גליון 1613 מתאריך 30 ביולי 1968

שולי נתן מקבלת ״תקליט־זהב״ ב טקס שנערך בשרתון. תקליטי
זהב קבלו כל האמנים אשר בצעו את שירי המלחמה בתקליט של
״הד-ארצי ירושלים של זהב ושירי מלחמת ששת הימים״.
תקליט זה הגיע למכירות שיא של למעלה מ 100,000-תקליטים.

חטיפת מטוס אל־על סיפקה לכולנו
חומר רב למחשבה, בכל הכיוזנים. היו שחשבו
על דרכי־תגמול, אחרים על ערכו של
מוסר בינלאומי. הקורא נתן בר־אלי מחיפה
חשב על מיכלול יחסינו עם אלג׳יריה:
״מה אתם אומרים עכשיו על אלג׳יריה —
אתם שמלתם בהתקרבות למדינה זו, ותבע־תם
ממדינת־ישראל שתתמוך במלחמתה נגד
צרפת? האם אתם עדיין די תמימים — או
טיפשים — כדי להאמין שיכולה להיות
איזו שהיא הידברות בין ישראל לבין הלאומנות
הערבית?״

אין ערךמע שי ר ם בעשיית חשבונות
המתבססים על ״אילו אבל לפעמים
כדאי בכל זאת לעסוק בכך, מכיוון
שאפשר ללמוד משהו ממה שיכול היה להיות,

היה זמן שראשי מערכת זו — ובעיקר
אורי אבנרי ואני — קיימו קשרים קבועים
עם ראשי חזית השיחרור האלג׳ירית. לא
זו בלבד שראינו במאבקם לשיחרור לאומי
מאבק צודק, אלא שגם הם וגם אנחנו היינו
בדיעה כי מיחסים טובים בין ישראל לבין
תנועת השיחרור האלג׳ירית יכולה לצמוח
טובה הדדית.
כאשר הגיעה מלחמת השיחרור באלג׳יריה
לשיאה, בנובמבר , 1960 נפגש אורי אבנרי
עם שליח בכיר של הפל״ן באיטליה. נושא
השיחה היה: יחס הפל״ן ליהודי אלג׳יריה,
והאפשרות ליצור יחסים בין חזית השיח*
רור האלג׳ירית לבין מדינת־ישראל או לפחות
חלק מאזרחיה. בדו״ח שפירסם אורי

שהוא לוחץ את ידי — לעיניהם של שרים
ערביים מעיראק, ממצרים ומתונים. את התמונה
צילם שר־ההסברה של אלג׳יריה.
״ייתכן שאינכם יכולים להצביע נגד צרפת׳״
אמר אז שר־ההסברה מוחמד יזיד,
״אז לפחות היו נייטראליים. האינטרסים שלכם
כל־כך גדולים בעניין זה, שאפילו דה־גול
יבין את נייטראליותכם!״ ואחרי היר־הורי׳
הוסיף :״מלחמתנו חייבת להסתיים ב־נצחון.
אלג׳יריה תהיה חופשית. צרפת תיאלץ
להכיר בזכותנו. ואז מה יהיה איתכם?
כיום צרפת היא ידידתכם — כי אתם לוחמים
את מלחמתה בכל זירה ערבית. מחר,
ברגע שיהיה שלום בינינו לבינה — היא
תפקיר אתכם כמו צרעת!״
בסיום אותה סידרת־פגישות, הצהיר בל-
קאסם :״העיקר שועועד הישראלי יהיה קיים
ויפעל. אנחנו כבר]נמצא את הדרך להרחיב
את המגע. אם נראה סימנים של רצון־טוב
וידידות מצד העם הישראלי, אתה יכול לכתוב
בשמנו, כי ידינו מושטות בידידות.״
כאשר שאלתי אותו אם אינו חושש מהמצרים,
השיב :״לא. איננו חייבים להיות
שותפיהם באיבה לישראל!״

כעיקכות מגעים אלה יומנו את
הקמת הוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית,
שאליו הצטרפו אישים ממפלגות
שונות. הידיעה על הקמת הוועד פורסמה בהבלטה
בביטאון הפל״ן, אל־מוג׳אהיד, בצירוף
הסבר על רקע הקמתו.
במקביל, מסרנו לגורמים ממשלתיים כאן
על שיחותינו עם ראשי הממשלה האלג׳ירית,
פקידות ומיבידות בעברית ובאנאלית

בפיקוח משרד החינוך והתרבות * שכר לימוד מודרג
נמשכת ההרשמה לכיתות ט׳—י׳—י״א
למסיימי י״א—י״ב — כיתות שנתיות מיוחדות
סרטים והרשמה :
12—9בבוקר
7.30—4בערב

קדימה

ת״א, בן־יהודה 74
ע״י רחוב פרישמן
טלפון 220314

בגרות
ו מו קד מו תלאקס סוני ם
• למועדאפריל — אוקטובר 1969
• הלימודים בקבוצות קטנות ובתנאים,נוחים
פרטים והרשמה :
12—9בבוקר
7.30-4בערב

קדימה

ת״א, בן־יהודה 74
ע״י רחוב פרישמן
טלפון 220314

פשו 51:11
2א£מ10

וםחח
ואם ו £1 15־ו

שלום כהן וכלקאסם קרים ()1960
אבנרי על פגישה זו (העולם הזה )1206
ביטא את התיזה למען יצירת ידידות זו:
אפשר לרכוש את ידידות אלגי׳ריה —
בצורה היחידה בה נקנית ידידות בין עמים:
על־ידי הושטת עזרה בשעת מצוקה. מעולם
לא היתה אומה זקוקה יותר לעזרה מאשר
העם האלג״רי השותת־דם ברגע זה.
...אין המדובר במחווה חד־פעמי בעל
ערך זעיר. כאן מדובר בהושטת עזרה, בגלוי
ולעיני כל, לאומה בצרה. שום אומת
אינה שוכחת עזרה כזאת — ובוודאי לא וד
אלג׳ירים, המשוחררים עדיין מכל דיעת
קדומה נגד ישראל.
אלג׳יריה זקוקה לכל. היא זקוקה לקולות
באו״ס — ולישראל יש קול ויש פה
במוסד זה. היא זקוקה לכסף — ולישראל,
אף שאינה עשירה, יש כסף בכמויות המספיקות
למטרה זו. היא זקוקה לנשק —
ולישראל יש עודפים גדולים משלל סיני.
וגם תת־מקלעים מדגם עוזי. היא זקוקה למדריכים
צבאיים — ובאיזו מדינה קיים
שפע כזה של מומחים בינלאומיים לפיצוץ
מיפקדות, להנחת מוקשים ולפריצת בתי־סוהר
כמו בישראל?

חודשיים לאחר מכן נפגשתי בניו־יורק
עם מרבית חברי ממשלתה הזמנית
של אלגי׳ריה. שוחחתי ארוכות עם שר־החוץ
שלה, בלקאסם קרים6 ,י שעמד עד
למינויו זה בראש צבא השיחרור האלג׳ירי.
דיברנו על הקמת ועד ישראלי למען אלג׳יר־יה
החופשית.
בלקאסם התלהב מן הרעיון, הצטלם כשהוא
מחזיק את גליון העולם הזה בידו, וכי

והמלצנו על שורת מעשים נוספים. נתקלנו
בקיר אטום. מדיניותה של ישראל נשארה
ללא שינוי: הליכה מוחלטת בתלם הצרפתי,
רתיעה מכל יוזמה עצמאית, התייצבות גלו־ייה
בצד אירגוני המתיישבים הצרפתיים ב־אלג׳יריה.
בעיני
העולם — ובעיני הלוחמים האל־ג׳יריים
— נשארה ישראל אוייבת מושבעת.
שום עזרה ישראלית לא הגיעה ללוחמים,
שום מחווה דיפלומאטי או מדיני גדול לא
נעשה לטובתם. כאשר זכתה אלג׳יריה לעצמאות,
לא יכלו מנהיגיה לזקוף אפילו קורטוב
של רצון־טוב לחשבונה של ישראל.
מה עוד, שמנהיגי המחתרת הוחלפו בקבוצת
המנהיגים ששוחררו מן הכלא הצרפתי —
וכך גם לא יכלה להיות השפעה. על ממשלת
אלג׳יריה החדשה אפילו לאותם מגעים
אישיים צנועים שקיימנו בעבר.
וצרפת? הנבואה השחורה ביותר התגשמה
במלואה. עד כדי כך, שכאשר ביקר בשבוע
שעבר שר־החוץ האלג׳ירי, עבד־אל־עזיז
בוטפאליקה, בפאריס, הבהירה ממשלת צרפת
כי חטיפת המטוס היא עניין פנימי של אל-
ג׳יריה, ולא יעלה כלל בדעתה לקלקל את
היחסים עם אלג׳יריה בגלל איזשהו אינטרס
ישראלי.
האם כל זה יכול היה להיות אחרת,
אילו אני מאמין שכן.

מכתבים
חטיפת המטוס
התפלאתי על הרוגז בציבור שלנו: לא
על זה שגנבו לנו מטוס ולקחו ישראלים
בשבי. על זה יש לזעום — ולהגיב.
אלא על׳ ההצהרות
שאלג׳יריה ו־אירגונו
של האמורה
״עושים צעדים
בלתי־חוקיים שכאלה.״
הרי
כל מלחמת־הטרור
בין הפלסטינים
לישראל —
חורגת מגדר החוקיות!
הם עושים
מעשי־טרור נגד או־כלוסיה
אזרחית, הולאור
רגים
ילדים, פוגעים
ברכוש אזרחי.
אנו ערכנו פשיטה אל מעבר לגבול,
לקחנו שבויים מכראמה, מתנגדים להפעיל
את אמנת־ג׳נבה לגבי אנשי אל־פתח.
זוהי מלחמת־ג׳ונגל אמיתית. ובאמת, הגיע
הזמן שישראל ואירגוני־הטרור יקבעו לעצמם
חוקת־כבוד הדדית: מה מותר ומה
אסור לעשות בתנאים כאלה. כי אמנת-
ג׳נבה שוב אינה רלבאנטית, בתנאים של
לוחמת־גריליה כמו שהיא מתחוללת בשנוון

אריה לאור, תל-אביב

אחריות לשלש שנים
שנתיים יותר מכל
מכונת גילוח אחרת בעולם!

קד מאז׳ינו
ח״ב אבנרי טען בנאומו (העולם הזח
:)1611 ה רי זה כאילו הקימו הצרפתים,
בשעתו, את קו מאז׳ינו המקורי לא לאורך
הגבול הצרפתי אלא בליבה של גרמניה
זה בדיוק מה שעשו הצרפתים: קו מדינו
הוקם בצפון־מיזרח צרפת, לאורך הגבול
עם גרמניה שנקבע בחוזה ורסאיי. מאחרי
הקו שכנו מחוזות אלזס־לורין שסופחו מגרמניה
ובהם — בדיוק מיליון וחצי גרמנים!
אגב, הפירצה הגרמנית נעשתה לא בקו
מאז׳ינו, אלא לאורך חבל הארמים שבבלגיה,
לאורך הנהר מאז. הם עקפו את הקו.
אשר לטיעונו הבטחתי של ח״כ אבנרי:
מבחינה ביטחונית גרידא בוודאי שאין לתוכנית
הפדראציה יתרון על תוכנית־אלון.
מה גם שאבנרי עצמו הציע בזמנו להציב
כוחות־צה״ל בשטח המדינה הפלסטינית ש־בפדראציה.
אריאל
סימקץ, ירושלים
• ההצעה היא שכוחות צה״ל יוסיפו
לשמש ערובה בטחונית — על־פי אמנה
שתתקבל על־ידי ממשלות ישראל ופלסטין,
שתאושר במישאל־עם על־ידי העם הפלס־
4טיני. זהו ההבדל.

יפו העתיקה
כאשר פינו בכוח את תושבי העיר העתיקה
ביפו, ונתנו להם הלוואות כדי שישלמו
שנים עבור שיכונים מזופתים, הובטח לתושבי
תל־אביב הגדולה שבשכונה המשופצת
ישכנו אמנים תסרי-
אמצעים, שיקבלו בדרך
זו משכן והשראה.
בינתיים
הפכה יפו
העתיקה לעסק מכניס:
יש שם מאות
גאלריות — אך לרוב
של עשירים
חסרי־דאגות, שעוסקים
מן הצד בציור
— או אשר נשותיהם
עוסקות בתחביב
אמנותי כלשהו.
יש שם גם בתים
שלמים שהוקצו לאדריכלים — אשר יחסם
לאמנות מפוקפק.
מה שאין שם — זה דירות ואולפנים לציירים
צעירים, מוכשרים ובלתי־ידועים.
האם טרח מישהו לבדוק לפי איזה מפתח
מחלקים את יפו העתיקה? ומי נהנה מזה?
ומי הפקידים המחליטים? ומה יחסם לרוב
התושבים המיוחסים החדשים?
שאול הלוי, יפו

בקנותך את מכונת הגילוח המשוכללת ביותר בעולם אתה מקבל תעודת אחריות הנשארת בתוקו*
שלוש שנים תמימות! אתה תהנה׳ כמובן, מגילוח מצוין עוד שנים רבות לאחר מכן. על תעודת האחריות
המצורפת לכל מכונת בראוו סיקסטנט, מצוין מספר. אם תרשום על התעודה את שמך ותח זיר
אותה למפיץ, הרי מכונת הגילוח שלך, הנושאת את מספרך, מוגנת באחריות לשלוש שנים.

ואתה עשוי גם לזכות בפרס!
רשום את שמך וכתובתך על תעוות האחריות, ענה על השאלה
הפשוטה ושלח התעודה והתלוש לדלתה הברה למסחר
בע״ס, תל־אביב.

) 1מספרך נרשם כדי להבטיח למכונת הגילוח שלך אחריות
לשלוש שנים תמימות.
)2תשובתך לשאלה הפשוטה נבדקת.
)3אם התשובה נכונה. משתתך מספרך בהגרלת הפרסים.
)4כל חודש, במשך שלוש שנים, ישתתף המספר בהגרלות

העולם הזה 1613

ואלה הפרסים

51x13111
11111111

• למכירה בגלל פירוק *

אולם לתעשיה

עילית צבאית?
לאור חילופי־ה$ברי בצה״ל, ומינוי קצינים-
בדימוס למישרות רמות־דרג בחיים האזרחיים,
מתעורר בליבי החשד כי במשך —10
20 השנים הבאות תיווצר ״עילית״ צבאית־לשעבר,
שרק לחבריה יגיעו מישרות גבוהות
— ומי שלא עשה קאריירה צבאית לא
יוכל להגיע לעמדה כלשהי בציבוריות הישראלית.
(המשך
בעמוד )5.

פרסים. זנית בפרס — יוצא מספרך מההגרלה.
)5סוב! ,שחסרי־מזל אחדים לא יזכו בפרס למרות הזמן
הממושך. אך הללו יתנחמו בידיעה שהם משתמשים במכונת
הגילוח החשמלית המשוכללת ביותר בעולם.
)6ההגרלות תערכנה בנוכחות נציג רואה החשבון שלנו.

300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור־התעשיה בכביש פתח־תקוה

שוייצרית

]0נם \$3י

פרטים: טלפון 914343

להשתתף בפסטיבאל הנוער הקומוניסטי בסופיה שבבולגריה
— בגלל הופעת מישלחת־רק״ח.

מע״י הרכיבה
מטה בחירות
למעשה ככר נקכע, כחשאי, הרככו של
מטה־הכחירות של מע״י לכנסת הכאה.
בראשו יעמדו ספיר, אלין ואלמוגי.
קלושים סיכוייהם של אנשי רפ״י לשעבר לדחוק גם
את דיין פנימה, בתפקיד מרכזי: ספיר כבר הודיע על
התנגדותו לצירופו.

תטקיו
מורדי המושבים -
לשיא פעילותם
! 1 11ו 111ז ו—1ה ו זו!ו 1 1ז — 1ז!

גוברת ההתנגדות
להעלאת אחוז החסימה
החשש שאחוז-החסימה
שרירותי -הולד ונחלש.

יועלה

כאופן

אף כי נשאר חוג במע״י הדוגל בכך, כדי לסלק
את סיעת הכוח החדש מן הכנסת, גוברת במע״י הדיעה
כי הוחמצה ההזדמנות לכן. חוגים אלה סבורים כי
העלאת אחוז־החסימה בשנה האחרונה לפני הבחירות
תביא תוצאה הפוכה, כלומר: תרגיז את הציבור ותעזור
לכוח החדש.

תימוכין לכך נמצאים כמחקר מכון ״גיל״,
שפורסם השכוע, שהוכיח כי העלאת אחוז־החסימה
הוא העניין הכלתי־פופולארי כיותר
כארץ. רק אחוז אחד תומך ככף.

480/0של האוכלוסיה תומכים בהמשך שיטת־הבחירות
הקיימת, רק 29 מתנגדים לכן, ולשאר אין דיעה.
(לתוצאות דומות־* הגיע מכון דחף לפני חודש, בסקר
שקבע כי הרוב הגדול תומך בשיטת־הבהירות הקיימת
לכנסת, ובשינוי שיטת־הבחירות בעיריות).
בהצעה של ועדת דב יוסף — בחירות אישיות אזוריות
— תומכים רק /0סר 2בציבור•

חבלנית נתפסה
על הגבול
אנשי ״אל־פתח״ התחילו להשתמש כנשים
וכנערות, להחדרת חומרי־חכלה לשטחים
המוחזקים.

השבוע ניתפסה לראשונה, מאז ההתנקשות בקולנוע
ציון אשד, שהחזיקה ברשותה נפצים ושעונים להכנת
מכשירי־תופת.

היא נשאה את הציוד כמיכל פודי שמאחרי
כיטנת המזוודה שלה.

ו יו ! י ו — 1י

אל תופתע אם יפרצו, במקומות שונים בארץ, תקריות
מפתיעות, בהן ינסו אנשי תנועת־המושבים המורדים
להפגין את התנגדותם הקיצונית ל״חוק המושבים״
המוצע.

השכוע קיימו המורדים מגע רצוף עם
שורה שלימה של ה״כים מכל הסיעות,
ערכו אף הפגנה־כמישמרות ליד הכנסת.
״אכל זוהי רק ההתחלה,״ הכטיח אחד
מראשי-המורדים .״לא ניתן לעסקנים מפלגתיים
לנשל אותנו מכתינו ומרכושנו.״

נדחתה הופעת
היומוו הערבי
הופעת היומון הערבי של מע״י, שהמערכת שלו כבר
הוקמה ושוכנה בבניין הג׳רוזלם פוסט בירושלים —
נדחתה שוב.

הסיכה: לאחר פירוק ״אל יום״ לא מצאו
עסקני־מע״י אף איש רציני, מכין תושכי
ירושלים המיזרחית, אשר ירצה להצטרף
למערכת.

ויכוח ערבי
על מישלחת ישראלית
לא מן הנמנע שיפרוץ ויכוח בין עיתוני־אלג׳יריה
לבין עיתונים ערביים אחרים, על סירובה של אלג׳יריה

עריפת-ראשים
בהיריון 110
מישטר־צימצומים קפדני מתכנן מזכירה
המיועד החדש של מע״י, פנחס ספיר, עכור
מנגנון מע״י השוכן כרחוכ הירקון ,110
כתל־אכיכ.

הטלוויזיה בתפריסיו
תשדר בעברית

הטלוויזיה הקפריסאית עומדת להתחרות
ברצינות בטלוויזיה הישראלית.
בימים אלה עומד להיחתם הסכם עם תחנת־הטלוזיזיד,
היח־נית-המיסחרית בקפריסין, לפיו תשדר תחנה זו
יום־יום מיספר שעות בעברית.

תוכניות אלו ימומנו על-ידי חכרות מים־
חריות כישראל. כף יוכלו המפרסמים כארץ
להשתמש כטלוויזיה הקפריסאית כטלוויזיה
מיפהרית -כעוד הטלוויזיה הישראלית
תישאר חינוכית כלכד.
עדיין אין קולטים את קפריסין היטב במרבית מקלטי־הטלוויזיה
בישראל — אולם לפי ההסכם, תשדר תחנה
זו בקרוב על גל שייקלט היטב בכל מקום בארץ.

ממשלת-ישראל לא תוכל למנוע שידורים
מיסחריים אלה כעכרית -כיוון שהתחנה
היא פרטית.

מיליוו דולאר לגידול
בופאלו ברמת־הגולו
איל־עסקים אמריקאי יהודי, מראשי היהלומנים בניו־יורק,
הביע את נכונותו להשקיע מיליון דולאר בגידול
תאו־הבופאלו, לתצרוכת בשר, ברמת־הגולן.

האיש, שהיה כשנות העשרים חכר קיכוץ
בישראל, הוא בעל מיכרות-יהלומים בקניה,
ורחוק מציונות.
הוא כיקר לאחרונה כארץ, בהשפעת אשתו,
יהודיה דרום־אפריקאית וציונית. כאן
תרם סכום של 150 אלף לירות לכניית
״כית מגן־דויד־אדום״ בעפולה -והתחיל
לנהל משא־ומתן עם מרכז •ההשקעות עד
גידול הבופאלו.
לפי תוכנית זו יקבל איש־העם קים בהכירה
שטח מירעה מגודר של כמה אלפי דונמים
-כרמת־הגולן. כל שאר ההשקעות
ייעשו על-ידו. לפי תוכניתו, יוכלו עדרי-
הכופאלו ברמת-הגולן לספק תיד כמה
*טנים את כל תירצוכת־הבשר של מדינת־ישראל.
התאו
האמריקאי (בופאלו) היה מקור מחייתם הבילעדי
כימעט של האינדיאנים וגיזעו הוכחד על־ידי האיש הלבן
כימעט לחלוטין. רק לאחרונה מגדלים מחדש את שרידיו.

בין קורבנותיו הראשונים — העיתונאי אלקנה גלי,
סגן־עורך הפועל הצעיר, ואליהו אגרס, דוברה של
גולדה, החוזר לדבר, ככתב לענייני מפלגות.
מי שעתיד לסבול מאי־נעימויות רבות מצד המזכיר
החדש הוא — סגן־מזכיר־מע״י, שמעון פרס, אשר ספיר
שונאו אישית עוד מימי עבודתו במערכת־הביטחון.

״מטוס־עזרה״
ישראלי לביאפרה

ב״ג מביו
סערה חדשה

כל האירגונים הפועלים עתה בישראל למען ילדי-
ביאפרה עומדים לרכז את מאמציהם במיבצע משותף
אחד — שליחת מטוס חכור מיוחד לביאפרה, שישא
עימו מזון, תרופות ומתנדבים.

סערות ציכוריות חדשות צפויות עם הופעת
סיפרו של דויד כן־גוריון ,״מדינת
ישראל״ -המכיא את הגירסה הכן־גור
יונית לתולדות המדינה.

המטוס ישא עליו את סמל מגן־דויד־אדום
סמל שאינו מוכר על-ידי הצלב-האדום הבינלאומי.
אי־הכרה זו מנעה עד כה ממגן־דויד־אדום לשלוח
מישלוחי־עזרה בשמו, והאירגון נאלץ לעשות זאת רק
באמצעות הצלב־האדום.

בספר, הנמצא בשלבי־עריכה סופיים, והמכיל למעלה
מאלף עמודים, מיסמכים חדשים בפרשות אוניית-
הנשק של אצ״ל אלטלינה, פירוק הפלמ״ח, והנסיגה
מאל־עריש.

חלק מן הגילויים יעמיד כמצב לא-נעים
כמה מראשי המדינה שב״ג אינו חפץ
ביקרם, וזאת -דווקא ערכ מערכת־הב־חירות.

המצדדים
כהשתתפות, וכתוכן כל יתר
מישלחות־ערם, הכיעו כמיסדרונות־הכנס
את הריעה, שאי-אפשר לשכה את שיריהם
של שניים ממשתתפי־המישלחת הערביים•
ישראליים -מחמוד דרוויש וסמיד אל־קאסם
-וכד-ככד לסרכ לשכת איתם כאולם
אחד.
אגכ, כשידורי-הפתיחה הזכיר ראדיו•
מוסקבה פעמיים את המישלחת הישראלית,
תוף ציון העוכדה ש״הופיעה בלי דגל
ישראלי.׳,

ה ^זוכי ר

וזודד ש

נראה שלמטוס זה יצורפו גם צוותי־עזרה
רפואיים, רופאים וחובשים שיאומנו במיוחד
לטיפולי-סעד לנפגעי־רעב. מיספר רופאים
כבר התנדבו לשליחות זו ובימים הקרובים
תצא קריאה לרופאים ישראליים נוספים
להתנדב.

מכתבים
(המשך מעמוד )3
כל אלה שהדמוקראטיה שלנו יקרה להם
— חייבים לשקוד, כבר עתר״ על מציאת
פיתרון לבעייה זו. אינני אנטי־מיליטאריסט,
אלא תלמידו של ז׳בוטינסקי. ובכל זאת.
משה גור, תל-אביב

הקוקסינל שדנו
לא ציינתם קו מקביל בין חייו של קוקסינל
הצרפתי, המקורי, למועמד־לקוקסינל
שלנו, הטוראי לשעבר ליאור אפשטיין, ששינה
את שמו ואת זהותו לזו של לילי
ניאגרה (הסולם הזה .)1612
ובכן, כמו ליאור, גם קוקסינל המקורי
היה בצבא — הצרפתי — והגיע אף לדרגת
סמל. מסתבר שהלחץ הצבאי, ה
קוקסינל

ליאור

שובר
לא אחת גברים רציניים, הוא אשר
דוחס את נשמתם של הקוקסינלים־בפועל
לפסים נשיים, משכנע אותם להמיר את מינם,
בכוח אם לא בפועל.
שמואל אלקושי, ירושלים
• קוקסינל המקורי והקוקסינל־בפועל —
ראה תמונות.

הקרב בדיסקוטק
כל הכבוד למאנדי שאולי, אשר יצאה
לקרב נגד הפאם־פאטאל ממרסיי. חבל רק
שלא הצליחה לקלף קצת מעורה המקומט של
נערת־הזוהר המזדקנת.
נעמי אדווה, אילת

ביאפרה והפליטים
תרמתי בעד ניצולי ביאפרה, ואני משבח
את פועלכם ואת פועלם של כל העוזרים
לעם ביאפרד, האומלל.
אולם
כלום לא
יתכן שחלק מן המתלהבים
לעזור שם
הרחק, עושים כך
משום שמצפונם נוקב
להם על שלא
עזרו כאן, בבית,
להציל את הפליטים
הערביים החדשים שגורשו,
את אזרחי
ביקעת הירדן המיז־וחית,
שנאלצו לבלמדן
רוח
מפני הרעשת־תותחינו,
ואת יתר קורבנות המלחמה הערביים,
החפים מפשעי מנהיגיהם?
שאול למדן, חולון

ם יאפרה והיהודים
הקשבתי השבוע לפרשן דבר ששידר ב־גלי־צה״ל
על ביאפרה. לא יכולתי להימנע
מן המחשבה שאילו היטלר המטורף לא היה
יוצא לכבוש את העולם, אלא מסתפק בד,ש־מדת־היהודים,
היינו יכולים להאזין לשידור
דומה, בארגנטינה, למשל, בו שוקלים אם
השואה היהודית היא עניין גרמני פנימי או
בעייה בינלאומית.
אגב, כל הכבוד לכתבה שפירסמתם אתם
בנושא זה.
מרדכי ארז, תל־אביב

אפלייה מנח״ל זו
ביום ו׳ סיפר אחי, המשרת בגייסות־ה־שיריון,
שביחידתו מוצע אלבום־מלחמה לקצינים
בלבד.
מדובר, כנראה, באלבום של הגייסות. אבל
לא יתכן שתהיה אפלייה בצה״ל, לגבי אפ־
(המשך בעמוד )6 1 העולם הזה 1613

במה ע מי
בשנה את
נהנית מהפשו־ת
המקרר?
חישוב פשוט יראה לך כי לפחות 48 פעמים.

במקררי ״קורעת״ המשוכללים
קורעוז 14 סופר אוטומטי
ו קו רעת 11 סופר אוטומטי
אין לך כל צורך בהפשרה המטרידה. מקרר ״קורעת״
מפשירבעצמו וחוסך ממך ״הנאה״ וו.
במקרר ״קורעת״ סופר אוטומטי :
2ד ל תו ת מגגטיזת
(דלת נפרדת לפריזר).
הפשרה אוטומטית מלאה.
עיצוב ותכנון פנים או לטרה מודרני.
ש רו ת קורעוז ה מהיר והיעיל.
הקפאהע מוקה ע ד 0ס 18־
להשיג בכל סוכנויות ״מפיצים״
וחנויות חשמל מובחרות.

שולה רוכן,
חיפה

רונן

ספר הטלפון

עברית ו/או אנגלית
ההרשמה עד 7.8

כתיבה במכונה

ע ב די ת

א 1נ \ ל ־ ת
כתיב ללא שגיאות
ההרשמה עד 7.8

אולפן למתחילים
( 12 שעות בשבוע)
ההתחלה ב־ 7.6קורסים
( 4שעות בשבוע)
קורסים מיוחדים
סס £1611מ 0ק 8סז 001
;1011ז 53ז מ 0 0

קנ א ה בגיל ...105
בברזיל ספגה אשר, בגיל 105
מכות ע״י אשתו הקנאית של
גבר שנתפסה בחברתו. לקנאה
מצד חברותיה בשטח הבישול
זוכה כל אשד, המשתמשת בשמן
אקסטרה 0י.די. של ״עץ
הזית״ ,כי זה הוא השמן האידיאלי
לבישול, טיגון, אפיה
ולתיבול הסלטים. והראיה — גם
השנה זכה במקום הראשון במשאל
העם.
לכן אומרות גם הקנאיות: הוא
היחידי — שמן סי.די.

לתלמידים בחדשי החופש, לנד
סיימי ח׳ — הכנה לתיכון ט׳,
י׳> יא׳ — דקדוק וספרות

פרטים :

7.30—4 ; 12—9

קדי מ

תל־אציב, גן־יהודח
__ טלפון 220314
סתם חארקיסטים :

איני מבינה מדוע
היפנו תשומת־לב לאותה חבורה מתפרעת
בהצגת־הבכורה של שברו את הכלים. אינני
חושבת שהם מהווים קבוצת־חתך חברתית,
אלא אך ורק קמצוץ זעיר של אנשים שליליים.

היה צורך להגדירם כמשוררים, ציירים
ופיזמונאים. צריך להעמידם בסקאלה אחת עם
מבצעי־החארקות.
אסתר אייזנברג, תל-אביב
• יונה וולד פירסמה קובץ־שירים ומכי־גה
מחזה שיועלה בקרוב; מאיר ויזלטיר
הוא, בין השאר, מבקר־ספרות של שבועון־
צה״ל במחנה; מנחם ביניצקי פירסם שני
קבצים; יאיר הורוביץ — ארבעה; הציירת
שושנה שווארץ—בן־אשתמוע הציגה מיצירותיה
האוואנגרדיות. אין ספק שאלה, למרות
טעמה של הקוראה אייזנברג ,״חתך ייצוגי״
של הדור הצעיר באמנות.
1 קצרגות
עברית ו /או אנגלית
ההרשמה עד 7.8

חייל במילואים, אי-שס

• בעניין זה הגיש אורי אבנרי שאילתה
בכנסת, והשבוע התנהל הדו־שיח הבא בינו
לבין שר־הביטחון:
משה דיין: כל האלבומים הדזטיבתיים
שהוצאו על־ידי החטיבות הסדירות וחטיבות־4־
המילואים חולקו חינם במזכרות לכלל חיילי
׳החטיבה. האלבומים הפיקודיים חולקו לפי
שיקול הרמטכ״ל רק לקצינים, וזאת מסיבות
תקציביות (יצויין שלא כל הקצינים קיבלו
האלבומים, אלא מדרגה מסויימת בלבד ).האלבומים
הפיקודיים יינתנו לרכישה תמורת
תשלום. הרכישה תאופשר רק לחיילים (כולל
מילואים).
אורי אכנרי (,שאלה נוספת) :כבוד השר,
האם אינך סבור שיש אי־צדק יסודי
בכד שדווקא החיילים צריכים לשלם עבור
האלבום, בעוד שקצינים בכירים יהיו פטורים
מתשלום נזה?
משה דיין: אינני חושב שיש כאן
אי־צדק יסודי. אני חושב שהרמטכ״ל רשאי,
לפי שיקול דעתו, מדי פעם להעניק למפקדים
מתנות, בגון אלבום.

המהומות ב״אוהד׳

ז ־־ ר־ו ף /בהם

הכנהלסוגים: ג׳,
ההרשמה עד 7.8

(המשך מעמוד )5
שרות רכישתו של אלבום — ולו בשכר.

הערכתי נתונה בזה לפורצי״האוהל (העולם
הזה .)1610
1הלוואי והיו יותר
קנאים כאלה לטוב־הטעם
האמנותי שלנו,
היה לנו אולי
תיאטרון יותר טוב
— ובוודאי שפחות
סטאלאגים, אלבומי־צה״ל
ויתר פסבדו-
סיפרות.

קו ר עוז
משובלב* יותר־

ה 1הדת
חשבו ! 1ת

מכתבים

הונצח בסרט מסע קטע קרבות רוא מפורסמים אור לראשונה
להשיג בחנויות הצילום.
סרט איכות נוסף של
*0* 8ת.ד 412 .תל-אביב

מכשייר ה״מגניריי״

לאשה בהריון
המתנה הנאח ביותר —
ספרו של

המנוי — קיבלת חשבונו,
נא פרע
אותו בהקדם.

ספר הטלפון שלנו כל-כך קשה לקריאה,
שנדמה לי שכדאי היה לדואר לספק, עם
כל מדריך, את הזכוכית־המגדלת המוארת,

פרופסור יוסף אשרמן

״לקראת אמהות״
להשיג בכל חנויות־הספרים

והמיועדת במיוחד לקריאת ספרי טלפון, שעל
מכירתה מודיעים במודעה אשר מצאתי
בירחון האמריקאי ניו־יורקר.
אולי זה יעזור.
אברהם כן־ים, תל-אביב
#המכשיר המיוחד מגניריי — ראה
תמונה.

