גליון 1611 מתאריך 17 ביולי 1968

ל תו עו ב *
>רו של >ם

ה מי פ גן השנתי של חיל־האוזיר הוא
מאורע מרהיב, וטבעי שהעיתונים מכסים אותו
בהרחבה. אשתקד, חודש לאחר תום
מלחמת־ששת־הימים, הגיע הכיסוי לשיא.
השנה הסתפקה העיתונות הישראלית ב־פירסום
כמה תמונות סתמיות של מטוסים.
היתה לכך סיבה טובה: עשרות צלמי־ה־עיתונות
שנכחו במיפגן סירבו למכור תמונות
לעיתונות הישראלית וזו נאלצה להסתפק
בצילומים גרועים, שצולמו בידי
חובבים של חיל־האוויר.
שביתת־הצלמים היתד, שביתה ספונטאנית,

* נשף ההכתרה של מלכת המים, שנבחרה השבוע, ייערך במוצאי־שבת
זו 20 ,ביולי, בשעה 8בערב, על מידשאת מלון ״הולילאנד״
* יופיעו המלכה וסגניותיה * מיצעד אמנים בינלאומי —
ג׳ימי לויד * שלישיית אדלר * אברהם טולידאנו * אלכסנדרה
ועודד * ״זמרי הדרן״ * דויד קריבושה ותזמורתו.
^ כרטיסים בכל מטרדי הכרטיסים בעיר ובמלון ״הולילאנד״ גליל הנשף.

שאורגנה במחאה על הסידורים הלקויים לצלמים
במקום המיפגן. מדווח צלם העולם
הזה :״כשהגענו למקום הטקס הכניסו אותנו

לתוך שטח קטן ומגודר. היה זה המקום
הגרוע ביותר לצילום: הרחק מקהל ה־

מטרד העבזדה

לצלמי־העיתונות לצלם באופן חפשי ב־פסטיבאל
הריקודים בדליה.
נראה שהדבר הפך לשיטה — לראות
בצלמי־העיתונות אוייבים־בכוח ולא נציגי
הציבור המדווחים לו על אירועים חשובים
דרך עדשת המצלמה.
אם מישהו תמה על כישלונות ההסברה
הישראלית, הוא יכול למצוא את האשם
בכך גם בקטנוניות ובחוסר־המיקצוענות בגישת
הממונים על ההסברה לצלמים.

ב ש בו עשעבר היינו העיתון היחידי שהגיש
רפורטז׳ה מצולמת מלאה על ההתפרעות
בתיאטרון אוהל. כיצד כינו בהישג
זה? הנה מה שסבור על המיטמר:
״מניחים שכל ההפגנה היתד, מכוונת נגד
מחבר־המחזה, יגאל מוסינזון, על־ידי שבועון
מסויים, אשר נגדו כתב בשעתו מחזה,
שהוצג בהבימה (זרוק אותו לכלבים).״
מה התמונה המצטיירת מקריאת שורות
אלה, בביטאונה של מפ״ם?
מרתף אפלולי, שהכניסה אליו מוגבלת
לסתי־מעט. מחשבים ומכשירים אלקטרוניים
מזמזמים בלי הרף. אור אדום מהבהב. השם
יגאל מוסינזון נידפס באותיות־ניאון זעירות
על הלוח.
המכונות ממשיכות לזמזם. אור אדום
שני מהבהב. הניאון משרטט שם נוסף:
פיטר פריי.
ואז נכנסת מכונה נוספת לפעולה. היא
מתחילה לשדר צילצולים על־קוליים, ה־ניקלטים
במכשיר אחר, בחדרו של העורך
הראשי.
העורך לוח׳ן על כפתור: המכונה פולטת
סרט ארוך, מכוסה אותיות וסימני־סתרים.
כתוב:
לידיעת העורך — דחוף — לטיפול ותיאום
— יגאל מוסינזון ופיטר פריי שוב
התחברו יחד כדי להעלות מחזה בתיאטרון
— בפעם האחרונה עשו זאת ב־— 1955
התוצאה היתה זרוק אותו לכלבים — מחזה
שהסית לחיסולם הגופני של עורכי השבועון
— יש לשקול פעולה — סוף.

א1וט יטראל.

המנון להשתלמות
מקצועית משולבת
תל־אניב. בי ת אווזו דוו ת דו ד הנילד 4ג. זול2*11*2 .

למד והשתלם-בכל חליוי הארץ

הרשמה מתמדת למגמות הנאות
אלקטן וניסה טרנזיסטורים אוטומציה ובקרה
טלביזיה ׳
טלמטריה

תורת החשמל
חשמלאות רכב
מכונאות רבב קורוזיה קירור ומיזוג אויר
הידראוליקה פלסטיקה נגרות עצוב פנים ודקורציה
(חלונות ראן ה ודירות)
טקסטיל
, בטוח מזכירות

שרטוט טכני
שרטוט בנין
קריאת שרטוט
מתכות ־
מתימטיקה טכנית אנגלית פיזיקה
מקצועות יסוד
ערבית

צ ל מי ־ ה ע תונוו תשובמים

פקידות
| ומזכירות בעברית ובאנגלית

בפיקוח משרד החינוך והתרבות * שכר לימוד מודרג
נמשכת ההרשמה לכיתות ט׳—י׳—י״ א
למסיימי י״א—י״ב — כיתות שנתיות מיוחדות
פרטים והרשמה :
12—9בבוקר
7.30—4בערב

קדימה

ת״א, בן־יהודה 74
ע״י רחוב פרישמן
טלפון 220314

צופים, מאחרי בימת־הנכבדים, מקבלי־ה־מיסדר.
״בשטח
המגודר הצטופפו עשרות אנשים,
פרוטקציונרים ברובם, שלא דייה להם
כל קשר לצילום־עיתונות.
אחרי שהצלמים הקימו שערורייה, הותר
להם לצאת לחמש דקות מאחורי החבלים,
בהפסקות שבין המופעים. כאשר אחד מהם
התמהמה לשוב — נגרר חזרה בכוח לתוך
השטח המגודר.
לעומת זאת הורשו צלמי הטלוויזיה לצלם
מזוויות טובות, לנוע כימעט חופשי בשטח.
צלמי־הטלוויזיה הזרים הוגבלו גם הם לשטח
המיכלאה.
בו במקום חתמו כל הצלמים על התחייבות
לא למכור, כמחאה על הסידורים הלקויים,
תמונות לעיתונות.
מעשה שטן: מצלמות הטלודיזיה א פעלו,
ולכן לא תראה פרט של המיפגן. רק מאוחר
יותר ביטלו העיתונאים את החרם — אך
מועד־הפירסום האפקטיבי של התמונות כבר
חלף.
לא היתד, זו תופעה יוצאת־דופן. רק לפני
שבועות מספר אירעה שערורייה דומה,
כאשר אנשי מינהל־ההסברה סירבו להתיר

העורך מכניס את הסרט למכשיר אחר,
לוחץ על כפתור המסומן ביצוע — ובערב
הצגת־הבכורה באוהל מופיעות הפלוגות
המאומנות של השבועון המסויים כדי לפרוע
את החוב ההוא.

המציאות, כמובן, פשוטה יותר: המבקר
האמנותי של העולם הזה היה באוהל, יחד
עם המבקרים של העיתונים האחרים. הוא
ראה בחורים מחלקים כרוזים. גם המבקרים
האחרים ראו זאת. אבל איש העולם הזה
טרח להרים טלפון למערכת.
העורך התורן קיבל את הידיעה, צילצל
לאן שצילצל, שאל מה עומד להתרחש
באוהל, ומייד שיגר לשם צלם וכתב.
וכך, שעה שכל העיתונים היו מיוצגים על־ידי
המבקרים האמנותיים, נמצאה בשטח
גם חולייה ״קרבית״ של העולם הזה מוכנה
להנציח את ההתפרעות אשר מקורותיה
אמרו לה כי היא עלולה לפרוץ.

תעולס הזה 1611

פרסו ם מלניק

גברים ה מ קפי די ם
בלבושם

תשלובת הטקסטיל החדישה ביותר

מעדיפים מכנ סי פולגת מאריגי
דיאולן מאססר.
מכנ סי פולגת מאריגי דיאולן מאססר
בגיזרה החדי שה הינ ם רא שונים
באיכות הידור ואופנתיות

משווק ע־י הגיג א ת הברמן בע־־מ
תל־אביב, נ חל ת בנימיו 7נ. טל 625581 .
העולם הזה 1611

ראשון־לציון למנוע את הפעלתו בחולותי•
הם; וגם העובדה שמתגבשת ההפרה, כי
אי־אפשר יהיה להעכיר מאיזור זה את
שדה־התעופה שדה־דוב.
יתר־על־כן: יוקם במקום רידינג ד׳ ,נוסף על תחנת־רידינג
הקיימת, כך שבמקום איזורי־פיתוח ייהפך המקום
לג׳ונגל של אגמי־חימצון, ענני־פיח, ורעש־מטוסים.

ת ויו
המהלד הבא של גולדה
ההתנגשות הראשונה בין גולדה מאיר, המקנה לעצמה
מעמד של יועצת מיוחדת עם פרישתה ממזכירות
מע״י, לבין לוי אשכול, תתחולל כנראה כשירצה אשכול
להבטיח את אחד מבאי,־ביתו, יצחק קורן, שהוא
כיום ראש האיחוד העולמי של מפא״י — כמזכיר מע״י
החדש.

גולדה עשוייה לתמוך במועמדותו של
ראובן ברקת, דווקא. למרות שקורן היה
סגן־שר־האוצר, ואיש־ספיר, לשעבר.

בינתיים ינשרו רבים מאנשי־המנגנון, ממקורבי גולדה.
הקורבן הראשון: דויד קלדרון, העובר לבנק לחקלאות.

גלילי דורש יותר בסו
צפוייה פנייה דראמאטית של השר ישראל
גלילי, שיתבע -בדומה לעמיתו אבא
אבן -תוספת נכבדה של תקציב, לצורכי-
הסברה.
מישרדו של גלילי מדליף על מיתקפת־סתיו בכיוזן
זה; אך גלילי עצמו כבר התחיל במיתקפה — בישיבתה,ממשלה
הסגורה, בה נדונו מקורות־מימון אפשריים
לגיוס ארבעה מיליון לירות נוספות, אותן דורש אבן
למסע־הסברה ישראלי בחו״ל מטעם מישרד־החוץ.

אך דווקא אז השמיעו שרים אחרים את
הדיעה שניתן לקצץ חלק מכספים אלה -
מתקציבו של משרד-ההסבדה.

התקופה מחודשת
על ד״ר מיכאל לוי
מרצד,־יריב ינסה להשתמש בנשקם של חסידי הד״ר
מיכאל לוי — כדי למנוע את שובו לקאתדרה שלו,
באוניברסיטת תל־אביב.

כזכור, בוטלו פיטוריו של הד״ר לוי, מאחר
והוקמה באוניברסיטה ועדת־חקירה
שהחליטה להחזיר את המרצה למקומו,
עקב הסערה שקמה.
עתה תובע אותו מרצה לא לאשר החלטה זו מאחר
״ועצם הוועדה וההחלטה הן פוליטיות לא פחות מן
הגירושים של לוי.״

כבר עתה יש במקום מכון־טיהור קטן
שריחותיו מגיעים לרמת־אכיב. ואילו העירייה
מתכוננת להפוך את האיזור, בלית•
ברירה, גם לשיכון מפוני שכונות־העוני.

יוסוו צדיקו

הסטודנט הישראלי-ערבי יוסוך צדיק, היושב
קרוב לשנה בבית־כלא ללא מישפט,
על-פי פקודת-מעצר אדמיניסטראטיכית
לפי סעיך־השימצה ,111 עשוי לזכות לחופש.
הוא ישוחרר, כפי הנראה, ביום בו יפוג תוקפו של
הצו האחרון — וזאת, עקב פניותיהם של הפרופסור נתן
רוטנשטרייך, דיקאן האוניברסיטה העברית בירושלים,
הפרופסור ארנסט סימון ושאילתה שתוגש, כנראה, על־ידי
ח״כ גדעון האומר.

ריב מע״י דבר״
אנשי צמרת־מע״י מתרעמים על עורכי היומון שלהם,
דבר, בו מתפרסמים בשבועות האחרונים מאמרים שונים
שאינם מבטאים את הקו המפלגתי.

בחלקו יש בקו החדש של ״דבר״ ביקורת
חריפה ביותר נגד הצמרת המפלגתית ונגד
חלק מהחלטותיה.

החל פרס לפזול לעבר כס ראשות מועצת העירייה תל-
אביב — במקומו של מרדכי נמיר החולה.

פרס יודע היטב, שהתנגדותו לאלמוגי
החלישה כאופן ניכר את סיכוייו לעשות
את דרכו, בשלב זה, במישור הממשלתי.

ליובא אליאב —
סגן שר־הקליטה?
אם ירצה בכך ליובא אליאב — הוא יכול לקבל בכל
יום את התפקיד של סגן שר־הקליסה, במישרדו החדש
של יגאל אלון.

אבל ליובא, הנמצא עתה כמסע לארצות־הברית
באורח הממשלה האמריקאית, מת נה
את קבלת־המינוי בהגדרת סמכויותיו.
ייתכן שיקבל זאת: אלון רואה בליובא אחד מפעילי
״דור ההמשך״ ,רוצה ליצור לעצמו קשרים טובים עם
קבוצת־לחץ זו — נגד אשכול מצד אחד, והרפ״יסטים־
לשעבר, מצד שני.

זאת, במוכן -לקראת ההתמודדות הר-
חוקה-עדיין על הראשות לממשלה.

שניצר — מועמד ליו״ר
פדראציית היהלומנים
האיש מיספר 1של יהלומני־ישראל, משה
שניצר ( )50 יזכה כנראה מפירות מלחמת-
ששת־הימים: הוא עלול ליהפך ליו״ר הבא
של הפדראציה העולמית של היהלומנים.
הוא ייבחר, כנראה, בלחץ הרוב היהודי
בבורסות הגדולות של ניו־יורק, אנטוורפן -
וכמובן, תל־אביב, בספטמבר.

סולחה בין המחתרות
20 שנה לאחר קום המדינה תיערך סוף־
סוף סולחה בין המחתרות שפעלו בל אהת
כנפרד נגד השילטון הבריטי.
נראה שממשלת־הליכוד־ד,לאומי השפיעה על ותיקי
לוחמי המחתרות לשכוח את פרשיות הסזון וההסגרות
ולציין במשותף את תקופת המרי והמרד במופע פומבי
שייערך בהיכל התרבות ב־ 31 ליולי.

כמיפגרת זאת יופיעו יחד לוחמי ומפקדי
הפלמ״ח, ההגנה, האצ״ל ולח״י, ואילו כח לק
הבידורי של המופע ישירו יחד, כין שאר
האמנים, גם הצ׳יזבטרון, להקת הבידור של
הפלמ״ח ומקהלה של ותיקי אצ״ל ולח״י.

פרס ביו שני כיסאות
שמעון פרס רוקד על שתי חתונות. מצד אחד, הוא
עדיין מקוזה לזכות במקום בממשלה ובמקום טוב
ברשימת המועמדים של מע״י לכנסת הבאה; מצד שני,

הסתבכויות במשפט שהד
שני עבריינים מועדים, יורם לנדסברגר
וצבי שווייצר, העידו השבוע במשפט־השוד
הנערך מזה שבועות אחדים ובו מואשמים
העיתונאי שמואל שקד ועמרם אלפסי.
על הלק ניכר מן השאלות, סירבו שודייצר ולנדס־ברגר
לענות בטענה, כי הם עלולים להפליל את עצמם;
שוזייצר יושב בכלא־רמלה, באגף העצורים. הוא
יואשם, כנראה, על־ידי התביעה בהשתתפות בשוד זה.
לנדסברגר עלול היד, להיעצר, אך יצא, איכשהו,
מסכנה זו בקץ־העדות.

אדם שלישי ששמו הוזכר במשפט הוא
אמנון חדד, נהג-משאית, ששמו הוזכר
כמשפט כאחד האנשים שכהכרתם נמצאו
העדים בערכ-המעשה.
המשטרה מתייחסת לשלושת• אלה -
שווייצר, לנדפברגר וחדד -באל החולייה
החסרה, בתביעתה נגד שקד ואלפסי.

הצעה חדשה
למלר חוסייו
חיכמאת אל־מצרי נוסע שוב לירדן ובאמתחתו —
הצעה למלך חוסיין ולראש ממשלת־ירדן, בהג׳ת אל־תלהוני,
להסכים להצעתה של בריטניה, שהועלתה לפני
חודש.

ההצעה: להסכים לפירוז הגדה; ירושלים
תישאר ישראלית, פרט למקומות הק דושים
לאיסלאם; ייחתם הסכם.
אם לא תתקבל ההצעה על־ידי המלך, עלול אל־מצרי
לאיים כי הפלסטינים בשטחים יתחילו לנהל בעצמם
מו״מ עם ישראל.

המוביל יועבר
לתוכנית ״ל״?
קיימת סכנה ממשית שאיזור תוכנית ל׳ שמעבר לירקון,
בצפון תל־אביב, ייהפך לפרבר־עוני נחשל וענקי.

הסיבות: הסיכוי הכי סביר, פי מוביל
הביוב יועבר לאיזור זה, אם יצליחו כני

יגתז לודפברגר (שלישי גזשגזאל) לפני הינולגזו וזבית־הנזשפבו

מכתבים
ג׳נוסייד ככיאפרה
בשעת־ג׳נוסייד ליהודים, כשהעולם שתק,
אתם צעקתם. כשעושים ג׳נוסייד לאנשי חבל-
ביאפרד, שבניגריה — העולם שותק וגם
אתם שותקים.
משונה, מה?

לקט רי ק שיי ב

יוסי שטוטמן, אריה אבדון,

מכפיל
את פעולתה של
מכונת הגילוח
החשמלית

תל־אביב
י • ח״כ אורי אבנרי העלה את בעיית
ביאפרה בננסת.

חזון ומציאות
השנה האחרונה עמדה בסימן מאמציו ה־בלתי־נלאים
של ח״כ אורי אבנרי למען
ברית פדראטי־בית
בין ישראל לפלסטין
— מתוך
הכרה בישותו של
״העם הפלסטיני.׳׳
יפה. אך — האם
קיימים באלמנט הפלסטיני
הנתונים הדרושים
כדי להגדירו
כ״עם?״ האם
קיימת בו הכרה שתביא
למאבק על
עצמאות?
גם את אל־פתח
קשה להגדיר כתנועה
לאומנית פלסטינית, שעה שאין אירגון זה
נהנה מגיבוי ללא סייג של הציבור שבשמו
הוא מתיימר להילחם.

נעים לוי,

אלתא שי םאתמ כונ ת
הגילוח כא שר אינ המח לי ק
הבק לו ת על עורך וכש־הגילוח
אינו חלקו טוב.
מר חאת עורן ב ״ לקט רי ק
שייב״ של וי לי אמס .״לקט ריק
שייב״ מז קי ףאת זיפי
הז קן ומכין א ת העור
לגילוח חלק ונעים.

קרית־גת

ביג׳י -בודד

לאחר כינונה של מפלגת־העבודה נוצר
מצב מביך: ח״כ בן־גוריון, אדריכל מדינת־ישראל,
ראש־הממ־שלה
ושר־הביטחון
הראשון, נשאר לבדו.

אם צודקים אלה
הטוענים שכל
זה נובע מעיקשות
גרידא, הרי שאסור
לנו להתעלם מן המצב
הנוכחי. לכן
צריכה הכנסת להציע
לח״כ בן־גוריון
כיסא־כבוד — כפי
שעשה זאת בשעתו
הפארלאמנט הבריטי
לדמות דגולה לא פחות — וינסטון צ׳רצ׳יל.
ימיסומר, בני־ברק

הבמאי בסדרן פרימיטיבי
בגיליונכם האחרון (העולם הזה 0610

מנסה פיטר פריי לפטור את עצמו מן האחריות
למכות־הרצח שהוכו צופים־מוחים
בתיאטרונו, והטיל אותה על ״סדרנים פרימיטיביים״.

לי חדשות בשבילכם: כניראה שמר
פריי, המכהן כמנהלו האמנותי של האוהל,
מכהן גם כסדרן. כאשר
הוכה הפיזמו־נאי
בינצקי על־ידי
ארבעה טיפוסים אלימים,
ביניהם אביטל
מוסינזון — שנתקבל,
כנראה, אף
הוא לשורות סדרני־האוהל
— ניסיתי
לחלץ אותו מידי
מכיו.
תוו־כדי־כך, נתפסתי
מאחורי ונהדפת,
למרחק כמה
מטרים. שם ראיתי
את מר פריי. פניתי אליו ואמרתי :״מר פריי,
האם אתה מרשה שיכו אנשים בתיאטרון
שלך?״ ״גם אתה אחד מאלה?״ שאג פריי —
והדף אותי בכוח, לזרועות שני סדרנים שעמדו
בסמוך.
״החוצה!״ צעק ,״זירקו אותו החוצה,״ ב״
עוד אני ניגרר. פרימיטיבי או לא, מר פריי
מילא תפקידו בסדרן משתולל על הצד הטוב
ביותר.
אשרי התיאטרון, שסדרניו הם גם מנהליו.

מאיר ויזלטיר,

תל־אביב

ג׳ינס ושיער פרוע
מכיוון ששהיתי עם משפחתי בהצגת־הבכו־רה
של שברו את הכלים, ברצוני לציין שאותם
צעירים שלתאורכם הינם משוררים,
פיזמונאים וציירים באו לתיאטרון במיכנסי־
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 1611

6ט 1פ 106

־ לקט רי ק שיי ב־כ
חול • לעו רינש

־ לקטריקש ״ ב ־ י רו ק
לעוררגיל או
לעורש מנוני

מיוצר בישראל ט״י בלמון בע׳מ. המפיצים: חב׳ נורית מרנז

011011111 011 סוגה !

מכתבים
(המשך מעמוד )5

ג׳ינם מתוחים על גופם ובשערות פרועות
ופזורות לכל רוח.
הם ישבו באופן הפגנתי, עישנו סיגריות,
הפריעו וצעקו, דיברו והשמיעו מילים גסות
שלא יישמעו — וכל התנהגותם והופעתם
אומרת — עולם תחתון.
אין שום קשר בין רמת־ההצגה לבין נוער
.זול שכזה.

עיינה ורנר,

תל־אביב

דוגמה למופת
ביום ו׳ לפני שבוע ראיתי ליד כביש ירושלים—רמלה,
משאית להסעת־נוסעים השייכת
לבית־חרושת להב לחולצות, מסיעה חיילים
לתל־אביב. על המכונית היה שלט :״הסעת
חיילים — ביח״ר להב״.
מעשה נאה. מן הראוי שיפורסם ברבים
ויזכה לחיקויים של מיפעלים אחרים.

יוסף ירקוני, רמת-גן
לא פיזמדנאי
הרשו לנו להעיר: מנחם בינצקי אינו פיז־מונאי
אלא משורר, ששני קבצי־השירה שלו
— ת ח קרה מהצפון ושירי מאי־יוני — ראו
אור לא מכבר.
לעומת זאת, השורות המצוטטות על־ידכם
השכונה הנפלאה
ברמת השרון

בינצקי

12 דקות ממרכז תל-אביג !

בסוף הרשימה המדוייקת על החרמת הצגתנו
על־ידי צוותא (העולם הייה ) 1610 שייכות
לשיר שנכתב על־ידי חנוך לוין.

סגנון בניה חדיש, רמת־ביצוע מעולה, מרחב שופע בירק,
בבתים דו-משפחתיים או קוטג׳ים משפחתיים, בעלי
חדרים מרווחים, הרחק משאון העיר — אך קרוב ללבה
— כל אלה הם רק חלק מן היתרונות הרבים שתמצא
בבתים הנהדרים של ״נוה רסקו״.
בית ב״נוה רסקו״ הוא חלום שיכול להתגשם !
בית ב״נוה רסקו״ במחיר דירה בבית משותף בתל-אביב!

מנחם פינצקי והנוף לוין,

ןרס 1ן ד

הביוב בא לראשון

החד 60,500*71 די

ח. גיכשטיין, עו״ד, נשיא
הלישכה הצעירה ויו״ר ועדת־ההתנגדות,
ראשון־לציון

למקדימים בתשלום הנחות ואפשרות להתאים
את פנים הדירה.

פלי־עבודה

פרטים: רסקו, תל״אביב, מחלקת המכירות,
רח׳ הר־סיני ,1טל.622211 .

״גם לזונה יש כבוד״ — זהו שם של
כתבה שפירסמתם (העולם -הזה .)1607 אך
כבוד לחוד וטכניקה לחוד.
אתם מזכירים שזונה שומרת בארנקה
״כלי־עבודה״ .את העבודה אני מכיר. אבל
איזה כלים היא יכולה לשאת בתיקהן

ש| 8955
פרסום אדמון בע״מ

לן 1

ל 1ז

נ \ 1ת1

כתבתם על ספרי 20 שנות־חיינו היפות
ביותר. נגרם לי עוול של ממש בקביעתכם

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רה׳ קרליבך , 12 טלסון 3־,30134
ובד • 136 .מען מברקי: עולמפרם * דפוס משה שהם בעיט,
תל־אביב, ח ד סק • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו׳־ל: העולם הזה בע׳ם.

סמי מכורך, תל-אביב
• הכוונה, כמובן, לכלי־איפור — ותכשירים
אחרים הנוגעים לתחום ההיגיינה האישית.

אנטי־אלבום

6א(10ן11ל7

תל־אביב

הרשו
נא לי להודות לכם עבור דיגשי-
ההערכה־וההזדהות למלחמתנו במיפעל־הביוב
של גוש־דן ההולך ומוקם בחולות הסמוכים
לראשון־לציון (העולם הזה .)1610
נחושה החלטתנו לא לאפשר השלמת מיס־לצת־הביוב
הזאת בשכנותנו. אם יוישלם ה־מיפעל
— לא יופעל אלא אם כן יהיה מוקף
גדרות אלקטרוניות ובשמירה של טנקים.
לא תחזור פרשת ררינג ד׳ בעירנו!

במקום: מרכז מסחרי, שרותים ציבוריים, בתי ספר וגני ילדים.

לוין

הקרב על הגולן

הונצח בסרט 8מ״מ
מסעיר. קטעי קרבות
מפורסמים רואים אור
לראשונה.
להשיג בחנויות הצילום.
סרט איכות נוסף של
81118ת.ד 412 .תל-אביב[

כי זהו אלבום. ייחודו של הספר בכך שהוא
״אנטי־אלבום״ ,המציג את הצד השני, האפור
והאמיתי של 20 השנים הללו.
משום־מה גם השמטתם את שמו של נף־
אבנון, הטיפוגראף הידוע, שחלקו רב בהבנת
הספר.

עמום רולניק, תל-אביב
• ה״אנטי־אלבום״ של הקורא רולניק דומה
בשתי טיפות מיים לאלבום.

עדינות ומחבת עדינה
הייתי פועל במיפעלו של מר לשם — גיסו
של לשם הזקן.
היינו 25 פועלים שעבדו — בשתי משמרות
— על מתכת עדינה. יחסו של מר לשם
אלינו, לעומת זאת, היה רחוק מלהיות עדין.
כשהוא צריך פועל, הוא שורק לו מרחוק,
מצביע לעברו — ואוי ואבוי לאיש אם אינו
בא במרוצה. לי אישית גם אסור היה לעשן
— אם כי אין איסור־עישון מטעמי־בטיחות,
וכל יתר העובדים מעשנים .״כך אני רוצה,״
העולם הזה 1611

ענה, כששאלתי אותו מדוע.
הייתי במיפעל שבעה חודשים. פועלים
שהם יוצאי־אירופה ובאו אחרי, מקבלים עד
חמש לירות ליום יותר ממני.
עבשיו בישר לי לשם שאני מפוטר —
וזאת, ללא כל הודעה מוקדמת, כפי שמחייבת
חוקת־העבודה. האם זה ׳יחס לבעל־משפחה?

אלפרד
אביטבול, אשקלון
עידום -כעד ונגד

שבועונכם אינו צריך לכלול כתבות־עירום
וידיעות בידורדת שאינן הולמות את רמתו,
ושאינן מופיעות בשום
עיתון אחר ש־עורכו
הוא חבר־פארלמנט.

חלק מן העורכים
הם — במחילה
מכבודכם —
סוטי־מין, סוב יע־שו
אם יוציאו עיתון
בנוסח פלייבוי,
שייקנה על־ידי מספר
צעירים מופרעים
ללא קשר עם
דיעותיכם.
מובטח לכם כי
תוסיפו קוראים אם תשנו את עיתונכם, וחשוב
מכל — יוסיף לכם הדבר כבוד.
אני מצרף בזה את תמונתי, למרות שאיני
רואה בכך כל טעם, למען קידום פירסום
מכתבי.

יוכל אבי־דור,

חיפה

כלי צכיעות!
שעד, ארוכה לא הצלחתי להירגע מהתקפת־הבכי
שתקפה אותי בעת שקראתי על מר־גורלו
של אלכם אגור, שהכין אלבום־צילו־מים
והותקף על־ידי הבמאי קטמור (העולם
חזה .)1609

מסתבר שז׳אק מורי־קטמור לא מרוצה מן
התמונות, המופיעות באמצע האלבום ד,פאנ־טאססי
של אגור.
אבל גם אני לא מרוצה: הגיע כבר הזמן
שאנשים הרוצים להתפרנס ממכירת־אלבו־מים
יעשו את זה בלי תמונות־עירום ״אמ־דתיות׳׳
,המלאות בזוויות מוזרות, טישטוש
מכוון וכו׳.
זה אמור גם לגבי מפיקי-סרטים ,,אמנו־

תיים׳׳.
עירום? למה לא. בשפע! אבל בלי יומרות
וצביעות, כי אז זה פשוט מגעיל.

מיקי אפרון,
כמו כבל העולם

תל-אביב

גדולי השבועונים בעולם מרבים יותר ויותר
לפרסם תצלומי־עירום אסתטיים על
שעריהם — כפי שיעיד השער האחרון של

ע ד כד מניס ״אדיסח־י ינתר ננניס

לטכנאי הרדי 1והאלקטרתיקה !
השתלמות בטלביזיה נרמה גבוהה
בשיטה חדשה ובמחיר זול
פרוספקט ושעור לדוגמה חינם,
״המכון לטלביזיה״ ת.ד 2728 .רמת־גן

שער־עירום כ״שטרן״
השבועון המשפחתי שטרן, שהופיע השבוע
כאן.
מדוע דווקא אתם, שהייתם חלוצים בשטח
זה, נסוגים עכשיו יותר ויותר?
אכינועם וייסדורף, מינכן, גרמניה
• שער השטרן — ראה תמונה.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים. .

שי טו הראיה
וסילוק המשקפים, טיפול טבעי במח־לות־עין
חמורות, פזילה, כאביעינים
וראש. שיטת הרפיה £613x31:100
בפיקוח; מדופלם מאנגליה.

מבץ ״כייטם״,

תל־אכיב,

רח׳ ישראל׳ם ,19 טל׳ 1—10 ,241316
7—4פרט ליום ששי. ספר הסברה
בם ך 2ל׳׳י, ישוגר נגד המחאת־דואר.
בגרות ומוקדמות לאקסטרנים
• למועדאפריל — אוקטובר 1969
• הלימודים בקבוצות קטנות ובתנאים נוחים
פרטים והרשמה :
12—9בבוקר
7.30—4בערב

קד ימה

ת״א, בן־יהודה 74
ע״י רחוב פרישמן
טלפון 220314

ה עול ס חזה׳ 1611

תמרורים

נישאו ויפרה ראבוח גי נצר.
שניהם בני ,23 שניהם תלמידים־לשעבר של
ביודהספר המשותף של גוש זבולון, וחברים
קבועים מאז כיתה ז׳ .עופרה היא בת
כפר־המכבי, ובעלה הוא בנו הבכור של
סגן־אלוף (מילואים) משה נצר, איש־רפ״י
וראש אגף הנחיל והנוער במישרד־הבים חון!
ונכדם של ח״כ מפא׳׳י דבורה נצר ועסקן
מפא״י שרגא נצר.

״נישאה. גרדה ׳מוגזינגר,36 ,

המרגלת המזרח־גרמנית היפהפיה, שזיע־זעה
את קאנדה כאשר התגלו יחסיה עם
מיספר שרי־ממשלה שם, אל ארוסה המע־רב־גרמני
ארנסס ואגנר .58 ,החתונה ניד־חתה
בשנתיים, כתוצאה מן השערורייה, אך
לבסוף זכתה הכלה לבוא לחוסה, במינכן.

