גליון 1603 מתאריך 22 במאי 1968

תוך ד ימי
היו שינייך ל בנו ת
ב 9י של א היו מ שד
שיניי ם מזו ה מו ת
ע״י אבן שן וני קו טין

לאחר ח בו שהקם שילאק
במ שך 3י מי ם

לאחר 7י מי ש מו ש ב טיל אק
טילאק אינו סתם משחת שיניים:
טילאק הוא
״מלבין שיניים״
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשר !
מרחיק א ת אבן השן הצהובה וה מסוכנ ת
וכתמי טבק חומים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות כפי שהיו יכולות להיות. טילאק
יהפוך א ת צבע שינייך ללבן טהור. אם
ברצונך ל היות נאה יום יום, עבור לטיפול
פה ושיניים מי ד תי, מדעי, ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(׳) א ת ההבדל לאחר שמוש בשפופרת
אחת.

1 6 0 1 3

.שפופרת אחת — מספי ק ה לחודש ימים
צפרניים יפות
וחזקות

סוד הידים החטובות :
כה קל: טפלי בצפר־נייך
ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקים
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהי רות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ה נו־נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הדרושים
לגדול ולהשל מת
שומן הצפרן, המ גן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך: שמרי על צפר־נייך
עם נו־נייל בקביעות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך והלאה
ובמקומן צפר־ניים
יפות ו חז קו ת
אשר ישוו לידיך מראה
נאה, אלגנטי ו חטוב.

1111111

מחזק
צפרנים שבירות
מוצר די ס קו נ ע-נז חיפה

בית יפה, בנוי אבן ירושלמית בהירה
ומשקיף על נוף מרהיב של גבעות וגינות.
זהו מלון פארק, בכניסה לחברון.
מעוטר בשני דגלים ישראליים, השער ומגן־דויד גדול מתנוסס מעל.
מתחת לקישוטהלאומי הרב ישב בחור
בעל זקן דליל, ובידו רובה אוטומאטי.
כך, ממבט ראשון, נראה מקום־התנחלותה
של פלוגת ארץ־ישראל השלמה, כאשר
ביקרה שם חוליה בת שלושה אנשים של
העולם הזה, בסוף השבוע שעבר.
מבעד לכניסה הובילו מדרגות רחבות אל
טרקלין המלון. על המדרגות ניצבו עוד
שלושה־ארבעה בחורים. אחד מהם נשא אף
הוא רובה אוטומאטי. הוא התייצב מול
צלם־המערכת, אורי כוגן, וחסם לו את
המעבר .״אסור לצלם !״
ניקבצו עוד כמה
מסביבלנושא־הרובה
בחורים, וכולם צעקו לעברנו :״אסור לכם
להיכנס ! הסתלקו ! ״
וזאת, עוד לפני שידעו מאיזה עיתון אנו.

המראיין שאל :״זאת השערה או אינפורמאציה

השבתי :״אינפורמאציה.״
מן השורה האחרונה באולם התרומם אחד
הנוכחים וצעק :״זה לא נכון מכיזזן שאותו
איש הוא קרוב־משפחתו של עובד
בן־עמי, ומאחר שלא ניתנה ההזדמנות להשיב
לקריאת־הביניים שלו, מוטב אולי להעמיד
דברים על דיוקם:
האינפורמאציה על תפקידו של בן־עמי
במימון שהייתם של המתנחלים פורסמה
ברוב עיתוני הארץ. אני אישית לא ראיתי
את מר בן־עמי מוסר צ׳ק או כסף מזומן
למתנחלים, או לבעל המלון שבו הם שוהים.
אבל נציג המתנחלים, יצחק גרינברג,
אמר לי :״תנועת ארץ־ישראל השלסח משלמת
את ההוצאות. אני לא יודע איך בדיוק.
אני מניח שזה באמצעות מר בן־עמי, שהוא
גיזבר התנועה.״
ייתכן שהאינפורמאציה אינה נכונה, וכי
מישהו משקר. נשמח לפרסם מעל דפי

לשמוש על הזרועות, ב תי ה שחי,
ה רגליי ם ...נ ב דק לשנווש גם על
עור הפנים.
ה שמו ש בויט־או ה רי חני והמ כי ל
לנולין — זו הדרך הנ שי ת ביו ת ר
להרחקת שיער ב ל תי רצוי. מ ר חי
או תו בפ ש טו ת כ מו כל קרםקוסמ טי
אחר. תו ך ד קו תיעל מו ה שערות עד
ל שור שיהן לל א לכלוך או ריח ב ל תי
נעים.
ויט־או ה ע דין, נ בד ק ל שמו ש א פי לו
על עור הפני ם. מ ש אי ראתז רועו תיך,
רגליך וב תי ה ש חי ח ל קי ם ונ קיי ם
מ״צל״ .א ח רי ט פו ל בויט־או תי ראה
לך כל שיטה אחרת
ל הו רד ת שי ערכ מיו שנ ת.
מוזנר ד׳ קקז נע״נז חיפת

מתנחלי־חברון מנסים לגרש את צלב
הם פשוט לא רצו עיתונאים במיבצרם. כאשר
הודענו שאנחנו מהעולם הזה, נתקפו
היסטריה .״לזרוק אותם בכוח ! צריך למחוץ
אותם! צריך לחסל אותם!״

ככר נתקלנו, במשך שנות עבודתנו,
בהרבה מתנגדים. לא פעם מנעו סדרנים או
שוטרים את כניסת כתבינו וצלמינו למקומות
מסויימים. אפילו ישבתי במעצר כאשר
ניסיתי להיכנס לזנזיבר, מפני ששליטי
אותו אי אפריקאי החליטו כי עיתונאים אינם
רצויים שם. אבל תמיד היתד, הצדקתם
של חוסמי־הדרך :״זה מקום סגור, רק
אנחנו רשאים לקבוע מי נכנס ומי לא.״
ואילו בחברון איימו הקנאים החמושים
לחסל אותנו אם נעז לנצל את זכותנו להיכנס
למקום ציבורי (בית־מלון) שאינו שייך
להם, ואשר הם עצמם אורחים בלתי־רצויים.
הדבר מספק מזון למחשבה עגומה ביותר,
ומלמד הרבה על אופייה של אותה
תנועה סיפוחיסטית. אם ברגע ש״התנחלו״
בבית אחד בשטחים המוחזקים כבר אסור
לעיתונאים להיכנס אליו — מה יהיה אם
יתנחלו בכל הגדה המערבית, למשל? האם
יצטרך עיתונאי לקבל אישור מתנועת ארץ־
ישראל השלמה כדי לבקר ביריחו או בקבר
רחל י האם נוסף על חוקי המימשל הצבאי
ישלוט גם חוק הרובה האוטומאטי של בחור־ישיבה
צרחני?
על־כל־פנים, לא יכולנו להתחשב בחסימה
הבלתי־חוקית, ונכנסנו אל תוך המלון.
על מה שמצאנו שם, ועל שאר ההתפתחויות
בפרשת המתנחלים, תמצא דו״ח ב־גליון

למחרת ביקורנו בחברון הזדמן לי להופיע
בערב־ראיונות, שערך איש קול ישראל
גדעון לב־ארי בבית ההסתדרות בחדרה.
השיחה הוקדשה כולה למתרחש בחברון.
המראיין שאל מי מממן את שהותם
של המתנחלים במלון פארק.
עניתי :״הוצאותיהם ליום, לדבריהם, מגיעות
לכמה מאות לירות. את הכסף הם
מקבלים מהתנועה למען ארץ־ישראל השלמה,
באמצעות מר עובד בן־עמי, שהוא
גיזבר התנועה.״

הזה״ (כחולצת הפכים)
כל הודעה או הכחשה, שתב־יק
משקר בעניין זה.

ההתנחלות בחברון היא, כמובן, רק
מוקד אחד בעימות הכללי, הנערך מזה חודשים
בארץ כולה, בין מחייבי הסיפוח לבין
המעדיפים שלום על שטחים, עימות זה
הגיע סוף־סוף גם אל הפורום הממשלתי,
והשבוע עומד בסימן המאבק בין השרים
הסיפוחיסטים ומתנגדיהם. אני מאמין, שלמרות
התעמולה הצעקנית, ולמרות הכספים
העומדים לרשותם, לא יזכו דורשי־הסיפוח
הקיצוניים לרוב בעם — אם וכאשר תובא
שאלה זו להכרעה.
ייתכן שידיעה זו דוחפת את דורשי־הסי־פוח
למעשים קיצוניים, כגון ההתנחלות־במירמה
בחברון — בניגוד לדעתו המוצהרת
של שר־הבטחון עצמו ־— ולהכרזות
כגון זו שהושמעה בשבוע שעבר בפי ח״כ
אריה בן־אליעזר מחרות.
במסיבת עתונאים, תקף קשות לא אחר
מאשר את רמטכ״ל מלחמת ששת הימים,
רב־אלוף יצחק רבין, על כי הכריז שהשלום
חשוב יותר מהשטחים .״אני מצטער
שחוגים ואנשים כמו אבא אבן, מפ״ם ואורי
אבנרי נתלים באילן גדול ז ה ...אם אמר
אומנם דברים אלה, הרי זה מצער. קשה
להבין כיצד אדם שסיסמת־הקרב שלו היתר,
,אחרי !׳ הפך אותה ואומר עתה — ,אחורה

כמה ימים לאחר־מכן השתתפו בן־אלי־עזר
ואורי אבנרי בסימפוזיון על עתיד השטחים,
שאורגן על־ידי תא הסטודנטים של
חרות עצמה. אבנרי התייחס להתקפה זו
על רב־אלוף רבין במידה של אירוניה :
״ליבי ליבי על תנועת החרות, שאין לה אף
רמטכ״ל לשעבר להיתלות בו ! ״
כי עובדה היא: אף רמטכ״ל־לשעבר לא
הצטרף לתנועה שבה דוגלים בן־אליעזר והמתנחלים
במלון פארק.

העולם הזה 1603

פרסום מלניק

5 ( 4 3 1 X 3 ׳1 2 5 3 3
311255( ׳0 4 3 X 3

גברים המק פי די ם
בלבושם

תשלובת הטקסטיל החדישה ביותר

מ ע די פי ם מ כנ סי פולג תמא ריגי
דיאולן מאסטר.
מ כנ ס י פו לג תמא ריגי די אולן מאסטר
בגיז רההח די שהה ינ םרא שוני ם
ב אי כו ת, הי דו ר ו או פנ תיו ת.

משווק ע־י הניג א ת הבר מן נע״״
תל־אביב, נ חל ת בנימיו 17 .37ל625581 .
העולם הזח 1603

כנו של המהנדס הלינגר, כעל הפירמה
התל־אביבית ״ראדיו דוקטור״ ,היה מוכן
למסור את ההקלטה ל״קול-ישראל״ -כתנאי
שתפורסם מודעה בעיתונות, או לפחות
תשודר זכות־היוצרים -או זכות•
הראשונים שלהם-כיום-העצמאות מעל גלי
האתר.

גילת כבר עושה, מזה זמן־מה, הכנות
מעשיות לכניסתו לתפקיד החדש. עובדי המכון
כועסים על בך -ועל ההבטחה שניתנה
למנהל הפורש, פייבל הדם, בקשר
לסידרה של הטבות כלתי-מקוכלות, בולל
מענק חודשי קבוע כמקום הרבב הצמוד שיילקח
ממנו.

רשות־השידור סירבה לכך, העדיפה להטריד את בן־
גוריון בשדה־בוקר, להקליט את ההכרזה מחדש.

ת 1ג 11ץיך
5ביוני —
יום העלאות בדרגה
אם בי ה־ 5ביוני, התאריך הלועזי בו פר־צה
מלחמת־ששת־הימים, לא יצויין רשמית
יהיה זה היום בו יפריזו על שינוי מעמדם של אישים בכירים שונים.
אישים אלה יקבלו העלאה בדרגה ובתפקיד, לרגל פעילותם
בעת מלחמת־ששת־הימים.

באדר נגד בגיו
ח״ב גח״ל הד״ר יוחנן באדר, הוא מראשי הלוחצים
לעזיבת הממשלה. בעוד השר מנחם בגין סבור שיש
להמשיך לשבת בממשלת־הליכוד־הלאומי, כל עוד ניתן
לעכב קבלת־החלטה בעניין השטחים המוחזקים, רואה
באדר את הישיבה בממשלה כמזיקה לאינטרס של גח״ל.

לדעתו, מביא המשך־ההשתתפות בממש־לת־הליכוד
רווח פוליטי ל״מרכז החופשי״.
באדר סכור שממילא תיאלץ גח״ל לעזוב
את הממשלה כשזו תורה, עוד לפני הבחי־רות
לכנסת, על כניסה למשא־ומתן כלתי־ישיר
עם הערכים, באמצעות יארינג.

יוברט האמפרי
יבהר בישראל?
ייתכן שסגן נשיא ארצות־הברית, יוברט האמפרי, יבקר
בישראל עוד לפני שיוחלט על מינוי מועמד לנשיאות
ארצות־הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית.

מנהיגים ציוניים בארה״ב, ממקורביו של
האמפרי, לוחצים עליו לבקר כישראל -
כצעד לרכישת קולות הדמוקרטים היהודיים,
אשר כשלב זה נוטים כחלקם בעד
בובי קנדי -בזכות הצהרתו, לפיה יספק
מטוסי ״פאנטום״ לישראל באם ייבחר ל נשיא.

רשות
לקליטת עלייה
התגבשה החלטה בצמרת מע״י להקים
ראשות ממלכתית לקליטת־עלייה, שתרוקן
את מחלקת-הקליטה של הסוכנות היהודית
מעיקר סמכויותיה.
בידי הסוכנות תישאר רק קליטתם הראשונית של העולים
— כלומר, הטיפול בהם בימים הראשונים. כל
שאר תפקידי הקליטה יועברו לרשות ממלכתית.

אחד המועמדים הרציניים לראשות הגוף
החדש הוא ליוכה אליאב. ליוכה התנה את

שוטרי הגדה
מבקושים העלאה
פער המשכורות בין השוטרים הערכיים
בגדה המערבית לבין השוטרים הערביים
בירושלים המיזרחית עשוי לעלות לדיון כפני
הממשלה.
בעוד שוטרי הגדה, ששירתו בעבר במשטרת ירדן, משתכרים
כ־ 250 לירות לחודש, מקבלים שוטרי ירושלים ה־מיזרחית,
הלובשים כבר מדים של משטרת ישראל —
כ־ 600 לירות לחודש.

השוטרים בגדה פנו לשר-המשטרה כדרישה
להשוות את משכורתם לזו של חבריהם
בירושלים.

תתחדש המלחמה
ביו ״דו״ לזוטובוסים
המאבק, ההטרדות וחטימת־הכבישים שחברת האוטובוסים
הציבורית דן הפעילה נגד מוניות וזוטובוסים בקווים
4ו־ 5בתל־אביב — עשויים להתחדש.

בעלי־המוניות מחזירים, כימים אלה, את
הזוטובוסים המונעים כנזץ, שנחברו עלי־ידי
חכרה אנגלית -שעה שקיבלו זוטוכוסים
חדשים, כעלי מנועי־דיזל.

ח״ב בן־אליעזר תומך בהשקפת בגין. גם יוסף ספיר,
ומנהיגי הליברלים, הם בדעה שיש להמשיך ולהשתתף
בממשלת־הליכוד.

בדגוריוו ריערי יתפייסו
לעומת החרפת היחסים בין דויד כן-גור־יון
לבין שר־ההסכרה ישראל גלילי, על רקע
חילופי ההאשמות ביניהם, יש לצפות להתפייסות
בין ביג׳י לבין מנהיג מפ״ם הקשיש
מאיר יערי.

לאחר האשמות הדדיות בין השניים, על דברים ש־ארעו
בקונגרסים הציוניים לפני עשרות שנים, מתכוון
ביג׳י לשלוח ליערי מכתב ארוך ומנומק שייראה כצעד
של פיוס כלפי יערי.

המחלקוה הערבית במפ״ס
מתמרדת בהנהגה
פיכסוך גלוי עומד לפרוץ כין המחלקה הערבית
במפ״ם, לבין הנהגת המפלגה, לאחר
שההנהגה החליטה לסגור את שבועון־
מפ״ם בערבית ,״אל מירסאד״ -כטענה
של גרעונות תקציביים.

אנשי המחלקה הערבית במפ״ם טוענים, כי הסיבה
האמיתית לסגירת ביטאונם היא הלחץ שהופעל על־ידי
הממשלה על שרי־מפ״ם, לאחר שכתבות רבות בעיתון
זה אינן תואמות את ישיבתה של מפ״ם בקואליציה.

מרד המחלקה הערבית עשוי לקבל סיוע
מצד חוגים של צעירי-מפ״ם.

קבלת התפקיד כהגדרה מדוייקת של סמכויותיו,
שתמנע את הרקת התפקיד מתוכנו,
במיקרה שינוי הקונסטלציה הפוליטית.

מדוע לא הושמעה
הכרזת המדינה המקוורית

שערורייה סביב
מיכרז פיהטיבי

הכרזת הקמתה של מדינת־ישראל, שהושמעה בקול־ישראל
על־ידי דויד בן־גוריון, הוקלטה מחדש, בשדה־בוקר
— משום ששירותי־השידור סירבו לא רק לשלם
תשלום לבעלי־הקופירייט על ההקלטה המקורית, אלא אף
לציין מי הם אלה שהקליטו את המעמד ההיסטורי.
היו אלה מהנדסי־הקול הלינגר, אב ובנו, אשר הקליטו
על־דעת עצמם, במוזיאון התל־אביבי, את הכרזת בן־
גוריון, מה־ 15 במאי .1948

מאמצים קדחתניים להשתקת שערורייה
ב״מכון התקנים״ נעשים על*ידי עסקני ה מכון.
סערת־הרוחות
קמה, כאשר פורסם מיכרז פיקטיבי,
כדי למלא את מישרת מנהל מכון התקנים הישראלי,
במקומו של המהנדס פייבל הדם, הפורש לגימלאות —
שעה שהיה ברור לכל שהמישרה כבר הובטחה למישנה־מנכ״ל
מישרד המיסחר והתעשייה, אהרון גילת.

זה יאפשר אוטובוסים להסתובב לאורך הרחובות, גם
במספר מועט של נוסעים, מאחר והוצאותיהם יירדו. כן
עשויות המוניות לקבל מספר רב יותר של זוטובוסים.

״דן״ מאיימת ככר עכשיו בפרוכוקאציות.

ייצור פנינים בישראל 1
הרשות לחקר הימים והאגמים, שבראשה עומד מפקד
חיל־הים לשעבר, האלוף יוחאי בן־נון, עומדת ליזום
שורה של ניסויים לניצול הים למטרות כלכליות.

נוסף לניסוי של גידולים חקלאיים בים,
מתכננת הרשות -בעיקבות ביקורו האח רון
של האלוף בן־נון ביפאן -ניסוי של
גידול דגי*ים כתוך בריכות פלסטיק השרויות
כים עצמו.
ניסוי נוסף יבדוק את האפשרויות של גידול צדפות
בבריכות מלאכותיות, על־מנת לפתח פה ייצור פנינים.

מכתבים

א ם רצונך
בעור ש חו ם הק>ץ...

מגלה הפצצה וראדירקאהיר
ראויו־קאהיר שידר כי הפצצה בקולנוע
מרכז (העולם הזה )1602 גרמה ל־ 150 הרוגים
ועשרות פצועים,
וכן להרס רב.
כשחזרתי עייף מ־שמירתי,
לאחר שגיליתי
את הפצצה,
היו המון זבובים בדירתי.
לקחתי פליט
וחיטאתי. היו באמת
150 הרוגים — אבל
זבובים.
אשר לנזק — אולי
התכוון ראדיו־קאהיר
לזכוכית השולחן
שלי, שנשברה
על־ידי מכונת־הפליט,
דווקא באותו ערב גורלי?
מנצור סעדיה, תל-אביב

הידד לצה״ל
בקשר למאמרו של אורי אמרי ״הידד ל־צה״ל״
(העולם הזה :)1601 העובדה כי לחייל
במדים אין הרשות להביע דיעות פוליטיות
אינה נראית דווקא כסימן של דמוקרטיה.
הצבא האנגלי
הפיל בזמן
המלחמה את ממשלת
הליכוד הלאומי,
בבחירות חופשיות,
הביא לשלטון
חדש. רבים מ־טייסי
הספיטפייר האמיצים
עמדו על
דעתם המתקדמת גם
כשלבשו מדים.
אל לנו לפצוח בהתפעלות
כאשר ה־דוידסון
רמטכ״ל
בר־לב תומך
בנסתרי־ליבו ב־פיתרונות
מדיניים, אך מארגן את מיצעד־הני־צחון
בירושלים. משמעות זו — היא המונעת
הכרעה פוליטית.
אנחנו, האופוזיציונריס, חייבים להיזהר מקבלת
משמעת ללא ביקורת. ממשלת הליכוד
הלאומי דוושת מנתיניה לשכוח את הכרזות
דיין מה־ 5ביוני, בהן אמר, בין השאר, כי
״אין לנו אירגון לכיבושים. מטרתנו היא
לסכל כל ניסיון של צבאות ערב לכבוש את
ארצנו
היום מדברים השרים שלנו על ישראל השלמה.
מי שמדבר על פיתרונות מדיניים,
חייב לדעת שהדבר עלול וצריך לגרום להתנגדות
לרוח הצבאית.
א. דו־ידסון, חיפה

השתמשי בחמרי השיזוף של ״ סקול ״
לבחירתך:
— 8X 01 , 81011 נוזל שיזוף בבקבוק פלסטי, או
8 0 8 X 0 1בבקבוק אירוסול, שניהם אינם מכילים שומן.
?נ — 8 X 0 1 81118 קרם לשיזוף מהיר ויעיל, אינו דביק ואינו משאיר כתמים.
— 8 X 0 1מיו ח ד להגנה על עור רגיש.
81818ז> 8 8
— 8X 01 8 8קרם שיזוף מיוחד לתינוקות ופעוטים.

8X01.

רא כעד סיפוח
אני בעד היאחזויות נוספות בסיני וברמת־הגולן,
כצעד לקראת אי־החזרתם. איני דוגל
בסיפוח. לדעתי, מקומות אלה לא היו מיושבים
קודם. מלבד
זאת, במצריים ובסוריה
תפרזץ בקרוב
הפיכה פרו־אמריקאית,
ומדינת-
ישראל תתבקש אז
לסגת, כדי להקנות
לשלטון החדש יוקרה
על־חשבון ישראל.

ההסדר הקרוב
בין ברית־המועצות לבין
ארצות־הבריוז
קליין
על וייאט־נאם מחייב
אותנו לנקוט צעדים בעוד מועד.
אלכם קליין, תל־אביב

״סקול״ הוא תוצרת

מיוצר בישראל על־ידי בלמון בע״ם • המפיצים: חב׳ נורית בע״ם
פרסום או־קי

מחר

יופיע

גליון

מספר

סיפוח וביטחון

...אני תומך בדעתה של התנועה למען
ארץ־ישראל השלמה, ולא בגלל מחשבווז!
פאשיסטיות, כפי שאתם מכנים את דיעו־תיה.
קראתי כמה מאמרים, ושמעתי את הרצאותיו
של החבר אפרים בן־חיים מקיבוץ
בית־אורן, מי שהיה שגריר באחת מארצות
אפריקה המרכזית. הוא אומר שכל נסיגה
והחזרת כל שעל אדמה לארצות־ערב —
מזמינה מלחמה חדשה.
אפילו ברית־שלום אינה עוזרת. ההיסטוריה
מלמדת שהיו הסכמי־ שלום שרק זימנו
מלחמות חדשות, כמו ברית־ורסאיי בין צרפת
המנצחת לגרמניה המנוצחת.
אפשר להגיע להסכם עם הערבים, לפתור
את בעיית הפליטים ולהגיע להסכמי־פיתוח
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 1603

עמודים

אגורות

בכל

הקיוסקים

מכתבים
(המשך מעמוד )5
הדדיים, ולאו דווקא להחזיר את השטחים.
אשי אפשטיין, קיבוץ עין־הכרמל

ציורים מקאנדה
אני שולח לכם ציורים אלה מקאנדה.
למה? כי אני מסתובב עם זה הרבה זמן

״שמעתם חכרה? הוא אמר שגם
ישראל אשמה כזה שאין שלום.
היפי ! כיטניק ! מלוכלך ! קומד

בבטן. מכאן נראית המדינה באור הכי עלוב
ומדכא שיכול רק להיות. איני יודע אם
לצחוק או לבכות.
זה כל־כך עצוב!
גו׳ני אמיתי, טורונטו, קנדה

כמה עלה המיצעד?
אחרי שעברה ההתלהבות הראשונה של
כולנו ממיצעד יום־העצמאות, כדאי לשאול
שוב, אחרי מעשה: האם זה בכלל היה
כדאי?
כפי שסיפר העולם הזה ( )1601 בכתבה
הסנסאציונית שלו, ערך צד,״ל מיבצע כביר
כדי להגן על המיצעד. הוצאו בוודאי מאות
אלפי לירות, גוייסו אלפי אנשים, וגם נשפו
דם. כל זה מבלי לקחת בחשבון את
יצירת המרירות והשינאה בלב תושבי ירושלים
הערביים, מתן תירוץ נוח לאויבי ישראל
באו״ם לנגח אותנו, ויצירת חזית בינלאומית
אחידה נגד ישראל.
בשביל מה כל זה? בשביל כמה שעות
של סיפוק ריגשי? או רק כדי להוכיח כי
לוי אשכול הוא גבר?
אסתר כהן־צדר! ,תל-אביב

וייאט־נאם וחכרון
(א) מדוע הפסקתם הדיווח על וייאט־נאם?
(ב) מה דעתכם על ההתיישבות בגוש־עציון?
האם גם היא פוגעת ביישות הפלס־טינית?
(ג) האם אתם מצטרפים לברכתו של
ראש־העיר חברון אל־ג׳עברי למתנחלים בחברון
או שמא הוא בעיניכם בוגד ביישות
הפלסטינית?

{ ב ק לי ט ה
ו ב קו ל

־111

בו ע ל

השחקן הערכי־ישראלי

£מ־1׳ 0ז71 ן וי
00101111

101011

) מפיצים בלעדיים
ומכירה סיטונית רחוב אבן־גבירול 45
טל 227365 :ת״א

הפצה איזורית: חיפה ,״קדרו״ בע״מ, טלפון 69282 :
הפצהאיזורית: פתח־תקוה, חיים מונסביץ, ההגנה 11
רן, ההגנה 12

שני חיילים, ד.צ2199 .
• (א) מעולם לא הופסק בדיווח סביב
בעיית ויאט־נאס בגליונות העולם הזה; (ב)
כל התיישבות בשטחים המוחזקים צריכה
להיות על פי הסכמה הדדית; (ג) אל־ג׳עברי
לא התנגד לבאים לחברון, אלא למעשי-
הפרובוקציה של קבוצת שליחי ״א״י השלמה״.
העולם
הזה ( )1599 טען כי לאחר שהופעתי
בסרט אסירי-
החופש, ניתקתי כמעט
את כל קשרי
עם ידידי הערביים.
עלי להכחיש זאת.
עודני קשור מאוד
לידידי הערביים ולתיאטרון
העממי בנצרת;
אך עצם העובדה
שאני קשור
לתיאטרון המעגל הירושלמי,
מקשה עלי
לצאת עם ידידי כולם
— הערבים והפארה
יהודים
גם יחד,
אין לדבר כל קשר עם הופעתי באותו סרט,
יוסף פארה, ירושלים

בן־אמוץ והפאשיזם
כל הכבוד למר דן בן־אמוץ במיבצעו
חסר־התקדים להוקעת הנאציזם והפאשיזם
באשר הם (העולם הזה .)1601 חבל רק שלא
העולם הזה 1603

הרחיב את היריעה על־ידי הכללת קטעים
מהמדינה לאפלטון הפאשיסט, או ממאמרו
של אחד־העם ,״יחיד ורבים״.
הוא יכול היה למצוא גם חומר נרחב
אצל יונתן רטוש׳ ואפילו אצל אורי אבנרי,
למשל, במאמרו ״שפוך חמתך״ ,שהופיע לפני
שנתיים בערב פסח.
פרט לאנטי־שמיות, גילה בן־אמוץ זה את
עדינות־נפשו ההיפופוטאמית, ואת בריאות-
נפשו המפוקפקת.
צבי אילני, פאשיסט, דימונה
• הקורא אילני אינו מבין את אפלטון,
ולהבדיל — גם לא את מאמרו האנטי־פא־שיסטי
הנ״ל של אורי אבנרי.

דו״ח לבוחרים אחרים
כל שבוע אני עושה מיבצע פרטי: אני
גוזר את ה״דו״ח לבוחר• של אורי אבנרי
מן העיתון, שם אותו בכים ומוסר אותו
למישהו ממכרי המזדמנים בדרכי.
קיבלתי על זה כבר הרבה תגובות. הרבה
אנשים, שידעו על פעולות אבנרי רק
מן הדיווח העויין והמקוטע בעיתונים אחרים׳
נדהמו מן התוכן השקול של מעשיו
ומן ההיגיון השקט של נאומיו.
אני מציע לכל הקוראים לאמץ לעצמם את
השיטה הזאת, כדי שכמה שיותר אנשים יקראו
את הדברים האלה מכלי ראשון.
ז. שלזינגר, ירושלים

נערת־הקסטל
ברצוני לבקשכם לפרסם את שמה ואת
תצלומה של הנערה שהופיעה במעלה ה־

הנערה במרומי הקסטל
קסטל (העולם
חשוב לי מאוד!

הזה .)1600 אנא, הדבר

צ. פלטי] ,תל־אביב
• לגבי התמונה — בבקשה. לגבי שמה
— אם ישלח הקורא פלטין את כתובתו,
נשמח להעביר אותה לידיה של הנערה.

הבי־גי-סי וישראל
בשידור הבי־בי־סי הבריטי על ישראל, ש־צויין
על־ידי הקורא דן יעקובסון מלונדון
(העולם הזה ,)1600 בו רואיין בין השאר
אורי אמרי, אמר גם איסטראטג בריצזי :״יש!
הטוענים שיש להשוות את המיליטריזם הפרוסי
למיליטריזם בישראל. אך בעוד שבפרוסיה
היתד, מיליטריזציה של החברה, בישראל
יש אזרחיזציה של הצבא.״
זה תואם את דבריכם להפליא.

שושנה ואכרון פולקוב,

מעשי־מופת

אדינבורג, סקוטלנד

ברצוני לדווח על מעשר, מופת. ביום א׳,
21 באפריל, בשעה שבע בערב, לקח נהג־המונית
שמספרה 677־ 90 חייל בטרמפ
לחיפה, למרות שיכול היה לקחת, באותה
הזדמנות, נוסע בשכר.

מוטי קרניאל, צה״ל
כריוזרהמילה -והחוק

קראתי בתעולם הזה ( )1594 על המוהל
המוסלמי הטוען, כי יש לחוקק חוק שיחייב
את המוסלמים למול את זכריהם הקטנים,
אפילו כשאין להם מצב־רוח עליז.
ובקול ישראל סופר בימים אלה על כושים
בדרום־אפריקה המלים את עצמם
בגיל .21
לדעתי, רצוי מכל הבחינות להיגמל לחלוטין
מנוהג אינפאנטילי זה של ניתוחי־חובה
— ממש כפי שלא חייבים לעשות
ניתוח פלאסטי של קיצור־אף או קיצור
בדל אוזן.
בועז בדזיילי, תל-אביב

זכות קדימה כמדור זח תינתן
למכתביחם של קוראים המצרפים
את תצלומיחם למכתבים.
העולם הזה 1605

2א £וו 6 -1 0טמא 8 0

111

תמרורים

נהדפה פלישתה המתוכננת של
טוויגי, הדוגמנית האנגלית הדקיקה׳ ל־ברית־המועצות.
טוזיגי, שנעלבה ממאמר ב־ליטראטורנייח
גאזטה המוסקבאי, שהגדיר
אותה כ״מכשיר קאפיטאליסטי,״ הכריזה כי
האשמה זו אינה אלא ״שמן־קיק מצחין,״
הודיעה על כזזנתה לערוך סיור ברחבי
ברית־המועצות, כדי ״להראות להם מה אני
באמת,״ אך בקשת־האשרה בשבילה ובשביל
צוות־הטלביזיה שלה נתקלה בניאט תקיף.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 40 של הפזמו־נאי
דידי מנוסי, יליד קבוצת גבע ב־עמק־יזרעאל,
אשר עזב את קיבוצו כדי
לשרת בפלמ״ח לפני מלחמת־העצמאות, ומאז
לא חזר אליו.
את דרכו בחרוזים
החל עוד כנער, כאשר
חיבר פזמונים
למסיבות של גבע,
הספיק מאז לעבור,
לפי הערכתו, ס /ס90
מהעולם (בין השאר
ככתב של ה־או״ם
במלחמת קוריאה
ובהודו־סין הצרפתית)
,הגיע אל
המנוחה העתונאית
כבעל טור בידיעות מנוסי אחרונות ואל סיפוקי
הפאטריוטי כאשר היה בין הראשונים
שפרצו לכותל המערבי ביוני.

ובשעותה פנ אי...

נחוג יום הולדתו ה־ 53 של שר־הבטחון
משה דיין, בן דגניה א׳ שהפך
בשנה האחרונה לא רק לסמל ישראל בעולם׳
אלא גם יצר את אופנת הרטייה השחורה•
אופיו התגבש בנהלל, בה התיישבה
משפחתו מאז היותו
בן שש, כשה־עיסוק
השולט בחייו
הוא העיסוק הביטחוני
— החל משומר
במושב (בגיל
,)14 דרך פלוגות־הלילה
של וינגייט,
מאסר בעכו, שירות
כחיל־חלוץ של הצבא
הבריטי בסוריה
(שם איבד את
עינו) ,פיקוד על
גדוד־פשיטה ממונע דיין במלחמת תש״ח, שיחות
חשאיות עם המלך עבדאללה, רמטכ״ל
סיני, וכלה בשר־הבטחון. שי שהוכן לו
במיוחד, לכבוד יום־הולדתו: פירסן ם מהדורה
אנגלית של הספר דיוקן, מאת פינחס
יורמן, שכבר הפך לרב־מכר במהדורתו העברית.

