גליון 1610 מתאריך 10 ביולי 1968

זו גוו ןיך

שינויים?!יצוגייס
ברשימת גס״ל לכנסת
בתום ועירתה • ל המפלגה הליבראלית הסתבר, גי
יתולו מינויים וראססיים במועמדי-המפלגה ברמיסת
מדל לקראת הבחירות לכנסת הבאר״

בחוגים הליבראליים מדברים כיום על
חילופי המחזה חברי־בנסת מ הוו 12ח־ח׳׳כים
על המפלגה. מאחר שרק מר,ומד
תיהם של שלושה העומדים בראש הרשי•
מה -יום!* ספיר, אלימלך רימלמ ויום!*
סרלץ -מובטחים, חוששים כיום בל תשעה
הח״כים הנוהרים לגורלם.
נראה מגם במועמרי תנועת-החרות ברמימת גידל
יחולו מינויים ולפתות ארבעה ח״בים לא יוסיעו בס*
קימות בסוחים ברמימה שתוצג לבחירות הבאות.

שמגר -יועץ
מישפטי לממשלה
*פה לריאורגאגיזציה כללית במימרד־המימפסים, נאמר
יתמנה אלוף ימימגה ממגר ליועדהמימפסי מל
המממלר״

שמגר יחליך חלה! ניכר מן העובדים הוד
היקים -והזקנים -חהופסים עמדות־מפהח
כמישרר-המישפטים. הוא יחלין?
אוהם בקציני־צבא לשעבר.

המבוע נידונו מני יהודים בביח־המימפט העיראקי;
האחד. להורג והמני — יבואן־סחורות מרוסיה במם
דניאל גאג* — לעמר מנות מאסר בעבודות-פרך.

היא לבנות מיספר בתי־מלון משלה בארץ ובמדינות
ים־תינוגיות נוספות — נמו יוון ואיסליר״

השילמונות מרבים להעמיד לדין יהודים
בעלי-קרקעות-ורכוש, במענות שהם בוגדים.
—וש ₪ 1וו ו — ו ! 1! 11
קד^ 1ווו 1 1־־זוח1

פרשת סימוו מסתבכת

צווי-ריתו?
למשלחת לפסטיבאל
חלק מחברי ממלחת-הנוער מל רק״ח לפכטיבאל-
הגוער העומד להיערך בסופיה, בירת בולגריה — יצטרך
להימאר בימראל.

הסיבה: שבועות קצרים לפני יציאת•
המשלחת בדרכון קולקמיבי, הוציאו שיל־מונות־הבימחון
צווי־ריתוק נגד כמה וכמה
מן הערבים שעמדו לנפוע, על־פי פקודות-
שעת-חירום.

מישפט על
מהות רקו״ח
צפוי מישפם פולימי, שבמרכזו תעמוד
השאלה: האם רק״ח היא מפלגה בעלת
אידיאולוגיה עצמאית, או שהיא גו!? המשמש
אינטרס זר, והסר להנחיות של
מוסקבה.
המימפט יתנהל, למעמר״ על גובה הפיצויים מדורש
איש-רק״ת, יעקב חן מעורכי ידיעות אחרונות. בטענה
שהשמיצו אותו נאמר פירסמו מינתב אודותיו, בהקמר
עם חתימתו על •נרודפראבדה*.
פרקליס־הגהרון, עורך הוין מריגסקי, ינסה להקטין
את סכום הפיצויים בטענה, ני פעילות קומוניסטית
בארץ היא *דרך נלוזה״ וממילא נתנה לתובע מם רע,
וכי ״רגישותו לממו הטוב, בהקמר מל מיחוף־פעולה
עם עוכרי־ימראל, הוא מופרז ביותר, לאור דרכו
הציבורית ועברו.״ נמה מראמי רק״ח הודיעו מהם רואים
•במגמה זו ״ציד מנמפוח.״

״אל-על״ תבנה
בתי-מלוו

שיטה חדשה
לפינוי השכונה היהודית

חברת-התעופה הלאומית אג־טי עומדת להרחיב את
עסקיה ולעסוק גם בבנייה ובניהול מל בתי־מלון ממלה
בארץ ובחו״ל — כדוגמת מיססר חברות-תעופה גדולות
בעולם.

מימסרידירומלים עברה המבוע מורה מל ערבים,
מהתיימבו עם בגי־ממפחותיהם טול דחפור אמר עמד
להרום חלק ממיבגי מנונת-ר,יהודים בעיר העתיקה.

לקראת הרחבת היקן?־חעם קים הצפוי
בשנת , 1971 כאשר יוכנסו לשירות מטופי
״בואינג ׳724׳ הגדולים שלח, מתכננת ״אל־על׳׳
להכין טיסות וסיורים מאורגנים.

המישמרח הסבירה לשובתים, שאם לא
יפסיקו אה מאמציהם -יגורשו לגדה
המיזרחית.

לצורך זה עליה להבטיה לנוסעיו־ ,מקומות בבתי•
מלון. הנהלת החברה הגיעה למסקנה, כי הדרך הטובה

מדור הרמאויות של משטרת-ישראל ממשיך
לחקור הסתעפויות, העשויות להעלות
לאור העולם פרשיות חדשות הקשורות
בשנוי של איש־העסקים מאיר סימץ.
החק ־ד, החדשה; בירור מהותן של ערבויות שהוצאו
על־ירי בנק המיזרחי לטובת סימון, והמגיעות, לדברי•
השמועוי״ לשיעור מאות אלפי לירות.

יצוא ישראלי חדש -
״געפילטע פיש״
מוצר-יצוא ישראלי חדש, העומד לתפוס
מקום של כבוד ברשימת-הייצוא הישראלי
לחו״ל הם שימורי ״געפילטע פיש״ (דגים

ממולאים).
חברת״השימורים החדרתית פרי־טע־ם. שהחלה במיש־לוח
נסיוני של מוצר זה לארצות־הברית, גילתה להם־
תעתה, ני יש ביקוש ניכר למוצר זה. תוך מיספר
חודשים עלה היקף-המכירות של שימורי הנטפילטט־פיש
לסכומים רציניים, וביום אין החברה יכולה עוד לספק
את הביקוש הגובר והולך.
מחקר־שווקים שנערך בקשר לכך בארצות־הברית גילי״
כי קוני מוצר הייצוא הישראלי החדש הם בעיקר
נוצרים ולא יהודים. הנטפילטט־פיט הסך למושג באר•
צוודהברית, ודוזקא הנוצרים, שאינם בקיאים בהכנתו.
הם הקופצים העיקריים עליו.
המורדים עברו ל״מבבי״
פעולתו של הוועד למען איגוד חופשי,
שהוקם על-ידי ימאים בלתי־מרוצים, תימשך,
בלי קשר עם תוצאות הבירורים של
פרשת המרד על ״אכוקדו־קור׳׳.
ני בניגוד לרומם הראשון, אין ועד זה יצירתו הבלעדית
של מנהיג המרד ממה לוי. מאחריו ם ון5לת שורה
של ימאים, הרוצים להתקומם נגד המעמדיות הנוקשה
שנוצרה בצי הישראלי, בעשר השנים האחרונות. הם
רוצים לנהל את מאבקם לא רק נגד המעבידים וההסתדרות,
אלא גם נגד רבי-החובלים והקצינים הבכירים,
שהם עתה חברים איתם באותו איגוד מקצועי.
גם בין הקצינים הבכירים קיימת נטייה להיפרד מן
הימאים, מתוך הנחה שאם לא יצטרכו להיאבק במשותף
למען הטבות לאלפי ימאים, יוכלו הקצינים להשיג
לעצמם הישגים גדולים יותר.

צעד ראשון, עליו חושבים אנשי הוועד
החופשי, לקראת הינתקות מההסתדרות:
עזיבה מאורגנת של קוסת־חולים ההסתדרותית,
והצטרפות לקוסת־חולים ״מכבי״.

האיום פעל — אן עורר התמרמרות עגומה בין
חומבי העיר העתיקה, כלפיהם טוענים המילטונוח, ני
הסבו ימראלים לכל דבר. בעלי תעודות־זיהוי.

עיר-פליטים לדוגמה
הוחלט להקים עיר-פליטים לדוגמה, ביוזמה ימרא-
לוה, לון זלהה ^פך דך וך ךי
העיר תהיה בנוייד, על־פי מתבונת המומבות היש-
ראליות התתיקות. בגון גדרה, נפר-סבא וכדומה. לכל
בית יקבו חלקודאדמה לעיבור.

הושבי-חעיר הראשונים יחיו יושבי מח נות
שונים, ובראשם כאלך משפחות ממח נות
מוזנחים במיוחד. בעיר החדשה יוקמו
מרפאה, ביה-פפר עממי ובניין למוסדות-
השילמון המוניציפאליים.

המטרה; מיבגע־ראתה תעמולתי מיוכיח לעולם מה
אפמר לעמות כדי למקם פליטים* במקום אוזלת־ידם
מל מליטי־ערב ביסב המנים האחרונות.

הרהרה דיכוי
יהודי עיראק!
שילמונות בגדאד יחריפו את אמצע׳־
הריבוי נגר יחודי-עיראק, לאחר תקופח
ארובה של רגיעה יחסיות

גועזוז רגי ב אגזי פוו גזגוטד רגזנט איגו ד זזופטזי

יש יצירות של חברי־המערכוז, שלעולם אינן רואות אור. אלה יכולות להיות
קאריקטורה או צילום, או אולי חמשיר צורב. לפעמים זה פיליטון או קריאה למרד.
מקומן של יצירות אלה הוא על לוח־הקיר הגדול, בפרוזדור המוביל לחדרי ־ המערכת.
השבוע אני מרשה לעצמי להעתיק אחת היצירות של הלוח הפנימי. היא נוגעת ליחסים
בין העיתון לבין הצנזורה.

אנו מקבלים את הצנזורה הצבאית כהכרח שאין מנוס ממנו, ומשתפים־פעולה ברצון
עם הצנזור, כדי למנוע פירסומים החושפים סוד צבאי.
לפני מספר שבועות אף הזדמן לי להיפרד במדור זה מן הצנזור הצבאי היוצא,
רב־סרן ״טיבי״ יונש. במשך שנות עבודתו, נוצרו בין המערכת לבין יחידת הצנזורה,
שבראשה הוא עמד, יחסי אימון הדדי, ונבונות להבין איש את תפקיד רעהו.
אלה תפקידים מנוגדים מעצם מהותם: העיתונאי מעוניין לפרסם כל דבר, והצנזור
רוצה למנוע כל פירסום על נושאים צבאיים. אבל מכיוון שצה״ל וענייני הביטחון הם חלק
כה גדול וחשוב של חיי האזרח, קיימת גם החובה לספק לו אינפורמציה מהימנה על
נושאים אלה.
היכן צריך לעבור הקו המפריד בין שתי השאיפות?! בראש ובראשונה תלוייה ההכרעה
בהגיונו של הצנזור.
היצירה שאני מעתיק השבוע מלוח־הקיר הפנימי שלנו נכתבה בידי עורך־הדפוס.
זהו האיש הנקרע בין מכונות־הדפוס, החייבות לרוץ בשעה קבועה, לבין תהליכי הגשת
החומר לצנזורה.

והנה מה שכתב, מייד עם גמר עבודתו על הגיליון שעבר :
עורכים וחברי־מערכת נערצים,
אני מקדים רפואה למכה. במקום לחכות לישיבת־המערכת, בה בוודאי תשאלו אותי
לפשר המחיקות והכתמים הלבנים, ובמקום להאזין במפח־נפש להאשמותיכם שאני מקבל
בהכנעה כל תכתיב של הצנזורה — אפילו המטומטם ביותר — אני רוצה להסביר מה
קרה השבוע עם הצנזור.
שלחתי את החומר כרגיל, וזה מה שהם מחקו:

ד ־ח יהושע בן־נון. מך־השטים י נשים 1
|י 5ך ש לאמר לכו ך א1י אודך ואת־ידהובלכו ויבואר
בדת אשד. יץ ךושמהי ״ .השכבדשמה:׳ דאכור למלך
לריחו לאמר הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל
לחפר את־הארץ! רשלח מלך ירידזו אל לאמר
| הוציאי האנשים הבאים אליך אשר־באו לביתך פ
לחפראת־־בל־־הארץ באו:ותרחי־*־1־ ,את> האנשים
ותצפנו ותאמר פן באו אלי האנשים ולא לדעתי מאל!)
ניסיתי להתוזכח עם הצנזור, וביקשתי ממנו שיבטל את המחיקות. וזאת מכמה סיבות:
מפני שאני באמת לא רואה בפירסום המלא משום פגיעה ביטחונית כלשהי, או גילוי
סוד צבאי: כמה מן המחיקות הן בהחלט בעלות אופי סוציאלי־פוליטי ולא צבאי: ולא
רציתי שתצעקו עלי בישיבת המערכת. והעיקר: הרי הסיפור הזה כבר תורגם לכל שפות
העולם, ופורסם בכל העיתונים הזרים.
אבל הנימוקים שלי לא עזרו. לצנזור היתד, תשובה נוקשה לכל טענה. את המחיקה
הראשונה ,״שניים״ ,ברור למה הוא מחק: זד, מגלה את הכוח המדוייק שהופעל במשימה.
המחיקה השנייה ״מרגלים״ — ברורה עוד יותר. אמרתי לו שהירדנים עצמם כבר פירסמו
את הסיפור, ויריחו כולה צוחקת מן העלילה. דבר אל הקיר. הוא הוציא מחירון שכזה
מן המגירה, והראה לי שהמילה ״מרגלים״ מופיעה כמילה שלא צריכה להופיע. מחק.
את המילים ״הארץ״ ו״יריחו״ גם כן מחק. כל הסברי כג״ל לא שיכנעו אותו. ההגיון
היה כולו לצידו :״אי־אפשר לאשר בפירסום ישראלי שזה באמת היה היעד של הפעולה,״
פסק.
ולמה, שאלתי אותו, נרגז, תמחוק את המילה ״זונה״ ,ואת השם ״רחב״? האם גם כאן
פועלת הצביעות הקלריקאלית? או שמא תדרוש ממני מה שדרשה המורה בכיתה ג׳,
לכתוב ״מוכרת מזון״?
עם מי לדבר? עוד מבט מדוקדק בלוח־ד,מחירים ההוא: סעיף 999 אומר בפירוש שאסור
לפרסם שמו של סוכן חשאי, וגם את מיקצועו. אחרי זה כבר לא יכולתי להתוזכח^ איתו
יותר. אבל מכיוון שבכל זאת נותרה לי האפשרות הך
אחרונה
הזאת לפרסם את כל העובדות, בלי צנזורה, אז
אני מצפצף על כל חוקי־החירום ומגלה לכם:

שגי מרגלים באו לרחב הזונה ביריחו, והיא החב יאה
וכך צה״ל כבש את העיר.
אותם. אחר־כך,

ה עו ב ט הו ר
מודיעה על עריכת

קורס לעתונאים
הקורס יתחיל בעוד בשבועיים ויימשן בשלושה חודשים.
בתוכנית: הדרכת עיונית ומעשית, במטרה להכשיר כתבים

* נשף ההכתרה ייערך במוצאי שבת זו 13 ,ביולי, בשעה $.30
בערב * .באי הנשף יבחרו את המלכה ואת סגניותיה * .מיצעד
אמנים בינלאומי — ג׳ימי לויד * שלישיית אדלר * אברהם
טולידאנו * אלבסנדרה ועודד * תזמורת ״צברה״ 4דויד
קריבושה ותזמורתו.
^ כרטיסים בכל משרדי הכרטיסים בעיר, ובמלון ״רמת־אביב׳ בליל הנשף+ .

מה משותף ל־.ס8 .0 .
ודתחנת-השיזוו שד קיבוץ אביק?,
טייפ״רקורדר £1־ 1ך! של א 6 £ £אנגליה, הטיים־רקורדר
המשוכלל לכל המהירויות והצרכים.
אנו מספקים גס :
מכשירי תשובה אוטומטיים לטלפון,
מגברי טלפון.
אנו משכירים:
מכשירים ומערכות מיקרופון.
אנו מקליטים :
על סרטים או על תקליטים.

״שרות להקלטה ישראלי״
רדיו־דוקטור
רח׳ שלום עליכם 18ת״א טל.244118 .
פקידות ומזכירות בעברית ובאנונלית

בפיקוח משרד החינוך והתרבות * שכר לימוד מודרג
נמשכת ההרשמה לכיתות ט׳—י׳—י״א
למסיימי י״א—י״ב — כיתות שנתיות מיוחדות
פרטים והרשמה :
12—9בבוקר
7.30—4בערב

קדימה

($־1ט1־ 01 קט.)£

המצטיינים בין מסיימי-הקורס יתקבלו לעבודה במערכת
״העולם הזה״״
יתקבלו מועמדים ומועמדות שסיימו בית־ספר תיכון ושירות
צבאי. עליהם לפנות בכתב, בצירוף תולדות־חיים, למערכת
״העולם חזה״ ת.ד 136 .תל־אביב, ולציין על המעטפה ״קורס״.

העולם הזה 1610

0א ס1

ק 1ל ה

ק ן /ר,

ת״א, בן־יהודד 74 ,
ע״י רחוב פרישמן
טלפון 220314

מכתבים תשובה לאורי אגנרי
אין מר אבנרי צריך לטרוח הרבה כדי
לשכנע אותנו בקיומם של פגמים במימסד
הישראלי. אנו מוכנים לומר כי מימסד זה
הינו מדכא, שתלטני, צר־עין וציני לא פחות,
ולעיתים יותר, מחבריו בארצות אחרות.
אך אם כל מי שחושב שהוא צודק רשאי
״להניף את דגל המהפכה״ ,להפר את הסדר
הציבורי, לשפוך דם ולהשחית רכוש,
כי אז ישתרר בינינו חוק הג׳ונגל, שהרי
לא נוכל למנוע מן הפרט החזק לדוש בל
אגרופיו את בשר חברו החלש שעה שברחובות
מונפות אלות ומושלכים רימוני־יד.
ולאחר תקופה של אנרכיה ישתלט ללא
ספק מי שיוכל להפעיל את הכוח הפיסי
בדרך היעילה ביותר — הגוף המאורגן ביותר
שבראשו יעמדו האנשים נטולי־הערכים
ביותר אשר ידעו לתכנן את פעולותיהם בדם
קר וללא התחשבות בכל אדם או דבר חוץ
מהם ומטרותיהם.
אנשים אלה, משיהיה השלטון בידם, יזכרו
היטב כיצד זכו בו וידאגו לכך כי התהליך
לא יישנה. לעומת המישטד שישרור
או, הרי המימסד הישראלי והמערב־אירופי
כמוהם כגן־עדן עלי־אדמות. לא אלה דרושה
לנו, איפוא, כי־אם איזמל־מנתחים, בו יהא
עלינו להרחיק את הגידולים השליליים — בזהירות,
באורך־רוח וללא שפך דם — ולשמור
על הגוף שהוא גופנו.
שאול מגרון (ססודנט) ,ירושלים
• זהו חלק טסנתב שהופץ גם בצורת
כרוז באוניברסיטה בירושלים, בתשובח ל־כרוז־הסטודנטים
שהכיל את דברי אבנרי על
משרד החינוך (העולם הזה .)1609

השוטר שחיכה

0ב<_1וו-ו>=ו

01 ן ימ*ו0ו5וט* 5

תו צרת חוץ

! הטכנית
והעיצוב המודרני
בטלביזיה 1100 אק

11מ? החברההג דו להב עו לםל מכ שי רי ם אלק טרוניים.
ובעדת מוניטין ש ל 75 שנ ההת קינ ה מכ שירי טלביזיה
מיוחדים ה מו ת א מי ם ל תנ א• ה ק לי ט ה בי שראל.
מכשיר • טלביזיהטילקו, ה ם היחידים עםהכ טנ ט
. 0114851$וססס המאוורר בהתמדהאתה מכ שי רבפ עו ל תו
ומונע ש רי פתה מנו רו תוה שפופ רו ת.
דגם - 81402 8) 48781הקסם השחור׳ ׳.הנו היחיד׳ עםמסר
שחור. בו ה ת מונ ה מופיע ה מיד והק לי טהחדהוב רו רהגם
ב או ר יום< המסרהש חור אינו מעייך א ת הראיה.
ב טל ביזי ה פילקו:

הקליטה צלול ה וחד
ה ת מונ ההדה יו תר
ה ר או ת נעימה יותר
פילקוע רו ב ה למוצר• אי כו ת, ל ש רו ת נאמן ומהיר בלמה
בינ ל או מי ת.
מפיצים לי ש ר אל: חברת די פלט בע׳ימ
ת״א דחי החש מונ אי ם 9 9ט ל3 7 7 6 6 .

השתוללות השוטרים עוברת לאחרונה כל
גבול! הכאה של אזרחים הפכה לעניין יומיומי,
כימעם. חבל
שהדבר לא מגיע,
על־פי־רוב, לידיעת
הציבור.
רק כאשר פורצת חמורה שערורייה
במיוחד, כמו הכאת
הנער הרצברג אשתקד,
מתעוררת העיתונות.
והפעם
— הכאת
אשד( ,העולם הזה
609ו)! אין ספק שורטל
הסוף
יהיה בית־דין
משמעתי לאותו שוטר
ביריון: עונש סימלי — וחוזר חלילה.
ליאור ורטל, חיפה
עם כל המזעזע שבסיפור הכאת האשד,
על־ידי שוטר, חושבני שהכתבה לוקה בחו־סר־אובייקטיביות,
ואינה מנסה לראות את
שני צידי המטבע.
הבה נתאר מיקרה תיאורטי: בחורה עוברת
מעבר־חצייה, באור אדום. שוטר ניגש
אליה ומבקשה להזדהות. היא מתעלמת ממנו
וממשיכה. השוטר נאלץ לרדוף אחריה. היא
פוטרת אותו ב״עזוב אותי״ רוגזני ומעליב.
השוטר מוצא עצמו מזדנב אחרי הבחורה
כמו כלב. לא נותרת לו ברירה אלא לתפוס
את ידה, דבר העלול בהחלט להכעיס, את
הבחורה.
תארו לעצמכם את מצבו האומלל של השוטר!
לא נותרת לו דרך אלא לעצרה בכוח,
ואז קשה להימנע ממאבק גופני.
י. דנית, תל־אביב
• בסיקרה הלא־תיאורטי שברחוב פריש־מן,
היכח השוטר באכזריות באיברי־האשת,
לעיני הציבור ׳ ,לאחר ששכבה חסרת־,אונים
על המדרכה. וראי לא שיטה הגיונית לנהל
מאבק גופני לביצוע מעצר.

לישכת השר משיבה
במאמר המערכת של העולם הזה (,)1607
בו הובאה גם ציטטה מדברי ח״ב אורי אבנר
,,נכתבו דברי־ביקורת, מהם משתמע כי
השר ישראל גלילי משתמש במחלקת־המו*
דעות הממשלתית על־פי נוהגים מיפלגתיים.
הריני רוצה להבהיר כי מחלקת־המודעות,
שבראשה עומד מר יהודה צייג, אינה כפופה
לשירותי־ההסברד, במשרד ראש־הממשלה, ולכן
אין לשר גלילי כל סמכות לגבי מחלקה

דניאל רוזוליו, מנהל לישכת השר
הממונה על ההסברה, ירושלים
• מחלקת־המורעות־והפירסומים הממשלתיים
הימה חלק בלתי־נפרד מלישכת־העיתו־העולם
הז ה 1910

נות הממשלתית. הלישנה הועברה ב־1.4.67
לתחום סמכותו של השר גלילי, אך באותו
תאריך עצמו הוצאה סחלקת־תמודעות ממים׳
גר,ת לישבת־העיתונות, והושארה כמחלקה
עצמאית במשרד ראש־המסשלה — האחראי,
איפוא, על המשך החרם הכלכלי על העולם
הזה.

רצח קנדי
משך שלוש שנותי כסטודגם בארצות־הברית,
אני עוקב אתרי פעולתכם בארץ באהדה
ובהסתייגות. לאחר קריאת המאמר
״רצח קנדי״ (העולם הזה ) 1606 עלי להעיר:
בחיפושו אחר ״הדמוקראטיה הישראלית
האבודה״ ,מביא אורי אבנרי את ה־דמוקראטיה
האמריקאית כדוגמה חיובית,
אך דיעותיו ודיווחו
על הנעשה באמריקה
אינם תמיד מתייקים.
המאמר
על בובי
קנדי מתחיל במילים
:״האיש שהתבוסס
בדמו על ריצ־זה
פת־המיסבח״.
דראמאטי
מאוד, אך
האיש לא התבוסס
בדמו, ובוודאי שלא
על ריצפת־המיטבח. פורלנגר ואילו החלק האחרון
של המאמר
שוב אינו דיווח אלא ניתוח, ובו מאשים
אבנרי את נשיא ארצות־הברית, לינדון ג׳ונ״
סון (,מבלי להזכיר את שמו) אם לא ברצח
ג׳ון קנדי, לפחות בהסתרת עובדות שיביאו
לגילוי רוצחו.
הילל פורלנגר, קנזאט, ארצויודהברית

תענוג הגבר

סכין גלות נן י1גסמ] עשוי בלדת אל־חלד (סטיינלס־סטיל),
החידוש האחרון בתעשית סכיני הגילוח בעולם.
111x1117 5 ^ 0

נסה גם א ת: קצף לגילוח
{ן ס 1-סס 0
מי קולון
מי פנים /6 1.01100ו3ו^{<6 ! 51
0 $11014ח 9ס1ס;< דיאודורנט קרם שיער וח 9 0 6 3חו 6$$ז <3־ו!10־1

תענוג לגבר עם קיו ג ס מן -השם שכבש את הגבר האמריקאי

הפרופסור והקורא
דו״ת לבוחר על פרופסור לייבוביץ (העולם
חזה )1607 הוא מעניין ומאלף. אין ספק
שכל אחד מאיתנו יבול ללמוד מפרופ׳ ליי־בוביץ
איך להביע רעיונות בלשון צחה ובהירה.
אולם
תמהני מניין שאב אורי אבנרי את
ההגדרה ״הוגה־הדעות הדתי החשוב, הוגה־דעות
ממדרגה ראשונה ואיש־רוח.״ לפי
מיטב ידיעתי, אותו איש לא פירסם בעשר
השנים האחרונות שום מחקר, וגם לו שיט־חי
ביותר, לא בשטח המדע ולא בשטח ההגות
— שלא לדבר על הגות דתית.
לכל היותר ניתן להעניק לפרופסור לייבו־ביץ
את התואר ״דמאגוג״.
יעקב פרנקל, תל-אביב
• פרופסור ישעיהו לייבוביץ נזכהן כ־עורכה
של האנציקלופדיה העיברית, פירסם
וערך, בתוקף תפקיד זוז, חוסר למכביר המצדיק
את ההגדרה ״הוגת־דיעות״ — גם
בתחום המחשבת הדתית.

משטרת אילת עושה צרות
לפני כמה ימים, בשעה שתיים אחר חצות
הלילה, התפרצה המשטרה אצל הגברת אבו
אנט והעירה את
כל המשפחה, שקיבלה
הלם ונמצאת במרה
שחורה מאז.
השוטרים באו לאסור
את גברת אבו
אנט, על חוב מיס-
חרי בסך 27 לירות
ו־ 11 אגורות. כל
טענותיה שפרקליטה
מטפל בזה, וכי אינה
חייבת כסף, לא
הועילו: אמרו לה דזיד שפרקליטה איגו עו־רך־דין,
אך לשאלה
מדוע לא עוצרים אותו, אם כן — לא ענו.
את מר סלדר רצו לעצור על חוב בסך
125 לירות. כשביקש אורכה עד עתירתו, שתתברר
בבית־הדין־הגבוה לצדק, בתיק מס׳
, 176/68 נאמר לו שעם עתירתו ״יכול הוא
לנגב את עצמו!״
חוצפה וגועל־נפש מטעם שומרי־החוק החורגים
מכל גבול.
י. דוי ד, עורך־דיך, אילת

זיו!! מיסמפים
מנסיוני הרב חזיתי בשוטרים המכים אנשים,
ואחר־כך מזייפים מיסמכים וראיות
כדי להרשיע אנשים חפים מפשע, וגם מעידים
עדות־שקר בדין.
לדוגמה — התלוננתי על איש־משטרה,
שזייף מיטמך והזיוף אכן בולט מן המיסמך
(המשך בעמוד )6
העולם הזו! 1610

| למכירה בגלל פירוק |

אולם לתעשיה

למד

הנהלת
ח שבונות
במכון

300 ממ״ר על שטח של דונם

ךןשןד לשחקנים
י ^י• י *יי ולדוגמניות

5011( 110
2א 100£

אין צורך להיות רקדן
מקצועי פדי לרקוד גיז

הרקדן־והכוריאוגרף שמעץ לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.

ם 1ק מ
ן אם ו 5ו £1£\/ז

קורסי־בוקר וקורסי־ערב
( 2שיעורים בשבוע בכל קורס)
סד — 06.00 ( 3* 1 7 1 3 .
פר טי ם:
10.00ל 0נ ח ״ 20.00 — 17.00 ; 3בערב).

קורס קורס קורס קורס

בוקר מזורז ג׳
מזורז ד׳
מזורז ג׳ +ד׳
רגיל ג׳

הפתיחה 10.7.68 :
( שבת זזחרשטת
לקורש לאדוגלשים.

מל-אביב, רחוב סנולנסקיו ,7
מסנת בן־יהודה 9י.
רמת־גן, שדרת הילד .21 על־יו
קולנוע ״אורדע*.

מכתבים
(המשן מעמוד )5
עצמו. אך המשטרה לא רצתה אפילו לחקור
בעניין זה, חקירה פנימית, ובינתיים הועלה
המואשם לדרגת קצין.
לדעתי, אשמים במצב זה שופטי־ישראל,
הנותנים אמון בלתי־מסוייג בשוטרים, לעומת
עדויותיהם של אזרחים פשוטים — גם
כשהנסיבות האובייקטיביות מראות, שהשוטר
משקר במצח נחושה.
יש להוציא לטובה כמה שופטים — כמו
השופטת הדסה בן־עתו, למשל.
יצחק א. דגני, ירושלים

ידידו של נאצר
עם קריאת סיפורו של העוירדין סעד
מלכי (העולם הזה ,)1609 שהיה ידידו של
נאצר, יש להצטער על שממשלת־ישראל שולחת
כשגרירים אנשים כמו תקוע־ושקוע —
ואינה מנצלת את האדם הנכון במקום הנכון.
מדוע ירוחם כהן שוב אינו שגריר? מדוע
סעד מלכי אינו שגריר? רק יוצאי־אירוסה,
שאין להם ולא כלום עם המיזרח — ובפרט
עם המיזרח הערבי — נשלחים בתפקידי-
שגריר לחו׳׳ל.
אז מה הפלא שאין לישראל עד היום הזה
קשרים עם העולם הערבי?

נורית גולדשטיין,
רחצה בכת־ים

אשקלון

עשרות אלפי נופשים ואזרחים0-תם הולכים
מדי יום לרחוץ בימה של בת־ים. ואולם
בחלק גדול מהחוף אין כלל מצילים, ואחד
המקומות הבולטים לכך הוא איזור־החוף בו
נמצא הקיוסק שלי.
פניתי להרבה גופים ציבוריים ואחרים בעניין
זד״ אך המצב לא משתנה.
בכאב וביגון שמענו על טביעת ילדה
צעירה, לפני כשבוע, ואני מתפללת שעם
פתיחת עונת־החופש־הגדול לא יחריף המצב
הנורא של חוסר מצילים, לעומת הגדלת
מספר המתרחצים — בעיקר באיזורים
הצפוניים והדרומיים, הקיצוניים־לכאורה, המושכים
דווקא קהל מתרחצים רב מאוד.
יולנדה לוי, בת-ים

מדוע לא עולים?
בשבועות האחרונים שמענו הרבה על
עלייה מארצות־הרווחה, ועל מחדלים של
מוסדות שונים. משונה שאף מבקר אחד לא
נגע בסיבה הבסיסית: חוסר אבסולוטי של
אפשרויות להשיג מגורים לפי בחירת־העולה,
במקום שהוא ירצה, ולתקופת־זמן קצרה,
יחסית וניסיונית.
זאת אומרת — דיור בשכר־דירה נורמאלי,
ללא דמי־מפתח.
העולה מארצות־הרווחה הוא אדם עצמאי
במחשבותיו, בידיעותיו ובפרנסתו. עם כל
אהבתו לציון, הוא לא יסבול שיכתיבו לו
היכן לגור, היכן יהיה מקום־פרנסתו ובאיזו
חברה ייאלץ להשתלב.
מ. זלקניד, חיפה
בקליטה ובקול

0£117

0010110
1££0ס

מונסביץ

פתח -תקו ה:
ההגנה 11
״ מ ״ החמה 12

סלון יתד

יפו:
שד׳ ירושלים 3
טל• 20318 :
נועל לבל

הגברת ניצה לרנד, שזו תמונתה, מת
מפיצים
בלעדיים
ומכירה סיטונית רחוב אבן־גבירול 45
טל 227365 :ת״א
פלל חיים

רמת־גן:
עוזיאל •11
טלפון 747347 :

בקשת לפנות למערכת ולקבל את ה־מיטמפים
שאיבדה.

זכות קדימה כמדור זח תינתן
למפתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיחם למכתבים.
העולם הזה 1910

תמרורים

לכבוד

נחוג יום הולדתו ה־ 70 של ייוסף ז
משרדם, הרב הראשי לזרה התימנית ברחובות,
שהגיע ארצה לפני כשישים שנה
והיה בין מייסדי שכונת שעריים. בחגיגה
השתתפו תושבי השכונה שאותם חיתן הרב׳
ואשר גם את בניהם ונכדיהם הוא חיתן
והכניס לבריתו של אברהם אבינו.

מכון רפאל הלפרין
רחוב יצחק שדה ,34 תל-אביב

שם משפחח

אושפזה פצצת־המין הבלונדית של
הוליבוד משנות ה־ ,40 כמי גרייכל, כאשר
מעדה על רצועת הכלב שלה, נפלה
ונזקקה לחמישה תפרים מתחת לעינה הימנית.

פרטי ...

גיל

מקצוע

כתובת ...

חלה רופא־השיניים היהודי ד״ר פי
ליפ כלייכרג, שישה חודשים אחרי הש־תלתו
המוצלחת של לב חדש בחזהו, מ-
תסבוכת בריאתו ובליבו החדש, דבר המצריך
השתלת לב שני.

ה—ה—1

נפרדו

שחקנית

בריט

ההשבדית

אנא
מסור תלוש זה לחברך

אקלונד

מבעלה השחקן ה־אנגלי־יהודי
פיטר
סלרס, אחרי שש
שנות נשואין מאושרים,
בהן נולדה
בתם היחידה ויקטוריה,
ובהן לקה
סלרם בהתקפת־לב
והתאושש ממנה —
זאת גם זאת, לדברי בהשפעת ידידיו,
אשתו הצעירה ממנו
בהרבה .״עכשיו יהיה
לנו רק דבר אחד הכריזה משותף,״
בריט בהגיעה לרומא
להתחלת סרט
חדש ,״הקאריירה הקולנועית.״
הבת, לפי
ההסכם, תישאר
עם אמה.

רפאל הלפרין
בשיתוף יועץ רפואי הוציאו חוברת המבוס
ס ת על מחקר, מעקב וניסיון של שנים.

לכבוד

מכון רפאל הלפרין
רחוב יצחק שדה ,34 תל-אביב

שלח התלוש בצירוף בול של 50 אגורות

ותקבל חנם אי״^ג

שם משפחה
שם פרטי ...

גיל ...

סודחהודה
מקצוע כתובת

נחוג יום
הולדתו ר,־ 46 של
כריט
ח״כ מע״י מרדכי
כיבי, יליד בגדאד,
שהתחיל את חינוכו בערבית (בית־ספר
תיכון אל־עדאדיה) וסיים אותו בעברית (ה־פאקולטה
למשפטים בבית־הספר לכישפט
ולכלכלה בתל־אביב) .את דרכו לציונות עשה
במחתרת, וגם אחרי עלייתו ארצה (לקיבוץ
מעוז־חיים) ב־ 1945 לא ניתק את קשריו
עם מחתרת זו, יצא אחרי קום המדינה לעזור
באירגון העלייה הבלתי־חוקית דרך פרם.

