גליון 1604 מתאריך 29 במאי 1968

מספד 1604

שנה

המחיר 130א ג ׳

כ׳ סיץ תשכ״ח29.5,1968 ,

בן־גוריון עמד

גילוי סנסצית
שר מנהיג עוב
י להיפגש

בוגוריוו

ע נאצר

מאשר אוחו

שנוע לנוי שחתנסו

חסינות גבול

ים אלקטרוניים

׳4ו^*יזי*>מ

לשעבר, שהיה מפקד חטיבת-פלמ״ח וכיום
אחת מדמויות־המפתח מאחרי־הקלעים של מע״י.
מולה שמר על עצמו, משך שנים, הרחק מכל פעילות
מדינית גלוייה. עתה הוא עלול ליהפך לאיש מספר
שניים — מייד אחרי יגאל אלון — בצמרת אחדות־העבודה.

טקיף
לוי אשכול
יוציא ת?!ליט
לאחר שמפיק-תקליטים פרטי הוציא לשוק
תקליט של ראיונות עם דויד כן־גוריון, מתעניינים
יועציו של ראש-הממשלה כאפשרות
להוציא תקליט דומה -של לוי אשבול.
התקליט צריך לכלול קטעים מנאומיו של אשכול.

אד נאומו המפורסם ביותר של אשכול,
״הנאום המגומגם״ ,ששודר בראדיו כתקופת
הכוננות, ערב מלחמת-ששת-הימים -
לא יופיע, במוכן, כתקליט.

לא יהיה עדייו
הסדר טרמפים
המשא-ומתן בין משרד הביטחון לבין הקואופרציה
לתחבורה, כדבר הסעת חיילים
נרדם לפי-שעה.לפי ההצעה, שהועלתה לראשונה על־ידי חבר־הכנסת
אורי אבנרי, יוכלו חיילים לנסוע חינם בכבישי־הארץ,
תמורת תשלום גלובאלי, אותו ישלם משרד הביטחון לקואופרטיבים.

כעיקבות
המיבצע להסעת-חיילים, נפתה
משא-ומתן על כד, אולם לאחרונה נהלשה
התעניינותו של משרד הביטחון ככעייה.

מולה כהו: איש
מאחרי הקלעים
שימו לב למעשיו ולדבריו של איש ידוע
אך כמעט: מולה בהן, חכר אחדות-העכודה

לאחרונה נערך סביבו מסע־רימום, שכוונתו
היחידה -להזיז את מולה אל טווח
זרקורי-הפירסומת. הסיבה: מולה כהן הוא
אחד האדריכלים של התוכנית להפוך את
יגאל אלון ליורשו של לוי אשכול, במקום
משה דיין -עת ייאלץ אשבול לנטוש את
בס ראשות-הממשלה.

אורי אילו ומקס בנט—
ביו הרוגי-המלכות
בסידרת בולי־הדואר המוקדשים להרוגי־המלבות,
העתידים לראות אור בקרוב, מופיעות
שתי הפתעות.
האחת: בול המוקדש לחייל אורי אילן, שאיבד את
עצמו לדעת בכלא סורי לאחר שנתפס בעת מיבצע־צה״ל
מעבר לגבול, בתחילת שנות ד,־50׳.

השנייה: כול לזכרו של מקם בנט, שאיבד
את עצמו לדעת, אך הוא, לאחר שנתפס
על־ידי המיצרים, כ.1958-

בנט היה אחד מאנשי הקבוצה שזכתה בכינוי, נידוני־קאהיר׳׳
,והואשמה בריגול לטובת ישראל. מעולם לא
הודה איש, קודם לכן, שבנט היה ישראלי או עבד בשביל
ישראל.

עבודה היא עבודה
ולא חדירה
הוחלט להקים גוף מעורב של גורמי־ביט-
חון ואנשי־תעסוקה, לבדיקת רשיונותיהם
של כני השטחים המקבלים רשיונות-בניסה
לישראל.
למרות שלאחרונה צומצם היקף הרשיונות הניתנים
לבני־השטחים, הבאים למקומות־עבודה קבועים מראש,
טוענים גורמי ביטחון שעדיין מסתננים ביניהם גורמים
עויינים לישראל.

חידוש אחר: מעתה יחודשו הרשיונות -
כל שבועיים.

תוכנית-האב -נרצחה
המאבק על תוכנית־האב של תל-אכיב
הסתיים מבחינתו הרשמית. באמצעות מיג•
הלה כת שישה אנשים, שמונתה על-ידי
סגן ראש-העיר יהושוע רכינוכיץ, בראשו־תו,
הצליח הסגן השאפתן, הקורץ אל כיסא
ראש-העיר, להעביר את התוכנית שהיתה
מקובלת פחות מכל על דעתו של צוות המתכננים.
עוד
מתחילה העבירה המינהלה לצוות־המתכננים שורה
של הנחיות, שרוקנו את המשימה מתוכנה. מלחמתם
של המתכננים בהנחיות אלה נכשלה, ועם כניעתו של
ראש־הצודת, האדריכל ציון השמשוני, להנחיותיו של
רבינוביץ, מתה תוכנית־האב לחלוטין.

בולים אחרים בסידרה: בול לזבד אלי
בהן, וכול עם נר מאחרי סורגי־סוהר, המנציח
את עולי-הגרדום מן המחתרות של
ערב קום המדינה.

בדי למנוע רעש ציבורי מיותר, שכבר
החל לבעבע עקב מדידתם הגלוייה של כמה
מן המתכננים, יקפיא רבינוכיץ את התוכנית,
שהובנה בהשראתו, יעכירה אחרי-בן
לאישורן של הוועדות לבניין־ערים על־מנת
לתת להן גושפנקה חוקית.

סולחה בחברוו
על מאורעות ׳29

פועלים עדיפים על בנסים

ביום השנה למאורעות ,1929 בהן נטבחו
גם כחברון יהודים רכים, עשוי השייך מוחמר
עלי אל-ג׳עכרי ליזום טקס של התפייסות
בין יהודים לערבים -שנועד לסלול
את הדרך לשלום כין שני העמים, כצעד
לקראת הגשמת שאיפותיו שיל ראש־העיר
חברון, להקים מדינה פלסטינית בעזרתה
של מדינת-ישראל.

״סחר־עבדים״
בקור הירוק?
כקרוב יצטרך משרד־העבודה
להתמודד עם
בעייה הדשה :״סחר־עבדים״
כלתי־חוקי מן
השטחים המוחזקים אל
שווקי העבודה כתחום המדינה.
ה״ראיסים״
(בוסים) שהשתלטו
על עסק זה מביאים עובדים
מן השטחים לעבודה חקלאית בישראל,
בניגוד לחוק־התעסוקה.
בעוד שהמעסיקים משלמים עבור
עובדים אלה 13ל׳׳י לגבר ו־10
ל״י לאשר, ליום, מקבלים העובדים
עצמם רק שליש מן הסכום
הזה, בעוד שה״ראיסים״ משלשלים
לכיסם שני־שלישים של
השכר, המשולם עבור העבודות
המבוצעות.

הכעייה היא עדינה, מכיוון
שרוב ה״ראיסים״
האלה, שהם ערבים ישראליים,
הם עסקנים של
מפלגות הקואליציה, ובייחוד
של מפלגת שר-
העבודה, ומספקים להן
קולות בבחירות לכנסת*
ישראל.

במיקרה של פשיטת־רגל של מיפעל — יזכו הפועלים
לקבל את שכרם עוד לפני שייפדו משכנתאות בנקאיות.
חוק ברות זו אושר על־ידי ועדת־השרים לענייני חקיקה,
ויובא בקרוב לאישורה של הכנסת.

עד כה, במיקרה בו פשטה חכרה את הרגל,
קדמה המשכנתא לכל חוב אחר. ה חוק
המוצע יעניק לפועלים עדיפות ראשונה
עד לסבום של אלף לירות לבל עובד של
החברה.
קדם לאישור הוועדה מאבק חריף מצד הבנקים, שהתנגדו
לחקיקה החדשה, טענו שהיא פוגעת בזכויותיהם
ואף איימו לחדול ממתן משכנתאות למיפעלים.

״המערב הפרוע״
נסחף בשיטפון
עיירת ״המערב הפרוע״ הראשונה שהוקמה
כישראל, כאחת הואדיות דרומית ל אילת,
הוצפה השבוע כמי הגשמים ונסח פה
בשיטפון.
העיירה הוקמה לצורך הסרטת־מערבונים איטלקיים
בישראל על־ידי איש־הסרטים ומפקד־הגדנ״ע לשעבר, רם
רון, שמסר את הבנייה לרסקו.

כתוצאה מהשיטפון חוסלה השקעה של
כ־ 100 אלף לירות. נראה שתוכניות הפקת
המערבונים בישראל יידחו -מה עוד שט-
25 סוסי־הבוקרים שרכש רם רון כישראל,
התגלו רבים בזקנים ותשושים והתפגרו
עוד לפני שזכו להשתתף בדו-קרב אקדחים
כלשהו.

זביוו ל״ליילגד״
מתנהל דיון במישרד התחבורה על ביטול
הזיכיון שניתן להכרת ״ליילנד״ כתחום
יצור המשאיות.
הדיון בזכיון יועבר לוועדת הכלכלה ההנחה היא
שוועדה זו לא תמליץ על חידוש ההסכם עם ליילנד
הפג בפברואר 69׳ ,דבר שיאפשר יבוא חופשי של
משאיות ואוטובוסים.

111X51X171 !1X11113
1 ^ 1 1ן 1 1 3ן 0 1 5י ב •
חברות מועדון מיוחד זה הען חולצות אופנתיות בפ7ז>ם או משבצות
במבחר צבעי העונה החדישים ובגיזרות מיוחדות לקיץ.
החולצות אוויריות, נוחות, ואינן דורשות גיהוץ.

0 ! 0 ! 0119
• להב -החולצה המלהיבה כל גבר ואשה •
העולם הזה 1604

מעשה בילדיו ]!\1ן.א סביו __
מעשה גילדון נחמד מגון,
^^,שאהב הכל — ורק לא סבון.

שארםאל ־ שיי מה אומר לר
שם זה? מיבצר בלב המידבר, המסע האגדי
של חטיבה 9ב־ ,1956 מישמר השייט
החופשי בים־סוף.
התמונה בעמוד זה מגלה לך שארם
אל־שייך כפי שלא ראית אותה בשום
עתון עד בה: מיפרץ רגוע, אשר מימיו
הצלולים מוקפים הרים בצבעים לוהטים,
ועל פני המים הכחולים מחליק צעיר על
סקי־מים. איש חיל־הים בשעת־מרגוע.
היא צולמה השבוע על־ידי צלם המערכת,
כחלק מרפורטז׳ה ענקית אשר תתפרסם
בגליון הבא של העולם הזה. רפורטז׳ה
המוקדשת ל־ 5ביוני — 1968 ואשר הראו!
לך את צה״ל בחזית, שנה אחרי המלחמה.
חוליות של כתבים וצלמים סיירו לאורך
קווי הפסקת־האש מן החרמון ועד לביקעת־הירדן,
מפורט־סעיד לפורט־תאופיק, לכל אורך
מיפרץ סואץ ובאי סנפיר. הם הגיעו
למוצבים נידחים, ששום עתונאי לא ביקר
בהם לפני כן, ישנו בבונקרים במרחק 200
מטרים מעמדות מצריות, ארבו לחוליות
אל־פתח בתוך הצמחייה שעל גדת הירדן.

איזה צריחוו*! איזה צעקווג!
ואין שוף לדמעוה
(ולטעמים — קצה מכות.״)
^הלכה האם אל רופא להוגיעץ*
״מה יהיה הסוף ן הוא לא מתרחץ!״
אמר הרופא* ״גברתי, הילדון
וקוק לסבון שאין בו סבון...״
תמהה האם? ״איך זה >יהבן ן
*או שיש סבון או שאין...״

צריכים לתפור בדיונות ולסלול שבילי־חילוץ.
אבל המוסטאנג הגיע לכל מקום
שהיד, צריך להגיע, כדי להשלים את ה־מיבצע
שהוא, בלי ספק, סימן־דרך עיתונאי,
אני מקווה שכאשר תיקח את גליון השבוע
הבא של העולם הזה, בעל השערים
הצבעוניים, תגיע גם אתה למסקנה זו.

אם אנו עוסקים בצבא, הרשה נא לי
להתייחם גם למוסד צבאי שאין מרבים י לדבר עליו: הצנזור.
תפקידו של צנזור צבאי הוא תפקיד
כפוי־טובה. שאיפתו הטבעית של העיתונאי,
לפרסם כל הידוע לו, וקפדנותו של
הצנזור — העומד על מניעת פירסומם של
דברים שלמראית־עין אינם עלולים לגרום
כל נזק — מעמידה אותם תמיד במאבק.
לחברי מערכת זו היו מאבקים בלתי׳
פוסקים עם הצנזורה. היו לנו השגות וטענות
חמורות ביותר על החלת חוקי־הצנזורה
על נושאים אזרחיים, ועל הפעלת
צנזורה פוליטית במסווה צנזורה בטחונית.
אם, למרות כל ההתנגשויות התכופות

הסביר הרופא* ״גברתי! הפתרון
שמון בשפופרת של דרמפון״^.ו
עשתה האם כך, והתוצאה משמחת*
הילדון התאהב באמבט ומקלחת.

>\ל1ב ומגג!* ס־בנדן

ב ־ו ־ו ב די בו ־ו דנ
סקי־ימים בשארם אל־שייד

נרו־ דך ובו ראשון
במטאלעם 1968

המכללה הפוליטכנית
לחיילים משוחררים ולמסיימי כתה י׳
נפתחים קורסים ביום

־גרפיקה שימושית
פרטים, הרשמה ויעוץ, בכל יום
בין השעות 1—9 :לפנה״צ 8—5 ,אחה״צ
תל־אביב, רח׳ טשרניחובסקי .31

ה נ 1בללההם 1לי ט כ1יר1
ך מן מיסודם של יוצא׳ הסגל האקדמי של הטכניון. ם כ 1ן סכנולוגי לי שראל

הם עברו שלושת אלפים קילומטרים,
ראיינו למעלה מ־ 150 אנשי־צבא, התל במפקדי
חטיבות וכלה בטוראים, וצילמו יותר
מאלפיים תמונות. הם נסעו בזחלמים,
הפליגו בספינות־נחיתד, וטסו עם חיל־האוויר.
את תמצית המאמץ העיתונאי הזה
נגיש לך בשבוע הבא. הוא יכלול דברים
רבים, שלא ראית אותם מקודם.

המיכצע העיתונאי חטר־התקדים
התאפשר הודות לשיתוף־הפעולה של דובר־גה״ל,
וליחסם החמים של המפקדים והחיילים
בשדה. חברי־המערכת שנטלו בו
חלק אישרו מחדש עובדה יסודית: למרות
שהעולם הזח אינו עיתון צבאי, השבועון
הוא חלק קבוע בנוף החיילי. אולי מפני
שצה״ל עצמו הוא צבא אזרחי, ואולי גם
מפני שכל חברי־ד,מערכת הזאת נתנו כמה
משנותיהם היפות ביותר לצבא והקשרים
ההדדיים עדיין טריים.
צלם־המערב, אורי כוגן, ששירת שבע
שנים בחייל־הים, פגש בשארם אל־שייך
בידיד אישי ותיק, עימו שירת בצוללת,
והמכהן כיום כמפקד־החייל במרחב ים־סוף.
אי־שם בין קנטרה לאיסמעיליה החלפתי
זיכרונות עם סגן־אלוף שעשה יחד איתי
את הדרך לטיראן ב־ ,1956 עם חטיבה 9
של אברהם יפה. ואילו בבונקר־ד,פיקוד
עמוק גילה לי מפקד־פלוגה סוד מחייו האזרחיים
:״כשהלכתם לבחירות, הייתי משקיף
מטעמכם בקלפי.״
הסתבר, כי חיילים רבים הכירו לא רק
את חברי־ד,מערכת, אלא גם את ריכבם.
ברגע שהופיע המוסטאנג הלבן באחד המוצבים,
קראו לעברו :״הנד, העולם הזה!״
לרוב היתד, קריאה זו מהולה בהפתעה:
״מד, עושה העולם הזח כאן? איך הגיע
נווסטאנג למקום כזד?,״
ההסבר פשוט: העולם הזה הגיע לשם כי
זוהי עבודתו, והמוסטאנג הגיע למקומות
הנידחים מפני שהוא כלי״עבודה. לא פעם
נתקע בוואדיות טובעניים, או התיישב
בתוך מהמורה של כביש חרוש. היינו

הללו, המשכנו לראות בצנזור מוסד חיוני,
הגיוני ואפילו ליבראלי, היה זד, בזכותו
של הצנזור עימו באנו במגע קבוע, מפקד
הצנזורה בתל־אביב רב־סרן טיבי יונש.
טיבי — שופט כדורגל בימי־שבת —
הוא ההיפך הגמור מהדמות החמורה שאדם
יבול לתאר לעצמו כצנזור. חייכני, חביב,
נעים־הליכות ורך־דיבור, היה טיבי יוגש
מקדם את פנינו בכל פעם שהיינו מופיעים
נסערים על מחיקה או פסילה זו או
אחרת של הצנזורה. תמיד היד, מוכן לקבל
טענות הגיוניות של
הצד השני, ולהסכים
על נוסח חדש שיפצה
את שני הצדדים.
טיבי,
בן ה־,40
יליד הונגריה שלמד
במולדתו משפטים,
הוא אחד הותיקים
בעובדי הצנזורה
בארץ. הוא
עובד בצנזורה 17
שנים, מהן עשר כיונש
מפקד
הצנזורה ב־תל־אביב.
בארץ השתלם
רב־סרן טיבי יונש בהיסטוריה צבאית
באוניברסיטת תל־אביב, היה תלמידו של
הד״ר ישראל בר המנות. כאדם רחב־אופקים
הבין, שצנזורר, במדינד דמוקרא־טית
אינה יכולה להיות שרירותית, הכיר
בערכה של עיתונות חופשית.
השבוע פורש רב־טרן טיבי יונש מתפקידו
ועובר לתפקיד אחר בצה״ל, כקצין יחסי־ציבור
ליד דובר צד,״ל. אנו מאחלים לו
הצלחה בתפקידו החדש.

זזעולם׳הזה 1604

• ^ 11?/ך 111

מחובי וחזיות המדעים של
ביפלקס עם לייקרה
דכים. גמישים, קלים. קרירים. מחים.
מתכבסים בקלות. מתיבשי במהירות
ומאריכים ימים יותר
מכל סיב אחר.
בגוונים צהוב. ורוד. אדום.
תכלח. שחור ולבן.

* שם רשונן לסיב אלסטוסריק של דרה!!*.

שחם לבינסו! א׳ל1ן

מכתבים
הצנחן שנפל
הצנחן שלא התרסק לרסיסים כשנפל
לם הזה ) 1603 ממטוס עשה אומנם להטוט לא
נורמאלי, אך בסופו של דבר קרה לו מד,
שקורה לכל גבר: הוא נפל לזרועות אשתו
לעתיד — רק מגובה 500 מטר.
;העו
אוטו
קטן,
הניבור מקולנוע ״מרכז״

חולו!

לדעתי, מגיע לסעדיה מנצור, הגיבור
מקולנוע־נזרנז שגילה את המיטען — צל״ש
על מעשה־גבורה, בהוציאו
את חומר־הנפץ
תוך סיבו} עצהזה
(העולם

1602

ואין ספק שמגיע
למר סעדיה לחזות
בכל סרטי קולנוע־מרכז
ללא תשלום.

אברהם שמש,

טירונייו. אבל אני לא הייתי מקנא בו, אילו
נפצע, ואחד הטירונים שעליהם הטיל פחד
היה צייך לסחוב אותו מתחת לאש.
דוד הקטן, ירושלים

ארן נגד לוין
בגליון העולם הזה 1602 מיום 15 במאי
פורסמה במדור תשלויף ידיעה תחת הבוחרת
״ארן נגד שלום לוין״.
אין שמץ של אמת בכל האמור בידיעה זי,
מתחילתה ועד סופה.
יחיאל לקט, ממונ ה על יחסי־ציבור,
מ שרד־החינוך־והתרבות, ירו שלים

רב וצלב
החרדים עושים צרות על ששרים שירים
נוצריים (העולם הזח .)1603 הרב הראשי
והגאון יצחק קוק, זצ״ל, היד, הרבה יותי
סובלני — למרות שהוא נחשב לאחו
הרבנים הלאומיים ביותר.
הוכחות? בבקשה. אני שולח לכם תצלום

חו לון

כל עוד בלבב

שמש

קראתי ב ה עול ם, תזה
1603 על הצעת־החוק של מר אבנרי,
להפוך את ירושלים של זהב ל הי מנון מדינת־

ג׳נרל

אלקטריק ־ אנגל> ה

להשיג בחנויות המובחרות
ינואנים: י .טויינה,

תל־אביב—ירושלים

ישראל.
זוהי הצעה חסרת־הגיון, העוברת את גביל
הטעם הטוב. אני מזדהה עם שינויים וחידד
שים, אותם רוצה מר אבנרי להכניס בבית•
הנבחרים ובמיבנה־השילטון — אך אל לי
להגזים ולפגוע בהימנון הקשור מזה דורות
ברגעים קריטיים יותר — כמו השואה.

ישראל ברוד,
לטרון והחריפות

י־ן ־וזר ־ *ו 1ץ
בז־דן ו־ ד־^וו-וון
בכזעו ^ ורי 1-1ם * 1 9 6 3

תל אביב

הקורא יאיר סבוראי (העולם הזה ) 1602
מתרעם על, הריסת־כפרים ב״מובלעת לטרון״,
שאת תצלום אחד מכפריו ההרוסים פירסם.
הפירסום הבן ביותר בכיוון זה אינו אלא
משרת את תעמולת־הזוועה הרוסית־ערבית.
...אדמותינו בעמק־אילון היו בשטח־ההפקר
עד מלחמת־ששת־הימים, ובמשך
שנים עיבדנו אותן בצל מוצבי־לסרון, יש־עמק־אילון
היה שדד,־קוצים•
ואם תפליג בחשבונות אל העבר, ל־— ׳48
למי היו שייכות האדמות עליהן עומד ביתך?

רמי יזרעאל,
המיצעד כירושלים

נח שון

חשבנו תחילה לשלוח לכם מכונת־תופת,
ולא לסלוח על הכתבה ״החביבה״ של אבניי
על המיצעד. דיעותיו המתקדמות נרמסו תחת
רגלי־ד,צועדים.
בבדי להראות מי אתר״•׳ יצאת לא פעם
מקליפתך, בנאומים חוצבי־להבות. אנחנו
חשבנו לתומנו שזכותנו — לקבל את
אהדת־ד,ציבור בהתייצבותנו לפניו.
זכות גדולה לנו להראות פנינו בתפאורה
החייה של זירת־ד,קרבות, ולא היד, מקום
מוצלח מן הזירה עליה נלחמו מזה דורית
— ירושלים.

גרוס יעקב,
כל אזרח, מוטב שידבר

י וי שלח מבונות־תופת רק בשם עצמו.

הסטודנטים כייטדאל
עדים אנו לגל הפגנות־סטודנטים: בארצות־הבריח,
גרמניה, איטליה, צרפת, קמבודיה
וספרד. רק הסטידנט
הישראלי יושב אדיש
על ספל קפה.
עד מתי נחשה
אנו, הסטודנטים? כבר
אמר פרופסיר
צ׳צינובסקי :״ככל
שהאדם חכם יותר,
כן מרבה הוא לשגות״!
ג׳ו־י
רמץ, סטודנט
למדעי החברה,
ירושלים

הרס״ר המפורסם
בהעולם הזה 1600 פירסמתם כתבה על
הר-ס״ר הכי מפורסם בצה״ל, ג׳ימי. כניראה
שהוא סובל מתסביך נפשי. ודיעותיו על
הרס״רים דהיום הן תוצאה מתסביך זה.
המלחמה הוכיחה .,שהרס״רים כיום טובים
יותר. מספרים שג׳ימי הטיל פחד על כל

הרב קוק עם הצלב
נדיר זה של הרב קוק, שעה שעוד היה
הרב הראשי האשכנזי. אם תסתכלו היטב,
תראו שעל חזהו הוא עונד צלב.

אלחנן שפילמן,

הרב

קוק

הצלב,
ירושלים עיטור

שהיה

בריטי — ראה תמונה.

שתי מקהלות
כשראיתי את התצלום של המקהלה, ב־פסטיבאל
באבו־גוש (העולם הזה ) 1601 נזכרתי
במקהלת רינת, שהופיע לפני שבועיים
בהיכל התרבות בתל״אביב, ולא זכתה לתצלום
אף בתוכניית התיזמורת הפילהרמונית.
והצעה: מדוע לא יכבד העולם הזה, בשנה
הבאה, את קוראיו בהסעה מאורגנת לפסטי־באל
אבו־גוש?

חנה דוקדק,

גבעת־ים

עזרה לילדה
הוועד להצלת חייה של הילדה מלכה הדד,
הזקוקה לניתוח לב פתוח ולאישפוז בארצות־הברית,
פונה לכולכם בקריאה לתרום בעיז
יפה למען הצלת־חייה של הילדה בת התשע
מרמלה.
לוועד בו, משתתפים ראש־עיריית רמלה,
רבה הראשי של רמלה־לוד, מפקד המשטרה
דמלה־לוד, מרכז אירגון אמהות עובדות
ורהיד־השומה רמלה, יש חשבון (מספי
21070/70 בבנק לאומי ברמלה) ,ואפשר
לשלוח לשם תרומות.

הוועד הציבורי,

רמלה

למעו השלום
ב״דו״ח לבוחר״ (העולם הזה ) 1602 אני
הוראת את דברי אבנרי בכנסת :״לירה אחת
למען פעולת־שלים תחסוך חמש לירות
למען ביטחון! לירה עבור יישוב פליטים
תחסוך עשר לירות במלחמה באל־פתח!״
היות ואני חסכנית גדולה, אני שולחת ביה
העולם הזה 1604

מייד להעולם הזה שתי לירות לקרן־הפעולית.
בהנהגת איש כאבנרי נגיע רחוק.

תקווה יאיר,

את מידת־אישיותך שלך.

משה ברמי,

רמת־ה שרון

• שתי הלירות של הקוראה
הועברו ב תודה לקרן כוח־תז ש.

שלום ועצמאות

יאיר

מר שלום זמיר כותב
שהוא סירב לחגוג ביום העצמאות עד שיהיה
שלום־קבע וישוקמו פליטי־ערב. לכל
החולמים: אידיליה כזאת היא בניגוד לחוקי־הטבע.
מששת
ימי בראשית נבראו כל היצורים החיים
כשואפי־מלחמה ועד היום לא שונה
טיבעם.
(העולם הזה ) 1602

הטפיל הוא אחר
כאדם שעיסוקו בחיים הם טפילים שונים,
אני מתייחם לכתבה ״המת הציל את החי״
(העולם הזה :) 1602

• תולעת האכינוקוקוס (ולא האכונוקו־קום)
היא טפיל־מעי טבעי של הכלב. במחוור
חייה משתתפים חיות אוכלות־עשב, כצאו
ובקר.
• בן־אדם עלול לשמש כפונדקאי־ביניים
מיקרי לתולעת אם יבלע את ביצי־הטפיל.
אז יתפתח הטפיל בגופו בצורת שלפוחית
הגורמת נזק רב.
9בשום מיקרה אין האדם משמש מקור
להפצת־המפיל. הכלבים הם מקור־הסכנה
האמיתי.
0משום כך יש להימנע ממגע עם
כלבים זרים, להעמיד כלבים מבוייתים תחת
פיקוח וטרינארי, ולא להאכיל כלבים בקרביים
של חיות־משק בלתי־מבושלים.
מד רמת־נן

תן טרמפ לחייל
מדוע לא תציעו שייעשה סידור שיאפשר
לחיילים לתת לבעלי־המכוניות האוספים
אותם תלושי־דלק? זה יחסוך לצה״ל עומס־תחבורה

משה כץ,

קרית־ביאליק

תל־אביב
תחש ברצוני להודות לנהג־מונית שמספרה
,90—499 אשר היה מוכן לקחת ח־נם שני
חיילים בסיבוב וולקן שבמיפרץ, עד לחיפה,
בשעה 12 בצהריים, ביום ו 10 ,במאי.

מוטי קרניאל, אוו׳׳ל
קליגר ציון: זהו ממש קוף עם

על האונייה
בגדים.
על־מנת להתייחד עם תחש בצורה לא־רגילה,
צריכה הנערה להיות שתוייה. מצורפת
תמונתי. מי יקח אותי — בלי כסף?

מייק קליגר,

מזל השבוע
.באחד הגיליונות כתבתם בהורסקופ לשבוע
19 בפברואר — 20 במארס :״לאלה מכם
שנולדו השבוע איך זה יתכן? נולדתי
בשבוע זה — אך לפני שנים רבות.
יהודית סלע, ירושלים
• הכוונה, כ מו בן לאותם שנולדו ב שבוע
כזה לפני שנים רבות, או מו ע טו ת — ולאו
דווקא לילידי 1968 בלבד.

פ;יו של תחש
בקראי את הכתבה על נער־השעשועים
בעל־האקדח תחש (העולם הזה ) 1602 ובראותי
את תמונותיו, התחזקה בי האמינה
בתורתו של דרווין — בייחוד לאור התמונה

חנן גולדבלט,

כי ליי

• תחש והקורא קליגר — ראה תמונה.

נציג לאקדמאים?
במעריב מיום 7למאי נמסר כי אמנון
דרור, מנהל לישכת האקדמאים בלונדון,
עובר לאותה לישכה בארצות־הברית. כאקד־מאי
אשר שהה בחו״ל עלי לציין שמר דרור
ועמיתיו בארצות־הברית משמשים בתפקידם
כחמש שנים, בעוד שתפקידם העיקרי לעודד
שובם של אקדמאים לארץ.
אילו ידיעות יש לדרור על הנעשה בארץ?

פרישתו של גולדמן
בקשר לפרישתו המוצהרת של נשיא ההסתדרות
הציונית, הד״ר נחום גולדמן, אני,
אדם מן השורה, הייתי רוצה להגיד לד״ר
גולדמן, בשמי ובשמם של רבים אחרים:
אף אם לא אסכים איתך בכל — לא
ייעלם מאיתנו ההבדל התהומי בינך לבין מי
שיבוא תחתך, יהיה זה מי שלא יהיה. לא
מעטים מעריכים אותך אחרת מכפי שעשוי
להתפרש מתגובות העיתונות. הגם שאלה
האנשים, ניטל מהם בזה הרגע להביע דעתם.
ואשר לך אישית, ד״ר גולדמן: ננסיותו
של הגמד שיבוא תחתך יבליט, מן הסתם,

״ המסכנה המתבקשת היא, לדברי אבן,
שהממשלה אישרה המשך רצוף לגבי עקרונות
מדיניות־החוץ למרחב 23 ,במאי)

בלה־רבקה ברקאית

!!01$1118£ 10710מ1
החודש ינתן יעוץ חינם על ידי יועצ ות היופי של ,,רבלוף׳ בפרפומריות:
29-28.5״בושמת״ ,ירושלים, רח׳ המלך ג׳ורג׳ 6
רמת יצחק, שד׳ ירושלים 42
28.5״נח״
תל־אביב, רח׳ אבן גבירול 94
28.5״פאר״,
חיפה, רח׳ חורב ( 18 אחוזה)
28.5״רייס״,
29.5״קו־ית גליל״ ,מרכז מסחרי נצרת עילית

תל-אביב

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.

