצלחה
מזעזע, לחקות בחור בעל מיבטא
בולגרי, והשנייה, אתי אולמן — משום
שהיא בחורה, ומשום שהיא מגוחכת באופן
מיוחד. התפקיד שלה בסרט מגוחך, הדיאלוגים
שהושמו בפיה מעוררים חלחלה, וכל
זה בתוספת כישרון המישחק שלה, יוצר
מראה מאוד לא נעים.
אבל יש לסרט גם מוסר השכל: הגיבור־ם
נהרגים מפני שהם לא הורגים שבויים. המסקנה
המתבקשת.--
כולם מנסים לחטוף את המלחמה האחרונה
וליהנות ממנה. חושבים שדי להראות
כמה צווי־קריאה בתחילת הסרט, וכמר,
מצבות בסופו, כדי למשוך קהל ישראלי
וקהל עולמי שוחר־ישראל. אחרת קשה להבין
איך הגיע הסרט האחרון לכלל עשייה.
אך ניראה שהקהל הוא בהרבה פחות
מטומטנז מכפי שסבורים אותם המנסים
לעשות בנקל כסף מן המלחמה.

גי הגו סבא דו ם

תצוגה ו מכיר ה סי טוני ת
תל־אביב, רחוב אבן גבירול ,45 טל 227365 :.
חיפה ,״קדרו״ בע״מ, טל 69282 :.

דוקטור פאוסטום

(נו רדון, תל-אביב;

בריטניה) הרבה פעמים הוסרט סיפורו של
פאוסט, שמכר את נשמתו לשטן, תמורת

י מנ תי ת רי אלי ת
הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ט לכתות בוקר ט׳ ,יי, י״א, י״ב
תיכון עיוני במגמות

תיכון מק צו עי ב מג מו ת

הומניסטית
רדיראלקטרוניקה טלויזיה ־ תעופה

ריאלית

לבורנטים כימיים
גרפיקה-שרטוט
ציור אופנה

פקידות

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החינוך
הוראה על־ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות
פתח־תקוה
רמת-גן
חולון
פרטים והרשמה תל־אביב
חיפה
9—1 ,5—8

ברגר 17
מפנה אלנבי 55

שמריהו לוין 30

ביאליק 42

סוקולוב 56

בר־כוכבא 1

המטרד! טיראן
המטרה! כסף

שהסרט

הופיע רבהמכר

בוני וקלייד

קיבלת חשבונן לחידוש המינוי, פרע נא
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום

חיי־אושר בעולם הזד״ וניראה
האחרון הוא הפחות טוב שבכולם.
למעשה זהו תיאטרון מוסרט, הקיים
ועומד על אישיותו של ריצ׳ארד ברטון,
המשחק את תפקידו של פאוסט אכול
הספקות והמלחמות הפנימיות, ברמה שהיא
קצת נמוכה מהרמה הרגילה שלו. מלבוו
אין בסרט שחקנים של ממש.
הבמאי ניסה להפוך את המחזה לקולנוע,
העולס הזה 1601

בעזרת הרבה טריקים בלתי־מתאימים. מחזות
המשתקפים על זכוכיות, מראות פנימיים
הניראים באילו דרך אישוני הגיבור, גיהנום
צבוע בצבעים אדומים, וגן תענוגות, בו מרחפים
האנשים על־ידי האטת המצלמה.
הקונצים הללו גורעים מהמחזה, והמישחק
הבלתי־מושלם אינו מוסיף לו.

בעל מ איו ת
הגרי השמיני

(פאריס,

תל-אביב;

בריטניה) שקספיר כתב את המחזה ההיסטורי
הניפלא על חייו של המלך הנרי
השמיני שהיד, קפריזי ומלא תאוות והחליף
שש נשים בימי חייו — מהן שתיים ערף,
ושתיים גירש. אלכסנדר קורדה יצר על־פי
המחזה סרט מבריק, שבו המצלמה עוזרת
לטכסט, הבימוי הקולנועי מעשיר ומאדיר
את המחזה התיאטרוני. והביצוע הגאוני
ומלא ההומור של צ׳ארלס לוטון נותן
דמות אנושית מרתקת של מלך גס וחמדני
מצד אחד ומלא הדרת מלכות מצד שני.
כל זה ביחד גורם לכך שקשה יהיה
לעמוד בפני הסרט הזה. וגם אין צורך
לנסות. מי שעדיין לא ראה אותו בשלושים
וארבע שנות קיומו, כדאי לו לנצל
מהר את ההזדמנות הניתנת לו עכשיו.

שוק חיי

ב.ב. והצלם
היהודי
ב״ב היא ללא ספק אחת הנשים הפוטוגניות
— ור,מצולמות — ציותר בעולם.
אבל בין כל הצלמים השופכים אור־מיבזקים
על חמודותיה, בולט הצלם הפאריסאי־היהודי
סם (שמואל) לוין.
לוין, שמתגורר ליד פאריס, מצלם את
בריז׳יט רק פעמיים בשנה. הוא עשה את
ז ,1לראשונה כשהיא היתד, בת . 17

כוכבים

השחקנית הישראלית המפורסמת חיה
הררית נימצאת בארץ כבר שבועיים. היא
לא התכערה בזמן שלא נראתה כאן. להיפך,
הפנים העגלגלות שלה מלאות הבעה,
והעיניים המנצנצות מתוכן בולטות למרחקים•
היא מלובשת בשמלת־מכסי ארוכה,
וקשה מאוד לא להפנות את הראש אחריה,
כשהיא עוברת ברחוב.
אלא שהיא לא עוברת ברחוב. היא
נימצאת בארץ כבר שבועיים, ואת כל הזמן
הזה היא מבלה בחיפה, בבית־הוריה. היא
יוצאת לפיקניקים עם המשפחה, מבלה אצל
אחיה, ואינה מראה את עצמה במקומות בהם!
אנשים נוהגים להיראות.
קוראים לה עדיין חיה הררית השחקנית.
אבל למעשה היא כבר לא שחקנית .״המיש־חק
היה רק שלב,״ היא מספרת ,״זה חדל
לספק אותי. לא מילא את הדרישות שלי
מעצמי. לא נתן לי שקט נפשי והרגשת
ערך־עצמי שאדם מחפש לו באופן טבעי.״
מגט מתוך מלץ. זה לא שההצלחה
הפסיקה להאיר לה פנים. להיפך, היא
קיבלה הרבה הצעות, היו לה אפשרויות
להתקדם, אבל יום אחד היא איבדה את
הדחף, כמו שהיא אומרת, וכשמאבדים את
הדחף, אין טעם להישאר במיקצוע .״במיק־צוע
הזה צריך תמיד להילחם, להיאבק.
ההקרבה האישית כימעט מכסימלית. חיים
רק למען זה, וכניראה שלא רציתי בזה
״כשגיליתי את זה, זה היה השוק של חיי.
זה קרה כשהגעתי להוליבוד. המכונית
שהובילה אותי מנמל־התעופה הורידה אותי
במלון מפואר. היה לפני כל מה שאדם
רוצה. הסתכלתי החוצה, ראיתי את הנוף,
ופיתאום ידעתי שהגעתי למטרה שאינה
מטרתי. שלא אוכל להשתלב כאן. שזו
היתד. ריצת־אמוק אל משהו בלתי־נודע.
וכשהגעתי אליו זו היתד, הרגשה מוזרה.
כאילו בגידה בעצמי. הרגשתי כאילו חלק
מאוסיי יעשה הלצות על חשבוני.
״משם והלאה כבר הייתי ולא הייתי,
שיחקתי ולא שיחקתי. הכל בחצי־פר. וחצי־לב,
וזה נתן את אותותיו. זה היה משבר
חמור. זה נורא לא לדעת, פיתאום, מה
את הולכת לעשות עם עצמך. זה לקח לי
שנים לצאת מזה, ועכשיו אני מבינה שמה
שעשיתי היה הכנה למה שאני עושה היום.״
עבודה של גבר. היום היא כותבת
תסריטים. היא עיבדה את ספרו של מקם
פריש אני לא שטילר לתסריט, והיא עיבדה
עוד ספר נוסף לסרט בשם בית אמי, שהוצג
לא מזמן בישראל. אבל גם זר, רק שלב.
מכאן היא היתד, רוצה לעבור לבימוי.
״עכשיו אני עוד רק משתעשעת ברעיון
הזה,״ היא אומרת ,״אבל ברגע שמתחילים
להשתעשע במשהו, זוהי כבר התחלת התגשמות
שלו. יש לי הרגשה שאני כבר
מוכנה לכך מבחינה מיקצועית, אם כי יש
לי חשש מבחינה פיסית. זוהי בכל זאת
עבודה של גבר. לתת פקודות, לעמוד במתח.
אני לא יודעת אם אוכל לעמוד בזה.״
את ההכשרה הקולנועית שלה היא קיבלה
מהאנשים הטובים ביותר בלונדון. ג׳ק
קלייטון, ידידה, הארולד פינטר ועוד, .כתיבת
תסריטים,״ היא אומרת ,״דורשת תערובת של
כמה נתונים. יכולת לחשוב בצורה דרמטית,
לבנות את סיפור־המעשה והטיפוסים כך
העולם הזה 1601

כ״ב כת 17
— וורדים אדומים
שהם ישלימו באופן אחיד את הנושא,
לחשוב על פיתרונות דרמתיים ויזואליים.
למעט במילים, כי זה לא תיאטרון.״
טראפאל גאר ודיזנגוף. היא למדה
הרבה מג׳ק קלייטון, אם כי הוא לא עזר
לה אף פעם באופן מעשי .״את התסריט
של מקס סריש כתבתי לבד. ללא עזרה
ממנו, מלבד עזרה שבעידוד. הוא מאמין
בי. והעובדה שאני חיה בחברתו ורואה אותו
בעבודה משמשת לי השראה.
״אבל הנטייה שלנו היא לא לעבוד
במשותף. הוא עובד ארבע־עשרה שעות
ביום, וכשהוא מגיע הביתה צריך להיות
איזה שינוי, אם הנושא הוא אותו נושא,
זה הופך את כל חייו לעבודה. מלבד זה
אנחנו שני עולמות ניפרדים. העולם שלו
הוא אינדיבידואלי פרטי. הוא שונה מאוד
מהעולם שלי, כך שאין סיבה להיפגש
בעבודה. מה שחשוב זה ההערכה הדדית,
ועידוד מצידו כלפי.״
היא חיה בלונדון, עם אדם אנגלי, בסביבה
אנגלית, עם חברים אנגליים. אבל היא מרגישה
את עצמה ישראלית .״בהתחלה זה היה
קונפליקט נוראי,״ היא מספרת, ,רק בשנה
האחרונה תפסתי שלווה בעניין הזה. זה
עוזר כשיש כסף ואפשר להיכנס לאווירון
ולנסוע. זו לא בעייה. אני גרה באנגליה
ועובדת באנגליה. אבל אני מרגישה את עצמי
כישראלית, וההרגשה היא הקובעת. ובסופו
של דבר, חייו הפרטיים של אדם אינם
שונים אם הוא חי במקום זה או אחר.
״כשהייתי צעירה חשבתי שאני זקוקה

אז הוא עורך טקם חגיגי, שאינו משתנה.
כשב״ב ניכנסת לחווילתו, המשמשת לסם
גם כסטודיו, ממתינים לה דלי עם קרח
ובקבוק־שאמפאניה משובח. כן מוצבים כבר
על שולחן־ר,איפור של הסטודיו אגרטל עם
ורדים אדומים. ברקע מנגן פאטיפון מוסיקה
של ג׳אז.
״זה מפורר אותם,״ מספר סם בהנאה.
לציבור מסביבי. עכשיו מסתבר שלא. ואם
אתה חי לך עם עצמך, לא חשוב אם
אתה יוצא לפעמים לטראפאל גאר או
לכיכר דיזנגוף.״

מי או הבאת בו מב ה
אל ההצלחות הגדולות שלו הגיע בומבה
דרך בימת התיאטרון. אבל אומרים שהכיש־רונות
המיוחדים שלו מתאימים דווקא
לקולנוע. לא ברור אם אפרים קישון שמע
את מה שאומרים או לא, בכל אופן הוא
נתן לו את התפקיד הראשי בסרטו תעלת
בלאומילך. בומבה יהיה המשוגע החופר
תעלה ברחוב אלנבי; וגורם למהומה בעיר.
כן. אמרו לו מספר פעמים שהוא שחקן־
קולנוע יותר מאשר שחקן־תיאטרון- ,והוא
אומר :״שחקן טוב, גם בעולם, נחשב
לשחקן בעל אישיות תיאטרלית, או אישיות
קולנועית. ובדרך כלל זד, לא הולך יחד.
זד, עניין של סיגנון״.
הוא אוהב את הקולנוע .״בתיאטרון,״
הוא אומר ,״אם אתה מתחיל בקו מסויים,
אתה לא יכול להשתנות. בסרט אתה יכול
לראות את עצמך, ולפי זה להמשיך בתפקיד.
ומלבד זה אם אתה ביחסים טובים עם
הבמאי, אתה יכול לשכנע אותו להוריד
בעריכה קטעים שלא מוצאים חן בעיניך.״
מי לא בסדר! הביקורות נוהגות
בדרך כלל לקטול אותו. אבל הקהל הולך
לראות אותו .״כפי הניראה אני לא לטעם
המבקרים,״ הוא אומר על זה ,״אם הקהל
אוהב אותי והמבקרים לא, ניראה שמשהו

״אז היא מתפשטת בלי בעיות, ולובשו
כל הבא ליד.״
הפעם — כלומר, בצילומי־האביב שלו
אצל סם — לקחה ב״ב ליד נייר־אריזה
גרבי־כסף ועדיים.
התוצאה: תצלומי־עירום מן המקסימיב
ביותר שצולמו סביב אלת־האהבה הבלונדית
של הקולנוע הצרפתי.

