גליון 1618 מתאריך 4 בספטמבר 1968

5 8 3

א בן :״ דיי
ניסה לחבל!
בממ סביב דגטוס

הינד החובות
יום הי 5.9.68
8.30 נעוב

חייג אוו אבנו 38 וא״ן:
נוסע ד!נוטומ ד!דובזון 8שחזי השפוע מאלנ׳יד

אלקנה שמן
פד שניו־נ ד דיו 6דאכ

ססיאנח שם נאנקובה

סיפור הפלישה הסובייטית הדימיי־נית
לסיני, שהתפרסם בגליון האחרון של
העולם הזה, היכר, הדים נרחבים — כפי
שתיארנו לעצמנו מראש. כי למרות שהיתר,
זו יצירה של מדע דימיוני, היא תיארה מצב
העלול להתפתח בכל רגע במציאות.
הרעיון הועלה בישיבת־המערכת המיוחדת,
שהוקדשה לדיון בהתרחשויות בצ׳כיה.
הפלישה הסובייטית התחילה ביום רביעי
שעבר — בדיוק לאחר שהופיע הגליץ
שלנו. כן, בשעה שהצהרונים הוציאו מהדורות׳מיוחדות,
ועיתוני־הבוקר הקדישו לנושא
זה את מרבית עמודיהם, יום אחרי יום,
נאלצנו אנו. להמתין שבוע שלם לפני שנוכל
לפרסם דבר.
מה יכול שבועון להגיש לקוראיו, מול
תחרות כזו מצד כל אמצעי התיקשורת —
כולל רדיו וטלוויזיה? האם יכול היא לחדש
משהו?

קוראי ״העולם הזה״ התרגלו לעובדה,
שהעולם הזה מוסיף לא רק אינפורמציה
חדשה, אלא גם מימד חדש לאינפורמציה שכבר
פורסמה. מימד זה הוא תוצאה של
דיונים מעמיקים וממושכים, בישיבות מיוחדות
של ראשי המערכת הזאת, הנעזרים
גם במומחים מחוץ למערכת.
מימד זה נוצר מתוך הכרתנו, כי העיתונות
היומית, הרודפת אחרי ההתרחשות
האחרונה, אינה מסוגלת לספק גם את הרקע
הרחב, את היריעה השלמה שעליה מצטיירים
המאורעות המהירים. תפקידו של שבועוו־חדשות
הוא ליצור מכל הידיעות המקוטעות
תמונה שלמה אחת, להוסיף את הרקע ל

המשטרה

אליהו ששון
שר-הגטחון הירדני לשעבר

אטור מסייבה
חברת הכנסת

שולמית אלוני
קצין סוכייטי כסואץ

ואישי בחדשות
בת1כנית האמנזתית:

שו שנ הדמא רי
,״האריות״ -להקת־קצב
פיזמוני המחזה ״את ואני והמלחמה הבאה״

אלכסנדרה ועודד * גדיאילוו
תצוגת אופנה של דגמי חורף וסתיו
של מיפעלי ״אלד׳
כרטיסים ב״רוקוקו״ וביתר המשרדים בעיר
בערב ההופעה: גם בקופת ״היכל התרבות״
(ייתכנו שינויים והוספות כרגע האחרון)

מאורעות — ולא פחות חשוב: לנתח את
ההשלכות האפשריות של המאורעות.
הדוגמה הטובה ביותר היא זו של ״היום
בו פלשו הרוסים לסיני.״ ראשיתה היתה,
כמובן, בשאלה: האם זה יכול לקרות כאן?
הדיון בשאלה זו התנהל בצורה יבשה,
עיניינית. נבחנו צורות שונות של התערבות
סובייטית אפשרית במרחב. מכולן
נראתה סבירה זו שגובשה לאתר־מכן בצורת
סיפור דמיוני.
הוכנה אילוסטרציה מקיפה, כמו זו של
הקצין הרוסי המשקיף על עמדות צה״ל. אך
לבסוף הוחלט, שדווקא במה שנוגע לצד הציורי
— יש להמחיש את ״הפלישה״ על״
ידי אילוסטרציה אוטנטית־כביכול. וכך זויי־פו
הכותרות הראשיות של ידיעות אח רונו ת
ומעריב, והופעת עבד־אל־נאצר בטלוויזיה.

עדכמה היה הרקע לסיפור זה לא־דמיוני,
ניתן ללמוד מידיעה שפורסמה בעיתונים
היומיים למחרת הופעת העולם
הזה: מקור במשרד החוץ הביע את דאגתו
מן האפשרות שהרוסים אומנם יתערבו בזירה
המרחבית. במיוחד עקב אותו מקור
אחרי נוכחותן של ספינות־המחפרים הסובייטיות
בחלק זה של העולם. הועלתה
השערה, כי הסובייטים עשויים להתחיל
בפינוי תעלת־סואץ בפיתחה הצפוני, אשר
שתי גדותיו נמצאות בידי מצריים.
הדאגה הגלויה של משרד־החוץ היתה:
מה יקרה אז? האם ימצא צד,״ל את עצמו
במצב לוחמה עם צי ברית־המועצות וצבאה?
כעבור יום הזדמן לי להעלות אותה
שאלה בשיחה עם אחד השרים המרכזיים
בממשלת־ישראל. עמדתו היתד, מנוגדת לחלוטין
לזו של משרד־החוץ — והוא גם שלל
את האפשרות שהועלתה בסיפור של העולם
הזה. אבל בסייג אחד :״הרוסים לא יתערבו
— אם לא נתקדם אנו אל מעבר לתעל־..

ייתכן מאוד שהם ייכנסו למצריים ויהפכו
את הקו מול צה״ל. אבל הם יעשו זאת
מטעמים של שמירת המישטר שם, לא לשם
הדיפת צה״ל מסיני.״
מה יקרה אם אומנם ייגש הצי הסובייטי
לפינוי התעלה?
״את התעלה אי־אפשר היום לפנות על־ידי
פעולה ימית בלבד,״ חיווה את דעתו,
״וגם לא על־ידי הישענות על גדה אחת.״
השיחה גלשה לתחומים של ניחושים
איסטראטגיים וצבאיים: האם תרצה מוסקבה
להסתבך עם צבא המוכן ללחום? האם
היתד, פולשת לצ׳כיה גם אילו חששה
ברית־ר,מועצות שהצ׳כים יפעילו את ד,טאנ־קים
שלהם נגד הפולשים? האם תסתכן
עתה בפלישה לרומניה?
ובהקשר עם זה: האם תסתכן במלחמה
אקטיבית עם צה״ל? האם צי־המלחמה שלה
בים־התיכון, עם כל היותו חזק, מסוגל
לנהל פעולות ממושכות כשמעברי הדרדאג־לים
וגיבראלטר בידי המערב?
סיכום דעתו של השר :״רוסיה לא תיכנס
למלחמה — אלא אם נתקוף את מצרים.״
וכדי להוכיח שאין הוא מזלזל בסכנה
זו, הצהיר :״אני אהיה בין ראשוני המתנגדים
למלחמה כזאת.״

מהשהתחיל כמעשה אווילי בשבוע
שעבר, כאשר החרים קצין־מכס בחיפה את
חומריד,תעמולה הערבי מכתב העודם הזה,
הפך השבוע למאבק חדש על חופש־העית-
נות בארץ.
החומר, שנאסף על־ידי נתן זהבי ב-
פסטיבאל סופיה, נועד לשמש נושא לכתבה
על פעילות נציגי אל־פתח באירופה. מכיוון
שזהבי הוא העיתונאי הישראלי דראשון
שהצליח להיפגש עם נציגי אירגון זה, ייחסנו
חשיבות עיתונאית רבה לכתבה זו. במכם
הצהיר זהבי על החוברות שהביא, הודיע
כי נועדו למטרה עיתונאית. הקצין הבטיח:
״תקבל את החומר מחר, בצנזורה.״
החומר לא הוחזר כמובטח. זהבי עצמו
נעצר ל־ 24 שעות, שוחרר בערבות. הפרשה
עוררה תגובות חריפות מצד עיתונאים
רבים, והוא הוזמן לגולל אותה בערב־הראיונות
של דן בן־אמוץ. כתב עתי״ם
פנה לקצין בכיר במטה הארצי של המשטרה,
כדי לשמוע את תגובתו .״אם זהבי הצהיר
על החומר, בבואו למכס, הרי שהקצין שעצר
אותו שגד״״ חיווה הקצין את דעתו.
מאוחר יותר, כאשר נאמר לו שהודעתו
מועברת בטלפרינטר לכל מערכות־ד,עיתונים,
הכריז שהיתר, זו הודעה ״לא־לסירסום״ —
ולכן בוטלה על־ידי עתי״ם.
במכתב ששלח לכמה שרים, בבקשה ני
יתערבו למען החזרת החומר, כתב זהבי:
״אין ספק שהבאתי חומר עויין, המשמש
את התעמולה הערבית. הציבור קורא יום-
יום על תעמולה זו — ואין הוא יודע מר.
טיבה. זכותו לקבל אינפורמציה עליה וזכותה
של העיתונות לדווח לו על כך ללא
הפרעה שרירותית מצד מוסדות־ר,ממשלה.
אחרת נגיע לאבסורדים טוטאליטאריים של
איסור האזנה לראדיו, החרמת עיתונים
זרים וכו׳.״

ה ש כו עפנה זהבי לבית־המשפט השלום
בחיפה, בבקשה שיצווה על המשטרה להחזיר
את החומר, מאחר שהוא דרוש להכנת
הכתבה השנייה על נושא זה (ראה עמודים
12—13 אין כל מניעה טעם המבקש,״
נאמר בבקשה ,״להחזיר את החומר המקורי׳
לאחר שיצולם, למשטרת־חיפה.
ע ם כל הכבוד, הקביעה אם להדפיס
חומר או לא, עד כמה שהוא מתייחס למישור
הבטחתי, מסורה לסמכות הצנזורה — ואינה
לשיקול המשטרה.״ הצנזורה, מצידה, הודיעה וכי אין לה יד או רגל בה.
כאשר התחילה שופטת־השלום לובה פורטונה
בבירור הבקשה, הופיע בפניה הקצין
אהרן יורדן, טען שהמשטרה אינה מוכנה
לשחרר את החומר ״ללא בדיקה בטחונית.״
התרעמה השופטת :״תשעה ימים לא
הספיקו לערוך בירור כזה?״
לבסוף התקבלה הצעת־פשרה: לזהבי ניתנההרשות לעיין בחומר לצורך הכנת הכתבה,
אך החומר עצמו נשאר במשטרה.

העולם הזה 1618

מכתבים
איש השנה
ואלה מועמדי לתארי־השנה: מדע: ד״ר
קולי, שלא רק שותל לבבות אלא גם
משאיר את חוליו בחיים! תיאטרון: פורצי־המהומות
של האוהל! כיפרות: עמוס עוז,
בעל מיכאל שלי: צבא: סגן גד מנלה ו־אלוף־
מישנה אריה רגב, ז״ל! מדיניות־פנים:
ישראל גלילי, שהשתלם על התיקשורת, ובייחוד
על הטלוויזיה, הבטיח לעצמו מקום
לאור הקהל: מדיניות־חוץ: דני כהן־בנדיט:
איש־השנה: דובצ׳ק, ד,ישו הצלוב של זמננו.

אהוכה לס,

ירו שלים

אורות הלילה וכד
...קולנוע: אורי זוהר ודויד גרינברג:
מדיניות־חוץ: דובצ׳ק; משטרה: סגן־ניצב
אריה איבצן שניסר״ ללא בישרון, לכבות
את אורות־הכרך של תל־אביב: איש השני•:
הלוחם בצה״ל.

עמי כרמל,

תל-אביב

מצפון אנושי
אשת־השנה: שולמית אלוני: ח״ב השיה
אורי אבנרי: איש־העולם רודי דוצ׳קר,
קורבן־הגורל: איש־השנה: הילד מביאפרה,
סמל לחוסר־המצפון האנושי.

אכיכה גטניו,

תל-אביב

קורכנות־־השנה
. ..לא אתן רשימת־אנשי־שנה. אציע לכם
רק רשימת קורבנות־השנה:
קורבן־השנה: תושב־ביאפרה: קורבן־העו־לם
של השנה: רוברט קנדי: קורבן־חברתי:
מארטי לותר קינג: קורבן־ישראל: משלם־
המיסים; קורבן־המרחב: הפלסטיני הגולה
שוב ושוב: קורבן־הכנסת: אורי אבנרי, הנאלץ
לשמוע, יחיד, את כל נאומי־הסרק
של אלה שנעדרים בעת נאומיו: קורבו־הממשלה:
משה דיין, אותו דפק אשכול
שוב ושוב: קורבן־אשה: גולדה מאיד;
קורבן־מדע: ד״ר מיכאל לוי; קורבן־חינוך:
מורה התיכון, לאחר חקיקת חוק החינוך
החדש; קורבן־צבא: איש־המילואים, הדפוק
עתה 40 יום בשנה, לפחות.

אריה קורונאדו,

רא שון־לציון

היו זמנים
לא תמיד גידפו תושבי צ׳כוסלובקיה את
הסובייטים. היו זמנים בהם חיבקו את הרוסים
כמשחררים, ממש.
קבלו ר״ב תמונה מתוך ספר־ה-יסטוריה
צ׳כי, המתאר פארטיזנים סלובאקים המתחב־ביאקר׳רן
אוי טתי שה חסיד רכר. וושית. בנד• .אקרירן• נעיסים. ם וטפים 1ם חם יאים רחרח׳ בעיצובם הם י 1חד !בצבעיהם האפנת״ס.

מ ב חר גדול של
שעונים מזהב ומזהב לבן
בהנחה ס/״—50ס/״30
ישר מהיבואן
רחוב העליה ,34 תל־אביב

רוסים וצ׳כים מתחכקים ()1944
קים עם אנשי הצבא־האדום, שבא לשחרר
את ארצם.
לשחרר אותה, מסמאז
לא הפסיקו
תבר.

לאשה בהריון

דן אלמוג,
חיפח

הגיעה העת שהנוער יקח לידיו א ת השלטון

אונם כצ׳כוסלוכקיה
מה שלא יהיה הסכם־הפשרה או הכניעה
שיתקבל בשיחות בין האנסים של מוסקבה
לבין הנאנסים הצ׳כים: אבירי־הסוציאליזם
השומרים על גחלת־המהפבה בעזרת טאנקים,

אם ברצונך לראות איך נעשה דבר זה ומה הן התוצאות, אתה חייב לראות את

״הנוער

לשלטון 5יד 11££י1׳ 5

£ת 1׳ 114

1£0ש )

שהוכתר ע״י ה״ניו יורק טיימס״ כסרט האמריקאי הטוב ביותר של השנה.
השבוע בקולנוע ״ חן ״ ,תל־אביב ו ״ ארמץ / ,חיפה. בקרוב ח ן / ,ירושלים.

המתנה חנאח ביותר —
ספרו של

פרופסור יוסף אשרמן

״לקראת אמהות״
להשיג בכל חנויות״חספרים

(המשך ב ע מו ד )5

העולם הזה 1618

חדש ספטמ בר הוא חדש טפט מבור — כ לו מ ר חד ש
ט מ בו ר. בחד שזה אנו מספ קי ם כ מו ת ג דו ל ה של
צבעינו ה מ עו לי ם. ב חד שזה רבבות בעלי ב תי ם
בי ש ראל צובעי םאת די רתםל הנ אתםו הו פ כי ם
אותהל חד ש ה.
לצביעת די רתך בדרך ה טו ב ה ביו ת ר פנ ה לצבעי
מומחהו הו א יבצע אתהע בו דהל שביעו ת רצונכם.
א ם יש לכ ם תי קוני ם או צ בי ע ה של ש ט חי םלא
מ סו ב כי ם אנ א שי מו לב ל הו ר או תהב או ת :
מ ה להכין: צבעי ם תו צרתטמ בו ר ש אין דו מהלהם
ביו פי ם, ובמספר הגווני םוה סו גי םהמתאימים
לכל מטרה. לצביע ת קי רו ת פני ם אי ן כ מו א מו ל זין
פלס טי פ.וו.א. ש קיי ם ב־ 47 גווני ם מו כני ם ל שימו ש.
א מו לזין מדל לי ם ב מי ם בלבד. א מו לזין פלס טי
פ.וו.א. נו שם, רחיץ ואסת טי. לחד רי י ל די ם יש
לעבור ב שכבה ר א שונ העם בונדרול ולדלל ב־ 4ל30
ט ר פנ טין ואח ״ כ שוב ב שכבה אחת של א מו לזין
פ.וו.א. ט מ בו ר.
לדל תו ת, ת רי סי םוא רונו ת, צבע ר א שון סנטטי
ט מ בו ר, ל צ בי עהע ליונ ה סו פרלק של ט מ בו ר ה מוג ש
ב־ 32 גווני םנהד רי ם מו כני ם ל שי מו ש, או בטמ בו ר־ת
רי סהמיוחדלת רי סי ם ו אינו מו שפע מ ק רני
השמשו מג ש מי ם בחורף. עץ ב ל תי צבוע, יש ל מ רו ח
ב ש מן פ ש תן מ דו ל ל בכדי 307 0ט ר פנ טין לפני
ה צ בי עהב סו פרלק.
במה צובעים: מבר שו ת נ קיו ת. ש ט חי םקט ני ם
צובעי ם ב מב רשת של ״ 1עד ״ .2ש ט חי ם ג דו לי ם
כגון ד ל תו תות רי סי ם ב מב ר שו ת של ״ 2עד ״.3
מב ר שו ת של ״ 3עד ״ 4או ג לילי ם, מתאימים
לצביעת קי רו תבא מו לזין.

להסרט סי ד לפני ה צ בי ע ה יש להשתמש בניר
ז כו כי תמס׳ .3לל טו שמשתמ שי ם בניר ז כו כי תמס׳
.2לל טו ש צבע מ ב רי ק (לפני ה צ בי עההע ליונ ה)
משתמ שי ם בניר ז כו כי תמס׳ ו.
כ ת מי צבע: לאחרהצ בי ע ה יש לנ קו תכת מי
צבעי םבטר פנ טין או בנפט. כ ת מי א מו ל זין ו סו פ ר־ל
קמנ קי ם ב מי ם. אםה תי ב שו יש לנ קו תםבא צי־טון
או ב ס פי ר ט.
מדללי ם ואביזרי עזר: מדלל איי ד א לי הו אהטר ־
פנ טין של ט מ בו ר, המת אי ם לדלול רוב הצב עי ם.
א מו לזין פלס טי פ.וו.א. מדל לי םאך ור ק ב מי ם.
שפכטל ( מ רי ת) ל מ לוי ס ד קי ם לפני ה צ בי ע ה.
החמ רי םהד רו שי ם: ל ק שפכטל, פלס טו מרקאו
ק ל סי מו של ט מ בו ר.
מקללב חי שתהצב עי ם תו ך כדי צבי ע ה, וכמה
פ חיו ת נ קיו ת לצבעי ם ה שוני ם. ע תוני ם י שני ם
ל כי סוי הרצפהוהר הי טי ם.
שימו לב: הו ר או ת ה שי מו ש בצבעי ם של ט מ בו ר
תמצ או על גבי ה קו פ ס או ת.
ייעוץ חינ ם: ייעוץ מ ק צו עי חינ ם ני תן ע ל־י די
המחלקהה מי וחדת שלנו שתייע ץלכםות ענ ה על
כל ש א לו ת צ בי ע ה מיו ח דו ת, ת .ד 668 .חי פ ה.
ת.ד 507 .ת״ א.
ט מבור, לנוי ו הידור בכל חדש, ובעיקר בספטמ בו ר.

ס כז בור־

מכתבים
(המשך מעמוד )3

תותחים וחצי מיליון חיילים פולשים, דאגו
לכך ש־ 500 אלף החיידקים הסובייטיים
יפיצו, בשובם מפראג, את מגיפת־החירות
בכל פינה של המרחב האדום — מברלין
ועד ולאדיבוסטוק.

גיל דגני,
מה מותר לפרסם?

הו דעהח שו ב ה לציבור
לקראת החגים

גבעתיים

אנו פונים אליך האזרח שהנך מכיר רק חלק ממ שקאות
״שטוק־ 48״ ,הידועים בטיבם. למפעלי ״שטוק 84״ —
עשרות סוגי משקאות מובחרים ביותר. סוגי הברנדי
הידועים 3 ,סוגי וורמוט בעלי שם עולמי ועשרות סוגי
ליקרים משובחים שאותם כדאי לנסות. כמו כן קיימ ת
רשימה ארוכה של משקאות מובחרים נוספים כגון ׳׳וודקה
שטוק אקספורט״ ,האפריטיף הבלעדי של שטוק — ״אמרו״
וה״פרנט״ הידוע בעולם כולו. כאשר תקנה חבילת שי של
משקאות לחגים — קנה משקאות מיוחדים. דרוש א ת
רשימת המ שקאות של ״ שטוק״ ובחר לפי טעמן, מבין
עשרות הסוגים. מ שקאות ״שטוק״ יקרים אך במעט,
יותר.
הרבה

טעימים
אולם

לא הכל מותר לפרסם, מטעמים מובנים.
סקירתו המקורית של מר שלייפר כללה
דברים שאינם מותרים לפירסום בישראל.
אין כל הכרח לנוס
ולטעון שסקירתו.
לא יכלה לעניין
קהל ישראלי.״
יש עניין בדיעותיו
של יריב. אפילו אם
הוא אדם אפור ילאו
דווקא. מוסלמי־יהודי.
שלייפר:
ולמר

כאן שני צדדים
מסוכסכים. לא
יכול צד אחד להתיר
פירסום הכל —
והצו השני לא מתיר
פירסום כלשהו.

משה כרמי,

ראש־ון־לציון

בברכו*

מועדים

לשמחה

״שטוק ״
יצרן הברנדי הגדול בעולם

פרסום ר.ד.ר. נתניה

שלייפר והישראלים
מר עבדאללה שלייפר טוען
)1617 שהושמט קטע מרשימתו, המדבר על
השימוש בנאפאלם, בעת כיבוש ירושלים.
לאחרונה חודר הנאפאלם לכותרות, בקשר
למלחמת־וייט־נאם ולמלחמת־ששת־הימים.
לי נימאס כבר לקרוא את השטויות הללו.
החיילים היוצאים לקרב יודעים היטב שה־אוייב
אינו מתכוון להילחם בהם באקדחי־מים
ובגושי־חול.
ואינני יודע מדוע יצא הקצף דווקא כנגד
הנאפאלם. רימוני־יד, צרורות־מיקלעים,
רקיטות באזוקה וסתם פגזים טובים יותר?
ברור שהמלחמה היא עניין מטונף. לכן
אפשר לתקוף רק את המלחמות בכלל. בזה
כדאי להרבות. אך אין שום טעם לתקוף סוג
מסויים של נשק.
(העולם הזה

מיקי אפרץ,

י מנ סי ה רי א לי ת
הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ט לכתות בוקר ט׳י י /י״א, י״ב

תל-אביב

9—1 ,5—8

לונדון,

במועדון

טרור ופוגרום
ייתפשו אותם חוליגאנים — כפי שקרא
להם דיין — שחוללו את המהומה הגדולה
(העולם בירושלים הזה .) 1616 יועמדו
לדין, למען ידעו
בישראל שיש חוק
וסדר ואין האום
גם שופט וגם מבצע
— אף אם התוקף
ערבי.
אותם חוליגאנים
תרמו יותר למטרות
אירגוני־הטרור מאשר
מגיחי־הרימונים
עצמם.

