גליון 1602 מתאריך 15 במאי 1968

אנשי מפלגה ובטחון
מארגנים כרגע את
הפלת ראש הממשלה

ביום-שישי *17.5.68 ,בשעה •9בערב, תתקיים

י־ המרו׳ רההמסורת״^תי-ב-אכזיב

אודי אבנרי

אתד מו ת * הפוליטית של העולם הזה
אין צורך עוד להציג. מכירים אותה

היטב.
אבל להעולס הזח יש גם צד אחר. מי
מסמל את הצד הזה?
שש הבחורות, המופיעות בתמונות שבעמוד
זה, הן. חלק מתריסר היכולות
בהחלט לשאת יתואר של ״נצ־גות העולם

ירצה ליד המדורה על

הסיכויים לשלום
חברי התנועה ואוהדים מוזמנים.
בסיום הערב: תוכנית אמנותית בהשתתפות:

* אילן ואילנית
* שלישיית אדלר
* להקה ערבית

מזור

לרשות באי המדורה יעמוד מיזנון. מקומות־לינה אפשר
להזמין באכסניה של אלי אביבי, טלפון ,)04(926250 או
דואר נהריה.

הזה״ .לא המערכת בחרה בהן — כי אם1הקוראים.
אלה הן מלכות המים של ישראל —
או סגניותיהן — שנבחרו בתחרויות אשר
נערכו על־ידי מערכת העולם הזה. הבחירה
עצמה נעשתה בצורה דמוקראטית לחלוטין:
על־ידי הטלת פתקי־בחירה עם שמותיהן
של המועמדות בתחרות מלכת המים
לתוך הקלפי.

מחה !

כמה מן הבחורות הן כיום אמהות
מסורות, עקרות־בית שאין שומעים עליהן

הגרל
הפרסים
הג דולה
מספר גור

לוי

לפני התחרות, ואשר חשש כי בחירתה
למלכת המים תרחיק אותה ממנו ומדרכו
החלוצית.

דל־ביאנקד

ז 5 5 0ו־ד
ת ת קיי ם

ביום ה׳ ,16.5.1968 ,בשעה 8בערב,
ב״בית סוקולוב״ ,רחוב קפלן ,4ת״א.
הקהל מוזמן.

פרס רא שון:
4פ ר סי טי ס ה לשבוע לשוויץ
באמצעות קו פ ל טו ר ס

פרס שני:

גנדיקט

מחוץ לחוג המשפחתי. אחרות קפצו לאחר
הכתרתן אל מרומי עולם הזוהר, ש*
אליו שאפו קודם לכן.
מלכת המים הראשונה, יהודית מזור,
נבחרה בהיותה בת׳ 16 בלבד. היא נזקקה
להיתר מהוריד, כדי להשתתף בתחרות. כעבור
שנתיים• כבר נבחרה למלכת היופי
של ישראל, בי לא היה שום ספק שיש
לצברית הבלונדית חן ויופי מיוחדים,
היכולים לסמל את חינה ויופיה של הארץ
הזאת.
כיום היא נשואה ואם לילדה, ובעיצומה
של קאריירה נוצצת בניו־יורק, שם היא
מבוקשת לא רק כד־גמנית־עילית אלא גם
כמתכננת־אופנד, מפורסמת למרבית נשות
החברה הגבוהה האמריקאית.

4פ ר סי שבוע נופש בארץ

פרס שלישי:
סו פ רסי שעון טי סו
\:ח ז כו תךלהשתתףב הג רלה
רכוש עוד היו ם שעון טי סו.

מותיה, נבחרה למלכת היופי של ישראל; ,
וגם היא הגיעה לחר;/ל, ואחרי סיבוב
הופעות בשביל המגבית, הפפר. לדוגמנית י

מצליחה.
ואילו סגניתה, ז׳אנט לוי,׳ נישאה ב־ 1
ארץ לבחור אמריקאי שהשתקע כאן׳ ילדה ,
בן — ולפתע גילה אותה מפיק־ד,סרטים
היהודי ארתור בראונר. הוא לקח אותה
עימו לאירופה, ועתה היא עושה את צעדיה
הראשונים בעולם הבד — כשחקנית קולנוע.
המלכה
האחרונה היא מיוחדת־במינה לא
פחות מן הראשונה. אבישג (פפה) שגב, תלמידת
בית־הספר החקלאי הכפר הירוק, כשנב־חרה
לפני שנתיים. עקבנו מקרוב אחרי
מעשיה, כדי לראות באיזה דרך תיבחר :
זוהר בינלאומי, או המשך חיי החלוציות.
היא בחרה בדרך השנייה, הצטרפה לגרעין
בערבה, ולפני חודש ימים נישאה ׳ לחבר־קיבוץ
— שהיה החבר הקבוע שלה עוד

בחנויות

המובחרות

בארץ.

*העולם הזה ,-שבועון החד ש ות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם * דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע׳־מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

העולם חזה.

יופי מסוג אחר לגמרי -אבל גם
הוא טיפוסי לארץ ומופר — ,היה?נבחרת
אחרת, עליזה גור, בת לאם יוצאת־תימן
ולאב יוצא־גרמניה. קוראי העולם הזה בחרו
בה כסגנית מלכת המים, וכעבור שנה
זכתה בכתר י מלכת היופי, והדרך לעילם
הסרטים באירופה ובארצות־הברית נפתחה
לפניה.
סגנית אחרת׳ הייתה׳ בתיה׳ בנדיקט, שנסעה
אחרי בחירתה לארצות־הברית, הפכה
דוגמנית־צילום מפורסמת מאוד, שתצ־לומיה
הופיעו על שערי מרבית כתבי־העת
הגדולים בניו־יורק. היא חזרה ארצה
כדי למ;א את התפקיד הנשי הראשי במחזמר
איך לצליח בעסקים מבלי להתאמץ,
ועתה חזרה לקאריירה הקודמת שלה כדוגמנית
מצליחה.

מ דו עאני מעלה זכרונות אל?־ ,עתה?
ברור: מפני ששוב אנו מתכוננים לעריכת
תחרות לבחירת מלכת המים של ישראל.
נערה
שחיוכה הצעיר, יופיה הרענן ורוחה
הצברית יהוו הצד המשלים של דמות
שגב נערה שתהוזד, דוגמה נוספת של כל היפה
והטוב של הארץ הזאת.
ונערה שתייצג, בשנים הבאות, את דרכו
האחרת של העולם הזה, כפי שויוי דל־ביאנקו,
יהודית מזור, בתיה בנדיקט, אבי־שג
שגב ואחרות הציגו אותנו — ואתכם
בעבר.
מי תיבחר למלכת המים לשנת?1968 על
כך יחליט הקהל שיחזה בתחרות. הוא יבחר
מבין המועמדות את המתאימה ביותר
— בבחירות דמוקראטיות לחלוטין.

ויויאן דל־כיאנקו וז׳נט לוי היו גם הן
צמד של מלכה וסגנית 1963 גם ויויאן
זכתה בכבוד שנפל בחלקן של כמה מקודהעולם
הזה 1602

תמיד

ממהרת?

תתאפרי והסירי את איפור עיניך נן־וג ע !

ושניה אחת להסרת האיפור

דקה דרושה לאיפור עיניים

זה משהו פנטסטי !
בקצה הציפורן א ת מרימה א ת
קו האיפור בעדינות, מהפינה החיצונית
של העין, משכי וזה יורד !
באמת, ללא מים או המרים אחרים.

כה קל ומהיר,
משיכת מכחול אחת
ואת מקבלת קו נוצץ, עדין או עבה, כרצונן.
• 61ת685 £7611י>1ן^ £משפר אתמר אן
במשך כל היום וגם בערב.

זה חדש נוח צעיר!

נסי ...מי ד !
>)1ד 7 1 1 1 1 ( 1 ( 3
להשיג בפרפומריות המורשות למכור מוצרי אייר. יעוץ קוסמטי ינתן ע״י דיילת החברה בפרמוריות המורשות.

העולם הזוה 1602

ראש עיריית רמאללה
יסולקו מתפקוידו
למרות המעשים הסותרים של משרד-
הביטחון ברמאללה, ברור כי ראש־העיר
יסולק בעתיד הקרום.
ראש־העיר הוא מחסידי חוסיין, והוא השולט בעיר
על־ידי ממשלת עמאן וקבוצה קטנה של שותפים. הוא
שנוא על האוכלוסייה המקומית, שביקשה מזמן להיפטר
ממנו.
המימשל הצבאי לא פיטר את ראש־העיר, אפילו אחרי
שנסתיימה תקופת־כהונתו הרשמית, מחוך חשש שהדבר
יהפוך אותו לגיבור לאומי בעיני תושבי הגדה.

אולם תושבי העיר עצמם עשויים ליטול
את היוזמה לידיהם, כדי לסלק את האייט
על־ידי בחירת ראש-עיר חדש.

יוצאי רם,״ זועמים
על מינוי בכיר
אגשי רפ״י לשעבר כמפלגת העבודה, זועמים
על חבריהם למפלגה על מינוי בכיר
•טנעשה לאחרונה כמדינה.
המדובר הוא בממלא־מקום לפקיד בכיר מאוד, שפרש
מתפקידו ועומד לנהל את כור.

אנשי רפ״י סכרו, כי ממלא־המקום היה
צריף להיבחר מבין שני חבריהם לשעבר,
שגריר ישראל ברומא אהוד אבריאל, או
שגריר ישראל בגרמניה ארתור כן־נתן, העומדים
לפרוש מכהונותיהם כשגרירים ושלדעת
מנהיגי רפ״י לשעבר, מתאימים ביותר
לתפקיד המוצע של ממלא המקום.

כספי חרסייו
מעוררים שינאה נגדר

מעבר לירדו -
דרד ישראל?

אחת הסיכות להתנגדות הגוברת למיש־טר
הירדני כקרב אוכלוסיית הגדה המערבית,
והתגברות הרעיון הפלסטיני, נעוצה
דווקא בזרם הדינרים הזורם מעמאן לגדה.

אריאל עמיעד, מנהלו הכללי של משרד־החקלאות,
השוהה כבריטניה, הבריז, לדברי
השבועון הבריטי ״ג׳ואיש ברוניקל״ ,בי
נוסף לכך שלמוצרי הגדה המערבית ״ניתן
אחרי מלחמת-ששת-הימים מוצא חופשי לנמלי
הים־התיכץ, בפעם הראשונה -כן
נפתחה כפני ירדן עצמה אפשרות יעילה
מאוד לסחר-טראנזיט״.

מיליוני לירות אלה מגיעים לכל מקום באמצעות כת
מקומית קטנה של נאמני המלך, ואלה מחלקים את הכסף
לבני־חסותם.

מכיוון שאין כל ביקורת על הכספים,
חושדים רוב אנשי הגדה כי חסידי המלך
משלשלים חלק גדול מן הכפף לכיסם.

אבו יפגש עם
דיפלומאט קוומוניסטי
שר־החוץ, אבא אבן, ייפגש כפינלאנד עם
דיפלומאט קומוניסטי רם־מעלה.
הדבר יתבצע, כפי הנראה, בעת סיורו של אבן ב־סקאנדינאביה,
ופינלאנד, על גבול ברית־המועצות, אינה
בחירה מיקרית.
רמזים על כך הועברו על־ידי אנשי־פמלייתו של אבן
עצמו, בעת שהותם בלונדון.

הפגישה נועדה לברר אפשרות של חידוש
היחסים הדיפלומאטיים בין ישראל לאחדות
מבין מדינות אירופה המיזרחית ובראשן
-צ׳בוסלובקיה.

גילוי נוסף של עמיעד: השנה תופס יצוא־ההדרים,
מישראל לבריטניה, בפעם הראשונה, רק 10 אחוזים מן
היצוא החקלאי הכללי של ישראל למדינה זו.

ישראל ייצאה אשתקד לבריטניה מוצרים
חקלאיים בשווי של 11.3מיליון לירות
שטרלינג. יצוא ההדרים הסתכם במיליון
לירות שטרלינג בלבד.

לא יחגגו ב־ 5ביוני
ה־ 5ביוני, יום השנה לפרוץ מלחמת־ששת־הימים, לא
יצויין, השנה, בכל טקס רשמי שהוא.

לעומת זאת, יצויין יום שיחדור ירושלים,
וזאת -לפי הלוח העברי -בב״ח באייר.
רק יחידות צה״ל יציינו את יוס-השנה למלחמה,
כמיסדרים פנימיים שייערכו בתאריכים
שונים.
חלק מן היחידות יערוך את המיסדרים שלו לפי התאריך
הלועזי, וחלק — לפי התאריך העברי, שבועיים
קודם לכן.

עצור לפי סעיף 111

ועדת־שרים שהוקמה זה לא מכבר למטרה
זו, תקבע מה יהיה הנוהג הממלכתי,
בשנים הכאות.

מעצרם האדמיניסטרטיבי של איש אל־ארד, חביב
קזזג׳י ושל אשתו — העצורים ללא משפט מזה 11
חודש, לפי סעיף 111 של תקנות־החירום המאנדטוריות
נמשך.

ארו נגד לוין

עם פרוץ מלחמת-ששת־הימים נעצר קוו־ג׳י
והוצהר שהוא נחשד כמרגל לטובת
סוריה. גם אשתו, טחזרה אז מביקור אצל
הוריה, נעצרה עם רדתה מן האונייה שהחזירה
אותה מארצות־הכרית.
אולם מאז לא הוגש משפט כלשהו נגד השניים, והם
מוחזקים במעצר אדמיניסטרטיבי.

אשתו -שהורשעה לפני שנים
רבות בריגול לטובת הסורים, ואף י־יצתה
תקופת־מאסר -

חיל־האוויר
בועט על
״מעריב״
טייסי חיל-האוויר החזירו
לאחרונה למינהלת
״מעריב״ חבילה גדולה
של גיליונות הצהרון, ל*
אות־מחאה.
המדובר בגיליון־החג של ה־צהרון,
שהכיל תצלום של מטו-
סי־פוגה העורכים מטם במיבנה
מגן־דויד — מעל למיגדל־דויד,
בירושלים.
הטייסים טענו, שהתמונה מפוברקת
— מאחר ולא היתר,
כל אפשרות שתצולם: בטיסות-
החזרה לא טסו פונות או מטוסים
אחרים, מעולם, מעל מיג-
דל־דויד.

״ אר ם במוצבי גזצדין צריך רהיוהר״׳.
(מולדין ב״אינטרנשנל הראלד טריביון״)

עורך ״מעריב״ ,אריה
דיסנצ׳יק, נזעק לברר את
התלונה והעלה כי הצה-
רון נפל קורבן לתעלוליו
של צלם זריז, אברהם
ירץ, שהרכיב שני צילומים
יחדיו -וגרם שתמונה
זו תפורסם לא רק
בארץ, אלא גם כגדולי
השבועונים והעיתונים כעולם.

שר-החינוך־והתרבות
מנהל מלחמת הורמה
שמטרתה -סילוקו •טל הד״ר שלום
לוין, מזכיר הסתדרות המורים, מתפקידו
רכ-ההשפעה.

לשם כך כונסה בשבוע שעבר פגישה בלתי־רשמית של
מתנגדיו של מזכיר הסתדרות המורים, ונרמז להם ש־משרד־החינוך
נוטה להיענות לחלק של תביעות־השכר
החדשות של המורים — בתנאי מוקדם אחד: סילוקו
של לוין.

המזכיר, מצידו, נאבק בכל האמצעיס כ־ריפורמה
המוצעת בחינוך -אשר תוציא
משליטתו חלק ניכר מכיתות־הלימוד, תצמצם
את השפעתו. בזכור, היה זה לוין שהשתמש
בתכיעות-השכר של המורים, בח לק
ממאבקו זה -ועתה החליט ארן לקחת
את השור בקרניים ולהשתמש בנשקו שלו.

יש רק תקלה אחת בדרכו של שר־החינוך: שר־האוצר,
פינחס ספיר, שאמר לארן בפני עדים :״תסלק אותו —
על חשבונך ולא על חשבוני!״

משפט־ראווה :
מלר״ז—חברת־החשמל
צפה לניסיונות מלר״ז להפוך את העירעור שלו בפני
בית־המשפט המחוזי — למשפט־ראווה גדול.

מלר״ז, אשר תנצל את זבות־העירעור
שלה על החלטת בית-משפט השלום לדחות
את תביעתם הניסיונית של ארבעה אזרחים
על זיהום־אוויר, יבין שורה ארוכה של
עדים ועדויות -שיוכיחו את הסכנה הפיסית
האורכת לאזרחים, אם יוקם מיפעל
״רדינג״ ד, כלי ארובה שגובהה 400 מטר
-כהמלצת המומחים.

מילוא — לטלביזיה
הבמאי יוסף (״פפו״) מילוא נבחר על־ידי רשות־הטל־ביזיה
כמנהל־התוכניות של רשת־הטלביזיה.

מילוא פרש לא מבכר מהנהלת התיאטרון
העירוני בחיפה, זכה השנה בפרס-ישראל
והועדף על-ידי מינהלת-הטלביזיה על פני
שני מועמדים אחרים, שהוצעו קודם לבן
לתפקיד זה: מנהלת-התוכניות כ״קול־יש-
ראל״ ,לאה פורת, ויצחק (״צחי״) שמעוני.

מכתבים
העצמאות והפליטים
לאחר שצד״״ל ניצח במלחמת־ששודהי־מים
נשמתי לרווחה, אם כי הצטערתי על
הרג בני־אדם. אך השמדת צבאות־האוייב
היא בבחינת ״הבא להרגך, השכם להרגו.״
אך כאשר נודע לי שהיו גם מיקרים של
של אזרחים מבגירוש
תיהם,

נחרדתי. האם נגוזו התקוות
שהתעוררו עם תום המלחמה, שישראל תיזום
מיבצע לשיקום ויישוב־מחדש של הפליטים
שנפלו בידינו, על מחנותיהם? זוהי
הדרך לפיתתן של קבע ולשלום ישראלי־ערבי!
כיוון
שהשלום רחוק עדיין, סירבתי לשמוח
ולחגוג בחג־העצמאות, עד אשר אזרחים
ופלאחים יפסיקו להתגולל ולחצי
טופף במחסור ובקור במחנות־פליטים.
שלום זמיר, נפר אמירים

חזית לטרץ
עלי להגיב על מכתבו של רמי׳ יזרעאל,
איש קיבוץ השומר־הצעיר נחשון (העולם
הזח ,)1599 המבקש צילומים מתקופת ה
קו־דיסים
פלסטי יוהד
ניתן ל תלי ש ה
במחי י יד

כפר לטרון כעת הריסתו

מלחמה והנופש, כפי שהוא מתבטא, ב־איזור
לטרון.
צילומים המראים לוחמים מסתערים לא
אוכל לספק. לעומת זאת, קבלו צילומו
של אחד משלושת הכפרים הערביים ז״ל,
שנהרסו באזור לטרון
והם: הכפרים
יאלו, בית־נובא, ואימוואס.
לדעתי, צילום זה חשוב הרבה יותר מן
הצילומים האחרים.

יש להבהיר, שהקיבוץ נחשון קרוב לקרקעות
הכפרים הללו, וכי קיים ״סיב־סוך־אדמות
על שטח־ההפקר לשעבר״ —
אדמות ששייכות היו, בחלקן, לשלושת
הכפרים שנהרסו.
יתכן שמר יזרעאל ייחרוש, במיסגרת
עבודתו במשק, את אדמות הפלאחים־הפלי־טים.
לכן צירפתי את התצלום, למען הרגשתו
הטובה.
יאיר סבוראי, קרית־טבעון

הם לא היו צריכים למות

בקשר לרשימתכם על קורבנות־השריפה:
זוהי ממש זוועה. אני אומר שאפשר היה
להציל, לפחות, את
הקורבן השביעי של
השריפה בחיפה (העולם
הזה ,)1598
אשה שנאבקה שבעה
ימים עם המוות
— על־ידי שילוחה
לאמריקה, שם אפשר
היה לרפא אותה,
אולי.

מזרחי

פנחס קזי
מזרחי, חולון
שבוע של
הפגנות

ברשימה ״שבוע של הפגנות״ (העולם הזה
,)1600 כתבתם בין השאר שבחיפה ״צעדו
אנשי רק״ח.״ טעיתם, כי פשוט לא ראיתם:
רק״ח לא ערכה הפגנת האחד במאי בחיפה,
אלא רק בתל־אביב ובנצרת. שתיהך היו המוניות,
ונערכו בשבת.
ואילו ההפגנה ליד הצירות האמריקאית ב־תל־אביב
נגד המלחמה בוויאט־נאם התקיימה
(המשך בעמוד )6

ריסים ארו כי ם -הדרךהקצרה אל היופי
איו ת חו שהמר סי סהב מג ע ם של ריסי ם על
לחייך, ואיו מראה מ ק סי ם -מעיני ם שריסי ם יי*
ארוכים סו ככי ם עליהו.
ע ם הריסי ם המל אכותיים של רבלוותראי -
לפי ב חיר תך וטעמך -א צי ל ה, ענוה או מפתה.
הריסים -ה מל אכו תיי ם של רבלון
מורכבים בנקל, נ ש אי ם בקלילות
ונראים טבעיי ם לגמרי| .ב שמו ש נכון
ובטפול נאמן ה ם יאריכו ימים -ממש
כריסייך הטבעיים) .ה רי סי ם -המלא כו תיי ם
שלי רבלון ע שויים מ שער טבעי ומו צעי ם בגוון
שחור ובגוון חו ם. בשני סוגי ם:
ו-1£5 .ו _/\5ו £ץ £שז^/ץ ן&ק-ריסים מל אים
וס מיכי ם ה מו ת א מי ם מרא ש לכל עין,
לכיסוי כל אורך עפעפייך.
1£5 -.2־ £1^11 1 £.51ם -חצאי ריסים
מו ת א מי ם בנפרד לכל עין, ונ תני ם
לגזירה ל שם התאמה לכל אודך העפעף
או לחלקו. לפי ט ע מך. ה ם נועדו לעבות א ת
דיסייך ה טב עיים ולהוסיף להם אורך ונופך של חן.
הדרכה מקצועית להתאמת ריסי ם -מל אכותיי ם
בפרפומריות ה מו ס מ כו ת למכירת מוצרי רבלון.

החדש ינתן יעוץ אישי חינם על ידי יועצות היופי של ״רבלון״ בפרפומריות:
״קרית יובל״ ,מרכז מסחרי, קרית יובל, י־ם.
״לילי״ ,רמת־גן, רחוב ביאליק 38
״אודי״ ,בת־ים, רחוב ירושלים 11
״פנת חן״ ,חולון, רחוב אילת ,52 רמת־רחל.

,, 16.5אמבו״ ,חיפה, שדרות הנשיא 131
19.5״בית הכרם״ ,ירושלים, רחוב בית־הכרם .19
19.5״בלה״ ,רמת-גן, רחוב ביאליק .57
19.5״פריז״ ,חולון, ככר ויצמן .5

יעוץ אישי חינם ניתן ב״בית רבלון״ ,רחוב חובבי ציון 65
תל-אביב, טלפון ,247555 בימים ב׳—ד׳ בין השעות 18.00—16.30

העולם הזה 1602

מכתבים
הרס״ר ללבבות

(המשך מעמוד )5

״ דו ד
בן גוריון :

בשבת והשתתפו בה חוגים שונים.

בקשר לכתבה עלי (העולם הזה ,) 1600

וויו ארדיד, דובר המפלגה
הקומוניסטית הישראלית( ,רק״זז) ,ת״א

חבל שהשתרבב שמו
של סבי ז״ל.
סבי, שלום ג׳מילי
ז״ל, היה אומנם
גבר במלוא אונו,
עד שסבתי נפטרה
בשנת .1916 אבל
מאז לא שם עינו
וליבו בנשים, ועסק
רק בתורה ובמעשים
טובים.
הוא נפטר ב־1938
בגיל , 119 כשהיה
כבר שבע־ימים.

;אצר, ומה הלאה?
לפני חצי שנה ניבאו כל המומחים הבינלאומיים,
פד, אחד, שעבד־אל־נאצר יתמוטט
כעבור שישה חודשים, משום שלא
יוכל להחזיק מעמד מתחת ללחץ.
עברו ששה חודשים, והנבואה לא מתחילה
אפילו להתקיים. אז מה באמת יהיה:

ז כ רוגו ת

חווה חננאל,

גבעתיינז

מה באמת?

״שמי

-מאבק בדתי־מנצח ! ״

מעניין שאת הדבר הפיקאנטי ביותר במשפטם
של שני אנשי אל־פתח, הרואים
עצמם כגיבורים ושאחד מהם קורא לעצמו
״מאבק מנצח״ — לא הבאתם (העולם הדת

ג׳מיליברוו,
נכדו, תל־אביב
החשפנית מישראל

.)1601

האיש שגילה את מחבואו של נימר למשטרה
היה סגנו וחברו לספסל־הנאשמים
— ויליאם נאצר. גילוי זה מדהים לא
פחות מאשר מדהימה העובדה שנימר עצמו
גילה, מאוחר יותר, את מחסן־הנשק ואת
מחבוא פקודיו — שחוסלו.

אברהם לוי,
ביטאון הפאשיסטים

״אכל

היה עוד חסרון אחד, לא

היתה

משמעת

חיפח

רצוף בזה הננו מתכבדים להמציא גליון
מספר 1של ״זאת הארץ״ ,דו־שבועון
התנועה למען א״י השלימה. נודה לכם
באם תואילו לציין עובדה זו בעיתונכם
בצירוף הערתכם.
י. אסף, מנהל זאת הארץ, תל-אביב
#זאת הארץ הוא ביטאון חוגים ש
כפויה.

בעצם
ההגנה עסקה לא בהגנה על הארץ אלא על ישובים. במקומות זה
היה לפי תנאי המקום, אמנם היו מקרים שהיו פרעות בכל הארץ, ואז
היתד. רשות עליונה, אבל זו היתה רשות ולא מוכרת, ולא תמיד המפקדים
המקומיים היו נשמעים להוראות שמקבלים מהם.״

ביניהם מסתתרים בעלי דיעות פאשיסטיות
מפורשים — כפי שצויין בכתבה ״הפאשיס־טים״
(העולם הזה .)1598

שמנדריקים
לא לכבוד הוא לי לענות לאחד כזה
כמו עודד פיינגרש שכתב מכתב לעתונכם

דוד בן־גוריון מעלה זכרונות מימים הסטוריים

(העולם הזה ) 1601

בתקליט ארך־נגן של ״הד־ארצי״
בעריכת עמנואל דודאי
המתנה האידיאלית לקרוביך בחו״ל ונכס חשוב בביתך

הקץ לסבל!
הדברים הבאים מתייחסים לתחום רגיש הדורש ייעוץ מדויק ונגה במיוחד.
כוונתנו, קוראים יקרים, לטיפולי ההפנוזה הנעשים ע״י המומחה המדופלם,
מר יצחק זוהר. מר זוהר סיים את לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטת
ירושלים והוא עוסק בריפוי מתסביכים שונים כגון דכאון, מתח, עצבנות,
כאבייראש, פחד, עישון, גמגום, ומכל מיני תופעות בלתי־רצויות, אמתלות
ופסיפדסומטיות אחרות, שיטת הריפוי של המהפנט זוהר מבוססת על מציאת
שורש המחלה ודרך טיפולו בדרך כלל ע״י החזרה לילדות. אנו ממליצים בבטחון
רב על מר זוהר כאדם המוסמך במומחיות לרפא מחלות מן הסוג שצוין לעיל,
ומייעצים לכל הסובלים לסור אליו ולזכות בשירותו הנפלא.
פרטים ויעוץ חינם: בנין אל־על, חדר ,403 רח׳ בן יהודה 32 תל־אביב,
טל 58940 .מ־.16.00—19.00

״הקץ לסבלו יבוא -אם אל זוהר ותבוא״

המנוי—
קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, פרע נא
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נובל לאפשר כל משלוח ללאתשלום

ושאת שמו אפילו
קשה לבטא! מי זה
הפיינגרש הזה, שהחליט
ללמד אותי
פרק באמנות?
מצחיק שאני צריו
לענות לכל ה־שמנדריקים,
שבקושי
יכולים להחזיק בעפרון
וכבר משתינים
כמו הגדולים.

משה ברנשטיין

ברנשטיין

צייר, תל־אביב

מחוקק מרדני
ביומון ואשינגטון פוסט, המופיע בבירת
ארצות־הברית, אחד משני העתונים
החשובים במדינה, הופיע מאמר אותו היה
נעים ומעודד לקרוא. יש לקחת לחשבון
שיומון זה נקרא על־ידי חוגים רציניים,

בשער האחורי של
העולם הזה () 1588

יש תמונה של בחורה
שהיא עכשיו
באנגליה. על זה אתם
כותבים שהיא
מארוקאית, העושה
ג׳מילי
חיים עם לורד.
למה אתם כותבים
שהיא מרוקאית? למה אתם לא כותבים
ישראלית? אתם רוצים רק לדפוק ולקלקל
את המארוקאים!
אני שונא אתכם בגלל זה ואת העיתונאי
שכתב זאת. אני שונא אותו והוא טיפש. זה
לא טוב מצידכם לכתוב דבר כזה!

דויד,

קורא שלכם, תל־אביב

• הכוונה לא היתה, כמובן, להפלותן
בין העדות, אלא לציין דרכו! של צעירה
שבאה ממארוקו, והגיעה דרך ישראל לתהילת
בעולם הבידור.

המכתב ב״פראכדה״ -המשך
גם אני הייתי בין החותמים על גילוי־הדעת
שהגיע לפרבדה וללה מונד (העולם
הזה .)1600

אינני מצטער על כך, למרות מסע־הצלב
של העיתונאי שלמה נקדימון, המנסה להפוך
את החותמים ל״אוייבי־העם.״
תובן־המחאה נשאר אמת ויציב: פוצצו בתים הוצאו צטי־ריתוק גורשו אנשים מעבר לגבול.
אין זה מעניינו של איש בין החותמים
לבדוק את השתייכותם המפלגתית של הגותרים.
אין זר, חשוב עם מי חותמים.
חשוב על מה.

ישראל אלכסנדר,
התלמיד וההיסטוריה

רמת־חן

עודני המום ממה ששמעתי בשיחה של
כמד, אנשים בוגרים, ואשר לחמו במלחמה,
לפני קום המדינה, בעת קום המדינה
ושירתו את הצבא בעת הצורך,
הם אמרו :״המדינה נכפתה על מנהיגיה.

. 7, 1968ז 1מ ת , 4׳ו 4ת׳,כס ף

ס1.-11 יי !80ת!)׳11811)$ 1*81€$

0 *11( 8

181*1101׳ 8 *101* 8״ 0כ 1101(01 180 *1011 1

6 0ת 11,1ן ״ 10 10 60 10 6001 10 15,301״ ״ 1 0 3
6 131115 *!110,ז \ ת ק5 380 . 1 10^ 166־ 34 ? 631׳>ו 31ח 1ז 6י 0

־ 611״6 £3י׳3611 ! 5 31 311 1,3־ 116 151ז 0־\13

הכותרת ג״וואשינגטון פוסט״
בחלקם קרובים למערכת השלטון.
כותב העיתון, בין השאר :״הישראלי
האהוד ביותר על הערבים הוא מחוקק
ארוך־גפיים ומרדני, המנהל מלחמת־איש־אחד
נגד מימסד־ארצו.
״אורי אבנרי, העורך הפראגמאטי, בן
ד,־ 44 עושה לעצמו כותרות על־ידי צליפה
בפרות הקדושות של היהודים, שעה׳ שהוא
מטיף להסדר חדש עם הערבים — אויביהם
של היהודים בשלוש מלחמות.
״אבנרי קורא להבנה עם הערבים ...לשיפור
י דיוקנה הציבורי של ארצו באירופה,
על־ידי קשר עם המרחב ...הוא הפך לגיבור
עממי כשהטיח בפני הח״כים און
האשמה שהם מבלים יותר זמן במיזנון־
הכנסת מאשר באולם־הדיונים.״
לוי דויד, וואשינגטון, ארצות־הברית
• המאמר בפוסט — ראה תמונה.

אף אחד ממנהיגי־המדמה לא רצה בקומה!״
ועתה
כל אלד, מתראיינים בעיתונים
ומספרים מד, עשו למען המדינה?
עודני תלמיד. אצלי שחור הוא שחור
ולבן — לבן. אולם לאט־לאט אני רואה
שלא כל שחור הוא שחור, או כל לבן
בהיר.
חבל שלנו, לצעירים, לא ידוע יותר על!
האמת באותה תקופה. חבל — כי בני־הנוער
הם ממשיכי אותם ימים.

תלמיד תיכון,

חיפה

זבות קדימה כמדור זח תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
הפולט הזה; 1602

בעולם
ארצות־הבו־ית
מו ת ה של האמתלה
אמתלה מחוכמת נפטרה השבוע, בגיל .41
שמה היה לורלין וואלאס, והיא היתד,
מושלת מדינת־אלאבאמה, הגזענית שבמדינות
דרום־ארצות־הברית.
לורלין הגיעה לשילטון ב־ 16 בינואר ,1967
לאחר שבעלה, מושל אלאבאמה לשעבר,
הגיע לקץ התקופה בה יכול היה להיבחר,
על־פי חוקת מדינתו, פעם נוספת.
היא היתד, אשד, שקטה, ומעולם לא
התיימרה להיות אלא מה שהיתר : ,אמצעי,

מושלת וואלאם
״שתשתוק!״
דרך בה יוכל ג׳ורג׳ וואלאס להמשיך
להפריד בין הגזעים באלבמה — ולמשול בה,
״את המושל היא הופיעה למשרדה־כביכול,
אך ורק לעיתים מזומנות. בינואר
אשתקד, זמן קצר לאחר שנבחרה, הו&יער.
בבניין בית־הנבחרים של אלאבאמה ושאלה
סדרן :״תסלח לי, איפה המושל?״
״את המושל!״ ענה הסדרן, וכל הנוכחים
פרצו בצחוק.
גם במסע־הבחירות שלה, שוסעו דבריה
לא פעם. לא על־ידי מתנגדיה, אלא על־ידי
חסידי־בעלה שצרחו :״שתשתוק! נשמע סוף־
סוף את ג׳ורג׳!״
ג׳ורג׳ וואלאם היד, ליד מיטת־הדוויי,
כשכבו חייה של לורלין חולת הסרטן. ירידתה
מכס־השלטון המדומה לא תשנה את
תוכניותיו של הגזען וואלאס: במקומה חולש
עתה על עמדת־המושל גזען אתר, ידידו סגן-
המושל לשעבר אלברט ברוסטר 39 ואילי
וואלאם עצמו בין כה עסוק, רוב הזמן,
במסע הפרטי שלו — כמועמד הגזענים לכהונת
הנשיא של ארצות־הברית.