30.5

ירושלים

טעות לעולם חוזרת

׳ 6־ 01126 1115 +1־׳ 81

״ג׳נטיל״,
״מילה״,

חו לון

חיפה, רח׳ נורדאו 10
הרצליה, רח׳ סוקולוב 28
רמת־גן, רח׳ ביאליק 66
ר. השרון, רח׳ סוקולוב
חיפה, שד׳ הנשיא 131

תמרורים
מצפד! * לתינוקה הראשון, לינדה
בירד ג׳ונסון רוב, בתו הבכורה של
נשיא ארצות־הברית. בהודעה רשמית של
הבית הלבן, נאמר כי היא מוצפת מיכתבי־ברכה,
בעיקר מנשותיהם של חיילים, המעודדים
אותה על היית בעלה, סרן המאיינם
צ׳ארלם רוב, בוויאט־נאם.
נחוג. יום הולדתו ד,־ 57 של ראש
עיריית ירושלים, טדי קו ר ק, חבר קבוצת
עין־גב שעבר את
כל סולם הקאריירה
במנגנון המדינה, משליח
החלוץ באנגליה
ועד לתפקיד
ציר ישראל בוושינגטון
ומנכ״ל משרד
ראש־הממשלה בימי
דויד בן־גוריון. בתפקיד
זה נודע כראש
קבוצת צעירי
ביג׳י, שאף זכו לכינוי.
טדי בוים*.
הלך אחרי בן־גוריון קולק כאשר זה סרש מ־מפא״י,
נבחר בראש רשימת רפ״י לראשות
עיריית הבירה, הוכיח את עצמו מאז לא
רק ככוח מינהלי מעולה, אלא גם כמדינאי
נבון, בייחוד בכל הנוגע ליחסים עם אזרחי
ירושלים המזרחית.
נחוג יום הולדתו ה־ 52 של סגן
שחור, בחור־ישיבה
שר־הדתות, מימין
יליד־ירושלים שהפך
לבוס המנגנון של
המפד״ל. סבי, אחת
הדמויות הבולטות
של היישוב הישן
בירושלים, היה סו־חר־התרופות
הראשון
בארץ, עזר לייסד
בי ת לחס ותה
כדי להקל על מצו־קת־הרעב
של יהודי
ירושלים בימי מל-
הראחמת־העולם שחור שונה,
נהג בעצמו
לשתות שם תה, כדי
להראות לנכבדים שמוטב כך מאשר לגווע
ברעב מרוב גאווה. הנכד, בנימין, צמח בסביבתו
החרדית, הפך לעסקן מצליח ול־מושך־בחוטים
מאחורי מנהיג המפד״ל חיים
משה שפירא.
נחוג בסודי־סודות, יום הולדתו ה

של ראש עיריית חיפה, אבא חושי,
מתוך חשש שציון
המאורע ברבים יבליט
את העובדה שאבא
חושי איבו אותו
מנהיגצעיר כי
אם אחד מקשישי ה־מישטר.
יליד גליציה
שעבר את כל׳הקשת
— מחינוך מסורתי
בחדר ועד לפעילות
בה שו מר ה צעיר
— עוד בטרם
עלותוארצה. הוא
הגיע לגדולה כמארחושי

פועלי־הנמל של
חיפה. אך מישסרו הסתאב, וגילויי העולם
הזה מלפני 13 שנה על טירור ושחיתות
ב״חושיסטאן״ פגעו קשה בדמותו הציבורית
ובסיכוייו לתפקיד מרכזי בהנהגת המדינה,
שער, שעסקנים זוטרים של מפא״י (כולל
עוזרו יוסף אלמוגי) טיפסו מעל ראשו אל
סיסגת הסולם השלטוני.
נפטר * בגיל 62 חבר הנהלת ד,סוב•
נות היהודית צבי לוריא, אשר רק במיקוד,
לא זכה להיות שר מפורסם בישראל. יליד
פולין שעלה ארצה בגיל 19 והיה בין
מייסדי קיבוץ עין־שמר. הוא נימנה בין
פעילי השורה הראשונה של ה שומר הצעיר,
ייצג את מפלגתו במוסדות העליונים של
התנועה הציונית והישוב העברי. כאשר
הוקמה בחורף 1948 מינהלוז העם — שהיתר״
למעשה, ממשלת הצללים של המדינה
המתארגנת — היה לוריא אחד מחבריה,
כפי שגם נכלל בין חותמי מגילת העצמאות.
אולם בחלוקת התפקידים המכרעת —
שלא נחשבה אז כה גורלית — נשאר ב־מיסגרת
הסוכנות היהודית ולא הצטרף ל-
מיסגרת הממשלתית החדשה. הוא המשיך
למלא תפקידי־יוקרה בסוכנות, אך המוסד
כולו איבד את חיוניותו וחשיבותו.

העולם הזה 1484

* •1דטב לגלות את הסוו הנורא, לפני
שהציפורים יצפצפו אותו מצמרות העצים:

המדיניות
הרשמית של ממש•
לת־ישראל התמוטטה.
התמוטטה ללא תקנה.
ושום טיח מילולי לא יעזוך עוד.
נוסחות מחוכמות של הונאה־עצמית יכולות
לאפשר לגח״ל להישאר בממשלה זו
עוד כמה ימים, עוד כמה שבועות.

אולם תוך שלושה חודשים, כף
אפשר להינכא, תהיה ההתמוטטות
גלוייה לכל טין, וממשלת־הליכוד־י
הלאומי תיאלץ להתפרק.

*\ותה מדיניות ז ״ל -ספק אם
התואר ״מדיניות״ בכלל היה יאה לה.
כי מטרתה העיקרית היתד. למנוע מן הממשלה
את הצורך להחליט מר, לעשות בכיבושי
מלחמת־ששת־הימים.
מכיוון שאשכול ושות׳ רצו לשמור על
שלמות־הממשלה שקמה לצורכי המלחמה

כהדרגה סיפוח כל השטחים לישראל.

*איש
שמוטט את המדיניות הזאת,
( ) בפיקחות רבה ובסבלנות עילאית, הוא
גונאר יארינג.
הוא לא פעל, כמובן, לבדו. עזרו לו
כמה וכמה תהליכים בינלאומיים. בין השאר:

• ההתקרכות האמריקאית־סוב•
ייטית, כעיקבות המשא־והמתן לשלום
כוויאט־נאם.
>• האינטרס הסובייטי המובהק בפתיחת
תעלת־סואץ ובמניעת מלחמה חדשה
במרחב, תוך קיום מישטרו של עבד־אל־נאצר
במצריים.

פירוש הדבר כי הכוונה היא פחות או
יותר, לנסיגה מכל השטחים.
יחד עם זאת מטילה ההחלטה על הערבים
להכיר בגבולות ישראל — ומובן מאליו
שפירוש הדבר ההכרה בקיום ישראל עצמה.
שהרי אי־אפשר להכיר רשמית בגבולותיה
של מדינה שאינם מכירים בקיומה.
חוץ מזה הוטל על הערבים להפסיק את
מצב־הלוחמה (וזה כולל, כמובן, את החרם
הערבי) ,לפתוח את נתיבי־המים הבינלאומיים
(ובכללם תעלת־סואץ) בפני אוניות
ישראל. כן הוטל על הצדדים לפתור את
בעיית־הפליטים.

זוהי תוכנית־שלום שלמה.

״ תס מכו על הערבים. הם יפוצצו
העסק, ואנחנו לא נפסיד כלום.״

און

אבל הוא עשה את החשבון שוב
כלי אותו שבדי פיקח, יארינג.
כי אותה שעה כבר ניגש יארינג למוטט
את עמוד־התווך השני של הנוסחה הממשלתית
:״משא־ומתן ישיר, פנים־אל־פנים.״
תחילה חשב להביא למשא־ומתן ״נוסח
רודוס״ בקפריסין. הוא רצה לזמן שם את
נציגי הצדדים, תחילה בחדרים נפרדים, ולאחר
מכן בפגישות פנים־אל־פנים.
אולם הערבים לא הסכימו. משלוח נציגים
מיוחדים לקפריסין — זה היה נראה
ככניעה לישראל. עבד־אל־נאצר פחד מצעד
כה גלוי ודרמאתי.

• החלטת ג׳ונסון שלא להציג
מחדש את מועמדותו לנשיאות,
דכר ששיחרר אותו מן התלות
בקולות היהודיים.

בניגוד לנבואת מדינאי־ירושלים, הודיעו
מצריים וירדן שהן מקבלות תוכנית זו, על
כל חלקיה.
ואז שאל יארינג את ממשלת־אשכול באדיבות:
האם אתם מסכימים לתוכנית זו?

כמצב זה לא היתה כל כדירה
אלא להשיב כחיוב.

ואז המציא יארינג את המצאתו
הגאונית: להעביר את המשא
ומתן לבניין האו״ם בניו־יורק.

• הצורך הדחוף של עבד־אל־נאצר בהסדר
מדיני, שיביא לפתיחת־התעלה ול

תשובה שלילית היתד, בבחינת הכרזתן
מלחמה על האו״ם, על כל ידידות ישראל

עברו ימים רבים עד שטדינאי ירושלים
תפסו את גאוניותו של תכסיס זה, ועמדו
על כל משמעותו.
כי באו״ם יושבים נציגי ישראל ומדינות־

הרגע האחוח
השורזזן השנור שר גדועצוז הבטווון: ישיר ורא ישיר, פניב אר פגיב וגב א2־ גב
בלבד, ומכיוון שממשלה זו לא יכלה להסכים
על שום מדיניות של ממש, ומכיוון
שהכל רצו בהמשך הסטאטוס־קוו בשטחים,
הומצאה הנוסחה הבאה:

״ישראל לא תגלה את תוכניית־השלום
שלה אלא במשא־ומתן
יש י ר, פנים אל פנים, עם ממש
לות ערב, שיסתיים כהסכם־
שלום רישמי. עד אז תחזיק ישראל
בכל השטחים שכבשה״.
היתד, זאת נוסחה נהדרת, שעשתה רושם
רב בעולם. היא פטרה את הממשלה מכל
דיון, ואפילו מכל מחשבה, על עתיד השטחים.
היא סבלה רק מפגם יסודי אחד:

היא היתה מבוססת כל-כולה על
ההנחה שמנהיגי-ערב הס מטומטמים,
וכי יוסיפו להיות מטומטמים.
כלומר:
היא היתד, מושתת על התקווה
כי מנהיגי־ערב לא ייכנסו לשום משא־ומתן
כזה, כך שממילא לא יהיה צורך להציג
תוכנית־שלום שיש בה ויתורים כלשהם.

ורכים מחברי־הממשלה, ובראשם
לוי אשכול, קיוו כי מצב זה
יימשך הרבה שנים, וכי בינתיים
יתרגל העולם לכיבוש הישראלי,
הערכים ישלימו עימו, ובך יתבצע

בעולם, וגם על ארצות־הברית.

הקלת הלחץ הכלכלי־הצבאי על מצריים,
ושימנע את הסתבכותו במלחמה נוספת.
• התמיכה הבלתי־מסוייגת בשליחות
יארינג מצד או־תאנט, המבקש לטהר את
שמו מן הרבב שדבק בו בעיקבות מעשיו
הנמהרים ערב מלתמת־ששת־הימים.
כך נוצרו פיתאום הנתונים ללחץ חזק
מאוד על ישראל.

היא היתה מעמידה בסכנה נוראה
את האפשרות לקבל פאנטומים
ואת כל שאר בלי־הנשק הדרושים
להגנת-ישראל, כה בשעה שזרם
הנשק לערבים היה מתגבר אז פי
במה ובמה, עם התגברות סיכויי-
המלחמה.

יארינג השתמש בזרם זה כדי
להפעיל מקדח חשמלי שיפורר
בזה אחר זה את עמודי-התווך של
מדיניות ממשלת-אשכול.

מאידך: הסכמה לתוכנית־שלום מפורשת
זו היתד. מפילה במכה אחת את עמוד־התווך
של מדיניות־הממשלה: שלא תגלה שום
תוכנית־שלום לפני המשא־והמתן הישיר, ושאותו
משא־ומתן יתנהל בלי כל תנאים.
השגריר תקוע קיבל הוראה להצהיר,
כי ישראל מקבלת את החלטת מועצת-
הבטחון בכללותה.

חיש מהר נתברר שאין זה אלא בניין־
קלפים.

* וא הפעיל את המקדח, תחילה, נגד
! 1החלק הראשון של הנוסחה :״י שראל

תגלה את

תו כני ת השלום

הוא הצביע באדיבות רבה על
העובדה שישנה ככר תוכנית
שלום, שנתקבלה כאו״ם על דעת
בל הצדדים, וישראל בכללם. זוהי
החלטת מועצת־הכיטחון מחודש
נובמבר.
החלטה זו מטילה על ישראל לסגת
״משטחים שכבשה במלחמה.״ בהקדמה שלה׳
נאמר כי האו״ם אינו יכול להסכים לסיפוח
שום שטחים כתוצאה ממלחמה.

בלומר: המשא־והמתן יתנהל
על-פי תוכנית זו, שעקרונותיה
ברורים לגמרי. עמוד התווך הראשון
של המדיניות הממשלתית
התמוטט.

ערב תמיד ליד שולחן אחד. למשל, ליד
השולחן העגול הארוך של מועצת־הבטחון.
הם גם נפגשים שם כל יום בטרקלין ה־משלחות.
והם גם מזדמנים יחד בחדרי
המזכירות הכללית.
יארינג אמר לעצ מו :״ שם אפשר לנהל
מ שא־ומ תן ב שקט, בלי צו רן ב שינויים
דרמאתיים. ו שום צד לא יוכל לסרב לנהלו.
תחילה אקרא פעם לצד ז ה ופעם לצד זה.
לאחר מכן אקרא להם ביחד. ואם יהיה
צו רן, יוכל או־תאנט עצ מו ל הז מין או)
שגרירי ישראל וירדן לספל קפה במ שרדו.
מי יעז לסרב?

כך נפטרו חוסיין ועבד־אל־נאצר מן
הצורך לשלוח נציגים מיוחדים למקום
מיוחד, דבר שיכול היה להתפרש כנסיגה
מצידם. ואילו ממשלת־ישראל תוכל לטעון,
תחילה׳ שאלה הן רק התייעצויות מוקדמות
— ולאחר מכן תוכל לטעון כי זהו
באמת משא־ומתן ישיר, פנים־אל־פנים, מכיוון
שנציגי שני הצדדים יזדמנו יחד אצל
יארינג ואו־תאנט.

ממש כיצת־קולומכוס.

לווי כו ח שהתעורר בממשלה ב-
עיקבית מיפנה מכריע זה, השתדל אשכול
להציג אותו כתכסיס תסר־חשיבות.
הוא אמר, בערך, כך :״אל תדאגו! נכון
שזח קובע ב סיס ותנאים מוקדנזים למשא־ומתן,
בניגו ד למה שאמרנו. אבל בכלל לא
יהיה ישיר, פניס-אל־פנים, ולזה לא יכולים
הערבים להסכים ב שו ם אופן.

מאת

אל מעשה, התמוטט בכך עמוד /התווך השני של המדיניות הממשלתית.
החלום של ועידת־שלום רשמית וחגיגית,
שבה יישבו נציגי ישראל וערב אלה מול
אלה במיפגש היסטורי, נמוג.
נמוגה גם התקווה כי שליחות־יארינג
(המשן בעמוד )10

א 1 1־ י

הנדון

(חמשך מעמוד )9

תיתקע סופית בשרטון זה של ״משא־ומתן
ישיר ״,אשר מנהיגי ערב לא יכלו להסכים

מדוע, אס בן, הסכימה לבך מכד
שלת־אשכול?
לא היתד, לה כל ברירה.

בי אי־אפשר לסרב לנהל משא•
ומתן ככניין־האו״ם.
ואי־אפשר להגיד, בעניין כזה ,״לא״
למזכיר־האו״ם. או־תאנט הוא בעל השפעה
עצומה במוסד זה, ואם ירצה יוכל לדפוק
את ישראל על כל צעד ושעל. הוא ממילא
כבר קרוגז על ישראל, שהאשימה אותו
במעילה באימון מפני שהוציא בשעתו את
הייל־ד,חירום משארם־אל־שייך. רק דיפלומאט
מטורף היה עושה מעשה שהיה משניא את
ישראל סופית על או־תאנט.

ובעיקר: אף ידיד אהד של ישראל
כעולם לא היה מבין ״לא״
בזה.
ההתעקשות על הדרישה למשא־ומתן
״ישיר״ מן הרגע הראשון, אחרי מלחמה
של דורות, אינה נראית אף לידידי־ישראל
המושבעים ביותר בבירות העולם. הם
אומרים :״מה איכפת לכם איך יתנהל ח־מ
שא־והמתן? הדבר הח שוב היחידי הוא מה י תהיה, תוצאתו .״

הטענה הסבירה היחידה לטובת משא־ו
מ תן ישיר היא זו :״אם הם מסרבים ל שבת
אי תנו ליד שולחן אחד, פירוש הדבר שהם
אינם מכירים ב קיו מנו. לא נוכל לחשלינן
עם אי־הכרה זו.״

טענה זו התמוטטה כרגע שהערבים
הודיעו כפירוש שהם מובנים
להכיר כגבולות מוסבמים
ובטוחים של מדינת-ישראל, בעיק־כות
הגשמת החלטת מועצת-הבי-
טחון.

>ן* קו, אם כן, המצב ברגע זה: ממשלת(
ישראל הסכימה לנהל משא־ומתן על
בסיס תוכנית־השלום של מועצת־ר,בטחון, והיא
הסכימה שמשא־ומתן זה יהיה חצי־ישיר,
ישיר־ולא־ישיר, ישיר־בעיני־פלוני־ובלתי־ישיר־בעיני־אלמוני.

1ו-וי=ו

צרת חוץ

שדמות ה טכנית
והעיצוב המודרני
בטלביזיה ס10ו״יז

110מ? החברההג דו להב עו לםל מכ שירי ם אלק טרוניים.
ובעלת מוניטין של 75 שנה ה ת קינ ה מכ שיר• טלביזיה
מיוחדים ה מו ת א מי ם לתנא ה ק לי ט ה בי שראל.

משא-ומתן זה בבר התחיל, ויש
להניח כי יגיע לשיאו תוך חוד־שיים־שלושה.

עמאן
וקאהיר כבר הצהירו מה תהיה
עמדתם במשא־ומתן זה: נסיגת־ישראל מכל
השטחים שכבשה, תמורת הפסקת המלחמה,
הכרה בגבולות־ישראל, מעבר בסואץ וב־טיראן
לאוניות־ישראל. כל זה בתוספת
פיתרון בעיית־ר,פליטים.

מה תדרוש ישראל?
גם זה ברור: היא תרצה להחזיק ב־מאכסימום
של שטחים, ותדרוש חוזה־שלום
רשמי.
יופעל עליה לחץ עצום מצד ארצות־הברית
להחזיר למלך חוסיין את כל הגדה,
ולמצוא לירושלים מעמד שיספק את רגשותיהם
של הערבים. ישראל תידרוש להחזיר
את סיני למצריים, תמורת צורה כלשהי
של פירוז( .בעיית רמת־הגולן לא תתעורר,
לפי שעה, כי סוריה לא תהיה צד במשא־ומתן).

כ שי ר • טלביזיהפילקו, ה ם היחידים עםהפ טנ ט
^ 5515א 0 0 0 1 0המאוורר בהתמדהאתה מכ שיר ב פ עו ל תו
ומונע ש רי פתה מנורו תוה שפופרו ת.

אם יצליח המשא־ומתן, ברור בי
ישראל תיסוג בימעט מכל השטחים
שכבשה, ובי שטחים אלה
יוחזרו למישטרים שהחזיקו בהם
קודם לבן.

דגם 81* 0 8 *1* 87£1.־ הקסם השחור ׳.הנו היחיד׳ עם מפר
שחור /.בו ה ת מונ ה מופיעה מיד והק לי טהחדה וברור הגם
ב או ר יום. המסדה שחור אינו מ ע ״ דאח הראיה.
בטל ביזי ה פ־לקו:

הסופית לא
אלא ״הסדר
בו רישמית,
ערבות לו

הקליטה צלול ה יותר
ה ת מונ החדה יותר
ה ר או ת נעימה יותר
פילקוע רו ב ה למוצר איכו ת ול שרו ת נאמן ומהיד ברמה
בינל או מי ת.
מפיצים לי שר אל: חברת די פלטבע״ מ
ת״א דח׳ החש מונ אי ם 99 טל3 7 7 6 6 .

ברור גם כי התוצאה
תיקרא רישמית ״חוזה שלום,״
מדיני״ אשר כל הצדדים יכירו
ושד,מעצמות הגדולות תהיינה
בצורה זו או אחרת.

הוא יהיה מלווה, מן הסתם, בהסכם
כין המעצמות להפסיק את
מירוץ־הזיון כמרחב.

ך* רגע שמשא־ומתן זה יעלה על
*2פסים ממשיים, שאי־אפשר יהיה עוד
להסתיר את מהותו, יקרו כמה דברים ב־ממשלת־ישראל.

שרי
גח״ל ייאלצו לפרוש ולחזור
לאופוזיציה קולנית.
גוש גדול בממשלה, בראשות אבא אבן
ושרי מפ״ם, ידגלו בפירוש בהסדר מדיני

אחרים יק1ז כי המשא־והמתן יתפוצץ
באמצע, בגלל ירושלים או בעייה אחרת,
והכל יישאר על מקומו.
ואילו אצל שאר שרי הממשלה, ובצמרת
המדינית והבטחוגית של המדינה,

תתחיל התלבטות מכאיבה.

פי ההסדר המוצע נושא בחובו
שאלות חמורות מאוד.

ג*דו* סג סציוו, ב 3 0ד ו 1ר * •3שר 1צ א ־ ל או ר

הוא עדיף, בלי ספק, על סיפוח שפירושו
סכנת מלחמת־נצח עם העולם הערבי.
הוא עדיף על סיפוח, שיהרוס את צביון
מדינת־ישראל ויעניק לה, תוך דור, רוב
ערבי שליט או מדוכא.

זו כהד אי שו רשד בן גור־ו!

אולם הסדר כזה, שייעשה מעל
לראשו של העם הפלסטיני וללא
הסכמתו האמיתית, ספק אם יחזיק
מעמד.
הוא לא יקבור את השינאה, ולא יביא
לשיתוף־פעולד, של ממש בין שני העמים.
הוא לא יביא לחיסול אל־פתח — כאירגון
לוחם וכהשקפת־עולם.
אחרי נפילת המלך תוסיין, העשוייה להתרחש
תוך שנה־שנתיים, עלול העם הפלסטיני
לגנות את ההסדר שהוא לא היה
שותף לו, בייחוד עם תישאר ירושלים
בידי ישראל.
עבד־אל־נאצר, הנותן עתה גיבוי מלא
לחוסיין, עשוי לנטשו בשעת־כושר מתאימה.
ההסדר יפרק מחדש את ארץ־ישראל, מבחינה
כלכלית ומבחינה בטחונית.

כקיצור: הסדר כזה יכול להוות
צעד קדימה, אכל אין הוא פיתרון
אמיתי, ובוודאי לא שלום אמיתי.

ך • אם יש ברירה? האם יכלה ממשו
1לת־ישראל — ממשלה זו או ממשלה
אחרת לעלות על דרך אחרתז

ישנה רק דרך מעשית אחרת
אחת: הדרך של שלום פלסטיני.
הקמתה של מדינה פלסטינית, שתהיה
קשורה באמנה בטחונית, כלכלית ומדינית
עם ישראל, תיצור מציאות לגמרי חושה.
היא תשמור על שלמות־הארץ ועל האינטרסים
הבטחוניים החיוניים של ישראל.
היא תביא לשלום של ממש עם העם היושב
בארץ זו, העם הקרוב לגו ביותר, העם
המתסיס את המרחב, העם המצמיח מתוכו
את אל־פתח.
אמרנו זאת לפני שנה, יום אחרי כיבוש
ירושלים. אז, בשיכרוך הנצחון, היה נראה
כאילו הברירה היא בין סיפוח השטחים
לישראל או כינון המדינה הפלסטינית.

ביום ברור לכל בר-דעת, כי הברירה
הממשית היא בין מדינה
פלסטינית לבין נסיגת צה״ל, תוך
החזרת כימעט כל השטחים ל•
מישטרים זרים, עויינים ורופפים.

צא רבלגואד
^ העתוגא 1 ,״ טס לסאה!־
* הטשירו נתבקש לעזוו
ם יזדמן לי ולבן־גוריון לבלות שלוש שעות יחד בחדר
סגור, ואין שלישי בינינו, בוזדאי נגיע לפיתרון של שלום.״
את הדברים האלה אמר גמאל עבד־אל־נאצר בכבודו ובעצמו
לאורח אירופי, לפני פחות מחמש שנים. האורח שהתרגש מן
האפשרות הזאת, מיהר להעביר את תוכן השיחה לדויד בן־
גוריון.
מי מספיק מקורב לעבד־אל־נאצר או לבן־גוריון כדי לדעת
סוד כה חיוני? ומי ממקורבים אלה יכול להיות מעוניין בגילוי
הסוד ברבים? על כך יש רק ניחושים.
הם סובבים סביב ספר ערבי, מכורך בטוב־טעם, שהופיע לא
מזמן בביירות. שם הספר פלסטין, תפקיד המזסר ו ה הגיון
במערכת־ה שיחרור. המחבר: אלמוני, המעיד על עצמו כי היד.
מעורב בכל ההכרעות החשובות שנגעו לגורל־פלסטין. מגמתו:
להוכיח כי גדולי העולם הערבי ניצלו את בעיית־פלסטין
לצרכיהם, ככלי במישחק־הכוח הבינערבי, וכי מאחרי מסך
ההתלהבות הלאומית היו מוכנים להסדר עם ישראל, על חשבון
פלסטין.
לא רק עבדאללה ניהל שיחות עם ישראל, טוען המחבר
האלמוני, אלא שגם עבד־אל־נאצר הגדול היד, מוכן להסדר.
אין פלא, על כן, שספר זה מסעיר את העולם הערבי, ומאז
מערכות העיתונים הגדולים במרחב מכתבי־הופעתו
מוצפות
קוראים המגיבים על גילוייו, או הדורשים לדעת את זהות המחבר,
המגלה פרטים כה רבים על נסיונות־הידברות בין בן־גוריון
ועבד־אל־נאצר.

זוהי הברירה היחידה. השאר אינו
אלא מלל דמאגוגי ופיתפותי־ביצים.

או גו וטיטו מתעניינים

-שנה שאין

^ נסיון הראשון נעשה על־ידי דויד בן־גוריון. מחבר
ן { יודע לספר, כי בדצמבר 1961 הגיע ראש ממשלת ישראל
לראנגון, בירת־בורמה. בשיחותיו עם עמיתואו נו שאל בן־
גוריון, מה דעתו על האפשרויות להשכנת שלום בין ישראל
לערבים. המארח לא ענד. ולכן, לדברי המחבר. ,ברור מדוע
ימי ההתבודדות של בן־גוריון עם או בו לא רשומים ביומני.
הם נרשמו במקום אחר, סודי יותר.״
אבל אחרי שובו של בן־גוריון לישראל, ביקר או נו בקאהיר.
בשובו לראנגון שלח מכתב אישי לבן־גוריון, בו שאל כאיזו
לתווך בין ישראל למצרים, בתחילת פברואר
צורה יכול הוא
1962 השיב בן־גוריון :״לא התכוונתי לכפות על כבודו העלאת
העניין בפני עבד־אל־נאצר, אך אם תמצא לנכון לעשות זאת
מרצונך, הואל נא להודיע לעבד־אל־נאצר שאני מוכן להיפגש
איתו בכל מקום אשר יקבע, אפילו בקאהיר, כדי לערוך שיחות
פירסומת וללא כל תנאים מוקדמים, למציאת
חשאיות ללא כל
דרך להסדר והנחת יסודות לשיתוף־פעולה כלכלי, מדיני בין
ישראל למצרים.״
או נו התקשר עם נשיא מצרים, אך זה השיב כי, בתנאים
הקיימים אין עניין היחסים הישראליים־ערביים נושא לבירור.״

ך* ינתיים עברה שנה
לה תחליף.

שנה של קיפאון הרה־יאסון.
שנה גדושת פיטפוטים ומשוללת מחשבה
בצמרת.

שנה שבוזבזה ללא שום תועלת
שהיא. שנה שכה יכולנו ליצור
מציאות חדשה בארץ ובמרחב.
ממשלת־הליכוד-הלאומי תישא
באשמה ההיסטורית הנוראה של
אובדן שנה זו.
והשאלה היא: האם עוד ניתן לתקן את
המעוות? האם לא איחרנו את המועד?
יתכן מאוד כי המאורעות עומדים להתחולל
במהירות, וכי הממשלה תמצא את
עצמה בעל כורחה, בעוד חודשיים בלבד,
במבוי החד־סיטרי של נסיגה.

אני מאמין שעוד ניתן להציל
את המצב.

אני קורא לממשלה להכריז מייד:
• ישראל מכריזה כי העם הערבי
הפלסטיני הוא צד רשמי לכל הסדר במרחב.
• ישראל לא תסכים לשום הסדר
שלא יאושר בפה מלא, במישאל־עם כולל,
על־ידי העם הערבי הפלסטיני.
>• ישראל קוראת לעם הפלסטיני
להקים מייד נציגות מוסמכת, לניהול משא־ומתן
עם ישראל.
• ישראל מוכנה לנהל משא־ומתן
זה על בסים העיקרון של הקמת מדינה
פלסטינית, שתהיה קשורה בקשרים בטחו־ניים,
כלכליים ומדיניים עם ישראל.

פלסטין

מניין ידע המהגר ארג הפרטים הללו? ההסבר

רק כ ך נפסיק להיות כדור־מישחק
בידי אחרים.

לא נותר זמן רב. אנו מתקרבים לרגע
האחרון.
׳העולם הזה 1604

אחרי כישלון הפתיחה הבורמאית היפנה בן־גוריון את מבטו,
לדברי המחבר, לעבר בלגראד. היה זה בסוף , 1962 כאשר היה
המרחב נתון בתהפוכות: האיחוד הסורי־מצרי התמוטט, חתירות
עבד־אל־נאצר בירדן ניכשלו, ההתנגדות בתימן גברה, יחסי

/גיגי.