דו״ח אישי על

מאת דודאבידן

ניצלה • מדליקה שאחזה בווילה שלה
ברומא, קיסרית איראן לשעבר, הנסיכה
סוראיה. האש פרצה בעת שסוראיה, עתה
שחקנית קולנוע, ישנה בקומה השנייה של
הווילה. הודות לעימותו של שומר־לילה
הספיקה סוראיה להימלט מחדרה, לפני שהלהבות
אחזו בו.

משורר נודע יוצא לבדוק את תכונות
הסם המדובר־ביותר־בעולם על גופו־הוא
בספר היחיד על ל.ס.ד. בעברית:
ל.ס.ד. ויוזמה /ל.0.ד. ומין /
ל,ם.ד. ונישואים /ל.ם.ד. ומלים

בכל חנויות הספרים

נחוג * יום הולדתו ה־ 37 של יצחק
מאיר חרל״ם, רבה של המושבה יוקנעם
ובנו של רבה של ראשון־לציון, בה נולד.
הוא הוסמך לרבנות בהיותו בן 17 וחצי,
התמנה רב בפועל בהיותו בן 24 וחצי,
דבר שהוא אך טבעי לבן מישפחה המתייחסת
לדויד המלך.
נפטר בגיל ,63 מהתקפת־לב באמבטיה
של דירתו, פריץ כאור, התובע הכללי
של האסא
(מערב־גרמניה) וצי
ייד־הנאצים שהביא
להעמדתם לדין, בין
השאר, של מנהלי
ומפקדי מחנה אוש־
1זיץ. באור היהודי
כיהן כשופט בעיר פוטר שטוטגארט,
עם עלות היטלר ל־שילטון,
הוכנס ל־מחנו,1־ריכוז,
הצליח
לברוח ממנו לדג־מארק,
נתפס שוב
אחרי כיבוש ארץ זו
בידי הגרמנים, הצליח להימלט בשנית, הפעם
לשבדיה, בה שהה עד גמר מלחמת־העולם
השנייה, כאשר שב לגרמניה לחפש
נקם.
העולם הזה 1610

ה—ה—1

הפצה: ברונפמן־אייל, שטראום ,3ת״א

לאשה בהריון
המתנח הנאח ביותר —
שפרו של

נפ תח קורס ע רב

פרופסור יוסף אשרמן

ט ל 11יזיה
ל מ תקד מי ם

״לקראת אמהות״

המכררה הפוד*טכ 1י ת
ת״א, טשרניחובסקי ,31 טל 612741 .

לחשיג בכל חנויות־הספרים

1314קולה

6א19

בעולם

ז ז ^ א /ו ל 1ת 13

ארצות־הברית

אצלנו בוודאי ממצא משהו מתאים!

מייאש זייען

אם רצונך שחדר מגוריך יהיה שונה
מזה של אחרים — אם רצונך בסגנון
מיוחד — ראה נא את דגמי מערכות
המגורים שלנו:

סגנון סגנון סגנון סגנון

מאורע לשוני עובר על אמריקה. מאורע
שזכה לאיזכור ברובם של ביטאוני־הסיפרות
האמריקאים, ובכל העיתונים הגדולים, מן
הניו־יורק סיינדס והטייס, ועד והראלד
מריביון המופיע בלשון האנגלית בפאריס.
המאורע: הופעתו של מילון אידישי-
אנגלי חדש, בעריכתו של הד״ר מאכס
וויינרייש. זהו המילון האידישי־אנגלי הראשון
מזה 40 שנה. יש בו 20 אלף
ערכים, והוא מכיל 842 עמוד.
פחות מאנגלית, .המילון מכוון לאנשים
בעלי ידיעה סובה של השפה האנגלית,
הרוצים לשפר את ידיעתם בשפה
האידישית,״ אומר הד״ר וויינרייש, שקבוצתו
עובדת על המילון מזה חמש שנים.
במיבצע התחיל דווקא בנו, אוריאל, פרופסור
לתרבות וללשון־אידיש באוניברסיטה
קולומביה, אשר הספיק לפני מותו אשתקד,
לחבר את ספר־הלימוד הקלאסי אידיש ל־אוניברסטאים.

כי שפת־האידיש קיימת מזה 1000
שנה, קיימת השפה התרבותית והממוסדת
רק 150 שנד״״ מסביר וויינרייש• .זו הפעם
הראשונה שנכנסו למלון אידישי מילים
חדשות כמו מאוכזב — מייאש זייען או
אפנורן — וגם מילים אחרות רבות.
,ובכלל,״ מסיים המלומד, שעבודו היתד,
הכנת המילון מלאכת-אהבודוזכרוז, ,אידיש
היא שפה עשירה ועצמאית. נכון שהיא
קלטה המון מלים זרות. אבל בהרבה
פחות מהשפה האנגלית, למשל.״

״מדבר״
״מזרחי״
״באר־שבע״
״דימונה״

ובכלל, לפני שתרכוש רהיטים, סור
נא לתצוגתנו, אין עליך לקנות —
רק להסתכל, כי חוץ מהדגמים
החדשים הללו, תמיד תמצא משהו
שיתאים לך. הבחירה לא תהיה קלה
— כי המבחר עשיר, וגם ...מחירינו
יתאימו לך.
נשמח לקבל פניך ב
תערוכת
הרהיטים המגוונת
ביותר

111

א > ו. נ 1ר ו. ע 1ו ^ נ י

תל-אביב, רח׳ מאפו ,26 טל 226789 .

בריטניה

הנושא בחדשות: ניתוחי לב

סיר הזהב

יהודה קסטו

האם סיר־לילד. לתינוקות מסכן את יצי-
בות־המטבע של בריטניה הגדולה?
,כן•״ טוענים בזעף אנשי הדירקטוריון
של הבנק הלאומי הבריטי, החוקרים עתה
את פרשת סוחר־הזהב המגונדר מליססטר,
דייב גודליי (.)49
גודליי שם לעצמו למטרה, עקב בהלת־הזהב
שבאה בעיקבות פיחות הלירה שטרלינג,
לספק את יצר־הבטחון של הבריטי.
כי שוב אין רוב האנגלים מאמינים ביציבות
המטבע הלאומי, והם דורשים לממש
את חיסכונותיהם בזהב. אך הסחר במטילי־זהב
נאסר מזה 20 שנה בתכלית־האיסור.
תחת תכשיטים. על כן הגה גודליי
רעיון גאוני: תחת לעבד את המתכת האצילה
לתכשיטים שממחירם יצטרך לנכות
מס־מותרות בשיעור 50 אחוז — הוא
הפיק מזהב טהור סירי-לילה, פירסם מודעה
111119 עתוגאי ישראלי צעיר שעל גופו בוצעו שני
ניתוחי לב מסובכים ומסוכנים כתב את הספר
הראשון בעולם, בו מספר פציינט את קורותיו
מראשית מחלתו ועד להחלמתו אחרי ניתוח הלב
השני. עדות מרתקת של אדם המספר בגילוי לב
על עצמו ועל מחלתו ועל אחד ההשגים הבולטים
ביותר של הרפואה המודרנית.

הוצאת שוקן /ירושלים ותל-אביב

הישראלי

כימים שישי ושבת 13.7.68 12 יתקיים באכזיב

ילד על סיר־הזהכ
״חוק ס־רי־הלילה- 1968 ,

מפגש נוער יהודי-ערבי
מוקדש לפסטיבל העולמי ה־ 9של הנוער וסטודנטים
שיתקיים הקייץ בסופיה
בתוכנית :

#דברים: רות לוין

— סופרת ^ ג׳ורג׳ טובי — עתונאי
חיים הנגבי — עתונאי *

#הופעת להקת המחול והזמר היוצאת לפסטיבל
קומזיץ עד אור הבוקר
תחרויות ספורט

#רחצה בים

הכשתתפים מתבקשים להגיע לאכזיב (לאכסניה)
עד שעח 6לפנות ערב

גיבור הדוד
ך 1יום אחד אזלו רבע מיליון עותקים
^ של ספר חדש, בן 345 עמודים, שהופיע
בהבאנה, בירת קובה.
אותו יום קרעו לקוחות ברחבי ארצות־הברית
מידי הקיוסקאים עותקים של כתב־העת
השמאלי־קאתולי רמפארטס (״על ה־1
חומה״) ,שכלל את קיצורו של אותו ספר,
מתורגם לאנגלית 200 .אלף חוברות נעלמו
כאילו לא היו.
כל זה קרה השבוע.
הסיבה: החוברות הכילו את עיקר יומנו
האישי של ארנסטו (״צ׳ה״) גווארה, המהפכן
הקומוניסטי־ארגנטיני, שהספיק לנצח יחד עם
פידל קאסטרו בקובה, עבר משם לבוליביה,
נהרג שם בידי הצבא של הדיקטאטור הצבאי
באריינטם, באוקטובר ,1967 כשניסה
לארגן תנועת־התנגדות בקרב האיכרים ברכם
ההרים של האנדים.
מאז הפך צ׳ה לסמל חי של גבורה וקסם
אישי. פניו המזוקנות מקשטות את כתבי־העת
המתקדמים ואת שילטי-הפירסומת־ור,קישוט
באוניברסיטאות מפארים ועד פקין, מ־ברקליי
שבקליפורניה ועד לברלין שבמערב־גרמניה.
״הוא
הפך לישו שני,״ אומרים סוציולוגים
בתדהמה, ,הוא תערובת של סמל מיני
ושל אביר מימי־הביניים,״ קובע פסיכולוג
אמריקאי.
אבל יותר רכל אלה נשאר צ׳ה גידארה התגלמותה
של המהפכה המתמדת. האיש שדייה
חבר המפלגה הקומוניסטית הארגנטינית,
נטש את חבריו כדי להצטרף לקבוצתו הזעירה
של קאסטרו, שנלחמה בקובה בניגוד
לרצונם של הקומוניסטים הקובאיים. ולאחר
הניצחון, כשכולם הצטרפו לקערה, והקומוניסטים
הממוסדים של הבאנה ניכנסו לממשלתו
של קאסטרו (שהכריז בינתיים כי עתה
הפך למארכטיסט־לניניסט) — הלך צ׳ה הרומאנטי
בכיוון ההפוך: הוא התפטר ממיש־

מיסות גשם ושרצים

ועד

יומנו שד

רת שר־הכלכלה, אסף קבוצה זעירה של
חולמים־לוחמים, יצא בטודי־טודות לעבר בוליביה,
כשהוא מחזיק במיסמכים המזוייפים
של איש־עסקים אורוגוואיי בשם אדולפו מנה.

240 עמודים, כריכה גאה, המחיר 7.50ל״י.

הפסטי גל

מיסטר היסטור*:

קטנה על מכירתם, זכה תוך חודש להזמנות
בשיעור מיליון לירות.
הבנק הבריטי שמע על כך, פתח בחקירה.
מגיב על כך הסוחר הממולח :״לא יוכלו
לעשות כלום. אני ממשיך בהפקה.
״סירי־הזהב הם השקעה טובה וחפץ
שימושי. לאחר השימוש אפשר למכור אותם
ליד שנייה — ולא להפסיד פרוטה.
,ואם תרצה הממשלה לאסור את הסחר
בסירים שלי — היא תצטרך לחוקק, קודם
כל, את חוק סירי־הלילה , 1968 ולבקש עליו
את אישורו של הפארלמנט.״

ך* יומן לא חגיע לפירסום בדרך שיגן
1דתית. הוא היה בנרתיקו של גווארה,
כשזה נפל בשבי הצבא הבוליבי. מייד עם
לכידת צ׳ה, הוטס היומן למטכ״ל הבוליבי
בלה־פאס, הושם בכספת הסודות השמורים
ביותר. היו אלה שתי מחברות ירוקות,
מוכתמות בטיפות גשם וזיעה, כששרצים
שונים מן הג׳ונגל, שתעו לתוכו, נדבקו לעמודיו.
בתחילה,
התכוונו שליטי בוליביה לפרסם
את היומן בעצמם. הכת הצבאית ניהלה
משא־ומתן עם שורה שלמה של הוצאות-
לאור שמרניות.
אך אנשי-קאסטרו שבלה־פאם הערימו על
הכת, חרף מפלתם. אירגון שמסוגל היד, להחדיר
סוכנת ללישכת־הנשיא, הצליח לאחר
פיזורו לגנוב עותק צילומי של היומנים —
ולהבריח עותק זה, בדרכים עקלקלות, ל־הבאנה.
שעה
שהגנראלים דרשו מאות אלפי דו־לאדים
עבור זכויות־הפירסום, כבר מכרו
אנשי קאסטרו בהבאנה את הזכויות לשורה
של מו״לים שמאלניים: נזאספרו בצרפת,
עורכי רנזפאוטס בארצות־הברית, וג׳ינג׳יא־קומו
פלטרינלי — מו״ל ממילאנו שגודש
בשעתו מלה־פאם.
היתד, זו נקמו־,־פורתא: הכת איבדה את
125 אלף הדולארים, עליה סוכם עם גיו״ל
אמריקאי. אך יותר מזה איבדה את הביטחון
שעם מותו של גווארה תמה המהפכה ב־

לודסאט (״העלום כדי לסלק אח מיש־טרו
הדיקטאסורי של הגנראל רנד, באריינטס
אורטונה, מפקד חיל־ר,אוויר לשעבר, שהשתלט
על הארץ בעזרת כת צבאית. הצבא הבוליבי
כולו אינו מונה אלא 4000 איש,
חמושים ומאומנים ברשלנות,

חוורדבוקדיס גטושה
ף* ת חי לההגיעו גווארה, שני שומרי־ראשו,
פומבו וטומה, ועוד קובאי אלמוני.
הם באו ללה־פאם באוקטובר ,1966
ובנובמבר כבר היו בחוות־בוקרים נטושה,
75 קילומטר צפונית־מערבית מקאמירי —
המקום בו עתיד היה צ׳ד. ליפול תחת כדורי
מרצחיו.
חווה זו נמצאת על גדת הנהר נאנקאהוא־צו.
בקייץ 1966 נרכשה החווה על־ידי רו־ברטו
(״קוק1״) פרדו, חבר לשעבר במפלגה
הקומוניסטית הבוליבית, שנטש את מפלגתו,
הצטרף לאנשי־קאסטרו ואף נסע להבאנה לפגוש
את צ׳ה.
קוקו היה שגרירו האישי של גווארה בבוליביה,
וסגנו הראשי בימי־הלוחמה — עד
שנפל באחת מהתנגשויות־ההרים.
קוקו גם הכין משך חודשים רבים, בסודי-
סודות, את בואו של צ׳ה, כשהוא נעזר על־,
ידי קומץ קטן של נאמנים וחולמים. הבולטים
שביניהם:
• גידו פ תו, אחיו של קוקו, המכונה
״אינטי*.
• לאורה גיטיירם באואר, בוליבית ממוצא
גרמני, שעבדה כמזכירה במחלקת׳ ההסברה
של לישכת הרודן באריינטם.
• לויולה גוסמאן 23 סטודנטית לפי-
לוסופיד, באוניברסיטת סאן אנדרם וחברת
הנוער הקומוניסטי מגיל .13
• שורה של רופאים, רופאי־שיניים ומנהיגי
איגודים מיקצועיים, ששיתפו פעולה
עם המיבצע.

חצי שנה אחו מותו הבו גוואוה ראגוה
עולמית -גיבור מהכנת הססודנם־ם -סמר
שר גבריות ותחדיו לישו -מדוע הוכרע*

ראשיתו של פוה ביגלאזימי
* * מדתם של המכינים היתד, משולבת.
קודם כל — להבטיח את בואו של צ׳ה.
מייד עם בואו — לרכז קומץ של 50 לו־חמי־גריליה
זרים, בחווה שעל גדות־הנהר.

סיני, הנושא את השם חואן *אבלו צ׳אנג
לאבארו, שהביא מקובה 60 אלף דולאר, למימון
המהפכה.
ערב בואו כותב צ׳ה ביומנו, נדד 2לנד
במבר : 1966״ריקארדו מביא ידיעות מדאיגות.
הסיני נמצא בבוליביה ורוצה להיפגש
איתי. זה יעורר בעיות — כי עתה ייהפך
המאבק לבינלאומי באמת — מבלי לקחת
בחשבון את אסטאניסלאו.״
אסטאניסלאו לא היד. אלא כינויו של מזכיר
המפלגה הקומוניסטית הבוליבית, מאריו
מונחה, שהתנגד למאבקם של ״הקובאים*
בארצו.
קאסטרו שמע על כך מצ׳ה, וניסה למנוע
את התנגדותם של הקומוניסטים השמרניים.
הוא הזמין את מונחה לד,באנה, קיים איתו
שיחות בדצמבר . 1966 אחר־כך טס מונחה,
במחתרת, בחזרה לבוליביה. ב־ 31 בדצמבר
ניפגש עם גווארה — אך לשווא. מונחה לא
היה מוכן להסכים שצ׳ד, יפקד על הפעולה.
כותב צ׳ד, ביומנו, אותו ערב :״לאחר
שיחה כללית עם מונחה, הוא העלה שלושת
תנאים )1( :הוא יתפטר ממנהיגות מפלגתו,
אך יבטיח לפחות את עמדתה הניטראלית
כלפי מאבקנו, ואף יגייס קאדרים עבורנו
)2( .משום כך תישאר ההנהגה המדינית
והצבאית של המאבק בידיו, כל עוד המהפכה
מתחוללת ״בסביבה בוליבית״ )3( .הוא
ינהל את הקשרים עם אירגונים דרום-אמרי־וקאיים
אתרים.
״סירבתי לתנאי השני. עמדתי על כך שההנהגה
הצבאית תישאר בידי. השיחה נסתיימה
בלא כלום.״
כך, בפגישה שבלב היער, למרגלות־הה-
רים, נחרץ גורלו של צ׳ה מוארה — משום
שהמפלגה הקומוניסטית המסורתית, שנשמעה
לקו הרשמי של מוסקבה, פחדה ממל-
חמת־גריליה כלל־יבשתית, בהנהגת ״הקוב-
אים המטורפים״ .הם בגדו במאבק — ובלעדיהם
נשארה קבוצת־ד,לוחמים ללא עורף
אזרחי וללא קשר עם האוכלוסייה.

״המפלגה תייחס בגו״
030צ, ה ביומנו :״מונחה נראה כאי-
לו מביאים אותו לגרדום. לדעתי, הוא

731 זג׳ד* נוו#דה
בוליביה — וביתר ארצות היבשת הלא־טינית.
יחד
עם הפוטוסטאטים של שתי המחברות
הירוקות, הצליחו סוכניו של קאסטרו להעביר
העתקים של מיסמכים רבים אחרים שנתפסו
אצל צ׳ה. ביניהם: תשדירים בצופן
ולאחר פיענוח, שהועברו לגווארה באמצעות
מכשיר־אלחוט נייד, ממפקדתו של קאסטרו.
שידל עצמו מופיע בתשדירים אלד, בשם
ודה (״חלב״) .סגנו המיסתורי — שאת זהו־

בברלין ובפאריס — הוכיחה למנהיגם של
אלה הרוצים להמשיך וללחום בכל מחיר —
כי גם בארצות־הרווחה מבינים היכן נמצא
לב־המהפכה.

הריס צחיהיס בלב הג׳וגגל
* * דו עבחר המהפכן־המתמיד דווקא ב-
בוליביה, מכל ארצות היבשת הדרום־

מאת

מ ק סי גי לן
תו לא גילו המו״לים בד,באנה, אך אשר
עליו אומרים האמריקאים כי הוא ראש שירו־תי־הביון
של קובה — חותם בשם ״אריאל״.

גט־בדיהות למוסקבה
^ אפחות מעניינת מן הספר היא הק־,
/דמתו של פידל קאסטרו — הקדמה
ארוכה כאחד מנאומיו, שמטרתה — להסביר
לעולם שהמהפכנים הלאטינו־אמריקאים ממשיכים
וימשיכו במאבקם, בג׳ונגל, בפרברי־העוני,
בערבות האינסופיות ובפסגות־ההרים
הקפואות — גם שעה שמוסקבה מעוניינת
בהרגעה ביחסים עם ארצוודהברית.
משום כך מהווה הפירסום כימעט גט־כריתות
מושלם לרוסים המתברגנים.
אין ספק שפידל הושפע כאשר החליט
לפרסם את היומן ממאורעות הסטודנטים באירופה.
העובדה שחצלומיו של צ׳ד, ודיוקנם
המזוקן של *הפכני־קובה, נישאו בהפגנות

אמריקאית, כדי להתחיל בה את המרדז
על כך ענה צ׳ה עצמו ביומנו, אותו כתב
על הארץ ותוך כריעה על ברכיו .״אנו נקים
בבוליביה את הגרעין לתנועה מהפכנית ב־קנה,־מידה
יבשתי,״ הוא מקווה. מבוליביה
היתר, צריכה המהפכה להתפשט לעבר שתי
ארצות סמוכות: ארגנטינה ופרו. בוליביה
שוכנת בלב היבשת הדרום־אמריקאית, ללא
מוצא לים, כשכל שאר המדינות סביבה.
אין ספק ששיקולו של צ׳ה נבע מניסיונו
הקודם בקובה, עת לחם, יחד עם פידל המזוקן,
ברכס־ההרים של סיירה מאסטרה.
אבל רכס האנדים הוא ארוך, גבוה וצחיח
פי כמה וכמה, ולעומתו נראית הסיירת
מאסטרה הפורייה והנמוכה כילד מול ענק.
מכל מקום, במיבצר הררי וחשוף זה, המוקף
ג׳ונגלים, קיווה צ׳ה להקים מיבצר
מהפכני, לרכז בו קומץ בינלאומי של לוחמים,
לגייס סביבם את האיכרים הבוליביים,
ובעזרתם — לעלות בבוא העת על הבירה,

שלב זה הושלם בהצלחה: בינואר 1967
היו בחווה 17 בני־קובה, רובם — מוותיקי
מהפכני־קאסטרו, שהגיעו לבוליביה דרך גרמניה
המיזרחית, צ׳כוסלובקיה — ומשם, בעזרת
מיסמכים מזוייפים, דרך בראזיל, ארגנטינה
וצ׳ילה.
מסביבם התלכדו כחמישים לוחמים, ביניהם
כמה בוליבים ושני בני־פרו. הקבוצה
עמדה בקשר־אלחוט מתמיד עם קאסטרו עצמו.
כן עמד צ׳ה בקשר עם פידל — המכונה
ביומן הסודי בכינוי ״חלב״ — בעזרת
שורה שלמה של בלדרים.
אחד מבלדרים אלה היה הסופר הצרפתי
רז׳י דבריי, שבא לבסים־הסודי מד,באנה, שם
סיים זה עתה את כתיבתו של ספר־ד,הדרכה
של המהפכה הדרום־אמריקאית, מהפכה בתוך
מהפכה — אותו כתב ביחד עם פידל
קאסטרו עצמו, לדברי היומן.
אבל 60—50 איש אינם מספיקים כדי
להדליק אש ביבשת שלמה. בדף אחר דף,
בשני הפינקסים הירוקים הגדולים המכילים
את יומנו, מעלה צ׳ה את אכזבתו מן הבידוד
המוחלט בו נמצאו הלוחמים.
משום כך הוא שיגר את לאורה גיטיירם
לארגנטינה, לגייס עוד מתנדבים. היא חזרה
— עם מתנדב אחד בלבד: צייר בשם סירו
בוסטוס, שעתיד היה לשמש איש־קשר עם
תנועת חסידי־קאסטרו בארגנטינה, המאוכזבת
אף היא מן הקומוניסטים השמרניים,
נאמני־מוסקבה.

בגידרג הקומוגיסטיס
ך* ן הצטרן י לחודת-חלוחמים שבנהר
^ נאנקאהואצו. חסיד״* :רואני **וצא

הסיק מדברי קוקו שלא אוותר על עקרונות
איסטרטג״ם, והחליט על קרע.״
ואכן, הקרע בוצע: ב־ 31 בינואר 1967
כותב צ׳ה :״סיכום חודשי — כפצוי, הי־תה
עמדתו של מונחה, בתחלה חמקנית ומאוחר
יותר — בוגדנית. המפלגה חמושה
נגדנו ותילחם בנו. זח לא ישבור אותנו
ולא ניבנה מזה. אבל יתכן שלטווח ארוך
זה לטובתנו.״
כאן טעה צ׳ה: תמיכת־המונים לא היתד,
לו: האיכרים, המגרדים בהרי־האנדים את
מחייתם, בקושי רב, מקרקע צחיחה, ודאי
שהיו מדי מדוכאים ורעבים מכדי לעסוק במהפכה.
עזרתם של בני־המקום, המכירים
פחות או יותר את התנאים בבוליביה, היתד,
חיונית. רק היא יכלה אולי לתקן את המצב
שנוצר.
אך הגורמים המתקדמים בבוליביה היו
מבודדים מן הגרעין הקאסטרואיסטי בהרים
— או מגוייסים בשורות המפלגה הקומוניסטית.
בגידתו של מזכיר המפלגה בידדד,
סופית את צ׳ה ואת אנשיו, הביאה בעקיפין
למותו.
בסיפרו מהפכה בתוך מהפכה, כתב רז׳י
דבריי, תחת השראתו של פידל, בטרם נדון
ל־ 30 שנות מאסר על־ידי באריינטם :״כוח־גריליה
צריך להתבסם על הקרקע; על אנשי-
הסביבה; לגייס אותם ליחידותיו; ומעל לכל
— להבטיח את עזרתם.״
זה בדיוק מה שלא קרה בבוליביה. קודם
כל — בגלל העזובה, הרעב והתנאים הקשים.
שנית — בגלל בגידתם של המנהיגים
הקומוניסטיים המקומיים, ובראשם מונחה.
אבל מעל לבל — משום שצ׳ר. נווארה,
(וזזתנוד מ נו ת •)1

(המשך מעמוד *)
החולם הניצחי, ניסה
לבנות את המהפכה
על קומץ של זרים,
שלא הכירו את השטח
ולא היו אהודים
על האיכרים המקומיים.

שורשים,
תוכים וקופים
** כאן התדרדר מצב לוחמי-הגריליה.

><•4משנודע לסי־איי־איי האמריקאי על הימצאו
האפשרי של צ׳ה בובליביה, הוטסו
ללה־פאס מאות מומחים אמריקאיים ללוחמה
זעירה. הם הקימו והדריכו חטיבת קומאנדו
בוליבית, שהתמחתה בלוחמה זעירה בהרים
וביערות, לפי נסיון ויאט־נאם.
הם הורו על הצבא הבוליבי להתקדם, ב-
איזור־ההרים, עד שיכתרו את הלוחמים של
צ׳ה. אחר־כך פשוט חסמו את כל היציאות
האפשריות, מן האיזור ההררי והצחיח —
והמתינו.

אנשי־גווארה נאלצו, לא אחת, לאכול שורשים,
לשחוט תוכים וקופים כדי להישאר
בחיים .״הם יצטרכו לרדת לחוות, במוקדם
או במאוחר,׳* העיר באריינטום.
כתב צ׳ה, בדו״ח החודשי שלו, מיום 31
באוגוסט :1967
״היה זה, ללא ספק, החודש הגרוע ביותר
מאז התחילה המלחמה. אובדן כל המערכת
עם המיסמכים והתרופות היא מכה קשה —
בעיקר פסיכולוגית. אובדן שני לוחמים בסוף
החודש והנסיגה הארוכה, כשאנו ניזונים
מבשר־סוסינו, גרם לדמוראליזציה והביא,
לראשונה, לעריקתו של מישהו: קמבוא. טוב
שהוא עזב — אך לא בתנאים כאלה.
״היעדר כל קשר עם החוץ, היעדר קשר
עם אנשיו של תואקין (בבירה) והעובדה שהאנשים
השבויים פתחו את הפה — גס אלה
הביאו לדמוראליזציה מסויימת, מחלתי גרמה
לחוסר־ביטחון •. 4.
״המוראל שלנו והאגדה המהפכנית, בה
!אנו חיים, הגיעו לנקודת־שפל. לכן מוסיפות
מטרותינו העיקריות לחיות, כמו מההתחלה:
לחדש את הקשר עם החוץ, לצרף אלינו

סיגריות

.כיד

כלי אלוהים
ך! ף, שמונה חודשים לאחר שהתחי־לה
ממש, נסתיימה שליחותו המהפכנית
של צ׳ה באסון.

דזנ

דזי אד
המלד

לוחמים חדשים, לקבל אספקת תרופות וציוד.״
מטרות
אלו לא הושגו: באריינטם לחץ כל
העת על אנשי־הגריליה הנסוגים 400 .אנשי־קומאנדו
ממשלתיים, שהודרכו על־ידי האמריקאים,
המשיכו לסרוק את מבואות מחבואי־ההרים.
הם לחצו בכל השיטות האפשריות
על האיכרים, מזי״הרעב והנבערים־מדעת. לבסוף,
נשבר אחד מהם, ר*>.ין על צ׳ה —
והסגיר את לוחמי־הגריליה לידי אנשי־הצבא.
לאחר קרב קצר, נשבו צ׳ה וחבריו. הם
נלקחו לקאמירי, ושם, בחדר סמוך לתא בו
ישב אותה שעה רז׳י דבריי, נורה למחרת
היום המהפכן־החולם, בידי סמל בוליבי, עלפי
הוראה מפורשת של המטכ׳׳ל, כנראה בהשראה
אמריקאית ואחרי שהאמריקאים חקרו
את צ׳ה.

התוכנית להפוך את המורדות המיזרחיים
של הרי האנדים למובלעת מהפכנית יבשתית
נכשלה. אך אנשי־קאססרו ממשיכים
גם היום לאמן לוחמי־גריליה, בין השאר,
בוונצואלה ובפרו. צ׳ה הפך ממנהיג חי לסמל
מיסטי בינלאומי רב־עוצמה.
פירסום יומנו מהווה, כמובן, תכסיס גאוני
שמטרתו — להסביר לחוגי השמאל ול־קומוניסטים
בעולם, שאינם מרוצים מסין וט־מוסקבה,
שקיים עוד מרכז מהפכני בעולם
הממשיך להיאבק: קובה.
ערב פירסום היומן העיר הדיקטאטור בא־ריינטס,
בלה־פאס :״גווארה בחר בארץ ה־לא־נכונה,
בשטח בלתי־מתאים וכידידים הלא-
נכונים. הוא היה גבר אמיץ — אך אלוהים
לא עמד לצידו.״
משך, השבוע, דובר המו״ל הקובאי את
כתפיו:
״מה משנה אם גווארה ניכשל ז׳׳ הוא אמר.
״עם מותו הפך כל לוחם־גריליה באמריקה
הלאטינית לצ׳ה לעתיד־לבוא.״

מערות ב׳ת גוברי!

111

ה י סי גו ־ימר

1י 1ד ו:1

נווואריש 1אצ1
19אמכבר סיפר לי אחד מאנשי הצמרת המדינית
/של ישראל, שהוא סובל מחלום־בלהות חוזר.

את אשר רצו להשיג קודם לכן — את בידודה הגמור.

כסיוט זה הוא רואה את נשיא מצריים,
נאצר, שופע חיוכים ורצון טוב --

** ביוון שכל זה ברור כשמש ביום קייץ מוסקבאי,
לא קשה לנחש מה התרחש, השבוע, בעת השיחות
הסודיות בין ראשי מצריים וברית־המועצות בקרמלין.
״גנספודין פרזידנט — סליחה, טונאריש נאצר,״ אומר
איוזאן איוזאנוביץ /איש־המיסתורין במחלקת המיזרח־התיכון
של משרד־החוץ הסובייטי .״אל תהיה טיפש.

נאצר עומד באולם גדול — אולי אולם העצרת הכללית
של האו״ם — כשמצלמות הטלוויזיה מכוונות אליו --
הוא מכריז שכל שאיפתו בחיים היא לכרות שלום עם
מדינת־ישראל --

הוא מזמין את ישראל למשא־ומתן ישיר
ודחו!פ, בדי לסכם את הסידורים לנסיגת ישראל
מן השטחים המוחזקים,ולביצוע שאר סעיפי
החלטת מועצת־הכיטחון --
מחיאות־כפיים סוערות פורצות באולם־העצרת.

רק נציג ישראל נשאר במקומו, חיוור כסיד,
באילו פגע בו הברק ^--

ישנה את הקו הקודם, למרות כל ההצהרות של שר־חוצו.

פאראדובס מושלם.

״באשר אתה מבריז שלא תכיר בישראל, או
שלא תנהל עימה משא-ומתן, אתה פשוט
עוזר לישראלים להחזיק גם ככל השטחים
שכבשו, וגם כדעת-הקהל העולמית.
״תהיה חכם! שנה את. הקו! הכרז שאתה מוכן למשא־

אכל כינתיים בכר מתחיל הלחץ המקביל -
מוואשינגטון על ירושלים.

כל יהודי־החצר של הנשיא ג׳ונסון — מארתור גולדברג
ועד רוסטוב — באים לירושלים, כדי ללחוץ על ישראל
להסכים לשלום עם המלך חוטיין. שלום שפירושו: החזרת
השטחים לכתר הירדני, המשובץ באבני־חן אמריקאיות.
הם אומרים: הסכימו עכשיו, כל עוד ישנו ג׳ונסון הטוב!
בעוד ארבעה חודשים ייבחר נשיא חדש, ואינכם יודעים
מי יהיה. והנשיא החדש, אחרי היבחרו, לא יהיה זקוק
לקולות יהודיים במשך הרבה־הרבה זמן.

זיברו את ה״פאנטומים״ ! זיברו את המגבית
היהודית, הפטורה ממם־הכנסה אמריקאי!
ובאותו זמן נוסעים לקאהיר כל האירים שבחצר ג׳ונסון

--ברגע זה מתעורר ידידי המדינאי, כשהוא מכוסהזיעה קרה, מן הסיוט.
״תודה לאל, זה לא קרה!״ הוא מברן את עצמו.

אבל מועקה סתומה נשארת בליבו.

** דוע הפך חלום זה, חלום בו מתגשמות, לכאורה,
^ 1כל תביעות המדיניות הישראלית, לחלום־בלהות?

פשוט מאוד: מפני שבל המדיניות הישראלית
מבוססת על ההנחה, כי נאצר לא ינהג בך.
ואם נשיא מצרים יעשה זאת, חס וחלילה, למרות הכל —
יביא הדבר את מדיניות־ירושלים לעברי־פי־פחת.

עד כי עצם המחשבה על בך מעבירה רטט
כאנשי־הצמרת.
כי זה אשר יקרה, אם יתגשם החלום־הסיוט:
ישראל תצטרך להיענות לתביעת עבד־אל־נאצר ולהיכנס
מייד למשא־ומתן ישיר.

כמשא־ומתן זה תצטרך ישראל לגלות מייד
אם היא מובנה לסגת מן השטחים או לא.
באותו רגע, תהיה ההחלטה כאשר תהיה, יתפרק הליכוד־הלאומי
ברעש ובהמולה.
כל השרים, המבלבלים עתה את מוחנו בהצהרות סותרות
ובלתי־רציניות — כגון לוי אשכול, משה דיין, יגאל אלון
ואפילו אבא אבן — יצטרכו להחליט לפתע מה הם רוצים
באמת. זה יהיה נורא בשבילם.

בי לפתע יתברר לבולם, בי אין הם יודעים
מה הם רוצים -בולם יחד וכל אחד לחוד.

ך • י אבן, לא קל בשביל האנשים האלה, כמו שהם,
^ להחליט אז על מדיניות ישראל.

בי בפניהם תעמוד הכרירה בין שתי אפשרויות
-ושתיהן שליליות כיותר בעיניהם.
אפשרות אחת:
ישראל תכריז שהיא מוכנה לסגת משטחים מוחזקים,
תמורת שלום רשמי.

אל תהיה לאיש אשלייה: העולם כולו ידרוש
אז מישראל לסגת מכל השטחים המוחזקים,
או בימעט מכולם. וירושלים יודעת זאת היטב.
הוויכוח על פירוש החלטת מועצת־הביטחון — הוויכוח
בין קאהיר וירושלים — שוב לא יהיה אז רלבאנטי.
הדבר הקובע יהיה שכל מדינות־העולם — ובראשן ידידות
מושבעות של ישראל כמו ארצות־הברית, הולנד ומדינות
סקאנדינביה — יתבעו מישראל להסכים לנסיגה מכל השטחים,
מלבד ירושלים, תמורת שלום.
כי בעיני העולם שטחים אלה הם ערביים מובהקים.

אולי יסכים העולם לתיקוני-גכול קטנים, פה
ושם. אולם ישראל תצטרך להחזיר את עיקר
השטחים. התוכנית של ארץ־ישראל השלימה,
ותוכנית-אלון, והתוכנית המחוכמת של ההתנחלות
החדשה ושל הסיפוח ההדרגתי -בולן
ישכקו חיים לבל חי.
האפשרות השנייה:
ישראל תודיע כי לא תחזיר את רוב השטחים שכבשה.