זבות קדימה כמדור זח תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הז ה 1613

בעולם כמה מן המחזות המוצגים חן. כן לא התלהבו
השילטונות מעצם הפסטיבל, הגדוש
שמאלנים, היפים וסטודנטים, זמן קצר כלבו
לאחר מהפכת־מאי. על כן תבעו לבטל
את החגיגה.
״יצטרכו לקשור אותנו בידיים וברגליים
בדי שלא נרקוד!״ הגיב מורים בז׳אר, במאי
שמאלני מפורסם. בביכר־השעון, שם זוללים
מדי עונת־פסטיילים 108 אלף תיירים יין
רע ובשר קשה, לחשו :״הפעם יקרה
משהו!״
כניעה לחום. לקראת הערב התחממו
הרוחות. סטודנטים מכרו את ביטאונם החד־פעמי,
הכלב השוטה. שני צעיפי־נערות
אדומים נקשרו ביחד — כדי שיהיה למחנה
הלוחם דגל אדום: כי פשוט לא היה כזה
בכל אביניון.
האמנים התעלמו מאיומי־המישטרה ונד
הצר,רות־ר,מתסיסים. הם המשיכו לערוך חזרות•
הליבינג תיאטר האמריקאי־הגולה השמיע
את צריחותיו הזועמות. תיירים התייצבו
ממול והמתינו.
הכל היה ערוך להתמודדות — אבל היא
לא באה. היה חם מדי. המישטרה ניכנעה
ברגע האחרון.
אבל לא מבלי להראות שידה בכל זאת
על העליונה: למען הרושם, נאסרה הצגתו
של המחזה מיזרן עם שדיים עירומים.
הדבר הביא להתנגשות חד־פעמית עם ה־מישמר
הרפובליקאי, ולהצהרה מאוחרת של
ראש־העיר, ד,נרי דיפו כי הוא היה נותן
להציג ״שדיים עירומים או כל חיזיון אחר.״

מי רץ אחריך?
טלויזיה לא קוניםבכליום

היה זהיר בבחירתך
איטליה השוטרים מול טירת האפיפיורים
מהפכה עם שדיים עירומים
צרפת להתראות באולטובר
נותרו שלושה׳ חודשים עד להתחדשות
מהפכת־הסטודנטים — שתתחיל, לכל הריעות
בפאריס, בשביתה כללית של האוניברסיטות
.״להתראות באוקטובר!״ היא
הסיסמה של התלמידים, הנפרדים מידידיהם
כדי לצאת לחופשות על־פני אירופה. והשנה
יש משמעות של איום למישפט השגור.
הקיץ ׳מרתיח: דם. יש המטילים ספק
אם זה יחזיק מעמד עד לאוקטובר .״הקיץ
מרתיח את הדם,״ אמר השבוע סטודנט לעיתונאי
ישראלי בפאריס .״ספק אם נעבור
לסדר־היום על תקריות כמו אביניון, ורצח
האיש מקטנגה.״
כי הבחירות הכלליות אומנם הקנו ל-
דזדגול רוב מכריע — בעזרת איזוריות,
המזייפות את רצון־העם. אולם דווקא רוב
מכריע זה מביא יותר אנשים להכרה שיש
לנהל את המהפכה ״מחוץ לאסיפה הלאומית״.
החודש אירעו שלוש תקריות חמורות,
המראות עד כמה השקט מתוח.
כדור כעור!? .הראשונה, מבחינת חשיבותה,
אירעה בצורה המסורתית: ביום חגה
הלאומי של צרפת, ה־ 14 ביולי, החוגג את
תפיסת הבאסטיליה על־ידי העם שהפיל את
המלוכה, התנגשו סטודנטים עם שוטרים
בכיכר הבאסטיליה, קראו ״בוז למלודודגול!״
היו כמה עשרות עצורים ופצועים.
שבוע קודם לכן נמצאה גופתו השרופה
של ג׳ימי איש־קטנגה ביער ורנון, ליד
כבשה שחוטה וערופת־ראש. ג׳ימי היה
אחד הבריונים שהצטרפו לסטודנטים, בעת
תפיסת הסורבון, הבאישו במיקצת את ריח
המהפכנים, כינו עצמם ״אנשי קטאנגה״
משום שחלק מהם לחמו כשכירי־חרב במחוז
הקונגי של צ׳ומבה.
ג׳ימי קיבל כדור בעורף. מידי הימין,
התומך בדה־גול? מצד חבריו הקטנגאים?
עיתונות השמאל, מכל מקום, תובעת נקם
—וחקירה. אך הממשלה מנסה לטשטש,
״ יקרהמשהו ״ 1חמורה לא פחות
היתד, ההתמודדות בין משטרת העיר אבי־גיון
לבין אמני־ד,תיאטרון שחגגו השנה,
כמו כל קיץ, את פסטיבל־הבמה בטירת־האפיפיורים
של העיר, הגדושה שרידים מימיה,ביניים
והרנסאנס*.
בעיני שילטונות־העיר והממשלה לא מצאו
* בשנים 1376 — 1307 נאלצו שיבעה
אפיפיורים, בזה אחר זה ,׳להתגורר בעיר
אביניון, בתקופה המכונה ״גלות בבל של
האפיפיורים״.
העולם הזה 1613

מות הסוכן
האם התאבד ראש המחלקה הכלכלית של
הש״ב האיטלקי משום שממוניו התנגדו
למכירת נשק ומטוסים לישראל?
זוהי אחת השאלות המרכזיות שהועלו
על״ידי חברי־פארלמנט סוציאליסטיים ו־קומוניסטיים
ברומא, כאשר דרשו פירסום
כל העובדות שמאחורי מותו של הקולונל
רנצו רוקה. הקצין נמצא ללא רוח חיים
במשרדו שבוויא ברבריני ,86 בלב רומא,
כשבידו אקדח ברטח ,6,36 בעל קנה זהב
וידית של אם־הפגינה.
סין כמקום גאנה. רוקה היה מפקד
ש״ב מודרני טיפוסי, מבוגר, רציני, בעל
עבר צבאי. הוא התנגד לשתף פעולה עם
הנאצים ולהילחם למען מוסוליני, עבר בין
קווי הגרמנים כדי להצטרף לכוחות המלך
האיטלקי ב־.1944
לאחר המלחמה מונה לראש סר־א־אי —
המחלקה הכלכלית של שירות הריגול הנגדי.
בתוקף תפקידו היה עליו לפקח על
כל עיסקות־הנשק המבוצעות בשיתוף איטלקי
בעולם.
בשטח זה אפשר להתעשר בנקל. ואומנם,
כמה וכמה אילי־הון איטלקיים הפכו
לעשירים כקורח, לאחר שמכרו שיריוניות
לדרום־אמריקה, מרגמות לערבים, נשק קל
לכל מקום ולדברי השמועה ברומא —
נשק בינוני לישראל.
ברור שאנשי־עסק אלה לא יכלו לעשות
דבר ללא הסכמתו של רוקה. ומתהלכות
שמועות שהוא לקח אחוזים.
בייחוד הואשם רוקה, בזמנו, שנתן להעביר
לסין העממית מרכז־בקרה אלקטרוני
לתותחים אנטי־אוויריים, שהיה מיועד לגאנה.
כן מדברים על קבלת־שוחד, כדי לאפשר
מכירת נשק לישראל, בניגוד לרצונן של
כמה ממעצמות נאט״ו.
שימוש ככאקשיש. האיטלקים, כולל
חברי־הפארלמנט שלהם, רגילים לבאקשיש.
עצם קבלת־האחוזים לא היתד, מרגיזה
אותם.
מה שהסעיר את חברי־הבית השמאלנים
היה השימוש בו עשה רוקה בכספים שקיבל.
כי ראש המחלקה הכלכלית של
הש״ב מימן בכסף זה את פעילותה המדינית
של אחת הסיעות הימניות של ה־המפלגה
השלטת: סיעת אנדראוטי, של שר־ההגנה
לשעבר, שהוא ה׳בר נכבד במפלגה
הנוצרית־דמוקראטית .׳
זמן קצר לאחר שעובדה זו נודעה ברבים,
פרש רוקה למשרדו, נעל את הדלת
בשרשרת — מבפנים. שעות אחדות לאחר
מכן הוא נמצא, כשכדור ברקתו.
רוב המדינות שנהנו משירותיו —
— שמרו על שקט דיסקרטי. כש־
(המשך בעמוד )8

האם בדקת את מכשירי ג׳נרל אלקטריק אימפריאל?
הטלויזיה הנפוצה ביותר כיום בגרמניה. גנרל אלקטריק
אימפריאל מיוצרת בגרמניה בידע של חברת ג׳נרל אלקטריק
מארצות הברית. ג׳נרל אלקטריק מארצות הברית היא
בעלת נסיון ומוניטין בין לאומי בייצור מכשירי אלקטרוניקה
וחשמל. השילוב המוצלח של הידע והנסיון של חברת
ג׳נרל אלקטריק עם הדיוק וההקפדה בכל שלבי הייצור של
חברת אימפריאל בגרמניה, הוציאו לשוק מבחר גדול של
מכשירים, ביניהם בעלי מסך 65ס״מ. נוסף לכך מותאמים
המכשירים לאקלים ולתנאי הקליטה בארץ, וזאת לאור
הנסיון הגדול של חברת אימפריאל בשווק במזרח הקרוב.

ולכן אל תמהר !
קנה לפי מיטבשיפוטך
דרוש הדגמה בחנויות המובחרות בכל רחבי הארץ
יבואנים: יוסף טוינה בע׳׳מ, מונטיפיורי ,32 תל-אביב
ורחוב יפו ,56 ירושלים.
אבו קולה

\ נ 11ת/ 7

} 6א 3ו\

6א !0ק?/ה
״ ה עו ל ם הזה״ ,שבועוןהחד שו ת הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־30134
ת.ד * 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ס,
תל־אביב, רזד פץ * 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם• .
העורך הראשי: אורי אמרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

בעולם
(המשך מעמוד )7
נודע על מותו, נימנעו מלשגר למשפחת הסוכן
המת מיברקי־תנחומים.

ו״דמניה
הג ברת ה מג הי ת
ברלין היא העיר היחידה בעולם בה קוראים
האסירים למפקד בית־הסוהר :״גבירתי!״
כי בבית־הסוהר פלצנזה, בו כלואים 465
עבריינים בגיל צעיר, וביניהם רוצחים —
שולטת ללא מיצרים אליזבט הארה (.)41
אלמבט הכירה לראשונה רוצח — כש־היחד,
בת שלוש. אז דתנו הוריה, ללא
משים, מחסה לרוצה־נמלט. היא ישבה על
ברכיו והשתעשעה, כשהמשטרה באה לקחתו.
שגי ישבנים. מאז עברו הרבה ניסיו־נות
על אליזבט. היא גדלה עם שני אחים,
הכירה את הגברים וחשה בטוב בחברתם.
היא למדה משפטים, היתר, שופטת־נוער,
קיבלה לבסוף את התפקיד היחידי במינו.
עוד ב־ 1964 התחילה את הקאריירה שלה
בבית־הספר, כסגנית למנהל. אחר־כך, ביולי
1968 הפכה למנהלת ממש.
״אני יודעת איך להסתדר איתם,״ היא
מבטיחה .״מגינה עליהם, אך גם מחזיקה
אותם ביד חזקה.״
למשל: כשיא אסיר הדש לכלא והפליט,

הארה (מסתירה פני אסיר)
ביד חזקה
לשאלתה כמר, זמן עליו להישאר שם,
״שטויות, רק חמש שנים!״ האיש, שנידון
על גיסיון־לרצח, הוסיף :״תקופה כזאת אני
יכול לשבת על ישבן אחד.״
״מוטב שתשב על שני הישבנים. אחרת
זה יכאב לך,״ הגיבה. הנער פקח עיניים,
הבין שיש לו באן עניין בגבר — וקיבל את
המנהלת כסמכות.
״אלה בהמות!״ בבית־הסוהר יש גם
אגף לנשים .״אלו בהמות,״ היא אומרת,
״לרוב — חיות־פרא ממש.״
אבל לגברים שלה היא דואגת כראוי. לרוב
היא מאפשרת לנשואים לצאת לחופשות־בית.
וגם לרווקים, עד כמה שניתן.
״הם זקוקים לאשה כמו כל גבר,״ מסבירה
הגברת המנהלת בפשטות.

״בית העם״ של תל־אביב הישנה. בית־הקולנוע בו חזו בני הנוער בסרטי המערב הפרוע
ים הופעת ״המטאטא״ ,הקברט הראשון בארץ.
ף: היום, בדיוק באותו המקום, בנין אל על החדיש בן 12 הקומות, שהפך את רחוב בן־יהודה
קניות ותיירות.

:ויגד־ידנ ־!-11 יודז׳ד־ ב־וו־זיוגוגי ז די סן־

ר ו ^ נ1
עילערל
מכל
הע 1ל ם
אלילים ו הומואים
בשבוע בו פרצו מהומות־הקיץ הראשונות
באמריקה, דווקא בקליבלנד, שראש־העיר
שלה הוא כושי — גם זה קרה:
י• באתונה, יוון, הועמדו לדין שלושה.
עיתונאים על ״שפגעו בשמותיהם הטובים
של אלילי־יוון העתיקה ושל הפילוסופים
שלה,״ טענו במאמר ארוך כי
חלק נכבד מן האלילים׳ ומהוגי־הדיעות של
העולם העתיק היו הומו־סכסואלים.
9בניו־יורק, ארצות־הברית, ערך ה־כל־בו־באמצעות־הדואר,
אביקרונזבי את פיץ׳,
מכירת כללית, מכר בין השאר: בית בנוי
בשיטה טרומית ב־ 4000 דולאר; סרטן כסף
שמישקלו קילו — ב־ 2500 דולאר; מכונית
פורד עתיקה ב־ 3600 דולאר! ומגלשות־כלבים
לארצות הקרח ב־ 12 דולאר בלבד.
9בסאנטיאגו, צ׳ילה, ביקש מיקלט
מדיני שר־הפנים הבוליבאי לשעבר, אנטוניו
ארגואדאס — האיש שהבריח את יומנו של
ציה גווארה לאנשי־קאסטרו. הוא העדיף את
צ׳ילה על מיקלט מדיני שהוצע לו בהבאנה.
העולם חזה 1613

***לושת הגברים, שחטפו את מטוס אל־על, העמידו
\4/את ממשלת־ישראל בפני הכרעה קשה, שלא היתר, כמוה
מאז ימי־החרדה ערב מלחמת־ששת־הימים.
האם למצות את כל התהליכים הבינלאומיים האפשריים
— גם אם אין כל ביטחון שישאו פריי

האם להשיב מלחמה שערה, לחטוף מטוס
אלג׳ירי או מצרי -ולהיראות בעיני העולם
הגדול בפנופיית־שודדים העומדת מול כנופיית־שודדים?
האם
לנקוט פעולת־תגמול מסוג אחר לגמרי, בשטח אחר
לגמרי — ושוב בלי ביטחון שהדבר יעזור?
האם לנקוט קו אלים ונוקשה, מבלי להתחשב בתוצאותיו
לגבי אנשי־הצוזת והנוסעים הכלואים באלג׳יר, או לנקוט
קו גמיש ומתון, מתוך תקווה שהדבר ישפיע על האלג׳ירים
להחזיר את המטוס ונוסעיו?

הכרעה קשה. מי יקנא באותם הנאלצים
להפריע?

ך עוד פחות אפשר לקנא בראשי השילטון באל־
^ ג׳יריה. אותם העמידו שלושת הגברים במטוס בפני
הכרעה קשה עוד הרבה יותר.
אין ספק ששלושת החוטפים לא הודיעו על כוונתם
מראש לה״ה בומדיאן ובוטאפליקה. יש להניח כי הידיעה
הראשונה על כך שנתקבלה באלג׳יר היתד, תשדורת החוטפים
לנמל־ד,תעופה האלג׳ירי, שבישרה על כוונתם לנחות שם
במטוס החטוף.

ולא הייתי מתפלא אילו הגיב על כך הואדי
בומדיאן, בסתר ליבו, בקללה ערכית עסיסית.

^ פשר לשחזר את הדיון שהתנהל בשעות הקטנות
של הבוקר באלג׳יר, באותה שעה בה כינס לוי אשכול
בירושלים ״כמה מן השרים״. אתהמטוס כומדיאן: מה יהיה אם נכריזשהפקענו
המטונף הזה?
בוטאפליקה: יהיה לא טוב. הציונים ינסו להקים
נגדנו את כל העולם. הרוסים יקפצו עד הגג מרוב כעס.
קאסטרו יגיד שאנחנו מטומטמים. כדאי להחזיר את המטוס
לישראלים.
בומדיאן: להחזיר? אתה מטורף! אחרי שבמשך שנים
היינו התומכים הנלהבים ביותר בקו הקיצוני ביותר נגד
ישראל, אחרי שבמשך שנים עודדנו בכל כוחנו את הפלסטינים
להילחם בציונות — אנחנו נתנהג עכשיו כסו פחדנים?
מה יגידו עלינו?
בוטאפליקה: זה נכון, אבל תיקח בחשבון מה עלול
לקרות. טייסי כל העולם עלולים להכריז עלינו חרם. לא
יבוא שום מטוס אלינו. התיירות שלנו תיהרס.
כומדיאן: אז מה? הרי כל אלג״ר תצחק ממני אם
אכנע לציונים בהתמודדות הראשונה, אחרי שהתנגדתי
ביוני אפילו להפסקת־האש בין מצריים, ירדן וסוריה —
לבין ישראל !
כוטאפליקה: ומה יגידו באלג׳יר אם כסה חבר׳ה
ישראליים יחטפו מחר מטוס אלג׳ירי? או אם חיל־האוויר
הישראלי יירט כמה מטוסים שלנו בדרך לקאהיר, ויקח
אותם ללוד? אתה יודע שזה מישחק־ילדים בשבילם.
בומדיאן 5אבל תחשוב מה יכתוב מחר בורגרבה
הניבזה בעיתון שלו, אם נחזיר את המטוס :״ידידינו
האלג׳ירייס הם גיבורים גדולים, כשהם באים לעזור לעם
הפלסטיני בדיבורים. הם סומכים על זה שהצבא הישראלי
אינו יכול להגיע אליהם הביתה. אבל כאשר הלוחמים הפלסטיניים
עושים מעשה המסבך את אלג׳יריה, מרים בומדיאן
את הידיים עוד לפני שישראל פותחת את הפה.״ לא, עבד־אל־עזיז,
צריכים לחכות, לדחות, ולנקוט בינתיים קו תקיף
ביותר.
כוטאפליקה ז יא הוארי, כל יום שיעבור יקשה
עלינו עוד יותר לחזור בנו. אחרי שבוע יהיה יותר קשה
להיכנע!
כו מ די א ן: ימח שמם וזיכרם של הפלסטינים האלה!
אין לנו ברירה. אנחנו צריכים להעמיד פנים שאנחנו עוזרים
להם. אחרת נהיה בוגדים בעיני מאה מיליון ערבים, ובזויים
בעיני העם שלנו!

* * ה פל זה מזפיר? שיחות מסויימות שהתנהלו,
כנראה, בקאהיר בסוף מאי ובראשית יוני . 1967
רבים כבר הספיקו לשכוח את השתלשלות המאורעות
שקדמו למלחמת־ששת־הימים. אך יש דימיון רב בינם
ובין פרשת המטוס.
הכל התחיל, אז, במלחמתם של אנשי אל־פתח, בעידוד
הסורים. כשגברו מעשי החבלנים הפלסטיניים, איימו לוי
אשכול ויצחק רבין שנצטרך לתקוף את סוריה, אם לא
ייפסקו המעשים. הסורים נבהלו וטענו שישראל עומדת
להתקיפם. הסובייטים הודיעו לקאהיר שצד,״ל ריכז את
כוחותיו מול רמת־הגולן, ועומד לפתוח במלחמה נגד ה:ד**
סורים.
במצב
זה, לא היתד, לעבד־אל־נאצר ברירה אלא לעשות
איזשהו מעשה דרמאתי שייראה כאילו הוא, המנהיג הדגול
של העולם הערבי, חש לעזרת הסורים. הוא ריכז את צבאו

הטור

בחצי־האי סיני, וכדי להגביר את הרושם תבע את הוצאת
חיל־החירום של האו״ם מכמה מיגזרים של הגבול.
או תאנט הגיב בהחלטה להוציא מייד את כל חיל־החירום.
עבד־אל־נאצר נאלץ לשלוח את חייליו לתסוס את העמדות
לא ״שאלה׳זו אינה מתחשבת במציאות הנפשית
שנתפנו — גם במיצר טיראן. לפי עדויות מוסמכות,
בעולם הערכי. מציאות נפשית היוצרת מציחלם
על כך עד לאותו
רגע. התמקמו בשארם־אל־שייך, הת אות מדינית.
ברגע שהחיילים המצריים
בעיני־ישראל מצטיירים החבלנים הפלסטיניים, בצדק,
חילו אוייבי עבד־אל־נאצר בעולם הערבי ללעוג לו. ראדיו
עמאן ורם־אללה שידרו ללא הפסק קריאות־תגר בנוסח: כטרוריסטים רצחניים, החוצים את קו הפסקודהאש כדי
״הראיס בקאהיר האשים את המלך חוסיין הגיבור שאינז להרוג ולהרוס.
לוחם בציונים די צורכו. והנה ראו, הצבא המצרי יושב
בעיני פ ל ערכי, בלי יוצא מן הכלל, ממוסול
במיצר טיראן, אבל האוניות הישראליות ממשיכות לעבור ועד מאראקש, מצטיירים אנשים אלה בצורה
בו. הוי אחים פלסטיניים, ראו מי לוחם למענכם ומי לא לגמרי אחרת: כלוחמי-שיחרור דגולים ונעלוחם.״נאלץ
עבד־אל־נאצר לעשות את המעשה האחד שהפך רצים. כך הערבי אומר לעצמו :״הנה הצליחה ישראל לשבור
את המלחמה לבלתי־נמנעת — ביודעו היטב כי אין לו שחר בכמה שעות שלושה צבאות ערביים גדולים וחזקים. כבודה
של סיכוי להתמודד עם צה״ל. הוא סגר את המיצר, ואף של האומה הערבית נרמס בעפר. ארץ פלסטין כבושה עתה
שוחרי־שלום מושבעים כמוני נאלצו להכיר בעובדה שדרו .בידי האוייב הציוני, שאינו חולם להחזירה לערבים.
שה פעולה צבאית כדי לפתחו.
״והנה — בני העם הפלסטיני לא נכנעו. כמה בחורים
כך אירעו הדברים.
צעירים גואלים את כבוד כולנו. הם חוצים את הקווים בכל
ועתה, חשוב־נא רגע קט. כמה דומה פרשה לילה, והם נהרגים כזבובים, ובכל זאת הס ממשיכים ללחום.
זו לפרשת-המטום?
באללה, הם יורשיהם של הגיבורים הערביים מכל הדורות
ומכל הזמנים.

דמיון הבולט בין שתי הפרשות הוא בכך: עבדלא
התעמולה יוצרת תמונה זו. לד,יפו: תמונה זו היא
ן ן אל־נאצר אתמול, ובומדיאן היום, נגררו להרפתקות המנחה את התעמולה.
, 1967 לתמוך באנשי אל־פתח ובירידיה,ם הסוריים המטורפים?
מי מכריח את בומדיאן היום לרקוד לפי חלילם של כמה
טרוריסטים פלסטיניים חסרי־אחריות?״

ומכיוון שזה פך, הרי מאז מלחמת־ששת
הימים אין מנהיג אחד בעולם הערכי היכול
לעמוד מנגד, כאשר החבלנים הפלסטיניים
זקוקים לעזרה.
עברו הימים בהם אפשר היה לכלוא את אנשי אל־פתח
בירדן או בלבנון. מנהיג ערבי שהיה עושה כיום דבר כזה
— היה נראה בעיני עמו כאיש הנועץ סכין בגב העם הפלסטיני
הלוחם לשיחרור השטחים המוחזקים. שום חברת
ביטוח לא היתד, מקבלת על עצמה אחריות להמשך שילטונו
— או להמשך חייו.

לפן אין כומדיאן יבול פלל לפעול נגד רצון
אירגוני-החכלה הפלסטיניים, אפילו רצה בכך.
אם ירצה לצאת איפשהו בשלום מכל הסבך
שנוצר, יצטרך לנהוג בזהירות, תוך תיאום
עם האירגונים הפלסטיניים.
אם הפלסטינים אומרים לו :״הישראלים השבויים הס .
בני־ערובה. צריכים להחליף אותם באחז&^יבורים, הנמקים י
בכלא הישראלי, כדי שיוכלו להמשיך למלחמתם ז
איך יוכל בומדיאן להגיד לא?
אין ספק שגם בומדיאן רוצה להחזיר את המטוס. אין
הוא מטורף. אבל כדי להגיע לכך עליו לתמרן בזהירות,
לקבל הסכמה מראש מידי עבד־אל־נאצר ובעיקר מן הפלסטינים.

דאי להרהר במציאות זו, שהיא חשובה הרבה
^ יותר אף מפרשת־המטוס עצמה. היא מדגימה מחדש
את הטענה שאנו משמיעים אותה מזה עשרים שנה:

העם הפלסטיני הוא הגורם המפריע כמציאות
המלחמה הנטושה בינינו לבין העולם
הערבי.
מסוכנות, מבלי שיכלו לחשב מראש את המהלכים, לתכנן
את עמדתם, לשקול בכובד־ראש את הסיכויים והסיכונים
שהם לוקחים על עצמם.

כשני המיקרים היתה היוזמה הראשונית
כידי הפלסטינים.

אל־פתח ב־ , 1967 וחזית־השיחרור ב־ , 1968 הדליקו את
הניצוץ שגרם לתבערה. הם יצרו מצב שבו נאלצו ונאלצים
מנהיגים ערביים חשובים וחזקים לעשות מעשים שלא
כדאי להם לעשותם, מעשים העלולים להביא, בסופו־של־דבר,
לנפילת עבד־אל־נאצר ובומדיאן גם יחד.

אנו נמצאים במלחמה עם כל העולם הערכי.
אבל המוקד של מלחמה זו, והמאיץ של בל
מהלכיה, הוא העניין הפלסטיני.

** קורא הישראלי יכול להתקומם נגד קביעה זו
( | ולקרוא :״מה פיתאום? מי הכריח את עבד־אל־נאצר, במאי

לא מפני שאל־פתח ודומיו הם כל־כך מוכשרים. גם
אילו היו נטולי כל כישרון וסיכוי, וגם אילו היו משוללים
כל אפשרות ללמוד ולהשתפר בהדרגה, כפי שעשו אירגוני־החבלה
בארצות אחרות — גם אז היה גורם הפלסטיני
נשאר הגורם המכריע.

כי הגורם הזה הוא המתסיס את העולם
הערבי. הוא המונע בעד מנהיגי כל שאר העמים
הערביים לנהוג על-פי האינטרסים האובייקטיביים
שלהם -אפילו כשהם רוצים בכך.
וכל עוד תישאר בעיית פלסטין כפצע פתוח — לא
ייתכן שלום, ואף לא תיתכן הרגעה ממושכת ובטוחה. כמו
רוח רעה, היא תרים את ראשה שוב ושוב, תמיד ברגע
בלתי־צפוי, תמיד בצורה בלתי־צפוייה. בכל רגע עלול
לפרוץ משבר. כמו במאי .1967 כמו השבוע.
פרשת־המטום רק באה להזכיר לנו אמת זו מחדש:

הכעייה העיקרית היא בעיית פלסטין. ואת
השלום שאנו מחפשים -בפלסטין יש לחפש
אותו, ורק בפלסטין אפשר למצוא אותו.

11*€־י־ אבנרי

* ה היה כמו

חלום־בלהות או סרט־מתח

( הוליבודי רע:
איש רזה ובעל שפם שחור ודק הסתובב,
כשהוא מחזיק רימון בניצרה; איש שמי,
בעל צוואר של שור ופרצוף הדומה להפליא
לזה של מוסוליני, נופף אקדח בעצבנות —
והצוות של הבואינג 707 של אל־על ישב בתא
האחורי, ידיו מאחורי גבו.
.פחדנו לא כל־כך שייעשו לנו משהו
— כמי שפחדנו שייקרה משהו בטעות וכולנו
נעוף,״ סיפרה בהתרגשות אחת הנוסעות
שהגיעו ביום הראשון בלילה, לשדה־התעופה
לוד לאחר שעברה על כולם הנסיעה
ד,הרפתקנית ביותר בה נתנסו אזרחים
ישראליים.

>• וסעת ישראלית אחרת היתד, חיה
1קצורין 30 אשת החוג הנוצץ, ידידת
חוגו של המהנדס עמיחי סולל ואשר ידועה,
יחד עם בעלה, כאשת־חברה־ודיסקוטקים•

אנחנו לא אנשי אל־פתח. אנחנו אנשי

כאן מתגלה סתירה. נוסעת אחרת, טובה
פיטל, טוענת שהשמן הראה להם סמל,
הצהיר ״אני מאל־עסיפא! — האירגון שפשט
על שדה־התעופה של לוד!״
חברו היה נלהב יותר. הוא הוסיף, באנגלית,
כשהרימון שבידו מתנדנד מן ה־ניצרה
:״כן, ואנחנו רוצים לקבל בחזרה
את בית־לחם ואת רמאללה!״
״אבל הוא היד, עצבני נורא. כל הזמן
חששנו שמשהו יתפוצץ, והמטוס יפול.
״רק כשהגענו לשדה־התעופה הבית הלבן,
של אלג׳יר — נרגע השמן. ולהגיד את
* ג׳בהת תחריר פלסטין — אירגון ה־שיחרור
הפלסטיני. אל־עסיפא — הזרוע
הלוחמת של אל־פתח.

האמת — גם אנחנו נרגענו אז.״
החטופים שובנו בבניין־המשטרה שבשדה־התעופה.
ואילו החוטפים נלקחו למעצר.
ץ מונה דומה מסרו ליז ומישל קטון
1רל, אזרחים קנאדיים ויהודים ממונטריאול.

סיפר
מישר:
״עוד ברומא הרגשנו אי־נוחות. אולי
הרגשה מוקדמת. אולי סתם משום שהמטוס
איחר לצאת. במיוחד ריתק אותנו השמן
,שבין השלושה. מייד הדבקנו לו, אשתי
ואני, את הכינוי, מוסוליני׳.״
וכדי להוכיח את הדמיון, צייר מישל את
דמותו של ״מוסוליני״ (ראה שער) ואת
חברו הרזה, שהחזיק רימון בתא הנוסעים.
״אחר־כך, כשהם תפסו את המטוס ועוד
לא ידענו זאת, הסתובב מוטוליני הלוך ו
שוב,
לאורך המטוס. הוא היה עצבני נורא,
לבש חליפה אפורה וחולצה לבנה ונראה
כמו חזיר ההולך לחתונה.״

הוסיפה ליז:
״חברו הרזה היה עדין יותר, פיטפט בערבית
ועברית. הוא אמר, :יש לי ידידים
בתל־אביב. הייתי בתל־אביב, לא מזמן. יש
שם יהודים שרוצים בפיתרון של שלום —
אך הממשלה של הישראלים מתנגדת.׳
״שאלתי את שמו. אז חייך וענה בחצי־רצינות,
:יש לי אלף שמות!׳
״הקצין הראשון, פרוז, עבר על פנינו
כשפרצופו מכוסה בדם. מצד שני, אנחנו
בהחלט לא ראינו שאחד החוטפים — שעמדו
לצידנו — ליקק את הדם, כמו שסיפרו
בעיתונים.
״אחר־כך ישב הקצין עם שלוש הדיילות
ועם דייל אחד, מאחרינו, כשידיהם מאחרי

סיפרה חיה, בדירתה המפוארת
שברחוב הרצל ,33 שברמת־גן:

ישבתי בשורת־ד,מושבים השנייה. ליד תאר,טייסים.
אני זוכרת היטב את החוטפים:
השמן־קירח, ושני הגבוה,ים־הרזים.
.אחד מהם היה דמות ג׳יימס בונדית
ממש. הרכיב משקפי־שמש אמריקאיים, ועל
שפתו העליונה היה שפם שחור, דקיק.
״השמן הצהיר בעברית, כשבידו אקדחז

ששמרו, יחד עם חבריהן הגבריים
על המוראל, דאגו שהנוס־עיט
לא יפחדו מדי, אירגנו שירה בציבור. הדיילות, עדנה בכרך,

נירה אבניאלי ויהודית אבנר, כולן מתל־אביב, אינן מתרגשות
במיוחד ממה שעבר עליהן .״זה הכל בתפקיד,״ הן אומרות.
מייד עם בואן תרגיעו הדיילות את נשות אגשי־הצו 1ת החטופים.

החטופים נלקחו, כימעט מדי־יוס,
לבריכת־השחייה של שדה־התעופה
שיוכלו להתרחץ. רק הגברים קיבלו בגדי־ים,

והנשים לא נכנסו למיס. היתה זו קייטנה׳ מוזרה שעזרה לנוסעים
להרפות מעט את מתח־ההרפתקה. ביתר שעות־היוס הופרדו תנוסטים
מאנשי־הצוות, את כי כולם שוכנו בקסרקטין עזוב בנמל־ר,תעופה.

שלוש הדיילות

| >1111ח 1י ׳ מנופפת הדיילת גנדנה
111 / 111*7בכרך, הנראית מלאת־מרץ,
כאילו עבדה עליה פיסה שיגרתית.

בילוי באלג׳יו
הבית הלבן, כד

אח מטוס ״אדער

החוטר השמן

בתי. את בוכה או צוחקת? צ

של טובה פיטל, אשר הצטרפה במיקרה לטיסת־בעלה יוסף, קצין

החוטף הר?ה
גבם. חשבנו שהמטוס יפול לבטח — אבל
כשראינו שהכל נמשך כרגיל, נרגענו.״

ם משחזרים את המתרחש, אפשר
\ ) להניח שזר. אירע בערך כך:
אחד משלושת החוטפים, שעלו למטוס
בעזך ת דרכונים פרסיים והודיים, דחף ל־דייל
הראשי פתק כתוב אנגלית — ומלא
שגיאות. בפתק נאמר, שאם לא יובילו לתא־הסייס
עשוי לקרות אסון. האקדח שבידי
הטיפוס הג׳יימס־בונדי עזר לשכנע את הדייל.
בך נפתחה הדרך לתא־הטייסים.
שם היכר, החוטף את הקצין הראשון, שישב
במושב שליד הטייס. הוא נטל את
מקומו, ישב ליד המפות. מסתבר שהרזה
ידע אם לא לטוס — לפחות לקבוע מסלולי־טיסה.
כשהטייס ניסה לסטות מן הקו שהחוטף
קבע לו, איים עליו הפלסטינאי,
והוא חזר לכיוון המצווה*.
משום כך סברו רבים מן הנוסעים שהיה
זה החוטף שהטיס את המטוס. זה לא
מתייק: הוא רק השגיח על עודד אברבנאל,
הכריח אותו להמשיך עד אלג׳יר.

מי, השתיק אותה :״גבירתי, שקט!״ אמר לה
בצרפתית, ובנימה של גסות ,״אתם מהווים
בשבילנו צרה גדולה!״
החוקרים לבשו אזרחית, בניגוד לכל יתר
האלג׳ירים עימם באו הנוסעים במגע. אי־אפשר
לקבוע אם היו אלה אנשי ש״ב,
מודיעין־צבאי — או סתם בלשים.
האוכל היה מצויין: הוגשו להם ארוחות
מוכנות של קווי התעופה האלג׳ירים —
שהועברו אליהם על טסים של חברת איר
אלג׳יר.
גם אספקת סוכריות, קפה וקוסקוס עסיסי
לא היתד, חסרה. כאשר ביקש כומר אחד
מאחד החוקרים שיראו להם את העיר —

נלקחו הלא־ישראלים באוטובוסים, לראות
את המקום — כאילו היו תיירים רגילים.
״פעם ביום נהגו לקחת אותנו משדה־התעו־פה,
להתרחץ בבריכת השחייה,״ סיפרו החוזרים
.״לגברים נתנו בגדי־ים.״ הנשים העדיפו
לא להתפשט ולא נכנסו למים.
ביום ו׳ כונסה מסיבת־עיתונאים. החטופים
הובאו מן החדר הגדול המשותף שלהם,
שהופרד על־ידי מחיצה, כדי שהגברים והנשים
ישכנו בנפרד. הילדים היו עם הנשים.
וכאשר נלקחו למטוס, שיעבירם לז׳נבה,
נלוזה אליהם איש משרד־החוץ האלג׳ירי,
שחזר וביקש, עד הרגע האחרון :״ספרו
בדיוק מה שהיה כאן.״

* * ןהרגעכי דרכה רגלם של הישרא־לים
על אדמת־אלג׳יריה, בשעה 2,45
בערך, היה הכל הרבה יותר טוב.
הם זכו ביחס הוגן ואף מנומם. מוסולי־ני
וחבריו אומנם ציוו עליהם לרדת חצי
בזילזול וחצי בתוקף — אבל עשו זאת ב־נימנס־מה.
באילו ולא ידעו איך לנהוג, לאחר
שהשיגו את מבוקשם. אחר־כך עלה חיוך
רחב על פניו של החוטף השמן.
הנוסעים והצוות הוכנסו לקנטינה, השוכנת
בקומה השניה של בניין־המשטרה אשר
בשת־,־התעופה, כשהם נושאים עימם את
חפציהם. הם קיבלו קפה ועוגיות, והיחס
מצד חאלג׳ירים היח הוגן.
צרפתיה אחת התחילה להתלונן בקולי־קולות.
שוטר, כנראה איש המישמר הלאו•
הועלתה הסברת שמדובר בטייס פלס
מיני ששירת במודיעין הסורי.