י $ל ( 111׳ ׳נ[ו,ץ

ון/גך ־>ל 09ו> 1(1ו *(׳יכר?4 ו ז ^ ן\

ז>ן>607ר -ה) ו

יכ^י ע/יג-א סי׳ בל! ר, לבז ו 0.ע-אן? ),ייאן ך
יו^רס 1) 9 ^ 1,1ר>(ו-,לתץ (1ן

?1ן ו
-1ו ל 9א^-ן/ל׳ו׳יו-

י /ז׳ לזל /1י 01א(מיץ

^ ^ ף6 ; 11901( 11,

ייליי גו (/11ו / 8 .ז1ן ער תססו׳ 9/ין^ ) 1

׳י3<7ר 01,׳״ 1כס י 0 ^ 1׳ ^

1 ;/ץ< ך דרר ס 9סילי׳ץ׳׳ י, ליוו׳יזיז לילי £

^ ׳׳ר׳״סר סג/י/סי ל

-נגני! ג1

2 ? 121

גגבתבו שד בן־גוויון

שנשלח ל מיזר חן ה־תל־אביבי
נעים גל־עדי,
כתגוב ה על גילויי הספר הערבי. מכתב זה מאשר את
בביירות. לאור שיצא
הספר של הסנסאציוניים
הגילויים

קאהיר־בגדאד היו בכי רע. .בן־גוריון הגיע למסקנה, כי ייתכן
שעבד־אל־נאצר יהיה מוכן לצעוד לקראתו.״

לכן שלח אחד מידידיו, המזוהה בספר רק באות
״ד״ ,לשליחות חשאית לכלגראד .״ד״ התקשר עם
ידיד, שר בממשלת-יוגוסלאביה המזוהה בראשי־התיבות
״כ.א ,״.וביקשו לברר אפשרות פגישה
גלויה או חשאית כין כן־גוריון למרשאל טיטו, לבדיקת
הסיכויים של הפסקת־הלוחמות כמרחב.

כך -רקכך -תחזור היוזמה
המדינית לישראל.
רק כ ך נוכל להגיע לשלום של
ממש, כעל משמעות, שיבטיח את
עתידנו.

הסביר: או
נו שלח העתק ממב
תבו של כן־גוריון לעבד־אל׳
נאצר, וזה הראה אותו למחבר האלמוני,
יחד עם תשובתו השלילית של גן־גוריון.

\ 1 \ 1 1 | 1 ] 1 1 1ך לפי בק שת בן־גו ריון, ניסה רא ש־ממשלת
בורמ ה או נו לתווך בין ישראל ונוצרים.

בת מונ ה זו הוא ניראה (מימין) בצד נהרו ונשיא מצרים גמאל
מסורתיים.
בורמיי ם
שלו שתם לוב שים בגדים
עבד־אל־נאצר,

. .ב.א.״ ניגש לטיטו מייד, אך חזר והודיע ל״ד״ כי ההצעה
אומנם נראית לו מעניינת, אבל הוא מעדיף לקבל תחילה הכבר
ברור על כוונות בן־גוריון. כעבור חודש ימים, ב־ ,28.12.62 שלח
בן־גוריון מכתב לטיטו, עליו נרשם ״סודי ואישי״ ,ובו הסביר
בהרחבה את התפתחות המלחמה הערבית־ישראלית והדגיש את
בטחונו שבעולם הערבי קיים כוח מתקדם המעוניין בסיום
מלחמה זו. פרקים מתוכן המכתב, לדברי מחבר פלסטין:
.אין ספק שאין מדינה ערבית אשר תעז לנהל משא־ומתן
עם ישראל, בטרם תעשה זאת מצרים. כי זו המדינה הערבית
החזקה ב איזור ...העולם כולו רואה בך האישיות הבולטת
ביותר במאבק לשלום העולם. כבוד הנשיא גם ידוע כאחד
מידידיו הקרובים של עבד־אל־נאצר, ולדעתי יש ביכולתך למלא
תפקיד ראשי בהבאת מצרים וישראל אל שולחן־הדיונים, לבירור
(המשך ב ע מו ד ) 12

ו מגי ש ת בן*גו1״ון ־ נ אצר
(המשך מעמוד ) 11

אפשרות של הסכם שלום• דבר זד. מביא
אותי להציע שאבקר במדינתכם, אם בגלוי
אם אינקוגניטו, לבירור הנושא, בכל זמן.
״ברור שהשלבים הראשונים יהיו חשאיים,
וכן כל התקשרות ישירה או עקיפה בין
הנשיא עבד־אל־גאצר לביני. אם ייכשל
הנסיון, לא יד,יד, צורך בהעברת היחסים
בינינו לבץ מצרים, או בין מצרים למדינות
אחרות ב איזור ...על אף כל המיכשולים
הברורים, מאמין אני באפשרות להגיע
להסכם, בשיחות ישירות. על כן ביקשתי,
באמצעות ידידי ״ד״ ,עריכת פגישה איתכם
בעתיד הקרוב, במועד שייראה לכם מתאים.״

תשובת טיטו, בתוכה סרכית
על שני דפים קטנים, הניעה כעבור
מספר שבועות :״אינני חושם
שבתנאים הקיימים ניתן לקיים
את אשר הצעתם״.

מכתב לרוטשילד
ך* גילוי הסנסאציוני ביותר של מה!
ן בר פלסטין בא רק אחרי כן. באהד

גבר ואשה

אורי גרוס המאפרוא מן ה פי או תפתח מכון חדש ו מיו ח ד
ל פי או ת גברים ברח׳ גנסין ( 7ליד קולנו ע הוד) ,תל־יאביב.
מכון זה, ה מנו ה ל אי שית על ידי אורי, הנו י חיד מ סוגו
בארץ, וישרת א ת הגבר בפתרון בעיות השיער שלו. ה מכון
ל פי או ת נשים ממ שיך ב מ תן שרותו בפסג׳ דיזנגוף וסו.
המכון לפיאות נשים: פסג׳ דיזנגוף ,101 טל׳233350 :
המכון לפיאות גברים: רחוב מסין ,7טל׳ 246924 :

אד חד

אורי גרו
1ץ11 ייי. א 1י |
בזדן־ו־ 1־*יוע*ון
11 בז־ * 111ז די 0 1 . 1־ 1 9 6 8

5011(110

שרות עד הבית

100012

חצי חינם

ם 1םקמ
ואםופ! ש § 1 £ז

שפויה 8מ״מ לשרותן

הסוכן

הבלעדי:

״כנדרי״ תל־אכיב, פרץ 4

מכונות 8מ״מ
להסרטה
עם קול ובלי קול

מימי ינואר 1963 התקיימה שיחד, בין
חסנין הייכל, ידידו של עבד־אל־נאצר ואז
עורך אל-גונוהוריח — לבין עורך עיתון
אירופי המזוהה כ״מר ב״ .בשיחה זו טען
הייכל, כי אין למצרים שום תוכנית לתקוף
את ישראל, והוא הזמין את אורחו לשוחח
עם הראיס, כדי שיווכח באמיתות הטענה.

בעבור ימים מספר נפגש ״מר
ב״ עם עכד־אל־נאצר, שאל אותו
על אפשרות של סיום־המלחמה
כין ישראל ומצרים. תשובת עבד•
אל־נאצר :״אני חושם שאס יזדמן
לי ולכן־גוריון לבלות שלוש שעות
יחד כחדר סגור, ואין שלישי כינינו,
נגיע לפיתרון של שלום.״
״מר ב״ הנרגש יצא מייד לפאריס, נפגש
עם הבארון אדמונד דה־רוטשילד, וסיפר לו
את תוכן שיחתו עם נשיא־מצרים. ד,בארון
כתב מייד לעובד ישראלי בכיר באירופה,
וזד, העביר את תוכן השיחה לבן־גוריון.
ביום הראשון לחודש מארס כתב בן־גוריון
איגרת סודית לבארון דה־רוטשילד:
״אדמונד יקירי,
שאומנם אמר עבד־
״אני מאמין
אל־נאצר ל״מר ב״ כי השלום אפשרי,
לו יכולנו שנינו להיפגש בחדר סגור למשך
שלוש שעות, אבל אני חושד שלא התכוון
למד, שאמר. נפגשתי עם אנשים רבים אשר
שוחחו עם עבד־אל־נאצר, והבנתי שהוא יודע
להשמיע לכל אחד השיחה הנוחה לשומעה.
״עם זאת אני רואה חובר. להניח שעבד־אל־נאצר
היד, כן כשאמר זאת ל״מר ב״ ,כי
עבד־אל־נאצר הוא השליט הערבי היחידי
היכול להגיע להבנה עם ישראל, אם ירצה
זאת. ואין מנהיג ערבי זולתו שיעז — או
המסוגל — במצב הקיים בעולם הערבי,
לפעול להסדר עם ישראל. כי עבד־אל־נאבר
נימצא בעמדה בעולם הערבי אשר תאפשר
לו זאת, לו היד, זד, רצונו, ואילו רשב
שהשלום בין ישראל לערב יביא את האושר
והשיגשוג למצרים ולעולם הערבי. אני
בטוח שאתם מבינים מד, זר, שלום בשבילנו,
ועל כן ארשה לעצמי לבקשך לסדר פגישה
ביני לבין ״מר ב״ בירושלים בזמן הקרוב
ביותר — אם אפשר, תוך הימים הקרובים.

״אני אשלח מכתב אישי לעבד־אל־נאצר,
באמצעותו של ״מר כ״,
ואודיע על נכונותי להיפגש עימו
במהירות האפשרית ככל מקום
אשר ירצה -בשווייץ, כיוון, באיטליה,
אפילו כקאהיר, אם יובטח
שלומי כה -ואני מובן לשכת
עימו את השעות הדרושות כדי
שנוכל להגיע להסכם שלום, ואפי*
לו לאמנה לשימו!? הדדי במישורים
של התרבות והכלכלה. אני
בטוח שלא אצטרף להסביר לכם
את חשיבות הכעייה הזאת.

״אני סומך עליך שתעשה אשר ביכולתך
כדי ש״מר ב״ יוכל להגיע לישראל בהזדמנות
הקרובה ביותר לפגישה עימי- .יתכן
שאלוהים בחר בכם לשליחות היסטורית של
השלום בין מצרים וישראל.״

מקבלים הזמ נות
לנשפים ולימי־ הולדת

אכזבתו של ״מר כ״
ך* עבור מספר שבועות הגיע ״מר

פולוו יחזקאל

ב״ לישראל, יצא ישר לפגישה עם בן־
גוריון. חיכתה לו אכזבה, כי ישראל געשה
באותם הימים מפרשת התפטרותו של א-יסר
הראל, הממונה על שרותי־הביטחון, בגלל
נוכחותם של מדענים גרמניים במצרים.

רח׳ יפו ,47 של ,25590 .ירושלים

בן־גוריון, לדברי מחבר פלסטין, ניראה
מדוכדך וממורמר, ובעת שלחץ את ידי ״מר
ב״ חש האורח כי ראשו נתון בנושאים
אחרים, כאילו שכח את העניין שלמענו
הזמין את האורח לבקרו .״מר ב״ קיווה
שבן־גוריון יבקש ממנו להודיע לעבד־אל־נאצר
על נכונותה של ישראל לקלוט מספר
מסויים של פליטים, או משהו דומה. אבל
בן־גוריון לא הזכיר כלל את הנושא. כל
אשר אמר היד, חזרה על מכתבו לרוטשילד:
״תגיד לעבד־אל־נאצר שאני מוכן לפגושו
בכל מקום וזמן שייראו לו.״
״מר ב״ טס לאירופה ומשם לקאהיר, שם
נפגש עם עבד־אל־נאצר. הוא דיווח לנשיא:
״נפגשתי עם מר בן־גוריון וסיפרתי לו את
אשר אמרת בדבר האפשרות לפיתרון של
שלום. אמרתי לו כי הינך האיש החזק
בעולם הערבי, והאיש היחידי אשר ירול
לפתור את הבעייה הערבית־ישראלית. בן־
גוריון ביקשני להודיעך, שהוא מוכן להיפגש
איתך בכל מקום ובכל זמן הנוחים לך.״

השיב עבד-אל-נאצר :״אני מעדיף
את הגישה הזאת. אבל מה
דעתך על זה?״ והוא הראה ל״מר
כ״ עיתון בו הופיעה הכרזת כן־
גוריון בי ״ישראל אינה חייכת
לקלוט אן? פליט אחד, מאחר והח לטת
הערכים נחושה להשמיד את
ישראל ! ״
״מר ב״ היקשה :״האם יסרב כבודו
למצוא הסדר מדיני לבעיות עם ישראל?״
תשובת נאצר :״לא. אני לא אדחה. כל
אפשרות כזאת. מאז ,1956 וגם ממשבר
קובה ב־ , 1962 למדתי דברים רבים. כין
השאר, שיש ללמוד לחיות עם ישראל. אבל
האם מוכן בן־גוריון לוויתורים כלשהם
בעניין הפליטים?״
אז השיב ״מר ב״ כי אין לו תשובה
ברורה על כך. ואילו עבד־אל־נאצר הסכים,
שיש לקלוט מרבית הפליטים בארצות־ערב.
הפגישה ארכה כשעתיים ובסיומה יצא
״מר ב״ ישר לאירופה. הוא דיווח לשגריר־ישראל
בארצו על תוצאות השיחה עם עבד־אל־נאצר,
וזה העביר את דבריו לישראל
בתחילת מאי של אותה שנה.
כעבור שבועיים ( 16 ביוני) התפטר בך
גוריון מראשות־הממשלה.

מה אומר ב״ג?

^ 4יך ניתן לאמת או להכחיש את גילוייה
המחבר האלמוני?
שאלד, זאת העסיקה את המיזרחן נעים
גלעדי, אליו הגיע טופס של הספר. הוא כתב
מכתב לבן־גוריון, ובו תמצית גילויי הספר,
תוך בקשת־תגובה. ואומנם זכה לתשובה:
״לנעים גלעדי — שלום וברכה.
״אני מצטער שלא יכלתי לענות מייד
למכתבך מיום .6.5.68 התוכל להגיד לי
מיהו מחבר הספל שיצא לאור בעיר ביירות,
מד. שם המחבר (הספר אני משער הוא
בערבית?) .יש אי־דיוקים קלים ברשימותיו
מהספר הנ״ל. שם העיתון לא מתחיל ב״ב״
אלא ב״ט״ .לא ״נאלצתי״ להתפטר — לא
בגלל אי הבנות עם הסובבים אותי — אלא
מטעמים אישיים שלי — ששום מניע, איש
או מיקרה חיצוני לא היה בהם שום חלק.
גבון שראש־ממשלת בורמה ניסה לפי בקשתי
לשוחח עם נאצר — אך ככל שאר הנסיונות
עם נאצר — הדבר לא הצליח. אולם
מהערותיו המעטות המבוססות על הספר
הבירוהי אני רואה שלמחבר הספר יש
ידיעות בעניין זה.
״איני יודע אם הגיע לידך ספרי על, פגישות
עם מנהיגים ערביים׳ .בספר זה מסופר
רק על פגישות עם מנהיגים ערביים לפני
קום המדינה. החומר שיש בידי על נסיונות
בתקופת המדינה — אסור עדיין לפירסום,
ואני מתפלא כיצד הגיע שמץ מניסיונות אלה
לאיש ביירות.
״האות הראשונה של שם האיש שאתה
קורא לו מר ב׳ מתחיל בה׳ ולא בב׳ .האוכל
לקבל — ולוא לזמן קצר — הספר הביירותי?
״בכבוד רב, דויד בן־גוריון.״

מיהו האלמוני• ז
ץ*,יהו, כבל זאת, המחבר האלמוני,

שדויד בן־גוריון עצמו מעיד עליו שיש
לו ״ידיעה בעניין זה?״

שמועה עיקשת, שקנתה אחיזה
בין המנהיגים הפלסטיניים בירושלים
המיזרחית ובגדה המערבית
אומרת, כי אין זה אלא האג׳ אמין
אל-חוסייני, המופתי לשעבר של
ירושלים, שחסה פעם תחת כנפי
נאצר, אף מעוניין עתה לפגוע כו.
־חעולס הזה 604ז

במדינה
העם

לא אירוע
כ״ח באייר, יום איחודה של העיר ירושלים׳
לבש כל סממניו של חג לאומי. בין
הרבבות שהתרכזו מול הכותל המערבי, או
התייחדו ליד מצבות הנופלים של יוני,
בלטו הקבוצות המאורגנות של דתיים,
אשר יום זה הוכרז בשבילם כיום תפילה
מיוחדת. אולם אפשר היה לראות גם בני
קיבוצים שבאו מלוא־המשאיות, תושבי השפלה
שעלו משפחות־משפחות לבירה.
בישראל, בה כל אירוע המוני מתקיים
על פי תוכנית ממלכתית, היה חג ירושלים
יוצא־דופן רב־משמעות. כי הממשלה עשתה
מאמצים דווקא לצמצם את היקף החגיגות
— אם לא לבטלן כליל.
אבל ירושלים נוגעת במיתרים עמוקים,
חזקים לאין ערוך משיקולים של מדיניות
בינלאומית. וכאשר יחפשו בכל זאת מוצא
מדיני, אין ספק כי ההסכם הקשה ביותר

היו שטענו, כי קדם לקפיצה הדראסטית
הסכם עם גולדה, מזכירת מע״י, לפיו יובטח
להררי מקום ריאלי ברשימת־העבודה
לכנסת הבאה. אך ספק אם נזקק הררי להסכם
כזה: הסברה הרווחת היא, כי מקום
כזד. מובטח לו גם ללא הסכמים.
מתנה אישית להררי. אולם אם
קיבלוהו עמיתיו ממע״י בזרועות פתוחות
— יצרה קפיצתו משבר רציני בסיעת ה־ליבראלים־העצמאיים,
שאיבדה בן־לילה חמישית
מכוחה. בייחוד אחרי שהררי סירב
להחזיר למיפלגתו את הכיסא החשוב ב־וועדת־חוץ־וביטחון.
בעצם, היתד, לו סיבה
טובה לנהוג כך: על־פי המפתח הסיעתי, לא
היו הל״ע זכאים למושב מכובד כזה. הוא
הוענק להם במתנה ממש, על־ידי המערך,
שוויתר על אחד מכיסאותיו למענם — כדי
שיוכל הדרי לישב בו ברווחה.
טען הררי, כאשר נתבע על־ידי חברי
מיפלגתו־לשעבר להחזיר את הכיסא :״המתנה
לא ניתנה למפלגה, אלא לי, יזהר
הררי, באופן אישי. עכשיו אני מחזיר אותה
הביתה.״
מה גם שלדעתו, אין הררי פורש בגפו

הראשון מתוף רשימת הסרטים המובחרים לשנת ,1968
שנתיובלקולנוע ״ ירון ״ ובהנהלה חדשה

ז׳אן מורו בסרטו אפוף המתח של פרנסואה טריפו
מעריב — ״סרט שיש בו סקרנות ומתח ומשחק של צוות מנוסה״.

ר. עזריה

ידיעות ־ אחרונות — ״סרט שוטף, צילומים טובים״.

ש. שמגר

דבר הכלה לבשה שחורים׳ הוא סרט מתח לאניני הטעם ולאוהבי
ז. רב־נוף
קולנוע טוב״.
י. שריק
הארץ — ״סרט רצוף תבונה...״
ג׳רוסלם פ וס ט —
״10616)1־׳5 31161111011 13 1־6013101 נן 00-611 £1016)1 11131 1116 8־ ״80

גב׳ וידקינסון

בשנת ה20-
למדינה,
נותנת הנהלת

פיליטכגיקנם

ח״כ הררי
לא טוב לעצמאים להיו ת עצמאים

להשגה יהיה זה הקובע את מעמדה של
ירושלים.

ממפלגת ד,ליבראלים־ד,עצמאיים. כאשר נתקף
על־ידי עיתונאי אשר תבע לדעת מדוע
אין ר,ח״כ הפורש מחזיר את המאנדאט ל
סיעתו, במסיבת־עיתונאים, אותה ערך בכנסת
ביום השני האחרון, השיב הררי ללא־היסוס
:״אני הושב שאני מייצג ציבור בוחרים
לפחות כדי ציר אחד, ומושך קולות
לא־פחות מאשר גדעון האומד.״

״אילו היר, מפא״יניק, היד, כבר יכול
להיות לפחות שר־החוץ,״ נהגו לספר עליו
חבריו למיפלגת הליבראלים העצמאיים, ב־גאודה
לא־מבוטלת.
השבוע כימעט שהיה יזהר הררי לאכלוס
— אלא שברגע האחרון הפך להיות
מפא״יניק. או כפי שזר, ניקרא כיום —
איש מפלגת העבודה.
בעצם, לא היה בכך שום־פלא: חבר־הב־נסת
הפך להיות מפא״יניק באופן פרטי לגמרי,
לאחר שנאבק להיות כזה בוועידת
מפלגתו, ולפניה. מאז ייסוד מע״י, נלחם
עסקן־הל״ע הוותיק בצמרת מיפלגתו —
ובעיקר בשר־ד,תיירות, משה קול — ניסה
לשכנעם כי בימים טרופים אלה של גחלים
ומעיים לא טוב היות הליבראלי־העצמאי —
עצמאי.
מערך עם מע״י נראה למישפטן ולפאר־למנטאר
המנוסה — שהיה כבר חבר בכנסת
הראשונה — כדרך הבטוחה ביותר
לשמור על כוחה של המפלגה הקטנה מתחת
לחרב־המתהפכת של אחודהחסימה.
וכשאמרו לו חברי־מיפלגתו את ד,״לא״
הסופי, התבצרו מאחרי־גבו של קול והצביעו
למען המשך קיומה העצמאי של המפלגה
— ידע יזהר הררי להסיק את ה־מסקנות.

הציוד למע״י. הוא לא התפטר
מחברותו בכנסת, לא החזיר את המאנדאט
למיפלגה. הוא אפילו לא ויתר על כיסאו
בוועדת־חוץ־וביסחון, שם כיהן כנציג הל״ע.
ד,ח״כ בן ד,־ 50 נטל את המאנדאט, את
מושביו המכובדים הן בוועדת־חוץ־וביטחון
והן בוועדת־חוקה־חוק־ומישפט — ועבר עם
כל הציוד למע״י.

בני־ברק

מפלגות
לא פחות
מגדעון האוזגר

השולח הזה 1604
הכיסא התפוס
בבני־ברק קורה דבר לא נעים, בשביל
סגן ראש העיר שמעון סירוקה, על כל
פנים.
כי מזה חצי שנד, הגיע תורו לשבת על
כס ראש״העיר — והמושב הנכסף אינו
מתפנה. ההסכם נעשה כדת וכדין, לפני רבה
של העיר הרב יעקב לנדאו. זה קבע בפירוש,
כי בחלוף מחצית הקדנציה יוותר
איש פועלי אגוד ת ישראל, שמואל ויינברג,
על כיסאו לטובת סירוקה מאגודת ישראל.
ויינברג אמנם הסכים — אך דרש לעצמו
את תיק הגיזברות. העניין הובא שוב לרב
לנדאו, וזה פסק שבהסכם המקורי לא נאמר
דבר על פיצוי מסוג זה. על ויינברג
להתפטר ללא דיחוי.
אך ויינברג לא התפטר, וטעמו עימו.
הקואליציה בבני־ברק, הסביר, מושתתת על
שיתופם של המפד״ל ומע״י. איזה ביטחון
יש לסירוקה, שמע״י אומנם תסכים לקבלו
כראש־העיר?
שוב הוטרד הרב לנדאו, ושוב הוציא
פסק־דין: ברגע שסירוקה יביא מכתב מ־מע״י
כי היא מוכנה לחליפין, יהיה ויינברג
חייב להתפטר. סירוקה חשב שיהיה לו קל
להשיג את המיכתב, אבל הוא גילה שויינ־:
ברג כבר שיכנע את שותפיו הפועליים לבל
יתנו את הסכמתם.
וכך הוא יוכל להישאר בראשות העיר,
מבלי להפר את פסק־הדין של הרב.

הנחות עד 20 בקורסים לבגרות ומוקדמות
הנפתחים החודש.
פרטים והרשמה .5—8 ; 9—1 :

ברנר 17 מפנת אלנבי 55
חיפה לוין 30
שמריהו

ביאליק

חולון

סוקולוב בר כוכבא

לרגל יובל ה*— 15

59$,ו הנחה ממשית
על כלקניה

,זו סממ׳ קד׳/ז

1_ 3ז ש/ם

הםוי 1ן19

*01^ 1611

62 2519/2

קוף זוכה
ב״טוטו״ בשוודיה
אריק קארלסון שזכה ב״טוטו״
השוודי, גילה כי את הטופס
מילא הקוף המאולף על ידו.
אין ״טוטו״ במטבח בו משתמשים
בשמן ״אקסטרה״ סי.די.
של ,׳עץ הזית״ .הכל ברור וידוע
מראש. המאכלים בין אם
מבושלים, מטוגנים או אפויים,
יעלו תמיד יפה, ור,סלטים יעוררו
תיאבון. אגב — שמן ם י.די.
זכה גם השנה במקום הראשון
במשאל העם ברחבי הארץ.
איך אומרים :
הוא היחידי שמן סידי( .מ).

ז 6ב 1ה\ ד

השכר של אנשי צבא־הקבע אינו דחוף * שר־התיירות מטייל ברחוב דיזנגוף
המלחמה על הדיסקוטקים ומועדוני הלילה בת״א קריעת דגל-המדינה בבני-ברק

לקראת!.ת שוי״ 7
ש בו עשעכר אירע אחד הדברים המפתיעים ביותר שקרו לנו במשך שנתיים וחצי
^ בכנסת: נתבקשנו על־ידי נציגי הקואליציה לדחות את העלאתה של הצעת־חוק שלנו׳
כדי לאפשר לסיעות השונות דיון נוסף עליה — מתוך מגמה להביא לקבלתה בכנסת.
כאשר הגשנו לפני שלושה חודשים את הצעת׳ ״ חו ק יסוד: מועצת ותיקי־המדינה,״ ראו
רבים בכך תעלול או מעשה־קונדס, שבא רק ״לדפוק את הזקנים.״ היה ברור שהקשישים,
השולטים בכל המפלגות, יורידו את ההצעה מסדר־היום.
אולם בהצעה זו, כמו בכל הצעותינו, השקענו מראש מחשבה מרובה, ו־ 24 סעיפיה
המפורטים נוסחו בקפידה על־ידי אמנון זכרוני. לפיה תכלול מועצודהוותיקים, שתהווה
״בית שני,״ ח״כים שכיהנו ברציפות במשך 12 שנה, נשיאים־לשעבר, רמטכ״לים־לשעבר,
שופטים־לשעבר וראשי־ערים־לשעבר, אחרי תקופות־כהונה מתאימות.
המחשבה הבסיסית היתד, כפולה: לאפשר לוזתיקים למלא תפקיד ציבורי חשוב ומכובד
גם אחרי פרישתם מן הכנסת, ומאידך להביא לריענון מתכונת הכנסת ולהזרמת דם חדש בה.
כבר למחרת הגשת הצעת־החוק הופתענו מן התגובות החיוביות שהגיעו אלינו — לא
רק מן הציבור הרחב אלא גם בכנסת עצמה. רבים מן החיתיקים פנו אלינו, הביעו הסכמה
לרעיון והציעו הצעות מעשיות לשינוי פרטים.

קללותיו של ח״כ בדוו
אחת המחמ או ת היפות ביותר בהן זכתה אי־פעם סיעתנו ניתנה לה,
השבוע, מפי אדם שהתכוון להוקיע א ת קלוננו ברבים. זה אירע בשעה שח״כ
מרדכי זר, איש המע״י מירושלים, קם להשיב לנאומנו על תעלולי יגאל
אלון בחברון (ראה מיסגרת).
מרדכי זר: אני חו שב ששר־העבודה ראוי לברכה
וליישר־כוח נם על בי קו רו אצל המתנחלים ב חב רון.
אין רע בדבר. אין שום פסול ב כן ששר בי שראל ה לן
לבקר יהודים שהתנחלו ב שטח של אר׳ן־ישראל
אורי א מרי: שרימו את צה״ל ו שיקרו למו של
הצבאי!
מרדכי זר: היום אתה אומר כן, ומחר אתה יכול
לומר אחרת. בכל פעם אתה מסכים עם חלק אחר של
הבית. נוח לן, יתום אתה, אתה אחד ו ש מן אחד. פעם
אתה מסכים עם הקו מוניסטים, ופעם עם חרות. אני
סוכן להוכיח לן זא ת על־ידי ציטטו ת מדבריך.

רמה של ויכוח
יש לנו מזל מיוחד בכנסת: קבוצה של ח״כים, שאינם דווקא המבריקים
ביותר בבית, רואה מחובתה להתלבש עלינו, להפריע לכל נאומינו על בעיות
השלום במרחב. הם גם המתווכחים עימנו בכל עת — ואין זה ויכוח ברמה
התורמת משהו להבהרת הבעיות.
השבוע הביא הדבר לחילופי״דברים חריפים, כאשר קם ח״כ אברהם
ביטון להתווכח עם נאומנו על ההתנחלות בחברון. ביטון הגיע לכנסת כנציג
פועלי־החשמל, במיסגרת אחדות־העבודה, א ן מאז הודח מתפקידו בקרב
פועלי־החשמל.
אכרהםכיטון: אני מרגי ש חו ב ה להעיר לדברי אותם חברים אשר מחלקים
את הבית לרודפי־שלום ולחומדי־ שטחים אני יכול להגיד בוודאות, שאין פה
בבית הזה, איש אחד שאיננו רוצה ב שלום.
אורי אכנרי: אבל אחד רוצה או תו ב תור בק שי ש, ואחד מו כן לשלם בעדו.
אכרהםכיטץ: אני מצטער מאוד, חבר־הכנסת אבנרי; אתה, עם ר עיונו ת׳
ה שלום שלך, וצבא־השלום שלך, והדברים ש שמענו אותם עד לפני מלחמת־ש שת־הימים,
נדמה לי שהגיע הז מן שתפסיק ל הזו ת ו תהיה קצת יו תר מציאותי.
מרדכי עופ (מע״י) :אין אפשר7
אכרהם ביטון: שייע שה מאמץ.
אריה בהיר (מע״י) :אין תקווה.
אברהםביטון: אני חו ש ב שלא צריך ל שכוח כל־כך מהר באיז ה מצב
עמדנו לפני מלחמת־ ש שת־הימים. האם אנחנו רצינו ב מל חמ הזוז האם מי שהו ח שב
עליה, כולל ה מו מ חי ם שלנוד
אורי אכנרי: זה 15 שנה שאתם עוזרים לנאצר, ואתם ממ שיכים לעזור לנאצר.
אברהםביטון: נאצר היה פעם בעיני ך האדם שאי תו ח שבת שנגיע לשלום.
אורי אבנרי: גס היום אני מקווה שנגיע לכך.
אברהם ביטון: גס אני מקווה שנגיע, ואני רוצה להגיע.
אורי אבנרי: גם אבא אבן או מר שנגיע.
היו״ר רות הקטין: חבר־הכנסת אבנרי, אתה אומנם יו שב ליד דוכן־
הנואמים, אך אינך צריך לנצל זאת לקריאות־ביניים כה רבות.
אורי אבנרי: הוא פונ ה אלי, ו הני מוס מחייב לענות לו (צחוק באולם).
אברהם ביטון אם יש אילו חילוקי־דיעו ת, ובצדק, זה רק דבר טיבעי. הרי
דאגת כולנו היא אם אומנ ם יש איז שהו סיכוי שיהיה שלום, או שמא חלילה י היו
ויתורים מצידנו בלי שלום. זו הסכנה. על כ ן שכולם רוצים ב שלום — אין לי
שום ספק, כולל אותם חברים הנוקטים בעמדה יותר קיצונית.
שמואל תמיר: כל הכבוד!
אתה מתווכח עם אבא אבן או איתי?
אורי אבנרי
איתך. לן יש פי ת רונו ת בכיס.
אברהם ביטון
היו״ר רות הקטין ח ״ כ אבנרי, אני קוראת אותך לסדר בפעם האחרונה.
העניין כל־כך פ שוט, שעל רקע זיכו ח מדיני כזה, מעל
אברהם ביטון
הבמה הזאת, לדמות או תנו בד מו ת שהיא לא שלנו. יצאנו למלחמה לא מרצון.
ו שילמנו מחיר יקר.
אורי אכנרי אז מה? מה נובע מזהד
אז מה? לן קל לומר ״ אז מה.״ ראיתי אותם ב סו עיני,
אברהם ביטון
הקורבנות.
אורי אבנרי: לכן צריך להפסיק לח שוב?
אני מקבל שצריך לח שוב, אבל לצייר או תנו בד מו ת של
אברהם ביטון
חומדי־ שטחים, מ תוך זה שיצאנו למלחמה שכפו אות ה עלינו, ז ה העוול שאתה
עושה לעס הזה סחבר־הכנסת.
אתה רוצה שתהיה עוד מלחמה7
אורי אבגרי

בכך אישר זר דבר שאנו מתגאים בו בלב שלם :
שאין אנחנו ״משובצים״ במפה הפוליטית של ה־מישטר
הישן. אין אנו דנים על עניין לפי זהות
בעליו, אלא לפי טיבו. אנחנו תומכים בהצעה של זר חרות, כשהיא טובה בעינינו, ומוכנים להצביע באותו
יום בענייו אחר עם מק״י, אם יוזמה שלה
נראית לנו. במיקרה זה אפשר, על כן, לומר: יהללך זר, ולא פיך.