התוב 1י \1
ומתן ישיר, ולהסכם־שלום, אם ישראל תוותר על הגזילה!״
ואילו עבד־אל־נאצר מתפתל ומתחנן:
״יא אחי איוואן, בחייאת אללה! תבין אותי! אני יודע
שאתה צודק. אגל אין אני יכול לשנות את הקו?

״כמשך תריסר שנים הכרזתי שלא יהיה
הסבפ-שלום, ולא משא־ומתן ישיר. אם אסכים
לבך עכשיו, יהיו מאה מיליון ערכים בטוחים
שנכנעתי, שאני מודה שהפסדתי את המלחמה.
״מן פאדלק, תבין את מצבי!״
ואילו איוואן איוזאנוביץ׳ משיב נמרצות :״נייאט! אנחנו
שינינו הרבה פעמים את הקו שלנו, בצורה קיצונית עוד
יותר, כשזה היה דרוש. תזכור איך חתמנו על הסכם עם
היטלר! תזכור איך הצבענו בעד הקמת ישראל. לא, סליחה,
את זה דווקא אל תזכור.״
וכדי לחזק את דבריו, הוא יזכיר לנשיא מצריים כי בלי
נשק סובייטי ובלי כסף סובייטי, הוא לא יחזיק מעמד.
והוא יזכיר לו גם כי ברית־המועצות זקוקה לפתיחתה
המיידית של תעלת־סואץ, וכי אין לה שום חשק להסתבך
במלחמה חדשה במרחב, העלולה להביא לעימות צבאי ישיר
בינה ובין ארצות־הברית.

ישראל תהיה מבודדת בעולם, כמו דרום־אפריקה ורודסיה.
אוייביה ידרשו באו״ם להטיל עליה סאנקציות, להוציאה
מחברת העמים, להפסיק את חברות ישראל באו״ם.

״אנחנו נעזור לך, טוואריש, להכין לישראל
מלכודת דה־לוקס. והאמריקאים יעזרו לנו לד־חוך
את הישראלים לתוך המלכודת, הודחה !״

ן * סון 1 8את הפוך איננו יודעים עדיין. ייתכן כי

בקיצור: על־ידי הכרה בישראל ישיגו הערבים, אז, בדיוק

| \ נאצר, התלוי עתה כל־כולו במוסקבה, ייאלץ להיכנע
ללחץ — ואז יתגשם הסיוט של ידידי, המנהיג הישראלי.
ייתכן גם כי עבד־אל־נאצד יסרב לקבל תכתיב סובייטי,
הנוגד את תחושתו הלאומית ואת התעמולה שלו עצמו, ולא

במיקרה זה ייפסק המשא-ומתן, בשאהדת
העולם כולו תהיה נתונה למצריים.
אפילו יהודי אמריקה יתקשו לתמוך בישראל
כניגוד לדעת־הקחל שתשרור אז בארצות־הב
רית. על מבירת פאנטומים לא יהיה מה לדבר.

מ א 1נ

— ממאק־ג׳ורג׳ בואנדי ועד מאק־נמארה — כדי לשכנע את
עבד־אל־נאצר לתת אור ירוק למלך חוסיין לעיטקה כזאת.

אור ירוק הדומה לאור זהום.
כי האמריקאים יגידו לעבד־אל־נאצר :״אתה רוצה״בכסף?
אתה רנצה בהחזרת השטחים? אתה רנצה שנאפשר?ץ־ לחדזר
למעמד נייטראלי, ולהשתחרר מן התלות הבלעדית במנסקבה?

״וכבן, תן למלך לעשות שלום. ואחר־כך
נכריה את ישראל להסתלק גם מן השטחים
שלך, תמורת תנאי מועצת־הכיטחון.״

** ך דומה המרחם, ברגע זה, לטיר־לחץ. סיר־לחץ
^ הקולט לחצים שונים.
לחץ סובייטי על נאצר. לחץ אמריקאי על ישראל. לחץ
אמריקאי על עבד־אל־נאצר.

כולם מובילים ככיוון אחד: אותה כרירה
אכזרית שתאלץ את ישראל לכחור כין נסיגה
מהשטחים, לכין הוצאתה מהכרת העמים.
ברור מזה שנה כי מצב כזה עלול להיווצר. ידידי המדינאי
ידע זאת, ומכאן סיוטיו.

גם אנחנו ידענו זאת, ועל בן הצענו לקדם
את פני הרעה.

הצענו למנוע ברירה זו על־ידי יצירת אפשרות שלישית,
שתשרת במידה שווה את האינטרס הישראלי ואת אינטרס
השלום: כריתת שלום עם האומה הערבית הפלסטינית,
והקמת מדינה פלסטינית שתהיה קשורה באמנה בטחונית,
כלכלית ומדינית עם ישראל.
ידידיו ועמיתיו לא שעו לאזהרות. הם היו עסוקים בסיוטיהם,
לכן עלול סיוט פרטי זה להפוך לסיוט לאומי.

ולא כחלום, בי-אם במציאות.

1^11נבגדי

במדינה
העם

#גדמת־גן

מי פגן —

ביום רביעי הקרוב 17 ,ביולי, בשעה 8.30 בערב, באולם קפה
״עצמאות״ ,בגן המלך דויד (מאחרי קולנוע ״אורדע״) ירצה

שלום כהו

הנושא:

האם יכריחו הרוסים והאמריקאים את צה״ל לסגת?
חברי התנועה והקהל הרחב מוזמנים.

^ זגעודד־ם אותם יעזוב
ן * נעה ויחם !!גוו?
ושאלות אזרחי־ישראל שוב ישאו השבוע את עיניהם
למרומים.
ביום חיל־האוויר הישראלי שייערך השביע׳
שוב יפגין צה״ל את עוצמתו האווירית.
בדרום
הארץ ייערך טקס מרשים ומיפגן
אווירי מלהיב. מאות מטוסי־קרב והפצצה
יחלפו ביעף מעל רבבות צופים מריעים,
שנה וחודש לאחר תום מלחמת־ששת־הימים
עדיין מהווה הבוח האווירי של
צה״ל, שקבע את גורל־המלחמה בשעותיה
הראשונות, את אחד המבטחים החזקים
ביותר של אזרחי הארץ.
אלא שהפעם יעמדו בעיניהם של הצופים
במרומים כמה סימני־שאלה:
>•! היכן הם המיראז׳ים הצרפתיים החדשים׳
שנשיא צרפת מעכב את משלוחם?
#מדוע נעדרים מהמיפגן האווירי
מטוסי־ד,פאנטום האימתניים, שישראל עושה
מאמצים כה נואשים לקבלם מממשלת
ארצוח־הברית?
אך השאלה הנוקבת ביותר לא תהיה
בעיניים אלא בלבבות: האם יהיה צורך
להפעיל את העוצמה האווירית הזו שוב,
בסיבוב נוסף של מלחמה עם מדינות־ערב?
במצב המדיני בו ניצבה ישראל, השבוע,
כשאוייביה יוזמים ומתכננים מיתקפות
מדיניות והנהגתה עומקת מולן חסרה־אונים,
נראתה התשובה לשאלה זו סתומה יותר
מאשר בכל אחד מחודשי השנה שחלפה מאז
מיפגן חיל־האוויר — מיפגן הניצחון שנערך
לפני שנה.

0האס זה ונ ת חן?
פשר לחוש בזאת ברגע שעוברים
את המחסום ונכנסים לרצועת־עזה. מי
שמכיר את הרצועה ממספר ביקורים קודמים,
שם לב לכך מייד:
יש פחות בני־אדם.
הכביש הראשי אינו הומה כמו סיר העולה
על גדותיו. ילדים אינם מתרוצצים במאו־תיהם
בין הגלגלים.
רחובות העיר עזה נראים כאילו נפלה
עליהם תרדמת־צהריים, אפילו בשעות של
פעילות־שיא. וכשנכנסים לסימטות מחנה-
הפליטים הגדול, על שפת־הים, שוב לא נתקלים
באשכולות צפופים של אנושות. עוד
רואים קבוצות של צעירים או של זקנים
היושבים בבטלה מוחלטת בצל, או בפתח
חנות עלובה. אבל מספר הקבוצות קטן בהרבה,
ומספר היושבים בכל קבוצה הצטמק.
ככל
שמדרימים, בולט השינוי. הכביש ל־חאן־יונס
ולרפיח דומה עתה לכל קטע של
מפלגות מדוע
התפטרה?
״כאשר קיבלתי על עצמי את התפקיד,״
כתבה גולדה מאיר ללוי אשכול ,״עשיתי
זאת לתקופה מוגבלת.״ מאז חלפו שנתיים־
וחצי, ועתה ביקשה המזכירה הכללית של
מע״י להשתחרר מתפקידה.
בגיל זה ( )70 אפשר להבין רצונו של
אדם, המבקש לפרוש מתפקיד קשה ומורט־עצבים.
אולם בישראל אין נוהגים כך. על
כן היה צורך לחפש את המניע החבוי של
גולדה.
בגלל הצבעה חשאית. היא לא ניסתה
להסתירו. הוא נוצר לפני שבועיים,
כאשר התכנס מרכז מע״י לישיבתו המעשית
הראשונה מאז האיחוד המשולש. בישיבה
זו נתנו הצירים סטירת־לחי לגולדה מא־ר
ולמנגנון שלה. הצבעה אחת סתם הרגיזה
אותה: זו שקבעה, בניגוד לדעתה של ׳גולדה,
כי מע״י תתמוך בבחירה אישית של ראשי־הערים.
ההחלטה
השנייה איימה להשמיט מידי
המזכירה הכללית את רסן־ד,שלטון. היתד,
זו החלטה, יזומה בידי אנשי רפ״י לשעבר,
כי להבא ייערכו הצבעות חשאיות כל
אימת ש־ 30?4מהמצביעים ידרשו יאת. אל
רפ״י חברו כל מי שהיה לו חשבון עם
המנגנון, וגולדה הגיעה למסקנה כי אותה
קואליציה תכריע בכל הצבעה חשאית, באץ
פחד התנקמות המנגנון.להלכה,
זהו עיקרון דמוקראטי מקודש.
אבל מפא״י לא נוהלה מעולם כגוף דמוק־ראטי,
ולגולדה לא היה כל חשק להתחיל
בנוהג זה דווקא תחת כהונתה שלה.

א תי ב ר סי טו ת
אריאן מסרג,
אדיאן מכריז

נונ 0 *1י ו בו רו 1נני
?וצרת חבדתג*גדת לממת קי םגעת

המאבק הקטן והראשון של הסטודנטים
הישראליים בנוסח מהפכת־ד,סטודנטים העולמית
נסתיים השבוע — בנצחון חלקי. אך
תוך כדי נצחון התעוררה בעייה חמורה
שבעתיים.
במרכזו עמד ד״ר מיכאל לוי, מדען דרום״
אמריקאי שהצטיין בסורבון הפאריסאי. לפני
חודש הודיעה לו האוניברסיטה במפתיע, כי
הוא מפוטר (העולם הזה .)1607
פיטורים אלה עוררו מייד זעם כללי בציבור
הסטודנטים. כי מיכאל לוי אינו רק
(המשך בעמוד )21

סוכנות הגירה:ד;״

מבניין המושל פתח עוני אבו־שעבאן מיש־רד
המציע בערבית להסדיר רשיונות־ננזיעה,
ובעברית עזתית ״מוכנים להגיש ולציאת
רישות הנסיעה,״ אומר שלט בחזית הסישרד.
כביש ואדי־ערה: השוליים כימעט פנויים
מבני־אדם. וכאשר ניכנסים למחנות־ד,פליטים
הענקיים של רפיח, נידמה שעוברים
בעיר־רפאים.
רושם ראשון זה אינו מטעה. אוכלוסיית־הרצועה
פחתה בשנה האחרונה. השאלה
היא רק: כמה?

אומדן מקומי 100 :אלן?

8־1/ו .,.י! זזזונון ןן1ו 1י1ו< ד8ו 1*1 0 1 1ו

** אה אלן? עזבו ״ 1המלצר בקפה
המרכזי של מחנה־ד,פליטים בעזה אינו
סטטיסטיקאי מוסמך. אין לו גם גישה
אל הדו״חות הרשמיים של תנועת ד,אוכלו־סיה.
אבל הוא משוכנע :״מאה אלף!״
המיספר בוודאי קשור במציאות כלשהי,
המשתנה מדי פעם. כי לפני חודשיים, כאשר
הצגתי אותה שאלה בפני מלצר זה,
השיב :״אולי שבעים־שמונים אלף.״
הוא גם לא היה הערבי היחידי ברצועה
שנקב באומדן זה, או קרוב מאוד אליו.
ממשלת־ירדן, לעומת זאת, הודיעה בשבוע
שעבר, כי בשטחה יושבים 35 אלף פליטים
מן הרצועה. באיזו מידה אפשר לסמוך על
מיספר זה? וכמה פליטים מן הרצועה עברו
דרך ירדן — הלאה, אל הארצות הערביות
האחרות? זאת לא פירסמו הירדנים.
מה אומרים המיספרים הישראליים?
כל תושב־ד,רצועה, היוצא ממנה או חוזר
אליה באופן חוקי — נרשם. אומנם אין זה ־*

רישום שמי, אבל הוא מאפשר עיכוב כמותי.
בחודשים הראשונים לאחר הכיבוש, נרשמה
הגירה בסדר־גודל של כמה אלפי איש לחודש.
חלק זעיר מהם השתקע בגדה המערבית,
רובם המכריע עבר מיזרחה.
רישום שני של העוזבים נערך בגשר
אלנבי. עד לפני מיספר חודשים, נהג ה־מימשל
הצבאי לפרסם את סיכום תנועת-
העוברים את הגשר. עתה הופסק נוהג זה,
והמיספר המדוייק של תושבי־הרצועה העוברים
את הירדן נשמר בסוד, כשם שאין
מפרסמים את מספר העוברים מהגדה ואליה.
אם כן, מהו המיספר?
אפשר רק לסמוך על תרגיל בחשבון
אלמנטארי:
35 אלף היושבים בירדן, בתוספת כמה
אלפים היושבים בגדה המערבית, ומיספר
בלתי־ידוע של אלפים אשר היגרו מירדן
לנסיכויות־הנפט וליתר הארצות הערביות.
אם מורידים במקביל את חלקה של ההגזמה
מן הסך של 100 אלף, אותו הזכיר
המלצר — מתקרבים לסך הסביר של —65
80 אלף.

המיספריס הרשמיים

ך* יימים גם נתונים רשמיים:
1לסי רישומי סוכנות הסעד של האו״ם
ישבו ברצועה, לפני כיבושה 425 ,אלף איש.
אין ספק שמיספר זה נופח במידה מסויימת,
כדי לאפשר לפליטים להמשיך ולקבל מנות
גם בשביל נפטרים.
בספטמבר נערך מיפקד־אוכלוסין בחסות
ישראל. הפוקדים קבעו, כי ברצועה כולה
יושבים 356,207 תושבים. האומנם עזבו,
בין הכיבוש ביוני לבין המיפקד בספטמבר
קרוב ל־סד אלף פליטים? גם לכך יש תשובה
רשמית־למחצה: מספר העוזבים באותם

חודשים, לפי רישומים ישראליים, הגיע ל-
24 אלף איש.
מיספר רשמי אחר, המבוסס על תנועת
האוכלוסין, הוא זה של תושבי הרצועה במאי
.1968 המיספר מגיע ל־ 332 אלף.
ישנם, על כן, שני מיספרים רשמיים של
העוזבים: האחד מבוסם על נקודת־המוצא
של סוכנות הסעד, השני מבוסס על סטיטס־טיקה
ישראלית. הראשון מסתכם ב־ 93 אלף
עוזבים, השני ב־ 69 אלף עוזבים.

חופשיים?צאת
ך* ושבי הרצועה היו, למעשה, כלואים
4 1במשך 20 שנה. אומנם יכול היה כל
אחד מהם לצאת לביקורי־משפחה בארצות
השכנות, או ללמוד באוניברסיטה זרה. צעירים
רבים אף השתקעו בארצות ערביות מתפתחות,
שהיו זקוקות לבעלי־השכלה או לטכנאים.
אבל כל הסוגים האלה של הגירה
הסתכמו, בסך הכל, במיספרים זעומים.
האוכלוסיה נשארה, ברובה המכריע, במקומה.
בראש ובראשונה מפני שמדיניות

ביסוות־מכס

*את שדו כהן -מצרים היתד, להשאיר אותה שם, ולא לאפשר
למחנה העצום ועלוב־החיים של פליטי־פלסטין
להתפזר. כל יציאה מהרצועה היתר,
כרוכה בסידורים פורמאליים רבים, בהשגת
היתר־יציאה ובהוכחת הכוזנה לשוב לרצועה.
בא יוני 1967 והביא עימו שינוי קיצוני.
ממשלת־ישראל פרצה לרווחה את גבולות הרצועה.
לתושבים ניתנה אפשרות לנוע חופשית
בדרכים שהיו סגורות לפניהם במשך
כל אותן 20 שנה. תושב־הרצועה יכול היה
עתה לנסוע, בלי צורך ברישיון, לגדה המערבית
וממנה מיזרחה לירדן. הסדנה היתר,
ברורה: לעודד את תושבי הרצועה לצאת
ממנה מיזרחה, לעבר הגבול הפתוח עם ירדן,
ומשם הלאה אל המדינות הערביות.
אפשר היה לצפות להתרוקנות מהירה של
מחנות הפליטים. ואומנם ניצלו אלפים רבים
את הפתח כדי לברוח מן הרצועה הנוראה.
אבל מיספרם נפל בהרבה מן הצפוי. שלא

מכונית מעזה עוברת בדיקה, במחסום המכס בדרך לחברון.
הנסיעה בכביש זה אינה טעונה רשיון, אך כל העובד נרשם
בתחנת הביקורת. המכס עורך ביקורות קפדניות ביותר על סחורות העוברות לישראל.

לדבר על תופעה נגדית: צעירים החוזרים
לרצועה בצורה בלתי־חוקית.

עידוד ליוצאים מעזה
ך ביקות המוני הפליטים במהנות־ה־
| חרפה היתה מובנת. אלה מהם שעזבו,
עשו זאת, בעיקר, מכיוון שהיה להם בן-
משפחה בירדן או בארץ ערבית שכנה. השאר
החליטו להישאר במקומם, לראות מה
ילד יום. רבים מהם זכרו את הכיבוש והנסיגה
של .1956 הם גם האמינו, שכל עוד
הם יושבים במחנותיהם, זכאים הם לקודת
לפיתרון כלשהו של בעייתם: וכי ברגע שיפוצו
לכל עבר — יאבדו את אחיזתם הקלושה
אפילו בעולם התיקודת.
אבל ממשלת־ישראל לא נתנה למצב לקפוא.
היא התחילה מעודדת את הפליטים
לחשוב על תזוזה.

• העידוד הראשון: תנאי־רעם.

מדיניות השכר והתעסוקה ברצועה שונה לחלוטין
מזו שהונהגה בגדה המערבית, והשוני
כולו לרעת הרצועה. שכר יום עבודה
יזומה הוא 2.40ל״י — בעוד שבגדה היה
מלכתחילה 4.80ל״י, ועתה אף הועלה לשש
ל״י. על כך, כמובן, לא המושל הצבאי
מחליט, אלא ועדת־המנכ״לים לשטחים.
ההסבר הרשמי, אותו שמעתי מדי פעם
מפי האחראים :״רמת־המחייה בעזה ממילא
ירודה. המחירים נמוכים יותר מאשר בגדה.
חוץ מזה, יש לתושבי עזה ממילא מקור-
פרנסה אחר — המזון של סוכנות־הסעד.״
פקיד ממשלתי אפילו עשה לי את החשבון
הבא :״כל אחד שעובד אצלי מקבל גם
סעד מהאו״ם בסך 15ל״י לנפש לחודש.
שבע נפשות ממוצע במשפחה 105 :ל״י. הוא
עובד 25 יום בחודש, לפי 2.40ל״י60 :
ל״י. בני־המשפחה מצליחים לגרד כמה לירות
פה ושם — הוא כבר מגיע ל־ 200 לירות
לחודש. כמו פועל־דחק אצלנו.״
הטיעון כוזב. כי עבודה יזומה לתושבים
הקבועים של הרצועה — לא לפליטים. כלומר:
מי שמקבל מנות־מזון מהאו״ם אינו
מקבל עבודה יזומה. פועל־דחק כזה גם אינו
מקבל 25 ימי־עבודה לחודש, מדי חודש בחודשו.
ואילו המחירים הרקיעו שחקים.

• העידוד השני: הגבלת מקו
רות״הפרנסה. עזה עשתה עסקים טובים

בימי המצרים, מן הייבוא החופשי שלה.

רוב הסחורה הוברח למצרים, אבל גם רוכלים
קטנים הוציאו פרנסה לא רעה ממיסחר
זעיר בין הרצועה לבין מצרים. הם שילמו
את המכס המצרי על סחורתם, הוציאו כמה
עשרות לירות מכל מסע־רוכלות שיכלו לקבל
בשבילו רישיון.
מיסחד זה מת מוות טבעי אך מכאיב. המכס
הישראלי הקים מחסומי־ביקורת, בהם
מקפידים המוכסים ששום סחורה עזתית —
פרט לדברים פעוטי־ערך — לא תעביר לישראל.
האיום על הקונה הישראלי גלוי:
שלט מזהיר אותו כי כל סחורה שירכוש
ברצועה — תוחרם. לא שהוא יידרש לשלם
מכס — אלא שהסחורה תוחרם. ברור ש־מיספר
המוכנים להסתכן בכך הוא זעיר,
והסחורה נשארת בחנויות של עזה.
הדייג היה מקור־פרנסה לא־מבוטל. עתה
הוא ענף מדולדל, בעיקר מכיח־ן ששטח־הדייג
של דייגי עזה הוגבל בין הגבול הקודם
מצפון, לבין אל־עריש מדרום.

• עידוד שלישי: תגובות ביטחוניות.
ברצועה הפכו העוצר והחיפושים

תופעה מרכזית בחיי התושבים. שכונות
גדולות מוקפות בתייל, הגברים מועברים ל־מיכלאות
ועוברים סינון קפדני, ארוך ומייגע.
כנראה מתוך הנחה, שחבלנים הפועלים ברצועה
אינם חוזרים באותו לילה אל מעבר
לירדן, כי אם מתחבאים בקרב האוכלוסיה,
ולכן מקפידים בחיפושים נרחבים.
לא במיקרה פרצו מהומות־המחאה של ה־.
נשים דווקא בעזה ולא בשכם או בחברון.
היה זה אחרי מעצר סיטוני של מאות גברים,
תושבי השכונה המיזרחית של עזה,
שנשותיהם יצאו להפגין. הפגנתן גררה עוד
הפגנות — ויריות.
״אחרי כל עוצר כזה,״ סיפר לי שייך
בדואי מסביבות חאן־יונם ,״אתה יכול לראות
עוד כמה עשרות משאיות עמוסות
פליטים הנוטשים את בתיהם.״
בן־שיחי ישב בכלא מצרי, באשמת הברחה
שהוא נשבע כי נטפלה עליו לשווא, מפני
שסירב לשלם שוחד. לא איכפת שישראל
תישאר ברצועה, והוא מקפיד מאוד להבדיל
בין בני הרצועה המקוריים לבין הפליטים.
הוא מצהיר שהיה רוצה לראות את המחנות
מתרוקנים — ״אבל לא בשיטה הזאת!״

• עידוד רביעי: מתן אפשרות

להשתקע בגדה. ברור, כי מספר המש־תקעים
בערי הגדה או בחברה החקלאית
שלה אינו יכול להיות גדול. לכך דרושים
אמצעים, ואם כבר מחליט בעל־אמצעים לע־
(המשך בעמוד )20

י דוו״יזנ4׳ ב 1חור

() 108

מישסנ!
0יהו1ט1י
* * הזה? מישחק שח־מת סימול־
ט אני? ״ שאל אותי אחד הסדרנים
הוותיקים של הכנסת, ביום השלישי בשבוע
שעבר.
ואומנם, זה היה קצת דומה. כי בעת ובעונה
אחת התנהלו כמה ישיבות של כמה
ועדות שונות, שעסקו בעניינים שלנו.
נאלצתי לקפוץ מחדר לחדר, הלוך וחזור,
להגיד את דברי בוועדה אחת, ומבלי לחכות
לתשובה לעבור לוועדה השנייה, להגיד שם
את דברי, וחוזר חלילה.
זה יהיה אופייני לכל פעולתנו בשבוע
שעבר. עליתי על הדוכן שש פעמים, כדי
לשאת נאומים בהם נגעתי בעשרות נושאים
שונים. הגשנו שתי הצעות־לסדר״היום. שלוש
ועדות שונות עסקו בפעולותינו — ועדת־הפנים
(בעניין התפילה ליד הכותל) ,ועדת״
הכנסת (בתלונת הימור נגדי, בקשר עם
דברי על פסילת השאילתות) ,ועדת־הפירו־שים
(בעירעור שהגשנו אנחנו על ניהול
ישיבה של הכנסת ).קיבלנו תשובה על
כתריסר שאילתות,
והגשנו שאילתות חדשות.
אילו
רציתי לפרט
את כל הפעולות האלה,
ולהביא במלואם
את כל הנאומים
— לא הי די בגל־יון
זה של העולם
הזה כולו. שום סיעה
אחרת של הבית,
וגם לא אותן הסיעות
המחקות אותנו
לאחרונה על כל צעד
ושעל — לא
התקרבו אפילו לממדיה של פעולה זו.
במקום מצומצם זה אפשר רק לסקור
בקצרה חלק קטן מן הדברים:

התפיזח ליד ח כו ת?.

אחרי מחאותינו על הדחייה, הועברה
הצעתנו לבסוף לדיון בוועדת־הפנים. חזרתי
בה על טענותינו, ותבעתי חופש מוחלט
לתפילת הרפורמים. אך כאן קרה דבר רגיל
בכנסת, שבה שולטת הצביעות המפלגתית.
,בעוד שבמליאה הצביע הרוב בעד הצעתנו
ד,-הרי בוועדה הסגורה הצביעו נציגי כלהמפלגות, פה אחד, נגד זכות הרפורמים
להתפלל. אנשי מפלגת־העבודה עמדו בראש
הטוענים נגד הרופרמים.
המסקנות הצדיקו לגמרי את שר־הדתות,
וזה נכון גם לגבי הצעת־המיעוס של איש־גח״ל.
לא יכולתי אפילו להסתייג, כי אינני
חבר ועדת־הפנים.
* הבגר; שלח ״ ב שו סטק.
בתשובה לשאילתה שלנו הודה סגן־שר־האוצר,
בי יש רשיון בנק בידי מאיר הלוי,
הגיבור העגום של שערוריית סומרפין. ומי
השותף העיקרי שלו? ראשי ״הסתדרות
העובדים הלאומית״ ,שהם גם ראשי סיעת
המרכז החופשי.
אין זו רק דוגמה נאה של השתלבות
במישטר, אלא גם דוגמה נאה של צביעות.
כי באותו שבוע עצמו הגישה אותה סיעה
הצעת־חוק פרטית, בה דרשה לאסור פעילות
כלכלית של המפלגות( .אגב, חיקוי גמור
של הצעה קודמת שלנו ).היא סמכה,
כנראה, על כך שהצעה זו לא תתקבל.

הסתע רוו * על ^ר!ול ישראל ״

לפני שבועיים התפרסמו תוצאות מחקר
דעת־הקהל של מכון דחף, שגילו כי אני

תופס את המקום השלישי מבין חמשת
חברי־הכנסת הידועים ביותר בארץ. רק
דויד בן־גוריון ושמעון פרס זכו באחוז
גבוה יותר( .במקום הרביעי והחמישי עמדו
שתי הנשים: גולדה מאיר. ושולמית אלוני).
דבר זה הרגיז, כנראה ׳,מאוד את זקני־הכנסת.
הקורבן הראשון שלהם הוא קול
ישראל, המדווח באופן אובייקטיבי על
המתרחש בכנסת, לפי העניין העיתונאי.
מובן שפעולות־האופוזיציה מעניינות כיום
הרבה יותר ממליצות־השיעמום של זקני
הליכוד־הלאומי.
לכן מסר יו״ר ועדת הכספים, ישראל
קרגמן, הודעה רשמית לעיתונות, ובו האיום
שיבוא בדברים עם השר הממונה על
קול ישראל (ישראל גלילי) ,כדי להעמידו
על מצב מחפיר זה. וזאת — על־פי בקשת
חברי־הוועדה — ובראשם יוחנן באדר.
הגבתי על כך ׳מייד מעל הדוכן :״זהו
אמצעי בלתי־כשר להשפיע על העיתונות

והראדיו. בצורה זו, שהיא פסולה בעיני,
מנסה ועדת־הכספים ללחוץ על השר לסלק
מן הדיווח על הכנסת את השיקולים העיתונאיים
הלגיטימיים, ולשעבד את הדיווח
למפתח המפלגתי — אהתו מפתח ההורס
את הכנסת מבפנים.״
ח״כ נתן פלד (מפ״ם) הגיב על כך בנאום
שהצדיק את הצנזורה, והתקיף את
דיוזח קול ישראל. ישראל קרגמן מסר בתגובה
על דברי הודעה רשמית כיו״ר הוועדה, בה
חזר על כוונתו ללחוץ על השר, תוך איום
בקיצוץ תקציבו, ועל־ידי כך להכריח את
קול ישראל לפסוח להבא על האופוזיציה
ולדווח על מעשי הקואליציה.

#כבודו ש? יו״ר
קדיש לוז תבע אותי לדין בפני ועדת־הכנסת
על כי אמרתי, לפני שבועיים, מעל
הדוכן, שהוא ״מחק את כל השאילתות״
שנגעו לדברי משה דיין בסיעת העבודה,
ובכך נשללה האפשרות מאבא אבן להשיב.
היו״ר טען שפגעתי בכבודו, מפני שהוא
כלל לא פסל את השאילתות שלנו, אלא רק
ביקש תיקונים והבהרות• הוכחתי כי באותו
יום החזיר לי שאילתה של שדי
שאלות על דברי דיין. למחרת היום אחרי
דין ודברים, הוא פסל סופית את אחת
השאלות, והעביר את השאלה השנייה רק
אחרי שינוי הנוסח. טענות דומות היו לח״ב
שמואל תמיר, שנתבע לדין דומה. שנינו
כפרנו בעצם זכותה של ועדת־הכנסת להפוך
את עצמה לבית־משפט על האופוזיציה.
עיקר הוויכוח הוא, כמובן, על פירוש
סעיפי־התקנון, שקדיש לוז דבק בהם.
חילוקי־הדיעות אינם על אישיותו של היו׳׳ר,
ואין לנו כל טענה שהוא נוהג במשוא״
פנים. הטענה שלנו היא שהוא מחמיר
לאחרונה בפירוש התקנון עד כדי־כך׳ ש־צפוייה
סכנה למוסד השאילתות, המכשיר
העיקרי שנותר לפעולה אופוזיציונית יזומה.

לתושבי ראשון-ד?גיון:
בפי שכבר התחייבתי בערב־ראיוגות בראשון־לציון, הגשנו הצעה דחופה
לסדר־היום :״הסכנות הצפויות לתושבי ראשון־לציון בעיקבות התוכנית
להקים מיפעל״שפכים בקירבת־מקום.״
נשיאות הכנסת, הכוללת את נציגי כ ל הסיעות מחרות ועד מפ״ם, שללה
פהאחד את דחיפות ההצעה, ובכן הורידה אותה, למעשה, מסדר־היום.

דח״דים ודמשפחות־הם :
ניצלנו דיון על חוק הנכים, שבו דובר גם על נסיעות חיילים, כדי לעורר
מחדש את בעיית הטרמפים של החיילים.
או רי אכנ רי בהזדמנות זו אני רוצה לחזור על בקשתי, או תביעתי,
שבגללה כבר נעשיתי לנודניק. כוונתי להסדר בעיית הטרמפים לחיילים. אני יודע
שהתנהל משא־ומתן בין משרד־הביטחון והקואופרטיבים לתחבורה, על מתו הסעה־חינם
לכל החיילים בכל קווי האוטובוסים בארץ. והנה, אותו משא־ומתן חיוני
נרדם, או הופסק.
אינני יודע איזו זכות מוסרית יש לנו לתת זכות זו לשוטר, אן לא לחייל.
איזו זכות מוסרית יש לנו לתת לחיילים לבלות, כיום, את עיקר חופשתם על
הכבישים? כשאני נותן טרמפ לחיילים, אני שומע סיפורים על שמונה שעות
נסיעה ממקום־השירות הביתה, שמונה שעות־נסמנה הלוך, ושמונה שעות־נסיעה
חזור, כשלפעמים החופשה כולה אינה אלא 24 שעות.
יצחקגבון: זה תלוי, אם זה מסואץ
או לי אבנ רי: בדיוק לזה אני מתכוון. אין זה מתקבל על הדעת שהחייל הזה
כשהוא כבר מגיע לתחומי המדינה, לא יוכל לנסוע באוטובוס, אלא יצטרך לחכות
לטרמפ, ועוד טרמפ ועוד טרמפ, ולבלות שעות על הכביש.
וגם אם הזמן דוחק לו, והוא רוצה לנסוע באוטובוס, אין הוא יבול להרשות
לעצמו לנסוע באוטובוס, כי כיום המרחקים הם כל־כן גזולים שהנסיעה באוטובוס
עולה יותר מכל משכורון ו של החייל, גם אחרי ההעלאה האחרונה של המשכורת.
אני רוצה להשתמש בהזדמנות זו, כששר־הביטחון נמצא כאן, כדי להעלות לפניו
שוב, בכל תוקף, את הבקשה שהוא ״טול אישית חלק בעניין זה ויביא את המשא־ומתן
עם הקואופרטיבים לסיומו, בדרן של הענקת חופש־הנסיננה לכל החיילים
במדים בכל קווי־האוטובוסים בארץ.
משהדיין (בסיכום הדיון חבר־הכנסת העלה בהזדמנות זו את שאלת
הסעת־החיילים. זו אולי הזדמנות, אולם אין זה שיין לחוק־הנכים.

דהודי •דד• מפגר־:
געת הדיון על פעולות משרד־הסעד, מצאנו לנכון לומר כמה דברים
עקרוניים על הטיפול בילדים המפגרים:
אורי אכנרי: למשפחה נולד ילד מוכה־גורל. זה יכול לקרות לכל אחד
מאיתנו. המשפחה כולה נדונה לסבל נפשי בלתי־פוסק, לעיוות ולשיבוש כל חייה,
למועקה ולייסורים. והנה, נוסף על כל אלה, נדרשת משפחה זו, במדינתנו, לשאת
גם בעול החזקת הילד במוסד —! אס בכלל נמצא לו מקום במוסד.
כבוד היושבת־ראש, לדעתי עצם הרעיון הזה מסמר את השערות. לא האדם
אשם במכת־טבע נוראה זו. אם בכלל יש משמעות לרעיון חברת־הסעד, כי אז
חובה ראשונית היא לחברה, למדינה, לקבל על עצמה את כל הטיפול והשיקום
של הילד המפגר, כל ילד מפגר, ולא חשוב מי הס הוריו.
איחרת אין מדינת־סעד, אלא רק מזינת־נדבות, מדינה של צדקה וחסד, לא
מדינה של רווחה וזכות.

ןןז? ^ 1בעת נאומנו על מישרד־
, | 1 1 |# 1הסעד, בו מתחנו ביקורת
על תפיסותיו המיושנות, הצגתי חוברת זו,
שמישרד־הסעד הניח על שולחננו. אמרתי:
״הסיסמה, לקראת שיבה טובה׳ מתאימה
בהחלט למישטר כולו ׳הקיים במדינת־ישראל.״
לפני כן דחתה ועדת־הפיהשים את ה־עירעור
שלנו על הצורה בה ניהלה דבורה
נצר (מע״י) את הישיבה, בה העליתי את
הצעתנו בעניין הכותל.

#חיילים בחופשה אסורה
בוויכוח על חוק הנכים התנגדנו לסעיף
האומר, כי לא ישולמו תגמולים לחייל
שנפצע בשעה שהיה בחופשה שלא־כדין.
אורי אבניי כל אחד מאיתנו,
שהיה פעם חייל, היה בחופשה שלא־כדין.
אינני מכיר אף חייל הגון אחד שאינו לפעמים
בחופשה שלא־כדין.
פנחס רוזן: אם הוא נמצא בחופשה
שלא־כזין, לא מגיעים לא תגמולים.
אורי אבנרי: אם החייל אינו נמצא
לפעמים בחופשה שלא־נדין, הוא איננו
חייל טוב. את זה אני יכול להבטיח לך.
היה נדמה לי שמשה דיין ער לנקודה
זו, כי הוא חייך כאילו בהסכמה.

