גליון 1605 מתאריך 5 ביוני 1968

גיליון מיוחד לחמישי
ביוני

מבחר חולצות
בדיגומי האופנה
האחרונים,
בגווני העונה,
פסים או משבצות
בגזרות חדישות.
חולצות £אב 555 1
הינן אוריריות,
נוחות,
ואינן דורשות גיהוץ.

/ 17! 7ל צ 7 17/ו א / 711/7ל ׳0 1ב *
מעוצבת ע״י

במעט פל מקלטי הטלביזיה טובים
מה יהיה עתיד־השסחים? איפה יעברי
גבולות־ישראל בעוד חצי שנה או שנה? מה
הסיכויים לשלום — או למלחמה חדשה?
אין איש במדינה שאינו שואל את השאלות
האלה מזה שנה שלמה — מאז נדמו תותחי
יוני . 1967
בינתיים יושבים חיילי־צה״ל על הגבולות
שנקבעו במלחמת־ששת־הימים, ורק לעיתים
רחוקות מגיע הד קלוש מחזית זו אל העורף:
כאשר עולה רכב על מוקש, כאשר נתקל
מארב בחוליית חבלנים, או כאשר תותחים
פולטים אש מן העבר השני.
במשך למעלה משבוע, עברו חוליות העולם
הזה לאורך קו הפסקודהאש, מהחרמון ועד
למיצרי־טיראן. לא חיפשנו שם הסברים מפי
גנראלים. ביקשנו להביא לך תמונה חייה
מגבול זה — שנה אחרי מלחמת־יוני.
את חוויותיהם של החיילים בבונקרים ועל
סיפון ספינות חיל־הים, בזחלמים בדרכים
ממוקשות ובמארבים, אנו מגישים בוו״ח
המיוחד, התופס רוב שטחו של הגליון הזה.

בגלל דאגה זו מצאנו את עצמנו בלי
אוכל, רחוקים מאוד מחנייתנו הבאה. אבל
גילינו במהרה, שאגדות־ההארחה של המידבר
לא מתו. הן רק לבשו את מדי־החאקי
של צה״ל, במקום העבאיות השעירות של הבדואים.
מארחינו,
במיקרה זה, היו אנשי יחידה
מיוחדת במינה: מחלצי שלל־מלחמה. כי עד
היום זרוע המידבר ציוד מלחמתי יקר, אותו
מחפשים אנשי היחידה הזאת, ומוציאים אותו
לנקודות־איסוף. כמו אותו טי־ 34 באחד הערוצים
של המיתלה, אשר נהגו ניסה לברוח
מן המלכודת הישראלית. הטנק נמצא שלם,
מוכן להתנער, ולהפעלה מיידית — שנה
תמימה אחרי הקרבות.
המחלצים הסיעו אותו אל הכביש הראשי,
והתיישבו לאכול ארוחת־צהריים .״הרוזחנו
אותה,״ ציינו בסיפוק ,״הטנק שווה חצי
מיליון לירות.״
אחרי שסעדנו יחד, הוציא מישהו שימורים
מצריים .״לקחנו אותם מהטנק. תהיו
זקוקים להם עד שתגיעו למסעדה הבאה.״

אלי תבור כקוניטרה

אורי כדגן ברמה

א ך. או די טו ־ הסק ^ [
די או ר ־ ך • ב די ם !
בכל מכשיר טלביזיה טוב מודל 1968 כמו, למשל, במכשיר טלביזיה
אולטרה ־ ווקס * ,הקליטה מעולה, העיצוב מודרני, הרגישות גבוהה,
המסך פנורמי, הגישה לתיקון קלה ופשוטה, האוטומציה גבוהה, אחידות
בייצור, רמקול אליפסי בחזית, כוון רגיש לערוצים, אפשר להפעיל
מחדש באותה עצמת צליל שהושארה עם הפסק ת המכשיר, והתאמה
לתנאי הקליטה בארץ.
במכשיר הטלביזיה אולטרה ־ ווקס, פאר תוצרת איטליה, מדגישים
מהנדסי הייצור, נוסף לכל הדברים הללו, את הבניה לאורך זמן. חיי
מכשיר הטלביזיה אולטרה ־ ווקס — ארוכים יותר והוא משמע
בתקינות וביעילות לזמן רב. זוהי גאותנו וזה המכשיר שאנו מציעים
לך. לפני שאתה מוציא כסף על מכשיר טלביזיה, בדוק את מכשיר
הטלביזיה אולטרה ־ ווקס .

א ח ריו ת ל שנה כולל מגורת המסך
אפ שרות רכי שה בתש לו מי ם
מ סי ר ה מיידית

שלום כהן ורפי זכרוגי ליד התעלה
הדו״ח מוקדש באהבה לאזרחים במדי־החאקי,
ובתודה — לכל המפקדים והחיילים
שאיפשרו לנו להגיע לכל מקום אשר רצינו.

רקפעםאחת מצאנו את הדרך חסומה
בפנינו. היה זה בצומת המובילה למוצבים
שליד פורט־תאופיק.
שעה קלה לפני כן עזבנו — הצלם אורי
כוגן, חבר המערכת רפי זכרוני, ואני — את
מוצבי איסמעיליה. זכרתי את העיר הלבנה
— כפי שראיתי אותה לא פעם מן הצד
השני, כאשר הייתי במצרים, לפני מלחמת־העצמאות.
עתה ניסיתי לאתר מקומות
מוכרים. במישקפת ראיתי בעיקר עמדות
מבוצרות. העיר עצמה היתד, מתה.
נפרדנו ממפקד־המוצב והמשכנו את דרכנו
דרומה, לעבר פורט־תאופיק. שם היה צריך
להמתין לנו המארח הבא. אך בצומת חיכתה
לנו הודעה: מצטער מאוד, לא תוכלו להיכנס.
מדוע? כי מייד אחרי שעזבנו את איסמעיליה,
פתחו המצרים באש מן העבר השני של
התעלה. האש התקדמה דרומה, במקביל
לנסיעתנו. למרות כל הפצרותינו, לא היה
מפקד־המוצב מוכן לסכן אותנו .״חבל על
המצלמות שלכם,״ אפר.
העולם זזזה 1605

איפה המסעדה הבאה? ״תסעו איזה 600
קילומטרים, ותפנו שמאלה.״

ככלל, בכל מקום נתקלנו בהומור האופייני
לחזית, שהונצח על־ידי סאטיריקאים
אלמונים על כל חבית, ביקתת־מישמר או
מחסום במידבר.
על גשר פירדאן, למשל, צייר מישהו:
״קולנוע גשר — שבוע אחרון — קשוחי
המידבר.״
ואילו על כוך־שמירה, מול איסמעיליה,
התנוססה הסיסמה :״צד,״ל החליט — בית״ר
ירושלים ללאומית. בפקודה.״
ובכניסה לסתם מוצב של גברים קשוחים:
״גבירתי, את בדרך הנכונה!״
קיר בטון של בונקר סיפר מגילה שלמה:
״כאן בילינו מיטב ימינו. רב״ם אחרוני.״
״אנחנו ממשיכים לבלות ואתה התחמקת!״
״אנו נמשיך לבלות!״

ביו קוני מכשיר טלביזיה אולסרה
וו ק ס עד ה־ 1ביולי יוגרל כר טי ס־ טי סו
לאיטליה, הלוך ושוב, כולל כל ה מי סי ם

אודיטדהם םן1ן ן 0

המפיץ בישראל אסמגו בע״מ, בית מעיא קומה סגדרך פ״ת 74 טל 36638 .תל־ אבי

מכתבים
מישאל־עם פלסטיני:
אני ישראלי יליד־פולין שישב 17 שנים
בקיבוץ ועבר לגור, לפני שנה, עם ששת
בני־משפחתו לטיבעון.
שאלתי: אתם רוצים בפיתרון פדראטיבי
ובמדינה פלסטינית. אבל — האם גם הפיס־טינאים
רוצים בכך?
יש להנהיג מייד מישאל־עם בין הפלסטי־נאים
בשטחים, ולברר מהי דעתם. אם הם
יגיבו בחיוב אני מציע שנהפוך את ירושלים
המאוחדת, מרצוננו הטוב, לבירה של פדראציה
שתקום.
יעקב טנא, טיבעו!

כל הכבוד
כל הכבוד לממשלה שהצליחה לעמוד
במתח של ימים כאלה.
וכל הכבוד
לגונאר יארינג, ש־ליח־השלום,
הממשיך
במאמציו אף־על־פי
שהוא יודע שהשלום
יבוא רק שעה שנאצר
ומשה דיין ייפגשו
— בלי מתווכים.

אריה אודן,

תל־אביב

שאלות לעניין

יבואנים: י .טויינה,

תל״אגיב—ירושלים

גבירתי!

א>פ ור נכוו
סוד הצלחתך!
לימדי להתאפר בשעורי איפור
לקבוצות ובודדות בהדרכת

אסתר

גורלי

קוס מ טיק אי ת ויזג׳יסטית
תל־אביב, רחוב גזר ( 4פינת רחוב פרישמן ,)67 טלפון 235878

לטכנאי הרדיו והאלקטרוניקה !
השתלמות בטלביזיה ברמה גבוהה
בשיטה חדשה ובמחיר זול
פרוספקט ושעור לדוגמה חינם,
״המכון לטלביזיה״ ת.ד 2728 .רמת־גן

ל מכיר הבגלל פירו ק

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור־התעשיה בכביש פתח־תקוה
פרטים: טלפון 914343

סרטי ״המחתרת״
אני חובב־קולנוע ועוקב אחר מדורכם
המעניין, אך לא תמיד בעל הביקורות
הטובות. יש לי שאלה למבקר שלכם:
מדוע אין אף שמץ של ידיעה על ״תעשיית
הסרטים המחתרתית״ האמריקאית־בריטית,
שהם הסרטים שההיפיס למיניהם מייצרים?
סרטים אלה מופקים מחוץ לכל מיסגרת

אשתו של אלי כהן
בסיפרם האחרון של אורי דן וישעיהו
בן־פורת על אלי כהן ז״ל, מסופר בעמוד 11
על המיכתב האחרון שכתב אלי לפני שנתלה.
לפי המסופר בספר, הוא כתב בערב-ת
שתורגמה לצרפתית. לפי התרגום של מה״
ברי־הספר, כתב אלי כהן לאשתו ״שתהחתן
כדי שיהיה אב לילדיו, שתדאג לילדים,
שתתפלל לנשמתו״ ועוד.
להלן מובא בספר תצלום של המכתב
בערבית ושם כתובים הדברים הבאים:
״לאשתי נדיר. ולילדי היקרים, הנני מודיעכם
במכתב זה שהוכרחתי לעסוק במעשי־ריגול
אלה אחרי לחץ רב נסגרו בפני כל אפי
שרויות־הפרנסה אחרי שראיתי מה סופו
של פו ש ע ...הנני אומר לכם: צאו מישראל
וחיו מחוצה לה, ותהנו מחופש כמו שחיים
העמים האחרים, לא כמו שחיה ישראל.״
מד. קרה כאן? בדקתי בספר ולא מצאתי
לכך כל הסבר. אם נניח שהמכתב המצולם
הוא זיוף — איך הגיע התרגום הג״ל לידי
המחברים?
משה זינגר, ניו־יורק
• העולם הזה העביר את מכתבו של
הקורא זינגר לידי אורי דן, בבקשה להגיב
— .אך המחבר העדיף להתעלם ממנו ולשמור
על שתיקה.

נבואות ועובדות
בהעולם הזה ( )1597 כתבתם במאמר
דיין בלי זבנג :״פעולת־כראמה היתד, איוולת
מדינית ומישגה צבאי.״ בהעולם הזה שהופיע
כעבור חמישה שבועות (העולס הזה ) 1601
כתבתם תחת הכותרת המיצעד הבלתי־ניראה:
״מיבצע כראמה גילה הכל.״
לדעתי, מיבצע־כראמה לא נעשה לתענוגו
האישי של איש ולא הכל ידוע כניראה
כראש.

מ. טנא,

חולין

מתנתו של הררי
״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה יש ראל י
המערכת והמנהלת: תל־אגיב, רה׳ קרליבן־ ,12 סלפון 5־30134
ובד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רה׳ פץ • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״נב •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם.

זובה יש ברטים (?)
לאור הכתבה בהעולם הזח 1603 אודות
רושצ׳וק שזכה ב־ 100.000ל״י, תמוה הדבר
מדוע הנהלת מיפעל־הפים שכפתה על מר
רושצ׳וק רכישת ברטים מסרבת עתה מסיבות
שונות ובלתי הגיוניות למסור למר
רושצ׳וק את זכיתו, למרות טענתה שרוש־צ׳וק
הוא בעל־הכרטים.
נשאלת השאלה: אם אומנם רושצ׳וק הוא
בעל־הכרטיס והכרטיס ״אבו״ — מדוע
מסרב מיפעל־הפים למסור לידי רושצ׳וק
את הכסף?
ושאלה נוספת: אם אומנם לא הודפס
הברטים (קרה גם שהודפסו כפולים) וזכה
בו מישהו — מי ערב לכך שבהגרלד,
אחרת לא תדאג ההנהלה להשמיט מספר
מסויים בשעת־ההגרלד, לדאוג שדווקא אותו
מספר יזכה בפרס גדול?
ענברי ארנון, תל-אביב

אשרי הח״ב יזהר הררי /שהלן בדרכי
היפה מאמה הארי /ובדרכם של סוכניו
של יהושע בן־נוך /אן הרחיק לכת מהם
— ני הוא יותר מתון.
מאטת דפקה, את צבא בנות־הברית /
ועשתה זאת — יש מאין /הררי דפק את
האוזנר, הפרקליט /והלם בכל הל״ע.
אשר למרגלים: הם נשאו בהיגנב /אש

להשיג
ב חנויו ת ה מו ב ח רו ת

יש לי שלוש שאאורן
לות,
התוכלו לענות
עליהן?
• האם לדעתכם צריך להחזיר את
השטחים?
• אם לא להחזירם — מה?
• אם להקים מדינה פלסטינית — איזו?
אני נערה צעירה ועדיין חסרת ידע־פוליטי
אך ההגיון שלי אומר שאתם הופכים
את הפיראמידה על ראשה, כי הבעייד.
האמיתית אינה גורל השטחים אלא גורלנו
אנו.
דליה ביאל, תל־אביב
• וגורלנו מחייב דו־קיום בשלום עם
מזינה פלסטינית, בגבולות ה־ 5ביוני (הגדה
ורצועת עזה) ,שירושלים המאוחדת תהית
בירתה.

כו ל למנהיג המחכה /ואילו הררי ישו־הלב
/התמסר לאשכול — ועוד נהנה!
רן מגד, תל-אביב

״האלילה״
מיסחרית. אלה ניסויים מעניינים, אם כי לא
ניתן, כמובן, להציג אותם בבתי־קולניע
פתוחים 4-מטעמי־צנזורה.
אני מצרף תמונות מתוך האלילה, סרט־מחתרת
בריטי שגם הודפס כקומיקם־מצולם.
ראובן דרורי, רמת-גן
• ראה תמונה מתוך האלילה.

תחש והקופים
איני מסכימה עם הקורא קליגר. כל קוף
הגון היה נעלב עד עומקי־נשמתו, עם פרצוף
כמו זה של תחש.
אגב, קראתי (העולם תות )1604 שהאיש
בכל זאת מתחתן, אני יכולה רק לקוות
שאשתו־המיועדת אינה מושפעת, בזמן
ההריון, ממה שהיא רואה לנגד־עיניה.
אביבה שאול, ראשוך לצי-,ן

״קאנדי״ והפורנוגראפיה
ברשימה פורנוגראפיה כאמצעי־ביטוי (העו־
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1605

תענוג כגבר

קינ גסס] גאה להגיש לך את החדש בשורת
מוצריו לגבר: סכין גלוח קיגג ס מ] ,עשוי פלדת
אל־חלד(סטיינלס־סטיל) ,החידוש האחרון בתעשית
סכיני הגילוח בעולם.
סכין גילוח נן י 1גסח ] יהפוך את הגילוח היומי.
שלך לתענוג של ממש!

סכין גילוח ק י 1גסמ ] ב חפיסה הכ חו ל ה ( 3סכינים 1.50 -ל׳׳י)
עוד מוצר איכות לגבר המעודכן. נסה א ת סכין הגילוח החד ש
בעת גילוח עם קצף לגילוח 1376 10x1ול א חר הגילוח
מי פנים 1376 101:00ז 16 ממריץ ומדרבן. ביום קיץ חם,
התרענן עם מי הקולון (<{ס 1-ס ס ) 0ובדיאודורנט בעל ניחוח
גברי (6 5*1011ח109כ .) 0ל הופ עה מו שלמת ה ס תר ק עם קרם
השיער (חז 9 0 6 3חו 655ז01ז!(3־!).

תענוג לגבר
עט (]ינגסמן -השם שכבש את הגבר האמריקאי

העולם הזה 1605

מכתבים
(המשך מעמוד )4
לס הזה 0 603 הזכרתם את הרומאן הסאטירי
האמריקאי קאנדי.
אודה לכם אם תודיעו לי את שמו של
מחבר־הרומאן, וכן אם ניתן להשיג את
הספר בארץ — באנגלית•
מיקי אפרון, תל-אביב
• הספר נכתב על־ידי טדי מוזר! ומייסון
הופנברג וניתן להשיגו בכמה מו.דורות כיס׳
ברוב חמיות־הספרים הגדולות בישראל.
...א ני חושבת את זה לגועל־נפש סתם.
אין כל צידוק ב־ניבולי־פה פירסום בספרות
יפה.
בכל דירה תרבי־תית
יש דלתות ל־בתי־השימוש

אם כל אדם יידע
מה שחייבים לעשות,
מאחרי הדלת הנעולה.

פנינה
יזרעאל,
בת־ים
המאדונה והעירום

באמת, אל תהיו
שמגגים!
אם אתם רוצים לפרסם עיתון בעזרת
עירום — אז לפחות לא בעזרת שוטים במו
יהודה נוימן. חולי־רוח וסאדיסטים אינם
מקדמים את התרבות, והתת־מודע הקולקטיבי
שלנו עדיין דל ביותר בכל הנוגע לפה שיש
לו מכנה משותף גדול.
והקולאז׳ הבאנאלי של יערי (העולם הזה
0 603 שהדביק שחקנית על תמונתו —
ניראה לכם באמת כיצירה אמנותית?
פנינה גולדמן, ירושלים

התמרור המסוכן
בכביש חיפה־עכו, ליד משטרת קדית־חיים,
ניצב תמרור המאפשר לרכב המשטרתי
לפנות שמאלה — אל התחנה. המהירות
הממוצעת של נסיעה באיזור זה היא 60

תמרור התאונות
קילומטר לשעה. כ־ 300 מטר רחוק יותר יש
אפשרות לרכב להיכנס למסלול הנגדי.
האם 300 מטר אלה באמת מפריעים
לפעולתה התקינה של משטרת קרית־חיים?
כל פעם שניידת פונה שמאלה, בעורק עמים
זה, נשמעת חריקת־בלמים איומה. גם אני
כמעט שהתנגשתי במקום במכונית אחרת!
• התמרור — ראה תמונון.

מכתב ממעריצה
אינני מצליחה להשיג פרטים אודות
דויד שיף שהיה נשוי לאלה שיף. בזמנו
פירסמתם כתבה אודות המשבר בנישואיהם.
האם תוכלו לעזור לי במתן כתובתו או
מספר סלפון שלו?
נורית גושן, חיפה
דויד שיף הוא מבעלי מלון גני־יהודה
בירושלים וחנות־הריהוט ורסאיי בתל־אביב
ל -ומן הסתם ניתן להיתקשר עימו
דרז עסקיו.

אלעזר משה, חיפה

5פזז)3 211£ 010 א|א 20

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העולם הזה 1605

צה״ל: שנה אחרי ה 5ביוני $ 67ו

למרגלות פיעגתו של הר־המרמון,
אשר ערוציה נוריין מכועים בשלג, יושב מוראי משה במגלו,
כשרובהו נשען על שומת־מוה במוצב־צהייל, מול עמדות המורים־.
בירו ממויק במגלו בן ה־ ,36 מכתב מהבית, ממגרל־העמק.
שם השאיר אמריו ארבעה ילדתו, אשה בהריון
ואשה נועפת, הנמצאת וה תשע שנים במיפול רפואי במועד.
מודאי במגלו, שעלה ממארוקו לפני 3ו שנה, יצא לשמור על הגבול -
הגבול המרש, שעוצב במלממה שפרצה לפני שנה בדיוקי.
והו הגבול המתום מפיעגות־המרמון בצפון ועד למיפרץ־שלמה בררום.
גבול וה אינו גבול של גדרות־תיל דוקרניות, לא של מומות בצורות, אף לא של מיכשולי־מבע בלתי־עבירים.
משה במגלו הוא הגבול.
הוא ואלפי מיילים אמרים של צהייל, ערירים ואנשי־מילואים. מגופם
ומרומם בנויים גבולות הפעקת־האש — גבולות של בשר ודם.
בשנה שמלפה היה כימעמ כל מייל־מילואים בישראל מלק מגבולות אלה,
והגבולות המרשים הפכו מלק ממיי כל משפמה בישראל.
במלאות שנה לפרוץ מלממת־ששת־הימים יצא ״העולם הוהיי אל המוצבים והעמדות,
אל בעיעי־הצנמנים, עוללות־התותמים ומניתי־ ה שריון,
אל העיורים, המארבים, המישמרות, הממעומים, התצפיות והשירותים —
אל האנשים המאיישים את קווי הגבול —
כרי לדמם לך על צהייל בגבולות — שנה לאמר המלממה.
ממעמי ביממון מובנים אין וה דויימ מלא, אך רופק־ליבו וקצב־נשימתו של הגבול המדש פועמים בכתבה מ.

גבולו תשל בעור ודם

עד כביש ומשק

נע מישמר ממונע של צה״ל ברמת-הגולן היוצא
לסיורים ומארבים בלילה. החיילים לבושים בגדי־זזורף.

• * ה ה 0רוצים ץ הם משוגעים!״
בחיוך שובב על
אמר סגן־אלוף א.
פניו.
מאז עלה השחר הגיעו אליו דיוזחים, שהיה
בהם כדי להדאיג את כל חבורת הפיקוד
שלו. הם הגיעו מהמוצבים הקידמיים
מהם צפו חייליו אל מעבר לשטח ההפקר,
לכיוון עמדות הצבא הסורי.
אותו בוקר, בוקר יום השנה לפרוץ מל־חמת־ששת־הימים
לפי הלוח העברי, גילו
הצופים תכונה מוזרה בצד הסורי. בכל
יחידות צה״ל האחרות נערכו אותה שעה
מיסדרים לציון התאריך, בהם הוקראה
פקודת־יום מיוחדת של הרמטכ״ל. לחייליו
של אדולף לא היה פנאי לגינוני־טקס כאלה.
למראה הפעילות הקדחתנית של האוייב
ממול הם חזו תחילתה של פעילות מלחמ:
תית.

הדג
הגדודי

״כמה חיילים סוריים כינסו תוך כמה
דקות את כל העדרים מהשדות והכניסו
אותם לכפר,״ מסר קצין המודיעין.
הקצינים הצעירים והמתוחים תלו עיניים
מחכים למוצא פיו. א.
מצפות בא,.
באוברול הדוק לגופו, ישב שקוע בכורסה
לבנה עם פיתוחי עץ מוזהבים, מזכרת
מתקופת השילטון הסורי במקום. עיני הקטיפה
הזריזות שלו העידו על הערכת־מצב
מהירה .״איך אתה מתרשם?״ לא עצר
איש רשות־כוח
לשאול אורי,
שמורות־הטבע מכפר־גלעדי, ענק־קומה ויפה־תואר,
שנראה כאילו זה עתה יצא מתוך
סרט מלחמה הוליבודי.
החיוך השובב שוב עלה על שפתיו של
א בסך־הכל נראה לי שאיזה גנראל
בא אליהם לביקור בקודים. זה כמו אצלנו.
היו צריכים להיכנס לעמדות קודם והת־עצלו.
נכון הרעש בלילה, כיבוי האורו
ת ...הקצינים עם המשקפות והחיילים
עם המזוזדות ...אין ספק — יש אצלהם
אבל הם הפסידו במלחמה
פעילות.
ואנחנו ניצחנו. הם לא יעשו שום דבר.״
לאף־על־פי־כן
הצליח סגן־אלוף א.
השהות את יציאתו מהמקום .״תגידו לנהג

חיילי החשים
עצמם ברמה כמו יחידה בבית. רבים מהם הם בני הגליל, תושבי
ישובי עמק־החולה, שיש להם חשבון ארוך
עם הסורים.
שלמה, למשל, הוא חבר קיבוץ
גדות. לגביו אין שינוי יסודי בסיטואציה
לעומת 20 השנים האחרונות .״אבל,״ אמר
שלמה ,״מוטב לשבת מולם כאן למעלה
מאשר שם למטה. ההרגשה הרבה יותר
טובה.״
בבואם לבסיס, ששימש פעם מחנה צבאי
סורי, מצאו אותו כסי שנטשוהו. רק ב־בריכת־הנוי
הקטנה עם המזרקה, שלפני
בניין המיפקדה, מצאו הפעם דג קרפיון
קטן שט לו בנחת .״זהו הדג היחידתי,״
הסביר אורי ,״כל גדוד שבא הנה —
חותם עליו.״
״הלילה
״אני נשבע לכם,״ הצהיר א.
ראיתי את הדג ישן בעמידה.״
לאחרים היו סידורים דחופים, שלא הספיקו
להשלימם.
חזי, איש קיבוץ בית־אלפא, היה גילה מוטרד ביותר. זכר כיצד
על אחת הגבעות סוללת תותחי נ.מ. סוריים
משומנת וחדשה, וסביב פזורים כמה אר־גזי־מוקשים
ריקים.
״זה הטריד אותי כל הזמן,״ הודה חזי.
״כשחזרנו הוריתי מייד לקצין החבלה לבדוק
את השטח. ומה אתם חושבים? אחרי

,להכין את המכונה, אני

שלי,
אצא בצהריים.״
צריך להשתתף
אחר־הצהריים היה א.
בכמה טקסי־אזכרה לחייליו, שנפלו במל־חמת־ששת־הימים.
הוא התכוון לצאת כבר
בבוקר, לחטוף בדרך מקלחת חמה. עתה
דחה את יציאתו. כינס את קציניו ועל בקבוקי
טמפו וזאפלים מצופים של השק״ם
חילק להם הוראות־ביצוע נוכח התכונה
בצד השני.
״יש לנו עסק עם משוגעים,״ אמר קיבוצניק
מגדות ,״לעולם אי־אפשר לדעת מה מסוגלים
הסורים לעשות. פתאום יכול להת־חשק
להם להסתער ולכבוש איזו גבעה,
כדי לזכות בנצחון מוראלי. תפאדל, שינסו

הגוון: חחנים 01ו1יס

] \ 1 7ך | 4 1של דיסקוטק פרדריקה ב־
1 1 1תל־אביב, הוא עדי פלייסמן, ה־משרת
בתור חייל מילואים באחד המוצבים בגולן.

חבו *אגד

/גד הראל, מקיראון, הוא מפקד אחד
המוצבים ברמה. הוא נראה בצריף
המגורים של המוצב, כשלפניו נשקו. המיטות הן סוריות.

המסעדה
היא באחד ממוצבי צה״ל ברמת-
הגולן. מטבח כזה משמש בבל מוצב אחד
ממוקדי החיים של החיילים. במרבית
יש חדרי־אוכל מסודרים.

חיפוש קצר הוא גילה בתוך סליק באדמה
70 מוקשים חדשים.״
ערכו גם ביקורים אצל מכרים ותיקים,
תושבי הכפרים הדרוזיים בסביבה .״כשנכנסנו
לכאן,״ נזכר חזי תוך דהירה ב־ג׳יפ
בתוככי כפר דרוזי שוקק ,״מצאנו את
הכפר ללא טיפת דלק. הראינו להם מצבור
דלק סמוך של הצבא הסורי. זה היה מחזה,
לראות במשך כמה ימים את כל אנשי הכפר׳
ילדים, נשים וזקנים, מגלגלים חביות
דלק אל הכפר. הרופא שלנו הוא רופא-
ילדים בבית חולים קפלן• ערך בדיקה לכל
הילדים. הם לא ראו רופא אף פעם. ביום
הראשון כבר הציל שני ילדים ממוות. אז
פלא שאחרי כל הדברים האלה שולחים לנו
מיכתבים פעמיים בשבוע הביתה?״
יש גם אכזבות. כמו הכפר הצ׳רקסי מנצורה׳
מצפון לקוניטרה. הכל היה טוב
ויפה עד לפני שלושה שבועות. שתי חמולות
בכפר הסתכסכו. מישהו נרצח. לילה
אחד ארזו שתי החמולות, כמה מאות נפשות,
את כל מה שיכלו לארוז ונעלמו לצד הסורי.

אימוגיס וביצורים
ך* מלחמודששודהימים השתתפו חיי-
^ לי היחידה באחד מקרבות ההבקעה
הגדולים והמרים ביותר.

עו וסע החושן

חייל צה״ל עוקב במישקפת
טלסקופית מעמדה קידמית
של צה״ל לעבר עמדות הסורים שמנגד, עוקב אתר בל תנועה
החיילים אינם עוד צעירים כל־כך, רובם
נשואים ובעלי מישפחות, עם המון בעיות
אישיות. אפשר למצוא שם את משה בוזגלו,
פועל חקלאי ממגדל־העמק, את עדי פלייסמן,
הבארמן של דיסקוטק פרדריקה בתל־אביב
ואת פינחס, חבר המועצה המקומית בטב־עון,
המשמש כאן בתפקיד ומכין־קפה הטוב
ביותר במיפקדה.
מלא התמפקדם,
פעלות
מהם .״התברכתי באנשים יוצאים
מהכלל,״ סיפר בהרגשות ,״עם ישראל יכול
להיות גאה בלוחמים כאלה. כל הזמן אני
מתפלא מאיפה צצה התופעה הזאת בעם
הזה? אין שום גילויים של רצון להשתמטות.
אחריות פאנטאסטית בשמירה על
ציוד־הלחימה. יש עירנות לגורם התאונות
בדרכים. אין הפרות בטחון בקשר. מפקדים
שצריכים לשרת 21 יום, מתנדבים לשירות
של חודשיים רצופים.״
וחייליו אינם מלקקים דבש. יושבים על
המוצב בכוננות מתמדת, מתחלפים בשמירה,
בתצפיות, מארבים ותורנויות. מלבד
זאת מקדישים מספר שעות ביום לשיפור
הביצורים ועוד מספר שעות ביום לאימונים.
מאמנים אותם לשיפור כושר הקליעה
והגברת הכושר הגופני. כאן הם חייבים
להתרגל לתנאי לחימה בשטח הררי. מסיעים
אותם עד לאזורי המצוקים של הרמה
ונותנים להם לסרוק ברגל מרחקים של כמה
ק״מ בתנאים ששום רכב אינו יכול לעבור
בהם.
אבל כשהם חוזרים למוצב ומתבוננים דרך
המשקפות לנעשה במוצב הסורי ממול, עולה
החיוך על פניהם. הסורים עושים כל
בוקר במוצביהם התעמלות־בוקר. זה עסק
שנמשך אצלהם למעלה משעה. עומד הסמל
במרכז, עם קנה חיזרן בידו, וכל חייליו
רצים סביבו במעגל, כמו בחצר בית־כלא.
מי שלא רץ בקצב — מקבל הצלפה על
גבו.

חיל גהגי הפרידות
ך • אטרקציה המרכזית של הגיזרה
ן ן הם כמובן העמדות שעל הפיסגות המושלגות
של החרמון. כאן היה צורך לחזור
לתנאי הלחימה של מלחמת העולם הראשונה.
כל ותיקי גליפולי היו שופכים
דמעות למראה שהיה נגלה לעיניהם: חיל־גהגי־הפרדות
קם לתחייה. כל פעם עולה
אל ההר במסלול קשה שיירת פרדות הנושאת
על גבה ציוד, תחמושת, מכשירי־בראש
צועד
קשר ונשק לאבטחה.
רב־סמל סמי ,״האחראי לנושא החרמון,״
אחריו חיילי היחידה שבימי סופה נעזרים
בחבלים לאורך מסלול העלייה, כדי לא למעוד,
ואחריהם שיירה ארוכה של פרידות
מלתת בידי מוביליהן.
הדובונים והפילים הם חיות נוספות בהוד
המקומי, אבל רק בשמותיהם. דובון
הוא מעיל חורף עבה מרופד בפוך או
בצמר־גפן להגנה מפני הקור. פיל הוא
דוב גדול יותר עם זנב המכסה את כל

הגוף, כולל הרגליים. מזג־האתיר הוא קר
גם בחודשי הקיץ, אבל האתיר?! ״למה לא
בנו כאן את תל־אביב?״ נאנח אחד החיילים
כשהוא נושם מלוא ריאותיו אתיר הרים
צח וצלול.
הספציאליטה של טבחי הגולן החובבים
הוא חפוח־אדמה מטוגן במרגרינה. מכניסים
מרגרינה למחבת וממתינים עד שהיא רותחת.
אז זורקים לתוכה את תפוח־האדמה
בקליפתו ועם שעון ביד סופרים את השניות.
יש ויכוח בין המוצבים כמה זמן
צריך התפוד לשחות במרגרינה. באחד המוצבים
ממליצים על 3דקות. במוצב אחר
עומדים על כך שהזמן האידיאלי הוא שלוש
דקות וחצי. אחר־כך יש חילוקי־דיעות חריפים
ביותר על צורת החריצים שיש לחרוץ
בתפוד.
אין כימעט סוף למיספר הרצפטים שניתן
להציע מן הנושא של תפוח־האדמה במרגרינה.