קוכר

מלכודהסים

ברגר 17
מסנת אלנבי 55
את ואני והמלחמה הבאה

ה. אגא, ר .צ׳קראכורטי, א.
בגרג׳י, ס .באטחרייה, ס .ואג*
מאלי, ה.ס. ג׳גפאל, מ.ז.א. חאן,
פ. צ׳ימה, כ .חווג׳ה, מ.א. חאן,
ג. שאחין, ה .סירינאנדה -מהודו,
פאקיסטאן
בריטניה.

״בר־ברים״

בן־אביגדור ,28

הצגות ככורח יום יום יום יום יום יום

ד׳ 4.9
ה׳ 5.9
ב׳ 9.9
ד׳ 11.9
ה׳ 12.9
ב׳ 16.9

ב־9.00
ב־9.00
ב־9.00
ב־9.00
ב־9.00
ב־9.00

כרטיסים במשרד ״לאן״ ,באוניברסיטת
ת״א ובערב ההצגה במועדון

אני תומך בעמדתה של מרים ווייל
כפי שפורסמה ב העולס הזה — שאמרה ש־שיטת־הבחירה
של מלכת־המים לא מוצדקת
לחלוטין.
איזה בטחון יש לכם שזו ״שיטה דמוקרא־טית״?
אפשר להכין קולות מראש. ידידיה

פקידות

שמריהו לוין 30

ביאליק 42

סוקולוב 56

בר־בוכבא 1

מכון לפסיכוטרביה
בהנהלת המהפנט יצחק זוהר

הקץ

דסבד

ברצוני לספר לכם, קוראים יקרים, על מקרה שקרה לאחד מידידי הטובים.
אותו ידיד טובל קשות ממחלת חוסר הכוח־גברא, אשר בעטיה באים התקפי
דכאון נפשי חמור, אשר פוקדים אותו תכופות וגורמים לו לאי נעימות גדולה.
ידידי כבר נועץ בטובי הרופאים אבל ממחלתו לא ניגמל.
לאחרונה החליט ידידי, בהסתמכו על המלצה שקיבל, לפנות אל המכון
לפסיכוטרפיה ולבקש עזרתו, ואמנם לאחר מספר טיפולים הצליח ידידי
להשתחרר מסבלו ועתר, כאילו נולד מחדש.
אין ספק ששיטותיו הנפלאות של הפסיכולוג המדופלם מר רוזן הוכיחו
את יכולתו הרבה בשטח הפסיכולוגיה הקלינית לרפא אנשים הסובלים ממחלות
נפשיות כגון: אסטמה, פחד, גימגום, מתח, כאבי־ראש, חוסר כוח־גברא
ובעיות מין, עצבנות, דכאון, עישון, הרגלים לא רצויים, אכילה מופרזת, מחלות
אלרגיות למיניהן, ומחלות פסיכוסומטיות אחרות.
פרטים ויעוץ חינם: בן־יהודה , 32 בנין אל־על, חדר ,403
קומה ד, תל־אביב, טלפון 58940מ־. 16—19

למכון דרושים עוד פסיכולוגים מעולים

יעל קובר,
תל־אביב

ציור

אופנה

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החינוך
הוראה על-ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סשיפנדיות
סרטים והרשמה
תל־אביב
דמת־גן חיסח סתח־תקוח
חולון

מלונדון כאהכה

וציילון,

הומניסטית
רדיראלקטרוניקה טלויזיה ־ תעופה

אנו, קבוצת סטודנטים מאסיה בבית־הספר
לכלכלה שבלונדון, בידענו כי המשך
הלוחמה במרחב הוא בבחינת סכנה לשלום־
העולם, קוראים לכל המדינות ליישב את
סיכסוכיהן בעזרת שיטות בלתי־אלימות, ולנהל
מו״מ שיביא לשלום צודק ובר־קיימא
— בהתאם לדרישות אמנת האומות
המאוחדות.

נעת

תיכון עיוני במגמות

תיכוו מ ק צו עי ב מג מו ת

לבורנטים כימיים
גרפיקה־שרטוט

פקידות כללית בירושלים:

כתיבה במכונה — חודש !
פנקסנות, קצרנות:
ביה״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן,
בצלאל .18

הופיע * היסטוריה של מלחמת ששת הימים * מאת
אריה חשביה * מבוסם על מחקר קפדני ושיחות עם כל אלופי
צה״ל כמעט, עם קצינים וחיילים, וכן אזרחים יהודים וערבים
* המקיף, המהימן והמרתק שבכל ספרי הנצחון * כולל 32 עמ׳
צילומים * רק 8.90ל״י * ספר־תאום ל״נכתב בקרב״ *
ספר מלחמת ששת הימים כתוב בידי הלוחמים עצמם * 70
סיפורי־חיילים 64 ,עמ׳ צילומים * אף הוא, עכשיו 8.90 ,ל״י.

(המשך ב עמוד )6

העולם הזה 1618

מכתבים

...היא ו הו א !

(המשך מעמוד )5

היא מחליקה על-נני הים
ה 1א מחליק על-נניך מנלי טתחוט ב1

וחבריה של המלכה שנבחרה היו, למעשה,
ספקי־קולות.
נוסף, כמובן, לאחרים מתוך הקהל שסתם
הכירו ביופייה.
אם אתם משתוקקים לבחירה בעלת אופי
עממי, אפשר להשתמש במעין שילוב:
לבחור, אומנם, בעזרת פיתקות סודיות, אך
שוועדת־הקלפי תכריז רק על חמש הנערות
שקיבלו את מירב הקולות. לשם האובייקטיביות
לא צריך לפרסם מי קיבלה את מספר
הקולות הגדול ביותר.
מתוך חמש אלו תיבחר המלכה, ותיבחר־נר,
סגניותיה, על־ידי צוות שופטים־מומחים.
אגב: איני מכיר את מרים ווייל —
וההפסד כולו שלי — אך היופי שלה באמת
אינו מוטל בספק.
דוידלוי, ווא שינגסון, ארצו ת־ הבוייז

דעת־הסגנית
למקרא דבריה של מרים ודייל, אודות
תחרות מלכת־המים (העולם הזה ) 1616
התעורר הרושם כאילו מרים ״היפה״ היא
לפחות סגנית מלכת־המים.
אני, כסגנית מלכת־המים, רוצה להדגיש
כי התואר הניכסף מאוד מגיע ללא צל של

רז־יו4בנ־ בנדנהרייר רזבז־עווקד־

ד 1חנרזבזריבזקנכדר ־ ד 1בו
בד רב נ רב

כו כי ני ב ד +

חינם!

סבי! אחד חינס!

או ־ רי כזון

די דז נ בו ־ ך

המלכה טלי

כ ד 11ג בז רזו *זידזנה

על כל פנים ^ /ד׳ 7ז //ינתר נעים
מבצע ענק לקונות. סקוטש ברייט״
מבצע פרסים לעקרות הבית — חסר תקדים במימדיו — נערך עתה ע״י ההברה
לשווק, המפיצה בישראל את כרית הפלא לניקוי והברקה — ״סקוטש כרייט״
מתוצרת חברת 3 \ 1האמריקאית המפורסמת.
המבצע נועד לעודד את עקרות הבית להשתמש במוצרי ״סקוטש ברייט״
המקוריים מתוצרת מפעלי 3 \ 1ולהמנע מהחיקויים הרבים שהופיעו לאחרונה
בשוק.
עקרות בית רבות מוטעות ע״י שמות דומים וחיקויים זולים ומתאכזבות במהרה,
זאת בשעה שכריות ״סקוטש ברייט״ המקוריות הנן היחידות שאינן סופגות
ריחות, אינן מחלידות, אינן מתפוררות ואינן משאירות פרורי מתכת בעת ניקוי
הכלים.
כרית הפלא ״סקוטש ברייט״ מנקה את כל סוגי הכתמים והלכלוך מעל גבי
כלי מתכת, אלומיניום, נירוסטה, חרסינה, כיורים, מרצפות, שיש וכר וכר.
במסגרת המבצע הענק של ״סקוטש כרייט״ יוגרלו בין קונות כרית הפלא

מכונית נוסעים — פיאט ! 600 מכונת כביסה
ועוד 100 פרסים.
אין ספק כי מבצע חסר תקוים זה יעורר הדים רבים בין עקרות הבית
ויאפשר להן להנות מכרית ניקוי מעולה, יחידה מסוגה, ומאפשרות לזכיה
בפרסים יקרי ערך.

הופיע!!
,,בדוק א ת
ה אינטליגנציה שלך״
מאת ד״ר ג. אייסנק
הספר העוזר להורים, לבדוק
לעצמם ולילדיהם את מנת המשכל
שלהם.
8מבחני 1)3שלמים עם פתרונות.
המחיר 4.40 ליי בכל חנויות הספרים.
המפיץ :

מרגליות, מלצ׳ט 38 תל־אביב.

סגנית נויזר
ספק — לטלי. במשך החזרות לתחרות וגם
אחרי ההכתרה, הספקתי להכיר את טלי
ולהתפעל מיופייה, אישיותה, החן המיוחד
שלה ומזה שהיתר, ונשארה חברותית ולבבית.
ואם
היתד, מישהי שראתה בתחרות
ספורט — היתד, זו דווקא סלי המקסימה.

אודי נוייזר,

תל-אביב

תודת־המלבה

פירנין מחשק קשקשים לחלוטין !

מירנין

תכשיר הפלא הפינלנדי העולה על כל האס
עצים המקובלים — עתה להשיג בישראל
המחיר עתה 5.40ל״י בלבד
המפיצים: מעבדות קליאו, טלפון 961100

לאחר הכתרתי כמלכת־המים נזכרתי כי
לא הודתי כראוי לשמואל שי.
אין ספק, כי הגישה הכנה והעידוד שהעניק
לי שמיל סייעו לי לא במעט. אגב:
השי המקורי ביותר ניתן לי על־ידי שי
שהפליט, במשים או שלא במשים, שאני
מוזמנת לבוא עם חברי, כל השנה, לערבי־הראיונות
שלו.
ושוב — תודה על הכל!

טלי פרידמן,

תל-אביב

העולם הזה 1618

לא משורר
במדור אנשים (העולם הזה ) 1614 פורסמה
ידיעה, בקשר לתרגומי לערבית של
הרומאן באלוהים, אנוא, אני שונא את
המלחמה . .מאת יגאל לב.
ראשית — שמי משעור לוטפי, ולא מס־עוד.
שנית — אני לא משורר, אלא הוצאתי
לאור ספר שאינו שירה• לדעתי, גם אי־אפשר
לקרוא לי סופר, כי זהו ספרי
ראשון, אך אם תעשו כן — ניחא.
ולבסוף — איני בוגר אוניברסיטת ת״א,
אלא בית־ספר לעיתונאות שליד בית־ציוני־

תמרוקי !וצגו ח של אירובח

אמריקה.

אני לא רוצה להביע דעתי אודות הספר
שביקשתי לתרגם. אבל אני מוכרח לומר
שלא מצאתיו, פאציפיסטי׳ ,או, כפי שאתם
אומרים. ,נגד המלחמה.״

משעור רוטפי,
אתגר לדו־קרם

כפר-רמיז

אני סטודנטית ישראלית, הלומדת בגרמניה.
מאז בואי ארצה,
לפני חודשים מועטים,
קראתי כימעט
מדי שבוע על נעמי
אדווה המכה בחורות.
הייתי
רוצה ללמד
את אותה גברת
אדווה, שלא תחשוב
שהיא גיבורה. וזאת
— בכל זמן
שתרצה.
אני בטוחה שגם זלצברג בחורות אחרות לא
יהססו לעשות זאת.
אז שלא יתביישו ויכתבו, כמוני, להזמין
אותה פר־פייט.

מירי זלצברג,

רמת-נ1

תמרוקי ״שרק״ ,בהן גאות נשות אירופה המטופחות, מצויים עכשיו בטווח־ידד בכל התמרוקיות המובחרות
חלב פנים

מדוע לא עולים 5
ודאי אינכם מבינים מדוע העלייה הנכספת
שלכם כל־כך נופלת בפח. ובכן,
זה משום שליהדות אמריקה אין כל רצון
לוהט לעזוב את המותרות והנוחיות שבאוצר
זה גם מה שקורה ליהודים נ־קאנוה.
לכן מוטב שתפנו ליהודים שמרניים,
שומרי־מסורת, דתיים. כאלה שקוראים את
התנ״ך. להם יש קשר היסטורי וחשק עז
לעלות.
אילו חשבו שישראל תלך בדרכם — היו
עולים, כאיש אחד, עוד מחר. מחשבתכם
העקומה לא תיאמן: אתם רוצים עולים, אך
פונים לאנשים הבלתי־נכונים ביותר.

שירלי מאנדל,

טוניק

מכיל חו מ ר טבעי ה מצוי בעור.

מי פנים

מסיר

מכיל הו רמונים צמחיים הגורמים להתולמניעת

דלקות.

פנים

רגיש.

מומלץ

שות

תאי

לבעלות עור פנים רגיש, בעיקר בערב.

מומלץ

לבעלות

אבק

ואיפור

ב אופן

מושלם.

העור

עור

מרענן את עור הפנים, ומשלים את פעולת
הניקוי הודו ת לחדירה עמוק ה לנק־בוביות.
מומלץ ב מיו ח ד כטיפול רא שוני
בבוקר וכטיפול ערב לבעלות עור פנים
שמן.

שווי לעור־פניד אה המראה האירופי המטופח עם תמרוקי ״שרק׳ /כי יופי מתחיל עם

ניו־יורק,

למען כבוד השייטים
לתקן אבקשכם
את מה שאמרתם בכתבה
האם תל־אביב

טובעת? (העולם הזה
.) 1617

הסירות שהשתתפו
בסרט היו שייכות
לסניף ז בו לון
ול מו ע דון
תל־אביב
ה שייטים של עיר וו
— ולא לציפי־ים
כפי שכתבתם אתם.

המפיצים: נורית בק״מ

צילום מולה־הרמתי

צבי גוטדים,
תל־אביב

הננו מביעים בזה דיברי־תיקון לדברים
שפורסמו בהעולם הזה ,1597 תחת הכותרת
חשבון הפרקליטים — ואשר יש בהם כדי
לפגוע ב ש מו הטוב של עורך־הדין ד״ר
קוהן, מציריך, שווייץ. העולם הזה הוטעה
על־ידי אינפו רמצי ה בלתי־מדוייקת, ואנו
מצטערים על כך.
וז הו ההסבר שמסר, בינתיים, באיכו תו
של ד״ר קו הן: לפיו אין זה נכון שד״ד
קו הן נימנע, שלא כדין, מלשלם ח שבון
בבית־ מלון, ב ה פנו תו את הנהלת בית־ה מלון
לתשלום ה חוב של אדם ש הזמינו לבוא ארצה
לרגלי עסקים.
אף האמור בכ תב ה כי הד״ר קו הן הוא,
כביכול, הגורם ל ה תרו ש שו תו של אחד רענני
ולהרס מיפעליו, מהווה את טענתו של
רענני בלבד. וגם הדברים ה מיוח סי ס לאיש־עסקים
שווייצי אחר, הפרופסור ווילי, משקפים
רק את טענ תו של רענני.
כל רמזים אחרים כלפי הד״ר קו הן
העשויים לה שת מע מן הכתבה, כלל לא
יו ח סו לו, ואס נגרמה לו עוגמת־נפ ש בגין
כל זה — מצטערת על כך המערכת.

למכירה

מקררים חשמליים משומשים במצב מצויץ

קרור שרף

תל־אביב, דיזנגוף .84 אוטובוסים :
.1 ,5 , 18 ,62 ,61 טל׳ .236375
העולם הזה 1618

תמרורים
נחוג * יום־הולדתה ד.־ 38 של אורה
נמיר, אשתו של
ראש עיריית תל־אביב
מרדכי נמיר,
צברית ילידת •עפולה
וחיילת בצה״ל במל־חמודו•,עצמאות.
היא
למדד, בסמינאר ב־גבעת־השלושה,
המשיכה
את לימודיה
בהאנטר קולג׳ בניו־יורק,
נישאה לראש
העיר המבוגר ממנה
ב־ 33 שנה, הפכה מ־אז
לדמות ציבורית נמיר בזכות עצמה.
נ ישא ו. דיילת אל-על שושנה
משי והמהנדס ישעיהו שקד, בחתונה
שנערכה על מיגרש־הכדורגל של סכון 1ינ־גייס.
החתן בן ד,־ ,34 המנהל את עיסקי־הבנייה
של אביו, סגן ראש עיריית נתניה
משה שקד, הכיר את אשתו החיפאית באחת
ממסיבות החוג הנוצץ. לכבוד החתונה זכה
הזוג במתנה מחברת אל־על: כרטיסי־טיפה

מסביב לעולם במטוסי החברה הלאומית.
נישאו יורש־העצר של נורבגיה
הנסיד הראלד והנסיכה סוניה, בתו
של סוחר שהועלתה על־ידי נישואיה למעמד
מלכותי. עיתוני אירופה, המרבים להתעניין
באהבותיהם של מלכים ונסיכים, מצאו נושא
חדש: לנחש היכן נעלם הזוג הצעיר, בשעה
שלוש לפנות בוקר, אחרי החתונה, ומאז
לא נראה יותר?
נחוג יום־הולדתו ה־ 50 של לי*
אונרד ברנשטיין, נער־הפלא של עולם־
המוסיקה האמריקאי, שלושה ימים לפני שהגיע
ארצה כמנצח התיזמורת הפילהרמונית
של ניו־יורק, אותה הוא מגדיר כטובה ביותר
בעולם. את הקאריירה שלו כמנצח
התחיל בגיל ,25 כאשר לפתע חלה מנצחה
הקבוע של התיזמורת הניו־יורקית .״היום
כבר לא מתרגשים כשילד בן 13 עולה
לדוכן המנצח,׳׳ כדברי ברנשטיין ,״אבל אז
קראו לי נער־פלא בגלל זה.׳׳

נפטר. בגיל ,93ד״ר פנחס
דולף, מזקני הרבנים בארץ, אשר כיהן, עד

קינג־סייז פילטר
קופסת מכסובב
20סיג 1.00 .ל־־י
תוצרת דובק בע־מ

,1936 כרבה של קהילת קלן בגרמניה מולדתו
; ובעלותו ארצה הקים את קהילת
מקור־חיים בפתח־תקווה — בה זכה לכינוי•
החיבה. הרב של הייקס׳י.

נפטר

.בגיל ,73ד״ר פאלק

שלזינגר, מנהל בית־ד,חולים כיליד בירושלים.
האמבורג שסיים את
לימודי הרפואה בברלין,
הוא פתח שם
פרטי,
בית־חולים
אולם בעלות הנאצים
לשילטון, ב־,1933
עלה ארצה והשתקע
בירושלים. כאיש דתי
הצטרף לבית־החולים
שערי־צדק, אותו ניהל
במשך 20השנים
האחרונות. לס־שלזינגר

שלוש שנים ייסד
במסגרת בית־ר,חולים
את ה מכון לחקר הרפואה על־פי התורה, בו
ניסה למצוא סימוכין הילכתיים לחידושי
הרפואה המודרנית.

פזערי־צדק

נפטרה. בגיל ,61 הנסיכה מא־רינה,
דודתה של מלכת אנגליה. ילידת
יוון, שפעמיים במשך חייה יצאה לגלות עם
בית־ד,מלוכד, היוזני. היא נישאה לנסיך ג׳ורג׳,
דוכס קנט, דודה של המלכה אליזבת. בעלה.
שהיה טייס קרבי בחיל־האוזיר המלכותי,
נפל בשירות פעיל ב־. 1942
נ פט ר בגיל ,63 הדייג הוזתיק דני*
אל ל ס, שהיה בין מייסדי קבוצת־הדייגים
בכינרת, לפני כחמישים שנה. אחדי שנטש
את הדייג, עבר לחיפה בה היה אחד מראשוני
העגלונים היהודיים, עזר לייסד, מאוחר
יותר, את אגודת־ד,הובלה בעיר.

נפטרה. בגיל ,84 חנה בירם,
״אם הבוגרים של משפחת בית־הספד הריאלי׳׳
.כאשר הכירה את בעלה המנוח, ד״ר
ארתור בירם, הוא היד, מנהל בית־הספר
הריאלי בחיפה, והיא מורה להתעמלות שם.
אחרי נישואיה המשיכה לצד בעלה בניהול
בית־הספר. שני בניה נפטרו לפניה: אהרן
בתאונה ב־ ,1950 יבנימין בעלות רכבו על
מוקש, ליד סדום, לפני שלושה חודשים.

ייי £יי *י

יייי **:יי**
1 1 1 1 1

שניים שחס אנס
ך נד! כי כן, חזרו אלינו טווידל־דום
| 1וטווידל־די, שני התאומים הזהים מהסיפור
עליזה בארץ המראה.

ריצ׳רד טווידל־דום ויוברט טווי־דל־די.
ואולי להיפך, ריצ׳רד טווי־דל־די
ויוכרט טווידל־דום.
שני טיפוסים מופלאים, השרים במקהלה,
העומדים כאיש אחד, והצועדים באיש אחד.

שניים שהם אחד.

הם מסכימים בדיוק איש לדעת רעהו. הם
גם מסכימים לדעת כל שאר הפלגים
האמריקאיים — לדעת שוחרי־המלחמה ולדעת
שוחרי־השלום, הלוחמים־בעוני והלו־חמים־בהפלייה.

מתנגדים לחטא ולפשע, לאלימות
ולאי־הצדק. הם דוגלים בשוויון ובחופש.

כקיצור: הם נוקטים עמדה אמיצה
וכלתי-מתפשרת למען הטוב.

ואשר לכל שאר העניינים, מסכימים שניהם
שאל להם להיגרר לקיצוניות, או לדגול
בדיעות בלתי־שקולות וחד־צדדיות, או לספל
בעניינים הנתונים במחלוקת, שמא יפגע
הדבר באחדות־הדיעות המרהיבה השוררת
באומה גדולה ודגולה זו, אשר למענה
מסרו האבות את חייהם, וכר וכר.
טווידל־דום וטווידל־די, הצמד־חמד הדמו־רפובליקאי,
המתחרים ביניהם על התפקיד
הרם ביותר באומה העצומה ביותר בעולם.