החלטנו להביא את העניין לדיון ראשון ביום הרביעי, בשבוע שעבר. ברגע האחרון
פנתה אלינו הקואליציה, באמצעות היו״ר שלה, ח״ב מע״י משה ברעם (שהוא רחוק מלהיות
ידיד מושבע של סיעתנו) והציעה לנו לדחות את העניין לחודש — מתוך תקווה כי עד אז
יגיעו רוב המפלגות להחלטה חיובית על כך. כבר עתה ברור, כי יש להצעה תומכים
רבים במע״י, בגח״ל, במפד״ל, ובל״ע, אך לא במפ״ם. עתה נותר להמתין רק אם הגיונה
של ההצעה, שכבש את לב הציבור, יתגבר על הכוחות הנגדיים בקרב המפלגות החיתיקות.

נזשלח\ז רבי\ 7הנשיא
*ום לפני כן עמדנו לפני בעייה עקרונית. הוזמנתי, יחד עם נציגי שאר הסיעות בכנסת,
להצטרף למשלחת שתצא לבית־הנשיא כדי להזמין את זלמן שזר לבניין הכנסת, למסירת
הצהרת־האמונים שלו עם כניסתו לתקופת־כהונה שנייה.
אין זה סוד שלא הצבענו בעד בחירת שזר. אם כן, האם היה עלינו להצטרף למשלחת?
אחרי התייעצויות ממושכות החלטנו, כי אין דין הטקס כדין הבחירה. בעת הבחירה
הבענו עמדה עקרונית, שלא היתד, קשורה באישיותו של הנשיא עצמו. אחרי שניבחר —
הוא הפך לנשיא המדינה כולה, ועלינו להתייחס אליו בכבוד הראוי לו ולמישרה.
לפיכך הייתי בין 18 חברי־הכנסת, נציגי כל הסיעות, שיצאו ביום ג׳ שעבר לבית־הנשיא
ושנתלוו אליו בדרכו לכנסת.

נזה חזוף — ונזה לא?
ז לו ש הצעות דחופות לסדר־יומה של הכנסת הוגשו על־ידינו בשבוע שעבר,
!וכולן_נידחו באופן אוטומאטי על־ידי הנשיאות, בטענה שאינן דחופות.
#המעשים הפרובוקטיביים של ה״מתנחלים״ בחברון,
והסכנה הטמונה במעשיהם לגבי ההכרעה המדינית על
גורל־השטחים.
י • המשבר הממשלתי, וההתקפות על שר־החוץ אבא
אבן, בקשר לשליחות יארינג.
• סירוב משרד־האוצר להעלות את שכר־הקצינים־וד,חוגרים
בצבא־הקבע.
ההצעה בעניין חברון נדחתה ברוב של שניים (יצחק
נבון ודבורה נצר) נגד שניים (רות הקטין וסרדינם) ,בעוד
חמשת חברי הנשיאות הנותרים נימנעים מהצבעה.
ויכול האזרח התמים לשאול: אם זה לא דחוף, מה כך
דחוף במדינה הזאת?
נראה שגם שאר חברי הכנסת הגיעו למסקנה, כי מה
שנדון בכנסת אינו חשוב ודחוף, כי הנוכחות ירדה השבוע מנדי לשפל נוסף. למשל, בעת הדיון על תיקונים חשובים ביותר
בסידרי מס־ההכנסה, שנערך ביום השלישי, בשעה 7.15
בערב, נכחו באולם מלבד היו״ר (תלמי) ,הנואם (שם־טוב) ואני רק שמונה חברי־כנסת.
רשימתהנוכחים: מע״י — 3מ תו ך ( 58 קרגמן, נמיר, ארבלי) .גח״ל —
ט 3מ תוך ( 23 כהן־צידון, ידיד, שטרן) .ל״ע -״ 1מ תוך ( 5האוזנר) .רק״ח — 1
| מ תוך ( 3טובי) .נעדרו ל ח לו טין: המפד״ל, ספ״ ם, אגו״י, ה מרכז החופ שי, פ א״י,
| | מ ק״י ו בן־גו ריון.

באותו יום נאמתי נאום שני, על השינויים בחוק מס״ההכנסה. הקדמתי
לנאום א ת הדברים ה ב אי ם:
אני מצטער על כל חברי־הכנסת שאינם נוכ חי ם באולם, ואני
אורי אבנרי
מצטער ב מיו ח ד על חבר־כנסת אחד שאיננו, כי אני רוצה להעיר לו הערה אחת.
כוונתי היא לחבר־הכנסת בי טון. כבר פע מיים הזדיינ תי בס בלנות ולא ה שבתי לו
על דבריו. יש לי מזל שחה״כ בי טון רואה ל חו ב תו להתווכח איתי. פעמיים קרא לי
בעת נאומי ״ מ טו רף״ .והיום מצא לנ כון לומר עוד כמה דברים ב סי מ ון זה.
אני רוצה לבקש או תו בק שה צנועה — אם הוא רוצח להמ שיך ב או פן קבוע
להתווכח עם די עו תי הפו לי טיו ת על גורל ה שטחים ה מוחזקים, על המדינה
הפלסטינית, על דרכי ה שגת־ה שלום — שיעלה את דרגת הוויכוח מרמה של גן־
ילדים לרמה של כיתה א׳ .אינני רוצה לבקש שיעלה לרמה של כיתת ב , ,כי ז ה
אולי יותר מדי ב שבילו. אבל רמה של כיתה א׳ ,אני חו ש ב שאפ שר לדרוש.

היה בכך משהו היתולי, כי רק רבע שעה לפני כן נאם שמואל תמיר מטעם המרכז
החופשי ויצא בחריפות נגד היעדרות חברי־הכנסת. לכן פתחתי את דברים במלים :

אורי אכנרי: קודם בל אני רוצה להצטרף לדבריו של חבר־הכנסת תסיר,
| | שהתלונן על חו סר־נוכחו ת באול ם חזה, ואני יכול רק להצטער שחבר־הכנסת ת מיר
| | ובל חברי סיעתו אינם נונ חי ס כאן, בדי ל ש מוע את דברי־חצטרפותי לדבריו.

שר־התיירגוו נגד שד־הוושטרח

ין אנחנו מדכרים רק על דברים העומדים ברומו של עולם, כמו מלחמה ושלום,
תקציבי־ביטחון ושינוי מוסדות המדינה. אנחנו לוחמים גם על דברים הרבה יותר

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי
בדיון שהתקיים על משרד העבודה.

גבירתי היושבת־ראש, כנסת נכבדה,
יורשה לי, בראשית דברי, לברך את נשיא המדינה,
שמסר היום את הצהרת־האמונים שלו בכנסת.
ידוע שאני לא בחרתי בו, אולם כשאמר היום מה שאמר...
אברהם בי טון (מע״י) :היתח הצבעה ח שאית.

אורי אבנרי:

הכרז תי על כך

ש ש מתי פתק

| | לבן, והדבר פורסם.

אולם אין כל ספק שבדברים המרגשים שהשמיע היום
בבית זה הוא ביטא את דעת רוב־רובו של העם הזה,
ובייחוד באומרו :
ששת ימי הגבור ה והי שועה, על נם הדיפת קלגסי
מתנפלים ואיחוד ירו שלים הבירה, ו שינוי פני הארץ, חדרו
עמוק ל תון הווייתנו ההיסטורית. ועלינו שומה לע שו ת הכל
לבל יסולף ערכו ולא יועם זיוו
״ השםג בו לן שלום׳ הו שר לנו ב שחר תולדותינו. אל ניעף
ואל נרפה מ שאיפתנו זאת, שהיא אם כל ברכה, לנו ול־שכנינו
כאחד.״

אני מברך אותו על דבריו אלה.
ומכאן אני רוצה לעבור במישרין לדבריו, למעשיו ולמחדליו
של שר־העבודה.

חיל-השלום של הישראלי היפה
בשנה הזאת, מאז המלחמה, עמד בפני שר־העבודה אתגר
עצום בשטחים המוחזקים. אני שואל: באיזו מידה הוא
נענה לאתגר הזה?

הנשיא קנדי המנוח תרם לעולם את הרעיון
הגדול של ״חיל-השלום״ .למחרת מלחמת־ששת־הימים
הצענו להקים מיד חיל־שלום ישראלי
לפעולה בשטחים, חיל-שלום שיצור בעבודה
יום־יומית ברית־אחים בשטחים אלה.
איזה תפקיד גדול יותר יכול היה להיות לשר־העבודה?
חיל־השלום יכול היה להתחיל בעבודה מעשית ביישוב

נאל
בחברון הפליטים. אילו עמדו היום שניים, שלושה, ארבעה ישובים
חדשים של פליטים בשטחים המוחזקים — כי אז היה
המצב שונה לגמרי !
הוא יכול היה להניח בשטחים המוחזקים לפחות תשתית
הוא יכול היה
של מדינת־סעד, של 8131:6
להתחיל שם בהנהגת ביטוח לאומי כולל. הוא יכול היה
לפחות לתת שכר שווה לעובדי מע״ץ בשטחים המוחזקים.
כולנו יודעים שיש אפליה כלפי עובדי מע״ץ בגדה, ואפליה
גרועה שבעתיים לגבי עובדי מע״ץ ברצועת עזה, מתוך מגמה
ברורה, להביא לסילוק האוכלוסייה מהרצועה.

מאה מיפעלים ומעשים, אפילו קטנים, של
חיל־שלום כזה, יכולים היו להטביע חותם כל־יימחה
בשטחים המוחזקים, את חותמו של
הישראלי היפה.
יהיה עתיד השטחים אשר יהיה — אם תקום בהם
מדינה פלסטינית כפי שאנחנו מציעים; אם יוחזרו השטחים,
כפי שלמעשה החליטה הממשלה אתמול ; או אפילו
אם יבוצע בהם סיפוח כפי שרוצים אחדים בבית הזה —
כך או כך, חותם זה היד, נשאר טבוע בשטחים האלה,
והיה יוצר אווירה ואקלים לשלום בעתיד.

חיל-שלום לעומת חיל-מלחמה
תחת זאת — מה נעשה?

כבוד היושבת־ראש, במקום חיל־שלום קם
למעשה חיל-מלחמה, אותו חיל־מתנחלים.
שר־העבודה הלך לחברון ואמר מה שאמר, והבטיח
ל״מתנחלים -האלה עבודות יזומות ובלתי־יזומות.

חברון הערבית -כפי שצויירה בידי תייר לפני 120 שנה
אני שואל: על סמל מה? על סמן* אתה
חוק? על סמל אילו תקנות?
אנשים אלד, אינם רשומים בלשכת־העבודה של חברון.
עבודות יזומות ניתנות באמצעות לשכות־העבודה. על סמך
מה הבטיח השר עבודות יזומות להתנחלות בלתי־יזומר,
זו? על סמך איזו החלטה של הממשלה הוא פעל?
אני קורא את דבריו של שר־הביטחון, האחראי לשטחים
האלה. דברים נוגדים לחלוטין את מעשיו והצהרותיו
של שר־העבודה. כה אמר שר־הביטחון :
״י תכן שאילו היו באים לראש עיריית ח ב רון — אל־ג׳עברי
— ואוסרים לו שיש יהודים הרוצים להתיי שב בחב רון,
אינני ב טו ח שלא היה אומר: בו או גברר אין ומה. מה
אתם רוצים? שכונה נפרדת? ב תו ך העיר? רק לצורכי ד תן
או גם ל מטרו ת חילוניו ת?
״אבל או תו ראש עיריית ח ב רון, י תכן שהיה או מ ר ושואל
עוד מ שהו: האם אתם רוצים לחיות אי תנו, או אתם רוצים
מה שנקרא — ,לגאול את חב רון,׳ ו ל״ ה ד אותה? כלומר,
לסלק או תנו ולחיו תבמ קו מנו?״

אני שואל: אם מדיניות הממשלה מתבטאת
בגישה זו של שר־הביטחון, האחראי מטעם
הממשלה לשטחים המוחזקים -לפי איזו סמכות,
ובאיזו זכות, פועל שר-העכודה פעולה
הפוכה, המחבלת במדיניות הזאת?
אגב, אומרים לי שהעובדים היזומים האלה של שר־הע־בודה
לא כל־כך נלהבו לעבודות יזומות. אין הם יוצאים
בהמוניהם לעבוד.

הם לא באו לחברון לעבוד.
הם באו לחרחר ריב, לפעול למען סיפוח השטחים, להרוס
את רעיון היישות הפלסטינית, לדחוף את אוכלוסיית
חברון לידי חוסיין או לידי אל־פתח, לחבל במשא־ומתן
שיתקיים לפי החלטת ממשלת־ישראל מאתמול. על אותו
משא־ומתן לנסיגה מהשטחים תמורת השלום, החליטה אתמול
הממשלה כאשר ״רשמה לפניה״ את הדין־וחשבון של
שר־החוץ, הכולל את הצהרת השגריר תקוע כי ישראל
מקבלת את החלטת מועצת־הביטחון.
אברהם טיאר (המרכז החופשי) :אפילו לא

ת מור ת שלום.
אורי אבנרי: מ שא־ומ תן ב מיסגר ת תוכנית־השלום
שנקבעה על־ידי מועצת ה בי ט חון, שאני אי נני
מחסידיה. אני בעד הקמת מדינה פלסטינית,
ואני חוז ר ואו מר
היו״ר רות הקטין: חבר־הכנסת אורי אבנרי,
הדיון הוא על מי שרד־העבודה.
שמואל תמיר (המרכז החופשי) :אין עבודה
בלי ביט חון.
אורי אבנרי: אס לענו ת על קריאת־הביניים
הזאת, אני רוצה לומר: אני מא מין א מונ ה שלימה
שאם לא תקום מדינה פלסטינית, שבאמצעותה נש מור
על שלמות הארץ — הרי שלמות הארץ לא
תישמר, וה שטחים יו חז רו לסי שטרים ב מדינו ת השכנות,
ואפילו על אפם ועל ח מ תם של תו שבי ה־

קרובים לחיי יום־יום. למשל: על חיי־הלילה של תל־אביב, מרכז התיירות של הארץ.

שאילתה: ב אזו ר תל־אביב מאלצת המ שטרה את בעלי ה מסעדות לסגור את
מסעדותיהם ב שע ה אחת בלילה, ואת בעלי מועדוני־הלילה, כולל הדיסקוטקים,
לסגור את מועדוני הסב שעה שתיים בלילה. חלק מ מסעדו תומ מו עדוני ם אלה הפכו
ל מרכזייבידור לתיירים, החפצים בבידור לילי מד ל שעות־הלילה המאוחרות.
הנני מבקש לדעת: האס פגעה פעולת המ שטרה בתיירות?
תשובת שר״התיירות קול: מבחינ ת טובתה של התיירו ת, ולנוחיו ת ם של
אזרחינו מחוץ־לארץ, אני בדיעה כי יש לאפשר ל מסעדות ול מקו מו ת־בידור
מתאימים להישאר פ תו חי ם גס לאחר ה שעו ת שנקבעו בחוקי ם הקיימים. ב עי ק בו ת
ז ע תי ז ו אף פניתי ל שר־הפנים ו ביק ש תיו לעיין באפ שרו ת תיקון־ ה חוק, כי הוא
יכול לעזור ב או פן עקיף.
אורי אבנרי( :שאלד, נוספ ת) :לאור התקדימים, המאפ שרים לס שרד־הפנים
לבטל חוקי־עזר ״בלתי־סבירים,״ האם מו כן השר להציע ל שר־הפנים לע שות זאת?
השר קול: כבר אסרתי שפניתי לשר־הפנים והע מד תי לפניו בעיי ה זו. ב ש בו ע
שעבר עברתי בעצ מי ב ר חוב דיזננו ף, כדי לראות אי ן נראה רחוב שבו מטיילים
תיירים רבים. יש בר חוב זח מסעדות חלביו ת ואחרות, שתיירים מבקרים ב חן,

^ן שנוחים עצמם, שמדינת־י שראל אינה מכירה בהם,
1שמדינת־ישראל מוכנה לנהל מ שא־ומ תן על ראשם
ן | בלי לשאול את דעתם.

אחרי חברון -שכם? !
בפעולתו זו עוזר השר אלון לקומץ אנשים
להכתיב לאומה כולה מדיניות שלא נתקבלה
על דעת הרום, שלדעתי נוגדת את רצון הרוב
ואת אינטרס הכלל.
והרי קבוצה זו רוצה להמשיך במעשים אלה גם מחוץ
לחברון. קראנו היום בעיתונים שרוצים לעשות אותו דבר
בשכם, שבה לא היה מעולם יישוב יהודי. שר־העבודה
יוכל מחר לבוא לשכם ולהבטיח עבודות יזומות.
אני מקווה ששר־ה,עבודה יענה בדברי תשובתו על הדברים
האלה. אני מצטער שהוא איננו כאן היום( .עם כל
הכבוד, גבירתי היושבת־ראש, אינני יכול לקבל את הסיבה
שנמסרה כאן בשמו. אין התחייבות יותר חשובה לשר
מאשר להיות נוכח בכנסת שעה שמדובר על משרדו־שלו).
בכל זאת אני מקוזה שעוזריו יקראו את הפרוטוקול,
ושר,שר יתייחס להערות אלה ויאמר לנו:
לפי איזו מדיניות הוא פעל?
לפי אילו תקנות חילק עבודות יזומות ל״מתנחלים״?

והאם הוא מתכוון להמשיך כנוהג זה גם
כמקומות אחרים בשטחים המוחזקים?
אולי אזכיר כאן עוד פסוק מדברי נשיא־ר,מדינה הבוקר:
״צפויים לנו ודאי חילוקי־דעות נוקבים ב שאלות גורל.
נתווכח עלי הן ב מלוא חו מר־ הדין ובכל חופ ש־וזדיון, מבלי
לפסול למפרע איש דעת חברו. נלבן את העניינים לגופם
ונכריע בעוז־ רו ח ובכנות־הנפ ש ובבהירות־ של־ שיקול, אבל
נכריע כעם מבוגר המחליט דבריו ב ת ון מו סדו תיו החוקיים.״

מה שקורה כחברון הוא בדיוק ההיפך מזה.
שום מוסד מוסמך לא החליט על בך; שום
החלטה לא נתקבלה על-ידי נבחרי העם. קבוצה
קטנה מעמידה את נכחרי־העם, את הכנסת,
את הממשלה, בפני עובדות מוגמרות,
העלולות לקבוע את גורל כולנו.

האם זאת ממשלה, זאת?
והממשלה, לא זו בלבד שאינה מתקוממת נגד המעשים
האלה, שאינה פועלת נגדם ואינה נוהגת כפי שממשלה
ריבונית נבחרת חייבת לפעול, כלומר: להעלות את החברים
היקרים האלה על משאיות ולהחזירם כלעומת שבאו
— אחרי שרימו את צה״ל ושיקרו למושל הצבאי,
כשהבטיחו לו להסתלק אחרי 24 שעות, שיקרו ביודעין.

ממשלה שאינה נוהגת כך, ממשלה הנוהגת
לפי העקרון חצי-קפה וחצי־תה, חצי־עבודה־יזומה
וחצי־לא־עבודה־יזומה, חצי תמיכה ל
״מתנחלים״ וחצי התנגדות, חצי-סילוק ממלוף
פארק וחצי-שיבון־ככניין־הממשל-הצכאי- ,
ממשלה כזאת ספק אם יכולה להיקרא ממשלה.

| | אך שמעתי גם תלונו ת על כ ן שבשעה מסויי מ ת באים ו מוציאים אותם, דבר שאינו
| | מקובל בערים א חרות שבהן מבקרים תיירים רבים. ובתל־אביב מבקרים עכ שיו
| | תיירים רבים. פני תי לשר־הפנים ב עניין זה.

שר התיירות לא דיבר, כנראה, עם שר־המשטרה. כי בתשובה לשאילתות אחרות אישר
שר־המישטרה, כי לאחרונה פועלת המישטרה במרץ מחודש לסגירת המועדונים, בגלל
הרעש שעושים היוצאים מהם בשעות מאוחרות. לדיסקוטק של מאנדי נתנה המישטרה,
לדברי השר, רשיון רק עד חצות.
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :האם לא סביר יותר לחייב מ קו מו ת אלה ל החזיק
שומר ב שכר, שידאג לשקט של היוצאים, ב מ קו ם לסגור את ה מ קו מו ת עצמם7
שיון
תל־אביב,
הרש 11
תנ: 1ת את 111
הנו.1.11
_1.111 /
עירייתונ 1 111
שר־המישטרה ששון: זה עניינה של 11/
לבית־העסק.

הגשנו שאילתות חדשות על קריעת דגל המדינה
בבני־ברק, קבלת החלטות מועצת־הביטחון ושליחות
חשמל,
יארינג, מינוי יעקוב חושי למנכ״ל ח בר ת הח שמל,

אימון מתנחלי חברון בנשק צד,״ל, תחולת אמנת־ג
על השטחים המוחזקים, ועוד.

ח(119ן)16
במדינה ארכיאולוגיה
גס אמריקה
היא ארץ־ישראל
התנועה למען ארץ־ישראל ה שלימה יכולה
להוסיף שטח חדש לרשימת השטחים
שעדיין צריף לשחרר: בראזיל.
גילויים ארכיאולוגיים מיוחדים במינם, שפורסמו
לאחרונה, מוכיחים כי אלפיים שנה
לפני גילוי־אמריקה, כבר גילו הפיניקים —
שהיו אז בעלי מעמד של השבט הימי של
ישראל — את בראזיל.
העדות הראשונה לקשר קדום זד, התגלתה
כבר לפני כמאה שנה, כאשר עבד ברא־זילאי
מצא, בשנת , 1872 אבן ועליה כתובת
בשפר, הפיניקית שמילותיד. פוענחו כך:
,אנ חנו בני כנען מצידון, עי ר־ המלך..

פעולתם הנועזת של אנשי
השירותים החשאיים בישראל
— ברב ־ המכר החדש :

וציד המרגלים בישראל המחיר 5 :ל״י
להשיג בחנייות הספרים ובקיוסקים

לאשה בהריון
המתנה הנאה ביותר —
ספרו של

פרופסור יוסף אשרמן

״לקראת אמהות״
להשיג בכל חנויות־הספרים
מרכז עדשות מגע
מ 71א 3 0 £א 1 ^ 0 1 1£א 0 0
״גרוזוכסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רוו׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) סל 55029 .

שעות קכלח 9-17
נשמח לשלוח חוברת הסברת
__ לפי בששח__ .

מאחר שהמדענים פיענחו רק את הכתובת
מבלי לראות את האבן המקורית, לא
התייחס איש לגילוי זה ברצינות — כיוון
שאיש לא תיאר לעצמו כיצד יכלו הפיני־קים
להגיע עד בראזיל הרחוקה.
ארכיאולוגיה תת־מימית. ההזדמנות
לאשר גילוי זה באה מייד לאחר מל־חמת־ששת־הימים.
זה קרה כשהחוקר בר־הסמכא
ביותר לתרבות הפיניקית כיום —
פרופסור הרצל כורש גורדון, מאוניברסיטת
ברנדייס שבבוסטון — הגיע לארץ, כדי לאמת
תיאוריה שניקרה במוחו.
בעזרת האגודה לארכיאולגיה תת־מימית
בישראל הוא יצא למסע־חקירות באי־האל־מונים
ג׳זירת אל־פרעון, מדרום לאילת —
אשר עבר, לאחר מלחמת־ששת־הימים לשליטה
ישראלית. בעזרתו של הארכיאולוג
וההיסטוריון הישראלי, אלישע לינדר, איש
קיבוץ מעגן־מיכאל, ואחד מראשי האגודה
לארכיאולגיה תת־מימית, ערך גורדון מחקר
מקיף מתחת לפני המים בקירבת האי.
הוא גילה שם מימצאים ארכיאולוגיים המוכיחים
ברורות, כי בתקופת מלכות־של־מה,
במאה השביעית לפני הספירה הנוצרית,
היה קיים באי נמל פיניקי, ששירת את עיר־הנמל
הישראלית בעציון־גבר — היא אילת.
יש לזכור את מעמדם של הפיניקים, באותה
תקופה. שבט יורדי־הים, שמוצאו מצור
וצידון, היה למעשה השבט הימי של
ישראל שניהל את הסחר הימי שלה ענ
הארצות שמעבר־לימים.
הפיניקים, שהקימו אז מושבות בקרת־חדשה
שבאפריקה הצפונית, הגיעו לעציון-
גבר ולאי שלידה אחרי שהקיפו את כל
יבשת־אפריקה. שרידי אוניות פיניקיות שנמצאו
בספרד מוכיחים, כי הסהר הישראלי
באמצעות ספינות הפיניקים סבב את כל
אפריקה. נראה שבאחד ממסעותיהם מסביב
ליבשת השחורה, נלכדו האוניות הפיניקיות
על־ידי סערה עזה, שגרפה אותם עד לזרם
קו המשווה הדרומי — משם נסחפו דרך
האוקיאנוס האטלאנטי אל חופי־בראזיל.
כראזילאים דוברי פיניקית. מסתבר,
שהאבן ועליה האותיות הפיניקיות
הפכו למעין גל־עד לאותו מסע: במחקריו
האחרים גילה הפרופסור כורש גורדון, כי
בשפת העתיקות של הציביליזאציות הקדומות
של דרום־אמריקד, ניכרת השפעה מרחבית.
הוא הצליח להוכיח שהניב הפיניקי,
בו נכתבה הכתובת על האבן הבראזילאית
לא היתד. יכולה להיות ידועה לבן המאה
ה־ — 19 כך שלא ייתכן שהכתובת זוייפר,
על־ידי מישהו.
בעתיד הקרוב עומד הפרופסור גורדון
לפרסם מחקר מקיף על חקירותיו והתיאוריות
שלו, על הקשרים בין ישראל הקדומה,
הפיניקים ודרום־אמריקה. אז יתברר גם אם
מצא באי־האלמוגים שליד אילת מימאצים
המעידים על קשרים מסחריים בין ישראל
ובראזיל, לפני אלפיים ושבע מאות ׳סנה.
עד אז יוכלו אנשי א״י ה שלימה להכין
כבר את קבוצת המתנחלים הראשונה בברזיל.

ארץ־ישראל
ל הק ת הפדראציה
גורמים קיצוניים בגדה, מוסיפים להתסיס
את האוכלוסייה, לתבוע שלא תשתף
פעולה עם הישראלים: אך חלק נכבד מאוד
מתושבי הגדה וירושלים המיזרחית כבר
השתלבו בהצלחה במרחב הישראלי.
דוגמה מעניינת היא להקת־גבתן. יחזקאל
גבתן הוא עולה מעיראק המתגורר ברמת־השרון,
ואשר אנשי־להקתו הם, בחלקם, בני
עדות־המיזרח ובחלקם — תושבי־הגדה.
דנל ישראל והירדנים. רזה שמונה
חודשים מופיעה הלהקה, בצינעה אך

בהצלחה, ברחבי המדינה והשטחים הכבושים.
ביום העצמאות הופיעה בקולנוע
דגניה שבהרצליה — כשהכוכבת, זמרת
ירדנית־לשעבר בשם עוזאטיף מחזיקה בידה
את דגל־ד,מדינה ושרד, בערבית שיר
הנושא את השם אחו ת בכורה בת עשרים.
עוואטיף, הנאה והצעירה ( )24 היא גם
אם לארבעה ילדים וילידת רמאללה. היא
ובעלה, המלווה אותה, לא רואים כל פגם
בהופעה שבתוכנית :״להיפך,״ אומר הבעל
,״איפה שהיא הולכת יכולים הכבוד
והאמנות לצעוד יחדיו.״
עם הלהקה מופיע הזמר מוחמד בלאן,
יליד ירושלים המיזרחית בן ,30 השר
שירי אחווה ושלוס, שוקרי עיאד, השר
משירי פאריד אל־עטראש; והמנחה מוסא
חלאל, יליד מצריים שעלה לירדן ב־1950
ואשר לו שמונה ילדים.
,,מה לי ולמלחמה 7״ ״מטרתנו אינה
עשיית רווחים,״ אומר מנד,ל־ד,להקה היהודי,
יחזקאל גבתן .״אנו רוצים להפיץ
את השלום באמצעות השירה.״
וכדי להמחיש זאת, חיברו חברי־הלהקה
את שיר הפדראציה, אותו הם שרים בגדה
ובישראל כאחד, והאומר, בין השאר:
״מה לי ולמלחמה? /מאור השלום הנו צץ
/י שיב א ת הארץ לאחדותה /אזזדחע
פדראלית ו שלמח.״
דיעות הזהות האבודה
מיכאל זלצר חי את ארבע השנים בהן
פעל בישראל — חיים חצויים: כספרדי־בחירה
בעל־שם אשכנזי; כבן אסיה שנולד
בהודו — שקנה לעצמו את ערכי התרבות

רקדנית עוואטיף
״מה לי ולמלחמה?״

האירופית, דווקא במיכללת אוכספורד שבבריטניה;
וכאיש שוחר־צדק שתבע תגובות
אלימות ומהפכניות מצד הספרדים נגד
״משעבדיהם האשכנזים.״
ארבע שנים פעל הצעיר הזועם למען העדה
הספרדית בישראל, במיסגרת כל מיני
תנועות־נפל קיקיוניות. אחר־כר ארז את
מזוודותיו, את כתבי־היד הרבים שלו, הכתובים
אנגלית — ונסע להשתקע בארה״ב.
,,אנטי־שמיות יהודית״ .מסתבר
שהמרחק מישראל לא הקהה את חוד־מח־שבתו
של הצעיר הלוחם. השבוע, הגיעו
ארצה ביקורות על ספרו של זלצר, המדי נה
היהודי ת ש הפנ ה לארית, אשר ראה אור
לפני כחצי שנה בניו־יורק, בהוצאת הכוכב
השחור. טוען זלצר:
• ישראל היא תולדה של ״אנטי־שמיות
יהודית, המנסה ליצור מחדש את העם היהודי
בדמות מדכאיו האריים.״
• בעוד שבגולה פעלו סביב היהודים
כוחות צנטריפוגאליים, שגיבשו את כל היהודים
ליחידה אחת, פועלים בישראל כוחות
צנטריפוגאליים — המפוררים מהות
זו לרסיסים.
(המשך נ ע מו ד )20

הרומאן הטוג׳ של עליזה

^ יום ראשון /בשעה 11 בבוקר, הופיעו
גיסים עזיקרי ואשתו עליזה ברבנות
בתל־אביב .״אתם בטוחים שאתם רוצים
להתגרש?״ שלא הרבי. הם היו בטוחים.
״האם יש איזושהי סיבה מיוחדת לבקשת־הגירושין?״
שאל את הזוג ,״בגידה, התאכזרות?״

ענו בני־הזוג .״שום סיבה מיוחדת.״
או לו טרח הרבי והעז להסתכל בגופה
של המתגרשת, היד, נוכח לדעת שהיא
נמצאת בחודש השביעי להריונה — ואז
בוודאי היה מסיק מכך שהיא עומדת ללדת
— אך לא את ילדו של בעלה. ובוודאי גם
לא היד, טועה.