במוצבי האוייב. ברקע, בין הצופה והר החרמון, נראית תצפית של
משקיפי האו״ם. השטח בין העמדות הישראליות (הקו הסגול) לבין
העמדות הסוריות (הקו האדום) הוא שטח ההפקר בן מאות מטרים.

מבלי שאירע דבר. מלבד כמה פגזי־תאורה
שנראו בערב מכיוון הכינרת. אבל בדרך
חזרה לבסיס, הגיעה ידיעה דחופה: בגמרה
הדרומית של הגולן נתקל מישמר אחר של
צה״ל בחוליית חבלנים. בחילופי היריות

נפצע אחד החבלנים ונתפס. בשטח נמצאו
סימני־דם של פגיעות נוספות.
״ימח שמם!״ סינן אחד החיילים כשהוי)
מתכרבל בדובון שלו ,״איתנו הם אף
פעם לא מגיעים לפגישה הנכונה

כמו מפעל״הפים
** שהתברר אותו יום שהפעילות
^ הסורית היא עקרה, עמד סגן־״אלוף
לצאת לאזכרות של חללי יחידתו,

אבל לא לפני שישב עם קציניו בחדר־המיבצעים
לתכנן את פעילות הלילה של
יחידתו.
רכון על גבי מפות, כשראשי מפקדיו
מצטופפים סביבו, דיבר א. איטי ושקט.
״נצא מתוך ההנחה שהלילה עלול להיות
באזור נסיון חדירה. הלאה, בואו נחשוב
כמוהם, מה הם עלולים לעשות? למקש
אזור
זה עשוי להיות אזור מעניין עבורם.״
קובע משימות סיור ומארבים לא.
יחידות
השונות. חבורת הפיקוד שלו מציעה
הצעות, מתווכחים ביניהם, מקבלים החלטות.
״באזור
הבא
״הלאה,״ ממשיך א.
מי שיבוא לחבל או לצפות יש לו שתי
אפשרויות, או כך או כך. אני הייתי קונה
את זה!״
אלי, אחד המפקדים, האחראי למשימות
הלילה, מעלה אפשרות נוספת .״בטח שיש
״אבל
אין־סוף אפשרויות,״ מסכים א.
במיפעל־הפיס, במקום לקנות את כל הכרטיסים
עם אותו מספר בסוף, אני קונה כל
כרטיס עם מספר סופי אחר. כך נראה לי
שאנחנו מכסים מאקסימום סיכויים.״
הכל ברור. כל אחד יודע את משימתו.
ההרגשה היא שהלילה יקרה משהו .״באם
יהיה צורך בפינוי — הוא יהיה ישר לבית־החולים,״
מסכם א. את ההתייעצות.
פינוי הנפגעים שלהם, אתה מתכוזן,״
משלים אותו סגנו, אורי.
מחייך :״ודאי! ודאי!״

הלילה עבר על חיילי היחידה בציפייה
מתוחה לאורך גיזרה ארוכה. השחר האיר

הם הכינויים שהמציאו החיילים לבגדי־חחורף חמיוחדים
המסופקים להם ברמת־הגולן. הדובון הוא מעיל עבה,
ממולא בפוך, מתוצרת שראל, כמו זה אותו לובש החייל בתמונה. משתמשים בו גס בקיץ.

דובונים ובידים

בדיוק האווירה המתאימה ללימודים,״ הוא
הודה. ביממה האחרונה, למשל, ישנתי רק
שלוש שעות.

ויכוח משלהם יצרים
י -פעילות^ל״המוצב^משכת^ב

11411*1ן יחידת צה״ל, המחזיקה באחד
1 1 # 11 המוצבים לייד גשר־דמיה, מתכוננת
ליציאה למארב לילי נגד חוליות־החבלנים החוצות את

הגבול. המפקד (משמאל) בודק את אנשיו ואת ציודם לפני שיצאו
לשכב במארב הנמשך עד אור הבוקר. בתמונה משמאל נראה
אחד החיילים בעמדה באחד המוצבים הנמצא על גדות הירדן.

| | שעות ביממה. המוצב עצמו, גיבעה של
אדמת חוזאר רכה ולבנה, מבותר כולו
ברשת של עמדות, תעלות־קשר, עמדות
תצפית ובונקרים. התפקיד השיגרתי העיקרי
על המוצב הוא לצפות, להשקיף לעבר
העמדות הירדניות, להיות ער לכל תנועה
חשודה בשטח, ועם רדת הלילה לצאת לסיורים
ומארבים.
זהו מין מישחק אכזרי של תופסת ומחבואים
גם יחד, בו ממלאים חיילי המוצב
כל הזמן את תפקיד התופס או ״העומד״.
כל עוד אין היתקלות, זד. יכול להיראות
כמין מישחק צופי צימחוני, שלעולם לא
מכריזים בו ״פוס״ .אתה יכול לצאת מה־מישחק,
רק לשעות מיספר, כשחבריו מחליפים
אותך, אז עומד לרשותך השטח שמחוץ
לטווח הראייה של הירדנים.
את הזמן אפשר לנצל אז למיקלחת, לתורנות
במיטבח, לשחק שאח או דומינו עם
החברים (אף אחד לא משחק קלפים) או
לנסות לטלפן הביתה. כי מה שנראה לאחדים
בגיהינום הוא למעשה גן־עדן בהשוואה
למוצבים שהיו קיימים במלחמת העצמאות
או בתקופות שלפני מלחמת־ששת־הימים.
לא מבחינת התעסוקה, אלא מבחינת התנאים.
כך למשל, יכול כל חייל במוצב להתקשר
פעמיים בשבוע טלפונית לביתו,
ישר מהמוצב. זה מקל מעומס הגעגועים,
כשזוכים רק אחת לחודש בחופשה.
תורנות המטבח או הכנת הארוחות היא
פולחן בפני עצמו. המוצבים הקידמיים של
צה״ל זוכים בלוח מזון גבוה ביותר. יש

היוון: סשחהיס בתופסת

מוצב מבוצר שד צה״ל על
1הירדן, הניצב מול בסיס אל־פתח, מתנוססת
סיסמה ענקית בתוך הצריף העורפי
המשמש כחדר־אוכל, חדר־תרבות, שק״ם
ומרפאה גם יחד :״לא טוב מארב — מארב
זה גיהינום!״
בוקר בוקר, כשחיילי היחידה השוהה במוצב
חוזרים ממארבי הלילה שלהם, הם
מעיפים חיוך לעבר הסיסמה. הם עשו את
הדרך לגיניהום וחזרה.
אבל חסר רק שמישהו יעז להזכיר תואר
זה. יום אחד עשה זאת חייל מיחידה אחרת
שסופחה למוצב. שעות מיספר אחרי שהגיע
למוצב ממנו נשקפת כראמה בבירור במרחק
קילומטרים ספורים, טילפן ליחידת־האם שלו
ודרש שיקחו אותו חזרה :״כאן זה גיניהום!
לכאן מתנדבים רק מטורפים.״ אפילו צבי
טרום, החייל השקט והשקול ביותר ביחידה,
התרגז כששמע זאת.
טרום, כלכלן חקלאי, העובד כרכז תא
תיכנון במישרד החקלאות ברחובות, הוא

האיש האחרון במוצב שניתן להכעיסו. אפילו
הירדנים לא הצליחו בכך כשהפגיזו את
המוצב בתותח לונג־טוס או כשירו אליו
צרורות מהמוצב הנמצא מעברו השני
של הירדן. גם לא הגשם של חודש מאי,
שאינו מחלחל באדמת החור של המקום, ששטף
בזרמים אדירים את המוצב, נטל עימו
את המיקלחת והציף את צריפי המגורים.
אבל ההערה של אותו חייל הרגיזה אותו
באמת .״זה שיש אנשים שלא מתביישים
לומר את זה — זה חמור מאוד,״ אמר
טרום. העובדה שהתואר ״גיהינום״ מתנוסס
בחדר האוכל מול עיניו כל יום אינה משנה.
בפי החיילים יש לזה משמעות אחרת.
עובדה — בעוד חצי שנה יגיע צבי טרום
לגיל פרישה מהיחידה .״זה לא בא בחשבון״
אומר האקדמאי הנשוי ואב לילד,
״אני רוצה לחתום להתנדב להישאר פה!״
בכלל, יש למילים משמעות מיוחדת
במינה על המוצב. ערב יום־העצמאות
האחרון, כשכל חיילי היחידה היו בכו־

טוראי צבי טרום, כלכלן־חקלאי בחייו האזרחיים, על
מוצב־צה״ל לייד גשר־מנדסה. לידו משמאל, אחד השלטים
ההיתוליים הממלאים את מוצבי־צה״ל לאורך הירדן, האומר :״שפנים, בואו לשפניה!״

שוות אקדמאי

ננות עליונה כנגד נסיונות החדירה של
כנופיות החבלנים, הם מצאו להם זמן לערוך
חגיגת עצמאות גם לחבלני אל־פתח,
להתקין על גיבעה נישאה בקירבת המוצב,
מול תצפיות המוצבים הירדניים כתובת ענקית
:״ 20 לישראל!״ בליל חג־ר,עצמאות
הדליקו אותה והכתובת בערה שעות רבות
מול עיני הירדנים, עד שגם בכראמה יכלו
לראותה.
״עשינו להם את זה דווקא, שיראו שגם
כאן אנחנו חוגגים,״ סיפר אחד החיילים.
״חיכינו כל הלילה לתגובה. אבל הם בלעו
את זר, בשקט.״

להם מזון טרי בשפע, עוגות, בשד משובח
ומשקאות. מאחר שאין במוצבים טבחים
מקצועיים, תורם כל חייל את הידע האישי
שלו להכנת ארוחה בסיגנון ביתי.
באחד המוצבים דאג אחד החיילים לא*1

פעילות מלחמתית

מחרת היו ם אירעה תקרית. קודם
/לא העזו החבלנים לעבור בגיזרת המוצב,
למרות שמצויה בירדן באותו מקום מעבורת
.״הם לא חצופים עד כדי כך,״ אמר
מפקד המוצב. אבל חוליית חבלנים שחזרה,
ניסתה ביום העצמאות לחצות את הירדן
בקירבת מקום. משמר צד,״ל פתח אחריה
במירדף ולרגלי המוצב התפתחה פעילות
מלחמתית שחיילי המוצב נטלו בה חלק.
רצה הגורל ודווקא צבי טרופ הצליח לפגוע
באחד החבלנים ולהפילו .״זאת היתד,
הפעם הראשונה בחיי שפגעתי באדם,״ התוודה
צביקה .״חשבתי שהזעזוע יהיר, עמוק
ומרעיש יותר. אבל זה העביר בי רק רטט,
למרות שאינני טיפוס כזה. לגבי סוג כזה
של אנשים, הבאים במטרה להרוג ולחבל,
אין יסורי מצפון אחרי שפוגעים בהם.״
הכלכלן, בוגר הפאקולטה לחקלאות ברחובות,
שנולד בהר־הצופים, הביא עימו
למוצב ערימה גדולה של ספרים מיקצועיים
בנושאי החקלאות והכלכלה.
הטוראי טרופ מכהן כיום בעצמו גם כמרצה
לכלכלה בפאקולטה בה למד.
בתלמידיו הם ביחידה מפקדיו חיים
האזרחיים. לא שזה עוזר להם
במיוחד בציונים ,״הם לא צריכים את זה,
הם תלמידים טובים גם בלי פרוטקציה.״
אבל לפני שיצא למילואים קיווה טרופ שיוכל
לנצל חלק מהזמן להשתלמות מקצועית,
או לחזור על חומר הרצאותיו עם תל־מידיו־מפקדיו.
זה לא הלך.
״אין זמן לזה. וחוץ מזה האווירה אינה

המאקברי

1של החיילים בא לביסוי
באחד המוצבים כשמעל לזקיף חבל־תליה.

מכבר להביא פטיפון. אלה שלא היו עסוקים
בתורנויות שמירה, סיור או מארב, ישבי עד
אור הבוקר כשפניה — בונקר בו מצטופפים
כמו שפנים — וערכו מסיבת ריקודים.
קיימת בכמה מוצבים גם שיטת ״המיטה
החמה״ ,כשאחד חוזר בבוקר ממארב וניכנס
ישר למיטה החמה של חברו, הקם
לצאת לתורנות שמירה. בכלל, דשינד, אף
היא הפכה לפולחן. החיילים מספרים בחיוך
על במה מחבריהם הנשואים, הדואגים להכין
להם כל לילה על המיטה גבעת חול עגולה.
למה? ״הם רגילים לישון על חזה האשה.״
לא חסרים בהווי זד, גם מעשי קונדס
ומתיחות, האופיינים לחברת צעירים המבלים
זמן רב בצוותא. באחד המוצבים מספרים על
חייל שויתר על כל תורנויות השמירה,
הסיור והמטבח שלו כדי לצאת לילה־לילה
למארב, שאלו אותו ״מה פתאום?״ השיב:
״אני לא רוצה להפסיד חומר!״
המוצבים עצמם שוכנים ברובם מעל
הירדן. אבל יש להפגין את הנוכחות הישראלית
עד הירדן עצמו. לשם כך יורדים
אחת לכמה ימים כמה חיילים ״לשאוב
מים מהירדן כדי לבדוק אם אינם מורעלים.״
ממלאים מים בבקבוק או במימיה מתחת לאפם
של המוצבים הירדניים ושולחים אותם
לבדיקה. ברור שאיש אינו חושב ברצינות
שאפשר להרעיל מימיו של נחל זורם.
לפעמים יש וחיילי המוצב נכנסים לוויכוח
לוהט ומר. הנושא אינו הנושא המקובל
בחוץ — בעיית השטחים. בנושא זה כולם
מאוחדים בדיעה, שבלי שלום אין מה לדבר
על החזרת שטחים. לא מתווכחים על זה
אפילו. אבל אם יש נושא העשוי לשלהב יצרים
על המוצב זהו הנושא הניצוד שהעסיק
מאז ומתמיד את חיילי צה״ל :״מה עדיף
על מה, קיבוץ או מושב?״

על השאלה ,״אחרת אשתי כל־כך תקנא.״
בעורף, ליד קני התותחים שלהם, רבוצים
הצוותות שהקנים שלהם מתוזחים
על העמדות הירדניות בעמק הירדן. כאן
שוררת כוננות מתמדת של 24 שעות ביממה.
זמן קצר בלבד מהרגע בו מגיעה הפקודה
ליחידת התותחנים, מסוגלים כל הקנים
לפלוט אש.
למרות היותם מרוחקים במקצת מקו הגבול,
נחשב גם מוצב התותחנים למוצב
קידמי. אבל כאן אפשר לראות סרט קולנוע
כל ערב בשיטת הסרט הנע. תוך שלוש
שעות מוצג אותו הסרט בשלוש יחידות תותחנים
שונות, כשיחידה אחת גומרת להקרין
גלגל ומעבירה אותו מייד ליחידה השנייה.

יום העבודה של התותחנים מתחיל מוקדם
בבוקר, בגלל החום, ומסתיים בשעות ה־צהריים
המוקדמות. לעולם יש להמשיך ולחפור
.״לי יש משימה אחת,״ אמר מפקד
היחידה ,״להחזיר את כל חיילי היחידה
בשלום הביתה, ולמנוע פגיעות בהם אם על־ידי
מוקשים, יריות, או חבלות של אנשי
אל־פתח. כל התעסוקה בזמן שאין פעילות
קרבית מכוונת למטרה זו.״
ויש לו, למפקד היחידה, סיבה מיוחדת
לרצות בשלום אנשיו. כמות הפרופסורים,
הארכיאולוגים, הפיסיקאים ואנשי־המדע האחרים
ביחידתו, מספיקה בהחלט כדי להרכיב
צוות מורים לאוניברסיטה שלימה.
סמל מנחם רזנבאום 38 מפקד צוות

מועצת של התרבות רכז תותח, יש שלו בצוזת בית־שמש. פועלי שני מרצים וסטודנט אחד. רוזנבאום, נשוי
ואב לשני ילדים, משרת במילואים במוצב
זה זו הפעם השנייה מאז תום מלחמת־ששת־הימים.
כאחד מוותיקי היחידה הוא זוכר איך
לפני המלחמה ״היו לפחות חצי האנשים
מנסים להשתחרר מהשירות במילואים. במלחמה
היה לנו אחוז התייצבות של למעלה
מ־״/ס . 100 היום יש אולי מיקרים של אנשים
שמנסים להשתחרר או לדחות את שירות
המילואים שלהם. אבל עדיין מתייצבים מאה

אחוז•׳
למה?
״מה זה למה? הרי המלחמה לא נגמרה.״

אוגיבד&יטה?1ודונחימ
** אז מלחמת־ששת־הימים משרת צבי
1*4טרום, כמו שאר חבריו ליחידה, זו הפעם
השנייה במילואים. הכלכלן־החייל, שבנו הראשון
נולד כחודשיים לאחר המלחמה, אינו
מתלונן ,״כבר מזמן התרגלנו לכך שאנחנו
חיילים בחופשה של עשרה חודשים בשנה.״
הוא חולם על היום בו יחזור הביתה.
״כשאבוא הביתה אתקלח, אישן הרבה, כדי
לכסות את הגרעון בשינה, ואחר־כך אקח
את אשתי וניסע לטייל.״ לאן?
״לשטח הזה כמובן!״ מתפלא צבי טרום

כן נראית עיירת אל־פתח כראמה,
* 1140141
1 11311 בסיס החבלנים הראשי בירדן, מעל
מוצב־צה״ל בגדה המערבית של הירדן. דרן עדשה טלסקופית

נראית העיירה השוכנת במרחק שישה קילומטר מהמוצב, כאילו
.מונחת על כף היד, וניתן אף להבחין בתנועה ברחובותיה. חבלני״
כראמה אינם מעיזים לעבור ז רן המוצב בחדירותיהם לישראל.

נתב..העורם הזה״
הצטרך אל מאוב

היתקלות

אלו הן שתי תמונות מיוחדות במינן, הראשונות
שצולמו במארבים של צת״ל על
הירדן מאז מלחמת־ששת־הימים. התמונות צולמו בידי צלם העולם

הזה, שהצטרף למארב של צה״ל בסביבת גשר דמיה. הן צולמו
שעה שהמארב פתח באש על תנועה חשודה בשטח. בתמונה
למעלה נראה צוות המפעיל מיקלע שמלועו נראים רשפי הכדורים.

צצויות רימונים. ממרחק של קילומטרים
ניתן היה להבחין במסלולי התעופה של הכדורים
הנותבים שהתנפצו בגדה השנייה.
זה נמשך כמה דקות ונדם .״היתד. להם
היתקלות,״ עברה הלחישה.
רק לקראת השחר ירד המסך על ההצגה
האור־קולית שנמשכה כל הלילה. הזריחה
מצאה את העמק כגן־עדן שקט ושליו.
״צ׳רניחובסקי, כשכתב את האידיליה שלו,
שכב בטח במארב,״ אמר וידרא, כשעשינו
דרכנו חזרה למוצב .״זרימת הירדן, נהמת
חתולי הפר א ...איפה במקום אחר אפשר
לשמוע זאת?״
וידרא, נשוי ואב לשתי בנות, המכונה
בפי חבריו בשם ״סרוואנטס״ ,בגלל זקנו,
טפח על שכם חברו, אברהם, האקונום של
קיבוץ רמת־השופט :״מה למסור לאשתך?״
הוא עמד לצאת לחופשה, נטל עימו פריסות
שלום הביתה מכל החבריה .״אם הבן
שלי יטרטר לך בטלפון על הנשמה, תן
עליו צעקה!״ הציע לו מוטקה.
״היום לא משנה בן או בת,״ התנצל
וידרא ,״בן? — חייל! בת? — בעלה הוא
חייל; דואגים לכולם.״
ארוחת־בוקר מוקדמת נערכה במוצב לפני
שהלכו לישון עד הצהריים. וידרא המתין
למכונית .״כשאני מתחיל לשכב במארב,״
סיפר וידרא במיבטא רוסי ,״אני חושב:
אם כבר אני שוכב, שיבוא האל־פתח. אחרי
כמה שעות של שכיבה, אני מגיע למסקנה:
בעצם, מוטב שלא יבוא. מישהו

* * שני ציז־יהדרך היורדת מהמוצב
(*[ מערבה, לעורף, ישבו חיילים על הגבעות
בתנוחות משונות והביטו בנו כשיצאנו
למארב־לילה.
״שלא תשכחו לחזור!״ קרא אחד מהם.
״די, חבר׳ה!״ גער בהם מורי, מפקד
המוצב.
דרכנו את הנשק, כדור בקנה, ויצאנו
לדרך. היתד, כבר חשיכה.
מוסקה בן־יצחק, מורה למתמטיקה בבית־ספר
תיכון בתל־אביב, הוביל בראש. היה
עלינו לצעוד כמה קילומטרים כדי להגיע
למקום שנקבע למארב. הלילה נבחר למיקום
המארב כפל קרקע קטן, ממש ליד
שפת הירדן.
לקחנו רווחים האחד מחברו, וירדנו אל
ביקעת הירדן, משני צידי הדרך. המשכנו
לגלוש במורד תלול וחשוך. בקושי ראינו
את הקרקע. עמרם זגורי, מסגר מפתח־תקווה,
נושא מיקלע כבד. הוא מועד. שוב
ירדנו, ממתינים להיווכח שאין כל תגובה
לרעש, ורק אז המשכנו ללכת.

הירדן ניגלה לפתע ללא כל אזהרה מוקדמת:
נחש בוהק וזוהר לאור הכוכבים.
מימיו כאילו קפאו. אפילו איוושת זרימה
לא נשמעה.
מוסקה פילם דרך בצמחיה הסבוכה, איתר
את מקום המארב, פרש את הלוחמים
ואז נצמדנו מייד לקרקע בחיפוש אחר תנוחת
שכיבה, שאפשר לשהות בה שעות בלי
לזוז.
המיקלענים הכינו מחסניות לייד המיק־לע.
פרשנו רימונים בטווח מגע־יד כשה־נצרות
מוכנות לשליפה. העיניים חדרו
לתוך הלילה במאמץ להתרגל לחשיבה,
בוחנות את השיחים, לומדות את השטח.
האורות של הכפרים הירדניים נראים היטב
מעברו השני של הנהר המתפתל. מעל
ההרים הופיעה הילה של אור .״אדרעי!״
הסביר לי בלחש ישראל וידרא, ענק מזוקן,
רפתן ומדריך־נוער מגבעתיים, עולה
מברית־המועצות .״אלה אורותיה של העיר
אדרעי מעבר להרים.״
בהרים הרחוקים ניצנצו אורות מכוניות
על כביש רבת־עמון—סאלט.
השעות הראשונות הן הקשות ביותר.
שוס דבר לא קורה. התנומה מתחילה
להתפשט באברים. אבל אז מתחילה הר.צ־

1 ״1 | 1ן
תמונה שצולמה בנ 1עת ההיתקלות. מימין
1 111
״ י| נראה צוות המיקלע המפעיל את המיקלעון
לעבר הירדן, שם נראתה התנועה החשודה. משמאל נראית צלליתו
גר, הגדולה, הצגה אור־קולית בלתי־גס-
סקת, שכל ביקעת הירדן היא במתה.
פתחה אותה סימפוניה של צרצרים,
צפרדעים ועופות־מים. מעבר לירדן הצטרפו
אליהם נביחות כלבים. אחר־כך הופיעו
ד,גחליליות בהמוניהן. ברקע, מכיוון עמק
בית־שאן התלקחו הבהקים גדולים. לפתע
קרעו אלומות אור ענקיות את החשיכה.
מאחורינו, במרחק די ניכר, החלו זרקורי
ענק לטייל באורותיהם על־פני הביקעה,
הגבעות וההרים שממול. הצגה מרהיבה,
עוצרת נשימה. נתיבים באורך של קילומטרים
רבים מוארים כמו באור יום.
לפתע נשמע רחש מכיוון הצמחיה ש־צצויות
רימונים. ממרחק של קילומטרים

של לוחם שהתרומם על ברכיו כדי לזרוק רימון, ברגע בו הוא
זורק את רימון־היד לפנים. בהיתקלות זו לא הושבה אש מצד
הסורים ולא נמצאו לאחר־מכן כל סימני פגיעות בשטח זה.

ממולנו. דמות כפופה התקדמה במקביל
לנו. האצבעות נלחצו אל ההדקים. כפות־הידיים
לפתו את הרימונים .״חברה, לא
להיבהל,״ לחש מוטקה ,״זה חיה!״ צבוע
ענק התקרב עד למרחק מטרים ספורים
מאיתנו, ריחרח — ונסוג.
אז נכנסו למקהלה הלילית צריחותיה,ם
מקפיאות־הדם של עופות הטרף. נהרת אור
ענקית עלתה אל הרקיע, האירה את כל
השטח. עתה יכולנו לראות כמו ביום את
כל השטח שמסביבנו. היד, זה פגז תאורה
שנורה על־ידי מארב אחר במקום, אשר
אליו הצטרף צלם המערכת. בעקבותיו נשמעו
בבירור צרורות ארוכים ועמומים של
מיקלע, יריות חדות של נשק קל, התפו־

עוד עלול להיפגע. אבל אני מוכן לשכב
שעות במארב בידיעה שזה מרתיע אותם.״

העיף וידרא מבט פרידה לעבר הירדן,
נאנח ואמר :״אני מוכן לתת 120 יום מילואים,
אם יש צורך בכך, אבל תמורת שלום,
אתן עוד יותר. אבל שזה יהיה שלום כזה,
שאוכל לבוא לגשר אלנבי, להציג דרכון
ישראלי ולנסוע לביקור ברבת־עמון. האם זה
יותר מדי?״

ך י תבונן בתמונה זו. זה מה שהיית רואה מבעד לכוונת של רובהי

י צלפים. במרכז העיגול יושבת דמות קטנה. זהו ״קוף״.
לכל אורך תעלת־סואץ יאמרו לך, כי ״קוף״ הוא חייל מצרי, הניצב
בצמרתו של עץ גבוה ומשקיף לעבר העמדות של צה״ל, בצד זה של
התעלה. המרחק אינו רב — בין 150ל 200-מטר. אפשר להבחין
ב״קוף״ גם בלי מישקפת: מטפס בסולם הגס, עד לפלאטפורמה
עשוייה קרשים, אשר עליה ניבנתה ביקתה קטנה. מכאן הוא סוקר
את השטח, והוא מסוגל לראות, למעשה, הכל. כי גדות התעלה הן
מישוריות, וכל תנועה בולטת למרחקים.
גם בצד הישראלי יש נקודות־תצפית. אבל הן שיגרתיות יותר. כי
בצד הישראלי אין עצים. האדמה הפוריה מסתיימת על שפת התעלה
המערבית, מן העבר ההוא. מצד זה — רק חולות או ביצות מלוחות.
לעיתים, תון כדי סריקת השטח, מצטלבים מבטיהם של הזקיף הישראלי
וה״קוף״ המצרי, ולא פעם, מתוך סקרנות, הם מחליפים

ביניהם תנועות במועל-ידיים — לרוב תנועות עוינות.
עוד זכור המיקרה של אותה חיילת, שהגיעה לנקודת תצפית מול
פורט-סעיד, וראתה במישקפת את ה״קוף״ המצרי .״הוא אומר לי
שלום! הוא אומר לי שלום!״ קראה בהתפעלות. החבר׳ה לא היו
זקוקים למישקפות, כדי להסביר לה שתנועת-ידו אינה ניפנוף־לשלום,
אלא מה שמכונה תנועה מיזרחית.
לעיתים, כאשר כל העולם ישן עדיין, ורק שני הזקיפים ערים ב-
דימדומי השחר, כשאין זיע באוויר וכל רחש נשמע למרחקים, מחליפים
השניים כמה מילים. ליד קנטארה, לדברי מפקד כיתה, האופנה
היא אופנת קללות נוראות. מול גשר פירדאן, לעומת זאת, מחליפים
ברכות .״צבאח אל-חיר!״ צועק החייל המצרי .״בוקר טוב!״ עונה
לו הישראלי.
וכל זה מבלי להשפיע על העובדה, בי בכל רגע עלולה להתפתח
תקרית בסביבה, וח״קוף״ עלול לחיות זה שיקבל את הכדור הראשון.

מור פוום־&עיד: חייל ישראלי על וקע אודות החיו. משמאל: החוורה
*** 3מאחור. זה יותר בריא, אם עו־לים
על מוקש.״

העצה נשמעת שיגרתית, ידידותית, בחשיבה
הסובבת אותנו. זהו קולו של קצין
המיפקדה המשלח אותנו לדרכנו. אבל נהג
הקומנדקאר מייעץ אחרת :״שטויות, שב
כאן, מלפנים. הלילה לא נעלה על מוקש.
אל תפחד.״
אני מתיישב משמאל לנהג, על קצה אר־גז־הישיבה,
כשרגלי תלויות באוויר, מחוץ
לרכב .״הכל בסדר?״ נשמע קול. הסיור ל-
קאריוקה יוצא לדרך.

(״אס אתם כבר כאן, צאו לקאריוקה,״
אמר המפקד .״זה המוצב הצפוני שלנו.
מול פורט־סעיד. תוכלו לצאת עם יחידת
הסיור. תראו את אורות העיר. תראו איך
חיים אצבע אחת לפני סוף העולם
זה היה בצהרים, בלישכתו של מפקד
האזור, אי־שם על גדת תעלת סואץ. עכשיו
אנו כבר בדרך לקאריוקה.
זהו, כמובן, שם פיקטיבי של המוצב,
כדי לבלבל את האוייב.
״קאריוקה״ הוא שם־דבר בחלק זה של
העולם, אולם עד כה לא הורשו עיתו

ח ך | 1ח כך נראית פורט־סעיד, העיר הש־
^ 9 1 111
לישית בגודלה במצרים, מן המוצב
/ / 1111
הישראלי הצפוני ביותר. באופק מתנשאים עגורני־הנמל הגדול, בין

נאים לבקר בו. הוא נמצא על הגדה המיז־דחית
של התעלה, קרוב מאוד למקום בו
מתחילה התעלה בים התיכון. על החוף עצמו
יושבת העיר פורט־סעיד ממערב לתעלה,
ופורט־פואד ממיזרח. משני צידי התעלה —
שני אגמים גדולים, המסתיימים בביצות
טובעניות.
רק דרך אחת מובילה לפורט־סעיד משאר
חלקי מצרים: כביש אספלט, המתמשך לאורך
התעלה, בצד תעלה קטנה יותר, המובילה
מים מתוקים לעיר.
גם לקאריוקה מובילה דרך אחת בלבד.

העשן שפולטות האוניות. משמאל, שכובה על צידה במים, נמצאת
אונייה מצרית שטובעה שם, עם התחלת מלחמת־יוני. היא חוסמת
את הזרוע השמאלית של מתעלה, בה עברו האוניות אל הים.

אבל לא כביש אספלט, כי אם דרך עפר
שנסללה על־ידי צה״ל, תוך כדי לחימה. לפני
שנסללה הדרך, היו צריכים לנסוע על
סוללת־העפר, שנערמה כאשר נחפרה התעלה.
על סוללה זו התנהלו קרבות קשים,
זמן קצר אחרי תום מלחמת יוני. ראם אל־עיש,
שהוזכרה אז בהודעות הצבאיות, היא
נקודה לאורך התעלה, בדרך לקאריוקה.

