גליון 1609 מתאריך 3 ביולי 1968

האנגלים אומרים כי ״מוחות גדולים
חושבים זה כמו זד.,״ זה קרה שוב בשבוע
שעבר.
ביום הראשון בשבוע הביא צייר־הקארי־קטורות
של המערכת, בזיל, קאריקטורה שכבשה
מייד את ליבנו. היא הראתה את
משה דיין, כשרטייה שנייה מכסה את פיו.
הרעיון ניראה לנו כל כך טוב — עד כי
החלטנו כי יהיר, זה ביזבוז להשתמש!
בו לסתם קאריקטורה, החלטנו להפכו
לשער הגליון — ובך נולד אחד השערים
היותר מעניינים בתולדות העולם הזה.
ביום השלישי פתחתי את גיליון הארץ
— וחשכו עיני. בלי כל קשר לבזיל שלנו,
עלה אותו רעיון על דעתו של צייר־הקארי־קטורות
המוכשר של הא!רץ, זאב. הוא
צייר את דיין, עם הרטייה על פיו, יושב
בין אשכול לאבן.
כימעט ביטלנו בגלל זד, את השער, ברגע
האחרון — שמא יאמרו. אבל הרעיון היה
בל־כך טוב, שכאב הלב. אז השארנו את

כמה קוראים שאלו אותנו, לאחר
מכן :״בעצם, מה רציתם להגיד? למה לא
היתד, כותרת על השער?
״האם רציתם להתלונן על זה שסותמים
את הפה לדיין — או להיפך, רציתם להגיד
שכדאי לו לסתום את הפה?״
אז מכיוון שלא אמרנו — מה אתם
חושבים?

פעמים רכות באים אלינו עצורים
מרריינים מוזודים ומתם
שהשתחררו

את מעבר־ד,חצייה. החברה שלה, או שתיהן,
עברו באור אדום.
השוטר תפס את הבחורה. מבנות ערות־המיזרח
— אחז בה בגסות ותבע תעודת־זיהוי.
הבחורה סירבה להזדהות והלכה לה.
אז רדף אחריה השוטר, דחף אותה, הפילה
ארצה והיכה אותר, כשניסתה להתרומם.
ההמשך: באד, ניידת ולקחה את הבחורה
למשטרה. שם השליכו אותר. מייד לתא־המעצר,
בעוון ״תקיפת שוטר״ .אזרחים
שבאו לתחנה כדי להעיד לטובתה, נאלצו
לחכות למעלה משלוש שעות עם כניסת־

דיין שד כזיל
השבת — עד שהתייאשו
והלכו. רק אז גבו
עדות מהבחורה עצמה.
למרבה המזל נלוותה
עיתונאית, מחברות המערכת,
אל הבחורה. זו
הזיזה שמיים וארץ, הזעיקה
קצינים בכירים
ואת דובר־המשטרה —
שבאו למקום בליל־ש־בת.
רק אז שוחררה העצורה.

פין
עדי־ה ראייה

שי ר לי מ ק ליין
דוד ני בן קנטיפל
מ ר לן די ט רי ךפרנק ׳נטרה
ועוד 1+0פונבים אחרים: צ׳רלס בואיה, רובוט ניוטון, פוננדל, צ׳ולנז קומו!,
נ1אל קווארד, ג׳ון גימור, טרבוד הווארד, בסטר קיטן, פיטר לווי, ג׳ון מילט, רובוט מורל״
ועוד רבים אחרים.
שעות ה ה צג ה במוצ״ ש ,9.30 30 :בי מי יוול 9.00 00

ב מ חי רי ם 3.40 .2 . 85 .2 . 35 .1.75ר ״י
1למכירהבגללפירוק1 אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשות הישראל י
המערכת והמנהלת: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 טלפון 5־30134
ובד • 136 .מען מברקי: עולמפרס #דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רת׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ט• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם.

דיין של זאב

ההמומים נמשך הוויכוח
עוד שעות רבית לאחר־מכן.
אמר
אחד מהם :״אם
כך מתנהג שוטר בלב
צפון תל־אביב, לעיני

אזרחים — ומתלוננים על כי הוכו במשטרה.
לרוב עומדת בנזיקרים אלד. עדות מול
עדות, וקשה להוכיח דבר.
לא כן ביום השישי האחרון. כתבי העולם
הזה לא היו צריכים להגיע אל הסיפור,
כי הסיפור בא אליהם.
אחרי ישיבת־המערכת השבועית הגדולה,
ביום השישי, הלכו כמה מכתבינו בצוותא
לשתות משהו בקפה קליפורניה, בצומת
דיזנגוף־פרישמן בתל־אביב.

מספר אחד מהם:

ישבנו ושוחחנו, כאשר שמענו לפתע
צעקות מחרידות.
חשבנו שאשר, נדרסה. קפצנו ממקומנו.
ואז ראינו אשד, שוכבת על הארץ, על
המדרכה — ושוטר לבוש־מדים מתכופף מ־

עליה.
בשנייה הראשונה חשבנו שהוא רוצה
לעזור לה, כי פשוט היה קשה להאמין
למד, שראו עינינו. השוטר היכר. את
האשה, משך בשערותיה באכזריות. כל זה
— באמצע היום, במקום הפומבי ביותר
בכל מדינת־ישראל, לעיני עשרות אנשים
— ביניהם עיתונאים, אדריכלים, אמנים
וחבר־בנסת.
הקהל הנזעם חש אל המקום. בן רגע
הוקף השוטר באנשים מלאי־רוגו, והיה
כפסע בינו ובין מישפט־לינץ׳ .אילו הרים
מישהו ראשון יד על השוטר, אני משוכנע
כי כל הקהל היה עורך בו שפטים.
השוטר עצמו היד. במצב היסטרי, דחף
את האנשים, תפס את הבחורה כמו שתופסים
פושע מסוכן, סחב ודחף אותה —
וכל אותו זמן צר עליו הקהל מכל עבר.
מסיפורי הבחורה, שהיתר. בהתרגשות
היסטרית של פחד וזעם, ומסיפורי עדי־הראייה,
נסתבר כי הנערה וחברתה עברו

שער ,,העולם הזה״
ביי ״ך הרבה אנשים — אז איך הוא היה
מתנהג בשכונת־התקווה, למשל, או אפילו
בשכם?״
הוסיף עד־ראייר, שני :״ואם כך מתנהג
שוטר אחד — מי יודע איך מתנהגים שוטרים
אחרים?״

הננזלם הזה 1609

מכתבים
התנהגות אשכול
איני איש־מדע, גם לא מומחה לפסיכולוגיה׳
אך האדם המגמגם הזה, ראש־ממש־לת־ישראל,
הוא לדעתי איש שאיבד את
שישווי־מישקלו.
ובמיקרהו של מר אשכול — אסור לאבד
שיווי־משקל תחת לחץ. לכן, כאזרח, אני
מציע שמר אשכול ישקול כל ראיון —
ובעיקר, ראיון המופנה למדינה ולעולם, ויימנע
מהצהרות מגומגמות.
אלברט ואנונו, כפר־יבנה

״אל־פתח״ בפאריס
חזרתי לפאריס
באריקאדות. ב־10
פאריס כאילו והיה

האלטר

בדיוק כדי לחזות ב־במאי
טיילתי ברחובות
זה מהפכת־אוקטובר במוסקבה.
מאז השתתפנו
בכל האירועים
הללו. ובאמצע
המערכה, בזי
לב פאריס — תצחקו
ודאי — שוב
היה עלינו להתמודד
עם בעיית ישראל—ערב.

האנטי־ישרא־לים
והאנטי־שמים
ניסו לנצל את המצב.
במסווה של
״קבוצות מהפכניות״
שונות הציפו את
אנטי־ישראליים ואנטי
הסורבון
בכרוזים
שמיים.
דוכן־ענק של אל־פתח מלך בכיפה, עם
תצלומיהם של ״מעשי־הזוועה״ הישראליים
נגד הערבים. היה לנו מה לעשות: הקמנו׳
דוכן מתחרה, עם שלט :״המהפכה במרחב
עוברת דרך הסכם בין העם הישראלי והעם
הפלסטיני.״
פירסמנו כרוזים שונים ובאמצע התיגרות
הגענו, בכל זאת, לדו־שיח מסויים עם סטודנטים
ערביים.
מארק האלטר, פאריס, צרפת

צנחנים קטועי־ירגליים
ברשימתכם על הצנחן קטוע־הרגל (העולם
הזה )1506 כתבתם כי ״בהיסטוריה של
הצניחה לא ידוע על אף צנחן שהמשיך לצנוח
כשהוא קטוע רגל, או נעזר על־ידי
פרוטזה.״
זוהי כמובן טעות: דוגלאם באדר, טייס
קטוע ש תי רגליים, מפקד גף מטוסי־ספיטפ״ר
במלחמת־העולם השנייה, צנח על
רגל אחת, גם היא פרוטזה.
זה אירע כשמטוסו נפגע בשמי־גרמניה
ועלה באש. באדר רצה לצאת מהתא ולצנוח,
אך רגלו נתפסה בדוושת הגה־הכיוון. מה
שהיה עלול להיות פאטאלי עבור טייס רגיל,
לא היווה עבורו כל בעייה: הוא השתחרר
מהפרוטזה, השאיר אותה במטוס וצנח על
רגל אחת — תותבה.
מאוחר יותר, בתיאום עם שוביו, הצניח
חיל־האוויר הבריטי פרוטזה חדשה עבור
באדר השבוי, כדי שיוכל ללכת.
מיקי אפרון, חל־אביב

א״י השלמה בנידיורק
ר״ב תמונת־הלוח בכיתתי, במכון הפולי־טכני
רנסלר, מחלקה לפיסיקה.
את הציור ציירו, ביום העצמאות ד.־ 20 של

מ ג עז ף 0 4׳ * מ ק
•1 3 1 1 1 5 5

ד71131511

מ ב חר חול צו ת בדיגומי ה או פנ ההאח רוני ם, בגווני העונ ה.
פ סי ם או מ שבצות בגיזרות חדי שו ת.
555 הינן אוריריות, נו חו ת ואינך דור שות גיהוץ.
חול צו ת

מאריגי

ןעם כותנה

הציור על הלוח כנידיורק
מדינת־ישראל, שלושה איש: בחור ממוצא
הולנדי, בחור אמריקאי וסטודנט סיני.
אגב, זכותכם להטיף למדיניות כרצונכם
במאמרים, אבל להבליט את דיעותיכם בעזרת
מאמרי־זרים ובטתרות־לח!מונות, זה
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1609

• להב -החולצה המלהיבה כל גבר ואשה

מכתבים
(המשך מעמוד )3

לא יפה. בייחוד שזה יגרום לאנטי־שלום.
ראובן אורן, מח׳ לפיסיקה,
טרו׳ ,ניו־יורק, ארה״ב

מנוחת־ראדיו כ שבת!
הראדיו לא נותן לנו מנוחה בשבת. ובכלל,
נוהגים בשידורים בחוסר־טעם. לדוגמה:
ב־ 7ביוני 1968 שידרו בקול ישראל
תוכנית־זמר, ובה שיר עם המילים הבאות:
״אם תרצה להיות נשיא/אז לא בשם קנדי׳
— וזאת בדיוק בימי־האבל על בובי קנדי!
קול ציון לגולה לא מסכים עם הפסוק
האומר שצריך להיות שקט ושמח בשבח,
מקריא בקול דראמאטי מתוך סיפור על
אשד, העומדת ב־בית־חולים
ליד מי-
ודמעוטת־בעלה,
תיה
נופלות על הפצעים
של האיש.
קול ישראל שידר
ב־ 21 ביוני מחזה
על קיבוץ בו שותים
לחיים, לכבוד
הניצחון, ביום הרביעי
לאחר המלחמה
— ופיתאום אהרליד קול פגזים והתפוצ־צויות.
אני
מבין שמנסים להוכיח לקהל שיש
כוננות, אבל תנו לנו לחיות, בעולם הזה,
לפחות את יום השבת האחד בלי שידורים
כאלה!
ז׳ל! אהדלי[־ ,תל־אביב
בדכי הצרה עם אמריקה היא לא שזוהי ארץ׳
אלימה יותר מרוסיה של סטאלין או מיש ראל
של טרור אנטי־בריטי בעבר והתנג־שויות־גבול
בהווה.
הצרה היא שבארצות־הברית מצויים בש פע
כל המרכיבים הדרושים להתפוצצווג
שואתית: שפע כלכלי, גודש של מיליונים,
טכנולוגיה מתקדמת — ותוהו־ובוהו של
תקנות וחוקים, שכבר לא עוזר כלום, כש רוצים
להסדיר בעייה.
בובי, כמו אחיו, היו קורבנות של דיוקנם
הציבורי: הם הפכו לסמלים, ואדם שונא
ומתוסבך שמח מאוד כשהוא יכול לרצוח אוד
סמל כל הצרות שלו.

שאול ברגר,

וואשינגטון, ארצות־הבריוד

מק־קארתיזם ואי־דיוקים

לשבירת הצמא, לרעננות ולקרירות, אין כמו תה-קר
ויסוצקי, המשקה המרווה באמת.
גם המדע מוכיח זאת. לדוגמא, מחקריו של ד״ר א. דיכטר
קבען. תה?-ר הוא המשקה המרווה ביותר.
יתר על כן, תה-קר מכיל כתות קלוריות מכל משקה אחר.
תה -קר ק ל להבנה_ :תמצית תה חזקה, מים קרים, קוביות
קרח, סוכר ובלח לימון, לכי הטעם.
נשמח לשלוח לכל דורש לקט מרשמים של תה-קר. נא כתוב אל ת.ד 147 .ת׳־א.

בקיץ העיקר -תה קר
*יפק וזנה9 ,יפק תה, נ־יפק תה, תה, רנה!
—3זד

כתבתכם על המק־קארתיזם הפושה באוניתל־׳אביב ברסיטת היא
אות־אזהרה לכל
אדם ישר.
כסטודנט לעתיד —
ברגע בו אסיים את
שירותי בצה״ל —
אני שוקל עתה פעמיים
אם לא לנסוע
לאוניברסיטה זרה״
כדי לא ללמוד לפחות
באווירה של
כפייה.

שאול גורן,
איישם

במאמרכם על ד״ר מיכאל לוי גם כתבתם
שהד״ר אריאן נשוי. זה לא נכון: ד״ר ארי-
אן היה, אומנם, נשוי; אך לפני כמחצית השנה
הוא נפרד מאשתו ועתה הוא גרוש עם
שני ילדים — בן ובת.
סטודנטית, האוניברסיטה, תל־אביב

מדוע אין נשים ץ
ברצוני להתריע על היעלמו ההדרגתי של
הנשים מחיי־ד,מדיניות של ישראל. היתה לנו
שרת־החוץ הראשונה בהיסטוריה, גולדה
מאיר. היו לנו כל תותחי מועצת־הפועלות
והחלוצות.
עכשיו, ב־ , 1968 איני יכולה להעלות מ כרוני
אף שם של אשר, בעלת תושיה מדינית
ויושר־לבב — אחרי ח״כ שולמית
אלוני.
כלום הפכה החברה הישראלית לחברה של
גברים?
אביבה שאולי, חיפה

היחס לאורהיס
לוי שמעון קובל במכתבו (העולם הזה
)1607 על היחס לאורחים מהולנד, אך אינו
מביא שום עובדה, ולכן מכתבו מהווה פיט־פום־סתם.
לפי
התמונה המצורפת, אני חושד ששמ־

העולם הזה 1609

עון נעלב אולי שבחורה ישראלית כלשהי
לא הסכימה להיענות לדרישותיו. בחור יהודי
מהולאנה שעשה לנו חסד ובא לכמה
ימים, חושב כנראה שמגיע לו דבר כזה
מכל אחת — על חשבון העם ההולאנדי
האוהד אותנו.

א. סרטן, חיפת

אופנת־הקוקו
אתם טוענים שמחר נראה בדיזנגוף בחורות
בשמלות שקופות (העולם הזר?0 607 ,
אני מבטיח לכם: דבר כזה לא יקרה לעולם
— אף לא בדיזנגוף.
אומנם נכון שאלוהים ברא את האשד,
עירומה. אך עם זאת הוא המציא עבורה
את עלי־התאנה. איברי־הביוב, כמו צינורות־הביוב
העירוניים, חייבים להישאר מוצנעים!
גבריאל מישטולרדש, יפו

כן הופיעו בברלין!
במדור. קולנוע -של העיתון (העולם הזה
) 1607 טוען המבקר שלכם, כי הסרט אמירי

מודעת ״אסירי החופש״ בפסטיבל
החופש אינו מוצג בפסטיבאל הקולנוע הבינלאומי
הנערך בברלין.
הוא מוצג. ולראייה — קטע מתוכנית־הפסטיבאל,
שהופיעה בצהרון זר אבנד הברלינאי,
ובו פרטים על אסירי חחופש שלנו
— 20.30. :אסירי החופש (ישראל).

בימוי: יונה זרצקי. בותרום־תרגום בגרמנית.
מרט ציבעוני.
הפקת ״חיוג על חם ןז״ ,תל-אביב
#נכון בהחלט שאסירי החופש מוצג
בפסטיכאל הסרטים בברלין! אך נפי ש־העולס
הזה דיווח — מחוץ לתחרות, בנויס־גרת.
סרטים המוצגים על־ידי ארצות זרות.״

צרות לנהגים
נוסף למיבצעיכם למען הטרמפים, הייתי
מציע שתדאגו גם לאותם הנהגים הלוקחים
טרמפיסטים — למען לא ייצאו מופסדים
בשכרם זד.
ביום ד׳ , 19.6.68 ,אספתי שני חיילים.
עצרתי בדרך וירדתי מהמכונית למספר דקות.
לאתר שהחיילים ירדו, התברר לי שהטרג־זיסטור
שהיה מונח לידי נלקח, כנראה,
על־ידם.
ברור שעכשיו אני חושש לקחת טרמפיסטים.
מודעת־הבחירות
האיטלקית
סמ״ר אנוליק שפריר, אי-שס
+העולם הזה פונה לטרמפיסטים האל־׳
מונים להחזיר את הטרנזיסטור, בעילום־שם, נאפולי לפני כחודש.
מתי יגיעו לכך שבישראל יופיעו, על מולסמ״ר
אנוליק, ד.צ ,2502 .בזי לא לבייש
דעה אחת, סמל־מפא״י (מע״י) וסמל כוח-
את שמס הטוב של חחיילים־הטרמפיסטים.
חדש—העולם־הזה — וזאת בגודל אחיד?
אריה פריהאוף, נאפולי, איטליה
הבחירות בעכו
מהלכות שמועות, כי הבחירות למועצת־אומרת
ישראל בהולנד
הפועלים בעכו. מפוברקות״ .זאת
לפני ימים אחדים ביקר במכון ההדרכה
— שהציבו בראש־הרשימה מועמד מוכר
ואהוד, לתפקיד מזכיר מועצת־הפועלים: והמחקר של האו״ם שליד אוניברסיטה סנט
ושלאחר שיבחרו בו — יפוטר, ואת מקומו ג׳ון, המכונה אוניטאר, הפרופסור המצרי
יתפוס האדם שמראש בוחרת בו חבורת־ יאסין אל־איוטי. הוא הרצה בפני תלמידי-
המכון שלנו על יחסי ישראל—ערב.
ד,קנוניות — החבר ויקטור שדה.
במרכז דבריו: על ישראל לקבל כבסיס
אילו ידעו הבוחרים שכך הוא המצב —
לדיונים את החלטת. האו״ם משנת
ודאי שלא היו בוחרים בו. לכן, ייתכן
שפירסום שמועות אלו, שחור־על־גבי-לבן , 1947/8 ,ואת הרעיון שהיא חלק מהמרחב,
יחד עם המסקנה שיש להקים מדינה פלסטי־ירתיע
את מי שהוגה בקנוניה כזאת.
נית־ערבית, עצמאית.
יוסף פריד, חיפה
שאלתי אותו מדוע לא עשו זאת הערבים
משך 19 שנה, עד .1967 הוא ענה שזהו
הדוגמה האיטלקית
יש לישראל מה ללמוד מארצות אחרות. חטאם של הערבים. האווירה בעת הדיון
והשאלות היתד, שלווה ומצויינת. יש אצלנו
אנא קבלו תמונת־רחוב איטלקית ובה כר
בין התלמידים כ־ 15 ערבים על כל ישראלי.
זודבחירות רשמית. תמ1נה זו צולמה ב־

המרצה אומנם הציג הכל מנקודת־ראות
ערבית, אך לא נגרר לפרובוקאציות. כששאל
סטודנט ערבי מי אחראי למקומה של ישראל
במרחב, כראש־גשר אימפריאליסטי, ענד. המרצה,
לצחוק־הקהל :״מה, אינך יודע?״ והסתמך
על ההחלטה של האו״ם, בתמיכת
אמריקה ורוסיה.
ד״ר יהויכין ברגר, האג, הולאנד

דו״ח ללא התחשבות
ביום ו 31 /במאי, העליתי על הקטנוע
שלי, כטרמפיסט, את סמל־התותחנים משנה
יהודאי. ידעתי שאני עובר עבירה, אך מראה
הטרמפיסט הממתין, בשעות אחר־הצהריים,
שיכנע אותי.
בכניסה לפתח־תקוזה, בואכה מכפר־סבא,
רשם לי שוטר דו״ח על 25 לירות בעידן
הסעת אדם ללא כובע־מגן. כשהתנצלתי
וטענתי שרק עשיתי טובה לחייל, אמר השוטר
:״תעשה טובה לאחרים כשלך זה לא
מזיק!״
אומנם חוק הוא חוק — אך חשבתי,
לתומי, שקיימת הוראה למנוע דו״חות כאלה,
בקשר לטרמפיסטים־חיילים!
אפרים בץ, פתח־תקווח

טעות לעולם צודקת
״בדליקה שפרצה אתמול ביער הקרע
הקיימת דבר)20.6.68 ,
ג׳ק בולד, הרצליה
״הפקידה החשודה בהונאה בבאנק הובאה
היום למטה הארצי של המשטרה במבוי
נ ת ־ אמת.״ (ידיעות אחרונות)25.6.68 ,
בנימין רבינוביץ, תל-אביב
החייל־הטרמפיסט שהשאיר במכוניתו
של אורי אבנרי שעון־יד, והחיילת שהשאירה
ארנק ובו כסף — מתבקשים לפנות
למערכת, ולקבלם.

זכות קדימה במדור זח תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

בעולם בריטניה במחתרת
בלב לוגדון

פנים יי א די סין־יינתר

נעיס

ימים רבים הסתובב האיש המבוקש ־
ידי המשטרה ברחובות לונדון. הוא הצטלם
בכניסה לבית ראש־הממשלה, ברחוב דאונינג
מם ,10 ליד שוטר־זקיף; הוא ישב עם
עיתונאים בבתי־קפה; הוא נפגש עם הפילוסוף
ולוחם־השלום הישיש ( )96 ברטראנד
ראסל.
לא היה זה נרדף רגיל: כי ראלף שנמן,
יהודי־אמריקאי בן ,33 קנה לעצמו שם
בתור ״האישיות האפורה מאחרי ראסל״
— ובתור לוחם בחוק ובסדר, במלחמה
ובניצול.
איש המיבצעים. שנמן אינו אדם
רגיל. הוא בז לסדר — אך ניהל משך 10
שנים את עיסוקיו הפוליטיים של לורד
ראסל, היד, בתוקף תפקידו האחראי האמיתי
לרוב מיבצעיו של הפאציפיסט הישיש, מתמיכתו
בתנועה לפירוק הנשק הגרעיני ועד
להשתתפותו ב״בית־הדין נגד פשעי־המלחמה
האמריקאיים בוויאט־נאם,״ שם נלחם לצידו
של ז׳ן פול סארטר. שנמן גם כיהן כמזכיר
בית־הדין.
גם במרחב ניכרת השפעתו: הוא היה
האיש ששיכנע את ראסל לא פעם להתערב
בפרשות הנוגעות לסיכסוך ישראל־ערב,
לנקוט לאחרונה עמדה נגד ישראל, בשם
פליטי־ערב.
יחסים עם כלבה. שנמן האמיד הוא
מנהל בשורה שלימה של חברות מיסחריוח
בריטיות והוצאות לאור; יש לו דירה
פרטית בלונדון וחווילה קטנה בוויילם.
גם חייו הפרטיים היו בלתי־שיגרתיים:
אשתו ביקשה ממנו גט, במשפט־גירושין
סנסאציוני, בו האשימה
אותו ב״קיום
יחסים על כלבתו׳.׳
עובדה זו, יחד
עם אי־שביעות־רצו־נם
של האמריקאים
מפעילותו של האיש
שהוא אזרח ארצות־הברית,
היא שגרמה
לשר־הפנים הבריטי
ג׳יימס קלגן לסרב
לאשר את כניסתו
מחדש לאיים הברישנמן
טיים.
״אין
חוק המחייב
אותי לכך,״ אמר השר, בפשטות.
מגיב שנפלד :״עכשיו אני בפנים. נכנסתי
כחוק, עם מיסמכי הרשמיים*.״
אם נכונה טענתו, עשוייה להתעורר בעייה
משפטית. כי השבוע נתפס שנמן על־ידי המשטרה
הבריטית. בלי שום חוכמות הכניסו
אותו השוטרים למטוס אשר טם לארצות־הברית.
גירושו
של שנמן היכר, גלים ואף הגיע לפרלמנט
הבריטי.

ברית־המעצות מות הגיבור
מכוגית הפאר במחירים ללא תקדים 16,950 ,
ל״י. אוטומטית — 18,150ל״י, מנוע 1725
סמ״ק חסכוני 4 ,צילינדרים.

בני נו ש ה קו־ סי *
ת ל -א בי ב: ר ח׳ די ב ל 2 6ט ל. ד 3 3 2 4
ירוש לי ם: ר ח׳ ה 4ט ל 1 .פ ר 2 2

\ ח * 3ותח 11ן
אםג! 1ל ה

6א פ 1קן/ר,

ם ום קח

ואם ו 5ו £1 ז

תאש דו

חסחק19

62 2 5 1 9 / 2

לשווא נאבקה יחידה שלימה של גדוד
254 של הצבא הסובייטי נגד עמדת־המיק־לעים
האחרונה של הצבא הגרמני. העמדה
הוסיפה לחסום את הדרך לכפר צ׳רנושיקי,
למנוע את התקדמותם של הרוסים.
אז קפץ אלכסנדר מאטויז׳ייביץ מאטרוזוב
אל תוך האש. הנער בן ה־ 18 דילג לעבר
הבונקר, חסם בגופו המפרפר את אשנב־הירי
הגרמני. בינתיים התקדמו חבריו,
סובבו את העמדה, תפסו אותה, שעה שידי־דם
גוסס בין מגפיהם.
למה להדום סמלי? זה היה ב־23
בפברואר .1943 מאז הקימו הסובייטים,
אסירי־התודה, אנדרטה למאטרוזוב ״האמיץ
• משרד־הפנים האמריקאי החרים את
דרכונו, לאחר ששנמן הופיע בבוליביה,
כדי לשמש עד־הגנה למהפכן רז׳י דבריי.
אך החלטת ביתיהדין העליון של ארצות-
הברית אסרת בינתיים על השלטונות להחרים
דרכוני־אזרחים — ושנמן קיבלו בחזרה.
הגעולס הזה 1609

שבאמיצים.״ העובדה שהוא נפל ב״יום
הצבא האדום״ ודאי הוסיפה להחלטת סטא־ליין
לוונותו לאחר *ותו ל״גיבור 6דיודו*,וע־צות״
,להטנו לסמל של הגבורה הרוסית.
וכך נישאר מאסרוזוב המת — משך 25
שנה. רק לפני חודשיים עירער מישהו את
מעמדו — ודווקא לא אוייב־עם זר, אלא
זוג סופרים סובייטיים,
טוענים הסופרים פאוול שורבה וא. ביק־שטייאייב
:״מאטרוזוב לא היה גיבור. הוא
היה גנב, חסר־גג, משוטט, וסתם פרחח.״
ההאשמות, שפורסמו בעיתונות הסובייטית,
לאחר ששני המחברים חקרו את תיקי־המשטרה
הרוסיים, עוררו סערת־רוחות. כתב,

מאטרוזוט פפסד
גיבור לאומי —

0ב<_ווו־ו״=ו

1^ -,ד / 18ת 7 $ 0 7ר

01 זי*ום ו> 5״* 5

תוצרת חוץ

גנות ה טכנית
והעיצוב המודרני
ב טלביזיה 100 ואק

סגזא? החברה הגדולה בעול למכשירי אלקטרוני•.
ט ל ביזי ה

ובעלת מוניטין של 75 שנה התקינה מכשיר•
מיוחדי המותאמיס לתנא• הקליטה בישראל.
ט ל ביזי ה

מכשיר•

ילקו, ה

היחיד׳

עס ה 9טנט

צ1צצ*מ 0001 המאוורר בהתמדה את המכשיר בכעולתו

מאטרוזוב פחיים
— או פידזזזז פורק־עול?
למשל, עיתון הצבא הסובייטי :״מה טעם
להרוס את דמותו של איש שהפן לסמל?״
קציני־הצבא נפגעו, כמובן, שאחד משלהם
הושמץ. אבל בחברה הסובייטית של היום
שוב אין מקום לגיבורים פורצי־גדר, מן
הסוג ההרפתקני.
כי רוסיה הסובייטית התברגנה במידה
ניכרת. כיום זוכרים בה חטאי־נעורים אף
לאלה המסוגלים להשליך עצמם מנגד, מול
מטר־כדורים — שהם, עד כה, היחידים בעולם
שלא הראו סימני תסיסה ספונטאנית.

ארצות־הברית

המשבר המזויין

אמריקה נלחמת בווייאט־נאם; היא מנהלת
גם מלחמת־אזרחים אכזרית, בין כושים לי
לבנים.
אבל אי־שם, בסימטאות ארצות־הברית,
מתנהלת גם מלחמה שלישית, נגד הפשע.
(המשך בעמוד )8
תעולם הזח 1609

ומונע שריפת המנורות והשפופרות.
81* 08:־ הקסם השחור!׳ הנו היחידי ע מסר

שחור. בו התמונה מופיעה מיד והקליטה חדה וברורה גס
באוד יום, המסך השחור אינו מעייף את הראיה.
בטלביזיה

פילקו:

הקלי טה צלול ה יותר
ה ת מונ ההדה יו תר
ה ר או ת נעימה יותר
פ י לק ו ערובה למוצר• איכות ולשרות נאמן ומהיר בלמה
בינלאומית.
מפיצי לישראל: חברת דיפלט בע׳ימ
ת״א דח׳ החשמונאי 99 טל 37766 .

