גליון 1615 מתאריך 14 באוגוסט 1968

מספר 1615

שנה 32

ב׳ אס תשכ״ח14.8.1968 ,

האס נאמתנ\מר להם הדל קי
האס באמת חשבו שהגיעו ד ד סון?

התיקון הקט!
אל תצבע את פנים המקרר כי אין צורך בכך.
טמבור-ספריי נועד לצביעת פגמים קטנים
בצבע של המקרר בבית, האופנים של הילד,
עגלת התינוק, מכונת הכביסה של הגברת
או פגמי צבע של מכוניתך. טמבור-ספריי
באחד־עשר גוונים נפלאים יתקן את הפגמים.
טמבור־ספריי מכסה כל פגם. לנוי ולהידור:

ממסה ס
מפעץו רז

* 3מו ^י

ל פני ש נ תיי ם נתקבל במערכת מכתב
בלתי־צפוי. חברת מאק־מילן, אחת משתי ה־הוצאות־לאור
הגדולות והמכובדות ביותר ב־ארצות־הבדית,
פנתה אל אורי אבנרי ושאלה
אם הוא מוכן לכתוב עבורה ספר.
לא היה לנו שום מגע קודם עם ההוצאה.
מניין היא שמעה עלינו? נראה כי ראשי־ההוצאה
שמעו על אבנרי מסי עתונאים
אמריקאיים שביקרו בארץ והתרשמו מהשקפתו
החדשה על המרחב.
אבנרי השיב בחיוב, אך לא התחייב לתאריך
.״האמת היא שכלל לא עלה על
דעתי לכתוב את הספר בעתיד הנראה־לעין,״
סיפר לאחר־מכן .״הייתי עסוק מעל לראש
בעתון ובכנסת, ולא העליתי על דעתי שיהיה
לי זמן לכתוב ספר.״
ואז באה מלחמת־ששת־הימים. לפתע החליט
אבנרי שחשוב ביותר להביא את דיעות
העולם הזה לידיעת העולם בכלל, והעולם
הערבי בפרט. לכן, ברגע שיצאה הכנסת
לפגרה, כתב את הספר.
איך? כדי להינתק מכל עיסוקיו, נסע לאמריקה.
שם הסתגר בדירה קטנה בגריניץ׳
וילאג׳ בניו־יורק, הכתיב את הספר כולו
בחודש אחד, במאמץ של 14 שעות ביממה.
״זה לא היה כל־כך קל, כי כתבתי את
הספר ישר באנגלית. זו הפעם הראשינה
שבתבתי משהו גדול בשפה זרה. אבל חשבתי
שהגישה הישירה אל לב הקורא תאבד
אם אכתוב בעברית, ואם מישהו יתרגם את
זה בסיגנון שיהיה שלו, ולא שלי.״
שאלתי אותו מה היתה החווייה העיקרית
של אותו חודש.
״אירגנתי את העבודה שלי כך שאגמור
תוך 28 יום בדיוק, כי ביום ה־ 29 היה עלי
לחזור לארץ, ישר לישיבת־הכנסת. ביום
ד,־ 26 נערכה ההפגנה הגדולה נגד מלחמת
ויאט־נאם. החלטתי שאני מוכרח ללכת.
״כשנסעתי עם המוני המפגינים לוושינגטון
ניקרה בראשי המחשבה המטרידה שעלי לגמור
עוד פרק אחד, הפרק האחרון. המחשבה
הזאת ליוותה אותי כל היום•
״פרצתי עם ראשוני המפגינים לפנטאגון,
וברגע המכריע הייתי בין כמאה המפגינים
שנותקו מכל הצדדים על־ידי שוטרים־צבאים
חמושים. כפי שסיפרתי בשעתו לקוראי
העולם הזה, החלטתי להיחלץ מן הכיתור,
מתוך מחשבה שאין זה נאה שחבר־כנסת
ישראלי ייאסר בהפגנה בארץ זרה. זה היה
נראה כאילו זרים מתערבים בענייני ארה״ב.
״זו האמת. אבל זו לא כל האמת. באותו
רגע גם עלה בדעתי שאם א&סר, ואבלה כמד,
ימים בכלא, לא אספיק לגמור את הספר.
אני מודה שזה קצת השפיע עלי, כשטיפסתי
בחבל מראש החומה למטה.״
אבנרי כתב למחרת היום את הפרק האחרון
— קריאה לשלום — אחרי שנסע בל
הלילה חזרה לנידיורק וצלע הביתה הוא
נקע את הרגל בעת הטיפוס על החבל.

ת &ו 1*3דג
הסאסמ

א א 3 1דגי 11ג

ה ב*זיה וה1 £3ליינ 31 גי! 1
ם־סודם של יוצא׳ הסגל ר,אקדם׳ של הטמיוץ. סכו! טכנולוגי לישראל

השבוע הגיע ספרו של אבנרי —
ישראל בלי ציונות — לחנויות הראשונות
בארץ. כבר ראיתי אותו ברחוב אלנבי 71
בתל־אביב, בחנות א.ב.
הספר מכיל אוטוביוגרפיה קצרה של
אבנרי עצמו, ותיאור המאורעות שהובילו
למלחמת־ששת־הימים — אולי התיאור האובייקטיבי
הראשון שנכתב על פרשה סתומה
זו. אך עיקרו מוקדש לתיאור המלחמה
הישראלית־ערבית בארץ — מאז התנגשו
המתיישבים הציוניים הראשונים עם שכניהם
הערביים, ועד היום.
כדי להציג את המחבר לקהל האמריקאי,
הגדירה אותו ההוצאה, בעטיפת הספר, כך:
״אורי אבנרי הוא חבר הכנסת, הפארלנזנט
הישראלי. הוא העורך הראשי, השנוי ב־נדחלוקת,
של העולם הזה, שבועון־חדשות
העיקרי של ישראל. היה מעורב בצורה
העמוקה ביותר בחיים המדיניים של פלשתינה
וישראל במשך 30 השנים האחרונות
— תחילה כנער, כחבר אצ״ל אחר כך כחייל
במילחמת־השיחרור. כיוס, כאחד העיתונאים
הראשיים של ישראל, וכקול יוצא־דופן ב׳
פארלמנט, הוא הפרקליט העיקרי של רעיון
ההבנה ושיתוף־הפעולה בין ישראל לערבים.״

או לי מעניין מהו, לדעת העורכים הזרים׳
הקטע החשוב ביותר בספר זה, על
300 עמודיו. הם שלפו מן הטכסט את הפסוקים
הבאים, שגם אותם הדפיסו על
העטיפה, בבחינת ד,״אני מאמין״ של המחבר:
״אני עברי לאומי, ואני רוצה לעסוק עם
ערבים לאומיים. אני רוצה לומר להס:
חמישים השנים האחרונות הוכיחו שלא אתם

ולא אנחנו מסוגלים להגשים את שאיפותינו
הלאומיות, כל עוד אנו לוחמים איש ברעהו.
שתי תנועותינו הלאומיות הגדולות יכולות
לנטרל זו את זו, אך הן יכולות גס להשתלב
בתנועה משותפת של שיחרור וקידמה.
״זהו משמעותו של הרעיון השמי —
אידיאל המשלב יחד שני רעיונות לאומיים
אידיאל שאנשים לאומיים משני הצדדים
יכולים להזדהות עימו.״

וזוהי תמצית הספר, כפי שנוסח על-
ידי העורכים הזרים:
הצעותיו המהפכניות של אורי אבנרי
לכינון השלום במיזרח התיכון הן תוצאת
ישנות פעילותו בחיים הציבוריים והמדיניים
של ארצו. מר אבנרי הוא הדובר המוכשר
של תנועה ישראלית דינאמית חדשה, התובעת
עתה שינויים בישראל עצמה ובגישתה
הבינלאומית לעולם הערבי ולמערב.
שינויים אלה יבדילו בין מדינת־ישראל לבין
הציונות והדת, ויפתחו דף חדש לישראל.
כמדינה המשולבת במרחב השמי, תחת
להיות זרוע של המערב. מר אבנרי טוען
כי ללא תמורה כזו, ישרור מצב־מלחסח
ניצחי במיזרח התיכון.
הוא מציע שני יעדים רחבים אך מפורטים:

10, 30)1011111317 תז0ח0שש 1111031,סקת0$3110ק0־וק ״ושח 10 חז3ח׳}<1
$ו1ש3ח<115ח$3נ 31ז\) 1ס111x01181]356011110)0)10x81101131100־1שקססס

הספר של א מ רי
הקמת פדראציה של ישראל ורפובליקה
פלסטינית חדשה, והקמת איחוד שמי, קונפדרציה
של כל מדינות המיזרח התיכון.
מר אבנרי מגיש את הצעותיו על
רקע מלחמת־הדורות בין הערבי והיהזדי,
שסיבובו האחרון היה מלחמת־ששת־הימים.
הוא בוחן את עלייתה וצמיחתה של הציונות,
ואת השפעתה על המדינה הישראלית
החדשה. בדרכו הוא מביא תיאור עוקצני
של ה״מימסד״ הישראלי ושל מנהיגו במשך
זמן רב, דויד בן־גוריון. הוא בוחן את
אופיו הבודד והחמקני של הגנרל משה דיין.
קולז של אורי אבנרי הוא קול שיש
לשמעו. את הספר הזה חייב לקרוא כל
אדם המעוניין בעתידו, הלוטה בערפל, של
המזרח התיכון. ישראל בלי ציונות עשוי
ליהפך לספר שעליו יתבססו להבא כל הוויכוחים
על בעייה גורלית זו.

ובכן, לפחות בעייה אחת תיפתר עתה:
בעייתם של קוראי העולם הזה בחו״ל, ובעיקר
הסטודנטים באמריקה, שהפציצו אותנו
במשך השנים בקריאות אס־או־אס בנוסח:
״היה לי ויכוח סוער עם סטודנט ערבי
(או עם יהודי אמריקאי) וניסיתי להסביר לו
את דיעות העולם הזה. אולי יש לכם חומר
באנגלית שיסביר את זה יותר טוב ממני?״

חברת ״ יצהר שמחה להגיש לך, עקרת הבית, א ת אבקת הכביסה הביוכימית
החדשה ״ביונס״ .עם ״ביונס״ ,נעלמו בעיות הכביסה :
״ביונס בעצמו מכבס השרי את הכביסה במים ולאחר חצי שעה, הכביסה
מוכנה לשטיפה ולתליה.
גם אם ברשותן מכונת כביסה, כדאי לד להעזר ב״ביונס״ לכיבוס־מהיר ולכבסים־
בודדים. אידיאלי לבגדי תינוקות וחיתולים. נסי ולא תתאכזבי.

דרשי במכולות ובחנויות שירות־עצמי.

! הנ הדר 3׳ו ל׳ י צהר

״זיברו מה עשו המצרים לאלה ששיתפד
פעולה עם ישראל ברצועה -לאחר החזרת
עזה, ב־״.1956

רשימת־מורדים
מושבניקים לכנסת?
ונוג * 1ץיך שערורייה דתית חדשה
צפה לשערורייה חדשה על רקע דתי.
מוקדה, הפעם: גבעתיים.
המועצה הדתית בגבעתיים פירסמה מיכרז לתפקיד
רב־העיר, ציינה שהוא חייב להיות ״אחרי שירות
צבאי.״

משנודע הדבר לרב הראשי נסים -הוא
הפעיל לחץ, והסעיף הזה בוטל. הדבר
יעורר, כנראה, תגובות נזעמות מחוגים
לאומיים־דתיים.

יחריף המאבק
בתור הגדה
יחריף המאבק כקרב הנהגת הפלסטינים
בגדה ובעזה, כששני מחנות ברורים מסתמנים
בבר עכשיו: אלה התומכים גיישות
פלסטינית, רשמית או בלתי-רשמית, ואלה
המזוהים עם התביעה להחזיר את הגדה
לחוסיין.
המחנה השני מורכב, ברובו, גם מאנשים שמקבלים
תמיכה כספית מממשלת־ירדן, אך יש שם גם שני סוגים
אחרים של פעילים :

צעירים קיצוניים, הדורשים ״החזרה קודם
והפיכה פנימית אחר-בך״; ובאלה שאימצו
לעצמם בתור סיסמה את המשפט

חכרי־המושבים המתנגדים
המושבים״ המדכא, יפעילו
מכוונת לדחות ולמשוך את
סת -עד לבחירות הכאות,
יותר משנה.

לחקיקת ״חוק
אסטרטגיה הההחלטה
בכנשייערכו
כעוד

כוונתם להפעיל למטרה זו את כל האמצעים שברשותם.

לא תהיה להם ברירה אחרת, הם אף
יקימו רשימת-מועמדים נפרדת לכנסת הכאה,
כשבראשה -במה אישים צבאיים
בכירים בדימוס.

מעשי-גקם
נגד פלסטינים
אל תופתע אם אירגוני-הטירור הפלסטיניים
יתחילו בקרוב בביצוע מעשי־נקם נגד
נפבדי-גדה המצדדים כהקמת ישות פלסטינית
או כשיתוף עם ישראל.

בולם -בעד דחיית החזרת-הגדה לחוסיין.

גאולה כהו —
לכנסת י
השר מנחם בגין הציע לגאולה בהן לכהן
ברשימת־המועמדים של גח״ל לכנסת הבאה
-כמקום ריאלי.
גאולה כהן היתד, קריינית תחנת־השידור המחתרתית
של לח״י, לפני קום המדינה. מאז
1948 היא משמשת כיד־ימינו של
הד״ר ישראל (שייב) אלדד, בעל המעות
הניאו־פאשיסטיות.

בינתיים הוסכם עקרונית
שבמקום השלישי שברשימת
גח״ל, מייד לאחר בגין
ויוסף ספיר, יופיע הקצין
הבכיר שיהיה, עד אז, קצין־
מילואים ושבעזרתו מקווה
גח״ל לגייס קולות־הביטחו־ניסטים.

הפעולה הזאת התאפשרה, לאחר
שכבר בשלב זה נופו מן הרשימה
כמה ח״כים של גח״ל, בעלי
מעמד מישני, אשר כיסאותיהם ״דרושים״
לראשי חירות והמפלגה הליבראלית,
עבור מסע־בחירות.

חרם אווירי
על הערבים ;
במיקרה שיוטל חרם אווירי
בינלאומי על אלג׳יריה,
יארגנו חכרות־התעופה של
מצריים, סעודיה, כוויית ולבנון
פעולת-חירום לשמירת
הקשר האווירי עם אל-
ג׳יריה.
הערבים מתכוננים לחכור מטוסים
לקיום הקו עם אלג׳יר — כשהם
טסים תחת דגליהן וסמליהן של החברות
הערביות האחרות.
טייסים צרפתיים אלה מקבלים את
שכרם בצרפת — ואיר אלג׳יר, הקו
האלג׳ירי־ נמצא, למעשה, בתיפעולה
של איר פראנס.

בינתיים נערכים בירורים

מצד ישראל, אצל הטייסים הצרפתיים ה מפעילים
את חברת־התעופה האלג׳ירית
הקטנה -בדי שיצטרפו לחרם אשר יארגן
אירגון הטייסים הבינלאומי, אם לא ישוחרר
המטוס.

טייסים צרפתיים אלה מקבלים את שכרם בצרפת —
ואיר אלג׳יר, הקו האלג׳ירי, נמצא למעשה בתיפעולה
של איר פראנס.

חקירה צבאית
על אסון אזרחי
לאחר טביעתו בכינרת של רס״ן מנחם אביר — טייס
בחיל־האודיר — יחקרו שילטונות־צה״ל את נסיבות
המיקרה הטראגי.

כין השאר תיגע החקירה גם כשאלת
קיומם ויעילותם של שירותי־ההצלה־וההז-
הרה בחופי-הבינרת.

ספיר והערבים
פנחס ספיר, מזכיר מע״י, מחפש בקדחתנות מוצא
בשאלת הח׳׳כים הערביים של מפ״ם. שאלת שיבוצם של
הערבים ברשימה־לכנסת היא המונעת למעשה את הקמת
המערך בין שתי המיפלגות.

על בל שאר הדרישות מובנה מפ״ם להת פשר.
ספיר
שואף לגמור את המשא־ומתן עם מפ״ם בהקדם,
והמערך עם מפ״ם נמצא בראש העדיפויות ברשימת-
הנושאים שבטיפולו.

כהנא יפרוש
המנהל הכללי של מישרד־הדתות וממציא
המקומות הקדושים, שלמה זנוויל בהנא,
עומד לפרוש סופית מתפקידו.
בשנים האחרונות פורסמו, פעמים רבות, ידיעות על
פרישתו של כהנא — בייחוד לאחר שנבחר לכהן כרב
הראשי של יהודי־פרס. אולם עד כה תמיד התבדו ידיעות
אלה. כל ידיעה חדשה על התפטרות צפו־׳יה של
כהנא מתקבלת, לכן, בספקנות רבה.

אולם הפעם נראה שבהנא עומד להפתיע
ולפרוש באמת.

פרשת רצח־ברנדוט
תתעורר מחדש
רצח הרוזן השבדי, פולקה ברנדוט, מי שמונה כ־מתווך
הראשון מטעם האו״ם בין ישראל לארצות־ערב,
ואשר נרצח בירושלים ב־ — 1948 יסעיר שוב את
המדינה.

העיתונאי כרוך נאדל, מי שהיה כזמנו
מפעילי־לח״י, עומד לפרסם ספר סנסאציוני
סביב פרשת־הרצח, בו ייחשפו, בפעם הראשונה,
כל הפרטים הקשורים כרצח זה:
ההחלטה שהתקבלה כמרבז-לח״י לרצוח
את הרוזן, תיבנון־הרצח וביצועו.
כמו־כן יכיל הספר פרטים בלתי־ידועים על החקירות
שניהלה ממשלת־שבדיה, בזמנו, לגילוי הרוצחים — ועל
מימצאי חקירה זו.
למרות שחוק ההתיישנות לא חל על מעשי־רצה,
נראה שמשטרת־ישראל לא תפתח עתה, בעיקבות פיר־סום
הספר בחקירה חדשה לגילוי הרוצחים — שאת
שמותיהם לא יפרסם נאדל.

צפוי טיהור בטלוויזיה מספר ראשים, אלה של כמה מאנשי צוות עובדי־הטלוויזיה
הישראלית, עלולים לעוף בזמן הקרוב —
בעיקבות החלטה לייעל את מנגנון הטלוויזיה.

אחרי שהתברר שהציוד שנרכש עבור
הטלוויזיה בבריטניה הוא לקוי, ואחר שבבר
בתחילת הפעלתו התגלו כמנגנון ה טלוויזיה
שיבושים כיחסי־עבודה וביחסים
אישיים, הוחלט להבריא את המנגנון בבר
בשלב הראשון.
הטיהור יבוצע אחרי שימונה המנהל הכללי המשותף
לכל שירותי־השידור, כולל הטלוויזיה וקול־ישראל.

מכתבים
קורא לבן־אמוץ
הזדעזעתי לקרוא את תגובתו של דן בן־
אמוץ על ביקורתו של העיתונאי גבריאל
מוקד (העולם הזה
.)1613
בן־אמוץ ! זכותך
להגיב על ביקורת
שלדעתך היא בלתי־מוצדקת.
אבל מ־זכות־הגבה
ועד ל־ניבול־פה
גס־רוח עוד
רבד. הדרך. מזכות
זו ועד לכתיבת מאמר
מלא שחצנות, נטול
כל רמה — רבה הדרך
עוד יותר.
דוחובגי
מי שנתקל במאמרו
של בן־אמוץ
משתכנע על נקלה שאדם כזה אינו מסוגל
להוציא מתחת ידו מאמר ראוי לקריאה —
ועל אחת כמה וכמה שאינו מסוגל לכתוב
ספר בעל־רמה (אם כי את הספר עצמו לא
קראתי ואיני מתכוון לקרוא).
יאיר דוחוכני, קריית־מוצקין

התרשמות טובה
אישית, התרשמתי לטובה מסיגנונו ומתוכנו
של המאמר אשר פירסם דן בן־אמוץ.
זה היה פשוט סימפאטי ומרענן.
אורה כהן, פתחיתקוות

עולם תחתון מילולי
לא נתגלגלה לידי הזכות לקרוא את רשימתו
של מוקד בדבר, אשר עוררה את קצפו
של בן־אמוץ. פשוט: איני נמנה עם קוראיו
של יומון זה.
לעומת זאת, קורא אני וקורא את העולם
יחזה, ולא יכולתי שלא להיתקל בתגובתו
של מר בן־אמוץ.
זכותו של פלוני להביע
את דעתו —
צודקת או לא —
נגד בדרנו ובדרגים.
זכותו של בדרן נפגע
להגיב. אף ב־סיגנון
העולם התחתון
וברמה של
גן־ילדים.
אך ספק גדול הוא
אם במיקרה זה תתקבל
קביעתו המדושנת
של המגיב, כי
המרחק הרוחני המבדיל
בינו לבין תרבות וסיפרות הוא
״אפס״ כמו מר מוקד.
כי אף אילו היינו מקבלים את ההנחה ה־היפוטטית
שלזכור ולשכוח הוא יותר מ־שירבוט
חובבני — נראה ששורה שלמה של
אפסים מפרידה בין בן־אמוץ למוקד, בין
תרבות ברמה כלשהי לדברי־בלע.
אגב: כל השוואה בין בן־אמוץ ל״ידידיו״
של מוקד, הסופר יצחק אורפז, היא בבחינת
עלבון־בל־ייסלח לסיפרות העברית.
יוסף) בן־טל, רמת-נן

נגד היוהרה

בן־אמוץ כתב ספר בן 414 עמודים וחיכה
לסקאנדל קטן.
דן רצה במלחמה ספרותית וסופו שיצא
למלחמת־מילים־גסות כדי להגן על ערכים
לאומיים: צבא, אי־לנשי״ל,
מארקו תור־ג׳מן
ואורי זוהר.
ולעצם העניין: אני
לצידו של דן בן־
אמוץ כשהוא בא
לרמוס את היוהרה
חסרת כל המעצורים
של גבריאל מוקד.
אך כדי להשיג
מטרה זו יש לדן
כישרונות מעולים
הרבה יותר מאלה
שהפגין, לצערי, במסים
רשימתו.
אלכם
מסים, תל-אביב

נדהמים !
אנו נדהמים! כלומר — כל מכרי. אמרנו:
אין זה אותו דן בן־אמוץ שכתב לזכור ולשכוח,
האיש שציינו לעצמנו שיש לשים לב
לכישלונו הסיפרותי.
מה קיבלנוז כישרון עם מילים של שוק
הכרמל. חוסר־טאקט וחוסר כל חוש של
פרופורציה.
אגב: הקהל מעריך את מעשי־ההתרמה של
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1615

״ה עו לם הזה״ ,שבועוןה חד שו ת הישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

מכתבים
(המשך מעמוד )5
״בדרני קליפורניה״ .אבל אין קשר בין מעשים
אלה לבין הקמת ״חזית דיזנגוף״ נוצצת׳
הדנה נגד מי ובעד מי ללכת ״פה
אחד״.
אגיב מרגלית, רמת־גן

תגובת־ידיד
מדוע לא יוצא הרסן כנגד הביקורת בזמן
האחרון? מהי ההתפרצות הזו של כל ״כנופיית
האמנים שוכני קליפורניה״ כנגד הביקורת?
האם על זה החליטו אתמול בדיסקוטק,
שיש לדפוק את הביקורת?
לא, לא. לא אנשים־צבועים ומגוחכים שאבד
עליהם הכלח כמו דן בן־אמוץ יבהילו
אח הקורא האינטליגנטי והמבין.
כל ה״אמנים״ ,רחמנא ליצלן ,״אמני־הבי־דור״
,הינם זבל גמור. תרתי משמע. לא רק
שצודק ידידי גבריאל מוקד בביקורתו האובייקטיבית
והנהדרת, אלא שהוא גם אדם
אמיץ.
ומטומטמי־השקפה,
משמיצים־מיקצועיים
כמו אורי זוהר, חיים טופול, אגמון —
כנופייה של רודפייפירסומת (יכל מחיר!) ובצע
כסף (בכל אמצעי) ,המנצלים מעמד של
״מוכרים בציבור׳ ,ללא כל טאקט וטעם,
יוקאו בסופו של דבר מכל קהל אינטליגנטי.
היחיד כבן־אדם, מכל הגברדיה המיוחדת
הזו, הוא חיים חפר. אמן אמיתי.
ואם ישנם בין קוראי העולם הזה עדיין
קוראים מהרמה של גבריאל מוקד — ולא
של בן־אמוץ — הרי שיבינו במה הדברים
אמורים.
יוסף עשהאל, תל-אביב
קראתי בהנאה את כתבת־ההשמצה של דן
בן־אמוץ, ואקרא באותה הנאה את תגובת-
ההשמצה של הכת הנגדית.
דויד גומי, תל-אבינ
• ראה לעיל.

ככה־ככה?
למרות ההודעות המוקדמות שהדתיים יער
בו פוגרום, הלכתי לנשף הכתרת מלכת־המים
במלון הולילנד בירושלים. בילית עם אשתי
ערב די נעים, אבל לא משהו יוצא מגדר
הרגיל. בסך הבל נשף ככה־ככה.
זה לא הפריע לי, מפני שאני כבר יודע
מה קורה בנשפים גדולים. אבל מה שהפריע
לי, זה שהכתב שלכם דיווח שזר, היד, נשף
פנטסטי ובו׳ ובו׳ .לא נאה להעולם הזה
לעשות כך — אפילו כשהמדובר במדור
פירסומי.
שמואל פרכיאל, ירושלים

המשקההמקרראת הקייין־ !!
ורמוט איטלקי-שטו^הטוב בישראל (ע קרח, לימון וסודר).
*ורמוט איטלקי ביאנקו*ורמוט איטלקי אדום מובחר* וושט איטלקי דויי*

111נ ו ולץ ־ יובו־-ן רז ב ד־נ ד־יהגדולבעולם

ש ט 0 € 1! 84 1ז 5
פרסים ר.ד.ר נתניה )נילוס: ו .מוטח

מישחק הסמלים
רק עתה התגלגל לידי העולם הזה עם
סימלי־המין המתאימים
לאל־על (העולם
הזה .)1612
כאן בניו־יורק מוכרים
סמלים כאלה
המתאימים למטרות
אחרות לגמרי: יש
סמל ללסביות, סמל
להומוים, סמל לבי-
סכטואלים, סמל לגברים
הזקוקים לשתי
נשים — ואפילו
סמל לנורמאלים.
הסמלים עשויים מל
מתכת מבהיקה, ער
גכר ונשים
לים 10 וחצי לירות,
ואפשר להזמין אותם
אצל הסוכנים באמצעות הדואר.
שאול כהן, ניו״ורק, ארה״י

לא דרשו נסיגה

מגחר גדול של
שעונים מזהב ומזהב לבן
בהנחה ס/״—50ס/״30
ישר מהיבואן
רחוב חעליה ,34 תל־אביב

בעיות ולבטים
בח י י המ י ן

מזות
הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשם ים.
להשיג בחנויות
הססרים הגדולות

״אולפן גרג״

(בר־קמא)

פותח ב־ 20.8קורם ערב
של שבוע אחד בלבד ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית

הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת ״ א: גורדון ,5טלסון 236209

כאחד מחותמי המכתב למערכת אובזרבר
הלונדוני מה־ 21 ביולי, ובהתייחס לידיעה במדור
תשקיף תחת הכותרת ״פעולות תגמול
נגד הסטודנטים״ (העולם הזה ,)1612 הריני
להביא לתשומת ליבכם, כי מעולם לא דרשנו
את נסיגת צה״ל מן השטחים הכבושים.
לעומת זאת שללנו את תביעות הסיפוח
של תנועת א״י השלמה, וביקשנו להבהיר כי
ישיבת צה״ל בשטחים הינד, מאונס, לא מרצון.
כן טענו בזכות יוזמה לפיתרון צודק של
בעיית הפלסטינים, יוזמה שתביא בחשבון את
זכותם להגדרה עצמית, באם רצונם בכך,
תוך הסכם עם ישראל. הבענו אף דעתנו, כי
כוחה של ישראל עימה, וביכולתה להרשות
לעצמה ג׳סטה חיובית — ולו אף^נסיונית
— במגמה לשבור את הקיפאון הנוכחי.
כמו כן קראנו לעידוד ולתמיכה בהתבט־העולם
הזה 1615

אויות מתונות בארצות ערב, אף אם התבטאויות
מעין אלו הינן מן הסתם חלשית ונדירות׳
והתרענו נגד התעלמות מהן ומביטולן
בשישים.
כאמור, לא היתד, במכתבנו כל קריאה לנסיגה•
בוטאה בו הזדהות עם המתנגדים ל־סיפוחים.
בכך ביקשנו לתרום להזמת הרושם
המתגבש בדעת־הקהל האנגלית, לפיו מאפיין,
כביכול, הלן־־רוח קיצוני ומונוליטי את מרבית
אזרחי ישראל היום.
דן יעקכסון, לונדון
• הקורא יעקבסון, מרצה בטכניון השוהה
עתה באנגליה, הוא אחד מ־ 17 החותמים
הישראליים, אשר שמותיהם לא פורסמו
באובזרבר. העיתון הסתפק בציון החותמים
כ״אביגיל אגרנת ו״ 16 אחרים.״ האחרים:
פאול ברנשטיין, רותי בזנר, ג׳פרי צ׳טלר.
דן כהן, מינדה עליון, ג׳רי פיין, אלוין הופמן׳
יעקב ישראלשוילי, ורדה לנגהולץ, ציפורה
לוי, אברון פולקוב, ר .סוסקולן, אליוט
שטרן, שלמה סורנסקי, ג׳נט ויינרום, גדעון
יובל.