חיה קצורין חוזרת אל זרועות בעלה אברהם, איש־חברה
תל־אביבי, ומראה נרגש ממנה פי נמה. חיה, אשת
החוג חנוצץ 7התייחסה להרפתקה בשלווה, עמדה באלגנטיות מול מטר המיבזקים והשאלות.

חיבור! של בער

זלכ 1הור

שנוי ר

() 111

ש 1גיאנוה

כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה,

ביום הרביעי שעבר זכתה הכנסת השישית באחד מרגעיה הגדולים.
חדורה בתחושת אחריות היסטורית, נרגשת ומזועזעת עד למעמקי נשמתה מרצח־העם
בביאפרה, היא התעלמה משיקולים אישיים וסיעתיים, מענייני יוקרה ומשמעת.
בהצבעה מצפונית ודרמאתית, היא החליטה לקיים את הדיון הזה במליאה.

אני קורא לכנסת להתעלם מכל העניינים הפעוטים והקטנוניים
שנתלוו להכרעה מצפונית זו, מכל ההתנצחויות ככנסת ובעיתונות
ואף כדברי שר־החוץ היום.
אף שנחלקה בעניין של נוהל, היתד, הכנסת הריבונית של מדינת־ישראל מאוחדת מקיר-
אל־קיר, ללא הבדל של סיעה
והשקפה, מול פני ה־זוזעה.
הבה
נשכח את הכל —
הכל זולת התופעה
האחת, המיפלצתית: רצח־וד
עם. בחמישה הימים שחלפו
מאז אותה הצבעה, ניספו ב־ביאפרה
חמישים אלף בני־אדם
נוספים. חמישים אלף
איש ב־ 120 שעות.
זוהי הבעייה, זהו הנושא.
ולעומתו — כל השאר
הוא כאין וכאפס.

לא, פעמיים לא;
כבוד היושב־ראש, שתי
שאלות מזדקרות לעינינו בשעה

האם מותר לנו, מול פני
הרצח ההמוני של ילדים ותינוקות,
להסתפק בתגובות
של שיגרה ובמעשים של
שיגרה, ולו גם תגובות נכונות,
ומעשים טובים?

ונין כיבוד זיכרם
שד שישה מיליונים,
אני קורא לכנסת לה1
שיב: ל א!

והשאלה השנייה: האם
מותר לנו, מול מלחמת־שיח־רור
אפופת גבורה וסבל בל-
תי־אנושי, לנקוט מדיניות־חוץ
אינטרסנטית, אנוכית,
המבוססת על שיקולים שיג-
רתיים?

תוך ביכור זיכרם של
חללי מלחמת־השיח־רור
שלנו, אני קורא לכנסת להשיב: ל א!
לגבי שתי השאלות גם יחד מוטלת עלינו, על מדינת קורבנות־השואה, על מדינה שכבשה
את עצמאותה בסערת־מלחמה, להעמיד את צו המצפון מעל לכל שיקול אחר.

מסר־העשן ה״הומאניטרי״
כבוד היושב־ראש, מול פני הרצח ההמוני אל־נא נאמר: עשינו יותר מאחרים, קצת
יותר, ואף הרבה יותר. כי כל אשר עשינו, בדרך השיגרה עשינו, ואין השיגרה תואמת
את המימדים המחרידים של השואה.

בימים האחרונים נעשה נסיון שיטתי להרגיע את מצפון העולם,
להרגיע אף את מצפוננו שלנו.
משלחות הומאניטריות שונות סיירו בביאפרה, והבטיחו לפעול למען ההצלה. פם ושם
נעשו דברים טובים וברוכים, ובוזדאי עוד ייעשו מעשים כהנה וכהנה. בניאמיי הופגשו
ממשלות ניגריה וביאפרה והחלו שיחות על סדר.

אולם בינתיים נמשך המוות, נמשך הרצח, ויש סבנה נוראה שכל
המעשים הטובים, והשיחות הטובות, אף יסיחו את דעת העולם, ואת
דעתנו שלנו, מן העובדה הפשוטה: שצפוייה השמדה של מיליונים,
שיימשך רצח־העם בביאפרה,
בשבוע שעבר כינס מפקד־דיביזיה של צבא־ניגריה מסיבת־עיתונאים, ובאוזני עשרות
עיתונאים מכל רחבי העולם, שדיווחו בכל עיתוני העולם, הוא אמר שאין להגזים בחשיבות
סיבלם של ילדי ביאפרה.
הוא אמר :״אם ניתן להעביר מזון למורדים, הם יתנו את המזון לחייליהם הגוועים
ברעב. לכן אסור לנו לתת להעביר את המזון. אם בגלל זה ימותו גם ילדים, הרי אי־אפשר
לשנות את הדבר. פיטפוטים הומאניטריים לא ישנו את דרכי מלחמתנו!״
(המשך בעמוד )30

אשר עלה דויד הכהן, הדובר העיקרי
^ של מע״י, על הדוכן כדי לנאום על
פרשת ביאפרה, הוא ניפנף בזרועותיו כלפי,
תוך כדי הליכה. לאחר מכן הקדיש כימעט
את כל נאומו לוויכוח על הנאום שלי. גם
חברי־כנסת אחרים התייחסו אלי כאילו
הייתי, כדברי אחד ,״השגריר של ביאפרה״,
מדוע? האם רק מפני שהגשתי את ההצעה
הראשונה לסדר־היום, ופתחתי את
הוויכוח המקורי? האם מפני שתבעתי את
התביעה המדינית הברורה והחד־משמעית
ביותר — להכיר במדינת ביאפרה?
ואולי מפני שגישתנו לבעיית ביאפרה
תואמת לגמרי את גישתנו לכל שאר הבעיות
— מפלסטין עד וייאט־נאם ועד דרום־
אפריקה — ואיש לא חשד בנו כי אנו
משתמשים בפרשה זו לשם השגת פירסומת.
על־כל־פנים, באמת הפכנו השבוע למעין
שגרירים של ביאפרה. לחמנו את מלחמתה
בכמה וכמה חזיתות.

ך* מלחמה האמיתית והעיקרית היתה,
( | כמובן, בין הקו של שר־החוץ לבין הקו
שלנו. בשטח ההומאניטרי לא היתד, גישת
אבא אבן בלתי־שיגרתית די הצורך. בשטח
המדיני הוא שלל בהחלט כל מיחווה הכרה
בביאפרה.
כשפתח את הוויכוח, כלל לא הזכיר אבן
אף במילה אחת את השם ״ביאפרה.״ הנושא
הרשמי שעמד לדיון, על־פי הצבעת
״המורדים״ נגד אבן לפני שבוע, היה ״רצח־עם
בביאפרה.״ אך השר דיבר רק על
״חבלים של ניגריה.״
הנאומים בוויכוח — שלנו ושל אחרים
— הכריחו את אבן לסגת מעמדה זו, לפחות
להלכה. בנאום־הסיבום שלו כבר הזכיר את
ביאפרה חצי־תריסר פעמים. אך הוא הוסיף
לשלול לחלוטין את גישתנו המדינית:
אבא אכן המפתח מצוי, לדעתי,
במילה אחת, המופיעה בנאומו המעניין של
חבר־הבנסת אבנרי, בו דובר על הצורן ביוזמות
דרמאתיות. אני מצדד ביוזמות
כנות ויעילות. המילה ״דרמאתית״ מכוונת
אל הברק החיצוני של המעשה. הייתי רוצה
שנקלע לתוכנה הפנימי ויעילותה המעשית
של פעולת. לא מעשים דרמאתיים דרושים,
אלא מעשים כנים, מעשיים ואמיתיים.
כאילו יש סתירה בין מעשה כן, מעשי,
אמיתי — ודרמאתי, מעשה שיש בעצם
צורתה ״החיצונית״ לעורר את העולם משלוותו.
היישוב העברי לא עשה מעשה
כזה בימי השואה באירופה. אבן אינו רוצה
לעשות מעשה כזה גם היום.
זוהי חולשתו של אבן — אי־יכולתו המוחלטת
לחרוג מגישות שיגרתיות, גם
כאשר העניין עצמו חורג רגל שיגרה. מבחינה
זו היתד, הביקורת עליו צודקת — ואולי
זוהי הסיבה שנפגע כל כך גם מן הביקורת
המוגזמת שנתמחה עליו בעיתונות. בשעת
הוויכוח היד, נידמה, לעיתים, כי הנושא אינו
רצח־העם בביאפרה, אלא הקאריקטורה של
זאב על אבא אבן בהארץ. עד כדי־כך, שקראתי
לאחד הנואמים קריאת־ביניים:
אורי אכנרי: אין אפשר לדבר בנשימה
אחת על רצח־העם בביאפרה ועל
הפגיעה שנפגע שר־החוץ? איזו דיספרופור־ציה
נוראה יש פאן!

השגזחז־עם־ —
עביי\ פנימוי?
ך* כלל, ראיתי חובה לעצמי ללוות
4ויכוח זה בקריאות־ביניים, כדי לתקן
דברים בו במקום• למשל, טען זאב צור,
כי אסור לנו להתערב בעניין המדיני בניגריה,
כי ״זוהי שאלתם של העמים החיים
במקום״:
אורי אבנרי: ניגריה רוצה לפתור את
הבעייה על־ידי השמדת־׳עם. האם זהו עניין
פרטי שלהם? זוהי השאלה!
או כאשר דיבר נציג רק״ח, והשמיע
דברים.שהזכירו את ימי סטאלין בצביעותם:
תוסיק טובי העזרה הסובייטית
ניתנת מתון דאגה לכן שהאימפריאליסטיס

ינצלו את הסיכסון האומלל הזה לרעת עמי
ביאפרה ניתר עמי ניגריה.
או רי אכנרי: זוהי עזרה של מוות!
תו סי קטובי נ כון עשה שר־החוץ,
לדעתי, שביקש לכוון את צעדי־ישראל להגשת
סיוע ועזרה הומאנית לסובלים מבני-
ניגריה, במלחמה הזאת.
או רי אכנרי: סוף־סוף יש הבנה בינן
לבין שר־החוץ.
תו סי קטובי: נכון ציין שר־החוץ מר
אבא אבן שאין הממשלה רואה זכות
לעצמה להתערב בשלב זה בשאלת מישטרה
הפנימי של ניגריה.
או רי אכנרי: זהו פסק־דין חמור על
שר־התוץ!
ובעת נאומו של נציג המפד״ל;
יצחקרסאד: מותר לנו להגיד: אל
לנו להתערב בענייני־פנים, במה שנוגע לצורת
המימשל בניגריה.
או רי אבנ רי: זה לא ניגריה, זה
ביאפרה.
יצחקרסאל הצלת ילדים ממחלה
ורעב אינה בסתירה ללאומיות אמיתית וצרופה.
כמונו מסוגלים להבין זאת אנשי
ביאפרה ואחרים, מסנהיגי־איזורס. אנו כיהודים..

או רי אכנרי: את מי אתה מאשים
בהרעבת ילדים, אדוני? הרי זה דבר איום
שאתה אומר פה• את ביאפרה אתה מאשים?
וכך נמשך הוויכוח, עד לקבלת־ההחלטות.
אבן דרש מהכנסת לקבל החלטה שבד, אין
זכר למילה ״ביאפרה,״ והמדברת באופן
סתמי ביותר על צעדים הומאניטריים. החלטנו
להגיש הצעת־החלטד, שלנו, והסכמנו
לעשות זאת במשותף עם המרכז החופשי,
שדגל בעמדה דומה. רצינו להפגין בכך שישנה
גישה אחרת בישראל.
יחד עם זאת רצינו שקריאת־הכנסת ל-
פרלאמנטים העולמיים תהיה פה־אחד, ולכן
החלטנו להצביע גם בעד הצעת־הרוב. אולם
דרשנו כי לפחות פעם אחת יופיע בה השם
״ביאפרה״ .לבסוף הצעתי לברוך אזניה
ממע״י פשרה: להקדים להחלטת־הרוב סעיף
של הקדמה, בה מוזכר כי הוויכוח נערך
על הצעות־לסדר־היום בעניין ״רצח־העם ב־ביאפרה.״
פשרה זו נקבלה, וההחלטה היתד,
פה־אחד. בעד הצעתינו׳הנפרדת שלנו הצביעו
רק המרכז החופשי ואנחנו.
באותה שעה עצמה ניסחנו קריאה קול
קבוצת חברי־כנסת לעם בישראל, למען הזד הות עם ביאפרה והחשת עזרה לארץ זו.
פ גוו ת &וי פ,

ן עז 3ג ז ן י \ ז

ך* לזה הי ה, כמובן, נוסף על פעילותנו
^ הרגילה. בין השאר:
• 9ניסינו לשווא להעלות את עניין צ׳כו־סלובקיה
לדיון בכנסת. הנשיאות שללה את
דחיפות הצעתנו :״הבעת הזדהות ישראל עם
צ׳כוסלובקיה, נוכח האיום הסובייטי עליה.״
>• הנשיאות שללה את דחיפות הצעתנו
על ״המצב החמור בחופי־הרחצה בשפת־הים.״
#נימנעתי מהצבעה על שיגור מישל־חת־נוער
לגרמניה, אחרי שסגן שר־החינוך
הסביר כי בעניין זה ניכנעה הממשלה ללחץ
גרמני. הסברתי בנאום קצר את גישתנו:
עלינו לעודד את הנוער הגרמני הטוב,
שיעמוד במאבק נגד הנוער הניאו־נאצי.
קיבלתי תשובות שרים על שאילתות
שלנו בעניין הפקעת הבתים הערביים בשכונת
אבו־טור! בעיית המשכנתות הצמודות!
מכירת אבני רחבת הכותל המערבי;
הכאת נערה על־ידי שוטר בתל־אביב; הפרעת
משרד־הדתות לשיפוץ האתרים ההיסטוריים
בירושלים המזרחית; שמירת כללי אמנת־ג׳נבה
לגבי עצירים בשטחים המוחזקים;
תיווך רומניה בסיכסוך הישראלי—ערבי;
חקירת האשמותיו של פרקליט ישראלי, כי
עציר ערבי משכם עונה קשות בחקירה
(דיין הודיע שוועדת־החקירה שמונתה על־ידו
טרם סיימה את עבודתה).
#תבעתי משר־הבטחון להתחשב בשנת־הלימודים
של הסטודנטים, ולא לקרוא אותם
למילואים פעמיים בשנת־לימודים אחת.
משהדיין: פקודת נוטכ״ל 0*25ו3
קובעת סייגים בקריאה לשרות־נדלואים של
סטודנטים. כאשר צורכי השרות מחייבים

נאומו של אורי אבנרי בוויכוח הגדול על תוכנית הרפורמה בחינוך
כבוד היושב־ראש, כנסת 1כבדה.
בסכמו את הוויכוח על מישרדו בשבוע שעבר, הודיע
שר־החינון־ כי אני חבר־הכנסת היחידי שאינו בר־ויכוח
בעיניו. וזאת משום שאמרתי• ,באותו ויכוח, שהחינוך בארץ
הוא ״מעופש״.
למען האמת והדיוק, לא השתמשתי במילה ״מעופש״,
אלא ״מעובש״ .דיברתי על זיקנת החינוך, ולא על ריחו.
אולם אם כבוד השר סבור כי גם הגדרה זו מונעת ממני
להיות בר־ויכוח, הריני פוטר אותו מראש מלהתוזכח עם
הדברים שאגיד היום.

כי גם היום, הנושא שאני רואה גו עיקר

של תיסכול, של דריכה במקום. ידעתי כי כיתה ח׳ גרועה
עוד יותר — כיתה שכולה מוקדשת לחזרה על חומר
שכבר נילמד. לא היה לי שום חשק לבזבז שנה כזאת,
והעדפתי לצאת לעבוד.

נדמה לי שמאז לא השתנה הרבה. כיתות ז׳
וח, הן כיתות אבודות. במידה שהרפורמה
המוצעת תשים קץ לביזבוז משווע זה של
שתיים מן השנים החשובות ביותר כחיי אדם,
כשהנער כולו דרוך לכל חדש וצמא לכל לימוד
מעניין -תבוא עליה כרכתי.

כל העיקרים הוא: שהחינוך
מעובש. בארץ הוא מיושן\ ,זיש־ •.זזינוך אוניברס־יטאי רב2־ הטגד
מזוקן, מאובן -כן,
זהו העיקר, וכל השאר הוא מישני.
טיבעו של מישטר זקן הוא שעיקר עניינו במיסגרות,
ולא בתכנים. וזהו הקו הבולט גם ברפורמה זו, המוצעת
לנו: זוהי רפורמה מכאנית, רפורמה אירגונית, רפורמה
של מיסגרות — אבל לא רפורמה של תוכן.

היא משנה את האירגון החינוכי, אכל לא
את המהות החינוכית.
שר־החינוך דומה למצביא המעביר שני גדודים מחטיבה
לחטיבה, והמדמה לעצמו שכבר הכריע קרב. ייתכן כי
העברה כזאת יכולה לעזור למיבצע, לשפר סיכוייו של
מיבצע, להיות אפילו חיונית להצלחתו של מיבצע — אבל
אין היא תחליף למיבצע עצמו.

וזוהי עיקר ביקורתנו לכל עניין הרפורמה -

אולם, כבוד היושב־ראש, השאלה העיקרית היא, בכל-
זאת: מ ה הוא ילמד, ולא איפה הוא ילמד.

מ ה הוא ילמד -מה מבחינת התוכן הערבי,
ומה מבחינת המידע.
כל זמן שהחינוך הישראלי יהיה מוגבל לאופקים הצרים
של עיירה יהודית במיזרח־אירופה בסוף המאה שעברה, כל
זמן שהטפיחה העצמית על השכם ממלאה 40 עד 60 אחוזים
של שעות הלימודים, אין התלמיד יכול לקבל את המינימום
הדרוש לאדם מודרני כדי לעמוד במשימות של חברה
תעשייתית בת־זמננו, בעולם שכלי־התיקשורת הופכים אותו
לארץ אחת.
בבחינת־הבגרות האחרונה בהיסטוריה נדרש תלמיד להשיב
על השאלה מם׳ : 14״מהו החידוש הרעיוני שהביאה

לכל הראייה הזאת אין כל ערך, ובוודאי לא ערך חיובי,
אם מתעלמים מן הצד הסוציאלי של התהליך. אוי לנו, אם
ניצור שני עמים — עם אחד, שכולו יזכה בחינוך גבוה,
והוא יהיה עם־אדונים, אשכנזי בעיקרו, ועם שני של חוטבי־עצים
ושואבי־מים, שקיפוחם החינוכי דן אותם מראש
לחיים שמחוץ לעולם המודרני.

לבן תבענו, לבן אנו תובעים, לכן נוסיף
לתבוע בעקשנות ובתוקף: מתן חינוך חינם
לבל, בבל השלבים. לא הארכת חינוך־חינם
בעוד שנה, וגם לא בעוד שנתיים -אלא
חינוך־חינם עד לאוניברסיטה ועד בכלל.
וכשאנו אומרים חינוך־חינם, אין אנו מתכוונים רק לביטול
שכר־לימוד. זה לבדו אינו שום דבר. העיקר הוא
לאפשר לנער, ולאפשר למשפחתו, להגיע למצב שבו לא
יצטרך לעבוד בסדנה או במוסך בגיל 17 ,15 ואפילו — 20
אם הוא מוכשר ואם הוא רוצה לזכות בחינוך גבוה.
אי־אפשר לקבוע חינוך־חובה מעל לגיל מסויים, כי לא
כל אחד יכול ורוצה להמשיך בכל דרגי החינוך. אך חינוך־
חינם כולל — זה יסוד לחברה מתקדמת.

ואל יאמר איש: זה לא מעשי היום. זה לא
מעשי במישטר הקיים, מפני שבו סולם־העדי-
פויות מזוייף ומסולף.
אין תפקיד חברתי, זולת
השמירה על הביטחון והחתירה
לשלום, העולה בחשיבותו
על חינוך־חינם כולל.
ואפילו הביטחון, בסופו־של־דבר׳
יהיה תלוי בעתיד יותר
ויותר בכושר המדעי והטכנולוגי
מחד וברמה השיב־לית
והאינטלקטואלית מאידך.
וכשם שאיש אינו שואל
את עצמו: האם אנחנו יכולים
להרשות לעצמנו עוד
טאנק ועוד צוללת, איננו
צריכים לשאול את עצמנו :
האם אנחנו יכולים להרשות
לעצמנו הינוך חינם לכל.

זיאמה ארן
מישטר שאינו מסוגל אף לחשוב בכיוון זה,
הזורק לנו פירורים של תוספת חינוך־חינם,
בעודו מבזבז מיליונים על צרכים הכרתיים
שוליים ואף שליליים, פשוט מעיד על עצמו
שאינו מישטר בן־זמננו, שאבד עליו הכלח.
לא שהיא רעה, אלא שאינה רלבנטית להכרעות
האמיתיות העומדות בפנינו.

תנועת חב״ד לחסידות?״ ועל השאלה מם׳ : 16״המחלוקת
בין ר׳ יהונתן אייבשיץ לבין ר׳ יעקב עמדן — ותוצאותיה.״
ייתכן כי זד, מעניין את השר ארן, וייתכן כי השר ארן
אפילו יודע את החשובות (אני מודה שאני איני יודע).
אבל זה לא יעזור לטיים־מיראז׳ להשתלט על מנגנון
אולטרה־מודרני מסובך, זה לא יעזור למהנדס בית־חרושת
לאלקטרוניקה, זה לא יעזור אפילו לצעיר ישראלי לגבש
לעצמו השקפת־עולם ישראלית מאוזנת, המיוסדת על ערכים
לאומיים וכלל־אנושיים, המאפשרת לו דו־שיח פורה עם
אדם משכיל במדינה תרבותית.

כבוד היושב־ראש, כמידה שהרפורמה מביאה
לשינוי כלשהו, אנו תומכים בה. לי אישית
יש לכך במה סיכות
טובות מאוד.

הטיפוס הפרובינציאלי, השוביניסטי, המפצה
ביוהרה צרת־אופק על דלות חינוכו -הוא
האנטי-תיזה לטיפוס המודרני של האיש המקנה
לעמו ולמדינתו בושר טכני, רוחב תרבותי
ואיכות חברתית.

הסערה המתחוללת סביבה היא בעלת אופי שקספירי —
רוב מהומה
0א1111׳ 0א ^ 8 0 0 7ס ם ! /
על לא מאומה, או ליתר דיוק — הרבה רעש על מעט
תכלית.
מותג1

! ש ר תי

צז בי ת ״וזנן פ ר

ייתכן שאני האדם היחידי
בבית הזה המגלם את אותה
תופעה שכה מרבים לדבר
עליה כאן: הנשירה. נשרתי
מבית הספר העממי בארץ־
ישראל בגיל ,13 אחרי שסיימתי
את כיתה ד, ומאז
לא חזרתי למערכה החינוך
של כנסת ישראל.
לנשירה זו. היו שתי סיבות.
האחת נוגעת לתופעה
שעוד אדבר עליה. בגיל 14
שלום לוין
היה עלי להרוויח את לחמי,
ולעזור לפרנסת משפחתי. מי
שמתעלם מבעייה זו של נער בן ,14 גם במדינת־ישראל של
היום, מתעלם מאחת הבעיות המרכזיות של החינוך.

זזינוך וזימז — עד סייגם האוניברסייטה

לא די לתת חינוך חינם. כמיקרים רבים יש
צורך כפיצוי למשפחה כדי שתוכל לאפשר
לכנה לשחרר עצמו מן האחריות לפרנסתה.

ראייה זו מצדיקה את הרפורמה, מפני שהיא מביאה את
התלמיד לידי מגע, אפילו מכאני־אירגוני, עם החינוך הגבוה.

אולם מסופקני, כיום, אם סיבה זו לבדה היתד, מביאה
לנשירתי, לולא נתתספה עליה סיבה שנייה, הנוגעת במישרין
ברפורמה. השתעממתי בכיתה ז׳ .לתלמידים עירניים,
שאינם מתקשים בלימודים, כיתר, ז׳ של כיום היא כיתה

והרי לעיצוב איש כזה, כבוד היושב־ראש, אנו חותרים.
זאת היתר, צריכה להיות התכלית של כל מערכת־החינוך־
שלנו — והיעד שצריך להכתיב את כל שלבי ההכנה לקראתו.

בלומר: בוגרי האוניברסיטה, לא ביחידי־סגולה
בעלי זבויות־יתר, אלא במחנה מרכזי
המקיף את רובו הגדול והגדל של הדור, הם
הפרי האמיתי של החינוך המודרני.

כל השנים הקודמות לכך — מכיתה א׳ עד י״ב — צריכות
להכשיר את הדור לקראת יעד זה. מלמעלה עד למטה,
ולא להיפך, צריכה להיות הקרנה רצופה של תכנים ערכיים
ומדעיים מן המוקד הזה, שהוא החינוך הגבוה.

למעשה אפשר היה להרחיק-לכת ולהציע
את צירוף כיתות־היסוד, גם הן, לבית-ספר
היקפי אחד ויחיד, ובו רצף של לימודים קדם־
אוניברסיטאיים.

מכל הבחינות האלה, הרפורמה היא צעד קטן, אומנם
בכיוון הנכון — אבל צעד קטן מאוד. לא רפורמה דרושה
לנו, כי־אם רפורמציה — מהפכה כוללת במערכת החינוך,
בתפיסות־היסוד של החינוך, במיבנה הסוציאלי ובחינוך עצמו.

בוסייבו

בגס־יגד

ולבסוף, כבוד היושב־ראש, משהו על הסערה המתחוללת
סביב ויכוח זה.
יש בליבנו אהדה טיבעית לכל ציבור, המאמין
במשהו, והלוחם על אמונתו. כאשר ציבור מיקצועי, המאוגד
באגודה מיקצועית, מרהיב עוז בנפשו לקום נגד השילטון
— הרי זה צריך לעורר אהדה כפולה ומכופלת.
לצערנו, אין המצב כך במיקרה זה.

הסתדרות המורים אינה אגודה מיקצועית
דמוקראטית, ומזה שנים רכות אינה כזאת.
המורים מן השורה שונאים אותה, פוחדים
מפניה. הם מיוצגים על-ידה -כשם שכבש
מיוצג על־ידי הזאב שבלע אותו.
בהסתדרות המורים יש דיקטאטורה של איש אחד, מר
שלום לוין, ובמיקרה הטוב ביותר אוליגארכיה של כת
ותיקים. כשזו יוצאת למלחמת־קודש, כביכול, יש חשש
סביר שאין זה מאבק על תכנים וערכים, אלא מלחמת־כוח
בין שני מחנות פיאודליים: הבוסים של הסתדרות המורים
נגד הבוסים של מישרד־החינוך, פיאודלים מכאן ומכאן.
ראש פגזג ח ־

— וגז כ רנ מז

} 1ן ך

כבוד היושב־ראש, נכנסתי לוויכוח זה בראש פתוח,
מוכן להשתכנע מטענות סבירות. הקשבתי בדריכות לכל
הנאומים, ובעיקר לנאומיהם של מתנגדי הרפורמה. קראתי
בעיון את החומר הרב שהסתדרות המורים הואילה להמציא
לי. לצערי עלי לקבוע: עד הרגע הזה לא שמעתי אפילו
טענה משכנעת אחת נגד הרפורמה. כימעט ואמרתי: דווקא
שוללי הרפורמה שיכנעו אותי באי־צידקת טענותיהם.

לבן, כבוד היושכ-ראש, למרות שאיננו רואים
ברפורמה פיתרון מרחיק־לכת לשום בעייה
מרכזית, אנחנו נצביע כעדה.

זאת, עשוי סטודנט להיקרא יותר מפעם
אחת בשנת־לימודים מסויימת. אם הדבר
מפריע למהלך התקין של לימודי הסטודנט
כפרט, הוא רשאי לפנות לוועדה, בבקשה
לדחיית השירות למועד אחר. שנת העבודה
של צה״ל חופפת את שנה תקציבית של
מדינת־ישראל. לא ניתן להתאים מבחינה זו
את שנת העבודה של צת״ל לתקופות פעילות
מוסדות ומיפעליס, כגון תקופת מאזני־

באנקים, עונות חקלאיות, מוסדות־השכלה
גבוהים, ונו׳ .לשם כך הוקמו ועדות, שתפקידן
לתאם את מועדי השרות, תוך
התחשבות בפעילות לימודית ומישקית.
שאלתי את ראש־הממשלה אם נכונה הודעת
השייך אל־ג׳עברי, ראש־עיריית־חברון,
כאילו אשכול אמר לו שיתן יד להקמת
מדינה פלסטינית, אם תיכשל שליחות־יארינג.
לוי אשכול השיב כי ״לסובת העניין אין

לפרסם תוכן שיחות כאלה.״
אורי אבנרי: כיוון ששר־החוץ חזר
לפני כמה ימים בלבד על אותם הדברים
בדיוק, שאם תוך זמן סביר לא ייכנס המלך
חוסיין למשא־ומתן נשקול הידברות
עם העם הפלסטיני — אני שואל: האס
זוהי מדיניות־הממשלה?
לוי אשכול: גס המושג ״זמן סביר״
יכול להיות נמדד באופנים שונים. המצב

הזא בכל זאת כך.
פה נתבקשה השאלה :״איך?״ אבל לא
יכולתי עוד לשאול.

911111119 01131

דרכו של* אריק רגב כצה״ל מטו
ראי ועד אל״מ בשתי תמונות.
בתמונה העליונה -כטוראי כ־
,1952 למטה בעבור 16 שנה.

** רור קצר מקנהו של רובד,־סער סו־
^ בייטי, מטווה של 50 מטר, פגע בשניהם.
החבלן שירה את הצרור הסתתר בין השיחים.
כמד, רגעים קודם לכן שטפה יחידת־צה״ל
את גב הצוק ההררי בו תפס מישלט,
חיסלה שניים מחבריו. היא המשיכה הלאה,
לעבר המערות שבצוק, למטה, שם התגלו
חבלנים נוספים.
החבלן נצר את נשקו, שכב לבל יתגלה.
לפתע הופיעה עוד קבוצת חיילים על הרכס.
הם דהרו במורד, לעבר הצוקים, מתוך
ידיעה שהשטח כבר טוהר בידי היחידה שחלפה
בו לפניהם. החבלן חש בסכנה שעתה
עומדים לגלותו. הוא דרך את נשקו וירה.
ספק אם ידע אל מי הוא מכוון את נשקו.
ספק אם ידע גם במי פגע — שכן הוא
עצמו נהרג מייד. אבל במרחק 50 מטר ממנו
שכבו על רכס ההר שניים מבחירי לו־חמי־צה״ל:
אלוף־מישנה אריק רגב 35 מפקד
חטיבת־צנחנים; וסרן גדי מנלד,)22( .
קצין של אותה חטיבה.
שניהם נהרגו במקום. אריק נפגע בפגיעה
ישירה במיצחו. גדי נפגע בליבו. ולא היה
משפט שהיטיב להמחיש אח עוצמת־האבידה
לצד,״ל כמו תיאורו של אלוף פיקוד המרכז,

האלוף רחבעם (״גנזי׳׳) זאבי :״יש משמעות
לצורה בה נפגעו — כי אריק היה מוחה
של החטיבה, ואילו גדי היה נשמתה וליבה.״

האלמנה הרביעית
ך* צוהרי יום
2מכוניתו של קצין־צנחנים ראשי׳ אלוף-
מישנה רפאל (״רפול״) איתן, בשיכון הצנחנים
ברמת־גן. מדירתו של אריק רגב, יצאה
לקראתו אשתו, אילנה, מורה להתעמלות ב־מיקצועה
.״אריק נהרג!״ אמר לה רפול
קצרות.
היא הפכה לאלמנה הרביעית בשיכון.
כעבור שעה קלה נעצרה מכוניתו של
רפול בקיבוץ תל־יצחק, ליד בית משפחת־מנלה
(מתחרז עם כרמלה) .הוריו של גדי,
דויד וגנה, ממייסדי הקיבוץ, כבר קיבלו את
הידיעה על מות בנם.
״אני רפול, קצין צנחנים ראשי,״ אמר.
״אני יודעת,״ השיבר, אמו של גדי חרישית
,״גדי סיפר לי עליך. כבר מזמן רציתי
להכיר אותך.״
רפול לא השיב. הלוחם האגדי של הצנחנים
הרכין ראשו. שבועות מספר אחרי שעזב
את חטיבת־הצנחנים והפך לקצין צנחנים
ראשי, נקטלו מפקדים שהכיר.

כשהובאו אריק וגדי למנוחת עולמים, ביום
הראשון השבוע, בכה עליהם כל צה״ל.
לא היה קצין בכיר, פרט לאלה שבתפקיד,
שלא מצא לנכון לבוא ולחלוק להם את
הכבוד האחרון.
אריק רגב וגד מנלה לא היו קצינים מפורסמים
בציבור, כמו מפקדי־צה״ל האחרים.
אך בצה״ל הכירו אותם כולם. שמם נישא
בהערצה ובהערכה. הם היו נציגיו המובחרים
של דור, שהיה מיועד לרשת את צמרת
צה״ל הנוכחית, כשתגיע שעתה לפרוש.
כל גיבורי צה״ל היו, עד כה, שועלי-
מלחמה ותיקים, יוצאי הפלמ״ח או מחתרות
אחרות, בוגרי מלחמת־ר,עצמאות, פעולות התגמול
או לפחות — ותיקי מיבצע סיני.
אך אריק וגדי ייצגו טיפוס חדש של לוחם,
שגדל על מורשת קודמיו — אבל שחי את
ההווה. אלה האנשים עליהם יתחנכו, בעתיד,
לוחמי צה״ל.

דוייס במח;ה

של חטיבת הצנחנים שנפלו ביום שישי שעבר בעת מירדף אחרי
חוליית אל־פתח. מימין נראה אריק רגב שותה ־ימתוך תעלת־מים
ביריחו, ירט אחרי הכיבוש. משמאל נראה גזי מגלה, כפי שצולם במשקו, תל־יצחל.