בעולם

ו ב עוונו ת ה פנ אי...

(הסשן נזמנווד )7
שתי עובדות הבליסו השבוע מאבק סמוי
ואכזרי זה במלוא־ד,פשטות:
#בוואשינגסון הואשמה הכנסייה הפרם־
ביטריאנית הראשונה בכך, ששימשה מטה לכנופיית
רוצחים צעירים, שילמה את הערבויות
לחברי־ד,קבוצה שניכלאו.
• בשיקאגו רשמו תושבי־העיר, בששת
השבועות הראשונים למסע רישום־כלי־הנשק
במדינת מישיגן — לא פחות מ־357,598
אקדחים ומיקלעונים .״די כדי לצייד בכלי־יד
20 דיביזיות של צבא ארצות־הברית.״
מעגל־קסמים באגירת־נשק. .האזרחים
באמריקה לא זו בלבד שהם חמושים
יותר טוב מן המישמר הלאומי — יש להם
יותר נשק קל מכל כוחות ארצות־הברית באמריקה
ובווייט־נאם,״ דיווח ראש־העיר של
שיקאגו, ריצ׳ארד דליי, למועצת־העיר.
רוב הנשק הזה סמוי: כי החוק אוסר
מתן רשיונות לצעירים מתחת לגיל ,18ל־שיכורים
כרוניים, למשתמשים בסמים, למפגרים
— ולאלה ששוחררו מן הכלא לפני
חמש שנים לפחות.
ודווקא כאלה נזקקים לנשק: כדוגמה יכולה
לשמש מופיית־חבנסייה — הפועלת ברובע
הכושי של וואשינגטון. חבריה נעצרו
כמאתיים פעם, תוך שנתיים. הכנסייה שילמה
קרוב ל־ 25 אלף דולאר כדי להוציא
אותם בערבות — למרות שברור היה, כי
יסתבכו שוב.
טען הכומר ג׳ון פריי :״בשבילי הם סתם
חבורת צעירים הזקוקים למועדון. הכנסייה י מספקת להם את זד.,״
ברור היה שסיבת־העזרה האמיתית נעוצה
בסולידאריות השחורה — המתבטאת, לפעמים׳
גם בעזרה לנרדפים בצדק על־ידי החוק.
חברי
כנופיית־הכנסייה היוו דוגמה אופיינית
גם מסיבה אחרת: רוב אנשי העולם-
התחתון — בייחוד הצעירים שבהם — מסתבכים
עם החוק, יושבים בכלא תקופות
קצרות. זה מונע מהם את השימוש בנשק
חוקי. הם זקוקים לנשק כזה, לא רק לפעולות
חדשות, אלא גם להגברת יוקרתם.
התוצאה: מעגל־קסמים של אגירת נשק
בלתי־חוקי. ספק גם אם החוק הפדראלי המוצע׳
שיאסור על אמריקאי לשאת נשק ללא
רישיון, יתקן מצב זה.
הוא עשוי אפילו להחריף את המשבר ה־מזויין.

מכל
העולם
מילים גסות

01.010 1.- 1. ,)01 01 1

ידיו

7 -1 2 3 1 0

בשבוע בו כלאה משטרת ואשינגטון את
יורשו של מארתין לותר קינג, הכומר
אברנאתי, ל־ 20 יום על ״אי־ציות לחוקר,״,
אחרי שהרסה את בקתות ״עיר־ד,עניים״
שהוקמה בלב העיר על־ידי המפגינים הכושיים
נגד העוני של השכבות הנחשלות
בחברת השפע — גם זה קרה:
י• כנידיורק, ארצות־הברית, התפרצו
20 היפיס לתחנת־טלוויזיה, בעת שידור תוכנית
על ״עיתונות־ו־,מחתרת״י, הפגינו תוך־
כדי שימוש במילים גסות ועשיית פרצופים
״איך שאנו באמת חשים כלפי אמריקה
והעיתונות.״
• בפראג, צ׳כוסלובקיה, קיבלה האסיפה
הלאומית חוק המבטל את הצנזורה
הפוליטית, הטילה על עורכי־ר,עיתונים את
האחריות האישית לא לפרסם סודות־הביט־חון.
בזה הופכת צ׳כיה לארץ יותר דמו־קראטית,
בחוקי־הצנזורה שלה, מארצות־מערב
רבות — כולל ישראל.
• באוטווה, קאנדה, השליכו מפגינים
למען עצמאות מחוז־קוויבק דובר־ד,צרפתית
אבנים, בקבוקי־חומצה ומקלות על
המשטרה שהלמד, בהם ״כמו בפאריס״.
• בני קום י ה, קפריסין, נפגשו, לראשונה
מאז ארבע וחצי שנים, נציגי הקהילות
התורכית והיוונית — לשיחות־שלום ישירות.

בסאך פראנציסקו, ארצות־הברית,
הוצע להקים מיגדל־שלום באי־אלקטראז, מול
העיר, שם שכן בית־הסוהר המפורסם למא־סר־עולם
ולפשעים חמורים.
י #בוואשינגטון, ארצות־הברית, צוייו
שמלחמת־ווייאט־נאם נמשכת עחד, שש שנים
וחצי — הפכה תוך־כדי־כך למלחמה הארוכה
ביוחד בתולדות ארצות־הברית.
הען לס הזה 1*09

111181
ך* שגריר גונאר יארינג נסע למוסקבה, אחרי
| !שהטריח אליו לאירופה את שרי־החוץ של ישראל
ומצריים.
הנשיא גמאל עבד־אל־נאצר נוסע למוסקבה, בראש פמליה
גדולה של קצינים ואזרחים.
מוסקבה, כך נדמה, הפכה בן־לילה למוקד הפעילות במאבק
הישראלי־ערבי.

מדוע?

בוזדאי, ארצות־הברית שמחה על כך שהדרך למיפרץ
הפרסי חסומה, לפי שעה, בפני חיל־הים הסובייטי.
היא שמחה גם על שאין דרך ישרה וקצרה־יחסית בין
נמל אודיסה ונמל הייפונג בוזיאט־נאם הצפונית.
וגם צרותיה הכלכליות של מצריים, התלוייה בברית־המועצות,
אינן מדירות שינה מעיניהם של דיירי הבית־הלבן.

אולם היעד העיקרי של ארצות־הברית כמרחב,
ברגע זה, הוא לקיים את שילטונו של
המלך חוסיין כירדן -שילטון המבטיח את
האגד החיוני של בל המעיד שלה כמרחב.

הסיבה מתמצית בשתי מילים:

תעלת ־ םואץ.

ומכיוזן שהמשך המלחמה במרחב, ואי־השקט בגבול
ישראל, מסכן את כיסאו של חוסיין, ועלולים להביא להשתלטות
אל־פתח בעמאן ו/או לתקומת רפובליקה פלסטינית
משני עברי הירדן — רוצה וזאשינגטון בשלום מרחבי.

ע די נות רכות סובלות בגלל סגירת תעלת־סואץ. כל
אותך מדינות, למעשה, אשר הדרך סביב יבשת אפריקה
מאריכה עבורן את נתיב־המיסחר ומגדילה את הוצאות־התובלה.
אולם
בעזרת מיכליות־הענק, שאינן יכולות ממילא להעביר
את הנפט דרך תעלת־סואץ הרדודה, צומצם נזק זה
בהרבה.

אפילו אם השלום יביא, בהכרח, לפתיחת*
התעלה כפני אוניות הדגל האדום.

ץ הו המצב. איך הוא ישפיע עלינו? כיצד הוא עשוי
ן לקדם את שליחותו של גונאר יארינג?

שונה לגמרי מצבה של כרית־המועצות.
כי ברית־המועצות חדרה, סוף־סוף, לים־התיכון.
הים־התיכון הוא, בשבילה, קרש־קפיצה אל הימים הדרומיים
— ים־סוף, האוקיינוס ההודי, הים הערבי, האוקיינוס
השקט.

זה תלוי במידה רבה בנו.
ברית־המועצות אינה חייה על הירח. היא יודעת, כי
אי־אפשר כיום להכריח את צה״ל להסתלק מגדות־התעלה,
ללא תמורה מתאימה.
היא מוכנה ללחוץ על מצריים לשלם את התמורה.

והגה היא מצאה, לפתע, כי הים־התיכון הפך
לאמבטיה.

השאלה היא: איזו תמורה?

ליתר דיוק: לבקבוק סגור, שהפקק הישראלי סותם את
צווארו.

אם תעמוד ממשלת־ישראל על דרישתה פנים־אל־פנים עם
נציגי־קאהיר, ולחתום עימם על הסכם־שלום רישמי, לפני
כל צעד שיעשה לאורך התעלה — תישאר תעלת־סואץ
סגורה.
אין בכוחה של מוסקבה לכפות דברים אלה על קאהיר,
ואין בכוחה של קאהיר לקבלם — כי בעיני ההמונים
הערביים במרחב כולו יהיה פירוש הדבר כניעה־ללא־תנאי
והשפלה־ללא־נשוא.

היא מכקשת לחלוץ את הפקק הזה.

*ץ• רוע זה חשוב לה? התשובה לשאלה זו חורגת
^ /מ ן התחום הצר של הסיכסוך הישראלי־ערבי. הוא נוגע
למאבק הכל־עולמי בין שתי מעצמות־העל.

אחד משדות־־הקרב הגדולים של העשור הקרוב
בעולם הוא המיפרץ הפרסי.

אך ייתכן מאוד בי מוסקבה יבולה לכפות,
וכי קאהיר מובנה לקבל, מה שקרוי בסלאנג
המדיני המרחבי ״פיתרון מדיני״.

מסביב למיפרץ זה, שהערבים מתעקשים לקרוא לו
״המיפרץ הערבי״ ,שוכנים מרבית אוצרות־הנפט העשירים
של העולם.
לשון־המים הצרה מחברת את הארצות אשר עצם הזכרת
שמן מעלה את הריר בפיו של כל מומחה־נפט: סעודיה
וכוזיית, עיראק ואיראן, בחריין וכתר, אבו־דאבי ועומאן.
כל זה היה שייך, פעם, לבריטניה. אולם בריטניה יורדת

מנכסיה. הנוכחות הצבאית שלה במיפרץ הפרסי הולכת
ומגיעה לקיצה. נוצר שטח־הפקד.

לתוך שטח־ההפקר הזה רוצים הסובייטים
לפלוש.
איך?

דרך התעלה.

**י שיצליח לשים את ידו על אוצרות־הנפט האדירים
האלה, ינחל ניצחון היסטורי במאבק על ההגמוניה
בעולם.
אובדן אוצרות אלה למערב ינחית על בריטניר, וארצות־הברית,
לא רק מהלומה כלכלית ממאירה, אלא גם מהלומה
מדינית וצבאית.

כשביל כרית־המועצות, זהו ברגע אחד היעדים
המרכזיים כפעולתה העולמית.
לשם כך היא משתדלת להתקדם לעבר המיפרץ מכמה
כיוונים.
הפלת מישטרו של המלך חוסיין, באמצעות סוריה,
מצריים או אל־פוזח, תחשוף את האגף המערבי של המערך
הפרו־אמריקאי במרחב.
החדירה לתימן ולדרום־תימן, הנימצאת עתה בעיצומה,
עלולה לערער מערך זה מדרום.

הדיר לתימן עוברת בתעלת-סואץ.
אך מעל לכל שואפת ברית־המועצות להמחיש את נוכחותה
הבלתי־אמצעית במיפרץ־הפרסי עצמו.

היא רוצה שיחידות חיל-הים שלה -הסיירות
הכבדות והמשחתות המהירות, נושאות־הטילים
ונושאות־הנחתים -יופיעו בשפר
החידקל, מול חופי כוויית ובחריין, בנמלי עדן
וחודיידה.
לשם כך יש לפתוח את התעלה.

בי הנוכחות הסובייטית תהיה עלובה מאוד
אם כל סיירת תצטרך להפליג מנמל אודיפה

כלומר: ביצוע מודרג של החלטת מועצת־הביטחון.
וכצעד ראשון:

נסיגת-צה״ל במה קילומטרים מן התעלה,
פתיחת-התעלה ומעבר אוניות ישראליות בה.

לנמל בצרה מסביב לבך* התקווה הטובה, כמו
לפני מאה שנה.
* הו האינטרס המיידי, הישיר, של ברית־המועצות.
ן אולם יש לה אינטרסים נוספים, בלתי־אמצעיים, המצביעים
באותו כיוון.

למוסקבה יש עניין חיוני לקיים את המישטר
הנאצרי במצריים.
אחרי שאיבדה, תוך תקופה קצרה, את אינדונסיה באסיה,
את קונגו וגאנה באפריקה, את ניצני־השפעתה בבראזיל
ובארגנטינה באמריקה הלאטינית, ואת סיכוייה ביוון בים-
התיכון, נשארת מצריים כעמדת־המפתח האחרונה שלה
במה שקרוי ״העולם השלישי״.

לבן אני מאמין בי כאין ברירה תהיה כרית־המועצות
מובנה להסתבן כהרפתקה מלחמתית
בדי לשמור על עמדה זו -ובי טייסים
ונחתים סובייטיים יופיעו מולנו בבל מלחמה
חדשה בינינו לבין מצריים.
אולם ברית־המועצות אינה רוצה להסתבך במלחמד —
לא במלחמה עולמית ולא במלחמה מוגבלת. היא רוצה
להציל את מצריים הנאצרית בלי מלחמה.

וגם לשם כך היא צריבה לפתוח את התעלה.

כי התעלה היא המקור העיקרי של מטבע זר לכלכלה
המצרית הגוססת.
כל דולאר האובד למצריים בגלל חסימת־התעלה — נאלצת
ברית־המועצות לפצות את מצריים תמורתו ברובל משלה —
או להיסתכן בהתמוטטות המישטר המצרי.

זוהי סיבה נוספת לרצונה של מוסקבה בפתיחת
התעלה.

*\ ם מוסקבה מעוניינת כל־כך בפתיחת התעלה
— האם פירוש הדבר כי ה־אשינגטון מעוניינת באותה
מידה בהמשך חסימתה?

סבורני שאין הדבר בך.

:מ או ת

כל זה כהקדמה להסדר כולל יותר של בעיית המרחב.

*ץ ין ספק כי גונאר יארינג חותר עתה, בדרכו השתקנית
\ 4והעקשנית, בכיודן זה.

אין ספק גם בי הקו הזה נוגד בהחלט את
גישתה של ממשלת־הליכוד־הלאומי, שפירושה
:״הבל או לא בלום.״
דהיינו: או חוזה־שלום רישמי, כדת וכדין, עם מדינות־ערב
— או החזקת כל י השטחים הכבושים, במגמה לספח
אותן בהדרגה ובשקט לאימפריה היהודית החדשה, שתצטרך
להמשיך במלחמת־נצח נגד העולם הערבי בחוץ והאוכלוסיה
הערבית מבית.
מכיוון שהאפשרות הראשונה — שלום רישמי וכולל,
מייד, ללא שלבי־ביניים, ללא הכנה מדינית ונפשית, ללא
שינוי הדרגתי של האקלים במרחב — אינו בא כלל בחשבון,
הכוונה היא להגיע אל המטרה השנייה.
מי שתומך בקו זה, מוכרח לראות בשליחותו של יארינג,
במיתקפה המדינית הסובייטית־ערבית ואף ברמזים הבאים
לאחרונה מודאשינגטון — סכנה גדולה.

החוגים הפאשיסטיים, הדוגלים בסיסמה
״הכל״ ,מוברחים לראות בגונאר יארינג אוייב
קיצוני, כפי שהם ראו, לפני עשרים שנה,
כשכדי אחר: הרוזן פולקה כרנאדוט.
אולם מי שמאמין כי ישראל חייבת להשיג שלום עם
העולם הערבי, שלום היכול להתחיל ברמאללה ובעזה, אך
המוכרח להגיע לקאהיר — לא יראה כל רע במאמץ זה
של יארינג.
אם אפשר להביא לפתיחת התעלה בפני אוניות ישראליות,
תוך נסיגה משטח מצומצם שאינו חשוב מבחינה איסטרא־טגית
כוללת, ותוך מיתון העויינות הסובייטית לישראל —
יהיה זה צעד חשוב לקראת השלום בפועל.

כי אונייה אחת, הנושאת את דגלנו, ואשר
תעבור בתעלת־פואץ לעיני השמש -חשוכה
לשלום יותר מחצי-תריפר מיסמבים חתומים.

רוב באחת מבירות-ערב.
רוב המבקשים להרכיב משלחת כזאת דוגל בהקמתה
של מדינה פלסטינית עצמאית.

חולו •!1ך
הפגנות-מהלטים?
ם יבסוך עומד לפרוץ בין התנועות הקיבוציות
לבין מישרד־האוצר, כשאלת מימון
בניית מיקלטים ביישובי־ספר.
לפי ההסדר הקיים מימון הבנייה הביטחונית במשקים
מתחלק שווה בשתה בין מישרד־האוצר, מישרד־הביט־חון
והמשק בו מתבצעת הבנייה.
אנשי המשקים חולקים על העובדה, שנוסף על העול
הביטחוני היום־יומי מאלצים אותם להשתתף גם בשליש
מהוצאות הבנייה ודורשים שהממשלה תישא
במלוא ההוצאות.
אם לא יימצא הסדר שיניח את דעתם, מאיימים אנשי״
הספר לבוא העירה ולהפגין.

פ.ק!.או. ישבות
באנק ״פ.ק.או.״ ,הבאנק הפולני הממלכתי
והנציגות הרישמית האחרונה של פולין
בישראל, לאחר ניתוק היחסיס, יצמצם
בהדרגה את עסקיו פה.
הסיבה: המיסחר בין שתי הארצות הושבת כימעט
כליל. לצוות הבאנק בישראל אין כימעט תעסוקה וחלק
ניכר מהם יסע.
בינתיים כבר פסק מרכז־הבאנק בפאריס לציין את
קיומו של הסניף תל־אביב (ישראל) בקונטרסי־הפיר־סומת
של הבאנק — אשר נוסד, בישראל, ב״. 1936
קיימת אפשרות שהנהלתו תחליט לסגור אותו סופית
— אחרי 33 שנה.

צפוי עודף של כארבעת אלפים מורים בענן?

מזה — 3300 מורים ומורות, המסיימים בימים אלה
את הסמינאר למורים ולגננות.

העודף אינו נובע מהיעדר מישרות, אלא
מן העובדה שרבים מאוד המורים והמורות
שהיו צריכים לצאת לגימלאות -ומסרבים
לעשות זאת כגיל הקבוע.

לקראת איסור
סחר בדינארים
ייאסר כליל הסחר במטבע ירדני — לאחר שהוברר
מעל לכל ספק שהדינאר משמש למימון פעולות עויי־נות
לשילטון־הכיבוש הישראלי בשטחים המוחזקים.
כן מנסים למנוע מאנשים היושבים בשטחים או
הנוטשים אותם, להוציא מגבולות־הארץ ממון, והפקדתו
בבאנקים בעמאן.

לכן, מעתה, כל הבאים לגשר אלנבי מירדן
-כספם הירדני יוחלף בכסף ישראלי.
זה חל גם על המבקרים בירדן ובארצות־ערב
אחרות בהסכמת שילטונות-ישראל.
רק כף מקווים לבלום מימון פעילות חתרנית
ומתן שילומים ל״בל נאמני המלך״

בגדה.

למרות השפע —
צפוייה אבטלה

עוד הפגנה
לחליל טועמה
צפה לעוד הפגנה מקורית לעידודו של חליל טועמה,
הסטודנט הערבי שהורשע במתן מחסה לחבר אירגון
עויין, ואשר עירעורו יישמע, השבוע, בפני בית־הדין
הצבאי הגבוה.

גם הפגנת־האהדה הראשונה של חבריו
של טועמה, סטודנטים יהודים וערבים באחד,
היתה מקורית: הם שיגרו נערה יהודיה
עם זר־פרחים לבית-המישפט הצבאי -
דבר שעורר סערה, גרם צרות צרורות לנערה
ועורר מסע־הסתה בחוגים הימניים ה קיצוניים.

למרות
התחזית האופטימית של קברניטי•
הכלכלה הישראליים, צפוייה אבטלה מחמירה
והולכת.

שר־האוצר
נגד בית־חולים

לבלימת האבטלה הגוברת שוקלים השיל
טונות איסור העסקת עובדים מן השטחים
המוחזקים -בישראל.

התערבותו הישירה של שר-האוצר, פנחס
ספיר, תגרום לכך שמישרד-הכריאות יקטין
במידה ניכרת את תמיכתו בבית־החולים
״תל-השומר״.

מאות פועלים ייזרקו לשוק־מחפשי־העבודה, בקרוב.

מצד שני, צפה לשורה שלימה של הפגנות־זעם מטעם
המובטלים החדשים.

מארת מורים יפוטרו
שטח אחר בו תיגבר האבטלה: ענף ההוראה.

התחדש

עונת-הלימודים

הקרובה,

טוען ספיר: הכספים אותם הצליח לגייס מנהל בית־החולים,
הפרופסור שיבא, על־ידי התרמת אישים ב־חו״ל
— גורמים לכך שיש לבית־החולים תל־השומר
מימון שאינו עולה בשום קנה־מידה עם זה של בתי׳
חולים אחרים.

מחוגי כית־החולים ״תל-השומר״ נמסר,
מצד שני, שאם יממש שר־האוצר את איומו
-ישביתו מחלקות אחדות כמקום.

להראת אלימות
בתחנה המרכזית

בלי־ישק! סודי
פגע ב״דקור״?

בעיקבות שורה של פעולות למניעת הרוכלות
בשטח התחנה המרכזית בתל״
אביב -צפה להתפרצויות אלימות שם.

תביעתן של משפחות חללי צוות־הצוללת
הישראלית ״דקר״ ,להמשיך את החיפושים
אחר הצוללת, נובעת בחלקה מאינפורמציה
שהגיעה לאחרונה מארצות-הברית.

הסיבה: חלק מן הרוכלים המנושלים מורכב מעבר־יינים־לשעבר
שמצאו ברוכלות את שיקומם. כבר היו
מיקרים של מכות ומעשי־אלימות אחרים, כשפקחים
עירוניים ניסו לרשום דו״חות לרוכלים ולמוכרי־סטיי־קים.

מסתבר,
כי מומחי־צי אמריקאים הגיעו למסקנה שקיים
קשר בין היעלמותן המיסתורית של הצוללות דקר
הישראלית, מערב הצרפתית והצוללת האטומית האמריקאית.

האמריקאים
סבורים, כי׳ הרוסים פיתחו
נשק תת־מימי סודי, באמצעותו הם מסוגלים
לפגוע בצוללות מרחוק, ומניחים כי
שלוש הצוללות שנעלמו נפגעו בניסויים
שערכו הסובייטים בנשק קטלני זה.

שידורים פרטיים —
בטלוויזיה

בינתיים גוברים מאמצי בני
גייסו מומחים מחו״ל, שישטיחו
פושים שנערכו לא הספיקו. אם
הפגנה שקטה, ליד לישכתו של

צודתי־טלוזיזיה כבר מסריטים, יום־יום, עשרות אירועים
— אך הקהל הרחב טרם זכה לראות את שידו־ריהם.

משפחות־החללים:

את טענותיהם שהחיייכשל
צעד זה, יערכו
שר־הביטחון.

הם גם מאיימים לממן, בעצמם, חיפושים
מחודשים.

תוכניות אלו מוקרנות, במעגל־טלוויזיה
סגור, באולפני-השידור בירושלים, שם חוזים
כתוכנית עורכי-השירותים והצוותים
של הטלוויזיה הכללית.
הכוונה: להכין את הרקע למהדורת־חדשות מוסרטת,
שתופק מדי יום ביומו, עם הפעלתה התקינה של הטלוויזיה
הכללית, אולי עוד בחודש יולי.

המנכ״ל
יישאר במישרתו

פלסטינים לוועידה
כלל-ערבית ;

מנכ״ל מישרד־העבודה, חנוך לב־כוכב, שהוא חבר
קיבוץ פלמ״חים ואחד ממקורביו של יגאל אלון, יישאר
בתפקידו — לפי בקשתו של השר הנכנס, יוסף אלמוגי,
שביקש מאלון לא לקחת איתו למישרד־הקליטה את
אנשי־המפתח של מישרד־העבודה.

עשרות עסקנים ונפבדים בשטחים המוח זקים,
מבררים בימים אלה, בינם לבין עצמם
ועם שילטונות-ישראל, את האפשרות
להרכיב משלחת פלסטינית -שתשתתף
בוועידה כלל־ערכית העומדת להתבנם בק־

עתה מתלבט יגאל אלון כמציאת מנכ״ל
למישרד-הקליטה החדש. הוא הציע את התפקיד
לאלוף מאיר זורע, אלוף פיקוד-הצ-
פון לשעבר, שיצא בדימום -אך ״זרו״
דחה את ההצעה.

רב־אלוף יצחק רבין, כפי שצולם בניו
יורק בעת שנשיא ישיבת יוניכרסיטי העניק
לו תואר דוקטור כבוד למשפטים.

במדינה

הנו ע העולה נשמי הניקוד העליון שלצה״ ל
הע בעזרת השיטה לאסיפה במישור יכולים
במישור

נצחונו של דה־גול, בבחירות
הלאומית בצרפת, אינו חשוב רק
המדיני הבינלאומי. אזרחי ישראל
להסיק מסקנות מניצחון זר — ,גם
הפנימי של המדינה.
דה־גול יכול היה להשיג את ניצחונו המכריע
רק הודות לשיטת־הבחירות האזורית
הנהוגה שם. המועמדים התמודדו ב־487
איזורי־בחירה, ורק הקולות שניתנו למועמד
הזוכה נלקחו בחשבון. אלה שניתנו למיס־לגות
האחרות — נשארו ללא השפעה.
הגוליסטים ושותפיהם זכו ב־ 358 צירים,
שהם 73.670 מכלל הנבחרים, בשעה שרק
46.3970 מכלל הבוחרים נתנו להם את
קולם. פירוש הדבר, למעשה: בעזרת שיטה
מינהלית, יכול מיעוט לשלוט ללא־מצרים.
פדראציית השמאל, שקיבלה 21.257,מכלל
הקולות, זכתה ב־ 57 צירים בלבד, שהם
ס . 11.60/הקומוניסטים קופחו אף הם על־יד״
שיטת הבחירות: למרות שזכו בי־20.147
מכלל הקולות, קיבלו רק 6.87,ממספר הצירים.

ל א מ כ רי ע. לגמרי במיקרה, ערך
השבוע המכון לחקר דעת־הקהל של דחף
מישאל בין מידגם מייצג של אזרחי ישראל,
והציג להם את השאלה אם הם בעד הנהגת
בחירות איזוריות בישראל. התשובה המכרעת:

כי הנהגת שיטה זו היתה מעניקה של־טון־נצח
בידי מע״י, אפילו כאשר זו אינה
מסוגלת לקבל את רוב קולות המצביעים.
עד כמה היתד, זו תגובה בוגרת ונבונה
של הנשאלים, ניתן ללמוד מן העובדה, שאותם
אנשים השיבו אחרת לשאלה מקבילה.
השאלה: האם אתה בעד בחירת ראשי־העיר
בבחירות אישיותי התשובה המכרעת: כן.
כי בבחירות לראשי־ערים עומדות להכרעה
בעיות של מינהל מקומי, בהן יש לכל
איזור־בחירה דיעות ואינטרסים משלו. ואילו
בבחירות כלליות לכנסת עומדות להכרעה
שאלות גורליות. לכלל־המדינה, ועל כן חייבים
קולות כלל״תושבי־המדינה להכריע באופן
שווה ובמשותף.

ך* כשרה. ש ל הפלמ״ח בקיבוץ ביתה!
| שיטה, בימים הטובים ההם. החבר׳ה
יושבים במסיבת קבלת־שבת.
נכנס אחד מחברי ההכשרה. קשה היה
באותו רגע להכירו: הוא גילח את שיער
ראשו והתעטף בסדין לבן .״גאנדי!״ קראו
כל החברה. וכך נולד שמו החדש של רחב־עם
זאבי.
עברו שנים. על שולחנו של הרמטכ״ל הראשון
של צה״ל, רב־אלוף יעקב דורי, הונח
מיכתב, חתום בידי סרן בלתי־ידוע כמעט.
דורי הנוקשה, שהקפיד על שמירת דיס־סאנץ
בין דרגי הפיקוד, התקשה להאמין
למראה עיניו. כתב הסרן :״המפקד! אתה
הרסת את ביתי וחטאת להיסטוריה וללוחמים!״
חתום:
סרן רחבעם זאבי, שלא יכול היה
להבליג על פירוק הפלמ״ח.
תקרית קטנה זו, בין מי שנתמנה השבוע
לאלוף פיקוד מרכז לבין מפקד בכיר ממנו,
מאפיינת את דרכו של גאנדי. התקרית הושתקה,
לפליאת רבים מקציני המטר, של דורי,
שהיו בטוחים כי גאנדי סיים את הקאריירה
הצבאית שלו.
כעבור שנתיים ניתנה התשובה מדוע 5ו?ת
לו הרמטכ״ל. היה זה בעת שגאנדי סיים
קורס מפקדי גדודים. בתעודתו רשם, מי שהיד.
מפקד הקורם, אז אל״מ יצחק רבין:
״אינדיבידואליסט, מעמיק, בעל תפיסה חדה
ומהירה, מתאים לכל תפקיד.״
אך למרות תכונותיו אלה, מילא גאנדי,
ברוב תקופת שירותו הצבאי, רק תפקידי
מטה — עבודה אפורה מאחרי הקלעים. הוא

נתיבי הנגב וסיני. משך חצי שנה תמימה
התיישב על הר הנגב, ערך את עבודתו,
כאשר ההספקה והמים מוצנחים אליי על־ידי
מטוסים ומסוקים.
בעת פעולות התגמול הגדולות של צה״ל
היה גאנדי ראש ענף מיבצעים במטכ״ל, בדרגת
סגן־אלוף. בתפקידו זה הכיר מקרוב
את מרבית היוצאים לפעולות, את אנשי
יחידת הקומנדו ,101 ואף ליווה אותם פעמים
רבות בפעולותיהם, כקצין־מטה מלווה.