חוג. יום-
הולדתו ה־ 58 של

ד״ר חיים גמזו,

ן^ן ו...י״ י

מנהל מוזיאון תל־אביב
ומבקרו האנד
נותי של הארץ, הטובל
לאחרונה את
עטו בחומצה צורבת
לעיתים נדירות
יותר. ד״ר גמזו,
יליד רוסיה, שעלה
ארצה בגיל 13 והתחנך
בגימנסיה הרצליה,
ספג עמוק גמזו מאוד את התרבות
והגינונים של צרפת, כאשר למד בסורבון
ובמכון לאמנות של פאריס, עבד גם תקו־פת־מה
כפועל־רכבת בצרפת.

!. .000011״£1.010 1

נפטרה בגיל שלושה שבועות,
עאישה, בת המלך חוסיין של ירדן, אחת
משתי הילדות התאומות שנולדו לו ולאשתו
מונה.

11? 3 ! 6

נפטר בגיל ,55 מהתקפח־לב פרופסור
אוריאל הד, מומחה עולמי להיסטוריה
של עמי האיסלאם, שהיה אחד
מראשוני המוסמכים של האוניברסיטה העברית
בהר־הצופים. יליד קלן שבגרמניה,
השלים את לימודיו באיסטנבול ובלונדון,
ניצל את היידע שלו גם בשירות הדים־
לומאטיה הישראלית, עוד לפני קום המדינה,
כעוזר יו״ר מחלקת המזרח־התיכון
בהנהלת הסוכנות היהודית בירושלים ובלונדון,
ומאוחר יותר כמזכיר ראשון בשגרירות
ישראל בוושינגטון וכציר ישראל בתורכיה.
העולם
הזה 1603

1 1 1 1־ :1 1
•י* כרים גורליים
1האבות, חברון.

נחתכים עתה בעיר

לא רק גורל השלום. לא רק גורל יחסי
ישראל—ערב. לא רק גורל ארץ־ישראל.

אלא קודם בל, ומעל לכל -גורלה
של מדינת־ישראל עצמה.
מי שמפקפק בכך, מוטב שילמד מה אירע
לפני חמישים שנה בעיר־נמל קטנה בחוף
הים האדריאטי, פיומה.

ן* יומה היתה עיר־גבול בין איטליה
האוכלוסייה בה היתר,
* 2ויוגוסלביה.
מעורבת. בתום מלחמת־העולם הראשונה
תבעו אותה האיטלקים לעצמם, אך ועידת־השלום
התלבטה בבעייה ולא יכלה להחליט.
הממשלה האיטלקית, בראשות חדל־אישים
בשם ניטי, פסחה על כל הסעיפים.

אז הופיעה על הכמה דמותו של
גבריאל ד׳אנונציו.
ד׳אנונציו היה לפני המלחמה משורר, סופר,
מחזאי, מן האסכולה האסתטית והדקא־דנטית
ביותר. במלחמה התלקח בלהט פאט־ריוטי,
התגייס, שירת בזה־אחר־זה בחיל־הפרשים,
בחיל־ר,רגלים, בחיל־הים ובחיל-
האוויר. כטייס נפצע ואיבד עין. אז הפך מנהיג
התנועה למען איטליה השלמה.
ב־ 12 בספטמבר 1919 פלש ד׳אנונציו, בראש
ערב־רב של חיילים ומתנדבים, לתוך
אמור פיומה, כדי לספחו לאיטליה. הוא
הקים בפיומה מישטר פרטי, לאומני־איטלקי.
היתד, זאת סטירת־לחי לממשלה החוקית
ברומא, שקיוותה לבסס את עתיד איטליה
דווקא על ברית הדוקה עם יוגוסלביה החדשה.
אולם הממשלה היתד, חסרת־אונים.
היא היססה במשך שנה ורבע• רק אחרי
שקמה ממשלה חדשה, נקטה בפעולה. השר
האחראי פקד על מפקד שייטת חיל־הים:
״הפגז את ארמונו של ד׳אגונציו. אל תם־

גיז מקום אחר. זה יספיק. הוא יברח.״

ואבן -אחרי נפילת הפגז הראשון
כרה ד׳אנונציו. אולם בינתיים
ככר נוצרה העובדה המוגמרת.
בסוף סופחה פיומה לאיטליה.

יה זה סופה של פיומה. איטליה לא
} ! היתר, זקוקה לנמל נוסף, והעיר התנוונה
והתדלדלה. היה זה גם סוף התקווה
לברית בין שתי המדינות. יחסי איטליה־יוגוסלביה
הורעלו ללא תקנה, עד עצם
היום הזה. בכך נפגעה קשה תקוות איטליה
למלא תפקיד מכריע במרחב הים־תיכוני.
אולם לא אלה היו התוצאות העיקריות
של פרשת פיומה.

בפיומה, פשטו משם לאיטליה כולה. ד׳א־נונציו
עצמו הפך לחסיד הפאשיזם ולפט־רונו.
בשיא המשבר הפך מוסוליני לדיקטא־טור
ותחת שלטונו סופחה פיומה, סופית,
לאיטליה. ד׳אנונציו הפך לאליל המישטר
החדש, זכה בו בתואר ״נסיו״.

הוא מת ב־ ,1938 ולבן לא הספיק
לראות איד נכבשה ונחרבה
איטליה, ולהרהר על חלקו בבד.

ילו באו כמה יהודים דתיים, בתום־
לב ובלי כוונות־זדון, להקים מחדש
את ישיבת־חברון, לא היה איש מתנגד
לכך. להיפך, כי הציבור הערבי בחברון
היה מקבל אותם בסבר־פנים יפות. הם
היו רוכשים ידידים בצניעות הליכותיהם,
והקשר בין ישראל ופלסטין היה מתחזק.

אבל לא זה הוא שקרה בחברון.

בחברון אירעה פרובוקאציה מתוכננת —
פשוטו כמשמעו.

פרובוקאציה -לא נגד הערכיס
כלבד, אלא נגד ממשלת-ישראל
ונגד צה״ל.
מתנחלי־בית־המלון רימו את צה״ל בר,ב־טחת־שקר
שבאו ל־ 24 שעות בלבד.
הם נשלחו על־ידי תנועה שבה משתלטים
בהדרגה יסודות פאשיסטיים ופסיכו־פאתיים,
ובה נדחקים הצידה היסודות המתונים
יותר. שהותם בחברון ממומנת על־ידי
קאפיטליסט בעל שאיפות נסתרות.

הם לא באו להתנחל, אלא להביא
לסיפוח.
הם לא באו לרכוש ידידים ערביים.
הם באו להעליב, להשפיל, לדכא, ואם אפשר
— לגרש את הערבים. הם עשו זאת
באמצעות מיצעדים מזויינים פרובוקטיביים.
והארץ כולה שמעה את דברי המתנחלת,
שאמרה ביומן החדשות של קול ישראל,
אחרי שטרקה את הדלת של ראש־העיר:

״אנחנו הבוכשים. אנחנו למעלה.
הערבים הם למטה. הס צריכים
לפחד מאיתנו!״
דברים ברורים, טוף־סוף. דברים הקורעים
את מסך הצביעות וד,שקרים.

זהו סיגנונם של ד׳אנונציו, של
מוסוליני, ושל תלמידיהם הנוראים.

ך) א גורלה של חברון מוכרע עתה
/בחברון. מוכרע בה גורלן של תל־אביב,
של חיפה, של ישראל כולה.

כארץ מתנהל מזה שנה ויכוח
שקט אף מכריע על עתיד המדינה.

הדרך רפאשיום־ :דיגזנונציג ביגזי פ\־ע 1ת פיונזה
לא אתם תחליטו. לא אתם תהיו
אדונים לגורלכם. אנחנו נחליט.
מי? קומץ הקנאים שבאו
והדמויות האפלות המכוונות
והקאפיטליסטים המספקים את
ווה לגבות בבוא היום את
זהו האתגר.

מדינה והמכשירים את הקרקע לאל־פתח —
הוא הכריח את צה״ל לאכסנם בבניינו.

הוא מהסם. מתלבט. מתחבט.
מתפשר. מסתכסך. ובסופו של דבר
-משלים.

לבית־המלון.
את מעשיהם.
הכסף, בתקהריבית.

שמא
תיפול ממשלת הליכוד הלאומי.

שמא לא הו א יהיה ראש הממשלה
שתבוא אחריה.

אתגר פנימי, שאינו פחות מסובן
וחשוב מן האתגרים החיצוניים
של המלחמה והמערכה המדינית.

בפיומה הוכרע גורלה של איטליה
עצמה -לשלטון פאשיסטי,
למחנות־ריבוז, ולטרור אבזרי,

האם פנינו לסיפוח שטחים, או לשינוי
יחסי ישראל־ערב? האם אנחנו צריכים להידבר
עם ממשלות ערב או עם ערביי־פלם־

להסתכבות במלחמת־העולם השנייה,
לאובדן מיטב כניה והישגיה.
בי ד׳אנונציו שתום־העין הוא שמוטט
את הדמוקראטיה והניח את
היסוד למהפכה הפאשיסטית.

טין? האם אנחנו מוכנים לשלם מחיר תמורת
שלום, או מעדיפים מחיר המלחמה?
מביעים את דעתם לא רק שרים וחברי־כנסת,
ולא רק אישים כמו יצחק רבין (נגד
סיפוחים מפליגים) וחיים בר־לב (למען
הסדר עם הפלסטינים) .גם אנשים פשוטים.
כל אדם בישראל מתחבט בשאלות אלה.
הוויכוח נערך בכל לב, בכל בית, בכל
מקום־עבודה, בכל מיפגש חברתי.

אין זה הזמן לדקדק דיקדוקי־נימום, להשתמש
במילים עדינות. יש לקרוא לילד בשמו.

זוהי תמונה מרהיבה -תמונתו
של עם בן־חורין, המתמודד עם
בעיות קיומו והמתקרב כדרף
דמוקראטית לקכלת־החלטה על
עתידו.
לעיקרון חסידיו
לחיסול
— איך

ואיך מתנהג שריד׳,ביטחון? האיש שבפניו,
יותר מאשר בפני כל אדם אחר, יורקים
מתנחלי־בית־המלון? האיש האחראי לצר,״ל,
אשר המתנחלים מעלו באימונו? האיש שבנה
במשך שנה מערכת של יחסים עם
ערביי פלסטין, אשר נחרבה בחברון ביום
אחד? האיש שראש עיריית חברון נחשב
בעולם הערבי כולו כשותפו? האיש שכל הארץ
יודעת כי התנגד בתוקף ל״התנחלות״ זו?
האם הוא נוהג כגבר? האם הוא דופק
על השולחן? האם הוא מאיים בהתפטרות?

חבורה זו בחברון קובעת עובדות.
היא יוצרת אווירה שתסכל כל רצון של

חלילה. כי הו א עסוק יותר מדי
כמאבק לרשת את מקום ההוא .

ב־ 15 בספטמבר ,1919 שלושה ימים אחרי
התבסמות ד׳אנונציו בעיר, הופיעו הכותרות
הבאות בעמוד הראשון של ג׳ורנליו
ז׳איטליה, ביטאונו החדש של בניטו מוסר
ליני :״הממשלה פוגעת בהתלהבות הלאומית
למען פיומה — ממשלה ניבזית ! —
פראנצ׳סקו נימי, השר המנוול של אויבי־איטליה.
אנו צועקים אליך: תחי פיומוז האיטלקית
! יחי ד׳אנונציו אחזו בנשק
והפסיקו לדבר החזיר ניטי מלכלך את
כבוד המולדת
בזו אחר זו נפלו הממשלות הדמוקרא־טיות
של איטליה. הפאשיסטים התלכדו

המתנחלים־כביכול בחברון יורקים בפני
העם הזה. הם יורקים בפני כל אחד מכניו.
הם יורקים בפני ממשלתו וצבאו.

הם אומרים לנו: לא אתם תקבעו.

הוא מוכן, כנראה, לאבד את כל יוקרתו
בשטחים המוחזקים, לחזות בחורבן ההישג
הגדול ביותר של חייו, ובלבד שלא להרגיז
עיתון פלוני, או חוג אלמוני, העשויים
להפריע לו במירוץ הקדחתני אל השלטון.

הידברות בקרב בני העם הפלסטיני, שתדחוף
אותם לידי אל־פתח או לידי חוסייך.

ץ*ול האתגר העליון הזה -איד
מתנהגת ממשלת־ישראל, ניבחרת־העם?

היא מתנהגת כאוסף של סמרטוטים.

לי שום דבר אישי נגד ה״מתנח־
\ £לי ם ״ בחברון. הם פועלים על־פי הכרתם,
תוך סגידה לאידיאלים המקודשים
עליהם.
לא הם המעוררים בי בחילה.

זהו סמרטוטיזם, פשוטו במשמעו.
ואחראי לו ראש-הממשלה.

מעורר כי בחילה המחזה האומלל
הזה של פוליטיקאים עלובים,
הניכנעים להם.

מול פני אתגר ברור לשלטונו,
הדמוקרטיה ושלטון־נבחרים, מצד
של משורר המטיף מזה שנים
הדמוקרטיה ולשלטון של ״בחירים״
מתנהג לוי אשכול?
תחת לתת לצה״ל את הרשות — ואת
הפקודה הברורה — לסלק מחברון את אלה שרימו
את צד,״ל, אלה המסכנים את בטחון ה

שום תנועה פאשיסטית לא הגיעה מעולם
לשלטון בגלל כוחה שלה. כל תנועה פא־שיסטית
שניצחה — ניצחה בגלל הסמרטו־טיזם
של הממשלה הדמוקראטית הקודמת.

א!ן -י

אותו פמרטוטיזם, שאת תוצאותיו
הראשונות אנו רואים עתה
בחברון.

אכנ די

במדינה

שלט המתנחלים גחכרון
חברון עילית —
העם ההזדמנות שהוחמצה השבוע מלאה, לפי הלוח העברי, שנה
למלחמת־ששת־הימים. היחד. זו שנה שפתחה
אופקים נרחבים של נוף, בפני האזרח
הישראלי, ובה הוסרו מחיצות בין עם לעם,
אבל מבחינה אחת הייתה זו שנד, של
החמצת הזדמנות. ודווקא מן הבחינה החשובה
ביותר: מימוש השאיפה לשלום.
ב־ 11 ביוני, כאשר נדמו התותחים במבואות
קונייטרה, היה ברור כי לא קל יהיה
להביא את מדינות־ערב לשיחות־שלום. ב־קאהיר
כבר עמד עבד־אל־נאצר במיבחן

ההלם הראשון של המפלה, ומיליוני מצרים
דרשו ממנו לחזור בו מהתפטרותו. הקיפאון,
הנמשך עד היום, החל כבר אז•
אולם בשטחים שנכבשו בידי צה״ל ישב
העם, שעימו החלה המלחמה — ואשר
עמו ניתן היה להביאה לידי סיום.
מי מחכה לטלפון בפני ממשלת־ישראל
עמדה הזדמנות היסטורית להושיט
יד דווקא אל העם הפלסטיני, בהצעה נדיבה,
שהיא חובת־כבוד של מנצח נבון* .
אבל ממשלת־יסראל התעלמה מן העם
הזה. היא המשיכה לראות בו רכוש של
מלך־ירדן. נציגי־הממשלה קיימו את מגעיהם
עם אותם מנהיגים פלסטיניים שניבחרו
על־ידי השלטון הירדני.
הנציגות האחרת — שואפת־העצמאות —
לא זכתה בשום הכרה או עידוד. היתד,
לכך סיבה פשוטה: ממשלת־ישראל לא
היתד, מוכנה להציע לה שום הצעה של
ממש.
נוח היה לישראל לומר, כי את המשא־ומתן
לשלום תנהל עם המדינות הערביות, מתוך
הנחה שמדינות אלה לא ירצו לשבת ליד
שולחן הדיונים. קל היד, למשה דיין לומר,
שהוא מצפה לטלפון מחוסיין — כי לא
נשקפה סכנה כזו.
אולם אותם נציגי העם הפלסטיני, שדגלו
בשלום עם ישראל, ישבו בתוך גבולות
הפסקת־האש, בצד השני של קו־הטלפון.
כל אשר היה על ממשלת־ישראל לעשות,
כדי להביאם לשולחן הדיונים, היד— .
להרים את השפופרת. היא לא עשתה זאת,
במשך 12 חודשים ארוכים.
12 חודשים, אשר ייתכן כי קיפלו בתוכם
הזדמנות שלא תשוב עוד.
הפדסטינאים-צד להסכם. ייתכן,
שאומנם יגיעו מאמצי־האו״ם, והמעצמות
הגדולות, לתוצאות חיוביות, ויושג הסדר
בין ישראל לבין שכנותיה — או לפחות
בינה לבין ירדן. אולם הסכם זה, שייעשה
בלי התחשבות בעם הפלסטיני, לא יהיה
הסכם שלם.
ייתכן שהוא יביא לתיקון היחסים עם
ירדן. אבל כל עוד לא נפתרה בעיית היחסים
עם העם הפלסטיני, לא יהיה ערך
רב לחתימתו של המלך חוסיין.
את הדבר הזה עוד ניתן לסדר. דרושה
הצהרה חד־משמעית של ממשלת־ישראל, כי
כאשר יתחילו השיחות — אם יתחילו —
עם מדינה ערבית כלשהי, חייב העם הפלס•
טיני
להיות צד להסכם.
כי תנאי יסודי לסיפוק צרכיה של ישראל

חייב להיות גם סיפוק שאיפותיו הצודקות
שק העם הפלסטיני, אשר רק אז יחיה

בשלום לצד העם הישראלי.
אם יובטח הדבר, יהיה זוז ההישג החשוב
ביותר של מלחמת־ששת־הימים.
חברון שיכון 1ו בתוך המיבצר
למחרת היום, בו עלה גרעין־נח״ל על אדמות
כפר־עציון, השיב השייך מוחמד עלי
אל־ג׳עברי, ראש עיריית־חברון, קאורח ישראלי
ששאל אותו אם אינו מתנגד לכך :
״בכלל לא. להיפך, טוב אם יתיישבו יהודים
גם בחברון עצמה.״
ידידו הטוב של השייך, שר־הביטחון משד,
דיין, נתן ביטוי לעמדה זו, בהשיבו לשאלה
של איש מעריב שלום רוזנפלד, ערב
חג־העצמאות. אל־ג׳עברי, אמר דיין, לא היה
מתנגד להתנחלות בעירו. הוא היה מתעניין
על איזה מין התנחלות חושבים: עירונית,
בשכונה מרוכזת, לצורכי תפילה ולימוד?
כמובן, הוסיף דיין, היה שואל :״באתם
לחיות איתנו — או במקומנו?״
את התשובה נתנו המתנחלים, אשר השתלטו
מאז חג־הפסח על מלון פארק במבואות
העיר :״באנו להקים חברון עילית,
כמו שיש נצרת עילית!״
הנפגע הראשון. הכרזה זו העבירה
רטט בחברון. כי פירושה היה חד־מש־מעי:
הישראלים מתכוונים לנשל את ערביי־חברון,
כשם שנישלו את ערביי נצרת.
כאשר ראו את המתנחלים צועדים בסך
למערת־המכפלה, או נוסעים חמושים באוטובוס
הערבי לכפר־עציון, גברו החששות,
כי היהודים ממלון פארק לא ניסו לבוא
במגע עם ערביי־חברון, אלא להיפך. הם
לא דיברו את שפתם, לא בירכו אותם בחגם
ולא הזמינום לביקור בחג היהודי .״בדור
לגמרי,״ הסביר מורה, שסירב בשעתו להישמע
להוראת־השביתה של מנהיגי הגדה:
״הם מסתובבים כאן באדונים, ככובשים.״
הנפגע הראשון היה אל־ג׳עברי, השליט
הכל־יכול של הר־חברון .״אם השייך, שהפגין
את רצונו בשלום עם ישראל, זוכה
ליחס כזה — משמע שאין לו שום מעמד
בעיני השלטונות הישראליים,״ סיכם נהג־מונית
בקו ירושלים.
האפוטרופסים. המחשבות האלה לא
הטרידו את המתנחלים, אשר כמו יוזם ההתנחלות,
הרב משה לוינגר, הם כולם
דתיים.
מדוע התנחלו מבלי לתאם את צעדיהם
מראש עם נציגי הממשלה והעירייה? השיב
יצחק גרינברג, מושבניק מזוקן מחבל לכיש:
״חששנו שלא יאשרו!״
באיזו זכות יכלו לקבוע עובדות מוגמרות,
ולהעמיד את הממשלה בפני בעיות
שאין היא רוצה בהן? גרינברג משך בכתפיו
וחייך. אך התשובה לשאלה ניתנה בפי
ח״כ אריה בן־אליעזר, בוויכוח ששודר בקול
ישראל :״כבר התקבלה החלטה. נעשה
הדבר. עכשיו אם רוצה הממשלה לשנות את
ההחלטה — עליה לחוקק חוק האוסר התנחלות
יהודית!״
ובינתיים נשארו המתנחלים בחברון.
חיילים? אבל לא במלון פארק. הרמז
הראשון, כי מעמדם של המתנחלים עומד
להשתנות, ניתן ביום החמישי שעבר. תריסר
בחורי־ישיבה — ברובם דוברי עברית
שוטפת בניב אמריקאי — נסעו לבניין ה־מימשל
הצבאי. שם, בתוך סוכה ירוקה, קיבלו
שיעור בנשק.
האם הפכו בכך לחיילים, או לחלק ממנגנון
המימשל? איש לא רצה להשיב על כך,
כולל המושל הצבאי עצמו.
כעבור שלושה ימים הועמקה התעלומה:
לרשות המתנחלים הועמדה קומה במיבצר
טיגארט, בו שוכן המימשל הצבאי. הם החלו
מוציאים את חפציהם ממלון פארק, לקול
אנחת־הרווחה של בעל־המלון, פאיז קואסמי.
אנשי־חצרו של ראש־העיר הפיצו את ה־גירסה,
כי בזאת חוסלה, למעשה, הפלישה
היהודית המשונה. אך המתנחלים ראו בהעברה
רק צעד ביטחוני.
דבר אחד היה ברור: הם לא יישבו בשקט
במיבצר מישטרתי, כי לא בשביל זה באו
לחברון. תנועת ארץ־ישראל השלימה, המשלמת
את הוצאותיהם, תירצה להפגין נוכחות
בחברון גם מחוץ לכותלי המימשל הצבאי.
מה יקרה אז?
״או שתבוא התפוצצות, או שהדבר יוסדר
בצורה נאותה בדרגים הגבוהים — או שיוציאו
אותם במשאיות של הצבא,״ ניבא
אותו מורה ערבי.

שלום עוו אין -
אנרבתוו הממשלה
התחילה המלחמה
^ פשרהיהלח שו ב, השבוע, רי
גח״ל פתחה במיתקפה כללית על שותפיי׳
בממשלה, ועל אבא אבן במיוחד.
למעשה, חרות והליבדאלים רק ניסו להגן
על עמדותיהן בממשלה. המיתקפה באה מן
הצד השני, ואבא אבן היה חוד־המחץ שלה.
עוד לפני כחודש ירה שר־החוץ את המטח
הפומבי הראשון, כאשר הצהיר באוזני כתב
הג׳ואיש כרוניקל בלונדון, כי הגיע הזמן
לפרק את ממשלת־הליכוד־הלאומי, המהווה
מיכשול בפני גיבוש עמדה ישראלית, לקראת
שיחות עם הערבים.
לא היתד, זו פליטת־פה, ולא אבן לבדו
דגל בדיעה זו. אחד מיועציו החשובים
ביותר של לוי אשכול רמז, כעבור ימים
אחדים :״לא תהיה לבגין ברירה. הוא יצטרך
ללכת!״
בחוגי הצמרת המדינית היה ברור, כי
ימי הקואליציה הרחבה — ספורים. השאלה
היתה: מתי יבוא קיצה?
השבוע נידמה היה, כי רגע זה הגיע.

ס מ פו ע? טיפשותהעד בי ם
ך * גו רםהמיידי למשבר כימעט ולא
( ) משך תשומת־לבו של איש בישראל•.
היתר, זו הצהרה מפי נציג ישראל באו״ם,
יוסף תקוע, בשיא הוויכוח הלוהט במועצת
ד,בטחון על עריכת מיצעד־צה״ל בירושלים.
כדי להדם את האשמות הערבים ולהוכיח כי
ישראל בכל זאת רוצה בשלום, הכריז כי
ישראל מקבלת את החלטת מועצת־הבטחון
מד,־ 22 בנובמבר.
העיתונות הישראלית, שהיתר, מלאה סיפו־רי־חג,
לא הקדישה יותר ממספר שורות
להודעה זו. השבוע, לפתע, עמדה אותה
הודעה במרכזו של משבר ממשלתי ממדרגה
ראשונה.
טענו דוברי־גח״ל, ובראשם ח״כ חרות
אריה בן־אליעזר: הודעתו של תקוע, על־פי
הוראה משר החוץ אבא אבן, היא סטייה
חדד, מן הקו הממשלתי, אליו הסכימה
גח״ל. קו זה אומר: ישראל לא תסכים לשום
הסדר — פרט להסכמי־שלום, שיושגו במשאו
מתן ישיר עם הערבים, ללא תנאים
מוקדמים.
מה תהיה עמדת־ישראל, אם וכאשר יסכימו
הערבים לשבת ולדבר על שלום? על כך
לא החליטה הממשלה דבר. היא סמכה על
טיפשותם העיקשת של המדינאים הערביים,
שיתנגדו גם בעתיד לכל פגישה עם ישראל
ולכל שיחה על הסדרי־שלום, ובצורה זאת
יאפשרו לישראל לשמור על הסטאטוס־קוו.
ממילא, קבע ההגיון הממשלתי, אין טעם
להפריע את שלטת הליכוד־הלאומי על־ידי
ויכוחים מיותרים על המתיר שישראל תהיר.
מוכנה לשלם בעד השלום.
והנה קם תקוע בניו־יורק, הודיע כי ישראל
מקבלת את החלטת מועצת־הבטחון. והלא
החלטה זו מקפלת בתוכה תוכנית־שלום
שלמה ומפורשת:
• 1נסיגה ישראלית מכל השטחים הכבד
שים, בהסתמך על מגילת האו״ם האוסרת
סיפוח שטחים של מדינה אחת על־ידי מדינה
אחרת, כתוצאה ממלחמה;
#שייט חופשי לישראל במיצרי טיראן
ובתעלת סואץ;
י • הפסקת מצב הלוחמות (כולל ביטול
החרם הכלכלי);
• הכרה בגבולות ישראל (אשר כמור.
כהכרה בישראל).
כל זה — מבלי שייכון שלום רשמי, ומבלי
שיוחלפו מיכתבי־הכרה ונציגים דיפלומאטיים,
אבל מתוך הנחה שהסממנים הרשמיים
יבואו אחרי נורמאליזציה של היחסים
היומיומיים.
בחודשים האחרונים חזרו הערבים ודרשו,
באמצעות שליח־האו״ם, הד״ר גונאר יארינג,
כי ישראל תוכיח את כנותה על־ידי הכרזה
שהיא מוכנה לקבל את החלטת מועצת־ר,בטחון.
אחרי שתבוא הכרזה זו, הודיעו,
ידברו יעל צורת־המגעים.
עתה, משהודיע תקוע את הודעתו, הקימו׳
אנשי־גח״ל זעקה :״כניעה!״
ואילו שרים אחרים בממשלה התרעמו על:
אבא אבן, מפני שהוא לא נועץ בהם לפני•
ששיגר את ההוראה לתקוע. על כך השיב:

אבן: אין כל מקום לדאגה או לכעס, ההודעה
היתה רק תכסיס מדיני, שאיפשר לישראל
להיחלץ מפינה מאוד לא־נוחה בזירה
הבינלאומית,
האומנם מדובר בתכסיס שטחי?

הגדולים לוחצים
** מדתה המוצהרת של ישראל _
י ג רק משא־ומתן ישיר לחתימת חוזה
שלום — היא יפה למראית־עין. היא יכלה
להחזיק מעמד במשך שנים — לולא הגיעו
גורמים אדירי־כוח בעולם למסקנה, שיש
להרגיע את הרוחות במרחב. מסקנה זו
באה לידי ביטוייה המושלם בהחלטת מועצת־הבטחון,
שהתקבלה פה אחד. מגמת ההרגעה
קיבלה תנופה מוגברת, ברגע שהחלו השיחות
בין ארצות־הברית לצפון ויאט־נאם.
הנשיא ג׳ונסון החליט, כי מה שטוב
לאינטרסים האמריקאיים במזרח הרחוק, טוב
גם במזרח התיכון.
אילו היה ג׳ונסון מועמד לבחירות חדשות,
ייתכן שלא היה מפעיל לחץ על ישראל.
אולם במצבו הנוכחי, חשוב לו דבר אחד
בלבד: לסיים את כהונתו בהצלחה בולטת,
כמו שלום בוזיאט־נאם ו/או שלום בין ישראל
לערבים• הוא גם מצא תומכים בתוך
ממשלת־ישראל — ואבא אבן בראשם.
כדי להדגיש את התלות של מדינה כמו
ישראל במדינות־הענק של דור הסילון, הושבה
ריקם הבקשה למטוסי פאנטום.
הרוסים, מצידם, הגיעו למסקנה מקבילה.
הם אינם רוצים בהתנגשות בינגושית במרחב,
והם מעוניינים בפתיחתה המהירה של
תעלת־סואץ. על־כן הפעילו לחץ על עבד־אל־נאצר.
הצלחתם הראשונה: הם שיכנעו
את נשיא מצרים, שיעמיד במיבחן את ד,צ־

ואש־הממשלה דו׳ אשכול: רמה רויב עכשיו? נחנה1 ,חנה...
לפני כן, הישגים חשובים, אבל לא בשטח
זה. שכן היה זה יארינג שהשיג, על־ידי תיווך
אישי מוצלח, את הסכמת המצרים למיבצע
הגדול של חילופי־השבויים.

במשך תקופה זו, התנהגה ממשלת־ישראל
כאילו שום דבר אינו קורה, וכאילו המצב
קפוא ומשותק בדיוק כמו ממשלת־ר,ליכוד־הלאומי.
אך המצב לא נשאר סטאטי: אחרי
ההסכמה ל״שיחות נוסח רודוס״ ,בא הוזיתור
על העיקרון של משא־ומתן ללא תנאים מוקדמים,
כשבמקומו מתקבלת תוכנית מפורטת
— היא החלטת מועצת־הבטחון.
היתד, לממשלת ישראל אפשרות אחת ויחידה
להיחלץ ממצב זה: על־ידי הכנסת גורם
נוסף לתמונה — הגורם הפלסטיני. היא
יכלה להפוך את הקערה על פיה, ליזום בעצמה
שיחות־שלום עם העם הקשור יותר
מכל העמים האחרים בבעיית ארץ־ישראל.
אולם לא נמצא בממשלה אפילו שר אחד
שהיה מוכן ללכת בכיוון זה. אולי מתוך
מחשבה, שממילא לא יצליח יארינג להפשיר
את הקיפאון, ולא יצא דבר מן השיחות עם
מדינות־ערב, ולכן אין גם צורך להסכים
לוויתורים לטובת העם הפלסטיני.
על כן באה הודעתו של תקוע כהפתעה
לרוב־רובם של השרים.

״לא הסכמנו לנסיגה !״
•*אשון המופתעים היה משר, דיין.

הרותיה של ישראל, כי היא רוצה בשלום.
את השאר — עשה יארינג.

השרים הופתעו

יקה לו שישה חודשים, עד שהשיג את
הישגו הממשי הראשון. כבר היו לו.

הוא עבד בסבלנות עילאית, תימרן את
שני הצדדים למצב שלא יכלו לדחות את
בקשתו מבלי להסתכן בהוקעה בינלאומית.
כאשר הביא את שני הצדדים להצהרה, כי
הם מקבלים את החלטת מועצת־הבטחון בכ
ללותה — ידע כי עשה את הצעד הגדול
הראשון קדימה.

( על־פי החלטה קודמת של הממשלה, היה
שר־החוץ חייב להביא צעד מסוג זה לאישורה
המוקדם של הממשלה. דיין למד על
הצהרת תקוע מקריאה בעיתונים. הוא לא
ידע, כי אבן הראה את תוכנה, מראש, ללוי
אשכול — וקיבל את אישורו.
בישיבה הבאה של הממשלה, תקף דיין
את אבא אבן — בהעדרו — בחריפות בלתי-
רגילה. צידד בו שר אחדות־העבודה, משה
כרמל, הנחשב לאחד הניצים בממשלה.
גם השר מנחם בגין נעדר אותה עת מן
הארץ, בשליחות המגבית היהודית המאוחדת
בדרום־אמריקה. דיין לקח על עצמו להבהיר
לשר השני של גח״ל, יוסף ספיר, את מש
מעותה
החמורה של הצהרת־תקוע. זרע זה
נועד להתסיס במהירות את כל גח״ל, ובעיקר
את חרות .״החלטת מועצת־הבטחון
פירושה נסיגה,״ התרעם בן־אליעזר ,״ומעולם
לא הסכמנו לנסיגה!״
בגין הוזעק ארצה, חזר יום לפני המועד
המתוכנן. המילים הנפוצות ביותר בצמרת־גח״ל,
במשך שבוע זה, היו :״נסיק מסקנות!״
וייתכן כי אומנם היו שני שרי־הימין
פורשים בטריקת־דלת — לולא התערבו השיקולים
המפלגתיים.

_ דיין נסוג

^ אשר התכונן לוי אשכול לערוך את
בירוריו המקיפים, וישיבת־הממשלה השבועית
אף נדחתה ביום אחד לצורך זה,
ניתן היה להניח, כי כנגד אבא אבן תתייצב
חזית של כל הניצים, עם דיין בראש. אף
דובר על כך, ששר־הבטחון יציע לממשלה
להסתייג במפורש מצעדו של שר־החוץ.
אך דיין קיפל את דיגלו, קיבל את ההסברים
שבעצם לא היתד, שום סטייה מן המדיניות
המוסכמת של הממשלה.
מדוע נסוג?
בראש וראשונה, מפני שהאוזירד, הציבורית
בארץ שוב אינה צמאת־סיפוחים־ומלחמות.
אין ספק, כי רוב האזרחים מעדיפים כיום
שלום על שטחים.
שני שיקולים אחרים, שהם בגדר השערות
סבירות:
• אילו אומנם התקבלה ד,צעת־ד,הסתייגות,
היה הדבר מאלץ את אבא אבן להתפטר.
מי יכול היה לרשת את מקומו כשר־חוץ?
מועמד כימעט בטוח: יגאל אלון, מתחרהו
הגדול של דיין לראשות־ד,ממשלה. למה
לעשות לו את השירות העצום הזה?
• אילו נדחתה הצעת־ההסתייגות, היתה
יוקרתו של דיין סובלת קשות.
סברות אלה, שהועלו בעיקר בחוגי גח״ל,
הביאו למתיחות בינם לבין דיין, ולקילקול
האידיליה אשר שררה בין שר־ד,בטחון לבין
מנחם בגין.