תמונה כפולה
רצוי שלפני שתפרסמו תמונה, תבדקו אם
זה תואם את המציאות.
במדור מכתבים (העולם הזה )1613 מופיעה
תמונה תחת השם לוי, ואילו במדור דיעות

חדש!

דוד חשמל ״אמקור׳ דגם 1969 הינו הדוד
היחידי הנהנה מיתרונות בלעדיים אלה :
שנים.
— אחריות של 8
ציפוי של הדופן הפנימית באמאיל־זכוכית,
דבר המאפשר להשתמש במים
הנקיים גם לבישול.
באותו גיליון מופיעה אותה תמונה תחת
השם אל־מצרי.
גדליה דוכטרו, נתניה
• הקורא דובטרו צודק — חלקית. תמונתו
של אל־מצרי השתרבבה בטעות למדור
מכתבים. אחרי הדפסת הגיליונות הראשונים
נתגלתה הטעות והתמונה הוחלפה בתמונה
האמיתית. הקורא גדליה היה ודאי אחד מאלה
שקנו את הגיליונות הראשונים.

— אורן חיים רב.
— שרות נאמן של ״אמפא״.

מלחמת יוקרה
הרוב הברור בו אישרה נציגות העם את
הצעת הרפורמה בחינוך חייב לשמש מנוף
לתנופה בביצועה, ופתח לתקופה הדשה בחינוך.
קיים
בליבנו חשש רציני, כי ההנהגה הנוכחית
של הסתדרות המורים, אשר הרחיקה
לכת מדי במלחמתה ברפורמה, לא תדע
להתאים עצמה למצב החדש, ותתלה את
יוקרתה בפעולות שיחבלו בביצוע הרפורמה)
ברית המורים למען הרפורמה קוראת למרכז
הסתדרות המורים להתעלות מעל לשיקולי
יוקרה מדומה מעין זו. יוקרתו וגאוותו
של ציבור המורים הן אך ורק בטיפוח
החינוך, בהצלחתו והתחדשותו המתמדת.
עסקנים אשר לא יבינו זאת, ידע ציבור
המורים לקום ולהחליפם.
מליה אמזילק, תל-אביב
• קוראים, המבקשים פרטים נוספים על
ברית המורים למען הרפורמה, יכולים לטלפן
למספרים ,239536 ,828681 תל־אביב,

שיח לוחמים

עליכם לתת יד לתרגום הספר שיח לוחמים
לשפד, הערבית — למען יראו הערבים
וילמדו מי הם האנשים שלחמו בהם וניצחו
אותם.
שאין אלה אותם ״יהודונים״ ,שהם למדים
להכיר על־פי חינוכם, או בפי התעמולה של
מנהיגי־ערב.
מ ק סי ם ני ר, מלח כשיר, א/מ נירה

בית הלורדים
יש לכם סבלנות של ברזל: אני מגלה
עוד בעמוד 7של גיליון 895 של העולם הזה,
שהופיע ב־ , 1954 הצעה להקים בית־לורדים
בישראל.
וחבל שלא הזכרתם זאת גם בהקשר
עיתונאי, ולא רק בדו״ח לבוחר.
נורית גולדשטיין, אשקלון

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1615

22 מיליון דולר
במכונית אחת
סמים כשוזי של 22.4מיליין דולר
נתפסו בתא מטען של מכונית
בצרפת.
בקבוק שמן סי.די. של ״עץ
הזית״ מכיל רק 580 גרם של
שמן, אך ערכו התזונתי רב.
סי.די הוא השמן האידיאלי לכל
נוצרות הבישול, הטיגון, האפיה
ואף לתיבול הסלטים. והראיה :
גם השנה זכה במקום הראשון
במשאל העם.
לכן אומרים גם ״המבריחים״—:
הוא היחידי שמן 0י.די.

תמרורים

נחוג יום הולדתו ד,־ 51 של ד״ר
אנדרה שוראקי, יליד עין־כומושנת ב־אלג׳יריה,
שהגיע לתפקיד יועצו של דויד
בן־גוריון בענייני מיזוג גלויות. הוא בן למשפחת
רבנים ומשוררים, שעבר לפאריס
בה קיבל את השכלתו האקדמאית (משפטים
ופילוסופיה) ובה לחם במחתרת האנטי־נא־צית.
ביקר בארץ רק אחרי הקמת המדינה,
אך מאז תכפו ביקוריו עד שב־ 1958 עלה
להשתקע בה, בנה את ביתו באבו־תור, מול
הר ציון.
נחוג יום הולדתו ה־ 68 של העיתונאי
מנחם קפליוק, הידוע בעיקר בשל
כתיבתו על נושאים ערביים. יליד רוסיה,
שעלה ארצה בגיל ,22 הוא למד את הערבית
המדוברת מפי פועלים ופלהים, איתם עבד
בנטיעות מחלקת הייעור של ממשלת המנדט.
ידיעתו המושלמת בערבית ספרותית באה
לידי ביטוי בתירגום ספרי־מופת של הספרות
הערבית המודרנית.

אושפז נשיא ארצות־הברית לשעבר,
הגנראל דווייט אייזנהאור (<77
בעקבות התקפת־לב שלישית תוך שלושה
חודשים, השישית מאז כיהן בנשיאות.

מתגרשת. כריג׳יט בארדו
( )33 מבעלה השלישי גינת ר זאבם (,)35
תוך הפרחת שמועות על רומאן חדש המתפתח
בין ״ב.ב. הלאומית״ לבין איל־הספנות
האיטלקי לואיג׳י ריצי, הצעיר ממנה בתשע
שנים, עימו היא נראתה מחובקת ברחובות
סן־טרופה.
נפצע מרסיס של רימון במצחו,
מפקד חטיבת רגלים בווייאט־נאם, הגנראל
פראנקדין דייוויס, כאשר מארב של ה־ווייאט־קונג
פתח באש על סירת־נהרות, ב־קירבת
פייגון. בנו, סגן־מישנה סטיפן דיי־ווים,
נהרג לפני שנה בקירבת אותו מקום.

ב.כ. וידידה החדש

נפטר בגיל ,77ד״ר הרמן סלומון
פרנקל, המדען היהודי־ו־,גרמניי, ש־ניכלא
במחנה־ההשמדה טרזיינשטאט על־ידי
הנאצים, השתקע לאחר מכן בהולנד וזכה
לתהילה עולמית כאשר המציא את התרכיב
המחסן את הבקר והצאן נגד מחלת הפה
והטלפיים.

נפטר. בגיל 82 צבי סוחוכול־סקי,
אחד מאבות ההסתדרות ותנועת העבודה
בארץ. בגיל 18 עלה ארצה מביאליסטוק
עיר מולדתו, עבד תחת שלטון התורכים בפרדסים
של פתח־תקווה ויפו, עבר משם לרחובות
בה חי עד מותו. בצד התמחותו בחפירת
בארות בישובי הדרום, הירבה גם
לכתוב על בעיות הפועלים, היה בין מייסדי
הפועל הצעיר. בצוואתו קבע את סדרי־קבו־רתו,
הורה שלא לערוך לו הספדים או אז־כרת־אבל,
וכי יש להביא אותו למנוחת־עולמים
בקבוצת שילר, שם נקברה אשתו
לפני כחודש.

עונות הי ש ג • יעוו־*ור*

11111111

€050531

האוניברסיטה העברית בירושלים
למעלה: האוניברסיטה הישנה על הר־הצופים. נחנכה ב 1925-ע״ י
לורד בלפור וד״ר וייצמן. הופרדה מהעיר ע״י הלגיון הערבי ב.1947-
למטה: קרית האוניברסיטה החדשה בת 7פקולטות ו־12,000
סטודנטים, החלה ב .1954-עתה שוב שלמה ירושלים וכמה
מהפקולטות יוחזרו למקומן המסורתי על הר־הצופים.

1...כ1יגר־יו־ 15ו -אחדמ הי סטדובק

ד די א ל
ע י סך כ \ 1

סיגריזת

.כיד

המלך

.חוק הגנת השכר״ ,שנתקבל השבוע בקריאה ראשונה בכנסת, בא לתת גושפנקה ממלכתית
למסע־שוד — שוד גלוי ומחוצף, שוד לאור היום.

יש מכנה משותף לחוק זה ולחוק המושכים, שנדון כאותו יום. שניהם
חוקים פיאודאליים מוכהקים, חוקים שריחם של ימי-הכיניים נודף מהם.
חוק־המושבים בא לתת לפיאודאל המפלגתי, במסוזה של תנועת־המושבים, שילטון לחיים
ולמוות על חבר־המושב. כמו בימי־הביניים, הופך עובד־האדמה לצמית. כמו בימי־הביניים,
כפוף עובד־האדמה לשיפוט הפיאודאל ולמשפט הפיאודאל. רמו בימי־הביניים, אין הוא
חופשי להיות את חייו כרצונו, לדגול באמונתו על־פי הכרעתו החופשית, להוריש ננרי עמל־כפיו
לבניו.

אכן, החוק מעניק לריכון המפלגתי את כל הזכויות שהיו שמורות
לריכון הפיאודאלי כימי־הכיניים, זולת הלילה הראשון*.

חוק הגנת השכר! איזה שם אירוני, ציני, לחוק שכל תוכנו להפקיר
את שכרו של העוכד לחמם מפלגתי!
בימי־הביניים היתד, ידועה התופעה של האבירים־השודדים, הבארונים־החומסים. היו אלה
פיאודאלים מקומיים, ששלטו על חבל־ארץ כלשהו, ושהטילו מס שרירותי על כל מי שנאלץ
לעבור ולהעביר בו סחורה.

עתה כאות המפלגות, כקנונייה משותפת, ומטילות מס דומה על
חכרי־ההסתדרויות.
הסתדרויות־העובדים — כולן, החל בהסתדרות הגדולה וכלה בהסתדרויות הקטנות —
כפופות לריבונים מפלגתיים. ריבונים אלה זקוקים לכסף, כדי לפתח, לטפח ולנפח
מנגנונים שתלטניים. הם זקוקים לכסף כדי לממן מערכות־בחירות בזבזניות, כדי לשחד את
הבוחר ולקנות את קולו בטיולי־חינם, ובהסעת־חינם לקלפי, ובהמולת־תעמולה חסרת־תוכן
אך אדירת־רעש.
מניין יקחו הריבונים את הכסף?

אילו רצו האזרחים להיות הכרים כמפלגות פיאודאליות אלה, לא
היה צורף כחוק חמם־המפלגות. כי אז היו האזרחים מצטרפים למפלגות
מרצונם החופשי, ומשלמים להם מס־חכר מרצונכ החופשי.
והרי כל החוק הזה בא כדי להכריח את האזרחים לעשות דבר שאין הם מוכנים לעשותו
מרצון חופשי!

אני אומר: להכריח. זה עיקרו של החוק.
להלכה יכול, כמובן, עובד להודיע למעביד כי אינו מסכים לניכוי. בוודאי שהוא יכול.
אין שום סיבה שתמנע זאת ממנו — חוץ מהפחד פן יפסיד מחר את מקום עבודתו, וכי
ההסתדרות כולה, על מנגנונה המפלגתי האדיר, תקום נגדו.

מי יהיה גיכור כזה? מי יפקיר את פרנסת אשתו וילדיו למען מחווה
דמוקראטית כזאת?
לא, העובדים ישתקו. הבוסים המפלגתיים יודעים זאת. אין הם פוחדים ממיכתבי ־סירוג.
כמה אקדמאים, כמה עובדים בלתי־תלויים, כמה אנשים אמיצים או חזקים יסרבו לשלם,
ויזהו את עצמם במיכתבי־סירוב.

כל האחרים, כל מאות האלפים, יהדקו שיניים -וישלמו. לא תהיה
להם כרירה.

החוק הזה אינו מעמיד אפילו פנים של רצון־חופשי. אין הוא דורש מהעובד שיצהיר

בפירוש על הסכמתו לניכוי המס־המפלגתי, כמו שהחוק המקורי להגנת־השכר קובע לגבי
ניכוי מס־ד,הסתדרות.
המס החדש ינוכה אוטומטית — אלא אם העובד עצמו, ביוזמתו שלו, יודיע מצידו
שאינו מסכים לניכוי. י

ככוח־הכפייה של המנגנונים והחוק, מכריחים את העובד להפריש
מפרי עמלו כדי לפרנס ביורוקרטיה מפלגתית טפילית, אחרי שכבר
הוכרח לפרנס ביורוקרטיה הסתדרותית, שגם היא טפילה במידה רבה
מאוד.

כך מוזתרת המפלגה על העמדת־הפנים של אירגון וולונטארי, אירגון הבנוי על רצון
חופשי. מפלגות המימסד הקיים כבר חדלו מזמן מלהיות אירגונים וולונטאריים, אם בכלל
אי־פעם היו כאלה. עתה, בכוח חוק זה, נקבע רישמית כי הם אירגוני־כפייה.

לא המפלגה שייכת עוד לאזרח, המשלם לה מם־חבר כרצונו, כפי
שדורש האידיאל של דמוקראטיה השתתפותית, אלא האזרח הוא
השייך למפלגה, המטילה עליו מס־חובה.

ושוב, ההקבלה מזדקרת לעין: בימי־הביניים לא היה המישטר שייך לפרט, אלא הפרט
הוא שהיה שייך למישטר, לפיאודאלים.
ואותם פיאודאלים — כולם היו מעור ׳אחד. בוודאי, הם רבו ביניהם, הם לחמו איש
ברעהו. אך ברגע שהעז מישהו להתקומם נגד מישטרם — הם התאחדו כאיש אחד כדי
להגן על זכויות־היתר של מעמדם. דפי ההיסטוריה מלאים בליגות של נסיכים ודוכסים,
רוזנים ואבירים.
וגם בכך דומה המצב אצלנו למצב של אז. החוק המובא לנו, מקורו בקנונייה משותפת
* זכותו של הפיאודאל לבעול את בנות הצנזיתים בליל נשואיהן.

של כל המפלגות הפיאודאליות גם יחד. ההבדלים המהותיים ביניהן נעלמו מזמן. הזזיכוחים
הרעיוניים ביניהן לא באים אלא לאחז עיני תמימים.

במו כימי הביניים, המאבק היחידי בין הפיאודאלים הוא המאבק
על חלוקת־השלל.
מאבק זה יימשך, מן הסתם. אבל בינתיים התאחדו כל המפלגות כדי להגדיל את השלל,
כדי לשלוח יד חוקית ארוכה לתוך כיסו של האזרח חסר־המגן. זוהי משמעותו היחידה
של חוק זה.
אנחנו רוצים במפלגות — מפלגות חופשיות, מפלגות הנאבקות על רעיונות. אולם
מנגנונים פיאודאליים, מנגנונים של חמס — להם אין מקום במדינה חופשית.
וגם עובדה זו חשוב לזכרה:
שלל זה ל א יבוא במקום שלל אחר. גם להבא לא יהיה שום פיקוח על ספרי־החשבונות
של המפלגות.
גם להבא יפעילו המפלגות את כל אמצעי־הסחיטה נגד מיפעלים וחברות, החל בשיחות־טלפון
של שרים ערב הבחירות וכלה בביקורים של חברי־כנסת מרכזיים בעלי־השפעה
בוועדות.
גם להבא תהיינה פרשות בנוסח תל־גיבורים וסומרפין ודן, גביית קומיסיונים מפלגתיים
על מיכרזים ממלכתיים, תשלום דמי לא־יחרץ ותרומות של מונופולים שונים למפלגות
על־חשבון הצרכן.

לבן חייב הציבור להבריז מלחמה על קנונייה זו. אנו קוראים
לאזרחים להתקומם נגדה. אנו קוראים למאות אלפי חברי ההסתדרויות
-בל ההסתדרויות! -לשים לאל את המזימה החצופה, עלי
ידי חתימת הצהרות קולקטיביות המוניות לאי־תשלום חמס־המפלגות.

נןאת • :1 * 1 1 1 1י €

0נ ״1י

במדינה
העם
כל הכב\ד 7
שני המינים הסוריים, שנחתו למרגלות
ראש הניקרה, השכיחו דברים רבים. אבל
לא מאורע זה היה החשוב במאורעות השבוע
האחרון. ,ולא בו היה אזרח ישראל
חייב להתעמק ולחפש מסקנות.
הרבה יותר חשוב היה מיקרהו של סגן
אריה דביר, הצנחן הנכה אשר תושבי הבית
המשותף ברחביה סירבו להרשות את שיכונו
בביתם.
היחס המדהים עורר בעלי־בתים אחרים
להציע תחליף נאות לצנחן. אבל העובדה
הבלתי־נעימה היא, שאילו נתקלו דיירי
בתים משותפים אחרים באותה בעיי־ ,היי
רבים מאוד מהם נוהגים באותה אכזריות
והתנכרות.
כי האזרח הישראלי, המעריץ את צבאי
— אויש לחייל הבודד.
ההתחלה: ליד ההגה. בדייק כמו
עם המידבקות הצועקות ״כל הכבוד ל־צה״ל!״
מעל מכוניות פרטיות שאינן עוצרות
לאסוף חיילים־טרמפיסטים.
באותו יום עצמו בו זרמו אלפי מכוניות
בכבישי הצפון, כדי לחזות בשני המינים,
אפשר היה לראות מאות חיילים לציד׳ א׳תם
כבישים, כשידיהם מורמות בתחייה לנהג
שיאסוף אותם. רבים מהם עמדו כך במשך
שעה ויותר.
ייתכן כי חטאה של הממשלה במיקר,־,
זה גדול, באשר לא מצאה לנבון להבטיח
הסעד, חינם ומאורגנת לחיילים בח־פשות
קצרות. אבל אדישות מחפירה זו א־נר, יכולה
לפטור את האזרח הפרטי מלהקל על
כיבלו של החייל, במידה שזה ניתן ב•,־ו.
כדאי לזכור: האדישות וקש־תות־הלב
מתחילות ליד ההגה, בעת שחולפים ע׳־פני
הדמויות בחאקי. סופה להגיע לבי־גדייים
מכוערים כמו זה שבבית המשותף ברחביה.

ך• על״ייזמה מנהריה הציב שני ארגזי^
-קרח גדולים לצד הכביש, ומכר להמון
הצמא כל בקבוק טמפו בחצי״לירה. נופשים
באו בכירכרות צבעוניות, וחתיכות צרפתיות
ממעודון הים התיכון באכזיב לא טרחו אפילי
להשליך חולצה על אוצרותיהן השזופים.
כולם נהרו אל שדה־השלף הקטן, הנושא
שם מפואר של שדה־תעופה, ושנועד רק לנחיתת
מטוסים קטנים של חברת ארקיע או
חברות־הריסוס.
״הייתי כאן כשנחתו!״ סיפר בעל החווה
הסמוכה, חוות כנען .״הם ירדו אחד אחרי
השני על המסלולים. למעלה היו מטוסים
שלנו. תיכף הופיעו שוטרים עם ג׳יפים והקיפו
אותם. בא הליקופטר עם קצינים בכירים
של חיל־האוויר, ולקח את השניים.״
״אחד מהם היה גיינג׳י כזה קטן. בכלל לא

חייתי אומר שהוא ערבי,״ סיפר חייל שבא
עם הגל הראשון .״הם פתחו את התא שלהם
והתיישבו על הכנף. חיכו עד שיגידו להם
מה לעשות. חייכו כל הזמן.״
קיבוצניקית שמנמנה סיפרה בהתרגשות:
״הם חשבו, כנראה, שהגיעו ללבנון. בשום
אופן לא רצו להאמין שנחתו בישראל. עד
שראו את החיילים עם הנשק.״

חודיס בגירטה המויית
א היה כימעט סוף לסיפורים האישיים,
/שפרחו בלי הרף, שעה שחיילים מיוזעים
ניסו — ללא כל הצלחה — להרחיק את
הסקרנים. זוגות התחבקו על רקע המטוסים
וביקשו מידידים שינציחו את הפוזה. יפהפיות
ניפנפו בחן קולנועי, לעיני עשרות ה קרה משהו
בירושלים

הוויכוח סער, השבוע, במיטב המסורת של
המחלוקות הדתיות. ושני הצדדים היו,
כמובן, יהודים שומרי־מסורת ובקיאים בתורה.
עילת־הוויכוח
:״העזתם של אנשי הקיבוץ־
הדתי לשנות ממטבע שטבעו חכמים בתפילות׳
להוציא ולהכניס קטעים בסידור —
כראות־עינם,״ ואף להשמיט מה שלא נראה
בעיניהם בתפילת נחס של תישעה באב.
כך כתב יהודה נחשוני, איש פועלי אגודת
ישראל. היו לו, לכאורה, סיבות לזעום: כי
אנשי הקיבוץ הדתי התעלמו מן הנוסח
המסורתי של התפילה המדברת על ירושלים
החרבה, התקינו לעצמם תפילה חדישה ומעודכנת
ובה שורות כמו ״ירושלים עירך
הניבנית מחורבנה /המקוממת מהריסותיה
והמיושבת משיממותיה.״
כי בעיני רוב שומרי־המיצוות אין זה
משנה אם אומנם ניבנתה ירושלים מחדש;
מה שחשוב הוא שבתפילות כתוב שעיר־דויד
חרבה עדיין.
קן שד אינטריגות. אך לא כך סברו
משי הקיבוץ הדתי, ולא כך סבר גם בר-
אוריין אחר: שמואל אבידור־הכהן.
כתב אבידור :״ברור לי כי הדיעות המובעות
על־ידי מכובדנו, רבי יהודה נחשוני,
מייצגות את דעת רוב הציבור החרדי
בארץ.
הן זה לא סוד שבמשך החודשים
שעברו מאז ששת הימים לא קם שום מוסד
רבני לתת לנו אינטרפרטאציה רוחנית למהותם
של ימים אלה. כלום באמת די
בכך שהרבנות הראשית (שהיא במידה רבה
קן של אינטריגות ומחלוקת קלונית) קבעה
שילטי־פח עלובים במבואות הר־הבית?
אין הקיבוץ הדתי חייב לחכות
להכרעות מבחוץ, בשעה שהוא יכול להיות
בטוח במאה אחוזים, שהן לא תבואנה.
וטוב עשה הקיבוץ הדתי שהוא צועד כחלוץ
בפני המחנה.״
ש תי ה רי עו ת. די היה בוויכוח עצמו
כדי להסעיר את החוגים החרדים המגוונים.
אבל נוספה עוד סיבה לסערת־הרוחות:
גם דעתו של הרב נחשוני וגם זו של
(המשן בעמוד )14

טייס ריפאעי

קצין ישראלי מתכופף מתחת לחרטים המיג ובוחן את מערכת־החימוש
של תותחיו התאומים, היורים כדורים בקוטר 23מ״מ.
ההוראות על מיכסה תיבת־החימוש כתובות ברוסית, ועל מכשירי טא־הטייס —בגרמנית.

מרננים

שלוש חיילות־צה״ל, אראלה,
אחרונה ורחל, מסתדרות לזנבו
של אחו משני המיגים.
ומאחור צילום ליד

לחרטומו
מתחת
1 *1111״
1 1 /1י 11 של מיג מ ספר
1041 נושא אייל, החיפאי בן השנתיים,
עיניים מלאות השתוממות אל כל ההמולה.
מצלמות והמסרטות. ילדים השתרבבו בין
הגלגלים. אנשי־מיקצוע רציניים עטו על המטוסים
המיושנים, ערכי בהם בדיקה כללית
מהירה.
לעת ערב הוכנו המטוסים להעברה. מש־איות־ענק
עלו על מסלולי בצת, ומנופים
הרימו את המינים ממקום ריבצם .״הם יצורפו
לטייסת המינים החדשה שלנו׳,״ הכריז
אחד הלצים.
אלא שמתחת לבדיחות ולאווירה הפסטי־באלית,
ניקרה השאלה הגדולה והרצינית:
איך הגיעו המינים לישראל?
הגירסה הסורית נשמעה הגיונית: שני פר־חי־טייס
יצאו לאימונים במזג־אוויר קשה. הדלק
נגמר. הם נחתו נחיתת־אונס בשטח
עדיין.
אך בגירסה הזאת היו חורים גדולים לאין

הסוריים. תושבי־הסביבה

— לא היו זקוקים להודעתו של דו ב ר־ צ ה ״׳ ל כדי לדעת היכן נמצאים
המיגים. הם זרמו אל שדה־בצת, פלשו אל שדות השלף שעליהם
הוחנו המטוסים הסוריים. בתמונה נראה מטוס מאחור ומימינו השני.
ערוך יותר מאלה שהבקיע חיל־האוויר הישראלי
בקווי־ההגנה הסוריים אשתקד.

מרחב־אימונים

ך • הגיון הפשוט -לא של איש-מיק-
1 1צוע, וללא כל אסמכתה צבאית — קובע
כמה עובדות־יסוד:
מרחב־האימונים של מטוסי־סוריה הוא עתה
מצומצם ביותר. עיראק וירדן אינן מרשות
חדירה לשמיהן, תורכיה אינה ידידותית׳
ישראל עויינת ומסוכנת, לבנון קטנה
מדי. נותר רק הים.
זה מסביר מדוע באו המינים ממערב.
אם נכון שהתרוקנו מיכלי־הדלק שלהם —
מה גרם לכך?
ואם נאלצו לנחות מחוסר־דלק — מדוע
לא נחתו בביירות? שם קל יותר לנחות,
והמרחק מבצת לביירות — במונחים של
מטוסי־סילון — כימעט אפסי.

פחדו ממאמר?

ישראלי, שבא לבדוק את המיג, הניח כלאחר־יד את כובע־המצחייה בולט שלו על הכנף של המיג. סמל חיל־האוויר המוכסף
על רקע שלושת. סנוכבים של הדגל הסורי, המצוייר על זנב המיג.

ף* שה להאמין שהטייסים שבאו מהים,
| /ל א ראו היטב את ביירות משמאל ואת
חיפה מימין. קשה עוד יותר להאמין, שלא
הבחינו בצוקים הלבנים של ראש־הניקרה —
ושלא ידעו כי משמאל נימצאת לבנון הידידותית
ומימין ישראל האוייבת.
מדוע בכל זאת נחתו בישראל?
האם בגלל המטוסים שחגו מעליהם? או
שמא יש לחפש את התשובה במרידות הפנימיות
בסוריה, כאשר כת אחת של קצינים
מחסלת את אנשי הכת היריבה? שעה
שקציני־טייס נעלמים בבתי־הסוהר הצבאיים?
האם הרגישו סגן ואליד אדהם הגברתן
וסגן־מישנה רדפאן ריפאעי הג׳ינג׳י, שסכנה
כזאת מאיימת גם עליהם — והחליטו לברוח?
חוקרי השניים שמרו על שתיקה מוחלטת,
אבל עיתונות העולם מלאה ניחושים וסברות.
הנפוצה ביותר: שהמטוסים הישראליים
חטפו את הסיגים — כתגמול על חטיפת הבואינג
של אל־על.

ד ל׳ תלסחר ()113

ונפלאות

הנאום האחד שלא נאמתי, בגלל החלטתנו
להחרים את הוויכוח על חיק־המר
שבים, לא קילקל את השיא שהגענו אליו
בשבוע שעבר. עליתי על הדוכן תשע
פעמים — שיא שאין לו תקדים לא רק
בפעולת סיעתנו, אלא בכל תולדות שש
הכנסות עד כה. ואלה הנאומים:
• דיברנו על פרשת חטיפודהנד
טוס, ועוררנו סערה ממושכת (ראה מיס־גרת)
.התגובות על נאום זה מוכיחות שוב
עד כמה קשה להשמיע בכנסת מחשבות
לטווח־ארון. כל שאר הנואמים הסתפקו בגינוי
שיגרתי של אלג׳יריה.
• בסוף אותו דיון עליתי שוב על הדוכן
כדי להודיע כי ויתרנו על הצעת־הסי•
בום שלנו, וכי הצטרפנו להצעת־הסיכום
של סיעות־הרוב, כדי להפגין את אחדות
ישראל במאמץ לשיחרור המטוס( .רק רק״ח
ומ״ח הגישו הצעות נפרדות).