3טילים ע? תל־אביב

*131*3י!**1
בדיון על חוק ההתגוננות האזרחית, יצאנו
בהתקפה מוחצת על סידורי־הג״א הקיימים,
והזהרנו בפני סכנות חדשות:
אורי אבניי מבלי להכניס את
הכנסת לבעיות איסטראטגיות, ספק גדול
הוא אם הגורמים, שהצילו את המדינה מפגיעות
אוויריות בשלוש המלחמות האחרונות׳
יישארו קיימים במלחמה הבאה, או
במלחמה שאחרי המלחמה הבאה. אני מדבר
על המלחמה הבאה ואחרי־הבאת מפני ש־יאטי׳
השלטון ומקורביהם הבטיחו לנו שזה
דבר בלתי־׳נמנע.
נשאלת השאלה: האם הנשק הקונבנציונלי
שהיה, הוא שיישאר? האם לא יחדור למרחב
נשק בלתי־קונבנציונלי? כשיופיעו במרחב
טילים במקום מפציצים, בתור נושאי־ה־הפצצה,
האין זה משנה לחלוטין את בעיות
ההתגוננות האזרחית?
משה דיין (בסיכום הוויכוח אינני
שולל את הזיקה בין הטילים ובין שאלת
המיקלטיס, בין הגאזים לבין שאלת המיקל-
טים. אינני רוצה להתעלם מזה, ואינני
רוצה להיכנס לפירוט ..על הטילים אין
מדברים היום כעל משהו לדור העתיד ב־מיזרח
התיכון.

* ע? משרר־הם עד:
״יזתר מכפי שדרוש משרד־יהסעד כדי
לתת סעד לאזרח, הוא דרוש כדי לתת סעד
למפלגתו של השר, ולהעניק לה מישבצת
נוספת במפת האחוזות הפיאודליות של
המישטי הקיים.
״בעוד שוועדת־הייעול הממשלתית קבעה
שאין מקום ליותר מ־ 5ו משרדים ממשלתיים׳
העלתה הממשלה השבוע (עם תקנות
משרד־הקליטה) את מיספר משרדי־המנושלה
מי 9י ל 20 משרד־הסעד, שאין לו שטח
מוגדר שלם, החולש ירק על חלק קטן מענייני
הסעד במדינה. המפצל את ענייני
הסעד ומונע את ״עולם — הוא מיותר.
...וזה אשר דרוש, אחרי שינוי השקפת-
העולם והשינויים הפוליטיים שיתחייבו מכן:

ביטול משרד־הסעד הקיים.
״(ב) הקמת מיניסטריון אחד וכולל לכל
ענייני שרותי הרווחה והסעד, כגון: בריאות;
ביטוח לאומי; תגמולי בריאות, אבטלה,
תאונות, נכות, זיקנה; קיום ושיקום המפגר
ושאר המוגבלים; קצבות־ימשפחה שתאפשר־
(המשך בעמוד )34

פה-אחד, תור הפעלת המשמעת ההואליציונית והמיעתית בצורה הקיצונית ביותר,
הורידה צמרת הזקונים של בל המפלגות את הצעתנו לתרומת ״מועצת ותיקי האומה״

היו ״ ר ק די שלת: אנחנו עוברים להצעות־חוק
של חברי־כנסת. הצעת חבר־הכנסת אורי אבנר׳,
חוק יסוד: מועצת ותיקי המדינה.
אורי אכנרי: אדוני היושב־ראש, אני מחכה
מתוך נימוס לאיש שמתכוון לענות לדברי.
היו״ר קדיש לוז: אתה יכול לדבר.
אורי אבנרי: אני חושב שיהיה זה מן הנימוס
שאחכה לח״ב אזניח, בדי שיידע למה להשיב.

אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.

גל גדול של כמיהה עובר על הארץ -
הכמיהה לשינוי, לתמורה, לחילופי־־מישמרות.
בחברה תקינה דרוש איזון בין שניים — בין הדור הקשיש,
עתיר־הנסיון של שנים והישגים, ובין הדור הצעיר,
שופע הדינאמיות, השואף לחידוש.
במדינת־ישראל, הדינאמית לפי טבעה, העומדת בפני שלל
אתגרים מהפכניים כימעט בכל השטחים, מן הראוי היה
להפר איזון רגיל זה לטובת הכוחות הצעירים.
אולם קרה וקורה ההיפך הגמור. האיזון מופר לטובת
הקשישים, מופר עד כדי־כך שקשה בכלל לדבר על איזון.

דור הזקנים: המדינה זה אני

בהצעה יכול, ואף צריך, לעמוד לביקורת נוקבת ועניינית.
בהציענו לבית להעביר הצעה זו לדיון טרומי בוועדה, אנו
מבקשים לקבל שני עקרונות, שהם עמודי־התווך של ההצעה:

ראשית, הצורך כחילופי־מישמרות ככנסת
ובמוסדות אחרים.

שנית, הצורך במציאת דרך נאותה להמשך
פעילותם של הוותיקים אחרי סיום כהונתם
בכנסת, בדי שסיום כהונה זו לא יהווה סוף
פסוק של חיים פוליטיים, עד בי נאלץ אדם
לאחוז בקרנות־המיזבח בל עוד הוא מרגיש
שיש לו מה לתרום.
אין זה רק. עניין של צדק אנושי. זוהי גם מיצווה של
הגיון מדיני. אדם ששירת את הציבור במשך עשרות
שנים, שצבר נסיון למכביר בשטח מסויים, יש לו מה לומר
לציבור, ויש לספק לו במה רמה ומכובדת לאמירת דברו.

בן־גוריון, רוזן והרמטב״לים

הדור הראשון, דור המייסדים, דור הירואי
מכחינות רבות, אינו מוכן לנטוש את עמדותיו.

הוא מזהה את עצמו עם בל מוסדות המדינה,
עד כדי כך שהוא אומר לעצמו: המדינה זה
אני, הממשלה זה אני, הכנסת זה אני.

יובל לבטא, כמיסגרת ממלכתית, את השקפותיו
על בעיות גורל, בגון הביטחון, העלייה,
הציונות, הממשלה, ואפילו ראש־הממשלה?
אדם כמו פנחס רוזן, שר־המישפטים במשך שנים כה
רבות וחשובות, האם לא חשוב שיוכל לחוזת את דעתו על
חוקים חדשים, גם אם לא ירצה להיות חבר הכנסת הבאה,
כפי שהצהיר?
ראשי־ערים קשישים, כמו אבא חושי בחיפה ואברהם
קריניצי ברמת־גן; רמטכ״לים לשעבר כמו דורי ,
ידיןולםקוב; שופטים־עליונים בדימוס כמו יצחק
אולשן, ואולי גם רבנים ראשיים שיסיימו כהונתם, כמו
הרב אונטרמן הקשיש — האם לא מן הדין שתהיה
במה בה יוכלו להתוזכח לעיני הציבור, לדון על בעיות
ציבוריות מרכזיות, כשהם יהיו משוחררים סוף־סוף מעול
משמעת־מיפלגתית נוקשה, מכבלי־התפקיד, ומן הדאגה לרכישת
אהדתם של בוחרים? האם מוסד כזה, שבו יהיה תמיד
ויכוח רציני, שיהיה בעל השפעה מוסרית עמוקה, לא
יתרום נימה חשובה חדשה לחיינו הציבוריים?

האם האיזון שייווצר בין מועצת־ותי־קי־ם
עתירת־נסיון, וכנסת צעירה ודינאמית, שחבריה
יתחלפו תדיר -האם איזון זה אינו סס־חיים
למדינה?
חושי

אולשן

דורי

היה יושב־ראש הנהלת הסוכנות, ראש־הממשלה של המדינה
בדרך. כלומר, בגיל צעיר יותר מצעיר הצעירים בממשלה
דד,יום. יגאל אלון היה סגן מפקד הפלמ״ח בגיל ,25 ומפקדו
בגיל .27 בגיל 33 היה אבא אבן נציג ישראל באו״ם. מנחם
בגין היה נציב בית״ר בפולין בגיל ,26 וגולדה מאיר היתר,
בת 28 כשהגיעה לעמדת־מפתח בחברת סולל־בונה.
אין צורך להסתמך על נפוליאון, שהיד, בן :? 30 שעלה
לשילטון עליון. בימינו, במדינה דמוקראטית כמו ארצות־הברית,
זכה ג׳ון קנדי לתפקיד הרם ביותר בעולם בהיותו
בן .43 מעבר לגבולנו הגיע המנהיג מס׳ 1של העולם
הערבי, עבד־אל־נאצר, לתפקידו בראשית שנות ד,־ 30 שלו.

ורק אצלנו, היום, שלטת ממשלה שגילה
הממוצע הוא ,61 בשעמדות־המפתח כמדינה
הן כידי כני 70 ומעלה. בני 50 עומדים כפתח
ומחכים לתורם כתיסכול גובר, כחוסר-סכלנות
בולט וקולני. בני 40 נחשבים לתינוקות דבית
רבן, וכני 30 אף אינם עוברים פוליטיים.

חילופי-מישמרות וקרנות-המיזבח
כבוד היושב־ראש, הארץ כולה מחכה, מצפה, משתוקקת
לריענון המתכונת, להכנסת דם חדש לעורקי הגוף הפוליטי.

הצעתנו באה לשרת מגמה זו.
לא נעמוד ולא נתעקש על שום פרט מפירטי הצעתנו,
בבחינת ״כזאת ראה וקדש״ .לא על הגדרת הסמכויות,
ולא על הגדרת הזכאים לחברות במוסד המוצע. כל פרט

הנוער רוצה שיתוף כהנהלה -לא רק באו•

לפי הצעתנו לא יכהן אדם בכנסת, אם ישב בה במשך
12 שנים. אפשר להתווכח על אורך תקופת־המאכסימום,
לחומרה או לקולא, אולם יש לקבל את העקרון.

אדם במו דויד כ ן ־ גוריון, אשר לפי המצב
הנראה היום לא יהיה חבר הכנסת הכאה,
האם לא חשוב שתהיה במה ציבורית בה

ואכן, כנסת זו — 50 מחבריה הם מעל גיל .60 בממשלה
אין אף חבר אחד אשר נולד אחרי מלחמת־העולם
הראשונה. וזה במדינה שהגיל הממוצע של אוכלוסייתה,
בסוף , 1966 היה 29 שנים ו־ 4חודשים 13.9של תושבי
ישראל הם מתחת גיל .44
המנהיגים דהיום לא תמיד דגלו בשילטון של זקנים.
דויד בן־גוריון היה בן 35 כשהפך למזכיר הכללי של ההסתדרות,
אז עמדת־מפתח ממדרגה ראשונה. בגיל 49 כבר

אדומים ושחורים מעל לבאריקאדות — מן הדין שניחן את
דעתנו על סכנות אלו בעוד מועד.

יהא־נא הדבר ברור: אין אנו מרימים את נם המלחמה
בזקנים. איננו באים לנשלם ולשפוך את דמם. להיפך: באים
אנחנו ליצור מתכונת בריאה להמשך השפעתם הלגיטימית,
מבלי שהדבר יפריע לחילופים סבירים.

הדוגמה הגדולה: צה״ל
כבוד היושב־ראש, נשאלה לא פעם השאלה מדוע צר,׳•ל
עולה בכושרו במידה כה רבד, על כל מיסגרת אחרת בארץ?

יש לבך סיבות רכות. אך אחת הבולטות
ביניהן היא שצה״ל התרגל משחר־ימיו לחילופים
מתמידים, מהירים וקבועים של כל בעלי
התפקידים הכבירים.
אין זה מיקרה כי הרמטכ״ל המנצח של מלחמת־סיני,
והרמטכ״ל המנצח של מלחמת־ששת־הימים, נטשו שניהם
את התפקיד למחרת נצחונם המזהיר, כדי לפנות את המקום
לקצינים חדשים, שעיניהם אינן נשואות אל הנצחון של
אתמול, אלא אל האתגר של מחר.
יש כמובן הבדל בין צבא ובין כנסת. אולם עקרון-
היסוד נכון לשניהם, כשם שהוא נכון לגוף האדם, שבו כל
התאים מתחלפים תוך שנים מעטות.

באשר מופרע תהליך טבעי זה -גורם הדבר
למחלה קשה, אותה מחלה שאנו עדים לה
עתה בכית זה.
הרי בכנסת מת הדו־שיח מזמן. אין עוד נסיון כן לשכנע
ולהשתכנע. הוויכוח כימעט ואינו משנה דבר. יתר, על כן,
גובר והולך המרחק בין הכנסת והציבור, ובעיקר הדור
הצעיר — מרחק המתבטא לא רק ביחס תופעות כמו
ספורט וסיגנון, אלא גם ביחס למיפלגות, למישמעת קואליציונית,
לטכנולוגיה, ולשאר אתגרי ימינו.
ניתוק זה סומן בחובו סכנות נוראות לדמוקראטיר. בימי
התקוממות הנוער במערב ובמיזרח, שעה שמונסיס דגלים

נפוליון

כן־גוריון

קנדי

ניברסיטאות, אלא גם במוסדות המדינה. בי
הוא נקרא לתת את דמו למען מדינה זו.
כבוד היושב־ראש, לפני חודש היה נדמה כי גם במיפלגות
הקשישות נראה ההגיון של הצעתנו, וכי מתגבש רוב בבית
להעברת ההצעה לדיון טרומי בוועדה.

מאז נערכה התקפת־נגד עזה של הנאחזים
בקרנות-המיזבח. כבל זאת אני מקווה בי הת•

בו נהתנצחאתהעקש נו ת, ו כי הצעה זו תועב
ר לוו עדהלבחינהענייניתשלעק רו נו תי ה.

אולם בשעה שאמרתי את הדברים, כבר ידעתי כי המשמעת
הסיעתית עשתה את שלה. הרכב־ד,נוכחים במליאה
הוכיח זאת בעליל.
היתר. בידינו רשימה של למעלה משלושים ח״כים,
שהודיעו לנו בפירוש, בשיחות הפרטיות שניהלנו במשך׳
השבועות האחרונים, כי הם תומכים בהצעתנו באופן עקרוני•
אף לא אחד מהם נכח באולם בעת הדיון!
היו שעזבו את האולם באופן הפגנתי בעת הדיון עצמו,
כמו מרדכי בן־פורת (רפ״י לשעבר) .היו שנעדרו מראש,
כגון לובה אליאב, שולמית אלוני וגבי כהן (מע״י) .נעדרו
גם כמה ותיקים, שתמכו עקרונית בהצעה, בפינחס רוזן.
לעומת זאת נכחו באולם כל הוותיקים השולטים בכנסת
— מדבורה נצר ועד ישראל קרגמן. הם הירבו להפריע,
לגחך ולשוחח ביניהם בקול רם. קדיש לוז, המנהל רק
לעיתים רחוקות את ישיבת יום ד׳ ,ניהל הפעם את הישיבה
בעצמו, ולא הסתיר את הסכמתו לדברי מתנגדי״ההצעה.
על הצעתנו ענה ח״ב ברוך אזניה (מע״י) ,בתור יו״ר
ועדת־הכנסת. הוא העלה את הטענות השיגרתיות: שלמועצת־הוותיקים
לא יהיה מה לעשות, כי בעיית חילופי־המישמרות
צריכה להיפתר בתוך המפלגות עצמן, וכיוצא בזה. הוא
לא ענה אף על אחת מן הטענות הענייניות שהשמענו.
חזרתי לדוכן כדי להשיב על דברי אזניה. הצבעתי על
העובדה שעוד לפני חודש הסתמן בכנסת רוב בעד הצעתנו
— אותה הצעה שהפכה לפתע חסרת־שחר.
או רי אבנ רי: אני שם לב לכך שצעירי־המפ־לנות,
ובעיקר צעירי מפלגת־העבודה, נעדריס סן
האולם ברגע זה — אולי מפני שיש נזשמעת קוא־
1,ליציונית, ומצפונם אינו מרשה להם להצביע נגד
| ההצעה. גם זה מלמד על טיבה של ההצעה.
לאחר־מכן ניתחתי את טענות אזניה לגבי בית־הלורדים
הבריטי והוכחתי שמוסד זה, שהיה אנאכרוניסטי בימי
נעוריו של אזניה, הפך לאחרונה למוסד מודרני ביותר,
אחרי שהוכנסו בו שינויים מפליגים ומאז שהמלכה מעניקה
את התואר ״לורד״ לאנשים המצטיינים בשטחי־החיים השונים,
ממדענים ועד ספורטאים, ללא זכות תורשה.
1יקט!־רשם ־ טוב: אולי תציע גם איזו מלנה

צעירה?
או רי אבנרי: יש מלנה במדינה זו, ושמה
[.גולדה מאיר. כולכם יודעים זאת, ואף אחד לא יפר
| את מרותה.
סיימתי באיום מפורש:
אוריאכנרי: אני מזהיר את ותיקי הבית הזה

— אס הבית ידחה הצעות סבירות כמו שלנו, התוצאה,
היחידה תהיה שיגבר הלחץ הציבורי למען
ניתוח קיצוני עוד יותר, נמו הניתוח המוצע על־ידי
יצחק בן־אהרון. כלומר: להקים פשוט גיליוטינה,
לפי הגיל ואורך־הכהונה.
זד, לא עזר, כמובן. ותיקי כל המפלגות — מרק״ח ועד
הימין הצביעו פד,־אחד נגד. גח״ל ומ״ח נימנעו, כביכול,
מההצבעה — אך רק כדי שתהיה להם הזכות לדבר נגד
ההצעה מעל הדוכן, ולחטוף קצת מן הפירסומת.
כמו תמיד, בכל עניין עקרוני, עמדה סיעתנו נגד כולם,
1מול . 119

^ פי טו נוי דווש ״אמנות בויאו!,,
* צעירים נזעמים באו רהנגין וגוו
אמנות בריאה — ובעלת רמה. אבל כשפיטר
פריי בחר, בתוקף תפקידו כמנהל האמנותי
של האהל, במחזהו של יגאל מוסינזון שברו
את הכלים להצגה הראשונה בבימויו — החליטו
הצעירים, כפי שאמרו אחר־כך ,״להרים
את הכפפה שפיטר פריי זרק לנו.״
תחילה הדפיסו כרוזים. אחר־כך עמדו בפתח
הכניסה לאהל וחילקו את הכרוזים למוזמנים.
עוד לפני שהתחילה ההצגה, יכלו
הנוכחים לקרוא את הפנייה הבאה:
קהל אומלל, קהל קוני־הכרטיסים לשבור
את הכלים:
כרטיס קנית, כספך כבר אבוד. קום, הצל
את זמנך. קום וצא מפה, זו זכותך. היא

פ רי
היתה זו קבוצה מגוונת למדי. היו שם
דמויות כמחזאי יוסף מונדי 33 המשוררים
מאיר ויזלטיר 27 יאיר הורוביץ ( )27ויונה
וולך 24 ציירים כשוש שוורץ־בן־
אשתמוע 21 מיכאל דרוקם 28 אלישע
בנוביץ 27,הסטודנטית איילה אפשטיין
והעובד הסוציאלי דני טרץ 25 הפיזמונאי
מנחם בינצקי 26 והסטיריקן חנוך לוין (.)24
וכשכבו האורות החלה ה״הצגה״ — באולם.

ך * מחזהלא החל כרגיל, בהרמת מסך.
| 1פי טר פריי עלה קודם על הבמה, התחיל
לשאת נאום ארוך, בו ניסה לשכנע את
הקהל שהצגת־בכורה למוזמנים ומבקרים

1ן 11ח | 4 1 | 71 בעובד הסוציאלי דני מרץ׳ (במרכז) שהשמיע קריאות
1 בגנותו שי פיטר פרית בבכורת המחזה שברו את הכלים

בתיאטרון אהל. בתמונה נראים סדרנים וצופים, כולל נשים, המכים בדני וגוררים אותו.
ך* וף סוף זה קרה גם בישראל — מרו
^ של צעירים נגד המימסד המסתייד.
וזה קרה דווקא בתחום המאופק והשקט
ביותר של החברה הישראלית — עולם התיאטרון.
שורה של אמנים צעירים, מחזאים,
משוררים וציירים, החליטו להתקומם נגד

לפני בחודשיים, באחת מהצגות המחזה
הביתה של הרולד פינטר, שהועלה בתיאטרון
הקאמרי, עשה פריי מעשה יוצא־דופן
בתיאטרון הישראלי הסולידי. הוא צעק
בוז — כמחאה נגד העלאת המחזה.
צעקות־הבוז של פיטר פריי שהוא כיום

מוסי!1ון

בינץ׳ ב א 1הנ
רמת החומר המועלת על בימות תיאטרוני-
ישראל. הם ערבו הפגנה צעקנית, בהצגת
בכורה חגיגית, בתיאטרון אהל. אלא שהמרד
דוכא עוד בטרם התלקח: קהל המוזמנים
בהצגת הבכורה, השייך כימעט
כולו למימסד התיאטרוני בישראל״ ערך
לינץ׳ במורדים, סילק אותם מהאולם ישר לניידות
המשטרה שהמתינו למטה.
בכל העניין הזה התחיל פיטר פריי, הילד
הפרובלמאטי של הבמה העברית.

המנהל האמנותי של תיאטרון אהל — הולידו
גל־ראיונות בעיתונות, ראיונות בהם
ניסה פיטר להצדיק את מעשהו .״הצרה עם
הקהל שלנו,״ אמר אז פיטר ,״שהוא אדיש.
עם ששולח את בניו למות בשדה־הקרב

צריך לקבל אמנות בריאה.״
כמה אמנים צעירים, שאינו מאורגנים בכל
מיסגרת שהיא, קיבלו את דבריו של
פריי ברצינות. הם סברו לתומם שאדם המטיף
לאמנות בריאה צריך להגיש בעצמו

כלולה בדמי הכרטיס! .שב בבית־קפה, שאף
רוח, שתה שוקו קר, קפה קר, אכול אבטיח,
על הכרוז הופיעה חתימת מלר״ז, המועצה
למניעת רעש וזיהום. בשוליו התנוססה
סיסמתו של פיטר פריי: אמנות בריאה!

יש מהנוכחים לא ידע מי יזם את
\ £הכרוז. רק לאחר שסיימו לחלק אותו,
נכנסו יוזמיו ומנסחיו פנימה, לאולם, בכרטיסים
שקנו בכספם, התגלו לקהל.

חייבת להיות גרועה. הוא דיבר בביטחון
עצמי רב, כמי שעומד להציג עתה את המחזה
הטוב של המאה. אחר כך הוציא לבמה
כמה שחקנים המשתתפים בהצגה, ועשה
להם הכרה עם נכבדים היושבים באולם.
הדבר העלה את חמתם של האמנים הצעירים
באולם. הם שיסעו כל משפט של
פריי במחיאות כפיים ציניות. אחר־כך החלו
לשסע את פיטר בקריאות צעקניות :״להתחיל
את ההצגה!״ ״תתנצל בסוף ולא בהתח־

| זירת הקרב: אורם התיאטרון הפך לבמת התגוששות ביו אמגים, סדרנים וצוכים

צועק שזזקן־האהל יהודה גבאי, הניצב בידיים
ל 1ן 1י 1 1
שלובות על הבמה (בתמונה מימין) .אבל קריאתו
11111 11 *1 1 1 /
נבלעת במהומה המתחוללת באולם, כשכל הקהל קם על רגליו, צופה בתיגרת־האגרופים
המתנהלת בין קבוצת האמנים הצעירים לבין סדרני־התיאטרון. בתמונה למעלה נראה יגאל
מוסינזון הצופה בבניו חומי ואביטל, המשתלטים על המיתפרעים. מימין, בתמונה למעלה,
נראית גם המשוררת יונה וולך, ולידה המנהל האדמיניסטרטיבי של האהל פרץ פינקל.
מצטרף לדעתם או דוחה אותה. כשאני צעקתי
בוז בקאמרי, חיכיתי לסוף, מתוך סולידריות
עם השחקנים, וכדי לא לפגוע בקהל.״
כשנשאל פריי על המכות הברוטאליות
שהוכו המפריעים, השיב :״הסדרנים הם
פרימיטיביים. הם התרגשו והקהל־ התרגש.
אז אי־אפשר להאשים אותם.״
לאמנים המפגינים היו טענות משלהם.
אמרה יונה וולך :״רצינו לגרום לכך שאנשים
לא ילכו לראות זבל שאסון לראות
אותו. פיטר פריי סבור שזו אמנות בריאה,
אנחנו סבורים שזו חאלטורה וחנטריש.״
״אילו לא היה פיטר פריי משתחץ ונואם
נאום־הטפה לקהל, לפני ההצגה, היינו מחכים
עד הסוף,״ הסביר דני טרץ׳ ,״אבל זה
הוציא אותנו מהכלים איך הוא מתנשא ומתפאר
בדבר שעוד לא ראינו.״

•1*1חול! הגורל הוא שהסערה האמנותית
* !3הראשונה מזה זמן רב פרצה דווקא
בתיאטרון הרדום והמפגר, שבין תיאטרוני-

לה!״ ״לא שילמנו כסף כדי לשמוע אותך!״
העיר ויזלטיר, מאוחר יותר :״מחיאות־כפיים
וקריאות־בוז הם נשק־מגן לגיטימי
של קהל, בהצגה גרועה.״
פיטר בא במבוכה, השיב לצעקות :״אני
אחשוב על זה.״ כאשר הורם לבסוף המסך
וההצגה התחילה, ליוו אותה האמנים הצעירים
בצחוק פרוע. הקהל מסביבם ניסה להשתיקם.
עד מהרה פרצו ויכוחים שהתפתחו
לתיגרות. היה צורך להפסיק את ההצגה.
בעוד חלק מן הקהל מנסה להרגיע את
המפריעים, עלה על הבמה שחקן האהל הותיק,
יהודה גבאי, ופשוט החל לשסות את
הקהל במפגינים .״ארבעים ושלוש שנה אני
בתיאטרון,״ אמר גבאי כשכל הקהל עומד
על רגליו ,״ועוד לא קרה לי דבר כזה. תוציאו
את בוגרי בתי־הקפה ונמשיך בהצגה.״
זה היה האות ללינץ׳ המוני. הקהל, המורכב
ברובו ממשפחות׳ שחקנים ־מוותיקי־ההסתדרות,
הסתער על המפריעים.
היה זה הפנינג אמיתי, שלווה כצעקות,
צעקות־שכנגד ומהלומות־אגרופים. יגאל מו־סינזון
ומשפחתו ניצחו על הפוגרום. אביטל
מוסינזון הרים את המשורר יאיר הורוביץ
וגרר אותו החוצה, כשהקהל הילם במשורר

באגרופיו. גם על הנשים שבחבורה לא חסו.
שוש שוורץ ספגה אגרופים בבטן מאשר,
בלונדית ומבעלה. את חנוך לוין ומנחם
בינצקי היכו בראשם ובבטנם, משכו בשערותיהם.
מאיר ויזלטיר ספג אגרופים בפניו.
לאחר מהומה ותגרות, שנמשכו כרבע-
שעה, הוצאו המורדים מן האולם. ההצגה
התחילה שוב. אבל באולם נשארו עוד מספר
מאנשי־ד,קבוצה, שלא השתתפו בהתחלה
בתיגרות. הם קמו ממקומותיהם ברעש, צעקו
לעבר הקהל :״אתם קהל אומלל שסובל
בזבל הזה!״ שוב קמה מהומה.
רק כשאחרוני המפריעים הוצאו מן האולם,
ניתן היה להמשיך את ההצגה עד
סופה — ללא הפרעות.

יטר פריי הסתובב במיסדרון, מיוזע
2*1מהתרגשות, נרעש ומופתע .״מותר להם
להוציא כרוז,״ אמר ,״ואני מברך איתם על
העימוד, על היוזמה ועל הכסף שהיה עליהם
לבזבז. אבל אני שולל ניסיון מאירגן ו־מכוון־מראש
להיכנס ולהפריע להצגה.
״חבל שהם טיפשים ולא יודעים כיצד
לנהל מערכה מסוג זה. היה מעניין לראותם
קמים וצועקים בסוף ההצגה, ואז היה הקהל

ישראל. עוד יותר מגוחכת העובדה שהסערה
פרצה סביב הצגה שאינה ראוייה להתרגשות
כה רבה. אילו היו האמנים הצעירים עורכים
את הפגנתם בסוף הצגה רגילה, עם קהל
רגיל, יתכן שהקהל כולו היה מצטרף אליהם
בהפגנת מחאה קולנית נגד המחזה.
כי מחזהו של יגאל מוסינזון, בביומו של
פיטר פריי, הוא אחד המחזות הקיטשיים
ביותר שהוצגו לאחרונה על בימות הארץ.
זהו מחזה המתיימר להילחם בכפייה הדתית
ובסופו של דבר הוא מטיף להשלים עק הכפייה
— מתוך המסקנה הצבועה, שהכפייה
הדתית, עם כל הצרות שהיא גורמת
לאלה שאינם דתיים, מלכדת את העם.
המחזה אינו אינפאנטילי, כפי שטענו ה־אמנים,
מנסחי כרוז־המחאה: הוא סנילי,
משעמם וחסר כל ערך דרמאתי.
אין בו שום דבר המצדיק את הסערה
שהתחוללה סביבו, מלבד העובדה שהאיש
שביים אותו מטיף השכם והערב לא להישאר
אדישים לתיאטרון גרוע ומשעמם.

ברוטאלי נערך גאולס אהל, כשהופסקה ההצנח והשחקנים
על הבמה הפכו לצופים בהצגה הנערכת באולם. יש ׳לשים
לב להבעות־פניחם הנזעמות של הצופים והסדרנים, המסתערים בחמת־אלימות על המפריעים.

קוב־אגהפים

* הודה קפטן כפה על עצמו גילוי את גופי לא חשתי, היה חלול. במקום
לב נדיר, העושה את סיפרו למיסמך שהיתר, בטן נוצר שקע; במקום עיניים —
אנושי מרתק, הנקרא בנשימה עצורה.״ כן חורים. איני יודע כמד, זמן ישבתי כך. נקיכתוב
על עטיפת הספר בלב פתוח — וזה שה רפה בדלת הקפיצה אותי ממקומי.
נכון. כבר בפתיחת הספר נעצרת נשימת
איריס דין עמדה בפתח, שזופה וזוהרת.
הקורא על־ידי תיאור ההתקפה הראשונה:
״אפשר להיכנס?״
יותר מדי השתהיתי ליד הדלת, נועץ בה
זחלתי לעבר השולחן, אחזתי בקצהו ומשכתי
עצמי: לסי מעלה. עתה נעשו ה עיני ככסיל. היא התנועעה בחוסר־ביטחון.
איריס היתד, בת־בית אצלנו. נישאה בגיל
כאבים עזים כל כך, עד שכמעט לא ניתן
עוד לשאתם. ניסיתי לשבת, לשכב, וככל ,17״תמימה אך סקרנית״ כפי שנהגה לומר.
שביקשתי למצוא תנוחה שתקל על הכאבים, שנים רבות סבלה מרגשי נחיתות מחמת
כן גברו. ניסיתי לצעוד ואכן הוקל לי ב־ קומתה הגבוהה. היתד, מהלכת כפופה ומכומיקצת.
פסעתי מחדר לחדר, משם למטבח נסת, מתאמצת להיראות קטנה. באמצע שנות
וחוזר חלילה, עד רדת הלילה. קרוב לחצות
החלטתי להתקין עצמי לשינה, אך השכיבה
הסבה לי כאבים חדים. המשכתי לצעוד, עד
שהאיר השחר. עיני נעצמו מעייפות, אך
המשכתי לצעוד. נמנמתי תוך הליכה, וריעננ־תי
עצמי מדי פעם בטבילת ראשי מתחת
לברז המים הקרים. הזנתי עצמי בחלב ובבננות.
כאשר סרבו רגלי לשאתני, מצאתי
תנוחת ישיבה בכורסה, אך כל תזוזה קלה
הכאיבה. נרדמתי כהלום רעם וראיתי ב־סיוטי
מעגלים הקרבים אלי ממרחקים במהירות
מסחררת, גדלים והולכים וסוגרים עלי
לבלעני. הקיצותי כואב וסחוט. הבטתי בשעוני.
עשרים דקות עברו עלי בשינה
טרופה.
חמישה ימים וארבעה לילות כך צעדתי
בדירתי. הכאבים לא הירפו ממני. בבוקר
היום החמישי חלפו כלא היו. הצעתי את
המיטה, ניתקתי את הטלפון ואת פעמון
הדלת ונרדמתי. בערב התגלחתי והתרחצתי,
וירדתי אל שכני, ד״ר אליהו רבינוביץ׳.
הוא הצמיד את הסטטוסקופ אל חזי, וליהודה
קסמן ( )41 עלה מ אחר זמן, אמר :״אני שומע איוזשה בבית־גרמניה
ב־ , 1933 בהיותו בן החזה, שאינה מוצאת חן בעיני. לך לבית־שש.
למד משפט וכלכלה באוניברסיטה ה החולים,״ אמר.
עברית, והוא כיום חבר מערכת יומון הארץ.
יהודה קסמן ,41 ,חושף את ליבו לא רק
לסכין המנתח האמריקאי המהולל ד״ר מייקל
דבייק׳ .הוא פותח את צפונותיו גם בפני
הקורא. בלב פתוח, שיש לו כל מה שדרוש
כדי להפכו.לרב־מכר, א נו דו״ח פאטתי על
ניתוח מסובן ומסוכן. הוא מתאר אמנם את
נתיב־הייסורים שהוביל את כתב הארץ ה־נימרץ
מביילינסון ועד לבית־החולים ביוסטון,
טקסאס. אבל בראש וראשונה, זהו רומאן
חייו — על אהבותיו, על כישלון־נשו־איו,
על ייסורי גופו ונשמתו.

הגיבור

תמונה? 1צולמה בעת ניתוח חלב הפתוח
העשרים שלה והיא כבר אם לילדה בבית־ספר,
נתקבלה לעבודה מישרדית בבית־חרו־שת
למעילים., .כאשר הרתה דוגמנית־הבית
הראשית ופרשה ממישרתה, נתן המנהל
עינו בנתונים הטיבעיים של הפקידה החדשה.
לא יצא זמן רב ואירים דין, הפקידונת
רק סוד אחד לא גילה קסטן בסיפרו: הנפחדת, היתד, דוגמנית מבוקשת. זקפה
מי היא באמת אותה גיבורה מרכזית שהוא קומתה וסיגלה לעצמה יציבות. קודי דמותה
מכנה בשם ״איריס דין״ .את כל יתר הדמו ר,מוצנעת נחשפו והעניקו לה יופי נדיר.
יות הוא מזהה בשמותיהן המלאים: רופאים לגיזרתה נוסף מימד של גמישות. היא לא
ידועים בארץ ובחו״ל, אשתו, ידידיו. אבל איבדה כלום מחביבותה ואף נשים הביטו
את הדמות המרכזית בחייו, באותו פרק בה בהנאה, להוציא את חולות הקנאה שאין
להן תקנה.
זמן, הוא מסתיר תחת שס בדוי.
וכן היא מופיעה לראשונה בסיפרו, אחבאותם
ימים חזרה מטיול באירופה. קלטה
רי שהוא מתאר את המועקה שהשתלטה שמועות אצל מכרים ובחנות המכולת. איני
עליו, בעיקבות גירושיו. ידידו, דוד, בא יודע אם באה לאזן את סיפור המעשה עללביקור־פתע
בדירתו, שמע על גירושיו. פי גירסתי שלי, או שביקשה — כפי שויעץ

אמרה — לדרוש בשלומי. אדע אך זאת:
״שמע. יש לי חתיכה מצויינת. מדי שבו היא הופיעה ברגע הנכון וקרעה פתה בחועיים
אני בא אצלה להתפרק. היא תשכיח מת הקדרות שסגרה עלי.
ממך את כל הבעיות.״ השאיר מספר טלפון
אירים ישבה ממולי שעה ארוכה והאזיוהסתלק.