מגה ש 7סם משבר

אבא אבן: הגיע הזמן להכריע! מנחם בגין: מ־ הסכים לסגת?

ך) א היו אלה השיקולים המפלגתיים ה/יחידים
שהשפיעו על משבר השבוע. גם
להיטותו של אבא אבן להביא לפרישת גח״ל
ולפתיחת מו״מ עם הערבים היא המשך טבעי
של דרכו המפלגתית עד כה. להיטות זו התגברה
עוד יותר, מתוך הכרה שאם יצליח
בכך — שוב לא יוכל איש מבין שרי־ישראל
להתחרות איתו על כס ראשות־ד,ממשלה.
המתחרים על הירושה יודעים זאת. על כן
רק טבעי שתגובתם על יוזמת שר־החוץ לא
היתד, כולה אוהדת. אם יבואו שיחות, ויושגו
הישגים — החליטו — ייזקפו לזכות
הממשלה כולה, לא לזכות שר־החוץ לבדו.
על כן, נוסף לכל יתר השיקולים הענייניים,
אפשר היה לראות את משה דיין ויגאל אלון
ניצבים כנגד אבא אבן, בוויכוח הגדול שהתנהל
השבוע בצמרת־מע״י.
גם ללוי אשכול היו חשבונות פוליטיים
לא מבוטלים. הוא יכול היה להכריע, בתחילת
שבוע זה, את גורל הממשלה לשבט או

י יא

(המשן ־בעמוד 4י

()101

( ד ! 1״ 1ז ל 10 ? 3ר
ערב יום־השנה לכיבוש ירושלים הצענו להפור את,ירושלים של זהב׳ להימנוו המדינה
— ולתת לאזרחי ישראל את ההזדמנות להחליט בעצמם על עתיד השטחים המוחזקים

11ש1111110 0 ׳ 1
מי שקרא בשבוע שעבר את עיתוני־ישראל, יכול היה לחשוב כי נעדרנו מן הבית, או
ישבנו בו אילמים וחדלי־מעש. כי העיתונות הלאומנית החליטה, כנראה, לסתום את פינו.
באותו שבוע עשינו את הדברים הבאים:
• הגשנו שתי הצעות־חוק (ראה נזיסגרות).
• הגשנו שתי הצעות דחופות לסדר־היום: האחת על ה״התנחלות״ הפרובוקטיבית
בחברון, והשנייה על המיבצעים היזומים ביום איחוד ירושלים בניגוד לעמדת־הממשלה.
נשיאות הכנסת שללה, אוטומאטית, את שתיהן.
• עלינו חמש פעמים על דוכן הנואמים — הרבה יותר מכל חבר אחר בבית.
• הגשנו הסתייגויות לשתי הצעות־חוק ממשלתיות.
• נענינו על כתריסר שאילתות.
>• הגשנו 14 שאילתות חדשות.
בסך־הכל — יבול ממוצע של שבוע ממוצע. יבול העולה בהרבה על זה של כל סיעה
אחרת בבית. יבול שהושתק כימעט לחלוטין בעיתונות.

נותעזת־הפה — שדב אזזרי שרב
שלילת הדחיפות של הצעותינו לסדר־היום היתד, תוצאת הקנוניה של מפא״י וחרות
(כלומר: מע״י וגח״ל) למנוע בכנסת כל ויכוח על הבעיות הבוערות. הגבנו על כך בדרך
מקורית, שלא היה לה תקדים עד כה.
זה קרה בשעה שעלתה ההצעה הראשונה לסדר־היום. היתד, זאת הצעה של ח״ב גדעון
האוזנר מל״ע, סיעה קואליציונית מובהקת, לשר־העבודה הקואליציוני, על הפעולות להחזרת
סטודנטים ואקדמאים ישראליים מחו״ל לארץ. ביקשנו להסיר את ההצעה מסדר־היום:
או לי אבנ רי: אני רואה חובה לעצמי לנקוט באמצעי הדראסטי והבלתי־מקובל הזה
מהנימוק הבא:
מה טיבה של הצעה זו, ובעיקר — מה תכליתה? האם בעייה זו התעוררה עכשיו? היא
קיימת במשך כל הזמן.
האם יש משהו חדש בה? חוששני שמעט מאוד.
האם יש פה חילוקי־דיעוון. בין חבר־הכנסת המציע לבין השר האחראי? אין שוס

חילוקי־דיעות.
האם יש על הנושא החן, זמוקי־דיעות בין הממשלה ושאר הסיעות בבית? אין שום

חילוקי־זיעות.
אם היה צורך בהשגת איד׳פורמציה, הרי בעוד שבוע שר־העבודה — ואני מניח שגם
חבר־ון טן אא^ואוזנר — יד&יו על הנושא הזה, במיסגרת הדיון על פעולות משרד־העבודה.
ועדת־העבודה תשמח לדון
אם ו־צתי^ובר־הכנסת חאוזזר שוועדת העבודה תדון בזה
בזה גס״בליי׳שהוא יעלהי^צעה^לסדר־היום בצורה בזו.
ואס יש״צורן בבירור -ציבורי בשאלה. זו, אני מניח שהשר הממונה על ההסברה היה
מאפשו* גם לשר אלון, וגס לת״ב האוזנר, לקיים בקול ישראל סימפוסיון מעניין ומאלף.
אם ן!כן, ,רבותי חברי־הכנסת, מת יש כאן? יש כאן גסיסה, ואולי רצח, של מכשיר
פארלמנן ןרי מרכזיו
יום ד, בשבוע היה בעבר היום התוסס והער ביותר בבית הזה * .נדונו בו, בדרך כלל,

על נושאים אלה. תחת שהבית יטפל באותם דברים שלגביהם י ש חילוקי־דיעות, שלגביהם
הציבור סוער ומוסער, שלגביהם יש צורך בבירור ציבורי בבית הזה!
אתן כדוגמה רק שני נושאים, שהבית צריך היה לטפל בהם השבוע, ואינו מטפל בהם:
יש בעייה של ה״התנזזלות״ בחברון. לא אביע כעת את דעתי לגופו של עניין. אני
מקווה שהיא ידועה. אבל הבעייה היא בעייה, יש ריעות שונות עליה, והיא צריכה לעניין
את הכנסת. היא גם דחופה מפני שבכל יום נוצרות שם עובדות חדשות, שאין להשיבן.
יש בעייה שנייה: המיבצעיס המתוכננים לחגיגות יום־איחוד ירושלים. המדובר באירועים
שצריכים להיערך בעוד שבועיים. כלומר, זוהי בעייה שיש לה גבול של זמן ברור של
שבועיים — ואין מדברים עליה בכנסת. למה?
שתי הצעות אלה הוגשו לנשיאות הכנסת כהצעות דחופות לסדר־היום, והנשיאות שללה

הצעת חוק: מישאל ע
.1תוך שלושה חודשים מיום היכנס חוק זה לתוקפו ייערך מישאל־עם,
אשר בו יתבקשו אזרחי״המדינה להשיב בחיוב על אחת משלוש השאלות :
(א) האם אתה בעד נסיגה מה שטחים המוחזקים ז
(ב) האם אתה בעד סיפוח השטחים המוחזקים למדינת־ישראל ז
(ג) האם א תה בעד כינון מדינה פלסטינאית עצמאית בשטחים
המוחזקים, שתהיה קשורה באמנה בטחונית, כלכלית ומדינית עם ישראל ז
כל משתתף במישאל יתבקש לציין א ת המילה ״כן״ ליד הפיתרון המוצע
על־ידו.
(בשאר שבעת הסעיפים של הצעת־החוק מפורטים נוהלי המישאל המוצע,
המקבילים לנוהלי״הבחירות לכנסת. הצעת־החוק, שהוכנה על־ידי עו״ד אמנון
זכרוני, הוגשה על״ידי ח״כ אורי אבנרי ביום ה־ 15 במאי ).1968

את הדחיפות — דבר שאני יכול לכנותו רק בשרירות מוחלטת. אני שואל: לפי איזו אמת־מידה
יכלה הנשיאות לשלול את הדחיפות, אם מדובר בהצעה שיש לה תחום ברור של
זמן? אם יש משמעות אובייקטיבית כלשהי למושג. דחיפות,״ לפי קריטריון כלשהו, הרי
שאי־אפשר היה שלא להכיר בדחיפות לגבי מה שעומד לקרות בירושלים בעוז שבוע וחצי!
ובכן, המכשיר הזה של הצעות לסדר־היום גוסס. הוא גוסס מאז הרגע הראשון של
הכנסת הזאת. השלב הראשון היה הנהגת המפתח השרירותי של ״מיכסות״ לגבי הסיעות.
כשלב שני בא. הליכוד הלאומי,״ וכך נעלמה החלוקה שהיתר, נהוגה עד אז: מחצית ההצעות
לקואליציה, ומחציתן השנייה לאופוזיציה. ועכשיו״ כשלב אחרון — על־ידי אי־הכרה
טוטאלית ומוחלטת, אי־הכרה מראש, בדחיפותן של הצעות דחופות, נסתם פינו סופית.
מובן שהצעתי להוריד את העניין מסדר־היום — נדחתה פה־אחד. סיעת ״המרכז
החופשי״ נעדרה מן האולם, אף שכל חבריה היו במיזנון.
ר צוז גזווימזז

ה צוו ת חוק: רימנו! המרינה
.1השיר ״ירושלים של זהב,״ בנוסח המילולי המצורף לחוק זה, ובמנגינה
השגורה בפי העם, י היה להימנון־המדינה.
(הוגש על־ידי חבר־הכנסת אורי אבנרי ביום 15 במאי .1968 להצעה זו
צורפו המילים של השיר של נעמי שמר, בבתב־ידה של המחברת).

חזרנו לנושא זה באותו יום בפעם השנייה, במיסגרת הח־יכוח על מישרד־הפיתוח.
כשעליתי לנאום, נכחו באולם מלבד היו״ר, השר וסגנו — רק ארבעה חברי־כנסת, מהם
אחד שחיכה לתורו לנאום.
את עיקר הנאום הקדשתי לפרשת רדינג ד /אך פתחתי כדלהלן:
או רי אבג רי 1תמיד נעים לי לפתוח את דברי בנימה חיובית ולשבח בני־אדם. לכן
אני רוצה להעלות על נם את זזברי־הכנסת הנמצאים כאן — רזיאל־נאור, זוארץ, שחור
ומיקונים
היו ״ ריצחקנבון: חבר־הכנסת אבנרי, מוטב שתפסיק את ההלצות.
או לי אבנ רי: הלוואי ויכולתי להצטרף לדעת היושב־ראש שזוהי הלצה! זהו דבר
חמור ביותר! כבר היתה לי הזדמנות לדבר הבוקר על הגסיסה של המכשיר הפארלמנטרי
הנקרא, הצעות לסדר־היום.׳ מה שאנו רואים עכשיו כאן — זוהי גסיסה של מכשיר
פארלמנטארי שני, חשוב יותר, המכשיר המרכזי של כל פארלמנט — זו הגסיסה של הוויכוח.
אם נשקיף כרגע על האולם הזה, נראה שהסיעה העיקרית בבית נעדרת כולה, להוציא
את כבוד היושב־ראש; שסיעות רבות אינן נוכחות;* שהעיתונאים אינם רואים חובה להיות
כאן, ושהנוכחות ירדה לארבעה חברי־כנסת — וכל זה בוויכוח על סישרד כה חשוב.
לגבי הפרשה עצמה הוצאנו מרצע מן השק: באמצעות תשובות השרים השונים
לשאילתות הוכחנו כי חברת החשמל הוציאה קרוב ל־ 30 מיליון לירות להכנת הקמתה
של רדינג ד׳ בתל־אביב — לפני שמישהו מוסמך החליט על הקמתה שם. כלומר: כדי
להציל את הכסף ואת עורם שלהם, הפעילו מנהלי־החברה את הלחץ העצום למיקום
התחנה בתל־אביב — בניגוד לכל הגיון בטחוני, בריאותי ואסתטי.

1גד שרירה שרירגגזיגז שר \־שיג^־\1זיג^

שמונה הצעות לסדר־היום, על הבעיות הבוערות שהסעירו את דעת־הציבור.
מה נשאר מכל זה? היום כלולות בסדר־היום שתי הצעות בלבד. שתיים, במקום שמונה!
נוסף על כן, אלה הן שתי הצעות לסדר־היוס שאין לגביהן שום חילוקי־דיעות בין חברי־הכנסת
המציעים לבין השרים שישיבו. גם בין הסיעות בבית הזה אין שום חילוקי־דיעות
* לפי תקנון הכנסת, יום ד׳ מוקדש כולו להצעות־לסדר־היום ולהצעות־חוק של חברי־הכנסת.
סעיף זה בתקנון הופר מזמן.

בוויכוח על מישרד־הפנים, יומיים לפני כן, נכחו הרבה יותר חברי־כנסת —
מיספר עצום של תש ע ה. אני שמח לציין, כי הנאום שלנו (ראה מיסגרת) ,שבא
כהקדמה ליום־השנה לאיחוד ירושלים, זכה להסכמה כמעט כללית של הנוכחים, שניגשו
אלינו לאחר־מכן. בעניץ זה, לפחות׳ עוד אפשר לשכנע — והשאלה היא רק אם יש ערך
ממשי לשיכנוע הזה.
למחרת היום סיכמה הכנסת את הוויכוח הישן על התאונות בדרכים. נשאלנו על־ידי
סיעת מע״י אם אנחנו מוכנים להצטרף להצעת־סיכום כללית של כמעט כל הסיעות.
הסכמנו — זו הפעם הראשונה. הסיכום קרא באופן כללי לזהירות.
אך לפני שהגיע תור ההצבעה, נאם שר־התחבורה. נחרדתי לשמע דבריו, כי הוא
הציע פגיעה קשה בעקרונות של מדינת־חוק. למשל: לפי דבריו, יוכלו פקידי מישרד־הרישוי,
ללא שום תהליך משפטי, לשלול את רשיון־הנהיגה של נהג שעבר שורה של
עבירות־תנועה טכניות, לא־חמורות, שלא גרמו לשום תאונה.
ניסחנו בחיפזון הצעת־סיכום אחרת, שקראה אף היא לזהירות, אך הוסיפה:
״הכנסת מסתייגת מחלק של ההצעות שהושמעו היום עליידי שר־התחבורח, ומדגישח;
* נעדרו כליל סיעות מע״י, מפ״ם, אגו״י, המרכז החופשי, רק״ח ופא״י.

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון שנערך על משרד״חפנים.
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אני רוצה לדבר היום על נושא אחד — על ירושלים.

אני רוצה לנסות לדבר מן הלב אל הלב,
מתוף תקווה שעוד אפשר לשכנע את משרד־הפנים,
את אותם (תשעת) חברי־הכנסת ה נמצאים
כאן, ואת העם הנמצא מחוץ לכנסת.
אין זה נוגע רק למשרד־הפנים. זה נוגע לעם כולו. זה
נוגע לכל הממשלה. אולם למשרד־הפנים יש בסוגיה זו
עמדת־מפתח.

הקרב המכריע -בלבבות, ולא באדם
הצבעתי, לפני שנה, בעד איחוד ירושלים, ואינני מצטער
על כך. איחוד ירושלים היה רצון העם. לא יכולנו לסבול
גבול וחומה בלב העיר הזאת.

אף האם באמת בוצע איחוד של ירושלים?
אני גר עכשיו חצי שבוע במזרחה של העיר, ואני
קובע: בוצע סיפוח, ולא איחוד.

איחוד אינו כיבוש שנעשה בדלילה. אין
הוא הצבעה של שעה בכנסת. איחוד -זה
תהליר, יצירת ריקמה חדשה של חיים, יצירת
תודעה של איחוד, יצירת הרצון כלב המסופחים
לחיות בעיר מאוחדת.

ב מ קו

רוחב־הלב של המנצח יכול היה לרפא פצעים. תחת זאת
פתחנו רק פצעים חדשים. החמצנו הזדמנות היסטורית
ליצור עיר אחת באמת.

הגבול לא נמחק במציאות
מה אפשר היה לעשות?

יכולנו להעניק מיד אזרחות מלאה לכל תושבי
ירושלים.
סגן שר־הפנים בן־מאיר ז אתה מציע זאת?
אורי אבנרי ז כן. היינו צריכים להעניק אז
אני
זוכר כי בשיחות עם תושבי ירושלים המזרחית, מיד
לאחר הסיפוח, נשאלו השאלות התמימות: האם עכשיו
נוכל לקבל בחזרה את הרכוש שלנו שנשאר בקטמון,
ברחביה, בכל רחבי ירושלים המערבית?
אם זו עיר אחת, למה לא להחזיר להם את הרכוש, או
לפחות לשלם להם פיצויים מתאימים תמורתו? איך אפשר
להסביר שלקחנו אנשים הגרים היום בשייך־ג׳ראח, הפכנו
אותם לתושבי ישראל, אך רכושם, הנמצא בישראל, כאילו
נשאר מעבר לגבול?

היכן הגבול הזה? הרי מחקנו אותו, כביכול !
היה עלינו להזרים כספים רבים לירושלים המזרחית,
לגרום לשיגשוגה, להרגשה שעם האיחוד השתנה משהו
מהותי בחיי התושבים. אולי לא היינו הופכים אותם בן־
לילה לאוהבים, לידידי מדינת־ישראל. אולם היינו מחדירים
לליבם את ההרגשה שבאמת התכוונו למעשה של
איחוד, למעשה של ריפוי הפצע בלב העיר.

מיסים, הפקעה, ייהוד
כל זה ל א נעשה — .מה נעשה במקומו?

מבחינת המעמד -אין להם מעמד. לא זה
בלבד שהם אינם אזרחים, אלא לפי החוק הם
גם נפקדים.

הכליף עומר ו״אל-פתח״
אחר־כך -שינוי שמות הרחובות בירושלי!
המזרחית. חלק לא בוצע, הודות לטדי קולר
מה החיפזון הזה בשינוי שמות של רחובות, הנקראי!
על שם גיבורים לאומיים של העם השני — ואגב, גיבו
רים חיוביים? שינו את שמו של רחוב הכליף עומר -
אחת הדמויות המופלאות והיפות ביותר בתולדות המרח
הזה — והפכו אותו בן־לילה לרחוב הפטריארך הארמני

לשם מה עשו זאת? רק כדי להרגיז?

כל הטפסים הנשלחים לתושבי ירושלים המזרחית הו
בשפה העברית. אפשר לחוש בפחדי התושבים המקבלי
יום־יום טפסים בעברית, שאין הם מבינים את תוכנם, ובכ
פעם הם נבהלים, הם חוששים שהמדובר בהפקעת רכוש
או בגזירה אחרת.
האם אי־אפשר לדאוג לכך שהאוכלוסיה הערבית תקב
את כל ההודעות בערבית? זה לא דבר כל כך קשה !

ולבסוף, מיצעד יום־העצמאות — האם המיצעד באמו
היה מוכרח לעבור בשכונות ערביות? רוב החברים כא
אינם יודעים איזו אווירה שררה באותו יום בחלק הערב
של ירושלים. היתד, הרגשה שאם אל־פתח יבצעו את ד,פ
עולה הקטנה ביותר, ייערך פוגרום בכל ירושלים. אנשיו
ישבו מכונסים בבתיהם בגלל הפחד מפוגרום. תריסי הבתיו
היו מוגפים.
אסתר רזיאל־נאור (גח״ל) :התריסים הי
11 מוגפים, כי האנשים לא היו בבית.
אורי אבנרי: גבירתי, אני מדבר על העין
11 הערבית. שם היו האנשים בבית, עד האחרון בהם
אשר ליום השנה לאיחוד ירושלים — אני שמח על כן
שראש־העיר נוקט עמדה נבונה והגיונית. אני שמח על כן
שגם הממשלה נקטה בעיקבותיו עמדה זו, אחרי לבטים

איחוד — אין פירושו ירושלים יהודית, ובוודאי לא
ייהוד ירושלים. איחוד — פירושו: ירושלים עברית וירושלים
ערבית, יחד כעיר אחת.

עם הענקת האזרחות המלאה, היינו צריכים
להחזיר לערביי ירושלים גם את רכושם, שנשאר
במדינת־ישראל.

כולנו יודעים שלא. כולנו יודעים שדברי!
אחרים לגמרי הם שיכריעו.

האם אי־אפשר לדאוג לכך, שהאוכלוסיה ה
ערבית תיהנה כאמת מחופש ההתארגנות:
האם באמת היתה הצדקה לפיצוץ הכית ב
ירושלים, לגירוש אנשים מירושלים?

המרב האמיתי על ירושלים אינו נערף
באדם. כולנו יודעים כי מה שקורה באו״ם -
בסופו של דבר לא הוא יכריע. הקרב העיקרי
נערך בירושלים עצמה, נערך בלב האוכלוסיה
של ירושלים.

רחות מלאה לכל תושבי העיר, ברגע שהם סופחו
למדינה הזאת.
היינו צריכים להעניק להם נם זכות־בחירה מלאה•
ייתכן שהם לא היו משתמשים בזכות־הבחירה
בפעם הראשונה. אולם העובדה שהמספח התכוון
באמת לאחד את העיר, התכוון להעניק שוויון-
זכויות אמיתי, התכוון לתת לתושבי החלק השני
של העיר שייכות לעיר המאוחדת — ההרגשה
הזאת היתה תורמת הרבה ליצירת אווירה אחרת.

שלים המזרחית תחושה של קלאוסטרופוביה — שהנה צרי
עליהם, שהנה עומדים להקיף אותם בחומות של שיכונינ
האם זה היה כל־כך דחוף? האם השיכונים יקבעו א
גורלה של ירושלים? האם השיכונים בגיבעת־המיבתר ובהו
הצופים ישנו משהו לגבי גורלה של ירושלים?

אבל עדיין מרחפת על העיר סכנת המעשיב
הפרובוקטיביים מצד חוגים שונים ומשונים
אני מקווה שהממשלה תפעל כדי למנוע אותם,

זכותו של טדי קולק

טדי סודק
למעשה, לפי החוק של מדינת־ישראל, כל הרכוש של
תושבי ירושלים המזרחית הוא רכוש נפקדים. למזלנו, אין
הם יודעים זאת. אולם מבחינה חוקית, זוהי עובדה — שנה
אחרי איחוד ירושלים.

בא מיסוי נחפז, מרגיז, ורק מי שחי בירושלים
המזרחית יכול לחוש ככל חומרתו.
אנשים שחיו בחברה מסויימת, במישטר נחשל, עם מתח
מיסים נמוך מאוד — פתאום בא עליהם מכבש־המיסים
הישראלי הגדול, בן־לילה דרשו מהם לשלם מיסים שעצם
עוצמתם הבהילה אותם.
האם אפשר לשנות בן־לילה אורח־חיים, בצורה כזאת?
האם אפשר לעשות זאת בבת־אחת, ללא שלבי־ביניים, תחת
להתקדם שלב אחרי שלב — מה גם שמדובר במיסוי ללא
זכויות, כי אין הם אזרחים במדינה הזאת.
נכון, בישראל משלמים מיפים גם לא־אזרחים. אולם בכל
זאת אין זה אותו דבר. המדובר פה באוכלוסייה שלימה,
שאינה שייכת למעשה למדינה, שלא הוענקה לה אזרחות,
אולם המיסים הוטלו במלוא עוצמתם מן הרגע הראשון.
אחר־כך באה פרשת הפקעת הרכוש ותיכנון השיכונים
ליהודים. למה לרמות את עצמנו ואת העולם ולהעמיד פנים
שמדובר בשיכונים מעורבים? אנו יודעים שמדובר בייהוד!

שאלתי, ואני שואל שוב: מה היה החיפזון?
רק עכשיו סיפחו את החלק הזה של העיר. כל
ריקמת־החיים היא רגישה, מלאת פחדים.
אני שומע בכל בוקר את הבולדוזר, הגורם לתושבי ירו

גס בשטח זה יש לשמור על עקרונות מדינת־חוק וההענשה באמצענת בית־נזמישפט.״
״המרכז החופשי״ הצביע בעד הצעתנו, ואנחנו הצבענו בעד הצעת ״המרכז החופשי,״
שנגעה לשיכלולים טכניים בכבישים. מק״י ורק׳׳ח הצביעו, באושר ניכר, עם הממשלה.
שורת השאילתות החדשות שהגשנו נגעו, בין השאר, לנושאים הבאים: הצעת הממשלה
לגבי יישוב הפליטים: מכירת אבנים מרחבת הכותל המערבי: העלמת פני דיין בשידור
הטלביזיה ביום העצמאות: פגישת ראש־הממשלה עם המנהיגים הפלסטיניים: סגירת
המסעדות בתל־אביב בלילות; פרשת רדינג ד׳.
באותו שבוע נענינו על שאילתות קודמות רבות. בין השאר: מכירת המיכלית
אותרה; מחיר המישרדים הממשלתיים במיגדל שלום; הפסקת טורו של ברוך בר ביומון
שער; פגיעת המתנדב הצרפתי על־ידי חייל מישמר־הגבול (נפתחה חקירה); השתמטותם
של תלמידי־ישיבות פיקטיביים (דיין הבטיח לערוך חקירות כדי לודדא שכל המשוחררים
אומנם לומדים ברציפות); חוות־דעת צה״ל לגבי מיקום רדינג ד׳ בתל־אביב (תשובה
סתומה); נאום של קצין שטען כי מידבר־סיני לא יוחזר לעולם (השר דיין קבע, כי לא
אישר את הנאום); המיטרד של פטישי־הרעש בפורים (שר־המישטרה סירב למנוע את
מכירתם גם להבא); ההפרעות לסידרי העדלאידע (תשובה ארוכה, בלתי־מספקת) :ועוד.
חשובות ביותר היו שלוש שאילתות שנענו על־ידי משה דיין:
<• פיצוץ הבית בירושלים, שבו גר איש אל־פתח נמרי. דיין ניסה להצדיק את הפיצוץ,

אי-אפשר שלא להעלות על נם אדם שאח
דעתי עליו שיניתי לגמרי כשנה האחרונה.
כוונתי לראש עיריית ירושלים, טדי קולק.
הוא נתן דוגמה של אומץ־לב. למען עקרונותיו הוא היד
מוכן לסכן את הקאריירה הפוליטית שלו. זו דוגמה נדירה
מאוד במדינת־ישראל. הלוואי ושר־הבטחון היה נוקט בימיב
אלה עמדה דומה לגבי הפרשה הפרובוקטיבית של ה״הת־נחלות״
בחברון.

והרי שם נעשים מעשים שהם סטירת־לחי
והשפלה לשר־הבטחון!
היו״ר דבורה נצר: שכחת שמדברים על שר־ן
הפנים.
אורי אבנרי^ :אני מזכיר זאת רק כהשוואה,
1כניעתו של שר־הבטחון לעומת עמדת ראש־העיר
ירושלים.

ירושלים המאוחדת -אין זה נושא לטיפול
שיגרתי. ירושלים ראוייה לטיפול שמקורו ביחס
של אהבה, טיפול בלב ונפש, בדי שירושלים
תישאר מאוחדת לא ככוח, אלא מרצון
כל תושביה — ירושלים כבירת ישראל, וגם
בבירת ארץ־ישראל, ואני מקווה -גם בבירת
פלסטין.
ברוח זו הצעתי היום להפוך את השיר
״ירושלים של זהב״ להימנונה של מדינת־יש-
ראל -והגשתי על בך הצעת־חוק מטעם
סיעתנו.

אף שבעלי־הבית כלל לא נמצאו בארץ בעת המיקרה. כששאלתיו בשאלה נוספת אם
בעיקבות מיקרה זה חל בממשלה שינוי לגבי סדר קבלת־החלטות על פיצוץ בתים בירושלים,
השיב דיין :״לא חל שום שינוי.״ עד כמה שנודע לי, תשובה זו אינה תואמת את האמת.
• בתשובה לשאילתה ׳קודמת שלנו, השיב דיין שהוא מוכן לשקול את הקמתן של
ועדות־ערר, במיקרה של החלטה על פיצוץ בית, כדי לאפשר לנפגעים חפים־מפשע לטעון!
את טענותיהם לפני הפיצוץ. עתה ענה דיין, לשאילתה חדשה שלנו, כי שקל את הדבר —|
אך החליט לא לקבל את הצעתנו.
#לגבי נסיבות גירושו של ראש־העיר הערבי של ירושלים, הדחי אל־חטיב, אישה
דיין כי לא ניתנה לאיש שום אפשרות להשתמש בזכותו החוקית לערער על פקודת-
הגירוש בפני בית־המשפט העליון.
אורי אבנרי (שאלה נוספת) :כבוד השר — אחרי מעשה, כשאותו איש מופיע עכשיו
כשליח־תעמולה מרכזי של המישטר הירדני נגדנו,
האם אינן סבור שמוטב היה אילו נשאר כאן?
משהדיין ; לא, בהחלט לא. אני מעדיף שינהל
את התעמולה נגדנו בניו־יורק, ולא בירושלים.
זוהי, כמובן, שאלה של טעם.

1ס ד קי ב לי כוד

(המשך מעמוד )11
להודעת תקוע משמעות עקרונית ממדרגה
ראשונה, ובכך היה מאלץ את מנחם בגין
ויוסף ספיר לפרוש.
אבל הוא לא רצה לפרק את ממשלת־הלי־כוד,
שכן המצב הנוכחי הוא הנוח ביותר
בשבילו: מפשר ומתאם עליון, בין סיעות
מנוגדות ואישים יריבים.
על כן גייס את מלוא כושר־החלקלקות
שלו, הסביר למותחי־הביקורת כי הודעת.
תקוע אינה מהווה סטייה מן הקו הממשלתי
הקיים, וכי ממילא עומדת בעינה ההחלטה
לשיחות ישירות ולחוזה־שלום רשמי .״למה
לכם לפרוש עכשיו, על עניין תכסיסי״
שידלו מקורביו את אנשי־גח״ל .״הישארו
בממשלה, עד שיבוא הזמן לקבוע עמוד.
מעשית, לגופו של עניין.״ והם הוסיפו את
מנת הסם־המשכר, שבעזרתו מרדימה ממש־לת־הליכוד־הלאומי
את עצמה מזה 12 חודשים
:״אולי בכלל לא יתעורר הצורך להכריע.
אולי הערבים לא יסכימו לשבת.״
ראשי־גח״ל בלעו בצמא את הסם המתקתק.
כי יותר משהיו שותפיהם מעוניינים להשלותם,
היו הם עצמם להוטים להשלות את
עצמם ולהידבק לכסיאותיהם וליתרונות שמעניקה
להם הישיבה בממשלה. חזר על עצמו
החיזיון של שנים עברו, כשמפ״ם בלעה
את הסטיות האנטי־סוציאליסטיות של הממשלה
בהצדקה, כי עליה להישאר בקואליציה
״כדי להשפיע מבפנים.״
כשם שאי־אפשר היה אז להוציא עת
מפ״ם, אף בבולדוזרים, מן הממשלה —
כן ברור היה, השבוע, לאחר כמה שעות
בלבד של מתיחות, כי גח״ל תמשיך לשבת.

גיצחון לכו 7ם

ע ד 1ע\־ תרנ

תבנררנ

5706מ א>0110 ^68ך,61
^>0ך!)6 6אא *1׳—1^1/
אסקוס

— סיגרית

האיכות עגל

ישראל

משה מדלי ה *-

״ ע מו ס׳
מסעדה מזרחית. תימנית כשר אחרי שכלולים
מיטב המאכלים והתבשילים
התימניים המקוריים
(כולל שיכורים)

איידה נעימה, שדות אדיב
תל ־אביב, כרם־ התימנים
רחוב פדויים 23

יעוץ בעיצוב פנים
תל־אניב
טל 444281 .
ביצוע כל עבודות
* צבע
¥סיד
¥פלסטיק
* טפטים
¥שיפוץ כללי

ך י תום שתי ישיבות סוערות, חילופיו
האשמות חריפות ביותר והתרוצצות
בינמפלגתית היסטרית, קיבלה הממשלה שתי
החלטות: האחת לפירסום והשנייה פנימית.
בהחלטה לפירסום היו שלושה סעיפים
שבאו לפצות את בל הצדדים: סעיף סתמי
על שמיעת דיווחו של אבן: סעיף שנועד
להרגיע את אנשי גח״ל והניצים — לפיו
אין המיסמך שהגיש יארינג לאו־סאנט, בו
מביעה ישראל את הסכמתה לשיחות על
״הסדר שלום״ ולא על ״חוזה שלום״ ,מחייב
את ממשלת־ישראל: וסעיף שהוכנס למורת
רוחה של גח״ל ושנועד לפצות את
אבן, בו מכריזה הממשלה כי היא רושמת
לפניה את הדו״ח של אבן.
היתר. זו הכרזה מעורפלת המאפיינת את
ממשלת אשכול. משמעותה האמיתית: הכרזות
אבן ותקוע באוזני יארינג ומועצת־הבטחון
אינן אלא תכסיס פוליטי ואין כל
כוונה להגשימן, כשם שהמצרים הודיעו
שהם מוכנים לקבל את החלסת מועצת־הבטחון
בעוד שברור כי אין להם כל כוונה
לכרות שלום עם ישראל.
אולם ההחלטה השנייה שקיבלה הממשלה,
הפנימית, היוותה ניצחון ברור למחנה
הניצים עם בגין ודיין בראש. הממשלה
החליטה, שלהבא חייב יהיה אבא אבן להתייעץ
עם כל הממשלה לפני בל צעד שיעשה
באו״ם או בשיחות עם יארינג.