* עוד חודשים תלד עליזה, לבדה,
בדירה בת שלושה חדרים שרכשה לא
מזמן, את ילדו של אהובה ארים סאן .״לא
איכפת לי. אני לא צריכה אף אחד,״ היא
אומרת באומץ־לב, ולא נותנת אפילו לשמץ
ממד, שעבר עליה להתגלות בקולה, או
בפניה.
לעליזה לא היו אף פעם חיים קלים. בגיל
שנתיים נטש אביה את אמה, והמלים
הראשונות שלמדה לשמוע ולהבין היו קשות
מאוד: כי יצאו מפיה של אם עייפת
וממורמרת, שהאשימה במצבה הנואש את
אבי הילדה, יחד עם כל יתר־הגברים.
כשהיא היתד, בת חמש נשרפה אמה
לנגד עיניה. במשך שנד, וחצי לאחר מכן
לא דיברה עליזה אף מילה.
מאז מות אמה היא גם חיה בבתי־יתומים,
בתי־ילדים וקיבוצים, כשזיכרונות־הילדות
פוקדים אותה שוב ושוב — בסיוטי
הלילה הנוראים שלה.
ואם לאחר כל זד, היא הגיעה, כמו כל
בחורה רגילה ונורמאלית, לצבא — סימן
שהיתר. באמת חזקה.
ואכן עליזה היא אשד, חזקה: לאחר שעברה
בהצלחה את המבחנים הפסיכוטכניים, הגיעה
לקורס מזכירות ומשם למשרדו של חיים
בר־לב, שהיד, אז מפקד גייסות־השיריון, ולו
שימשה כמזכירה.
כבר אז היה לה שיער שחור וחלק,
עיניים עצובות, פנים יפות, וקול ערב
להפליא. כל זה הביא אותה ללהקת־השיריון;
ולבעלה — נימים עזיקרי.
היא גמרה שירותה בצבא, התחתנה עם
נימים, וילדה לו בת. הם היו מאושרים
ומאוהבים. היא החלה להופיע ברבימיית
הבנות של חיפה, ובמחזמר נאסר־יא־דין. התחילו
לשמוע את קולה בראדיו, על גבי
תקליטים, ובהופעות שונות. אותר, עת התחיל
גם ניטים להתפרסם, כשחקן מוכשר ומבטיח
של הבימה.
ניראה היד, שהעבר שלה חלף לגמרי,
שהעתיד עומד להיות טוב יותר. ואז,
לפני שנתיים וחצי, כשכתם של עליזה וניטים
עזיקרי היתד, בת שנד, וחצי, היא פגשה את
אריס סאן.
מספרים שהיא היתד, אחת האהבות הגדולות
של חייו .״היא כישפה אותו,״ אמרו
ידידיו ,״הוא מטורף אחריה. זה אבוד. הפעם
הוא, יהיה מוכרח לעזוב את אשתו.״
כל האהבה הזאת השפיעה על הזמות
הצעירה, שעמדה בתחילת הקאריירה שלה,
ובסוף תקופה ארוכה וקשה של נעורים.
בייחוד מאחר שבעזרת ארים, החלה מתפרסמת
כזמרת עממית ממדרגה ראשונה, לה
מחבר אריס הגדול מנגינות.
הם נהגו להיפגש, לבלות ביחד, להופיע
ביחד. היא שרר, איתו במועדון שלו, ב־אקרופול.
הוא עזר לה להוציא תקליטים,
לקח אותה איתו לכל מקום שהלן — ועליזה
היתד, בטוחה שאהבה זו תהיה ארוכה.
ן ו א יתגרש מאשתו, היא תתגרש
1 1מבעלה — אחרי שלמעשה כבר הפסיקה
לחיות עימו מזמן — ושניהם יקימו בית
חדש. כך חשבה.
לכן, כשנודע לה שהיא נימצאת בהריון,
באחד השבועות הראשונים, היא לא הירד,רה
פעמיים, אלא בישרה לאריס את החדשד,
בשמחה. ואז, למרבית פליאתה, קרה ההיפך
ממה שציפתה.

ואריס הסתיים -עכשיו היא עומדת ללדת

ארים סאן החל מתרחק ממנה. הוא אהב
אותה, נכון. הוא אהב אותה מאוד. אבל
הוא אף פעם לא חשב לעזוב את אשתו
למען האהבה הזאת, ואת שני ילדיו. הוא
לא רצה להיפרד ממנה, אבל הוא גם לא
רצה לקשור את עצמו בקשרים חושים.
המצב, כמו שהיה עד עכשיו, היה נוח לו
ונעים לו. ופיתאום היא באה וקילקלה הכל.
זמן קצר לאחר שהודיעה לו על ההריון,
הופיע ארים סאן במועדון, בחברתה של
דליה פרי. הוא לימד אותה לשיר, בתב
למענה מנגינות, חיפש לה עבודה. עליזה
ערכה סצינות־קינאה, עזבה את המועדון
בכעס. אריס ניסה להרגיע אותה, אבל לא

הצליח — משום שלא רצה לתת לה את מה
שבאמת רצתה, את עצמו, כפי שהבטיח יה
פעמים רבות.

^ ני לא אעזוב את אשתי,״ אמר אז.
״מה פיתאום, מה רע לי איתר?,״
כשניסים, בעלה של עליזה, שמע על
מצבה, הוא הציע לה להישאר איתו. הוא
רצה לתת לילד את שמו. אבל עליזה
סירבה .״אני רוצה להיות אדם חופשי,״
היא אמרה לו ,״אני לא רוצה להתחבא
מאחריך. אני לא רוצה להיות חייבת לך
משהו.״
באותו זמן עוד יכלה עליזה לוותר על

שיד לאהוב

שרה עליזה עזיקרי, בי מי ם בהם היתה עדיין הכל ב שביל אריס
— והוא עזר לה לפלס לעצמה דון לקאריירה בי מ תי ת ממדרגה
ראשונה. ארים סאן !חיבר את המילים לשירים — ועליזה שרה אותם על־פי תמלילו.

אריס עם ידידה אחות

הופיע בסרטים, ציונ ה טונ ט ר מן. הרכילו ת או מרת שציונה שימ שה

לבד -או מאושרת

נראית עליזה עזיקרי היום, בחוד ש ה שביעי
להריונה, כשהיא יודעת מהם עצב ובדידו ת,
אך מ שלימה עם זה .״אני לא רוצה טובו ת מאף אחד,״ היא מצהירה בגאוותה האופיינית.

לאריס, כדי להתנחם ב מיקצ ת מאובדנה של עליזה — כאשר זו
התרחקה מ מנו, ב עי ק בו ת. סירובו של אריס סאן לשאתה לאישה,
ולאחר שמאן לגרש את א ש תו הרא שונה ל מען א הב תו המטורפת.

הילד. אבל בכל פעם שנפגשה עם האב,
דחתה את ההחלטה. הוא קצת התרחק
ממנה, אבל הוא עדיין אהב אותה. הוא היה
נחמד אליה, והוא דאג לה. הוא שאל אותה
תמיד אם לא חסר לה משהד. הוא היד, מוכן
לתת לה כסף. זה נטע בה ביטחון, והיא
החליטה ללדת את בנו.
היום היא נימצאת בחודש השביעי.
כשמועד־הלידה התחיל להתקרב, היא חשבה
לנסוע לחוץ־לארץ, ללדת את הילד מבלי
שאיש ידע על כך. היא ניפגשה עם ריבקד,
מיכאלי, והתייעצה איתה. ריבקה אמרה לה
להישאר בארץ .״הכי נורא,״ היא אמרה לה,
״הכי נורא זה להיות לבד בשעת הלידה,
בלי אף אחד. כאן יש לך חברים. את מכירה
אנשים• זה משהו.״
היא כבר התרגלה לרעיון. במסע האחרון
שלד, לדרום־אפריקה היא הרוויחה עשרים
אלף לירות. האב הבטיח לדאוג לילד לכל
מחסורו, כך שקשיים כלכליים לא יהיו לה.
ועל שאר הקשיים, היא מבטיחה, היא תוכל
להתגבר — כמו שעשתה עד עכשיו .״אני
חופשייה,״ היא אומרת ,״אני, לפחות, לא
חייבת שום דבר לאיש. אני יכולה להסתדר
לבד. אני לא צריכה אף אחד.״

המהבכה שר הסטודנט היהודי הרותם, כהו בנדיט(ימין)

הבכה את באריס התרבותית רשדה־קדב
בו בזוריס וגאות בצועים ופצועות

1ה• חיה •! 0אהה! -ל

| כאשד הסטודנטים פותח־ס את הכבישים ומקימים, וקול

דהנול!

[ בעזות אבני־המוצפות

והנוער קורא תגו ער המימסד

במדינה
(המשך

מ ע מוד ) 16

• תהליך זה מביא לקיטוב האוכלוסייה
היהודית לשני מרכזי־כוח: האחד אשכנזי,
השני ספרדי.
ביקורת רא־מיקרית. הספר נתקבל
על־ידי הקהילה היהודית כשהוא מלווה גל
של מחאות. אוהדת הרבה יותר היתד, ביקורת
שבאה משני מקורות אחרים:
• עיתונות ״השמאל החדש״ האמריקאי
קיבלה את ספרו של זלצר באהדה מסוייגת,
ראתה בו ״זועם צעיר אמיתי, ואיש שלא
סונוור על־ידי גלי־השוביניזם של רוב האוכלוסייה
בישראל.״
• כתב־עת רב־תפוצה, המופיע באמריקה,
שיבח בביקורת עניינית, את יצירתו של
מיכאל זלצר.
ודאי לא היה זה מיקרה שהמבקר שחתס
על אותר, ביקורת נשא את השם קרין האטום
— וששמו של כתב־העת הוא מאגא־זין
העולם הערבי.
עבודה האיש ששיחק
בגיימס בוגד

שירי לוחמים
בביצועים מיוחדים ומקוריים
בתקליט ארך־נגן שכ״הד־ארצי״
התקליט שיהיה נכס בביתך ומתנה
אידיאלית לקרוביך בארץ ובחוץ־לארץ.

גבירתי!

אי פו רנכח
סו דהצלחתך !
לימדי להתאפר בשעורי איפור
לקבוצות ובודדות בהדרכת

אסתר גורלי
קוס מטיק אית ויזג׳יסטית
תל־אביב, רחוב גזר ( 4פינת רחוב פרישמן ,)67 טלפון 235878

המישרד היחיד בבורסת־היהלומים התל־אביבית
המצוייר במעגל סגור של טלביזיה
הוא משרדו של היהלומן פריץ חוצ׳נר.
באמצעות מקלט־הטלביזיה שבחדרו, יכול
חוצ׳נר להבחין בכל מי שניכנס למישרד —
כי כל הבא מצולם מייד בעזרת מצלמת־הטלביזיה
שבכניסה.
סידור זה אינו היחיד באורח־חייו של היהלומן
התל־אביבי המועתק ישר מסירטי
ג׳ימם בונד. כל לילה נוהג חוצ׳נר — שהתחיל
בקאריירה שלו כרוכל־ירקות בשוק
— כאילו היה ג׳ימס בונד בכבודו ובעצמו.
כאורח־קבע בבארים ובדיסקוטקים, שותה
חוצ׳נר את משקאות בונד, מחלק טיפים על
ימין ועל שמאל, מארח סביבו חבורות שלימות
של נערי־זוהר וחתיכות. אבל כשגזת־קרב
לעברו צלם הוא מייד מזדקף כאילו
היה זה סוכנו של ד״ר נו :״אני אוהב לשבור
מצלמות!״ הוא מכריז בטון תוקפני.
השבוע התברר כי מלבד מצלמות אוהב
חוצ׳נר גם לשבור שביתות.
פיליטון ושוברי־שביתות. שעה ש-
היהלומן המשיך השבוע לבלות בדיסקוטקים,
המשיכו 170 פועלי מלטשת היה־למים
שלו בשביתתם לה השבוע החמישי.
בתקופת־המיתון הסכימו פועלי מיפעלו
שחוצ׳נר יפתח במלטשה שלו מחלקה למתלמדים,
שיעבדו אבנים קטנות. המתלמדים
לא רק מקבלים שכר נמוך, אלא שהמלמשה
מקבלת מטעם משרד העבודה מענק תמורת!
העסקתם. חוצ׳נר הממולח הריח מייד את
הכדאיות שבסידור זה, החל להעביר למתלמדים
אבנים גדולות לליטוש, לאחר ש עובדו
על־ידי הפועלים הוותיקים. כתוצאה
מסידור זה ירד השכר הקבלני של כל הפועלים
הודתיקים. כל נסיונות התיווך נכשלו
והם החליטו לשבות.
התוצאה: בין הפועלים הצרים על המיפעל
מזה חמישה שבועות, לבין היהלומן — התפתחה
מלחמת־כרוזים.
״פועלים! מלעיטים אתכם בדמאגוגיה!
פועלים! משחקים בכם מ שחק מכוער!״

קרא חוצ׳נר בכרוז מיוחד שהפיץ בין הפועלים.
הפועלים תלו את כרוזו ליד ברו־זי־השביתד,
שלהם — כפיליטון משעשע.

״כמו שעושים כפאריס:״ הבידור
נפסק כשחוצ׳נר ניסה, השבוע, לגייס מלטשים
זרים כדי לשבור את השביתה במים־
עלו. רק נוכחות המישטרה מנעה חיגרות
בין השובתים למפירי־ד,שביתה. מפירי־ד,שביתר,
לא הורשו להיכנס למיפעל.
״הוא מתהולל לילד,־לילה ולנו הוא לוקח
את הפרנסה,״ התמרמרו השובתים ,״לבסוף
ניאלץ לעשות מה שעושים בפאריס!״
אבל חוצ׳נר לא נראה מודאג מכך .״לי
יש אורך־נשימה יותר מאשר לפועלים שלי,״
הוא אומר בוקר־בוקר, בפתח בורסת־היה־למים,
לחבריו היהלומנים — כשהוא נותן
את נעליו לצחצוח, משאיר בידי המצחצח
טיפ של לירה וחצי.

דרכי־אדם
זהירות! קצינה!
אם אתה נתקל בקצינה המנסה לפתות
אותך לקיים איתר, יחסים אינטימיים, עליך
להודיע על כך מייד למישטרד, הצבאית הקרובה
— אך רק במיקוד, ושם הקצינה
הוא בתיה לוי.
כי בתיה לוי היא קצינה שלא שירתה
מעולם בצד,״ל. בתיה,
בת ר,־ ,25 ילידת
בולגריה ותושבת רמלה,
הפכה לקצינה
בעיקבות מלחמת־ש־שת־הימים.
הרגש הלאומי
שלה התעורר
אז והיא התגייסה ל־צה״ל,
לא דרך לש־כת־הגיוס
אלא דרך
השק״ם.
היא קנתה בשק״ם
דרגות סגן, ענדה אובתיה
לוי
תן לכתפיה, עד שיום
אחד, לפני 8
חודשים עצרו אותה במחנה צבאי, כשהיא
מטיילת — מזמינת בעוזי.
בחיפוש שערכה המישטוד, בביתר. התגלה
מחסן צבאי קטן שהכיל מדים, תת־מיקלע
ואקדח־רקטות. בתיה שוחררה בערבות
והיה לה סיפור כדי להצדיק את הוד
חזותה לקצינה.
״נסעתי בטרמפ עם חייל ששמו יהודה
לאל־עריש,״ סיפרה אז בתיה לכתב העולם
הזה 1568 לדבריה, אירעה להם בדרך
תאונה, החייל נפצע ועמד להילקה לבית־החולים
בהליקופטר. היא רצתה להילוות אליו
— ולכן קנתה בשק״ם דרגות־קצונה. העוזי
שנמצא בידיה היה שייך לאותו חייל פצוע.
נשי! כמזכרת־פיתוי. נראה שה-
תוויות להן זכתה בתיה בימים בהם התחזתה
בקצינה — קסמו לה. לאחרונה, הגיעו די־וזהים
למישטרה, כי קצינה אלמונית מבקשת
טרמפים בכבישי הגדה המערבית. את החיילים
והאזרחים האוספים אותה, היא מנסה
לפתות ליחסים אינטימיים. בכמה מיקרים
התברר, שהקצינה האלמונית נוטלת עימד,
כמזכרת כלי־נשק ואביזרי־צבא שונים.
.התיאורים, אותם מסרו אוספי־הקצינה
הטרמפיסטית, התאימו לדמותה של בתיה
לוי. כך זכתה בתיה, סוף־סוף, לפירסום רשמי
בצה״ל: תמונתה הופצה בין החיילים
המשרתים בגדה.
״אם הקצינה מנסה לפתות אתכם,״ נאמר
באזהרה המצורפת ,״דווחו עליה מייד לתחנת
המשטרה הקרובה.״

״האנסנה״
הרכבת אנטנות
ל טלויזי ה ורדיו
4הרבבה
רחוב שינקיו 14 תל־אביב.

כללית

טל 612926 .

מנוי חמבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

שוכמי מלששמ חוצ׳נר
״אני אוהב ל שבור!״

העולם הזה 1604

(אבל

ב שביל לשמור עד כבוד המשפחה)
שלוב נז^די הוא רב, עי אף
גזיעגבג שנגהיג. הגא יגדע בעל־פה
אה הגלי־ההגרה, גגז&גזץ
בהב. לפיכך, כאשר הגר ביגם־
הבהישי האוגרגן עב בגלר לבית
אביג, הזאא אה אחיגהג
התה גאה אביג בהאבר, ירע
ללא שהץ של בפל.־ בגל התגרה
עשה אה שלג.
גהג ביפגרג האישי של האב,
שאיבר אה אבגהג גאה אביג
הגלירג — ביגב אבד.

ף -שבוע שעבר אבא חנק את צדקה.
. 4בחבל, כך אומרים לי מהמשטרה, בזמן
שישנה.
אני לא רוצה להגיד שזה דבר טוב, מה
שאבא שלי עשה לאחותי. אבל אני רוצה
גם לומר שאם היתד, עושה את מה שהתכוונה
לעשות — היתד, מביאה בושה על
המישפחה כולה. זו היתה, כמו שכתוב
בתנ״ך, נבלה בישראל. אנחנו לא היינו
סובלים את זה.

מגדל

גחש
״בחיקו
>^בא הוא איש מכובד במושב
>) שלנו, עזריאל. בתימן הוא הוסמך כרב
ושוחט. אבל כאן בארץ לא הכירה הרבנות

תכל עליה. וכשהיא היה בת — 16 לפני
תשע שנים — היא כבר התחתנה.
הבעל שלה היה שלום דחבש, שהיה
גם־כן חבר במושב ואפילו חבר בוועד.
ומן הוועד הזה באו כל הצרות.
יושב־ראש הוועד היה שלום דוגמא. דח־בש
התיידד איתו, היה מביא אותו הביתה
בשביל לשתות תה ולשוחח. הוא גם הכיר
לו את האשד, שלו — צדקה — וכל אותו
זמן לא ידע שלום דחבש שהוא מגדל נחש
בחיקו.
כן. דוגמא היה נחש. גם לפני זה היו
שמועות בכפר שיש לו עסקים עם נשים
של אחרים, אף־על־פי שיש לו אשר, משלו.
אשה? — שלוש נשים. היתד, לו אשר, ראשונה
שלא נתנה לו ילדים והוא גירש אותה
ונשא אחרת. זו ילדה לו בת אחת —
והפסיקה. אז הוא גירש גם אותה והתחתן
פעם נוספת עם אשד, שלישית, צעירה יותר,
שילדה לו ין ובת.

תו. הם נזהרו, היו נפגשים רק במקומות־סתר
אחרי שקיעת השמש.
בכפר קטן כמו עזריאל אי־אפשר לשמור
דבר בסוד הרבה זמן. היו כאלה שריננו
אחריהם, אבל אף אחד לא האמין לשמועות.
פחות מכל — הבעל, שלום דחבש. ועוד
פחות ממנו — אבי, שלמה מנקדי.
עד שלפני שנה, אולי בשמונה בערב,
עבר שלום דחבש בשדר,־ד,תירס של המושב
— וראה שם פיתאום את אשתו.
צדקה לא היתד, לבד. היא ישבה ליד גבר.
דחבש רץ מהר כדי לתפוס אותם, לראות
מי זה. ואז קם עליו פיתאום שלום דוגמא.
דוגמא לא קם בידיים ריקות. היה לו
אקדח ביד. זה היה אקדח שלו, שאותו
הוא החזיק ברישיון. הוא איים על דחבש
באקדח, והכריח אותו לברוח.
דחבש ברח למישטרה והגיש תלונה. זה
היה בדיוק בתקופת המתיחות, לפני המלחמה.
המישטרה רשמה את התלונה, אבל
לאף אחד לא היה זמן לטפל בזה. כולם
יצאו לחזית.

בר איתר .,אמא שלה חלתה. אבל צדקה
לא הקשיבה, לא חדלה מן המעשה הנתעב.
להיפך, לכל אלה שהתחננו לפניה שתפסיק
היא הודיעה שאם ימשיכו להציק לה —
היא תשלח אליהם את המאהב שלה,

לקח
*•ותר מכולם סבל אבא. הוא היה
ראשיו•,משפחה, והכבוד שלו נפגע הכי
הרבה. בימים היה מתחנן לפני צדקה שתחוס
עליו; בלילות — היה מסתובב בחוץ,
לא ישן, כמו משוגע.
הוא התחיל לשתות ולהשתכר כל לילה,
בשביל לשכוח. אבל לשכוח באמת —
לא יכול. הוא הרגיש איך כל הכפר מזלזל
בכבוד שלו, איך שכולם מתלחשים מאחורי
גבו.
ואז הגיע יום חמישי האחרון. כמו תמיד,

רוצה

^ 7ב ת
^ מ אוז ב
*\ ב ל כל זה לא הרתיע את הנואפים.
דוגמא המשיך להתעסק עם צדקה, אפילו
שעכשיו ידע על־כך גם בעלה. שלום
דחבש ניסה הכל כדי להחזיר את אישתו
מסורה. הוא דיבר אליה, התחנן, ביקש, הבטיח
— וכשכל זה לא עזר היכר, אותה
מכות.
אז לקחה צדקה את הבגדים ואת הילדים
שלה — וחזרה הביתה.
היחידי שלא היה מוכן להאמין שצדקה
היא אשד, נואפת היה אבא. הוא שידל
אותה לחזור לבית־בעלה. היא השתכנעה —
אבל המשיכה לנאוף. ושוב תפס אותם
הבעל, ושוב היכר, אותה מכות־רצח — לא
בנוכחות המאהב שלה, כמובן, כי הוא פחד
מהאקדח שלו, ושוב ברחה צדקה הביתה,
הפעם באופן סופי.
היא דרשה גט מבעלה, כדי שתוכל ללכת
אל המאהב.

אמא

צדקה מנקזי־דחב ש היתה בת 25ב מו ת ה, אך

ד 1ד \ 1ח 0
הספיקה, במ שך חמ ש שנים, לנהל רו מאן שע|

^ 1111

רורייתי עם יושב״ראש ועד הכפר, שלום דוגמא. לאחר הרצח הפך דוג מא לאדם שנוא בכפר.

בסמיכותו הכפולה, והתירה לו להיות רק
שוחט.
אבל גם ככה היה לו הרבה כבוד בכפר.
כשהגיע ארצה ב־49׳ ,במרבד־הקסמיס, כבר
היו לו שתי נשים. הוא התחתן עם השנייה,
טראנג׳ה, אחרי שחמשת הילדים שנולדו לו
מאשתו הראשונה, סעדה, מתו בגיל קטן
מאוד.
בתימן נולדה גס צדקה, שהיתה הבת הראשונה
שנשארה בחיים.
צדקה היתד, בחורה יפה. כל הכפר ד,ס־

אבל כל זה לא הספיק לו. הוא היה
צריך גם את אחותי.

גבר
עם אקדח
* יייי *
** כשיו אני יודע שהם קיימו יחסים
יג חמש שנים. אבל כל הזמן — אף אחד
מאיתנו אפילו לא העלה חשד כזה על דע

ילד היתה מסתפקת כזה, אולי
> £היה הכל בסדר. אבל בזמן שהיא חיכתה
לגט, היא המשיכה להיפגש בסתר עם
המאהב שלה. שלום דוגמא, כיושב־ראש
ועד־המושב, סידר לה עבודה בגן, בתפקיד
של עוזרת לגננת.׳ושם, בגן־הילדים, אחרי
שעות העבודה, הם היו נפגשים וננעלים
בפנים.
מי שתפס אותם הפעם היתד, אמה של
צדקה. היא ראתה שהבת לא חוזרת בזמן
מן העבודה, והלכה לחפש אותה בגן. הדלת
היתד, נעולה. היא דפקה, וכעבור כמה רגעים
פתח לה שלום דוגמא.
דוגמא היה נורא כועס על שהפריעו לו
במעשיו. הוא צעק על האמא של אהובתו,
וצדקה אפילו לא פתחה פה לעזור לה.
וכך, מפי האם, נודע דבר הנבלה לאבי,
שלמה מנקדי.
הוא התחנן לפני צדקה שתפסיק. הוא
היה מוכן לתת לה הכל: כסף, בית, חינוך
לילדים. הוא היד, מוכן שלא תחזור לבעלה
— רק שלא תבייש את המשפחה ולא תמשיך
להיפגש עם הנואף.
אבל צדקה נשארה בת סוררת. היא
קיבלה בינתיים את הגט שלה, והתחילה
להיפגש עם המאהב בפומבי. ראו אותם
ביחד — איזו בושה — בכל מקום, כאילו
היו בעל ואשד״
קרובי־משפחה מכל רחבי־הארץ באו לד
האב

מהם נותרו בחיים . 16 עתח רצח את ב תו
הבכירה ואת ח דו תו גם יחד, בדחף מו שגיו
העתיקים על טוהר המ שפח ה ועל כבודה.

נכנס אבא בוויכוח עם צדקה. וכמו תמיד,
היא לא הקשיבה לו. הוא התחיל לשתות,
וגמר בקבוק שלם של קוניאק. אמא, שהיתר,
רגילה לזה והיתר, לה התקפה של
אסתמה, הלכה לישון. אבא המשיך לשדל
את צדקה. היא התרגזה, ארזה את המיז־וזדות
שלה ואמרה לו שהיא עוברת לגור
עם המאהב שלה .״הוא מחכה לי בחוץ,״
כך אמרה.
אבא נתקף בהיסטריה: שהבת שלו תעבור
לגור אצל הנואף שלה — זו היוזר, כבר
בושה גדולה מדי. לאט־לאט הוא נעשה
משוגע יותר ויותר.
צדקה שכבה על המיטה, לנוח מהריב.
היא היתד, עייפה, ונרדמה. אז לקח אבא
חבל, עשה בו עניבה, כרך את העניבה
סביב הצוואר של בתו הנואפת — וחנק
אותה עד צאת נשמתה.
אחר־כך הלך למישטרה ואמר :״הרגתי
את בתי. היצלתי את כבוד המשפחה.״

דויד

: 1הגילוי
הבקרה

שבעורף.

| | מכ שיר אלקטרוני שולח קרן בלתי־נראית אל נזיקלט ניסתר. חייל־אוייב
חוצה את הקרן, גורם לאזעקת מיידית המ שודרת לחדר־בחדר־הבקרה
נדלקת נורה, ה מזהה את המכ שיר המשדר, ו מי קו מו.

ך*מל המישמרת בחדר־הבקרה היה
עייף. מזה שלושה חודשים מוצבה
הדיביזיה ה־ 417 של חיל הרגלים של צבא
ארצות־הברית מול איזור חמש של קו מק־נמארה.
הדיביזיה מאבטחת את קו־המנן
האלקטרוני הענקי, שנמתח בלב הג׳ונגל
ונועד למנוע הסתננות לוחמי וייאט־קונג
דרומה.
סמל הבקרה כבר ישב שעתיים והביט
בלוח הזוהר של הביפר שלפניו, מכשיר־הביקורת
האלקטרוני המורכב מעשרות נורות.
אי־שם בג׳ונגל, במרחק כמה עשרות קילומטרים
מחדר־הבקרה, בין שתי גדרות התיל
הדו־שיפועיות, ולפניהן, היו מפוזרים המוני־מכשירים
קטנים ועגולים. כל מכשיר קטן
שילח קרן אור אינפרא־אדומה בלתי נראית
אל מקלט זעיר שניצב מולו, במרחק עשרות
מטרים אחדים.
ברגע בו חוצה גוף זר את קרן האור,
משדר המקלט הזעיר הודעה על נוכחות
הפולש אל לוח־הבקרה. הנורה המציינת את
מיקום המקלט מתחילה לנצנץ והרמקיל
משמיע קול אתראה חוזר בי ם ...בי ם...
בים מכאן גם שמו של המכשיר.
עוד שעה אחת לסיום המישמרת, הירהר
הסמל. עוד שלושים מישמרות עד לחופשה
המיוחלת בטוקיו, ועוד שני מחזורי־חופשה
עד לשיחרור. איזה עולם מחורבן
בי פ ביס ביס הציוץ המרגיז
קיטע את הרהוריו. מנורת־הבקרה הקטנה
כבתה ונדלקה חליפות. מישהו חדר דרף הקו.

