גליון 1616 מתאריך 21 באוגוסט 1968

המחיר 130א ג ׳

וו רו ד 0111191

צמרת המדינה

ה ש עדודי ה הס!דית
משתדלת להסתיר

ב לי שכת

הר א שי

ה ש מפו החדש,
וקרםהשערות המוכר,
נו חי ם לשמוש, מבטיחים
ת ס רו ק ת מסודרת,
מקנים זוהר לשער,
ומעניקיםלחות לעור
הקרקפת ולשער
ומעל לכ ל -
מדבירים את
נגע -הקשקשת.
לאשה, לגבר,
לנוער ו לט ף
תאומי ״? 1ש ל רבלון*
מ ב טי חי ם את סלוק
קשקשי ־ השיער לעד

א ם יי׳ט לך מכשיר טלוויזיה, בוודאי
ראית, ביום החמישי שעבר, את יומן החדשות,
שבו תואר היום האחרון של מושב
הכנסת.
אני מודה שקטע זה הדאיג אותי מאוד —
לגבי עתיד הטלוויזיה.
אם תנתח מה שראית באותו קטע, תזכור
כי הראו לך: שני נואמים בעת ויכוח, צילום
מקרוב של גולדה מאיר צוחקת, סדרנים,
שומרי־הכנסת, מטאטאים.
ומה ל א ראיתי
אם תעבור שוב על הרשימה, תשים לב
לפרט המאלף: בכל הקטע הזה לא הראו את
המראה הפשוט והיסודי ביותר. לא הראו
לך את אולם מליאת הכנסת בעת הישיבה.
ומדוע לא הראו? מדוע צילמו נואמים
בוויכוח, ואת גולדה מאיר בשעת אותו
ויכוח — ולא תמונה כללית של האולם
באותו רגעי
לכך יכולה להיות רק סיבה אחת: מפני
שאולם המליאה היה כימעט ריק.
הקריין רמז על כך כאשר אמר כי חברי־כנסת
רבים כבר נסעו לחו״ל, ולכן היתד,
הנוכחות מעטה.
אבל זו פשוט אינה אמת. הנוכחות לא
היתד, פחותה מן הרגיל. היא היתד. בדייק
כרגיל: בין תריסר לעשרים חברי־כנסת.
מדוע לא להראות את האמת? מדוע מנסים
לטשטש את המציאות? האם זהו אות לבאות
על המסך?
אני רוצה לקוות שלא.

מכיוון שלא הראו את אולם המליאה,
לא ראית את חבר־הכנסת האחד שהוא נוכח
בכל יום ובכל ויבוח, ושישב באולם גם
באותו רגע.
אבל אותו חבר־כנסת הוזכר בכל זאת
באותה תוכנית — בעקיפין. כי כאשר
רואיין יו״ר הכנסת, קדיש לוז, היד, כימעט
כל פסוק מדבריו תזכורת לאותו חבר־כנסת(
.אגב, את הדברים אמר לוז ב־דברי־הסיום
שלו למושב. וחבל. כי היה
זה נאום־תעמולה מובהק של מע״י. אפשר
היה לקוות כי יו״ר הכנסת לא יישא בעת
תפקידו נאומי־תעמולד, למפלגה מסויימת,
אפילו כשזו מפלגתו שלו).
כי מה אמר לוז? אם תנסה לזכור את הדברים,
יבלטו הנקודות הבאות:

מכונת הגילוח תוצרת שוויצריה

גזי^

״אמגאך׳
בע״מ
תל־אביב
רח׳ שפע־טל

אני הח״מ מזמין מכונת גילוח ״רקס׳ נטענת /
חשמלית ומצרף כדמי קדימה צ׳ק /ה מח את
דואר ע״ס 10ל״י.
את יתרת הסכום אפרע ב־ 12 תשלומים חודשיים

רצופים על סך 10ל״י כל אחד.

הכתובת ...
חתימה ...

•וחנן המהלך
כביש תל־אביב—ירושלים, ליד בית־ספר מקוה־ישראל

ארוחות מצוינות. אוירה סולידית. מחירים עממיים

נסו ולא תתחרטו

להתראות

ב־יוחנו המהלד

היו״ר ה תלונן על ריבוי ה שאילתות.

אין זד, סוד כי השאילתה, שהיתר, בכל
המש הכנסות הקודמות עניין של מה־בכך,
הפכה בכנסת הזאת למכשיר פרלמנטרי
מרכזי. מיספר השאילתות גדל פי ששד, או
פי שבעה. ואין זה סוד מי אשם בכך:
ר,ח״כ המסויים, שהמציא בראשית הכנסת
הנוכחית שיטה חדשה של מלחמת־השאיל־תות.
היו״ר
ה תלונן על מיעו ט הנוכחות בכנסת.

זהו נושא מרכזי במאבק ד,ח״כ המסויים,
מאז יומו הראשון בכנסת. מאבק זד, הגיע
לשיאו הראשון כאשר דחתה הכנסת פ ה
אחד את הצעת־החוק שלו, שבאה לחייב
נוכחות־מינימום (״קוורום״) בכנסת.

פונדק הסטייקים

היו״ר ה תלונן על כי רבו לאחרונה

סיעות־היחיד. הוא אף מנה אותן, לפי סדר
בכירותן: העולם הזה, מק״י, קידמה ופיתוח,
הרשימה הדרוזית, דויד בן־גוריון,
שלמה כהן־צידון.
כל הסיעות האלה, מלבד מק״י, נולדו
כסיעות־יחיד אחרי הבחירות. מדוע? מפני
שהח״ב המסויים נתן דוגמה של פעילות,
שהטביעה את חותמה על הכנסת כולה.
מכאן הרצון לחיקוי.

היו״ר

התלונן

קטן

מיספר

ההצעות־לסדר־היום שנ שמעו, וטען כי גרם
לכך ריבוי הנאומים להנמקת הימנעות־מהצבעה.
בכך הפך היו״ר את הקערה על
פיה. האמת היא זו: בגלל פעילות ד,ח״כ
המסויים עוד בראשית הכנסת הנוכחית,
בשטח ההצעות־לסדר־היום והצעות־החוקים,
החליטה סיעתו של היו״ר להגביל פעילות
זו, על־ידי המצאת שיטה מחוכמת של מיכ־סות.
כתוצאה מכך המציא הח׳׳ב המסויים
שיטה חדשה של הפיכת נאומי־ההימנעות
כתחליף להצעות־לסדר־היום. רוב הסיעות
האחרות אימצו לעצמן מאז שיטה זו.

בימים האחרונים מאמרים על הנעשה בכנסת.

כתב דניאל בלוך, דובר ם־עת מע״י
וכתב דבר, אחד המשקיפים המפוכחים
ביותר בכנסת (דבר:) 9.8 ,
״ני תן לקבוע דיאגנוזה, כי הכנסת ה ש שית
לוקה באבנרי־פ ובי רד
. ..אינני נימנה עס מעריציו של אורי
אבנרי, נאני חולק על מרבית ה שקפו תיו,
אולם אינני יכנל שלא להעריך את הענבדה,
כי הוא היחיד המצליח להרגיז 19ו חברי-
כנסת.
״ויש על מה להתרגז. הוא בכו חנ בלבד
(פרט לסיוע שקיבל מחוק־ל שון־הרע) הצליח
להיבחר לכנסת, ובבית הוא מעסיק את
הכנסת ינתר מכל סיעת גח״ל, נזאת למרנת
כל הנ סיונו ת לצמצם את פעילו תו ואת אפש רויות
הופע תנ מעל הדנכן. כי כשם שניבחר
לכנסת לא בזכנ ת האיריאנלוגיה המדינית
והכלכלית שלו, כ ן גם עיקר פעילו תנ איננה
בתחום זה, ו הוא משכיל להעלות נו שאים
המעסיקים את הציבור, ללא הבדל ה שקפה
או מפלגה.
״ כן, למשל, אימץ לעצמו את שאלת ה טרמפים
לחיילים. אין שום סיבה בעולם
שחבר־כנסת מסיעת
העבודה לא יטפל
בבעייה זאת. אולם
איש לא עוסק בזה,
ואבנרי, ב חו שו הזריז,
מאמצה לעצמו. הוא כסיעת־יחיד
יכול לפעול ב ס חירות.
הוא אינו צ רין
עם אף להתייעץ אחד, ואינו נזקק לאי
שורים של הנהלת
וקואליציה, סיעה תהליך מסורבל ה ל
שתק כל מסוגל מרץ ויוז מ ה של חבר־כנסת נמרץ ופעיל.
״ב סופו של דבר, לא אתפלא אם בבחירות
הבאו ת יקבל אבגרי יו תר קו לו ת בז כו ת
פעילו תו ב עניין הטרמפים לחיילים, מאשר
בגלל ריעותיז על עתיר השטחים׳ ,וגוב ה
ארובת ררינג י שפיע יותר מאשר או רן
הגבו לו ת.״
אחרי מחמאה זו של איש דבר, באד,
תוספת מפי איש למרחב, שלמה סנה. בסקירה
מקיפה ויסודית (למרחב ) 16.8 ,קובע

עיתונאי מומחה זדי:
״עיקר הט מפר מנ ט ה או פוזיציוני שמור,
אס כן, לסיעות זעי רו ת, ו ב מיו חדה מרכז
החופ שי ( 3חברים) והעולם הז ה (חבר
אחד) .ה ה תר ש מות מן היציע היא שזו האחרונה,
כלומר אורי אבנרי, עו שה את
מלאכתה ביתר יעילות וענייניות
סיעת העולם הזה הצליחה, הודו ת
לניצול יעיל ונבון של ת קנון הכנסת, להעלות
פעמים רבות על הדוכן.
האופוה
ר וש ם, כי
״מתקבל
הר אויי ה לשמה היחידה זיציה

הי א

סיעת

ה עו ל ם

הזה.״

אנימעתיק קטעים אלה בכוונה, כיי
להרגיע קוראים כמו חנן בר־רון מנתניה,
שכתב לי דווקא השבוע את המכתב הבא:
״אני קורא כל שבוע את הדו״ח לבוחר
של אורי אבנרי, מפני שזה חומר־קריאה מרתק.
לא תיארתי לי כי הכנסת יכולה להיו ת
מקום כל־כך מעניין, כפי שהיא מצטיירת
מתיאורים אלה.
״אבל לא פעם אני מקבל את הרז שם כי
התיאור הוא קצת מופרז. האם יכול להיות
שסיעה של ארם אחד עו שה את כל הרב־קים
האלה? בוודאי יש בתיאורים האלה
הגזמ ה גדולה.״
התשובה כלולה בדו״ח הנ״ל של דבר ;-
למרחב, שני עיתונים שבוודאי אינם מתכוו
נים
לעשות תעמולה לח״כ המסויים. ולמען
הצדק, יש להזכיר שם שהוחסר בכל הרשימות
האלה: שמו של עו״ד אמנון זכרוני,
היועץ הפרלמנטרי של הסיעה, הנושא ב חלק
חשוב של העול.
• פוביה — הפרעה נפ שית ה מתב טאת
בפחד שאי־אפשר להתגבר עליו בפני מ שהו.

לא הזכרתי את שמו של הח״כ ה־מסויים,
כי גם יו״ר הכנסת וגם הטלוויזיה
נמנעו מלעשות זאת.
לא כן שני עיתונאים חשובים, שפירסמו
העולם הזה 1615

גם אתהע שוי ל ז כו ת :
במכננית וינה וקסהול •קטנוע וספה״טלחיה זניט
•מקרר חשמלי 7ר־־מ״מכונת כביסה אנטנמטית
•אופניים״מיקסרים*שעוני־יד״מכונת סריגה אוטו

מטיח״תננר אפיה״שנאב אבק״מסחטנח פרי הדר
•מצלמנת אגפא־פק״שטיח״שקי שינה״בילוי
סזף־שבוע לזוג• כסא מרפסת • צידניות נאלפי
פרסי תנחומים מחכים לן־בין סכיני פרמה-שרפ.

חפ ש את סכין ה מזל של פרמה -שרפבכל חפיסה של״פרמה־שרפ
5־א 1״3״־סכינים משלים ספלדח אל חלד, לנילנח חלק זנעים. אבל ישנן
חפיסזת המכילנת סכין נוסף. הלא הנא סכין המזל של פרמה־ שו־פ.
על נבי סכין זה כחנבה זכייתך. אם זכית באחד מן הפרסים שבר שימה -
שים אח הסכין במעטפה, הוסף את שמך זכחובחך ושלח בדואר רש 1ם
אל פרמה-שרפ ישראל בע־ם, ח״א. שדי ריטשילד .134ת 1כל גם לב 1א
אישית לכתובת הדל בימי השסע בין 8.00ל־.13.00 אם זכיח באחר מאלפי
פרסי החנחומים־ימסר לך פרס זה על ירי המזכר שאצלו קנית את חפיסת
פרמה-שרפ.
קלו חלק ! חפ ש את ׳׳סכין המזל׳ בחפיסות פרמה -שרפ. זכה בפרס
1תהנה מגילש חלק ונעים. הכל הזלך חל ק -עם פרמה -שו־פ.
ההשתתפות כמבצע אס1רה על עוברי: פרסה־שרפ, ה״סן, שלא ,.ארם ין, אר־אלי.
* לא כולל מיסיס

אם לא תמצא הגירסה החדשה חן בעיניהם,
עומדים ״הגדעונים״ לתבוע את המחבר
למשפט, כדי שיחזיר להם את שכר-
הסופרים שכבר שולם לו.

ת טיזי ף
׳ נכבדי ירושלים
הערבית -והרכוש
צפה ליוזמה מצד נכבדי ירושלים המיז־דחית,
באמצעות גופים בינלאומיים, נגד
החוק החדש אותו חוקקה הכנסת והמסדיר
ענייני-רבוש-נפקדים בירושלים הערכית,
לאחר שהפכה חלק ממדינת-ישראל.
נכבדים אלה מתמרמרים וטוענים שבעוד שאלה מהם
היושבים בבתיהם מקבלים בחזרה את הבתים והרכוש
שלהם בכל איזורי־ירושלים רבתי — מנשל התיקון
החדש, למעשה, את בעלי־הרכוש ממיזרח־ירושלים שעברו
לירדן או למקומות אחרים.

מאחרי פעולת־הנככדים ניצבת, כמובן,
ממשלתו של המלך חוסיין.

..לוידס״ מפעילה לחץ
על אלג׳ידיה
אחד הלחצים המוסעלים כיום בסתר על ממשלת
אלג׳יריה, למען שיחדור מטוס אל־על החטוף, נעשה
על־ידי חברת־ר,ביטוח הלונדונית הגדולה לוידם. המטוס
החטוף מבוטח על־ידי חברת אל־על בחברת ביטוח זו,
בסכום רכישתו המלא: שבעה מיליון דולאר.

אם תשחרר אלג׳יריה, בפי שרמזה, דק
את צוות־המטוס ונוסעיו, ולא את המטוס
עצמו, תצטרך ״לדידם״ לשלם ל״אל־על״
את מלוא תמורתו.

נציגי חברת לוידס באלג׳יריה רמזו לממשלתה, כי
במיקרה כזה — הם ייאלצו להפעיל סנקציות נגדיות
נגד אלג׳יריה, להסיר את הביטוח מעל מטוסיה שלה.
אם יעשו זאת, לא תהיה עוד חברת־ביטוח בעולם
שתסכים לבטח את המטוסים האלג׳יריים ואת נוסעיהם.
נראה שלחץ זה עשוי
להוביל לכך, שממשלת
אלג׳יריה תשחרר את המטוס
החטוף עצמו לאחר
שתשחרר את נוסעיו.

רשימת־הערבים
הסודית
של מע״י
מע״י השלימה את רשימת מועמדיה הערביים הנפרדת׳
אותה מתכוונת המיפלגה להציג לבחירות הכנסת
הבאה לאחר שמפ״ם תצטרף למע״י — ואת ערבייה
לערביי־מפא״י.

בינתיים נשמרים השמות שברשימה בסוד
כמוס, כדי לא להפריע למו״ם עם מיפ•
לגת הפועלים המאוחדת.

יבוטל העוצר
ברצועת עזה
למרות החרפת פעילות-החבלנים בעזה
ובסביבה, יבוטל בקרוב העוצר.
האחראים לביטחון רואים בפעולות־החבלה האחרונות
מעשיהם של זרים, שחדרו מחוץ לרצועה.

לעומת זאת, הם מכרכים על שיתוף־
הפעולה הגובר כין האוכלוסייה של עזה
לבין השילטונות הישראליים. לדוגמה, מזכירים
שמאות צעירים, שסיימו לאחרונה
לימודי-התיכון שלהם, הביעו את בקשתם
להתקבל למישרות כלשהן, במיסגרת המנגנון
הישראלי.

חותמת ישראלית
לא תגיע לארצות ערב
למרות ששילטונות־המכם ישראליים מחתימים בחותמת
רגילה את דרכוני המבקרים, הבאים לגדה מאר־צות־ערב
דרך ירדן — אין סיכויים שערביים ישאו
בכיסם דרכונים המוחתמים מזיזות עבריות.

מייד עם שובם לירדן מן הביקור בגדה,
מחליפים הירדנים את הדרכונים של התיירים
והמבקרים -בחדשים. השבים לקא־

ראג* ?!אפור -
בסרט ישראלי?
לאחר שכבר הופקו בארץ קופרודקציות
של סרטים ישראלייפ-יפאניים וישראליים-
פרסיים, עשויה עוד מדינה מיזרהית להש־תלב
בתעשיית־הקולנוע הישראלית. סוכנו
של שחקן־הקולנוע ההודי הירוע, ראג׳ קא־פור,
נמצא בארץ, מברר את האפשרויות
להסרטת פרט כישראל, בו יופיע הכוכב,
שהוא אליל הקולנוע בארצו.

שילוב עזה
בחקלאות ישראל
עוד צעד לקראת שילוב רצועת־עזה במירקם החקלאות
הישראלית יבוצע השנה: פירות וירקות ישראליים
שונים ייארזו ברצועה.

החלוץ ככיוון זה היא -הסוכנות היהודית,
שהעבירה, השבוע, משאיות אהדות
העמוסות בשקדים ישראליים, כדי לקלפם
בעזה.
בעיקבות השקדים יבואו פירות וירקות אחרים. יש
תוכניות אף לגבי אריזת פרי־הדר. בינתיים מקבלים
פרדסני־הרצועה מענק בעל־משקל מידי הממשלה, כהל־ודאה
להקמת בית־אריזה גדול, שיוכל לקלוט פרי ישראלי.

יוחלח הממונה
על הסרט הישראלי
הממונה על עידוד הפרט הישראלי ב-
מישרד המיטהר והתעשייה, אשר הירש-
בדג, עומד לעזוב את תפקידו, בו כיהן מאז
יצירת מישרה זו, ולעבור לתפקיד אהר.
במקומו ימונה לתפקיד זה קצין בכיר שפרש משירותו
בצה״ל.

הטלוויזיה מוותרת
על סרטים?
ועדת־השרים לענייני טלוויזיה, שבפניה עומדים להופיע
בימים הקרובים נציגי בעלי בתי־הקולנוע, הדורשים
שלא להציג סרטים בטלוזיזיה, תקבל כנראה חלק
מדרישותיהם.
הגדעונים קמים
לתחייה

נראה כי יוסכם שלא יוצגו פרטים כין
השעות 11-7בערב, בהן מבקר הקהל כקולנוע.
כמו־בן יוסכם כנראה, כי יוצגו דק
סרטים ישנים, כני כמה שנים, ולא סרטים
חדשים. הסדר דומה קיים כבמה מארצות
אירופה.
באותה הזדמנות יתבעו בעלי־הקולנוע להקטין את
המיסוי על הכרטיסים. המס בישראל מגיע ל״״/ס. 120
הארץ הבאה אחרי ישראל בתור במיסוי, היא אוסטריד,
בה מגיע המס ל־ .240/0בכל הארצות האחרות המס נמוך
יותר.

חבורת הגדעונים, אני
שי־הביטחון שעסקו בתקופה
שלאחר מלחמת־העולם
השנייה במצוד
אחר הפושעים הנאציים,
עלולים להופיע שוב כגוף
אחד — במשפט שיתברר
בישראל.
לא מכבר חתמו ותי־קי־הגדעונים
על הסכם
עם עיתונאי ישראלי
ידוע, לפיו יכתוב ספר
על מעלליהם. כשהוגשה
להם היצירה, לאחר
דחיות רבות, היא לא
מצאה חן בעיניהם והם
סירבו להוציאה לאור.

כין המחבר לבין
הקבוצה נעיד בירור,
בו נפסק שעל
המחבר לכתוב
את הספר מחדש.

היר או לכוויית משכם ומג׳נין ככר מצוי
יידים, כולם, בדרכוני־ירדן חדשים.

פיקוח על

צעירי מיזרח־ירושלים
בעיקבות שורת־הפיצוצים כירושלים, ה־
*טבוע, החליטו גורמים שונים, בהתייעצות
משותפת, להגביר את הפיקוה והמעקב
אחר צעירי מיזרה־ירושלים.
תוקם כרטסת מפורטת של כל הצעירים: יונהג רישום
מלא של פרטיהם: וייבדק, במיוחד, אילו מהם היו בעלי
עבר פוליטי כלשהו.
שי עו רבאגא בוווזי ה

כל אדם •טפעל מבחינה מדינית, באיזשהו
כיוון, בעבר -יהיה צפוי למעקב מתמיד.

מכוזבים
איזו פדראציה ז־הרשו
לי להעלות שאלת־תם: מה יקרה
אם יקום פעם איחוד כלל־ערבי? מה יהיה
אז עם היישות הפלסטינית בה אתם מצדדים?
הרי
מטבע הדברים שהפלסטינים ירצו
להצטרף לאחיהם הערבים.

חיים ווייל, נתניה
• לפי ה תוכנית לשלום ישראל— פלסטין,
תוכל נ ל אחת מ שתי המדינות להצטרף
לברית חיצוני ת בהסכמת השנייה, בכפוף
להסדר הבטחוני שיוסכם עליו מראש.

גן־אמוץ־מוקד (המשך)
ברצוני להגיב על דבריו של דן בן־
אמוץ (העולם הזה ,)1613 שנפגע מדחבתו
של גבריאל מוקד בדבר.
את גבריאל מוקד אני מכירה ומוקירה
באישיות. הוא היה מורי לספרות. אני
מודיעה שאנסה להתייחס רק לדבריו של
בן־אמוץ בהקשר לאישיותו של מוקד.
מיסטר בן־אמוץ! האם על־ידי כתבה
אחת של מוקד אפשר לומר עליו ״התבן
שנתפזר מראשו הפרום של הפוחלץ הזה?״
אחד שאינו בקי בנושאי־כתבותיו של מר
מוקד, אינו יכול או מסוגל להעיר הערה
כזו בדיעה צלולה.
חבר בן־אמוץ! אפשר להבין שאום נפגע
ומגיב. אך לפלוש עד לקולו הבלתי־נעים
של מוקד — זה חסר־טעם. גם אם קולו
בלחי-נעים, תסלח לי, האם הוא מפריע לך
למהלך החיים שלך?
מעולם לא מצאתי שום נימה של חשיבות
עצמית בדבריו. בעניין פעוט זה אתה עולה
עליו, מר בן־אמוץ.
אשר לרצון של מר מוקד ברכילות: אני
בעצמי קראתי מספר רכילויות אודות מוקד,
ולכן אתה יכול למחוק סעיף זה מכתבתך.
העניין החשוב הוא: איך אדם מכובד
כמוך יכול לבקר את מוקד, כשאתה מודה
כי אינך מכיר אותו ובקושי שמעת את
שמו?
תלמידה של גבריאל מוקד, תל־אביב

נערודה״מיגים״

הופתעתי ושמחתי מאוד לראות על שליבם
(העולם הזה
)1615 את חברתי טילבי הצרפתיה,
סמדג׳ה, שבאה הנה
לזמן קצר, כדי להשתתף
ב״קס גי־לוי־מצבת
קברו. של
אביה ז״ל — שהיה
מנהיג ציוני
גדול בצרפת.
לא ידעתי ש־סילבי
היתד, במקום,
כשנחתו המינים.

נערת־המיגים
אביבית — ראה

פריטה, תל-אביב

וספ רי תיהזו הר

התל-

תמונות.

4נ ת >

״נצד צס״ר -
האלימות, הקדשות
והקרושמוריזם נקנה^יוה
זג 8ו3ח -הנס
ונחות היום!״
•*נרא תי בשאט ״ נפש את מאמרו של גבריאל מוקד בובר —
׳א! העושה חשבונותיו האישיים, הקטנוניים, דשכונות תיסכול שאיש
אינו אשם בהם מלבד גבריאל מוקד עצמו — אשר במקום להיות
גבאי בבית־הג דרש של העיירה הפולנית, החליט להיות אינטלקטואל
ומבקר ישראלי.
התפוצויות־הקינאה העקרות שלו היו מצחיקות (קרא משל החוח
והאח בתנ״ך) אילולי תשובתו של דן בן־אמוץ, שחוש־ד,הומור
עזבו לרגעים ולכן היכר. ,בגרזן של קצב — את מה ששניהם
עושים פר, בעצם.

מה מדאיג
ך} וסר הטולרנציה והפרובינציאליות עלו, בישראל, עם
( 1העצמות השוביניזם, אשר בא בעיקבות מלחמת־ששת־הימים.
על יהודים מן הגטו משפיעה, כנראה, אימפריה רע מאוד: מאבדים
כל קנה־מידה מציאותי.
בצד צה״ל — צבא־העם הנפלא — האלימות. הקרתנות והקלוש־מרליזם
בקנה־מידה ממלכתי, הפכו לנחלת היום.
כאן מי שלא בעד — הוא נגד, ויש להשליכו לכלבים. צאצאי
מיזדח־אירופה והלבאנט יצרו מימסד אנטי־תרביתי מטושטש, החסר
קריטריונים איכותיים ואשר ידו בכל: בתרבות, באמנות, יארכי־טקטורה,
בפוליטיקה — בקיצור ממש בכל מקים.
או במילים אחרות: מי שלא חושב כשמעון פרס הוא שמעון
צבר( .החוכמה — של עמוס קינן).
עסקנים ובדרגים, אשר כבודם כעסקנים ובדרגים במקומו מינח —
הם כיום פילוסופים בפרוטה, שהפכו מעצבי־חיי־הרוח של הדור.
וכל מי שמעז להרים קולו נגדם, נכווה באלימות וברותחין,
קיימת אופוזיציה של ״אוואנגרד־נמושות,״ שאפתנית, מגמגמת,
הממלמלת את אשר אין לה לומר.
כמערך נגדי בתוך אותו מימסד פועלת גוורדייה של מבקרים
רופסי־מווז, העושה מבורותה קרדום ׳ לחפור יו, ומתיסכולה חוד־חנית.
הרי
רוב המבקרים פה יוצרים בשיטחם — ללא הצלחה מיוחדת.

הביפורת — נבם השוג
ך * ביקורת השובה, בפרובינציה. דווקא כאן: כחולייה מקש(
{ רת, יקרת־ערך, בין האמן לסביבה.
אך פה הפכה לבמה בזוייה של חשבונות אישיים, ושל ״שמור
לי ואשמור לך״ — אשר טישטשה כל קריטריון, כל גבול.
אין לדרוש ממבקר להיות יותר אובייקטיבי מכל אדם אחר. אבל
יש לדרוש ממבקר יידע יסודי של הנושא בו הוא מטפל. הנמקה
מיקצועית מפורטת ומעמיקה. כשם שיש לדרוש מבדונים מסויימים
לחסום את פיותיהם עד אשר יוכיחו את עצמם במיקצועם רחדש.
נראה כי נכונה האמירה הישנה :״כאשר רועמים התותחים
(והפיות) ,שותקות המוזות.״
ועל אמנות, שאינה מיצרך השוזר, לכל נפש, ידון המבין — ולא
נציגי־ר,אספסוף באשר הם.
לסיום: הריני מבקש לפרסם מכתבי —כמאמר או כמכתב, אך
במלואו. הריני מצרף תמונתי, כיאה וכדרוש, על־מנת שיפורסם
מכתבי קודם.
בתודה,

יגאל תומרקין,

תל-אביב

• מכתבו של הקורא והא מן תומ רקין נכתב על טופס־מכתביס
הנושא את הסיסמה הל א טעי ת זל 0 1א | 0 \ 7׳1,י 0 1 ( 0 0 £ ׳1ז 2
: £ 1 0 £ 7 8 0 ¥ 1״מה שמותר ליופיטר אינו מותר לפר״ —
רמז לאגדה יוונית ול מי שנ תו ה אמנו תי ת — .עליה אפשר ללמוד
מן ה מנ ת ב.

סילבי סמדג׳ה וה״מיג׳י
מה עושה ״מקורות״?
למכתבו של הקורא מיכאל לבני (העולם
העולם הזה 1616

ייווי י
הזה ) 1614 נעיר: מקורות איגד, נוהגת
לנתק או להפסיק מי־שתייה.
במיקרה הקיצוני ביותר, מצמצמת החברה
את אספקת־המים למספר שעות קטן יותר,
כדי לחסוך בהוצאות וכדי ללחוץ בדרך זו
על הצרכן לפרוע את חובו. גם זאת אין
אנו עושים אלא כאשר מגיעים מים ער

דיוקנו של אמן (בעיני עצמו)

נפש — כמו במיקוד,׳׳ של חצוי; — שגבתה
את תמורת־המים. מן התושבים, אך לא
העבירה את הכסף; למקורות והשתמשה בו
לצרכים אחרים — וכך הצטבר חוב בעד
אספקת־מים במשך שנה שלימה.

מרדכי יעקוכוביץ, דובר
״ מ קו רו ת״ ,תל־אביב

הסקאנדל הבשר

כל הכבוד לכם על גילוי השחיתות והצביעות
של הפאראזיטים הדתיים, המנהלים
את המכירה ומחתימים חזירים (העולם
הזה .)1612
הלאה הכפייה הדתית! בוז לספסרים,
(המשך בעמוד )6

מכתבים
(המשך מ ענו ת )5

המתיימרים לייצג את הדת היהודית!
עכשיו רואים מיהם החזירים האמיתיים.
ש.א( ,.השם שמור במערכת) תל־אביב

היפה עונה לבחורי־זהב
ל־ 15 המכנים עצמם ״בחורי זהב״ במכתב
למערכת העולם הזה 0614 אני בעצם
לא )מעוניינת לנהל
איתם קורספונדנציה,
אך לאחר פיסרום
מכתבכם האגרסיבי,
אני נאלצת לעשות
זאת:
יופי הוא עניין
של טעם, ואין מה
לומר אם טלי יותר
מוצאת חן בעיניכם,
גם בעיני היא מוצאת
חן• אבל אני
שואלת אתכם: מה
נותן לבם את הז־כות
לחלוק על התכונות שלי וכן על
אישיותי — שיש או אין לי — מאחר ואף
אחד מכם לא הכיר אותי?
אגב: האמביציות שלי לא מופנות בדייק
להשגת ״התואר הניכסף הזה,״ ובמיקרה זה
השתתפתי בתחרות בתור כפורט, ועובדה
שלא הצטיידתי בפיאה נכרית.
בקשר לחברים שלי :״האיכות עולה על
הכמות,״ ואף־על־פי שהם לא מכנים עצמם
״בחורי זהב״ הם בעלי התנהגות ג׳נטלמ־נית,
ולא היו עונים לבחורה במכתב כמוכם.