אין ממם מהגרעח

ך* משכר חלף, אבל ממשלת־הליכוד־ן
והלאומי לא ניצלה. זרע־המחלוקת נשאר.
התיקווה כי הערבים יתמידו בסרבנותם, וכך
יצילו את הקואליציה מן הצורך בדיון מדיני
ובהכרעות — נראתה קלושה ביותר.
שכן שלושת הגורמים הגדולים — ארצות־הברית,
ברית־המועצות ומזכיר האו״ם —
גמרו אומר לא להרפות את הלחץ. יארינג
אף הזמין לשיחות ראשונות את נציגי
ישראל, מצרים וירדן — במרכז האו״ם.
ייתכן שאומנם יבוא שלב בו יתנהלו השיחות
בנוכחות נציגי ישראל וירדן. אבל
ייתכן גם כי יתנהלו בנפרד, כשיארינג
קופץ מחדר לחדר. כך או כך, ידרוש מישראל
לומר מה היא מוכנה לתת, ומירדן להודיע
מה היא דורשת. אפילו ההחלטה הנחושה
ביותר של ממשלת־ישראל, שלא לנהל
משא־ומתן בלתי־ישיר, לא תוכל לעמוד בפני
לחצו של מזכיר האו״ם להשיב על השאלה.
כדי לתת את התשובה המבוקשת, לא
יהיה לממשלת הליכוד־הלאומי מנוס אלא לקבוע
המחיר שהיא מוכנה לשלם בעד השלום.
אין ספק כי מחיר זד — ,יהיה אשר
יהיה — עשוי להיות גבוה מדי בשביל
חרות. מנחם בגין יצטרך לעזוב, כדי לנהל
תעמולת־בחירות נגד ממשלת־אשכול ״הנכנעת.״
איתו יעזוב גם חברו הליבראלי, יוסף
ספיר, שכבר הודיע על הזדהותו.
העולם הזח 1603

<1סביו הציע 5מידיו! להשתיק העניו
#ר ב סוו אמו.. :צאו מהבוץ דנו!״
מערכה ראשונה, תמונה א׳:
״אני רוצה מישטרה!״
המקום: סניף בנק המזרחי בבניין אל־על
בתל־אביב. הנפשות הפועלות: יוסף הדרי
( ,)33 גבר צעיר וכסוף־שיער; פקיד הבנק,
חבוש ביפה.
הדרי חוטף חבילת־מיסמכים מידי הפקיד,
מציץ בה ומתפרץ :״אני רוצה מישטרה.״
מנהל הסניף, שהוזעק ממשרדו, מודיע לו
בתקיפות :״מכאן אתה לא מצלצל למיש־טרה
בשום פנים ואופן!״ הדרי אינו מוכן
לוותר: הוא מנסה לצאת, כדי להזעיק את
המישטרה מטלפון סמוך. אך שערי־הבנק
נסגרים בפניו. הדרי וידידו, אורי ליברמן,
אינם מורשים לצאת עד שעות־הערב המאוחרות׳
וגם אז — לאחר שהוזעקו למקום
מנהלי־הבנק מן המרכז, הצליחו להפיס את
דעתו של הלקוח הזועם, בהבטחה לבוררות
שלא קוימה מעולם.

זאת — יספק הדרי לבנק ביטחונות נאותים.
גם נמצא מי שייתן את המיליון הנוסף:
חברה בשם סחר עמי. החברה הכניסה
לחשבונה של הדא מיליון לירות — והבנק
חייב מיד את חשבונה של הדא במיליון
לירות.
עתה היתד, הדא חייבת לבנק פחות משני
מיליון לירות — ומיליון אחד לסחר עמי.
כמובן שחברה זו, שאינה בנק, יכלה להרשות
לעצמה לגבות ריבית גבוהה יותר מ־
110/0המקובלים, והיא גם גבתה, ביחד עם
עמלות — מאכסימום של מ .240/
וכמובן — אותו מיליון גוסף שהיתר,
הדא חייבת לסחר עמי לא היה בדיוק מעניינו
של בנק ישראל.
פרט צדדי לגמרי: סחר עמי היא בעצם
חברת מימון של בנק המזרחי עצמו. החוב
עבר מכים אחד של בנק המזרחי לכיס השני
של אותו בנק. בריבית גבוהה יותר,
כמובן.

המקום: שוב בנק המזרחי; הבעייה: שלו(

מיליון לירות.
אלד, הם שלושה מיליון לירות הרשומים
בספרי הבנק לחובת חברת הדא, השייכת,
בין השאר, ליוסף הדרי. רישום זה נוצר
לאחר שהבנק פנה בזמנו להדדי, הציע לו
להקים חברה ולהיכנס עימו בשותפות ל
ושוב,
כדי להקטין את החוב הבלתי־סימ־פאטי,
הציע בנק המזרחי שורה של עיסקות
מוזרות להדדי: ב־ 30.8.66 נחתמו מיספר
חוזים, על־פיהם מוכר הדרי את המיתקנים
והציוד שנמצאו ברשות הדא, לבנק. ערך
העיסקה 864,300 :לירות. סכום זה ירד
מחובה של הדא לבנק. מה עשה בנק הנח־

עבודות־פיתוח. הבנק הזרים כסף לחברה
זו, שרכשה ציוד והתחילה לעבוד, אך נסוג
ברגע האחרון מן העיסקה. בדרך זו נרשמו
המיליונים לחובת הדא, והם כללו אף ערבויות
אותן העניק הבנק לחברה לצורך
ביצוע עבודות. אמנם הדרי עצמו חולק על
חצי מיליון לפחות, טוען שכסף זד, הוצא
מהחברה בדרכים לא־כשרות. אך עובדה זו
אינה מדאיגה את מנהלי־הבנק. מטרידה אותם
בעייה אחרת לגמרי: מה יאמרו לחוקרי
בנק ישראל׳ כאשר יירצו הללו להבין כיצד
יכול היה בנק המזרחי לתת שלושה מיליון
לירות מכספי המפקידים, תמורת איגרת־חוב
בסך רבע מיליון בלבד?
ובעיקר — כיצד השתקף הדבר בדו׳׳ח
שהוגש לבנק ישראל?

דחי בציוד, שנועד לייצור אספלט? הוא
מכר אותו לחברה בשם במ״ן* ,ששילשלה
את התמורה לבנק, וחזרה והשכירה את הציוד
להדרי עצמו באמצעות חברה אחרת
שלו. דא עקא: שאותה במ״ן, עימד, נערכו
כל אותן עיסקות מצויינות, אינה א׳לא חברת
נאמנות של בנק המזרחי עצמו.
שוב לקח הבנק מעצמו, מכר לעצמו, הח־כיר
— דרך חברתו — את מה שהיה של
הדרי להדרי. באותה הזדמנות, גם סילק בנק
המזרחי את הדרי מניר,ולה של חברה זו,
הפקיד בראשה רואה־חשבון מטעם הבנק.
בשנתיים שחלפו, הצליחה החברה, בניהולו
של רואה־החשבון הנ״ל, להפסיד עבור
בנק המזרחי רבע מיליון ל״י.
בתצהיר שהגיש הדרי לבית־המישפט המחוזי,
הוא טוען, כי התאריכים בחלק מאותם
חוזים זוייפו, כדי ליצור בעיני מבקר

תמונה בי :״הכסף הוצא כדרכים
לא־כשרות!״

תמונה גי: כיצד מכפילים ריבי ת?
אז הציע בנק המזרחי להדרי פיתרון נפלא:
הבנק ייתן להדא, חברתו של הדרי,
אשראי נוסף של מיליון לירות ותמורת

י י אברהם ברץ,

י י י /ושביצע את כל
העיסקות של חברת סחר־עמי
— כבר אינו עובד שס.

תמונה די:

* במ״ן — ראשי־תיבות של בנק מזרחי
— נאמנות.

! 1 3 1 3 0שפיי^ש-
טען, לשס הגנתו :״זו היתה
בסן־הנל טעות שתוקנה.״

71ך 1 1ך | טורך־דין משה
אורנשטיין, הוי

פיע גם הוא כצד בבית־ה
משפט, חקר את כל העדים.

כלשהו את הרושם, כי אלה הם חוזים
נפרדים, ולא חלק מאותה עיסקה עצמה.

תמוכת־כיניים: מיפלצת כלב העיר.
מיליונר
דרום־אמריקאי בשם ציטרון הגיע
לישראל ב־ 1964 עם תוכניות חלומיות
להקמת מרכז מיסחרי. הוא מנסה לקנות,
לצורך זה, את קולנוע מוגרבי בתל־אביב,
אך בעל־ר,בניין מסרב למכור במחיר המתקבל
על דעתו של ציטרון.
תחת זאת, רוכש המיליונר את בניין
קולנוע מגדלור הסמוך, ואת בית־החנויות
והדירות שלידו — רחוב בן־יהודה מיספר
.1המחירים שהוא משלם גבוהים כפליים
ויותר ממחיר־השוק, ומחיר־השוק נמצא אז
בשיאו, בימים של טרם־מיתון וספקולציות
משוגעות בקרקעות. ציטרון משקיע בפרוייקט
סכום של 14,250,000 לירות, מזה
באשראי — שקיבל מבנק המזרחי — חמישה
מיליון.
שנה וחצי לאחר־מכן מפסיקים יורשיי
של ציטרון (שנפטר בינתיים) לשלם אפילי
ריבית לבנק. על הקרן אין מד, לדיר, בשלב
זה: הגיע המיתון, ומיפלצת־המי־ייינים
מונחה כאבן־שאין־לר,־הופכין במרכז העי:־.
הנכס אומנם משועבד לבנק, אך קונים או
הכנסות — אין.

פיכום־כיניים :
כנק־ישראל.

איסור

מטעם

עם סיומה של שנת המאזן , 1967 מורה
בנק־ישראל, שהתחיל לחקור בעיסקות בנק
חמזרחי — למנהלים המפד״ליים, בראשם
עומד שר־הפנים חיים משה שפירא: הבנק
לא יחלק השנה דיווידנדה, אלא יעביר את
כל רווחיו לקרן שמורה לחובות מסופקים.

זוהי הוראה חסרת־תקדים כימעט, בתולדות
הבנקאות בישראל. אחריה יש עוד שלב
אחד בלבד — שבנק־ישראל ייקח לידיו את
ניהולו של הבנק, כפי שאירע באחרונה לבנקים
פויכטוונגר, אלרן, וקרדיט.
בעצם, אין מקום להשוואה בין בנק המזרחי
לבנק פויכטוונגר: שכן שעה שבבנק
פויכטוונגר נטלו המנהלים לעצמם אשראי
מכספי־הבנק, תמורת ביטחונות שערכם נפל
פלאים עם בוא המיתון — לא עשו מנהלי
בנק המזרחי עיסקות פרטיות.

מערכה שנייה, ממונה א׳ :דו״ח
בכיה־הדין.
המקום: בית־המישפט המחוזי בתל-אביב,
לפני השופט שלמד, לובנברג. הדרי הגיש
שורה של תביעות נגד בנק המזרזזי. בית־המישפט
מינה רואו־,־חשבון מטעמו, כדי
שיבדוק את העניין. הדין־וחשבון של רואה־החשבון
אריה הדר, העוסק במד, שהתרחש
בחברה בשם מיפיעלי אספלט בדרום, הוא
מיסמך מעניין לכשעצמו. טוען הדו״ח:
• במ״ן גבתה מהדרי דמי־שכירות עבור
ציוד שבמ״ן עצמה מכרה לכל מיני אנשים
קודם לכן.
• סחר-עמי, חברת־המימון של בנק המזרחי,
גבתה מהדרי עמלה של קרוב ל־
40,000 לירות שהיא רי בי ת ס מוי ה...
וקצוצה בשיעור שנתי של ס/ס 50״
• החברה של הדרי שילמד, עבור סחר־עמי
כ־ססס 100,לירות אך סירבה להחזיר להדדי
כ־ 25,000 לירות מסכום זה, ללא כל
נימוק סביר.
על־כך מוסיף וטוען הדרי, בתצהיר בשבועה
שצורף אל הדו״ח של רואה־החשבון:
• בד־בבד עם חתימת־ד,חוזים נחתם גם
הסכם נוסף, לפיו התחייב בנק המזרחי —
באמצעות חברת־המימון שלו סחר־עמי —
להוסיף ולממן את עסקיה של הדא, כלומר
— להגדיל עוד יותר את האשראי שלה,
שהיה גדול ובלתי־מובטח עוד קודם־לכן.

1ן | ¥ך 1ך | ו | יוסף הדרי, וצא מאו5־
מו של השופט לובנברג,
# 1 1 *111
לאחר הדיון. הוא מבטיח :״זו רק ההתחלה.״
אותה עת כבר היתד, הדא עצמה בשליטתו
של בנק המזרחי.
• הבנק לא נתן את הכסף, ולפיכך סירב
הדרי להעביר את הציוד המוזכר לעיל, לידי
הבנק.
י• כתוצאה מכך, לא יכול היד. הבנק,
כמובן, לחזור ולהשכיר את הציוד. אף־על־פי־כן
ניגבו דמי־שכירות כסדר — 19,100
ל״י לחודש תמורת ציוד שלא היה —
ממיפעלי אספלט בדרום.
׳ • חמישה חודשים לאחר־מכן מינתה במ״ן
כונס־נכסים למיפעלי אספלט בדרום — ,את
עורך־הדין משה אורנשטיין.
• אורנשטיין תפס חלק מן הציוד המדובר.
כמה פריטים אף תפסה במ״ן, ובלי
ידיעתו של הדרי או של הכונס מכרה אותם.
אף־על־פי־כן, המשיכה במ״ן לחייב את
מיפעלי אספלט בדרום במלוא דמי־השכירות
מדי חודש. כששאל כתב העולם הזח את
משה אורנשטיין, כונס־הנכסים מטעם במ״ן,
כיצד יכלה חגרת הנאמנות של בנק המזרחי
לחייב דמי־שכירות בעד ציוד שנמכר, השיב:
(המשך בעמוד )18

-יי 1 5

היא חדרה ועורם הקולן
של החברה שהמוסד ה

הסיגנון החדש: ד.״

שילובם של קטעים פורנוגראפיים ואירונעים נחלק בלתי־נפרד
ממציאות־החיים, כפי שהיא משתקפת בסרטים. למעלה משמאל:
אלקה זומר וג׳ורג׳ מילטון בסצינה אירוטית מתוך הסרט המנצחים.

^ דםג בו ה וחבוש מגבעת נכנם ה־שבוע
לקולנוע גורדון בו מוצג סרט
האולטרא־פורנוגראפי — הנועז ביותר שהוצג
עד כה בישראל: יוליסס.
המיוחד בביקורו של איש זה בקולנוע
התל־אביבי: היה זה ח״ב יצחק רפאל, ראש
סיעת־המפד״ל בכנסת ואחד הלוחמים הנמרצים
נגד חדירה־הפורנוגראפיה לחיי־הארץ.
יתכן
וח״כ רפאל יוכל לתרץ את ביקורו
בסרט הפורנוגראפי בתירוץ של ״דע את
האוייב.״ אולם מעבר לזה, מסמל ביקורו
בסרט הגדוש פורנוגראפיה מילולית, מהפכה
האופיינית לכל העולם המערבי, ולישראל
בתוך זה.
הפורנוגראפיה שוב אינה מסתתרת ב־חדרי־חדרים.
היא הפכה לחלק אורגני של
האמנויות. ציורים, שרק לפני שנים מועטות
היו מוגדרים כדברי־תועבה והצגתם
היתר, מעוררת סערה ציבורית, מוצגים כיום
בפומבי, זוכים לביקורת אמנותית עניינית.
די להזכיר את תערוכת א-רוטיקה שנערכה

למעלה מימין: ג׳יימס קובורן וכוכבנית בסרט האמריקניזציה של
אמילי. באמצע: קרול בייקר בסצינת מיטה עס אדמרנד אובריין
בסרט סילביה. למטה מימין: סוזן דנברג בסצינה מתוך הסרט
חלום אמריקאי, לפי ספרו הפורנוגראפי של נורמן נזיילר. למטה
באמצע: ג׳רלזין פייג׳ עס פול ניומן. למטה מימין: קריק דוגלס.

לפני שבועות אחדים בגאלריה גורדון
בתל־אביב, ובה הוצגו יצירות פורנוגראפיות
של ציירים מפורסמים, ממארק שאגאל עד
יגאל תומרקין.
הספרות אינה מפגרת אחרי הציור. לאחר
מבול של יצירות פורנוגראפיות זולות
וסאדו־מאזוכיסטיות, שזכו לכינוי הכולל
״סטאלאגים,״ ואשר הציפו את העולם ואת
ישקאל, פשטה הפורנוגראפיה לתחום הספרות
הרצינית והיפה.
בישראל, הדלה בסופרים גם לא־פורנוג־ראפיים,
טרם נכתבה יצירה ספרותית ראויה
לשמה, מסוג זה. אולם ברחבי העולם המערבי
מופיעות יצירות ספרות פורנוגרא־פיות
בקצב חסר־תקדים:
• הרומאן הסאטירי בשם קאנדי, מתאר
בשפה פשוטה וקולעת לא רק אוננות, סטיות
והתעלסות המונית אלא מסתיים כשהגיבורה
מקיימת יחסים עם אביה, כשהיא ישובה על
חלק בולט מפסל־בודהה גדול.
המכונה הרכה, סיפרו האחרון של
הסופר האמריקאי וויליים בורום, הוא לא

רק אוטו־ביאוגראפיה הומו־סכסואלית, אלא
ספר הרצוף תיאורי־סטיות ושבחים לה־זייות־המין
המעוותות של הנארקומאן המשמש
לו גיבור.
• חלום אמריקאי, הרומאן התעמולתי
של נורמאן מיילר, הוא בצד התקפה פוליטית
על המישטר האמריקאי — גם אחד
הספרים הפורנוגראפיים, ורצופי־הגידופים
שהופיעו מעולם.

הצנזורים

סוכלנות
ך* קולנוע, כמדיום האמנותללנפוץ
| \ והפופולארי ביותר, מנסה להתמודד עם
הספרות והציור, ואף מקדים אותם. לא
רק שיצירות ספרות פורנוגראפיות זוכות
מייד לגירסה קולנועית. לא רק שקיטעי
עירום ומין, מן הנועזים ביותר, משתבצים
היום כימעט בכל סרט שני: הקולנוע יוצר

הגנה אבירית

מנינים שני כוכבים א1
החשופים של שתי צע
בחלוקי מלצריות בלבד. בעבר תמונה מע

וע והספרות כסממן מ,סחו מובהס -והפכה לסמל

דיות — והצנזורים, שעוד
לפני שנים אחדות היו ממה־דים
לחתוך כל תמונת־עירום

חטופה בסרט, למדו בעצמם להת־ייחס
בסובלנות אפילו לקטעים שהם
בבחינת טאבו — כמו יחסים לסביים
או אוננות. סרטים כמו השתיקה, השועל,
התפוצצות או יוליסס הם דוגמות קלאסיות
בתהליך זה.

צורך נפשי

מתרחש כאן, בעצם? האם תופעות
!1אלו הן סימן לניוזן מוסרי של החברה המערבית,
או שהן גילויים של מהפכה מוסרית
חדשה?
העירום האירוטי והמין חדרו לאמנויות
בסממנים מיסחריים. בקולנוע, למשל, הם
היו נושאי־שוליים, שנועדו למשיכת־קהל
אל האולמות — כמו שמות־הכוכבים המופיעים
בסרט, או היותו מוצג בצבעים.

משיכתם של ההמונים דווקא אחרי קטעים
מסוג זה לא היה בה כדי להעיד שהקהל
הוא פרברסי, ברובו, או מושחת. היא
העידה על צורך נפשי עמוק, הקיים בשכבות
רבות, להזדהות עם קטעים שהם,
כיבכול, פורצי־מוסר, שוברי־הטאבו המקו־מהותה
העמוקה של היצירה האמנותית
היא בכך, שהיא חושפת את מציאות־החיים.
האמן היוצר הוא הקולט ראשונה את הזעזועים
החברתיים המתרחשים בקולקטיב
האנושי. אחד מגדולי הפסיכולוגים והפילוסופים
שחיו בישראל, אריך נוימן, תלמידו
של הפסיכולוג יונג, היטיב לבטא תופעה
זו בספרו פסיכולוגית המעמקים ומוסר
חדש.
טען נוימן :״אניני־הרגש, חולי־הנפש ובעלי
נוח־היצירח — הם ההולכים בראש
המחנה. נוחם לקלוט ביתר רגישות את
תכניו של הבלתי־סודע הקולקטיבי, של
שכבת המעמקים המעצבת ומכוונת את ה־מתארע
בשטח החברתי. כוחם זה מגביר
את רגישותם לתכנים חדשים בוקעים ועולים,
שעדיין לא נקלטו בתודעתו של
הקולקטיב.״
זה מה שאירע גם לאמני הדור האחרון,
בעולם המערבי. הם קלטו את המהפכה
החברתית־מוסרית, המתרגשת ובאה אל העולם,
ואשר שינוי־היחס אל המין הוא רק
אחד מסמניה — והחלו לבטא תהליך זה
ביצירותיהם.

׳קאיים ידועים כמו גלן פנרד והנרי פננדה על ישבניהן
ת, סיו אן לנגדון, והופ הולידיי, אחרי שרחצה בעירום
זו נחשבה נפורנוגרפיה, האסורה בסרטים אמריקאיים.
שקיעת המוסר

•פורנוגראפיה בספרות, בציור ובו
קולנוע הפכה לאמצעי ביטוי ראשוני ל

התפרצות געש
חברתית — כמו
מהומות הסטודנ־טים
ברחבי העולם,
החסרות כל יעד
ממשי, והמהוות, ל־

י׳יי

מן אחר להתפרצות זו. 11111110 התיאוריה המונחת ב ׳
יסודה של תפיסה זו, ש־ 11111111111
אריך נוימן הישראלי ה־ במשך שנה במנ
יה אחד מנביאיה, אומ־ נוער — ואשר
בעישון חשיש, ל
רת בערך כך:
!• התופעה המציינת
את תקופתנו היא התפרצות קולקטיבית של
הרע באדם, במידה שלא נודע כמוה בהיסטוריה.
המוסר הישן, בן העידן היהודי־נוצ־רי,
חסר־אונים, אינו מסוגל עוד לרסן את
כוחות־ההרס שבאדם. שקיעתו של ״המוסר
הישן״ היא תופעה הכרחית בתולדות האנושות
והיא נמשכת כבר כ־ 150 שנה.
#ערכי ״המוסר הישן״ הם נטולי־זיקה
כשהמחשבה מרצדת במוחם :״אולי זה שוב
למציאותו של היחיד בחברה הטכנולוגית.
#מתחת לפני השטח של החברה האנושית
— בייחוד בעולם המערבי —
מבצבצים והולכים סימניו של ״מוסר חדש.״
#בעוד שה״מוסר הישן״ היה מבוסם
על תפיסת הרע ככוח חיצוני וזר, מבוסם
״המוסר החדש״ על תפיסת הרע כחלק
מהותי של האדם.
״המוסר החדש״ כותב אריך נוימן ,״מבוסס
על קליטתם בתודעה של הנוחות ה־חיוביים
והשליליים שבמיבנה־האדם, ועל
שילובם המודע בחיי היחיד ובחיי הקבוצה
תפקידו העיקרי של המוסר החדש
הוא להביא לשילוב של החלקים המנותקים,
האויבים למערכת חיי היחיד.״
במילים אחרות: אידיאל האדם ב״מוסר

החדש״ לא יהיה להיות טוב, אלא להכיר
ולהתמודד עם הטוב והרע שבו .״תוך קבלת
הרע מקבל עליו האדם !המודרני את העולם
ואת עצמו על כפילותם המסוכנת,״ טוען
נוימן, הרואה בכך תקוה לעולם טוב יותר
כיוון ש״ההכרה המתגברת במוגבלנת האנושית
הכללית) ,תביא בהכרח להתגברות
רגש הסולידריות האנושית.״
העירום והפרנוגראפיה באמנות — ובייחוד
בקולנוע — משרתים מהפכה מוסרית
זו, אולי יותר מכל אמצעי אחר.
האדם, אשר לפי כללי ״המוסר הישן״
מתיחס אל העירום ואל דחפיו המיניים כאל
״רע״ ,לומד דרכם שאין הוא יוצא־דופן.
תוך הזדהות עם הפורנוגראפיה המוצגת
או מתוארת לפניו — ,הזדהות שהפוריטא־נים
מכנים אותה בשם גירוי — הוא מביא
את המיניות, על כל גילוייה, כחלק בלתי־נפרד
מעצמו.
ביקורו של ד,ח״כ הדתי והלוחם בפור•
נוגראפיה, יצחק רפאל, בסרט כמו ינליסס
אינו משקף צביעות. הוא מצביע רק על
הקונפליקט הקיים בקרב אלה שמושגיהם
הם מושגי ״המוסר הישן״ וחייהם הם במציאות
״המוסר החדש.״

בנסהמודח׳
(המשן מעמוד )15
״כנראה שהיה נוח לבמ״ן לקבל כסף עבור
הציוד גם אחרי שנמכר. הם אפילו לא
סיפרו לי שמכרו את הציוד.״
דוב ברנשטיין, הכלכלן של בנק המזרחי,
שהיה ממונה על עסקי במ׳׳ן -לא היה מוכן
להתייחס לרובם של הדברים .״היתד, טעות
שתוקנה בדבר הציוד שנמכר,״ הסביר.

תמונה פ 50 אלף ץ טעיתי ! ״

נמכר ותר
מכלמכ שי ראחר

•1111.1וו־לך׳?

פי לי ת 4ייר 0וורד

נושא נוסף, אליו לא היה מוכן ברנשטיין
להתייחס, היה פרשת החוזים עם עיריית
באר־שבע.
עוד בתקופת היותה של הדא, חברתו הראשונה
של הדרי, פעילה, היא זכתה במיב־רזים
מסעם עיריית באר־שבע לסלילת רחובות
בעיר. כשנכנסה הדא לסיבוכים הועברו
החוזים למיפעלי אספלט בדרום.
כותב הדרי באותו תצהיר־בשבועה שהגיש
לבית־המישפט:
• עיריית באר־שבע הכינה חוזים, חתמה
עליהם ומסרה אותם לחתימה לידי החברה
(מיפעלי אספלט בדרום) אשר היתד,
אותה שעה בניהולו של רואה־החשבון אליעזר
אורן מטעם בנק המזרחי. כאשר הוחזרו
החוזים החתומים לעירייה, נמחק בהם
שמה של החברד״ ובמקום זאת צויין שמת
של חברה אחרת, אשר צריכה לבצע את
העבודות לפי החוזים; היא חברת חמר
ואספלט בע״ס;
! • בעלי מניותיה של החברה חמר ואספלט
בע״מ הם סחר־יעסי בע״מ ומר אברהם
ברץ, מנהלה של סחר־עמי בע״ס, וחברה זו
הוקמה בחודש מארם 11967
• למותר לעשות ספקולאציות מה היו
הסיבות אשר הניעו את חברת סחר־עמי
בע״מ להקים חברה זו, ואינני יודע מי מחק
את שמה של חברת מיפעלי אספלט בדרום
מהחוזים של עיריית באר־שבע, והוסיף
במקום זה את שמה של חברת חמר ואספלט
בע״ס.
שאלתי את עורו־הדין אורנשטיין,
כונם־הנכסים, מה גורל העבודה בעיריית
באר־שבע, ותשובתו הייתה, כי הוא הסב את
העבודות האלה לחברת חמר ואספלט בע״ט
וכי הוא מקבל מחברה זו תשלום בסך של
50,000 לי רו ת ...כשהזכרתי לו (פעם נוספת)
את עניין 50,000 הלירות, תשובתו
היתה :״טעיתי״.
• פרט פיקנטי נוסף אותו אין הדרי
יודע: בשיחתי עם עו״ד אורנשטיין נתברר
לי כי הציוד עימו מבצעת חברת חמר ואספלט׳
השייכת לבנק המזרחי, את העבודות
שנועדו לחברתו של הדרי, הוא אותו ציוד
עצמו שהיה שייך בזמנו להדרי, והושכר
על־ידי אורנשטיין עצמו במחיר מוזל לחמר
ואספלט.

תמונה גי :״לא עיסרי המחורפן!״
המקום:
משרד האוצר בירושלים; הנוכחים:
שר־האוצר פינחס ספיר ויוסף הדרי.
הדרי מפרט בפני ספיר את השתלשלות העניינים,
ונענה, לדבריו, באנגלית :״אין זה
עיסקי המחורבן. שישבור חיים שפירא את
הראש!״
לספיר היתד, סיבה טובה לא להתערב. כי
מזה זמן הילכו שמועות בתל־אביב שהאוצר
עומד להזרים מיליונים לקופת בנק
המזחחי, כוי לעזור לו בעיסקת מגדלור.

תמונה ד׳ :״מחופתו של אזרח
-לגלות !״

מי זאת
הבתולה ממאה שעוים??
על פך מספרת חבמולח עצמה!!
הפצה:
ספרי אייל, שטראוס ,3תל־אביב.

לאשה בהריון
המתנה הנאה ביותר —
ספרו של

פרופסור יוסף אשרמן

״לקראת אמהות״
להשיג בכל חנויות־הספרים

ד ו ך לשחקנים
^ ולדוגמניות

אין צורן להיות רקדן
מקצועי כדי לרקוד גי?

הרקדן־והכוריאוגרף שמעון לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.

קורסי־בוקר וקורסי״ערב
( 2שיעורים בשבוע בכל קורס)

פרטים: טל—08.00( 25 17 13 .
10.00 לפנה״צ; 20.00—17.00 בערב).

המקום: משרדו של המפקח על הבנקים,
אליהו שמעוני; הנוכחים: שמעוני עצמו, יוסף
הדרי וכתב הארץ יגאל לביב, שנתבקש
על־ידי באנק ישראל להביא בפני המפקח
את כל הידוע לו על עיסקות בנק המזרחי.
שמעוני הקשיב לסיפור במשך שעתיים וחצי,
הגיב לשאלתו של הדרי כיצד לא
עלה בנק ישראל על הפרשה קודם לכן:
״איננו יכולים לתפוס את הכל, שאז
נצטרך להחזיק עשרה פקידים בכל בנק.
מחובתו של כל אזרח להביא את הידוע לו
בפני בנק ישראל.״

תמונה אחרונה (פינתיים):
ביום השני האחרון הסתיים הדיון המשפטי
הראשוני בין הדרי לבנק המזרחי. השופט
לובנברג נתקש להכריע מי בעצם גנב ממי,
וכמה. אך לפסק־דינו שיינתן בימים הקרובים
יהיו השלכות רבות־מישקל גם לגבי פעולותיו
העתידות של בנק ישראל.
יותר מכל יצטרך האזרח הקטן, המקבל
מבנק המזרחי 11 אחוזים נטו בתיווך שטרות
באמצעות חברות־הנאמנות של הבנק, ליתן
את דעתו: כיצד מצליח הבנק לשלם אחוזים
כה גבוהים — ועד כמה הכסף המופקד
שם — בטוח?
העולם הזה 1603

במדינה עסקים האיש שידע
לסדר ענייני ם

״מה לכוהן בבית־הקברות?״ שאלו כל
מכריו של פינחס גוברין, כשנודע להם,
בשבוע שעבר, כי אחיו של שר־התיירות
לשעבר עומד לפשוט את הרגל .״מה לעסקן
ציבורי בעסקי־קרקעות?״
כי פינחס גוברין 64 היה כל ימיו איש־ציבור.
הוא לא הגיע, אומנם, לממשלה באחיי
עקיבא (הבוגר ממנו בשנתיים) ,אשר
שימש תקופה מסויימת כשר־ד,תיירות.
אך מישרות ממשלתיות וציבוריות בטוחות
לחלוטין לא חסרו מעולם לעסקן הוותיק
יליד־רוסיה, שהיה בוגר סמינאר למורים וממייסדי
הקיבוץ תל־יוסף.
הסוכנות היהודית, נמל תל־אביב, כופר־היישוב,
המשכיר המרכזי, מחלקת־הגיום של
ההגנה — בכל אלה עבד פינחס עוד טרם
הקמת־המדינה.
גם במדינת־ישראל עצמה לא נשכח פינחס:
הוא מונה למזכיר הכללי של משרד־התחבו־רה,
אחרי־כן עבד ברכבת־ישראל ולבסוף
— הצטרף להנהלת עמידר, כאחראי על
איזורי־הפיתוח והמחלקה המוניציפאלית.
ב־ 1961 פרש פינחס גוברין מעסקי-
הציבור.
הפיתוי .״בהשפעת ידידים, משקיעים
מאמריקה, התחלתי לטפל בהכנת פרוייקטים
לבנייה,״ הסביר גוברין לכתב העולם הזח.
״אני הייתי מסדר בשבילם את העניינים
בעיריות ובוועדות לבינוי ערים.״
ואכן, גוברין לא התקשה בכלל ״לסדר
עניינים.״ כולם הכירו אותו, ואלד, שלא
הכירו אותו — הכירו את אחיו, ראש סיעת
מפא״י בכנסת.
ואילו היד, פינחס ממשיך רק לסדר עניינים,
לא היה מסתבך מעולם. אבל בינתיים
הגיעו השנים המשוגעות, בהן יכול היית
לקנות מיגרש, בבוקר, ב־ססז אלף לירות,
למכור אותו בערב ב־ 200 אלף. פינחס
המשיך לסדר עניינים עבור אנשים שהתעשרו
בן־לילה.
״פיתו אותי,״ הוא הסביר .״פיתו אותי גם־
כן להשקיע.״
כיוון שכסף רב להשקיע בספקולאציות
לא היה לו, נקט פינחס גוברין בשיטה
המקובלת — הוא לווה. לאו דווקא מבנקים,
לאו דווקא כספים גדולים בבת־אחת, אלא
סכומים קטנים מיהודים קטנים, שלא חששו
להפקיד את חסכונותיהם בידי אדם כל־כך
חשוב, עם קשרים משפחתיים בממשלה.
וכסוחר גדול, חתם פינחס גם על ערבויות
לאנשים שונים. הפראקטיקה המקובלת היחד,
— חתום לי ואחתום לך. גם הבנקים שמחו
לקבל כערב את אחיו של השר.
כלי מנורות עתיקות. ואז נגמר
ך* ל ימיו היה מרדכי (מוטקה) טייג
^ מתווך־יר,לומים בגודל בינוני. הוא הרווית
לא רע, גידל אשד, וילדים׳ ובשעוון
הפנאי היה מתעסק עם המזכירות הקטנות
של הבורסה ליהלומים.
אילו היה מוטקה מסתפק בכך, קרוב ל החתינר הקדושה

בריאל יערי ( )21 הוא משרת בצבא
^ חובה, בחייל־קרבי. ידו האחת אוחזת
ברובה והשנייה — במכחול ובמספריים.
בעזרתם, הוא מבצע ציורים אמנותיים
מקוריים וקולאז׳ים * .בכך מעודדת אותו
אשתו מוניקה ( )20 המשמשת לו השראה
חיה.
יערי אף הספיק להשתתף בתערוכה ב־גאלריה
,220 ברחוב בן־יהודה התל־אביבי,
שזכתה בביקורות אוהדות. על כן נדהם הצעיר
השחרחר והצנום, כשחזר השבוע לחופשת-
בית קצרה — ומצא את שדו בידיעה שפורסמה
בעיתונות — לפיה רוטן עליו שר־הדתות,
זרח וורהפטיג, ומעיין אם להעמידו
לדין על חילול־קודשם של הנוצרים. כי
כמרים, כך נאמר בידיעה, מחו על היצירה
המחוצפת.
כי יערי הרכיב, בין השאר, קולא!׳ סוריאליסטי,
בו נראית שחקנית־קולנוע — בדמות
מאריה הקדושה.