במישטר דו־מפלגתי יש סדר. ונשאלת
השאלה: איזה מין סדר?

האם זהו הסדר של בית-הקברות,
המוסד המסודר ביותר בעולם -
או סדר חי, המלווה את תהפוכות
החיים הדינאמיים?
באופן מעשי אפשר לנסח את השאלה כך:

האם זהו סדר המטפח את הבינוניות
והעקרות, או סדר המעלה
מנהיגים בעלי כושר ויוזמה?

ן* נפיץ ההיסטורי מוכיח כי בעיתות
( ) מצוקה ומשבר, בימי סכנה עליונה,
מעלה המישטר הדו־מפלגתי, כמו כל מישטר
אחר, מנהיגים בעלי שיעור־קומה.
פראנקלין רוזבלט, שנבחר בימי המשבר
הכלכלי הנורא של , 1932 ווינסטון צ׳רצ׳יל,
שהועלה לשלטון בימים הקודרים ביותר של
מלחמת־העולם השנייה, שימשו עדות לכך.

אך אותו נסיון היסטורי מלמד

כל אדם שהשתתף אי־פעם בחיים המדיניים
יבין אותה בנקל.
בכל חברה דוגלים רק מיעוטים בפתרונות
ברורים לשאלות מסויימות. רוב הציבור
עומד, בדרך כלל, אי־שם באמצע.
הנה, למשל, יש בעיית זכויות כושים
בארצות־הברית. מיעוט קטן מוכן להעניק
לכושים מייד את נל הזכויות האדשיית.
מיעוט שני דוגל בדיעות הגיזעניות. אך רוב
הציבור נמצא בין שני הקצוות, מוכן לעשות
משהו לטובת הכושים, אך לא הרבה.

במצב אידיאלי, היתה מפלגה
אחת צריכה להעמיד מועמד הדוגל
בהתקדמות מהירה, והמפלגה
השנייה מועמד המתנגד לכל התקדמות.
אז היה הציבור מסוגל להכריע.
מישהו היה זוכה ברוב,
והכעייה היתה נפתרת בצורה זו
או אחרת.
במציאות זה לא יקרה לעולם. מפלגה

ואפילו קנדי הגיע לבית הלבן
כימעט במיקרה. הפרש־הקולות
כינו לבין ניכסון היה זעיר.

שניים שהם אחד?

לא. שניים שהם אפם.

מה גורם לכך?
היכן שורש הרעה?

שתי מפלגות. כמה זה טוב. כמה זה
נעים. אין התפצלות. אין פילוגים. יש סדר.
(ורק דרך אגב נעיר כאן כי גם זוהי
שטות. כי הניגודים המהותיים הקיימים
בחברה אינם נעלמים כשנעלמות המפלגות
המייצגות אותם. הם עוברים פשוט לתוך
מפלגות־הענק עצמן, בהן נמשכת מלחמת־אחים
ביתר שאת, אם כי בצורר, פחות
פומבית ודמוקראטית).

למי שאינו אפס, אין לו סיכוי
במישטר זה, אלא בעיתות משבר.

הוא חזר כתוכי על כל הדברים השיג־דתיים.
בוויכוח ההיסטורי שלו עם ניכטון,
בטלוויזיה, לא היה שום הבדל בין דיעות
השניים. ההבדל היה רק בסכם־אפיל. אם
היו לקנדי ריעות אחרות, הצליח להסתיר
אותן. אך קרוב לוודאי שדיעותיו המקוריות
התגבשו רק בימי כהונתו.

מדוע, אם כן, בבואם לבהור במועמדים
לתפקידם החשוב ביותר,
אין הם מסוגלים להעלות אלא שני
אפסים עגולים, שני עסקנצ׳יקים
שדופים ואפורים, שני הולכי־בתלם
נעדרי ברק אינטלקטואלי
ואומץ־לב גברי?

ודווקא בכך רואים הדוגלים בה
את פיסגת כל חלומותיהם, את
האידיאל הנשגב שיש לחתור אליו.

רוב עצום בחר בג׳ונסון, שניראה כאפס
נוח ובטוח, כאדם המסוגל לאחד את בעלי
כל הדיעות, מפני שאין לו אף דיעד, אוות
משלו. ואפס זה הכניס את ארצות־הברית
לבוץ הנורא של וייאט־נאם.
שתי המפלגות למדו מלקח זה. אישיות
אמיצה כמו יוג׳ין מק־קארתי, שעורר גלים
של התלהבות רעננה בדור הצעיר, נדחק
על־ידי העסקנים הדמוקראטיים הצידה, עוד
לפני ההצבעה הראשונה, שהיתר, גם האחרונה.
אותו הדבר קרה במחנה הרפובליקאי
לנלסון רוקפלר, המוכן להשמיע — לפחות:
לעיתים רחוקות — דיעה עצמאית כלשהי..

על כך יש תשובה א חת: במע־רכת־הבחירות
שלו הופיע ג׳ון
קנדי כחסר כל דיעה מקורית.

תה עומד ותוהה: מה קרה לאומה
האמריקאית, שאלה הם נציגיה?
יש מאתיים מיליון אמריקאים בעולם,
וביניהם גאונים בכל השטחים והמיקצועות.

יוכל החסידים־השוטים של שיטה זו, כדאי
להם מאוד לחשוב על כך — אם בכלל
פתוחים הם עדיין למחשבה חדשה.

* * יטת״הכחירות האישית־איזורית יו*
16/צרת, במיקרה הרע ביותר, מישטד של
מיפלגה אחת, ובמיקרה הטוב ביותר —
מישטר של שתי מפלגות.

התוצאה ידועה: גולדוואטר הנחיל
שואה למפלגתו.

כאן מזדקר לעין שמו של ג׳ין רנדי.
כיצד זכה בכל זאת במועמדות, מול ניכסון?

תפקיד המעניק לבעליו סמכות
העלולה לקבוע את גורל המין האנושי
כולו.

התשובה הבולטת ביותר -לא
היחידה, כמוכן, אך החשובה ביותר
לגבינו — נעוצה בשיטת ה בחירות
האמריקאית: השיטה ה־אישית־איזורית.

החליטו
להציג מועמד בעל דיעות ברורות.
היה זה בארי גולדוואטר. דיעותיו בוזדאי לא
היו סימפאטיות. אך לזכותו יש לומר שהיו
לו דיעות, ושהיה מוכן להיאבק עליהן בסר.
מלא. סיסמתו היתד דרושה בחירה בין
דיעות שונות, ולא בין הדי דיעד, אחת.״

עליוה נוגז בוגגידל־חם ובגוגידל־רי
גם לקח הפוך: שבימי שלום ורגיעה
יחסית, מעלה המישטר הדו•
מפלגתי כימעט תמיד אפסים.
מי שנבעת כיום ממיבחר־ר,אפסים של
ארצות־הברית, לא ימצא נחמה בבריטניה,
הדמוקראטיה הגדולה השנייה בעלת המישטר
הדו־מיפלגתי. הזוג וילסון־הית אינו מלהיב
יותר מן הזוג ניכסון־האמפריי.
ואם מלאה ההיסטוריה של ארצות־הברית
בגודש עצום של נשיאים בינוניים, ואף
כסילים — הרי לא חסרו כאלה גם בבריטניה.
מול כל קולידג׳ ,הארדינג והובר
בדברי ימי ארצות־הברית יש בהיסטוריה
הבריטית באלדווין, צ׳מברליין ואידן.
הדבר בולט עד כדי־כך, שיש לגשת לבירור
הטיבות המביאות לכך.

מדוע נוטה המישטר הדו-מפלג-
תי, או התלת־מפלגתי, להעלות
לשילטון אפסים גמורים?

ך* סיבה היא פשוטה למדי, ואפשר
( ) לכלול אותה בכל אל״ף־בי״ת פוליטי.

אחת תגיד לעצמה: הקולות של ידידי־הכי־שים
כבר מובטחים לי. אני צריכה להילחם
על הקולות שבאמצע. והמפלגה השנייה
תגיד לעצמה: שונאי־ר,בושים בוחרים בי
ממילא. כדי להשיג רוב עלי לרכיש את
קולות קהל־ד,ביניים.

התוצאה: שתי המפלגות יציגו
מועמדים הרחוקים מכל עמדה
ברורה ומגובשת, המקובלים על
חסרי-הדיעה שבתווך.
אפילו היה מלכתחילה הבדל כלשהו ביניהם,
הרי נעלם הבדל זה במערכת־ד,בחירות,
כאשר שני המועמדים נאלצים להג־ד את
אותם הדברים, כדי לרכוש אותם הקולות.

אנשים המוכנים והמסוגלים לכך
הם, כימעט תמיד, עסקנים עלובים
ואפורים, קונפורמיסטים מובהקים,
המשוחררים ממיטען של דיעות
אישיות מפריעות, או המוכנים לוותר
על כל דיעה שיש להם.

כחירות האחרונות נימאס הדבר

על פעילי המפלגה הרפובליקאית, והם

** הו הלקח הנובע מכך לגבי ישראל?
גם מדינות גדולות ומבוססות אינן
יכולות להרשות לעצמן, בימינו, שילטון של
אפסים. זוגות כמו קוסיגין—ברז׳נייב, ויל־סון—הית,
האמפרי—ניכטון, הם אסון לארצותיהם
ואסון לעולם.
על אחת כמה וכמה חמורה תופעה כזאת
לגבי מדינה צעירה ובלתי־מבוססת כמי ישראל,
המתקיימת במציאות המשתנה במהרה
הזקוקה לשינויים דינאמיים ללא־הרף.

מישטר דו-מפלגתי, המקפיא את
כל החיים המדיניים, המעניק פרם
לקונפורמיזם ולאפרוריות, המעניש
בעלי יוזמה מחשבתית ומעשית —
היה ממיט שואה על ישראל.
השאיפה לחיסול הכוחות החדשניים, ליצירת
מונופול לשתי מפלגות־דינוזאורים או
למפלגת־ענק אחת ויחידה — שאיפה זו היא
סכנה לעתיד המדינה.
זהו הלקח הראשון. הלקח השני אינו
פחות חשוב.
דברני השיטה האישית־יחטית טוענים כי
שיטה זו נותנת לבוחרים עצמם השפעה על
בחירת נציגיהם, בעוד השיטה היחסית, הנהוגה
אצלנו, מפקירה עניין זה לעסקנים.
והנה, אם בולט משהו במאורעות האחרונים
באמריקה, הרי זה ההיפך הגמור.
אנשי־השורה הדמוקראטיים לא רצו בד,אמפר
,,והבוחרים הרפובליקאיים לא רצו ב־ניכסון.
בשני ד,מיקרים לא היתד, לאנשי-
השורה השפעה על בחירת המועמדים.

העסקנים המיקצועיים בחרו במועמדים
-ולבוחרים הפשוטים
לא נותר אלא לבחור כין טווידל־דום
וטווידל־די.

תבוש או כניעה רסחסנות?

/ /ל מהלומת־מוות על תנועת התיירות לישראל!״
״להבריח נוסעים מחברת אל־על!״
״לגרור את ישראל לפעולת־תגמול רחבת־היקף
שתסבך אותה במלחמה חדשה!״ —
אלה היו המטרות המשוערות של שלושת
אנשי־המחתרת הפלסטינאים, שחטפו את מטוס
אל־על ואילצו את צוותו לנחות ב־אלג׳יר.
השבוע,
שעה שהמטוס, צוותו ואחרוני
נוסעיו נחתו בשלום בישראל, הסתבר כי אף
אחת ממטרות אלה לא הושגה. לעומת זאת
השיגו החוטפים מטרה אחרת, אליה לא התכוונו
ולה לא ציפו כלל. הם גרמו לקיטוב
קיצוני בין מחנה היונים למכנה הניצים ב־ממשלודישראל.
כתוצאה מבר הם גם הביאו
לבידודו הכמעט־מוחלט ולהרחקתו מהכרעות
מדיניות של הנץ הראשי בממשלת־ישראל,
שר הביטחון משה דיין.
המטוס החטוף לא הצליח לשמש נשק כ־

דו הו חהו

11 וווו 11

המטוס ההשר

בעד ובגד השימוש בכוח
בוויכוח הגדול שהתנהל
הסתמן משה דיין כסמל העמדה
הנוק שה, הגורסת הפעלת עוצמתה
של ישראל בתגוב ה על ח טיפת המטוס.
ואלה הנימוקים העיקריים שהו שמעו בעד
הקו התקיף שיהיה עלינו לאחוז בו :

• בטחונה של ישראל מושתת על בוח־ההר־תעה
שלה. כדי לשמור על אמינות העקרון הזה
יצא צה״ל למלחמת־ששת־הימים. חייבים להפגין
את כוח־ההרתעה גם לגבי פעולות־טירור לסוגיהן,
וככלל זה פעולות־חטיפה.
• אם לא תבוא פעולת־תגמול ישראלית, מותאמת
למיל,רה המסויים הזה, תגבר העזתם של
אירגוני-הטירור. אתמול חטפו מטוס כשמיים,
מחר יכולים להטו!? אישים ישראליים בחו״ל,
ומחרתיים סתם אזרחים כשטח ישראל -כבני־ערובה.

מתן תמורה כלשהי לערבים, עבור שיחדור
המטוס ואנשיו, כמוה ככניעה לסחטנות. אם איר־גוני־הטירור
יראו שהצליחו פעם אחת -יהפכו
את חטיפת בני־הערובה לשיטה קבועה והרת־אסון.

התגובה צריכה להיות מופנית לא רק אל
אירגוני הטירור ואלג׳יריה, אלא גס אל הארצות
הנותנות גיבוי לאירגונים אלה -ובראשן מצריים
בדי להוכיח למנהיגיהן שתמיכה בזו תעלהלהם ביוקר.

לעומת משה דיין, הסת מן בוויכוח זה
שר החוץ אבא אבן כסמל מחנה המתנגדים
לפעולת־תגמזל ודוגלים בפעולה דיפלומטית
בינלאומית. הנימוקים העיקריים
בעד הפי תרון הדיפלו מטי החלק, ובעד
המחווה העומדת ב מרכזו של פי ת רון זה:

• על־ידי השלמתה עם מעשה־החטיפה העמידה
אלג׳יריה את עצמה כאור עגום בעיני העולם,
ויהד איתה שאר מדינות ערב שהצדיקו את החטיפה.
לעומת זאת הופיעה ישראל -זו הפעם
כבעלת־צדק תרבותית,
הראשונה מזה זמן רב
העומדת מול שודדי־אוויר ופורצי חוק בינלאומי.
כרגע שישראל תבצע פעולת-תגמול מקבילה -
תוריד עצמה לרמת אירגוני-הטירור ואלג׳יריה.
• על-ידי פנייתה למוסדות העולם, הצליחה
ישראל לגייס לצידה את מזכיר האו״ם, ממשלות
רכות, וכן את אירגון הטייסים הבינלאומי. הזדהות
זו חשובה מאוד גם מבחינה מדינית כללית.
• אין בל ביטחון שפעולת-תגמול -אפילו
מוצלחת כיותר -אומנם תבטיח את שיחרורם
המהיר של המטוס ונוסעיו. פעולה כזאת יבולה
להחניף לגאווה הלאומית, אכל אין כה פיתרון
לבעייה.
+לישראל חשוכים 12 החטופים הרבה יותר
ממיספר מקביל של טירוריסטים כלואים. איש לא
יפרש את הסכמתה לתשלום כופר בסימן־חולשה.
הערבים -והעולם בכללו -ימשיכו לכבד את
בוח-ההרתעה של צה״ל גם לאחר המחווה.

ידיהם של אירגוני הטירור הערביים, גם לא
בידי ממשלת אלג׳יריה. אבל הוא היווה נשק
מכריע ב״מלחמות היהודים״ המתנהלות מאז
מלחמת־ששת־הימים.

אשכור הכריע
* מן קצר אחרי חטיפת המטוס עמדו ב!
פני ממשלת־ישראל כמה אפשרויות־תגו־בה.
דעת־הקהל בישראל, שסבלה מהלומה מוראלית
כבדה מעצם חטיפת המטוס, סייעה
למחנה הניצים בממשלה,

אולם, בניגוד למצופה,
עמדתו של אבא אבן.

אל דאגתו
של אשכול מפני החרפת דמותה התוקפנית
של ישראל בדעת־הקהל העולמית נוסף החשש
מפני הצגה חוזרת של משה דיין כגיבור
האומר, ומושיעה.

בשביל השימהה הזאת שולם המחיר =
מטוס אל־על

בעת הפגי שה הנרג שת עם בני מ שפחותיהם בנמל־וזתעופוז בלוד, אחרי שי שבו

שיחות דיין הוקלטו

** רגן ן זה התפתחו העניינים בדיוק כפי
שחזו אנשי דיין. אבן רצה להשיג את
שיחרור המטוס מהר ככל האפשר באמצעים
מדיניים. אולם לא היתד, לו תוכנית ברורה
או דרך בדוקה כיצד לעשות זאת. אנשי משרדו
החלו בגישושים ובמגעים בכל העולם.
הם ניסו להפעיל כל השפעה ולחץ שבידם,
גייסו לעזרתם את נציגי האיגודים המיקצו־עיים
בהסתדרות ואת אנשי משרד התחבורה.
במשך תקופה די ארוכה היתד, התרוצצות
גדולה של גורמים שונים, מבלי שאיש ידע
על פעולות רעהו ומבלי שיהיו הנחיות ברורות
מטעם הממשלה או שר־החוץ על דרכי־הפעולה.
באו״ם, בבירות המעצמות הידידותיות,
במרכזי האיגודים המיקצועיים הבינלאומיים
רבייה,ר,שפעה, נעשו לפעמים צעדים
נוגדים,

רים חיפשו מוצא של כבוד. בהסכמת איר־גון
הטייסים הישראלי הגיעו נציגי הפדרציה
הבינלאומית של הטייסים להסכם עם ממשלת
אלג׳יריה, לפיו יבוטל האיום בחרם —
ותמורת זאת תשחרר ממשלת אלג׳יריה את
המטוס עד סוף חודש אוגוסט.
אולם בינתיים כבר ניהלו האיטלקים משא־ומתן
עם האלג׳ירים, בהתאם להסכמה על
המחווה של ישראל. אלא שבשני המיקרים
אי־אפשר היה לדעת כיצד ינהגו האלג׳ירים.
ישראל לעמדד, בלתי־שוב
נקלעה
נוחה. שתי הפעולות המקבילות, של משרד
החוץ ושל משרד התחבורה, נתנו ל־אלג׳ירים
הזדמנות לדחות כל פעולה, בטענה
שהם מקיימים מגעים בצינור השני. אבן,
מצידו, לא רצה לוותר על שירותיה הטובים
של ממשלת איטליה, ביטל את ערך פעולת
ארגון הטייסים, מתוך חשש ששיחרור המטוס
לא ייזקף לזכות משרדו ולזכות
הדרך המדינית, אלא לאיום בינלאומי.
בשלב זה, כשנראה היה שהפעולה לשיח־רור
המטוס נכנסה למבוי סתום, שוב נכנס
משה דיין לתמונה. יום אחד ביקש משרד
הבטחון ממשרד החוץ לקבל לעיון את תיק

במעצר האלג׳ירי משך 39 ימים. מי מין ניראה הדייל הראשי יעקב מירב, סטודנט באוניברסיטת
תל־אביב, בוכ ה מהתרג שו ת כשהוא מחבק את א שתו. באמצע ניראה כדורגלן מ״י,
אלקנה שמן, מחבק את אמו ואת אשתו. משמאל ניראה מהנדס הטייס יונה ליכט מן עס בתו.

הפעולות בפרשה. דיין רצה לדעת מר,
בדיוק הובטח לאיטלקים, ואם אין מנסים
לעשות דברים ללא ידיעתו.
למחרת הופיעה ידיעה קטנה במעריב:
״שר הביטחון משר, דיין הציע שלוש פעמים
לטפל בבעיית המטוס והצוות באלג׳יר
הפרשה העסיקה ביותר את תשומת ליבו
של שר הביטחון והוא חזר וביקש פעמים
נוספות לטפל בה, בתור האחראי לענייני
ביטחון. אולם ראש־הממשלה, לוי אשכול,
החליט לרכז את הטיפול בידיו הוא, ובקשתו
של דיין נדחתה.״
מתנגדיו של דיין הכחישו נמרצות ידיעה
זו, טענו רק כי נועדה להכין לו אליבי
הטיפול המדיני. אולם
במיקרד, שייכשל
חמתם עלתה להשחית כאשר, כעבור ימים
מספר, פורסמה ידיעה נוספת בידיעות
אחרונות. ב־ 27 באוגוסט פירסם איתן הבר,
הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות, ידיעה
שאמרה כי ״תמורת שיחדור המטוס וצוותו
תחזיר ישראל 12 חבלנים, אולם יהיו אלה
חבלנים פצועים וחולים.״
ממשלת אלג׳יריד, קפצה מיד על ידיעה זו,
שצוטטה ברדיו האיטלקי, כדי להקשיח את

עמדתה ולטעון שמתכהנים להוליכה שולל.

גיסה?טשטש

**ץ יחדור המטוס הביא לנצחונו של
\1/אבא אבן ולבידודו הכמעט־מוחלט של
משה דיין. נצחונו של שר־החוץ יכול היה
להיראות שלם יותר, לולי ניסר, אבן לחפות
על ההסכם העקיף עם ממשלת אלג׳יריה;
בנסיונותיו הנואשים שההסכם לא ייראה
ככניעה לסחטנות, אלא כמחווה הומניטארית
בלבד, הסתבך אבן בגימגומים ובהכחשות.
לוא היה לשר החוץ העוז שלא לנסות
לטשטש את עובדות־היסוד, ולהציג בפני הציבור
את הוויתור לאלג׳ירים בצורתו האמיתית,
היה זוכה בהילת המנצח. כי בסופו
של דבר, מעדיפה דעת־הקהל את סיום הפר־.
שה בדרכי שלום על פני הרפתקה חדשה.