נ ישא ו. יגאל

שהיה

בעבר

צלם מערכת העולם
הזח וכיום צלם־עי-

סדסש ד־ר •עקבסון

פשזזש ^ סוס 3 § 11 1לאו * 2 0

תונות חופשי בירושלים.
יגאל המזוקן
(״הרצל הצלם״) יליד
ירושלים ( )27 התגרש
לפני שבוע מאשתו
הראשונה, מיהר
לחופה עם ארוסתו
מיניה, אותה
פגש לפני כמחצית
השנה.
נחוג יום־הולדתו ה־ 32 של העיתונאי
שלמה נקדימץ, יליד חיפה
שקיבל חינוך דתי והצטיין כאיש־חרות.
עבד ככתב בכיר בחרות, משמש עתה
כתבו המדיני של ידיעות אחרונות, ויכול
להתגאות במיספר החקירות שנוהלו על-
ידי מוסדות מפא״י, כדי לברר מי הדליף
לו את הפרטיכלים של ישיבות סגורות.
נחוג יוס־הולדתו ה־ 42 של סגן
שר-האוצר, ד׳׳ר צבי דיגשטיין,
מישפטן (אוניברסיטת ג׳נבה) שהפך לאיש
כלכלה ומינהל. הצבר, יליד תל־אביב,
נחשב לאחד הבולטים שבצעירי פינחס
ספיר, שמינה אותו למפקיד בכיר במיש־רד־האוצר,
ויתר עליו לטובת אשכול, כאשר
זה מינה אותו סגן שר־הביטחון במקומו
של שמעון פרס. שר־הביטחון הנוכחי,
משה דיין, שיחרר אותו מתפקיד זה,
והוא שב לממלכתו של שר־האוצר, ספיר.
נשא לאשר, את איה, בתו של ארתור מפין,
מאבות ההתיישבות הציונית.
נחוג יום־הולדחו ה־ 68 של הזמר־החצוצרן
רואים (״סאטשמו״) אד־מפטרונג,
אחד האמנים הכושים הגדולים
של ארצות־הברית, שהתקבל בכבוד
מלכים בסיוריו במדינות האמריקאיות
החדשות, וזכה לתשואות ולידידות גם
בעת הופעותיו בתל־אביב.
נפטר. בגיל ,76 שמשון דוב
ירושלמי, יליד פולין, שהחל את הקאר־יירה
הציבורית שלו בגיל , 18 כאשר
ליווה את אביו הרב לכנס של רבנים
בפטרסבורג: הוא נבחר שם כמזכיר סיעת
הרבנים הפולניים. עלה ארצה ב־, 1935
המשיך בפעילותו הציבורית במיסגרת הציונים
הכלליים. בין פירסומיו: תעודות
היסטוריות על גזירות השילטון הצארי
ברוסיה, שקבעו צורות־לבוש ליהודים!
וחוקים המחייבים גזיזת שיערן של נשים
וזקניהם של גברים יהודיים בפולין. שימש
כמבקר מטעם מבקר־המדינה באגף
ביקורת מערכת־הביטחון.
נפטר. בגיל 84ד״ר נחום יעקב
ניר״רפאלקס (השם ניר מורכב מראשי־התיבות
של שלושת
שמותיו הראשונים),
ליד וארשה שנבחר
ב־ 1959 לתפקיד יו״ר
הכנסת בישראל, כאשר
התלכדה סביבו
קואליציה (״קואליציית
ניר״) של כל המפלגות
נגד מפא״י.
היה בין מניחי־ה־יסוד
של התנועה
הפועלית הציונית ב־מיזרח־אירופה,
ופעיל
במהפכה הקומוניסטית,
נבחר כציר
פועלי־ציון לוועד המרכזי הכל־רוסי
של מועצות הפועלים. הוא עלה ארצה ב־
,1925 עבד כעורך־דין, ועם הקמת התנועה
לאחדות העבודה הפך לאחד מראשי החלק
העירוני שבה, היה ח״כ מאז הכנסת הראשונה
ועד החמישית, כשפרש מטעמי גיל.
העולם הזה 1611

ן* דיקטאטור הקטן חזר. איש השררה
ן | המשתחצת, איש הביזיונות, שוב הרים
את ראשו ואת קולו הדקיק.
רוב* יוסף — האיש שניסה להעתיק
לישראל את הגישות והשיטות של מושל-
מחוז קולוניאלי אנגלי.
דוב יוסף — שאיש שניצח על הביזיון
של ד,״צנע״ ,שרצה לכפות עלינו רהיטים־
״לכל״ ודגי־פילה, שהחליט לקבוע מד, נאכל
ומה נלבש.
דוב. יוסף — האיש שניסה להחזיר את
בן־גוריון לשלטון על־ידי חידוש העסק־הביש
והמשך הוויכוח האידיוטי על מסקנות שיב״,
עת־השרים.
דוב יוסף — האיש שרצה לרצוח את
חופש־העיתונות באמצעות חוק־לשון־הרע,
אותו דרקון שערפנו את ראשו במערכת־הבחירות
האחרונה.
דוב יוסף — שם שקיווינו כי נשכח
לנצח.
ולא סתם חזר — אלא חזר כאותם הבור־בונים
״שלא שכחו כלום ולא למדו כלום.״
דוב יוסף חזר כראש ועדת המע״י, שהחליטה
השבוע על שינוי שיטת־הבחירות.

מדוע פרצה מהפכת הסטודנטים
הגרמניים?
הגורם המיידי היה נסיון־ההתנקשות בחיי
רודי דוטשקה .״רודי האדום״ הפך למנהיג
הסטודנטים הגרמניים הודות לתורה שהוא
דוגל בה, תורת ה״אופוזיציה החוץ־פרלמד
טארית.״

מדוע ״חוץ־פרלמנטארית ״זו

אם נפשיט את התורה ממחלציה התיאו־רתיים,
נגלה את מקורה המעשי הפשוט:
בגרמניה המערבית, בה הולך הנאציזם־
המחודש מחיל אל חיל, אין כל אפשרות
לשוחרי השינוי ולכוחות החדשים של הצעיר
הצעיר — להגיע אל הפרלאמנט.

על-ידי שיטה מחוכמת של אחו״
זי־חסימה, במסווה של שיטה איזו-

יש לשיטה רק מיגרעת אחת: אין היא
מעניקה כיום לבוחרים השפעה ישירה על
הרכב רשימות המועמדים. עשרות אנשים,
שאיש אינו רוצה בהם, שהציבור אדיש להם
או אף שונא אותם, מגיעים לכנסת.
השיטה הנגדית היא זו הנהוגה בבריטניה.
יש לה כמה מיגרעות בולטות ביותר:

#רק הקולות הניתנים למועמד
הרוב, כבל איזור, זוכים בייצוג.
־ 457 מכל האזרחים -ולעיתים
אף 557 פשוט אינם זוכים
כשום ייצוג. למעשה, נשללת מהם
זכות־הכחירה.
• שום מיעוט קטן אינו יכול להגיע
לפרלאמנט. מכיוון שכל דיעה חדשה מתחילה
בהכרח כדעת מיעוט קטן, אין שום כוח

הפיכה שמטרתה: דיקטאטורה
של מפלגה אחת.
וכל זה בהסוואה התמימה, הטכנית־כביכול,
של תיקון שיטת־ר,בחירות.
ףלףל
ף ש חוצפה עילאית בפירסום הצעה
7כזאת דווקא ביולי .1968

משמע: קולו של קומוניסט היה
שווה רק שישית מקול גוליסט.

ך* בחירות בצרפת באו בעיקבות
| /מהפכת־הסטודנטים, שעברה על צרפת
כרעש־אדמה. היא הגיעה לשם מגרמניה. לא
זה בלבד שמנהיגה הבולט ביותר היה
יהודי־גרמני, אלא שהסטודנטים הגרמניים
נתנו במהפכתם את האות לאירופה המערבית
כולה, שגעשה ותססה במשך שבועות רבים.

הדבר גם לא יבטיח ייצוג איזורי. תיחום
איזורי־הבחירות ייקבע על־ידי הדינוזאורים!
עצמם. הם ידאגו לכך ששום ריכוז של
עולים חדשים, או של ערבים, לא יוכל
להכתיב למפלגה את קביעת המועמדים.
חיסול השפעתה של קבוצת־הלחץ הדתית?
חלילה. העסקנים הדתיים ישמרו על שלהם,
הן בשל ריכוז בוחריהם באיזורים מסויימים,
הן בעזרת התקשרות מוקדמת עם מע״י או
גח״ל בכל מקום.
אם כן, מר, ישתנה?

כמילים אחרות: השיטה של דוב
יום(* קובעת אחוז־חפימה של
. 2 5 7 0זוהי מטרתה. כל השאר אי נו
אלא אחיזת־עיניים.

ין והי הצעה של הפיכה. היא נאה

תוצאות הבחירות הוכיחו גס
לגדול־הבסילים, בי שיטה זו גורמת
לעיוות זדוני של רצוך־העם.

ואילו המפלגה הקומוניסטית האדירה,
שזכתה בכל קול חמישי בבחירות, זכתה
רק באחד מכל 15 מקומות בבית־ד,נבחרים.

לא יהיו אלה בחירות אישיות
למעשה. כשיטה זו, במו בשיטה
הנוכחית, ייקבעו המועמדים על־ידי
מרכזי־המפלנות. לבוחר לא
תהיה בל השפעה על כך.

מדוע? גורם נון־קונפורמיסטי חדש, המתייצב
בפעם הראשונה לבחירות, יכול
במאמץ עילאי לקבל ברחבי הארץ 15 אלף
קולות. את זאת כבר הוכחנו. אבל כוח
כזה לא יקבל לעולם ־ 257 של הקולות
במקוםא חד.

כי זה עתה היו אזרחי־ישראל עדים לשתי
תופעות הרות־גורל, שהחרידו את האנושות
כולה: הבחירות האחרונות בצרפת, ומהפכת־הסטודנטים
שקדמה לה.
הבחירות הצרפתיות היו אזוריות, על־פי
שיטה מחוכמת שהומצאה ונתפרה במיוחד
למען צרכיו הרודניים של דד,־גול.

משמע: קולו של איש שמאלי
היה שווה במחצית קולו של אזרח
רגיל, כרבע מקולו של גוליסט.

א, אין לשיטה הזאת אפילו מעלה
/דמוקראטית אחת במציאות של מדינת־ישראל,
בד. שולטים הדינוזאורים המפלגתיים
ואוכלים כל חלקה טובה.

זהו עיקרה של השיטה, וזוהי
כוונתה המרכזית.

חוצפה ששום אדם מלכד דוב
יוסף לא היה מסוגל לה.

הפדראציה של השמאל, שקיבלה ,־21.257
של הקולות, זכתה רק ב־־ 11.67 מן המקומות
בבית־ד,נבחרים!

השאר יישאר לדינוזאור ימני־דתי, שיהיה
דומה לדינוזאור השולט׳ כמו שתי שלוליות
של מים מצחינים.
תחוסלנה המפלגות הקטנות. מפ״ם הזוחלת
עתה לעבר המע״י, תקבל בעיטה
שתכניס אותה לתוכו. ל״ע, המרכז החופשי,
הקומוניסטים למיניהם — ייעלמו כלא היו.
ובעיקר: שום כוח חדש. ,שום השקפה
חדשה, שום משב־רוח צעיר ורענן לא יוכלו
עוד להגיע לכנסת.

כי ההצעה היא, פשוטו כמשמעו:
הפי כ ה.
הפיכה גוליסטית ללא דד,־גול, הפיכה
לחיסול הדמוקראטיה ר,פרלמנטארית.

זאת אומרת: קולו של גוליסט
היה שווה פי שניים יותר מזה של
אזרח רגיל.

המע״י, שאין לו רוב בעם, יקבל
80 או 90 מקומות בכנסת שתיבחר
על־פי שיטה זו.

שינוי העלול לשנות את ישראל
עד ללא-הבר.

ולראייה: המחנה הגוליסטי, שזכה רק
במיעוט קולות הציבור ( )46.390/0זכה ברוב
עצום של 73.67 בבית־הניבחרים

ימצא

אפילו

נימוק

אחד .

רית, נחסמה כגרמניה לחלוטין
דרכו של כל כוח חדש לזכות כנציגות
כבית־הנכחריס, להטיף
שם לדיעותיו.
מי שרוצה להקים אופוזיציה אמיתית
בגרמניה, אינו יכול לשאת את עינו אל
הפרלאמנט.

הוא נאלץ לשאת את עיניו אל
חורבן הפרלאמנט.

ה מציעים לנו ה״ה דוב יוסף ושות׳ז
0איזו שיטה מחוכמת יצאה מתחת לידיהם?
כיום
נהוגה בארץ השיטה ר,ארצית־ד,יחסיות
מעלותיה של שיטה זו בולטות ביותר:

• זוהי השיטה היחידה המבטיחה
שיוויון מוחלט. לכל קול יש
אותו מישקל במו לבל קול אחר.
כימעט אף קול אינו אובד.
• זוהי שיטה המאפשרת את עלייתם
של כוחות חדשים. השקפה חדשה, המצליחה
במאמץ עילאי לזכות, במכה הראשונה, ב־,
תמיכה של אחוז אחד של האוכלוסיה —
יכולה להישמע מעל דוכן־הכנסת.

רענן וחדש יכול להגיע לפרלאמנט,
(וזו, כמובן, הכוונה העיקרית של השיטה
בחברה שמרנית וזקנה כמו הבריטית).
להלכה יש לשיטה זו מעלה אחת: הבוחר,
מצביע בעד בן־אדם, לא במפלגה אנונימית.
אך למעשה זוהי אשלייה — כפי שהוכיחו
מחקרים מאלפים שהתפרסמו דווקא לאחרונה.
לבוחרי־בריטניה אין שום השפעה על קביעת
מועמדיהם, בכל מחוז. הם יכולים רק לבחור
בין מועמדים שנקבעו מאחרי־הקלעים, עלי
ה המנגנונים האנונימיים של המפלגות.
עתה בא דוב יוסף, אלוף הדמוקראטיה
הצרופה, והחליט להרוס את השיטה הקיימת
בארץ, מבלי להחליפה בשיטה הבריטית.

הוא החליט על משהו חדש:
לחלק את הארץ לשלושים איזורי
בחירה, שככל אחד מהם ייבחרו
ארבעה ח״בים בשיטה יחסית.

>\ ני מציע לקורא להפסיק כאן לרגע
קט את הקריאה, ולשאול את עצמו
שאלה אחת:
במה שיטה זו טובה יותר, דמוקראטית
יותר, מן השיטה הקיימת?

אני מוכן להתערב עימו כי לא

^1^130

אנו ־ י

( לתת לכנופיית עסקנים, החולשים עתה
על מיעוט בעם, שילטון דיקטאטורי. היא
באה לחסל את כל הכוחות החדשים, בשעה
שהארץ כולה זועקת לשינוי ולחילופי
משמרות. היא באה להנציח את שילטון
הזקנים ויורשיהם המזדקנים.

זהו חיבוק של דוב יוסף לדמוק־ראטיה.

תצליח הפיכה זו, יקדישו להבא כל
הכוחות הטובים, הדינאמיים, החדשניים,
הרעננים בציבור את כוחם למטרד, אחת
ויחידה: הפלת המישטר בכוח ; החרבת.
הכנסת המסורסת, שלא תהיה אז אלא משרת
בזוי של השילטון; הפעלת אופוזיציה חוץ-
פרלמנטארית מעל לבאריקדות ובמחתרת.

אבל קודם כל יהיה זה חיבוק
של דוב -למע״י.
דוב יוסף הנחיל למפא״י תבוסה ב־, 1951
כאשר קם העם נגד עריצות־הצנע שלו.
הוא הנחיל למערך ביזיון ב־ , 1965 כאשר
התקומם העם נגד חוק־לשון־הרע שלו והנחיל
ניצחון חסר־תקדים לכוח חדש.

כל זה באין ובאפס לעומת הביזיון
שננחיל למע״י ב ,1969-באשר
תלד לבחירות תחת דגל המזימה
החדשה של דוב יוסף.

במדינה

*ן״וחדת

הע ם
בשם החירות והטוהר
שליחים מעופפים מוזאשינגטון כיסו השבוע
את שמי המרחב. הפקידים הבכירים
ביותר של לינדון ג׳ונסון לענייני המרחב
ערבו מיתקפה מרוכזת על קאהיר, ירושלים,
ביירות, עמאן וריאד. איש מהם, כמובן, לא
היה מוכן להודות שיש לביקורים אלה כל
מטרה מעשית, פרט אולי ל״סיור לימודים״.
מה שלא מנע גל של ניחושים על לחצים
אמריקאיים ועל מיתקפת־שלום מתואמת עם
הסובייטים,
אך עם כל חשיבותה
של ההתרוצצות
הדיפלומאטית,
אירע המעשה החשוב
של השבוע בזירה
המישפטית דווקא.
בשתי החלטות התייצבו נועזות,
שופטי ישראל בצד
זכויות־האזרח מול
המנגנון המשעבד,
ובצד טוהר־המידות
מול קנוניות מפלגתיות.
התוצאות
נקבעו מראש. בבית־המישפט
העליון בירושלים, שמעו השופטים
העליונים חיים כהן, אליהו מני וד״ר יצחק
קיסטר את בקשתו של חבר מועצת העיר
תל־אביב, שיינתן צו-על־תנאי נגד בחירת
הרבנים שלמה גורן ועובדיה יוסף לרבנים
של תל־אביב.
לרוב מוכרעות בקשות מסוג זה במהירות,
שכן תפקידו של בית־המישפט הגבוה
לצדק לבדוק אם יש לכאורה צידוק סביר
למתן הצו המבוקש. הבירור היסודי נעשה
מאוחר יותר, בפני הרכב אחר של ביוד
המישפט העליון. אולם הפעם התארך הדיון,
והשופטים התעמקו בבעייה הרחק
מעבר לגבול השיגוה. לבסוף נתנו את
הצו המבוקש — תוך מתיחת ביקורת קטלנית
על השחיתות שאפפה את הבחירה.
הם תקפו את האפליות והסדרים הלקויים,
ומעל לכל מצאו פסול בעובדה, ש״תוצאות
הבחירות נקבעו מראש, בהסכם בינמפלגתי,
והבוחרים, כולם או מקצתם, בחרו מתוך
שיקולים זרים לעניין.״
היה זה מאלף שהמהלומה המוחצת הזו
נפלה על מארגני הקנוניות המפלגתיות
דווקא בשטח שצריך להיות טהור מכל רבב
— הדת.
״הייתי אומר יותר!״ את המהלומה
השנייה הנחית הנשיא התורן של בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, הד״ר יוסף לם,
כאשר אסר להעמיד לדין מישמעתי של הסתדרות
המורים שלוש מורות, שמתחו ביקורת
על שביתת־המורים נגד הריפורמה.
הקטע הבא, מתוך מהלך המישפט, מצלצל
כפעמוני־חירות במלחמתו של האזרח בעל-
ההכרה נגד המנגנון הדורסני:
השופט: במה בעצם מואשמות המורות?

למ שך 6

נו• בלבד

2 0 / 0ר.נח

ע ל הקניה השניה
לכל הקונה ־

2חצאיזת

2זוגות מכנסיים
ובאותו זמן ובמחיר זההו -

־/״ 20 הנחה
לחצאית השניה או זוג המכנסיים השני

תל־אביב, רחדיזנגוף ו03/10ו.רח -אלנבי ,74 חיפה, רדו, הרצל 37

בגדי התינוק
רכים ועדינים
הוזלו לאסוף אריזות ״טקסטיל
שמפו״ .בקרוב מבצע פרסים ענק !
כבסי אותם ב״טקסטיל שמפו״.
כביסה קלה ב״טקסטיל שמפו״
תשמור על רכותם וגמישותם של
בגדי התינוק .״טקסטיל שמפו״
כובס מהר וללא השריה מוקדמת,
ואין חשש בכביסה מהירה לבגדי
התינוק העוברים כביסות מרובות.

חחחחן אר מבלי להקליט את
טכס הנישואין

טקסטיל £

החלו לאסוף אריזות
״טקסטיל שמפו״.
בקרוב — מבצע פרסים
המפיצים חב׳ נורית בע׳׳נז
תוצרת ביח״ר נקה בע״מ

ענק!

נציג

הקלטות של בר־מצוה,
טכסים, ישיבות וכו׳ על
סרטים ותקליטים
העברות מסרט לסרט
ומסרטים לתקליטים הקלטה מכשירי מקצועיים שרות למכשירי הקלטה,
השכרה ותיקונים
מכשירי תשובה אוטומטיים
לטלפון ומגבירי טלפון שרות להקלטה ישראלי
(רדידדוקטור)

ת״א, שלום עליכם , 18 טל 244118 : .

ההסתדרות

שמואל

ברמה

(מעיין

בקיטעי עיתונים) :במסיבת עיתונאים בתל־אביב
טענו המורות ששביתת המורים היתד,
מאונס.
השופט: אני חושב שזאת אומר כל אדם
נבון בישראל.
טו״ד ברמה: כבוד השופט יתן לי להמשיך•
הן הוסיפו שהסתדרות המורים הכריזה
על השביתה מתוך פחד ונקמנות, וזאת
לדעתי חתירה תחת זכות קיום ההסתדרות.
השופט: הן צודקות בהחלט! אם איגוד
מיקצועי פועל בניגוד לסמכויותיו, מותר
לכל אחד מחבריו למחות נגד מצב זה.
ברמה: הן טענו שההסתדרות הוציאה
כספים רבים על מודעות נגד הריפורמה.
השופס: אבל הרי זה נכון! אילו הייתי
אני, כחבר איגוד מיקצועי, רואה כיצד דמי־החבר
שלי מתבזבזים, הייתי אומר וברים
גרועים יותר.

הזוגות הנשואים
לא מצליחים...
בטניס!

דיעות

כך הוכח באליפות הבינלאומית
שנערכה החודש בוימבלדון, אנגליה.
הצלחה
מובטחת בחיי הנשואץ
לאשה המיטיבה לבשל וזאת כמובן
עם שמן ״אקסטרה״ סי.די.
של ״עץ הזית״ .הוא מצוין
לבישול, טיגון ואפיה ואין כמוהו
לסלטים.
ההוכחה: גם השנה זכה במקום
הראשון במשאל העם.

גאמל עבד־אל־נאצר מוסיף לבסס את
אחדות המרחב הערבי על מעגלי־הגורל
ד,ערביים־ר,סוציאליסטיים. לשם כך נאבק לא
אחת נגד האיסלאם, האחים המוסלמים ובכלל
— נגד כל אלה שאינם רואים בסוציאליזם
את הדרך לחזק את הערבים.
לפני כחודש יצא ערבי אחד נגד עבד-
אל־נאצר. בספר שהשקפותיו מנוגדות באופן
קוטבי לתיאוריות של הראיס, טוען הפרוס־

האיש מביירות

(המשך בעמוד ) 14
העולם הזה 1611

#היא הונ ה -אבר נ ש או ת
#היא זומשיבח לבשר במיסנחה
ף ולדה מאיר התפטרה מתפקידה כמזכירת מע״י. אבל היא לא ירדה מן הבמה. כפי
^ שהכריזה בעצמה, מנוי וגמור עימה לפעול במפלגה.
לפעול לשם מה?

בחוגים הפנימיים ביותר של המפלגה, עבר רחש מטיל-אימה: גולדה
תפעל להפלתו של לוי אשבול.
בשנים האחרונות הושוותה גולדה לדמויות שקספיריות רבות. לרוב קראו לה, מאחרי
גבה ,״ליידי מאקבת״ .אבל היא דומה הרבה יותר לדמות אחרת במחזות ההיסטוריים של
הגאון האנגלי: הלורד ואחזיק, האיש שהמליך מלכים והפילם.
גולדה היא שהפילה את דויד בן־גוריון. גולדה היא שחיסלה — לפחות זמנית — את
משה דיין ושמעון פרם. גולדה.היא הפונה עתה למלאכתה החדשה, ואולי האחרונה: לסלק
את לוי אשכול מן השילטון.

* גולדה: חוא יאחד ש 1נ

ך* רמז הראשון על מיבצעה החדש של גולדה בא עם מינויו של יגאל אלון לסגן־ראש־
! 1הממשלה. דיווח לפני חודש העולם הזה 1607 תחת הכותרת ״הפיכת־המנע של גולדה״:.
״גולדה מאיר וידידיה הכירו את הסימנים היטב. הם זכרו את אותם הסימנים בימי החרדה
של מאי .1967 אז קמה התנועה להעלאת דיין לשילטון. אפשר היה לחסל תנועה זו באיבה,
אילו העביר אשכול את תיק־הביטחון בעוד מועד לאיש כמו יגאל אלון, ייגאל ידין או

איש דומה.
״אולם אשכול סירב. הוא החזיק בקרנות המיזבח עד הרגע האחרון — ואז היה מאוחר
מדי. הוא נאלץ למסרו לדיין — וכימעט סולק מראשות־הממשלה.
״הפעם לא רצתה גולדה להסתכן עוד פעם. כשהיסס אשכול עוד ברגע האחרון, עלו אליו
גולדה, פינחס ספיר וישראל גלילי, וגולדה אמרה לו, :אתה רוצה לאחר שוב?׳
הפיכת־המנע של גולדה (התכוונה) להשאיר את אשכול בשילטון מבחינה ייצוגית,
אן למסור בהדרגה את כל סמכויותיו לאדם צעיר, המקובל על הזקנים, שיהווה מישקל־נגדי
חזק לדיין.״

מיבצע זה הצליח, לפי שעה. אשכול הוכרח בעל־כורחו למנות את אלון. אך הוא לא
השאיר ספק לגבי עמדתו: אין הוא מתכוון להעביר את שילטונו לאלון.
אותה שעה התרבו סימני־אזהרה מהביתן ההפוך. בשתי הצבעות גדולות במע״י נחלה
גולדה, יחד עם הנהגת הזקנים, מפלה מוחצת. רוב המפלגה הצביע בעד הצבעות חשאיות,

היא מאמינה שעלייתו לשילטון תהווה אסון לאומי. מנוי וגמור עימה
לעשות את הבל בדי למנוע זאת.
לגבי אשכול אין לה אשליות. היא מכירה אותו זמן רב מדי. הפוזה החדשה של אשכול
כמצביא־ישראל ומנצח־המלחמה רק מצחיקה אותה.
לדעתה, יש רק דרך אחת למנוע את עליית דיין: להעביר בעוד מועד את השילטון מאשכול
ובני־דורה לצעירים יותר. לשם כך היא יצרה את הטריאמוויראט החדש — גולדה +פינחס
ספיר +אלון. היא מוכנה להמליך את ספיר או את אלון, כדי לתת לשילטון אימאג׳ צעיר
יותר, למנוע מצב בו יבחר העם בדיין — רק מפני שהזקנים נמאסו עליו.
גם אשכול מתעב את דיין. גם הוא זוכר בכאב את אשר אירע במאי .1967 הוא מתנקם
במשה חיים שפירא על חלקו בפרשה זו, מאמין שבגדו בו.

אולם עיקר המניע של אשבול אינו שלילי, אלא חיובי -חיוב עצמו.
מאז המלחמה, וגם בגלל גילו, עבר האופי של אשכול שינויים עדינים, המעוררים חשש
גובר בין מקורביו. שוב אין הוא שועה לעצת איש, אף כי הוא מעמיד פנים כמקשיב
לכולם. הוא מאמין עתה באמת ובתמים כי הוא מנהיג בחסד, כי הביא את העם מחיל אל חיל.
הוא זוקף את הישגי־המלחמה לזכות עצמו. הוא בטוח שיש לו זכות מלאה, וגם אפשרות
מלאה, להחזיק בשילטון עד לבחירות, בימי הבחירות — וגם בקאדנציה הבאה של הכנסת.
עלייתו של דיין אינה מדאיגה אותו. הוא בטוח כי יש בכוחו לסכסך בין יורשיו,
להעמידם זה מול זה, לחלק שוחד לקבוצות־הלחץ השונות הקובעות במע״י, ולהמשיך
לנהל את המדינה.
שוב אין לו שום מגע של ממש עם מצב־הרוח של הציבור. במידה שזה מתבטא
בעיתונים, הם מעוררים בו רק בוז•

משום כך נראה לו כי גולדה היא היסטרית, שהיא נועצת עוגה פכץ
בגבו, שהיא רוצה לגזול ממנו את המגיע לו בזבות.
הוא מרוצה מאוד שהיא הולכת.

¥גורדה -ז ספיר +אדון

בל גולדה היא אוייבת מסוכנת — מסוכנת מאוד. בן־גוריון למד זאת, וייתכן כי
אשכול ילמד זאת בקרוב.

אין היא זקוקה למזבירות־מע״י בדי לפעול. להיפף, ייתכן בי המזכירות
רק הפריעה לה. לרשותה עומדים כמה ובמה בלים חזקים.
קודם בל: היא עצמה. אין פולמוסאית כמוה במפלגה, ואין אדם המפלגה שאינו פוחד

ובעד בחירתם האישית של ראשי־ערים — שתי תביעות של אנשי־רפ״י, להן התנגדו גולדה,
אשכול ואחדות־העבודה.

גולדה הכינה שוב: אם לא תחולל חיש נזהר את השינויים הדרושים
במפלגה, יגבר כוחם של אנשי־־רפ״י, והם יצליחו להמלין־ את משה דיין.
היא פיתחה אם הקו לפעולת־מנע, שנועדה להבטיח את המלכתו של אלון. התוכנית:
אשכול ייעדר ממשרדו — אם בגלל מחלה מדומה, אם בגלל נסיעות לחו״ל — כדי לאפשר
לאלון לכהן כראש־הממשלה בפועל. האזרחים יתרגלו לראות בו יורש מנוסה.

זמן קצר לפני הבחירות, היה אשכול צייד להתפטר ולאפשר את
מינויו של אלון בראש ממשלת־המעבר, שתנהל את ענייני המדינה עד
לאחר בחירת הכנסת השביעית. אך אשבול לא התלהב מבל הרעיון.
לכן היא התפטרה באופן הפגנתי. היה זה אקט של מלחמה — נגד אשכול.

אשכול גם הבין זאת. באשר הבל הפצירו בגולדה להישאר, התבטא
אשבול דווקא בקרירות יתירה. הוא לא הפציר כגולדה.

אשכול: היא נועצת סכין בגב

ך* יבת הניגוד הפיתאומי נעוצה בהבדל באופיים של שני האישים, ובהבדל המטרות
^ שלהם — למרות מוצאם השווה (רוסיה) וגילם הדומה (אשכול — ,73 גולדה 70

גולדה פועלת כעיקר מתוף מניע שלילי. היא שונאת את משה דיין.

מפי לשונה הקטלנית.
שנית ז פינחס ספיר הוא מעצמה בתוך המפלגה, מפני שאין בה אף איש אחד שלא
קיבל ממנו הטבות אתמול, ושאינו מקווה לקבל ממנו הטבות מחר. ולא רק במפלגה —
אין אף מפלגה אחת, מהמרכז החופשי ועד מק״י, שאינה זקוקה,להטבות מתמידות מידי
ספיר, האיש החולש אישית על כל הכסף והכלכלה.
שלישית: יגאל אלון חולש על אחדות־העבודה, שהיא עתה קבוצת־הלחץ המגובשת
החזקה ביותר במפלגה.
כשהיא מרכזת בידיה עוצמה זו, יכולה גולדה להתמקח עם שאר הפיאודלים וקבוצות־הלחץ
במפלגה, החל באבא חושי (שקיבל פרם עם מסירת תיק־העבודה לאלמוגי) וכלה
בתנועת המושבים (שאלון מסדר לה את חוק־המושבים).

יתר־על־בן: כשהיעד המיידי הוא לסלק את אשכול, ניתן לגבש קואליציה
רחבה מאוד, שתבלול את צעירי־המפלגה שאינם דוגלים בשילטון
אלון, אף הסכורים שקודם כל יש לסלק את הזקנים, ורק אחר־כן* לחשוב
מי יהיה היורש.
ייתכן כי אנשים כמו לובה אליאב, ואפילו אנשים מרפ״י, יתנו יד למאמץ כזה. כי גם
תומכי־דיין מאמינים שקודם כל יש לסלק את אשכול. אז, הם סבורים, יפול השילטון כפרי
בשל לתוך חיקם.
בדרך אל ההכרעה יש כמה נקודות־שיא — אם כי לא בטוח שדווקא בהן תיפול ההכרעה
האמיתית.
הכרעה ראשונה: ועידת המפלגה. האם תהיה נבחרת או מוסכמת? מה יהיה
בה מערך הכוחות? האם אשכול יוכל להחזיק בה מעמד? האם גולדה תקום נגדו שם בגלוי?
הכרעה שנייה: רשימת המועמדים לכנסת. האם יוכל אשכול להמשיך
ולעמוד בראשה? או שמא ייעשה כבר בשלב זה נסיון לסלקו, להעמיד בראש אדם אחר
שיהפוך אז ראש־ממשלה־מיועד?
הכרעה שלישית: למחרת הבחירות, כשתחליט מע״י על מי להטיל את
ראשות־הממשלה. זה יהיה המיבחן הסופי — ואליו נושאים את עיניהם תומכי־דיין.

גולדה יודעת שהיא חייבת לסיים לפגי-בן את מלאכתה. הזמן דוחק.
על־בן עומדים היחסים במע״י להתחדד בשבועות הקדוכים כאופן קיצוני.
המאבק הוא על חייו הפוליטיים של לוי אשבול.

ז נ* 13 חו ר ()109

ך* נ ה חי דון: מה משותף לפיקוח על
] 1הבנקים ולבקבוקים המתגלגלים על ריצפת
הקולנוע? מה משותף לשפכים בראשון־
לציו! ולרצח־עם בביאפרה, לחוף־הרחצה
בבת־ים ולעמק־המצלבה בירושלים?
התשובה: בכל הנושאים האלה, ועשרת
אחרים, עסקה סיעתנו בשבוע שעבר בפעולתה
בכנסת, בששת נאומיה, בשאילתות
שהגישה ושנענו על־ידי השרים, בהצעותיה
לסדר־היום ובשאר יוזמותיה.

מדד ״אב וקאד ו קוד׳״
לפני כמה ימים
לא ניכנס כאן
תיאור מוסמך של
מעשה זה או אחר

אולם נצהיר באן בצורה חד-משמעית: אכו מתייצבים
ללא סייג מאחרי הדרישה העקרונית המושמעת
עתה כפי המורדים -הדרישה לשחרור ציבור
הימאים מעול הקומיסארים.