מרים דוייל,

תל-אביב

לא שלוז
מכתבי בקשר לדבריו של דן בן־אמוץ
בוויכוח התרבותי שהוא ניהל מעל דפי
העולם

.המנועג רדיכ 7יתחזלז ביו רבר בלבן דים־
לכלכ 77 ן ובז ודיבדי כ 7ד\ו־וז
ד־ו סו כני ס

בי שראל:

מ ר כז לצניוד ימי ותת. מי מי מו בחר

חווי ס \ .וי נ *1י
תל-אביב וח׳ סלמה 0 3טל 2 4 7 2 5 .

ל עג רו תבםגםמחל דן ה מיו חדחלמ כי ר ה חמעונירב ו לי חי די ם עול ביודי מי
ל דיי גוס פו ר ט, בהנהלת מו מ חי ם מדן ב חגיי םבע לי נ סיו! וי דנג נרח בי ם

מסים

הזה () 1614

זכה לעריכה ״תרבותית״
של עורך מ־דור־המכתבים.
אין
שום קשר —
לא תוכני ולא צורתי
— בין המכתב
שאני שלחתי לבין
!שהעורר
המכתב
הנ״ל הואיל לפרסם
בעיתונו הנכבד.
בטעות, פורסמה
חתימתי ולא חתימת
העורך על המיכתב.

אלכם מסים, תל־אביב
• הקורא מסים טועה. ה מכתב שפורסם
מורכב מ שלו שה מ תוך עשרה קטעים שמהם
היה מורכב מכתבז. ב שלו שה קטעים אלה
לא שונתה אף מילה. הקיצוצים נע שו, כרגיל,
מטעמי־מקום ואינם מ שפיעים על התוכן.

נכה ומנושל
מרכז עדשות מגע

מ 71א 5 0£א5ע זס ^ז אס ס
״גרוזוכפקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5סינת רח־סינסקר
,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) סל 55029 .

שעדת?בלח 9-17
נשמח לשלוח חוג רתח סבר ח
ל*י נק ש ת.

אני, שלמד, זכריה, משותק ברגלי ופגוע
אף בידי, פונה בבקשת־עזרה.
זה זמן רב שאני נלחם עם מחלקת״
ההנדסה בירושלים, שיטפלו בי — לשווא.
זה ארבע שנים שאני מוכר עיתונים ב־בניין־העמודים
שברחוב
יפו. בשנה שלאחר
המלחמה החלו
פקחי־העיר להציק
לי ללא גבול
— עד־גדי גרירה וסחיבה
על הקרקע,
בליווי לעג קשה למומי.

קביי לקחו
ממני. וכל זה לעיני
עוברים ושבים.
לפני שנה הוחלט זכריה להקים לי עגלת־רוכלות,
אך לצערי לא התחשבו כלל ב-
מימדי־גופי הרחבים ובאופן־הליכתי. לא
הייתי מסוגל להיכנס לתור העגלה. אף
אישור רפואי שהבאתי לא עזר. לא התחשבו•
רק עכשיו שוב דנים על מיבנה־אבן
בשבילי. אודה אם הפקחים יניחוני בינתיים
— עד שייגמר המיבנה.

שדמה זכריה,
טעות לעולם צודקת

ירו שלים

הוא קם בחמש בבוקר לתפילה ,־
יום־העבודה שלו נמשך 4 1שעות. בלילה
הוא עורך טיול־הירהורים דבר)5.8.68 ,

רפאל רונדל,

אי-שם

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העולם הזה 1616

1אום זה שר אוו אבנר הסעיו את הי; 0האחרון שר מושב הננסת -נאשו
אנשי הסיעות יוצאים מגורם בעיקבות הגנתו עו מעש המושר הצנא בחנווו
אורי א מרי

כבוד

היושבת־ראש,

כנסת נכבדה.
מי הם הצדדים בוויכוח הזה?
מצד אחד: המושל הצבאי של צבא-
המה־לישראל.
מיהו המושל הזה? קלגס? שליט עריץ?

המושל הצבאי בחברון הוא ה איש
האחראי לכטחון מדינת־יש־ראל,
הוא האחראי לכטחון המתנחלים,
הוא האחראי לבטחון
החיילים, שהם בני העם בולו. הוא
אחראי לחיי נשים וילדים במיינת*
ישראל. הוא אחראי למניעת אי-

לא, הם באו כשם ״תנועת ארץ־
ישראל השלמה״ ,לא כדי לחדש
חיים דתיים כחברון, אלא בדי
לעשות מעשים פרובוקטיביים שנועדו
להביא לסיפוח חברון ל ישראל
-וזאת כלא החלטת הממשלה.

באו להכריח במעשיהם את הממשלה
לעשות מעשים שאינם מתקבלים על דעת
העם, שהעם לא הכריע בעדם, שהממשלה
לא החליטה עליהם, שאין להם רוב, לא
בממשלה ולא בכנסת זו, ועוד פחות, כך
אני מקווה, בכנסת שתבוא.

״ מו סקד
עו ב מו תך1
שקט. הוא אחראי לשמירת ה•
בטחון.
עליו רובצת אחריות עצומה — לא לחברון
בלבה כי אם לכל מדינת־ישראל.

האם לא ראוי המושל הצבאי הזה,
בתפקידו האחראי הזה, למלוא
הניכוי והתמיכה של הכית הזה,
של העם הזה, וביחוד של
אותם שהם הראשונים לצעוק הידד,
כאשר מזכירים את שמו של
צכא-ההגנה-לישראל?

הם באו במירמה ובכחש!
ומצד שני: קבוצת אנשים שהלכו לחברון.
לא חשוב מי הם. לא חשובה השקפתם.
חשוב מה עשו, ומה הם עושים.

הם באו לחברון כמירמה
כחש, ותוף מעילה באמונו
אותו מושל צבאי. אישר
שר־הכיטחון מעל במה זו.
ביקשו רשיון לי 48 שעות,
מנת לרמות.

וב־של
זאת

מי לרמות? את צה״ל, את האיש
האחראי לביטחון בחברון ובמדינה.
קריאה: אתה מבקש את גירושם?
אורי אבנרי: עוד אגיד מה
מבקש.

אני

הם נשארו בחברון אחרי נסיגת הממשלה
בפרשה זו, נסיגה שביישה את המושל הצבאי,
שבאה בניגוד לדעתו של האיש
הפועל על־פי שיקולים ביטחוניים.
ואיך הם התנהגו במקום? זכורים לנו
הדיווחים על תהלוכות והפגנות חמושות,
תוך התגרות בתושבים. זכורה לנו הפגישה
עם ראש־העיר, הפגישה שהמושל הצבאי
הפסיק אותה, הפגישה בה אמרו המתנחלים
לג׳ברי: אתם, תושבי חברון, יכולים להישאר
כאן או ללכת מכאן.
לאחר מכן התחיל אחד המתנחלים —
נדמה לי כי הוא אחד מהשלושה שעליהם
חל צדד,גירוש — להיצמד לראש־העיר,
כשהוא נושא נשק. הוא הלך אחריו לכל
אשר הלך, כדי להטיל עליו אימה וטירור.

אחרי כל אלה, האם מפליא בלבה
שהמושל הצבאי זועם על ה אנשים
האלה? האם אין זה טבעי
שהוא רואה כמעשיהם חבלה כתפקידו,
תפקיד השמירה על ה-
ביטחון?

,תשובתם של פאשיסטים״
מה מטרתם של המתנחלים האלה?
האם זוהי באמת קבוצה של אנשים דתיים,
שבאו לחדש חיים דתיים בחברון? האם זוהי
באמת מסרתם?

ישראל ה שלמה — גייס אז אלפיים שוטרים,
משוריינים, סוסים וכלבים, כדי למנוע מקבוצה
קטנה מאוד של ישראלים לעשות
מחוזה של אחוזה בתוך השטח של מדינת־ישראל*.

יצחק
רפאל: זו סתם עלילה!
אורי אבנרי נ הם באו בשם תנועת
ארץ־ישראל השלמה, שאינה תנוע ה דתית,
אלא תנועה לסיפוח ה שטחים למדינת־ישראל.
איני מתווכח עכ שיו על דיעותיהס. זכו ת ם
להטיף לדיעותיהס, בדיוק כזכו תי להטיף
לדיעותי.

כאשר שר־ר,ביטחון נותן תעודת־הכשר
מרחיקה לכת לאותו שייך אל־ג׳עברי, הוא
יודע מה עשה אל־ג׳עברי, במשך ארבעה•
עשר חודשים, כדי לשמור על השקט וה־ביטחון,
שר־הבימחון מעיד על כך.

האם יש דין אחר למי שהולד
היום לאזור של מימשל צבאי, כשטח
מוחזק, כמצב־החירום, בניגוד
להחלטת המושל הצבאי? י״ שר-הביטחון איננו סיעה שד
כמה אנשים, שקולם רם ונישא כעדותו
של משה דיין
בית הזה כאשר יש צורך לנאום
יש צד שלישי לפרשה — התושבים של נאומים, אכל שחלקם כביטחון
הוא עדיין זעיר ביותר.
חברון, והאיש הזה ששמו אל־ג׳עברי.
שמואל תמיר: מופקר שכמותך, האס
שר־הביטחון איננו נוכח כאן, ואני רוצה
בהזדמנות זו להביע לו את תנחומי. בהעדרו,
אני רוצה לקרוא דברים שאמר שר־הביטחון
על פרשה זו. הדברים נאמרו בראיון שניתן
לסופר מעריב, ולהלן דבריו של שר־ה־ביטחון:

האם
באמת באו אנשים אלה בתום־לב
להתפלל? לחדש ישיבה? האם בשביל זה נתן
להם בעל־הון מסויים 2000ל״י ליום?

למעשה, את דעתו נגד אותה קבוצה
ונגד מעשיה, ובזכותו של ראש
עירית חברון.

״יי תכן שאילו היו באים לראש־עירית
ח ברון — אל־ג׳עברי — ואומרים לו שיש
יהודים הרוצים להתיי שב בחב רון — אינני
ב טוח שלא היה אומר, בואו נברר איך
ומה, מה אתם רוצים? שכונה נפרדת?
בתוך העיר? רק לצורכי דת? או גס למטרות
חילוניו ת? ,
״אבל או תו ראש־עירית חב רון, יי תכן
שהיה אומר ושואל עוד מ שהו, :האם אתם
רוצים לחיות איתנו, או אתם רוצים מה
שנקרא — ״לגאול את ח ב רון״ ,ולייהד
אותת? כלומר, לסלק או תנו, ולחיות ב מ קומנו?
אז אתם יכולים, כ מובן, ב כו ח החרב
— אתם ה שליטים היום — לע שות הכל.
״במ שך ה שנה נרקמה בינינו מערכת־יחסים
פחות או יותר הוגנים, כלומר — אנו
אומרים להם והס יודעים מה אנו רוצים,
מה אנו עו שים, ומה איננו עושים. ובמערכת־לשאול

יחסים זאת, הוא היה יכול
ודווקא הוא, ראש־עירית ח ברון — יכול היה
לשאול את השאלה הזאת: האם אתם רוצים

אתר. תדבר אי תנו על בי ט חון?
אורי אכנרי: כן, אני מדבר על
בי ט חון. אתה לא היית בצה״ל: ,אני היי תי
בצה״ל.
שמואל תמיר: היית משתמטמ שלו ש
מחתרות!
אורי אבנרי: אתה לא היית בצה״ל,
אתה לא תתווכח. אני הייתי ב חזי תחב רון
במלחמה.

תנדב ת״
אליעזר שוסטק :
צה״ל מהמחת רו ת ברחת!
אורי אבנרי: אני מציע לכל הסיעה
הזאת לא להתווכח על העבר בצה״ל, כל
חברי הסיעה בלי יוצא מן הכלל — ת שבו
ב שקט.
שמואל תמיר: משתמט מכל המחתרות!

אורי
אכנרי: ובכן, כאשר שר־ה־ביטחון
נותן תעודת־הכשר לראש־עיריית
חברון, יש מישקל, וצריך להיות לכך
מישקל בבית הזה.

אל-ג-עברי עמד בדיבורו!
אין זמני מרשה לי לספר עכשיו את
הסיפור המלא של מה שקרה בחברון ביום

אף אין להם זבות לכפות על הממשלה
ועל צה״ל מעשים, שהעם
לא החליט עליהם באורח דימו

שמואל תמיר: אוי לממ שלה, שאתה
צריך להיות סניגורה!
יוסף פישר: אני
נוח, כחבר קואליציה.

באמת

מרגי ש

אורי אבנרי (לעבר תמיר) :שמענו
כבר את הדברים שלכם. שמענו את ה טי עון
שלכם, שהוא סיגנון פא שיסטי מימים ימימה.
שמואל תמיר: ת שתוק עם ההפקרות
שלך זהה מקצו ע שלן! תפרסם שער
שני.
אורי אכנרי: זו הת שובה של כל
הפאשיסטים.
שמואל תמיר: זו הפרנסה שלן. זה
צירוף של תבוס תנו ת. ז ח מיליטריזם אינפנטילי.
אורי
אבנרי: כל הדיבורים האלה לא
עזרו לך בעבר, ולא יעזרו לך בעתיד.

ואחרי כל המעשים האלה, אחרי ההתחייבות
המפורשת שנתנו למושל הצבאי
שיישבו בשקט בתוך המיבצר של המימשל
הצבאי, הם הקימו בצורה פרובוקטיבית
מיבנה, לא כדי למכור מזון כשר, אלא כדי
לקבוע עובדה פוליטית במרכז העיר הערבית.
אליעזר
שו 0טק: העיר היא ע ר בי תז
אורי אבנרי: מבחינ ת הרכב אוכלו סייתה,
היא ערבית.

הם הקימו מיבנה* ,טבוונתו ל הרגיז,
לעורר תגובה, להוות פרד
כוקציה כלפי התושבים. האס פלא
הוא, שהמושל הצבאי שלח את
חייליו כדי לפרק מיבנה זה? והאם
פלא הוא שהחיילים עשו
זאת כרצון?

דין אחד לכולם !
תוך כדי כך התברר שאחד האנשים האלה
בכלל נמצא במקום בלי רשות. ואני שואל:
חברי ואני הוכינו בשעתו מכות־רצח, מפני
שנכנסנו בלי רישיון לאיזור של ה־מימשל
הצבאי, לשם עריכת הפגנה של
אחווה בשטח של מדינת־ישראל. ראש־הממשלה
דאז — על־פי עצת־אחיתופל של
מי שמשמש כיום כאחד מראשי תנועת ארץ־

לפרק את הדוכן!
לחיות איתנו, או ב מקו מנו? האם ז ו תנועה
להתנחלות, בלומר להפוך את ח ב רון הערבית
ליהודית, או רוצים אתם להקים י שוב
עברי בחברון? והשאלה איננה רק ב חב רון,
או דווקא חב רון.״

כדבריו אלה הביע שר-הכיטחון,
* הכוונה ל ש״רת־האחווה ב שנת , 1966
שדוכאה לפי עצת איסר הראל, שכיהן אז
כיועץ ראש־הממשלה.

הראשון של הכיבוש. ביום הראשון של
כניסת צה״ל, התקיימה פגישה בין המפקד
המקומי ושייך אל־ג׳עברי, ובאותה פגישה
נתקבלה התחייבות מסויימת על־ידי שניו
הצדדים.

בפגישת המפקד המקומי עם
ראש-העיר, קיבל על עצמו ראש•
העיר מה שלא קיבל על עצמו
(המשך ב עמוד )8

״מו 9קדשכמותך ! ״

(ה מ שן

מעמוד )7

שום ראש־עיר אחר כארץ: הוא
קיבל על עצמו להבטיח את ה־ביטחון.
׳מאז,
במשך ארבעה־עשר חודש, היה הר־חברון
האיזור היחיד בכל האזורים הכבושים
שלא היתר, בו אף תקרית אחת (זולת
מיקרה מסויים בשוק, וההנחה היא שזה לא
היה על רקע מדיני).
במשך ארבעה־עשר חודש, הר־חברון כולו,
העיר חברון, הכפרים מסביב לחברון, ואפילו
שבטי־הבדואים שמעולם לא סרו למרות
העיר עד כה — כל אלה הגשימו
את ההתחייבות שקיבל על עצמו השייך
אל־ג׳עברי.

אל־ג׳עכרי קיים את ההתחייבות
שהוא קיבל על עצמו ביום הראשון
של הכיבוש. זוהי עובדה, ולעובדה
זו יש מישקל, כאשר באים
לדון במעשיו של המושל הצבאי,
האחראי להמשך המצב של שקט
וביטחון בהר-חברון.
ויש גם צד רביעי לפרשה: הצד של מנד
שלת־ישראל. היא הולכת קדימה ונסוגה;
היא עושה צעד אחד קדימה ושני צעדים
אחורנית, ושוב צעד קדימה ושני צעדים
אחורנית •,ואיש איננו יודע היכן היא עומדת.

היא איננה גותנת גיבוי לאלה
הפועלים כשמה, היא איננה נותנת
גיבוי למושל הצבאי, כפי שהוא1
היה צריף לקבל.
יצחק רפאל: האס המו של הצבאי הת־לונן
בפניך?
אורי אכנרי: הבית הזה — אני רוצח
להזכיר לך. חבר־הכנסת רפאל, אס נש כח
הדבר ממך — בית זה הוא בית־הנב־תרים
של מדינת־ישראל. יו שבים בו מאה
עשרים חברי־כנסת. כל אחד מהנוכחי ם כאן
הצהיר ביו ם הרא שון של הכנסת הנוכחי ת
על ה תחייבו תו כלפי המדינה, וכל אחד
מאיתנו משתדל למלא אחר ההת חייבו ת הזו
לפי הבנתו.
יצחק רפאל: אני שואל אותך שאלה
קונקרטית; האם המו של הצבאי ה תלונן בפניך?
אורי
אכנרי: המושל הצבאי של מבי נת־ישראל
לא ילך לשום חבר־כנסת, ולא
יבקש שום דבר מחבר־כנסת. הוא מקבל
הוראות מממ שלת־י שראל, ולממ שלת־י שראל
אנו פונים.אברהםטיאר: לכן הוויכוח הוא עם
הממ שלה, ולא עם המו של הצבאי.
אורי אבנרי: לא ממ שלת־י שראל הח־ליטה
לפרק את הקיוסק, ולא היא הוציאה
את צו הגירו ש ל שלו שה אנשים.

המושל הצבאי-כתוקף! סמכותו,
כתוקף התפקיד שכולנו היטלנו
עליו, התפקיד לשמור על הביטחון
הוא אשר פעל לפי הכנתו,ועשה בפי שעשה.
שמואל תמיר: אתה יודע היטב ש הוא
קיבל רשות מהממ שלה.
אורי אכנרי: אס הוא קיבל רשות משר
אחד, שר־הביטזזון, שהוא האחראי בפני
הכנסת.
שמואלתמיר: הממ שלה!
אוריאבנרי: על כך יענה ראש־הממ־שלה.
אין לי שום עניין למלא את מקומו.

כל התנחלות -בהסכם הדדי !
ולעניין העקרוני: אין כל התנגדות לכך
שיהודי יהיה בחברון ובכל מקום אחר.
אבל דרושים לזה שני תנאים:
(א) הכרעה דמוקראטית של מדינת־ישראל,
בדרך של בחירות או של מישאל־עם, כדי
שעם ישראל יקבע באופן דימוקרטי מה הוא
רוצה.

(ב) הסכם בין שני העמים החיים
בארץ הזאת, שחיו אתמול
כארץ הזאת, שיחיו מחר
כארץ הזאת. אם אנחנו רוצים
שבארץ הזאת יהיה אי־פעם שלום
אנחנו צריכים להשיג הסדר,ששני העמים יסכימו לו כלב
שלם.
ובכן, כבוד היושבת־ראש, אני מציע לבית
הזה לדון בסוגייה הזאת כולה.

איננו בורחים מוויכוח כנושא
זה. להיפך, אנחנו מחפשים את
הוויכוח. לכן אנחנו מעלים את זה
לדיון.
העולם הזה 1616

הטלוויזיה הצריחה למצוא את פניה
הזוהוות של גלוויה הבלונדית, או לא
טלוויזיה הגונה בעולם.
המסדרון מלא אנשים. חדר־החדשות הומה
מרוב בני-אום. אנשים יושבים על שולחנית.
מלצר, הנושא מגש ועליו כוסות קפה ועוגות,
מפלח לעצמו דרך, בזריזות, אל
חדרו של אחד המנהלים. מי שיושב דיד
שולחן־עבודה אינו יכול כימעט לעבוד, מיוב
צילצולי־טלפון.

התמונות החיות
בבאלאגן העצום

איפור

המרינה
סטיוארם גלוריה
( ,)22 אשר פניה הם
מדינת־ישראל פני כפי שרואים אותה מתאפרת הצופים,
לפני הופעתה על
הטלוויזיה.
מסך

ך* רושם הראשון הוא של באלאגאן
} ) עצום• גם הרושם השני והשלישי.
למטה, ליד המעלית של בית היהלומים
בירושלים, מצטופפת פקעת אנושית. עזריה
רפפורט — הנראה כאילו שכח לאכול
בשבועיים האחרונים — רץ מן המרתף,
כשהוא קורא הוראות למישהו בלתי־נראה.
אביטל מוסינזון מסביר באנגלית לגבר
שמנמן :״שמונה תוכניות. זה בסדר. זה

יחה לדוגמא :״מהי יומיים אתה
\1/עובד על עריכה? מהבוקר עד הערב?
לא? רק מהצהרים? ואתה צריך דווקא אותו,
או סתם מישהו שמבין ערבית? דווקא אותו?
טוב. הוא יעבוד איתך עד הערב. בבוקר אני
כבר אהרוג אותו אצלי
ובכל זאת: כל ערב, בשעה שבע, נדלקים
האורות באולפן — ועל המסכים הפנימיים
מוקרנת תוכנית שלימה בערבית. איש אינו
רואה אותה, מלבד העובדים. פעמיים בשבוע
רואים הצופים, בחוץ, תוכנית אחרת
— בעברית.
מתוך הבאלאגאן העצום הזה נוצרות,
איכשהו, התמונות החיות.
בתוך המישרדים הצפופים של הטלוויזיה
נדחקים שני יצורים תאומים:
הם קשורים לאותו טבור, יונקים מאותו
מקור — ונאבקים האחד עם השני: המחלקה
העברית והמחלקה הערבית.
הדחיפה המעשית הגדולה להנהגת ה־

טלוויזיה ״הכללית בישראל ניתנה על־ידי
מלחמת־ששת־הימים. הממשלה החליטה, שיש
לנצל את -ההזדמנות כדי לשדר ת: בניות
טלוויזיה לאוכלוסייה הערבית. להדגשת היעד
אפילו קראו לזה טלוויזיה־לשעת־חירוס.
אמרו שישדרו ארבע־וחצי שעות ביום:
שלוש שעות בערבית — שעה־וחצי בעברית.
היעד הזה נשכח, והשידורים העבריים
הפכו עיקר־הפעילות של הטלוויזיה הישראלית.
המחלקה הערבית היא האחות הקטנה
והענייה .״כשהגיעו שני המינים
בשבוע שעבר,׳* נאנח איתן שאבי ,״לקחו
מטום מיוחד ויצאו לצלם כמה תמונות
בשביל המאגאזין בעברית. כשאנחנו צריכים
מונית בשביל לנסוע מפה לפה — יש לנו
בעיות. כשנסעתי לג׳באליה, לעשות רפור־טז׳ר,
בשביל התוכנית הערבית, שילמתי
לנהג המונית מכיסי. את הכסף הזה אראה
בעוד כמה חודשים

״מטרתנו: תוכניות
מיקצועיות טובות-

ך* וא הדין לגבי זכות־קדימה בשימוש
| | במיתקנים השונים.
מכיוון שהמחלקה העברית כבר משדרת
לקהל, בקביעות, קורה לא פעם שהיא
דוחקת את רגלם של ״הערבים״ מהאולפן
הקטן, המנוצל עד למאכסימום.
אלא שכל זה אינו מפיל את רוחם של
אנשי המחלקה הערבית. הם חדורים הכרה,
מיססית־כימעט, שהם בסדר. שהם מסוגלים
כבר עכשיו להציג מאגאזין יומי שלא
יפול מזה של המחלקה העברית. אחד מהם
אפילו פיתח תיאוריה:
״אנחנו יודעים את המיגבלות שלנו.
אנחנו לא מנסים להפיק תוכניות שיתחרו
עם התוכניות של הסי. בי. אנו. מטרתנו
להגיש תוכניות מיקצועיות טובות, לא

אושר. תעשה שמונה תוכניות. אבל לא כל
אחת תוכנית בפני עצמה, אלא פרק מתוך
תוכנית קבועה. אתה מבין?״
האיש אומר שהבין, אבל ברור לגמרי
שלא הבין. מוסינזון מכופף את שגי המטרים
של קומתו, חוזר על הכל מחדש,
גם הקומה העליונה נראית כמו בית־משוגעים.
מה שמתרחש כאן אינו דומה
לא למערכת עיתון ברגעים האחרונים לפני
ההדפסה, ולא לתחנת־שידור לפני מהדורת־החדשות.
בעצם, גם לא לשום תחנת

עובדי הטלוויזיה המרכזיים עו7ן בים אחרי שידור אחת
התוכניות, במעגל יגור. יושב באמצע: סנהל מחלקת־החדשות
בערבית, שלמח ענברי. מאחוריו יורם רונן. משמאלו: שלמה אהרונסון.

ביקוות־עצמית

מדהימות. כשמגיע, למשל, סרט־חדשות מ מספיקה, והמחלקה הערבית מחפשת באופן
חו ל: אצלנו בוחרים מתוכו קטע רצוף נואש כוחות חושים.
״לא נכון שאין,״ פסק ענברי 50 שהיה
של כמה דקות, מוסיפים לו קריינות
ערבית, וזהו. זה לא מזהיר — אבל זה אחד ממייסדי המחלקה הערבית של קול
ישראל, עבר לאחר־מכן לעסקנות במיפלגה
נקי וטוב.
הליבראלית .״יש אפילי בעלי־מיקצוע מעו״במחלקה
העברית עונדים חברה שהתמחו
באולפנים המשוכללים ביותר בעולם. לים. אבל הם אינם מוכנים לעבוד בתנאים
לא מתאים להם לעשות עבודה, כזאת, של מישרה ממשלתית.״
פשוטה. הם יחתכו את הסרט לעשר חתיכות
כי העבודה בטלוויזיה היא עבודת־פרך,
של 20 שניות, יכניסו באמצע קיטעי־חיבור הדורשת שעות רבות ואינה משאירה פנאי
ופרשנות. הכל על אלפיות של שנייה. אם
לעבודה נוספת. עורך־ר,חדשות בטלוויזיה
זה הולך — זה מצויין. אבל אם טועים הסעודית, למשל, שחזר לירושלים המזרחית,
היה מוכן לעבוד בשביל התחנה הישראלית
בכמה שניות — זה עלוב ומגוחך.״
— אבל לא בשביל 900—800ל״י לחודש.
אלה שהתקבלו לעבודה נמשכו בעיקר
מתח ההתחרות
על־ידי הקסם שבטלוויזיה .״אבל כמה זמן
יכול אדם לחיות כמו שיכור מיין מתוק?״
ותחושת-השליחות
שאל אחד מעובדי־ד,מחלקה הבכירים .״יבוא
•• נושא אחד נעלמת צניעותם של הרגע שהוא יתפכח ויחפש משהו לאכול.״
מה יעשה אז? ״יעזוב. הוא יקח איתו את
4אנשי המחלקה הערבית: הכוכבים. לפני
המצלמות יכולה מחלקתם להעמיד חצי־ תרי כל היידע, את כל ההכשרה שהשקיעו בו —
סר קריינים ומגישי תוכניות — יהודים ויעבור לחברה פרטית, המייצרת סרטים
וערבים — בעלי הופעה טלודיזיונית משכ בשביל הטלוויזיה. שם כבר יקבל משכורת
נעת ביותר. ובראשם: התגלית הבלונדית מתאימה לו יותר.״
ומי שלא יעזוב עלול להישחק. כי קצב־הזוהרת,
גלוריה סטיוארט.
העבודה הוא הרסני, והבלאי יהיה גבוה.
בחיים היא נראית רגילה למדי: שיער
בינתיים הם מחזיקים מעמד, כי הם שרובלונדי
ישר, עור שזוף, עיני־תכלת וקומה יים במתח כפול ומכופל: מתח ההתחרות
בינונית. ההפתעה הראשונה באה ברגע ש עם המחלקה העברית, מתח האתגר של מיק־היא
פותחת את פיה ומתחילה לדבר: הער צוע חדש, מתח שיוצרת תחושת־השליחות,
בית שלה נעימה, שוטפת, רהוטה. הנערה מתח הציפייה לתגובות הצופים. בזכות ה—
שנולדה לאב אנגלי ולאם איטליקיה, וא מתח הזה, הם מתייצבים מדי ערב מול השר
גדלה בחח־ת הוריה ביריחו — הספיקה מצלמות ובחדר־הבקרה, כדי להגיש את ה־להופיע
רק פעם אחת לעיני צופי הטלוויז מאגאזין היומי שלהם — אשר שום זר אינו
יה, אבל היא כבר כוכב.
רואה אותו.
מנהל מחלקת־החדשות בערבית, שלמה
בשידורים אלה הם מחשלים נשק רב־ענברי,
מאושר על המזל הזוב שהביא או עוצמה. באיזו מידה יהיה זה גם נשק יעיל?
תה אליו. אבל גלוריה סטיוארט אחת אינה עוד מעט אפשר יהיה לשפוט.