לא בסדר אצל המבקרים. ולא אצל הקהל.
לא איכפת לי שזה יימשך הלאה.״
אומרים עליו ששחקנים לא אוהבים
לעבוד איתו. הוא מכסה עליהם. מקצץ
להם את הרפליקות שלהם, ניכנס באמצע
דבריהם, ובהזוג המוזר אמרו שהוא נהג
לתת מכות אמיתיות לגדעון זינגר, להתפרץ
בצחוק באמצע דבריו, ולהתעלל בשחקניות
ששיחקו לצידו .״אומרים הוא אומר
בביטול ,״לכל אדם יש אנשים שאוהבים
אותו ואנשים שלא אוהבים אותו. אותו
הדבר עם השחקנים. יש שאוהבים לעבוד
עם מישהו יותר ממישהו אחר, ויש שלא.״
ככהזה קי ש ץ. התפקיד בסרטו של
קישון הוצע לו כבר לפני חצי שנה.
״ככה זה אצל קישון. הוא לא עושה חפ־לפ.
לא אומר בעוד שבועיים מתחילים
לעבוד. אצלו הכל מתוכנן ומאורגן. הוא
לא מבזבז זמן. אצלו לשבת בבית־קפה זה
ביזבוז זמן. למסיבות הוא שולח את
אשתו, ובלילה, כשהוא לא יכול לישון,
הוא לא מתהפך הרבה. הוא קם ועובד.״
״בדרך כלל, בארץ,״ אומר בומבה ,״השחקנים
עושים בסרטים מה שהם רוצים,
בהסכמת הבמאי, ורואים באמת שכששחקן
טוב, הטקסט טוב והכל טוב.״
אבל אצל קישון זה אחרת. הם ישבו על
התסריט המוכן. בומבה הציע מיספר שינויים
בתפקיד שלו וקישון קיבל אותם .״קישין
שומע מה שמייעצים לו. מבחינה זו יש
בינינו שיתוף־פעולה.״ הוא מקבל אומנם
עיצות, אבל רק כשאין עימו שינוי מהותי
בדמויות שחיות ומתגבשות אצלו שנים.

תמרורים
נחוג יום הולדתו ד,־ 59 של ד״ר
בנימין אליאב, איש משרד־החוץ, שהחל
את דרכו הפוליטית דווקא כפעיל רביזיוניסטי
וכאחד מראשי המוסדות הפוליטיים של
האצ״ל. בשל כך ישב פעמיים בכלא-עכו ופעם
במחנה־המעצר בלטרון. אחרי קום המדינה
התרחק מחרות, התקרב למפא״י, והיה
תחת השפעתו של משה שרת המנוח.
כתב מאמרים ראשיים בדבר ושידר שיחות־פרשנות
בקול־ישראל. נשלח לתפקידים דיפלומטיים
בארגנטינה ובארצות־הברית, ריכז
את תיק יהודי ברית־המועצות במשרד החוץ,
וייתכן שבשל כך לא קיבלה אותו
מוסקבה כציר ישראל, כאשר הוצע לתפקיד

ביום שישי ,17.5.68 ,בשעה 9בערב, תתקיים

המדורה המסורתית באכדב

אודי אבנרי

ירצה ליד המדורה על

הס יכוי ים לשל ום
חברי התנועה ואוהדים מוזמנים.
בסיום הערב: תוכנית אמנותית
לרשות באי המדורה יעמוד מיזנון. מקומות־לינה, אפשר
להזמין באכסניה של אלי אביבי, טלפון ,)04(920250 או
דואר נהריה.

נחוג * יום הולדתו ד,־ 67 של הירד
היטו קיסר יפאן, אשר אלוהותו הרשמית
בוטלה עם כניעת יפאן בסוף מלחמת־העולם
השנייה. המאורע צויין על־ידי שבתון
רשמי ברחבי הקיסרות, אך הירוהיטו התרגש
הרבה יותר מן העובדה שבאותו
יום עצמו יצא לאור ספרו השביעי על
ביאולוגיוז, האל מוגי ם של נזיפרץ סגאמי.
נולדה 4מיכל בגין, בתם השנייה
של בנימין זאב ( )24 ורות ( )23 בגין,
ונכדתו השלישית של השר מנחם בגין.

<בזן נ!זז

מועמד. ג׳רסי ג׳ד וולקוט,49 ,
לשעבר אלוף העולם באיגרוף במישקל
כבד, לתפקיד שריף בעיירה קאמדן קאונטי,
במדינת ניו־ג׳רסי. להכרזת מועמדותו צורפה
המלצת פעילי הכוח ה שחור.

אושפז. הגנראל דווייט אייזג
האור 78 בעיקבות ״התקפת־לב קלה״.
היתד זו הפעם השנייה שהנשיא־לשעבר של
ארצות־הברית והמצביא של צבאות־אמריקה
במלחמת־העולם השנייה מקבל התקפת־לב
בעשר השנים האחרונות.
נהרגו בעלות הג׳יפים שלהם על
מוקשים ליד מיפעלי ים־המלח מדרום לסדום,
המהנדס יהויכין
קנת ( )42 והמהנדס
בנימין בירן
( .)38 קנת, שהיד,
נוטר לפני קום המדינה,
נימנה בין
מלווי השיירה האחרונה
לגוש ע־

ה ב הל ה לז הב של קיץ ! 1968
״ הז הב שמציעה לד השנה מחלבת ״ שטראוס״
גלידת זהב עשויה על טהרתה שמנת .״גלידת זהב״
של שטראוס, בשלושה טע מי ם נפל אי ם :

* ״גלידת זהב״ וניל-שוקולד
* ״גלידת זהב״ וניל-מוקה
* ״גלידת זהב״ וניל־סולטנה
(צימוקים עם רום)

,גלידת זהב״
זהב של גלידה
גלידה העשויה על טהרתה שמנת
״גלידת זהב״— גלידת מחלבה אמיתית
להשיג ב חנויו ת המכול ת, סופר מרק טי ם, מיל ק-
ברים ובמסעדו ת ה מוב חרו ת ב חבילו ת של 400 גרם

ובמחיר פרסומת

של 1.70ל״י

החביל ה.

ציון, שהותקפה בשובה
מן הגוש, ליד
הכפר ע י דניאל.
הוא נפצע בהתקפה
זו, החלים,
שירת בצה״ל (השתחרר
בדרגת רב־בירן
סרן)
וניכנס ללמוד
באוניברסיטה העברית, בירן, בנו השני של
מייסד הגימנסיה הריאלית ד״ר ארתור בירם,
גדל בחיפה והתחנך בצל אביו ואחיו הבכור
(שנהרג כחייל בבריגדה היהודית) ,סיים את
לימודי ההנדסה בטכניון, השתלם בארצות־הברית
ולפני 13 שנה חזר ארצה והחל
עובד בסדום.

נפטרה. בגיל ,38 אנה-מאריה
מוסוליני, בתו של הדיקטאטור הפאשיסטי
בניטו מוסוליני, ברומא, מהתמוטטות מע־רכת־הנשימה.
נקברה בטקס רישמי פאשיסטי,
כשאמה, רחל מוסוליני בת ה־ 77 וגיסתה,
השחקנית סופיה לורן, מתייפחות לשמע
קריאות ה״ויוה״ ולנוכח ההצדעה במועל־יד.
נפטר 4בגיל ,58 הצייר יחיאל
ק ריז ה, מוותיקי הציירים בארץ׳ שהגיע
ארצה כנער עם הוריו, התיישב בפתח־תקווה
ועבד בפרדסים, היה פעיל בהגנה
ובתנועת הפועלים, למד ציור אצל הציירים
זריצקי ופרנקל, וערב קום המדינה כבר היה
מזכיר אגודת הציירים.
נפטר בגיל ,67 הרב אפרים
סוקולוכר, רבה של המושבה רעננה מזה
36 שנים, בעת שנאם בחגיגה לכבוד חג
העשרים של המדינה. מילותיו האחרונות
היו :״אץ אפשרות להביע את שמחתנו
ליום־עצמאותה העשרים של ישראל,״ ואז
צנח ומת.
העולם הדה 1601

הגרלת

מספר

הפר סי ם
הג דולה שד הפגנת־־הנקם בשבונת־שפירא
״נחפ ש או תו מבית לבית!״
במדינה תעלומות
*היכול לקרות מחר

הפשיטה התחילה עם שחר.
עוד טרם אור ראשון, נערכו 200 אנשי
גדוד־הקומאנדו של שכונת־שפירא סביב
הכפר הערבי בית־חורון, האפל והמנומנם.
הם הקיפוהו מכל עבריו, להבטיח כי איש
מן התושבים לא יימלט.
לכאורה, היה תיכנון המיבצע מדוייק:
לרכו את כל התושבים, תחת מישמר, על
הכביש הראשי העובר דרך הכפר, לערוך
בבתים הריקים חיפוש קפדני עד שיימצא
הנער הנעדר החי — או גוויתו.
אך למעשה, התנהלו הדברים בצורה
שונה לחלוטין: מישהו מן הערבים העצורים
ניסה לברוח; שני — התנגד בכוח;
אשה אחת פרצה בצווחות היסטריות — ואז
נורתה הירייה הראשונה.
אין לדעת מי ירה אותה, ולמה. אך היא
פעלה מיד על מאות התושבים העצורים:
הם ניסו להימלט על נפשם, לפלס להם דרך
בכוח הזרוע בין שוביהם.
ואז התחילה השחיטה האמיתית.
כשהגיעו כוחות הביטחון למקום, מצאו
על הכביש 43 גוזיות 14 :נשים 29 ,גברים
— מהם שניים יהודים.
אולי בשבוע הבא. כל זה לא קרה
מעולם, ובייחוד לא בשבוע שעבר, בבית־חורון
השוכן על כביש לטרון־רמאללה.
אך הסיכויים שזה יתרחש שם בשבוע
הבא סבירים יותר.
סבירים — כי בשבוע שעבר, בדרכו
חזרה ממיצעד יום־העצמאות, נעלם שמשון
לוזי ( )22 כאילו בלעה אותו האדמה.
נוסעי־המשאית שהשתתפו במסע־המוות
העידו, כי אדם הזהה בתיאורו לשמשון אכן
היה עימם כשיצאה המכונית מירושלים.
אך איש ימן הנוסעים לא הגיע אותו יום
לביתו. לא הרחק מהכפר הערבי בית־חורון
ירדה המשאית מן הכביש והידרדרה לתהום
עמוקה. התוצאה: שבעה הרוגים, שלושים
וארבעה פצועים — ונעדר אחד.
מביודהחולים למשטרה. כשבושש
שמשון לחזור, אותו לילה, לבית אימו
האלמנה, ברחוב מאיר
בעל־הנס 23א׳ שבשכונת
שפירא התל־אביבית,
יצאו בני־משפחתו
לחפש אחריו.
עד מהרה נתברר
להם כי משאית
אחת התהפכה,
ושקיים חשש סביר
כי שמשון נימצא
עליה.
אלא ששמו לא נמצא
ברשימת הפצולוזי
עים
או ההרוגים: במשך
שלושת הימים
שלאחר מכן שוטטו בני־המשפחה מבית־חולים
אחד למישנהו. אך את שמשון לא
מצאו.
ביום הראשון האחרון פקעה סבלנותם.
הם גייסו את כל ידידיהם, ותוך שעה אחת
המה רחוב מסילת־ישרים שבשכונת־שפירא
מהמון־אדם. השוטרים, שהופיעו בכמה ניידות
כדי לפזר את ההפגנה ולאפשר מעבר־תנועה
ברחוב — נתקבלו בשריקות־בוז
ובקריאות־זעם ״איפה שמשון?״
תוך דקות ספורות התגבש ההמון, כשהוא
משמיע באוזני השוטרים הנבוכים את
התיאוריה :״הערבים הם שחטפו את שמשון
העולם הזה 1601

המיסכן! הם מצאו אותו מחוסר־הכרה על
הכביש — ועכשיו הם מתעללים בו!״
העובדה שלא היתד, לתיאוריה הדימיונית
כל אחיזת במציאות — לא הפריעה לאיש.
״זה לא שמשון:״ רק בשעת־ערב
מאוחרת התפזרה ההפגנה. למחרת בבוקר,
נתגלה עוד זיק של תיקווה: בבית־החולים
תל־השונזר נימצא בחור מחוסר־הכרה, עוד
מיום־ד,עצמאות. פניו הנפוחים לא ניתנו
לזיהוי. המשפחה, שהוזעקה לשם על־ידי
משטרת־יהודה, בדקה בקפדנות את גופו
של הפצוע, ולאחר שגילתה עליו צלקת
בלתי־מוכרת של ניתוח־בלייה, קבעה בפסקנות
:״זה לא שמשון!״
״אנחנו עושים כמיטב יכולתנו,״ הסביר
מפקח דויד חן, ממשטרת־ירושלים .״השטח
ניסרק כבר לאורכו ולרוחבו, שלוש פעמים.
בדקנו גם את כל בתי־החולים — ולא מצאנו
איש שיהלום את תיאורו של שמשון לוזי.״
דברים אלד, לא שיכנעו את משפחת לוזי
השכולה, שאביה נפטר לפני כשנה וחצי
מהתקפת־לב :״זה הערבים שמחביאים ומענים
את הילד שלנו,״ הסביר לכתב העולם
הזה דניאל בן־משה, דודו של שמשון.
״אם המשטרה לא תעשה לערבים האלה
שום דבר — אנחנו נאסוף כאן את כל
השכונה ונעלה על הכפר. נטפל בכל ערבי —
עד שנמצא אותו. הוא מוכרח להיות שם.״

15507־1
ת ת קיי ם
ביום ה׳ ,16.5.1968 ,בשעה 8בערב,
ב״בית סוקולוב״ ,רחוב קפלן ,4ת״א.
הקהל מוזמן.