הטנק שקע 33 יצח
ך* קומנדקאר דוהר ומקפץ על
ן 1הדרך. הנהג והקצין עטופים בכפיות,
ומשקפי־נהיגה מגינים על עיניהם. הם זקוקים
לראייה חדה .״אני מחפש מוקשים,״
מסביר הסג״מ.
פעם נסע בשטח בקומנדקאר. המכונית
שקעה ולא יכלה להיחלץ. שלחו זחל״ם
לגרור אותה — וגם הוא שקע, על אף
שרשראותיו. הוזעק טנק שנפל קורבן לגורל
דומה. לבסוף הובא טרקטור כבד, שעבד
יום שלם כדי לחלץ את הרכב התקוע.
פרט לקומנדקאר. אחרי שהקים את כל המהומה,
הצליח נהגו בכל זאת לחלץ אותו
ללא עזרה.
כל הדברים האלה סיפר לנו הנהג, בדרכנו
לקאריוקה, כשאני בקושי מחזיק מעמד
על הדופן המקפץ, ובולע כמויות של
אבק טחון.
גדרות־תייל, גבעות, דמות מטושטשת באפלולית.
קאריוקה. רכב הסיור נעצר.
״הגענו!״
אני מנסה לראות את המוצב — לא מוצא
כלום. גבעות חשופות מקיפות אותנו. אלי,
הקצין שליווה אותנו, קורא :״בוא נרד ל־מיפקדה.״
צועדים
כמה מטרים ומתחילים לרדת במדרגות,
במעין מינהרה פתוחה, עד שאנו
מגיעים לדלת: הכניסה לבונקר. כי קאריו־קר״
כמו כל מוצבי הקו של צה״ל, הוא
יישוב תת־קרקעי.
(״צה״ל התרגל לחיים חדשים לגמרי,״
המביר ממקד האזור .״המצרים יורים בתודה
כואב. אז
תחים. אס זה נוחת עליך
מיתחפרים עמוק. מיתבצריס. עובדים על זוג

ירם ולילה. כל שעה פנוייה מוקדשת לחית־חפרות.
גם התחזוקה, בתנאי המידבר, אינה
משימה קלה ...פעם הקדיש צה״ל ־907
מזמנו לאימונים ו ״ ס 107 לתעסוקה מיבצ־עית.
עכשיו זה שונה סכנת ניוון? אווירה
של קו מאדינו? אין זמן לזה. עובדים
קשה מדי. וכשהמצרים גם יורים מדי פעם —
זה מוסיף למתח.״)
עכשיו ישבנו בחדר תת־קרקעי, הנתמך על
צלעות של ברזל. שיטה מצויינת, חומר
יעיל מאוד. משתמשים בהם בצבא הסובייטי.
צה״ל ירש את החומר מהמצרים.
מכשיר האלחוט מצפצף ומטרטר בפינה.
איש אינו שם לב לקישקושים הבוקעים
ממנו. אבל אם רק תיזכר המילה ״קאריו־

של עשרות קילומטרים מקאריוקה.
אם מדברים על אנשי־עסקים חשובים,
הרי שמארחנו, מפקד קאריוקה, היה כזה,
עד למלחמת־ששת־הימים. הוא חיפאי, נאה,
מקסים, מצליח, ניהל מיפעל גדול — והחליט
לשוב לחיים צבאיים ולחתום על שירות
קבע. את אשתו וילדיו הוא רואה רק לעיתים
רחוקות. לחייליו יש סידור אחר: זמן רב
על הקו — ותקופה קצרה בבית.
מהו הדבר החסר להם יותר מכל, ביישובם
התת־קרקעי?
״תראה כשתישן בבונקר, הלילה,״ משיב
מישהו — וכולם נהנים.
כשאנו הולכים לישון, על מיטת ברזל,
בתוך כילה, אנו מוקפים יפהפיות: שחורות,
ג׳ינג׳יות, שמנות, רזות, שוכבות,
יושבות, עומדות. ערומות לגמרי.
הן נגזרו מתוך כל עיתוני העולם והוד־בקו
על דפנות הבונקר. כל בונקר .״זה
בשביל להזכיר לנו שדבר כזה קיים,״ הסביר
שכני.

מציעים ויסקי
ף* ח שי כ ה אנו משרכים את דרכנו לעבר
^ סוללת״עפר מוגבהת. מטפסים למעלה —
ולפתע נעצרת הנשימה. האופק מואר כולו
באורות של עיר גדולה: סורט־סעיד. לרגלינו
פס מוכסף: מימיה הרגועים של תעלי
1סואץ. המפקד צדקו מוכרחים לראות
את סורט־סעיד בלילה.
המראה מרהיב לא פחות בבוקר. מתוך
ערפילי השחר מתרוממות הצלליות של נמל
גדול: זרועות של מנופים ענקיים, גגות
של גורדי־שחקים, ארובות פולטות עשן,
מאז נחסמה התעלה, איבדה פורט־סעיד את
עיקר מעמדה. אבל היא בכל זאת העיר
השלישית בגודלה במצרים, ואפשר לראות
דרך המישקפת אוניות קשורות לרציפיה,
פורקות ומטעינות. שלט ענקי משבח ויסקי
סקוטי מפורסם, במאמץ מבוזבז: חיילי
מבעדלמיש־את
המודעה,
צה״ל הקוראים
קפת, אינם מרבים לשתות.
משני צידיו של הפס הישר — שהוא
מיכלול הכבישים והתעלה — משתרעים המים
הכחולה של אגם מנזאלה משמאל, ואגם
מלחה מימין. באופק הרחוק של מנזאלה
מלבינים עשרות מיפרשים: סירות״דייג מצריות•
מימין שומם האגם .״הם מופיעים
הזקיף. מסביר יותר מאוחר,״
רעש של מנועים מטרטר ומתקרב. שתי
מיכליות־דלק, צבועות אדום, בדרכן לפורט־סעיד.
אחריהן מכונית פרטית קטנה. ועוד
משאית. כל זה פחות מ־ 150 מטרים מן
העמדה שלנו• רק אז תופסים את משמעותו
של מוצב קאריוקה: הוא יושב על העורק
היבשתי היחידי של פורט״סעיד. אפשר
לנתק את העיר הגדולה באש של עוזים!
משאית צבאית מתקרבת מכיוון פורט־מעיד.
המשאית נעצרת בתוך חצר קטנה
מולנו .״זה מזכיר לי שאני רעב,״ אומר הזקיף.

ליד
עמדת־שמירה, לצד אחד מכבישי־סיני, הקימו
חיילים משועממים, בזמן שה״מוזה״ שרתח עליהם, מה
שהם כינו ״אנדרטה לחייל המצר״ :פגז מרוטש, קובע־פלדה חלול — וזוג נעליים צבאיות.

אמנות אכזרית

עקבות שד מסתננים

נראים בבירור באדמה הקלה, על גדת־התע־לה.
שני המסתננים היחפים שחו בלילה מן
הצד המצרי, חדת אל תוך השטח הישראלי, בקצה הצפוני של התעלה. ניתנה אזעקה.

יורים

ו 7ך ך ה וא ביתו של החייל היש־
ראלי כיום. במיקרה זה —
בית הנושא את השם מנדי׳ם, בגעגועים
קה״ בין הרעשים האלה — כבר דרוכות
אוזני כל הנוכחים.
״קפה׳ רבותיי״ שואל המפקד.
חצי־תריסר גברים מתיישבים בנוחיות על
הבורסות העמוקות, ומקבלים בתודה את
המשקה החם, זהו הטרקלין של מארחנו —
כמה מטרים טובים מתחת לפני האדמה.

בוקר מלא חתיכות

•יי זמיני בשבילי שני מקומות במטוס
( של מחר לתל־אביב.״
אלי מביט סביבו בעליצות, ומניח את
פיית מכשיר־האלחוט. הוא אמנם לא לחץ
על הכפתור ולכן הוראתו לא שודרה ל־מיפקדה,
אי־שם על גדת התעלה, במרחק

לפתע מופיעות נקודוו״11 שחורות,
/המתקדמות בשורה איטית, על פני מימיו
של אגם מלחה, סירות־דייג מצריות. לא
מיפרשיות, כי אם סירות שטוחות, הנד־חפות
קדימה בעזרת מוטות של באמבוק.
״המפקד!״ קורא הזקיף ,״הם מתקרבים
לקו הגבול!״
קו הגבול כאן הוא דמיוני. הוא נמתח
מקצה קאריוקה, באלכסון, לעבר חוף סיני,
ומחלק את האגם לשניים: שלהם ושלנו.
אסור לדייגים לעבור את קו־הגבול, אבל
לא קל להם להימנע מכך .״כשיגיעו לשם,
תודיע לי,״ משיב המפקד.
הוא יודע שהם יגיעו. הוא גם יודע מה
יעשה לכשיגיעו.
״המפקד, הגיעו!״
האישור ניתן. המפקד יושב ליד המיקלע־נים
ומכוון את האש שלהם: כדור בודד.
צרור. צרור. הסירות ממשיכות להתקדם.
צרור. נעצרו? לא. ממשיכות. האש אינה
מכוזנת לפגוע בהם, והכלי הזה ממילא אינו
יעיל בטווחים כאלה. כדור. כדור. צרור.
הסירות נעצרו. נסוגות? הבינו את הרמז?
אולי.
״הפסק אש! נקו את הנשק!״
עד מחר — באותה שעה, באותו מקום.

יורים ער דייגים

מפני שעברו את קו הפסקת־האש, באגם הרדוד,
אשר ממזרח לעיר פורט־סעיד. הדייגים מופיעים
מדי בוקר בסירותיהם השחורות, לא יודעים תמיד להישמר מחדירה אל התחום הישראלי.

נ בו לו תשלב שה ח־־מ

ך* רן גדעון שמש היא מלך. יש לי
עיר־בירד. ויש לו אזרחים. יש לו משטרה
בעלת מדים מיוחדים משלה, המצרייה
לו בצאתי ובבואו. כאשר הוא מקבל אורחים,
מ:־ן הטבח המצרי סעודת־מלכים של דגים•
ממלכה של ממש — אם כי במימי־ים

מצומצמים: קצת פחות מאלף תושבים,
12 שוטרים, שני בתי־ספר, ובית־חולים קטן
אחד. יש אפילו הקוראים לה ״מצי־י־ם
הקטנה״ ,ולסרן שמש, מושלה הצבאי של
קנטרה ,״נאצר הקטן״ .בחיבה, כמובן.
השבוע הצטמצמה הממלכה עוד יותר. אל
מזח־ר,מעבורת, המפריד את קנטרה המיז־רחית
מקנטרה המערבית, צעדו 40 מאזרח־י
של סרן גדעון שמש. מן הגדה המערבית
התקרבו שתי סירות גדולות: האחת —
מלאה פלסטינאים, שעמדו להיות מוחזרים
ממצריים לרצועת־עזה, השנייה — ריקה.
היא נועדה לתושבי־קנטרה, שהחליטו לעבוד
את התעלה ולהצטרף לבני־משפחותיהם שם.
למה? ״אשתי קיבלה התמוטטות עצבים,״
הסביר אחד הגברים .״כל פעם שהיא שומעה.
בום — היא מתעלפת.״
״ביתי פה, זה נכון. אבל אשתי שם. ילדי
שם. הם חשובים יותר מהבית,״ אמר שני.
בפינת עמד המושל. אזרחיו נימנעו מדיבורים
מיותרים. עוד מעט יעברו לשיטחו של
נאצר הגדול. מוטב לא להפגין ידידות לנאצר
הקטן, האיש שבכים מכנסיו נח מחזיק־מפתחות
אשר ניתן לו רק שעה קלה .־ן ודם
לכן, על־ידי אחד הגברים שהביטו בו עתה

באדישות -.הוא בא אליו מוקדם בבוקר,
כשדמעות בעיניו. שנה שלימה התפרנס
מקיצבת המימשל הצבאי, ועבודות מיקריית
שניתנו לו. בנו הפעוט קיבל טיפול בבית־חולים
ישראלי, כאשר חלה. עכשיו החליט
לעבור לעמק־הנילוס .״לנשיא או למלך נוהגים
לתת מפתח של עיר,״ אמר למושל שהתרגש
לא פחות ממנו .״לי אין מפתח של
קנטרה. אני נותן לך הדבר היקר שיש לי.״
הוא הושיט מחזיק־מפתחות, שבצידו האחד
חקוקות האותיות קע״ם, ומצידו השני תבליט
מוזהב של ראש המלכה הפרעונית נפרטיטי.
עתה, בהתקרב הסירה המצרית, היו עיניו
של הגבר יבשות ואדישות. אפילו לא ניסה
להעיף מבט אחרון לעבר הבית בו נולד ובו
גדל.

התלמידה חוזרת

ך* ייל ישראלי, שסקר ממרומי־עליונותו
ן | א ת ההעברה, הפטיר בחוסר־ענייי:
״מצידי הם יכולים כולם לעבור.״ את עניינו
— שהיה גם עניינם של חיילים רבים —
באוכלוסיה המצרית של העיר איבד לפני
מעלה מחודש, בעת ההעברה האחרונה. בין
העובדים היתה אשה צעירה, שרבים הכירו
אותה בצורה זו או אחרת (בעיקר אחרת).
מביתן שאביה הוא מפקד המשטרה המקומית
של סרן שמש, ולשונות רעים
ריננו, החליט הסרן לצרף את שמה של
הצעירה לרשימת התלמידים המבקשים להט־

,הימוחמד עבד־אל־חמיד וסמירה התארסו עוד לפני המלחמה,
^ וכאשר נכבשה עירם בידי צה״ל, דחו את החתונה. לפני שבו־ ,
עיים החליטו שאין טעס לחכות יותר, חותנו על־ידי אחד משלושת השייכים שנשארו בעיר. .

ח״ם חדשים

שיך את לימודיהם בבתי־הספר הגבוהים של
מצרים. למרוח שחיילים רבים מוכנים
להישבע, שכבר לא היה לה מה ללמוד.

הקאזיגו שעד התעלה
*י אוחר יותר, במשרדו, האזין המושל
^/ל תלונ תו של סרן, המפקד על יחידה
בסביבה :״הקאזינו שלך מפקיע מחירים.
לקח ממני לירה־ושבעים בשביל ארוחה.״
גדעון שאל מה בדיוק הגישו לו בקאזינו,
ולבסוף קבע: המחיר לא מוגזם לא רק
בהשוואה לתל־אביב (שם עולה ארוחה כזו

גנראטור גדול. שירותי־בריאות? נימצא רופא
מצרי צעיר באל־עריש. הוא הובא לקנטיה,
הקים בית־חולים קטן באחד הבתים הפנויים.
חינוך? כל התלמידים רוכזו בשני בתי־ספר,
מורה צעיר שלא ברח מונה מנהל, והלימודים
נמשכים. אספקה טרייה? קבלן ישראלי —
היחידי המורשה לעשות עסקים בקנטרה —
מספק את הדרוש.
וכיוון שהלידו המרהיב — שהשקיף על
מימי התעלה ושימש מקום בילוי לתושבי
העיר — הרום עתה, ומנוקב מפגיעות
פגזים, הקים המושל את הקאזינו החדש.
יש עוד הבדל חשוב, בין קנטרה לבין

בתור עיו רפאים

ילדה נושאת אח קטן בזרועותיה, שעה שיתר בני־המשפחה
מצטופפים סביבם, ברחוב השומני החנויות
סגורות, רוב הבתים נטושים. אביה היה בזמנו פקיד דואר — ועתה הוא מובטל מעבודה.

לפחות שש או שביל לירות) אלא גם
בהשוואה לעזה או אל־עריש .״חוץ־מזה, אל
תשכח שבחודש הראשון הוא כבר שילם
600 לירות מסים!״
הקאזינו — או חאן התעלה, כפי שהוא
נקרא רשמית — הוא גאוותו האחרונה של
סרן שמש. זהו מיפעל מאושר. מאושר מאוד
אפילו. המושל הקים אותו על חלק מן
הגן העירוני: מיסעדה גדולה ומאווררת,
המגישה משקאות קרים ומטעמים שונים
למטיילים ולחיילים. בעל־הקפה, סבאח
גירגים, עושה עסקים מצויינים. מחזור של
6000 לירות, בחודש הראשון. הוא מעסיק
עובדים מקומיים, קונה מיצרכים, מספק עבודה
למאפייה ולשירותים. והוא משלם ברצון
חלק מרווחיו לקופת ממלכתו של המושל.
על קופד, זו רובץ עול כבד מאוד. כי
בקנטריה חיים כיום יותר מ־ 200 נזקקי־סעד.
לא לכולם אפשר לספק עבודה. שלא לדבר
על השירותים, המיסגדים, הכנסיות.
יש בקנטרה ראש־עיר. אבל החאג׳ מוחמד
פרגאני יודע כי הכל תלוי במושל .״הוד
מעלתו,״ סיכם ראש־העיר את מצב העניינים,
״פועל למען טובתם של תושבי־קנטרה. גם
אני פועל למען טובתם של תושבי קנטרה.
לכן יש הרמוניה מלאה בינינו.״

חברון או עזה. התושבים שנותרו הם
אומנם מועטים — אבל אינם חוששים
לעתידם. נכון, פגז מצרי עוד יכול לגרום
אי־נעימות. אבל תושבי קנטרה אינם שואלים
את עצמם מדי יום אם יוחזרו לחוסיין או
יסופחו לישראל, ואם מתנחלים יגרשו אותם
מאדמתם. מעמדם ברור לגמרי: הם מצדים,
חלק מהרפובליקה המצרית, ויוחזרו למצרים.
והשאלה היא רק — מתי?
לכן גם שונה יחסם אל המושל הצבא•.
לעתים, בראותו את המושל מבקר בבית
פרטי, מתעכב ליד חנות עלובה או שואל
לשלום חולה בבית־חולים, מקבל הצופה
הרגשה כי אזרחי־קנטרה מתייחסים אל פין
שמש כאל אורח. אדם הנימצא כאן היום,

המ1שר מחייך

סרן גדעון שמש מבקר בכיתה ג׳ של בית־הספר היסודי במקום.
הכיתות מעורבות, ותוכנית־הלימודים היא זו הנהוגה
במוסדות החינוך של רצועת עזה. על הלוח כתוב: עאדל לקח את המחברת מתוך המגירה.
אם החתן כיבדה את גדעון בסוכריות
ואשר מחר יעזוב באופן הטיבעי ביותר.
מצריות. כשקם ללכת העטירה על ראשו
כאשר ביקר בביתו של מוחמד עבד־אל־חמיד,
כדי לברך אותו על נשואיו, התקבל ברכות מן הסוג המקובל.
בכבוד מלכים. החתן הצעיר, שהתחתן לפני
אבל ברכה אחת, עליה חזרה שלוש ׳ארבע
עשרה ימים בלבד, מיהר להחליף את פעמים, היתד, בלתי־רגילה לחלוטין שקפיג׳מתו
בחליפה חדשה. כעבור רבע שעי. פה את יחסם של אזרחי־קנטרה לנוכחותם
הופיעה גם כלתו סמירה: יפהפיה שחרחורת, של הישראלים :״אללה יחזיר אתכם הביתה
שלבשה לכבוד האורח את שימלת־חופתה. בשלום יא בני. אללה יחזיר אתכם בשלום.״

לפדן שמש איכפת הכד
ו נו פ ה ני כנעת? השקפת־עולמו הקלאסית
של כל משתף־פעולה, תחת
כל מישטר כיבוש?
ייתכן שכך נשמעים הדברים ברגע הראשון.
אבל כמה שעות בעיר מאשרות את רבר־ו
של פרגאני: סרן שמש פועל באמת ובתמים
למען טובתם של תושבי־קנטרה המיזרחית.
ייתכן שבמישורים העליונים של השלטון
בישראל לא איכפת לאיש אין בדיוק מרגישים
תושבי־קנטרה. אבל לסרן גדעון שמש
— איכפת מאוד. הוא קיבל על עצמו משימה,
וגאוותו המיקצועית מחייבת אותו לכל מאמץ.
אין תפקידו דומה לתפקידו של מושל
חברון או עזה. שתי אלו הן ערים גדולות,
שתושביהן נשארו במקום, והמקיימות את
כל השירותים החיוניים. ואילו בקנטרה ניכנס
צה״ל לעיר־רפאים. תחנת־הרכבת שוממת,
בתי־המלאכה הגדולים הרוסים, רשת־החשמל
אינה מקבלת זרם מן הצד השני, ברז־המים
— שסיפק מים מעמק־הנילוס — ניסגר.
עכשיו יש כבר מקור־מים עצמאי לקנטר־.־
מיזרח: סרן שמש הורה לחפור בארות,
המספקות את תיצרוכת העיר. חשמל? יש

[ 11ך 111ך ן — קצין הסעד של המימשל, יעקב גל, שבחייו
האזרחיים מנהל את לישכת הסעד בשדרות,

מוריד מהג׳יס שלו שק ובו נעלי־ילדים חדשות, לניצרכיס הקטנים.

זהו מספר נזקקי הסעד הרשומים
בעיריית קנטרה, המקבלים
לחודש, בתוספת מיצרכים חיוניים לנזקקים.

200ל״ בעיות

קיצבה של שש

י״ — 17

הקריאה עולה מעל לסיפון הנחתת. במקביל לספינה מנתרים דגים
ד 1ל 1י י |
שחורים גדולים מתוך המים, מציירים קשת מושלמת באוויר,

וצוללים בחזרה. מדלגים כמו כבשים במורד־הר. החיילים מצטופפים ומצביעים בפליאת

טלי כל דג, הימאים מתרגשים פחות. אבל גם הס מלאי סיפורי־התפעלות על הדולפין,
ידידו טוב־הלב והנבון של הימאי. הימאים מנצלים את בורותם של החיילים בחיי
הדולפינים ומותחים אותם בסיפורים מרתקים על אורח־חייהם. המעניין ועל פיקחותם.

קו הפלגות
ך* שאשתחרר, אפתח
מ כ אן לאילת. מלצרים בחליפות לבנות.
תזמורת ריקודים. חתיכות עם גברים עשימתאים
רק לסדדאכים
רים על הסיפון, ונוף, נוף, נוף...״
** עלים זכרונות .״בפעם הראשינד,
הנוף משגע: מים כחולים ועמוקים, הרים
שהפלגתי במיפרץ הזה, היה ב־ 956ז.
פראיים, סלעים הנשפכים לאלף מיפרצים.
הרחק מנגד — חוף־סעודיה. ובאמצע הים — באתי עם חטיבה .9״ זה אחד הוותיקים.
מאלה שתמיד כבר היו שם לפניך.
בליטה אדומה־חומה: האי טיראן.
״הפלגנו לאי טיראן. לקחנו את המפקד
לכשיש־ספינת־שעשועים,
הגבר
החולם על
המצרי של שארם אל־שייך שיראה לנו את
תחרר, הוא בינתיים קצין נחתת של חיל־ הדרך. אתם יודעים כמה זמן היו יושבים
הים. מין אוטובוס ימי ענקי, המוביל כל שם הסודאנים, בלי להתחלף? שלושה חודשים!
דבר לכל מקום. במיקוד. זה היא עסוק־ רק סודאנים מסוגלים לזה. אם היו שולהים
בהעברת יחידה צבאית אל מוצב כלשהי,
פולני לשם היה חוזר סודאני!״
אי־שם בחוף הארוך של המיפרץ.
הנחתת גולשת קדימה. אחד מאנשי־הצוות
משליך חכה, קשורה לחוט ניילון דק. אולי
ההפלגה ארוכה למדי. החיילים מתחילים
לקלף את החגור והמדים. לפניהם ימים ארויצליח
לדוג ארוחה קצת יותר מלהיבה מזו
כים של שירות במוצב הנידח, בו ייקלו שמגישים במיטבח בשארם?
תפנית — והספינה מתקרבת אל החיף.
בשמש. אבל הם רוצים להתחיל את השיזוף

כבר על סיפון האונייה המובילה אותם.

שארם אדשייך

של שעות־הפנאי, כאשר המלחמה נראית רחוקה מאוד.
טל פני מימיו הרוגעים של המיפרץ מחליק איש חיל־הים,
שהביא את המיגלשים עימו מן הצפון הרחוק ותוך כדי כן מלטף ביעף את המצוף.

זהו חיל המארינס של צה״ל. אומנם בסרטי־המלחמה האמריקאיים
נראית נחיתה. ימית הרבה יותר מלהיבה ומקפיאת־דם, אבל כאן לא 1111111 מדובר בפלישה אלא בסתם הורדת כוח לחוף, שיחליף כוח אחר. העיקר שהנשק לא יירטב.

:גבולו תשל בעור ודם:

? לי ד י

על החוו

החיילים כבר נחתו. חפציהם האישיים מוטלים עדיין על החול
הרן, שעה שהם עסוקים בהעברת הציוד והאספקה. שניים מאנשי־הצוות
מנצלים את המנוחה הקצרה כדי לשחות מן הים לדלות צדפים ואלמוגים.

המנוע מאיט את סיבוביו, במים הצלולים קל
להבחין במרבדי־האלמוגים• הקברניט נזהר
לא לעלות עליהם. טראח! הספינה נונעת
בקרקע בזעזוע כללי. השרשראות חורקות,
הדלת הקדמית יורדת אל החוף. אבל בגלל
השרטונים, לא יכלה הסירה להגיע ממש
לחוף. בין הדלת הפתוחה לבין רצועת החול
הזהוב מפרידים כמה מטרים של מים צלולים.
הכוח הנוחת ידע מה צפוי לו. הוא כבר

פשט את מכנסיו, ארז את חבילותיו והרים
אותן גבוה מעל לראשו .״קדימה הנחתיב!*
קורא לעברם אחד מאנשי־הצוזת.

ה צי 1^ 1׳ דדר^יד
אן הנקודה הדרומית ביותר בה יישב
;צה״ל. כדי לשמור על חופש־המעבי־במיצרים
אלה, פרצה מלחמת־ששת־הימים.

0 * 0 ]!1 0 ^ 0 1 1 0 1 0הוא שם שהודבק לרצועה זו של חוף מיצרי־טיראן,
ג 1לכבוד הדגל המתנוסס ליד מוצב צה״ל. מבעד לגדר־
1 1 1 1
{ 111
התיל נראית הנחתת, שזה עתה הביאה את הכוח המחליף, ממתינה לסיום ההעברה.
לחיילים במוצב זה יש הרבה פנאי לפתח את ענף הספורט הימי במקום: דייג, צלילה לעומק,
דליית קונכינת ואלמוגיס למיניהם. אבל הישיבה בנקודה המרוחקת מעיקה לא מעט.
זוהי גם נקודה רגישה מהרבה בחינות. דרישת
הסעודים להחזיר להם את האי סנפיר
הוציאה את האמור מן השקט שבו דרה
אפ־ף מזה שנה.
בשארם אל־שייך, אין מדברים הרבה על
הסעודים או על המצרים. יודעים כי יש.י ד.
יודעים כי הצי שלהם, שנשלח לחסום את
המיצרים בראשית יוני ,67 לא חזר לים״
התיכון, כי התעלה חסומה.
אלה דברים גדולים, שכל אחד יודע
עליהם. הם אינם נושא לשיחה. כאן מדברים
על נושאים קרובים יותר. על הדג שמפקד
החי״ר תפס, ושיוכן הערב לקומזיץ ביר
חיילי. או על הימים בהם שכן כל אחד
מהחברה בווילה בעיר־הנפט אבו־זנימה.
מישהו מספר על התקרית האחרונה
בתעלה .״יודעים איך זה התחיל?״ הם כיר
ידעו, אבל זה לא הפריע לאיש שסיפר.

״זה נתיב בינלאומי;״

| | ןיך | ״1 | 11ן 1¥1ק י מפקד הספינה, סרן נתי, וסגנו טבק, מתבוננים
11 9,111 במצפן, שעה שהנחתת עושה את דרנה במיצרי־
| | 111111 /
טיראן. נתי, בוגר בית־ספר לקציני־ים בעכו, שירת על אח״י אילת כאשר טובעה.

*יום מתקרב לסיומו. ההרים לון 1הטים• המים ניראים כזכוכית מלוטשת.
נקודה שחורה מתקרבת מדרום. אונייה. לאן
פניה: לאילת? לעקבה? האם לא תצא
לקראתה סירת־מנוע של חיל־הים הישראלי
ותשאל אותה לזהותה, ליעדה, וכל זה?
״בשביל מה? הימיצרים פתוחים. זה נתיב
בינלאומי,״ השיב המפקד .״בשביל זה באנו
הנה לפני שנה: כדי שכל אחד יוכל לעבור.
ואחרי כמה שניות :״אפילו המצרים. אבל
אני חושב שזה לא יהיה להם נעים כל־כך.״

אות הצוללן על חזהו

כיום הוא משרת בנקודה הדרומית ביותר.

ב.ג. רהיחרנגרס הציוני
דויד בן־גוריון פנה לישראל פינקוס, מהנהלת הקונגרס
הציוני העולמי, וקיבל אישורו להופיע בפני מליאת
הקונגרס הציוני העולמי — למרות שאינו חבר־הקונגרס
ואף לא חבר ההסתדרות הציונית.
ביג׳י ינאם נאום מרכזי על ענייני עלייה.

דרישתו העיקרית של בן־גוריון בנאום זה
תהיה ז הוצאה מוחלטת של ענייני הקליטה
מידי הסוכנות היהודית, וקריאה לשינוי
ערכים כהסתדרות הציונית.

ייי גייו ״ ך
לחץ אמריקאי
על ישראל
התגברות הלחץ האמריקאי על ישראל, והדרישה שהיא
תוותר ויתורים ממשיים לחוסיין, היו הסיבות לדחיית
ישיבתה השבועית של הממשלה.

הדחייה נועדה לאפשר התייעצות כתוף
סיעת העבודה ובין יתר הסיעות של ממשלת
הליכוד הלאומי.
בעוד שהפירסומים הרשמיים מרבים לדבר על דרישת
ארצות־הברית להחזיר לסעודיה את האי מנפיר, רואים
האמריקאים בשאלת סנפיר בעייה מישנית. עיקר לחצם
הוא לכיוון ויתורים לירדן.
לדעת אישיות ישראלית בכירה, המבקרת עתה בישראל,
צפוייה בקרוב התבטאות פומבית של הנשיא ג׳וד
סון, שיקרא לישראל לעשות משהו ממשי למען השלום.

הפגנות באילת

— — וווו 111111ז ־ 1

מספר אזרחים באילת מארגנים בימים אלה הפגנה
גדולה, בה ישתתפו מאות מתושבי העיר, ואשר תיערך
ליד משרד ראש־הממשלה בירושלים.

תושבי אילת ממורמרים על כ!־ שמאז
מלחמת־ששת־הימים מוזנחת עירב, ובי כל
התוכניות לפיתוח העיר נידהו לטובת התוכניות
לפיתוח מיזרח ירושלים.
תושבים רבים בעיר, ביניהם מזכיר מועצת הפועלים,
אף מאיימים כי יארגנו נטישה המונית של תושבי
אילת באם לא תשתנה מדיניות המשרדים הממשלתיים
השונים כלפי, אילת.

ספר שני על מלחי
ספר חדש על משפט מלחי עומד להיכתב בימים אלה
על־ידי כתב בתי־משפט ידוע בארץ.
היוזמה באה מצד השופט אליעזר מלחי עצמו — אשר
הציע לאותו עיתונאי לכתוב את הספר, לגלות את האמת
כולה על המשפט — כולל גילויים שנשמרו בסוד
— מאחר וספר אחר, שראה אור לאחר המשפט, נכתב
שלא לרוחו של השופט אליעזר מלחי.

איבצו נעלם
מו הנוף הלילי
נראה בי אבות העיר תל-אביב ומשטרת
תל־אכיב נבהלו מן המסע הציבורי בנגד
סגן־ניצב אריה איבצן, מפקד הנפה הצפונית
במשטרת מחוז תל-אביב.
בעיקבות הודעתו של סגן־ראש־העיר, יהושוע רבינו־ביץ,
כי העירייה תתיר את פתיחת מקומות־השעשועים
עד שעה שתיים אחר חצות, נעלם אף הלוחם העיקרי
במקומות הבידור, אריה איבצן, לחו״ל, לסיור של חודש.

איש במשטרה אינו מוכן להישבע בי
איבצן אומנם יוחזר לתפקידו כמפקד הנפה
הצפונית, בתום סיורו.

זרועות אלקטרוניות
ייוציו בארץ
בית־החרושת לגפיים מלאכותיות גפי ->0.הנימצא בבעלות
משרד־הביטחון, עומד לייצר בקרוב בישראל
זרועות מלאכותיות אלקטרוניות.

הזרועות האלקטרוניות, שפותחו בגרמניה,
מאפשרות לקטועי־זרועות אפשרויות
הפעלה הרבה יותר רחבות מאשר הזרועות
המלאכותיות הקיימות.
כאשר יוחל בייצור זה, תהיה ישראל אחת המדינות
המתקדמות ביותר בעולם בתחום ייצור הפרוטזות,

מוסיפים להשתמש
ב.,תאלידומיד״
למרות שייצורה ושיווקה של תרופת-ה-
פלא לנשים הרות, ח״תאלידומיד״ ,הופסק
כבר לפני שש שנים, אחרי שהסתבר שהיא
גורמת לעיוותים מיפלצתיים בילודים —
נראה שגם בארץ עדיין ממשיכים להשתמש

התרופה מגיעה ומשווקת כאן בדרבים
בלתי־ידועות. המיקרה האחרון שנרשם ב-
ארץ, של ילדה שנולדה מעוותת כתוצאה

משימוש ב״תאלידומיד״ על-ידי אמה, אירע
ככר לפני שנתיים.

הצעירים בעד
בית לורדים
אחרי שהנהלת מע״י החליטה להציע לכנסת
להסיר מעל סדר-יומה את הצעת סיעת
״העולם הזה -כוח חדש״ בדבר הקמת
מועצת זקני־האומה (בית הלורדים) ,יתלקח
בסיעת מע״י ככנסת מאבק בדבר מתן
חופש הצבעה בנושא זה לחברי הסיעה.
רוב החברים הצעירים של מע״י מתכוננים להצביע
בעד הקמת המועצה, באם יינתן חופש־ההצבעה.

מאכק דומה עשוי להתהולל גם במפלגות
אחרות כין הח״כים הצעירים והוותיקים
שבהן.

חוק כפייה נגד רופאים
בלחצה של קופת־החולים הכללית, שאיננה מוכנה
לשלם לרופאים המשרתים בספר את מלוא ההטבות שדורשת
עבורם ההסתדרות הרפואית, עומד שר־הבריאות,
ישראל ברזילי, להניח על שולחן ועדת־השרים לענייני־חקיקה
הצעת חוק דרקונית — שתחייב כל בוגר פקולטה
לרפואה לשרת שנתיים בספר, במיסנרת התמחותו.