המוח והלב

** ה״} ככר הורגל למציאות בר. הוא
נתבע לשלם עבור מיבצעיו במחיר
בחירי לוחמיו. אבל נפילתם של אריק רגב
וגד מנלה היבחר, בתדהמה אפילו את ה־קשוח
שבמפקדי הצבא.
לא משום שמותם היה בלתי־צפוי או בא
במפתיע: להיפך. אם היו שני מפקדים ב־צה״ל,
שחיו מדי שעה בצל הסכנה, ואשר
בכל רגע חששו מפקדיהם לחייהם — היו
אלה אריק וגדי. כל יום בו נשארו עדיין
בחיים — לאחר הפעולות שביצעו ומצבי
הסכנה מהם נחלצו — כאילו ניתן להם במתנה.

בחודשים האחרונים פעלו אריק וגדי
בגיזרה הלוהטת ביותר של גבול הפס־קת־האש
— גיזרת הירדן, דרכה ניסו החבלנים
הערביים לחדור ולבצע מיבצעי־חבלה׳.
הם היו בעיצומה של פעילות מיבצעית
בלתי־פוסקת, שאין בה מנוחה לרגע. אם
זקף צד,״ל לזכותו שורה של הצלחות, בפעילות
כזו, אין הסיבה לכך טמונה ב-
גדרות־הביטחון ובשאר אמצעי המנע הטכניים.
אריק וגדי, כמו חבריהם לפיקוד ופקודיהם,
חסמו את הגבול בגופם, פשוטו
כמשמעו.
13 שנים, שלוש דרגות בסולם הפיקוד
ורקע אישי שונה, הפרידו בין אל״מ רגב
לסרן נעלה. אבל הם היו שייכים לאותו דור
ולאותו טיפוס של לוחמים.

סרן גדי מגלה, שזבה בדרגת הסרן
שלו ארבעה ימים לפני שנהרג.
לפני שבועות מיספר הוענק לו
ציון לשבח על הצלת פצועים.
היה קיים דימיון לא רק בחזותם החיצונית
— שניהם היו יפי־תואר להפליא —
אלא גם באישיותם ובהתנהגות* הצבא היה
הבית שלהם. שגיד,ם לא ידעו חופשות מהן,
מה זו שינה לשובע ומה זו נוחיות אישית.
הם, אישית, היו מזנקים לכל מיבצע או
מידדף שבוצע בגיזרתם. ומעל לכל — דאגה
משותפת היתד, לשניהם — כיצד למנוע פגיעות
ואבידות באנשיהם.
גדי זכה בצל״ש בזכות חילוץ פצועים בפעולת
כראמה. לפני שבועות אחדים, בעת
מירדף אחר חבלנים במטע הבננות ליד יריחו,
סיכן עצמו פעם נוספת כדי לחלץ
פצוע.
רגב הקדיש את מיטב כישרונו וחוכמתו
כדי למצוא שיטות מועילות יותר לחילוץ־
פצועים .״מאה אנשי אל־פתח,״ היה נוהג
לומר ,״אינם שווים הרוג אחד משלנו.״
את פעילותם בתקופה האחרונה אי־אפשר
היה להסביר רק על סמך תודעה ביטחונית,
דבקות במשימה או ייעוד ציוני. מה שעשו
מעל ומעבר לצו התפקיד ותביעות החובה.
כי את שניהם דחפה שאיפה חזקה להוכיח
את עצמם — למרות שכל מה שעשו עד כיל
היה הוכחה מספקת ליכולתם וכישרונם,
הוכחה שכבר זכתה בהכרה ובהוקרה רשמית.

בובב
בשני סרטים

^ ריק רגב, המח״ט הראשון בצה״ל
שלא השתתף במלחמת העצמאות, התחיל
את הקאריירה הצבאית שלו כסוראי,
ב־ , 1951 ביחידת חיל־רגלים מוצנח.
כבר כטוראי משך תשומת־לב. כאשר עמדה
יחידת־ההסרטה הצבאית, בראשותו של
הבמאי פרדי שטיינהרט, להסריט את חוד החנית,
סרט על יחידת הצנחנים, נבחר אריק
לתפקיד הראשי. הסרט מספר את קורותיו
בצה״ל׳ מיום תיולו ועד לענידת כנפי־הצנחן
על חזהו.
הסרטת חוד החניס נמשכה כשנה. אריק
התחיל אותו כטוראי וכשצולמו הצילומים

האחרונים, כבר הספיק לעבור קורם קצינים
והיה לסג״מ. הוא הצליח כל־כך בתפקיד
הצנחן, עד שביקשו לשתפו גם בהסרטת הסרט
הישראלי המלחמתי הראשון, גבעה 24
אינה עונה.
צה״ל נתן לו חופשה מיוחדת לצורך זה.
הוא הופיע בסרט, לצידו של אריק לביא,
שיחק את תפקיד החייל הנהרג על הגבעה.
מהסרט חזר אריק ליחידות הצנחנים. מנהיגותו,
האינטליגנציה הטבעית שלו וכושר-
המחשבה ד,אנאליטי שלו, קידמו אותו במהירות
בסולם־ד,פיקוד. הוא היה למפקד קורס
סיור. וקורס צלפים, נשלח להשתלמויות
ממושכות בארצות־הברית. במיבצע־סיני היה
מפקד פלוגה שצנחה במיתלה.
ב־ 1961 כבר היה מג״ד־צנחנים. דרך מדריך
בקורם פיקוד־ומטה הגיע לתפקיד סגן־
מפקד חטיבת־צנחנים; ומשם נלקח, במלחמת
ששח־הימים, לתפקיד ראש אגף מיבצעים של
פיקוד־מרכז.
הוא נחשב לכישרון המבטיח של צה״ל בתחום
התיכנון האסטרטגי. אחת התוכניות
לכיבוש. ירושלים המיזרחית (שלא בוצעה,
אגב) היונה שלו. כישרון זה היה נוהג לנצל
כדי ׳למתוח את חבריו המפקדים. לעיתים
תכופות היה משמיע באוזניהם תוכניות
דימיוניות — מבלי שאלה יוכלו לנחש אם
הוא מתכוון ברצינות או מהתל בהם.
היה לו כושר־עבודה פאנטאסטי. בארבעת
ימי ך,לוחמה, בגדה המערבית, לא ראו אותו
ישן אפילו שעה אחת. הוא ניהל את המלחמה
מן המסה, לא רץ להצטלם י במקומות
הכבושים.

לאחר המלחמה היה ברור כי מקומו מובטח׳
־בצמרת הפיקוד העיוני של צה״ל. אך
אריק דחה את כל ההצעות. לקצין.הצעיר,
אב לשלושה ילדים, היה משהו שהציק לו
ואכל אותו מבפנים.
למרות שכוכבו זהר, כקצין מסה מבריק,
ולמרות שמתחילת דרכו היה שייך ליחידות־הצנחנים,
הוא לא השתתף בקרבות של
ממש: בגלל תפקידי המטה וההדרכה שלו,
הוא החמיץ את כל פעולות־ד,תגמול של הצנחנים.
גם במלחמת־ששת־הימים לא נלחם
בפועל.
הוא רצה להוכיח את עצמו כלוחם בשדה,
כמפקד המסתער בראש חייליו וצועק ״אחרי!״
במקום לתכנן תוכניות במטה. הוא
רצה לפקד על חטיבת־צנחנים.
מבוקשו ניתן לו. הוא מונה למח״ט וזכה
בדרגת אלוף־מישנה.

תעוזה בלוקי־ד^ילח
ץםג די מנ ל ה רצה להוכיח את עצמו.
^כבן־קיבוץ העובד הציוני, תל־יצחק, ש־

החזיתות בפיקוד המרכז, מעדכן את מפות המלחמה .״אינני מעדכן
את המפות,״ נהג אריק לומר ,״אני מעדכן את הכוחות על התקדמות
הכוחות האחרים,״ היה מוסיף אריק ומחייך בפשטות.
אחד מחבריו, אמיל בריק, זכה במלחמת־העצמאות
באות גיבור־ישראל, לא חלם גדי
על קאריירה צבאית.
הצבא היה זר לרוחו של הצעיר הסגור
ור,מכונם, אינדיבידואליסט מטיבעו, שלא
יכול היה לשאת גינוני שררה ומשמעת צבאית.
הוא
התגייס לנח״ל, התכונן לצאת לקורס
מכונות חקלאיות. אבל כשהיה כבר בצבא,
לא יכול היה להסתגל למיסגרת של גרעין.
הוא רצה לעשות דברים. הוא התנדב לנח״ל
המוצנח, הפך שם לקצין קשוח, שחניכיו
ביקרוהו בשעת־האימונים אך לאחר מכן אמרו
:״אחריו אני מוכן ללכת למלחמה.״
הוא היה מסוגל לצאת לחופשה, לחזור

משחקן מישנה לכוכב

שתי התמונות המסמלות את הדרך שעשת
אריק רגב בצה״ל. בתמונת מימין
ובאה. אריק בממונה שצולמה בסרט ״גבעה 24 אינה עונה״ .אריק (משמאל בכובע גוב)

להעיר את פלוגתו ולהוציאה
לאימונים. מעולם לא התגורר במגורי הקצינים.
כשחייליו ישנו באוהלי־סיירים, היה הוא
ישן בתוך שק־שינה צבאי, תחת כיפת־השמיים.
כמדריך
טירונים היה חייל למופת. ביצועיו
הקרביים והדגמותיו זכו להערצה כללית.
אבל הוא רצה בפעילות, לכן ביקש העברה
לסיירת של הצנחנים. לאחר מכן עזב את
הסיירת. חזר לגדוד נח״ל מוצנח.
אולם ערב המלחמה חזה, כי עיקר הפעילות
תהיה דווקא לסיירת. הוא הצטרף אליה,
כטוראי. המציאות טפחה על פניו. חבריו
בגדוד נלחמו. הוא היה ביחידה שנחתה ללא
קרב בשארם אל־שייך.

מנלה לא יכול היה לסלוח לעצמו שבגלל
תחזית בלתי־נכונה החמיץ את המלחמה.
ימים שלמים היה יושב ומתכנן תוכניות ל־מיבצעים
נועזים ודימיוניים, בהם יוכל להוכיח
את עצמו.
כך, למשל, תיכנן תוכנית אשר באמצעותה
חשב לשחרר את שבויי־צה״ל שהוחזקו אז
בידי המצרים .״שרק יתנו לי לבצע אותה —
ואני אראה לכולם מה אני מסוגל לעשות,״
היה נוהג לומר ,״ולא איכפת לי אפילו שאד,רג.״
לאחר
המלחמה פרש מהצבא, חזר לקיבוצו.
נראה היה שחלפה תקופת הפעילות
הקרבית. הוא יצא לטיול לאירופה, לשלושה
(המשך בעמוד )23

משחק חייל שנהרג על הגבעה. בתמונה משמאל נראה אריק במוצב הפיקוד בעת פעולת
כראמה, אריק מקבל דיווח בטלפון מהכוחות הלוחמים במקום, כשלידו עוזי נרקיס
אלוף הפיקוד, ראש־הממשלה לוי אשכול, הרמטכ״ל חיים בר־לב והאלוף אריק שרון.

אוו׳ נוגן הביא את זה סוו-סוו לישראל

00,7110710
ד 0 *1 \ 1אורי נוגן, כשהצלליות הופ־
71 X 11ן [ כות גנו אותו ליצירת־אמנות
״אבסטרקטית ולא ריאליסטית״ הוא מבטיח.
ך 0ן, כן, זה יגיע לישראל. אם לא מחר,
^ אז מחרתיים.
זהו העולם הפסיכודלי — עולם המשתנה
באמצעות מישחק של אורות. באמריקה זה
כובש את הדיסקוטקים, ומשנה את דמותן.
בישראל עוד לא נימצא היזם שיעשה דיסקוטק
פסיכודלי, מפני שזה עולה קצת כסף.
אך עד שזה יבוא, בוודאי יוכלו הישראלים
לראות זאת בפרטים המופקים עתה על
הדיסקוטקים הפסיבודליים באמריקה.
ועד שיבואו הסרטים — צילם צלם העולם
הזה, אורי כוגן, בעמודים אלה את ה־
״בקרוב״ — שתי נערות ישראליות בעולם
הקסום של הפסיכודליה.

דיסו ״ ן * ׳זוהי תמונה מן הסרט פסיכודלים, ש
^ ( 111 החשמלי״) ,הנמצא ך ךן בע גריני׳ן׳ וילא
אורות מיוזזדיס עולם קסום, כשהרוקדיס נראים כאילו ו

ממולדת הפסיכודיויה מדווחת
בתכת ״העתים הזה״ ,נורית גרץ,
איד זה נראה כמציאות, מציאות
הדומה להליום:
בהתחלה היתר, אמריקה מלאה פסיכיאטרים.
אחר כך, אומרים היא התחילה להתמלא
בפסיכים. היום את זה החליפו הפסיכודלים.
התרבות הפסיכודלית, הממלאת היום את
הבתים, את הרחובות, את החנויות, כל
מקום, מורכבת מאורות וצבעים המשפיעים
על האדם דרך החושים שלו. תאורה מיוחדת
הופכת את כל הצבעים למשהו כחלחל
מוזר. אורות אדומים וירוקים, המתחלפים
במהירות, הופכים את כל העולם לצבעוני.
בחנויות כבר מוכרים ספרים המראים איך
להתהפנט בעזרת אורות, ובדיסקוטק אלק
טריק סירקום, ההיכל של התרבות החדשה,
מהווים כל הצבעים הללו תחליף לאל־אס־די.
האלקטריק סירקוט הוא, בסך־הכל, דיסקוטק.
אבל איזה דיסקוטק! הכניסה אליו

ולבקר

בכל הדרה, משחקת עס גלגלי־הצל המוקרנים על גופה .״את מרגישה כמו חלק
מתמונה, התפעלה הצעירה ( )18 המקווה לנסוע בעוד שנה לארצות־הברית
בגריני׳ן׳ ויליג׳ העיר השופעת דיסקוטקים פסיכודילים רועשים וסואנים.
מוארת באור כחלחל אפור, ההופך את כל
מכיריו למשהו צבעוני..

ך* יום הרביעי אחרי־הצהריים היה ה־
1מקום סגור. צילמו שם סרטי פסיכודלי
בן עשרים דקות. האולם הענק, הריק׳ שאתמול
היה מלא נוער, נראה עכשיו מפחיד.
שתי הבחורות הערומות המסתובבות מול
המצלמות נראות כאילו לא מהעולם הזה.
וכשהמוסיקה מתחילה לרעום, והן מתחילות
להתפתל והאורות והצורות מתגלגלים עליהן.
יום לאחר מכן, ביום החמישי, הזמין הבמאי
האיטלקי מיכאלאנג׳לו אנטוניוני ל-
מיקדש הזה ״גברים צעירים, בגיל 18 עד
,22 לתפקיד ראשי בסרט.״ הסרט יתרחש
בסימטות ובדיסקוטקים של הגריניץ׳ !זיליג׳,
אנטוניוני רצה לראות איך יראה השחקן
הראשי שלו בתאורה הפסיכודלית.
ביום החמישי, בשעה הקבועה, הדיסקוטק
כבר מלא שחקנים פוטנציאלים, שעכשיו
עוד נראים כמו היפים מרדניים. אבל
הם מוכנים לבטל את המרד, להפסיק את
המהפכה, אם אנטוניוני רק יגיד להם.
רובם מגודלי שיער. הם מתבדחים ביניהם:
״איך, האור הזה מתאים לי?״ ״כמה זמן
נצטרך לחכות כאן?״ אבל הם מתוחים, ו־כשמתברר
שאלה שנכנסו לראיון עם הבמאי
הגדול לא חוזרים כדי לספר איך זה היה,
אלא יוצאים ביציאה אחרת, אומר מישהו:
״הם לא חוזרים משם. אושוויץ! תיזהרו
מהמקלחות!״ זה מצחיק את כולם.
נושא מופשט — השאוב מן המציאות הצבאית הישראלית
משמש לענת גור ולאורי כוגן אמצעי ביטוי.
״אחרי יקראה מנת ברגע הצילום — ומי לא ״ענה לקריאה היוצאת ממפקדת כזאת?

1ציו׳ התהומות

ך* צד השני, ביציאה, פוגשים את אלה
שכבר עברו את הפגישה הראשונה עם

ך י 0צילם אורי כוגן את ענת גור, חברו
שוחרת אמנות, חולמת על דרכי־ביו

אומרת. בתמונה משמאל למעלה הצטרפה הדוגמנית 1

ויי

עולם החלומות .״הוא אמר לי שאני נראה
מבוגר מדי,״ מתלונן אחד בשם ריצ׳ארד
מאייר־תנחשו־אם־הוא־יהודי־או־לא.
ליונל סוויסי, שנראה אינטליגנטי יותר
מכל השאר, מספר על הפגישה עם הבמאי:
״הוא שאל אותי איזה דברים מוציאים אותי
מכלי. חשבתי להגיד לו, אולי, אור אדום,
או טיפשות, או שאומרים לי ״לא.״ אבל לא
רציתי להתחכם, אז אמרתי את האמת, שהמון
גדול, אנשים שנדחקים אחד אל השני,
זה מה שמרגיז אותי הכי הרבה. אז הוא
שאל אותי אם אני מסוגל לאלימות. אם אני
יכול להיות אלים. אמרתי לו שכן, והוא
אמר לי שאני לא נראה ככה.״
הוא ביקש ממנו להתרגז. הוא ביקש
ממנו להכות את הקיר, ואחר כך הוא נתן

ופק בחון הדיסקוטק אלקטריק סירקום (.,הקירקס
^בניו־יורק. זהו דיסקוטק ענקי, בו יוצרים סידורי־מרחפים
בחלל כרוחות־רפאיס, והעולם משנה צורתו.

לו להגיד. לך תזדיין!״ (מסיג
״תגיד את זה בכעס! בשנאה!״ הוא ביקש.
״אני לא חושב שמצאתי חן בעיניו,״
מסכם ליונל בעצב ,״הוא אמר לי שאני
עדין.״ וכשהוא אומר את זה שמים באמת
לב לכך שהוא נראה קצת זר בתוך האורות
העזים המתחלפים, ובתוך המוזיקה המטורפת,
הצעקות הפראיות, והרעש הנורא. אנטו־ניוני
מחפש מישהו שיתאים לכל זה.

!־מושב לשעבר, אותה פגש בדרכו מחיפה לצפת. ענת
וי מודרניות .״סתם לצייר זה כבר לא סחורה״ היא
ותי מרום אל חברתה ענת בפוזה לפני שלל הצבעים.

אתהע יף !
משועמם, דצונד לצאת מה שיגרה

ארוס

ספר

ארוס

הופיעו החודש

וידויו של נוכל
״מדהים בכושר הביטוי. מציג את האנושי
במערומיו, על כל התשוקות,
תאוות הבשרים, הרדיפה אחרי התענוגות
— המותרים והאסורים ועל הכל :
מוצא חד בלבו של כל אחד מאתנו 1״

הביקורת אומרת:
וידויו של נוכל (מאת ג׳והן פ. בר-
מינגהאם. עברית: י .א. נועמי. בהוצאת
ארוס 192 ,עמודים) הוא סיפורו של
זנאי בריטי מן ה מא ה ה־ ,18 שהוטבל
באמבט טלא־יין, חונן על־ידי כומר נואף,
אומנת נימפומנית, לורד פוריטני וגבירה
חובבת תענוגות מיניים. לבגרותו המינית
הגיע במיטתה של האומנת כבר בגיל ,13
ואילו בגיל 18 גורש מבית מטיבו, אחרי
שהוא נתפס במיטה של אשתו.
כמו פאני היל (העולם הזה ,)1377
גם וידויו של נוכל הוא מוצר ארוטי, שייחודו
בתיאור החברה הבריטית במאה
ה־ 18 ובסגנון העשיר של מחברו.
(מדור ״ספרים״ ,״העולם הזד,״)

אני מאמין שמחבר חייב ככר
שיכול לספר על עצמו את כל
האמת. ספר זה, אני מקוה ידבר
בעד עצמו.

קולין ווילסון
מגיש לקורא את ספרו החדש, הנועז,
התשיעי במנין

היומן המיני

רומן אוריגינלי ביותר כפי שחסידיו
של קולין ווילסון עשויים לצפות ממנו.
במדינה העם
שפיות־דעת
חלף שבוע מאז נחסף מטוס אל ־על ואולץ
לנחות ביאלג׳יר. קשה היד, להאמין, למחרת
החטיפה, שאם לא יוחזר המטוס תוך שבוע,
לא תבצע ישראל פעולת־תגמול חריפה, ש־היתד.
פותחת מעגל חוש של מעשי־איבה.
אכן, עד לתחילת השבוע, העידו כל הסימנים
כי אומנם תבוא פעולה כזאת. השינוי
הגדול בא ביום א׳ שעבר, כאשר שידר
קול ישראל את דבריהם של הנשים והילדים
הישראליים שהוחזרו ארצה (ראה ענוודים
10־ו .)1הנימה ששלטה בכל דבריהם היתד,
נימת התפעלות מן היחס הטוב שזכו לו
מצד האלג׳ירים .״חשבתי מי יודע מד. יעשו
לבחורות שלנו,״ היתר. תגובה אופיינית של
אחד ממקבלי־הפנים בלוד ,״קיבלתי הפתעה
נעימה.״
כעבור יומיים עלתה האופטימיות בכמה
מעלות נוטפות: ממשלת אלגי׳ריה הודיעה
— לראשונה — שהיא עומדת לשחרר את
המטוס ונוטעיו ״כאשר נשלים את החקירה.״
בכך נאלצה ממשלת אלגי׳ריה להכריע
הכרעה לא קלה, נגד אירגוני המחתרת הפלסטיניים.
היתד. זו, ללא ספק, תוצאה של
הלחץ הבינלאומי וההזדעזעות הרחבה שנגרמה
על־ידי החטיפה. אבל היה בכך גם סימן
של שפיות־דעת — מצד אלג׳יריה, שהחליטה
להחזיר את המטוס ונוסעיו, ומצד ישראק
שידעה להתאפק ולא להיגרר אחרי אתגר
שהיה משליט סופית את חוק הג׳ונגל במרחב.

קול
שקול
משכס

דיעזת

משפחת־אל־מצרי ידועה לא רק בשכם
אלא בכל הגדה המערבית — ואף בכל
הגדה המזרחית. בייחוד ידוע השופט המחוזי
משכם, עומר אל־מצרי ( )52 עתיר־ר,נכסים
ובעליו־,השפעה המרובה.
השופט, המכהן כנשיא בית־המשפט המחוזי
בעירו, ואשר הוא דודנו של המדינאי
חיכמת אל־מצרי, היה חבר ״ה־פרלאמנט״
הידוע של שכם — ,אסיפת
נכבדים המתכנסת באולם הגדול של מיפעל־הסבון
של משפחת־טאקאן; חבר הפרלאמנט
הירדני; ואחד האישים הקובעים באיזור.
יחד עם בן־דודדו חיקמת, עם חברך,פארלמנט
הירדני וואליד אל־שקעת ועם
השר ראשיד אל־נימר והדוקטור קאדרי
טוקאן, מי שהיה שר־ההגנה הירדני, מהווה
השופט אחד מקומץ אנשים המייצגים כיום,
באופן בלתי־רשמי את פלסטין־זוטא.
״פארלמנם״ זה מקבל מילואים, מדי פעם,
על־ידי בואם של ראש־העיר שכם, חמדי

כנען או ראש־עיריית סובאם.
עומר אל־מצרי אינו מרבד. לדבר עם
עיתונאים. השבוע היד. זה הוא שפנה לכתב
הפזלס תזה בשורה של שאלות:
• האם רוצה ישראל בשלום, באמת
ובתמים? או שמא מדינאיה סתם מדברים?
• מדוע פירסמה ישראל שורה ארוכה
של אלבומי־מלחמה, בשפה האנגלית, הנושאים
אומנם שמות כמו המלחמה לנזען
השלום — אך מדגישים דווקא את המלחמה
לשם מלחמה?
• כיצד אפשר לכפות שלום על עם?
כלום אי־אפשר למצוא דרך להבנה הדדית
שתביא לשלום?
הוסיף נשיא בית־המשפט לשאלותיו :״אם
אדם רוצה לבוא ולהציע את השלום —
עליו להשתחרר קודם כל משיכרון־ד,ניצחון
שלו.
״אחרת — יקבע השיכרון #ת עמדתכם,
הישראלים. לא הניצחון.״
״כולם שרי־חוץ!״ בעייה אחרת המטרידה
את אל־מצרי: יחסי־החוץ של ישראל
.״לפעמים איני יכול להבין איזה שר
אצלכם הוא שר־החוץ,׳ גנח .־אצלכם, כולם
מדברים על מדי-
ניות־חוץ — מלבד
עצמו.״
שר־החוץ
בעייר, אחרת שמטרידה
את השופט,
ואת יתיר חבריו:
מתנחלי־חברון, כמובן
.״איזו נכונות לשלום
קיימת אצל
ישראל, כשמכריזים
אותה עת על מתן
אפשרות להתנחל בחברון
— בהסכמת
אל־מצרי
הממשלה?
״ואיך אפשר לדבר על שלום כשקיימת
התנחלות יהודית, הולכת וגוברת ברמה
הסורית?
״לו נשמעו הכרזות אלו רק בפיהם של
הקיצוניים הישראליים,״ הדגיש השופט,
״ניחר .,אבל דווקא אנשים הידועים כ,יונים׳
ולא כ,נצים׳ מדברים כך. שמענו, למשל,
שמפ״ם היא מפלגת־שלום• אז איפר, השלום
שלהם?
״ובכלל — יש לכם רק שני שרים
קיצוניים בממשלה. אז מדוע צריכה כל
הממשלה הישראלית לרקוד דווקא על־פי
החליל שלהם?״
בספים ריגית +קרן
״שוב מלווה בריבית ישיש!״ קרא אחד
החוקרים המשטרתיים, המנוסים, כשראה את
גופתו חסרת־החיים של מנחם מזרחי (,)78

תמונת השב1! 1

הרפתקאות המיטה של ג׳רארד סוד!
עם קרולינה, גרטרוד, קארלוטה התאות-
גית, ועם דיאנה — אשתו של מלחין
מטורף למחצה, על רקע ״אורגיות הכשפים
השחורים״ של מר קאנינגהאם
המסתורי.
הקורא ימצא בספר כל מה שיבקש,
פרט לפורנוגרפיה. גישתי לבעית המין
מבוססת הרבה יותר על התפישה המטאפיסית
(גבריאל מארסל ודומיו) מאשר
על חייו ואהבותיו של פראנק־האריס.
קולין
ודילסון

״מגיה שחורה, נרות דולקים. גילויים
מפרשת קאנינגהאס!״
״סאנדיי מסנג׳ר״

״זהותו של הרוצח — מוויטצ׳פל נת־גלתך!
ביומן המיני של ג׳רארד סורן !״
״דיילי ניוז״
הספר שחולל שערוריה צבורית באנגליה
פורסם במלואו ללא השמטות וקיצורים
על־ידי בית״ההוצאה ״דייל־פראס״
באנגליה ועתה לראשונה על״ידי הוצאת

״ארוס״

תל־אביב גדושה ומלאה כתיירים שבאו מרחבי־תבל. אין סנטימטר
מקום בבתי־המלון, באכסניות, ואף בבתים הפרטיים בהם משכירים
חדרים מרוהטים. עד כדי־כד הגיעו העניינים שתיירים וטיילים רבים,
כמו אילין ויהודה שיא מארצות־הכרית, הנראים באן ליד חוף ״שרתון״,
החליטו למצוא מחסה תחת כיפת־השמיים, לאורך שפת־ימה של תל
אביב. כך אפשר חיה לראות עשרות תיירים זוהרים, שחסכו ל״היפיס״.

נרצח מזרחי (עם אשתו)
ג׳ונגל הריבית
שנמצאה דקורד, בסכין, בדירתו שברחוב
אבולעפיה — ליד התחנה המרכזית התל־אביבית.
עדיין
לא היה ברור לחוקרים אם מדובר
ברצח לשם שוד או במעשה־יאוש של אחד
הקורבנות של הנשך אותו הלווה הזקן.
אבל ברור היה שהכסף הוא שהעלתה ל־ריביתניק
מיזרחי בקרן־חייו.
״מימון פתע ״.בעולם הכספים ה־י
פרוע של ישראל נזקק כימעט כל אדם
להלוואה. או לאשראי.
״מימון פתע״ הוא מילת־המפתח של רו*
ענפי־המיסחר. ופיתאומיות זו הופכת ל־תופעת־קבע.
הבנקים
מספקים אך לעיתים רחוקות, ובכמויות
מוגבלות, את־ האשראי הדרוש.,
בייחוד לאור השערוריות שפרצו לאחרונה..
על כן נעזרים אנשי־עסק וסוחרים רבים —
בריביתניקים.
אחוזי־הריבית אשר משלמים לריביתניק,
תמורת מימון מהיר, משתנים לפי טיב העסק
בעבר, הערבויות, בהווה, וסיכויי־.
ההצלחה, בעתיד.
בעולם המכוניות, למשל, מבטיח את
עצמו הריביתניק על־ידי ׳מישכון ראשון:
ולכן הריבית כימעט נורמאלית — 18־25
אחוז לשנה. סכום כפול מן המותר.
אחד הריביתניקים בענף זה פועל בבית־-
מלאכה קטן לרפדות, ברחוב הסמוך לקינג
ג׳ורג׳ .בדומה למיזרחי הנירצח, שהיה גם
הוא רפד, משמש לו מיקצוע זה כאליבי.
בתחתונים וכלי שיניים. אחוז רי־י
בית דומה נהוג בעיסקי־בניין־וקרקעות. גם
כאן מבוססת ההלוואה על מישכון הרכוש.
אפשר לקבל הלוואות כאלו אצל כמה מ־יושבי־הקפה
של שדרות רוטשילד ושל רחוב
לילינבלום האגדי.
בין השאר מלווה בריבית ישיש מרופט,
המקבל את הקבלנים האמידים בביקתה רעועה,
בגיבעת־שמואל, כשהוא לובש בגדים
תחתונים בלויים בלבד.
הטלאים וחיוביו חסרי־השיניים מסתירים
הון של אלפי לירות, המסתתרות משלטונות ׳
מס־הכנסה.
356 אחוז לשנה. אך ענפים אלה
גובים ריבית ילדותית — בהשוואה ל״;
ריבית אותה מורידים מהלוואות למועדוני־לילה,
ולבאי מועדוני־הקלפים הבלתי־חוקייש.
כיוון שהסיכון גדול — הריבית מגיעה
כדי חמישה אחוז לחודש, כלומר — כשישים
אחוז לשנה. מועדון־לילה מצליח
יכול לעמוד ללא קושי במיבחן הנטל הזה.
החלשים — נשחקים.
הלוואה לקלפן, המוענקת אישית, ניתנת
על בסיס פשוט: ריבית. של עשר לירות
ליום, עבור כל אלף לירות שניתנו בהלוואה.
כלומר — 365 אחוז לשנה.
זכאים לקבל הלוואות אלו — רק קלפנים
מועדים. כי אלה, עד כמה שיש ביטחון
בענף זה — תמיד מחזירים. אחרת הם
נושאים תוצאות מרות, ולפעמים מסוכנות.
הריביתניקים דואגים כמובן גם לגביית־חובות.
במיקרים בהם הכסף הוא שחור עד
כדי־כך שאין איש מעיז לפנות לבית־המשפט
— עומדת לרשותם כנופיית של ביריונים
המתכנים ״גובים,״ והמסים לשכנע את די׳
#קליינט.״
נקודת־אור אחת בולטת בג׳ונגל הריבית:
בעוד ידועים מאות מיקרים של תקיפה, על
רקע זה טרם התפרסם מיקרה של רצח על
אי־תשלום לריביתניק.
לעומת־זאת, כפי שהוכיח מותו המיסתו־רי
של מנחם מזרחי, יש מיקרים של רצח
הריביתניקים עצמם.
העולם הזה 1613

,.העולם הזה״ נותן את ר שות־התגוסז דדן בן־אמף*
שנפגע. נעדב ומשיג למבקר שהשמיץ אמני־ההידוד
1ללויד! ! טוף־סוף מצאתי סיבר. סובה
( ולהפשיל שרוולים ולהסתער בשאגות״
קרב על אחת מן החפרפרות המכרספות ב־שדה־הספרות.
ביום
שישי האחרון נשתחררה, תודה לאל,
בדבר, תשפוכת פסבדו־אינטלקטואלית של
אחד ב צם גבריאל מוקד, אשר עוררה בי
את תשוקת ההתכתשות. אך לפני שאני ניגש
לטפל בלוחם האמיץ בשיטותיו־הוא, ובכלי
הנשק שנבחרו על־ידו — עלי להצטדק ולהסביר
למה בכלל טרחתי לפשפש בתבן שנתפזר
מראשו הפרום של הפוחלץ הזה.
אפשר להאשים אותי בהרבה דברים, אך
מי שיעליל עלי שאני נימנה על קוראיו של
אותו ספרור בשם מוקד חייב לדעת שהוא
מסתכן בתביעת־נזיקין על הוצאת־דיבה וגרימת
עגמת־נפש.

גייאגדה של מלל
ינני אומר ששמו של מר גבריאל
\ * מוקד זר לי לחלוטין: פעם אוי פעמיים
סגרתי את הראדיו כאשר שמעתי את קולו
הבלתי־נעים והנודף חשיבות־עצמית בלתי־נסבלת!
ולא אחת נתקלתי בשמו — מעל
רשימות שתחילה עוררו בי פיהוקים ובמשך
הזמן החלו להחליף אצלי, בהצלחה ניכרת,
את מקומם של כדורי־השינה.
ולפני שנים מספר נקלעתי לבית־שימוש,
בדגניה א /עם קרע ממאמרו של אותו טווס
בעל נוצות הפלאסטיק — ואפילו שם כינד
עם נרדמתי לאחר המשפטים הראשונים.

מיתון״ :מקבלי־תמיכה ופירטומת מהסנובה
הישראלית המצוייר תלויים לחלוטין ב־מדורי־הרכילות
המעתירים עליהם תהילה בפרוטה״!
״זרים בצורה מובהקת למורשתן
של תנועת־העבודה והספרות העברית״! ״משקפים
עולם רוחני שיטחי עד להחריד״!
״אופוזיציונרים המשלימים את דיוקנו של
הטנוב הישראלי המצוי״.
אני מקווה שירדתם לסוף דעתו של מר
מוקד. זה לא קשה. הסוף נמצא בעומק של
שניים־שלושה מילימטרים בסך־הכל.

מאת

כן אמוץ
היא גם קובע מי רשאי להביע דיעות בארץ
הזו (״בוויכוח ציבורי רציני על דמות הארץ
ובעיותיה אין נסיכי־הבידור־הזעיר שלנו
מהימנים עלי כסופר עברי, וכך הייתי
חפץ להשקיף על עצמי״).
הוא יורק את יריקותיו הקטנות — שרובן
ניגרות על פני סנטרו — לעבר תומרקין,
עמום קינן, צבר, הקאמרי, האוהל, חיים
גורי — ושוב ושוב, לעבר אנשי־ד,בידור
שאותם הוא מכנה ״חלק מהמימסד הניאו-

\גו * א ל 717/7
711מ 7ל7,

08 יק ססרותי

ף* מאמרכשם בין מימסד לבווזיסה,
שאותו נאלצתי, לצערי, לקרוא פעמיים
לפני שמצאתי את ידי ורגלי בערפל האינטלקטואלי
הסמיך שבו, מנסה אותו פסיק
ספרותי לקבוע את העובדות הבאות:
אנשי הבידור היושבים בקפה קליפורניה
הם ״סנובים מחבדגנים הדואגים קודם כל
לדירותיהם ומכוניותיהם״! ״ישארליס מכוערים
שהתעשרו בין מיבצע סיני לימי די־

מי מתעניין כך?
^ילף, מר מוקד^זיקרלבמוללולח

מיקצוע־ר,בידור מכל מיקצוע אחר? במה
הוא בזוי יותר מסנדלרות, שרברבות, קצי

קאפיטאליסטי המצוי״ ,״אדונים משגשגים החולשים
על מלכות הבדיחה והפיזמון״ ,״אופוזיציה
קירקסית של שובע״ ,״ארכיבדרנים
המעמידים פני ארכי־אינטלקטואלים״ ,״בים־
ניקים בפרוטה״.