* יצירות אמנותיות׳ המורכבות מקיטעי־ציורים
ועיתונים מודבקים יחדיו.

מאותה זוהות זו שווה את זעם הות״ם
לריה, ושאל לעזרתה. היא היתר, אובדת
עצות.
״גבריאל הוא אין צעיר בא•,־ ומיבשי
מאוד,״ הסבירה השבוע לכתב העולם הזה.
״הקולאז׳ הזה זכה לביקירית מצו-ינית. איני
מבינה איך מישרר־הדתות, או כמרים,
או מישהו אהי־ יבול להת־יד ליצירה הזאת!״

צייר
יערי
השראה חיה

הסינדיקאט, למכור אותם ברווח ניכר, טרם
שילם אפילו את הקרן.
אבל כדי לקבל ״סייט,״ זקוק יהלומן לכמה
נתוני־יסוד: מיפעל לעיבוד יהלומים, מוניטין
מיסחרי — ושם נקי מכל רבב.
לטייג לא היה מיפעל, ואין ספק שבלשי־הסינדיקאט
ידעו גם שחיי־ד,משפחה שלו
אינם בדיוק כמו שכתוב בתנ״ך. אבל הוא
לא התייאש: בשותפות עם יהלומן אחר הוא
הקים מיפעל׳ התחיל לעבוד ללא הצלחת־יתר
— ושכר כמזכירה את רחל לוי.

וודאי שהיה מסיים את הקאריירה שלו בשלווה,
כשנכדים מקפצים על ברכיו וחש־בון־בנק
לא־קטן מחמם את עצמותיו הזקנות.
אבל
מוטקה רצה יותר: הוא רצה להיות
יהלומן גדול. כדי להיות יהלומן גדול, הוא
היה זקוק לגושפנקה של הסינדיקאט הבינלאומי
ליהלומים — אותו גוף אגדי ורב־עוצמה
המחלק, ממקום־מושבו בבלגיה, את
כל יהלומי־העולם לעיבוד, בין היהלומנים
הגדולים. זכות כזאת, המכונית ״סייט,״
היתר, מבטיחה את פרנסתו בשפע לכל ימיו
— שכן הוא היה יכול לקבל יהלומים מ־

ך* ידיעה נאמר, תחת הכותרת זעם
מל אמן שצייר את מאריה הקדושה בדמות
בריז׳יט בארדו, כי ורהפטיג מתייעץ אם
להעמיד את הצייר לדין.
גבריאל לא ידע אם: צחוק אי לבבית.
הוא קם, רץ לו,לנד, מסטבאים, בעלת־הגא־

ץ* חל, המתקרבת ל־ ,40 היתד, דמות
ן מוזרה בין היהלומנים: היא היתד. קצת
מזכירה, קצת אשודעסקים — וקצת פילגש.
לטייג, לפחות, הראתה רחל את כל הצדדים
של אופייה ד,רבגוני: היא עבדה ב־מישרה
תיווכה בעיסקות — וחיממה את
מיטתו במשך כשנה וחצי.
ליהלומן בן ד,־ 48 לא היה איכפת — עד
שהחליטה רחל שהיא רוצה את הכל באופן
חוקי, כלומר: שיתגרש, יישא אותה לאשר״
וככה ימשיכו בעסקים.
טייג סירב, שלח אותה לכל הרוחות. רחל
נשבעה לנקום. ובדיוק אז נפלה לידה הז־דמנות־פז:
ה״סייט״ של טייג בושש לבוא,
כצפוי. הוצאות המיפעל הבלתי־רנטאבילי
אכלו את כל רכושו. אותה עת גם השקיע

^ שבוע בו קמו בחורי-ישיבה יד,ו־
^ דיים נגד השמעת יצירה נוצרית בירושלים
ובתל־אביב (ראה עמוד )20 היה זה אירוני
שחוסר־סובלנות לא פרות ביטה מתגלה נין
הצד השני.
טייג כרבע מיליון לירות במלון טברייני
בשם פאר, בשותפות עם קבלן ובעל־מס־עדה
תל־אביבי בשם מאיר סימון. הנושים
לחצו. הבנקים, גם הם, דרשו את שלהם.
טייג נאבק בשארית־כוחותיו כדי להיחלץ
מן הבוץ הכספי בו נתקע. חבריו היהלומנים,
ביניהם גדול־נושיו, בצלאל דייגי, ואפילו
שותפו למלון סימון, היו מוכנים לעזור
לו בסכומי־כסף ניכרים.
אך כאן קפץ עליו רוגזה של רחל.
למרות היותה נשואה ובעלת־משפחה בעצמה,
החלה רחל לסובב בין היהלומנים,
לטלפן למערכות העיתונים, לספר לכולם איך
סידר טייג את פילגשו — כלומר אותה —
ואיך שבכלל הוא טיפוס שכזה שהדעת
אינה סובלת.
בינתיים עמד טייג במשא־ומתן עם נושיו
כדי להגיע עימם להסדר. הוא מכר את
חלקו במלון הטברייני — בהפסד של כ־40
אלף לירות — ובעזרתם של דייגי וסימון
הציע לנושים שנותרו 33 אגורות לכל לירה
השמצותיה חסרות־הבסיס של רחל — פרי־דימיונד,
של אשה זנוחה — איימו לפוצץ
את ההסכם כולו, אם יגיעו לעיתונות.
ביום שני השבוע יצא טייג למערכת העולם
הזה כדי ל&פר את האמת. בדרך התמוטט,
נלקח לביתו כשהוא סובל מאפיסות־כוחות־ועצבים
מוחלטת. כך לא היה היהלומן
מסוגל לעמוד מול האשמות מקטרגיו.

כן לא היה ברוד אם אומנם היו אלה
באמת כמרים, כיכרי הידיעה, של,יפנו את
תשומת־ליבו של שר־הדתות לקאטלוג של
התערוכה, המכיל את התמונה, או שמא באה
היוזמה לפעול נגד היצירה — מחוגי מיש־ידו
של וורהפז־ג, שרצו להפנין שהם נוהגים
גזירה שווה של אי־סובלנות כלפי יוצרים
יהודיים ונוצריים כאחד.
סיכם גבריאל יערי במבוכה. :׳לא היתד,
לי כל כוונה להכעיס כל גורם דתי. רציתי
להראות רק את היופי של אשת המאה הסב.
״וחוץ
מזה — זוהי בכלל לא בריז׳יט
בארדו. זוהי הכוכבת בריט אוקלאגד!״

ד,פרוספריטי, והתחיל המיתון.
שטח־ד,בנייד, של פינחס, בתל־גיבורים, לא
זו בלבד שלא נמצאו לו קונים — אלא
שאפילו תוכניותיו־,בנייה טרם אושרו. האיש
שידע לסדר עניינים לא הצליח לסדר את
ענייניו שלו, מצא עצמו עם חלקת־אדמה
האוכלת את בעליה, וקרוב ל־ 200 אלף
לירות חובות.
השנים חלפו. הריבית נצטברה. הנושים
לחצו ,״בעיקר אותם אנשים פרטיים להם
חבתי סכומים קטנים,״ מעיך פינחס, שהמשיך
בינתיים להתקיים על משכורתה של אשתו,
המורה. אפילו האח הגדול עצם את עיניו,
לא היה מוכן, או לא היה יכול, לעזור.
״הוא בסך־הכל חבר־כנסת, החי על משבורת
לא־גדולד״״ מסביר פינחס, ומכחיש
בלהט את השמועה כאילו יש לאחיו עקיבא
אוסף של מנורות עתיקות יקרות־ערך, שאם
היה מוכר רק שתיים מהן יכול היה לחלץ
את פינחס מן הבוץ.
השבוע עשה העסקן הקשיש והמהולל את
הצעד הסופי: כדי לצאת ידי חובת־הכל,
פנה לבית־המשפט המחוזי, ביקש להכריז
על פשיטת־רגל מרצון .״שייקחו בעליי
החובות את הרכוש, יתחלקו ביניהם —
ויעזבו אותי במנוחה,״ הסביר באנחה .״יותר
אני לא אתפתה.״

סדוסה 1ג (1
ן ניסיון לצלו5

את ישו שנית ניכשל,

( | השבוע.
הוא נערך במרחק כמה מאות מטרים בלבד
מהמקום בו נצלב לראשונה, לפני 1937
שנים: הפעם אירע הדבר, כימעט, באולם
המפואר של בנייני האומה בירושלים. אותה
שעה ניצבו על בימת־האולם שתי תזמורות
ושלוש מקהלות, שביצעו את אחת היצירות
המוסיקליות המסובכות והמרשימות ביותר,
יצירה העוסקת במשפטו ובצליבתו של ישו
הנוצרי — המתיאוס פסיון של יוהאן סבם־
טיאן באך.
סמוך להשמעת הקטע האומר וכעת השעה
התשיעית ויזעק ישוע בקול גדול, אלי אלי
למה עזבתני׳! בקעו לפתע קולות אחרים,

עצמו תבע הקהל, במחיאות־כפיים קצובות,
את המשך הקונצרט — שחודש, אומנם,
כעבור חמש דקות. ואילו בחוץ המשיכי
בחורי־הישיבה לשיר, לרקוד, לגדף ולהחליף
מהלומות עם הצעירים שניסו לסלקם.
המשטרה, שהגיעה כעבור 20 רגע, עצרה
חצי תריסר אברכים. אותה שעה השמיעי
המקהלות בתוך האולם, ללא הפרעה, את
שיר־המקהלה הסופי מתוך הפסיון: נשבה
לארץ בדמע ואל קברך נישא קולנו: נוחו
עדן, נוחו אברים מעונים. קברך וגלעדך לו
יהיו מקום מרגוע למצפון הנפחד

ך! שמונים כחורי־הישיבה, שכיתרו
^ את בנייני האומה בירושלים, על־מנת

זה סוה נוגע !ה

בעוד שזיגי, המנצח, שקוע במומנט־השיא, בו שר
היהודי ההולנדי הרמן שיי ( )72 את מילותיו
האחרונות של ישוע: אלי, אלי למה עזבתני! התפרצו בחורי הישיבה לאולם הקונצרטים.

הגיב בויאר: עכשיו מאוחר מדי לגבי
קונצרט זה — אבל אנחנו מבטיחים למנוע
דברים דומים בעתיד.
במילים אחרות: הוא הבטיח בשם העירייה
הגדולה ביותר של הארץ, לאסור
הפצתה של אחת המקהלות רבות־הערך

) צנחנים! ,עוות קיבוצים !,עקוות־בית ואסיאיססים ־
ביותר שצמחו בישראל — בתחומי־העיר.
הקהל, לו ניסו בחורי־הישיבה להפריע להאזין
למוסיקה הנוצרית היה, רובו ככולי,
קהל יהודי. כמוהו כן גם הזמרים והנגנים
שביצעו את היצירה המוסיקלית — אוהבי
מוסיקה יהודים, המקיימים מדי שנה את
פסטיבאל אבו־גוש, המוקדש להשמעת יצירות
כנסייתיות, אשר מומרמות על־ידי רוב
המוסיקאים בארץ.
השנה, בשל ההתעניינות הגוברת במופעי־הפסטיבאל,
נאלצו מארגניו להיענות ללחץ
ולערוך גם מספר קונצרטים בבנייני האומה
בירושלים ובהיכל התרבות בתל־אביב.
איש מהמבצעים היהודים של המתיאוס
פסיון לא הזדהה עם מילותיו. רבים מהם
גם לא הבינו את המילים שהם שרים, כיוון
שהיצירה בוצעה בלשון התמליל הגרמני,
לפיו כתב באך את המוסיקה שלו. שום
סכנה לא נשקפה לדת היהודית, עקב השמעת
היצירה. ואף־על־פי־כן הופיעו מספר
תלמידי־ישיבה לפני אולם היכל התרבות וחילקו
כרוזים. הם נלקחו מן המקום על־ידי
ניידת־משטרה.

מכיוון הכניסות לאולם וליציע. היתד, זו
מקהלה שמחוץ למופע: חצי תריסר בחורי־ישיבה
חובשי מגבעות שחורות, ניצבו שם
ושרו בדבקות :״אני מאמין, באמונה שלימד,
בביאת המשיח
המשיח שלהם לא היה זהה למשיח עליו
שרו מעל הבמה. נוסף לזאת ליוו תלמידי
הישיבות את שירתם בקריאות ״בוז״.
בין שלושת אלפי המאזינים קמה מהומה.
הקונצרט נפסק ועשרות סטודנטים, צנחנים
ובני־משקים, זינקו לעבר דימקהלה הבלתי-
קרואה, ותוך תיגרות־ידיים — גררו את
זמריה החוצה.
המהומה נמשכה גם בחוץ. בתוך האולם

להפריע ולמנוע השמעת מוסיקה כנסייתית
בין כתלי־הבנין, היו כולם תלמידי ישיבת
מרכז הרב בירושלים — אותה הישיבה
ממנה יצאו גם המתנחלים בחברון. קודם
לכן השתתפו בשיעור של ראש־ה,ישיבה, הרב
צבי יהווה קוק, אשר הפסיק את דבריו,
באמצע השיעור, כדי לדבר על חילול־הקודש
שבקיום פסטיבאל של מוסיקה נוצרית ב־חגיגות־העשרים
למדינה. בתום הלימוד, יצאו
כולם להסתער על בנייני האומה.
אלא שהדתיים לא השלימו עם המצב.
השבוע, ערב הקונצרט החגיגי בהיכל התרבות,
הפעילו לחץ על סגן ראש עיריית
תל־אביב מטעם המפד״ל, אברהם בויאר.

*• ה הכיא אותם לשיד יחד בהתרוממ
ו מות נפש יצירה העוסקת בצליבת ישו?
״אי־אפשר להגיד שאני לגמרי שלם שאני
שר את זה,״ אמר אברי רבד 24 בן קיבוץ
ניצנים. במשקו מרכז אברי הג׳ינג׳י את
קטיף־הכותנה ואת קטיף סלק־הסוכר. ב־מלחמת־ששת־הימים
שירת ביחידת־צנחנים,
השתתף בקרבות על מיתחם אום־כתף ובכיבוש
הרמה הסורית. עתה הוא לומד חקלאות
באוניברסיטה בירושלים.
חולשתו היא המוסיקה. במשק ניגן על
חליל ופסנתר. לפני שנתיים, שמע מאחת
מחברותיו בקיבוץ, המשתתפת בקביעות ב־פסטיבאל
אבו־גוש, כי מחפשים זמרים למקהלה.
הוא התנדב.
״מד, שמושך בזה היא החווייה המוסיק
לית,״
מספר אברי ,״זה לא אותו דבר להאזין
באופן חד־פעמי למוסיקה זו או לעבוד
עליה שמונה חודשים ברציפות. זה
משאיר מישקע עמוק. אתה מפיק הנאה
בלתי־רגילה בזה שאתה יודע שאתה חלק
מהיצירה המוסיקאית הזו, שלגבי דידי היא

במקהלת אבו״גוש
היצירה הגדולה ביותר. ובאשר לצד המילולי
— מנסים להתעלם מזה.
אברי אינו בן המשק היחיד בין מבצעי
המוסיקה הכנסייתית של פסטיבאל אבו־גוש.
חלק ניכר מחברי המקהלה והתזמורת באים
מקיבוצים, ומוכנים לנסוע כל השנה מכפר־גלעדי
בצפון או מקיבוץ רביבים שבדרום
— לחזרות, כדי להתכונן לקראת ביצוע
יצירה אותה ישמיעו בקונצרטים ספורים.
באבו־גוש, למשל, בעת ההפסקה שבין
השמעת שני חלקי המתיאוס פסיון, התקבצו
להם בני־המשקים שבמקהלה ובמשך שעה
ארובה שרו להם להנאתם קוראלים בנסיי-
תים של באך בתרגום עברי.

>\י דנה בר־שלום ( )31 היא מורה ל-
מוסיקה ברמת־השדון, נשואה ואם לשני
ילדים. מוסיקה עתיקה ומוסיקה דתית הם
התחביבים המיוחדים שלה. במשך שנים
היתד. מבקרת קבועה במופעי פסטיבאל
אבו־גוש — עד שלפני שנה גילתה מודעה
קטנה בעיתון, בה מבקש זיגי שטדרמי,
מארגן הפסטיבאל ומנצחו, מועמדים חדשים.
היא מודה :״הטכסט של היצירה מפריע
לי. אבל החווייה המוסיקלית — מחפה על
הכל. זאת לא רק ההופעה בקונצרט, אלא
ההשתתפות בכל חזרה. אני נהנית מכל חזרה
המהווה חווייה בפני עצמה.״
מצבור אחר המספק בקביעות מתנדבים למקהלת
ולתזמורת פסטיבאל אבו־גוש היא
המדרשה למוסיקה בתל־אביב. הסיפורים והחוויות
של משתתפי הפסטיבאל נמסרים מדור
לדור, וכל מחזור מצמיח מתנדבים חדשים.
אחת מאלה היא לאה מסינגר בת ד,־,22
חיפאית שלא שרה מימיה במקהלה מאורגנת.
מודה לאה :״היו לי התלבטויות חמורות
לפני שהחלטתי לשיר במקהלת הפסטיבאל —
בגלל האספקט הדתי של מוסיקה זו. אבל
אני לוקחת בחשבון ששעה שבאך כתב
מוסיקה ניפלאה כל־כך, לפני 240 שנה,

במדינה
חיפה

אנס בלילה
לא היו קיימים טכסטים מתאימים אחרים.
אני עצמי לא מבינה את המילים שאני שרה,
בקושי אני יודעת על מה מדובר בכלל בטכסט
הגרמני.
״אני מתייחסת אל היצירה כאל מוסיקה
טהורה — וזה עוזר לי המון בהבנת המוסיקה
ובהתפתחות המוסיקלית שלי. באך
כתב את המוסיקה שלו כתוצאה מחווייה
דתית, ואיני מרמה אם אגיד שאני מתרגשת
מחווייה דומה, אבל לאו דווקא נוצרית, בציפייה
לקראת חודש הקונצרטים.״
אולם לא צריך להיות דווקא חבר־קיבוץ,
מורה למוסיקה או תלמיד בקונסרבטוריון
כדי ליהפך לחסיד נלהב של המוסיקה הנוצרית
המושמעת באבו־גוש. רבים מבין המבצעים
הם סתם עובדים, עקרות־בית׳ פקידות
ואחרים שלא היה להם קיסר מיוחד למוסיקה.
אחת
מאלו היא אתי פסי, פקידה בת 21
בחברה ליצוא בתל־אביב, החסרה כל הכשרה
מוסיקאית. לפני שנתיים שרה חברה שלה
במקהלת הפסטיבאל. נהגה לבוא ולהאזין
לקונצרטים. אחרי שנה, חשה משיכה למקהלה
והחליטה לשיר בעצמה .״ניגשתי
לבחינות והתקבלתי,״ היא מספרת .״ולא
מפריע לי בכלל שאני שרה על צליבת ישו.
אם אני שרה שיר על שארם-א־שיין אוז
בליבנו, ליבנו תמיד אין זאת אומרת שאני
מאמינה בזה.״

* שנם כאלה המשתתפים בקביעות ב7פסטיבאל
אבו־גוש מזה שבע או עשר
שנים. אחת הוותיקות היא שולמית לסקוב,
רעייתו של מי שהיה הרמטכ״ל וכיום מנהל
רשות־ד,נמלים, רב־אלוף חיים לסקוב, שהיא
כנרית בתזמורת הפסטיבאל.
בין אלה ישנם גם ד,״משוגעים לעניין,״
כמו משה בר־עמי 37 לבלר בחברת כור.
בר־עמי עלה מפיטסבורג שבארצות־הברית
לפני 18 שנה. בעיר־הולדתו היה ציוני נלהב,
מעסקניה הפעילים של מפ״ם. זה לא הפריע
לו להיות בחמישיה קולית שבערב כל חג־מולד
נהגה לבצע בפומבי שירי־חג נוצריים.
״אלה שכתבו את המוסיקה הדתית הנוצרית,״
מוסיף בר־עמי, המשתתף בפסטיבאל
זה שש שנים ,״האמינו באותם הערכים שהעם
היהודי נתן לעולם. הרי ישו היה יהודי!״
נסיונם של קומץ בחורי־ד,ישיבה הירושלמיים
להפריע למופע אבו־גוש, שהסתיים בכישלון
וללא ^דים ציבוריים, היווה עדות
לכך. אולם יותל מכל העידה על כך עובדה
נוספת: שבין המאזינים למופע בבנייני
האומה היתד, גם קבוצה גדולה של חניכי
תנועת־הנוער הדתית בני־עקיבא.
אלה לא רק שהאזינו בקשב וללא הפרעה
למופע — אלא שהיו אף בין הראשונים
שיצאו החוצה, על־מנת להרגיע ולסלק מהמקום
את תלמידי־הישיבות המתפרעים.

נערה קטנה ונפחדת הסתובבה, לפני
שבוע, בסימטאות־חיפה החשוכות, לבדה.
היא חיפשה אנס. האנס שכבר נטפל אליה
לפני ימים ספורים, בחדר־ד,מדרגות.
מאחריה, בצל־הבתים, עקבו אחריה שני
בלשים שהופקדו על ביטחונה מטעם מסט־רת־חיפה.
כי מטה המשטרה המחוזית הועמד
על הרגליים ממש, עקב שורה של
תלונות על מעשים מגונים בקטינות —
מילדות בנות תשע ועד לבנות .17
הסיפורים היו מגוונים ורבים, רבו עם
גל־השמועות שעבר בעיר־הכרמל מפה אל
פה. אך שורה שלמה של תלונות, שהגיעו
אל המשטרה בטלפון או בפי אמהות מבוהלות,
היתד, זהה לגמרי.
דובר על נער צעיר הנטפל לבנות, ב־חדרי־המדרגות.
מכל מבול־ד,סיפורים שלו
לבסוף החוקרים שש תלונות שנראו להם
רציניות: שתיים על קיום יחסים מיניים
עם קטינות וארבעה — על ביצוע מעשה
מגונה בגופן.
פנים מפחיידות נורא. ד,מיקרה האחרון
אירע בארבעה למאי.
היתה זו נערה בת .14
הילדה שבה לביתה בשעה סבירה —
בשבע בערב. היא חזרה מביתה של חברתה,
שם הכינו הילדות שיעורים במשותף. סיפרה
הילדה לכתב העולם חזה :״כבר ברחוב
הרצל הרגשתי שמישהו הולך אחרי. זה לא
הפריע לי.
״אבל כשהגעתי לרחוב קיסריה, בו אני
גרה, ושהוא רחוב נורא שומם ועזוב בשעות
הערב — התחלתי לחשוד במשהו. ואז, כשבאתי
לפתח הבית שלי, הוא ניגש אלי.
״הוא היה בחור שחרחר, עם פנים מפחידות
נורא. רצתי לתוך חדר־המדרגות, והוא
רץ אחרי. הוא תפס אותי בשתי הידיים והתחיל
לחבק אותי ולנשק אותי בכוח.
״כימעט שנפלתי. אבל בסוף צעקתי חוק
— ואז הוא ברח.
״האבא שלי, שעובד בבית־חרושת גדול
בחיפה, טילפן תיכף לשוטרים, והם באו
ושאלו אותי המון שאלות. זד, היה נורא.״,
ארכעה תאורים זהים. הפנייה השישית
היתד, הקש ששבר את סבלנות המשטרה.
כבר
למחרת הוכרז מצב־חירום במשטרת־חיפה.
נערים בעלי עבר פלילי נחקרו לרוב,
בלשים יצאו בחוליות זוגיות, כשלכל
אחת מן החוליות מצטרפת אחת הנתקפות.
פרט מאלף: תיאורן של ארבע מן הבנות,
שנדרשו להסביר איך נראה האנס, היו
זהים לגמרי — שלא כרגיל. כי במיקרים
כאלה מעוות הדימיון והפחד של קטינה
נתקפת, על־פי-רוב, את דיוקנו של התוקף.
אחת הנתקפות לא יכלה למסור כל
תיאור: מאז נתקפה, לפני כחודש ימים,
היא שמייד, בהלם.
אנאטומיה ישל אונם. לאנס היתד,
טכניקה קבועה: הוא נהג להתנפל על קורבו׳
נותיו בחדרי־מדרגות בלבד. מייד היה מצמיד
את גופן לגופו, מנסה לבצע מייד את זממו.
לשתיים מן הקטינות קרע את החולצות
לגמרי. ובשתיים, כאמור, ביצע את זממו.
משך יומיים סובבו הבלשים הזוגיים עם
הנערות ד,נפחדות ברחובות־העיר החשוכים.
״הנה הוא ביום שלישי הוחלט שיש
צורך להזהיר את הציבור — על־אף גל־האימה
שהודעה כזו עשוייה לשחרר.
אלא שד,מיקרה רצה אחרת. ערב פירסום־
הקריאה ממש, נתקבלה קריאה טלפונית,
במשטרת״חיפה. על הקת היתד, אחת הנתק־פות.
היא קראה :״ראיתי אותו ברחוב!״
ליד קולנוע ארמון עמד הבחור והסתכל
בתצלומים .״הנה הוא!״ צרחה הילדה.
השטן נכנס כיי! בחקירתו, הודה
הנער בשלושה מיקרי־תקיפה, זוהה על־ידי
תוקפת רביעית בעת מיסדר־זיהוי. מיקרה
זה הוכחש על־ידי הנער בתוקף.
עתה ממתינים אנשי משרד־הסעד והמשטרה
לחוות־דעת רפואית שתקבע, אם אפשר, או
אפילו רצוי, להפגיש את הנערה אשר
שרוייה בהלם עם התוקף .״יתכן שפגישה
כזו תחזיר אותה לאיתנה,״ טען אחד החוקרים.
זהותו של הנער היתד, שיגרתית: בן 15
וחצי, בן לאחת המשפחות המתגוררות בחיפה,
הוא עבד בבית־מלאכה מיכאני.
כשנשאל מדוע עולל את המעשים, היתד,
תשובתו קצרה :״השטן נכנס בי!״
* שמות האנס הצעיר והקטינות נאסרו
לפירסום, מאחר והס קטינים.

ני שנים, מנצח זיגי שטאדרמן על מקהלתו.

ת ק לי טסנסציונירא שון מ סו גו בארץ
ה ע תונ איא רי ה א בנ רי מ ר איין א ת :
* איסר הראל, הממונה לשעבר על שרותי הבטחון
והמודיעין — על לכידת אייכמן ועבודת סוכני הבטחון
הישראלים.
* ״פלח״ ממפקדי יחידת הקומנדו — 101 על פעולות
שלא פורסמו עד כה.
* הטייס סרן מרדכי לבון, על חייו בשבי המצרי.
* שלמה בן נאמן, יועץ לעניני גרושין.
ומבחר ראיונות נוספים מערבי הראיונות בתקליט המרשים
והמבדר, היחיד מסוגו. המתנה האידיאלית לידידיך
ולקרוביך בארץ ובחו״ל.

ת ק לי ט ״ הד־ אר צי

״קורטיפון״ מבקר אצל הילדים
במבצע מיוחד בסוגו הפיצה חברת ,,הלן קדטים״ את מוצרד, החדש
״קורטיפון״ בין תינוקות וילדים שהם הצרכנים העיקריים לסבון
ללא סבון מסוג זה.
נציגות ״הלן קדטים״ חלקו את שפופרת הענק חינם בין תינוקות
מגיל העריסה ועד לתלמידי בתי ספר. הביקורים נעשו בגני ילדים
.ובתחנות ״טיפת חלב״ ,בגנים ציבוריים ובבתי קפה שם נמצאות
אמהות צעירות עם עגלות הילדים.
המוצר החדש מבוסס על פורמולה מיוחדת של מעבדות ״הלן קדטים״
בארד,״ב .״קורטיפון״ הוא נויטרלי 9 7ללא צבע וללא
אלקלי. נוסף לכושר הקציפה הגבוה שלו — הוא ממלא את האמבט
שפע של קצף צלול כבדולח — מכיל המוצר ״לניט״ להזנת העור
ולהגנתו באקלים היבש של ארצנו.
אמהות תמצאנה בו פתרון לבעית חפיפת השערות שילדים רבים מגלים
כלפיד ,״התנגדות״ מסוימת .״קורטיפץ״ הוא כה עדין שגם אם
יחדור לעיניים אין הקצף שלו צורב בכלל.
במסגרת המוצרים לתינוק מייצרת ״הלן קדטים״ גם טלק ושמן
לתינוק.

במדינה
פ הסיפור האמיתי שמאחורי המשפט המרתק ביותר במדינת
ישראל.

הו צאת
מסדה
מבצע

בשנת ה 20-למדינה, נותנת הנהלת

פוליטב ני קום

הנחות עד 20 בקורסים לבגרות ומוקדמות
הנפתחים החודש.
פרטים והרשמה .5—8 ; 9—1 :

חיפה

ברנר 17 מפנת אלנבי 55

שמריהו לוין 30

ביאליק

חולון

סוקולוב בר כוכבא

עליה הכל למען הציונות
מרי רחמן ( )21 היא צעירה, בלונדית,
אוסטראלית — וציונית נלהבת. היא הגיעה
ארצה לפני כשלושה חודשים.
עוד בילדותה, חלמה בתו של סוחר־הבג־דים
על ארץ־אבותיד .,אחר־כך, שעה שפתחה
בוטיק בסידני, המשיכה לחלום. עד שיום
בהיר אחד נימאסו עליה החלומות, היא מכרה
את הבוטיק וקנתה כרטיס ארצה. כי
בישראל, כך סברה, זקוקים לעזרתה.
עזרה לקהל. ואומנם, כשהגיעה ארצה
נתקבלה יפה על־ידי כל חובבי־התיירות ה־מיקצועיים
והמיקצועיים־למחצה.
בתחילה, הגישה סעד לחייל
בשם בני בלוך. היא היתה המלווה
הקבועה שלו, אמרה בגאווה
בולטת :״כך אני עוזרת,
כדרכי, לצה״ל!* היא גם כתבה
למשפחתה ולידידותיה באוסט־ראליה,
תיארה כיצד יהודה או-
סטראלית מסוגלת להרים את המוראל
הישראלי.
אלא שתקופת־הכוננות חלפה,
כפי הנראה, נ עיניה של הבלונדית
יפת־הקימורים. דיא נפרדה
מן החייל, מצאה אזרח שמתאים
יותר ל׳׳לומותיה: היה זד. סימון
מונסנגו 23 שחרחר וממושקף׳
שהוא גם אחד המוזגים הידועים
של הבארים בתל־אביב.
עתה חככה הציונית לנערת־דיסקוטקים
תל־אביביית ידועה,
המקפידה לחקות את נוסזז־ד־לבוש
האירופי, בהשראתי של
סימון, שאוהב את או״נת־פאי־יס.
כך היא ויתרה כהדרגה, על
עצם הרעיון להשתקע באי ץ.
מסכמת הציונית האמיצה:
״זהו זה. עזרתי לארץ. עכשיו
אני אמשיך לנסוע. כ נ-אה לפאריס.
יש שם המון שטודנטים
מהפכניים, להם צריך לעזור.״

משטרה

מי סידי את מי 7
סיור־הלילה המשטרתי במלון
נס־ציונה, השוכן ברחוב התל־אביבי
הנושא את אותו שם, היה שיגרתי.
פחות שיגרתי היה החפץ שנמצא בפח•
האשפה שבחדרו הפרטי של שומר הלילה
הישיש ( )68 של המלון — אמצעי־מניעה.
השוטרים ראו, קפצו על המציאה, עצרו את
נתן פרבר הזקן, בעוון ניהול עסקי־זנות.
כשהובא בפני שופט־השלום, לשם הארכת־מעצרו,
טען נציג־המשטרה, הסמל הראשון
דויד מירוויל :״הוא חשוד בכך שבמשך
חודש אפריל השתמש בחדרו, במקום עבודתו,
לשם ניהול עיסקי־זנות — ומסר את
החדר לפרוצות כדי שתבואנה במגע מיני,
וזאת תמורת עשרים לירות לגבר.״
״הבטיחו לנקום:״ הזקן קם, רועד
כולו, לסתור את דברי־המשטרה. בני־המשם־
חד״ שישבו באולם, השפילו מבטיהם מבושה.
הצהיר פרבר :״זר, לא נכון. אני משמש
כפקיד־לילה במלון נס־ציונה. בסביבה יש
המון זונות.
״לא פעם ביקשו שאתן להן להשתמש
בחדרי. תמיד סירבתי, אז החליטו שיסדרו
אותי — ובוודאי הן או הסרסורים הם ששתלו
את אמצעי־המניעה בחדרי.״
שופט־השלום לא האריך את מעצרו של
פרבר הזקן, שיחרר אותו בערבות עד
למשפט. אז יתברר מי סידר את מי: פרבר
את היצאניות; היצאניות את פרבר; או
פרבר את המשטרה.

דרכי אדם מיקלט ללא

המנוי — קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם.