״חדירה באזור חמ ש!״
ץ ימזום ^ז אינ ט ר ^ קו ס ל ק ש ^ ל
ן פנימית, הקפיץ ממקומו את הקצין התורן
שבחדר־המלחמה הדיביזיוני .״חדירה בגמרה

היה בידו גם כוון ההתקדמות של המסתננים.
הוא ראה שהם עקפו את שדה־המוקשים
הקידמי, התחמקו מקו התייל הממעיד
וממוקשי התאורה, ונעו לאורך הגא־ון

זי 77״־ י 11 ^ ,

למחרת פעולת סמוע, כחודש ספטמכר ,1966 בעוז הדיון
ככנסת, העלה ח״כ אורי אכנרי לראשונה את ההצעה להקים
קו־הגנה אלקטרוני לחסימת הגכול כפני הסתננות למטרות
הכלה. כעכור חודש, פירט ״העולם הזה 1527 את ההצעה
תחת הכותרת ״קו מגן דוד״ .הרעיון זכה לתגוכה פושרת.
מאז השתנו דכרים רכים. צה״ל יושכ על הירדן, וכמשרד־הכיטחון
יושכ משה דיין, האיש שעקכ אישית, כעת כיקורו
כוויאט־נאם, אחר הפעלת חידושי הטכניקה נגד הוויאט־קונג.
מטעמים מוכנים, אין צה״ל מוסר פרטים על קו ההגנה הסטא־טית
שהוקם כחודשים האחרונים לאורך הירדן. עמודים אלה
אינם מתכוונים לתת תיאור של ציוד כלשהו המופעל על־ידי
צה״ל. מטרתם לתת מושג מה ניתן להשיג על־ידי הפעלת
אמצעי־הגנה וציוד אלקטרוני חדיש למניעת הסתננות חכלנים.
שני סיפורים דמיוניים מתארים שתי שיטות של חסימת־גכול.

~!רו !_1ר

3711 1137

1*11

5113

חמש, אדוני,״ הודיע הקול מחדר הבקרה.

״איזה מספר מודיע?״ שאל הקצין.
״ ,48 ,47 וגם ,51״ באה התשובה.
הקצין סימן את מיקום נורות האזעקה על
מפה מוארת וחיבר את הנקודות בקו. נוצר
משולש קטן .״כיתה, בסן־־הכל,׳״ פיסק
בידענות.
״גם 72 מאותת,״ הודיע לו חדר־הבקרה.
הקצין מתח קו לכוון נקודה .72 עתה

הקו 22 הגוו*]

: 2האיתוו

הידיעה על החדירה מועבר ת לחדר־המלחמה.
הקצין ה תורן מזהה את מקום

ציור סכימ אטי המתאר את קו־הביצוריס החדש, על הנ בו ל
שבין ברלין ח מיז ר חית למערבית. הקו מ שלב א מצעי־גילוי

החדירה, מאתר או תו על מפת ה שטח, ו מזעי ק יחידת חיילים
מוטסים ב מ סוקים, מכוון אותם ב אל חוט למקום חדיר ת האוייב.

אלקטרוניים דוג מ ת גדר מחו ש מלת ומערכת־אזעקה, עט מיכ שולים מיכניים וכלבים. הקו
נ שמר בקפדנו ת על־ידי מיגדלי־שמירה ו נו ח של חיילים נייד, הנע על־גבי שיריוניות.

הגבול

הבטחתי
: 3בררו

יחידת פרשי־אוויר ני שאת ב מ סו ק מיו חד, חסר דלתות, אל מקום
הפריצה. מיבנה ה מסוק מאפ שר יציאה מהירה בנחיתה. הכו חו ת
המומסים מתודרכים באוויר על מיקום האוייב, עו צ מ תו וכיוון התנועה שלו ב שטח.
האוייב הנע ב ש טח מתגלה על מסכי הראדאר הנמצאים בחדר הבקרה המכוון את פרשי־האוויר.

היה מריץ אותם אל המסוק הקפצני מטיפוס
בל. תוך דקות ימריאו לעבר הבלתי־ידוע.
החיילים נבלעו בריצה שסופה בפתחי־המסוקים
כדי להימנע מפגיעת כנפי־הרוטור.
כל אחד יודע שהרוטור גבוה מראש האדם
— ובכל זאת, גם הוותיקים אינם יכולים
להימנע מלעשות אותה תנועת־כפיפה אינסטינקטיבית,
כשהם מתקרבים לכנפיים המסתובבות.
״נשר
אחד כאן נשר ארבע, אנו נעים
לכיוון נאם־הואי ,״טירטר מכשיר־הקשר.

מכ שירי הגילוי שב שטח משדרים אליו את
אותותיהם. למ שיכת ת שומת־לב הבקר מש המכ
שיר ציוץ עם הפעלת אחת
מיע
(מצייץ).
ש מו ביפר מכאן הנו רו ת,

״כיוון נאם־הואי,״ אישר הטייס והחרגול
התרומם. הוא הצטרף אל ארבעת חבריו
ונעלם בטיסה נמוכה מעל צמרות־העצים.
למטה השתרע הג׳ונגל הוויאט־נאמי, אפל
ועויין. הרחק מימין פס כסף מנצנץ, הנהר,

הנסתר מעיני הרדאר. אם אומנם ימשיכו
להתקדם באותו הכיוון ייכנסו מייד לתחום
תחנת־הרדאר שבמעלה העמק.
הטלפון שעל שולחנו הצטלצל .״מירק, יש
לך אורחים,״ הודיע לו קצין־הרדאר.
״בכמה אתה מעריך אותם, סטיב?״ שאל
הקצין־התורן.
״עשרה בערך,״ ענה קצין הרדאר .״הם
נעים במפוזר לכיוון נאם־הואי. מתקדמים
די מהר.״
הקצין־התורן לחץ על כפתור האזעקה.
״חדירה באיזור חמש, כיתה נעה לכיוון נאם־
הואי,״ דיווח.

קו גג׳ונגל

*< ילצול־האזעקה קרע את דממת•
הלילה בבסיס המסוקים. מתוך הצריפים
החלו להישפך חיילים בחגור־מלא. רב־הסמל
הפלוגתי מיהר למועדון .״ג׳ינגל־בל, כולם
החוצה, ג׳ינגל־בל שאג לעבר אחרוני־המאחרים.
״ג׳ינגל־בל״
היתר, בדיחתם הפרטית של
שומרי הקו המוטסים. פירוש המילים באנגלית
הוא ״צילצול בפעמונים.״ זוהי השורה
הראשונה משיר חג־מולד ידוע. לגביהם היתד,
למושג משמעות־כפולה: כי הצילצול השנוא

: 4הנחיתה

פרשי־האוויר נוחתים ומתפר שים בשטח.
הנחיתה והוותפר שות נע שות

ב מהי רו ת. היחידה מוכנה ללחימה מיד בהגיעה. היחידו ת הנו ח תו ת
סוגרות את איזור־הפריצה ו מ קיפו ת את החודרים מכל הצדדים.

זאילו כמדי עשרות קילומטרים משמאל —
פס בהיר, חוצה כסרגל את היער: גדר
לאורך קילומטרים. קו מק־נמארה.
•המסוקים התקרבו למטרתם: נאם־דואי,
כפר קטן בלב־הג׳ונגל, שהפך מישלט חוסם

אינפוא־אדום=״;

ייה בח שיכה. הקרן האינפרא־אדומה המאירה
את ה שטח אינה נראית ב עין רגילה, אך
המביט במ שקפ ת רואה את העצמים בבהירות.

בקצהו של נתיב המסתננות מן הצפון, הידוע
בכינויו — דרך הו־צ׳־מין.

: 5החשו

הנוחתים מחפ שים מגע עם האוייב.
מערכת העיקוב האלקטרונית ממ שיכה

לדווח טל הפורצים לחדר המלחמה, ומחדר המלחמה שבעורף
מכוונים את פרשי־האוויר, למקום הפריצה המדוייק של האוייב.

המא רג

ך* רג עגו נגע ההליקופטר בקרקע,
^ זינקו ממנו החיילים והתפרשו בקשת
רחבה. חבריהם, שיצאו מן ד,הליקופטרים
האחרים, הצטרפו אליהם ויצרו חגורה שהלכה
והתהדקה על האורחים הבלתי־קרואים.
(המשך ב ע מו ד )24

המכללה הפרליטכנית
לחיילים משוחררים ולמסיימי כתה י׳
נפתחים קורסים ביום ובערב

בפילוח משרד העבודה

אלקטרוניקה ויחוס ועיצוב סיס
ן תעודות הסמכה ממלכתיות ן
חיילים משוחררים שיצטרפו ללימודי יום
יזכו במענקי כלכלה מטעם משרד העבודה.
פרטים, הרשמה ויעוץ, בכל יום
בין השעות 1—9 :לפנה״צ 8—5 ,אחה״צ
תל־אביב, רה׳ טשרניחובסקי .31

הנובלה
במדינה מושכים הפרד והביטוח הלאומי
רק בעיטה של פרד סייעה למושבניק
מאיר וינדהולץ 56 להבין שלא כל מה
שטוב לתנועת־המושבים — טוב גם בשבילו.
הפרד
היה פרד של ממש, שבחודש אפריל
1965 הרים את רגלו האחורית ותקע אותה,
בבעיטה מכוונת היטב, במיצחו של המושבניק
הוותיק מכפר־אביגדור. מכאן ואילך,
התגלגלו העניינים במהירות של. מכונית־מירוץ:
וינדהולץ
בילה מספר שבועות בבית־החו־לים,
יצא משם עם גומחה במיצחו ועם
נכות של ><0/ר .3הוא פנה למוסד לביטוח
הלאומי — ושם התברר ל כי חור בראש
שוות 77 לירות לחודש. כשביקש לדעת
מדוע זה כל־כך בזול, השיבו לו :״תשאל
את תנועת־המושבים.״

הוא״לא ׳התבייש ושאל, ואז התברר לו
שכל העסק מקורו בעובדה שתנועת־המו־

ל ) מיסודם ש ל ׳נצא* הסגל האקדם• ש ר הם כני!ן. מכון ט כוו ד ״י רי שראל

רונו

בכל שטחי הבידור ו א מנו ת הבמה

(המשך מעמוד )23

״זה המקום,״ החליט הסגן. בתנועת־יד
חפוזה רמז לאנשיו לתפוס עמדות.
כעבור שעה קלה הופיעה הדמות הראשונה.
האיש ניגש אל הגדר. הוא התקדם בזהירות,
כשהוא בודק את הקרקע שלפניו במקל־במבוק
מחודד. כאשר הגיע אל הגדר, החל
לחפש פיוצה. הוא לא מצא אף אחת. האיש
חתך כמה חוטים, סימן בידו לכיוון היער
שמאחוריו. מתוך היער הגיחו שאר המסתננים.
לבושי־שחורים, כמקובל בין לוחמי
הוויאט־קונג. הסגן ספר אותם 11 .בסך־הכל.
ארבע משקפות אינפרא־אדומות עקביו אחרי
הדמויות בשחור מקצה היער. ארבעת מפקדי־הכיתות
סקרו את הדמויות שנעו עתה
מאחרי הגדר והחלו לעקוף בידענות את
שדה־המוקשים.
״אש!״ הורה מפקד הכוח. ארבעים קנים
החלו להמטיר מות על הדמויות בשחור.
״תאורה!״ הורה הסגן, ופגז־תאורד, נשלח
מן המרגמה שלימינו.
למסתננים לא היה כל סיכוי: לכודים
בין הגדרות, מול כוח עדיף, כשהם בשטח
הקצין. הורה חשוף .״הפסק אש!״
״יש נפגעים?״ שאל.
לא היו נפגעים. אחד־אחד החלו האנשים
להתרומם מן המארב. מעבר לגדר הביטו אל
חללי־האוייב. הם נוצחו על־ידי האלקטרוניקה.

מישמר החומה

ה בו ^יטכ גיו!

^ 1קו מגג־דוו־ד

נפגע וינדהולץ -לפני
״לא ידעתי שמרמים —

בעלי כשרונות בפל הגילים המעונינים
להופיע על מסך הטלויזיה של תחנת
״זניט״ שתפעל ביריד המזרח בחודש
יוני, יפנו בכתב עם פרטים מלאים
לת.ד ,7095 .תל־אביב, עבור מס׳ ,8
לשם קביעת ראיון אישי.

ך •! קצה 1השני שד העולם, באותה
^ שעה ממש, נעה שריונית על כביש־אספלט
המתמשך לאורך גדר בטון גבוהה.
הלמוט הנהג היה נרגש. הסיור הראשון
שלו. כאשר סיים את קורם־הנהיגה בבסיס
המיליציה, לא שיער שיוצב ליד החומה.
״כאן בסיבוב עליך להאיט,״ הדריך אותו
הרב־טוראי שלידו .״עכשיו תעצור ותן
לתצפית אפשרות לראות אותך.״
הצופה שבראש המיגדל הבחין במשאית
והיפנה הצידה את הזרקור כדי להימנע
מלסנוור את הנהג .״תמשיך לנסוע,״ הורה
הרב־טוראי.
ובכן זה מטך־הברזל, הגבול החוצה את
גרמניה לשתי מדינות עויינות, הירהר
ד,למוט. הוא שמע עליו, גדל בצילו. הוא לא
תיאר לעצמו שיום אחד ייקרא לשמור עליו.
עתה נהג את ד,שדיוניה לאורך בביש־האספלט
שבין הגדר לחומה.
משמאלו שורת מיגדלי־ד,שמירה והבוג־קרים.
מאחריהם — כבלי־פלדה ארוכים,
וכלבים מתרוצצים לאורכם. מעבר לכלבים
— גדר־אתראה חשמלית וגדר־רשת נגד
בעלי־חיים.
בעת אחת העצירות הביט לכיוון הכלבים.
עיניו של אחד מהם ננעצו בו כשהן מבריקות
בחשיבה .״משוגע מי שינסה,״ הירד,ר
הלמוס בקול רם. נורה כחולה, הקבועה
בתיקרת המשאית, החלה לנצנץ.

ידיים מורמ״ת

למכירה בגלל פירוק

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור־התעשיה בכביש פתח־תקוה
פרטים: טלפון 914343

לא תבין, לא תדע, לא תחושחווייתו של לוחם ,
כלעוד לא קראת את ״ נכתבבקרב ספרמלחמת
ששת הימים, כתובבידיהלוחמים עצמם ׳1 ¥נכתב
בקרב יי 7 0 -סיפורים 6 4 ,עם׳ צילומיםנדירים .

ובקרוב — היסטוריה של מלחמת ששת הימים מאת אריה
חשביה — המפורט, המהימן והמרתק שבכל ספרי הנצחון.

ואחרי
— על ח שבוני!״

שבים רצתה לעקוף את מס־הכנסה: שנים
מיספר קודם לכן חתמו נציגי התנועה על
הסכם עם שילטונות־המם, ובו נקבע כי ל־צורכי־שומה
תחולק הכנסתו של כל מושבניק
לשניים: מחצית תירשם על שמו שלו,
והמחצית השנייה — על־שם אשתו. זה הקטין
בהרבה את סכום המם, ומובן שגם הכיסוח
הלאומי ניגבה בהתאם.
וכך אירע שהכנסתו השנתית של מאיר
וינדהולץ נרשמה בסך של 3,300 לירות
לשנה.
הוא שילם על־כך פרוטות בלבד כמס־הכנסה,
אבל כשנכנס הפרד לתמונה, לא
היתד, המדינה, מצידה, מוכנה לשלם יותר
מפרוטות כדמי־נכות.
עכשיו טוען וינדלהוץ, כי ההסכם נעשה
בלי ידיעתו, וכי אילו ידע מראש מה תהיינה
התוצאות — לא היה מסכים לכך.
מוסר־השכל: אל תחכה לפרד שיכניס לך
שכל לראש.

**דימה ומהר׳״ הורה הרב״ט. הל־
״ ^ 1מוט שמע את המיקלען דורך את
הכלי .״חדירה מול עמדה שמונה, חדירה
מול עמדה שמונה. חדירה מול עמדה...״
השריונית זינקה קדימה. הזרקור שבראש
מיגדל־השמירה הסמוך ננעץ בנקודה אחת
בגדר. הכלבים נבחו כמטורפים. ואז ראה
הלמוט את שלוש הדמויות.
השלושה קפצו מעל לגדר, היממו את
הכלב ומיהרו לכיוון החומה. מקום החדירה
ניבחר בחוכמה. בדיוק בעיקול, המוגבה.
עתה, כאשר האירו לשם הזרקורים של שני
מיגדלי־השמירה, סינוורו זה את זה. ה;:יק־לעים.
נבחו, אך השלושה המשיכו לרוץ.
במהירות חצו את השטח שבין שני הפיג־דלים
והתקרבו לכביש. עתה שמע הלמוט
את המיקלען שלו מצטרף לתזמורת. השריו־נית
רטטה מקול היריות. אחד מן השלושה
נפל. שניים המשיכו לרוץ. הם חצו אה
הכביש בקפיצה ונעלמו בתעלה האנטי־טנקית.
השריונית נעצרה מול המקום שבו נעלמו
השניים והכיתה שישבה מאחור התפרשה
לאורך התעלה. לא היה זכר לשני המסתננים.
פיתאום צץ ראש מן התעלה, ומישהו
חצה בזינוקים את מישטח־הדשא לכיוון החומה.
הוא לא הרחיק־לכת. לפני החומה .,עצר
ליד מישטח־הבטון המסומרר, חיפש ביאוש
מקום להניח את רגלו. המיקלע נבח קצרות
והאיש נפל. מן התעלה יצא השלישי,
בידים מורמות .״לא לירות!״ הורה הרב״ט.
שני חיילים גררו אותו.
ובכן כך ניראה עריק ריאקציונר, הירהי־הלמוט.
עריק ריאקציונר משוגע. צריך
להיות משוגע כדי לנסות לעבור חומה כזו.
אין לו שום סיכוי נגד האלקטרוניקה.
העולם הזה 1604

אנשים
מי שקרן? מי טיפש 7
מה חושב הציבור על ההצעה להקים ״בית
לורדים״ בישראל? אחרי שריאיין את בעל-
ההצעה, אורי אבנרי, ערך השבוע דן
בן־אמוץ הצבעה בקרב באי ערב־הראיונות
שלו, על נושא זה• התוצאות: כ־ 400 הצביעו
בעד, רק שניים נגד. בקשר להצעה להחליף

במיסדרון־הכנסת כעיתונאית סילכיקשת,
בעלת הטור חץ מק שת ביומון הארץ. האיש
רצה לוזדא מי היא סילבי, ואחרי שראה
את הרמטכ״ל, רב־אלוף חיים בר־לב דורש
בשלומה, התעניין אצלו מי זו. השיב
לו הרמטכ״ל :״זה נשק בלתי־קונבנציונאלי!״

מי עושה רעש?
הדיפלומט הישראלי היחיד היכול לזקוף
לזכותו מגעים עם נציגי מדינות שאינן מקיימות
יחסים עם ישראל הוא זאב לוין,
שגריר ישראל בניירובי. בתקופת כהונתו
הגזע והשכל

אולי הניאו־נאצים של המפלגה הדפוק־ראטית
הלאומית של מערב־גרמניה אינם,
בדיוק, היטלריסטים, אבל השחור שלהם דו מה
נורא לשחור של מדי־הגיסטאפו. וההשקפות
שלהם, מסתבר, גם אינן רחוקות בלבו
מאלו של הוגי־הדיעות הגזעניים: לא־מכבר,
פורסמו בעיתונים של מפלגתם מאמרים
המנסים להוכיח, כי מוחם של הכושים
קטן מזה של לבני־העור.
פירסום זה גרם לסערת־רוהות לא רק
את ההימנון הלאומי התיקווה בירו שלים של
זהב, סיפר דן בן־אמוץ, באותה הזדמנות,
סיפור עצוב: נפתלי הרץ אימכר, מחבר
התיקווה, שסיים את חייו בגולה כשיכור
כרוני ועני מרוד, ניכנס פעם לאסיפה ציונית
שעה ששרו את שירו. הוא התחיל לצעוק:
״זה אני! זה אני שחיברתי את זה!״ הסדרנים,
שחשבוהו למטורף, גירשו אותו החוצה
# .אגב, אחד המתנגדים להפיכת שירה
של נ ע מי שמר, ירושלים של ז הב, לד,ימי
נון לאומי הוא דוזקא ראש עיריית־ירושלים,
תדי קולק. תדי, אשר הזמין לפני יותר
משנה אצל נעמי את היצירה שהפכה לשלאגר
ממלכתי, טוען :״אני מסתפק בכך
שהשיר יהיה ההימנון של ירושלים השלמה.״
הוסיף קולק בהומור :״חבל שלא
דאגתי מלכתחילה ליהנות מן הרווחים שהביא
השיר הזה אחד המועמדים לבית־הלורדים,
דויד בן־גוריון, מסר השבוע
בכנסת הודעה אישית נוספת נגד שר־ההסב־רה
ישראל גלילי, בקשר לדברים אותם
אמר — או לא אמר — גלילי לפני 19
שנים. כשירד מן הדוכן, אמר בן־גוריון ל־אוהדיו
פסוק שלא נרשם בפרוטוקול :״הוא
שקרן והוא טיפש. מה הוא חשב, שלא
אבדוק את הפרוטוקול?״ ואילו גלילי, שסירב
להמשיך בוזיכוח זה, הזכיר כי זמן
רב אחרי שאמר את הדברים אליהם מתייחס
ביג׳י, הזמין אותו בן־גוריון, שוב
ושוב, להצטרף לממשלה. עוד ב־ 1965 כתב
לו בן־גוריון, לדבריו, מיכתב אישי, ביקשו
לבקר בביתו • .בגיל 53 זכה שר־הביטחון,
משה דיין, באם חורגת. אביו, הח״כ לשעבר
שמואל דיין, ממייסדי נהלל, נשאה
לאחרונה — בגיל — 77 אשה חדשה, וזאת,
אחרי שאמו של השר, אשתו הקודמת של
שמואל, דבורה דיין, נפטרה לפני שנים
אחדות # .אחד מאלופי־צה״ל נתקל
העולם הזה 1604

מחוץ לגבולת גרמניה, אלא בייחוד בתוכה.
טוען הסוציולוג והפרופסור לאנתרופולוגיה
באוניברסיטת מינכן, הד״ר קארל סאלר,
במחקר המלווה תצלומים השוואתיים (ראה
תמונה) :״שטויות! קיימים הבדלי־גישה בין
לבנים ושחורים, קיימים הבדלי־תרבות —
אך אין שום שמץ של סימן שכושי נחות
מאיזושהי בחינה.
״קחו למשל את גתה ואת בטהובן,״ מוסיף
ד״ר סאלר .״מי היה חכם יותר? המוסיקאי
או הסופר? הם עשו דברים אחרים
וזהו זה. זה בדיוק מה שקורה אצל הכושים:
דרך־הביטוי שלהם, המוסיקה שלהם
והתרבות שלהם — כל אלה נפרדים אך לא
פחות ולא יותר טובים מאלה של האירופי
אנין־הטעם.״

גם גודל־השכל אינו שונה, לדעת רוב
המדענים, אצל הלבנים והכושים .״ואפילו
אם יש כושי עם שכל גדול מן הלבן או
להיפך,״ אומר ד״ר סאלר ,״זה אינו אומר
כלום. לפני עשרת אלפים שנה היה לבני־אדם
פרימיטיביים שכל גדול יותר ובעלי
יכולת פחותה מהיום.״
מבחינה אחת, מכל מקום, קיימת עליונות
— אבל דווקא אצל הכושים, על פני הלבנים
:״הם הרבה יותר חזקים מבחינה מינית,״
מודה סאלר ,״לא משום שאברי־המין
שלהם מפותחים יותר, כפי שטוענת
אמונה תפלה נפוצה מאוד — אלא משום
שהאינסטינקטים שלהם הרבה פחות מרוסנים
מאלה של לבני־העור וצהובי־העור.״

שם יצר לוין קשרים הדוקים עם השגריר
הפאקיסטני במקום. לפני שהשגריר ה־פאקיסטני
הוחזר לארצו, ערכו לכבודו לוין
והשגריר הליברי מסיבת פרידה, בה השתתפו
סינים רבים ואף ערבים אחדים• .
מאחרי הקלעים של ועידת־המיליונרים, שנערכה
לא מכבר בארץ, גילה אהרון בידן,
מיועציו של ראש־הממשלה, שנטל חלק פעיל
באירגון הוועידה. מארגני הוועידה היו מעוני
יינים ביותר שבין הנוכחים בה יהיה גם
הארי אופנהיימר, השולט על חברת
יהלומים דרום־אפריקאית, מהגדולות בעולם.

הדרך לתהילה עוברת דרך ישראל.
זאת גילו שלמה וחנה צח, המוכרים
יותר כצמד הזמר אילך ואילנית. רק לפני
שבועות מיספר הם חזרו לארץ ממסע של
תישעה חודשים בחוץ־לארץ, בתקווה לנוח
קצת ולנסות להקים בית — דבר אותו לא
הצליחו לעשות מאז נישאו.
חוץ מזה הם באו למסקנה שהגיע הזמן
שגם הקהל הישראלי יכיר אותם. לכן, מאז
דרכה כף־רגלם בארץ לא פסקו להופיע.
הם הופיעו ככוכבני־התוכנית במועדון־הלי־לה
עומאר כייאם, הוחתמו על חווה־הופעות
נוסף ככוכבני־התוכנית במועדון־הלילה כליף,
נדדו בארץ והקליטו שירים לתקליט חדש.
ואז הסתבר להם, כי ההצלחה בארץ מביאה
לגלגל חוזר: חטפו אותם כאן כדי להחזירם
לחוצלארץ.
בתקופה בה רוב אמני־ישראל המוכרים
מסיירים בחוצלארץ, היתד, הארץ רעבה לנציגים
בעלי־רמה. כך קרה שקול ישראל
חטף אותם כדי לשלוח אותם כנציגי ישראל
לפסטיבאל הראדיו והטלביזיה בנסיכות
מונאקו, ואילו אמרגנם, מרקו תורג׳מן,
מיהר לצרפם למשלחת־אמנים היוצאת לסיור
של רצון־טוב ליהדות דרום־אפריקהי
וכאילו לא די בזה, כבר מוכנים להם

אילן ואילנית

לגר קל

חוזים להופעות נוספות בטלביזיה האירופית,
ובבראזיל.
מסיבה זו יצטרכו השניים, אולי, לדחות
את התוכנית לפרק את הצמד כדי להפוך
את אילנית לזמרת־סולו.
אולם לפני שהם יוצאים לכבוש שוב את
העולם הגדול, דרשו אילן ואילנית מאמר־

גנם לצאת לסיור נוסף לתוצלארץ הנמצאת
בתחומי ישראל: הם יצאו לסיור הופעות
רצוף של 48 שעות בכל עמדות־צה״ל, לאורך
תעלת־סואץ .״לא נפסח אפילו על העמדה
הכי קטנה,״ אמרו השניים ,״וכל מי
שירצה יוכל להעביר דרכנו ד״ש אישי לגדיים
קלי.״

אופנהיימר אומנם הבטיח שיבוא לוועידה,
אולם לא היה כל ביטחון בזה. ערב־הוזעידה
שכר הבאתו אדמונד דה־רוטשילד,
מפעילי ועידת־המיליונרים, מטוס בריטי, וטס
בו לדרום־אפריקה. הוא ניגש לאופני
היימר ואמר לו :״הנה המטוס שנועד לקחתך
לישראל. לא אני ולא המטוס הזה נזוז מכאן
— עד שתצטרף אלינו.״ אופנהיימר ניכנע
ללחץ הזה — ובא • .בתערוכת טקסטיל
בינלאומית אשר נערכה במינכן, גרמניה,
הציג בית־החרושת אלד את דגמיו החדשים.
אלד קיבל לרשותו ביתן שלם וחניתה ואבנר
צגטנר, מבעלי המיפעל, נסעו לגרמניה
כדי לנהלו. בגמר התערוכה ארזו
השניים את הדגמים והכינו אותם למישלוח
לארץ. כאשר הגיע הציוד לנמל־התעופה במינכן,
הסתבר כי שתי מזוודות, ובהן הדגמים
הטובים ביותר, נעלמו. השניים פנו
,בתלונה למשטרת מינכן. החקירה העלתה כי
הדגמים נגנבו לשם העתקה על־ידי יצרנים
אירופיים. אבל לקצין־המשטרה שבא לנחם
את אבנר, ציפתה הפתעה כאשר הכריז היצרן
הישראלי :״אני דווקא שמת שסוף־סוף,
גונבים הגרמנים דוגמות־לבוש מהיהודים.
זאת מחמאה לרשימת הדיסקוטקים ב־תל־אביב
יצטרף בשבוע הבא דיסקוטק חדש
בשם ינוקא — מו עדון חברים. בעל־המקום
הוא, כמובן, רב־סרן הצנחנים לשעבר, משה
ינוקא, שהחליט לחנוך את הדיסקוטק שלו
דווקא ביום־השנה למלחמה, ה־ 5ביוני .״אבל
מכיוון שכולם יהיו עסוקים ביום זד״״ אמר
ינוקא ,״החלטתי לפתוח אותו יום קודם.״

ינוקא מתגאה בעובדה שהוא יהיה בעל הדיסקוטק
הראשון שיגיש תלונה נגד השכנים
על שהם מקימים רעש ולא, כמקובל,
ההיפך .״הם כל־כך סקרנים לדעת מה אני
מכין במקום,״ טוען ינוקא ,״שהם עושים
לי רעש בלתי־נסבל.״

פ סו קי ה ש בו ע
#שר־העבודה יגאל אלון, בשיחה
עם אנשי־רוח :״אף פעם לא טעיתי בענייני־ביטחון.״
0איוב
מוסאלם, שר־ד,פיתוח לשעבר
בממשלת־ירדן :״אם ניקח מכוש ונעמיק
לחפור באדמת־ארצנו, נמצא שעצמות אבותינו
היהודים והערבים מונחים זה בצד זה.״

• השייך מוחמד עלי אל־ג׳עב־רי,
ראש עיריית־חברון :״אילו הוציאה מם־
שלת־ירדן מיליון דינרים כדי להזיק לישראל,
לא היתד, משיגה מה שהשיגה קבוצת
המתנחלים בחברון.״

נשיא ההסתדרות הציונית, הד״ר נחום
גולדמן, הגיע לארץ מצוייר בשעון

רולקס

חדיש ויקר. לידידיו סיפר גולדמן כי השעון
מיועד כמתנה לשר־הביטחון, משה דיין,
אולם אין זו מתנתו שלו לדיין. הוא הביא
את השעון עבור צד שלישי הרוצה להעניקו
לשר. מי הוא צד שלישי זה סירב
גולדמן לגלות • .דולי אדלר, לשעבר
דיילת בכירה באל־על, מלכת־יופי, ונערת־זוהר
השוהה בשנים האחרונות כימעט בכל
מקום בעולם — מלבד ישראל, הגיעה השבוע
לביקור־מולדת קצר. ידידיה, שציפו
לראותה בחברת החתן המיועד עליו סיפרה
להם במכתביה, הופתעו לראותה בדיסקוטק
תל־אביבי, כשהיא רוקדת בחברת צעירה
בלונדית יפהפיה # .חוזרת אחרת לישראל
היא השחקנית אביטל פז, ששבה לארץ
לאחר שנכחה בהצגת־הבכורה של סירטר.
טובי ה ו שבע בנו תיו. אולם את האטרקציה
של השתתפות בפסטיבאל קאן הפסידה אביטל,
באמצע האירועים, בעיקבות מהומות־פאריס.
שחקן ישראלי אחר בסרט, שיצא

אף הוא, מאותן סיבות, לאירופה — הוא
סכי דור. עקבותיו נעלמו מאז הפסטי־באל.
יודעי־דבר מלחשים שזו הסיבה שחברתו
הארכיטקטית מאירה דור (הדמיון
בשם מיקרי בלבד) נראית לאחרונה בחברת
הבמאי־שחקן עו ד ד קו טלר, שחזר מבריטניה,
שם השאיר את אשתו, ליאורה
ריבלין # .לשחקן יהורם גאון נרקם
והלך רומאן חדש. נראה שהרומאן האחרון
שלו, עם הספרית פריטה, הגיע לקיצו.
שכן יהורם, אחד הגברים המבוקשים ביותר
בבוהימה התל־אביבית, נראה לאחרונה מבלה
בחברת היפהפיה אמירה ארליך• .
האיש הכובש לאחרונה את נערות־ישראל הוא
ג׳ק אבוטבול, יהודי צרפתי, בעל מסעדה
בעיר הריביירה קאן. אבוטבול, שהגיע
לארץ עם מכונית טורנדו מרשימה, טוען
שחסך במשך זמן רב כדי לפזר את כספו
על נערות־ישראל. הוא עושה זאת בקצב
מסחרר, כשד,נערה האחרונה ברשימת־כיבו־שיו
היא הדוגמנית הירושלמית שוש בהן.
>• לאחרונה נראו כמה מן השחקניות ה־

דולי אדלר
ידועות של הקולנוע והתיאטרון הישראלי
בחברתו של צעיר נמוך־קומה, צנום, בעל
תוזי־פנים ילדותיים, העונה לשם מוקי דגן,
והמשמש עוזר־במאי בהצגת גבעת ס פון
ריבר. הסיבה: בעלי־השחקניות מגדירים אותו
כ״בלתי־מסוכן,״ מוכנים להפקיד את
נשואיהם בידיו שעה שהם עסוקים,

מרחלת ^ ש ר11 ולם

הקר*>ר> 7זט>ת

אותו ביריד ,,והישקה את כל אורחי־המסעדה, יחד עם המלצר
החיוור מפחד.
במשך השנתיים שנעמי ובוסי נשואים, הם היו כבר ארבע
פעמים ברבנות, אבל כל פעם יצאו משם בשלום. הבעיות העיקריות
המפרידות ביניהם הן הבגידות שלו, והבגידות שלה. הם נפרדים
כל פעם כשהוא שותה, או כשהיא שותה, וכל פעם שהוא מפסיד
בקלפים, או כשהיא מפסידה בקלפים.
היריות האחרונות נורו ביניהם כשבוסי חזר לחופשה מהמילואים.
הוא בא הביתה, לאילת, ומצא שאשתו איננה שם. הוא
צילצל אליה לחיפה, לביתה הקודם, וביקש ממנה לחזור מיד לבעלה,
וכדי לתת יתר תוקף לדבריו הוא לקח מטוס וטס לתל־אביב.
נעמי באה לפגוש אותו בשדה־התעופה, ויחד הם הלכו לאכול
בשלדג.
במסעדה התפתח ביניהם הוזיכוח שנפתר בקלות, בעזרת ירייה.
לאחר הירייה שבה אל בוסי גבריותו האיתנה, הוא הפסיק לחקור
את אשתו, והשניים עלו על מטוס וחזרו לאילת. כעבור יומיים
חזרה נעמי לתל־אביב .״עכשיו,״ היא אומרת ,״זה כבר באמת
נימס לי מכל החיים האלה.״

כל חברותיה היו נשואות מבריקות
וגידלו ילדים, כימעט מיום נשואיהן הראשון,
רק הקוס מטיק אי ת י הודי ת
מילר 30( ,פלוס) עסקה כל הזמן
בגידול הקאריירה שלה.
פה ושם היו שמועות על הרפתקאות,
אבל זה נשאר תמיד באוויר. לעומת
זאת, עמדו חייה המיקצועיים והחברתיים
בשתי רגליים איתנות על הקרקע:
היא פירסמה את עצמה, המציאה
בושם משלה, תכשיטים מיוחדים, איפור
מיוחד — ותמיד זכתה בכיסוי מלא בעיתונות.
לפתע,
יום אחד בהיר, השתתק הרעש.
גם זו היתה חדשה, ויצאתי לברר
מדוע.
אז אם אתם רוצים לדעת, הסוד פשוט
מאוד: יהודית החליטה שבכל זאת לא
מספיק בקאריירה. בגילה הכבר־לא־כל־כך,
היא החליטה לעשות הפתעה לבעלה
— וללדת לו בן־זקונים ראשון.