> ראשוך וציון וביאפרה
במערכת הבחירות שלנו העלינו, בשעתו,
את רעיון ״הגלגל הקטן״ .אמרנו: גלגל קטן
מאד יכול להפעיל מכונה שלימה. הוא מפעיל
גלגל יותר גדול, וזה מפעיל מצידו גלגל עוד
יותר גדול. כלומר: אנחנו ניזום דברים,
ונכריח את הסיעות האחרות לחקות אותנו.
לפעמים זה בולט מאד. כף, למשל, החלטנו
השבוע לדרבן את הממשלה להתערב
באופן דחוף נגד רצח־עם בביאפרה. מה
עשינו? הגשנו לנשיאות־הכנסת הצעה דחופה
לסדר־היום, שקיבלה את המיספר הסידורי
.744 תלינו מייד העתק של הצעה זו בחדר־העתונאים.
תוך
דקות מעטות גרם הדבר לפעילות
בשאר חלקי הבית. סיעת המרכז החופשי,
שלעולם אינה רחוקה מאחורינו, נחפזה
להגיש הצעה דחופה משלה, שקיבלה את
המיספר .747
אם תשלול הנשיאות את דחיפות ההצעות
שלנו, תישאר לפחות הצעת גח״ל — והעניין
יעלה לדיון במיסגרת המיכסה הגדולה
העומדת לרשות גח״ל.
תהליך דומה היה בעניין ראשון־לציון.
הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום, והנשיאות
שללה פה־אחד את הדחיפות. אך הדבר
דירבן את הקואליציה, והשבוע כבר הגיעו
לדיון שתי הצעות רגילות של אנשים קואליציוניים
(סרדינס ממע״י ושם־טוב ממפ״ם)
לדון באותו עניין. הן הועברו לוועדה.
(אגב, באותו יום בו שלל שם־טוב המפ״מי
את המיפעל, הצדיק שר־הבריאות המפמ״י
את אותו מיפעל).
בטכסים של ״הימנעות מהצבעה״ מסרנו
מעל הדוכן אזהרה קצרה אך השובה:
אורי אבנרי: נמנעתי נדי להזהיר
את הכנסת, ואת הציבור, מפני תופעה
שהיינו עדים לה בפרשת רדינג ד׳.
הדיון בוועדה עדיף על הדיון׳במליאה רק
במיקרה אחד, והוא: שחברי־הוועדה יראו
את עצמם כשופטים בלתי־תלויים, השומעים
את העדויות ואת חוות־הדעת, ויחליטו בסופו
של דבר לפי הבנתם ומצפונם.

הונף דגל המרד באונייה אבוקאדו קור.
לפרטי הסכסוך, הנתונים עתה לביריר. בהיעדר
השתלשלות המאורעות, גם לא נצדיק או נשלול
של המורדים או יריביהם.

בוועד־הפועל של ההסתדרות אין שליח של ציבור־הימאים —
שליח שנבחר על־ידי הימאים, הפועל מטעם הימאים, הנהנה מאימונם.
תחת זאת יש חבר בוועד־הפועל ״המחזיק בתיק הימאים.״
מי זה? חבר בשם יונה יגול, מוותיקי מפא״י, איש ההתיישבות
העובדת, אדם עתיר־זכויות ובעל עשרות שנים של ותק בעסקנות
הסתדרותית — שנסיונו היחידי בים הוא כמפליג־חינם בשליחויות
ההסתדרות.
הייפלא כי ציבור־ד,ימאים — כולו — מתמרד נגג שלטונו של
קומיסאר כזה? הייפלא כי גם מורדי אבוקאדו קור^1 ,ם מתנגדיהם
באיגוד הימאים, מאוחדים בדגישה זו: להוציא את התיק מידי
״המחזיק בתיק,״ להחזיר את התיק לבעליו, לימאים עצמם?
אולם מעבר לדרישה זו של סילוק הקומיסארים, ישנה דרישה
רחבה ועקרונית עוד יותר. היא נוגעת לעצם היחסים בין ההסתדרות
והימאים.
כאשר החבר יגול ״מחזיק בתיק הימאים״ — בשם מי, לטובת מי,
הוא מחזיק?
כאן מתגלה אחד האבסורדים הבולטים ביותר במערכות המישטר
הקיים, שכולו רצוף אבסורדים.
ההסתדרות היא המעבידה העיקרית של ימאי ישראל. היא שותפה
חשובה בחברות המרכזיות, הקובעות את תנאי־החיים של הימאים.

משמע: הימאי, שבשבילו האונייה אינה רק מקום

עבודה, אלא גם מיסגרת-חיים, וגם בית -אינו יבול
בלל להילחם על תנאיו. ההסתדרות, המייצגת אותו
היא בעלת האינטרס יהנגדי, האינטרס של המעביד.
נגד מצב זה פרץ, בשעתו, המרד הגדול של הימאים — מרד
שהיתר, לי הזכות לעמוד לימינו, ולתת לו כל עזרה אפשרית. המרד
של היום שונה מן המרד ההוא מהרבה
בחינות, ולא כל מנהיגי המרד
המפואר דאז מצדיקים את כל
השיטות שננקטו על־ידי המורדים
דהיום.

אולם המכנה המשותן)
הוא זה: המרד נגד מצב
בו המעביד מתיימר לייצג
את העובד בלפי עצמו, דבר
המעמיד את איגוד הימאים
במצב קשה כיותר.
מצב זה לא היה מתעורר, אילו
התגשמה דרישתנו העקרונית:

להפוך את ההסתדרות הכללית
מגוף מונוליטי מפמורד
לוי
לגתי, לפדראציה חופשית מקצועיות אגודות של אוטונומיות, המנוהלות על-ידי עצמן, ללא עסקנים
מקצועיים, ובוודאי ללא שיעבודן למפלגות.
כל עוד לא נוצר מצב זה, תימשך התסיסה ויהיו זעזועים — כי
העניין העקרוני של המורדים הוא צודק, ותהיינה שיטותיהם מוצדקות
או בלתי־מוצדקות.

משהו רקוב בממלכת־הים.

בפרשת רדינג ד׳ ראינו את ההיפך.
מרכזי־המפלגות החליטו מה שהחליטו, והכריחו
את חברי־ההעדה להצביע לפי החלטת
מרכזי־המפלגות. כן, בסופו של דבו׳ ,לא
היה שום ערך לבירור בוועדה.
אם יחזור הדבר גם בפרשה זו, הרי שגם
הבירור הזה בוועדה יהיה ללא כל ערך.

צריכים מייד לשאול, ללא הכנה, את השאלה
הנוספת — שגם השר עונה עליה ללא
הכנה. יש בכך אלמנט של סיוף.
אולם השר דיין הוא אמן של התחמקות,
ולא קל להכריח אותו להשיב לעניין. למשל
השאילתה הבאה. הגשתי אותה אחרי שאנשי
הצלב האדום התלוננו שלא נותנים להם
להיפגש עם העצירים הערביים בשטחים
המוחזקים, כפי שדורשת אמנת ג׳נבה.

מאז החמרת הביקורת על השאילתות,
הופכת ״השאלה הנוספת״ לחלק חשוב של
פעולתנו. בייחוד כשהמדובר במשה דיין.
יש בכך אתגר. כי דיין עונהעל השאילבקיצור
נמרץ. לא קל להבין את תות משמעות התשובה, כשהיא לרוב מילה אחת
— ״כן״ או ״לא״ ,ללא הסבר נוסף. ואז

שאילתה ) 1( : 4 4 3 3האם ישראל נוהגת
בשטחים המוחזקים בהתאם להוראות
אמנת ג׳נבה מם׳ 4משנת )2( 71949 האם ניתן
בשטחים המוחוקים לנציגי הצלב האדום
לשוחח פנים אל פנים, ללא נוכחות זרים,
עם עצירים ואסירים, גם בטרם הושלמו
הליכי החקירה?

דו-קרב ע7ג׳גבה

תשובת השר דיין: לשאלה 1יחי־דוח
צה״ל פועלות בשטחים המוחזקים עלפי
ההוראות והכללים המקובלים בישראל,
והתואמים את אמנת ג״נבה מס׳ 4משנת
. 1949
לשאלה ( )2הפניתי שאלתי לשר־המשטרה.

לא קל היה להבין, באלפית של שניה —
כפי שאתה מבין, כשאתה קורא עכשיו את
הדברים בנחת — כי השר התחמק מלהשיב
שישראל מכירה או לא מכירה באמנה.
קפצתי ממקומי:
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :האם השר,
או מישהו אחר בממשלת, הודיע לצלב
האדום הבין־לאומ׳ שישראל נוהגת לפי
האמנה?

משה דייו :

אינני מוסמך להשיב בשם

הממשלה.

לנהג

נאד שיטתהנקודות

נעלה רק נקודה אחת: הנקודה של שיטת־הנקודות.

שערורייה היא ששינוי כה חמור בזכויות הנהגים
כארץ הופעל כצורת תקנה, ללא דיון ככנסת, ללא
אישור עקרוני של הכנסת.
כאשר הגניב השר את העניין בדברי־ר,סיכום שלו בוויכוח מסויים,
הגבתי על־כך מייד מעל דוכן זה,
ושללתי פגיעה זו בזכויות־האזרח.
אך בינתיים הפך הדבר לממשי.

אין צורך בניתוח מעמיק
בדי להצביע על הנקודות ה־כלתי-צודקות
בשיטת הנקודות.

נקודה אחת: אדם שפר
נסתו
על הכביש, הנמצא על הכביש
שמונה שעות ביום כנהג אוטובוס,
משאית או מונית — דינו
בצבירת נקודות אינו שונה מזה
של אזרח המבלה על הכביש חצי
שעה ביום. אין פה שיוזיון אמיתי,
ולא יכול להיות פה שיוויון אמיתי.

• 4נקודה שנייה: עבירה
השר כרמל
חמורה הגורמת להריגת אדם, שוזר,
לפי שיטה זו לשתי עבירות זעירות שבזעירות, כגון אי־הפסקוק[
פעולת המאותת אחרי עקיפה. יכול אדם לאבד את רשיון־הנהיגה

שלו — זאת אומרת: את פרנסתו ממש — מפני ששכח כמה פעמים
בשנה להפסיק את פעולת המאותת אחרי עקיפה, דבר שאין לו שום
השפעה על הבטיחות בדרכים. ודוגמות כאלה יש רבות.
• נקודה שלישית: הכל תלוי בשוטר. אם ישתכנע על־ידי
נערה מקסימה שלא לרשום לה דו״ח, אין נקודה. אם יעלה בידי
מישהו להמיס את ליבה של שוטרת חמודה — והרי רובן חמודות
— לא ייצא נפסד.
* #נקודה רביעית: שום אדם לא יודה עוד בנקל בעבירה,
מחשש פן יצבור נקודות. על כל דבר קטן וזעיר ירוץ אדם לביתר,משפט,
יבלה שם שעות וימים, ויסתום את צינורות השיפוט,
העמוסים בלאו הכי בזרם גובר של תיקים.
• נקודה חמישית: עצם מסירת סמכות כה חמורה, לגבי
פרנסת האדם וחייו, סמכות שיפוטית ממשית, בידי פקידי־מינהל —
זוהי פגיעה בעקרונות מדינת־החוק.

זוהי הגברת שילטון הכיורוקראטיה, אחת מעשר
המכות של ימינו. אנו חוזרים באן לימי הפרירוגטי־כה
של המלך, בשהפקיד יושב על בס־המלוכה החדש.
העובדה שכל זה נעשה על רקע אמוציונלי, בשם הדאגה הצודקת
לצימצום תאונות־דרכים, אינה משנה דבר.

אילו היו נובחים בעת באולם חברי-הבנסת שדיברו
היום בלהט על תאונות-הדרבים, הייתי רוצה להזהיר
אותם שוב לפני ׳הגישה האמוציונאלית, גישת-סרק
שלא תישא שום פרי כנושא זה, נושא שהוא בעיקרו
מיכאני, מדעי ומקצועי.

היתד, זאת שוב התחמקות אלגנטית, שהומצאה
בו במקום. האמת היא, כמובן, שמנד
שלת־ישראל אינה נוהגת לפי האמנה,
מכיוזן שאינם נותנים לאנשי הצלב האדום
להיפגש עם העצירים.

+בקבוקים בקולנוע
לא כל השרים הם אמני התחמקות כמו
דיין. כשהם מתחמקים, זה בולט יותר. כך
קרה, למשל, בשעוררתי עניין המרגיז אותי
זה מכבר: רעש הבקבוקים הריקים, המתגלגלים
על ריצפת אולמי הקולנוע, ברגעים
המותחים או העדינים של הסרט. שאלתי את
שר־הפנים מדוע אינו דואג לחייב את המד
נונים בבתי־הקולנוע למכור משקאות ב־בקבוקי־פלאסטיק.
סגן־השר,
ישראל בן־מאיר, ענה שברוב
המקומות יש חוקי־עזר, האוסרים זריקת
פסולת במקום ציבורי. לפי זה, אסור
לזרוק בקבוקים על ריצפת קולנוע.
אורי אכנרי (שאלה נוספת קל
היה למנוע זאת אילו משדד־הפנים היה
דואג לכן שיימכרו רק בקבוקי־פלסטיק, כמו
במיגרשי הספורט.
סגן־השר כן־מאיר אינני יודע
אם מכירת בקבוקי־פלסטיק תעזור במיקרה
זה, כי גס הם יכולים להתגלגל, ואם אדם
דורן עליהם, הם יכולים להוות מיטרד עוד
יותר רציני. באופן עקרוני ׳אסור לזרוק
בקבוקים על הריצפה

בקיצור: משרד־הפנים אינו מתכודן לעשות

פדיון על השינוי, פממעודה קרא ח״כ אוד אפוד ל״ממשרת הריפוד הדאומ״׳:
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

אין לנו עניין במלחמה הפרטית הנטושה כין
השר אלון והשר דיין. אין אנו רואים את
עצמנו כשופטים בתחרות-יופי, או בתחרות
על התואר ״מר ישראל״.
המועמדים לירושת ראש־מעריציהם
וחסידיהם. אותנו
הם מייצגים? מהי עמדתם
בפני המדינה?

הקסמים האישיים של שני
הממשלה עשויים להשפיע על
מעניינת רק שאלה אחת: מ ה
בהכרעות הגורליות העומדות

מבחינה זו אין שום הבדל כין שני השרים
הנכבדים .-ולכן הופכת פרשה זו כולה לקא
ריקטורה של מלחמת־דיאדוכים*.
אף אחד משניהם אינו קם ואומר: זו גישתי, זו תוכניתי,
זהו חזוני. שניהם מציעים את עצמם — מבלי להציג
״אני מאמין״ כלשהו.

כל אחד מהם הוא נץ וגם יונה, גם יונץ וגם
נציון. גם מדבר על שלום, וגם אץ לחברון.

כל אדם והדיין שלו
השר דיין דוגל חליפות פעם בסיפוח השטחים, פעם
בהחזרתם לירדן ולמצריים, ופעם בהקמת יישות פלשתינית.
הוא מצליח לבלבל לא רק את האדיב, אלא גם את הידיד
— ואולי גם את עצמו.

יש לא רק ״דיין לבל עת״ ,בפי שאמרה

בף שממילא יישמר הסטאטוס־קוו, ויתאפשר
סיפוח הדרגתי, מחובם יותר.
מישהו דוגל במדינה פלשתינית, בפדרציה של ישראל ופלסטין?
בבקשה, השר אלון מוכן גם לכך — להקים יישות
פלסטינית כלשהי, מין גטו פלסטיני במובלעת המקוצצת
סביב שכם, על חצי מיליון תושביה.

אלון השווה לכל נפש
אילו היתה אפשרות כלשהי להגשמת תוכנית
זו, הרי היתה גורמת לאסון ביטחוני.
היא היתד, מקימה קו מדינר* חדש לאורך הירדן. קו
מדינו מיוחד, שהיה חוצץ בין שני חלקי העולם הערבי.
הרי זד, כאילו הקימו הצרפתים, בשעתו, את קו מדינו
המקורי לא לאורך הגבול הצרפתי, אלא בליבה של גרמניה
— כשמיליוני גרמנים מולו, ומיליון וחצי גרמנים מאחוריו.

חוששני שהתוכנית כולה לא נועדה אלא
לספק אליבי להתנחלות מיידית לאייר הירדן,
התנחלות שתשים לאל בל אפשרות של שלום
עם העולם הערכי ועם העם הפלסטיני, התנחלות
שתמשוך פעולות-איבה משני הכיוונים,
מלפנים ומאחור, בשם שנייר־זבוכים מושר את
הזבובים.
אין זו תוכנית לשלום, אלא תוכנית לחוסר־שלום. גם

הפלסטינית. הוחמצה ההזדמנות ליוזמות־שלום נועזות, שיכלו
לשנות את המערך העולמי והמרחבי, להפוך את ישראל
לסובייקט פעיל ויוזם, תחת
הפיכתה אובייקט ליוזמות
זרות.
מחדל הרה־אסון זה נושא
בחלק מן האחריות לעובדה
שבמשך שלושה,־עשר
חודשים לא צעדנו אף מילימטר
אחד קדימה לקראת השלום.

ואפשר
לשאול: האם
המשך מצב־החי־רום
הוא המחייב, כביבול,
את המשך קיום
ממשלת הליכוד ־ הלאומי
או שמא נבון
ההיפר -המשך קיום
ממשלת-הליבוד-הלאומי הוא המונע יוזמה לחיסול
מצב־החירום?

מחרות עד מפ״ם — מפלגה אחת
החטא השני של הליבוד־הלאומי הוא היעלם*
אופוזיציה חזקה -חזקה בבמות, לא רק
כאיכות* -במדינה.
דמוקרטיה אינה יכולה לפעול ללא אופוזיציה גדולה.
בהעדר אופוזיציה, מתנודן הפרלאמנט, ולכך אנו עדים.
בהעדר אופוזיציה, הופכת השררה לשיגרה, מתפשטת
ומתנפחת הביורוקרטיה.
בהעדר אופוזיציה, הופכים כל תהליכי השלטון לתהליכים
של חלוקת־שלל, של מקח וממכר, של אינטריגות מאחורי
הקלעים. והרי הפרשה העומדת היום לדיון — אם אפשר
לקרוא לזה דיון — היא הדוגמה לכך.

שלושה-עשר חודשים אלה, מאז גמר המלחמה
ועד היום, הוכיחו דבר שאמרנו אותו
במשך שנים: שאין כימעט בל הבדל בין
מפלגות המישטר הישן, מחרות ועד מפ״ם,
מאגודת ישראל ועד ל״ע.

מבחינה זו אין השר אלון שונה מהשר דיין.

יש גם ״אלון לכל עת״ ,״אלון לכל דיעה״,
אלון השווה לבל נפש.
לכן, כבוד היושב־ראש, אין לנו עניין במלחמת־הדיאדוכים
שבתוך המישטר. אין אנו מהווים אופוזיציה לעסקן פלוני
או לשר אלמוני בתוך המישטר. אנו מהווים אופוזיציה
למישטר כולו.

בהצביענו, היום, נגד הודעת הממשלה, אנו
חוזרים ומביעים אי-אימון טוטאלי בממשלת
הליבוד-הלאומי בולה, על בל אישיה, סיעותיה
ומפלגותיה.

אבן על כל מיל
שלושה הם חטאי הליכוד הלאומי, ועל שלושתם לא
נצזחל.

החטא הראשון הוא חוסר כל יכולת להחליט
החלטה ברורה כשעה גורלית זו, באשר דרושה
החלטה אמיצה, נועזת ובעלת מעוף!.

אודנו(! חו1ווד

אצטט כאן את דברי ״האדם השלישי״,
השלישי לראשות הממשלה...

הסופרת השנונה סילכי קשת, אל* גם ״ריין
לכל אדם״ ,״דיין לבל דיעה״ ,״דיין לבל טעם״,
״דיין כבקשתך״.

המשמעות של ״תוכנית אלון״
ואילו השר אלון — סגן ראש־ר,ממשלה אלון — הוא
אדם שיטתי יותר. הוא הצליח לשלב את כ ל הנימות
האלה בתוכנית אחת ויחידה, היא .,תוכנית־אלון״ ,שפורסמה
— לא במיקוד — .ערב העלאתו בדרגה הממשלתית.

מהי תובנית־אלון זו?
מי שדוגל בהחזרת שטחים — מציע לו השר אלון את
החזרת כל הגדה המיושבת למלך חוסיין.
מי שרוצה בסיפוח שטחים — מציע לו הסר אלון לא
רק את סיפוח ביקעת־הירדן מייד, אלא גם את ד,בטחון
המוחלט ששום מנהיג ערבי אינו מסוגל לקבל את תוכניתו.
* דיאדוכים: המצביאים
ירושת אלכסנדר מוקדון.

היוונים

שלחמו

שום דבר, ור,בקבוקים ימשיכו להתגלגל.

#ההסתה נגד הרוסאימ
הסתדרות הרופאים התלוננה על כך שהממשלה
אינה נוקטת שום פעולה בעניין ההסתה
הפרועה של החוגים הדתיים הקיצוניים נגד
הרופאים, על רקע ניתוחי־המתים. זוהי

ביניהם

המועמד

קריאות: מי זה?
אורי אבנרי: חכו.

...דברי האדם השלישי לאמור :״לדעת רוב הציבור
בישראל, חובת הממשלה היא לא לשמור על האחדות, אלא
להגיע לידי החלטה.
״אם אומנם אפשר יהיה להגיע לידי החלטה כזו פה-אחד
— מה טוב, אך אס לא, תהיה החובה הראשונה של
הממשלה, ועצם זכותה להתקיים, בקבלת החלטה באמצעות
הרוב. אין זכות לממשלה להשתמט מהחלטות ולהצביע
על עצמה בגאווה ולומר: לא קיבלתי החלטות. אך ראו־נא
כמה מאוחדת אנוכי.״

כפי שמעיד הניסוח המלוטש, אלד, הם דברי השר אבא
אבן בעיתון אנגלי. אכן, יש גם ״אבן לכל עת״ ,״אבן לכל
אדם״ ,אבן על כל מיל.

בינתיים אבדה שנה שלימה כחוסר החלטה ,
ועל בן גם בחוסר פעולה .
לא נוצלה ההזדמנות ההיסטורית להידברות עם האומה
* מז׳ינו — שר־הבטחון הצרפתי שיעל שמו נקרא קו־הביצורים
״הבלתי ניתן לפריצה״ ,שנפרץ בנקל על־ידי
המרשל יומל בשנת ,1940

הסתה לאלימות — אך הקואליציה החצי־דתית
מתחמקת מהפעלת החוק נגד המסיתים.
שאלתי על בך את שר־המשפטים, והוא
התחמק בקלות. לא היועץ המשפטי צריך
לפתוח בפעולה, אמר, אלא המשטרה. הגשנו
מייד שאילתה לשר־המשטרה. השבוע ענה לנו
כי לא הגיעה אליו שום תלונה.

כל אלה אינן אלא סיעות של מפלגה גדולה אחת. מפלגה
זו שלטת עתה במדינה בהארמוניה עילאית. אין בין סיעותיה
שום חילוקי־דיעות של ממש, אלא רק סכסוכים על, חלוקת־השלל.
שום דבר מהותי אינו מפריד ביניהן, זולת פראזות
מימי מתושלח, שגם בעליהן חדלו מזמן לייחס להן חשיבות
כלשהי. גם זאת מוכיחה הפרשה העומדת כאן לדיון, על
משבריה המגוחכים, שזיעזעו כביכול את הליכוד הלאומי.

מבחינה זו אנו נמצאים כדרר המלך למישטר
חד-מפלגתי, עם כל תופעות ההסתאבות,
ההתנוונות וההסתיידות הכרוכות בכד.

האסון של היום השביעי
החטא השלישי של הליכוד הלאומי הוא שנדם הוויכוח
במרכז הזירה הציבורית במדינה. הוויכוח על דיעות מוגדרות,
ההתמודדות של השקפות — אלה הם דם־תמצית של
דמוקרטיה חיה ופעילה.
אריה כן־אליעזר (גח״ל) :אס אין הבדל ביני־הם,
על מה יכול להיות ויכוח?
אורי אבנרי: אולם ההיסטוריה
אריה בן־אליעזר: תשיב. אם אין הבדל ביני־הם,
איזה ויכוח יכול להיות?
אורי אבנרי: גס קודס לא היה ויכוח אמיתי.
אולם באויפוריה של הליכוד הלאומי נעלם הוויכוח
לגמרי, זולת ההתנצחות בין אישים תאווי־שררה. אס
בכלל עוד יש ויכוח, הריהו מתנהל בין הגופים הקטנים
הנמצאים מחוץ למישטר, כמונו, או המתיימרים
להיות מחוץ למישטר.

כבוד היושב־ראש, הליכוד הלאומי הוא אסון לאומי.
ממשלה זו, שקמה לצורכי המלחמה, שנועדה לששה ימים,
הפכה לאנאכרוניזם כבר ביום השביעי.

לה מתאימות המילים שהטיח אוליבר קרומי
וול בפני העסקנים של תקופתו :״ישבתם כאן
זמן רב מדי, לעומת התועלת שהבאתם. לכו
לבם, למען השם -לכו!״
על כך הגיב ראש־הממשלה, בדברי־הסיכום שלו :
לוי אשבול איך אומר חבר־הכנמת אורי
אבנרי? — חשוב שהאופוזיציה תהיה גדולה וחזקה
במיספר. מזה אני מבין שהוא רצה להגיד שהאופוזיציה
הקיימת היא חזק 3באיכותה
אורי אבנרי: נכון!
לוי אשכול: אינני רוצה להתווכח על כן׳,
אולי בהזדמנות אחרת, כאשר יובא עניין אחר לכנסת,
אפשר יהיה להתווכח על ערך האופוזיציה.

אורי אכנרי (שאלה נוספת) :כבוד השר,
אס ארם נרצח ברחוב, האם המשטרה אינה
פותחת בחקירה מפני שהנרצח לא הגיש
תלונה? הרי פה הוגשו תזכירים לבל ראשי
המדינה. העבירה נעשית בפרהסיה. המשטרה
קוראת עתונים, כמונו. האס היא צריכה
לחכות לתלונהז

ש ר ־ המשטרהש שו ן: עם כל הכבוד,
האס חבר־בכנסת אינו מגזפלא שנמסרו
תזכירים לכל ראשי המדינה׳,פרט למשטרה,
שהיא צריכה לחקור בדבר? האם זה מיקרי?

לתשומת־לב ההסתדרות הרפואית וחבריה.
(אגב: קיבלנו מחמאה נדירה מפי שר־הברי־
(המשך בעמוד )20

מי רץ אחריך?
טלויזיה לא קוניםבכליום

היה זהיר בבחירתך

האם בדקת את מכשירי ג׳נרל אלקטריק אימפריאל?
הטלויזיה הנפוצה ביותר כיום בגרמניה. גנרל אלקטריק
אימפריאל מיוצרת בגרמניה בידע של חברת ג׳נרל אלקטריק
מארצות הברית. ג׳נרל אלקטריק מארצות הברית היא
בעלת נסיון ומוניטין בין לאומי בייצור מכשירי אלקטרוניקה
וחשמל. השילוב המוצלח של הידע והנסיון של חברת
ג׳נרל אלקטריק עם הדיוק וההקפדה בכל שלבי הייצור של
חברת אימפריאל בגרמניה, הוציאו לשוק מבחר גדול של
מכשירים, ביניהם בעלי מסך 65ס״מ. נוסף לכך מותאמים
המכשירים לאקלים ולתנאי הקליטה בארץ, וזאת לאור
הנסיון הגדול של חברת אימפריאל בשווק במזרח הקרוב.

ולכן אל תמהר!
קנה לפי מיטבשיפוטך
דרוש הדגמה בחנויות המובחרות בבל רחבי הארץ
יבואנים: יוסף טו ע ה בע״מ, מונטיפיורי ,32 תל-אביב
ורחוב יפו ,56 ירושלים.

1למכירה בגלל פירוק 1

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור־התעשיה בכביש פתח־תקוה
פרטים: טלפון 914343

בטיור ורנסיעה
בין בארץ או בחו״ל,
אל תשכח את המצלמה !
מבחר עשיר של מצלמות ואביזרים
אצל ״פוטו־ברנר״ .פתוח המעבדות והגדלות צבעוניות,
והמשוכללות ביותר
הגדולות
ס ץ־ ץ!

בנטו ברנד
חירוזץ־חזב ה חלו ץ 31

£ 1011

תאשדר 11םךיק 1 3
622 6 1 9 /2
)0 12 16 11

במדינה
(המשד מעמוד ) 10

סור צאלח־א־דין אל״מונאג׳יד: הסוציאליום
•הערבי הוא אם־כל־חטא, הגורם ההורס את
האחדות הערבית.
מהסורגון לליגה הערבית. השקפה
זו אינה, כמובן, חדשה. היא קיימת מזמן
— בפיהם של הנשיא התוניסי בורגיבה ובפי
מלכי סעודיה וירדן.
אך המדען אל־מונאג׳יד, אינו סתם שליט
ריאקציוני ניבער מדעת. דוקסור לסיפרות
ולמשפטים באוניברסיטת סורבון הפאריס־אית;
יו״ר המכון לחקר המיזרח באוניברסיטת
פרינסטאון המהוללת, שבארצות־הברית;
יו״ר המכון לכתבי־יד ערביים בקאהיר ׳ ויועץ
לליגה הערבית; אל־מונאג׳יד מכהן,
מאז ,1961 כפרופסור־מרצה לספרות ולתרבות
ערבית באוניברסיטת ביירות, שם
גר המשכיל הערבי, יליד דמשק.
הופעתו של ספר־מסותיו, עמוזי־התבוסה,
עורר סערה בעולם האינטלקטואלי הערבי.
בפעם הראשונה יצא בגלוי איש־מדע בעל
שיעור־קומה בינלאומי — נגד התיאוריות
של עבד־אל־נאצר.
החלקים הבולטים של הספר תורגמו, תוך
חודש, לאנגלית, צרפתית וגרמנית, ראו
אור בעיתונים ובכתבי־עח מערביים רבים.
בישראל עדיין לא נשמע דבר עליהם.
״עם המדבר הרבה:״ טוען אל־מונאג׳יד
:״אפשר להגיד כיוס על הערבים:
זהו עם המרבר הרבה אך אינו עושה
רבר; השובר הסכמים, רב בינו לבין עצמו,
אינו מגיע לאזזדות־רעיס, כועס בקלות,
מתרברב, מעליב ומקלל
״וזאת — למה? כי המיזרת הערבי נפל
קורבן ל״מגיפה קשה מדבר או חול״
רע; חולי ממאיר ששמו— מהפכנות
סוציאליסטית.״

בהמשך דבריו, מנתח המדען הדתי־מוסלמי
את הסכנות שד,סוציאליזם הערבי
מביא ליורשי־האיסלאם:
•• מטרות הסוציאליזם הערבי הן, ל־דבריו,
הרסניות —

כי הן חותרות תחת
יסודות המאמץ הלאומי
:״המסחר והמוגבלים, תעשייה בגלל
המישטר החרש.״

החלד, השמדה
של הערכים הדתיים־
האיסלאמיים ושום
דבר, מלבד פולחן־
האישיות, אינו תופס
אל־מונאג׳יד את מקום המרץ הדחי.

ערכי־המוסר של המיזרח נעלמים,
כשמופיע הסוציאליזם הערבי. נולדת אסכולה
חדשה של ״מוסר השקרים והאינסריגות,
המחלק את כל העם לשני מעמדות:
,סוכנים, /משתפי־פעזלה עס הזרים,
ריאקציונרים׳ מצד אחד ו,מתקדמים׳
,משוחררים׳ מצד שני.״

האו

חלוקה זופיקטיבית. אומנם ביטל
המישטרהסוציאליסטי הערבי את המעמדות
הישנים — אך הוא הקים מעמדות בכירים
חדשים, המורכב מנאמני־המישטר ״רהמבוסס
על שיחור הכת הצבאית וצמרת הצבא. ההופכת
למושחתת.״

המודיעין לא פעל. לשיא של התלהבות
מגיע איש־הרוח הימני, כשמדובר על
״כישרון המודיעין וההסברה הערבית מול
הניצחון הישראלי.״
״אמת יסודית היא שכל ארס רוצה להכיר
את אוייבו,״ הוא אומר ,״אבל הערבים,
תחת להשתמש בשירותי־המודיעין הענקיים
שלהם כדי להפעיל את שלל אוצרותיהם
ואפשרויותיהם על־מנת לגלות את מהותו
של האוייב הישראלי וסודותיו — כל
המנגנון העצום הזה פועל קורם כל ב־ארצות־ערב
עצמן.״
המפלה הערבית היתה חזקה מן
הצפוי — כי ידיעות שירותי-המוריעין ה ערביים
לא היו מדוייקות. ואילו הש״ב
הישראלי הוא, כפי שאישר זאת חסנין
היינל, עורך אל־אהרם, אחר המוכשרים
והיעילים בעולם.״

אבל המדען אינו מתרעם רק על התבוסה
המודיעינית: הבערות הערבית כלפי
ישראל אינה מצטמצמת לחוגים השליטים
— הוא מטעים׳ .העמים הערביים אינם
יודעים דבר וחצי דבר על ישראל, מקורה
של מדינה זו, העולים שלד. ומניין באו,
הכלכלה, חיי־הרוח או חיי־התרבות של הישראלים.
(המשך
בעמוד ) 19

גוועים ברעב

בבית־הכלא של איקות־אקפנה, המיועד ל־200
אסירים, ובו דחוסים 1500 איש. הס מתחלפים
מרי יום, כי כתוצאה מהתנאים הגרועים
במקום, יותר ממחציתם מת, בדרך כלל.