במדינה

אותלבאותי

העט
ט אל

* ה מ הו ם

וינה כולה הביטה השבוע לתוך תהום
נחרדה.
־גלותיה, במעמקים האפלים, התגוששו
־ והטרור־הנגדי, החבלה והנקמה, הרצח
וייס, הפוגרום והלינץ׳.
אדם בישראל הבין כי אין זה סיוט
מה שאירע השבוע בירושלים הוא
לבאות. הסלידה והתיעוב היו מהולים
5כי ריקמת־החיים של התרבות ה־לית,
שנוצרה במשך שנים רבות, עלולה
יע. מדינת־ישראל, שראתה את עצמה
של תרבות וקידמה, עלולה להיגרף
עכור ולהשתנות עד ללא־היבר.
*שלייה הראשונה. כמה אשליות
השבוע, בין קולות־הנפץ של הרימו־זעקות
הפצועים ונהימות־הזעם של
השפטים (ראה עמודים .) 10— 11
ר, הא שלייה כי הטרור הערבי חוסל,
*ין מה לחשוש מפניו.
לייה זו שאבה את כוחה מן הבוז
סופי לערבים, הרווח בהוגים רבים,
גבר בעיקבות מלחמת־ששת־הימים. היא
את ביטוייה בפסוקים כגון :״הם לא
וים לשום דבר.״
ים אין צורך בכישרונות מיוחדים כדי
י את חיי־ישראל לגיהינום. עשרות
יצאו בדור האחרון למלחמת־טרור,
־,ם עמים מוכשרים פחות מערביי־ין.
הטרור, שהוא תמיד הנשק של
וים, מאפשר למעטים להטריד את
] ,1במאמץ קטן ובאמצעים מוגבלים.
ו הראשון של הטרור הערבי, שהופעל
י אירגונים גדולים ומסורבלים מעבר
י, נעצר על־ידי צר,״ל לאורך הירדן.
כי מאורעות השבוע מסמלים את
ר לגל שני, פשוט ומסוכן יותר:
־ של קבוצות מקומיות קטנות ו־נות,
שהרבה יותר קשה לחסלן.
;שלייה השנייה. מתה גם האשלייה
;ציבור הישראלי יעמוד בכל מיבחן
לרדת לרמתם של הטרוריסטים.
וגרום שנערך בירושלים המיזרחית
לפוגרומים שהיו עורכים בריונים
הבים בגטאות היהודיים במיזרת אי־משפטי־הלינץ׳
שנערכו בירושלים
בית, לכל מי שנראה כערבי — ובכלל
׳יהודי פצוע קשה — השלימו את

דום כזה אינו מפריע לאנשי־החבלה.
־ :דווקא אנשי־החבלה מעוניינים במים
כאלה, היוצרים מישקע חדש של
־ .,אין ספק כי הפוגרום של השבוע
לכוחות־החבלה טירונים רבים חדשים.
איש נבון מבין זאת. משה דיין פנה
,ציבור בקריאה נרגשת ונואשת, הזהיר
מפני שרשרת־מעשים שתשים לאל כל
יות של ישיבה־בצזזתא של שני העמים,
1בתוך אימפריה יהודית מן הסוג שחולם
עליה.
}ם גם דיין ידע כי זה לא יעזור.
*ה לערבים, שהיא נחלת חלק ניכר
השכבות הנחשלות ביותר בציבור
אלי, לא תשעה לאזהרות נבונות.
ים של נקמה וגאולת־דם הם עמודי׳
בעולמן של שכבות אלו, כמו בס
של הטרוריסטים עצמם.
אפשר כימעט למנוע תגובות ספונת
של לינץ׳ ופוגרומים, בכל מיקרה
ן עולת־טרור. הטרוריסטים עצמם סומכים
ך. כמו כל מחתרת, הם מקווים כי
כות האכזריות על מעשיהם האכזריים
| את הציבור הערבי לידיהם.
י שיתוף־ד,פעולה הטיבעי של הפאשיס־
,משני הצדדים — שיתוף־הפעולה ה־הקיים
במרחב.
*שדייה השלישית. האשלייה היית
שמתה היא האשלייה שאפשר
£בטרור בצורה ״נקיה״.
.1חודשים רווחים בכל רחבי הגדה
סיפורים על חקירות־עינויים והריגת
ים שנלכדו. סיפורים אלה יוצרים רקע
לאירגון קבוצות־מחתרת.
יה דיין הבטיח בכנסת לחקור שמועה
שהסתמכה על עדותו של עורך־דין
*ך לא עמד בדיבורו. השבוע טענה
זרה׳ כי שיניה של עצירה ערביה
י ״מפני שנתקלה בדלת״.
תמת־הטרור היא מלחמה אכזרית, וגם
מה בטרור תהיה יותר ויותר אכזרית.
(המשך ב עמוד ) 14

שהוכו על־ידי הה מון היהודי המתפרע והזועם הם נעמן יוסוף ג׳דאללה
^ 11ך ן * ןןן
מיסק (מימין) מחברון, ונעים אחמד אונוהוד מעזה (ידו על עינו). 0 11111
בת מונ ה נראים השניים כשהם מובאים למשטרת נפת־ירו שלים, שם הגי שו תלונה.

היהודי

כל החופת ״
או טובוסי ם של אגד,

בטרם הספיק להתפוצץ.

ידיד ברוך ( )28 נפצע בביטנו וב מעיו מרסיסי־הרי מון שהתפוצץ ליד בית
החולים ביקור חולים. ה ה מון ה מתפרע שח שב או תו לערבי, רמס או תו
ברגליו, לאחר שנפצע. הוא ניצל על־ידי חבר, ועתה הוא שוכב חסר־הכרה, במצב אנוש.

1ך ! שני פקחי־הג״א מצביעיס לע־
; 1 1 ^ 11 בר הפח, בתחנת־הדלק פז,
בו התפוצץ ה רי מון, בפו צ עו את ה שומר.

המצוד החי

בעוד שני חיילים צופים מן הצד, מובאים
שני ח שודים (השני מאחורי השוטר)
לחקירה, כשידיהם על ראשם. כל הח שודים הובאו לחצר האחורית

1111

־11111

הערבי התלוי

הוא קמיע של מכונית השייכת לתו שב ערבי של העיר ה־מיזרחית,
אשר ניצבה ליד השער החדש, כאשר ה ה מון ה־פרוע
התנפל עליה, חיבל בה וניפץ את שמ שותיה. רק הבובה־הקמיע נשארה שלימה.

§ 1118111

חורבן בלילה

ב סי מ טו תהס מוכו ת לשער החדש, ב תוך העיר העתיקה, ניצבת
שורה ארוכה של מכוניו ת ה שייכות לערבים — אשר
שמ שותיהן נופצו, ב שעת פוגרום־הפתע אשר ערבו תו שבי העיר החדשה בליל־הרימונים.

1 1 1 1 1 7ך ך ״ 1 1 1 1מי ש מרות של משטרת־ירושלים
ניצבו ליד דל
1ש ע1 1 1 1 1 1 1
אשר נסגר לרא שונה מאז מלחמת־ ש שת־הימים.

דו ״ ה

()114

ה שי א הוווני 3 0י

בשבוע שעבר הודעתי על שיא עולמי של סיעתנו: תשעה נאומים בשבוע אחה
זה היה שיא קצר מאוד. כי בינתיים כבר שברנו בעצמנו את השיא הזה. בשבוע האחרון
של מושב־הקיץ של הכנסת (כימעט והייתי מוסיף :״ברוך השם!״) עליתי אחת־ ע ש רה
פעם על דוכן־הנואמים. למרות שאין ועד אולימפי של חברי־פארלמנטים, דומני שאין
לכף תקדים. בוודאי לא בישראל.
כל הנאומים האלה היו בתוקף תפקידנו. ואף כי כמה מהם היו בלתי־שיגרתיים בהחלט,
היה רק אחד מהם יוצא־דופן באמת• הוא נגע להתנחלות בחברון.
אולי כדאי לספר זאת כאן, כדי לתת מושג על סוג ההכרעות התכסיסיות שאנו עומדים
בפניהן.
שלוש סיעות סיפוחיסטיות (מפד״ל, גח״ל, מ״ח) הגישו הצעות־לסדר־היום, שבאו לתקוף
את המושל הצבאי על שהוציא צוזי־גירוש נגד שלושה. מתנחלים״ .הנטייה הטיבעית שלנו
היתר. להציע את הסרתן מסדר־היום.
כבר היינו בדרך כדי לרשום את כודנתנו זו אצל מזכיר־הכנסת, כאשר נעצרנו באמצע
המיסדרון. שאלנו את עצמנו (אמנון זכרוני ואני) :מה תהיה התוצאה?
הקואליציה אינה יכולה להצביע בעד הסרה מסדר־היום,
מכיוון שהיא כוללת את גח״ל ואת המפד״ל. היא תצביע בעד
העברת ההצעות לוועדה. אם נציע אנחנו להוריד את העניין מסדר-
היום, יצביע הרוב נגדנו. הדבר יתקבל בציבור כמתן גושפנקה של
הכנסת למתנחלים וגינוי הכנסת למושל הצבאי.
ואז עלה בליבנו רעיון, שנראה תחילה כמטורף: שנגיש גם
אנחנו הצעה דחופה לסדר־היום, באותו נושא ממש.
איך יכולנו לעשות זאת, כשהנושא הוא גינוי צוזי־הגירוש? פשוט
מאוד. ניסחנו הצעה לאמור :״החלטת המו של הצבאי בחב רון לגרש
שלושה מתנחלים, תגוב ת הממ שלה בנ דון ועיכוב הביצוע.״

זה היה רבע שעה לפני שהתכנסה הנשיאות כדי להחליט על
דחיפות־ר,הצעות. היא לא יכלה להעניק דחיפות לשלוש ההצעות של
מושל חגרון
אנשי־הסיפוח, מבלי להכיר גם בדחיפות ההצעה שלנו. כי הנוסח
של כל ההצעות היה כימעט שווה. ואכן, בלית ברירה הכירה
הנשיאות בדחיפות כל ארבע ההצעות. כלומר: ניתן מעמד שודד, להצעות שבאו לגנות את
המושל הצבאי, ולהצעתנו שבאה לתמוך בו.
וכך קרה שביום הרביעי, היום האחרון של המושב, עלו לדוכן שלושה נואמים שהטיפו
לסיפוח השטחים, ואחריהם אני, שהטפתי לשלום עם העם הפלסטיני (ראח עמוד )7
אחר־כך קם ראש־הממשלה והציע להעביר את כל ארבע ההצעות לוועדה.
כאן הייתי צריך לקום ולדרוש הצבעה נפרדת על הצעתי, בניגוד לשלוש ההצעות
האחרות. לא עשיתי זאת. מדוע?
אילו נשאלו חברי־הכנסת באופן מצפוני ופרטי אם הם בעד סיפוח או לא, ייתכן כי
רובם היו משיבים שהסיפוח יהיה אסון. אולם ׳ חברי־הכנסת סבורים, כי הסיפוח הוא
פופולארי בציבור. כפוליטיקאים ממולחים, אין כימעט איש מהם מוכן להצביע בגליי נגד
הסיפוח.
לכן, אילו נערכה הצבעה נפרדת על הצעות הסיפוחיסטים ועל הצעתי, היו מעבירים
את שלוש הצעות־הסיפוח לוועדה, ומורידים את הצעתי מסדר־היום. חששתי שאפילו מפ״ם
תבגוד בי במצב כזה.
למרבה המזל, לא תפס איש מאנשי־הסיפוח את העניין, בדקות המעטות עד להצבעה.
הם שתקו. גם אני ישבתי במקומי בשקט. אחד הכסילים מספסלי־מע״י קפץ ודרש הפרדה,
אך הושתק מייד על־ידי חבריו, שהבינו כי כל הפרדה תכריח אותם להכריע בין הסיפוחים״
טים ובין המושל הצבאי.
בהצבעה נשארו אנשי־הסיפוח במיעוט מבוטל, כשדרשו לקיים דיון במליאה. הרוב
המוחלט של הכנסת (ובכללו אני) הצביע בעד העברת כ ל ההצעות לוועדה. כך לא רק
מנענו מתן גושפנקה של הכנסת למתנחלים, אלא אף יצרנו עובדה הפוכה.
כל זה נעשה במשך דקות, לפני שרוב רובם של הנוכחים אף הבינו מה קורה. נדמה לי
שמותר לסיעתנו לרשום את הדבר כנצחון קטן — אחד הנצחונות הקטנים במאבקנו הרצוף,
הבלתי־נלאה, נגד הסיפוחיזם.

4 1 0 3

תג מ 1ללכל
את הנאום הקצר ביותר נשאנו השבוע
לגבי ״חוק משפחות החיילים שניסנו
במערכה״ .הסתיימו מכמה סעיפים,
ודרשנו שישולמו תגמולים גם למשפחותיהם
של חיילים אשר ניספו
בעת ששהו בחופשה ״שלא כדין״ (כלומר:
התפלחו) ,ובכל מיקרה שניספו
בדרך אל המחנה או ממנו, ללא הגבלה.
תוך-כדי-כך אמרתי נמה פסוקים אישיים

אולי אכנלי 1יש להעלות על נס את
כל מערכת־ה שיקום של צה״ל, שהיא אולי
הטובה ביזתר בעולם. אני יכול להעיד על
כך אי שית, כי אחרי שנפצעתי במלחמת־העצמאות
עברתי בעצמי את כל שלבי־השיקום.
אולי
יעניין את חברי־הננס תלש מוע ש הכסף
שבו רכשנו את העולם הזה היה
הכסף של ס שרד־הביטחון, שקיבלתי לצורכי־שיקום•

אני
מקווה שפקידי-השיקום לא שמעו
את הרחש שעבר באותו רגע באולם.

פעם שאלו אותי: האם כבר קרה לך
לנאום בפני כנסת שכולהריקה?
השבוע זה אירע סוף־סוף. כשנקראתי
לדוכן, לנאום על חוק־הטלוויזיה, היה האולם
ריק לחלוטין. נכחה רק אמה תלמי, יו״ר
הישיבה. כעבור כמה דקות נכנסו ארבעה
ח״כים, וזה היה מיסטר הנוכחים עד הסוף.

אורי אכנרי: כבזד היו שבת־רא ש,
כנסת נכבדת. דו מני שזו הפעס הרא שונה
שאני מדבר בפני כנסת שמליאתה ריקה.
הטלוויזיה תגרזס למהפכה בארץ. אין זה
ראדיו שני, וגם לא ראדיו גזו ל יותר. זהו
מכשיר מהפכני, שי שנה את סדרי־חיינו ו־סדרי־חברתנו.
הוא ירוקן את ב תי־ הקזלנוע,
יהווה איו ם על העי תונו ת ועל התיאטרון.
הוא ע שוי ל שנות אפילו א ת פני הכנסת.
אילו היתה מצוייה כאן רק מצלמת־טלווי־זיה
אחת, לא היה אולם־הכנסת נראה כפי
שהוא נראה עכ שיו, כ שנוכ חי ם ארבעה
חברי־כנסת.
(לאחר מכן נסתבר לי שהיתה מצלמה,
אבל היא לא צילמה א ת המזוזה המבי ש).
בידי מי אנחנו מוסרים מהפכה אדירה
זו? מי יחלו ש עליה?
יש בעולם שלוש צורות־ שליטה בראדיו
ובטלוויזיה: ממ שלתית, ציבורית זפ ר טי ת.
אצלנו אין אף אחת מן הצורות האלה.

ממ שלה,
מתפטר!

פנה
אד הש״ב!
אין אדם המתחנף לעיתונות יותר מחברי,כנסת
המצוי. חלומו הכמוס ביותר הוא
לראות את שמו בעיתון. אבל אין בארץ
מוסד השונא את העיתונות יותר מאשר
הכנסת.
זה״״מוזר — אבל זה ככה• זה דומה ליחסו
של האמן למבקרים.
כאשר הוגש חוק יסוד: הממ שלה, יצאו
כימעט כל הנואמים בשצף־קצף נגד הסעיף
העיקרי בחוק, הבא להטיל עונשי־מאסר גדולים
על העיתונים המפרסמים פרטים על
דיוני הממשלה. והנה, כשחזרה ההצעה השבוע
לקריאה סופית, נעלמה כל ההתנגדות.
מסתבר שכל חברי ועדת־החוקה, מגח״ל עד
מפ״ם, הסכימו לסעיף המאפשר לממשלה
לקבוע לגבי כל ״סוג עניינים״ כי ״סודיותו
חיונית למדינה״ — ונאמר במפורש שזר,
נוסף על ענייני־חוץ־ובמחון, המוגנים בסעיפים
מיוחדים.
הייתי המסתייג היחידי מסעיף זה,
מלבד הקומוניסטים!
כאשר נימקתי הסתייגות זו, נכח לוי
אשכול באולם. היו חילופי־דברים קצרים.
אורי אכנרי אילו הייתי אני
רא ש־הממשלה, ו היי תי יודע ש שר פלוני,
היו שב עימי בממ שלה, מועל ב אי מון שלי
ומוסר דברים לעי תונאים — האם הייתי
מעניש על כך א ת העיתונאי? לא. הייתי
אומר לאותו ש ר: לא א שב איתך עוד ב

שאתה

מתפטר

שאני

לוי
אשכול 1איד יודעים מי השר?
אורי אבנרי: שרות־ הב טחון הכללי
יגיד לד בכל מיקרה מי הו השר שמסר את
הידיעה לעיתונאי. הוא די יעיל ב ענייני ם
אלה.

ההסתייגות שלנו נדחתה ברוב גדוי.1
אפילו המרכז החופשי, המקדיש את רוב
פעילותו לעיתונות, לא הצביע בעד חופש׳
העיתונות.
נדחתה גם הסתייגות אחרת שלנו, אותה
נימקתי בנאום נפרד. היא באה לתת ל־נשיא־המדינה
את הסמכות לפזר את הכנסת,
אם לא הצליחה הכנסת להקים ממשלה תוך
ארבעה חודשים.
המטרה: למנוע אפשרות של כהונת
ממשלת־מעבר במשך שנים, כשאין בכנסת
אפשרות להקים במקומה ממשלה אחרת.
במיקרה זה יש
לתת, לדעתנו, את
ההכרעה בידי הבוחר.
אגב,
גם לגבי
חוק אחר, חו ק ה גנת
הנוער, נדחו
כל ההסתייגויות שלנו
שבאו להגן על
העיתונות בפני רדיפות
קנטרניות. למשל,
עורך עיתון שיפרסם
פרטים שלי־ליים
על אדם בן
אשכול
,17 יהיה צפוי עתה
למאסר של שנה אחת — אפילו אם פעל
בשגגה, אפילו אם לא ידע שהאדם הוא רק
בן ,17 ואפילו אם בן ה־ 17 הסכים בפירוש
לפירוסם זה!
הוויכוח על כך נערך מאוחר בערב,
הכנסת היתד. כימעט ריקה, רוב הנוכחים
לא עקבו אחרי הטענות, וההצבעה היחד,
אוטומאטית.

אולם ריה לחלוטין
הראדיו אינו ממ שלתי. הוא כפוף ל ממ
שלה, למע שה, אך להלכה אין זה כך.
לכן, כשבאים ב טענו ת אל השר, הוא יכול
לאמר: ר שות־ה שידור היא עצמאית, זה לא
נוגע לי.
הראזיו אינו פרטי. בהתאם לחוק הקיים,
אין בארץ ת חנו ת פרטיות.
הראדיו נם אינו ציבורי. כי ציבורי
פירו שו — בלתי־תלוי. למראית־עין זה כך.
אד למע שה ה מצי או ת רחוקה סזה. רשות־השידור
מייצגת, כביכול, גופי ם ציבוריס
שונים, אך למע שה חילקו את הכסאו ת
במליא ת ר שות השידור
על־פי מפ תח
מפלגתי, מתחת לשולחן,
בין מפלגו ת
הסי מסד.

בין השאר ציינתי
בנאום זה (שהיה
ארוך מן הרגיל, כי
איש לא היה מעוניין
להפסיק אותי,
כל עוד האולם
היה ריק):
<•:לאחרונה חל
שינוי גדול לטובה
באובייקטיביות של
קול ישראל, בעיקר בתוכניות היו ם הזה
וה שבו ע בכנסת. אולם שיפור זה הושג רק
אחרי 20 שגה, והוא יכול להתבטל בכל
רגע שהממשלה תרצה. בטלוויזיה יהיה המצב
מסוכן עוד יותר.
• בראש רשות־השידור צריכים לעמוד
אנשים בלתי־מפלגתיים ובלתי־תלויים. אם
אין הדבר ניתן, יש לתת ייצוג ברשות לכל

הסיעות ולכל הדעות, ולא רק למפלגות
המימסד.
י #הטלוויזיה צריכה לעמוד במרכז מער־כת־הבחירות,
ואת הזמן בה יש להקציב
לבל הסיעות באופן צודק. זה יחסוך ביזבוז
של עשרות מיליוני לירות בתעמולת־בחירות
עקרה ומגעילה.
#יש לתת רשיונות לתחנות ראדיו וטלוויזיה
פרטיות, לכל מי שמסוגל לממן
כאלה. כן יש להקים תחנת־טלוויזיה ממלב־תית
שנייה, שבה אפשר לשכור שעות־שידור.
• נסיגת־הממשלה מתוכניתה המקורית
לשדר שלוש שעות ביום לערבים — פירושה
נסיגה מן השלום. אם אין לכפרי־פלסטין
מקלטים וחשמל, יש לספק להם מכשירים
וגנרטורים, כדי שישמעו ויראו את ישראל.
אורי אבנרי עברה שנה וחוד שיים
מאז ה מלח מה, והנה הכל התרגלו לסטאטוס־קוו,
והכל חזר לקדמותו. אולי מאמינים כי
האדם הערבי כבר אינו כל־כך ח שוב ודרוש.
מכיוון שהפלסטינים לא הצטרפו עד כה
לטרור, מזלזלים בהם. תחת להעריך את
תבונתם ולעודד אותם לשלום, באים הזיל-
זול וה הזנח ה.״

•:אין לזרז את הטלוויזיה. טיב השידור
קודם להקדמתו.
י • יש להוריד את המיסים על המקלטים.
• אין לוותר על שידור סרטים. אם
זד. יכריח את בתי־הקולנוע לדאוג סוף־סוף
לנוחיות הקהל, לשים קץ לבריונות בקולנוע
ולגילגול הבקבוקים — מה טוב.
#יש למנוע פרוטקציוניזם במסירת
הפקת תוכניות לטלוויזיה. הכל חייב להיעשות
במיכרזים, ועל־פי מיבחנים אובייקטיביים.

משמעת ;:ך
קואליציונית

הרוב נ ש אי
ב מי עו ט !
הכרעה בעלת משמעות מרחיקה־לכת למהות
המישטר בארץ נפלה השבוע — ברוב
מיקרי של ארבעה קולות-
הדבר קרה לגבי חו ק הממ שלה — הוראו ת
מעבר. חוק זה מבטל הוראות שונות לגבי
הממשלה, לרגל קבלת חוק־היסוד החדש.
אולם הוא משאיר על כנו את ״המשמעת
הקואליציונית״ — כלומר את הסעיף האומר
ששר בממשלה יפוטר אוטומאטית, אם הצביעו
חברי סיעתו נגד הצעה של הממשלה.
אחרי שיו״ר ועדת־המישנה לענייני חוקה
וחוקי יסוד, ח״כ חיים צדוק, הצדיק את המשך
קיום הסעיף בחצי סד, הסתייגו, מלבד
סיעתנו, גם סיעות גח״ל, מפ״ם, מק״י ורק״ח.
ג ם שאר ר6,יעות, מלבד מע״י, מתנגדות לו.
בנאום־ההנמקה שלי אמרתי, בין השאר:
מכל הדברים החמר
או רי אכג רי
ריס הס מוגי ם בסעיף ז ה, הדבר ה ח מור
ביותר הוא שהסעיף גוז ר מל חבר־ הננ ס ת
להיות מ שועבד לסיעתו. הסעיף קובע נ״
סירוש שאסור לחבר־כנסת להצביע על־פי
מצפונו, על־פי הכרתו, כי הוא חייב להצביע
לפי האינטרס של סיעתו.
אם נשאיר סעיף ז ח מל כנו, מ ת עו ררת
ה שאלה: לשם מ ה יש בכלל צורך ב הצבעו ת
של חברי־כנסת? מדוע לא די ב הצבע ת איש
אחד ב שם כל סיעה, כ מו שמצביע בעל־מניות
בחברה מיסחרית? כלו מר: איש מפ״ אי
יצביע בשם 59 מניו ת, איש גח״ל ב שס 22
מניות, וכו׳.

ההצבעה על סעיף מכריע זה גבלה בשערורייה.
נגד ההסתייגות
הצביעו 27
חברי־מע״י שנכחו
באולם — ובכללם
אנשי רפ״י, שטינד
טמו את מוחנו במשך
שנים על הצורך
לשחרר את
חבר־הכנסת מן ה־למזכיר
,״ שיעבוד המפלגות
אך חשוב ייתר
היה מיספר התומכים
בהסתייגות —
.23 כלומר: מבין 61
חברי הסיעות המתנגדות לעקרון המשמעת,
הקואליציונית, המהווים רוב מוחלט בבית,
טרחו להופיע רק ! 23
(מבין 22 אנשי גח״ל, נכחו .10 מבין
8אנשי מפ״ם נכחו .4מבין 4ליברלים
עצמאיים נכחו .2מבין 3אנשי המרכז
החופשי — נכחו .2מבין 3אנשי רק״ח,
נכח .1המפד״ל נעלם בכלל).
אבל למה להתמרמר? יום לפני כן, בוויכוח
על חו ק הגנ ת־ הד״ ר, נפלה הסתייגות
חשובה, שבאה להבטיח את זכותו של מי
ששילם דמי־מפתח, ב־ 5קולות נגד !3שני
הקולות המכריעים ניתנו על־ידי שני חברי-
כנסת שלא נכחו כלל בוויכוח, שנכנסו
לאולם בעת ההצבעה והצביעו מבלי שהיה
להם מושג על מה הם מצביעים, ולמה.
(אחד מהם היה מנחם פרוש מאגו״י, השני
היה ח״כ מפד״לי).

כשבוע האחרון של הכנסת ה חמישית
היה על מפא״י להכריע
בין שני חוקי־דיכוי: לקבל את
חוק־לשון־הרע או את חוק־המד
שבים. היה נדמה אז למפא״י כי
ל״העולם הזה״ יש פחות קולות
מאשר למורדי המושכים, ולכן
הוחלט לקבל את חוק-לשון־הרע.
התוצאה ידועה.
כשבוע שעבר, השבוע האחרון
של מושב־הקיץ, קיבלה הכנסת
את חוק המושכים, כ־ 42 קולות
נגד 22 קולות, ואחד נימנע (ל״ע).
אחד הקולות נגד חיה קולנו.

מ ה בעותבה?

מבקר המדינה
אין אנחנו מוסקים, בדרך־נלל, בהת חכמויות.
אולם יש ודרושה ה תחכ מות כדי ל הוכיח
דבר ח שוב. ה שבוע שיע שענו את ה כנסת
בתחבולה שעוררה צחוק כללי, אך
,שנועדה לשמש מטרה רצינית מאוד.
זה חיה בעת ה חיכו ח על דו״ ח מבקר־המדינה
— מכס שנתי שרצינו ל הוקיע את
חוסר תכליתו. פתחתי את נ או מנו במילים
הבאות:

אורי אכנרי

כבוד

היושבת־ראש,

כנסח נכבדה.
במאנו היום להכין את נאומנו, עברנו
על ונאום הראשון שנשאנו על דו״ח מבקר
זמדינה, לפני שנתיים, באחד באוגוסט
. 1966
והה ראינו שלשוזא אנו טורחים. אין
צורך להוסיף מילה ולגרוע מילה.
מה נשתנה? אני מתכוון עתה, גבירתי
היושטיראש, לעבור על אותו נאום עצמו
באוזני הכנסת, ולבדוק אם אכן השתנה
משד,רובכן —
כבוז היושבת־ראש, כנסת נכבדה
הי ורד בו רהנצר: גם אז היתר,
יושבת־אש?
אור אכנרי: כן גבירתי, גם אז.

סס המפלגות
בשבוע נדוש כזח, קשה לקבוע מת
חשוב מס. אבל אין ספק בי אחד הדברים
הדובים ביותר היה קבלת חוק
מס־המיפגת. רק שבוע אחד חלף מהדיון
הראץ ועד לקריאה הסופית. זה
היה מירון קדחתני של המיפלגות הגדולות
אל: סף.
לא השיו את עצמנו שנובל למנוע
זאת. אבל ולנו למנוע גניבת-דעת וא-
חיזת-עיניים

אורי אדי: ה הס תייגו ת שלנו באה
לקרוע מעל י החוק את הצביעו ת והכזב.
בוויכוח רילנז אמר שר־העבודה ב ת שובה
לדברי :״ מ איי ק חו ה מיפ לגו ת את הכסף
הדרוש לה? 1׳וגרעונות, מפי תויי ם שונים
לדברים שאף ד לא רוצה בהם, וממוסדות:
כלכליים שמיוות מקיי מות. חבר־הכנסת
אבנרי לא מחם אף פעם אחת מל כך
של מיפלגות פויו ת יש מו סדו ת כלכליים,
חברות־בנייה י־יס אחרים. איפה בעולם
זה חיים? באייארץ זהי שנו? מדוע הן
עו שו ת זאת?׳ ום שאין להן מקורות־הכנסה.״
ובכן
ר בו ת׳ :רי־הכנסת, ראשית כל
אין זה נכון מב? עובדתית. הצעת־החוק
הרא שונה שלי 1ות הנוכחי ת באה, בין
השאר, ל מנו ע נלגות פו לי טיו ת לקיים
מיפעליס כלכלייס שר אל מוגי לא הצביע
אז ב עז ה.
אבל אני שואלאלה י סודי ת: הני מוק
הז ה ,,ש ה חו ק הזה לפטור את ה מפ לגו ת
מלעסוק בעניינים לשרים, היכן זה נאמר
בחוק עצמו?
כשה שר אל מוגי נ־ על העסקיס הלא־כשרים
של המפל-
נות הוא יודע מה
זוא מדבר. הוא היה
מזכיר הכללי של
פא״י. אבל המס
זו צ ע על־ידו לא
במקום הדברים
ולא
ן ז־כשרים,
קום המפעלים ח־
:ליים. בחו ק אין
לביטול העסקים
־כשרים ולמניעת
לא־כשרים. ם 1או מר: כל הא
ל מוגי
הלא־כשרים

של ה מפלגות יי שארו כניהיו, וחוץ מזה
יקחו מהפועלים, בכפייה. שאפשר לקחת.
לכן, כבוד היושב״ראטישנו ה ס תייגו ת
מפורטת מאוד, שבה ה* ל ה תנו ת את
ניכוי מס״ה מפלגות מ שכיו ב די םבש שה
תנאים, שיב טיחו אתנ טייז מי פ לגו ת הגו
בו ת את הכסף:
• ספרי־הח שבונו ת שיופלגות יהיו
כפופי ם לביקור ת מבקר־חס
• שום מפלגה, שתקבזף מגביית-
כפייה זו, לא תנהל מי פ ע) קי כל שהו.
• שום מפלגה לא תיצותר מאש 1
ע שרת אלפים לירות טל י־ שלה בב
חירו ת לכנסת, זא ת או 0שהמפ לג ה,
שהציגה 120 מוע מדי ם, ליציא יותר
מאשר 1,200,000 לירות

מכאן והלאה קראתי את כל הנאום ההוא,
שהתפרסם בגי ליון העולם הזה 1510 בין
השאר (הקטעים החדשים, סלא היו בנאום

המקורי, מופיעים בסוגריים):
אורי אכנרי: אנו ממלאים בדיון זה
את תפקידו של הילד הקטן בסיפור על בג־די־המלך
החדשים.