כאשר נפל הסמל יצחק ג׳יבלי בשבי הירדני,
דרש־ גאנדי כי יתנו לו לצאת בראש קבוצת
לוחמים קטנה, כדי לשחרר את ידידו ג׳יבלי
משביו. הבקשה נדחתה על־ידי משה דיין.
גאנדי טרק את הדלת ויצא לחופשת־לימודים,

צה״ל

דם צעיי
השבוע ביצע צה״ל סידרו. נוספת של
חילופי־גברי. שוב פשטו אלופים עטורי־הישגים
את המדים, ובמקומם תפסו את
הפיקוד בצמרת מפקדים חדשים.
יתרונה הגדול של שיטה זו: היא מבטיחה
שדם חדש יזרום בעורקי הפיקוד העליון,
ירענן את מחשבתו, יתאים את תפיסתו לזמנים
המתקדמים.
היה עצוב להשוות נוהג בריא זה, עם
הנוהג הקיים בשורות הפוליטיקאים. שם
נאחזים העסקנים בכיסא עד כלות־הנשימה,
ואוי למי שמציע להחליף הנהגה זקנה ועייפה
בהנהגה צעירה יותר. קמים עליו מכל
עבר בצעקות :״שופכים דם! יותר יחם
לבעלי־ההישגים !״
דת השד היטעה
בעיית התפילה המעורבת, אותה מבקשים
באי הוועידה העולמית של היהדות הרפורמית
לערוך ליד הכותל המערבי, המשיכה
השבוע להתגלגל ללא פיתרון. הכנסת המתינה
להכרעתה של ועדת שרים, ועדת השרים
לא הצליחה להגיע לידי הסכם, הממשלה
נתבקשה שוב להתערב.
בינתיים פירסמו החרדים כרוזים בירושלים.
בהם קראו לבחורי־הישיבה וליתר הקנאים
להתאסף בהמוניהם לפני הכותל, ביום
החמישי הקרוב, וכך למנוע מהרפורמים את
תפילתם. לפי כל הסיכויים, יעדיפו הרפורמים
לוותר על התפילה, יפתחו במלחמה
חריפה במוסדות הציוניים נגד הטירור האורתודוכסי
בישראל.
איש אחד שהצטרף למלחמה זו היה יו״ר
זעדת־החוץ־והבטחון של הכנסת, ח״ב מע׳׳י
דויד הכהן. במכתב למערכת דבר טען, כיי
שר־הדתות היטעד, את הציבור, מעל בימת־הכנסת,
כאשר אמר שהרבנות הראשית היא
הפוסקת החוקית הבלעדית בכל נוהלי ה־העולם
ה*ה 1*09

ירייתה הראשונה, מנתה 80 לוחמים. עם
השגת שביתת־הנשק, לאחר קרבות עקובים
מדם, נותרו בה .18 זכרם של כל אחד משישים
הלוחמים שנפלו תחת פיקודו עדיין
חרות בנפשו של גאנדי, ועד היום הוא מרבה
להיזכר ולהזכיר כל אחד מהם, ולספר
עליהם כאילו והם חיים עד היום.
את חמשת ילדיו — יפתח־פלמ״ח, סייר
בנימין, מצדה, צאלה וערבה בת השנה —
משתדל גאנדי לחנך חינוך גאנדיי טיפוסי׳
משך שנים היה נהוג, במשפחת זאבי, להעפיל
בכל יום־הולדת של אחד הילדים על הר
המצדה, ולערוך שם מסיבת יום־הולדת בצורת
מדורה, כרה וחינגא עצומה.
בגלל תכונותיו אלה, אין גאנדי אהוד על
כל הפיקוד הבכיר של צה״ל .״אין אצלו
אפור,״ אמר עליו קצין בכיר ,״יש אצלו או
שחור או לבן, ולכן אין לו אף ידיד אחד,
אם כי מכרים רבים.״
לכן היה צריך גאנדי להיאבק גם על המיני,
החדש שלו, כאלוף פיקוד מרכז. רבים
טענו, כי תפקיד זה מחייב ״פייטר״ בעל
עבר קרבי פעיל ועשיר, בעוד שגאנדי בילה
את רוב שירותו כאיש מטה. אך גאנדי, אשר
בין ידידיו הבודדים נמנים משה דיין, חיים
ברלב ועזר וייצמן, ניצח גם בקרב זה.

נשיקה לאשת

גאנדי מתכופף מעל מיטת אשתו יעל ומעניק לח נשיקה
חמה, בעת שביקר אצלה, לפני שנה, בבית־החולים ליולדות.
זה היה אחרי לידת בתם החמישית, ערבה. ילדיו מקבלים חינוך גאנדיי טיפוסי.

היה קצין מטה, קצין מיבצעים, קצין הדרכת
סיירים, ראש מטה של פיקוד דרום, וראש
מטה של פיקוד מרכז, אליו הגיע השבוע
כאלוף.
חריג בפעילותו מאחרי המיכתבה היתד,
התקופה אותה מכנה גאנדי כ״תקוסה המאושרת
בחיי.״ היו אלה השנתיים בהן פיקד
על גדוד קרבי בחטיבת גולני. במיסגרת תפקידו
זה, היה גאנדי מפקד הגדוד שנלחם
משך חמישה ימים, ללא הצלחה ובהקזת דם
מרובה, על המוצב הסורי מוטילה שליד
שפך הירדן לכינרת.
בוועדת חקירה שהוקמה לבדוק את סיבות
הכישלון הצבאי, ציין הרמטכ״ל דאז, יגאל
ידין, כי אסון גדול יותר נמנע בגלל ״קור־רוחו
של המפקד.״

דיין דחה את הבקשה
מרות תפקידיו האפורים, רצופה
/דרכו של גאנדי בצד,״ל בהרפתקות למכביר.
בשנת
,1950 בהיותו קצין מודיעין של
פיקוד דרום, היה על גאנדי לסמן מפות של

תפילה ליד הכותל המערבי:
״הטעיית הציבור בפרט זה, בסוגיה זו,
על־ידי שר הדתות, אומרת דרשני. כבר
העיר ראש־עיריית־ירושלים בהזדמנות אחרת

בכתבו לדיין* ״אין ערך לסיסמות לאחוות־לוחמים
אם לא מקיימים אותן הלכה למעשה.״
כעבור
מספר חודשים קרא לו דיין לחזור.
גאנדי התרצה ושב, שוב לתפקידי המטה, אם
כי הפעם נכון לו תפקיד מעניין במיוחד —
ראש מטה פיקוד דרום — ולעסוק בהכנת
מיבצע סיני, שפרץ מספר חודשים אחר כך.

שי ר ה — לאל פי ר סו ם

ךאנדי הו א בן למשפחה ותיקה בארץ.
^ מצד אמו, בת למשפחה הירושלמית הידועה
שנני, הינו דור חמישי בארץ. אביו,
שלמה זאבי, היה מזכיר מועצת פועלי ירושלים
ונחשב לעילוי בתורה.
מאביו ירש גאנדי בן ה־ 41 רגישות נפשית
רבה, המתבטאת בהתייחסות מעמיקה
לערכי הדת והמסורת היהודית, ומעוררת
אותו אף לחטוא לעיתים בכתיבת שירה,
״סתם ככה, לא לפירסום.״
את אשתו יעל, בת דגניה ב׳ ,פגש במלחמת
העצמאות, עת היה מפקד מחלקת מעוז
הידועה, מגדוד .1כאשר ירתה המחלקה את

על נטייה זו של שר־הדתות להטעות את
הציבור בהצהרותיו, והחתום מטה יוכל
להעיד גם הוא שבשיחה לפני חודשים רבים
בינו לבין שר הדתות, בנושא ההסדרים

1^ 1 1 ״1נאנדי יושב על האדמה,
| מול, המדורה, בבילוי
חיילי המקודש לו גם בחייו הפרטיים.

והפרדת המינים ליד הכותל, הכריז באוזני
השר כי הכותל יהיה פתוח לכל ללא הפרדה,
ורק בקצה אחד יוגדר שטח שייקבע לתפילה
נפרדת לגברים לחוד ונשים לחוד.״

הסרב על השאילתות אבו לא הופיע מול דייו * התנחלות באישור הממשלה כולה
תמונות-עירום של בנות * 17 עוול לנרדפי הנאצים * השפכים באים לראשוו־לציוו

קדי ש ווו רוג1

*ושב־ראש הכנסת, קדיש לה, הוא
י אדם ישר מאוד ואהוד מאוד. אולם הוא
גם אוטוקראטי ונוקשה מאוד.
תקנון הכנסת מעניק ליו״ר סמכויות
נרחבות, וקדיש לוז מפרש אותן לפי
מיטב הבנתו. אחרי שהחליט מהו הפירוש
הנכון, לדעתו — כימעם ואי־אפשר להתווכח
עימו על־כך. הוא דבק בפירושו ללא פשרה.
תכונה זו גרמה בשבוע שעבר למתיחות
בלתי־פוסקת, שבמרכזה עמדו, לא במיקרה,

השאילתות של סיעתנו, אלופת השאילתות.

אבן רדגרי א בן
ך* מחרת נאומו של משה דיין בסיעת
/מע״י, שהסעיר את צמרת־המדינה מפני
שתקע סכין בגבו של אבא אבן ומשרד־החוץ,
הגשנו שלוש שאילתות. שתיים היו מכוונות
לראש־הממשלה והתייחסו לתוכנית־אלון (שדיין
פסל אותה) ול״גבולות־ר,ביטחון״ (שאש

במשך כל השבוע חיפשנו דרן לומר את דברינו על
נאומו של משה דיין בסיעת מע״י, שבו אימץ לעצמו
את הפירוש הסובייטי להחלטת מועצת״הביטחון והביע
דיעות קיצוניות נגד מאמצי־השלום.
הגשנו הצעה דחופה לסדר״היום, אך הנשיאות שללה
את הדחיפות. הגשנו שאילתות — אך יושב־ראש הכנסת
פסל את כל הדברים שנגעו להצהרת דיין. לבסוף
באה ההזדמנות: אחרי שרק״ח הגישה הצעה רגילה
לסדר־היום בעניין זה, ואחרי שמשה דיין תבע להסירה
מסדר״היום, ניתנה לנו רשות־הדיבור כדי להציע את
העברת ההצעה לוועדה.
בדבריו אמר דיין, כי בישיבת סיעת מע״י לא
מסר שום ״הצהרה״ ,אלא רק הביע שם דיעות פרטיות.
על כך הגבנו כלהלן :
עם כל הכבוד לשר־הביטחון, אין לקבל את ההסבר התמים
שהוא הביע דיעות כאיש פרטי, בפורום סגור של מפלגתו, ושזה
עניינו הפרטי שלו.

שר־הביטחון, מר משה דיין, אינו איש פרטי, ולדי־עותיו
אין מתייחסים כאל דיעורו של אדם פרטי.
לא זה בלבד ששר־הביטחון הוא שר מרכזי מאוד בממשלה ;
לא זה בלבד ששר־הביטחון הוא במציאות
של היום גם השר האחראי על השטחים
המוחזקים, המכוון את פעולותיהם
של הגורמים הממשלתיים הפועלים
בשטחים המוחזקים — אלא שהשר דיין
כשלעצמו יש לו מעמד מיוחד בעולם,
מעמד המקנה לדבריו תהודה שהיא הרבה
מעבר לדיון פנימי בסיעה גדולה או
קטנה בבית.
השר דיין מזוהה בעולם עם מדינת־ישראל.
ייתכן שהוא האיש הישראלי המפורסם
ביותר בעולם.
הדברים שנאמרו על־ידו באותה ישי־דיין
בת־סיעה
— שהדלפתם היתד. מובטחת
מראש, וזה היה צריך להיות ברור מראש
לשר דיין — דברים אלת הפכו, ומוכרחים היו להפוך לאקט
פוליטי ממדרגה ראשונה.

ואכן, הם כגר הפכו לאקט כזה.
הבוקר התפרסם בעיתונות כי נציג מצריים באו״ם, מוחמד אל-
קוני, שלח איגרת למזכיר ה או״ם...
מרד כי סו ר קי ם (מע״י) :הוא ישלח עוד איגרת.
אורי אכנרי: הלוואי ויכולתי להיות שותף
1לזילזול של חבר־הכנסת סורקים באיגרות. עובדה
היא שאנו עומדים היום במערכה מדינית קשה מאוד
י: בעולם; עובדה היא שחלק מדעת־הקהל בעולם, של
* ידידינו דווקא, פונה נגדנו. כל איגרת כזאת — יש
לה נוישקל במערכה המדינית, במערכת־התעמולה.
כאשר יכול נציג מצרי באו״ם להסתמך על דברי שר־הביטחון
הישראלי ולומר באיגרתו למזכיר האו״ם :״הצהרתו של רב־אלוף
משה דיין מוכיחה איזה כוונות יש לשילטונות ישראל לגבי השטחים
הערביים שנכבשו על ידם, בניגוד להחלטות האו״ם״ — יש לדברים
האלה משקל רב וחומרה יתירה.

״יותר בצער מאשר ברוגז...״
אני מדכר היום יותר כצער מאשר ברוגז. כצדק
או שלא כצדק, תלו כף, משה דיין, הרכה תיקוות
גם בארץ, גם בשטחים המוחזקים וגם כעולם. נוצר

כול דיבר עליהם) .השלישית היתר, מכוונת
במישרין לשר־החוץ, וביקשה ממנו לחוות
את דעתו על הנזק שגרם דיין למערכת־ההסברה
של ישראל בחו״ל, כשאמר שהחלטת
מועצת־הביטחון פירושה נסיגה טוטאלית
מכל השטחים המוחזקים.
אבא אבן שמח, כניראה, על שאילתה זו,
שעליה קרא בעיתונים. דוברו הודיע ברדיו
בי אבן ישיב עליה למחרת היום בכנסת,
וימסור בהזדמנות זו את הפירוש המוסמך

הרושם שדווקא משה דיין מוכן לתקן את החטא
הקדמון של מדיניות ישראל -אי־הכרה כזכויות
העם הערכי הפלסטיני.
בהצהרותיו בעבר — ולא חשוב אם נקרא להן ״הצהרות״ או
״הבעת דיעות״ — שאינן עולות בקנה-,אחד עם נאומו או ״הבעת־דעתו״
בסיעת העבודה, באה לא־פעם לכלל ביטוי ההכרה שיש
להכיר בקיומה של אומה פלסטינית זו, שיש צורך בהידברות עם
אומה זו, ואפילו הסתמנו סימנים של הסדר שלום עם אומה זו,
שהיא, גם לדעתי, האומה הערבית הראשונה שעימר, אפשר ושעימה
צריך להגיע לידי הסכם־שלום רשמי ומוכר.
והנה דווקא השר דיין אומר בהצהרה זו — בעיני זר, עוד יותר
חמור מדבריו על החלטת מועצת־ר,ביטחון — שאם כי יש אולי
מקום לאיזה שהוא סידור יום־יומי עם ערביי פלסטין, אין מקום
לשום הסדר רישמי, לשום משא־ומתן רישמי.
דבר זה הוא חמור מאין כמוהו, כי זה עולה, לצערי, בקנודאחד
דווקא עם מה שאומר מי שנחשב ליריבו של שר־הביטחון בממשלה,
שר־החוץ אבא אבן, שגם הוא אמר לפני שבוע שעם ערביי פלסטין
אסור להגיע להידברות, כי הם, כביכול, קיצוניים יותר מעיבים
אחרים.

אילו ראש־הממשלה, בפגישתו המפורסמת עם מנהיגי
פלסטין, לא היה מסתפק כהירהורים כקול רם,
בי אם היה מציע להם הצעות ממשיות -הצעות
שלא הציע, בפי שהודה בתשובה לשאילתה שלי -
ייתכן ואפשר היה לעמוד על נבונות השלום של
ערביי פלסטין.

המלחמה על השלטון והפופולריות
כבוד היושב־ראש, הדבר הזה הוא חמור. אי־אפשר לפתור אותו
בהסבר תמים שפה היה עניין פנימי של איזו שהיא סיעה, והיר־הורים
בקול רם של פלוני. הדבר זכה לפירסום עולמי — ובצדק
זכה לפירסום עולמי.

נוצר הרושם -ואי־אפשר היה שלא לקבל את
הרושם -שאחד השרים המרכזיים של ממשרת
ישראל, מי שרואה עצמו כיורש לראש-הממשלה,
האיש האחראי לשטחים המוחזקים -דוגל עתה
במדיניות של סיפוח השטחים המוחזקים.
נוכח ההתרוצצות הכללית של השרים בממשלה הזאת, שכל אחד
מהם משמיע לעיתים מזומנות הצהרות הנוגדות את ההצהרות של
שאר השרים, ולעיתים גם סותרות את ההצהרות הקודמות שלו !

נוכח החשד המתקבל בציבור שהדבר הוא חלק
ממלחמה על השילטון בין השרים כממשלת־הליכוד־הלאומי,
מלחמה על השילטון ועל הפופולריות;
נוכח הנזק הרב שנגרם למערכת־ההסברה של ישראל בעולם :
הריני מציע לכנסת לא להוריד את הנושא מסדר־היום, כי אם
להעבירו לוועדה, כדי שבוועדה יופיע לא רק השר דיין, אלא גם
ראש־הממשלה ואולי גם שרים אחרים שיש להם דיעות אחרות
ויבורר אחת ולתמיד כלפי העם, כלפי עצמנו וכלפי העולם הערבי,
מה עמדת ממשלת־ישראל בכלל לגבי עתיד השטחים המוחזקים,
ולגבי הפירוש המוסמך של החלטת מועצת־הביטחון.

בעד הצעתנו זו הצביעו רק אנשי רק״ח, ויקטור שם־
טוב ממפ״ם ואני. בעד הצעת דיין הצביעו פל סיעות
הבית, ובכללן מאיר יערי ושאר אנשי מפ׳׳ם. משה
ארם ממע״י, הידוע כשוחר־שלום, נמנע באופן הפגנתי
מהצבעה. כן נמנעה סיעת המרכז החופשי, בדי להשמיע
את אחד מנאומי-חסיפוח טלה, שדיין הסתייג ממנו.

של משרד־החוץ. אולם למחרת היום לא
השיב אבן. כי לא נותר לו על מה להשיב.
קדיש לוז עיכב את השאילתה.
מאותו רגע התחילה סערה, שבה גבר
הבילבול על הבירור, ובה התעופפו האשמות
והאשמוודנגד. יעקוב ביצור, כתב
מעריב הוותיק, הביע השערה כי לוז רצה
לעזור ללוי אשכול.
הרדיו הודיע כי לוז
פסל את השאילתות
שלנו. לוז עצמו הודיע
כי לא פסל, אלא
רק עיכב. אני
עצמי מחיתי על פסילת
השאילתות מעל
דוכן הכנסת.
מה קרהז לוז מפרש
את תקנון הכנסת
כך שאי־אפשר
לשאול את ראש־ר-, כיצור ממשלה על מדיניות
הממשלה — פירוש
שאנחנו חולקים עליו. הוא גם מסרב להתיר
לשר אחד להגיב על דברי שר אחר.
הסוף: לוז פסל את השאילתה בקשר
לתוכנית־אלון, אישר את השאילתה על
גבולות־הביטחון אחרי תיקוני־נוסח, ואישר
את השאילתה לאבן אחרי מחיקות מרחיקות־לכת.
חוץ
מזה הגיש לוז תלונה לוועדת-
הכנסת, בה טען כי פגעו בו, והוועדה
הזמינה אותי לבירור. הוא גם קיים בלשכתו
מסיבת־עיתונאים בעת ישיבת המליאה
(דבר שהרגיז מאוד את ח״כ שמואל תמיר,
שהיה צריך לנאום באותו רגע, ושמצא את
עצמו בלי עיתונאים שיקשיבו לדבריו. על־כך
נאם תמיר נאום שלם).
התוצאה: אבן לא יכול היה לדבר.
הצעתנו הדחופה לסדר־היום, שנועדה לזמן
את אבן לכנסת באותו יום שבו הופיע
דיין, כדי להביא לעימות ביניהם — לא
הוכרה על־ידי הנשיאות. בסוף הופיע דיין
לבדו, בנוכחות לוי אשכול ויגאל אלון,
ובהזדמנות אמרנו לו מה דעתנו על הצהרתו
(ראה נז־סגרת).

דיין, זזגס־יין גארן פיב
ן ץ דצאה אחרת של חומרת היו״ר
ן 1לגבי השאילתות ופירוש התקנון היא
שהשאילתות מאבדות הרבה מעוקצן. את
עיקר העוקץ אנחנו משתדלים עתה להכניס
ל״שאלה הנוספת״ — השאלה המאולתרת
האחת בעל־פה שמותר לח״כ לשאול את
השר, אחרי תשובת השר לשאילתה עצמה.
כך ניהלנו השבוע כמה דו־שיחים עם משה
דיין דווקא. למשל:
אורי א מ רי ז כבוד השר, איזה הנחיוון
ניתנו לנוינזשל הצבאי לנותן היתרים לאג־ישים
הרוצים להתנחל בשטחים המוחזקים?
משה דיין: ההנחיות למימשל הצבאי
הן שאם תבוא פניה כזאת, עליהם להימנע
ממתן אישור, אלא אם כן תהיה החלטת־ממשלח
על־בך. עליהם להפנות את הבקשה
אל הממשלה.
אני רוצה, בסיסגרת זו של תשובה
לשאילתה, לומר, שאין כל ספק שהתיישבות
בחברון, בשכם או ביריחו היא אקס מדיני,
והממשלח היא זו שצריכה לאשר או לא
לאשר זאת.
אורי אמרי: האם נכון מה שפורסם
בעיתונות, כי שר־הביסחון הציע תוכנית
שלום עם חוסיין, המתבססת על שלושה
עיקרים: החזרת הגדה לשילטון אזרחי
ירדני; פירוז כל שטח הגדה המערבית;
הצבת שישה מוצבי־הרים של צה״ל בגדה,
תוך הבטחת פרוזדורים מוגנים בין המוצבים
וישראל?
משח דיין: לא הצעתי ״תוכנית שלום
עם חוסיין,״ ולא קיימתי — לא אני ולא

אור׳ אבנר קורא מדוכן הכנסת דציבור הסטוד1טים:
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
לא אדבר היום אל שילטונות־ד,חינוך, אלא אל הסטודנטים.
לא אל המלמדים, אלא אל התלמידים.
על העולם כולו עוברת עתה המהפכה הגדולה של הסטודנטים
של הנוער החושב והלומד.
בברקליי ובקולומביה, בפאריס וברומא, באוכספורד
ובבלגראד, בפראג ובוורשה, באנקרה ובטוקיו — מתנופפים
הדגלים האדומים והשחורים של מרד האינטליגנציה הצעירה.

אני קורא לסטודנטים הישראליים להצטרף
לתנועה עולמית זו. אני קורא להם למרוד
בחינוך הישראלי המיושן והמעוכש -החינוך
שמקורו כעיירה המיזרח־אירופית, ובמושגים
של המאה שעברה.
דרושים לנו בנדיטים משלנו — כוהנים ולא־כוהנים,
כדי שירימו את נם המרד כאן, במולדת הכוהנים.
ן מרדכי כן*פורת (מע״י) :יש לנו מספיק
| | באנזימים1

יהודים -ראשי המהפכה בעולם
כבוד היושר־ראש, לפני שמונה חודשים היתד, לי הזכות
הגדולה להשתתף בהפגנתם ההיסטורית של רבבות סטודנטים,
מכל רחבי ארצות־הברית, שפרצו לפנטאגון בווא־שינגסון,
מול לועי הרובים הטעונים של המשטרה הצבאית.
מהפכת הסטודנטים האמריקאיים — ביטוי כל הטוב
והיסה באומה האמריקאית — היא שכפתה על ממשלת
ארצות־הברית את ראשית הקץ של מלחמת־הזוועה בווייאט־נאם,
היא שניצחה את המימסד האמריקאי והכריחה את
ג׳ונסון הזקן לפנות את מקומו לצעירים, והיא שהדליקה
את הניצוץ למהפכת סטודנטים כל־עולמית.

מדוע הפכו הסטודנטים, דווקא, לנושאי־־הדגל
של מהפכה זו?
מפני שבחברה המודרנית הפכה האוניברסיטה למוקד
הקידמה הטכנולוגית והחברתית.
מפני שהסטודנט מתחנך למחשבה אובייקטיבית וביקורתית.

מפני
שהאינטליגנציה הלומדת היא איתו
חלק בנוער ובחברה שעדיין אינו משועכד הכלכלית למיסגרת
של המימסד.
דרישות שונות למהפכה
זו בכל ארץ. אולם יש
מכנה משותף לכולם.
כולם רוצים בהשפעת הנוער
על עצם עיצוב תוכן
החינוך ושיטותיו.
כולם רוצים בשיתוף הסטודנטים
בהנהלת האוניברסיטאות.

כבוד
היושב־ראש, כאן נשאלת שאלה גורלית: מה יחסה
של מהפכה זו לישראל? תנועת הסטודנטים כובשת את
העולם. היא קובעת את השקפת־העולם של האינטליגנציה
שתשלוט מחר בארצות רבות. איך היא מתייחסת אל
מדינתנו, אל מאבקה, אל דמותה?

כאן המציאות היא עגומה. יותר מזה: היא
מסוכנת.
התנועה העולמית החלה, כאיטיות אך בעיק־ביות,
רואה כישראל חלק ממימסד עולמי עויין.
היא החלה מקבלת במידה ניכרת את התיזה הסובייטית־ערבית,
שישראל היא מדינה שוביניסטית, אימפריאליסטית,
כובשת, מתפשטת בכוח הנשק, מדכאת עם שכן, משולבת
במערך השמרני האמריקאי — ועל כן מנוגדת לרוח הקוסמופוליטית,
העל־לאומית והכל־לאומית של הדור החדש.
איש כמו דוטשקה, גיבור הסטודנטים בעולם כולו, מייצג
הסתייגות זו — מאחר שהוא מזהה את ישראל עם ידידיה

טמרין

המהפכה נחלה נצחונות חשובים בארצות־הברית ובצ׳כו־סלובקיה,
היא עירערה את המישטר בצרפת ובפולין —
ועוד ידה נטוייה ברחבי תבל.

רכים ממנהיגיה הם צעירים יהודים.
החל בכהן־בנדים, היהודי הגרמני־צרפתי, ועד לראשי
המרד באמריקה, שזורים שמות יהודיים במאורעות, יחד
עם שמות כמו רודי דוטשקה ועלי מאריק .־ 807 ממנהיגי
המרד בצרפת הם יהודים. גם האידיאולוג הנערץ של הת־שום
איש ממשרדי — מגעים עם המלך
חוסיין, בלונדון או במקום אחר.
אורי אכנרי (אחרי שאילתה בקשר
לתלונת עורך־דין ישראלי יהודי, שעציר
ערבי משכם עונה בצורה נוראה בעת
חקירה, עד כי כמה מאבריו שותקו. דיין
הבטיח חקירה) :האם כבוד השר מוכן
להצהיר כי ניתנו הוראות קבועות וחד־משמעיות
לכל שלוחות ומער׳כת־הביטחון
להימנע משימזש באמצעים אלימים בעת
חקירה, וכי כל מי שיוכח שהפר הוראות
אלה יובא על עונשו בכל החומרה?
משה דיין: אני מוכן לומר, ונידמה
לי שאמרתי זאת גם בתשובה לשאילתה,
שאמצעי החקירה בארץ אינם כוללים איזה
שהם אמצעים בלתי־חוקיים, בלתי סבירים•,
אינם כוללים עינויים, לחץ ואמצעי־אלימות.
אני מוכן לומר שכל מי שיגיש תלונה
בעניין זח על שנהגו שלא כדין, התלונה
תיבדק, והפוגע יועמד לדין. לומר מה תהיינה
תוצאות אותו דין, זה לא בידי, אלא בידי
בית־הנדשגט.

דני בנדיט־־ כהן (יהין ),בהפגנה

דוושיס: בנדינויס שונו
בגרמניה, שהם הגנראלים של הבונדסוור, אילי־עיתונות
לאומניים כמו שפרינגר, הפוליטיקאים של המימסד הבור־גני־ימני.
אחת
הסיבות לכך היא חוסר־מגע בלתי־אמצעי.

אני מציע לשר־חינוך ליזום הזמנה מטעם
הממשלה לבהן־בנדיט, לדודי דוטשקה ולשאר
המנהיגים של מרד הסטודנטים הכל־־עולמי.
זה לאין שיעור יותר חשוב מאשר להזמין לישראל פולי-
טיקאי ניאו־פאשיסטי כמו המנהיג הבריטי אנוך פאואל.
אך הסיבה העיקרית לזרות זו היא שהנוער הישראלי
לא השתלב עדיין בתנועה עולמית זו. ואיך הוא יכול
להשתלב בה, כל עוד לא חולל את המהפכה הדרושה
במערכת־החינוך שהוא כפוף ומשועבד לה?

מערבת־החינוך הישראלית היא חממה לריעות
קדומות, ואופקיה הם פרובינציאליים.

כולם מתנגדים לעבדותו של האדם המודרני,
המשועבד לכפייה מאורגנת מכית־החולים
ליולדות עד לחכרא קדישא, מקומו בבוקר ער
לבתו לישון.

להזמין את בהל-בנדיט לארץ

החינוך של ,,המשובח בגזעים״

כולם לוחמים נגד
המימסד הקיים.
כולם רוצים ברפורמה
יסודית של החברה, ביתר
חופש, ביתר אחווה בינלאומית.

נועה,
הפרופסור מרקוזה, הוא יהודי גרמני־אמריקאי.