!יייייי ^ 8פיליפם
נמכר יותר
מכל מ כ שי ראחר
5פו1ואק

המדד על ה״וו אנ ס״
ב־ 31 במארס 1966 עלה על סיפון המשחתת
האמריקאית וואנס, ליד חופי ויאט־נאם,
סגן־האדמיראל סמם. הוא פנה לקברניט,
מארקום אורליוס ארנהייטר, והצהיר :״אדוני,
אני משחרר אותך מן הפיקוד!״
השבוע, בוועדת־חקירד, היושבת בוואשינג־טון,
טען ארנהייטר :״סגן־האדמיראל פעל
בקנוניה אחת עם שלושה ׳מתמרדים מבין
הקצינים הזוטרים. שיחרור, מן התפקיד היה,
מכל הבחינות, תוצאה של מרד בלב־ים!״
שימוש במזלג. המרד -אם אומנם
היה בזד — ,התחיל ברגע בו קיבל ארנהייטר
( )42 את הפיקוד. הוא החל נוהג בספינת־המלחמה,
בשעת קרב, כמו בגן־ילדים.
מדי יום היה מכנם את פקודיו על הסיפון,
מטיף בפניהם, דורש להם דרשות דתיות
ומדיניות. זה נקרא ״עיצוב האופי״.
טען ג׳ורג׳ צאנדו, שבילה שבועיים על
הוואנס, ככומר קרבי :״הקברניט לא דיווח
על מיקומה הנכון של הספינה בלב־ים,
ומיקומה לגבי יתר ספינות־הצי. הוא הביא
לוואנס משקאות חריפים ואסורים! הוא תבע
מקצינים לנאום — באופן מפתיע, על־פי
פקודות כתובות שהניח בשעת־ארוחה מתחת
לצלחותיהם.״
גרוע מכל: הקברניט ארנהייטר הטיל עונשים
כספיים, פרטיים בהחלט, על שימוש
בלתי־נכון במזלג בשעת־אוכל, על לבוש
רשלני ועל עבירות אחרות.
(המשך

העולם הז ח 1602

בעמוד )30

פרס חדש לאשה!
מספרה חינ ם — פעם בשבוע — שנה שלימה
כדי לרכוש את לבה של ר,אשר,־הקונה מעטירים עליה השנה היצרנים הישראליים
שפע פרסים. בין המבצעים המרובים בולט בחידושו הפרס שמעניק ״ ע ץ
הזיה״ לכל הקונה ספריי או שמפו ״רויאל״ .כיון שהמדובר כאן בתכשירים
לטיפול בשיער, יקבלו 7זוכים טיפול שבועי חינם במספרה למשך שנה תמימה.
האשד, תקבל חפיפה וסידור תסרקת, ובמידה וגבר יזכה — תספרת וחפיפת
ראש.
הזוכים יהיו רשאים לבחור במספרה שלהם.
מצפים להשתתפות עירנית הואיל ובתקציבה של כל אשה מהווה המספרה סעיף
חשוב וקבוע.
בין המשתתפים בתחרות ״רויאל״ יוגרל פרם נוסף: חופשה של שבועיים
באירופה (כולל נסיעה, מסים ואירוח).
״עץ הזית״ נכנס לשטח מוצרי השערות בקיץ אשתקד עם ספריי ושמפו
״רויאל״ המצטיינים בבושם הצרפתי ״אמברה״ .התגובה החיובית הראשונה
למוצרים אלה מעודדת את המפעל להרחיב את מוצריו בשטח ד,קוסמטי.

לרגל יובל ה— 15-

596ו הנ חהממ שי ת
על כלקניה

ת * שדו׳ חסךיק19
622519/2
0131611/

תמרורים
מציהלתינוק אתל קנדי.
אם לעשרה ילדים, לילדה ה־ .11 אישתו של
הסנטור דוברם קנדי, המבקש להתמנות
כמועמד המפלגה הדמוקראטית לנשיאות
ארצות־הברית, סירבה בתחילה לאשר
או להכחיש את הידיעה, עד אשר מטה הבחירות
של בעלה סירסם הודעה רישמית,
בה נאמר, כי הזוג קנדי מצפה לנצר נוסף,
״בסמוך למועד השבעתו של הנשיא הבא
של ארצות־הברית.״
נחוג בצורה מקורית ביותר, יום הולדתו
ה־ 66 של ג׳ורג, הופר, תושב העיר
סנט־לואיס המיזרחית, שנהג לצלוח מדי יום
בשחייה את נהר המיסיסיפי אל סנט־לואיס
המערבית. לכבוד יום־ההולדת חזר על מיב־צעו
הספורטיבי כשידיו קשורות מאחורי
גבו, וכשהוא גורר אחריו סירה ועליה עלמה
בביקיני קצרצר.
נחוג יום הולדתו ה־ 58 של ח״כ
יוסף אלמוגי, בעל הסיכויים הטובים למלא
את התפקיד של
מזכיר ההסתדרות הכללית.
למרות שידידיו
האישיים מכירים
אותו כאיש נבון
ושקט, הוא אינו
יכול להשתחרר מן
התמונה המקובלת
כאיש־הזרוע, שלו מפעיל נוקשה של
מנגנון־שררה, ושופע
אימרות אנטי-
אינטלקטואליות (״כל אלמוגי אינם הפרופסורים שתים מעברה אחת!״,
״אני לא רקטום של אוניברסיטה הדבר
נוצר, בעיקר, בגלל כמה מפרקי הקאריירה
שלו: ייסוד פלוגות הפועל בחיפה, שבירת
שביתת הימאים, השתלטות על ועדי־העובדים
בצפון, אירגון מערכת הבחירות של מפא״י
לכנסת השלישית — שאחת מתוצאותיו הי־תה
בחירתו לכנסת, וכעבור זמן מינויו
כשר השיכון והפיתוח.
נחוג

יום הולדתו ה־ 84 של נשיא

ארצות־הברית לשעבר הארי מרומאן,
שניצל את ההזדמנות כדי להכריז
מצדד בבחירתו של יוברט האמפרי
מד המפלגה הדמוקראטית, ושלדעתו
ג׳ונסון הוא נשיא ״אפילו יותר גדול
שהוא כמועהנשיא
ממני!״

ושפזה במילאנו, הכוכבת אלזה
מארטינלי, לאחר שנמצאה מחוסרת־הנד
רה בחדרה בבית־מלון.
לשמועות כאילו
ניסתה להתאבד
על־ידי בליעת גלו-
לות־שינה, השיב הסוכן
שלה :״העלמה
מרטינלי התחלקה
על קליפת בננה.״
כאשר התעקשו
העתונאים וציינו
כי לא נמצאה
שום חבלה על גופה,
השיב :״לא
שמעתם על התחלקות
על קליפת־בננה
נפשית?״
נפטר בגיל

,67ד״ר פריס

למעלה: המצעד הראשון בתל־אגיב, יום העצמאות .1949
ל מטה: מצעד יום העצמאות ה ,20-צה״ל בירושלים השלמה.

.וסייגד־יר 11־־ 1יוד1זד־ מ היבוג 1־ו 1פדן

מארטינלי

ג׳וזף, אחיו של מי
שהיה שר המשפטים
דוב יוסף, במונטריאל, קנדה. פילים, יליד
קנדה וציוני נלהב, השתקע בארץ ב־,1929
פתח בתל־אביב משרד עורכי־דין שהפך במרוצת
השנים לאחד הגדולים והחשובים.
הוא עצמו רכש שם של פרקליט מזהיר,
בשורה של משפטים פליליים, בהם הציל
נאשמים ברצח. בעיקר התמחה בהגנה על
לוחמי־מחתרת עבריים משלוש המחתרות.
בין השאר הגן על שיין וז׳ורבין, שנאשמו
יחד עם שלמה בן־יוסף בזריקת פצצה על
אוטובוס ערבי ליד ראש־פינה. בן־יוסף, שיוצג
על־ידי פרקליט אחר, נידון למוות
וניתלה, בעוד ז׳ורבין ושיין זוכו מן האשמה.
ב־ 1944 עזב פילים ג׳וזף את הארץ,
חזר לקנדה, שם המשיך בקאריירה שלו כ־מישפטן
מצליח.

נפצע בפאריס, נער־הזוהר ז׳ אן
מאיי, כאשר חברו ניסה להדגיש, בעת
סעודה חגיגית, את עיקרון הרולטה הרוסית,
הכניס כדור אחד לחוף של אקדח,
העביר את האקדח בין ששת האורחים, עד
שהכדור נפלט ופצע את מאיי פצעים קשים.
העולם הזה 1602

בוי ס טי אז
י קי ר תי
אתמול קיבלתי מכתב מידידתי, הסופרת 1593 שנשאה את השם ״ישראל השחורה״,
כריסטיאן (״מנוחת הלוחם״) רושפור. במב־ ושדנה בפעילותם של ישראלים מסויימיס בתנה
מגיבה הסופרת, צרפתיה לא-יהודיה ה־ חוץ־לארץ.
אני מוצא לנכון לפרסם להלן את מכתבה
שייכת לחוגי־השמאל בפאריס, ושעזרה לנו לא
מעט כעבר בפעולתנו המדינית כעיר זו, על במלואו, יחד עם תשובתי, שהעתקים ממנה
הדברים שנאמרו עליה ככתבת ״העולם הזה״ שלחתי גם לאישים אחרים של השמאל בצרפת.
אורי אבנרי היקר —
נדהמתי כשנוכחתי כי נקטת כלפי בעמדה ביקורתית ביותר, מפני שחתמתי
על קריאת אינטלקטואלים צרפתיים שיצאו להגנת האסירים הערביים בישראל.
וכיוון שאתה מזכיר בעיתונך את יחסי עם עמוס קינן, אני מזכירה לך שהיה
זה בדיוק עמוס קינן שקרא באוזני את מאמרי ״העולם הזה״ על מצב הערבים
בישראל, ואת דברי התנועה השמית — אשר תבעה את חיסול חוקי־החירום
ואת זכות ההגדרה העצמית לעם הפלסטיני.
איני סבורה שאף אחד מן החותמים חתם, כדבריך, בהשפעתו של שמעון צבר.
ואילו אני, פשוט המשכתי בדרך שאתם עצמכם, שוחרי־השלום בישראל, פתחתם
בה מזה זמן רב. אני נדהמתי שכיום אתה בא אלי בטענות בשל כך.
אנחנו, האומות הזקנות, רגילות לכך שברגע בו פורצות המלחמות נופלים
שוחרי״השלום לתוך המלכודת ששמה — הזדהות עם ממשלותיהם (ואי קוראים
להזדהות זו בשם ״גאווה לאומית״) .אז גם מתחילים לכנות את האינ־טר־נאציונאליסטים
בשם ״בוגדים.״ זוהי השפעתם המיוחדת של זמני־המלחמה,
ואין זה מדהים כלל ששוחרי־השלום באומה צעירה, שטרם התרגלה לכך, יפלו
לאותה מלכודת ממש.
אולם איני מרשה לך — ואף אחד מבין חותמי גילוי־הדעת שלנו אינו
מרשה לך — להוסיף לחומר שלנו את הפרשנות שלך הקוצפת :״אפשר לפרש
זאת, לכל הדיעות ככוונה לחסל את מדינת ישראל״ — כפי שאמרת. אין צל
של אמ ת בדברים אלה. זוהי המצאה. הייתי אומרת — השמצה, וגם סחטנות.

כי זוהי המלכודת הנוספת של ישראל: לנופף בכל רגע במילה ״חיסול״ ) 1
כשרק קורה משהו. מישהו שאינו משתחווה בפני כל מעשי השלטונות — מייד
מייחסים אותו למחנה המחסלים. זה מקל את מלאכת השלטונות: הנה כי כן,
אתם הופכים אותם לקדושים. אבל זוהי גם קלות־דעת מבהילה ממש.
רואה אתה, אם תישמע להיגיון הזה, גם אתה ״חסלו״ (ואני לא מסוגלת
לגעת במילה הזא ת אלא במלקחיים) .חסלו של מדינת ישראל, משום שאתה
נאבקת למען זכות הגדרתו העצמית של העם הפלסטיני. אתה רואה ו מי שחודר
לנתיבי־התעמולה הגסים — שוב אינו מסוגל לסגת.
על כן אני מבקשת אותך להוציא אותנו, במהירות מירבית, ממחנה ה״מחס־לים״
,אליו אין אנו שייכים כלל. ולא להוציא את מחשבותינו ממיסגרתן הטבעית,
ולהשיב לעובדות א ת נאמנותן :
לא עלינו מוטל לדגול, בצורה אבהית, בפיתרונות. חייבים לגלות אותם אלה
הנמצאים עתה בתהליך גילוי החוקיות הדינאמית של המערכה. ביקשנו רק
שיכבדו את הזכויות הרגילות של הגנת הסטודנטים הערביים שנעצרו, ואשר
מעמידים אותם לדין בפני בית־דין צבאי.
אל תשתמש בנו, באינטלקטואלים הסוציאליסטיים, כדי לשרת מטרות אופור־טוניסטיות.
אפשר לעשות בנו שימוש טוב יותר, בטווח ארוך, כשסתם מכבדים
את האמת. יכולת להגיד לנו, למשל: הגנת האסירים הערביים ו זהו בדיוק
ענייננו שלנו. סמכי עלינו. אנחנו נטפל בדבר.
וזוהי תקוותי. שלום אורי !

כריסטיאן רושפור

ף 1בריסטיאן רושפור, השלום
/כבת אומה ותיקה את מוכנה לסלוח לנו
— שוחרי־השלום בישראל — על כי נפלנו
בפח שבו נפלו שוחרי־השלום בעמים אחרים
לפנינו. ומהו פח זה? ההזדהות עם ממשלתנו
בעת מלחמה, בשם ״הגאווה הלאומית״,
והכתמת האינטר־נאציונליסכים כבוגדים.

אני כאמת מודה לך, ולשאר אני
שי־השמאל בצרפת, על סליחה ומחילה
זו, כבחינת מחילה אפיפ-
יורית. אולם, למען האמת, אינני
בטוח שאנו זקוקים לה.
לא הזדהינו עם ממשלתנו בימי המלחמה
בשם ״גאתה לאומית״ כלשהי. לא היה לנו
זמן לחשוב על גאתה לאומית. היינו עסוקים
במחשבה על הקיום הלאומי. כאשר
נשיא מצריים סגר את מיצר־טיראן בלי כל
פרובוקציה מצד ישראל, וריכז במפתיע מול
גבולנו את אחד מכוחות־השריון הגדולים
בהיסטוריה, הוא גירש ממוחנו כל מחשבה
זולת המחשבה על קיומנו הפיסי.

אולי יש אינטר-נאציונליסטים
דגולים המסוגלים לחשוב על ישו־עת־העולם
באשר משפחתם ומדינתם
נתונות בסכנה של השמדה.
לנו היה חסר הבישרון הזה. האם
על בך אנו זקוקים למחילה?
באותם ימים של חרדה, במאי ,1967 כאשר
חברי ואני עשינו את הכל כדי להציל
את השלום כל עוד היה ניצוץ של תקוזה

להחזיר את הגלגל אחורה (כלומר — לבטל
את המצור ולפזר את הריכוז הצבאי) ,קראנו
בהתרגשות את דבריהם של ז׳אן־פול
סארטר וחבריו, שהתייצבו באופן חד־מש־מעי
לימין זכות־הקיום של ישראל. היה זה
אחד מרגעי הגדולים בכנסת, כנציג מחנה
שוחרי־השלום, כאשר השמעתי באוזני הכנסת
ברכה ותודה לסארטר, וזכיתי, בפעם
הראשונה והאחרונה, לתמיכת הבית כולו.

איני שוכח זאת כיום. ולכן, כאשר
ליכי הולך ומתמלא מרירות
כלפי חוגים כשמאל הצרפתי, ה כוללים
את ידידי הטובים כיותר
בפאריס, אני עדיין מקווה כי מקור
הפער הנפער כינינו הוא אי-הכנה
שניתן לסלקה.

^ ודם כל, כריסטיאן ידידתי, דבריך על
| /המלכודת שבה נפלו שוחרי־השלום, מעידים
שאינך זוכרת את ימי .1939 אחרת
היית נזהרת מהכללה מסוכנת כזאת.
כאשר רעמו תותחי אוגוסט ,1914 אומנם
נפלו שוחרי־השלום באירופה כולה במלכודת
כזאת, וחבל. תפקידם היה אז לשמור
על השלום ולהציל חיי מיליונים. אולם כאשר
בניהם של אותם שוחרי־שלום בצרפת
ובבריטניה (ואגב, גס הקומוניסטים בארץ־
ישראל) התנגדו למלחמה בהיטלר ב־1939
וב־ ,1940 בטענה כי התגוננות המערב מול
הזוועה הנאצית היא ״בגידה״ ו״שרות לאימי

פריאליזם״ — הרי הם ביצעו פשע כלפי האנושות.
הם החלימו מפשע זה רק כאשר
פלש היטלר לברית־ר,מועצות — ואז הפכה
לפתע ההתגוננות לכשרה למהדרין.
איני רוצה לרגע להשוות את עבד־אל־נאצר
להיטלר, ואת הערבים לנאצים. אני
עדיין סבור כי נשיא מצריים גרם למלחמה
זו — והוא שגרם לה, בלי כל ספק! — בלי
כוונה ברורה. הוא הסתבך בסידרה של שגיאות.

חשוב לזכור את ההבדל בין
1914 לבין , 1939 כדי להבין שיש
הבדלים תהומיים כין מלחמות שונות,
ובין חובותיו של שוחר-ה-
שלום מול פני מלחמות שונות.
אנחנו, שוחרי־השלום בישראל, אף כי רק
אתמול נולדנו ואין לנו הניסיון של אומות
ותיקות, התנגדנו בחריפות למיבצע־סיני של
,1956 אך תמכנו בממשלחנו במלחמת־ששת־הימים.

הראשונה
היתה, לדעתנו, התק פה
בלתי-מוצדקת, כהכרת בגופייה
אימפריאליסטית. השנייה
היתה, מעל לבל ספק, מלחמת־התגוננות
טהורה.
זוהי המציאות, ושום דוקטרינות מופשטות
לא יעמדו מול ההיגיון של החילם.

ף* כלל, בריסטיאן יקירתי, נדמה לי
כי ההשוואה הסכמאטית הזאת של עמ
דתנו,
במצב המיוחד של ישראל, ב־, 1667
לעמדת שוחרי־שלום אחרים בעמים אחרים,
במצבים שונים לגמרי, מעידה על השגיאה
היסודית של חוגים בשמאל הצו״פתי כיום.
אגדה יהודית מספרת על ״מיטת סדום״.
בני־סדום הרשעים היו מכניסים את כל האורחים,
שהזדמנו לעירם, לתוך מיטה זו. אם
היה האורח ארוך מן המיטה, קיצצו את
רגליו. אם היה קצר מן המיטה, משכו את
אבריו עד שהתאימו למידתה.

השמאל הצרפתי -כך נדמה לי
נוהג על-פי אותה שילאחרונה

לו סכימה אחת, המורכבת מכמה דוקטרינות
קבועות — ולתוך מיטת־סדום זו
הוא מכניס בכוח את כל המצבים — אל־ג׳יריה,
ויאט־נאם, ארץ־ישראל. יש ״מלחמת
שיחרור״ ,ויש ״שלטון דיכוי״ ,ויש ״כוחות
קידמה״ (המקבלים את אישור מוסקבה) ,ויש
״ריאקציה״ (הקשורה בארצות־הברית).

אולם המצבים, כמו כני־האדם,
שונים זה מזה, ואין שניים דומים.
אפשר, כמוכן, לקצץ למצבים החריגים
את הראשים והרגליים,
כדי שיתאימו לסבימה -אבל אין
זה טיפול הומאני יותר מאשר אותו
נוהג של כני־סדום כאגדה.
העקרונות של שלום, צדק, חרות — שווים
בכל מקום, וכל אדם וכל עם זכאים להם
(המשך בעמוד )10

אנו־י אבנו־י

(המשך מעמוד )9

במידה שווה. אולם כדי להבין איך ליישם
עקרונות אלד. בכל מצב ~ יש ללמוד את
המצב, להתמודד עם הבעיות. אי־אפשר לעשות
העתקות מכניות ממצבים אחרים במקומות
אחרים.
איני יכול להאשים אותך, כריסטיאן יקירתי,
על שלא ביקרת בארץ. אף כי עבר זמן
רב מאז ביקורך הזכור לי לטובה. ומאז
זרמו מים רבים בירדן.

אולם רוב החותמים על הכרוז
יחד עימך לא זה כלבד שלא היו
כאן מעולם, אלא אף סירבו עקרונית
לבוא הנה, חרף הפצרותי ה רכות.
לא ייפלא, איפוא, כי תל־אביב
נראית להם כאלג׳יר שנייה,
ובי בעיניהם מכוסים הרי השומרון
בג׳ונגלים של המיקונג.
ך • דברים מתייחסים לאותו קטע מ}
| מאמר בהעולם הזה ( )1593 שאת מתמרמרת
עליו.
הנה מה שאמרנו, מילה במילה :״הכר
ו ז מדבר על, תמיכה במאבק־השיחרור
של העם הפלסטיני׳ — מבלי להבהיר למה
הוא מתכוון. וכל המדבר על, מאבק השיח־רור
של העם הפלסטיני׳ ,מבלי להוסיף, תוך
שלום עם מדינת־ישראל׳ — אומר דברים העשויים
להתפרש, מן הסתם, כתמיכה בחיסולה
של המדינה, לטובת מדינה פלסטינית
בכל הארץ.״

נאסרים בסיטונות, שיש צורך בהתקוממות
עולמית נגד נוהג בארבארי זה.

ואני שואל כבל התמימות: כאיזו
זבות כתבתם זאת? מה עשיתם
בדי לברר את העוכדותז מי
מכם היה כאן בדי לערוך חקירה 1

האם די בדבריהם של שניים־שלושה ישראלים
בלתי־אחראיים, המבקשים להיבנות ב־חוץ־לארץ
על־ידי השמצתנו, כדי לחתום על
כרוזים כאלה ולפרסמם בעולם?
מדוע לא פניתם אלינו, לפחות, כדי לשאול
את דעתנו על הנעשה כאן?
את טוענת שאנחנו העללנו עליכם. אך נכון
בדיוק ההיפך: אתם מעלילים עלינו. עלינו
שוחרי־השלום בישראל. כי כשאתם מספרים
לעולם שכאן שורר מישטר של גסטאפו,
מבלי שאנחנו מתקוממים נגדו, מבלי שנעלה
על הבאריקדות כדי להפילו — אתם מטילים
דופי כבד בכל אחד מאיתנו. הרי זה כאילו
אמרתם: אחרי שלחמו במשך שנים נגד
קיפוח המיעוט הערבי בישראל, אחרי שקמו
וגינו את פשעי קיביא וכפר־קאסם, הם מכרו
את עצמם עכשיו לשטן ולמשה דיין.

־ האמת היא. במובן, שאין בל
קשר בין הנאמר בברוזבם לבין המציאות.
שום
סטודנטים ערביים לא נרדפו כאן
בשל היותם סטודנטים. הסטודנט הערבי־ה־

את אומרת שלא התכוונת לכך — לא את
ולא חבריך שחתמו על הכרוז. אני מאמין
לך בהחלט. אולם כוונתכם הסובייקטיבית
כלל אינה רלבנטית. החשוב הוא: איך מתפרשים
הדברים, איך הם צריכים להתפרש
על־ידי מי שמעוניין לפרש? והרי אין לנו
כאן עניין בפליטת־פה של נואם, אלא בכרוז
שהושקעו בו, מן הסתם, שעות של ניסוח.

זהו ההבדל התהומי בין העקרון
של ״הגדרה עצמית של העם הפלסטיני״
,בשטחים בהם הוא נמצא,
לבין ״מלחמת-שיחרור״.
למען ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני
נאבקנו, חברי ואני, מאז היום הראשון
של מדינת־ישראל. את יודעת היטב כמה
סבלנו במאבק זה, מה הקרבנו בו, בשנים
הארוכות בהן נחשבנו לבוגדים או למטורפים.
דגלנו בהקמת מדינה פלסטינית כאשר נראה
הדבר כמעשה דון קישוט, ואנו ממשיכים
לדגול בה עתה, כאשר המאורעות מוכיחים
לרבים כי זהו הפיתרון היחידי. המלחמה
לא שינתה במאומה את עמדתנו. כאשר
הנפתי, לפני כמה ימים, את הדגל של פלסטין
בכינוס בתל־אביב, לא קיימתי אלא את
אשר הטפתי לפני עשר ועשרים שנה.

הגדרה עצמית פלסטינית -כן.
מדינה פלסטינית -בן, בהחלט.
בתנאי שהמדינה הפלסטינית תחייה
כצד מדינת־ישראל, תוך שלום
ושיתוף־פעולה עימה -ולא על
חורכות מדינת־ישראל, אהרי
״מלחמת שיחדור״ נגדה.

זה חייב להיאמר בבירור בכל פעם. מי
שמשתמט מניסוח ברור וחד־משמעי בנקודה
גורלית זו — עושה את מלאכתו רמייה.
הוא מועל בשליחותו כשוחר־שלום, כי הוא
נותן סעד מוסרי ומדיני לאותם הגורמים
בעולם הערבי ובעם הפלסטיני, החותרים
לחורבן ישראל — ובכך הוא מרחיק את
השלום, ודוחף את המרחב שלנו למלחמה
שבה ימותו מיליונים.
את אומרת שזאת לא כודנתכם. בוודאי שלא.
לא הייתי כותב לך מכתב זה לולא
הייתי בטוח בכך בביטחון מוחלט.

אכל מאנשים המקבלים על עצמם
לחתום על כרוזים הנוגעים ל עמים
אחרים יש לדרוש את מידת*
האחריות המינימלית של התעמקות
במצבם של אותם עמים.

!*עתה, כריסטיאן יקירתי? ,עניין ה־
| מוחשי שהביא אתכם לחתום על הכרוז.
יצרתם את הרושם כי הסטודנטים הערביים
בישראל ובשטחים הכבושים נרדפים
עד צווארם בשל היותם תלמידים, שהם

— 10י

מה יהיה עתיד השטחים המוחזקים?
-זוהי השאלה האחת המטרידה
אותנו, ושצריכה להטריד
אתכם.
על כך נטוש ויכוח גורלי
בין השוביניזם התובע סיפוח,
רוצים בהגדרתו העצמית של
טיני, במדינה משלו. בין שני
מדת הממשלה, שאין לה עדיין
כי כוחות־הסיפוח חזקים בה.

בישראל —
ובינינו, ההעם
הפלסהמחנות
עוהחלטה,

ממכתבך מתקבל הרושם כאילו
אנחנו תומכים בממשלה זו, ומזדהים
עימה. כאן כארץ -כישראל
ובפלסטין -היה רעיון זה
מעורר גיחוך.
תמכנו בממשלה ערב המלחמה, ובזמן המלחמה.
מייד למחרת המלחמה חזרנו לעמדה
של אופוזיציה קיצונית. כי מאותו
רגע נעלם הצורך הראשוני של התגוננות
לאומית, והתחיל הוויכוח הגורלי על הפיכת
הנצחון לשלום.
אינכם יכולים לדעת על פעולתנו — כי
העיתונות השמאלית בצרפת פשוט הטילה
עלינו חרם, מאז חדלו מעשינו להתאים ל־סכימה
השיגרתית. הייתי יכול לשלוח לך
אלפי קיטעי־עיתונים על נאומינו בכנסת,
גילויי־הדעת שלנו, מאמצינו בארץ ובחו״ל,
כינוסינו, מאמרינו( .אני עצמי נשאתי מאז
המלחמה למעלה ממאה נאומים בכנסת, ומאה
הרצאות ברחבי הארץ, וכך עשו רבים
מחברי).
לפעולותינו היו המטרות הבאות:

• התנגדות נמרצת לבד המעשים
העלולים להזיק לשלום. למשל:

ובכן: מה פירושה של ״מלחמת
השיחרור של העם הפלסטיני״ ץ
במילון הערבי יש לדברים פירוש קבוע.
מי שמדבר על ״שיחרור פלסטין״ — אינו
מתכוזן לשיחרור השטחים שנכבשו על־ידי
ישראל ביוני .1967 הוא מתכוון — תמיד
— ל״שיחרור״ כל ארץ־ישראל ממדינת־יש־ראל.
כלומר: לחיסול מדינת־ישראל. ורק
תינוק יכול להאמין כי ניתן לחסל את
מדינת־ישראל בלי השמדתם הפיסית של
כולנו היושבים בה.

מוחזקים, שוחחתי עם תריסר מראשי הציבור
הפלסטיני, ולא שמעתי מהם כמעט אף
תלונה אחת על המושלים הצבאיים. כל מה
שמעניין אותם הוא: איך להביא לסיום הכיבוש
הישראלי.

מתחנו ביקורת על פעולת כראמה; מחינו
ההגנגד
פיצוץ עשרות הבתים,
ליות ומאות המעצרים וצודי־הריתוק. אני מאמין
כי בכך מנענו החרפה גדולה של המצב,
השארנו את העונשים הקולקטיביים בתחומים
מינימליים, מנענו הנהגת עונש־מוות,
ובעיקר: השפענו על רוחו של הצבא.

ויאן־פגר גזארטר
ישראלי הודה כי נתן מחסה לסוכן שנשלח
מסוריה כדי להקים כאן מחתרת, ביודעו
שהוא מבוקש על־ידי המשטרה. הוא נדון
על־ידי בית־משפט לעונש־מאסר קל של כמה
חודשים, והשופט אף ציין בפסק־דינו כי
הוא מבין למניעיו של הנאשם.
נכון, זה היה משפט צבאי. אולם בית־משפט
צבאי ישראלי אינו — למרבה המזל
— כבית־משפט של הצנחנים הצרפתיים ב־אלג׳יריה.
בית־משפט צבאי הוא שדן את
חיילי מישמר־הגבול הישראלי בעודן ביצוע
פשע־מלחמה בכפר־קאסם בעת מיבצע סיני
— ואיני בטוח אם היה אי־פעם משפט כזה
באירופה. בישראל כימעט ואין הבדל בין
בית־משפט צבאי ואזרחי — ואני גא על כך.
גי לנו, שוחרי־השלום בישראל, יש חלק
בביסוס מדינת־החוק בשטח זה.
איש מאיתנו לא יטען חלילה כי הכל
שפיר אצלנו. לחמנו, ונוסיף להילחם, נגד
חוקי־החירום הבריטיים המוסיפים להתקיים
אצלנו. לחמנו, ונוסיף להילחם, נגד מעצרים
אדמיניסטרטיביים, הגליית אישים ופיצוץ
בתים שבהם מצאו חבלנים מחסה.
יש מיקרים כאלה, וכל אחד מהם מכאיב.

אולם לא נעמיד פנים, כדי למצוא
חן בעיני מישהו בחדן־לארץ,
באילו זוהי התמונה השלמה, או
אפילו העיקרית.

על אף קיומם של מיקרים שאנו מתנגדים
להם בחריפות, ופועלים בהצלחה להפסקתם,
האמת היא כי בסיכום הסופי מישטר־הכיבוש
הישראלי בשטחים הכבושים הוא מן הליברליים
ביותר שידע העולם עד כה.

זוהי אחת התופעות המיוחדות
לישראל, המבדילות בינה וכין בל
מדינה אחרת כעולם: שצבאנו
הוא הרבה יותר ליבראלי ממט•
שלתנו. אולי מפני שהצעירים, שגדלו
בארץ, הם בדרך בלל יותר
רחבי־לב מאשר ותיקי התנועה
הציונית.

^ודם בריסטיאן יקירתי, כל זה
אינו העיקר. העיקר הוא שאתם עוסקים
בדברים שאינם העיקר, תחת לעסוק בדברים
שהם העיקר.
ביקרתי היום לאורכם של השטחים ה

מלחמה בלתי-נדאית נגד מגמות
הסיפוח -בממשלה, במפלגות
ובציבור. לולא הסברה בלתי־פוסקת
זו, קשה לדעת מה היה המצב כיום, אם
לוקחים בחשבון את השיכרון הטבעי למחרת
נצחון כה מדהים אחרי סכנה כה נוראה.
סקר דעת־הקהל בישראל מוכיח, כי בעשרה
החודשים האחרונים חלה ירידה תלולה
במיספר שואפי־הסיפוח.

ס מערכה רצופה למען פיתרון
של שלום, בדרך של הגדרה עצמית
של העם הפלסטיני, ללא בי־פוחיס.
אין זו מערכה קלה, אם מביאים
בחשבון שאפילו מפלגה כמו מפ״ם דוגלת
כיום רישמית בתוכנית של סיפוחים נרחבים.
תוך
מגע רצוף עם האישים הפלסטיניים,
גיבשנו תוכנית מפורטת המשלבת את החזרת
החרות הלאומית לעם הפלסטיני עם
שאיפת־הבטחון הלגיטימית של ישראל. אנו
דוגלים בהקמת מדינה פלסטינית חופשית,
בכל השטחים המוחזקים, ואם אפשר גם
בעבר־הירדן. מדינה זו תשתף־פעולה עם
ישראל בפיתרון בעיית הפליטים, בהשגת
שיגשוג כלכלי לכל הארץ ובהשכנת שלום
כללי בין ישראל והתנועה הלאומית הערבית.
אותו
סקר של דעת־הקהל הוכיח, כי כעת
תומכים 41 מאזרחי ישראל בפיתרון כזה
— ואני טבור כי אין זה הישג קטן. יש
לכך משמעות הרבה יותר גדולה לעתיד
ארץ־ישראל מכל התקריות החולפות, מכאיבות
ככל שתהיינה.

היינו יכולים לעשות הרכה יותר,
אילו כוחות-הקידמה בעולם
בולו היו מגישים לנו עזרה ותמיכה,
תחת לרדוף אחרי דוקטרינות
מיושנות ולהחשיד אותנו בחש*
דות־שווא.
אי־הבנה זו היתד, נעלמת, אילו הייתם
מבקרים בארץ ועומדים מקרוב על המציאות
בישראל ובשטחים המוחזקים. אני מזמין
אתכם מקרב לב לעשות כן.
אני מקווה כי אי־ההבנה בינינו תחלוף —
לא רק הפרטית, אלא גם הציבורית — ולמען
מטרה זו אני אפרסם כאן את מכתבך
במלואו ואת תשובתי זו. אני מבקש אותך
לעשות את אותו הדבר בצרפת.

שלום,
אורי אכנרי.
במדינה העם
ממ שלת־י שר אל
מ ת מו טטת
המיבחן הגורלי של ממשלת־ישראל לא
בא בחזית החיצונית. אין צורך בגבורה
מיוחדת כדי לשאת נאום חריף באו״ם, או
כדי לדבר עם גונאר יארינג, או אפילו כדי
להחליט על מיצעד צבאי בירושלים.
המבחן האמיתי בא השבוע בחזית הפנימית.