הוא המחיל ראשון!
ך * ו א קו בעש״האוואנגארד הספרותי
ן !והפוליטי שלנו לא ישאב מצ׳יזבאטים
של בדרנים ומלהג של סטייקיות.״
ואם לא די בכל אלה, הרי הוא משרבב
גם את המשפט הבא :״די לעלעל למשל ברומאן
של מר דן בן־אמוץ כדי להבין
איזה מרחק רוחני מפריד בין האדונים הללו
ובין תרבות או ספרות.״
אז אני שואל אתכם: האיש הזד, נורמאלי?
כבר אדם שבדיעד, צלולה יברר, ראיתם קבר לעצמו?
חסרות לו צרות? למה לו להתחיל דוזקא
איתי? הוא לא יודע שזה ירגיז אותי?
הוא לא יודע שההערה המטופשת שלו
תאלץ אותי לא רק להגן על עצמי אלא גם
על ידידי חסרי־המגן?
אתם עדים שהוא התחיל איתי ראשון.
אני לא חושב להגן כאן על עמום
קינן. הוא לא זקוק לעזרתי ואני בטוח
שהוא יעלה עליו בבולדוזר ברגע שיחזור
ארצה.
אני גם לא רוצה לדבר בשמם של חומד
קין וחיים גורי. למה למנוע מהם את תענוג־

איך * ד, עלזה

במה אתרץ את העובדה המתמיהה שקראתי
ביום שישי את הגיגיו הדלוחים של
הפובליציסט העצמי הזה? האמת היא הסובר,
בתירוצים, והאמת היא שלא היה עולה
בדעתי לחטוף תנומת־צוהריים מעל רשימתו
לולי העיר לי ידיד סוב, בשיפשוף ידיים
ובחיוך דשן של הנאה, שגם שמי נשטף
בנייאגרת־המלל של אותו גבריאל.
וזו גם הסיבה לשאגות החדווה שלי ברגע
זה. דו־קרב מעל דפי העיתונות תנדד מעביר
בי צמרמורת של התרגשות — וכאשר
אני הוא הנתקף, אני מוכן להגן על כבודי
עד טיפת דמו האחרונה של התוקף.
שנים חלפו מאז הקרב שניהלתי כאן ב־חדוות־נעורים.
כבר התחלתי לחשוש שהזיק״
נד, נתנה בי את אותותיה: החיצים שלי
כימעט החלו להעלות חלודה, כשלפתע צץ
בדבר הדבר הזה המתעקש לעלות על המוקד
שאותו הבעיר במו־ידיו.
זוזו הצידה, רבותי! הקרב מתחיל.

הפוגרומים, שכל אחד מהם יכול לערוך בו
בכוחות עצמו?
אני בסך־הכל אנסה לתבוע כאן את עלבונם
של אנשי־הבידור שאני גאה להימנות
בקהלם.

בות, פקידות, עיתונאות, או בנקאות? הוא
לא טוב מהם והוא גם לא דע מהם.
בארץ דמוקראטית מתפרנס כל אדם לפי
בחירתו וכפי יכולתו! ובארץ דמוקראטיח
רשאי כל אדם להביע את דעתו על דמות-
הארץ ובעיותיה.
אינני מבין במר, זכותו של סופר —
וטוב שלפחות אתה ״חפץ״ לראות אך עצמך
כסופר! אך דע לך שבעניין זה אתה במיעוט
מוחלט — גדולה מזכותו של זמר, שחקן
או בדרן?
מד, אוכל אותך כתבלבי המתושכל? אתה
אכול־קינאה שמדורי־ד,רכילות אינם מזכירים
את שמך? אני מאחל לך מעומק ליבי את
התענוג הגדול לקרוא פעמיים בשבוע —
בכל מדורי־ד,רכילות את החדשות המרנינות:
״המבקר גבריאל מוקד קיבל במתנה חתולה
סיאמית מבמאי מונגולי הפובליציסט
הצעיר מוקד נראה לאחרונה בדיסקוטקים
בחברתה של זיזי מאנטיזי, חשפנית הצמרת״!
״הסופר־כביכול גבריאל מוקד נקע
השבוע אצבע בשעת כתיבת שיר פסיכו־דאלי״
.לזה אתה קורא ״תהילה בפרוסה״?
ובעצם על מי אתה רוצה שהם יכתבו?
עליך? קודם, תדאג לכך שהקהל יתעניין בך. י
ומכאן נעבור למצבם הכלכלי של אנשי־הבידור.
אולי תסביר לי למד, אסור לאדם
לדאוג לדירתו ומכוניתו ומה רע בכך שאנשים
מתעשרים?
הם גנבו את כספך? האם לא הרוויחו את
כספם ביושר ובנקיון־כפיים?
עוד לא שמעתי על זמר שברח לשוזייץ
עם כספי־הבנק, ולא שמעתי על בדרן שמעל
בכספי הציבור, ואנשי־ד,בידור. היחידים
שמגיעים לכלא מע שיהו הם אלה המתנדבים
לביים שם הצגה.
^-ו ו4ר

טי״ אשר לנכונות ההתנדבות שלהם אין
גבול.
הארכי־בדרנים שעליהם אתה מדבר בזיל-
זול גדול כל־כך — אנשים כמו אורי זוהר,
שייקר, אופיר, שמואל שי, יהורם גאון,
חיים מוסול, הדודאים, אריק לביא, בומבה
צור, שלישין ת הנשש החימר, יוסי בנאי,
אילי גורלי*ן י והרבה הרבה אחרים —
וביניהם גם*אני — ערכו עשרות הופעות
בהתנדבות!? ,א רק לחיילי־צה״ל במוצבים
ובבסיסים אלא לכל מטרה ציבורית שקיימת
ברשימה.
לאילנשיל־פוליו, לתל־השומר, לביודספר
יהודי־ערבי בנצרת, לאגף השיקום, לאירגון
הנכים, למחלקת היולדות ועוד.
לא שמעתי שאתה וידידו אורסז או סופרים
צעירים אחרים מד,קליקה המתפלשת
באחת מביצותיך־ר,ספרותיות יסעו שמונה
שעות במשאית, כדי לקרוא שירה או סיפור
באוזני חיילים בסיני.
לא שמעתי על ערב־שירה או על כל מופע
תרבותי אחר, שאירגנתם, ושבו הקדשתם
את כל הכנסותיו לאיזו מטרה ציבורית שלא
תהיה.

למי תרמתם ז

** וד לא ראיתי בחנות ספרים אנטו־
*ג לוגיה או ירחון שלכם אשר כל שכר־הסופרים
שלו נתרם לאיזו מטרה החורגת
מתחום כיסכם הפרטי.
ואין לי כל טענות נגדכם: זו ארץ חופשית
וכל אדם ר־&אי לתרום או לא לתרום
מכספו למטרות ציבוריות — אבל שלא תעז
להאשים את חברי למיקצוע באנוכיות, בהינתקות
ובהיסתגרות.
אתה לא שודד, את הנעל של אדם כמארקו
תורג׳מאן, למשל: האמרגן הזד — .וזו אך
דוגמה אחת מתוך רבות — הרם את המכונית
שלו בהובלת אמנים לסיני. וכבר
אינני מדבר על מלחמת־ששת־הימים, כאשר
בדרנים אשר לא שובצו ביחידות רבצו על
פיתחו של קצין־בידור־ראשי והתחננו לזכות
בהופעה לפני חיילים.
האיש הזה שילם את שכר המטוס שה
אותך
חייבים לפרנס:
רשה״נא לי להעיר את תשומת-

* 1ליבו לעוד עובדה מאלפת: פרנסתם של
אנשי־הבידור: תונה בידי הקהל.

שמותיהם מתפרסמים במודעות וזכות־ד,בחירה
של רכישת־ו־,כרטיס למופע זה או אחר
נתונה בידי הקהל — שלא כבמיקרה שלך.
אני קונה עיתון־בוקר או עיתון־ערב, ב־תקווה
למצוא בו חומר־קריאה מעניין ופית־אום
אני מוצא בו — אותך!
איש לא שאל אותי אם אני מסכים שיק־ציבו
לך מקום בעיתון שלי. אונסים אותי
להכניס אותך לביתי. אני לא סובל את
כתיבתך, ובכל זאת אני נאלץ לפרנס אותך.
למה? במה חטאתי?
ואל תגיד שאני רשאי לא לקרוא אותך:
אתה תופש מקום של מישהו אחר, טוב
יותר ומעניין יותר.
לך הביתה. כתוב פיזמונים ובדיחות ונראה
אם תצליח להוציא מתחת ידך משהו.
אולי יימצא איזה ארכי־בדרן שוטה שיסכים
לסכן את פרנסתו על פירפורי־התחכמויותיך.

הבדרנים המתנדבים
^ אחדהמקומות אתה מעז גם לקבוע
1שאנשי הבידור ״לא הקריבו מעולם קורבן
של ממש״.
חתיכת מר,־שמו שכמוך! לו היית יושב
היום במוצב בעמק־בית־שאן או ליד התעלה,
היית זוכה גם אתה לרוות־נחת מהופעה
של ״נציגי־המימסד הניאו־קאפיטאליס־

טיס, לפני שבוע, אמנים למוצבי־בית־שאן.
הקטן שבין הבדרנים, המזייף שבזמרים, והגרוע
שבין האמנים הם קדושים לעומתך.
ועל־אף־כל־זאת אינני טוען שאתה אינך
רשאי להביע את דיעותיך על דמות הארץ
הזו ובעיותיה. זכותך ליילל ככל העולה
על דעתך החלושה. זכותך לכתוב עד סוף
ימי חייך בדבר, אף כי אני מעדיף לראות
בשטח המבוזבז עליך סיפור של יורם קניוק,
למשל.
אגב: בעיתוני־הערב לא עלה בדעתך לתקוף
את מישהו על שהוא ״זר למורשת
תנועת העבודה״ — חנפן קטן שכמוך!
זכותך, בקיצור, לקפוץ מגג בניין שלום
— אבל אל תתחיל לכוון לי את התנועה
בשדה־הספרות־ור,אמנות.
וכאן אני סוף־סוף מגיע גם אל עצמי:
המרחק הרוחני המפריד ביני לבין תרבותי
וספרות הוא — אפם, במילה אחרת: אתה׳
ועכשיו נראה אותך כותב ביקורת אובייקטיבית
על הרומאן שלי לזכור ולשכוח
הוצאת ענו־לוס 414 .עמ׳ .המחיר 10.80ל״י

אנשים
המישקפייס של כרמל
העיקר לראות את הדברים במישקפיים הנכונים.
כשעלה השר משה כרמל לדוכן־
הכנסת כדי למסור את ההודעה על חטיפת
מטוס אל־על, גילה בדרך כי שכח את מיש־קפיו
ואינו יכול לקרוא. הוא תהה מה לעשות.
הסדרן הוותיק של הכנסת, יצחק
ציגלר, הציע את מישקפיו. השר ניסרץ
לקרוא, נוכח לדעת שהמישקפיים אינם מתאימים
לראייתו. אז נידב לו ח׳׳כ אגו״י
משה גרוס את מישקפיו שלו. בעזרתם
קרא השר את ההודעה, תוך היסוסים ומעצורים.
העיר לו ח״ב ל״ע גדעון האוז•
נ ר :״אני מקזזה שלא תראה גם עניינים
אחרים דרך המישקפיים של אגודת ישראל.״
ס זיגמונד כאומן, פרופסור יהודי באוניברסיטת
ווארשה, היה מראשוני־הקורב־נות
של גל ההדחות האנטישמיות בפולין.
באומן, שתמך בשעתו בסטודנטים המורדים
באוניברסיטת ווארשה, הודח ממישרתו יחד
עם חברו, הפרופסור היהודי כץ־סוחי,

•:בשבוע הבא עומדת להיפתח בגני יריד
המזרח בתל־אביב תערוכת־צה״ל. מפקדה של
התערוכה הוא אלוף־מישנה עמוס כנין.
עמום בריא־הגוף, שנשאל אם לקראת פתי־חת־התערוכה
אינו מתכוזן להוריד ממשקלו,
השיב בו במקום :״יותר יקל להתבייש מאשר
לעשות דייטה האלוף חיים
(״ויויאן״) הרצוג, מי שהיה מפקדו השני
של חיל־המודיעין הישראלי, סיפר השבוע
סיפור מימיו הראשונים של החייל, בתקופת
הקמתה של המדינה. באחד הימים לקח
ויויאן את ראש־הממשלה דויד בן־גוריון
לסיור באחת המחלקות, של החייל. באותה
הזדמנות ביקש ממנו תקציב מסויים, בדו־לארים,
להרחבת פעולות־המחלקה. בו במקום
נתן ביג׳י פתק עם הוראה לדויד
הורוביץ לאשר ולתת את הסכום המבוקש
לחייל. כאשר ניגש ויויאן עם הפתק
של ביג׳י להורוביץ, הסתבר שהסכום אותו
אישר בן־גוריון היה גדול יותר מכל סכום
הדולארים שהיה אז בקופת־המדינה.

הסמכות שק לביב
עד כה נהג קול ישראל להתעלם ממבקרי־הראדיו,
בעיתונות היומית, הקוטלים בסיטונות
את תוכניות־הראדיו השונות. השבוע
הגיעה סבלנותם של עורכי קול־ישראל לקיצה
והם התירו לשדר בתוכנית חוכים
וחיוכים ששודרה בשבת האחרונה, התקפת-

אבי, הנראה עכשיו נמו טוון מהודו, מבלה באוץ לבדו
העודם 3נ ח (1ו:

האם נפרדו?
מזה שבועיים ש א כי עופרים (רייכשטאט) הוא אורח קבוע
בדיסקוטקים של תל־אביב. הוא מופיע בכולם בשעות הלילה המאוחרות׳
לבוש בתלבושות המעוררות קינאה והתפעלות אצל כל
הגברים. הוא שותה בעצמו הרבה — ומזמין בנדיבות את מכריו
לשתות על חשבונו.
כל זה הוא עושה כמובן, לבד, בלי אסתר עופרים, החלק
הנשי של צמד־העופרים שזכה להצלחה בינלאומית כה מסחררת.
איש לא מעז לשאול אותו היכן החלק השני שלו. כולם הסתפקו
בלחישות־רכילות.
רכילות זו קיבלה השבוע גושפנקה כימעט רשמית כשהגיע לארץ
גיליון של שבועון־השמועות הגרמני הנפוץ נוייה וולט. באותו
עיתון הופיעה כתבה גדולה על צמד העופרים תחת הכותרת:
״שוב אין הצעות לאבי עופרים? תוכנית־טלודיזיה רק עם אסתר!״
יודעי הגרמנית תירגמו את תוכן הכתבה לסקרנים ואלה מצאו
בה חיזוק להשערותיהם.
״לוח־הזמנים של אסתר עופרים ( )28 מלא וגדוש,״ נאמר באותה
כתבה .״ללוראת הופעתה בסרט הוליבודי היא הקליטה תקליט חדש.
את השיר ^העיקרי בו היא שרה ללא ליוויו הרגיל של בעלה, אבי
עופרים 31 בסוף החודש תתחיל כנראה הסרטת תוכנית־טלוויזיה
אנגלית ציבעונית בשס אסתר עופרים שאו. ושוב — בלי השתתפותו
של הבעל!
״בשנה הבאת תוסרט תוכנית־הטלוויזיה בריטית בת 13 חלקים.
שוב בלי אבי! האס אבי שוב אינו מקבל הצעות?
״בגרמניה יקבע בית־המשפט אם אבי אומנם אמר בחודש פברואר,
עת השתתף בהסרטת הסרט עולם הלחנים את הביטוי ״גרמני חרא!״.
לוטי אונדורגה, שניהלה את התסריט, טוענת שהיא שמעה זאת מפיו.
״נוייד. וולט ריאיין את אמרגנם של העופרים בלונדון. זהו עדי סמל
32 העופרים אינם נפרדים, מבחינה מיקצועית,׳ הוא אמר, ,כבר
אירע מספר פעמים שאסתר הופיעה לבדה׳.
״אבל אם יש לאסתר תוכניות־עבודת כה רבות, האם לא ישאר
אבי מובטל? עדי סמל, התכיר את העופרים זה 11 שנים אומר:

נגד על מבקרי־העיתונות. היה זה שיר שחובר
בידי הפיזמונאי די די מ נו סי, נקרא
בפי ג ד עון זינ ג ר, ובו נאמר: בהכללות
המביאות לידי דכדוך /הם טוענים שכל
שידור גורם חלושס /לפני שנים יצא לאור
הד החינוך /היום ההד החינוכי זו הדה
בושם / .למבקרי הראדיו טעם משובח /
ואוזן רגישה כמו חתול סיאמי /ר׳ לוי
יצחק מברדיצ׳ב כבר נשכח /כיום הרב
הוא לוי יצחק הירושלמי. בושם היא
מבקרת הראדיו של הארץ והירושלמי הוא
מבקר הראדיו של מעריב • .אף־על־פי־כן
היה קול־ישראל ראוי לביקורת שלילית,

דווקא השבוע. הפירסומאי אריה גלבלום,

שהוא בעל המדור זה הסקופ שלי בשבועונו
הראדיופוני של יעקב בן־הרצל, גלגל
חוזר, מזמין מדי־פעם עיתונאים לפני המיקרופון
כדי לספר על הסקופים שלהם.
לאחרונה ריאיין את אחד מעורכי היומון
היום, גרשון הנדל, שסיפר כיצד זכה,
בשעתו, בסקופ לפיו

הודיע יהודה ארזי,
מראשי ההגנה,

לרביזיוניסטים,

שנעצרי כחשודים ברצח
חיים ארלו־
גורן בירה למלכה

זורוב, לא היה קשר
למעשה הרצח.
לאחר הקלטת התוכנית,
סירבו עורכי קול־ישראל לשדרה
בטענה, כי הנושא ששמו רצח
חיים ארלוזורוב הוא טאבו בקול־ישראל.
בתגובה על כך איים גל־בלום
לפרוש מעריכת התוכנית# .
כתב הארץ, יגאל לביב, פירסם
לפני שבוע ביקורת חריפה על ערב־הראימות
של דן בן־אמוץ, בה
טען, בין השאר, נגד השאלות שד,יפ־נה
דן לשר־המשפטים, יעקב שמשון שפירא
.״כיח־ן שמר בן־אמוץ לא ידע מה לשאול
את השר בנושאים אותם העלה.״ לביב
לא ידע כי לפני הראיון ביקש דן מעיתונאי
ידוע להכין לו את השאלות לשר־המשם־
טים. אותו עיתונאי לא היה אלא אחד מ־עורכיו
של לביב, חבר הנהלת הארץ, יאיר
קוטלר # .בערב הראיונות הראשון שערך
אורי אבנרי בפני 1800 איש, שמילאו את
אולם קולנוע ארמון בחיפה, הופיעו בזה־אחר־זה
השר יוסף ספיר, הד״ר משה
סנה, והפרופסור ישעיהו ליכוכיץ,
שהשמיעו כמובן דיעות מנוגדות. הקהל
הקשיב בשקט, אך כאשר הציע הפרופסור
ליבוביץ לצאת מייד מכל השטחים המוחז
אבי
ואסתר עופרים בלבוש בוני וקלייד
״יש לי הרבה עבודה״
,מוקדם עדיין לדבר על תוכניותיה של אסתר׳ .נכוו שקיבלה את
ההצעות הללו — אבל עוד צריף לדבר על זה. אבי יהיה שותף
לזה — אס יהיה לו פנאי לכן.״
״,האם יהיה לאבי פנאי?׳ עדי סמל עצמו נאלץ לצחוק ואמר, :אבי
עסוק מאוד בהרכבת התוכניות ובהכנתם המחודשת. זה לוקח הרבה
מאוד דמן והרבה מאוד עבודה קשה׳.״

כל אלה שחששו שכתבה זו מרמזת על פירוד הצפוי, כביכול, בין
אבי ואסתר, יכלו לפתור את בעיותיהם בקלות לו התקשרו עם אבי
עצמו, המתגורר במלון הילטון בתל־אביב.
״אין שמץ של אמת בכל ההשערה הזאת,״ אמר אבי .״זה הולך
ככה כבד שש, שבע שנים. בכל פעם ממציא מישהו אחר את הסיפור
שאנחנו נפרדים. באתי לארץ בגלל מחלת אמי. אחי הודיע לי שהיא
התעוורה בעין אחת ובאתי לראות מה אני יכול לעזור לה. היו לי
הרבה בעיות, אבל אני חוזר לאנגליה — לאסתר כמובן.״
באשר לתוכניותיה של אסתר להופיע לבדה, מסביר אבי :״אלה
תוכניות בלבד. יש הצעות, אבל עדיין לא קיבלנו אותן.״

קים, שוסע על־ידי קריאת־ביניים זועמת.
הגיב הפרופסור העוקצני :״אדוני, הוזמנתי
הנה להשמיע את הדיעות שלי, לא את
שלך!״ #באותו ערב, ריאיין אבנרי גם
את הפיזמונאי דידי מנוסי, שאל אותו בין
השאר על יצירותיו הנפסלות מדי־פעם על־ידי
מערכת ידיעות אחרונות. כאשר ביקש
אבנרי מדידי לתת דוגמה של פיזמון שנפסל,
השיב דידי :״ברצון, יש לי פיזמון שנפסל,
והקשור בך ובסיעתך.״ בו במקום
התחיל דידי לדקלם את הפיזמון הפסול:
״הבוקר קמה סיעתנו בחמש עשרים ושת
סינג,
שהוא אמרגנם — דווקא לדיסקוטק של

משה ינוקא.
מלכת העתיד
שניים מעמודי התוזך של תיאטרון גיורא
גודיק, פרשו לאחרונה מהתיאטרון. השניים
הם המנהל הכללי אברהם חופי
ומנהל ההצגות דן שמר. הם פרשו על

יים /היא התלבשה ונעלה את נעליה עם רקע חילוקי־דיעות עם בעליו של התיאטגרביים
/והתגלחה בתשומת־לב וציחצחה רון. שמר יעבוד כנראה. כמנהל הצגה בתיאת
השיניים / .אחרי גילוח וציחצוח ויי״ אטרון החיפאי • .איש מועדוני הלילה ה־שור
כל הקמטים / ,סוף סוף מצאה לה תל־אביבי קובה זילברינג, החליט לחולל
סיעתנו פנאי לארוחת־הבוקר / :קפה שחור מהפכה בחיי הלילה של תל-אביב. לאחר
— להזדהות עם מאבק המיעוטים /ללא שרכש את חינגא בר כמועדון לילה, הפך
סוכר — כמחאה על האינפלציה והיוקר.״
קובא את המקום למיסעדה רומנית, בה
מופיעה תזמורת כינורות צוענית־רומנית, שנשלחה
במיוחד על־ידי ממשלת רומניה כל־אלמנות־הק

הקת־ייצוג רשמית. גם את מועדון. הלילה
צברח מתכונן קובה לשנות. הוא עומד להשל
קו ט לי
ביא למקום קבוצה של עשר חשפניות מרי־פ!לי
ברג׳ר, לערוך במקום מופע רביו בסגנית
מלכת״המים לשנת ,1968 שרה
סימון הלידו הפאריסאי כמו כן מנהל
גורן, לא זכתה אומנם בכתר־המלכה.
קובה משא־ומתן על הבאתו לארץ של אליל
נקבע שהיא תהיה רק סגנית־המלכה,
טלי הזמר הנוכחי, הכושי תום ג׳ונם. לפי
פרידמן. אבל חברת־הבירה הישראלית
המייצרת את בירה גולדסטאר החליטה התוכנית יבוא ג׳ונס בסוף השנה לארבעה
לבחור בשרה כנען־ת־גולדסטאר לשנה הבאה. ימים לישראל, בהם יקיים ארבעה מופעים,
שרה תחליף את דוגמנית־הצילום היידי אחד מהם באיצטדיון • .בנו של איש
שוו ארץ, שהיתר, נערת־גולדסטאר שעברה, תל״ם הוותיק ועובד הוועד הנועל של ההסתופיע
השנה בכל צילומי־הפירסומת של תדרות, זאב יוסיפון, הוא טיים בחיל־בירה
גולדסטאר עודד קוטלר, שהיה האוויר. לאחרונה הועלה בנו של יוסיפון באלמן־קש
במשך מספר חודשים, מאז חזר דרגה, מרס״ן לסגן־אלוף. חבריו של יוסיפון
מחו״ל, עומד לצאת מאלמנותו. אשתו, ה האב ברכו אותו לרגל המאורע. אמר הצייר
שחקנית ליאורה ריבלין, חוזרת לארץ יופל ברגנר ז ״זאת לא חכמה שבנו של
מסיפון יועלה בדרגה. מסיפון ניגש למיס־אחרי
שהות ארוכה בלונדון • .מיטה
איש״כסית, בנו הענק של חצקל איש קדת חיל־האוויר, דפק על השולחן ויצעק:
כסית עובד לאחרונה שעות נוספות. משה ״אני דורש העלאה לבני!״ אני רוצה לראות
משרת בצבא. אולם מאחר שאביו יצא ל מי היה מעז לאחר זאת שלא לציית לו.״ #
ריפוי בצ׳כוסלובקיה, מנהל משה בשעות מדריך התיירות מ יי ק סטולוכיצקי נב־הלילה,
לאחר שהוא מסיים את שירותו חר בסוף השבוע לשופט בתחרות יופי שהצבאי,
את מסעדת כסית בתל־אביב. אגב, עמדה להיערך בבית דולפין בשבי־ציון. מייק
הדרך היחידה בה יכולים ידידיו של חצקל לקח את העניין ברצינות, הכין לעצמו לצורך
התפקיד גלימת שופט ופיאה לבנה מסוללהתקשר
איתו בצ׳כוסלובקיה — שאין לה
קשרים עם ישראל — היא באמצעות הצלב סלת. כשהשופט היה מוכן לפי כל כללי
הטקס נמסר כי התחרות תהיה פתוחה לכל
האדום לא רבים יודעים כי השותף העיקרי
בדיסקוטק מינדי׳ס הוא האמרגן אשר, מגיל שש עד גיל .60 אולם לבסוף
ששון שבתאי. למרות זאת אין ששון הופיעה רק מועמדת אחת, בת ,6שהיתר,
מהסס לבלות גם בדיסקוטקים אחרים. כך, לבושה בביקיני־מיני. מחוסר מתחרות נבחרה
הילדה ל״מלכת העתיד״.
למקזל, הוא מזמין את חברי להקת סינג־העולם
הזה 1613

חתונה בשלושה כבר ראיתי הרבה הזמנות, אבל זו הפעם
הראשונה שאני מקבלת הזמנה עם תצלום.
של מה? של כלה, חתן — וילד.
גם הטכסט מקורי למדי. כתוב שם, בערך,
כך :״אורי זוהר ואברהם דשא מציגים
— חתונה.
״מוסיקה — יצחק גרציאני. מילים: ניסים
אלוני. כלכלה — מנטש. תפאורה — חיים
נוופול. מקום — קאזה דל־סול.״
אבל זאת בכל זאת לא פירסומת. זה ברצינות.
זוהי חתונתו של גברי בנאי,
בך הזקונים של שושלת־בנאי, ובחירת־ליבו

הגס>ך הקטן
עכשיו, אם את משתדלת נורא, את יכולה אולי להשיג בוואריה

בשם דודי מאפרו, ורודי רצה לראות את ארץ־אבותיו. אז השניים
לקחו מכונית — ודווקא מדגם מרצדס ס.אי.־ ,280 שהוא החדיש
ביותר — ובאו לשגע כאן את כל הגברות הצעירות,
אחת שד,שתגעה ברצון היתד, שרית מנגל, מנהלת־הבאר של
מאנדי׳ס. שרית, שהתגרשה לפני כשלושת רבעי שנה מבעלה

בקליפורניה.

לא. לא את המאכל המתקתק והסמיך. אלא את הנסיך של מדינת־בוואריה
הגרמנית, יורשיה,עצר אדלכרט מאריה יוהאן.
אומנם, בוואריה הפכה מזמן לאחת המדינות של הרפובליקה
הגרמנית הפדראלית, אבל אבי־סבו של אדלברט היה שליט כל־יכול,
והבחור עצמו הוא צעיר 24 עשיר, נאה, ומשגע.־
הוא בא ארצה במיקרה. משום שיש לו חבר, מיליונר יהודי

אורנה שיק.

גברי ( )26 הוא ספרדי והיא אשכנזיה.
ההורים מתנגדים לחתונתם — עד כמה שזה
נראה מוזר בישראל של — 1968 מהסיבה
הזאת. וזה גם כתוב בהזמנה לחתונה. וס־

אדלכרט עם שרית
המשורר והיתד, חברתו של הדוגמן הדני איינר,

כל החולצות של אתא.
בינתיים הם נפרדו — ושרית מצאה את נסיך־חלומותיה. ייתכן
שיהיה לזה המשך. אדלברט, מכל מקום, מתכנן לנסוע החורף
לעשות סקי בפיסגות־ר,אלפים, ובדיזנגוף מתערבים שלושה נגד אחד
שחברתו לגלישה תהיה לא אחרת מאשר שרית.

אדלברט עם רודי והמכונית
תחתון ידוע ואלים. ושתוי.
הוא ביקש סטייק. הגישו לו סטייק לבן,
מה שמכונה בעברית עממית — אומצת־חזיר.
השיכור ראה, זרק את הצלחת וסטר
למלצרית .״לי!״ שאג ,״לי אתם נותנים

לבן?״
קמה מהומה. צריחות. צעקות. דחיסות.
ווילי שנהאוט, השותף של פרדריקה
גברי בנאי, הכלה והתינוקת
סגל, ניגש לאיש בזהירות. הוא קיבל מכה
עצומה, ונסוג לאחור.
שום כן עורכים הידידים את החופה ועושים
השיכור לא ד,ירפה ממנו והתקדם לעבר
את כל המסיבות.
הבאר. וילי תפס מישלט מאחוריו. השיכור
גברי ואורנה הכירו לפני שנה, כשגברי
ניגש לווילי, הרים בקבוק — ופתח לו את
גילה את הילדה הזאת בחדר־העריכח של
הראש.
הסרט ארבינקה. מאז הוא לא עוזב אותה,
בינתיים נימלט על נפשו השומר, שהופוהיא
לא אותו.
קד על פתח־ד,דיסקוטק על־ידי שירות־הש־היא
אפילו לא תיפרד ממנו כשייצאו מירר, של דנוך. הקהל התחיל לברוח בהשלושת
הגששים, וגברי בתוכם, לסיבוב במוניו,
חלקו — מבלי לשלם.
עולם, למחרת־הטקס — שייערך בספטמבר.
אז העלה מישהו רעיון גאוני: הוא הזהם
יהיו באירופה, בדרום־אמריקת ובאר־הול,
עיק מד,דיסקוטק הסמוך, זה של ינוקא,
צות־הברית. ואפילו יופיעו בקארנגי
את שומר־הסף, חיים. חיים, שהכיר את
המפורסם באולמי ניו־יורק, ב־ 15 בדצמבר.
המשתולל אישית, ניסה לדבר אל ליבו,
והתינוקת? שכחתי. היא בכלל לא שייכת
כשחולצתו הצהובה נספגת מדמו של וילי.
לעניין. זוהי שירלי, ילדתו של פשנל.
בינתיים עבר בדרכו של השיכור רב
! (״דובי״) זלצר. הוא התקרב יותר מדי —
וקיבל מכה שגרמה לו לסדק באף ולפנס
רציני בעין.
גרצידה, אשתו הצרפתיה של דובי,
שלא יודעת חוכמות ולא הבינה. מדוע כולם
נרתעים, התחילה לפתוח את הפה• :״מה
זה כאן?״ צרחה ,״מערב פרוע? מדוע איש
לא עושר, שום דבר?״
כשהגיעו שתי ניידות המשטרה, כעבור
שעה ארוכה, כבר הסתלק המשתולל. שלוושוב
— מכות בדיסקוטק. והפעם ב שים איש, שהיו נוכחים במקום, ובתוכם
בעלי־הדיסקוטק — לא העזו לפתוח את
דיסקוטק של פרדריקה.
זה קרה באמצע השבוע. כולם רקדו והיו הפה, ולהגיש תלונה נגד העבריין, המוכר
מבסוטים. פיתאום נכנס איש עולם היטב לכולם .״הוא יכול לחזור,״ נימקו.

השת*קה
הגדולה

האשה עם
השבוע אפשר היה לראות שתי נשים
מסתובבות בסופרמארקט, אחת צעירה ואחת
קצת פחות.
״גליה, שתקני עגבניות! וקצת מלפפונים!
וענבים. כן, הרבה ענבים.
״נמאסו עלי כל השטיקלעכס עם ר,כוכי
בנות. הנכדים שלי צריכים הרבה מיץ־פי־רות
טיבעי. ובכלל, אל תרימו את האף
שלכם!״
האשד, המדברת כך היא זו שלובשת את
המכנסיים, בביתם של בני משפחת טופול.
לאו דוזקא גליה, אשתו של חיים
טופול. אלא אמה, יונה פינקלשטיין.
יונה גרה קומה אחת מתחת למשפחת
הכוכב המפורסם. כל בוקר היא עולה ועושה
סדר, ומטילה טרור על העוזרת ועל

המטפלת של גליה וילדיה. היא קובעת איפה
יהיה מה, ומי יעשה מה.
לפני שחיים נסע לחוצלארץ, היתד, בכלל
הרוח החייה והשליטה הכל־יכולה. עכשיו,
משחזר עם תהילה וכתר־ד,כוכבות הבינלאומי,
חשבו כולם :״עכשיו זה ייגמר.
עכשיו תקבל גברת פינקלשטיין את המקום
שלה.״
לא דובים ולא יער. רחל פינקלשטיין
שולטת בכיסה. וחיים טופול? הוא מחייך
באומץ :״ברור שזה כך,״ הוא אומר,
״חמתי בסדר.״
אבל בסדר או לא — הוא החליט לקחת
חופשה של שלושה שבועות. עם גליה.
ועם שניים מבין שלושת ׳ילדיהם.
ובלי החמה.