פרס ראשון:
4פרטי טיטה לשבוע לשוויץ
באמצעות קופל טו ר ס

פרס שני:
4פרטי שבוע נופש בארץ
פרס שלישי:
סו פרסי שעון טיטו
הב ט ח זכותך לה שתתף בהגרלה
— רכוש עוד היו ם שעון טי סו.
פרטים

בחנויות

המובחרות

בארץ.
הסתדרות דין פרטי בהחלט
כשקיבל יוסף ג׳יבלי, בחודש מארם, הזמנה
פיתאומית להשתתף בישיבת ועדת־הפיקוח
בעניין מחסן־הפירות, לא היה לו
מושג כיצד עתידה הפרשה להתפתח.
רק בישיבה עצמה נתבררו לו הדברים:
״אתה גנב!״ אמרו לו בפשטות החברים
חיים פודורובסקי ושמחה אריאלי .״אתה
גונב כל השנים מן הפירות של תנובה.״
״אני נשבע בכל היקר לי שכל מה שעשיתי
— עשיתי בלי שום זדון,״ התחנן
יוסף .״בעבודה שלי יש הרבה כאב־ראש
ובאלאגאן. וצריך לעבוד מהר. אחרת תפירות
מתקלקלים. ייתכן שהיו טעויות. המצפון
שלי טהור. אם יש לכם חשדות נגדי
— תיפנו למשטרה.״
״נראה,״ אמרו החברים.
הם לא פנו למשטרה. אפילו לא ניסו לערוך
חקירה או להביא עדים. שלושה ימים
לאחר־מכן קיבל יוסף מהנהלת המיפעל
מיכתב בזו הלשון הננו להודיעך ע,ל
פיטוריך מהעבודה בסוסדנו החל מהיום
בגלל חו מרת המע שה נשללת ממך הזכו ת
לפיצויי־פיטורין.״

״גרוע מפסרך דין מוות:״ עבור
יוסף, שעבד בתנובה ארבע־עשרה שנה, היה
מיכתב קצר זה גרוע מגזר־דין מודת, לו,
לאשתו החולנית ולילדו. הוא לא העלה כלל
על דעתו כי באותן דקות ספורות, בהן
הופיע בפני ועדת־הפיקוח — נחרץ משפטו.
תנובה סברה אחרת למרות שבחוקת־העבודה
ההסתדרותית נאמר בפירוש, כי רק
עובד שיצא חייב בדין אפשר לפטרו ללא
פיצויים, וגם זאת — רק אחרי שנחקר ונמצא
אשם, עשתה תנובה דין לעצמה.
יוסף, מצידו, העדיף את דרך־החוק: באמצעות
עורך־הדין חיים קאזיס, פנה לבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, ביקש פסק־דיו
הצהרתי שיבטל את פיטוריו וישיב לו את
כל זכויותיו. תנוב ת טרם השיבה לטענותיו.
״אבל,״ הסביר יוסף ,״לפני כמה ימים
פנה אלי המנהל באמצעות חבר לעבודה לשעבר,
הציע לי לקחת על עצמי את כל
האשמה של הגניבה ואז — או שיעבירו
אותי למחסן אחר, או שיפטרו אותי ויתנו
לי פיצויים.״

1נ1ו־ת הטפיריטואל איבט
ואוו!׳ הבר

בוני אנד קלייד
כובשים את תל־אביב
הזוג האמריקני המפורסם קנה
לו מקום ראשון בין סרטי השנה
גם אצלנו.
מקום ראשון במטבח הישראלי
שמור מזה שנים לשמן ״אקסטרה״
סי. די. של ״עץ הזית״ .אין פלא,
איפוא, שגם הפעם יצא הראשון
במשאל העם תשכ״ח. כי הצרכן
הוא היודע מהו השמן הטוב ביותר
לבישול, לטיגון, לאפיה ולסלטים.
איך אומרים? הוא היחידי —
שמן סי. די!.

איד לקבל סרט צבעוני
ב־ 16.50ל״י?
* £ו 0מאס & ססא
ראה מודעה בעמוד 5

חתונת נחושת

1מלכ ת ה שכל

כל שנה, כשבא האביב, ואיתו־ בחירת
מלכת־היופי הישראלית נשבר ליבם של המארגנים
— ועוד יותר ליבן של המועמדות.
לא רק בגלל המתח, אלא משום שהלק מהמועמדות
הן יפות יותר ומשכילות פחות;
וחלק — משכילות יותר ויפות פחות. יש
גם שהן לא יפות ולא משבילות, אבל אלה
ליבן לא חצוי: הן סתם סובלות.
אז החכמות יודעות שיש להן יתרון: המארגנים
לא ירצו שיישלחו לחו״ל מלכות
וסגניות שלדגימו שיש בישראל, בכל זאת,
נערות פשוטות ורגילות. אבל גם היפות יש
להן במה להתעודד: לפעמים הפער בין היופי
לשכל כל־כן־ גדול, שזה לא הולך.
השנה יש שתי יפות במיוחד, ושתיהן —
נערות טובות, נעימות — ורגילות: מרים
זמיר, בלונדית משגעת ותכולת־עיניים, ש
האמנציפציה
של האשה נותנ ת את או תו תי ה בעיקר בעליית רווחי חברות־וזמכוניות. עד
היום יש בארץ מאות נשים ה מ חזי קו ת מכוניו ת פרטיו ת משל עצמן, בלי שום קשר ל מכוניו ת
בעליהן, ו מיספרן הולך ורב, הו לן ורב.
האחרונה שיש לה מכונית משל עצמה היא כריז ׳ י ט, א שתו בעלת השיער הכסוף של
ארנון מילצץ. לבעלה יש מכונית סיטרואן ד״ס, בז כו ת עצמו, מכוני ת בורדו, בעלת

״החתונה שלי תהיה חתונה. לא תיאטרון
״ 1אומרת ירדה מאיר, המיל-
יונרית״מתון״תורשה, העומדת להינשא
לדוקטור ריצ׳ארד אקהאוזר, בעשרים
ושמונה, בחודש, מסביב לבריכה של
מלון ״השרון״.
״אנחנו לא נעשה מזה תצוגה גדולה,״
היא אומרת .״יבואו לחתונה רק אלף
איש, ויהיה כיבוד קל של עופות, פרות
וקצת אוכל.
״אצלי לא יהיו צלמים ועיתונאים,
אני לא משפחת דיין ״,היא אומרת, א בל
החתונה תכוסה היטב בעיתונאים,
משום שכמה מבין העובדים בעיתונים
נימנים עם חבריה הטובים ביותר.
״ואצלנו לא יהיו ילדות שישאו לי
את שובל השמלה, ולא שום שטויות
כאלה,״ היא מסכמת. היא תלבש שמלה
לבנה המשתרכת על הריצפה, עשו״
ייה ממשי ״קלוקה״ ,ואיש לא יסחוב
לה אותה. היא תסחוב אותה בעצמה.
אחרי החתונה הם יתחילו לחפש
דירה. אל דאגה. יש לשער שהם ימצאו.

ארץ האהכזז והשמם
ה״ספרינג״ ובריז׳יט
ריפוד שחור וגלגלים לבנים. ה שבוע הגיעה ה מכוני ת של האשה. מכונית ב סי מון בוני וקלייד,
בצבע צהוב, הנו שאת עליה את השם ספרינג, כלומר אביב.
לר?£יה יגלום, נ שיאת ויצ״ו, יש מכונית שברולט עצמאית, ולבעלה יש מכונית ביואיק,

ו ה מכוניו ת הללו כימעט שלא נפג שות, משום שבעליהן חיים בנפרד. הגברת אילי] נוסעת
בלארק של אילין, ובעלה נוסע בלארק אחר, גם הוא של אילין. הבן של אילין נוסע גס
הוא בלארק ואילו א שתו, גויה, נוסעת בקונטסה, שגם היא שייכת למיפעלי חו תנה. לא
חסרו ת שם: מכוניו תבמ שפ חה, כפי שאפשר לראות.
לכיאנקד! גורדו[ ,אשת מיפעלי־החמצן, יש גוגומוביל, ולבעלה אלכם גורדון יש
סטודיבייקר, גס הס לא מרבים להתרועע. למארק מופביץ, מבעלי עלית, יש קרייזלר
,67 ולא שתו יהודית יש קורטינה. יש להם סיבה טובה ל שתי מ כוניו ת: הוא גר בהילטון
והיא בוילה בהרצליה. ד 2יעקוכוכיץ, בעל קשת ואריגים מחזיק באימפלה, אשתו בטי
מחזיקה פג׳ו מאתיים וארבע, לרחל גרסנר מאמקור־אמפא יש פיאט, ולבעלה יש ביואיק,
וכן הלאה וכן הלאה.
וכ שלכולן י היו מכוניו ת, אפשר יהיה לע שות את המהפיכה ולתפוס מהם אתה שילטון.

סוף דבר

שרה שגב
;יא בת לסייד; ונחמה לב

מחולון, ספרית

;טנה ויפהפיה.
אבל אלה שמבינים בדברים כאלה חוש־
:ים שבכתר תזכה דווקא אחת הסטודנטיות
;חכמות — כמו׳ למשל, שרה שגב,
לידת פולין בת 23 העורכת מחקרים ב־
׳!רימינולוגיה וענפי־פשע מסונפים באוניבר־ויסת
בר־אילן, וגרה לבדה בתל־אביב.
כאילו כל הצער והצרות הללו לא היו
!ספיקים, נוספת השנה לתחרות גם ר.בעייה
!לאומית: יש שתי מועמדות מירושלים ה־
;זרחית: המוסלמית הנד איוב, נערה יפה
אמת, והנוצריה אדים פארה, אף היא
:ת ,22 שהיא קצת פחות אבל שהיא בת־

כמו שכימעט כל נשואין מביאים בסופם
גירושין, כך גם ההיפך. כל גירושין מסתיימים
בנישואין. לכן אף פעם לא צריך להתייאש.
הסוף טוב, הכל טוב.
זה מה שעשתה — כלומר לא עשתה —
חני רפאלי, בתו של היהלומן המפורסם.
היא לא התייאשה.
גירושיה לא היו פשוטים כל עיקר. להי־פך.
בעלה לא סתם התגרש ממנה. בזמנו, ן,
כשהיא התחתנה איתו, היא אהבה אותו בכל
ליבה. יצחק (״פתק״) אלוני היה שחקן
כדורסל מפורסם ויפה, והיו לה כל הסיבות
להתאהב בו. וכן גם לו. היא היתה עשירה
מאוד, בתו של יהלומן גדול, וגם צעירה, וגם
עם הרבה כסף, ודירה, וכל מה שבחור
יכול לרצות כדי לפתח נישואין מאושרים.
הנישואין לא עלו יפה. אבל למדות זה
לחני חבל היה להפסיד את בעלה, ולבעל
חבל היה להפסיד את הכסף של כלתו. לכן,
בתור פשרה, הוא ברח לגרמניה, והודיע
שיתן את הגט רק אם אשתו תשלם לו
סכום כסף לא־קטן.
האבא של הנערה היה מוכן לעשות הכל
כדי להציל את בתו מחתנה. כפי שסיפרתי
לכם בשעתו, הוא הכין סכום של מאה
אלף לירות, והיה מוכן לתת את כולו לחתן
רק שיסתלק.
אבל החתן לא העריך נכון את ערכו
השלילי, ודרש רק עשרים אלף לירות. הוא
קיבל את הכסף, עזב את הנערה, ושניהם
עזבו את הארץ ונסעו לחוץ־לארץ — כל
אחד בדרך אחרת.
לפני מיספר חדשים חזרה חני רפאלי ארי
נהגו של הקונסול הבלגי, ופקידה בבנק
ברקליס. כבר עכשיו ברור שלאחת מן השתיים
יש סיכויים להיבחר כמלכת־ירושלים,
תואר בעל משמעות מיוחדת, השנה: וכל
הירושלמיות המששתתפות בתחרות רוטנות,
וטוענות שאסור היה לאפשר תחרות כזאת.
זה מה שתמיד אמרו: אין כל קשר בין
הפוליטיקה לבין היופי.

צה. במטוס,בדרך חזרה, היאפגשה את
הדייל גרשון פטאשק, גבר נאה מאוד,
בעל ראש עטור שיבה, היודע איך לחזר
אחרי בחורה, איך להחזיק אותה בשעת
הריקוד ומה להציע לה לשתות.
הם מצאו חן האחד בעיני רעהו. הפעם,
אומרים, זו היתד, אהבה טהורה. וכשהגיעו
ארצה התחילו להיפגש. הם החליטו להתחתן
בעתיד הקרוב ביותר.
ובינתיים, בארצות הברית, התחתן לו הבעל
הגרוש אלוני פתק, והוא חי׳ בלום־
אנג׳לס חיי־אושר עם אשתו העומדת ללדת.