• מי הם הפאשיסטים?
סערה אחרת התעוררה בעיקבות נאומנו
(בפני 13ח״כים) נגד חוק מס־המפלגות
(ראה הנדון) .ח״כ משה ברעם טען שאנו
פאשיסטים, מפני שהתקפתי את מישטר־המפלגות(
.עניתי לו, בשורת קריאות־בי־ניים,
כי אנו מתנגדים למיפלגות השתלט־ניות
של המימסד הקיים, אך תומכיב בפירוש
במישטר של מיפלגות חופשיות ).השר
יוסף אלמוגי הגיב על דברי נגד. הבוסים
המיפלגתיים״ בטענה שאני עצמי בום מיפ־לגתי(
.השבתי לו, שוב בקריאום־ביניים, כי
לתנועת העולם הזה — כוח חדש אין
תקציב, אין מיפעלים כלכליים, אין מנגנון
— וממילא אין בה ״בוסים״).
בעד אותו חוק הצביעו מפ״ם, גח״ל וכל
חלקי מע״י, כולל אנשי רס״י, שהבטיחו ל־בוחריהם
בשעתו תמורה ושיחרור מן ה־שיעבוד
למנגנוני־מיפלגות. אנשי ל״ע דיברו
נגד החוק, אך נטשו את האולם דקה לפני
עריכת ההצבעה. גם הדתיים נעדרו. ההצבעה
8 :בעד החוק 6 ,נגד.

+לממשלה מותר הפז
נימקנו את הסתייגותנו העקרונית מהסעיף
הקובע בהצעת ״חוק יסוד: ה״
ממשלה״ ,בו נאמר כי לממשלה מותר
לעשות כל פעולה שלא הוטלה בחוק על
רשות אחרת. תבענו לקבוע כי לממשלה
מותר לעשות רק מה שהוטל עליה בפירוש
בחוק.
בהתחלת אותו נאום אמרתי:
יושב־ראש הוועדה הקדים ואסר כי זחו
״חוק לדורות״ .אם כן, אני רוצה להביע
את פליאתי על כך שהכנסת, בבואה לקבל
חוק לדורות״ ,נראית כפי שהיא נראית
ברגע זה. אפשר היה לקוות, אפשר היה
לדרוש, שלכל הפחות בקבלה ״חוק לדורות״
יהיו ספסלי־הכנסת מלאים, שחברי־הכנסת
יקשיבו׳ לנאומי־ההנמקה של המסתייגים
ויצביעו, כפי שיצביעו, אחר ששמעו
בעצמם את הנימוקים.
באותו רגע נכחו במליאה פחות מ־20
חברים. כשאמרתי את הדברים, קמה גם
גולדה מאיר ויצאה. בהיערך ההצבעה באו
כל החברים מן המימון, והשר זאב שרף
עורר צחוק כללי בהיכנסו לאולם, כשידיו
מורמות בהצבעה, מבלי שיכול היה לדעת
על מה מצביעים. מובן שההסתייגות שלנו
נידחתה על־ידי הרוב, כשרק גח״ל, המ״ח
והקומוניסטים מצביעים בעדה.

> ?תיקים צמח זקן

הסתיימו מתיקון חוק״האזרחות ודרשנו
כי להבא יקבל אדם את האזרחות
הישראלית רק חצי שנה אחרי שבא לארץ,
וזאת רק אם שהה במשך חצי־השנה בארץ,
ואם ביקש בתום חצי־השנה את האזרחות
בכתב. כיום מקבל כל יהודי את האזרחות
אוטומאטית ביום הגיעו ארצה, והעולם מלא
יהודים שבאו לארץ לכמה ימים, לקחו דרכון
ישראלי — ומאז לא נראו עוד בארץ.
מובן שההסתייגות נידחתה.
תמכתי בתיקון לחוק ההוצאה לסד
על, שיאפשר להגיש שטר וצ־ק ישר לחו־צאה־לפועל,
מבלי שיהיה צורך להגיש תחילה
מישפט ולקבל פסק־דין. רק שלושה
ח״כים אחרים דיברו בוויכוח זה, שנערך
מאוחר בלילה, ואחרי ניתוח הפרטים המיש־

* ך* ן, כן — עוד קורים ניסים בימינו, ואפילו בכנסת. נס כזה קרה השבוע: חבר־הכנסת
^ שלמה יעקב גרום מאגודת־ישראל קרא הודעה בשם סיעת העולם הזה — כוח חדש.
איך יכול היה דבר כזה לקרות, ללא ההתערבות הישירה של ההשגחה העליונה?
זה קרה כך:
כאשר נודע לנו על המזימה להעביר לפתע את חוק־המושבים, בעל המימדים העצומים,
בימים האחרונים של מושב־הכנסת, כאילו זה עניין בהול ובוער, שיגרנו מיכתב ליו״ר
הכנסת ודרשנו את דחיית הדיון. איימנו שאם לא כן — לא נשתתף בדיון. היו״ר העביר
את המיכתב לממשלה, מתוך הסכמה אילמת עם תוכנו. הממשלה סירבה לדחות.
מדוע? מפני שקבוצת־הלחץ של עסקני תנועת־המושבים, שיש להם עמדות־מפתח במע״י
ובכנסת, תבעו להעביר את החוק — מייד. המפלגה
קיבלה את הדרישה והחליטה להפעיל את המכבש הגדול
— בניגוד לרצון רוב סיעות הכנסת.
איך היינו צריכים להגיב על כך? נציגי שבע הסיעות
שחתמו על המיכתב (גח״ל, מפד״ל, ל״ע, אגו״י, פא״י,
מ״ח ואנחנו) התכנסו. החלטנו פה־אחד להגשים את
איומנו, ולהחרים את הדיון, אחרי שח״כ אחד יודיע
מעל הדוכן, בשם כולנו, על החלטתנו זו ועל נימוקיה.
איזה חבר־כנסת? בעייה זו נפתרה אוטומאטית. הח״כ
הראשון שנקרא לדוכן עם פתיחת הדיון, בתור דובר
סיעת־האופוזיציה הגדולה ביותר, היה גרוס. חיברנו
יחד את ההודעה, וגרוס קרא אותה. כאשר הודיע כי
הוא מדבר גם בשם סיעת העולם הזה — כוח חדש,
בירך אוחו ישראל קרגמן, בעוקצנות, על הופעת־הבכורה
שלו בשם סיעתנו.
זה היה הנס הראשון. מייד לאחר־מכן קרה הנס השני — סיעתנו נעדרה במשך דיון
שלם מאולם־המליאה. הלכתי למיזנון ושתיתי קפה, כאשר ניגש אלי יזהר הררי, והתלוצץ:
״אתה תמיד מפגין. כשאתה יושב בכל ישיבות המליאה, מההתחלה עד הסוף, אתה מפגין.
ועכשיו, כשאחד, יושב במיזנון, אתה גם כן מפגין.״
(אגב, הררי אמר לי, בשבוע הראשון של ישיבתי בכנסת, כשראה שהחלטתי להגשים את
הבטחתי ולהיות נוכח בכל ישיבות המליאה :״נראה כמה זמן תחזיק מעמד! אני מוכן
להתערב שזה לא יקח יותר מארבעה חודשים.״ חבל שלא התערבתי איתו, כי בינתיים
עברו 36 חודשים).
עיתון אחד התמרמר במאמר ראשי על פעולת־ההחרמה שלנו, וטען כי היינו צריכים
להשתתף בדיון ולדבר, כדי לשכנע את תומכי־החוק. נדמה לי שזהו שיא של נאיביות.
בכל שלוש שנותי בכנסת ראיתי רק פעם אחת איך נאומים משנים הצבעה בכנסת —
נאומינו בעניין רצח־העם בביאפרה. להאמין כי בעניין זה, כשהיה מנוי וגמור עם מע״י
לדרום כל התנגדות בכוח גם, יוכלו נאומים לשנות משהו — לזה דרושה באמת תמימות.
הנאומים לא היו משנים דבר. ואילו פעולת־ההחרמה, מצד שבע סיעות המייצגות 47
חברי־כנסת, שינתה את כל האווירה באותו יום והפגינה בצורה חותכת את התנגדותנו
הקיצונית להצעת־חוק זו, ולצורה בה הובאה לאישור.
כדי לא להשאיר כל ספק היכן אנחנו עומדים, מסרנו באותו יום הודעה לעיתונות, בה
פירטנו את עמדת סיעתנו, כלהלן:
| | חוק־המושבים בא לתת גושפנקה חוקית להנהגת מי שטר פי אודא די ברחבי
ההתיישבות המושבית. תנועת־המושבים באה במקום הריבון הפיאודאלי של יסי-
הביניים. כמו במישטר הפיאודאלי, נשללות מחבר־המושב ז כ ויו תיהאדם הי סו ״
,דיו ת כי ותר, כגון הזכות לרכושו ולפרי־עמלו, הזכות להוריש את רכושו, הזכות
לקבוע בעצמו את סידרי־חייו, זכותו לחופש־המצפון.
במישטר הנקבע בחוק זה, הופך חבר־הסושב לצמית, הכפוף לשרירותס של
כו פי םאר ציי ם ־ מי פלג תיי ם ושל מנגנונים אלמוניים.
מחבר־המושב נשללת במידה רבה הזכות המובטחת לכל אזרח במדינה — הזכות
להישפט על־ידי כ תי ״ ה מי שפט של ה מ די נ ה, על־פי חוק-המדינה•
מובן שחוק זה היה מתבטל מאליו במדינה בעלת חוקה דמוקראטית, כמו
| | ארצות־הברית. שם היה בית־המישפט העליון קובע כי הוא נו גדאתה חו ק ה.
חוק־המושבים, כמו חוק־לשון־הרע וחוקי־כפייה אחרים, מבליט את הצורך החותך
בחקיקת חו קהכתוכה ונו קשה, שתבטיח את זכויות־היסוד של האזרח בישראל.
סי עתה עו ל ם הז ה — כו חחדש תוסיף להילחם נגד קבלת חוק זה בכל
השלבים, ותגיש את כל הסעד האפשרי לכל ה פ עו לו ת אשר ציבור חברי״המושבים
שוחרי־החופש ימצא לנכון לנקוט בהן, במאבק על זכויותיו.
אגב, עוד באותו יום, בדברנו נגד חוק מס־המיפלגות (ראה הנדון) ,ניצלנו מת ההזדמנות
כדי לחזור על דברים אלה מעל הדוכן.
פטיים־הטכניים של החוק הוספתי כמה מילים
על עבודת ההוצאה־לפועל:
אורי אכנדי קודמי בוויכוח, ואני
מניח שגם הנואם שיבוא אחרי, הינם עור־ני־דין,
ואיני יכול לרתחרות איתם בעניינים
מישפטיים. אבל בדבר אחד אני יכול
להתחרות איתם: כאשר הייתי נער ועבדתי
במישרד של עורכי־דין, ובמשך שש שנים
עסקתי בענייני ההוצאה לפועל, היו תיקים
שירשתי מקודמי בתפקיד זה, ושאותם הורשתי
אחרי שש שנים לבאים אחרי. היו
תיקים שהטיפול בהם בהוצאה־לפועל לא
התחיל ולא נגמר באותן שש שנים.
קריאה: בינתיים אפשר לגדל ז קן...
אורי אכנרי: התיקים בוודאי גידלו
זקנים.

> אמרגן?חשפנית מעודכנת

אינטרמצו קל היה בעת הדיון על תיקון

לחוק המוסד העליון ללשון העב־דית.
רק ארבעה ח״כים דיברו על החוק,
האולם היה כימעט ריק, השעה היתד, מאוחרת,
ולכן העזתי להכניס נימה של הומור.
מכיוון שהאקדמיה ללשון מונה כחוק רק
23 חברים, ואלה מזדקנים מבלי לפרוש,
הוצע בחוק שחברים בני 75 ומעלה יישארו
באקדמיה אך לא ייכללו במניין ד,״.23
אורי אכנרי לפנינו פיתרון מקו

מאוד לבעיית חילופי־המישמרות, בעייה
שאנחנו מתלבטים בה בכל מוסדות־המדינה.
הצענו לא־מכבר לפתור את הבעייה בכנסת
על־ידי הקמת ״בית לורדים״ .אבל אני
מודה שהצעה זו של שר־החינוך מצטיינת
במקוריות הרבה יותר גדולה. אפשר יהיה
לומר, למשל, שהכנסת תמנה 120 חברים,
אולם ח״ב מעל גיל 65 לא יובא במניין.
על־ידי־כן נביא על סיפוקם של הצעירים,
שייכנסו לבית במיספר רב, כבודו של
איש לא ייגרע, הוותיקים יישארו כאן כאוות
נפשם, ושלום על ישראל.
תמכנו בהצעה המאפשרת להכניס דם
צעיר לאקדמיה, מפני שהלשון משתנית בלי
הרף, ויש צורך בצעירים המסוגלים לקלוט
חידושי־לשון:
או רי אכנ רי כעיתונאי אני שיין
למוסד הרחוק מאוד מהאקדמיה ללשון העברית,
מוסד שאין בו עדיין חבר מעל גיל

היו״ר דבורה ;צר: אבל הם יגיעו...
אורי אכנרי: יגיעו כולם, בעזרת השם.
בסדנה זאת נוצרו כמה וכמה מילים
חדשות בשפה העברית, שבחלקן נקלטו
והפכו לחלק מאוצר־הלשון, כגון: אמרגן,
חללית, טיפש־עשרה, אופנאי, ואפילו חשפניות,
שחבר־הכנסת גרוס כל־כן רודף אותן.

יעקב שלמה גרוס:

האקדמיה הס
כימה
למילה ״טיפש־עשרה״ז
אורי אכנרי: מה שיין לשפה ומה
לא שייך לשפה — את זאת בסופו־של־דבר
העם עצמו מחליט, תחילה באמצעות העיתונות,
אחר־כן בספרות, ובסוף בשירה.
בסוף התוזכחתי עם שני הח״כים הדתיים
שדיברו לפני, ושהתנגדו לשימוש במילים
שהיו פעם מקודשות, כמו המילה ״מישכן״,
וגם להמצאת מילים חדשות, כמו ״מעודכן״:
אורי אכנרי לגבי שפת־קודש.
ידוע לנו תתולדות־הציונות שאותם החוגים,
שחבר־הכנסת גרום מייצג אותם כיום, התנגדו
גם להנהגת השפה העברית, ו.ם לציונות
וגם להקמת מדינה יהודית.

שלמה יעקב גרום לא

נקלט בפרוטוקול).
אורי אבנרי: אינני אומר את זה לגנאי.
אני פשוט רוצה להזכיר את הוויכוח
ההיסטורי, שבהחלט היה במקומו. כשהחוגים
הדתיים האלה התנגדו באירופה להחייאת השפה
העברית, הם אמרו: אסור להשתמש
למטרות חול בשפה שהפכה שפת־קודש.
שלמה יעקס גרום: אתה יודע מדוע?
כי ראינו מראש שסהשפה העברית ייווצר
העולם הזה.
אורי אבנרי: זה בדיוק מה שהת־כוונתי
להגיד. אתם רוצים לשמור את השפה
העברית בשביל העולם הבא, ואילו השפה
העברית היום משמשת את העולם הזה.
אבל מאז שהאומה החליטה להחיות את
השפה העברית -ק אי־אפשר לבוא עוד ולומר:
אסור להפקיע מילה זו או אחרת, מפני
שהיתה פעם קדושה. מחסום זה נפל, ואיוולת
היא, לדעתי, לפסול את המילה ״מישכן״,
או כל מילה דומה, מפני שפעם סימלה דברים
קדושים. היום זוהי שפה של חול.
היא משמשת עט של חול, וזה בסדר גמור.
דבר שני: המילים החדשות, שאתה כל־כן
מתמרמר עליהן, הן דווקא דוגמה של
מילים יפות. אני חושב שהמילה ״מעודכן״
היא מילה טובה מאוד. ואם אתה מתנגד
לזה — זה אולי משום שאותו זרם בציבור,
שאתה מייצג אותו, איננו מעודכן.

+למי תהיה פצצה אטומית?
הרבה יותר רציני היה נושא הדיון הבא
יחסה של ישראל להסבם אי־הפצתהנשק הגרעיני. אולם הדיון לא היה חופיק רציני.
מרק״ח טובי נאם נאום שיגרתי
וביקש לדון
שר־בנושא,
החוץ
הציע להסיר
את העברת
הנושא לוזעדה
ואמרתי לח״כים,
שרובם הפגינו
אדישות לעניין :

אורי אכנרי:

היית־ רוצה,
זו, בהזדמנות כמה להשמיע כמה הירהורים,
שדווקא לי סותר להשמיעם, כנציג סיעה
קטנה, שדעתה אינה מחייבת אלא את עצמה.
לפי כל חוות־הדעת המתפרסמות בעיתוני־העולם
— ישראל היא בעלת פוטנציאל גרעיני.
בפני המדינה ודאי תעמוד, באחד הימים,
הכרעה גורלית כיצד להשתמש בפוטנציאל
הגרעיני שלה. אנחנו, חכרי ואני,
דגלנו תמיד בפירוז המרחב סכל נשק גרעיני.
אולם אין די בהשמעת הדרישה הזאת,
מפני שלא די בהחלטה חד־צדדית על
פירוז המרחב מנשק גרעיני.
אם אי־פעם נעמוד בפני מציאות, או אפילו
בפני סכנה, של חימוש אויבינו במרחב
בנשק גרעיני, יהיה זה חוסר־אחריות מצי־דנו
לוותר על ניצול הפוטנציאל שלנו.
מאידן, יהיה זה לא פחות קל־דעת מצי־זנו
אם לא ננקוט במעשים, שאפשר לעשותם,
כדי שהמרחב לא ייגרר למירוץ של
חימוש גרעיני.
כדי להוציא את המרחב ממירוץ גרעיני
דרושים שני דברים:
(א) התחייבות הדדית של כל הצדדים ב־
(המשך בעמוד )26

״נציג,אל-פתוז אתה מצדיה את החוטפים אתה מצדי? את הטרור
דברים אלה הוטחו בפני אורי אבנרי, בוויכוח על פרשת המטוס, בדת שנשא נאום זה :
אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
תמהני על טיבו של דיון זה.
האם נתחרה בינינו בהמצאת גינויים חריפים יותר, בהשמעת
איומים קיצוניים יותר? האם המילים החריפות תבואנה
במקום מחשבה ובמקום מעשים?
הרי לגבי העניין עצמו, כולנו מאוחדים מקיר־אל־קיר,
ולמעשה אין על מה להתווכח.

לדורות! -כינינו ובין העם הפלסטיני,כינינו ובין העם הערכי כולו. זה הפהד שלי.
ועתה, כבוד היושבת־ראש, כמה מילים על הצד האלג׳ירי.
העניין אינו אלג׳ירי ביסודו. ביסודו הוא פועל־יוצא של
המאבק הנטוש בינינו ובין העם הפלסטיני. אולם כיום אנו
עומדים מול ממשלת אלג׳יריה, המחזיקה במטוס בצורה
בלתי־חוקית. וממנה אנו תובעים, וממנה עלינו להשיג,
שיחרור המטוס על צוותו.
אני רוצה לומר על־כך משהו סנסציוני ואישי.
אני נימנה עם אותם ישראלים, שאהדו את מלחמת־השיח־רור
האלג׳ירית, והשתדלו כמיטב כוחם לתת לה סיוע מירבי.
לפני עשר שנים היה ויכוח במדינה אם מותר לעזור
ן ן מרדכי ביבי: מסתבר שטעית.
אורי אבנרי: על־כן חייתי רוצה לומר מספר
| | מילים.
לפני עשר שנים היה ויכוח במדינה אם מותר לעזור
לאלג׳ירים, אם כדאי לעזור להם.
אמרו לנו אז: צרפת היא, בת־בריתנו; עם צרפת קושרים
אותנו ״סנטימנטים עמוקים״ ,שהם מעבר לכל ברית רגילה.
ממילא חייבים אנו לתת יד לצרפת במלחמת־הדיכוי האכזרית,
המגעילה, נגד העם האלגיירי.

לא נסבול הפרעה בדרכי־התחבורה שלנו.
לא נשלים עם חטיפת מטוסים ואוניות. נעשה
מה שדרוש כדי לשחרר את המטוס והצוות.
על כך אין מה להתווכח במליאה הזאת, ואין שים צורך
באולטימאטומים, בהצהרות מפוצצות, ובדברים אינפנטיליים.
אולם אפשר היה לדרוש מאת עצמנו ויכוח רציני על
העניין שפירושו: התחלת שלב חדש במציאותנו הביטחונית.

העובדה המכרעת בפרשה זו: שמשלת אל־ג׳יריה
נכנעת לאירגוני־החבלה הפלסטיניים.

למרות שיש בממשלת אלג׳יריה יסודות הרוצים בהחזרת
המטוס — הם מבקשים גושפנקה של הליגה הערבית, ושל
מישטרים ערביים אחרים, כדי לעשות דבר שהוא למורת
רוחם של אירגוני־החבלה• זוהי המציאות.
מדוע?
מפני שאירגוני־החבלה הפכו מעצמה חשובה בעולם הערבי,
מעצמה מדינית ומעצמה פסיכולוגית. אין עוד מישטר
ערבי היום, ממאראקש ועד מוסול, מבומדיאן ועד עבד־אל־נאצר,
המסוגל להתעלם מהם.

הברירה שהיתה: צרפת או אלג׳יריה?

מלחמת היום השביעי
אירגוני־החבלה הם המכתיבים כיום את
התהליכים למדינות הערביות, ולא להיפף ; הם
המכתיבים את המהלכים לבומדיאן, למלך הו־סיין
ונם לעכד־אל־נאצר, ולא להיפר•
האתגר העיקרי העומד עתה בפני מדינת־ישראל, אתגר
החורג בהרבה מפרשת המטוס, הוא המלחמה הנטושה בין
ישראל ובין האירגונים הפלסטיניים.

זוהי מלחמת היום השביעי.

זהו המכנה המשותף של כל אשר קרה סביבנו בשבועות
האחרונים: של פרשת המטוס, שנחטף על־ידי חברי איר־גוני־טירור
פלסטיניים ; של הקרבות לאורך קו הירדן, שבו
נפלו לאחרונה שני קצינים בכירים וחיילים אחרים ; של
מעשי־הטירור בעזה ובג׳בליה ; של פעולת צה״ל באיזור
אלסאלט ; של המאבק באו״ם והדדיכוח על שיגור שליח־או״ם,
שיברר מצב הערבים בשטחים המוחזקים.

כבוד היושב־ראש, אני מזדעזע לפעמים מק־לות־הדעת
שבה פותרים נואמים כמדינה, וגם
בכית הזה, את כל הכעייה הזאת.

אותם שלא היו קרובים בעבר אל אירגוני־מחתרת, שלא
עקבו מקרוב אחרי מעשי אירגוני־המחתרת בעמנו שלנו -
אולי אינם מבינים את החוקיות של מלחמת־טירור וטירור־

נגדי ; את הסיכונים ואת הסכנות הטמונים במלחמה זו.
אי־הבנה זו מטילה על צה״ל משימה שתלך ותחמיר, משימה
שבוודאי אין איש בצד,״ל שש לקראתה.

פעולה נגד הטירוד -זוהי הריגת יתוש.

אין תרופה פשוטה למלחמה מסוג זה. אם נחטוף מחר
מטוס אלג׳ירי או מצרי — וזה קל מאוד, אין דבר יותר
קל מאשר ליירט מטוס־נוסעים בדרך לקאהיר —
אברהם טיא־ :מנין לך הנסיון הזה?
אורי אכנרי: המטוסים האלה טסים בקווים
קבועים ובזמנים מזומנים. אפשר לקחת לוח־זמנים,
ולברר מתי והיכן עובר המטוס. ואין מטוס־נוסעים
בעולם שלא יתלווה למטוס־קרב, כאשר מטוס־הקרב
מבקש אותו, על־ידי ניפנוף כנפיים, לבוא אחריו.

אך השאלה, בם ופו־של־דכר, האם זה יעזור?
האם חטיפת מטוס. מצרי או אלג׳ירי תביא, בהכרח,
לשיחרור המטוס שלנו והצוזת?
ואולי להיפך, אולי זה יזיק ויביא דווקא תועלת לצד
השני, בכך שנשוזה את הרמה בינם ובינינו, ונשמיט את
הקרקע מתחת לפעולתנו המדינית, המבוססת על קריאה
למלחמה בשוד ימי ואווירי, מלחמה בפיראטיות.
והוא הדין לגבי המלחמה בטירור בכלל.

הפצצת בסיסים לא תחסל טירור, בי הטירור
אינו זקוק לבסיסים קבועים ומוגדרים.
שלמה יעקב גרוס: מה אתה מציע, כיצד
11 לפעול נגד הטירור?
| | אורי אבנרי: אגיע לזה.
פעולות־עונשין, הפוגעות באיכלוסיה, עושות את מלאכתם
של אירגוני החבלה. כי זה בדיוק מה שכל אירגון־חבלה
מעוניין בו: פגיעה באוכלוסיה, כדי ליצור בה אוזירה של
הזדהות עם אירגוני־החבלה.
בתזריאן פעולות־עונשין, הפוגעות בארצות־ערב — גם זה דבר
שאירגוני־החבלה מעוניינים בו, מפני שהם רוצים לכפות על
מדינות־ערב להמשיך במלחמה אקטיבית נגדנו.
שמואל תמיר: זאת אנזרת גם לפני מלחמת־
1ששת־חימים.
אורי אבנרי: אמרתי, וצדקתי נם אז.

הרוצה ללחום ביתושים, צריך לייבש הביצה.
צודק חבר־הכנסת שהעיר כי בדיוק את זאת אמרתי גם
לפני שנתיים, גם לפני שלוש שנים, גם לפני חמש־עשרה
שנה: הפיתרון היחיד לבעיית־הטירור הפלסטיני, מציאת פית-
רון מדיני, פיתרון שיפתור את בעיית העם הערבי הפלסטיני,

אשר מתוכו צומחים אירגוני־החבלה, מתוכו מתגייסים חבריהם,
והוא הנותן את הדחף הרעיוני והריגשי למאבקם.
ם שלמה יעקב גרום: תביא לנו הצעה של ה1צד
השני, שהוא מסכים לכך!
אודי אכנרי: מה הטיפול שלנו בבעייה זו?
היכן ההידברות בינינו ובין העם הפלסטיני?
אמרי ראש־הממשלה, מעל דוכן זה: אם המלך חוסיין לא
ייכנס עימנו למשא־ומתן, א ז ניכנס להידברות עם העם
הפלסטיני. ואמר שר־החוץ, מר אבא אבן: אם המלך חוסיין
לא ייכנס עימנו לטשא־ומתן, כי אז נחפש דרכים להידברות
עם העם הפלסטיני.
שאלתי גם את שר־החוץ יגם את ראש־הממשלה, בבית
הזה: מה זאת אומרת ״אם״? מתי ״אם״? האם קבעו גבול
של זמן למלך חוסיין להיכנס למשא־ומתן?

ומדוע ההידברות שלנו עם העם הערכי הפלסטיני
תלוייה כעמדתו של חוסיין? מדוע
לא נפתח בהידברות מייד?

עוד לפני שיש טעם להתווכח על השאלה מה להציע לעם
הפלסטיני, לאיזה פיתרון עימו לחתור — הרי יש לפתוח
בהידברות עימו, והידברות זו איננה.
כבוד יושבת־הראש, אני חושש מפני מלחמת־טירור.
לא מפני שאני חושש, חלילה, שלא נגבר בה. אני מאמין,
אני מקווה, שנגבר גם במלחמה מעין זו.

אבל אני חושש מההידרדרות המוסרית,
המעשית, הפסיכולוגית, שהיא פועל־יוצא של
כל מלחמת־טירור וטירור־נגדי.

אני חושש שנצטרך לאחוז באמצעים אשר ישנו את עצם
דמותנו כמדינה, כחברה וכעם; אשר ישנו את דמות לוחמינו.

אני חושש ממצב שייצור מישקע נורא של
שינאה הדדית, עד שלא ייתכן עוד שום שלום

ואנו אמרנו אז: הבריח עם צרפת תחלוף ביום שבו תיגמר
המלחמה עם העם האלג׳ירי. אך אם ניצור, תוך ימי
המאבק והמצוקה, מגע וברית עם האומה האלג׳ירית, ישנה
הדבר בעתיד את המצב במרחב כולו.
דעתנו לא נתקבלה. והיום — צרפת בוגדת בנו; צרפת
מסרבת לעשות את המעשה הקל והפשוט ביותר למען שיח־רור
המטוס. ואילו האלג׳ירים שונאים אותנו.
א לי עז רשוסטק: דבריך מצדיקים חטיפת המטוס.
אתה מצדיק את אלג׳יריה!
אורי אכנרי: לגמרי לא. תן לי להמשיך, ותקבל
תשובה על שאלותיך.
שמואל תמיר: לא רק את חטיפת המטוס הוא
מצדיק, אלא את כל פעולות־הטירור!
אליעזר שוסטק: חבר־הכנסת טובי מגנה את
חטיפת המטוס, ואתה מצדיק אותה!
אורי אבנרי: רבותי מסיעת המרכז־החופשי,
אני הקשבתי לדבריכם. אנא, אל תנסו להוריד אותי
לרמה האינפנטילית שלכם.
שמואל תמיר: ערב מלחמת־ששת־הימיס די־ברת
כך, ולו היו שומעים לדבריך — היו הערבים פה.
אורי אבנרי: איזו אינפנטיליות. איזה דיבור.
שלחתם מיכתב לדיין. דיין זקוק למיכתב שלכם?
דיין זקוק לעצות שלכם?
שלמה יעקב גרוס: אתה מדבר כאדם שאיננו
מהעולם הזה.
שמואל תמיר: אתה הופך בהדרגה לדובר של
אל״פתח בבית הזה!