אנו שואלים שאלודוגם :׳לשב
מה בל הדיון הזה? מה התועלת
שבו? מה מטרתו? מה הוא מו
סיף לדין־וחשכון המקורי של מב־קר־המדינה?

הכבוד לעבודתו של מבקר־המדינה
ועוזריו. כל הכבוד לוועדה שישבה ודנה
במימצאים. כל הכבוד לחברי־הכנסת הנכבדים,
התורמים תרומה כה נרגשת לוויכוח
זה, המתנהל בהיעדר כל שרי־הממשלה הנוגעים
בדבר (גם היום!) ,ושההשתתפות המועטה
של חברי־הכנסת מטילה עליו צל
כלשהו (כמו היום, כשנוכחים תריסר
ח״כים!)
כל שנה בא מבקר־המדינה ומניח לפנינו
דין־וחשבון, המכיל מאות פרטים מסמרי־שיער,
שגם העיתון הסנסציוני ביותר, ואפי־

לקרוע את הססמה !
• תהיינה ב חירו ת ד מו קרא טיו ת ב תו ך
המפלגה. אם יקבע מבקר־המדינת שאין ז ה
כ ן — ת הי ה ה מיפלג ה פסולה מלקבל כסף
מגביית־כפייה זו.
• הכסף ינוכ ה רק מחבר במיפלגה. מי
שאיננו חבר ב מיפלגה, לא ינוכ ה מ מנו כסף.
• על ה עו ב ד להסכים בכתב ובמפור ש
לגביית הכסף מ שכרו.
עכ שיו אני או מ ר: אם דברי השר אל מוגי
לא היו דברים בעלמא, והוא ה תכוון ברצינות
שהכסף הזה, שייגבה מהפועלי ם
בכפייה, יבוא במקוםע סקי־ה ש חיתות, וב
מקום הסיפעלים הכלכליים, וב מקו ם ה דברים
הבלתי־כ שרים כי אז הוא עצמו וכל
ה תו מכי ם ב חו ק חייבי ם להצביע במד ההס
תייגו ת שלי, ה מבטיחה את א שר אמר
השר א ל מוגי בדברי־הפתיח ה ובדברי־הת שו־בה
שלו. אם הרוב, ה תו מך בחו ק הזח, ידחה
את ה הס תייגו ת, פירו ש הדבר שהדברים של
השר א ל מוגי היו דברים בעלמא, ואין כל
כוונה כזאת.

והסוף? הסוף היה מובן מאליו. ה חוק
כנר נבנס לתוקפו. ההסתייגות שלנו
נדחתה ברוב של 27 נגד .12 בעדה,
ונגד החוק, הצביעו שני ליבראלים (השר
יוסף ספיר ואלימלך רימלט) ,ח׳׳ב מיכאל
חזני מהמפד״ל, סיעות אגו״י, מ״ח,
רק״ח ומק״י. נגדה, ובעד החוק, הצניעו
אנשי חרות, רוב הליבראלים, כל
מע״י (כולל אנשי רפ״י לשעבר!) ומפ״ם.

מכקר־המדינה נכנצאל
לו השבועון המסויים, אינם יכולים להתח־רות
עימם. שחיתות, נוהלים נפסדים, חלוקת
מיליונים לפרוטקציונרים, ביזבוז פושע
של נכסי הכלל לטובת קומץ של יודעי-
להסתדר. באה הכנסת ואומרת :״פויה״!
ואחרי שנה — חוזר חלילה.

מתקנים ליקוי אחד -מתגלות
שתי שערוריות חדשות. נסתם
חור, נפרץ הסכר במקום אחר.
מימדי השחיתות אינם מצטמצמים משנה
לשנה. הם מתרחבים משנה לשיה, ופושטים
על שטחים אחרים.

דומה מבקר המדינה לרופא הפותח
פורונקל אחד, ובאותו זמן
נוצרים תריסר פורונקלים אחרים
בבל חלקי הגוף. את חפורונקלים
צריף לפתוח -אבל המשימה ה אמיתית
היא לרפא את הרעלת-
הדם הגורמת לפורונקלים.
נגיד דברים פשוטים: השחיתות אינה תו-
פעת־לודאי של המישטר הקיים במדינה. השחיתות
היא מרכיב מהותי שלו, פועל־יוצא
מעצם מערכת היחסים בתוכו.

אין בל טעם לדבר על עקירת
השחיתות מתוף המישטר -כי
פירוש הדבר עקירת המישטר
כשלעצמו, שינוי דמותו עד לבלתי•
הבר( .נדמה לי שגם זה לא נשתנה).

. .המישטר קדם למדינה, והוא קדם
אפילו להנהלת הסוכנות, ששלטה במדינה־בדרך.
המישטר הקיים הוא המשך ישיר של
שיטת הכוללים, שיטת החלוקה, שיטה של
חלוקת השלל בין כל מיפלגות המישטר,
לפי מפתח שרירותי, בלי דין ובלי דיין,
בלי פיקוח ובלי ביקורת, לפי ראות עיניהם
של המחלקים, בעלי השררה...

בגירה של ספ״ס
צמרת־מפ׳ם נמצאת בדרך המלך אל תוך
המעיי. אין זו הליכה, אלא ריצד״ השבוע
הוכח הדבר פעמיים.
בעת הדיון על דו״ח מבקר־המדינה נאם
איש מפ״ם, ויקטור שם־סוב, נאום־הגנה
נלהב על המנגנון הממשלתי. נאומו עלה
בהרבה על נאומי כל אנשי־מפא״י בעבר.
אילו היה לי זמן, הייתי קורא באוזניו אח
נאומיו חוצבי־הלהבות בשנים קודמות.
אולם לא זה העיקר. חשובה לאין שיעור
יותר היתד. הצבעת־מפ״ם על הסתייגות שלנו
בעיניין סיפוח־השטחים.
כאשר הוחלט על סיפוח־ירושלים, אחרי
המלחמה, לא ידעה הממשלה בדיוק איך
ומתי לעשות זאת, מול דעתה־קהל העולמית
העויינת. לכן הגישה הצעת־חוק סתמית,
המאפשרת לממשלה לספח כל שטח שהוא,
בלי אישור הכנסת. הכנסת, שידעה כי המדובר
בירושלים בלבד, אישרה הצעה זו. גם
אני הצבעתי בעדה, למען איחוד ירושלים.
כך נוצר מצב חוקי שהוא עכשיו בלתי-
נסבל. עולה הממשלה, בלי אישור הכנסת,
לספח כל מקום שהוא, ולמעשה את המרחב
השמי כולו. חיכינו להזדמנות כדי לתקן
זאת. ולכן, כאשר הוגשה הצעת־חוק ממשלתית
שבאה להסדיר את ענייני הרכוש של
ערביי ירושלים, הגשנו הסתייגות: שלהלן
לא תובל האאשלה להוציא שום צו של
•יווח. ללא אישור המי ת״ .דומני שזוהי

דרישה דמוקראטית מינימלית.
כשנימקתי את ההסתייגות, נכחו באולם
חברי־הכנסת יעקב חזן, ויקטור שם־טוב,
שלמה רוזן, אמה תלמי ועוד. עוד לפני
נאומי הפניתי את תשומת־ליבם לתוכן-
ההסתייגות. גם מעל הדוכן פניתי במיוחד
אל אנשי־מפ״ם, שהיו שקועים בשיחות
פרטיות, והפצרתי בהם לשים לב לחומרת־העניין.
אולם
כאשר הגיעה ההצבעה — נדחתה שלנו ההסתייגות
כימעט פה אחד.
מ פ ״ם
אנ שי
הצביעו נגדה!
באותו רוב עצום
נדחתה גם הצעתי
להחזיר לערביי־ירו־שלים
המזרחית את
רכושם בירושלים המערבית
ובכל שטח
ישראל — או לשלם
להם פיצויים עבורו.
(ויתרנו על הסתייגות
נוספת, שנועדה
להבטיח את
זכות כל ערביי־פלסטין על רכושם, הנימצא
בירושלים המזרחית — מכיוון שהממשלה
הבטיחה לטפל בעצמה בעניין זה, באותה
רוח).

במדינה

הצטרף
גם אתה
לגל החדש

(המשך מעמוד ) 10

היא תביא למעשים שכל אדם תרבותי סולד
מהם, מעשים שייעשו בשמה של מדינת־ישראל,
לשם הגנה עליה.
להשלמת התמונה: רוב גדול של ישראלים
הביעו השבוע את דעתם, בסקר דעת־קהל,
שיש להחזיר את עונש־המוות.
אלה הם צעדים לתוך תהום. הפסימיסטים
החלו מאמינים, השבוע, כי כבר אי־אפשר
למנוע את ההידרדרות, וכי נגזר על המדינה
להיכנס לתקופת־האופל. האופטימיסטים עוד
קיוו כי אפשר לשנות את הקו, על־ידי
צעדים נמרצים לגיבוש פיתרון מדיני.
כך או כך — הזמן קצר.

לוח הציוני ם
משבר־פתע, כמו ליל־הפורענות בירושלים,
מהווה אתגר לכל מוסד, לכל איש־ציבור. איך
עמדו המוסדות השונים בפני אתגר זהי
• משטרת ירושלים נתגלתה, ב
חולשתה. היה ברור כי היתה מוכנה ל־מעשי־חבלה,
אך לא לתגובות הצפויות
ברחוב. עזרת המשטרה לקורבנות הפוגרים
והלינץ׳ בוששה לבוא.
מפקד המשטרה, שרואיין בראדיו, לא
,תיקן רושם זה. להיפך, נראה כי התייחס
לכל העניין באדישות מסויימת. יחם זה
בלט גם בהודעות המשטרה במהדורות־החדשות
בראדיו, על כי החשודים בהתפרעות
יובאו למחרת היום בפני שופט־השלום
״לשם שיחרורם בערבות״.
מהודעה זו השתמע כי •המשטרה רואת
בהתפרעות דבר קל־ערך, שאינו מחייב
החזקת חשודים במעצר, ושאינו צריך אפילו
מחשבה שנייה, אחרת קשה להבין הבטחה
כזאת מראש.
יש ספק אם יכולה צמרת משטרת־ישראל
לסבול יחם כזה בנפה הירושלמית,
העדינה ביותר במדינה.
#משה דיין, לעומת זאת, הצטיין
שוב, בצורה שהזכירה לרבים את ימי־הזוהר
שלו, ערב־המלחמה. גישתו היתד,
תקיפה ונמרצת, והדבר בלט גם בקולו
ובהופעתו. אין ספק שיש לכך השפעה
חינוכית ראשונה במעלה•
שום איש־ציבור אחר לא התבלט במשבר
זה. בלטה שתיקתם של מטיפי־הסיפוח, שיש

לבידוד, למסיבות בב
ב 01ישת. ב רנ ב ולפילק

111)>5א

דיין ליד הפצועה יעל מזרחי
צל׳׳ש

התזמורת הסימפונית של וינה תבוא לישראל לסידרה של חמישה קונצרטים בלבה בסוף אוק׳ לפי הסכם
חתם עם האמרגן ה. רוברט.
התזמורת תופיע בהרכב מלא של תשעים נגנים ובראשם המנצח יוזף קריפס. יתלוו אליה במ לישראל כמה
וברי מועצת העיר וינה, שתרמה חלק מהוצאות הסיור בישראל וכן תגיע משלחת עתונאים מט>עתונים החשו־ם
ביותר של אוסטריה.
התזמורת תופיע בשתי תכניות: תכנית בטהובן ותכנית יוהן שטראום ותערוך שני קונצר&נהיכל התרבות
זל־אביב, שניים בחיפה ואחד בבניני האומה בירושלים. בין היתר יהיו חברי התזמורת אורחי !ורת הפילהרמו־ת
הישראלית, כמחווה־תשובה לאירוח הנאה לו זכו המנגנים הישראליים כשהופיעו לאחרונהנה•
התזמורת הסימפונית של וינה נוסדה ב־ 1900 ובין מנצחיה היו גוסטב מאהלר, ברונו וזלטף דמית, קלמפרר,
אוזאל, ברטוק, קובליק, פאריי, קראוס ויוזף קריפס. רבות מהיצירות המוסיקליות הגדולור שני דורות, מ־רוקנר
עד שיינברג, בוצעו בביצועי הבכורה שלהם על-ידי תזמורת זו, שנודעה מאז בריאתה כהמוסדות המוסי־ליים
המפוארים ביותר של אירופה.

להם השפעה דווקא על סוג הקהל שמתוכו
באו המתפרעים.
• ״קול ישראל״ עמד על הגובה.
בתוכנית היום הזה הושגו הישגים עיתונאיים
מרשימים. תוכנית זו הוכיחה, שוב,
מה רב יכול להיות ערכו של הראדיו,
כגורם מחנך. קולו של הציבור הנאור,
שבקע מן הראדיו בפי הסוציולוגית בן־
יוסף, השפיע לא מעט על עיצוב האווירה
הציבורית. פסוק־השבוע של הראדיו :״ירושלים
עלולה להפוך לעיר שליהודים יהיה
קשה לחיות בה, ושלערבים אי־אפשר יהיה
לחיות בה.״
• הטלוויזיה, לעומת זאת, היתר, חיוורת.
בעוד שקול־ישראל הקליט ושידר בהרחבה
את ההתפרעויות, נמנעה הטלוזיזיה לשדר
את תמונות המהומות, למרות שמצלמותיד,
נכחו במקום.
• ואילו עיתוני־הערב הצטיינו לא רק
בסיקור המאורעות — אלא גם בגינוי
תקיף של הפוגרום.
העולם הזר 1616 ,

**צטער מאוד. אינני יכול לדבר על
[^ 1/זה!״ ״זה לא נושא לפירסום!״ ״כל
מילה מיותרת תפגע בשמה הטוב של המדינה!״

השיבו השבוע לצוות העולם הזה
קציני־משטרה בכירים, ראשי משרדים ממשלתיים,
והרב הראשי לישראל.
ובכל מיקרה, אחרי התשובה החד־מש־מעית,
הושמעה הפליאה :״איך הספקתם
לשמוע על זה? זה סוד כמוס!״

הסוד נוגע למה שקרה בלישכתו
של הרב הראשי לישראל, הראשון
לציון יצחק רחמים נסים.

השר לא התערב;
** קור השמועה״ אמר :״התגלה
משהו חמור מאוד בלישכת הרב הראשי.

1103

בחלק השני של השמועה.

כלומר: אמנם קרה משהו חמור
בלישכתו של הרב ניסים, אכל לא
שר הדתות זרח ורהפטיג ולא
מישהו מטעמו -לא התערב ולא
ביקש להשתיק את העניין.
דוברו של שר הדתות, משה עקיבא דרוק,
נשאל על־ידי העולם הזה מה האמת בשמועה
כי השר התערב. תדהמתו היתד, מוחלטת.
הוא אפילו לא שמע על המיקרה המיסתורי,
״ולפי מיטב ידיעתי גם השר אינו יודע.
על כל פנים, לא היתה התערבות מצידו.״

אבל אם לא מצד שר הדתות -
הרי שהתערבות בכל זאת היתה.
ממקור אחר, שאיש לא רצה -
או לא יכול היה -לנקוב בשמו.
שכן מעטה פמיר הוטל על ה־

גייסנת

שר הדתות התערב כדי להפסיק את הטיפול
ולהשתיק את העניין.״
אבל אנשי אותו שרות, שבידיהם נמצא
הטיפול, הצהירו בתוקן* רב, שאין אמת

פרשה, וכד הנוגעים כה סירבו
לדבר. הטענה :״הגילוי יפגע כשמה
הטוב של המדינה.״

מעל לראשו של הרב
ך קומה השלישית של בית האבן
| 1היפה, בו שוכנת לישכת הרב הראשי
ברחביה, היתה עזובה לחלוטין. החדרים
היו פתוחים, השולחנות עמוסים ניירות —
אך איש לא נמצא שם.
בקומה השנייה גר הרב הראשי. צליצול.
גברת צעירה וחיננית פותחת את הדלת. היא
מצטערת מאוד: הרב הראשי לא יוכל לראות
איש. הוא מקורר, שוכב במיטתו.
היא ליוותה את צוות העולם הזה חזרה
אל הקומה השלישית, ביקשה לשמוע מה
הביא אותם לשם. כאשר שמעה, היתה
נדהמת .״איו הספקתם לשמוע על כך?״
ומשראתה שהסוד בכל זאת ידוע, הסכימה
לרדת שוב אל דירת הרב, לבקש תגובה.
כעבור עשר דקות חזרה .״כן, יש באמת
דבר כזה. אבל איננו יכולים למסור שום
פרטים. זה עלול לגרום נזק.״
האם הרב ביקש להטיל איפול על הנושא?
מפלגות איך לה צלי חבב חי רו ת
מבלי ל3ך בל יו תר קו בי ת
שני סקרים של דעת־קהל, מצד שני
מכונים שונים, הוכיחו כי ארבעה מתוך כל
חמישה ישראלים מתנגדים לשינוי שיטת־הבחירות.
השבוע
בא מכון שלישי, החברה ל שרות
סוציולוגי בע״נז, והסבירה מדוע.
הוא עשה זאת דווקא על־פי הזמנת המע״י.
רוב עצום למע״י. החברה נתבקשה
לבדוק מה היה הרכב הכנסת הנוכחית
אילו התחלקו הקולות, שניתנו בבחירות
, 1965 על־פי שיטת־בחירות אזורית. ועדת־מע״י,
היוזמת את שינוי שיטת־הבחירות,
קיוותה כי התוצאות ישכנעו את כל עסקני־מע״י
עד כמה כדאי לשנות את השיטה.
ואכן, תקווה זו התאמתה במלואה.
הוועדה בדקה שלוש אפשרויות:
#חלוקת הארץ ל־ 30 איזורי־בחירות
שבכל אחד ייבחרו ארבעה נציגים;
#חלוקת הארץ ל־ 40 איזורי־בחירה,
שבכל אחד ייבחרו 3נציגים;
י • חלוקת הארץ ל־ 30 איזורים, שבכל
אחד ייבחרו 3נציגים — בעוד שהשאר
ייבחרו ברשימות ארציות.
התוצאות: לפי השיטה הראשונה תקבל
מע״י — יחד עם מפ״ם — 66 מקומות
בכנסת. לפי השיטה השנייה 70 :מקומות.
העולם הזח 1616

לפי השיטה השלישית.79 :
כל זה, מבלי לקבל אף קול אחד יותר
מכפי שקיבלו אותן הסיעות בבחירות ,1965
כאשר המערך, רפ״י ומפ״ם זכו ביחד ב־63
מקומות בסך־הכל.
תוכנית שד הפיכה. מה היה קורה
למפלגות אחרות? לפי כל השיטות תיעלם
מק״י, ורק״ח תישאר הנציגה היחידה של
הקומוניזם בישראל. מפלגה כמו ל״ע תקבל
לפי שיטה אחת ( ,5כפי שקיבלה בבחירות),
לפי השיטה השנייה ,0לפי השיטה השלישית

גח״ל היתד, מקבלת לפי שיטה אחת 28
(במקום 26 שקיבלה לפי השיטה הקיימת),
לפי השיטה השנייה ,35 לפי השיטה השלישית
.29 בשום צורה שהיא לא היתד,
הופכת לאלטרנטיבה, אפילו בכוח.
פירסום פרטים אלה עשה שירות־דוב
לתוכניותיו של דוב יוסף, יו״ר הוועדה
שהציעה את שינוי השיטה.
כי מסקנות הסקר ברורות לחלוטין:
• החלפת־השיטה היא הפיכה, שנועדה
להפוך מיעוט לרוב, מבלי שיחול שינוי
כלשהו בדעת הבוחרים עצמם.
י • השיטה המוצעת תביא לא רק לשלטון-
המיעוט — אלא גם למישטר חד־מיפלגתי.
#הטענה, כי השיטה המוצעת תביא
למישטר דו־מיפלגתי, שבו מיפלגה אחת
תוכל להחליף את השנייה לסירוגין, היא
כוזבת. בשיטה החדשה תהיה גח״ל סיעת־אופוזיציה
קטנה, מדולדלת וחסרת־ישע, מול
מפלגת־שילטון ניצחיח, שתעשה בכנסת ככל

תשובתה של הגברת רבקה
היתה מהירה והחדטתית :״לא:
הרב לא התערב במהלן -החקירה.
לא היתה שום פנייה בזאת מצירו.
להיפר, החקירה נפתחה עקב
פנייתו שלו.״
היא אף הצהירה, שלרב הראשי לא ידוע
על שום התערבות מצד גורם גבוה כדי
למנוע את הפירסום.

מה יכול להיות כל כף חשוב
וחמור, שגורם רם ונעלם יתערב
אפילו מעל לראשו של הרב ה ראשי,
כדי למנוע פירסום?

מה נעלם מהלישכה;
ך* דמות המרכזית בתעלומה הוא אחד

ן | העובדים המרכזיים בפמליית הרב הראשי.

לפני
כשבועיים קרא לו הרב
נסים אליו, ונתן לו עצה ידידותית:
שיפסיק להופיע במשרד,
מכיוון שנתגלה משהו חמור אודוהעולה
על רוחה.
#לפי השיטה המוצעת, תהיה הכנסת
חסומה לצמיתות בפני כל כוח צעיר וכל
רעיון חדש.

יחסים מרחביים החטא העליון
בעוד מצרים מנהלת מיתקפת־שלום עקיפה,
מפזרת על ימין ועל שמאל רמזים שהיא
עשוייה, בעצם, להגיע לאיזשהו הסדר
עם ישראל — מנהל מישהו במרחב מיתק־פה
אחרת לגמרי.
לא ברור.אם ההשראה למיתקפה זו באה
מבריטניה, ארצות־הברית, חוסיין או שליטי־עיראק.
אך תכליתה: להוכיח שמצרים בכלל
ועבד־אל־נאצר בפרט הם, אם לא פרו־ציונים,
אז לפחות תבוסנים, פשרנים, ו־מחרחרי־שלום
עם ישראל.
דבר שעדיין נחשב לחטא העליון, ב־ארצות־ערב.
השבוע
הגיע ארצה ספר הממחיש מיתקפה
זו, מנסה לערער עוד יותר את מעמדה של
מצרים במרחב.
שמו: עבד־אל־נאצר ופלסטין. הוא יצא
לאור בלבנון הפרו־מערבית.
מגמת־הספר פשוטה: הוא משתדל להוכיח
שגאמל עבד־אל־נאצר תמיד רצה בשלום עם
ישראל.

תיו, ויש צורף ׳לברר את הדבר
כאופן יסודי.
הרב נסים אן ז פנה למשטרת
ירושלים, ומסר את אשר גילה.
״המשטרה אפילו באה לחקור אותי ואת
הנהג של הרב,״ סיפרה הגברת רבקה,
מזכירתו של הראשון לציון.
מה הוא הדבר הנורא שנתגלה?

״נעלמו דברים,״ השיבה המזכירה,
אחרי התייעצות בין־קומתית
עם הרב הראשי.
איזה דברים? מיסמכים? כספים?
שוב התייעצות עם הרב הראשי :״כספים.״

אבל התשובה לא נשמעה משכנעת
ביותר. האם כגלל היעלמם
של סתם כספים יפעילו את בל
אמצעי-ההשתקה הממלכתיים?
דברים באלה, למרבה הצער, הפכו
כימעט לשיגרה.
מהו, אם בן, הסוד החמורה
זאת אסור יהיה לגלות רק כאשר
יופר האיפול -אם אומנם יוסר,
והפרשה לא תיקבר.
לשם כך מסתמך המחבר האלמוני על
שני מיקרים:
#י תיווכו של הלורד הבריטי־היהודי
מורים אורבך — אשר ניטה, החל מסוף
,1954 לשכנע את עבד־אל־נאצר להגיע
להסדר עם ישראל — ולשחרר, קודם כל,
את קבוצת־ה,יהודים שנכלאו בקאהיר, בקשר
לפרשת־לבון.
תוכנית שלום מצרית — משנת
.1961
הפרטים ידועים. סופם פחות: בגלל קשר
צבאי נגד נשיא־מצרים, שאורגן כפי הנראה
בעזרה בריטית ואמריקאית, שעה שהוקמה
במרחב ברית־בגדאד האנטי״רוסית, נותק הקשר
האישי בין אורבך לעבד־אל־נאצר.
למרות זאת, ביקש המנהיג המצרי, שהושפע
מדברי-אורבך, שמנהיג מפלגת־ה־לייבור
של מאלטה, דום מינטוף, יוסיף
לנהל את המו״מ עימו ועם ההנהגה הישראלית
כאחת — לקראת הסדר אפשרי.
ממו״מ זה לא יצא דבר, כמובן.
לבני שתי מלחמות. המחבר האלמוני
הבין, כפי הנראה, שלא די להאשים
את מצרים באהבת־ישראל על־פי אירועים
ושיחות שנתקיימו באמצע שנות ד,־50׳ —
לפני מיבצע־סיני, שלא לדבר על מלחמת-
ששת־הימים.
לכן מזכיר הקונטרס — הנושא על שערו
קאריקטורה של נאצר המשחק בכדור־גולף
הנושא את הכתבה פלסטין, כשיעדו המגל
(המשך בעמוד ) 19

ך* צברית המצוייה נמצאת בסכנה.
} { עוד מעט, אם ימצאו שרידים ממנה,
יצטרכו להכריז עליהם כעל שמורת־טבע
או להכניסם למוזיאון. על אלו מן הישראליות
שנותרו בצורתן הטיבעית מסתערים
מכל הכיוונים, ומנסים לאלף ולתרבת
אותן, להקציען ולשפרן. שיהיו כמו כולן.
להתקפה החזיתית החדשה, שהתחילה בימים
אלה, חברו יחד שלוש חתיכות, צבריות
דווקא: מימי מרגולים, דוגמנית ילידת
ירושלים, דור שלישי בארץ; ליאורה
חכמי, רקדנית, ילידת־ירושלים, דור חמישי
בארץ; ויונה גפני, מדריכת הילכות נימוס,
ילידת תל־אביב, דור ראשון.
נמאס להן שכל מיני מומחים מפארים,
וארשה, רומא או ברלין יתלבשו על הצברית
ייעשו ממנה מה שלפי דעתם היא צריכה
להיות. הן משוכנעות שהן יודעות

| * ן \ י המפתח נפל ברחוב, אין להרימו?
\ /ן ; גם זאת בעייה המצריכה לימוד.
בתמונה מרימה דליה מפתח בצורה לא־ננונה.
מימי יותר טוב מה צריכה הצברית לעשות מצורתה
הגולמית כדי להיות מהוקצעת.
למטרה קדושה זו חברו השלוש ביחד,
הקימו את צמרת, בית־ספר לדוגמנות ולטיפוח
החן. ובעוד כמה חודשים, כשהבוג־רות
הראשונות שלהן ייכנסו למחזור, הן

מימי מוגוליס (באמצעו !(לגימה לתלו

| ך | 1כך צריך׳ להרים מפתח ברחוב !
כריעה אלגנטית, כ שהרגליים צ מודות
למציצים.
מוקד־מ שיכה
ח שיפת
מונעת

ןייו ^ ן גס כ ן אפשר להר-ם מפתח —
אבל שוב, רק נערה בלתי־מאולסת
תעשה כן. הדרן הנכונה מדריכים בצמרת.

ההליכה

1 1 1 1ליאורה חכ מי (במרכז) מדגימה צורת־הליכה מעכסת,
* י | 1ה ע שו״ הלמ שון ת שומת־לב ברחוב — א ן אינה צורת־הנכונה.
נס הראש, המוט ה נוטה, אינו מתאים להליכה נכונה.

ליאורה מדגימה בפני דיד׳ ודליה הליכה נכונה כשהכתפ״ ם מש
לאחור, הראש ז קו ף, והיציבה איתנה. ליאורה, רקדנית במיק:

היא כיוס אחת ה מו רו תהמ בו ק שו ת ביו תר לתנועה, יציבה והתע

בהמלצתה, נשלחה ליאורה לפנימייה של ה־רויאל־אקדמי
באלט בלונדון.
לארץ חזרה ליאורה עם גוף של סוסה
גזעית ואצילה, כדי לקצור הצלחות בשטח
המחול. היא היתה בין מייסדות התיא טרון
הלירי של אנה סוקולוב, סיימה את מחלקת
המחול של האקדמיה על־שם רובין בירושלים,
בציונים של ״מעולה״ באנטומיה.
״מה שמעניין אותנו.״ אומרת ליאורה
״זאת לא רק צורתה החיצונית של הנערה.
אנחנו רוצות להקנות להן תרבות, שיוכלו
לקחת עימן הביתה: אמנות דיבור, סידור
פרחים, והרבה יותר עדינות ממה שמוצאים
אצל נערה ישראלית.״

ך* תחום הזה שייך גם ליונה גפני
ן 21 אם לתינוקת בת שבעה חודשים.
מזה שלוש שנים עוסקת יונה, בוגרת מוסד
לנימוסין, בהדרכת חוגים לנימוסין ונוהגים
בבתי־ספר תיכוניים בתל־אביב.
מחוץ למיסגרת־הלימודים היא מלמדת שם
בנים ובנות, בנפרד.
מה? דברים שיעזרו להם לא פחות מחומר
הלימודים עצמו. מחוץ לכללים הקלאסיים
של נוהגי־שולחן ונימוסים שבינו
ובינה, עליה לפתור שם גם בעיות כמו:

!1 1 1 1 1 1

ליאורה
״האם צריכה נערה לצאת למירפסת אל בן,
הקורא לה מהרחוב בשריקה?״
״יש כללים קלאסיים בנימוסיו,״ אומרת
יונה ,״אבל לא בכל מיקרה אפשר לאמץ
בתנאי־הארץ את הנוהגים של אירופה.
כך, למשל, כתוב בכל סיפרי־הנימוסין,

הדגמה לצילום

דליה לוינבוק, הנו שאת את או תו השם אשר היה לדליה
לביא לפני שהפכה לכוכבת, היא גס קרובת־מ שפחה שלה.
דליה נ שואה לאחיה של דליה לביא. היא נראית בפוזת־צילו ם שהיקנתה לה מי מי מרגוליס.