שקר ופרובוקאציה. קבוצה של
ישראלים ״התנחלו״ בבית־מלון בחברון.
הם באו מטעם התנועה הדוגלת בסיפוח
חברון, ומטרתם המוצהרת היתד, להביא על־ידי
מעשיהם לסיפוח השטחים למדינת״ישד־אל.
בחברון עצמה התנהגו בכוונה באופן
פרובוקאטיבי, ככובשים וכבעלי־בית, ערכו
מיצעדים הפגנתיים למערת־המכפלה, אמרו
לראשי־העיר כי לא שכחו את טבח חברון
מלפני 39 שנים, וכי לא איכפת להם אם
כל הערבים יסולקו מן העיר.
לא היתד, זאת רק פרובוקאציה כלפי
ערביי־חברון. היתד, זאת קודם כל פרובוקאציה
מכוונת ומחושבת נגד ממשלת־ישראל
ונגד צה״ל. כי ה״מתנחלים״ לא זה בלבד
שרימו את צה״ל והפרו את הבטחתם למושל
הצבאי להסתלק כעבור 24 שעות, אלא
גם פעלו בצורה המנוגדת למדיניות המוצהרת
של הממשלה.
סטירת־לחי לדייין. בשביל הממשלה
היתר, זאת מהלומה. כי למעשה ה״מתנחלים״
היו השלכות חמורות ביותר. בין השאר:
• ראש עיריית־חברון, השייך מוחמר
עלי אל־ג׳עברי, הוא המנהיג המקומי החזק
ביותר בכל הגדה המערבית.
• אל־ג׳עברי הוא המנהיג הפלסטיני העיקרי
המ&תף־פעולה עם ישראל ועם צד,״ל
בשטחים המוחזקים והוא הפך מקורבו האישי
של משד, דיין.
• אל־ג׳עברי הוא גם הדמות הבולטת
ביותר בין ערביי־פלסטין הדוגלת בהקמת
מדינת פלסטין שתהיה קשורה עם ישראל.
יש הרואים בו את ראש־הממשלה המיועד
של פלסטין.
!• מעשה המתנחלים מנוגד להבטחות שנתן
משה דיין לאל־ג׳עברי ולשאר מנהיגי
הגדה. הוא הורם את יוקרת דיין בשטחים,
מחבל במעשיהם של המושלים הצבאיים,
מביא נזק ישיר לבטחון.
• המעשה נותן תחמושת לאויבי ישראל
באו׳׳ם, שיוכלו להסתמך עליו כדי להוכיח
כי הכרזות ממשלת אשכול על נכונותה
לנהל משא־ומתן על גורל השטחים המוחזקים
— אינן אלא מסך של שקרים, שמאחוריו
נוצרות עובדות הפוכות.
+אשבול דוחה, דיין פוחד. אילו
היתד, ממשלה בישראל, היה צד,״ל מקבל
רשות לסלק את ה״מתנחלים״ כעבור 24
שעות.
זוהי ההשלכה הנוראה ביותר של מעשה
חברון: הוא מוכיח כי אין בישראל ממשלה.
כמה
משרי הממשלה משתדלים לנצל את
הפרשה לתועלתם הפרטית, אחרים חוששים
לנקוט• עמדה לפי הבנתם ומצפונם. אפילו
משה דיין פוחד מלעמוד על דעתו ולהסיק
את המסקנות, ואילו לוי אשכול ניסה
שוב לדחות, לטשטש, להתפשר.
מעשה־חברון הוא רק ראשון מסוגו.
סטודנטים דתיים כבר הודיעו על החלטתם
לערוך מיבצעים פרובוקטיביים בירושלים
ביום השנה לאיחוד העיר — בניגוד למדיניותה
של הממשלה, רצונו התקיף של
ראש־העיר, וקריאות האס־או־אס של נציגי
ישראל באו״ם ובבירות העולם.
זהו אות לבאות. כאשר הממשלה נמצאת
במצב של התמוטטות מוסרית, עלולה להשתרר
אנארכיה בישראל — תוהו־ובוהו שינוצל
על־ידי מיעוט קטן כדי לכפות את
רצונו על המאורעות, בניגוד מוחלט לרצון
הרוב.

יחסים מרחביים
האיש שבא מקא הי ד

גבר גבוה ( )1.85 ויפר,־תואר עבר את הירדן
מערבה, נפל ישר לידי המוכסים. הם
פישפשו בכיליו, חשדו שהחליפה האלגנטית
על גופו היא חדשה. הם תבעו מכם
עבורה.
(המשך בעמוד ) 14
העולם הזה 1602

בשונה שש ב עוג הוא חיח וגיבור ואומי -בשווש וננוח סקר יצא וסחוג נחי אשנה

הגיב!מסרנוע״מרס״
נוע ומוסדות ציבור. תפקידם לעקוב אחר
כל תנועה חשודה וחפץ חשוד.
אנשי הג״א בבתי־הקולנוע חייבים לבדוק
את חבילותיהם של הנכנסים לבתי־הקולנוע,
לערוך חיפושים בהפסקות בין היכסאות באולם,
כדי לוודא שלא הושארה שם כל
חבילה חשודה. בקולנוע מרכז קשה מלאכה
זו שבעתיים מכל קולנוע אחר. שכן בקולנוע
זה מוקרן הסרט ללא הפסק. הצופים

עלה בעזרת שעון. גם את מיטעני הבזוקות
שלהם מפעילים החבלנים הערביים בעזרת
שעון. עיפרון ד,ד,שהייה, שהיה מחובר לחומר
הנפץ בקולנוע מרכז הוא £מצעי־הפעלה
כימי. זהו נרתיק מתכת קטן, בתוכו
נמצא חוט נחושת המוקף בתמיסה של חומצה.
ברגע שמעקמים את הנרתיק, באה החומצה
במגע עם חוט המתכת ומתחילה לאבלו.
עובי חוט המתכת הוא הקובע את

היה להסתירו בכיס המכנסיים, שם אין
שומרי הג״א בודקים.
לסעדיה מנצור, שגילה את מיטען־החבלה
ומנע בכך אסון שעלול היה להתרחש באולם
הקולנוע, לא היה מושג כלל על ערך
מעשהו. הוא המשיך לעמוד על מישמרתו
ליד קולנוע מרכז. לאחר שנחקר במשטרה,
חזר לביתו בשעת לילה מאוחרת. הוא לא
העיר משנתם איש מבני משפחתו או שכניו.

האושר הרחוק

צור׳ ביום חתונתם לפני שבע שנים. מאז
נולדו להם שבעה ילדים, שניים מהם תאומים
והאשה איבדה את עצביה. סעדיה הוא
דמי ושומר מיצוות וילדיו מגדלים פיאות.

-ן ולנוע ״מרכז״

שליד התחנה

המרכזית בתל־אביב ראה כבר הרבי׳
גיבורים בשנות קיומו. הקולנוע, המציג
בעיקר סרטי פעולה מסוג ב׳ ,העלה
על מסכו מצ׳יסטות למיניהם, ג׳ימס בונ־רים
מכל הסוגים, טרזנים בגדלים שונים
ולוחמי קומנדו מכל המלחמות.
אבל הגיבור שהוליד קולנוע מרכז ביום
השני השבוע, היה שונה מכל אלה.
האיש שמנע אסון רב־מימדים, בעת שגילה
מטען חומר־נפץ שהוטמן מתחת למושבים
באולם הקולנוע, היה הדמות הקלאסית של
האנטי־גיבור.
סעדיה מנצור, תימני נמוו קומה, עטור
זקן ופיאות, הוא פועל נקיון בעירית תל-
אביב. לילה לילה, בשעה 3.00 לפנות בוקר
הוא מתעורר משנתו ויוצא לעבודתו כסבל
פחי־אשפה ברחובות העיר תל-אביב.
אחר־כן הוא חוזר לדירתו הקטנה בת
שני החדרים ברחוב כרמי שבשכונת־התק־וה,
שם ממתינים לו שבעת ילדיו ואלף
בעיות אישיות,
אשתו, שושנה, סובלת ממחלת־עצבים
קשה, כמעט ואינה מסוגלת לטפל בילדים
הרכים, שהגדולה בהם לומדת כיום בכיתה
אי. אמו חמר, ישישה הגרה בחדר צר בשכנותם׳
מסייעת לסעדיה לטפל בילדים, אולם
חיה במתיחות רבה עם כלתה. המריבות בין
השתיים המזעיקות את כל השכנים, הן
עניין של יום יום.
דווקא אתמול הגיעו בעיותיו של סעדיה
לשיא• בבוקר קיבלה אשתו התמוטטות
עצבים וברחה לבית־הוריה. למרות כל השידולים
סירבה לחזור אל ילדיה שהסתובבו
בסימטאות השכונה.
סעדיה היה צריך לצאת אחר־הצהריים למשמרתו
ליד קולנוע מרכז כאיש הג׳׳א.
השכנים הפצירו בו כי לא ינטוש את ילדיו
וייעדר הפעם מהמשמרת. אבל סעדיה סירב:
״גוייסתי ל־ 15 יום,״ אמר ,״זה היום האחרון
שלי בתפקיד, אני לא יכול להשתמט.״

מיכצע
האה הצעיר
ן י* יה זה אופייני לגבר הצעיר שעלה
( ולארץ מתימן עם אמו ושלוש אחיותיו
הבוגרות לפני 18 שנים. אביו נפטר עוד
בתימן בהיות סעדיה בגיל 4ומאז הופקד
חינוכו בידי האם. האם עצמה לא ידעה
בן כמה הוא בנה :״אולי 25 אולי ,28
מאיפה אני יודעת? אבל היא ידעה כי בנה
הצעיר הוא גבר כלבבה :״זה בן־אדם ישר!״
וכך יצא הצעיר בילדיה של חמר מנצור
לשמור על הביטחון בקולנוע בו מוצג הסרט
מבצע האח הצעיר. הוא לא ידע כי
ביום האחרון לשירותו, מצפה לו מיבצע שאינו
נופל מזה המוצג בסרט.
מאז מלחמת־ששת־הימים הוטל על אנשי
הג״א בערי הארץ לסייע למשטרה
בשמירת הביטחון הפנימי בערים מפני
מעשי־חבלה או התנקשות אפשרית של
כנופיות הטרור הערביות. אנשי הג״א
מופקדים בעיקר סביב מקומות ציבוריים,
כמו תחנות אוטובוסים מרכזיות, בתי־קול־

גיבצע האח הצעיד

מרכז, שעות מספר לאזזר שגילה את מטען חומר־הנפץ בקולנוע,
חזר סעדיה לעבודתו כפועל במחלקת הנקיון של עירית תל־אביב.

נכנסים ויוצאים במשך כל שעות היום והערב,
לאו דווקא במועדי תחילת הסרט.
סעדיה מנצור התחיל את משמרתו בקולנוע
מרכז בשעה 3.00 אחר,״צ. תחילה ניצב
ליד הכניסה לקולנוע וסקר את הנכנסים
לקולנוע. לאחר תום ההצגות היומיות, קרוב
לשעה 6.00 נכנם לאולם כדי לסרקו.
סיפר סעדיה :״התחלתי לבדוק את הכיסאות
מהשורה האחרונה עד המסך. אותו זמן
ניקו פועלי הניקיון את האולם. לפתע צעק
לעברי אחד המנקים, :תראה מה מצאתי —
טרנזיסטור!׳ ניגשתי אליו ומצאתי חבילה
עטופה בנייר. פתחתי אותה. היו בה אצבעות
בצבע חום. פועל הניקיון חשב שזה
תאנים. לא חשבתי הרבה. לקחתי את החבילה
ורצתי החוצה. שמתי אותה ליד החביות
וחיכיתי למשטרה.״
סעדיה שרת בזמנו בצר,״ל, אולם הועבר
להג״א מאחר שהוא אב ל־ 7ילדים. לא היה
לו הרבה מושג לגבי טיב החומר שמצא.
אולם המשטרה ידעה מיד שזוהי

חבילת

הומר־נפץ המיועדת להפעלה מיידית.
סיפר חבלן המשטרה, מפקח ניסים ששון,
שפרק את מיטען חומר הנפץ :״החבילה
כללה ארבע אצבעות ג׳לניט מהסוג שמספרו
852 מתוצרת בריטית, עטוף בסרט
בידוד. עיפרון ההשהייה שהיה מחובר לאצבעות
הג׳לניט היה אף הוא מתוצרת בריטית•
משקל חומר הנפץ היה 800 גרם. המנגנון
הוא צבאי וחומר הנפץ הוא כזה,
המשמש בדרך כלל לפיצוצים אזרחיים כמו
פיצוץ סלעים. החומר הגיע לידינו בשעה
שש ורבע בערב והיה מיועד להתפוצצות
בין השעות עשר ועשר ושלושים בלילה.
״כמות כזו של חומר נפץ עלולד״״,לגרום
לנזק ברדיוס של 25 מטר. אך במיקרה זה
היה החומר צמוד לקיר ובמידה והיד, מתפוצץ׳
היה גורם לנזק בקיר וברדיוס של
מטרים ספורים בלבד באולם.״

חזרה לפחי האשפה
^ מנגנ ון שהופעל הפעם לפיצוץ חומר.
1י הנפץ היה שונה מזה אותו הפעילו החבלנים
בעבר. הפצצה שנתפסה בשעתו בקולנוע
ציון בירושלים היתד, מיועדת לד,פ־

150 הווגים!

ועוד פצועים רבים והריסות שטרם פונו — זה סיכום החבלה
בקולנוע מרכז כפי שנמסר ביום שלישי ברדיו קהיר.
בתמונות נראה מטען חומר־הנפץ שנמצא בקולנוע. מימין נראה חבלן המשטרה, מפקח
ניסים ששון, כשהוא מדגים כיצד ניתן לשאת את חומר־הנפץ בתוך חגורת המכנסיים. העטופות ששון מחזיק בידו את אצבעות הג׳לניט
משמאל נראה המפקח
בחומר בידוד, שממרכזן מבצבץ עפרון־ההשהיה הכימי שנועד להפעילן בקולנוע.

הזמן בו תגרום החומצה לניתוקו.
ברגע שחוט המתכת מנותק, הוא מפעיל
נפץ, הגורם להתפוצצות חומר הנפץ.
חקירת המשטרה העלתה כי החשוד היחיד
שנראה היה כי השאיר את הפצצה
באולם הקולנוע, היה צעיר שחום שנכנס
לאולם הקולנוע בשעה רבע לארבע אחר־הצהריים.
הסדרן הושיבו בשורה האחרונה
ליד המקום בו התגלה מיטען־החבלה. הסדרן
ניסה לשחזר את דמות הצעיר וחוקרי
המשטרה שיחזרו את דמותו בקלסתרון.
אולם הסיכוי שזה אמנם האיש המבוקש
הוא כה קלוש עד שהמשטרה אפילו לא
הפיצה את הקלסתרון ולא אישרה את פיר־סומו.
אבל המיטען היד, כה קטן שניתן

בשעה שלוש בבוקר ביום השלישי השבוע
קם ויצא לסחוב פחי־אשפה. שכניו
ובני משפחתו לא ידעו כלל על מעשה־הגבורה
שלו, אלא לאחר ששמעו על כך
ברדיו ביום־שלישי.
״אולי יתפסו אותו עכשיו בשביל הממשלה
שיפסיק לסחוב פחי־זבל בשביל ה־עיריה,
אמרה אמו הישישה .״שלוי אשכול
יעזור לו,״ הוסיפה אחת השכנות ,״שיקבל
דירה בצפון תל־אביב.״
״מה פיתאום שיתנו לו דירה בצפון?״
התערבה אמו של סעדיה, שהוא צלם חתונות
חובב בשעות הפנאי שלו ,״לא צריך
דירה בצפון. לא רוצה שיכיר בחורות אחרות
מהצפון!״

אבא אבן רוצה בפירוק הממשלה * הפולשים לעיר חברון רימו את צה״ל * יגאל
אלון עורר מירוץ עם מנחם בגין. הרמטכ״ל רוצה בפיתרוו * מי בחר בשמואל תמיר?

דדוש: תישאל ונס!
בשבוע רגיל של הכנסת עומדת לנגד עינינו בעייה כרונית: איך למצוא
הזדמנות להגיד את אשר אנחנו רוצים להגיד. כי סדר״היום נקבע על־ידי
הממשלה, והקואליציה סתמה מזמן כימעט כל אפשרות להעלות נושאים
משלנו על סדר־היום.
בשבוע שעבר — השבוע הראשון של מושב־הקייץ — לא היתה בעייה
כזאת. רצינו לשאת שני נאומים עקרוניים: האחד נגד המחדלים של הממשלה,
ואחד נגד היומרות הנפוחות של הסיפוחיסטים. לשתי מטרות אלה
יכולנו להגיע, הפעם, בדרך המלך: הצעת התקציב הנוסף של הממשלה
איפשרה לנו לדבר על המצב המדיני והבטחוני, והצעת אי־האימון מטעם
סיעת המרכז החופשי סיפקה לנו את ההזדמנות הברוכה לדבר, סוף־סוף,
על מחנה זה.
הדיון הראשון נסב על נושא כפול: דרישת הממשלה לתקציב נוסף,
והצעתה להכריז על מילווה־ביטחון. על כך אמרנו את הדברים הבאים :
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

אחידה של עוינות. הם מגבירים את מלחמת־החבלה במימדים גדלים והולכים.
זאת האמת. אבל אין זו כל האמת. האם זהו אותו׳ חלק של האמת הצריך להעסיק אותנו,
נבחרי העם בישראל?
אנו לא בחרנו בגמאל עבד־אל־נאצר. אנו לא בחרנו במלך חוסיין. אנו בחרנו בממשלת
ישראל, בממשלת הליכוד הלאומי, ואליה מופנות שאלותינו ותביעותינו:

מה עשיתם אתם כדי לצקת את המתכת הלוהטת של הניצחון למט בע
של שלום -המטבע היחידי המצדיק את הקורבנות?
מה עשתה ממשלת הליכוד הלאומי כדי לשבור את חומת העוינות הערבית?
מה עשתה כדי ליצור דינאמיקה של שלום בעולם הערבי?
באילו יוזמות נוספות נקטה כדי ליצור מציאות מדינית חדשה?
אילו החלטות גורליות החליטה כדי להחזיר לישראל את חופש הפעולה במרחב?

שום יוזמה לא ננקטה. שום החלטה לא נתקבלה. שום החלטה לא
יכלה בלל להתקבל.
כי ממשלה זו — מטבע ברייתה, מעצם מהותה - 1-אינה מסוגלת לקבל שום החלטה. כי
אופי ראש־הממשלה משתקף בהרכב הממשלה כולה:

לא נרים את ידנו נגד שום הקצבה שיש כה כדי להגן על חיי־אדם.
אם דרושות מיליון לירות כדי לחסיד טיפה אחת של דם -נוציא
את המיליון.

ממשלה שהפכה לבנסת-זוטא, שבה מתרוצצות כל המגמות, שבה בל
אחד מנטרל כל אחד, ממשלה שהיתה טובה לשבוע של מלחמה, אך
היא אסון בשנה שהיתה צריכה להיות שנה של יוזמות שלום.

אולם, בעודנו נותנים את ידנו לביצור הביטחון — נשמיע את השאלה האחת, הגדולה,
המהדהדת בארץ, שלא הושמעה אתמול והיום בבית הזה:
מדוע יש צורך בתקציב נוסף זה?

הטרגי־קומדיה בחברון

מדוע גדלים צורכי־הכיטחון מחודש לחודש?
מדוע יש במאי השנה צורך ב־ 500 מיליון לירות לביטחון יותר מאשר במרס השנה?

מדוע חלה כמצג הכיטחוני הרעה כה חמורה, כה מדהימה, עד כי
אפילו ממשלת־ישראל ומערכת־הכיטחון לא צפו הוצאה זו לפני חודשים
מעטים כלבד, כשהוגש לנו תקציב המדינה?

כוח מביא ביטחון, אך לא שלום !
כבוד היושב־ראש, תקציב נוסד זה הוא הודאה בפשיטת־הרגל של
ממשלת הליכוד הלאומי -הודאה ככישלון היסטורי, העולה בדמים
והעולה בדם.
ולא שר־האוצר היד, צריך להגיש תקציב נוסף זד, לכנסת, אלא ראש־הממשלה. כי לא שר־האוצר
אחראי להידרדרות מצב המדינה והביטחון( .ובסוגריים אוסיף: אולי הוא אחראי לכך
פחות מכל חבר אחר בממשלה, כי הוא אחד ממנהיגי הקומץ המתון והמפוכח בה. אולי
מפני שהוא יודע את המחיר).

קריאה :

מה זה? חלוקת ציונים לשרים?

אורי אכנרי: כן!
ראש־הממשלה הוא האחראי. ממשלת הליכוד הלאומי היא הנושאת באחריות לעובדה
הזועקת מכל קיר הרום בעמק בית־שאן:

ששנה אחרי הניצחון הגדול ביותר בתולדות העם העברי, ניצחון
שהיכה את העולם כולו בתדהמה -מצב הביטחון השוט!? חמור
יותר, וצורכי הביטחון הכללי עצומים יותר, מכפי שהיו לפני המלחמה.

משפחה בישראל משלמת עתה לביטחון — משלמת ברצון, כי הביטחון קודם לכל —

אינטליגנציה שד כיתה אי
על נאום זה ניסח להשיג ח״פ ישראל קרגמן,
מטעם מפלגת״העבודה. הוא פתח דבריו ואמר :
קרגמן: ברצוני קודם כל להעיר שתיים-
שלוש הערות קצרות ביותר לדבריו של חבר-
הכנסת אבנרי. הוא שאל מדוע יש צורך בתקציב
ביטחון גדול וגדל. נדמה לי שעל שאלה
זו יכול להשיב כיום כל תלמיד כיתה א׳ ב-
בית־הספר היסודי. האינטליגנציה של תלמידים
אלה היא כזאת, שהם כבר יכולים להשיב
נכון על שאלה זו.
אבנרי: היא שווה בדיוק לאינטליגנציה
שלכם !
סכום של 400 לירות לחודש: פי ארבעה יותר מאשר לפני חמש שנים, פי שנים יותר מאשר
בשנה שלפני מלחמת־ששת־הימים!
ואני מעז להינבא: היא תשלם עוד יותר דשנה הבאה, ואולי עוד במחצית השנייה של
השנה הזאת.
מה קרה לאותם דיבורים רמים על עוצמת הניצחון, המבטיח שלום לדורות? מה קרה
לחלום המתוק שהנה למדו הערבים את הלקח, והנה ייאלצו לבוא אל שולחן הדיונים?
עדיין לא עברה שנה והנה קם בבית הזה אתמול דויד בן־גוריון ונשא נאום שאין בו אף
לא מילה אחת על שלום, שיש בו השלמה פטאליסטית טוטאלית עם מלחמת־נצח בלתי־נמנעת
ובלתי־פוסקת עם העולם הערבי כולו, השלמה החוזרת ומתנגנת בדברי כל הנואמים האחרים
בבית הזה!

הכוח הבטיח ביטחון, אף הכוח איננו מבטיח שלום. בשנה זו הופרכה כן לחלוטין, הופרכה סופית, האשליה כי ככל שנהיה חזקים יותר
נכריה את הערכים לעשות עימנו שלום. ואחרי שמתה אשליה זו -
שום מדיניות אחרת לא באה במקומה.
אנו יודעים: הערבים אשמים. הם אינם רוצים לבוא אל שולחן־הדיונים. הם מקיימים חזית

האם דרושות לכך הוכחות? האם תיתכן הוכחה טובה יותר מאשר הטראגי־קומדיה המתחוללת
כעת בחברון?
הלכה לה קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים בלתי־אחראיים, מטעם תנועה שעם ראשיה
נימנים גם פאשיסטים מוצהרים — והתנחלה בבית־מלון בחברון, בבחינת ״מלון משוחרר
לא יוחזר״.

קבוצה זו רימתה את שילטונות צה״ל, היא מעלה באמון המושל הצבאי
האחראי לביטחון המדינה ולביטחונם שלהם.
היא מכריזה בעצם קיומה, כי חברון תסופח למדינת ישראל, שעל חברון לא יתכן עוד
משא־ומתן עם העם הפלסטיני, או עם העולם הערבי. היא מפריכה קבל עם ועולם את טענת
ממשלת־ישראל, שהיא מוכנה לנהל משא־ומתן על הכל, עם הכל, ובכל שעה.

ומה עושה הממשלה? היא חסרת־אונים.
היא לא נותנת גיבוי למושל הצבאי ולמוסדות הביטחון. שני שרי ממשלה רצים לחברון,
עורכים מירוץ לחברון, כדי לברך את המתנחלים. ושר־העבודה, זה שדוגל בסיפוח עמק־הירדן,
אך בהחזרת חברון לחוסיין או לפלסטינים, מבטיח למתנחלים שיכון ועבודה, ולמעשה
ריבונות ישראל.

ומאז מתרוצצת הממשלה, כחתול המנסה לתפוש את זנבו, בדי
לפתור את הבעייה כשקט, לשביעות רצונם של בולם, ובלבד שלא יהיה
צורך כשום החלטה.

עד מתי? כמה דם עוד יישפך?
כבוד היושב־ראש, מה אפשר לומר על ממשלה זו? אפשר לומר רק זאת :״לדעת רוב
הציבור בישראל חובת הממשלה היא לא לשמור ע^ האחדות, אלא להגיע לידי החלטח. אם
אי־אפשר להגיע להחלטה כזאת פה אחד, תהיה החובה הראשונה של הממשלה, ועצם זכותה
להתקיים, בקבלת החלטה באמצעות הרוב.
אין זכות לממשלה להשתמט מהחלטות ולהצביע על עצמה בגאווה ולומר, :לא קיבלתי
החלטות, אן ראו נא כמה מאוחדת אנוכי/״

מי אמר זאת? האם איש אופוזיציה? האס שבועון מסויים? האם
סיעת-יחיד המדברת כלשון ״אנחנו״? לא. אלה הם דברי שר-החוץ,
מר אבא אבן, בשבועון ״ג׳ואיש כרוניקל״ לפני שבועיים.
אך ראש הממשלה אינו רוצה, אינו מוכן, אינו מסוגל להחליט. אומנם, אחרי שקרא, כי
מחקר מדעי אובייקטיבי, מטעם הביטאון שלו, דבר !,גילה ש־> 417 מאזרחי ישראל מאמינים,
כי ניתן להשיג שלום על־ידי הקמת מדינה פלסטינית הקשורה בישראל, ורק 2270 רוצים
בסיפוח, הזדרז לפרסם כי נפגש עם מנהיגי פלסטין.
ברוך שהחיינו. כימעט שנה אחרי כינון הכיבוש הוא מצא סוף־סוף זמן גם לכך.
אך הוא לא הציע להם שום דבר, ולא היה מסוגל להציע, כי לכל הצעה קודמת החלטה,
ובלי החלטה כל פגישה כזאת היא בוקי סרוקי.

והשאלה היא: עד מתי? עד מתי יימשך המחדל? במה דם, במה
דמים, עוד נשלם בגללו?

אשרי עם שכך מדברים קציניו
בהעדר החלטה, יוזמה מדינית המובילה לשלום, נאלץ צה״ל לשאת בעול. אנו סומכים על
צה״ל כצבא לוחם ומגן. אנחנו סומכים על צה״ל גם מבחינה אחרת: שישמור על צלילות־הדעת,
וימנע שילהוב־יצרים וידאג להערכת נכונה של המצב.
ואני מעלה על נם את דברי ראש המטה הכללי של צבה הגנה לישראל, רב־אלוף חיים
בר־לב, המייצג מאין כמוהו את רוח המפקדים ואת שיח הלוחמים. כאשר נשאל לגבי הסיכויים
לפתור את בעיית הביטחון השוטף, זו שאנו דנים בה היום, הוא אמר :״חיסול הסרנד
יבוא כאשר יימצא הסדר ופיתרון לפלסטינאים.״

הסדר ופיתרון לפלסטינאים -אשרי עם שכך מדברים קציניו, ואוי
לעם שכך אי ן מדברים מנהיגיו.

דרוש מישאל־עם
כבוד היושב־ראש, העם רוצה בשלום. יותר מזה: העם מתחיל לראות איך אפשר להשיג
שלום.

אני מציע לכנסת להבריז על מישאל-עם, שבו יביע העם בישראל את
דעתו על הברירה הגורלית בין סיפוח, החזרת שטחים או פדרציה.

אגיש עוד השבוע הצעת־חוק פרטית לקיום מישאל־עם כזה.
כבוד היושב־ראש, אנו נימנע מהצבעה על התקציב הנוסף, אך נצביע בעד מילתה הביטחון.
ואגב כך נכריז:
לירה אחת למען פעולת שלום תחסוך חמש לירות למען הביטחון! לירה אחת ליישוב
פליטים תחסוך עשר לירות למלחמה באל־פתח!

הברירה אינה בין תותחים וחמאה. הכרירה היא בין ליכוד לאומי
של מחדל, לבין פעולה לאומית למען השלום.
אגודת־ישראל ומק״י הצביעו בעד שתי הצעות הממשלה. רק״ח הצביעה
נגד שתיהן. המרכז החופשי לא הצביע בכלל — לא בעד, לא נגד, ולא הימנעות
— תכסיס מוזר מצד סיעה המתיימרת להיות אמיצה וקיצונית. אנחנו
הצבענו בעד מילווה־הביטחון, אך נמנענו מהצבעה על התקציב הנוסף.
למחרת היום, הציע המרכז החופשי אי־אימון לממשלה, מפני שאינה עושה
די למען הסיפוח. היה זה נאום דמאגוגי רגיל, שלא הוסיף שום טענה. לוי
אשכול ענה בנאום קצר, מן הכתב — שהיה מחריד למדי. כי אשכול רמז,
למעשה, שהוא מבצע בשקט גם סיפוח וגם התנחלות, ולכן לא כדאי לדבר
על זה.
על כך אמרנו את הדברים הבאים, בנוכחות ראש־הממשלה ושר־דביטחון
ורוב חברי הבית :
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אתמול ערכנו חשבון נוקב עם הממשלה, ואנו פטורים מלחזור עליו היום. אולם איננו
פטורים מלערוך את החשבון עם הסיעה שהגישה את הצעת אי־ד,אימון.
לא אלעג להצעה מפני שהוגשה על־ידי סיעה קטנה. ולא רק מפני שאני עצמי מייצג
סיעה קטנה מאוד בבית הזה.
כל רעיון גדול, התחלתו בסיעה קטנה, ואפילו בסיעת יחיד. בנימין זאב הרצל, הנשקף
עלינו כאן, היה סיעת־יחיד בעם היהודי, והיום אין איש זוכר מי היה הרוב. המיעוט
הזעיר קבע את ההיסטוריה.

אולם במה דברים אמורים? במעטים המתיצבים כפני העם בראש
מורם, המניפים דגל של בשורה מפורשת, הלוחמים על דעתם וזוכים
לאימון הדוגלים בה, עד להפיכתם לרוב.

איש לא בחר ב״מרבז החופשי״
האם כך עשתה סיעת המרכז החופשי? האם הגיעה לכנסת בשם דיעותיה ברשימה
משלה? האם זכתה בקולות משלה, רבים או מעטים? לא מיני ולא מקצתי!

לא הבוחרים בחרו בסיעה זו, אלא מזכירות תנועת החרות. לבוחרים
לא היתה שום השפעה על הרבב רשימה זו. הבוחרים יבלו רק להצביע
בעד הרשימה שבראשה עמד מנחם בגין, ועל חשבונו שלו בלבד

אפשר לזקוף את הקולות.
אם סיעה זו מונה כיום שלושה חברים בכנסת, הרי זה מיקרה בלבד. זה יכול היה
להיות חמישה, או אחד, או אפם. כי היא באה הנה בדרך ההתחכמות, בדרך התחבולה.
מה גם שראש הסיעה, במידה שדיעותיו נודעו בכלל בציבור, טען אז כלפי ראשי חרות
שהם נוקשים מידי, ודרש מהם לוותר על נוסחאות נוקשות ומיושנות, כמו ״מיבצעי
שיחרור ו״שתי גדות לירדן.״

גם על כך יש תשובה מדעית מדוייקת, אובייקטיבית. לפי אותו סקר של גיל, עיקר
הדוגלים בסיפוח היו מעל גיל ארבעים.

כאובלוסיה שמתחת לגיל ארבעים -עיקר האובלוסיה של חטיבות
המילואים -היו 109$,פחות בעד סיפוח מאשר באוכלוסיה •טמעל
גיל ארבעים 1096 .פחות לסיפוח, יותר לשלום!

הרמטכ״לים בעד פיתרון פלסטיני
שמאתאמרו :״כך אומרים האזרחים, אבל מה אומרים הלוחמים, מה אומרים הכובשים,
מה אומרים אלה ששילמו בדמם בעד כיבוש השטחים האלה?־״
העליתי כאן אתמול על נס את דברי החייל הראשון בישראל, הרמטכ״ל חיים בר־לב,
שאמר, :׳חיסול הטרור יבוא כאשר יימצא הסדר ופיתרון לפלסטינאים.״

הסדר ופיתרון לפלסטינאים! עוד מהדהדות באוזני קריאות־הזעם
שהוטחו נגדי כאן, באשר אמרתי, מעל במה זו, את אותם הדברים
עצמם!
כמובן, הרמטכ״ל לובש מדים, ואינו יכול לפרט את דיעותיו. אסור לו. אבל יש רמטכ״ל
שפשט את המדים, והוא הרמטכ״ל עטור הילת הניצחון.
ביום הראשון להיותו אזרח אמר רב־אלוף יצחק רבין :״המיפנה ביחסי ישראל—ערב
חשוב מהישגים טריטוריאליים. אנחנו צריכים לעשות את המכסימום כדי להביא למיפנה
ביחסים בין ישראל וערב. בעיני חשוב הדבר יותר מהישג טריטוריאלי.״

שיח הלוחמים למען השלום
שמאתאמרו :״טוב, כך אומרים הרמטכ״לים, אבל מה אומרים החיילים הלוחמים,
כובשי החומה, כובשי המידבר, פורצי גולן?״
אני מחזיק כאן בידי מיסמך מיוחד במינו, הספר שיח לוחמים, שבו כונסו דבריהם והתלבטויותיהם
והשבונות־הנפש של 145 לוחמים, מ־ 36 קיבוצים וישיבות, בני כימעט כל
הזרמים המפלגתיים. כולם לוחמים — מפקדי טנקים, מפקדי מחלקות ופלוגות רגלים, טייסים,
צנחנים.

וכספר כולו, אף לא מילה אחת לטובת סיפוח!
הייתי יכול לקרוא כאן עשרות עמודים, כדי להעמיד את הבית על דעת הלוחמים. הלוזאי
והיה לי זמן לכך.
אומר לוטן, מפקד קרבי מקיבוץ יפעת של אחדות־העבודה :״כל המישחק הזה עם ההיסטוריה
— אנחנו ישבנו, ולפני כן הם ישבו, ולפני כן אנחנו ישבנו — לא משחק. כרגע
משנה מי יושב שם, ולא מי יישב שם.״

דבר הלוחם לוטן.
ולוחם אחר, גילי מקבוצת גבע של מפא׳׳י, אחד החיילים הראשונים שנכנס לשכם בסערת־קרב
:״קיבלתי מאיזה בן־דוד שלי הצהרה לחתימה, :הלוחמים מתנגדים להחזרת שטחים.׳

המרכז החופשי -פחות מאחוז אחד י
שמאתאמרו :״נכון, לא קבלנו קולות א ז, אך היינו מקבלים היום.״

לכף אין שום אסמכתא. להיפך!

לפני חודש בלבד נערך סקר מטעם מכון גיל, שתוצאותיו פורסמו בעיתונות, ואני
הלכתי לבדוק גם את נתוניו.

מסתבר ממנו כי יש ספק חמור ביותר אם סיעת המרכז החופשי
היתה כיום עוברת אפילו את אחוז־החסימה הקיים, ואין בל אפשרות
שהיתה מקבלת יותר מציר אחד היום.
זה כוחה של סיעה המתיימרת לייצג את המצפון הלאומי, את הנוער, את הלוחמים!

מחנה הסיפוחיסטים נמצא בירידה

שמאתאמרו :״נכון, לסיעה הזאת אין קולות, אבל יש קולות לסיעות דומות, המבטאות
את אותן ההשקפות.״
אבל אותו סקר של מכון גיל הוכיח, שכל המפלגות הדוגלות בפירוש בסיפוח השטחים
נמצאות בירידה. גח״ל והמרכז החופשי גם יחד ירדו בכמה עשיריות של אחוז, ובוודאי לא

עלז.

אם בן, היכן הקריאה הגדולה לסיפוח, הזעקה להתנחלות?