הופיע רב המכר

בו ני

ו ק ליי ד

חרם, לא לתת לה מיקלט בביתה שלה.
לא חולת״רוח. גם מוסדות־הסעד אינם
עושים די עבור המיסכנר״ שמונה שנים
הסתובבה אמה ממוסד למוסד, מרשות לרשות
— מבלי שלישכת הסעד או משרד
הבריאות ימצאו עבור לאה מעון או מוסד.
וכשכבר היתד, מוצאת מקום — היתד,
נימלטת מן המוסד. צו אישפוז אי־אפשד
היה להוציא נגדה כי אין היא חולת־רוח,
במובנו היבש של החוק, וממילא לא התאימו
לה בתי־ד,חולים לחולי־רוח, רבי־האימה והכפיות.
התוצאה:
לאה נשארה בחלל ריק, יצאה
לזנות כדי לקיים את עצמה.
חזרה לרחום. האם, ששמעה על כך,
אסרה עלייה סופית את הכניסה הביתה. הבת

״אם לא תתני לי לישון שוב בבית —
אשרוף את הבית!״ צרחה הנערה ביאוש.
אמה הסכלה דרך החלון בצעירה נמוכת־הקומה
ובעלת הפנים והגוף המעוותים
כלשהו — ודווקא האמינה לה. כי לאה״,
בת וד ,23 מפגרת בשיכלה.
מד, שלא מנע ממשפחתה להטיל עליה
* שמה האמיתי נאסר לפירסום.

מרי וסימון
עזרה לחייל
הרימה עליה יד. האם טרקה את הדלת. הבת
איימה בשריפה.
אז הזעיקה אמה של לאה את המשטרה
נגד בתה.
כאשר הובאה הצעירה מוכת־הגורל לפני
שופטת־השלום הדסה בן־עתו, חרגה השופטת
מהליכי־המשפט הרגילים, כדי לנסות
ולהבין את הבעייה האנושית. היא אף הזמינה
את העובדת הסוציאלית שטיפלה בלאה.
פסקה לבסוף:
״חבל שהוגש משפט כזה — היה בזה
ביזבוז ואובדן זמן, לבית־המשפט ולצדדים
גם יחד. גם הנאשמת הוחזקה במעצר לשווא,
ואיני רואה בעיין יפה הצגת בעיות אנושיות
כאובות באולם פתוח.״
השופטת בן־עתו עשתה את שלה, שיחררה
את לאה ללא דיון נוסף.
עתה חופשית הילדה האומללה להתהלך
חופשית — ולשוב לחיי־הפקרות ויצאנות,
שהם המיקלט האחרון שלה בפני אימה של
רעב•
משפט משפט הקופים
שלמה גלעד ( )44 גנב אלפיים לירות
מקופתו של המכון הביולוגי והזאולוגי שליד
עיריית חיפה. הוא נתפס על־ידי המיש־טרה,
הודה מייד ובפה מלא על כל מה שעשה.
אבל
כשהגיע לפני הנשיא התורן של ביוד
המשפט המחוזי בחיפה, השופט שלום קסאן,
הוא התחרט :״לא הודיתי, לא גנבתי, לא
עשיתי כלום,״ אמר גלעד.
רטן השופט :״אז מי גנב את הכסף?
הקופים?״
״יכול להיות!״ פסק גלעד בפנים קפואות.
השופט
סבר אחרת. הוא גם סבר שדברים
אלה הם הקש האחרון השובר את גבו של
הקוף.
על כן דן את גלעד — לשנה אחת של
מאסר בפועל ולעוד שנתיים מאסר־על־תנאי.
העולם הזה ! 603

אנשים
ד>ין החב״דגיק
נטורי־קרתא בירושלים נטלו על עצמם את
ההגנה על ממשלת־צרפת, מפני הציונות. בכרוזים
שהודבקו בחוצות ירושלים הם זועקים
:״אנו מוחים! נגד הציונים הכופרים ו־עיתונאיהס,
שהרימו התקפה נגד ממשלת-
צרפת ומנהיגה. על כגון זה נאמר: וחושן
על פני תהום, אלו מעשיהם של רשעים.
ידע כל העולם את הידוע כי ציונים אלה לא
ישראל הם, אלא עוכרי ישראל, והקב״ה יצילנו
מידם.״ מה פשר ההגנה הזאת, שזכה
לה נשיא צרפת, שארד דה־גול, מידי
נטורי־קרתא דווקא? הסבירו החרדים בירושלים:
אשתו של ר׳ עמרם כלוי, מנהיג
נטורי־קרתא, היא הגיורת רות כן־דויד,
אחת הדמויות המרכזיות בפרשת חטיפת הילד
יופל ׳ה שוחמבר. לפני התגיירותה
הייתה צרפתיה קאתולית אדוקה, ועתה נזכרה
במוצאה הצרפתי ויצאה להגן על עמה־לשעבר
# .סוף־סוף נמצא הייחוס המייחס
את שר־הביטחון, משה דיין, לחסידי־חב״ד.
רבה של פרדם־חנה, הרב יהושוע זליג
דיסקין, גילה כי אב־סבו של דיין מצד
אמו היה הרב עמנואל זטולובסקי, שכיהן
כרבה של העיר הלמיזאב, וחתנו היה
הרב יחיאל זאב נכוטובסקי, שהיה
מן החסידים המקורבים ביותר לאדמו״ר השלישי
של שושלת־חב״ד * .הבמאי הפולני
רומן (סכין במים) פולנסקי, הנימנה השנה
על שופטי פסטיבאל־הסרטים בקאן,
גילה במיסדרונות הפסטיבאל את מוצאו היהודי,
בספרו את הבדיחה האחרונה על הגנרל
דה־גול :״שאלו את דה־גול מתי יתן
שוב מיראז׳ים לישראל, ודה־גול ענה, :שקודם
יחזירו היהודים לצרפתים את קאן ואת
דוביל

• הכותל
המערבי ניבנה מחדש. הדבר נעשה באולפני
יוניברסל שבהוליבוד. דגם הכותל
מקושט אפילו בעשבים ובאיזוב והוא הוצג
לראזזה במסיבת יום־העצמאות ליהודי לוס־אנג׳לס,
בה נערכה מסכת של מקהלת־ילדים
מתלמידי הישיבה המקומית, עליה ניצחה לא
פחות מאשר עליזה גור, לשעבר מלכת־היופי
של ישראל.

אולה והעירום
אחת הזמרות הפופולאריות ביותר בישר

כיום היא הזמרת הדנית אולה סנד־
3ג, שהיא סטודנטית לתיאולוגיה, המכשי וזוהרת מנדי
הגיעה לפתיחה המחודשת של הדיסקוטק
שלה כשהיא לבושה בשמלת לבנה
ארוכה, מסורקת בתסרוקת נערית קצרה, ויפה
יותר מתמיד, דבר שהעלה את ההשערה
שהסיפור על הפלתה היה נכון. היא לא
נראתה כלל כמו אשה הנמצאת בחודש
החמישי להריונה.
כולם הסתכלו עליה והתפעלו והתפלאו,
ורק אשה אחת נשארה יוצאת דופן. לא
רק ׳שהיא לא התפעלה, אלא להיפן.
״את, מלוכלכת שכמותך׳״ היא צעקה
על מנדי ,״תסתלקי מכאן לאיפה שבאת!

רה את עצמה לקראת תפקיד של כוהנת־דת.
אולה, הדוברת ושרה בעברית, היא פרוטסטאנטית
לפי דתה, ומשום כן אין התפקיד
אליו היא מתכוננת, מונע ממנה פעילויות
אחרות. השבוע הפתיעה אולה את כל ידידיה
הישראליים במניעה את משאלתה ליהפך לשחקנית
בסרטים ישראליים. כשנשאלה אולר,
אם תהיה מוכנה להצטלם גם בסצינות־עירום
״למען האמנות״ ,השיבה :״העירום זה עניין
ביני לבין אלוהים הבמאי־העולה מצ׳כיה,
פיטר פרישטאט, שהעניק לתעשיית הסרטים
הישראלית שניים מכישלונותיה המונומנטאליים
— סבינה והמניע לרצח —
סיפר בגאוזה לחבריו כי התקבל לעבודה בטלביזיה
הכללית. בעת מיצעד־צה״ל בבירה,
ביום העצמאות, יכלו אותם ידידים לראותו
בפעולה: הוא מועסק כעוזר־צלם, שמתפקידו
להחזיק שלטים והודעות לפני המצלמה .״אין
דבר,״ אמר אחד מידידיו ,״עכשיו לפחות
יוכל ללמוד איך עושים סרטים — אבל
מן ההתחלה הסופר הישראלי הצעיר
יורם מטמור שוהה עתה באנגליה,
שם הוא עוסק בעיסוקים שונים, כדי
שיוכל להתמסר לכתיבת ספר על מלחמת־השיחרור,
שהוצאת־ספרים בריטית ידועה
הזמינה אצלו. ישראלים ששהו בבריטניה
מספרים שבין שאר עיסוקיו משמש יורם,
לפעמים, גם כבייבי־סיטר אצל ר,טי מט
מור, אשתו לשעבר, שהתחתנה בינתיים עם

דוגמנית־הצמרת המפורסמת ביותר בישראל
כיום, ליאורה לפיתת, עומדת
להתחיל בקאריירה קולנועית: היא המועמדת
הבטוחה
ביותר לתפקיד
הנשי הראשי
בסרט סור־מללו
הגדול, שהעבודה
על צילומיו
יחלו בעוד
שבוע. בסרט,
המופק על־ידי
אברהם
(,פשנל׳) דשא,
תצטרך ליאורה
לגלם תפקיד של
צעירה ספרדיה ליאורה מפרבר־עוני תל־אביבי
• .זה סיפור אינטימי באמת:
מי הגבר הנמצא בחדר־המי־טות
של השחקנים גילה אלמגור,
מלבד בעלה, האמרגן יעקוב אגמון?
הסוד נתגלה השבוע. זהו הד״ר ארגם־
טו צ׳ה גאוורה, המהפכן הקובני שנהרג
בבוליביה, הפך מאז לגיבורם של
אנשי השמאל החדש בעולם. תמונתו של
גאוזרה תלוייה לאחרונה גם מעל למיטתה
של גילה • .שר־הביטחון משה
דיין אינו ידוע דודקא כצייתן במה שנוגע
להוראות־רופאיו. השבוע, ביקר דיין
במרפאה צבאית בקרייה התל־אביבית,
כדי לקבל טיפול בשיניו. בתום הטיפול
הורה לו רופא־השיניים ״לא לאכול ולא
לשתות שעתיים.״ אולם חצי שעה לאחר
מכן כבר נראה דיין זולל עוגה בקפה
הרלי, בחברת ידידה • .נערת־הדיסקו־טקים
וסגנית מלכת־היופי לשעבר, יהד
דית פרי, תפסה סוף־סוף מישהו בעל
שם. יהודית, שפרשה לאחרונה מהופעו־תיה
במיסגרת המיוסיקול הישראלי של
יונתן כרמון, נראית לאחרונה בניו־יורק
כשהיא מבלה בחברתו של השחקן
הבריטי הידוע, אלברט פיני, המככב
כיום באחד המחזות המצליחים בברודביי.
פיני היה בשעתו ידידה של הישראלית
מיקי כן־קיקי, המוכרת בחוגי ה־

בוהימה של ברודביי ואשר היתד, אחת
מחברותיה האינטימיות ביותר של יהודית
פרי בארץ ובחו״ל. עתה אירגנה
מיקי את הידידות בין פיני לבין יהודית.
#אחד הרווקים המושבעים של תל־אביב
הוא נחום רז, לשעבר מפעילי־רפ״י
ואיש־סודו של ביג׳י, נימנה על
עובדי מיפעלי נייר חדרה. עכשיו מתלחשים
שנראה כי סוף תקופת רודקותו מתקרב:
נחום בן ה־ 32 יוצא ברצינות עם
השדרנית זוהר אוריין, ומנבאים, כי
מהיציאה הזאת עוד תצא חתונה• .
נער־השעשועים התל־אביב, העוסק גם
באמרגנות, דני בן*אב, אינו יוצא עם
נערות שהתואר כוכבת או מלכת־יופי
אינו נלווה אליהן. אולם בפתיחה המחודשת
של הדיסקוטק מאנדיס, השבוע,
נראה דני בחברת נערה שהיא רק פקידה
העונה לטלפונים במשרד־השיכון ב־תל־אביב
— ועונה גם לשם נאווה. התגונן
דני :״נאווה נראית יותר כוכבת־קולנוע
מכל הכוכבות האמיתיות!״ •
הכוכבנית הצעירה ג׳ודי שלגי נצמדת
לאחרונה לצעיר בשם דני אכרמו־כיץ׳
בעל מכונית מוסטאנג הדורה
ואבא שהוא קונסול־כבוד של מונאקו
בישראל. אבל נראה שג׳ודי אינה שבעת־רצון.
היא מתלוננת שידידה אינו מרשה
לה ללכת בשמלות־מיני קצרצרות —
דבר שאינו מקובל, כנראה, בנסיכותה של
גרייס קלי • .דור חדש של נערי־זוהר
זוכה בהצלחה בדיסקוטקים. בין
הבולטים בהם — בחור שחרחר וגבה־קומה
הנקרא בשם ״דידי היפה״ .חבריו
שמו לב לעובדה שבזרועותיו נראות
נערות רבות שהיו ידידותיו של הצייר

יורם מקוב.

התעלומה פוענחה,
כשהתברר הוא שרידי
אתיו הצעיר של
יורם • .היפה־פיה
הירושלמית

זהבה

מתי־

א ס חזרה השבוע
לארץ, לא־

מנדי כערב הפתיחה
דלי מים על הראש

י• יי׳
אנחנו לא צריכים כאן נשים כמוך! מה זה
כאן, שיקאגו? קונגו? לי יש זכויות יותר משלך!
אני ישבתי בקפריסין. אני גרה בארץ
שלושים שנה! למה לא מסלקים אותה?״
האשה, אסתר שווארץ, היא שכנתה של
מנדי מהקומה השניה. היא לא אוהבת את
מנדי מזה שנים, מאז שזו פתחה דיסקוטק
מתחת לחלונה. זו היתה היא שהגישה
תלונות חוזרות ונשנות למשטרה, וגרמה
לסגירת הדיסקוטק. עכשיו, כשפתחו את
המקויס מחדש, היא שפכה את כל זעמה
על באי נשף־הפתיחה.
מנדי היתה עדוייה בענק יהלומים, ושערה
הבלונדי נצץ למרחוק .״אם לא

חר סיור בן 6שבועות באירופה. יודעי־דבר
מתלחשים שזהבה חזרה לארץ —
רק כדי להיפרד מידידיה ומשפחתה, לפני
שתיסע שנית, על־מנת להינשא לאחד מאורחי
ועידת־המיליונרים, הממתין לה
עכשיו בארצות־הברית • .מסיבת־פרידה
נערכה השבוע באילת לזמרת ציפורה
אנוך, הנוטשת את אילת לחופשה קצרה.
מעומס הופעותיה במקום, נגמרו לה
מיתרי־הקול והיא נאלצה לצאת לחופשת־מחלה
בתל־אביב • .בעלה של אחת
היפות בנשות הארץ הוא קלפן
מו שבע. ייתכן והאיש לא היה להוט
כל כך אחר הקלפים, לו ידע כי בשעות
הארוכות בהן הוא שקוע בקלפים, עוסקת
אשתו, אם לשלושת ילדיו, בפגישות
אינטימיות עם אחד היהלוט*
ני ם הידועים בארץ.

מאמינים לי שאני בהריון,״ והיא התלוננה,
״אולי כדאי לי להביא פתק מדוקטור
סו פ ר מן, ולתלות אותו (את הפתק) בכניסה
לדיסקוטק.״ המוני האורחים שנכנסו
למקום, סקרו אותה בדאגה ובהתעניינות.
עיתונוגים, צלמים ומכובדים לחצו לה ידיים.
בסוף הערב, כשכולם החלו לצאת, הסתבר
שאסתר שוורץ מהקומה השניה עדיין צועקת,
ושופכת דליי מים על היוצאים.
היא הבחינה באחד הצלמים, הרימה את
כותונת־הלילה שלה, הראתה לאנשים את
אחוריה הלבושים בתחתוניה, וצעקה :״חנה,
תצלמו! הנה לכם צילוים! תצלמו! תצלמו!
מה אתם עומדים?״

סוכן־ביטוח בריטי. הילדים, שהוא שמרטף
שלהם, הם ילדיו שלו, כמובן.

פסוקי השבוע
• מושל רצועת־עזה וכובש ירושלים,
אלון ש־מישנה מוטה גור:
״לא אני קובע אם יהיה שלום. לא אני קובע
מתי יהיה. אבל אם יהיה — אני רוצה
לבצע אותו. אני מרגיש איזו שותפות למאמץ
הזה, להבטיח שלא יפרצו יותר מלחמות.״

י• שר־העבודה יגאל אלון :״לא
ידוע אם תעלת־סואץ תהיה ראוייה אי־פעם
לשייט. אבל כתעלה נגד־טנקים היא טובה
מאוד.״

ס>סרא אליעז
״ הי א רצתה ממנו אהבה. הוא רצה
ממנה רק מיקלש. וכשהיא ראתה שלא
תובל לשנות את המצב, הבינה שעליה
לרצוח אותו.״ זה מה שמספרת עליזה
שלה מות
פאני על גיבורת המ חזה המועלה סיסרא,
עכשיו בצוותא.
כיוון שזהו מחי
זה אוטוביוגרפי בי
איצטלה תנ״כית,
מתברר שהיא מודה
שלפני שבע
שנים בעצם לא לרצוח התכוונה
את אשת אהובה,

רפאל

אליעז,

אלא אותו עצמו.
הבמה אני

רוצחת אותו רצח
רוחני״ ,אמרה. עבר מאז מיקרה־הרצח המפורסם
עליה הרבה. שבע שנים ישבה בבית־סוהר,
מ הן שנה אחת במחלקה לטי־פיל
נפשי. היא יצאה משם אשה בת
לבושה בשמלות
ומוזרה,
,37 שמנה
ארוכות, נעליים מיושנות, שיער אסוף,
בגד סגור ופנים ללא איפור.
היום היא גרה עם הוריה ברחוב
גורדון. אין להידידים, מלבד טיבה
פדרו, הממלאת את תפקיד יעל בהצ־גוז.
אבל היא או מר ת :״אני מאמינה
שעוד אמצא את מקומי בחיים, ואת
הגבר המתאים לי בחיים הללו.״
הירושה בקרב אחת המשפחות המכובדות ביותר בארץ מתחוללת לאחרונה
סערת־רוחות פנימית, מסביב לצוואתו של ראש־המשפחה.
ראש־המשפחה עודנו בחיים, ועומד אפילו בראש אחת הערים
המכובדות בישראל. אבל אין הדבר מונע מבני־המשפחה לריב
ביניהם על פרטי צוואתו.
אשתו של ראש־העיר נחשבה פעם ליפהפיה, ועד היום משתדל
ראש־העיר להפגין את אהבתו כלפיה. אבל בעוד היא עצמה מופיעה
כליידי הראשונה בתחום שלטונו של בעלה, היא חושדת שבהשפעת
בתו הבכירה של הבעל, שאיננה בתה, כתב ראש־העיר צוואה שבח
גיל ודובי זלצי, והשבוע הם התגרשו
בגירושין מכסיקאים. כפי שהתגרשו, בשעתו,
יוחנן וריקה זראי.
לכאורה, כפי שאפשר לראות מהתיאור
הנלהב שהובא לעיל, לא היתד. להם שום
סיבה להתגרש. למעשה, הפירוד ביניהם
החל כבר לפני הרבה שנים, הפך אט־אט
לקרע, ומד,קרע רק צעד קטן לגירושין.
הם אהבו זה את זו עוד לפני שמישהו
אחר אהב אותם. הם היו. שני סטודנטים
צעירים ובלתי־ידועים בארצות־הברית. היא
התחילה אז לשיר במקומות קטנטנים ונידחים,
והוא חיבר לה את מנגינותיה, וליווה
אותה על הבמה כאקורדיון שבידו.
אז הם היו עוד צעירים ומלאי־תיקוות,
והחלומות המשותפים על קאריירה גדולה

הוא מקפח את אשתו בחלוקת־ה^רושה, לאחר מאה ועשרים שנים.
בעיר עצמה אין זה סוד, כי לבת יש השפעה מאגית על אביה,
ואומרים שלא החלטה אחת בתחום החלטות העירייה מתקבלת
בהשפעתה. אך איש לא יכול ח|ה להעלות בדעתו שהשפעת הבת
תגיע למימדים כאלה שיפגעו גם במעמדה של האשה עימה חי
ראש־העיר הרבה שנים טובות.
ראש־העיר חש יפה בהבעות ו)רוגז של אשתו, והוא מרבה, לכן,
לבלות את סופי־השבוע שלו בדירה כפרית הרחק מן הבית.
האשה עצמה שומרת על כאבה בסוד, אבל הדבר בכל זאת לא
נשאר בגדר סוד, ולאחרונת נימו אפילו כמה מכובדים להתייצב
לימינה. אן גס הבעל וגם האשה לא הסכימו להתערבות מבחוץ
בוויכוח המשפחתי.

שלושה גברים, שהאחד היה דון חו ליו.
אותם קשרים, שנוצרו קודם בין גאילה
לבין בעלה, נוצרו עכשיו בינה לבין חוליו.
הם נסעו יחד בעולם, הופיעו ״חד במקומות,

באחת מפינות הארץ, או שהם נוסעים ל־מילאנו
לבלות קצת.
כל שנה נוסע דובי לארצות־הברית כדי
לארגן שם מטעם ההסתדרות סדר־ענק ל־

הארמוניה מוזיקאלית
מה יכול להיות יותר נעים לעין ולאוזן
מאשר זוג של מוסיקאים, החיים בהרמוניה?
הוא מלחין ידוע. היא זמרת ידועה. היא
שרה את שיריו׳ הוא מחבר לה את מנגינותיה•
הקאריירות שלהם מטפסות מעלה
מעלה, זו בצד זו. שניהם יפים. שניהם
אהובים. מה יכול להיות יותר יפה מזה?
כל היופי הזה לא שיכנע את גאולה

מקים באהבה

הם הגיעו ארצה. הלחנים של דוב־ זלצר
החלו להיקלט בקול ישראל, בתקליטים,
בהצגות, ברחוב. לפני כן היתר, היא המפורסמת
בין השניים. היא בלטה על הבמה,
הקול שלה משך יותר תשומת־לב מאשר
האקורדיון שלו, ועכשיו הוא הפך מפויסם
בדיוק כמוה. הוא כבר לא רצה להיות
כינור שני. הוא פסק ללוזת אותה, ותחת
זאת עזר לה להקים להקת־מלווים —
פתחה, וכיום

היא

יושבת

בהוליבוד

והפכה ידידתה של קים נובאק.

מי לא זוכר אותה מהדיס קוט קי ם
אהבת״נשים אינה שונה, בתופעות־ של תל־אביב ו היה לה פרצוף חמוד,
הלוואי שלה, מאהבת־גברים. גם כאן קצוץ־שיער ; היא היתה לבושה תמיד
יש בגידות, רומאנים, נשואין, יחסי ם במכנסיים ובחולצות ארוכות ורחבות ;
קצרים, יחסים ארוכים, רדיפה אחרי
היא נהגה להופיע לכל מקום בחברתה
יחסי־כסף ויחסי־זוהר.
של יהודית פרי.
סיפורה של דפנה פרי-אל יכול
איך היא הפכה למה שהפכה ז לפני
לשמש הוכחה לכך. כשהיתה נערה שנה היא פרשה את תולדות־חייה בה־צעירה
ושמנמונת, היתה ידידתה של עולם הזה 1522 אז סיפרה איך ש־יהודית
פרי, סגנית מלכת־היופי ה היתה לה ילדות קשה, אבא שנהג להישראלית.
עכשיו היא גדלה, יפתה, הת -כות אותה, שהיא אהבה אותו למרות
זה. לא היה לה בית חם ואוהב.
את וידוייה סיימה דפנה אז במלים
אלו :״אני חושבת שאני טיפוס אידיאלי
בשביל להיות לסבית.״
בשביל זה שוחררה מהצבא, חזרה שוב
לדיסקוטקים, ובסופו־של־דבר החליטה
לעזוב את הארץ ולנסוע לאביה לאמריקה.
שם היא החלה לחיות חיים
יותר טובים. בהתחלה סיפרו שהיא רזתה,
אחר־כך הגיעו הנה שמועות שהיא
החלה לגדל שיער ארון וגולש, שהיא
יפתה, למדה להתאפר והפכה אשה.
כל זה עזר לה להיכנס לחברת־הנשים
הסגורה של ניו־יורק. לאחר שגרה זמן-
מה עם אביה, היא עזבה אותו ועברה
לגור ברחוב 76 בצד המזרחי — רובע
אלגנטי מאוד — בקומת־קרקע בדירה
גדולה בעלת שלושה חדרים וסאלון.
בהתחלה היא ניהלה את הדי סקוטק
ירושלים של זהב, שנפתח על־ידי צדוק
קראוז בניו־יורק. המועדון נסגר, אבל
בינתיים היא הפכה דמות מוכרת.
אומרים שהאהבה בינה לבין קים
נובאק נולדה ממבט ראשון. אומרים
שמאז הלידה הזאת הן נפגשות פעמים
רבות. קים הציגה לפני דפנה את ידידתה
הצעירה, ג׳יל היימארד, וכיום
דפנה מראה לבל ידידיה מכתבי-אהבה
מבושמים המסתכמים תמיד באותן המלים
:״אני מתגעגעת ! מתי את באה ז
נשיקות חמות. באהבה ! קים.״
ואולי בגלל מצב־הרוח הטוב שזה
עושה לה, עכשיו היא מתבוננת לפתוח
מועדון חדש, ולהמשיך בעזרתו להתערות
בחיי־החברה של הצמרת האמריקאית.

גאולה גיל ודובי זלצר
גרו יחד באותם בתי־המלון.
אם זה פגע ברובי זלצר, הוא לא הראה
את זה. עוד בעיצומו של הרומאן בין
אשתו לחוליו, בנו הוא ואשתו בית בסביון,
קישטו אותו בציורים של גאולה, העמידו
בו פסנתר בשביל גאולה, ובמה בשביל
גאולה. כבר אז היתר, גאולה, רוב הזמן,
בטיולים בעולם.
אבל כשהוא נשאר לבד זמן רב כל־כך,
התחיל גם הוא להפסיק לשמור לר, אמונים.
הרומאן הראשון שלו היה עם השחקנית
רינה פז. זה היה רומאן גלוי. ממש כמו
שר,רומאן של גאולה עם חוליו היה גלוי.
למרות זאת, כשגאולה קיבלה שטף־רם
בבטן ומצבה היה אנוש, עלה דובי מייד
על מטוס ובא לניו־יורק לטפל בה. לפני
שהכל התקלקל הם חלמו יחד על ילדים
ובית. אבל גאולה סבלה מאנמיה מתמדת,
ושטף־הדם היה אחד מסימני־המחלה.
הקאריירות שלהם, שצריכות היו להתקדם
זו בצד זו, התקדמו כל אחת לחוד. דובי
קצר הצלחה אחרי הצלחה, וגאולה, שבהתחלה
היתד, אחת הכוכבות של להקת
כרמון, הפכה אט־אט את הלהקה כרקע
לשירתה. וככל שהלהקה התדרדרה, כך
שמה ופירסומה של גאולה עלה.
היא שירתה גם את דמותה בארד,״ב.
לאחרונה היא מופיעה בשמלת־מיני קצרצרה
בצבע כסף, עם מגפיים תואמים — חיקוי
מושלם לתלבושתה של ננסי פינטרה.
היום היא מופיעה עם תיזמורת אמריקאית׳
והשמועות אומרות שהיא מתכוננת
לקשור את עתידה עם מנצח אותה התיזמו־רת.
דובי בעלה, לעומת זאת, הכיר בארץ
צרפתיה בלונדית עשירה נהדרת, בעלת
שיער ארוך, הגרה במילאנו.
היא קופצת כל פעם לבקר אותו, עטופה
בפרוות מינק וצ׳ינצ׳ילה, ויחד הם נעלמים

יהודים. גם השנה הוא נסע לשם, ובהזדמנות
שנפגש עם אשתו הם הצליחו לשוחח
קצת ולהחליט על גירושין.

01 *3׳ דוהר שוב
פעם היה יופי (״קינסי״) קיפניס רקדן.
הוא היוה, רקדן בזכות עצמו, ובזכותה!
של הכוריאוגראפית, היהודית־האמריקאית
אנה סול!ולוב, המבוגרת ממנו בכמה עשרות
שנים, אשר לקחה אותו תחת חסותה,
והפכה את איש־הבמה הצעיר לרקדן חשוב
בתיאטרון הלירי שלה.
התיאטרון הלירי שבר את הראש, וקינסי
יצא במפח־נפש. זמן קצר, לאחר מכן נשבר
גם יוסי — בתאונת־דרכים. הוא נשאר
מרותק למיטתו, במשך חודשים רבים מאוד.
כולם חשבו שכבר לא יכול ללכת יותר
;בחיים. עד שיום אחד הופיע ברחוב עם
מקל, ועם חתיכה נהדרת וצעירה, אותת
הכיר על מיטת־החולי. וכעבור כמה חודשים
הופיעו השניים תחת החופה, ובעוד
כמה חודשים הופיע לצידם גם צאצא.
אבל הבריאות של קיפניס היתה רק
די טובו) להלן ולהתחתן. לא לרקוד .״הוא
כבר לא ידרוך על הבמה,״ אמרו חבריו.
הם טעו. השבוע מסתבר שקינסי דוהר
שוב — הפעם כשחקן. הוא מחליף בד,בימה
את מרדכי סנדק, שעבר לקפה־תיאטרון
של יוסף מונדי, המשחק בהילטון,
ואת יצחק (״חזקי״) חזלויה,
שנסע ללונדון. שניהם שיחקו בבקט, ועכשיו
משחק קינסי את תפקידם.
אז ליגמרי לא ברור אם לא נראה אותו,
יום אחד בהיר, מרקד באלט — על־אף
חוט־השידרה השבור שלו.

בטן אמיתית
אצל יו נ ה?ן טרי הכל מתוכנן .״אצלנו אין פנצ׳רים ואין מיקרים,״ היא אומות.
היא ובעלה החליטו להביא לעולם אח או אחות לבנם הראשון, אורן בן ה־ .5החליטו
ועשו, וכעת נמצאת יונה בחודש השישי להריונה.
עוד מזמן, כשהחלו לדבר טל הסרטת סורמללו, הוחלט לתת את תפקיד האשה בהריון
ליונה. הדבר הלם את תוכניותיה הפרטיות, ופשנל הסכים שבטן אמיתית יותר טובה
משמלה הממולאת בכרים.
יונה נכנסה להריון, אבל אז החל הסרט להידחות .״הייתי צריכה להיות בחודש
הרביעי,״ היא מספרת ,״והם איחרו בחודשיים. זאת אשמתם.״
אבל ידאגו לה. תהיה לה מחליפה שתעמוד במקומה במשך כל ההכנות וצילומי־הנסיון.
יהיה לה כיסא־נוח מיוחד, וכל התנאים.
את בנה הראשון היא ילדה לאחר סיבוב הופעות בקנדה. את בנה השני היא התחילה
לתכנן לאחר שהגיעה לשיא בקאריירה, עם הצגת שלמה המלך ושלמי הסנדלר. כן ירבו.