אורי אכנרי: תמשיך, תמשיך לעשות רושם
של דעת־הקהל האינפנטילית הקטנה שישנה בשולי
החברה. יבושם לכם. נראה אם זח יעזור לכם.
ש מו אלתמיר: נציג אל־פתח, נציג פלסטין!
א*רי אבנרי: עם ישראל הוא הרבה יותר מבון
גר מכפי שנידמה לכס. וזה יתברר לכס תוך שנה.
כבוד היושבת־ראש, גם בימים ההם יצרנו מגעים כלשהם
עם בני העם האלג׳ירי. ידענו אז, והדבר מקבל את אישורו
גם היום, שאין שינאה לישראל בקרב המוני העם האלג׳ירי.
היחס האישי הטוב, לאו דווקא מצד השילטונות, אלא מצד
האלג׳ירים שעימם נפגשו אחינו שם, יוכיח.

אין עדיין שינאה בקרב המוני העם האל־ג׳ירי,
אלא שבאלג׳יריה יש מישטד העויין
עויינות קיצונית את ישראל.
אליעזר שוסטק: אולי תסע לאלג׳יריה ותשפיע
על בומדיאן?

שמואל תמיר:

מאות אלפי יהודים ברחו מה־

$״יחס הטוב״ הזה.
יצהק גולן: אייבי נתן יטיס אותו.
אורי אבלרי: אני מקווה שבין הפעולות בהן
נקטה ממשלת־ישראל חיה גם שימוש באותם גורמים
טובים בעולם הנמצאים במגע עימנו והנמצאים במגע
גס עם הכוחות באלג׳יריה, ואני עדיין מקוות
שהמגעים האלה ישאו פרי ולא יהיה צורן לנקוט
בצעדים קיצוניים יותר.
גבירתי היושבת־ראש, כאיש הוועד הישראלי.למען שיחדור
אלג׳יריה, שאינו מתחרט גם היום על שגילה אהדה לעס
שלחם על שיחרורו, אני פונה מעל במה זו אל העם האל־ג׳ירי,
אל הטובים שבבניו, לידידי מימי המאבק:

שחררו את המטוס והצוות, ועשו זאת מייד !

במדינה
(המשן מעמוד סז)
אבידור־הכהן פורסמו בגיליון אחד ויחיד
של השבועון הדתי פנים אל פנים. דעתו
של הראשון — במאמר־פותח ארוך ומובלט.
דעתו של אבידור — במדור משולחן המערבת,
שהוא כותב מדי שבוע, בתוקף
תפקידו כעורך השבועון•
ימאים המרד
דעך

;י בוו־

ה 7יון

:וו כ רי ורד 1זכזו 1בו דנ ־ טדוקיוץאוה
:דו ב דיו ד! קיו ־ו ד !

•111:

גדי

ביום ו׳ בשעות הבוקר, הפליגה מחיפה
לבואנוס־איירס האונייה הישראלית מנדרי!״
קור. האונייה תביא לארגנטינה את כל מי־צגי
התערוכה הישראלית. בדרך ירד כנראה
מסיפונה רב־המלחים צבי לזר.
צבי הוא בחור שרירי, נאה ואינטליגנטי
שדיבורו שקט ושקול, ומראהו דומה להפליא
לזה של אסי דיין. השבוע עמד צבי במרכז
דאגותיה של החברה הימית להובלת
פרי, בעלת־האוניות שעל סיפוניהן תוסס בזמן
האחרון מרד־הימאים החדש.
נציג הדור יעזוב? בנוסף לתכונותיו
הבולטות כאישיות, צבי לזר הוא גם איש״
מיקצוע ממדרגה ראשונה, שהתחנך וגדל על
הים. זהו נציג בולט של דור שלם שי1
ימאים ישראלים צעירים, שדרך חייהם זהה,
ושעליהם מבוסס כיום, למעשה, עתידו של
הצי המיסחרי.
ההתנגשות בין צבי וידידיו לבין רבד,חובל
ההולנדי, קיפרס, ועם הקצין הראשון
שלו, החלה עוד ביום צאת האונייה החדשה
ממספנות ברגן שבנורבגיה, אל עבר ארגנטינה
— בחודש מאי השנה.
מן הרגע הראשון ניסו שני הקצינים ההולנדיים
להשפיל את מעמדו של רב־ד,מלחים
הישראלי ולמרר את חיי הצוות. צבי
הוכרח לעסוק בעבודות שחורות, אותן אין
אף קצין דורש מרב־מלחים. כל פקודה שהוא
נתן לאנשי־הצוות נסתרה במתכוון על-ידי
אחד הקצינים. סמכותו לתת חופשות־נמל
לאנשי הצוות — נשללה ממנו.
״הצאי־אנשים״ .כאשר ביקש צבי
לתת חופשת־מחלה לנגר־ד,אונייה, שגבו נפגע
חמורות, דרש רב־החובל ההולנדי שהנגר
יתייצב מייד לעבודה, כי ״ידוע שכל היהודים
הם משפחה אחת,״ ו״איני צריך חצאי־אנשים
על האונייה שלי.״
לעומת זאת, כאשר ביקש דב־המלחים להגיש
תלונה כנגד מלח ספרדי, על שהסתלק
מן האונייה ללא רשות, קיבל המלח הספרדי
את מלוא־ד,גיבוי של שני ההולנדים, בטענה

ילדה יהודיה נחטפה לפף
1פני חודש ימיים היה נביל אל/מוגרבי
בן ד,־ 14 אחד מבני־השבאב של
שכונת־העוני תופאח, בעזה. הוא הסתובב
ברחובות, מכר שלגונים ושנא יהודים.
אביו החורג - ,חייל בגדוד הפלסטיני, נהרג
במלחמת־ששת־הימים. יום־יום שמע נביל
סיפורי הסתה על זוועות־ד,יהודים. הוא נשבע
לעצמו שרק יתבגר, הוא יצטרף לשורות
אירגון החבלה אל־פתח, כדי לנקום ביהודים.
היום מתגורר נביל בירושלים, בין יהודים.
הוא מניח תפילין, לומד לדבר עברית,
מתכונן לטקס הטפת־דם, שיכניסו בבריתו
של אברהם אבינו וחולם להתגייס לצה״ל,
לחבוש כומתה אדומה — ולהיות צנחן.
מד, שגרם לשינוי הקיצוני שהתחולל בחייו
של נביל אלמוגרבי הוא סיפור הנראה
כלקוח מאגדות אלף־לילר,־דלילה. זהו סיפור
מעורר צמרמורת, המסמל את הטראגדיה של
שני העמים החיים בארץ הזאת, שונאים זד,
את זה — כשרק כמר, סמלים פורמאליים
מונעים את המעבר מצד אחד של המיתרם
לצידו השני.

הילדה

נעלמה
ך ץ חילונו של הסיפור בשכונת חסן־
| *בק שבגבול יפו—תל־אביב, בשנת .1939
באחת הדירות בשכונה זו התגורר אז שאול

ותחש

1עי בזי ו בורו1ננ

ועדת דוגד ת נ*ד1ז 3זלימגותחים בע״מ

למכירה בגלל פירוק 1

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור-התעשיה בכביש פתח־תקוה
פרטים: טלפון 914343

רבדמלחים לזר (מימין)״
אכזבה וירידה?

שהם מכירים אותו ממסעות אחרים והוא
״המלח הטוב ביותר על האונייה.״
בפסח, כאשר ערכו אנשי־הצוות סדר עד
שתיים לפנות בוקר, העיר אותם רב־החובל
למחרת בבוקר, לעריכת ביקורת־נקיון, ואף
פסק להם ביקורת נוספת בצהריים — כי הראשונה
לא סיפקה את חושו האסתטי. מיותר
לציין, שפסח הינו יום־חופש.
צבי ביקש לשלוח לאיגוד הימאים בחיפה
(הנושן בעמוד )22
* לידו: רב־מלחיס משה לוי,

כהן־דוויק עם אשתו ושתי בנותיו הפעוטות.
דוויק ואשתו היו עולים שבאו מחאלב שבסוריה.
חייהם
המשותפים לא עלו יפה, והם החליטו
להתגרש באותה שנה. האם נטלה את
הבת הצעירה, נעמי, שהיתר, אז בת חודשים
ספורים בלבד, ועזבה את הבית. הבת הבכירה,
עליזה בת השנתיים, נשארה בדירת
האב.
המלחמה פרצה — ושאול התגייס לצבא
הבריטי. את בתו הקטנה השאיר תחת השגחתה
של שכנה ערביה, חג׳ה חדיגיה. מדי
פעם היה מקבל חופשה ממחנד,־ר,טירונים
בסרפנד, כדי לבקר את בתו.
חודש לאחר גיוסו בא עמנואל כהן־דוויק
לביתו ולא מצא לא את הילדה,ולא את השכנה
ד,ערביה. הוא מסר תלונה במשטרה.
זו פתחה בחקירה שתוצאותיה לא העלו
מאומה. דוויק נשלח עם גדודו ליוון׳ נפל
שם בשבי הגרמנים, חזר הביתה לאחר המלחמה,
כשהוא משלים עם העובדה שבתו
הקטנה נרצחה כנראה בידי ערבים. הוא התחתן
שנית, הוליד שבעה ילדים, התפרנס
מאז למחייתו כרוכל בשוק־הכרמל, שאף
מקום של קבע אין לו, הנע ונד עם דוכן־
הירקות שלו ממקום למקום.
כ־ 30 שנה עברו מאז נעלמה בתו עליזה.
יום אחד, לפני כחודש, ניגש אליו בשוק

30 שנה, גודלה כבתה של בדואית בסיני -הולידה ילדים ששנא: יהודים-עד שלפתע...
דיה תקל עליהן את מצבן הכלכלי הקשה.

0ו !ק דת חרת צי״.י* ל
רצופת עזר. ושיני
אזר חי.
מיג הל

פתחיה

קצ ין 0ם ה

1535

יעניני

עזה, כ*

בתסוז

פגים
00 תשכ״ח

16. 7.1968

הנז׳יז

זוהי כותרת. התעודה
הרשמית
שהוצאה על־ידי המימשל הצבאי בעזה, לפיה מוכרת התושבת

נתחיה הופכת לעליזה

גבר עטור־זקן, שהציג את עצמו כרב חנניה
דרעי מיפו.
״אתה שאול דוויק?״ שאל הרב.
״כן, זה אני!״ השיב הרוכל.
״אתה התגרשת מאשתך הראשונה בשנת
?1939״ הוסיף הרב ושאל.
״מה קרה? היא מתה?״ נחרד הרוכל.
״היתד, לכם בת שנעלמה,״ הרגיע אותו
הרב ,״ספר לי מה קרה איתר.,״
דוויק סיפר את סיפורו. עוד באותו היום
נסע עם הרב לעזה. שם, בבית המושל הצבאי
הושיבו את הרוכל בין שיבער, גברים.
אל החדר הוכנסה ערביה קמוטה ובלה. היא
סקרה את שורת־ר,גברים והצביעה על שאול:
״זה האיש!״ אמיד, בערבית.
״חג׳ה!״ קרא שאול. הוא זיהה בזקנה את
שכנתו ד,ערביה, בידיה הפקיד לפני 30 שנד,
את בתו בת השנתיים. תוך דקות מעטות
חיכתה לו הפתעה מדהימה נוספת: אל החדר
הוכנסה אשד, ערביה, בת .32״זאת
בתך עליזה!״ בישר לו הרב דרעי, והשאיר
את האב ובתו, שאינם מכירים זר, את זו,
להתייחד.

רב ספרדי
ואשכנזי
רף ארוכה עבר הרב חנניה דרעי עד
( שהצליח להפגיש את האב עם בתו החטופה.
הרב
בן ד,־ ,36 שעלה ממארוקו לפני 18
שנים, הוא דמות מיוחדת במינה, מעורר
בכל הפוגש בו כבוד ויראה כלפי הדת. הוא
משמש כרב בשכונת חיסכון שביפו, שם

הערבית פתחיה אלמוגרבי מעזה כעליזו; כהן, שמותר לה להתגורר
בישראל׳ התעודה פונה לכל המעונייניס להושיט לה עזרה, אולם
לא היה בכוחה לפתוח בפניה את דלתות הביורוקרטיה הממשלתית.

הוא מופקד על שני בתי־כנסת, אשכנזי וספרדי,
מתפלל בשניהם, חולם להקים בית-
כנסת משותף לאשכנזים ולספרדים.
את מלאכת־ד,רבנות הוא אינו רואד, כ־מיצוות
אנשים מלומדה, אלא בפעולה מעשית
— בעיקר בין בני הנוער שבשכונתו.
הוא נוהג לדבר עם בני־קהילתו, לבקר בבתיהם,
לעזור להם לפתור את בעיותיהם.
כך, למשל, עשה הסכם עם קבוצת בני־נוער
בשכונתו הלומדים במיסיון. תמורת הסכמתם
לא ללכת ללמוד במיסיון ביום הסבת,
מספק להם הרב כרטיסים לקולנוע, במוצאי־שבת.
הרב
חנניה דרעי הוא רב השם מיבטחו
בריבון עולם — אך ליתר ביטחון נושא הוא
עימו אקדח כשהוא יוצא למושבים מרוחקים,
כדי לטפל בבני עדתו.
יום אחד הגיעה לאוזניו השמועה, כי בשערי
המימשל הצבאי בעזה מתדפקת אשד,
הטוענת, כי היא יהודיה שנחטפה בילדותה
מהוריה שביפו. הרב לא התעצל, שמח על
מצוות פדיון שבויים שהזדמנה לו — ויצא
לעזה. שם קיבל את כתובתה של אותה אשה.
הסתבר לו שאי ס אינו יודע כיצד לטפל
בה. הוא ניגש למצאה.
״הלכתי לשכונת תופאח שבעזר״״ סיפר הרב
השבוע .״זו אחת השכונות הדלות ביותר
שראיתי בחיי, אפילו בהשוואה לשכונות
העוני בארצות הדלות כמו מארוקו וארצות
אחרות בהן ביקרתי. יש שם בתי-
חימר עלובים ובלתי־מטוייחים, עם גגות מ־לוחות־אסבסט
שבורים. הסימטאות צרות, אפלות
ומלוכלכות — ומכונית אינה יכולה
לעבור בהן.
באחת הביקתות מצאתי את חג׳ה חדיג׳ה

ואת בתה, פתחיה אלמוגרבי. ביקשתי מהן
לספר את סיפורן.״
הסיפור ששמע הרב דרעי היה דמיוני מדי
מכדי שיהיה אמת. חג׳ה הודתה כי בהעדרו
של אבי הילדה גנבה את הילדה לעצמה וברחה
עימד, למצרים. היא הגיעה עד לאל־עריש
שבמדבר סיני, הציגה את עצמה כאלמנה
ואת הילדה כבתה פתחיה, בת בעלה
המנוח איברהים בן סאלים — בעל שלא
היה קיים מעולם.
זמן מה התגוררו השתיים באל־עריש.
אחר־כך התחילה חג׳ה לנדוד עם הילדה לקרוביה,
למצרים, ומשם חזרה למידבר סיני.
מעולם לא גילתה לאיש את סודה.
לפני 15 שנה הגיעה חג׳ה עם פתחיה בת
ד,־ 17 לעזה, שם השיאה אותה לפליט ערבי
מיפו.
עליזה ילדה לו בן, את נביל, לפני שנפטר
האיש. אהר־כך נישאה שנית, ילדה
שוב בן, מוזמוד, והתגרשה מבעלה השני.
לפני שבע שנים ני סאה בשלישית לפליט

ך* שה היה להאמין לסיפור זה. אבל
חג׳ה ידעה למסור פרטים ופירטי־פר־טים:
היא גילתה את השמות המדוייקים של
הוריה של עליזה ואת כתובת־מגוריהם.
כשהספק מכרסם בליבו, חזר הרב דרעי
ליפו לבדוק את העובדות. הבית בו התגורר
דוויק לא היה קיים עוד. לא היו בידו
שום נקודות־אחיזה לגלות את האב. אבל
הרב לא נואס. הוא חקר אנשים, גילה שאותו
דוויק היה ממוצא חאלבי, התעניין בין
עולי־חאלב — עד שיום אחד שאל במיקרה
רוכל בשוק־הכרמל אם הוא מכיר את שאול
כהן־דוויק .״הנה, שם,״ אמר הרוכל ,״המסעדה
הזאת בשוק היא של אחיו.״
כך גילה הרב דרעי את האב והוביל אותו
לפגישה המדהימה בבית־המושל בעזה. אולם
לאחר אותה פגישה נשאר הרב דרעי
במקום שעמד לפניה.
האב הנסער עמד חסר אונים מול בתו
בת ד,־ .32 העני המרוד, הלוחם את מלחמת־קיומו
והמטופל בשבעה ילדים לא יכול היה
להושיע את בתו לבדו.
״תעשו בה מה שאתם מבינים,״ אמר
לבסוף. אמה של עליזה, נשואה כיום בירושלים
לפועל פשוט בשם מזרחי, ומטופלת

זוהי פתחיה אלמוגרבי
כפי שהיא נראית היום.

זחיה התגלתה כעליזה כהן־דוויק, שנחטפה
כית־אביה ביפו, גודלת על־ידי חומפתה
נרביה כמוסלמית בסיני, במצרים ובעזה.

;חטופה

מ \ 1ך שאול כהן דוויק, אביה של עלי־
זה כהן, שלא ראה אותה מזה
30 שנה מאז נחטפה בהיותה בת שנתיים.
כיום הוא רוכל ירקות בשוק־הכרמל בת״א.

הרב זזעיח דרעי מיפו (מימין) מלמד את גביל אלנזוגרבי
מעזה להתעטף בטלית ולכרוך תפילין. מהצד משקיפים
בשיעור האח מחמוד, בן התשע, האם עליזה כהן, ובנותיה אמל, בת השנה, וסאפי, בת החמש.

שישו ביהדות

פלסטיני אחר, לו ילדה בת, ספי בת החמש.
כשפרצה המלחמה, יצא בעלה להילחם בגדוד
הפלסטיני — ולא חזר עוד.
פתחיה נותרה בהריון, ילדה לאחר המלחמה
את בתה אמל, שהיא כיום בת שנה.
לאחר המלחמה חזרה פתחיה אל אמה
חג׳ה. השתיים חיו על קיצבות־מזון של
אונר״א. את שתי בנותיה הקטנות מסרה
לטיפול למכרים. חג׳ה לא חשבה מעולם
לגלות את סודה — עד שיום אחד הגיעה
כנראה למסקנה שרצועת־עזה לא תוחזר
עוד למצרים ולכן מוטב לגלות לבתה את
סוד־מוצאה. אולי עובדת היותה ילדה יהו־

! היא בילדים משלה. אחותה הצעירה
מי מתגוררת בחיפה, ואף היא אם לשבעה
דים.
פתחיה אלמוגרבי רצתה לחזור ולהיות
ליזה כהן — אלא שאיש מבני משפחתה
> יכול היה לקלטה. כאן נטל הרוב חנניה
עי שוב את המשימה על כתפיו. הוא
חליט לסיים את המיצווה בה התחיל.

״האם הם
יהודים?״

**ספר הרם דרעי :״קיבלתי רישיון
מהמימשל הצבאי בעזה, לקחת את האשד,
וילדיה לתל־אביב. הבעייר, היתה —
כיצד להודיע לילדים שהם יהודים וכיצד
לאסוף אותם ולהוציאם מעזה?״
״את הבן הבכור, נביל, מצאתי על עפת־הים
בעזה, מוכר שלגונים. סיפרתי לו כי
(הם([1ך בעמוד 08

)?22121
ך -פירסומים המוקדמים נאמר רק:
. 4״עצמים חיים — הצגה.״ כאשר הופיעו
העצמים על המסך הסתבר שהם אומנם
חיים — אבל עירומים. שלוש הצעירות והגבר
לבשו רק מעטה של פלסטיק שקוף.
תחנת־הטלוויזיה ההולנדית הוצפר, במיב־תבים
— רובם של הורים נדהמים ונזעמים.

כי ההצגה ניתנה במיסגרת התוכנית החינוכית
לבני־הנוער, והבמאי הקדים דברי־הס־בר
:״כל הדברים החשובים בחיים נעשים
בלי בגדים — הלידה, האהבה מטרתה
של תוכנית זו היא אחת: לשחרר אתכם
מכבלי־המוסכמות של ההברה הזקנה.״
לפני שהוקרנה על המסך, הועלתה ההצגה

על בימות עריה העיקריות של הולנד. תיז־מורת
משונה — כליה העיקריים: סירים,
שואבי־אבק, תופים — סיפקה מוסיקת־רקע
מודרנית. מיקרופונים חבויים מתחת לכיס־אות
הצופים הגבירו את צריחות־הקהל, ד,פ־כו
אותן לחלק מן המוסיקה.
״לא האמנתי שנהיה גם הצלחה מיסח־

רית,״ הודה הבמאי האנס פריש ,״אבל ההצגה מבוקע
בהולנד.״
למה? ״הולנד נתנה לאנושות כמה מציירי־העירום 1
ביותר. זה מעיד שיש משהו בנשמה ההולנדית הכמהה
של אמנות. אנחנו מספקים כמיהה זו. נותנים שעה
עירום הי ומודרני זה כאילו מראה את גדולי־הציירים י
אולי זאת הסיבה שהחיזיון הבא של פריש יזכה בהצגו
שלו במוזיאון אמסטרדם המפורסם .״חמישים בחורות
ישתתפו בה. הר־געש אנושי שילבש צורה ויפשוט !
הרף. כל זה בפלסטיק שקוף. עצום!״
מכיוון שהיו מבקרים שטענו, כי ההצגה תורמת להריג
ריוטיזם של הנועד ההולנדי, הבטיח פריש להצגה הבאה
שדיים יהיו צבועים אדום־כהול־לבן — צבעי הדגל הל

ביותר
־,וללים
1וג זה 1ציור ורתם.״
^1כורה
ירומות
יה בלי
הפאט׳
גאה הי

א 1ניא ) 111x1י

ב מ קו פ ת ״ ח -ת פי לין

שמואר ו״ו היה אינו, סופו, עסקן,
-ועקשן

חנו>נסת, אב ממוסס

א1א דייו

הבן הבכור ״ד^,י
ושמואל דיין, בקבוצת דגניה א׳ ,בי.1918
י• שה לכתוב סיפור על האיש
\ /שמואל דיין, כי הסיפור נוטה בעל־כורחו
להיות סיפורה של תקופה. מזכירים
את לידתו לפני 78 שנים כז׳אשקוב
שבאוקראינה — ומייד מצטיירת תמינה של
המאסה האדירה של יהדות רוסיה, אשר
נתנה לעולם את גדולי החסידות, את מרבית
מנהיגיה שי המהפכה הבולשביקית,
ואת גוש־המנהיגים של התנועה הציונית
ומדינת־ישראל.
מזכירים את עלייתו ארצה ב־— 1908
והרי לך העלייה השנייה על כל אגדיתיה.
מעלים את עבודתו כפועל חקלאי במושבות
השרון, ואת הצטרפותו למ-סדי קביצת
דגניה א׳ — ומקפלים במשפט זה את
תורת עבודת ואימה של א.ד. גירדון.

,,כשר ע רבים

עקשנות
**ץ מואל דיין היה אופייני לשיכבה של*
/מה של מנהיגי התנועה הפועלית של
דורו. אבל הוא גם הצטיין בחצונוח שהבדילו
אותו מכל היתר. ובמיוחד. עקשניתו,
שנראתה לרבים בנוקשות קש. הה.
תכונה זו דחפה אותו להצטרף אל אבי
רעיון מושב־העובדים, אליעזר יפה, שהגיע
מאמריקה •הניח את יסודות המושב הראשון
— נהלל. דגניה א׳ היתד, אז בח עשר,
ולמשפחת דיין היו כבר שני ילדים. אך
שמואל — האיכר שהיה גם סופר ועסקן
של תנועתו — גמר אומר בליבו, והמשפחה
החלה את הכל מחדש, ביישוב עני, שתי־שביו
אפו את הפיתות שלהם על זי־־ים,
ונאחזו בציפורניהם באדמה חזיית־קדהח.

דוו הולך

בעת טכס הקבורה בנהלל, ניצב דויד בן־גוריון בין מוקירי זיכרו
של שמואל דיין. פניו — ופני העומדים סביבו — מראים בבירור
כי אין זו סתם לווייה: כאן נעלם עוד שריד של הדור האגדי שבא ארצה בעלייה השנייה.

חמימות

^ אחר שפתחיה ובנותיה טבלו ב/מיקווה,
נתן בית־הדין הרבני בתל־אביב
פסק־דין הצהרתי, המכיר בה כיהודיה. הבנים
— שנימולו אומנם כמוסלמים — הם
יהודים לפי ההלכה היהודית, כיוון שאמם
יהודיה. אבל עליהם לעבור עוד טקס הטפת
דם, כדי להשלים את המילה.
לשלושת הילדים הקטנים של עליזה כהן
לא היה המעבר ליהדות ולישראל קיצוני כמו
לגבי הבן הבכור נביל. הוא, שחונך כל ימיו
על שינאת־יהודים, לא היה מוכן להשלים
עם היותו בעצמו יהודי. הוא סירב לגעת
באוכל שהוגש לו בבית הרב דרעי, טען כי
העוף הוא של תרנגולת שהומה בבשרם
הטחון של אנשי אל־פתח שחוטים. רק אחרי
שהרב דרעי לקח אותו ללול והראה לו במה
מאכילים את העופות וכיצד שוחטים אותם
ומכינים אותם למאכל — הסכים לטעום.
לאט־לאט נשברה התנגדותו. תחילה רצה
לברוח ולחזור לעזה .״בבקשה, סע!״ אמר
לו הרב דרעי. נביל נשבר. הוא קיבל על
עצמו בהסכמה להיות יהודי, התחיל ללמוד
מפי הרב דרעי את עיקרי היהדות, כולל
הנחת־תפילין והתעטפות בטלית.
סיפר הרב דרעי :״יום אחד ידעתי שהוא
יהיה יהודי. היה זה כשפנה אלי ואמר•.
,בעוד ארבע שנים, כשאתגיים לצר,״ל, תעזור
לי שיקבלו אותי לחיל הכומתות האדומות׳.״

* •1ה ש הו א השיג בעקשנות, השלימה אש־
^ /ת ו דבורה בחמימותה האנושית. כמוהו,
היחד, גם רבקה ילידת אוקראינה, והיא עלתה
ארצה שנה אחת אחריו.

אזרחות 7 -א

דומיית הפרידה

בבית־הקברות המוצל של נהלל, המושב ששמואל דיין
היה ממייסדיו. בנו, שר־הביטחון משה דיין, ניצב דומם,
זרועותיו שלובות, בעת סתימת הגולל. כאן קבורים גם אחיו, אמו ואחותו של משה דיין.

לא במיקוד, גדל משה, בנו בכורו של
שמואל דיין, להיות סמל של ״הגבר״ .אביו
חינך אותו לכן מילדות. פעם, כעונש, סגר
את הילד — שהיה אז בן שנתיים — לילה
שלם בלול של דגניה.

מקור לנאווה

ולס כשראה את בנו מצמיח כנפיים
וממריא לפסגות חדשות, הצניע את
ליבתו שלו, לבל יפריעו נוכחותו ואישיותו
לדיין החדש. רבים מחבריו משוכנעים, כי
זאת הסיבה שהוא פרש מהכנסת. את גאוותו
במשה הפגין גם כאשר לא היה בנו
פופולארי ביותר. פעם, למשל, בשיא פרשת
לבון, סובבוהו כמה סטודנטים נרגזים, בלכתו
ברחוב אלנבי, ואחד מהם קרא :״הנה
האבא של משה דיין!״
״נכון השיב, והחוזה קידה לגלגנית.

(המשך מעמוד )15
בישראל נמצאו קרובי־אמו, .האם הם יהודים?׳
היתד, שאלתו הראשונה. לא ידעתי מה
להשיב לו. אמרתי לו שקודם יכירם. הייתי
צריך לקנות ממנו מאה שלגונים, אותם שהתחייב
בפני מעבידו למכור אותו יום.
״עכשיו הייתי צריך להוציא את הבנות
מהמשפחתו שאצלן היו. ידעתי שעם המשפחות
אוכל להסתדר — ואומנם הסתדרתי
איתן. שילמתי להן כמה עשרות לירות וסיפרתי
להן שאני לוקח את הילדות לראות
את קרובי־משפחתן בישראל.
״הבעייה היתה, איך להוציא את הילדים
מהשכונה בלי לעורר חשד. אמרתי לנביל
שיתחיל לחלק שלגונים לכל הרהור, בחינם.
מייד הצטופפו סביבנו עשרות ילדים. כך
הלכנו בתהלוכה גדולה, מבלי לעורר חשד.
״הצלחתי להביא את ארבעת ילדיה של
פתחיה לבית המושל. שם שאלתי אותה אם
היא רוצה לחזור ליהדות או שהיא מעדיפה
לחיות כערביה.
״הסברתי לה כי אם ברצונה להמשיך להתגורר
בעזה, היא יכולה לעשות זאת ולא
יאונה לה כל רע. לא לחצתי עליה. פתחתי
בפניה את כל הדרכים והאפשרויות, שלא
תחשוב שאנו רוצים לגיירה בכוח.
״היא השיבה לי, :אני רוצה לחיות במקום
שחיים הורי וששם ילדו אותי. באשר
יחיו האחים שלי. באשר ימותו — אמות.׳
״לקחתי אותה ואת לידיד, אלי הביתה.״

גם בנכותו יעל התגאה, והירבה להצטלם
עימה• על אף היותו בנגוריוניסט מושבע,
שנהג תמיד להציב לדוגמה את חיי־העמל
של האיכרים, ראה בקאריירה הספרותית־העירונית
של יעל מקור לגאווה.