שבכל מיקרה בו יוצא נער עם נערה, עליו
לשלם את החשבון. הנערה אינה לוקחת
עימד, כסף, רק ממחטה ומפתחות. בארץ יש
בעיות בתחום הזה — כך מסתבר. יונה
סבורה, שבן אינו צריך לשלם עבור בת —
כל זמן שאינו מרוויח לעצמו.
אז מה לעשות אם צעיר מזמין צעירה

לקולנוע, והיא שוכחת לשלם בעד כרטיסה?
יונה מלמדת לבנים שתי שיטות, במיק־דים
כאלה: א) הסתכלו על הכרטיסים לעיניה
ותגידו :״הכרטיסים עלו שש לירות.״
אם זה לא יזכיר לה, אז תפעילו את השיטה
(ב) :בפעם הבאה תטילו עליה לשלם בעד
מחיריהם של שני הכרטיסים.

וות מזות בצילום
בטוחות שמבט אחד יספיק כדי להבדיל בין
הגבריות שלהן לבין כל צברית אחרת.

** ימי מרגוליס, המוגדרת בכרטיס)
/.ה ביקור שלה כ״דוגמנית צמרת, בוגרת
בית־האופנה האיטלקי מינגוליני־גוגנהיים,
רומא״ ,היא חלק קבוע של מסלול הדוגמנות
בארץ, מזה תשע שנים.
היא הדגימה אופנה ישראלית בניו־יורק

ונ ה
כוח יעה,
לות.

דרום־אפריקה — ובמשך שבעה חודשים,
שימשה כדוגמנית של בית־אופנה ידוע לשמלות
קוקטייל בניו־יורק. היא האחראיון•
על האגף של לימוד־הדוגמנות וטיפוח־החן.
את היציבה והתנועה של מוצרי־צנזרת
מעצבת ליאורה חכמי, שכבר בגיל תשע
גילתה אותה הכוריאוגרפית אנה סוקולוב.

ישיבה סגורה
חוד בדור המיני.

מי מין

היא חלק מחומרי־ההדרכה ב מ כון
לטיפוח־חחן. ח שיבו ת ה מרובה, ביי־מדגימה
דידי מיוחס צורת־י שיבה בלתי-

נכווה. משמאל מתקנת יונה את צורת־י שיבתה של דליה לוינבוק,
מראה לה את צורת הי שיבה הנאותה לנערה בת־תרבות, בשמלת־מיני.
בעלו ת ה מכון, הן שלוש ח תי כו ת צעירות, ילידות הארץ.

ונשים
פ רו ספר
חסוגים.
אמנים מכל יש פאריינטה הוא אחד כזה, אמיתי לגמרי.
גם טוב וגס בוהמי. גם בוש וגע וגם אוהב
חתיכות. גם עושה סקאנדאלים וגם מייצג
את ישראל בניכר.
משם גם חזר, לפני שבוע, אחרי שהוון
של שנתיים ב לונ דון הערפילית. בעצם, היה
פרוספר ב מקורו צייר. לאחר שהגיע ארצה
ממקנס שבמארוקו, התחיל לצייר ונקלט,
תוך ז מן קצר, בחברה הישראלית.
גם בחברת הנשית. עוד בתחילת־דרכו
היה חברה של ציירת שנישאה בינתיים פעם,
ועוד פעם.
א ח רי כן היתה לו ידידה טובה מאוד ב שם
מרים. יום אחד
ראה או תו ואותה הרקדן
יוסי (״קיני
סי״) קיפניס, ש חזר
בדיוק אז מ־שם
בית־החולים,
מתאונת־ה־ החלים דרכים
האיומה שלו.
״מי הי החתיכה ה נהדרת
הדאת?״ שאל
קיפניס.
״אתה רוצה אותה?״
שאל פרומפר פרוספר שהיה, כרגיל, קצת
שתוי .״שלם לי 20 בירות, ואתה יכול
לקחת אותה, אם היא רוצה.״
קינסי שילם. היא רצתה. והיום היא א שתו
של קיפנים.
אחר־בך עשה אייבי נתן לפרוספר
תערוכה בקליפורניה, ונ תן לו כסף כדי
שיסע ללונדון. בעצם, הוא לא עשה לו
טובה כל־כן גדולה, אלא עסק מצויין; כי
קנה ב סי טונו ת את ה ת מונו ת, נתן אייבי מחיר לא קטן אבל כדאי ביותר — לו.
פרוספר נסע. באנגליה דווקא למד קולנוע.
הוא גר אצל אנגליה בשם פטרישיה
אנה, הדואגת לו והמאפ שרת לו להיות
אמן.
בחוצלארץ זה עוד אפשרי.
עכשיו בא פרוספר ארצה, עם סירטונו
הניסוי הראשון. אורי זוהר אהב אותו,
דויד גרינברג נהנה. אבל פרוספר בכל
זאת חוז ר ללונדון:
״כאן הבירה לא כל־כן טובה,״ הוא אומר.
״ חוץ מזה, איפה אמצא בתל־אביב אשה
נהדרת, שתבשל לי ולא תפריע לי בעבודה?״
המזימה השבוע כימעט שחשבתי להתפטר מן
הרכילות התל־אביבית.
באו אלי כל מיני חתיכים ולעגו :״ירדת
מן הפסים, רחל! את לא יודעת כשמסדרים
אותך!״ הם אמרו עם חיוך על השפתיים.

צנחניתלשעת חי רו ם!
מכונית אמריקאית מהודרת, מודל 68׳,
עצרה במיגרש־החנייה של בית רב־קומות
בפילדלפיה. אשד, אלגנטית, מטופחת, לבושה
נאה, יצאה מתוכה בצעדים בוטחים.
בדלת הדירה אשר בפעמונר, צילצלה,
היתד, קבועה מזוזה. הדלת נפתחה. על פניה
של האשד. עמדה ארשת־פנים הססנית ומתנצלת
:״תסלחי לי גבירתי,״ אמרה בחצי
גימגום לאשר. שפתחה בפניה את הדלת,
״אני לא מכירה אותך ונורא לא נעים ל׳־.
אבל פניתי אליך מכיוון שיש לך שם יהודי
ואין לי אל מי לפנות בעיר הזאת. אני מישראל..

היא שלפה מתוך ארנקה פינקס־תמונות
קטן. בתוכו היו כמה מתמונותיה. כולן
צולמו בישראל. הן הראו את הגברת הנאה
במדי־צה״ל, כומתה אדומה לראשה, כשהיא
בחברת צנחנים ליד אתרים שונים של הארץ,
וכשהיא ניצבת בפוזות קרביות, העשויות
לד,מיס את ליבה של כל אם יהודיה
כשרה.
״זאת אני,״ הסבירה האשד, שנראתה עתה
מבוגרת בכמה שנים משנראתה בתמונות.
״אני חיילת של צה״ל. צנחנית. הייתי במלחמה.
אחרי המלחמה רציתי קצת לנוח.
אז החלטתי לטייל בעולם.
״הגעתי לכאן. אבל כאן אירע לי מיקרה
מצער. ראיתי שלט של מגדת־עתיקות. התפתיתי
והלכתי אליה. היא הוציאה ממני את
כל כספי. נשארתי בלי פרוטה.
״עכשיו אין לי במה לחזור לישראל. ואני
מוכרחה לחזור בזמן לשירותי ב־צה״ל

דמעות עמדו בעיניה של המספרת. היא
הוציאה ממחטה קטנה לנגבן, ובעלת-
הדירה הגישה לה כוס משקה קר .״אין לי
אף מכיר בעיר הזאת,״ המשיכה הישראלית
להתייפח. לכן החלטתי לפנות ליהודים, כדי
שיעזרו לי לחזור לצה״ל. אינני מבקשת
כרטיס־טיסה, אבל אם תוכלי לעזור לי
בכמה דולארים, אצליח לגייס את מחירי,כרטיס..

אחרי סיפור מרגש כזה היה רק יהודי
בעל נשמה של גוי משלח את הצעירה מביתו,
ללא תרומה של עשרה דולאר, לפחות.
ימים אחדים לאחר־מכן, הגיע הסיפור
גם לאוזניו של צעיר ישראלי המתגורר
זה שנים אחדות בפילדלפיה. ואז נשמע
הצילצול גם בדלת־דירתו. הוא פתח את
הדלת ולעיניו נגלתה אשר, נאה ומטופחת
בעלת ארשת פנים הססנית.
״תסלח לי אדוני,״ אמרה ,״אני לא מכירה

אותך ונורא לא נעים לי. פניתי אליך מכיוון
שיש לך שם יהודי ואין לי אל מי לפנות
בעיר הזאת. אני באתי לאמריקה מישראל

היא לא היתד, צריכה להמשיך בסיפור,
הוא נשמע מוכר וידוע. הישראלי מיהר
להכניס את הגברת לדירתו, נעל את הדלת
מאחריו.
הישראלית שנוכחה לדעת כי נפלה לתוך
מלכודת ניסתה להתחמק — אבל הדלת
היתד, נעולה. הצעיר הזמין מיד למקום אף.
חברו — אף הוא ישראלי — ושניהם התחילו
לחקור את המסתתר מאחרי סיפורה של
השנוררית המקורית.
היא נשברה תוך זמן קצר. הסתבר כי
סיפורה היה מעוגן אי־שם בכמה עובדות
נכונות: שמה של האשד, היה כידהה
ויינכרג. היא בת .28 היא היתר, ישראלית
ועד היום היא מחזיקה בידה דרכון
של מדינת־ישראל.
לפני שש שנים היגרה עם הוריה מישראל
לארצות־הברית. לפני זה שירתה, אומנם,
ביחידת־צנחנים בצה״ל — אבל כמקפלת־מיצנחים.
לאחר
מלחמת־ששת־הימים כשראתה את
התלהבותם של יהודי־אמריקה לכל הקשור
בצה״ל, החליטה שכדאי לה להטות חלק
מהתלהבות זאת לטובתה הפרטית — בעזרת
כמה מן התמונות שנשארו לה למזכרת, מתקופת
שירותה בצד,״ל.
״מה יש, גם זאת דרך לעשות כסף!״
אמרה בעברית רהוטה לשני הצעירים הישראליים.

לאחר שהשניים הוציאו ממנה הבטחה
ששוב לא תמשיך לעסוק במגבית הפרטית
שלה, ולא תנצל עוד את שמו של צה״ל,
הניחו לד, ללכת.
הגברת ויינברג מיהרה להסתלק. אבל
בכניסה לבניין עצרה.
אחר־כך הרימה את הטלפון של השומר
והזעיקה את המשטרה :״ניסו לאנוס אותי!״
הודיעה•
כאשר הגיעו השוטרים למקום, לא היה
להם כל צורך להעמיק את החקירה: הישראלית
לשעבר היתד, מוכרת להם, מתלונות
שהוגשו נגדה קודם.
אך המשטרה לא יכלה לעשות לה דבר.
היא לא עברה על שום חוק. אפילו על
החוק למניעת קבצנות לא עברה. היא לא
התחזתה כאחרת ואי־אפשר היה להוכיח שהוציאה
כסף בטענות־שווא: סוף־סוף, אולי
היא עוד תרכוש בכסף שהיא גובה כרטיס
טיסה, חזרה לישראל.

נבהלתי. שאלתי למה אומרים לי דבר
כזה. ואז סיפרו לי החתיכים המפורכסים,
כולם ביחד וכל אחד לחוד, את הסיפור
הבא:
הנסיך אדלכרט מאריה יוהאן, שבא
ארצה במכונית־מירוץ משגעת ושעליו כתבתי
לפני חודש, בכלל אינו נסיך. הוא סתם
אדם רגיל• ויש שרמזו שהוא אפילו שייך
לאותם החוגים היהודים והלא־יהודים המנהלים
את הבארים של גרמניה החדשה.

הלכתי לבדוק את העניין. ואני שמחה
לבשר לכן, יקירותי, שלא דובים, לא יער,
אבל כן נסיך:
לא זו בלבד שאדלברט הוא נסיך־אמת
ובן לשושלת־מלכים לשעבר: הוא וה גבר
נאה, המשגע את החתיכות. בחו״ל ובארץ.
וזהו, בעצם, העוקץ.
מאז שהופיע בשטח, זנחו כמה וכמה
מן היפהפיות התורניות את חברתם של
כמה וכמה מן ה־דון־ג׳ואנים
התורניים.
אני לא רוצה
להזכיר שמית,
אבל לפחות ג.5ר

אדווה עושה זאת שוב
בעצם כבר התעייפתי לדבר על נעמיאדווה. אבל מה לע שות שהיא כל הז מן על גלים?
הגלצ׳יק האחרון, הקטן, עלה על חוף־אילת, שם מתגוררת נעמי. אז זה היה ככה: בחורה
בשם ציפורה איזים ישבה לה עס כמה חברים על שפת־הים, על שמיכה נאה, וה שתזפה.
בקרני השמש.
פיתאוס בא הכלב של אדווה, זה שעו שה תמיד צרות. גם הפעם: הוא ניגש ל שמיכה —
ובמחילה מכבודכם — טינף אותה.
ציפורה הנזעמת בעטה בכלב המיילל. נעמי, שראתה את בן־ מיפוחי ה מותקף, אצה־רצה
להשתתף במערכה.
היא תפסה את ציפורה בבגד־הים, היכתה אותה, וכ שראתה שזה הולך לה — קרעה מעל
לשנייה את בגד־הים לגמרי. לרגע קט, יכלו מתנפ שי־אילת לראות את חלקיה הבלתי־שזופים
של הנתקפת.
כמובן שהפרידו בין השתיים, והלבי שו את ציפורה. לא ב שמיכה המטונפת.
כי איזיס זו לא מבינה מה זה ספורט, והגי שה למ שטרה תלונה נגד אדווה על תקיפה
גופנית.

דמוי רם־מעלה

אחד שוב לא נראה,
בשעות הקטנות,
בחברתה של

נערת־זוהר

רשמית
-הנשואה,
דרך אגב, ל
תעשיין
זוטר.

היא נראית, לפעמים,
עם אדלברט. זאת אומרת — כשלא
נראות איתו הבחורות הזוהרות יותר וה־זוהרות
פחות האחרות.
כל האחרות. לכן הוציאוהדון־ג׳ואנים
המרוחים סיפורי־לעז נוראיים על הנסיך
הקטן.
ככלות הכל, איך אפשר שיהיה לבן־אדם
גם כזאת הצלחה עם בנות, גם כסף וגם
דם כחול אמיתי?

משק הבית
שר הגברת בראונד ארתור גראונר, איל־יהסרטים היהודי־גרמני
שעזר למנחם גולן, הוא איש צנוע
ונחבא אל הכלים. כשהוא לא מגלה את
אכיטל פז או את דנט לוי, הוא מסתובב
בספרד או באיטליה, ועושה מערבונים
וסרטי־בלשים. לפעמים הוא גם בא לישראל
ועושה טובי ה החולב.
בינתיים יושבת, בדרך כלל, אשתו היפה
והפיקחית, מאריה בראונר, בבית־שבבר־לין,
ומנהלת את משק־הבית של הווילה, בה
היא והוא גרים עם ארבעה ילדים בני
שנה וחצי עד .20
הווילה המפוארת נמצאת ברובע גרוינת־אלד
האריסטוקראטי.
לאחרונה טרחו עיתונאים גרמניים לברר
כראונר מהן הוצאות־הבית החודשיות של המיליונרית.
וזה מה שהיא אמרה להם:
77 לירות
הסקת :

כביסת־וילונות :
״ 6 ראדיו וטלוויזיה :
״ 7 נקיון שטיחים:

חשמל :
״ 66 כביסה וניקוי :
770״
מזון, משקאות:

סיגריות :
616״
משכורת לשני משרתים :
תשלומי מס־הכנסה וביטוח
308״
להנ״ל :
116״

מנקה חלונות:
שיעורי התעמלות לגברת

בראונר:
״ 8 ספרית :
אחזקת שתי מכוניות(״מרצדס״
462״
לו, ו״וולוו״ לה) :
סך הכל 2670 :״
מסתבר שבברלין המיליונרים חיים נורא
בזול, לא?

האם גבון ש...
• איש-עסקים צעיר השבוע,
בדיסקוטק ״סאני״ בתל-אביב, ולאחר
שהתפשט עד לתחתוניו — רקד
מול נערת״הגוגו של המקום!
• תעשיין מצליח הבטיח לאחת
מנערות ה״באלט-על-הקרח״ ,שיצאה השבוע
את הארץ, שהוא מוכן לשלם עבור
כל הוצאותיה — וגם פיצויים למעבידיה
— אם תסיים את החוזה, תישאר בארץ
כדי להמשיך איתו את הרומאן המשותף
שלהם, שנמשך כאן כשלושה שבועות !

במדינה
(המשך מעמוד ) 15

והפטיש האדומים — גם פעולה יזומה
מצרית למען השלום.
היתד. זו תוכניתו של עיתונאי המצרי
הידוע, פיקרי אבאצ׳ה, אשר הגיש בזמנו,
לליגה הערבית, תוכנית כוללת לפיתרון
בעיות־המרחב. הסעיף השביעי בתוכניתו
קבע:
מדינות־ערב יחליטו, על־פי הסכם
בינן לבין עצמן, להביא לידי פירוז המרחב,
וכל המדינות החברות בליגה הערבית,
יחד עם פלסטין, י קי מו איחוד פרראטיבי.
להסכם זה תיכנס נם ישראל — כשהיש־ראליס
הופכי ם לאזרחי האמנה הפדראלית
הגדולה, בעוד מוב ט חו ת להם כל הזכויו ת
— כנן קובל בהסדרים פדראליים מ עין אלה.״

ברור שהעיתונאי לא פירסם את הצעתו
ללא אישור מוקדם מצד ההנהגה המצרית.
ואם היה פיקפוק בדבר, טוען הקונטרס,
מוכיחה את כוונת־השלום המצרית העובדה,
שאף־על־פי שההצעה היכתה גלים ועוררה
סערת־מחאות בעולם הערבי — הסתפק עבד־אל־נאצר
בכך, שהוא העביר את אבאצ׳א.
למשך חודש אחד בלבד, לתפקיד מישני,
איפשר לו מייד לאחר־מכן לשוב לעמדתו
הקודמת.

באר־שבע
ל ח צי ם ויי חו ס
בבאר־שבע ממשיכים להיאבק מסביב לשאלה:
האם מזכיר־העיר יהיה פרוטקציונר
— או קצין משוחרר, שיקבל את תפקידו
כתוצאה ממיכרז ציבורי?
לאחר שנתפרסמה ברבים שערוריית המזכירים
(העולם הזה ,) 1615 אשר פרצה משום
שמזכיר מועצת פעולי באר־שבע הועבר
לתפקיד מזכיר העיר, ללא מיכרז, ניב־נסו
מוסדות־ר,עירייה לפעולה מתוגברת —
למען אישורו של המזכיר הבלתי־מאושר
משה צפריר.
״יחסי לשפריר חיובי,״ הצהיר השבוע
סגן ראש־עיריית באר־שבע, איש מפ״ם
זאב זריזי .״אני מכירו כמנהל מעולה וב־איש־ציבור.
יש לקבלו לתפקיד מזכיר־העיר
ואין כל צורך במועמדים אחרים.״
אבל יש כאלה: למיכרז — הפיקטיבי —
שהוצא על־ידי העירייה, ושמטרתו היתד,
לאשר את מינויו של שפריר, נתקבלו לא
פחות מ״ 25 תשובות. ביניהן: שני אלופי־מישנה,
שני סגני־אלוף 12 ,אקדמאים, ארבעה
בעלי עבר מינהלי בדרג גבוה.
מחיר הדתיים. חזק במיוחד הוא הלחץ
המופעל על־ידי חוגים הקרובים למשי

״עכד־אל־נאצר ...ופלסטין״*
אהבת ישראל

רד־הביטחון, המעוניינים בסידורם של ה־קצינים־במילואים.
מודה
זריזי :״נכון. נעשתה שגיאה. היו
צריכים להודיע בגלוי על מינויו של שפריר
לתפקיד שהתפנה — וזהו זה.״
אלא שזאת בדיוק אי־אפשר היה לעשות
— כי שפריר עדיין מזכיר מועצת־ר,פועלים
המקומית.
אנשי־המפד״ל בעיריה, מצידם, רואים בכל
הפרשה הזדמנות נהדרת לסחוט הטבות
לעצמם. הם דורשים את מינויו של אברהם
חבר, המכהן כמזכיר מחלקת החינוך העירונית,
לתפקיד מנהל־המנגנון העירוני.

הכדור

העולם הזה 1616

כ תוב ״פל ס טין״.
אלוף הפיקוד
שחמד

רבים מבני־משפחתה לפקפק ולחשוד אם אין משהו במה שהין
אומרת. להוכחת דבריה הראתה להם תמונות של אהובה, בחברת
אישים רמי־מעלה — דני קיי למשל. היא סיפרה שכל בוקר באים
לקחת את אהובה לשירותו הצבאי.
אולי לוי
א שכול7

^ לוף פיקוד הדרום, כובש סיני, מושל עזה והסביבה, כבש
\ * לאחרונה את שכונת מונטיפיורי בתל־אביב.
השכונה הדלה שוכנת במיזרחה של העיר, על גדת נחל־מוצרארה.
בתיה מרוכזים סביב שדרה אחת קצרה. כיום נשארה שכונת־מונטיפ־יורי
אחד השרידים המועטים של תל־אביב הקטנה. כי היא נמצאת,
אומנם, במרחק דקות ספורות ממרכז־העיר אך, למעשה, היא נמצאת
במרחק הרבה שנים והרבה קילומטרים מתל־אביב: אין לתושביה
הרבה סיבות ללוקאל־פאטריוטיזם.
משום כך, כאשר הסתבר לתושבי שכונת־מונטיפיורי שנפל בחלקם
הכבוד לזכות בתשומת־ליבו של גיבור מלחמת־ששת־הימים, גרם
להם הדבר להתרגשות רבה. מזה מיספר שבועות אין חדלים לדבר
על כך, בין מרפסות בתי־השכונה ועל ספסלי שדרות יהודית, העוברים
במרכזה:
״שמעתם? שמעתם? מה אתם אומרים? הגנראל לקח את אשת
הקצב.״
מפה לאוזן עוברת הרכילות. במרכזה עומדת אשתו של אחד
הקצבים בשכונה. מסתבר, לפי הסיפורים, שמכל נשות הארץ ויפה־פיותיה
בחר אלוף־הפיקוד דווקא באשת אותו קצב, כדי שתשמש לו
אהובה. יתר־על־כן: הוא כבר לקח אותה לביתו. בקרוב יגמרו לשפץ
לו את הווילה הגדולה שלו, בסביון, ואז הם יעברו לגור שם יחדיו.
אשת־הקצב משכונת מונטיפיורי תהפוך לאחת הנשים החשובות
במדינה. היא תארח גנראלים ושרים.
בקיצור, סיפור סינדרלה בהתגשמותו.
היו אומנם שהתפלאו על טעמו של אלוף־הפיקוד. סוף־סוף,
אשת־הקצב אינה צעירה ביותר. היא כבר בת ,43 ויש לה שלושה
ילדים, שניים מהם בגיל צבא. גם השנים שבילתה בין נתחי־הבשר
והעופות המרוטים, טבעו בה את חותמם. אפילו בשכונת מונטיפיורי
ניתן למצוא נשים נחשקות ממנה. אבל לך תדע את טעמם המיוחד
של גנראלים.

״הוא רוצה אותי! ״
אשר הגיעו השמועות לאוזניו של אותו קצב משכונת
מונטיפיורי, שקישרו את אשתו של אלוף הפיקוד — סירב
להאמין להן.
איזה עניין יכול גנראל של צה״ל למצוא דווקא באשתו? אותו
יהודי אין שעתו פנוייה לבדיחות. הוא כבר בן ,59 שבע תלאות
וחרוש קמטים.
אבל כאשר שמע אה הסיפור מפי אשתו עצמה, נדהם. כי היא
סיפרה לו הכל, בגילוי־לב :״אלוף פיקוד הדרום התאהב בי,״
אמרה ,״ורוצה לשאת אותי לאשר.,״
משום כך היא מבקשת ממנו גט.
הקצב סירב להאמין למשמע־אוזניו. אבל אשתו עמדה בתוקף על
דעתה. משסירב לתת לה את הגט המבוקש, קמה ועזבה את ביתה.
עולמו של הקצב חרב עליו. נרעש ומזועזע, פנה אל כל מכריו
וידידיו שיושיעו אותו .״פרשת כבשת הרש אירעה לי,״ מירר,
״מה פיתאום חמד אלוף־הפיקוד דווקא את אשתי?״
שמעו האנשים את סיפורו — והוא לא נראה להם כל־כך. החלו
לבדוק ולחקור — והעלו כי הגבר שחמד את אשת הקצב לא רק
שאינו אלוף־הפיקוד, אלא אפילו אינו טוראי בצה״ל. אלוף פיקוד
הדרום הוא האלוף ישעיהו גביש ואין כל דימיון בין גביש לבין
אביר חלומותיה של אשת־הקצב: לא רק בצורתם החיצונית אלא גם
לא בשמותיהם. יש דימיון כלשהו — הריהו בשמות הפרטיים של
שניהם. שמו הפרטי של אלוף־הפיקוד הוא ישעיהו; ואילו שמו
של אלוף־הפיקוד המדומה אינו אלא יהושע.
הלכו האנשים הטובים אל אשת־הקצב לפקוח את עיניה ולגלות
לה כי נפלה קורבן לתככיו של נוכל. אבל אשת־הקצב בשלה: זהו
אלוף הפיקוד.
״אבל שמו של אלוף הפיקוד הוא ישעיהו גביש! ושם הגבר שלך
אחר!״ אמרו לה.
״כן, אני יודעת,״ השיבה האשה ,״אבל זה בכוונה. הוא לא רוצה
שיידעו את זהותו האמיתית. זה לא נעים לו. לכן בחר לו שם
אחר. כשנתחתן, תראו שהוא באמת אלוף־הפיקוד.״
אחרי שאשת־הקצב גילתה ביטחון עצמי כה עמוק, התחילו גם

הדבר היה מקנה לדתיים שליטה על 1400
מישרות עירוניות, שרבות מהן הם היו אז
מסוגלים לאייש באנשי־שלומם.
המקח־והמימכר הבלתי־מוצהר ברור: רק
אם תסכים מפ״ם להפקיד בידי המפד״ל את
השליטה על ד,מישרות הקטנות — יתנו

ך* לכו האנשים ובדקו שוב, והסתבר להם כי אמת דיברה. כ׳
1 1בוקר באים לקחת את יהושע לעבודה. אבל עבודתו אינז
פיקוד על הגיזרה הדרומית של צה״ל. הוא בסך־הכל סבל באחז
המיפעלים של התעשייה הביטחונית בישראל. סיפרו את הגילוי
לאשת הקצב, אבל היא בשלה: מסרבת להאמין.
ולא רק היא. גם רבים אחרים שהסיפור הגיע לאוזניהם, האמינו
בו ומאמינים בו עד היום. פרשת הסרן מקופניק חזרה על עצמו
בשכונת מונטיפיורי.
סיפור הסרן מקופניק היא אגדה אמיתית, דבר שאירע בגרמניו
הקיסרית, שלפני מלחמת־העולם הראשונה. באותה תקופה היה כ׳
חייל במדים מלך. אחד האסירים, שהשתחרר מכילאו, לא יכול היו
להשיג תעודות אשר יאפשרו לו לקבל עבודה.
הלך הנוכל ורכש מדי־סרן, בחנות בגדים משומשים. לבו?
במדים אלה יצא לפרבר הברלינאי קופניק, פקד על כיתה צבאיו
לאסור את ראש העיר, סגנו ושאר פקידי־העיריה — ולהובילנ
לכלא. והוא עצמו ניסה למצוא תעודה שתאפשר לו לקבל עבודה
היראה מפני המדים היתר״ באותה תקופה, כה גדולה — שאי?
לא העז להמרות את פיו או לחשוד שהוא קצין מדומה.
נראה שלאחר מלחמת־ששת־הימים — ובגלל הכבוד לו זוס
צה״ל בעיקבוחיה — נוצרה אווירה דומה גם בשכבות מסויימוו
בישראל. כך יבול לבוא סבל מיסכן ולטעון שהוא אלוף־הפיקוד -
מבלי שאיש יראה אותו במדים. אך עשרות רבות של אנשי!
יאמינו לסיפורו בעיניים עצומות.

בא יב
לקחו־אותו!

חד שסירב להאמין היה הקצב עצמו. הוא מיאן להשליו
עם הסיפור שאומנם אלוף־הפיקוד לקח ממנו את אשתו וח
עימה, החליט להחזיר אליו את אשת־נעוריו ויהי מה.
הדרך הפשוטה ביותר היתד, לפנות למשטרה, להגיש תלונה נג
הגבר המתחזה כאחר.
אלא שבמשטרה התברר לו שהעניין אינו כה פשוט. התחזוו
כאחר היא אומנם עבירה פלילית חמורה. הרבה אנשים שניסו בעם
להתחפש לקציני־צה״ל נעצרו, נשפטו ונשלחו לכלא. אבל אות
סבל יהושע לא עשה שום מעשה שיחיל עליו את הסעיף הפליל
של התחזות כאחר. הוא לא זייף תעודות, לא לבש מדי־צה״ל, ל:
ענד דרגות של אלוף, לא הציג את עצמו בפומבי כאלוף־הפיקוד
זה שסיפר לאשר, פתייה שהוא אלוף־הפיקוד, זה שקר — אס
לא עבירה פלילית. באותה מידה הוא יכול היה לספר לה שהוז
ראש־ר,ממשלה, לוי אשכול, או הנשיא דה־גול. הברירה בידי האשז
להאמין לו או לא. המשטרה אינה יכולה לעשות לו כלום.
בינתיים חיה אשת־הקצב עם הסבל, המציג את עצמו בפניו
כאלוף־ד,פיקוד. הם גרים בדירה שכורה, ברמת־גן. יום־יום הוו
מספר לה סיפורים על מעללי־גבורתו ועל מיבצעיו. בשעות־הפנא
הוא לוקח אותה לאחד המיגרשים בסביון, ומראה לה :״כאן נבנו
את ביתנו.״
אשת־הקצב ממשיכה לתבוע גט מבעלה, כדי שתוכל להינשו
לאלוף־ר,פיקוד שלה, מסרבת לשמוע כי אינו אלא סבל.
והקצב? הוא ממשיך לקוות כי עוד ימים מיספר תתפכח האשז
ותגלה עם מי היא בעצם חיה — ואז תחזור אליו ואל האיטלי
שבשכונת־מונטיפיורי.
את אשת
הקצב

הדתיים למע״י ולמפ״ם את תפקיד מזכירך,עיר
בשביל שפריר.
החלמאים. על יוקרת־העירייה ויתרו,
בינתיים, כל הצדדים. בעיית־ד,מזכירים וה־סחר־מכר
על מישרות חשובות ופעוטות
הפכו לשיחת־העיר ולבדיחה אחת גדולה.