יריות במסעדה
״שמעתי שאת מסתובבת עם סרן תימני עם נקודת־חן על האף׳״
אמר כוסי סחה לאשתו נעמי אדווה, ביום שלישי שעבר
בשעה שישבו ואכלו דגים במסעדת ש לזג.
״נמאסו לי החקירות שלך,״ אמרה נעמי לבעלה בוסי, וקמה
ללכת .״אם תלכי,״ ענה לה בעלה ,״אני יורה בך.״ היא צחקה,
והצחוק קפא על שפתיה כשנשמע רעש, שהקפיץ את הצלחות של
המסעדה ממקומותיהן, וכדור של תת־מקלע עוזי חלף בין רגליה,
שיפשף אחת מהן והשאיר עליה צלקת קלה.
המלצר של המסעדה הפיל את המגש מידיו ונפל ארצה, מתעלף.
האורחים התחילו לסגת. נעמי חזרה בשקט למקומה. בוסי קם,
שפך על המלצר מים, העיף לו כמה סטירות מעוררות־מתים,
וציווה עליו להביא בקבוק־ויסקי, כדי לחגוג את המאורע.
המלצר הביא בקבוק, ורצה להביא גם פותחן, אבל בוסי סירב
להיעזר בשירותיו. הוא כיוון את התת־מקלע אל הבקבוק, פתח

הצד

זמרי־הדרך. שניהם מצייצים להפליא. היא לומדת מן
ספרות ו תי א טרון באוניברסיטה, והוא מורה לזימרה.
אז יעל דו אג ת שלשניים לא יקרה מה שקרה לה. היא מחנכת
אותם, מסבירה להם נמה שזה לא טוב שהאהבה וה אמנו ת שלהם
לא צריכים לגור תחת גג אחד, ובמה שכדאי להם לאהוב ביחד

בלי חברים
לפני 27 שנים נולדה אלן קופלובייץ
בשנחאי, ומאז היא נודדת בעולם. ההורים
שלד, ברחו מרוסיה כשהקומוניסטים הגיעו
לשם, ואחר כך ברחו משנחאי ארצה כשת־קומוניסטים
הגיעו גם לשם.
היום עובד אביה בנמל, והיא מחפשת את
מקומה בחיים, ובזמן האחרון גם כימעט
מצאה אותו. היא קיבלה תפקיד חשוב
בהצגה איפה א תה, איפה אתה גיוני, והיא
תהייה שם החברה של ג׳וני שכולם מחכים
לו, והוא אף פעם לא מופיע.
היא לא חשבה להיות שחקנית. היא
רצתה להיות אחות רחמניה, אבל היא רצתה
לעבוד במקום כזה שיש בו חוג דרמטי,
ושבמסיבות של העובדים החוג הדרמטי
מופיע בהצגות.
היא באה לבית־ספר לאחיות שאלה אם
יש שם חוג דרמטי, וכשאמרו לה שלא היא
ויתרה על המיקצוע הזה, והלכה למכור משקאות
בכסית. שנה שלמה היא היתה ברמנית,
בבר הקטן המוסתר מאחרי הגב של חצקל,
ואחרי זה היא החליטה להחליף מקצוע. היא
הלכה למכור גלידה בפסג׳ של דיזנגוף.
בינתיים, בתור הובי, היא הופיעה בננר
על הגג בתור הבת הקטנה של טוביה.
ההצגה נמשכה עשרה חודשים וכל עשרת
החודשים הללו, ערב־ערב, היא היתד, אומרת

כוסי ואדווה

כמו שאמא אומרת
יעל שרז היתה אשת־איש טובה, אבל הצרה שהיא היתה
נשואה לאמרגן שלה, יצחק שרז. וכיוון ש אמנו ת ואהבה כנראה
לא הולכים ביחד, נפרדה החבילה, והם כבר מז מן חיי ם בנפרד
ומדברים — כל הז מן — על גירו שין.
יעל המ שיכה, בינתיים, בעי סוקי־א מנות. לא רק כזמרת אלא גם
כמארגנת של אמנו ת ם של אחרים.
בין השאר, מצאה יעל שרז שני זמרים צעירים ונחמדים,
נעמי שפירא 22 ויהושע דויד ( )24 הקוראים לעצמם

נעמי ויהושע
את הזימרה ובנפרד מישהם אחרים.
התוצאה: נעמי וי הו שו ע עו שים כ מו שאמא אומרת. לה יש חבר
ולו יש חברה. ונעמי מצהירה, בקול מלאכותי במ קצ ת, בכל
מקום :״אני יודע ת שהקהל אוהב שזוג זמרים יאהב ביחד. אבל
לדעתי ז ה לא בריא.״
מה שמצחיק בכל העניין הוא שלגמרי לא ברזר שבלי יעל לא
היו מתחתנים זמרי־הדרך.

ה ה שפ ע ה הנכונה
דליה להב ת מיד שאפה להגיע ותמיד
מצאה מי שח שב שהיא צריכה להגיע.
פעם, ח שבת שהיא צריכה להגיע לתיאטרון
הקאמרי. אז ראו
אזתה הרבה ב חבר תו
של הבמאי שמואל
בונים, הנ שוי ואב־ואומנם,
למשפחה.
מנערת־מקהלה
וני מי
עט־סטאטיסטית הפכה
ל שחקנית ח סני
סית של הקאמרי.
אחר־נן היא חש צריכה

׳שהיא
איזו ש הי כניסה לעולם
הסרטים — ולפתע
ראו אות ה בחברתו
של הב מאי
יורם גרום, ואף היתה מ תגז ררת אצלו
כשלא תיתה לה במיקר ה דירה,
כדי להגביר את ה שפעתה על בעלי־ההשפעה
עשתה לעצמה מיקרה־אף והחלה

מ ס תובב ת בגאווה קרה עס האף החדש שלה.
לא בגללו אלא בגלל העובדה שהפכה למי־מ
שהו, קיבלה לבסוף תפקיד באהבה שכזאת.
ואז הכירה ברי טי, מזדקן, מקריח ודי
עשיר. כל העיר הסתכלה עליה ב ת מי הה, אך
דליה סיפרה שהיא נוומעת לאנגליה.
עד שלפתע קמה יום אחד, והודיעה :״אני
נוסעת.״ ובאמת נסעה — אבל לאיטליה, לא

לאנגליה הקרה.
לפני שבועיים הופיעה דליה לביקור־מולדת
— בן־יומיים. לכל ה שאפתניו תהויזד
גו פיז ת הקטנו ת יצאו העיניים: הן פ שו ט ,־א
הבינו איך היא עו שה את זאת.
רק לאחר שעברו 48ה שעות ודליה בא מת
טסה בחזרה לרומא הוברר שלא באה לבדה
ולא חז ר ה לבדה: היא ביקרה כאן ב חבר תו
של במאי איטלקי. אף הוא די מזדקן, העונה
על השם פראנקי ז לו היא מ שמ שת, כפי
הניראה. מלווה קבועה במס עו תיו.

לכבוד החיילת
עכשיו ברור למען מי ירה תחש בתיקרת מועדון ״מרבד הקס מי ם״ ב״שרתון״
(״העולם הזה 1602 לכבוד החיילת ציפח ילוגסקי,
אחרי מעצרו של נחו ם (״תחש״) קפלן, חשבו כולם שהחתונה נפלה לים.
עכשיו מתברר שלהיפך, זה עשה רושם עצום על גברת־ליבו: השבוע הם חגגו
את זה, ובשמונה לאוגוסט הם יתחתנו.
אז לכבוד זח הוא הורס חלק מן הצריף שלו, ובונה אגפים שלמים חדשים —
כדי שהכל יהיה, מעכשיו והלאה, לפי רצונה של הכלה שלו, שתבוא לגור במקום
כל הבחורות שבילו במקום רק לילה או שניים.

אלן קופלוכיץ

משפט אחד בלבד :״ינטה מתקרבת.״ אבל
לא היה איכפת לה. היא רגילה להסתפק
במועט.
חמש שנים היא כבר גרה לבדה, בחדר
קטן. אין לה חבר, וגם לא היה לה אף
פעם. לכל היותר באים לפעמים לבקר אותה
מוכרי־הגלידה שהפכו ידידיה הטובים.
״עכשיו, לאחר שקיבלתי את התפקיד
הזד״״ היא אומרת ״אני חושבת שיהיו לי
חיים יותר קלים. יהיו לי אולי יותר
חברים, ואולי אפילו חבר אחד. הייתי רוצה
שהוא יהיה שחקן. אני אוהבת שחקנים.׳׳

בסולם גרמניה השיריון
בבוץ

כשהגרמנים התחילו לחדש את צבאם
ולהפכו מחיל־מישמר שלאחר מלחמת־העו־לם
לצבא־התקפה מצוייר בנשק חדיש, נת־קלו
בבעייה: אסור היה להם לייצר בגרמניה
נשק כבד וחצי־כבד. ההסכמים הבינלאומיים
אסרו זאת בפירוש.
על כן נמצא מוצא: החברה, היספאנו־סוייסה,
חברה הרשומה בשווייץ ובספרד,
התחילה לייצר נשק עבור הגרמנים. כי
חברה זו היתד. עוד בזמן היסלר בבעלות
מכרעת של הון גרמני.
פסולת יקרה. בעלותה הגרמנית של
החברה לא עזרה לממשלת־בון. להיפך:
היא נאלצה לתת לה, ולא לצרפתים או

מהדורה שניה הופיעה

ה״ם־30
רק קדימה

לאמריקאים, חוזים לייצור נשק — שהוכיח
עצמו — כפסולת יקרה.
בלט מיקרה השיריון הקל, ה״ס־, 30
ממנו סופקו לבונדסוזר כאלפיים יחידות —
שעלו לממשלה של גרמניה המערבית יותר
מחמש מאות מיליון מארק.
הה״ס־ 30 סובל, מסתבר, משתי תקלות
חמורות:
• אין הוא מסוגל לטפס על גיבעה
תלולה, ונתקע ״כמו בבוץ.״
• אין הוא מסוגל לסגת במהלך רברס,
במהירות של יותר מחמישה קילומטר לשעה
,״בדיוק די מספיק כדי לכוון נגדו
אש־תותחים מרחוק.״
שוב אבסל שפרינגר. על היספאנו-
סוייסה נחתה אש־ארטילרית שונה לגמרי
— על־ידי תותחי ועדות־החקירה הפאר־למנטאריות
של הבונדסטאג. היא ניסתה
להציל את יוקרתה בגרמניה על-ידי אידגון
׳מסע יחסי־ציבור ללא תקדים.
היא הזמינה — באמצעות חברת־הנסי־עות
של איל־העיתונות אכסל שפרינגר*,
עליו מרמזים כי הוא קשור בעיסקד— ,
את כל הכתבים הצבאיים של גרמניה, לטוס
על חשבונה לז׳נבה.
רק כתב השבועון שטרן ועוד כתב אחד
סירבו, נסעו על חשבונם. אבל כימעט כל
העיתונאים הודו, לאחר שראו את ההדגמות
של השיריון הקל בז׳נבה: המכשיר
הזה אינו שמיש בשעת־מלחמה.
בידי גרמניה נשארו יחידות־שיריון רבות
חסרות־תועלת. הסקאנדאל כולו דומה לשערורייה
מטוס־הקרב סטרפייטר, שקרוב
לתשעים ממטוסיו, תוצרת גרמניה, נפלו
בטרם קורקעו, בהפסד של מאות מיליונים.

הרומאן המבוקש ביותר

מאת

דו בדאמוץ
הוצאת עמיקם
רח׳ פרישמן 33ת״א
טל 228957 .

מחר

יופיע

גליון

מספר 4

דאט־נ&ם
שיחות בלי סוף
חודש ימים התכתשו ואשינגטון והאנוי,
עד שנמצא מקום לניהול־שיחות שיתאים
(המשך בעמוד )28
* בגלל שפרינגר, ידיד ממ שלת־ישראל,
פרצו מ הו מו ת הסטודנטים בגר מניה, שסיסמתן
המקורית היתה להלאים את עיתוניו.

חשולס הזה 1604

עמודים

אגורות

בכל

הקיוסקים

בעולם
׳*ח לניגמ!!

(המשך מעמוד )27

0וכר * 0ורנ
ראשון במצלמות אינטטמטיק
ראשון בפרטי ם צבעוניים ושחור־לב^
למצלמות אינסטמטיק
ראשון באיכות
ר א שון בפיתוח חינם*

לשתיהן — ושאפשר היה להינבא עליו מהרגע
הראשון.
בינתיים הפכו השיחות בין שגרירי המדינות,
אוורל הרימן וקסאן טואי, לשיחות־מיזמוז:
שלושה
שבועות לאחר שהחלו השיחות
בפאריס, כבר היה ברור שמטרת שני הצדדים
המשתתפים היא — להפסיד כמה שיותר
זמן:
• האנוי — משום שקיוותה, בינתיים,
להביא להישגי־ח־יאט־קונג חשובים, ולשבור
כליל את רוחה של ממשלת דרום־ויאט־נאם,
המתחילה להבין שאמריקה מפקירה
אותה.
• ואשינגטץ — כי היא מקווה להחליש
עד כמה שיותר את המכונה הצבאית
של הצפון.
ובעיקר: כל צד רוצה להוכיח שאינו
לחוץ, שיש לו הרבה זמן, שלא בוער לו,
ושעל כן לא יוותר בקלות.
אייכמנים חדשים. גישות אלו אינן
בלתי־אנושיות יותר מן השימוש בנאפאלם
מצד האמריקאים, והריגה שיטתית של משת-
פי־הפעולה מצד הצפון.

מכל העולם החמור והחלל
בשבוע בו הבעיר מרד־הסטודנטים את
כל צרפת, איים על כיסאו הרופף־לראשונה
של דה־גול — גם זה קרה:
• בהוליבוד, ארצות־הברית, הבטיח
השחקן ג׳ון למון לתת את מחצית־הכנסתו
מסירטו הבא — כחצי מיליון דולאר —
ל״מסע־הצלב של העניים״ בוואשינגטון, שנוסד
על־ידי הכומר מארתין לותר קינג,
לפני הירצחו.
• בבנגקוק, בתאילנד, גילו מקורות
אמריקאיים שארצות־הברית משתמשת ב־מטוס־דיגול
חדיש, הס״ר־ 7ו, כדי לעקוב

* פיתוח חינם של סרטי קודאקולור ע״י מעבדות
דלתה קולור — היחידות בישראל עם ציוד של
קודאק, חי מיקאלים ונייר של קודאק, וטכנאים
מאומנים ע״י קודאק.

מ ק צו ענפלא
ללא אבטלה
ב בי תספר יי די א 1ה״ רוכש
התל מיד. בנו ס ף לי דעמק צו עי
וסיחמעשי רב ובסחוןעצמי
ב ע בוד המע שי ת. וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת
המבקרותבס לו ן
בי תהספרוהנהנות
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן ב מ חי רי ם
נמוכים ביו ת ר.
ל מ סיי מי ה קו ר ס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיו ם ו סיו ע
ל ק לי טתם בע בוד ה.
הקודם׳ החדש נפתח:
. 1 .6.68

דיאנת

בברדיזגטףר ״ נ ם 1ת ״ א טל 2 2 5 0 5 5
״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותה ישר אל י
המערכת והפנהלה: הל־אביב, רח׳ קרליבן־ ,12 טלפון 5־,30134
ונד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

טואי המעידה מחייכת
הארימן העם נרצח

היא מבוססת על העקרון הפשוט :״פגע
באוייב כמה שרק אפשר.״
אלא שבלהט־המלחמה שוכחים הצדדים
בוויאט־נאם — ממש כמו שזה קורה לעיתים
במרחב — כי העובר את גבול־האב־זריות,
טיבעו ליהפך מאיסטראטג קר־מזג
לסאדיסט צמא־דם: אדם ההורג המונים, והמצווה
על ביצוע מעשי־זוועה, בשם הקיד־מה
או בשם החופש — הכרחי כימעט שיאבד
את קנה־המידה ההגיוני.
״אייכמן אמר, קיבלתי פקודות׳,״ אמר
השבוע אחד מעוזריו של המועמד לנשיאות,
הסינאטור יוג׳ין מק־קארתי .״מי
יודע איזה אמריקאי יצטרך להגיד אותם
דברים לפני בית־דין ההיסטוריה?״
ועצוב היה, שאותה שעה לא נמצא אף
איש־ויאט־קונג שימסור הצהרה דומה.

אחר דרכי־האספקה
דרך לאוס. המטוס
טאניום, ולכן אינו
רות 3000 קמ״ש,
יו־ 2המפורסם.

מצפון־וייאט־נאם לדרום,
עשוי כולו ממתכת־הטי־נמס
כשהוא טס. במהיבגובה
רב יותר מן ה־

• בניו״יורק, ארצות־הברית, שוב העלו
מדענים את הסברה שהחלל משדר ל־כדור־הארץ:
הפעם נקלטו אותות מאחד
המקורות הבלתי־מזוהים בחלל, המכונים
״פולסאר״ ,שעוצמתו — כגלי־החשמל וגלים
אחרים המשודרים על־ידי עיר בגודל ניו־יורק
לפחות. מקור־השדר: בין הכוכבים
נוגה

ואלטייר.

• ברומא, איטליה, התחדדו הניגודים
הפוליטיים, כשהמפלגה השלטת עלתה, בבחירות,
ב־ 0.6אחוז ואילו הקומוניסטים —
ב־ 1.6אחוז.
• בברלין, גרמניה, פלשו אלמונים למטה
איגוד הסטודנטים הסוציאליסטיים של
רודי דוצ׳קה, הרסו את כל הציוד.
• כדאלטונה כיץ׳ ,ארצות-הברית,
גילו עיתונאים שהחמור המשמש לילדי-
הנופשים לרכיבה, תמורת תשלום אגורות
ספורות, מגיע מדי יום לחוף — במושבה
האחורי של מכונית־בעלו, שהתעשר בעזרתו.
העולם
הזה 1604

האם הקמ טי םהק טני ם מגלי את ס 1ד גילך?.״
מנעי אותם. הלחמי בהם
בעזרת תכשירי

1 1 6 1 6 1 1 3 11111( 111816111
ז\\£ס א1מ 5הי א שיטת טי פו ח ה מז רי מ ה חיי ם חד שים לעור
פניך, מו סי פהל חו ת חיוני ת הדרו שה לעורך מ בו ק ר עד
ליל ו מליל עד בוקר.
£^\1מכ< ^ו£ם א1מ 3מרגיע, מ ח לי ק ו מו סי ף
ל חו ת מרעננת ל ת אי עורך — מונע ייבוש
העור הגורם לקמ טי םבטרם עת.
העלי ^£מכ< ^/ו 0£א 381 על פניך בליל ה לפני
ה שינה ו־א £1*11;1310ז\ו£ס א1מ 3לפני ה איפור,
ובמשך כל היו ם.

1ח 0 3

ה ל חו ת ה מר עננת תו ס פג מיד ו ת חזי ר לעורך
אתמרא הו החלק, הצעיר והרענן.

יעוץ קוסמטי חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, שדרות קק״ל 94 תל־אביב,
בימי שני ורביעי בין השעות 3.30—6.00 אחה״צ.

זזעולנז רד1ז! 1*84

שחם לבינסון אילון

יזי** 5ח8 801>1מ^ 13

עכשיו הרגע לנוח על
זרי־הדפנה שלך. זכור
שלא תמיד אפשר להתקדם
ללא הרף, ושצריך

להתארגן מחדש לפני
שמזנקים קדימה שוב.
הפגישה לא עלתה יפה?
אל תתייאשי. הוא רוצה,
20 בינואר -

אבל טיבעו אינו נוח ל־בפברואר 8ז הפגנת־רגשות.
המתיני
בסבלנות ותאפשרי לו להתבטא בעקיפין. בן־
דלי: יום ה׳ הוא הנוח ביותר לעשות עסקים.

ז1י

כוח ההרגל, לא פ חו ת
מן הכוכבים, עו ש ה אותן
לאומלל בי מי ם אלה.
הסתכל ס בי בן וח שוב
אם הצרות ש לן אינן,
במידה ידועה, מעשה־ידין.
אס הסקת שכן —
19 בפברו אר ־
אל ת שנה את הכל, ב־
20במרס
פי תאו מיו ת, אלא תן ל ע
צ מן לגלו ש, בהדרגה,

לאורח־חיים אחר ונו ח יותר. בת־דגים: ז הו
לא שבוע נוח כלל לפגי שות רומ אנטיות.

זניס

שקול עשר פעמים כל
אחד מצעדיך, בשבוע
מפתח״ההצלחה

הוא במגע אנושי טוב,
ובקשרים של הגינות
הדדית עם אלה ה מסייעים
לך ולהם א תה
מסייע. קח עצמך
בידיים, בענייני פרג־ *$03131
שה: הגיעה השעה
לחסוך מזמנך הפנוי לעבודה, ומנטפך —
להוצאות, הדרושות לך באמת ובתמים.

הגעגועים למצב כפי־ש־היד,
גוברים. מוטב, אי־פוא,
שתפנה לעצמך הרבה
פנאי, תבלה הרבה,
תגלה את האפשרויות
הצפונות במצב החדש.
אחורה לא תוכל ללכת.
אתה מסוגל רק לשקוע
ו 2באפריל -
20ב מ אי
בעולם־של־אתמול ולנטרל
את עצמך. בת־שור:
זכרי שחברך הנוכחי, על כל פגמיו, עדיף
על זיכרונותיו — המוגזמים של האחר.

ר ׳י י
111ו

הידידות האפלטונית עם
הגבר ה מ בוגר שתפג שי
ע שוייה ל שנות הרבה
במערך חייך. הקפידי,
איפוא, לא לתת לעניינים
לגלוש לפסים רומאנטיים
— אבל לתת ל־י
די דן קשר הוגן ומעל
לכל — יושר. קנייה
בלתי־מוצלחת תעכיר את
שמחת־הע שייה. הקפד לא
בערב וביום א׳ בלילה.

תאוחיס
ו 2ב מ אי -
20 ביוני

לצאת בי ום ההישמר
מצננת.

סוס1

הלביאות חייבות להתאפק,
השבוע, ולא להשקיע
מאמץ רב מדי בעבודה
או בעסקים. זהו
שבוע אידיאלי לשכב על
הגב ולהשתזף בשמש —
אם אומנם אתה יכול
להרשות זאת לעצמך 3117X 1 .
נסו לקחת חופשה קצרה,
בייחוד בין יום ה׳
השבוע ליום ב׳ הקרוב. אל תעשו דבר היכול
לם בך אתכם עם שכנים או קרובים.

:1חולו!

די! י 4 £ 0ן!אינני יבולה כבר!
מספיק! הצילו! הושיעו!
מכתכיכם ממשיכים להגיע בזרם
איתנים אדיר, ואיני מצליחה
להשתלט עליו יותר. אם יורשה
לי לצטט את ביאליק: פשוט ״ שחה
נפ שי לעפר תחת משא אהבתכם.״

כמו בחלום קסום מתגלה לך חיוייה שלא
פיללת כלל כי אפשר לזכות בה. בכוח
רצון שאינך יודע
מניין בא, תפלס לעצמך
דרך מעל לכל ה-
מיכשולים הקטנים —
ישר אל היעד הניכסף.
זהו שבוע מצויין, שבוע
של עשייה ושל
בילוי, של הישגים ו23ב
ספטמבר ־ מעל לכל — שבוע
22ב או ק טוב ר
מבורך, בתחום האנושי
והרומאנטי. לבשי
בגדים ססגוניים ורבגוניים ככל האפשר,
ביחוד בסוף השבוע, כי הופעתך חשובה.

1ואזנ״וו

אז תביטו, יקירי: המתינו. קצת.
בסבלנות. רק עד שאתגבר איכשהו
על השט!? הנוראי הזה, ורק
אז המשיכו לשלוח. טוב? אז עד
להודעה חדשה -אנא, אל תשלחו
מכתבים לרותי!

בודד בנולני
חייל ( )1/03 שנקלע לגולני, וכשהוא
מגיע לחופשות הביתה, לרמת־גן, גם אז
ישמח לפגוש מישהי. שלא לדבר על התכתבות
ממרחקים. הוא בוגר תיכון, בן ,19
עם חוש הומור, ועומד להיות עיתונאי.
יותר מדי טוב בשבילכן, אם אתן
שואלות אותי.

למטרה רצינ-ת
הוא בן ,25 בוגר תיכון, רוצה להכיר,
אותך אם את בגיל ,20—22 ואם את
מסביבת תל־אביב הקטנה.
כן )2/)13( ,מדגיש שהוא רוצה להכירך
למטרה רצינית!

ידידות של אמת

״סטודנט צעיר מעוניין להכיר גימנזיס שית
יפה בגיל ( 16 פחו ת או יותר) הכמהה לידידות
של אמת.״

אז באמת, מה יש לי להוסיף ל(,)3/03
חוץ מאשר ״יישר כח!״י

הקייץ עושה את שלו וכל תכונותייך ה־מתפנקות
יותר יוצאות לאוויר העולם.
אל תחשבי שהבעיות
תיעלמנה, אם את
שוכחת אותך לחום השמש.
אל תגזימי, מ צד
שני, במאמצים שבין
כה אינם עתידים
לשאת אלא פירות
קטנים ביותר. הדרך
הנכונה להפליג על-פני 22ב או ק טו ב ר ־
22 בנוב מבר
מי״המנוחות של השבוע
הזה היא — לעשות
את המינימום, ולתכנן בקפידה כל
צעד. שמרי על מראייך החיצוני. זה חשוב.

עהו1

את חושבת הרבה וזה
טוב. אבל אסור לך
לחלום על עיסוקייך
הנוכחיים. אל תנתק
כל קשר שהוא, ואל
תנסה לשנות מערכי־עבודה,
השבוע. שמור
על המצב הקיים, תוך
;21 ביוני
2!0ביו?י*
הקפדה לא לעייף את
עצמך יותר מדי. כוח
בלתי-מוסבר ימשוך אותך, השבוע, למקומות
שלא פקדת מזמן. היעני לו הפעם.

התיסכולים גוברים, הפחדים גואים, אבל בסופו
של דבר, ה שבוע יביא לן הקלה, הן
בתחום הכלכלי ו הן בתחו
ם הרומאנטי. זכור ש גס
היא קיימת, התח שב
בה מעל למה שאתה רגיל
לע שות. את, בת־בתולה,
תפסי את הרגע
הנכזן לבקש זאת ממנו
— ואל תי חפזי לגלות
את כל קלפיין. מריבה 22ב אוגו ס ט -
22בספטמבר
מ שפחתית מתמ שכת, פוי
רצת
שוב החוצה, ה־שבוע,
ואשר תוצאותיה עלולות לחיות טו בות
מבחינה חו מ רי ת, ק שות מבחינה הרגש.