קץ טראגי
ך* טראגדיות האישיות שנחתו עליו הגן
\ בירו בו את הנטייה להסתגר. המהלומה
הראשונה היתד, נפילתו של זוהר, הצעיר
בבניו, בראש פלוגה של ההגנה, במלחמה
נגד לוחמים דרוזים שתקפו את רמת •יוחנן
ב־ .1948 זוהר היה אז בן ,22 צעיר מאחיו
הבכור ב־ 11 שנים.
בתו השנייה, אביבה, שירשה את רל
תכונות* אמה — מצאה את קיצה הטראגי
לפני פחות משנה.

^ י* בכוונתו של הרב דרעי להיפוך
את נביל ואחיו מחמוד ליהודים דתיים.
הוא יסתפק אם יהיו ישראלים נאמנים. לשם
כך יש בדעתו למסור אותם לחינוך באחד
הקיבוצים; ולאו דווקא קיבוץ דתי.
אלא שבינתיים הסתבר, כי הדרך ליהדות
היא ארוכה, קשה ומסובכת.
הרבנות הכירה אומנם ביהדותה של עליזה
כהן — אבל המדינה אינה מוכנה להכיר
בה בתור שכזאת. מכיוון שבידיה תעו-
דת־זיהוי של ערביה מעזה, מסרב משרדי,סעד
לסייע לה. הסוכנות היהודית מסרבת
לטפל בקליטתה. אין מוסד המוכן לעזור
לרב דרעי לקלוט את עליזה וילדיה, בישראל.
הרב
דרעי משכן אותה בכל פעם בדירה
אחרת אצל ידידיו. הדירה האחרונה היא בירושלים.
הוא תומך באשה בעזרת תרומות
שהוא אוסף ממכרים. אבל מצב זד, אינו
יכול להימשך לאורך ימים. המצוקה הכלכלית
עומדת כמיכשול על דרך קליטתה של
עליזה כהן במדינה ממנה נחטפה בהיותה
תינוקת.
יש רגעים בהם היא שוקלת אם לא מוטב
היה לחזור להיות כערכיה בעזה בביקתת־החימר
העלובה בשכונת־העוני.
כי הביורוקרטיה אינה רגילה לטפל באגדות
המהלכות על שתיים. עליזה כהן עלולה
עוד לגלות שיש סוף טראגי לאגדה שלה,
שכבר התחילה בטראגדיה.
העולם הז,ז 1615

אנשים
השדיריס

אלון

הבסף

ביאפרה !

הרפתן של קיבוץ השומר־הצעיר עין־שמר,
יואב *טמן לי, הוא קודם כל ובראש וראשונה
צייר. יש האומרים גם — צייר מחונן.
את כל שעות־הפנאי שלו הוא מקדיש לציוי
ועד למלחמת־ששת־הימים הספיק בבר לע־

יואב. הוא התחיל לצייר אותם הציורים
שהוא מכנה אותם ״גיניקולוגיים״ ,שחותם־
זוזעות־המילחמה טבוע בהם. הוא מצייר אקטים
גיניקולוגיים מובהקים, כמו לידה, הפלה׳
רופאים רוכנים על רחם אשד — ,וכינד

את הסלוויזיה אי־אסשר לרמות. לפני
שלושה שבועות הופיע סגן־ראש־הממשלה
יגאל אלון בתוכנית־הבידור קליידוסקופ,
שם רואיין בידי חנה זמר. באותו ראיון
פירט יגאל אלון את רשימת־המועמדים שהוא
רואה לראשות הממשלה הבאה. הוא
נקב בשמותיהם של לוי אשכול, גולדה
מאיר, פנחס ספיר, אבא אבן. כאשר
הזכיר אחריהם גם את שמו של משה דיין,
פרץ הקהל בתשואות נלהבות שנמשכו כמה
דקות. מהאולם נראה אז אלון מחייך בשלווה,
לתגובה הפיתאומית של הקהל, שנועדה
להביכו. כשד,וקרנה התוכנית, השבוע, על
מסך הטלוויזיה, שודר הקטע במלואו. אז
נראה, שכאשר מחא־כף הקהל, צילמה מצ־למת־הטלוויזיה
את אלון בקלודאפ׳ ,מקרוב.
אי־אפשר היה שלא להבחין אז בהתכווצויות
נזעמות של כל שרירי־הפנים־והעיניים
— שאלון ניסה, לשוזא, להילחם בהן• .
ח״כ המפד״ל, משה אונא, הגיש השבוע
לכנסת את החוק להגנת הדייר, בשם הממשלה.
כשעלה על הדוכן היה אונא במבוכה
רבה, התנצל וביקש את סליחת חברי־הבית
על שבהצעת־החוק שהוגשה להם בכתב
נכתב בטעות ״החוק להגנת השיכרות״
במקום ״החוק להגנת השכירות כאשר
התקיים בשבוע שעבר בכנסת הדיון על
חוק־המושבים, היתד, הישיבה צריכה להתנהל,
לפי תורנות סגני יושב־ראש הכנסת,
על-ידי ח״כ המפד״ל, טובה סנהדראית.
אולם להפתעת הנוכחים נוהל הדיון על־ידי
סגן היושב־ראש, ח״כ מע״י, משה
סרדינם: הסתבר כי לפני הישיבה ביקש
רוך כמה תערוכות־יחיד בתל־אביב, שזכו
סרדינס, שהוא אחד מנציגי תנועת־ר,מושבים,
לתת לו לנהל את הדיון — מכיוזן להערכה.
מאז קרו ליואב שועלי 28 נשוי ואב
שביציע הקהל נכחו רבים מאנשי־המושבים
לשניים, שני דברים. האחד: המלחמה עצמה.
והוא רצה להציג את עצמו לעיניהם בעבוהשני:
טיול בחו״ל. במילחמה היה יואב
דה, בקשתו התקבלה וכל תורנות סגני ה־טנקיסט
שהשתתף בקרב רוזי־הדם בעמק־יו״ר
השתבשה בשל כך • .ד״ר משה
דותן. אחר־כך נסע לחו״ל, סייר בבריטניה
סנה רגיל לספר את הסיפור על אוגוסט
וערך גם שם תערוכות אחרות. באחת הכ
כ ל, אחד מאבות הסוציאליזם הגרמני,
תערוכות נרכשו כמד, מתמונותיו על־ידי
שבכל פעם שקרא מאמר חיובי על עצמו
אחד הגיניקולוגים הידועים בבריטניה.
בעיתון ימני היה ניגש לראי, סוטר לעצמי
יום אחד, כשביקר יואב בקליניקה הפרושואל
:״מה עשית, אוגוסט, שעיתון כזה
טית של אותו גיניקולוג, הוא נדהם למראה
כותב טובות עליך?״ השבוע קרה הדבר
סיגנון חדש של אמנות: על שולחנו של הלחברו
של סנה, ח״כ שמואל מיקונים.
רופא ניצב — עובר בן שבועות מיספר,
הוא נאם בכנסת על פרשת׳המטוס החטוף,
מצופה בפוליאסטר.
והגיע לטונים כל־כך גבוהים של התלהבות
שתי חוזיות אלו השפיעו על יצירתו של
לאומית, עד ששמואל תמיר, איש הימין
הקיצוני, קרא לו :״מיקוניס — בראבו!״
קרא אורי אבנרי למיקוניס :״חשובי
היטב למה הוא אומר לך בראבו!״.
השיב עד כד, רק נגד ערבים. השלוש: ציפורה
מיקוניס :״הוא אומר בראבו לפאטריוטיזם שרוני, חברת המזכירות של הסתדרות
שלי, ולא לקומוניזם שלי!״ המשיך אבנרי:
המורים הישראלית, ששירתה בצה״ל וה״אם
זה קורא לך בראבו, תחשוב על
זה נשואה עתה לפעיל־רק״ח ערבי; אירנה
עוד פעם ואם בקומוניזם עסקינן: רק צליבה, צברית מושכת, מורה לפי מיק־עתה
נודעו שמות הנשים ד,יהודיות, הברות״ צוער״ שהיא אשתו של איש־רק״ח אחר,
רק״ח, שזכו לציזי־ריתוק־והגלייה, לפי ה־ צליבה חאמיס, אף הוא ערבי; ועורכת־פקודה,־לשעת־חירום,
כפי שנוהגים להפעיל הדין היהודיה עמית הכיב, אשתו של
נעמן חביב. על שלושתן נאסרה, בין השאר,
הכניסה לשטחים המוחזקים.

התלמוד של
הדסה מור

שליחה מור

ועכשיו עם רבנים?
העולם הזה 1618

ה קי בו ץ

לא להאמין, אבל גם זה יכול לקרות.
הסופרת הדסה (ברכיים לוהטות) מו ר המריאה
השבוע לארה״ב בשליחות המוזרה
ביותר שמישהו מסוגל היה להדביק לה:
הפצת התלמוד בקרב יהדות ארצות־הברית.
הדסה נשלחה לארה״ב על־ידי המיפעל לתרגום
התלמוד לאנגלית ולעברית אל־עם והיא
מתכוננת להיפגש שם עם ראשי־אירגונים.
ישיבות, קהילות ומוסדות שונים, אותם
תנסה לשכנע לרכוש את התלמוד• מה להדסה
ולתלמוד? השיבה על כך הסופרת
עצמה :״למדתי תלמוד בסמינאר ,באוניברסיטה,
ואני בקיאה בו יותר מעשרות אלפי
גברים, הנראים לכאורה מתאימים יותר לעסוק
בהפצתו. אני רואה בנסיעתי שליחות
להחדרת התודעה היהודית בקרב יהדות אר־צות־הברית.״
עם מפיצה כזאת עשוי עוד
התלמוד ליהפך לבסט־סלר. החשש ד,יר ד,וא,
שהדסה, שד,רומאנים שלה עסקו עד
כה בפרשיות אהבותיהם של קציני צד,״ל
ומשקיפי־האו״ם, עשוייה עוד לכתוב רומאן
על פרשיות־האהבים של ראשי הישיבות ב־ארצות־הברית
• .אם היו מעניקים בישראל
פרסים לבדרנים, אין ספק שהפרס ד,יאשין
היה מגיע לפנחס מעגית, ראש המועצה
המקומית של עיירת־הפיתוח ירוחם שבנגב,

צייר שועלי ויצירה גיניל,ולוגית
הגאלריה תשלם

עט בכל אחד מרישומיו וציוריו מופיעה
האשד, כסמל המילחמה, המפילה את הגברים
חלל, מסביבה. י

את ציוריו בסיגנון הגיניקוליגי עומד
שועלי להציג השבוע בגאלריה מבט בתל-
אביב, בתערוכה המבטיחה לעורר הדים
רבים. אולם כאילו לא היה די בזעזועים
האישיים של שועלי, שהיוו גם השראה
ליצירתו, הוא זועזע שוב. לא מזמן בפעם
שלישית: הפעם באה שואת עם־ביאפרה.
לכן החליט להקדיש / 0ס 15 מהכנסות תערוכתו
לקרן לעזרת ילדי־ביאפרה, התכודן
להפוך את הפתיחה החגיגית של התערוכה
למיבצע התרמה למען ביאפרה.
אלא שכאן הוא נתקל במיכשול בלתי-
לאחר שאחד האזרחים פנה אליו במיכרב־תלונה
על שאין המועצה פועלת לחיסול
מכת־היתושים בעיר, השיב לו מענית במיכ־תב
רשמי בזו הלשון :״אין כדאי שאמהות
תהיינה ביגון בגלל כמה לירות ספורות.
במקום להיות ביגון יש ללכת לחנות ושם
לקנות מרסם־יד שמחירו רק כמד, לירית,
אולי פחות ממחירו של בקבוק קוניאק או
עראק, ובכמה טיפות חומר־ריכום חרסס את
חדרי־השינד, והנה עבר כל יגונה יחד עם
היתושים. כולנו יחד נשמח בוזדאי כאשר
מגיפת־היתושים תיפסק על תל־אביב.״

הגלויות של
תודג׳מן
והפרס על הבדיחה המוצלחת ביותר של
השבוע מגיע בוודאי לגברי לוי, המנהל
האדמיניסטראטיבי של להקת־המחול של
יונתן ברמץ, המסיירת עתה בדרום־אפ־ריקה.
זורכים את פרשת האוכל הכשר של
אנשי־הלהקה? בדרים־אפריקה עוד זוכרים.
אחד מרבני יוהנסבורג אף הטיף לקתילתו
לא ללכת לחזות במופעי־הלהקה, משום שאנשים
סירבו לאכול מזון כשר שהוגש
להם במטוס. הדבר עורר את חמתי של
גברי לוי, הוא הופיע כעבור שבוע בביתר,כנסת,
שיסע את הרב בקריאות־ביניים בהן
טען כי כל אנשי־הלהקה לחמו במלחמת-
ששודר,ימים ולכן לא מגיע להם יחם זר.
פרצה שערורייה שזכתה לכיסוי מלא לכותרות
ראשי־ח בכל העיתונים הלא־ידו־דיים.
אבל הבדיחה מתחילה רק כאן. לאחר
התקרית החליט גברי לוי לבטל הופעה ש־1
להקת־נרמון שנועדה להיערך בתשעה באב.
בהודעה שמסר לעיתונות הדרום־א־־יקאית
נאמר :״ההופעה תבוטל מביתן שתשעה באב
הוא יום אבל דתי בישראל. כל אנשי הלהקה
הם אנשים דתיים מאוד יהורם
גאון, כוכב סירסו של אורי זוהר, כל

צפוי — קיבוץ השומר־הצעיר עץ־שמד,
שהוא נמנה עם חבריו.
לקיבוץ לא, היה שום דבר נגד ציוריו או
נושאיהם. להיפך, המשק מוכן לסייע לו
לעבור לציור, בהתעסקות יחידה. אבל כשהמדובר
בכסף, אפילו אם הוא נועד למטרה
הומאנית כמו הקרן לילדי ביאפרה — כאן
אין הקיבוץ גמיש כל־כך.
כל ההכנסות מציוריו של אמן, חבר-
קיבוץ, שייכות לקיבוץ. והקיבוץ אינו מוכן
שאחד מחבריו יחליט על דעת עצמו לתרום
כספים השייכים למשק. משום כך הודיעה
מזכירות עין־שמר לשועלי, כי הוא יכול להרגיש
כלפי המתרחש בביאפרה כל מה
שהוא ירגיש — אבל הכסף ממכירת תמונותיו
ישולשל לקיבוץ ולא לביאפרה.
אף־על־פי־כן יוקצו /0״ 15 מההכנסות ל־קרן־ביאפרה.
אם לא מכספי־הקיבוץ — מא־חוזי־המכירה,
המגיעים לגאלריה מבט, אשר
מציגה את תערוכתו של שועלי.
ממזר מלך, סיגל לעצמו התנהגות ורמה
של כוכב. התסריטאי הבריטי הנודע וולף
מנקיביץ הגיע לארץ על־מנת להסריט
כאן סרט בביומו, לפי תסריט שכתב יוסקה
(המניע לרצח) גרוס. עלילת הסרט עוסקת
בהווי הכדורגל והטוטו בארץ. הכל היה
מוכן לד,סרטה וחסר היה רק הכוכב הראשי.
מנקיביץ החליט שהוא יעשה את הסרט רק
אם יקבל את יהורם גאון לתפקיד הראשי.
יהורם קרא את התסריט והחליט ש״זה לא
בשבילי.״ למרות ההצעה הכספית הקוסמת
הוא דחה את השתתפותו בסרט והדפסה
בוטלה, בינתיים • .פחות בררן היד, חיים
טופול• :הוא לא היסס פעמיים כאשר
הוגש לו, לקריאה, תסריט במטרה לקבל
את אישור־השחתפותו בסרט שיוסרט לפיו.
הוא קרא את התסריט, שנכתב לפי היצירה
הקלאסית הרומאית, הסטריקון והשיב —
״הן״ .הסיבה: את הסרט יביים פדריקו
פליני• .י האמרגן התל־אביבי, מרקו
תו ר ג׳ מן, עורך עם שלושה מאמניו,
גאולה גיל ואילן ואילנית, סיור־הופ־עות
בדרום־אפריקה. כחבר נאמן אין מרקו
שוכח את ידידיו מרחוב דיזנגוף בתל־אביב,
מתחלק עימם בחוויותיו ומציף אותם בגלויות
של כושיות חשופות־חזה. המקבלים
לא נשארו חייבים. אמני תל־אביב שלחו למרקו
מיכתב קולקטיב, המכיל בעיקר עצות
בענייני־מין, בו כתב כל אחד מהם עצה
משלו. המיכתב, עליו חתומים עשרות מאמני
ישראל, עשוי להיות רב־מכר בשוק ה־אוטוגראפים
• .הקרב האחרון בחזית המלחמה
בין המבקרים לאמני־ר,בידור התחולל
ביום השישי האחרון, כאשר דן כך־אמוץ,
בתוכניתו הזמין לנלי צה״ל שני ילדים בני
עשר, כדי שיבקרו הצגת־ילדים שראו. הוא
שאל אותם שאלות על הבימוי, התיפאורה
והתאורה, סיים את הקטע בהערה :״נו,
טוב, אני רואה שאתם יכולים להיות מבקרים.
יש לכם כל מה שיש למבקרי־ד,תיאטרון
שלנו.״

דזז*^

נאונן ספונטאני!קבצו תושבי •רושלים:מול הבית!נוחונ סעדיה גאון שחושביו1סיובו

חזיוו 37,13 מוג חזית
ך>* ליל ה!1מישי ביוני ,1967 שהו דיירי
הבית שברחוב סעדיה גאון 14 בירושלים
— במיקלטים.
כל הלילה התנפצו פגזים ברחובות ירושלים.
השמים שמעל העיר האפלה להטו

באש־זיקוקין של כדורים נותבים, פצצות־מרגמות
ופגזי־תותחים. כמו כל אזרחי-
ירושלים שלא היו בקו־החזית, חיפשו דיירי
בית־האבן — רובם אקדמאים — מחסה
במיקלט.
אותו זמן — הלילה של היום הראשון
למלחמת־ששת־הימים — היה גם אורי דביר,
מרחוב הלל 59 שבחיפה — בירושלים. הוא
לבש אז מדי־קרב של צנחנים, ענד על
כתפיו דרגות של סגן, שמזה שנה היו
מונחות בארון. עתה, בראש מחלקתו, הסתער
עם יחידות־הצנחנים הראשונות שעלו על
מערך־ההגנה המבוצר של הלגיון הירדני,
במיזרח ירושלים.
באחד הלילות של חודש יולי , 1968 שנה
וחודש לאחר מלחמת־ששת־הימים, שוב התכנסו
בצוותא דיירי־הבית שבשכונת רחב־ה.
הפעם ׳ כבר לא ישבו יחד במיקלט. הם
כינסו אסיפת־דיירים של חברת הבית המשותף
ברחוב סעדיה גאון 14 בע״מ.
הד״ר ולטר קרטקה, עורך־הדין שמואל
עמית, הגברת לאה קלמן ושכניהם עסקו
בבעיית החשובה: סכנת ירידת ערכן של
דירותיהם.
ושוב היה סגן אריה דביר ( )23 בירושלים
אותו לילה — כמו בכל הלילות מאז החמישי
ביוני : 1967 הוא שכב מרותק למיטה
לבנה בקומה הרביעית של המרכז
הרפואי של חדסה, במחלקה לשיקום.

עירום למחצה מתחת לסדין לבן שכיסה
את גופו, הוא יכול היה להניע רק את
ראשו. כי אריה נכה במאה אחוז, משותק
בכל חלקי גופו.
אחד הבודדים מבין
אריה דביר הוא
פצועי מלחמת־ששת־הימים שנותרו עדיין
בטיפול רפואי .״הוא אחד הפצועים הקשים
ביותר של המלחמה,״ לחשה אחות בשביס
לבן במיסדרון בית־החולים.
שנה וחודש בלבד עברו מאז ישבו האקדמאים
מרחוב סעדיה גאון 14 במיקלטים.
שנה וחודש מאז נפצע סגן אריה דביר,
כשכדור פגע בצווארו ושיתק את מערכת־העצבים
שלו. הם שכחו את המלחמה. הוא
יזכור אותה כל חייו. יזכרו אותה כל אלה
שיראו אותו. דיירי הבית מרחוב סעדיה
גאון , 14 לא יהיו ביניהם.

״אינגי מרגיש דבד;״
ף* שישי ליוני , 1967 בשעה 5.00 לפנות
^ בוקר כבר נכבשה. גיבעת־התחמושת.
הקרב עדיין השתולל ליד בית־הספר לשוטרים
וליד מלון אמבסדור. מחלקתו של סגן
אריה דביר כבר פרצה לעבר השכונה הערבית
ואדי־ג׳וז.
תוך־כדי לחימה מבית־לבית, כשהם מחפשים
מיסתור מכדורי הצלפים הערביים בצל
גדרות־האבן של הבתים, הגיעה מחלקתו של
דביר למערה — אחת מרבות שבוואדי.
ו 1ך ך 1ך ק הצטרף למפגינים נגד
צרות־המוחין ונגד קם־
!1 11
נוניותם של דיירי־הבית. בא בכיסא־גלגלים.
אחד החיילים שחלף על פניה סבר, כי
שמע מתוכה קולות של נשים וילדים. הוא
דיווח על כך למפקדו. דביר בחר את אחד
מחייליו הדובר ערבית, שלח אותו שיקרב
אל פתח־המערה. שם צעק החייל אל היושבים
במערה, ביקש מהם לצאת החוצה
בהבטחה שלא יאונה להם כל רע. דביר
התקרב אליו כדי לראות מקרוב את המתרחש,
לוודא שלא יפגעו בנשים וילדים.
לרגע הזדקף ואז פגע בו כדור בצווארו.
בנקודת איסוף־ד,פצועים, תחת אש, טיפלה
בו אחת החובשות הירושלמיות. היא הזריקה
לו מורפיום .״אני הולך למות,״ אמר לה
דביר ,״אינני מרגיש אף אבר בגופי,״ ״זה
בגלל ד,מורפיום,״ אמרה לו האחות ,״הכל
יעבור ויהיה בסדר.״

בכיסא 7פ? החיים

גנו ת אטינגו ומר קלמן

גברת אטע־גר,
עובדת
האוניברסיטה בירושלים, שהשכירה את דירתה לצנחן הנכה (למעלה)

היתה זאלצת לעמוד לבדה מול כל דיירי־הבית שסירבו לבצע
שינויים בגינה — כדי לאפשר לנכה גישה נוחה בתמונה נראה
צבי קלמן מנסח להסביר לסטודנטים המפגינים את עמדת הדיירים,

—— 111011— 1 118881*^—1

^ רי הדכיר — יליד הקיבוץ מרחביה
— עבר עם הוריו, בגיל שנתיים לחיפה.
שם סיים את בית־הספר, הריאלי.
הוא היה תלמיד הפאקולטה לרפואה, שנה
ראשונה, כשפרצה המלחמה.
כאשר הרופאים סיימו את כל שיכלו
לעשות להבראתו, הסתבר שהוא יהיר,
מרותק לכסא־גלגלים כל חייו.
אולם דביר לא איבד את כוח־החיות שבו.
ללמודי־הרפואה לא יכול היה אומנם לחזור;
לעומת זאת, הוא החליט להתחיל ללמוד
בפאקולטה למאתימטיקה בירושלים.
אחיו הצעיר, גד דביר בן ה־ ,18 נרשם
ללימודים יחד עימו, יוביל אותו להרצאות
וחזרה בכיסא־הגלגים.

לקראת מאורע זה נפתח תהליך־שיקומו
של דביר. משרד הביטחון רכש עבורו
מכונית, הועיד לו דירה בשכונת הווילות
העומדת להיבנות בגיבעת־המיבתר בירושלים.
עד שתסתיים בניית־הדירה, חיפשו עבורו
דירה זמנית נוחה, שתאפשר לו גישה קלה
למקום ושתהיה בעלת חימום בימי החורף.
לאחר חיפושים נמצאה דירה כזו. היא
שכנה בקומת־הקרקע של הבית שברחוב
סעדיה גאון ,14 בשכונת רחביה הירושלמית.
הדירה היתד, שייכת לגברת ד״ר אטינע
דולז׳נסקי, אשת הפרופסור שמואל אטינגר.
בעלת־הבית עצמה, שהיא תושבת ירושלים
מזה 32 שנים, מתגוררת בבית סמוך.
את הדירה היא משכירה לדיירים מתחלפים.
כשפנה אליה משרד־הביטחון, בבקשה להשכיר
את הדירה לנכה, לא היססה הגברת

השחית גינה למען 1נ ה

הנין/

אטייננר פעמיים: אביה, הפרופסור דולז׳נסקי,
נרצח בשיירת־הרופאים שעלתה להר־הצופים
במלחמת־העצמאות. על כן היתר, מוכנה
להעמיד את הדירה לרשות הנכה.
היו רק כמה בעיות הטעונות סידור,
לפני שאריה דביר יוכל להכנם לדייה:
על־מנת שיוכל להגיע בכיסא״הגלגלים שלו
לפתח־דירתו, היה צורך לסלול שביל־גישה
מאספלט מהמדרכה — לדירה, דרך הגינה.
לשם כך היה צורך לפרוץ פירצה בנדר-
האבן המקיפה את הגינה, ולהניח את שביל־האספלט
לאורך עשרה מטרים החוצים את
הגינה. שינויים אלה לא ניתן היה לבצע ללא
הסכמת שאר דיירי״הבית המאוגדים בחברת
בית־משותף. אלא שבישראל של שנת 1968
אין הדברים בה פשוטים.

ששה הצביעו נגד
ף* ישראל של 1968 שכחו הנהגים כי
רק לפני שנה אספו כל חייל שהמתין
לטרמפ על הכביש. בישראל של 1968 קשור
המושג ״תודת האומה״ בחובה־הביורוקרטית
של המוסדות הממלכתיים ולא ברצונם הטוב
של האזרחים.
באסיפת הדיירים של הבית ברחוב סעדיה
גאון 14 השתתקו נציגי שבע משפחות.
שש מהן הצביעו נגד ביצוע השינויים
בגינה ונגד סלילת השביל, הפכו ממילא
את השכרת הדירה לנכה לבלתי־אפשרית.
הסביר נציג־הדיירים, עורך־דין שמואל,
עמית, את נימוקי הדחיה של הוועד :״שינויים
בגינה, בחזית הבית, פירושם — חורבן הגן
ופגיעה בערך־הנכס. ההרס יגרום לנו נזקים
בערך של אלפי לירות.״
עמית, העובד באגף המכם שבמשרד־האוצר
הוסיף וטען :״אין אני הייב למדינה

זוהי חזית הבניין ברחוב סעדיה
גאון 14 בירושלים — שדייריו ראו
אזתה חשובה יותר מנוחיותו של צנחן נכה. החץ ( )1מסמן את

החזית היסוס

יותר מתשלום מיסיס ושירות בטחון. מדוע
שהגברת אטינגר תגרוף כסף על חשבוני?״
החלטת ועד־הדיירים היכתה את עובדי
מחלקת־השיקום של משרד־הביטחון בתדהמה.
הם הדליפו את הפרשה לעיתונות.
תוך מספר שעות נסערה הארץ. בירושלים
התארגנה הפגנה ספונטאנית המורכבת מחבריו
ללימודים של אריה דביר שיצאו .
עם כרזות בידם אל ביח־המריבה.
הדיירים הסתגרו בדירותיהם, הגיפו את התריסים.
רק צבי קלמן, הנשוי ללאה קלמן
שעל שמה רשומה אחת הדירות בבית, מצא
עוז לצאת אל המפגינים.
חבריו של אריה דביר ליחידת־הצנחנים
ופיקודיו במחלקה נסערו אף הם .״אם לא
יחזרו בהם הדיירים,״ הודיעו טלפונית
למערכת העולם חזה ,״נעלה על הבית.
אחר־כך נראה אם מישהו מהדיירים עוד
ירצה לגור שם.״
הדיירים עצמם לא ציפו כנראה שתוכן
ישיבת ועד־ר,דיירים שלהם יזכה לפירסום

הכניסה הנובחית אל הבית, דרך מדרגות עליהן אין הצנחן יכול
לנוע בכיסא־הגלגלים שלו. החץ ( )3מצביע על מקוס־הדירה שיועדה
לנכה. השביל המקווקו ( )2מסמן את, שביל־הגישה דרך הגינה.

ויעורר סערה כה גדולה. הם ניסו לסגת,
בגימגומים — אולם לא היה להם כבר לאן.