ך* אשר סבנודהשמדה מאיימת על
2מדינת־ישראל — יש עם יהודי, המפעיל
לחץ על אמריקה, או על רוסיה.
כאשר סכנה חמורה מאיימת על ארץ ערבית
— יש ארצות איסלאמיות, ובעלי־ברית,
ממיזרח או ממערב.
וכאשר מדינה ניטראליסטית כלשהי נמצאת
על־סף השמדה פיסית — מתחרים ה־מיזרח
והמערב על הזכות להצילה, ולספק
לה מכל טוב: מנשק־מגן ועד מספוא.
אבל יש, כמובן, יוצאים מן הכלל.
אלה הבנים החורגים של העולם. אלו המדינות
הנשכחות, שאיש אינו עוזר להן —
כי זה לא משתלם. כי פשוט לא כדאי.
הן לא ידועות די־הצורך. הן נלחמות במדינות
אחרוה, שכדאי לעזור להן, גם מ־מיזרח
וגם ממערב. הן אפס — ומולן ניצב
מישהו שהוא משהו.
אחת כזאת היא ביאפרה. מדינה בת שמונה
מיליון. תושביה — צעירים, ברובם: כי

מאח

מקסי גיד!
הם מתים — גם בימים טובים, בימים כ־תיקנם
— בגיל נמוך ביותר.
הם מתים, בעצם, כל־כך מוקדם, שמשמו־נה
ומשהו מיליון ביאפרים, כשישה מיליון
הם ילדים מתחת לגיל .12
אולי זה לא כל־בך נורא — אם נזכור
שנלב־אפריקה יולדת, לא אחת, ילדה בת . 13
אך אם לא נחשוב שזה נורא — ניאלץ
להתמודד עם זוועה אחרת: עכשיו מאיימת
כלייה על כל העם הוה.
כי כיום, שעה שהישראלי הממוצע אוכל
שלוש ארוחות ליום, הולך לים, עובד —
מבצעים את האיום בפשעים, את פשע־הגנו־סייד
— השמדת־עמים.
זוהי לא סיסמה: אלו הן עובדות יבשות.
עובדות שניתן לפרוט אותן למצבים, למקומות
— ולסטאטיסטיקה.

גיהינום שר רעב
>* יקדו, למשל, מקום שלא שמעו עליו,
^ כימעט: איקוט־אקפנה. זוהי עיירה בדרום־
מיזרח ניגריה, בחבל ביאפרה — שהפך למדינה
עצמאית, מאוכלסת בבני השבט איבו
הענק, אשר פרש מניגריה, ב־ 31 במאי 1967
— 19 שנה ושבועיים לאחר הכרזת־העצמ־׳
אות של מדינת־ישראל.
זוהי עיירה ממוצעת. בה, ומסביב לה,
יושבים כמיליון פליטים.
אלא שבניגוד לפליטים הערביים, שעל-אף
סיבלם וכאבם, זוכים לדואג וגם לעזרת סוב־נות־הסעד
— אין עוזר ומושיע לפליטי־ביאפרה.

אין להם עולם ערבי שיקים רעש: הערבים
תומכים דווקא בניגריה, המאוכלסת
בעיקרה מוסלמים.
ואין לה עם יהודי בתפוצות: כי היהודים
אדישים, ברובם, למה שנעשה בחבל הנידח.
לכן הפליטים האלה, פשוט, גוועים ברעב.
״עיטים ניצבים, זה ליד זה, על חומות־החימר
של הביקתות,״ סיפר השבוע, לכתב

שמונה מיליון בני־אדם עתים בחרב וברעב -והעולם שותק!

סוכנות הידיעות הצרפתית, כומר פרוטס־מאנטי
במקום, .מחנה־הפליטים של איקוט־אקפנה
הפך לגיהינום של רעב, השפלה וייסורים.״
רעב
איום, מכרסם, משפיל. רעב ההופך
את ילדי־ר,כושים של ביאפרה לבלונדים —
כששיערם מאבד את ציבעו, מחוסר ויטא־מינים,
לפני שהוא נושר מן הגוויות הקטנות,
שבטנן חלולה, אך נפוחה מגאזים.
וכך קורה, שבמחנות־המיליון אוספים,
מדי יום ביומו, בין מאה לאלפיים גוויות

בלונדיות של כושים, אשר מתו ברעב.
רובן — מתחת לגיל .12
.יש להניח ששניים מתוך שישה מיליון
ביאפראים שהם מתחת לגיל — 12 ימותו
מרעב או ממחלות,״ קבעה ביום ב׳ האחרון
קבוצה של נזירות וכמרים זרים, המנטה
לעזור — איכשהו — לרעבים.
איך? מעין ״רכבות־שודייץ״ ד,עוזבות את
אושוויץ האפריקאי.
כך גם לקח המיסיון הנוצרי של אומושו
93 ילדים — והאכיל אותם, באורח־קבע.

אבל ברור שמעשה זד, אינו אלא מחווה.
מחוזה מסוג אחר. מארגנות שתי קבוצות
של כנסיות: האחת — קבוצה פרוטסטאנטית
מטעם חתאגדווז הכנסיות הנוצריות. השנייה
— קבוצה קאתולית, רחמים בינלאומיים.
האירגונים הללו משתפים פעולה בינם לבין
עצמם — בהיעדר עזרה ממשלתית מצד
איזושהי מעצמה גדולה —,אם נתעלם מכמה
מאות אלפי־דולארים הבאים בצורת תרומות.
הכנסיות מנסות להבריח — בניגוד לחוק,
ותוך שימוש בספינות מבריחים ופיראטים

זעירות — מזון לביאפרה הרעבה.
אבל כל הסחורה הזאת היתד, צריכה להגיע
לנמל של ביאפרה, לפורט הרטקורס.
וכוחוודניגריה כיתרו את העיר, כבשו אותה,
החודש. עכשיו מונח המזון באי הספרדי
סנטה איסבל, במרחק 600 קילומטר מן הילדים
הרעבים.
קיימת כמובן דרך אחרת להעביר מזון
לביאפרה: דרך השטחים הכבושים־מחדש על-
ידי הכוחות של ניגריה.
הנציב לענייני־חוץ של ניגריה, אוקוי ארי־קפו,
אף אישר שממשלתו מוכנה לפתוח
״נתיב־אוויר להעברת סחורות לחבל הפורש,״
באמצעות הצלב האדום הבינלאומי.
אבל בני־ביאפרה חוששים מהסדר כזה:
המזין הבינלאומי שיוטם אליהם להצלתם
חייב, לפי ההצעה הניגרית, לעבור פיקוח
של אנשי־לאגוס.
פירושו של דבר: ידיים ניגריות יפתחו,
את הארגזים, יפשפשו באבקת־החלב, ימששו
את הפירות המיובשים.
ובני־ביאפרה פשוט פוחדים: הם פוחדים
שכמו באושוויץ, שם כיוונו נידונים־להשמדה
למיקלחות שלא היו אלא תאי־גאזים, יכוונו
הניגרים אליהם מזון־מציל — שאינו אלא
ארם. מזון שהורעל בדרך.
בתחנות־הבדיקה, ליתר־דיוק.

\\2־ב־השגזד
פשר, כמוכן, להתייחם אל פחדים
אלה כאל בלתי־הגיוניים, כאל סיוטי־רעב
של עם הנימצא במצב איום, ואיבד את
שליטתו על דימיונו.
הצרה היא — שתיאור כזה אינו מתאים
בכלל למציאות.
כמה מאות אלפי בני־שבט מגזע איבו כבר
הושמדו, בדם קר, על־ידי חיילי ניגריה ה־׳
מתקדמים לתוך ביאפרה. על טפם ונשותיהם.
כי המאבק בין ניגריה לביאפרה אינו מלחמה
מודרנית, ואף לא מאבק רגיל לשיחרור.
זהו מאבק בן מאות בשנים, קרב־השמד
בין שני שבטי־מיליונים, בעלי מוצא שונה
זה מזה, תרבויות שונות, גזע שונה — ואף
גובה שונה זה מזה.
בני־איבו הם גבוהים יותר, פראים ואמיצים,
שוחרי־חרות ובלתי־מאורגנים מטיבעם.
שיבטי־ניגריה האחרים הם נמוכים, מתקדמים
וממוכנים — התאימו עצמם, בזמנו,
לכיבושי־ר,איסלאם, לסוחרי־העבדים ולעולם
המודרני של כל דור ודור.
משום מוצאם האיסלאמי מקבלים הניגרים
עזרה מרוסיה הסובייטית, במיסגרת עזרתה
לעולם הערבי. ומשום שהניגרים הם הכוח
העדיף בקרב זה, הם מקבלים נשק־ מבריטניה
— בהסכמתה השקטה של אמריקה.
כי בריטניה מעוניינת לחדש את השפעתה
בלב־אפריקה.

13 גז

הפצועים מופקדים בשדה

הגרילה סל ביאירוז, הנסוגים בפני כוחן המדיף של הדיביזיות

הניגריות — המצויירות בנשק בריטי והמקבלות ציוד ומזון
סובייטי. אין כל אפשרות להגיש סעד לפצוע, וכל בני־ניגריה יודעים
זאת. למרות זאת, הס נלחמים. :אחרת ישחטו אותנו,״ מסבירים.

כמטזן

**שום כך, לא נותרה לבני־ביאפרה,
עליהם גזרו בני־ניגריה השמדת־עמים,
אלא תקווה קלושה אחת: שארצות ניטראליות,
כמו הארצות האמריקאיות האחרות,
וכמו ישראל, למשל, יעזרו להם להינצל,
יכירו בקיומם ובעצמאותם, יגישו להם תמי־ ,
כה חד־משמעית, תמיכה־של־הרגע־האחרון.
אבל העובדה שארצות אפריקאיות מאוכל־,
פות כושים עדיין לא הופכת אותן לבעלות
גדולה נפשית.
גם הן באפריקה מחכות כיום לראות —
מה יקרה. וכרגע נידמה, שניגריה היא זו
שתזכה במערכה, שהעשרים־וכמה מיליונים
יצליחו להכחיד את השמונה מיליונים.
אז למה להתאמץ?
ואם האפריקאים אינם, ברובם, מתאמצים
— טען השבוע שר־החוץ הישראלי, אבא
אבן, אז למה אנו נכריע, עוד לפניהם?
ועל כך, כמובן, יש רק תשובה אחת: י
משום שהיהודים היו עכשיו עם של כעשרים
מיליון — בהתחשב בריבוי הטבעי —
לו קמו ארצות בעלות־השפעה, והתנגדו,
בשנות ה־ ,40 לטבח עם אחר, עם מדוכא
וחסר־תומכים, שעלה ונמוג כעשן באושזזיץ,

| ^ ןטךןןך המועמדות דרוכות לקראת
1 1 1 1 1 # 1 1 1הופעתן בפד הקהל. ממי
עבורן. במיוחד שהוכן
תימת בחדר
הצעירות נשכו את שפתיהן וטיילו בעצבנות.

ה 1ח 1ר 0דיז רחל סריווקס, שנבחרה לנסיכת ים סוף, חנה דהן
1111 *111
1שנבחרה לנסיכת הים־התיכון, וסמדר דרור — נסיכת
1 1 1 1111 / 111
יס־כינרת. בגלל תקלה של מדפיס הסרטים, עוטרה חנה דהן בסרט חלק, אשר תוארה
יירקם עליו במועד מאוחר יותר. תגובותיהן היו שונות לחלוטין זו מזו: רחל, זקופת־הגו,
זהרה ; ואילו חנה היתה שרוייה במבוכה ולסמדר ניקוו דסעות־של־אושר בעיניה המבריקות.

ך• חי המלכה טדי ״:הידהדו הק־
1 ]//ריאות מכל עבר — וטלי פרידמן, 18 ,
זוהרת מתחת לכתר הנוצץ שלה, נופפה
את שרביטה המלכותי.
מלכת המים של ישראל לשנת 1968 הגיעה
אל הכתר בצורה מקורית ביותר. בעצם
— החבר שלה הוא שהביא אותה לשם.
באחד מימי הקיץ צילצל הטלפון של
שולהתבור, מארגנת התחרות. דיבר גבר
שהציג את עצמו כחייל בנח״ל. .אני חושב
שהחברה שלי מתאימה להיות מועמדת למלכת
המים,״ הכריז הבחור בגאווה.

נגינה כובשת

ידי המנחה שמואל שי, לנגן על אקורדיון.

משמיע המנחה שמואל שי,
1 1 11 להנאת הקהל וגם להנאתה

של המועמדת מס׳ , 18 רחל טריווקס, אשר
איתה פלירטט שמואל שי בלהיטות מרובה.

1 \ 1ן ך 1ך 1| 1ןקק חנה דהאן, שנבחרה אחרי־כן לנסיכת הים־התיכון, סיפרה
1י 1 1 1 1 | /למראיין שהיא עוסקת בריקוד באלט וגס באקרובטיקה. להפצרת
המקהלה הדגימה כמה קיטעי אקרובטיקה. לתמונה זו קרא המנחה: המראה מעל לגשר.

^ ך | ך 1 1נועץ קהל הבוחרים ב־&ו

| | 1 1 1 1 1 1 ^ #הסתיימו הראיונות האישיים
והן צעדו שוב כולן על המסלול, כדי שהקהל יחליט סו

12358436 טלי פרידמן, נושאת כתר ושרי

ביט (תוצרת תכשיטי דני) ולבר

שה בשימלת ההכתרה, אשר הוכנה במיוחד על־יזי סלון ריפיפי, מחייכת אל מול המצלמות.
טלי נתקבלה על־ידי הקהל בתשואות, קריאות־הידד וקול פעמונים, שהובאו במיוחד לאירוע.

אבל החברה שלו, כך אמר, היא ביישנית.
על כן הוא רוצה שמישהו ממארגני
התחרות יראה אותה ללא ידיעתה, ואם ימצא
שהיא באמת יפה וראוייה להיות מועמדת
— שישכנע אותה להשתתף בתחרות. נקבעה
פגישה ליד קופת הבריכה של תל־אביב,
בשעה 11 בבוקר .״יש לה פוני,״ אמר החבר,
לשם זיהוי.
בשעה היעודה ניגשו חייל ובחורה לקופת
הבריכה. לבחורה היה פוני, והיא היתר, בעלת
נתונים טובים להשתתף בתחרות. שולה
תבור ניגשה אליה, הציגה את עצמה והציעה
לה להשתתף .״היא הסמיקה והתבלבלה,״
נזכרת עתה שולה. אבל היא הסכימה. וכי
מי אינה אוהבת להשתכנע, שאכן יפה ונאה
היא?

הצבא הפרטי של טלי
מוצאי־שבת התכנסו כאלף אור־
*1חים על המידשאות המרהיבות של מלון
רמת אביב, כדי לחזות בתחרות על כתר
המלכה. לא רק לחזות, אלא לשפוט ולבחור.
מארגני הנשף, וחברת גולדסטאר, נולד־סאן,
שבחסותה הוא נערך, דאגו ליצירת
אווירה נעימה ועליזה.
18 המועמדות הסופיות המתינו בחדר
מיוחד, שהפך לאולפן כיטוני ליופי. הספריות
של אנטה, והמאפרת אוולין טיפלו
בכל אחת מהן, הכינו אותן לקראת פגישתן
עם הוד־מעלתו הבוחר. כל ה־ 18 לבשו בגדיים
שהוכנו במיוחד על־ידי בית־חרושת
אלסטקס.

המועמדות. זה עתה
1זל כל מועמדת לחוד,
ת במי יבחר. בידיהן

נשאו סלי פרחיס, והן הרעיפו את הפרחים על הקהל, שהתמוגג משמחה
והנאה. כעבור כמה דקות הוכרז על הפסקה בתוכנית, כדי לאפשר
לצופים לרשום את בחירתם על פתק־קלפי. היו אלה רגעי־מתח למועמדות.

המקומות ליד השולחנות התמלאו. היה
זה בעיקר קהל צעיר ותוסס — וכבר ברגעים
הראשונים בלטה בתוכו קבוצה של
חיילים במדים. הם הגיעו במשאית צבאית,
התכוננו לחזור באותו לילה למחנה שלהם,
שם הם. עוברים קורם של מדריכי־ספורט.
יחד איתם ישבו כמה צעירים לבושים אזרחית.
היו אלה טייסי מיראז׳ ואנשי צוות-
אוזיר אחרים, שבאו לראות את התחרות.

על המסלול

לקול תשואות ה
קהל ולאור ה
מצלמות דהמסרטות — צעודות המועמדות.

הכתות המלכה

אורי אבנרי מניח על ראשה של מלי פרידמן את
כתר המלכה, כשמימינה עומדות נסיכת ים־סוף רחל
טריווקס, נסיכת היס־התיכון חנה דהן ונסיכת ים־כינרת סמדר דרור. משמאל: הסגנית
(המשך מעמוד ) 17
כל אנשי החבורה הזאת לא הסתירו את
העובדה, שהם אוהדיה של טלי פרידמן.
מישהו הגדיר אותם, בסוף התחרות :״צבאה
הפרטי של המלכה.״

טייסת נפדה בשב״
ץץי גייס את הצבא הרועש והצוהל הזה?
] /חלק מהם, כמובן, הם ידידי החבר שלה.
האחרים הם, בעצם, שבויים. שבויים של
הקסם והאישיות של טלי.
דודתה של מלכת המים היא אחות
ראשית בבית־החולים תל־השומר. כאשר

פרצה מלחמת־ששת־הימים היתה טלי
תלמידת שישית, העולה לשביעית. היא
החליטה כי את החופש שלה תבלה בבית־החולים,
בהגשת עזרה ועידוד לפצועי המלחמה.
בין הפצועים היו גם כמה אנשי
חיל־האוזיר. כך הכירה טייסת קרבית שלימה,
ולקחה אותה בשבי.
במוצאי־שבת היתד, הטייסת בגן של רמת־אביב
.״אם לא תיבחר,״ הכריזו ,״נפצ-ץ
את הנשף!״
וכדי להרים את המוראל, פצחו מדי פעם
בקריאות קצובות :״תשע! תשע!״ שהוא
המספר שענדה טלי על בגד־הים שלה, ב־מיצעד
המועמדות.
הבחירה היתד, קשה ביותר. כי זוהי עוב־

הראשונה שרה גורן והסגנית השנייה אודי נויזר. הכתרים והשרביט הוכנו מכסף טהור,
ושובצו בהם אבני־חן יקרות, על־ידי חנות התכשיטים ״דני״ — ובוטחו בסכום גבוה נגד
פגיעה או גניבה. שימלת ההכתרה הלבנה תוכננה באופן מיוחד על־ידי סלון -ריפיפי.
דה המעוררת שימחה: ההופעה החיצונית
של הנערה הישראלית הולכת ומשתם־
רת. בתחרות זו היה מספר היפהפיות העולמיות
גדול לאין שיעור מזה שהיה
מקובל בעבר. הן צעדו גבוהות, דקות,
שזופות, חינניות. הרגליים הארוכות, ההליכה
הזקופה — היו שם לא רק מלכה
אחת וחמש נסיכות, היה שם בית־מלוכה
שלם.

סודן היו יפות

*** יטת הבחירה היא דמוקראטית: כל
\4/משתתף בנשף רושם על פתק־בוחר את
מספר המועמדת שאותה הוא מעדיף. נבחרה

אברהם טולידאנו
הכוכב העולה
בחורות עצמן — שכולן תלו את עיניהן
דווקא בכתר המלכה — קיבלו את הבחירה
ברגשות מעורבים. אחדות חייכו מאושר,
אחדות כבשו בגבורה את אכזבתן. ואילו
בפינה שבה התרכז צבאה הפרטי של
המלכד, טלי התרומם לפתע שולחן באוויר.
עליו ישב — נבוך ומאושר — אבי קויש,
החבר של טלי שהציע אותה לתחרות ואשר
בתוך ליבו היה משוכנע כי טלי ודא
היפה מכולן.

אלכסנדרה ועודד

,,סליחה שניצחנו!״

הצמד

ועדת־קלפי בת שלושה חברים, מתוך הקהל
עצמו — תמר לנצר, גננת מרמת־גן; ציון
תמם׳ טכנאי מתל־אביב, וסמל יעקב שטוז־מן,
מצה״ל — שתספור את פתקי־הבוחד.

תנו למלכה כבוד!
שרה גורן. במקום הסיסמה

נציג חברת גולדסטאר־גולדסאן, מיכאל בר־נתן,
מניח את הכתר לראשה של הסגנית הראשונה
תנו לגבר גולדסטאר״ נתנו בערב זה כבוד לגברות הנבחרות.

שמואל שי, שהינחה את הערב, ראיין כל
מועמדת, כדי לאפשר לקהל לקבל מושג
גם על אישיותה, השכלתה, כשרונותיה. ואו
הוכרז על הפסקה, ופתקי הבוחרים נאספו
בתוך שלוש קלפיות ניידות. ועדת הקלפי
ספרה את הקולות, חתמה על פרוטוקל
הספירה, בשעה שבחוץ הנעימו מיטב יהאמ־נים
את הערב לבאי הנשף: שלישיית
אדלר, הוירטואוזים של מפוחית־הפה; ו,־
כוכב־הזמר העולה אברהם טולידאנו; הצמד
אלכסנדרה ועודד, ותזמורתו של הפסנתרן
אלי קניאל.
הגיע הרגע הגדול: הכתרת שש הזוכות.
כל בחירה התקבלה במחיאות־כפיים. ה

!1/ו>ווחחי 01 וווז ^

* * המתכוננת המלכה לעשות עכשיו?
האופק המיידי שלה צבוע בצבעי חאקי
וירוק. חאקי: מפני שהיא עומדת להתגייס
לצה״ל. ירוק: מפני שהיא רוצה להצטרף
אל גרעין נח״ל.
כי למרות שהיא יכולה להיחשב ל־נערת־זוהר
מושלמת, מן הסוג הכובש את
עולם האופנה והבידור, מסמלת טלי את
הטיפוס הצברי על כל החיוני והרציני שבו.
כך, למשל כאשר הודיעה על כוונתה
להשתתף בתחרות, העיר לה אביה מאיר
פרידמן, עוזר ראשי של נציב המים בישראל
:״את באמת יכולה להיות מלכת
המים. את כל היום במים — שוטפת כלים
ורצפות.״
כי טלי אינה בת־תפנוקים. גם אמה עובדת
(כשרטטת במשרד השיכון) ,וזה מטיל עליה
עול בניהול הבית. היא דואגת לא רק ל

הדגע המאושו: נשנתו חמדנות רואשה
זונה טל נסוועות הקהו ונשבע מתנות

במדינה
(המשך מעמוד 4ו
״למה? כי הליגה הערבית החליטה ש־אסזר
להפיץ ספר בו מופיע השם, ישראל׳!
גוזרים, בעזרת מספריים, כל קטע בספר,
בו מופיע שם זה
״לי יש הרושם שהאיש שהמציא שיטה
זו או שהיה כסיל גמור או — שהיה
סוכן ישראלי!״ מסכם אל־מונאג׳יד.

נכואד! עצמית מסיק המדען הזועם•
כל עוד שליטי ה״טרור הסוציאליסטי
הערבי״ במצרים ובארצות־ערב אחרות
— אין כל סיכוי לעימות מוצלח עם ישראל,
הנחשבת, גם בעיניו, לאוייב מרכזי.
• כל עוד לא יודעים הערבים שום דבר
על ישראל והישראלים — אין בכלל מה
לחשוב על פיתרון מסוג כלשהו.
• מצבם של הערבים כיום, מבחינה
תרבותית, מדעית, ן£כלית, צבאית ומודיעי־נית
אינו מאפשר ־מצב־של־לוחמה עם ה־
״אוייב הציוני.״
מסקנה הדומה, אגב, להפליא למסקנותיהם
של חביב בורג׳יבה מתוניסיה ושליטים
הסעודים.
אשר הם גם, כפי הנראה, האנשים התומכים
במדען הנון־קונפורמיסטי הערבי,
שאינד חושש להרים את קולו ולהגיד את
מה שהוא חושב — למרות שהוא מרמז,
ביובש :״המישטר הטרוריסטי־ערבי פועל
בשיטות של רצח נגד עיתונים, עורכים ו מסוסה רון,
רטה

נציג
חברת המצלמות
בל אנד האוול, מנשה
מגיש למלכה שי מלכותי :״מסחושבת״
,דגם 440 של החברה.

כאן התערב התובע סברין שרטר, וביקש
להביא את בגדי העד — שנשמרו כמוצגים,
לפי הנוהג המקובל במשפטים כאלה. למרות
שקאזים התנגד, קיבל השופט המחוזי מאכס
קנת את הבקשה.
ואז אירעה ההפתעה: כשהביא המומחה
המשטרתי, פקד ניסים תגר מהמחלקה לזיהוי
פלילי את הארגז־הקרטון ובו המוצגים,
— פרצה שערורייה בלתי־רגילה באולם
בית־המשפט.
כי תגר, שבא מן המטה הארצי של
משטרת ישראל לבדוק את החפצים, ניגש
לארגז שניצב מתחת לשולחן־השופם והודיע,
בהפתעה, שעל הארגז חסרה חותמת השעווה
— ושבתוכו שורר אי־סדר .״גם סימני־הזיהוי
של המוצגים חסרים!״ אמר תגר.
״אני עצמי סימנתי אותם!״
מומחה או סטאז׳ר. עתה אי-אפשר
היה עוד לנהל כסדר את החקירה מסביב
לפריטי־ד,זיהוי. על כן ביקש קאזים להוכיח,
שהמומחה אינו מומחה כל־כך.
הוא הוציא מתיקו פיסת־בד ובדי חורים
ובקעים שונים, אותם נקב בעצמו, בניסיון
להעביר את תגר מעין מיבחן בזיהוי.
לזה התנגד התובע, שרטר, בתוקף. לעומת
זאת ביקש שרטר הרוטן מן השופט המחוזי,
כי תיערך חקירה לבירור מי פתח את
הארגז.
השופט קנת קיבל את בקשת־התביעה.

למלכה הוגש שעון על־ידי אמנון
אריאל, נציג טיסו. כדי ל הוכיח
את תכונות השעון, קפצה עדה ראובן
לבריכה, ומראה שהשעון עמיד בפני מים.

החוקרים וארגז המוצגים של הנסיון לרצח
מה זה מומחה?
סופרים. ושיטות אלו עדיין לא מצאז את
הקורבן האחרון.״

קשה מאוד לא להתייחס לדברים אלה
כאל נבואה לגבי גורלו של עיתונאי, עורך
וסופר ששמו צאלח־א־דין אל־מונאג׳יד.
משפט החבילה
המיסתורית

בגד־ים

נציג חברת אלסטקס,
ארנסת קליין, מגיש למלכה
חבילת־שי, ובה בגד־ים שהוכן בשבילה.
כל המועמדות הופיעו בבגדי־ים אלסטקס.

הכדגה
האוניות חברת נציג גריק ליין, מרדכי קרן,
מגיש למלכה כריויס־נסיעה להפלגת־סיור על
סיפונה של אוניית־הפאר קווין אנה מאריה_ ,

ממנה להתרגש עד כדי כך, ערב התחרות,
עצמה, אלא גם לשתי אחיותיה הצעירות
שכאשר עלתה על המסלול קדחה בחום 39
ממנה. נוסף לזאת מצאה את הזמן להתעמל

ברצינות, ללמוד לנגן על אקורדיאון, ו־ מעלות.
להשתזף כהלכה
למחרת בבוקר ניצב מול דלת ביתה זר
פרט המאפיין אותה מאין כמוהו: היא
פרחים ענקי, אשר רק בקושי ניתן היה
הבת היחידה שבחרה ללמוד במגמה הלראות
את הנער שנשא אותו, שלחו אותו
ריאלית, בבית־הספר התיכון ברמת־השדון
מעריציה, בצירוף ההקדשה :״לכל אלה
— אחת בין 20 תלמידים.
שמקנאים ומלעיזים, אפשר רק לצטט מה
שדוש כתב: סליחה שניצחנו!״
אלא שכל החברמניות הזאת לא מנעה

מעל לכל, שומר בית־המשפט בישראל על
האובייקטיביות שלו — המבוססת על מומחים
בלתי־תלויים ועל דיוק־הראיות. משום
כך, קיים גם נוהג קפדני לשמור על מוצגים
— לא רק בתנאי־ביטחון גמורים, אלא גם
כשהם ארוזים בארגזי־קרסון החתומים בשעווה
ובחותמת בתי־המשפט.
השבוע התגלתה הפרה חמורה של נוהג
זה — ודווקא במשפט מן הסוג הרציני
ביותר: במשפט נגד רפאל לב־הר 24 בעל
דוכן־לפלפל מבת־ים, המואשם כאילו וניסה
לרצוח את אלי בן־שמעון, לאחר שהשניים
רבו.
במהלך המשפט הביא החובע, עוזרו
הראשי של פרקליט המחוז, סברין שרטר,
עד שאמור היה לאשר את גירסת התביעה.
עד־התביעה עיקרי זה היה, כמובן, אלי
בן־שמעון. הוא עלה לדוכן, נשבע —
והודה שאינו זוכר פרטים, מאחר ואירעה
לו בינתיים תאונת־דרכים.
פרקליטו של הנאשם, עורך־הדין חיים
קאזיס, התחיל בחקירה שתי וערב — וניסה
להביא את בן־שמעון לנקודה בה יודה כי
הקרעים בבגדיו והפציעות שנגרמו לגופו
באו לו כתוצאה מנפילה, תוך־כדי־קטטה,
על גדר־חודים שהיתה במקום־ההתכתשוח.

אז הפליט קאזיס בכעס :״אבל איזה מין
מומחה הוא תגר? הרי הוא אינו אובייקטיז
בי! הוא איש־משטרה ועושה סטאז׳ אצל
התובע עצמו — במיסגרת לימודי־המשפטע[
שלו.
״ואני חשבתי שמומחה צריך להיות אדנ
אובייקטיבי!״
ש א לו תסתומות. בנימה זו נסתיימו
הישיבה והמשפט נידחה למועד מאוחר יותר
אבל מחוץ לאולם בית־המשפט עדיין לז
נגמר הדיון. שמועות פרועות החלו לרדוף
זו את זו, במיזנון ובמיסדרונות ביתי
המשפט. הועלו סברות מופרכות שפקיד!
עזר כלשהו פתח את הארגז, ואילו סברוו
בלתי־מבוטסות אחרות דיברו על עזרחל
של חברי־הנאשם.
הצהיר בעיקבות הסערה דובר המשטרה
פקד יעקב נאש :״פרקליט המחוז פנה אלינו
אנחנו נבדוק בדיוק את הדרך שעשה ה
ארגז.
״פקד תגר לא מצא את הארגז בצורג
בה נשלח, ממעבדת־המשטרה. לשם נשל*
הארגז ממשטרת־חולון, המטפלת בפרשה.
״הארגז נפתח במעבדה, ולאחר בדיקן
— נסגר שוב, וד,וטבעה עליו חותמי
השוועה. אחר־כך נדד הארגז בחזרה לחולו
ומשם — הועבר לבית־המשפט המחוזי ו
הופקד שם.
״החקירה נמשכת.״
הגיב הסניגור קאזים :״אותי לא מעניי
מי פתח את הארגז. מעניין אותי מאון
לעומת זאת, שקצין אינו אובייקטיבי מכיוו
שהוא עושה סטאז׳ אצל התובע.״
כך שלגבי האשמות־והאשמות־הנגד הלל
יצטרך בית־המשפט לתת תשובות נוספו:
על התשובות שכל משפט חייב לתת, שע
שנחרץ גורלו של המואשם, לחיוב או י
שלילה.

־דליה וניס ח ד
(המשך מעמוד )13

אות, כאשר אישר השבוע, בנאום־רסיכום
לוויכוח על משרדו, כי סיעתנו נשארה
הסיעה היחידה בכל הכנסת הדוגלת
בשרות־בריאות ממלכתי לאלתר).
שאילתה : 4 4 5 2מה היו הנימוקים שהניעו
את נציגי הממשלה לתמוך במועמדותו

מוסרית יש לו לעמוד מנגד, ולא להטיל
קורבן של דמים של כסף — על הממשלה
ועל הקואופרטיבים, לטובת אותם החיילים?
היום דיבר שר־התחבורה על. השטחים
המשוחררים נדמה לי שהוא השר היחידי
בממשלה, פרט לשרים בלי תיקים, המשתמש
במונח. שטחים משוחררים.״ השטחים ה־שוחררו
״משוחררים״
על־ידי
החיילים — וחיילים
אלה עומדים ברגע
זח על הכבישים ומחכים
לטרמפ.

כל הכ.בוד|ב

כבוד כ\י בו\־ם פ רא
של מר יעקב חושי כמנכ״ל חברת־החשמל?
שר־הפיתוח קול: מר יעקב ״ושי
הינו אחד מוותיקי העובדים הבכירים של
;חברת־החשמל. בשנים האחרונות היה נזנז־לא־מקום
המנהל הכללי.
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :האם כבוד
השר בטוח ששס־המשפחה של מר חושי לא
השפיע על מינויו?
השר קו ל: לא. שס־המשפחה לא השפיע
על המינוי.

לשאילתה שלנו, ולשורת שאילתות של
סיעות אחרות, על הצורך במיבצע מיידי ליישוב
הפליטים בשטחים׳המוחזקים, ענה
ראש־הממשלה עצמו בהתחמקות בולטת. גם
שום שאלה נוספת לא הזיזה אותו מעמדתו,
שמשמעותה היתה: לא נעשה ולא ייעשה
כלום בעניין גורלי זה.

#שוב ושוב: טרמפים לחיילים

את נאומנו על פעולות מישרד־התחבורה
ניצלנו לכמה נושאים. היינו הסיעה היחידה
שהתייצבה לימץ הימאים בעניין אבוקאדו קור
(,ראה מיסגרת) .בעוד שכימעט כל הנואמים
הסיתו נגד הנהגים ודרשו החמרת עונשים,
מתחנו ביקורת חריפה על שיטת־הנקודות
(ראה מיסגרת) .גם זו דוגמה של ״הגלגל
הקטן״ :כשהכריז השר על השיטה, היתה
סיעתנו היחידה שהתנגדה לכך מיד ובפירוש.
השבוע הצטרפו אלינו שני ח״&ם של מפלגת
העבודה. התוצאה הראשונה: משרד־התחבורה
נחפז להודיע כי הנהיג ליברליזציה
בשיטה, צימצם בהרבה את שלילת הרשיונות.
את סוף נאומנו הקדשנו לנושא
שהפך כימעט הסימן־ההיכר של סיעתנו:
בעיית הסעת החיילים.