פירוש הדכר: ניתוקו למעשה למשך שנתיים
מכית-חולים והורדה ניכרת של רמתו
המיקצועית.
סטודנטים לרפואה יוחתמו לפני תחילת לימודיהם על
הסכמתם לשרת בספר, בתנאי־מתמחים. היינו, במשכורת
זעומה.
הסכום שתחסוך קופת־חולים בזכות חוק זה הוא
פחות מחצי מיליון לירות לשנה.

גדעון האוזנר
לוועדת חוץ וביטחון
מתבשל הסדר בין סיעת העבודה לכין
סיעת הליברלים העצמאיים, לפיו יקבלו ה־ל״ע
נציגות בוועדת חוץ וביטחון, מבלי
שח״כ יזהר הררי, שעבר לסיעת העבודה,
ייאלץ לוותר על ביסאו.
לפי הסדר זה יוותר חבר אחר של סיעת־העבודה על
מקומו ולוועדה ייכנס עו״ד גדעון האוזנר, כנציג הל״ע•
היחסים המתוחים בין האוזנר להררי היו אחת הסיבות
שהניעו את הררי לפרוש מסיעתו.

נגד מס המפלגות
תנועה עממית חדשה, כסיגנון ״את״א״,
מתארגנת בימים אלה כקרב חוגי האקדמאים
הצעירים של מע״י. הרוח החיה מאחריה
הוא אהרון גפן 37 עיתונאי לשעבר
וכיום כעל משרד משגשג ליחסי ציבור.
גפן אינו איש־ד,מנגנון, אינו זקוק למשמעת מפלגתיו)
לצורכי פרנסה. הוא שימש בזמנו דוברו של פינחס
ספיר במערכת הבחירות של 59׳ ,נימנה על הצוות שהנחיל
למערך ניצחון מוחץ במעוז הרפ״יסטי של אשדוד
בבחירות האחרונות.
כאיש מפלגה נאמן ומשלם מיסים דרך־קבע, נמנע
גפן עד כה מפולמוסים ציבוו יים מחוץ למשפחה, האמין
כי את הכביסה המלוכלכת יש לכבס בבית. אך כחבר
הסתדרות — התקומם נגד כפיית־המס על אלה שאינם
רוצים לשלם.

הוא אירגן, כשלב ראשון, הכורה של כ-
30 אקדמאים צעירים ממפלגתו, פנה אל הציבור
ואל יגאל אלון גם יחד בתביעה שלא
להעכיר את החוק הכפייתי אלא להקים
מיסגרת ממלכתית בפיקוחו של מבקר המדינה,
שתרכז את גביית מיסי־החבר וחלוקתם
הנאותה.
השלב הבא כמסע הציכורי: מסע הזדהות
כין חברי המפלגה עם חתימות פרופסורים
ואנשי-רוח, מודעות בעיתונים וכל
שאר הסממנים הבדוקים.

במדינה
העם
האם ייתכן גם כאן 7
לא חסרות לישראל בעיות משלה, ועם
התקרב ד,־ 5ביוני לבשו בעיות אלה מימ־דים
חדשים.
אבל יותר מענייני הגבולות, או איומי־השביתה
בשטחים המוחזקים, העסיקה את
האזרח הישראלי בעייה רחוקה, לכאורה.
כאשר פתחו ישראלים את מכשירי־הראדיו
כדי לשמוע את החדשות האחרונות, רצו
לדעת בראש וראשונה מה קורה היום בצרפת.

ההתקוממות נגד מישטדו של הגנראל
דה־גול היתר, מהפכה בעלת משמעות לגבי
העולם כולו. כל עם יכול לחפש במהפכה
זו את ההשלכות למצבו שלו, ולשאול את
עצמו כמה שאלות נוקבות. בראש וראשונה:
האם זה יכול לקרות גם כאן,
אצלנו?
המהפכה נעצרה. המהפכה הצרפתית
של מאי 68׳ ליכדה את כל הסממנים
של התנערות דור־היום מכבלי־המישטר —
והמנהיגים — של אתמול.
זוהי התנערות מן המפלגות הישנות —
כל המפלגות הישנות — שקפאו באידיאולוגיות
העבר. היא גם אינה מבודדת,
אלא ניזונה מאותה להבה שהציתה את אש
מדיניות תוכני ת או מלכוד ת
מה היה קורה אילו הודיעה ממשלת־ישר־אל,
בתשובה לשאילתה בכנסת, שהכריזה
זה עתה על מלחמה?
השבוע קרה משהו פחות חמור, אך לא
פחות מוזר: ההכרזה החשובה ביותר של
ממשלת־ישראל מאז מלחמת־ששת־הימים
נמסרה מפי שר־החוץ בכנסת — בתשובה
לשאילתה מוזמנת. היתד, זאת שאילתה של
איש־מפ״ם, ח״כ ראובן ארזי, שהוגשה רק
48 שעות לפני מסירת־ד,תשובה — בניגוד
לנוהג של השר אבן לענות על שאילתות באיחור
של חודשים.
הטכסיס השקוף: אי־אפשר לערוך שום
ויכוח על תשובה לשאילתה. בצורה זו
מנעו אבן ואשכול דיון כלשהו על ההצהרה
המדינית החשובה*.
ארבעת השלבים. הצהרת אבן כללה
את תוכנית־השלום הראשונה של ממשלת־ישראל,
שנה אחרי המלחמה. עיקרה: סידרה
של ארבעה שלבים. לפי אבן:

-תמונת השבוע-

#השלב הראשון:
פתיחת משא-
ומתן פנים־אל־פנים עם
כל ממשלה ערבית הרוצה
בכך.
(הדבר מונע משא־ומתן
עם ערביי־פלם־
טין, שאין להם ממשלה.
אך הוא פותח פתח
למשא־ומתן בצורה של
שיחה משולשת יארינג־תקוע־שגריר
ירדן, שישראל
תכיר בה כמשא-
ומתן ישיר, ואילו הירדנים
יטענו כי אינה
אלא שיחה עם יארינג).

6השלב השני:

קביעת תנאי־השלום, ברוח
החלטת מועצת־ד,ביטחון•
פירושו: קביעת
גבול חדש לישראל,
אי־שם בין קו הפסקת־האש
והקו הירוק; הכרה
ערבית בקיום ישראל,
בריבונותה ובגבול
זה; הפסקת מצב־המלחמה!
מעבר בתעלת־ובמיצר־טיראן; סואץ פתרון
בעיית־ד,פליטים.

• השלב השלישי:
חתימת חוזי-
שלום רשמיים שיכללו
הסדרים אלה.

ס השלב הרביעי:
עיבוד הסדרים לביצוע
סעיפי חוזי־ד,שלום.

הגבול

ממערב

לשכם. אין ספק כי
שרים רבים קיזז, כי
זוהי תוכנית ׳שתיראה
בעיני האמריקאים (ראח
להלן) ,אך שהערבים
מלחמתה של ״ישראל של אפריקה״ מצאה הדים, עצמם לא יוכלו לקבלה.
סוף דסוף, גם כישראל. סטודנטים ממדינת ביאס־ למשל: יש החוששים
שהערבים מוכנים עתה
רה, המשתלמים כארץ, צעדו השבוע כהפגנה אל
לכל ההסדרים האלה,
בניין שגרירות בריטניה בתל־אכיב. הם הפגינו שיחייבו נסיגה ישראנגד
אספקת נשק אנגלי לממשלת ניגריה, המפעי לית, אך המקזזים כי הלה
אותו נגד אזרחי ביאפרה. אחת הכרזות קר ערבים לא יוכלו להסאה
:״וילסון-נאצר-קום יגין -קואליציה בלתי־ כים לחוזי־שלום רשמקדושה
-נאצים!״ הסטודנטים המפגינים שרפו יים.
עוקץ נוסף: לפי נידגל
בריטי, לעיניו העצובות של השגריר מייקל
סוח זה, יהיה צורך
האדו (בחליפה בהה, כמרכז) ,שיצא לראותם.
במשא־ומוזן לשם קביעת
ביצועם של הדברים
ההתקוממות בפראג ובברלין, ברומא וב־א
ח רי חתימת הסכם־השלום, כך שישראל
וואשינגסון.
תוכל להביא למצב שבו השיגה חוזה־אבל
היא לא השיגה את מטרתה המיי שלום, מבלי ששום דבר יבוצע למעשה, מדית:
הפלת הנשיא בעל הנטיות הדיקטא־ כיוון שהמשא־והמתן על הביצוע יתפוצץ.
טוריות. מול האיום המוחשי של הפעלת אין ספק שאפשרות זו תרתיע את הערבים
צבא נגד הסטודנטים והפועלים השובתים; המוכנים להסדר.
מול האפשרות של מלחמת־אזרחים —
נעצרה המהפכה. אבל לא לפני שתסקר.
• ח״כ אבנרי חגיש הצער, דחופה לסדר־אגדת
דר,־גול, ולא לפני שהגנראל היהיר היום על נושא זה, בלחית מנתב־מחאה
נאלץ להודיע על עריכת בחירות חדשות. חריף ליו״ר הכנסת. אך אין נל סיכוי שהנשיאות
תכיר בדחיפות ותביא לדיון.
האם ייתכן הדבר גם כאן?
העולם הזה 1605

אולם השאלה העיקרית היא: היכן יעבור
הגבול?
על כן נפוצה השבוע שמועה מעניינת
בגדה המערבית. לפי שמועה זו, שמקורה
בעמאן, שירטט אבא אבן, בשיחה עם
גונאר יארינג, שירטוט של מפת־הגבולות.
במפה זו עובר הגבול החדש ליד דיר-
שרף, כפר ערבי במרחק כעשרה קילומטר
ממערב לשכם, במקום בו מסתעפת הדרך
לג׳נין.
אם זוהי ההצעה הראשונה של אבן, קרוב
לוודאי כי הכוונה היא לגבול שיימצא בין
נקודה זו ובין הגבול הקודם — כך שגבול
ישראל יזוז כמה קילומטרים מזרחה,
והמדינה תכלול את טול־כרם וקלקיליה.

דיעזת
זה מוכ ז ה
במשך שנה שלימה לא התנהל בצמרת המדינה
שום ויכוח רציני על עתיד השטחים
המוחזקים והדרך לשלום. הדיעה הכללית
של הליכוד־ד,לאומי היתה: אין מה לחשוב,
ואין טעם לריב, כי אין מה לעשות.
לפתע־פיתאום השתנה הכל. קדחת של
מחשבה התחילה בצמרת, והדיה השתקפו
אפילו מעל עמודי העתונים.
מה קרה? אמר זאת השבוע השגריר
יצחק רבין :״עד המהלך המצרי האחרון•
היה, לדעתי המצב מצויין. הבעייה היום
היא להדוף את המהלך המצרי. אנחנו עוד
לא בדפנסיבה, אבל לפחות בריאקציה.״
פרס נגד רכין. מה שמשתמע מתוך
חוות־דעת זו של רבין הוא: ברגע שהערבים
הודיעו כי הם מוכנים להסדר כולל
בדרך של משא־ומתן, התמוטטה המדיניות
הישראלית של ״שב ואל תעשה,״ שהיתר,
מבוססת על ההנחה כי הערבים לא יסכימו
לכל משא־ומתן שהוא.
מאותו רגע התחיל הלחץ הבינלאומי הגדול
על ישראל. הסדר ישראלי־ירדני, תחת
לחץ אמריקאי כביר, הפך לאפשרות מיידית.
על צמרת ישראל היה, לפתע, להחליט במהירות:
באיזה תנאים להסכים לשלום?
שלום — עם מי? ואם להתנגד ללחץ האמריקאי
כדי להחזיק בשטחים — מניין
להשיג את הכסף והנשק שיהיו דרושים להמשך
המאבק בעולם הערבי?
השבוע הושמעו כמה וכמה דיעות
על נושא זה מפי אישים שונים. לא היו
אלה עוד הצהרות מצלצלות של שרים
למטרות פירסומת עצמית, אלא תחילתו של
תהליך מחשבתי רציני. בין השאר:
• שמעון פרם יצא בתביעה שלא
לנהל משא־ומתן עם המלך חוסיין, אלא עם
העם הערבי הפלסטיני. אבל הוא נימנע בקפדנות
מלפרט מה יש להציע לערביי־פלס־טין,
כדי שלא ירצו לחזור לחוסיין.
• דויד בן־גוריון הכריז ש״אילו היתד,
בידי היום הברירה בין שלום אמיתי —
שלום של עזרה ותועלת הדדית בינינו לבין
מדינות־ערב — או התיישבות וסיפוח השטחים
החדשים, הייתי בוחר בשלום, חוץ
מירושלים ורמת־הגולן, כמובן. אך על כל
שאר השטחים אני מוכן לוותר תמורת
שלום אמיתי.״
• אברהם שווייצר, העורך הכלכלי
של הארץ, שנחשב בעבר כמקורב למשה
דיין, פסל את הדרישה למשא־ומתן ישיר
כתנאי־בל־יעבור, הציע לקבוע תוכנית־שלום
ברורה, שיש לה סיכוי לזכות בתמיכה אמריקאית,
ושעליה אפשר לנהל משא־ומתן
בלתי־ישיר.
• יצחק רבץ עצמו רמז כימעט
בגלוי שגם הוא פוסל את ההתעקשות על
משא־ומתן ישיר. רבץ הדגיש כי מנוי וגמור
עם האמריקאים לשמור בכל מחיר על
שלטונו של חוסיין, רמז כי לדעתו יש לחתור
להסכם עם חוסיין תוך ויתור על
שטחים נרחבים בגדה. זוהי, כנראה, דעתו
של אבא אבן.
ואילו העיתונאי עטאללה מנצור, ששוחח
עם אישיות חשובה שחזרה בימים אלה מעמאן,
הודיע כי המלך חוסיין הודיע לממשלתו
שיש לצפות להסכם ישראלי־ירדני,
שיחזיר את הגדה לירדן, תוך חודשיים.
נבואה זו הזדהתה עם קביעתה של
אישיות ישראלית מרכזית שאמרה, השבוע,
בשיחה פרטית :״תוך חודשיים זה יוכרע
— לכאן או לכאן.״
• כוונתו להצהרה המצרית מיום ה־9
במאי, בה הבחירה קאהיר שאינו עומדת
על נסיגת־צה״ל כתנאי למשא־ומתן, אלא
מוכנה עתה לנהל סשא־ומתן על כל סעיפי
החלטת מועצת־הבטחון ביחד, לפני כל
נסיגה.

התבונן היטב בתמונה למעלה. מה המיוחד
בה? זהו צילום שנעשה השבוע ,־ובו נראה
צנחן ישראלי קטוע רגל, צונח על רגל אחת.

קרא בגליון הבא שד

דעו* 0היה
את סיפורו הפנטאסטי של רב־סרן הצנחנים,
דויד (״בנדה״) בן־דויד, נכה קטוע־רגל,
שנפצע במלחמת־ששת־הימים בקרב על
מוצבי רפיח, חזר לשירות פעיל וממשיך
לצנוח כשרגלו האחת היא קטועה.

?נוסו
111111 אחת

הם גם שימושיים מאוד. לתשומת־לב המועצה
למניעת תאונות דרכים: תמרור מצוייר
על גופה של נערה עשוי למשוך יותר
תשומת־לב, ולכן גם ולמנוע תאונה. הוכחות?!
הסתכלו נא בתמרור זהירות, ילדים
בדרך! שעל גופה של קרול — ותשפטו.

כיסוי לכסף

* אילו דניאלה מתנדבת להפגין דווקא
| למען מלר״ז: היא מתפשטת נגד הקמת
רדינג ד׳ .שום מודעת־פירסומת לא תמחיש
את הסכנה הצפויה לזיהום־האוויר ביעילות
שכזאת — כמו ציור התחנה על גבה של
דניאלה.
ולבסוף, עצה טובה לדויד הורוביץ, נגיד
בנק ישראל: כדאי להדפיס שטרות כסף

ישראליים על גופן של נערות — כמו
השטר של חמש הלירות שעל גווה המחוטב
של דניאלה. נראה אם מישהו יעז אז לטעון,
כי לשטרות הכסף הישראליים אין כיסוי!
מעלתם הגדולה של בגדי־המלכה החדשים
אינה רק ברבגוניותם ובעושר השימושים
האפשריים. מילתחת־בגדים מצויירים תאפשר
לך לזרוק החוצה את הארון. שוב לא תצטרכי
לפזר את בגדייך בחדר, עם לילה, ולטרוח
ולחפש אחריהם, בבוקר. מקלחת
חטופה אחת — והבגד איננו.
יש רק סכנה אחת באופנת בגדי־המלכה
החדשים. כל הבגדים בתמונות המופיעות
בעמודים אלה הם מצויירים. עכשיו לא
יאמין כבר איש שהבגדים האמיתיים שאת
לובשת אינם מצויירים. תצטרכי להתיר
לו למשש על מנת להוכיח לו שבגדייך הם
עדיין בגדי המלכה הישנים.

בעוד הצייר, מלביש את גבה של דניאלה בבגד מצוייר
דמוי־אגס ,׳מאכיל אותה צלם־המערבת, אורי כוגן, בירקות.
זהו יתרון נוסף לשיטת הבגדים המצויירים: שבשעת לבישתם ניתן לעסוק גם בפעולה אחרת.

פירות וירקות
^ יזה כגדי״מלכות

מפוארים!״ הריע

ורק ילד קטן אחד, שלא שמע על בגדי
המלך החדשים, קרא בקול רם* :המלך הוא
עירום!״
זה יכול היה להתרחש רק באגדתו של
כריסטיאן אנדרסן, בגדי המלך החדשים. אז
היו רק שתי אפשרויות: או בגדים או
עירום. היום אין כבר שום מוסר־השכל
לאגדת־הילדים של אנדרסן. היום יכולים כל
מלך ומלכד, להיות לבושים ועירומים בעת
ובעונה אחת.
כאשר גילו ציירי־ההפנינג כי עורה של
אשד, הוא תחליף נהדר לבד־הציור — וגם
תחליף זול יותר — נוכחו הנשים
עצמן לדעת, כי הציור הוא תחליף מצויין
לשמלה או בגדים — וגם זול יותר.
אין צורך לרוץ לתופרת. אין צורך לר
כוש
יותר מלבושים. אפשר לצייר אותם.
אם יש לנערה — כמו קרול או דניאלה,
המופיעות בעמודים אלה — מלאי של
צבעים, מיכחול וגם ידיד צייר, יש להן את
המילתחד, הגדולה והעשירה בעולם. רוצה
אחת מהן להתנדב לעבודה בקיבוץ, אין
היא חייבת לעמוד בתור בחנות של אתא.
קצת צבע כחול — ומייד היא לבושה במכנסיים
כחולים קצרים ובחולצה שומרית,
כמו הקיבוצניקיות בימים הטובים.
עולה בדעתה ללכת להשתזף על חוף
הים — היא יכולה ליצור לעצמה את הביקיני
המקורי ביותר בעולם — כמו זה
שלובשת קרול באמונה — כשהחלק התחתון
הוא דמוי־עציץ ואילו העליון מורכב מפרחים.
הבגדים
המצויירים טובים לא רק בתחפושות
ההולמות נשפיות או בילוי בחוף־הים.

המיקרה הראשון בו יש כיסוי בטוח לשטר של חמש לירות
כשהשטר עצמו משמש כיסוי לגופה של נערה ..שעה שחצי
מעתיק את הציור המופיע על השטר אל עורה של דניאלה, צופה קרול בהלבשת חברתה

יש ניסוי!

אנשים
הגי מגו ם של א שכול
קול ישראל תיקן את ההיסטוריה. ביום
השנה ליום בו השמיע ראש־ר,ממשלה, לוי
אשכול את ״הנאום המגומגם״ והמפורסם
של תקופת־ד,כוננות, אזר קול ישראל עוז
והשמיע את הנאום שוב — במאגאזין־ד,חדשות
היומי היום הזה. אלה, שלא שמעו
בזמנו את הנאום, יכלו הפעם להתפלא על
ההדים השליליים שעורר לפני שנה — שכן
לוי אשכול נשא את הנאום בקול בוטח,
נימרץ, חדור בטחון־עצמי וללא שמץ של
גימגום. הסתבר, כי נאומו ההיסטורי של
אשכול פשוט הוקלט מחדש. עתה, שנה
לאחר המלחמה, יכול היה ראש־הממשלה
לקרוא אותו ללא התרגשות ייתכן ונשיא
צרפת, הגנראל שארל דה״גול, לא שמע
מעולם על דן בן־אמוץ. אבל השבוע
הוא ודאי יתעניין לדעת מיהו האיש הזה.
בערב־הראיונות שלו, השבוע, התקשר דן
טלפונית עם הד״ר מיכאל כר־זוהר,
היושב בפאריס, כדי לשמוע ממנו על המתרחש
בבירה הצרפתית. בסיף הראיון הטלפוני;
ביקש דן ממיקי בר־זוהר לשלוח
בשמו מיברק דחוף לדד,־גול בנוסח הבא:
״בבקשה ממך, רק אל תירה את הירייה
הראשונה. חתום: דן בן־אמוץ.״ זהו נוסח
הבקשה של דה־גול לנציגי ישראל, ערב
מלחמת־ששת־הימים • באותו ערב ריאיין
דן בן־אמוץ גם את משה גולדשטיין,
סגן ראש׳ עיריית תל־אביב, שפרש עם המנדאט
שלו מן המפלגה הליבראלית העצמאית,
הצטרף למע״י. בהצבעה אותה ערך
דן בתום הראיון, סברו שמונה אנשים שגולדשטיין
זכאי לפרוש עם המנדאט 500 .
איש הצביעו נגדו <• כשהוזמן סופרו ה־פארלמנטארי
של היומון האדץ, יעקב
ג׳ימס רוזנטל, להרצאה לפני חוג של
אוהדי המרכז החופשי, הוא מצא תחבולה
משעשעת ומחוכמת כדי להביע את דיעו־תיו
— שאינן תואמות את דיעות אנשי המרכז
החופשי. רוזנטל נאם בזכות ארץ־
ישראל השלימה כשד,מאזינים הדוגלים בסיפוח,
מתמוגגים מרוב נחת. רק בהמשך
דבריו התברר להם שרוזנטל מתכוון בעצם
למדינה דו־לאומית, שהתקווה לא יהיה

הימנונה ושבה יח־יבו את כל הילדים ללמוד
את שתי שפות המדינה: עברית וערבית
• ח״ב גח״ל, יום?,שופמן, יליד-
וארשה, סירב להתנבא, בשעת המשבר הממשלתי
האחרון, על המשך קיום הליכוד
הלאומי. אמר שופמן :״יהודי וארשאי מנבא
רק כשאינו בטוח. כשהוא בטוח, הוא מתערב.״

הרגליים
של ״כ מ חנ ה״ —
בכנס ותיקי חטיבה 8של מלחמתך,עצמאות,
שנערך השבוע בפארק הלאומי
ברמת־גן, ציין מנהל מישרד־העבודה, עו ד ד
מסר — שנימנה בשעתו על מפקדיה של
החטיבה — עובדה מעניינת :״חטיבה 8
היא החטיבה היתומה היחידה בצד״ל.״
ואומנם, כל מפקדי־החטיבות בצר,״ל במלח־

כלולות הצנחן כרחוב דיזנגוף *
עוגה על מיכסה המכונית
האיש מאחו הקוד

השר הצטיין כקריין
משהחליט להיות שר בישראל, איבד
יגאל אלון קאריירה מזהירה כקריין.
זאת מסתבר מתקליט בשם ישראל
כיום! שייצא לאור בימים הקרובים. התקליט׳
בשפה האנגלית, מורכב ממסכת
המספרת על תולדות מדינת־ישראל בעשרים
השנים האחרונות, ועל סיכויי־השלום
שלה בעתיד. זוהי מסכת המורכבת
מקיטעי־קריאה המקשרים בין
שירי־רקע להקלטות תיעודיות אחרות.
המיוחד בתקליט: הקריין, הקורא את
קיטעי־הקישור בכישרון יייטורי רב,
אינו אלא שר־ר,עבודה.
בין השאר נשמע קולו של יגאל
אלון על רקע שירים כמו חיילים אלמונים,
הימנון לח״י, ושתי גדות לירדן>
הימנון האצ״ל. כן נשמע קולו עם קטע

רגל כבדה מסייעת
ביתן הישראלי במונטריאל בתערוכת אקספו
67׳ .לנטע, שהיתר, ידועה במשך שנתיים
כמלכת־היופי של אילת, היתר, רק מתחרה
אחת בדהירה המהירה במכוניות הננס:
אירית רזיגי, אשתו של הזמר־שחקן
ארטיק לוי. אירית קיבלה את העובדה
שזכתה רק במקום השני ברוח טובה:
״לנטע יש רגל יותר כבדה,״ אמרה,. .לכן
היה לה קל יותר ללחוץ על דוושת הבנזין״
• בשעת־חצות, באחד הימים השבוע, עצר
ג׳יפ־סיוד של צנחנים ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
מול קפה כסית. מייד מאחריו י נעצרה
מכונית מפוארת, מתוכה קפצו חתן
וכלה בבגדי כלולות, הניחו על מיכסד, המנוע
עוגת־חתונה ענקית, אותה חילקו לצנחנים
וצעירים אחרים שהצטופפו סביבם. היה זה
המשך חתונתם של מיכה ונירה מיכאל
,,שנחוגה קודם לכן ברוב־פאר, בנוכחות
אלף איש בבית־החייל בתל־אביב. מיכה
הוא הצנחן שלפני שנתיים ניצל בנס, כאשר
מיצנהו לא נפתח בעת צניחה מגובה של
500 מטר.

מת־ה,עצמאות חיים ופועלים עד היום הזה.
למשל: כל הרמטכ״לים שהיו לצה״ל מאז
קום המדינה. רק מפקדה של חטיבה ,8
יצחק (״הזקן״) שדה, שעל שמו נקראת
החטיבה, נפטר והשאיר את אנשיו ללא אב.
#אגב, כנס חטיבה 8היה הכנס היחידי
מכל הכנסים החטיבתיים של צר,״ל, שנערכו
במיסגרת חגיגות העשרים למדינה, בו הושמע
באופן רישמי הימנון לח״י חיילים אלמונים,
שחובר בידי אברהם (״יאיר״)
שטרן, מפקדו הראשון של לח״י. בשעת
שירת־ההימנון עמדו על רגליהם כשליש
מלוחמי־החטיבה, שכן אחד הגדודים בחטיבה
זו היה מורכב כולו מאנשי־הלח״י $ב־

דודאי ותקליט ביג׳י

מלכת הקארטינג עפרוני

מתוך נאום בגין, ליד הכותל המערבי.
התקליט, המיועד בעיקר להפצה ב־חו״ל,
נראה כמוצר של מינהל־ד,ר,סברה•
אולם מה שלא עשה חברו של
אלון, השר ישראל גלילי, עשה מפיק
תקליטים פרטי, שהחליט שגם הסברה
ישראלית יכולה להיות עסק מיסחרי.
עמנואל דודאי ,29 ,לשעבר איש גלי־צה״ל
עורך בסוכנות יונייטד פרס
וקצין־עיתונות של אל־על, הגיע למסקנה,
כי בבחירות לכנסת הבאה, יהיו
התקליטים אחד מאמצעי־התעמולה העיקריים
של המפלגות. רק אלה שאין להם
פטיפונים בבית יצטרכו להטריח עצמם
לאסיפות־בחירות. השאר יוכלו לשבת
בביתם ולשמוע את המנהיגים המתחרים
מעל גבי תקליטים.
הראשון בסידרה של תקליטי־תיעוד,
אותם הפיק דודאי בשיתוף עם חברת
התקליטים הד ארצי, היה מוקדש לזב־רונות
דויד בן־גוריון. התקליט השני
שייצא לאור יהיה תקליטו של אלון.
אחריו עומדים להופיע נאומיו של
ראש־הממשלה ומנהיגים אחרים.
תהיה לשיטה זו לפחות מעלה אחת.
איש מן המנהיגים לא יוכל יותר להתכחש
לדברים שאמר.

מסיבה שנערכה לכבודו של הצייר פרי
רוזנפלד, מי שהיה במשך 20 שנה מעצבו
הגראפי של שבועון צה״ל כמחנה, בלטו
כל עורכי־ר,שבועון מאז הקמתו, וביניהם
משה שמיר ומאיר אכיזוהר. לעומתם
בלט בהיעדרו קיצן־חינוד ראשי של
צה״ל, אלוף־מישנה מרדכי (״מורלה״)
בדאון, שהוא מפקדו הישיר של פרי.
תירץ זאת יצחק ליבני, מפקד גלי
צה״ל :״בראון לא בא כיוון שיש לו סיבה.״
על תירוץ זה הגיב אהרון זאב, יושב־ראש
הוועד למען החייל, בסיפור על ילדה
שהלכה לבית הספר, עם ילקוט על שכמה,
בשעה שמונה ושלושים — כשהיא עושה
דרכה באיטיות .״פניתי אליה,״ סיפר זאב,
״והערתי לה, :ילדה, את יודעת שאת מאחרת
לבית״הספר.׳ הילדה השיבה לי, :כן,
אני יודעת, אבל יש לי סיבה זאב,
מי שהיה בשעתו קצין־חינוך ראשי של
צד,״ל, סיפר באותה הזדמנות כיצד ניכנסה
לראשונה לבסחנה תמונת הרגליים החשופות
של אשה, אותה הביא פרי מסיורו ב־חו״ל.
לאחר פירסום התמונה, שהראתה רק-
דנית־קנקן, התלונן על כך הרב הצבאי של
צה״ל, האלוף שלמה גורן. השיב לו
זאב :״כבוד הרב, מרגליים של בחורה מתרגשים
רק אלה המציצים מתחת לשמלות.
אלוהים ברא את רגלי האשה חשופות ולא
התרגש — אז מה אתה מתרגש?״

— והרגליים של נטע
הצלחתו של תקליט־השירים הראשון של
גילה אלמגור, החדירה בה ביטחון עצמי•
עתה מתכוננת גילה להקליט ולהוציא
לאור שני תקליטים נוספים. מייד לאחר
שתחזור מלונדון, שם היא מבלה חופשה,
תכין גילה תקליט שירי־ילדים בשם גילה
אלמגור מספרת ומזמרת ובו שירים
של יוחנן זראי וסיפורים של אוריאל
אופק. התקליט השני יהיה ארוך־נגן של
פיזמונים חדשים • יומיים לפני פתיחת יריד
המיזרח, החליט סגן מנהל היריד. יוסי
פדוסט, לבדוק את כושרן של הדיילת
שנבחרו ללוות את אורחי־היריד, דווקא בנסיעה
בקארטינג (מכונית ננס) .הוא ערך
תחרות בין כל הדיילות, אשר לרובן לא
היה מושג בנהיגה. במקום הראשון זכתה
נטע עפרוני, מי שהיתר. גם דיילת ב*
מימין: חכלה נירה מיכאלי. משמאל:
החתן המזוקן מיכה מינאלי.

אפשר הצלחתי!״
״הצלחתי!
היה השבוע לשמוע את במאי־ד,קולנוע
אורי זוהר צועק בשימחה,
לכל מקום אליו ניקלע. הסיבה: אשתו׳
אידיה זוהר, ילדה לו במזל־טוב
בת — אחרי בכורו הזכר. התפאר
אורי :״אמרתי לכם שאני יודע
איך לעשות זאת!״ #אדם אחר
שהצליח במאורע מישפחתי — אם
כי מסוג שונה — היה מפיץ־הסר־טים
דויד שיף. לפני שיצא לפס־טיבאל
הסרטים בקאן, הספיק שיף
לסיים את הליכי־גירושיו, נתן סופית
גם כריתות לאשתו, שחזרה
להיות סתם אלה שפירא י• סו־חר־המטוסים
ונער־השעשועים הקשיש
של תל אביב, פוקח הירש,
חזר לישראל מביקור בפאריס,
כשהוא מלא חוזיות. פוקר. הירש
אינו פוסק מלהתפעל מן העובדה
שלמרות גילו עלה יחד עם
בפאריס,
ידיעות־אחרונות כתב ישעיהו כן־פורת, על ר,בארי-
קדות שהקימו הסטודנטים המתמרדים
י • לעומתו העדיף יהודי צרפתי
אחר, תעשיין גרבי־הנשים
רוברט זילברמן, לבלות את
תקופת־המהפכה בתל־אביב. זילברמן
הפך ללקוח־שלקבע בדיסקוטקים
התל־אביביים, מזמין כל נערה יפה
לשתות ולרקוד עימו י • אחרי ש־השחקנית
הצעירה עופרה כן
עמי, החלה להופיע בחזה חשוף
בהצגת השלום בבימת השחקנים,
החליטו טרדנים אלמוניים שיש כנראה
מה לראות אצלה, החלו להציץ
באופן קבוע מבעד לחלונות דירת-
המרתף בה היא מתגוררת בחברת
אסתרג רון״ — שחקנית צעירה
אחרת, המופיעה בתיאטרוני־ילדים.
אחרי שאחד המציצים לא הסתפק
בד,צצות, אלא היה מלווה אותן
בהשמעת נהמות מבהילות, הזעיקו
השתיים את המישטרה. אחד השוטרים
בחר משום־מה להיכנס לדירה
דרך החלון, ונחבט על־ידי הדיירות,
שחשבו שהוא פורץ. כשנתפס
לבסוף המציץ בידי השוטרים, הסתבר
שאין זה המציץ הקבוע שלהן.
ליתר ביטחון, החלו השתיים לחפש
דירת־גג.