דיברתי בשטף, חושש שמא תקום ותסהיא
היתר, בבת עשרים־ושלוש. לא רזה תלק מבלי לשמוע הכל. דיברתי על נישוולא
שמנה. נשארתי צונן לידה, אף שהפ אין שניכשלו, על ילדה שתצטרך לשלם את
עילה תחבולות מיקצועיות! ואולי סלדתי מחיר השגיאות של הוריה. עיניה התכולות
ממנה בשל ריח העובש שנדף משערה.
בחנו אותי ברוך. כזאת השתוקקתי אליה
״עייף. פעם אחרת,״ מילמלתי.
— נאלמת וקשובה. נרדמתי בעודה סמוכה
ביקשתי לשלם לה, אך היא אמרה כי חב וחמימה. בבוקר מצאתי עצמי לבוש פיז׳אמה
רי דאג לכל. נחפזתי לצאת. היא נשארה ונעלי הבית — לרגלי מיטתי. כבשתי ראשי
שוכבת במיטתה, סוקרת אותי בדומיה. בר בכר ושאפתי מלוא ריאותי מניחוח בשרה.
חוב, צועד בחיפזון, חשתי עצמי מוכה כפי
אירים הקלה עלי לחתום פרק מעברי. לא
שלא הייתי מעודי.
ידעתי כי היא עתידה להשתלב כה עמוק
כמה טוב שיש לי פינה משלי, כורסא בפרק החדש שזה עתה נפתח.
קפטן חוכנס לביילינסון, לשורר, של
מתנדנדת וגלולות־ארגעה לרוב. בלעתי
בדיקות רפואיות אינטנסיביות. איש לא ידע
שתיים מהן וגלשתי לעולם של הזיות.
1 8י

עדיין נמה חמורה מחלתו ומה היא צופנת לעתיד
תזרת ״איריס״ במהלך הסיפור:
היחסים בינינו כבר נמשכו מזה שלוש שנים.
מפתח לדירתי. נוהגת היתד, לבוא אלי לארוחת ר,נ
קרובות מצאתיה בבית בשובי מהעבודה.
גם גרושתי באה בכל יום לבקרני. דביקותה היתר,
קרה והשתיים נפגשו ליד מיטתי ואם כי כולנו הל
חביבים, קשה היה שלא לחוש במתח. אכן, הי
מוזרה.

האשד

ך* אחד הימים נכנסו השתיים אלי בהפרש של
4חלפו כבר כשלושה שבועות מאז התקבלתי !
הציפייה לשיחת־סיכום עם רופאים מרטה את ען
ר,ארגעה ר,יקר,ו מעט את רגישותי ואף־על־פי־כן
במצב של כוננות.
שתי אחיות באו להציע את המיטה; יצאנו ל:
הסמוך.
״למה את באה לכאן כל יום?״ אירים השליוזד.
במפתיע.
טובה הזדקפה. קל היה להציתה. לא היה לי כל
עמדה; חשתי עצמי כמשקיף מן הצד. כל מה ש
אותה שעד, היה, שלמעשה השיער הבלונדי של שו
להן מטבע ברייתן.
״איני צריכה את רשותך.״
״האינך מרגישה שאת מפריעה?״
״מפריעה? למי? לך?״
טובה ישבה על ספסל עץ. אירים מול, על כיסא.
שולחן ארוך.

״חידלו, בבקשה,״ אמרתי.
בפתח הופיע פרופסור דה־פריז. לבש חלוק לבן
כתמיד. בירך את שתי הנשים בניד ראש וביקשני
מיד הוסח דעתי מן הנשים. הלכתי בעקבותיו;
דלת ונעל במפתח.

״כדי שלא יפריעו לנו,״ חייך. הורד. לי
לשבת מולו. נטל טבק ופיטם אח מקטרתו.
״סיימנו את הבדיקות והגענו -לסיכום.
האיבחון ברור. יש לך תיסמונת מארסאן.״
״אתה סובל ממיפרצת בודתין העולה ומאי־ספיקה
של דם שמקורה בפעולה בלתי־חקי־נה
של מיסתם הוותין.״
המונחים היו מובנים, אך משמעותם בל־תי־מושגת.
״תהיה
זקוק לניתוח. אני מניח שלא נבצע
אותו כאן. כנראה נמליץ שתסע לחוץ־
לארץ. בארצות־הברית יש כמה מרכזים ש־

— 1 80י.וו # 1 1 1 1ו:ו 11 וזוזי*

גרפתי. היא ענתה במיכתב דחוף ופתחה
כך :״אני כותבת לך יום יום, כמו יהודי
המניח תפילין. גם בשבת אני כותבת, מיד
עם צאת הכוכבים.״ מכתביו של אחי עסקו
בשאלות ענייניות. הוא דיווח לי על המשא־ומתן
שהוא מנהל עם חברת הביטוח, כדי
להבטיח את השתתפותה בהוצאות נסיעתי.
כאשר הגיעו כמה מיכתבים בעת־ובעונה־אחת,
התחבטתי איזה מהם לפתוח ראשון.
הייתי עוצם, איפוא, עיני ושולף אחד מהם.
כשהיה ביניהם מיכתב מאיריס הייתי מערים
על עצמי וחוזר על ההגרלה שוב ושוב עד
שמיכתבה היה עולה בפור.
״אהבתי תשמור עליך מכל רע. הם מכאיבים
לך? חושבת עליך עשרים וארבע
שעות ביממה. מרגישה איתך, מחלקת איתך
את הייסורים. נרדמת בלילה וראשי על חזך.
מתעוררת בשעות הקטנות וגופי לח וכואב.
אל תבוז לי. אני חשה הכל פיסית.״ ב־מיכתביה
כימעם לא הובאו עובדות, רק
רגשות. עמודים שלמים, בכתב־יד גדול ומעוגל•
לא הקפידה על סיגנון. כאורח דיבורה
כן כתבה. נפשי יצאה אליה.

משכר קשה

0083^ 18*1 1 * 1,
• ום אחד צילצל הטלפון בחדרו של קסטן
7בבית־החולים. היתה זו ״איריס״ שדיברה
משדה־התעופה של ניו־יורק. היא הגיעה לשורה
של תצוגות־אופנה. כעבור שישה
ימים, עם תוס שליחותה כדוגמנית, הופיעה
בבית־החולים — בלונדית, שזופה, יפהפיה.
קסטן כבר הספיק עד אז לעבור את, הניתוח,
אותו הוא מתאר באחד הקטעים ה־דראמאטיים
ביותר מסוגו. אבל אחרי הכאבים,
אחרי הסבל והמאמץ, הסתבר שדרוש
ניתוח נוסף. תחלו בדיקות נוראות ומסובכות.
הרופא עצמו נואש מהן, ואילו קסמן
שקע במצולות האפאטיה, המום מכאבים
ומסמי־הרגעה.
ואו, במעמקי־הייאוש, חל המיפנה, ו״אי•
ריס״ החזירה לו את הרצון לחיות:
דומני שהיה זה המשבר הקשה ביותר ש־פקדני
במחלתי. הוא היה פיסי ונפשי כאחת.
לפי הערכתי החל שעה שנכנע הרופא שערך
בי את הצינתור. את כולם ראיתי כממלאי
תפקיד ביאושי: האחיות בלהגן, הטכנאי
וקולו הרועם, מבט התאוזה בעורפו של הרופא.
הייתי שרוי בחוסר־אונים מוחלט. לא
האמנתי שעוד אחלים אי־פעם. צינתורים —
זה מה שהועיד לי הגורל. זה־אחר־זה. רק
אתאושש ושוסיינקבו לי חור בירך או בזרוע,
ואחיות מצפצפות תקפצנה סביבי בגפרורים.
תמיד יבקשו לדעת מה מתרחש בתוכי:
כיצד השתלב הטלאי בריקמת הוותין,
מה עלה לו למיסתם, מהי כמות הדם החוזרת
לחדר השמאלי של הלב. הם רוצים
שאוכל, שאתחזק — כדי ששוב יוכלו להשחיל
צנתרים לגופי. ואיריס? היא עושה יד
אחת איתם. בלא יודעין. מוליכים אותה
שולל. יש לה יחס של דרך־ארץ אל הרופאים;
יחם מוגזם, מוגזם מאוד. אינם ראויים
לכך, איריס. לך אני יחיד, להם אני אחד
מרבים. יש להם את ג׳ון. אירים, את מכירה
את ג׳ון בנט? ראית אותה? אני שונא אותה.
אני אוהב אותה. לאן נעלמה ג׳ון, איריס?
״היכן ג׳ון בנט?״
התמחו בניתוחים מן הסוג הזה. עוד נוהיו
אל המילים ראשונות שיצאו מפי
דיעך*.
לאחר שלושה ימי אלם. איריס שמעה על
...ש תי האורחות המתינו בחוץ. בהעדרי ג׳ון. סיפרתי לה. אבל מאז באה איריס
החליפו את מקומות ישיבתן.
נעלמה ג׳ון ורק עתה — כאשר גאה יאושי
״עלי לנסוע לארצות־הברית,״ אמרתי — .נזכרתי בה.
משום־מה נראה לי הדבר כעיקר.
״ג׳ון, איריס. ג׳ון בנט. איפה היא?״
טובה באה לקראתי.
״אשאל אחר־כך. קניתי לך אבוקדו. אתה
״אינך רוצה שאוסיף לבקר אצלך? האם אוהב אבוקדו. עם בצל.״
כך אמרת לאיריס?״
איני רוצה כלום. גם לא אבוקדו. אני רו״מה
את אומרת?״
צה להירדם ולא להתעורר עוד. ואני רוצה
שאלתה חרגה כל-כך מן המציאות שאליה שאיריס תהיה לידי כשאירדם. תלטף את
הוטלתי זה עתה, עד כי לא קלטתי את אשר מצחי הקר. .יקחו אותי מכאן באלונקה ופני
היא דוברת. היא חזרה על השאלה, והפעם לא מגולחים. גם מבושי לא רחוצים וצח־במפגיע,
אלא שאני כבר נמצאתי הרחק נתם מכה בנחיריהן של כל אחיות הצינתור
מן הנקודה שבה עזבתי את השתיים לפני בעולם. מכושים מצחינים! שיצחינו. שיצחינו
שעה קלה.
כמו גוזיה רקובה של
״הניחו לי, אנא.״
לפתע עצרתי נשימתי. משהו הזדחל על
ליוויתי את טובה לדלת. איריס נשארה ירכי, מתחת לסדין. קריר. זחילה איטית
נטועה במקומה, קופאת וחיוורת, עד שהחלו אבל עיקשת. אצבעות! אצבעותיה של אירים.
דמעות קולחות מעיניה. היא רצה לקראתי, מה את עושה, איריס? האצבעות נגעו באנפלה
על צוזארי, הניחה ראשה על כתפי שר נגעו. יד שנייה הצטרפה. אצבעותיה זחויבבה.

מכיוון בטני לעבר חזי, נזהרות שלא
״סלח לי! סלח לי! אני אשמה!״
לחצות את הגבול שסימנה הצלקת. עשר
מאוחר יותר באותו ערב סיפרה לי אחת אצבעות ארוכות ליטפו אותי, כל אחת לחוד.
האחיות, כי האזינה לדיאלוג בהיעדרי. הש חשתי אותן בכל מקום.
תיים ניהלו דו־קרב של עלבונות שגידופים
קולר, ליחש ללא הפסק. כך ידעתי אותה:
נשתרבבו בו לרוב.
שולפת ונכנעת. כל כולה מסירות והתמכ*

רות
חושנית. חמימות פשטה באיברי גופי.
מכתכי אהכה פקחתי עיני להציץ בה. היא ישבה על קצה
מיטתי, מבטה נודד ממני אל הדלת, ומשם
ך* רומאן העדין לא פסק עם צאתו של אל הסדין הצחור הזע כיצור חי. פניה היו
} ) קסטן לארצות־הברית .״איריס״ שפכה סמוקים, שפתיה פשוקות ונחיריה רוטטים.
שרירי זרועותיה, מתכוזצים ומשתחררים.
את אהבתה במיכתביס:
אמי כתבה לי בכל יום וכאשר קרה פעם הוורידים שבצווארה הארוך התפתלו, תפוחים
שלא קיבלתי ממנה מיכתב יומיים, טיל־ כגבעולים. רגליה היו שלובות, וכל איבריה

שד העתונא׳ יהודה קסטן

_ ושוב משטרתי
בידיה
קר ולעיתים

נלתי־מובנת.
נדלנו להיות
,ו שלישייה
והידידה קות אחדות.
:ית־החולים.
:י. גלולות־שרוי
הייתי
׳לם־ההמתנה
:מיד, תקפה
רצון לנקוט
־,ירהרתי בו
ייהן לא בא

חצץ ביניהן

ונראה הדור
לסור לחדרו.
סגר את ה־

1יי 1ץיה לאה שווארץ ,״מלכת־הדוגמניות״ מוכרת היטב בתור ידידתו האישית של
11י? 1 1העיתונאי והסופר יהודה קסמן. לאה נחשבת לאחת הנשים המעניינות,
וטובות־הלב, של חברת־הזוהר הישראלית. כמו ״איריס״ ,אף היא בלונדית וזוהרת.
מתנועעים בהרמוניה נפלאה.
לפני שנגמר הכל, היתר, רכונה מעלי ושפתיה
טורפות את שפתותי. לאיטה הירפתה
את לחצה ובזריזות שמטה את זרועה מתוך
הסדין. בידה השנייה הפשילה את הסדין
.וחייכה אלי חיוך קורן.
פרצתי בצחוק. תמיד היינו צוחקים בצד
חנו לאחור, תשושים ורפויים.
״אתה צוחק, צוחק!״ קראה איריס בהתפעמות.
היא פיזזה במעגלים סביב עצמה,
צוהלת באושר.

הידידה

•י יתד! זו התחלת הדרך חזרה. חזרה
| | אל החיים, אל העולם בחוץ, אל ביתו
בישראל. עוד המתינו לו מיבחנים קשיס —
ניתוח נוסף, וברוגז עם ״איריס״.
בלב פתוח אינו מסתיר מאומה, והדרא

הכפולה מתפתחת במקביל: הדראמה
בלבן, בבית־החוליס; והדראמה בוורוד, ב־ליבם
של שני הנאהבים. וככל שהיריעה
ניפרשת, חוזרת ומנקרת השאלה: מיהי
״איריס״?
קסטן עצמו השיב על כך :״זאת דמות
מורכבת מכמה דמויות אמיתיות.״
ידידיו ומוקיריו הרבים של קסטן, שהתעניינו
בפרשה, ניסו לנחש את זהותה של
״איריס״ .הס ראו שדמות גיבורת־הספר
דומה להפליא לדמות חיה וקיימת, הידועה
,היטב בחברה הישראלית. כמו ״וחריס״ —
גם היא בלונדית וזוהרת, גם היא דוגמנית־צמרת,
גם היא נסעה לארצות־הברית לשבוע
של תצוגות. והעיקר: היא ידידתו, מזה שנים
אחדות, של יהודה קסטן.
׳ידידה זו שמה לאה שווארץ, המוכרת כתוארה
״מלכת הדוגמניות״ .האם זוהי ״אירוס״
המופלאה?

הדצוווה
(המשך מעמוד )13
זוב את הרצועה — יעדיף לנסוע לכוזיית,
לביירות או לסן־פרנציסקו.
הפיתוי הזה פועל בעיקר כלפי הפליטים.
את מנות־המזון שלהם הם מקבלים על־סמך
היותם פליטים רשומים, ולא חשוב אם הם
תושבי מחנה ברפיח, ברמאללה או באירביד.
מחנות־הפליטים הענקיים של יריחו התרוקנו
כימעט לגמרי במלחמת־ששת־הימים.
המימשל הצבאי איפשר ילכל פליט מן הרצועה
להשתקע במחנות אלה. שם הוא
ממשיך לקבל את מנוח־הסעד — וגם רשאי
לקבל עבודה יזומה, בשכר העולה פי שניים
על זה הנהוג ברצועה. ואומנם פליטים
רבים עברו לגור שם, עובדים בעיקר כפועלים
חקלאיים אצל בעלי־האחוזות — .אבל
חוזרים למשפחותיהם, שנשארו ברצועה.

• עידוד חמישי: להשתקע כ־ארצות״ערב.
הדבר אינו נתון ישירות

בידי ישראל, והממשלות הערביות אינן
פותחות את שעריהן לרווחה. אולם בעלי-
מיקצוע מבוקשים שם — וההכשרה המיק־צועית
של צעירי הרצועה עומדת עתה בראש
סולם העדיפויות של מערכת־ההינוך.
סטודנטים המבקשים ללמוד באוניברסיטות
ערביות זוכים להקלה שאינה נחלת הכלל:
הם רשאים לחזור לרצועה, ללא קשיים.
התקווה היא, שחלק מהם יחליט להשתקע
ולהסתדר בחוץ.
לפני שבועיים הורשו 600 מסיימי תיכון
מעזה לנסוע לעמאן כדי לעמוד שם בבחי-
נות־הבגרות של ממשלת ירדן, ולשוב לבתיהם.
הם חששו שתעודת־בגרות ישראלית
תחסום בפניהם את האפשרות של תעסוקה
במדינות ערב; המימשל הצבאי איפשר להם
ברצון לקבל תעודה ירדנית, שתפתח לפניהם
את דלתות התעסוקה — מחוץ לרצועה.

הילדים המשיכו להיוולד
^ 4י־אפשר לומר, שעידוד מגת־ן זה לא

״ וספה הקטנועהעדיףוהנפוץב 1עןלם !
לעונת הקיץ אין כמו ״ וספה ״ לעבודה, לבילוי

ולהנאה

למכירה בתנאים נוחים ובתשלומים בבל סוכנויות ״וספה״ בארץ:
תל״אביב :״צבי״ ,הסדנה ,6גבעת הרצל, טל ; 821865 :״ס.ג.״ ,השרון ,10 טל ; 31755 :״קטנועי
מרכז״ ,המסגר ,78 טל ; 36248 :״מוסך אורי״ ,דרך פתח־תקוה ,80 טל ; 36262 :יפי :״אחים
עובדיה״ ,שד׳ ירושלים ,46ט ל ; 829998 :ירושלים :״מרכז נוע״ ,מרכז מסחרי, ט ל ,• 26811 :״קלנוע״
,יפו ,167 טל ; 26167 :חיפה :״אורבוך״ ,זבולון ,1טל ; 63319 :״כוכב שביט״ ,שד, הכרמל
,37ט ל ; 532957 :אילת :״דני שפיר״ ,אזור התעשיה ב׳ ,ט ל ; 2352 :אשדוד :״דלסיוז״ ,מרכז
מסחרי א׳ ; 13 אשקלון :״פייג״ ,מרכז מסחרי, אפרידר, טל ; 2743 :באר-שבע :״ליסאור״,
גרשון , 29 טל ; 3194 :״שלמה״ ,טרומפלדור ,44 טל ; 3628 :גבעתיים :״קט־גל״ ,כצנלסון ,129
טל ; 724270 :חדרה :״פלדמן״ ,הנשיא ,42 טל ; 2670 :״אהרונוב״ ,הנשיא , 25 טל ; 2667 :
טבריה :״ורדי״ ,ככר העצמאות, טל ; 20001 :נתניה :״אושר״ ,שד׳ בנימין ,13 טל ; 3821 :
״סע־נת״ ,הרצל ,54ט ל ; 3851 :פתח״תקוה :״שולרוף״ ,פינסקר ,21ט ל ; 911574 :קרית־שמונה:
מוסך הבשן; ראשוו־לביון :״רוזנבאום״ ,שד׳ רוטשילד 25ט ל ; 941634 :רחובות:
״פריצל״ ,הרצל ,138 טל ; 952074 :רמת־גן :״וספה רון״ ,ז׳בוטינסקי ,48 טל ; 727341 :
רמתיים :״דאום״ ,דרך השרון, ט ל.924295 :

הסוכנים הראשיים לישראל:
״עופר״ ,חברה לרכב בע״מ, תל־אביב, הסדנה ,6גבעת הרצל, טלפון .8218 65

שלוש יבשות בשלוש שעות

תיס״עשרה שנים אחר שהמריא מאולפניו של מפיק
מופעי־הראווה, מייק טוד, הונחת כדודו הפורח של
ז׳ול וורן להקרנה חוזרת בתל-אביג; והפעם — על״
גגי מסך־ענק ההולם את ממדיו ואת כוונותיו המ קוריות
של יוצרו.

רושמו של סרט־מסעות ראוזתני זה הושתת על צירוף מבריק של
אפקטים פנוראמיים, טכניקת־קול להטוטית ומסרטה צבעונית חובקת
תבל־רבה. זהו סרט שאיכותו בכמותו ובממדיו, והוא זוכה להקרנה
הראוייה לו מקץ 10 שנים לבכורתו בישראל.
״סביב העולם ב־ 80 יום״ (״סינרמה״ תל־אביב) שימר את עיקר ערכו
בתורת הצגת בידור קולוסאלית, מעוצבת בטעמו הטוב של הבמאי
מייקל אנדרטון, גדושה מצב־רוח מרומם, וכולה התפעמות תמימה
ממראה יופיו של עולם, ומקסמי ברואיו. בשלוש שעות מרוצתו של
הסרט נילווה הצופה אל יצירי דמיונו של ז׳ול ודרן — אל הג׳נטלמן
הבריטי המושלם פיליאס פוג (דויויד ניבן) ואל משרתו פארפארטו
(קאנטינסלם) ,להרפתקת־הימור מרנינה, המטלטלת אותו על פני שלוש
יבשות. טוד שיבץ בסרטו לא פחות מ־ 43 כוכבי קולנוע — את כל
המי־ומי — בסידרת מופעי״בזק. וזה, בלי ספק הרעיון הנפסד היחידי
הגורע מהצגת הבידור הגדולה. סממן מלאכותי כ״מצעדכוכביס״ ,מרסק
כאן מדי פעם את שטף העלילה, שעה שהצופה נסחף, בעל-כורחו,
למיטדר־זיהוי של שמות נוצצים. לעומת זאת, נעימה במיוחד הופעתו
הנלבבת של הקומיקן המכסיקאני קאנטינפלס (פאספארטו) .זהו מוקיון
בעל שאר־רוח, המבצע כל מעשה ליצנות בדקות נדירה.

קורסי־קיץ קצרי־מועד ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית

ב״אולפן

גרג״ (בר־קמא)

הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת ״ א: גורדון ,5טלפון 236209

קורסח דש: ב־ 21 ביולי!

״ אחרת ״
הופיע
נמה מדינית חופשית
המחיר 1.— :ל״י
להשיג: ת״ד 26116 תל־אביב.
בהשתתפות:
שלום כהו עמוס קינו ¥נתן
בנימין עומרי
זהבי ^ חנוך לוין חיים חנוך אייל ^ יוסף יאיר
פאוזי אל-
הנגבי נעים גלעדי
^ יוסף מונלי *נ ועוד.
אסמר

\ ! השיג חלק מן המטרה. אבל הרצועה
בכל זאת לא התרוקנה. במחנה אל־רימאל
בעזה אין למצוא אפילו בית אחד ריק. פליטים
רבים עזבו, אבל בתיהם נתפסו על־ידי
שבנים, שחיו בדוחק אשר קשה לתארו וה־מנצלים
עתה את ההזדמנות לחיות בתנאי-
,רווחה״ כלשהי. בכל זאת, נשארה צפיפות־החושבים
ברצועה הגבוהה ביותר בעולם,
ובמשך שנה זאת לא חדלו להיודלד ילדים.
האם נקבע, אי־שם, מספר של פליטים שרצוי
כי יעזבו את הרצועה?
יש רמזים — אבל איש אינו מוכן לומר
זאת בפה מלא. ההגדרה הברורה ביותר ששמעתי
לגבי הרצועה היא זאת:
״יהיה הפיתרון כאשר יהיה — ויש לקוות
שפיתרון זה יאפשר סיפוח הרצועה למדינת־ישראל
— אסור שיהיו שם 400 או אפילו
300 אלף ערבים. יש לעודד אותם לעזוב,
עד שתישאר שם האוכלוסיה הנורמאלית של
חבל־ארץ בגודל זה.״
מה היא האוכלוסיה הסבירה של חבל־ארץ
בגודל זה? לפי קנה־מידה של המשולש,
אין היא יכולה להיות יותר ממאה אלף.

לא להנעים את החיים
*אם לא ירצו עוד רבע־מיליון איש לע־

1זוב מרצונם, על אף העידוד? והאם יש
סכנה של נקיטת צעדים חמורים באמת? או
שמא ייבחן קו חדש?
אני שוב מסתמן על אותו מקור :״ביד
תיים אין מה להזדרז. בין כה וכה יש תהליך
של עזיבה. פשוט לא נעים לחיות ברצועה,
ואנחנו לא מתכוונים לעשות דבר
שינעים את החיים שם. אבל ברור שהתהליך
הזה לבדו לא יפתור את הבעייה. יש בין
האחראים כאלה, הדוגלים בעידוד שיהיה בו
גם משום פיתרון קונסקטרוקטיבי של הבעייה.״
לא, האיש לא התכוון ליישובם־מחדש של
הפליטים בשטחים העומדים תחת שילטון
ישראל.
״נציע לכל משפחה של פליטים, המוכנה
לעזוב את הרצועה ולחתום על התחייבות
שלא לשוב אליה, פיצוי כספי נאות. נאמר
אלף לירות מצריות.
״שלא יוותרו על כל יתר זכויותיהם. רק
שיוותרו על ישיבתם ברצועה. שעוד ייחשבו
לפליטים בעיני האו״ם. אבל שיצאו מפה!״
האם זה יפתור את הבעייה?
אפילו בן־שיחי לא האמין בכך .״אני מניח
שיהיו כמה רבבות שיסכימו גם זה
משהו.״
והנותרים, שיסרבו לזוז? כמו אותן זקן,
שהסביר בתשובה לשאלה מדוע מתעקש הוא
לשבת במחנה־הפליטים בזמן שארבעת בניו
היגרו לארצות־הברית והסתדרו שם :״יש לי
מאה דונם בגדרה! איך אני יכול לעזוב את
הארץ הזאת?״
שום ״עידוד״,לא יזיז אותו. בשבילו דרוש
פיחרון של ממש.

בעריכת: מקסים גילן

״רק כך״?

אולי ״אחרת״ ז

העוכם• יחזה 1610

במדינה
(המשך מעמוד )12
מרצה אהוד, מרצין ומכובד. הוא גם בעל
דיעות פוליטיות ברורות, שאינן מקובלות
על שילטונות האוניברסיטה, הממומנת׳ במידה
רבה בכסף אמריקאי. לוי הוא יו״ר ועד
אנשי־הרוח למען וייאט־נאם, ואף הפגין בעצמו
מול השגרירות האמריקאית ברחוב הירקון
בתל־אביב.
הפלייה כרודה. הסטודנטים החליטו
פה־אחד: פיטוריו של לוי באו בשל השקפותיו,
וכדי לפייס את התורמים האמריקאיים.
מה גם שראש החוג למדעי־המדינה, שגרם
לפיטורין, הוא הד״ר אשר אריאן, הנחשב
לפרו־אמריקאי מובהק.
ואכן, היה לסטודנטים על מה לסמוך.
העובדות לגבי לוי היו תמוהות:
ניתן היה לפטרו ללא נוהל מיוחד,
מפני שלוי אינו אלא ״מדריך״.
#לוי הושאר בדרגה נחותה זו במשך
שלוש שנים תמימות — דבר בלתי־רגיל
לגמרי, באוניברסיטה התל־אביבית.
#בדרך־כלל הופך ״מדריך״ ל״מרצה׳׳,
מייד עם קבלת התואר דוקטור. אולם לוי
כבר היה דוקטור כשבא לתל־אביב — ועבודת
הדוקטוראט שלו נחשבה בסורבון לעבודה
מזהירה במיוחד. למרות זאת לא קיבל
מעמד של מרצה.
#האוניברסיטה טענה, כי לא קיבל תואר
״מרצה״ מפני שלא פירסם עבודות־מחקר.
אולם הרבה מדריכים אחרים, שפירסמו פחות
עבודות מד״ר לוי, עלו מזמן לדרגת מרצה.
״בר עוד אני מביע:״ הסטודנטים
של לוי התארגנו, תבעו את החזרתו. ה־קאמפוס
התל־אביבי התייצב כולו לימינו*.
משלחת התייצבה בפני הרקטור, רמזה כי
צפוייה התמרדות חמורה. נתמנתה ועדה
לבדיקת העניין.
השבוע הגיע העניין לסינאט, וזה החליט
לבטל את פיטוריו של לוי, למרות שהבוס
שלו, אריאן, הודיע כי לא ישתפו בחוג שלו.
אולם תוך כדי כך נתגלתה תופעה חמורה

הפוליטיות בהרצאותיו. הוא אף רמי שאם
אומנם יעשה כן, הוא צפוי לפיטורין.
השקפה זו נוגדת באופן חותך את עיקרון
החופש האקדמאי — עיקרון הבא לעודד את
האקדמאי לחשוב מחשבות עצמאיות, בכל
התחומים, ואף לבטא אותן בהרצאותיו. עיקרון
זה הוא מקודש, והפגיעות בו היוו את
אחת הסיבות למהפכת־הסטודנטים העולמית.
אם תתייצב אוניברסיטת תל־אביב מאחרי
דעתו של אריאן, יהיה למאבק הסטודנטים
יעו ברור חדש.

תו צר ת

ב ר ׳ נונ יל1ת

עונש קולקטיבי
איזה עונש מגיע למחללי־השבת? לדעת
דגלנו, ביטאון צעירי הנוער האגודאי —
מיתה משמיים, או אפילו מכדורי אל־פתח.
כתב השבוע הרב אליקים כהן, אב בית־הדין
של גיבעת־אולגה, בביטאון הצעירים
— במאמר הסוקר את אירועי השנה שחלפה
מאז ניצחון־ששת־הימים:
״...מה עשה השמן ושליחיו התחיל
בטיולים לגדה המערבית, לרמה הסורית —
וכמובן, הכל בשבת־קודש ועבירה גוררת
עבירה, ביקורים בסיטונות במיסגדים, כורעים
ומשתחווים בכניסה לשיקוצי־הנוצרים־
והאיסלס — מה עשתה השכינה?
״הסתלקה למרומים. וככה אנו עדים להסתרת
פנים איומה: צוללת דקר, אוניית,
אילת, וכו׳ וכו׳ ואין לך יום וכו׳ ובו׳
יתומים ואלמנות, שכול ותאונות־דרכים, ואיו
מי שיגיד ומשחית הרף.
״ועוד חושבים מחשבת־הפלשתים, :מיקרה
היא לנו ולא יד ה׳ נגעה בנו.׳ ויש כבד
סיגנון סטנדארטי: מוכרחים לתת קורבנות.
בלי קורבנות אי־אפשר להשיג שום דבר!״
מעניין, אליבא דדגלנו ואב״ד גיבעת־אולגה,
איזה וכמה חיילי־צה״ל וקורבנות־תאונה
צריכים ליפול, כקורבנות הענישה
הקוקלטיבית על חילול שבת?

לאן לא הערב
לאמרגן יעקב אורי יש אמונה תפלה:
הוא מתחיל במכירת־כרטיסים למופעיו ביום
שלישי — בו נאמר ״פעמיים כי טוב.״
גם כשהביא אורי את ד,באלט על הקרח
לישראל, התחיל למכור את כרטיסיו למופע
— שייערך אך ורק בתל־אביב — ביום
ג׳ .ההצגה עמדה להיערך במוצ״ש וביום א׳.
ואז התברר לאמרגן שמשהו הכשיל אותו.
ע כו רהכ לי שי נוי. למעשה הצטרפו
כמה גורמים, לעכב את הבכורה: תחילה,
איחרה האונייה שהביאה את ציוד־הלהקה
— השוקל 170 טון — כעשרים ימים. וכשהגיע
הציוד לאילת, נתגלו קשיים חדשים.
אורי, שהיה בשנות השלושים פועל־נמל,
חשב שיוכל להחיש את הפריקה. לכן נסע
אישית לאילת. שם התברר לו שכיום שוב
אין עובדים כמו בשנותיה,שלושים.
לבסוף, יומיים לפני הבכורה, הגיע הציוד
תל־אביבה. הרכבתו לוקחת, בדרך כלל,
ארבעה ימים. משום כך גייס יעקב אורי,
מלבד המומחים הזרים, גם מומחים ישראליים.
כולם עבדו, ללא שינה כימעם, ב־מירוץ
מטורף נגד הזמן.
ללא הועיל. בשבת לפני הצהריים ברור
היה, כי לא יספיקו. אורי, שציפה לקהל
של אלפים מכל הארץ — מאחר והמופע
לא ינדוד ממקום למקום — החליט לשדר
על ביטול־ד,בכורה.
ואז החל מירוץ־שדים מסביב לקול ישראל.
אורי התחנן שיבטלו את ההודעות ב־רקדניודקרח
כדיג׳יט
קול ישראל על המופע, המשודרות מדי
נזירוץ־שדים
שעתיים. הוסבר לו מקול ישראל שאי־אפשר•
הוא התחנן שישדרו הודעות חדשות, על
יותר אף מפיטורי לוי. כי בראיון שהעניק ביטול המופע. אמרו — לא•
השבוע למעריב, הכריז אריאן :״דיעותיו
לבסוף, אחרי מו״מ מייגע, הסכימו אנשי־הפוליטיות
של המרצה אינן מעניינות
אותי ,השידור להכניס לחדשות שעד,־שתיים הודעה
כל עודאינומביעאותןב
השמיעש יכל קצרה על ביטול. אך כעבור חמש דקות,
.עודיו. ואומנם, ד״ר לוי לא
בתוכנית לאן הערב, הודיעו שהבכורה
נימה אידיאולוגית בהרצאותיו, על־כל־פנים,
עומדת להתקיים.
לא באותן שאני נכחתי בהן.״
בינתיים כבר הסתובבו יפהפיות־הלהקה,
יעד חדש. בפסוק זה ביטא אריאן
בחוצות תל־אביב, השתזפו בשמש. בערב
גישה, שהיא מהפכנית במשמעותה השלילית:
שאסור למרצה להשמיע את דיעותיו אפשר היה לראות את הרקדנית בריג׳יט
וריט בדיסקוטקים, במקום בזירת־המופע.
לעומודזאת, נהר קהל מן הגליל והנגב,
* בין השאר יזם תא-הסטודנטים של העולם
הזה — כוח חדש החתמה נסיונית מחיפה ומירושלים — והושב ריקם.
כאשר נשאל איש יחסי־ד,ציבור של קול
על עצומת שדרשה את ביטול פיטוריו של
ישראל, דויד נוימן, מדוע בעצם אי־אפשר
לוי, ואת שיתוף הסטודנטים בכל מוסדות
המינהל של האוניברסיטה, על עצומה זו היה להודיע על ביטול, תמה נוימן :״אני חדש
במיקצוע. יש בכלל מדור לאן הערב בשבתי
חתמו, תוך שעתיים וחצי 300 ,סטודנטים.

לפני שתחליט, דרוש הדגמת
מכשיר הטלוויזיה של. ס.£.ז)

בידור

העולם ווזה 1610

איזו טלוויזיה עוונו אתה לקנות?

חברת ג׳נרל אל ק ט רי ק, ב רי טני ה0 0היא החברה
הגדולה ביותר באירופה למוצרי אלקטרוניקה וקיימת זה
שמונים שנה.
טלוויזי ה של ג׳נ רל אלק ט ריק. ס 0מיוצרת בבריטניה
ומותאמת במיוחד לתנאי הארץ. נותנת לך תמונה יציבה
ובהירה ואחריות מלאה.
טלוויזי ה של ג׳נרל אלקט רי ק י £. 0י - 0פירושה שביעות
רצון מוחלטת לקונה.
בקנותך מכשיר של ג׳נרל אלקט רי ק, בריטניה, וודא
שאכן זהו המכשיר האוריגינלי הנושא את האותיות 6 0 .
— שהן סמל הטיב.
יבואנים:

יוסף טוינה בע״מ,
מונטיפיורי ,32 תל־אביב.
רח׳ יפו ,56 ירושלים.

השתכר

ותו

!בנאי נולויזיה
ו מרכי ב אנ טנו ת

החודש נפתחים קורסים חדשים

ט ל ביזי ה מונ שי ת
6חודשים — בולל מבנה המכשיר, תיקונים, אנטנות,
הרכבה וביזו•
3חודשים — קורס מצומצם.