אורי אכנרי: ברגע זח — ברגע זה
:ממש — עומדים מאות רבות של חיילים
וחיילות בשולי הכבישים ברחבי הארץ,
מנופפים בידיהם ומתחננים לטרמפ.
כמה זמן עוד תימשך שערורייה זו? כמה
זמן עוד תעמוד הכנסת מנגד?
לא די בפנייה אל מצפונו של הנהג —
מיבצע שאנחנו עוסקים בו, בתנועתנו וב־פתוננו,
ללא לאות, מזה שנתיים.
הפתרון האמיתי הוא בסמכותו של שר־התחבורה:
מתן הוראה לקואופרטיבים להסיע
חינם כל חייל במדים, בכל האוטובוסים.
זה כרוך בהוצאה של כשני מיליון לירות
— סכום אפסי ממש בתקציב המדינה, וסכום
,אפסי גס בהשוואה לסכומים המתגלגלים על
!השולחן כאשר מתמקח^ השר עם הקואופרטיבים
על תעריפים וסובסידיות.
תמהני שעלי לבוא בענין זה בתביעות אל
|השר הזה דווקא. לא פעם אני תמה על
הפער העצום בין הפולחן המופשט של
,הערצת צה״ל, ובין היחס לחיילי צה״ל שהם
בשר ודם. המכוניות הנושאות בצורה
ראוותנית תווית של ״כל הכובד לצה״ל״ רק
לעיתים רחוקות הן נושאות נם את התווית
היותר־מעשית :״תן טרמפ לחייל״ .לעיתים
קרובות־מדי נותני הכבוד, שאינו כרוך ב־טירחה,
אינם נותני־טרמפ.
־שר־התחבורה ידוע בממשלה כראשון הנצים,
הנץ מספר ,1הוא דוגל במדיניות
אשר — אילו נתקבלה — היתח מטילה
על חיילי צה״ל קורבנות דם. איזו זכות

כמה חברי־כנסת מתעניינים
בתחבורה? בשעה
7.45 בערב נכחו
באולם מלבד היו״ר (סר־דינם)
,הנואם (ורדינגר),
השר כרמל ואני, בדיוק
שישה חברי־כנסת:
רשימת הנוכחים: מע״י
— 2מתון ( 58 ביטון,
הקטין) .גח״ל — 1מתוך
( 23 יוסף תמיר).
מפד״ל — ו מתוך 11
(זוארץ) .מפ״ס. ,אגו״י,
ל״ע, רק״ח — .0המרכז
החופשי — ו מתוך
( 3טיאר) .מיקוניס חיכה
,לתורו לנאום אחרי.

#פיקוח ע? הבנקים

לעומת נוכחות עצומה זו, ירד מיספר
הנוכחים יום לפני כן, בוויכוח על הבנקים,
לארבעה. בשעה 8.10 נכחו מלבד הנואם
(הררי) ,היו״ר (הקטין) ,סגן־השר דינשטיין
ואני רק הח״כים זוארץ (מפד״ל) ,שטרן
(גח״ל) ,שם־טוב (מפ״ם) וגולן (ל״ע) .כל
סיעות מע״י, רק״ח, המרכז החופשי, אגו״י,
פא״י ומק״י — נעדרו.
אין הכנסת מקום מתאים לאירוניה, אך
לעיתים קשה להתאפק. פתחתי בנאומי כך:
במדינה שזונות
החזית השגייה
בעוד שפיטר פריי לוחם בחזית אוהל
נגד המפגינים נגדו, הוא שקוע במאבק גם
בחזית שנייה: העיתונות.
נושא המאבק: זכותו של אדם להשיב
במיכתב־למערכת על ביקורת הנמתחת עליו
בעיתון.
שלוש פעמים ״בוז!״ לפני שלושה
חודשים הותקף פריי על־ידי מבקרת הארץ
הג׳ינג׳ית הדה בושם. היה זה אחרי שפריי
התקיף במסיבת־עיתונאים אם ה״פרברסיות״
בתיאטרון. בושם כמו רבים אחרים, מתחה
על־כך ביקורת עוקצנית.
פריי לא התעצל, שיגר מיכתב לא־פחות
עוקצני למערכת הארץ. כתב הבמאי המזוקן
:״דבריה של הגב׳ בושם נכתבו
בלא שהגב׳ בושס תהיה נוכחת שם. הדבר
אינו מפתיע, לאור העובדה שמאמריה של
הגב׳ בושם, בנושאי־תיאטרון ועל הצגות-
תיאטרון, יוצרים ממילא את הרושם שהיא
אינה נוכחת במקום ואין היא רואה את
אשר היא רואה ושומעת,״ חוץ מזה מינה
פריי את בושם ל״יושבת־ראש מתנדבת של
תנועת הפרברסים בתיאטרון.״

מיכתב זה לא פורסם.
לאחד־מכן אירעה התקרית השנייה, כאשר
צעק פריי ״בוז!״ בהצגת הקאמרי.
שוב הותקף בחריפות על־ידי בושס, ושוב
ערך התקפה נגדית באמצעות מיכתב־למערכת.
כתב פריי :״בוז לגב, בושס! שלוש פע?
מים, כמו בקאמרי, ופעם נוספת בשבילה —
שיהיה לה לבריאות!״
גם מיכתב זה לא פורסם.
עניין של סיגנון. זה הרגיז את פריי
מאוד. הוא שלח את העתקי־מיכתביו לעיתונים
אחרים, אך גם אלה לא פירסמו

א1־יי אבניי: אינני יודע אם לפי
הנוהג הקיים בכנסת אני צריך לברך את
חבר־הכנסת יזהר הררי על נאום־הבכנרה
שלו בתור חבר סיעת העבודה. על כל
פנים, אני עושה זאת.

#הפיקוח ער המזון

( )1הכנסת מטילה על הממשלה להגיש
לאישור הכנסת, תוך שלושה חודשים מהיום,
הצעת־חוק לפיקוח על טיב המזון ואיכותו.
( )2חוק זה יורה בין היתר:
(א) על הקמת רשות מזון מרכזית, אשר
תפעל בסיסגרת משרד־הבריאות, ותקבע סטנדרטים
גבוהים לכל סוג של מזון.
(ב) על הענשת כל יצרן המייצר מזון
מתחת לרמה שתיקבע, על־יזי רשות־המזון־
המרכזית, והענשת כל יצרן המרמה את
הציבור בפירסומים כוזבים על טיב המזון
המיוצר על ידו.
(ג) על חובת ציון טיב המוצר והרכב
חומריו על גבי אריזתו, וענישת כל יצרן
שמוצרו אינו מכיל את החומרים המצוייניס.

שאילתות חדשות שהגשנו השבוע נגעו,
בין השאר, לנושאים הבאים: שאילתה ראשונה
לשר־הקליטה על תוכניותיו; ההשערות
החדשות לגבי טביעת הצוללות; ביאפרה;
עינויי אסיר משכם; פרשת ביתה של
משפחה ערבית בשטח־ההפקר בירושלים;
פרשת הכאת האשד, על־ידי שוטר ברחוב
דיזנגוף: הפיקוח על מכשירי הטלביזיה;
הפסדי חברת אלדא; הצהרות מחמוד ריאד.

סיגנון לא נראה

דודם בושם
שיהיה לה לבריאות

אותם, התנצלו באדיבות שאין זה נהוג בישראל
שעיתון אחד יפרסם מיכתבים־למע־רכת
המכוונים נגד עיתון אחר.
כמוצא אחרון, הגיש פריי תלונה רשמית
ל״מועצת העיתונות בישראל״ .הוא התלונן
נגד הארץ, על שלא פירסם את מכתביו.
השבוע ענתה מזכירות מועצת־העיתונות:
.אנו מתכבדים בזה להביא לידיעתך, כי לפי
כללי מועצת העיתונות — אצלנו וגם באנגליה
— אי־אפשר לחייב עיתון לפרסם
מיכתבים למערכת, אס אין רצונו בכך.״
הוסיפה המועצה :״לשאלתנו ענו לנו ממערכת
הארץ, כי הנימוק לאי־פירסוס מיכ־תביך
היה שסיגנונס לא נראה בעיניהם.״
עכו מפרש נעלם באופק
משה קורקום הוא דייג. הוא חי מן הים,
מזה 10 שנים. הוא חי בעכו, עיר־הדייג,
והמצולות מספקות לו את פרנסתו, בין אם
בצורת דגה, בין אם בגילוי תותח עתיק —
דבר שהיה שותף לו, לא־מכבר.
אבל דייגים אינם רק דמויות רומאנטיות.
לדייגים יש כלי־עבודה, כמו לחקלאים. אך
הדייגים אינם, תמיד, מאוגדים בקואופרטיבים
או בקיבוצים. על כן, כשנגרם להם
נזק־מלחמה — לא תמיד דואגים לחקלאי־הים
כמו לדייגי־הקרקע.
גנבים בלילה. בשנת 1967 הצליח
משה לצבור סוף־סוף 12 ,אלף לירות, לר

פיטר
פריי

לגבי הנושא עצמו, שירטטנו שיטה חדשה
לגמרי לפיקוח על הבנקים. גם בנושא זה,
כמו בכל נושא אחר, השתדלנו לייצג את
המודרניזציה של החברה, להציע שיטות
חדשות, לעומת הנואמים האחרים, המבקשים
רק לשים טלאים על שיטות קיימות.
עיקר הצעתנו: לחייב את כל הבנקים לנהל
את עסקיהם על פי שיטה אחידה, תוך שימוש
במחשבים אלקטרוניים — ולהעביר את
סירטי המחשבים באופן יומי לבנק ישראל,
כדי שיהיה פיקוח יומיומי אוטומטי. כך יימנעו,
להבא, שערוריות כמו בנק פויכטוונגר,
שמקורן באי־היעילות ובאיחור העצום של
פיקוח הבנק הממלכתי.
בסיכום הודיכוח על טיב המזון, הגשנו
הצעת־החלטה. היא נדחתה פה אחד, כשרק
אני מצביע בעדה. במקומה נתקבלה החלטה
באותו כיוון, אך הרבה יותר מתונה, לה
הסכימו כל הסיעות (זולת רק״ח) .הצענו:

כוש לעצמו סירת־דייג מפוארת, בעלת מנוע
דיזל. לשם רכישתה, לקח גם הלוזאה של
4000 לירות.
הוא התחיל לעבוד בסירתו החדשה —
אך לא לזמן רב. בשני באוגוסט 1967 נמלטו
שלנשה מתושבי־עכו הערביים, אל
לב־ים. כוונתם: להגיע ללבנון. למטרה זו
גנבו את הסירה הטובה ביותר והחזקה
ביותר שבמזח־הדייגים של העיר העתיקה.
סירתו של משה קורקוס.
בינתיים לא קיבלו את שלושת הבורחים
בלבנון. הם המשיכו את דרכם, הגיעו לנמל
לטקייה שבסוריה. שם החרימו שילטו־נות־חיל־הים
הסורי את הסירה, עצרו את
השלושה, דיברו אל ליבה להצטרף לאל־פתח.
וכך אירע שכעבור חודשים אחדים חזרו
השלושה, אל מעבר לגבול, נתפסו בידי
פאטרול ישראלי, ונכלאו. עתה הם ממתינים
לדינם, כמסתננים שחדרו לישראל עם נשק.
״לא כמלחמה:״ כשנודע הדבר למשה
קורקוס, הוא שמח. לא משום שהוא
בעל טבע נקמן, אלא משום שסבר, כי יוכל
לקבל, סוף־סוף, פיצויי־מלחמה, על אובדן

סירתו — בהתאם לסכומים המשתלמים מקרן
פיצויים ומס־רכוש.
להפתעתו, נתקל בקיר אטום :״אי־אפשר
לשלם לך,״ נאמר לו ,״אלא אם כן תוכיח
שהסירה נלקחה כחלק ממעשר,־איבה.״
כדי להוכיח זאת, הוסבר לקרוקוס, כי עליו
לקבל אישור מתאים מן המשטרה. אך לא
הדייג, ולא פרקליטו, עורך־הדין כספי, לא
הצליחו לקבל את האישור המיוחל.
״גניבה אינה בהכרח פעולת־איבה,״ נאמר
להם .״אומנם השלושה יועמדו לדין על
הסתננות — אבל לא ברור אם היו אויבים
שעה שנמלטו מן הארץ.״
בלית־ברירה, נאלץ משה להיכנס לחובות
נוספים, לעבוד כשכיר בסירת־מירוץ השייכת
לקרוב־משפחה.
״יבוא יום ואולי אזכה למה שמקבלים
בני ישובי־הספר,״ הוא נאנח ,״אבל כנראה
שגורלו של דייג הוא — לסבול.״

איך נולדת תפילה?
איך נולדו שיר השירים והבל הבלים, הכל
הבל לקהלת? איך נולדו התפילות, בזמן

שהדת היהודית /היתד, דבר חי ולא אמצעי
פוליטי של מימסד־רבניפי
על כך מעידה ידיעה קטנה שפורסמה השבוע:
הרבנית הרפורמית־צברית אילנה זגר
התכוננה לקרוא ליד הכותל המערבי תפילה
הלקוחה מן המקמה הבינונית למדי —
של חיים חפר, הצנחנים בוכים.
חשופת זרועות ורגל. אילנה, צעירה
ילידת־הארץ ממוצא רוסי, שהוריה היו חילוניים
וסבה רב, נישאה לרב רפורמי יהודי־אמריקאי,
שיכנעה אותו להשתקע בארץ.
כאן היא ממזגת הופעה חופשית של צברית
חשופת־זרועות ויפת־ברכיים עם תפילה
בציבור — הרפורמי — ועם דיעות
דתיות־מתקדמות.
על אף כוונתה להתפלל בנוסח־חפר, היא
אינה מצטערת שהעלייה הרפורמית לכותל
המערבי, נשים וגברים יחד, לא התקיימה
לבסוף .״צריך לשמור על שלום־בית,״ היא
מסבירה בפשטות. ובינתיים היא ממשיכה
לחיות, כמו שהיא מסבירה ,״כאדם דתי —
ומודרני.״
העולם הזה 1611

״ב־45
ב־11
ב־15
ב־38

היד. זה מיקרים מיקרים
מיקרים

שכן.
— חבר המשפחה.
— קרוב משפחה.
— בעל עסק בשכונה.

0ככר קיימת היכרות כלשהי —
באיזה מידה היה צורך להשתמש בכוחי
אומר מחבר המחקר :״טבעי הדבר לקשור
עבירת אונס בשימוש בכוח. בפדופיליה*
אין הדבר כך. הקרבנות הם קטינות ושימוש
בכוח אינו הכרחי כדי להכניען אנו
מניחים שבשלב המיפגש הראשוני ינסה
העבריין לשכנע את ר,קרבן באמצעים שונים,
ולאו דווקא בכוח. הוא ינסה לפתות, או
לכל היותר ללחוץ על־ידי איום. רק לגבי
קטינות מבוגרות יותר, או כשד,קרבן מתנגד,
יהיה שימוש מסויים בכוח. במידה שר,קרבן
י מתנגד תוך כדי ביצוע העבירה, יש להניח
שכדי לסיימה במהירות — יבוא שימוש
בכוח. כדי למנוע מסירה מיידית להורים ולמשטרה,
ובעיקר כשהעבריין מוכר לקרבן,
יש אפשרות שישתמש בכוח לאחר ביצוע
העבירה.״
מתוך תיקי המשטרה הסתבר שיש ארבע
קטיגוריות של גישה:
• פיתויים — הבטחת כסף, ממתקים
או מתנות: הצעה לנסיעה במכונית או בילוי.
• כקשת עזרה — העבריין מבקש
מד,קרבו עזרה בחיפוש כתובת, חפץ וכר,

הריון נשותיהם, קשיים בחיי־המין שלהם
עם בנות־זוגם, או היכנעותם לגירוי ופיתוי
חד־פעמי.
י • בני עדות המזרח מהווים כ־־737
מתוך 330 הקרבנות׳ וב־&־סד מתוך העבריינים
שנתפסו. לעומת זאת 1854 מבין
הקורבנות ו־&־סג מבין העבריינים שנתפסו
הם בני עדות אשכנזיות.
/,״ 43.5מעבירות־המין נגד קטינות בוצעו
על־ידי צעירים בני 10־ .29 בני גיל הביניים
(30־ )45 נוטים פחות לסוג זה של פשע:
54־ 22.6ליתר דיוק. ואילו בגיל המבוגר יותר
( 45 ומעלה) שוב עולה הנטייה לפשע זה:
/,נ .44.1

• ׳עבריינים אלה הם רווקים (54,־.)49.2
נשואים (54־ ,)42.1גרושים ( )754 וגם אלמנים

• החלוקה המקצועית 54 :־ 6.1הם בעלי
מקצוע חופשי 54 :־ 14.5סוחרים, בעלי מכולת
או רוכלים 54 :־ 20.6עובדי שירותים 54 :־29
פועלים מקצועיים 29.854 :פועלים בלתי־מקצועים.

האם הם עבריינים מועדים? ל־83.254
אין עבירות קודמות או אין חומר בתיק
המשטרה 3.254 .הם בעלי רקע פלילי של
עבירות לא־מיניות 8.754, .הם בעלי רקע
פלילי של עבירות־מין, ואילו 54־ 4.9הם
בעלי רקע פלילי מעורב — של עבירות־מין
ואחרות.

׳מד! את 0x11 710 ויח?

פשר להתחיל בנקודה אקטואלית:
זה עתה החל החופש הגדול של בתי־

הספר וגני־ר,ילדים — האם תגדל בכך הסכנה
לילדות הקטנות? האם יתרבו המיק־רים
בהם ייטפל גבר אל בת 6או — 10
ויבצע בה את זממו?

וחוקריו

מספקים תשובה

ד״ר אמיר
חותכת: כן!
מתוך 330ד,מיקרים שנבדקו, בוצעו 126
פשעי־מין נגד ילדות בחודשים יוני־יולי־אוגוסט.
גם חודשי האביב מארס־אפריל־מאי
הצטיינו במספר גבוה של מיקרים
כאלה 107 :בסך הכל. ואילו בחודש נובמבר
לא הוגשה אף תלונה אחת, ובדצמבר רק
שבע.
״בדיקה נוספת,״ קובע הדוץ דו ,״גילתה
שמרבית האירועים בקיץ ובאביב קרו דווקא
במועדי החופשות בבתי־הספר.״

ועוד פרט, שהחוקרים טרחו לאסוף:
מרבית המיקרים התרחשו בשעות אחרי-
הצהריים והערב, לאחר שעות הלימודים.
) שעות השיא, בהן בוצעו ־ 48.27 מן המיקרים,
הן משש בערב עד חצות.
אלה הן השעות — וזהו הזמן שהורים
חייבים להשגיח על ילדותיהם הקטנות, ולהזהיר
אותן מפני הגברים האורבים להן.

הפרטע

אררב

בבית...

יכן אורכים פושעי־המין הללו?
| \ התמונה המצטיירת בדמיון, כאשר
חושבים על סוג זה של פשע, היא של גבר
המשוטט ברחובות או אורב מאחורי עצים
בגנים ציבוריים, לילדה התמימה שתופיע.
ואז הוא מחייו אליה ושואל :״ילדה, את
רוצה סוכריה?״
באיזו מידה מתאימה תמונה זו למציאות?

חוקריו של ד״ר
המיפגש, בו נפגש
לראשונה, למספר
ביתו של העבריין,
פרוזדור.

אמיר חילקו את מקום־
העבריין עם ד,קרבן שלו
סוגים: גנים, רחובות,
ביתה של ר,קרבן, חצר,

כי מקום הפגישה הראשונה קובע את
הצורה שבה ימשיך העבריין את זממו.
שכן תנאי המקום והפגישה קובעים אתי
הערכת העברדן לגבי הסיכונים והסיכויים
לביצוע הפשע. עליו להחליט אם לבצע את
זממו במקום הפגישה או במקום אחר: אם
להמשיך ולפתות את ד,קרבן או להשתמש
באמצעי־לחץ אחרים.

אם כן — היכן פוגשים עברייני־המין את
הילדות הקטנות?
־ 677 מן הקרבנות פגשו את העבריינים
ברחוב. מתוך מספר זה 337 פגשו
אותם בדרך מבית־הספר. מתוך ד,מיקרים
שנפגשו במקום סגור ־ 417 נפגשו בביתן
של הילדות עצמן׳ ואילו ־ 467 פגשו את
העבריין בביתו הוא או נתפתו לבוא אליו.
מסכם המחקר :״נראה שהדימוי של ה
האיש
שערך את המחקר
בשנת 1965 נפתחו 330 תיקים מיוחדים במשטרת-
ישראל, שמייד הוכנסו לתיקייה נפרדת. היו אלה
תיקים של עבירות־מין נגד קטינים. התיקייה הסודית
נפתחה בפני איש האוניברסיטה העברית, ד״ר מנחם
אמיר, ובפני תלמידיו, במיסגרת לימודיהם לקבלת
תעודות־גמר בבוגרי בית־הספר לשירות סוציאלי. עבודת*
המחקר שלהם, שהחלה לפני שלוש שנים, הסתיימה
רק עתה, ובשבוע הבא יתפרסם סיכומה. לא רק
החוקרים האקדמאיים היו מעוניינים לנתח את סודות
התיקים האלה. גם מישרד־החינוך והמשטרה רצו
ד״ר אמיר
לדעת מה הופך אדם לתוקף קטינות, מה הוא ״שדה
הצייד״ המקובל, והאם ניתן למנוע פשעים מסוג זה.
כתב ״העולם הזה״ שמע דו״ח ראשון על המחקר שעה שהיה נופח בסימפוזיון,
בו הירצה ד״ר אמיר. בעמוד זה מתפרסמת תמצית מחקר זה.

עבריין האורב בפינת הרחוב לקרבנו הוא
רק בחלקו נכון.״
דימוי זה מתייחם בעיקר לילדות המבוגרות
יותר. ככל שהילדה קטנה יותר, אורב
לה הפושע — בבית הוריה!
כך היה ב־־ 807 מן המיקרים בהם היתר,
ר,ילדה,־ה,קרבן בת ארבע שנים או פחות.
בקבוצת־הגיל חמש עד תשע שנים ,־ל27
פגשו את העבריין במקום סגור — £ל44
מכלל זה בבית הוריהן.

ף* רט מעניין אחר: קרוב למחצית
^ ד,מיקרים קרו באזור בו גרו גם העבריין
וגם הקרבן.־דבר המחזק את הקביעה׳
כי חלק גדול מאוד מן העבריינים נטפלים
לילדות שהם מכירים.
פרט מעניין לא פחות: ב 817,מן ה־מיקרים
בהם פגש העבריין את קרבנו בחוץ
(ברחוב או במיגרש־מישחקים) ,הסכימה הילדה
ללכת איתו לביתו — ושם ביצע בה
את זממו.
אבל מסתבר, ששליש מכלל העבירות
הללו נעשו במקום פתוח. כלומר: מקומות
ציבוריים הפכו לשדר,־הפקר, ואין לעבריין-
המין חשש להיתפש בידי שוטר, שומר
עירוני או סתם אזרחים.

הרא

** ו כ רו תאלה יש בהן כדי לערער
> לפחות דיעד,־קדומה אחת: שעבריין־
המין הוא גבר זר. המחקר מוכיח שאין
זה כך, ואף קובע את מידת־ההיכרות או
ד,קירבה בין ד,קרבן לבין העבריין:
• ב־ 138 מיקרים הגבר היה זר.
• ב־ 20 מיקרים היה קיים ״ידע כללי.״
• במיקרה אחד, כבר נערכה פגישה
אחת לפני כן בין הפושע לבין קרבנו. .

ועל־ידי כך מוליך את ד,קרבן למקום ביצוע
הפשע.
• איומים מילוליים -העבריין
מאיים על ד,קרבן בתנועות ובמילים או
בחפץ כלשהו, שיפגע בקרבן.
־•־ איומים ככוח — ניתוח התיקים מראה,
שב־־ 26.37 מן המיקרים אומנם היה
שימוש בכוח פיזי של ממש. ככל שהעבריין
הוא מבוגר — נטה להשתמש בפיתוי.
אם נימנה על גיל־ד,ביניים נטה
להשתמש בתכסיס של בקשת עזרה, ואילו
הצעירים יותר — השתמשו בכוח.

עבריין

מרעד...

*•< אן המקום לשאול: מי הם ה־
^ עבריינים האלה? בני כמה הם? האם
הם עבריינים מועדים? מה מקצועם? לאיזה
שיכבה חברתית הם שייכים? האם יש הבדל
בין העדות?
המחקר מספק תשובות מקיפות לכל השאלות
הללו.
• עברייני־המין נגד קטינות משתייכים
ברובם למעמדות הנמוכים. רובם בעלי רקע
של משפחות מעורערות, והפרעה ביחסים
עם האם. לרובם היסטוריה ארוכה של
אלכוהוליזם, ורמה שיכלית והשגים חינוכיים
דלים. חלק גדול של העבריינים הם ״ירוקים,״
וההפרעות שנגרמו להם בגלל גילם
המבוגר הם שגרמו לעבירה. קבוצה קטנה
מראה היסטוריה של מופרעות וחוסר הסתגלות
מינית, עם עבר פלילי של עבירות־מין.
קיימת קבוצה של עבריינים מיקריים,
שעבריינותם נובעת מתנאים מיוחדים כגון
* פדופיליה
יווניות: פדיה
המו(ח המדעי
מקיימים מגע

— צירוף של שתי מילים
(ילד); פיליה (אהבה) .זהו
שבו מכנים את הגבני־ס המיני
עם קטינים.

האם האחריות היא כולה של הגבר העבריין
— או שגם הקרבן שלו אשמה במידה
כלשהי? האם הילדה האומללה שיתפה
פעולה — ביודעין או שלא ביודעין — עם
הגבר? האם יכולה להיות משיכה של הילדה
אל הגבר, כשם שהגבר נמשך אליה?
משיב על כך הדו״ח :״ילדים בגיל 7—5
יוצאים יום־יום לגן או לבית־הספר, והיכרותם
עם אנשים מחוץ לחוג משפחתם מרגילה
אותם למגע ולהתקשרות עם אנשים זרים.״
אגב: במיקרים רבים, האנשים הזרים האלה
הם — מורים.

הרא

עוט ה

ף* תשוקתו להיות נאהב, שוכח הקר*
//בן את כללי הזהירות של, כבדהו וחש־דהו׳
.המיקרים שמגלה המשטרה הם בדרך-
כלל אותם מיקרים בהם לא הצליח המבוגר
לרכוש את לב קרבנו, כי לא ידע ליצור
איתו קשר או שהתנהג בגסות ועורר בכך
פחד והתנגדות.״
וזו העובדה המרכזית בנושא זה: מיספר
גדול של ילדות, הנופלות קרבן לפיתוי,
אינן מוסרות כלל על כך לאיש — כנראה
מתוך משיכה אל הגבר שפיתה אותן.
מסכם המחקר בנקודה זו :״עבריין המאיים
או המשתמש בכוח, יכול להביא את ד,קרבן
לידי שיתוק מפחד, וכך להכניעה. אך עבריין
המנסה לפתות את קרבנו הצעיר בממתקים,
משיג בדרך־כלל כניעה הנובעת מסקרנות
או מתוך תגובה איטית מהולה בפחד.״
מן המחקרים השונים, קובע המחקר הזה
,״אנו למדים כי הפעילויות המיניות
של ד,פדופילים דומות לאלה של
מישחק מיני בין ילדים בגיל החביון או
בטרום־ההתבגרות. הפדופיליה היא, בדרך
כלל, פעילות מינית בלתי מבוגרת: מגע מיני
ממשי הוא נדיר ומבוצע, בעיקר, עם קרבנות
מבוגרות יותר, בנות 13־.15״
באופן מעשי, התלוננו 330 הילדות על:
89 מיקרי גיפופים 25 ,מיקרי חשיפה מצד
הגבר 4 ,מיקרי הצצה 44 ,מיקרי מגע מיני
חיצוני 19 ,מיקרי אונם ממש 23 ,מיקרים
של מגע מיני ״בצורות אחרות.״
ההשפעה על הקרבנות :״במידגם שלנו
התנסו כ־54־ 26 מבין הקרבנות באלימות,
וכשישה אחוז נתנסו במגע מיני ממשי׳,
כלומר אונם. יש מקום להניח שבמיקרים
אלה נגרם, בנוסף על הנזק הגופני, גם נזק
נפשי שאינו ניתן לבדיקה אלא על־ידי
מעקב שיטתי.״
אך ברוב המיקרים, יכולה הילדה להינצל
מתוצאות חמורות וקבועות. הדבר תלוי
במשפחתו־״ ובאווירה שבה היא חיה. בכוחן
של הבנה ואהבה לרפא את הפצע שהשאיר
בנפשן אותו פושע שארב לה בפינת־הרחוב
או ניצל את תמימותה בהעדר הוריה.

אנשים
״לייבסין ניכשל ך,
פרקליט מחוז תל־אביב, אליעזר ליינד
פץ, צפוי להחלפה — נוכח עמדתו כמשפטו
של אברהם כן־משה, מגיה
בעיתון היום, שהואשם בדקירתו של ח״ב
רק״ח, מאיר וילנר. היה זה שר־המשפ־טים
עצמו, יעקב שמשון שפירא, ע
זועזע מנאום־הקטיגוריה של לייבסון, אשר
התפרש כאילו על בית־המשפס להקל בדינו
של הנאשם שהורשע. הוא נתן הוראה ל־פרקליט־המדינה,
צבי כר־ניב, להגיש
עירעור על קלות עונשו של בן־משה. במיוחד
תקף בר־ניב את הפיסקה בפסק דינו
של בית־המשפט המחוזי בה נאמר :״אפשר
להבין לרוחו של הנאשם.״ ״מה זאת אומרת
להבין לרוחו.,של הנאשם?״ התרתח בר־ניב.
כשהפנו שופטי בית־הדין העליון את
תשומת־ליבו שלייבסון עצמו ביקש להטיל
על בן־משה עונש קל, קרא בר־ניב :״זאת
היתד. שגיאה. אני מצטער. פרקליט המחוז
קיבל ממני נזיפה. הוא ניכשל. אן הציבור
אינו חייב לתת את הדין על כך.״
!• האם מיקרה הוא שדווקא בשבוע בו
הציע חברו לסיעה, דוב יוסף, לשנות
את שיטת הבחירות בישראל (ראה הנידו!),
סיפר ח״ב מע״י, מרדכי סורקים, את
הבדיחה הבאה? ובכן: רוסי אחד ניגש ב־יום־ד,בחירות
-לתחנודהקלפי. מגישים לו
מעטפה סגורה, ואומרים לו לזרוק אותה
לקלפי. האיש רוצה לפתוח את המעטפה
כדי לראות מה יש בפנים. ואז ניגש אליו
שוטר ואומר,, :אסור!״ שואל הרוסי:
״מדוע אסור? אני רוצה לדעת בעד מי אני
מצביענ״ עונה השוטר :״אינך יודע שאצלנו
הבחירות הן חשאיות בדיחה
לא פחדת אקטואלית היתר, בפי השחקן
חיים בנאי. אמריקאי משוחח עם רוסי
במוסקבה. לפתע נשמעת ירייה של תותח.
״מד, זה?״ נבהל האמריקאי .״כלום לא״
עונה הרוסי ,״עכד־אל־נאצר בא לביקור
במוסקבה.״ האמריקאי נירגע וממשיך בשיחה
— כאשר לפתע נשמעת שוב יריית־תותח
.״מה זה?״ נבהל האמריקאי שוב.

אורי אבנרי את רעיון הפדראציה, שלל
גם את טיפוח השטחים וגם את החזרתם
לירדן. תוצאת ההצבעה: בעד הפדראציה —
170 איש: נגדה — ,240 שכללו גם את
מחייבי־ד,סיפוח וגם את הדוגלים בשלום עם
חוסיין. כ־ 250 איש לא יכלו להחליט בעד
או נגד הפדראציה, נימנעו מהצבעה.