מונח לפני מחקר מהפכני על נושא זה, החלק השני של
עבודתו הגדולה של הד״ר ג׳ורג׳ טמרין מאוניברסיטת
תל-אביב — מדען שנרדף לא מעט בשל עבודתו והשקפותיו.
הוא מוכיח בנתונים סטיטיסטיים־מדעיים כי אין אף
ארץ מתקדמת אחת בעולם התרבותי, שבה יש יחס כה
מעוות בין המיקצועות הלאומיים הצרים לבין המיקצזעות
הכלליים.
לעומת עשרים עד שלושים אחוזים מן הזמן, המוקדשים
למיקצועות לאומיים בארצות כמו הולנד, סקנדינביה, ברית־המועצות,
צ׳ילי, קמבודיה ואתיופיה — מוקדשים להם
בארץ למעלה מארבעים אחוזים בבית־הספר הממלכתי־הכללי,
וכשישים אחוז בבית־הספר הממלכתי־דתי! רק
בארצות־ערב יש יחם דומה! (אכן, השתלבות במרחב!)
באיזה מקום בעולם יש ספר־לימוד רישמי ובו מופיע
הפסוק הבא. :עמנו הוא בחיר הענזים, על פי גיזעו, חינוכו
ואקלים הארץ נסבה התפתח. הגזע של ממנו הוא המשובח
בגזעים.״

היכן זה נאמר? בגרמניה? כדרום־אפריקה?
בסין? לא, זוהי ההקדמה של הד״ר צפרוני
לספרו של יהודה הלוי ,״הכוזרי״ -הקדמה
הנלמדת בכתי־הספר הדתיים בישראל!
באיזו ארץ יכול להופיע, במאמר של מחנך חשוב,
הפסוק. :הרגשת הייעוד שלנו באה לנו מהיותנו תמיד,
ועד היום, העם היחידי שקדושת חיי־אדם היא אחד

אורי אבנרי: אדוני השר, מכיוון
שרבים הפרסזסיס הפוליטיים שבהם מובעות
דיעות של קצינים והקהל אינו יודע
— ואינו יכול לדעת — אם האנשים המוזכרים
בפירסומיס בתארים הצבאיים שלהם
אינם שייכים עוד לצבא — האם אין צורך׳
בהסדר שימנע שימוש בתארים צבאיים
בפרסומים ובדיווחים עליהם?
משה דיין: המטה־הכללי הוציא לאחרו־נה
הוראה האומרת שכל מי שמשתמש
בתזאר הצבאי שלו, צריך להוסיף לפני
הדרגה — נידמה לי את האות מ׳ ,כלומר
שירות מילואים. יתכן ׳שהחליפו את האות
לאות אחרת. מכל מקום, גם בכתב וגס
בעל־פה צריך להדגיש שהוא בשירות־סילו־איס.
זבאמת, אתמול שמעתי ברדיו, כאשר
האלוף אברהם יפה דיבר אודות שמורות׳
הטבע, ההדגשה היתה לא על שמורות
הטבע, כי אם על אלוף־במילואיס יפה.
דו־שיח היתולי יותר התנהל בין
שר־הטעד וביני, כאשר הביע השר
הדתי הצעת־חוק שנועדה, בין השאר, למנוע

מערכי־היסוד בהשקפת־עולסו, מתוך קהל עמים רצחניים
החיים על חרבם.״ דברי י. אביגיל, במאמרו על התודעה
היהודית בחינוך הישראלי.
אפשר להביא עשרות ומאות פסוקים כאלה. אפשר אף
להבינם על רקע של חינוך בעיירה מיזרח־אירופית, עיירה
של מיעוט נרדף ומדוכא, מנותק מן העולם ואף משכניו
הקרובים.

האסון התחיל בכך שכני העיירה הזאת
שולטים כחינוך הישראלי, והצליחו לכפות
דפוסים חשוכים ומיושנים אלה על דור נאור
הגדל במולדתו.
ושר־החינוך אף התפאר בכך, כאשר אמר בכנסת, בתשובה
לדברי לפני שנתיים :״סי ראוי להיות ראשון, מכל
השכבות של יהדות מיזרח־אירופה, שיקימו לו מונומנט
במדינת ישראל? תשובתי: למלמד הי הודי ...בני כלי-
קודש הם — המלמדים, החזנים. ,השוחטים, הרבדם, המגידים.

ן השר ארן: אמרתי דברים יפים.
|| אורי אכנרי: אני בטוח שאתה מסכים לדבריך.

אפשר רק להתפעל שלמרות בל החינוך הזה,
גדל בארץ דור שהוא הומאני והומאניסטי,
דור הפתוח לעולם, דור הלוחם על הרותו
וביטחונו מבלי לשנוא ולהתבודד, דוד החולם
על שלום ועל שותפות־עמים גם באבק־קרבות,
ואינו רואה עצמו עם נבחר ועליון.
מול כל הפסוקים האלה שציטטתי ושיכולתי לצטט, מאירה
כלהבה היצירה האותנטית של גיבורי ששת־הימים נציגי
הדור הצעיר והלוחם, הספר שיח לוחמים — בגישתו
האנטי־שוביניסטית, האנושית, הלאומית במובן הבריא,
הקוסמופוליטי.

לשבור את המימסד!
זוהי הרוח שתוביל את הסטודנטים הישראליים, את
האינטליגנציה הצעירה של ישראל, אל אחיהם בעולם. אל
המשפחה המהפכנית הצעירה.

אנו קוראים לסטודנטים ולתלמידים: להשתלב
כתנועה העולמית, לקום נגד הביורוק־ראטיה
החינוכית והתוכן המעוות של מערכת־החינוך
כארץ, לדרוש ייצוג ככל האוניכרסי־טאות
ומערבות-החינוך, לשבור את המימסד
החינוכי הקיים, ולהניח יסוד לחינוך חדש.

פירטום תמונות־עירום של צעירות בנות
,17 כלומר נערות בגיל־הנשואין החוקי,
אפילו בהסכמתן ובהסכמת הוריהן, ואפילו
כשהן נשואות ואמהות.

בובוריפיטיך בגזטשרס
^ וריאבנ רי: אני סבור שהסטריפ־
^ טיז, הנערך עתה בממשלה, הוא יותר
חשוב מאשר תמונות־העירום שאנחנו נדרשים
לדון בהן כאן.
השר יו ס ף בו ר ג: אתה מומחה ל־סיטריפ־טיז!

רי אכנרי: אני מומחה לשני הסוגים,
אבל עלי להגיד לך, אדוני השר, שה־סטריפ־טיז
של הממשלה אינו יותר נעים,
ואינו יותר אסתטי. האמן לי שהממשלה לא
היתה מרוויחה מזה כסף בשום מועדון־
לילה בעולם.
ואשר לעצם ההצעה:
או רי אבנרי איני יודע אם עלי

להתייחס לעניין זה ברצינות או באירוניה.
אתם נלחמים נגד טחנות־רוח. אתם נלחמים
מלחמה של המאה שעברה נגד המלחמה
הנוכחית.
המוסר של דורנו מקבל את העירום
במלואו, בכל רחבי העולם. הייתי לוקח
את חברי־הוועדה הנכבדים, שידונו בחוק
זה, אל העולם, משוודיה ועד גרינ ץ־ וילג׳,
כדי לראות את המהפכה העצומה שחלה
בעולם, ובמוסר של דורנו, לגבי תמונות־עירום.
דורנו
פוסל לחלוטין את הגישה הפר־ברסית
לגוף האדם, שהיא ירושה של גישות
דתיות מיושנות. הוא רואה בזה בפירוש
פרבדסיה.
ואמנם, התאפקתי ׳מלהגיב בו במקום על
דברי שר־הדתות מלפני כמה ימים, מעל
הדוכן הזה, כאשד בא להסביר את הצורך
במחיצה ליד הכותל. הוא הסביר זאת בגירוי
הנוראי הזה של קסם האשה — כן הוא
אמר — המפריע לאדם להתרכז. אני יושב
(המשך בעמוד )26

במדינה
ראשון־לציון

לא כמו דדיגג ר׳

* ב חי פ ה
ביום ששי זה 5 ,ביולי, בשעה 8.45 בערב
באולם קולנוע ״זיו״ במרכז נוה־שאנן, ירצה

אודי

אבנדי

מאחורי הקרעים שר שליחות יארינג
ויענה לשאלות הקהל
(דמי כניסה לכיסוי ההוצאות לירה אחת)

* בהרייתמוצ 7וין
ביום שני 8ביולי, בשעה 8.30 בערב, יתקיים

חו\ בי ת

אצל שרה תמיר, רחוב שפרינצק .29 חברים ואוהדים מוזמנים

״כאן לא יהיה רדינג!״ צעקו אלפיים
אזרחים נזעמים, שהתכנסו ברחבה שלפני
בניין עיריית ראשון־לציון.
אותה עת החליטו התושבים להאפיל את
כל בתיהם, ואת כל חלונות־הראווה. העיר
נראתה שוממה מאדם, עיר במצור ממש.
ואכן, היה זה מצור, אך לא התושבים
כי אם אגמי־השופכין בחולות־ראשון הם
ששמו מצור על תושבי העיר הוותיקה.
מי רוצה לשפץ כביב ז ראשונים לסכנה שהתעוררו החולות שבהפיכת
לאגמי־שופכין, עקב
העברת מוביל ־ ה־שופכין
של גוש־דן
למקום, היו אנשי
הלישכה הצעירה של בראשותו ראשון,
של נשיאם, עורך־
הדין חנניה גיב־שטיין.
הם פירסמו
כרוזים ופלאקאטים,
התריעו על הסכנה.
גיבשטיין: טען גיכשטיין
״אם יוקם המיפעל,
יזהמו את אזזירה של ראשון־לציון ללא תקנה.
יזדהמו גם מימיה של העיר. העיר תיהפך
למישכן־קבע ליתושים, חרקים ושאר חיות
מחבלות. פיתוחה של ראשון ינבול. מי
רוצה לשכון ליד מי־שופכין י״
עיריית ראשון־לציון היתה, בתחילת־ה־עניין,
אדישה לתוכנית, אף הסכימה לה.
רק עקב התעוררות־תושביה ניעורה מאדישותה,
שינתה את הקוו, מסרבת עתה להסכים
להקמת מיפעל־הביוב האזורי.
דבר שאינו מפריע כלל לבוני־המיפעל:
כבר הוקמה שורה שלימה של אגמים ענקיים,
ועתה החלו להניח את הצינורות הכבירים
— מתוך התעלמות מוחלטת מרצונם
של 40 אלף תושבי־האיזור, להם
מגיעה בכל זאת איזושהי מידה של
השתתפות בהכרעת גורלם.
עתה רק הזמן יקבע אם ראשון־לציון
תישאר עיר קטנה ומתפתחת, או תיהפך
למיפעל־הביוב הגדול ביותר בישראל.

חוקי־חירום

ללא מ*שפט

לכל שפופרת ענק חדשה של
דדמפון,מצורף במשך חודש זה
ש• שימוש• ודידוו/מרוזיק מפתחות
מיוחד עם בקבוק בושם* מקורי
ש• זה מוגש לך ליובל ה־ 35 של תיא

*ו־נויווה,דבנדו־ אז׳וד

באמצע חודש דצמבר התייצבה חולית
שוטרים בדירתו השכורה של מוחמד יוסוף
צדיק, בירושלים, ועצרה אותו כחשוד בחציית
הגבול לירדן ובקשירת קשר עם המודיעין
הירדני.
לאחר 48 שעות־מעצר הוא הובא בפני
שופט־שלום, אשר לפניו ביקשה המשטרה
לעצור את החשוד מאחר שיש בידיה ראיות־לכאורה,
שיאפשרו לייחס לו את האשמה.
השופט עצר אותו לשלושה ימים• בסיומם,
הובא צדיק, פעם נוספת, לפני שופט־שלום,
והמשטרה ביקשה לעצרו ל־ 15 יום, לסיום
ד,חקירת השופט שלח את צדיק לעשרה
ימים נוספים.
כעבור עשרה ימים הובא צדיק בפני
שופם־השלום — בשלישית. הוא דרש שהשופט
יאפשר לו ולמשטרה לחקור יחד
מספר עדים — בכדי להוכיח שבתאריך
שהמשטרה מייחסת לו את העבירה היה
בשטח ישראל. השופט נענה לבקשה, נתן
לצדיק יום מעצר נוסף בו יוכל לברר עם
המשטרה את האליבי שלו.
השוטרים הלכו לשכנתו של הבחור. זו
אישרה שבתקופה בה מיוחסת לו האשמה
הוא שיחק עם ילדיה בחצר ביתם.
כשנשאלה על־ידי השוטרים איזה יום
בדיוק זה היה — ענתה השכנה :״אינני
מנהלת יומן!״
צו מנדטורי. עד נוסף, שכנו־לחדר של
צדיק. האיש טען שאינו זוכר מאומה.
לטענת צדיק הוא דיבר כך רק משום שהוא
׳ממתין לקבלת מישרה ממשלתית —
ואילו היה מעיד שראה את חברו, לא היה
מקבל את המישרה.
לאחר שישב 30 יום בבית־הסוהר ללא
משפט, ולא הועלה נגדו כל חומר־ראיות
שיאפשר את העמדתו לדין, הוצא נגד
מוחמד יוסוף צדיק, ביום 11 בינואר
, 1968 צו־מעצר אדמיניסטרטיבי לפי סעיף
111 לתקנות־החירום הבריטיות
תוקף הצו היה עד ד,־ 10 באפריל. אך
(המשך בעמוד )18
העולם הזה 1609

^ רט 20 שגה

חדה

לעזה

בשליחות־ מודיעין

הוצאו להורג בבומבי -ועחח מחפשים את קברם
ן * עילות מיסתורית ניכרת לאחרונה
סביב בניין בית־הספר פלסטין, ליו
חוף־ימה של עזה, מצפון לשכונה העזתית
אל־רימאל. מדי פעם מגיע למקום טרקטור,
נהוג בידי ישראלי, ההופך את תלוליות־החול
שבקרבת בית־הטפר. אנשי החברא
קדישא הצבאית של צה״ל הולכים בעיקבו־תיו,
כשהם גוברים בתלוליות־העפר.
בשבועות האחרונים כבר חדל הטרקטור
לחרוש מסביב לבניין רחב־המידות של בית-
הספר. אולם מדי פעם מגיעות למקום קבו-
צות־אנשים, החופרות כל פעם באתים, ב־איזור
אחר.
רק מעטים מבין תושבי־עזה יודעים אח
הסיבה האמיתית לעבודת־החיפוש הקדחת-
נית, מסביב לבית־הספר. הם יודעים שהאוצר
אחריו מחפשים החופרים אינו אלא שרידי
עצמות — שרידי־גופותיהם של אנשי המחלקה
הערבית של הפלמ״ח, שנקברו במקום
לפני 20 שנה.

וכפיות. לכל אחד מהם הורכבה גם זהות
ערבית. הם היו צריכים להתראות כשני
ערבים מהכפר חוליקאת. עזרא עפגין נקרא
בשם עיזאת איברהים נימר, ואילו דוד
מזרחי נשא את השם מוסטפה סאלח ח׳דר.

1x0דוד מ1דח
השניים — דויד מזרחי ועזרא עסגין,
כלולים ברשימה הרשמית של הרוגי־המל־כות,
שפורסמה רק לאחרונה על־ידי משרד־הדואר
דטקא — לרגל הוצאתו לאור של
בול הרוגי המלכות.
רק מעטים יודעים על פרשת־מותס• בודדים
יותר יודעים את פרשת מיבצעם המיוחד
במינו, שהביא להוצאתם להורג על־ידי המצרים,
ימים מספר לאחר הקמת־המדינה. כי
עד לזמן האחרון היתד, זו אחת הפרשות
הסודיות והכמוסות ביותר בתולדות־צה״ל.
דוד מזרחי ועזרא עפגין היו חיילי המחלקה
הערבית של הפלמ״ח. מזרחי היה
תימני משכונת שעדיים ברחובות: ואילו
עזרא עפגין, בן למשפחה מראשון־לציון,
היה חבר קיבוץ אפיקים.
במאי , 1948 זמן קצר לאחר פלישת הצבא
המצרי לארץ, נשלחו השניים במשימה
מודיעינית מיוחדת במינה — אל לב רצועת־עזה,
שנתפסה אז בידי מצרים.
השניים התחפשו לערבים, לבשו עבאיות

בבית־הקברות הצבאי בהר־הרצל, ירושלים׳
ניצבות שתי מצבות, הנושאות את
שמותיהם של עזרא עפגין ושל דוד מזרחי.
אולם אלה הן מצבות סימליות בלבד,
שנועדו לתת לבני־משפוחותיהם מקום
לעלות אליו, לבכות לידו את בניהן. מתחת
למצבות לא טמון דבר.

ך * קכשנת , 1956 כשרצועת־עזה נכבשה
1לראשונה, בנזיבצע־קדש, נעשו נסיונות
לאתר את מקום־קבורתם של השניים. פינקסי
בית־הכלא בעזה שנתפסו, כללו רשומים על
תפיסתם של השניים.
היה זה קצין־המשטרה דאז, שלמה בן־
אלקנה, שניסה לאתר את מקום הקבורה.

ס\ן עזרא עבגין

השניים יצאו למשימתם בלילה של ה־22
במאי .1948 למחרת, בבוקר ה־ 23 במאי, הם
נתפסו בתוך מחנה צבאי מצרי, בשעה שניסו,
לדברי עדי ראייה ״להרעיל בארות.״
חייל מצרי העיד, כי ראה את השניים מריקים
את תוכנה של מימיה לתוך באר־מים,
בשטח המחנה הצבאי המצרי.
איש לא ידע אז כה עלה בגורלם של
שני אנשי־המודיעין. רק חודשים מספר לאחר
מכן התברר כי שני הצעירים, בני ד,־21
— שהאחד מהם, דוד מזרחי, השאיר ברחובות
אשד. ובת פעוטה — הוצאו להורג
על־ידי המצרים בירייה — אחרי שנמצאו
אשמים ב״הרעלת־בארות ברצועת עזה.״

הוא חקר כמה אנשי־משטרה פלסטינים,
שנותרו ברצועה וזכרו את הפרשה.
את תיק המשפט עצמו לא ניתן לאתר.
איש מבין אלה שהיו מעורבים בפרשה לא
היה מוכן לדבר. אולם כולם הצביעו על
החורשה שמצפון לשכונת אל־רימאל, כעל
המקום בו נקברו השניים.
ב־ 1956 לא היה החורש קיים עוד. עציו
הועלו באש. האדמה במקום יושרה, ובמקום
התנוסס בניין בית־הספר פלסטין.
לפני שנעשו נסיונות לחפש במקום, נטשה
ישראל את רצועת־עזה.
העדות המוסמכת ביותר היתד, זו של
דרוויש חמאדה, שוטר פלסטיני כספר 99
ברצועה. חמאדה שיתף פעולה עם שילטו־נת־ישראל,
בתקופת הכיבוש של .1956 עם
הנסיגה, נלקח לשטח־ד,מדינה,

חמאדה, שמסר כזמנו עדות ער
רוצחיו שד איש נחד־עוז, רועי
רוטנכרג, ואף הצביע על הפלחים

שניקרו את עיניו, סיפר 85ת כד
הידוע לו על הפרשה:
״אני זוכר כי בסוף ,1948 בשעת הימצאי
בתחנת־המשטרה, הביאו חיילים מצריים שני
יהודים וערבי, כשעיניהם קשורות. הם שמו
אותם בכלא. לאחר מכן נודע לי מפי החיילים
המצריים, כי סיבת הבאתם של היהודים
היתד״ כי רצו להרעיל את מי-
השתייה של הצבא המצרי.
״אותו זמן שימשתי כנהג מכונית־חקירות
בעזה. לאחר זמן קצר נודע לי, כי הורכב
בית־משפט צבאי מצרי לשפיטתם, כשבראשו
סגן־האלוף המצרי חסן הישמת. ביום
ישיבת בית־המשפט היה לי חופש ולכן
הלכתי להקשיב למשפט.

״בית־המשפט דן אותם למטת בירייה.
״שמעתי את אהד היהודים אומר לשופט:
,ממך לאוהים, יא שייך, אני נקי׳ .אחר כך
החזירו אותם לכלא. שלושה ימים לאחר
מכן, בשעות אחר־הצהריים, הלכתי ל־שכונת־רימאל.
ראיתי אנשים עומדים בקרבת
בית־הספר והכנתי ממה שאמרו שהמצרים
בעזה, מוציאים להורג יהודים.
עמדתי לראות. כעבור חצי שעה בא כמאל
בסמה עם מנהל הכלא בעזה, האשם בכר,
ואיתם שני היהודים והערבי שהיו כבולים
בידיהם וברגליהם.
״לקחו אותם לצד צפון, ליד המקום בו
עומד עתה בית־הספר פלסטין. היו שם
מספר חיילים מצריים מזויינים. העמידו
אותם כשפניהם לצפון וירו בהם מספר
כדורים. כעבור כעשר דקות קברו אותם.

למשפ חו ת השלימו עם גורל-יקירי-
| | הן, נואשו מן התקווה לגלות את קברם.
אולם לאחר מלחסת־ששת־הימים, שוב
נעורה תקטר, זו. הפעם, מצאו בני־המשפ־חות
סיוע בדמותו של מי שהיה מפקד
המחלקה הערבית של הפלמ״ח, ירוחם כהן.
ירוחם ראה בגילוי מקום קבורת שני
לוחמיו עניין חיוני, וחוב של כבוד של
האומה לחלליה.
נוכח הצלחותיו של שלמה בן־אלקנה,
בגילוי קברות נעלמים אחרים, היה זה רק
טיבעי שיפנו אליו, בניסיון לגלות את קברם
של עפגין ומזרחי.
אולם בן־אלקנה לא שש למשימה החדשה.
הוא השיב בסירוב לבקשה וטעמיו עימו:
מאחר ואיש מעדי־הראייה לא יכול להצביע
על המקום המדוייק בו הוצאו השניים
להורג או בו נקברו — לא ראה
מקום להתחיל בחפירה לגילוי מקום קברם.
סביר להניח כי בעת בניית בית־הספר
לא הועברו ה׳גטיות מהמקום ומכאן ששרידיהן
עדיין נימצאים שם. אך גם כיום
לא הייתי מעז לעסוק בחפירה — זאת
מאחר ואין בידי כל נתון בו אוכל להסתייע,
ושיצביע היכן להתחיל. וכל זאת,
מבלי להצביע על הרעש וההשלכות הפוליטיות
האפשריות, ועל התעמולה העויינת
של המחנה הלאומני הערבי שיתעורר עקב
הריסת בית־הספר פלסטין על־ידינו.
״לצערי,״ ממשיך בן־אלקנה ,״עלינו לגנוז
פרשיה זו מבחינת האפשרויות של
גילוי מקום־קברם. הדבר היחיד הניתן להיעשות
הוא — להנציח את זיכרם על
טבלת־נחושת, בבית־הספר פלסטין — אך
מסופקני אם עתה הזמן המתאים לכך.״
סירובו של בן־אלקנה לא ריפה את ידי-
המשפחות. הן פנו למשטרה, וזו מינתה
את איש־המשטרה ארמנד לוי, שינסה לאתר
את מקום הקבר.

אלבוס־צילומיס
שהופיע השבוע
ומנין־ צילומי־עיווס
מתוך סוט, מעודו
את זעם הבמאי
ואת השאלה ־־

מה!_ יצירה מקורית?

ך• יום שישי, בשעות־הצהריים, נימצאים
כל המיהם־מי ברחוב דיזנגוף. משום
כך השתרר לאחרונה מינהג: כל מ י שמוציא
לאור ספר חדש, לוקח שולחן מקפה כסית,
מניח עליו ערימת מפסים — ומוכר אותם
אישית.
ביום ו׳ האחרון היה תורו של הצלם

הצעיר אלכם אגור 20 אלכם הציע למכירה
את אלבום־צילומיו הראשון, עין שלישית,
בו כינס את מיטב צילומיו האמנותיים. יום
קודם לכן אף נפתחה בבית־סוקולוב התערו־כה
שהציגה לראווה את אותם הצילומים —
בגודל־ענק.
היה זה אוסף רבגוני: היו שם פרצופיהם

של סיפוסים מוכרים — כמו חצקל איש־כסית,
כשהוא אוכל את המרק שלו! או
כמו דן בן־אמוץ ובתיה אפולו, בפוזה
מרתקת במיוחד^ .
חלק אחד של הספר הכיל צילומי־הוויי
— כמו צילומי־המיטריות ברחוב סלמה, או
פניהם של טיפוסים שונים המשחקים ביליארד.

שם פני שחקנים בשעת־מנוחה ופני־רחוב
בשעת־גשם! אנשים ומצבים — ואפילו
בית־חולים בו עבר הצלם ניתוח והרופא
שהוציא לו שם את התוספתן.
אבל מרכז האלבום היה, ללא ספק, אוסף
צילומי־העירום האמנותיים שהציגו את גוף
האשד״ לא כנושא־של־זוהר אלא כמשהו חי
ומפרפר.

,,ימות?אט!״
* פאן התגלה הקוץ שבאליה.
( הסתבר שתצלומי־העירום המיוחדים ב־מינם
צולמו על בימת־הצילומים של הסרט
למות לאט — יצירתו הקולנועית הראשונה
של האמן והצייר ז׳אק מורי־קטמור.
כי אלכם אגור, המרבה לצלם תמונות־פירסומת,
המכונות בלשון המיקצוע סטילס,
עבור הצגות וסרטים — היה גם צלם־ה־סטילס
של הבמאי קטמור.
התמונות המיוחדות במינן צולמו בזמן
ההסרטה ובהפסקות שבין קטע לקטע. הדוגמניות
של אלכם לא היו אלא השחקניות
המופיעות בלמות לאט, בבגדים ובלי, בגיל
צעיר ומבוגר יותר. בקיצור: בכל המצבים
שאפשר לתאר בהם את האשד״ מבחינה
אמנותית.
״ כי כוונתו של ז׳ק מורי־קטמור היתד, לתאר,
בעזרת נשים יפות ויפות־פחות, את
תולדות־החיים של גוף חי! את התפתחותו,
מרגע הלידה, כשהוא מתחיל להתכלות, ועד
למותו הסופי.
כל זה בצורה סימלית כמובן, ובלשון
אמנותית־מובהקת.
לכן הצילומים מתוך בימת־הצילומים
שניכנסו לאלבום של אגור היו רק קומפוזי־ציות
של גופות עירומים, במצבים שונים.
אגור לקח את הקטעים שבויימו על־ידי
ז׳אק, על־פי הקומפוזיציה והרעיון של ודי
במאי — אך הוסיף, בזמן הפיתוח ,״גרעיו״
— אפקט פלאסטי מיוחד, המקנה לתמונות
מימד אמנותי נוסף.
וכך נולדו צילומי־המריבה.

״גגיגוד ייצוגי!״
בזמן הפסקת־חצילומים של סירסו של מורי־קטמור, למות ץייכאשי הופיע האלבום ברחוב דיזנ־

לאט, נחות השחקניות ללא מעצורים וללא בושת. אחד ^ גוף ובבית־גזוקולוב התלקח זעמו של

הבמאי מורי־קטמור.
מאנשי־חצוות מסתכל בתימהון לעבר מצלמתו של אגור — שמיטה את חסצינה מן מצד.

״לא ידעתי בכלל שהצילומים האלה עומדים
להופיע,״ קבע.
אלכם אגור, מצירו, אינו מבין על מה
המהומה :״אני מצלם תמיד בשביל הצגות
וסרטים וכבר מזמן למדתי שאין כל צורך
לבקש רשות, לפירסום,״ אמר.
מה עוד שכאן מדובר לא בפירסום ממוסחר,
אלא באלבום אמנותי. בו משמשים
צילומי־הסרט רק חלק קטן — אם־כי חשוב
— של יצירה פלאסטית־צילומית.
והרי למען האמנות אפשר להשתמש, לדעת
הצלם הצעיר והנמרץ, בכל נושא —
כולל בסרט.
מלבד זאת, קובע אגור, צולמו רוב התמונות
לא מתוך הסרט אלא לידו: ואילו
הצילומים שבהפסקות־ההסרטה ודאי שז׳ק
לא ביים אלא היו תוצאה של צילום נכון
מצד אלכם עצמו.
״אלכם אגור התחיל לעבוד כצלם־סטילס
בסרט,״ אמר השבוע הבמאי .״עבודתו לא
נראתה לי, לכן לקחתי צלם אחר במקומו.
הצילומים באלבום לא משקפים, משום בחינה,
את תוכנו או את רוחו של הסרט.
״הם פורסמו ללא הסכמתי וללא ידיעתי.״
מה שאינו משנה, כמובן, את העובדה
שצילומיו של אלכם אגור הם יצירה אמנו־תית
בזכות עצמם.
עתה נשאלת רק השאלה: האם שינוי בעל־

טעם של יצירת־אמנות אחרת
הוא חיקוי סתם — או יצירה
עצמאית וחדשה?

ערכו של סקנדאל
** מדתו של אלכם אגור

ע תקיפה לא פחות. .אני אומנם
צילמתי סטילס,״ השיב לכתב העולם הזה
,״אבל לסטילס יש מטרה ברורה אחת:
לשמש לתעמולה מיסחרית. אני לא צילמתי
רק סטילס. צילמתי גם תמונות שהן בעלות
ערך אמנותי בפני עצמן.״
הזקן האדמוני לא יכול היה לכסות את
ההתרגשות שהצטיירה על פניו.
כי זאת לו השערורייה הראשונה
בקאריירה שלו. צלמים ואנשי־אמנות
רבים חיים את כל חייהם
מבלי שיזכו בשערורייה ציבו־רית־אמנותית
כזאת. שערורייה
שיש ביכולתה, אגב, להפוך את
האלבום הצנוע לספר מבוקש
מאד בשוק, המוצף באלבומים
מכל הסוגים.
אבל אגור טרם השיג את -.1
ציניות הבאה עם השנים, ולכן
לא חשב על התוצאות החיוביות

של סקנדאל בוהימי. הוא עמד בתוקף על
מתן תשובה לבמאי :״הוא לא זרק אותי —
אני עזבתי אותו! ברגע שאשתו באה מחו״ל,
נגמר הייחוד האמנותי של היצירה שלו.
קודם צילם סרט גאוני, בלי תסריט. משהו
ניסיוני ומופלא. אחר־כך התחיל להכין תס־

1X171*0הוא אלכם אגור ( )20 בנו
1של צלם מערכת העולם הזה
לשעבר, יעקב אגור. צילומיו הם, לדעתו,
ביטוי אמנותי עצמאי. הבמאי של הסרט
שצולם על־ידו אינו מסכים עימו טל כן.

!1יו 1ו וגשותווות מסגלות השחקניות את חיי־האשה ותשוקותיה

ריט כדי ליצור תפקיד בשביל אשתו בסרט.״
אילו הושמעו הדברים מפי צעיר אחר בן
עשרים, היו מעוררים צחוק. אלא שאלכם
אגור כבר זקן במיקצוע. את הרפורטז׳ה
המצולמת הראשונה שלו פירסם בהיותו בן
.12 כבנו של הצלם הוותיק יעקב אגור, ה־נימנה
עם צמרת צלמי־העיתונות בארץ.

במדינה
(המשך מעמוד )14
גם ביום זה הוא לא שוחרר, והוצא נגדו
צו נוסף — עד ל־ 10 באוקטובר .1968
ביקורים כמקום לחם. צדיק, בן
ה־ ,24 הוא ;סטודנט מצטיין בחוגים למזרח־התיכון
ולאנגלית, באוניברסיטה העברית בירושלים.
כיום הוא יושב בבית־הסוהר ברמלה.
משפחתו הענייה באה לביקור אצלו
אחת לשבוע־שבועיים, כשהיא חוסכת
׳מלחמה כדי לכסות את הוצאות הנסיעה מ״
שפרעם לרמלה.
חוץ מבני־המשפחה מרבה לבקר את יוטוף
פרקליטו הירושלמי, עורך־הדין יוסף
בצלאל. השבוע, כאשר ביקר בצלאל אצל
שולחו, לפני צאתו למילואים, הודיע לי
צדיק שיתחיל בשביתת־רעב.
צדיק נראה מיואש. בדמעות אמר לפרקליט
:״אינני יודע על מה אני יושב כאן
ואם אצא מכאן אי־פעם. אינני עובד, אינני
מקבל חומר־קריאה. אני מרגיש שאני נגמר,
מבלי לדעת מדוע.״
עורך־הדין בצלאל — אשר אינו מקבל
שכר־טירחה מאיש — רצה להגיש צו־על־תנאי
לבית־המשפט העליון. אך מחוטר
תקציב לא היה מסוגל לעשות אף צעד זה.