העיר השבוע ישראל שילת, נציג גח״ל
בעיריית באר־שבע :״ידוע שאנשי הנהלת־העירייה
הם חלמאים גמורים. אבל אין זאת
אומרת שיש להם את הזכות להפוך את כל
תושבי באר־שבע לחלמאים, בעזרת מיכר־זים
מסוג זה,״

תמרורים

״אלה לא עו־סיס-אדה הס שודדים!,,

1ולו, תושב ששמו הפרטי הוא קקוא־
׳אוליאונאפאליהאוליוליאוקולאי ו־

אמרה הביבה לשכנתה שושנה מוסב׳

נבחר למישרת ראש־עיר של הונו־

!שר אין טעם לתת את שם־משפחתו האון
עוד יותר, הכולל רמז לשושלת־היוח־ין
המלכותית שלו. כדי לא לעייף את
ני־עירו, החליט לקצר את שמו הראשון
קקוא, מתוך הנחה שכל העולם יודע כי
ירוש השם המלא הוא ״עץ הקוא הענף
ובראש המצוקים הירוקים של הרי קולא.״
התאהבה הכוכבת

ג׳ינה

עולה על המידרבה, בתנופה ובכישרון־
נהיגה, מול פתח סניף בנק דיסקונט שברחוב
רמב״ם בגבעתיים — אחד הסניפים
השלווים ביותר בעיר.
צילום קלוז״אפ: שלושה שודדים,
רעולי־פנים, עם אקדחים ועוזי בידיהם,
יוצאים מהרכב.
צימם־נון? מרחוק: הקהל בבנק
ניצב מבוהל. השודדים חולשים על הכניסה,
מאיימים על כולם.

האיטלקיה

לולוברי־

ג׳ידה בבעל־מסע-
דרום־אפריקאי דה ממוצא איטלקי, חודשים
אחדים בלבד
אחרי גירושיה מבעלה
הראשון הרופא מיקו היוגוסלאבי
סקופיץ .״זאת סתם
השפעה של החום.״
השיבה ג׳ינה, כאשר
לולוכריג׳ידה
נשאלה מה עומד מחורי
השמועה שהיא עומדת להינשא להובר,
החדש .״אמיליאנו סאנדרי ואני —
תם ידידים טובים.״

שי 0

נולדה. מאריה דל כרמן פר״
; אנ דז, בתו של נהג־משאית בן ,32שונתה
לפירסומת ממלכתית בשל היותה
•,תושב מספר 3.000.000 של מאדריד, בירת
זפרד.
הדבר שיכנע, חלקית, את שכנתה. השתיים
ניגשו לטלפן למשטרה.

נח ו ג יום הולדתו ד,־ 58 של זאב
*רינג, איש הוועד הפועל של ההסתדרות
־.זכור לרבים כ״פוליטרוק״ של חטיבה ,7
!ימי מלחמודהעצמאות. כבר אז היה
!אחוריו עבר עשיר הן באיש־צבא הן כ-
;סקן ציבורי, אותו רכש בתנועה הציונית
:פולין מולדתו ובבריגדה היהודית של
צבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
זוסמך למשפטים של אוניברסיטת וארשה,
!הג לחלק את זמנו בין הוועד הפועל לבין
זרצאות בבית־הספר הגבוה ולמשפט ו־
:לכלה.

נפטר. בגיל ,58 ישראל סנהד
*אי, בעלה של סגן יו״ר הכנסת טובה
זנהדראי, מהתקפת
לב. בעוד שאשתו
־,תבלטה בפעילותה
;ציבורית עסק הוא
:עבודה אפורה של
זתן עזרה לרבנים
יולים חדשים ו־נניים,
כמנהל ה־נוסד
עזרת תו רו ח ^
!עם הגדיר את תח־
:יבו כ״עבודה סו־ניאלית
אחרי ש־
:ות־ד,עבודה.״ היה
ועיל בלישכות ה־
:ונים החופשים ובני ברית, הירבה ל־למוד,
ורק לפני חצי שנד. הוסמך ב־
!שפטים באוניברסיטת תל־אביב. הידיעה
:ל מותו נמסרה לאשתו שעה שהשתתפה
:ישיבה של נשיאות־הכנסת.

צילום קלוז־אפ: הטלפון • מצלצל.
מכשיר־טלפון על השולחן. יד מתקרבת.
צילום: אחד השודדים מאיים על פקיד-
בנק, מסרב לתת לו לגשת למכשיר.
צילום: המנהל והקופאי עומדים בידיים
מורמות ואינם מתנגדים לשודדים.
כי בבנק דיסקונט, כמו ברוב הבנקים
בארץ, קיימת הוראת־קבע לא להיכנס
להתנגשות עם שודדים מזויינים, כשחיי־הלקוחות
בסכנה.

הטלפון היה תפוס

בעלת־הדירה

עת־רמב״ס מזה 21 שנח, והאומרת :״הם
היו דיירים שקטים מאוד ומתחשבים בזולת.״

**ץ ני ערכים ירדו מהבית שלך עם
ען ^ נשק!״ קראה שושנה מוסבי.
חביבה שפי, הגרה ברחוב בראשית 1ב־רמת־גן
הזדעזעה :״אצלי גרים רק יהודים!״
אבל שושנה היתד. בטוחה במד, שראתה:
כמה שניות קודם לכן הבחינה מחלון־
ביתה בשני בחורים שזופי־פנים אשר ורדו
ממכונית ואלינט לבנה. בידם היתד, נתוודה
אפורה וחבילה אפורה, העטופה בשמיכה.
ומתוך החבילה הציצו קניהם של כלי־נשק.
,הם ודאי מאל־פתח. הם בטח שמו לך
חומר־נפץ. כדאי שנעזוב את הבית ונקרא
למשטרה!״ המשיכה שושנה.

*אז התכרר שמספר מאה, שבעזרתו
ן אפשר להזעיק את המשטרה — תפוס.
כי המשטרה היתד. עסוקה נורא, אותו
רגע: היא עסקה במצוד־ענק אחר הבחורים
עליהם ביקשו שתי השכנות לדווח.
וכך אירע שבמשך חמש דקות תמימות
צילצלו הנשים, החולמות כבר חלומות־בלהה
על בתיהן העולים בלהבות.
לבסוף עלה רעיון גאוני במוחה של אחת
מהן. היא לקחה את חברתה, והשתיים

יריות כאוויר

ף -ל אי ר ע ששלושת השודדים יצאו
1ללא התנגדות מן הבנק, כשבמזודדתם ה
בגיל
64 שולמית

נפטרה .
לכנוג, אחת הפעילות המרכזיות של
ליית הנוער, שהצטיינה לפני קום המדינה
מפקדת בהגנה. היא עלתה מרוסיה בגיל
,נרשמה מייד לסמינר המורות בתל־אביב
ם סיום לימודיה עברה ללמד בבית־הספר
־יאלי בחיפה. במשך 20 שנה לימדה שם,
י שב־ 1947 נשלחה לפקח על בתי־הספר בחנות
הפליטים היהודיים בגרמניה.

השוו שדמה אורבל,

שהתגורר אצל גברת שפי, מובא לפני
שופט־השלום כשהוא כבול לאיש־מש־טרח
בבגדים אזרחיים. מאחריהם — מכונית-הכלא המשטרתית, ועליה סמל משטרת־ישראל.

נפטר. בגיל ,80 לוטפוללה חכים,
ושב חיפה ואחד מראשי הכת הבהאית,
ומרכזה העולמי הוא בעיר־הכרמל. כמו
וייסד הכת עבד־אל־בהא עבאס, נולד לוטפו-
לה בפרס, התיישב בארץ כאשר עבאם
יפש בר, מיקלט• היה חבר בית־הדין
:ליון של העדה, ובהלווייתו השתתפו לא
! בני הדת הבאהית, אלא בני דתות אחת,
שהתארחו אצלו בגן הפרסי היפה על
הכרמל, בחיפה.
נפטר בגיל ,81 הרב צ בי א רי ה
1כרסלן י, האדמור מזלאטופולי־טשורטו־וב,
אחד מנסיכי חצרות החסידים של בני־רק.
השאיר אחריו בת יחידה, הובא
קבורה בהר הזיתים.

ניגשו לניידת שניצבה ברחוב, סמוך לביתה
של חביבה — וליד מחסום־עצירה.
אחד מני רבים שהוצבו, אותה שעה,
ברחבי תל־אביב והערים שמסביבה.

6דקות אחר השוד
חסומי׳המשטרה הוקמו כמה עש
רות
דקות קודם לכן — ובדיוק שש
דקות לאחר שבוצע בגבעתיים אחד ממעשי-
השוד הנועזים ביותר שידעה ישראל.
תיאורו נשמע כלקוח מתוך תסריט־גאנגסטרים
אמריקאי — או מתוך דו״ח
משטרתי הערוך בשיקאגו של אל־קאפונה
י81ף רפפורט 52 לא
ושל שנות העשרים:
התנגד לשודדים: קיימות
צילום: מכונית ואליאנט לבנה ועובד,
הוראות בבנקים לא לסכן את חיי הלקוחות.

ה שנא׳

לבנה —חמישים אלף לירות ישראליות.
בחוץ המתין השודד הרביעי, השומר. הוא
ישב ליד הגה המכונית הגנובה, אך כאשר
ראה את נושאי־השלל ירד בניחותה מן ה־ואלינט,
ופיזר את ההתקהלות אשר נוצרה
במקום — בעזרת שורה של יריות באוויר.
טירטור העוזי שלו זרע בהלה בקהל
הגבעת־רמב״מי. איש לא חלם לחסום את
דרכה של המכונית, שערכה נסיגה דראמא־טית,
כשהבלמים חורקים והרגל של רעול־הפנים
לוחצת על דוושת־הדלק בכל הכוח.

לא ערכים, שודדים!
ך* אשר שידרה הניידת את תלונתה
השכנות, הופנו כל המאמצים לעבר

במדינה
אופקים
תו הו ובו הו
מוניציפאלי

חשוד יורם קציר

כבול לאיש־משטרה, מובא
אף חשוד זה בפני השופט.

שמירה מתוגברת של שוטרים ובלשים מנעה בל הפתעה, ליד בית־המשפט.
השופט אסר את פירסום פני־החשודים, ער למיסרר־הזיהוי.

אלא שהפעם לא היה הרבה על מה לדבר.
כל אחד מן הארבעה זכה ב־ 15 ימי־מעצר־חקירה.
המשטרה
היתד, צריכה לברר, עתה, רק
שתי נקודות הלוטות בערפל:
#מניין בא הנשק?
- #אלו מיקרי־שוד נוספים, בין כלאלה הרשומים בפנקם־ד,אשמות העמום לעייפה
— אפשר לייחס לארבעה?

״מנומסים ושקטיס!״
ך| כיכה שפי; טיפוס אופייני של יידי־ן
| שע מאמע הגרה בגבעת־רמב״ם מזה

31 שנה, אינה יכולה לשפוך אור רב על
זהותם של שני דייריה האלימים.
היא רק יודעת שדויד זוקע ושלמה
אורפלי שכרו אצלה דירה, לפני כארבעה
חודשים .״הם היו בחורים שקטים ומנומסים,״
היא נאנחת .״והם שלמו את שכר־הדירה
תמיד בזמן.״
השכנים השקטים היו נורא־מתחשבים בה:
״דויד תמיד כיבה את האופנוע שלו במרחק,
וגילגל אותו בלי מנועלתוך החצר, כדי
לא להפריע לי ברעש,״ היא יודעת לספר.
אגב: אותו אופנוע נושא כתבה רברבנית,
העשוייה לרמוז על אופיו האמיתי של
שלמד, השקט: הסיסמה .007
עתה נתפס 007 ונמצא — עם בעליו.

האופנוע של שלמה אורפלי
שסימל, מן הסתם, את האופי
ההרפתקני המסתתר מתחת להופעתו השקטה
והמנומסת של הצעיר, בן ה־ 8ו.

ושוב

ביתה של חביבד, שפי.
הבית הוקף. שוטרים חמושים חדרו פני״
מה. החשודים נעצרו. כל 50 אלף הלירות
נמצאו ברשותם — ארוזות עדיין חבילות־חבילות,
בתוך המזוודה.
אבל ההלם לא עבר לשכנות הטובות והמסורות
לחוק. אמרה השבוע שושנה
מוסבי, עולה מרומניה, בלונדית, והנשואה
לבן העדה הפרסית:
״עד עכשיו אני מפחדת על חיי. אני לא
רוצה לפרסם שום דבר, אני לא רוצה
שמישהו יפגע בי!״
ניסתה להרגיע אותה חביבה, ד,דאגנית
הרבה פחות מחברתה הצעירה :״אין מה
לדאוג. אלה לא היו ערבים. אלה שודדים!׳׳

בנופיית־״גזעיים״
ך* אשר הוכאו ארבעה החשודים, ה״
^ שבוע, בפני שופט־השלום ניסו להיתמם.
זה לא עזר. זהותם היתד, ידועה: שלמה
אורפלי ( )18 דויד זוקע 18 יששכר
שרעבי ( )26 ויורם קציר ( )28 נימנים,
כולם, על כנופיית רמת־ישראל הנודעת
לשימצה והמוכרת למשטרה.
קיים מעקב אחריהם, לא מכבר, מצד
המדור המרכזי לבילוש של מחוז־תל־אביב.
שם מוכרים אנשי כנופיית רמת־ישראל
כ״גזעיים*.״
* בעגת העולם התחתון
ואלה שלא מדברים במשטרה.

התל־אביבי:

אופקים היא עיירה דתית מאוד. לא זו
בלבד שחמישה מתוך תישעה חברי הנהלת־המועצה
הם אנשי המסד״ל; עבור שמונו
עד עשרת אלפי תושבים קיימים באופקיב
גם לא פחות מ־ 22 בתי־כנסת, שלא לדבו
על ישיבה גדולה אחת.
באופוזיציה נמצאים, באופקים, דווקא אנשיו,מע״י.

מכבר, החליט משרד השיכון לבנוח
מיתקן גם לחילונים וגם לדתיים שבתושבים!
בריכת־שחייה. אבל הרוב הדתי במועצה
לא היה מוכן להסכים, בשום פנים ואופן,
שיווצר מצב בו ישחו נשים בצד גברים,
הם גם לא היו מוכנים שיוקצו ימים
נפרדים לגברים ולנשים. בהסתמכם על ההלכה,
תבעו בפירוש שתי בריכות־שחייה;
למרות שהדבר עלול להעלות את הוצאות•
ההתקנה מ־ 750 אלף עד למיליון לירות -
למיליון וחצי.
אבל לא די בכך. באופקים אין איש יודע
כיצד להקים בריכה מודרנית ״בהתאם ל־הלכה*
.על כן העבירו חכמים בתקנתם אח
הסוגייה לרב הראשי לישראל, הרב ניסים,
עתה מחכים 10 אלף תושבים, בחום־הקייק
הלוהט, להחלטית־הרב בעניין עירוני טהור:
החופשה נמשכת. בכלל, באופקים
קורים דברים משונים.
יצא לראש־המועצה,
משה מייבסקי,
חופשה. במקומו השאיר את סגנו, מלכה
רפאל.
אך כיוון שלא הפקיד בידו מינוי רשמי
אין לרפאל זכות־חתימה. זכות זו קיימת,
איפוא, רק אם יחתום הסגן יחד עם חבר־המועצה
הדתי מוראד ישראלי — המסרב
לחתום בטענה, כי מזה זמן רב לא מונה
גיזבר העיירה ולכן אחראי לכל הוצאה,
באופן ישיר, ראש־המועצד, מייבסקי.
בינתיים ממתינים ספקי־העיריה לתשלום,
גם עובדי־ד,מועצה טרם קיבלו שכרם, שהולן
מזה זמן ממושך.
אך ראש־המועצה ממשיך בחופשתו.
הדבר לא גרם, כמובן, לאיומי־שביתה
מצד העובדים המאולפים כראוי. מצד שני
בהחלט יש מי שמתכנן הפגנות־זעם בי
אופקים: סניף המפד״ל המקומי התובע
במפגיע שהתושבים החילוניים לא ים עו בי
מוצאי־שבת לפני צאת השבת.
אם הנהלת־אג״ד לא תדחה את בואם
וצאתם של האוטובוסים, מאיימים העסקנים
הדתיים — יפתחו התושבים הדתיים ב:
הפגנות נגד הקואופרטיב לתחבורה.

חשוד יששכר שרעבי כ; ;ד־!,

למוראד ישראלי, חבר המועצה המקומית
של העיירה אופקים שבדרום, יש מצפון
מפד״לי.
עקב ויכוח סוער שהתנהל במועצה, אם
להקים במקום בריכת־שחייה אחת או שתיים
(ראה לעיל) עזב ישראלי את הנהלת־המועצה.
זה קרה בחודש מאי האחרון, ומאז הפך
למעין מישקל־ביניים בין סיעתו הקואליציונית
לבין האפוזיציה במקום, המורכבת
מאנשי־מע״י.
אלא שב־ 26 ביולי חזר מוראד למועצה,
למקומו הישן. הוא פשוט בא׳ והודיע ל־יו״ר
המועצה, משה מייבסקי, שהחליט
לחזור למוטב.
הכד נשאר כמשפחה. כונסה ישי!-
בודד,נהלה במועצה. משום־מה, השתתפו ב־!
אותה ישיבה, פרט למוראד, רק ראש־ה־מועצה
עצמו ורפאל מלכה — גם הוא
חבר־מפד״ל.
הנהלת־המועצה המצומצמת מאוד קיבלה
אז החלטה :״בתוקף תפקידו נחבר-הנהלוז
יהיה מר מוראד אחראי על אירגון ענייני
מגן דויד אדום ומכבי־האש שטיפולם ה־מינהלי
יעבור מידי מזכיר־המועצה לידי
עמרם ביתן׳.
וביתן, כידוע לכל ילד באופקים, הוא אחד
מן האנשים המקורבים ביותר למוראד עצמו.
עמרם כבר הספיק למנותו, בעבר, כרכז
מחלקת־התעסוקה.
כל זה עדיין בגדר של שמור־לי־ואשמור־לך
הרגיל. מה שפחות רגיל הוא שנהג־ה־אמבולנס
של מגן־דויד־אדום המקומי אינו
אלא יצחק צרויה, גיסו של מוראד ישראלי.
(המשך בעמוד )24

החשודים בשוד כי ממילא אסור, בפקודתו של השופט, לפרסם ברבים את תווי-פניהם.

אנשים
מחירו
! של מיצעד

תרנגולים על גשר הירקון

הפזמונים הטובים ביותר של

חיים חפר

עם ציורים בצבעים של יופל ברגנר

ח להקות * 54 פזמונים
במחיר מוזל של 10.40ל ״י (במקום 12.5,ל״י)
הוצאת א. לוין אפשטין בע״מ

חנינה

הפצה ראשית: ספרי ״דבר״ בע״ט
רח׳ יבנה ,9ת״א

^ מיודע

סרט אהבה ישראל

הצגת בבודה עולמית
בעת ובעונה אחת בבתי־הקולנוע :

״בדיהודה״

תל-אביב

,אורגיל׳י-ם * ,אמפי׳חיפה
״ ר ו נהריה חוף ״ חדרה
למבוגרים בלבד

מו פ ל
בקרב בעיקבות פירסום־ספרו של דן מרגלית
צנחנים בכלא הסורי, על פרשת אורי
אילן וחבריו, שנתפסו על־ידי הסורים אחרי

דוד גרינברג מציג

לעיתים יש ללוי אשכול הברקות ממש.
בך, כאשר גינה אשכול השבוע את מעשי-
הפרובוקאציד. של אנשי־הסיפוח, קרא לו
ח״ב אברהם טיאר קריאת־ביניים :״זהי
נשק חלוד!״ השיב אשכול, בלי היסוס :״מי
אמר שנשק חלוד הוא פחות טוב מנשק
אחרי אני חושב שהוא דווקא יותר מסוכן.״
• 8 :האם קיים חרם על צמד העופרים
בראדיוי השיב השבוע השר ישראל גלילי
:״משדרים את שיריהם.״ אך כשנשאל
השר, בשאלה נוספת, מי החליט להטיל את
החרם, מי החליט לבטל אותו, ומה היו
השיקולים בשני המיקרים — נאלץ השר
להודות כי אינו יודע. הוא הבטיח לברר.
>81 לגבי מחיר תוכניות־הטלוויזיה עד כה
היתד, לשר גלילי הערכה מוסמכת יותר:
הזולה ביותר עלתה 5.000ל״י, היקרה
ביותר עלתה 10 אלפים. זה היה שידור
מיצעד צה״ל.

תרגום אנגלי וצרפתי

שיצאו להפעיל מיתקן סודי בשטח סוריה,
התגלו פרטים מאלפים על אחד מגיבורי
הצנחנים, סמל מאיר יעקובי. אחרי שה־צנחנים
שוחררו מהכלא הסורי, הועמד מאיר
יעקובי לדין, כמפקד החולייה. הוא הואשם
בכך שניכנע לאוייב ללא קרב ושהסגיר לסורים
את המיתקן הסודי. בראש ועדת־החקירה
ששפטה אותו עמד האלוף נחום
שדמי, שזיכה אותו על הפרט הראשון
ופטר אותו בנזיפה על הפרט השני. מאיר
יעקובי חזר לצה״ל, נהרג במיבצע סיני
בקרב על המיתלה. חמש שנים לאחר־מבן,
ב־ , 1961 כתבה אמו של מאיר מכתב לדויד
בן־גוריון, בו טענה שאותה נזיפה
רובצת ככתם על זכר־בנה; לכן, היא ביקשת
לחון אותו לאחר מותו מאותה נזיפה. בתשובתו
השיב לה בן־גוריון כי זמן קצי
לאחר מיבצע־סיני אומנם חנן נשיא המדינה
דאז, יצחק בן־צכי, את מאיר יעקובי.
גילוי זה הדהים את הוריו של יעקובי. הידיעה
על החנינה, שניתנה לבנם לאחר
מותו, לא הגיעה אליהם כלל, משך חמש
שנים, ולולי המכתב המיקרי שכתבה האם
לראש־הממשלה, ספק אם היה נודע להם א-
פעם על כך• 8בעוד ממשלת־אלג׳יריה
ממשיכה להחזיק במטוס אל־על החטוף וב־נוסעיו•
,הופכים סיפורי הנחטפים שהוחזרו
כבר לשיחות־היום. את האחורנה ^באנקדוטות
הפיקנטיות סיפרה השבוע אחת •החטופות,
האחות מיכל בלאו. לדבריה הבחין
אחד מהחוטפים בבנה של אחת הנוסעות
שסירב בתוקף לאכול .״הוא ניגש אל הילד
וציווה עליו בקול תקיף ובעברית, :תאכל!
תאכל!׳״ סיפרה מיכל .״הדבר לא עשה שוס
רושם על הילד. החוטף ניסה פעם נוספת
ואמר, :תאכל! אני יודע שבישראל אומרים
לילדים שאם לא יאכלו את הדייסה יבוא
ערבי לקחת אותם. אז הנה, יש לך כאן
ערבי לפניך!׳ אבל הילד לא היה מובן
לאכול ואולי משום כך,״ מסיימת מיכל
בחיוך ,״נלקחנו כולנו לאלג׳יריה.״ 8
המשורר ייכי, המרבה לכתוב שירי־שלום
ודו־קיום, הגיע למסקנה ההגיונית שאם
הוא רוצה שהערבים ישמעו את שירתו,
עליו להשמיעה גם בשפתם. יחד עם עורך
אל־מירסאד איברהים שבא ט מנצרת,
תירגם קובץ של שיריו לערבית תחת הכותרת
סאלס. קטע לדוגמה, מתוך •השיר

1ך דב סגל, בעליו של הדיסקו־
\ / 1מק פרדריקה, מדגים בקונגרס
ה חייטו ת המעול ה חליפ ה לצעירים.

!111

למוחמד :״בוא ה ונחיה יותר /מ שנה לשנה
/ברוחב לבנו /בלי לדעת מורא ושנאה . /
בואה זנ א הב יותר /מחמ ש לחמש שנים /
תמוש מראש /ועד כף רגל־כפרחים

׳ 8הד״ר לפסיכולוגיה ג׳ורג, טמרי־ן,

לאשה בהריון
המתנה הנאה ביותר —
ספרו עול

פרופסור יו סףא שרמן

״לקראת אמהות״
להשיג בבל חנויות־הספרים
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בחקדם.

מומחה לחשיבה טרום־לוגית ולמחקרי הריעות
הקדומות, היה אחד האנשים שהזדעזע!
למקרא ההתקפה של אמנים נגד מבקרת היומין הראדיו־התיאטרון־והקולנוע של
הארץ, הדה בדטס. טמרין החליט להתערב
במערכה, הופיע מיוזמתו בערב־הראיי־נות
של אחד ממשמיציה הראשיים של הדד,
בושם, דן בן־אמוץ. טמרין ניסה שם
להסביר, בי ההתקפה על •המבקרים היא

11 ^ 1 1 1הליפ ה מתוצרת יפאן. חולצ ת ה־
* י | גולף הנלב שת מתחת לחליפה זו
היא אחד מ סימני אופנ ת הגבר ל שנת . 1969

אחד הסימפטומים לחוסר־הסובלנות הקיים
בארץ, כינה אגב כך את הדה בתואר
״מכשפה כישרונית ובעלת יושר אינטלקטואלי
בלתי־רגיל.״ אולם עוד לפני שהסתיים
הראיון קיבל טמרין, במקום, המחשה שהצדיקה
את התיאוריה שלו: חלק מהקהל
לא התעניין בוויכוח בינו לבין דן, תבע
במחאות קולניות לסיימו.

ח תונ ת
ה כו מ תו ת
ו ה עב איו ת
לאחר קבלת דוקטוראט לספרות בארצות־הברית,
חזר הפיזמונאי דן אלמגור לארץ
וכבר התחיל לעבוד, בעריכת מחזה מוסיקלי
חדש, שיועלה בתיאטרון בי מות. המחזה,
העוסק בהווי החסידות, נערך לפי חומי

דולאר לשבוע. תמורת הופעה חד־פעמית,
ביום הולדת בנו של השאח, היא תקבל
סכום של 3000 דולאר•! .ו בכבוד דומה
זכתה ישראלית פחות ידועה — ליאורה
רמץ, הכוכבת הצעירה בסרטו של דויד
גרינברג איריס. הסרט הוזמן לחנוך את
היכל התרבות, שניבנה במונטריאול, קנדה,
וליאורה תיסע, יחד עם הסרט, לייצג שם
שעה שנראה שכל אמני-
את ישראל.
ישראל יוצאים להופעות בחו״ל, נותרו
עדיין בארץ מספיק אמנים שהתנדבו להופיע
ביום החמישי, השבוע, במיפגן בידור ענקי
בסינרמה, שהכנסותיו יוקדשו לקרן לילדי
ביאפרה. לא פחות מ־ 27 אמנים יציגו בזה
אחר זה — ביניהם חנה רוכינא,
שושנה דמארי ואורי זוהר, שלמען
ביאפרה הפר את •הנדר שלו לא להופיע
עוד בפומבי כבדרן. נדר אחר הופר גם
על־ידי יהורם גאון. יהורם החליט לא
להופיע עוד כזמר — אלא במיסגרת תוכנית־יחיד
שהוא מתכוון להפיק. רק •הפעם

לגבר הישראלי בטבנסי־הג׳ינס וחולצת הצווארון הפתוח והשרוולים הקצרים,
ניתנה השבוע הזדמנות לראות מקרוב איך הוא צריך להתלבש. עד עתה נאלץ
להמתין שנתיים לפחות בדי שאופנת בגדי הגברים הבינלאומית תגיע אליו. השבוע,
לרגל הקונגרס העולמי ה״ 13 לחייטות מעולה, נפל בחלקו לראות את חידושי
החייטות לפני כל יתר הגברים בעולם.
בדי להיראות בגבר ב־69׳ יצטרך הגבר הישראלי לזרוק את בל חליפותיו מהארון.
מבנטי״הצינור עברו מהעולם. אופנת״הגברים החדשה תובעת מכנסיים רחבים, עם

1ך * 1 1 1אברהם ארביב, הבארמן של
\ /מאגדים, מדגים חליפ ה ב־סיגנון
חופ שי, יצירת החייט ח. מו שקוביץ.

1ך 1ל תרו מת ישראל לאופנת חלי־
1111 פות־הערב היא חליפת־הס־מוקינג
ב־ 3חלקים, ה מודג מת ע״י דב סגל.

1 1111

חפתים. הצבע השולט הוא חום על גווניו והז׳קטים חוזרים להיות ארוכים ועמוסי־בפתורים.
לבל
אלה צריך להוסיף נעלי-לבה. לעומת זאת, אפשר לוותר בליל על עניבות.
חולצות הגולף הן היום המילה האחרונה, אפילו לחליפות״ערב ולמדי-ייצוג. חצי
תריסר חולצות גולף, בבל הצבעים, יענו ב־69׳ על בל הצרכים.
במקום מעיל־חורף אפשר יהיה להשתמש השנה בשכמיות מהודרות.
עשר המדינות שהשתתפו בתצוגת־האופנה החדשה, שלחו יחד עם הדגמים ־גם את
הדוגמנים. הנשים שצפו בתצוגה הגיעו למראיהם למסקנה פשוטה :״כדי לרכוש
לעצמך גבר לא מספיק לקנות חליפה — צריך לקנות גם גבר!״
הגבר הישראלי עצמו זבה לייצוג על המסלול שלא קיפח את אלה המוכיחים את
גבריותם בדיסקוטק של ״מאנדי׳ס״ לעומת הגברים של דיסקוטק ״פרדריקה״.
דב סגל, בעלה של פרדי, ייצג את הדיסקוטק שלו ; ואילו את ״מאנדי׳ס״ ייצג
אברהם ארביב, הבארמן של המקום. הם היו שני הדוגמנים היחידים של
אופנת חייטי-ישראל — אולי מפני שהחייטים הישראליים מבלים רק שם, אינם
מכירים גברים אחרים.
שאספו שמואל הכהן־אכידור עורר
השבועון הדתי פנים אל פנים; השחקן

שלמה ניצן; ויואב אלשטיין. יוחנן
זראי יכתוב את הנעימות •החסידיות ל
שורץ

חליפ ת ספורט ב שני חלקים,
מצמר מנופץ בפסים, היא ה חידו
ש האחרון שמציעים החייטים השווייציס.