״אווירה של לינץ׳:״
מרגו דברים שלא היינו צריכים
לומר,״ התנצל צבי קלמן, שהוא ב־עצמו
בלתי־כשר לשירות צבאי ,״אילו היה
לנו עוד יום לחשוב, היינו מדברים אחרת.
״לא ידענו מי הבחור ...לא ראינו שום
נציג של משרד־הביטחון. גברת אטיינגר
אומנם אמרה לנו שהיא משכירה את הדירה
למשרד־הבטחון, אבל היא אינה נציגה של
משרד הביטחון בעינינו״.
״נוצרה נגדנו אוירה של לינץ׳ ציבורי,״
התמרמר עו״ד שמואל עמית .״שום דיירים
של בית משותף אינם אוהבים שישכירו
דירות בביתם, כל פעם, לאנשים אחרים,
״לפני כמה שנים הושכרה דירה בבית
הזר, לטיפוסים של העולם התחתון והיה
קשה להיפטר מהם. חוץ מזה, לדעתי המקום
בכלל לא מתאים לדיור של נכה. כואב לי

רק שכל הוויכוח הגיע לאוזניו של דביר
ופגע בו. לא היתד, לנו כל כוונה אישית!״
ביום שישי האחרון הטריח עו״ד עמית את
עצמו לבית החולים הדסה, קרב למיטתו
של אריה כשבפיו דברי התנצלות וחרטה.
״בוא נשכח כל מה שקרה,״ אמר לדביר,
״הדירה תעמוד לרשותך.״ דביר, שחוו־השיער
וחריף־המבט הסב את עיניו ממנו,
חזר לעיין בעיתון המונח לפניו — שבדפיו
הוא מעלעל בעזרת כפית התקועה בפיו.
עורך־דין עמית הסתלק כלעומת שבא.
נציגי משרד־הביטחון הודיעו בינתיים לוועד
הבית שאין עוד צורך בהסכמתם: משרד-
הביטחון אינו מעונין לשכן נכים בביתם.
סיכמה הגברת אטינגר :״עכשיו, כשכל
הרעש נגמר, אני מרחמת על הדיירים. הם
אנשים פשוטים שלא הבינו מה הם עושים.
הם לא יסלחו לעצמם לעולם מה שעשו.״
משטרת ישראל לא היתד, בטוחה שדעת-
הקהל היא כדעתה של הגברת אטינגר. ליתר
ביטחון היא הציבה שוטר בפתח־הבית.

במדינה
(המשן מעמוד )14
מיברק ולתאר את המצב; אולם המיברק לא
שודר עקב התנגדותו הפסקנית של רב־החובל.
לזאת לא יכלו כבר להסכים צבי
והצוות -בבואנוס־איירס הם השביתו את האונייה.
השנדיר
היתן ןרכ. רב־החובל ההולנדי
קרא למישטרה הארגנטינית, ביקש להוריד
את צבי ואת שני חברי־הוועד — הנגר ו־מלח־כשיר
יצחק גטניו — מן הסיפון. הטענה
שבפיו :״כל עוד נימצאים אלה על
האונייה, אין אני ואין הקצין הראשון בטוחים
בחיינו.״
את טענת־ההבל הזימו צבי וחבריו בפני
השגריר הישראלי בבואנוס־איירס, אשר שיב־נע
במהרה את קפטיין קיפרם להפסיק את
ההצגות, לקשר את הצוות עם האיגוד, ולהפליג
להמבורג.
בהמבורג נפגש הצוות עם מזכיר האיגוד,
אהרון צוקרמן. צוקרמן הבטיח כי עם
הגיעם לחיפה — יוחלף הפיקוד על האונייה.
אך בחיפה נוצר מצב של תיקו: החברה
דרשה להוריד דווקא את רב־המלחים. לבסוף
הפליגו גם הוא, גם הקצינים, נושא המריבה.
בהוף רווחה השמועה, כי המורד ירד לחופשה
ארוכה באירופה, ובכך תיפתר הבעייה
לשביעות רצונה של החברה, ומבלי לפגוע
ביוקרתו של האיגוד.
יוקרה זו חיונית עתה יותר משבעבר, כי
לא שככו הגלים שהקים המורד המקורי.
משה לוי מהאבוקדו־קור ולמרות שהוא עצמו
נענש קשות, ואף נאסרה כניסתו לנמל
— ממשיכה התסיסה נגד שליטת ההסתדרות
באיגוד הימאים.
חדרה העסקן נזכר בעלומיו

ל״ סבוןללאסבון ״ מעלות
רבות, אך לאל־סבון ״נקה ״7מעלה
נוספת— הוא מוצק, ולכן נוח מאד
בשימוש.
לבחירתכם ״נקה ״7
ורוד — עם בושם צרפתי ״מירבל״,
ירוק — עם ריח לבנדר רענן,
כחול עם בושם — £1111££ 8££1(£
ושנהב — מיוחד לתינוקות.
תוצרת ביח״ר נקה בע״מ

המפיצים — חב׳ נורית בע״מ

ח״ריס וחיילות גשוחורס!
בפיקוח משרד העבודה
ניפתחים עבורכם קורסי יום

* אלקטרוניקה
* ריהוט ועיצוב פני
שכר הלימודים ודמי הנסיעה מטעם משרד העבודה.

לאשה בהריון
חמתנח חנאח ביותר —
ספרו של

פרופסור יוסף אשרמן

״לקראת אמהות״
לחשיג בכל חנויות־הספרים

המכללה הפנליטכנית
רה׳ טשרניחובסקי ,31 תל־אביב
1 — 8לפנה״צ 7 — 4 ,בערב.

חדרה אינה עיר־שערוריות. הדבר המסעיר
ביותר הקורה שם הוא הדרבי השנתי בין
הפועל ומכבי המקומיות.
אווירה זו של שלווה ושיעמום פאסטו־רליים
הטרידה, כנראה, את מזכיר־העיר,
עמנואל כוכבי.
כוכבי, צבר בן ,63 משמש כמזכיר העיר
עוד מימי ראשוני העיר. איש מבין ותיקי
המושבה אינו יכול לתאר לעצמו את העירייה
בלי כוכבי — אבל זד, עלול לקרות.
הפקידה היתה מושכת. וזאת -
אם משום שהעסקן הוותיק צריך כבר לצאת
לפנסיה — או אם בגלל אירוע עליז יותר,
שהתרחש לפני כשבועיים.
במזכירות העירייה נתקבלה לעבודה, לפני
מספר חודשים, פקידה צעירה וחיננית
לאחר שירותה בצה״ל.
הפקידה בת ה־ 20 משכה את עינו של
המזכיר הישיש, והוא ציפה להזדמנות
נאותה.
במזכירות, בה עובדים בחדר אחד מיספר
פקידות ופקידים רבים, לא יכול היה כוכבי
לשחרר את רסן־יצריו. אבל כאשר הועברה
הפקידה לג׳וב זמני, כמחליפה במחלקה הטכנית
של העירייה, מצאה את עצמה עובדת
בחדר ניפרד.
כוכבי לא פסח על ההזדמנות, ניכנס
לחדר. חושיו הרדומים
ניעורו באון־
עלומים מחודש. הוא
חיבק׳ גיפף ונישק
את העלמה המופתעת׳
שלא ידעה אם
לצעוק או לצחוק.
לבסוף הצליחה לח־.
מוק מזרועותיו.

תלונה לוועד־עובדים.
זה לקח
לפקידה שבוע בערך
עד שהחליטה מה לכוכבי
עשות.
למשטרה לא
רצתה לפנות, משום
הבושה שבחקירה ובמשפט הפומבי. לכן
בחרה לשלוח מיכמב־תלונה לוועד־העובדים
של העירייה.
הוועד, בראשות המזכיר שאול צברי,
התחיל כבר לטפל בפרשה, ומזכיר העיר,
שיצא בינתיים לחופשה איסטראטגית —
נקרא לבירור.
שילטונות־העירייה ומזכירלת ועד־העוב־דים
עטפו מיד את הפרשה כמעטה סודיות
מוחלט.
אבל הבעייד, לא נעלמת מאליה. על בך
יחליט כנראה רא&ז־העיר הצעיר של חדרה,
העולם הזה 1615

* •1שהו קורה במדינה הזאת. כבר הרבה זמן לא היתה
מלחמה ומלאי־האלימות שהצטבר באנשים מחפש פורקן.
אז מה עושים? מרביצים מכות. כולם מרביצים לכולם.
פעם היו הגברים מרביצים לגברים. לכל היותר היו הגברים
מכים נשים. היום גם מכות בין נשים הן עניין שבשיגרו^.
דו־קרב הנשים האחרון, שהפך לשיחת־היום מקפה רוול
ועד לבריכת־אכדיה, התחולל ביום השישי שעבר, במסיבה
שנערכה בבית הזוג קצורין ברמת־גן.
לחיה ואברהם קצורין, אחד הזוגות המעורים בחיי־החברה
הנקראת בפי עצמה ״החברה הגבוהה״ ,היתד, סיבה סובה
לערוך מסיבה לכל מכריהם וידידיהם: רק לפני שבועיים
חזרה חיה מאלג׳יר. היא היתר, אחת הנוסעות במטוס א?־על
החטוף ובעלה, בעל טחנות־קמח, המתין לשווא לבואה בלוד.
כיוון שעבודם הסתיימה הפרשה עם חזרתה של היה הביתה,
שיתפו בני־הזוג.קצורין אה חבריהם בשימחה.
בין שאר 70 המוזמנים היו שם כל הדמויות המוכרות
של חיי־הלילה התל־אביביים, האורחים הקבועים של הדיסקוטקים,
מועדוני־הלילה והמיסעדות הטובות — דעשירים
והשבעים שיש להם גם פנאי לעשות חיים. בקיצור ,״החברה
הגבוהה״ ,האצולה־החדשה של תל־אביב שמאז מסיבת־הבחישה
המפורסמת של היהלומן ליאון קליינמן בנזאנדי׳ם.
לא ניתנה לה הזדמנות להתפרק כראוי.
היו שם קליינמן־הבוחש, בעצמו, ידידו היהלומן פריץ
חוצינר עם רעייתו העגלגלה ,״הלורד טיילור״ הלא הוא
חייט־ד,עילית ישראל צוורן ורעייתו, ברוריה היפה — ועוד
כל הדרושים כדי להפוך את המסיבה למיפגש סוער, מאלף
ומרתק.
שתו שם הרבה כוסיות• חלק מהנוכחים כבר היו בגילופין,
המעצורים הוכרו והשימחה החלה. לפתע התח־ללד.

בגלל החום; בכל אופן הפרידו בינינו.״
ברוריה רצתה להתקרר קצת ופנתה לעבר חדר־המיטות
ממוזג־האוזיר שבבית הזוג קצורין. היא פתחה את דלת־החדר
ואת מי היא רואה שם אם לא את היהלומן פריץ
חוצ׳נר ואשתו, בחברת עוד זוג אחד.
״או, אני רואה שכל המשפחה כאן,״ הפליטה ברוריה
צוורן ספונטאנית. היתד, לה אולי כוונה טובה בהערה זו —
אלא שלא הבינו אותה נכון. כי חוצ׳נר היה פעם ידיד־המשפהח
של ברוריה ציורן.
אולם יחסיו עם ברוריה התקלקלו והוא הפך לידיד
המשפחה של זוג אחר. מאחר שלהימנות על חוגו של
חוצ׳נר, אוהב־השמפניה, היא כנראה זכות גדולה באותה
חברה, שימשו יחסים אלה כנושא לקינאה.
על רקע זה סברו כמה נשים שהערתו־ .של ברוריה צוורן
היתד, אולי צינית מדי.
במקום התפתחו חילופי־דברים שפרצו מחדר־המיט־ת
החוצה, אל המיזנון. מה נאמר שם בדיוק קשה לצטט מבלי
להסתכן בלשון הרע. על־כל־פנים ביטויי־הגנאי ההדדיים
אזלו ממש. וכשלא נותרו עוד מילים עברה הפעילות מהפה
לידיים.

ך* כל התחיל כשברוריה צוורן והמעסה אורי בהרב —
\ 1שלא ראו זה את זו כבר זמן רב — נתקלו האחד
בשני במסיבה. אף אחד מהם אינו שופע אהדה לשני —

מטעמים הידועים רק להם; ומכיוון שבדמם כבר זרם האלכוהול,
הם נתנו ביטוי קולני לאי־אהדתם ההדדית.
״ברוריה היתד, שתוייה,״ סיפר אהר־כך אורי בהרב לחבריו
,״היא התגרתה בי וכינתה אותי בשמות. אמרתי לה
שתסתלק מעל פני.״
״אורי היה שתוי,״ סיפרה ברוריה צוורן ,״הוא התגרה
בי וקרא לי בשמות גנאי. אז קראתי לישראל, בעלי, שיקח
אותו ממני. נכון, גם אני הייתי שתוייה, ואולי זה היה

ולאכול סנדביצ׳ים, וכשזה נמאס — הלכו להמשיך לבלות
בדיסקוטקים: חבורה אחת אצל מאנדי׳ס וחבורה שנייה אצל.;-
ינוקא.
זה מה שהיה בסך־הכל ואין שום סיבה להתרגשות. לא
צריך להצטופף סביב אבירי החברה ד,גבוהד,־כביכול כדי
לחכות לסצינת־מהלומות נוספת. לפזר את ההתקהלות
ולהפסיק את הרכילות. תנו להם לחיות — כמו שהם
רוצים.

תוצעו -היהלומן האוהב שמפאויה
מהומה. באוזיר הידהדו כינויי־גנאי כמו ״זונה!״ ״שרמוטה!״
ו״סופניק צעקות הגיעו עד התיקרה.
התכתשות קלה. ידיים מונפות באמיר — ולמחרת דיברה
כבר כל העיר :״במסיבה של קצורין הלכו שתיים מכות.״

בהריה -הידידה שקיבלה ונכות
עורך־הוין דב ברזילי — לפעול — וזאת
על־פי המסקנות שיגישו לו חברי ועד־העובדים
עם תום הבירור.
בינתיים אין פוצה פה ומצפצף.
לא רק בפני עיתונאים, אלא אף לא
בפני נציגי החוק והמשפט: רב־פקד פז,
ראש לישכת החקירות בנפת חדרה שמע על
המיקרה, לראשונה, בעת חקירת העולם הזה.
יש סכנה לא מעטה בדרך טיפול שכזו
— כי השמועות פורחות, ועכברים מקבלים
מימדים אדירים של פיל.
כך נפוצה, השבוע, השמועה הפאנטסטית
וד,כוזבת — שאדם חשוב בעירייה ״אנס
בחורה בת .16״

באר־שבע
שלוש פעמים מז*3ד
משה שפריר היה מזכיר מועצת פועלי־באר־שבע.
אבל משרת מזכיר־העיר קסמה
לו יותר. וכיוון שהוא איש־מע״י, ויש לו בל
הסגולות הנכונות, הוא קיבל הבטחה שרצונו
ייעשה.
שפריר הפקיד מכתב־התפטרות — אבל
לא למועצת־הפועלים אלא לאלה המסדרים
העולם הזה 1615

ך • יתה שם אורחת אחת, טליה הייטנר, ישראלית
| | הנשואה לסוחר־חולצות וינאי, השוהה כיום כתיירת
בארץ. היא סברה שברוריה צודרן העליבה את חברתה עימד,
באה למסיבה, ופקדה על ברוריה :״תשתקי כבר!״ ברוריה
לא שתקה — ואז הרימה טליה את זרועה על ברוריה.
על מה שקרה שם בדיוק, חלוקות הדיעות. יש הטוענים
כי ברוריה תפסה את זרועה של טליה, נעצה בה את
ציפורניה והשאירה שם עיקבות רוויי־דם. בתגובה סטרה לה
טליה והיכתה אותה. אחרים אומרים כי היתד, זו טליה
שהרימה יד הראשונה להכות את ברוריה וברוריה רק חסמה
אותה, בלמה את המהלומה בציפורניה. על־כל־פנים עמדה
להתפתח שם תיגרר, רצינית ולולי התערבו הגברים, והפרידו
בין השתיים, היו נושרות על הארץ הרבה שערות מרוטות
ושמלות פרומות.
אחר־כך הגבירו את צלילי־הפטיפון, המשיכו לרקוד

את הכל, בבאר־שבע: אנשי מזכירות סניף-
מע״י במקום.
עתה יושב המזכיר הרוצה להיות מזכיר
— ומחכה להתפטרותו. אלא שבינתיים
התעורר הספק, אם אומנם יוכל איש מועצת-
הפועלים להתפטר כלל.
כילבול משולש. מדוע? משני סיבות:
חברי יתר סיעות מועצת־העיר מאיימים
בפנייה לבית־הדין הגבוה לצדק, טוענים
שמינוייו של שפריר נעשה על־פי מיכרז
פיקטיבי, בבחישת־מע״י טיפוסית.
• אנשי מועצת פועלי באר־שבע אינם שטים
לשחררו מתפקידו — מאחר והאיש אשר
מינה שפריר כממלא־מקומו במועצת־ד,פועלים
אינו חבר מזכירות מועצת־ד,פועלים
ומשום כך מינוייו כמזכיר בלתי־חוקי.
ומיהו מיועד־למזכיר במועצת־הפועלים אם
לא --עו ב ד משרד העבודה, אורי סבאג?
סבאג יודע היכן מרוח לחמו, אינו שש
להיכנס לתיסבוכת פוליטית בה יחליף
מזכיר שיחליף מזכיר — וכל זה תישעה
חודשים לפני הבחירות למועצת־העיר.
אלא שכימעט, אין מועמד אלטרנטיבי, כדי
לסתום את החור שיוצרת פרישתו של
שפריר במועצת־ד,פועלים.

לחכות ולסכול.

לאחרונה, בכל זאת

נתגלה כנראה מוצא: הועלה שמו של יו״ר
ועדת־ד,מנגנון של עיריית־באר־שבע, דויד
הרפז. אלא שלהרפז יש מתנגדים.
והמזביר־ד,מיועד של העירייה, שפריר,
שהוא גם המזכיר היוצא של מועצתיהפועלים
יושב, מחכה — וסובל,

דרכי חיים ברירה ברחוב פרישמן 15 קיים בניין מוזנח,
שבקומת־הקרקע שלו פעל עד יום ב׳ לפני
שבוע מיטבח־לניצרכים.
הוא חדל לפעול, כי הבניין נרכש על־ידי
חברת לוינסון המפורסמת, העומדת להקים
במקום בניין מפואר, שבחלקו יאכסן את
מיטרדיה — המפוארים אף הם — של חב־רת־תעופה.
המכשול
האחרון העומד בפני מייפי פני
העיר הוא — שני זקנים, המתגוררים
בשכר חודשי בשני חדרים עלובים בקומתו
העליונה של הבניין.
להשכיר. היא -גברת
אגרוף

שרפמן ,)70( ,מורד. זקנה לפיתוח־הקול,
והוא — עיתונאי ישיש )65( ,ז׳אן גרינבלס,
המתפרנס בקושי מעריכת אלבומים של
חברי־הכנסת.
אנשי־ר,עסקים הזריזים, המחפשים אחר
קיצורי־דרך וקיצוצי־הוצאות התקשרו עם
אחד המשרדים הידועים בתל־אביב, המספק
שירותי שמירה, סדר וחקירות פרטיות.
אותו משרד, דרכו פועלים מספר בעלי-
אגרוף מעוררי־כבוד, שיגר אחד מהם לחדר
אחר באותו בית. לחדר זה דואג המשכנע
המיקצועי להביא, מדי לילה, קבוצה רעשנית,
אותה הוא אוסף בבארים. החבורה משתוללת,
צועקת ומייללת; וכך משתדלים
להפריע למנוחתם של שני הקשישים.
לסבול — א* ללכת. המשטרה הוזעקה
כבר פעמים אין־ספור על־ידי השניים. אולם,
כיוון שהעבירה, אינה, מבחינת החוק היבש,
מן החמורות ביותר — והטיפוסים המפריעים
אינם מן הפליליים ביותר — גם הטיפול
אינו החריף ביותר.
לכן חייבים השכנים לסבול ולשתוק —
או לעזוב את הבית בתנאים שיוכתבו
להם.
כזהו החוק והסדר — וביצועם — בעיר
גדולה, חסרת־ד,סנטימנטים.

קולנוע סרטים מערבון אמיתי

יתרונות

מתיו

הטוב הרע והמכוער (אופיר, תל־אביב;
איטליה) .הרע מופיע ראשון. רוצח
כמר, אנשים, שופך דם פה, דם שם, ומשיג
אינפורמציה חשובה על מקום הימצאו של
אדם היודע היכן נמצא מטמון יקר.
מהיר אסורים. הטוב עוסק במיקצוע
הרבה יותר הגון. הוא תופס פושע מבוקש,
מסגיר אותו לשילטונות, מקבל כופר־נפש,
וכשהפושע מונח כבר על החבל, הוא משחרר
אותו בכמה יריות־אקדח. המכוער הוא
התלוי, המתחלק עם הטוב בסכום שהוקצב
על ראשו.
הרע יודע, כבר בתחילת הסרט, שיש
מטמון. הוא רק לא יודע את הכתובת שלו.
המכוער מגלה את הכתובת — בית־קברות
צבאי — במיקרה, מפיו של גוסס, בדיוק
כשהוא, המכוער, המתכונן להרוג את הטוב.
אבל כשהמכוער הולך להביא לגוסס מים,
מוציא ממנו את שם־הקבר בו טמון האוצר.
וכשהמכוער חוזר, הגוסס כבר מת.
אין לו ברירה, למכוער, אלא לשמור על
יריבו כמו על מיליון דולאר — וכך יוצאים
שני חלקי־האינפורמציד, לדרך ופוגשים, כמובן,
ברע שהלך באותו כיוון.
המתח הוא עצום. הפרצופים מרתקים.
העלילה מתרחשת על רקע התותחים של
מלחמת־אזרחים מלאה רעיונות והומור, ודיאלוגים
נהדרים, ושפע של יופי.
בטאי מערבוני הספגטי

ב עניו ת סור העונה שר איוניר
טי ב

כל דגמי סוף העונה ממבחר האיכות הידועה של

איוניר

^ 2ל *1 1עשיר ומגוון של מיטב דגמי האופנה לנשים וגברים

א יש י

ויע וץ

מקצועי

בכל

המחלקות

וכל היתרונות הדלו ...במחירי מיני!
20 הנחות על כל דגמי האיכות
עד 50 הנחות על דגמים בודדים

מורסיס ני ב /ט • נזסח־•! גון ־ גדלדיה

ה 1מנסיהריאלית
הרשמה לשנת הלימודים תשב״ט לכתות בוקר טי, י׳ ,י״א, י״ב

תיכון עיוני במגמות תיבה מקצועי במגמות לבורנטים כימיים
גרפיקה־שרטוט
הומניסטית רדיראלקטרוניקה
ציור א ופ נה
ריאלית טלויזיה -תעופה פקידות כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על־ידי משרד החינוך
הוראה על־ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות
תל־אכיכ
פרטים והרשמה
רמת־גן
פתח־תקוח חולון חיפה
9—1 ,5—8
ברנר 17
סוקולוב 56
ביאליק 42
בר־כוכבא 1
שמריהו לוין 30
מפנת אלנבי 55

הטוב, הרע והמכוער כבר שובר קופות
וכיסאות בקולנוע אופיר, ויוצרו, סרג׳יו
(בעבור חופן דולארים, ובעבור כמה דולא־
:רים נוספים) ליאונה, האיש שהמציא את
המערבון האיטלקי, כבר מכין את המערבון
הרביעי והאחרון שלו :״היה היה פעם
המערב״.
״אני רוצה להפסיק עם זר״״ הוא אומר,
״אני מרגיש את עצמי אשם בשיטפון ה־מערבונים
האיטלקים המזוייפים, הממלא
עכשיו את העולם.״ לפני ההצלחה הראשונה
שלו נעשו חמישה מערבונים איטלקיים.
מאז ועד היום נעשו כבר מאתיים.
זבנג וגמרנו .״פעם היה קשה למצוא
אנשים שיודעים לרכב. עכשיו יותר סוסים
מאשר מכוניות,״ מספר ליאונה ,״אנשים
נמשכים לסירטי־המערב משום שהם משמשים
להם אגדה גדולה ויפה, מיתוס.
בשבילי, באופן אישי, המשיכה היא בהנאה
של עשייה־צדק בלי לקבל רשות.״
השפע המערבוני התחיל בגרמניה, בסירטי־ווינטו,
עבר לאחר־מכן ליתר ארצות אירופה.
״האמריקנים ״,מסביר ליאונה ,״הפסיקו לעשות
מערבונים.
״המערבונים האמריקאים החדשים,״ הוא
טוען ,״הם מזוייפים ושיטחיים, הגיבור
צריך להיות גיבור, לסוס צריך להיות כוכב
לבן על המצח, וצריכות להיות נשים.״ לדעתו,
יש הרבה נשים במערבונים האמריקאים.
״המערבון הוא סוג קשה מאוד של
סרטים,״ מסכם ליאונה .״כל מר, שיש לך
זה סיפור פשוט, סוס, קאובוי וכובע. כדי
לעניין בזה את הקהל, אתה צריך להתמצא
טוב־טוב בקולנוע.״
תדריך אמנות
אהבותיה של אשה ניטואה (פויז״ תל־אביב)
מתוארות בסרטו של גודאר. מעניין
במיוחד, בגלל הרגישות הפלאסטית והגישה
האישית־אמנותית של הבמאי.
פעולה קצין־מישטרה כושי מפענח תעלומת־רצח
בעיר דרומית של ארצות־רברית, על רקע
הבעייה הגיזעית בסרט כחום הלילה
(תור״ תל־אביב) .סידניי פואטייה, רוד
שטייגר. מישחק מצויין. רצח כדםקר
(סטודיו, תל־אביב) מבצעים שני צעירים
מופרעים. סרט רציני המבוסם על מיקרה
שהיה. הרקע הפסיכולוגי מיותר. הטוב,
הרע והמכוער (אופיר, תל־אביב).
העולם הזה 1615

ך* סרטו הקצר, בן חצי־השעה, של יהודה
(גא׳ד) נאמן, אין בעיות השעה הגדולות.
שום גיבורים, שום מעשי־רצח. זהו סרט על
בחורה עובדת, פשוטה, החולמת לקנות לעצמה
שימלה. זה הכל.
היא קמה בבוקר, ואנחנו כבר אוהבים אותה•
הראדיו צועק :״אחת־שתיים־שלוש־אר־בע!
להרים רגל, שלוש־ארבע!״ והיא מוציאה
רגל דקה מתחת לשמיכה, מרימה אותה
קצת, מורידה אותה, מכניסה אותה מתחת
לשמיכה ומכסה את עצמה בכר.
הראדיו ממשיך בשלו, והיא קמה. בחורה
דקיקה, עם עיניים גדולות ותמימות, ותנועות
גסות ומרושלות. היא זורקת על עצמה
סוודר, חצאית, ויוצאת לעבודה.

ביקורת הכרתית
** וד לא יודעים עליה שום דבר, וכבר
קשורים אליה. מחייכים אליה כל הזמן
בחיוך אוהד. עוקבים אחריה בהתעניינות. היא
ממהרת. אבל בדרך היא נעצרת פיתאום ליד
חלון־ראוזה, והעיניים שלה נדלקות. כמו ילדה
קטנה. היא פותחת את הפה. היא פותחת
שתי עיניים, ונשארת תקועה שם. בחלון
עומד איש ומלביש שמלה יפה על בובה
עירומה.
האיש רואה את הנערה וצוחק ממנה. הוא
מראה לה על השמלה .״את רוצה לקנות?״
הוא כאילו שואל. היא מראה לו על הארנק

אסי דיין

בתפקיד הבחור וזיפה שמתאהב בשינויה —
ומחליף בגללה את הבחורות שמתחלפות בבגד,

ומה של,הבמאי.
אסי דיין, הבחור המתחיל לחזר אחריה
ואחרי שימלתה החדשה, משחק נפלא, וה
משחק
כאן את תפקידו
ישראלי אופייני, בחור

דיין, היושב בחדר השני, עם כוסית ביד,
ומחייך לעצמו חיוך שבע .״מי זה היה?״
שואלת ג׳וזי .״אני יודעת? הוא נורא נחמד.

כה. אסי הוא טיפוס
אבל עוין בהילוכיו.

״לקחנו את ליאורה ואת ג׳וזי, מספר
ג׳אד, אשר נוסף על מעלותיו הוא גם
בחור צעיר מאוד ויפה מאוד ,״ואמרנו להן
לדבר ״.הם שוחחו ביניהן שעתיים, ואנחנו,
אני ואורנה ספקטור, רשמנו כל מילה שהן
אמרו. אחר־כך הסתגרנו בחדר, ואספנו מהשיחה
הזאת את המשפטים הטובים. נתנו,
למשל, לג׳וזי לדבר. עם כל השגיאות שלה.
לא תיקנו לה.״
ג׳אד הוא רופא במיקצועו. והרופאים מתייחסים
בליגלוג למיקצוע השני שלו .״בבית׳
החולים היו צוחקים עלי. הם מכירים רופאים
המנגנים על פסנתר, רופאים כנרים, זה

״קלוז־אפים״ וה״זומים״ של המלצמה לא
מכסים אותו, כמו בהוא הלך בשדות,
אבל יש כאן פלא עוד יותר גדול. השחקנים
מדברים, ומפיהם יוצאים, לא תאמינו,
משפטים. משפטים פשוסים, ברורים, בעברית.
בלי פאתום. בלי אינטונאציות של הבימה.
בלי נאומים של התיאטרון. פשוט
משפטים בעברית מדוברת. לא בצ׳כית. לא
באנגלית.