אמא של מ>>7ז
האמא של מייק כורשטיין לא שו טר ת
עליו כראוי. היא נזהרת מאוד שהילד
שלה לא י ס תובב עם ילרות רעות, בלונריות
מדי או שחורו ת מרי, או כאלו שאוהבות
את כ סי ת, או כאלו שלא או ה בו ת את כסית,
או כאלו׳ שלא או ה בו ת או תו, או כאלו שלא
או הבו ת אותה. הוא
שמור מאוד, בורך-
כלל, אבל בז מן הא
חרון הוא התקומ ם
והתאהב דווקא ב בחו
ר ה הכי פחות מתאימה,
עידית קרן,
דיילת אל־על שגרמה
לכך שבעלה יירה
במאהבה.
המאהב שלה משותק,
בעלה יצא לא
מבית־הסוהר
מז מן
והתגר ש ממנה, והיא
נשארה חופ שיה, ז מצא ה את מייק בור שטיין.
הדבר מאור לא מצא תן בעיני האמא.
כל הז מן היא שו מרת עליו ב פני ב חו רו ת,
והנה הוא נפל לידי ב חור ה א מי תי ת, ולא
טתן בחורה, אלא ב חור ה פאטאלית כל־כך.
זה לוג עזר לה. הזוג שכר דירת שני חדרים
ב סביבו ת הקסטל וגר יחד.
לכן, כ ש הו חלט לערוך סיבוב־ הופעו ת באמריקה
ה ד רו מי ת, היא שמחה מאוד על
הפירוד שיחול בינו ל בין: אהובתו, וקיוותה

בסוף השבוע האחרון צריכה היתד, הזמרה
הכהה אודטד! לעזוב את הארץ, אבל כבר
עכשיו היא הודיעה שתישאר עוד עשרה
ימים נוספים, ויתכן שתאריך שהותה כאן.
משום שאודטה מצאה בארץ את האהבה.
היא מוצאת אותה בכל מקום שהיא באה
אליו, היא מצאה אותה לפני שנים בחברתו
של שמוליק קראוז, ולפני כן במקומות
אחרים. אבל הפעם זוהי אהבה אמיתית, היא

אודטה ואנסו
אומדת, אהבה שתאריך את ביקורה בארץ
בעשרה ימים נוספים.
היא מצאה אותה בחינגוז בר. אודטה הגיעה
לשם בעיצומו של אחד הלילות הישראלים,
התיישבה ליד אחד השולחנות, בחברה
גדולה שבאה איתה, וגילתה לפתע,
לנגד עיניה ממש, את אנסו מונדה.
אנסו הוא הסוליסט האיטלקי של ה־תיזמורת
האיטלקית, הנקראת פפינו רה רו מא.
הוא בולט מאוד בתוך התיזמורת הזאת.
ראשית, משום שיש בה בסך הכל עוד שלושה
אנשים. שנית, משום שהוא מגיע עד
לגובה של שני מטר ומעלה. ושלישית, משום
שהוא מבצע בשעת הנגינה כל מיני
תעלולים מחוכמים. הוא נשכב על הריצפה,
מתכופף, קופץ, צורח, בוכה, ועוד ועוד.
התעלולים הללו שבו את ליבה של אודטה,
והיא עצמה הגיעה בעיקבות הלב אל בית־המלון
שלו, ויתכן שהיא תישאר שם זמן רב.
בינתיים היא מבלה נהדר. היא מסתובבת
עם אהוב־ליבה החדש ברחובות. רוקדת
ס מבה, משתוללת, הולכת לים, נוסעת בארץ,
צוחקת כל הזמן ומאושרת כל הזמן .״כמה
שאני אוהבת את הארץ הזאת,״ היא אומרת,
״זוהי ארץ האהבה והשלום.״
ומשום כך, בשבת האחרונה, נסגרה או־דטה
במשך כל היום בחדרה במלון רן
עם אנסו, ולעולם לא תנחשו מה הם עשו
שם. במשך היום הם חיברו שיר, משהו ש־אודטה
הגדירה כ״ספיריטואל בקצב איטלקי״.

שהז מן י שכיח את האהבה׳ סהאוהביס. הש בוע
נסעה ה מ שפח ה לחו״ל.
אבל קרן לא סו מכת על הזמן. היא סידרה
לה חו פשהמ העבודה, והחליטה להצטרף אל
ידידה ב מ סעו, בעוד שבוע.

* ביג״ רצה להעמיד את עוני נרקיס לרין * מועצת המדינה ההגה על דו ריק * הא ניס שלחו בריגאדה לארץ
* סר־הנל היו למדינה 25 אלף ה״ליס * האלוו האמריקאי הבריק :״חיליהרגליס -בושה והדפה!״
לא רר, מיצעדים, מחולות, דגלים ושירה
הציפו את הארץ, בחגיגות-העשרים. נפרצו
גם סכרי־לשונם של גדולי המדינה, ומיליונים
של מילים תיארו פל פרט שהיה קשור כמאורע
ההיסטורי של הקמת המדינה. כים העצום
של זכרונות, היו גם גילויים של ממש, אשר
הטילו אור חדש על פרשיות חשוכות, או
האירו כאור פיקנטי מאורעות ואישים גדולים.
כעמודים אלה מוגש מיכחר הגילויים האלה:

וז\זעז\ז על 2ן לף רי2ן
חמישה שרים נבחרו לחבר את מגילת העצמאות: פינחס
רוזן, משה שרת, אהרן ציזלינג, משה שפירא, דויד רמז. על
שרת הוטל ניסוח ההצעה הסופית. נקבע, כי שם המדינה
יהיה — ישראל.
הזמן דחק מאוד: נותרו רק יומיים למועד ההכרזה. שרת
הגיש את הצעתו ב־ 13 במאי — והנוסח עורר ביקורת רבה.
בין השאר: הוא היה מליצי מדי. לבסוף הוחלט למסור את
מלאכת הניסוח הסופי לידי בן־גוריון.
הנוסח שהציע התקבל — אבל לא לפני שפרץ ויכוח
חריף בין ציזלינג, הסוציאליסט לבין הרב פישמן, הדתי.
ציזלינג דרש למחוק את המילים ״מתוך בטחון בצור
ישראל״ ,ואילו הרב פישמן דרש לא רק להשאיר אותן
אלא להוסיף את המלה ״וגואלו״ — המשלימה את הנוסח
הדתי־מסורתי של פסוק זה. לבסוף ויתרו השניים, וארבע
המילים נשארו.
החותמים הדתיים על המגילה הוסיפו, כל אחד לפני חתימת
שמו, את ראשי־התיבות: ב״ה (בעזרת השם).
התוצאה של כל הויכוחים האלה היתד״ שכאשר חיפשו גרא־פיקאי
או סופר־סתם שיכתוב את המגילה על קלף — לא
נמצא מי שיכול להשלים את המלאכה בזמן. על כן, בשעה
ארבע אחרי־הצהריים, ביום ה־ 14 במאי ,1948 הקריא דויד
בן־גוריון את מגילת העצמאות — מתוך נוסח כתוב במכונת
כתיבה. את החתימות חתמו על קלף חלק. רק אחריכן
נכתבה המגילה מעל לחתימות.

גזדעה בלתי־וווגבלוז
היה חשש ודאיי, שאם תוכרז מדינת ישראל — יפלשו
כל צבאות ערב לשיטחה. לכן נעשו נסיונות של הרגע האחרון
— בעיקר מצד זרים — למנוע את הכרזת המדינה,
ובזאת -להציל את היישוב העברי מהתקפה העלולה להשמידו.

12 במאי הובא העניין להצבעה בישיבת מינהלת העם,
שהיתר, למעשה הממשלה הזמנית. רק שר אחד — פרץ ברנשטיין
— הציע להכריז על הקמת ממשלה, אבל לא מדינה.
הצעה אחרת: לציין, בגוף ההכרזה, על הקמת־ד,מדינה, גם
אם גבולותיה, לפי תוכנית־החלוקה. לכו תתנגד בן־גוריון
שרמז בזאת כי גבולות החלוקה אינם מחייבים את המדינה
החדשה, מכיוון שהערבים ממילא לא קיבלו אותם.
ההכרעה נפלה — לטובת בן־גוריון — בארבעה קולות
נגד חמישה. לכן אין, עד היום, גבול מדיני מחייב למדינת

נן־גודיון ומגילת העצמאות המקורית, בתמונה משוחזרת
שמחה עמוקה — ושוב אני אבל בין השמחים ...היפציצו
הלילה את תל־אביב?״

בי \זב\־ע בצבא?
מי יתן פקודות לרמטכ״ל? שאלה זו דרשה הכרעה עוד
לפני שקמה המדינה. המצב אז היה מסורבל למדי: דויד בן־
גוריון, כיו״ר הנהלת הסוכנות, היה ממונה על ענייני־
הסודות ישראל. יש לה רק קו שביתת־הנשק של 1949 וקו הפסקת־ הבטחון. אבל היתד, קיימת מיפקדה ארצית של ההגנה,
שבראשה עמד ישראל גלילי.
האש של .1967

עם התחלת הדיונים המעשיים על הקמת הממשלה הזמנית,
וחלוקת התפקידים בה, דאג בן־גוריון — המועמד לתפקיד
ברגע האזדתן \זוזזלף הדגל
שר־הביטהון — להעברת החלטה המבטלת את תפקיד ימ״א
במועצת העם לא היה כימעט ויכוח, מה לא צריך (ראש מיפקדה ארצית) .אחר־כך פנה לגלילי, הציע לו לעבוד
תחתיו — ושגלילי עצמו יציע את התפקיד שהיה רוצה
להיות דיגלה של המדינה העומדת לקוב .״נשאיר את
למלא.
דגל תכול־לבן עם המגן־דויד לתנועה הציונית,״ היה הסי־גלילי
ענה, כי היה רוצה להיות האיש העומד בין שר־

סום.
הביטחון לרמטכ״ל. לכך לא הסכים בן־גוריון בשום אופן.
כדגל המדינה נקבע דיגלו של תיאודור הרצל — שבעה
כוכבי זהב. גרפיקאים כבר הכינו הצעות שונות של שבעת נזכר בן־גוריון :״שאלתי את גלילי: אם הוא היה שר-
הביטחון, האם היה מסכים שאחר יתן הוראות לרמטכ״ל?
הכוכבים, כאשר לפתע הודיע דויד בן־גוריון שחייבים לשהוא
ענה שלא היה מקבל תיק, אם לא יוכל לתת הוראות
נות את ההחלטה. כי הנה, ראשי התנועה הציונית בעולם
ישר לרמטכ״ל.
דרשו, שהדגל הציוני יהיה גם דגל המדינה — כדי לסמל את
ניצחונה של הציונות וכך גם נקבע.
לבסוף, היה זה גלילי שניכנע: הוא ידע שדרושה סמכותו
של בן־גוריון כדי להכריע בענייני־ביטחון. הוא הסכים לשרת
כסגן שר הביטחון — ללא כל סמכות פיקודית.

אבל ביגע ט 1עחז\ז

איך הרגיש בן־גוריון ברגע הדראמטי ביותר של חייו?
כך כתב ביומנו, ב־ 14 במאי : 1948
״בארבע אחרי הצהרים הוכרזה העצמאות היהודית והוקמה
המדינה. גורלה בידי כוחות ה ב טחון ...בארץ צהלה ו
ביגיי
גגד צבא פ\־ב\יי ־גזפלג\זי
כאשר קיבל בן־גוריון לידיו את תיק הביטחון, קבע
לעצמו שלושה יעדים מיידיים: ביטול מעמדו הנפרד של

הפלמ״ח, החלפת מפקדים בתפקידים, והנהגת מישטר צבאי
סדיר.
עיקר מאבקו היה נגד עצמאותו של הפלמ״ח. הוא ראה
בו כפי שרשם ביומנו — ״צבא פרטי׳ מפלגתי וכיתתי״,
אשר זיקתו העיקרית להנהגה הפוליטית של אחדות־העבודה.
לבסוף, ניצחה גישתו הממלכתית של בן־גוריון, ומטה
הפלמ״ח פורק. אבל החודשים הראשונים של המדינה רצופים
התנגשויות, תלונות והתנצחויות בין בן־גוריון והפלמ״ח.

דוגמה, מתוך יומנו של בן־גוריון :״כאשר נתתי פקודה
להקים חיל־הים, אמרו לי: יש פלי״ם — פלוגות־הים של
הפלמ״ח.
״איפה ישנו פלי״ם ז הוא עומד ליז קרית ענבים.
״אמרתי: מקרית־ענבים קשה להילחם בים. שאלתי: מי
המפקד שלו? קראו בשם אחד, בנו של אחד מאנשי מפ״ם.
שאלתי: איפה למד זאת? לא למד. היה על אוניה? לא, אבל
הוא המפקד.״

גילוי נוסף על היחסים בין הפלמ״ח לבין הצבא הסדיר
מביא גם רב־אלוף חיים לסקוב. הוא מספר על הקמת חטיבה
,7ועל קבלת תפקיד מפקד גדוד :73
״קבלת הפיקוד על גדוד־חרמ״ש היתד, מותנית בהסכמת:
סגל מפקדיו. הסכמה זו היתד. מותנית בהסכמת מטה ה־פלמ׳יח.
לולא התערבות האלוף צבי זמיר, שהיה לפני מפקד־הגדוד,
ספק אם הייתי נעשה מפקדו של גדוד זה.
״עד שעבר הגדוד לעין־שמר (.כך נודע לי לאחר מלחמת־העצמאות)
היה, ערב אירגון כל פעולה, נעלם מישהו
מפלמ״ח לעבר תל־אביב, כדי לקבל את אישור ממה־פלמ״ח
למעשה. עם הגיענו לעין־שמר, לאחר לטרון, ערקו כל אנשי
פלמ״ח שהיו בגדוד.״

כל ח־יילי גזטזייזן
12 יום לפני ההכרזה על הקמת־המדינה, כאשר כוחות
עבריים לחמו כבר בכל החזיתות, הסתכם מספר הלוחמים
בחטיבות השונות:
• פלמ״ח( 6223 :מהם 1061 בנגב).
• גולני.3239 :
9כרמלי.2432 :
9אלכסנדרוני.3121 :
׳ 9קרייתי.1696 :
9עציוני.2414 :
9גבעתי.2721 :
סך־הכל של מגוייסי ההגנה באותו יום, יחד עם השירו-
(חנ 1פזן בעמוד )29

ספר המערה ע ד גס את התוקפונות כגורם חיוב- ,
הפר לו־כ־מכר בי שר אל ודמוקד ש ד ויכוחי בחוגי
ק לעיתים רחוקות קורה שספר זר, המגיע לארץ,
1מחולל במכה אחת מהפכה בעולמה הנפשי של האינטליגנציה
הצעירה במדינה. זה אירע בשבועות האחרונים.
לפתע, בכל מקום שם נפגשים אמנים וסופרים צעירים,
אנשי־רוח ומדענים מכל הסוגים, התחיל להישמע בתכיפות
גוברת השם לורנץ. הכוונה אינה ללורנץ איש־ערב, וגם לא
לחבר־הכנסת לורנץ מאגודת־ישראל, אלא לפרופסור וינאי
בשם קונראד לורנץ, שמעטים ידעו את שמו לפני חודש.
לורנץ זה גרם לזעזוע בחוגים אלה. בכסית הוא עורר
ויכוחים בין אנשים כמו דן בן־אמוץ, אורי זוהר ונועה
אשכול; באוניברסיטאות הוא הפך סלע־מחלוקת בין הסטודנטים;
אנשים רבים טוענים בגלוי כי ״לורנץ שינה את
השקפת־העולם שלי.״

אינ טל ק טו אלי
שהוא נתקל בהם בים (חוץ מאותם הדרושים לו למחייתו),
אך יתקיף מייד כל דג מאותו סוג א׳ הנכנס לתחום־ראייתו
ומחייתו. רק בסרטים הוליבודיים תוקף הנמר את התנין,
למשל. חוץ מאשר בשעת הצייד, או כשהוא פוחד, אין הנמר
תוקף שום חיה זולת נמר אחר.
וכאן מתעוררת שאלה חשובה: אם יש לנמר יחס תוקפני

אינסטינקטיבי כלפי כל שאר הנמרים — איך הוא יכול להזדווג
עם נמרה?
במילים אחרות: אם התוקפנות היא גורם חיובי בטבע,
איך בכל זאת אין היא מתנגשת עם גורם חיובי שני —
הפרייר, והרבייה? אם הנמר תוקף כל נמר אחר, מה מונע
בעדו מלתקוף את הנמרה, אשר עימד, הוא צריך להעמיד
ולדות?