שירים של דן • .ישראלית אחרת שחזרה
לאחרונה ממסע בחו״ל היא הזמרת
טובה פורת. אולם עוד לפני שהספיקה
לנוח מסיור־הופעותיה באירופה, קיבלה
הזמנה דחופה: לככב במועדון־הלילה הפרטי
שיקופה זו בטהרן ולהופיע שם, בין השאר,
בחגיגות יום־הולדתו של בן השאח הפרסי.
מאחר שהיתר, חתומה לחוזי־הופעות באירופה,
הסכימה טובה לצאת לפרס ליוש־הולדת
יורש־העצר, לטוס משם לאירופה
למילוי התחיבויותיה, ולחזור לטהרן להמשך
ההופעות. אגב, תמורת הופעתה במועדון־
הלילה הפרסי הציעו לטובה סך של 2500

יחרוג מנדרו ביאפרה היא כנראה
באופנה. גם הצייר אליהו כדורי, שיופיע
השבוע בערב־ראיונות של שמואל
שי, החליט לערוך בהזדמנות זו מכירה
פומבית של עיצוביו האמנותיים־דקורטיביים
יקרי הערך, להקדיש את כל ההכנסות לקרן
לילדי ביאפרה• .י זללני תל־אביב
הופתעו, השבוע, למצוא את המזללה ה־דיזנגופית
קרוסל נעולה, כשעל דלתה
מתנוססת הכתובת: בעל הבית השתגע!
הסתבר כי אחד השוטפים של הסטייקיה,
עמית חסין, בן קיבוץ עין־החורש
לשעבר, החליט לשאת אותו ערב אשה.
הוא התחתן עם הצנחנית לשעבר טובה
מרץ, הבלונדית, בחתונה שבין אורחיה
בלטו צנחנים בכומתות אדומות וערבים
בעבאיות וכאפיות.

בריטניה

ככומר נראה דוג מן זה
עם מעיל ללא שרוולים.
השרוולים ב ת מונ ה הם של הז׳אקט מתחתיו.

במדינה
חניכי הדרכתו המאומצת של צ׳ארלם מנדלס־
(המשך מעמוד )21
עכשיו שוב אין שואלים רוב תושבי־ טאם, שבא בזמנו מדרום־אפריקה, יאשר
זנח את תעסוקתו הקבועה מזה 10 שנים —
אופקים מה היה המחיר שהמפד״ל נאלץ
טרקטוריסט במושב הבונים — כדי להדריך
לשלם לישראלי עבור שובו לחיק האם האת
בני־ישראל גולף.
מפלגתית הדתית.
תמורת משכורת נאה למדי, כמובן, ברק
מיעוט קטן וזדוני מוסיף לטעון,
תוספת זיכיון על החנות למימכר צ*וד
שמלבד השליטה הכדאיית על מכבי־האש
ומגן־דויד־אדום המקומי, מופיעות אי־אלו שבמועדון.
הטבות נוספות בהסכם סודי שנחתם בינו
תוך הסיבוב, הנמשך כשלוש וחצי שעות,
לבין ראשי סיעת־המפד״ל.
דיבר מנהל המועדון, אליוט לפינסקי, בלי
הפסקה. אליוט עלה אף הוא מדרום־־אפריקה!
ולאחר שנתיים של ניהול מיפעל קראמיקה
אשר שבק חיים — עבר לנהל את המ־עדון
בגי־ טובי ם —
שהקים הבארון ג׳יימס דה־רוטשילד ליד
מלון־הפאר של המשפחה, בקיסריה.
לאן 7
״מאז שהומצא הגולף בסקוטלנד, לפני
ביום רביעי, האחרון, על מרחבי הדשא 400 שנה, משחקים את זה בכל העולם.״
מבטיח אליוט .״לאחרונה, תפס הגולף את
הקצוץ של מועדון־הגולף בקיסריה, ניתנה
יפאן במין מגיפה מידבקת״.
התשובה על השאלה ״בני טובים — לאן?״
״זה לא רק ספורט לסנובים בלבד.״ הוא
כי שם נערכה, לעיניהם שבעות־הנחת של
מוסיף .״כל אחד רשאי להירשם למועדון,
ההורים בנוכחות נציגי־העיתונות, ובהכוונתה
ולרשותו שלושה חודשים בהם יחליט אם
של אשת יחסי־הציבור המוכשרת מרים
הוא באמת רוצה להישאר או לא.״
(מירי) בן־יוסף — אליפות־הנוער בגולף.
שלושה חודשים החולפים עבור המועמד,
זוהי אולי האליפות היחידה בארץ בה אין
מעורבים שמות כמו ״הפועל״ ,״מכבי״ או לקצב צילצולן המרענן של שבע וחצי לירות
״בית״ר״ .הגולף הוא ספורט אישי. ולאורך לשעה.
״הגולף הוא ספורט בריא מאוד,״ אימר
כל החזית — ספורט ליחידים, וכמובן —
המנהל ,״והעוסקים בו שומרים על פיגורה
ליחידי־סגולה.
נאה.״
460ל״י לשנה. לגולף דרושים, בארץ,
אולי תשתנה דעתו של אליוט באם
אנשים המסוגלים לשלם 300 לירות לשנה,
כדמי־חברות במועדון, ועוד כ־ 160 לירות יתפנה ויציץ לרגע במימדיהם הצנועים של
על רכישת חצי סט מקלות. נוסף לכל, כמה מן הספורטאים המבוגרים.
תנאי בלתי־נימנע הוא — רכב שיובילם
נערים עובדים -הרכה. ליד נערי־אל
המועדון, המרוחק מכל תחבורה ציבו הזוהר, החובטים בכדורים והמצולמים ברית.
טלוויזיה,
מתרוצצים מיספר נערים העמוסים
מתוך 370 החברים של המועדון 70 ,אחוז לעייפה בנרתיקים מלאים בכלי-עבודתם של,
הם ישראליים, והאוהבים מעל לכל, להת הלורדים הצעירים. אלה הם נושאי־הכלים,
הקאדים, בני 15—14 מאור־עקיבא, המיש-
בודד לאורך הדיונות שהוריקו לפתע.
הבולט בין חובבי־הגולף של ישראל הוא תכרים ארבע או חמש לירות לסיבוב —
שר־החוץ, אבא אבן, אשר אף הנהיג הדרכה הכל לפי הוותק.
מרוכזת בספורט עממי זה לכל שליחי
אחד מהם, יוסף אג׳אם ,)15( ,אינו עוסק
משרדו לחו״ל — מדרגת קונסול ומעלה. בשום דבר אחר. לא עבודה, לא חניכות, ולא
מגיפה מדבקת. הילדים, שהפגינו ה לימודים. הוא צריך הרבה כסף, על־מנת
שבוע את יכולתם לאורך המסלולים, הם לעזור להוריו.

ספורט

גולפאי ד״ר ברונסקי
״העוסקים בגולף שומרים על פיגורה!״

האליפות קרבה לקיצה. לקול תשו-
אותיהם של הצופים, ואנחות־הרווחה של
צלמי־הטלוויזיה, הוכתר לבסוף האלוף: רן
סנדלר, בן השש־עשרה, תלמיד בית־הספר
המרכזי בעמק־חפר, ובן למשפחת מדגירים
ממושב בית־ינאי.

הטלוויזיה התקפלה. העיתונאים הסתלקו.
רק המתחרים הצעירים נותרו לחגוג את
המאורע בשתיית־לחיים מכוס קולה צוננת,
לצד הוריהם. בעוד אליוט לפינסקי מנציח
את התוצאות על גבי לוח ענק בכניסה
למועדון.

ס ־ 1-1

כל אשת יכולה לזכות ב מערכת לבוש אופנתית בשווי של
וזאת לפי בחירתה, באחת מחנויות האופנה המובחרות:

שישי בנוכחות הנהלת חברת תיא, רואי החשבון ופרסומאי החברה.
מבצעא ופ נתי זה. ייערך החל ב־ 15.8.68 ועד 15.10.68 -במסגרת
׳ 35 שנות נעורים של ודאי.

התלב שי

העולם הזה 1616

ב עו ל ם

ביאפרה

...היא והו א !
מצפון תיפ תחה טו ב ה
בערפל־השחר חדר המטוס לשמי־ניגריה,
כשהוא מצליח להתחמק ממערכת תותחי־נ״ט
הנעריים. כאשר נחת המטוס, הזדרזו סבלי
ביאפרה לפרוק 10 טון של תרופות ומזון.
מתוך המטוס יצא הרוזן קארל־גוסטאף
פון־רוזן 59 בעל העיניים התכולות
והשיער המכסיף כפלדה. הוא קרוב־משפחה
למלך שבדיה, אחד ממייסדי חיל־האוויר של
ארצו, שהפך, משך 20 השנים האחרונות,
לאגדה מהלכת על שתיים.
מעל לתוהחים. הרוזן פון־רוזן אינו
פועל על דעת עצמו, אלא בשירות אירגון־
העזרה הקאתולי הבינלאומי, קאריטאס.
הוא מצטיין בדימיונו ובנדיבותו. גם בעת
טיסות־העזרה לבי־אפרה
לא הלך במקובלות. דרכים לבדו,
גילה נתיב אווירי
חדש, שאינו
מסכן את מטוסו, ו־העוקף
את הגנתם
האנטי־אווירית של
ה־קלגסי־ניגריה,
מכתרים
את בי־אפרה
בעזרת תותחים
היורים פגזים במכשיר המונחים
מכ״ם• סודרוזן נתיב־הצלחה חדש
זה חיוני ביותר, לאור העובדה שהשבוע
הודיע הצלב האדום הבינלאומי כי הוא
מפסיק את שילוח־התרופות שלו, לאחר
שמטוסיו סבלו מאש־נ״מ ניגרית.
טיסותיו של פון־רוזן הציתו אש־תקווה
חדשה בלב בני־ביאפרה הגוועים ברעב.
מד מוסדליני. פון־רוזן שומר על
נתיבו בסודי־סודות, כמובן.
״אבל כל חברת־תובלה אווירית שתוכיח
את רצונה הטוב, תקבל פרטים,״ הבטיח.
״ולא חשוב לי אם הם מתכוונים להביא
לביאפרה מזון — או נשק,״ הוסיף .״במצב
הקיים, זקוקים בני־ביאפרה לשני הדברים.״
מיבצע־ההצלה של פון־רוזן בביאפרה אינו
אלא שלב אחרון בשרשרת ארוכה של
פרשות סוערות. הקאריירה שלו התחילה
ב־ , 1935 כאשר הטיס את מטוס־האמבולנס
הראשון לחבש המכותרת על־ידי הצבא
הפאשיסטי של מוסוליני.
לאחר שהאיטלקים כבשו את חבש, הוסיף
פון־רוזן להטיס עזרה ללוחמי־הגריליה של
הקיסר הגולה, היילה סילאסה.
מד הנאצים. ב־ 1939 התנדב לכיוון
אחר לגמרי. כטיים־מתנדב של חיל־האוויר
הפיני השכן, הוא הפציץ את ברית־ר,מועצות
— שערכה אז מיתקפת־כיבוש נגד פינלנד.
מיבצע זה הביא אותו לידי כך, שכאשר
פרצה מלחמת־העולם בכל היקפה, היד, זה
פון־רוזן שהטיס את מטוס־הדואר השבועי
ממאלמו לברלין הנאצית.
אלא ששינאתו לרוסים־ר,פולשים לא היתד,
מלווה באהבה לאויביהם. הוא סירב לעזור
לנאצים, ולאחר מלחמת־העולם אירגן רכבת
אווירית שהובילה רבים מניצולי מחנות״
ההשמדה היהודיים מגרמניה ופולין לבתי־החולים
שהוקמו למענם בשבדיה.
מאוחר יותר, שיקם והדריך את אנשי
חיל־האוויר המחודש של הקיסר ד,יילד,
סילאסה, לפי הזמנתו.
נגד הניגרים. זה לא מנע ממנו להתייצב
לצד הצודקים, במערכה אהדת שנגעה,
אף היא, ביבשת האפריקאית: כאשר בלגיה
אירגנה התקוממות של מואיז צ׳ומבה ופרישתו
של חבל־המיכרות קאטאנגה מקונגו,
התייצב פון־רוזן במרכז־האו״ם, הטיס במשך
שנתיים את מסוסיהם של אנשי כוח־החירום
הבינלאומי לקונגו.
לאחרונה הפך פון־רוזן לטייס אזרחי רגיל.
אבק לא שיגרתי: נתיב־התעופה המיסחרי
עימו עובד, נותסאיר־סוודן, הוא זה שאירגן
בשירות אירגון־ההצלה הקאתולי קאריטאס
את חלק־הארי של הרכבת האווירית לביאפרה.

אדצן ת־הברית
ה מוע מד עס
י די ת־ ח טו די ה
הזירה הפוליטית האמריקאית היא, אולי,
אחת הדמוקראטיות בעולם. וזה טוב.

סבי! אחד חינם!
נודחגוד!

ע ל כד

ל חברך

אוד• בדון

פ ני ם

חידוש עולמי
בדוד ח שמל ישראלי
רבים האנשים אשר ביקרו באירופה
ובארצות הברית התפעלו כיצד עקרות
הבית בארצות אלו משתמשות גם לבישול
במים אשר בדוד החשמל הביתי.
מהו הסוד?
הסוד טמון בדופן הפנימית של הדוד
המצופה אמאיל—זכוכית, דבר השומר
על נקיון וצלילות המים, ומאפשר ע״י
כך להשתמש במי הדוד גם לבישול.
מעתה יכולה גם עקרת הבית הישראלית
להנות מהיתרונות שהיו עד כה
מנת חלקה של האשד, האירופאית או
האמריקנית, כי למענה הוציאה חברת
״אמקור״ לשוק, דוד חשמל דגם — 1969
בעל דופן פנימית המצופה אמיל—זכוכית.

ד • עונ בו

הואו ׳ו־ינדז.

^ /ד ׳ 7ז / /יו תרנ עי ם

שוב עליה ל״פיאט״
בידיעה שהגיעה מהנהלת מפעלי ״פיאט״ ,גדול יצרני המכוניות באירופה —
באיטליה, נמסר על עליה מיוחדת במינה במכירת דגמי פיאט. מסתבר כי חלה
עליה של 6270 במכירת דגמי , 1968 על מכירת דגמי ,260/0 •1967 עליה גדולה
ביותר בהתחשב בעובדה נוספת, שכבר בשנת 1967 הגיעה המכירה למספוי־שיא.
המדובר ב־ 22 דגמים שונים של פיאט שמביניהם הידועים ביותר בארץ הם
פיאט ,600ד,־ ,850ד,־ 124 וה־.125
הפיאט 600 ידועה כמכונית קומפקטית וחסכונית ביותר. על־אף המיוחד היא
בעלת 5מקומות נוחים וימהוחים. היא בעלת מנוע בן 4צילינדרים בנפח 767
סמ״ק ו־ 10כ״ס. ל־ 600״הודבקה״ בצדק הסיסמה תן לה טיפת־דלק

וסע כלי ב עיו ת

הפיאט 850 גדולה מן ה־ 600 ואף מרווחת ממנה. המנוע בן 4צילינדרים
בנפח 843 סמ׳י־ק 12 ,כ״ם 4 ,הילוכים סינכרוניים, תא מטען־ענק, מערכת קרור
ואורור. וד,־ 850 נאה ביותר, פופולארית ביותר. למעלה ממיליון מכוניות מדגם
זה נעות על כבישי העולם.
הפיאט 124 מצטיינת ביופי רב־ אמצעי בטחון משוכללים וכמובן מבנה טכני
מיוחד. ל־ 124 מנוע בן 4צילינדרים בנפח של 1197 סמ״ק. המנוע מפתח 65
כ״ם לבלימה, והמכונית בעלת תאוצה גבוהה מ־ס קמ״ש עד 80 קמ״ש תוך
10,5שניות בלבד. ה־ 124 הינד, מרווחת ביותר, נוחה, ובעלת ארבע דלתות.
מכונית זו הוכרזה כטובה ביותר מסוגה וזכתה בפרס בינלאומי של מומחי
התחבורה בעולם.

הדוד מיוצר בהשגחת מכון התקנים הישראלי.

לפיאט
125 הוצמד הכינוי ״שיא־השלמות״ .ד,־ 125 אלגנטית ביותר, בעלת
קווים קלאסיים מושלמים ועיצוב המצטיין בפאר פנימי וחיצוני.

לתשומת־לב ראויה גם העובדה כי דוד
חדיש זה הוא היחיד הנהנה מתעודת
אחריות לשמונה שנים, כמו כן הוא
נכלל במסגרת השרות של ״אמפא״.

אין ספק כי גם לישראל חלק בעליה הכללית במכירת פיאט• שוק המכוניות
הישראלי מהודה ״קיבוץ־גלויות״ של מכוניות, מאחר וכמעט כל ארץ המייצרת
מכוניות ״מיוצגת״ אצלנו. אך אין ספק כי ה״פיאט״ יכולה להחשב כמכונית
שנקלטה היטב בשוק הישראלי. הפופולאריות של ״פיאט״ עולה בקצב מדהים,
כדי כדי כך שלעתים נראה כאילו דגמי־הפיאט מיוצרים במיוחד רק עבור ישראל.

(המשך בעמוד )28

העולם הזה 1616

אבא של עושה סוטים ־ מה עושה האבא שלו?
שאלה אנג ליקה הסטוו את אס׳ דייו בפגישתם הואשונה
באירופה, הפגיש אותו הבמאי האמריקאי הגדול עם בתו
אנג׳ליקה בת ה־ — 16 אותה הועיד לשמש לאסי כבת־לווייה
בסרט.
אחרי ה״נעים לי מאודים״ הרגילים הסתכלה הצעירה יפת-
הגו ישר לאסי בעיניים והפליטה :״האבא שלי עושה סרטים
— ומה עושה האבא שלך?״
אומרים שאסי לא ידע בדיוק מה לענות.

״בום המלחמות״

ך* ינתיים ככר למד אסי דיין שהוא יכול לענות כל
. 4העולה על דעתו — כי באירופה הוא זוכה ליחס של
כוכב־בפועל.
וגם לאנג׳ליקה. כי יש להאסטון שם מאוד־מאוד טוב,

מ ע שי
עם אנג־ליקו

בתצלום־הכנה לסירטס ;!משותף

הגדול טיול עם האהבה והמוות.

אנג׳ליק, ב תו של הבמאי, דמות רומאנטית בסרד־האיכרים.

נעו-השעו

הוא אסי דיין, בחולצה תימנית
רקומה, שהפכה לסמל סיסחרי שלו
בחו׳׳ל. האנזמון לוב שת מעיל־עור שכוונתו לסמל ק שיחותה.

א פי

״פלשבק״ ,״קלודאפ״• ,וומפי, ו״אי לאב יו״.
אז אין פלא שעכשיו היא נכנסת, בטיבעיות רבה, אל־תוך
נעליהם של אבא וסבא. בייחוד לצידו של אסי.
ועל־אף גילה הצעיר, אין כל ספק שבעתיד הלא־רחוק
ייחסו להם רומאן. כי ככה זה כשמסריטים סרט קופתי.

* ש אנשים הזוכים לגדולה בזכות האבות שלהם. כך,
7נדמה היה לנו, קרה גם לאסי דיין — על אף הופעתו
הנאה והגברית.
יש אנשים בחוצלארץ המנסים לחשוב לגמרי אחרת.
עובדה: הבמאי ג׳ון (הנץ ממאלטה) האסטון הצהיר שוב
ושוב :״אני לא לקחתי את אסי לסרט הבא שלי משום

600 שכה ם 6ך הם ד
* אומנם, אין כל ספק

שטיול בחברת האהבה והמוות

ז — כפי שמכונה סירטו הבא של ג׳ון האסטון לפי שעה
— יהיה סרט קופתי ביותר.
כבר הנושא קופתי: מרד של איכרים בצרפת, במאה ה־.14
בתצלום־מירום ב מ הופך, בו מופיע אסי

בחז ה ח שוף ואילו אנג׳ליק 16 מופיעה

מכוסה וחסודה, עליהם אומרים שהם ״יעברו את הוריהם״.

בכל הנוגע לגילוי כוכבים וכוכבות. ואם הכוכבת המיועדת
שלו תהיה הבת שלו והכוכב המיועד בנו של מי שהעיתונים
האירופיים מכנים כרגע ״בוס המלחמות של ישראל״
— אין ספק שהצלחתם הקופתית, לפחות, מובטחת.
גם בעבר היה האסטון מגלה־כוכבים מושבע. הוא הכניס
את המנוח המפריי בוגארט הגדול לאופנה, כשייעד לו את
התפקיד המרכזי בהנץ ממאלטה, ואחר־כך באוצר מסיירה
מאדרה, הזכור לתהילה.
מאז זרמו מים רבים בסיינה — ועתה בא תורם של
ע לי הםמבוססותהקא ריי רו ת של הבנים.
הבנים ה מ פו ר ס מי ם: הבמאי ג׳ון

* 111

האסמון (מימין) ו״ הבוס של מלחמות־י שראל״ — דיין.
שהוא הבן של משה דיין. להיפך. כשאני לקחתי את התמונה
שלו ביד, בפעם הראשונה, והחלטתי לשבץ אותו בסרט —
לא היה לי מושג מיהו.״
וכדי לחזק את הגירסה הזאת, מספרים באולפני־פארים,
ובהוליבוד, לשם נוסע האסטון בלי הפסק, את הסיפור הבא:
זה קרה כשנסע אסי דיין לראשונה לפגוש את האסטון
קולנוע סרטים
הגוער לכאן
איריס (בן־יהודה, תל־אביב; ישראל) בעיצומה
של אחת המסיבות החברתיות יוצא
יואל למרפסת ורואה למטה, על המדרכה,
נערה צעירה קוראת ספר לאור פנס•
הוא התגרש לא מזמן מאשתו הממורמרת,
ומוקף דוגמניות ונערות־זוהר הקופצית לילה
לילה ממיטה למיטה, הוא חי בעולם עלוב
וריק, והנערה הצעירה הזאת, המבקשת ממנו
את החלק השני של ד אן כריסטוף,
מביאה אליו פתאום משהו חדש.
זה מתחיל כמו סרט אהבה פיוטי ויפה.

קרודאס עם החלב

^ ו אולי, כעצם,

של הנכדים: כבר הסבא של אנג׳ליקה

היה שחקן.
היא גדלה על סיפורי־במות־ובדים. היא קיבלה, עוד עם
החלב של האמא שלה, את השאפתנות ואת הערצת־הכוכבים.
היא למדה יחד עם המילים ״בובה״ ו״כלב״ את המילים
הפחות שגורות בפי תינוקות נורמאליים. מילים כגון

הוא מסלק את זכרונה של אשתו, ובורח
מהדוגמניות עם מעילי הפרוזה, מחבריו הדון־
ז׳ואנים, ויוצא לטייל עם הנערה בשדות, על
שפת־הים, בירקון.
הבימוי יפה והצילומים מצויינים. אבל
כשהדבר נוגע לרעיונות, הסרט נראה כאילו
לא עבר עדיין את גיל ההתבגרות. הגבר
והנערה שוכבים יחד במיטה, מתנשקים, מתחבקים,
ומתנשקים, ומתנשקים. הכל נראה
כמו אהבה נורמאלית, אבל בלי אהבה. בכל
הסרט לא ברור בדיוק מדוע דזזקא זה לא.
ורק בסוף מסכם שמוליק קראום, חברו של
הגיבור, את מה שהוא בעצם נושא הסיט:
״אתה מאמין עוד באהבה טהורה. אבל אין
דברים כאלה בעולם.״
לא רק מה שקורה שם נראה כאילו לא
יצא מהדור שלנו ומהתקופה שלנו, אלא שגם
אין מרחק מתאים בין הדברים לבין הבמאי,
המתייחס ברצינות חמורה גם למשפטים ה

הרקע קופתי־ציורי: טירה עתיקה ליד העיר בורדו
שבצרפת.
וגם העיתוי קופתי־נורא: מרד־איכרים־צרפתיים, אייו רחוק
כל־כך, בתודעה האמריקאית, ממרד־סטודנטים־צרפתיים. גם
אם מפרידים ביניהם שש מאות שנה, בסך־הכל.
אך כל זה לא מפריע ללשון־הרע להוסיף ולרכל נגד
הכוכבים הצעירים והעולים הללו, אנג׳ליקה האסטון ואסי
דיין.
למרות כל מסע־הפירסומת העצמאי שלהם, למרות הצהרותיה
של אנג׳ליקה ולמרות אישיותו הבולטת של אסי,
מוסיפות תמונותיהם של השניים להופיע כשמתחתן הכותרות
המרשיעות:
״הב מאי רוצה לפלס דרך לב תו — והש חקן הצעיר רוצח
לפלס לעצמו דרך בעזר ת זרי־הדפנה הצבאיים של אביו.״

בנאליים של שמוליק קראום וגם לתמימות
הרומנטית של הגיבור.
הרבה מצבים והרגשות אינם יוצאים מחוך
התמונות אלא מסוכמים בפיתגמים.
כמו :״הילדה הזאת תפסה אותי כמו חשמל.
אני מרגיש שזהו זה. הזרם מתאים.״
הדיאלוגים בדרך כלל נעימים וטבעיים,
והמשחק מצויין: גדעון שמר. ביחוד ברכה
נאמן, ואפילו ליאורה רמון, בתור אירים,
היא חמודה, ושובבה, ויפה.

הגלולה המפורסמת למניעת־הריון מסתובבת
בן נשות האצולה האנגלית ומפספסת את
יעדיה משום שהיא דומה יותר מדי לגלולות
האספירין והויטאמינים המונחות לידה.
הקומדיה הזו היא קומדיה של טעויות,
כפי שאפשר להבין• היא לא משעשעת די
משום שהיא מורכבת בעיקר מטעות אחת
המחליפה ומשנה צורות: ממספר הצלפות
על חיי־המשפחה החדגוניים, על האצולה
המזדקנת ומה שמחליף אותה; ומעוקץ
מצחיק אחי: כל הנשים שבסרט מסיימות
אותו עם כרם גדולה.
אפשר קצת לצחוק מזה, אם משתדלים.

ארצות־הברית־אנגליה) אומרים שאפשר
להיכנס להריון מצרות, מבילבולי־מוח, משטויות
— וגם בדרך הרגילה. עכשיו
מתבדר שאפשר להיכנס להריון מאספרין.

יציאה מ הדיון

כני ס ה להריון
האשה והגלולה

(תל-אביב, תל-אביב;

מה עשית כשבכו האורות
תל־אביב;

ארצות־הברית) אפשר

(אסתר,

להיכנס

העולם הזר! 1616

להריון לא רק מאספירין (ראה לעיל) אלא
גם מהפסקח־חשמל, כפי שהוכיחה הסטאטיס־מיקה
שחקרה את תוצאות החושך המפורסם
שעטה את ניו־יורק לפני מספר שנים.
לחושן הזה היו עוד תוצאות /א נעימות,
ואחת מהן היא הסרט סח ע שית
נ שכבו האורות. הרמאי שלא מינו אותו
לסגן־מנהל החברה גונב את רווחי־החברה
ובורח איתם. באותו זמן מגלה הכוכבת,
דורים דיי, את בעלה עם עיתונאית ידועה,
הסוכן של דורים דיי מוסר, לנצל את דיב־אונה
הנפשי כדי להחתים אותה על חוזה,
ועל כל זה מכסה פיתאום החושך שתקף
את ניו־יורק, ובחושך הזה נופל הגנב למיטתה
של השחקנית המאוכזבת, והשחקנית
שלקחה סם־שינה לא מבחינה בבעלה שהגיע
לאותו מקום, והרעש גדול והעלטה כבדה
והשיעמום עוד יותר.
מספר בדיחות, מספר מצבים מצחיקים,
בעיקר בהתחלת־הסרט, וההריון התוקף את
דוריס דיי בסוף הסרט, לא מתגברים על
הבימוי השגרתי והבלתי־מבריק.

לילדים לא גי מו טיי ם
נם כעיירה

(מקסים, תל־אביב; ישראל)

בעיני מבוגר זה נראה סרט אינפאנטילי,
מסורבל ומתקתק. אבל מד. המבוגרים מבינים
בזה. גדעון אשל( ,בן )10 שיצא מהסרט
ביום שלישי, מביע בזה את דעת־הילדים:
״רואים שם את ההווי והחיים של העיירה.
רואים את השוק ואת הנערות המכבשות.
זה נראה אמיתי — אבל יש חלקים שזה
נראה לא אמיתי.״
ממשיך אשל: הדבר העיקרי שקורה לגיבור
זה שהוא אוהב אולרים. כל הילדים
אהבו אולרים. אמא שלו לוקחת אותו לחייט,
כדי לתפור לו חליפה חדשה. החייט
שר איזה שיר וטופלה עונה לו כל הזמן:
״עם כיסים.״
כשהאמא שלו מדברת על החייט על
המידות ועל המחיר, הוא מסתובב במתפרה
ומוצא את האולר של החייט ולוקח אותו.
אחר־כך רואים בחדר איך הרבי אומר
לילדים שאם יהיו ילדים טובים הוא יקח
אותם ליער בל״ג בעומר. והם באמת היי
ילדים טובים, זאת אומרת רק מבחוץ, והוא
לקח אותם ליער והם עושים חיצים.
אחר־בך יש דבר מצחיק איך הם עושים
משקה־קבס, ומתבלבלים בדליים, ונותנים
לגביר מי־סבון במקום המשקה.
ובינתיים האח של טופלה מתאהב באסתר,
הבת של הגביר, והוא כל הזמן שר על
אסתר המלכה, וכשהם מדברים איתו הוא
לא עונה וכל הזמן שר. הוא כותב לה
מכתב והיא באה לפגישה ליד העץ, ביער,
וכשההורים שלה באים פיתאום והיא נופלת
לנחל ומתעלפת, הוא מציל אותה וזה
מגדיל את הסיכויים שלו להתחתן איתר.,
אחר־כך רואים את החתונה.
לפי דעתו:
האהבה בסרט זה לא אהבה כמו של
סירטי מבוגרים. זו סתם אהבה. אז זה יפה.
השירים הם די יפים. כן. יפים מאוד.
הריקודים גם כן יפים.
ההומור: אני צחקתי נורא הרבה.
כולם צחקו. אבל לא היו באולם הרבה
ילדים. הרוב היו מבוגרים. כי זה סרט
לכל הגילים.
המופר״השכל: לילדים נימוסיים זה
סרט לא טוב ולא חינוכי. כי שם הם פירוד
חים נורא. אבל לילדים פחות נימוסיים זד,
סרט טוב מאוד.
תדריך פעולה
שלושה אנשים — אחד טוב, אחד רע,
ואחד מכוער — יוצאים איש איש בדרכו
האופניינית למצוא אוצר כסף שהוטמן אישם
באחד הקברים של בית־ד,קברות הצבאי.
כל הרפתקאותיהם העליזות והמרתקות
מתוארות במערבון מעולה: הטוב הרע
והמכוער (אופיר, תל־אביב) .לאחר כל
החיקויים של ג׳יימס בונד כדאי לגלות שוב

בפסטיכאד ג׳יימם בונד

(סינרמה;

תל-אביב) שאיש לא הגיע לרמה של המקור.