בסופה של אותה התרוצצות הסתמנו שתי
אפשרויות: נציגי אירגון הטייסים הישראלי
הצליחו להשיג החלטה של איום בחרם מצו
איפלפ״א, הפדרציה הבינלאומית של אירגון
הטייסים. מצד שני העלתה פעילות משרד החוץ
ברומא הצעה של משרד החוץ האיטלקי.
האיטלקים, שיש להם יחסים הדוקים עם
אלג׳יריה ועם ישראל, הביעו נכונותם לתווך
בשיחרור המטוס. אולם הם דרשו מישראל
התחייבות, שהיא תהיה מובנה לעשות מחווה
כלשהו. הם היו מוכנים לפנות אל האלג׳י־רים
רק כשבידם זיכרון־דברים בכתב על
התחייבות נגדית של ממשלת־ישראל לשחרר,
במקביל לשיחרור המטוס, מספר עצורים
ערביים המוחזקים בישראל.
מאחר שהדבר עמד בניגוד להחלטה קודשלא
תיעשה כל עיסקת־מת
חליפין
עם האלג׳ירים, היד, קשה להעביר
אולם באותה החלטה
החלטה כזו
לא דובר שלא תעשה עיסקודחליפין עם איטליה,
כמתווכת. מאחר שהאיטלקים יזמו את
המחווה ולא האלג׳ירים, נוצר פתח להסכמה.
ישראל למחווה המבוקשת הסכמת ניתנה לנציג משרד החוץ שנשלח לרומא,
אביעזר שלוש,

ך* שלט זד! נמשכה הפע מקביל,
• 2בשתי שלוחות. איפלפ״א הודיעה על
החלטת החרם. לפי כל הסימנים, היה זה הקש
ששבר את גב הגמל האלג׳ירי. האלג׳י־

התחנה הסופית של מטוס הבואינג של
11117111 ^ 1 1 0
אל־על שנחטף והובא לאלג׳יר. ה מטוס
1 1 0 /1 1 1

הוחזר רי שמית על־ידי האלג׳ירים לממ שלת איטליה, שהחזירה או תו

בטקס רי שמי לישראל. מרומא הוטס המטוס לישראל ללא נוסעים.
הוא ניראה ב ת מונ ה ב מוסך האווירונים בלוד, שעה שטכנאי אוט ם
את פתח מנוע הסילון שלו, לצורכי חנייה מ מו שכת ובדיקה.

שריח ה!וו* 0היה ואה את אנשי,,פתח׳
המונחות בשעה זו במשרדי משטרת חיפה.
ף מאיפה אתה?״
/ין שאלה זאת נשאלת תמיד, במיפגשי

*ן* יתה זו פגישתי הראשונה עם נציגי
הפסטיבאל. הפעם היססתי מעט לפני ש|
| אל־פתח, אבל לא היחידה. למעשה,
עניתי. על דש מעילו היתד. סיכת אל־אחת
המטרות העיקריות ששמתי לי, כאשר
עאסיפה, הזרוע הצבאית של אל־פתח, והוא
החלטתי לנסוע לפסטיבאל בסופיה, היתד,
אישר בגאווה :״כן, אני שייך להם!״ לכן
לפגוש נציגים ערביים בכלל, ופלסטינאים
רציתי דווקא ששיחתנו תימשך. חששתי, כי
בפרט. והעיקר: לפגוש את נציגי אל־פתח.
ברגע שאומר לו מניין אני — יפנה את
ההזדמנות הראשוגבו
ויסתלק. לבסוף
מאת
נה ניתנה לי במר,
עניתי :״מתל־אביב,
הבחור נראה כשנקרא,
בתוכניתה־אילו
לא תפס .״מפסטיבאל,
יום הסו לידאריות
עם העם
ניין?״ חזר ושאל באנגלית.
הערבי.
שלושה איעניתי
שוב :״מתל־אביב.״ נטלתי גלוייה
רועים מרכזיים הוכרזו לאותו יום. הראשון
שהיתר, בידו והוספתי :״אני מכיר את הוהיה
סמוך למקום מגורי.
שניים האלה. ראיתי אותם בבית־המשפט.״
יצאתי למקום העצרת. מאות צעירים וזה
כבר סיקרן אותו, וראיתי איך הוא
צעירות הסתובבו על פני השטח. מישלחות
כובש את תגובתו הראשונה, שהיתר, להסערביות
ניצבו על דגליהן. סיסמאות בערתלק.
בית
ובולגארית הכריזו על ידידות למאבק
העם הערבי. נואם ערבי קרא סיסמאות נגד
כי הגלוייה שהוא החזיק נשאה את תמונתם
של ויליאם נאצר וכמאל נמרי, שני
האימפריאליזם והציונות. ניגשה אלי בחורה
חבלני אל־פתח בני האמהות היהודיות, שצעירה
ויפה, כשבידיה מלוא־החופן סרטי־נתפסו
ונשפטו על חלקם ברצח השומר הבד
שעליהם מודפסת סיסמה דו־לשונית. בלי
דרוזי באבו־גוש. בזמנו כיסיתי את משפטם
לשאול תקעה סרט בדש חולצתי .״מאיפה
בבית־המשפט הצבאי בלוד, לכן היו דיוקאת?״
שאלתי.
ניהם מוכרים לי. תועמלני אל־פתח העתיקו
״אני פלסטינית. לומדת באוניברסיטת אל־את
התצלום מאחד העיתונים בארץ, הדפיסו
אזהר בקאהיר.״
אותו על גלויית־דואר והפיצו את הגלוייה
״מה יהיה בפלסטין?״ שאלתי.
ברבבות עותקים, בצירוף הפנייה :״שלח
היא הצביעה על סמל אחר שהיה תקוע
את הגלוייה הזאת למזכיר האו״ם. דרוש
בחולצתי: ני צ חון לעם הווייאט־נאמי!
את שיחרור הקורבנות הפלסטינאיים ויליאם
״כמו שם,״ השיבה ,״ניצחון לעם הפלסנצאר
וכמאל נמרי, הנמקים בבתי־סוהר ישראליים.״
טיני!״

בן־שיחי
שאל בסקרנות :״איך יכולת לרך*
אן אני צריך לציין את העובדה המר־אות
אותם? הרי תולשים את ציפורניי,ם ו^
כזית הבולטת בכל התעמולה הפלסטימענים
אותם!״
נית: היא משווה את המצב בווייאט־נאם לצחקתי
:״הם ניראו בריאים לחלוטין כשמצב
בפלסטין, וקושרת את גורל העם הראיתי
אותם.״
פלסטיני עם גורלו (וניצחונו) של העם ה־הבחור
ניראה נבוך. הוא לא ידע אם
ווייאט־נאמי.
לשמוח על הזדמנות כזאת ולהמשיך לחקור
אותי, או לעשות מה שאמרו לו שיש לכך,
למשל, ביו ם הסולידאריות עם רעם
עשות בכל פגישה מסוג זה: לנתק מהר
הפלסטיני, היה הכוכב־האורח גנראל וייאט־ובבוז
את המגע. הוא מצא פשרה: תפס
נאמי רזה ונמוך־קומה, אך מפורסם מאוד:
אחד מחבריו בשרוול, משך אותו אלינו,
ואן טונג, אחד מאלופי הווייאט־קונג.
ואמר לו בערבית :״זה עיתונאי מתל-
היא הוצב במרכז שורת המנהיגים הפלסאביב.״
טיניים,
צולם איתם במאות תצלומים, לחץ
בעל־השרוול נהג לפי הדוקטרינה הרשמית.
ידיים, חתם על כל מה שהוגש לו. באחת
״מאפי ש!״ היתר, המילה היחידה שהבנתי.
ההפוגות ניגשתי גם אני אליו, לחצתי את
אין. אין מגע, אין כלום. הוא משך את ידו, ביקשתי מישהו שיצלם אותנו ביהד.
חברו — והשניים הסתלקו.
״אתה יודע מי אני?״ שאלתי.
בידי נשאר פרם חשוב: ערימה של חוב-
הוא נבוך .״לא.״
רות־תעמולה של אל־פתח. אותן חוברות
״אתה יודע מי כל האנשים האלה שאתה
1 ^ 11 \ 1ץ 1פלסטין צלובה — ז הו שמה של ה ת מונ ה העליונה, בה נראה
פלסטיני צלוב שגופו נ מי בנ ה של מפת־ישראל. ציורו השני של
1111111 11 איסמעיל שאמוט, או תו נינ ה השואה, מתאר איכר וא שתו הרוגים, וילדם הבוכה על גופותיהם.

י5ס

בפעולה בחו״ל -נכנס למיבצרם -ראיין אחדים מהם ־ והוצע לו :

בוא הגטוף דגחח !
מצטלם איתם ומסתובב בחברתם?״
עאסיפוז שהם מקבלים את הוראותיהם
שוב מבוכה .״אני כבר מצטלם שלושה
״מד,ריאקציה הערבית, מכוזייתומסעודיה״.
ימים. אני לא יודע עם מי ולמה.״
הוויכוח היה חריף ביותר.

*1חוש בהחלטתי לראות את הפלסטי־ מחרת, שוב פגשתי בהם — כשאני
^ני ם בפעולתם, הלכתי לאיספה ערבית
/הולך לבקר בחור עימו התידדתי, ושנוספת,
אשר עמדה להיערך ליד אחד הבנייבא
עם המשלחת של פרו. באותו ביתן גרה
נים המרוחקים יותר.
גם מישלחת אל־פתח.
כשהגעתי למקום, ראיתי שיש שם כפלאק־ליד

הדלת עמד אוטובוס מכוסה
מאתיים איש, רובם ערבים. הבולטים שבהם
טים, המראים חייל ערבי המחזיק בתת־מיקלע
ומעליו הסיסמה :״מאבק עד לנצי
היו אנשי הבעת הסוריים, אנשי אירגונים
חון!״ פלאקטים דומים קישטו את הבניין.
ימניים מלבנון, ואנשי אל־פתח. כמו כן היו
היתד, זו תעמולה מגוזנת ביותר. שלט
במקום נציגי משילחות זרות אחרות.

אחד הראה את השם ״ישראל״ — כשהוא
חצוי על־ידי צלב־קרס. שלט נוסף הציג חייל
ערבי המחזיק בתת־מיקלע ועליו יושבת —
יונה צחורה.
כשניסיתי להיכנס לבניין, כוי למציא את
ידידי, נתקלתי בשומר־סף שתבע את הפרטים
האישיים והתעודות שלי. היו אלה
סידורי־ביטחון שלא היו נהוגים בשום בניין
אחר. נדרשתי להמתין באולם צדדי,
מבלי שיינתן לי להיכנס.
כעבור כמה דקות חזר השומר ואמר,
באדיבות רבה, שידידי איננו. אחר־כך ליוזד,
אותי, צעד אחר צעד, עד לדלת.

התועמלנית מ״־יע
באוניברסיטת אל־אזהר בקאהיר. הנערה חילקה
סרטי״סיסמאות :״סולידריו ת עם עמי ערב.״

!,נקום בישראל!
לפתע התחיל הקהל קורא ״יעיש!״ (יחי!)
לעבר יצור צרחני שהשמיע קריאות היסטריות
באמצעות הרמקול. הקהל היה צעקני
ונירגש, והגיב בקולי־קולות.
בשיא־ההתלהבות התארגנה תהלוכה שסובבה
את הבניינים, כשהצוערים בה קוראים
סיסמות פראיות, וביניהן שוב ושוב הפיז־מון
החוזר אללה־אכבד (״אלוהים גדול!״).
הניגוד לאסיפת־הבוקר היה תהומי. הייתי
מן הסתם הישראלי היחידי במקום. נחפזתי
להסתלק: לא היד, כל טעם להיות שם, באווירה
שכזאת, והיתד, קיימת אפשרות שיעשו
בי שפטים, אם יגלו מי אני.

ך• ע*1כ התקיימה עצרת־הסיום של יום
הסולידאריות עם העם הערבי. שם פגשתי
סוף־סוף איש אל־פתח הרוצה לשוחח עם
ישראלי. ליתר דיוק — הוא חיפש אותי.
״שמעתי שיש כאן יהודים מישראל,״ פתח
באנגלית .״מה רעתך על בעיית הפליטים?
מה אתה חושב על הציונות? האם אתה
קומוניסט?״
לא היה לי פנאי לחשוב הרבה. עניתי
שאני בעד ארץ־ישראל השייכת לכל תושביה,
פלסטינים וישראלים כאחד.
הוא קיבל את דברי בהתלהבות, לחץ את
ידי בחום — ופתח בשטף אדיר של אידיאולוגיה,
ושל התפארות על הצלחות אל־פתח.
אחר־כך, בלחש, שאל אותי אם אני מוכן
לעזור לאירגון אל־פתח. עניתי, כמובן,
בשלילה. אז הוציא מכיסו תצלומו של
צעיר צרפתי והסביר לי שההוא כן עזר להם.
כיזזן שעמדתי בסירובי לעזור לאל־פתח,
הסתכל בי איש־שיחי במרירות והפליט :
״קודם אמרת לי שאתה לא ציוני. שיקרת!״
— והלך.
אגב, אותו ערב הייתי עד לוזיכוח בין
קומוניסטים מצרים גולים לבץ אנשי אל־פתח.
הקומוניסטים האשימו את אנשי אל־

צעקו אנשי אל־פתח, ש הפגינו
ב ת הלוכו ת מלוות

[מוסיקה. הס היו הקיצוניים בין הערבים, וקריאותי הס — הלאה
ישראל! — לא מצאו חן בעיני ראשי המי שלחו ת הערביות האחרות,

היתר, זו פגישתי החיה האחרונה עם אל־פתח.
מחוסר־ברירה, התחלתי לעלעל בחומר.
נוכחתי מייד לדעת שהדימיון שבו מרובה
מן המציאות: היו שם תיאורים דימיוניים
של פעולות־קרב בישראל ודברי־התרברבות.
לעומת זאת, התרשמתי עמוקות מציוריו
הכאובים של אמן פלסטיני היושב בלבנון,
איסמעיל שאמוט שמו. תמונותיו — שלא
הוחרמו בחיפה משום שפשוט שכחתי להכריז
על קיומן — חדורות כאב, געגועים
ואהבה לעמו.
ברור שיצירות אלו משמשות, בהצלחה
רבה, ככרזות־תעמולה לאל־פתח.
(בשבוע הבא: מה אומרת
התעמולה של ״אל־פתח״)

יינ גי הי ף מזימת אחוז־החסימה
מערכת הבחירות הבאה תעמוד, כמעט
בוודאי, בצל מזימתה של מע״י להעלות את
אחודהחסימה.

בשבועות האחרונים גברו ההתייעצויות הפנימיות
בצמרת מע״י, ועתה נפלה ההכרעה להעלות את אחוז׳
החסימה בשלושה או ארבעה אחוזים. הדחף העיקרי׳
שלא הוסתר בשיחות אלה: הרצון לחסל את סיעת
העולם הזה — כוח חדש בכנסת הבאה.

״אל־על ,,חמשיר
לטוס בשבת

עוד צעד לקראת
יישות פלסטינית

למרות איומי משרד-הדתות להסיר ממטוסי
״אל־על״ את ההכשר שלהם -ימשיכו
קווי-התעופה הלאומיים לטום, לפי
שעה, בימי־שבת.

ברעידת עורכי־הדין הערביים שהתקיימה לפני כשבוע
בביירות, השתתפו משפטנים מן הגדה ומן הרצועה —
אשר השתתפו בדיונים שעסקו באפשרות הקמתה של
מדינה פלסטינית עצמאית מירדן.

העומס הרב בתנועת־התיירים גרם בשבועות האחרונים
להטסת מטוסי אל־על בשבתות ובחגים, כדי שלא יישאר
מטוס שאינו בשימוש 24 שעות ביממה.

המיזנון — שעבד קודם ללא גביית־תש־לום,
בשבתות -עובד עתה בשבת כמו
כימי-חול.

חקירה ממשלתית —
בבאנקים אחדים
בסודי־סודות מתנהלת עתה חקירה ממשלתית, כדי
לברר אם לא אירעו עוד מיקרים, בהם שיתפו מנהלי־באנקים
מסויימים את עצמם בעיסקי־לקוחותיהם החוקיים
בהחלט.

בעיקכות פרשת־סימון, בה התגלו קשריו
עם כאנקים מפויימים הקרוכים לתנועת־החירות,
בדקה רשות ממשלתית מסויימת
את ספריהם של נאנקים אחדים נוספים -

רוב באי-הוועידה חייכו אפשרות כזאת -
אם כי לא נתקבלה החלטה מפורשת.
הדבר יעודד את עסקני־השטחים, שישתתפו, כפי
הנראה, במישלחות ובוועידות נוספות כדי ללחוץ על
ארצות־ערב לא להתנגד לאפשרות כזו.

בין השאר ישתתפו כנראה מנהיגים פלסטיניים
בוועידת־הפיסגה הערבית הקרובה.

צפויים מעצרים נוספים צפה למעצרם של אחדים מחברי מישלחת־רק״ח
לפסטיבאל הנוער בסופיה, אשר חזרו
לפני שבועיים.
הסיבה: המשטרה ושירותי־הביטחון החליטו לסעף את
חקירת־החומר של אירגוני־טירור, שנימצא בידיהן של

השטחים -יילקחו
מידי דייו
צעדם הבא של מתנגדי-דייו בממשלה:
פעולה שמטרתה להוציא את שילטון השטחים
המשוחזקים מידיו של שר־הבטחון,
המשמש עתה למעשה ראש־ממשלה כל־יכול
של שטחים אלה.
כדי להצר את צעדיו של דיין, יילחצו מתנגדיו שעד
ייני־השטחים שוב לא ינוהלו על־ידי המושלים הצבאיים
— אלא יועברו לטיפולם של משרדי־הממשלה השונים,
דבר שישאיר בידי משה דיין אך ורק את הטיפול בעד
ייני־ביטחון מובהקים.

מועד ביצוע התוכנית, המשוער: לאחר
הבחירות, בעוד כשנה, לכל המאוחר.

ערד סיכסרר
ספיר—פרס

— — זיו

—יייי י

פינחס ספיר, מזכירה החדש של מע״י, כועס על סגנו,
שמעון פרס — המציף אותו במבול תביעות־שכר־ותשלומים
של אנשי־רפ״י לשעבר.

כשפורקה רפ״י, הבטיח ספיר לפרס שכל
עובדי המיסגרת הקבועים יוסיפו לעבוד.
אולם זמן קצר לאחר־מכן -כתחילת 1968
הושלכו לרחוב רכים מאוד מהפונקציו־נרים של רפ״י. רק כשליש נקלט במיסגרת-
האם.

וגם לאלה חייבים אלפי לירות דמי-אש״ל, הוצאות
ונסיעות. הם פועלים באמצעות תת־המזכיר ״שלהם״,
פרם, והדברים הגיעו לידי כך שחלק מהם מאיים
במערכה ציבורית — דבר מאוד לא נעים בשנת־בחירות.

אמצעי-בטחוו
ב״אל-על״
שורה של אמצעי־ביטחון חדשים יופעלו באל־על —
זהו לקח פרשת־המטוס אצל מנהלי־החברה.

וחקרה את המנהלים שלהם -בדי לברר
איפה עוד קיימות אפשרויות של פגיעה בהסדרים
להם מסבים המפקח על הבאנקים.

חמדי כנעו -
מתווה חדש י
״אני מוכן לתווך בין ממשלות־ערב לבין ישראל —
אם תפנה אלי אישיות ממשלתית בכירה מישראל,״
הצהיר לא מכבר חמדי כנען, ראש עיריית־שכם, בפגישה
סגורה.

הסיבה: עם כישלונו של שליח־האו״ם,
גונאר יארינג, רואה עצמו כנען יותר ויותר
כאחד מדובריהם הראשיים של אנשי-השט
חים -מה עוד שהשיין* אל־ג׳עברי נחשב
לפחות מדי לאומני, בעיני רכים מתושבי*
הגדה.
התחזית שאישיות ישראלית
שלילית.

תעשה מיחוזה

כזו:

שתי הצעירות חנה בק ( )17 היהודיה ולאמים שקאר
( )20 הערביה.

הכוונה: להוכיח שחומר זה נלקח, כביכול,
בדי לעשות בו שימוש תעמולתי בארץ
-ולהדביק את האחריות לכן -לחברי•
מישלחת רציניים יותר.

כבשים מרומניה
בקרוב ייתנו שלטונות־ישראל בגדה המערבית רישיו־נות־יבוא
לסוחרי־הגדה, שבעזרתם יוכלו לייבא כבשים
מרומניה.

הממשלה נוכחה לדעת, כי הסידור הנוכחי,
לפיו מותר לאנשי־הגדה לייבא כבשים
,דרך־ הגדה המערבית, גורם להתפשטות
מחלות-צאן כבל הארץ -

במדינה

שבס

ז קי קי ס ל שלום
ל פ חו ת ל מי ל״בואיגג״
שיחרור המסוס החסוף ונוסעיו הצליח
לדחוק הצידה אפילו את המאורעות האדירים
של צ׳כוסלובקיה.
ובצדק.
כי לא היה זה רק סיומה של פרשה
סנסציונית. סביב הטיפול בהחזרת המטוס
געשה מלחמה שפילגה את ממשלת־הליכוד.
בפעם הראשונה מאז הורכבה הממשלה,
הובאה לכלל הכרעה בעייה מסויימת, הקשורה
ביחסי ישראל־ערב. בפעם הראשונה היו
השרים חייבים להכריע בין שני קווים: השימוש
בכוח, או חיפוש מוצא של שלום.
ייתכן שההכרעה למען דרכי־שלום יבלה
ליפול רק מכיוון שהבעייה היא בעייה מיש־נית.
לכן גם הנץ התקיף ביותר לא איים
להסיק מסקנות. אבל בכל זאת נוצר תקדים,
והמאמינים־בשלום שאבו ממנו עידוד.
קבוצה הקוראת לעצמה לוינס״ר (קבוצה
י שראלית נגד סיבוב רביעי) הפיצה גילוי־דעת,
ששם את הדגש על הנקודה המרכזית
של פרשת המטוס :״המשא־ומתן העקיף י־הנכונות
לויתורים הוכיחו את עצמם בצורה
חד־משמעית, בעוד שנוסחת משא־ומתן ישיר
לא הצליחה לקדמבו אפילו צעד אחד, והפכה
לנוסחת־קסמים להרחקת כל הסדר של שלום
למעשה.
...המטוס הוחזר באמצעות ויתורים —
מדוע לא השלום אנו צריכים לשלום
לפחות כמו למטוס בואינג!״

״קברן נבז ה! ״

אם אלוף הדף ־ צריו נשום לברוח !
חשב נחג ה״סאב״ וכר התפתח מידדף מסונן
ך* סתכל כציור המקיף עמוד זה. הוא מהודה
| 1מירשם גס של מירדף־מכוניות עוצר־נשימה שהתחולל
השבוע ברחובות תל־אביב, נוסח ״ימי שי־קאגו
העליזים.״
המירדף התחיל בבוקר יום החמישי האחרון, ליד
הצטלבות תל־ברוך שבדרך חיפה, נמשך לאורך קילומטרים
רבים — עד לליבה של תל־אביב, שם הסתיים
בצורה דרמאטית ליד היבל־התרבות.
מירוץ זה, שהכיל את כל הסממנים המאפיינים
דהרות־מכוניות בסרטי־גאנגסטרים אמריקאיים, יכול
היה להיראות בקומדיה של טעויות לולי גרם לפציעתם
של שני אנשים, סיכן את חייהם של אחרים.