פרטים והר שמה1 :

פוליטכניקום

במר 17 מפנת אלנבי 55
חיפה שמריהו
לוין 30

ביאליק

חולון סוקולוב

בר־כוכבא

במדינה
ריעות
ת ר בו תמתקדמת
המועדון צוותא, מייסודה של מפ״ם,
מתכנה ״מועדון לתרבות מתקדמת.״ אבל
מד, זד, תרבות מתקדמת?
בכך התחבטו לדעת שני אמנים צעירים,
הסאטיריקאן חנוך לוין והפיזמונאי מנחם
ביניצקי, שהכינו תוכנית סאטירית אנטי־מלחמתית,
הקנו לד. את השם מלחנות כללית
לרגל חיסול המלאי.
כיוון שהשניים מסתייגים מעמדות קיצוניות
מדי, ד,ם פנו, באופן טבעי למועדונד,
של מפ״ם, כשבקשתם שטוחה בפני מי
שהיה אז הפוליטרוק של צוותא — שיעלה
את התוכנית.
הפוליטרוק, שמואל (״פיסקה״) תירסטנ־ברג,
קרא, היסס, הודיע לבסוף ללוין שהוא,
אישית, אומנם בעד העלאתה של
התוכנית — אך עליו להגישה קודם כל,

דב בר־ניר. התוצאה: התוכנית שוב אושרה
— בתנאי ״שיוציאו ממנה מילים לא יפות,
כמו, תחת׳,״
קצין״חינוך קבע. לוין הסכים לזה.
בינתיים הגיעו כבר לתחילת חודש מאי.
יום בהיר אחד הופיעו שוב מנהם ובר־ניר,
הודיעו שההנהלה של צוותא חזרה
בד, מהסכמתה. כל העמל, ההשקעה והייגע
של הקבוצה הבלתי־מיסחרית לא עיניינה
את אנשי־צוותא כלל,
לוין הנואש ביקש שישקלו פעם נוספת
את החלטתם. אנשי־צחתא ענו, בנדיבותם
הרבה, שהם מוכנים להגיש את הטכסט לבידוד
סופי — הפעם לאדם מבחוץ.
ללוין ולביניצקי היה ברור שמדובר
באיש־תיאטרון. להפתעתם, נמסרה מלחמה
כללית לעיונו של מי שהיה אז קצין־חינוך
ראשי של צה״ל, מרדכי (״מורלה״) בר־און,
שהתפרסם לאחרונה מפני שחזר בתשובה
והפך דתי.
איש־צבא היה חייב לשפוט את המחזה
האנטי־צבאי. התוצאות היו ברורות מראש:
צוותה החליטה לבטל את הסכמתה.
״לבד עם תמונה.״ מאז חלפו עוד
חודשיים. הקבוצה התלבטה בשקט, ללא
רצון בפירסומת, המשיכה בחזרות ובחיפושים
אחר מקום בו אפשר יהיה
להעלות, סוף־סוף, מחזה בלתי־תלוי. השבוע
נידמה היה שהצליחו .״השגנו מקום,״
אומר לוין ,״והתנאי היחיד הוא שנשנה את
השם ממלחמה כללית לרגל חיסול המלאי
לאת ואני, והמלחמה הבאה.
״לזה אני מסכים. השם הזה לקוח גם הוא
מפיזמונו של מנחם. מה אומר הפיזמון?
כל מיני דברים. הוא מסתיים במילים:
כשדופקים בדלת אנחנו שלושה/,את ואני,
והמלחמה הבאה/,וכשזה נגמר, שוב אנחנו
שלושה:׳/המלחמה הבאה, את — ותמונה.״

שעחויה שהועישה השבוע את״או״עד
שבנה א!ו ער עולמם הסגוו ועד חייהם
האינטימיים של נמה מהטייסים והדיילות

ל־על״ ד!פבה, השבוע, לחברה
הממשלתית הריווחית ביותר. מספר
הנוסעים המבקשים להשתמש בשירותיה גדל
כל־כך, שהחברה חכרה לאחרונה מטוסים
מחברה פרטית אמריקאית — הנסר המעופף.
אבל השבוע הסתבר גם שאל־על מצליחה
לא פחות — בשטח הרומאנטי. טייס ו־;
דיילת נתגלו כנמרים מעופפים — שעה שנתפסו,
באחד המטוסים החבורים על־ידי
אל־על, בעת־ניאוף.
ולא סתם ניאוף: אלא ניאוף מעופף, כש־מטוסם
באוויר והמטוס מלא נוסעים תמימים.

מעילות
מ ש כו ר תו של פ קי ד

פאטאריקאן לדין
מלחמה כללית —

פזמונאי ביניצקי
— לרגל חיסול המלאי
לאישור הוועדה הפוליטית של צוותא ל־
״קבלת או־קיי סופי.״
רק בלי מילים גסות. זה היה בינואר
. 1968 בסוף פברואר קיבל לוין
הודעה, כי הוועדה הפוליטית אישרה את
המחזה. הוא התקשר מייד עם עדנה שביט,
מרצה לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב,
ביקש שתביים את מלחמה כללית. עדנה
הסכימה, והצוות החלי בעבודה לקראת
העלאת התוכנית בצוותא.
אך בינתיים קרו כמה דברים. אחד מהם:
המנהל של צוותא הוחלף. פיסקה הלך,
ובמקומו בא שמעון מנחם• ומנחם דא יום
אחד, בישר ללוין שיש לו הסתייגויות.
כשהעיר לוין שפיסקה אישר בבר את
התוכנית, גרם לכך שיכינו אותה גפועל,
ענה מנחם בכעס :״אז שפיסקה יעמיד את
התוכנית בעצמו!״
בלית ברירה, כינס לוין פגישה נוספת
לבירור כשרותו של המחזה האנטי־מלחמתי.
בפגישה השתתפו, מלבד המחזאים, גם
עדנה שביט, שמעון מנחם והמבקר הפפ״מי

הצעיר שניכנס למשרד עורר מייד את
חשדו של סוחר ניירות־הערך. הסוחר, העוסק
בעיקר ברכישת איגרות מלווה קליטה,
רגיל לכך שמציעים לו איגרת אחת או
שתיים. בעלי־האיגרות, הזקוקים לכסף
מזומן, אינם מוכנים להמתין עד למועד
פרעונס, מוכרים אותן בהתאם לשער־הבורסה
— כמה לירות פחות ממה שיקבל
בעדן הסוחר.
אבל בידי הצעיר שניכנס למשרד היתד,
חבילה שלימה של תעודות מילווה־קליטה.
ערכן הסתכם בכ־ 15 אלף לירות. מאחר וכל
איגרות מילוה־הקליטה הן למוכ״ז, ושמות
בעליהן לא נרשמים עליהן, לא יכול
היה הסוחר לבדוק מאין הגיעו התעודות.
אבל ברגע שהצעיר היה מוכן לקבל
תמורתן סכום של 12 אלף לירות בלבד,
החליט האיש שמשהו חשוד. .הוא סירב
לקנות את התעודות. כשיצא הבחור ממשרדו
עם התעודות טילפן הסוחר לחבריו,
בעלי משרדים לרכישת־איגרות וניירות־ערך,
הזהיר אותם מפני הצעיר החשוד.
״מוברח לעשות אמ זד!!״ כעבור
דקות מספר ניכנס הצעיר למשרד השני.
בעליו כבר ציפה לבואו. המשטרה היתה
בדרך. הצעיר נעצר. חקירה קצרה גילתה
כי הוא פקיד בבנק לאונד, וכי את תעודת!
מילווה־הקליטה נטל ממקום־עבודתו בבנק.
״נו, באמת!״ אמר הצעיר ,״אתם חושבים
שאפשר לחיות ממשכורת של 350 לירות?
הייתי מוכרח לעשות את זה. חלק מהכסף
הספקתי כבר לבזבז במועדוני־לילה.״
עד לתפיסתו בידי המשטרה, כך הסתבר,
הצליח הצעיר למכור איגרות מילוה־קליטח
שנטל מבנק לאומי בסכומים של כמה אלפי
לירות. כמה איגרות פדה בדיוק? איש לא
יכול היה לתת תשובה על כך. בחקירה
הסתבר, כי בבנק לא היה קיים רישום
מדוייק של התעודות — ולכן הבנק לא
ידע כמה איגרות חסרו לו.
אולם ההפתעה הגדולה ציפתה לשוטרים,
כאשר התבררה להם זהותו של המועל הצעיר.
הוא הציג את עצמו כדני אנקוריון,
בנו של עורך־הדין הד״ר ארי אנקוריון —
אחד הפרקליטים הוותיקים והמוכרים בארץ,
שהיה עורך־הדין הקבוע של מפא״י.
בהתחלה, השוטרים לא האמינו לזיהוץ ו.
רק לאחר שראו את תעודותיו, הסתבר להם
כי אמת דיבר. הוא נעצר, שוחרר בערבות
עד משפטו.
״חבל שלא מכרתי עוד איגרות,״ אמר דני
לחבריו בגאווה, לאחר ששוחרר ,״בין כה
אף אחד לא יודע כמה לקחתי.״

** וו תי ״ ה אווי ר של מטוסי הנמר ה־
^ מעופף החבורים, המוטסים בקווי אל־על,
הם על טהרת האמריקאים. נתיבי־ר,אוויר
הלאומיים מאיישים אותם רק בדיילים ובדיילות
מישראל.
הטייסים האמריקאיים הם, בדרך כלל,
גברים מבוגרים ומנוסים. כך קרה שאחד
הנמרים הללו נתגלה, השבוע, טורף דיילת
ישראלית חיננית — בהסכמתה, במובן.
הדבר אירע אי־שם, במרומים, מעל העננים.
בטיסה טרנס־אטלנטית ובמטוס מדגם
בואינג. שלא כבטיסות אחרות של אל־על,
לא היה המטוס, הפעם, גדוש בנוסעים עד
אפס מקום. היו בו כמה כיסאות ריקים.
הדיילות סיימו זה מכבר לשרת את הנוסעים.
הפרסר — הוא הדייל הראשי המופקד
על כל יתר הדיילים והדיילות שבמטוס
— גילה לפתע כי אינו מצליח
לאתר את אחת הנערות העומדות תחת
פיקודו. הוא חיפש אותה בין מושבי״
הנוסעים, שמא התיישבה לנוח באחד המקומות
הפנויים. כשלא מצא אותה שם,
פנה לחפש אותה בלאנטש — מקום־מנוחתם
של הדיילים, בחלקו האחורי של המטוס.
היא לא היתד, גם שם.
אז פנה הדייל הראשי לתא המחלקה הראשונה,
בקידמת המטוס, ושמטרתו לשרת
מחלקה שאינה קיימת במרבית הטיסות. הפעם,
בגלל מיעוט הנוסעים, לא היה שם
איש — מלבד הדיילת הנעדרת, ששכבה על
הכורסאות, מכוסה בשמיכה.
היא לא היתד, בודדה. לידה נח אחד מאנשי
צוזת־האוזיר האמריקאיים של המטוס.
כאשר נתבקשה על־ידי הדייל הראשי
לקום מייד — לא היתד, מסוגלת לעשות
זאת: כי מתחת לשמיכה, היתר, הדיילת
החמודה עירומה.
למען הדיוק, יש להדגיש שהיא לא היתר,
עירומה לגמרי: דיילות אל־על חייבות ללבוש,
כשהן בתפקיד, גרבי ניילון. הוראה
זו לא הופרה על־ידי הדיילת.

הווי-אהבה בחוג סגור
ך* סצינה הבלתי־נעימה הסתיימה
ן ) במהירות. הדיילת, הנמצאת כחצי שנה

בשרות החברה, התלבשה בחיפזון וחזרה
לתפקידה. איש בין הנוסעים לא הבחין במה
שהתרחש.
אך ברור שלאחר תקרית זו לא שבה
הדיילת לטוס — היא עפה. הדיילת הראשית
של אל־על, חוה פטר — הנשואה ליועצו של
ראש־הממשלה אהרון כידן — חקרה את
הפרשה, הגיעה למסקנה כי מקומה של הדיילת
לא יימצא עוד בשורות אל־על.
את איש הצוות האמריקאי אי־אפשר היה
לפטר. הוא לא מקבל את שכרו מאל־על.
פעם, בראשית ימיה של המדינה, כשכל
טיסה של מטוס אל־על עוד עלתה למשלם־
המיסים בכסף, היה תפקיד הטייס בחברה
זו מעין יעוד לאומי. להיות דיילת באל־מל?
זה היה שיא מאווייולן של נערות־הזוהר,
שראו במישרת־הדיילת אמצעי לראות את
העולם ולהכיר אנשים מעניינים.
אבל כבר אז — כמו בכל ענף משקי
אחר, בו שוהים העובדים לעיתים תכופות
הרחק מביתם — היו בעיות חברתיות.
בעיות שונות לגמרי מאלו המעסיקות כיום
את החברה.
אז, כשמרבית הטייסים היו צעירים —
והנשואים בהם היו בעליהן של נשים צעירות
ורעננות — היוז נשות־ד,טייסים את ה־בעייה
החברתית המעיקה על קברניטי־הנתיבים.

איך אפשר להשאיר נשים צעירות בבית,
כשבעליהן נעדרים מהארץ כמה ימים
בשבוע?
ביקורים טהורים
לגמרי
\י• דונמה לגעייה זו אפשר לקחת את
סיפורו של טייס צעיר באל־על, שהתגלה
כעבור זמן כמיטרד חברתי.
האיש היה צעיר, מקסים ובקי במלאכת
החיזור. חוץ מזה הוא ידע בדיוק מתי
שוהים חבריו בחו״ל, בטיסות ארוכות.
תקופות אלו הוא ניצל כדי לערוך ביקורי-
נימוסין אצל נשותיהן של חבריו.
כוונותיו היו, כמובן, נקיות וטהורות
לגמרי: הוא פשוט לא רצה שהנשים תשארנה
בודדות ומשועממות.
משום־מה לא ראו חבריו בעין יפה כל־כך
את הביקורים התכופים האלה, דווקא בימי
היעדרם. הם פירשו את זרי־הפרחים —
אותם היה מביא האיש לנשותיהם בתמימות
רבה — כניסיון לקנות את ליבן. החלו
להגיע תלונות עליו להנהלת החברה — וזו
מצאה את האמתלה הראשונה כדי לפטרו,
ולסלק בדרך זו את המיטרד.
מאז עברו כמה שני^ט טובות. נשותיהם
של הטייסים לא נעשו צעירות יותר. הן
הפכו עקרות בית ואמהות לילדים. חלפה
דאגת־בעליהן הטייסים, שמישהו ינסה לחזר
אחריהן ולפתות אותן. תחת זאת נולדוז
בעייד, אחרת: הנשים החלו לדאוג לבעליהן,
אפשר היה להבין אותן. מה יכולה אשה
לחשוב, כשהיא יודעת שבעלה טס לכמה
ימים ברחבי־עולם, עם שהיות ארוכות בבמו
הבידור־והחברה־העולמיים, מרכזי פאריס,
לונדון או ניו־יורק? ועוד כשהוא
מלווה תמיד בצבא של דיילות צעירות וחינניות,
שמתפקידן — להיות מקסימות ו־מצודדות?

היו אלה סתם חשדות, תוצאה של

קינאה עיוורת. כי מה שהתרחש באל־על בשנים
האחרונות, סיפק עובדות למכביר כדי
לאמת את חששותיהן של נשות צוות־האוויר.
העובדות היו פשוטות וגלויות לכל אחד
מעובדי חברת־ד,תעופה הלאומית: היחסים׳
הפכו יחסים אלה ליחסי־קירבה אינטימיים
ביותר.
ואם תחילה עוד נשמרו יחסים אלה ב־סודי־סודות,
הרי שבמרוצת השנים הפכו
לידועים ולגלויים לכל: חלק מאנשי אל-על
פשוט התגרשו מנשותיהם, נשאו להם לנשים
דיילות.
אחרים ניהלו חיים כפולים — כשהם
ממשיכים לנהל חיי־משפחה בבית, עם
נשותיהם, מאמצים להם גם דיילות כנשים
לתקופת שהותם — בחוץ.

הנה, למשל, מה שאירע לאחד הקברניטים
באל־על, יעקב שקולניק.
שקולניק היה נשוי לאשר, נעימה ואינטליגנטית,
בת למשפחת־רופאים ידועה. יעקב
ואורנה שקולניק ניהלו חיי־נשואין מאושרים
— עד ליום בו הכיר יעקב דיילת
צעירה בשם נעמי מרשל.

קשר־חיבה,
הרפתקה,
רומאן
* שה להאשים טייס במה שקורה לו
\ /בתקופת שהותו בחו״ל. הוא מסיים את
טיסתו, צריך לשהות שעות או ימים במלון
של אל־על בחו״ל — עד לטיפתו הבאה.
במלון הוא אינו מתגורר לבדו, אלא בחברת
כל צוות־האוויר שטם עימו — כולל
הדיילות. רק טבעי הוא, שעל רקע השהייה
המשותפת בחו״ל והחיים־בצוותא באותו
מלון, כשאין עיסוקים אחרים להעביר את
הזמן, מתפתחים ומתעמקים יחסייר,ידידות
בין הגברים והנשים שבצוות.
תחילה נוצר קשר־חיבה הדדי. אחריו באה
הרפתקה. אחר־כך הופך העניין מדי פעם
לרומאן. במרוצת־השנים, כשר,קשרים נמשכים,
הופך העניין רציני יותר: הטייס שוב
אינו יכול להסתיר מאשתו את הרומאן
שלו עם הדיילת. היחסים עם האשד, מתחדדים.
הטייס נקרע בין חובתו המשפחתית
לבין התחייבויותיו לפילגשו, הדיילת. לעיתים
קרובות מאוד הוא צריך להחליט. האשד,
מסרבת בקינאתה, לתת לו גט. ואז הוא עובר
לחיות חיי־משפחה עם הדיילת שלו, נוטש
את האשד, לה הוא נשוי כחוק.

חיי־משפחה
הדיילת

וידוע להם שהזוג חי יחד תקופה ממושכת,
שוב אינם שמים מיכשולים בדרכם.
אכזריות מבחינה נפשית יקרה דומה לזה של שקולניק הוא
פרשת־אהבתו של הקברניט אורי בר־לב.
גם הוא התאהב בדיילת בשם דורון (״דוקי״)
סנדל. אורי ביקש גט מאשתו מירית. אלא

שהאשה התעקשה, סירבה לתת את הגט.
הקברניט נקט בכל מיני אמצעים — בתוכם
אכזריים ביותר מבחינה נפשית — כדי
להוכיח שאשתו אינה במצב נפשי, המאפשר
לה להסכים או לסרב לתת גט.
קברניט אחר שעמד במצב דומה הוא
ראובן נרונסקי — אחד הטייסים הדרום־
אפריקאיים הוותיקים של החברה. ראובן ואשתו,
איבון, הקימו בית למופת בהרצליה־פיתוח׳
חיו ברמה גבוהה על משכורתו היפה
של טייס אל׳על. עד שיום אחד נרקם
רומאן בין הקברניט לבין הדיילת דבורה
פרידמן. על הרומאן נודע לאשתו של
ראובן אחרי תקופה די ממושכת. היא הקימה
שערורייה, אך מאום ׳לא עזר. ראובן סירב
להיפרד מהדיילת בה התאהב.
הוא דרש גט מאשתו. האשד, סירבה. וכך,
בלית־ברירה, המשיך נרונסקי לחיות. חיים
כפולים — עם שתי נשים.
אלה הם רק מיקרים בודדים לדוגמה. כי
אחוז הפירודים המשפחתיים באל־על הוא
רב יותר. לא כל המיקרים הם קיצוניים כמו
אלה שהובאו לעיל, בהם ממשיכים הטייסים
לחיות חיים כפולים. במיקרים רבים עובר
העסק ביתר־פשטות. הבעל, איש אל־טל,
מתאהב בדיילת; מתגרש מאשתו, ונושא את
הדיילת לאשה.
כך קרה גם לצבי טוהר, הקברניט הראשי
של אל־על, שנשא דיילת אחרי גירושיו•
כך קרה לקברניט איסטרמן, שנפרד
מאשתו וחי בצוותא עם הדיילת יהודית אבד.
והכלכל דיאמנט נשא לאשר, את הדיילת
ג׳ודי מרום.
אלו בין הדיילות שאינן מצליחות לתפוס
קברניטים או טייסים, מסתפקות גם בדיילים
ראשיים באל־על. כך, למשל, נשא הדייל
הראשי אוסקר קנבל את הדיילת תחה; וה־דייל
ג׳ו דבסקי נשא לאשר, את הדיילת
ניצה גורדון — אחרי שהתגרש ״מאשתו
הקודמת.
הנגע לא פסח גם על מי שהיה, במשך
כל השנים, המנהל הכללי של אל־על, האלוף
אפרים בן־ארצי. הוא אומנם לא טייס
והוא גם לא התאהב בדיילת. אבל אחרי
שהתגרש מאשתו הראשונה ויקטוריה,
מנהלת הספריה של בית־החולים תל־וזשמזר,
נשא בן־ארצי לאש את האדריכלית דורה גד
— שעיצבה אתתכנון־הפנים של מטוסי
אל־טל.

* ה כדיוק מה שקרה ליעקב שקולניק.
ן לפני כשנתיים היה עליו להחליט. הוא
העדיף את נעמי, הדיילת. יעקב עזב את
ביתו, בנה לדיילת שלו וילה ברמת־השרון,
וחי שם יחד עימה.
מאחר והטייס אינו נשוי לדיילת, אין הדבר
מעורר בעיות. כי אל־על אינה מעסיקה,
עבריינים, דיילות נשואות. מצד שני אין
לחברה שום דבר נגד דיילות החיות ללא
נשואין עם הטייסים. אילו היה יעקב נושא
את נעמי לאשר — ,היא לא היתד, רשאית
להמשיך לעבוד כדיילת. במצב הנוכחי היא
יכולה להמשיך לטוס לצידו, לחו״ל.
הדיילים הראשיים של החברה — חוה
פטר, הממונה על הנשים, וקורט מאייר
הממונה על הדיילים — מקפידים מאוד בנושא
זה. כשנודע להם על רומאן הנקשר
בין טייס לדיילת, הם משתדלים למנוע מהם
לטוס ביחד. אבל כשהרומאן הופך לעובדה,

טייסים

ברקיע1
...וו ו׳•יז׳־ו1

השביעי

ך* תופעה חברתית זו שפשתה באל־על
— 1 1בה מסכנות הדיילות את חיי־המשפחה
של אנשי צוותות־ר,אוויר — החלה
להדאיג את הנהלת־החברה, יותר ויותר
התרבו תלונותיהן של נשים, שביקשו מן
ההנהלת להפריד בין בעליהן לבין הדיילות
המשמשות להן גם מאהבות.

אבל הנהלת אל־על עומדת חסרת־אונים
מול המגפה. ההנהלה אינה יכולה למנוע
שטייס ודיילת, הנמצאים ברקיע ירגישו
עצמם גם ברקיע השביעי. זהו מצב אופייני
למרבית חברות־התעופה בעולם. להיפך, בחברות
אחרות הבעייה היא חמורה עוד
יותר.
סיפר אחד מאנשי — אל-טל :״המצב
אצלנו הוא זהב לעומת מה שקורה בחברות־תעופה
אחרות. שם יוצאים לפעמים הצוותים
לתקופה של 21 יום מחוץ לבית. מייד כשהם
מגיעים לבית־מלון, מתחילה אורגיה
פרועה בין הטייסים לבין הדיילות. בהרבה
מיקרים אנחנו מתגוררים באותם בתי־מלון.
הטייסים הזרים מזמינים אותנו להשתתף
באורגיות שלהם. אבל רק ישראלים בודדים
הולכים.״
סיפרה דיילת לשעבר באל־על, על התנאים
המביאים למצב־עניינים זה: מן הרגע בו
עולה דיילת חדשה למטוס, היא מרגישה שהאווירה
האופפת את יחסי־ד,עבודה היא
אווירה מינית. הצוות הוותיק עורך מתיחה
לכל דיילת חדשה, המגיעה למטוס. אומרים
לה, :תראי המטוס מתרומם עכשיו לגובה
של 30 אלף רגל. מי שבתולה אסור לה
לעלות לגובה כזה.״
״כל הבדיחות בין אנשי־הצוות הן בדיחות
מיניות טהורות. אחר־כך, בזמן הטיסה נוצרת
אווירה מיוחדת. את מרגישה את עצמך
מנותקת מכל העולם, מנותקת מהקשרים ו־ההתחיבויות
שיש לך על הקרקע; את יוצרת
לעצמך מציאות חדשה, שאנשי־הצוות הם
חלק ממנה, ואת מתחילה לחיות עימד— ,
עד שאת חוזרה לאח•
״כששוהים בבית־מלון בחוץ־לארץ פושטת
אווירה של שעמום ובדידות. מפרקים
אותה בקשרים הדדיים שבין אנשי־הצוות.
סוף כל סוף גומרים פעם לאכול בכל המסעדות
שבפאריס או בלונדון.
״יש גם כאלה, בין אנשי־הצוות, שהם
תוקפניים במיוחד. באחת הטיסות, למשל,
שלח הדייל הראשי הוראה לכל הדיילות:

,היום מתקיימת אצלי בחדר מסיבה. חובהי
להופיע,.
״מי שלא באה — מסכנת את עצמה
בהערה ביקורתית מצד הדייל הראשי, העלולה
לקבוע את המשך עבודתה.
״קרה לי גם פעם שדייל אחד ניסה
להיכנס בכוח, אלי לחדר. סילקתי אותו. לא
היה טעם להתלונן. ידעתי שלא יעשו לו
שום דבר. הוא עובד בשביל המשטרה, ומלשין
על הברחות.״
אור אדום
בבית
* • ם הכנסתם הקרובה של מטוסי־ה־
> ענק החדשים של אל־טל לשרות —
מטוסים שכל אחד מהם יטיס 460 נוסעים
— צריכה החברה לגייס צבא נוסף של
דיילות. על כל מטוס כזה יעבדו, בכל טיסה,
20 נערות. מאחר ודיילים עובדים במישמ־רות,
יהיה צורך לגייס 60 דיילות למטוס
כזה.
כדי להכין את הצוותות, ולקראת הכנסת
המטוסים לשרות, מתחילה אל־על לגייס כבר
עתה עשרות נערות חדשות. כולן צעירות,
יפות, מטופחות וחינניות. כולן מדליקות
אור אדום במשפחות 100 הטייסים העובדים י בשרות אל־על.
התקרית שאירעה לאחרונה, בה נתפסה
דיילת אל־על בשעת ניאוף אווירי, מדליקה
אור אדום גם להנהלת אל־על שלפניה ניצבת
השאלה: כיצד לאתר ולמנוע את התפשטות
הבעייה החמורה, המאיימת על חיי־המשפחה
של צוותות־האווירז

אנשים
מה לא אמי אשכול?
מי ששמע את ידיעת קול ישראל על
פתיחת כנס הרפורמים, יכול היה להתרשם
מן הדברים התקיפים שאמר לוי אשכול
על שתי המגמות הקיימות בקרב התנועה
הרפורמית :״מגמת ההתבוללות״ ו״המגמה
הלאומית״ .היתר, לזה רק צרה אחת: ראש־הממשלה
בכלל לא אמר את הדברים. הם
הופיעו, אומנם, בנוסח המוכן־מראש של
הנאום, אך כשעלה אשכול על הדוכן, הבין
כנראה כי הדברים על ־ד,״התבוללות״ מעליבים,
והדברים על, המגמה הלאומית״ פשוט
אינם נכונים. לכן, תו)־ כדי דיבור, סטה
מן הנוסח, דיבר על ״מגמת ההתרחקות
מציון״ במקום על ״התבוללות״ ,ועל ״מגמת
ציון״ במקום ״המגמה הלאומית״ .כתבי
קול ישראל לא הספיקו, כנראה, לשנות את
בכלל, קול ישראל דואג
הנוסח שלהם.
לאשכול. כאשר קרא אשכול בכנסת את ההודעה
על השינויים בממשלה, התחיל שוב
לגמגם, כשהוא מתקשה להחליט אם להגיד
״סעיף שניים״ או ״סעיף בי״ת״ .גימגום
זה נעלם לגמרי משידור־הנאום בקול ישראל.
>• בהזדמנות אחרת ליודה מגאזין קול־יש־ראל,
היום הזה, את לוי אשכול בסיורו
בגבעת־המיבתר בירושלים. תיאור הסיור
עצמו הושמע מפי כתב. הקטע היחיד ששודר
מדבריו של אשכול היו גערותיו ונזי־פותיו
במנהל הכללי של מישרד־השיכון,
דויד טנה, על שעבודת תיכנון־הבנייה
במקום לא הושלמה בזמן. אשכול הקשיב
בחוסר־סבלנות להסבריו של טנה, העיר
אחר־כך בטון תקיף :״כל אלה סיפורי־סב־תא!״
אחרי זה כבר אי־אפשר לומר שראש־הממשלה
אינו אדם תקיף בעת שהשר
ללא תיק, מנחם בגין, שהה בסיור ממושך
בארצוודהברית, היה ממלא־מקומו בממשלה
חברו לגח״ל — השר ללא־תיק יוסף
ספיר. ספיר טיפל אז בכל העניינים שבתחום
טיפולו של בגין. כשהתעוררה אז
הבעייד, איזה תואר נושא ספיר, הציע חברו,
ח״כ הגח״ל יוסף סרלין :״ספיר
הוא עכשיו שר בלי שני תיקים.״ י• בחוג־בית
שנ.עך ך, השבוע, הופיע מזכיר־המישנה
של מע״י, שמעון פרם. בתום הרצאתו
על המצב המדיני והביטחוני, השיב פרס
לשאלות הנוכחים .״מה תעשה ישראל כאשר
יביעו המצרים את הסכמתם לנהל עימד,
משא־ומתן ישיר?״ שאל אחד הנוכחים.
פרס התחיל להשיב :״זה יהיה רע מאוד...״
ואז הפסיק את דבריו וחזר בו :״זו תשובה
בלתי־הוגנת כלפי השואל, אבל בכל אופן
זאת תהיה בעייה קשה מאוד.״

דיין מיחא־כף לאייבי
דבר כזה יכול להתרחש רק בישראל,
מדינת האבסורדים. היה זה בהצגת־הבכורה
של סירטו של אורי זוהר, כל ממזר

השחש המצד שמו שריף
בראיון מיוחד ל״השלם הזה״:
זהו סיפורו של אברהם שטאמפף
( ,)30 סוחר־שטיחים תל־אכיכי,
חכר נבחרת הכרידג׳ הישראלית
שנטלה חלק כאולימפיאדת ה־י
ברידג׳ שנערכה בחודש יוני ב־עיירת־הנופש
הצרפתית דוביל:
כאשר הגיעה נבחרת״הברידג׳ הישראלית
לדוביל, התברר לנו כי המשחק הראשון
שלנו צריך להיערך, לפי התוכנית, נגד
נבחרת מצריים. אך נבחרת ערבית לא הטכי־מה
להתמודד, באולמיפיאדות הקודמות, נגד
נבחרת ישראלית• אולם הפעם רווחו שמו־עות
שהמצרים יסכימו לשחק נגדנו.
בראש המישלחת המצרית עמד, כמו
תמיד, שחקן־הקולנוע המצרי עומאר (ד״ר
ז׳יוואגו) שריף. הוא מימן את בואה של
המשלחת, ממצריים. כפי שסיפר לנו בעצמו,
אחר״בך, הוא הסכים לשלוח את כרטיסי-
הנסיעה — בתנאי מפורש שהשחקנים המצריים
ישחקו גם נגד הנבחרת הישראלית.
אבל המצרים לקחו את הכרטיסים, באו,
ואז הודיעו לו כי הם מצטערים, הם מוכנים,

באופן אישי, לשחק נגדנו — אבל קיבלו
הוראה האוסרת זאת עליהם• שריף ניטה
מייד לשדל את המישלחת הלבנונית לשחק
נגדנו, במחשבה שאם נשחק עם הלבנונים,
יסכימו גם המצרים.
רק חמש דקות לפני התחרות התברר
סופית, שאף אחד מהשחקנים הערביים אינו
מוכן לשחק עימנו. אבל מישחק הברידג׳
הבינלאומי נגד נבחרת מצריים התקיים בכל
זאת, באופן סימלי• עומאר שריף הופיע
לבדו, ישב ליד שולחנו, ואחד משחקני-
הנבחרת שלנו, הד״ר ניסן ראנד, ביובימאי
מאפקה, ייצג גם הוא את מצריים.
עומאר שריף דיבר עימנו בחופשיות,

אמרתי לו שראיון עבור עיתון, הנלחם למען
הבנה יהודית־ערבית, עשוי לסייע לעניין.
רק אז הסכים עומאר שריף להצטלם עם
חברי המישלחת הישראלית. בתום האולימפיאדה
פגשתי שוב את שריף בפאריס. הלכנו
יחד למועדון אליזה, לשחק ברידג׳ .אז דיבר
שריף הרבה על פוליטיקה .״באופן כללי,״
אמר ,״נחלקים המצרים לשניים. הניבערים
מדעת שונאים את ישראל, מאחר שהם
מוסתים. האינטליגנציה הגיעה להכרה שאין
פיתרון צבאי לסכסוך ויש להגיע להסדר של
שלום.״
כאן הצהיר שריף בבירור :״אין לדבר
על משא־ומתן לנסיגה ועל פיתרון לבעיית־

הברידג׳ .אף־על־פי־כן, הוא עומד להיפגש
עם נאצר, בעת ביקורו במצרים. לכן אין
הוא מאמין שיעיזו לכלאו. מכל מקום —
הוא מוכן להסתכן.
ואז גילה לי שריף שהוא מוכן להרחיק
לכת עוד יותר. לעומאר שריף יש קבוצת
שחקני־ברידג׳ הנקראת קירקס הברידג׳ של
עומאר שריף. אלה שחקנים מיקצועניים העורכים
מישחקי־ראווה בברידג׳ תמורת
תשלום .״תוך שנר״״ הצהיר עומאר בפני,
״אני אבוא עם קירקס הברידג׳ שלי לישראל,
אינני מצפה להכנסות. אבל אעשה זאת
כג׳סטה, למען השלום בין ישראל למצרים.״

אייבי
על הבמה וכל הנוכחים, כולל שר־הביטחון
משה דיין, הרמטכ״ל רב־אלוף
חיים בר־לב, ומפקד גייסות־השיריון,
האלוף ישראל טל, מחאו לו כף. ואחר־כך,
כשכולם התפזרו לבתיהם, לקח אייבי
מונית מיוחדת — כדי שיוכל לחזור בזמן
לכלא מעשיהו, להמשך ריצוי־מאסרו • .שר־המישטרה,
אליהו ששון, היה גם המרואיין
הראשי בערב הראיונות החגיגי של
דן בן*אמוץ, במלון הילטון, במלאות
חמש שנים לערבי־הראיונוח שלו. כששאל

עובדי מישרד־המישטרה, מייד אחרי שששון
עבר לשם ממישרד־הדואר, בו עסק בען קר
באספקת טלפונים לכל מבקש. יום אחד,
סיפרו העובדים, בא אליו מכר ושאל אותו
כיצד אפשר להשיג שוטר .״אין בעיות,״
השיב ששון ,״אתה משלם 850 לירות,
אנחנו רושמים אותך בתור ואתה מחכה עד
יריד הנזיזרח, שננעל
שיד,יה לך קו!״
לא־מכבר, הכיל רק תצוגות מיסחריות ותע־שייתיות.
אולם בביתן האמריקאי ביריד, שנוהל
בידי הנספח המיסחרי של שגרירות
ארצות־הברית בישראל, צ׳סטר נורים,
נערכה גם תערוכת־ציורים של צייר ישראלי
ידוע. ציוריו של הצייר הצעיר יעקב
גינצגורג הוצגו בחדרי־המישרדים של
הביתן האמריקאי. זה קרה משום שנוריס
התלהב מציוריו של גינצבורג, החליט לאמצו
ולעודד את כל הסגל הדיפלומאטי בישראל
להכיר את ציורי היודאיקה של יעקב.
למטרה זו הוא גם עורך בעוד שבועיים
מסיבת־קוקטייל דיפלומאטית לכבודו של
גינצבורג, ושם יהיו נוכחים גם שגריר אר־צות־הברית,
וולורת כרכור, השגריר
הגרמני, רולף פאולס, השגריר הבריטי,
מייקל הדאו והשגריר השבדי. בו
סיגכאן. בינתיים נרכשו מרבית תמונותיו

של גינצבורג על־ידי אידה קמחי, בעלת
הגלריה במלון הילטון, כך שעליו להכין
לקראת מסיבת־ד,אימוץ הדיפלומאטית תערו־כת־ציורים
חדשה מלאכה אמנותית לא
פחות מייגעת סיימה השבוע צעירה ירושלמית
בשם עליזה חפץ 22 שהסתג־רה
משך שלוש שנים בביתה, לא עבדה ולא
בילתה, הקדישה את כל זמנה לכתיבת
רומאן פיוטי. השבוע סויימה המלאכה —
כנראה בהשראת־אחיה העוסק אף הוא בעיס־קי־ספרות:
האח, כרוך חפץ, הוא אחד
העורכים של הקובץ הספרותי עכשיו
הסטודנטים של הטכניון הוכיחו, השבוע,
כי הם יודעים להעריך תיאטרון של ממש.
לאחר שבימת־ר,שחקנים הופיעה בפניהם בהצגת
השלום, שלחה אגודת הסטודנטים לאמנון
מפקין מיכתב־תודה, בו נאמר, בין
השאר :״לא נהיה מקוריים אם נאמר, שהד,הצגה
היא משב־רוח רענן במידבר־ר,תיאטרון
בארץ אחד שפרש מבימת השחקנים,
כדי לפתוח, בהצלחה, תיאטרון פרטי
משלו — התיאטרון הפתוח — הוא הילל
נאמן. השבוע נודע שאחרי איפה -איפה
אתה נ׳וני? המחזה אותו מציג הילל ב־קפה־תיאטרון
הילטון, הוא מתכוון לעבור
למחזה מקורי.