לשם כף התפתחה בטבע, בהדרגה, שורה
שלמה של אינסטינקטים נגדיים, הקובעים
גבולות מוחלטים לאינסטינקט התוקפני.
ביניהם:
• הכניעה. אצל בעלי־חי רבים יש טקס של כניעה,
המונע בעד התוקפנות להגיע עד־כדי רצח. למשל: זאב ה־ניכנע
ליריבו חושף לו את צווארו. המנצח יכול באותו רגע
לנעוץ את שיניו בעורק הראשי של יריבו, ולהרגו. אך אין
הוא עושה כך לעולם. כשהוא מבחין במיחוזת הכניעה, הוא
מרפה מן המנוצח.

גרם לבך ספר בעטיפה רבה, הנושאת ציור
של אריה טורף (ראה תמונה) ואת הכותרת האנגלית
״על התוקפנות״ .לראשונה פורסם ספר
זה בווינה, כשפה הגרמנית, בשם ״הרע כביבול״.

השיג הטבע את התוצאה החיובית של
התוקפנות, כלי התוצאה השלילית. התוקפנות
הביאה למיבחן־כוח, ונקבע מי החזק יותר. אף
אין החזק יכול להרוג את החלש, כגלל האינסטינקט
המונע זאת ממנו.

״התזקפלת היא
תופעה חיובית !״

(בצורה דומה הגיעו עמי־ד,תרבות לכלל מסקנה שאסור
להרוג שבויים. ברגע שהחייל מרים את ידיו, אסור להרגו.
אצל צבאות ותיקים וממושמעים הפך הדבר לאינסטינקט.
כך ניצלו מיליוני בני־אדם במלחמות העת החדשה).

הי תורתו של לורנץ, אביו הקשיש של מדע ה״אתו־
(-׳ לוגיה״ — ענף מדעי המבקש לחקור את התנהגות
בעלי־החיז
אפשר למצות אותו בכמה עקרונות יסודיים, מפתיעים
במבט ראשון:

אין אהבה

• התוקפנות היא כוח חיובי כטבע.
• התוקפנות אינה קשורה בטריפת טרף.

• התוקפנות מכוונת בעיקר נגד אותו סוג
של בעלי־חי.

ב לי תוקפנות

לורנץ רואה את עצמו כממשיך דרכו של צ׳ארלס דאחדין,
אבי תורת־ההתפתחות. הוא מקבל את תורתו של דארוזין
בדבר מלחמת־הקיום הניצחית, המשמשת כתהליך של ברירה
טבעית, כשהמוכשר ביותר מנצח את הפחות מוכשרים__ .

זיווג. אצל סוגי בעלי־חי תוקפניים, נוצרו אינסטינק־
( | טים המונעים בעד הזכר מלתקוף את הנקבה, ולהיפך.
אצל סוג מסויים של אודזים גילו לורנץ ועוזריו טקס
מפורט. הזכר מבחין בנקבה בת־סוגו, מתקרב אליה כדי
לתקוף אותה, אך ברגע האחרון הוא משנה את כיוונו, יוצא
לתקוף אודז־זכר שכן, חוזר אל נקבתו אחרי הניצחון. טקס
זה חוזר אצל זוג מסויים אלפי פעמים, כל עוד הוא חי יחד.
טקס זה מוכיח, כי האהבה אינה באה במקום התוקפנות,
אלא מסיחה את התוקפנות לאפיק אחר.

לדעת לורנץ, משרתת התוקפנות את התחליף
הזה, עוזרת לכעלי־החי במלחמת־הקיום
שלהם ומשכללת את המינים.
תוקפנות זו אינה דומה בשום צורה ליחסה של חיית־הטרף
לקורבנה. לאריה, למשל, אין שום יחס תוקפני כלפי
האיילה. הוא טורף את האיילה רק כדי לאכול אותה, מבלי
שהאיילה מעוררת בו תגובות של התנגדות ושינאה.
שונה לגמרי היחס של בעלי־חי רבים כלפי בני־סוגם
שלהם. בעלי־חי אלה — ביניהם בעלי־חי בלתי־טורפים, החיים
על צמחים, מתקיפים מייד כל בעל־חי בן־סוגם.
לורנץ ועוזריו ערכו נסיונות רבים במעבדה ובטבע. למשל:
הם שמו באקוואריום אחד דגים מסוגים שונ״ם, וביניהם
כמה דגים בני אותו סוג. התוצאה: שום דג אינו תוקף
דגים מסוג אחר, אך כל הדגים מסוגים מסויימים תוקפים
את בני־סוגם ברגע בו הם רואים אותם.
דווקא את הדגים התוקפניים האלה צייד הטבע בצבעים
בולטים מיוחדים, כדי שיוכלו להכיר בנקל איש את רעהו.
נראה כאילו רצה הטבע לעודד דגים אלה בתוקפנותם ההדדית.

הסיבה לכך?
לורנץ מביא שני מניעים עיקריים:
בעלי־תי מאותו סוג מתקיימים, כמובן, על אותו

מזון (בעלי־חי אחרים, או צמחים) .לכן יכולים רק בעלי־חי
מעטים מאותו סוג להתקיים באיזור מסויים.

באן מביא לורנץ טענה מדהימה, אותה הוא
מוכיח היטב: האהבה קיימת רק אצל בעלי־הי
תוקפניים. כעלי־חי שאינם יודעים תוקפנות,
גם אינם יודעים אהבה מהי.
יתר על כן, בעלי־חי מסויימים הם תוקפניים רק באורח
זמני, בתקופות מסויימות של חייהם. והנה, אותם בעלי־חי
חיים עם בת־זוג קבועה רק באותן תקופות תוקפניות —
ושוכחים את בת־הזוג לגמרי ברגע שהם חדלים להיות ו״;ק-
פנ״ם.
מסקנת לורנץ: האהבה, אחת ההמצאות הגדולות של הטבע,
קשורה כל־כולה בתוקפנות. היא נולדה כדי לרסן את
התוקפנות ולאפשר פרייה־ורבייה אצל בעלי־החי התוקפניים.
הילדות. אצל בעלי־חי מסויימים קיים אינסטינקט המונע
בעד מבוגרים לתקוף ולדות. אינסטינקט זה מתעורר,
למשל, בעיקבות קולות אופייניים של הוזלדוח( .ציפורים
מסויימות, המגיבות בדרך זו, אכלו את ולדותיהן כאשר
לורנץ ועוזריו חיסלו את חוש־השמיעה שלהן).
• חדט״השכט. כמה מבעלי־החי התוקפניים ביותר
מצטיינים בחוש משפחתי או שבטי, המונע בעדם לתקוף
את בני משפחתם או שבטם, בעודם תוקפים באכזריות את
כל בני־סוגם שאינם שייכים לאותו שבט. זוהי, למשל, דרכם
של זאבים ועהברושים.

התוקפנות של בני אותו סוג, איש נגד רעהו,
באה בדי להבטיח את פיזורם המירכי -כף
שכל כעל־חי מתקיים לכדו כאיזור הדרוש
לקיומו.

העסברו שיס

לורנץ מביא לכך דוגמה פשוטה מחיי־האדם: רופא בעיירה,
המתקיים בה בכבוד, מייודד עם עורך־הדין, המורה, המהנדס
והשופט, החיים באותה עיירה. אך כשיבוא רופא שני לגור
בה — הוא יתייחס אליו בשינאה, כי האיש בא לגזול את
פרנסתו.
• הטבע מעוניין בכך, כי החזקים ביותר בכל סוג יולידו
את הצאצאים, כדי שהגזע ישתכלל.

דומים ל בנ -אד

התוקפנות של בעלי-החי בתוך סוגם מבטיחה
את ניצחון הזכר החזק יותר, הזוכה בנקבות
הטובות כיותר. כף מובטחת התורשה
המשוכללת ביותר.

!ויחווה ניעה
מונע רצח
*ו ! כ אן התופעה הקיימת אצל בעלי־חי רבים: ד-ם תוק־שים,
באופן אינסטינקטיבי, את בני־סוגם דווקא; אך
מתייחסים בשיוויון־נפש לבני כל הסוגים האחרים בטבע.
דג צבעוני מסוג א׳ יתייחס באדישות גמורה לכל הדגים

01111

ך* פרקים מאלפים של ספרו מנתח לורנץ את התנה־
4גותן של ארבע צורות חברתיות אצל בעלי־חי שונים:
• ההמון האלמוני. לורנץ מוכיח, כי בלהקה גדולה
של דגים או של ציפורים אין שום תוקפנות הדדית, אך
אין גם יחס אישי בין הפרטים.
חוסר־התוקפנות של חיות־הלהקה הוא טבעי. התוקפנות
באה, לדברי לורנץ, כדי להבטיח פיזור מכסימלי. חוש-
העדר בא להשיג את המטרה ההפוכה: למנוע פיזור. מכאן
שבעלי־חיים הנודדים בלהקות גדולות אינם יכולים להיות
תוקפניים, לפחות בעת הנדידה.
מאידך, אין בהמון האלמוני שום מקום לרגשי ידידות או
אהבה. לורנץ מוצא דימיון לכך בהמון אנושי בעת פאניקה,
כשהורים דורסים את ילדיהם ומאבדים כל צלם־אנוש.
• האירגון הכלתי־אישי. אצל סוגים מסויימים
של לטאות וחסידות, למשל, קיימת מידה של אירגון. זכר
ונקבה גרים יחד. אולם התצפיות הוכיחו כי אין קשר אישי

בין הזכר והנקבה — לזכר לא איכפת אם הנקבה מתחלפת,
ולנקבה לא איכפת אם מתחלפים הזכרים.
מה שקורה הוא שהזכר אינו יכול לתקוף נקבה, בגלל
אינסטינקט המונע זאת. הוא מגן על קינו בפני כל זכר
אחר. הנקבה הניכנסת לקינו אינה מסוגלת לתקוף זכר, אך
תוקפת כל נקבה אחרת המתקרבת לקן.
ב״מושבה״ כזאת של ציפורים, יכולות ציפורים רבות
לגור יחד, קן ליד קן — אך המרחק בין קן לקן יהיה
בדיוק כאורך־הצוואר של שתי ציפורים. כלומר: שום ציפור
אינה מרשה לציפור אחרת להתקרב לתחום־מגע, ותוקפת
מייד כל ציפור אחרת מאותו סוג ומין הניכנס לתחום־
הפעולה של המקור שלה.
• האירגץ השיבטי. כדוגמה לכך מביא לורנץ
שבט של עכברושים. כל בני השבט מכירים איש את רעהו,
כנראה על־פי הריח. לעולם אין בן־שבט מתקיף את בן־שבטו
— אך ברגע שהוא נתקל בעכברוש בעל ריח אחר, הוא
תוקף אותו בלי־רחמים. כל שבט עכברושים רוצח בלי היסוס
כל בן־שבט אחר הניכנס לתחומו.
• הקשר. אצל בעלי־חיים מעטים בלבד קיים יחס
אישי ממש בין בני־הסוג, לרוב בין זכר ונקבה מסויימים,
אך לעיתים גם במשפחה של שני זכרים. לורנץ רואה בקשר
אישי כזה של בעלי־חיים המכירים איש את רעהו, או איש
את רעותו, כיחידים בעלי־זהות, את הצורה העליונה של
יחסים בטבע. הוא חוזר ומדגיש, כי יחם אישי כזה קיים
אך ורק אצל חיות המצטיינות בתוקפנות מירבית — כלומר,
שהיחס האישי, הידידות והאהבה (כמו שהם קיימים, למשל,
אצל אודזים) הם הצורה שבה מסיח הטבע את התוקפנות
לאפיקים חיוביים.

לורנץ טוען, איפוא, כי אפשר לכוון את התוקפנות
למטרות חיוביות, והוא מוכיח כי
אפיקים חדשים כאלה הופכים לאינסטינקטים
חברתיים עצמאיים. על ברכי אינסטינקט של
תוקפנות יבול להיווצר אינסטינקט־מישנה שד
התקשרות, ידידות ואהבה.