חסימה ע? אי-תנועה
ך* בוקר יום החמישי האחרון נסע ראש־אג״ם,
^ האלוף עזר וייצמן, במכונית הפליי מוט הצבאית
שלו (המכונית ה שחורה בציור) מביתו ללישכתו בקריה.
עימו במכונית היו טרמפיסטים.
בדרך חיפה, ליד הצטלבות תל־ברוך, הבחין האלוף
בתאונת־דרכים משולשת של מכוניות שניכנסו
זו בזו. כמה שניות אחר־כך כשחלף על פניהן במכוניתו,
במסלול השמאלי של דרך־חיפה, פרצה
לפתע מכונית ברוזח הצר שבינו לבין המכונית שנסעה
לימינו, עקפה אותו — וזינקה קדימה במהירות.

ראה קצין בדרגת אלוף רודף אחריו ומפעיל את
הסירנה שבמכוניתו.
שבאבו לא ידע בדיוק לשם מה רודף אחריו האלוף
— אבל הסיק במהירות את המסקנה, שאם
אלוף החליט לרדוף אחרי אזרח, סימן שמשהו לא
בסדר אצלו. הוא לא
ידע מה, אבל החליט
לברוח.

יום שד חול
ך* די להבין מדוע

^ החליט שבאבו
להימלט מן האלוף
יש לחזור 12 שעות
קודם לכן, לדירה ב־שכונת־התקווה,

גרים הוריו של ישוייצמן
ראלי
הנושא את ה־שם
אריק עינב.
אריק היה פעם סדר בדפוס הארץ וחברו הטוב
של שבאבו. יחד היו מבצעים מעשי־הרפתקנות של
נערים. לפני שנתיים ירד עינב לארצות־הברית,
נשא שם אשה. עתה בא לביקור בישראל.
אותו יום נסע עינב במכונית שכורה, לרמת־

מול ״גני בליעל !״
יהודה צדוק, תושב גבעת־מרדכי בירושלים,
נהרג לפני חצי שנה בתאונה, אבל
אין נותנים לו לנוח בשלום על מישכבו. מה
שקרה לו אחרי מותו הפך לסלע־מחלוקת,
ובשבוע הבא ישמש עילה לתביעה משפטית.
.ימי שני חייו מעט ורעים היו,״ נאמר בכרוז
שהופץ ימים אחדים אחרי מותו .״והנה
במותו, אחרי יסורים קשים, עטו על בשרו
הפאחולוגים מנתחי־המתים מבית״החולים
הדסה בירושלים, וביד זדון ואכזרית כיתרוהו
ללא רחם, חיללו כבודו ומנעו ממנו
מנוחת עולמים.״
קרוביו, ממשיך הכרוז לספר, הביאו
מומחה מחברה קדישא שיבדוק אם חסר
משהו לגופה. אבל. עמד לשטן איש החברה
קדישא של עדתנו בשם אברהם סיחי ולא
נתן למומחה לגשת אל הנפטר ז״ל אין
דרך אחרת להסביר את התנהגותו של אברהם
סיחי אלא בזה שהוא שיתף כאן פעולה עם
הפאטולוגים עבור בצע־כסף.״
״ אותםארורים הכרוז המשוכפל
מופנה. אל אחינו יוצאי תימן!״ ,ולכל
אורכו חוזרת הנימה העדתית, של תימנים
המדברים אל תימנים. :האיש הזה אין לו
זכות להמנות בין אנשי חברה קדישא של
עדתנו, אחרי שהוא איננו אלא קברן ניבזה
מחברת הטומאה — הפאטולוגים.״
על כן אך טבעי היד״ שכעבור זמן קצר
נכנס לתמונה הוועד הכללי לקהילת התימנים
בירו שלים. הוא פירסם כרוז המופנה
אף הוא ״אל ציבור יוצאי תימן״ ואשר
מטרתו להוכיח, כי כותבי הכרוז הראשון
היו אשכנזים, וגם שקרנים.
״מעשה שהיה כך היה: אחד מבני העדה
נפצע בתאונה מחרידה, ולאחר אישפוז ב־בית־החולים
הדסה, משך ימים אחדים, נפטר.
חברה קדישא שלנו בדקו את הגופה ונוכחו
שלא נעשה בה ניתוח שלאחר המוזת הם)
טיפלו במת כראוי, רחצוהו במעמד המשפחה
ורבים מבני העדה, וכרכוהו בתכריכים.
״כשהחלו להספידו באו אנשים מהעדה האשכנזית
ורצו לפתוח את התכריכים ולנוול
את המת, בניגוד לגמרא מפורשת שאינם
רשאים לנוולו. כל הנוכחים שם התנגדו להם
וגרשום בחרפה. למחרת יצאו אותם אנשים
בני־בליעל בכרוז מלא חרפות ושיקוצים על
החברה קדישא שלנו האם בשם המתים
יתירו לעצמם לשקר ולאנץ את החיים?
אותם ארורים קובלים שלא נתנו
להם לבדוק את הגופה ועם זאת באותו
(המשך בעמוד )! 8

העולם הזה 1618

היה זה אוטו בעל צבע אפור־כהה מדגם סאב
(המכונית הלבנה בציור) .לפי מיספר הזיהוי שלו
ניתן היה להבחין שזו מכונית שכורה. ישבו בה
שלושה צעירים, שניראו חשודים בעיניו של האלוף.
ייתכן שהצורה הבלתי־זהירה בה עקפה המכונית
את מכוניתו העלתה את חמתו; ואף ייתכן שקישר
אותה לתאונה שראה. על כל פנים, האלוף החליט
לרדוף אחרי המכונית, לעוצרה ולהטיף מוסר לנהגה.
לאחר־מכן סיפר האלוף וייצמן, כי חשד שהמכונית
נהוגה בידי ערבים, ולכן פתח אחריה במירדף.
עזר וייצמן הצליח להדביק את מכונית הסאב ליד
הרמזור שבהצטלבות דרך־חיפה ויהודה המכבי. היא
נעצרה ליד הרמזור, מיספר כשלפניה
מכוניות — והאלוף
נעצר לפניה וחסם
את דרכה.
כשראו זאת האנשים
שבמכונית ה־סאב,
הם עלו על
אי־ד,תנועה החוצה
את הכביש, ירדו למסלול
הנגדי, עקפו
את המכוניות
שעצרו לפניהם וחז־רו
למסלול המוביל
שכא בו
לעבר תל־אביב.
עתה היה ברור לאלוף שמשהו לא בסדר במכונית
זו. אם נהג מעז להסתכן בצורה כזאת כדי לחמוק
ממנו, סימן הוא שהוא מנסה לברוח. האלוף הפעיל
את הסירנה שבמכוניתו ופתח בדהירה בעיקבות
המכונית הבורחת.
אותה שעה נהג במכונית הסאב השכורה שלמה
שבאבו, צעיר בן 20 מתל־אביב, בנו של פקיד
במוסד ציבורי בתל־אביב. הוא לא הכיר את
האלוף וייצמן. הוא סתם היה אחוז פחד־מוות: כי

הגולן. שבאבו חיכה לו בבית־הוריו עד חצות הלילה.
כשחזר עינב ביקש משבאבו, שהוא בעל
רשיון־נהיגה, להסיע שניים מקרובי משפחתו לרעננה.
שבאבו מילא ברצון את בקשת ידידו הטוב.
״כשחזרתי,״ סיפר שבאבו ,״שאל אותי אריק אם
מתחשק לי לנסוע עוד. בטח שהסכמתי. שאלתי
אותו אם מותר לי לקחת איתי שני חברים, מנחם
ושלמה, שהוא מכיר אותם. הוא הסכים ונתן לי את
מפתחות־ד,מכונית. הוא רק ביקש שאחזיר את המכונית
עד שמונה בבוקר, כי הוא רוצה להחזיר
אותה למשרד ששם שכר אותה.
״לקחנו את המכונית ונסענו לדיזנגוף. אחר־כך
נסענו לרחוב החשמונאים לדיסקוטק סאני. העלינו
שם שתי בנות שאנחנו לא מכירים ולקחנו אותן
הביתה. משם נסענו לטייל ברחובות בת־ים. הדלק
הלך להיגמר — ואז נסענו לתחנת־דלק בדיזנגוף.
״לא היה מה לעשות ומישהו הציע לנסוע לנתניה.
בדרך עצרה אותנו המשטרה, בדקה את
התעודות שלנו ונתנה לנו להמשיך לנסוע. בנתניה
לא היה מה לעשות והחלטנו לנטוע לחיפה לבקר
שם את דודתי ולהציע לדוד שלי — אולי הוא
רוצה שניקח אותו לבקר את הורי בתל־אביב.
״כשהגענו לחיפה היה כבר ארבע וחצי בבוקר.
ישנו חצי שעה במכונית, ליד קפה גינתי, על הכרמל.
אחר־כך נסענו לראות אם יש מה לעשות
בגן־האם. הכל היה סגור והחברים שלי היו צמאים.
עמדו שם ארגזים עם חלב והם ירדו ולקחו חמישה
בקבוקים. שניים מהם שתו ושלושה הכניסו לאוטו.
״נסענו לדודה שלי ושתינו שם קפה. אמרתי לה
שלום ולהתראות והתחלנו לחזור לתל־אביב, כי
הייתי צריך להחזיר את האוטו בשמונה. בעשרים
לשמונה היינו ליד הצטלבות תל־ברוך וראינו שם
תאונה משולשת. משם המשכנו הלאה לתל־אביב.
אני נסעתי במסלול הימני. מצד שמאל שלי נסעה
מכונית פליי מוט צבאית. ישב שם איזה אלוף. היו
(המשך ב עמוד )22

* היא ברחה מהצבא
אד הזוהר והעירום כדי שיסריטו סרס מיוחד אודותיה?
באן אן היא רק מדיום, כפי שהסביר
גבריאלי :״הסרט מנסה להמחיש
את חוסר היכולת לתרגם את האדם למערכת
הגדרות סטאטיות. האישיות לובשת
ופושטת צורה בכל רגע, ואינה
חוזרת על עצמה לעולם. היא הולכת
לאיבוד ברגע שמנסים לבטא אותה בכלי
סטאטי.
״הסרט מראה נערה בשם אן, תחילה
הוא מנסה להגדיר אותה מבחינה מילולית.
אחר־כך אנו ראוים פסל היוצק
ממנה פסל. אף־על־פי־כן ברור לנו שאין
זו אן האמיתית. אן אינה מצוייר,
בהגדרות שלה.״

נימאס לה

י* יפן, איפוא, נימצאת אן?
היא נימצאת אי־שם בערבות של
רוסיה — שם נולדה לפני 20 שנה.
היא נימצאת ביפו, לשם עלו הוריו,
לפני 18 שנה. היא נימצאת בפנימייה
של אלוני־יצחק ובכפר־הירוק, שם למדה
והתחנכה.
אן נימצאת בבסיס הצנחנים, לשם
התנדבה כמקפלת־מיצנחים כדי לזכות
בעבודה בלתי־שיגרתית. אבל אחרי תשעה
חודשים נימאס לה.
״כל בחורה צריכה ללכת לצבא,״ היא
אמרה ,״אבל כל דבר שמתחיל להיות
משעמם ושיגרתי, עושה אותי חולה.
החלטתי שמספיק לי עם הצבא.
ביקשתי שיתנו לי ללכת.
לא שמעו לי.
״עשיתי נפקדות. ישבתי

על תקליטי־ג׳ז. ושם ישנה אן, רוב שעות
היום, כי ״בקייץ אי־אפשר לחיות כאן בחוץ.״
מקן
זה היא יוצאת רק בשעות הערב —
״כי אני ציסור־לילה.״
אז, אפשר לראות אותה חיה וסוערת ב־בתי־הקפה
של דיזנגוף ובדיסקוטקים.

בזתי נתפסת

ך אולי מציייד! אן רק בחלומותיה, חלון
מות על חיי כוכבת־קולנוע נערצת?
בינתיים היא מתנדבת להופיע חינם בכל
מיני סרטים ניסויים, בתקווה למצוא את
הדרך אל הסרטים הגדולים :״אני בלתי-
נתפסת, נכון?״ אומרת אן ,״אבל כשאני
מעוניינת שיתפסו אותי — אז תופסים אותי
חזק.״
אז לא מגיע לה אחרי זה שיעשו עליה
סרט?
בטח שמגיע. אפילו בצרפת היו עושים
עליה סרט. הנה, למשל, רצה במאי צרפתי
צעיר בן 20 לעשות סרט על צעירה צרם־
ודה. הוא לקח את אן בורגיניון בת ה־, 18
בת לאחת המשפחות הידועות בפאריז, דודניתו
של הכתב הידוע של תחנת השידור
אירופה מס׳ , 1אלן ביזנסון. אן והצרפתית
היתד, צעירה כשעזבה את הבית והסתובבה
בסן־ז׳רמן ובבתי־הקסה שם, הדומים לכסית
ולקליפותיה.
לקח הבמאי את אן הצרפתיה ועשה עליה
סרט שהוצג כבר בבתי־הקולנוע של הרובע
הלאסיני. הוא הציג אותה בשמה, מסר בסרט
את מידות גופה ואת כתובתה הפרטית.
ולא תנחשו — גם הוא קרא לסרט שלו אן.
ואם אוריאל גבריאל, היה מוכרח להפשיט
את אן שלו בסרט אן, ברור שגם אן ה־צרפחיה
התפשטה בסרט אן הצרפתי.

ך • גוף החשזץ* ביותר על מסך־הקולנוע
| 1הישראלי עשוי להיות בקרוב גופה של
צעירה תמירה, צנומה ובעלת עיניים בוהות
— גופה של הדוגמנית אן טוכמאייר.
לפחות שלושה במאים ישראליים בחרו בה
כדי להתפשט בישראל. ז׳ק קטמור צירף
אותה לפסטיבאל־העירום שלו, בסרט העוסק
בגוף־האשה אשר הוא מביים זה מיספר
חודשים. אורי זוהר בחר בה לתפקיד אפי־זודי
— בעירום כמובן — בסרט קצר ומטורף
אשר הפיק תוך שלושה ימים וכינה
הצד השני. הסרט יוצג כהקדמה לסרטו
השכונה שלנו.

אך הגדיל לעשות משניהם במאי־קולנוע
חדש, אוריאל גבריאלי, בעלה של השחקנית
מרים גבריאלי. הוא הפיק סרט קצר העוסק
כולו באן, מפרט את מידות־גופה ואת
כתובתה הפרטית, ונושא גם את השם —

במד, זכתה אן, דוגמנית־צילום צמרתית,

חודש בכלא צבאי. אחר־כך עשיתי נפקדות
עוד שבוע ואז כבר החליטו להיפטר ממני.׳׳
אלא מה י כשפרצה המלחמה התנדבה אן
שוב — לקפל מיצנחים.

ביישנית מדי

ולס אס גם זו אינה אן האמיתית
תוכלו למצוא אותה, אולי, בעדשות
צלמי־האופנה של ישראל.
אן היא דוגמנית־צילום מעולה. הצלמים
אוהבים לעבוד עימה. היא ביישנית מדי,
לפי דבריה, מכדי לעלות על מסלול — אבל
כשהיא נימצאת בחברתה האינטימית של המצלמה,
היא מרגישה עצמה משוחררת.
ואם לא שם — אולי נימצאת אן בחדרה
שבצפון תל־אביב, חדר עירום־קירות, שרק
פלאקט בודד אחד של הזמר הכושי ג׳ימי
הנדריקס תלוי בו•
למרות זאת, זהו חדר מלא,..מלא מוסיקה:
ומחט־הפטיפון אינה פוסקת מלהסתובב

חרום בעיניים

אן, בת ח־ , 20 מסתגרת בדירתה וותל־אביבית בכל שעות
היום, יוצאת אל הרחוב כימענו רק בערבים ובלילות. מלבד
תעסוקתה כדוינמניתיצילוס היא שואפת להיות כוכבת. ב שלב זה היא מ שחקת בסרטים קצרים.

בשו ודם וגבס

שלוש ת מונו ת ב הן נראית אן
טוכמאייר ב שלו שה מצבים. מי
מין: גופ ה העירום מכוסה בגב ס על־ידי הפסל יהודה בן־יהודה,
לצורך הסרט אן העוסק בתיאור דמותה. למעלה, מי מין, נראית אן
בחיי היום־יום שלה, עליזה ו שובבה כפי שידיד־צלם קלט אותה בחב־

רת קבצן. למעלה, מ שמאל, אן בצילו ם־דוגמנות של פיטר הרצוג.
אן צול מ ה צילומים רבים על-ידי הצלם פיטר הרצוג. לפי דבריה
של אן, היא עצמה ביי שנית מדי מכדי לעלות על המזסלול, ולכן
היא מעדיפה להצטלם .״בצורה זו,״ היא אומרת ,״ אין קשר י שיר
ביני לבין קהל הצופים, דבר המאפ שר לי להיות חופ שי ת וטבעית.״

ה ן לג ת אן?

נ־אפלין ביד

אן בצילום־אופנה של פיטר
הרצוג, בו היא מדגיימה חל׳-
ה. בדוגמנית, נסעה נ בר ליוון להציג שם אופנ ה ישראלית.

אן סוכמ אייר כפי שהיא מו־ן
ן 1ך
| \ 1מ ך, ך ] 11י
פיעה נ סי ר טו הקצר האחרון
1 1 1 1 1

של אורי זוהר הצד השני, לצידו של ה שחקן דודיק סמדר. על גבה

שהופיעהה עד כה ן 1 מטייל לו צב שכינויו בסרט הוא אוסקר. אן,
יישנית — 1
בעירום ב שלו שה סרטיס ישראליים, טוענת כי היא
דבר המונע בעדה מלהיות דוגמנית־מסלול או שחקני ת־תיאטרון1 .

1 7י*

מאת שליחת היוו* דיג ברומניה

מו ט מי 0־ * מ 09101

* זרתי השכוע מרומניה. לא ממש
| ן מן הכפור — אך מארץ הקופאת
הולכת.
אומנם ממשיכה הממשלה לחלק נשק, ב־
!דחתנות, לאנשי־המיליציה העממית, המכונה
:מישנזרות הלאומיים. החלוקה נעשית בבתי־ורושת
ובכפרים הקטנים .״לקראת פלישה
וובייטית אפשרית,״ אומרים כולם.

אולם יחד עם זאת, ניכרת אווירה של
יכאון ושל השתקת כל רעש מיותר. אסור
עשות גלים. מותר עדיין לנשום — אבל
ק בשקט.

^ אווירה זו של הליכה על בהונותהרגליים
העיר אחד מעורכי־העיתונים
רומנים :״אם הרוסים מתכוונים לפלוש,
ם ייעשו זאת כך: קודם כל, יתנו להונגרים,
משתוקקים לקבל בחזרה שטחים ניכרים
ל טראנסילבניה, לפלוש אלינו.
״ההונגרים ייעשו זאת ברצון. הם יהיו
;וכנים להילחם כמו אריות למען שטחים
הם עדיין יש רוב דוברי־הונגרית.
״ואז יתערבו הרוסים. הם יבואו, לא
פולשים אכזריים אלא כמצילים, המפרידים

במדינה
(המשך מעמוד ) 15

כרוז טוענים שהגופה חסרה לב, כבד ועוד
אברים. מנין ידעו זאת? האם נביאים הם?״
המת והחי. מי שנפגע במיוחד מכל
הפרשה היה אברהם סיחי, איש החברה
קדישא התימנית. אך מכיוון שהכרוז הראשון
לא נשא חתימה, לא ידע נגד מי להתלונן.
חקירה נמרצת של עורך־הדין הירושלמי
הצעיר משה בן־ארי הביאה אותו למסקנה,
כי מאחרי הכרוז עומד הוועד הציבורי
להגנת כבוד המת. בית״המשפט יתבקש
להכריע, כי אומנם היתה כאן הגנה על
סודו של יהודה צדוק המת, או פגיעה בכבודו
של אברהם סיחי החי.
תחבורה הענק הכפות
השבוע חנך הקואופרטיב אגד את הקוו
הארוך ביותר שלו: מתל־אביב לאבו־רודם,
העיירה שבחוף המערבי של חצי־האי סיני.
אולם החברה המפעילה 1111 קווים, בעזרת
צי של 2200 אוטובוסים, עלולה —
לדברי אנשי־המינהלה שלה — לעמוד בקרוב
במצב בו תיאלץ לצמצם את הקווים. הסיבה:
מחסור באוטובוסים, הכופת את הענק ששמו
אגד.
פיגור מצטבר. כבר ברגע יש פיגור
מצטבר. אגד הזמינה אוטובוסים רבים, ו־
200 כלי־רכב חסרים בשלב זה. קיים חשש
סביר, שהפיגור יגדל וילך בקרוב. כי מיפעל
ליילאנד־אשדוד, בעל זיכיון הפקת שלדי-
האוטובוסים בישראל, אינו מצליח לספק את
כל השלדים הדרושים לחברה.

בין שני נצים. וכך נראה את שרידי־החירות
שלנו נעלמים לגמרי״.

ך• ינתיים מורגשת

היטב המתיחות,

4ברחובות בוקרשט.
כל האזרחים הצ׳כוסלובקים נהנים עדיין
מזכויות־יתר ומהאהדת־הציבור. השילטונות

המקומיים והאזרחים יוצאים מגידרם כדי
להנעים להם את השהות.
מאכסנים אותם בבתי־ספר או במעונות.
הממשלה משלמת את כל הוצאותיהם. איש
לא חולם — בשלב זה — לדרוש מהם
לשוב לארצם הכבושה.
בינתיים התחיל מתפשט נוהג של מיברקי־מחאה
פארטיזניים, הנשלחים מצד פועלים
ועובדים אחרים, מן המיפעלים הגדולים. עד
כה היה נהוג לעשות כך נגד ״מזימות
האימפריאליזם״ .לא רבים המיקרים שפעולה
קומוניסטית גררה תגובה כזאת.
הדבר גרם לחששות אצל התיירים הסובייטיים
שבבוקרשט. הם מסתגרים בהדרי-
המלון שלהם. ואילו משטרודרומניה מפעילה
מישמרות כבדים מאוד, השומרים מכל עבר

אלא שלו היה ליילאנד מסוגל לספק את
השלדים, גם אז לא היה כל ביטחון ששני
המיפעלים העוסקים בהרכבת האוטובוסים
ושלדיהם — הארגז ומרכבים — יוכלו
להתגבר, מצידם, על הפיגור.
החודש התחייב ליילאנד לספק 40 שילדות.
הוא סיפק . 12 כי מיפעל זה ייצא
השנה גם 80 אוטובוסים לרומניה, ובשנה
הבאה ייצא אפילו .100 הקורבן העיקרי של
תהליך זה: הצרכן המקומי — אגד.
״נקנה כל אוטובוס!״ לא מכבר
הגישה חברת אגד בקשת־יבוא ל־ 200 מכו-
ניות. ליילאנד ומרכבים הקימו קול זעקה,
טענו כי הקואופרטיב לתחבורה מנפח ב־בוונת־תחילה
את מספר האוטובוסים שהוא
תובע מהם, כדי ליצור מחסור מלאכותי
שיאפשר לו הזמנות־חוץ.
על טענה זו מגיבים אנשי־המינהלה של
אגד :״אדרבא, שיספקו לנו את האוטובוסים.
אנו נרכוש כל אוטובוס שהם יוכלו למכור!״
אלא שבל הוויכוח הזה אינו אלא גיחה
קטנה לעומת הקרב העומד להתחולל בין
הספקים המקומיים לבין אגד, בקרוב. כבר
בשלב זה, הודיע הקואופרטיב לספקים ה־נידהמים,
שאחרי שנת 1969 יסרב לקבל
מכוניות עם שילדת־פלדה — שאסי, בלועזת.
רגשות מעורבים. באוטובוס בלי
שאסי אפשר לשאת משאות כבדים יותר —
כי גוף־יד־,מכונית פחות כבד. אפשר
להטעין מזוודות מתחת לרצפת־האוטובוס ולא
על הגג. מכונית וזו גם מקלה על המנוע.
כן תובע הקואופרטיב אוטובוסים המיועדים
למחר, ולא לאתמול. בין החידושים שאגד
דורש:
#מכוניות גדולות יותר, עם 55 במקום
47 מושבים.
• מנוע חזק יותר. הממוקם בחלק האחורי
של המכונית.