סטודנטים

האיש שלגו בפאריס

ל״ סבוןללאסבון ״ מעלות
רבות, אך לאל-סבון ״נקה ״7מעלה
נוספת— הוא מוצק, ולכן נוח מאד
בשימוש.
לבחירתכם ״נקה ״7
ורוד — עם בושם צרפתי ״מירבל״,
ירוק — עם ריח לבנדר רענן,
כחול עם בושם 1111£ 8££11£
ושנהב — מיוחד לתינוקות.
תוצרת ביח״ר נקה בע״מ

המפיצים — חב׳ נורית בע״מ

הפצה בלעדית ידיעות אחרונות

גבר!
בא הגה החופשית

האם אתה טבעי באופיך ודוגל
חסרת הצביעות? אם כך ואם רצונך להכיר בחורה
הדוגלת באותו אידיאל הצטרף למכון ״סקנדינה׳/
לשם קבלת פרטים לפנות נצרוף נול לת.ד 15037 .ת״א ״סקנדינח״.

א ק 1ל ה

6א( 10ן ה

שביתת־הסטודנטים הגדולה ביותר אותה
ידעה מדינת־ישראל פרצה בנובמבר ,1966
עקב העלאת שכר־הלימוד האוניברסיטאי.
בראש הסטודנטים עמד אז היו״ר האמיץ של
ההסתדרות שלהם: עדי קאופמן 26 בלונדי
ומלא מרץ.
היה זה גם האיש שניצח על הדיונים שנסתיימו
בכניעת הסטודנטים, הודיע לציבור
שלו — ולציבור הרחב
— על מפלתם
״השביתה
במלים:
נפסקת.״
הדבר לא חיבב
במיוחד את עדי על
קהל תלמידי־המיב־ללות.
מחוגים שונים
הועלו האשמות
כאילו מקבל עדי,
מזה זמן ממושך,
הנחיות מאחד המוסדות
הממשלתיים.

קאופמן

ככניין הסוכנות.
בינתיים נימאס

קאופמן על הסטודנטים. הם הורידו אותו
מגדולתו — ולזמן־מה נעלם שמו מן החדשות.
הוא הופיע מחדש, לפני זמן לא
רב, כשנודע בארץ שעדי קאופמן יושב בפאריס,
יחד ^ם אשתו, מכהן שם כיושב־ראש
האירגון הבינלאומי של הסטודנטים
היהודיים.
אירגון זה הינו, מהרבה בחינות, פיקציה
ביורוקראטית: הוא מסונף לסוכנות היהודית
ומשרדיו בפאריס שוכנים בבניין הסוכנות,
לא הרחק משגרירות ישראל.
מתפקידם של האירגון ושל היו״ר שלו:
לעזור להסברת הסוכנות בקרב הנוער היהודי
בעולם, לעודד את העלייה, ובכלל
לעזור לסוכנות ולישראל.
קאופמן מילא את תפקידו באמונה —
כלומר, כאילו היה נציג משרד־החוץ. בין
השאר, היה אחראי למסע הסברה, שמתפקידו
להכחיש האשמות סטודנטים ערביים ב־ואחרים
חו״ל
על מעצרים
בקרב הסטודנטים הערביים.
היה זה מסע־הטברה תרבותי, מפואר ומוצלח.
היה בו רק פגם אחד: אכן נערכו
מעצרים כאלה, בירושלים.
נגד הרוסים. השבוע הגיע עדי קאופמן
לחופשת־מולדת קצרה• לאלה מידידיו הירושלמיים
הוותיקים שביקשו לדעת היכן
אפשר לתפוס אותו, ענה ברהב מסויים:
״או במשרד־החוץ, או במשרד־הבטחון, או
במשרד־ההסברה או בסוכנות.״
ואומנם, בתום ביקוריו הענפים יצא קאופמן
ממשרד־החוץ כשבידו שליחות חדשה:
כפי שסיפר הוא עצמו לידידיו, יהיה עליו
לארגן הפגנות־נוער יהודיות, תחת הסיסמה
״שלח את עמי הפגנות שמטרתן
לעורר את דעת־הקהל היהודית בעולם נגד
ברית־המועצות.
תחנתו הראשונה של מתסיס־הנוער ה־מיקצועי:
שטוקהולם שבשוזדיה, שם יארגן,
כנראה, את ההפגנה האנטי־רוטית הראשונה.
העולם הזח 1*09

נווי והסינג־סינג
עוד סיפור אחד על מכות קטנות בשעות
הלילה הקטנות.
המקום: א חת המיסעדות הליליות
בתל־אביב. פרדריקה, בעלת הדיסקוטק,
ישבה לה בנחת, כשמימינה בעלה,
דב סגל, ומשמאלה בחור בריטי ארוך-
קומ ה ומגודל־שיער, אחד מחברי להקת

קרב הדי 7זקוג\קרים

הסינג-סינג.

כיוון שהיתה השעה חמש וחצי בבוקר,
ופרדי כבר ה ספיק ה לשתות לא
מעט, היא טעתה כנראה, והיפנתה את
ק ס מי ה לגבר שמשמאל במקום לבעל שמימין.

שלא התעצל, קם לפתע, שילם,
תפס א ת פרדי בצווארון והוביל אותה
לדלת־הכניסה — כשהוא גורר אותה
אחריו, למרות מחאותיה. לדברי כמה
מן האורחים, גם סטר לה שתי סטירות
נאות, שמאל־ימין.
הגיב השבוע דב סגל :״ז ה נכון בהחלט
שלקחתי א ת פרדי, והרמתי אותה
מהכיסא כדי שנלך הביתה.
״מי היה הבחור ! מה אני יודע 1ומה
איכפת לי, בכלל, עם מי היא עושה
מה ו
״חוץ מזה, היינו שנינו מלאים לגמרי.
אבל להרביץ לה לא הירבצתי בכלל.״
מסכם דב סגל בחיוך מתנצל :״תביני,
אני בכלל לא קינאתי. אני רק רציתי
שנלך הביתה, סוף־סוף.״
ופרדי ז פרדי בכלל לא זוכרת שום
דבר מאותו ערב.

מיני ליד הכותל לאחים כהן מבאזל שבשווייץ יש המון
מזל: האח הבכור, ארתור כהן, שהוא
מפילן־סרטים מפורסם, אומנם חיכה הרבה
זמן אבל זה היה כדאי: בסוף הוא מצא
את נעמי, בתו של שר־הפנים, משה

חיים שפירא.

לא פחות זמן ממנו חיכה אחיו, ג כי
בהן. גם גבי היה בשל לנשואים לפני
שנים רבות, אך משום מה לא מצא צעירת־חמד
כאוות־נפשו.
השבוע מצא. וההמתנה לא היתה, כפי
שתראו, לשווא: בטקס מפואר שנערך ביום
שלישי בהיכל שלמה בירושלים, שם שוכנת
הרבנות הראשית לישראל, נשא גבי את
בחירת־ליבו, נחמה כהנא, שאינה אלא
הבת היחידה של אישיות ממשלתית ישראלית
אחרת: המנהל, הכללי של מישרד־הד־תות,
ומייצר המקומות הקדושים הדימיו־נייס,
שלמה זנגוויל כהנא.
אז מתברר שנחמה (״חומה״) כהנא היא
ההיפך הגמור של המצאה דימיונית: זוהי
חתיכה מסופחת שכל ישראלי היה מתכבד
בה — והאוהבת לבקר ליד הכותל, כשהיא
לבושה בשמלת מיני מינימאלית.

ינוקא (עם שלוש האנגליות שלו)
זהו סיפור ארוך, או בעצם, מערכון בשתי
תמונות. התמונה הראשונה התרחשה לפני
שבועיים בשבת, ליד בריכת־אכדיה.
הנפשות: משה ינוקא בעל דיסקוטק,
יצחק (״יאנוש״) יונש בעל דיסקוטק
רמת־אביב.
ינוקא: אנטי־שמי! נסעת לחוצלארץ לעשות
עסקים?
יאנוש: תסתום את הפה, פה!
ינוקא: אני לכל הפחות לא השארתי את
האבא והאמא שלי לעבוד במקומי בדיסקוטק
עם בחורות.
יאנוש: תשתוק, אימפוטנט!
ינוקא: למה אתה לא בא אלי לדיסקוטק?
יאנוש: אני לא משוגע לרדת ולהגיע
אליך.
ינוקא: אתה יודע מה? אני נותן לך

יש נשואים של שחקנים שהורסים
אותה והורסים אותו. אצלם זה היה
בדיוק להיפך.
הם חיו בחדר-מישפחה גם קודם״לכן,
אבל ברגע מסויים החליטו שכיוון ש
יאנוש
(עם הזמרת ירדנה אדר)

לירה על כל יום שאתה לא בא.
יאנוש: אז שלח לי 365 לירות בתור
מיפרעה לשנה.
הסובבים חשבו שכאן ילכו מכות, אבל
זה עוד לא קרה.
תמונה שנייה התרחשה השבוע, במיסעדת
24 של שרתון, בשעה שלוש בבוקר. שוב
הנפשות יאנוש, שבא עם אליצ׳ה, סוחר־מכוניות,
ופגש את ינוקא יושב עם שלוש
אנגליות העובדות אצלו בדיסקוטק: רוזינה,

מנסי ומבלי.

הם התיישבו פנים־אל־פנים, שולחן־מול-
שולחן, ואז פרצה האש:
ינזקא: אם אתה המצאת את המלה גבר,
אז אני אשה.
(יאנוש מתעלס בבוז).
ינוקא (אינו מרפה) :כל הוויכוח בינינו

עליהם להיפרד, לרגל הופעותיהם הנפרדות,
מוטב שיהיו נשואים.
ומן היום בו התחתנו הרקדנים
אביבה פז ומשה אפרתי דרכו כוכביהם.
של שניהם ביחד ושל כל אחד
לחוד.
אביבה נשארה, אומנם, בישראל שעה
שמשה, ששימש כרקדן ראשי בלהקת
בת-שבע דה־רוטשילד, נסע לסיור־הופ-
עות עם להקתו, באירופה.
מייד התחילו להגיע הביקורות :״אפרתי
הוא הנוראייב הישראלי,״ פסק עיתון
סקאנדינאבי. ה״דיילי טלגראף״ הלונדוני
העלה קצף על השפתיים. ובכלל,
כולם הסכימו שכאן יש לנו כוכב שלא
יסולא בפז.
עכשיו נגמרו ההצגות באירופה, ולאחר
שיסתובב קצת בבירות היבשת העתיקה,
ישוב משה לאשתו הקטנה.
יש כל הסיכויים שהנשואים שלהם
יוסיפו להיות מאושרים כמו עד עכשיו
— כי הם לא יוכלו לשבת הרבה ביחד,
גם עתה: ממש בזמן שמשה חזר לישראל,
תהיה ויוי עסוקה בהסרטת ״תעלת
בלאומילך״ של אפרים קישון.
״הם חיפשו בנרות טיפוס של מטומטמת
יפה שכל הגברים משתגעים אח ריה,
ואז מצאו אותי,״ היא אומרת
כשהיא פוקחת את עיניה העצומות.

הוא שיש כאן ריב בין מפקד־צנחנים לבין
מפקד־מיקלט. אבל לא תוכל לפקד על
מיקלט — פשוט לא תיכנס דרך הפתח.
יאנוש: מה אתה מדבר בכלל, קוקסינל?
ינוקא: בוא נעשה תחרות בבריכת אכדיה
מי קוקסינל ומי לא! בכלל, אתה לא מעז
להוריד אפילו את החולצה באכדיה!
יאנוש: אתה איש־עסקים, אתה?
ינוקא: אני לפחות לא עושה חתיחת־דיס־קוטק
עם שני בקבוקי־מיץ.
יאנוש: כשאני עושה משהו — אני עושה
את זה טוב. אם אשיר — לא אזייף! אם
אכתוב ספר — לא אכתוב בשגיאות־כתיב.
ינוקא: אל תדבר על הספרים שלי, המבורגר!
יאנוש:
למה? הרי אתה מפחד מן הצל
שלך.
כאן הופסק הדו־שיח על־ידי סטירה מצלצלת
שינוקא העניק ליאנוש.
יאנוש קם, הלך למשטרה והגיש תלונה
על תקיפה. הוא טוען: ינוקא ברח מהמקום
בבהלה.
ינוקא מכחיש :״גמרתי קודם את המרק.״
עכשיו אני מחכה לתמונה השלישית —
שתוצג, כפי הנראה, בבית־המישפט.
החעדה 1הי1״ר
במיסגרת השינויים המוצעים במיבנה בתי-
הדין הרבניים, הקימו שר־הדתות ושר־המיש־פסים
ועדה מיוחדת שתטפל בבעייה עדינה

עכשיו הציעו. המרכיבים ח״כ ידוע
ודתי, שיכהן כיו״ר אותת ועדה. וזאת —
מאחר ואותו ח״כ יש לו כל הסגולות הדרושות:
הוא מומחה בשמח המישפטים,
איש מכובד וכיוצא בזה.
להפתעת כל הנוגעים בדבר, סירב הח״כ
בתוקף לקבל את המישרה המכובדת המוצעת.
בסודי־סודות,
מספרים ברבנות את הסיבה ן
,האמיתית: שנימיו של הח״כ המלומד
התגרשו לאחרונה בבתי־הדין הרבניים —1
לאחר דיונים ממושכים, מייגעים ולא תמיד |
נעימים.

היא שעה מסויימת, חייבים כל אנשי הצתת,
כולל רב־החובל, להיות בשעה היעודה
באונייה. איחור נחשב בשעתיים וחצי. כששאלתי
אותו מה קרה, להפתעתי ענה לי
שאם אני מתחיל איתו ככה הוא יפנה לקצין
הראשון בתלונה. הקצין הראשון היה איטלקי,
ג׳ובאני.
בג׳קסון־וויל פרקנו את מיטען המכוניות
שהבאנו משבדיה, והיפלגנו לקורטז שבד,ונדוראס.
שם קרה מיקרה, שאילץ סוף־
סוף את רב־החובל לפטר את רמירז: הוא
היה צריך לעלות למישמרת בארבע בבוקר
— והופיע רק בשבע.

ניגש ישר?יעניין: מה כואב

— כואבת לי המיסגרת הנוכחית של ההסתדרות.
של איגוד־הימאים, יותר נכון.

מה בדיוק?

— למעשה, גם לפי התקנון׳ האיגוד
כפוף בצורה מוחלטת להסתדרות. במיקרה
זה, באופן ישיר למר יונה יגול, שאלוהים
יודע מי מינה אותו לתפקיד הממונה על
תיק הימאים.

מה רע בכפיפות הזאת?

— היא שוללת למעשר, את חופש־ד,פעולה
של האיגוד ללחום למען האינטרס של
הימאים בפרט, והימאות בכלל.
(מפתח שיחה על בעיות הימאים: שכר,
,הרעה בשיטת־המיסוי, הפיכת בית ד,־ימאי למוזיאון,
שתילת מזכיר טכני באיגוד לשם
עשיית רצון ההסתדרות),

ובזאת נסתיימה הפרשה?
הפרשה של ימירז כן. אבל התחילה הפרשה
שלי. הקצין הראשון התלבש עלי.
מכיתן שהוא דיבר יוגוסלאבית — הקפטן
היה יוגוסלאבי — נוצרה חזית שלו ושל
רב־החובל נגדי. עד לאותו זמן, עבודתי
היתך, לשביעות־רצונם, אבל פיתאום התחילו
לבוא אלי בטענות: האנשים מתבטלים, העבודה
לא הולכת. עניתי להם בחריפות
עברה שמועה שרב־החובל עומד להביא
משטרה שתוריד אותי בכוח.
בינתיים הגיעה לקורטז מגואטמאלה האונייה
אבוקדו קור. זה היה בשעות הערב.
ירדתי לחוף לבלות ושם פגשתי את אנשי
צוות אבוקדו. כשנודעו להם הפרטים החליטו
פד,־אחד למנוע את התערבות המשטרה
בקורטז, הידועה לשימצה. זו משטרה
שקודם מרביצה. לא שואלת שאלות. מכניסים
אותך לבית־סוהר ושוכחים להוציא
אוחך. אחרי 30 שנה ישאלו אותך למה
אתר, בפנים. בתנאי־המעצר שלהם אפשר
לד•,תפס לכל מיני מחלות־מין ומחלות־מידדהית,
בי אין תנאים סניטאריים מינימלי•

נעבור לפרשת ״אבוקדו קור״.
מה היה שם?

— עד ג׳קסון־וויל, פלורידה, שירתתי על
המאנגו קור, ויחסי עם הפיקוד היו מצויי־נים.
כתבתי מכתב ארצה ואמרתי שהפעם,
איך שאומרים, תפסתי את שלוות החיים.
היה לי שם צוות מצויין. המצב הסתבך רק
אחרי זה, בגלל דרישתי להוריד מלח מ־גואטמלה,
רוברטו רמירז, שהפר מישמעת
והיה חסר־יעילות בצורה מוחלטת.

איך הגיע המלח הזה לאונייה?
— תראה, מרכז אמריקה ודרום אמריקה
— נקרא את זה כך: זה ברדק. שם אין לך
איגוד מיקצועי, לא חוק ולא סדר. כשאונייה
מגיעה לשם, באים כל מיני טיפוסים שאף
פעם לא חוקרים את עברם, ללא בדיקות
רפואיות — מה שמקפידים אצלנו בארץ בתקיפות
— ומבקשים עבודה. דבר זר, ניתן
לשיקולו של הקצין הראשון, ובהמלצתו ל-
רב־החובל, מתקבל האיש. דבר זה יצר
פחח לכל מיני עיסקות שוחד בין קצינים
ראשונים וימאים רעבים, המנסים להתקבל
לעבודה.
יש לי החשד שפה היה משהו, כיוון שיחד
איתי הסכימו נם הקצינים וגם שאר הצתת
שדמירז זה לא טוב לכלום.

ככד ישבת שם?
לא. אבל מכירים את החיים שם. שמענו
מאנשים מקומיים לפני כשנה נרצח
במקום ההוא ימאי מהר בשן. מישהו דקר
אותו. הרוצח שילם שוחד ובזה נגמר העניין.

טוב,
נחזור לסיפור...

מתחת ודגל

משה לוי, רב־מלחים, על סיפון האונייה, מתחת לדגל הצי

מה זה לא טוב לכלום?
המיסחרי הישראלי) .הוא בא ליס אחרי חברות בזבולון
— יש דבר שנקרא סיום חופשת־חוף. יש >*5
לוח כזה. כשמציינים שסיום חופשת־חוף וצופי־ים, שירת עד כה ארבע שנים בפוטל על הים (עט הפסקה של שנתייס־וחצי בצבא).

— הוחלט בין אנשי צוות אבוקדו קור,
ללא הצעתי אני — ואני מציין זאת בהדגשה
— שעם שחר יעברו כולם, כל צוות
הסיפון, למנגו קור. מתוך פחד של מעצר
פיתאומי, לנתי באותו לילד, יחד עם מכונן

מה אמר רכ-החוכל?

מר,מנגו קור על האבוקדו קור.
בבוקר שכרנו סירה מיוחדת שהעבירה
את כל הצוות למנגו קור. הודעתי לרב־החובל
שאני מתנגד לקשירת האונייה לרציף׳
עד שלא יובא לשם רב־חובל אריאל
מהחברה, כדי לבדוק את העניינים מקרוב
ולהבטיח את ביטחוני.

במה אנשים מתוך אנשי־הצוות
החליטו ע? כך?

— הצוות של מגגו קור היה מורכב כולו.
מזרים, מלבדי ועוד נגר ונער־סיפוו. צוות
אבוקדו קור כולו ישראלי.
היתר. תיקשורת בין הסוכן לבין חיפה.
קיבלתי מיברק מרב־חובל אריאל לעבור ל־אבוקדו
קור ולאפשר את הטענת המנגו קור.
נעניתי מייד בחיוב ועברתי יחד עם צוות
האבוקדו לאונייתם, בתור צוות נוסף.

איך הוחלט? היתה אסיפה כללית?

היו
עוד ישראלים על האונייה?

עבדת כמו יתר אנשי הצוות?
אבוקדו קור היתד, כבר טעונה בננות
ופניה לברמרהאפן בגרמניה. ביקשתי מרב־החובל
לשחרר אותי מעבודה, בגלל המתיחות
שעברה עלי. כך שלמעשה הייתי רק
נוסע באונייה.
במשך ההפלגה התעוררו כל אותם הוויכוחים
הישנים, המתנהלים בכל אונייה בע

שדבר זה לא חוקי
שים חמורים. הוא ענה
תית ואבהית. לא איים.
שאנחנו עומדים נחושה

ואנו צפויים לעונזאת
בנימה ידידואבל
הסברתי לו
בהחלטתנו.

— צוות אבוקדו קור מנה 40 איש, מהם
שמונה זרים העובדים במחלקת המשק והמכונה.
על הרעיון של איגוד חופשי ומחאה
על המיסים השרירותיים הסכימו כל אנשי״
הצוות, כימעט בלי יוצא מהכלל. להוציא
קצינים בכירים.
— הוחלט על זה בשיחות ממושכות, בערבים,
בין אנשי־הצוזת.

היתה הצבעה?

— כן. כולם נשאלו והשיבו בנפרד. אני
מתכוזן לצוזת־ד,סיפון. היו בתחילה עשרה
איש איתי.

הרעיון בא ממך?

— כן. כעבור כמה ימים באו אלי בהי־

1ה האי
גבר גבוה, חסון, יפה ושחרחר. הספנות טבועה
עליו כחותם ברור. שיערו המקורזל, המשקפיים
השחורות הגדולות, חולצת הטריקו ההדוקה. אילו
חיפשו שחקן מיקצועי שיגלם את הדמות לא היו
מוצאים טוב ממשה לוי, חיפאי ,25 ,רווק. האיש
בכר זבה לבינוי ״דני האדום״ של הימאים -
ומכאן לשם ״לוי האדום״ .זהו סמל הימאי הישראלי
של .1968 כדירה הצנועה, בה הוא חי עם אמו
האלמנה, כרחוב עקרון בחיפה, השיב ל״העולם הזה״.
לת צוות ישראלי: על שכר, תנאי־עבודה,
מיבנה האיגוד שלנו. הוחלט פר,־אחד בין
הצוות למחות בתקיפות על כל התנאים הא־לה,
כדי לעורר את ציבור הימאים בכללו.

למעשה -הקמתם תא ראשון
של התנערות מ..
— כן, התנערות מהשיעבוד להסתדרות.

מה החלטתם לעשות כאופן מע שי?

להשבית את האונייה ברגע שנגיע
לברמרהאפן.

למרות שלמעשה לא פרץ שום
סיכסוד-עבודה ולא היו לכם תביעות
כלפי הפיקוד או החברה?
— נכון. אני אפילו רוצה לציין את יחסו
האבהי והאוהד של רב־החובל הפולני, היושב
בארץ מזה למעלה מעשר שניב והידוע
באהדתו הרבה לרעיון הציוני ולמדי,

בכלל, למרות שהוא,לא יהודי•

מי הודיע לו על הכוונה לשכות?

אני הודעתי לו.

למרות שאתה לא איש צוות?
— כן. ניגשתי אליו לתא שלו והסברתי
לו שבהגיע האונייה לברמרהאפן הצוות ישבות.

סוסים
שניים והסבירו לי שמתוך התחשבות
— אחד באביו שהוא פקיד מס־הכנסה ועלול
להיפגע מזה, והשני עקב היותו רק ארבעה
חודשים בים ופחד מפיטורין — היו
מבקשים לשחרר אותם מהתחייבותם.

למעשה אפשר?1טעון נגדך, שאתה
מורד ומסית?

— אז אני אגיד לך. למעשה לא היתד,
בזה שום הסתה, היות והרעיון להקמת
איגוד חופשי אינו חדש בים, ואין בכלל
צורך להסית אנשים לרעיון הזה. כל מה
שהיה דרוש פה היו העזה ואומץ לעמוד
מול כל הסכנות הכרוכות.

תיארתם לכם אילו סכנות?

— ידענו בפני מה אנחנו עומדים והיינו
!מוכנים לזה.

— פיטורין מהחברה, סילוק מהאיגוד.

חשכתם על מעצר?

.דפש י
!ולוא
להיא:

כן. אני אישית הייתי מוכן בשקט־להיות
קורבן־יחיד לכל הפעולה הזאת,
רק כדי להשיג את המטרה האמיתית
התעוררות הימאים.

ולא חששתם ממעצר גידי מש־שרה
גרמנית?

למה?

משה דו—
ידענו שאפילו אם ניעצר — והיתד,
אפשרות כזאת — יהיה זה לאחר מאבק־דמים,
אם נקרא לזה כך.

נגיע לנמל דובר. רב־החובל היפנה
את האונייה לשם מפני שלא

רצה שימאים יהודיים ייעצרו כיח
שוטרים גרמניים...
— כן. כשהודיע לי על זה —

איזה מעמד היה לד על האונייה
בדי שהוא יודיע דווקא לך ול*
לוועד?
— היה ברור שאני מנהיג את כל העניין
לא הסתרתי זאת למרות שידעתי שאני צפו
לסכנה הגדולה ביותר.

טוב, תמשיף.

— אם כן, כשהודיע לי על השינוי בהפן
לגה, קיבלתי זאת ברוח טובה. לא חית
לנו שום כוונה מיוחדת לעשות את זה דוו
קא בנמל גרמני.

מה קרה בדובר? הלכו כאן סי
פורים על סכינים ושרשראות, ע
מעצר הקונסול...
— בדובר עגנו בתוך הנמל. הגיעה אלי!
סירה עם כל פקידי־המינהל הרישמיים ש
הנמל. מכס, הגירה, בריאות. יחד איתם ו
גיעו גם קונסול ישראל ונציג האיגוד חיי,
צוקר, ורב־חובל אריאל מטעם החברה.

צוקר ידוע כאחד מראשי המר
הגדול. מה חשבתם בראותכם או
תו מופיע בנציג האיגוד?

— הופתענו לראות אותו. ראשית מביו
שהודעתי בשיחה טלפונית עם נציגי באיגוו
אהרן צוקרמן, שלא אשוחח עם אף נצי
אחר חוץ ממנו.

מה זאת אומרת נציגד?
1111*1111ר 1 ^ 1 ^ 111 משה לוי (צועד קדימה ושני
111 1 1 1 ^ 111 חבריו, אחרי רדתם מן המטוס
שהחזירם ארצה. סמל משטרת נמל־התעופה מקבל את פניהם, כדי

להוביל אותם אל העיתונאים שהמתינו להם באולם הנוסעים. אבל
השלושה סירבו להשיב לשאלות העיתונאים. עתה הס צפויים
למישפט־חברים באיגוד הימאים עבור המעשים שעשו על אונייתם.

— הוא נבחר על־ידי עובדי הסיפון ש
כל הצי. חיים צוקר הוא נציג רבי־חובק
ומכונאים ראשיים. הוסבר לי אחר־כך שהן
(המשך בעמוד 2

(המשך מעמוד )21
בא כממלא־מקום המזכיר הכללי של האיגוד•
דרשתי ממנו מייד לעזוב את האונייה,
היות ולא הייתי מוכן בשום פנים לשוחח
איתו לפני שאשוחח עם כך עם נציגי ה־רישמי
באיגוד. הוא טען שאם לא נרד,
ייאלץ להוריד אותנו בכוח, דבר שהיה מגוחך
בעינינו.

למה?

— היינו מוכנים למאבק, פשוט מאוד.
אז הוא ירד מהאונייה

רגע, זה נשמע שליו לגמרי. איפה
האיומים, איפה הסכינים?
— מתיחות היתה, ועוד איך! כיוון שלא
ידענו מה בדיוק יהיו צעדיהם. ברגע שהם
עלו לאונייה הודעתי להם שאיאלץ להרים
את כבש האונייה, כדי למנוע עלייה של
כוחות משטרה במפתיע. אם יהיה ברצונם
לרדת, יהיו חייבים רק להודיע לי על כך.

והחברה ביצעו את פקודתו והרימו
את הכבש?

והקפיטן לא התערב? או הקצינים
שלא הצטרפו אליבם?
— לא. המכונאי הראשי היה היחידי שלא
הביע את דעתו בכלל בעניין. שאר הקצינים
ואנשי־הצוות, בלי יוצא מן הכלל, הודיעו
לנו שלא ישתתפו באופן אקטיבי בשביתה,
אבל לא יישארו פאסיביים במידה ואנו
נילחם בכוחות משטרה.

מה עשיתם עם החבורה שעלתה
לאונייה?
— הם נכנסו לתאו של רב־החובל והחלו
שם התייעצויות.

ומה עם המבינים?
— לכל סיפונאי המכיר את עבודתו יש
תמיד סכין־עבודה. תיכף אראה לך מה
אני מתכוון. נתון בנרתיק עור ומשמש לו
עזר רב בעבודת הסיפון. הנה (מוציא את
הסכין מארון־הבגדים) זאת היא סכין־עבודה
מיוחדת לימאים, תוצרת גרמניה. לא שבריה
ולא פגיון. אתה רואה, הנרתיק מכוסה
זיעה. ישן. לא הכנתי אותו בשביל השביתה.
מובן, שכשהיינו בבגדי־עבודה,
אנשי הצוות היו ברובם חגורים בסכיני־העבודה
שלהם. זאת כנראה מה שהתכוונו
לסכינים. לא היו איומים בסכינים.

אחר-בך?

— היו לנו כבלים מוכנים, למיקרה של
מאבק עם המשטרה.

מה עושים עם ככלים?

— הוהו, כבל פלדה יכול לשמש נשק,
תשובה לאלות.

החזקתם אותם ביד?

— חלק מהצוות החזיק אותם ביד.

אכל לא השתמשתם בהם?
— לא, היו חילופי־דרבים חריפים ביני
לבין חיים צוקר, האשמתי אותו ואת האיגוד
שהם משועבדים לבוסים של ההסתדרות
ואינם דואגים לימאי הפשוט. דרשתי
בתוקף הבאתו של נציגי, ועד אז לא אהיה
מוכן בכלל לשוחח עם איזה שהוא נציג,
על כל נושא שהוא. דרשתי ממנו שוב
לרדת מהאונייה.