תערוכה חדשה לדיפלומאטים

אבל ביקש לא לצלם את המאורע. אולם
כעבור כמה ימים, כשפגשתי אותו בדוביל,
ביקשתי ממנו להסכים להצטלם במיוחד
עבור העולם הזה. סיפרתי על תנועת
העולם הזד — ,כוח חדש, ועל רעיונותיה.

הפליטים לפני הכרה מצרית בישראל.״
בחודשים הקרובים מתכונן שריף לבקר
במצרים. הוא יודע שהוא צפוי למאסר,
בשל קשריו עם יהודים וישראליים, בשני
העולמות בהם הוא חי: עולם־הסרטים ועולם־

״בשנה הבאה אבוא לישראל״

נספח נורים ואשתו עם גינזבורג ויצירתו
מלך. לא היתה זו הצגה למוזמנים אלא
הצגה שנתרמה לחוג ידידות בית־החולים
תל־השומר, בראשותה של אשת שר־הביט־חון,
רות דיין. הכרטיסים נמכרו במחיר
של 50ו־ססז לירות כל אחד. אורח־הכבוד
בסרט היה אייבי נתן, שבהתערבותו האישית
של שר־המישטרה, אליהו ששון,
קיבל חופשה מיוחדת מכלא מעשיהו, כדי
להיות נוכח כהצגה. בתום־ההקרנה עלה

עומר שריף (שלישי משמאל) מתחבק עם ישראלים בדוכיל

דן את ששון אם הוא שמח על־כך שמל-
חמש־ששת־הימים מנעה את התפטרותו מתפקיד
שר־המישטרה, השיב לו ששון :״תשאל
אותי אם אני שמח בכלל להיות שר־המיש־טרה?״
ששון שעם מינויו לתפקידו התלונן
על היעדר סמכויות השיב, כי במרוצת
הזמן למד להסתדר ולשלוט על העניינים —
גם מבלי שיהיו לו סמכויות # .אגב, בהקשר
זה אפשר לספר בדיחה שנפוצה בין

מייד אחרי שנטש את צה״ל ועבר להנ גלויות מתחת לדלת־ביתה ועוקב אחריה בהלת
הסוכנות היהודית, התחיל אלוף־מישנה רחובות. הדבר הפך לדבורה ולבעלה למרדכי
(״מורל׳ה״) בראו! ,לשעבר קצין־ סיוט• השבוע, אחרי מצוד של המישטרה,
חינוך ראשי בצה״ל, לגלות התעניינות בכל נתפס האלמוני ונעצר. הוא התגלה בצבי
תחומי־החיים האזרחיים. כך, למשל. אירע גלם, טיפוס מוכר למישטרה, שהפך לו
בשעת הארוחה החגיגית שנערכה במלון לנוהג להטריד עיתונאים • .נשואי השבוע
השרון, לרגל הופעת ספר־הגבורה, בהוצאת היו נשואיו של היפה בדיילי אל־על, ג ר שון
יופלה רוזנזפט. בראון, שישב ליד ה־ סטשק, כסוף־השיער. גרשון נשא לאשה
שולחנות, גילה לפתע התעניינות ביפהפיה את חני רפאלי, גרושתו של הכדורסלן
שישבה בשולחן סמוך. העובדה שלאחרונה לשעבר פתק אלוני, שקיבל מאביה של
גילה את הדת היהודית והפך ליהודי מאמין אשתו, אחד מעשירי־היהלומנים בישראל 20 ,
לא הפריעה לו להאמין גם ב־ופיה הנשי. אלף לירות דמי־כופר. מסתבר, שבינתיים
הוא לא פסק לשאול את האלופים שמסביבו הפכה חני לחסכנית יותר; מספרים שהיא
מי הנערה. לבסוף גילו לו, כי המדובר וגרשון עמדו על המקח בקשר לכל הוצאות־הוא
בשחקנית יהודית פולה. כשביקש החתונה • .סעודת־ציידיס רומאנטית נערמאחד
הנוכחים לערוך לו הכרה עימה, ה כה השבוע בדיסקוטק סאני, על־יד־ בעליו
שיב לו זה; ״תעשה את זח בעצמך יורם יודוביץ, לקראת נשואיו לרחל
במשך שלושה חודשים הטריד אלמוני את צוורן. מטרתיהמסיבה; כיבוד מועדון־הצ־כתבת
ידעות אחרונות, דבורה נמיר .״דים בחזיר־בר אותו צלו על שיפוד. האם
הוא היה מטלפן אליה בחצות, מניח לה זה רמז להישגו הרומאנטי של יורם?

חו א ביום ראשון בלילה התקיימה, במזל
טוב ובחג שמח, חתונה צבאית ב״בית־החייל״
בתל־אביב 500 .איש רקדו ושתו,
שמחו ועודדו את הצנחן החמוד יוסי
לבנבוק, ואת כלתו היפה וה מס מיק ה,
פחות או יותר, דליה ונטירה.
האורחים והקרואים באו ממרחקים.
אחת שבאה ממרחקים עצומים ערב ה חתונה,
ושבה למקום־המוצא למחרת-
ה טקס, היתה אחותו של הצנחן —
שקראו-לה פעם דליה לבנבוק, וקוראים
לה עכשיו באנגליה מיסז סאליבן —

האם

נ כון

* במאי ב״ הבי מ ה״ ,הנ שוי
ל שחקנית, מרעיף ידי דות
רבה על שחקני תאח רת
ה מופיע הבמ חז ה שהוא
עצמו ביים לאחרונ ה 7
* ג׳ק קטמור, המס רי ט
סרט בה שתתפות א שתו
הלית קטמור, מראה יותר
מסתם התעניינות בדוגמ נית
ה דו מ ה די מיון מפליא
לאשתו 7
* עובד בכיר ב א חד הבנ קי
ם הגדולים הפתיע א ת
א שתו בחברת סגנו, במצב
לשתי
מ שתמע שאינו פנים 7

אבל הידועה בארץ ובעולם דווקא בשם

דליה לביא.

אז השחקנית שלנו בעולם הגדול מוסיפה
להיות אחת הנשים היפות שפגשתי.
הוסיפה ליופייה תלבושתה האכ-
זו טי ת: היא שיגעה מקינאה את כל
הנשים הצעירות והזקנות שבמקום, בעזרת
מכנסי״תורכי, בעלות דגם של פר־חי-ענק.
היא גם השתמשה באיפור חזק
מאוד, כימעט קולנועי, בעת החגיגה —
אבל למי זה מותר אם לא לשחקנית
קולנוע !
דליה נאלצה לחזור לאנגליה במטוס
הראשון, כדי לשוב לבעלה ג׳ון סאלי-
בן ,״כי אני נורא קשורה למישפחתי.״
אבל היא מבטיחה לא לזנוח אותנו לגמרי
:״יכול להיות שבאוגוסט אבוא
לחופשת-מולדת ארוכה יותר,״ היא רו מזת
.״אבל אז, כמובן, רק עם ג׳ון —
ועם בני הקטן״.
מגבית בלי מלכה
אל תגידו שאני שמחה בגלל הצרות של
מישהן אחרות, ובייחוד לא כשמדובר באחרות
שהן גם יפות מיקצועיות. אבל מה
שקורה בקשר למלכות־היופי, השנה, לא
היה צריך לקרות לנערה צעירה שזכתה בכתר.
אני
מתכוונת, כמובן, לעובדה שלמגבית
היהודית המאוחדת באמריקה, הנוהגת לארח
את המלכות — ושלמענה מתכננים לא מעט
מן התכונות הדרושות אצל מועמדות סופיות
לתחרות מלכת־היופי — לא תזכה השנה
לביקור נערה מישראל.
למה? זה התחיל עם !הצרות שעשתה המועמדת
הסופית מירי זמיר, עוד לפני
שניבחרה. כששאלו אותה לגילה, ענתה הבלונדית
הנהדרת :״עוד לא ! 18״ ומזה
הבינו השופטים שימלאו לה 18 זמן קצר
לאחר שתיבחר, אם תיבחר.
הם בחרו בה — ואז הסתבר שהיא בסו־הכל
בת 17 ומשהו. ובאמריקה אין אפשרות

מרים פרי

ואם כבר מדברים על חתונות — אספר
לבן, לראשונה, על שמחה סודית לגמרי.
טקס שנערך אף הוא ביום א׳ בשבוע ושע
ליו ידעו כעשרה איש, שהוזמנו בחיפזון
ובצורה סיסתורית לדירה מסויימת שבירושלים
החדשה.
העשרה ידעו מי מזמין אותם, אך לא
מדוע. אז כשבאו ומצאו את רבקה מי־כאלי
בשמלה אדומה עם קישוטים לבנים,
ועל פנית הבעה רצינית נורא, חשבו שאולי
יש סיבה רצינית או עצובה.
אבל הסתבר <שזח לא זה, ושרבקה׳לה
סתם היתה רצינית מהתרגשות — כי אותו

ה ל 21ה 21ה
לפני שבוע נחתו בארץ 186 סנטימטרים
של בשר גברי יפהפה. רמי ניר, מי שנחשב
לאחד הגברים היפים בדיזנגוף—פריש־מן,
חזר ארצה לחופשת־מולדת רצינית.
רמי מפטפט עם כל אחד ועוד יותר עם
כל אחת — בצרפתית. על הקאריירה שלו
בצרפת הוא אומר כל מיני דברים — סות
לנערה
מתחת לגיל 18 להשתתף בתחרויות
מיס־תבל. כך קרר. שמלכת־היופי הישראלית
לא תיסע לטקס מים־תבל.
ישבו מארגני התחרות, נאנחו חזק, והחליטו
:״טוב, אז נשלח מלכה אחרת.״ הם
בחרו, כמובן, בזוכה השנייה, נערת־ישראל
מרים פרי (פרידמן).
מרים איננה מירי: היא מתנשאת בסך״
הכל לגובה של 165 סנטימטר, היא שחרחורת
ולא הכי־הכי. אבל אביה הוא בעל

רים במיקצת, אך מעניינים. הוא מספר שהופיע
בתפקידים קולנועיים בתשעה סרטים
שונים .״כל מיני תפקידים,״ הוא מסביר,
״אלה סרטי טלוויזיה ואחרים, שלא* הגיעו
ארצה.״
בשטיח האהבה, אם להאמין לרמי, אין
חדש .״הרומאן היחידי שהיה לי לאחרונה
הוא זה שיש לי עם אשתי, רחל ״,הוא
מצהיר. כששאלתי אותו אם פגש בפאריס
את אהבתו הגדולה הקודמת, הזמרת מארי
ונסן, הוא רק משך בכתפיים :״שם היא
לא כמו פה,״ הוא מסביר ,״שם היא שום
דבר. בסך הכל קראתי עליה בעיתונות. לא
ראיתי אותה אפילו פעם אחת.״
רמי ישב בצרפת שנתיים רצופות. מה
שמזעזע אותו למרות הדיבור הצרפתי הקולח
שבפיו היא, לדבריו, האנטי־שמיות
אצל הצרפתים .״תארי לעצמך ששנה לפני
מלחמת־ששת־הימים כבר הציע לי אמרגן
יהודי לטפל בהופעותי — בתנאי שאשנה
את שמי ואת מוצאי. הלאומי. כמובן שסירבתי.
״במשך
המלחמה היה המצב חמור מאוד.
שמונה ימים תמימים לאחר קרבות יוני
אסור היה לשדר בראדיו הצרפתי שירים ישראליים
או של זמרים ישראליים. אפילו את
ירושלים לאדית פיאף ואת אינשאללה הגדול
של אדאמו לא שרו.
״זה היה אז. עכשיו המצב קצת יותר
טוב — אבל בעלי־המועדונים היהודיים עדיין
מפחדים להעסיק אותי. מקום־העבודה היחידי
שמצאתי, במועדון, היה דווקא אצל
בעל־מקום נוצרי־קאתולי.״
ועל העתיד? ״אני בארץ,״ אומר רמי.
״נכון, אני יכול לצאת לחו״ל, שוב; יש לי
שם קשרי־עבודה. אבל תמיד אשוב לישראל.״

יום
נישאה סוף־סוף לחבר שלה, יורם
לייכוכיץ, שהוא גם אביו של ׳ בנה
יונתן.

רק תהינומת של הכלה לא היתו: לבנה
אלא אדומה, אבל זה דווקא לא הפריע לרב,
שהשיא את השניים בהתלהבות, כשהוא
מעיר :״מה יש? כבר חיתנתי אנשים בסגול
ואפילו בירוקו״
זה גם לא הדאיג את הסבא הזקן, בן הסע,
שבא במיוחד ממעיין־ברוך ושהוא, לבדו,
ידע לאן ולמה הוא בא.
מייד אחרי הטקס חזן רו התורים לטפל
בבנם יונתן. היחידה שסודרה בכל העסק —
אס כי שמחה, מן הסתם, על הסידור —
היתה הקריינית זוהר אוריין, שנאלצה להחליף
בשלושת הימים הראשונים של ה־שבוע
את ריבקה מיכאלי בתוכנית הראדיו
לעקרת־הבית.
אגב — הנהלת קול־ישראל לא הסבירו!
למה, והמאזינים יכלו רק לשאול את עצמם:
האם רבקה׳לה שוב משתובבת? עד שישמעו
בזת, ולא מעל לגלי האתר, את החדשה המשמחת.

בית־חרושת
למכונות־כביסר, והיא עצמה
רגילה לסידורים עשירים. כסף לא חסר לה
וגם שמלות לא.
מהיום הראשון עשתה מרים פרי צרות.
כשביקשו אותה מארגני־התחרות, כמינהגם
מדי שנה, שתתרום חלק מן השמלות בהן
זכתה לטובת מלכות אחרות, עשירות פחות,
היא חקרה תחילה במי מדובר. כשנודע לה
שהכוונה למירי זמיר, מלכת־היופי היפה,
היא סירבה בתוקף:
״זה השמלות שאני קיבלתי ואני שומרת
אותן לעצמי!״ ענתה.
אבל בזה לא נסתיימו הצרות של מרים
פרי. אחת הסיבות מדוע בחרו בה השופטים
היתד — ,ידיעתה הטובה באנגלית.
״מילא,״ חשבו ודאי נכבדים אלה ,״אם לא
יופי מושלם, לפחות נערה תרבותית .,שאפשר
לשלוח למגבית.״
לתדהמתם, נוכחו לדעת שמרים מוכנה,
אומנם, לנסוע לסקס מים־תבל — אבל לא
יותר מזה. עוד לפני שיצאה לדרך, הלכה
למשרד כרטיסים וקנתה לעצמה כרטיס בחזרה
.״כדי לא להיות רחוקה מרוני שלי!״
הסבירה. על חאלטורה בשביל המגבית לא
רצתה בכלל לשמוע.

התמונה היפה
חיים

בין כל היהלומנים האוהבים
בתל-אביב יש יהלומן אחד,
חוצ׳נר, שאוהב את החיים במיוחד.

פריץ

יורם לוקוס
הוא מדגים זאת בריקודים בדיסקוס־קים,
בבילוי בכל המקומות שבאופנה,
ובאהבתו לאשתו הצעירה שולה.
שולה חוצ׳נר היא אשה נאה, סי ט-

פאטית מאוד, אבל איד להגיד! טיפוש
עגלגל במיקצת.
זה לא הפריע לפריץ לפנות לצייר
יורם (״היפה״) לוקוב, כשביקר ב-
תערוכת־הציורים של יורם, שהיתה אחד
המקומות אליהם נהגו ללכת אז כל
אלה שבאופנה.
מה רצה פריץ ! ״צייר לי א ת אשתי,״
ביקש מיורם. הצייר היה מוכן ו מזו מן:
זו העבודה שלו .״בשבילך — רק אלף
לירות,״ ענה. זכך סוכ ם העסק ויורם,
הנוהג לצייר דמויות ארוכות ורזות,
גיגש למלאכה.
הצרה היתה רק ששולח אינה ארוכה
ורזה. יורם ניסה, ניסה — אבל גם
לדימיון היוצר ולהשראה האמנותית יש
גבולות. כשהביא א ת התמונה הגמורה
לבית חוצ׳נר נתקל בשתיקה ארוכה-
ארוכה. בעלי־המקום נפרדו ממנו, בצי נה
בולטת, כשהם מבטיחים לשלוח לו
א ת הצ׳ק.
מאז עבר חודש, עברו חודשיים, עב רו
שלושה חודשים — ואין צ׳ק. יורם,
היודע את טיבעו הפזרני של פריץ, תמה
— אן המתין.
עד לשבוע. השבוע קיבל יורם א ת
תמונתו בחזרה .״אני לא רוצח בה,״
הצהיר פריץ בכעס קפוא ,״לדעתי —
אשתי יפה הרבה יותר.״

החברות המ שתתפות במיבצע בחירת מלכת המים
ן111

11.11ו1

לא רק כתר ותהילה מצפים
למלכה וליתר המתחרות. מיטב
החברות בארץ יעניקו להן מתנות
יקרות וטיפול מלכותי.

* אלסטקס
קולנוע סרטים
אומריס שלום,
יוצאים למלחמה
כל ממזר מלך (מוגרבי, תל־אביב;
ישראל) סוף־סוף: סרט. לא עוד סרט ישראלי,
אלא פשוט — סרט. בזכותם של אורי
זוהר, הבמאי, ודויד גורפינקל, הצלם, אפשר
לראות סרט שכאשר יוצאים ממנו לא צריך
לומר :״יחסית לסרט ישראלי...״
החלק הראשון הוא מלודרמה מסוגננת,
בה פועלות ארבע נפשות עיקריות: בעל־מסעדה
תמהוני, הטס למצריים בתקווה
להביא את השלום — אייבי נתן. צנחן
מקסים, שאינו מוצא כל־כך את מקומו בחיים
האזרחיים. סופר־עיתונאי אמריקאי,
שבא לתאר את המלחמה׳ ואשתו, ילידת
חיפה, שעזבה את הארץ מזמן.
על רקע ימי־הכוננות, בליווי דיאלוגים
אינטיליגנטיים, תוך שימוש מעניין במצלמה

שני השחקנים האורחים היו ״בסדר,״ ותמי
ציפרוני מקסימה. תפקיד משני מצויין עושה
אורי לוי (איש משרד־החוץ< כדאי לעקוב
בעירנות אחרי השיחות המעניינות, אחרי
הרעיונות הרעננים של התסריטאים אלי חבור
ואורי זוהר, ולא להסיר את העיניים מהצילומים.
היפאנים מגלים

הנגב
הילד והגמל (אמזון־דויד, וזל־אביב;
ישראל-יפאן) מזל שהיפאנים באו לארץ לגלות
לישראלים את הנגב. בשום סרט ישראלי,
לפני כן, לא נראה נגב כל־כך יפה, כל־כך
עשיר בצבעים וצורות. מסתבר שצריך לדעת
להסתכל, לראות ולצלם.
הסרט משובץ בהרבה רעיונות סימפטיים,
רצון טוב וכוונות יפות. על התהום המפרי־

יצרני בגדי־הים המהוללים, יעניקו למלכה
בגד-ים שיהיה חידוש באופנה בגדי•
הים. הם גם יחלקו בין משהתפוה הני [,
שף בגדי-ים אשר יוגרלו בערב ההכתרה.

עגעוךבמ צג ריי ך -די מ צג טייני ב ד

^ טיסו
יצרני השעון השווייצי בעל המוניטין
העולמי (״שעון מצויין — למצטיינים״)
יעניקו למלכה שעון מותאם למלכת
ה מי ם: שעון תת-מימי יקר ערך.

־718801

$883

0^0831:11-9

ובלון(ישואס בע־־מ יא 1,0ש 8 £
מוצרי איפור ושיזוף קיץ 1968

אורלי זילברשטיין ואפריים עזרא כ״חילד והגמל׳״
בין המאהל הבדואי ובין הקיבוץ

לקראת נש?,ההכתרה תקבלנה המועמדות את תכשירי השיזון ז
של רבלון (מערכת מוצרי ״ברונז־לאסטר״) כדי שתופענה
שחומות כערב ההכתרה.

מ1ץ ד־ 1ו דנ ו רז סו־ טו דזנ

511ש 8511 £,8 0
מסופה חושבת
וגם 440

* אוולין
מכון ליופי, להרזייה ולייצוב הגוף, ברחוב
דיזנגוף , 101 יאפר לפי מיטב כללי
האיפור החדיש את כל המועמדות.

מקרנה וגם 456
סובו א1ם ומא0ית
לסרטי 8מ־מ
וסופר 8

* בל אנד האוול
מסרטה — 440 שי למלכת״המים, שבה
תנציח המלכה את מעמד הכתרתח.

* אנטה

* ת כ שי טי דגי

תכין את כל המועמדות לקראת שני
הנשפים במכוני התסרוקות שלה ג־תל״אביב,
ברחוב מאפו ובמלון ״דן״.

רחוב זמנהוף ,19 מייצרים במיוחד
בשביל ההכתרה את הכתר ואת השרביט׳
ויעניקו לה ממיטב תכשיטיהם.

^ אלד
חברת הסריגים המפורסמת תעניק מל־תחת־בגדים
מפוארת למלכה הנבחרת.

* ריפיפי
סלון האופנה (תל־אביב, פרישמן )42
יעניק למלכה את שימלת-החכתרח
המלכותית, שתוכננה על-ידי מתכננת-
אופנה שהגיעה זה עתה מלונדון.

ועל־ידי בימוי רגיש, מתפתחת מסכת יחסים
בין הארבעה. במישור הרומנטי נמצאת,
כמובן, האשד, במרכז. במישור האידיאולוגי־חברתי־פילוסופי
עומדים במרכז שני הישראלים,
בו בזמן שהסופר האמריקאי
משמש כמשקיף־מסביר ורק בהמשך העלילה,
הוא נכנס לתוכה ונהיה לאחד ממרכיביה.
החלק
השני הוא המלחמה. צילומים
פנטסטיים, רוויי עוצמה ועצב, מלווים את
השיריונאים במלחמתם הקשה, אל הניצחון,
״ללא דגלים וללא שיכורים.״ אפשר להבחין
ביחס המיוחד שיש לאורי זוהר אל חיילי
השיריון, אותם הוא ליווה בימי המלחמה
האמיתית. בצד השמחה והגאווה המלווה
את הניצחון, מבכה הסרט בעדינות ובהתאם־
קות את החללים. גם של האוייב. צילומי
המלחמה והקרבות הם מהטובים שנראו
אי־פעם.
החלק השלישי של הסרט הוא המשכה
של המלודרמה, לאור השינויים שחלו באנשים
ובמצבים כתוצאה מהמלחמה, כאשר
לרביעיה מתווספת צלע חמישית ויפהפיה
— קצינה קיבוצניקית בשם ענת (תמי
צפרוני) .ואילו אחד מהארבעה המקוריים,
הסופר, נהרג. עובדה זו היתה ידועה עוד
מראשית הסרט, דבר שלא גרע מאומה מהמתח
שבו.
הבימוי אינו אחיד. מעברים קשים מדי בין
קטע למשנהו, עירבוב סיגנוגות ללא הכרה.
אבל תמיד רציני, שקול ורגיש. עודד קוטלר
בתפקיד רפי כהן־אייבי נתן, שיחק באופן
טוב ורגיש, למרות שלא הצליח, אולי
באשמת הבמאי, להקיף את מלוא האישיות
המורכבת והמסובבת של טייס השלום־הדון
ז׳ואן־בעל הגלריה־הג׳יגולו־רודף ר,פיר0ומת־1
בעל המזללה. ישנה ההרגשה שלמרות שהבמאי
אוהב את הטיפוס המוזר הזה —
השחקן המגלם את התפקיד לא כל־כך שלם
איתו.
יהורם גאון, בתפקיד קצין־צנחנים לשעבר,
נהג־מדריך בהווה, ואהובה של ענת
בעתיד, משחק בכישרון את ״הצבר המצוי״
על שחצנותו, רגישותו ומבוכותיו. פה ושם
הוא קצת מעצבן, אבל בסך הכל הוא טוב.

דה בין המאהל הבדואי לבין הקיבוץ,
מגשרים ילד וילדה, שבהיותם ילדים הם
אינם מבחינים במפריד אלא במשותף. לילדים׳
בכל מקום ובכל תרבות, יש אותן
הבעיות ואותן האהבות, ולכן הם יכולים
למצוא שפה משותפת. הגמל הוא אהבתם
המשותפת של הילדים בסרט הזה.
אחריו הם הולכים, מסתכנים, גורמים
לתקרית־גבול, מקבלים ״מנה״ ,כל אחד
בביתו, וחוזרים לסורם. כי הגמל אבו ויש
למצאו. לא מפחיד אותם המידבר. לא
מפחיד אותם הלילה. לא מפחידות אותם
היריות. כי הגמל, אהובם, אבד — ויש
למצאו בכל מחיר.
תדריך אמנות
בעיית האלימות באמריקה, אי־האיכפתיות
וחוסר־האונים של האזרחים, מתוארים
בצורה דרמטית ורצינית בסרטי המצוין
תקרית כנידיורק (אסתר, תל־אביב).
אהבותיה של בלונדית >פאר, תל־אביב)
הוא סרט המתאר ברגישות ובכשרון
רב את חייה ואהבותיה של נערה פשוטה,
פועלת בבית־חרושת. סיפור אהבתה הכפולה
של אשד, נשואה, בסרט שחשיבותו העיקרית
היא בתפיסה הפלסטית של הבמאי ז׳ .ל.
גודר, אשה נשואה (פריז, תל־אביב).
דרמה נדירה לילדים ומבוגרים, המתארת
את הבדידות, חוסר קומוניקציה, אהבות
ופחדים של ילדים בני שבע, בסרט הנפלא
הוגו וג׳וזפין (פאר, תל־אביב).
מתח תסביכי אדיפוס מדריכים את כל המשתתפים
בסיפורו של חונק־נשיס, בסרט חמש
נשיקות חנק (אלנבי, וזל-אביב) .כחום
חלילה (הוד, תל־אביב) הוא סרט בלשי
מעולה, בו מפענח שוטר כושי תעלומת׳-
רצח, על רקע הבעייה הגיזעית בדרום
ארצות־הברית. מישווק מצויין.
העולם הזח 1*10

לכתר

זכתה בשמה מפני שאביה נפצע בהתקפה על מיש־

> 1ן י 1 # 1טרת עיראק סווידאן, ליד קיבוץ ננבהג במלחמת ה.1
עצמאות.
היא בת 17 וחצי, שחורת שיער ועיניים, ועובדת בחברת־הסרטים של אפרים קישון.

בת , 16 לומדת בבית חינוך תיכון, עולה לכיתה השבי׳

עית. היא בת ירושלים הלומדת גם ציור בבצלאל, היא
1171

עוסקת בכמה תחביבים, ביניהם איסוף בוליס ובובות, בעלת שיער חום ועיניים כחולות.

יהודית מזו ר

אבי שג פפה

המלכה הראשונה

המלכה האחרונה

הרגע הגדול הגיע. נקבעו 20 המועמדות הסופיות אשר יתחרו כמוצאי*
שבת זו על כתר מלכת המים של ישראל לשנת .1968 משתתפי הנשף
אשר ייערף במלון ״רמת־אכיב״ ,הם שיבחרו את המלכה וסגניותיה.בל אחת מהן תופיע כבגד־יס שנתפר כמיוחד עכורה על־ידי ביח״ר
״אלסטקס״ .צילומי המועמדות נעשו הפעם
כידי יאנוש פאפ, כעל המוניטין. כרטיסים
לנשף אפשר להשיג בכל משרדי הכרטיסים
כעיר ובמלון ״רמת אביב״ -בליל הנשף.

*ך• ן ך• היא !אחת הדוגמניות הידועות בארץ, בת ,20 מתנשאת

. 1 1 1 1׳וגובה 1.72 מטר. שיערה חוס, עיניה ירוקות. גם היא

זגתה לפני שנתיים ימים בתואר מכובד :״סגנית מלכת היופי״ ,טטעס השבועון לאשה.

תל־אביבית בת 17 וחצי, בעלת שיער שחור ועיניים שחורות.

^ • יין עדינה ונעימת הליכות. אביה עוסק במלאכת הסנדלרות והיא 4 עצמה עובדת כפקידה בבאנק תל־אביבי. אין לה תחביבים מיוחדים, אך היא אוהבת לשחות,

חיפאית בת , 19 העובדת כפקידה בסוכנות סיליפם והחו־

1״ למת על !חיום בו יגלה אותה הקולנוע ויעשה ממנה כוכב

בינלאומי, את זמנה הפנוי היא מבלה בביקור בתיאטרון, בקריאת ספרים ובביקור בקולנוע.

היא בת , 17 תלמידת תיכון, וסיימה זה עתה את הכיתה
השביעית. צבע שיערה בלונדי ועיניה ירוקות. נבחרה
רק לפני שבועיים ימיט כ״מלכת החוף הירוק״ — בתחרות שאורגנה ליפחפיות בנתניה.

.6אודי נויזד

חניכת המיסיון הצרפתי ביפו, צברית בוז 16 שנולדה
להורים עולים מיוון, חולמות, כמו הרבה נערות, להיות
דוגמנית. היא דוברת אנגלית, צרפתית וספרדית. צבע שיערה שחור — ועיניה בצבע הערמון.

.7אטי רוזי׳ס

צברית בת 16 וחצי, שהוריה עלו לכאן מהונגריה. היא
בעלת שיער חוס ועיניים חומות, כיוס תושבת רמת־גן.
אין לה תוכניות לקאריירה בתחום כלשהו, אן היא אוהבת ספרות רומאנטית, עובדת בספרית.

.$רחל קירלי

חיפאית בת 18 וחצי, וכבר בוגרת סמינר למורות,
ומקווה להתחיל ללמד בשנה הבאה.
היא מופיעה לעיתים כרקדנית בלהקת הסטודנטים, ואף עוסקת בספורט, בעיקר אתלטיקה.

בת׳ 16 וגובהה 1.72 מטר, תלמידת שישית בבית־ספר
תיכון — ונוסף לזה היא צימחונית. היא טוענת כי
אהבתה נתונה יותר לחיות מאשר לבני־אדס. בזמנה הפנוי היא מפסלת ומציירת בהתלהבות.

צברית ילידת תל״אביב, בת 17 ולומדת בתיכון,
אבל כבר עכשיו היא מתנשאת לגובה 1.72 מטר.
היא בלונדית בעלת עיניים גזולות וחומות, האוהבת לשחות זגם לאסוף חיות קטנות.

חיפאית בת 16 וחצי, הלומדת מזה: שמונה׳ שניס באלט. יש
לה שתי אחיות ואח, וכיוס היא לומדת! בבית־ספר לפקידות.
אל נערות שכמותה התכוון כנראה שלמה המלך, כשכתב בשיו־-השירים :״שחורה אני ונאווה•׳.

בת־שבע

.11 אריאלה טיח

.10 מדים וחיל

2ו. חנ ה דהו

מסיימת השבוע את הטידונות שליה. היא בתי , 18 ולפני
גיוסה עבדה כמזכירת גיזבר ההסתדרות. הספילן ה להו־פיע
גס כדוגמנית, לעיתים מזומנזת. בחודשו שעבר זכתה בתואר ״סגנית מלכת היופי״.

כבר נושאת כתר אחד :״מלכת העצמאות״ ,בו
זכתה בהפלגה על סיפון תיאודור הרצל, ביום־
העצמאות האחרון. צברית בעלת שיער ג׳׳ נגי ועיניים ירוקות. מזכירת ההתאחדות לספורט.

4ו. רחל טריווקס

צבר־ת מחיפה, בעלת תחביב מאוד לא־ישיגרתי לנערה: אי־
״ י סוף בולים. יש לה כבר אוסף מכל ארצות ערב. המראה

האכזוטי שלה אינו משקר: היא יודעת היטב מלבד השפות עברית ואנגלית — ג-ם ערבית.

חיילת בחיל־האוויר, גובהה 1.73 מטר וגיזרתה דקה מאוד.
1 1 9 11 . 1ו , /בעלת שיער שסיני, עיניים חומות. סיימה בית־ספר תיכון.
היא ש ולסת באנגלית, גרמנית וצרפתית, ואת הפיגורה רכשה, לדבריה, בעיסוי סקי־המיס.

}( .שרה גורו

היא בת המושבה מנחמיה שבעמק הירדן. שעברה

לתל־אביב רק לפני ישבעך ז חודשים. בת , 17 בעלת

עיניים כחולות ושיער מום, אוהבת לצייר ולחבר שירים ואף פורטת על האקורדיאון.

נולדה בירושלים לפני 18 שנה, אך עתה תושבת
רמת־השרון, ליד הכפר הירוק, בו למדה נולנת ה־מים
הקודמת. היא סיימה בימים אלה בית־פפר תיכון, עומדת להתגייס בקרוב — לנח״ל.

.1$טלי פרידמן

ר -ודיור 1ר -הנראית כמו יגואר פראי, היא יפואית הלו׳
מדת בסטודיו לאמנות, בוגרת תיכון בת , 19

סזצולמה כשבידיה מסרטת הקולנוע של חברת בל אנד האוול, אשך תוענק למלכה שתיבחר.

ך היא נציגת הדרום בתחרות זו. ליתר דיוק: מן ה־ך

11 1 /י 1 1 / 1ן עיר רחובות. היא בת , 16 מציגה בגאווה שיער ועיניים
בצבע חום. היא משחקת כדורסל במכבי, ואביה ען ובד בכור האטומי בנחל רובין.

תו ך ד מים
היו שינייך ל בנו ת
בבי שלא היו מ עול ם
ל א חו הנושח ׳ 01 טיל א ק
נ מ׳ *ו ג •מים

שי נ ״ ם מזו ה מו ת
ק ״ אבן שן וני קו טין

ל א חו 7י מי ש מו ש נ טי לאק

טי לאק

אינו סת משחת שיניים:
טיראק הוא
״מלבין שיניים״
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשר:
מרחיק ׳ א ת אבן השן הצהובה והמסוכנת
וכתמי טבק חומים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות כפי שהיו יכולות להיות. טילאק
יהפוך את צבע שינייך ללבן טהור. אם
ברצונך להיות נאה יום יום, עבור לטיפול
פה ושיניים מודרני, מדעי.ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(י) את ההבדל לאחר שמוש בשפופרת

במדינה

צפרנ״ם יפות וחוקות
סוד חידים החטובות :
כה קל: טפלי בצפר־נייך
ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקים
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהי רות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ח נו־נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הד רושים
לגדול ולהשלמת
שומן הצפרן, המ גן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך: שמרי על צפר-
נייך עם נו־נייל בקביעות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך והלאה
ובמקומן צפר-
ניים יפות וחזקות
אשר ישוו לידיך מראה
נאה, אלגנטי ו

ת 111ת פירסומת הדדית

טקסטיל |
תיירות משרתים לחוד
ציפורים לחוד
כביסה מהירה
שומרת על הכבסים
ולכן חשובה מהירות הכביסה
בעיקר לאריגים עדינים .״טקסטיל
שמפו״ כובס מהר וללא כל
השריה. כביסה קלה במים קרים
ו״טקסטיל״שמפו״ מחדשת את
האריגים העדינים ומרעננת את
צבעיהם .״טקסטיל שמפו״ מיועד
לאריגים עדינים, סיגים סינט־סיים,
ולכל אריגי כבס ולבש.