על בניין השגרירות של ברית־המועצות.

* * צד שגי, כבר מורגש המיתון המדיני,
פרי המצב החדש.
העיתונים והראדיו מפחיתים לאחרונה בערכן
של מאורעות־פראג, ושוב אין מקדישים
כותרות ראשיות לנעשה בצ׳כוס־לובקיה.
החנויות
בבוקרשט גדושות: בייחוד חנו־יות־המזון.
כל עקרת־בית המכבדת את
עצמה מארגנת לעצמה מאגר־מזון יסודי,
לשעת־חירום.
אולם התורים סדירים והקניות נערכות,
למרבה ההפתעה, ללא פאניקה ובסדר מופתי.
אולי משום שהרומנים למודי־הסבל, ידעו
מלחמות וכיבושים בלתי־ספורים.

ך * ו מ ני האינהצ׳כיה, ואם ידרשו
? 11 הרוסים כניעה — יימצאו אלף קוויז־לינגים
שייהפכו את המישטר הקומוניסטי־הלאומי
שלנו למישטר של גרורי־רוסיט,״
אמר לי פקיד בכיר ממשלתי, אותו פגשתי
בבית פרטי.
כבר בשלב זה מצביעים חוגים דיפלומאטיים
מסויימים על שורה שלימה של
אנשים בדרג בכיר שיהיו מוכנים — אם לא
לשמש קוויזליגים ממש, אז לפחות להקים
ממשלת־ויתורים כלשהי.
בין השמות שמזכירים בהקשר זה: שמו
של הגנראל דרגיץ ;,של קובוסטויגא; של
אפוסטול ושל רבים אחרים מאלה ששיתפו
בזמנו פעולה עם גיאורגיו דז׳ — מנהיג
המפלגה הקומוניסטית הרומנית לשעבר.

ףכףנמש כי ם החיים, לפי שעה, בשקט
1מתוח. משחקים את המישחק של ״העסקים
כרגיל״.
בבוקרשט, טימישוארה, קלוז׳ יאשי ובעיר
דוברת־הגרמנית שבאיזור ההונגרי־רומני,
ברשוב — החיים נראים כימעט נורמאלים.
גם סיסמות־ד,סולידאריות עם הצ׳כים שוב
אינן מופיעות. אבל לעומתן אפשר לקרוא
עשרות סיסמות נוסח ״בכל היקר לנו אנו
נשבעים — נגן על המולדת!״
אם אלו סיסמות בלבד או חלק מרוח-
ההתחדשות שעברה לא מכבר על העם
הרומני — יעידו המאורעות בעתיד.

•< חלון פאנוראמי־ענק עבור הנהג, שיקל
עליו את הנהיגה.
י • עיצוב מחודש של האוטובוס, בעזרת
אדריכלי־פנים בעלי מוניטין בין־לאומי.
הקמת ועדה שתקבע כל הנתונים
הללו ולשתף בה את נציגי־הקונים — כלומר
את נציגיהם של אגד ושל דן, וכן של היצרנים
ושל משרד־התחבורה.
יצרני־האוטובוסים הישראליים קיבלו את
התביעות ברגשות מעורבים. לא זו בלבד
שהתביעות ייאלצו אותם לפרק את קווי־הייצור
הקיימים, ולהקים מיפעלים חדשים:
״היום בונות אגד ודן בעצמן את
התחנות,״ התריס אחד הייצרנים, השבוע,
״אז מחר ירצו לייצר בעצמן אוטובוסים!״

פשעים
י צח ה אורג ת
לא היה זה מעשה־האונס הראשון במדינה
ויש לחשוש — גם לא האחרון. אך לעיתים
רחוקות מבוצע מעשה פראי יותר, חסר־רחמים
יותר — בנערה תמימה יותר.
כי האונס והרצח של שולמית ועקנין
( 16 וחצי) ,פועלת קטנה במחלקת האריגה
של מיפעל פתח־תקוואי, היה כה חדור
זוועה ויאוש, שהחוקרים המשטרתיים הנוקשים
ביותר זועזעו למראה הגופה הקטנה,
המקופלת בתוך חבית. צעירי־השוטרים במקום
— פשוט בכו.
האנס ארב בחורשה. שולה ועקנין
נרצחה בחניקה, לאור היום, לאחר שתוקף
או תוקפים אלמוניים ביצעו בה את זממם.
זה אירע לאחר שחזרה ממישמרת־העבו־דה
שלה, במיפעל־האריגה של האחים הורביץ
שבקרית־אדיה, בפתח־תקווה.
ביום רביעי האחרון, בין השעות חמש

לשבע בערב, לדברי המשטרה, הגיעה שולה
לחורשה קטנה המפרידה בין כביש פתח־תקווה
— ליד סיבוב ג>זה — לבין המיפעל
בו עבדה. יש להניח שהאנס ארב בחורשה.
מה שהתחולל שם, אפשר רק להעלות
על הדימיון. אין ספק שקרב אכזרי נערך
בין השיחים: בגדים וחפצים אישיים נמצאו
פזורים בשטח, העידו עדות אילמת על
רגעיה הנואשים האחרונים של הצעירה.
אחרי שהרוצח תלש מעל הנערה את
בגדיה, ואנס אותה — הוא חנק אותה
בידיו החשופות, כפי שמעידות החבורות
שעל צווארה. אחר־כך, בנסותו למצוא מחבוא
לפשע, תחב את הגופה הקטנה לתוך החבית
שעמדה בקירבת־מקום.
״כולם ניסו להתחיל איתה ״.כאשר
לא הופיעה שולה ועקנין בביתה, בלילה
שלאחר הרצח, לא דאגו הוריה
במיוחד: עוד בשעה שלוש אחר הצהריים
נפרדה שולה מאחותה הצעירה תמר, העובדת
אף היא במיפעל לאריגה: ומלבד זאת
— לא פעם נהגה שולה ללון בבית־הוריו
של ארוסה אפרים — עימו עמדה להינשא.
״הם אפילו נרשמו לרבנות, אך צריכים
היו לחכות שימלאו לשולה 17 שנה,״ סיפרי
קרובים השבוע .״הם נורא אהבו.״
אלא שעל־אף אהבה זו היו לשולה החיננית
והנאה מחזרים רבים מאוד .״גם
במיפעל ניסו כל הבחורים להתחיל איתה,״
סיפר אחד הפועלים .״כולם חיבבו את
הגוף המחוטב ואת שיערה השחור הנאה.״
אחד מאלה שחיזרו אחרי שולמית היה
יהודה ג׳ורג׳י. וג׳ורג׳י הוא האיש שהביא
לאיתור הנירצחת — בגלותו, כמובן, מדיד
לחוקרי־המשטרה שהיא לא היתה בשבילו
סתם נערה — אלא נערה אהובה.
ג׳ורג׳י מצא חפצים אישיים השייכים לנערה
בחורשת־האקליפטוסים, דרכה עוברים
העובדים, בדרכם למיפעל. מאחר שג׳ורג׳י
דאג מאוד, כששולה לא באה לעבודה יומיים,
הוא הופיע בבית־החרושת פתאום, מלא
אימה, כשבידו המדליון שהיה תלוי על
צווארה של שולה — וארנקה שלא מש ממנה.
הדבר החריד את המנהל, אלי הורביץ.
ללא היסוס, הזעיק מייד את המשטרה.
חקירה כלי קו. גששי משטרת פתח־תקווה
לא התקשו לגלות את הנירצחת, את

שולמית ועקנין
מ ע שיו של נוטורף־מין? ״

סימני־גרירה למרחק עשרים מטרים בערך,
את השיחים השבורים שהעידו על המאבק,
ואת החפצים האישיים הפזורים בשטח.
מיטב החוקרים הוזעקו לפתודתקווה. מפקד
משטרת המקום, פקד יהודה פיישטר, שהיה
בחופשה — בא מייד; ואילו מפקד־הנפה,
סגן־ניצב מיכאל בוכנר; ראש לישכת־החקירות
צבי צייטלין; ראש מחלקת־החקי־רות
של מחוז הדרום ניצב־מישנה גאייר; והמפקח
וולמן — התקבצו לצוות־חקירות
אחד ששם לעצמו ליעד לפענח את המיקרה
בכל מחיר.
זה לא יהיה קל. בשלב ראשון, קיימות
שלוש אפשרויות( :א) שהרצח בוצע על־ידי
מטורף־מין; (ב) שהוא בוצע על־ידי
מחזר נכזב; (ג) ששולה נהרגה על־ידי זר
שנקלע למקום, ושהיו לו סיבות להסתתר.
השבוע עדיין סירבה המשטרה למסור
פרטים על החקירה. הצהיר רב־פקד צבי
צייטלין, המשמש דובר המשטרה :״בשלב
זה אנו עוצרים אנשים, כדי שיוכיחו אליבי.
אך עדיין אין לנו קו בחקירה — מ־חוסר־נחונים.״
העולם
הזו! 1618

ביפים שבהם; במלונות־פאר; ובמסעדות האלגנטיות.
אפילו בדיסקוטקים נראו השניים.

אירושי־במה
הבמאי אדם גולדברג ורעייתו החמודה
לוטה פרימור מתגרשים, סוף־סוף. בעצם,
לוטה רצתה להתגרש מאדם מזמן. ליתר
דיוק: מאז מצא אדם סטאטיטטית חמו־ד
ה, בעת הסרטת חול בעיניים, והתחיל
להסתובב איתה.
אבל אדם לא כל־כך רצה. הוא העדיף
לחכות עד שתהיה לו הזדמנות לסיים את
הפרשה, דווקא, כשהצדק איתו — לפחות
למראית־עין.
וזה בא, מאוחר אומנם — אבל כידוע
מאוחר טוב מלא־כלום. זד, בא בצורת
מישל, שחקן צרפתי חתיך, שהתחיל להוציא
את לוטה — שהיא, אגב, היתר, צריכה
להיות המחליפה של רבקה׳לה רז,
בזמנו.
אז אדם עשה ללוטה סקאנדל, והשניים
החליטו שצריך להפרה וכך זה קרה.
תמיד אהבתי גירושים מתוך הסכמה.

מומחה לאנטומיה
גדעון עוד כ שהיה גדעוןשרר כדורגלן בקבוצת
הכוח תל־אביב הוא היה יזו ע כבקי נדו?
באנטומיה של המין השני. אבל הקייץ, כש הגיע
שרר לחופ שת מולדת קצרה מארצות״
הברית, הוא היה כבר מיקצועי ב שטח הזה.

לפני שובעיים (קעולס הזה )1616 סיפרו
לכם ודאי הקוליגות שלי איך יוסף פריי
( )28 ראש־לישכתו של הראשון־לציון, הרב
יצחק גיסים, הסתבך בפרשת המחאות
בסך 640 דולאר — ופסק פיתאום להיות
מנהל־לישכתו של הרב הראשי הספרדי.

פריי — לגברת ירושלמית אמידה, לאה

עהרנטל.

הנערה לא ידעה שפריי נשוי. היא גם לא
ידעה שהוא חי את חיי־הזוהר המשותפים
שלהם בעזרת משכורתו הצנועה, כפקיד-
ציבור.

אבל לא איש זריז כיוסף ישב על זרי-
דפנה. הוא התגעגע, דווקא לאחר נשואיה,
לרות. על כן שכר בלש פרטי, מאלה —
איך אומרים? — שמובנים לעשות מה
שאחרים לא מעזים.
יוסף הפקיד בידיו קטעי־עיתונים ובעיקר
תצלומים המראים אותו בחברת נשיא-

מה שהתחיל חורה לנערה הוא, שנודע
לה יום אחד שיוסף פריי סיבך אותה בצרה
רצינית מאוד. ואז תבעה ממנו, כמו כל
נערה תמימה אחרת, שייעשה אותה לאשר,
הגונה.
לשווא.

איש מכובד מאד

אז, ביאושה ובאכזבתה, פנתה למשרד-
החקירות של הבלש נחום ציפרוני. איש־הבטחון
הוותיק העוסק בחקירות פרטיות
מאז נפצע בעזה, במלחמודששת־הימים, אסף
בשקט חומר — ותבע מפריי :״עזוב אותה
מייד. די הרסת את חייה!״

אני רוצה לספר לכם, על חייו האינטימיים
של פריי הממושקף, הנקי והרציני למראה.

אז לפני כשנה ומשהו חיזר בלהט אחרי
דיילת אל־על צעירה, נחמדה ותקיפה בשם
רותי. הם יצאו ביחד ולבסוף הסתכסכו.
אז קפץ על פריי רוגזה של רותי :״הבטחת
לי חתונה!״ זעקה עליו, כשנתקלה בו בפתח
משטרת רמת־גן ,״אז בוא ונתחתן! עכשיו!
מנוול!״
פריי ברח על נפשו.

המדינה, משה דיין, והרב ניסיט. כל אלה,
כך הורה לבלש, יש להראות לרות כדי
לשכנע אותה שכדאי לה לחדש את הקשרים
איתו.
אבל אי־אפשר לחיות מתקווה בלבד. לכן
התלבש מנהל לישכתו של הרב דאז על
נערה רמת־גנית חמודה, ממוצא עיראקי׳
אותה פגש במיקרה בכנס עיון דתי
בירושלים. העיון היה ממושך: הוא החליט•

זה היה לפני כתישעה חודשים. מאז
נשואים השניים. כל אחד לחוד, כמובן.
רותי -לעזריאל המר, פקיד בכיר
העובד במכון הבדק בלוד.

כי שרר, המשחק כיום בקבוצ ת כדורגל
של חובבי ם בסאן־פרנציסקו, לומד שס פיזי
יוטרפיה. מייד כ שהגיע לארץ החל להוכיח
כי התקדם בלי מודיו, ערך סקר מקיף של
הגופות העתידים להימנות בין ל קו חו תיו,
כ שיחזור בעוד שנתיים לארץ עם התואר
מוסמך לפיזיוטרפיה.
אולם הגוף שמשך אותו ביותר ו,יה זה
של צעירה בשם רותי שטיינברג, בתו
של אחד מסוחרי מתנת־הכסף הגדולים במינכן.
רותי עומדת לפני ני שואים לצעיר
גרמני, והיא מאורסת לו מזה שלוש שנים.
הנערה הגיעה לארץ לביקור קצר — עד
שפגשה בגדעון. למענו דחתה את שובה
למינכן.
המיברקים והטלפונים הבהולים שהגיעו
מגרמניה ממ שפחתה ומארוסה כאילו לא
היו.
חוסר״התגובה ניראה ח שוד בעיני הארוס
הגרמני. הוא עלה על המטוס הרא שון שיצא
לארץ ו הגיע לכאן כדי להחזיר את רותי
לבית־הוריה. רותי לא יכלה לסכן את החתונה
או לסרב.
אבל הסיפור עוד לא נגמר. ה שב;ע יצא
גדעון שרר בדרכו חזרה לסאן־פרגציסקו —
ודאג לכך שהחנייה האחת שייעשה בדרך
תהיה ב מינכן.

ז 1הולכ ת 17 -באה?
אי־אפשר לעשות את החיים המשוגעים
אותם עשתה גליה ארקין בישראל, ולהיב־

נם לכל העיתונים וגם למדור שלי — טבלי
שזה יכה גלים גם בחוצלארץ.

גליה

עירית

תשובתו האופיינית של פריי :״אבל אני
אוהב אותה!״
עכשיו, נוסף להליכים העשויים להתנהל
נגדו בקשר לפרשת־ההמחאות, יש לפריי
דיונים ועיונים עם שלוש נשים:
• עם אשתו, שוודאי יש לה על מה
להרהר.
• עם רות המר, סביבה רקם את פרשת־

פריי בין דיין ונסיים ריר הכותר
להראות לנערה התמימה מהם חיי־זוהר
במדינת־ישראל ומי הוא יוסף פריי.
כך אפשר היה לראות את העסקן הדתי
המכובד מאוד מסתובב בבארים ודווקא

אז ביום רביעי האחרון קיבלה גליה
מיבדק בהול מבעלה האוהב במארסיי, אל־ב
רטב הן. אלה שראו אותו טוענים כי
שם היה כתוב, בערך כך :״אם את לא
בצרפת תוך 24 שעות אנו מגורשים והילד
אצלי.״

למחרת בשמונה כבר היתד. גליה ארקין
במטוס שהמריא מלוד לדרום־צרפת.
כך נסתיים הרומאן האחרון משרשרת־הרומאנים
שלה בישראל, שכללה, לפי הסדר:
ח) את משה ינוקא 2את יורם
(״היפה״{ לוקדב 3את רפי שאולי ;
( )4את אחיו הצעיר, טדי שאולי, ששימש
פקק, חילץ את רפי מצרה, אחרי
שמאנדי־אשתו סטרה לגליה.
זה דווקא היה נוח מאוד לטדי שגליה
תיעלם מן הבמה בשעה זו. בי טדי עסוק
מאוד בימים אלה בנערה מנומרת־שיער
(כרגע) העונד, על שם האריססוקראסי עירית
פדרמן ואינה אלא בתו של המלוג־אי־המיליונר׳

אחרי קץ הרומאן שלו עם תלמה מבנם,
המסתובבת עם כל מיני אנשי־בוהמה, ועוד
לפני שגליה התחילה איתו, נראה טדי
להוט מאוד אחרי עירית.
עכשיו הוא רוקד תמיד רק איתה כשהיא
באה לבדה, בחברת זוגות למאנדי׳ס. טדי
יוצא איתר, לבריכה והם מבלים הרבה בכל
מקום.
השמועה אפילו אומרת שהדבר עשוי
לגרום כל־מיני צרות לעירית, בעיקר —
מאבא, שהוא אומנם בעצמו איש־עסק־ם
מצויין, אבל מי יודע איך הוא מתייחס ל־בעלי
עיסקי־הדיסקוטקים. אפילו משגשגים.
כשמדובר בבתו, זאת אומרת.

השידולים ,״מתוך אהבה״.
#עם הנערה הרמת־גנית, אותה הוא
סיבך.
חבל שיש גברים שאוהבים יותר מדי.

לחיי התיזמורת!
ה שמועה ע שתה לעצמה כנפיים בעיר: ה־זמרת
האכזוטית ירדנה הדר זרקה, לדברי
אותה שמועה, את החבר הקבוע שלה וזה
שכותב לה חלק מ שיריה, הצייר אלישע
נמרי — מדירתם המ שותפת.
הלכתי ו שאלתי את ירדנה .״לא, זה לא
נכון שזרקתי את נמרי,״ היא ענתה מייד
ובגילוי־לב ,״נ כון, אומנם, שאני יוצאת לאחרונה
הרבה לבד. נכון גם שיצאתי עם כל
מיני נגנים מן התיזמורת הפילהרמונית של
ניו־יורק, המצויים כעת בארץ.
״אבל מה זה שייך?״
האמת היא שזה כנראה כן שייך. ירדנה
נראתה עס שניים מן הנגנים האמריקאיים
בבריכה של אכדיה ועם שניים אחרים ב־פרדריקה
ובקליפורניה. וכאלה שמכירים אותה
היטב נשבעים, שלאחר הופ עו תי ה ב מוי
עדון־הילטון היא יו שבת מאחרי הקלעים של
התיז מור ת ומצפה שם לידידיה.
אבל אולי זה בכל זאת לא שייך, כ מו
שהיא אומרת.

האם נכון ש...
עורך־דין צעיר ובנה של משפחת-
משפטנים ידועה מאוד בישראל, נאלץ בימים
אלה להתגרש מאשתו — מאחר
וזו התאהבה בגרמני צעיר ולא־יהו-

די ז

קולנוע
דיעות
ה שועלות ה ק טני ת
איך מגיבות נערות צעירות כשהן חוזות
בסצינות של סיפוק עצמי נשי ושל לסביות?
מה תגובתן, ומה דעתן על סרטים
שעולמה ר,אירוסי של האשד, במרכזם?
כדי לקבל כמה תשובות לשאלה ;ו, נלקחו
שלוש נערות תל־אביביות צעירות לחזות,
השבוע, בהקרנה מוקדמת של ה שועל,
סרט אמריקאי על־פי ספרו של ד. ה( .ליידי
צ׳טרלי) לורנס — שיוקרן החל במוצאי־שבת
הקרוב בקולנוע או ריון, בתל־אביב.
על המסך הופיעה דמותה העירומה לחלוטין
של מארץ׳ (אן הייווד) ,כשהיא מתייחדת
עם עצמה, בחדר־ד,אמבטיה. מול כפ־תור־הדלת
מבצעת השחקנית, בין אדי
האמבט, אקט מיני בודד.
באולם ישבו אותה עת מורת־הדרך צביר!
גוטסדינר 25 תלמידת־ד,תיכון אסתר ברוך
( ,)18 והסטודנטית מיכל מארק (.)22
תגובותיהן היו לא פחות מפתיעות כ1ן
התמונות שעל המסך.
מתיחות של קפיץ. כל פעם שהדמות
העירומה התעוותה בסרט, בקעה אנקה כבושה
מפיה של נערה זו או אחרת. ההזדהות.
היתד, מלאה.
אך הנערות לא חשו בנוח, רוחנית או
גופנית. מיכל זזה על מושבה, ממקום למקום,
עישנה ללא הרף; צביר״ לעומת
זאת, ישבה כמי שקפאה שד, אצבע תקועה
בפיה וכולה מתנשמת בכבדות.
אסתר, הצעירה שבין השלוש, רכנה כל
הזמן, מתוחה כקפיץ, מבלי לזוז. עיניה
בהקו. ידיד, לא מצאו מנוח, התפתלו סביבה.
תגובות אלו החריפו עוד יותר, כאשר
סצינת־האהבה הבודדת התחלפה, על המסך,
בסצינות של אהבה לסבית.
״כל אשה -קצת לסבית!״ עם
תום הסרט נתבקשו שלוש הנערות להגיב
על מה שראו וחשו. מתגובותיהן ניכר היה,
שהן נמצאות עדיין תחת השפעתו החזקה
של החיזיון שעבר עליהן.
״בכל אשד, קיים משהו מן הלסביות !״
קבעה מיכל, מייד ובפשטות .״לא חשוב אם
זה מבחינה מינית או רק מבחינה רוחנית.