״הוא גיסה?התחיל איתי׳,
^ הרי שהנערה קנתה את השימלה,
היא מגיעה לספרייה, שם היא עובדת, ובחור
צעיר מחזר אחריה. היא מביאה אותו
הביתה, מושיבה אותו בסאלון ונכנסת לחדר.

הוא הלך אחרי למחסן, וניסה לנשק אותי

״ונתת לו?״
״כן׳ מה איכפת לי?״
״את יוצאת איתו הערב?״
״כן, הוא הזמין אותי לארוחת־ערב.״
ההמשך נערך יותר בלחש, כי השתיים

בכלל יפה, אבל רופא המתעסק בסרטים, זה
נראה להם לא רציני.״
הוא שקוע כבר בעולם הסרטים מזה כמה
שנים. הוא היה מפיק בסרטים אחדים, הוא
אפילו שיחק קצת באיזה סרט, ועם כל הכסף
שהרוויח בבית־החולים ובסרטים, בתוספת
מענק של אשר הירשברג, הוא עשה
את סירסו הראשון, שעלה לו שלושים אלף
לירות בסך הכל.

הרבה חברות

הרופא שהיה משורר, שהית
11 סופר, שהיה עיתונאי — ושעזב
את כל נזיקצועותיו הנוספים, כדי לעסוק,
בזמנו הפנוי מבית־החולים, באמנות־הקול־נוס
.״בעבודה צוחקים עלי, אבל אני ממשיך.״
בתנועה ילדותית חסרת־אונים. אין כסף. הוא
מניח על הבובה שלט: עשרים אחוז הנחה.
על הסרט הזה שפוך הומור, אהבה וחוש
נהדר ליופי. צילומים בספרייה מאפשרים ל־ג׳אד
להכניס לתוכו ביקורת חברתית. מנגינות
סנאך, ג׳אז, יה־יה) ניכנסות לסרט ויוצאות
ממנו כמו יצורים חיים. הצילומים מכאיבים
את הלב ביופיים, והמישחק ה־מישחק

כמו בסרטיהם של גדולי הבמאים, אין
כאן שחקנים רעים. ליאורה ריבלין דומה
קצת לשחקניות של גודאר. היא לא נשית
כמוהן. היא טיפוס אחר. אבל היא מדגישה
תנועות של ראש, של ידיים, היא מניעה את
עצמה בחינניות מיוחדת, וקשה להבדיל בכל
זה, כמו אצל גודאר, מה מכל זה שלה,

ממציאה בסרט הזה טיפוס חדש של דמות קולנועית:
משהו נמו שחקנית של ז׳ן־לוק גודאר, אבל אחרת,
ליאולה, בעלת הרגליים הדקות וההופעה המסוגננת, הקסימה את הבמאי.

ליאורה ויבלין
בסיגנון ישראל

בחדר יושבת החברה שלה, ג׳וזי כץ —
כוכבנית מתחילה.
הן מתחלפות בשמלות, ומשוחחות ביניהן.
״בחור אחד ניסה להתחיל איתי בספרייה,״
מספרת ליאורה. והמצלמה, במשך כל השיחה,
מטיילת בין שתי הבחורות ובין אסי

חוששות שהוא ישמע, והוא שומע :״איך
הוא נראה?״
״הוא נורא נחמד. יש לו עיניים כחולות־כחולות.״

כן? ואיך היתד. הנשיקה?״
״בסדר.״

** ש הו א היה צעיר, כתב שירים. כשהוא
£עשה את הסטאז׳ שלו בבית־הספר לרפואה,
הוא כתב רשמים מבתי־ד,חולים, ו־פירסם
אותם בעיתונים. הוא כתב גם סיפורים,
וכשהוא התחיל לעסוק בקולנוע, עזב
את הכל.
מניין הוא לקח את הסיפור לסרט שלו?
״מהחיים.״ הוא היה נשוי פעם, והתגרש,
ומאז היו לו הרבה חברות. הוא מכיר נשים,
והוא מסתכל עליהן, ומתעניין בהן. התעניינות
טבעית. וקרה לו לא פעם מה שקרה
לגיבור הסרט. הוא הכיר בחורה אחת, הלך
איתר, לביתה, ופגש שם את חברתה הטובה.
אסי דיין רואה את ג׳וזי כץ, שלבשה
בינתיים את השימלה של ליאורה, וכל תשו־מת־הלב
שלו מופנית אליה. השניים משוחחים
על העתיד של ג׳וזי, ועל סרטים, ועל
במאים, וליאורה עומדת בצד, בהתחלה מקשיבה,
עוד מנסה למשוך את תשומת־ליבו
של הגבר שהביאה הביתה, ואחר־כך היא
מוותרת. המוסיקה של באך ניכנס פיתאום
לתמונה. היא מסתכלת בחלון. לילה. מכוניות.
אורות נעים בעיר גדולה, אינסופית.
השבוע הציעה חברת ישראפילם לג׳אד
לממן את המשך הסרט. לא ברור מה יצא
מזה. אם יצא מזה משהו, נזכה לראות
בארץ סרט שהוא גם ניפלא, וגם ישראלי.

דל׳וז כ*ב 1ח ר

במה ענו
ב עונ ה
א ת פו תחתאת
דל ת המקרר?
18.000 פטמים בשנה (לפי הסטטיסטיקה).

כל פתיחת המקרר מורידה את דרגת הקור בפריזר
וגורמת להצטברות קרח, למרות שאת נזקקת
לפריזר לא יותר מאשר מספר פעמים ביום.
במקררים קורעוז 14 סופר אוטומטי
וקורעוז 11 סופר אוטומטי את מונעת זאת
הודות ל־ 2הדלתות המגנטיות (דלת נפרדת לפריז
יתרונות נוספים•.
הפשרה א1ט 1ם ט׳ת מלאה.
עיצוב ותכנון פנים אולטרה מודרני.
שרות קורעוז המהיר והיעיל.
הקפאה עמוקה עד 0״18
להשיג בכל סוכנויות ׳מפיצים״
וחנויות חשמל מובחרות.

קורעו!
מעוובלל ותר
־ררוך /בהט

ד״ר פריץ קאהן

חיינו המיניים
מדריך וייעץ לכל איש ואשה

המחבר שם לו למטרה בכתיבת ספר זה, הכתוב
בסגנון פשוט ושווה לכל אדם, שישמש יועץ נאמן בכל
המקרים המצויים בדרך הגורלית של חיי המין,
וכדי שקורבנות הבערות יהפכו לנהני חדוות החיים.

הספר הטוב ביותר בבעיה זו, מזה שנים!
הספר מלווה לוחות ותצלומים. המחיר 7.50ל״י
להשיג בכל חנויות הספרים בארץ
או אצל אחיאסף בע״מ, ברונפמן בע״מ, תל־אביב.

שינוי כתובת —

מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על־כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

שכלול נוטף של
״טלפונקן״—דגם — 2038
המודל המיוחד לישראל
השם ״טלפונקו״ הפך משך השנים לשם נרדף
למוצרי איכות בתחום הרדיו והטלויזיה, לא מעט
בגלל שקדנותם של מומחי החברה לפתח ולשכלל
את מכשיריהם במסגרת השרות אותו מגישה
החברה ללקוחותיה.
במסגרת מאמצים אלה לא פסחו מומחי מעבדות
״טלפונקך למחקר אלקטרוני׳ על ישראל
וכתוצאה מכך מצטרף עתה לשורת מוצרי האיכות
של ה׳׳טלפונקן* בישראל דג םהטל ־
ויזי ה ה מי וחד לי שראל ! .2038
דגם זה המותאם במיוחד לתנאי הארץ ותנאי
הקליטה כאן, הנו תוצאה של עבודת מחקר מיוחדת
שערכו בישראל מדעני ״טלסונקן*.
מומחי החברה בדקו כאן את תנאי הקליטה
ומזג האויר, התחשבו בתנאים מיוחדים כמו:
רטיבות גבוהה יחסית ובדרישה וקליטה מטווח
מרוחק ביותר (כדי לקלוט תחנות שכנות) ובהתאם
לתנאים ודרישות אלה יצרו את דגב 2038
של ״טלפונקך.
בנוסף ליתרונות ולתכונות המפורסמות של
מכשירי טלויזיה ״טלפונקן״ שהפוו אותו לשם
דבר משך 40 שנה, מצטיין מודל 2038 בבהירות
קליטה וקונטראסט מכסימאלי, בכיזן תמינות ב־סינכרוניזציה
אוטומאטית מלאה, מסך פנורמי
( 59ס״מ) העשוי זכוכית פלדה בטחונית, בבורר
אפיקים מיוחד לכוון עדין וכמובן עיצוב חיצוני
נאה ביותר של תיבת העץ המהודרת, ההופכת
את המכשיר לרהיט נאה.
מומחי ,,טלפונקן״ לא זנחו גם את העתיד
והתאימו את מודל 2038 לחידושי התקופה בה
ו־ים-נס.
תשודרנה תכניות בגלי
בנוסף לידע ולנסיון שהושקעו בדגם זה של
•טלפונקך* נהנים רוכשי המכשיר משרוח מיוחד
הניתן להם ע״י המעבדות של ״טלפונקן בישראל.

(המשך מעמוד )12
מרחב, התחייבות שתתבסס על פיקוח הדדי;
(ב) ערובה בינלאומית שנשק זר לא יחדור
למרחב, ושאם יחדור למרחב בכל זאת
— יינתן סעד לאותו צד שלא יצטייד בנשק
גרעיני.
התוצאה: הכנסת סירבה להעביר את העניין
אפילו לוועדת־החוץ־והביטחון.

< ״הגאוס המדכא כיותר״.
עוד יותר רציני היה העניין הבא: הפליטים.
ארבעה ח״כים קואליציוניים הציעו
לדון על התחלת מיבצע־לדוגמה ליישוב הפליטים
בגדה המערבית. לוי אשכול התנגד
בתוקף, ורק לקבורת העניין הציע להעבירו
לוועדה. נימנענו מהצבעה כדי למסור הודעה
על עמדתנו:
אורי אכנרי: נאומו של ראש־הממש־לה
היום היה הנאום המדכא ביותר ששמעתי
אי־פעס בבית הזה.
נאום זה מוכיח בעליל שאין כל טעם
לוויכוח בוועדה, ויכוח שבו ראש־הממשלה,
המתנגד הקיצוני ביותר במדינת־ישראל וב־ממשלת־ישראל
ליישוב הפליטים, יקבע את
המסקנות.
בעיית־הפליטים היא המפתח לבעיית ארץ־
ישראל. בעיית ארץ־ישראל היא המפתח ל־בעיית־השלוס
במרחב כולו.
העולם כולו מגלה אהדה עמוקה לפליטים.
העולם בולו איננו מבין כיצד אנו, עם־הפ-
לימים בה־׳א הידיעה, נשאר אדיש לבעייה
זו, לפני המלחמה ואחריה.
פיתרון אמיתי של בעיית־הפליטים ייתכן
רק על דעת שני העמים, העם הישראלי זה־עם
הפלסטיני, תוך מאמץ משותף. מאמץ
זה חייב להיות חלק מההסכם הבולל בין
שני העמים האלה, הסכם שיחסל את המלחמה
הלכה למעשה על־ידי כריתת אמנה
בין שתי המדינות הלאומיות, מדינת־ישראל
והרפובליקה הפלסטינית שתוקם.
מעשה לדוגמה, שיוכיח רצון טוב ויסמן
תזוזה, יש בו כדי ליצור את האמירה לפתיחת
הידברות בין שני העמים. על כך
יש לדבר.
אי־סעשה בשטח הפליטים יוצר בעולם
חשד כי ישראל מתכוונת גם לספח את השטחים
וגס להזיז את האוכלוסייה שלהם,
גם לקיים בידיה את השילטון בשטחים המוחזקים,
שבהם יושבים מיליון ערבים, וגם
לשמור על אופייה של סדינת־ישראל כמדינה
יהודית — בעייה שכמה מאנשי־הסיפוח
מטשטשים אותה בהבל־פה.
כאשר ראש־הממשלה אמר היום שאס ניישב
את הפליטים אנחנו ניצור ״פיצצת זמן״
והפליטים יהיו כתו התורכים בקפריסין,
וזאת אחרי שארבעת הנואמים התכוונו בפירוש
ליישב פליטים בשטחים המוחזקים
ולא במדינת־ישראל — אין לזה משמעות
אלא אם כן מתכוון מר אשכול לספח את
השטחים המוחזקים למדינת־ישראל מבלי להשאיר
בהם את התושבים הערביים, או
לפחות את הפליטים. לא יכול להיות לדבריו
היום שום פירוש אחר.
גבירתי היושבת־ראש, יישוב הפליטים והמלחמה
באירגוני־החבלה אינם דבר והיפוכו.
להיפך, הא בהא תליא. בלי כיבוש ליבו של
העם הפלסטיני לא נשים קץ לאירגוני־החבלה.
לא יהיה שלום עד אשר אחרון הפליטים
הרוצה לחזור לפלסטין, יחזור אליה,
יחיה בה וישגשג בה. אגורה אחת ליישוב־הפליטים
שווה לירה לצורכי־ביטחון, ולשחא
מנפנף ראש־הממשלה בדגל הוצאות הביטחון,
ההולכות וגדלות, כדי להצדיק את אי־
״שוב הפליטים.
הקרב האמיתי הנטוש היוס, מלחמת־היום־השביעי,
הוא הקרב על ליבו של העם
הערבי הפלסטיני? האסון הוא שראש־המנד
שלה אינו מבין אמת יסודית זו.

> מורי־דרד, גהגים ותלמידי רפואה מובן שחוץ מזה עסקנו בשאר פעולותינו.
הגשנו שאילתות (בין השאר על: הקורסים
למורי־דרך, פיצוץ ביתה של מורה צעירה
מפני שנמצאה בו מכונת־כתיבה שאחיה ה־לאומן
השתמש בה) .השרים ענו לנו על
שאילתות (בין השאר על: הרחבת לימודי
רפואה בישראל, התנגדותנו לשיטת־ד,נקודות
לנהגים, דחיסת בחינות־ד,בגרות של תלמידי
התיכון לתקופה של שבועיים).
הגשנו גם הצעה דחופה לסדר־היום —
״מניעת ביצוע מסקנות ועדת־החקיית בעניין
המרד על אבוקדו־קור״ — אך מובן
שהנשיאות שללה את דחיפותה.

העולם הזה 1615

כוח ההרגל עשוי להיות
בעוכרייך, השבוע. את
מתפתה לדון את המצב
החדש כאילו והיה המשכו
של הישן. לכן גם
מוטב שלא תזלזלי בידיעות
שיגיעו לידייך,
גם חנמיקרה שתן באות
20 בי נו א ר -
8זבפב רו א ר
ממקור עויין• עיסקה מסובכת
עשוייה לסבך
אותו עם החוק. נהג בזהירות. מתנה נאה
שתקבלי, השבוע, תעצב ידידות חדשה,

אל תהיה עיקש ואל תעמוד
על קוצו ש? יו״ד.
בלאו הכי הדברים יתפתחו
לבסוף אחרת לגמרי
ממה שציפית. בקשרים
שבינו לבינה, אין
מוצא מלבד היושר —
וההתמדה. במקום להתפזר
על פני השטח, מוטב
שתשליך את יהבך
על אובייקט חמוד אחד ומרכזי. הטרדות ה־מיקצועיות
שלן, בת־דגיס, מקורן באהבה.

מילת-המפתח של הש־שבוע
היא: טיפוח קשרים.
אתה אולי גאה
מדי בדי לבקש טובות
או להסתבן בקנוניות
— אבל אם תהיה מסוגל,
לפחות, לסתום
את הפה ולתת לאחרים
להיטיב עימד,
ייתכן שתזדמן בדרכך
הזדמנות בלתי-חוזרת. בוח-המשיכה של
בת-סרטן עלול לעשות לך צרות בעתיד.

אם עדיין לא עשית טעות,
בענייני־עבודה, היזהר
שזה לא יקרה לן
ביום ד׳ או ה׳ .אחר־כן
תובל לישון בשקט. לעומת
זאת קשה מאוד
לא להסתבן בענייני־פר־נסה
או לא לעשות חוצנד
בות.
אז לפחות
צמי את הוצאותיין ואת
תוכניות־הבילוי המקיפות שלן. אכזבה
עם אדם מבוגר תוסיף לן מרץ מחודש.

כמו מתון ערפילים ענוגים
את חשה את
עצמך בעולם לא לגמרי
מציאותי. זה לא
יעבור אם לא תעשי
מאמץ רציני מאוד לצאת
מחלומות-השווא
וממיקסמי-העבר. הניתוק
מאדם קרוב ישפיע
עליך גם בתחום
העיסקי. על בן מוטב שלמשך שבוע-
שבועיים אל תיקח על עצמך התחייבות.

(11111ו!

עכשיו הזמן להתקדם במלוא הקיטור.
אל תתן להם לבלבל לך את המוח. אל
תתן להם להסיט אותן
מהחלטותיך. אבל
זכור שמאמצים מוגברים
עשויים להיות
כרוכים בהוצאות גדולות
יותר ועל כן אל
תיכנס לצרות כספיות.
אם אתה סובל ממח-
לת-לב או מחולשת האיברים
הפנימיים, מוטב
שתעשה את הכל
כדי לא לאמץ את עצמך יותר מדי, תון-
בדי עבודה. השבוע מוטב ללבוש סגול.

זה שבוע של חשבון־
נפש — אבל עם מסשל
עקנות.
שבוע
שיית דברים לאחר שחשבת
בדיוק איך. מיום
ד׳ משתפרים הסיכויים
שלך לנחש נכונה,
בעניינים כספיים; ימיה׳
ו־ו׳ עשויים גם לסייע
לך ברווחי־טוטו או פייס.
את עשוייה לתקן את יחסייו החברתיים, השבוע
או בשבוע הבא, אם תשתפי פעולה.

מה מראהל-י מקלט
טלניזיה £ 1_ 1_ 1מ ^? 1
קליטה ברורה, איכות קול נפלאה, מבחר דגמים:
מנורת מסך בגודל ״ ,19״ ,23״ 25 במחירים החל
ב 1485-ל״י ועד 2395ל״י לדגם המהודר ביותר.

שרות מומחים במעבדות המשוכללות של ״בני
משה ק ר סו בע״מ״ ומלאי חלפים מושלם. צפוי

הרומאן מוסיף לפרוח
— ואתה סתם מדאיג
את עצמך ללא תועלת.
הקשר עימד, היא טוב
בשבילה וטוב בשבילך. מוסיפים ענייני־פרנסה
לזחול, השבוע, אבל מוטב
שתעשה מאמצים כדי
להניח את היסודות
לשינוי גדול בתחום ה״
עיסקי. אם תריב איתר, ביום ו׳ — היא
תסלח לך על שהיא אינה צודקת הפעם.

אנא — השתחררי מכל התחייבויוחיין שלקחת
על עצמן. את תזדקקי לכל אונן ולכל
זמנן הפנוי, בקרוב. עשה חשבון־נפש
ונסה להתווכח עם אלה
שרוצים לגרור אותן לפעילות
נחפזת ובלתי־שקולה.
מצד שני, סיים
את החובות ואם אתת
יכול לקחת כמה ימי־חופשה
— אל תפחד ש,

עסקיך יתמוטטו בגלל
זאת.
בינתיים א 22 באוגוסט -
תה הוא זה הרוכב על 22 בספטמבר
הסוס, למרות שאינן יודע
זאת. לבשי שחור וחוס — והיזהרי ממנו.

מיוחד נגד מליחות וחלודה לחיבורים הפנימיים.
מרלי — דגם — 1969 מוצר איכות של אחד
מגדולי יצרני מוצרי החשמל באירופה.
תצוגה:
כאב מתוק מהול בצרותובתוספת הפתעות
רומאנטיות בלתי-שיגרתיות יבלבלו,
השבוע, את דעתן
לחלוטין. לבן גם טוב
תעשי אם תעסקי, כרגיל,
בעניינים שברומו
של עולם במקום לרדת
למישור מעשי-כב-
יכול. אין לן ברירה
אלא להפעיל את מ-
לוא־תוקפנותן, בן־עק 22 -באוקטובר
22 בנו במבר
רב, בדי להיחלץ מויכוח
או מעימות מ בין
עם אנשים קרובים לן. לעומת זאת,
עליך להיזהר מידידים טובים יותר מדי.

ת ל ־ אביב, אלנבי , 111 מול קולנוע תמר, טל.
חיפה ,״בית אור״ נ. משיח, הרצל , 42 טל.
623828 65081

בני משהחר סו *
חנו וביב 1 :־1־ 1ו ־י ב ״ ד 2 6בור*3 3 2 4 1 .
ט ל2 2 1 9 1 .
•תועפד! :תרד . 11 רז ס 4

111(11

לא שבוע נאות לבילויים. בכלל, קשר עם
אנשים זרים עשוי לעשות לך הרבה מאוד
בעיות. לעומת זאת, שיקול
קר של מצבך הכלכלי
יכול להיות רק לטובה.
מקומות סגורים
וקרירים מביאים לך מזל,
השבוע: מים ומרחבים
מוארים מסוכנים ב־מיקצת.
הישמרי מתאו־נוודעבודה
ומרכילות נשית.
אל תתפתי לצאת
עם זרים למקומות בל־חי
מוכרים. אם אתה איש־עסקים — אל
תהסס השבוע להחליט החלטות מיוחדות.

נסיעות, טיולים, בילוי
מחוץ לבית — כל אלח
בהחלט לטובתן, השבוע.
על כן נסה לסכם לעצמן
את העניינים ת״
שוט9ים והתפנה לצד הקל
והנעים של החיים.
מוטב שתקשיב לאדם
מבוגר ששוחד את טובתן
— גם כאשר הוא
מעצבן אותן עד מוות. אין הוא מתכוון לזה
— ולעומת זאת, מה שהוא יכול לתרום לן,
לא תשיג בכוחות עצמן בשום פנים ואופן.
לבשי בגדים מנומרים. גם אתה צרין להתהדר
בלבושן השבוע: זה עלול להפתיע.

מה זהי׳
קשה להאמין, אבל זהו מאורר. זהו מאורר בעל צורה
מהפכנית אשר הוצא זה עתה לשוק על ידי חברת ״אמקור״.
מאורר קטן זה מצטיין בעיצוב מיוחד ואלגנטי, ובעיקר בתועלת
הרבה שהוא מביא לך בימים לוהטים אלה. מאוררון ״אמקור״
(בך הוא נקרא בגלל גודלו) המיוצר לפי פטנט בינלאומי, עשוי
מחומר פלסטי בלתי שביר, וניתן להפעלה. על ידי לחיצת כפתור
בלבד. הבטיחות בו היא מקסימלית. זרימת האויר ניתנת
להכוונה כן שאתה יכול להניחו על שולחן עבודתך מבלי
שהניירות יתעופפו כתוצאה מפעולתו. הוא יציב, נוח, נאה
ופועל על מהירות קבועה. זהו המאורר שאתה מעמיד מולך
לשימושן האישי.
יתרון נוסף במאוררון ״אמקור״ הוא בעובדה שהוא מסוגל גם
להפיץ ריח נעים סביבו, וזאת על ידי טפטוף קל של בושם
במקום המיועד לכך. בקיצור, מאורר קטן זה מצטיין בכל
המעלות הגדולות. הדגמות ותצוגה של המכשיר בפעולה בסניפי
״אמפא״ ,ת״א, חיפה, ירושלים ואצל סוחרים מורשים בכל
הארץ.
דחף

תענוג
בג ב ר

קי \,סמ]

08א 1$

עשוי פלדרג אל־חלד (סטיינלם־סטיל), 1 סכין גלוח
החידוש האחרון בתעשית סכיני הגילוח בעולם.
111x1117 5 ^ 0
נסה גם את: קצף לגילוח

מי קולון
ח 3 \/ 6 101!0ו$1
מי פנים
^!0ו6 5ח 9ס 1ס 0 דיאודורנט קרם שיער וח 9 0 6 3חו 655ז!-0ז!13־1

תענוג לגבר עם קי 1גסמ ] -השם שכבש את הגבר האמריקאי
ספרים תיעזד
האנשים שמאחרי הרוגים
אשחהמפקד (מאת אורי אורן; הוצאת
ביתן) .בגל הספרים שנכתבו על מל-
חמת־ששת־הימים ומיבצעיה בולטים כמה
כרכים בודדים, העוסקים
לא בקרבות
אלא באנשים, לא ברהב׳
כי אם בעצב.
אשת המפקד הוא
אחד מן הספרים הללו.
בעצם, לא בדיוק:
כי הספר אינו
עוסק, לרוב, במלחמה
ממש, אלא בשנה
שלאחריה —
שנה של קרבות,
פורענויות וכוננות.
ב מו חו ד ש קר*
כי. בקובץ 43 רשימות
וסיפורים, המוגשים לסירוגין. יש סיפורי
קרב כמו ״אחרי, בחורים״ ,או ״מפקד הסיירת״
,העוסקים בגיבורי־החיל; ויש סיפורים
כמו ״שכר־האימה״ — העוסק בציפייה
של משפחות־החללים שבאונייה.
אורי אורן אינו סופר. לעומת זאת הוא
עיתונאי־רגש מוכשר, החש ממש את מה
שהוא כותב. הוא פותח בפני הקורא, המוכן
בלאו הכי לקבל את הסיפורים על המצב
והמלחמה באהדה — את דלתות־ההחרשמות
כמו שחובש פותח בשדה תחבושת־קרב:
ביד בסוחר״ בלי בעיות, אך עם כאב עצור.
מי שאוהב סיפורי־מלחמה או נכון יותר
— סיפורים מסביב למלחמות — יאהוב את
הספר הזה. ומי ששיכל מישהו בקרב, או
היה שותף לציפייה שלאחר אסון או לשמחה
שלאחר ניצחון — יתייחס לסיפרו של אורי
אורן באהדה מוצדקת.
נשים הגיח שבחן
כנות הנעורים (מאת שושנה אשמן־
שגב; הוצאת יבנה, ת״א; הביא לדפוס: פרופסור
אשמן) .שושנה שגב היתד, עיתונאית

אל תצא לאירופה ללא

המדריר החדש
לתייר באירופה
של סימה כוככי

מהדורה חדשה
מהודרת ומעודכנת
הכוללת גם
את סקנדינביה
ערוך וכתוב במיוחד לתייר הישראלי
! מעל 10,000 ספרים נמכרו
מהמהדורות הקודמות !
כולל תכניות טיולים מפורטות
בבל רחבי המדינות ולא רק בערים
הראשיות. כתובות ועצות
מותאמות לכל תקציב, מפות
ותמונות ומילון קצר ב־ 4שפות.

בידי כל ישראלי באירופה —
״המדריך החדש״
הוצאת ספרים אחיאסף בע״מ
תל־אביב, יוסף הנשיא 13

המנוי — קיבלת חשבונן,

נא פרע
אותו בהקדם.

בביח״ר לסיגריות ״לוד״ הופעל
מתקן התערובת החדיש בארץ
עם תכולה של ו מיליון סיגריות זהות בטעם
עם הפעלת מערכת ציוד זו הושלם השלב הראשון של ההשקעה במודרניזציה
של ביח״ר לסיגריות ״לוד״ בסך — 575,000.ל״י שאושרה ע״י
חברת העובדים.
מסתבר שביח״ר ״לוד״ אינו מוכן לקפוא יותר על שמריו. במשך 19
שנים התלבט המפעל, מחוץ לכמה שנים טובות בתחילה. בית החרושת,
שהוקם תחילה בקואופרטיב ע״י קצינים משוחררים, נכשל, חבריו עזבוהו.
מרכז הקואופרציה ניסה להקימו על רגילו, אך ללא הצלחה, לפני שנתיים
נטלה, אותו לידיה קרן ההשקעות של חברת העובדים לשם הוצאתו
למרחב. מר י. צמחי נתמנה כמנכ״ל המפעל והי׳ה ג. אופיר, ר .אמיץ־לב
ואריה גבע מונו כחברי הנהלה, וכעת ניחן לסכם תוצאות חיוביות:
יוצאו לשוק סיגריות באיכות מעולה, בצורה נאה וחדשה ובאריזה הולמת.
התחזית לשנה הבאה: צריכה כמעט כפולה של טבק לייצור.
בית החרושת בלוד מייצר סוגים שונים של סיגריות כגון :״נובלס״
ו״נובלס פילטר /-שהן סיגריות וירג׳יניה, מיראז׳ ,בן־חור, כנסת, כנסת 6
וסילון. נובלס פילטר נקלטה היטב בחצי השנה האחרונה בקרב האוב־לוסיה
הערבית והמכירות שלה הן בעליה. הוכח כי חלה ירידה במכירת
סיגריות ללא פילטר ועליה במכירת סיגריות יקרות ארוזות בקופסא עם
מכסה־סובב. בימים הקרובים יוציא המפעל בלוד למכירה סיגריות
בקופסא חדישה, ארוכה יותר ובמחיר 1.25ל״י החפיסה.
לשם כך הביא המפעל מחו״ל מומחה בעל נסיון של 48 שנה בתעשית
הסיגריות האירופאיות. מומחה בינלאומי זה בשיתוף עם מומחי ביהח״ה
הכין רעת תערובת חדשה לסיגרית פילטר בעלת ארומה חדשה לגמרי,
שהוצאה השבוע לשוק :״כנסת פילטר״.
אין ספק כי סיגרית הפילטר דוחקת את רגליה של הסיגריה הפשוטה.
ניתן לראות זאת ממכירת סיגריות מקובלות כגון כנסת, כנסת 6וסילון.
בסיגריות אלה שונתה הצורה והאריזה אך עדיין אין סימניים שישנו
שיפור בביקוש. אם כל המעשנים יעברו לעשן סיגריות פילטר, לא היה
מנוס לעבור לייצור מלא של סיגריות כאלה. אמנם הוכח כי עדיין ישנם
רבים המעדיפים לעשן ״סיגריות־של־גברים״ ,ללא פילטר, אך מספרם
של אלה יורד והולך. בית החרושת לסיגריות לוד בודק את כל האפשרויות,
והוא מתכונן להגיע לייצור מלא בשנה הבאה, שיביא לו ריווח.
המפעל מוכן עתה להתמודד בהצלחה עם דרישת המעשנים — לייצר
סיגריות פילטר כמה שיידרשו, בטיב מעולה ובאריזה מודרנית ומקובלת
על הכל.