פחות מרבע העם בעד סיפוח !
שמאתאמרו :״זה לא נוגע למפלגות. בארץ אין אנשים מצביעים בעד מפלגות בגלל .
דיעותיהם בעניינים עקרוניים.״
אדרבא, נבדוק מה הן דיעות הציבור — ולא בלשון של פראזות, אלא בלשון של מחקרים
מדעיים, מוסמכים, אובייקטיביים.
מכון דחף ערך, על פי הזמנת העיתון דבר, סקר מדעי על פי מידגם מייצג. גם את הנתונים
שלו הלכתי לבדוק בעצמי. התוצאות יכלו להדהים כל מי שאינו נמצא במגע מתמיד
עם הציבור.

בעד סיפוח השטחים דוגלים עכשיו - 2296 עשרים ושניים אחוזים,
שהם פחות מרבע -מן האוכלוסיה העברית. פחות מרבע!
וזה אחרי כל ההמולה של הצעקנים, של כמה וכמה מחברי הכנסת, של שני עיתוני־הערב
ההמוניים. פחות מרבע!
ואילו בעד רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית, רעיון שאני נציגו הגלוי היחידי בבית
הזה, ששום עיתון זולת עיתוני אינו תומך בו, שאין לו אף נציג אחד בממשלה — תמכו
באותו סקר מדעי /0ס — 41 כימעט מחצית האוכלוסיה היהודית!

וכעיקר 7896 ,של האובלוסיה היהודית הכריזה שהיא רוצה כשלום
מעל לבל. שלום של ביטחון, שלום כמקום סיפוח.

אחוז שוחרי השלום נמצא בעלייה
שמאתאמרו :״זו דעת הציבור היום, אבל היא יכולה להשתנות!״
אכן — היא משתנה. אבל בכיוזן הפוך, כיוון אחד ויחיד: נגד הסיפוח, למען שלום פלסטיני.
והראייה — מישאל קודם על עתיד השטחים נערך ביולי 1967 על־ידי מכון גיל, ואז
היו עדיין 33 אחוז — קצת פחות משליש — בעד סיפוח, קצת פחות משליש, שהפכו
עתה פחות מרבע.

אני לא מאלה שחותמים. אנחנו מחפשים את השל ום גם בעזרת זה שנחזיר את שכם,
ואני לא מרגיש את שכם בתור שכם שלי, על־ידי זה שאני יודע שאנחנו נכנסנו אליה
הראשונים.״

דבר הלוחם גילי.
ולוחם שלישי, נחמן מגבע :״הבעייה הגדולה היא — לא ליהפך למיליטריסטים, לא ליהפך
למרחיבי־גבולות על חשבון עמים אחרים.״

דבר הלוחם נחמן.

דיקטטורה של מיעוט קטנטן
שמאתאמרו, כפי שאמר חבר־כנסת תמיר כאן היום: לא צריך רוב, לא בעם, לא
בנוער.
אז מה נשאר?

מה נשאר -אלא הדיקטטורה של מיעוט קטנטן, בעל סממנים מובהקים
הזכורים לנו מאירופה, של מיעוט צעקני, מצחצח הרכות ושולח
אחרים להחזיק בהן.

יכריע העם במישאל-עם !
כבוד היושב־ראש, אתמול הצעתי לכנסת לערוך מישאל־עם, כדי שהציבור יכריע כשהממשלה
אינה מסוגלת להחליט, כדי שהציבור יתן לממשלה הנחייה ברורה ומוסמכת: למען
סיפוח, או למען החזרת שטחים, או למען פדרציה עם מדינה פלסטינית.
אין זמן לחכות עד לבחירות בעוד שנה וחצי. והרי בבחירות יעמדו לעיני הציבור בעיות
רבות אחרות.

בשנה וחצי זו אנו עלולים לאבד את עולמנו, את השלום שהוא,
ורק הוא, פירושו ביטחון.
אני עומד להגיש הצעת־חוק פרטית למען עריכת מישאל־עם כזה.

ואילו בעד מדינה פלסטינית היו אז רק ,1496 שהפכו עתה ל־
.4196 זה השינוי שחל תוף תשעה חודשים, מול מחדלי הממשלה.
זוהי התפכחות הציבור.

ואם מישהו באן מפקפק בנכונות הדברים
שאמרתי לגבי דעת-העם -יתן את ידו לעריכת
מישאל בזה.

שמאתאמרו :״האחוז הכללי אינו חשוב, חשוב מה אומר הנוער, הדור הצעיר.״

כבוד היושב־ראש, בהימנעי היום מהצבעה, אני מביע
אי־אמון בממשלה, ועוד יותר — אי־אמון מוחלט, קיצוני
וטוטאלי במגישי הצעת אי־האמון.

הנוער מתון מן הזקנים

הגי בו :

דברי על חשיבותן של סיעות קטנות
הובנו על־ידי כמה חברי־כנסת כאילו
השוויתי את עצמי להרצל. על אי״הבנה
זו חזר גם ״מעריב״ ,בצירוף ציור זה.
בעת הנאום היה ח״כ שמואל תמיר
שקוע במחשבה מרוכזת, במאמץ בולט
להכין תשובה מוחצת. ואכן, כשסיימתי
צעק תמיר :״עם אקטיביזם פורנוגראפי
— אין לנו ויכוח תשובה מעמיקה
ועניינית לכל הדיעות. תשובה זו נרשמה
בפרוטוקול, אך לאחר מכן מסר ל״הא-
רץ״ (ההופך בהדרגה לביטאון המרכז
החופשי) נוסח מפורט ומעמיק עוד יותר
:״עם אקטיביזם פורנוגראפי ותבוסנות
מדינית — אין לנו ויכוח.״

סווי* 0וך י
הו ת ר
לפר סו ם הסבר הסנסאציונ׳
ש עו כ ב

54 יום עדיד הצנזור ה

(שירות הכטחון וציירי המרגלים
בישראל)

תיאורים מרתקים של כמה מפרשיות
הריגול הנגדי אשר הסעירו את הצמ רת
הבטחונית של המדינה; שיטות
הפעולה של סוכני האויב ודרכי לכי דתם
על־ידי אנשי הש.ב ; .המרגל
הראשון במדינת־ישראל ; תאור מלא
על מבנה השרות החשאי הישראלי.

פדל, מיוחד: העימות כץ
חש. כ .ו״העולם הזה״

הוצאת ״ יפעת ״
הפצה ראשית בחנויות :״מרגליות״,
מלצ׳ט ,38 תל־אביב, טלפון .35200
הפצה ראשית לקיוסקים :״שילה״,
הגדוד העברי, תל־אביב, טלפון 34496

| המחיר 5 :ל״י • להשיג
| בקיוסקים ובחנויות הספרים

עומד להופיע בימים הקרובים: הספיריטואליזם להשיג עדין בכל חנויות הספרים :
פלבאדור ראלי -יומנו של גאון
יופיע בראשית יוני :
דיוקן פוליטי
הנדון: אורי אבנרי

במדינה
(המשך מעמוד ) 10

האיש התווכח עימם ברוגז גויר והולך,
בשמש הלוהטת. אחרי שעה וחצי גילה הוכחה
לצדקתו: החליפה נשאה סימון של מכבסה.
האחראי על המוכסים ניגש אליו, ביקש
סליחה.
כך, באווירה של רוגז, חזר לארץ־ישדאל
המערבית האדם שהיה השבוע הפלסטיני המפורסם
ביותר בישראל: היכמת אל־מצרי,
ראש אחת מארבע המשפחות העשירות באזור
שכם, מי שהיה בעבר יו״ר הפרלאמנט
הירדני.
״ידיים ריקות״ .העיתונות הישראלית,
בהשראה מגבוה, עשתה פירסומת רבה לאישיותו
ולנסיעתו. הודלף כי לא מכבר נפגש
״חיכמת ביי״ ,יחד עם מנהיגים פלסטיניים
אחרים, עם לוי אשכול (העולם הזו:
.)1601 נמסר כי נפגש עתה עם המלך חו־סיין,
עבד־אל־נאצר, שר־החוץ המצרי מחמוד
ריאד, וראש ממשלת ירדן, אל־תאלהוני.
הרושם שנוצר: אל־מצרי הביא למנהיגי־ערב
הצעת־שלום ישראלית. למחרת שיבתו,
הודיעו העיתונים הישראליים בכותרות שמנות
:״אל־מצרי חזר מקאהיר בידיים ריקות.״
מטעם חוסיין. לפירושים אלה של נסיעת
אל־מצרי לא היה שחר. אומנם, הוא לא
יכול היה לנסוע אילו רצתה ממשלת־ישר־אל
למנוע את הנסיעה. אבל לא בשליחותה
הוא נסע. ולראייה: אחרי שיבתו לא נפגש
אל־מצרי עם שום שר מממשלת־ישראל.
התוכן האמיתי של הנסיעה היה — למרות
הכחשותיו הנמרצות של אל־מצרי עצמו
— דווקא שליחות מטעם המלך חוסיין.
כי אל־מצרי, שיש לו רכוש ועסקים משני
עברי הירדן, הוא מראשי־המתנגדים למדינה
פלסטינית עצמאית, ומנהיג המחנה הפלסטיני
הרוצה בשיבה לממלכת־חוסיין.
המלך חוסיין היה מעוניין כי פלסטיני רם־
דרג כמוהו יסע לקאהיר, ישכנע את עבד־אל־נאצר
בשם הפלסטינים לנקוט עמדה גמישה
ככל האפשר. אולם לדברי אל־מצרי
עצמו, אין כל פער בין עמדת עבד־אל־נאצד
לבין עמדת חוסיין. שניהם מוכנים עתה
להסדר מדיני עם ישראל — בתנאי שישראל
תמסור הכרזה שפירושה: נכונות לסגת,
אחרי השגת הסכם מלא, מכל השטחים
המוחזקים.

ומה יתנו חוסיין ועבד-אל-נאצר ז
התנאים הכלולים בהחלטת מועצת־הביט־חון,
החלים על הערבים, ברורים לגמרי:
הפסקת המלחמה, הכרה בגבולות קבועים
לישראל, מעבר במיצריס ובתעלת־סואץ.

ומה עם בעיית הפליטים י
גם בנוסח ההחלטה קשור חופש־המעבר של
האוניות הישראליות בבעיית־הפליטים. איך
לפתור את בעיית הפליטים — זה עניין ל־משא־ומתן.
צריך להיות פיתרון צודק והוגן.

זאת אומרת, הכל קשור — נסיגה,
הכרה בגבולות, מעבר בסואץ ופליטים י
אי־אפשר להוציא איזה חלק שהוא מן ההחלטה.
את כל ההחלטה יש לקרוא כיחידה
אחת. זוהי רוחה של ההחלטה.

ואם ישראל תכריז על נכונותה ״להגשים
את ההחלטה״ ,ייפתח מ שא-ומתן י
כן, אז יהיה דיון בין נציגי ישראל וירדן
על דרך ההגשמה.

גם בהשתתפות מצריים ! מי י היה צד
במשא-ומתן ז
כלהשלוש: ישראל,

ירדן ומצריים.

משא״ומתן ישיר או לא ישיר?
איני יודע. זה תלוי באנשים האחראיים.
לא אני המחליט. לדעתי זו לא בעייה חשובה
חשוב מה יוצא מהמשא־ומתן, ולא
כלל.
איך הוא מתנהל. אפשר להשאיר את זה
ליארינג. כרגע, המחסום העיקרי הוא ש ישראל
לא הודיעה על נכונותה לבצע את
ההחלטה. אם נסלק מחסום זה, נראה מה
יהיה הלאה.

אבל הסדר כזה — בין ישראל, ירדן
ומצריים הרי לא יחייב את ״אל-פתח״.
הם ימשיכו להילחם.
אס יהיה. הסדר פוליטי, המצב לגבי אלפתה
יהיה שונה לגמרי.
כרגע אין לנו מה לומר לאנשי אל־פתח.
יש להם עניין צודק. אבל אם יהיה הסדר,

עורף ״העולם הזה״ נפגש עם
חיכמת אל־מצרי למחרת שיכהו,
הציג לו שורה של שאלות.

להלן השאלות ותשובות אל־מצרי:
אחרי שיחתך עם עגד־אל״נאצר בשבוע
שעבר, האם אתה מאמין שהוא מוכן
לשלום !
אני מאמין כי עבד־אל־נאצר מוכן להסדר
פוליטי (״תסוויה סיאסיה״) על בסיס שליחות
יארינג, על בסיס החלטת מועצת־הביט־חון. נסיגה החלמת
מועצת־הביטחון פירושה
מכל השטחים המוחזקים.

עד כמה שזבור לי, ההחלטה אינה
מזכירה את כ ל השטחים, אלא מדברת
באופן סתמי על נסיגה משטחים שנכבשו.
היא
מדברת על נסיגה מכל השטחים המוחזקים.
כי ההקדמה אומרת שאסור למדינות
לספח שטחים כתוצאה ממלחמה. אילו
רצו נסיגה רק מחלק, היו אומרים זאת
בהחלטה.
כשמחוקקים חוק — בישראל, בירדן, בכל
מקום — יש הקדמה. ההקדמה אומרת
מה הכוונה.
להחלטה יש הקדמה האומרת כי היות
והאו״ם אינו יכול לאשר כל סיפוח שטחים
כתוצאה ממלחמה, והיות ויש לשים קץ לאיום
המלחמה במיזרח־התיכון, המועצה מחליטה.
ואז בא הסעיף התובע ״!סיגת ישראל משטחים
שכבשה במלחמת .1967״
הפירוש של סעיף זה צריך להיות בהתאם
להקדמה, היינו: נסיגה מכל השטחים,
ובכלל זה בהחלט גס ירושלים.
אין סתירה בין זה לבין הסעיף הבא,
המדבר על כינון ״גבולות בטוחים ומוכרים״
.כי לא היו גבולות כאלה לפני . 1967
אז הרה רק קו שביתת־נשק. אם הערבים
יכירו עכשיו בקו זה, הרי הוא יהפוך ״גבול
בטוח ומוכר.״

במילים אח רו ת: חוסיין ועבד״אל-נאצר
דורשים את נסיגת ישראל מכל השטחים
המוחזקים, תמורת הסדר.
הם לא דורשים נסיגה כתנאי מוקדם
למשא־ומתן. הם דורשים כי ישראל תכריז
על התחייבותה לסגת מכל השטחים שנכבשו
ב־ , 1967 כלומר, שתגדיר מראש־ מה
פירושה של נסיגה, תמורת הכרזת הערבים
על תנאי־המינימום שלהם. כשיהיה ברור
מה. הס תנאי־חמינימוס של שני הצדדים,
יהיה ערך למשא־ומתן, והוא לא יהיה קשה.

אל־מצרי בביתו
קאהיר רוצה — הכל ביחד
והממשלות הערביות יתנגדו לפעולתם —
מניין יקחו את הכסף? הסטודנטים — ורוב
אנשי אל־פתח הס כיום סטודנטים — יחזרו
לאוניברסיטאות. הם יצטרכו לחזור ללימודיהם.

האם
יתכן לדעתך הסדר גם עם ממשלת
דמשק ן
גם עם דמשק. בשלב השני, גס עם דמשן ק.

ואתה מאמין כי חוסיין יכול להשתלט
על אנשי ״אל-פ תח״!
מדוע חוסיין אינו יכול להשתלט עליהם?
מפני שאין לו כוח? פעם הוא שם אותם
בבתי־סוהר. עכשיו הוא לא שם אותם. כי
אין לו מה להגיד להם. כיום הם צודקים.

הצרה היא, שדעתו של עבד-אל-נאצר,
כפי שאתה כאן מגדיר אותה, אינה באה
לידי ביטוי ברור בנאומיו ובהצהרותיו.
הבעייה היא של דעת־הקהל. עבד־אל־נאצר
ואשכול מדברים כפי שהם מדברים תחת
לחץ דעת־הקהל. אבל על דעת־הקהל משפיעים
אנשים כמונו — אתם ואנחנו — ואס
האנשים המתונים ישפיעו על דעת־הקהל, גם
עבד־אל־נאצר, חוסיין ואשכול ידברו אחרת.

דעת״הקהל בישראל ערה מאוד לענייני
ביטחון. רבים מאמינים כי הביטחון דורש
א ת הישארות צה״ל על גדת הירדן.
אני חושב — ואיני אדם צבאי — כי המצב
הביטחוני של ישראל היה יותר טוב
לפני המלחמה, יותר טוב מאשר עכשיו. לפי
(המשך בעמוד ) 18

ך* מערכה עד השלטון במדינה ועל
! < ראשות הממשלה החדשה — כבר החלה.
אומנם נשארו עדיין כשנה ומחצה, עד לבחירות
לכנסת והתחדשות־פניה של הגה־גת־המדינה;
אולם כבר עכשיו, מזה שבועות
אחדים, פועלים כוחות סמויים הטווים
באפלה, בסודיות כמוסה, את רשת דידחתו
של לוי אשכול.
אין ־זו מערכה פארלמנטדית וגם לא מאבלן
בינמפלגתי. הכל מתנהל בתוך מע״י, או
בחוגים הנתונים למרות מנהיגיה.
אין זה גם מאבק פוליטי, מן הסוג הרגיל׳
זוהי מערכה מרה ונסתרת, המכודנת,
לא פחות ולא יותר, מאשר להתזת לוי אשכול
מראשות־הממשלה ואם אפשר — להחליפו
במשה דיין.
עצם העובדה שבימי־חירום קמו גורמים
ששמו לעצמם למטרה להחליף ראש־ממשלה

העולם הזה׳
חושו את התוכנית
להדח ת א שנו ד
עשוייה לעורר תימהון. אולם אם. נזכור
שאין זו הפעם הראשונה. שמנסים להחליף
את לוי אשכול ולהדיחו מכס ראשות־הממ־ י
שלה — תובן הרבה יותר השתלשלות ה־ ז ׳-
עניינים האחרונה.
הכל החל כאשר דויד בן־גוריון, ראשהממשלה
הקודם, חתר תחת כס־יורשו, ב־ <
צורה גלויה, גסה וחסרת־פשרות ביותר —
על־מנת להדיחו, בבושה, בכלימה ותוך שימוש
בכינויים אישיים מעליבים.
בפעם השנייה היה כיסאו של אשכול בסכנה
בתקופת־הכוננות שלפני מלחמת־ששת־הימים.
אז, כשרוב העם הביע אי־אימון ל־ראש־הממשלה
כמנהיג מלחמתי עליון, ניצב
לוי אשכול על סף התפטרות — שממנה
אין דרך חזרה.
ואף־על־פי־כן — בשני מיקרים אלה, בהם
היה מעמדו של אשכול קשה ביותר, הוא
יצא כשידו על העליונה. כיום, נראה שלטונו
של אשכול כבלתי־מעורער, שכן הוא
יצר לעצמו הילה של מנהיג מנצח; הוא
עטור בזר של ראש־ממשלת הליכוד הלאומי;
ומשום שעד כה נחשב בעיני ציבור
נרחב לאיש שהצליח־כביכול. ,להוציא את
המדינה מהמשברים המדיניים והכלכליים שאיימו
עליה בשנה האחרונה.
לאמיתו של דבר — זהו מיקסם־שווא,
תמונת־תעתועים, הקיימת על־פני השטח בלבד•
דווקא אותם האנשים היודעים את מצב-
העניינים לאשורו, מבפנים, ושיש בידם אינפורמציה
מהסוג שאינו נמסר לשאר אזרחי-
המדינה, הגיעו לאחרונה למסקנה חד־מש־ *
מעית :
״המשך כהונתו של לוי אשכול כראש־ממשלה
— הוא אסון למדינה.״

מחד? ב־ 3מישורים
ף• מיוחד שכמסקנה זו, הפעם, היא
י ׳העובדה שהיא מושמעת לאו־דודקא מפי
יריביו משכבר הימים, אלא מפי אלה שתמכו
בו, סייעו לו והתייצבו לצידו, במלחמות
הפנימיות שנוהלו בשעתו בתוך מפא״י;
ובפי אלה שהקימו, אחר־כך, את רפ״י.
אנשים אלה מסתמכים על פעולותיו ומחדליו
של לוי אשכול, בשנה האחרונה, בשלושה
מישורים שונים:
#המישור התיפקודי: מאז תקופת- המתטוענים הכוננות
ועד היום,
מרדים נגד לוי אשכול, הוכיח ראש־הממש־לה
כי אינו האישיות הראויה לעמוד בראש
המדינה, בשעות־משבר.
נטייתו האופיינית להימנע מהכרעות, לא
לכפות את דעתו, להחליט רק על חוסר כל
החלטה; וכן כישרונו הגדול למצוא תמיד
פשרות זמניות — אלה תכונות אידיאליות
לראש־ממשלה בימים כתיקונם כשתפקידו
הוא בעיקר לשמור על יציבות הממשלה
הקואליציונית.
לעומת זאת אלי תכונות שלילי-ת לראש
מדינה בשעת. משבר, כשממשלתו חלוקה
בדיעותיה בעניינים מדיניים גורליים —
והוא צריך להיות המנחה, הכופה אח דעתו
על שריה. בקיצור, חוגים ״אלה מחפשים
״דיקטאטור״ במובן הרומאי־העתיק: מנהיג

בבחר המקבל, לתקופה קצובה מראש, סמכויות
יותר מדמוקראטיות.
+המישור האישי: התנהגותו של
לוי אשכול, בתקוסת־הכוננות ולאחריה,
ניפצה אח האימון בו. אשכול התגלה לפתע,
בעיני רבים, באור חדש: כמנהיג מוגבל־אופקים,
קטנוני ובעל חשבונות אישיים.
אולם בעיקר הפתיעה תכונה חדשה שהתגלתה
אז באשכול: התכונה של ״אני
ואפסי עוד.״
סיפר אחד הבאים במגע קבוע עם אשכול׳
בתוקף תפקידו :״הוא מתחיל להזכיר
את בן־גוריון, בסוף תקופת־שלטונו. הוא
חדור בטחון עצמי ויוהרה, אינו פתוח לקבל
דיעות של אחרים, בטוח שכל מה שהוא
עושה — ורק מה שהוא עושה —
נכון וטוב.״
#המישור הביטחוני: באחת מישיבות
מזכירות מפא״י בתקופת הכוננות, כשדובר
על הצרכים הביטחוניים של ישראל,
אמר אשכול :״את ג׳ונסון תשאירו לי, אני
יודע איך להסתדר איתו.״
אין זה סוד, כי פגישתו של אשכול עם
נשיא ארצות־הברית, לאחר המלחמה, נועדה,
בין השאר, לענות גם על מספר צרכים ביטחוניים
של ישראל. בתום הפגישה נמסרו
הצהרות מעודדות מאוד; אולם הנוגעים
בדבר, בישראל, יצאו מאוכזבים.
הם ביקרו קשות את הדרך בה ניהל אשכול
מו״מ עם ג׳ונסון, טוענים :״למעשה
קילקל אשכול את כל העסק.״
מאז אותה פגישה נעשים מאמצים קדחתניים,
מצד אישים שונים, לתקן את מה
שקילקל אשכול באותה פגישה — בה תלו
תקוות מרובות כל־כך.

יסתלק מהכס הרם, .אשכול! ,פונה אליאב
אליו, אשכול, זה לא אתה. ברגע שאתה
תלך בדרך זאת, אני, עם כל החברות העמוקה,
אחדל להאמין גם בך. זה לא אתה, זד,
איש אחר...״
ואומנם, כעבור כמה ימים מתחדדים היחסים
בין אשכול לבין אליאב. לוי אשכול
מדביק לאליאב את התואר ״המומחה
למשה דיין,״ ובחילופי־פתקים ביניהם, בעת
ישיבת־ד,מזכירות הגורלית, מופיעות מילים
חריפות ביותר.
לאחר המלחמה נראה היה שהתערערה האמונה
הגדולה, אותה רחש אליאב לאשכול
בעבר. הוא פרש מתפקידו כסגן שר־המם־
חר־ור,תעשייה, ללא הסבר, המשיך בפעילותו
כחבר־כנסת בלבד.
בינתיים, מה שנזרע בתקופת־ד,כוננות החל
נובט לאיטו. אליאב בא אל ההכרה, כי הגיעה
העת להמשיך ולפעול לקראת חילופים בהנהגה.
הוא בנה תיאוריה על ״האבות המייסדים,״
שדבקו בשלטונם, ואשר בגלל היותם
בעלי תואר זה — אין לנפץ אותם.
״במדינות טוטאליטריות,״ אמר אליאב,
״אין בעייה של חילוף־דורות במנהיגות.
שם כל דור פשוט מחסל את הדור הקודם
— או שהדור הקודם מצליח לחסל את יורשיו,
קודם לכן.״
מכיוון שליובה הוא דמוקראט בכל מאודו,
הוא בחר בדרך אחרת כדי להגשים את
המסקנות אליהן הגיע. הוא הפך לראש ה־אופוזיציונרים
בתוך מע״י — תופעה שבאה
לידי ביטוי גלוי בעת התנגדותו, בכנסת,
לבחירתו המחודשת של זלמן שזר כנשיא.
״מאז תקופת־הכוננות,״ אמר אליאב באחת
ההזדמנויות ״מקננת בלב רבים מאיתנו
הרגשה של מועקה ושל אי־נוחות. היא
משותפת לכל בני דור־ההמשך — לא רק
במפלגת העבודה אלא גם במפ״ם ובמפלגה
הדתית המאוחדת.״
כך החל אליאב לרכז פעילות אופוזיציונית
בתוך מע״י — ובמיסגרות הלגטימיות שלה.
הוא קיבץ סביבו חוג לו הודבקו הכינויים
דור ההמשך או דור הביניים והטוען בגלוי
שהוא מתארגן לרשת את מקומה של ההנהגה
הקשישה של מפא״י.
חוג זה, שפעילותו הולכת וגוברת, בימים
האחרונים, עשוי להביא בקרוב להתמודדות
גלוייה עם ההנהגה הקשישה של
מפא״י. עם תומכיו נימנים אישים כמו ח״כ
שולמית אלוני, סגן־שר־החקלאות אהרון אוזן,
סגן־שר־החנוך אהרון ידלין, ח״כ מרדכי
עופר, מי שהיה סגן־ראש עיריית תל־אביב
אברהם עופר, אשר ידלין, דוד גולומב —
ואחרים.
כל אלה, שכונו בזמנו ״נערי אשכול,״
פועלים עתה עם ליובה, כשהם מנסים לגייס

״רוצים את דיין!״
* הו הרק?{ שהוליד בקרב חוגים מסו־
( יימים את המסקנה, שיש לפעול להדחתו
של אשכול, על מנת לחולל שינוי

#אנ שיינ ט חו!
מהנשים בוית עם במע אנשי־צמות *•
קיצוני בהנהגת־המדינה, נוכח האתגרים שהיא
ניצבת מולם.
למעשה, הגיעו להכרה זו שני חוגים שונים
זה מזה, ששלושה דברים מאחדים אותם:

כולם נימנים כיום על מפלגת־העבודה
או על מקורביה.
• כולם התחילו את פעילותם במרד נגד
ההנהגה הקיימת, בתקופת־הכוננות, כאשר
הצליחו למנות את משה דיין כשר-בטחון,
בלחצם על אשכול ועל ההנהגה הקשישה.
• כימעט כולם היו רוצים לראות את
משה דיין כיורשו של לוי אשכול — וכראש־ממשלה.
בראש
אחת הקבוצות עומדת אישיות רבוד
פעלים ורבת־השפעה במפלגת העבודה, אישיות
שטרם זכתה למעמד הראוי לה בעיני
הציבור. זהו אריה (״ליובה״) אליאב (,)48

מי שהיה במשך שנים רבות נער־טיפוחיו
של לוי אשכול.
ליובה, אישיות דינאמית ואידיאליסטית,
בעל יושר אישי נדיר בקרב העסקנים ד,מיפ־לגתיים,
הוא איש שיכול לזקוף על חשבונו
הרבה ממה שבוצע במדינה, מאז הקמתה.
לפני קום המדינה, היה מראשי מוסד עליה
ב׳ ,הוביל בעצמו מספר אוניות־מעפילים
לארץ. במלחמת־העצמאות שירת בצה״ל בדרגת
סגן־אלוף. לאחר מכן היה מזכירו של
אשכול כשזה היה ראש מחלקת־ההתיישבות
של הסוכנות היהודית.
ליובה הוא האיש שהקים את חבל לכיש
וחבל ערד, סייע אחר־כך למיפעל־הפיתוח
הישראלי בפרס, כיהן כמזכיר ראשון בשגרירות
ישראל במוסקבה.

סיבצע בפודט־סעיד

ך * ןווךך 9אריה נ״ליובה״) אליאב, לו
1/11 שעבר איש־אמונו של אש כול,
חנזרנז כיוס את אירנון־האופוזיציה בתוך
מע״י — נגד המשך כהונתו של אשכול.

^ עת מיכצע סיני, חדר ליובה לפורטה
סעיד, שהיתר, אז כבושה בידי הצרפתים
והבריטים, הוציא משם — במיבצע
חסר־תקדים — את יהודי־העיר, לפני שהכובשים
החזירוה למצרים.
כשעלה לוי אשכול לראשות הממשלה,
נימנה ליובה על אחד מיועציו הקרובים —
ולוי אשכול הפקידו בראש מחלקת־האירגון
של מפא״י, על־מנת לטהר את המנגנון מאנשי
בידי, ולהעמידו לצידו. לאחר מכן, מונה
ליובה כסגן שר־המיסחר־והתעשייה.
למרות צניעותו וסלידתו מתככים מפלגתיים,
רכש ליובה לעצמו מעמד רב־השפעה
במע״י — בעיקר בזכות היותו מקובל על
כל הצדדים. כיום, בשיחזור של הדראמה
הפוליטית, בתקופת־הכוננות שהביאה למינויו
של משה דיין לכס שר־הבטחון, אין
עוד ספק שלליובה היה חלק מכריע בנכונותו
של אשכול לאפשר מינוי זה — אחרי
ימים ארוכים של סירובים עקשניים.
באותה תקופה עמד גם ליובה בקשרים
הדוקים עם אנשי־בטחון
השתכנע בחיוניות שבמסירת ניהול־

המלחמה הקרבה ובאה לידיו של משה דיין.
בספרו, לקראת שעת האפס, המכיל את
עלילת המאבק המדיני שקדם למלחמת ששת
הימים, מבליט העיתונאי שלמה נקדימון את
חלקו של ליובה אליאב בדראמה זו.
ליובה עמד אז בראש קבוצה המורכבת
משלושה מבין צעירי־המערך: גבי כרן,
אהרון ידלין והוא עצמו — קבוצה שהיתר,
הפעילה ביותר, בתוך המערך, למען ביצוע
השינויים־בהנהגה.
תחילה, היה זה ליובה ששוחח פעמים
רבות עם משה דיין, שיכנע אותו להסכים
להצטרף לממשלת אשכול. באותה תקופה
ראה ליובה כנכון להקים טריאומווירט, כלומר
שלישיית־אישים שתפעל בתור קאבינט־מלחמה
והמורכבת מאשכול, דיין ואלון.
ליובה היה אחד היחידים מבין מקורביו
של אשכול שהיה בא אל ביתו, אחרי הישיבות
הסוערות במזכירות המפלגה, ונשאר
עם ראש־ד,ממשלה עד השעות הקטנות
של הלילה, כשהוא מנסה לשכנע אותו להיכנע
ללחץ.
היה זה גם ליובה שהסביר, בשלב האחרון
לאלון — כי במידה שאשכול יוותר
על תיק־ד,ביטחון, יימסר התיק לדיין ולא
לו, לאלון.

״אשכור! זה לא אתה!״
ליובה אליאב יש, איפוא, חלק מכ־
/ריע בהתמרדות חברי מזכירות־מפא״י
נגד אשכול, אשר הביאה בסופו של דבר
לכניעתו.
ב־ 31 למאי , 1967 כאשר לייובה אליאב
הופיע בביתו של אשכול, בשעת בוקר
מוקדמת, הזמין אותו אשכול להיצטרף אליו
לנסיעה משותפת לתל־אביב. אשכול הממורמר,
דיבר בסערת־נפש על הנסיונות לנשלו
מתיק־ד,ביטחון, ורמז על רצונו להתפטר.
״אליאב,״ מציין נקדימון בספרו ,״נדהם
למשמע הדברים. הוא אינו רוצה שאשכול

#נימוק לבשרה:
״האיש הזה הוא
אסון למדינה!״
אליהם יותר ויותר תומכים במפלגת העבודה,
לקשור קשרים עם אנשי דור־ההמשך
במפלגות הקואליציה האחרות.

החוג הקוגמפיראטיבי
** צ 3קיומו של גוף זה, והעובדה ש־הוא
מתחזק מיום ליום — די בהם כדי
לערער את מעמדו של אשכול. בייחוד לאור
הלחץ המופעל על ראש־ד,ממשלה, על־ידי
אנשי דור־ההמשך.
אלא שמשהו השתנה, מאז ימי־ד,כוננות.
אז אפשר היה לשכנע את אשכול ישירות,
לאלצו לוותר על תיק־הבטחון בעת שיחות
אינטימיות, פנים־אל־פנים.
כיום יש צורך בתנועת־התנגדות פנימית
במע״י שמטרתה — סילוק ראש־ר,ממשלה
הנוכחי. ואומנם תנועה כזו נוצרה דווקא
בקרב החוג בו ראה אשכול, משך שנים
רבות, את הגב העיקרי שלו.
בצורה נפרדת לגמרי, ללא מיסגרת אירגו־נית
וללא קשר עם החוג אותו מרכז ליובה
אליאב, פועל כיום במדינה חוג ציבורי
נוסף שהציב לו כמטרה מיידית את הדחת־אשכול
ואת מינויו של משה דיין במקומו,
כראש־ממשלה ושר־בטחון גם יחד.
חוג זה נבדל בפעילותו מאנשי אליאב,
בזה שהוא קונספיראטיבי יותר; וכן בתביעתו
לחולל את השינוי — מייד.
(המשך בעמוד )29

הוא היה נורא מבסוט, מפני שהיא הסכימה להינשא לו. אז הוא ע
ימים בחא־מעצר. ושוחרר בערבות עצמית
של 2500ל״י רק ביום החמישי
בשמונה בערב.