או״ ב מב חוץ -

פתחות ולהתקדמות. ה״התלהבות המיליטאנטית״ ,התלהבות
המביאה לפעילות ולמאבקים, והאופיינית לבני־אדם בגיל
הנעורים והבגרות המוקדמת, היא המולידה את האהבה, את
ההתמסרות לאידיאלים.
התלהבות מיליטאנטית זו מתעוררת, לפי לורנץ, כשקיימים
ארבעה גורמים:

• סבנה המאיימת מבחוץ על החברה,
• נוכחותו של אוייב, אמיתי או מדומה,
• מנהיג מלהיב,
• נוכחותם של הרבה יחידים, המופעמים
על־ידי אותו רגש.
איך למנוע בעד התלהבות מיליטאנטית זו מלהשמיד את
העולם ומלהביא למלחמות — וזאת מבלי לחסל את השפעתה
החיובית? לורנץ מביא כמה תרופות: עידוד הספורט,
עידוד ההומור, התפשטות המדע, התרחבות ההיכרות האישית
בין בני אומות שונות, וכר.
ביסודו של דבר, מאמין לורנץ שהאנושות יכולה להתגבר
על הסכנות הטמונות בה אם תלמד להכיר באופן מדעי את
האינסטינקטים הפועלים בקירבה. כשהאדם יבין את היצרים
החייתיים המפעילים אותו, הוא ילמד להתגבר עליהם —
כלומר, להסיח את כוחם לאפיקים של שלום וקידמה.

הסחת התוקפנות
לאפיקי לא מץ־קים
ך* וראים רכים יגיעו לכלל מסקנה כי תקוותיו ותרו־א
! פותיו של לורנץ אינן משכנעות ביותר. אחרי שחשף
את הבעייה, אין הוא מגיש פיתרון מספק — פיתרון הנמצא,
כמובן, מחוץ לתחום התמחותו המיוחדת.
אולם דרך־מחשבתו של לורנץ מובילה לשתי הצלות, אחת
בטווח הארוך ואחת בטווח הקצר.

בטווח הארוך יש תקווה בי ניתן לשרש אינסטינקטים.
מדענים רכים מאמינים ביום, בי

אהבה: וזן אצו חיות חוקטיות
משמשים פורקן לתוקפנות, ומספקים הנאה לבני שתי האומות,
במקום התמודדות אלימה.

ציניקאי יבול לומר, כי האו״ם משרת את
השלום יותר, ככל שחכרותיו משמיצות זו את
זו כתוקפנות רבה יותר. שר-החוץ ממלא את
מקום שר-המלחמה.

אויב מ שו תף

מנהיג מל היב ב בי ת
ך* כך מגיע לורנץ

לי שדאד ולערבי

אל בעל־החי המפותח ב־ותר ב־

^ טבע: בן־האדם.
הטבע לא צייד את בן־האדם בכלי־נשק טבעיים, כפי שעשה
לעכברוש ולזאב. האדם הקדמון לא היה מסוגל להרוג
בנקל אדם אחר. משום כך לא ראה הטבע צורך לצייד את
האדם באינסטינקט־מונע חזק.

יך משפיעה תיאוריה זו על יחסי ישראל־ערב? זו
\ 4השאלה שהקורא הישראלי שואל את עצמו בתום קריאת
הספר, והמשמשת סלע־מחלוקת בוויכוחים הרבים על
הספר בחוגי האיטליגנציה הצעירה.
הסיכסוך הישראלי—ערבי הוא דוגמה קלאסית של תוקפנות
הדדית. שתי אומות, הישראלית והפלסטינית, עוינות זו
את זו מפני שהן נלחמות על אותו שטח — ארץ־ישראל —
שכל אחת רוצה למצוא בו את מחייתה ונחלתה. בכך אין
הן שונות משני דגים מאותו סוג באקוואריום אחד.

אולם האדם הוא חכם, ולכן הצליח להמציא
לעצמו בלי־נשק, שהשתבללו עם הזמן. היום
יכול אדם להרוג אדם בנקל, על־ידי לחיצה על
הדק של אקדח. אולם אין לאדם אינסטינקט
די חזק שיימנע ממנו להרוג אדם.
בכך מסביר לורנץ את הפער העצום בין האינטליגנציה
האנושית — שהולידה כלי־משחית נוראים — ובין המוסר
האנושי, שאינו די חזק כדי למנוע את השימוש בכלי־נשק
אלה. האדם המודרני דומה לעכברוש. אומה של בני־אדם,
כמו שבט של עכברושים, מתאחדת באופן אינסטינקטיבי נגד
אומה אחרת. בתוך האומה עצמה נעלמת אז התוקפנות הפנימית,
ויש גילויים של הקרבה עצמית ואהבת־הזולת. אך
אלה הם, למעשה, תולדה ישירה של התוקפנות נגד אומה
אחרת.

תוקפנות זו יבולה עתה להביא להשמדתו העצמית
של המין האנושי בולו.
לורנץ אינו מסיים את ספרו בנימה פסימית, דווקא. הוא
מאמין כי המין האנושי מסוגל להמציא דרכים להסחת התוקפנות
האיומה שלו לאפיקים שלא יביאו להשמדה.
לדעת לורנץ, אין התוקפנות כשלעצמה — אצל בני־אדם
כמו אצל בעלי־חיים אחרים — היא גורם שלילי. להיפך,
הוא רואה בתוקפנות האנושית גורם חשוב ביותר להת־

תוך בדי־כך נסתבר כי האומה הישראלית
היא כאמת אומה לבל דבר, המגיבה אינסטינקטיבית
ביחידה לאומית מובהקת.

תוקפנות: דק כרפי בני אותו סוג
האינטליגנציה האנושית מסוגלת להתגבר על
אינסטינקטים.
ולראייה: אלפי אינסטינקטים קדמונים נעלמו, במרוצת
מיליוני השנים, אצל בני־האדם. מכאן שבן־האדם יכול להתגבר
גם על האינסטינקט התוקפני, הטבוע כה עמוק בטבעו.
השאלה היא: האם עוסנותר די זמן לכך? עם התגברות
כלי־המ שחית — האם יש ז מן לתהליכים הז קוקי ם, מן הסתם,
ל מאות שנים?

בטווח קצר נראה, כי יש להסיח את התוקפנות
-כל עוד היא קיימת -לאפיקים בלתי־מזיקים.
בלומר: להשתמש בסממנים המיוח דים
המעוררים תוקפנות -ולצקת אותם לדפוסים
המובילים את המרץ התוקפני ליעדים
שאינם מסבנים את האדם.

תוקפנות ב די
או שודץ והירושימד,

מעצור: אין תוקפנות כיני

ירדי0

ן* ג מסויים, בעל חזה אדום בולט, תוקף כל דג אחר
( מסוג זה הנכנס לתחום־ראייתו. נעשה ניסוי מעניין: הראו
לאותו דג פיסת־נייר, שנשאה כתם אדום דומה. בלי היסום
התנפל הדג על הנייר. הכתם האדום הוא שעורר את תוקפנותו,
ולא העצם שעליו היה הכתם.
בדומה לכך, יכולה התוקפנות האנושית למצוא פורקן
בצורות רבות מבלי להגיע לרצח המוני. תוכנית־החלל, המוסיפה
כה הרבה למדע האנושי, נותנת פורקן לתוקפנות
ההדדית של האמריקנים והרוסים, מכיוזן שהפכה לתחרות
ביניהם על כתר הראשון שיגיע לירח. הוא הדין באולימפיאדה.
אפשר לומר כי גם האו״ם משרת מטרה זי — לא
מפני שהוא מביא להרמוניה בין האומות, אלא דווקא להי-
פך: מפני שהוא משמש במה בה יכולות האומות להשמיץ
זו את זו. נאומים תוקפניים של נציגי שתי אומות יריבות

מלחמת־ששת־הימים, והימים שקדמו לה, הוכיחו זאת
מעל לכל ספק. מול אוייב משותף, שסיכן את קיומה, התלכדה
האומה לחלוטין, גילתה את כל הסימנים של ״התלהבות
מיליטאנטית״ ,השתוקקה למנהיג מלהיב וחשה בשותפות
פנימית עמוקה וגם בסיפוק עמוק. ההקרבה העצמית
של כל בני האומה, בחזית ובעורף, גילתה את בריאות
המיבנה הלאומי.
כאן מתעורר הירהור: האם עדיין דרושה התוקפנות ביחסים
בין האומות כדי להבטיח פיזור מאכסימלי, כמו אצל
הדגים והציפורים? נדמה כי בעידן הטכניקה המודרנית, באשר
מיליוני אנשים יכולים למצוא את מחייתם באיזור ש־פירנס
בעבר, בקושי, כמה רבבות, הופך תופעה זו לאנאכרו־ניסטית.
זה נכון בעולם כולו, וזה נכון שבעתיים בארץ־
ישראל. התוקפנות ההדדית שוב אינה דרושה. היא מזיקה
לקיום הלאומי של שני הצדדים.
איך אפשר לסלק אותה? לישראלי הפראגמאטי, זוהי בודאי
השאלה הראשונה שהוא יחפש לה תשובה אצל לורנץ.

נדמה בי הדבר היה הרבה יותר קל אילו
נמצא אוייב משותך לישראלים ולערכים.
הופעת אוייב משותף כזה — הסינים, למשל — היה יכול
לאחד ישראלים וערבים, כשם שהסכנה הרוסית איחדה גרמנים
וצרפתים אחרי מאות שנות מלחמה רצופה ואכזרית. אז היו
גם נמצאים מנהיגים מלהיבים משותפים.
יתכן שהיתר, קיימת אפשרות כזאת בעבר — אילו היתה
הציונות מכריזה מלחמה על האימפריאליזם (כפי שהצענו
בשעתו) ומנסה לאחד את המרחב כולו תחת דגל המלחמה
באימפריאליזם. הזדמנות זו הוחמצה, כאשר הזדהתה ישראל
בעיני הערבים עם האימפריאליזם, בתקופת מיבצע־סיני ולפניה.
בהעדר
אוייב משותף, תהיה הדרך קשה יותר.

אך אין ספק בי הדרך הנבונה לחיסול התוק פנות
כמרחב היא לספק לה פורקן סביר,
בלתי־מזיק ויצרני -מיבצע של שלום, בעל
מנהיגים מלהיבים וסמלים מתאימים, שיספקו
את שרידי האינסטינקט התוקפני ויקשרו כין
העמים.
אין זו תרופה רק למרחב, אלא לעולם כולו. מי שמצביע
על הדרך אל מיבצעי־שלום, שיעוררו את אותה ההתלהבות
המיליטאנטית כמו מיבצעי־מלחמה, שיולידו את אותם גילויים
של התמסרות והקרבה עצמית, ושיספקו את האינסטינקט
העמוק של החייה שבאדם, מבלי להוביל לרצח
הדדי — הוא שיציל את המין האנושי.

בעולם
ארצות־הברית
הכוח החום
על ״הכוח השחור״ שמעו כולם. אך מי
שמע, באמריקה, על הכוח החום?
התשובה: בעיקר תושבי־קליפורניה ומדינת
מכסיקו החדשה.
כי אנשי הכוח החום הם חומי־עור, לרוב
— אמריקאים־מכסיקאים, שהתחילו להילחם
לאחרונה נגד שכר־העושק של הפועלים החקלאיים
הנוודים, ונגד הד,פלייה ממנה
סובל המכסיקאי בדרום ארצות־הברית.
נשמה של אינדיאני. התנועה החלה
תחת השם איחוד פדראלי של העמים ה חופ
שיים, הפכה תוך זמן קצר לחזית חזקה
של מעוטי־יכולת דוברי־ספרדית, תחת
הנהגתו של שליט בעל יד חזקה, העונה
על השם רייס טיחרינה.
לאירגון יש פלוגות־סער משלו, הכו מתות
ה חו מו ת, והוא מגיב באלימות על
כל ניסיון ״לבן״ לפגוע במכסיקאים. לאחרונה
חתם האיחוד הפדראלי על בריח׳
עם הקיצוני שבאירגוני־ההתגוננות של ה־

ג׳ נדל

אלקגוריק -

לאירגון ההתמודדות ברחוב .,״
9ועדות־מפגינים, ולא ״סדרנים או
ביורוקראטים,״ חייבים לארגן ולהנהיג את
ההפגנות.
• אין כל טעם בשיתוף־פעולה עם
הקומוניסטים ״הישנים״ או דומיהם.
הפרוע הוא קרח. תוך־כדי כתיבה,
ובשורה של ראיונות שדוטשקה נתן לקראת
הופעת הספר, לפני ההתנקשות בחייו —
מתנפצות עוד כמה אגדות סביב ״רודי האדום״:

#אין הסטודנטים המהפכניים רואים
טעם בפעולה פוליטית ״כשהסטודנט המפגין
מפקיר את חובודלימודיו או את מעמדו
כאיש־רוח.״
הסטודנטים החיים בצוותא, בקומונות
הברלינאיות, אינם קומוניסטים —
במובן הקלאסי של המונח: חלקם ״מסרב
לעבוד עבודה תעשייתית או משרדית כלשהי׳
כי זה כולא אותך בתוך החברה הבורגנית.״
#אפילו
האגדה שרובם מלוכלכים
ופרועי־שיער אינה תופסת: מלבד רודי
עצמו, בעל הבלורית הידועה, מסופרים רוב

אנגליה

להשיג בחנויות המובחרות
יבואנים: י .טויינה,

תל־אביב—ירושלים

בית־חספר רסתגאות
מנהיג

ההרשמה לכל הקורסים
הנפתחים ב־ 6.5.1968ו
(יחסי-ציבור ופרסום

עריכה והוצאה לאור

טיחרינה

״תי שפך כ מו ת מ סויי מ ת של ד ם

עתונאות * כתיבת תסריטים * בתיבה דרמטית)

מסתיימת ב־ 968ו 2.5.ו
סרטים מלאים והרשמה :
בתל ־ א בי ב :
בית ציוני אמריקה, רחוב דניאל פריש ,1בין השעות 5עד 8אחרי
הצהריים.