אמנות יקרה
הצייר אליהו כדורי הופתע בליל־שבת
האחרון כשגילה כי אלמונים חיטטו בין
תמונותיו, בסטודיו שלו. כדורי ( )31 ניחש
מייד כי מטרת־ד,חיפוש היתד, גניבת־דפים,
עשויים מזהב טהור, בהם הוא משתמש
לאחרונה ליצירת תמונותיו. כדורי, המוכר
כ״צייר השמן,״ יוצר את תמונותיו בצורות
פרימיטיביות אך מקוריות. עד כה עשה
אותן רקועות בעור או שרופות באמאייל.
לאחרונה החל להשתמש בדפים דקים עשויים
זהב טהור, אותם הוא משבץ בתבליטים.
• ידידות עמוקה, אמיצה וממושכת, בין
העיתונאי עמנואל (״יאנוש״) כר־קדמא,
לבין הציירת ובעלת־הגלאריה עמליה
ארגל, הולידה גם קשר הדוק בתחום
האמנותי. יאנוש, פתב־ד,בידור של ידיעות
אחר ומת, הוא גם פסל מבורך. אחרי שעסקו
בשנה האחרונד״ כל אחד בנפרד, ביצירותיהם
האמנותיות, החליטו עמליה ו־יאנוש
להפגין את הקשר ההדוק שביניהם
בעריכת תערוכה משותפת של יצירותיהם.
עמליה תציג את ציוריה, בעלי הסיגנון הרומאנטי
והנופים הליריים: ואילו יאנוש
מי שהיתר, מזכירתו
יציג את פסליו.
של הרמטכ״ל הקודם רב־אלוף יצחק
רבץ, הסרן רוחמה צפריר, חזרה
לאחרונה ממסע־נאומים מטעם המגבית היהודית
המאוחדת בארצות־הברית. החווייה
שהשפיעה עליה ביותר אירעה באחד מ־נאומיה,
בו סיפרה על ילד בן שש ששלח
לרבין שטר של לירה, כדי שיקנה בו
אווירון לצד,״ל. אחד מתורמי־המגבית נרעש
כל־כך מהסיפור, עד שצירף לתרומתו בסך
1000 הדולארים גם שטר של לירה .״תמסרי
את הלירה לרמטכ״ל,״ אמר התורם ,״כדי
שיקנה בה אווירון לילד לקראת
יום חיל־ד,אוויר תיכנן מעריב מיבצע מיוחד.
הוא אירגן לכתבו הצבאי, אדי לנדאו,
טיסה במטום־סילון פוגה־מגיסטר, מהחרמון
עד לסיני. שמעו זאת אנשי ידיעות אחרונות
ואירגנו לכתבם הצבאי, איתן הבר, את
אותה טיסה — אבל במטוס נויראד. לאחר
הישג זה, לא נותר למעריב אלא לגנוז את
הכתבה על הטיסה בפונה .״זאת בושה,״
אמרו אנשי הצור,ורון שניכשל ״שמעריב
יטוס בפונה כשידיעות טס במיראז׳.״

התאבוותו שד היהלומן
מרוני ט״ג השנה את העולם התחתון
שמאחורי ענו היהלומים והנסכים בארץ
* יום החמישי האחרון, בשעה
11.30 בלילה, עלה היהלומן מרדכי
(״מוטקה״) טייג על גג־הבית, בן ארבע הקומות,
שברחוב רש״י 52,בתל־אביב. במרפסת
שמתחתיו, נטש קבוצה של מכריו,
עימם שיחק עד לאותו רגע בקלפים. טייג,
אחת הדמויות המוכרות בבורסת־היהלומים
של תל־אביב, קפץ מגג־הבית למטה.
גופתו המרוסקת נמצאה בחצר הבית, כשהיא
מפוחמת. הוא מת עוד לפני שהגיע לקרקע,
אחרי שנתקל בהוטי־החשמל.
התאבדותו של מוטקה טייג סיימה פרשת־חיים
טראגית של אדם, שבגלל חולשותיו
האנושיות הסתבך בעולם הזוהר והאכזרי
של ענפי־ר,יד,לומים והכספים בארץ. יחד עם
זאת, היא פתחה פתח אל הריקבון והשחיתות
של העולם התחתון הפינאנסי, החוסה
בצילו של עולם המיליונרים הישראלי.
היא העמידה באור חדש את פרשתו של
איש־העסקים הישראלי מאיר (מרסל) סימון,

בענף היהלומים. הוא התחיל את דרכו כ־פועל־יד,לומים
פשוט, שהפך אחר מספר שנים
למתווך־יד,לומים. זהו מיקצוע שולי בענף
היהלומים, שאינו נושא עימו רווחים
גדולים. כדי להרוויח ממש, צריך להיות
סוחר־יד,לומים וחבר־הבורסה. טייג החליט
להיות כזה — והצליח.
הוא״ ניכנס לשותפות עם סוחר־יהלומים
אחר, בצלאל דייגי. השניים לא עשו את*ה־שותפות
לבד. הם הכניסו לעסק אשד, בשם
רחל לוי, בלונדית מטופחת, נשואה ואם לילד,
שעבדה קודם לכן כמזכירתו של סוחר־יהלומים
אחר — יחזקאל (״הבוחש״) גולדמן.
רחל לוי היתד, פילגשו של טיייג. היא עזרה
לו ליהפך לסוחר־יד,לומים מצליך בדרך
פשוטה: רחל סייעה למרדכי להשיג כסף,
יהלומים וסודות מסחריים של יהלומנים אחרים
— עימם ניהל טייג קשרים מסחריים.
אולם כעבור שנה נפרדה החבילה. דייגי
פירק את השותפות עם טייג ועם רחל לוי.

השתיקה של הזמרת

עמליה ויאנוש
עיסוקים משותפים

־,רוסי מושך בכתפיו :״כנראה שהפגז הראשון
לא פגע בו מי אומר שאין ערך ל־
:מלים? לפני שבועיים התלוננו גם חבר,כנסת
אמיל חביבי מרק״ח, וגם שמו
&ל מיקוניס ממק״י, כי מאזינים לשיחות־י
־טלפון
שלהם, וכי המאזינים מתערבים
:צורה בלתי־תרבותית ״בשיחות ואף משמידם
קללות• אף אחד משניהם לא שם לב
!כך שאותה ישיבה של הכנסת, בה נאמרו
ודברים, נשאה את המיספר הסידורי ש״ב,
4נראה כי אחוז־התומכים ברעיון ה־
!דראציה בין ישראל לבין מדינה פלסטינית
ודשה נמצא בקו של עלייה תלולה. השבוע
:רך המראיין שמואל שי הצבעת־בזק
:ל רעיון זה, בין הנוכחים בערב הראיונות
טלו, במלון שרתון. לפני כן הסביר ח״כ

לאחר תקופה של שתיקה, שוב חור
הדיבר לגרונה של הזמרת היפה זמירה
חן. בשבועות האחרונים התפלאו רבים
כשפגשו את זמירה, שהוצגה בפניהם כזמרת,
והנה — היא אילמת. זמירה לא
• היתד, מוציאה הגה מפיה, וכשהיה עליה
לנהל שיחה, עשתה זאת בכתב, בעזרת עט
ופנקס, שהיו בידה כל הזמן. הסתבר כי
זמירה עברה ניתוח במיתרי קולה, והרופא
גזר עליה שתיקה ממושכת. עתה
חזרה זמירה לדבר — ולשיר, כמובן• .
זמן קצר אחרי שהזמרת האכזוטית ונמוכת־הקומה
ירדנה הדר הוציאה תקליט בו
היא שרה את שיריו של חברה הקבוע,
אלישע נמרי, הסתבר כי התקליט לא
עזר להמשכו של הקשר שביניהם. ירדנה
הכירה את סמי כירנבן, בנו של יהלומן׳
העומד להוציא לאור בקרוב ספר
שירים באנגלית בהוצאה אמריקאית. מייד
נטשה ירדנה את מלווה הקבוע ועברה, כפי

שסיפרה השבוע, לצידו של סמי.
מרקו תורג׳מן ניסה לשכנע את אורי
זוהר להשתתף בערב־בידור נוסף, אותו
עורכים אמנים בהתנדבות, עבור יישובי
עמק־בית־שאן. אבל אורי, שהחליט לפרוש
מעסקי־ד,בידור, דחה את ההצעה. תוך כדי-
כך יעץ :״מוטב שתארגנו יותר הופעות
לחיילי־צה״ל בתעלת־סואץ.״ מרקו הסביר
לו, כי יש אמנים המוכנים לכך — אלא תחבורה להם מספק אינו
שצה״ל
מתאימה .״אז שישכרו מטוס פרטי,״ הציע
זוהר. בו במקום נחתמה עיסקד, מיוחדת
במינה: מרקו תורג׳מן הסכים לממן טיסתו
של מטוס פרטי שיעביר אמנים להופעות ב־סואץ
— תמורת הסכמתו של אורי זוהר
להשתתף בערב־ד,בידור לתושבי בית־שאן.

שהואשם כי זייף שטר־ערבות בנקאי בסכום
של חצי מיליון ל״י, נעצר על־ידי האינטרפול
באיטליה וממתין שם להסגרתו לישראל.
אלה הם גילויים בילעדיים של חקירה
מיוחדת, אותה ערכו כתבי העולם הזה, המגלים
לראשונה כיצד הצליח מאיר סימון,
בעזרת זונות מיקצועיות, נשים נשואות,
סוטות, קלפים ובילויים במועדוני־לילה —
להוציא מאות אלפי ל״י מאנשי־עסקים ידועים,
ומבוססים — ולהרסם.

ך ידיעה הראשונה על התאבדותו של
1זמוטקה טייג קשרה את ההתאבדות בגילוי
צפוי של מכתב־ערבות מזוייף, אותו
הוציא טייג באחד הבנקים, על סכום של
200 אלף ל״י. כסף זה הוא מסר למאיר
סימון. חקירה שנערכה אחר מותו, העלתה
שכתב־ערבות כזה לא קיים. כתב־ד,ערבות
נימצא כשר ונפרע כבר לפני מספר חודשים.
מוטיקה טייג לא התאבד, איפוא, בגלל
סיבה בלתי־קיימת זו. היהלומן, בן ר,־ ,46 אב
לשני ילדים וסב לשני נכדים, החליט לבחור
במוות משתי סיבות:
>• חובות שהסתכמו בכחצי מיליון ל״י״
בגללם היה צפוי להכרזה כפושט־רגל.
הזמנה למסור עדות במשטרה, בפר שת
מאיר סימון. טייג הוזמן למשטרה ליום
החמישי, השבוע. הוא התאבד שבוע קודם
לכן — כדי לקחת עימו אל הקבר את סודות
הסתבכותו עם מאיר סימון.
מרדכי טייג היה איש שעשה את עצמו,

רחל חזרה למקום־עבודתה הקודם; ואילו
טייג ניכנס לשותפות עם היהלומן אליעזר
ליבלינג, איש־מיקצוע הגון, שהקים עם טייג
את החברה יהלומי טל.

•י• משך שנתיים וחצי של עבודתו
2המשותפת עם ליבלינ-ג, עשה טייג חייל
בעסקיו, הרזזיח סכומי־כסף נכבדים.
אולם גם שותפות זו התפרקה כשעמדה
על סף פשיטת־רגל, שנימנעה ברגע האחרון.
ליבלינג טען אז שבעוד הוא עצמו קיבל רק
משבורת מהשותפות, ביזבז טייג את כספיר,שותפות
בכל מיני עסקים.
כאן ניכנס לתמונה מאיר סימון. היכרותו
של טייג עם סימון היא שגררה אותו
למעגל הסגור שהסתיים בהתאבדותו. סימון
היה, באותם הימים, אחד הבנקאים
הבלתי־רשמיים, בעולם התחתון של הכספים
בישראל. הוא היה מעורב בעשרות
עסקים כמו: פרשת סונורפיך, חברת סרטים,
חברה לקניית תעודות מילווה־קליטה
ומילווד,־ביטחון, רכישת תביעות־פיצויים
מגרמניה (שהתגלו אחר־כך כמזוייפים) ,גיל־גול
שטרות, והקמת עסקי־מלונאות מפוארים.
סימון נחשב לגאון הפינאנסי של העולם
התחתון של הכספים. היה לו חוש־ריח
מיוחד, באמצעותו ידע להתלבש על אנשים
תמימים ופשוטים, שהתעשרו לפתע ולא ידעו
מה לעשות בכספיהם.
כך השתלט סימון על יעקב מייבר, בנה
של אחת המשפחות המכובדות בצפת. במשך

בהלוואה ממשלתית הוק כית־פגישות בתד־אביב
אלו הן שלוש תמונות שצולמו השבוע במצלמה חשאית, ככית־דופגישות
של מאיר סימון שליד כיכר מוגרבי. בתמונה מימין נראית יצאנית
ניגשת ללקוח. בתמונה המרכזית -יצאנית שנייה בחברת לקוח
ערבי מרצועת־עזה. בתמונה משמאל -אותה היצאנית מנהלת משא־ממון
רב, הצליח סימון לשכנע את טייג
להשיג עבורו כספים נוספים. טייג היה מקבל
יהלומים באשראי, מסוחרי יהלומים, מכניסם
לבנקים כפיקדון, ומקבל סכומי־כסף
ניכרים. הוא היה משיג סכומים של מאות
אלפי לירות מבנקים ומסוחרי־יהלומים, תמורת
מיכתבי־ערבות ושטרות־ביטחון. ואיל־את
הכספים היה
נותן לסימון —
כדי לגלגלם; וזה
בתקווה להרוויח
ולהחזיר
חובות.
מדוע נהג כך
טייג? מדוע לא
יצא מן העסק,
כאשר הסתבר לו
כי סימון מפילו
בפח ומסבכו בעסקים
משונים
כל־כך?
סימון הכיר את
נקודתו החלשה
של טייג. מרדכי
טייג, שכונה ב־בורסת־היהלומים
״הפלייבוי
המזהיר.
גבר
ורודף־
מושבע.
לא היה בררן.
הסיסמה שלו היווה :״כל חצאית זוכה״.
מיום שעלה לגדולה. והיו בידיו סכומי־כסף,
אותם אפשר לפזר על נשים, היה מחליף
אותן בקצב מהיר — מבלי לברור בין
יצאניות מיקצועיות, זונוסעות, מארחות בבארים
— או נשות־חברה נשואות.
לפני שנה היה לו רומאן עם חשפנית
ידועה, בטבריה. במשך תקופה מסויימת היתר,
עורכת־דין מוכרת — הידועה בציבור
שלו. הוא קיים יחסים עם חברותיה של
אשתו, ועם נשותיהם של כמה מבין עובדיו.
סימון ידע לפצות את טייג על הפסדיו
הכספיים. הוא לקח אותו לבילויים בבארים,
במועדוני־לילה, במועדוני־קלפים, ומעל לכל
— דאג לו לאספקה מתמדת של נשים.

שנים רבות היה מייבר פקיד צנוע במשרדו
של הבלש לשעבר, דויד תדהר. עד שיום
אחד זכה בירושה גדולה. היה זה מאיר
סימון שניכנס עימו בשותפות ויעץ לו היכן
להשקיע את כספו.
כשהריח סימון, כי גם טייג התמים מגלגל
סכומי כסף, ניכנס גם איתו לשותפות.
יחד רכשו השלושה את מלון
פאר בטבריה, אותו התכוזנו
להפוך למיכרה־זהב.
עם יעקב מייבר רכש סימון
את הבניין שברחוב בן־יהודה
,4בתל־אביב, שם הקימו בפאר
רב את המסעדה צ׳ין צ׳ין
ואת בית־הקפה במבי.

ותה שעה כבר היה
>£מאיר סימון שקוע בחובות
כספיים. הוא השתמש בשותפיו
כמקורות להוצאת כספים
נוספים, על־מנת לגלגל
צ׳קים וכדי להחזיק מעמד.
לאחר שעיסקת רכישתו של
מלון פאר בטבריה ניכשלה,
והשותפים לעיסקה הפסידו בה

המתאבד

(למעלה) ,שהתאבד השבוע
בקפיצה מגג בניין זה, אשר ניצב
ברחוב רש״י 52 בתל־אביב. משמאל נראים
זזוטי־החשמל בתא נתקל טייג, בנפילתו.
הוא התפחם עליהם לפני שהתרסק בקרקע.

*!וצב זה סיפק לסימון נשק־סחיטה מת־מיד
נגד טייג. היו בידיו כל האמצעים
וההוכחות להרוס את טייג.
טייג פחד שסימון יגלה את ניאופיו לאשתו
(״היא זקנה ואינה מבינה אותי״); אך
יותר מכך פחד שהדבר יתגלה לחבריו ב־בורטת־היהלומים
— דבר שיחסל אותו כ־סוחר־יהלומים,
מאחר וענף זה מחמיר מאוד
בענייני־המוסר של חבריו.
כך הסתבך טייג יותר, ויותר בחובות, שגדלו
והחלו מעיקים עליו ללא נשוא.
לפני כחצי שנה ניסה למצוא פיתרון לבעיותיו,
נסע לטיירה־ליאונה, במטרה לקנות
שם מיכרה־יהלומים. אולם גם תוכנית זו
ניכשלה. תקוותו היחידה היתר — .שסימון

ומתן עם שני ערבים מהשטחים המוחזקים. התמונות צולמו בתוף בית־היקפה
״במכי״ ,שם פוגשים הלקוחות את היצאניות העובדות שם:
בסיום המשא־ומתן עולים היצאנית והלקוח לבית המלון באותו בניין.
סימון רכש את המקום באמצעות הלוואה ממשלתית של 600 אלף ל״י.
יחזיר לו את הכספים שהשקיע בעסקיהם
המשותפים. אבל במקום כספים, סיפק לו
סימון נשים.
ומאין יכול היה סימון לספק לטייג ולאחרים
נשים בקלות כה רבה?
התשובה על כך היא הגילוי המפתיע ביותר
של הפרשה: מסתבר, כי מאיר סימון
הקים — בכספי
הלוואה ממשלתית
— בית־פגישות
מפואר
במרכז תל־אביב.
בכל עסקיו של
מאיר סימון, זהו
העסק היחיד הממשיך
לדפוק עד
היום.
מסתבר, כי בזמנו
קיבלו מאיר
סימון ויעקב מיי-
בר המלצה ממשרד
התיירות,
לרכישת הבית ברחוב
בן־יהודה 4
בתל־אביב — במטרה
לבנות שם
בית־מלון מפואר.
בעזרת ההמלצה, הלוואה קיבלו
ממשלתית על־סך
600 אלף לירות.
אך במקום בית־מלון
משוכלל — הוקם שם בית־פגישות.
בבניין, השוכן ליד קולנוע מוגרבי, יש
שלוש קומות: בקומה העליונה שכן פעם
מלון מיגדלור. סימון ומייבר שיפצו את המקום
והפכוהו למלון ללא שם, הנושא רק
את השלט :״מלון. מחירים עממיים״.
בקומה האמצעית — שני חלקים. האחד
שייך לאשר, נכה, המשכירה את המקום ל־אמנים
לחזרות מוסיקליות. את החלק השני
השכיר סימון לקבוצה של קלפנים, שהקימה
שם מועדון־קלפים•
המועדון הזה נושא אומנם את השם מועדון
לפיתוח מישחקי הברידג׳ ,אולם למעשה
משחקים שם מישחקי־קובייה ומישחקים הא־זארדיים
מובהקים.
בקומה התחתונה, משני צידי הכניסה למלון,
הוקמו צ׳ין צ׳ין ובמבי. אלה הפכו
במהרה למרכז זונות־הטלפון של תל־אביב.
בעוד המשטרה עורכת, לילה־לילה, מצודים
על הזונות, ברחובות תל־אביב — זהו המקום
היחיד בעיר בו ניתן ליצאניות לפעול.
הקליינטים באים, בעיקר בשעות הצהריים,
ומתיישבים בכורסות המרווחות של קפה
במבי. הם רומזים למלצר או לאחד הסרסורים
היושבים, דרך־קבע, במקום, וזה מזעיק
את היצאניות היושבות בבורסות אחרות, או
מסתובבות בחוץ.
לאחר סיום המשא־ומתן, יוצאים הלקוח
והיצאנית ועולים לקומה השלישית. כשוד
חדרים תפוסים, לוקחת הזונה את הלקוח

במונית, למקום אחר. קליינטים נכבדים זוכים
לפעמים לבילוי ״על חשבון הבית״ ,כפי
שהתבטא המלצר חיים, השבוע. אנשים הרוצים
בדיסקרטיות, מזמינים את היצאנית
שלהם בעזרת הטלפון שבמקום.
בעבר הלא־רחוק, ערכה המשטרה מיספר
פשיטות על המקום, עצרה כמה יצאניות.
אולם העסק הזה ממשיך לעבוד,
בגלוי, במרכז הסואן
ביותר של תל־אביב.
סימון התכונן לרכוש מלון
נוסף, במרכז אחר של תל־אביב,
ליד כיכר דיזנגוף, כדי
להפכו לעסק דומה. גילוי
מכתב־הערבות המזוייף של
בנק הלוואה וחיסכון פוצץ
את הכל.
גילוי זה גם חיסל את
תיקוותיו של מרדכי טייג להיחלץ,
אי־פעם, מחובותיו.
הוא ידע כי ברגע בו יתגלו
הסתבכויותיו בענייני־ה־נשים
של סימון — הוא אבוד.
הוא העדיף לשמור על
כבודו ולהפקיר את חייו.

ן ק | 11| | 1י איש־העסקים מאיר סי־
1 1 1מון, שברח לאיטליה,
נעצר שם על־ידי האינטרפול. למטה: הבניין
ברחוב בן־יהודה .4בוימין — המסעדה צ׳ין
צ׳ין. משמאל — קפה במבי. במרכז —
הכניסה למלון שליד פתחו נראית יצאנית.

המשך הסיווה עד חייהם האינטימיים
המעוננים שד צוותות האוויו והדיילות
של ״אד•עד״ בשחקים ועד נני הקוקע

ז ^זז חז
*דיעה מעיתונוודאמריקה העסיקה,
השבוע, ברצינות את מינהלת נתיבי־האוויר
הלאומיים הישראליים, אל־על.
לפי ידיעה זו, דורשות דיילות חברותי,תעופה
האמריקאיות, כי יבוטל הנוהג לא
להעסיק באוויר דיילות מעל לגיל .30
״אנחנו דיילות, לא שפנפנות!״ טוענות
הדיילות, המאוגדות באמריקה באיגוד
מיקצועי מיוחד .״הורדתן של הדיילות מן
המטוסים, כשהן מגיעות לגיל־הביניים מהווה
הפלייה לפי גיל, המנוגדת לקונסטיטוציה
של ארצות־הברית, הגוזרת שלא יופלה
איש, על־פי צבעו, מינו או גילו!״
לפי שעה לא עזרו טענות אלו: באמריקה,
כמו בישראל, מתייחסים לדיילות כאל
דוגמניות־פירסומת של נתיבי־ד׳,אווירי, משתמשים
בהן כדי לייפות את דיוקנן הציבורי
של החברות.

תוך־כדי־כך נוצר מצב ההורס, לא אחון,
! 1^11.
את חייהם המשפחתיים של אנשים חפים
מחטא — עובדי־החברה ונשותיהם.
11/2
ככל שמגביר מספר המועסקים באל-על,
עולה גם מספר הטראגדיות והפרשיות ה־צוותים
רומאנטיות
בין דיילות לאנשי צוותי־ד,אוויר:
וביוון שמספר הנוסעים והטיסות של אל־על למטוס נמצא בעלייה גוברת, גובר גם המתח אצל
משפחות הטייסים ובין חברי הדיילות שנשארו
על הקרקע. של תפיסתה על הגילוי פירסום בעיקבות
קורא הפשוט׳ ,הבור ׳ בעסקי־אזזיר,

דיילת בשעת־ניאוף (העולם הזה ,) 1610
ן ויכול לשאול את עצמו: כיצד מוצא לועוד
עם טייס — פרצה סערה ללא תקדים עצמו איש צוות־האוויר, המטיס מטוס סילון
בין אנשי אל־על. עתה התחילו אנשי־
— ענקי מתל־אביב לניו־יורק וחזרה — פנאי
המינהלה לשאול את עצמם ברצינות
אולי כדאי להעסיק דיילות מבוגרות יותר? לחיים פרטיים, בעת שהותו בחו״ל?
התשובה לכך היא שבעוד שהמטוסים
אותה עת החלו צפים גם סיפורים חדשים
ונוספים על חטאי־האוויר של אנשי אל־על עצמם מנוצלים עד תום, לא כן צוותות־האוויר.
לכל מטוס הטס בשרות אל־•על יש,
— ביניהם כמה מן הכמוסים ביותר.
בממוצע, שבעה וחצי צוותות־אוויר ה־מטיסים
אותו: כי זמן התעסוקה של מטוס
אחד בחודש אחד הוא גדול בהרבה מזמן
גם בארזים התעסוקה של צוותות־ר,אוויר עצמם.
כך קורה שצוות המטיס מטוס ליעד רחוק, נפלה אינו טס עימו כל הדרך. אחרי מספר שעות
השלהבת טיסה, מתחלפים הצוותות. הצוות שסיים את
עבודתו מתעכב וממתין באחת התחנות שבדרך״
עד שהמטוס ישלים את טיסתו
ויחזור. לפעמים נמשכת המתנה זו ימים
אחדים.
השבוע, היתד,
ך* חדשה הטריה,
בימים אלה אין לצוותות־ר,אוויר תעסוקה
} | קשורה באחד הטייסים הוותיקים ביותר
באל־על, אריה פרדליס. פרדליס, טייס מ כלשהי. הם שוהים בניכר על חשבון המוצא
הודי, שהתגייס לחיל־האוויר עם חברה, באחד מבתי־המלון המפוארים, באחת
ראשוני טייסי המח״ל, הוא אולי האחרון הבירות הסטרדפורד־קורט בלונדון, הלאקינג־כמאה
הטייסים של אל־על — סטון בניו־יורק או הרויאל מונסון בבין
שמישהו
היה חושד בו בקשרים עם דיילת. פאריס.
יש עובדים באל־על שיש להם מיקצועות
מעולם לא שימש נושא לרכילות בין הטייסים
או הדיילות. מעולם לא ראו אותו נוספים: מחוץ להיותם עובדי־החברה, ,הם
מבלה עם דיילת ישראלית בחו״ל, מעבר גם יצואנים או יבואנים. אלה מנצלים את
לשתיית תה או קפה באחד מבתי־המלון זמנם הפנוי לפיתוח עסקי־המיסחר שלהם
על פני בירות־העולם. ואילו אנשי־החברה
בהם מתאכסים צוותות האוויר של נתיבי־שאינם
סוחרים — ואפילו החזקים שבהם —
האוויר הישראליים.
פרדליס החל את הקריירה שלו כטייס ב־ נגררים אחרי הווי־החיים האופייני לכל
!אל־יעל — בלא כלום. כשנשא את אשתו צוותות־ד,אוויר בעולם — תעסוקה רומנטית
הוא התגורר עימד, בדירת חדר צרה׳ .כיום בחוג הסגור שלהם.
הוא אב לשלושה ילדים, ובעל וילה בנוזה־כפי
שדווח בחעולס הזה, בחלק הראשון ׳
מגן שברמת־השרון. היה מקובל לחשוב ש־ של סידרה זו, אין מצמידים בדרך כלל את

הדיילות לצוותי־ד,אוויר קבועים. כך קורה
שבהרבה מיקרים נשארים הרומאנים המתפתחים
בחנייות־הביניים בגדר הרפתקות חולפות.
מבלים כמה ימים ביחד, עושים קצת
אהבה — ואחרי זה יתכן שלא נפגשים יותר
בטיסה משותפת במשך חודשים שלמים.

אחת על שלושה מאהבים
^ חת הדיילות היפות ביותר באל-ן על
תפסה, תוך זמן קצר, שסידור זה פותח
פתח לאפשרויות נירחבות ביותר. באחת
הטיסות ניהלה רומאן עם נווט. בטיסה
אחרת התאהבה לפתע בטייס. בטיסה שלישית,
בה לא היו במטוס שני אלה, הסתפקה
אותה דיילת בדייל.
כאן לימד אותה הניסיון שבכל זאת,
למרות מירווחי־הזמן, קיימת איזו מחזוריות.
היא החליטה שבמקום לחפש לעצמה מאהב
חדש בכל מטוס שהיא טסה בו, היא תסתפק
בשלושת אלה.
וכך היו לאותה דיילת שלושה מאהבים,
באותה חברה עצמה, מבלי שהאחד ידע
על חברו. בארץ היא לא היתד, מתראה או
מבלה בחברתו של אף אחד מהם.

פרדליס הוא אחד מאותם הארזים בהם לא -י־ג*

תיפול השלהבת.
והנה הסתבר השבוע כי גם הטייס אריה
פרדלים נטש את ביתו והתחיל רוקם חיים
חדשים בחברתה של אחת מדיילות אל־על.
הידיעה היכתה כרעם את עובדי אל־מל.
״אם זה קרה לפרדלים, זה יכול לקרות
לכל אחד,״ אמרו. אומנם, במיקוד,ו של
פרדליס לא היתד, הדיילת־ידידתו הסיבת
לקרע שבחיי־משפחתו.
להיפך, היא היתד, תוצאה: רק לאחר שהטייס
הגיע למסקנה כי חייו אינם מאושרים
ונפרד מאשתו — התחבר עם דיילת.
אולם העובדה נשארה עובדה: הטייסים
והדיילות באל־על יוצרים לעצמם חיי־משפחה׳
פנימיים משלהם.

אבל אם היה מזדמן לה לטוס בחברת
אחד המאהבים, היא היתר, נוהגת בעת
שהותם המשותפת בחוץ־לארץ כפילגשו הבלעדית
וחברתו הנאמנה.

ק ירחת מכל הצדדים
ך • סיפור, הנראה כלקוח מתוך הבואינג־בואינג,

)קומדיה הבולווארית
עבד יפה כמה חודשים. עד שיום אחד יצא
לדיילת החיננית, שכבר אינה צעירה כל
כך, לטוס בחברת שניים ממאהביה. יתכן
שהיא היתד, מוצאת עיצה להיחלץ מהסבך,
לולי גילה האחד מהם לחברו, בשעת הטיסה,
את תוכניות־הבילוי שלו בחברת אותה
דיילת.
הגילוי לא נעם למאהב השני — והוא
לא יכול היה לכלוא את זעמו. עדי־ראייה
מספרים שבתא־הטייס נערכה אז סצינה
^קולנית, שהגיעה גם לאזני הנוסעים —
״ושרק הודות לחוש־אחריותם של השניים —
שחסו על חייהם של הטסים — לא
התפתחה הסצינה לתיגרה אלימה.
ברור שלאחר תקרית מצערת זו לא
האריכה הדיילת ימים רבים בשרות החברה.
היא נשארה קירחת מכאן, מכאן — ומכאן.
השפעה גורלית
על הילדים
לא שלא תמיד הסיטואציות הן משעי
* שעות כל־כך. לפעמים הן טראגיות ממש.
מעשה בטייס, אב לשני ילדים, בן ובת,
שהתאהב בדיילת עד לנקודה בה החליט
אשתו וביתו, לעבור לגור
לנטוש את
במחיצת אותה דיילת.
לדבר היתד, השפעה גורלית על ילדיו,
שבלאו הכי התרגלו לראות את האב ב-
ביתם — רק שלאחר הפסקות ארוכות. הילדים
הוכו בהלם. כתוצאה מעזיבת האב.
הילד החל לגמגם. מהילדה נעלם הדיבור
לגמרי. האם לקחה את הילדים לטיפול
פסיכולוגי, אולם הדבר לא הועיל. הילדים
לא נרפאו. לבסוף, יעץ הפסיכולוג לאם
_לקחת את הילדים לראות את אביהם.
~ היא לקחה אותם לנמל־ד,תעופה בלוד, ביום
בו היה ידוע לה שהאב עומד לחזור
מטיסה בחו״ל. האב הטייס חזר, כמובן,
בחברת הדיילת שלו.
למראהו, חזר לפתע הדיבור אל הילדה.

האב התרגש. מהמאורע עד כדי־כך שהחליט
לנטוש את הדיילת, לחזור אל ילדיו.
אלא שכוח־רצונו לא עמד לו לזמן רב.
לאחר תקופה קצרה, שוב נטש את הבית
וחזר אל הדיילת שלו.
מול צבא־הנשים של צוותות־האוזיר של
חברת אל־על, הרואה במידה מסויימת של
צדק את הדיילות כסכנה מוחשית ומתמדת
לחיי־המשפחה שלהן, קיים מחנה נוסף של
אנשים — ממורמרים לא פחות.
אלה הם החברים המקורקעים של הדיילות.
הדיילת אינה נולדת במטוס. לפני שצומחות
לה כנפיים, היא מנהלת חיים נורמאליים על
הקרקע, חיים הכוללים בדרך כלל חבר
קבוע•
לעניין הזה יש בדרך כלל סוף ברגע בו
הדיילת מקבלת את המדים שלה ומתחילה
לטוס. גם בהיעדר סטאטיסטיקה מוסמכת,
ניתן לומר שאפילו האהבות החזקות ביותר

אינן עומדות במיבחן כזה.
קאוויאר תמורת
בגידה

אחת הדיילות היה חבר קבוע, דוזקא
/בן־עשירים מהרצליה. היות והיה עסוק
בלימודים אוניברסטיאיים והחליט לדחות את
הנשואים עד לתום לימודיו, הגיעו השניים
למסקנה שההסדר האידיאלי יהיה אם הנערה
תיהפך לדיילת לשנה־שנתיים — וכך יצאו
שניהם נשכרים,
5הכל עבר בשלום. הדיילת נישאה לצעיר.
בהיותה אשד, נשואה היר, עליה, כמובן,
לפשוט את מדי־ד,דיילת שלה וליהפך ל־עקרת־בית
פשוטה.
אך הנשואים לא החזיקו מעמד: כעבור
כמה חודשים התגלה לבעל הצעיר חלק
ממעלליה של אשתו, בעת היותה דיילת,
וזה סיפק לו סיבה טובה לגט.
חבר קבוע אחר של הדיילות נהנה, תחילה,
מאוד מן העובדה כי נערתו שירתה
בתור דיילת. היא היתד, חוזרת מכל טיסה
כשהיא עמוסת־מתנות: חולצות מלונדון,
מכנסיים מניו־יורק, עניבות מפארים,
קאוויאר מתורכיה. הוא היה אף מתפאר
באוזני־חבריו כמה היא נדיבה.
עד שיום אחד נפקחו עיניו. הסתבר לו,
כי ערך המתנות שהוא מקבל עולה בהרבה
על סכום־ד,משכורת אותה משתכרת חברתו
כדיילת.
כי דיילת מתחילה באל־על׳מרוויחה בערך
300ל״י לחודש. חקירה קצרה גילתה לו
שהמתנות שחברתו מביאה לו נקנות בכספי
אחד הטייסים. כנראה שמצפונם של
הדיילת והטייס נקף בהם, על מה שהם
מעוללים לבחור — והם בחרו לפצותו במתנות.
לאחר
הגילוי לא היה כבר לדיילת ולטיים
למי לקנות מתנות — אלא אם כן בחרו
להביא אותן לאשתו של הטייס.
חמור יותר היה ד,מיקרה של הדיילת
שנכנסה להריון מאחד מאנשי צוותות־האוויר.
היא פרשה בחיפזון מהחברה —
אבל לא לפני שהכירה חתן מיועד, באחת,
הטיסות: האכס־דיילת נישאה לתייר מאחת
מארצות דרום־אמריקה, וילדה לו את הילד.
האב האמיתי דואג לבקר אותם, אחת לשנה,
בארץ מגוריהם.
תמונה זו, שהיא רק טיפה אחת מיסד,סיפורים
על חייהם האינטימיים של צוותות־האוויר
של אל־על, מעלה מחדש את השאלה:
מדוע מתקבלות בדיילות באל־על רק נערות
צעירות, יפות ורווקות?
כל דיילת כזו מהווה פיתוי לאיש־צוות
מבוגר ונשוי. בהרבה מיקרים גורם הדבר
לטראגדיות משני הצדדים — גם מצד
משפחתו של הטייס או הנווט, וגם מצד
חברה הקבוע של הדיילת.
אין ספק שאחוז חיי־המשפחות ההרוסים,
בין עובדי אל־על, היד, יורד בהרבה לו
התקבלו באל־על בדיילות גם נשים מבוגרות
ונשואות. מספר חברות בעולם כבר הגיעו׳
למסקנה זו. בהרבה חברות טסות כיום
דיילות נשואות.
בסופו של דבר אין מתפקידה של הדיילת
להיות ואמפ או מלכת־יופי, אלא מלצרית
טובה ומאומנת.
נראה שגם הנהלת אל־על תצטרך להגיע
בזמן הקרוב למסקנה זו.