א מנו ת
ההצלחה המסחרית של אשה נשואה
המוצגת זה השבוע ר,־ 12 בקולנוע
תל־אביב מוכיחה שלקולנוע טוב וער,
המתאר בצורה גאונית את בעיות החברה
של ימינו, יש קהל בארצנו הקטנה.

פאריז,

הו מור
אין( .ראה סרטים)
העולם הזה 1616

ם אתב פום׳?

* ינתר זאכס, המיליונר לו נישאה בריז׳יט בארדו לא מזמן,
^ הוא גבר מן העולם הגדול. לכן גם לא היסס, נסע לו לסילט לבילוי
קייצי — מייד לאחר שהסתבר לו לא רק שב״ב לקחה מאהב חדש
— אלא שהיא גם מפרסמת את העובדה הזאת בכל הזדמנות.
כולל צילומי־עירום בהם היא מופיעה לצידו של החדש, מאהבה
המי־יודע־כמה: לואיג׳י ריצי.
ריצי ( )24 צעיר מב״ב בתשע שנים בלבד.
הוא יפה וצעיר, ובעל שורה שלימה של
מועדוני־לילה ובארים.
הם הולכים לכל מקום ביחד, יד ביד.
וכשהם נשארים בבית, בווילה לה מנדראג
שבסן־טרופז והשייכת לבריז׳יט, הם חושפים
עצמם אורח־קבע, לעדשות־ד,טלסקופ של הצלמים
— היא עירומה וריצי, לידה, בבגדים.
ומה
אומר הבעל? הבעל משלים עם העובדות.
לא־מכבר כבר ריכלו עליו הנערות
היפות של סן־טרופז :״ככדורגלן חובב הוא
עדיין די טוב. אבל לא במיטה.״ ואם כי
המלווה הדיסקרטית ובד,ירת־ד,שיער שלו,
סילבי, אינה אומרת דברים כאלה, מודה גינתר עצמו :״אשתי כבר
הפכה בשבילי מזמן לאגדה בלבד.״
האגדה ד,חייה הזאת מבלה בנפרד — ובעלה בנפרד.
מעניין מה שעונה עכשיו גינתר זאכס, כששואלים את השאלה
הקבועה, אותה שואלים תמיד את בעליה וחבריה של אלת־האהבה
המתבגרת :״מתי אתם מתגרשים?״
לפני חצי שנה עוד אמר רק :״אני מרגיש כמו דמות מאופרטה —
כמו הרוזן מלוכסנבורג, למשל.״
היום הוא כבר מוכן להצהיר :״גירושין? אין לגירושין כל
חשיבות. מלבד העובדה שהם קשורים בטרדות ביורוקראטיות.״
שה. היא מהללת את בן־לווייתה החדש. ואילו בעלה מו שך בכ תפיו.

עירומה עם לואיגיי ויצי ד

בעולם
(הנו שן מעטה־ )25

י 0 3ו?*ות.
הי 3 1 4 0ה ג
4ז א 1ב ר 1*4ר 7

נושיניוווביוק 31

71111 0 4

3 !1נ ר .״ צ

1111: . 7-4

מנ ד שוי ך נו בוי ד

הנובלההפ 71יטכנית
סיסורס של י 1צאי הסגל האקדם׳ של הטכניון. מכון טכנולרגי לישראל

...מב חר גמל של תגורים
וכיריים מודרניים
..,תנ אי ם מיוחדים לזוגות
נישאים ולכוחות הבטחון
...אספקה מהירה
ושירות יעיל

)22213

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח שני קורסי ערב
יקצרנות עברית ו/או אנגלית
ב־ 20.8קורם של שבוע
ב־ 1.9קורם של שבועיים.
:הצלחהמובטחת ! הרשמה:
ת ״ א: גורדון ,3פלפון 236209

אבל דווקא משום כך, זהו גם מקום בו
כל דבר יכול לקרות. וזה לא תמיד טוב.
השבוע אירע, משהו משעשע, במרוצת
הקרב על הנשיאות, אבל גם לא ׳מעט
מדאיג: מושל מדינת־ג׳ורג׳יה הדרומית,
לסטר מאדוכס הודיע, כי הוא שוקל הגשת
מועמדותו לוזעידת המפלגה הדמוקראטית.
ומאדוכם הוא איש שהגיע לאן שהגיע —
בזכות שינאת־ד,כושים והגזענות הצרופה
ביותר. שלא לדבר על כך שהגיע לתפקיד־המושל
הודות לצלמי־עיתונות ועיתונאים —
יותר מאשר בזכות רמתו האישית.
קטשופ כשיערות. תהילתו המפוקפקת
של מאדוכם התחילה זורחת יום אחד
בהיר, זמן קצר לאחר שבית־הדין העליון
של ארצות־הברית הצהיר, כי כל
מסעדה אמריקאית, על־אם־הדרך, חייבת להגיש
ללבנים ולבושים — ולא בנפרד כי
אם זה ליד זה.
לסטר מאדוכס היה בעליה של מסעדה
כזאת, במדינה ג׳ורג׳יה. לאחר ששמע על
פסק־הדין, נטל ידית של טוריה, ניצב ליד
דלת־המסעדה, אסר את הכניסה לכושים.
כאשר ניכנס אחד בכל זאת, שפכו המלצרים
והנסובים הלבנים על שיערו קטשופ
ומרק, והיבו את הכושי.
במקום היו — כמובן — הצלמים שהוזעקו
על־ידי הגזען. למחרת הונצח מא־דוכס״
מציגם החמוש של כל גזעני־הדרום.
ובזכות צילומים אלה זכה מאדוכס, מאוחר
יותר, בתפקיד מושל ג׳ורג׳יה — כשהוא רץ
תחת הסיסמה ״נשאיר את הכושים במקומם״.
ראוי -לחייט פרטיים. העיר השבוע
עיתונאי אמריקאי:
״לא איכפת לי שכל מיני אנשים — כמו
הסנאטור מהוואי, למשל — מוצגים כמועמדים
לנשיאות, מטעם הרפובליקאים או
הדמוקראטים.
״מה שמפריע לי הוא — שיש מי שלוקח
אותם ברצינות.״
ואילו ההראלד טריביון, רב־התפוצה, סיים
מאמר ראשי מאופק בסיפור הבא:
ב־ 1884 רצו שני מועמדים לנשיאות־אמריקה.
האחד, גרובר קליבלנד, הואשם —
ובצדק — כי הוא אביו של בן בלתי־חוקי.
השני, ג׳יימם בליין, הואשם בלא פחות
צדק, כי הוא קיבל שוחד מחברת־רכבות,
שעה שישב בקונגרס.
עד שקם אחד מתומכי קליבלנד וסיכם:
״על מר בליין אומרים שסרח, בעת מילוי
תפקידו, אך היה ישר לגמרי בחייו הפרטיים.
על מר קליבלנד אומרים שהיה ישר לגמרי,
לכל אורך הקאריירה הציבורית שלו —
אבל בלתי־מוסרי בחייו האישיים.
״הבה נשאיר, איפוא, את מר בליין למלא
את מקומו הראוי לו, כאדם פרטי ומוסרי;
ואת מר קליבלנד נעביר למשרה ציבורית —
לה הוא מתאים.״
קליבלנד זכה בכס־הנשיאות.

ספרד
>ד<צ) ני) פ< ש

7 11317*7

בטיול והסיעה
ביו בארץ או בחו״ל,
אל תשכח את המצלמה !
מבחר עשיר של מצלמות ואביזרים
אצל ״פוטו־ברנר״ .פתוח המעבדות והגדלות צבעוניות,
הגדולות והמשוכללות ביותר
בארץ !

3י 1ט* 1ברנד
חידה,רחוב ה ח לו ק 31

חו קי חי רו ס
לוחם־החרות הבאסקי הרים אקדח, ירה
— ונעלם. אחר־כך נמלט דרך ההרים שבין
מחוז־הבאסקים הספרדי, לעבר גבול־צרפת
הקרוב.
על הריצפה, מתבוסס בדמו, ראש־המש־טרה
המקומי, חסיד־פראנקו וקלגס עקוב־בדם
בשם מליטון מאנסאנס.
המישטר הדיקטאטורי השולט מזה 30
שנה בספרד השתולל מזעם. לאחר שקט
יחסי, שאיפשר לשילטון להקל במקצת על
הדיכוי וליצור למיליוני־התיירים דיוקן
חייכני של ספרד — שוב התנקשות!
מייד ננקטו צעדים מעשיים. בפארלמנט־הבובות
חסר־ההחלטה, הקורטס, נתקבלו
החלטות נימרצות.
וכך היה שהשבוע התבשר העולם שספרד
החליטה לבטל כמה וכמה הקלות:
<• מעתה יהיה שוב אפשר במחוז־הבאס־קים
לעצור אדם, לפי סעיף־מעצר מינהלי,
להחזיקו בכלא תקופה בלתי־מוגבלת.
• אפשר להגלות באסקים למחוזות
מרוחקים.
• חוקי־ר,חירום שחוקקה ספרד ב־1939
— ארבע שנים לאחר שנחקקו חוקים
דומים על־ידי המנדאט הבריטי בארץ —
ישובו להיות מופעלים.
• בתי־דין צבאיים, ולא אזרחיים, ידונו
כל ״טרוריסט״.
* מתחרז עם מאד אוכס — ״פר מטורף״
באנגלית.

#אפשר יהיה לערוף חיפושים בבתים
ללא צוו — אך לא להרוס את הבתים.

האוקיינוס השקט
ב חזי ה
למולדת לפני 22 שנה נולד בגד־הים הזעיר ביותר
שראתה יבשת־אמריקה עד אז, כאשר הופיעה
הכוכבת ריטה היוורת בצ׳ופצ׳יק הקטן,
חיפשו העיתונאים שם שיבטא את מהותו
הזעירה ואת משמעותו מזעזעת־ד,לבבות.
עינו של איזשהו משכתב זריז נתקלה אז
בכותרת אחרת שהתנוססה בימים ההם בראש
כל עיתוני־העולם: הידיעה על אחד מניסויי־ .
האטום הראשונים — הפעלתו של מיתקן
פצצת־מימן באי ביקיני.
הוא קרא ״אירקה!״ והטביל את בגד־הים
החדש בשם ביקיני.
אפשר שו ב ל חיו ת. בינתיים עברו
על העולם 22 שנה, מלחמות אינסופיות,

ביקיני*
קטן — וגוע ש

ומאות ניסויי־אטום — 20 מהם באי ביקיני
לבדו.
עד לפני חודשיים, היה האי קרקע חרוכה,
מבחינה ראדיואקטיבית. שום אדם, חייה או
צמח, לא היו יכולים להתקיים על האטול**
ללא סכנה לחייהם או לתורשתם.
השבוע הצהיר דובר הרשות לחקר האטום
של ארצות־הברית, כי שוב ניתן לחיות
על האי הארור.
הוא הוסיף :״תושבי ביקיני יוכלו לשוב
לאי שלהם, הנימצא בקבוצת־האיים מאר־שאל.״

בביקיני היו פעם אנשים. לא רבים.
150 בסך הכל.
כשהחליטה אמריקה לבחור באי לשם
ניסויים, הוטסו משפחות אלו לאטול־קילי
המרוחק. אז הבטיחה ארצות־הברית שפליטי־האטום
ישוקמו במקום לא פחות טוב.
השבוע 22 ,שנה לאחר מכן, הודה סגן
שר־הפנים סטיורט אודל, העוסק בתוקף-
תפקידו בענייני האיים השייכים לאמריקה:
״בני ביקיני לא הצליחו מעולם להסתגל
לחיים באי קילי. קילי הוא קטן יותר, ואין
בו אגם פנימי. הם מתגעגעים חזק מאוד
למקום־מולדתם, לביקיני״.
* על ה שחקנית קאתרין רובל.
** אטול הוא אי שנוצר בפעולה מ שולבת
של צ מיחת־אל מוגים ושל פעילות־געש תת־מימית.
לאטול יש ,,בדרך כלל, שרשרת־סלעים־ואלמוגים
סגורה, היוצרת סביבו אגס
מלוח פנימי, לרוב — עם פתח ליס הפתוח.
העולם הזה 1616

תי ב אור א ס רי מרו? !
בהיבל התרבות -״ 1ה׳ ־ 5 .9 .6 8־־ 8 .3 0בערב

שר המשטרה

הפרופסור

אדיהו ששון

ישעיהו ליבו• ץ

שר-הבטחון הירדני לשעבר

אנוור 1וס״בח
להקת האיבו בריקודי_־מלחמה מ בי אפרה

להקת הק צב ״האריות״
חברת הכנסת

יצרן המכוניות

שולמית אלוני

אפריים איליו

תצוגת אופנה של דיגמי^הטתיו ו ה חו ר ף של ״אלד״
הצמד אלבסנדרה ועודד
ה שחקן גדי אימן

שינויים והוספות בתוכנית ייתכנו ברגע האזזרון

כרבוים ייס להשיג ב״רו\2ו\2ויי וביתר התשרריס בתל־־אביב

<1* 8888 888888

12211

מ^ 8$א*

# 1 *585
5ע*נור* נו-נוד־י 3ו

! 11111113

ח/ע*י 352888

י * 1111111
188111#

ו * 1נ #ב ט ״ ת היופי יהב י יא י י1

** 881

! 18י י 5 ^ 818ע

;198)11

*11111 1

181118:

— יעוץ, הכוונ ה ועזרה בבעיות עדינות —
— סודיות מובטחת —

״היועץ״
רחוב ברזילי ,13 תל־אביב (מול ״אמפא״) ,טלפון 613814

המנוי—
קיבלת חשבונן לחידוש המינוי, פרע נא
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום

העולם הזה 1616

במדינה
עתזנזח
מו״ל

יי^גוץ בזו־ן*בוו_ג• !בבירזנך
יש לנו מחלקת ייעוץ מיוחדת. לא את
כל הבעיות נוכל לפתור לך, אבל אם הן
קשורות בתיאום צבעים, כתבי לנו, אל
ת. ד 507 .תל־אביב, או ת. ד 668 .חיפה,
והזמיני את המומחית שלנו. היא תבקר
בביתך, ללא כל תשלום או התחייבות,
ותדריך אותך בעצה.
לנוי

דיא1
דוו־נ ט
מונע זיעת־יתר
שומר על רעננות
והרגשה נעימה
במשךי ום תמים .

והידור:

כוכזבור־ פו

מטרד העבודה

אורט יטראל.

למסךהק טן

למרות ששידורי־הטלוויזיה הישראליים
נמצאים עדיין בשלב ניסיוני, נהנה צופה־הטלוויזיה
הישראלי מיתרונות מסויימים על
פני צופי טלוויזיה במדינות אחרות. בגלל
מיקומה של המדינה, הוא מסוגל לקלוט
במקלטו שידורים מחמש מדינות: מצריב,
ירדן, סוריה, לבנון וקפריסין.
המיגבלה שביתרון זה היא רק אחת:
הצופה הישראלי אינו יכול לדעת מראש
איזו תחנה תשדר מה.
ממשלת־ישראל גובה אומנם מזה מספר
שנים אגרה עבור התצפית בתחנות הטלוויזיה
הערביות, אבל את שרות־האיד
פורמציה על תוכן־השידורים של התחנות
עומד לספק דווקא אזרח פרטי. קצין בכיר
לשעבר בחיל־האוויר: מיכאל שיר (.)45
אין מקומיות ץ שבנות ! לפני שלושה
חודשים התחיל שיר להוציא לאור כדי שבועון טלוויזיה בשם 8בערב.
שמכשיר הטלוויזיה יהיה מכשיר־עזר לבירור
ואינפורמציה ולא מכשיר אשר בעליו
ומשפחתו מרותקים אליו, בתקווה לזכות
בתוכנית מעניינת, מופיעים ברוב ארצות־העולם
שבועוני־טלוויזיה מיוחדים המספקים
הדרכה והכוונה: מה שכדאי לראות? באיזו
שעה תשודר תוכנית מסויימת?
מאחר שבשלב זה אין עיתון ישראלי יכול
לתת מראש את תוכנית שידורי־הטלוויזיה
הישראלית — כי מנהלי הטלוויזיה אינם
יודעים בעצמם מה ישדרו — טבעי ש־ 8במרב
החל לספק אינפורמציה על שידורים
זרים, בארצות הסמוכות.
עד כה הופיעו ב־ 8בערב תוכניותיהן
של קפריסין, שבוע מראש. אבל מהשבוע
יפרסם 8בערב את תוכניות תחנות־הטלוויז־יה
של קאהיר ואלכסנדריה. בשבועות
הקרובים ייכללו בשבועון גם תוכניות
דמשק, עמאן וביירות.
רק בידור. האספקה השוטפת של התוכניות
נעשית באמצעות גורם שלישי,
בארץ ניטרלית. אולם לפני שהחליטו לפרסם
שיר ועורך־השבועון, יהודה הראל, אותה,
עורכי 8בערב בפני דילמה: ניצבו כיצד יתכן לפרסם בישראל תוכניות טלוויזיה
של ארצות־אוייב?
הם מצאו פיתרון פשרני: עיתונם לא
יפרסם את מועדי תוכניות־התעמולה הערביות,
ימליץ לעומת זאת על האזנה׳
ותצפית בתוכניות תרבותיות, בידור־ות או
בסירטי קולנוע.
אם יקלט 8בערב אצל צופי־ד,טלוויזיה
בארץ, כשם שעיתונים דומים נקלטו אצל

המנון להשתלמות
מקצועית משולבת
״א, בית אורט, שד׳ דוד המלך ,39 טל 248162 .
למד והשתלם-בכל חלקי הארץ
הרשמה מתמדת למגמות הבאות אלקטרוניקה טרנזיסטורים
אוטומציה ובקרה טלביויה טלמטריה

תורת החשמל
חשמלאות רכב
מכונאות רכב קורוזיה קירור ומיזוג אויר
הידראוליקה פלסטיקה נגרות עצוב פגים ודקורציה
(חלונות ראוה ודירות) טקסטיל בטוח
מזכירות

שרטוט סכני
שרטוט בנין
קריאת שרטוט מתכות מתימטיקה טכנית אנגלית פיזיקה
מקצועות יסוד
ערנית

מו״ל שיר ו״ 8בערב״

״העולם הזה״ ,שבוע ון החד שו ת הי שרא לי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

מקאהיר

צופי הטלוויזיה בעולם, הוא עתיד להיות
זרוע נוספת של איל־עיתונות קטן, במימדים
ישראלים. כי מיכאל שיר, מהנדס אלקטרוניקה
במיקצועו, בן למשפחת סופרים, שולט
כבר היום על קבוצה של כתבי־עת נפוצים.
לפני 14׳שנה התחיל את דרכו בשדה
המו״לות כשהוציא לאור את אצבעוני, דו־שבועון
מצוייר לילדי הגן וכיתות בתי־הספר
הנמוכות. לאחר הצלחת עיתון זה ביסס
עוד שורה שלימה של כתבי־עת: מ שבצת
(עיתון שעשועים לילדים) ,ת שבץ־ניס, אצ־בעוני
באנגלית — הנפוץ ברבבות טפסים
בבתי־ספר יהודיים בגולה.

ולפני מספר חדשים הוציא גם לאור את
סינבאד — עיתון ילדים מצוייר בערבית.
אורחים הציר ה ק טן
יש נסיך קטן — זה של סנט אכסיפרי
והאגדה שלו. ויש ציה קטן — זה של
מפלגת דה־גול.
הוא חתיך, הוא משגע, הוא בישראל, הוא
בסך הכל בן .29 שמו — ז׳ן־לואי מאסובר.
וכל החתיכות התל־אביביות מתקנות את
האיפור ומסדרות את התיסרוקות, כשהן
נכנסות עכשיו למאנדי׳ס — בגללו.
כי הציר הקטן אוהב לבלות. למדות
מוצאו מאחת המשפחות העשירות ביותר
שבפרפיניאן, אשר בדרום־צרפת. ולמרות

ציר מאסובר
מבלה ו מ אוכז ב

שהוא לא נכנס לאסיפה הלאומית הצרפתית
עכשיו, על גל הפחד־מפני־המהפכה, אלא
כבר ישב שם במושב הקודם.
״כולפ אפסים!״ לימודיו היו ככה־ככה,
בבית־הספר הגבוה בו למד — שהוא
גם בית־ספרו של ראש־ממשלת צרפת לשעבר,
ז׳ורז׳ פומפידו.
הקאריירה הצבאית שלו היתד, קצת יותר
טובה: הוא קיבל דרגת רב־סרן, שעד, ששירת
באגף האפסנאות של המטכ״ל הצרפתי.
אבל בתחום הפוליטי הצטיין ז׳ן־לואי
דווקא הרבה יותר מחבריו למעמד ולחברה:
הוא גילה, כבר בגיל צעיר, מסירות ללא
גבול לגנראל הנערץ, זכה לאחר היבחרו
לפארלמנט הצרפתי בתואר ניכסף למדי:
חבר בוועדת־החוץ.
בתוקף תפקידו שימש כשליחו האישי של
הגנראל דר,־גול אצל הנשיא גאמל עבד־אל־נאצר,
למחרת מלחמת־ששת־הימים. עם גאמל
ישב בחביבות משך שעתיים ועם חברי־ממשלת־מצריים
שמונה ימים תמימים.
על כך הוא מעיר כיום בגילוי־לב :״מלבד
עבד־אל־נאצר ומוחי־א־דין — כולם בובות
ואפסים.״
כימעט — עד ספסל. למוד-אכזבות
מניסיונו המצרי, בא לישראל ״בלי טקסים
ובלי גינוני־חן״ .משום כך גם ויתר בתודה
על שליחי משרד־החוץ.
התוצאה: כבר בלילה הראשון נשאר ללא
מלון וללא קורת־גג. רק אדיבותה של
משפחה ישראלית — משפחת נגל מרחונ£
ארלוזורוב 102 בחולון — איפשרה לציר־הפארלמנט
לא לישון על ספסל ציבורי,
בלילה הראשון שלו בארץ.
עתה הוא שוכן במלון בריסטול ״משום
שזה קרוב לידידתי מפארים, רוזי נתן״ —
המנהלת את הבאר של מאנדי׳ס.
שם, ובדיסקוטק של פרדריקת, הוא מבלה
את כל זמנו, כימעט. אשר לחייו הציבוריים,
בזמן שהותו בישראל? הוא סתם מושך
כתפיים :״איני מוכן לפגוש כאן אף אישיות
רישמית,״ הוא אומר ,״אפילו לא את
אייבי נתן.״
והקוו המדיני שלו? פשוט מאוד: בתיווכו
של דד,־גול הגדול ״צריך להגיע להסכם
כלכלי ומדיני בין מצריים לישראל. הסכם
שיאפשר לרוסים מוצא של כבוד.״
קצת בלתי־שיגרתי, ללא ספק. אך ז׳ן־
לואי מאסובר הוא, לכל הדיעות, אישיות
פוליטית בלתי־שיגרתית.
העולם הזה 1616

עכשיו כבר מאוחר מדי.
אז מוטב שתשלימי עם
המצב החדש, שתבצרי
את עמדותייך, ושלא
תגלי את כל הקלפים.
אם אתה דווקא רוצה,
אתה יכול להפיק תועלת
— והנאה — מן היעים־
קה או הסיבוך אליהם
נקלעת. זה רק תלוי בידידו•
לזוגות הרומאנטיים: אם היא דלי —
תגיד כן. אם הוא דלי והיא לא — חכו.

אתה ב טו ח שאתה מסוגל
לעמוד לבדך בלחץ: אין
זו אלא אשלייה. טלה או
אריה ע שוי לעזור לך
— אבל אם תסרב להר אות
לו את המצב לא
מיתו, זה אבוד. יום די
וה , ,ב תחיל ת ה שבוע,
9ו בפברואר
70במרס
יביאו לך שפע של הז־ד
מנויו ת. צריך רק לע־׳׳
שות
מאמץ קטן — אבל לע שות אותו באמת.
אחרת תישאר קירח מכאן ומכאן.

ימים קשים אך טובים
עוברים עליך. אתה יודע
זאת, אבל אינך
מסוגל עדיין להעריך
את מלוא־המאמץ ה דרוש
ממך. משים פך,
פזר את האחריות ואת
העבודה על-פני כל
ימות־השבוע. אל תשקיע
את בל אונך ביום
אחד, ואת כל כספך בנקודה אחת
ויחידה. אתה תידרש להחליט מה עדיף.

בכלל לא יזיק לן, אם
תתכנן בקפדנו ת את המשך
פו ע לן העיסקי —
ות שמור את תווניו תין
לעצ מן בלבד. אס אתה
ז קו ק לכסף — קרוב־מ
שפחה או אפילו אשה על עדיפים
מבוגרת
מ מון מבחוץ, שמוג ש
תון־ כ די
לכאורה לן הטרדות קטנו ת יותר: אם את רוצה כאהבתו
— מו טב שתתענייני, לכאורה, גם כאחרים.

מצבך הנפשי מוסיף
להשתפר — וזאת,
בזכות היכרויות חדשות,
ועל-יסוד כמה
התפתחויות המוכיחות
לך, כי יש לך כל, ה סיכויים
לפענח את ה קשרים
שקשרו אותך
למצב סטאטי. כיש־רונך
יתגלה ברבים,
למבוכתך ולשמחתך. אל תהיו שוטים,
בני-סרטן: נצלו זאת למטרות״פרנסה.

]תומו

אתה נמצא שוב בנקודה שאתה שונא
— אבל לה אתה זקוק כדי לפעול כמו
בקו-הגנה.
בן־אדם :
תוקפים אותך חזק,
וחזקה שתדע כיצד
לפעול כדי להשיב מל-
חמה-שערה, או למנוע
את פני הרעה. בת-
מאזניים: חברה קנאית
עלולה לקחת או23ב
ספטמבר -תו ממך. אן אם הוא
22ב או ק טו ב ר
חשוב לך באמת —
או אם חשוב לן לס-
דר אותה — תזכי לברנש מתוק.
לבשי סגול או בתום. זה יתאים לך.

בסך הכל, נכנסת לתקופה
טובה מאלו שקדמו
לה. אם את רווקה —
אין הרבה סיכויים שתישארי
בודדה, השבוע,
או שתהיי רווקה, בעוד
חודשים מועטים. בן־
שור: הישמר מהוצאות
ניכרות, העלולות להיגרם
על־ידי צעי פזיז
או על־ידי ליאות־ממחשבה. מצד שני, מעוקם
לא היית כל־כך אקטיבי. לבשי תכלת.

תקופה עדינה, רגישה ורבת־התפתחויות.
מוטב ל שקוע לגמרי ב תוך המאורעות, מאשר
לעמוד מן הצד. עם זאת, תיכנון קצר־טווח
ובהיר־עיניים ביו ם
ד׳ יאפ שר לן לקצור
פירות ז מן ממו שך. בת־בתולה:
את מסוגלת ל ה
שפיע עליהם, ה שבוע,
כמה שרק תרצי ב תנאי
שתהיי אדיבה, מכונסת
ב תוך עצמך, מלאת־הו־מור
— אך שלא יהיה 22 באוגוסט -
גלוי מדי. הרב• בטיו־ 22 בספטמבר

לים בחיק הטבע על אף
העייפות שאת חשה בז מן האחרון, אל דאגה,
זו הי רק תוצאה של השרב. לבשי בהיר.

בכוח האינרציה מוטב
לזוז קדימה מאשר תוך־
כדי הפעלת כל השרירים,
כל הזמן. זוהי
תקופה בה מוטב לחשוב,
הרבה, לפני כל
צעד. ואומנם, אם כן
תעשה ולא תירתע מן
המסקנות המפתיעות שתסיק
— תגיע רחוק,
השבוע. יש סיכויים להעלאת־שכר או להכנסה
גדולה יותר. צפוי לך שבוע רומאנטי.

נו, באמת ! כמה זמן אתה חושב שהיא
תחכה לן י אתה מסוגל בקושי, להשיג
את אשר בימעט הח מצת
— אם תתקפל
לרוחב ולאורן, ותת־רפס
ממש. אם אתה
סבור שזה בניגוד לאופיין,
זכור שגם
אינך אוהב בדידות
ושיש דברים החשובים
לך אפילו מגאוותך. ן ז ^ :ו 1>1,1ו ע ^
קשר חם עם ידיד
ותיק אן שיטחי יתגלה,
לפתע, בבעל חשיבות עצומה לבל
בנות מזל־עקרב. התלבשי בצבע בורדו.

למד
הנהלת חשבונות

במכון

עקוג

לא אגיד לך להשוויץ אבל קצת פירסומת
עצמית צנועה לא תזיק בכלל למעמדך. ואומנם,
השבוע הוא המתאים
ביותר לעסוק בעמדתו
הציבורית או ביחסיו
עם הסביבה, בן־
קשתים. פרשה נשכחת
עלולה להטריד אותך,
בת־קשת, בצורת מיב־תב,
מיסמך או רכילות
המגיעה מהרחוב. אי־אפשר
להימנע מזה וכן
אין להתעלם מזה: אבל
מאידך גיסא מסוכן להגיב בזעם. היי שקולה
ונדיבת־לב. אל תרבי לצאת ביחידות.

בעזרת ספרי

* קורם ערב יסודי ג׳

הפתיחה 5/9
מבחר גדול של
שעונים מזהב ומזהב לבן
בהנחה ס/״—50ס/־30
ישר מהיבואן

מוזר איך שאתו! מסת בן
כל הז מן בתככי־הזולת,
לא? כאילו כל זה היה
אהוב עליך. אבל אתם
לא כן,
שונאים תככים,
בני־גדי? נו, את חסוד
לא נגלה. זה יישאר בי נינו.
לעומת זאת, כדאי
להתרענן ב מעט נסיעות הבריאות טיולים.

ש לן ח שובה, בת גדיים: שימרי על
— בייחוד הישמרי ממח לו ת מידבקות,
קר ב מ קו מו ת ציבוריים. הרבי להתרחץ
כי מי הים המלוחים י שפיעו עליך
לבשי ירוק, ואל תחקי את חבר תן. זה

עלס׳מ

רחוב רעליה ,34 תל־אביב

שינוי כתובת —
ע צ מן
בעיבים,
טוב.
מזיק.

קורס
בוקר מזורז ג׳

נמשכת ההרשמה:
* קורס למתקדמים ד׳
קורם למדופלמים
תל־אביב, רחוב סמולנסקץ ,7
מפנת בן־יהודה .90
רמת־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע. אורדע״.

מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על-כך שבועיים מראש, על-מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

מ&פר 1616

כ״ז אב תשכ״ח21.8.1968 ,

המחיר 130א ; ׳
אהובתו הניקוד

א הב ת ב.ב.
במע רו מי ה