החלו לאסוף אריזות
״טקסטיל שמפו״.
בקרוב — מבצע פרסים

<16131

ענק!
המפיצים חב׳ נורית בע׳׳ס
תוצרת ביח׳׳ר נקה בע״נו

ל שפופרת אחת — מספיקה לחודש י מי ם ^\ מחזק צפרנים שבירות
מוצר די ס קו ג ץ ״ מ חיפה

1426

קצרנות

בדרך הנשית המיוחדת בביטחה ובמהירות

מחלקת־המודעות הממשלתית מחרימה מזה
זמן רב את העולם הזה — וכן כל עיתון
אחר העולה על דעת הביורוקראטים שלה.
מסתבר שלביורוקראטים אלה יש השקפות
מגובשות מאוד למי לתת ולמי לא.
השבוע הופיעה מודעת־ענק של רכבות־ישראל
בעיתון חדש ובלתי־חשוב, ממנו
הופיעו פחות מעשרה גליונות — ביטאון
אנשי א׳׳י השלימה.
בין תוכן המודעה לבין שם־העיתון, המופיע
למרגלות העמוד, אין כל הפרדה —
אולי מטעמי־פירטומת הדדית: כי כך ניתן
לקרוא את טכסט המודעה :״רכבות־ישראל
— זו הארץ!״

עונת־הקייץ נמצאת בעיצומה. תיירים
ישראליים, הרוצים לנסוע לדרום־אמריקד״
בדאי להם שיסתייעו באינפורמציה המופצת
בישראל על־ידי גתיבי־הספנות האיטלקיים
הלאומיים.
הישראלי הממוצע אשר רוצה, למשל,
לנסוע לבואנוס־איירס או לריו, בחברת
משרתו האישי, ולעשות זאת במחלקה
ראשונה דווקא — רשאי לקבל כרטיס־משרתים
עבור אמה, נהג, מטפלת או
משרת גברים אישי — בשלושת־רבעי מחיר
הכרטיס המלא.
״לנוחיותם של הנוסעים הללו,״ קובעת
החברה ,״תוגשנה הארוחות למשרתיהם של
הנוסעים במחלקה א׳ כנ״ל — ליד שולחנות
נפרדים.״
קוף פ ר טי. בעייה אחרת, העומדת בפני
התייר הישראלי, היא: מה לעשות אם הוא
רוצה לקחת איתו את הקוף הפרטי?
החברה שמחה לשרת אותו גם אז: קוף
— בדומה לכלב — קונה כרטיס שמחירו
25 דולאה עד דרום־אמריקה.
לאותם שאין להם צפורים בראש אבל
יש להם צפורים בכלוב — סודר העניין
גם כן לנוחיותם. כלוב־צפורים, ובו ״צפור
עד שתיים,״ עולה, עד נמל דרום־אמריקה,
חמישה דולארים בלבד, כלוב עם ״שלוש
צפורים או יותר״ — 10 דולאר. אין זד,
משנה אם מדובר בדרורים, בתוכים או
בעורבים.
קוף או צפור, העושה את הסיבוב ה־דו־סיטרי,
יקבלו — ממש כמו בעליהם
— הנחה של 10 אחוז על הברטים שלהם.
חקירות כתיבה במכונה

עברית

לשמוש על הזרועות, בתי ה שחי,
ה רגליי ם ...נבדק לשמוש ג ם על
עור הפנים.
השמוש בייט-או הריחני והמכיל
לנולין — זו הדרך הנשית ביותר
להרחקת שיער בלתי רצוי. מרחי
אותו בפשטות כמו כל קרם קוסמטי
אחר. תוך דקות יעלמו השערות עד
לשורשיהן ללא לכלוך או ריח בלתי
נעים.
וי ט -אי העדין, נבדק לשמוש אפילו
על עור הפנים. משאיר את זרועותיך,
רגליך ובתי השחי חלקים ונקיים
מ״צל״ .אחרי טפול בויט-או תיראה
לך כל שיטה אחרת
להורדת שיער כמי ושנת ( .ל״׳י>

מי הרג
את הנער?
״המשטרה הרגה את הילד שלנו!״ טענו
הוריו של יצחק לוי, בן ה־ , 14ב״אגי מאשים״
׳מזעזע שפורסם מעל דפי העולם הזה (.)1602
טענה אז האם: הילד בא אליה למוסר
מלב״ן, בפתח־תקווה, על־מנת לבקש כסף.

א נגרית
אולפן למתחילים

( 12 שעות בשבוע)
ההתחלה ב־ 11.7קורסים
( 4שעות בשבוע)
קורסים מיוחדים
101011):0ז 0ק 05ז ז 0כ)
0מבזם 5ז 6׳\1ז 0כ<

לתלמידים בחדשי החופש, לנד
סיימי ח׳ — הכנה לתיכון ט׳,
י׳ ,יא׳ — דקדוק וספרות

קורבן לוי
סכות בתוך התא

׳משלא קיבלו, השתולל. האם הזעיקה את
המשטרה. השוטרים ניסו להרחיק אותו:,
ד,יכו אותו חוך־כדי־כך, העבירוהו לתחנת־׳

מונו דיסקו נ׳>יגז חיפו!

העולם הזח 1910

המשסרה של פחח־תקווה. שם ישב בתא
עם נער אחר — ולפתע חש בדל, צנח
׳ומת.
מכות וסטירת־לחי. בית־משפט דד
שלום בסתח־תקווה התחיל בחקירה. הבירור
הועבר לידיו של שופט־השלום החוקר,
אברהם חלימה. השבוע פורסמו מסקנותיו
של השופט ברבים.
קובע השופט בפסק־דינו:
״...השאלה כעת היא — מה גרם ל-
מותו של הבעוח?
״אין ספק שהמנוח ספג מכות בשעה ש׳
התנגד למעצרו על־ידי שוטרים, ואכן זוהי

גם יתר העדים שהובאו למשפט־התקיפה היו
מבולבלים, סתרו את דברי־עצמם.
פרקליט הנאשם, עורך־הדין התל־אביבי
צבי לידסקי, חקר את כולם שתי וערב.
בייחוד חקר לידסקי את חמו. כשזה שוב
טען שהוכה על־ידי גזי, העמיד הסניגור
את האיש הגוץ ליד הקורבן הארוך — וגלי־הצחוק
שוב גברו עד כדי־כך באולם שהשופט
נאלץ לפנות את הקהל מאולם בית־המשפט.
בשלב זה ביקש הסניגור שיינתן לשולחו
לא לענות לאשמה, מאחר וברור שלא עשה
את המיוחם לו. השופט סירב, החליט להעמידו
לדין על תקיפה.
״אז מה?״ צעק חקק הבלתי־מרוצה ,״אמרו

אלה ימי־שיא אם ברצונך
להגשים תוכניותיך. בשבוע
הבא עלול להיות
מאוחר מדי. בת־דלי:
קשר עם אדם בעל קומה
גבוהה הופך בהדרגה
לחיוני עבורך. הזהר,
לא להתפם במקום
בלתי־מתאים. אם
יש לך התחייבויות כס־פיות
— שמור על שלא יעברו את המותר,
וטלק את החובות שיש לך עד סוף השבוע.

דווקא ביום בו חשבת
שכבר נשבר הכל, ושוב
אין מוצא ממצב מסובן
— אתה הופך לאדם
אחר. הכל נפתר בנקל,
חלק, בלי בעיות. זהו
שבוע בו טוב תעשה,
אם תרבה בקשרים חברתיים,
בבילויים, ובפגישות
עם בני שני הסינים.
השתזף, אן היזהר, במיקצת, על דרכי־הנשימה
שלן, בת־דגים: לבשי תכלת.

נאשם גזי
בעל הנמרים אינו נסר

האפשרות הראשונה הבאה בחשבון, שמא
עברו השוטרים את הגבול המותר להם
במיקרה זה.
״׳האפשרות השנייה מיוחסת על עדות
אחת שהושמעה, לפיה קיבל המנוח סטירת־לחי
מידי אחד השוטרים לאחר מעצרו, בשל
השתוללותו בחדר־המעצר. ברם, לגבי שתיו
האפשרויות גם יחד ניתן לומר שהן קרו
לפחות 36 שעות לפני שהמנוח נפח את
נשמתו.״
לאהמשטרה. האפשרות השלישית,
ממשיך השופט ,״היא שהמנוח נפגע בשל
סטירה שקיבל מידי חברו לתא, שבעיקבו־תיה
נפל כשהוא מעולף, ולא התעורר יותר.
.קבע הרופא, :לפי המימצא, המתת היה
צריך להיות מהיר מאוד, תוך מיספר דקות
מהפגיעה. אם היה בהכרה במשך תקופה
זו, לא מתקבל על הדעת שהמוות בא מפגיעה
מלפני ,48 או 38 או 36 שעות.״
על כן, מסיק השופט־החוקר: לא המשטרה
הרגה את הילד, אלא קיים ר!שד שחברו
לתא — ששמו ופרטיו האישיים
נאסרו לפירטום ,״כי עודנו נער״ — הוא
שגרם למותו של יצחק לוי.

מ שפ ט מ13ת אקרובטיות
גזי חקק, בעל פונדק חמורים הידוע,
הוא איש נמוך־קומד, ורחב־גרם. כשניצב
החודש בבית־משפט השלום התל־אביבי,
בפני השופט אברהם מובשוביץ, לא יכול
היה השופט אלא לחייך למראה מי שהעיד
עליו כתב־התביעה כעל קורבנו.
כי קצין־המשטרה האתלטי אלבוט חמו
מתנשא לגובה שני מטר. הוא כדורסלן
מפורסם ואתלט בעל יכולת. ואיש זה, כך
טענה המשטרה וכך טען חמו, הותקף
באפו על־ידי גזי, שגרם לו לחבלה רצינית,
עת עמד ברחוב דיזנגוף.
״פחדתי ממנו!״ עדותו של הקורבן
העיבה במיקצת על שמחת־התביעה, שחשבה
להכניס את גזי חקק לשק :״לא הוא אלא
איש שאני מכירו בשם ברנשטיין היכר.
אותי,״ אמר חמו.
אבל זו היתד. רק ההתחלה .״חקק היה
שתוי,״ העיד הקצין החסון והגבוה ,״פחדתי
ממנו.״
הקהל פרץ ברעמי־צחוק. התובע רכן
לעבר העד :״זו לא העדות הרשומה אצלי!״
הפליט.
חמו היסט .״הנאשם היכר. אותי בגבי,״
תיקן את דבריו .״רצתי אחריו מאה מטר
ותפשתי אותו. ניראה ששיחק את השיכור,
ולא היה שיכור באמת!״
זה מול זה. אבל זו היתד, רק ההתחלה.
העולם הזה .1610

שאני נתתי לו אגרוף בפרצוף. איך עשיתי
את זה? עשיתי סלטה?״
אם היה זה קרב אקרובטי באמת —
יוודע בהמשך המשפט, שנידחה למועד מאוחר
יותר.
חיפה טחגות הצדק
היה היו שני חברים. אורי ומשה, שניהם
חיפאים. שניהם — בעלי־מכוניות.
כמו אזרחים טובים ורבים אחרים, היה
לשניים חטא קטן: הם לא אהבו לשלם
דו״חות של שוטרי־תנועה.
אבל אורי לא העז להפר את החוק. על
כן היד, רוטן, מקלל — ומשלם.
משה — לא. הוא הפך את כל העניין
לפרינציפ .״אני צובר־רפורטים מיקצועי.״
נהג להתגאות.
אגדה מזרחית. יום אחד הופיע בחדרם
שוטר עם פקודת־מעצר ושני דו״חות
עד משה על חנייה בלתי־חוקית.
משה, שהוא מיזרחן, ישב וסיפר לשוטר
אגדות. השוטר הרגיש כל־כך טוב שסלח
למשה, והלך כלעומת שבא .״אבל מחר
תשלם!״ התריע בו, לבסוף .״בטח,״ אמר
משה, והוסיף, כשהשוטר סגר את הדלק:
״בוקרה פיל־מישמש.״
כעבור שבוע שוב הופיעו בחדרם של
השניים — שני שוטרים. עם ארבעה דו״חות
נגד משה.
הפעם לא פעל עסק האגדות. אז משה
התיישב, לקח את הגיטרה שלו, שם קפה
בקומקום, והתחיל לשיר לנציגי־המשטרה
שירים מיזרחיים.
״טוב, הפעם נסלח לך,״ אמרו .״אבל
זו הפעם האחרונה.״
לילה הצינוק. כעבור חודשיים שוב
הופיעו אותם שני שוטרים, כשאורי, משה
וחברתו ישבו בחדר וסיפרו צ׳יזבאח.
״הפעם לא נסלח לך,״ אמרו בתוקף ובעצב
.״צברת 15 דו״חות. אתה בא איתנו
למשטרה. ומחר בבוקר, החבר שלך ישלם
וישחרר אותך!״
משה ניטה להתחמק, הציע קפה, שירים,
תירוצים — שום דבר לא עזר שוטרים
לקחו אותו לתחנה.
ישב אורי עצוב, הכין קפה לחברתו של
משד, וחיכה לבוקר.
אבל לא עברו אלד, כמה דקות — והשוטרים
הופיעו שוב:
״תראה,״ אמרו, נוסף ל־ 15 הדו״חות שלו
יש גם רפורט נגדך. גם כן על חנייה.״
״אז חכו לפחות שיהיה לי עוד אחד!״
מחא אורי בתוקף.
״לא בא בחשבון,״ ענה השוטר הימני.
״צדק הוא צדק.״
ולקח את אורי למשטרה, לבלות לילה
בצינוק.

סוף־סוף אתה רואה
ברכה בעמלן. א ם תצליח
לשמור על מצב־רוח
מרומם, תיפתח נה
בפניך כל הדלתות.
אם לא תעשה בעיות,
גם תדע להשתגל לשו רה
שלימה של מצבים
חדשים, שאי-גמישותך
מנעה ממך למצות,
קודם לכן. ב ת־סל ה: לבשי אדום ו ס סגוני,
השבוע. כמו-כן אל תרבי בשתייה.

השיגרה שוב אינה מאפשרת לן להתפתח,
בכימנים שתיכננת. אם כן — נסה לנצל
בתחום הבילוי מה שאינן יכול למצות בתחום
העיסקי. פגישה עם
אשה בהירת־שיער תפתח
בפנין פרק חדש
בת־בתולה:
ורומאנטי.
אל תתני לו לנצל את
היסוסין, ואל תשקעי
הבלתי־ברוכה
בשיגרה
של הימים שחלפו ולא
צריכים לשוב. מסעות
בימים אלה הם בלתי־רצויים.
השתדלי להיות
פעלתנית. אל תלבשי שמלות רעשניות.

המתח מגיע לשיאו — ו אתה בהחלט
לא מצליח לנצל א ת ימיך בצורה הולמת.
תן לעצמך ללכת
— אבל אל תהיה
חלש-אופי. שמור על
בריאותן, ואל תקלקל
את הקשרים עם ידי דיך
האמיתיים. אתה
תזדקק להם, ו הם שו-
חרים א ת טוב תן. ני תוק
כאוב הופך, בסוף
השבוע, לעילה לא לק
ח ת על עצמן התחייבויות
נוספות — ובצדק. אל תיכנס
לחוזים או להתחייבויות לטווח ארון!

קריאת אזעקה מארץ
רחוקה תשבור את ה־שיגרה
הברוכה והמטרד
טמת, במקצת, שלתוכה
שקעת לאחרונה. היזהר
במעשיך! אין זה השבוע
להגיב על שינויי-פתע.
מצד שני, אם תיזקק
אתה לעזרה, מוטב ש־תיפנה
לאדם קרוב מאוד,
מאשר לאיש זר ובעל השפעה. לא שבוע
של בילויים. בת־שור: לא לקבוע פגישות!

הנטייה שלן להסס ברוב
הדברים גורמת לן
להפסיד עיסקה שמנה,
בן־תאוסים. אבל אם
אתה תעיז, תקפוץ מבלי
לשקול יותר מדי, או
תדע לתכנן הרפתקה ב־אומץ־לב
— תראה את
הברכה ותגיע אל הנחלה.
נשים, במיוחד, נתונות
השבוע לקיסמן — אן בתנאי שתדע
לגרוף אותן, ולא תתקדם צעד אחר אגודל.

אט-אט אתה יוצא מן
הדיכדוך הבלתי-רגיל
בו שקעת לאחרונה.
עדיין לא יהיה זה
שבוע טוב באמת: כדי
שזה יבוא, עליך לה כיר
שורה שלימה של
אנשים חדשים, ואינך
עושה מספיק בכיוון
זה. אבל בענייני-עבו-
דה ובענייני-בילוי אתה תתרגל למצב ה חדש,
תקבע לך דפוסים נעימים יותר.

כוח־ו־,איתנים בו היית
חדור לאחרונה שוב גואה
בך. אבל היזהר! הפעם
לא תצליח בשום
דבר, אם לא תשקול היטב
את צעדיך. לביאה:
קחי את עצמך בידיים,
נסי להראות לו שאינך
גאה מדי, שאין את בזה
לו כלל. אולי הוא סתם
ביישן או נבוך? זה קורה גם אצל הגברים.
עיסקה בלתי־כאית מסבכת אותך בצרות.

כמו מצפן המצביע תמיד צפונה, א ת
חוזרת, בהתמדה מדאיגה, למצבים יש נים
ולקשרים ותיקים.
הזהרי! דעי שלא כל
תגובה הדומה לזו בה
נתנסית בעבר — זהה
עם מה שאת כבר
יודעת. א ת עשוייה ללכת
על קרקע בטוחה
— ולהיתקל במוקש
ריגשי. מעל לכל —
ל ס בן לא הישמרי
אדם בקשרים ריגשיים
עזים פי כמה מן הבידור הקל לו התכוונת
את, בעצם, השתדלי ללבוש סגול.

יום רביעי וחמישי בהחלט אינם מתאימים
למסיבות או לבילוי בחברה. מוטב לך,
איפוא, בת־קשת, להסתגר
בימים אלה ואם
את סטודנטית — להקדיש
את כל מירצך לבחינות.
הפסדים כספיים
ניכרים מאיימים עליך.
אל תתן לזה לזעזע
אותך יותר מדי, המשך
בתיכנון לטווח ארוך.
אם כך תעשה — יהיה
הנזק אפסי. פגישה ב־ליל־ירח
הופכת להרפתקאה — אך לא
לפרשה בעלת־חשיבות. העיקר, שאל יראוך.

בן־מזל־טלה, הוא הקובע,
השבוע, את התפתחות
ענייניו, לשבט או
לחסד. על כן היזהרי,
בת־גדי, מלתת פורקן
ולהרגשת״ לתיסכולין ההתמרדות שלן. מוטב
לן לציית לאנשים מבוגרים
ובכלל, לשקול את
כל צעדיין. אם בריאותן ואליי היא ככה־ככה. אל תזלזלי בבריאות
תחקי את חברותין באוכל. לא כל מה שמותר
להן מותר גם לן. מיכתב המגיע מארץ
רחוקה מטריד את מנוחתן, אן מעורר בן
געגועים. לבשי לבן, זה יהלום לן להפליא.

1מנסיה ריאלית
הרשמה לשנת הלימודים תשב״ט לכתות בוקר ט׳ ,יי, י״א, י״ב

תיכוו מ ק צו עי ב מג מו ת

תיכון עיוני במגמות

הו מני ס טי ת
ריאלית

רדיו־אלקטרוניקה
טלויזיה -תעופה

לבורנטים כימיים
גרפיקה -שרטוט
ציור אופנה
פקידות

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החינוך
הוראה על-ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות
פתח־־תקוח
רמת־גן חולון חיפה
סרטים והרשמה
תל־אכיב
9—1 ,5—8

ברנר 17
מפנה אלנבי 55

ביאליק 42

שמריהו לוין 30

בר־כוכבא 1

סוקולוב 56

מ ק צו ענפלא
ללא אב טלה
בבית ספר ״דיאנה״ רוכש
התלמיד, ב נו סף לידע מקצוע*,
יסיון מעשי רב ובטחון עזנרוי
בעלו דה מעשית, וזאת תודות
ללקוחות הו בו ת והקבועות
המבקרות בסלון
בית הס פר ו הנ הנ ות
משרות מעולה
הניתן ב מ חי רים
נמוכים ביותר.
למסיימי הקורס
ניתנות ת עו דות
סי ום וסיוע
לקליטתם בעבודה.

לצורר צילומים
בז׳ורנלים בחו״ל

ד רו שו ת נערות יפות ובעלות הופעה
ס ק סי ת
לפנות עם פרטים
לת״ד 6590ת״א
(רצוי לצרף תצלום שיוחזר)

ח|[0ק)16
דיאנה בגרות
דפילן להורדת
שיער מיותר באיכות שוייצרית

בבד דיזנגוף ד ״ נ ם 1ת ״ א טל 6 5 .ם 2 2 5

!סב ש &ר

ומוקדמות לאקס&ונים
• למועדאפריל — אוקטובר 1969
• הלימודים בקבוצות קטנות ובתנאים נוחים

פרטים והרשמה :
12—9בבוקר
7.30—4בערב

קדימה

ת״א, בן־יהודה 74
ע״י רחוב פרישמן
טלפון 220314

ת א שדך׳ מ ם

לטכנאי הרדיו נהאלקטרוניקה!

ח ק19

62 2 5 1 9 / 2

) 0 12 16 11

השתלמות בטלביזיה ברמה גבוהה
בשיטה חדשה ובמחיר זול

(המשך מענזוד 04
נה קיום הוגן לכל הילדים וחינוך־זזינם עד
לאוניברסיטה ועד בכלל; כל הסיפול ה׳
פסיכולוגי, החברתי והבטחוני בעבריינים
מבוגרים וצעירים, ועוד ועוד.
״(ג) תיכנון לטווח קרוב, בינוני ורחוק
של כל ענייני הסעד והרווחה, בשותפות עם
התיכנון הכלכלי, שגם הוא חסר במדינה.״

0משרד הדואר
תבענז לבטל גם משרד זה, ולהעביר את
כל מערכת־הסלפון מידי הממשלה לידי
חברה מיסחרית, ציבורית או לא־ציבורית.
אורי אבנרי יש שלוש סיבות
לרך ששדות זה לא יהיה בירי משרד
ממשלתי;
ראשית, המישטר בולו אינו מתאים לדבר
כל־נך מודרני נ מו הטלקומוניקציה. הוא
זקן מז־י מכדי שיובל אף להבין את הצרכים
של המדינה המודרנית.
שנית, כל משרד ממשלתי הופך, ב־מישטר
הקיים, לאחוזה מפלגתית•
שלישית, בבל המשרדים הממשלתיים
שולטיס העסקנים הפוליטיים
על המומחים,
ואין תחום ברור
ביניהם, נ מו בבריטניה,
למשל.

תבענו להוריד בהרבה
את מחיר התקנת
הטלפונים והשיחות
הטלפוניות.
הוכחנו גם שמנכ״ל
המשרה ישעיהו לביא,
התפטר מפני
שהשר המפלגתי, ישישעיהו
ראל
ישעיהו, פסל,
מטעמים מפלגתיים,
את הצעותיו לייעול מרחיק־לכת של הדואר.

• מיכרקים כשבת

הקודישד!
החד ש )4
נמתח 11 :

יד 1״ ה נ * ב 1ח ר

קולה

״זוהי שערורייה מאין כמוה שאי־אפשר
לשלוח באר׳! טיברק בשבת. כל ארם מורר־ני
נדהם נובח תופעה זו. פעם הייתי ב־פאקיס
והיה עלי לחזור ארצה, ולא יכולתי
להודיע על כך למשפחתי, מכיוון שבישראל
אין המיברקה פועלת בשבת. בל מנר• בפאריס
נדהמו כאשר שמעו זאת. בעולם
כולו אין ארץ שנייה שבח קיימת תופעה
פסולה זו.

0טלביזיה ערכית
שר־הדואר אמר בדבריו שאין זה נכון שהדואר
מונע בכוונה את קליטת השידורים של
הטלוויזיה המצרית והירדנית, אך לא איכפת
לו אם קליטת שידורים אלה נימנעת כתוצאה
מפעולות הדואר. בכך השיב לתלונות
שהושמעו בציבור שהדואר משדר
את הסמל שלו שעות ארוכות, בלי שום
סיבה, ובכך מטשטש שידורים זרים.
א ו רי אכנרי 1מנימת הדיבור של
השו! למדתי שאין הוא מצטער על ההפרעה
לשידורים הערביים, ושהוא חושב
שזה בכלל טוג זוהי גישה פסולה לגמרי.
זוהי גישה טוטאליסארית, המכתיבה לאזרח
מה טוב ומה רע לו לראות, מה מועיל
ומה מזיק, תחת להשאיר זאת לשיקול האזרח
עצמו.
בריא לאזרחי ישראל לראות את התחנות
השכנות, כשם שבריא לעמים השכנים
לראות את הטלביזיה שלנו• אני חושב
שטוב שיראו כאן את ההווי של המדינות
השכנות.
אין שום זכות למשרר־הדואר, ללא בורח
אמיתי, למנוע בעד תושבי תל־אביב וחיפה,
וגם של רמאללה ושבט, לראות סרט ערבי
המוקרן בקאהיר או בביירות.

כמדי ח״כים נכחו בעת הדיון על משרד-
הדואר, המעסיק 20 אלף עובדים? בשעה
,7.45 שעה קלה לפני שדיברתי, נכחו
באולם שבעה חברי־כנסת, מלבד הי ו״ר
(סרדינס) ,הנואם (ורדיגר) ואני.
רשימת הנוכחים 6 :מבין 58 אנשי
מע״י (ביבי, גבי כהן, אליאב, קרגמן,
הררי, גז) ,וח״ב מיקוניס, שחיכה לתורו
לנאוס אחרי. כל שאר סיעות הבית (גח״ל,
נדפד״ל, מפ״ס, ל״ע, רק״ח, המרכז החרפשי)
נעדרו בליל.

פרוספקט ושעור לדוגמה חינם,
״המכון לטלביזיה״ ת.ד 2728 .רמת־גן

6א 0ו

קז /ר,

העולם הזה 1910

ג 1לד1
ג מ ^ז /מ ה
•א״ אל ת בו ר
ץ* ל ממזר מלד״ ,הסרט הישראלי
^ 44 שהעגת־הבכורה העולמית שלו נערכה
לפגי שבוע בם םם יבל־הם רם ים בברלין, שם
נבחר לטרט־הגעילה של הפסטיבל, מחוץ
למיטגרת התחרות — נולד ביום השני ל־מלחמודששת־הימים.
בשישי
ליוני , 1967 ,בשעות הצהריים,
הגעתי עם קבוצת כתבים צבאיים לשדה־התעופה
המצרי באל־עריש, אל־עריש עצמה
טרם נתפסה אז בידי כוחות־צה״ל. היא
היתד, מכותרת אך סירבה להיכנע. סוללות-
המרגמות של צה׳׳ל המשיכו להפגיז את
העיר, כשטורי־השיריון כבר עקפו אותה
והמשיכו לשעוט דרומה ומערבה. משדה־התעופה
ניחן היה להבחין בתימרות־עשן
המתאבכוח מעל לדר, אפשר היה לשמוע
את הימהום התגפצויות הפגזים.
על מסלולי השדה עצמו עדיין להטו
שיברי מטוסי־הקרב המצריים החרוכים. בסככות
שקי־החול אשר נועדו להגן עליהם
על הקרקע, רוכזו מאות חיילים מצריים
שבויים. זחלים וטנקים של צה׳׳ל הסתובבו
במקום. חייל־האוויר כבר החל להקים במקום
בסים ומסוקים ראשונים כבר נחתו שם.
בתוך כל המהומה הגדולה *זבמקום,
הופתעתי לפגוש שם שלושה מאמני־ישראל
המוכרים: שייקר! אופיר, אריק לביא ואורי
זוהר. הם, שהתגייסו לבדר את החיילים עוד
בתקופת־הכוננוח, היו צמודים לחבורת־הפיקוד
של אוגדת האלוף ישראל טל.

ובפרס עבור עודד קוטלר. את חליפת־הערב
שלו, אותה לבש במסיבות ובקבלות הפנים
החגיגיות, החליף תוך שעה במדים של צד,״ל.
נוף־הריביירה הצרפתית עם החתיכות, המפיקים
ולחיצות־הידיים, התחלף לו בנוף
הנגב שם עמד בפני גדודי־החיילים ושר להם
את השיר נננים לר 10,
אבל האמת היא שעוד זמן רב קודם לכן
הוא היה שרוי בתוך המלחמה. עסקנו יחד
בכתיבת תסריט לסרט על המלחמה, מספר
חדשים לפני שהמלחמה עצמה פרצה.
בעצם לא היה זה בדיוק תסריט על
המלחמה — אלא דווקא תסריט על השלום.
רצינו להקדים את המלחמה שעמדה תלוייה
באיזה מקום באופק. לעשות סרט על יחסי
ישראל-ערב. לא סרט פוליטי. לא סרט
פאציפיסטי. סרט של סיפור אנושי שבאמצעותו
נוכל להגיד מה שאנחנו רוצים לומר

11111111 *1 1 1 1 1 1 1 1 1ן ן ן 1ש זאת הססקנה אליה מגיע אחד השחקנים, הס־
0מלא תפקיד סרן־צנחנים. הוא מגיע להכרת

11111111 /
11/ 1111
זו בפיקבונז המלחמה״ סתעתד לעשותם בעזרת קצינס־צה״ל, בה הוא פוגש בקרבות.
ומסות־פלדה• הניצחון הושג על־ידי כל אחד
מן החיילים הסשוסים והאסורים שבשעת
הקרב, ברגע בו הם צריכים להחלים אם
לסכן ולהקריב את חייהם, ראו את גורל
המלחמה כתלוי אך ורק בהם עצמם.
משהגענו למסקנה זו וניסחנו בבידור את
מה שאנו רוצים לומר, היתד, כתיבת־העלילה
עניין פשוט, יחסית. כעבור כמד, שבועות
נשא הרמסכ״ל, רב־אלוף יצחק רבץ, את
נאום הדוקטוראט שלו, כשד,וכתר כדוקסור־כבוד
של האוניברסיטה העברית בירושלים.
התיזה המרכזית של נאומו זה היתד, זהה
כימעט לחלוטין עם מה שבחרנו אנו לומר

הם היו מוכנים להמשיך בתזוזה. אורי
זוהר ניצל את דקות־ההמתנה הספורות שעוד
נותרו לו. פרשנו הצידה אל אחו המסלולים.
שגינו היינו אחוזים בסערת־המלחמה, שהחלה
רק יום אחו קודם לכן, ואיש לא יכול היה
לדעת מתי תסתיים ואיך* .שמע,״ אמר אורי
זוהר* ,צריך לחשוב על איזה רעיון לסרט,
רעיון חד ש ...אולי אפילו איזה סיפור
אהבה פשוט ובנאלי...

ורי זוהר חגיע אל המלחמה ישר
מפסטיבאל הסרטים בקאן, שם הציג
את סרטו שלושה ימים וילד, שזכה בשבחים

סמר שזשוזזד שמך..

הקצין והיורדת

נסודת-המפנה 23,3

לי, חמחליס להקדיש את חייו למען חשלום.

יהורם גאון ופייראנג׳לי בסצינה מסירטו של אורי זוחר
בל ממזר — מלך. יהוו־ס מגלה, כי התיירת האמריקאית
היא צברית, לוחש לה* :מספיק עם חהצגחו באת להחזיר את אהבת־חמולדת אצלי במיסה!״
על בעייה זו.
חודשים רבים עסקנו בדיונים ובניסוחים
היתר, זו נועה אשכול, בתו של ואש־ של הדברים אותם אנחנו רוצים לומר
הממשלה וידידתו הטובה של אורי, אשר באמצאות הסרט. ניסינו לצרף אותם לתוך
היפנתה את תשומת ליבו למשמעות השילו־ סיפור דראמטי מרתק. מה שחסרה לנו עדיין
סוסית־אנושית שמאחורי אחת התופעות ה היתד, העלילה.
בולטות בנוף הישראלי בזמן האחרון —
ואז פרצה המלחמה. ביום השני למלחמה
תופעה אשר שמד, אייבי נתן.
נראה היה לאורי זוהר שהמלחמה ניצחה
אפשר להעריך את האיש אייבי נתן, אותנו, טרפה את קלפינו והרסה את הבניין
ומעשיו לחיוב או לשלילה. אפשר ללעוג לו
שבנינו זמן כה ממושך. שבוע לאחר מכן,
או להעריץ אותו. אבל אי־אפשר להתעלם כאשר הסתיימה המלחמה וניגשנו לחשוב
מתכונה נדירה המאפיינת אותו ואת מעשיו. מחדש על התסריט, התברר לנו שהמלחמה
זוהי תכונודמושג שאין לה הגדרה בעברית. המציאה את העלילה שהיתר, חסרה לנו.
באנגלית היא נקראת ,8611-0007011101601
ז^ו ז1ל
וניתן לתרגמו לעברית כ״חיוב עצמי.״
ן שהתחלנו לנתח ולחשוב מה ראי־החיוב,
או ההתחייבות העצמית, הם
^ נו במלחמה, מה עשתה לנו המלחמה
הדרגה בה אדם כופה על עצמו הזדהות עם
ומה המשמעויות האנושיות שהתגלו מאחרי
אמונתו. לא חשוב במה הוא מאמין — הניצחון, הגענו למסקנה פשוטה: המלחמה
ברגע בו אמונתו מחייבת אותו לכלכל את הוכיחה שאייבי נתן אינו תופעה יוצאת־דופן
כל מעשיו ולפעול תמיד לשיה — הוא מגיע בישראל. אייבי נתן מצוי בכל אחד מאיתנו.
להגשמודעצמו.
את התופעה המופלאה הזאת של עם של
הלבנים, סוחרים חקלאים ונערי־דיסקוסקים,
מאחר ואייבי נתן הוא דוגמה נדירה של
אדם שאמונתו היא השלום, ואשר הגיע
ההופך תוך שעות לצבא נועז הנלחם ב־לדרגה
של חיוב עצמי, בחרנו בסיפורו
חירוק״שיניים על חייו — ניתן להסביר דק
כאמצעי דראמטי, כדי לומר את שרצינו
באמצעות המושג של *החיוב העצמי״.
לומר על השלום כהכרח חיים לישראל.
המלחמה לא הוכרעה על־ידי גנראלים

סרט־קולנוע אינו יכול להיות מאמר
אידיאולוגי או נאום־דוקטוראט. היינו חייבים
לפשט את ניסוחינו הרעיוניים ולתרגמם
למדיום הקולנועי. לא שמנו בפי איש
מגיבורי העלילה את הדברים שהיה לנו
לומר. אורי זוהר תירגם כמיטב כשרונו
הקולנועי את הרעיונות לשפה של מראות
קולנועיים. כך נולד כל ממזר מלן.

ך• עברית המדוברת ״ממזר* אינו
^ רק תואר לילד בלתי־חוקי. זהו כינוי
בעל משמעות רחבה ביותר, המציין כל
כלומניק המתבלט במשהו* .כל ממזר —
מלך״ הוא הביטוי הפשטני לתהליך של
החיוב העצמי.
כללנו בסרט את דמותו של טייס־השלום
(עודד קוטלר) המחייב את עצמו למעשים
יוצאי־דופן. מצד שני, שילבנו בעלילה גם
את דמותו של ד*,פושט״( ,יהורם גאון)
הבטלן הכרוני -הצנחן לשעבר, שבחייו
האזרחיים אין לו שאיפה מוגדרת, מלבד
הרצון לחיות ללא כל התחיבויות.
כדמות נגדית הצגנו, לעומתם, את האינטלקטואל
השמאלני (ויליאם ברגר) ; סיפר
זר המגיע לארץ כפאציפיסט מיקצועי, יחד
עם אשתו (אגד, מריה פייראנג׳לי) .היחסים
ההדדיים ביניהם נרקמים על רקע תקופת־הכוננות.
כאשר
פורצת המלחמה היא עושה דברים
לכולם. אף אחד מהם לא נשאר, אחרי
המלחמה, מה שהיה לפניה. מסתבר להם
— כמו שאומר יהורם גאון בסרט, בשם
סבו :״כל אדם שחי — מת לבסוף. אבל לא
כל אדם שמת חי קודם.״
כל ממזר ס7ך נועד לומר שהחיוב העצמי׳
קיים אצל רוב אנשי הארץ הזאת. המלחמה
האחרונה הוכיחה את הדבר הזה. אין שום
סיבה שאותה אמונה בזכות לחיות כאן,
שהשתקפה בחיוב־העצמי במלחמה, לא תשתקף
בחיוב־העצמי למלחמה למען השלום.

מספר 1610

שנ ה 3 2
ניאופים בשעת

הטיסה

י״ד תמוז תשכ״ח10.7.1968 ,

המחיר 130א ג ׳