״אז כשרואים דבר כזה קורה משהו שקשה
להבהיר במילים. משהו מטה־פיסי. אשה
מיטיבה לדעת מה קורה אצל אשה אחרת.
וזה בדיוק מה שקורה בסרט — כששתי
הנשים מתעלסות.״
פחות מתריסה היתד, צביר. הקטנה ובעלת
הפנים המתוקות :״נכון, כשראיתי את ה־בקרוב
של הסרט זה סיקרן אותי,״ הודתה.
״הרי כל בחורה שהיא קצת למעלה מן
הממוצע יש לה לפעמים מחשבות בכיוון
של יחסים עם אשד, אחרת
וכשהיא נלחצת אל הקיר :״היו בסרט
אקטים מיניים שנגעו בי אישית. אקטים
נשיים. קשה לי להגיד את זה, אבל אחרי

צכיה, אסתר ומיפל בהקרנת ״השועל״

מפחיד ומלא ח שק

ך * !ץ דפו( 8יצא המרצע מן השק. במשך
^ עשר שנים אפשר היה לשמוע את הסיפורים
האלה בדיזנגוף רק מפה־לאוזן —
ולפעמים לקרוא חלק מהם במדור־ד,רכילות
שלי.
עכשיו אפשר לראות את זה בשחור־לבן,
על מסך הקולנוע. או לפחות, את מד, שעשה
מהם הבמאי דויד גרינברג, כשהשתמש בכל
פרשות־הרכילות ובכל הרפתקאות־האהבים
של ידידיו ושל עצמו, והכניס את כל הסאלט
הזה לתוך פירטו הראשון והארוך — אירים.
איך הגיעו הגיבורות של חייו ושל חיי־ידידיו
למסך — זהו סיפור אחד. ואיך שהוא
שינה את זה לפי יצריו ולפי הדחפים
של עצמו ושל חבריו — זהו סיפור שני.

מגרה! מגרה מאוד!

הסרט הזדהיתי עם מארץ׳ ,הגיבורה. הרגשתי
אותה בכל.״
אסתר הצעירה סירבה להגיב. רק חיוך
ערמומי שיחק על שפתיה. ניכר היה שהיא
באה במבוכה ורוצה להסתיר זאת.
כאשר נשאלו שלוש הנערות מה דעתן,
בסיכומו של דבר, לא היו מוכנות להביע
חוות־דעת אמנותית. לעומת זאת חזרו
בזו אחר זו על אותו משפט פשוט :״זה
מגרה. מגרה מאוד

סרטים

ליזה אסטוני ב״דודתי״

אכזריות בעלמא. אין לו פיתרונות,
לברגמן, כי אי־אפשר לגשר בין הסתירות
שבחיים. השחקנית, כמו הנערה המטפלת
בה, חיה לבדה. ושקרי־האהבה שהיא משמי־ער,
באוזני בעלה ושבעלה משמיע באוזניה
באים לחפות על זה שאין להם שום אמת
אשר יגלו זה לזו.
כשהבעל בא לבקר אותה בביקתה, והוא
מוצא את האחות במקומה, הוא שופך עליה
את דברי־אהבתו, כביכול, מבלי להבחין בכלל
שהדמות המאזינה להם השתנתה. מרוב
חוסר־הכרה בזולת מגיעים להתאכזרות בזולת.

מתחיל, בסרט, עם תמונות טל אב־

מאחד׳ ״אידים״

זריות בעלמא: מסמר ננעץ ביד של צלוב.
ילדים באושוויץ, נזיר נשרף. וזה נגמר —
בתמונות של אכזריות בין שתי הנשים.
הסרט מסתיים כמו שהתחיל: מכונת־הק־רנה,
וילד המסתכל בהשתקפות אמו על
הבד. תמונות רצות. לפתע, המכונה נעצרת
והבד מלבין: התמונות נעלמו, כאילו בא
ברגמן להדגיש בפנינו שגם כל מה שראינו
לא היה אמת.

עולס ה מי טו ת
דודתי אהובתי

(פאר, תל־אביב; אי־

אלקטרה שו תקת
טליה) יכול היה להיות סרט חשוב: סיפור-
חייו של בן־מיליונרים, המתחזה כמשותק,
פרסונה (בקרוב: פאריס, תל־אביב;
משום שאינו רוצה לחיות בחברת הקוקה־שבדיה)
שוב עולות כאן הבעיות שעלו מקולה
והטלוויזיה של ימינו.
חשכת ימי־ד,ביניים של החותם השביעי, מהסרט
אינו טוב — משום שאינו מעמיד
היער הקדמוני של מעיין־הבתולין, מהעיר
חסרת־השם וחסרת־המקום בה שתיקה: הבע במרכזו את החברה — חברה שבה הכל
ממוסחר, כולל חיי־האדם הרוחניים והגויות
שאינגמאר ברגמן לא מוצא ולא ימצא
פניים, חברה העסוקה במטבעות וכספים,
להן פיתרונים•
בתענוגות כספיים, וברצח בווייט־נאם.
הפעם המדובר כשחקנית מפורסמת שבבמקום
לתאר את זה, נתקע הבמאי האמצע
הצגת אלקטרה השתתקה, חייכה, ולמחרת
— חדלה לדבר. היא פשוט סירבה צעיר סלוואטורה סאמפרי לתוך חייו ד,אינ־פאנטיליים
והלא־מענייניס ביותר של ה־לקום
מהמיטה, או להגיב על החיים.
נימאס לה. נימאסו לה השקרים, הזיוף, כאילו־משותק.
הוריו של אלבמה נוסעים והוא מובל על
המישחק הממלא את החיים, המקום היחידי
בו התאוששה במקצת היה על הבמה — כיסא־הגלגלים שלו לדודתו הצעירה והיפה,
משום ששם אין זיוף. שם הכל מישחק, וכו שהתחייבה לטפל בו עד שובם.
לשווא -לתיד המיטה. בהתחלה,
לם יודעים שזה מישחק.
אבל לבסוף גם הבמה לא עזרה. היא לא מחזיקה עדיין הדודה בחיי־החברה שהיו לה
יכולה יותר והיא החליטה לוותר על הכל, עם אינטלקטואל־קומונים ם־מזוייף ועם חבריו,
סופרים ואנשי־קולנוע. אבל אט־אט
לנתק את כל הקשרים.
קשרים מוזרים. אבל גם השתיקה סוחף אותה אלבמה — הנער שלא התבגר
שלה היא מישחק, זיוף חדש: היא ממשיכה — אל תוך מישחקיו הסאדיסטיים וד,ילדולחיות,
בתוך הכללים והחוקים של החיים. תיים. היא זונחת את הכל, ובחצי האחרון
היא יוצאת לבית נידח, על שפת־הים, עם של הסרט לא רואים יותר איש מלבד אלאחות
צעירה שצריכה לטפל בה; ושם — במה ודודתו.
הוא מכריח אותה לרוץ אחריו. לחפש
כיודן שהן לבדן, ויש רק ים וחול —
אותו, ליפול לבורות שתמן לה. להיחנק
נקשרים ביניהן קשרים מוזרים.
האחות הצעירה מתלבטת בבעיות דומות בחבלים ששם עליה. והיא מנסה לשחיא למלאלו
של השחקנית; בפער שבין החלום שוך אותו אל מיטתה.
הסרט דומה באופן חריף מאוד לאחד הלמציאות,
בין הפחד מן העונש להכרח
ספרים הטובים של ימינו: צריך לחסל את
לחטוא, בין העולם המסודר כפי שהוא
הסומים. אלא ששם, בספר, רוצים למות
צריך להיות — לבין התוהו־ובוהו הממלא
יחד עם הגיבורה. משום שיחד איתר, לא
את הנפש.
גם היא מפחדת מיחסים מזוייפים עם אנ רוצים להמשיך לחיות בחברה בה היא חיה:
ואילו כאן החברה מוכנסת לסרט באופן
שים ומן המילים שאינן אומרות את מד,
מלאכותי.
שצריך להגיד. והיא שופכת את ליבה בפני
שריפת ביקתות. כמה פעמים זורק

השחקנית שאינה מדברת.
וכאן, במקום הזה בו יש רק שמיים וים הגיבור את המילים ״קוקה־קולה, טלודיזיה,
ופסל אחד — סמל המתחלף מדי פעם ב אמריקה.״ פעם אחת הוא משחק בשריפת
תמונה עם השחקנית — כאן מתברר ההבדל ביקתות־קש וייט־נאמיות (סצינה חזקה) .וזה
בין הנערה התמימה, הנאבקת עם הבעיות הכל.
שלה, לבין השחקנית הבורחת מהן.
(המשך בעמוד )24

דץ־ז׳ואן
ף תחיל, כמו שצריך, עם הגיבורה ה־
^ ראשית — איריס.
אירים, בסרט הנושא את שמה, היא ילדו־נת
מתבגרת, מעין לוליטה מיסתורית שריאה׳
המבלבלת את המוח לעיתונאי המזדקן
שאוהב אותה. היא עושה לו כל מיני
קונצים, משגעת אותו, ובכלל, מקסימה
אותו עם פיתוייה הילדותיים.
מיהי איריס במציאות הדיזנגופית? זו
היתד, אחת השאלות הראשונות ששאלו ה
סקרנים
ד,מגירים את גרינברג, יודעים שהוא
לא המציא דבר מקווי־אופייה של הלוליטה
שלו, רק אסף, שנים על גבי שנים, פרטים
ורכילות כדי להפוך את זה לסרט אמנותי.
אז יש לי חדשות בשבילכם: קיימות
לפחות שש נערות מהן לקח גרינברג פר־שות־חיים
או קווי־אופי. ועוד איזה אופי!
הראשונה — ואולי העיקרית — היא כיום
אשה נשואה, הגרה באמריקה. פעם היתה
זו אחת הנערות היפות בדיזנגוף. קוראים
לה דפנה ליפשיץ־רייבן, והיא בתו של נשיא
הבורסה ליהלומים של ישראל, ואשתו של
מהנדס אמריקאי בשם סם רייבן.
דפנה היתד, אהבתו הגדולה, הטראגית
אפילו, של הדון־ז׳ואן הדיזנגופי הסימפאטי
— הצייר איקא ישראלי. איקא, הקוצר
חתיכות על ימין ועל שמאל, התאהב בזמנו
באמת ובתמים בילדה בת ד 16 הלך אחריה
כסהרורי.
אגב: שמה השני של דפנה הוא —
איריס. היד, זה שם־סבתה, שהיא גם הסבתה
של השחקנית הצעירה איריס יטבת, שירשה
מימנה את שמה.
מרמז עתה דויד גרינברג, בערמומיות
טובת־לב :״דמות החבר הטוב של העיתונאי־האמן,
אותו מגלם שמוליק קראום, אשר יש
לו יחס דו־משמעי לאיריס, הוא צירוף של
שתי דמויות: זו של איקא, האמן שאהב
את דפנה במציאות — וזו של החבר שלו

!רט״אהבה פיוטי, מסתתר-

הכי טוב׳ שהיה ידיד־המשפחר״ וידידה האינטימי
של הלוליטה.״
וידיד־המשפחה־והלוליטה של איקא ישראלי
במציאות? ניחשתם. לא היה זה אלא דויזז
גרינברג עצמו.

האהכה
^ יקא ישראלי מכחיש, כמובן, את
הגירסה הזאת .״דפנה היתד, החברה
שלי, והידידה הצעירה של דויד. אני, בעצם,
לקחתי אותה כימעט ממנו,״ הוא קובע.
״אבל לא משום שהיתר, חברה שלו ואני
גנבתי אותה. אלא משום שהכיר אותה סתם
— ואני קשרתי בינתיים איתה סוג אחר
לגמרי של יחסים. יחסי־אהבה.״
מובן מאליו שזה לא יעזור לא לגרינברג
ולא לישראלי, כיום: כי דפנד,־אירים נטשה
מזמן את שניהם לאנחות, נישאה למהנדס
היהודי־אמריקאי שבא לבקר בארץ, מתגוררת
עתה בגרינביץ־וילג׳ הבוהמי, בניו־יורק.
מסביר איקא ישראלי :״גרינברג תיאר,
בעצם, את חיי. החדר על הגג שבסרט הוא
העתק מדוייק של חדר־הגג שלי, שברחוב
קרית־ספר בתל־אביב.״
ואיקא ממשיך ומרמז: גרינברג ידידו שאב
מלוא־חופניים מפרשיות־ד,אהבים של הצייר
הבוהמי — כדי להדביק אותן לחיי העיתונאי
הבוהמי שבסירטו.

כמובן — עם שורה שלימה של ידידים שלו.
הריב בין שני גיבורי־הסרט בנוי על
פרשת־אכזבתו של הבמאי אלוני לאור תע־לולי־ר,לוליטה,
של נירודלה.
י • המשוררת דליה הרץ — המתגוררת
כיום באוכספורד, בריטניה, ועושה שם את
הדוקטוראט שלה. דליה היתד, זמן־מה ידידתו
של דויד גרינברג — ולא אחת התפלח״,
אל־תוך דירתו של דויד, כשזה לא היה כבית,
דרך חלון־המיטבח שלו.
כך נולדה גם סצינת־ההתגנבות של איריס
לחדרו של שמר, בסרט.
<• גרושה צעירה וידועה, שהיתה חברתם
האינטימית של גרינברג, ושל רבים
אחרים, נהגה לבקר בקליפורניה כשהיא
עוד לבשה את מדי־הגימנסיה שלה. בינתיים

מתעלס גדעון שמר, בפראות, עס איריס הקטנה — לאחר שחברו שמוליק
ר 1 1ר || 1
קראום מרמד ש״כל הגברים בעיר היו איתר.,״ ב מציאות של הבו הי מ ה 0 התל־אביבית היו כמה נערות שיכולו ת להזדהות עם דבריו של שמוליק קראום.

הבלונדינית והקטנה של הבמאי גרינברג
משך תקופה לא מבוטלת, מתגוררת עתה
בשיקאגו שבארצות־הברית.

מי הצמיח

ק רניי ם
ן• כאן נרקמת שוב רשת־הבגידות
| אופינית כל־כך ליחסים הקיימים בין
אנשי הבור,ימה התל־אביבית.

האשד, התובענית, המוצגת בטרט על־ידי
מאנדי ריים־דייוויס, אמורה לגלם את
דמותה של ידידה טובה אחרת של גרינברג,
של איקא — ושל נירה ירון ודליה הרץ:
נערה בשם רבקה כהן, שהיתר, מקובלת
מאוד על אנשי הבוהימה התל־אביבית והירושלמית
כאחד, ואשר מתגוררת עתה בפאריס.

אשר להשפעה הרומאנטית של הקונצרט
לכינור של בטהובן הכובש את אירים
— גרינברג עצמו מודה שהוא מרמז בזה
על קשרי־האהבה הצעירים של ילדונת בשם
רחל ליטאי — שהיא כיום הסופרת רחל
איתן — למי שהפך בינתיים להיות הד״ר
מיכאל חן, מן המחלקה לחינוך שבאוניברסיטת
תל־אביב.
מסתבר שהדוקטור כבש את אהבת־נעוריו
היפה — בעזרת השמעת תקליט זה, והסיפור
הפיקאנטי לא נשתכח מזכרו של
כד האיריסיות
* 4לאשגם איקא מוכן להודות שיש בין
האיריסיות השונות, מהן מורכבת האירים
אותה משחקת ליאורה רמון בסרט —
גם כמה נערות שהיו ידידותיו או חברוודו
של גרינברג.
בין השאר:
#נירה (״היפה״) ירון, שנישאה לא
מכבר לרופא עוזי ויינברג. כאן שאב גרינברג,
לדברי הרכילאים, מפרשת־אהבתה של
נירה׳לה עם הבמאי נסים אלוני — שאהב
את נירה׳לה, בת ד,־ ,16 שעה שהיא כבר
קשרה קשרי־אהבה מסועפים — ותמימים,

אירים שלו. הוא גם ליקט שורה שלימה של
תקריות מחייהן הפרטיים של נערות המוכרות
לו — צירף אותן לסירטו.
>• רמיסת כוסות־הנייר תחת רגלי־אירים,
המהווה סצינה חזקה בסרט, זיעזעה אח.
הבמאי במציאות — שעה שנהגה כך מכרה
שלו — הציירת והמרצה לאמנות היפהפיה,
אדר עשת.
• את הלבן אותו מאכילה איריס הקט נה
את העיתונאי — האכילה את דויד עצמו
— שושי הבלונדינית.

(המשך ב ע מו ד )20
ש שימ ש אב־טיפוס לדמות־העיתונאי, אותה משחק בסרט גדעון שמר, אינו

אלא הדון־ז׳ואן הדיזנגו פי, הצייר המוכ שר איקא ישראלי. טו ען ישראלי:
| / 11411
״אפ שר בהחלט לאהוב לוליטה שכזאת, לי אי שית אין כל התנגדו ת לק שרים עם ילדה צעירה.״

הצליחה להינשא נשואי־זוהר ולהתגרש —
אחרי שבעלה תפס אותה עם אחר.
• נערה בשם שושי — שהיתה חברתו

גרינברג טוען, כמובן, שהוא היה החבר
האמיתי של איריס־דפנה, נערתו של איקא
ישראלי.
איקא, מצידו, טוען שהוא היה ידידן הטוב
של אירים־נירה׳לה, של אירים־שושי, ושל
אירים־הגרושה־הצעירה.
במילים אחרות: כל אחד מן הגברים
טוען לעצמו כתר של מצמיח־קרניים לחברו.
בעדינות. בג׳נטלמניות. מבלי להגיד
את זה במפורש, כמובן.

כל נערה

* 4גבכך מסביר איקא ישראלי :״לי
אישית אין כל התנגדות לקשרים עם
ילדה צעירה. הכל תלוי רק באם היא אשד,
אמיתית או לא.״
מוסיף, מצידו, הבמאי גרינברג :״פעם
היו לי היסוסים בכיוון זה. עכשיו אני
בטוח שכל נערה היא אשד, ושכל גבר יכול
לנסות לחזר אחריה.״

כוסות

במציאות

נראה הבמאי דויד גרינברג, שגס כתב את התסריט לאירים, בח בר תן
של שתיים מן הנערות שצירפו כמה מקווי־האופי שלה! לדמות ה של
.איריס: ה מ שוררת דליה הרץ (אמצע) ונערת־דיזנגוף נירה׳לה (״היפה״) י רון ומשמאל).

דמוסות ודגן
כל דויד גרינברג לא הסתפק בהלבשת
אהבותיו — ואהבות־חבריו — על

האהובה

של איל!א י שראל׳ ו /או
של דויד גרינברג — הי־תה
הלוליטה היפהפיה דפנה־איריס ליפשיץ.

14 — 2 1

11X101 !11׳ 1111131
(המשך מעמוד ) 15

המון מכוניות בכביש, ואני פחדתי שלא
נגיע לאריק בזמן.
״בדיוק לפני נסעה איזו מכונית שזחלה.
החלטתי לעקוף אותה מצד שמאל. נכנסתי
בחוח שבינה לבין מכונית האלוף. הוא
פחד שייכנס בי וציפצף, אבל אני לחצתי
הרבה בנזין ונסעתי מהר כדי שלא ייכנס

״המשכתי לנסוע הלאה,״ סיפר שבאבו,
״ולא הרגשתי בכלל שהאלוף רודף אחרי.
אבל בהצטלבות יהודה המכבי הוא נעצר
לפני וחסם לי את הדרך.״

שכתי לנסוע, כשהוא אחרי, עד מיגרש־החנייה
של היכל־התרבות. שמעתי את החבר
שלי צועק, :תורידו את הראש! הוא מוציא
אקדח!׳
״לא הספקתי להתכופף — ושמעתי ירייה.
הוא יירה באקדח דרך החלון, ממרחק של
עשרה מטרים. כשיירה הרגשתי כאילו האוטו
נפל קצת. המשכנו לנסוע עוד 400 מטר,
עד דיזנגוף פינת אבן־גבירול. שם לא ידענו

אית שהצטרפה לרדיפה. הם לא ידעו אחרי
מי רודפים• חשבו בטח איזה אל־פתח. כשראו
אותנו התחילו להרביץ לנו מכות, בייחוד
הטרמפיסט שישב במכונית של האלוף.
הוא התחיל להכות את מנחם, קרע לי את
החולצה, לשלמה סגר את הדלת על הראש
ועשה לו צביטות בחזה. אבל האלוף הפסיק
אותו ואמר, :מספיק, אל תרביץ להם! זה
משפיל את הכבוד שלך!׳

האלוף מד?ין? מירדן?

״פ חדתי ממכות!״
ץ שבתי שהוא כועס עלי מפני ש

| עקפתי אותו,״ המשיך שכאבו בסיפורו
,״פחדנו שהוא יירד ויכניס לנו רכות.
חוץ מזה הייתי הרוג מזה שלא ישנתי כל
הלילה. נזכרתי שפעם רדפה אחרי המשטרה
ותפסה אותי, כשאני נוהג במכונית בלי
רישיון. שכחתי במה אני נוהג, חשבתי אולי
המכונית גנובה ולא יציתי להסתבך. עליתי
על אי־התנועה, עקפתי את המכוניות שעמדו
לפני — והתחלתי לברוח.
״אז כבר התחילה נסיעה מטורפת. נסעתי
בלי לראות את הצבע באור של הרמזורים.
לא ראיתי ולא שמעתי שום דבר. החבר׳ה
אמרו לי רק שהאלוף אחרי והוא מפעיל
סירנה. הגעתי עד לרחוב חשמונאים פינת
דרך פתח־תקווה ונכנסתי אליו. בפינה נסע
קטנוע ואני שיפשפתי אותו. הווספה נפלה
ואני רציתי להיכנס לשוק הסיטונאי, אבל
בדיוק הגיעה המכונית של האלוף.
״המשכתי לנסוע על המסלול השמאלי,
כמו באנגליה, כשהאלוף נוסע מצד ימין
ובינינו מפריד אי־תנועה החוצה את כל
הרחוב. עברתי את הרמזור באדום והמשכתי
ישר לכיוון יהודה ד,לוי. לא ראיתי שהאלוף
כבר אחרי. פניתי צפונה ופיתאום ראיתי
אותו בא מכיודן אחר לחסום אותי. המ
הכל.
סיפרנו להם שאת החלב לקחנו בהיפר,
מפני שהיינו צמאים. אבל סיפרתי גש שהחברים
שלי רצו להוריד ארגז־ענבים לאכול
ואני לא נתתי להם.
״המשטרה היתד, בטוחה שתפסה פושעים
מסוכנים, הם לא האמינו שהמכונית לא
גנובה. אבל כשבא אריק עינב וזיהה אותנו,
ואמר שנתן לנו את המפתחות מרצינו, היו
השוטרים נורא מאוכזבים,-.