בחיפה :
בית לשכת המסחר וד,תעשיה, דרך העצמאות ,53 בין השעות 8עד 1
בבוקר 5 ,עד 8בערב.

כושים

בקליפורניה —

הפנתר

ה שחור.

המיליציה

טיחרינה (״מיספריים״) עצמו כבר הספיק
לשבת כמה פעמים בכלא, יצא ממנו
גיבור לאומי בעיני בני־התערובת, בעיני
המכסיקאים — ובעיני הכושים:
״אנו נלחם למען זכויותינו, גם אם תישפך
כמות מסויימת של דם,״ מזהיר טי-
חרינה ,״הנשמה שלי — אינדיאנית־ספר־דית.
אנו יתומים תרבותיים, חסרי־שפה.
אבל יש קשר עמוק בין עורם השחור של
הכושים לבין עורנו החום.״
יש גם שיתוף-אינטרסים ברור. מאז התאחדו
אנשי הכוח השחור ו ה אי חוד הפדראלי
ותיכננו מדיניות משותפת, נמנעים כוחות
המשטרה של קליפורניה מלהיכנס לתיגרות
עם יחידות־הסיור המעורבות, המפטרלוחן
במכוניות־קשר רובעים מסויימים — ומיס-
פר העצורים בין חברי שני האירגונים
ירד פלאים.
גרמניה האמת על דוטשקה
חובב

צלום ! !

מבצע מיוחד עבורך
ראה מודעה בעמוד 5

לרגל יובל ה— 15-

15$,הנחה ממשית
על בלקניה
מרכז עדשות מגע
מ 1£א!כ< 8א * 0 7 11ן א 0 0

״גרוזובסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

שעות קבלה 9—17

ת״א שדו׳

מ ס 1י ק19

0/21616

62 2 5 1 9 / 2

״הכומתות החומות״

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לבי בקשח.

מה רוצה באמת מנהיג־ד,סטודנטים רודי
דוטשקה שנפל קורבן למתנקש ניאו־נאצי,
גרם בכך למרד־הסטודנטים ולמשבר הגרמני
(העולם הזה .) 1598
אלה הן שאלות, עליהן עונה כל זרם
רעיוני — כדרכו. אלא שאין צורך להתאמץ:
רודי עצמו ענה על השאלה, לפני
כשלושה חודשים, עת כתב כ־ 60 עמוד מתוך
הספר מרד הסטודנטי ם — או האופו זיציה
החד שה, המופיעה החודש בגרמניה.
גלי סדרנים או פקידים. בין השקפותיו
של דוסשקה בולטות כמה נקודות,
הרחוקות מאוד ממה שמייחסים לו
יריביו או ידידיו. למשל:
<• אסור להעביר את לקח הפגנות-
הסטונדטים למעמדות אחרים או לקבו-
צות־אוכלוסייה אחרות.
• מיקסם־השווא ש״אדם פרטי יכול לעשות
משהו עבור החברה כולה,״ הוא
המניע של מרד הסטודנטים — אך לא בהכרח
מניע שיסודותיו באמת.
#לאור התנגדותם של ״כוחות מלחמת־האחים
הגרמניים״ ,על הסטודנטים ויתר
המהפכנים ״להקדיש את מיטב כוחותיהם

מנהיגי־המרד למשעי — ואילו בלוריתו של
רודי עצמו נפלה קורבן לניתוח שבוצע
כדי להוציא כדור ממוחו, אשר לפניו
נאלצו הרופאים לגלח את פדחתו.

בכל השלם

נאצים ולהיפך

בשבוע בו הסכימו סוף־סוף אמריקה
וצפון וייאט־נאם לשיחות־שלום בפאריס
— כפי שידעו הכל מראש, ואחרי תימ־רונים
ילדותיים שעלו בחיי מאות לוחמים
נוספים — גם זה קרה:
• כבייהית נערך נשף־השנה של העילית
הפאריסאית, שנסעה לבירת לבנון
במטוסים חכורים, כדי לחגוג.
• כגרמניה זכו הניאו־נאצים בכימ־עט
עשרה אחוז מהקולות של מחוז באדן־
וירטמברג, קירבו את היום בו ייכנסו
בעוצמה ניכרת לבונדסטאג הלאומי. הסיבות:
מרד הבוחרים נגד ״הליכוד הלאומי״
שהותיר את המדינה בלי אופוזיציה, בהלת
הבורגנות מפני התפרעות הסטודנטים ה־אנארכיסטיים.

כבריטניה גברה התנועה הגזענית,
האנטי־שחורה בקרב פועלים וסווא-
רים, שדחו מפגינים שמאלניים בקריאות^
בוז כמו ״חזרו לקונגוד או ״שמרו על
בריטניה לבנה״ ,כשהמפגינים עונים ב״הו־ציאו
את המעיים לפאוול״ — מנהיג הגזענים.

באיטליה הצביעו במישאל־עם 57
אחוז בעד הנהגת גירושין אזרחיים.
• בארצות״הברית הגיע יוג׳ין מק־קארתי
,״מועמד הנוער״ ,למקום הראשון,
בבחירות המוקדמות שבמחוז מסשוסטס,
כשרוברט קנדי צובר רק 27 וחצי אחוזי-
קולות, לעומת 52 למק־קארתי. ואילו אצל
הרפובליקאים זכה מושל ניו־יורק נלסון
רוקפלר ב־ 31 וחצי אחוז מקולות מים־
לגתו, לעומת 26 וחצי אחוז בלבד למועמד־לנשיאות
הניצחי, ריצ׳ארד ניכסון. שני ה־נצחונות
הדהימו את הציבור.
• הכוונה ל שוטרים ולנויליציה, שהרגו
סטודנטים בעת ההפגנה נגד ה שאח ה פרסי,
ובעת ה מ הו מו ת האחרות.

העולם הזה 1601

11 הסודות
(המשך מעמוד )25

תים, התותחנים, ההנדסה, התובלה וכו׳,
היה 25,699 איש.

הנ ש\2

ב צי בי ה

צ׳כוסלובקיה היתד, ספק הנשק הגדול הראשון
של מדינת־ישראל. אהוד אבריאל,
שישב שם כשליח־הרכש עוד לפני שהתמנה
ציר, עשה את העיסקות הראשונות:
24500 רובים 5021 ,מיקלעים 51 ,

מיליון כדורים. המחיר 7.9מיליון דו־לאר.
שבוע לפני הכרזת־המדינה, הספיקו
שני שלישים של נשק זה להגיע לארץ,
וחלק ממנו הופעל במיבצע נ ח שון, להבקעת
הדרך לירושלים.
• עשרה מטוסי־מסרשמידט, שעלו 1.8
מיליון דולאר.
• 75 מכונות־יריה כבדות, מ־ליון כדורים
בוקעי־שריון, חמישה מיליון כדורים
רגילים. המחיר 705 :אלף דולאר.
100 מיקלעים ( 210 אלף דולאר)20 ,

מטוסי־נורסמן ( 165 אלף דולאר) ,שתי אוניות
( 350 אלף דולאר).
מישלוח אחד של נשק צ׳כי בא לישראל
חינם — כאשר האנייה המצרית שהובילה
אותו, נתפסה על־ידי חיל־הים הישראלי.
על הצד הכספי, גילה ח״כ מק״י, שמואל
מיקונים, תגלית מעניינת:
״בוזעידה ה־ ,20 בתחילת ,1956 נפגשתי
בקרמלין עם ראש ממשלת צ׳כוסלובקיה,
נובוטני. טענתי לפניו על הקיפאון ביחסים
עם ישראל. בהמשך השיחה, אמר לי לפתע
נובוטני, כי ישראל עדיין חייבת ששה מיליון
דולאר לצ׳כוסלובקיה, על חשבון הנשק,
ועתה החליט למחוק את החוב.״

הדרג(! של טווי נר\2י0י
כאשר ירושלים היתה נתונה במצור,
ערב קום המדינה, נאסף נשק יקר בשפלה
ונשלח לירושלים.
במבואות ירושלים, ליד קריית־ענבים,
חנה כוח־פלמ״ח, בפיקודו של עוזי נרקיס.
חלק מהנשק היה מיועד אליו, השאר לירושלים.
הוא לקח את כולו.
מגלה בן־גוריון :״היתד, שאלה אם להעמיד
את נרקיס למשפט. אבל מפני המצב
הקריטי נמנעו מזה.״
על כך מגיב יגאל אלון, מפקד־הפלמ״ח:
״המישלוח שהיה מיועד לירושלים נלקח
על־ידי הפלמ״ח כתוצאה מאי־הבנה, כי לא
ידעו שהנשק מחולק לשני מישלוחים.
התוצאה: עם הקמת צה״ל, מנע בן־גוריון
את מינוייו של נרקיס לדרגת רב־סרן, ואלון

שהגיעה ממקור צרפתי בפאריס, ולפיה —
#מצרים, סוריה וסעודיה החליטו לתת
לעבדאללה להילחם ביהודים בארץ.
• אחרי שצבאו ישיג ניצחון — ירצחו
את עבדאללה ויקימו ממשלה פלסטינית
בראשות המופתי.
גולדה נתבקשה לגלות את תוכן־המזימה
לעבדאללה, ולהציע הסכם על בסיס החלטת
האו״ם — או הסכם תיקון־גבולות הדדי.
השליחות הסתכמה בכישלון מוחלט. היתד,
זו הפגישה השנייה של גולדה עם עבדאללה,
והיא קיוותה לתוצאות חיוביות. אבל במקום
לדבר על הקמת מדינה יהודית, כפי שדיבר
מקודם, הציע עבדאללה שתוקם מדינה פלסטינית
ממערב לירדן, בה יקבלו ריכוזי־האוכלוסיה
היהודיים מעמד אוטנומי. כעבור
שנה, תצורף מדינה זו בכללותה לירדן.
מה קרה למלך? לאן נעלמה פייסנותו?
הוא התנצל :״קרה בינתיים משהו בדיר־יאסין
...העולם הערבי התקומם ...איני
יכול לפעול לבדי.״

הבריגאדה הציבען
צ׳כוסלובקיה לא היתד. רק ספק־הנשק
הגדול ביותר של ראשית המדינה. היא אימנה
טייסים וסאנקיסטים ישראליים, הירשתה
לצה״ל להקים בסים בשדה־תעופה שהועמד
לרשותו, על אדמתה. הבסיס ניקרא בשם
עציון, ואחד הטייסים שהתאמנו בו היה
מפקד חיל־האוויר העכשווי, מרדכי הוד.
בבסיס־עציון נחתו המפציצים הכבדים
שנרכשו באמריקה, כשהם מפורקים מנשק
וחימוש. בעציון הוכשרו לפעולה, ומשם
ניכנעה צ׳כיה ללחץ, סגרה את הבסיס.
פרט הניראה כיום שיא האירוניה: בעוד
צ׳כוסלובקיה מחמשת את ישראל ועוזרת
לה באלף דרכים שונות, היתד, זו ארצות־הברית
שדרשה מן המדינה להפסיק את
העזרה הזאת ולגרש מתחומה את המתנדבים
האמריקאיים שפעלו בשורות־צה״ל. לבסוף
ניכנעה צ׳כיה ללחץ, סגרה את הבסיס.
דרך אחרת בה עזרה צ׳כיה: רשות להקים
בריגאדה של לוחמים יהודיים תושבי־צ׳כוסלובקיה,
ושילוחם ארצה. הצ׳כים —
שפעלו, כמו יתר המדינות הקומוניסטיות,
בהשראה ישירה מסטאלין — ראו זאת
כהמשך הבריגאדות הבינלאומיות בספרד•
בארץ פוזרו צעירי ״הבריגאדה לדצ׳כית״
בין היחידות של צה״ל, ואחד הגרעינים
שלהם הקים את קיבוץ כרם־מהר״ל.

גזה 2ן ד\ז ברבגרגן?
אחת המערכות הקשות של צה״ל היתד.
נגד הלגיון הירדני, שהתבצר
בלטרון. יחידות
רבות ניסו להבקיע את
דרך־המלך לירושלים —
וכולן נכשלו. אך משום
מה מרבים להטיל את
האשם בעיקר על חטיבה
,7שהורכבה ברובה
מעולים חדשים, שלא
הספיקו לקבל אימון
צבאי.
חיים לסקוב, שפיקד
על גדוד בחטיבה זו,
מגן על החטיבה, וקובע:
• אנשי גיבעתי תפסו
את לטרון — אך
פינו אותר. בתום פעולת
נחשון.
• ההוראה שקיבלה
חטיבה 7היתה :״תקוף
בכל מחיר!״ וזאת —
ללא כל הכנה מוקדמת.
המחיר 120 :הרוגים.
אבל התקפות אלה הצילו
את ירושלים, באלצן
את הלגיון להפנות מן
הבירה כוחות שהיו מכריעים
את המערכה שם.
• גם חטיבות אחרות
ניכשלו בלטרון,
ולא רק בלטרון — אלא בקרבות־מוקד
בחזיתות שונות.
באחת ההתקפות על לטרון שהסתיימו
בנסיגה, נכח האלוף האמריקאי מרכוס.
זה מה שהבריק לשר־הביסחון:
1-65601: 0111116 1(31116 נן 6 1(6611 זו 3 3
ע6נן • 0001)1111316)1׳1161)1. ^ 1-111161-5ץ ז 11ז £3מ!- 6x06116111. 1טסדוד!1601. ^.
11.ן306£־618§׳1
(״הייתי נוכח בשדה הקרב. תיאום ארטילרי
— מושלם. שירדן — מצויין. חיל־רגלים
— בושה וחרפה.״)

המגירה בעיני סוב :,נייר חסר ערך
מינה אותו לדרגה זו ללא אישור שר
הביטחון. רק כעבור כמה חודשים שכך
רוגזו של בן־גוריון, והוא אישר את מינויו
של נרקיס.