בעולם קנדה האיש
הצעיר
״מטאטא צעיר מטאטא תמיד טוב!״ אמרו
בבוז זקנים ושמתים, כאשר ראש־הממשלה
החדש, פייר אליוט טרודו )48( ,שוב חמק
מלהק־בנות משתוללות שצרחו :״יחי החתיך
שלנו!״ ו״איזה טרף מטורף!״
מכל מקום — היה זה מטאטא מאוד לא

טרודו כארץ־ישראל ()1948
״סרג? ציוני״ למאסר

רגיל,
להפליא.

כלי־עבודה

משובח:

יעיל

ויקר

בכלא בא״י. למטאטא החדש יש יחס
חזק מאוד לבעיות המרחב: ב־ 1948 שם
לעצמו פייר — שהיה אז סתם בנו של
מיליונר קאנדי עטיר־נכסים — במטרה
לראות את העולם כמו שהוא.
בארץ־ישראל השתוללה אז מלחמת־העצמ־אות.
הצעיר החליט לברר מה זה. הוא בא
לארץ, חזה בקרבות — מן הצד הערבי.
כעבור זמן קצר נעצר. הערבים האשימו
את הקאנדי המשונה שאינו אלא ״מרגל

כך התחילה הקאריירה הפוליטית. עמדת־משפחתו
איפשרה לו לממן כתב־עת בשם
!סיפח ליבר (״העיר החופשית״) .הוא הפך
מנהיג איגודים מיקצועיים — נסע לברית־המועצות
בעיצומה של המלחמה הקרה. שם
הסתבך עם שלטולות־־הבטחון, כשהטיל
כדורי־שלג בפסלו של סטאלין.
כשחזר, סירבה אוניברסיטת מונטריאול
לתת לו .8 הוא לא התרגז, עשר הפס־קת־פוליטקה,
צלל ללב־ים עם הקפיטן הצרפתי
ז׳ק־אייב קוסטו, היטיב את רמתו
כגולש־סקי — וניסה להפליג, בחאסקה,
מפלורידה שבארצות־הברית לקובה.
הדבר עלה לו באיסור־כניסה לארצות־הברית,
למשך שנה — כשנעצר על־ידי
המוכסים האמריקאיים.
בלי אידיאולוגיות. כאשר שואלים
את טרודו אם הוא סוציאליסט, הוא עונה:
״אני מתנגד לכל דיעה מוקדמת, אידיאולוגית
או אחרת!״
ב 1965 עלה לגדולה פוליטית, לאחר שהכריז
כי מנהיג המפלגה הליבראלית
״אידיוט גמור.״ מייד לאחר מכן התחיל
ללחום על מושב־פארלמנט ליבראלי — ו־גבש
אותו בכוחות עצמו.
כעבור שנתיים, כבר היה שר־המשפטים
הצעיר ביותר של קאנדה, עבד 14 שעות
ביממה — אך נהג לגלוש למטה, מן
הקומה השלישית, על מעקה־המדרגות —
כל פעם שרצה לשוב הביתה.
כעבור שלוש שנים, באביב , 1968 מסר
ראש־הממשלה המזדקן )71( ,לסטר פירסון,
את מנהיגות מפלגתו ואת ראשות־הממשלה
הזמנית לידי טרודו.
״פאנטסטי!״ ואז בא מסע־הבחירות.
טרודו נלחם בשיטות לא קונבנציונאליות:
הוא נישק את כל הנערות, שהפכו אותו
לנער־החלומות שלהן, תלו את תצלומיו
ברבבות־חדרי־מיטות ליד תצלומו של אלביס
פרסלי.
הוא גם כינה את הקאנדים הדוברים
צרפתית — והדרושים עצמאות לחבל קבק
— בשם ״בוגדים,״ דבר שרק הוא יכול

סי ג רי ם־ ״ולידיו׳

ם י 1דים דזודינד־״ ם־ באיכות נח־111-1־• דז !

יבוא והפצה בלעדית בישראל!
דזי ס די בי כ ר־ כיאט , 2ח. ד 1 9 6 7 .
בור6 8 5 5 1 :,

לאתאנ 1י1
עד־ ו* 1ת ת 7ןלח

טרודו כראש־ממשלה
״טרף משוגע״ לחתיכות

ציוני.״ לחץ משפחתי וממשלתי, מצד ארצו,
הביאו לשיחרורו ולגירושו המהיר.
כיום נימנע טרודו מלהגיד, בקול רם, מהי
עמדתו ביחס לסיכסוך הישראלי־ערבי — וכיצד
הושפע על־ידי חווייותיו הישראליות.
שייט 3מל|1ם .3א. לא פחות מסעירה
היתד, חווייה אחרת: הוא נקלע לסבח של
הינדים ומוסלמים, בימי חלוקה אחרת:
חלוקתה של תת־היבשת ההודית לשתי
מדינות — הודו ופאקיסטן.
אבל אלה רק שתיים מתוך אפיזודות
רבות: בן המיליונרים חזה בהריסות גרמניה
ואוסטריה, לאחר מלחמת־העולם השנייה;
נתלווה ללגיונרים צרפתיים בהודו־סין; לחם
בסין, ונטש את הארץ רק עם אחרוני־חייליו
של צ׳אן־קיי־צ׳ק, כשכוחות מאו־צו־דון
קרבו לעמדותיהם.
כשחזר לקאנדה, השלמה והמשעממת,
דיכאה בדיוק הממשלה שביתת־כורים. בזעם,
הצטרף המיליונר הצעיד למחנה־הפוע־לים,
חמו בשובתים•
העולם תזוז 161:

היה להרשות לעצמו: כי טרודו עצמו מ•
מוצא צרפתי.
המנהיג הצעיר נהג — עד לכניסתו לתפקידו
הרם — במכונית־מירוץ מדגם
נזרצדס .300 עתה שואלים אוחו :״אך אתה
מרגיש בלי מרצדס?״ והוא עונה :״בלי
נערה בשם מרצדס — או בלי מכונית?״
בכיסו — ירושה המסתכמת, נטו, בכי
עשרים מיליון לירות ישראליות. טרודו רווק
— הרווק המבוקש ביותר של ארצו, כמובן.
לפני שלושה חודשים ניגשה אליו נערה
בת ,17 כשטייל ברחוב :״האם מותר לי
לנשק לך?״ שאלה.
״מדוע לא? עבשיו אביב!״ ענה בלי
היסום. אומרים שהנשיקה היתד, ארוכה־ארוכה.
בסיומה הפליטה החתיכה ״פאנטס־טי!״
הדבר
זיעזע את קאנדה, בה נימנעים
פוליטיקאים אפילו מלנשק תינוקות. עתה
מסתבר, בעיקבות עלייתו השביטית של
הספורטאי-החתיך, כי הזעזוע היה כולו
לטובתו של פייר אליוט טרודו.

הידעת כי בת אורן
הוא ־סבון ללא סבו1־
המסנן, מנקה
ומרחיק זעה1...
ריח האורנים הטבעי והקצו השופע
עול בת אורן. יפיגו ממד את החום
ויעניקו יד הרגשה טובה

החחתנה עם

ודויתו, וותאהבה בוגיריאודד

^ עזבה את (8אהבה בישואד ״ 3אג, בזבזנית״
ן ן גומה למלחמת חומת בין שני נדיב!״ בתד־אביב

ך* ם הי הכשכת, לפני שבוע, בבריכת(
1השחייה של מלון אכדיה בהרצליה.
החום עלה יותר כאשר הופיעה במקום
גליה ארקין בביקיני מינימלי, שמתוכו ביצ־בצו
איבריה החטובים — שאי־אפשר היה
להתעלם מהם. מאות זוגות־העיניים, שננעצו
בגופה של גליה, נשארו תקועות סביבה.
שכן גליה ארקין, אחותו של הפנטומימאי
ג׳וקי ארקין, ומי שהיתר, פעם אחת מנערות־הזוהר
המבוקשות ביותר בעיר — הופיעה
במקום בליוזי שבישר על התפוצצות העומדת
להתחולל בכל רגע.
גליה, שהיא כיום אזרחית צרפתית ותושבת
עיר־הנמל מרסיי שבדרום צרפת, מגיעה
כימעט בכל קייץ לחופשודמולדת. זוהי
לא רק חופשה מצרפת, מולדתה השנייה,
אלא גם חופשה מחיי־הנשואין שלה שם.

בביקוריה בארץ מנסה גליה לשכוח את השנים
שחלפו, ואת עובדת היותה אשד,
נשואה. היא חוזרת פה לימי־הזוהר, החיזורים
והרפתקוודהאהבים שלה, ששימשו בשעתו
נושא־שיחה לכל העיר.
בשנתיים האחרונות היה לגליה מלוזה
קבוע בעת ביקורי־המולדת שלה. היה זה
רב־סרן הצנחנים לשעבר, משה ינוקא, בחברתו
היא נהגה להופיע בדיסקוטקים, במוע־דוני־הלילה.
וכל יתר מקומות־הבידור, כשהיא
מוציאה את עיניהן של כל נשות־החב־רה
התל־אביבית, בתלבושותיה האכסטרא־וואגאנטיות
ובהופעתה הנשית — שאין הזמן
משפיע עליה כלל.
החברה התל־אביבית התרגלה לכך. ולכן,
כאשר נראתה גליה ארקין, בימים הראשונים
של ביקורה הנוכחי, שוב בחברתו של ינו

קיבלו הכל את הדבר כטיבעי. איש כבר
לא ריכל. כולם התרגלו לעובדה שבארץ
שייכת גליה לינוקא, שהפך בינתיים לבעל
דיסקוטק משלו.
והנה, בשבת האחרונה הופיעה גליה בבריכת
אכדיה כשהיא מלווה בפלייבוי אחר
של תל־אביב — רפי שאולי, בעליו של הדיסקוטק.
נואנדי׳ס, הנקרא על שם אשתו —
מאנדי רייס־דייביס־שאולי.

שתי חופשות־מודדת

ך* ולס ידעו שרפי שאולי הוא, בעונה
^ זו, אלמן־קש. אשתו מאנדי, הנמצאת
בחודשי־הריונה המתקדמים ביותר, נסעה
לחופשת־מולדת משלה — ללונדון. אבל
עובדת נוכחותו במקום בחברת גליה עדיין

לא היתר. גורמת להתרגשות — לולא נכח
במקום, בחברה אחרת, גם משה ינוקא עצמו.
העיניים ננעצו משום־כך בגליה ובסביבתה
הקרובה במבטים של מתח וציפיה: מה הולך
כאן? האם תתחולל שערורייה רומאנטית?
כי רפי וינוקא אינם מדברים זה עם זה.
נוסף ליחסי־ההתחרות האישיים ביניהם, שורר
בין השניים מצב של לוחמה מיסחרית.
מאז פתח ינוקא, לפני שלושה שבועות, את.
הדיסקוטק שלו — הוא סחב מרפי וממאנדי
חלק מהקליינטורה הקבועה שלהם. בין אורחי
הדיסקוטקים הילכה השמועה, כי רפי
החליט לגמול לינוקא.
ינוקא לוקח מרפי קליינטים — אז רפי
החליט לקחת ממנו את האורחת שלו, אמרו.
העובדה שרפי הופיע בבריכה עם גליה
וינוקא ישב מהצד ורק התבונן בהם — הצדיקה,
לכאורה, את גל־הלחישות. עתה ציפו
כולם לראות איר יבול דבר.

מישחר! ״לא־מקגא!״
כל שום דכר לא קרה. רפי בילה
> 1א ת הבוקר בחברתה של גליה, בביקיני,
וינוקא לא התערב. וזאת היתד, הפתעה לא
פחותה מהשערורייה שאיימה להתחולל.
הסביר ינוקא לאחר־מכן :״אני לא רוצה
להיות גורם שבגללו זוגות נשואים יתגרשו.
גליה מאושרת. יש לה בעל ושני ילדים. אם
אגיד שלא אהבתי אותה — אשקר. אהבתי
אותה. אבל מה שהיה — נגמר. זכותה לעשות
עכשיו מה שהיא מוצאת לנכון.
״אני עצמי די חזק במישחק ר״לא־לקנא׳.
אני איש־צבא בדם, המחונך לקבל את העובדות
כמו שהן. גליה היתד, אורחת בדיסקוטק
שלי, ערב אחד. בגלל זה עבר חתול
שחור ביני לבין רפי. אבל הכל ייגמר. היא
הרי לא נשארת כאן. בעוד חודשיים היא
חוזרת אל בעלה.״
גם לרפי שאולי היה מה להגיד בנושא זה
— והוא אמר זאת בכל האמצעים הדיפלומאטיים,
המתאימים למי שנשוי לאשר, שהיתר,
מעורבת כבר פעם בשערורייה.מדינית.
״בפעם הראשונה בחיי שראיתי את גליה,
זה היה השבוע, כשביקרה במועדון שלי,״
טוען רפי .״עד אז לא ידעתי בכלל מי זו
גליה ארקין. אין ספק שהיא אחת הנשים
היפות שביקרו אצלנו אי־פעם, ואצלנו לא
חסרים דברים כאלה.
״אבל אין בינינו כלום, סתם ידידות. אני
מחכה למאנדי, העומדת לחזור השבוע מ־חו״ל.
אין לי דבר יקר ממנה. כולם יכולים
להיות בטוחים שלא אעשה שטויות!״
על כל פנים, רפי ממשיך לחכות למאנדי
בחברתה הצמודה מאוד של גליה ארקין.

נישואים ראשונים

לא היו כל־כד מיצי 111111־ |
לחים, לדברי גליה 1 1 1 1 1 1 1 1 1
נדי __ במאבסץ .,צרפת,
עצמנ_: 1״חתחתנתי עם סוד*!־ כרמל. סחנדס־נפס צו פוד,
מייד. בעונות־החופש —
להרגיז את:׳אברהס אידוניר,״ היא מתוודה. היא התגרשה

היו לאיש־העסקים ולמיליונר הצרפ־

תי אלברנו כהן, בן .48 הם נרים

,1111
ובעלה משאיר לגליה חופש פעולה מכסימאלי. בייחוד
כאשר היא נוסעת לישראל, לפגוש כאן את מכריה.

מין ״פאם פאטאל״
י ** כשיו לא נשאר אלא:לשמוע גזה יש
> לגליה עצמה לומר על כל י הפרשה, המשמשת
נושא מרכזי לרכילות בעיר.

עליה בצורת ישראמשמש

גליה
הוכיחה שהשנים שעברו
בצרפת הפכו אותה לצרפתיה גם
המחשבה והביטוי שלה. מה שנשים
ליות עושות אך משתדלות להסתיר,
לגליה ארקין חומר לווידוי גלוי־לב:
״אני צברית בת ,29״ אמרה גליה לכתב
העולם הזה״ באקצנט צרפתי .״יצא לי בחיים
להיות מין פאם פאטאל. הרומאן הראשון
שלי היה עם אברהם איווניר, והוא גם היה
הגבר הראשון שהיה לי בחיים. הייתי בת
16 כשהתחלתי איחו. עבדתי אז כזבנית-
מתלמדת בחנות־האופנה של איווניר. הרומאן
שלי איתו נמשך שבע שנים, אבל אמו לא
רצתה שנתחתן. היא פשוט היתר, נגד האהבה
שלנו.
״חוץ מזה גם אחי, ג׳וקי, לא אהב את
אברהם איווניר. ג׳וקי היה מעין אבא
בשבילי, מאז נרצח אבינו בידי ערבים ביפו,
כשהייתי בת שמונה חודשים. ודעתו של
ג׳וקי קובעת מאוד לגבי.
״אז, כדי להרגיז את אברהם, התחתנתי
עם בחור צרפתי שעבד בחברת קידוחי־נפט,
בארץ. זה לא היה מתוך אהבה אלא כדי
לעזוב ולברוח מהבית. שמו היה מורים
כרמל. נשואי עימו לא עלו, כמובן, יפה.
אחרי שלושה חודשים התגרשנו. חזרתי
לחנות איווניר — ולאברהם.
״אבל אחרי איזה זמן נימאס לי. ראיתי
שלא יצא לי מזה שום דבר.
״נסעתי לבקר את אחותי בצרפת, ושם
הכרתי את אלברט כהן. הוא כיום בן 48
והוא בעלי החוקי הנוכחי. התחתנתי איתו
לא בגלל כסף ולא בגלל אהבה. מה שהמריץ
אותי להינשא לו היתד, העובדה שאחי אמר
לי שזה גבר אמיתי, גבר בשבילי. ואם ג׳וקי
אומר — הוא בטח יודע מה שהוא אומר.
״אלברט, בעלי, שווה היום בקלות שני
מיליון דולאר.־ד,יד, לי טוב ונוח איתו. אפשר
להיות נשואה גם בלי אהבה.
״לפני שנתיים הגעתי לביקור בארץ. אז
התידדתי עם ינוקא. הוא היה ידיד טוב שלי.
היינו באמת ידידים, בלי מיטה. לא שכבתי
איתו. הוא אהב אותי והיה מוכן לקבל אותי
עם שני ילדי. אבל הוא ידע שלא ייצא מזה
בלום.
״אחרי שחזרתי לצרפת הוא בא אחרי. לא
היה לי הרבה זמן בשבילו, סוף־סוף אני
עקרת־בית ומטופלת בילדים. אחרי 48 שעות
הוא חזר לארץ. שנינו ראינו שזה לא זה.״

לוותר על ילדתנו הראשונה, דניידניאל, שהיא
כיום בת שש וחצי. גם בעלי לא היה מוכן
לוותר עליה וכך נשארנו לחיות יחד בגללה.
״אז ניהלתי את רומאן־חיי. זה היה עם
בנו של מנהל־בנק צרפתי. רתק, בן ,32
בשם ג׳ורג׳ אדואר. הוא פרוטסטאנטי ועשיר
מאוד. אם בעלי הוא מיליונר אז ג׳ורג׳ הוא
מיליארדר. זו היתד, אהבה גדולה מאוד גם
מצידו וגם מצידי.
״אבל שוב — כמו מכל האהבות שלי —
לא יצא מזה קזום דבר. שנינו הגענו למסקנה
שאני לא אד,פך לפרוטסטאנטית אף פעם,

מבלה בסן־טרופז. יש לי יאכטות, פרוות
ויהלומים. מה הוא יכול עוד לתת לי?״

עוד יהיה שמח
בל מה שמפריע לגליה אצל ינוקא
לא הפריע לה אצל ישראלים אחרים.
השבוע חלה התפתחות נוספת בעלילות־האה־בים
של גליה ארקין במולדת. המסקנה ש
״כאשר שניים רבים — מרוויח השלישי,״
הוכחה שוב.
כי בעוד רפי שאולי ומשה ינוקא מתוודים

הוא רב־סרן הצנחנים משה ינוקא, מי שהיה ידידה
הקרוב של גליה בביקוריה האחרונים בישראל (בתמונה
בחברת ידידה אחרת) .ינוקא הוא השקט שבשני הלוחמים: הוא מסרב להגיד מילה עליה.

דוחס

מסנו 1

מוכרחה לעשות מסיבה ולהזמין את כולם,״
אמרה גליה .״כדאי שהגברים הצרפתים-שלי
יכירו את הגברים הישראלים שלי.״
ומה יהיה עד אז?
״עד אז אני משתדלת ליהנות מן החופשה
שלי במיטב יכולתי,״ הצהירה גליה בגלוי־לב.

מיליארדר במקום מיליונר
/ן!— 111,111111ו,ר1ווו, ו 1 1 11זוי ^ חוד
•יעלי אוהב אותי עד מאחורי־האז־
״ . 4ניים שלו,״ המשיכה גליה בווידויה.
״אני רציתי להתגרש ממנו, אבל לא רציתי

ן 1ןךוןץף £הוא דייל־לשעבר ובעלה של מאנדים־רייס־דייוויס־שאולי.
הוא מארח את גליה לאחרונה, מרבה להדגיש :״אני

1211171 1111 ( /
אוהב מעל לכל את מאנדי״ — אשר חזרה השבוע מבילוי חופשת־מולדת בלונדון, אנגליה.
והוא לא יתגייר לעולם, סיימנו את ההרפתקה
שלנו.

.״בהריון -אך מבעלי,,:
אמצע הרומאן שלי איתו התברר
ס 01 לי שאני בהריון. אני בטוחה שנכנסתי
להריון מבעלי ולא מהמאהב שלי. אז גם
הודיע לי בעלי שהוא לא מוכן להתגרש
ממני. חזרתי אליו, ילדתי לו את בני השני
— שקראנו לו סמי דייודים, ושהיום הוא
בן חמישה חודשים.
״לפני שבוע הגעתי לארץ לחופשה. עד
לחודש ספטמבר. למחרת בואי לארץ ביקרתי
בדיסקוטק של ינוקא. אבל אחרי מספר ימים
הכרתי את רפי שאולי. רפי נשוי, וגם אני
נשואה, וזה מונע משנינו לעשות שטויות.
״יתכן שהידידות שלנו פגעה בינוקא, ואני
מצטערת על כך. ינוקא הוא מעין דון־קישוט.
הוא מנסה להשיג את הבלתי־אפשרי. אני לא
אהיה שלו לעולם. השבוע נתתי לו להבין
את זה באופן סופי. מוטב שישכח אותי.״
למה לשכוח — אם עד כה הם היו ידידים
כה טובים?
על שאלה זו היתד, לגליה תשובה מוחצת
אשר לא השאירה שום מקום לשאלות נוספות:
״ינוקא
לא ירוויח בחיים שלו מה שאני
נפי שצולמה השבוע בארץ, עם תינוקה, מבזבזת בחודש,״ ענתה גליה .״אני אוהבת
אותו ילדה בשעה שנטשה את בעלה. בילויים. את חופשות סוף־השבוע שלי אני

עם סמי דייוויס

על יחסיהם עם גליה, זכר, ישראלי שלישי
מן ההפקר. היה זה צייר־ד,חתיכות יורם לו־קוב.
גם הוא לא יכול היה לתת לגליה תחליפים
ליאכטות ויהלומים בכספו. אבל הוא
יכול היה לצייר אותה.
העסק מצא חן בעיני גליה. לא להצטייר
— אלא לצייר בעצמה. היא נשארה בסטודיו
שלו והחלה לעסוק באמנות.
עובדה זו לא השקיטה את השערורייה
שכבר הספיקה גליה לחולל. כי בינתייס
חזרה מאנדי שאולי מלונדון, שם הצטיידה
בבגדי־הריון מפוארים. כבר זמן קצר לאחר
בואה לשדה־ד,תעופה נודע לה על נסיונה
של גליה למלא את מקומה בעת היעדרה.
רפי היה צריך להוכיח לה ששום דבר לא
קרה ושהוא ״לא עשה שטויות.״
ואם חושב מישהו שבזה הסתיים הענין
— אינו אלא טועה.
המשולש הניצחי — שהפך אצל גליה
ארקין למרובע, מחומש ומשושה אפילו —
עשוי להסתבך בימים הקרובים. השבוע
שוחחה גליה שתי שיחות טלפוניות עם
צרפת. הסתבר לה שהגברים שהשאירה שם
מרגישים בחסרונה ומתגעגעים אליה. גם
בעלה, אלברט כהן, וגם מאהבה ג׳ורג׳
אדואר, הודיעו לר, בשתי שיחות נפרדות, כי
הם עומדים להגיע לארץ לבקר אותה. מבלי
שידעו על כך, הזמינו שניהם מקומות באותו
מטוס עצמו.
ואז יהיה באמת שמח מסביב לגליה .״אני

נראית המיליונרית הצוטורפת-הגברים עירה כמו
סתם עקרת־בית ישראלית .״ואני מעל
לכל עקרת־בית מצויינת!״ היא מטעימה.

במיטבה

י 2 7י

הסוו מוא״ו את הזוג המגעיל המתעלס במיסה
הרוצה נרתע מפני שציפור עושה עליונו נראים הסוסים הזודוצייס שהם-
נשיא ג׳יימס גרפילד, בשנת .1881 הנשיא
מתואר פעם אחת כהומו־סכסואל, המחזר
אחר אחד מחייליו, ופעם אחרת כרודף־זונות.
רואים אותו פעם אחת נרצח באמת, כפי
שמספרת ההיסטוריה, פעם אחת הוא מת
משיגרון, ופעם אחת משבץ, באמצע אקט
מיני. הסרט נעשה עוד לפני שרשרת־הרצי־חות
האחרונה, והביקורת, שראתה אותו
לאחר מכן, קיבלה בזעם רב את הסצינה
הזאת.
האהכה מיטה

נזריוז

ך* רוצה של הנן
|שיא, לעומת זאת,

מדחחת סדו־יזרלו

** כחוץ רואים אמריקה משעממת, חס־רת
מין, חסרת צורה וחסרת דיעה. מבפנים,
ברבעי ההיפיס, בין האמנים, בתיאטראות
קטנים ובסרטי־מחתרת, רואים את אמריקה
המורדת, רואים את אמריקה ־המורדת ב
אמריקה.
האמריקה הזאת היא פראית, אכזרית
ומרשה לעצמה לעשות, למעשה, את
הכל.
בסרטי המחתרת מתייחסים למין בצורה
חסרת־מעצורים, ומערבבים במין הזה הכל.

את הדגל האמריקאי, אח ג׳ונסון, את מלחמת
ויאט־נאם, את כל הדברים השנואים
עליהם.
בסרט המזעזע בלי תירוצים יש שלושה
סיפורים סימולטאניים. האחד על רצח ה־

לא נראה יותר טוב
ממנו. שלוש פעמים
הוא מנסה להתנקש
בחייו. פעם אחת
הוא נכשל מרוב פחד, פעם
אחת יורד גשם וקר לו,
ובפעם השלישית ציפור עושה
את צרכיה על ראשו,
בדיוק כאשר הוא מרים את
את ידו ומכוון אותה אל עבר הנשיא.
הסרטים החדשים מצליפים על המורדים
לא פחות, ואולי יותר, מכפי שהם מצליפים
על השלטון. לא ניצלים מהם לא נשיאים
ולא המתקוממים נגדם. בסיפור המקביל ל־סיפור־הרצח
צילם הבמאי רוברט בולי סידרה
של ראיונות עם נערות ונערים צעירים,
הנפגשים אלה עם אלה בדיסקוטקים מיוחדים.
הראיונות הם חיים, אמיתיים ונוראים. נערים
ונערות, שאין להם שום ערכים• מחפשים
אלה את אלה, כדי להיכנס יחד למיטה
ולהעביר את הלילה.
״אהבה?״ עונה בחורה עם שיער ארוך
ומכנסי־ג׳ינס ,״אני לא יודעת מה זה!״
״אהבה, זה כשמרגישים טוב במיטה!״ אומרת
אחרת.
ובחור אחד, מבוגר קצת יותר, מסביר למראיין
:״אל תאמין להן. הן אומרות שהן
רוצות ללכת למיטה, אבל מה שהן באמת
רוצות זה להתחתן.״
אקט מכחיל

ף* מקכיל לזה רואים סיפור שלישי, של
^ אשה שמנה הנאנסת על־ידי גבר באמצע
אכילת בננה גדולה. האונס הופר לאט־לאט
לאקס מיני מבחיל, משום ששני האנשים
הם מבחילים, וברקע שומעים את המנגינה
העדינה מהסרט גבר ואשה. כאן
רואים את הצד השני של הרומנטיקה היפה
של הסרטים.
וכדי לתת לכל הדברים הללו אופי עוד
יותר מזעזע, מעורבבים בהם קטעים של
ראיון אמיתי עם נשיא האגודה להלבשת
בעלי חיים. גם זה יש באמריקה. באמריקה
יש הכל.
״איך הילד שלך יכול להתייחס בהערכה
אל בעל־החי שלו, כשהוא רואה אותו מסתובב
לנגד עיניו עירום?״ שואל הנשיא.
״איך אתה חושב לחנך את ילדך לערכים

קולנוע
סרטים

הפרינציפ; טכס ואלימות
ה או ר כי ם

| 11־| 1לקיי 1המתבונן כיצד בני־אדם
| 1 1411 עושים את זה ולועג ל־בהמיותם,
מתחבקת שחקנית סרטי־המחתרת.

של צניעות ומוסר, כשהוא רואה את כל
היצורים הערומים הללו סביבו?״

תל־אביב;

ארצות־

הברית) אחרי ג׳ימס בונד ופלינט, המציאו
את מאט הלם. עוד סידרה של הסופר׳מן.
ג׳ימס בונד התייחס אל עצמו ואל סרטיו
ברצינות אינפאנטילית; פלינט לקח את זה
בהומור, ואילו מאט חושב שהוא דין מארטין.
עד כאן ההבדלים בין שלוש הסדרות האלה.
כל היתר — דומה לגמרי. ישנם כמה
אירגונים הנאבקים על משהו.
לא תמיד ברור מי הוא סוכן של מי, ומה
בעצם הם רוצים, ולמה הם הורגים האחד
את השני. מה שברור הוא שהאיש ״שלנו•׳
הוא הגיבור; בונד, פלינט או הלם. הפרינציפ
של הסרטים האלה הוא: מה שיותר
סכם, מה שיותר אלימות.
אמריקה ייצרה צלחת מעופפת, נהוגה בידי
בחורה. הצלחת נעלמת אי־שם, כמו קודמותיה.
הבחורה חוזרת מוכת־הלם. מסתבר
שקיים אירגון חשאי החוטף, בעזרת מין
מגנט־ענק, את הצלחות הללו, ,ומוכר אותן
לכל המרבה במחיר. מאט הלם, הסוכן הכל-
יכול, נשלח לחסל את האירגון.
בדרך הרצופה חתיכות יפהפיות, תיגרות
המוניות, סכנות ופחדים, מבצע הסוכן שלנו
את שליחותו. הנשק הסודי של הסוכנות
חבוי במקומות שכל גבר יגיע לשם במרוצת
הסרט: רעל בשפתון, אקדח זעיר בחזייה.
כמשקל לכמות השטויות שבסרט, הכנים
התסריטאי, כמו בכל הסרטים מהסוג הזה,

מי שכז

>> קטעה שי א של הסרט מאחדים כל
הסיפורים, רואים את הזוג המגעיל,
העירום במיטה, וקולו של המראיין הבלתי־נראה
שואל אותם :״מה דעתכם על ג׳ונסון?״
״הוא אידיוט!״ עונה הבחור.
״ומך, דעתך על ויאט־נאם?״
״מלחמה אבודה, צריך לצאת משם!״ לועס
הבחור באופן אוטומטי את המחאה של המורדים.
״ועכשיו
שאלה אחרונה,״ מוסיף המראיין,
״האם אפשר להצטרף אליכם?״
״ברצון,״ הם עונים, ובתמונה הבאר לוי
אים שימפנזה קטן, עם מיקרופון ביד, קופץ
בשמחה על גופה העירום של האשד״ ועושי־לה
את אותם המעשים שעשה לפני כן הגבר,
היא נענית, מבלי להבחין בהבדל.

״תלחמו ;ם
אתם;״
ישראלי המגיע לניו־יורק״קשז^לה־
/בין איך הצנזורה לא פוסלת סצינות
כל כך נועזות בסרט המוצג בפני הקהל הרחב
.״בניו־יורק,״ אומר רוגוזין ,״אין צנזורה.
היתה, ונלחמנו בה, ועכשיו היא איננה.
אפשר להציג מה שרוצים.״
״אני מוכן לתת את בלי תירוצים להצגה
בישראל. אבל אי־אפשר, כמובן. הצנזורה
שלכם תהרוס אותו. מדוע אתם לא נלחמים
בה גם כן, כמונו?״

שבוע של ספורט — בתנאי
שלא תתאמץ —
ושל מישחקים אסורים
!גלויים, לאור השמש ועל
החוף. פגישה אחת
עם נערה תגרור אחריה
היכרות עם נערה אחרת
— ומזו מוטב להיזהר,
ני היא טשוייה
לסבך אותך בתוכניותיה,
ביחוד אס היא בת־לביאות, או נוקרב. יום ד׳
הוא יום קשה, ובו לא בדאי להשתעשע.

זהו, בסך הכל, שבוע
רומאנטי — וזוהי רק
בת־טלה :
התחלה !
דעי שפגישותייך —
גם אם הן נערכות זו
בצד זו — עשויות
ללקח אש חזקה מאוד
אצל הנפגשים עימך,
בסוף השבוע. על כן
נהגי בזהירות וברח מנות.
אל תסבכי אדם נשוי בשעשועי-
הפלירט שלך. אל תהיי שרירותית.
האורכים אקדח בחזיה, רעל בשפתון

קצת הבנה קולינרית, כמה הערות בענייני
אופנה, ומיספר בדיחות פרטיות לא־רעות
כמו: מאט הלם־דין מרטין מנסה ״לשכנע״
בחורה בעזרת תקליט של דין מרטין.
אבל היא דווקא מתרככת למשמע שיר של
פרנקי סינטרה. מגיב דין בכעס :״מה יש,
פרי קומו כבר יותר טוב מדין מרטין?״
תדריך אמנות
תקרית כניו־יורל( ,אסתר, תל־אביב).
אהכותיה של כלונדית (פאר, תל-
אביב) הוא סרט, המתאר ברגישות ובכישרון

רב את חייה ואהבותיה של נערה פשוטה,
פועלת בבית־חרושת. סיפור אהבתה הכפולה
של אשד, נשואה, בסרט שחשיבותו העיקרית
בתפיסה הפלסטית של הבמאי ז׳ .ל. גודאר.
אשה נשואה (פריז, תל־אביב) דרמה
נדירה לילדים ומבוגרים, המתארת את הבדידות,
חוסר־קומוניקציה, אהבות ופחדים
של ילדים בני שבע, בסרט השבדי הנפלא
הוגו וג׳וזפין (פאר, תל־אביב) ,יומיות.
פעולה חמש נשיקות חנק

(אלנבי,

אביב; מאי, חיפה) הוא סרט בלשי אודות
חונק נשים. כל המשתתפים מודרכים על
ידי תסביך אדיפוס. שוטר כושי מפענח
רצח על רקע הבעייה הגזעית, בסרט בלשי
מעולה כחום הלילה (חוד, תל־אביב)
מישחק מצויין. סידניי פואטייה, רוד שסייגר.