מטעם מערכת
הכתר כבר מוכן. השרביט המלכותי מחכה לנערה אשר
תיבחר כמלכת המים של ישראל לשנת .1968 האם היא
תהיה אחת מן המועמדות בעמוד זה? או מאלה שתמונותי הן
יפורסמו בגליונוח הבאים של ״העולם הזה״ ? הבחירה
עצמה תהיה מסמר עונת־הקייץ, ומשתתפי־הנשפיס של
השנים הקודמות יעידו. נשף־הבחירה ייערך במוצאי־שבת,
13 ביולי, במלון ״רמת־אביב״ .נשף ההכתרה יתקיים כעבור
שבוע, מוצאי־שבת 20 ,ביולי, במלון ״הולילאנד״ בירושלים.
את המלכה וסגניותיה יבחרו באי־הנשף עצמם. ה תחרות
פתוחה לצעירות מכל הגילים, אשר ישלחו את תמו־

נתן וכתובתן לת. ד ,136 .תל־אביב, מועמדות המעוניינות
להצטלם אצל צלם המערכת, יתקשרו טלפונית למספר
,231422 תל־אביב, בין השעות 4עד 6אחרי־הצהרים.

הבמה לעצמך מקום בנשפים אלה, שייערכו על
מידשאות ליד כריבוודהשחייה, בהשתתפותם של
אמנים ידועי־שם, תזמורות מפורסמות, ובהנחייתו
של שמואל שיי. ברטיסים ניתן להשיג, החל מה שבוע,
במשרדי ״לאן״ תל-אביב ו״כן נאים״ ירושלים.

000

תקוהמר > ומה ^ רתפי;:
היא יפואית הלומדת בסטודיו לאמנות. בוגרת
תיכון, בת , 19 צברית, הדוברת גס
אנגלית וערבית, חו-למת על קריירה באמנות.
חלומה הגדול של תקווה, מאז ומתמיד,
הוא: להופיע על הבד, בסרט ישראלי.

היא בת 16 בסן־הכל, אבל נבר מתני

״ ׳ 3י 11 1׳ שאת לגובה 173ס״מ. עיניים ירוקות,
שיער שחור, מפטפטת קצת אנגלית, ועד היום עדיין לא נגמלה מי
חולשת־הילדות שלה: לשחק את מישחק המחנייס — עם בנים דווקא,

היא בתו של בעל מיסעדת נאפולי בתל־אביב,

- 1 7 11,11 הפסיקה את לימודיה אחרי הביתה השישית בתיכון.
היא בת , 17 בעלת שיער בצבע הדבש ועיניים ירוקות. את
התצלום ביצע הצלם על חוף ימה של תל־אביב, לאחר שיחה עימה.

קולנוע סרטים השמש —וי הי ם

^ —י —*יייי
ה נו כ רי (אלנבי, תל־אביב; איטליה—צרפת)
המשפט של אורסון־ וולס לא היה המשפט
של קפקא. זה היה משהו אחר. הזר
של ויסקונטי אינו הזר של קאמי, וגם אינו
שום דבר אחר.
ביום קייץ לוהט, בעיר הלבנה והחמה אל־ג׳יר,
על שפח הים, כשהשמש חודרת לתוך
עיניו, רוצח מרסו (פירוש השם: ים ושמש)
במיקרה ערבי שלא היתד, לו שום סיבה
לשנוא אותו.
הוא מועמד למשפט, ובמשפט דנה אותו
החברה לא על רצח הערבי, אלא על זה
שלא אהב די את אמו, על זה שעישן ב־לווייה
שלה, על זה שיום למחרת הכיר
את מארי ולקח אותה לסרט.
מרסו הוא זר. הוא לא מרגיש את הרגשות
החברתיים שמרגישים האנשים סביבו.
אבל לפני התלייה, באחד המונולוגים
הספרותיים המזעזעים ביותר, מתברר שהוא
חי את החיים האמיתיים, את השמש, את
הים, את האהבה, ללא כל זיופים שהמציאו
סביב זה בני־האדם.
השמש הממלאת את הספר, החום, הגיבור
.הנשאר מרוחק מכל מה שקורה לו — לא,
הועברו לגמרי אל הבד. הסרט הוא סרט
ריאליסטי מאוד: רואים את אלג׳יר כמו שהיא,
את בית־המשפט על כל פרטיו, והסיפור
של קאמי מאבד בתוך כל זה במידה
רבה את משמעותו.

מי תו סומ צי או ת
אשד! נשואה (פאריז, תל־אביב; צרפת)
אם אתם נורמאלים. אם אתם מתעניינים
בבעיות של המאה העשרים. אם אתם אוהבים
את גודאר, ואם אתם לא אוהבים את
גודאר — לכו לראות את: אשח נשואה
ולא תצטערו על כך.
זהו סיפור על אשד, נשואה הבוגדת בבעלה
עם שחקן־תיאטרון, ומנהלת איתו
יחסים שבעצם אינם שונים מיחסיה עם
בעלה, אותן סצינות־אהבה( ,״תני לי להסתכל
בך. יש לך עור כל־כך חלק!״) אותם
סקנדלים (״כמה פעמים אמרתי לך לא
להשתמש במכונת־הגילוח שלי!״)
הנושא הוא: המיתוס והמציאות של האשד,
המודרנית במאה העשרים. האושר
של גיבורת הסרט לקוח בדרך כלל ממוד־עות־פירסומת
(״רק עם חזיות דחי תזכי
לחיי־אושר!״) ומסרטים אמריקאים, היא ובעלה
מציגים בפני אורח את הדירה שלהם,
הנמצאת מחוץ לעיר .״יש כאן נוף
נהדר,״ הם אומרים לאורח ,״החיים שלך
לגמרי אחרים כשאתה יכול לצאת ליער
שממול, כשאתה רוצה, אתה יכול לנשום
אוזיר, אתה מרגיש שאתה חי. יש לך
מרחב ״,ותוך כדי דיבור, הם מסתובבים בין
כלי־הזכוכית שבביתם, ומשקשקים בסרוויסי־החרסינה
בהפגנת־בעלות, וממשיכים ללא
שום הפסקה :״והחזית של הבית עשוייה
מלבנים, וארבע כיווני־אוויר, ואת הטלוויזיה
ראית?״
הם חיים כפי שמכתיבים להם סוכני
מוצרים שונים, וחולמים על מה שמציעה
להם הפירסומת. מה יש להם משלהם? לא
הרבה. זיכרונות לא מעניינים, והווה שאין
זמן לחשוב עליו. כי תמיד ממהרים.
איך ועל מה חיה האשד, המודרנית?
גודאר מתאר את זה בווריאציות אינסופיות.
בכל השפות האפשריות. בעושר עצום של
אמצעים. בכל תמונה כימעט, משתתפים
שחקנים, פיזמונים, מודעות־פירסומת, טכסט
מדובר; וכיוון שכל אחד מהאמצעים הללו
סותר במידה מסויימת את השני, ומוסיף
עליו משמעויות, צריך לשים היטב־היטב
את הלב לכולם. למשל, תמונה פשוטה־יחסית:
הגיבורה (משה מריל — משגעת)
שוכבת במיטה ושרה שיר יפה (כל המנגינות
בסרט הן נהדרות) על. האהבה החולפת
לה. כמו הימים. אילו הראה גודאר על המסו,
בזמן שהיא שרה, נוף סתוי, רחוב
גשום, עלים בשלכת — זה היה פשוט וברור.
הוא בוחר במקום זה לשים על המסך את
אצבעות רגליה של הגיבורה, והשיר, שיוצא
פיתאום מההקשר שלו נשמע מוזר.
והחרוז הניצחי 1 ,ט0ז• ,נטסמז ,^.מעורר
פיתאום גועל־נפש בבנאליות שלו, ושמים
פיתאום לב לכך שהמשפט הזר, כבר מזמן
איבד את המשמעות שלו.
לפעמים כל האמצעים יחדיו מצטמצמים
למעין סיכום: של הגיבורה על רקע מודעת־ענק
של פירסומת לחזיות. היא נראית קטנה
עד אימה. כאילו טובעת בתוך החזייה. ו־
(המשך בעמוד )28

׳דד״זז נטהר ()103
המאבק על בית-הלורדים השימוש בנשק
הגפאלם * הצהרת שרים ושריפת דגלים

גמאבה 111
**•ום פעולה שלנו ככנסת לא רית-
\ 4/קה את דימיון הציבור כמו הצעתנו
להקים את .,מועצת ותיקי המדינה,״ שזכתה
בפי העם לכינוי ״בית הלורדים.״ היא נדונה
בערבי־ראיונות, זכתה לשבחים ולד,תקפוה
בעיתונות, הוזכרה בתוכניות־הראדיו
ושימשה נושא לעמוד־קאריקאטורות מצויין
של זאב בהארץ (ראה ציורים).
הסכמה כימעט־כללית זו בציבור מצאה,
תחילה, הד נרחב בכנסת עצמה. צעירי כל
המפלגות קיבלו את הרעיון בהתלהבות,
וגם בין הקשישים היו לא־מעטים שראו בו
דרך נאותה לפרוש מן החיים המדיניים הפעילים,
מבלי להיעלם מן הבמה הציבורית.
אך בשבוע שעבר החלה הריאקציה. זיקני
מפלגת־העבודה, הנאחזים בציפורניהם בקרני״
המזבח של הכנסת, פתחו בהתקפה
נגדית. עסקנים כמו ישראל קרגמן (,)67
עקיבא גוברין 66 דבורה נצר ( )71 ואחרים
התנפלו בשצף־קצף על יו״ר הקואליצ־יה,
ח״כ משה ברעם, על שהעז בכלל להי-
כנס למשא״ומתן איתי. דיונים סוערים נער־בו
בתוך המע״י וגם במפלגות האחרות.
המאבק רק מתחיל. תוצאותיו תהיינה
תלויות, במידה רבה, בכושרו של הציבור
להגיד את דברו בבירור.
פג ר סגנז

חריף עם ח״כ תופיק טובי מרק״ח, שדיבר
לפני. סובי טען, כי חברת־האשלג מפסידה
כסף מפני שהשווקים הקומוניסטיים נסגרו
בפניה בעיקבות מלחמת־ששת־הימים.
אי רי אבנ רי: כאשר אני מקשיב לדברי
חבר־הכנסת טובי, אני מתחיל לפקפק
אם זיכרוני הוא בסדר.
לי היה נידמה שהסיבה העיקרית שהביאה
למלחמת־ששת־הימים היתה דווקא חסימת
מיצרי־טיראן. אילו היתה חסימת־המיצרים
נשארת בתוקפה, היה הדבר פוגע במידה
מכרעת בחברת־האשלג וסוגר בפניה את כל
שוקי המיזרח. אינני יודע אם חברת־האש־לג
היתה עומדת בכן.
אני אישית, והתנועה שאני מייצג, היכרנו
בצורן בפעולה צבאית ברגע שנחסמו ה־מיצרים,
ואני סבור שזו היתה הריעה של
רוב שוחרי־השלום במדינה.
לכן קצת מוזר לבוא היום ולטעון שה־

ג ־קיייזז

ך* חודשים האחרונים נתקבל בוו־דאי
הרושם, כי סיעתנו עוסקת אך ורק
בענייני בטחון־וחוץ. ואכן, זוהי פעולתנו
העיקרית. אנחנו מייצגים בכנסת ובעם תוב־נית־שלום
ברורה ועיקבית, תוכנית הפדראציה
של ארץ־ישראל, ועל כן נשמע קולנו
בבירור, לעומת קול מפלגות שאין בפיהן
אלא גימגום עלוב.
אולם באותה שעה נמשכת פעולתנו בכל
שאר השטחים — בהגנה עלזכויות־האד
רח, במלחמה נגד הכפייה הדתית, בהתקפה
על מישטר המפלגות הישנות. בקיצור: במאבק
נגד המימסד כמו שהוא.
על כל הדברים האלה דיברנו, למשל,
בשבוע שעבר — בארבעת נאומינו מעל
דוכן־הכנסת (שוב הרבה יותר מכל ח״ב
אחר) ,בסידרת שאילתות והצעותינו לסדרי,יום.

השמענו את ההתקפה המוחצת ביותר
נגד הצעת־החוק, שביקשה להפקיר את כל
בתי־הספר הפרטיים בארץ (ובכללם גני-
הילדים) לשרירות. גמורה של מישרד־החינוך
(ראה מיסגרת) .שאר נאומינו באותו שבוע:
• שערהמטבע: נמנענו מהצבעה
על חוק המאריך את הפיקוח על המטבע
הזר. הפסוק הקובע של נאומנו:
״נידמה לי שאין בבית הזה אדם המציע
לבטל לגמרי את הפיקוח על המטבע הזר.
אן נראה לי שהבית הזה אינו יכול לקבל
את המשך הפיקוח במלוא היקפו, כדבר
הן זובן מאליו ...יש לצמצם את הפיקוח
על־מנת להביא לביטולו במרוצת הזמן.״
(גח״ל, אגב, הצביעה בעד החוק).
• מיפים עקיפים: הצבענו בעד
יי הצעת הממשלה להכניס תיקונים שונים,
בעיקרם חיוביים, בגביית המיסים העקיפים
(לגבי סחורה שעליה שולם, בטעות, יותר
או פחות מדי מס ).היגשנו שורה של הסתייגויות,
כולן טכניות־מקצועיות, שאיני
רוצה לשעמם בהן כאן את הקורא( .בוודאי
שיעממתי בהן את קומץ חברי־הכנסת שנכחו
בדיון).
9יפ״המלח. הייתי חבר־הכנסת היחידי
שהצביע נגד חוק שנועד לשחרר את
חברת־האשלג מתשלום תמלוגים לממשלה,
בגלל גרעונותיה. הפסוק הקובע של נאד
מנו:
״אני סבור שכל מי שדוגל בכלל במשק
ואני דוגל באופן
ציבור ובמשק ממשלתי
חלקי במשק ציבורי ובמשק ממשלתי —
חייב לעמוד על העיקרון של חברה ממשלתית,
וכל מיפעל ממשלתי, חייבים להתנהל
טל פי כללים רגיליס של רווח והפסד, של
שיקולים מיסחריים.״
אגב, באותו דיון נאלצתי לפתוח בוויכוח

(לפי זאב)

ייצוא של חברת האשלג נפגע על־ידי המיל־חמה
— הרי זהו סירוס...
תז־פיק טובי: משרד־הפיתוח מאשר
זאת!
אורי אפנרי 5ייתכן מאוד שהמצב הפוליטי,
שנוצר בעיקבות המילחמה, פוגע
במידה מסויימת בחברה, אן להציג את הדברים
כאילו המילחמה
ויקטור שם־טום: הוא התכוון לומר,
שסגירת־המיצריס גרמה לכישלון לחברה.
אורי אבנרי נ אם לכך הוא התכוון,

אין בינוגו ויכוח. אן אס חבר־הכנסת טובי
מנסה לטעון בכל הרצינית מעל דוכן זה,
שהמלחמה היא שפגעה בחברת־האשלג, כא־אשר
כימעט אפשר לומר שחברת־האשלג לא
היתה קיימת אילמלא נפתחו המיצרים מחדש
— הרי שזהו סירוס מרושע של מה שקרה
באמת, לפני שנה בלבד.
זה מסביר לי איך כותבים ומשכתבים
היסטוריה בארצות מסויימות בעולם שאתה,
חבר־הכנסת טובי, נימנה על אוהדיהן. אתה
רוצה לשכתב את ההיסטוריה שנה אחת
בלבד אחרי המאורעות החרותים בזכרוננו
בצורה כל־כן חיה !
בכל אותם ויכוחים עמדתי עי הנוכחות
העלובה במליאה. כך, למשל, בעת הוויכוח
על חוק החינוך, שארך יום שלם והיה
מעניין למדי, מניתי בשעה 7.30 בערב,
זמן קצר לפני נאומי( 6 ,ששה!) נוכחים,
מלבד הנואם (ורדיגר) והיו״ו (נבון):
רשימת הנוכחים: מע״י 3 -מתון
( 69 קרגמן, אזניה, גז) .מפ״ם — 1מתון
( 8תלמי) .אגו״י — 1מתון ( 4גרוס).
מיקוניס חיכה לתורו לנאום. נעדרו לחלוטין:
סיעות גח״ל, ה׳ספד״ל, ל״ע, רק״ח,
המרכז החופשי, וח״כ בן־גוריון.

סיץ־פר, נאפארם חזבת\
* ם השאילתות שלנו שנענו באותו
^ שבוע היו, בעיקרן, על רקע לא־מדיני.
למשל: כמה שילמה הממשלה ל־יצרני־סוכר
מקומיים? ( 850ל״י הטון,
לעומת 55 דולאר, כולל הובלה ימית, ששילמה
עבור סוכר שהובאה מחו״לו) ,עמדת
צה״ל על רדינג ד׳ (העובדות שוב טושטשו)
,הצעת ועדת־הייעול הבינמשרדית לבטל
את חברת התיירות הממשלתית (זה הוצע,
אבל לא בוצע, בגלל התנגדות משרד־התיי־רות))
הצעת אותה ועדה לצמצם את משרדי
הממשלה ל־( 15 נכון, אבל לא בוצע):
כמה זהב יש בידי מדינת־ישראל (בשמי
67 מיליון דולאר); המחסור הצפוי ברופאים
(יהיו חסרים 900 רופאים במחצית שנות
ה־ ;)70 אי־מתן הנחות ברכבת לסטודנטים
של אוניברסיטת באר־שבע (הדבר סודר מאז
הגשת השאילתה).
השאילתות החדשות שהגשנו כללו, בין
השאר: התוכנית לסלול כביש שישחית את
עמק־המצלבה בירושלים: מכתבו של אבא
אבן לשגריר יארינג; ועוד ועוד.
אך מובן שהשאילות הבטחוניותוהפוליטיות
שלנו משכו תשומת־לב רבה יותר.
כך שאלנו, למשל, את משה דיין אם צה״ל
משתמש בנאפאלם, ומהן ההוראות לגבי זה.
תשובת משה דיין :״כללי המשפט
הבינלאומי אינם אוסרים שימוש בנפל״ס
נגד אובייקטים צבאיים. ההוראות (בצה״ל)
קובשות כי בעת הצורך מותר להשתמש בנשק
זה נגד אובייקטים צבאיים.״
(תמהתי על כך שהשר ביטא את המילה
״נאפלאם״ ,במקום ״נאפאלם״ .שאלתיו,
והוא ענה :״אתה צודק, אבל בסלנג של
צה״ל השתרש הביטוי נפלאם (ובמלעיל) —
אולי בגלל הקלות בביטוי, ואני מבטא זאת
כמקובל היום בצה״ל.״ המונח נאפאלס הוא
קיצור של שני מרכיבים כימיים).
במיסגרת של תשובה לשאילתות, ניתן לי
לחקור את לוי אשכול ארוכות על מחלת־ההצהרות
הסותרות של שרי־הממשלה,
בקשר עם הצהרה של דיין. אחרי שענה, כי
אלה הן דיעות אישיות בלבד, שאלתיו מה
הוא חושב לעשות כדי למנוע השמעת
״דיעות אישיות״ כאלה. אשכול עמד שעה
ארוכה על הדוכן, שקוע בהירהורים, השיב
לבסוף:
ראש־הממשלה אשכול: אילו ידעתי
שתסתפק בזה שאומר שאני חושב —
הייתי אומר: אני חושב. לגבי החלק השני,
לפעול — זה קצת יותר קשה. כי אדס
מביע את דעתו, ואם הוא אומר שזה על
זעת עצמו, בזה הוא איננו מתכוון דווקא

החינוך הטוב לשדיפח דגלים
בוויכוח על חיק הפיקוח על בתי־הספר הפרטיים, פתח ח״כ אגו״י מנחם
פרוש בהתקפת-מחץ עלי ועל ח״כ שולמית אלוני :
מנחם פרוש ותסלח לי חברת־הכנסת אלוני אם אומר לה שבאותם
חוגים (של חניכי בתי־הספר הדתיים) לא תמצא סטודנטים שנתנו
מחסה לטועמה ולדיעותיו...
אורי אבנרי: וגם לא שורפי דגל המדינה!
מנחם פרוש: לא תמצא שם גם איש כמוך 1
אורי אבנרי: אבל תמצא שורפי דגל-המדינה בגני־ברק!
מנחם פרוש: ההוכחה הנכונה ביותר לחינוך (דתי) זה היא העובדה
שאתה וחברת־הכנסת אלוני מתנגדים לו. תדע לך זאת. זה אחד ההישגים
הגדולים של החינוך הזה.
אורי אבנרי: כן ירבו.

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי בוויפוח
על הצעת ״ חוק הפיקוח על בתי-הספר,״
שנועד לתת בידי משרד־החינון סמכויות
רחבות לגבי בתי־ספר פרטיים ואכסטרנים.

הצעת־חוק זו, הכאה להסדיר את מערכת־ההינוך־
הפרטית, היה צריך להופיע סעיף ה מבטיח
חופש חינוכי לבל קבוצה, לבל השקפה,
לבל דיעה, והשולל סמבות מכל מוסד
ממלכתי לפגוע כחופש זה.

כאשר מביאים סוללה של תותחים כדי לה רוג
זכום, מתגנב ללב החשד, שהמטרה היא
אומנם גם להרוג את הזבוב, אכל אולי לא
רק להרוג את הזבוב.

אילו היה נקבע עקרון חיובי כזה, כי אז כל הסמכויות
השרירותיות, שעליהן אדבר להלן, היו מפחידות פחות.

כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.

זוהי ההתרשמות שלי מהצעת־חוק זו.

הפיתרון: חינוך תיכוני חינם לכל*
המטרה המוצהרת היא גם לגיטימית וגם רצוייה —
למנוע רמאות, גניבת־דעת, הפקעת שכר־לימוד ורמה ירודה
בבתי־ספר פרטיים. מטרה זו — אף איש אחד בבית הזה
לא יתנגד לה.

השאלה היא: האס יש איזושהי פרופורציה
בין המיסגרת שיצר חוק זה ובין מטרה מוצהרת

את המטרה הזאת אפשר היה להשיג בדרכים הרבה
יותר פשוטות. אפשר היה להשיג אותה בדרך השלילה —
מתן סמכות לשר־החינוך לסגור בתי־ספר בתנאים מוגדרים
מסויימים. אפשר היה להנהיג פיקוח על הפירסומים של
בתי־הספר. אפשר היה לחייב את בתי־הספר בחובת הודעה
לתלמידים, אם מישרד־החינוך פסל את כושרו החינוכי.

ובעיקר: אפשר היה לחסל את התופעה בולה,
אילו היה יקיים חוק חינוד חינם עד האוניברסיטה.

אגב,
אני תמה מה קרה לדרישה זו בוזיכוח של היום.
חשבתי שכמה מחברי הכנסת יחזרו לפחוא במיסגרת ויכוח

זה, על דרישה זו. והנד״ אין קול ואין קשב, אפילו מצד
אנשי רפ״י לשעבר.
היו״ר דבורה נצר: ב״דאי ידובר על כד
בוויכוח על משרד־החינוך בעוד שבועיים.
אורי אבנרי: זה רלבנטי מאוד להצעת־חוק
זו. כי אילו היה קיים חינוך חינם מתאים לכל
סוגי התלמידים התיכוניים והאקסטרניים, בי אז לא
היה מקום לכל אותם בתי־ספר שונים ומשונים,
בחלקם טובים, בחלקם פחות טובים, ובחלקם
שאינם טובים בכלל, שאליהם מתכוון חוק זה.

חופש־חינוך לכל קבוצת הורים*

לעומת זאת קובע החוק פרינציפ הגובל עם
שלילת חופש-החינוך, על-ידי התנאת החינוך
בסמכויות שרירותיות.
יש פה, כבוד השר, שאלה עקרונית יסודית של חברה
דמוקראטית. אפשר ללכת באחת משתי הדרכים :
או — לקבוע חינוך אחיד, בעל תוכן אחיד לגמרי לכל
— ואז אין מקום לא לבתי־ספר דתיים מיוחדים, ולא
לבתי־ספר אחרים שיש להם השקפת־עולם משלהם ;
או — לתת חופש לכל קבוצת־אזרחים לחנך את ילדיה
ברוח המתאימה לה והרצויה לה. ואז זה יחול גם על
הקיבוצים, גם על הדתיים, גם על הרפורמים, גם על הערבים
— על כל קבוצת־אזרחים.

בחברה דמוקראטית צריבה להיות שמורה
הזכות לבל קבוצת אזרחים לחנך את ילדיה
בהשקפת־העולם הרצויה לה, תוך דאגה לרמה
הלימודית־הטכנית.

מבחינה זו דומה חופש־החינוך לחופש־העיתונות. וכשם
שלא נוכל לקבל את העקרון כאילו עיתון הוא עסק כמו
כל עסק אחר, כך לא נוכל לקבל את ד,עקרון, אותו הביא
היום שר־החינוך בנאומו, כאילו גם בית־הספר הפרטי הוא
עסק כמו כל עסק אחר.

בוודאי, כית־הספר הוא גם עסק. אבל בית־ספר,
במו עיתון, ממלא בחברה דמוקראטית
פונקציה הרכה יותר יסודית.

וכשם שהיה פעם מיקרה דיקטאטורי בארגנטינה, שאסר
הופעת עיתונים בטענה שסדרי־התברואה בבתי־הדפוס אינם
בסדר, כך אני חושש שחוק זה יתן אפשרות לסגור אי־פעם
בית־ספר, בטענה שהסידורים התברואיים אינם מתאימים.

צריך להיות חופש לבל דיעה ולכל השקפת־עולם
כזירה החינוכית. אני סכור שבראש
לכן. ברגע זה אינני זוכר כל מילה, אם
חוא אמר שזח על דעת עצמו או לא. ואז
אני נשאל פה, ושוב מאשר את עמדת
הממשלה. בחיים דמוקרטיים קצת קשה
למנוע. אני אומר קצת קשה; אינני מסכים
שבאמת צריך להיות רק כך, שכל אחד
יגיד את דעתו, ביחוד אם הדברים באמת
לא מתאימים למה שקובעת הממשלה.
לא הסתפקתי בזה, ושאלתיו לגבי הצהרה
שלו עצמו, שסתרה גם היא את מדיניות הממשלה
(לגבי ״גבול הבטחוך על ירדן).

המיקרה של ד״ר שייב
ומה הן אותן סמכויות שרירותיות?
קודם כל, הסמכות המנוסחת בסעיף ( 12ב 2לשלול
זכות־הוראה ממורה ש״התנהג באופן שיש בו משום
השפעהמזיקה על התלמידים.

מה זאת ״השפעה מזיקה על התלמידים?״
מי קובע מה זו ״השפעה מזיקה?״
פעם קרה בארץ שאדם, שאני בהחלט איני נמנה על
אוהדיו, הד״ר שייב־אלדד — נשללה ממנו הזכות להורות
בבית־ספר, בשל דיעותיו. אבל לחמתי על זכותו להיות
מורה בבית־ספר( .ודרך אגב, באותו זמן ששללו ממנו את
הזכות להיות מורה, בגלל דיעותיו, נפתח בפניו קול ישראל,
והוא מטיף לאותן דיעות, שהן שליליות ביותר, מעל
גלי האתר בשם המדינה, בהסוואה של ביקורת המיקרא).

מוברח להיות ברור מה זאת ״השפעה מזיקה״
.בשום אופן אין להשאיר דבר בל-בך
שרירותי בנוסח של חוק!
איני רוצה להעלות בכל ויכוח את העניין הערבי, אף
שזה עניין די חשוב במדינתנו. אבל יש לנו נסיון רב
במיקרים של מורים ערביים, וגם לא־ערביים, שפוטרו
וסולקו מן ההוראה בשל דיעותיהם הפוליטיות. סעיף זה
פותח פתח נרחב לכל מיני מגמות שליליות.
עתה ברצוני לגעת בסעיף המשחרר מן החוק ישיבות

וסמינרים של כוהני־דת, הסעיף .)3( 2

למה לקבוע שמורת-טבע בזאת לסמינרים
דתיים ולישיבות? הישיבה היא מוסד חינוכי,
ויש לשמור כה על רמה.
אכן, יש פה סתירה בולטת. אם מגמת החוק אינה
להתערב בעניינים שבהשקפת־עולם, כי אם רק לשמור על
רמה חינוכית — איזו הצדקה יכולה להיות לשיחרור ישיבות
וסמינרים לכוהני־דת? אם, לעומת זאת, מוציאים
בפירוש סמינרים דתיים וישיבות, כדי למנוע טענה שמתערבים
פה בעניינים של השקפת־עולם — כי אז כל החוק
מוטל בספק, מבחינת סדנתו ותוכנו.
ואם כבר מוציאים אותם מן הכלל — דבר שאני שולל
אותו בהחלט — מדוע זה תלוי באישור שר־הדתות? שרר,דתות
הוא אומנם להלכה שר כל הדתות, אבל כולנו
יודעים שהוא שר של דת אחת, ולא רק שר של דת אחת —
כי אם שר של מגמה אחת של הדת היהודית, המגמה
האורתודוכסית.

מה יקרה אם מחר ירצו יהודים רפורמיים
להקים לעצמם ברמת־גן כידדספר שיחנך כרוח
ההשקפה הדתית שלהם? האם אז יוכל שר־הדתות
להגיד,, :לא למה?
בהקשר זה עלי להזכיר שוב את המצב המשונה השורר
במדינה. גם אחרי שכבר סיפחנו את ירושלים המיזרחית,
ונוספו 65 אלף תושבים חדשים, אין לשר־הדתות לא סגן־
שר מוסלמי ולא סגן־שר נוצרי, ואין לדתות אלה כל השפעה
ברמה ממלכתית. זה רלבנטי לנושא, כיוון שבחוק זה
נותנים סמכות מסויימת מאוד לשריר,דתות.

רשיון למורים, פיקוח על ״הווי״
הסעיף 7מאפשר למנכ״ל משרד־החינוך לשלול רשיון
אם חסרה, לדעתו ,״רמה נאותה״ לתוכנית הלימודים.
זה אינו ברור.

מי קובע מה זה ,,דמה נאותה?״ מה זה
ככלל ,,רמה נאותה?״
אם זה דבר שאפשר לקבוע אותו באופן אובייקטיבי,
הבד, נקבע זאת באופן אובייקטיבי, בנוסח החוק. הנוסח
המוצע כאן הוא הרבה יותר מדי מופקר לשרירות, כדי
שאפשר יהיה להשאירו בחוק.
לפי סעיף אחר, יהיה מורה זקוק לאישור מטעם המנכ״ל.

זאת שרירות קיצונית שאין כמוה. ואם הח לטת
המנהל הבללי אינה מוצאת הן בעיני
הנפגע הוא יכול לערער על החלטת המנהל

הוא השיב תשובה מתחמקת. שאלתיו:
אורי אכנרי: כבוד ראש־הממשלה,
כיוון שההצהרה המוזכרת אינה תואמת
בדיוק את מדיניות הממשלה, שהקראת קודם
לכן, מה מוכן ראש־הממשלה לעשות כדי
שראש־הממשלה לא יוציא הודעות סותרות?
ראש־הממשלה אשכול: אמרתי
שאינן סותרות, וכך אינך יכול לשאול אותי
שוב מה אני מתכונן לעשות, כי זח לא
יהיה צודק.
אך גאוותי העיקרית היא על פסוק ש
הכללי
של שר־החינוך -כפני שר־החינוך,
שהוא הבוס של המנהל הכללי!
זה סידור משונה ביותר, ואיני יודע אם הוא חינוכי
ביותר. מדוע לא תהיה זכות העירעור בפני ועדה חינוכית?
למה לא ועדה של פרופיסורים? למה לא ועדה בלתי־תלויה,
שיהיו בד, גם משפטנים?

כשאני מצרך יחד את בל הדברים האלה,
מתחזק כליכי החשד, שניתן לנצל לרעה חוק
זה בפינות שונות של חיינו. אני מוברח במיק־רה
הזה להיכנס לפסיכולוגיה של מי שניסח את
החוק, ולשאול את עצמי למה הוא מתכוון?
אך הדבר השרירותי ביותר מופיע בסעיף .18 הוא קובע
פיקוח על ״ר,הוזי החינוכי.״
זה דבר שלא ניתן בכלל להגדרה. מי קובע מה זה
״הווי חינוכי״? אילו היינו מכוננים מוסד בלתי־תלוי, אובייקטיבי,
לא־פוליטי, שיקבע מה זה הווי חינוכי, ניחא.
אבל לקבוע באופן כל־כך סתמי דבר שכלל. אינו ניתן
להגדרה, לזאת אינני יכול להסכים.

איך זה משתקך בבידדספר דתי אורתודוכסי?
איך זה משתקך בבית-ספר דתי רפורמי,
או כבית-ספר ערבי כמזרח ירושלים? זה דבר
שבל אחד יבול לפרשו ברצונו.

הילד נשפך עם מי האמבטיה
לסיום, בכור השר, הצעה זו, במו שהיא,
אי־אפשר להצביע בעדה. אני, על־בל־פנים,
איני יכול להצביע בעדה.
ייתכן שיבוא כבוד השר ויגיד שאני מייחס לו כוונות
שלגמרי אינן עומדות לעיני כבוד השר. אבל פה אנחנו
מחוקקים חוק, ולא מחוקקים אותו בשביל השר ארן.
ייתכן שהשר ארן יהיה שר־החינוך הרבה זמן, אבל אנחנו
מחוקקים חוק שיעמוד הרבה זמן, להרבה שרי־חינוך, בממשלות
רבות, והכנסת אינה רשאית לחוקק חוק הפותח
בפני כל שר־חינוך שיכהן אי־פעם שרירות מוחלטת.