כסף,
פרחים

ודגים
^ד! פיתאום מביע אדם את שימהתו
לבצורת ארבע יריות במנורה? כדי להבין
את זה, צריך להבין מי זה תחש,
הרווק הזוהר, בן התפנוקים של האבא
הקבלן.
הוא נולד לפני 32 שנה לתוך הרבה
כפף. הוא קיבל כל מה שרצה, ועוד בגיל
צעיר מאוד הראו עליו באצבע, תוך בדי
לחישת שם אביו .״זה הבן של הקבלן
הזה,״ אמרו עליו ,״כסף לא חסר לו. זה
בטוח!״
בגיל 17 כבר היה לו כל מה שרצה,
ואביו שלח אותו לחוץ־לארץ כדי לקבל
חינוך גבוה בארצות־הברית. הוא למד שם
הנדסה אלקטרונית, וחזר ארצה רק כשאביו
ביקש אותו לבוא, לעזור
לו לנהל את בניית קולנוע

אומנם, הוא לא היה מבריק
במיוחד, והמראה שלו
לא גרם לאף אשה להתעלף,
אבל הוא היה נחמד, הכסף
שלו הרגיל אותו לקבל כדבר
מובן מאליו את הערצת
הציבור. האמביציות שלו
דחפו אותו להוכיח את עצמו
לא רק מבחינה כספית.
הוא רצה לבלוט, להיות בשמרכזהאירועים
והעניינים. הוא דאג
ידברו עליו. לא על האבא שלו. לא על
הכסף שלו. שיאהבו אותו. כולם. רק
אותו.
לפני שנים הוא התחיל להקים את הנווה
החברתי שלו בהרצליה־פיתוח. הוא רכש
מיגרש, עם צריף שוודי, והחל לשפץ אותו.
״זה לא עלה לי פרוטה,״ הוא מתגונן

תחש
^ בחורה, שבגללה זיעזע נחום (״תן
\ חש״) קפלן את מלון שרתו! בארבע
יריות־אקדח מחרישות אוזניים, לא היתד,
נערת־זוהר או מלבת־יופי. היא היתד, ניערה
פשוטה, לבושה בבגדים צנועים, מעוטרת
בשיער קצר, בלתי־צבוע, מבריק, ופנים שאינן
מאופרות כלל וכלל על־פי האופנה האחרונה.
היא
עובדת במיקצוע אחראי ובלתי־זוהר,
כמזכירה באחד המוסדות הגבוהים
של המדינה, והיא עדיין לא הספיקה להתקלקל
בדיסקוטקים ובמקומות הכסף והזהב
של תל־אביב — בעיקר מפני שהיא
מכירה את נחום קפלן מזה שבועיים ימים
בלבד.
הם מכירים זה את זו, בעצם, עוד מתקו־פת־הילדות,
אבל רק לפני שבועיים עלה
בדעתם לחדש את ההיכרות. הם יצאו פעם
אחת, פעם שנייה ושלישית, עד שהגיע
היום הראשון הידוע.
זה היה במועדון מרבד הקסמים של
שרתון. הם הגיעו לשם עם דייל אל־על
אוסקר קנאבל, עם אשתו תחייה, עם איש־בטחון
פופולארי ביותר, אשתו, ואחותו
של אותו איש בטחון — שהיא הבחורה היפה
הנ״ל.
היה שמח. כולם התחילו לשתות, ובעיקר
תחש. רקדו ושוחחו, וכשהערב היה
בעיצומו, תוך כדי ריקוד, הציע תחש,
הפליי־בוי המושבע, לידידתו הצעת־נישואין
רצינית.
״היא הסכימה,״ הוא מספר ,״הייתי
כל־כך מאבסוט! רקדנו ורקדנו ורקדנו,
וברבע לשלוש הלכו לסגור את הבאר.
הייתי עליז נורא. אמרתי לכולם לזוז,
לקחתי את האקדח שלי, תופי 38 קצוץ־
קנה •,ויריתי ארבע יריות במנורה. כל פגיעה
בול.״
למחרת הוא נלקח למשטרה, ישב ארבע

מארח תחש חתיכות שונות בתוך גן טרופי מחר
עם ציפורי גן־גנדן, נדנדות וכלבים. בתחילת כל קיץ,
בליל־הסדר, הוא עורך שם מסיבה מסורתית ומפוארת. השאמפאניה זורמת כמו

נ ח צו ביתו

מים, ואיתה גם השי
הנערה הסיסתורית, ז
שולף אקדח. תחש

3ש 111 ההחש 1ן

היום בעקשנות ,״זה היה כשעמדנו להקים
וילות לשגרירויות. מצאתי את הצריף קבור
באדמה, ולקחתי אותו.״
הצריף מורכב היום, בכל אופן, מאולם
ובו שני מסכים. מסך רחב להקרנת סרטים
סינמסקופיים ומסך רגיל. יש שם מערכת
סטראופונית אלקטרונית, ובחוץ שתי
בריכות־דגים, ובהן צמחייה טרופית ועיר־פול
מלאכותי הנוצר בעזרת מכשירים
מיוחדים, ואבן־ריחיים ענקית, שהובלה במנופים
מיפו. הגן מלא פרחי ציפורי גן־
עדן לבנות, פרחים מוזרים בעלי ריחות
משכרים. ומה שלא עושה הוא עצמו, בזכות
עצמו, הוא עושה בזכות הבית הזה.

הנערות עוצרות את נשימתן כשהן נכנסות
אליו, הגברים מתמלאים קנאה .״זה משגע!
זה כל־כך יפה!״ הן אומרות לו .״כמה
שהייתי רוצה לגור כאן!״
יפהפיות ומוכרות
ךץחשזה, הפלייבוי הזה, שנשים מש־ן
ן \ *תגעותעליו? שזרק את מלכת־היופי
הזאת? שהיפהפיה ההיא השתגעה אחריו?״
הוא יודע שאומרים עליו כל מיני דברים

1 1ביום גיוסו, הופיעו בבסיס קליטה ומיון של צה״ל, הרמטכ״ל משה
| דיין ואלוף צבי (״צ׳רה״) צור, העיפו את תחש הטירון ישר אל
בסיס חיל-האוויר, שם בילה את שנזת גיוסו. היה זה עוד ציון דרך בדרכו המצליחה.

כאלה, וזה מחניף לו מאוד ומגרה את האמביציות
האישיות שלו.
הוא כל־כך אוהב את הכינוי שהודבק לו :״תחש
הפלייבוי״ .הוא לא מסתובב סתם עם נשים שאינן
יפות. והוא משתדל שהנשים האלה לא תהיינה יפות
גרידא 4-אלא גם מוכרות ומפורסמות, ובעיקר —
בעלות תארי־יופי.
ויש לו דווקא טעם לא רע.
את ידידתו הראשונה בארץ רכש תחש בהיותו
בגיל . 18 זו היתר. לידיה שומכר, שהיא כיום אשתו
של שייקר, אופיר. אחר־כך הוא התהלך, במשך שנתיים
וחצי, עם לאה אונגר, דוגמנית־הפרוזת היפה.
הוא היה גם ידידיה של אירית פדרמן, ושל רותי
נוימן — ואף ניהל רומאן מפורסם מאוד עם מלכת־

ן* 8ן ן בקיץ, מתעופף תחש על גלי־הכינרת. אומנם סירו
0 >1אין לת אבל הוא מצליח תמיד להידבק לסירות־מיר
ספורט אחרים, בל מקורביו מודים כי בשטח זה רכש לו

לא יתפסו לעולם. ואכן, ההיסטוריה של חייו
מוכיחה זאת.
והעובדה שויויאן דל־ביאנקו עזבה אותו
מיוזמתה׳ פוגעת בו במקום הרגיש ביותר
שלו, בלב הגאווה הגברית שלו .״אני עזבתי
אותה הרבה לפני שהיא נסעה!״ הוא
מספר בכל הזדמנות .״זד, נגמר בינינו כבר
הרבה לפני־כן!״
חברותיה של ויוי, כמובן, סבורות אחרת.
לדעתן, היתד, זו ויוי שנקטה את הצעד
הראשון.
אולם לתחש לא איכפת מה אומרים האחרים.
לדעתו: העובדות מדברות בעד
עצמן•
הוא גבר בין גברים. הוא שותה עם
החברים שלו. זורק כסף על השולחן. נוסע
בקיץ לטבריה, ושוכר לו סירת־סקי. הוא
לוקח נשים לקסבה ולרון, ויכול לעלות עד
מאד,־שמונים במכונית שלו. הוא גבר ללא
חת. הוא יכול לשבת בפיקניק בטנטורה
עם קבוצה של ידידים ופיתאום להגיד:
״בואו ניסע לאילת!״ ובלי להסס הרבה׳
הוא לוקח את האוהל, את החתיכה שלו,
את הידידים — ונוסעים.

ר!י 7ר
רציני;

המשטרה אמר לי שהוא לא יכול לתת לי
את אות הקלע. אבל היריות היו בול.״
וזה לא היה הסיכסוך היחידי אליו ניכנס
תחש. בעצם הימים בהם ישב בבית־מעצר
באבו־כביר, בעוון היריות, ניהל נגדו האוצר
תביעה משפטית, כשהוא נתבע בצד אביו,
הקבלן פנחס קפלן, ודורשים מהם לשלם
704 אלף לירות ישראליות, בתוספת ריבית
והוצאות משפטיות המעלים את הסכום
למיליון עגול.
זוהי תביעה המבוססת על פשיטת־הרגל
של מיפעלי חרסינה בע״ט, מרמת־השרון שקרתה
ב־ .1962 בזמנו, ניהל תחש את ה־מיפעל,
והאוצר טוען :״הם אחראים לחובות
המיפעל.״
טוען הקבלן :״יצאנו מן העסק עוד ב־
״.1961
איש המערב
_ הפרוע
ייי• וא לא תיאר לו שיעצרו אותו בשביל
1 1דבר כזה. הרי יש לו כסף. הוא יכול
לשלם את הנזק.
לכן כל העניין נראה לו, בעצם, נורא לא
צודק, ואפילו פגיעה בזכויותיו.

פולני, גרושתו של ידידו
הטוב יורם, בילה
תחש בידידות אמיתית עוד טרם גירושיה.
יורם ותחש המשיכו גם להבא להיות ידידים.

עם ונוי

זהו!

רים. שם הוא מתכוון לערוך את טכס־נישואיו עם
־ הביאה, לפי דבריו, להתפרצותו האחרונה, כשהוא
מעורב במשפט כלכלי, ביחד עם אביו הקבלן.

מים־והיופי ויויאן דל־ביאנקו, אשר עזבה אותו כדי
התחתן עם אחר.

מי באמת
את מי?
אוסף הנשים הזה יש מכנה אחד משותף:
הן חשובות לו מאוד כדי להוכיח את עצמו.
זין הוא מסתיר את הדבר .״אני הולך בזיגזגים,״
וא מתפאר ,״אף בחורה לא יכולה ללכוד אותי.
ני מצליח תמיד להתחמק מהן ברגע האחרון. אותי

וירוץ משלו
של חובבי־ש
עליונות.

ביבשה

ך * ה כ רי ם ש לו אומרים עליו שהוא
| | חברה׳מן. הוא יודע את זה, והוא מנסה
להוכיח להם שזה נכון. לפני שש שנים
הוא היה מעורב בנסיון חטיפת המנהיג
הפאשיסטי הבלגי, וכאשר חבריו נכלאו בספרד
וישבו שם שנים ארוכות, הוא הספיק
להגיע ארצה. כשהוא יוצא עם החברים
לצייד, הוא משיג את כולם .״זה קילר
רציני!״ אמרו עליו, והתואר מצא חן בעיניו,
והוא החליט שראוי לו שידבק בו. מאז
הוא התמחה בהריגת חתולים, ולא מזמן

הקים שערורייה בשכונה, כשהרג את חתולו
של הקונסול האוסטרלי, מפני שהחתול
אכל את הדגים היפאניים שלו מהבריכה
שבביתו.
הוא לא פוחד משערוריות. שום שגריר
אוסטרלי לא עושה עליו רושם. הוא לא
פוחד בכלל מאף אחד. הוא גבר אמיתי
שעושה מד, שהוא רוצה, והוא הוכיח את
זה במועדון של מלון שרתון כשירה במנורה.
כולם
נבהלו נורא והתפעלו נורא ואמרו
שאת זה יכול לעשות רק תחש. .
״למה ירית?״ שאלו אותו .״התחשק לי,״
הוא אמר, ועוד הוסיף בהתפארות :״קצין־

כמו תמיד, מצליח תחש לבלום גס כאן, כשהוא מתחרה במירוץ
הג׳יקאנה בתוך מכונית־מודל אנמיקה. ספורט זה, הנפוץ ביותר בין
נערי־השעשועים ברחבי העולם המערבי, קנה מהלכים גס בין הפלייבויס הישראליים.

הפליי־בוי

תחש קפלן נמצא בכל מקום. כמו, למשל, על סיפון האונייה ציון,
בדרכו מארצות־הברית לישראל. ותמיד, משום־מה, נמצאים שם
גם צלמים המצלמים את הרפתקאותיו של תחש, שהן אינן מעטות כלל וכלל.

בא! תו ערב הוא יצא מהבר עם חבריו,
ושם הם פגשו ביהודי גרמני. התפתחה
שיחה, והיהודי סיפר שהוא דופק את הגרמנים,
כי הוא מרתיח אצלם מיליונים. הבחורים
אמרו לו שמי שמרתיח מזנות ומבארים,
משניא את היהודים על הגרמנים. פרץ
ויכוח צעקני .״ורק בגלל זד, עצרו אותי,״
הוא מספר בתמימות ,״האיש רשם את מים־
פרי המכוניות שלנו, הלך להתלונן במשטרה,
ואז, כשהמשטרה באה לשרתון, כבר סיפרו
להם גם מה היה עם המנורה. חשבו שהם
באו בגלל זה.״
״למחרת״ ,הוא אומר ,״באתי לשלם בשביל
המנורה, ואז עצרו אותי.״ יחד איתו
עצרו גם את אוסקאר קנאבל, ואת שניהם
הושיבו בתא אחד עם יורם איש־שלום,
האיש החשוד בזה ששם פצצה בבית־אשתו.

היה פשוט בידור. זה היה ממש
משעשע.״
תחש מספר עד היום לכל ידידיו את
חוויותיו מבית־הסוהר. הדבר לא גרע משמו
כלום, אלא להיפך, הוסיף לו הילה של
גבורה .״היה לנו על מה לדבר שם,״ הוא
מספר ,״שוחחנו על אחותו של יורם, עכסה.
איזו פצצה זו הייתה! אח,־־כך הביאו אלינו
חברה קצת פחות טובה. גנבי־מכוניות, סרסורים,
אבל זה היה בילוי לא רע, בסיכום.
רק שהאוכל שם פחות טוב מאשר בקסבה.״
והחברים צוחקים. מסתבר שיש לו גם חוש־הומור.
״שמעתם
שבראדיו קאהיר אמרו שאנשי
אל־פתח ירו בשרתון. זאת בדיחה.״ כולם
צוחקים .״והתובע אמר לי ברצינות: אתה
חושב שכאן זד, המערב הפרוע?״ אולי מעכשיו
יתווסף אל כל התארים שלו התואר:
״איש המערב הפרוע.״

נוימן, מזכירתו של מ
;מי דה־שליט ויפהפיה בזי
כות עצמה, בילה תחש קייץ אחד של אושר.

עם רות

יעי כיבוש הנאסטירית חזה רביות צופת הגועשת
**< ה רוצים הסטודנטים? האם זוהי
/ 3התמרדות של אנארכיסטים, המבקשים
להרוס את סידרי״החברה הישנים, או זהו
סתם ביטוי של שאט־נסשם של הצעירים
לגבי צרפת הישנה שדה־גול מגלם אותה?
לפי כל הסיכויים — גם זה וגם זה. מה
שברור הוא — שכאשר הושמעו לראשונה
הסיסמות החדשות של המפגינים הפארים־
אים ,״דה־גול — רוצח!״ ו״דה־גול — לעזאזל
!״ ניכר שהנוער מצא, סוף־סוף, סמל
חי למישטר הזקן השנוא עליו.

דני האדום :״מתבצרים!״
ך* פגנוודהן ןנ5ן של ליל־השבת הביאו
1 1את המאבק הפאריסאי לשיאו.
כמו בימי ויקטור הוגו והקומונה הפא־ריסאית;
כמו בימי כיבוש־הבאסטיליה על־ידי
ההמונים — שוב הוצבו הבאריקאדות
ברחובות עיר־האורותז שוב בערו שמיה של

נה בתולדות האוניברסיטה העתיקה, את
בנייניה.
סגן־הרקטור, שאלין, לא היד, מסוגל להיענות
לדרישתם: העניין הוצא מידיו, הפך
לעסק משטרתי. אז נתן דני האדום את הפקודה
:״חברה, לא נזוז מפה. מתבצרים!״
ותוך שעות ספורות עמדו ברובע הלאטיני
כשישים מיתרסים, העשויים גדרות, סבכות־ביוב,
מכוניות, שולחנות בתי־קפה וכל הפץ
אחר הבא ליד.

בקבוין י-מולוטוב מול רימונים
ף* כשעה 2.15 לפנות בוקר ניתנה ה־פקודה
לחיילים ולשוטרים שעמדו מול
הבאריקאדות :״לפזר את ההפגנות!״
500 חיילי המישנזר הרפובליקאי, קסדות
לראש ומגינים ביד, הסתערו על הסטודנטים.
הצעירים הגיבו במטר של אבנים ובק־בוקי־מולוטוב
מתוצרת־בית.
ממש אותו רגע עוד הצהיר הרקטור של

השוטרים קיבל מכות אכזריות, בפניו, בזרועותיו,
באשכיו. נערות נגררו בשיערן
לאורך המרצפות.

וכך מתאר עד־ראייה ישראלי,
ככתבה ל״העולם הזה״:

״מה זה, ביינון?״
ך* אוויר הופך לסמיך ומורעל. המפגי

ן נים נאלצים לסגת לאורך שדרת סן־
מישל — לב הרובע הלאטיני. כדי לעכב את
הנסיגה ואת רדיפת־החיילים, מציתים המתמרדים
את מיתרסיהם, בעזרת בנזין ונפט.
״ראיתי חצי תריסר מכוניות־ספורט בוערות,
בקטע קצר של סן־מישל.
בשלב זה מתחילים החיילים של המיש־מר
הרפובליקאי להטיל רימוני־התקפה. קרבות
פנים־אל־פנים עזים מתחוללים .״זוהי
מלחמת־גרילה!״ נוהם חייל אחד .״מה זה
פה, סייגון או פאריס?״ צורחת סטודנטית
— וצונחת עם גולגולת פתוחה.
בשעה שלוש בבוקר שותקת השירה.
לעומת זאת, כל הרובע הלאטיני נוהם, כאיש
אחד :״דה־גול — רוצח! דה־גול
מצח!״

הבורננים עוזרים
ך* יירים, בבתים הסמוכים, אינם נוע

לים את דלתותיהם. להיפך. הם קולטים
כל סטודנט פצוע או בורח — כדי
שלא ייעצרו על־ידי הסיורים, העוברים מרחוב
לרחוב, מכים כל צעיר המסתובב בדד.
שכנים אחרים מתיזים על הסטודנטים, מלמעלה,
מיים — כדי להציל אותם מהשפעת
רימוני הגאז המדמיע. זה מחייב את
השוטרים להטיל רימונים לתוך דירות הבורגנים
הטובים, העוזרים למתמרדים.
מסביב לסורבון, ובייחוד ברחוב אולם,
מתנהלים הקרבות העזים ביותר. שם מפעילים
גם נשק סודי חדיש: קומפרסורים
חשמליים, שנמצאו בבניין ההולך ומוקם בסביבה,
הורסים בהם את מכוניות־השיטור.
השריפות מתפשטות. על רקע שתי מכוניות
בוערות, ניצבים שר־הפנים האחראי על
המשטרה, כריסטיין פושה, ושר־החינוך אלן
פיירפיט. בינתיים, בשעה 4.20 בבוקר, מפרסמת
הממשלה את הודעת־הפיוס שלה, בה
היא מציעה לסטודנטים הפוגה, שיחדור

פאריס, ושוב הושמעו, מעל לכל וקודם
כל, קריאתם המסורתית של שונאי־השילטון:
״מוות לפרות הקדושות! מוות לשוטרים!״ •
המשבר הגדול פרץ לאחר שהסטודנטים,
בהנהגתו של היהודי־גרמני הצעיר, דני כהן-
בנדיט, תבעו מסגן־הרקטור של הסורבון
לפנות את כוחות־המשטרה שתפסו, לראשו*
בעגה פאריסאית ״פרה* הוא שוטר.

שוטו מטיל רימון

הסורבון :״ההגיון עדיין יכול לנצח את
האלימות!״
אך המורדים־בכל נלחמו בכל כוחם, כששירת
המארסייז והא-נטרנאציונאל — ה־הימנון
הלאומי והימנון הפועלים הבינלאומי
— בוקעת בין ענני גאדמדמיע ועשן־
להבות, ושהיא מקוטעת על־ידי קריאות־בוז,
גניחות־פצועים והתפוצצויות.
כל סטודנט או תלמיד־תיכון שנפל בידי

על המתמרדים הצעירים. המשטרה והמישמר הרפוב־ליקאי
השתמשו בנשק מגוון, החל בגאז מדמיע ועד
לרימונים, שריסקו את בשר־חסטודנטיס, ומעל לכל, נופצו גולגלות רבות באלות השוטרים.

עצורים, והיענות ״לתביעות הוגנות וצודקות
מצידם.״
אך בקבוקי־המולוטוב ממשיכים ליפול
מן הגגות. ועשרות צעירים שוכבים, שבו־רי־איברים־ופרצוף,
בתחנות־המשטרה.

במדינה

רק רבע מיליון ערבים בלא
היתה בוערת בעיני הפרצה
מלחמה רק כל עשר

(המשך מעמוד
ני המלחמה היו
ישראל, והבעייה
עולם הערבי. אז
שנים.
אבל עכשיו העולם הערבי לא יכול לשכוח
אף לרגע אחד כי יש מיליון וחצי עדבים
תחת שלטון ישראל, וכי הישראלים יושבים
בירושלים, בסיני, ועל תעלת־סואץ. לא תיפסק
המלחמה אפילו יום אחד. העולם הערבי
יעודד את פעולות החבלה, ולא יהיה
אף יום אחד של שלום.
לא, הזמן לא פועל לטובת השלום!

אין אתה מגדיר א ת ההבדל בין מצב-
הרוח בקאהיר לבין זה שבירושלים!
ישראל רוצה להכתיב פיתרון כאילו ניצחו!
את המלחמה. הערבים לא חושבים ש־הק
הפסידו את המלחמה. הם חושבים ש הם
הפסידו קרב. הם מוכנים לדון טל הסדר
כמי שהפסיד קרב, אך לא הפסיד את
המלחמה. זהו ההבדל היסודי בין גישות
הצדדים.

האם אמרת זאת למר אשכול !
סיפרתי את אותם הדברים, בערך, לראש־הממשלה.
אמרתי לו: לנו אין מה לתת
לכם. כבר לקחתם את הכל. אני יכול לתת
לכם רק את הז׳אקט שלי. לנו אין עוד מה
לתת. עכשיו הגיע הזמן שאתם תתנו משהו!
שתחזירו מה שלקחתם!

ומה הוא השיב!
ו!וא דיבר על ביטחון ישראל,
סתמיים. לא היתה כל תוצאה.

האם אתה מאמין שיכול לקום שלום
נפרד עם חוסיין בלי נשיא מצריים !
לא יכול להיות שלום עם חוסיין בלי
שלום עם עבד־אל־נאצר. הרי הבעייה היא
בעייה אחת. היא נוגעת לכל הערבים.

המ מ שלה
מ ח יי ה
של השתקה
איסר הקטן שוב יצא למלחמתו הגדולה.
מי שהיה הממונה על שירותי־הבטחון של
מדינת־ישראל חידש, השבוע, את מאבקו
בממשלת־ישראל האוסרת עליו לפרסם את
ספרו, על חטיפתו של אדולף אייכמן.
איסר הראל טוען, כי כתב את הספר לאחר
שקיבל רשות ושני אישורים מוקדמים משני ולוי דויד בן־גוריון
ראשי־הממשלה:
אשכול. לאחר שהספר נכתב, הוא עבר
ביקורת בפולה מטעם הצנזורה הבטחונית
וגם מצד הממשלה.
השי עי רער. הצנזורה והממשלה אישרו׳
שתיהן ביחד וכל אחת לחוד, את פירסום
ספרו של הראל.
ואז עירער אחד משרי־הממשלה על ההחלטה.
העניין הועלה מחדש, הפעם
בישיבת־הממשלה שהתכנסה במיוחד לשם
כך, ואשר החליטה — זמן קצר לאחד
פעולת־כראמה — לאסור את הופעת־הספר.
הסיבה הרשמית, כפי שנמסרה להראל:
הפירסום עלול לגרום נזק.

״להפסיק! להבליג!״
^ ל, כשע!! 5,30 בבוקר פונה כהן־בנ*
/דיט, באמצעות שירותי־השידור הממלכתיים
שהועמדו לרשותו, לחבריו בתביעה:
״להתפזר! להפסיק! להבליג!״
השוטרים מסתובבים ברובע, עוצרים כל
מפגין בודד, כל סטודנט או צעיר המסתובב
ברחוב לבדו. את הקבוצות אין הם מעזים
לתקוף .״נאלצנו לקרוע את הפצועים מבין
ידיהם של השוטרים, שהוסיפו להכות בהם,״
סיפר איש הצלב האדום שהיה במקום.
בשבת בצהריים הודיע מפקד. משטרת־פאריס,
מורים גרימו, את מאזן־האבדות הזמני
של ליל־הלהבות ברובע הלאטיני:
י• 367 פצועים, מהם 251 שוטרים וחיילים
ו־ 102 מורדים.
>• 24 פצועים שוכבים בבתי־חולים, מהם
4סטודנטים ו־ 18 שוטרים.
460 איש נעצרו, מהם 61 זרים.
• 60 מכוניות נשרפו עד תום 128 ,
מכוניות אחרות ניזוקו קשה.
שביתת־נשק יורדת על פאריס ועל צרפת.
אך באופן זמני בלבד: כבר מודיעים האיגודים
המיקצועיים הגדולים, הסטודנטים ב־ערי־המחוז,
המורים ותלמידי־התיכון, שהם
יכריזו על שביתה כללית — וימשיכו איפה
שמורדי ליל־השריפות הפסיקו.

דברים

ראש־הממשלה הסכים.

להלכה, זוהי

גירסה נכונה.

אך השבוע
העלה איסר הראל גירסה אחרת לגמרי.
טוען איסר: הזכויות נמסרו על־ידו ל־ספריית־מעריב.
הצהרון עמד גם לפרסם, בהמשכים,
קטעים מתוך ספרו. כשנודע הדבר
לעורכי ידיעות אחרונות, הם הגישו
בקשה לממשלה, למסור לידיהם את תיקי-
הבטחון הנוגעים לפרשה — לפירסום.
לדברי הראל, נעתר אשבול אז לבקשת
ידיעות אחרונות, הסיר את הסיווג הסודי
ממיסמכי־הפרשה, התיר העברתם לידיעות
אחרונות.

לראש מערכת הצהרון הזה, דוב יודקוב־סקי,
היתד, אינפורמציה אחרת•.
״לאחר שנודע לנו שספרו של איסר
הותר לפירסום,״ אמר ,״ביקשנו לקבל את
המיסמכים הנוגעים לפרשה ולפרסמם בעיתוננו.
אם חושפים עובדות, יש לחשוף
אותן עבור כולם.
״ההתרשמויות של איטר בפרשת־החטיפה
העולם הזה 1602

של אייכמן הן אומנם רק שלו — אבל אם
מתירים לו לעיין בתיקים חסויים, יש
לאפשר זאת גם לאחרים. על כל פנים, לא
קיבלנו את המיסמכים.״
פגמים בדמוקראטיה. כאשר נודע
לעורכי מעריב שראש־הממשלה התיר את
העברתם של מיסמכי פרשת־אייכמן לידיעות,
אחרונות, יריבם, הם ניסו לערער על כי
בטענה שהפירסום המוקדם יותר בידיעות
יפגע בהפצת ספרו של איסר. כתוצאה מכך
החליטה הממשלה לאסור את שני הפירסומיש
גם יחד.
איסר רוצה להפוך את פרשת איסור
הופעת־ספרו למאבק ציבורי נגד ״הפגמים
המהותיים במישטר ובדמוקראטיה במדינה.״
איסור הופעת ספרו, כן הוא טוען, מצביעה
על פגיעה חמורה בזכויות־האזרח.
ובעוד הראל עצמו מתכונן למאבק משפטי
נגד האיסור, בעזרת בית־הדין הגבוה לצדק,
עומדת הממשלה לנקוט בצעד חסר־תקדים,
אשר אולי ישבו את להט־מלחמתו של הראל
בפגמי הדמוקראטיה הישראלית: הממשלה
תציע לאיסר פיצוי כספי, בסכום של עשרות
אלפי לירות, על הנזק החומרי שנגרם לו
עקב איסור הופעת ספרו.

דרכי חיים

המפגין שיצא
אל ה קו ד

אברהם קמינסקי היה מנהל־חשבונות קטן
ושקט — כלפי־חוץ.
עד שזה נוגע לבעיית היחסים עם גרמניה.
בנקודה זו, היה קמינסקי אדם אחר:
נסער, רעשני, תקיף. תכונות אלו באו על
ביטויין בעת בואו של שגריר מערנדגר־מניה
בישראל, בפעם הראשונה: רולף פאו־לום
נתקל בבואו בהפגנת־היחיד של קמיג־סקי
שצעד נגדו.
גם כאשר התגלה עברו המפוקפק, מבחינה
פוליטית בעת העידן הנאציסטי, של המזכיר
הראשון שבשגרירות, אלכסנדר טרק,
הפגין קמינסקי לבדו, הסתבך עם המשטרה,
מעשיו זכו בפירסומת רחבה, ואף הועלו
במליאת־הכנסת.
לאחר־מכן התרגלו אלה הקוראים בקביעות
את מדורי המכתבים למערכות לראות את
שמו של קמינסקי, כשהוא מופיע מתחת
למכתבי־מחאה־והתרמה בלתי־ספורים.
פחד מצלצול בדלת. התנהגותו ה־תמהונית
גרמה לכך שהוא לא החזיק מעמד
זמן רב, במקומות־העבודה שלו. ביולי
,1967 לאחר ששוב פוטר ממשרתו, נסע
לחו״ל, לבדוק אם לא כדאי לו ולמשפחתו
להגר.
״יום אחד קיבלתי ממנו מכתב,״ סיפרה
השבוע אשתו שרה ,״והכל היה רגיל. לא
אמר לי שהולך לעשות משהו מיוחד.״
ושעות ספורות לאחר שכתב מכתב רגיל
זה דווקא עשר, קמינסקי מעשה ללא תקדים:
הוא פנה לממשלת שטוקהולם, ביקש מיקלט
מדיני.
״רודפים אותי בישראל על דיעותי הפוליטיות!״
טען בלהט ,״תנו לי להישאר פה.״
תשובתה של הממשלה השבדית היתר•
שלילית. לא זו בלבד שלא העניקה לו

ניצב מיפאל כופנר:

משה וגימילה דו

יושבים שבעה על הריצפה בדירתם, מבכים את

בנם יצחק, שדבר־מותו המדהים נודע להם שעות
מספר לפני־כן. בזרועות האם: אחותו הקטנה בת הארבע של משה, שלא הבינה מח מתרחש.

ך* שמונח וחצי בבולן ר, ביום שני,
6השבוע, הופיע שוטר בבית משפחת
לוי, ברחוב דוב ימיני 2בפתח־תיקווה.
״תלכו לראות את הבן שלכם במשטרה, ב־אבו־כביר,״
אמר השוטר לג׳מילה לוי .״הוא
חולה מאוד.״
לג׳מילה לא היתד, אפשרות להגיע לאבד
כביר. היא צילצלה לבעלה משה, העובד ב־חנות־נעליים
בתחנה המרכזית, ביקשה ממנו
שילך אל הילד.
כשהגיע משה לוי למכון הפאתולוגי ב־אבדכביר,
מצא שם את בנו יצחק — מת.

** ל תחילוג הפרשה סיפרה ג׳מי־
׳עלה, פשהיא שופכת על הריצ־פה
עם שתי כנותיה הכופיות, כערכו
של ׳אותו יום:
ביום שבת, בעשר בבוקר, בא אלי לעבודה
שלי, במלב״ן בפתח־תיקווה. הוא ביקש
ממני שלוש לירות. אמרתי לו שאין לי.
אז הוא ביקש לירה. נתתי לו וקיללתי אותו
שתמיד הוא לוקח כסף. הוא קילל אותי בחזרה,
ואחד העובדים שעבר שם ושמע את
זה אמר לו :״אידיוט! איך אתה לא מתבייש
לקלל את האמא שלך?״
יצחק התרגז, אמר שעכשיו הוא לא יזוז,
רק יפריע לי לעבוד. לא עזר שום דבר —
הוא המשיך להסתובב ולהפריע. בסוף אמרתי
:״תזמינו משטרה.״
השוטרים באו בניידת וביקשו ממנו בטובות
שילך. אבל הוא לא רצה, אמר שהוא
רוצה לראות מה זה בית־סוהד .״אני
אראה לך מה זה בית־סוהר,״ אמר שוטר
אחד, ורצה להעלות אותו לניידת.
אבל יצחק לא נתן שיסחבו אותו. גם
כשבא השוטר השני — הם לא הצליחו לקחת
אותו למעלה. בסוף, באו עוד שגי
נחים של המלב״ן, וכל הארבעה התחילו להרביץ
לו מכות בכל הגוף. הוא ניסה להתחבא
מתחת למכונית, אבל הם תפסו
אותו ודפקו את הראש שלו עד שהוא יצא.
בסוף הם גם הצליחו להעלות אותו, בתנאי
שגם אני אעלה. טיפסתי לניידת, וגם
יצחק הוכנס פנימה. אחר־כך אני ירדתי,
והם נסעו. זאת היתד, הפעם האחרונה שראיתי
את הבן שלי בחיים.

העובדת הסוציאלית בפתח־תיקווה, וזו אמרה
לה שהיא דיברה עם המשטרה, ושהמצב
של הילד בסדר, ושמחר יקתו אותו לבדיקה
רפואית.
אז איך זה שעכשיו הוא פיתאו^ מת?
הגיס שלי, עבודי מעטו, יש לו חבר ש
קיבלנו
הודעה מהמוסד שהנער משתולל.
הניידת הופיעה מיד• הנער סירב לעלות,
היכר, את אמו וגרם למהומה כללית. הוא,
גם נשך את שני האחים שנזעקו לעזרת
השוטרים. אומנם השתמשנו בכוח, אבל אך
ורק בכוח הדרוש בהתאם לנסיבות המיקרו״
הוא נכלא.
לאחר כיבוי אורות — כך סיפרו הנערים
שהיו עצורים עימו — השתין יצחק על
רגלו של אחד מהם, שניסה להירדם. הבחור
קם, נתן ליצחק פליק. יצחק החזיר לו סטי-
רת־לחי, ואז — חטף סנוקרת בפרצוף,
ונפל.
בתחילה חשבו הנערים שהוא מעמיד פנים,
אבל משלא קם, והמשיך לחרחר, הם שפכו
על פניו כוס מים והזמינו שוטר שהסתובב
במסדרון.
השוטר ביצע הנשמה מפה־לפה במשך
20 דקות, תוך כדי המתנה לרופא. אבל
טיפול זה, וגם זריקת־הלב שנתן הרופא,
לא הועילו. הנער הועבר לבית־החולים
ביילינסון, ושם נקבע מותו הקליני על־ידי
הרופא.
הבדיקה שלאחר המוות, שבוצעה במכון
לרפואה משפטית באבו־כביר, העלתה כי

הורים אדה מאשיסדם:
המשוורה הרגה 11*1,
הנו!11( 111
הוא שוטר בפתח־תיקווה, והחבר הזה סיפר
לו שהילד שלי מת מהמכות שהרביצו לו.
דבר אחד אני יודע: יצחק לא היה חולה
אף פעם. בשום מחלה.
המשטרה לקחה אותו בריא והחזירה אותו
מת. היא הרג האותו!

מכיר לכתב ״העולם הזה״ מפו
וקד משטרת פתח־תיקווה, סגן-

יצחק מת משטף־דם במוח. הרופא־הפאתולוג
אף קבע כי שטף־הדם נגרם בשעה —9.30
10.00 ביום ראשון בערב, דהיינו — בזמן
הקטטה בבית־המעצר.
אנו שוקלים עתה את האפשרויות השונות
שגרמו למותו. נפתח תיק פלילי, וייתכן
שהנער שהיכה את יצחק יואשם בהמתה.
בית־המשפט שידון במיקרה יצטרך לקבוע
מי אשם במותו של יצחק לוי.