אל תתן להישג האחרון
שלך לעלות לך לראש.
זכור שיש הרבה מאוד
אנשים המוכנים לדכא
אותך, אם תרים יותר
מדי ראש. בת־תאומים:
פגישה ליד המים תביא
למריבה עם חברה, ל־ריקמת
יחסים מופלאה
ובלתי־מובנת עם גבר
אותו חשבת לבלתי־מושגלחלוטין. היכוני
למסע ארוך מאוד ולשינוי ניכר במעמדך.

בעיית האלימות באמריקה, אי־האיכפתיות
וחוסר־האונים של האזרחים, מתוארים
בצורה דראמטית ורצינית בסרט המצויין

השנה החדשה שלך
מתחילה לקרום את
מזליה החדשים. הכוכבים
והמזלות מביטים
עליך, מגבוה, בעין
טובה אך קונד-
סית. מוטב לך, אי־פוא,
לתת לבדיחות-
הגורל לעשות בך כרצונן,
אבל לא לאבד,
תוך כדי-כך, את חוש ההומור הפרטי
שלך. אשה אהובה תביא לך מרגוע.

די. עכשיו הכל שונה — ובכל זאת אי
נך מוצא את שלוותך. נסה לא להימלי
אל-תוך רחמות עצ
מית, אתה מסוגל ל
זה, אם עצלותך הע
נקית לא תסכל או
כוונות מוחך הטו*
ביום ג׳ ,בסוף חש
בוע, מוטב שתיזהר 0
תאונות — בייחוד או
אתה בקירבת-המיב
בהתרחצך בים היזהו

אם אינך יודע מה להגיד
— מוטב שתשתוק, השבוע.
יום ד׳ וכן יום
ג׳ הבאים מזמנים לך
פגישות גורליות, בהן
יהיה תלוי הרבה בדיסקרטיות
שלך וביכולתך
להתבונן בנעשה, לעומק.
פגישה חסרת חשיבות
עם נערה אלמונית תפיג
מעט מן הכאב האמיתי. היכון לפרידה ארוגה׳
מייגעת וקורעת־לב, שסופה אור גדול.

ט שו טי ס
^ ת הסלידה שלהם מחברת המאה ה־
\ 20 4מביעים במאי המחתרת (,״קוראים
להם סרטי מחתרת,״ אמר אחד הבמאים ,״כי
מטרתם להרוס את כל מה שמעל לאדמה״)
בסמלים פשוטים יברורים, ללא נאומים, ללא
הסברים עמוקים. בסרטו של בולי רואים
את המלחמה בצורת חייל העומד ומאינן עם
הרובה שלו, וכששני הגיבורים שלו נצמדים
האחד אל השנייה בנשיקה לוהטת ראשונה,
המצלמה פתאום קופצת לדוגמנית חמודה.
האומרת :״עם משחת המריון אתה נפרד
בנשיקה מן הטחורים שלך. יותר הם לא
ישובו אליך.״
בקולנוע בו מוצג הסרט, מציגים רק
סרטי אוואנגרד ימחתרת. בעל הקולנוע,
ליונל (שובי אפריקה) רוגוזין, עושה סרטים
מצויינים בעצמו .״אבל קשה לעשות
הרבה סרטים,״ הוא אומר ,״כל העבודה
הזאת, להשיג כסף ומפיקים. זה מעייף. זה
בלתי־אפשרי.״ הוא עושה בערך סרט אחד
לארבע שנים, ואת שאר הזמן שלו הוא מקדיש
להפצתם ולהצגתם של סרטים טובים.
״גם זה חשוב,״ הוא מנחם את עצבו.

0מ?ימ
וברזרים

יום ד׳ הוא לא אידיאלי
כדי לעשות דברים בעלי
ערך בעצמך. מוטב, אי-
פוא, שתבקש אדם מבוגר
ממך, או.אשד, אהובה.
לבצע את מה שתצטרך
לעשות ביום זה.
בכלל, יהיה זה שבוע
מאכזב, ואף לים לא
כדאי לך ללכת, השבוע,
מפאת סכנה הנשקפת לך. סוף השבוע,
יום בי וג׳ ,יראה התאוששות ועניין רב.

אתה מרבה לנסוע. השבוע יזמנו לך בדרכי
אהבים ואהבה כאהד. היזהר פן ירחיקו שיקו
ליך הקרים מעליך הזדמנות גדולה של או
שר. כוח־ההרגל עושת,
אף הוא, את שלו —
ודווקא הוא מסוכן לך,
בהיערכות׳ המזלות הנוכחית.
שבוע טוב ל־להחלטות
מעשי־פתע,
שרירותיות,
לגיחות לעבר
הנעלם. את, בת-
בתולה, יכולה להתברך
0 1 8
בחן בלתי־דגיל, בייחוד
בימי שישי, שבת ורא שון.
היזהרי בעיסוקייך בשטח הפינאנס׳

הבט סביבך ותראה, בעצם,
כי טוב. חבה ליום
שבת כדי להתחיל לפעול
— ביום א׳ או ב׳.
אל תתן לאחרים לתחוב
את אפם לענייניך. אל
תרבה בוויכוחים ואל
תתריס בהם שאתה הצודק
— גם כשזה יהיה
כך, ברוב ימות־השבוע.
מאידך, אל תחמיצי אף פגישה מעניינת, בת־לביאות
ואל לך להסס להיות היוזמת.

אם את מתאכזבת מאוד ביום ד׳ או ול
— זכרי שרצית בזה, ולא עשית שוג
דבר בסיסי כדי למנוע
את הדבר. האיש
שפגשת שוב אינו משאיר
בפיך אלא טעם
של אפר: זכרי שגם
הוא אינו יכול לתת
לך אלא זמה שאת
מרשה לו לתת. אל
תהססי לצאת לבלות
הרבה, לערוך טיולים
ארוכים, רצוי במכו-
נית ; הופעתך היא בעלת חשיבות מר[
כזית לבריאותך ולמצבי־רוחך, השבוע[

אל תהססי להגיד בתוקף את מר, שיש אי־ליבך
לומר לו: ביחוד אם הוא ממשיך כטיג־הגו
הנלוז. אל תר,ח
כלבתא — אבל א?
תהיי גם קורבן־עולה ל
שיגעונותיו. עסק בלתי[
רגיל מושך את ד,תענ
יינותך. לשווא. זה ל![
בשבילך, ואם תגע ב1
— תיכווה. ביום ג׳ גג[
לא כדאי לך לצאת או
לקיים קשר טלפוני עב
חו״ל. זהו יום להת[
בודדות ולהתבוננות עצמית. לבשי ירוק
בהיר ואל תהיי מגונדרת יתר על המידה[

חשת

גם השבוע תוכל רק
להסתדר אם תשמור על
עצמך ותקח את עצמך
חזק־חזק בידיים. שתייה
מופרזת עשוייח לקלקל
לך עניין שאתה מתכנן
מזח זמן רב. גם פגישה
עם ידיד טוב וחשוב ע־שוייה
להסתיים במריבה,
מטעמים דומים. איש ב־על־השפעה
מוכן לעזור
שאין מקבלים דבר אם
אחר. הימנע מהחלטות
העסקים, כי אתה עלול
במישור הרומאנטי מוסיף
מוכר — ומשעמם מאוד.

21 בדצמבר ־
19 בינואר

— בתנאי שתדנ1
לא נותנים רבו
חשובות בתחום
להפסיד כסף רב
הבל להיות פורה,
לבשי אדום הפעם,

במדינה
דרכי ח ,,
לכל ילד מגיע אבא

אולם ״ארמון׳
חיפה

24.7.68
בשעה 9.00ב ערב

אתי לה־דוס, מלכת נערות־ד,שעשועים של
תל־אביב, הגיעה שוב אל בית־המשפט.
אולם בפעם הראשונה בחייה לא ניצבה
אתי בפני השופט כנאשמת, אלא כתובעת.
בפיה היתד, תביעה מזעזעת של אם, הנשארת
אם, על אף מיקצועה .״אני רוצה אבא
לבני!״ תבעה אתי לד,־דוס.
לפני שמונה חודשים ילדה אתי את בנה
השני, מחוץ למיסגרת־הנשואין. היה זה

דו״כ או רי א בנ ר ־
מראיין:

השר יוסיף גזפיר.־ השלטון בישראל
דייר נזשה נווה.־ הברית נאצר—קרמלין
לאן?
פרופי ישעיהו ליבוביץ.־ דת ומדינה
עוייר ינו\2ב פלוהון •.רבע מיליארד לייי
יגאל וזונועוון.־ ״בריונותאינטלקטוא לית״
בתיאטרון ה ישראלי
דירי
הנונוי, השורר והווזוריגופון
ן־ הירי ווזיר, הלבוז היופי 9 6 8ו־ן
אוהניה•
צהד הפרברים־ ,עדוה לב, צהד ״גלי היהיי
המפיק: מנחם גולן
כרטיסים: גרבר, מרכז הכרמל, טל ; 84777 .מכבי, בית-
הקרנות, טל ; 64618 .עינוג, הרצל ,8ובערב ההופעה, בארמון

אתי לה־־דוס
״אינני רוצה שיקרא לזח —
אבא ולזה אבא ולזה אבא!״

הנהלת
חשבונו ת
הכנה לסוגים: ג׳ ,ד׳ ן ההרשמה עד 1 21.7
קצרנות
עברית ו/או אנגלית
ההרשמה עד 21.7

כתיבה במכונה
עברית ו/או אנגלית
ההרשמה עד 21.7

עברי ות
כתיב ללא שגיאות
ההרשמה עד 21.7

נגלי 1רו

אולפן למתחילים
( 12 שעות בשבוע)
ההתחלה ב־ 11.7קורסים
( 4שעות בשבוע)
קורסים מיוחדים
סט)1611מ 0ס 5שזז 0 0

ב ׳ 1ל 0 *1011 קיימת סכנה
של הפרעות בעיכול. עצירות
גורמת להצטברות גזים והרגשת
נפיחות. כל רופא יאמר
לד כי עליך להזהר.
עכשיו לרשותך עלמונה ה משלשל
הטבעי. עלמונה מש חרר
את גופך מפסולת מזיקה
ומנוזלים עודפים. עלמונה
ממריץ את פעולת המעיים
בדרך טבעית ונעימה וכמו כל
משלשל יוריד גם עלמונה
ל הלהבדל:
תרגישי טוב יותר
עלמונה יעזור לך !

חכ<ודו

ה מו ש לו םלהטבעי

00111^ 15311011

לתלמידים בחדשי החופש, למ־סיימי
ח׳ — הכנה לתיכון ם׳,
י /יא׳ — דקדוק וספרות
פרטים :

7.30—4 ; 12—9

קדימה
מל״אביב, בן״יהודה 74

__טלפון 220314

תינוק חמוד ויפה. אתי נתנה לו את השם
נתנאל .״אלוהים נתן לי אותו,״ אמרה. אולם
היא לא היתד, מוכנה להציג בפני בנה, לכשיגדל,
את אלוהים בתור אביו.
היא ידעה בדיוק מיהו האב. היא רצתה
שהאב יכיר בנתנאל ויתן לו את שמו .״אבא
זה דבר גדול, היום״ אמרה אתי ,״יש היום
דבר יותר טוב מאבא? כשהבן שלי יגדל,
אינני רוצה שיקרא לזה אבא: לזה אבא
ולזה אבא. זה יהרוס אותו. אני רוצה שידע
בדיוק מי הוא אביו.״
כל זמן שהאשה היתד, בימי־הריונה, לא
התכחש האב לאבד,ותו, לדבריה של אתי.
אולם כשנולד הילד, ואתי תבעה ממנו
להצהיר על אבהות, כחוק. הוא היה מוכן
לשלם לה פיצוי כספי גבוה, רק שתשחרר
אותו מהטירדד, הכרוכה בכך. אתי סירבה.
איש״עסקים. אותו זמן נפוצו רק שמועות כאילו אביו של הילד הוא ידיר
ערבי של אתי. לא היה כל יסוד לשמועות
אלה. הן באו מצד שונאיה של אתי. כי לאתי
לא היו ידידים ערביים. הידיד היחיד
שהיה לה, בתקופה שלפני הריונה, היה
איש־עסקים מכרם־ד,תימנים.
נגדו הגישה אתי תביעה לבית־המשפט,
על־מנת שבית־המשפט יכיר בו כאביו החוקי
של בנה. באולם בית־הדין הכחיש הנתבע
את אבהותו .״תגידי לשופט במה את
מתעסקת!״ התרים בפני אתי. אבל השופט
המחוזי יצחק שילד, קבע :״המיקצוע שלה
לא מעניין אותי.״
״הייתי רק קליינט שלה,״ ניסה להסביר.
*הוא היה החבר שלי,״ טוענת אתי
לעומתו ,״רק עם חבר אני חיה חופשי
ללא אמצעים.״
בשלב זה יעץ השופט לנתבע לשכור לעצמו
עורך־דין שיגן עליו. בירור התביעה
נדחה עד שייעשה זאת.
בינתיים ממשיכה אתי לה־דום לטפל בשני
ילדיה, בנה בן השמונה ותינוקה בן שמונת
החודשים. לא עולה כלל בדעתה למסור
את ילדיה למוסד .״אני צעירה ורוצה עוד
לחיות,״ אמרה ,״אבל אני אוהבת את הילדים
שלי כמו כל אמא, ומגיע לי שגם
לילד שלי יהיה אבא!״
הגירה קורסי־קיץ קצרי־מועד ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
ב ״ או ל פן ג רג ״( ב ר־ קמא)
הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת ״ א: גורדון ,5טלפון 236209

בכוח ארצה
פאוזי מטר ( )35 הוא ערבי ישראלי, בן
הכפר כנה, שגדל ביפו. בזמן עבודתו

כרתו חשמלי, נפגע בראשו, קיבל נכות
של 50 אחוז, ומאחר שלא הסתדר בעבודה
(״ליהודים אין עבודה בזמן קשה כזה —
אז עוד לערבי חולה?״) החליט להגר.
הוא יצא את הארץ והשתקע בדיסלדורף.

על מה שאירע מאז דיווח מטר
לכתב ״העולם הזה״ ,השבוע:
עבודה לא היתד, חסרה לי, כי בדיסלדורף
יש יהודים רבים, והם עזרו לערבי מישראל.
אבל ב־ 1963 התחילו הצרות. פג תוקפו
של דרכוני הישראלי. הלכתי למשלחת הישראלית
— אז עוד לא היתד, קונסוליה
בגרמניה — וביקשתי דרכון חדש.
נתנו לי אותו. אך לאסוני — הוא אבד
לי בתחילת . 1964 הלכתי שוב למשלחת,
והם סירבו לתת דרכון חדש; ״יש לך
משפט דתי בארץ, עליך לשוב,״ פסקו.
מואשם ברצח. לאחר שנסעתי למשלחת,
בקלן, אירעה תאונת־דרכים, בה סובבתי
גם אני. נלקחתי למשטרה, ואז הוברר שאני
מסתובב, בעצם, בלי דרכון. מישהו מיהר
לפתוח תיק־מעקב.
בימים הראשונים של ינואר 1966 התייצבו
אצלי שלושה בלשים ועצרו אותי — על
רצח שאירע ב־ 28 בפברואר, ב־ 11 בלילה.
למזלי, זהו יום־הולדתי — ואותו חגגתי ב־חברת־ידידים.
הם זכרו זאת, ושוחררתי
עם התנצלות, מצד המשטרה.
אבל המשיכו לשים עלי עין.
ובתחילת 1967 זה אירע: שוב הופיעו
בלשים אצלי, בשעת־בוקר מוקדמת, כשכולי
מנמנם. הם הודיעו שעומדים לגרש אותי
לארצי.
התנגדתי: הרי בלי פקודת בית־משפט
גרמני אסור לגרש איש! למרות זאת,
נלקחתי ישר למטוס הממריא ארצה — ואן
ידעתי שזה לא חלום. שזהו סיוט אמיתי
לגמרי. בארץ התברר לי שאשתי קיבלה,
בזמן העדרי מן הארץ, גם־כריתות בפקודת
בית־הדין האורתודוכסי־הנוצרי. אך בתנאי
אחד — שלא תבקש מזונות.

אתה רוצת לקנות מכשיר -
יש רו כבר מכשיר -

בטלוויזיה
**שידורי־הטלוויזיה הפכו לעובדה
* /מוג מרת. לעת־עתה בסידרת שידורי־הניסוי,
אבל חלק נכבד מן המאורעות המרכזיים
בארץ ובעולם זוכה כבר בכיסוי על
המסך הקטן. ובמקביל התפוצצה פצצת־פירסומת
אדירה, שמטרתה להבטיח אח מיל־יוני־הלירות
של רוכשי־המכשירים לבית־חרושת
זה או לסוכן אחר:
״המכשיר שלנו טוב יותר, כי יש בו
אחוז גבוה של טרנזיסטורים לעומת שפופרות!״
טוענת חברה אחת.
״טלוויזיה פלמונית טובה יותר בגלל
מיספר ד,שפופרות הגדול שלד״״ אינה נשארת
חייבת החברה המתחרה.
״מיוצר בהתאם לתנאי־הארץ,״ זועק סוכן

איזון אלקטרוני,״ מקשקש סוכן ב׳.
״פילטר מיוחד לכיוון תדירות־השידור ל־תנאייו־,אקלים
ולשמירה על בריאותך,״ מבטיח
סוכן ג׳ בקול גדול.

בעזר ת בור רוחה. הצידה אשר.
ך * שעההימה שתים־עשרה בלילה ב!
\ ניו־יורק. היה קר. גשם טיפטף. במרחק
שלושה רחובות מן הבית, באמצע רחוב ,53
באחת הפינות החשוכות, הרגישה רבקה
לפתע משהו חם ולח לופת אוחד, בצווארה.
להב של סכין ינעץ בגרונה.
בבית חיכה לה בעלה, הפרופסור סטון,׳
המרצה לפילוסופיה באוניברסיטת רטגרס.
הוא ישב באותה שעה על ערימת ספרים,
מתחת למנורת־שולחן קטנה, ליד תנור חשמלי.
אבל הבית היה רחוק.
״תיקח את הארנק שלי,״ היא הוציאה
מילים מתוך גרונה ,״יש שם הרבה כסף!״
״אני לא רוצה כסף!״ ענה לה הכושי הגבוה
והמתנודד, שעמד מאחוריה.
״אז מה אתה רוצה? תגיד, אני אתן לך!״
״אני רוצה אשד, לבנה.״
רבקה, המכונה בפי ידידיה ריקה, היא
בחורה ערה ומלאת־חיים. היא טוענת שמלאו
לה כבר ארבעים ושבע, אבל איש
לא מאמין לה. היא נראית בת החצי מזה.
בלונדית. כחולת עיניים. מלאת רעיונות.
אשת־שיחה מרתקת.

לא לצעוק ! ?א לברוח!
^ י א הגיעה לניו־יורק מישראל, לפני
1ן שנתיים. זה היד, מייד אחרי גירושיה
מבעלה השני. היא היתד, עייפה, ומדוכאת.
היא לא רצתה להכיר אנשים, ונפגשה רק
עם ידידים ותיקים.
אצל אחד מזוגות החברים היא פגשה
את בעלה השלישי, הפרופסור ג׳וזף סטון.
הם התחתנו לאחר שבוע של היכרות.
״הרגשנו טוב ביחד,״ הוא מספר ,״היא
העבירה את המזוודות שלה אלי. השכנים
הסתכלו על זה בצורה מוזרה, אז החלטנו,
נו טוב, נתחתן. והיום אני לא מצטער על

אבל באותו לילה, כשהיא עמדה י־בד, ברחוב
החשוך והשומם, כשידו של הכושי
על עורפה, וסכינו על גרונה, כל זה לא
היה חשוב. היא חשבה על דברים אחרים:
* אף כי הסיפור אמיתי בכל
שונו השמות על־ידי המערכת.

פרטיו,

שראדיח את עצמה מ או ס ברחוב ודק•

״לשמור על קור־רוח. לא לצעוק! אם אצעק,
הוא ייבהל וינעץ את הסכין עמוק יותר!
לא לנסות לברוח! אין סיכוי! מה לעשות?״
ואז, באופן אוטומטי, בלי לחשוב בכלל,
היא שלחה יד אחת הצידה, וליטפה את הראש
השמנוני שנשם בכבדות
על צודארה.
״אתה בחור כל־כך נחמד,״
היא אמרה ,״למה אתה
צריך להתנהג ככה?״

?גשר! עם
סכין׳״*ע^^צדראד*

וגניו

^ פגי המיקרה הזה
/היא אהבה את ניו־יורק.
היא היתד, יוצאת בערבים
לסרטים, עם ידידים. היא הלכה
לתערוכות, למוזיאונים.
באותו ערב המר והנימהר
היא הלכה עם חברים לקולנוע.
אחרי הסרט הם רצו
ללוזת אותה לביתר, והיא
סירבה .״מה כבר יכול לקרות
לי,״ היא אמרה.
לישראלית, הגרה בתל־אביב,
קשה להבין מה יכול
לקרות לאדם ברחוב של עיר
גדולה. לכן רבים כל־כך ה־מיקרים
בהם מהתת הנשים,
ובעיקר הצעירות שבהן, קורבן לאלימות.
אחרי אותו לילה החליטה ריקה לעבור
לגור בעיירה קטנה, מחוץ לניו־יורק. המיק־רה
גרם לה זעזוע קשה, ועד היום היא
לא נרפאה ממנו.
אבל באותו ערב היא היתד, שקטה. היא
לא הראתה שום סימני פחד.
״אני רוצה לנשק אותך,״ אמר לה הכושי
בקול גס.
״בבקשה,״ היא ענתה לו ,״אתה בחור
נחמד, אבל איך אני יכולה לנשק אותך עם
הסכין הזה על הצוזאר?״
הכושי הסיר את הסכין מעל צוזארה,
והיא נישקה אותו על פיו, אחר־כך היזז

שיר זה או אחר, בצורה כל־כך קיצונית כפי
שהסוכנים מכריזים?

יעקוב צור כשידור הטלוויזיה

בים הסיסמות הולך האזרח הממוצע לאיבוד.
הוא אינו יודע מה לקנות. ולאחר
שכבר רכש את מקלט־הטלודיזיה שלו, אינו
יודע איך לכוון אותו. הוא נזקק לעצותיהם
של ידידיו או שכניו, ובמיקרים רבים —
להרבה מזל.
מהי, אם כן, ך?,ומת לגבי טיבו של• מכ

אמת
פשוטה כתכלית: כימעט
0 1כל המכשירים המוצעים בשוק הישראלי
שתים בטיבם.
ההבדל בין מכשיר אחד לשני: בעיקר בארגז,
בעיצוב החיצוני ובנוחיות המתן.
קיים, כמובן, עוד הבדל בולט אחד: יצרנים
מסויימים עשויים להגיש לקונה שירות
מעולה ממתחריהם. את זאת ניתן לבדוק
מראש, על־ידי שאלות מכוונות היטב, או
קבלת פרוספקטים.
על כן הכלל מיספר 1לכל קונה טלוויזיה
ישראלי הוא: אם אתה קונה מקלט, התעניין
מראש בשירות המוצע לך ובאפשרות קניית
חלקי־חילוף מקוריים.
אולם הפריט הקובע יותר מכל את טיב
הקליטה של הטלתיזיה שלך היא — האנטנה,
לכן רצוי שחוט־הירידה שלה יהיה
מטיב מעולה, ושיורכב הרחק מכל קיר
ומבלי שיהיו בו כיפופים חדים.
פרט אחר, הגורם לתיסבוכות רבות: אם
האנטנה מכתנת בכיתן לא־נכון — כלומר
אם היא מצביעה לא בדיוק כפי שגל־הקלי־טה
דורש — תהיה הקליטה במכשירך חלשה,
ולפעמים עלולים להופיע על. המסך
צללים. וזאת — בגלל קליטה של הדי
שידורים אחרים.

המון צרפתי בשידור הטלוויזיה

התחילה לשוחח איתו. היא הסבירה לו שהיא
נשואה. היא לא יכולה לבגוד בבעלה•
הוא עצמו בחור נחמד. הוא בטח יוכל
למצוא לו בחורה בגילו, לא מבוגרת כל-
כך, וכו׳ וכו׳ .היא דיברה ודיברה ודיברה,
איזו אנטגה
דרושה?

41 את כמה שנוגע לקליטת שידורים
1מחו״ל. לקליטת תוכניות מקומיות אין,
בדרך־כלל, צורך באנטנה לטתח רחוק. מאלה
המקובלות בארץ.
להיפך: אנטנה כזאת עלולה לקלקל לך
את הקליטה, בגלל חוזק־יתר. די באנטנה
פנימית או באנטנה חיצונית, עם אלמנט
אחד או שניים, לקליטת שידורים מקומיים
בלבד.
מכל מקום, חשוב שהרגכש מקלט־טלוויז־

שבעלה מחכה לה. היא דיברה אליו כמו
שאמא מדברת אל ילד. היא הלכה איתו יד
ביד, ליטפה אותו. ולאט־לאט הוא התרכך,
ונרגע.
״אחר־כך, כשכבר הלכנו ושוחחנו,״ היא
מספרת ,״שאלתי אותו ברצינות מדוע הוא
עושה דבר כזה, והוא אמר לי, :תראי, אני
רואה תמיד בטלוויזיה נשים לבנות, בלונדיניות,
מתנשקות עם גברים לבנים. גם אני
רוצה פעם אשה לבנה׳.״
באחד הרחובות היא אמרה לו :״כאן הבית
שלי, בוא ניפרד עכשיו.״ היא עלתה
במדרגות, דפקה באחת הדלתות, הסבירה
לאנשים מה קרה לה, ולאחר שעד. ירדה
משם והלכה לביתה.
באותו לילה היא הודתה לאלוהים על החיים
הקשים שעברו עליה. כי דודקא העובדה
שבעלה השני היה אלכוהוליסט, שסבל
מהתקפות־עצבים תכופות, היא שהצילה אותה.
״החיים
שלי איתו לימדו אותי איך להתנהג
עם אנשים כאלה,״ היא מספרת. גם
אותו, במיקרים דומים, הייתי צריכה להרגיע
ככה. אם כי לא תמיד זה עזר. היא
הכירה אותו עוד כשהיתה נשואה לבעלה
הראשון. הוא היה צייר תמהוני, שישב על
חוף הכינרת, ודיבר דברים מוזרים, וסיפר
סיפורים מפליאים, והיא עזבה למענו את
ביתה, את בעלה ואת שני ילדיה, והלכה
איתו לכינרת.
ז^ו ז^ו

בקול רך ושקט. והוא המשיך בשלו :״בעלך
לא יידע. אל תספרן לו. את רוצה להתחמק
ממני! אני יודע!״
זוג אנשים התקרב למקום. ריקה חישבה
מהר — לקרוא להם, לא לקרוא להם? אם
הית תקרא להם, עד שהם יגיעו, הוא יספיק
לנעוץ את הסכין. אם היא תנסה לברוח
אליהם, הוא זריז ממנה. היא נתנה להם
לעבור.
״עכשיו, בוא נלך הביתה,״ היא ניסתה.
״אה, את רוצה להיפטר ממני. נמאס

היא הציעה לו לטייל. היא אמרה לו

יה יעיין היטב בהוראות־השימוש המסופקות
על־ידי היצרן, ויפעיל את המקלט בהתאם.
בעייה
אחרת — וחשובה לא פחות —
היא: כיצד מכודנים את מכשיר־הטלוויזיה
עצמו לקליטה מירבית?
התשובה פשוטה, וזהה כימעט לגבי כל
מקלט ומקלט:
• מכוונים את בורר־התחנה לערוץ הנדרש.
קיימים 12 ערוצי־שידור אך מיספר 12
ומיספר 1אינם בשימוש.
! 0ישראל משדרת בערוצים — 10 ,8 ,6
בהתאם לאיזורי־הקליטה השונים בארץ. מצריים
משדרת גם היא בערוצים .10 ,8 ,6
לבנון משדרת בערוצים .11 ,9 ,7 ,4סוריה
— בערוץ .5ירדן משדרת בערוץ .3קפריסין
— בערוצים ,8 ,6מה שהופך ערוצים
אלה למאוכלסים ביותר.
•• מכודנים את כפתור־הכיוון העדין ל־קליטת־הצליל
הטוב ביותר. הדבר מביא, ב־דרך־כלל,
גם לתמונה ברורה ביותר.
!•> אם קיימת הפרדה גדולה בין תמונה
לצליל — סימן שהמכשיר זקוק לכיוון בידי
טכנאי.

?כוון
1פני שידור התוכנית מופיעה, ב-
/רוב התחנות, טבלת־כיוון עם סולם גוונים
לבן־אפור־שחור, קווים דקים אנכיים
ואופקיים, וגם עיגול. מכוונים את הפרדת־הכיוונים
בעזרת כפתור־הניגודים (קונטראסט)
,בשילוב עם בהירות־התמונה. בכפתור
כיוון־התחנה משתמשים להפרדה
מירבית בין הקווים האנכיים בטבלה.
אם העיגול מופיע בטבלה פחוס, או בצורה
אגטית, אפשר לכוונו — בחלק מן המכשירים
הקיימים בארץ — בעזרת כפתור־הליניאריות.
במכשירים אחרים נעשה הדבר
בידי טכנאי.
ושוב: חלק מן המכשירים הקיימים מאפשר
כיוון־ייצוב של התמונה. ייצוב אופקי
— כשהתמונה מתגלגלת, וייצוב אנכי —
כשהיא נקרעת לרוחב.
וכאן אזהרה: לא לפתוח את גב המכשיר
כדי לשנות משהו! בכל מכשיר יש
מתח גבוה, באיזשהו מקום, מתח הנשמר
במקלט גם לאחר ניתוקו מזרם־החשמל.

אגדה ע? הכינרת
ן *יתה להם שם גלריה לאמנות וחיים
1וקשים מאוד. האגדה היפה של הכינרת
התבדתה. ריקה סבלה בחברת האלכוהוליסט
הכרוני, שמדי פעם צריך היה לאשפז אותו
בבתי־חולים. והתגברה, והמשיכה, עד שלא
יכלה יותר, ולקחה את מעט הדבריב שלה
ונסעה לאמריקה, הרחק.
עכשיו היא יושבת בעיירה קטני: ליד
ניו־יורק. היא מטיילת הרבה בשדות שמסביב,
מבלה עם בעלה את סופי השבוע
ומחכה שהוא ייצא לפנסיה .״אז נעבור לישראל,
ונגור שם. המקום הזה הוא פשוט
לא בשבילי.״

לא היתד״ איפוא, כל סיבה לכפות עלי
לשוב. נסעתי למשרד הפנים בירושלים, לפקיד
בשם לוי. הוא אמר :״סע לתל־אביב,
אין כאן תיק נגדך.״ נסעתי לתל־אביב,
אמרו לי :״סע לירושלים, ללוי.״
נואש, פנה פאוזי מטר לסמכות־העירעור
האחרונה: העיתונות. הוא התקשר עם כתב
הגוז לםר,זה.

״עניין גרמני!״ פיתאום נמצאו
תיקיו של פאוזי. כי, מסתבר, היו לו שניים:
האחד בתל־אביב והשני
בירושלים.
בשניהם לא הופיע
כל פריט הקשור בהחזרתו
לישראל .״זה
כנראה עניין גרמני
פנימי,״ הצהירו.
מטר מכחיש זאת:
״לו גירשוני מגרמניה
— היו עושים
זאת דרך בית־משפט,
הוא טוען, במידה
מסויימת של הגיון. מטר עתה הוא בישראל,
וכאן נמצאה סיבה
לרתק אותו לארץ: אשתו הגרושה עקפה
את פסק־דינו של בית־הדין הדתי, פנתה
לבית־המשפט המחוזי, ביקשה וקיבלה צוו
המעניק לה ולילדיה דמי־מזונות בם ך 600
לירות לחודש.
״אני מובטל ואין לי פרוטה, בארץ,״
טוען פאוזי מטר המיואש ,״מאיפה אקח
600 לירות?״
בכל העניין הזה, מזדקרות שלוש שאלות
מתמיהות:
#מדוע סירבו לתת לאזרח ישראלי,
ערבי יליד הארץ — דרכון חדש, כשלא היה
קיים נגדו כל תיק פתוח?
•< אם גורש ביוזמת שלטונות גרמניה
הפדראלית — מדוע לא הגישה הקונסוליה
הישראלית כל עזרה לאזרח מטר?
ולבסוף — מדוע אולץ מטר להתרוצץ
בין הלשכות, משך שמונה חודשים
תמימים, בטרם קיבל תשובה כלשהי —
וזאת, רק לאחר התערבותו של עיתונאי?

מספר 1611כ״ד תמוז תשכ״ח17.7.1968 ,

המחיר 13 0א ג׳

מאיר סימון
המעורב בזיוף
חצי ליון
סיבר את שוחט
שהתאבד

ועתה מגלה

הווו * 0הות

שהוא בעדיו שד