אני סבור שהצעת־החוק, כמו שהיא, שופכת
את הילד עם מי האמבטיה. ביסודה מגמה
לגיטימית וחיובית, אך המיפגרת הנקבעת חורגת
בהרבה מעבד למגמה זו.

אני שואל את עצמי אם אני צריך להצביע נגדה, או
להימנע מהצבעה. נשמח לשמוע את דברי־התשובה של
השר, ולפיהם נקבע מה תהיה הצבעתנו.

הצלחתי להוציא מפי סגן שר־הפנים,
ישראל בן־מאיר. זה היה כאשר הוא התפלמס
עם הנאום לאיחוד ירושלים:
כן־מאיר ( :ח״כ אבנרי אומר) לא לשקם
את הר־הזיתים, לא לחזור לרובע היהודי,
לא להחזיר את היהודים לחברון
השייכת לנו, ושהיתה בבעלות שלנו, אלא
שאנו צריכים להיות זהירים ביו ת ר...
אורי אבנרי: האם אתה מוכן לתת
בחזרה את מה שאנחנו לקחנו?
ישראל כן־מאיר: על כך אפשר

לדון, נעשה הסדר כללי.
נודע לי לאחר מבן כי בגלל פסוק זה,
שנשמט מפיו, היו לו הרבה צרות. כי
יש בכך הכרה מפורשת בזכויות הפליטים
לרכושם בישראל.

קולנוע
המנוסה. הבגידה ותחתוני־סטרץ׳ ובו׳) בשביל
מה לעשות סרטים שלמים על האהבה.
כאן, בתמונה אחת, יש הכל.

(המשך מעמוד )26
לפעמים ממש יקשה לעקוב אחרי העושר
של התמונה. למשל: הגיבורה יושבת בבריכה(
,אישה נשואה, הבוגדת בבעלה).
שומעת שיחה של שתי בתולות( .מה, זה
נורא לא נעים. הוא יראה לי את החזה?
הוא יסתכל עלי עירומה?) באותו זמן
נשמע פיזמון עצוב על אהבה ועל בגידה,
והגיבורה מעלעלת בעיתון־נשים, המסביר
לה איך לרכוש את הגבר בעזרת תחתוני-
סטיץ׳ וסאבון ירדלי. יש כאן ארבעה
סיפורים על אהבה, ונוספים עליהם ההקשרים
האירוניים הקושרים אותם האחד אל
השני( .שתי הבתולות על רקע האשד,

קרסגבין נגד קר סגבין
מחול המוות (אופיר, תל אביב; אנגליה)
האמריקאים גילו שבשירות הביון האמריקאי
פועל מרגל רוסי הנקרא קרסנבין.
הם פונים לקרסנבין (לורנס הארווי) ,המשתמש
לצורכי שירותו באנגליה בשם אחר,
ומבקשים אותו לגלות את קרפנבין. הם לא
יודעים, כמובן, שהוא־הוא קרסנבין האמיתי.
כל מה שרוצה קרסנבין הכפול הזה זה

משה מריל ב״אשה נשואה״
נוף נהדר וטלביזיק
לחזור הביתה, להיות שייך לאיזה מקום.
אבל הרוסים לא רוצים אותו.
הסיטואציה מעניינת, הביצוע — אם גם
אינו מעמיק ביותר — הוא מרתק, ומאיה
פארו, ידידתו התמימה של המרגל הרוסי,
היא תגלית אמיתית.

מ ח כי ם לפרלוב

״אני מת לעשות סרטים.״ זוהי קינתו־שי־רתדתורתו
של דויד פרלוב .״יש רגעים,
שאני רוצה לעזוב את הכל ולברוח. אבל
(המשך בעמוד )31

כן, נבי !11

אגורות בלבד
מחירו 60
בקבוקמשפחתי של לי טרטמפוקולה
ומכילמשקה של ארבעהבקבוקיםקטנים בני 250ס מ ק -נמכריםב שו ק
במחיר של 35אגורותכלאחד .

קולה ־ א1

0אס׳ו קו/ה

0אס1

ל ^ /ל ׳ טובה יו תרהיותוהיאמיוצרתב ציו דהחדיש ביו תרב עו ל ם
הנמצא בי שראלבמפע לי נו בחולוןובירוחם ( שבנגב) בלבד .

0א !0
אלקט רוני ת

היגיינית יו ת ר. מאחרבמפעלינובלבדמורכבתמערכת
הבודקתכלבקבוקובקבוק.
מי וצרתמתמציות

של ו£פא״

0אסו ק0ל ,״

, 1 1 1 0 .מ\) 1 1 0 1 1 1 1 5 1 ^ 1^ 11

0ח1יס*0מזס^6?3ס3ן״״118.£ ^8

* 11201 חס׳ד 4£\4/ז. א׳ד. 8800 !<1-־ד8££־ד116 144,35^ 0 3

תמציות ״^ו״׳*ד3980 • 048 1<03־624־1£, 212ת0ו£!-£1£-ז
המספ קי ם
״\.\1\ 4ר1׳ 8א׳ ,8:01-1
ל ב תי החרושתלמשקאותקולההמפורסמים ביו תרב עו ל ם.

0א 10ל ^ /ל ׳ זולה יו ת ר, הואילולקוחותינומשלמיםע בו רטיבולאע בו ר

תמלוגיםבעדשם.
*,. 4! .4וו **ב 11 נו!צ , 111110X^^1)1111/111111^1111111.קולה

איננה

נו סחת

קסם.

תמציותקולהבטעםאחידמיוצרותעלידימפע לי ם ר בי ם ב עוי ל ם ״ מ אגוז
6 יןן
ה קו ל ה הנ מצאבאמ רי קההד רו מי ת.

ומכ

מפוצץ

ופרסומת

/אם קולה י
^ טמפו ^ אורנג׳ינה

רעשנית אינם

0אס1

מוסיפים לטיב המוצר.

^ פטל ^ מי־עמי -9-קולה?ג

המלכה

חתונה
עם חיוך חדש
הייתם בחתונה של ודדה מאייד ו•
ריצ׳ארד הקהאוזר •״ לא הייתם? אז
אל תודו בזה. אם תודו יתברר בבידוי
ובאופן סופי ומוהלט שאתם לא מי ומי.
אז תגידו שהייתם. ממילא אף אחד לא
ראה שם אף אחד. היה יותר מדי ם,לא.
אז אם הייתם שם, בפי שסיפרתם לפני
רגע, בוודאי ראיתם את ריצ׳ארד ושמתם
לב שהוא צחק הרבה. זה לא בגלל בדיחה,
אל תדאגו. זה בגלל השיניים החדש״ת
שלו. לפני החתונה הוא החליט לשפר את
מראהו, וסידר לו שני טורי שיניים לבנות
ומבריקות. טור למעלה וטור למטה• הוא
היה מוכרח להראות את זה בחתונה.
בחתונה הופיעו הוגו שווארץ ואשתו,
וגם להקה רומנית שהגיעה ישר מכל־בו
שלום. היו המון אנשים, ורק שש מאית
היו מוזמנים אחרי החופה להשתתף בארו-
חת־ערב. החופה נערכה סביב הבריכה של
מלון השרון, וכשהיא ניגמרה החלו שש
מאות הנבחרים לחכות שהאחרים ילכו.
אבל האחרים נצמדו אליהם לחיים ולמודת,
וסירבו לעזוב אותם• לא היה ברור הסבלנות
של מי תישבר ראשונה, של המוזמנים או
של הבלתי־מוזמנים. אבל בסופו של דבי
הכל ניגמר בשלום, הארוחה התאחרה קצת,

בעלת

ש>ער

ההתפעלות רדתה עצומה :״מלכה בלונדית!
מלכה בעלת שיער־של־זהב!״ קראו כולם,
עת ניבחרה מירי זמיר למלכת־היופי.
הצרת היא רק שזה לא כך. שיערה הזהוב
של מירי הוא — צבוע.
אומנם מירי מכחישה .״זה לא סתם צבע,״
היא אומרת ,״אין לאנשים מה להתלונן.
זהו ספריי שכזה, ספריי אמריקאי ולא צבע.

אבל צבע הוא צבע. ומה שמצחיק הוא
שלא יופייה של מירי — הבולט מאוד —
אלא דווקא שיערה הוא שכבש את השופטים.
בייחוד את טדי קולק, אותו שמעו קורא,
רגעים ספורים לפני הבחירה :״אני רוצה
את הבלונדית הזאת!״
הלן אחריו שופט אחר, בנימין (״הקצין
הבכיר,״) ג׳יבלי, שאוהב שיער בהיר.

והזוג יצא מיד לאחר־מכן לירה־דבש.
לפני ירודהדבש היו בדירה שכורה ליד
גן החיות. עכשיו מטפל האבא של ־רדה

בקניית דירה. תמורת הטיפול, ותמורת
הכסף שהוא ישקיע, הדירה תישאר רשומה
על שם האב. של הכלה, כמובן.

הז ה ב
אותה אחרי נשף־הבחירה. ובשעה שת
וחצי לאחר חצות יצאה למרפסת, הכני
את האצבעות לפה ושרקה שריקה עצומה
פחות נעימה היתה האווירה בין המועמז
השחרחרות, דווקא. וכוונתי לשתי המועמז
הערביות, הנד איום, ו אלי ם פארה.
לאחר שאליס ניבחרת למלכת־ירושג
התנפלה עליה הנד, והתריסה בפניה :״א
מין גוף יש לך בכלל? ואיזו פרצוף! <!
הופעה של מלכה!״
אליס לא נשארה חייבת לה, העירה
שלמרות שהיא הופיעה בתור ירוטזלי
מאל־קודס, היא בעצם חיפאית, ועברה 1
ליח־שלים לפני חמישה חודשים, עת ק
אביה תפקיד של ממונה על יחסי־הצי!
לירושלים המיזרחית.
ענתה איוב :״ואת? ממערב ירושלים!

אלה ח>>ם
מלכת המים של שנת ,1966
אכישג פפה, היא, מזה שבוע,
אמא לבן. הבן נולד בתל-אביב,
והוא יגדל בקיבוץ, והאמא המאושרת
שלו, שהתחתנה לפני
חודשיים עם האבא שלו, לאחר
שחיו בחדר מישפחה במשך זמן
רב, מכריזה :״אלה הם החיים
שאני רוצה לחיות. אני לא הייתי
מחליפה אותם בשום דבר אחר.״
׳ ווזודו1־~ודן ןוזן ו~ו^— י — י ^ן

אבי הפלה, החתן ריצ׳ארד וכלהו ורדה

מתחת דמיני
״כל הכבוד,״ אמר גיורא גודיק כששמע
על דליה פרידלנד .״כל הכבוד. באמת.״
כבר שלושה חודשים מופיעה דליה כריו־

דליה פרידלנד

לנד בתור הטיפש־עשרה הקטנה של המחזמר
איי־לייק־מייק. היא רוקדת ושרר, ומקפצת
וצוהלת, ורק עכשיו מתברר שבתוך המיני
שהיא לובשת, היא מסתירה ילד.
אבל עכשיו, כיוון שהיא הגיעה לחודש
החמישי, כבר אי־אפשר להסתיר את זה.
וגיורא גודיק לא כועס :״אין דבר,״ הוא
אומר ,״נרחיב לה את השמלות הקצרות,
נסדר לה תלבושות מתאימות.״
מי שהכי מאושר מזה זה האבא, מיי ט ה
אשרום יש לו כבר בן המשרת בצבא,
ויש לו בת המשרתת בחיל־הקשר, והיא
כבן ארבעים, והוא שמח כמו ילד קטן
למראה בן־הזקונים שלו המתקרב ובא.
זה לא הנסיון הראשון של דליה להביא
ילד לעולם. הנסיונות הקודמים לא הצל־חו,
לא עושה פולחן סביב
ובכל זאת היא
ההריון הנוכחי. היא לא קופצת בגללו פחות
בהצגה, ולא משתוללת פחות .״אני מתכוננת
להופיע עד הרגע האחרון,״ היא אומרת,, ,עד
שממש לא אוכל יותר.״
יש לה ממי ללמוד את הדברים הללו.
היא עצמה קפצה שבעה חודשים בתוך
הבטן של האמא שלה הנה הנדרד,
כשאמה מילאה את תפקיד האחות בחולת
המדומה. רק בחודשיים האחרונים יפני
שיצאה לאוויר העולם היתד, לה קצת מנוחה.
היה פחות קשה, משום
אז כמובן זה
שהחצאיות היו רחבות יותר, ואפשר היה
להסתיר הרבה דברים בתוכן.
בכלל, זה נוהג די מקובל על הבמה
להסתיר את החודשים הראשונים של הלידה
מתחת לחצאית. מרים זוהר עשתה ואת
וולף, ואפילו
חמישה חודשים בווירג׳יניה
חנה מרץ הסתירה את אחד משל־שת
הילדים שלה הרבה מאוד זמן, מתחת
לחצאית. קרינולינה רחבה.

׳ ח סי ס
כ מו בסרט מיכל מארק היא נערת־דיזנגוף נאה
מן הרגיל, גבוהה מן הרגיל, נועזת מן
הרגיל וגם רומאנטית מן הרגיל.
כל השנים, בהן שהתה בחוץ־לארץ כנערת
או־פר וכמלצרית, וגם באותן השנים שהיתר,
בארץ וחייתה את חיי־הבוהימה בכל כוחותיה,
חשבה שבעצם צריכה אשד. לחיות בצורה
רומאנטית עם אהבה כמו בסרט הוליבודי.
היא חיפשה, וחיפשה, ולפעמים אף מצאה
אהבות — אבל אף פעם לא היתד, זו אהבה
רומאנטית באמת, כמו בסרטים.
עד שהמפיק אלכם מסים לא התערב
בחייה. בעצם, מסים לא מכיר את מיכל
עד עצם היום הזה: אבל הוא הביא ארצה
צוות של מסריטים גרמניים, שהחלו מפיקים
סרט ישראלי־גרמני על תקופת הנאציזם
בגרמניה.
ובין אנשי־הצוות היה שחקן אחד, יפה
ובלונדי, גרמני ורומאנטי. מיכל ראתה את
גינתר מק ( )40 והוא ראה את מיכל —
ופיתאום פרצה ביניהם אהבה גדולה.
עכשיו רואים את הישראלית התמירה
וקצוצת־השיער אך ורק בחברתו של הגרמני
הנאה. ודיזנגוף מתפעלת מן האהבה הגדולה.
״ממש אהבה קולנועית!״ אומרים כולם.

מרים זמיר
המועמדות הערביות לא היו היחי
שערכו שינויים. לאה צור, למשל, שה
בעלת שיער ערמוני חלק, נדבקה ממגי
התסרוקות. ויום אחד לפני התחרות החל
לעשות רמונט• היא קיצצה את שי
וסילסלה אותו. אבל גם זה לא עזר לו
הספרית, סיל ואילו בעצמה את שיערות ראשה שעה שלכל ה
עשז את זה ספרים ידועים.
מה שמצחיק הוא שהבחורה שנב!
למלכה היתה כימעט היחידה שהלכה
שיער — חלק ובלתי־מתולתל.

נחמה לכ,

—י — 29

ברשם וחף

סטודיו ו׳סדיוד

מי ־ הי ביי ג

הערב•
נפ תח
הידיד הגדול

הערב ,׳ 4 1ביוני, בשעה 7״פתחו לקהל
שעדי הידיד הבינלאומי חל־ אביב .1968
זי קו קי דינור ס סגוניי ם, שלל אורו ת, צבעים וצלילים י ק בלו הערב אתהב אי ם ליריד ה בין־ ל או מי
תל־ אביב .1968 בו או ל ר או ת שפע תצוגות מר היבו ת, החלבאלקט רוני קהו אופנ ה וכל הבתח בו ר ה
ובתכ שיטים 35 .בי תני ם בין־ל או מיי ם, המציגים א ת מי טב ה מוצרי ם החדי שים בעולם. אטרק ציו ת
מר שימות ובידור: בתי קולנ עהמק ריני םסר טוני ם, תצוגות אור קו ליו ת, עשרות מכשירי טלוויזי ה
ב שטח היריד, בהםת חזו ב ת כניו ת חיו ת מ אולפן ״זניט״ ביריד ואטרק ציו ת מר שימות ליל דיכ ם:
כלבי מ שטרה מ אול פי ם, בי תני צעצועים ו שטחי לונ ה־ פרק ,״רחף״ ושעשועים. בו או ל קנו ת ״מציאות״

מ קו ריו ת בבאזר ה בין־ל או מי ובשוק הערבי ה ס סגוני.

בואולראותלקנותולהנות ביריד הגדול.
היריד יימשך 16 יום בלבד. זמני הביקור: בימי חול משעה 5אחה״צ, במוצ״ש — מצאת השבת.
שירותי התחבורה על-ידי ״אגד״ ״דן״ .רכבות מיוחדות מחיפה והצפון.
היריד הבין־לאומי תל-אביב 4 ,1968 ביוני — 22 ביוני. יריד המזרח, גני התערוכה תל״אביב.

העולם הזח 1605

(המשך מעמוד )29
אני רוצה לעשות סרטים. זה שאי־אפשד
לעשות את זה בצורה סדירה זה נורא.
״אני מקנא באורי זוהר. הוא, לפחות,
עושה סרט אחרי סרט. זוהי עשייה. מלאכה.
אומרים: סרט זה עבודה של במאי, סרט זה
עבודה של שחקנים. אבל אני יודע שסרט
מתחיל בזה שבא איש ומבנים כסף.״״
לפני חמש שנים גילו את סרטו הקצר
הראשון של פרלוב, ירושלים, והיה ברור
שיוצרו הוא במאי בעל שיעור־קומה, שיוכל
לשנות את שמו של הקולנוע הישראלי.
במשך חמש השנים שעברו מאז רואים את
פרלוב יושב לפעמים בקפה וורה, עם מפיקים,
עם תסריטאים, עם תוכניות, אך רק
השנה התחיל לעשות את סרטו הגדול
הראשון.
״זה אולי עניין של מזל,״ הוא אומר ,״אין
במאי שרוצה לעשות סרטים, אבל רק קצת.
אני לא מאמין שברסון רצה לעשות רק
חמישה סרטים, כל אלה שעשו מעט עשו
את זה בייסורים גדולים, ורצו יותר. דראייר,
פון־שטרוהיים, ברסון. הם רצו זאת. כל
הזמן.״
״אוהב שהכל ניגמר טוב:״ פרלוב
אוהב את ברסון ושונא את ללוש. הוא
חושב שההצלחה שלו היתד, טעות .״אני
אוהב את ציאפלין.
אפילו את הרוזנת
מהונג־קונג, אני אוהב
כמו שאוהבים
אונייה העוזבת את
הנמל ושומעים מוסיקה.
אני אוהב
סרטים שהאהבה מעל
לכל. בכלל, אני
די אוהב שמאלץ.
הנה, הסרט הזה,
צלילי המוסיקה. הוא
רוזן והיא אומנת
ויש שם שנים־עשר פרלוב ילדים מאושרים. והכל
נגמר טוב. אני כל־כך אוהב סרטים
שנגמרים טוב.
״מה שאני לא אוהב זה ריאליזם. אם שרים
— אז זה כבר טוב. זה לא דומה למציאות.
זה בסדר. אם אנשים יתעופפו מעל כיכר
מלכי־ישראל. זה טוב. את המציאות אני רואה
ממילא. אז למה אני צריך ללכת לקולנוע?
״אני מת לעשות סרטים. מסביב יש אור,
ומצלמה שמצלמת הכל ומקליטי, הכל, ואני
עומד באמצע ומרים אצבע והכל זז. יש
משהו אלוהי בזה. והשחקנים, זה דבר
ניפלא. אומרים לו תיפול. אומרים לו
תתעלף. עבדתי, למשל, עם גדעון זינגר.
הוא כל־כך רצה לשחק טוב, להיות טוב,
שהיתר, לי הרגשה שאם הייתי מעמיד אוחד
על גג של בניין, ואומר לו תתעלף — הוא
היה מתעלף ונופל. זה טוב להיות במאי.״
״שתיפול מהמדרגות:״ ״מה שלא
נעים זה אחר־כך. כשהסרט מתחיל להציג
ואתה יוצא לרחוב ורואה את הפלקטים:
שבוע ראשון. שבוע שני. זה כמו רולטה.
אני לא אוכל לסבול את זה. אמרתי לעצמי
שאני אקח חופש. לקפריסין. כדי לא לראות
את זה. אחר־כך בשבוע העשירי הייתי
חוזר.
״בהתחלה, כשהיו קיימים מעט סרטים
ישראליים, אמרתי לעצמי כשראיתי במאי
אחר: אני לא רוצה שהוא יצליח. לא התכוונתי
שלא ילך לו. התכוונתי שיעריכו
אותו נכון. או שהבמאי יפול מהמדרגות
בהצגת־הבכורה. מה יש? אם אתה כל־כך
מאושר, עשית סרט ועוד סרט, אז כשיבואו
כל המיניסטרים וכל השחקנים והאנשים החשובים
ותעמוד ליד האורות — אז לפחות
שתיפול מהמדרגות. לא גבוה. לא שתיפצע.
מהמדרגה הרביעית, נניח.
״היום זה אחרת. אם זה סרט רע אני
מאחל לו אי־הצלחה. אל תיפול מהמדרגות
— אבל באמת, אל תצליח. או שגם תיפול.
״בנס במילאנו יש תמונה שהוא יוצא
מבית־סוהר, כל־כך שמח ומאושר, ואומר
לכולם, בוקר סוב.׳ ועובר שם איש קטן,
אז הוא מנמיך את הקומה שלו כדי להיות
גם כן קטן. לא נעים לו.
״די. לי נמאס. להצטדק. לבקש סליחה
ממפיקים. מכל איש. אז עכשיו אני לא
מתכופף, ומאחל להם אי־הצלחה.״
ומה יהיה הסוף? ״הסוף,״ אומר פרלוב,
״שהקולנוע ייהפך לאמנות של מצנאטים.
עד אז לא יוכל להיות קולנוע אמיתי. כל
זמן שהתרבות של העשירים תהיה —
לתרום שלט לקופת־חולים, או לבניין־פאר
— לא תהיה אמנות. כשיבינו שבמקום שלט
כדאי להם יותר לשים פסל של תומרקין,
שאז השם שלהם יישאר זמן רב יותר —
רק אז תהיר, אמנות אמיתית.״
העולם הזה 1605

ב ח מי שהע סי נפלא׳

מיץ תפוחים ממותק

מיץ פטל ולימון ממותק

מיץ מנדרינות מ מו תק

״טל״ גאה להגיש לך, עקרת הבית, את החדש
והאחרון במוצריו: מיץ ממותק ב 5-טעמים
מצויינים.
מיץ ממותק ״טל״ עשוי על טהרת הפרי — ישר
מן השדה.
להשיג בבקבוקים פלסטיים נאים לשימוש חד־פעמי,
במחיר 1.25ל״י הבקבוק, בכל חנויות
סופרמרקט, שופרסל וחנויות מכולת המובחרות.

מינצד 11 מילח״ בע״ח ול ם־צור

מיץ פטל ממותק

הגיעהזמןלחשוב (מקלט טלויזיה לא קונים בל יום)!

הצטרף לאלה ה מבינים שכדי להמתין

מצורת מסל של 22,000 וולט ( 6ת118111נ - 51ז 511!>6המבטיחה בהירות קליטה וקונטרסט שחור־לבן
מירביים ומונעת עוותים — פרי מחקר, ידע ונסיון של 50 שנוט זניט.
בורר ערוצים 011:11x1 160(¥1 1(001 בלעדי, שכל 113 נקודות חיבוריו עשויות זהב 16 קרט,
המבטיח אייל חיים בלתי מוגבל וקליטה רגישה שאין דומה לה.
ב־זניט אין קונפקציה, המקלט כולו מלאכת יד.
למקלט זניט מובטח שרות מעולה ומלאי חלקים לכל ימי חייו.
מחיר המקלט — 2,100.ל׳׳י. הודות למדיניות העידוד לייצור מקומי אתה משלם רק — 1,425.ל״י.

׳העולם הזה 1605

במדינה
ע בזד ה
הזכות לא
ל היו תסר סו ר
הרבה שביתות־שבת כבר פרצו בישראל,
אך שביתת־השבת של אלי הרוש מרחוב
המלך עוזיהו 48/6בלוד היא הראשונה על
הזכות לא להיות סרסור־לדבר־עבירה.

סיפר השבוע הדוש, השובת זו
הפעם השנייה ליד בניין הכנסת:
הכל התחיל ב־ .1960 נכנסתי לעבוד כצבע
במיפעל גדול. תוך זמן קצר הוכחתי עצמי
בעבודה וקיבלתי סוג ג׳ .תוספת מיקצועית
סירבו לשלם לי, עד שקרא לי המנהל.
״תראה,״ אמר לי ,״אתה רוצה תוספת.
אז תשכנע כמה פועלות שאני מעוניין בהן,
שיבואו איתי. יהיה טוב לי, לך וגם להן.״
סירבתי. אמרתי שאני קיבלתי דירוג בש
יפת
מכהונתו הרמה, היה שלום זקוק לנימוק
משכנע באמת.
הוא חיטט במוחו ומצא את הנימוק הטוב
ביותר שיכול היה להעלות על דעתו:
ניאוף בצורה של חילול־קודש. לפני כשנה
וחצי החלה להילחש מפה לאוזן השמועה
הנוראה: יפת, הנשוי ואב לילדים, אנס את
אחת מבנות הכפר. והוא לא אנס אותה
סתם בשדה, אלא בבית־הכנסת.
הגלגל התהפך. שלום דוגמא, שנשא
זה לא מכבר את אשתו השלישית, לא
הסתפק בהפצת שמועות גרידא. הוא ניגש
למשטרה, הגיש תלונה רשמית נגד היו״ר.
הכפר היה כמרקחה. המשטרה פתחה בחקירה,
ותוך כדי כך הודח יפת מתפקידו.
את מקומו תסס, כמובן, מגן־המוסר־הצי־בורי
שלום דוגמא.
בינתיים המשיכו השוטרים לפשפש בפרשת
האונס המוזר. הנאנסת, ששמה נשמר
בסוד גמור, הכחישה הכל. כמוה בדיוק עשה
גם עודד יפת. התיק נסגר עוד טרם שהגיע

חברי ח טי ב ת רגייב
מוז מני ם לפגישה
ביום רביעי ,5.6.68 ,בשעה 8.30 בערב, אצל יחיאל קוטלר,
רחוב הפלמ״ח ,35 גבעתיים.

סדר היום:

)1דו״ח מפי נציג ההנהלה.
)2בחירת נציגי החטיבה למרכז התנועה.
)3התארגנות לפעולה ציבורית נגד נגע היתושים
כגוש דן. בחיפה לידיעת החברים:

אסיפה פומבית, בהשתתפות

אורי אבנר•

בקולנוע ״זיו״ ,ביום ו׳ 5 ,ביולי.
ועדת הביצוע של חיפה מבקשת מהחברים אשר לא שלחו
עדיין את תרומתם החודשית — לעשות זאת ללא דיחוי, לחשבון
מם׳ 13461 בבנק הדואר. הכסף דרוש להכנת האסיפה
הציבורית.

ישיבת ה מרכז
חברי המרכז מוזמנים לישיבת המרכז, אשר תתקיים ביום ה׳,
6ביוני, בשעה 8בערב, ברחוב קרליבך . 12

ביל צבעות ולא בשביל ערסיות. הלכתי
להסתדרות. זה לא עזר. רוצה תוספת —
צריך לעשות מה שמבקש המנהל. התפטרתי.
תיאבון גדול למנהל. אחרי שלושה
חודשי בטלה נמאס לי כל העסק. נכנעתי.
לא היתד, לי ברירה. שיכנעתי לו אשה, זו
שהוא רצה במיוחד, אלמנה שעבדה במיפעל.
אמרתי לעצמי: זה רק פעם אחת. מה איכפת
לך. אבל טעיתי. הוא ביקש ממני עוד
ועוד. יש לו תיאבון גדול, למנהל הזה.
בסוף סירבתי להמשיך. פשוט לא כולתי
יותר. אז התחיל המנהל להעביר אותי ממחלקה
למחלקה, ובסוף קיבלתי הודעת־פיטורין.
אספתי
הצהרות חתומות על־ידי הפועלות
שהבוס ניסה לפתות, והלכתי עם זה אל
הבום. אמרתי לו שאפרסם הכל. מייד בא
אלי נציג ההסתדרות, והוא והבוס ביקשו
שאחזור לעבודה עם סוג א׳ ועם חופשת׳
שבוע, בתשלום מלא.
הבוס ביקש שאתן לו את התצהירים.
כשראה שאינו משכנע אותי — פיטר אותי
פעם שנייה.
הזכות לסרב. עד כאן סיפורו המוזר
של הדוש.
אז פנה עם התצהירים, לדבריו, לסמל
מיזרחי במשטרת חיפה. לתדהמתו, לא פעלה
המשטרה. הוא נתקל בחומה של שתיקה.
מיואש וממורמר פתח האיש, כעבור שנה
וחצי מיום פנייתו למשטרה, בשביתה ליד
בניין־הכנסת. דרישתו המעשית: שתיערך
חקירה משטרתית.
ואילו טיעונו המיקצועי ראוי לו למצוא
מקום נכבד בחוקת־היסוד של תנאי העבודה
הממלכתיים :״זכותו של כל פועל לא להיות
רועה־זונות!״

לפרקליטות. אלא שאז כבר היה שלום דוגמא
יו״ר ועד המושב.
בשכוע שעבר שוב שיחק הגורל בחייו
של שלום דוגמא: שלמה מנקרי, השוחט
הזקן והמכובד של הכפר עזריאל, חנק את
בתו צדקה למתת (העולם הזה .) 1604 הסיבה:
היא נתפשה כשהיא נואפת עם יו״ר
ועד הכפר — שלום דוגמא.
פשעים גנבות לפי הז מנ ה

שמעון מיזרחי הוא סוחר ברכוש גנוב
— קונה בזול ומוכר ביוקר.
אבל העיקרון הפשוט הזה לא סיפק את
הבחור הפיקח בן ה־ .31 הוא שמע על כל־מיני
עקרונות כלכליים כמו היצע וביקוש,
החליט שלא כדאי לגנוב סתם. מוטב
לגנוב לפי הזמנה. לפי השיטה הנהוגה
בבורסה, שברוקר זה או אחר מוכר מניות
מסויימות שאינן מצדיות בידו ורק אחרי־כן
מנטה לקנות אותן במחיר זול יותר — כך
נהג גם שמעון מיזרחי: קודם היה מבטיח
להשיג סחורה מסויימת, שהיה לה ביקוש —
ורק אחרי־כן שלח את מיודעיו הגנבים
והפורצים להשיג אותה.
סובריוה ורשמקול. אבל אפילו בכר
— לפי טענת־ד,תביעה — לא תמה תושייתו
של הבחור. בחודש אפריל השנה הגיע
ארצה תייר פרסי בשם מסעוד ברוכים.
למסעוד היה חבר ישראלי בשם ראובן נג׳מי.
למסעוד היו גם הרבה לירות ישראליות,
הרבה דולארים, רשמקול ואפילו סיגריות
וסוכריות מתוצרת־חוץ.
את כל הפרטים המעניינים האלה סיפר
ראובן נג׳מי לידידו הטוב, שמשון. מייד
נולד במוחו של הברנש רעיון מבריק: ראובן
יזמין את הפרסי לבלות ואז יפרוץ הוא,
שמשון, לדירה השכורה ביהוד, שם התגורר המעגל הפרסי, ו
שלום דוגמא רצה להיות יושב־ראש ועד
העסק דפק כמו על חמאה. תמורת השהמושב
של הכפר עזריאל. לשם כך, סבר תתפותו, קיבל ראובן את הרשמקול ו־250
שלום, יש להדיח את היו״ר הקודם של ה דולאר. וכדי שיהיה לו מתוק בחיים — הוא
כפר הקטן, השוכן בגוש תל־מונד, לא קיבל גם את הסוכריות מתוצרת־חוץ.
הרחק מקלקיליה. אבל פוטש פוליטי אינו
ואת הסוכריות האלה בדיוק מצאה אצלו
בדיוק בין הדברים הנהוגים בין המושבניקים המשטרה, כאשר גילה התייר הפרסי את
השקטים, מעולי תימן. כדי לסלק את עודד הגניבה והוכיח שגס הוא ברנש לא טיפש.