ך* משיד את הסיפור האם משה
11 לוי, לקול צווחותיה של הסם־
תא, שרכצה לצידו והלמה באגרופים
קמוצים על חזה:

הוא היה ילד טוב, יצחק. עוד לא היה
בן ,14 וכבר היה עובד איתי בסנדלרות.
בביודספר למד איזה ארבע־חמש כיתות,
ואחר־כך הוצאתי אוחו.
הוא היה ילד טוב, והייתי נותן לו כל
מה שהיה לי. רק שלפעמים לא היה לי,
ואז הוא היה מתרגז. לפני חודשיים הוא
השתולל בבית, ואני הלכתי להתלונן אצל
הסמל במשטרת פתח־תיקווה. אז הסמל אמר
לי ככה :״אם זה היה הילד שלי, או שהייתי
עושה ממנו בן־אדם או שהייתי שולח
אותו לקריית־שאול.״
כשמצאתי אותו באבו־כביר, הידיים שלו
היו מכוסות בסימנים צהובים של מכות.
את שאר הגוף לא ראיתי, מפני שהיה מכוסה
בשמיכה, אבל מתוך הפה שלו היה כתם
של דם.
אתמול, ביום ראשון, אשתי דיברה עם

מפגין קמינסקי
השם הופיע בקביעות
העולם ־־חזה 1602

מיקלט מדיני, אלא שקמינסקי נתבקש לנסוע
הלאה, לחפש ארץ שתהיה מוכנה לאכסן
אותו.
בינתיים מצביעים חבריה ללימודים של
בתו, הלובשת אוז מדי הגימנסיה הריאלית

בחיפה, עליה באצבע. אחותה ואמה זוכות
במבטים ׳ מלוכסנים וברכילות מאחורי־גבן.
ונוסף לכל — אין לשלוש הנשים גם אמ־צעי־מחייה
קבועים מאז נסע הבעל.
״אבל זה לא הכל,״ מסכמת שרה בעצב,

״עכשיו אנו מפחדות מכל צילצול בדלת.״
כי שכניהן מחרימים אותן וזרים מקללים
אותן. בקשתו של קמינסקי התימהוני הפכה
את נשות־משפחתו לאוייבות־העם, בעיני
תימהונים וקנאים ישראליים אחרים.

למד באקדמיה צבאית בס ן -הוביל את מישמר־ הגבול למחבוא של חייליו

הנזכקד וי 1בגד
ך 1יד המיטה, שזה עתה קפץ ממנה
/סמאל אל־נמרי, מצאה המשטרה מכתב
בלתי־גמור. וכך כתב אל־נמרי, מפקד אל־פתח
באזור ירושלים:
דודי היקר,
ברכות. אני מקווה שאתה וכל האחרים
בריאים ושלמים. אנו כאן בסדר. המצב כאן
משתפר, כי העם החל מקבל את נוכחותם
של שכמותנו בתוכו. עמדת־המלך היתה לה
השפעה רעה, ויכלה לפגוע ברבים. לולא
פעל ראש־הממשלה, היינו נקלעים למשבר
מבהיל. דע לך, כי ראינו במו עינינו 28
טאנקים שרופים, שמונה תותחים גדולים
שרופים פלוס שני שלדי־מטוסים מוסעים
על משאיות שעברו דרך ירושלים
בוודאי שמעת על תקרית אבו־גוש. למע־

השומר הדווז׳

מאת

שלו כהן -

שה, היתה מטרת הפעולה — חיסול שלמה
אמירא. אבל למזלו הטוב לא נמצא במקום,
ולכן ביצעו האחים את הריסת תחנת־ה־טראקטורים
השייכת למשרד־העבודה של
ממשלת־ישראל, ופגעו בשלושה כלים ובמי־כלית־דלק,
והשמידו את מיסמכי־הפרוייקט.
הם חנקו את השומר ולקחו את נשקו, רו־בה־צלפיס
קאנדי. הס גס לקחו תנור־גאז
ואת מפות הפרוייקט וחזרו בשלום (השתמשו
בפעם הראשונה במכונית־ג׳יפ לצורכי
תנועתם, ואני מבקש שלא להזכיר זאת
כי האויב אינו יודע זאת, וזהו סוד המיב־

כפי שנתגלה על־ידי חוקרי ה־משטדה:
הוא נראה קשור ל־

צע) .כמובן, אל תשאל על המהומה והבהלה
שפעולה זו גרמה בקרב האויב.

ומכאן — ללא נקודה או פסיק — נפסק
המכתב. מדוע? ״הייתי עייף עד מוות ונשכבתי
לישון,״ הסביר אל־נמרי.
״מפני שהמשטרה פרצה לביתך,״ השיב
התובע הצבאי הראשי, סגן־אלוף יעקב קדמי
.״אתה נבהלת, הפסקת את הכתיבה באמצע,
וקפצת מן החלון, בתיקווה להימלט!״
שאלה חשובה עוד יותר: למי היה מיועד
המכתב?
אל־נמרי :״כמו שכתוב בראש — לדודי,

טראקטור, כשעיניו מכוסות בכפייה המנומרת שלו, וחבל המהודק
בחוזקה סביב צווארו וזרועו — קשור למנוף של הטראקטור.

במורד שמאחורי חחנת־הדלק. הצידו? :״לעכב
את סלילת האוטוסטראדה!״
הם הספיקו כבר להניח את מרבית
חומר־הנפץ, כאשר לפתע הופיע השומר.

פתאום האיר עלי פנס. ראיתי מישהו
מתקרב אלי. הוא החזיק דובה, ודיבר ערבית.
אנשי הקיפו אותו. התקרבתי ׳אליו
לאט, שמתי יד על פיו ואמרתי לו לשתוק,
כי אנחנו מאל־פחח. פקדתי עליו להשליך
את הרובה והפנס. צוויתי עליו לכרוע
ברך. חוא התחנן ואמר שהוא דרוזי, שיש
לו אשה וילדים, שלא נהרוג אותו.
שוויש הביא חבל. קשרנו לו את הידיים
מאחורי הגב, ומה שנשאר מהחבל כרכנו
סביב צווארו. קשרנו את עיניו עם הכפייה
שלו והובלנו אותו עד לטראקטור שבו
הנחנו את חומר־הנפץ. חשבנו להשאיר אותו
שיתפוצץ עם הטראקטור, בזמן שהש עון
יפעיל את חומר־הנפץ, בעוד שלושת
רבעי ששה.
הוא המשיך להתחנן שלא נהרוג אותו.
אמרתי לו :״שתוק ולא נעשה לך כלום.״
הוא שתק. התרתי את הכפייה שהיונה על
עיניו וקרעתי אותה לשניים. עם החצי
האחד קשרתי לו שוב את עיניו, ואת החצי
השני תחבתי לתוך פיו. כאשר הפה היה
זתום עם הכפייה — סתמתי לו את האף,
הלא יוכל לנשום. אחרי ששוויש אמר שה ופק שלו נחלש, קשרנו אותו לטראקטור.

ך• מוות בא לעבדאללה חמדאן ()50
| 1רכוב על ג׳יפ ישראלי גנוב. נסעו בו

ארבעה אנשי אל־פתח. המפקד, שמפיו לקחה
המשטרה את תיאור הרצח, היה ויל־יאם
ג׳ורג׳ נצאר.
הג׳יפ דהר בכביש כמעט ריק, האופייני
לערב־שבת בחצות, אל יעד הפעולה: תחנת־הדלק
החדשה, מעל לכפר אבו גוש. הקורבן
המיועד לא היד. השומר הדרוזי הקשיש
מכפר ראמה, כי אם בעל תחנת•
הדלק שלמה אמיר.
לדברי ויליאם :״כל אחד יודע, כי בעל-
התחנה, הקורא לעצמו שלמה אמירא, הוא
ערבי בוגד. הוא הרג את עבד־אל־קאדר אל־חוסייני
בקאסטל

לכן החליטו הארבעה לרצוח אותו.
אין יזהו את קורבנם? ״קיבלנו אינפורמציה,
שהוא יהיה במשרד התחנה בשעה
11.30 בלילה. התכוונו להקיף את התחנה,
להתפרץ למשרד, לשאול מי זה שלמה
אמירא — ולירות בו.״
אבל מכוניתו הירוקה של בעל־התחנה
לא היתד, שם, כאשר הגיעו ארבעת החבלנים•
לעומת זאת מצאו מכונית של לקוחות,
לכן החליטו לדחות את תוכנית הרצח
לויליאם נצאר היה יעד אלטרנאטיבי,
מוכן־מראש: חניון הציוד הכבד של מקורות,

סגן־אלוף

קדמי

(בחקירתו של

ויליאס)

בבית המשפט: הוא ביקש רחמים?
ויליאס: כן.
קדמי: מה עשית?
ויליאם: באלג׳יריה היו הורגים עיירה בת
200 איש, כשהיה בה בוגד אחד. בגלל
בוגד אחד היו 199 קדושים.
קדמי: הוא הרים את ידו וזרק את נשקו.
מה לימדו אותך באקדמיה של נאנקין לגבי
מיקרה כזה?
ויליאם: צריך לקחת אותו כשבוי׳מלחמה.
קדמי: מה עשית לוז
ויליאם: קשרתי אותו בחבלים. היינו
צריכים לדאוג לעצמנו ...כשנגמרה הפעולה^
עזבתי או תו...

המכהן כמנהל־התקציבים של ממשלת־ירדן,
בעמאן.״
התביעה :״הדוד הזה איננו דוד, כי אם
המפקד שלך באל־פתח, יצחק דוזדאר! וזה
אינו מכתב משפחתי, אלא דו״ח־פעולה!״
אל־נמרי עצם את עיניו הכחולות, חייך
בביישנות של כוכב־קולנוע מיתמם, והוסיף:
״כזה הוא סיגנון המכתבים המשפחתיים
שלי. את העניינים האישיים התכוונתי להוסיף
בסוף.״
אבל הנימוק לא נשמע משכנע.

שקרים שקן ופיס

^ כלל, קשה היה להשתכנע מדבריו של
• 1המהנדס המהוקצע בן ה־ ,26 שניסה להכחיש
הכל מכל כל. מפקד אל־פתח? מה
פיתאום? הוא אפילו לא חבר אל־פתח! פיקד
על פעולת החוליה שרצחה זזת השומר הדרוזי?
חלילה! גנב את הג׳יס הישראלי, שנעזב
ליד שער הורדוס, כדי להשתמש בו
לפעולות־החבלה? לא ולא! הוא רק לקח
אותו כדי לשמור עליו, עד שבעליו יופיעו.
מכיוון שלא יכול היה להתניע אותו, קנה
מצבר חדש. סתם ככה.
על כן, כאשר החל מדבר על המכות שקיבל
במשטרה, ועל עינוייו בידי חייל ענקי
ומטיל־אימים, אי־אפשר היה להשתחרר מן
הרושם הרע שעשו שקריו השקופים קודם
לכן.
הנה, למשל, קטע מחקירתו אודות פגישתו
עם אבו־עמאר, מפקד אל־פתח —
אותה פגישה שבה הוצג בפניו, לראשונה,
ויליאם ג׳ורג׳ נצאר, שנועד להיות סגנו בירושלים:
אל־נמרי:
פגשתי אותו (ויליאם) באל־חנד
רא. זה מחנה של עאסיפה. היו לו שני
כוכבים של קצין אל־פתח.
קדמי: איך הגעת לשם?
אל-נמרי: הייתי בדרכי לדמשק.
קדמי: אל־חמרא — זה מקום לתיירים?
אל־נמרי: החלפתי שם מכונית. באתי מ־עמן
בנ(רצדס ירדנית. באל־חמרא עברנו למכונית
של אל־פתח — ג׳ים — כדי להמשיך
את הדרך לדמשק.
קדמי: וכל שרצה לנסוע בג׳יפ הזה נכנס

ונסע?
אל־נמרי: לא. אבו־עמאר אמר לי להיכנס
ונכנסתי.
קדמי: למה? הוא אחיך? אתה בנו?
אל־נמרי: לא. הוא מכיר אותי מקודם.
היה גם איש אחד איתי, שהביא מכתב ל־אבו־עאמר.
אז ניכנסתי יחד איתו.
קדמי: בשביל מה נסעת לדמשק?
אל־נמרי: יצחק אל־דוזדאר שלח אותי.
קדמי; לטייל?
אל־נמרי: לא. כדי להכיר שם שני אנשים,
שהיו צריכים לשכנע אותי לעבוד בשביל
אל־פתח. ניסו קודם לשכנע אותי בירושלים.
סירבתי. אז שלחו אותי לדמ שק...
קדמי: רצית שישכנעו אותך?
אל־נמרי: לא.

קדמי: אז למה נסעת?
אל־נמרי: בעצם היתד, לי עוד מטרה —
להירשם באוניברסיטה של דמשק ללימודי
כלכלה ומיסחר.
קדמי: לא יכולת לעשות זאת בכתב?
אל־ננזרי: הייתי כבר רשום. רציתי להקפיא
את הרישום, עד שיתבהר המצב.
קדמי: לא יכולת לעשות זאת בכתב?
אל־נמרי: הם לא עונים על מכתבים של
סטודנטים מירדן.
קדמי: נחזור לויליאם...
אל־נמרי: אבו־עמאר הציג אותו לפני ואמר
שהוא יבוא אלי לירושלים.
קדמי: יש לך מלון? אתה משכיר חדרים?
אל־נמבי:
אבו־עמאר חשב שאני כבר הסכמתי
לעבוד בשביל אל־פתח.
קדמי: ואתה לא ענית לו, לא העמדת
אותו על טעותו?
אל־נמרי: שתקתי. הייתי נדהם.

25 אלף ל״י במגירה
חבר כי יהואי נרצח״
-בחנק.

חטדאן

ל״נמרי סיים את ביקורו בדמשק וחזר
לירושלים. איתו הביא 2500 דינאר,

ולבשו החליס להציל את מפקדו!!עונש
שהם 25 אלף ל״י. לדעת התביעה נועד כסף
זה לממן את פעולות אל־פתח באיזור ירושלים,
ואכן נתן אל־נמרי 50 דינאד לוי-
ליאם, כאשר זה ביקש ממנו כסף. אבל הוא
הכחיש זאת .״זהו כספי הפרטי,״ העיד,
והוסיף כי משפחת אל־נמרי מספיק עשירה,
כדי שיוכל להרשות לעצמו סכומים כאלה
במגירה בביתו.
יום אחד פתח את דלת ביתו — ומצא
את ויליאם ניצב בפתח. אם לא היד, איש
אל־פתח, מדוע הסתכן בהכנסתו?

מביתה. עוד קרוב משפחהבירושאותו
לים
לא רצה לאכסן אותו כי פחד.
המשיך אל־נמרי :״ויליאם הציע לי להקים
בסיסים עממיים כמו בסין. עניתי לו
שזה לא מעשי.״ בקיצור: לא היה לו כל
בפעולות ויליאם או אל־פתח.
חלק

״א3י המ 9קד!
** לרקעזה קם ויליאם נצאר למסור
> את עדותו. הקו שלו היה ברור: הוא

טיול באילת

תמונה זו צולמה על־ידי כמאל אל־נמרי, בעת טיול מאורגן של
תלמידי האולפן לעברית בו למד בירושלים. בתמונה נראים
שניים ממשתתפי הטיול. תמונות אחרות שצילם באותו יום הראו את מיכלי־הדלק באילת.
לדבריו :״רציתי לשלוח את התמונות לאבו־עאמר (מפקד אל־פתה) ,כדי להוכיח לו ששיקר
כאשר אמר שנהרסו כל מיכלי־הדלק של אילת. המיכלים בכלל לא נהרסו שם.״

שעת־הוין

הגיעה השבוע, כאשר נשיא בית־חמשפט קרא את גזר־דינם של ה שניים. שעה קלה לפני כן צולמה ־ 0/מונה זו באולם בית־המשפט,
המראה את אחד הנאשמים, ויליאס נצאר, מתייעץ עם סניגורו, עורך־הדין סמי מועלם.

נמרי את הג׳ים העזוב (השייך לערבי ישראלי,
שנעצר בעת שטייל בירושלים והשאיר
את מכוניתו חונה ברחוב) ,וכיצד יצאה
החוליה בג׳יפ זה למקום־הפעולה. בראש
נסע אל־נמרי, במכוניתו הפרטית.
לפתע נעצר על־ידי שוטר: הפנס האחורי
של הג׳יפ לא דלק.

ויליאם ושלושת אנשיו, שנסעו בג׳יפ
עמוס נשק וחומר־נפץ, עקפו את המשטרה
והמשיכו בדרכם לאבו־גוש. אל־נמרי חזר
הביתה, לחכות לתוצאות הפעולה.
אבל על דוכן העדים סיפר ויליאם סיפור
חדש: אל־נמרי השתמש בג׳יפ רק כדי ל־
(המשך בעמוד )22

!הראו 3 -׳ מפחד הלשין

מחסן הנשם
בשעת

זיהויו

על־ידי

שנתפס במוסך אשר בבית סבו של אל־נמרי, בשכונת בית
חנינה ליד ירושלים. אל־נמרי, בלי שפם, מצביע על הנשק,
החוקרים אשר לקחו אותו למקום, כדי שיזהה את הנשק.

הליקופטר צבאי סובב מעל לשלוחות ההרים ליד רמאללה. למטה נעו
ג׳יפים של מישמר־הגבול .״כאן הורה בחור צעיר, שמנמן ובלתי־מגולח,
לטייס. ההליקופטר נע לעבר מערה בהרים, ליד הכפר רמון. בתוך המערה
הסתתרו שלושה אנשי אל־פתח — חברי החוליה שחיבלה 48 שעות קודם
לכן בחניון של מקורות ורצחה את השומר הדרוזי.
התפתח קרב קצר: שני אנשי אל־פתח נהרגו, אחד נפצע קשה, שוכב
עדיין בבית־החולים ומחכה למשפטו. כאשר הוצגו התמונות בפני מפקד
אותה חוליה, ויליאם נצאר, זיהה את ההרוגים כפקודיו. למעלה: ג׳אדר
מוסא, שבכיסו נמצאה צוואה המופנית אל מיפקדת אל״פתח, המתבקשת
לדאוג לחמשת ילדיו במחנה הפליטים אל־רמשא בירדן. למטה: א ח מד אל־שוויש,
שנהג את הג׳יפ לאבו־גוש ובחזרה.
ומי הצעיר השמנמן והבלתי־מגולח שהינחה את טייס ההליקופטר אל
המערה ברמון בה נתפסו אנשי החוליה ז ויליאם ג׳ורג׳ נצאר.

נתפסו בדירתו של אל־נמרי, ומוצגים עתה בבית־המשפט.
בסך הכל 2140 :דינארים, בשטרות חדשים
לגמרי של עשרה דינאר, או 21400 :ל״י. פרקליטו של אל־נימרי, עורך־הדין יעקב הניגמן
(מימין) בודק שטר אחד, המוגש לו על-ידי התובע הצבאי הראשי סגן־אלוף יעקב קדמי,
שעה שנשיא בית־המשפט סגן אלוף אלפרן (שמאל) והשופט סגן־אלוף רון מחייכים.

דינארים חדשים

״הוא בא בלי נשק, ואני לא מגרש איש
מביתי.״
מאוחר יותר העיד ויליאם, כי לפני שבא
לביתו של אל־נמרי ניסה למצוא מחסה
אצל דודתו ברמאללה, אבל היא גירשה

לקח על עצמו את האחריות לפעולה בחניון
אבו־גוש — ועשה כל שביכולתו כדי
להוציא את חברו לספסל־הנאשמים מן התמונה.
בעדותו
במשטרה סיפר כיצד גנב אל־

?11417
500

רק ־ 9,780.ד׳

הדגס נוס 2צילינדר

4מהל כי םקד מיי ם +א חו רי, סכ< ,500 נו ח ה חז ק ה וזריזה ב־ 9,780ל״י.

6000

רק ־ 10,690.ד

הדגם ע * צילינדר

פי א ט
פי א ט
פי א ט
פי א ט
פי א ט

(המשך מעמוד )21

למד אותו לנהוג. הוא לא ידע מאומה על
הפעולה, לא נתן פקודות, לא הכין תוכניות,
לא קיבל דו״ח.
וכדי לתת יתר תוקף לטענתו, כי אל־נמרי
לא היה מפקדו, הכריז ויליאם, בהת־מתחו
ליד דוכן העדים :״אני הקצין בעל
הדרגה הגבוהה ביותר מבין חיילי אל־פתח
שנתפסו בישראל.״ מכיודן שהוא דרש לעצמו
מעמד של שבוי־מלחמה, דרש גם את
הזכות המגיעה לקצין בכיר שבוי :״לשים
את כל שבויי אל־פתח תחת פיקודי, עד
שייתפס קצין בעל דרגה גבוהה משלי!״

המכונית החסכונית ביותו בעורם!
6000 6000 6000 6000
6000

ן המפקד שבגד

היחידה עם מנוע 767 סמ״ק 10 ,כ״ס ב— 10.690ל״י.
חזקה ונוחה בעלת 5מקומות מרווחים.
בהרים, בדרכים משובשות ובכל תנאי דרך.
ההשקעה הבטוחה ביותר בין המכוניות העממיות.
יותר קילומטרים לליטר — פחות בעיות במשך אלפי
קילומטרים

הצבור בחר ־ פיאם נבחר!
במשאל עם שנערך בישראל — 1968

הופיע

הגל>ון

התוצר המוגמר
ישראלים שישבו באולם המישפטים
/במשטרת לוד, נשמעו הדברים מגוחכים
במיקצת. אבל ויליאם ג׳ורג׳ נצאר, בנו
של הסוחר הירושלמי הנוצרי והאם היהודיה
(אודט בת עבדו סרור, ילידת ביירות),
התכוון לכך בכל הרצינות של 22 שנותיו.
כאשר שאל אותו התובע הצבאי, באירוניה׳
אם קורס־הקצינים שעבר לא היה
במיקרה רק קורס מפקדי־כיתות, פנה וילי־אם
הנעלב לבית־המשפט :״אני לא מרשה
שמישהו יטיל ספק בדרגתי!״
הדרגה: סגן (״שני כוכבים״) בצבא ה־שיחדור
הלאומי הפלסטיני, והוא קיבל אותה
לאחר שסיים קורס של ארבעה חודשים
באקדמיה הצבאית של נאנקין, בסין העממית.
לפני
השופטים עמד התוצר המוגמר של
אל־פתח: צעיר שעבר את כל שלבי הפעולה
המחתרתית, החל בהפצת רעיונותיו הפוליטיים
של האירגון בקרב סטודנטים בסוריה
ובלבנון, דרך הכשרה צבאית בסוריה, ב־אלג׳יריה
ובסין — וכלה בתפקידי פיקוד
והדרכה.
הוא גייס סטודנטים פלסטינאים הלומדים
בגרמניה, הדריך אותם שם בשימוש בנשק.
כאשר פרצה מלחמת־ששת־הימים טס מספרד
לאלג׳יריה, ואחרי הקרבות הגיע לירדן.
בסך־הכל
הושקעו בהכשרתו רבבות של
דינארים.
מה רמתו המיקצועית — וחשוב יותר:
האנושית?
מבחינה מיקצועית, ביצע את פעולותיו
לפי כל כללי הלוחמה הזעירה שלמד בסין:
הוא הצליח לחצות את הירדן עם אנשיו, על
ציודם, מבלי שייתפס. הוא מצא מיסתור
לחולייתו בהרים. הוא בחר יעד לפעולה
וביצע את הפעולה — אם כי לא היתר,
דרושה גבורה רבד, לכך.
ואילו במישור האנושי — הוכיח את
עצמו חלש. לא רק שהוביל את שוביו אל
המערה שבה הסתתרו אנשיו, אלא שהוא
גם הסגיר את מפקדו, כמאל אל־נמרי. התובע
הדגיש זאת היטב, בעת חקירתו־הנגדית.
הוא שזר שרשרת של עובדות:
לביתו של נמרי היו רק שני מפתחות, אחד
אצלו עצמו ואחד אצל ויליאם. המשטרה
נכנסה לבית אל־נמרי מבלי לפרוץ את הדלת
— מניין קיבלה את המפתח?
ויליאם עצמו הסביר :״כשראיתי את
הנשק שלנו במשטרה, הייתי משוכנע בי
כמאל הלשין. החלטתי להתנקם בו. אמרתי
לחוקרים שהוא המפקד.״ הוא גם יצא בג׳יפ
משטרתי לואדי ג׳וז, הצביע על ביתו של
אל־נמרי•

מספר 2

מקורות המודיעין
ך* חוליה המוזכרת את ויליאם אל
( *שלושת אנשיו במערת־רמון — ומהם
הלאה לכמאל — ברורה. אבל איך נתפס
ויליאם עצמו, פחות מ־ 48 שעות אחרי ההתקפה
על חניון אבו־גוש?
על כך לא היה איש מוכן לומר מילה.
לויליאם עצמו היתד, השערה כלשהי :״כמה
ימים לפני הפעולה היכר, אל־שזזיש את מורה־הדרך
שהעביר אותנו את הירדן, והביא אותנו
לרמון. האיש נפגע ועזב אותנו. אולי
אבל הוא גם ידע לספר, שכאשר נעצר
על־ידי אנשי־הבטחון, בשבתו בבית־קפר.
בירושלים המיזרחית, אמרו לו אלהד ״אתה
אבו־מוחמד. בכראמה היית מהלך עם
ש מייסר.״

מניין ידעו זאת? ״כנראה שלמודיעין שלכם
יש מקורות אינפורמציה
^ משפט נמשך ארבעה ימים. ואז גא
( * הרגע שבו נצטוו השניים לעמוד על
רגליהם, כדי לשמוע את פסק־הדין: מאסר־עולם.

מודים

אגורות

בכל

הקיוסקים
העולם הזה 1602

אנשים
הנ שיאה מקיבוץ שר>ד
הגילוי המסעיר של השבוע שייך לחברי
קיבוץ שריה ממשקי השומר־הצעיר בעמק־יזרעאל,
אשר נוסד ב־ 1926 על־ידי עולים מ־צ׳כוסלובקיה.
חברי הקיבוץ גילו לפתע, כי
עשוי להיות להם חלק מכריע בשיפור היחסים
המקווה בין צ׳כוסלובקיה וישראל. הסיבה:
אשתו של נשיאה החדש של צ׳כוסלו־בקיר״
הגנראל לודכיק סכובודה, היא
לא רק יהודיה וישראלית, לפי מוצאה, אלא
גם בת הקיבוץ שריד — שנולדה בבית־החו־לים
בעפולה. אשתו של סבובודה היא אחת
משתי בנותיהם של בני־הזוג כוליק שטרפד
ולוטי כהן, שנימנו עם מייסדי שריד.
לאחר מספר שנים בקיבוץ, כשאשתו הנוכחית
של סבובודה היתד, כבת שש, בתחילת
שנות־ד,שלושים, עזבו בני־הזוג את
הקיבוץ והיגרו ללונדון. בבירה הבריטית
נפרדו השניים ולוטי כהן חזרה עם בנותיה
לפראג. שם התחתנה שנית עם קארל
קרייביד, גרמני מאיזור הסודטים, שהיה
בזמנו שגריר צכוסלובקיה במוסקבה. קריי־ביו
נאסר ונשפט בימי משפט סלאנסקי,
אולם היה היחיד שלא ניכנע לד,אשמיה־השוזא
שטפלו עליו — ושופטיו לא העוו
לגעת בו לרעה. הוא נפטר לפני שנתיים.
עתה התברר גם, כי בת־אשתו נשואה לנשיא
צ׳כוסלובקיה. בקיבוץ שריד נימצאים
מספר חברים הממשיכים לקיים קשר — הן
עם בוליק שטראסר, אביה של אשת־הנשיא,
היושב כיום בלונדון — והן עם אמה• .
הרמטכ״ל החדש של צר,״ל, רב־אלוף חיים
כר״לב, אינו רק חובב־סוסים מושבע, דבר
שכבר נודע ברבים: השבוע הסתבר, כי
הוא גם חובב־כלבים. בתצוגת־כלבים שנערכה
השבת, בבית־ברל בצופית, היה הרמט־כ״ל
אחד האורחים החשובים ביותר, כשהוא
מציג בגאווה רבה את כלבו הענק והשחור
העונה לשם דוגו • .הסטודנט אילן
שלייף, שנזרק מקיבוץ נגבה בעיקבות
חתימתו על המחאה נגד פיצוץ הבתים והד,גליות
— אחרי שזו ראתה אור בפרבדה
ובלה־מונד, הגן השבוע על עצמו. בערב־ראיונות
של דן כן״אמוץ, שלף שלייף את
הכרוז מכיסו, קרא את תוכנו, כדי להוכיח
שאין הוא נורא כל־כך. שלייף גילה כי הוא
לומד סינית באוניברסיטה .״סע לסין!״ צעק
לעברו אחד המאזינים. אז נזעק בן־אמוץ
להגנת שלייף :״חשוב מאוד ללמוד סינית.
בקרוב תצטרכו כולכם ללמוד סינית!״

המניין של רמז
את אחד הזיכרונות המרים ביותר מתקו

מלחמת־ד,עצמאות, העלה השבוע מקם
פוגל, איש הבוהמה הירושלמית. ביום ההתקפה
המפורסמת על משטרת־לטרון, בה
נפלו מאות חללים, היה מפקד אחת החטיבות
שהסתערו על לטרון האלוף שלמה
(״פיסטוק״) שמיר. שמיר תיכנן לעבור
את השטח החשוף שבין הגבעות, מדרום

א ד מז עד״ו
מ עורר זעם
לפני 14 שנה היה מיכאל (״מיקו״)
אלמז צעיר יותר, אבל לא אוזאנגארדי
יותר. הוא העלה על בימות־הארץ, לראשונה,
את תיאטרון האבסורד, החל
את דרכו של תיאטרון זה בישראל ב־הזמרת
בעלת־הקרחת ליוג׳ין יונסקו.
אז, כשהגיע להופעה בחיפה, אמר לו
רכז־תרבות, אחר ההצגה :״אם תעז
לבוא עוד פעם עם הצגה כזאת — לא
נרשה לך יותר לשים את כפות־רגליך
בעיר־הכרמל.״
בינתיים זרמו המון מים בירקון וב־תמזה
— שלגדותיה גר הבמאי והמחזאי
הישראלי עם אשתו האנגליה, רוב השנים
האחרונות. תיאטרון האבסורד השתרש
היטב בישראל, ומיקו חזר, סוף־
סוף, לביים בעצמו משהו חדש.
המשהו הזה היה מחזה מודרני ביותר׳
בשם אוטו־אוטו. מיקו הקים להקה
משלו, גייס כמה שחקנים מוכשרים,
כמו שולמית קפלנסקי, רינה

עוזיאל, יאיר קלינגר ואופליה
לירן, והעלה מחזה המספר על זקנה

מטורפת, הטסה במכונית ישנה על־פני
כל העולם.
כאשר הוצגו ההופעות הראשונות ב־סיבוב־הרצה,
נידהם מיקו :״היה זה כאילו
הלכתי אחורה 14 שנד״״ סיפר השבוע
לידיד .״אותן תגובות, אותו יחם
של זרות, של איבה אפילו — אם כי
למשטרת לטרון, ולהגיע לבניין לאור היום.
כמה מפקודיו העירו לו שתהיה זו התאבדות
לעבור שטח זה ביום ועל כן רצוי אולי
לערוך את ההתקפה בלילה .״בלילה?״ נדהם
פיסטוק ,״מה אנחנו, גנבים, שנתקוף בלילה?״
>• לעם ישראל יש זיכרון קצר.
בי״ג באייר, מלאו 16 שנים לפטירתו של
דויד רמז, מי שהיה שר־התחבורה הראשון
בממשלת־ישראל. ביום זה נערכה אזכרה
על קברו בזיכרון־יעקב. מספר הנוכחים
היה כה קטן, עד שהיה צורך להזעיק את
החזן המקומי על־מנת לגייס מניין • .הנהלת
קול־ישראל עורכת לאחרונה תוכניות
בהן מופיע מומחה לכירומנטיקה, הקורא
את אופיים של אישי־ציבור ידועים מתוך
כף־ידם. בין השאר צילצלה עורכת התוכנית
גם אל העיתונאי עמום קינן, הזמינה
אותו להשתתף בתוכנית־השידור. קינן סירב
לקבל את ההזמנה, טען שקול־ישראל מסרב
לשדר את דיעותיו הפוליטיות .״כשיסכימו
לשמוע את הדיעות שלי, אסכים למסור גם
את כף־היד שלי,״ השיב ,״ועד אז תשתמשו
בכפות־הידיים של אלה שנותנים להם לדבר
אצלכם.״ במיקרה, או שלא במיקרה, למחרת
היום בשמונה בבוקר צילצל לביתו של קינן
יגאל לוסין, עורך־התוכנית יש שאלות
של קול־ישראל — והזמין את קינן להופיע
בתוכניתו • .חבר הוזעדה המרכזת של
ההסתדרות מטעם סיעת הליבראלים העצמאיים,
הילל זיידל, עומד לערוך בקרוב
את חגיגת־הכלולות של בתו. בין השאר
הזמין זיידל לטקס קהל מיוחד במינו: יהיו
אלה אותם מאות אנשים, שזיידל הוציא מכנסיות
וממינזרים, בהם שהו בימי מלחמת־העולם
השנייה בברחם מהנאצים • .אחת
הדמויות הססגוניות של הפולקלור הדיזנגופי
בתל־אביב, הונצחה, סוף־סוף, בשיר: גילה

הפראים כהצנת ״אוטו־אוטו״
העירום צוייר על־נבי השימלה

אדיב יותר. איש לא איים עלי.״
עתה מתלבט הבמאי הדינאמי, בעל הזקן
האפור, אם להמשיך בניסוייו ה־תיאטרוניים
בישראל או לחזור לקאריי־רה
שלו כמרצה לתיאטרון, מחזאי ואלמגור
הוציאה לאחרונה את תקליט
הפיזמונים הראשון שלה, בו היא משמיעת
ארבעה שירים. אחד השירים, שמילותיו
חוברו בידי יעקב שבתאי ומנגינתו
בידי אריס סאן, נקרא בשם מרקו. הכוונה
היא לא פחות ולא יותר מאשר
לאמרגן מרקו תורג׳מן.