קולנוע ישראל פשוט סרט בעשר בבוקר התעלפה כוכבת הסרט,
הלית קטמור. רצו, הביאו מים, הוציאו אותה
מהגבם שבו היתד, עטופה, השכיבו
אותה על הריצפה. ניענעו לה את הידיים
ואת הרגליים, וכשפקחה את עיניה שאל
אותה הבמאי, בעלה :״נו, את בסדר עכשיו
1אז תחזרי לעבודה ! ״
באטלייה של יגאל תומרקין הכל לוהט.
הצלם מזיע, הבמאי סחוט, והלית קטמור,
הכוכבת היפהפיה, שרועה על ספסל. האיפור
של העיניים ניגר על לחייה, הזיעה
נוזלת על הודזלין, הרגליים מלאות כוויות,
סריטות ושטפי־דם מהגבס החם שדבק בהן.
וכל זה לא מפריע לה להישאר יפה כמו
פרח.
היא מבקשת לנוח רגע, אבל בעלה מחזיר
אותה באכזריות אל הגבס של תומר־קין.
עוטפים אותה שוב בגבם, מכסים אותה,
והמצלמות מתחילות לצלם.
״אני נהיית קבץ׳,״ היא אומרת לבעלה,
״הגבס מתכווץ עלי. אני לא יכולה לנשום.״

מרכז המלאכה. הולכים ברחובות האינסופיים
ללא שמות, ללא מספרים, ומחפשים
ומחפשים. אין שום ציון, או סימן, המבדיל
את הכתובת שמחפשים מכל כתובת אחרת
במקום הזה.
(מבפנים הבתים מעניינים עוד יותר. קומה
ראשונה. על הדלת בדירה מימין כתוב :
״נשים.״ על הדלת מצד שמאל כתוב :
״גברים.״ קומה שנייה, מימין ״נשים,״ משמאל
״גברים,״ קומה שלישית ורביעית
אותו הדבר, וכשמגיעים לגג מתחילים לתמוה.
הרי זה לא יכול להיות שבנו כאן
בניין שלם של בתי־שימוש. רק אחר־כך
מתברר שהדירות נמצאות לאורך המרפסות.
גנגסטר
או גודיק. החלק הדוקומנטארי
בסרטו של דק, צילומים מזעזעים,
בעלי עוצמה מיוחדת, של נשים שונות במצבים
שונים, כבר צולם ועורר הדים בחוגי
הקולנוע בארץ. במאי ישראלי ידוע התלהב
מהתמונות הללו וביקש מדק למכור
לו כמה סצינות, כדי שיוכל להכניס אותן
לסרטו שלו. הירשברג ראה את הצילומים,
הבין שנמצא לפניו משהו שיוכל לפרסם
את שם ישראל בעולם־הקולנוע, והחליט
לעזור לבמאי לחפש משקיע, שיאפשר לו
לסיים בשקט את עבודתו.
״בהתחלה פנה ז׳ק אל מפיק ישראלי,״
מספר אחד האנשים הנמצאים במקום ,״אבל
אמרו לו שהוא גאנגסטר. הוא יקח את הסרט,
יגיד שהוא היה הבמאי ויכניס את
השם של ז׳ק בתור עוזר או משהו כזה,
חוץ מזה יש לו שם של אחד שמפר חוזים.
הוא אומר לבמאי , :אני אשקיע בסרט
שלך. אל תדאג,׳ ואחר־כך לא שומעים
ממנו.״ עכשיו, בכל אופן, מתעניין בסרט
באופן רציני האמרגן גיורא גודיק.
ביום השישי התחיל ז׳ק קטמור לצלם
את העלילה של סרטו. לא ברור איך הוא
יתגבר על המכשלה של הדיאלוגים העבריים,
שאיש עוד לא הצליח, לעת עתה,
להפוך אותם לבלתי־מגוחכים, אבל כשמסתכלים
עליו בעבודתו, ברור מעל לכל ספק
שזהו במאי אמיתי, בעל כישרון וחוש מיוחד
לקולנוע. הוא נותן, כמו קלוד ללוש,
לגיבורים שלו לשוחח ביניהם, בשפתם
שלהם. הוא מצלם פנים, ידיים, רגליים.
מה שנראה לו מעניין באותו רגע, וכבר
עכשיו ברור שהסרט שלו לא יהיה דומה
לסרט ישראלי אלא פשוט לסרט.
במאים קולנוע
חופשי

הלית קטמור בעת ההסרטה
רק הבעל מסוגל לזה

״זה בסדר גמור,״ מודיע לה הבעל ,״תנשמי
כשתצאי משם.״
רעיון סאדיסטי כזה. באטלייה של
תומרקין מצלמים גם את הסצינה הראשונה
בסרטו של ז׳ק קטמור. הגיבורה מכוסה
כולה בגבס, מכף רגלה ועד ראשה. רק שני
קני־קש קטנים מאפשרים לה לנשום. יגאל
תומרקין עושה ממנה פסל. הגיבור, סוכן־
י פירסומת זריז וממולח, נכנם, רואה את הדמות
בגבם, ומתאהב בה .״רק דק מסוגל
היה להמציא רעיון סאדיסטי כזר״״ אומרת
הלית, אשתו ,״הגבס מתכווץ מהחום, והגוף
מתנפח מהזיעה, יכולתי בקלות להיחנק
שם. חשבתי שאני מתה.״
אחר־בך, האשד, הזאת, שנתגלתה לגיבור
לראשונה בתור פסל, תשנה את מושג־חייו.
אבל זה עדיין לא צולם.
האוויר באטלייה של יגאל לוהט. הפסלים
האחרונים שלו פוערים פיות נוראים, שמתוכם
יוצאות צפצפות ורמקולים. אילו רצה
דק קטמור לצלם את הגיהינום, לא היה
צריך להתרחק הרבה מהמקום הזה. יש שם
בתים ארוכים כמו רכבות, הנמשכים עד
אין קץ, בתור רחובות ריקים מכלב ואדם
שאינם נגמרים.
שום עינוי שהמציאו האלים, כמו למלא
מים בדלי ללא תחתית, ודברים דומים, אינו
דומה לחיפוש כתובת במקום הזה הנקרא
העולם הזה 1603

אהבותיה של בלונדינית, שיוקרן בארץ
החל מהשבוע הבא, הוא יצירת־מופת. זה
לא מפליא. יש דברים כאלה בעולם. מה
שמפליא זה שהוא נעשה על־ידי הבמאי
הצ׳כי, מילום פורמן שאז עדיין לא היה
ידוע, ויש בו כבר ביקורת דקה על המיש־טר
הסוציאליסטי, על ההחלטות המתקבלות
מגבוה למען קבוצה גדולה של נערות
עובדות, על ההצבעה שהן עורכות בשאלות
פרטיות. רואים שם איך מבלה הנוער
של פראג בדיסקוטקים ענקיים ובו׳.
וכל זה צולם לא היום, אלא לפני שלוש
שנים.
״כשאחד מהסרטים שלנו זוכה להצלחה
בחוץ־לארץ,״ מספר מילום פורמן ,״זה עוזר
לנו מאוד בפראג. זה דבר חדש, מזה
כמר. שנים.
״בזמן סטאלין לא היתד, ההצלחה חשובה.
סרט יכול היה לזכות בהצלחה עולמית,
או להיות כישלון קופתי גדול, זה לא
שינה דבר. הבמאי יכול היה מיד להתחיל
בסרט חדש. במימון המדינה. נראה היה
כאילו האחראים לא הסתכלו בכלל על
המיספרים. הם הסתכלו רק על דבר אחד:
על התסריט, על הדיאלוגים. והסתכלו הרבה
יותר מדי. היה לחץ כבד. והקולנוע
הצ׳בי מהתקופה הזאת הוא איום.
״הוועידה העשרים, הוועידה העשרים ושתיים
הלחץ נעלם. אבל המפקחים
בכל זאת המשיכו להתעלם מהמיספרים. זה
היה גן־עדן אמיתי. עשינו כל מה שרצינו,
ללא שום הגבלה.
״היום מותר לנו לצלם כל מה שאנחנו
רוצים, אבל להצלחה יש חשיבות רבה.
צריך, איכשהו, להחזיר לשלטונות ׳את הכסף
שהוצא, וההצלחה שלי עזרה לי שם
הרבה מאוד.״
אחת הסיבות להצלחה של הקולנוע ה־
(המשך בעמוד )26

מרץ־אימים תוקף אותך
ואינך יודע איך לפרוק
אותו מבלי לצאת מ־שיגרת־עבודותיך.
נסה להמעיט
בבילויים, השבוע:
את האהבה תמצא
דווקא במיסגרת אחרת מי לגמרי. אל תדאג: ה20
בינואר -
$ו בפברואר
עניינים אינם כה חמורים
כפי שחשבת. אבל
אם אתה יכול להימנע מהחלטות חשובות
ביום ה׳ עשה זאת. לבשי סגול־בהיר.

עדיין לא יצאת מן הבוץ,
אבל אתה בדרן.
השבוע עליך להיזהר מ־
׳חתימות ניחפזות וט־

מריבות קלות עם אשה
השוחרת את טובתן. על 1ני0 תהיה דייקן מדי, ואל
19 בפברואר ־
תדרוש להיות תמיד ה20ב
מרס
צודק — גם כשאתה
צודק. אוזלת־יד תתקוף

אותן, מול מבול של התחייבויות חדשות,
אן לקראת סוף השבוע ייפתרו העניינים.

בסערת-העבודח אתה
תיתקל בדמויות חדשות,
שייקבעו, בסופו
של דבר, יותר את עתידך
מאלה הסובבים
אותך עד היום. הקפד
על פרטים. היה תקיף
אך הוגן. אל תערב א חרים,
במקום בו אתה
יכול וחייב להכריע בעצמן.
בת-טלה: לבשי אדום וחום, ה שבוע,
והעולם ייפתח בפניך כפרי בשל.

מה שלא תעשי — אל
תתני יד לתוכנית לקשור
את גורלן לבן־
מזל עקרב. לעומת זאת,
בן־דגים ייטיב עימן. תגובתן
לא תהיה נדיבה,
ותתחרטי טל כך מרות.
נסי לפצות את עצמך
ו 2ב מ אי ־
בטיול, או בקניית קט20
ביוני
נה. אגב, אין זה השבוע
להתפנק. בן־מאוזניים, חשוב על ההווה.
בתחום היצירה: שבוע פורה, יחסית.

(׳0111111

הבריאות שבה לאיתנה,
ואת מוצאת את
עצמן על פרשת־דרכים
— כרגיל. אל תנסי
לכפות על עצמך התחייבויות
נוספות, מלאי
א ת הנוכחיות ותני
לזמן ולסביבה לעשות
;21 ביוני -
נ) 2ביולי
את שלהם. זהו שבוע
של יציאה לרחוב, של
נסיעה קצרה, ושל פגישות עם שניים״
שלושה אנשים אהודים. לבשי שלל-צבעים.

סוו!1

]11(10

אל תתמרמר על מה שכגר היה. ועוד
פחות — על מה שעשויים לעשות לן.
עלין ללמוד לחיות ל__

מחשבות מיותרות,
כשאתה עושה דברים
מ תון תענוג שבעשייה.
בת־מאזניים: פגישה
רומאנטית, באמצע השבוע,
תביא להיתק11
אזניי 11
לות בינן לבין אנשים
( 2בספטמבר ־ מבוגרים מ מן. אל ת22ב
או ק טוב ר
וותרי. אם לא עתידן
— לפחות מצבן הנפשי
בהווה תלויים בדבר. אל תצאי לטיולים
— אפילו יבטיחו לן הנאה צפויה.

זה לא השבוע להוציא
הוצאות רציניות. יום
ד,׳ ,במיוחד, לא נועד
להוצאות או להתחייבויות.
בת־שוורים: אל תיכנסי
למצב בו את חייבת
לבחור בין שני
גברים או שתי משרות:
אחרת מובטח שבחירתך
לא תהיה נכונה. יום ב׳
הבא, לעומת זאת, מאפשר התחלות חשובות
— בייחוד בתחום העסקים והבידור.

יצר־ההרס העצמי שלן הוא הסכנה הגדולה
ביותר, ברגע זה. ביתר התחומים — המצב
משתפר לאיטו. יוקרתן הציבורית והאישית
עולה ומתחזקת,
החל בתחילת השבוע,
מגיעה לשיא ביום ב׳,
הבא — בסוף השבוע
— כאשר מעשה קיצוני
שלן יזכה בהערכה
בלתי־צפוייה עקב הנסיבות
המשתנות. הימנע
מפירסומת, בתקופה זו,
22ב אוגו ס ט -
.22בספטמבר
והיא תבוא אלין מיאליה.
בת־בתולה: לב־שי
בגדים בהירים ועליזים, בעיקר צהוב

שבוע נהדר ללביאות
— בתנאי שהן מוכנות
לשמוע גם בעצת־הזו־לת.
מריבה קלה׳ עשוייה
לקלקל את הכל. לכן,
עליך לנהוג בזהירות,
ובטאקט. בהתחשבות הפסד ניכר ויחד עם
זאת — שיפור רציני
במצבך עשוי להסתמן
ביום ב׳ הבא, בסוף השבוע. אם חלו שיבושים
במיסגרת חייך — אל תדאג.

הפגישה עם האנשים, מהם תלוייה הצל
ח תן הכספית בחודשים הקרובים, לא
תעלה יפה. אף־על-פי
כן — העניין יצלח.
צפה לכן שיבואו אלין,
לבקש את אשר
לא היו מוכנים לתת
כשתבעת זאת. בת-עק-
רב: כוח-המשיכה שעקת
באיש
הזר אשר א ת
חברתו את מבקשת
— גובר עלייך. אולם 8 332191
את עשוייה להסתבן,
הפעם, הרבה יותר מכפי שהעזת לחשוב.
אולם הוא בסדר: לבשי סגול — למענו.

אל תדשדש על מקום אחד, אבל אל תיכנס,
מצד שני, לסיכונים מיותרים. זהו
שבוע בו חייך המשפחתיים
חשובים יותר מעיסוקיך
ברחוב. יום השני
הבא ישנה את ה־מיסגרת
בה את נוהגת
להסתובב, תוכיח לך
שאת יכולה בהחלט לחיות
בלעדיו — ואפילו
בלי החיים להם היית
1פ 3ם230 פג מורגלת. נסיעה קצרה
תביא לך ברכה. היזהרי
בעיסוקייך בשטח הפינאנסי. השקיעי את כספך
בזהירות, ואל תקבלי עצות מצעירים.

קשת

עכשיו אפשר להתייחס
לבעיות ולפתור אותן.
אבל אל תשכח להקדיש
זמן לבילוי. שבוע
זה חייב להיות מאוזן
בין בילוי ומנוחה, לבין
עיסוק שקט אן מרוכז
בצרות שחסמו לפניך
ו 2בדצמבר -
19 בינואר
את הדרן, בשבועות האחרונים.
פגישה עם
ידידה ותיקה תצמיח מחדש רומאן בלתי־צפוי.
כוח־ההרגל יוכיח עצמו חזק מן
האהבה. אבל אל תיכנע. עמוד איתן בפני
כל לחץ. מצד שני, התכונן לקראת סוף
השבוע לאפשרות עיסקית קוסמת ומבטיחה.

קולנוע

קורסים למבוגרים • לתלמידי יסודי • לילדים (5־)10

(המשך מענזוד )25
צ׳כי היא שאנשים מוכשרים יכולים שם
לעשות סרט אחר סרס, מבלי לדאוג למימון,
וכן יכולים אנשים ללמוד קולנוע;
בשקט וביסודיות על חשבון המדינה .״כשהגעתי
לבית־ספר לקולנוע,״ מספר פורמן,
״׳החוג לבימוי היד, כבר מלא לגמרי. אז
נרשמתי ללמוד כתיבת תסריטים. זה לא
נורמלי, כל מה שצריך ללמוד שם כדי להפוך
תסריטאי: פיסיקה, אנגלית, היסטוריה
של המארכסיזם־לניניזם, התעמלות וכו׳.
בכל זאת, במשך ארבע השנים הללו למדתי
הכל. מחוץ לשיעורים. היה שם אולם־
הקרנות שפעל עד שתיים בבוקר, וחוץ
מזה מדברים שם עם אנשים, מטיילים. לא
עושים כלום. קוראים. ישנים. זה הבית־ספר
הכי טוב.

בחוגי-ב ית (באווירה נעימ ה, בחברה טובה)
טל 3140 .־053
טל 34240 .
טל 522728 .
רח׳ צה״ל 46
טל 938173 .
טל 984184 .
טל 233621 .

בית־יצחק
רמת־חן
בת־גלים כרמיאל הרצליה
רמת־השרון
תל־אביב
סביון נאות־רחל טבעון אפקה
קרית־גן
סתח־תקוה

טל 751834 .
טל 846409 .
טל 931969 .־04
טל 415860 .
טל 747230 .
טל 915805 .

בכתות (בוקר, אחה״צ, ערב)
רח׳ נורדאו 30
רה׳ הם 12 חיפה:
תל־אביב:
רמת־גן: רה׳ ז׳בוטינסקי 104 כפר־סבא: מועצת הפועלים
המועצה המקומית
רח׳ ויצמן 48 אשדוד:
רחובות:

וגוד־ויוד ! 1גיסות

העובדה בע־מ

טיפול

ועיסוי

באחריות

בפצעי בגרות
לפי שיטה חדשה ובמחירים נוחים
עם הוראות להמשך הטיפול בבית
שעות הקבלה 16.00—18.00 ,10.00—13.00 :

• לגברים

שעות קבלה מיוחדות — נא להזמין
בטלפון 55690

-תוצאות

מובטחות

קוסמטיקאית מדופלמת־אקדמאית אנילי
תל־אביב, רחוב פינסקר מספר ( 4על־יד קפה ״נוגה״)

״ ח אג סנ ח״
הרכבת אנ טנו ת
ל ט לויזי ה ורדיו
< 1ה רכבה
רחוב שינקין 14 תל־אביב.

כללית

טל 612926 .

שינוי כתובת —
מנוי המבקש לשגות את כתובתו מתבקש
לחודיע על בך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתוו למעו החדש

סרטים

את כישרונו המיוחד בענייני כישלון
הוא מוכיח גם בסרט הנוכחי. זוהי כאילו
קומדיה. מיליונר גדול מחליט לשחק מיש-
חק קטן, להזמין שלוש מחברותיו בעבר,
לספר להן שהוא עומד למות, ומתכונן
לבחור באחת מהן כדי להוריש לה את כל
הונו, ולראות איך השלוש תיאבקנה ביניהן
על ערם מותו.
הסיטואציה יכולה היתד, להיות משעשעת,
אילולא היו ממלאים אותה כגיבורות
ובגיבורים, הנוטים לפילוסופיה במקום
הומור, ראה לעיל. במשך הזמן מתברר
שהמישחק עתיד להיות רציני, ושמישהו
באמת מתכוזן לחסל את המיליונר. מרגע
זה מתחיל הסרט להיות סרט־מתח, מלא
הפתעות ותפניות מעניינות, אבל גם על זה
מתגבר כוחו המחשבתי של הבמאי, בדיאלוגים
אינסופיים על משמעותם של כל מיני
דברים.

דגי רקק
טמטום היום בו צפו הדגים (גת, תל-אביב;
יתן) מטוס הנושא פצצות אטומיות מתרסק תהומי ליד אי יווני קטן, חשוף ומכוער, בשם
קארוס. משלחת אמריקאית יוצאת לחפש
המצלצל המסתורי (ארמון־דויד, תל־אביב;
גרמניה) הדיאלוגים יכולים להקפיץ את הפצצות שנפלו, וכדי לא לעורר חשד,
מכסאו כל אדם בעל אינטלגנציה ממוצעת. מתחפשים אנשיה לתיירים עליזים, העומהתנועות
שהשחקנים, ובעיקר השחקניות, דים להקים באי בית־מלון גדול. הידיעה
מבצעים, נראות כמו משהו שלא מהעולם מגיעה אל כל סוכנויות־התיירות, ובבת־הזה.
טימטום אינסופי זועק מכל תמונה אחת הופך האי למרכז קייט ענק. נערות,
צבעים, בגדי״ים, סירות, ריקודים. וכשהפ־ותמונה.
צצות
נחשפות, סוף־סוף, והים והמים מתאם
מתעמקים בעניין, אפשר אולי לגלות מלאים קרינה ראדיו־אקטיבית, ממשיכים
מאחורי כל זה סיפור של אדגאר וולאם, עדיין האנשים העליזים לרקוד, לשתות ועל
מצלצל מסתורי המגיע ללונדון כדי׳ לאכול.
לנקום בצורה מקורית את דם אחותו שרעיון
פשוט ויפה, ואפילו ניסיונו של
נרצחה, משום שידעה, יותר מדי על כנופיית
קקויאנים למלא אותו בבדיחות והצחקות
סוחרי־נשים.
אינו פסול. הוא רצה לעשות סרט שצוחקים
כאלה? בשטויות להתעמק מוכן אבל מי
בו הרבה, לפני הסוף.
קשר, להאמין שבאיזשהו מקום בעולם
הצרה היא שהפריחות לא מצחיקות. לא
נעשים סרטים ברמה כזאת. למען האמת, ברור מדוע שני טייסי המטוס צריכים היו
לולא היה מתגלה שמו של הבמאי
הגרמני, לצנוח על האי בתחתונים בלבד. כאילו אפשר בארץ,
שהוסתר כל־כך יפד, במודעות
שטייס אמריקאי לא יכול לקפוץ מהמטוס
היה לחשוב שזהו סרט של רפי נוסבאום. שלו בלי להתפשט לפני־כן. ברור שזה נעשה
רק כדי להצחיק. לא ברור מדוע שני הטייסים
לא מתגנבים בלילה אל הכפר ומושאלות
דיעים
בטלפון על מקום הימצאם. תחת זאת
הם מסתובבים במשך כל הסרט בתחתונים, רטוריות ומתחבאים מההמון. בכל קומדיה מטורפת
שלךבשנאה (אסתר, תל־אביב; צרפת) יש איזו דמות שמהתחלת הסרט עד סופו
מי הוא אלן דלון? האם הוא ג׳ורג׳ קאמפ, אינה משנה את מצבה, והמצלמה מדי פעם
המיליונר העשיר שחזר זה עתה מהונג־ מגלה אותה, וזה מצחיק מאוד. כאן זה
קונג, או לא? מדוע הוא הובא אחרי הת לא מצחיק. זה טיפשי.
אונה הקטלנית, שאירעה לו, לטירה הגדולה
שפע בדיחות מאולצות, דמויות שנכנסות
הזאת? האם הוא סובל באמת ממחלת השי -לסרט בלי סיבה ויוצאות ממנו בלי טיבה,
כחה, או שמישהו מנסה להשכיח ממנו דב חוסר־הגיון וחוסר־קשר בין תמונה לתמונה
רים? האם מנסים להרוג אותו? האם האשד — ,כל זה למרות תמונות המוניות צבעוניות
היפהפיה המטפלת בו היא באמת אשתו, של שמחת תיירים המונית — הופכים את
כמו שהיא טוענת? האם הוא באמת שייך סרטו האחרון של קקויאנים לכישלון.
למקום הזה, או שכלאו אותו כאן? ואם כן,
למה? מי הוא פרדי, ידיד המשפחה, המס ה אוסק אר
תובב כל הזמן בחברתם? ומי הוא המלצר
הסיני האטום? מדוע הוא מוזר כל-כך? לכושים
איזה מין יחסים הוא מקיים עם האשה?
בחום הלילה (הוד, תל־אביב; ארצות־וכו׳
וכד.
הברית) ברור שצריד היה לתת השנה את שמצ משום
הסוף, עד מתוחים יושבים האוסקאר
לסרט העוסק בבעיית הכושים.
פים לתשובה על כל השאלות הללו, המתהשנייה,
למרות שהסרט שזכה בו אינו ראוי להעוררות
בקצב מהיר, האחת אחרי
יות עטור־פרסים, הוא מעניין וראוי למלא
בסוף, כשמתברר שההגיון דווקא לא היה אולמות.
הצד החזק שבסרט, מתאכזבים. אלא שאת
מתוארת בו בדרך מקצועית, מותחת,
המתח שקדם לזה כבר אין להשיב.
חקירה של מיקרה־רצח בעיר דרומית, על־ידי
שוטר כושי שנקלע לשם במיקרה. העיר כישרון העויינת מנסה לחסל אותו, מפקח־המשט־רה
מנסה לסלק אותו, הוא עצמו לא מוז־לכישלון

הוא רוצה להוכיח לכולם את יכולתו,
והיה רוצה לגלות שהרוצח הוא בעל־המט־מחול
השעות (אוריון, תל־אביב; אר־ עים שונא הכושים.
צות־הברית) ״גם לאחר שהאדם מת, הזמן
אין בסרט רעיונות עמוקים, וגם הרעממשיך
להתקיים,״ אומר רקם הריסון, שנר יונות הבלתי־עמוקים אינם ניתנים בצורה
אה כאילו יצא זה עתה מהנצח, לאחר ש מקורית מיוחדת. אבל הדיאלוגים מברישהה
בו לפחות שבע מאות שנה. טוב היה קים. והמשחק של רוד שטייגר וסידני פד
לו היה מסתפק באימרות־כנף מהסוג הזה. אטייה מעולה.
אבל הוא גם מסביר אותן, ומבאר אותן.
״האיכות חשובה יותר מהכמות,״ הוא אומר,
ומסביר את דבריו העמוקים לאורך
רבע שעה .״מי שיש לו כסף, רוצה תמיד
ועוד אמנות
עוד.״ ״האדם אינו מסתפק במועט,״
ועוד.
יוליסס (גורדון, תל-אביב) ,הגרי ה מקב
היו לא שלו כושדהמחשבה בזכות
שמיני
(פריס, תל־אביב) ,חרחק מה־לים
את הבמאי ג׳וזף מנקביץ לכיתה רא המון הסוער (צפון, תל־אביב).
שונה של גן־הילדים. את אשר הוא יודע
לעשות בשטח הקולנוע הוא כבר הראה מתח
בקליאופטרח, סרט שייכנס לנצח, עליו הוא
מדבר כל-כך הרבה, בתור הכישלון הגדול
כחוב הלילה (הוד, תל־אביב) הכלה
ביותר בתולדות הקולנוע.
לבשה שחורים (ירון, תל־אביב).

תדריך

העולם הזה 1605

^ ירושלים שרר מצב־רות מוזר. ה!
תושבים היו בצלי ביטחון, מאושרים,
בטוחים שהמערכה הקרבה תביא לשיבה לפלסטין.
יחד עם זאת — הם שאלו איש את
רעהו, שוב ושוב, כאילו ולא היו בטוחים
במה שהם אומרים.
אבל ביטחונם העצמי היה תלוי׳ באוויר,
כמו איזושהי ציפור מחרידה, כי למצב־הרוח
היה מעט מאוד מן המשותף עם מה שחשו
תושבי־לונדון בזמן הבליץ הגרמני, או תושבי
קובה כל, פעם שמבשרים על פלישה
אמריקאית אפשרית. כי אז מוכנים׳הגברים
לקחת בחשבון שיהיה עליהם למות למען
מה שהם מאמינים בו, או למען׳ההגינות
הפשוטה, ועל כן הם מוכנים להיכנס למערכה
כבדה עם הגורל, כשהם משתמשים בכל
אמצעי שהם מסוגלים לייצר או למצוא
תחת ידם. ניסיון זה להתמודד עם הגורל
הוא המייצר את התנופה המופלאה של רגעים
כאלה.

ייצור״ ,ועל כך ש״כל כלי״העבודה הוא
כלי־נשק, המכוון נגד האוייב!״ הם הסתכלו
בי בעיניים ספקניות לגמרי.
המלחמה סובבה אותם, בכוח, ובכל זאוק
— היתד, רחוקה. המלחמה היתד, שקועה
בקול־ערב, ששידר ממרחק מאות קילומטרים,
בקאהיר, או בגרונות של ה״ראיס״*,
וכל מה שהם רצו היה — לשוב לבתיהם
או לבתי־הקפה שלהם, כדי לשמוח על הניצחון
הבלתי־נימנע.

רטבח -מתוך שיגה
* 6איך יכולתי להאשים אותם? חדר־מע־
( יכת גדוש מניין של גברים — ואיש
מהם לא ידע איך להשתמש ברובה. מיצעך
גדול של יום־העצמאות בירושלים היהודית,
לפני שבועות אחדים — ויועציו של המלך
מרשים לו לבלות את היום בעקבה, שם הוא
עוסק בסקי־מים וסוקר מלכות־גלים!
הייתי האדם ההיסטרי היחידי בעיר גדושה
מטורפים קרי־מזג ושלווי־רוח!
בידודה של ירדן גבר מרגע לרגע. המלך
ועמו התהלכו כאילו בשנתם, כל אחד בדרכו
שלו. כולם צעדו לעבר הטבח שלהם
— מתוך שינה בהקיץ.
היה זה מיקרה של פיצול־אישיות, של
סכיזופרניה לאומית. האנשים ברחובות לא
דיברו או חשבו על כלום מלבד המלחמה
— הקרבה והולכת — אולם הם היו בלתי-
מסוגלים לחלוטין לקשר בין המלחמה הזאת
לבין דרכי־החיים שלהם — וזאת משום שהחברה
שלהם סירבה להתייחס לכל העניץ
ברצינות, להוציא, כמובן, את הצבא הירדני׳
שעבר למצב של כוננות שקטה.
״ומי יכול להאשים אותם?״ אמר מושלה
הקשוח של ירושלים הערבית, אנוור אל-
חאטיב, ברוב יאושו — בבוקר ד,־ 29 במאי.
הוא לא ידע שבאותו רגע, ממש, טס המלך
שלו בסודי־סודות לקאהיר.
שעות קצרות לאחר מכן, כאשר שודרה

ביטחון עצמי ממורף

ך* ירושלים, לעומת זאת, שררה אווירה
4מוקסמת. איש לא עשה כלום, מלבד להסתובב,
לברך איש את רעהו, ולשבח ולהלל
את גמאל עבד־אל־נאצר. באיזושהי
צורה בלתי־ברורה עמד איש זה, בעל ההעזה
רבת־המישקל, לגבור על האוייב בצורה מעורפלת,
שלא תפגע בשום נקודה בדרך־החיים
ובפעילות של האנשים הקשורים בצורה האינטימית
ביותר במערכה.
בטורי העיתון פלססיין ניוז, בו עבדתי,
שמחנו על כך שהישראלים עורכים קניות־פאניקה,
ותופסים כל הבא ליד, עד כדי־כך
שנוצר שוק שחור במוצרי־יסוד בתל־אביב.
אבל הביטחון העצמי המטורף ש׳סחף את
הגדה המערבית היה הרבה יותר חמור. איש
לא רצה לשקול עד כמה הגיוני היה לאגור,
ולו במימדים צנועים ביותר, מוצרים דרושים,
כדי להבטיח מזון במיקלטים להתק־פות־אוויר,
שהיו אפשריות לכל הדיעות.
אלא שאיש לא חשב כלל על התקפות־

בשבוע בו מלאה שנה לכיבוש ירושלים המיזרחית
על-ידי צח״ל, מפרסם ״העולם הזה״ מיסמך מיוחד
במינו. אלה קטעים מתוך יומנו של עבד־אללה (מארק)
שלייפר, עיתונאי וסופר ממוצא יהודי״אמריקאי שהתאסלם
עוד זמן רב לפני מלחמת־ששת־הימים, וקבע
את מקום־ממריו בעיר״העתיקה — מעל לכותל המערבי,
בבית אשר גנו משקיף על רחבת חרם אל-שריף.

שלייפר אינו סתם מומר. בתור אחד ממייסדי קבוצת
״ סי טי לייטס אורות הכרך״) הידועה יותר
בתור הקבוצה הביטניקית בסיפרות האמריקאית, היה
שלייפר עורכו של אחד מביטאוני הקבוצה. הוא חיפש,
לדבריו, את שורשיו בעולם המיזרח, מצא אותם בעת
מסע לצפון-אפריקה, ראה עצמו ״שמי ולא יהודי״
ועל כן המיר את דתו — וקיבל עליו את דת האיסלם.

הוא נשוי לכושית צעירה, המתגוררת עימו בירושלים
המיזרחית, שם כיהן כאיש-מערכת השבועון הירדני
בשפה האנגלית ,״פלסטיין ניוז ״,עד לכיבוש
העיר. כרגע הוא משמש כתב השבועון הצרפתי-תוניסי
רב״ההשפעה ״ז׳ן אפריק,״ סורק את הגדה ואת ירדן
בהסכמת ממשלות ישראל וירדן, והתפרסם לא-מכבר
בגלל הראיון שנתן לו אבו-עמאר — מפקד ״אל־פתח״.

מאת עבדאדדה שלייפר
אוויר, על מיקלטים, על הג״א, או על הגנה
עממית .״העיר הזאת מלאה מרתפים ומח־סני־ענק
תת־קרקעיים, וזה ודאי יספיק״ —
כך חשבו אלה שחשבו בכלל.
אני זוכר איך שעברתי במרוצה לבית־

הדפוס, בשלב זר, של העניינים. בית־הדפוס
שכן בבניין נפרד מן המערכת של הפלסטייך
ניוז. העבודה היתד, איטית. מצאתי, לתדהמתי,
שאותם האנשים, שהשתוללו משימתה
על הסיכוי כי אומנם תפרוץ מלחמה,

היו גם הנרגזים ביותר על כך שהכיסוי המוגבר
של המאורעות מחייב אותם להאריך
בשעות־העבודה שלהם.
מילמלתי וגימגמתי בערבית, כשאני מפליט
נאומים סטאנדארטיים על ״מלחמת ה־

הידיעה הזאת בקול־ערב — דרך מקלט־ראדיו,
הנוהם בקול, באמצע ישיבת־חירום,
בה ישב המושל בחברת מנהיגי הצבא, ה*
״הנשיא״ — תוארו של טבד־אל־נאצר.

כך נפלה ירושלים

המבחר הגדול ביותר בארץ
לטיולי צעירים לאירופה
שנה שביעית בארגון טיולי צעירים.

אלההםה טיו לי ם
ה מוג שי םבת כנון מיו ח ד
ב אוי ר ה מיו חדת
ל בילוי שונ ה
ב אוי רהצ עי ר ה
פרטים, פרוספקט והרשמה :

אי שרא־לניד בע־־מ
תל״אביב, רחוב הס ,1טל 59367 ,58310 .
ובכל משרדי הנסיעות.

{ /רי מ רי

(המשך מעמוד )27
משטרה והעיר — רק אז נאלץ המימשל
לגייס סוף־סוף את העם למועצות־התגוננות
עממיות, שהתכנסו ברחבי העיר ובעיירות
הסמוכות.
לכל אומה יש טראגדיה האופיינית לה.
כאשר הציע המושל, בישיבה זו, לארגן
התגוננות עממית — וזאת פחות משבוע
לפני פרוץ הקרבות — קם אחד האנשים,
שהיו קרובים ביותר לראש־הממשלה הירדני
הפורש *,והצהיר :״אם ניתן לעם נשק —
הם ישתמשו בו נגדנו!״
ימים ספורים קודם לכן הודיע לי איש
לאומני אחד שמאמר־מערכת על התגוננות
עממית לא מתקבל על הדעת — מאחר ומאמר
כזה היה מרמז על האפשרות שהישראלים
יכבשו את הגדה המערבית במלחמה
ביניהם לבין הערבים! ושכל מי שמעלה
סברה כזאת ייחשב, בעיני העם, לבוגד
ממש.

ההיסטרי היחידי בעיה

הגשר! לא חוזק

שלמ טו רפם וקרי־דוח״

כל ל א רק השיגעון שלט אז ב־ממלכת
ירון. המלך ואנשיו לא סמכו
על העם, והפלסטינים לא סמכו על מלכם
— אף כי יש סברה שזהו העם הטוב ביותר,
ואלה השליטים הטובים ביותר במרחב
הערבי.
את בעיית־הנשק לא פתרו בישיבת־החירום
של המושל, ורק בבוקר ־.יום בו
פרצו הקרבות ממש חילקו לאוכלוסייה
כמויות זעומות של נשק. עד אז די היד״
כפי הנראה, בידיעה על ביקור המלך ב־קאהיר
ועל הברית־הצבאית. לא היה דרוש
כל נשק נוסף.
מייד התחולל שינוי מוחלט. תצלומיו
של עבד־אל־נאצר פרחו בצד אלה של
חוסיין, ברחובות ועל הקירות, בבתי־הקפה
ובחנויות, ואף על דפי העיתונים — לראשונה
מזה שנתיים. בכפרים ירדניים
רקדו אזרחים וחיילים את הדבקה, ובירושלים,
מול שער הורדוס, נשא פליט זקן חרב
ומגן, ורקד מחול־מלחמה ערבי עתיק־יומין,
לקול־תרועה הבוקע מגרונותיהם של כאלף
צעירים.
נעשו גם כמה וכמה מחוזים קטנים בכיוון
של הג״א מאורגנת; אבל מתחת למעטה
של צריחות־קרב ושירי־לכח, שבקעו
בקולי־קולות מן המקלטים, נשארה אותה
אווירה חלומית.
אחרי שראדיו עמאן שידר שורה של קריאות
נרגשות, הקוראות לאוכלוסייה לתרום
דם, מצא אחד מחברי לעבודה את דרכו
למרפאת הסהר האדום שבעיר העתיקה. הוא
מצא את המקום ריק, והרופא והאחות
התורניים לא יכלו בעצם להבין מדוע הופיע
חברי כל־כך לפתע.
האם נפצע מישהו מבני־משפחתוז באיזה
בית־חולים הוא שובב? חלפו 45
דקות בטרם ניתן לנאביל להקריב את מנת־הדם
הפאטריוטית שלו באין מפריע.
ובסופו של דבר — היתר, טמונה מידה
מסויימת של תבונה עתיקה ונסתרת ב־הליכה־בשינה
מעין זו, בחדווה המוקרנת
מבפנים. כי כל התוכנית כולה היתר, חסרת-
תוחלת מלכתחילה, והיעדר ההתרגשות האישית
היד, בבחינת בלם בטוח ונוח שהציל
מיספר רב של אנשים מטבח חסר־תכלית.