מוסד

העולם הזה׳ 1* 05

י ן 1 - 1 1ווחרו

מ שו כלל ותר! חידושים בעיצוב
עולמיים ושיכלולים ובטכניקה בתכולה

״ קורעוז 14סופראוסומסי
2דלתותמגנטיותוהקפאהע מו ק ה
תצוגה ומכירה: ב ס וכנוי ות. קורעוז ־

ובסוכנויות של. מפיצי ם * ברחבי הארץ י׳

במדינה
דרכי־ח״ם
אור ח בל תי־ר צוי
כל יהודי יכול לבוא ארצה, להשתקע או
לביקור. גם אם הוא חולה, מצורע, ישיש
— או עיוור.
לא כן אדם שאינו נימנה עם בני דת־משה.
לא מכבר הומחש הדבר בצורה
בלתי־נעימה, כאשר מישטרת נמל־חיסה ניסתה
למנוע את כניסתו של בחור בן ,24
שחטאו היחיד — הוא עיוור בשתי עיניו.
מוסמר למדעי־המדינה. אלפי איש
ראו את ג׳ון ווטטפילד, ושמעו את קול־הבאנג׳ו
שלו. כי גרן הוא נווד וזמר־רחוב,
אותו ניתן לראות, לאחרונה, בסביבות רחוב
אלנבי וכיכר מוגרבי בתל־אביב.
ג׳ון למד, אומנם, משך ארבע שנים באוניברסיטת
נוטר־דאם שבמדינת אינדיאנה,
האמריקאית. הוא גם הוסמך בתואר ב.א,.
במדעי־המדינה. אך באמריקה, כמו בישראל,
קשה לקבל ג׳וב כשאתה עיוזר.
על כן החליט הצעיר גבה־הקומה ליהפך
לנווד. תחילה, הסתובב ברובע־הבוהימה ה

6הכ /א*>0£ 0 !/6ך, 61

אסקוט

— סיגרית

האיכות

ישראל

300

פוליטכניקום

הנחות עד 20 בקורסים לבגרות ומוקדמות
הנפתחים החודש.
פרטים והרשמה .5—8 ; 9—1 :

חיפה

חולון

בתר 17 מפנת אלנבי 55

לוין 30
שמריהו

ביאליק

סוקולוב

בר כוכבא

בנג׳ו

בשנת ה20-
למדינה,
נותנת הנהלת

שויי צ רי ת

נווד וסטפילד

ב מ קו ם

מכונ ת־כ תיב ה

ניו־יורקי, גריניץ׳ וילג׳ ,ושם, לאחר שהחל
מתפרנס כמורה לאנגלית, אסף פרוטה לפרוטה
— ויצא לסיבוב בעולם.
״בלי סנטימנטים!״ בכל ארץ בה
היה, לימד אנגלית .״אבל לא הרגשתי שאני
עושה משהו יוצר,״ הוא מספר ,״אז בספרד
מכרתי את מכונת־הכתיבה שלי וקניתי בג־ג׳ו,
כדי להתחיל לנגן ברחובות.
היה זה צעד נואש — שכן בלי מכונת־הכתיבה
מתקשה הצעיר העיוור להתבטא
בכתב .״נדדתי מארץ לארץ,״ הוא מספר.
״מספרד לצרפת. ומשם — עד לתורכיה.
אבל תורכיה היתד, קוד, מאוד וישראל קרובה
במיוחד. אז קפצתי לחיפה.״
וכאן אירע הדבר. שוטר במישטרת־הנמל,
אדם בשם בני, ניסה למנוע מג׳ון לרדת לחוף
.״תבין,״ אמר לו בחביבות ,״אני
כלב־שמירה בשירות המדינה. איני רוצה
שתעלה פרוטה למדינה. אף לא כפנסיונר
באחו מבתי־הסוהר שלנו.״
הזמר הנודד ניסה לשכנע את השוטר הקשוח,
אבל בני התעקש :״בלי סנטימנטים,״
אמר לו .״לו היו לך 500 דולאר, ואחריות
שתקבל עוד 300 דולאר לחודש, מהבית —
לא היו בעיות.״
״רק אחרי שהסברתי לו שאני מקבל 60
וולאר ביטוח לאומי אמריקאי — משום
שאבי מת ואני עיוור — הסכים לדון ב־מיקרה.״
היה
זה דיון קצר: במקום לתת לו לרדת,
גררו אותו בחזרה לאונייה שלו, כלאו
אותו בתא .״הייתי היסטרי,״ הוא מודה,
״צעקתי ובכיתי.״
ללא שלטים. זה היה לפני שלושה
חודשים. עכשיו גר לו ג׳ון תספילד במעון-
נוודים שברחוב הירקון, משלם שלוש לירות
ללילה עבור מיטה מעופשת, מנגן ברחובות
מבלי להבליט על־ידי שלם או
מילה את עובדת היותו סומא.
״אני מאושר,״ הוא אומר ,״בייחוד כשבא
אלי מישהו, ברחוב, כמו אותה ישישה בת
,80 שפגשתי אמש. היא לא נתנה לי כסף.
אבל היא אמרה לי תודה.
,״אתה נתת מוסיקה לנשמה שלי,׳ אמרה
לי. אז מה אני צריך יותר מזהי״
העולם הזה .1605

•זיז*

#ביזבזו 11^ 8ער תוסית שחתה.
^ נגדל אינטוסים נוט״ם ומכרגת״ם
תאלץ וגוו בשנונת־עונ׳ אחת גדולה
^יכיכ אזרחי שנא את ימי א׳ .לא ש־היה
לו משהו מיוחד נגד ראשית
השבוע. אלא שמדי יום ראשון נזקק איש־העסקים
התל־אביבי הצעיר לסדר עניינים
שונים בעיר: במשרדי־הממשלה, בעירייה,
בבנקים ואצל ספקים.
מלכודת עככרימ
משרדו שכן אומנם בליבו של ריבע־העסקים,
אלא שכימעט כל המשרדים ה^
שחזר אזרחי, בערבו של אותו יום,
אחרים להם הליכוהו עסקיו נמצאו בשבעה
• /לאחר 12 שעות־עבודה מפרכת בשמש ה־קצוות
שונים של המטרופולין הדחוסה ו־ --קייץ הלוהטת, היה מחוסל. החולצה הלבנה
המפוייחת.
הנקייה והמגוהצת, אותה לבש באותו בוקר
באותו בוקר יום א׳ היה לאזרחי מזל — נראתה כסמרטוט שחור: הוא הספיק
מיוחד: הוא הצליח להגיע למשרדו תוך
להיות בדיוק בשלושה מקומות, מתוך
שעת וחצי בלבד, לאחר שיצא מביתו ש השבעה אליהם התכוון לגשת: אפילו לא
באחת השכונות הצפוניות של העיר. ה הספיק לחזור למשרדו לפגישה חשובה,
אוטובוס שלו — וכי איזה משוגע מכנים לפני רדת־החשיכה; ובלילה היה המרכז
מכונית פרטית העירה? — הסתבך רק בהעירוני
הראשי מקום בלתי־נעים — ושלושה
פקקי־תנועה בגודל בינוני, כשהוא אפילו מסוכן — להימצא בו.
אלא שהאלטרנטיבה — לנהוג במשך שעתיים׳
במהירות ממוצעת של ארבעה קילומטר
לשעה, לחוף הרצליה הסמוך — קסמה
לו עוד פחות.

חולף על־פני פרברי־העוני הענקיים שנקראו
פעם ״מרכז העיר.״ תוך כדי־כך, עדיין
היה אזרחי מהרהר ביום האתמול, עת פילס
לעצמו ולמשפחתו דרך, ממש בכוח, בין
רבבות הגופות ששרצו על שפת־ימה הקצרה
של תל־אביב, נשבע בפעם האלף שכף רגלו
לא תידרוך שנית בחוף זה.

הוא נשבע, באותו ערב, באוזני אשתו
וילדיו, לעזוב לצמיתות את מלכודת־העכב־רים
הנוראה ששמה תל־אביב.
כל זה קורה לאלפי אזרחים היום — והמצב
יחמיר עשרת מונים בעוד חמש־עשרה
או עשרים שנה. אך בעיניו של יהושע רבי־נוביץ,
סגן־ראש־העיר, אין המצב נראה חמור

כל־כך. בחיוך על פניו, אמר :״שמענו. תודה.
שלום.״
הוא אמר זאת בישיבתה האחרונה של
המועצה הציבורית של תוכנית־אב, שהתקיימה
ביום רביעי האחרון בבניין המחלקה
הטכנית של העירייה.
הוא אמר זאת לארבעה ארכיטקטים צעירים,
שרידי הצוות הגדול של תוכנית־אב,
שהופיעו לפני הוועדה בשעה ה־ 12 ממש,
לאחר מלחמה עיקשת שנתמשכה שבועות
רבים — כדי להציג בפני 70 אישי־ד,ציבור
שנתכנסו שם את הסוד השמור ביותר של
עיריית תל־אביב מזה חודשים ארוכים:
אלטרנטיבה ג׳ של תוכנית־אב.
התינוק המוזר ששמו תוכנית־אב נולד
כשלוש וחצי שנים קודם לכן, בתחילת
, 1964 לאחר שנים רבות של עקרות כרונית
והבטחות־בחירות. המיילדים — אבות־העיר

שמטרתה להבטיח רווחה לתושבי־תל־אביב.

השימשוני קרא ״גילחם״
^ כאורה, היתד, זו הגשמת חלום רב/שנים,
אליו שאפו עוד ביאליק, המשורר
הלאומי, ודיזנגוף, ראש־העיר הראשון.
או, כפי שהתבטא המיילד רבינוביץ :״אני
תיקווה שתוכנית־האב החדשה תמלא את
יעודה ותמצא פיתרונות לליקויים של עירנו,
נישאת לגובה עם שיטחי־ירק פתוחים לים,
ועם דרכי־תנועה־ותחבורה נוחים.״
אך למעשה, זכה התינוק החדש, עוד
בטרם נולד, לנדוניה נכבדה ומעיקה כקופה
של שרצים: ביחד עם התיקוות, העניק
סגן־ראש־העיר רבינוביץ לצוות־התיכנון של
השמשוני 26 הנחיות שקבעו כיצד יש לתכנן

11 מיר לא עשה נדום

ראש־העיר לא ה תערב כל שלוש וחצי שנו ת
כ הונ תו. רק לפני המועצה ה ציבורי ת הופי ע
(ב ת מונ ה: מק שיב לציון ה שימ שוני — מימין — המציג את אלטרנ טיב ה א׳ לתוכנית־ אב).

שרושה זוו1קים :״רצח״! ^
שן ויהו שע עמית (ב ת מונ ה משמאל לימין) ,תבעו להציג ב פני המועצה גם את אל טרנ טיב ה
ג׳ ל תוכני ת־ אב — עליה המליץ כל צוות המ תכנני ם של ה תו כני ת — כאיש אחד.

1 *1 1 1ן 1 1ח יהושע רבינובי ץ (משמאל) תו ק ף את ה־
111111
1 1 1 1 * 1 1 # 1 1אדריכלים עמית ו שן ( מ מו ש קפי ם, מימין).

הוא לא הניח להם אפילו ל פ תו ח את פיהם, בפני המועצה ה ציבורי ת שבאה להק שיב להם.

דמפא״יים, שזכו בשילטון בשנת ,1960
בישרו על ההריון המוצלח לקראת עונת־הבחירות
65׳ ,הקימו בשעה טובה ומוצלחת
צוזת־תיכנון רבגוני בראשותו של
האדריכל ובונה־הערים הוותיק ציון השמשוני.
המטרה, כפי שהוגדרה מראש, היתד,
פשוטה ותכליתית: ליצור מיסגרת־תיכנון
כוללת לגדולה שבערי ישראל — תוכנית

את העיר, לרווחתם ולתועלתם של ראשיה.
״נילחם,״ הגיב השמשוני, וגייס לעזרתו
צוות של אדריכלים, מתכננים־פיסיים, כלכלנים,
סוציולוגים, גיאוגרפים ושאר אנשי־מיקצוע
— שעמלו חודשים ארוכים כדי
להוכיח שאי־אפשר לתכנן עיר על־פי הנחיותיו
וצרכיו המפלגתיים של פוליטיקאי.
(המשך ב ע מו ד )36

ת ל -א בי ב נידונה ל מוו ת!
(המשך מעמוד )35
ואז נכנסה לתמונה מינהלת תוכניודאב.
מינהלת תוכנית־אב היתד. מורכבת מ־אישים
בעלי־מישקל: בראשה עמד רבי־נוביץ
עצמו, כמובן. חבריה, מלבד ה־שימשוני,
היו האדריכל יצחק פרלשטיין,
בעל משרד פרטי גדול לבינוי־ערים; האדריכל
אריה שרון, יושב־ראש אגודת האינג׳י־נרים
וד,ארכיטקטים, ואחד המתכננים הגדולים
בתל־אביב; אברהם יסקי, אדריכל
צעיר ומצליח, ומהנדם־העיר דאז משד, עמי־עז,
שגם לאחר שפרש מתפקידו והפך להיות
מהנדם־יועץ לבונים גדולים — המשיך
עדיין במשימת־הקודש של הפיקוח על
תוכנית־אב.
כל אותם האנשים החשובים ובעלי הפרנסות
בענף בינוי־ערים, היו משום־מה תמי־מי־דעים
עם רבינוביץ שיש לכבד את מיס־גרת־ההנחיות
של רבינוביץ.
כולם, פרט להשימשוגי, כמובן.

מי מרוויח?
** ה היו ההנחיות של רבינוביץ? מדוע
הן הרגיזו כל־כך את המתכננים?
כדי להבין זאת, צריך לזכור, קודם כל,
שהצוות התנגד רק לחלק מן ההנחיות.
אותו חלק שנגע בעיקר בשלוש בעיות מרכזיות
של תיכנון עתידה של תל־אביב:
בעיית הסיטי באיזור מנשיה, בעיית־ החיסול
המיועד של חוף־הים העירוני ונופו, ובעיית
מיקומה המוטעה של התחנה המרכזית —
המאיים להכפיל פי מאה את טבעת־החנק
של התעבורה העירונית.
במה שנוגע לתוכנית הסיטי — מרכז״
עסקים ענק שעתיד היד. לקום במנשיד— ,
היא כבר היתד, קיימת לפני התחלת־עבודתו
של הצוות, בצורת הצעתם של שני אדריכלים
גרמניים שזכו במיכרז בינלאומי, אותו
פירסמה עיריית תל־אביב, לפני שנים
אחדות.
העירייה השקיעה מאות אלפי לירות בתחרות
על מיכררהסיטי, הטילה על צווון
אדריכלים צעירים, אמנון ניב ורפי רייכר,
להכין לאיזור זר. תוכנית־בינוי מפורטת.
כן השקיעה העירייה עשרות מיליונים
בהפקעת קרקעות במנשיה, ברכישת אותן
הקרקעות ובפינוי הדיירים מן הבניינים

שעליהן. גם נזינדל־שלום, הגבוה בבנייני
תל-אביב, לא היה קם בכלל אלמלא תוכנית
מנשיה — כי בניין־ענק זה, ללא סביבה
עיסקית מסועפת, אינו כדאי מבחינה מיס־חרית.
אלא
שהסביבה העיסקית — תוכננה במקום
הלא־נכון: מנשיה פשוט לא התאימה.
מד. גם שהיא מנתקת את המגע בין תל־אביב
הצפונית ליפו, בין תל־אביב למבואו־תיה,
ובין העיר לחוף־הים שלה.
כדי להתגבר על בעיות־התחבורד, למר־כז־העסקים
החדש, תיכננו חכמי־חלם של
העיר כביש שירוץ בתוך הים, לאורך
חופה של תל־אביב, ינתק סופית את העיר

מחוף־הרחצה שלה.

הפיתרון היהודי של העיר

** וות־המתכנכים התנגד, כמובן, ל־
^ תוכנית הסיטי בכל תוקף. רבינוביץ
התעקש. גם האדריכל פרלשטיין, מתכנן
מיגדל־שלום, הנשוי לאחות משפחת־מאיר,
שבנתה את המיגדל, התעקש.
אגב: פרלשטיין לא תיכנו את מיגדל־שלום
לבדו. עזר לו אדריכל צעיר, גדעון
זיו, שהוא במיקרה לגמרי חתנו של הילל
דן, שהיה בזמנו הממונה על הקמת הבניין
ועל מכירתו.
כיוון שאף אחד משני הצדדים לא היד,
מוכן לוותר, נמצאה פשרה יהודית טיפוסית:
הסיטי לא ייבנה במנשיד — ,ובכל־זאת
ייבנה.
במילים אחרות: יקימו סיסי־זוטא, במקום
מנשיה הגדולה; יפסידו את השקעת־המיליו־נים
ויבנו מרכז עיסקי במקום בלתי־מתאים
— אבל לא מרכז גדול ורנטאבילי.
:גם כביש־הים חוסל, תודה לאל, אך בינתיים
הוסיפו להשקיע כסף בתוכנית סלילתו
של כביש־טיילת שיקשר את תל־אביב ואת
יפו — על חשבון חוף־הרחצד, הצר בלאו-
הכי.

הגיבן המופלא

•כאן מתעוררת הבעייה השלישית: בן
עיית מיקומה של התחנה המרכזית העתידה
של תל־אביב.
שהרי כשקם מרכז־מיסחרי חדש, ברור
(המשך בעמוד )40
במדינה דרכי־אדם
הפ א ר טיז אן
ש חזי אל המלא
את הקאריירה המיקצועית שלו התחיל
יעקב לוקסנבורג ( )58 בגיטו וארשה. הוא
אפילו למד שם מיקצוע — סנדלרות — טרם
שהתחילו יושבי הרובע הנצור לאכול את
סוליות־נעליהם.
איך הצליח הבחור להינצל מן הגורל
שפקד את חבריו לגיטו — זאת אין הוא
מבין עד היום. שעד. שסביבו טבחו הגרמנים
את שארית־הפליטה, עם סיומו של המרד —
זחל הוא בין ההריסות, כשריח גוויות
חרוכות עולה באפו, וחמק החוצה, אל
החיים והחופש.
דרכו רבת־החתחתים הובילה אותו אל
מערות הפארטיזאנים האוקראינים. אבל גם
שם, למרות שלחמו כולם באויב הנאצי
המשותף — לא היו חייו של היהודי
קלים במיוחד. זו היתד, גם הסיבה שהביאה
אותו להסתלק משם, לעבור על־פני אירופה
השרופה, עד שהגיע סוף־סוף אל המנוחה
והנחלה בפלשתינה א״י.
80 אחוז נכות. בישראל ציפתה לו
לפתות עוד מלחמה אחת — מלחמת־השיחרור.
ומה שלא הצליחו לעשות הגרמנים
— עשו הערבים. יעקב גמר את
המלחמה כשהוא נכה כדי 80 אחוז. הוא היה
חסר־מיקצוע, חסר־פרוטד, ובעל לאשר, צעירה
וחולנית אותה נשא בארץ.
משך כמד, שנים ניסה לשלוח ידו בעיסוקי
מיסחר שונים — וניכשל. לבסוף נזכר
שבעצם יש לו מיקצוע — הסנדלרות אותה
למד אז, בגיטו וארשה הנצור. בגיל בו
מתחילים רוב בני־האדם לחשוב על פרישה
— פתח יעקב בקאריירה סנדלרית חדשה.
בדירתו הקטנה, בת שני החדרים, שברחוב
ז׳בוטניסקי בתל־אביב, ייחד חדר אחד לבית־מלאכה
והיה מתקן את נעליהם של השכנים.
אין לב לנעליים. הוא לא היד. מעולם
סנדלר מעולה, אבל פרנסה בצימצום — לו
ולאשתו החולנית שלא יכלה ללדת — מצא.
עד שיום אחד, לאחר שנים ארוכות של

ייסורים, מתר, רחל לוקסנבורג, ויעקב נותר
אלמן וערירי.
ליבו לא היה בנעליים. לכן, משהכיר לפני
כמה שנים קוסמטיקאית לא־צעירה בשם
זלדה פיירפלד — הציע לה הצעה, ספק
עיסקית ספק רומאנטית: הוא יהפוך את
חדר־הסנדלריה למכון ליופי, ויחד יוציאו
ממנו השניים את פרנסתם.
ואולי — חשב יעקב בליבו — היא תאות
גם להינשא לו, ולהקים משפחה.
מאסר ״כטיפול.״ אלא שכאן קפץ
עליהם רוגזם של השכנים .״סנדלריה —
מילא,״ אמרו. ,אבל מכון ליופי? — הרי זה
מוריד את ערכן של כל הדירות בבית!״
הם גם עשו לו חשבון מדוייק, שהורדת
ערך הדירות מסתכמת ב־ 30,000 לירות
בדיוק. אם ישלשל סכום זה לידיהם —
יסכימו לשינוי.
ליעקב לא היה אפילו עשירית מזה. פרצו
שערוריות. השכנים איימו במכות ובפנייה
למשטרה. פקח עירוני מכר רשם דו״ח;
שהפך בבית־המשפט העירוני לקנס של 100
לירות ולצוו־סגירה. זלדה, שכל העסק נימאס
עליה, קמה והסתלקה. יעקב פנה לראש־העיר,
מרדכי נמיר, בבקשת־עזרה, קיבל
תשובה מסגנו של מזכיר־העיר ש״העניין
בטיפול״ .בינתיים נרשם לו דו״ח שני, עליו
גזר בית־המשפט קנס של 250 לירות. כשלא
היה בידו לשלם — הוכנס מייד לכלא.
רק מגבית משותפת, אותה ערכו ידידיו
המועטים כדי לשלם את הקנס — הצילה
אותו ממאסר ממושך.
עתה עומד המכון ליופי סגור. ויעקב
איננו מצליח להבין דבר אחד: מדוע סנדלריד.
מותר, ומכון־ליופי — אסור?

שביתות
ד חו ק מן העין
ר חו קמהלב
מאיר עזריה ( )40 לא היה אהוב ביותר ב־קרגל.
הוא
עבד אומנם תשע שנים במיפעל
לייצור קרטונים כשוער־לילה, אך מהרגע
הראשון היו איתו צרות.

<וו יב סיטת ערב )!קסטווית

,ל סי׳

לקראת אחד
התארים הבאים:

8 1.011)1011
?11111161811
מתקבלים בעלי תעודת בגדות
ללא בחינות תחרות.
מועמדים אחרים יחויבו לעבור
מבחני כניסה באנגלית
ובחיבור בשפה הרצויה להם.
משך הלימודים 4שנים4 ,
פעמים בשבוע.

0 6 1 -1 1 5 1 0 3 1 6

? ? 1051016110
? 031111 ( 1-1)1 8 6 11111161511

מתקבלים בעלי תעודת בגרות
ללא מבחני תחרות.
מועמדים חסרי תעודת בגרות
יתקבלו ע״ס מבחני
כניסה בלשון האנגלית. משך
הלימודים שנה אחת, פעמיים
בשבוע 3 ,שעות בערב.

101113

811141163

£0811811

? 1161-8 ! 1ת 11( 1-1)1 8 6 1 1מ 0 3

מיועד לסטודנטים שעמדו
במבחני התואר 061-11110316
? 05 ? 1011016110 משך הלימודים
שנה וחצי, פעמיים
בשבוע 3 ,שעות בערב.

לקראת התואר
£8£1א0£

ץ ז1¥£8$1אס א0סא 10
על מנת לקבל תואר זה על הסטודנט לעמוד
בבחינות ב־ 3מקצועות מתוך .59 להלן
מפורטות לדוגמא 14 אפשרויות.
?,00110111105
!£61(1611
£0811511
£111113111311
£ ?611011
£(£3111611131105
?0608?3!>11
? 05־! £15101
£31111
?? 11110501(11
£0810
?8ס1ס? 3? 011
£311
£11531311
! £15101? 0£
£11101(63111^ 11
באוניברסיטת ערב אקסטרנית אפשר ללמוד
שלושה מתוך חמשת המקצועות: אנגלית,
כלכלה, מתמטיקה, עברית ותולדות אמנות
אירופה. כן ניתנת אפשרות ללמוד בכתב את
המקצועות: לטינית, יונית, צרפתית, גרמנית,
אתיקה, תולדות הפילוסופיה, משפטים ותיאולוגיה.
לגבי יתר המקצועות יוכלו הסטודנטים
המעוניינים לקבל באוניברסיטה הסדנה
לגבי תכנית הלימודים, מבחנים לדוגמא של
שנים קודמות ועזרה אדמיניסטרטיבית. ללימודים
אלה מתקבלים בעלי תעודת בגרות
ללא בחינות תחרות. לבעלי השכלה אחרת
אפשרויות לימוד מיוחדות.
משך הלימודים 4שנים 4 ,פעמים בשבוע.

לימודים לקראת
התארים :
מ הנ ד ס
אלקט רוני ק ה
מ הנ ד ס בנין
מ הנ דסמ פונו ת
מ הנ ד ס ייצור
הבחינות לתארים אלה
נערכות במסגרת0 1.
(אגוד הגג של אגודות
המהנדסים הבריטיות).
מתקבלים בעלי תעודת
בגרות במגמה הריאלית
או בוגרי בתי־ספר מקצועיים
4־שנתיים ללא
בחינות תחרות. לבעלי
השכלה אחרת אפשרויות
למוד מיוחדות. משך הלימודים
4שנים 4 ,פעמים
בשבוע.

לימודים לקראת התואר
6 ?3 1 1 7

£011)1011

מתקבלים בעלי תעודת בגרות או
בוגרי בתי־ספר מקצועיים 4־שנתיים
ללא בחינות תחרות. לבעלי השכלה
אחרת אפשרויות לימוד מיוחדות.
משך הלימודים 4שנים 4 ,פעמים
בשבוע.

הערות כ ל ליו ת:
• ההוראה בעברית במשך כל
הלימודים. תרגילי בית באנגלית
החל משנת הלימודים השניה.
• הסטודנטים יכולים להאריך
את משך הלימודים מעל ל־4
שנים במידה ואין באפשרותם
ללמוד בתנאים שפורטו.
• האוניברסיטה מקבלת סטודנטים
שלא מן המניו לקורסים
בודדים.

לימודים לקראת התואר
613117 זד ! 11ט 8.80. £011)1011

מתקבלים בעלי תעודת בגרות ריאלית
או בוגרי בתי־ספר מקצועיים 4־שנ־תיים
ללא בחינות תחרות. לבעלי
השכלה אחרת אפשרויות למוד מיוחדות.
משך
הלימודים 4שנים 4 ,פעמים
בשבוע.

גזור ושדה במעטפה
בכל מקרה עדיף שתבוא אלינו.
רק במידה ואין הדבר באפשרותך,
השתמש בתלוש שלמטה
ואנו נשלח לך פרוספקט מקיף.
לכב׳

אוניברסיטת ערב
אקסטרנית

אני מעונין ללמוד בפקולטה ל־

פרטים והרשמה:

נא שלחו לי פרוספקט שלכם.

ההרשמה מתקיימת עד ה־,20.6.68
כל יום משעה 17.00 עד ,20.00
ב״אוניברסיטת ערב אקסטרנית״,
תל־אביב, דרך חיפה ( 81 בין
הרחובות פנקס — ז׳בוטינסקי),
בנין בי״ס ״תיכון הדש״ (אוטובוסים.)61
,28 ,27 ,25 ,5 :

שמי __

הסיבות לכך היו שתיים:
#מאיר סבל בעיניו, ולכן הזיקה לו
עבודת־הלילה, וכל ניסיונותיו לעבור לעכו־דת־יום
עלו בתוהו.
!#גרוע מזה: אשתו הצעירה, צביה,
סבלה ממחלת־עצבים: ובלילות, כשנשארה
לבדה, היתד, לוקה בהתקפים שהפחידו את
ילדיה עד מתת.
אבל למאיר לא היתד, ברירה. היה עליו
לבחור בין עבודה לא־מתאימה לבין רעב.
הוא בחר בעבודה. אך מדי פעם — לעיתים
קרובות מדי — הוא נעדר ממשמרתו. אומנם
אל כל היעדרות כזו נילתה אישור
רפואי — אך אפילו האישורים לא עשו את
מאיר פופלארי יותר בעיני מנהלי קרגל.
״מותר לי לעשות ברצוני!״ ההזדמנות
להיפטר ממאיר הגיעה בחודש שעבר:
שלושה ימים נעדר מאיר מן המיפעל, באישור
הרופא. בבוקר היום הרביעי גילה אותו
אחד המנהלים כשהוא מוכר בשמים בשוק
של לוד.
טען מאיר בבירור שנתקיים נגדו :״ביום
הרביעי כבר לא הייתי חולה. התכוונתי
ללכת בערב לעבודה. בבקרים מותר לי
לעשות מה שאני רוצה.״
השיב לו צבי ברלוביץ, המנהל האדמיני־סטראטיבי
של קרגל :״אם אתר. חולה —
שכב בבית. אם אתה בריא — בוא לעבודה,
ואל תסתובב בשוק.״ לדברים אלה נתלתה

רווז־הנוסע,

ה חבר ה

ל הגנת־ הטבע,

ר שות

הגנים הל אומיים ועוד.
אבל איזור אחד הוא הפקר, לגמרי,
ונימצא בדרכו לחיסול פיסי: זהו איזור
נחל־חדרה .״כי נחל־חדרה יתום,״ אומרים
אנשי הר שו ת ל שטורות־ הטבע.
איום בפגירת־מיפער. מה הביא לכך
שלנחל זה ״אין אבא,״ כדברי אנשי הרשות?
גורמים רבים, שהעיקר בהם — מיפעלי-
הנייר חדרה.

המיפעלים מזרימים את מי־השופכין התעשייתיים
שלהם למימיו של הנחל הקט
והקסום. אומנם התחייבה הנהלת מיפעלי־חדרה,
בזמנו, בפני עיריית־המקום, להקים
מכון טיהור־מי־שופכין, דרכו תעבור הפסולת.
אך הסכם זה לא קויים מעולם,
וכאשר ראש־העיר הצעיר והנימרץ, דב
ברזלי 38 דרש מן המיפעל למלא את
התחייבויותיו — הוא נענה באיום ש־מיפעלי־חדרה!
ייסגרו, ישביתו את 800 בני־חדרה
העובדים בו וירחיקו רתחה מן העיר.
על כן לא המשיך ראש־העיר בלחץ.
אלא שלא רק מיפעלי־חדרה אשמים. גם
מי שקי־הסביבה נושאים בחלק נכבד מן האחריות
לסתימת מי־הנתל הנהדר, העטור עצים,
שבסביבתו אפשר למצוא כיום מאות ציפורים
מורעלות.
קיבוץ גן־שמואל, למשל, הקים סכר והד

ן פ קידי ם
1ועובד שירותים!
הרשיוזוז הגן ווזווינובויוז שגזעוווז ן
וזיאבל לוונון-.

ה על א ת השכר
* שיפור ה תנ אי ם ה סו צי א ליי ם
* שעות קייץ
* נגד פי טו רי ם
לשינוי ה מ דיניו ת הי שר אלית
* למען מדיניו ת של שלום עם שכנינו
* ל א חוו ת ע מי ם י הו די ת — ערבית
* ל קי דמהחבר תי ת
ועתיד מאו שר לעם י שראל

פקיד, שבו שירותיס!
בבח־ירווז לוועידה וז־ 9של וזלוזדרווז הפליריגז
וזן לולך לרשיוזוז וזלווזוגיגוגויוז וזוזדשוז

הצבע 1
מופתרית אל־קייסי
ציפורים מתים בין העצים

כמובן מיכתב־פיטורין. בלי זכות לפיצויים.
״היו כבר העיתונאים ץ״ לאחר שנוכח
כי ועד־העובדים אינו מתכתן לעזור לו
— פתח מאיר במלחמה פרטית: הוא לקח
את ארבעת ילדיו — בגילים , 11 תשע,
שמונה ושש — ופתח בשביתת־רעב בשערי׳
המיפעל. שביתה זו הביאה אליו, לאחר
יומיים, את סגן ראש־ד,מועצה המקומית של
לוד, שמחה אלקיים, שאלתו הראשונה של
האיש החשוב היתה :״האם כבר היו אצלך
עיתונאים?״
כששמע אלקיים שעדיין לא — נרגע.
״למה לך לעשות צרות?״ אמר למאיר.
״אתה לא רואה שלא רוצים אותך כאן ב־קוגל?
תפסיק את השביתה, ואנחנו נסדר לך
פיצויים וחנות־מכולת. רק שלא תשב כאן.״
מאיר לא האמין כל־כך, אך אסף את ילדיו
ומיטלטלין — וחזר הביתה. הוא ידע כי
המשקיעים האמריקאים של קרגל עומדים
לבקר בארץ, והבין את פשר החרדה שתקפה
את האנשים החשובים, שמא ייתקלו אותם
בעלי־הון שהם גם בעלי־לב־יהודי־רחמן ב־שובת־רעב
עם ארבעה פעוטים, בפתח ר,מיפ־

אבל שלושה ימים לאחר־מכן התבררה לו
אמיתות הפיתגם ״רחוק מן העין — רחוק
מן הלב.״ כן הוברר לו גם ערכה של
הבטחת המכולת, בשבוע שעבר חזר מאיר
ואסף את ילדיו כדי להחזירם אל מישכן־
הקבע הארעי — שבשערי קרגל.
״הפעם,״ הבטיח לכתב העולם הזה ,״אני
לא זז מכאן עד שאני מקבל מה שמגיע לי.״

הנ חל
הי תו ם

חדרה

את נוף־הארץ הורסים בהתמדה: הורסים
אותו סתם פרחחים, מיפעלים תעשייתים,
גידול הערים וחוסר־התחשבותם של טיילים.
משום־כך קמה שורה שלמד, של גופים
שנחלצו להגנת ארץ־ישראל: רשות שמוהעולם
הזח 1605

רים חלק ניכר ממי־ד,גשמים שזרמו מן
הקרקעות הסמוכות, חיזקו את זרימת־הנחל.
גם מיפעל גל־ים מזרים שופכין לנחל, ואם
כי התחייב לחמצן את הפסולת — לא עשה
כן מעולם.
ואילו קיבוצים רבים מקיזים מדמם הלבן
של מי־הנחל לצרכיהם התעשייתים והחקלאיים.
מעיין
קמצן. התוצאה: לא רק הנחל
גוסס. גוססים גם חיי הנקודות שבסביבה.
שתיים מאלו סובלות במיוחד: הנקודה
היהודית חפציבה, שתושביה מיואשים נוכח
הריסת פינת־החמד שלהם: והנקודה הערבית
אל־מפג׳יר, כפר קטן שהוא היחידי בארץ
בו שולטת מוכתרית במקום מוכתר.
״אפילו מעין־הדבש* הפך לקמצן מאז
החלו לערוך פיצוצים כדי להקים את הגשר
החדש!״ מספרת סבתא חדיג׳ייה אל־קייסי,
לר 66 ,נכדים במקומות שונים בארץ —
וכפר שלם האוהב אותה כמו אם.
״ואילו את סי־הנהר הרעילו לגמרי,״ היא
אומרת בעצב .״מספיק היה לו חפרו תעלה
קטנה — מטר רוחב ושני מטר עומק,
בתחתית האפיק של נחל־חדרה — כדי
להחיש את זרימת־המיים. אז היתד, נסחפת
כל הפסולת. אבל לזה אין לאף אחד כסף.״
חבקן חזק מהיופי. בינתיים נאלצים
להשקיע אלפי לירות לחיטוי נגד קדחת ול־חיטוי
סאניטארי אחר — כי הנחל הגוסס
הוא סכנה לבריאות־ד,ציבור.
גם אלה שרכשו חלקות־אדמה בסביבה —
סבלו נזק ניכר. אבל אנשים אלה, והיישובים
הקטנים בסביבת פינת־החמד, הם חלשים
וחסרי־השפעה. ואילו המיפעלים והקיבוצים
הטורפים את הנוף, כדי להשתמש בנחל
למטרותיהם התעשייתיות — חזקים ורבי־ממון.
על־כן
קיימת סכנה רצינית מאוד שעוד
אחת מן הנקודות היפות ביותר של נוף
ארץ־ישראל תלך לעולמה, על צמחייתה
והחי שבה, בטרם יחלפו שנים רבות.