ג׳ודי פילדם
שתי אלמנות־קש נוספו השבוע לחברה
הדיזנגופית. השתיים: השחקנית
ז׳רמן אוניקוכסקי והרקדנית היפה־פיה
אכיפה פז, שנפרדו מבעליהן הטריים,
להם נישאו זד, עכשיו. שני הבעלים
הם רקדנים בלהקת המחול בת־שבע,
שיצאו לסיבוב הופעות באירופה.
• במסיבה שערך הצייר מוטי פן,
שחזר לא מכבר מאירופה, נהגו האורחים
כאירופים לכל דבר. כאשר בקבוקי־

• טיים־השלום הישראלי
טות ביותר.
אייכי נתן המשיך להפתיע את מכריו.
לאחר לילה שלם בו הישקה את כל חבריו
ב־ 30 בקבוקי־שאמפניה לכבוד פסק־הדין
שנגזר עליו במשפטו, על שתי טיסותיו למצריים,״
הודיע אייבי שהוא החליט לא
לשלם את הקנס שהוטל עליו וללכת במקום

השערורייה של פריי
זוכרים את שמואל אומני, סוואר ב-
נמל־חיפה, שהבמאי פיטר פריי גילה בו
ניצוץ של שחקן, והחליט להפכו למארלון
בראנדו הישראלי — בסרט אשת הגיבור?
אומני, שלא הצטיין במיוחד בסרט, חזר בתום
הצילומים לעבודתו בנמל. אולם לאחרונה
הגיעו ידיעות מניו־יורק, לפיהן התקבל
אומני למחלקה לדראמה באוניברסיטת
ניו־יורק, ומוריו מציינים אותו כתלמיד הטוב
והמוכשר ביותר בכיתתו. מי יודע, אולי
עוד יצליחו לעשות ממנו שם מה שלא
הצליח פיטר פריי? בכל אופן, האיש המאושר
ביותר לשמע ידיעה זו היה פיטר
עצמו • .זר, לא הפריע לפיטר פריי לערוך,
ביום השני השבוע, שערורייה גדולה באולם
התיאטרון הקאמרי, כאשר נוכח שם בר,צ־גת
המחזה הביתה של הרולד פינטר.
נראה שהמחזה, ששימש נושא לוויכוחים
רבים גם קודם לכן, עורר את חמתו של
פריי, המשמש עתה כמנהלו האמנותי של
תיאטרון אהל. העובדה שהוא נכח כאורח
בתיאטרון יריב לא הפריעה לו לשסע את
ההצגה, לכל אורכה, בקריאות־בוז רצופות.
גם בתום ההצגה לא נרגע פריי, ניצב על
מדרגות הקאמרי והסביר לקהל שנאסף מסביב
מה דעתו על המחזה — במילים בו־
86222323 המשקה במסיבה התרוקנו, ניתן היה
למצוא את האורחים במיטבח ובאמבטיה,
בהם השתמשו בתור חדרי־מיטות.
#הדיסקוטק סאני, בדרום תל-אביב,
חגג השבוע שבוע צבאי: ביקרו שם
מושל צבאי ללא אשתו, תובע צבאי
ללא אשתו, והרמטכ״ל של אוגנדה,
השוהה בארץ — אף הוא ללא אשתו.
אגב, הרמטכ״ל האפריקאי גרם לזעזוע
בדיסקוטק. הוא התנגש במשקוף הדלת
עם כל שני המטרים שלו 0 .זאבי־ד,צפון,
הלוטשים עיניים אחר כל חתיכה
חדשה הנכנסת למחזור, בלעו את הרוק
בגרונם למראה חתיכה חדשה במיני
קצרצר, שהופיעה בין כסית לסולטן. לבסוף
הם הצליחו לברר שהיא עונה לשם
ג׳ודי פילדס, שהיא דוברת אנגלית
רהוטה, ושהיא שרה במועדון של מלון
הילטון. בטרם הספיקו לשאול אותה
שאלות נוספות, התבררה להם מעצמה
עובדה נוספת: שהיא הביאה מאנגליה,

במאי בלונדון .״תארו לעצמכם,״ אמר
לידידיו ,״אפילו העובדה שציירנו גופות
עירומים על הבגדים של השחקניות, המשחקות
פראי־אדם — אפילו זה נראה
כנועז בעיני הפרובינציה!״

במיוחד, גם את החבר הצמוד שלה0 ! .
תקרית בלתי־נעימה נימנעה השבוע בדיסקוטק
של פרדי. שני שוטרים שנכנסו
לדיסקוטק כדי לבדוק את סגירתו
בזמן, הוקפו על־ידי הקהל, ששאג לעברם
קריאות־בוז במקהלה. ד 3סגל,
בעל־ד,דיסקוטק, הכנים את השוטרים ל־מיטבח,
במרתף, כדי להצילם מזעם הקהל
• .חברת־הכנסת (מע״י) שולמית
אלוני, הוכיחה השבוע, כי היא עשוייה
להיות אמיצה לא רק בכנסת. היא הופיעה
באחד הדיסקוטקים כשהיא לבושה
בשמלה בעלת מחשוף־ענק אירים
יטבת, כוכבת הסרט הוא הלך בשדות,
מצאה כנראה את האהבה שלה: היא
נראית לאחרונה בזרועותיו של זמר להקה
צבאית, שמטעמי־ביטחון היא מוכנה
לגלות רק ששמו הפרטי — קובי. הסיבה
הביטחונית אינה צבאית, אלא
אישית: איריס אינה מעוניינת שגם אחרות
יתעניינו בו.

אייבי בבית־המשפט
שאנופניה ובית־סוהר

זה ל־ 40 ימי־מאסר .״אם מצאו אותי אשם
באחד הסעיפים בעבירה על החוק למניעת
הסתננות, אינני רוצה להסתפק בקנס,״ הסביר
.״אם מגיע לי, לדעת בית־המשפט,
עונש על מה שעשיתי — שיהיה זה עונש
של ממש.״ סניגורו של אייבי, עורך־הדין
משה נחשון, סירב לבצע את בקשת־לקוחו
ולהמיר את הקנס בעונש־מאסר. בעקבות
סירוב זה נפרדו השניים, ואייבי התקשר
עם הפרקליט אריה מרינסקי, כדי
לנהל את המשך מאבקו המשפטי • .בין
מבול האלבומים המלחמתיים המופיעים מאז
מלחמת־ששת הימים, הופיע השבוע דווקא
אלבום על השלום: שמו לחיות, ומקובצות
בו יצירות על אחווה וחיים־בצוותא, בין
השאר של יהודים וערבים, מפרי־עטם של
משוררים, אמנים וסופרים צעירים. אירגן
ומפיץ את הקובץ — כמובן — המשורר־המוכר־את־ספריו־ברחובות

שנת־מאסר־על־תנאי

ד 1400ל״י קנס.

ך * תפש טי ״ ,אמר לי אברהם .״תתפש־
1 1/ /טי או שאני הורג אותך במכות!״
ידעתי שהוא מתכוון לזה. מפגי שכמה
רגעים לפני כן החבר שלי שלמה עשה לי
בדיוק אותו הדבר: הוא הרג אותי במכות
בשביל שאני אשכב עם אברהם.
לא עזר לי שבכיתי וצעקתי. לא עזר לי
שהתחננתי בפניו שיעזוב אותי. הוא לא
עזב אותי ואף אחד לא בא לעזור לי עד
שאמרתי שאני מסכימה לשכב עם אברהם.
מרוב המכות שקיבלתי משלמה לא יכולתי
לזוז. כל הגוף כאב לי. ואו ניכנס אברהם
ואמר לי להוריד את הבגדים. לא היה
לי כוח להתנגד. הורדתי לבדי את הכל ושכבתי
עירומה על המיטה. הוא לא חיכה
אף רגע, אנס אותי מייד.
אפילו לא נהניתי מזה.

״לא אהבתי אותו!״
ך* ל העסקים שלי עם הטיפוסים ד,מ־
^ פוקפקים האלה התחילו מהיום שבעלי
עזב אותי.
בעלי הוא בן למשפחה טובה, אשכנזית.

הוא
(1וונ1

הנח ת אותי
011

הה 11

מיוחד. כל מה שהוא רצה ממני היה שאני
אשכב איתו.
הפעם היחידה שהוא לקח אותי לאיזה
שהוא מקום היה ביום העצמאות, כשנסענו
לראות את המיצעד. כל הדרך בחזרה חשבתי
על היחסים שלי עם שלמה, ומה שהוא
עושה ממני ומה שיהיה העתיד שלי איתו.
עד שאמרתי לעצמי שבעצם לא יוצא לי
משלמה שום דבר: לבילויים הוא לא מוציא
אותי, אפילו לא לקולנוע — רק ללוד
ולמיטה.
אמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו
יותר.
ובאמת, שבוע הוא לא הופיע.
ביום שלישי שעבר הייתי יושבת עם
חברים וחברות, כשנשמעה דפיקה בדלת.
שאלתי מי זה, והוא אמר ״שלמה.״ ״מה
פיתאום באת?״ אמרתי לו .״אני לא רוצה
לראות אותך. צא מכאן.״
הוא לא רצה ללכת, עד שהסכמתי לדבר
איתו. בחוץ. שם אמרתי לו שאני לא רוצה
לראות יותר את הפרצוף שלו בגלל שהוא
לא בשבילי ולא יוצא לי ממנו שום־דבר
וגם שמעתי עליו כל מיני דברים.
שלמה היה שיכור לגמרי. ראיתי את זה
על העיניים שלו, שהיו כאלה גדולות ומבריקות.
הוא אמר שאני הבחורה שלו, ושאני
לא אעיז לעזוב אותו וללכת עם אחרים,
אמרתי לו שאני לא שייכת לאף אחד,
ושאף אחד לא יגיד לי מה לעשות. אמרתי
לו שיסתלק מכאן ושלא יפריע לי.
הוא התרגז נורא, אמר שאני מעדיפה
עליו בחורים אחרים, איים שירביץ לי אם
אני לא אלך איתו .״מה פיתאום שאני אלך

למחרת האונס האסוי־בת־שבע מספרת עד חוויותיה המחרידות
אבא שלו, עמנואל מנקין, משרת במשטרה.
בעצם, זה לא האבא האמיתי שלו, אלא
אבא חורג. משום כך, הוא לא התנגד לחתונה
שלנו. רק האמא שלו התנגדה.
יתכן שהיא צדקה: אני הייתי אז נורא
צעירה, בת 17 וחצי, בסך־הכל. ומיכה היה
מבוגר ממני אולי בשנה וחצי. הוא לא הלך
לצבא, לא רצה להגיד לי למה. הוא אהב
אותי נורא, אהב אותי כל־כך עד שלא היה
איכפת לו כשגילה שאני לא בתולה.
אני דווקא לא אהבתי אותו, אבל המשכתי
לצאת איתו במשך שנתיים, עד שבסוף
התחתנו.
למה? מפני שלא היה לי טוב בבית. ה־אמא
שלי והאחים שלי היו תמיד צועקים
עלי ומרביצים לי, בגלל שהייתי חוזרת
מאוחר. רציתי להיות חופשייה.
לא ידעתי שהחתונה עם מיכה רק תעשה
לי חיים קשים עוד יותר.

״הייתי זורקת צלחות״

ההתחלה לא הלך לנו טוב: מיכה
קנה בדמי־מפתח דירה של חדר אחד,
ברחוב חובבי־ציון .51 בית־השימוש היד.
בחצר והמטבח — בצד השני של הדר־המדרגות.
מיכה עבד בדודי־שמש. אני, כמו
אשד, נשואה, הפסקתי לעבוד בכלל.
זה נורא הרגיז אותו. הוא היה צועק עלי
שאתחיל לעבוד, שלא ארבוץ כל היום בבית
עם החברות שלי. כשזה לא עזר — התחיל
להרביץ לי, ובבית היו צעקות נוראות עד
שכל.השכנים באו. הוא היה מכה — ואני
הייתי זורקת עליו ספלים וצלחות.
אחר־כך הוא התחיל להסתובב בלילות,
לא היה בא הביתה. החברים שלנו סיפרו לי
שהיו רואים אותו בדיסקוטקים עם כל מיני
חתיכות.
כל אותו הזמן ישבתי אני בבית, הייתי
נאמנה לו ולא התעסקתי עם אף אחד.
ככה חלפה שנה.

?א 8טי? אף בבית־משוגעים
^ חדי שנה מיכה עזב אותי — ובהש־פעת
האמא שלו הוא חזר אליה הביתה.
אבל
הוא לא נשאר שם זמן רב. רק אז

מאת

בת-טבע הנקי!
התברר לי למה הוא לא הלך לצבא. מיכה
אושפז בבית־משוגעים, אחר־כך הועבר ל־בית־משוגעים
אחר. הוא לא סגור שם לגמרי:
פעם בשבוע נותנים לו לצאת, לפעמים, הוא
אפילו מבקר אותי.
חוץ ממנו מבקרים אותי עוד כמה בחורים
אחרים: כמו למשל מנחם סעדיה, שאי-
תו הסתובבתי עד שתפסה אותנו פעם המשטרה,
בזמן שהתייחדנו בבית אחד בנתניה
שלא היה בדיוק שייך לנו. בעל־הבית התרגז
נורא שאנחנו משתמשים במיטה שלו
בלי רשות והגיש נגדנו תביעה על השגת-
גבול פלילית שבגללה קיבלנו 75 לירות
קנם.
או כמו האנס, שלמה עזיזה.

ללוד -ולמיטה
שלמה פגשתי בפעם הראשונה
>£לפני שבועיים וחצי. הייתי הולכת בכי־כר־דיזנגוף
עם חברה שלי, כשפיתאום נעצר
על־ידינו לארק. בלארק היו שלמה,
ועוד בחור אחד שהכיר את החברה שלי.
הם הציעו לנו לעשות סיבוב, וככה נסענו
ללוד, לדירה של מרדכי סעדיה, ברסקו .199
דיברנו איזה חצי שעה, ואחר־כך שכבתי
עם שלמה וחזרנו הביתה.
ככה זה הלך איזה שבוע שלם: היינו
נפגשים בערב, נוסעים ללוד — וחוזרים.
בחיי שאני לא יודעת למה המשכתי להתעסק
עם שלמה: הוא לא היה בחור יפה
או מושך במיוחד; לא אהבתי אותו; הוא
לא לקח אותי לבלות, לא לקולנוע ולא לדיסקוטקים;
הוא אפילו לא היה גבר באופן
במדינה דרכי אדם
דודה, הגידי
לגו כן
״מתי תפסיק כבר להתעסק עם הדודה?״
נהגו הוריו של אהרון משולם ( )22 להציק
לו מדי בוקר, כשהיה חוזר מבילוי
של לילה נרגש, בחברתה של שרה פרם.
גם החברים, בייחוד יצחק פרם, בן־גילד
של אהרון, לא הירפו ממנו בליגלוגיהם
על הרומאן המוזר שלו.
בשבוע שעבר, קיבל אהרון אף מיכתב־איום,
בו הוזהר שאם לא יפסיק את הפגישות
ולא יחדל לקחת משרה כסף —
יגמרו איתו.
כל הלחץ החברתי והאיומים הופעלו על
אהרון אך ורק בגלל גורם קטן אחד: שרה,
האלמנה הבודדה בעלת הנפש הפיוטית,
היתד, בוגרת ממנו בקרוב לשלושים שנה.
הפל בגלל הפיוט. למעשה, שיוך
ביניהם יצחק, בנה של שרה. יצחק ידע
שאמו, בין שאר עיסוקיה, נוהגת לחבר
שירים באידיש, להקריאם בפני קהל מובחר.
יצחק ידע גם שאמו שואפת לחרוג
מן החוג הצר של חובבי־שירתה הקשישים,
לקנות לעצמה מעריצים ברחבי-
הארץ כולה, אם לא בעולם. הוא פנה,
איפוא, לאהרון, שהיה מוכר לו כאמרגן-
מופעים, ביקש ממנו לארגן משהו עבור
אמא שלו.
השניים נפגשו לראשונה בדירת משפחת
פרס, ברחוב המעפיל שבגבעתיים. הפגישה
הראשונה נתמשכה לשנייה, שלישית
ועוד — כשאר,רון מגלה בפני האשד, הקשישה
את העולם רחב־הידיים של הדיסקו־טקים
שבמיזרח־תל־אביב, מלווה אותה לאחר־מכן
לתוך ביתה. כל אותה עת, המשיך
הזוג המוזר לרקום יחדיו את חלום־פירסו־מה
של שרה.
גם לכך היה לאהרון רעיון מצוין. בל״ג
בעומר הקרוב, במופע להקות־הקצב עבריות
וערביות שהוא מארגן באולם קולנוע
חן, תעלה שרה על הבמה, תקרא ברגש
חרוזיה הפאתטיים, לקול צלילי ה־יה־יה;
של תיזמורת הצ׳רצ׳לים.
בחחילה נפלה שרה על הרעיון כמו צאת
שלל רב. רק מאוחר יותר התחילו

איתך?״ אמרתי לו .״אני בכלל לא רוצה
לדבר איתך.״
אז הוא משך אותי בכוח לכביש ואמר:
״תיכנסי למכונה.״ צעקתי שאני לא רוצה,
ושיעזוב אותי. ואז יצא החבר שלו, אברהם
חסאן, מן האוטו, ואברהם הכניס אותי בכוח
פנימה.

מה רוצים ממגו?
***דמה ישם על־יד ההגה ואברהם ד,ח־
\4/זיק אותי. בהתחלה, הם הבטיחו שייקחו
אותי רק לסיבוב, אבל נסעו ישר ללוד, אל
הדירה של מרדכי, שקוראים לו ״בידח״.
ושם הכריח אותי שלמה לשכב עם אברהם.
בעצם,
הוא רצה שאני אעשה את זה גם
עם בידח. אבל ברגע שאברהם גמר, והלך
לפתוח את הדלת — ניצלתי את ההזדמנות׳
לבשתי מהר את הבגדים שלי, דחפתי
להם את הדלת בפנים וברחתי החוצה.
אבל בחוץ, בתוך המכונית, חיכה לי שלמה•
התחלתי לברוח, יחפה. שלמה רדף
אחרי עד שנגמרה לי הנשימה ונפלתי על
השיחים. אז הוא תפש אותי והתחיל להרביץ
לי על כל הגוף, באגרופים שלו. בכיתי
וצעקתי, אבל אף אחד לא ריחם עלי. שלמה
המשיך להכות, רצה לגרור אותי לתוך הבית
כדי שגם החבר שלו בידח יוכל לאנוס
אותי.
אחר־כך, בגלל שהתחילו להתאסף אנשים,
הם הכניסו אותי בחזרה למכונית, התחילו
לנסוע בכיוזן רמלה. כל הדרך היה שלמה
מרביץ לי וצועק :״אוי ואבוי לך אם לא
תשכבי עם בידח.״

** ד כאן סיפורה המזעזע של הנערה
י ג התימניה הקטנה והשחרחורת.
כאשר תפסו השוטרים את שלמה עזיזה
ואת אברהם חסאן בחברתה של בת־שבע,
לאחר שהוזעקו למקום בידי שכן בעל קטנוע׳
היה שלמה האדם המופתע ביותר בעולם.
הוא
לא היסס אף רגע לאשר את גיר-
סתר. של בת־שבע על קורות ליל־האימים.
הדבר היחידי שלא היה ברור לו :
מה בעצם רוצה ממנו המשטרה?

מאהב משולם
היא היתח קצת מבוגרת
בני משפחתה לשסותה נגד רעיונותיו המופלאים
של. מאהבה הצעיר, להאשימו
שבעצם אין הוא מנסה אלא לנצלה, לעשותה
לצחוק בעיני הבריות ולסחוט ממנה
כסף.
מכל המדרגות. על־כך כבר לא היה
אהרון מוכן לעבור בשתיקה :״אינני ג׳י־גולו!״
הסביר בזעם לשלושה מקרובי משפחתה
של שרה, לפני שזרק אותם מכל
המדרגות של דירתו .״בסך־הכל רציתי
לעזור לה. אבל אם זה לא מוצא חן
בעיניכם — אתם יכולים ללכת, ביחד
איתר״ לעזאזל״.
וכך הסתיים השבוע, באופן סופי, הרומאן
הקצר והמאושר של אהרון והדודה
שרה.
העול חזה 2ר

קולנוע סרטים מסע יי לי ט ס
יוליסס (גורז־ון, תל־אביב; אנגליה) לא
קראתם את יוליסס. תודו. אל תתביישו. אז
לפחות לכו לראות את הסרט ותקבלו מושג-
מה על היצירה הספרותית הגדולה של דורנו.
ג׳יימם ג׳וים מתאר יום אחד בחייהם של
אנשים בני המעמד הנמוך בדאבלין, כפי
שהוא נראה כלפי חוץ, וכלפי פנים: בדרך
של זרם התודעה שהוא המציא. האסוציאציות
העוברות במוח הגיבורים, בתת־ההכרה
שלהם. תמונות ילדים. זכרונות. דמיונות.
יוסף שטריק, שלקח על עצמו את התפקיד
הקשה לעשות על פי זה סרט, הבין
היטב את ג׳וים. דבר הקורה רק למעטים,
הסרט שלו עצום. המימד הספרותי לא אבד
בו. ועליו נוסף המימד הקולנועי. ההזיות
התת־הכרתיות של היהודי הנרדף ובעל־הה־כרה
ליאופולד בלום, מתוארים במונולוג
פנימי גאוני של ג׳וים, ומלוזים בתמונות
משגעות של שטריק. בלום הרואה את בלום
כראש־עירייה, כמלך. תיאורים פרברסיים הי
מזכירים את פליני: בלום כגבר העומד ל־

לנשאיםנבל ״ גנבעומר -עצה ט!בה מאמא

בקשי מכשירי בישול רק בחברת פזגז המציעה
מבחר עשיר, ממנו תוכלי לבחור את המכשיר
לפי תקציבן וטעמך האישי,
בקשי מכשיר רק בחברת פזגז המצטיינת בשרות
טוב ואספקת גז סדירה.
זכרי שחברת פזגז מעניקה הנחה מיוחדת לזוגות
נשאים!
חברת פזגז מציעה לנשאים עד ל״ג בעומר מכשירים
משוכללים במחירים מיוחדים!

אושאה ודמות־חלומות ב״יוליפס״
המון גסויות מילוליות

משפט על ניאוף, כנואף שנשותיו מסרסות
אותו, ו כו אסור לנסות לתאר את זה.
צריך לראות, לשמוע.
יש בסרט פיוט עוצר־נשימה, הומור מטו־רף־משגע,
טקסט של ג׳ויס שאינו זקוק כבר
לסופרלטיביות. תאור נוקב של בעיית האנטישמיות,
מישחק כביר, והמון המון גסויות
מילוליות. ובקשר לזה אין טוב מאשר לצטט
את ג׳ון וולסי, השופט שהתיר את האיסור
על פירסום הספר בארצות־הברית:
״ג׳ויס הותקף כל־כך הרבה כיוון שהיה
נאמן לטכניקה שלו, שבה ניסה לתאר בכנות
על מה הדמויות שלו חושבות.״ אומר
השופט, בין השאר :״ובהתחשב עם זה,
צריך תמיד לזכור שהסביבה שלו היתד,
אירית, והעונה — אביב.״

סססססססס|1

המבחר הע שיר והמודרני של מכ שירי פזגז ה מ שוכללי ם. ה שירות
היעיל, האמין והמהיר ואספקת הגז הדייקנית־ה ערוב הלכך כי

ל ס מוך

ר כו ש מכ שירים ניידים שר פזגז /כיריי ם. גריל, מנורה -לפיקניק. למרפסת ולגן
בינג־ליניאל
אדוני ברכי נפשי א ת

סופה של נן ןרה

(מקסים, תל־אביב;

צרפת) פעם בהרבה שנים קורה לבן־אדם
שהוא יוצא מסרט וחושב :״כמר, שטוב לחיות
בעולם שבו נעשים דברים כאלה.״ זה
קורה לעיתים רחוקות מאוד. אחרי אלכסנדר
נייבסקי או האנייה פוטיומקין של אייזנ־שטיין.
אחרי גונבי־האופניים או אומברטו
של דה־סיקה. אחרי הזעקה או המידבר האדום
של אנטוניוני. אחרי שבעת הסמור־איס,
או איזה סרט של פליני או ברגמן. זה
קורה גם אחרי מושט, או בעברית גורלה
של נערה, של רוברט ברסון.
לא שהסרט מעורר שימחה. להיפך. הוא
מדכא עד מוות. אפור. בלי תקווה. ובכל
זאת יוצאים ממנו עם התרוממות־נפש גדולה,
יותר מאשר לאחר אלף קומדיות צרפתיות
ואמריקאיות.
זהו סרט מפליא. יש בו הסיפור הכי
סנטימנטלי־בנאלי שיכול להיות. סיפור על
נערה שהאמא שלה עומדת למות. האבא
שלה שיכור. הילדים בבית־הספר מנדים אותה.
היא שונאת את כולם. כולם שונאים
אותה. ויום אחד, היא נאנסת בביקתת־היער.
למות, אבל בשקט, הטיפול שקיבל
הסיפור הזה הוציא ממנו את כל הסממנים
שלו. וגם דברים אחרים שאדם רגיל לראות
בקולנוע. רוברט ברסון, גאון־הקולנוע
הזקן, ביטל את הדיאלוגים, ביטל את ה־

ה)16|(119

ד פי לן
ל הו רדת

שיער מיו ת ר
ב אי כו ת

שויי צ רי ת

קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

(המשך בעמוד )26

העולם חזה 1602

קולנוע
(וו3זשך מטמוז )25
מישחק, הוא ביטל אפילו את העלילה. יש
כאן יותר תמונות עומדות מאשר סיפור
מתפתח, יש בו רק התמצית.
המסך נפתח בצלילי המעיפיקט, יצירתו
השמימית של מונטוורדי, המפארת ומהללת
את הבורא ואת יצירתו. ללא שום הזהרה
נופלים ישר מהשמיים של מונטודרדי לצריף
קטן ועלוב. ביתה של מושט.
האנשים החיים בצריף הזה אינם מזוהים
כראוי. אין להם סיפור חיים. הם מופיעים
בתמונות קטועות, שקטות, המביאות אל ה־

נאדץ נורטיה ב״סופה של נערה״
התקווה מובילה לאוזס

פני

״ א ז ־ י ס חי

ץ1 [1נועל

לבל
11 1 0 £־1־^ 1
£17מ

0010110

הפצה איזו רי ת
הפצה איזו רי ת

ינתר

ננניס

מפיצים בלעדיים
ו מכיר ה סי טוני ת רחוב אבן־גבירול 45
טל 227365 :ת״א

,קדרו״ בע״ני, טלפון 69282 :
ן וה׳ חיים מונסביץ, ההגנה 11
רן, ההגנה 12

צופה את תמצית הסבל, תמצית הייאוש,
בלי קישוטים ובלי תוספות. האמא ההולכת
למות, שוכבת בשקט. היא מבקשת מהבת
שלה להחליף את החיתולים של התינוק,
כדי שלא יצרח כל הלילה. היא שואלת את
הילדה איפה היתר .,בלי לחכות לחשובה.
זד, לא מעניין אותה. אחר־כך היא אומרת
שהיא לא יכולה לנשום. היא מבקשת מהילדה
בקבוק יי״ש .״אם למות, לפחות למות
בלי יסורים,״ היא אומרת. בשקט. באותו
טון בו ביקשה להחליף את החיתולים. ואחר
כך היא מתה. באותה הבעה על הפנים.
כוסית אחר כוסית. האנשים בסרט
אינם מדברים האחד אל השני. הם חיים
האחד ליד השני. זזים כשהשני רוצה לעבור.
מפנים מקום. זה הכל. זה האות היחידי
שהם נותנים כדי להראות שהם מכירים
בנוכחות השני. לכל היותר הם מריקים
כוסית. במשך הסרט. כוסית אחר כוסית.
זה גם הדבר היחידי שהם עושים כדי להביע
את עצמם. כדי לחתום עיסקה הם
שותים. כשהם מיואשים הם שותים. כשהם
משועממים, וסתם כך. הם מריקים את הכוסיות
בכוונה עצומה. בשקט. בזעם.
הסיפור אינו חשוב. הסרט מדבר באמצעים
אחרים. בכיתה, יום אחד, כל הילדות
עומדות ושרות שיר מקסים על קולומבוס,
שהביא לאנשים את התקווה כשגילה את
העולם החדש. מושט לא שרה. המורה סוחבת
אותה לפסנתר, דוחפת את ראשה לתוך
המנענעים ומכריחה אותה לשיר, לבד. הדמעות
של הילדה זולגות על הפסנתר. היא
שרה, ומזייפת. הילדות צוחקות בשקט.
מאוחר יותר, בביקתה, ביער, כשאיש תמהוני,
פורע־חוק, מקבל התקפת־נפילה, ושוכב
על הריצפה, מעלה קצף מפיו, היא שרה
לו את השיר הזה, על התקווה, ועל קולומבוס,
בלי לזייף. היא מרגישה אליו איזו
קירבה, של אנשים מנודים. אחר־כן הוא
אונס אותה.
בה׳ תתהלל נפשי. היא מתה כמו
שהיא חיה. בשקט. בלי התלהבות. בלי צער.
בלי תקוזה ובלי יאוש. היא מתגלגלת מספר
פעמים במדרון, ובסוף היא פשוט שוקעת
לתוך המים. המגניפיקאט של מונטוזרדי
ממלא את האולם :״ברכי נפשי את אדוני.
תמיד תהילתו בפי. באדוני תתהלל נפשי.׳*

המק רין שגדדס
הם חיים רק פעם (אסתר, תל־אביב;
ארצות־חברית) והו סרט קלאסי להצגה
יומית• קונים בוטנים ומסטיקים יושבים
(המשך בעמוד *)2
העולם הזה 1602

שמעתם על ״במעיין המתגבר״1
זה יהיה גם שם הספר שאכתוב
על זרם המכתבים המגיע אלי.
לכן אנסה היום לתת הרבה מכתבים
בסיטונות -ושיהיה סדר
בבלגאן. אז בכה:
סטודנט, בטבניון
נתחיל בסטודנט שתמיד ליגלגל על אלה
שכותבים מכתבים לאמתכם הנאמנה, עד אשר׳
אהה! גם הוא נקלע למצוקה ורוצה גם
הוא להופיע כאן.
( )1/1602 מרשה מכל וידויו רק שאכתוב:
״סטודנט בן 26 הלומד בטכניון וגר בתל־אביב.״
ומה הוא רוצה? הוא רוצה ״בחורה
נחמדה, לא גבוהה ומותר אפילו שמנמונת,
גילה לפחות כגיל מדינתנו, והיא אוהבת
טיולים, ריקודים, קריאת ספרים וחינוך־
נוער.״
מספרים לי שבסמינרים מייצרים מאות
כאלה, בשיטת הסרט־הנע.

יותר. ני אני סטודנט, בן , 18 ואת זמני
החפשי אני רוצה להקדיש ליפהפיה הנרדמט
שלי.״
ונוסף לכן ( )4/1602 הוא יפה, בעל חוש
הומור כפי שאולי הבחנתן, ומחבב את חוף
הים, סרטים טובים, שירים לעניין, ואותי.

פושר״אכחנה אנושי
פה יש לי משהו סולידי: בן ,34 גר ב־ראשון־לציון,
ורוצה להתכתב עם נערה שיכולה
להיות צעירה למדי, אך בוגרת ברוחה,
בעלת השכלה טבעית וכושר אבחנה
אנושי, שכן בתמורה מוכן 5/1602 להציע
את אותם דברים עצמם, אם לא למעלה מזה.

מזכירה בטח יעילה
״הנני בחורה בת ,20 צברית, מזכירה,
שגבהי .168 הייתי מעוניינת להכיר באמצעות
מדורך בחור נחמד ומשכיל.״
זהו כל מכתבה של 6/1602 ומכאן אתם
למדים שהיא בחורה לעניין.

עם מעגייגים, וגבוהים

אוהב לאהוב ודהאהב

צילה היא כבר גדולה, בת 18 וחצי, אפילו!
אז היא נורא רוצה להתכתב עם בחורים
מעניינים, וגבוהים, וגם שאוהבים שירה
ותיאטרון, כמו שהיא גם. כי ( )2/1602 היא
נורא תרבותית, כמו שתיכף הבנתם.

שיריונאי, צעיר ונאה, ודי בלונדי, שמת
להכיר ״נערה/בחורד, חיפאית בגיל —17
30״ ,ונחמדה, שתקבל אותו בזרועות פתוחות,
כי ( )7/1602״אוהב לאהוב ולהיות
נאהב.״

מכתב מקומפיוטר
כאן יש לי מכתב אישי מקומפיוטר, או
אם תרצו — מחשב אלקטרוני, כמו שקוראים
לו בעברית. אז המחשב הזה, שמספרו
( )3/1602 כותב לי (באמצעות הדובר
שלו. הקומפיוטר עוד לא כל כך טוב בכתיבה)
שהוא עוסק בהכרויות בין אנשים
— בדיוק כמוני. אז מי שמעוניין, שישלח
לי את פרטיו, לפי המספר הנ״ל ואני אעביר
אותו למחשב.

ילקוט הכזבים

ואותי

״עשי לי טובה בבקשה סמך, והשיגי לי
איזו נערה טובה ומתוקה. טוב, אחת שהיא
חמודה, אבל לא פחות מזה. אחת שמלאו
לה כבר , 15 או , 16 או 17 אביבים, אן לא

אם אתה לא תקבל את
עצותיהם של שותפיך, להסיק אתה תשכיל
מסקנות מדבריהם —
ואולי עליהם — תוכה
בהצלחה נאה. זה חל
במיוחד על יום ד, הוד
חלת־השבוע הזה. הקשר
הרומאנטי עליו חלמת
ואשר נדמה היה לך,
כי מתחיל מנץ — יגיע למלוא־פריחתו ב־אמצע
השבוע. אל תחמיצי את ההזדמנות.

חילוקי דיעות סוערים
יגרמו לן למפח־נפש.
אין דבר: שיחה לאור
ירח, באמצע השבוע,
תשפר את המצב עד
יתכן אפילו
אין־הכר.
שזה יגרום להתלקחות
19 בפברואר -
הקשר למימדים רציניים
20 במרס
ביותר. קנייה אשר תעשי
ביום שישי עשוייח
להוביל אותך להיכרות חדשה. ה־שמרי מ־רכילותן
של יז־ידותיין. לבשי אפור וארגמן.

בדומה למלח מנוסה״
הייה נכון לזוז עם כל
רוח. העיקר — של*
תיתקע במקום אחד, ש לא
תקבל התחייבויות
מרחיקות־לכת, ושלא תבטיח
הבטחות. אתה עשוי
לגרום צער לאשר,
מבוגרת, וגם עשוי להביא
לידי ניתוק עם גבר
השוחר את טובתך. אין זה שבוע לקשרים
רומאנטיים, אבל מסעות קצרים יביאו הנאה.

תפוחים

בה במידה שהשמלות משתנות כל-בך
סהר שנימעט ואין לעקוב אחריהן — באותה
מידה התיקים לא.
התיק — שהוא הפיצוי הנשי לכיסי•
המכנסיים־המכילים־הכל, הוא מטבע ברייתו
בעל אפשרויות מוגבלות: עליו להיות מרובע,
פחות או יותר, מעור, פחות או יותר
ובעל מנעול. ומחזיקים אותו בידית ארונה
פחות או ארוכה יותר. אז מה כבר אפשר
לחדש 7כלום. רק הגודל משתנה.
עד לשנה זו. עד שפתאום — אחרי יותר
ממאה שנה של תיק־גברות־עם־ידית — יש
חדש ! /
החידוש יצא מצרפת, התיק שלא מחזיקים
ביד — אלא לובשים על הגב. הוא
עשוי מעור רן במיוחד, צבעיו זוהרים
(בעיקר סגול) והאבזם גדול מאוד: בקיצור
— הם המציאו אם הילקוט.
במקום ספרים, מחברות וסנדביץ׳ ,תוכלי
לשאת בקרוב על גבן את האודם, הפוד־ריה,
הממחטה ופנקס־הצ׳קים. סוף־סוף תהיינה
ידיין חופשיות, ורק תצטרכי להיזהר
שלא ימשכו לן, בטעות, בצמה.