הוא ירד?

— כן. יחד עם כולם. היו לי שיחות
גם עם קצין בכיר של מחלקת־ההגירה בדובר.
הסברתי לו באריכות את מטרת המאבק•
הוא גילה אהדה לעצם הרעיון אבל
טען שצעדנו חריף ובלתי־חוקי, וניסה לשכנע
אותי לרדת מהאונייה. הבנתי ממנו שהוא
לא היה רוצה בשום פנים ואופן שחלילה
יפרוץ מאבק פיזי בינינו לבין כוחות
המשטרה, והודעתי לו שאיננו מתכוונים בשום
אופן לרדת והחלטתנו נחושה להמשיך.
אמרתי לו :״באיזה מקום בעולם — חוץ
מהארצות הקומוניסטיות — המעביד הוא גם
האיגוד המקצועי?״ הוא נדהם. בסוף איחל
לנו שנצא מהעניין בשלום, לחץ את ידי וגילה
לי שהוא יהודי. נפרדתי ממנו בלבביות.
כשראו שאין מה לעשות יותר על האונייה,
ירדו כולם ואבוקדו קור הרימה עוגן והמשיכה
בדרכה לברמרהאפן. בדרך שוחחתי
עם רב־חובל אריאל, שהוא אדם לבבי ונבון,
וידוע כאדם ישר, גם לאיגוד עצמו.
אלא שלא יכולתי בשום אופן להשתכנע
ממנו להפסיק את המאבק לפני שיבוא אהרן
צוקרמן עצמו.
קולנוע איזו פשרה יבולה להיות כין
ימאים הכופרים בסמכות האיגוד,
לבין נציג האיגוד?
— אנחנו אומנם כופרים בסמכות האיגוד
לייצג את הימאים, אבל לא את סמכותו
של צוקרמן כנציגנו, שיגלה הבנה למאבקנו.

נגד האיגוד?

— לא. אבל בעד אותן תביעות הנוגעות
לתנאי־עבודה, לשכר, למסים וכו׳.

כלומר לשכיתתכם היתה מטרה
כפולה: נגד איגוד־מטעם, ובעד
שיפור תנאי־עכודה. במטרה הראשונה
לא ציפיתם ממנו לתמיכה,
אכל כמאכקכס השני ראיתם בו
נציג מהימן.
— בדיוק. ידעתי מראש שהוא ישלול
את צורת מאבקנו, אבל עמדתי היתה נחושה
שזאת הצורה היחידה בה אני יכול לעורר
את ציבור הימאים לפקוח את עיניו ואני
מוכן להיות קורבן־יחיד לפעולה הזאת.

מה קרה ככרמרהאפן?

— נקשרנו לרציף. תלינו שני שלטים,
באנגלית ובעברית ,״כאן שביתה! התרחקו!״

רכ-החובל הודיע לשילטונות הנמל
מראש על השביתה?

חיבתה לבם משטרה?

— לא• אינני סבור שהוא ביקש את
התערבות המשטרה ...אבל עתונאים היו
שם• הוקפנו בעתונאים וצלמי טלביזיה.
העברתי הוראה לכל אנשי־הצוות שלא לשוחח
בשום אופן עם אף עיתונאי.

הגעתם לשם כערב. מה קרה?
— הצבנו שמירה, בעיקר נגד העתונאים
והצלמים, היות והיה ברור לנו שלא יבואו
כוחות משטרה. על־כל־פנים לא בשלב זה.
ידענו גם, מהודעה מוקדמת, שרב־החובל
נמרוד אשל יבוא מטעם משרד התחבורה.
עלי לציין שגם נמרוד אשל הוא אישיות
נערצת על כל שכבות הימאים,

שוחחת איתו?

— הוא עלה לאונייה למחרת בבוקר. לבד.
סעד איתנו ארוחת־צהריים וביקש אפשרות
לשוחח עם כל הצוות. גישתו הפשוטה ו־הצברית
עוררה בנו מייד אהדה אישית.
לעצם שליחותו, הוא הסביר לנו שהוא
נשלח אישית מטעם שר־התחבורה, עם
סמכויות בלתי־מוגבלות להביא לסיום השביתה.
הצוות ביקש אפשרות להתייעץ,
ובינתיים הוזמנתי אני לשיחה עם נמרוד.
זאת היתד. הפגישה הראשונה בינינו.
קודם לכן החלפנו שלום ברחוב. אני ידעתי
מיהו, והוא עונה שלום לכל אחד. התיישבנו
בתא של רביד,מלחים, והוא הסביר לי את
הנזק העלול להיגרם לחברה והעונש לו
אנחנו צפויים. הוא ביקש ממני לאפשר את
פירוק המיטען, כצעד ראשון להבנה ולמניעת
נזקים נוטפים. נעניתי לו, היות
ומדבריו שוכנעתי שלמעשה פריקת המיטען
לא תפריע להמשך מאבקנו.
בשלב זה הגיע לאונייה והצטרף לשיחה
אהרן צוקרמן, ובעזרתו הפעילה שוכנענו
לבסוף להסיר את השביתה בכלל.

איד שיכנעו אותך? הבטיחו
משהו?
— לא הובטח כלום. רק בירור צודק.

איפה?

— בארץ. בפני מי — לא יודע. אבל
אני סומך עליהם, על דיברתם, באימון
מוחלט. סוכם שאני אחזור לארץ, יחד עם
עוד שניים מאנשי הצוות, שהתבלטו כפעי־לים.
יתר החברה יועברו לאוניות אחרות —
דרשתי שלא תהיה עריפת־ראשים של החברה
האלה — וזה הובטח לי.

מה תעשה עבשיו?

— אמשיך במאבק.

איך?

— במקביל להכרזת השביתה שלנו על
אבוקדו קור, התארגנו החברה בחיפה והקימו
ועד־פעולה. עכשיו ועד זה יפתח
במאבק להשגת המטרה שלשמה פרצה השביתה
— כלומר הקמת אירגון חופשי.

כך שלמעשה המטרה הראשונה
של השביתה הושגה, וציבור הימאים
בבר לא בולו אדיש?
— כן. אבל זה לא יהיה קל. צריכים
לעורר את כל הימאים להשתתפות פעילה.

מה חשבת שיעשה אהרן צוקר־מן?
הרי הוא חלק מהאיגוד שאותו
אתה רוצה להחליך?

ויש לבם אמצעים לעמוד מול
ההסתדרות?

— אהרן צוקרמן הוא אישיות נערצת בין
כל חוגי הימאים• ידוע ביושרו ובמסירותו
לכל עניין הימאים בכלל, ולימאות בפרט.
רק איתו ידעתי שאוכל להגיע להסכם.

— חסרים לנו אמצעים. זה ברור. כי
אנחנו לא נתמכים על־ידי שום גוף. לא
מפלגתי ולא כלכלי. אבל אני חוזר: אמצעים
אין לנו — אבל אידיאל יש. וגם עקשנות.

סרטים

אלוהים נמצא
בבני־האדס

הקרב על כן־ם כסטיאן (צפון, תל־אביב;
שבינו, גבעתיים; נוגה, גבעתיים;
ארצות־הברית) נראה שלעולם לא יתעייפו
המפיקים ממלחמות האינדיאנים. עוד סרט
אחד כזה. בשלושה בתי־קולנוע באיזור
תל־אביב בלבד נערכים קרבות מרים בין
אינדיאנים ללבנים. חיצים, רובים, תותחים,
דם, הרוגים, אהבה, נצרות — הכל יש בסן-
סבסטיאן, הכפר השליו שלא נותנים לו
לחיות בשלווה.
אנטוני קווין, בתפקיד ובביצוע שיגרתיים,
מצליח לבנות סכר באותה הטכניקה שבה
הוא ניכשל כזורבה היווני. באופן שיטחי
ואינפנטילי, מובאות שיחות על אלוהים,
בני־אדם וחיים. סרט שלא חידש במאומה
ולא הוסיף כלום לסטנדארד המוכר של
סרטי־פעולה כאלה.
קווין, עריק מהצבא, מורד במלכות,
נקלע לסן־סבסטיאן, בעיקבות כומר שהצילו.
הכומר נהרג, והוא נאלץ למלא את מקומו.
למרות שהוא עצמו אינו מאמין באלוהים,
הוא לוקח על עצמו להגן על הכנסיה ואלוהים
למען האנשים הזקוקים לאמונה. בכוח
זה הוא משפיע עליהם להגן על חייהם,
והוא עצמו נהיה, כמובן, למפקד-
המקום. מי שיכול לנחש את סוף הסרט,
משוחרר בהחלט מהטירחה לראותו.

הסרט רצוף חוטר הבנה, חוסר יחם,
פסימיות צורבת. לא ברור אם מבחינה
חינוכית גישה זו נכונה או לא, מה שברור
הוא שמבחינה קולנועית זהו סרט מצויין,
דרמאטי, בו מעורבים דימיון ומציאות, חן
ילדותי עם בעיות אנושיות כלליות, עולם
קסום עם פחדי החיים.
תמונות רבות מזכירות את מיטב סירטי־ברגמן.
הילדה היורדת לתומה להתרחץ בנחל
ופיתאום ידי גבר תופסות בה. ניפלאה ומזעזעת
התמונה בה בורח הילד מפני הציידים
היורים ביער, ואחר־כך, כדי להניס
את הציידים, מתחפשת ג׳וזפין לרוח וביחד
עם הוגו הם צורחים וצוחקים ״כמו רוחות.״
זהו סרט־ילדים מיוחד במינו ואין לדעת
איך יקבלוהו ילדים. אך ודאי שחובה לראותו.
מומלץ גם למבוגרים.

מלווה־בריבית והומו לאדמו
-כאהבה (ארמון־דוד, תל-
אביב; צרפת) אדמו מוכר כזמר־דיסקוטקים
פופלארי. הפעם הוא שחקן, תפקידו: סטודנט
למשפטים, רציני (תלמיד טוב) ,יפה
(רואים) ,חזק (אלוף איגרוף) ,שר יפה

זהירות,
החופש הגדול מגיע!
משפחת האמיצים (חן, תל-אביב;
ארצות־הברית) לפי המתכונת הרגילה, מגיש
וולט דיסני עוד סרט לילדים. אהבת אנשים
וחיות, טבע והרפתקות.
ללא דימיון, בלי פאנטסיה, אך עם הרבה
טוב־לב, נאיביות וחן, מסופר סיפורה של
משפחה אמיצה החיה לה לבדה ביער,
מתפרנסת מצייד ופרוות, ומקבלת על עצמה,
כאידיאל, להגן על אווזי־הבר מפני הציידים
הרעים.
מובן שיש להם בן, יפה וחזק ואמיץ ו־אוהב־חיות.
ויש נערה האוהבת את הבן, והיא
יפה טובה ובלונדית. כלב, ודוב, ותוכי,
אבל יש גם חיות רעות, אותן הורגים תוך
סיכון־נפש ואומץ־לב. יערות ואגמים ואווזים
ואנשים רעים המנסים לפגוע בחיות הטובות
ובאנשים הטובים. סרט אידיאלי לחינוך
ילדי־תנובה.
יש הרגשה שלקראת החופש הגדול עומדים
להציף את הארץ בסירטי ״ילד־טוב־ירושלים.״
לפני הסרט העיקרי מוצג סרט
קצר, המזכיר את תקופת־הזוהר של וולט
דיסני, לפי יצירתו הניפלאה של מילן ,״פו
הדוב.״ הגם שההשוואה לספר עלולה לאכזב,
זהו סרט שובה־לב. הדמויות משורטטות
בחן רב, ויש אפילו קצת מן ההומור הדק
של מילן.
דרמה לילדים
הוגו וג׳וזפין (פאר, תל־אביב; שבדיה)
חוסר קומוניקציה, בדידות, פחדים, אהבה
הערצה, בוז ופיוטים — מצויים במרבית
הסרטים המודרניים, ובמיוחד בשבדיים. מוזר
למצוא את כל אלה בסרט ילדים.
הוגו, הגבר, חי ביער, חזק ואמיץ, חכם
ויודע הכל, נונקורפורמיסט. חברתו, ג׳וזפין,
יפהפיה הסובלת מבדידות, חוסר אהבה וידידים,
מתאהבת בהוגו, מעריצה אותו ועוברת
יחד איתו חוויות מפחידות, מרגשות
ועמוקות, כי הם בני שבע.
אין פה זכר לעולמם של ילדים, על תמימותו,
קסמו והחן שלו, אין פה ורוד ולא
תכלת. בצבעים עזים מתואר עולמם המבוגר׳
האכזרי, המפחיד והמדכא של ילדים-
מבוגרים.
קשה לעכל גישה בלתי־מקובלת זו, אולי
מפני שהקהל הורגל לסירטי־ילדים נאיביים,
סכריניים, חינניים. ואילו כאן דראמה אמיתית,
על יצרים, מחשבות, טיפוסים תמהו־ניים,
שגיבוריה ילדים קטנים.
אביו של הוגו נאסר משום שהוא פאציפי־סט.
ג׳וזפין מדברת אל אביה, אך אף פעם
אחת אין הוא עונה לה. כאשר היא מביאה
לו פרח חמניה — האב העסוק אפילו אינו
מסתכל, הפרח קמל ונובל.

אנטוני קווין כ״סכספזיאף
גיבור בפעם האלף
(שומעים) ,וסימפאטי (יש לו חברה קבועה).
שמו ארנו, והוא חי מקיצבה זעומה ששולח
לו דודו, בנאי פשוט ועני, ששמו ארנו.
ויש עוד ארנו אחד, שופט־נוער. איש טוב,
חכם, אנושי. ומי זה יכול להיות אם לא
בורביל?
יש גם נשים. החברה של ארנו־אדמו
נחמדה. אחותו של ארנו־בורביל נחמדה. החברים
שלהם נחמדים. כנגד כל אלה יש
אדם אחד רע, והוא די רע כדי לשמש
מישקל־נגד לכולם. הוא מלווה בריבית
קצוצה, קמצן, רשע, והומוסוכסואלי. מספיק,

לא! הוא גם מנסה להרוס את חייו ועתידו
של אדמו. אדמו נאלץ לרצוח אותו.
השופט ארנו מחפה על הסטודנט אתו, ואף
מאמץ אותו לבן. כמה זמן ואיך יוכלו האב
והבן א תו לחיות מבלי לתת את הדין?
האם ייתפסו? יסגירו את עצמם?
קיטש סנטימנטאלי, נעים, חסר־יומרות,
פשוט וכן, אפילו חינוכי .״לכל המשפחה,״
בתנאי שאין במשפחה אחד שהוא מלווה בריבית,
נבל או הומו.
תדריך פעולה
תסביכי־אדיפוס מדריכים אח כל המשתתפים
בסיפורו של חונק־נשים, בסרט חמש
נשיקה חנק (אלנבי, תל־אביב) .כחום
הלילה (הוד, תל־אביב) ,הוא סרט בלשי
מעולה, בו מפענח שוטר כושי, תעלומת־רצח,
על רקע הבעייד. הגיזעית בדרום
ארצות־הברית, מישחק מצויין.
הען ולם הזה 1609

חיים טופול עם תמי ישר

...עם שפרירה כן־זכאי
במקום

אנשים
מי כתב
כאוס אשכול?

נאומו המדיני הגדול של ראש־ד,ממשלה,
לוי אשכול, אותו נשא בישיבת מרכז־מע״י
ביום החמישי האחרון, נכתב בידי
יועצו, ארי אבנר. ארי אבנר, שהסתלק
בשעתו מכתיבת נאומיו של אשכול ועבר
להיות פרשן קול־ישראל, חזר רק׳ לפני
שבועות מספר לתפקידו החדש. הפעם, היה
חידוש מיוחד בנאום שהכין לאשכול — חידוש
שנועד לאפשר לראש־הממשלה לקרוא
את הנאום בתקיפות, ללא הססנות וללא
גימגום: כל הטכסט של הנאום היה מנוקד.
• קשה להאמין, אבל מסתבר שדויד
ם ן*גוריץ כתב בחייו לא רק נאומים,
מכתבים ומאמרים היסטוריים, אלא גם שירים
— ואפילו שירי־אהבה. גילוי זה נודע
השבוע מפי ביג׳י עצמו, בראיון שנתן ל
עיתונאי
אורי אודן. אמר בן־גוריון:
״כתבתי שירים. שנה שלימה כתבתי שירים
רבים, ואבדו לי, לצערי.״ ביג׳י היה מוכן
לגלות גם את הסיבה בגללה נתפס לכתיבת
שירים :״זה הכל היה בגלל בחורה
באותו ראיון, הוסיף ביג׳י שם נוסף לרשימת
האנשים שהוא שומר להם טינה. הסתבר
שיש משהו בליבו נגד שמעון אבי*
דן? מי שהיה מפקד חטיבת גבעתי במלחמת
העצמאות. אמר ביג׳י :״הבחור הזה דבר
אחד איום דבר איום הוא עמד על
העולם הזה 1609

לחיצת־ידיים

רמה וראה את הלגיון מתקיף את גזר, ולא
ההתערב.״

שבוע היה פתיחת בית־הספר לרכיבה גנות,
במקום בו היתר, קיימת חוות־הסוסים קאסה
דל סול, מדרום לתל־אביב. בעליו ומדריכו
של בית־הספר הוא זאב גור־אריה,
מומחה־רכיבה בעל שם עולמי, שהחליט לקדם
את ספורט הרכיבה בישראל. זאב,

כמה פוליטיקאים צרפתיים, אלא פגעו גם

בזמר ישראלי אחד, לפחות. היה זה רמי
ניר, מורה לשעבר בתל־אביב, שאומץ על־ידי
הזמרת מדיי וינסאן ונסע עם אשתו
לחפש קאריירה, כזמר בפאריס. הוא הופיע
לאחרונה במועדון־לילה קטן, ברובע הלא־טיני.
המועדון נפגע ונהרס, במהומות־ר,סטודנטים,
ורמי חזר עם אשתו לישראל.

מי מכר לטיפול?
היה קצין בצה״ל.
לאחרונה השתחרר מצה״ל בדרגת רב־סרן.
>•> במצב לא־נעים הועמד השבוע ח״כ המרכז
החופשי, שמואל תמיר, שגילה לתדהמתו
ששמו אינו מופיע כלל במישאל הפופולאריות
שנערך על־ידי פירסום דחף.
תמיר, שלא היה מוכן להודות שהציבור
מתעלם ממנו או שכח אותו, טען בזעם באוזני
ידידים כי ״זהו זיוף: פשוט לא ייתכן
שאיני בין חמשת הח״כים הכי פופלאריים!״
• ח״כ מע״י, ברוך אזניח, גילה השבוע
בורות בענייני־משקאות. שעה שישב עם
ידיד בקפה טעמון, בירושלים, הזמין ידידו
טיפוח באולפן
1 1 1 1 ^ 1/171

לאה פלטשר, נערכות בימים אלה חזרות קדחתניות של המועמדות

...ויונ ה עטרי

בתום הצגת־הבכורה של המחזה סזום
סיטי, בתיאטרון החיפאי, ערכה עיריית חיפה
מסיבה חגיגית לכבודו של המחזאי־המשורר
בנימין גלאי. המסיבה נערכה סביב
שולחנות ערוכים, עליהם הוצבו כוסות לשתייה
עשויות מפלאסטיק. לפתע התרומם
אחד המוזמנים, זאב יוסיפץ, איש־תל״ם
לשעבר, וזרק את כל הכוסות על ר,ריצפה,
לתדהמתם של המסובים. יוסיפון לא הסתפק
בזה, אלא צעק :״אתם לא מתביישים? איך
אפשר לערוך מסיבה למשורר גדול כמו
גלאי עם כוסות מפלאסטיק?״ אחד שלא
היה מוכן להשלים עם מעשה זה היה מהג־

הסופיות לתואר מלכת־המים .1968 המועמדות, ביניהן דוגמניות
שלא צעדו מעולם על מסלול — מקבלות מידי לאה פלטשר ליטוש
אחרון, לקראת הופעתן לאור הזרקורים בבגד־ים בנשף הבחירה.

אצל המלצרית קפה הפוך. תמה אזניה :״מה
זה קפה הפוך?״ השיב לו אחד הסטודנטים,
שנכחו במקום :״זה קפה שמגישים אותו בכוס
הפוכה שר־הביטחון, משה דיין,
נכח בשבוע שחלף בדרבי התל־אביבי בכדור־י
סל, שנערך בין קבוצות מכבי והפועל תל־אביב.
סקרנים שרצו לדעת איזו קבוצה אוהד
דיין, שלחו נציג לשאלו. דיין השיב
תשובה דיפלומאטית :״דחילק, איך אני יכול
לגלות דבר כזה מהומות הסטודנטים
בפאריס חיסלו לא רק את הקאריירה של

דם העיר חיפה, יוסך כהן. התמרמר כהן:
״מי זה האיש הזה המקים את השערורייה?״
השיב לו, במקום, מוכתר עין־הוד, איצ׳ ה
׳ממבוש; ״זאת שערורייה? שערורייה שאיש
כמוך, שאינו יודע מי זד. יוסיפון, התמנה
למהנדס העיר חיפה אגב, איצ׳ה
ממבוש, המנהל בכפר־האמניס עין־הוד בית־מלאכה
לייצור גובלנים, ערך לאחרונה את
אחת העיסקות הגדולות שלו. הוא מכר גוב־לן
לשחקן חיים טופול, בסכום של 2000
דולאר. ומעשה שהיה כך היה: בזמנו, לפני

שזכה טופול בתפקיד הראשי במחזמר כנר
על הגג בלונדון, ביקר אצל איצ׳ה, שניסה
לשדלו לקנות אצלו גובלן. הבטיח או טופול:
״אני עומד לנסוע ללונדון. אם יצא מזה
משהו, אני מבטיח שאני קונה אצלך גובלן.״
עתה, כשהגיע טופול לחופשה, עמד בהבטבכלל,
טופול במודה. במסיבה
חתו•
שנערכה לכבודו בהדיסקוטק של פרדי, ושאליה
באו כל המי ומה של הבמה בישראל,
רצו כולם ללחוץ את ידו. טופול התחמק מן
המלאכה בצורר, חיננית: הוא רקד כימעט
עם כל הנשים שבמקום, במקום ללחוץ את
ידיהן, התחיל ריקוד אחד עם תמר ישר,
המשיך אותו עם שפרירה בן־זכאי -
ונחטף מבין זרועותיה על־ידי השחקנית

יונה עטרי.

הפסוק ״ישראל ערבים זה לזה״ שוב
הוכיח את עצמו: מסתבר שאמנים ישראליים
בניכר דואגים זה לזה לא רק לצרכים
הרוחניים או הכלכליים. הזמר הישראלי
יואל דן, למשל, קיבל מן ה־פנטומימאי
ג׳וקי ארקין את אשתו-
לשעבר, ועתה יוצא עימה יואל, השוהה
בניו־יורק, בקביעות • .סוחר־המכוניות
התל־אביבי יוסי אפשטיין ספג השבוע
מכות נאמנות, לעיני קהל רב, במלון
שרתון בתל־אביב. הסיבה: אפשטיין
הלך־רכיל אחר אחת הנערות הידועות
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. ידידיה
של הנערה לא היו מוכנים לשתוק
לו על כך, החליטו ללמדו לא לרכל —
והיכוהו בפומבי # .שני נערי־השעשועים
התל־אביביים, נחום (״תחש״) קפלן
ונחום רז, שהם במיקרה גם דודנים,
עומדים לחוג את טקס נשואיהם, באותו
יום, בחודש אוגוסט הקרוב. קפלן ישא
אז לאשר, את ציפי ילובסקי, בת
למשפחה ותיקה מנס־ציונה, שבגללה
ירה בזמנו בתיקרתו של באר: ואילו
נחום רז ישא לאשה את קריינית קול־ישראל,
זוהר אוריין • .הסטודנט
אריה צ׳רטוק, שיצא לפני שנה מהמחזור
של רווקות תל־אביב, שוב נראה
בשטח. אריה היה קשור, בשנה האחרונה׳
לגרושה תל־אביבית ידועה,
בת לאחת המשפחות הספרדיות העשירות
ביותר בארץ. נראה שהקשר בין השניים
נותק, שכן אריה מופיע בדיסקוטקים
— לבדו • .יום ן 5אפשטיין,
איש־העסקים שהיה בעליו של בנק
פויכטואנגר, נאלץ למצוא עיסוק שיאפשר
לו להופיע מדי יום, בשעות הבוקר,
בבית־המשפט המחוזי, שם נערך עתה
משפטו על פרשת בנק פויכטואנגר. אפשטיין
מצא סידור נאות. בשעות אחר־הצהריים
הוא עובד כקופאי ב׳סטיקייה
שבתחנת־דלק, ברחוב האלוף שדה, בתל-
אביב • .במצב לא נעים עמדה חנית
לוין, חברתו הקבועה האחרונה של
כדורסלן מכבי תל־אביב, טל ברודי.
רונית ערכה מסיבה בביתה אשר באפקה,
בה עמדה להודיע על אירוסיה לטל.
עשרות האורחים שבאו למסיבה
מצאו בת שתייה ומזון וגם תקליטים בשפע
— אך לא את טל ברודי, שסירב
לבוא לחגיגה.

ך מרכז חדר־המלון שדי עמד ה״
* -דיפלומאט האפריקאי, כשחלק גופו
התחתון עירום לגמרי! בגדיו היו על ה־ריצפה.
לגופו שמר את הגופייה בלבד.
״נידהמתי, אבל לא הספקתי אפילו לצעוק.
הוא קפץ אלי, סתם לי את הפה בידו הגדולה׳
כשעל פיו כל הזמן חיוך משונה
שכזה.
״לא יכולתי להוציא הגה. הוא זרק אותי
ישר על המיטה. קיבלתי מכה מן הקצה
של המצע וזה, כפי הנראה, שיחרר אותי
מהשוק שקיבלתי כשראיתי אותו עירום.
״תפסתי לו את הפנים וסרטתי אותם.
אבל הוא לא עזב אותי והתחיל ללחוץ עלי
עם כל כובד־גופו.
״באותו רגע עברה במיסדרון בעלת־המלון.
האיש קפץ בבהלה מהמיטה תפס
את המכנסיים וברח מהמלון כשהוא לובש

היושב בלונדון, כאחראי ליחסיה הדיפלומאטיים
של מאלאגאש עם ישראל. עם פתיחת
יריד המיזרח הופיע רנדריאמאללה בתל־אביב,
מייצג את ארצו בכל אירועי היריד.
הוא נתקבל ממש בכבוד מלכים, היה
אורחו של שר־המיסחר־והתעשייה, זאב
שרף, ושל ראש עיריית תל־אביב, מרדכי
נמיר. למשרד־החוץ הישראלי נרמז שיש
להתייחם אליו בכפפות משי :״זהו כוכב־שביט
עולה ברפובליקה המאלאגאשית,׳׳
נאמר ,״נוסף לכך הוא גם יד־ימינו של שר־הכלכלה
של ארצו העשירה.״
ואז פגש ירים בישראל את מירי לביא.

אורח חשוב גטה רזון
*!•ירי היפהפיה, בעלת השיער ה־בלונדי
הגולש וסיגנון־ר,דיבור העינייני,

.תו׳ התנגדתי!
את המכנסיים על המדרגות, תוך־כדי ריצה.״

ממאדאנאסקד כאהבה
יאור זה אינו לקוח מתוך ספרו
•הרפתקות זר. הדברים המתוארים אירעו,
לדבריה של מירי לביא הירושלמית,
( ,)19 במלון נקי ומסודר, השוכן ברחוב
הירקון בתל־אביב.
והאיש שתקף אותה, לדבריה, בחדרה,
הוא דיפלומט חשוב: נציג מאלאגאש בישראל,
גבר בן ,31 נאה ואב לשלושה
ילדים.
ירים רנדריאמאללה הגיע ארצה עם דרכון
של הרפובליקה המאלאגאשית — אי בדרומה
של היבשת האפריקאית, שכונה בעבר, ב
סיימה
את שירותה הצבאי ביום בו נפתח
היריד בתל־אביב.
כיוון שרצתה להכיר מעט את הארץ, בטרם
תחזור לחיי־לימודים־ושיגרה בירושלים,
היא החליטה, מייד לאחר שנרשמה לאוניברסיטה
העברית בירושלים, לעשות
סיבוב ביתר הערים.
כצעד ראשון שכרה לעצמה חדר במלון,
עליו המליצו ידידיה.
כאן פגשה, מספר פעמים, באורח הכושי
— בעיקר, במיסדרונות בית־המלון
הקטן .״הוא תמיד תקע בי את עיניו בצורה
מוזרה ביותר,״ סיפרה מירי, השבוע ,״אבל
אני ייחסתי את המבטים שלו לסקרנות גברית
סתם.״
לו היו לה חששות כלשהן, דאגה בעלת־המלון
לפזר אותן, כשסיפרה לה בגאווה

לכן, כאשר דפק ירים, ביום ד שעבר,
על דלתה של מירי, בשעה 10 בבוקר,
לא היססה לפתוח. בצרפתית ביקש המאלא־

המלון שנקרעו לו המכנסיים ושאל אם היא
מוכנה לתפור לו רוכסן חדש.
״גם בעלת־המלון וגם אני לא יכולנו

זה הרו; בביתדוובתדא ביב: דיפדוטט טאדאגאש
הוציא גערה שראדית מחדרה -וכ שחזרה היה עירום
בדודה גופו התחתון וניסה להש כי בהעד מיטתה
היותו תחת שלטון צרפת, בשם מאדאגאסקר.
למאלאגאש אין ציר היושב בירושלים
או בתל־1$ביב. לכן מונה השגריר שלה,

את מעמדו רם־המעלה של האורח האפריקאי,
ואת העובדה שהוא נשוי ובעל־משפחה במולדתו
הרחוקה.

גאשי מן הצעירה הבלונדית שתמצא לו את
מספר־הטלפון של נתיבי־האוויר הצרפתיים,
אייר פראנס.

מירי הסכימה — בצרפתית מגומגמת
משלה. היא עזבה את חדרה, ירדה לעיין
במדריך־הטלפון.