ואשד .,כל ימיה, עד לתאונה שקיפחה את
חייה ואת חייו של הצלם שלה, גיורא רוכמן,
היא עסקה בכתיבה
נשית.
קובץ סיפוריה ר
רשימותיה, שנ׳אסף
כאן בידי אביה, הפרופסור
אשמן, הוא
דוגמה אופיינית של
פועלה שי אשד, עם
לב ענק,־ ועם שם־
חת־חיים בלתי־מרו־סנת.
המנסה
למצוא בקובץ
יצירות־מופת,
ייצא מאוכזב. אבל
מי שזוכרת בהנאה
את ״הקישקושים הנהדרים״ שי שושנה, כפי
שהגדירה פעם אחת מקוראותיה הקבועות,
תנשום לרח־חה על פגישה אחרונה זו עם
אשה שידעה להיות אקטואלית וקלילה —
אך לעולם לא מרושעת.
שירה התעקשות עם השפה
השירים (מאת הארולד שימל,

הוצאת

גט דאט) .זוהי אולי הפעם הראשונה -שמי־שהו
כתב ספר־שירים — או נכון יותר;
קובץ שהוא פואימד, ארוכה ומחולקת אחת
— על השפה העברית.
ויש להארולד שימל, מרצה לאנגלית באוניברסיטת
ירושלים ומשורר אמריקאי מוכשר׳
סיבות טובות לכתוב שירי־אהבה לעברית:
מאבקו עם השפה של הארץ בד,
בחר, היא, עבורו, אחד המומנטים המרכזיים.
שימל, שפירסם קובץ שירה בחו״ל והשתתף
בקובץ משוררים כותבי־אנגלית שהופיע
בארץ היה מודע כל הזמן לעובדה
שהוא כותב בחוץ, לאנשים שאינם דוברי
השפה שמסביבו.
הוא היטיב לכתוב באנגלית — טוב יותר
מאשר הוא כותב, לפי שעה, בעברית. ואף-
על־פי־כן, כמו משוררים ישראליים צעירים
.לפניו, בחר בעיניים פקוחות בדרך הקשה.
מבחינה זו, כניסוי, וכיצירה בזכות עצמה,
מהווים השירים הישג וניצחון.
העולם הזר 1615 ,

אבי עופרים נפרד
השבוע

נתקיים

נשף

הפרידה

ל א פי

עופרים בדיסקוטק של פרדריקה סגל,

יפה שריר
״הפעם הוא בסדר, העשיר שלי!״ קראה
השבוע בהתלהבות יפה שריר, נערת
ישראל , 1966 כשהיא מסובבת חברות מקנאות
ומעריצות, אשר אינן יכולות להתגבר
על העובדה, שיפה׳לה, מלנת־היופי עם הצרות,
יצאה סוף־סוף מהן.
כי יפה עומדת להתחתן, והיא אפילו
מאורסת רשמית. עם מי? עם אמריקאי,
כמובן. לא מיליונר, אבל בכל זאת עשיר
לא רע: כי דויד כרנר, תסריטאי, מפיק
ובמאי, מרוויח בכל זאת 5000 דולאר לחודש,
שהם משהו כמו 17 וחצי אלף לירות
ישראליות.
אז הם הכירו בטלוויזיה הניו־יורקית, שם
עסקה יפה בהדגמת בושם ושמלות, לאחר
שברחה, לפני ארבעה חודשים או משהו
כזה, פעם נוספת לחו״ל.
היתה ליפה סיבה טובה לברוח: כבר לפני
כן נסעה לחו״ל, אם כי רק לאירופה. היה
זה בעיקבות מסיבת־ראש־השנה של יפהפיות
תל־אביב עם המיליונרים הזרים, בה נכחו גם
המיליונר היהודי נורמאן רדזוב, ומיל־יונו*
פלגי רב־תושייה. הבלגי הזמין אותה
אליו, ואף נתן לה כרטיס־טיסה חד־סיטרי.
אבל כאשר היא רבה איתו, אחרי
שלושה ימים בבלגיה, סירב לתת לה כרטיס
בחזרה.
יפה בחרה בדרך. הקצרה, עברה ללונדון
ושם התגוררה, בהיעדרו, בדירתו של נור־מאן
רוזוב, יחז עם חברה. אבל כשחזר
המיליונר התמים ומצא את הדירה במצב
שלא מצא חן בעיניו, ביקש את השתיים
בעדינות רבה ובכל הכבוד, לעבור למקום
אחר.
יפה חזרה לישראל ומשם קפצה לאמריקה,
שעוד לא הכירה אותה. עכשיו היא
מתכוונת לשוב לשם —! אבל רק בחברת
ארוסה.
תמיד אמרתי שהיופי סולל את הדרכים
לנערות האומללות ביותר.

האס נבון ש...
• סולחה חגיגית אך בלתי־רשמיוג
נכרתה, השבוע, גין השחקן חיים
בנאי לבין בעל־הדיסקוטק והצנחן לשעבר
משה ינוקא — אחרי שבשבוע
שעבר עשה חיים צרות נוראות לינוקא,
ודווקא לא בדיסקוטק שלו!
• שיהלומן מפורסם למדי, הידוע
גם באיש־חברה, הסתבך קשות מבחינה
כלכלית, ויש החוששים אפילו
לעתידו בענף ז

בו אמורים היו אמני ישראל ושחקניה להיפרד
מן הכוכב הישראלי המצליח ביותר
באירופה.
שאמפניה בשפע — היה; ויסקי בטונות
— היה; פרחים על השולחן — היה; אבל
אמנים כימעט ולא היו שם.
נכון, היה השחקן כוכי פלטה, והיו
כמה חיפאים ותיקים, מתיאטרון חיפה וממקומות
אחרים, והיה גם ראוכן פד״
יות .3אבל החיפאים באו מתוך סנטימנטים
לבן עיר־הכרמל, ובר־יותם משום שבדרכו
למאלטה, שם הוא הולך לעשות סרט
בינלאומי, הוא כבר מרגיש בעצמו כמו
ישראלי המופיע בניכר, וזה מחייב אותו
לאחוזה מסויימת עם אבי.
אבי עצמו היה שקט, מאופק, ועצוב נורא.
על־אף הסולחה המפורסמת עם העיתונות
והראדיו, הוא לא מרגיש כנראה שהפסיקו
להתלבש עליו.
אבל אולי הוא היה גם עצוב מסיבה אחרת;
אותו שבוע הגיעו ארצה ידיעות נוספות

על הפרידה האמנותית בינו לבין אסתר
עופרים־רייכשטאט. כתב, בין השאר,

השבועון הגרמני קוויק:
״אי־אפשר להשתיק את השמועות. אסתר
ואבי עופרים ייפרדו בקרוב
״מלבה אח השמועות הללו העובדה שאחיה
הצעיר של אתי, נועם זייד, בן הד!׳
שהוא זמר ישראלי, ואשר החליט להישאר
בגרמניה לצמיתות ולהופיע לצידה
של אחותו אסתר.
״הנשואין בין אסתר לאבי מתנדנדים כבר
מזמן. אסתר אינה מאושרת על כך שאבי
מקדיש את זמנו הפנוי לשעשועיו הפרט־
מסיבת החוקים
חתונו ת צבאיות הן היום דבר שבאופנה.
אז מה עושה נער השעשיועים וקבלן צעיר
כמו נחום (״תחש״) קפל] ,כדי לזכות בחתונה
צבאית? הוא נושא לאשת חיילת וזוכה
לכך שרב צבאי בדרגת סגן-אלוף יערוך
את חופתו ושכמה אלופים ואלופי־מיש־נה
יבואו לחגוג איתו.
לרגע אחד, לפני כמה חודשים, היתה סכנה
שלתחש לא תיערך חתונה צבאית. היה נדמה
לו שכלתו המיועדת, סמלת ראשונה
ציפורה ילובסקי, ב ת אחת המשפחות
המיוחסות של נס־ציונה, אינה דבקה רק בו.
תחש שלף אז אקדח במועדון מרבד הקסמים
של מלון שרתון, וירה בתיקרוז כדי
להביע את מחאתו, דבר שגרם לו להסתבך
קצת עם החוק.
היריות עשו כנראה את שלהן והשבוע
יכול היה תחש לערוך את טכס נשואיו ל ציפורה
בצריף המהודר שלו בהרצליה. בין
האורחים אפשר היה למצוא אלופים כמו

עזר וייצמן ורחכעם ג״גאנדי״) זאבי,
אפי

אסתר ואחי־

״שלא תעיזי לחזור עם גוי מאמריקה —
גם אם הוא מיליונר!״ איימה אמא אסתר
כבירי על בתה, מלכת היופי של ישראל
, 1967 פתיה כפירי, לפני שזו יצאה
לתחרות מלכות־היופי הבינלאומית במיאמי
ביץ׳.
בתיה היא בחורה טובה ובת טובה, ועל־כן
לא העזה להפר את הצו של אמא אסתי
ואבא מומה.
זאת אפשר היה לראות, בבירור, השבוע,
כשהביאה לאמא־אבא דווקא צבר ועוד מחזרה:
רןר 1תמן 26 סטודנט פשוט ל משפטים
אבל בנו של הפרקליט הראשון של
העיר הקטנה חדדה, עורן־הדין יעקכ

יים, ומשאיר אותה בבית. אבל עד עכשיו
לא חשבו על פרידה, כי לאסתר לא היה
בן־זוג.״
בינתיים נסעה אסתר, כמובן, ללונדון.
אבל אחיה עדיין בחו״ל, והולכי־רכיל, המקנאים
בהצלחתם הפאנטסטית של העופרים,
אומרים שיש עדיין קטר אמיץ בין עובדה
זו לבין העובדה כי אבי, בעלה הנאמן,
נעדר תקופה ממושכת מצידה של אשתו.

מסעדה הכי יקרה בארץ, קאזה דל סול.
היו המון אורחים, ביניהם שייכים בדוויים,
חברי־צד־החתן, שהביאו כבש במתנה, אשר
ניצלה במקום. את הטקס והחגיגות אירגן
מנטש הידוע, מי שגם טיפל בחתונותיהם
של אפי דיין ושל אחותו יעל דיין ילדיו
של שר־הביטחון.
כולם היו מרוצים, צהלו, רקדו, התנשקו
ורקדו עד חמש לפנות בוקר. וכאשר התפזרו,
בכתה אמא אתי דמעות של שמחה.
בתה׳ תישאר בארץ, לא הרחק ממנה, ולא
יהיה במשפחה, חס וחלילה, מיליונר גוי.

רותמן.

רן ובתיה הכירו אצל חברים ומסתובבים
כבר כמה חודשים. השבוע היתה החתונה
והיא נערכה כיד המלך, וכיאה למלכה, ב־

זה נ שאר במשפחה
גליה ארקין־כהן היא בחורה עקשנית.
היא רצתה לתפוס את רפי שאולי, היתה מוכנה אפילו להיאבק עם
דייוויס״יטאולי ההרה, כדי לזכות בחברתו הקבועה, פחות או יותר — כל עוד היא בארץ.
זה לא הלך לה. מאנדי תקיפה מדי.
אז החליטה גליה להתנחם בדרכים אחרות.

מאגדי רייס״

השבוע, בשעות הקטנות של הלילה, נראתה גליה שוב ושוב בחברתו של בחור גבוה
ונאה שאינו אלא טדי שאולי, אחיו של י־פי.
הזוג הצעיר נראה מאושר מאוד, ושקוע מאוד זה בחברת זו.
על זה אפשר רק להגיד: העיקר שזה נשאר במשפחה.

במיה כבירי ובעלה

תחש בעת ההקריוז
אלופי־מישנה׳ כמו עמום בנין ושורה ארו־כה
של בעלי דרגות נמוכות יותר, חבריו
של אחיה הבטחוני של ציפי.
חתונה׳ צבאית זח ח תונ ה צבאית, אבל לא
צריך להגזים. לכן תפר לו תחש במיוחד
לכבוד המאורע חליפת־ערב לבנה ונראה כמו
אדמירל אמיתי מצוחצח ומהודר של הצי
השוויצרי.
250 המוזמנים (״לעיתונאים הכניסה אסורה,״
פקד תחש) שרטטו על המידשאות, לגמו
את הויסקי וזללו סנדביצ׳ים מעל השול חנות.
הכל היה סולידי ונחמד מפני שאת
המרץ שלהם כילו החתן וחבריו במסיבת
רווקים שנערכה לכבודו לילה קודם לכן, בה
חגגו את פרידתו מימי רווקותו ההוללים וה סוערים.
זאת
היתה מסיבת הרווקים המוזרה ביותר
בעולם. כי בדרך־כלל עורכים לחתן מסיבת־רווקים
בה נוכחים רק גברים. הפעם היו שם
גס נשים. הזמינו לשם רקדנית־בטן, שתי
תיי ח ת אמריקאיות ובאטדקציה מיוחדת גם
את גליה ארקין.
ברור שהכלה המיועדת לא הוזמנה למסי בה
כזו. הרי זאת מסיבת גברים. אבל לא
היה לה מוז לחשוש: כל מה שחיה שם
נגמר בשעה אזות וחצי בלילה והנוכחים
העידו בסיפוק :״לא עברנו את הגבול!״

בעולם בוליביה תחת לחץ פסיכולוג

עדבד פני ם ״א־דיסח־־ ינרנו־ נ עי ם

רז׳י דבריי, המהפכן הצרפתי שנידון ל־30
שנות־מאסר על שעזר לצ׳ה גווארה, הוא צל
של עצמו. הוא הי, אומנם, בתנאי מאסר די
נוחים: הוא מסתובב בחצר הקיסאנו טילי־טאר,
מיבצר צבאי בו הוא כלוא.
הוא גם עושה התעמלות, כשהוא רוצה,
עם החיילים במקום, קורא רוב היום, ואינו
חייב לעבוד.
לעומת זאת חי דבריי תחת לחץ פסיכולוגי
מתמיד. תמיד מאיימים עליו בכלי־נשק!
הוא חושש ש״הסי־אי־איי ירעיל אותי,״ והוא
לקה בקיב־כיבה בעת מאסרו.
על כך העיד, השבוע, עיתונאי אמריקאי
— הראשון שהותר לבקר אצל דבריי, מאז
נידון למאסר לפני יותר משנה.
להסתלק מייד. דבריי עצמו קיבל את
העיתונאי בחשדנות, :איך אני יודע שאתה
לא סוכן אמריקאי?״ חקר, כשהכתב הופיע.
בבית־הכלא.
במשך הראיון הוקל קצת לאסיר. אבל
הוא הוסיף להסתכל בחשדנות לעבר מכשיר-
ההקלטה אשר אחד השומרים הפעיל, בזמן
הביקור.
בין דבריו של דבריי:
! 9כשנתפסה ונהרגה טנייה בורקה, חברתו
של צ׳ה גווארה, הוצא מכילאו, הובא
לזהות אותה .״רצו שאראה מד, קורה לאנשיה,גריליה,״
מוסיף דבריי ומספר.
#״סניה לא היתד, מרגלת. איש מהלוחמים
לא היה מרגל. זהו חלק ממסע־השמצה,
מעשה־נקם נגד אלה שפגעו בשיל־טון
בבוליביה,״
ס ״הסי־אי־איי שולט על כל ממשלות
אמריקה הלאטינית. גם על ממשלות אחרות:
לדוגמא — מה שקורה עכשיו בצ׳כוסלו־בקיר.,״
#בריאותו
רופפת ולא נותנים לאשתו
ולאמו לבקר אותו .״אבל הן באות עכשיו
לבוליביה, לנסות ישר אצל ממשלת־לה־פאס.״
#״בזמן
מישפטי, גיליתי שורה של
גילויים בקשר לסי־אי־איי — אך חתכו את
זה מתוך העדויות.״
משפט זה היה האחרון בראיון. כששמעו
השומרים את מה שדבריי אומר — סיימו
את השיחה, הודיעו לעיתונאי שהוא ״יכול

ק 1ל ה

אל יאוש!

אם סובלת את מפצעי בגרות,
הפוגמים במראך וגורמים לד
סבל מיותר, דעי לך, ישנו
פתרון יעיל וסופי לבעית פצעי
הבגרות.

טיפול יסודי בשיטה
חדשה לנשים וגברים

אצל הקוסמטיקאית המדופלמת

אנילי

• הרחקה מוחלטת של
פצעי כגרות כאחריות
מלאה!
• טיפול מהיר ויסודי,
שיקנה לך עור חלק
ונקי.
אנילי, תל־אביב, רח׳פינסקר 4

(ליד קפה ״נוגה״) טל 55690 .
()16—18 , 10—13
הקץ לפצעי הבגרות!

פונדק הסטייקים

וחנן ה מ הלך
כביש תל־אביב—ירושלים, ליד בית־ספר מקוה־ישראל

ארוחות מצוינות. אוירה סולידית. מחירים עממיים

נ טו ול אתתחרטו
להתראות
ב ־ יוחנו

המהלך

אסיר דכריי כמאמר
זיהוי הגופה
העזלם הזה 1615

לקחת את המיסמכים שלו ולהסתלק תיכף
ומייד מבוליביה.״
גרמניה יורשיו
של היטלי
מחלונותיו של בית־הסוהר העירוני בקלן
משתלשלים, מדי יום ביומו׳ חוטים ל־מידרכת־הרחוב
10 ,מטרים מתחתיהם. בדרך
זו מבריחות החתיכות של האסירים וחבריהם
למיקצוע כסף, סמים משכרים ואף
מסודיות אל תוך חומות־הכלא.
זהו רק אחד מן הגילויים מסביב ל״מקום
המבוקר ביותר בקלן,״ כפי שמתבטאה
העיתונות הגרמנית. זהו גם אחד המקומות
הפרוצים ביותר לרווחה :״כל אדם עם
חמישים מארק יכול לברוח מבית־הסוהר

ממוצע, יכול אמריקאי בינוני לחיות טוב
עם אלף דולאר לחודש — כשלושת אלפים
חמש מאות לירות ישראליות.
אבל יש גם אנשים החיים שם חינם־אין־
כסף. חלק ניכר מן ההיפים, למשל.
השבוע פירסמה תנועת ההיפים — הזרוע
המאורגנת והמדינית של המחנה הבלתי־מגובש
המתכנה היפים — מינשר־שנור
יחידי במינו.
א כו לבחתונות. זהו סיפרון המפרט,
בסעיפים מסווגים היטב, איך יכול אדם
להיות מבלי להוציא כסף. למשל:
מזון קנה עיתון. בדוק איפה יש
חתונה. בוא למקום שלוש שעות אהרי
הטקס ממש. אכול כמה שתרצה. התלבש
לשם כך בצורה נקיה. זכור לשנן את שם־
הכלה לפני שתבוא — מתוך המודעה. ואז
תגיד, מפעם לפעם: כמה שדורותי יפה, או
משהו כזה...״
כן מפרט המדריך את מקומותי־החלוקה

כלא קלינגלפי־ץ בקלן
הכאה עד נווות

הזה,״ סיפר אחד האסירים, בשעת־חקירה.
אפשר לקנות הכל. בחקירה היה
בכלל צורך אחרי ש־ 11 קשוחים קשרו את
סדיניהם וירדו לאורך החומה — בדרך
המסורתית של סירטי־הסוהר — אל החופש.
קודם לכן שיחדו, כפי הנראה, את הסוהרים
שלהם :״כל אחד משלם, אצלנו,״
העיר אסיר אחד.
עבור מה? עבור מזון מובחר, סמים,
ואפילו — במיקרהו של רועה־זונות אחד
— עבור הכנסת מכשיר־אלחוט חדיש, שהוברח.
פנימה בסיוע אחד השומרים וש־באמצעותו
פיקח העבריין על עבודת הבחורות
שלו.
״הכלא רקוב כולו,״ מסר השבוע, דו״ח
החקירה ,״חלק מן הסורגים כד, חלודים,
שדי בסכין־מיטבח כדי לנסר אותם. במקום,
המיועד ל־ 800 אסירים, יושבים לעיתים
. 1600
״ 27 איש הצליחו מאז 1960 לברוח ולא
לשוב. שני נאשמים ברצח התיכו לעצמם
מפתח־גנבים, בתנור זעיר שהתקינו לעצמם
בתא, בעזרת פחי־שימורים.״
ט רו רוסאדחם. בצד רשלנות זו שלט
בכלא־קלן מישטר של טרור וסאדיזם.
״אסירים קשוחים הוכרחו לשבת, אזיקים
לידיהם, בצואה של עצמם: אחר־כך משליכים
אותם לאמבטיה ומכים אותם במים עד
שהמים מאדימים,״ סיפר עיתונאי אחד.
ב־ 1964 נפטר בכלא קלינגלפיץ, כפי שמכונה
בית־הסוהר של קלן, הפורץ אנטון
ואסילנקו. ב־ — 1965 התורכי עלי טוק.
שניהם הוכו למוות.
עתה בונים בקלן בקדחתנות בית־סוהר
ביטחוני חדש, שיוכל לאכלס 1100 אסירים.
אבל כיוון שקלן היא עיר גדולה ותוססת,
תמשיך גרמניה גם להבא להפעיל את המקום
שכונה בפי העיתונות ״תיזכורת של
מחנות־האימיס של היטלר.״

ארצות־הברית מדריך לחיים ו
בחינם ן
אמריקה היא יבשת יקרה, וארצות־הברית
היא החלק היקר ביותר של היבשת: בהעולם
הזה 1615

של אוכל חינם, כגון כנסיות, מוסדות־צדקה
ועוד.
סיגריות ושיחוודטלפון :״היפים
זרים זקוקים לפעמים לסיגריות או לטלפון.
מטבעות זרים רבים מתאימים למכונות ל־מימכר
סיגריות ולתאי־הטלפון האמריקאיים.
ניתנת רשימה מלאה של מטבעות כאלה.״
מחלות־מין: רשימה מלאה של סימני־המחלות
— ואיפה לקבל טיפול חינם.
סמים משכרים: איך להיפטר, בשי טות
שונות, מן הסמים שברשותך, במיקרה
של חיפוש משטרתי. איזה תכשירים לקחת
נגד זעזועי־נפש, כתוצאה מבליעת לס״ד
שלא עלתה יפה.
בצד שורה שלמד, של מוזיאונים ומום־
דות־תרבות בהם אפשר לבקר בחינם, מייעץ
המדריך לד,יפי שאינו רוצה לבזבז:
״דע שיש כמה תענוגות שאינם יכולים
לעלות אף בפרוטה שחוקה. השמש — חינם;
השיער שלך — חינם; חיוכים — חינם;
הגשם — חינם; ואפילו גופות עירומים
אפשר לקבל בחינם.״

מי רץ אדוריד?
קלויזיה לא קונים בכל יזם

היה זהיר בבחירתך

האם בדקת את מכשירי ג׳נרל אלקטריק אימפריאל?
הטלויזיה הנפוצה ביותר כיום בגרמניה. ג׳נרל אלקטריק
אימפריאל מיוצרת בגרמניה בידע של חברת ג׳נרל אלקטריק
מארצות הברית. ג׳נרל אלקטריק מארצות הברית היא
בעלת נסיון ומוניטין בין לאומי בייצור מכשירי אלקטרוניקה
וחשמל. השילוב המוצלח של הידע והנסיון של חברת
ג׳נרל אלקטריק עם הדיוק וההקפדה בכל שלבי הייצור של
חברת אימפריאל בגרמניה, הוציאו לשוק מבחר גדול של
מכשירים, ביניהם בעלי מסך 65ס״מ. נוסף לכך מותאמים
המכשירים לאקלים ולתנאי הקליטה בארץ, וזאת לאור
הנסיון הגדול של חברת אימפריאל בשווק במזרח הקרוב.

ולכן אל תמהר!
קנהלפ> מ> נו בשיפולוד
דרוש הדגמה בחנויות המובחרות בכל רחבי הארץ
יבואנים: יו סף טוינ ה בע״מ, מונטיפיורי ,32 תל-אביב
ורחוב יפו ,56 ירושלים.

חדש!

מכל העולם
אסור לנגוע בתיירות
בשבוע בו נבחר ריצ׳ארד ניקסון למועמד
הרפובליקאים לנשיאות ארצות־הברית, קרה
גם זה:
• ככף קנדי, ארצות־הברית, שילח
חיל־ר,אוויר לוויין־ריגול סודי, שמטרתו —
מעקב אלקטרוני אחר הנעשה בארצות זרות.
למרות הסודיות, ידעו כל עיתונאי־האיזור
על השיגור: הלוויין מתנשא לגובה 11 קומות,
זועק בעת ההמראה ״כפו 11 קטרים
מטורפים״ ,כדברי דובר־חי״א.
• בסופיה, בולגריה, גורשה מישלחת
הסטודנטים הצרפתיים מפסטיבאל הנוער הבינלאומי
הקומוניסטי, משום שחבריה ״היו
מהפכניים מדי, סיפרו את האמת על הפיכת־מאי
בפאריס כדברי דובר המישלחת
שחזרה לפאריס.
• ברומא, איטליה, הקימה המשטרה
יחידת־שיטור בבגדים אזרחיים, שאנשיה מצויירים
במכשירי־אלחוט ואשר מתפקידם לתפוס
את הפאפאגאלי: מחזרים לאטיניים נל־הטים,
הנוגעים בגופן של התיירות, מנסים
לצבוט אותן ופותחים בשיחה עם נערות
המתנגדות לכך.

יולי 1968

ת מונו תמק סי מו ת

ר שימות מרת קו ת

הקיבוץ וקוקה־קולה
רשימות מרתקות של מחברים ידועי־שם, כגון:

פראנק הורוואת, מריו סולדאטי, אוטיס בדאון, ארנסט פוקס
עתה במכירה. להשיג בכל מקום
הפצה בלעדית: סוכנות ברונפמן בע״מ.

יאכטת המליונרים ״אולטימה 11״ מגיעה לישראל
התיירות בישראל משגשגת, בבתי המלון הגדולים והקטנים אין להשיג חדרים בכל
מחיר. אולם קיימת קבוצת אנשים קטנה בעולם, אשר אין לה דאגות מסוג זה.
אלה הם אותם המיליונרים אשר מחזיקים יאכטות פרטיות ומפוארות שהן למעשה בית
צף על כל ציודו המודרני.
סנונית זו — יאכטה ״אולטימה 11״ — היא ספינה מיוחדת במינה, שכן ״אולטימה 11״
היא מבין המפורסמות שבין היאכטות, בגודלה, בפאר שבה וב בעלה — מר צ׳רלס
רבסון.
מר רבסון, מיליונר, איש עסקים יהודי הידוע בכינויו ״ מררכל 1ן ״ ,שכן הוא
משמש כיו״ר מועצת המנהלים של חב׳ ״ רבלץ ״ .לחברה זו עשרות מפעלים בעולם
כולו, ביניהם גם בישראל.
קשריו של צ׳רלם רבסון בישראל הם מיוחדים במינם. פרט למפעל הקוסמטי הגדול
בישראל ,״ רבל ץ באשדוד. הוא ידוע בין התורמים הגדולים אך ה״שקטים״ ביותר.
מן המפורסמות כי במבצע ההתרמה הגדול שלאחר מלחמת ששת הימים, תרם מר רבסון
אישית חצי מיליון דולר!
עצם עריכת חופשתו בישראל ובואו עם היאכטה הפרטית שלו, מהווה ציון דרך
לבאים אחריו ותרומה נוספת ונכבדה לקידום ענף התיירות.

אשת־החבדה

עונ ה לכבוד שיחוווה

ב שעווויה רבתי

ההולמת: כדוריה צוורן

המארחים: חיה וא.