.העולםה זה שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 סלפון 3־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע׳־מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

״ הייתי האיש

דכריו של דיין

תו צרת תי א

תותחים לפצצות־הנאפאלם והתותחים של
הישראלים.
מדוע כל זה קרה, ומדוע בצורה כל כך
גרועה? בערב ה־ 3ביוני הגיעה הצהרתו
של שר־הביטחון הישראלי, משה דיין, ב־טלפרינטר
שבמערכת שלי. אחרי שעורך־
הלילה קרא וערך את החומר הזה, הוא
העביר לי אותו כדי שאקרא בו. דבריו
של דיין היו מתונים למדי. הוא דיבר על
הצורך להמתין למאמצים בינלאומיים, על
הנכונות להתפשר, על אובדן היוזמה הישראלית
ברגע זה.
הדבר נשמע בדיוק כדבריו של בן־גוריון

** ם מסוגל לנצח אוייב בעל טכנולוגיה
עדיפה — בתנאי שהוא נהנה משיטות
אירגון־המונים מסויימות וממישמעת עצמית
— הנובעים, מצידם, מסולידאריות
כוללת ורבת־שאיפות. זוהי משמעותו של
הג׳יהאד, מלחמת־הקודש בעיני איש־הרוח
המוסלמי, וזה מה שמהפכן מתאר בתור
״אחדות אידיאולוגית.״
אבל המרחב הערבי עדיין נמצא בשלב-
מעבר — והאיסלם נשאר בו רק כפולקלור
יפהפה, או, במיקרה הגרוע ביותר, כחלק
מן האמונות־התפלות ומן השחיתות המקומית
— מאחר ורוקן מכוחו היוצר ומבט־חון
תרבותי.
היה צורך לעמוד מול אוייב בעל טכנולוגיה
עדיפה, שפתח בהתקפה חזיתית לאורך
צירים מסורתיים. והמאבק האמיתי היחיד
— במרומים — הוכרע ביום הראשון של המלחמה.
כל כמות של גברים, שהיו מתאמנים
וזוכים בנשק בשבועיים — או אף
בשנתיים — לא היתד, מספקת אלא בשר•
ואספי טל, שהתנגד להתקרבות לנשיא
מצריים.

עבד אללה שלייפר
— שהציע לנסוע לקאהיר כדי לנהל שם
שיחות־שלום ישירות עם עבד״אל־נאצר —
ממש ברגע בו נעו כוחות־ישראל ופתחו
במלחמת־סיני ב־ .1956 צחקנו, רעי ואני,
וסיכמנו בינינו שהישראלים מתכוננים לפתוח
במלחמה. היה זה חלק מבדיחה פרטית
שהיתר, קיימת אצלנו, ולפיה הלאומני הערבי
מתרברב תמיד, מאיים בדם, אש ותימרות
עשן, ואחר־כך — אינו עושה כלום׳,
בעוד שהלאומני היהודי מדבר בשקט, מצהיר
הצהרות על שלום והשלמה, ואחר־כך
קופץ ותופס ישר בגרון.
אותו ערב ערך עורך־הלילה את המהדורוד
האחרונה של הפלסטיין ניוז.

ערימות של גוויות
0עדיין נותר זמן לחלוק כבוד
למישהו, הבה נחלוק כבוד לנשמות
המיסכנות הללו, אשר גופותיהן הנפוחות
הוצאו מכל המוצבים, לאורך דרך־שכם הירושלמית.
המלאכה בוצעה ביום החמישי,
24 שעות אחרי שהמלחמה נסתיימה לגבי
ירושלים העיר.
יהודי זקן, מזוקן, קשוח עוד מימי היותו
חבר בקבוצת־שטרן, ניהל את עבודת הערבים
שגוייסו לבצע את מלאכתם האומללה.
הזבובים נהרו כענן, רבות מן הגופות לא
היו אלא נתחי־בשר חרוכים, והצחנה היתד,
מחרידה ממש. כל הערבים הקיאו, לבסוף,
אבל הישראלי לא הניד עפעף. כובשים קרו־צים
מחומר שכזה.
כל מוצב העלה גנזיה. כימעט כולם היו
העולם הזה 1603

קורבנות הפגזת־המרגמות הישירה, או ההתקפה
האווירית. הירדנים הללו — בדודים
ופלסטינים כאחד — עמדו, עם נשק קל
בלבד ביד, והחזיקו מעמד — כשהיעלמו של
הכיסוי האווירי איפשר את חיסולם מלמעלה.
אותו סיפור שב ונראה בכל מקום: בטורים
הארוכים של פליטים ערביים, בדרכם
אל העיר מכפר סמור; או בטור הנסוגים
מג׳נין; טורים שנתפסו בשטח פתוח ונקרעו
לגזרים. במוצבים ליד ארמון הנציב
או בהר־הזיתים, לא הרחק ממובלעת בית־החולים
הדסה — מוצבים שהופצצו ב־נאפאלם,
מבלי שאיש יתגונן בפני המטוסים;
ואף־על־פי־כן החזיקו כמה חיילים ירדניים
מעמד, המשיכו לחיות אחרי ההתקפה האווירית,
כדי למות, כשכידוניהם תקועים על
רוביהם, בעת ההתקפה של החי״ר.
איני מתכודן לפגוע לרעה בגבורה הבולטת
של הישראלים, אבל קראתי בג׳רחלם
פוסט תיאורים רשמיים־למחצה, כאילו הסתערו
צנחנים קשוחי־פנים על מגיני־העיר שהתבצרו
מחוץ לחומות. לפי עיתון זה,
היתר, המלחמה כולד, קרב פנים־אל־פנים.
למען ההיסטוריה נזכיר כאן את ההפצצות
האוויריות הבלתי־פוסקות, את השימוש ב־נאפאלם,
את היריות הבלתי־פוסקות של
מיקלעי המטוסים — מבלי שאיש יוכל
לפעול נגד המטוסים. כל זה קדם להתקדמותו
של הישראלי הראשון שיצא להתקפה.
ביום ד, בשעה 4לפנות בוקר, אחרי יומיים
של קרבות עזים מסביב לעיר כולה,
החלו קבוצות נואשות של אזרחים ערביים,
שנמצאו בתוך העיר, להשליך את נשקן.
חלק מהם שמרו על הרובים כדי לצלוף
פה ושם, באופן אבסורדי בסילונים הישראליים
העוברים ביעף מעל למיסגד־הסלע,
בדרכם להפציץ את הר־הזיתים, ויותר מאוחר
באותו בוקר את הבתים הסובבים אותו,
ממש בתחומי העיר העתיקה.
מסיבה סמוייה, אותה לא טרח הפוסט
להסביר, היה צורך בכל אלה, בטרם יוכלו
הצנחנים הישראליים להסתער דרך שער
סטפאן הקדוש (שער האריות) ולנהור אל
תוך החרם אל־שאריף. היחידות המספיקות־בקושי
של הצבא הירדני ששהו בתוך החומות
הספיקו לחמוק, כולן, לילה קודם־לכן
— על־מנת לתפוס עמדה מחוץ לחומות.

דגל מול הפותל
ילד היתד! קיימת התגוננות רצינית,

אפשר היה להחזיק מעמד נגד חטיבה
שלימה, בסימטאות האינסופיות של העיר
העתיקה, ברחובות הצרים, במינהרות הניס־תרות,
בקשתות התלויות מעל לסימטאות.
ביתי צופה על החרם אל־שריף ועל הכותל
המערבי. ביתי היה, כפי הנראה,
הבית הראשון עליו הסתערו, כדי להניף
עליו את הדגל עם מגן־דויד. כך בישרו על
נפילתה של ירושלים.
פחות משעה לאחר שהישראלים עלו על
גג ביתי, שותקה אש־הצלפים, והעיר היתד,
בידיהם.
הדאגה המיוחדת במינה לעיר הזאת,
ברחבי עולם, אחראית לכך שהכיבוש הצבאי
היד, קצרצר — דבר בולט מאוד,
בהתחשב במה שקורה בדרך־כלל במלחמה.
חסכו מן העיר העתיקה את הביזה היסודית
שנמשכה, יום־יומיים, בפרברי ירושלים.
לא היו מיקרים של תקיפה בעת
תחילת־הכיבוש, ורוב השירותים העירוניים
הוחזרו לפעולתם התקינה, ביעילות מרובד.,
החיילים והג׳יפים שלהם נסוגו מחרם
אל־שריף; ואם נוציא מן הכלל את המשמרות
המשוטטים ברחובות — ברוב העיר
העתיקה, אליה מתייחסים עתה רשמית כאל
חלק שסופח למדינת־ישראל.
חברת־סיגריות ישראלית, בעלת נטייה לקריאות
פאטריוטיות, פירסמה שורה של
מודעות, בה היא מתארת תמונות יפות
ואופיינייות מן העיר העתיקה הערבית:
השווקים, חרם אל־שריף, שער דמשק ועוד.
מעל לכל תצלום מופיעה הסיסמה
״זוהי ארצך,״ ולכל הערבים ברור שהכוונה
אינה אליהם.
חלק מן הערבים מתפעלים כבר עתה מן
הישראלים ומתייהם, מן היעילות שלהם,
מתנועותיהם הדומות לאלו של מכונה, מ־בטחונם
העצמי, מהתנהגותם החופשית, ונד
העזתן של הנשים הישראליות.
ומי יודע? אולי עוד יחליטו הערבים
לבסוף שעל־אף שאיפותיהם המבולבלות,
שומה עליהם להתאים את עצמם לקני־המידה
של המערב; ואם כבר — איזו דרך טובה
יותר לזה מלהתקבל תחת חסותם של הישראלים?
תהיה
זו השלמה למופת. לונה־פארק
סנסאציוני העלול להפוך את המרחב, במהי־רות־הבזק,
לקוניי־איילנד אמריקאי לכל דבר.
העזלם הזה 1603

התה הוא באופנה -וגם אנו, כי לצעירים יש טעם,
והתה הוא לטעמם.
רוצים לל מוד כיצד להכין תה אמיתי? הסוד הוא כפול:
מים רותחים ועלי תה טריים.
כי רק מים רותחים ממש ועלים טריים — בכל חליטה —
מעניקים לך א ת מלוא ההנאה מטעמו וניחוחו של התה.
צעיר בגילך או ברוחך? — התה הוא בשבילך!

כי פקתה, ניפקתה, פי פקתה, ת ה, ת ה!

ת ה וי סו צנ ק׳
בטיול ומסיעה
בין בארץ או בחו״ל,
אל תשכח א ת המצלמה !
מבחר עשיר של מצלמות ואביזרים
אצל ״פוטו־ברנר״ .פתוח המעבדות והגדלות צבעוניות, ביותר והמשוכללות הגדולות בארץ !

החלזנן זנ 3ר
חיפה,וחזבב ד
13ט1

ץ60 ץ וו1ק
אפריל 1968
כתב העת הכדורי
והמפורטם לגבר
עכשיו במכי רה
להשיג בכל מקום
הפצה בלעדית :
סוכנות ב רו נ פ מן בע״מ

50111(110
100002
ס 1סקמ
ואמו 5ו£1 ו
הסוכן

הבלעדי:

״כגורי״ תל־אכיב, פרץ 4

במדינה

לאן געלם
הכרטיס הזו כ ה,/

ג׳נרל

אלקטריק -

אנגליה

מתיה רושצ׳וק מרתיח לא רע ממיפעל
הפיס. הוא מוכר את כרטיסי־ההגרלה בחי
נות־הספרים שלו בתל-אביב, וגובה את העי
מלה המקובלת. אבל הוא תמיד קיתד. להרי
^?מיח הרבה יותר: אולי אפילו את הפרס ה־
^•;־3ג־ול של מאה אלף לירות. לכן לא מכר את
כל הכרטיסים שקיבל מדי שבוע, מידי המסוכן
הראשי אריה יונג, אלא השאיר עשרה
כרטיסים בצד.
היו אלה כרטיסים שנשאו עשרה מספרים
קבועים, ורושצ׳וק החזיק אותם לא רק לעצמו,
אלא לעוד שבעה שכנים, שיחד עימו
רכשו את הכרטיסים בשותפות. אחד מכרטיסים
אלה היה תמיד מספר .433552
והנה, ב־ 8לחודש פברואר האחרון, זכה
הכרטיס מספר 433552 בפרס הגדול. אבל
רושצ׳וק לא קיבל את מאה אלף הלירות.
אולי לא הודפס? שבוע ימים לפני
ההגרלה, הביא הסוכן הראשי את הכרטיסים
המיועדים לרושצ׳וק, כמקובל מדי
שבוע. רושצ׳וק מיין את הכרטיסים בביתו,
כדי לשמור בצד את עשרת הכרטיסים
הקבועים. ואז גילה, כי בכרטיסים שהובאו

להשיג בחנויות המובחרות

הסי פו ר

ה מו פני א
ביותר בתובידות
צ ה״ ל

ץ הו סי פו ר שלא יבול לקרות במציאות.
? סיפור עבורו אין כל הסבר הגיוני. שניתן
להגדירו, לכל היותר, כסיפורו של נס.
ואף־על־פי־כן — זהו סיפור אמיתי. האיש
לו אירע הדבר חי בתוכנו, ואף חי חיים
טובים ומאושרים. למרות העובדה שמיכה
מיכאלי, צנחן ישראלי בן ,19 קפץ מגובה
1400 רגל, ונפל — מבלי שמיצנחו ייפתח
— יישר על אדמת־הנגב, ממטוסו.
נפילה חופשית כזאת, חייבת להרוג בן־
אדם. מרכה חי ואף מהלר, בעזרת מקל.
איש לו קורה אסון כזה — אם לא מת,
מסיבה כלשהי, חזקה שנשאר מרוסק כל
ימי חייו.
ואילו מיכה מיכאלי שמח בחלקו. יתר־על־כן,
בשבוע הבא, שנתיים לאחר הנפילה
הפילאית שלו, הוא יעמוד מתחת לחופה,
על שתי רגליו, יחבק את כלתו המסמיקה,
נירה ספיר ( )18 בשתי זרועותיו — לקראת
היום בו יקימו בני־הזוג הצעירים והמאושרים
בית ומשפחה בישראל.

יבואנים: י .טויינה, תל־אגיג—ירושלים

״משהו עלול לקרות!,,

קוף זוכה
ב,,טוטו״ בשוודיה
אריק קארלסון שזכה ב״טוטו״
השוודי, גילה כי את הטופס
מילא הקוף המאולף על ידו.
אין ״טוטו״ במטבח בו משתמשים
בשמן ״אקסטרה״ סי.די.
של ״עץ הזית״ .הכל ברור וידוע
מראש. המאכלים בין אם
מבושלים, מטוגנים או אפויים,
יעלו תמיד יפה, והסלטים יעוררו
תיאבון. אגב — שמן סי.די.
זכה גם השנה במקום הראשון
במשאל העם ברחבי הארץ.
איר אומרים :

הוא היחידי שמן מידי.

זוכה(?) רושצ׳ור!

המדובר ב־ססו אלף?״י

לרגל יובל ה— 15-

15 הנחה ממשית
על כלקניה

ד ־ *יו 1
ד ו 1־ 1בו
מונע זיעת־יתר
שומר על רעננות
והרגשה נעימה
ב מש ך יום תמים .

שדו׳מסך ׳ 19,7

*!012161

62 2519/2

קיבלת חשבונן לחידוש המינוי, פרע נא
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נובל לאפשר כל משלוח ללאתשלום

לו חסר כרטיס אחד — ודתקא מספרו
.433552
כאשר שב הסוכן, כעבור שבוע, עם
חבילה חדשה של-כרטיסים, אמר לו רוש־צ׳דק
כי חסר לו׳כרטיס, ביקש ממנו למצוא
את הכרטיס הנעדר, או לזכותו בשלוש
לירות, אותן שילם עבור הכרטיס שאיננו.
הסוכן אריה יונג לא זיכה אותו בסכום,
הבטיח לברר לאן נעלם הכרטיס החסר,
שניהם לא ידעו, כי באותו ערב עצמו עמד
כרטיס זה לזכות במאה אלף לירות.
מאז עברו שלושה חודשים — ואיש לא
בא לדרוש את הזכיר. הגדולה של מספר
.433552 מוניה דרש את הכסף, הוכיח כי
שילם בעד הכרטיס למרות שלא קיבל אותו.
הוא טען, כי מאחר שאיש לא הופיע עם
הכרטיס — משמע שבכלל לא הודפס.
על בר משיב דובר־המיפעל, משה טל-
מון :״זה בלתי־אפשרי!״
אולי נגנב? לאן, בכל זאת, נעלם
הכרטיס?
שיער טלמון :״ייתכן שבשעה שהסוכן
מחלק את הכרטיסים עלולה לקרות טעות,
וכרטיס שבאופן קבוע מועבר לסוכן אחו
מועבר לסוכן אחר. ייתכן גם שהכרטיס
נגנב, והגנב חושש לבוא לדרוש את הפרס.
ייתכן אפילו שהכרטיס הגיע למר רושצ׳וק
ונאבד או נגנב אצלו. על כל פנים — אם
לא ימציא את הכרטיס, לא יוכל לקבל את
הפרם.״
בינתיים מחכים כולם שיעברו ששת החודשים,
בהם רשאי מחזיק־כרטים לתבוע
את סכום זכייתו. ואחרי מועד זה?
טלמון :״הכסף יצורף לריווחי מיפעל הפיסו״
רושצ׳וק
:״אתבע אותו!•
שבעת שותפיו :״גם אנחנו נתבע את חלקנו!״

זה בחודש מארס .1966 אי־שם
* 1בדרום־הארץ, נערף תימרון רב־היקף
של צה״ל, בו נטלו גם חלק יחידות־צנחנים.
באחד מבסיסי חיל־האוזיר עלתה עם חשיכה
יחידת־צנחנים למטוס־הצניחד, מדגם נורד.
הבחורים היו חמושים בחגור־קרב מלא,
לקראת הצניחה הלילית בשטח־התימרון.
צלם של אחד מיומני־הקולנוע חלף על־פני
הצנחנים הניצבים בתור, כדי לעלות על
המטוס, צילם אותם במסרטתו. המצלמה
התעכבה לרגע על פניו רבי־ההבעה של
מיכה מיכאלי, בן ה־ , 19 טוראי בסיירת של
חטיבת־הצנחנים.
אחד מחבריו של מיכה, צנחן בשם דודו,
התלוצץ וקרא לעבר חברו :״חייד אליו,
מיכאלי! יאללה, תרביץ צילום! זה יכול
להיות הצילום האחרון שלף בחיים.״
למיכה לא היה חשק לחייר• חלפו שמונה
חדשים מאז התנדב החקלאי הצעיר ממושב
שדה־ורבורג שליד כפר־סבא לחייל־הצנחנים.
בתקופה זו הוא הצליח לצנוח 12 פעמים —
בתוכן צניחות־לילה קשות. מעולם, לא קינן
בו חשש כלשהו או רתיעה מפני הצניחה,
קודם לכן. לא היו לו שום בעיות באימונים
המפרכים, בזינוק מפתח המטוס או בביצוע
הגילגול, בשעת הניחתה על הקרקע.
אולם דווקא אותו ערב ירדה עליו תחושת-
מועקה מוזרה וסתומה — ״משהו עלול
לקרות,״ הוא אמר לעצמו. לא היה לו שום
הסבר לתחושה זו, אולם היא לא הירפתה

ממנו גם כשעלה, ישב מכונס בין חבריו הצנחנים,
ואף לא שעה שהמטוס המריא.
השהייה באוויר נמשכה זמן רב מעל
למתוכנן. בחוץ נשבה רוח חזקה למדי והמטוס
חג משך זמן־מה מעל לאיזור־ההצנחה
בציפייה לקבלת הפקודה :״להצניח!״
סוף־כל־סוף היא באה. טוראי מיכה
מיכאלי ניצב באמצע שורת־הצונחיס• הוא
הגיע עד למשלח, שעמד ליד הסתה, ראה
לפניו את החשיכה שבחוץ, קיבל את הפקודה
״קפוץ!״ וקפץ.
בהתאם להוראות שלמד בקורס־הצניחד״

כשמיכה נופל נפילה חופשית —
אל האדמה. הוא קפץ מגובה של
1400 רגל, שהן 426 מטר, קצת
פחות מגובהו של נזיגדל אייפל
בפאריס, שגובהו 1890 רגל.
מיכה נמשך אל האדמה במהירות
שוזת־תאוצה. תוך 12 שניות
הוא נחבט בקרקע, כשמהירות־גופו,
ברגע ההתנגשות בקרקע,
היתד, כ־ 425ק״מ בשעה.
שום חברת־ביטוח לא תבטח
את חייו של אדם הקופץ גם מחלק
המאה של גובה זה, או המתנגש
בקרקע במהירות שהיא
עשירית ממהירות פאנטסטית שכזאת.
אסון־הצניחה
המכונה בשם
.נר״ ,הוא נדיר ביותר. האפשרות
שגם המיצנח הראשי לא
ייפתח וגם המיצנח הרזרבי לא
ייפרש, היא אפשרות דלת־סבי־רות.
באותם מיקרים בודדים, בהם
התרחש הדבר, לא נשאר הצנחן
בחיים מעולם.
אבל מיכה מיכאלי חי עד היום.

כור
של 60 סנטימטר
ך* רגשתי חבטה עצומה
| ואז התעוררתי מעלפוני,״
שיחזר מיכה את התנגשותו ב־אדמת־הנגב
.״שכבתי על גבי,
בתוך גומה שחפר גופי באדמה.
הסתבר לי שעומקה של הגומה היה — כ־60
סנטימטר.
״חשתי בכאבי־תופת, בכל איברי. ידי היו
מונחות בקירבת הרגליים. לא הרגשתי את
רגלי. חשבתי שריסקתי אותן. אבל הצלחתי
להזיז את ידי ונגעתי ברגלי. הן היו שלימות.
רק אז תפסתי מה שקרה לי.
״הרגשתי שאני מפורק לגמרי. התחלתי
לצעוק מרוב כאב והיסטריה. תוך שניות

א הי ניטאו! הטבוע

מיכה. על כן העמיסו את מיכה על אלונקה
והביאו אותו לאמבולנס, שהוביל אותו ל״
ביודהחולים בבאר־שבע.

״לא הוהפונגתי להתפנר !״
*ג הוריו של מיכה בשדה־ורבורג, לא
/הודיעו דבר. הרופאים שבדקו אותו לא
נתנו לו הרבה סיכויים לחיות. צילומים שנערכו
בגופו, עוד באותו לילה, העלו אומנם
שגפיו נשארו שלימות. לעומת זאת נשברו
ארבע חוליות בחוט־השידרה.
בשעת החבטה בקרקע פגעה בו קסדת־הפלדה
שלראשו פעמיים: פעם אחת היכתה
בצזזאר ושברה אותו; ופעם שנייה חבטה
בחזה ושברה גם כמה מעצמות־החזה. הוא
היה מלא שיטפי־דם פנימיים, ומערכת־העצ־בים
שלו נפגעה במידה מסוכנת.
לאחר הבדיקה, שאלה האחות את הרופא
הבודק מה הם סיכוייו של מיכה לחיות.
הרופא פרש ידיו לצדדים בתנועה של יאוש.
״היה רק דבר אחד שהרופאים לא לקחו
בחשבון,״ מספר מיכה ,״את זה שלי לא
היו שום תוכניות להתפגר.״
לאמו של מיכה, העובדת בבית־החולים
מאיר בכפר־סבא, נודע דבר פגיעתו ב־מיקרה
— כעבור כמה ימים, מפי אחד מחבריו
שבא לחופשה.
האם, שלא ראתה את בנה מזה חודש
וחצי, נטלה מיטרייה ועלתה על האוטובוס
לבאר־שבע.
תחילה סירבו להראות לה את בנה. אותו
זמן כבר טיפלו בו חבריו וגילחו אותו
לקראת הביקור. כשנכנסה האם, לבסוף,
וראתה את מיכה — לא יכלה לתפוס בדיוק
מה מצבו, עד שהרופא הסביר לה את
המצב בחצי־פה.
מאז, ובמשך כחמישה חודשים, לא משה
ממיטתו של בנה.
שלושה חודשים שכב מיכה בבאר־שבע.
לאחר־מכן הועבר לתל־ה שומר. טובי הנוי־רו־כירורגים
והאורטופדים בארץ טיפלו בו.
לאחר כחמישה וחצי חודשים, בהם היה

לאיט אטר

נ בו

ואותן משנן מדריך הצניחה המשלח לפני
כל צניחה במטוס, אפילו לוותיקים שבצנח־נים,
מנה מיכה את הספרות :״עשרים ואחת,
עשרים ושתיים, עשרים ושלוש
והרים ראשו כלפי מעלה.
זה הזמן בו היתד, צריכה חופת־המצנח
שלו להפרש מעליו. היתד, אומנם חשיבה
גמורה, אבל את המיצנח הלבן ניתן היה
לראות ממרחק של מטרים -ספורים. מיכה
אומנם ראה את הכתם הלבן. אולם חופת״
הטיצנח לא היתד, פרושה מעליו. היא התנופפה
מעליו בצורה מאורכית ומגולגלת.
היתד, זו התופעה המהווה את אימת הצנחנים
והקרוייה בפיהם :״נר״.

״הדגשתי שדבר לא עוצר״
פני כל צניחה, שעד. שר,צנחנים
/בודקים את הידוק־מצנחיהם לגופם, חוזר
המדריך המשלח ומשמיע באוזניהם נאום
מונטוני, שאיש מהם כימעט אינו מקשיב
לו.בנאום־תדריך זה, חוזר המדריך על
ההוראות הקובעות מה יש לעשות, שעה
שמתברר שהמיצנח הראשי אינו נפרש לחופה,
וכיצד יש להפעיל את המיצנח הרזרבי.

מעטים מאוד יודעים אם הוראות אלה
אומנם יעילות: כי רק מעטים נאלצו להשתמש
בהן. מיכה מיכאלי הוא אחד מהם.
מספר מיכה על מה שאירע באותו שבריר
שניה בו הסתבר לו כי המיצנח הראשי שלו
אינו פועל :״זכרתי את ההוראות. משכתי את
ידית־הקפיץ של המיצנח הרזרבי. ברגע זה
דחף הקפיץ את המיצנח הרזרבי כלפי מעלה
וקדימה.
״באותו רגע נשבה לי רוח חזקה בפרצוף.
היא הדפה גם את המיצנח הרזרבי
וסיבכה אותו בתוך השרוול של המיצנח
הראשי, שלא נפתח. חיכיתי עוד כמה זמן
לראות אם משהו עוצר אותי. הרגשתי ששום
דבר לא עוצר. המיצנח הרזרבי לא נפתח.
לא הסתכלתי אפילו למעלה. איבדתי את
ההכרה.״
כל זה התרחש במהירות מסחררת, כמובן,

טוען מיכה :״היא ישר הציעה לי לבחור
מיטת־שינה.״
אבל שום דבר יותר לא קרה — אז.
״הוא טיפוס אפאתי ואדיש,״ אומרת נירה,
״ולא קבע איתי. לקחתי את היוזמה לידיים
והרמתי לו למחרת טלפון.״
כעבור ימים מספר, בפסח, יצאו לטיול
לאל־עריש. במקום זה הגיעו עד לתעלה.
ושם בדרך לסואץ, קרה דבר מצחיק: כשחזרו
לבית־הוריה של נירה, כשהם מכירים
זה את זו כשבועיים, הודיעו על רצונם
להינשא.
כשיגאל ספיר שמע על רצונה של
להתחתן בל״ג בעומר, הוא אמר רק :
קצת יותר מדי לחכות שנה ושבוע עד
תונה.״
את אמו של מיכה מצאו בני־הזוג
לת של שדה־ורבורג.
״אמא, אני נוסע לתל־אביב,״
מיכה.
״בשביל מה?״ ל$לה האם.
״יש לי כל מיני סידורים ברבנות.״
״מה זה?״ שאלה האם.
״אני מתחתן,״ הודיע מיכה בפשטות.
האם פרצה בצחוק וניסתה חמש פעמים
להדליק סיגריה. כל מה שאמרה היה :

אבל בסוף הם לא הצליחו
בעומר. היו יותר מדי חתונות
השניים בשבוע הבא,
ענקית, בה ישתתפו
משרד־השיקום מכין להם דירה בתל־גנים,
ומיכה מתכח־ן להתחיל ללמוד באוניברסיטה,
ויש להם מכונית פליימוט ענקית הנראית
כמו אונייה, וכמו לכל זוג הגון יש להם
גם נקודת־מחלוקת קבועה: מיכה הוא אוהד
מושבע של קבוצת־הכדורגל של הפועל
פתח־תקזזה ואילו נירה היא אוהדת נלהבת
של מכבי תל־אביב__ .
ועד שלא תיגמר * י
ברר איזו משתי
אולי יהיה קשה __
להתמסר לתחביב העיקרי שלהם: אהבה.

הטס״ ס

ספורות היה לידי חברי יחיעם, שצנח יחד
איתי.״
אין שום הסבר פיסי היכול לנמק, מדוע
וכיצד נשאר מיכה בחיים. בעשרות שיחזו״
רים של המיקרה, שנעשו לאחר־מכן, הועלו
גירסות שונות. אחת מהן היתד — ,שלמזלו
הוא נפל בצורה מאוזנת, על גבו, ולא על
רגליו. הסבר שני היה נעוץ בתכונה המיוחדת
של אדמת־הלם הנגבית, עליה נפל :
גלי הזעזוע של אדמה זו גדולים יותר מאלו
של כל קרקע אחרת.

מרותק למיטתו, כבר היה מסוגל לקום ולנוע,
עד שלבסוף עזב את בית־החולים.
הוא שב לשדה־ורבורג. הוריו הגיעו למושב
זה לפני כעשר שנים, במיסגרת התנועה
מהעיר אל הכפר. קודם לכן היה אביו
מזכיר אגודת הפועלים החקלאיים בנס־ציו־נה.
מיכה עצמו למד, לפני גיוסו, בביתר,ספר
החקלאי בכפר־גלים.
עתה, משחזר אל משק א
יכול היה להיות חקלאי. כל־נ
לתהליך הארוך והמייגע של

אולם אף אחד מן ההסברים הללו אין בו
כדי להסביר כיצד אדם שנפל מגובה של
1400 רגל מגיע לקרקע ללא שום פגיעה
^ ידורגש כי להמספר חודשים ב-
או שריטה חיצונית — כשכל איבריו עדיין
\ { בי תו, עבר מיכה למעון נכי־צה״ל ב־מחוברים
לגופו.
תל־אביב. כאן למד לנהוג וקיבל מכונית
בתולדות הצניחה בעולם ידועים אמנם חדשה. אולם אחרי ששהה במקום כעשרה
מיקרים של ״נרות״ שנפלו ללא מיצנח חודשים, החליט שאין הוא רוצה להימצא כל
פרוש, ונשארו בחיים. באנגליה אפילו קיים הזמן בין נכים. הונא

מועדון מיוחד של ״נרות״ כאלה. אולם בכל תל-אביבית עימדי י׳ * מבלה. בהי;

המיקרים הידועים, היו אלה ״נרות״ שצנחו גם את נירה
לשלג או שמיצנחיהם המקופלים נתפסו בנירה,
בתו עצים בקרקע.ומנעו מהם את החבטה בכוח עצום בחברת התה ויסוצקי, היא תלמידת גימנסיה
תל־אביבית, המתכוננת לבחינות־הבג־עובדה
זו היא שהולידה את הסיסמה ה רות שלה. בניגוד למיכה, שהוריו עברו מן
היתולית התלוייה במחנות־צנחנים רבים: העיר אל הכפר, עברויזזוריה מן הכפר אל
״במיקרה שהמיצנח שלך אינו נפתח, אנא, העיר. אביה ואמה היו חברי קיבוץ גזר,
החזר אותו אלינו לבדיקה.״
עברו ב־ 1950 לתל־אביב.
את השנה האחרונה בילתה נירה בסאן־
מיכה אומנם נשאר בחיים מנפילתו הפ
ראנ צי סקסשםלמ דו ^ בי ת ^ פ ^ זי כו ^ ז מ
חופשית. אך שעה ששכב בשדה, זועק מך
כאבים,
התממשה בדיחה נוספת השגורה ריקאי-,לפני שחזרה לישראל.
״כשראיתי את מיכה, בפעם הראשונה,
בפי הצנחנים.
מספרים על צנחן המשנן את כל הוראות שמתי עליו עין,״ מתוודה נירה .״אבל לו
הבטיחות :״אם המצנח שלך לא נפתח, הפ ן;יתך, חברה ולי היה חבר וכל הזמן הס־על
את המיצנח הרזרבי. אם הוא אינו פו 1־מפ£תי רק בללטוש עיניים. יום אחד נכנס־ב
מי קרה לחבר׳ה. היה שם מיכה בלי
על, ממתין לך אמבולנס למטה.״
ן ר ה שלו. הסתבר לי שהוא גמר איתה.
הצנחן קופץ, המיצנח אינו נפתח. גם ו ללכת כולנו לסרט. אבל איחרנו, לא
המיצנח הרזרבי מאכזב .״לעזאזל,״ מפליט 1היד: כרטיסים. לכן הלכנו לראות את תערו־האיש
,״עכשיו חסר רק שלא יהיה אמבולנס ^₪זרד,יטים ביריד המיזרח.״
למטה.״
||| ל מה שהתרחש יש שם חילוקי־דיעות.
במקום בו צנח מיכה לא היה אמבולנס$ .וענת נירה :״התחלתי להראות למיכה מה
הוא המתין במרחק־מה משם, על הכביש אצלי בבית. הוא תיקן אותי ואמר :
מיכה
אנו בבית.״
ולא היתה כל אפשרות שהמכונית תגיע אל

מיטת-שיגה לשגיים

מיכאלי — היום י

נפד מיאנח מגובה

500
ונשא נערה ח
זתחתנת א1ז1
ז שסע