שמו הערבי של המעיין הוא

5 4 8 4 1968
הגיע מודל אחרון של טלוויזיה ״ סאבא ״ ,אלקטרוניק
מסך 59ס״מ ו־ 65ס״מ עם שיכלולים רבים ובטיב
מעולה המאפיינים מכשירי הטלוויזיה מתוצרת ״סאבא״.

• תנאי תשלום נוחים • אחריות על כל מכשיר

להשיגל״אונ> ברסל *
תל-אביב, רחוב אלנבי ,75
חיפה, רחוב הרצל ,8

הופיע רב המכר

בוני וקלייד

טלפון 624741
טלפיו 67516
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

אל־עסל.

אמנות בידזר כול ם ו זכ מי ם כול ם

מחר

יופיע

גליון

מספר 5

ח כ מי ם כ לי ל ה (תיאטרון השדרה של
מנחם גולן; בימוי — ניסים אלוני; מנצח
ומעבד: אלכס ווייס) מנסים להיות שניים מכוכבי
התיאטרון הישראלי, יוסי בנאי ואילי
גורליצקי, אשר חברו לראשונה יחד כדי להגיש
במשותף ערב בידור של פזמונים ומערכונים.

אחד מהם הוא ותיק ומנוסה בתחום זה
של בידור. הם צמחו ממנו. בנאי — בלהקת
הנח״ל; גורליצקי — בלהקודפיקוד־מרכז. דד
קאריירה תיאטרונית של שניהם משובצת
באפיזודות של גלישה רעננה לתחום הבידור
הקל בצד הופעתם ד,תיאטרונית. יוסי — בשלישיית
״יוסיחיזקיונה׳׳ ובתוכנית, ילדות
קשה״ עם ריבקד, מיכאלי; אילי — בתוכנית
שוק המציאות עם יונה עטרי.
משום כך אין זה מפליא ששני שחקנים
מצויינים אלה, שדמותם הבדרנית משופשפת
ומהוקצעת, נוהגים כאשפי־בידור כשהם מופיעים
זה לצד זה בתוכנית מעין זו. הם יוצרים
קשר חם עם קהל צופיהם מרגע עלותם
על הבמה, מעוררים גלי צחוק בהעוויות פנים
בלבד ומשלימים זה את זה בהרמוניה מופלאה.
מה שעושה יוסי בנאי בכישרון ד,שאנ־סונרי
שלו עושה אילי גורליצקי בכישרון
התנועה הבימתית שלו, המגיע הפעם לשיא
בקטע של ריקוד סטפס נוסח ג׳ין קלי.
הצרה היא רק בכך שיוסי ואילי היו זוכים
לאותה תגובה נלהבת מצד הקהל גם ללא
הפיזמונים והתמליל המושמעים בפיהם בחכמים
בלילה. אילו היו מציגים טקסט מתוך
ספר הטלפונים או שרים את דברי הכנסת
כפיזמון, היתד, נופלת בחלקם אותה מידת
הצלחה.
.לכרשטיין וזי לבר שוו אנץ. אופיר, של ההצגה מושפע מכך שניסים אלוני
לא רק ביים אותה אלא כתב את כל המער־בונים
המוצגים כקיטעי־קישור בין הפיזמו־נים,
שגם את המילים של רבים מהם כתב
ניסים בעצמו. אלוני, אמן הכתיבה האבסורדית,
עבר הפעם את הגבול שבין האבסורד
לבין שטות מוחלטת.
כמר, ממערכוניו, המייתמרים להיות קטעי
הווי ישראליים, אינם אלא התחכמויות
של ליצני קירקם. ההומור שלו, המתבסס
בעיקר על שמות־משפחה יהודיים, כמו זילברשטיין,
זילברצוויג וזילברשוואנץ, או על
עגות של יהודי המיזרח, חוזר על עצמו עד
לזרא.
הפיזמון שכתב בחרוזים שחורים, בעל
הבית אוהב את סטלה נשמע בכמה בתים

ב ק לי ט ה
ו ב קו ל
0 £ז 0ז^ 1

00101111
01££11

ביפו: סלון ״יתז
ש ד רו תירוש לי ם 3
טלפון 820318 :

־מפיצים בלעדיים
ץ מכירה טי טוני ת רחוב אבן־גבירול 45
טל 227365 :ת״א

ברמת גן: טלסטאר
ביאליק 36
טלפון 731463 :

יוסי ואילי

סאטירה סטרילית
כאוסף מיקרי של מילים מתוך מילון.
גם פיזמוניו של חיים חפר המשולבים בתוכנית
נופלים בר,רבד. מרמת פיזמוניו הרגילה.
אין
זד, מיקרה שיוסי בנאי ואילי גור-
ליצקי מגיעים לשיאם דווקא באותם קטעים,
שיש בהם שמץ של סאטירה. סאטירה סטרילית
אמנם, אבל •אשירה. כך זה קורה
העולם חזה 1605

במערכון טרב הראיונות של אלוני המלגלג
על מגיפת ערבי הראיונות בישראל;
בפיזמונו של חפר פרו ורבו (הבעיה
הזאת בוערת /וכל העס עכשיו צבא /על
כן עשו את החובה /כשתצאו מכאן הערב
/פרו ורבו /פרו ורבו /ובמרץ!)
או במערכון שיחה טלפונית בו מנסה
אב להתקשר טלפונית עם בנו בסיני.
כל שאר פזמוני ומערכוני התוכנית לא
רק מנותקים מהמציאות האקטואלית, אלא
שבמיקרים רבים אין להם קשר לכל מציאות
או משמעות שהיא.
לוא חברו בנאי וגורליצקי להצגת תוכנית
בידור בעלת גוון סאטירי חריף ותוקפני
היו יכולים בנקל לקנות את עולמם
בתחום זה. לשם מה לרדוף אחר הכתר
המפוקפק של חכמים־בלילה, כשכתר החב־מים־ביום
ממתין להם?

פזמונים שירי ה מ צל מ ה
זימזום ההסרטה באולפני ההסרטה בהרצליה
נשמע באוזניו של איתן הדר כמוסיקה.
עוזר הצלם הצעיר ( )25 שניצב בעת
צילומי הסרטים ליד המסרטה, כשהוא מסייע
לצלם הראשי בכיוון המצלמה, לא יכול

במטוסי ״ארקיע״ מתל-אביב ומירושלים,
לבלוי נופש, הבראה,
סופי שבוע וירח דבש באילת, פר־טים
והרשמה במשרדי ״ארקיע
ואצל פל סופני הנסיעות.

פיזמונאי ד!דר
מנגינות מקוריות
היה להימלט מהמנגינות שהולידו בראשו
זימזומי המצלמה.
לרוע המזל הן היו פורחות מראשו בתום
ההסרטה. איתן, שלא למד מעולם מוסיקה
ולא ידע לרשום תווים, לא יכול היה
להעלות את המנגינות על הכתב. יום אחד
נולד במוחו הרעיון. הוא רכש רשמקול,
היה נושא אותו לעבודתו יחד עם תיק
האוכל.
כשהיתה צפה מנגינה ועולה בראשו בעת
ההסרטה, היה מחכה להפסקה הראשונה בצילומים,
רץ לחדר צדדי ושר את המנגינה
לתוך הרשמקול. כך קרה שאיתן הדר עוד
לא זכה לצלם סרט בעצמו, אבל צילם כתריסר
מנגינות מקוריות.
המלחמה עודדה. כל מנגינה זזקוקה
למילים. גם את המילים לפיזמוניו של איתן
הדר סיפקו לו הסרטים. די היה שאיזה משפט
מיקרי מתוך תסריט ייקלט בראשו.
היה מספיק לו כדי לחבר פזמון סביב המשהו
כמו !הלילה יורד על חדרן. זה
מישפט. כך נולדו גם המילים לשיריו.
עכשיו היה חסר רק מי שישיר אותם. את
זאת לא יכלו הסרטים לספק לו. הוא העז
והראה את שיריח לזמרים ידועים כמו יהורם
גאון או חוה אלברשטיין. הם עודדו אותו
נורא. אבל כל פעם אמרו :״תבוא מחר.״
לבסוף נמאס לאיתן לרוץ אחרי זמרים והוא
החל לשיר את שיריו לבד, כשהוא מלווה
את עצמו בגיטרה. מלחמת־ששת־הימים
סיפקה לו את הדחיפה האחרונה. הוא שר
את שיריו לפני החיילים בגדודו, והצורר, בה
קיבלו אותם עודדה אותו להמשיך.
בימים הקרובים יופיע תקליט שיריו הראשון
של איתן הדר, המכיל חמישה שירים.
מילותיהם של שניים מהם חוברו בידי
נערת התסריט טובה דרורי בשעת עבודתה
המשותפות עם איתן על בימת הצילמים של
הסרט נס בעיירה.
הקולנוע הישראלי יכול להתברך בהישג
אחד לפחות: כוכבים גדולים הוא לא הצמיח,
אבל מלחין וזמר חדש — כן.
העולם הזה 605ו

(המשך מעמוד )36
שצריך תחנה מרכזית, ואם אפשר — ב־קירבת־מקום.
אבל כאן לא החליטו לבנות
את התחנה ליד מנשיה־זוטא ולא במבואות
העיר, לשם יש גישה נוחה לתעבורה.
כי משום־מה נתברכה העיר תל־אביב בנדבן
מופלא, שהיה מוכן — חינם אין כסף
ולגמרי ללא תמורה — להעניק לנו תחנה
מרכזית חדשה ומודרנית.
לנדבן הזה קוראים אריה פילץ, האיש
שבנה את בית אל־על, את בנייני הדר־דפנה
ועוד בנייני־ציבור מפוארים. משך שנים
ריכז פילץ בידיו קרקעות סמוכות לרחוב
לוינסקי, בקירבת התחנה המרכזית הנוכחית.
הוא קנה אותן טיפין־טיפין, פינה דיירים
— ועתה היה מוכן לתת את כל זה במתנה
לעיר.
תמורת שני תנאים קטנים, כמובן:
• שהעירייה תסלול, על חשבונה, דרכי-
גישה מתאימות לתחנה החדישה, דרך 0ימ־טאות
הרובע הצרות.
שהעירייה תפטור את פילץ מחוקי־העזר
העירוניים, הקובעים שאסור לבנות
על מיגרש מעל לאחוז מסויים של שיטחו.
במילים אחרות: תמורת מתנתו הנדיבה,
שהיא בבחינת פיל לבן בלתי־נוח לתושבים
ולתעבורה, עלול אריה פילץ לקבל, ללא
מאמץ, אלפי מטרים של דירות, חנויות ופר
קומות־עסק — אותם יוכל למכור לכל
המרבה במחיר, מיבנים שאותם לא היה
יכול כלל להקים, לפי החוק הקיים.
כל זה לא היה מעניין את מתכנני־הצוות
אילמלא היה פירושה המעשי של תוכנית־פילץ
— נוסף לעיסקה כדאית עבורו —
הקמתו של מרכז מיסחרי חדש, מחוץ לכל
תוכנית.
ואילו הצתת טען, שמיקומה של התחנה
המרכזית חייב להיות סמוך לעורק־התעבו־רה
הראשי של תל־אביב העתידה — עורק
העתיד להשתרע לאורכו של אפיקו — המיובש
— של נחל־איילון.
פילץ עצמו לא נימנה על מינהלת תוכי

1 - 1 1 1י =1
זס, י<,8ו* 0,508$

תו צרת חוץ
הטכנית והעיצוב המודרני

בטלביזיה 11.00
החברההג דו להב עו ל ם למב שיד״ם אלקטרוני*,

| ס 110א?
ובעלת מוניטין ש ל 75 שנה ה ת קינ ה מכ שירי טלביזיה
מיוחדי ה מו ת א מי ם לתנא ה ק לי ט ה בי שראל.

האדריכל אלישע ;ת (,)40

כו, פתח את פיו לאחר שנקברה התוכנית.

מכשיריטלביזיהילקו, ה היחידי עהפ טנ ט
0 0 0 1 . 0845515 המאוורר בהתמדהאתה מכ שיר ב פ עו ל תו
ומונע ש רי פתה מנו רו תוה שפופ רו ת.

נית־אב. אבל היה לו שם ידיד טוב, מהנדס־משה
העיר־לשעבר־שפנה־לעסקים־פרטיים,
עמיעז.
עמיעז עצמו מכחיש בתוקף כי העסקים
הפרטיים שלו כוללים גם את עסקיו
של פילץ. קשריו עם הקבלן הגדול אינם
על המישור התועלתי. בין כך ובין כך —
רבינוביץ עצמו לא היה מוכן לוותר על
הסוכריה. התחנה המרכזית, שאין לה דוכי-
גישה נאותות, שהיא מרוחקת מכל מקום —
היתד, לעובדה.
אפילו הניחו לה אבן־פינה.

דגם 1487£1.ג ) 81401־ הקסם השחור״ הנו היחיד׳ עמסר
שחור. בו ה ת מונ ה מופיע ה מיד והק לי טהחדהוב רו רהג
ב או ר יום, המסרה שחור אינו מעייף א ת הראיה.
ב טלביזי ה פילקו:

הקליטה צלולה וחד
התמונה הדה ותר
הראות נעימה יותר
פילקוע רו ב ה למוצר• אי כו ת, ל ש דו ת נאמן ומהיד בדמה
בינ ל או מי ת.
מפיצי לי ש ר אל: חברת די פלטבע״ מ
ח״א דח׳ הח שמונאי 99ט ל3 7 7 6 6 .

שן השוזתף ב תי כ נון לכל או ר

גסיון?
!336 את כולם
ך 1אחר שלוש ש־ים וכמה מיליוני
/לירות סיים צוות תוכנית־אב, את עבו

דתו
— באפריל השנה — כדי לצאת ידי
חובת־הכל, הוכנו שתי אלטרנטיבות סופיות,
שזכו לכינויים אלטרנטיבה א׳ ואלטרנטיבה
ג׳ .ההבדל העיקרי בין השתיים היה: א׳
הוכנה בהתאם להנחיות המינהלה? ואילו על
ג׳ סמך כל צוות־התיכנון את ידיו.
שתי התוכניות היו זרועות־ניגודים: פרט
למנשיה ולתחנה המרכזית, הן נבדלו במיקום
התעשייה הכבדה, בשטחי הפארקים העירוניים,
במיספר האוכלוסין. אפילו תחנון
רדינג ר׳ נזכרה שם: צוות־התיכנון היה,
כמובן, נגדה — לא רק בשל העשן, אלא
העולם הזה 1605

9ת ל ־ א ב ־ ב נידונה ל מוו ת ן
מפני שהתחנה, במיקומה הנוכחי, עתידה
לגזול עוד קילמטר וחצי מחופה המצטמצם
והולך של העיר.
כל אותה עת לא פצה צוות תוכנית־אב
את פיו. הדובר הרשמי היה ראש־הצוות,
ציון השימשוני, שניסה, בדרכים משלו, לשכנע
את פרנסי־העיר כי הנחיותיהם עלולות
להוליד שואה. בשלב מסויים ניסה ה־שימשוני
אפילו להגיע אל דעת־הקהל, בהפעילו,
בצורה דיסקרטית ומחתרתית לחלוטין,
רשת עניפה של יחסי־ציבור. אך הדבר הגיע
לאוזני רבינוביץ — שהיתרה בו בצורה חד־משמעית
לחדול.
עתה, נותר לפני המתכננים המיפלט האחרון:
להציג לפני המועצה הציבורית —

שנראה היה כמרד. הם תבעו להניח להם
להציג לפני המועצה, לפי בקשת חלק מחבריה,
את אלטרנטיבה ג׳.
רבינוביץ סירב, הודיע שהעניין מחוסל —
ראש־הצוות אמר את דברו, וזהו זה. האר-
בער, התעקשו, איימו בפנייה ישירה לציבור.
ובינתיים — התרחשו דברים.
השימשוני זכה בג׳וב השמן של הכנת
תוכנית־אב לאשקלון וסביבתה, נוסף על
השתתפותו בהנהלת צוות תוכנית־אב ירושלים•
פרלשטיין ושרון קיבלו את תוכניות-
הבינוי של ירושלים השלימה. רבינוביץ החל
מכין עצמו לרשת לצמיתות את כיכאו של
ראש־העיר החולה מרדכי נמיר. פילץ החל

| 4ך 7 ] 1נ בנ ת ה, בינ תיי ם, כ מודל בלבד, לפי תיכנונ ם של שני
| | 1 1 1 1 1 1 1 1 1אדריכלים גרמניים. צוות ה מ תכנני ם קבע: מנ שיה ת חנו ק
את העיר. נז ק גדול ייגרם לעיר ב מ שן שלו שים ה שנים ה ק רו בו ת — קו ב ע הצוות החלטית.

אותה הקים רבינוביץ לצורכי גיבוי — את
שתי התוכניות האלטרנטיביות — ולהמליץ
לפניה על אלטרנטיבה ג׳.

לבנות את התחנה המרכזית שלו. צוות
מצומצם שנותר מתוכנית־אב עסק בהכנת
הדין־וחשבון המסכם של הפרוייקט — דין-
וחשבון שיופיע כספר מהודר ועב־כרם,
אשר יישא את שמו של השימשוני, יופץ
בכל ארצות־תבל — ויכיל כמובן את אלטרנטיבה
א׳ בפורמאט גדול ומודגש — ואילו
אלטרנטיבה ג׳ ואחרות — יימחקו אולי כליל
מן הספר.
בינתיים כבר התחילו לבנות, בעיר עצמה,
את מיפלצות־הענק המאיימות להחניקה כבר
בעוד שנים מועטות.
ביום הרביעי 22 ,באפריל, התקיימה, בלחץ
מורדי־הצוות, הישיבה האחרונה של המועצה
הציבורית המייעצת לתוכנית־אב. במשך
שעה אחת הציגו האדריכלים את חוב-
ניחם־שלהם, התוכנית עליה הסכים הצוות
כולו — וזאת, לפי דרישתם של כמה מאג־שי־המועצה.

רבינוביץ חיבל. הוא אף לא הניח
לאחרון שבאנשי־הצוות לסיים את דבריו.
הוא קיטעו באמצע, ושלח את 70 חבוי־המועצה,
כילדים טובים — הביתה.
רבינוביץ לא שאל אפילו לדעת המועצה:
שכן, בעיניו, היתד, הפרשה גמורה ומסו־

הפתרון שמוק לסד

הוא אל טרנ טיב ה ג׳ .עליה הסכים הצוות
יבולו, אך היא נדחתה על־ידי ק בו צ ת
של ה ת חיי בויו תמפ לג תיו ת וע ס קי ם פרטיים.

בגידת השימשוגי
ך* יום הגדול הגיע בסוף דצמבר של
) 1השנה שעברה: המועצה הציבורית המייעצת,
שהורכבה מאנשי־מיקצוע ומסתם
אישי־ציבור — סך־הכל 70 במיספר —
התכנסה לישיבתה הראשונה. לאחר נאומי-
פתיחה, עלה השימשוני על הדוכן והחל להציג
את אלטרנטיבה א׳ ,החביבה כל־כך על
רבינוביץ ועל חבריו למינהלה.
ההצגה — והשאלות שבעיקבותיה —
נמשכו שבע ישיבות תמימות. הוגשו ציורים,
תרשימים, תוכניות וצילומים.
וכל אותה עת היו תרשימיה של אלטרנטיבה
ג׳ כמיותמים, מאחורי גבו של הדובר.
לבסוף,
סיים דובר־הצוות את המלאכה.
חבריו המתינו בנשימה עצורה לרגע בו
יפתח בתיאוריה של אלטרנטיבה ג׳ ,ויאמר
שזוהי בעצם התוכנית המוסכמת על דעת
כל הצוות. השימשוני סיים את דבריו, ד,פ־

יש בו מ ש הו
שאין במשקה אחה
לבן מיץ פז
נמכר הרב ה יו תר
מבלמ שקה אחר

מינן פ־ז
במשאל ע ם שנ עי ד ע־י מכון ־שלה־ לחקר ד עת הקהל נבחר כמובן
מיץ פז כמוצר המובחר ביותר.

רבינובי ץ

ומר עיו,

הם תנגדי!ם

מ סי בו ת

טיר בשפה רפה ״היו עוד אלטרנטיבות,״ —
וירד מן הבמה.
רבינוביץ נעל את הישיבה, ולא הנית
לאיש מחברי־הצודת הנדהמים לומר מילה
אחת.

המועצה גשלחה הביתה
ך* סערה פרצה מייד: ארבעה אנשי!
| צוזת — האדריכלים יהושע עמית, דניאל
שו, משד, כילף ואלישע גת — פתחו במד,
העולם הזה 1605

יימת. למעשה, ניתן לומר שהיתר. גמורה
עיד שלוש וחצי שנים קודם לכן, עת ייסד
סגן ראש־העיר את הצוות, העביר לו את
26 ההנחיות המפורסמות.
אלא שלשם קבלת גושפנקה ציבורית
ומיקצועית לתוכניתו הפרטית בדבר גורל
הכרך הגדול במדינה, הוא הוציא כמה מיליונים
של לירות מכספי־הציבור.
מיליונים העתידים להיראות כטיפה מן
הים לעומת הנזק הגדול, האמיתי, שייגרם
לעיר תל־אביב ב־ 30 השנים הקרובות.

כדאי לך לעשות כמה
שיותר סידורים הכרחיים
בשבוע זה — כי
ככל שיתקדם החודש

הזה, יותר תתקשה לסדר
את הדרוש. אבל
היזהר! תדון קודם עם
אשתך או חברתך, ואל
20 בינו אר -
תעשה צעדים נמהרים
8ו בפברואר
העלולים לעלות לך ביוקר•
יום ב׳ הבא נוח מאוד לקשרים רומאנטיים.
נסה לשכנע אותה במוצאי יום א׳.

אוף! סוף־ סוף יצאת מן
ה צרו ת ה כלכליו ת. לא
כן, במה שנוג ע ל סכנ ה
מחפצים או מכלי ם מי־כאניים
או מ ת אונו ת. אל
תיגע ב מכ שירי ם ח שמל יים,
אס אתה יכול ל 19ב
פברואר ־
הי מנע מ כן. וב חייך —
?0במרס
אל תצא ל טיולי ם בי מי ם
ו׳ ,שבת, רא שון. למה
לך צרות? ל עו מתזאת, לא יזיק לןלת כנן
את העתיד בעין קרה. לב שי בגדי ם חו מי ם.

ו ניס

ירי לוחמים
בביצועים מיו ח די םומ קו ריי ם
בתק לי ט א רן־נגן של״ הד־ אר צי״
התקליט שיהיה נכס בביתך ומתנה
אידיאלית לקרוביך בארץ ובחוץ־לארץ.

לאשה בהריון
המתנה הנאה ביותר —
ספרו של

!!״א ׳1711/חסויק19
< 1ו 1? 10ס

62 2 5 1 9 /2

פ רופ סו ר יו סףא שרמן

להשיג בכל חנויות־הספרים

ובקרוב — היסטוריה של מלחמת ששת הימים מאת אריה
חשביה — המפורט, המהימן והמרתק שבכל ספרי הנצחון.

וציד המרגלים
בי שר אל
המחיר 5 :ל*י, להשיג
בחגויות הספרים ובקיוסקים

<₪ 8מ 5
1א [ 8ם1
ם 1ס מ
ואם!פו£1 ד

הסוכן

הבלעדי:

״כנדרי״ תל־אכיב, פרץ 4

אתה לא צריך לנסוע. אף לא למרחקים
קצרים* עד לאמצע החודש הזה, יהיה
המסע לא רק מסוכן
לרכושך אלא אף לעצמך.
בת״מאזניים :
הפעם עליך להחלים
בבירור, בטרם את אומרת
כן או לא. לתשובתך
תהיינה תוצאות
מרחיקות-לכת,
23ב ספ ט מב ר ־ עד כמה שזה נראה
2ן; ב או ק טוב ר
לך מצחיק. יום ב׳ הבא,
במיוחד, עשוי לחולל
מהפכה בכל חייך. לבשי לבן
וקווי שיהיה לך טוב. אל תצאי מהבית.

]זאזנייו1

נונו

אתה מסוגל להרוס את
עצמך, מרוב רחמים
עצמיים. אם אתה תמשיך
בדרך בה התחלת,
בשבוע שעבר, חזקה
שתסתבך במצב בלתי־נסבל.
בת־שור: קחי את
עצמך בידיים, במה שנוגע
לבריאות שלך ולמראה
החיצוני שלך.
עיסקה עשוייה להביא לחדחים ניכרים ובלי
תי־צפויים, אבל הם כרוכים בהתחייבות.

״לקראת אמהות״

לאתבין, לאתדע, לאתחושחווייתו של לוחם ,
כלעודלאקראת את ״ נכתבבקרב ספרמלחמת
ששת הימים, כתובבידיהלוחמיםעצמם נכתב
בקרב ״ 70 -סיפורים 64 ,ע ם ׳ צילומיםנדירים .

נציגי מעצמות עוינות מנסים לגייס
לשירותי הריגול שלהם אזרחים
מקומיים — באמצעות טובות הנאד,
שונות. על הצלחותיהם המעטות
וכשלונותיהם הרבים קרא ברב־המכר
החדש :

אם יש לך בעיות —
נסה לחסל אותן, בזו
אחר זו, בתחילת השבוע
או באמצע ה שבוע.
אל תתיאש, גם
כשבדרכך צרות רציניות:
זהו חודש בו
הכל יסתדר לטובה,
ו: 1 2מרס -
1 20 נאפריל
אם תתחשב בידידיך
ובאלה שעימם אתה
בא במגע. נסה אפילו לרסן במקצת את
ההתלהבות שלך. אל תאכל יותר מדי.

דווקא אם תצניע לכ ת, תג ב ר יו קרתךב רי
בי ם ו תזכ הבמעמד לו לא ציפי ת ה שבוע.
אבל אם ת תן לגאוותך לנצח — סופןש־ת
סתבן עם אלה שאינם
סו ב לי ם אותך. ב ת־ב תו־לה:
אל תח שבי שאין
לו בריר ה. הוא אי ת ן
מ שום שטוב לו בחבר
תן, ו ע לין לכב דזאת
— ואף להתחשבבכן
ולא לנצל זאת לרעה.
אל תרב ה ב פגי שו ת עם
נשים שונו ת, כי ז ה ית נקם
בןלב סו ף. לב שי
סגול. זן ה הול ם או תן. אל ת תעייפי מדי.

העיקר — ל ח שוב. לא
רק מה ל ע שו ת, אלא מה
לא לע שות. ז הו שבוע
חד ל
ר עיונו ת מצויין שים, ל בני־ ה ת או סי ם ה עוסקי
ם ביציר ה, או ל־בנו
ת־ ת או מי םהק שו רו ת
ב ד רן כל שהי ב אופנ ה.
ו 2ב מ אי -
נסיעה או סו ״ ממס חרי
20 ביוני
ביו ם ג׳ הם ל טו ב תן.
ח תי מ ת־ חוז ה ביו ם ב׳ הבא ת עוו ר הרבה
שלן.
העניינים
להתפת חו ת
לבשי זהב.

תאוחיס

ושוב את יכולה לצאת
מכל הצרות, אם רק
תעשי מאמץ קטן להתקציב
תכנן

לחודשיים־שלו-
שלן
שה. אם לא תעשי כן,
עלולה התפתחות מ־סויימת,
השבוע, לערער
את מצבן הפספי.
קניות! בבקשה. אבל
רק ביום ד׳ ,או ביום ב׳ הבא. בפלל,
הירח המלא מסייע לך לחיות טוב יותר.

גם אם אין לך חשק —
זהו שבוע בו כדאי לך
מאוד לשוחח עם כמה
שיותר אנשים. במה שנוגע
לעיסקה, שאת כדאיותה
אתה מפקפק — 1 זכור שעליך להתייעץ
אוין!
במישהו הקשור בעניין.
; ביולי ־
ו 2ב אוגו ס ט
אחרת תגרום לו ולעצמך
נזק רב. בת־לביאה:
אל תכתבי לו, אלא דברי אליו בטלפון או;
פנים־אל־פנים. אחרת תצטערי על המכתב.

הגיע הזמן שתתייחסי לבעיות שלך בעיניים
פקוחות. השבוע הוא פרק־זמן
נוח מאוד לזה: זוהי
תקופה בה החושים
שלך חדים, כימעט
כמו מוחך. אם מצי עים
לך בסף ביום ב׳
הבא, קבלי אותו —
בתנאי שלא תתחייבי
לעשות מאמץ רב מדי
תמורתו. לעומת זאת 22 ,ב או ק טו ב ר •
22 בנוב מבר
חייבים כל בני-עקרב
להתבונן לכך שמישהו
יסבך אותם, בהדרגה, במצב שמסוגל
ליהפך בשבוע הבא למלכודת מסובנת.

השבוע עליך להשתחרר מעומם־יתר, להתכונן
לבאות, ולא לבזבז את הזמן הדרוש
להרפתקאות־סתם או לקשרים
של שעה־קלה.
ביום ב׳ ,לעומת זאת,
מתחילה הרפתקאה נהדרת,
שתביא אותך להתפרצויות
של שימחה.
אם יש לך תוכניות עיס־נ
ש ו11
קיות — עכשיו הזמן
23 בנוב מבר -להניח את היסודות. אל
20 בד צמב ר
תהסס. עתה הזמן לכך.
אם אתה חש שעליך
לעשות בדיקות רפואיות — שוב, עכשיו
השעה הכשרה לכך. הרבי ללבוש כתום.

מו טב שתשים לבל עבו
דתןול עי סו קן ה ק בו שום
שינוי לא
עים.
ל טו ב ה, ה שבוע:
יהיה
ה ב רוכ ה
ה שיגרה רק לקראת
או ת ך
תקדם
מ ט רו תין. אם יש ל ן
ריב עם ה חבר ש לן —
לא עכ שיו הז מן לג מו ר
איתו. אם אתה מ ת כוון
לנ סו ת הרפ תקה חד שה —< שוב, לא הש בוע.
ו ביי חו ד לא בשבת, בחייך! נ י שב ת
הוא שיא ה ת הליך, ואז עליך ל ע שו ת ב דיו ק,
ז כו ר: אבל ב דיו ק, מה שאתה עו שה ת סיד.
אל תנ ס ה לצאת סה שיגר ה. היה גסי ש.

יי ג -ח ריו * !

ע כ שיו
להרג שה נפלאה

5ו ו 11ו /ע
8 1 0 6

ז א * 0 8ס £0ס
ספריי או מקלון
בכל מ קו ם
בכל שעה
בכל ח בר ה ...הרג שה טו ב ה
יו תר ע ם
*ח 3ז 6 0 ^ 0

81116

1ח 3־ז 0 6 0 ^ 0
106 8106

5ו ח 11! 3
106

מ ר חי ק ריח זיעה ומציף
ק רי ר ה
בהרג שה
או ת ך
ור עמה. כ מו ת ק טנ ה של
301־0 6 0 ^ 01

8106

106

(ספריי או מ קלון) פועל ת
מיד, ולמ שך כל היו ם.

|5וח #111!3י
0״ 81ס_ 1
זא^מססס^ם

ץ\/חק 3
ז א*0£0008

*10־51

^>061

י<5£0ו 0 *1ז*

; מחצר בישראל ע׳י בלמון בט#מ תל־אביב, המפיצים: חב׳ נוריח בע״מ.