זד, שהדגים את

הצנחן צעק ״ה!גידו״!
ביום החמישי, בשעה עשר בלילה, צעק
מישהו ״הצילו!״ ממכונית שחנתה באחד
הרחובות שבחדרה השלווה. כשבאו לראות
מי זה היה, נידהמו לראות שלא היה זה
אלא צנחן לשעבר, המבקש רחמים.
ממי? מנכה״צה״ל דווקא. אבל לא על
רקע צבאי היתד, הקטטה, אלא דדוקא על
רקע אישי. מסתבר שהצנחן היה נשוי לפני
עשר שנים לאשה יפה, אותה אהב. היו
להם שני ילדים. יום אחד עזב אותה והתחיל
להפיל חיילות צעירות, מאלה שהכיר
בצבא.
הדבר גרר צרות צרורות, ולבסוף הם
התגרשו. כעבור חמש שנים נשא הצנחן
אשה שנייה — ויש להם שני ילדים.
אלא שהצרות באו דווקא בגלל הילדים

הראשונים. הצנחן נאלץ לשלם מזונות עבור
בן במוסד ובת שגרה עם האמא, וזה לא
מצא חן בעיניו.
אז לאחרונה התחיל לבוא אליה הביתה,
בהיעדר הבעל החדש, ודודקא בלילות . .המטרה:
לעשות צרות, לשכנע את האכס שלו
לא לבקש עוד מזונות — או לפחות לקחת
את הבן גם כן הביתה, כדי שישלם
פחות.
פעם, פעמיים ושלוש מצא אותה לבדה.
אבל ביום ה׳ נגמר המזל שלו. הבעל־הנכה
היה בבית. הוא ביקש מד,צנחן לצאת, פשט
את החולצה והשעון — והיכה את הקצין
החדרתי עד זוב־דם.
וההמשך יתברר במשטרה — ואולי בביתר,מישפט.

מסוססוז
למינות חסיס
כאשר נבחרה החודש טלי פרידמן ל-
מלכת־סים, עשתה זאת בעזרתם של כמה
וכמה ממעריציה־ידידיה, אנשי־נח״ל, שבאו
לטקס־הבחירה ועשו לה פרופאגאנדה בעזרת
מחיאות־כפיים סוערות.
ביניהם היה גם אחד שמילא תפקיד נוסף
בבחירה: י?ן קב (״ג׳ולי״) טאכמן, מד״ס
בצבא ובעל סימקה משגעת, אשר נבחר
למונ ה־קולות

ששי, שהוא כוכב להקת־הנח״ל, נעזב בינתיים
על־ידי דניאלה, העומדת להתחתן עם
יאק (״הצהוב״) סלומון, אחיינו של עורך־
הדין יעקב סלומון מחיפה. אז: ששי נאלץ
לחפעז, גם הוא, מלכה אישית חדשה.

בק לפי.

בתוקף תפקידו בא ג׳ולי במגע עס המלכות,
בצורה יותר קרובה מעמיתיו. התוצאה:
לאחר הבחירה ניגש לסגנית השנייה,
דווקא, ואמר לאודי נוייזר :״אגיד לך
את האמת — בחרתי בשביל טלי, כי היא
ידידה שלי. אבל אילו הייתי צריך לעשות
מה שהלב שלי אומר — הייתי מצביע רק
בשבילך.״
דברים יפים. ומדברים צמחו מעשים ונו־מעשים
— אהבה. עכשיו אפשר לראות
בכל מקום את אודי ואת ג׳ולי ביחד, כשהם
משגעים את העיר ומתכננים עתיד
משותף.
אבל זוהי לא הפעם הראשונה בשביל
ג׳ולי. כאשר מלכת־המים , 1966 אכישג
פפה, נפרדה מהחבר שלה, דורון צפ״
ריר, משום שזה לא רצה עסק עם מלכות
ודברים כאלה — הסתובבה אבישג כשנה
עם בחור אלמוני וצעיר מאוד.
שלא היה אלא ג׳ולי. רק לאחר בחור שדורון חזר לאבישג, ועשה אותה לאשתו
החוקית, הירפה, התחיל לחפש משהו חדש.
ומצא את אודי.
אגב, הוא לא צייד־המלכות היחידי בחוגו:
אחד החברים הכי טובים שלו; ששי, שהוא
גם כן חייל, הסתובב הרבה זמן עם
נערת־החן של ישראל, דניאלה הוד.

ג׳ולי ואודי

הרחבה ללא תקדים
שלזכויות

ועורות

תמרורים
התמנה • לתפקיד מזכירו הצבאי של

נשיא־המדינה, אלוף־מישנה בצלאל אמיר
( ,)43 בנו של אחד ממייסדי דגניה א׳ שנווהספיק
לחזור ארצה בגיל
לד במצרים
צעיר ולהשתתף במלחמת־העצמאות כמפקד
מחלקת־ג׳יפים בחטיבת הנגב. מאוחר יותר
עבר לשריון (סגן
שירתכקצין־מוויעין,
מפקד חטיבה) ולתפקידי הדרכה. במלחמת־ששת־הימים
מילא תפקיד מיבצעי בכיר ב־מטכ״ל.

וכ ו מן האשמה של ביגאמיה, כו־כבת־הקולנוע
סופיה לורן ובעלה היצרן

קארלו

קופו ת
חולי

שלוש קופו ת חולי ם בל תי־ תלויו ת ובלתי מפלגתיות — קופת חולים מרכזית
קופת חולים עממית וקופת חולים אטף — ג או ת להודיע על הרחבה ללא־ת
קדי ם של זכויות ה מ בו ט חי ם לגבי ה שירותים ה ב אי ם:

דמי מחלה בעת אישפוז 25.-ל״יי ליום
דמי מחלה בעת אישפוז בבית-חולים בשעור של 25ל״י ליום, כפיצוי על אבדן הכנסה או
היזקקות לעזרה בבית, ישולמו לכל מבוטחי הקופות — הזכאים לאישפוז ע״ח הקופה — עד
100 ימים בשנה.

החלמה 7־ 14 יום אחרי ה א שפה
כל מבוטח שמשולם בגינו מס מקביל, יהיה זכאי ל 7-ימי החלמה לאחר כל אישפוז (עד 14
יום בכל שנה).

שחרור אשה עו בד ת מתשלום מס נפרד
נשים עובדות תהיינה פטורות מתשלום מס נפרד. אשה עובדת שישולם בגינה מס מקביל —
זכאית גם להחלמה אחרי אישפוז.

ביטול מוחלט של רוב ההגבלות מלידה
לא תחול כל הגבלה על מחלות ומומים מלידה לגבי ילדים הנולדים לחברי הקופות.

ביטול מוחלט של רוב ה הגבלו ת לחברים ותיקים
כל הגבלות לגבי רוב רובן של מחלות בוטלו לחלוטין לגבי חברי הקופות הוותיקים.
הרחבה זו של הזכויות היא תוספת ביטחון ושירותים למבוטחים, הנהנים כבר כיום מבחירה
חפשית של רופאים, מביטוח אישפוז מקיף, אספקת תרופות ומשירותי בריאות משוכללים,
ללא תלות ארגונית או מפלגתית וללא כל תשלום צמוד לביטוח הרפואי.
כל עוד לא קיים ביטוח בריאות ממלכתי — ז הו הדבר הקרוב ביותר.

בקשו פרסים ם דאי.

קופת מולי
ת מרכזי
רחוב שפרינצק 5ו, יז״ א
טל 259306 .

קופת חולים
ת עממי
רח׳ ארלוזורוב ,100ת״ א

ת.ד , 16161 .ט ל229231 .

קופת חולי
אסף

רחוב ברנר 3ו א׳ ת״א
ת. ד ,469 .טל 621990 .

פונטי,

אחרי שבית־המישפט
האיטלקי קיבל אתהטענה, שנשואיהם
במכסיקו לא היו
חוקיים, בגלל פגם
סכני בטפטים. פונטי
התגרש מאשתו
הראשונה, אך מביתן
שהחוק האיטלקי
אינו מכיר בגירושין
בין קאתולים, נחשבו
נשואיו השניים
כעבירה על החוק. סופיה כדי לשאת את סופיה
לאשה, קיבל נתינות צרפתית, נשא אותה
לפני כשנה על־פי חוק בצרפת.
התארסה הדוגמנית הדקיקה
טוויגי, שכבר הגיעה לגיל הנכבד של
18 שנים, עם האמרגן שלה, ז׳וסטין דה־וילנב
28 שהתחיל את הקאריירה כספר־נשים.
אבל הם עוד לא מתכוננים להתחתן:
הם מחכים שטתיגי תהיה בת ,21 ותצבור
עוד כמה מאות־אלפי־לירות.

התבודדי הדני קורט אלב3כט־סן
,41 ,על אי שומם מול חוף דניה, במטרה
לגמול את עצמו מהרגל העישון ׳,בו
החל בהיותו בן .13 עימו לאי לקח פלאי
של מזון, חומר־קריאה ודלק — אך לא
טבק או סיגריות. הסירה שהנחיתה אותו
תאסוף אוחו אחרי שבועיים. לדברי אשתו:
.אם יצליח — אעריץ אותו, אבל זה רעיון
מטורף לגמרי׳.
נחוג יום־הולדתו ה־ 58 של אפרים
כן״ארצי, אלוף בדימוס של צה׳׳ל, שהיד,
גם בעל הדרגה הגבוהה ביותר שאליה
הגיע קצין ארצישראלי בצבא הבריטי:
לויטננט־קולונל (סגן־אלוף) ,שימש כמפקד
גדוד חי״ר בבריגדה היהודית. הוא ידוע
יותר כאיש שעמד בראש חברת אדעל בשנותיה
המכריעות.
נחוג יום־ד,ולדתו ה־ 58 של שגריר
ישראל בפאריס וולטר איתן, יציר התרבות
האנגלית, שבימי
כהונתו בצרפת
החליט הגנראל דה־גול
להעביר את אהדת
ארצו מישראל
לערבים. הוא נולד
בגרמניה, אך בגיל
ארבע עבר לאנגליה,
בה התחנך ובה אף
כיהן כמרצה (לפילולוגיה
גרמנית) ב־אוכספורד.
הוא עלה
ארצה ב־ ,1946 התאיתן
חיל
מייד בקאריי־רה
דיפלומאטית, שראתה
אותו ממלא תפקידים היסטוריים, בין
השאר בראש משלחת ישראל לשיחות־רודום
עם מצרים.
נפטר מהתקפת־לב בגיל ,60 הסופר
ג׳וכאני מארסקי, מחבר עולמו הקטן
של דון קאמיליו. ספריו על הכומר האיטלקי
החביב, הנאבק עם המנהיג הקומוניסטי
הלא־ם חות־חביב של הכפר, תורגמו
ל־ 27 שפות, כולל עברית, הוצגו כסרטים,
בהם מילא פרנאנדל את תפקיד הכומר.

נפטרה. בגיל ,69 גיטיה וייצמן,
אחת הפועלות הוותיקות בארץ, שעלתה
ארצה (מרוסיה) ב־ , 1923 הצטרפה לחבורת
העמק ולמייסדי תל־יוטף, התיישבה יחד
עם בעלה אהרן, לפני 40 שנה, בכפר־טבא.
נפטר בגיל ,69 חבר בית־הנבחרים
של מערב־גרמניה לשעבר, אדפרד פרג*
צל, שנתגלה כטוכן־ריגול של צ׳כוטלו־בקיר״
כחבר ועדת־הביטחון של הבונדסטאג
היתד. לו היכולת למסור לקומוניסטים
את כל תוכניות־ההגנה של ארצו, נידון על־כך
ל־ 15 שנות מאסר — אך שוחרר כעבור
ארבע שנים וגורש לצ׳כוסלובקיה, בה נפטר.

אמנות
תיאטרון

עניין שבמצפון

כאשר הסתערו שורה של צעירים על
תיאטרון האוהל, כדי למחוא בהתפרעות נגד
העלאת מחזהו של יגאל מוסינזון, שברו
את הכלים, לא חלמו שאותו דבר עשוי
לקרות להם.
בייחוד לא חלם על כך המחזאי חנוך
לוין 24 שעסק כבר אותה עת בחזרות
לתוכנית הסאטירית שלו, את ואני והמלחמה
הבאה, בבימויה של עדנה שביט. ,ובהשתתפות
שיפרה מילשטיין, בת־שבע ציילזר,
רמי פלג וגד קינר.
וזאת, בעיקר — משום שחנוך לוין לא
האמין שהתוכנית תוצג. זמן קצר קודם לכן,
ביטלו הקומיסארים הפוליטיים של מועדון
צוותא לתרבות מתקדמת — את הרשות שניתנה
לו קודם להציג.
אולם נמצא צדיק בסדום: בעלי מועדון־
הסטודנטים בר־ברים איפשרו ללהקתו של
לוין להציג שם, תמורת אחוזי־הכנסה.
עוד בהצגת־הבכורה, בפני קהל אוהד המורכב
משחקנים מיקצועיים, משפחות־משת־תפים
וידידים, פרצו ויכוחים.
חלק מן הנוכחים התנגד בקיצוניות ל
מחזאי
לוין
אלמנה 5שנים
פיזמונים כמו ״אנחנו מנשקים לך בתחת,
האלוף בום/כי בלעדיך לא היינו ענשיו
כלום או ״לאן הלך ילדי/בני הלך —
לאן? חייל שחור נזכה חייל לבן? ״בכי ב״
תדו־יס ובמים שתיקה/המלך משחק עם
המלכה!״ .

חלק אחר טען, בוויכוח שהתנהל לאחר
ההצגה, כי ״אסור לדבר בכלל על דברים
שבקדושה, כמו אלמנות או נופלים.״
כאשר אחד המתווכחים העיר, כי גם בגרמניה
שלפני עליית הנאציזם היו קאברטים
דומים, שהופרעו על־ידי ההיטלריסטים, קראה
נערה מן הקהל בבכי :״למי משווים אותנו?״
״ככל תנאי -ככל מצב!״ קיצונית
הרבה יותר היתד, תגובתם של חלק מאנשי
המשק נצר־סירני שקנה הצגה —
מבלי לקרוא אותה, כמובן.
כאשר הגיעו המשתתפים לקטע המכונה
האלמנה רובינזון, והמתאר זוג מתאבלים־
מיקצועיים הממשיכים לרחם על אלמנה,
5שנים אחר ששיכלה את בעלה, קמה.מהומה.
״זקני חברי־המשק קמו, קרעו את הקרשים
של הבמה עליה עמדנו ולא איפשרו
לנו להציג,״ מספר חנוך לוין.
מתונים יותר היו צעירי־המשק. אם לקחו
את הלהקה ;לכרי־הדשא שליד מימיהם שלהם,
איפשרו להם שם לסיים את המישחק
ולנהל איתם ויכוח — הגם שגם הם לא
הסכימו עד הסוף עם רוח ההצגה•
״והמצחיק ביותר הוא שהצעירים היו
בחלקם הרב חיילים וחיילים משוחררים,״
מחייך לוין בעצב.
עגבניות רקובות? עתה ממתינים
אנשי הלהקה, בדריכות, ליום בו יגלה ה־קהל
העירוני את קיצוניות־הטכסט .״אבל
אנחנו נמשיך להציג בכל תנאי,״ מבטיחים.
גם אם יכו אותם או יזרקו עליהם עגבניות
רקובות?
״גם אז,״ עונים השחקנים, שזו הופעתם
הראשונה על הבמה .״בשבילנו הטכסט
האנטי־מלחמתי הזה הוא עניין שבמצפון״.
הננולם הזה 1613

(המשך מעמוד ) 15

חודשים, הדריך חניכי תנועת העובד הציוני

באנגליה.
כשחזר לארץ, השתנו הימים. היה לו מקום
להוכיח את עצמו כחייל קרבי — למרות
שלפני המלחמה כבר השתתף בפעולות
התגמול בקלקיליה ובסמוע. הוא חזר לצבא,
למקום בו היה דרוש קצין כמוהו, שם היה
אריק רגב ועזר
בן־טיפוחיהם של
וייצמן.
הוא חזר לצה״ל שבוע לפני פעולת־כרא-
מה, בה זכה בצל״ש; מאז השתתף במרבית
המירדפים אחרי חבלנים, כשהוא מגלה או־מץ־לב
ותעוזה בלתי־רגילים.
היה למנילה כושר מיוחד להרחת
חבלנים ולאיתור. מקומות־המיסתור שלהם.
תכונה טיבעית זו חילצה לא פעם את חייליו
ממצבים מסוכנים.
זו היתד, גט הסיבה שתמיד ראה חובה
לעצמו להיות במקום התקרית או קרב־האש
עם החבלנים. הוא היה בטוח שבלעדיו עלולים
חייליו להסתבך בצרות.

שינאדדהפירסומת

ץ* שיקבל אריק רגב את הפיקוד
על חטיבת־צנחנים, השלימו הוא וגדי
זה את זה. היתד, להם שפה משותפת. שניהם
היו בעלי תכונות זהות — כמו שינאוד
הפירסום, למשל.
בפעולת כראמה נפצע גדי בכתפו. הוא בא
לחופשה קצרה למשקו, לא סיפר לאיש על
פציעתו. כדי להסתיר אותה, אף נשא רובה
על כתפו הפצועה. לפתע טפח לו אחד מחבריו
על שכמו• גדי התפתל מכאבים* .הרי
אתה פצוע,״ אמר החבר ,״למה לא סיפרת
לנו?״
באחד המירדפים ניפצע גדי בריאותיו וברגלו,
מרסיסי רימון־יד. הוא היה חייב
לצאת להחלמה. במקום זאת חזר לחטיבתו.
את חופשות־השבת העדיף לבלות בין
חייליו, כשהוא מסייר בין העמדות. כשהיד,
קופץ לפעמים למשק, נהג גדי — בוגר
בית״הספר הטכני אורט בנתניה — לתקן
טרקטור שנתקע בשדה או לעזור, להעמיס
משאית בארגזי־עופות.
רגב ומנלה דאגו בעיקר לחייליהם —
ולא רק הנפגעים. כשלא היו עסוקים בפעולה
מיבצעית הקדישו את כל זמנם לשיפור
תנאי־החיים של החיילים, במוצבים ובעמ•
דות.

לפני שבוע עלה רגב ממפקדתו, כשהוא
מנסה להשיג תקציב ממשרד־הבטחון
להתקנת מזגני־אוויר
בחום הנורא של ביקעת־הירדן*
.הם שוכבים במארבים בלילה —
לא יתכן שלא נאפשר להם לישון ביום,״
אמר.
אך שעה ששניהם דאגו לחייליהם, דאגו
מפקדיהם להם. המצאותם המתמדת בקו־האש
הראשון, במילחמה נגד הטרור, הדאיגה
רבים .״לא היה ויכוח שאם יתמיד גדי ב־מיבצעיו
הוא עלול ליהרג באחד הימים.
הוויכוח היה רק על המועד בו ייהרג. גדי
עצמו נהג לענות וכשחבריו במשק טענו
״גדי לא ימות במיטה״:
״נו, אז אני אהרג פעם. אני יודע ש־אהרג.״
אף־על־פי־בן
קיוו הכל שגדי ייחלץ גם
להבא מהסכנה, כשם שנחלץ עד כה. לפני
שבוע קיבל את דרגת־הסרן שלו. בעוד שלושה
שבועות עמד לצאת להשתלמות בחו״ל.
״כשיחזור, לא נחזיר אותו יותר לקו,״
אמרו מפקדיו.

״יודים בגדי ש?י 1״
ך* יום החמישי האחרון שהה גדי ב־
^ חופשה קצרה בחדרו, במשק, שד,קישוט
היחיד בו היא בובה התלוייה על מיצנח.
הוא ביקש משומר להעירו בשעה שתיים
בלילה, כדי שיוכל לחזור ליחידתו.
כשבא השומר בשעה היעודה להעירו,
כבר לא מצא את גדי.
לכמה רגעים, ביום הראשון השבוע, שוב
נימצאו רגב ומגלה זה ליד זה: היה זה
כאשר אילנה, אלמנתו של רגב, באה ישר
מהלווית־בעלה להלוויתו של גדי, לחצה את
ידי אמו ואביו וניחמה אותם, כשכל הסובבים
אותם פורצים בבכי.
אחר־כך חזרה אילנה רגב לילדיה. כיתת־חיילים
ירתה מטחי־אש על קברו. של גדי.
ואמא של גדי שהתאפקה עד אותו רגע ו־.
החזיקה את עצמה בגבורה, הפליטה :״יורים
בגדי שלי.״

חזרה מארצות־הברית, אוסטרליה, אירופה
עם תוצאות החקירות המדעיות החדשות ביותר, הצלחה מוחלשת י
בטפול פיצעי אקנה, הזדקנות של עור ושרירי פנים, בתמים חומים1 , ,

סילוק של שער מיותר על״ידי חשמל בלי כאב ובלי להשאיר עקבות.

אדית קוב?׳ !

תל־אביב, כיכר הבימה ,2טל 222930 .

הקרן לעזרת ילדי ביאפוה
תרומות לקרן לעזרת ילדי כיאפרה מהקבלות בכל סניפי
בנק לאומי ובנק דיסקונט כארץ.
את התרומות יש להפנות לחשבון קרן ילדי ביאפרה
בנק דיסקונט מס׳ 795844
בנק לאומי מס׳ 7575/47
הכסף יועבר באמצעות הצלב האדום הבינלאומי.

קולנוע סרטים זוהר שדהה
זוהר כדשא

(אופיר, תל־אביב; ארצות־

הברית) טוב לראות סרטים זמן ר 5אחרי
היווצרם. כך אפשר לשפוט אותם יותר
נכון.
הסרטים הטובים באמת אינם מאבדים
מערכם במרוצת השנים, וטעמם כיין ישן.
כאלה הם סירטיהם של איזנשטיין, צ׳פלין,
קרנה, פליני ורבים אחרים.
סרטו של איליה קזאן, זוהר בדשא, אינו
כזה. לפני שנים לא רבות נחשב קזאן לאחד
מחשובי היוצרים הקולנועיים ופרטיו —
ליצירות־מופת. הסרט הזה לא עמד במיבחן
הזמן. סיפור בנאלי על אוהבים, טובלים,
מופרעים, מכוונים על־ידי הורים פוריטאויים
ומופרעים. אפילו המישחק הטוב, לפי ״השיטה,״
והבימוי המקצועי, אומנם מוציאים
את הסרט מהמלודרמטיות המייושנת והמשעממת,
המבוססת בעיקרה על פסיכולוגיה
אינפנטילית, שכיום אפילו האמריקאים כבר
אינם מתייחסים אליה כל־כך ברצינות.
בחור ובחורה אוהבים זה את זו. ההורים
והסביבה מזהירים אותם מקירבה יתרה,
מסיבות של מוסר מייושן ומנטליות שמרנית•
התוצאה ההכרחית — עצבנות, חוסר
סיפוק, מריבות וניתוק היחסים, למרות ה־אהבה
הגדולה. היא הולכת לבית־משוגעים.
הוא — סובל. מזה גם ההורים סובלים,
דרמה, שאילמלא התייחסו אליה יוצרי הסיט
ברצינות אינפנטילית, היתה יכולה
להיות סרט טוב.

1מלבת־המים ,1968 טלי פרידמן, כשימלת־ערב מיני שהוגשה לה בשי
על־ידי הסלון לאופנה ״ריפיפי״ (רחוב פרישמן ,42 תל־אכיב)

ילדיס דאדיו־אקטיבייס
המנודים (גורדון,

תל־אביב;

אנגליה)

אוליבר ריד הוא ראש כנופית תדי־בוים,
המתקיפים ושודדים עוברי־אורח תמימים. כפיתיון
משמשת אחותו.
יום אחד, הם מתקיפים אמריקאי עשיר,
שהוא די סימפטי כדי לגרום לאחות לברוח
איתו. אחיה, בחור מופרע, בעצמו אינו
מתעסק עם נשים, ואילו לאחותו הוא לא
מרשה שגבר יגע בה. הוא רודף אחריהם.
הבורחים והרודף מגיעים לאיזו מערה
מוזרה, המשמשת מחבוא סודי של קבוצת
ילדים, הכלואים בתוך מוסד סגור שאינו
אלא מחנה צבאי סודי ביותר. ילדים אלה
נולדו בהשפעת קרינה מיוחדת, וכתוצאה
מכך — הם ילדים מיוחדים. מחזור הדם
שלהם שונה משל אחרים — הם קרים.
לעולם אינם מצטננים. גופם מקרין רדיו-
אקטיביות. הם חיים ללא הורים, ומצפים
שמישהו יבוא להציל אותם מן המוסד הצבאי׳
שהוא מעבדה לייצור אדם־העתיד.
מכיוון שיש להם הנתונים האורגניים והביולוגיים
המתאימים, מכינים אותם במעבדי
זו לחיות בעולם העתיד בו לא יוכלו
לחיות בני־אדם רגילים.
סיפור מוכר למדי בסיפורי המדע־הדימיו־ני.
ללא חידוש, ללא דימיון ללא ניצול
האפשרויות הטכניות בסרט מסוג זה.

|המלבה מקבלת שי מכסן? טהור, כעיצוב החדיש של ״תכשיטי דני״
(רחוב זמנהוץ ז ,19 תל־אביב)

־!ספרית המפורסמת אנטה מטפלת כסלון שלה, במלון ״דן״ תל־אביב,
^עדה ראובן, אותה הכירה לראשונה לרגל בחירת המלכה.

נירה. היו באים לשם אנשים, גרים, רוקדים,
שותים. השמועות הגיעו עד צרפת,
ודויד שלח את אשתו לסדר את העניינים.
כשהיא באה ללונדון, דויד היה בעיצומו
של הקורם. היא פנתה למנהל והסבירה לו:
״אנחנו עובדים תמיד יחד. היינו עושים
תערוכות יחד, עוסקים בגראפיקה יחד. עכשיו,
שהוא התחיל לעסוק בסרטים, לא
הייתי רוצה לעסוק במשהו אחר.״ הציעו לה
ללמוד עריכה, והיא קיבלה את ההצעה.
בסוף הקורם הם עשו את סרטם הראשון.
סרט על ילדה סובר, מאוד, המקבלת הרבה
פרסים מפני שהיא טובה מאוד, ובסוף,
מרוב שהיא טובה, בא זאב וטורף אותה.
״?־,ח את ׳אשתי!״ היה להם צלם.
היה להם במאי־דויד, והיתד, להם עורכת־לאה.
אבל לא היו להם שחקנים. אף הורה
אנגלי לא רצה לתת לילד שלו להופיע
בסרט .״הם לא יכולים להפסיד לימודים.״
אז צילצל דויד לשגרירות, לממונה על
האקדמאים, ושאל אותו מה לעשות. הממונה
הוא ישראלי, ולכן הוא אמר :״קח את
הילד שלי.״
״אני צריך גם ילדה,״ אמר לו דויד.
״אני מסדר לך תיכף,״ אמר הממונה.
״כן, וגם דודה, אני צריך,״ המשיך דויד.
״קח את האמא שלה.״
וכך נעשה הסרט באנגליה, עם משתתפים
ישראלים, ובקרוב הוא עומד להישלח לפסטיבל
הסרטים בלוקארנו.
תדריך אמנות
פגשתי בצוענים מאושרים

(אסתר,

תל־אביב) מתאר בעוצמה וברגש את חייהם,
אהבותיהם, סבלותיהם, עליבות חייהם ו
דויד
קדם
בגלל קירק דוגלאס

במאים היא והוא
הם הכירו זה את זו בקולנוע גן רינת
בתל־אביב. דויד קדם עמד בתור לקופה, בין
הראשונים, ולאה עמדה בסוף. היא ניגשה
אליו וביקשה שיקנה לה כרטיס. הציגו שם
את ללא כוכב, עם קירק דוגלאם. אבל היא
כבר לא ראתה את הסרט. היא ראתה את
דויד. הוא מצידו לא ויתר על קירק דוגלאם.
הוא הספיק לראות את שניהם יחד.
היום קוראים ללאה לאה קדם, והיא עוזרת לבעלה
בכל מה שהוא עושה. בזמן האחרון
הוא עשה סרט קצר הנקרא סיפור חינוכי.
הוא יצא לצרפת לפני שנתיים, משום
שנמאס לו להיות גרפיקאי בארץ. הוא התחיל
לעבוד בתחריטים, ולאה היתר, עוזרת לו.
כשהם היו מתפנים מהעבודה האמיתית
שלהם, היו מצלמים. הכל. עצים אבנים. הוא
אותה, והיא אותו. בריביירה הצרפתית, יחד
עם קלוד קיפניס הם צילמו סרט קצר, וכשהוא
הגיע ללונדון, כדי להירשם לקורס
הסרטה ובימוי, הוא הראה את אחד הסרטים
שעשה ונתקבל.
מה נעשה בדירה ׳1לאה היתד, באותו
זמן בארץ. היא באה הנה לסדר עניינים;
הדירה שהם השכירו ליואב רחמני הפכה
דיסקוטק קטן, לאחר שיואב נפרד מאשתו

לאה קדם
— בא זאב גדול

שמחותיהם של הצוענים ביוגוסלביה. סרט
מצויין וחזק, ללא קוסמטיקה. אהבותיה של
אשד! נשואה (פריז, תל-אביב) מתוארות
בסרטו של גודאר. מעניין במיוחד, בגלל
הרגישות הפלסטית והגישה האישית־אומנו־•
תית של הבמאי.
העולם הזר 1613 ,

ב 1קצו 14נ ו 1ג 1יון

נללאאבט ביוזיי
במדינה ישראלים בחז״ ל בשנה הבאה בידושליס בלב היער, כתוך סבך של עצים ופרהים,
עומד בית־עץ גדול, שחלונותיו הענקיים פונים
אל השמש. כאן גרה דניאלה פסל בסופי
השבוע. היא באה הנה, לעיר האמנים ווד־סטוק,
יחד עם בעלה הרופא. הם פוגשים כאן
ידידים מהמקום, אוכלים במסעדות הקטנות
שבמרכז הקטן של העיר המקסימה. הולכים
לטייל על שפת האגם. יושבים לפנות־ערב
בבית־קפה קטן, ומסתכלים על האמנים, ה־ביטניקים
וד,היפים הממלאים את המקום, ו
ורק
לאחר שנתיים הם התחתנו.
שיחה במקום מיטה. במשך שנתיים
היא למרה להכיר את הגבר האמריקאי, והיא
יכולה לספר מדוע הבחורה הישראלית הממוצעת
זוכה להצלחה כל־כך גדולה אצלו.
״הייתי יוצאת עם בחורים,״ היא מספרת,
״משוחחת איחם על פוליטיקה, על דברים
רציניים, ואחר־כך הם היו מודים בפני שזה
הדהים אותב. עם הבחורה האמריקאית לא
מדברים. הולכים איתר, לקולנוע, הולכים למיטה,
לכל היותר משוחחים קצת על שטויות.
ופתאום הם פוגשים בהורה שאפשר
לשוחח איחה כמו עם גבר. זד, לא נהוג
אצלם.״
הרבה גברים אהבו אותה מפני שהיא
אשת־שיחה מעניינת, והרבה אהבו אותה
מפני שהיא ישראלית .״היהודים כאן,״ היא
מספרת ,״מעריצים ישראליות. הם לא רוצים

ב בי תספר ״ דיאנה ׳ י רוכ ש
התל מי ד. בנוסף לי דעמק צו עי,
נסיחמע שי רב ובט חון ע צ מי
בעבודהמע שי ת. וזאתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בי עו ת
המבקרותבס לון
בי ת ־ הספרוהנהנות
משרותמ עו ל ה
הני תן במחירים
.גמו ^ ז ביו תר.
ל מ סיי מי הקורס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיוםו סיו ע
לקליטתםבע בו ד ה.

הקודם׳
ה חד ש
נ 9ת ח:
1 .8.68

יאנה

בבד דיזנ גו ף ד״נ10ת״אטל 5 .ם ם 2 2 5

דניאלה פסל בביתה כוודפטוק (מאחור -ציור שלה)
מדוע הם

אוהבים

ביום השני הם חוזרים לניו־יורק, אל בית-
העשירים שלהם ממול הסנטרל־פארק.
כל הישראליות הנוסעות לאמריקה למצוא
בעל יהודי עשיר, כל הזמרות, השחקניות,
הרקדניות הנוסעות לאמריקה לעשות קאריי־רה
גדולה, היו מוכנות ברצון רב למלא את
מקומה של דניאלה. היא אחת הישראליות
היחידות בעיר הגדולה מלאת האפשרויות
והיא אינה מאושרת מזה.
היא גמרה את בצלאל וקיבלה סטיפנדיה
כדי להמשיך ללמוד באמריקה. היא חשבה
ללמוד, ולחזור מייד ארצה, אבל כשהיא
ירדה מן המטוס, אמרו לה קרובים שבאו
לקבל את פניה :״יש כאן גבר המחכה לך
עם זר־פרחים. הוא אומר שהוא חבר שלך.״
איזו מסיבה בירושלים. לדניאלה לא
היה שום חבר בניו־יורק, והיא לא יכלה
לתאר לה מי יכול לחכות לה עם זר־פרחים
ביד. כשהיא ראתה אותו, גבר יפה, בעל
פנים רציניות עם עיניים כהות וארשת עצובה
— היא לא הכירה אותו, ולקח זמן עד
שהיא נזכרה באיזו מסיבה, בירושלים. הוא
היה שם. הם שוחחו. היא אמרה לו שאולי
היא תסע לארצות־הברית. זה הכל.
זה היה בעלה. אבל היא עדיין לא ידעה
את זה. היא היתד, אז צעירה, בת עשרים
ושלוש, היא לא רצתה להתחתן, היא לא
רצתה להישאר באמריקה עם בעל אמריקאי.
היא רצתה להכיר אנשים, לבלות באמריקה,
ללמוד — ולחזור ארצה.
אבל דוקטור אליאס גכמן, שהתקרב כבר
לשנות הארבעים שלו, ידע שדניאלה תהייה
אשתו. הוא הגיע לאמריקה לאחר המלחמה.
לקח לו הרבה זמן להסתדר בעיר, ועכשיו
הוא כבר היה מסודר, וכשהוא ראה את
דניאלה, הצברית השחרחורת, מלאת־החיים,
הוא ידע שהוא ישא אותה לאשה.
״התראיתי איתו,״ היא מספרת .״אבל
הכרתי גם אנשים אחרים, יצאתי עם גברים
אמריקאיים, היו לי הרבה חברים וחברות.״

ישראליות?

לעלות לארץ, או לא יכולים. אבל יש להם
קשר עם הארץ. והישראלית המגיעה לאמריקה
מסמלת בשבילם את הקשר הזה.״
לאחר החתונה חשבה דניאלה לשכנע את
בעלה לעלות ארצה. אבל חוג הפציינטים
שלו התרחב, שמו כרופא גדול ומצליח הלך
לפניו, והוא ביקש ממנה לדחות את התוכנית
לכמה שנים. ובינתיים גם היא החלה
להצליח, והמועד שוב נדחה ונדחה.
כישרון מרתק. היום גרה דניאלה ב־סנטרל־פרק,
ובעיר האמנים וודסטוק. התערוכה
האחרונה שלה בניו־יורק זכתה לביקורות
נלהבות .״ישראלית צעירה, בעלת מ שרון
מרתק, נתנה לגלריה את אחת התערוכות
המוצלחות ביותר שלה,״ כתב עליה
ניו־יורק טיימס .״תערובת־יחיד מצויינת של
ציורים ליריים רגישים, נפלאים,״ כתב פארק
איסט .״הרמוניה נהדרת,״ ״צבעים מלאי שירה,״
״קונטדסטים מלהיבים,״ ועור ועוד.
,וכך הם יושבים בניו־יורק, היא ובעלה,
מוקפים עושר והצלחה, וחולמים על ישראל.
היא בתור ישראלית, והוא בתור יהודי. היא
מתכוננת לערוך תערוכה בארץ. אולי לבנות
בית ליד ירושלים. אולי הם יבואו לחגים.
ואולי פעם, יוכלו בכלל לחזור ולגור שם.
אולי בשנה הבאה. בירושלים.