זנק! אתה לא יכול להפסיד יותר מדי, אם
הסייג את כל צעדיך ותיוועץ באדם מבוגר
ממך, או באשה השוחרת
את טובתך. זכור כי
אי־אפשר להגיע להישגים
נכבדים ללא העזה
וללא מאמץ רצוף. המריבה
שפקדה את קשריכם
תלך ותסולק, אך
תשאיר כתם על הרומאן
*וזיווו-ויויז^ס שלכם, אשר ספק אם
* 606* 01 ייעלם כליל אי־פעם. אך
אסור להתמרמר. צריך
לדעת רק לחיות עם זה, כי זאת המציאות הפשוטה.
לבשי אדום־כהה או בורדו עמוק.

קשת

אם אתה לא תקפיד לשים
קץ ל התרוצצויות,
ספק רב אס תצא מן ה־עיסקה
בשלום. אתה מסוגל
להפסיד הרבה מאוד,
על כן מו טב ש תקריב
קצת קורבנות.
בת־גדי: הרומאן הצדדי
ש לן מסכן את הנ שואין
או את הקשר עם ה חבר
האוהב אותך. אל תח שבי שאפשר לרמות
את כל הגברים כל הזמן. לכל היותר, אפשר
לרמות כמה מהם חלק מן הזמן. לבסוף
האמת תצא ממילא לאור. על כן אל תתפלאי
אס המי שחק הכפול יתגלה, דווקא השבוע.

אנו שתי בנות...
טוב, אז הן כמובן מתאימות למכתב
שלעיל, אבל גם הן וגם הוא בטח יקבלו
עוד הצעות:
״אנו

שתי

בנו ת,

בנו ת , 17

דרך

מ עוניינו ת

הג ב

את האופי מנח שים לפי ההתר שמות, וגם
לפי ספל־הקפה, וההורוסקופ, ותווי־ומה
שאומרים החבר׳ה.
היד, וכתב־היד,
אבל זו הי כנראה ה שיטה הבדוקה ביו ת ר:
הסתכלי איך את נראית מאחור( ,או רחמנא
ליצלן — הסתכל אין היא נראית) ואז
תדעו את האמת האמיתית, שאי־אפשר
להסת[יר.
׳רצינית, והיא פרי
אגב, זו הי אבחנה
מחקרו של הפ סיכולוג האמריקאי י. ה.
שלדרן, וזו הי אנליזת־אופי מדוייקת ביו תר:

החלוקה היא ל שלו שה אב טיפוסים
יותר נכון — א מטיפוסיות).

א. הטיפוס המעוגל:
ז הו הטי
פוס
ה ״ אנ דו מו ד פי׳/
האמהי, ר רן. מקבלת
דברים בקלות
ו מ תבוננת ב אופ טי מיות
במתרח ש. נינוחה
ונהנית למד -מכל
דבר. בזון ־ כלל
בחורה ישרה ולענמ
סובכת,
יין. לא
העמדת־ו
שונאת
פנים־חברתית. ב ד רן-

כלל — חביב ה מאוד
וגלוייה, נותנת אימון
באנשים, לבבית
ת חבולו ת.
וחסרת
אן יש ו תגו בו ת ה אנשים
יהפכו אות ה
לקצת פחות ב טו ח ה
בעצמה, וקצת חששנית.
בדרן־כלל לא
אוהבת לדבר, אם
הטיפוס המעוגל
לפטפט בעליצות.
ב. הטיפוס השרירי: זו הי הבחורה

היינו להכיר שני סטזדנטים בגיל 21— 22
הגרים ב צפון תל־אביב.״

ולמד, מתאים מכתבן של ( )4/03 למכתב
הקודם? כי קטינות אוהבות להשוויץ עם
חבר סטודנט — בדיוק כשם שסטודנט
אוהב להשוויץ עם חברה־קטינה.

״כמו בכל הסיפורים״
( )5/03.הוא בן 19 והוא עצוב: הוא אהב
נערה במשך 4שנים — ואז הם נפרדו.
הסיפורים העצובים׳ אני

״ו מאז, כמו בכל
בודד.״

ואתם יודעים מה המותק הזה עוד מוסיף?
— ״ועו ד אומרים שהבנים לא ר גש נ ים

אז תכתובנה לו! שמעתן?

רעים לעט

מכתב נחמד בדיו ירוק:
״אינני ילדה, גס לא נערה /לא מחפ שת
ח תן | ולא כלה / 1 ,לא ידיד לא ידידה״,

אלא סתם רעים לעט, ללא הבדל צבע מין
דת או גזע. התכתבות לשמה — למי
שרוצה להרחיב את חוג הידידים.
חוץ מזה ( )6/03 היא נורא נחמדה ויש
לה כתב יד נורא אינטליגנטי!
הספורטיבית, הנמרצת בעלת המבנה ה־
״ מזון וו רפי״ היא מוצקה, אינה נו שאת גדם
מיותר על גופה, בעלת
מרץ בלתי־נידלה
המייגע כל אחד —
פרט לה עצמה.
לה קשה יותר ל הסתדר
בחברה, כי
אופייה אינו מאפ שר
לה להתאים את עצמה
בנקל לאחרים.
נוטה אפילו בחריעל

שמור
פות,
עמדותיה. אינה תמיד
אוהזית כלפי הזולת,
בידע1ז שהיא מסוג*
ללא
לת להסתדר
צו רן בעזרת אחרים,
ולפעמים נו תנ ת להם
להר|1יש זאת. מגמתה
! העיקרית היא
— להתקדם, וביקורת
שלילית מאינה
החברה צד מטרודה
אותה. אינה
מעוניינ ת להת הטיפוס השרירי
נהג בצורה מקובלת,
ואינה סוכנה להש תנות בגינו של אף
אחד.
הטיפוום הגרמי: ה מכונ ה ״האק־ג.
טומורפי״
.דקה, כולה עור ועצמות. קווים
אנכיים ללא חזי ת וללא אחור, רגליה וזארוכות רועותיה כשהיא
וצנומות.
יפה
— היא הדוגהאיד
אלים. מנית אבל בחיי ה הפרט שהיא
יים,
העובדה
חסרת חז ה וירכיים
מדכאת אותה. קשה
להיות איתה ולרוים־
עצורה,
תדר איתה:
עצבנית, ונוט ה ל־רוגזה.
יש והיא מפ גינה
אדי שות בולטת,
אן למעשה היא
מסתירה בכך ביי ש נות,
היכולה להפוך
למתבודדת, אותה ומכונסת
מהורהרת
ב תון עצמה.

הטיפוס הגרמי

כמו בכל דבר —
כמעט ואין טיפוסי ם
קיצוניים. כל אחת
היא תערובת של ה שלוש,
א ן נו טה, ב־

דרך כלל לאחד מהם.
ו שוב — זו הי אנליזה רצינית, מבו סס ת
על סידרה מ מו שכת ו מ דויי ק ת של ניסויים.
זוהי( אפ שרות א מיתית להכרת אופי: הסתכלו
בה ד רן הגב — ותדעו מה היא באמת.
ובעזרת שתי מראות — תוכ לי אפילו
לדעת, סוף־סוף, את האמת על ע צ מן.

קולנוע סרטים אוננות
( 17 בך יהודוז, תל־אביב; דנמרק) כל מה
שבן־אדם עושה, יכול להיות מעניין ואפשר
לעשות עליו סרט. בתנאי שהסרט יהיה
מעניין.
אבל אם לוקחים את בעיית האוננות, ומתארים
אותה באופן פיסי בלבד, עם כל הכאבים
הכרוכים בה, הסרט לא־מעניין, שרק
הסנסציה בו מעניינת — אפשר היה באותה
מידה לעשות סרט על אדם שמגרדת לו האוזן.
בחצי
הראשון של הסרט הגיבור עדיין
בתול. הוא מאונן במיטה, על שולחן העבודה,
הוא מלטף כל דבר עגול בהתרגשות
רבה, הוא עסוק בהסתכלות ביצירות־אמנות
ערומות, וכל זה גורם לו כאבים פיסיים חזקים
מאוד.
כדי שיהיה לסרט יותר עומק, ביקשו מהצעיר,
הגיבור, גם לשחק. וד,מיסכן הזה
פשוט אינו יודע איך עושים את זה. הוא
משתדל ללא הרף לבטא את היסורים הקשים
של האוננות. הוא פותח את הפד.
וסוגר אותו, בלוזיית כל מיני העוויות מגעילות
ומשונות. הוא כל הזמן מביע. השד
יודע מה.
רק אחר־כך, אחרי שהוא נפטר מבתוליו
בעזרת ידידתו הטובה בכפר, הוא מפסיק
להתענות ומתחיל ליהנות קצת מהחיים, ואז
גם ההמשך הופך יותר משעשע.
אילולא הנושא המרעיש, יכול היה הסרט
להגיע בשקט לקולנוע תכלת ולנוח שם בשלום,
שבוע או שבועיים, בחיקם של זקנים
וזקנות ייקים.

משפחה
די ל

פני

(אלנבי,

תל־אביב;

ארצו ת׳

הברית) זהו בעצם סרט־משפחה, ולא סרט-
פעולה. הוא מתחיל, אמנם, בצורה מבטיחה.
חבורה של בוקרים מסיימת את העבודה,
שלושה מהם מחליטים ללכת למצוא עבודה
אחרת, ונתקלים במיקרה בחבורה של גונבי־בקר.
מתפתחת מריבה, מישהו נהרג, וגונבי־הבקר
נשבעים לנקום.
השלישייה מתפרדת. הגיבור הראשי מוצא
עבודה באחת החוות, ולאחר שר,נוקמים פוצעים
אותו קשה, הוא מגיע לביקתה, ובביק־תה
נמצאים אשד, וילד.
עכשיו הוא צריך להיות חורף שלם ב־ביקתה
הזאת. מה הוא יעשה שם? אז בהתחלה,
רבע חורף, הוא מחליף מבטים עם
האשה. אחר־כך הוא משחק עם הילדים, והחורף
עוד לא נגמר. אז הם מתחילים לשיר
שירי חג־המולד. לקראת הסוף הם אפילו
כמעט מתנשקים, והחורף הארוך עדיין לא
נגמר.
נו נו, קשה להגיד שהקהל באולם אוהב
את זה. ובמיקרה זה הוא גם צודק• חוץ
מזה, לראות את צ׳רלטון הסטון פעמיים בשבוע,
זה באמת קצת צפוף.

עדבד מנים ׳׳אדיסון״ ינתר נ עי ם
ב־ 24תשלומיםחודשיים

על אגשים ויחסים אהבותיה של בלונדית

גפאר, תל־

מילוס פורמן, אם

אביבי, צ׳כיה) שאלו
לפני שעשר, את
התעניין בחייהן של נערות עובדות בבתי־חרושת,
והוא ענה :״כן, אני מכיר נשים.
אני משוחח איתן. אני שומע את הבעיות
שלהן. זה מעניין אותי. אבל נדמה לי, בכל
זאת, שאני מתעניין בעצם בדבר אחר לגמרי:
בקולנוע, למשל.
אהבותיה של בלונדית הוא קולנוע. קולנוע
נהדר. מרנין את הלב ונוגע בו.
הקולנוע הזה נפגש לראשונה עם אנה
הבלונדית בחדר־השינה בפנימייה. היא מתלחשת
עם ידידתה :״הוא נתן לי את הטבעת
הזאת. יפה, נכון?״ הוא כל־כך
נחמד.
״מה צבע העיניים שלו?״
״אני לא זוכרת.״
לחישות, לחישות. עד שהשתיים שוקעות
לשינה מתוקה, מלאת חלומות.
מערש־ד,חלומות במיטת־ד,פנימייה מתעוררת
אנה לחיים. רואים אותה ביער. זה
שנתן לה את הטבעת לא בא לפגישה. היא
פוגשת את שומר־היער. היא הולכת אחריו.
ובלילה הופכים שוב המאורעות של היום
לחצי חלום, חצי שקר.
היא נערה פשוטה, צעירה. היא רוצה ש־אהבותיה

בלונדי

טלוויזיה

דגם 582

מסך מודרני ״ ,23״110
קליטה נקיה, הפעלה נוחה תמונה יציבה, רגישות גבוהה קונטרסט מצויין
כוון אוטומטי
שרות פילוט בבית
הלקוח בכל הארץ
בטוח לאחר גמר
האחריות

קנ ה את ה קו ב -הי תר עזו ב
49ע\נ>םלע״*//

(המשך בעמוד )32

העולם הזה 1604

קולנוע

ביום ששי מופיע
לאשר נויון 0ונזנ
84 עסוויס
מיאוו 8(0

טקס!סיוע
01(0היופי

(המשך מעמוד )31

הוא

יאהבו אותה. כמו שכל נערה רוצה. אבל
בעיר הקטנה שלה, כזרוק, יש בית־חרושת
לנעליים, ומאות פועלות העובדות בו, ואין
גברים.
כמו שמסביר את זה מנהל־העבודה, כשגדוד־צבא
לעיר:״הנעלהביא דורש רות
הללו חוזרות מהעבודה ואין מי שילטף
אותן, אין מי שיאמר להן מילים
טובות. הן כמו פרחים רעננים. הן זקוקות
למים. לתשומת־לב.״
וכך מגיע, באמת, לעיר גדוד של צבא.
צבא זקן. גדוד־מילואים. גברים עם כרמים
וקמטים, ומשקפיים, ונשים בבית. אבל גברים.
ואז
מגיעה ההילולה של הסרט. הנשף
שנערך לכבוד הצבא שהגיע לעיר הוא דבר
שהצופים לא ראו בקולנוע, ואין ספק שגם
לא יראו. כל מה שאפשר להגיד על המאבק
בין המין הגברי לנשי נאמר בו. הבמאי
הביט, עם מצלמה שקטה, אובייקטיבית כימ־עט,
באולם המואר באור בהיר, באנשים שבתוכו.
איך הם מתנהגים. איך בחור מזמין
בחורה.
איך שלוש נשים מביטות בהתעניינות ובפחד,
בשלושה גברים. האם יזמינו אותן?
האם לא יזמינו אותן?
בחורה, שאיש לא ניגש אליה, בוכה.
שלושה גברים מתכננים תוכניות. חיים שלמים.
אנשים, בעיות, עולמות, בתוך נשף
אחד. צוחקים עד מזזת. כי זה מצחיק. ואוהבים
את כל האנשים המשתתפים. כי הם
כל־כך אנושיים.
אחרי זה, מפתה פסנתרן צעיר את אנה

מאמ רי ם ]רחבי ם, מ דו רי ם
וע שרו ת רבכזיונוו־ג

־ 111 בוטל

]בקליטה
ובקול

£מז׳ 11־1־^ 1

00101111
01££8
£ ? 1010£ס
הפצת איזו רי ת :
הפצה איזו רי ת:

מפיצים בלעדיים
ומכירה טיטונית רחוב אבן־גבירול 45
טל 227365 :ת״א

חיפה ,״קדרו״ בע״מ, טלפון 69282 :

פתח״תקוה,

חיים מונסביץ, ההגנה 11

רן, ההגנה 12

ברשוכה כ,,אהבותיה של בלונדית״
לילה נהדר

לעלות איתו לחדרו( .״מה? הוריך התגרשו?
אוי. נהדר. גם הורי התגרשו. אז בואי,
תעלי אלי. נדבר על זה.״) היא מתפתה. לילה
נהדר. הפסנתרן נוסע. הנערות בפנימייה
מקבלות בהצבעה פה־אחד החלטה להיטיב
את דרכיהן. לא ללכת כל יום עם בחור
אחר. אנה עוצרת משאית ונוסעת באמצעותה
לפראג.
ואז מגיעה תמונה שנייה, המאירה שוב
בדקות ובקיצור חיים שלמים. מיחסים בין
גברים לנשים עוברים ליחסים בין הורים
לילדים. מילה הפסנתרן מנגן באולמות־ריקוד
ענקיים, ואנה מגיעה לביתו. שני
ההורים הרדומים ליד טלביזיה, מתעוררים,
ומתחילה סצינה משפחתית ארוכה, מדכאת
ומצחיקה, המסתיימת כשאנה חוזרת לפני-
מיה שלה. שוב לילה. היא שוב במיסה,
ומספרת לחברתה סיפורי־חלום על המצי-
אות שהיתר, כל־כך שונה ממה שהיא חשבה
ורצתה.
יש בסרט ביקורת על המישטר הצ׳כי, על
החברה הקובעת את חייו של האדם, במו
(המשך ב ע מו ד )34

העולם הזה 1604

סאת

אור׳ לוי

אורי לוי וחיים טופול כסרט
ת מורת ג׳יפ —

ך י סגרתי את חיים טופול לרוסים.
| 1לא היתד, לי ברירה, למרות שהוא
אדם נחמד מאוד. התברר לי כי הוא עריק
מהצבא האדום. מייד בתום מלחמת־העולם
השנייה, הוא פשט את מדי הצבא הסובייטי
וערק לאוסטריה — שם הסתופף במחנה
פליטים באיזור הבריטי. לא האמנתי תחילה
שהוא עריק. אבל הראו לי תעודות. דרשתי
מהבריטים להסגירו. הוא ניסה להימלט.
אבל הם תפסו אותו ונאלצו להחזירו לידי
הצבא האדום.
העלינו אותו על משאית מליאה חיילים
רוסיים. הוא ניסה לפתותם בכל מיני תכסיסים
של אחיזת־עיניים. גם אני עליתי על
המכונית.
בעיניו של טופול ניצנץ זיק של תקווה.
הרי אנחנו מכירים. הוא ניסה לא פעם לשחד
אותי, בבית־המרזח המשותף לרוסים
ולבריטים. אם כבר שוחד, אז ביקשתי
שזה יהיה משהו שימושי שאין לרוסים.
דרשתי ג׳יפ. הוא הביא לי ג׳ים. הוא פירק
חלקים מג׳יפים שונים והרכיב לי ג׳יפ
חדש. עתה חשב שזה יעזור לו. אבל לא
יכולתי להושיעו.
המשאית לקחה אותו לרוסיה. מה שיעשו
לו שם, זה כבר אני משאיר לדמיונכם.

זה קרה, כמובן, בסרט. זה עתד,

סיימתי את הופעתי בסרט בשם
החורף, סרט בריטי בתקציב של שלושה
מיליון דולאר, שהופק על־ידי חברת קולו מביה
בזלצבורג שבאוסטריה.
עם בוא

אגה כביודחמרזח
** לילת״הסרט מבוססת על סיפור ש־
2פורסם בלייף, וביים אותו הבמאי לי־ג׳י
תומפסון (׳תותחי נברון) .בתפקידים הראשיים
השתתפו, מלבד טופול ואנוכי, גם דויד
ניבן — כמפקד הבריטי של מחנה־העקו־רים
— והשחקנית הצרפתית אנה קארינה
— בתפקיד בעלת בית־המרזח.
עלי הוטל לגלם תפקיד של קצין סובייטי,
המנהל את המשא־ומתן עם הבריטים על
הסגרתו של טופול. עם כל מה שיש לנו
כיום נגד הרוסים, אני לא חושב שהם
יתאכזבו מהצורה בה ייצגתי אותם. לפי
התסריט, הקצין הסובייטי שונה מאוד מן
האב־טיפוס של קצינים רוסיים בסרטי־ד,מערב.
הוא
איש חריף מאוד, פיקח, דובר אנגלית,
ואינו רע־לב ביסודו. אני עוד הוספתי
לדמות הזואת משלי. עשיתי אותו יותר
אנושי, כמידת־יכולתי.

אבל ברור שהתפקיד הראשי שייך לחיים
טופול, עימו צריך הקהל להזדהות.
הוא משחק דמות של בחור רוסי עממי,
צועני־למחצה, רוקד ושר ועושה כשפים
וזוכה לאימונם של כולם.
העבודה על הסרט נמשכה כחודשיים
וזאת היתד, חווייה בלתי־רגילה, גם מלבד
העובדה ששני שחקנים ישראליים מגלמים
תפקידים ראשיים בסרט בינלאומי. היה
עימנו חצי־ישראלי אחר וזהו השחקן הבריטי
דויד ניבן. הוא לא שכח את תקיפת־ביקורו
בארץ, שעה שהסריט כאן את הסרט
שני

לוי בקצין סוכייטי
— נורא אנו שי

אוייבים.

במיוחד לא יכול היד, לשכוח את היין
ששתה כאן ושאת שמו זכר: יין אשקלון
לבן. האמרגן אברהם (״פשנל״) דשא, שביקר
אותנו על בימת־הצילומים ושמע זאון
מפיו, שלח לו במתנה שישה בקבוקים
מהארץ.
את התנאים שהיו לנו שם בתקופת־ההסרטה
אי־אפשר להשוות כלל לתנאי־העבודה
בסרט ישראלי. הכל שם מאורגן
לפרטי־פרטים, ודופק להפליא. לרשות כל
אחד מאיתנו עמד — מלבד הדירה הפרטית
— גם חדר מיוחד במלון, למנוחה בין
הצילומים; קרון־מנוחה על הסט; מכונית
פרטית צמודה, עם נהג: מלבישים; מאפרים;
ומשרת אישי.

למרות שאין בסרט עצמו כל זכר לבעייד,
היהודית, הרי עצם העובדה שמופיעים בו
שני שחקנים ישראליים, עושה אותו לישראלי
במידת־מה.
בכלל, בתקופת עבודתנו בסרט, הפכה
זלצבורג למקום עליה לרגל להמון ישראלים
שבאו לבקרנו. באחד הימים טילפן
ידיד ישראלי לטופול, ושאל אותו: איפה
אני יכול להתאכסן בזלצבורג?
״יש שני מקומות,״ השיב לו טופול,
״ מ לון בריסטול או ה אויס טרייכ שנ הוף.״
״תאיית לי,״ ביקש הידיד,״ איך כותבים
אוי סטר״כנ ש הו ף?״

״אתה יודע מה?״ השיב לו טופול ,״תגור
בבריט טול!״

אסש לד 3 .5 0ל״
שלן־ כל מה
שדרוש כד שזוג
תחתוני הדגזג
החמוד, שבעול
היו שלד.
לראשונה בארע. חדישים,אווריריים. מתאימים לבל גוף.
מ-־ 7ססו הלגקה סטר סריגת זיגזג מר היג ה-ת מיד לבן
בשילוב עם ירוק, או אדום, או שחור או כחול

5₪ 1:1113.
חוטי הלנקה

העולם הזה 1604

מיוצרים בישראל בלעדית ע••

מפעלי הבילו!

בע׳ס ברשותה שי חב׳ ר ב רי ״ו. שו״צויה.

קולנוע
(ממשך מעמוד )32

שיש בו עוד הרבה רעיונות והירהורים. אבל
הביקורת וכל מה שנוסף לה אינם מכודנים.
הם נובעים, באופן טבעי, מההסתכלות החדה
האינטליגנטית על הגיבורים( ,המשחק
הוא נהדר) וכל מה שהם עושים. וזוהי
גדולתו. וזה כוחו של הסרט.
הדימיון לקוף

סווי ס אי ר

כוכב הקופים

ארצזת־הברית) לאחר אלפיים שנה של נסיעה
בחללית מגיעים צ׳רלטון הסטון, האדם העליון
של הקולנוע האמריקאי, ושני חבריו,
לכוכב נידח, אי־שם במערכת־הכוכבים
הרחוקה.
בכוכב הזה מתרחשים דברים מוזרים.
בני־אדם הם יצורים פרימיטיביים המתנהגים
כמו חיות, ואילו הקופים הם השליטים.
הם מדברים אנגלית צחה. הם רוכבים על
סוסים שחורים. צדים את בני־האדם ושמים
אות 6במיכלאות. הם עורכים ניתוחי־מוח.
מתארסים האחד לשנייה. מתנשקים כמו ה־סינים.
יש להם תנ״ך משלהם, בתי־מישפט,
חיילים, ושוטרים, ובטח גם פושעים וגנבים,
וכו׳.
כשמתברר שצ׳רלטון הסטון אינו אדם
כמו כל אלה שהם מכירים, אלא אחד שיודע
לחשוב ולדבר, הם מסרבים להאמין
בזה. זה בניגוד למה שכתוב בתנ״ך שלהם.
מדען־קוף אחד מנסה להעלות את ההשערה,
שהקוף מוצאו מהאדם, ובמישפט־קופים נוסח
אמריקה מחליטים להאשים אותו בכפירה.
קשה
להבין מדוע סרט כל־כך פרימיטיבי,
מזעזזל כל־כך את הלב. אם עד אמצע הסרט
חושבים עדיין שהוא נועד לילדים, הרי
לקראת הסוף מתברר שדווקא הפרימיטיביות
שלו ממחישה דברים באופן חד וקולע,
היא גורמת לנו להתייחס לגזע האנושי
כמו שמתייחסים אל גיבור אהוב. ולחרוד
לגורלו, כמו שחרדים לגורלו של אדם יחיד.
הנבואה הניתנת בסופו של הסרט מעלה אותו
לדרגה של סרט גדול, אשר חשוב לראותו.

מליצה

על סיו רי ם
נהדרי ם ב־

א יר 1פ ־! הקלסית
שוויצריה — איטליה — אנגליה — צרפת

21 יום (כולל בילוי מאורגן בערבים) ־ 2 2 3 0 .ל

סקנדינביה סקנדינביה והפיורדים המרתקים —
ובן שוויצריה — אנגליה — צרפת

2 7יום

אנגליה פורטוגל
שוויץ
עם אפשרות

להארכה

יום

21 יום

269ר

1665-ל

תדריך

אם באמת רוצה אתה לצאת לחו״ל של ממש, פ נה אל סוכן הנסיעות
שלך או למשרדי סוויסאיר בארץ שישמחו לפרט בפניך את
אפשרויות הטיול השונות

(תל־אביב,

תל־אביב;

אמנות :

5 <*5ג ג 2

מילוס פורמן, הגאון הצ׳כי, מתאר ברגש
עמוק ובהומור ניפלא את חייהן ואה־בותיהן
וחלומותיהן של נערות העובדות
בבית־חרושת לנעליים, בעיר ציכית קטנה,
בסרט אהבותיה של בלונדית (פאר,
תל־אביב) .יצירת־המופת של המאה, יו*
ליסס, תורגמה על־ידי יוסף שטריק לקולנוע
טהור, שבו חייהם ההכרתיים והתת־הכרתיים
של הגיבור היהודי, בלום, ושל
אשתו, מתגלים לא רק במונולוגים מופלאים,
אלא גם בתמונות באותה רמה (גורדרן
תל־אבוב) .בתוף סיפור־מתח מקצועי ומרתק
על אשד, היוצאת לנקום את נקמת בעלה
מידי ארבעה אנשים שהיו שותפים להריגתו,
משלב טריפו תיאור עדין של גברים
ונשים, בעלי חולשות אנושיות, מגוחכות,
ופאתטיות (הכלה לבושה שהורים:

ט ל2 4 5 5 9 .

(פריז,

חופשת קי ע
ע ם ״סוויסאיר״

המשרדבתל ־ אביב: רדז׳ ב ו ־ יוזודהי . 4
!ורד הראשי: ר ח ׳ אחד -העם 2 8ת ל ־ א ב ׳ ב, טל 2 8 .נ . 5 9
1ה ׳ ל? 1ו ן, תלאביב, ט ל • 2 4 4 0 2 1 .חיפה, ש ד ׳ הגשיא 124הרהכרמל, ט ל • 88181 .ירושלים, ר ח ׳ יפו .( 0

רדסיבתרד

בעם

ירון, תל־אביב).
תל־אביב) מגלה

בהנרי השמיני

הענק צ׳ארלס לוטון את
כל גאונותו, בתפקיד המלך הקפריזי והמפונק
המחליף שש נשים בתקופת שילטונו
וחייו. התסריט מבריק, הבימוי מלא הומור,
ודמותו של המלך מקסימה. בהרחק מה המון
הפוער (צפון, תל־אביב) מתוארת,
על פי הרומן הקלאסי של הנרי פילדינג,
בעלת־אחוזה יפהפיה, ההורסת ונהרסת על־ידי
הגברים האוהבים אותה והנאהבים על־ידה.
צילומים רכים. אוזירה נעימה של חיי
כפר. סיפור מושך. וג׳ולי כריסטי. מה יש
להוסיף?

מתח :
במיסגרת של סיפור בלשי על חיפושים
אחרי רוצח נעלם מתואר בכחום הלילה
(הוד} ,זל־אביב) מאבק מעניין בין מפקח־משטרה
לבין חוקר־מיקרי־רצח כושי. זה על
רקע של עיר דרומית ואנשים גזעניים שוני
אי־כושים. מישחק כביר של רוד שטייגר.
ומישחק מצויין של סידני פואטייה.

חוץ מזה:
כוכבי הקופים

(תל־אביב,

תל-אביב;

ארצות-הברית) ראה סרטים.

העולם חזה •1604

מלכתהמים 68
מטעם מערבת 0 9 1 1 0הו ה
אלה וזן שלוש התונו תרות
הרא שונות לכהדתלכת־ ה־וויוז.
וזה סיכוייהן ווזה סיכויי
יתר הוזונווודוה, שתתווותי־הן
יתפרסתו בוזדור וה וזרי
שבונו, נור לנ שף ההבהרה?
זאת יון בנוו באי הנשף. הוז
יהיו השופבויס, והגז שיבזזרו
אתההלכה ואת נזגויותיה.
התזזרות פתוזזה לבנוירות

רשום לפניך כבר עכשיו את
תאריכי שני הנשפים של העונה :
^ נשף בחירת מלכת־המים
במלון ״רמת אביב״ בתל־אביב,
במוצאי־שבת 13 ביולי.
נשף הכתרת־המלכה, במלון
״הולילאנד״ בירושלים, במוצאי־שבת
ה־ 20 ביולי.
הנשפים ייערכו על כרי־הדשא,
עם מיטב האמנים ותזמורות־רי־קודים.
המנחה: שמואל שי.

בוו ת כל הגיליגז. תונווזרות
תוכלו ה להתציא פרבויס אי־שיינו
נול נובתן, יזזר נובר
ת תוו תן ו כ תו ב תן התלאה,
ל הנ הלת התזזרות, תייר 36ו,
תל־ אביב. אגו רב תן שבלס
ה תנורכת יבלתן נוליהן לון־
בונו תונור לתבלוס, בבולפון
422ו ,23ת ל־ א בי ב( ,בין ה־שנוות
6—4אזזר־הבהריגל).

1111 11 (117

מנ ח ת ^ הי דו עו ת
בארץ, נו תנ ת בי טוי לקירבתה אל הים על־ידי
עיסוק קבוע ב שחייה. היא בת עשרים,
ובכלל עו מדת על הגובה 172 :ס״ מ למען
הדיוק. שיערה חוס, עיניה בצבע האגוז
והיא עלתה ארצה בגיל שלוש, מתונים.

היא צברית המגמלת את ה־

יופי המיסתורי של דרום־

מזרח רוסיה, ממנה באו הוריה. היא ב ת 19 ומתנ שאת לגובה של
172ס״מ, כש שיערה ה שחור גול ש עד לכתפיה, עובדת בתופרת.

חניכ ת ה מי סיון הצרפתי ביפו. צברית

ב ת . 16 נולדה להורים עולים מיוון. 1י היא חו למת, כ מו הרבה נערות אחרות, להיות דוג מנית. דוברת
אנגלית, צרפתית וספרדית. צבע שיער שחור, מיניים חו מו ת.

השבוע היא
התגרשה מבעלה!

111מ־ררנ