״ביי מכנסיים״

** ספרת מירי :״כשהייתי במיסדרון,
׳* 4שמעתי רעש בחדר שלי, בו נשאר ה־דיפלומאט
הכושי. חשבתי שמשהו סתם נפל.
״מצאתי את מספר אייר פראנס. רשמתי

להתאפק: צחקנו מן התירוץ הטיפשי שלו.
הוא הרגיש כמה שהוא מגוחך ומיהר להסתלק.
״אחרי־הצהריים
דפק שוב על הדלת שלי.
פתחתי רק חריץ קטן ולא נתתי לו להיכנס,
בהתחלה. אבל הוא כל־כך התחנן, ואמר
שרוצה לבקש את סליחתי — עד כי יצאתי
אליו. היה לו ביד קארטון של סיגריות
אמריקאיות, והוא נתן לי אותו במתנה.
״כמובן שהחזרתי את הסיגריות. אז אמר
לי, :אני רק גבר. את אשד, יפה. לא יכלתי
להתאפק. אבל אני לא עושה דברים כאלה׳.
״אחר־כך התחנן בפני שלא אתלונן במשטרה,
בגלל המשפחה שלו במאדאגאסקר.

,.א!111 •1
אותו על פיסת־נייר. חזרתי — ומצאתי
אותו בלי מכנסיים.״
ואז התרחשה הסיצנה שנשארה חרותה
בזיכרונה של הצעירה.

״אני רק נכד!״

ירי הנדדיאמאללה

**ירי היתה כה מזועזעת, שבעלת־
<•1המלון נאלצה לקחת אותה לחדרה ולתת
לה כוס קפה כדי שתירגע. כעבור חצי
שעה בערך הספיקה להתעודד.
״ואז,״ מספרת מירי ,״חזר הכושי כשבידיו
המכנסיים ורוכסן. הוא אמר לבעלת־

הוא אמר שזה יהרוס את מעמדו בממשלה

״הוא אמר לי שמוכן לתת לי כל דבר
אם אסלח לו ולא אתלונן. הבטחתי לא
להתקשר עם המשטרה — בתנאי שלא
יתקרב אפילו למקום בו אמצא.״
ואכן, מאותו יום לא שב רנדריאמאללד,
ודיבר עם מירי. להיפך: אם כי צריך היה
להישאר עוד שבועות אחדים בארץ, התחיל
לארגן את הכל — כדי להסתלק מכאן כמה
שיותר מהר.
ביום השבת האחרון מצא מטוס מתאים
— ועזב את ישראל.

במדינה
בריאזת
תיקונים בחדר המוות

רחל סיני היתד. אשד. חולה מאוד. היא
סבלה מסיבוכי־לב, מסכרת וממחלות אחרות.
מחלתה היתד, כה קשה, שהיא אושפזה
בבית־החולים הדסיה התל־אביבי, המיושן
והרעוע, בחדר קטן, ולא באולם. שם שכנה
יחד עם עוד חולה אחת.
עד שאירע דבר שהוא בלתי־רגיל אף
בביודהחולים הדסה הידוע כ״גיטו בתי־החולים
בתל־אביב־יפו״ :ביום ד,־ 8בדצמבר
,1967 כשבא בנה יוסף סיני לבקר את
אמו רחל, הוא מצא את החדרון, שכל
גודלו שלושה מטר על שניים, מלא אבק
מחניק ושברירי־אבנים.
־אנו מתקינים מיזוג־אוויר,״ הסביר אחד
הפועלים למבקר הנדהם. אותה עת, כבר
הוצאה החולד, השנייה מן החדרון, אך יחל
סיני הוסיפה לשכב בחדרון, נעול הדלתות
והחלונות, בעיצומו של חורף קשה, כשהפועלים
עובדים באבק — ממש מעל לראשה.
״אי־נוחיות״ .יוסף המזועזע, שנדהם
מן הזוהמה והרעש של דפיקותיו־,פטישים,
עזב את מיטת אמו, המכוסה אבק וליכלוך,
רץ לרופא שהיה במקום, ד״ר איתמר אבו־טוב,
ובדמעות בעיניים ביקש שיפסיקו את

עצמו — לרופא, ומתעסק ברפואה בשכם,
עיר־מגוריו.
מוחמר — או אולי כדאי להגיד דאקטור
מוחמר — נולד ביפו, ויפו היא, כידוע, עיר
מפורסמת בשל סגולותיה הרפואיות ו־חוכמת־תושביה.
לכן אין גם פלא שתושבי״
שכם הפחות משכילים מוכנים לקנות את
שמן־הפלאות של הדאקטור.
מי גדולי מהנשר? ״אלה שמני־חיות,
של החיות החזקות ביותר בשלושת אחורי־הקיום:
המים, השמיים והאדמה!״ מסביר
שעבאן. ולדבריו חזקה התרכובת הבהמית
עד כדי־כך, שהוא מסוגל לרפא בעזרתה כל
מחלה, מצננת ועד סרטן.
״תבין *,הוא מבטיח ,״יש כאן שמן של
נשר. איזה עוף גדול מן הנשר בשמיים?
יש כאן שומן של פיל. מה חזק מן הפיל,
בבהמות? ויש אפילו משמני־התנין. האם
ראית חייה נבונה מן התנין, בנהרות?״
אבל הצרה היא, לדבריו, שלא מספיק
להשתמש בשמן־הפלא. החולה חייב גם
להימנע, בכל זמן הטיפול, מלחשוב על
תאו־הבאר — הג׳אמוס הישראלי המצוי.
למה חשב? לפני שבועיים נעלם דאק־טור
שעבאן עם התרופה שלו ממקום־מושבו
הקבוע: השוק בעיר העתיקה בשכם.
סיפר אחד הרוכלים בשוק :״הוא הלך
לחולה אחד, שסבל ממחלת־ראש ומכאבים
בגולגולת. החולה לקח את התרופה, אבל
התלונן שכל הלילה כאב לו הראש ואם זה
לא מספיק — כל הזמן ׳ראה את הג׳אמוס
בחלומות שלו.״
מסקנה: בבוקר קם החולה, נסע לנתניה
עם אשתו, ושם המליץ חכם יהודי על —
עקירת־שן. הוא פנה לרופא־שיניים יהודי,
וכאב־הראש נעלם עם השן הרקובה.
החולה חזר, תקע מכוח בדאקטור — מאז
מסתתר שעבאן, מחשש פן יעשו בו
שפטים.
״אבל בעצם הדאקטור לא אשם,״ סיים
הרוכל ,״החולה חשב לילה שלם על ה־ג׳אמוס,
בניגוד למה שאמרו לו, לא?״

הפתיחה 10.7.68 :

תל־־אביב

נמשכת ההרשמה
לקורס למדופלמים.

למד

הנהלת
ח שבונות
במכון

בעזרת ספרי

המצוד הגדול
״אנחנו כמו חיות — כשמתחשק לאיזה
שוטר לצוד, הוא מתחיל לרוץ אחרינו!״
התלוננה השבוע אחת היצאניות העושוון
את מלאכתן בפינת בן־יהודה—נס־ציונה.
לא הרחק עמדה מכונית־הרועה, כששני
בחורים מגונדרים ועבי־גוף משגיחים בשבע
עיניים על הסביבה. פיתאום נשמע קול צורמני
:״בחורות! באים!״ ושלוש הפרוצות,
שהיו שעונות על הקיר, התחילו לרוץ, ריצה
מטורפת וכושלת, על עקבי־נעליהן הגבוהים
— לאורך החנויות כבויות־האורות.
פעייה, לא חיות .״כשהן עושות יומרפא
שעפאן
תר מדי צרות — אנחנו מכניסים אותן
בשכם: נשר, תנין ופיל
קצת לאבו־כביר,״ הסביר אחד משוטרי־הניי־רות
באיזור .״או כשהשכנים מתלוננים יותר
העבודות על גופה של אמו, או שיוציאו
מדי.״
אוחד, מהחדרון.
הגיב שוטר אחר, במשיכת־כתפיים :״מה
הרופא, :אין זה מסמכותי.״
אתם רוצים? בתי־זונות — אין. אז שיסתובאותו
לילה, בשעה ,11 נפטרה רחל.
בבו להן ברחובות, עד שיימאס למישהו.״
יוסף, הכואב והנזעם, פנה לשר־הבריאות
כך, בפי שומר־החוק, הועלתה שוב הטעולמנהל
בית־החולים הדסה בתלונה חריפה.
נה הישנה, שבעיר גדולה עדיף בית־בושת
תשובתו של מנהל לישכת־השר, שרגא
הבר, :צר לנו על עוגמת־הנפש שנגרמה תחת פיקוח החוק על יצאנות פרועה, כביכול.
עקב
תנאי־האישפוז הארעיים שנוצרו מן
טענות אלו אינן בהכרח נכונות: בתי-
הצורך בעבודות־שיפוץ׳.
בושת הופכים, כמו כל עסק שעל־גבול ההוסיף
הבר: בבירור אשר ערך, הוברר חוק, למירבץ אידיאלי לסחטנים ולפושעים,
לו כי בפעולות אלו היה אומנם כדי לגרום גברתנים וסתם סרסורים, המשתלטים על הנזק
מבחינה רפואית, ולכן הורה מנהל יצאניות המתרכזות בהם בלא פחות יעילות
בית־החולים לא לגרום בעתיד ״אי־נוחות״ מאשר על יצאניוודהרחוב.
כזאת לחולים.
מצד שני, מתעלמת מדינת־ישראל — מטעזועק
לשמיים. תשובתו של מנהל מים של מוסר דתי ושל הגינות־מעושה —
החסה היתד. קצרה עוד יותר. פרט להבעת מעצם קיום הבעייה. אין פיקוח ראוי על
השתתפות בצער, נאמר בה רק כי ד״ר אבן־ יצאניות־הרחוב, ולכן הדרך היחידה להשתטוב
הכחיש את תלונתו של סיני, והתנצל לט על גל מחלות־המין, המציף את הארץ
על אי־הנעימות.
מדי פעם *,היא לכלוא את הפרוצות ליוטען
השבוע עורך־הדין זוהר, ממשרד מיים, להעביר אותן בדיקה גיניקולוגית,
עורך־הדין זליגמן, שטיפל בפרשה, :ברור להגיש טיפול לאלו הנזקקות לכך.
שמבחינה חוקית קשה להוכיח שהעבודות
מה שמבליט עוד יותר את צידקת הטענות,
יתרמו למותה של רחל סיני.
כי מתייחסים בארץ ליצאניות כאל חיות-
,אך עצם התנהגות הרופא, והעובדה טרף — ולא כאל מיקרים סוציאליים פסיכו־שהחולה
לא הוצאה מהחדר — זועקים פאטיים או כאל בדי ה חברתית מדאיגה.
לשמיים.״

ארץ־ישר&ל
הג׳אמוט אשם
מוחמר שעבאן הוא בן 60 ונורא חכם.
כל־כך חכם, עד כי הוא הפך — לדברי
העולם הזה 1609

• לאחרונה נפוצה בתל־אביב ובחיפה —
אן לא בירושלים — מגיפה של כיני־נוף.
סברת רופאים רבים: היא הועברה ננל־ידי
תושבי־השטחיס, המבקרים אצל פרוצות ב־ערי־חחוף,
מתביישים במיקרים רבים ללכת
ליצאניות בירושלים עצמה.

־^ 1 2 1 קורס קורס קורס קורס

בוקר מזורז ג׳
מזורז ד׳
מזורז ג׳ +ד׳
רגיל ג׳

תל־אביב, רחוב סמולנסקין ,7
מפנת בן־יהודה .90
רמת־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע ״אורדע״.

תכשיט מקורי המהוה
אקטמפלר יחיד ללא
עותקים, מעשה ידי נעם
אישור מעין זה מתלוה אל מרבית תכשיטיו של נעם, אך
למעשה, כלל אינם זקוקים לאישורים למיניהם, שכן
התכשיטים לשעצמם מדברים בעד עצמם וזאת בשל עצובם
האמנות׳י, רמתם ומקוריותם — עובדה שתאשרנה כל
אותן שבקרו ב״שהרון״ ,חנות לתכשיטים מקוריים,
ככר מטריק 19ת״א.

נפתח קו רסערב

טלוויזי ה
למתקדמי ם
המכררה הפול־טכנית
ת״א, טשרניחובסקי ,31 טל 612741 .

ד ל׳ ה

ל ב 1ח ר

(הישן יועלוד )13
בכמת, יש פה נשים וואזד נ חידו ת, יושיפ־עות
קסמים, ועדיין זה לא הפריע לי?התרכז
בהצעת־חוק זו או אחרת.
קריאה: אתה נותוודה?
אורי אבנרי: אני מודה ומתווזה שח־דבר
אינו מפריע לי. הוא יכול להפריע רק
לאנשים אשר יחסם למוסר הזא כה מיושן,
שהם מחוץ לכל מגע עם האמנות של
ימינו, עם הקולנוע והציור של ימינו, עם
הספרות של ימינו, ונשאר להם גירוי
מתקופות אחרות, כאשר נשים היו לבושות
מקודקוד ועד כף רגל. ההזפעח הראשונה
של אישה בבגד־ים המורכב מחלק אחד,
מהצוואר ועד הברכיים, לפני 50 שנה —
היה בשבילם גירוי שאי־אפשר לעמוד בו.

<תד* רנ רז ס סי ד״רזבינור!
הוא יראה נאה ומושך עם קרס האיפור, לגוף חשוף,
של הלנה רובינשטיין המכסה כל פגם וכתם,
הראי את כתפייך, זרועותיך, רגלייך, הן רכות, עדינות וללא פגם
לאחר איפור בעזרת סנ1״£אל \ 13ץ§ & 80£1ש> 1ן>110־811 81
של הלנה רובינשטיין.
החליקי את המשחה על עורך עד אשר תתמזג והניחי להתייבש
ל־ 5דקות.

אדבווויסר חייי די מ

נזט־סאלס^ ץ * 80£1״ 1,£ן> 10ד\81ל? <.ם 81 אינו מכתים את בגדייך,
אינו יורד במים, אך קל להסירו במים וסבון.
ניתן להשיג ב־ 3גווני־עור נפלאים, בהתאמה לצבע עורך.

גזזדנה ראייבי
ך* אותו שבוע

עסקנו בשלל עניינים

אחרים. ביניהם:
#המשכנו להילחם למען

יעוץ קוסמטי חינם במרכז ההדרכה, שדרות קק״ל 94 תל־אביב,
בימי שני ורביעי, בין 3.30—6.00 אחה״צ.

תפילה

של הרפורמיים

זכות־ה־ליד
הכותל

ח!${6ח1נ1ט 6

הפגנה כמקום שייאסר
המערבי, אחרי שהכנסת הצליחה למשוך
את העניין במשך למעלה משבוע באמתלות
נוהליות. על־כך הגשנו מחאה חריפה.
• נאמנו נאום חריף בקשר עם הצעת־החוק
לתשלום תגמולים לנרדפי״ הנאצים.
האשמנו את הממשלה במעילה־באימון
ובגישה בלתי־אנושית לעניין.
(לתשומת־לב נרדפי הנאצים: בעת הדיון
בחוק זה בשעה ,3.50 נכחו באולם, מלבד
הנואם (גולן) ,היו״ר (סרלין) ואני, רק
ארבעה חברי־כנסת, והם: ביטון (מע״י),
ורדיגר (פא״י) ,פנחס רוזן (ל״ע) וחביבי
(רק׳׳ח) .נעדרו לא רק השר וסגן־השר, אלא
כל סיעות גח״ל, המפד״ל, מפ״ם, אגו״י
והמרכז החופשי. ח״כ מק״י היד, חולה).
י • נאמתי והצבעתי נגד תיקון לחוק
חסינות בניין הכנסת, שנועד למנוע להבא

הפגנות מול בניין הכנסת -באותו
מקום בו נערכה, לפני שבוע, הפגנת הסטודנטים
נגד סיפוח השסחים.
• קיבלתי תשובה ממשרד־המשפטים כי
דנים בבקשתנו למתן חנינה לאייבי

נתן.

<• הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום נגד
התוכנית להקים מיפעל״שפכים כרא*

שון־לציץ.

ח 5!61ח1כ 1ג!ח 3ה1616־1
שחם לבינסון אילון

לאשה בהריון
המתנה הנאה ביותר —
ספרו של

פרופסור יוסף אשרמן

״לקראת אמהות״
להשיג בכל חנויות־חספרים

אםנ! 1ל ה

0אס 1ק׳/ר,
מרכז עדשות מגע
04x18ם 1043ז ס דאסס
״גרוזוכסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5שינת רח׳
שינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) סל 55029 .

• הגשנו שורה של שאילתות נוספות,
בין השאר על: אי־נקיטת הליכים משפטיים
נגד החונים הדתיים, המנהלים הסתה
פרועה נגד הרופאים; הצעת התיווך
של מ״מ שר־החוץ הרומני; סידורי

שרות־המילואים של הסטודנטים,

העלולים להביא לגיוסם

פעמיים בשנת־

לימודים אחת; אי־חלוקת אלבומים של
צד!״ל בחינם למי שאינם קצינים; החרם
של קול ישראל על צמד העופרים:
הסירוב לתת מעמד של רב צבאי לרב
הרפורמי טוביה בן־חורין; פגישת אבא
אבן עם גונאר יארינג בחו״ל, בניגוד
להכחשתו מראש.

שעות?בלח 9-17
נשמח לשלוח חוגרת השגיח
לפי בששה.

השולס הזה 1609

גמאל היה יויוי בבית הספו -חבו נאמן -מחזו
ביישן ואוהד יהודים־ מספר עודו־הדין סעד מלכי, שעלו
ממצו״ם שם התוועע עם השליט המצר גמאל עבו־אדנאצו

לת שנת הלימודים ,1934

הגיע לגימנסיה שלנו תלמיד חדש. הוא
היה גבה־קומה, יפה־תואר, חייכני וביישן.
ידענו שלפני שהגיע אלינו למד בשלושה
בתי־ספר תיכוניים אחרים, אותם נאלץ לעזוב
מסיבות שונות. אחרי שהזינו בהתנהגותו
בימים הראשונים — היינו בטוחים,
כי גם ימיו בגימנסיה שלנו יהיו ספורים
ביותר.
שמו של התלמיד החדש: גמאל עבד־אל-
נאצר.
בית־הספר שלנו — אל-נהרה אל־מאסרייוז
— נמצא ברובע אל־אגאלה, שהוא הרובע
הקופטי של קאהיר. גמאל לא התגורר ברובע
הקופטי, או אפילו ברובע מוסלמי
כלשהו: לאביו, חוסיין עבד־אל־נאצר, פ־קיד־ממשלה
קטן שמונת כמנהלו של סניף-
דואר, היתד, דירה בת ארבעה חדרים ב-
סימטת חאמיס־אדם. זוהי סיממה השוכנת
בקצהו הדרומי, העני, של הרובע היהודי.
למעשה, היה ביתו של גמאל מוקף מכל
העברים במישכנות־דלים של יהודים מן העדה
הקראית.
שלא כרבים מבני־הנוער המצריים, לא

שנא גמאל יהודים. כנראה, משום שהיה
מורגל אליהם מן הבית• הוא גם הוכיח
זאת: למרות שהייתי היהודי היחידי בין
40 תלמידי־הכיתה, התחבר גמאל, כימעט
מן היום הראשון, דווקא איתי.
היו לו גם חברים אחרים, מוסלמים. אבל
אלה היו חבתם על מישור פוליטי. אני,
סעד מלכי, הייתי חברו ממש, חבר לשיחות
ארוכות ולבילוי משותף.

חודשים תמימים. צורת החיזור היתד, כזאת:
היא נהגה ללכת ברחוב, מן הגימנסיה
הביתה, ואנחנו היינו פוסעים 30 מטר
מאחוריה, ועוקבים. גמאל השתגע אחתה,
אבל אף פעם לא העז לגשת אליה ולהציג
את עצמו. במצריים של אז זה היה מאד
בלתי־מקובל, וחוץ מזה בכל העניינים האלה
היה גמאל ביישן נורא.
אבל גם החיזור השקט הזה לא עבר
בשלום• משפחתה של סוראייה היתד, אמידה,
והם לא הסתכלו באהדה על בנו של
הפקיד העני, המעז ללטוש עיניו לעבר
בתם. אני זוכר שיום אחד תפס אותי גמאל

חסון, לובש מדי־צבא. הוא ניגש ישר אל
גמאל. אגי התרחקתי לעברו השני של הכביש.
איני יודע בדיוק מד, התרחש ביניהם.
ראיתי שהם מתווכחים, שהבחור עושה תנועות
מאיימות. אבל גמאל עמד זקוף וגאה,
לא נרתע לאחור, אפילו צעד אחד.
״הוא הזהיר אותי שאני לא אעיז יותר
לחזר אחרי אחותו,״ הסביר לי גמאל לאחר
מעשה .״אבל אני מצפצץ עליו.״
איני יודע אם היה זה בגלל הבחינוון
שהעיקו עלינו מייד לאחר־מכן, או בגלל
סיבה אחרת, אבל לאחר הפגישה לא המשיך

עורד־הדיו סעד מלכי נולד במצרים, בשנת , 1916 למשפחת יחודית״קאחירית
מן המעמד הבינוני. ב״ 1941 סיים את חוק־לימודיו בפאקולטה למשפטים של
אוניברסיטת פואד-אל-אוול, בבירת מצרים, ועד למלחמת-השיחרור בנה פראק־טיקה
משפטית משגשגת והיה פעיל בקהילה היהודית. לאחר מלחמת״השיח־רור
עזב בגניבה את מצרים, עלה לישראל, נימנה עם מייסדי ״התאחדות
עולי מצרים״ ,היה פעיל במפא״י — עד שפרש ממנה עם בו־גוריון.
כיום, לאחר שנטש כל פעילות פוליטית, משמש מלכי כפרקליט בתל-אביב.
רק עכשיו, לאחר שהצליחו כל בני-משפחתו לצאת ממצרים, הוא מוכן לגלות
כל הידוע לו, מנסיונו האישי, על חברו-לספסל־חלימודים בגימנסיה — המוכר
כיום כנשיא הרפובליקה הערבית המאוחדת — גמאל עבד-אל-גאצר.
משום כך, אני חושב שאני הישראלי
היחידי המכיר את גמאל עבד־אל־נאצר באופן
אינטימי.

אהוכתו

בהפסקה ואמר :״סעד, שמעתי שאחיה של
סוראייה, זה שלומד באקדמיה הצבאית, מספר
שאם אני אמשיך להתעסק עם אחותו,
הוא ישבור לי את כל העצמות. אז בוא
איתי ונראה מי יותר גבר.״

משהו
ך• מצריים של שנת , 3 4היו הבילויים
1מועטים מאד: בצהריים היינו קונים גרעינים
והולכים להסתכל על הבנות, שלמדו
בגימנסיה הסמוכה. תמורת שני מיל היה
כל אחד מאיתנו מקבל שני כיסים מלאים
גרעינים, וככה, כשאנו מצויירים כהלכה,
היינו הולכים לרגל אחרי אהובתו של .
גמאל.
הוא היה אז מאוהב מאד בנערה בת
שש־עשרה, בשם סוראייה. היא למדד, באגף
השני של בית־הססר שלנו, אגף המיועד
לבנות, והיא גרד, ברחוב וממדי, באותו
רובע.
גמאל חיזר אחריה בלהט, במשך שלושה

ףמאל הי ה גבר. אני — לא. למען ה*
^ אמת הייתי די פחדן מטבעי, ושנאתי ריב.
בייחוד לא עם ערבים. אמרתי לו שאני לא
רוצה לבוא, אבל הוא התעקש :״אתה רק
תעמוד בצד ותראה מה שאגי עושר, לו,״
הרגיע אותי.
באותו יום עקבנו אחרי סוראייד, עד ל־ביתה
ממש. ראיתי שהיא מגניבה מבטים
לעברנו, והבנתי שמשהו עומד להתרחש.
ובאמת, כמו שהגענו לבית שלה, והיא עלתה
למעלה, ירד במדרגות בחור גבוה,

גמאל לעקוב אחרי סוראייה אהובתו.

ד,ירבה להשתעשע. הוא היה בן שש־עשרה
בסך־הכל, וכבר אז הרגיש שצריך לעשות
משהו. לעשות משהו למען העם, למען
המדינה.
השנים 35־ 34 היו שנים קשות, במצריים.
נחאס־פחה, מנהיג מפלגת הוואפד, הודח מראשות
הממשלה. במקומו עלה תאופיק ני־סים
פחה, שכינה עצמו ראש מפלגת־העם.
דאש־ר,ממשלה החדש פיזר את הפארלמנט,
ניטל את החוקה, והעניק לעם חוקה חדשה
שבכלל לא מצאה חן בעיניו. מאחרי
כל אלה נמצאו המלך והאנגלים, שבחשו
במצריים כבתוך שלהם.
מי שהגיב בחריפות על חילופי־ד,שלטון
היו הסטודנטים ותלמידי בתי־הספר התיכוניים.
במשך שבועות ארוכים נע1כו הפגנות
והתנגשויות כימעט מדי יום ביומו.
המפגינים דרשו להפיל את המישטר, לזרוק
את האנגלים, לערוך בחירות חופשיות, ולחוקק
חוקה חדשה.

גמא? מארגן שביתת

מלי

תעודודבגרווץ
ך* ביוגרפיה הרשמית שלו אומרת,
( ) כי לאחד שקיבל את תעודת־הבגרות
נכנם לאקדמיה הצבאית. זה לא מדוייק.
גמאל לא קיבל מעולם תעודת־בגרות. הסיבה:
בשנת־ד,לימודים האחרונה הוא הופיע
בגימנסיה אולי 40 יום, בסך הכל.
את יתר זמנו הקדיש למה שנראה בעיניו
כפעילות מהפכנית• בכלל, מן הרגע הראשון
שהכרתי אותו, תשב גמאל אך ורק על נושא
אחד — המהפכה.
היו בכיתה שלנו ילדים שמבחינה לאומנית
היו יותר קיצוניים ממנו. הסיסמאות
שלהם היו :״מוות לאנגלים״ או ״תחי העצמאות.״
סיסמתו של גטאל היתד .״תחי
המהפכה•״
הוא היה פמור ראיני. חרמן יותר טפסי
שמתאים לגילו. הוא היה שקט, סגור, לא

ך* גימנסיה שלנו היה זה גמאל ש-
^ אירגן שביתות כימעט יום־יומיות. לא
רק שהוא בעצמו לא למד — הוא גם
הפריע לכל הכיתה ללמוד. כשגמאל היה
אומר ״היום שביתה — -שום דבר לא עזר.
לא פעם התחננתי בפניו שילמד, ושיתן
לנו לפחות לסיים את הבחינות. זו היתד.
שנת־ד,לימודים האחרונה בגימנסיה, ואני רציתי
לסיים ולהיכנס לבית־הספר למשפטים.
אבל בענייני פוליטיקה לא היד, גמאל
מוכן להקשיב לאיש.
הוא נפצע לראשונה ב־ 13 בנובמבר , 1935
באותו יום שתור שנקרא אחר־כך בשם
״יום הגשר.״ הסטודנטים וד,גימנזיסטים
הכריזו על שביתה כללית. ההפגנות החלו
בלב קאהיר, ואלפי תלמידים זרמו אל
שפת־ר,נילוס, שמעברו השני, באל־גיזה, נ*־
צאר, אוניברסיטת פואד־אל־אוול.
הנציב הבריטי, סר מיילם לאמפסון, הורה
להרים את הגשר שמעל לנהר כדי
למנוע מן הסטודנטים להתאחד עם התל־מידי*
תלמידי הפקולטה להנדסה סחבו סי־רו
* ירדו לנהר, וניסו להוריד את הגשר
בכוחות עצמם.

ח״ת• • 171ש!1x1/] 1

(המשך מענווד )27

אז קיבלה המשטרה הוראה לפתוח באש.
שני סטודנטים נהרגו, ורבים אחרים נפצעו.
התלמידים, כשהבחינו בכך, השתלטו
על כל סירות הנילוס וירדו לנהר כדי
לחלצם. בראשם היה גמאל עבד־אל־נאצר.
אז פתחה המשטרה פעם נופפת באש.
גמאל נפצע בפניו, ונאסר. למחרת היום
הופיע שמו בעיתון אל־ג׳יהאד.

המשתתפות
ב מ> בצע

לא רק כתר ותהילה מצפים
למלכה וליתר המתחרות. מיטב
החברות בארץ יעניקו להן מתנות
יקרות וטיפול מלכותי.

^ ק לאחר שציוו האנגלים על פאי
רוק להחזיר את נאחס פחה לשלטון,
פסקו המהומות וגמאל חזר ללימודים. אבל
״אמנת הכבוד והעצמאות״ שחתם נחאס
פחה עם השלטון הבריטי שוב לא מצאה
הן בעיניו .״זו רמאות,״ הסביר לי ״לא

* טיסו
יצרני השעון השווייצי בעל המוניטין
העולמי (״שעון מצויין — למצטיינים״)
יעניקו למלכה שעון מותאם למלגת
המים: שעון תת״מימי יקר ערז•
מלחמה פרטית

^ אלטטלט

שבה הסתובבתי, היו מקובלים בילויים משותפים
לבחורים ולנערות — דבר שאצל המוסלמים
היה אסור בתכלית האיסור.
גמאל, שהיה בודד, ביקש ממני לא פעם
שאצרף אותו לחברה שלנו, ואכיר לו נערות
יהודיות. אבל בקרב הבחורות שלנו לא
היתד, אף אחת מוכנה לצאת עם מוסלמי,
אפילו שהיה קצין ויפה־תואר. לאחר מכן
הפכו פגישותינו נדירות יותר ויותר, אף־
על־פי שנשארנו ידידים נאמנים.

•*גישתי האחרונה עם גמאל עבד-
^גאל־נאצר התקיימה בחודש יולי .1949
זה קרה לאחר תבוסתו הגדולה של הצבא
המיצרי בארץ־ישראל. מצבם של היהודים
היה גרוע מגרוע. שני אחי, ז׳ק ואלברט,
היו עצורים במחנה־ריכוז ליהודים. אני
נאלצתי לטפל במשפחותיהם ולהתרוצץ כמטורף
בין משרדי־הממשלה השונים, כדי לנסות
להשיג שיחרורם.
יום אחד, כשיצאתי ממשרדו של מוחמר
ביי חסאן, ראש האגף לתפקידים מיוחדים
במיניסטדיון־הפנים, ידעתי כי גם, אני עומד
להיאסר. הלכתי אט־אס — שקוע ב־הירהורים
ברחוב עומאד אל־דין״ שהוא ה־דיזנגוף
של קאהיר — כשלפתע חשתי בשתי
ידיים המכסות את עיני מאחור .״נחש
מי זה?״ שאל קול גברי גס. שלחתי יד

יצרני נגדי״הים המהוללים, יעניקו למל־כה
בגד־ים שיהיה חידוש באופנת נגדי־

ובלון(ישראל) בעי־מ־ו 1.01מ
מוצרי איפור ושיזוף קיץ 1968
לקראת נשף ההכתרה תקבלנה המועמדות את תפשירי השיזוף
של רכלון (מערכת מוצרי ״ברונז־־לאסטר״) כדי שתופענה
שחומות בערב ההכתרה.