חיפה

הזונה,
הסופר
ו הקו מיס אר

תג ע
ופתר אעה״.ם !
אין ותה
פג ב1
ופצע
בן ! אפשר לגעת סוף סוף ואין
בכלל פגמים ופצעים. וכל זה
בגלל עדורה. כי עדורה הורג
חיידקים עמוק עמוק בתוך
העור. עדורה ממריץ את מחזור
הדם ומחטא ולכן יהיו לחייך,
מצחך וסנטרך ללא פגם ועורך
בכללותו יחזור להיות חלק וזך.
הלאה עצבות ...הודות לעדורה.

עדודה קרם אנטיכטט׳

חודר במהירות אל מתחת לעור וניתן
לשמוש גס במשך היונז, כי הוא אינו
משאיר את עורך שומני ונוצץ 3.65 .ל״י
ונדודה נווד אנטיספטי

תמיסת נקוי צלולה, החודרת ומנקה את
3.65ל׳׳י
עורך ביעילות.

חיפה, עיר־הנמל השקטה ביותר בעולם,
אינה אוהבת לראות את הצד המחוספס של
החיים העירוניים. אם לדון על־פי פירסומי־הם
של שוחרי־חושי, אין בעיר זונות, עולם
תחתון או חיי־לילה.

עדודה סבון אנטיספטי

סבון עדין ומנקה המכיל את מרכיבי
עדורה והממויץ ועוזר לפעולת עדורה
1.70ל״י
קרם ונוזל.

ב*יל •10(1קיימת סכנה
של הפרעות בעיכול. עצירות
גורמת להצטברות גזים והרגשת
נפיחות. בל רופא יאמר
לך כי עליך להזהר.
ע 3שי| לרשותך עלמונה ה משלשל
הטבעי. עלמונה מש חרר
את גופך מפסולת מזיקה
ומנוזלים עודפים. עלמונה
ממריץ את פעולת המעיים
בדרך טבעית ונעימה וכמו כל
משלשל יוריד גס עלמונה

כשההבדל:

תרגישי טוב יותרד

עלמונה יעזור לך !

3חסודו 01
רז בז עו ריו בו ר *

(המשך בעמוד )29

הטבע •

מ1צד דיסק! נציס. וזיני.

דיבומוד* ב ג רוי • רז 11-1ד־העולם
הזה 1613

נוהזעזל!

מוצר דיסק! ב׳נינז.

ארה הן תמונות אמיתיות שצולמו
עסיד׳ ידיות וחד שושני(נאמצש
בעת אחת המסיבות שר חנוות
הלסביות המתוארת בעמודים אלה *

ן* ולדוד בירושלים לפני 25 שנים.
^ בעלה הראשון של אמי נרצח, והיא נישאה
בשנית, לאבי. שניהם היו ממוצא כור-
דיסטאני. חייהם המשותפים לא עלו יפה
ואחרי שנולדתי, כבת זקונים, הם נפרדו.
הייתי אז בת חודשיים — ועד שמלאו לי
18 שנים לא ראיתי את אבי.
בקטנותי, היתד, אמי נאלצת לצאת לעבודה;
ואותי היא נהגה להשאיר אצל שכנים.
אחותי, הגדולה ממני בכמה שנים, נהגה
לטפל בי. היא היתד, חניכה בבית־יתומים,
וכל יום היתד, עוזבת את המוסד כדי לקחת
אותי לטיפת־חלב.
כשגדלתי, שלחו אותי למוסד חיניכי, בקיבוץ.
הייתי שם שלוש שנים. אבל לא
יכולתי להסתגל לחיים במשק. כשהייתי בת
13 עזבתי את הקיבוץ וחזרתי הביתה. התחברתי
אז עם חבר׳ה שלא היו הכי־בסדר,
ובהשפעתם הורגלתי להשתמש בסמים משכרים;
לא התמכרתי לזה, אבל השימוש בסמים
שימש לי כדרך בה אפשר לברוח מהמציאות.
בבית
היתד, לי סבתא שירדה לחיי; ומדי
פעם היו פורצות מריבות ביני לבין אמי.
כתוצאה מכך נהגתי לעזוב את הבית. פעם
ברחתי אל זוג נשוי אחד שהיכרתי בשכונת
גאולה, בירושלים. לא סיפרתי להם מי
אני. אמרתי להם שאני ילידת באר־שבע
ושהורי מתו. האשד — ,מרים שמה —
החלה להתעניין בי ולדאוג לי. היא נתנה
לי לאכול ולשתות וישבנו ושוחחנו יחד עד
שעה מאוחרת.

״רחל, המיטה מוכנה!״
ך* תפערתי מאוד ממרים. אף פעם
ן ) בחיי לא פגשתי באנשים כמוה, שהתעניינו
בי ודאגו לי. היא הירשתה לי להתקלח
בביתה ובינתיים הציעה את המיטה.
כשיצאתי מהמיקלחת היא אמרה לי :״רחל,
המיטה מוכנה, את יכולה להיכנס.״ היא
נהגה בי בעדינות ובפינוק, ואז עוד לא
הבנתי למה.
כשנכנסתי למיטה, היא שאלד, אותי אם

תוכל להצטרף אלי ולישון איתי. תשובתי
היתד, חיובית — היות ולא הבנתי אז כלל
במה המדובר.
היא התחילה לספר לי כל מיני סיפורים
ונכנסתי לאווירה אחרת לגמרי. תוך כדי־כך,
היא החלה ללטף אותי ולנשק לי ואני הייתי
ברקיע השביעי.
ברגע מסויים שאלתי אותה :״מרים, מה
את עושה?״ והיא השיבה :״אם אינך רוצה
שאגע בך — אני יכולה להפסיק.״
לא היה לי לאן ללכת. הסכמתי לכל.
זה היה הלילה הראשון. נשארתי
בביתה של מרים כחודש ומבלי שידעתי
אז עוד מה זה, הפכתי ללסבית.
כשהבנתי מה קרה איתי לא יכולתי כבר
לעזוב אותה. אהבתי את מרים אהבה עזה

ברית. שם היא שיכנעה אותי, שוב, ואז
חזרתי אליה. גרתי עימד, ועם בעלה כשבעלה
יודע כל הזמן שהיא מחזיקה אותי
בבית כדי לקיים איתי יחסים.
יום אחד, כשהייתי תחת השפעת סמים,
זרקתי גפרורים בוערים לתיבת איסוף־מיכ־תבים,
בתל־אביב. התיבה התחילה לבעור.
במיקרה עברה אותו רגע ניידת. הם עצרו
אותי. נשלחתי למאסר, לנווה־תירצה. ישבתי
שישה חודשים — שם היכרתי, בגיל , 18
את יעל.
יעל היתד, ילדה בת , 14 שנשלחה ל־מוה־תירצה
אחרי שברחה ממוסד צופיה.
לקחתי אותה לדשא והתחלתי לשאול אותה
כל מיני שאלות.
אמרתי לה :״תראי, אני בחורה שרודפת

מאתדחל שושני
זהו וידוייה של צעירה ישראלית, שפעמיים ב25-
שנות חייה ריצתה תקופות״מאסר שונות, נכלא
ישראלי, על נסיון לעבור את הגבול לארץ עויינת.
לראשונה, מגלה כאן רחל שושני את הנימוקים
והסיבות שגרמו לתופעה שהיתה תדירה בתקופה
שלפני מלחמת־ששת״הימים — נסיונותיהן של צעירות
ישראליות לחצות את הגבול. יחד עם זאת,
חושף וידוייח האישי של רחל שושני, נגילוי־לב
מזעזע, את המתחולל בתת״העולם חחי בשולי
החברה הישראלית, כשהיא נרדפת ובלתי מובנת
— עולמן המבודד והסגור של הלסביות הישראליות.
והיחסים בינינו נמשכו כך כשבע שנים.
הורי גילו שאני מתגוררת אצלה — ואז
ניסתה אמי להחזיר, אותי הביתה. אבל לא
יכולתי לחזור. מרים היתר, בשבילי הכל.
יום אחד הופיעה אמי בביתה של מרים —
עם ניידת־משטרה. לקחו אותי למשטרה ושם
שאלו אותי מי האמא שלי. מרים ואמי
היו איתי בחדר. מובן שעניתי שמרים היא
האמא שלי היות ואהבתי אותה.
אמי התפרצה בבכי. ניגשתי אליה בחוץ
והרגעתי אותה. אמרתי לה :״אמא, תשלימי
עם המציאות. יום אחד עוד אחזור אליך.״
כעבור מיספר חודשים רבתי עם מרים
וחזרתי הביתה. אבל אחרי תקופה קצרה
ילדה מרים בן לבעלה, והזמינה אותי ל
נשים.״
הסברתי לה בגלוי מי אני ומה אני.
אמרתי לה, מבלי להסתיר :״אני לסבית.״
היא התפלאה. היא לא ידעה בדיוק מה
זה לסבית — למרות שכבר לא היתד, בתולה.
היא אמרה :״כל דבר טוב צריך לנסות
בחיים.״ אמרתי לה :״אז אם את רוצה
לנסות, קומי וניכנס לחדר שלי.״
הכנסתי אותה לחדר והחטפתי לה נשיקה.
אז בדיוק נכנסה הסמלת לחדר. היא אמרה
לי :״תראי רחל, דברים כאלה לא יהיו
פה!״ .השבתי לה :״את צריכה להשלים עם
זד — ,אהו זה.״ עוד באותו ערב היו
לי יחסי־מין עם יעל.
בנוזה־חירצה זה די מקובל, למרות שהסוד,רות
משתדלות מדי פעם למנוע זאת.

אפילו נשים שבחוץ הן לא לסביות מנסות
את זה, בתוך הכלא.
כל תקופת־שהותי בנווה־ת־רצה קיימתי
יחסים עם יעל. בסוף אני השתחררתי
שבוע לפניה. ביום שהיתר, צריכה להשתחרר,
שכרתי וספה ונסעתי לקחת אותה.
אבל האבא שלה היה שם ולקח אותה בעצמו.
צעקתי לה דרך הגדר :״את חייבת
להיות היום איתי!״ היא הבטיחה לי שתבוא
אלי — לאחר שתגיע הביתה.

״שיתפסו אותנו ביחד
בתי אחריה, איך שיצאה עם אביה
מנווה־תירצה הביתה. יעל רק החליפה
בגדים — ורצה החוצה. היא באה אלי יחפה
ובמכנסי־ספורט. קניתי לה בגדים ועלינו
יחד לירושלים. היא אהבה אותי ואני אותה.
הלכנו לגור אצל מרים. למרים לא היתד,
ברירה. היא רצתה אותי ולכן היא היתה
מוכרחה להכניס אליה גם את יעל.
אבל עוד באותו יום הגיעו לשם הוריד,
של יעל. הם גילו את הכתובת, לפי מיכתב
ששלחתי ליעל, כשהייתי בחוץ. הם ניסו
לשדל אותה לחזור הביתה. יעל סירבה.
באותו לילה לנו ההורים שלה אצל מרים.
בארבע בבוקר יצאנו, אני ויעל, למחסן,
לדבר. אבל מרים הרגישה בזה ושלחה אתי׳
ההורים של יעל לראות מה אנחנו עושות
במחסן. הם תפסו אותנו בדיוק בשעת־מע־שה,
במצב של חיבוקים ונשיקות. האמא י שלה תפסה אותה והתחילה להכותה.
יעל נאלצה לחזור עוד באותו לילה עם
הוריה, לתל־אביב.
בערב נסעתי גם אני לתל־אביב ולקחתי
את יעל.
התחלנו להסתובב ברחובות וחטפנו יאוש.
הלכנו לחברה שלי וביקשנו לישון שם. אבל
ההורים של יעל מצאו אותנו גם שם: האמא
של יעל אמרה לנו לבוא איתם והבטיחה
שהכל יהיה בסדר.
הלכנו איתם לבית של הדודה של יעל.
איך שנכנסתי לשם, התחילה האמא של יעל
להתנפל עלי ולהחטיף לי מכות. לא יכולתי

להחזיר לה, אבל יעל היכתה אותה כדי
שתרפה ממני.
ברחתי משם וחזרתי לבדי, לחברה שלי.
מזל הגיעה כעבור כמה שעות. היא רבה
עם אמה — ופתחה לה את הראש בבקבוק.
למחרת כבר היינו בחיפה.
גרנו תקופה מסויימת אצל ידידים, עד
שההורים של יעל גילו אותנו. הם באו
אליה והודיעו לה, כי החליטו לחתן אותה.
יעל הלכה איתם ואני נשארתי לבדי.
חזרתי לירושלים אל מרים. שוב גרתי
איתר, ועם בעלה. אחרי כמה זמן שמעתי
אחרי החתונה
שיעל התחתנה. חודשיים
היא ברחה מבעלה ובאה אלי.
יעל היתד, אז כבר בהריון. ישבנו כל
הלילה ודיברנו. אמרתי לה :״אין לנו
ברירה. בואי ננסה לחצות את הגבול.
יתפסו אותנו שם או פה — ונהיה סגורות
יחד. זו הדרך היחידה בשבילנו לחיות יחד
מבלי שאף אחד ירדוף אותנו ויפריע לנו.״
שקט בבית- הסוהר 1מחרת נסענו לבאר־שכע. משם
/לקחנו אוטובוס לנחל־עוז. רציני להית־
•03 הסתובבנו בפלחה של המשק, ליד הגביל׳
ועוררנו את החשד של חברי־המשק.
הם היכו אותנו והזמינו את מישמר־הג־בול.
לקחו אותנו לתא־מעצר בבאר־שבע ובבוקר
הביאו אותנו לפני שופט. הוא הכנים
אותנו לשיבעה ימי־מעצר, לחקירה,
ואחר־כך נתן לנו עוד חודש מעצר עד
למישפט.
ההורים של יעל תפסו לה עורך־דין, את
נתן קנת. לי לא היתר, אפשרות כספית
לשכור עורך־דין. לפני המישפט ביקשו ממני
הוריד, של יעל שאספר שסתם שוטטנו בסביבה.
לא הסכמתי לזה. ביקשתי מהשופט
שישמע אותי לחוד.
סיפרתי לו על האהבה של יעל ושלי, על
הבעיות שלנו ועל חוסר־האפשרות שלנו
לחיות יחד. קיבלתי תישעה חודשי־מאסר.
יעל נידונה לשנה. לפי בקשת אמה של יעל,
תבע השופט בפסק־הדין שיפרידו בינינו
כשנהיה בכלא־הנשים.
כשהגענו לנוזה־תירצח קראה הקצינה את
בקשת־השופט והפליטה :״תגידו לשופט שיבנו
עוד כלא לנשים — ואז נוכל לבודד
ביניכן.״
כשנסגרו שערי נווה־תירצח מאחרינו, נעשינו
רגועות יותר. הכניסו אותנו לחדר
אחד. החשבון של הקצינה היה פשוט: מוטב
שהיחסים יימשכו ביני לבין יעל — ושכל
אחת מאיתנו לא תצטרך למצוא לה אהבה
חדשה, בתוך בית־הסוהר.
שם, בבית־הסוהר, יכולנו לחיות בשקט
ולקיים יחסים בלי שאף אחד יפריע לנו.

שתינו מיספר כוסיות ויעל התחילה לרקוד
עם ציון. צעקתי עליה. זה הרגיז אותי.
לא חשבתי על שום דבר מלבד על כך:
״למה היא עושה לי את זה?״
עשיתי לה ולציון סקאנדל — אבל שום
דבר לא עזר. כשיצאנו מהבאר היינו כבר
ארבעה. כי ציון לקח איתו את החבר שלו.
עוד באותו לילה הוא רצה לחיות עם
יעל. לא רציתי לעזוב אותה איחו לבד.
חשבתי שאם אהיה על־ידה, אולי אוכל לשמור
עליה, להציל אותה.
ציון שכר חדר באחד מבתי־המלון וארבעתנו
נכנסנו.
אחרי שהיינו בחדר כעשרים רגע, ביקש
ממני ציון לעזוב את החדר, כיתן שהוא
רוצה לחיות עם יעל. אמרתי לו :״לחיות
איתה? לא תחיה!״
יעל התחילה לבכות וציון הכנים לה
סטירה. עלי הוא איים :״אני אהרוס אותך.
אני אתן לחבר שלי לחיות איתך!״
בכינו וצעקנו — אבל דבר לא עזר. בנוכחותי
השכיב ציון את יעל על הריצפה
וחי איתה.
בכיתי כל הלילה.
למחרת, הלכנו יחד ברחוב. עברה שם
ניידת־משטרה והשוטרים הכירו את ציון
שהיה עבריין מבוקש. הם העלו אותו על
הניידת ויעל עלתה איתו.
בתוך הניידת התחילו מכות. זה היה ברחוב
אגריפס ומרוב התנודות הניידת התהפכה.
יעל
נפצעה ושברה לעצמה את כל הלסת.
את ציון לקחו למאסר.
יחסים בבית-
חולים
* עלשככה בבית־החולים הדסה. הייתי
י מבקרת אותה כל יום ומטפלת בה. הלכתי
לעבוד במשק־בית ומה שהרווחתי הייתי
מביאה לה וקונה לה.
גם בבית־החולים מצאתי הזדמנויות לח־

זאת היתד, סוהרת צעירה, כבת .22 מאוד גרד, בפתח־תקודה. נסעתי אליה.
היא הראתה לי טבעת על האצבע ואמרה:
יפה. אחרי שבוע קיבלתי ממנה מיכתב, דרך
אחת האסירות, זה היה מיכתב־אהבה. היא ״סוף סוף התחתנתי.״ איחלתי לה כל טוב
כתבה לי כאילו היינו חברות ואוהבות — ויותר לא ראיתי אותה.
אחרי השיחרור חזרה יעל אל ביתכבר
שנים.
אני חזרתי לירושהבנתי
שגם היא כזאת, אבל נזהרתי מפ ד,וריר״ ואל בעלה.
ניה. חשבתי שאולי זאת מלכודת. עניתי לים. היכרתי אשד, ירושלמית, בת ,31 שגרה
עם האמא שלה. היא אהבה אותי מאוד
לה במיכתב ולא בעל־פה.
כך התחיל הקשר ביני לבין הסוהרת. כל ולקחה אותי אליה.
כעבור כמה חודשים באה אלי יעל, כריסה
לילה היא היתד, עוברת ליד התא שלנו,
ומעירה אותי עם אור הפנס שבידה. היא בין שיניה. היא סיפרה לי ששוב ברחה מההביאה
לי סיגריות וממתקים. כל מה ש בית והיא רוצה להיות אצלי. אהבתי אותה,
אבל לא יכולתי לסלוח לה ששוב נכנסה
רציתי.
להריון. סלדתי ממנה במצב כזה.
שנתיים חייתי עם האשד, הירושלמית עד
״הסוהרת שיום אחד גיליתי שיש לה גם בחור. תפסתי
אותם בלילה בפוזה של חיבוק, ליד
נישקה הגדר. אז התחלתי להכות אותו. גם אני
קיבלתי מכות.
מאותו יום הוא הפסיק לגשת אליה. אבל
אותי״
אני גמרתי איתה. עברתי שוב אל מרים,
שבינתיים התגרשה מבעלה. האשד, הירושלמית
ניסתר, להחזיר אותי, אבל לא עזר״דבר.
אותה תקופה הכרתי את עדינה. היא
ף דם אחד יצא לי לדבר איתר, ביחידות.
אמרתי לה :״מה את רוצה ממני?״ היא היתד, צעירה ירושלמית יפה ממוצא עיראקי.
השיבה לי :״לא הייתי מתנגדת לחיות שמעתי עליה עוד כשישבתי עם יעל, בנווה־איתך.״
תירצה,
בפעם השנייה. יעל נעצרה פעם, על
באחד החגים הופיעה אצלנו בכלא להקת פריצה. עדינה ישבה אז על בריחה ממוסד.
עינבל לא היה לי חשק לראות את ההופעה,
ניגשתי לחדר של אחת האסירות, בעלות
התאים הבודדים, והתחלתי?נמנם. פיתאום
״לקחתיה
הרגשתי שמישהי מלטפת אותי. פקחתי את
עיני וראיתי לידי את הסוהרת.
להומו-
אמרתי לה :״לי לא יהיו בעיות, אבל אם
יתפסו אותך, יפטרו אותך.״
סבסואלים
״אין דבר,״ היא ענתה. התחלתי לנשק
אותה. היא הגיבה. גם אני הגבתי. לשתינו
היה טוב. אחר־כך חזרתי להופעה. ראיתי
את יעל בוכה: היא גילתה מה שקרה ביני *• ו 0אחד פגשתי את עדינה בירושלים עם
ובין הסוהרת.
יצאניות. היא מסרה לי ד״ש מיעל. שאלה
אותי איך תוכל לפגוש אותי. קבענו למחרת.
אותו לילה רבנו, אני ויעל. אבל הסוהרת
באה והוציאה אותי, בפקודה, ואמרה שאני
אבל עוד באותו לילה יצא לנו להיפגש שוב
צריכה לנקות את החדר של הקצינה. אחר־במיקרה.
היא סיפרה לי שהיא לא גרה עם
כך באה לשם גם היא ושוב התחלנו להת הוריה. הצעתי לה לגור אצלי, בתנאי אחד:
עסק. בתמורה היא היתד, מוכנה לצאתי.ול־
״בלי גברים.״
הביא לי מהחוץ משקה חריף.
״אצלי לא תראי גברים,״ ענתה לי.
יעל הרגישה כל הזמן מה קורה ביני
קניתי לה שני סטייקים ולקחתי אותה
לבין הסוהרת. היא הלכה והלשינה לסמל.
אל החדר של החברים שלי, הומו־סכסואלים.

״להציל
אותה -
מגבר•״
ך־ תקופת־המאם ר ילדה יעל בכלא
בת. אני עזרתי לה לטפל בתינוקת.
אבל אותי שיחררו לפני יעל. חזרתי לירושלים,
וכל יום הייתי נוסעת לבקר את
יעל בכלא. מספיק היה לי לראות אותה
אפילו דרך הסורגים.
ביום שעמדו לשחרר את יעל, באתי לקחת
אותה מבית־הסוהר. הופתעתי כשראיתי
שם גם את אביה מחכה לה. ברגע הראשון
יות איתה. הייתי מוציאה אותה אל הדשא,
נדמה היה לי שזה הסוף. אבל אמרתי ל-
ושם, בין השיחים, היינו מקיימות יחסים.
.עצמי :״רחל, אל תתיאשי.״
אחרי חודש לקחתי את יעל לחברה שלי,
יעל ישבה אצל בעלה יום או יומיים —
ואחר־כך ברחה ובאה אלי לירושלים, שוב בירושלים. ישבנו ושאלנו את עצמנו מה
התחילו הרדיפות של הוריה. ושוב באו יהיה איתנו. ראינו שלא נוכל לחיות ככה,
איומים, ושליפת־סכינים. ברחנו מחברה ל ברדיפות של הוריה ושל כל העולם. אז
החלטנו להיכנס שוב לבית־הסוהר.
חברה. כל פעם התגוררנו אצל מישהי אחנסענו
לנחל־עוז. תפסו אותנו ליד הגבול

יום אחד הלכנו יחד לבית־קפה. פיתאום — ושוב הכניסו אותנו למאסר. חשבנו
הופיע שם בחור נמוך ורחב־כתפיים^ הוא שנקבל הפעם חמש או שש שנים, אבל
ניגש אלינו לשולחן, ושאל את יעל אם קיבלנו רק שנה אחת של מאסר.
אפשר להצטרף. הסתכלתי ביעל וסימנתי לה
בנווה־תירצה שוב יכולנו לחיות כרצוננו,
שלא תסכים, אבל היא לא שמעה בקולי מבלי שאף אחד יפריע לנו. אבל כחודשיים
ואמרה לו :״בבקשה, למה לאז״
לפני ד,שיחדור הגיעה לכלא סוהרת חדשה.
הבחור הציג את עצמו בשם ציון ואחרי יום אחד היא ראתה אותנו מתנשקות לעיני
כמה זמן הציע לנו ללכת יחד איתו להצגה כולן. היא לקחה אותי והתחילה לנסות
יומית. התנגדתי, ורבתי עם יעל. אבל היא לשכנע אותי לחדול מלהיות לסבית. אמרתי
לה :״אל תטיפי לי מוסר. אני עושה מה
רצתה ללכת. הצטרפתי.
אחרי הקולנוע הלכנו לבלות יחד, בבאר. שטוב ונוח לי.״

לא האמינו לה. אבל יום אחד, כשעבדתי
במיטבה, טילפנה אלי הסוהרת, בטלפון פנימי.
סוהרת אחרת, שעמדה לידי, חטפה
ממני את השפופרת ושמעה כל מה שר,סוהרת
שלי אמרה לי. כעבור שבועיים פיטרו
אותה.

״תפסתי
אותה
עם בחור!״
^ פני שעזבה את נוזה־תירצה הבטיחה
/שתבוא לקחתני, כשאשתחרר. היא לא
באה. אחרי ששיחררו אותי ואת יעל, מצאתי
את כתובתה של הסוהרת לשעבר. היא

שיחררתי את כולם מהחדר וביקשתי שישאירו
אותנו לבד. קיימנו יחסים. היא כבר
לא היתד, בתולה, אבל זה היד, הניסיון הלסבי
הראשון שלה.
באותו לילד, לקחתי אותה לחדר שלי, אצל
מרים. לא ישנו עד שמונה בבוקר, כל הלילה
קיימנו יחסים. היא היתד, אומנם צעירה
מאוד — אבל שיתפה איתי פעולה.
עדינה לא הייתה מתחילה בזר, איתי, אם
לא הייתה לסבית, עמוק בתוך נשמתה.
למחרת בבוקר, הצעתי לעדינה שנהייה
חברות. היא הסכימה.
אחרי זמן־מה עברנו לגור• אצל שלמה,
בעלה של מרים, שהיה ידיד שלי. הוא היה
בסדר כל הזמן. לא הפריע לנו.
אבל כשפרצה מלחמת־ששת־הימים, קרה
לו משהו. יום אחד, לפני סוף המלחמה, הוא
ניסה להתעסק עם עדינה.
(המשך בעמוד *)2

כלא הו בו ת 1₪ ₪
(המשך מעמוד )27

היא נאבקה איתו וברחה. בבוקר הוא
אמר לי שיותר לא נוכל לגור אצלו, כי
הוא חושק בעדינה יותר מדי.
החלטנו לעזוב את ירושלים וירדנו לגור
אצל אחותי, בשכונת־התקוזה התל־אביבית.
התחלתי לעבוד במשק־ביה ואחרי
שהרווחתי קצת כסף שכרתי לעצמי חדר ב,
שכונה.
עדינה
נשארה בבית, כל היום, ואני הייתי
יוצאת לעבוד ולפרנס אותה: כל יום בערב
היו באות אלינו חברות. יש בשכונת־התקווה
חבורה גדולה של לסביות. עשינו מסיבות.
לפעמים היינו מזמינים למסיבות שלנו גם
הומוס, אבל אף פעם לא הזמנו נורמאליים.
כפי שסיפרתי, עדינה היא בחורה צעידה
ומושכת מאוד. היום היא בת .18 אז זה
הרגיז את כל השכונה שבחורה כזאת, יפה
כל־כך, היא לסבית. הם היו צועקים עלי
למה אגי זכיתי בה ולא גבר.
במשך תקופה ארובה זרקו עלינו אבנים,
רדפו אחרינו, דפקו בלילה על החלונות
והפריעו לנו לחיות.
אבל אחרי כמה זמן — התרגלו. השלימו
עם זה שאנחנו כאלו: אפילו התחילו להיכנס
ולבקר אותנו ולשאול מה שלומנו.
ואז באו הבעיות. כשערינה היתד. איתי,
היא ניסתה ללכת עם גבר. היא יצאה איתו
שבועיים, ואפילו חייתה איתו. לא יכולתי
לסבול את זה. עדינה אמרה לי שהיא אוהבת
אותו ושהם עומדים להתחתן.
אמרתי לה., :אם תתחתני — אביא לך
מתנה. אבל זה לא נכון. את משלה את
עצמך, את לא יכולה אחות. ברגע שיהיה לך
רע. את חחזרי אלי״.
וכך זה היה. היא עזבה אותי עם הבחור
שלד, ואחרי שבוע חזרה אלי.

מארב

סכין

פני

ם ־ א די סנן ־י

ינתר

ימנ סיה רי אלי ת
הרשמה לשנת הלימודים תשב׳ ט לכתות בוקר ט׳) יי, י״א, י״ב
תיכון עיוני במגמות

תיכון מ ק צו עי ב מג מו ת

הו מני ס טי ת

רדיו־אלקטרוניקה
טלויזיה -תעופה

אלי

לבורנטים כימיים
גרפיקה -שרטוט
ציור אופנה

פקידות
כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החינוך
הוראה על-ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון +סטיפנדיות

סרטים והרשמה

תל׳אבים
תליאביב

9—1 ,5—8

ברנד 17
מפנת אלגבי 55

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח ב־ 8.8קורם בוקר וערב
של שבוע אחד בלבד ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית

הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת ״ א ג גורדון ,5טלם ון 236209
חיפה לוין 30 שמריהולוין שמריהו

חשוב

רמת־גן

חח וו דל ו ן

פתדדתקוח
42 ביאליק 42
ביאליק
56 סוקולוב 56
סוקולוב

בר־כוכבא 1

ולדוגמניות

אין צורך להיות רקדן
מקצועי כדי לרקוד גיז
הרקדן־והכוריאוגרף שמעון לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי־בוקר וקורסי־ערב
( 2שיעורים בשבוע בכל קורס)
פרטים: טל—08.00( 25 17 13 .
10.00 לפזח׳־צ; 20.00—17.00 בערב).
מרכז עדשות מגע

מ1ז־א£ס 8א1 1£ב< 7£א 0 0
״גרוזוכסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

שעות קפלה 9-17
נשמח לשלוח חובר ת ח סבר ח
לפי בק שת.

ך יפיתי אותה אבל סלחתי לה. ניסיתי
( ן להתחיל לחיות איתר, מחדש. לעדינה
היד, בן, אותו ילדה מחוץ לגשואין. הוא
היה במוסד של ויצ״ו. ניסיתי להוציא אותו
מהמוסד, כדי שיוכל להיות איתנו. חשבתי:
אולי עדינה עוזבת אותי מפני שהיא מתגעגעת
לילד.
אבל עדינה ברחה שוב. חקרתי וגיליתי
שהיא חייה עם יעל, בירושלים. זה כבר
חרה לי מאוד. אם היתד, הולכת לבחורה שאני
לא מכירה, מילא. אבל היא הלכה לבחורה
שחייתי איתה חמש שנים. הדם עלה לי
לראש. עליתי לירושלים ועשיתי להן מארב
ליד ביתר, של יעל.
בשתיים בלילה הן חזרו עם מאקסי. נש־עדינה
יצאה, תפסתי אותה והכנסתי לה
מכות. יעל שלפה סכין והכניסה לי מכה עם
הסכין. היא תפסה אותי בגרון ואמרה. :יש
לי חשבון איתך. אני אוהבת אותך, את הראשונה
והאחרונה שלי. אז לקחתי אח עדינה
כדי להרגיז אותך.״
פרצנו שתינו בבכי. אחרי כל המכות בינינו
התחלנו ולהתחבק ולהתנשק. נזכרנו במד,
שעבר עלינו. הצעתי ליעל לחזור אלי. עשיתי
את זה כדי לסדר את עדינה על מה
שעשתה לי, ועל זה שיעל תהיה איתי.
עדינה הייתה שיבורר, ושכבר, על הכביש.
הרבצנו שתינו לעדינה, לקחנו ספיישל —
שלושתנו — להל־אביב. שם, בבית שלי,
ישנה עדינה לבד ואני ויעל ישנו יחד.
בבוקר נתתי לעדינה עשר לירות ואמרתי
לד, בתקיפות :״קחי את הרגליים והס־תלקי.״
יעל נשארה אצלי שבוע. לא היה
איכפת לי עם מי תר,יה עדינה, אבל רק
שלא תהיה עם יעל. אחרי שבוע חזרה אלי
עדינה ויעל עזבה.
יום אחד חזרה עדינה בשש בבוקר מיו!6
שלים, ותפסה אותי עם בחורה אחרת. שתינו
היינו עירומות במיטה. זאת לא היחה מישהי
מיוחדת, בסך־הכל אחת שהיכרתי במישחק־קלפים
וחשקתי בד. לאותו לילה. עדינה הוד
חילה לבכות שאעזוב את השנייה. היא זרקה
טראנזיסטור על הקיר ופירקה אותו.
אמרתי לה :״מה שמותר לך — מותר גם
לי. כמו שאת חיית עם יעל, כך גם אני
אחיד, עם אחרות.״
וזד, היה הסוף. נפרדנו. אני אוהבת אותה
ובטוחה שהיא גם אוהבת אותי. אבל במצב
הזה, כשרודפים אותנו, לא נותנים לנו לחיות
וכל בחור חושב שהוא יכול להוציא
חברה ממני מפני שאני אשד — ,אין שום
סיכוי לאהבה שלנו.
העולם הזה 1613

במדינה
(המשך מעמוד )25

וכשמישהו מאנשי־שלומנו מעז בכל זאת
להזכיר את העובדות האסורות — הוא מוצא
את עצמו מחוץ למחנה. .
בזאת נכה התברואן העירוני המוסמך והמזוקן,
אליהו פת־אל.
״ מי תון, יאממזרים אליהו (,)26
גבר חסון, נמוך ותקיף־מיבטא, שעלה ארצה
מעיראק, אינו רק תברואן: עד לפני זמן
קצר שימש גם כעורך ניבנו, ביטאון ועד
העובדים של עיריית חיפה וכבעל טור קבוע
בשבועון של מועצת פועלי חיפה, חיפה
העובדת.

לא במיקרה כינה הסופר פת־אל* את הטור
הקבוע שלו בשם על מדרכות הכרך.
אך לא טור זה אלא סיפור קצר על יצי־אניות־העיר,
שהופיע בניבנו, הוא שזיכה את
אליהו בזעמם של אנשי־חושי. כי בסיפורו
כתב, בין השאר:
היא באה. ניצבה. שתקתי. שתקה.
בחנה. מדדה אותי כדרך שמודדים דוגמניות
בערב־אוופנה
״,אני נקייה,׳ אמרה כמצטדקת
, ,אדוני, אם היא לא טובה בשבילך, אז
אתה יכול לבחור לך את מי שאתה רוצה
עשרים לירות! ,

״כיביתי את האור והייתי שרוי באפלה
גמורה, .מיתון, הא, מיתון, יא ממזרים ! ׳
קראה.״

תיאור ריאליסטי זה היה יותר מדי אמיתי,
לטעמם של פרנסי עיר, המתעלמת כליל מ־פרוצות.
לכן, איבד פת־אל את עיסוקיו הספרותיים,
לפי רצונו של היו״ר.
החלטה זו ויחסו של יו״ר ועד־העובדים,
מהנדס הביוב נתן רוזן, הביאו לתגובות
חריפות גם מצד אליהו. לכן, כשביקש לבסוף
סיווג חדש בעבודתו — דבר לו היה
זכאי על־פי חוזר שפורסם מטעם משרד־הבריאות
— נתקל בסירוב.
כי היו״ר הכל־יכול, המופקד כביכול על
קידום העובדים, החליט שהוא פשוט לא רוצה
לסווג את אליהו מחדש.
״עניין שבשערה!״ התפתח דין ודברים
חריף. אליהו הטיח מספר אמיתות —
בעיר בה אסור להגיד את האמת.
התוצאה: פת־אל הושעה על־ידי מחלקת־

עורן• פת־אל
זונות בחיפהד אין!