טבעי הדבר שקשרים
חדשים מדחיקים א ת
הזכרונות הישנים. אל
תרגישי מוסר״כליות על
כן. תחיי את הרגע,
עוד יותר מן הרגיל.
דאג לפרנ ס תן; ביהוד
לטווח ארון. אם א תה
יכול, חתום אפילו
על חוזה או על
הסכם קבלני. גרום נחת למקורבין על-
ידי צעד פינאנסי נבון. לבשי חום וסגול.

זכית בהצלחה,
כמה״ זכור כי

את הכהה על
הג׳ינג׳י. לבשי

ואתה עתיד לזכות בעוד
הדימיון והמקוריות חייבים
לשמש גר לרגליך,
הרבה יותר מן הזהירות
והתיכנון הקפדני.
עם זאת, אל תתעלם
מדרישות הרגע ודאג
לא לריב לחינם עם
ידידיך ומתחרין. רכי שות
ציוד, או דברים
הדרושים לעבודתן, כדאיות
מאוד, השבוע.
בת-מאזניים: העדיפי
הבהיר ואת השחרחר על
משהו המתאים לאופיין.

הזעזוע שעברת בתחילת
החודש מוסיף לתת את
אותותיו. אולם לא די
לחשוב על מה שהמצב

עושה לן — אתה חייב
גם לעשות משהו כדי
לשנות אותו מצב, זכרי
שאת יכולה ליפול בפח,
21 במאי -
ביחוד עם בן מזל דגים
20 ביוני
או מאזניים. אל תהססי
לנתק את הקשר לפני שיהיה מאוחר מדי.
בגד בצבע זהוב ירומנד את מצב־רוחן הגרוע.

פעם שרו ש״יש לנו תיש, לתיש יש
ז קן!״ אבל בינתיים השתנו הרבה דברים,
ולא הזקן הוא כיום סמל הגבריות,
אלא השערות הארוכות והתל
הדרך
בה נקטת היא
בהחלט לרוחך ועל-אף
הפחים הזרועים על
פניה — היא אשר תוביל
אותך למה שאתה
רוצה להשיג ולמה
שאתה צריך לעשות.
זכור כי עליך
לסמוך, קודם כל, על
עצמך. אבל נסה גם
להתחשב באחרים, עד כמה שרק אפשר.
היה מתון בתגובותיו, ואל תגלה דבר-.

!תסזנת הטזבוע

תלים. וזה שיש מכוני״יופי־להיות־שעשו-
עים, אתם הרי בטח יודעים מזמן — אז
הנה א חת היצירות האחרונות שיצאו
משם.
עכשיו רק עוד חסרה לו גיטרה, לתיש
הזה, שיהפך לאליל-נוער מושלם.

לא השבוע! שום טיולים! לא לנסוע! מעבר
לזה — הכאב עדיין לא פג וקשה לך לשכוח:
נסה לפחות ללמוד לקח״ .ואם יצאת
בשלום מן הסבך הקודם
— זכור שנכונו לן
עדיין פיתולים רבים, פד
שתראה את האור. פרנסה
חדשה, או מקום־
עבודה חדש, עשויים להרים
את המוראל. קניות
קטנות מוכיחות את עצמן
— בתנאי שלא תעשי
חובות. לבשי תכלת
ולבן והיי סבלנית, אם
כי גם לסבלנות יש גבול. אבל זה ישתלם.

זהו שבוע נהדר ללבי-
אות הגמישות, המסוגלות
להתאים את עצמן
למצב חדש יותר מבנות
מזלות אחרים. היתר —
מוטב להן לא לקפוא;
על שמריהו, ולהתקדם.
באיטיות בשטח בלתי-
מוכר. היזהר! הימים ו׳״
א׳ ,שבת — מסוכנים״
הצרות הצרורות שעניין פעוט עשוי לעורר
באמת לא צריכות לבוא, אם תדע להסתדר,

תקרית בלתי-חשובה עשוייה לגרום אצ־לן
למשבר. אל תבזבזי כסף: את עשוייה
להיכנס לתקופה של
חוסר-פעילות, אם לא
תזהרי או אם תבואי
בקשר עם האדם הלא*
נכון. משום כן, מוטב
לא להתחייב לטווחארון. אם תחליטי לנסוע
בימים ה׳ או ו׳,
היזהרי ששום דבר ח שוב
לא י הי ה תלוי במסע.
הישמר מפני
:גניבה, ביחוד אם את עלולה לנסוע ל־
׳מרחקים ארוכים, לבשי חום או אדום.

יזם א׳ פותח פרק חדש במאבקך המיקצועי
או האישי. אם אתה תדע להסתכל מסביב
לפני שתקפוץ, לשקול
את כל האפשרויות ולא
להיכנס להתנגשויות עקרות
— יש לך סיכויים
מצויינים להרחיק לכת.
פגישה עם נערה בהירת־שיער
תוביל אותך לבחירה
מביכה. תצטרך
להחליט, ומהר: אחרת
תפסיד הזדמנות רומאנטית
גדולה מאוד. עליך
לשים את הדגש על פעילות דווקא מחוץ
למקום מגוריך, ולהסתכן מעט מאוד בכך.

8ז 1נוטה להסתכל על ה־קדק!ן
ולא על מה שיש
..13 על כן, היזהרי מ־לשפוהבו
את האיש שייקלע
משבוע בדרכן על־פי
נור*מו המלבב או התנהגותו
המבריקה. אס
עליך לשנות את מקום־
העבודה או להתחיל בעסק
חדש — נסה לעשות
דאת ביום ד׳ או ה /בתחילת השבוע.
קח את עצמן בידיים: בריאותך רופפת, ודווקא
ממה שאתה באמת חושד. לבשי ירוק.
להורים מבוגרים, שאחד מהם הוא בן מזל
גדי — צפזיה נחת מן הצאצא הבכור דווקא.

קולנוע
(המשך מעמוד )26
שעתיים בחושך ונהנים מסיפור מותח
שאינו מבריק ואינו הגיוני. הסרט מספר על
מעלליו של דויד מקאלום, שמלבד הבלונד
שבשערותיו הוא שחקן חסר צבע לחלוטין
היוצא בתור שוטר חשאי לתפוס קבוצה
של מבריחי־הרואין.
הוא מצליח להשיג את המבריחים, לקנות
את אימונם, ובינתיים משיגה אותו המאפיה.
הוא נילחם בכל הכיוונים, בעזרת בלונדית
יפהפיה ומטופשת, הוא מרביץ הרבה מכות,
משתמש הרבה באקדח, ואם כל זה לא די
אז יש בסרט שחקן מעולה בשם טלי
סאבאלים, וכדאי לראות את הסרט אפילו רק
למענו.
לפני הסרט מוקרן מיקי־מאוס משעשע.
לעומת זאת, בזמן הסרט, המקרין ישן והתמונות
מטושטשות. אם כי אולי עד שאתם
תגיעו לשם הוא יתעורר.

יומן החד שות
קדיש על חי
ו א חוזי ם של מ ת
זהו סיפור על שלושה אנשים. ניצולי
מחנות, שעלו לארץ־ישראל והתפזרו בה.
שניים מהם נפגשים, לאחר שנים, ומחליטים
לצאת לחפש את השלישי. הם מחפשים אותו
בכל הארץ, ומוצאים אותו, בסוסו של דבר,

תכ שירי 8 1 0 < 1 . 1

של המזרח־התיכון!״ הכריזה כוכבת הקולנוע
הישראלית־בריטית, דליה לביא,
באוזני כתב השבועון הבריטי הנפוץ טיטביטס,
שהקדיש לה את שערו ואת שני עמודיו הד,מרכזיים
תחת הכותרת ״מדוע הם משחיתים
את דליה לביא?״ לראשונה בקאריירה
הקולנועית שלה מתקוממת דליה לביא נגד
התפקידים שנותנים לה בסרטים .״אינני רוצת
להיות כל חיי מרגלת מונגולית,״ טוענת
דליה, ד,מתמרמרת נגד החזות החדשה שהעניקו
לד. יצרני הסרטים, חזות עליה אומר
השבועון :״החזה היפה שלה, תודה לאל,
לא השתנה ...אבל נשיקת הרוח הגסה שוב
אינה נושבת בשערה וגבותיה הורמו למעלה
בצורה מיסתורית. מה עשו לחיית־הבר
הזאת, החושנית, המינית והנהדרת?״ אגב,
דליה טוענת כי הצלחתה הקולנועית החלה
ביום בו מצאה בביב־שופכין ברומא קמיע
של מדונה.
^ לפעמים גילוי הגוף משפיע לרעה
על הנפש. השבוע התוודתה עילית שילה.
המופיעה בלהט במיס :״לקח לי זמן אחרי
סצינות־העירום עד שתפסתי לפתע מה עשיתי•
זה היה נורא. איבדתי ממש את
החושים שלי, ושכבתי יום שלם בבית־חולים
בטבריה. אני חושבת שבעתיד אני
צריכה להיזהר יותר. סוף־סוף יש לי כבר
שני הורים חולי־לב.״
על רקע של נופים דרום־אמריקאיים,
המצולמים ביפו, רמלה ולוד, משחק מרטין
גיל ר, השחקן הגרמני, תפקיד של מהפכן,

דליה לביא בשבועון בריטי
חיית־בר חושנית, מינית ונהדרת

הינם תוצאה של מחקרים מדעיים, ונועדו לטהור פגמי העור ולמניעת
היווצרותם מחדש.
— 810 01631: 6¥3$11מ חט א ומטהר את העור, משחרר
לניקוי
את נקבוביות העור הסתומות מאבק ולכלוך.
6 0611611־ ? 01־ 810 01631 ממריץ ומרענן. מפחית את פעילות היתר
של בלוטות החלב השומני ומכווץ את נקבוביות העור המורחבות.
810 01631: 0163111 מיבש את פגמי העור, ועוזר להם להיעלם, מאזן
את התחדשותם הטבעית של תאי העור, ומטהר א ת העור עד לשכבות
העמוקות ביותר.
לאיפור — £1111)1ז 6ע — 810 0 0איפור מושלם בשפופרת, מכסה את
פגמי העור ושומר על רעננות העור תוך כדי הגנה עליו.
361ע 1ז — 810 01631 001 תכשיר איפור פודרה־אבן, מכיל החומרים
המיוחדים של תכשירי ביו־קליר לעור שמן ופגום.
— 810 01631 שיטת טיפוח היופי לעור פנים רענן, חלק וקטיפתי.

ח! 316ח1כ1ו 3 131ח 1616־1

בבית־חולים לחולי־רוח. אחרי זה הם הולכים
לבית־כנסת ואומרים עליו קדיש. לכן נקרא
הסרט: קדיש אחרי אדם חי• הגה אותו
קארל פרוכטמן, ישראלי היושב בגר-
מניה, והוא נועד לקהל הטלביזיה הגרמנית.
שתי עיירות של המערב הפרוע הולכות
ומוקמות באילת. המפיקים האיטלקיים
הולכים ובאים, והסרטים נכנסים לאט־לאט
לשלב של התחלה. ובעוד הם מתקדמים,
מכינים כבר שתי קו־פרודוקציות ישראליות־איטלקיות
חדשות. גם הן בשיטת הסרט הנע.
הישראלים, המייוצגים על־ידי חברת ישרא־פילס
וסרטי נמרוד, יתנו את שני התסריטים
לשני הסרטים. התסריטים יעסקו, כמובן,
במלחמת ששת־הימים, ואילו האיטלקים יספקו
את הבמאים וחלק מהשחקנים.
כשאורי זוהר הסכים להופיע בסרטו
של מנחם גולן, עליזה מזרחי,
הוחלט שהוא יקבל אחוזים מהכנסות הסרט•
החוזה בין חברת עליזה בע״מ לבין
אברהם (פשנל< דשא. בינתיים התפרקה
החברה, לסרט לא היו שום הכנסות, ופשנל
דורש את אחוזיו של אורי זוהר ממנחם
גולן עצמו. אם אכן יתברר שיש בסים חוקי
לדרישה, וגולן לא יעתר לה, יביא פשנל את
העניין לבית־משפט.
ככל שרמת הסרט הישראלי יורדת,
כך מחכים יותר ויותר לסרטו של דויד
פרלוב, הגלולה. אלא שגמר הסרט נדחה.
המפיקים מסוכסכים בכספים, והבמאי מחכה
שיאפשרו לו לגמור את העבודה.
^ ״נימאס לי כבר להיות המאטה הרי

בסרט־טלוויזיה גרמני על מהפיכה דרום-
אמריקאית. השחקן הוא אומנם שחקן אמיתי,
אבל בכל זאת הוא לא סומך על הקולנוע
וכשצריך היה לירות בו ולהרוג אותו עם
סיום הסרט, הוא דרש שמומחה יבדוק את
האקדח של רוצחו.

א מנו ת

תדרי״

קודם כל צריך לראות השבוע את סופה
של נערה (מקסים, תל־אביב) (ראה מרטים)
.אחר־כך, אם יש זמן, כדאי מאוד לא
להחמיץ את הנרי השמיני (פאריס, תל־אביב)
,בו מתואר בדרך מקסימה ומבריקה
המלך התאוזתן והקפריזי, שהחליף בימי-
חייו שש נשים, ולא שבע נחת אף מאחת
מהן. מבוצע בגאוניות על־ידי צ׳ארלם לו־טון
המנוח. סרטו של טריפו (הכלה לבשה
שחורים) המתאר בדקות רבה, במסגרת
של סיפור־מתח עשוי היטב, את הפער
בין דרישות מוחלטות של אשר, בעלת
אידיאלים רומנטיים, לבין פשרנות פחדנית
של חמישה גברים שונים, כל אחד עם תאוותיו
הקטנוניות ומגרעותיו האנושיות, הגיע
לתל־אביב לקולנוע ירון. ונוסף לכל זה, מה
לעשות, השבוע קצת עמוס, אסור כמובן
לוזתר על יוליסס (גורדון, תל־אביב).
פעולה בוני וקלייד
חיים רק פעם

(מוגרבי, תל־אביב).
(אסתר, תל־אביב).

העולם הזה 1602

הקשר
(המשך מעמוד )15
בעוד שאנשי אליאב מתכוונים שאשכול
לא יהיר ראש־ממשלה בקאדנציה הבאד״ וש־תיערך
ריפורמה יסודית בין מועמדי מע׳׳י
ובעלי־התפקידים המרכזיים שלה — רוצה
החוג השני ללחוץ על אשכול כדי שיתפטר
תיכף ומייד.
״אם אשכול ייבחר פעם נוספת לראש־ממשלה
— לא יהיה כוח שיוכל להכריחו
לוותר על כס ראש־הממשלד״״ אומרים אנשי
אותו חוג .״מלבד זאת, כל יום שעובר הוא
יום שהלך לאיבוד. המדינה עומדת בפני
קבלת החלסות גורליות לגבי עתידה. לא
יתכן שהחילופים בשלטון ייערכו דווקא
אז. יהיה מאוחר מדי.״

מסביב(עו(מ

מגי שו ת בג אוו האת
מפעלו המשותף

המפואר והגדול ב אלבו מי ע שרים ה שנה ל מדינ ת י שראל

ב רי ת ־ חוו תי קי ס
^ נ שי חו גזה, המנהלים מזה שבועות
אחדים פגישות וכינוסים חשאיים, הם
גורמים שאינם בדרך כלל עוסקים בפוליטיקה
מיקצועית. יש ביניהם כמה אנשי־בטחון,
בתפקידים פעילים, אך רובם מורכבים מ״מי
שהיו״ — אישים שירדו מן הבמה הציבורית,
מאז קום המדינה, אחרי שבזמנים שונים
נשאו בתפקידים בכירים.
שוב, היתד, זו תקופת־ד,כוננות שליכדה
אותם. באותם ימים של אנרכיה פוליטית,
הוכנסו גורמים שונים לפעילות. הם הוזעקו
על־ידי אנשי־בטחון פעילים, כדי שיפעילו
את השפעתם ואת קשריהם האישיים
— על־מנת להגביר את הלחץ על אשכול,
שיצרף את משה דיין לממשלה.
מעודדים ממינויו של דיין — מינוי איתו
ראו, בהגזמה רבה, כפרי מאמציהם בלבד —
החלו גורמים אלה להתלכד שוב, בניסיון
להשפיע על החיים הפוליטיים במדינה. פעילותם
התבטאה, תחילה, בפגישות מצומצמות
— בהן ״הוסברו והוארו עניינים שונים, הניצבים
בפני המדינה.״
המסקנה הסופית מכל הפגישות הללו
היתד — ,שיש להתגייס ולפעול להדחתו
של לוי אשכול.
מכיוון שבתנאיים הנוכחיים אין לתאר
מצב בו ניתן להדיח את אשכול בדרך פאר־למנטרית,
ומצד שני אין לחשוב גם על פוטש
צבאי, הגיעו אותם חוגים למסקנה שהדרך
היחידה היא להקים תנועה ציבורית בלתי־מפלגתית
שתנסה לשכנע את לוי אשכול, כי
לטובת־המדינה עליו להתפטר מראשות־הממשלה,
למסור את תפקידו — למשה
דיין.
דווקא אנשי רפ״י לשעבר אינם נוטלים
עתה חלק בפעילות החדשה להדחת אשכול.
הסיבה ברורה: הלחץ על אשכול נועד
להיות נקי מזיקה למפלגה כלשהי. הוא
יבוא, לפי התיכנון, מפי פקידים בכירים,
ראשי חברות ממשלתיות, ראשי המשק
הפרטי, פרופסורים באוניברסיטאות ואחרים
— שיפעילו אותו בעיקר בשיחות אישיות
עם אשכול עצמו, שיחות בהן יובהר לו
שאינו נהנה עוד מאמון העם — ושעליו
להתפטר.

פוטשאזר חי סו די
ף 1כל אלהה פו ע לי ם להדחתו של לוי
/אשכול ברור שאסור שפעולה זו תיראה
כ״שפיכת־דמו.״
על־כן מועלות כבר מספר הצעות לתפקידים
המיועדים לו להבא — כך שבאם
יסכים אשכול להתפטר, לא ייראה הדבר,
כלפי־חוץ, בהדחה.
לפי הצעה אחת יתפטר זלמן שז״ר מתפקידו
כנשיא־ר,מדינה, מטעמי בריאות וגיל,
ואז ניתן יהיה לבחור בלוי אשכול
כנשיא.
לפי הצעה שנייה — שבשלב זה קוסמת
יותר למקורביו של אשכול — הוא יטול
על עצמו את ניהול ענייני־העלייה, כנשיא
ההסתדרות הציונית העולמית, במקומו של
הד״ר נחום גולדמן.
זוהי תחילתו של הפוטש האזרחי, שנועד
להדיח את לוי אשכול. קשה להעריך
מראש את סיכוייו שכן לוי אשכול, במצבו
הנפשי כיום, עשוי להיאחז בכם ראשות־הממשלה
ולא לוותר עליו בשום פנים, גם
כשיובהר לו הנזק אשר המשך־כהונתו יביא
למדינה.
נוסף לזאת, עדיין אין ההנהגה הקשישה
של מפא״י ואחדות־העבודה מוכנה להשלים
עם ויתור על ראשות־הממשלה. אפילו
יתפטר אשכול, ספק אם אפשר יהיה למנות
את דיין במקומו. ההנהגה הקשישה תלחץ
אז על מינוי אחד מחבריה, כנראה פנחס
ספיר, כראש־ממשלה המקובל על כולם.
העולם הזה 1602

1$ 01[|-10 1110
ישראל ה שלמה
צודיל בגבורתו
עליה ו ק לי ט ה
פי תו ח ותע שיה

במלוא נופה ויופיה. מרמת הגולן עד טיראן.
מהגדוד העברי והמחתרות, עד מלחמת ששת הימים.
מהעפלה לעליה חפשית, מיושבי אוהלים לבניני פאר.
מהבידואים שואבי המים בכדים עד מוביל המים הארצי—
גאוות ההנדסה והתעשיה בישראל.

יצירה א מנו תי ת מו שלמת
יצירתם של מיגוב צלמי י שראל

2 4 8עמודים — 64צ ב עוניי ם על נייר כ רו מו מ שו בחבארבעה
צבעים 350 .ת צ לו מי ם — כל ת צ לו םאמ נו ת — כל ת צ לו ם חווי ה.

ה אלבו ם למזכרת -

ה אלבו םלמ תנו ת

ה אלבו ם ל הנ א ה

בחודש זה במחיר 22.50 במקום 25. -ל״י
להשיג בחנויות הספרים והמפיצים
הפצהראשית: ספרי אי״ל — רחוב שטראום ,3תל־אביב, טלפון .612142
למוסדות ומפעלים :״מסביב לעולם״ ,תל־אביב, החשמונאים ,105 טלפון . 3 96 35

מי זאת

ח ; י \ ו ד לשחקנים
ולדוגמניות

אין צורן ל היו ת רקדן
מקצועי כדי ל ר קו ד גיז

הרקדן־והכוריאוגרף שמעון לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי״גוקר וקורסי־ערב
( 2שיעורים בשבוע בבל קורס)
פרטים: טל—08.00( 25 17 13 .
10.00 לפנת״צ; 20.00—17.00 בערב).

2א £א 10
סו מ ה
ו\ום ופו7£1£\/
הבתולה מגאה שעדים??
על כך מספרת חגתולה עצמה!!
הפצה:
ספרי אייל, שטראום ,3תל־אביב.

בעולם
(המשן מעמוד )7

יום אחד חברו יחד הקצינים הזוטרים —
והתקשרו בסוד, ובאמצעות האלחוט, עם
מטה חיל־הים. התוצאה: סילוק הקברניט.
מ רי ד ה? כ ן ! ״האם אתה סבור שהיה
מרד, הלכה למעשה, ילל סיפון הזזאטזי״
נשאל ארנהייטר, בעת ישיבת־הוועדה.
״כן!״ ענה בפסקנות.
היושב־ראש של הוועדה, חבר בית־הנבח־רים
היהודי ג׳וזף וזניק מניו־יורק, לא
יצטרך רק לקבוע מי צודק; הוא יצטרך
לדון גם בפרשתו של קברניט שני, הקברניט
ריצ׳ארד אלכסנדר, שהוצא לגימלאות
לאחר שמחה בפני שר־חיל־הים האמריקאי
על השעייתו של קברניט וואנם.

ביאפרה
המלחמה הנ שכחת

במקו הראשון
במשאל הע

שמן אקסטרה. ס
סבון היופי ״אוליביה״
משחת שיניים ״דנטו פלואור״
שמפו וספריי ״רויאל״
תכשירי ני קוי ״בזק״
שבבי סבון ל כ בי ס ה ״ספציאל״

!עעזן ז״יו

35 שנה — ״עץ הזית״ בשרות עקרת הבית

חיילים חזו במצעד
בטלויזיה ״אמקור׳
לחיילים שנמצאו באיזור ת״א או שבילו חופשה בה ביום העצמאות
ניתנה האפשרות לחזות במצעד באולמי ״בית החייל״ בת״א.
חברת ״אמקור״ העמידה את הציוד הדרוש לשם כך ומאות חיילים ניצלו
הזדמנות זו.
גם עבור ארגונים אחרים שפנו ל״אמקור״ באותה משאלה, בוצע
השידור מעל מסך מקלטי ״אמקור״ כגון: במשרדי ויצ״ו בת״א, באולם
עירית נם־ציונה, על מסך קולנוע ״רמה״ ברמת־גן ובמקומות אחרים
בארץ.

מאתיים אלף איש היו צריכים למות ב־חבל־ארץ
בלתי־ידוע כימעט, בטרם ישתכנע
העולם כי ביאפרה זכאית להתקיים בלב
אפריקה כמו ישראל בלב המרחב.
מאתיים אלף בני־ביאפרה — שהופצצו
על־ידי מטוסי־ניגריה ונשחטו על־ידי חיילי
מדינת־הרוב המוסלמית, בת 45 מיליון
התושבים, שממנה פרש חבל־ביאפרה, בן
14 מיליון בני שבט־איבו, שהם גם נוצרים
וגם בעלי תרבות גפרדת לחלוטין.
נו צ רי ם מו ל מו ס ל מי ם. השבוע זבה
הענק המחייך, הקפיטן אוג׳ובקו, מנהיג
ביאפרה, בניצחון מדיני, החשוב מכל ניצחון
צבאי: בלונדון החלו, אחרי דחיות וסכסוכים
בלתי־ספורים, שיחות־השלום — או לפחות
הפסקת־האש — בין ביאפרה לניגריה.
ראש־השבט הניגרי אנתוני אינאהורו, נציב
שירותי־ד,הסברה, ייצג את ניגריה. סר
לואים מבאניפו, שופט ראשי של ביאפרה,
ייצג את ״מדינת־ישראל של אפריקה,״ כפי
שקוראים לחבל.
בני שבט־איבו, כמו היהודים, מצטיינים
בחריצותם, השתלטו על האומנויות, המלאכה
הזעירה והחינוך — ואף קיבלו על עצמם
את הדת הקאתולית, בבוא המיסיונרים הלבנים
— דבר שאיפשר להם לזכות^יבחינוך.
עובדה זו הזעימה את רוב בני־ניגריה,
המפגרים יותר, שהם מוסלמים בדתם ובחינוכם
— בגלל ההשפעה הערבית הכבדה.
הם שחטו המוני בני־איבו, גרמו למצב בי
לא היה לחבל ברירה אלא להתמרד ולפרוש.
מכד! ע ם. שיחות־לונדון התנהלו, השבוע,
בסודיות גמורה. כי רוב בני ניגריה,
ובייחוד בני־ביאפרה, חושדים באנגלים,
מאשימים אותם בהתערבות במלחמד״ בני־ביאפרה
מרוגזים במיוחד על אספקת־נשק
בריטית לממשלת לאגוס.
רק הזמן יכול להגיד אם השיחות יביאו
לקיצה של שחיטה הדדית מחרידה — או
יהוו אך הפסקה קלה במלחמה המאיימת
להיפך לטבח־עם ממש.

ויאט־נאם
המנצח ה מזו קן
״הוא נראה כמו סאנטה קלאוס רעב!״
״הוא שטן בדמות אדם!״
״הוא גאון צבאי ורודן פוליטי!״
אלה הן רק כמה מן ההגדרות בהן זכה
הו־צ׳י־מין נשיא צפון ויאט־נאם ואדריכל
הניצחון של הוויאט־קונג נגד האמריקאים,
מפי יריביו. אבל למעשה, אין איש יודע
מיהו בדיוק הו־צ׳י־מין.
מהפכן סיני לאומי. מעטים מאוד,
למשל, יודעים שבכלל לא התחיל את ה־קאריירה
שלו כקומוניסט: בגיל ,25 לאחר
שעלה לצרפת ממחוז נגה־אן שבמדינת אנאם
(כיום ויאט־נאם הצפונית) ,הצטרף הו למפלגה
הסוציאליסטית הצרפתית.
רק ב־ ,1921 לאחר פילוג במפלגה זו, הוא
הפך קומוניסט — בגיל .31
שלוש שנים לאחר מכן התחיל הו את
חייו כמהפכן מיקצועי. הוא נסע למוסקבה
ומשם לסין — שם השתתף, בשנות — 1925
,1927 במהפכה הסינית הלאומית. ב־1930
חזר לארצו וייסד את המפלגה הקומוניסטית.
ב־ , 1941 תחת הכיבוש היפאני ובשיתופם
של השליטים, הוא ייסד את תנועת הווים־מין
וב־ 1945 הקים את הרפובליקה העממית של
ויאט־נאם, כשהוא השליט העיקרי בה.
ב־ 2במארס 1946 הוא חתם על הסכם עם
הצרפתים, שגורשו מן הארץ בימי הכיבוש
היפאני. אבל צרפת לא קיימה את ההסכם,
והוא פתח במאבק מחודש נגד הצרפתים שנמשך
עד .1954

חייל ביאפדי נושא פגזים
בנזדינת־ישראל

אפריקה —

חיילים כיאפרים נוטשים פצועיהם
— שואה בצבע שחור
חזית עממית, לא מפלגה. אז חתמו
הצרפתים והצפון־וויאט־נאמים על הסכם־
שלום — בעיקבות מפלת דיין־ביין־פו.
מאוחר יותר הפך את מפלגתו הקומוניסטית
ל״חזית עממית,״ תחת השם המחודש ״מפלגת
העמלים של ויאט־נאם״ .היתד, זו המפלגה
שביצעה את המהפכה המתמשכת,
נגד הצרפתים, ממשלת סייגון והאמריקאים,
אשר הביאה להו־צ׳י־מין מעמד של מנצח,
בשיחות שהתחילו השבוע בין ארצות־הברית
לבין נציגיו של הזקן הלוחם.

מכל העולם
גז מדמיע ולבבו ת
בשבוע בו התחילו שיחות־שלום בץ האנוי
לוואשינגטון בפאריס, ובו ציפה כל העולם
בחרדה לראות אם ברית־המועצות תאפשר
לצ׳כוסלובקיה ליהפך למדינה חופשית יותר
או תתערב כמו בהונגריה — גם זה קרה:
• מאדווארדם, ארצוודהברית, יצאה
שיירה ראשונה של 100 כושים עניים, שהצטרפו
לזרם ״מיצעד העניים״ העולה על
וואשינגטון, לתבוע צדק לשחורים. בראש
המאה נסעה עגלת־פרדות.
• כוואשינגטון, ארצות־הברית, הזהיר
הרופא הראשי של צבא־ארצות־הברית,
כי פטיש, אקדח־הספריי הכימי המשתק מפגינים
ומורדים — ובו משתמשת גם משטרת־ישראל
— עשוי לגרום לנזק בר־קיימא ללב
האדם, למערכת־עצביו ואף לשפיעות־דעתי.
0מווינה, אוסטריה, הודיע אריד, בן־
אוליבר שהוא אסטרונאוט יהודי־אמריקאי ומועמד
לטיסה לירח, גרם לזעם העיתונות,
כשסירב לקבל את כתבי־העיתונות המפורסמים
בלבד, ברח כשביררו העתונאים הפחות
מיוחסים שהוא רמאי.
העולם הזה 1602

במדינה
ריעות
גן־ ה חיו ת
הבי ט חוני
מד_,לעשות כדיל מגוע הסתננות? על כך
ענה, השבוע״,ג׳ורג׳ פלדש״ מחיפה, במכתב-
למערכת גאוני, שפורסם בכל הרצינות, ואף
במיסגרת מבליטה, על־ידי ד,צהרון ידיעות
אחרונות.

כתב פלדש בלימה מוחלטת של גל
הטרור תושג רק את נטיל לנהר־הירדן
תנינים. הללו ישמשו, ללא ספק, גורם
מרתיע לחבלנים.
״רק כך יסוכלו תוכניות־החבלה שלהם.
מה גם שיבוא־התנינים מאפריקה יעלה לני
הרבה פחות מייבוא כלי־נשק, העולים מיליונים.״
עתה
חסר רק מי שיציע לבצר את הגבול
הדרומי על־ידי זריעת נחשי־קוברה ארסיים
במידבר־סיני; וחיזוקה של רמת־הגולן על־ידי
גידולם של נמרים.

רפ 1אה

מדוע יש צורך בניתוחי־מתים — על־אף
י הרתיעה הטבעית שהאחרמוות מעורר אצל
אדם רגיל, ולמרות צריחותיהם של החוגים
החרדים?
על כך עונה מיקרה אחד מתוך רבבות, ש־א:רע
החודש בתל־אביב.
הזנחה -המקור. זה החל כשילד
בן 12:קיבל בעיטה בבטנו /עת שיחק בחצר
בית־ספרו, והועבר לבית־החולים רוטשילד
— לשם הגיע ללא רוח־חיים. גופתו נותחה,
ניתוח אחרמוות, ואו התגלו בכבדו גידולי־אכונוקוקוס
— טפיל מדבק, הפושה בגופות
ילדים מוזנחים.
לפי בקשת־ד,משטרה, נבדקו גם יתר הילדים
והאם. הוברר שהמשפחה, שעלתה מעיראק
בשנת ,1951 מוזנחת וחמשת הילדים
של המשפחה אכלו מכל הבא ליד, ללא
רחיצה.
חקירה נוספת העלתה שלדברי האם נותחו
ילדים אחרים מבני־קרובותיה, המתגוררות
בתל־אביב ובבת־ים .״הם נותחו בגלל שק
תולעים בבטן,״ אמרה האם, שהוסיפה כי
אינה יודעת את כתובתן של אותן קרובות
— כנראה מתוך חשש שיאשימו את ילדה
המת ואותה בכך שהדביקו את ילדי־הקרו־בות
במחלה.
משרד הבריאות והמשטרה איתרו את
הקרובים. אז הוברר גם שבזמן ניתוחי־הילדים
הקודמים, חשבו את כלב־המשפחה
כגורם־המחלה — והוא הומת.
עתה, בגלל ניתוחי־הגופה, ניתן היה לבודד
את מקור־המחלה האמיתי — ולהזהיר
עוד כמה ילדים שהסתובבו בחברתו של הילד
החולה, שנפטר בינתיים.

]...כמובן אני מעשנת

בחפיסה או בקופסה גנסובבת

פילטר וארומה
טיול
של׳ ה חבר ה טיול שכולו כיף.

המתנה הנאה ביותר —
ספרו של

חג לעיניים
במראות הנוף של שוויצריה הכרות עם העבר
באתרים הארכיאולוגיים
של יון ואיטליה,
שמחת חיים בהווי
אוירה ובידור
פגישה עם
הפולקלור ההולנדי
ומשהו מיוחד
התארחות אצל
משפחות הולנדיות
כמו כן...
תענוג של בילוי בפריס
כולל השתתפות מתוכננת
בצעדת ארבעת הי מים
בניימיכן — הולנד
כל זאת בחברה
צעירה ועליזה...
פרטים:

פרופסור יוסף אשרמן

מועדון ״המטיילים״

פשעים
א פלולי ת
בגת ־י ם
במלון נווה־ים בבת־ים היו העסקים יגעים
מאוד.
אין פלא, איפוא, שמנהלי־המלון שבשד־רות־הנשיאים,
ז׳אן ופורטונה אפלולו, קיבלו
כל לקוח במאור־פנים, בלי לשאול שאלות
מיותרות. מה גם שאותו לקוח, או לקוחות,
היו מוכנים לשלם במזומן, ומראש, עבור
השימוש בחדרים.
לפעמים, טוענת התביעה הכללית, היה
אפלולו משכיר את אותו חדר עצמו פעמיים
ביום לאחת, אסתר איטה, ולא היה מתייחס
בכלל לעובדה שאסתר היתד, נכנסת לחדר
כל פעם עם גבר אחר.
כלי מיכנסיים. כי אפלולו לא ידע
בכלל, לטענת סניגורו צבי לידסקי, שאסתר
היא פרוצה מיקצועית. הוא לא ידע גם ש־רובינקה
שאולוב ואינט בן־עזרא, שהופיעו
אצלו לפחות פעם בשבוע, עוסקות במיקצוע
העתיק ביותר בעולם. ידעו זאת רק אנשי
המיחלק לסמים ולמוסר, שעקבו אחרי הגבירות
ולקוחותיהן, תפסו את כולם במלון
בלי מיכנסיים.
העולם הזה 1602

בעיות ולב טי ם
בחיי המין
מאת
הד״ר

מרדכי זידמן

הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

לאשה ב הריון

,,לקראת אמהות״
להשיג בכל חנויות־הספרים

ליד פאטרא — נסיעות

תל־אביב ירושלים חיפה

3־623411 2268162975 -

סעדיה מנצור, האיש שגילה את הסצצה

1 111
נחטפת ונאנסת!,״

גת-שבע מנקין