נזדן ד־ינוו־נולוסד ־ טו ר ג

מסרטה תושבת
דגם4)11

* אוולין
מכון ליופי, להרזייה ולייצוב הגוף, ברחוב
דיזנגוף ,101 יאפר לפי מיטב כללי
האיפור החדיש את כל המועמדות.

מקרנה דגם 456
סונר אוטומאטית
לסרטי 8נז־מ
וסופר 8

* 3ל אגד האוול

נאצר (מימין) וידיד
״.היא הגניבה מבטים

ייצא מזה שום דבר. אני אמשיך במלחמה
עד שייצא האנגלי האחרון ממצריים.״
בינתיים, נאלץ גמאל לפתוח במלחמה
פרטית. כיוון ששמו היה מוכר היטב למשטרה,
היה בית־הספר זוכה לביקורי־שוטרים,
חבושי־קסדות, כימעט בכל יום. זה לא מצא
חן בעיני המנהל, סוליימן ביי זאכי, והוא׳
החילט לסלק את מוקד־הצרות. גמאל גורש
הביתה.
אבל כבר אז היו לו אוהדים. תלמידי
בית־הספר, בהנהגת שניים מחבריו הלאומניים
של גמאל, חסאן ואסקר, הכריזו על
שביתה עד להחזרתו של המנהיג שסולק.
לאחר מספר ימים, נאלץ המנהל להיכנע,
שלח את חסן ואת אסקר לביתו של גמאל,
להחזירו.
ואז עשה גמאל מחוזה טיפוסי: הוא
הודיע, כי לא יחזור אלא אם כן יופיע
קצין־המשמעת של הגימנסיה, נסיף אפנדי.
באופן אישי, יתנצל בפניו, ויבקשו לחזור
ללימודים. בלית־ברירה, הסכים המנהל גם
לכך — וגמאל חזר לבניין בית־הספר לקול
תשואות ומחיאות־כפיים.

יהודיות !״

מסרטה — 440 שי למלכת״המים, שבח
תנציח המלכה את מעמד הכתרתה.

* אגטוז

^ מפשיטי דגי

תכין את כל המועמדות לקראת שני
הנשפים במכוני התסרוקות שלה ב־תל״אביב,
ברחוב מאפו ובמלון ״דן״.

רחוב זמנהוף ,19 מייצרים במיוחד
בשביל ההכתרה את הכתר ואת השר־ביט,
ויעניקו לה ממיטב תכשיטיהם.

* אלד
חברת חסריגים המפורסמת תעניק מל־תחת-בגדים
מפוארת למלכה הנבחרת.

ץ ה אירע פכר בסוף שנת־הלימודים.
( אחר־כך עבר גאמל לאקדמיה.
עבד־אל־נאצר הצליח •להתקבל לאקדמיה הצבאית
— לא בשל ציוניו הטובים, אלא
בזכות קומתו הגבוהה והופעתו הנאה. הקשרים
בינינו המשיכו להיות הדוקים. בראש־השנה
היה גמאל משגר לי מן האקדמיה
כרטיס־ברכה, בפסח היה בא לבקר אותנו,
ופעם גם השתתף בסעודת ה״סדר״ והחמיא
לאמי על תבשיליה הטעימים.
אבל הוא הוסיף להיות ממורמר, קיצוני
בדיעותיו הנוגעות במישטר, ושואף־מהפכות.
פגישותינו נתמעטו, אני נכנסתי לבית־הספר
למשפטים, והחברה שלי היתה מורכבת מטיפוסים
אחרים לגמרי. בחברה היהודית,

כית־הספר של נאצר

״הוא לא בא ללימודים

רוטטת לאחור, והרגשתי באקדח. שלחתי יד
שנייה, וגם זו נתקלה במתכת הקרה. הייתי
בטוח שאוסרים אותי.
ואו, הסיר האיש את ידיו מעל עיני,
ולפני עמד — גמאל.
הוא לבש מדי־קרב מאובקים, ואת כתפיו
עיטרו דרגות של רב־סרן .״אני חוזר עכשיו
מחזית פלוג׳ד״״ אמר לי .״אל תשאל
אותי שום דבר, סעד.״
נכנסנו לבית־קפה סמוך, שתינו קפה, שיחקנו
שש־בש, ודיברנו על העבר. על ההווה.
על המלחמה בארץ־ישראל — לא היה
גמאל מוכן לומר אפילו מילה אחת. אחרי
כן הלכנו לקולנוע.
איני זוכר איזה סרט היה זה. אני זוכר
רק כי לפני שהתחיל, הציגו על הבד את
תמונת המלך פארוק, ורב־סרן גמאל עבד-
אל־נאצר קם על רגליו, נעמד ב״דום״
והצדיע לתמונת המלך.
כשיצאנו, חיבק אותי גמאל, אמר לי
״להתראות״ — והלך. חודש וחצי לאחר-
מכן יצאתי את מצריים באמתלה שאני
נוסע לעשות דוקטוראט באוניברסיטת־הסור־בון
שבפריס. עליתי לישראל, ולא חזרתי
יותר למצריים.
הפעם הבאה שראיתי את גמאל היתד,
על המסך הטלביזיה, לאחר ההפיכה במצריים.
בעיני,
גמאל עבד־אל־נאצר הוא שני אנשים
שונים: האחד — שליט מצריים, עבד-
אל־נאצר, אוייב מדינת־ישראל* השני —
גמאל, כפי שקראתי לו או,. ,והנחשב עד
היום לחבר טוב ולידיד נאמן.
אני מוכן בכל עת ובכל שעה לנסוע
ולדבר איתו. ייתכן שפגישתנו לא תביא
לשום דבר, אבל שום יהודי בעולם אינו
יכול לדבר עם נשיא מצריים כמוני.

הזן ולס ו!זת 1609׳

111

היכונו

נשך כ חיי ת מלכת המים יתקיים במוצאי-שכת הכאה, ה־ 13 ביולי, כשעה 8.30
כערב, כמלון ״רמת אביב״ .אם לא הכנת לעצמך ולבת־זוגך כרמים -עשה זאת
מייד, כמשרד ״לאן״ וכיתר משרדי הכרטיסים כעיר, או כמערכת ״העולם הזה״.
כנשך יופיעו 20 המועמדות הסופיות, והקהל הוא אשר יכחד כמלכה ובסגניו
תיה. תצלומי כל המועמדות יפורסמו כתוספת לגיליון הכא של ״העולם הזה״.

לום

ליל

קיץ

מחכה לך בשבוע הבא, מסביב לבריכת מלון ״רמת אביב״ ,בהנחייתו של
זמר הג׳ז הכושי ג׳ימי לויד * שלישיית אדלר,
שמואל שי הפופולארי
אמני מפוחיות־הפה * כוכב מיצעדי-הפיזמונים אברהם טולידאנו * הזוג
המזמר אלכסנדרה ועודד * דויד קריבושה ותזמורתו * תזמורת-אורחת
ממועדון ״צברה״ — כל הכוכבים האלה ינעימו את הערב בתוכנית אמנותית.

ולתושבי

ירושלים

ייערך
נשך ההכתרה, כהשתתפות המלכה וסגניותיה, שכוע לאחר־מכן, במוצ״ש,
ה״ 20 כיולי, כשעה 8כערב, כגני מלון ״הולילאנד״ .כרטיסים למופע זה ניתן
להשיג אצל משרד כן נאים, וכיתר המשרדים למכירה מוקדמת כירושלים.

20 טנות תיינו היפות ביותר

בותר ד ״הסדיק* הפר טי שדי ס אול ביבר

בתמונות, קטעי עתונות, מודעות וקוריוזים.
אם יעי לד מזל עוד תובל למצוא את הספר
הספר ״האנסי־אלבומי״ טייצא הטיבוע לאור
1ונחטף השבוע.

הפצה בלעדית ידיעות אחרונות

ספרים

תמרורים

תיעוד

נחוג יום־הולדתו המאה של דניאל
פייכנפלד, תושב רמות־השבים, שהגיע
זהב במקום זבל
(אלבום צה״ל על מלחמת־ששת־הימים ;
הוצאת משרד הביטחון; עו רן: אל״מ מרדכי
בר־און; עיצוב גראפי: ו .טורנובסקי
ושות׳; כיתוב; נתן שחם) .מייד לאחר ה
מלחמה,
הפסיקו שורה שלימה של מו׳׳לית
זוטרים להדפיס סיפרי־פורנוגראפיה, הקדישו
את כל מאמציהם לסיפרות־ששת־הימים.
הם הוציאו לאור, לעשרות ואף למאות,
אלבומים וספרים על המלחמה, כתובים רע
ובסיגנון שוביניסטי, ומודפסים בצורה גרועה.
להוציא שניים־שלושה, היו אלה כרכי־זבל,
פורנוגראפיה מלחמתית שביישה את
אלה שמתפקידה היה לשבח.
עתה לקח צה״ל את משימת הנצחת־המל־חמה
לידיו. כמו כימעט כל מה שצה״ל עושה,
גם מיבצע זה עבר בהצלחה ובהידור.
דף אישי לרוכש. האלבום מלווה מפות
וציורים, תרשימים ותצלומים בשחור־לבן
ובצבע. הוא מכסה את כל צידי־המלחמה
— הידועים לעייפה, המקבלים מימד חדש.
ספח משעשע הוא דף אישי על מלחמת-
ששת־הימים, מודפס אף הוא בצורה עשירה
למדי, ובו יכול כל אחד שהשתתף במלחמה,
לרשום את מה שיש לו להליד.
בתור פעולת־הנצחה, זהו ללא ספק אחד
המיבצעים הכדאיים יותר, בשטח מו״לות-
המלחמה. יש בו רק טעם לפגם אחד: חלק
ניכר מן התצלומים הקרביים שוחזרו לאחר
מלחמת־ששת־הימים.
ספרות סוריאליזם חינני
(נמלים; מאת יצחק אורפז; הוצאת עם־
עובד) .זהו סיפרו השלישי של בעל מות
ליסנדרה וצייד !הצביאוז — ואם לא הטוב

ג׳נרל

אלקטריק -

אנגליה

ם א ^ 01א 10 0 0 . 1 1 0 מ £1£01

להשיג בחנויות המובחרות
יבואנים גומעה
תל־אביב: רח׳ מונמיפיורי ג3
ירושלים: רח׳ יפו 56

בספריו, לפחות יצירה ספרותית־סימבולית
בעלת ערך, כשלעצמה.
בצורה סוריאליסטית מתאר אורפז, אחד
המוכשרים שבסופרי דור־הביניים, ועורך-
לילה בעל המישסר בעימות העמל שלו, על
חייהם הכפולים של בני־זוג העומדים על־סף
הגירושין, מוצאים דווקא בשעה זו קסם
ואושר בלתי־מובנים.
בעוד מתפוררים והולכים קירות הבית —
כדברי־הפתיחה — ובעוד הנמלים משחקות
תפקיד קצת יותר מדי ברור ׳ובולט, בספר
סוריאליסטי מופשט־כביכול, ממשיך אור-
פז לספר בצורה המעלה הירהורים על גונו
האוטו־ביאוגרפי של הספר — את קורות
בני־הזוג המסובכים בקורי־עכביש של גורל
הנושא את שמותיהם הם.
ספר שכדאי לקרוא — ולו כדי לראות
שגם בעברית יש סופרים מיקצועניים, שאינם
נוטים לעיתונאות, מצד אחד, ולספרו־תיות
מלאכותית ומסורבלת־לשון, מצד שני.
שירה אבי־ הצעירים
(רציתי לכתוב שפתי־ישנים; אמיר גלבוע;

לטכנאי הרדיו 1האלקם ר1ניקה !
השתלמות בטלביזיה ברמה גבוהה
בשיטה חדשה ובמחיר זול
פרוספקט ושעור לדוגמה חינם,
״המכון לטלביזיה״ ת.ד 2728 .רמת־גן

^ ך לשחקנים

י י ׳ י 1 , 1ולדוגמניות

איי

לזיניה

אין צורן להיות רקדן
מקצועי כדי לרקוד גיז

הרקדן־והכוריאוגרף שמעון לוי,

0א ס 1קן/ר,

בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונ־דון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ופיקצב.
קורסי־גוקר וקוריזי-ערב
( 2שיעורים בסבוע בכל קורס)
פרסים: מל—08.00( 25 17 13 .
• 10.0לינוז״צ; 20x10—17.00 בערב).

הוצאת עם עובד) .אמיר גלבוע היה אבי-
השירה הצעירה; כחבר־משק, וכאיש דור־הפלמ״ח,
היה גלבוע הראשון שלא התחשב
באופנת הריאליזם הסוציאליסטי, אשר הולידה
את שירתם הגרועה של ט. כרמי וח.
חפר המוקדמים — המציא מחדש, כימעט
לבדו, את השירה המודרנית העברית.
אחריו באו רבים וטובים: אך גלבוע שומר
לעצמו את זכות־האבות.
כאמת, כולם ישנים? בקובץ־שיריו
האחרון, עובר אמיר גלבוע לסיגנון מחודש
ומפתיע־כלשהו לרעננות־נעורים העולה
פי־כמה על זו של צעירים בעלי נטיות ניסוייות.
למשל, כשהוא כותב:
אני חש בהם, בזירמי־,הכיליון. אני יודע
הם /פועלים בי גם עתה כאשר אני מביט
לפני אל ,/ראש תאווה הרחוק וכבר שערו
לנטף בנחשיו /זהב את חזי את בטני

אבל אמיר גלבוע, השר את האון שבשקי־עה,
יודע גם מה מעט־ערך יש בארץ ל־כתיבת־שירים.
הוא, בעל־הזכויות הגדולות,
כותב בשיר הנותן את שמו לקובץ, בפשטות:
רציתי
לכתוב שיפתי־ישנים /וראיתי באמת
כולם ישנים /ולא יהיה שומע לבי
ער /וניבהלתי מאוד /ורפו ידי.

לא כולם ישנים, אמיר. ולא רפו ידיך,
תודה לאל. כפי שמעיד קובץ זה.

לישראל מארץ־מולדתו גרמניה, ב־ ,1940בעיצומה
של השואה — בהיותו כבר בן .72
את.דרכו ארצה עשה דרך מסיד״ יפאן ואר־צות־הברית.
בפרוסיה היה ידוע כפרקליט
מוצלח ואחד ממעריציו של הקיסר הגרמני
וילהלם, הטיף להשמדתה של בריטניה בעיצומה
של מלחמת־העולם הראשונה. את
סוד אריכות־ימיו הוא מתרץ — בגרמנית,
כמובן — במשפט :״אופטימיזם, ידידי, אופטימיזם!״

ישאו בחתונת־פאר במלון השרון
בהרצליה, נאווה

ויינשטיין ()191
ומנחם צבי רד
זנזפט 20 הח

בנו שו המיליונר
יופל רוזנזפט,
מניצולי מחנה ברגן־
בלזן, הוא סטודנט
אמריקאי שהידבה לבקר
בארץ. באחד
הביקורים, לפני שנתיים,
הכיר את כלתו,
צברית שאביה
מורה ואמה רוקחת.

נישאו. כר

גלזר, בתו של הרב האשכנזי הראשי
לק״ק רמלה, עם בחיר־ליבה יוסף, תלמיד־חכם
מישיבה ירושלמית, לפי כללי היישוב
הישן, ועל־פי שידוך, כדרך המסורת.

נולדה בתם הבכורה של מוהמר
עלי קלי ואשתו בלינדה. אלוף העולם ב־מישקל
כבד לשעבר, המחכה עתה לשמיעת
עירעורו נגד מאסר שנפסק לו על סירובו
לשרת בצבא ארצות־הברית, בטענה כי כהונתו
כאיש־דת של המוסלמים השחורים אוסרת
עליו שירות צבאי, לא הירבה לדבר
בהזדמנות החגיגית. בניגוד למינהגו, הטיל
על סוכנו לשוחח עם העיתונאים על הלידה,
ולבשר להם כי ״האלוף נרגש מכדי שיוכל
לדבר.״

נשדדה השחקנית מיא פארו,
אשתו החיה בנפרד של פראנק סינאטרה.
הפורצים חדרו לביתה ליד לונדון, קשרו את
אמה, השחקנית מורין אוסאליבאן, גנבו תכשיטים
בשוזי של 24 אלף דולאר, מבלי
שמיא עצמה תרגיש בהם .״הם בטח חיפשו
את טבעת־האירוסין שנתן לי פראנק,״ הצהירה,
והציגה את הטבעת המשובצת יהלום
של תשעה קאראט; אלא שדאגותיה היו נתונות
יותר ליחס העויין שגילתה הכנסיה
הקאתולית, כאשר פסלה את פירטה האחרון,
התינוק של רוזמארי ,״לא רק בגלל צילומי־העירום
שבו, אלא מפני שמציגים באור
קנטרני את אנשי־הכנסיה.״
הוכתר * בכתר אלוף העולם לשתיית
בירה, האנגלי ליונל קאט ,37 ,אב לתשעה
ילדים, ששתה 17 בקבוקים גדולים תוך
שעה אחת. מבין 199 המתחרים האחרים
נותרו רק תריסר בסוף השעה, והמנצח
עצמו התעלף מייד עם קבלת הכתר.
נפרד. ג׳ון לנון, אחד מארבעת ה־חיפו
שיות, מאשתו סינתיה, אחרי שש שנות
נשואין. לאחרונה הירבה להופיע עם הבמאית
היפאנית יוקו אונו, וכבר הגיע לשלב
שפרקליטו מנהל שיחות
עם פרקליטה
של אשתו.
התמנה. לתפקיד
שופט בית-
המישפט העליון של
ארצות־הברית, השופט

איים

פורטאם,

היהודי הראשין שזכה
לכבוד זה. פור־מאם
,58 ,היה עורך
דין מצליח בוזאשינג־טון
לפני מינויו בשנה
שעברה לתפקיד
שופט עליון על־ידי ידידו מזה 25 שנים,
הנשיא לינדון ג׳ונסון.

נפטרה. בגיל ,96 כרטה פטא־פורד״ויסטר,
תושבת ירושלים המיזרחית
מאז מלחמת־העולם הראשונה, ובתם של
מייסדי השכונה האמריקאית בעיר. היא ניהלה
בית־חולים לילדים, וגם את בית־המלון
אמריקן קולוני, השייך לה ולבעלה. הצטיינה
בגישתה האנסי־ישראלית, אף כי צידדה
באיחוד ירושלים.
תשולם הזת 1609

סבלנות, סבלנות, סבלנות.
למרות שאתם שומעים בקולי, ועושים
הפסקה במישלוח המכתבים,
זה יקה עוד שבועות עד שאתגבר
על מה שהצטבר אצלי
פה. אז אתם, הממתינים ככר
שבועות וירחים -אל תתייאשו.

שמיניסטית משתגעת
״אני תלמידת שמינית ומשתגעת להתכתב
עם איזה חייל. אני כל הזמן לומדת קשה,
ואת בטח יודעת מה אני רוצה. אז פשוט
תביאי אותם (את החיילים) ,רק צייני למעלה
שלא יהיו טיפשים.״
והנ.ב. של 09ז הוא :״נ.ב ,.יש לי
עיניים ירוקות.״

קצין לבנות-ההמר
הקצונה מיוצגת על־ידי קצין צעיר, בן .22
היות והוא משרת במרכז־הארץ, הרי שאם
יש ״מישהי מבנות־החמד הרוצות לשמח לב

דבר אלי בפר חי ם
את האופנאי קוראז, אתם מפירים ן
בטח מכירים.
קודם הוא המציא מגפיים לבנים.
וכולם צחקו על זה, ואחר-כך כולם לבשו
את זה.
אחרי שנתיים המציא שמלות״מכנסיים

חייל בודה״ שתכתוב פשוט אל (.)2/09

או פ בומבה !

כאן יש לי בחורה עם אופי, ועוד איזה!
״אופי איום וחסר־פשרות בכלל, וטבע
הרפתקני, וחוש־הומור ציני, שלא לדבר על
החוצפה המגיעה לעיתים לשיאים מפליאים.
״והיות וגס איני מצטיינת בצניעות יתרה
וענווה, אני מודה בגלוי שאני די־יפה, יש
לי שיער שחור ועיניים ירוקות, וגם אינני
טיפשה כלל וכלל.״

הייתם מאמינים ש( )3/09,היא רק בת , 17
נוסף לכל?

הכניס עצובים
איזה נחמד הוא 4/09 הוא בן שש־עשרה
וחצי, ולומד בבית־ספר טכני, ו־
״כיתתנו מורכבת רק מבנים.״ וכל הבנים
עצובים. ולכן הוא נורא רוצה להכיר מישהי,
ככה בת , 16 , 15 כמובן. תלמידת
תיכון.
אילו הייתי בשנתון הזה — הייתי עונה,
כי לפי דעתי מה שקטינות צריכות בתור
חבר, זה קטינים. ולא מנוולים כאלה, זקנים.

בלי זקן הוב-בהיר!
״לא טוב היות. האדם לבדו,״ מצטט
( ,)5/09 וכמה שהוא צודק, בפרט שהוא בן
,19 ומחפש ״נערה חברה׳נזנית, שתאהב לטייל,
תאהב תיאטרון וסרטים, תאהב להצטלם ותאהב
לאהוב.״

אגב, הוא חייל, ופעם היה לו זקן חום־
בהיר.

אח ואחות

תביטו, תביטו. אח ואחות, ושניהם טובעים
בים הבדידות, למרות שהם גרים על
שפת הים.
״אני ( )6/09 בן , 19 והיא ( )7/09 בת . 17
אני מטר תשעים, ואחותי מטר שבעים. שערי
שחור, ושלה חום. עיני חומו ת ושלה
ירוקות( .השלישית היום. לכולן במדור זה
עיניים ירוקות!) ובכלל, שנינו נחמדים ויפים
נורא.״

ואני רוצה להוסיף, שאם אתם לא עונים
להם, אז אתם דבילים!

קיבוצניקית !

רק תראו מה השגתי לכם:
( )8/09 היא קיבוצניקית, ולומדת עכשיו
מחוץ למשק. תמירה, ובוגרת צבא, ונאה,
ואוהבת שירה, וציור, ופשוט נמאס לה לפעמים
להיות לבד בתוך החברה הגדולה.
ונוטף לזה — יש לה כתב־יד — משהו
לא נורמלי. כמו פנינים.

סטודנט עליז
והנה סטודנט עבורכן, והוא נחמד ונורא
עליז ומקום מגוריו בתל־אביב, הגם שהוא
לומד בחיפה. אז מי שתסכים לחכות במשך
כל ימות השבוע ל 9/09 תיווכח שיש
שכר לעמלה.

״בדידות הנעורים״
בכתב זעיר ומתוק, כותבת ( )10/09 בת
העשרים:
״יש רגעים בחייו של אדם בהם הוא רוצח
לדעת שמלבדו קיימים עוד בני־אדם מסביב.
אני חיה בתוך עצמי. והבדידות הזאת
נמשכת ונמשכת, ויש רצון עז לחלק
את מחשבותיך עם מישהו, לשפוך את הלב
ולספר, ולדעת שיש מי שיקשיב.״

אם אתה גבוה, ומעניין, ואיכפת לך —
תוכל להכיר את אחת הבחורות הנחמדות
והרגישות ביותר שפגשת.

לבחורות — וכולן צוחקות על זה וכולן
לובשות את זה.
אז השנה הוא המציא חליפה המורכבת
ממכנסיים, חולצה ושני פרחים על
החזה. אז אולי תצחקנה על זה וכולן
תלבשנה את זה.
מה יש ז אולי זה לא קריר מספיק
לימי הקיץ החמים ! ז !

משהו מאנגליה

רגע, יש לי פה משהו בשבילכן מאנגליה:
״ג׳נטלמן וביישן, מקווה להתכתב על דא
ועל הא, ולשבור את הבדידות באנגלית הקרה.״
אז מי שלא מוכנה לעזור לישראלי

בן 20 בניכר, אז שלא תכתוב ל(),)11/09
ושתתבייש לה!

השבוע מתחילה תקופה
בחייך, בה תצטרך לנקוט
ביוזמה, שוב ושוב.
על כן מוטב ש״
תתכנן בזהירות את צעדיך
הבאים. בת־דלי :
הזהרי במיוחד משחייה,
ומספורט־מים! אל תאכלי
לפני שאת הולכת
לים. כוח־המשיכה שלך
יגבר, לקראת סוף השבוע. אחרי מוצאי־שבת
תגבר השפעתך. למשך זמן! קצר. לבשי סגול.

יום ה׳ מתאים לסידורים
כספיים. יום ו׳ מביא לן
בשורה לא כל־כן נעימה.
זהו שבוע טוב לאלה
הרוצים לבלות, לכוח לאגור השתזף,
לקראת
הבאות — לא
9י ברברואר
כל־כך טוב לעסקים. ב־
20בחרס
יחוד ידאיגו אותך שותפיך
ושכנין. סידורי־בית
יש לסייס בזריזות — אחרת יביאו לן
שיבתן־ראש. בחזית־הלב אין הרבה חדש.

למרות העובדה שאסור
לך לסמוך על אלה המציעים
לן הצעות מפתות,
השבוע יתחיל תהליך
שיקום כלכלי, לאלה
מכם שהיו שקועים
בצרות כספיות רציניות.
ביחוד טוב סוף השבוע
ובמיוחד יום ג׳ .יום ה׳
אינו מתאים לרומאנטי־קת:
יש בו יותר מדי השפעות עוינות. אך
תוכל להמר על מוצאי־שבת, בשטח האהבה.

איני מכיר הרבה שבועות
טובים יותר למצוא
מרגוע בטבע, באנשים
חדשים, ובדברים
יפים. זהו שבוע
שצריך להיות מוקדש
חצי-חצי: לעבודה ולבילוי,
בייחוד להסתכלות,
ביקור בתערובות
וביוצא בזה. אם תשקיע
את בל הזמן לאחד
משני התחומים — תינזק. אם תמשיך
לדאוג — תגרום נזק לזקוקים לך.

המתח עולה —
רם תראה נחת

ועוד עתיד לעלות, בטמפעילותן
הנוכחית. העיקר
הוא לא להסתכסך,
השבוע, עם
אנשים נוספים. לקחת
את הבל בשקט, ולעשות
טובות, כשאתה
נדרש לכך. גם אם האנשים
שמבקשים זאת
בעצם,

ממך,
בכלל,
בלתי״נסבלים.
קצת טאקט לא יזיק.
מצבן משתנה — ל—
עם הירח החדש,
עקוב אחריו בזהירות.

שבט או לחסד
ביום ג׳ הבא.

להפתעתך, ואולי למר
רת־רוחך הסמוייה, מתחילים
העניינים העים־
קיים להסתדר — להפליא.
אתה חייב לשאול
בדעתה של בת־זוגך, ואם
גם לא תקבל את
כל דבריה — דע שהיא
שוחרת את טובתך, ורואה
הרבה דברים׳ שאינך
מסוגל להשיג, מתוך ריתחת־חושים.
בת־שור: כוח־הרצון שלך אינו חזק מספיק.

111101

אם הסתבכת בבעיות
משפחתיות, בת״טלה,
לא תמצאי את הפי-
תרוו לצרות, השבוע.
להיפן: עד ליום ג׳,
בסוף השבוע, תיכנסי
יותר ויותר עמוק לולסידו- התחייבויות רים
משפחתיים.
מצד *2011133$
שני — כל מה שנוגע
לאירגון עיסקי או מיקצועי עולה יפה.
לבשי אדום ואל תגזימי באכילה.

ועכשיו — השבוע הגורלי. עד כה התכוונת
להכין את הקרקע. השבוע תצטרכי להלום
— כל עוד הברזל הוא חם. מגע חברתי
הולם את תוכניותייד.
ביחוד ביום ג׳ ,סוף ה שבוע,
שהוא גם הירח
החדש. אבל טוב תעשי
אם לא תסמכי יתר־על־המידה
על אחרים וב־יחוד
לא על חברותייך
הטובות יותר. על בחורים
אינך סומכת בין * 2באנגזסס -
22 בספטמבר
כה וכה, למרות שאחד
מהם, תתפלאי לשמוע,
הוא מהימן ונאמן יותר מכל האחרים.

אומנם אתה אריה —
אבל זו לא סיבה להגזים!
קח את עצמך לידיים:
אינך צריך לאכול
כל־כך, לעבוד כל־כך,
או אפילו לקבוע שורה
כה ארוכה של מיפגשים
רומאנטיים, על הסרט־הנע.
בת־לביאה: אם את
חושבת שאת יכולה להגיד
לו את הכל, בתקיפות כזאת — את טועה.
אם תמשיכי בכך, הקרע יבוא ללא־ספק.

לא. עדיין אל תצאי לחופשה. זה לא
בשבילך, זה ברוך בסיבוכים ואולי אף
במחלות. אם יש לך
בעיות כספיות, נסה
לשבת עם נושין, ולסדר
כל הניתן לסידור.
אבל אל תסתבך
בישיבות מסובכות ביום
א׳ הבא, המסוכן
מאוד מבחינה פינאנסית
ואל תוותר על
פסיק, בענייני יוקרה
או סמכות. אין זאת
אומרת שתתיר רסן לעצמך ולמצב-הרוח
שלך. פשוט — היה זהיר ונהג בתבונה.

כוח־ההרגל משמש לך מדריך — וזה דבר
טוב מאוד, השבוע. כי זהו שבוע של שיגרה,
והרוצה להפר אותה
באופן קיצוני, עשוי
להיתקל בקשיים,
שעליהם לא חלם כלל.
גם מבחינה כספית לא
כדאי להגזים. יום ד׳,
בתחילת השבוע, גורם
לך כאב־ראש. יום ג׳,
בסופו — מצביע על
התחייבויות חדשות וגם
על מקורות־הכנסה
בלתי־רגילים. לעומת זאת, בשטח הרומנטיקה
— הדרך פנוייה וחלקה. לבשי ירוק.

רגש־הנקמנות לא יעזור
לך, ועשוי אף להזיק
לתוכניותיך לטווח רחוק.
מכתב שיגיע אלייך ביום
א׳ ,בת־גדי, יכעיס
או תן כל־כך, שמוטב כי
תשקלי ימים׳ אחדים את
!תוכנו, בטרם תנקטי פעולה
או תשגרי תשו בה,
לכאן או לכאן. לעומת
זאת איך ספק שאפשר לנצל את השבוע
הזה: לשקול בו מחדש את כל הבעיות
הכספיות והמ שפחתיות שלך, ,לאו 1הגילויים
עליהם לא ידעת קודם לכן. אל תנהגי
בצורה בזבזנית — כי את עלולה׳ לסבול.