המנגנון של העירייה. הצעיר, התומך בשני
הוריו הזקנים, ובאחיו הצעיר המשרת בחילי,ים,
נאלץ לעזוב את עבודתו, ממתין עדיין
לגזר־הדין.
כאשר נשאל ממלא־מקום דובר עיריית חיפה,
ניסן נתרי, מה עמדתה של העירייה,
ענה :״השעייתו של אליהו פת־אל היא דבר
שבשיגרה, לגבי עובד המעליב ממונה במקום
ציבורי.״
המסקנה הבלתי־נימנעת: בעיני העירייה יש
ליו״ר ועד־ר,עובדים ר,ניבחר, כביכול, מעמד
של קומיסאר, של ממונה מטעם העירייה
לגבי יתר העובדים. ומשום־כך, מסתבר, מקבל
הוא גיבוי מלא מטעם המנגנון.
המהנדס רוזן, האיש שהיה צריך לענות
על השאלה אם עד כדי־כך גלויים הדברים
בחיפה, בחר מצירו בדרך הנוחה: הוא העדיף
לקחת, דווקא בעיצומה של פרשה זו,
את חופשתו.
* פת־אל פירסם לא מכבר רומאן בשם
התשוקה, שזיכה אותו לתואר ״צעיר זומם
ומבטיח״ — בפי הסופר הוותיק יהושוע בר־יוסף.

העולם
הזה 1613

כך, סבר, אי־אפשר יהיה לשאול אותו
שאלות בלתי־נעימות.
אסונות בדרך לשר
השיירה רעמה ממנועים. שר־הבטחון,
משה ויין, הגיע למיבצר הלאומנות הערבית
בגדה הכבושה — שכם• על כן היו משנד
רותיו דרוכים: המשטרה הצבאית, ואנשי-
הביטחון האחרים השגיחו על השר בשבע
עיניים.
ג׳יפים נושאי־מיקלעים נסעו לפני ואחרי
מכונית־השר. כולם נסעו מהר — כדי לסכל
כל נסיון־התנקשות
אפשרי.

אגרוף קמוץ.

לפתע, זינקה דמות
נמוכת־קומה מפינה
חשוכה. כשהיא נושאת
בידה חפץ לא
ברור, קפצה הדמות,
בתנופה שאין לעצור
אותה כלל — ישר
למכוניתו של משה
דיין.
חריקת־נשמעה
בלמים
עצומה. השיירה
ניסתה לעצור,
למנוע בעד הדמות להתקרב — הכל לשווא.
מכה חזקה אותה הנחילה אחת המכוניות
הצבאיות העיפה את חוסאם עבד־אל־גני אלד,ואש
מן הכביש.
הוא נפל — ללא רוח חיים• באגרופו
הקמוץ עדיין החזיק בחפץ אותו ניסה
להחדיר לתוך מכוניתו של שר־ר,ביטחון:
מיכתב־תחינה בו הוא מבקש ממשה דיין,
אישית, לשחרר את בעלה העצור של תוש־בת־שכם
גלמודה ומטופלת בילדים.

דרכי חיים המחזר הנכזב
כל נערת־דיזנגוף בגיל הטיפשעשרה מוכנה
להצהיר מבלי להניד עפעף :״אני מעדיפה
גברים מבוגרים. מנוסים.״ אך ספק אם
יימצאו צעירים רבים המוכנים לנקוט בעמדה
דומה לגבי נשים בגיל העמידה.
יוצא־דופן כזה הוא פינחס אימבר. הצעיר
השרירי והשזוף, שעלה מרומניה ושירת
כסמל־מ״צ בכלא צבאי, אוהב נשים
בשלות.
זאת נוכח לדעת, לפני חודשים אחדים, עז
פגש בבורסה החאלטורות האמנותיות השוכנת
בקפה נוגה התל־אביבי — באהבת־חייו.
טעם
רכגוני. היתד, זו בלה ברנשובה,
תושבת פרדס־כץ, בלונדית רחבת־גרם,
העוסקת בעיסקי־היכרויות או נכון יותר —
בשידוך בלתי־ישיר•
היא מצאה חן בעיניו — והוא מצא
בהתחלה גם חן בעיניה. כי בלה הפעלתנית
והנימרצת היא בת ,51 והצעיר בן ד,־26
משך את תשומת־ליבה.
אך לא לזמן רב: כי בלה, שעלתה לפני
כשנה מברית־המועצות, היא בעלת טעם
רבגוני. וחיזוריו של הגבר הצעיר ומוכה־האהבה
נראו לה, כפי הנראה, כבלתי־מספקים.

כן התחילה להתחמק מפניו. הוא,
מצידו, רץ אחריה לכל מקום: לאולמות
בתי־הקפה הריקים למחצה, בה קיימד, חוגי־היכרויות,
לקול תקליטים חורקניים; ל חג ה;
ואף לרחובות הצדדיים ביותר, שם נקלעה
שוב ושוב בצעיר הרץ אחריה וצועק ב־קולי־קולות
:״אני רוצה בך, בלה! אני
רוצה שתהיי לאשתי! יש לי מזנות מכובדות!״
אדישה
מלכותית. על־מנת להוכיח
את רצונו הטוב, היה פינחס מוכן אפילו
לשמש לבלה מחליף־תקליטים מתנדב, בערבי
פם־פם, אשר ערכה.
כי לאחרונה, הרבתה בלה לכנס את
מוזמניה בקפה התל־אביבי פם־פם. שם היא
הציבה, שולחן בכניסת בית־הקפה, גבתה
לירה מכל גבר הניכנס, ארבעה פעמים
בשבוע.
בפנים ישבה שורה שלימה של נשים
בעלות מבע של אדישות מלאכותית —
נשים איתן אפשר ליצור הכרה מכובדת,
בערבים אלה. ומי יודע? — אולי אף למצוא
(המשך בעמוד )31

השבוע יזמן לך אפשרויות
להתאושש מן הלחץ
שהעיק עליך. נצל,
במיוחד, את המסיבה שאליה
אין לך חשק לגשת.
נסה גם לבחון באיזו
מידה חבריך מוכנים
להיכנס לתוכניות
הרפתקניות, בשיתופך.
אם את לא זהירה —
את עשוייה לאבד את ידידתו הטובה ביותר.
הרומאן הנוכחי שלך בהחלט לא שווה זאת.

זח לא בדיוק השבוע בו
הבריאות שלך בשיאה.
לכן מוטב שתשמרי על
דיאטה; ואתת, בן־דגים,
שלא תוסיף לחיות לפי
אורח־חיים מבולבל ו־בלתי־ממושמע
עד כדי־.
כך. אם את נוסעת —
10 .בפברואר ־
?0במרס
לא להימצא בקירבת המיס
ביום ו׳ .שיחה בטלה
רק תזיק — והיכרויות חדשות צריכות
לקבל יחס זהיר — אם כי לבבי — מצידך.

זגים

לא חשבת שהיא מסוגלת
להקרבה עצמית כזאת?
אתה צדקת. זוהי
תחבולה או לפחות —
על כן
צעד מחושב.
נצור פין ואל תגלה את
מה שעליך להעלים. גם
אהבה׳ זקוקת לפעמים
לדממה. ביחוד כשמדובר
בבת־טלה או אריה.
אם את מעוניינת לרזות — אל תשתמשי ב־
.שיטות קיצוניות. העצבים עלולים להיפגע.

קיימת אצלך נטיית
להתעלם מן הבעיות
הישנות, משום שיש
מצבים טובים כרגע,
זוהי גישה בלתי־נבו־נה,
ועוד יותר — בהתחשב
בעובדה שבע-
יותיך הכספיות עלולות
להתחדש, אם לא
תטפח את מקורות־המימון
הדרושים לך. אנא, אל תשפטי
את העתיד לפי החוויות שלך בעבר !
אם עשה

ניות

אתה כבר צריך לבלות בחברה —
זאת בחבורת ידידים קטנה ככל-
האפשר, וגם בין אנאין
שים
מוכרים.
טעם שתקלקל לך את
החווייה. התחלת החודש
היא תקופה
טובה מאוד לעסקים.
בייחוד לעיסקות־כס-
פים. כוח-השיכנוע, ה מרץ,
ויכולת־התימרון
שלך יגברו. על כן אל
תהס ס להיכנס לתוכחדשות
— בתנאי שהצד שכנגד
יפעל באמצעים בלתי־שיגרתיים.

גם אתה צריך להיזהר
מן המים, השבוע, וב־יחוד
אם אתה אדם שאינו
נוהג לצאת ללב־ים
או לבלות על שפתר,מים.
הבעיות שהטריד־אותך
כימעט עד אץ־
נשוא, מתחילות לפוג ולהתפזר
כעשן. אם תמצאי
את הקשר הנכון,
ואת היכולת לחייך על צרותייך, ייתכן שלפני
שיעבור זמן רב יתברר שהכל פרח ונעלם.

אתה נתקל שוג ושוב
באותן הבעיות, ואתה
נוטה לייחס להן את
אותם הפיתרונות בהם
השתמשת — בהצלחה
או בלעדיה — בעבר.
נסה, לשם הבראת המצב,
לחשוב על כל
קושי וכל מעצור ב $3 8 £כ £86
אור חדש לגמרי. וניד-
הם כמה זה משנה את סיכוייך לגבור
על התקלה. בקרי במקומות מוסיקליים.

בסדר. אז תתני לו לעשות את הצעד הראאבל
תזכרי שלשם כן עלייך לעשות
שון•
ברור־ לו. אס
את הבל כדי שהמצב יהיה
את מתפנקת ומסתגרת
יותר מדי בקליפתן ה־מיסתורית
— את עשו־ייה
להפסיד לחלוטין את
ההזדמנות הזאת. היש מר
מפני פיגעי־בריאות.
יום ב׳ הבא הוא בבחי נת
נקודת־מיפנה בכל
הנוגע ללב ולריאות. לא
כדאי להשקיע יותר מדי
מאמצים; כי הזמן יע־׳
שה את שלו, והגוף לא. לבשי כחול הפעם.

זהו זה. חודש מלא פעילות,
התלהבות ומצב־רוח.
אל תהסס לבלות
חופשה ארוכה, ותתחיל
בה, אם אתה יכול, ביום
ב׳ הבא. החדווה,
הקלילות והספורט הם
סימני ההיכר של פעילותך,
בת־לביתה, בסוף
השבוע הזה. בעיות קטנות,
הקשורות במשק־הבית או בעניינים משפחתיים
עשויות להתעורר בעיקר ביום ו.,

נו, זה, באמת כבר יותר מדי. אי״אפשר
להטיל את הכל על אנשים אחרים, ואי-
אפשר להשתעשע כל
הזמן שהחלומות, הרצונות
והשנאות הק טנות
יספיקו כדי לארגן
לך חיים תקינים,
בקרב האנשים החדשים
אשר פגשת, השביע
ובשבוע שקודם
לכן. לכן היי זהירה,
גם את, בת-עקרב, ב 232x2
מה שאת עושה לאח רים•
לא אחת זה יכול ליהפך לפעולת-
בומרנג, שחוזרת ומכה בך לפתע.

עקת

הפיתרון? הפעל כוח, מכל הסוגים, והעולם
יכרע ברך לפניך. אבל אם תהסס, או תנסה
לתת לאחרים ליזום —
אתה עשוי לשבור את
הראש. את, בת־קשתים,
אל תחשבי שאת בודדה.
אבל אם את לא מוצאת
את האוזן הקשבת, אל
תשתעשעי בהשמעת סו־דותייך
באוזניים ערלות.
23 בנובמבר -
מוטב לשמור לעצמך
20 בדצמבר
דברים, ולעשות דבר ב דממה — מאשר להיכשל,
בסוף השבוע, נאמר ביום ו ,,אתה עשוי
לפגוש באיש או במצב, שיפתיע אותך רבות.

1 11

לא בא בחשבון. זה עלה
לן בכל מה שיש
לן. ביחוד אם אתה מתכוון
להיכנס לסיכון הכספי
־הזה ביום ב, או
לאחריו. בת־גדי: אל תהססי
לתת לו להבין. אך
אל תפנקי אותו. הוא
זקוק לתגובה חריפה, ל*
מתח, ליכולת לצוד את
אשר רוצה להיות ניצוד. בגדים חדשים יהל־מו
אותן, וגס את התפתחותן, השבוע. אבל
בתנאי שלא יבואו על חשבון דברים הקשו רים
בבריאותן. אם התפייסתס, אין הדבר
אומר כי העניין יאריך ימים. יש להיזהר.

הצגת בכורה ארצית השבוע — בעת ובעונה אחת

קולנוע

קולנוע

״בדיהודה״

״מאי״
חיפה

תל־אביב

ריסה פבונה — כוכבת פסטיבל סן־רמו בספור אהבה
ראשונה ושובבות הנעורים, סרט שיכבוש בסערה את כל רואיו

(המשך מעמוד )12

זהו הקול האמיתי של ניגריה, קולם של האנשים הקובעים בלאגום -
וכל השאר אינו אלא מם ך־עשן לאלה שאינם רוצים לפעול ולהסתבן.
ולראייה: אין נותנים למטוסי־סעד להגיע לביאפרה. ממשלת־לאגוס מאיימת ליירט כל
מטוס כזה. ייתכן שיש לה די מיגים סובייטיים, ודי טייסים מצריים, כדי להגשים איום זה.
לכן מחכים ברגע זה אלפי טונות של מזון, וגם המטוסים המסוגלים להעבירם, מול חופי
ביאפרה הנצורה, באי הספרדי פרננדו פו.
מתנהל משא־ומתן על פתיחת דרך יבשתית למשלוחי־מזון מניגריה לביאפרה. העברת
מזון בדרך זו, במשאיות שעדיין אינן נמצאות בניגריה, דרך קווי־חזית של מלחמה אכזרית
ונואשת — הרי זה מיבצע שהכנותיו עלולות להימשך שבועות, אחרי מותם של מאות
אלפי ילדים, הגוועים יום־יום, שעה־שעה.

אני חושש שגם משא־ומתן זה לא נועד אלא לדחות, לאחז עיניים,
כדי להכניע בינתיים את כיאפרה הקטנה והאמיצה בחרב הרעב.

יוקם בוח-סעד בינלאומי או ישראלי !
לכן אני קורא לממשלת־ישראל לחרוג מכל שיגרה.
תחת להצטרף למקהלה ההומאניטרית, המרגיעה את מצפון עצמה, תנקוט־נא ממשלת־ישראל
ביוזמות דרמאתיות, תציע־נא לעולם מעשים חסרי־תקדים להצלה מיידית, ותבצע־נא
בעצמה, ולבדה, מעשים כאלה במידת יכולתנו הבלתי־שיגרתית.

כמלחמת־ששת־הימים הראינו לעולם את מלוא יכולתנו לאלתר,
לארגן ולבצע מיבצעים שנחשבו לבלתי־־אפשרייס. עשינו זאת בימי
מלחמה. נעשה זאת עתה, בשליחות אנושית של הצלה!
למשל :
• ליזום הקמת חיל־סעד בינלאומי, שיעביר בדרכי היבשה, הים והאוויר סעד מיידי
להמוני ביאפרה, עם או בלי הסכמת ממשלת־לאגוס.

<• להטים מייד, כידי טייסים מתנדפים ישראליים, מטוסי־סעד לביאפ־רה,
תוף הודעה מראש לאו״ם ולממשלת לאגום על קווי הטיסות.
9לקרוא לכינוס עצרת־חירום של האו״ם ומועצת־ד,ביטחון לטיפול בבעיית ביאפרה.
• לקרוא לעם ולנוער היהודי באשר הוא שם להתגייס לפעולות־הצלה נרחבות. ועוד ועוד.
אולם, כבוד היושב־ראש, אני חוזר ואומר היום, כפי שאמרתי בשבוע שעבר: א י ־ אפשר
להפריד את הצד ההומאניטרי מן הצד המדיני.

אם נעשה זאת, נרגיע אולי את עצמנו, אף לא גמלא את הוסת
מצפוננו. רצח־העם בביאפרה לא ייפסק אם לא תיפסק מלחמת־ההש־מדה.
לא ״מלחמת־אזרחים״ ,אדוני שר־החוץ, אלא מלחמת־כיבוש,
מלחמת־השמדה. והמלחמה לא תיפסק, אם לא תוכר זכותה של כיאפרה
לחירות ולעצמאות.
17 להיטים חדישים מראש מצעדי הפזמונים ;
בין צופי הסרט יוגרלו תקליטים בביצוע ריטהפבונה בהצגות הערב בלבד !
בצבעים מרהיבי עין
מופץ ע״י ״הכימי פילם״

ניגריה אינה מסוגלת להכניע 12 מיליון בני־איבו ושאר תושבי ביאפרה, ואין היא
מסוגלת לכפות עליהם שילטון זר ושנוא, אלא על־ידי הרעבה והשמדה. אפילו יגיעו מחר
שיירות של מזון, אפילו ייפתח מחר איזהשהו פרוזדור — אם תימשך המלחמה, יחזור
המוות ההמוני לקצור את קצירו מחרתיים.

האם לא ברור בביאפרה היום, במו שהיה ברור בארץ־ישראל לפני
20 שנה, שכיבוש ניגרי פירושו שחיטה כללית של כני האיבו? האם
לא ברור שבאן הולכים לקראת ״פיתרון סופי״?

הכרה ברפובליקה של ביאפרה
לכן אני קורא לכנסת ולממשלה:

ורריס וה״רות גשוחורס!
בפיקוח משרד העסדה
ניפתחים עבורכם קורסי יום

* אלקטרוניקה
* ריהוט ועיצוב פני
שכר הלימודים ודמי הנסיעה מטעם משרד העבודה.

תביר ממשלרדישראל ברפובליקה של כיאפרה, כאם תתבקש לבך,
בפי שהכירו בה מיטב ידידינו באפריקה.
שר־החוץ אומר לנו, כי אל לנו להתערב בעניינים פנימיים של ניגריה. הוא אומר כי
יש לנו אינטרסים חשובים בניגריה. הוא אמר כי עלינו לשמור על שלימות מפלצתית
כפויה של ניגריה, שמא יפגע מישהו כשלימות מדינתנו,,.
דובריך, אדוני שר־החוץ, האשימוני בקלות־דעת משוועת, על כי ביקשתי הכרה בביאפרה.

אם זו קלות־דעת -אני מתגאה בכך!
אם קלות־דעת היא להתייצב לימין אומה של 12 מיליון נפש, התובעת את זכותה
להגדרה עצמית, לחירות ולעצמאות, אחרי שכל הגשרים בינה ובין ניגריה ניסחפו וטבעו
בנחשולים של דם ודמעות — כי אז קל־דעת אני.
אם קלות־דעת היא לתבוע שמדינת־ישראל תעמיד את המוסר מעל לאינטרסים חולפים,
שתצעד בראש כל העמים הלא־אפריקאיים בדרך הצדק הבינלאומי, שתנקוט מדיניות־חוץ
אשר תאיר במגדלור לעולם כולו — כי אז קל־דעת אני.

אני מאמין באמונה שלימה פי מה שנראה ביום לשר־החדן בקלות־דעת,
יתגלה מחר במדיניות של תבונה, של אחריות היסטורית.
כבוד היושב־ראש, ביאפרה מחכה. עם ישראל מחכה.

ייצא־נא מבית זה קול אחד ומאוחד, קולה של בל הכנסת, של בל
עם־ישראל, לאמור: לעולם לא נשלים עם רצח־עם כמכשיר מדיני.
ליבנו, נפשנו וידינו להצלת חייהם וחירותם של כני כיאפרה.

המכללה הפנליטכנית
רח׳ טשרניחובסקי ,31 תל־אביב
1 — 8לפנה״צ 7 — 4 ,בערב.

ערבי בדור נפלאים
בשחייה

לילית

פנטסטית

,ככריכת ׳ ״גלית״

• ערב ערב משעה 20.00 עד 23,00
(פרט לעיל שבת ומוצ״ש).
במשך היום, הבריכה פתוחה החל
משעה 06.00 עד 8.30ו.
• מגרש לחנייה חופשית —
לרשות המבקרים.

ה ש חי ה ה לי לי ת -בבריכת ״גלית״

הצעת״החלטה מסעם סיעת המרכז החופשי וסיעת העולם הזה — כוח חדש,
לסיכום הדיון בעיקבות ההצעות לסדר־היום של הנרי־הכנסת אורי אבנרי, שמואל
תמיר, הפרופסור יצחק הנס קלינגהופר, אטה תלמי והרג שלמה לורנץ, על הנושא :
״רצח־עם בביאפרה״ :

(ו) הכנסת מכיעה את זעמה נוכח רצח־העם המבוצע על־ידי השילנוון הניגרי —
שילטון הנהנה מתמיכה בריטית, והמסת״ע על־ידי מטוסים סובייטיים וטייסים מצריים —
בעם ביאפרה.
( )2הכנסת מטילה על הממשלה לנקוט בכל הצעדים המדיניים כדי לפעול להפסקתו
המיידית של הפשע, ולהפעלתה של האמנה למניעתו וענישתו של הפשע השמדת־עם, אשר
בעיקבותיה חוקק בישראל החוק למניעתו וענישתו של הפשע השמדת־עם — תש״י, ולפתח
מערכת הסברה בדעת־הקהל העולמית שתוקיע את הפשע ותזעיק לפעולה דחופה להפסקתו.
( )3הכנסתמטילה על הממשלה לתבוע — תוך תיאום מוקדם עם נציגי ביאפרה —
את כינוסה המיידי של מועצת־הביטחון ומושב־חירום של העצרת הכללית, על־מנת שאלה•.
ינקטו מייד צעדים דחופים ודראסטיים להפסקת השמדת־העס בביאפרה.
( )4הפנטתשלמדינת ־ ישראל, המדינה בה מצאו מיקלט שרידי השמדת־העס
הנתעבת ביותר בדברי ימי האנושות, פונה אל מצפון האנושות, ואל הפרלאמנטים של כל

מדינות העולם, בקריאה:
א. לנקוט יוזמה מדינית מיידית מקבילה להפסקת השמדת־העס בביאפרה.
ב. לתבוע מכל המעצמות והמדינות להפסיק מייד מישלוחי־נשק, חיילים ואמצעי־לחימה
כלשהם לניגריה, ולהחזיר את חייליהן ואת הנשק שכבר נשלח.
ג. לכונן מייד חיל־סער בינלאומי להחשת עזרה דחופה להמוני ביאפרה בדרכי האוויר,
הים והיבשה, בהסכמת ניגריה או בלעדיה, ולהפסקת ההשמדה ולשבירת המצור שנועד
להכחיד את הביאפרים מעם.
( )5הכנסתמטילה על הממשלה לנקוט בכל אמצעי־הסיוע העומדים לרשותה, לשם
הקלת ייסוריהם וסיבלס של נפגעי מערכת הרצח וההרעבה ההמוניים בביאפרה.

* שר־החוץ הפסיק אותי כאן וקבע שלא אמר זאת. ואומנם, דבר זה נאמר על־ידי חברו
למפלגה, זז״כ דויד -הכהן, יו׳׳ר ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת.
העוקם הז ח 1613

במדינה
(המשך מעמוד )29

ביניהן בת־זוג לחיים משותפים בעתיד.
פינחס יכול היה לבחור בין כולן. אבל
הוא לא רצה באווזות בנות 20 ,18 או
.35 הוא רצה באשה אמיתית — בבלה.
ככל תנאיי, בבל מקום. כיוון שבלה
לא רצתה בו יותר, פרצה שערורייה אחר
שערורייה.
הדבר הגיע לידי צעקות הדדיות ותיגרות
ממש. בעיקבות אחת הסצינות נאספו בלה
ופינחס על־ידי ניידת, הושבו בתא־המעצר
של משטרת־מחוז־הצפון.
שם, לעיני הפרוצות העצורות וד,מבודחות,
המשיכו בוויכוח. לבסוף, שוחררו והלכו
כל אחד לדרכו.
אך למרות החווייה הבלתי־נעימה לא
ברור לגמרי אם פינחס אימבר יוותר —
או יוסיף לחזר אחר בלה בתשובה, בכל
תנאי ובכל מקום.

חייו הכפולים
של ד״ר בלאן
מדי ימים אחדים אפשר למצוא על לוחות
המודעות ובטורי הפירסומת של העיתונות,
מודעה הקוראת לתמימים להצטרף לחוג ללימוד
פסיכולוגיה — אותו מנהל הד״ר ידידיה
בלאן, ברחוב יהודה המכבי ,12 בתל־אביב.

אותם שהמודעה משכה, מחתים ד״ר
בלאן על הסכם מודפס ומנוסח בצורה
מעורפלת — על־אף סיגנונו הרישמי.
על־פי הסכם זה, מתחייב האדם התמים
לשלשל לכיסו של ד״ר בלאן סכום של
— 250.ל״י, תמורת הזכות להשתמש בקורם
מזורז לפסיכולוגיה שימושית, אותו מעביר
הד״ר במכונו. כמחווה של דוחב־לב, מוסיף
הד״ר בלאן לכל לקוח את הזכות להביא
שלושה ידידים, חינם־אין־כסף, לאחת מהרצאותיו.
מעשה
מגונה והונאה. עד כאן הכל
חד ויפה. יפה — למי שאינו מכיר את עברו
של הד״ר כסוף־השיער ומכובד־המראה, אשר
השתמש פעם בשמו הקודם — זמיר אילון.
תחת שם זה נשפט הד״ר המדומה בתיק
,499/54 בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
באשמת עיסוק ברפואה ללא רשיון, ביצוע
מעשה מגונה והונאה.
הוא הורשע לאחר שטיפל — תמורת תשלום,
כמובן — במיקרה של קרירות מינית
נשית. וזאת — בדרך שנראתה מוזרה, לכל

אודה בר חוב דיזגגון

^ היא תהיה מהש־דת
^ היא זימרה רח״די־צה,,ל
^ היא גישאה דיהוד
^ ידו הי* רבני ישראל דומים לאולה
סנדבק, היו כל בתי־הכנסת מלאים, והמפלגה
הדתית היתד, זוכה ברוב מוחלט
בבחירות. י
כי אולר, סנדבק 23 סטודנטית דנית לתיאולוגיה,
המתעתדת להיות כומרת־דת
פרוטסנטית, עשתה בשביל האלוהים בשנת
שהותה בישראל אולי יותר מכפי שמסוגל
היה לעשות האפיפיור. לאלפי צעירים ישראליים,
שהכירו אותה, היא נתנה דוגמה
חיה כיצד אפשר לשלב אמונה דתית עמוקה
ועבודת־אלוהים עם רוח של סובלנות וליברליות,
מבלי שהדבר יפריע לנוהגי החיים
של חברה מודרנית.
אולר( ,מתחרז עם ״שולה״) הדנית הגיעה
לישראל לפני מלחמת־ששת־הימים, בזכות
מילגה בה זכתה עבור הצטיינותה בלימודי״
הדת שלה בדניה. היא נרשמה כסטודנטית
מן המניין בחוג ללמודי התנ״ך באוניברסיטה
העברית בירושלים, התגוררה בדירה
שכורה בימין־משה, מול הר־ציון, למדה
עברית רהוטה באולפן, ותוך זמן קצר הפכה
אחת הדמויות האהובות בחבורת הסטודנטים
בירושלים.

שח־מת ושש־בש
־ 1פרוטם נטית האדוקה לא היו מ/עולם
חילוקי־דיעות עם ידידיה הישראליים,
ולא ויכוחים תיאולוגיים. היא

מחוננת. היא הביאה עימד, מדנמרק את כלי
הנגינה הפרטי שלה — אוטו־הארפ בעל
צלילים ענוגים, שמנגינותיו ליוו את שירתה
הצלולה. אולר, שרד, שירים דניים עתיקים,
שירי־דת ושירים ישראליים חדשים, הופיעה
בתוכנית זו בפני חיילי צה״ל• .היא גם
היתד. מוכנה לשחק עימם שח־מת ושש־בש,
וניצחה את כולם בשני המישחקים.
לאחר המלחמה, כשנתגלתה אולה כזמרת,

לקראתה היא מכשירה את עצמה.
לפני כחודשיים אף הביאה לארץ לביקור
את אביה הכומר ואת אמה. הזוג סנבדק, שהיה
רחוק כל חייו מעולמם של יהודים, שאב
נחת מהערצה והתשואות בהם קיבלו
את בתם בכל מקום בו הופיעה.

הכירה בדת היהודית כמקור הדתות ה היא הופיעה בתפקיד זה במקומות רבים.
מונותיאיסטיות. הדבר היחידי שלא יכלה בכל מקום עוררה התפעלות בשילוב המיולהבין
ביהדות הוא מדוע חייבת האמונה חד במינו של כוהנת־דת, זמרת ונערה
הדתית להשפיע גם על הרגלי־החיים היומיפהפיה,
שנוהגיה אינם מושפעים דווקא מיומיים,
ולכפות מינהיגי תקופות קדומות כללי המוסר הפוריטאני, המקובלים בעולם
המערבי.
על החיים המודרניים.
היא היתד, מוכנה להופיע כשחקנית־קולנוע
זאת לא יכלה אולר, להבין.
בסרט ישראלי, וכשהציעו לה להצטלם
במלחמת־ששת־הימים התנדבה אולר, לעזור
צילומי־עירום, היא לא ראתה בדבר משהו
לחיילי צה״ל בדרך מקורית1 .מלבד היותה
הנוגד את אמונתה הדתית או השליחות
מועמדת לכומרת, היתד, אולר, גם זמרת

שדכנית ברנשוכה
בלי קביעות

הפחות, בעיני חוקרי־המשטרה והשופטים המחוזיים.

כך נידון זמיר אילון לחמישה חודשי
מאסר.
העסקן רב־התחבולות עלה שוב לכותרות
העיתונות, כשנשפט, פעם נוספת, על־פי
תיק ,15/57 בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב.
הפרשה סובבת, הפעם, סביב שמונה
פריטי־אשמה על זיופם והפצתם בחו״ד״של
העולם הזה 1613

בולים משולשים — האמורים להיות בולים
יקרי־מציאות מימי מלחמת־השיחרור והיו,
למעשה, משהו פחות־ערך. הפעם נידון זמיר
אילון לתשלום חמש־מאות לירות קנס. בית־המשפט
העליון, בפניו עירער, הוסיף לו גם
שנתיים מאסר — על־תנאי.
תביעות כסיטונווז. כיוון שלרוב
משתתפי הקורס לפסיכולוגיה שימושית לא
לוקח זמן רב להיוזכח מהי רמתו של הקורס,
חייב הדוקטור בלאן־אילון לחלק את
יומו לשניים:
בבוקר — הוא מגיש, בסיטונות, תביעות
בדרך המרצה — לבית־משפט השלום בתל־אביב;
וזאת — להבטחת יתרות־התשלום המגיעות
לו, לדבריו, מאותם תלמידים, הרבים
מאוד, שעזבו את הקורם בטרם־עת,
והמסרבים לשלם הלאה.
אחר־הצהריים — הוא מרחיב את חוג־לקוחותיו,
מחתים תמימים וטריים על הצ
הרות׳
המחייבות אותם בכל מיני תשלומים.
אחד מקורבנותיו היתד, נערה אומללה, בת
,19 שלא נענתה מייד לתביעה־בדרך-המרצה
שהוגשה נגדה. הנערה פנתה לעורך־הדין
חניתאי אליגון, אשר הגיש בתיק 11739/67
לשופט־השלום מנחם אילן — בקשה להתגונן
מבלי להפקיד את סכום־התביעה, כנהוג
בהליך של המרצה.
השופט אילן לא נענה לבקשה. עורך־הדין
אליגון הגיש עירעור בפני השופט המחוזי
יוסף לם — שהסכים עם הפרקליט.
המיבמכים נעלמו. ואז אירע משהו
תמוה: בדרך סתרים נעלמו פרוטוקול הישיבה
והחלטתו של השופט לם מן התיק,
וד״ר בלאן, המנהל את משפטיו בעצמו, קיבל
משופט־השלום אילן, בהעדרה של הנתבעת,
פסק־דין בו חוייבה הנערה בתשלום
סכום־התביעה — מאחר והשופט לא
ידע על החלטת עמיתו בעירעור שבבית
נשואין
אזרחים לכוהנת־דת
^ אחר המלחמה הפכה אולר, גם ל/חלק
מהנוף של ירושלים המזרחית.
ניתן היה לראותה יושבת בחופשיות ב־בתי־הקפה
הערביים, משחקת שש־בש בהנאה
גלויה, מעשנת נרגילה ומוכנה ללמד
את המישחק לכל ישראלי שהתפלא על
שליטתה ובקיאותה בו.
השבוע הוכיחה אולר, כי הליברליות שלה
עברה על כל המצופה. בשבועות האחרונים,
בהם היתד, מרבה להתרועע דווקא עם אנשי
הבוהמה הדיזנגופית, היא הכירה רופא יהודי
צעיר שהגיע לארץ כמתנדב, וששמו הפרטי
הוא בוב.
בין השניים התפתח רומן־אהבה, כמקובל
בין צעירים אוהבים, מבלי שעובדת יהדותו
של הצעיר תפריע לאולה. כשהפך הרומן
לרציני, וצצה בעיית הנשואין, שוב לא
ראתה אולה כל מניעה לכך .״בעלי ישאר
יהודי, ואני אהיה כומרת פרוטסנטית. ה־ילדים
שלנו יחליטו בעצמם מה הם רוצים
להיות.״ היא לא העלתה כלל את האפשרות
שבעלה יתנצר, לעגה לכל אלה שהעלו את
ההשערה שנשואיה ליהודי ימנעו ממנה
להטיף לקהילתה ככומרת.
השבוע יצאו אולר. ובוב בדרכם לדנמרק,
שם הם עומדים להינשא בנשואין אזרחיים,
לצאת לירח־דבש לארצות־הברית, כהוכחה
ניצחת לכך שסובלנות דתית תיתכן אפילו
בחייהם הפרטיים של אותם אשל הדת היא
להם /מקצוע.

ר,משפט המחוזי.
בעיקבות פסק־הדין פתח ד״ר בלאן תיק
בהוצאה־לפועל — וקיבל מן הנתבעת את
הכסף.
סבלנותו של עורך־הדין אליגון, אשר ציפה,
לשווא, להיקרא ולהתגונן על התביעה,
פקעה יום אחד: הוא פנה בשאלה לרשם הראשי
וולאך.
הרשם הראשי החל לבדוק את פשר עיכוב
התיק — ולתדהמת שלטונות 1בית־המשפט
הוברר שפרוטוקול הישיבה והחלטתו של
השופט המחוזי — נעלמו.
מזכיר בית־המשפט המחוזי פגה מייד ב־מיכתב־תלונה
למטה הארצי של המשטרה,
בבקשה לחקור את נסיבות המיקרה.
אז ניכנס לתמונה רב־פקד טונא, ממחלקת
החקירות המיוחדות של המטה הארצי. השבוע
פתח טונא בחקירת -נמרצת ביותר.