טבראללה שעה את רעגזו
בראשית מאי 1948 נפגש מנהל חברת החשמל
אברהם רוטנברג עם המלך עבדאללה
עצמו, בעמאן. המלך הודיע, כי ברצונו
לפגוש מחדש את גולדה מאיר. הוחלט לשלוח
אליו את גולדה, ולצייד אותה בידיעה

העולם הזה

1601

ההתחלות הרבות שנסתמנו
לפניך בשבוע שעבר
הופכות למציאות
חדשה ורבת־קסם. אבל
היזהר! המציאות הזאת
עשוייה להיות אך מיק־סם־שווא.
ביחוד היזהר
מסיכויים גדולים כביכול
שיתגלו לך ביום א׳
הבא. יום שבת מתאים
לטיולים ולהרפתקאות־אהבהבים, אך בשום
פנים ואופן לא להתקשרותו רציניות יותר.

אם אתה לא תחזי ק מעמל,
צ פויו ת לך צרות
צרורות. אל תזניח את
בריאותך, ואף לא את
החובו ת המצטברים. זכו ר
שליבך פגיע ב מיו חד,
בן־דגים, ב ת קופ ה זו של
19 בפברואר ־
שנת־הכוכבים. קח בח ש 20ב
מרס
בון שנופ ש בז מן המתאים
וחוסר־דאגות כפוי
דרו שים נ ס לאדם שהחליט לא להתח שב בגורמים
חיצוניים. תקופה טוב ה ליצירת־אמת.

׳ 45 0
ן ני0

השבוע, תכנן בקפדנות
אף גדולה מן הרגיל
את כל צעדיך. מעשה
גורלי, אם יבוצע בצורה
נחפזת, יגרור אחריו
סיבוכים והתחייבויות
מיותרות. לעומת
זאת, זהו שבוע
טוב להתקשרויות רומאנטיות
ולהרפתק 8 8 2 1 3 1 -
אות בנות-יום. מצא
את הזמן הנוח. אחרת תצטרך לפגר עוד
יותר בתוכניותיך. בת״טלה: לבשי אדום.

הצלחה מדומה גוררת
כי שלון חרוץ.
אחריה
אל דאגה: תינ תן לן
הזדמנות נוספ ת להוכיח
את עצמך. בת־תאומים,
למדי לקח סן הנסיגה,
ואל תיכנעי מהר מדי
או ללא תכלית. יום א׳
הבא ישנה את כל שיטו
ת עבודתך, בן־תאו־מים,
ואת כל הרגלייך, בת־תאוסים. דחף ש לא
תוכלי לעמוד בפניו יקשרך לאדם רע.

לא כדאי לך להוציא כספים, השבוע, אם
אינך רוצה להסתבך. מוטב, איפוא, ש-
תשב בבית ותתכנן את
המסע אשר רצוי מאוד
כי תערוך בסוף החודש.
פגישה עם ידידה
ותיקה הופכת למיפגש
אינטימי מסעיר. על
כך יש לך סיכויים
רציניים לריב עם בת-
( 2בספטמבר ־ זוגן הקבועה. אם א 22
באוקטובר
תה תנסה להעלים את
הפגישה, היא תתגלה
בלאו הכי, תגרום לצרות כפולות ומכופלות.
לבשי ארגמן או בגדים רבגוניים.

מאזנ״ס

סוף־סוף התרת את עצמך
מכמה וכמה מן העבותות
אשר קשרו אותך
למקום אחד. אל תהסס,
איפוא, לפעיל כאילו
ונולדת מחדש, לשקול
כל דבר לא לפי החישובים
הישנים שלך,
אלא על־פי מה שקורה
לך עכשיו או מה שעלול
לקרות לך. אל תהיה בזבזן, אבל דע
להוציא כסף. אל תרבה בשתייה — מסוכן.

השיבה ל שיגרה מבורכ ת גור מתלן הרבה
פחות עונג מכפי שציפית. ממילא לא תוכל
לק שור את הק שר בו רצית מזמן. לעומת
זאת, צפה לפגי שה בל־תי־
שיגרתית עם אדם
שאינו שוחר את טובתך,
א ן נאלץ לשרת
את מ ט רו תין ולעזור לן.
פגי שה רו מאנטית תסתיים
בכניע תך הנימר־צת
— ואולי הנימהרת,
בת־בתולה. מסע קצר
יעודד או תן לפעילות
שכלתנית גוברת, ולא
לחלומות־ שווא. היזהר מה שקעה בלתי־נכונה.

בימים אלה אתה מצליח
להשתחרר בהצלחה
מקשרים נוספים
אל העבר, חולם יותר
על העתיד — כי אינך
מסוגל לתכנן אותו או
ליזום את הבאות. מאידך,
אל תבזבז את
כל כספך: יש צורך
בחיסכון ובייעול, בעת
הוצאת התקציב השבועי. קני לעצמך
משהו סגול או תכלת. לבשי הכל חדש.

הפגישה המקסימה עם
נערת־החלומות אשר איתרת
לאחרונה גורמת
לך מפח־נפש ואולי —
יסורי־קינאה. אל תהסס
להמשיך ולהחזיק מעמד.
מאמציך ישאו פרי, ואתה
עשוי לזכות באהבתה.
מאידך, אם אתה
תגלה עד כמה העניין
חשוב לליבך, אתה תשמש יעד לחיצי־גיחוך.
היזהר במיוחד מבת־עקרב או מבת־טלה.

השפעתו של אדם מוכר אך לאו דווקא
ידיד אינטימי על חייך — תגבר בהדרגה.
כבתוך חלום, תמצאי
עצמך במצבים
בלתי מתקבלים על
הדעת, העשויים לעורר
את כל חושייך ו-
ביחוד את דימיונך. רק
אם את רוצה בכך באמת,
ומסוגלת כרגע
לסבול זעזועים, זה י 22 באוקטובר •
22 בנובמבר
ביא אותך לתקופה
קסומה של פוריות ו-
סערת-רגשות — אבל אין ספק שתצטרכי
לשלם עבור זה ביוקר, בזמן ובמפח-נפש.

עקת

הצרות בעבודתך מגיעות לשיא — ואתה
לא יודע איך להתחמק מן האחריות. אל תנסה:
מוטב לקבל את הצרות
כמו שהן, מאשר
להסתבך בפקעת של שקרים,
תירוצים ואינטריגות.
זהו שבוע של קשרים
משפחתיים חמים,
של שיח גלוי עם שותפים
או חברים־לנשק,
של אחוזה ושל אמונה
בעתיד פחות מסובך —
פחות
אך גם הרבה
שליו, מבחינה אישית. אל תצטנן, זה עשוי
להיות רציני. לעומת זאת, הרבה בנסיעות.

כזח־הדיבור שלך הוא
לא התכונה המרכזית
שלן — גם אם סברת
אחרת. בן־גדי יוכל להצליח,
השבוע, אם הוא
ישים לב, בקפדנות מרובה,
לענייני העסק או ה־מישרה
שלו. בת־גדי תוכל
לזכות במחזרים מעניינים
ורבים — אם
היא תדאג לחזר אחרי החיזור. אם ילדיך
חסרי־מנוחה — הכוכבים אשמים. נסי להרגיעם,
ולשלחם לנופש קם. אם מתעוררות
בעיות רציניות, נסה לדחות את הפיתרון
לעוד שבוע#-בועיים. לבשי ירוק או כתום.

ב ט חון לשניים בתבנית

־־טובים השניים ״ -התכניתהחדשה של חברת ״סה ר
־ מבטחתאת שני בני הזוג !
אתה, הגבר -
מי כמון יו דעמה רב ערכהשלר עיי תך -וגם כגו רםכלבל
במשפחה ! מי יכלכלאת עניני ה בי תבלע די ה י
את, האשה -
החשבתפעםעלההוצ או תהר בו ת שי היו לבעלךאםיקרה
לך, חסוח לי ל ה, א סון? כמהישלם רק ע בו ר ה חז קתמטפלת
לי ל די ם? ואםהא סון יקרה לו -כי צדתסתד רי א ת?
אתם, שניכם -
בתכ ני ת זו תשל מו רק 50ל״י ל חו ד ש. ל בי טו ח חיי שני כ ם.
ה אין זה ס כו ם מיני מ לי להרגשתבט חון מ ק סי מ לי? ה בי טו ח
צ מו דלמדד יו קר ה מ חי הולאמאבדאת ערכו. פנו ל סו כן
ה בי טו חלקבלתפר טי םמל אי םעלהת כני ת.

הצעהמיוחדת: מתנתנישואיו ! הזוג הרא שון, מ בין
הנישאיםבתקופה 7/4/68־ ,1שיפנהא לינו לביטוח ׳׳ טו בי ם
השניים ׳ -יז כהב־ 0/0ס 5הנחהלשנתייםהראשונות !

חברת הביטוח המתקדמת בישראל

י^ג>£יגן

ספרים מקור נצח עיתונאי
בזכותם (מאת יצחק נימצוביץ, הוצאת
משרד הבטחון) .הסיפור העיתונאי — חייו

בני־יום. אך במרוצת השנים צובר לו כל
עיתונאי חוויות ודמויות של מופת, הראויות
להנצחה בספר. בפינקסו של העי־תינאי
יצחק נימצוביץ אלף דמויות, מתוכן
בחר מאה גיבורים, אשר הצליחו,
בתקופות טרגיות, לקחת את גורלם בידם
ולהתעלות מעל המאורעות המחרידים,
הספר פותח בתיאור חייו של דויד פרנק־פורטר,
אשר הכיר בסכנה הנאצית עוד
בתחילתה, כאשר כל העולם היה אדיש
לה. בשנת 1936 הוא רצח את ראש־הנאצים
בשווייץ, במחווה דראמטי שמטרתו היתר,
— לזעזע את מצפון־העולם. אחרי שנים
ארוכות בבית־הסוהר, הוא שוחרר ועתה
הוא חי כאלמוני בישראל.
מתוך השואה מעלה נימצוביץ סיפורים
רבים של פרטיזנים, שאולי הטראגי ש
2אאו
8-10ע<1אס 111 $
תל ת מימדיות
פרספקטיבה,
ראליות ומלוא
ה מ צי או ת

עיתונאי נימצוביץ
הפרטיזן חנק את בנו

ביניהם הוא סיפורו של יוסף קרמר. הוא
חנק את תינוקו, כדי שבכיו לא יסגיר את
בל תושבי־הבונקר לידי הגרמנים.
את תואר גדול־הפרטיזנים היהודיים שומר
נימצוביץ לאביעזר אימבר, כיום מ־תקן־שעונים
צנוע בחיפה, אשר פוצץ 22
רכבות גרמניות וגרם למותם של מאות
אנשי־צבא גרמניים, ואחר — המשיך לפעול
כפרטיזן־צנחן ביוגוסלביה. עם קום
המדינה עלה לארץ בדרך בלתי־ליגאלית.
נם נסיכה ערבית. מזעזעים במיוחד
סיפורי הילדים שניצלו מן השואה.
כזה הוא סיפורה של באשקה, אשר
נולדה ברפת וגודלה בכנסיה. אמה־המא־מצת
הנוצריה גידלה אותה באהבה רבה,
בעוד שאר בני המשפחה המאמצת מתנכרים
לה. כשמתה אמה־המאמצת, הוטחה האמת
על מוצאה היהודי — בפניה.
חלק נכבד בספרו מקדיש נימצוביץ לחסידי
אומות־העולם, אנשים שמצפונם ציווה
עליהם לעזור בהצלת־יהודים; ואחרים
שהיהדות משכה את ליבם עד שביקשו
להפוך יהודים. בולט• ביניהם במיוחד הקולונל
הפולני ולאדיסלב קובלסקי.
בימים האחרונים לפני כניסת הרוסים
לווארשה, חי קולונל קובלסקי עם 65 מני־צוליו
בבונקר עמוק, שם סבלו מרעב
וצמא, וכימעט נואשו מחייהם. הם החלו
לחפור באר וכשהגיעו לעומק 10 מטרים,
עדיין לא מצאו מיים. כולם היו מעולפים
ומיואשים, ורק הקולונל המשיך לחפור
עד שפרצו מים חיים והאנשים ניצלו.
עתה חיים רוב היהודים האלה בישראל.
גם קולונל קובלסקי הגיע לכאן, ושנים
רבות סבל מחרפת־רעב.
גם פאוזיה, בתו הענוגה של האמיר
עבד־אל־קאדר אל־ג׳זיירי, אשר שאף להיות
למלך סוריה אך נרצח בהשראת האנגלים,
בחלה בחיי המותרות והניוון. היא
שאפה לחיות בחברה י מתקדמת ותוססת —
והגיעה לקיבוץ רמת־יוחנן.
הקורא סיפורים אלה, שואל מדוע לא
ייכלל ספר זה בין ספרי־הקריאה של בתי־ד,ספר
הישראליים, במקום מיקראות על
יהדות מיזרח אירופה מלפני מאות שנים,
אשר אין לתלמיד כל זיקה נפשית אליהם;
ומדוע לא יתורגם בזכותם כדי להציג
בעולם את אלף פני ישראל החדשה.
חעולם הזח 1601

עלכלמניס ־־ אדיס 1ן י־ יחזו ־ נעים

מספר 1601 שנה 30י׳ אייר תשכ״ה8.51.1968 ,

המחיר 130א; ׳

נימי סנסציוני:

ורב הגיעו ושדסון

נאצר

סוגדיח שר אהבח וברוח במושבה הטדססיח בישראל