הנרדף ומכוניתו

שלמה שבאבו ב מכוני ת הסאב אחריה רדף האלוף
עזר וייצמן ב ר חובו ת תל־אביב ואותה הצליח לעצור
רק אחרי שיידה בצ מיג של הגלגל הקידמי שלה, ברחבה שלפני היכל־התרבות. כדי להימלט
מווייצמן, נסע שבאבו במסלולים נגדיים, טיפס על איי־תנועה ואף חצה רמזורים באור אדום.

כבר מה לעשות. בגלגל לא היה אודיר ואי־אפשר
היה לנסוע. אמרנו לעצמנו: אנחנו
תפוסים. לא ידעתי כבר מה לעשות. אמרתי
לחבריה, :בואו נצא מהמכונית החוצה,
לפני שירביצו לנו מכות.׳
״בינתיים הגיע האלוף ועוד מכונית צב
״הוא
לקח אותנו במכונית שלו ימטכ״ל,
בלי להוציא מילה. שם הושיב אותנו כאולם־
ההרצאות והזמין לנו מיץ־אשכוליות. אחר-
כך בא סמל מהמשטרה ולקח אותנו לנפה
הצפונית. הושיבו אותנו 24 שעות, לחקירה.
בחקירה לא רצינו לשקר וסיפרנו להם

** וד כאותו נוקד, בטרם התבררה
זהותם של נהגי המכונית הנמלטת, העביר
האלוף וייצמן את סיפור המירדף לעיתונות.
כשהתברר שכל העניין יסודו בטעות,
ניראה כל העסק מגוחך.
לרדוף בצורה כצאת, תוך הפעלת סירנה,
שליפת אקדח בנסיעה, ודהירה מטורפת ברחובות
עמוסים בתנועה אחרי מכונית
שבסך־הכל עקפה אותו בצורה בלתי־זהירה
— זה נראה קצת מוגזם לגבי אלוף שאין
זה מתפקידו לתפוס עבריני־תנועה.
״אבל אם היה מסתבר שאלה שלושה
ערבים,״ הצטדק האלוף וייצמן לאחד־מכן,
״היו מסתכלים עלי אחרת, היו אומרים שזה
מעשה־גבורה.״
הכי עצוב מכל הפרשה היה שבאבו.
מחוסר־עבודה ששירותו לצה״ל נידחה, לא
הצליח שבאבו להירגע גם כשחלפו כמה
ימים מאז המירדף. הוא ניסה לחפש את
האלוף וייצמן כדי להתנצל בפניו ולבקש את
סליחתו. במבוכתו הגדולה על שאילץ אלוף
בצה״ל לרדוף אחריו, יכול היה להתנחם
ולהתגאות רק בדבר אחד:
״אתם יודעים מה שהאלוף אמר לי אחרי
שתפס אותי?״ סיפר ,״הוא אמר לי שאני
נוסע יפה ושאני נסען לא נורמאלי. הוא
אמר שאני נהג מעולה ושאם יצטרך פעם
נהג פרטי — אז הוא יקרא לי.״

כל אשה יכולה לזכות במערכת לבוש אופנתית בשווי של ־ 200.ל־י
וזאת לפי בחירתה, באחת מחנויות האופנה המובחרות:

שישי בנוכחות הנהלת חברת תיא, רואי החשבון ופרסומאי החברה.
מבצע אופנתי זה, ייערך החל ב־ 15.8.68 ועד ־ 15.10.68 במסגרת
י 35 שנות נעורים של תיא׳.
11-ס־

העולם הזה 1618

אנשים
ה פו לי טי ק ה של ע מי ת
עד להחזרת מטוס אל־על החטוף מאל־ג׳יריה
היתד, נפוצה ברחוב הישראלי דגדיחה
הבאה: אדם ניגש לחברו ומברך אותו :״אני
מאחל לך שיחטפו אותך ושאכא אכן יטפל
בשיחרורך.״ הבדיחה הגיעה גם לאוזני
עובדי משרד־החוץ, והם לא יכלו להתאפק
מלספר לו אותה. לבסוף אזר אחד העובדים
עוז וסיפר לאבן את הבדיחה בתיקון קל:
״הלוואי שיחטפו אותך ושאדטאנט יטפל
בשיחרורך.״ אבן לא צחק. כנראה הכיר את
הבדיחה בגילגולה הראשון. ס מלחמת-
הספרים בישראל נמשכת במלוא עוזה, ו־עשוייה
להתעצם עוד יותר, בקרוב. המישנה־למזכיר
מע״י, שמעון פרם, החליט להזכיר
את נוכחותו בענייני־ביטחון, יפרסם בקרוב
ספר שיכיל את התיאוריות האישיות
שלו ואת התפיסות שלו בנושאים אדה. פרם
יקבל סיוע ניכר מהאגף בספר שיוציא לאור
אפי עכרון, שייקרא בשם מסואץ 1956
עד סוא׳ן . 1967 לעומת זאת תובא לידיעת
הציבור התפיסה הביטחונית של ראש־הממ־שלה
לוי אשכול, בספר אותו עומדים
לפרסם במשותף אלוף־מישנה ישראל ליאור,
שלישו של ראש־ד־,ממשלה ואלי ניסן,
הכתב המדיני של דבר, ממקורביו של
אשכול. ניראה שהעבודה על הספר מכבידה
על השניים, שכן ניסן שכר לאחרונה אסיסטנט
באוניברסיטה העברית בירושלים, שיסייע
לו באיסוף־החומר. י רק ד,וסיד, הסודיות
מעל מעמדו של האלוף מאיר
עמית, מי שהיה יורשו של איפר הראל
כממונה על שירותי־הביטחון, וכבר
ד,ירשה עמית לעצמו להצהיר הצהרות
בעלות גוזן פוליטי. עמית, שניכנס לתפקידו
כמנהלו הכללי של קונצרן כור, נשאל בראיון
עם כתב הארץ, דן מרגלית, כיצד
הוא, הידוע כאיש־דיין, רואה את יחסיו עם
הממשלה בתפקידו החדש. תשובת עמית:
״כמנכ״ל כור אני צריך לקיים קשרים עס
שר־האוצר, המיסחר והתעשיה, זאכ שרף.
יחסינו טובים מאוד. אצטרך לקיים גם קשרים
עם משרד־התחבורה, ואני מקידה שזה
בסדר. משרד־החוץ? איזה קשר יש למנכ״ל
כור עם משרד־החוץ?״ 0 .לירוחם משל,
ממלא־מקום המזכיר הכללי של הסתדרות
העובדים, אין אשליות בקשר לחשיבותם של
הדיונים המתנהלים בין כתלי הוועד הפועל.
השבוע, בישיבה החגיגית של הוועדה המרכזת
שנערכה לכבוד שיחרור חטופי מטוס

זלמן האלג׳יוי
שיגע את החסונים
את היום הראשון לשיחרורם מן המעצר
האלג׳ירי היו 12 החטופים צריכים לבלות
במסיבות נרגשות שנערכו לכבודם. אבל
בעוד שאת המסיבה לאנשי צוות אל־על
ערכה הוועדה המרכזת של ההסתדרות,
שהגישה מיץ־תפוזים ותסס, הרי היחיד מכל
המשוחררים שזכה למסיבה כדת וכדין היה
הפחות ידוע מ־ 12 החטופים: רזיאל מיי*

זלה.

מייזלה הוא ידידו הקרוב של שמש ון
הכוך, מקים חברת שומרי־הראש ואחת
הדמויות הידועות של חיי־הלילה בתל־אביב.
דנוך ערך לכבוד מייזלה מסיבה בה נשפכו
בקבוקי ויסקי ושמפנייד, כמו מים מצינור
מכבי־האש. וכטוב ליבו ביין, סיפר מייזלה
את הסיפור הפאנטסטי ביותר מכל עלילות
החטופים באלג׳יר.

״אני לא גומר לעצום עין — ופיתאום
אני שומע מהחצר צריחות נוראות, כמו של
תרנגול ביום כיפור. כולנו זינקנו לחלון.
ראינו בחצר מין יצור כזה שאפשר לראות
רק באלג׳יר: חצי תרנגול רגיל וחצי
תרנגול־הודו. הוא לא הפסיק לקרקר.
מיד התחלנו לקלל את התרנגול באבי־

נוכח גם קונסול ישראל בפילדלפיה, ישש כר
כן־יעקב. בן־יעקב, ייקר, במוצאו,
הפסיק את דברי מזכיר ההסתדרות באומרו:
״לפי עניות דעתי, גם במלחמת־ששת״הימים
לא היתד, מדיניות לגרש את הערבים.״ ברקת

״דינן ה ענייה מאוד״

העולם הזה 1618

לא חס על כבודו של הקונסול, השיב לו:
״אני מסכים איתך שיש לך דיעה ענייה
מאוד.״

א תגר לקודצווייל
במאי התיאטרון הקאמרי, גרשון פלוט״
קין, חזר לא מכבר מסיור סביב העולם —
אותו ערך בלוזיית אשתו, במשך חודשיים
וחצי. זמן קצר אחרי שובו הוזמן פלוטקין
למשרד־החוץ ושם נמסר לו כי התקבלה בקשה
רישמית של ממשלת סינגפור לשלוח
אליהם את פלוטקין כמנהל הראשי של

קברניט אברבנאל
— ״אקדח וכדור אחד!״

מייד הגיע הקצין למקום, וכאילו לא האמין
למשמע־אוזניו שאל את הקברניט :״מה
אתה רוצה?״
״אני רוצה אקדח אחד, כדור אחד, ללכת
לרגע לחצר ולחזור!״ שב אברבנאל על
בקשתו. הקצין נחרד כולו. בקול חצי
בכייני פנה אל אברבנאל :״בשביל מה?״
אנחנו, שעמדנו מסביב ושמענו את השיחה׳
התפוצצנו מרוב צחוק. אני רוצה
להרוג את זלמן ! אמר אברבנאל לקצין
האלג׳ירי. הקצין לא ידע מי זה זלמן, חשב
שוודאי הכוונה לאחד העצורים.
״אבל לאברבנאל לא היה נעים שהקצין
יתעלף. אז הוא הסביר לו שזלמן זה
התרנגול שעומד בחצר ומפריע כל לילה
לישון.

״כמו בכל יום,״ פתח מייזלה ,״שיחקנו
שם יום אחד קלפים עד 12 בלילה. אף־על־פי
שכמו שאתם יודעים, אני לא חלש כל־כך,
בעניין הזה של הקלפים, הפסדתי אותו
לילה לאלקגה שמן ארבע קארטונים־
סיגריות — והלכתי לישון במצב־רוח רע.

טופול והחתיכות ב״אמנות לאהוב״
אל־על, הכריז משל בחגיגיות מרובה :״אין
לי ספק שההיסטוריון שיעבור על שיבות
הוועדה המרכזת עוד ייתקל בישיבה זו ויעריך
אותה כמעמד היסטורי פחות אשליות
היו למזכיר הכללי עצמו. ראובן
ברקת ניפגש בעת ביקורו בארצות־הברית
עם קבוצת סטודנטים ישראליים מפילדלפיה.
הוא סקר בפניהם את מדיניות ממשלת־יש־ראל
וציין את ההבדלים בין מלחמת־העצ־מאות
למלחמת־ששת־הימים .״אז,׳ אמר,
״היתר, המדיניות שהערבים יישארו בשטחים
שבידינו והם ברחו. היום היתר, המדיניות
שהם יברחו והם נשארו.״ בפגישה

אביו. תוך דקה הדבקנו לו גם את השם
זלמן, אבל הוא לא הפסיק להרעיש.
״ככה זה נמשך כל לילה. הולכים לישון
וזלמן מתחיל לצרוח ולא נותן לישון. עד
שהעסק הזה נשבר, יום אחד, לקפטן
עודד אברכנאל. בוקר אחד, אחרי שלא
ישנו כל הלילה, הוא ניגש כעוס אל השוטר
שהיה מופקד עלינו ובקול חמור ומצווה
פקד עליו :״תן לי אקדח אחד, כדור אחד
ואני הולך לרגע מאחרי הבית וחוזר.״
״השוטר התבלבל לגמרי — והזעיק עזרה.
הוא רץ במהירות למפקדו, ושבולו נרגש
סיפר לו על בקשתו הנוראה של אברבנאל.

הגיד ומייזלה
״רוצים לי שון?״ —

התיאטרון הממלכתי של האיזור. כעבור זמן
קצר קיבל פלוטקין הזמנה נוספת?:סינגפור.
משרד־אדריכלים שם, העומד לבנות תיאטרון־
ענק, הזמין אותו לבוא ולייעץ להם כיצד
לבנות את התיאטרון. הסתבר כי בעת שהי־תו
של פלוטקין בסינגפור הוא התקבל שם
על־ידי שר־התרבות־ור,חינוך המקומי, רואיין
גם בטלוויזיה הסינגפורית. ניראה, שהסינגפו־רים
הושפעו מאיד מהדיעות שהשמיע על
תיאטרון, החליטו למסור בידיו את עתיד
התיאטרון בארצם. פלוטקין טרם החריט אם
להיענות להצעה 0 .המלחמה נגד המבקרים
בעיתונות הישראלית הועתקה לתחום־הסם־
רות. אחרי שהאמנים יצאו בהתקפה נגד
מבקיי התיאטרון והקולניע, הצטרף אליהם
גם מנחם פרי, מרצה לספרות באוניברסיטת
תל־אביב, שפירסם השבוע רשימת התקפה
חסרת־תקדים על המבקר הספרותי הידוע
בריד קורצווייל. טען פרי, כמכתב
גלוי לקורצווייל, בין השאר :״חרף כל ר.פ־גנת־ר,תרבות
האירופית שלך, לא רק שהינו
חסר־זיקה ללשון השירה, אלא שהינך ניכשל
בצעדים הראשונים של הבנת טכסט. אתה
קורא לתוך הטכסטים ולא בתוך הטכסטי
ם ...אתה פיתחת, עד לשיאים חסרי־תק־דים,
את הריטוריקה של הציטוט המלומד.
מיפעלך הביקורתי כולו בא להצדיק את
הביוגראפיה הרוחנית שלך הגיע הזמן
לומר: המלך הוא עירום.״ פרי הזמין את
קורצווייל לדו־קרב ספרותי, זרק בפניו את
הכפפה באומרו :״אי־היענות לדו־קרב ספרותי
זה תגלה שצדקתי בדבר ושאתה חושש
לא רק מנשים חזקות שתקרענה את כו־תונתך,
אלא גם ממי שיקרע את התחפושת
המדעית שלך.״ 0מפקדו החדש של חיל־הים,
האלוף אברהם בוצר, ידוע יותר
לחיילי חיל־הים בכינויו צ׳יטה. צ׳יטה הוא,
כזכור, שמו של הקוף בסיפורי ובסרטי טרזן.
האגדה בחיל־הים מספרת, כי בוצר זכה לכינוי
זה בגלל כושרו המיוחד לטפס כקוף
על תרני ספינות־מיפרש, עוד שער, ששירת
בפלי״ם — הפלוגה הימית של הפלמ״ח• .
לפופולאריות מיוחדת בישראל זכה מזכיר
המפלגה הקומוניסטית בצ׳כיה ומנהיגה,
אלכסנדר דוכ צ׳ לן. בכמה קיוסקים בתל־אביב
התחילו לאחרונה להציע ללקוחות
סיגריות בשם דובצ׳ק 0 10 .ישראלים שיבואו
בעתיד הקרוב במגע עם שגרירות
נפאל בישראל, יצטרכו לשנן מראש את שמו
של השגריר המיועד של נפאל בישראל, העומד
להגיע בקרוב. הדבר אינו מסובך כלבך,
כפי שהוא נשמע. שמו הוא בסך־הכל:

״הקצין פרץ בצחוק. אותו לילה כבר לא
היה זלמן בחצר. בצהריים של אותו יום
אכלנו אותו לארוחת־הצהריים.״

ספרסידה פראכל גורקה דאקסון
כאהד כיקראט טרי טאקטי פאטה
•טארי שארדול שומשר ג׳פנוק
בהדור ראנה. ידידים קרובים יובלו לכנותו
בשם הקיצור שלו: ששארדול
שומשר ראנה.

ה אינ קוגגי טו של
דליה לביא
הזמרת יונה עטרי ילדה השבוע בת,
במזל־טוב. הבת, בלונדית ותכולת־עיניים,
דומה לאביה, קברניט אל־על אורי יפה.
היא נולדה במישקל של ארבעה קילו ומאתיים
גראם 0 .אינקוגניטו, ללא רעש וללא
צלמים, הגיעה לארץ לביקור סרטי קצר,
שחקנית הקולנוע דליה לביא. היא יצאה
לדירת־הוריה שבשבי־ציון, הסתגרה שם במעטה
של פרטיות 0 .חיים טופול שוהה
עתה בספרד, שם הוא משחק בתפקיד ראשי
בסרט האמריקאי האמנזת לאהוב, לצד שני
כוכבים אמריקאיים ידועים: ציזר רומירו
וריצ׳ארד ויידמארק. טופול מגלם בסרט
את דמותו של גנראל מכסיקאי מטורף,
המוקף נשים בנות כל הלאומים. למרות
תעסוקתו המוגברת, הצליח טופול למצוא
פנאי כדי להתחכם עם אחד מידידיו בישראל.
הוא שלח מכתב בן חמש מילים לבעל־הדיסקוטק
משה ינוקא, ציין על המעטפה
כתובת שנועדה לבחון את חוש־ר,התמצאות
של דוזרי תל־אביב. טופול רשם על המעטפה:
לכבוד משה ינוקא, רב־סרן צנחנים
לשעבר, כיום מסתובב ברחוב דיזנגוף. לא

להאמין, אבל המכתב הגיע ליעדו. בינתיים
התברר כי טופול מתכנן את עסקיו בישראל.
במגעיו עם חברות הסרטים האמריקאיות,
הצליח טופול לעניין את אחת החברות להקים
עימו בשותפות אולפן סרטים בישראל.
טופול כבר פנה לראש עיריית חיפה, אבא
חושי, בבקשה להקציב לו את השטח הדרוש
להקמת אולפן הסרטים על הכרמל• .
צמד־זמר חדש עומד להופיע בקרוב י חד:
ז מי ר ה חן פרשה מהתיאטרון הקאמרי, כדי
לחזור לקאריירה שלה כזמרת, וכבר החלה
להופיע לבדה. בד בבד עם הופעותיה היא
עורכת חזרות עם הזמר־מלחין יוסף מום״
טאקי, לקראת הופעה משותפת. השניים
כבר התחילו בעבודה, וגם בהפקת תקליט
משותף.

אי רי ם

קולנוע

(וזמ שן מעמוד )21

(המשך מעמוד )20

הפגישה היחידה שלו עם ידידיה של דודתו,
שצריכה היתר, להיות מרכז־הסרט והסיבה
לבל מה שקורה אחר־כך, דומה יותר
מדי לסצינות דומות, ביותר מדי סרטים
אחרים: החברים משוחחים. יש כוכבנית־קולנוע
מטופשת, המדברת על ההצלחה שלה.
הקומוניסט המזוייף נואם• והמצלמה מתקרבת
לפיות של האנשים ומראה אותם מפחידים
ומלאי־חשק.
הדיאלוגים של הסרט מלאכותיים וצורמים
את האוזן. המנגינות, לעומת זאת, מרפאים
מעט את הנזק. המישחק של הגיבור המשותק
(לו קאסטל) נוגע ללב. ובסך הכל, יש
כאן עוד סרט שניסה לעסוק בבעיות העולם
— ונשאר תקוע בתוך עולם אינפאנטילי של
מיטות ומין.

הבמאי למרות שחלפו למעלה מ־ 15 שנה
מאז.
מפתח למסיבוודהחשק
ך * בהנס קו ר גם את הנערות המופיעות
ן | במסיבת־החשק של הסרט, ואותן מנסה
שמוליק קראום להלביש על גדעון שמר.
כי ום הן קיימות במציאות:
4סקאנדינביה אינה אלא רבקה וייס,

צרות וצער
בשירות

קולנע , ,ד ן ״ ת״א גאה להציג לפתיחת העונה
החל מהשבוע
6הצגות ביום
הסרט הראשון
בסדרת סרטי פקוס !
משפחתי נרצחה
ש|נ נקמתי ללא רחמים
* אקדחי כותב פסק־דין
^ כדורי במקום הגרדום

שמי הוא

בצבעים סינמסקוש
פקוס גבור חדש של המערב
הפרוע !
פיטר קארסנון
רוברט חרס
פיטר קאפ

מסרטי פורום פילם ^ דובר
אנגלית. תרגום עברי וצרפתי.
בקרוב ״תל־אור״ ירושלים
״ מירון״ חיפה

הנשיא

(מאי,

חיפה;

ארצות־הברית) יש כמה דרכים כדי לתאר
את העולם של ימינו. אחת מהם היא
דרך השרלטנות — כשאדם, מסוגל
בקושי לתאר את הצרות שיש לו עם אשתו,
מנסה לתאר את כל צער העולם.
כל בעיות הדור נדחסו לתוך הסרט בצורה
מוגזמת, מגוחכת, מרגיזה. זה מתחיל
כשבחור כושי עוזב את עבודתו ורץ לפסיכיאטר
שלו( .בעיית הפסיכיאטרים באמריקה)
.הוא מתוודה בפני הפסיכיאטרים על
בעיתו בתור כושי( .בעיית הכושים) .ה־הפסיכיאטר
מתבקש לבוא לוושינגטון, כוי
לשמש פסיכיאטר לנשיא ארצות־הברית• לפני
זה הוא מסתובב על גורדי־השחקים בניו־יורק
ועל פסל החירות, וכך רואים כמה
האדם הוא קטן (בעיית קטנותו של האדם).
בוושינגטון נטפלים אליו אנשי האף־בי־א־י
והסי־איי־אי, ומראים לו כמה שלטונם חזק
בארצות־הברית. הנשיא שופך בפניו את ליבו!
וכך הוא הופך סוד צבאי של ארצות־הברית:
הוא בורח. נקלע לבית של משפחה אמריקאית
ממוצעת, ורואים במבט חטוף את
בעיית האלימות, תסביך האם ובעיית ההיפים.
משם הוא נחטף על־ידי הרוסים, האמריקאים,
הקנאדים, האנגלים ושירותי־!;־
טלפון.
רואים קצת מלחמה קרה. שני הגושים
המתקרבים אחד אל השני. הנאציזם וקבוצות־הלחץ
באמריקה. הפילוסופיה שמאחורי ה־ג׳יימס
בונדים למיניהם, האדם ההופך
רובוט, ויסלח הקורא אם נשכחו כאן עוד
כמה עשרות נושאים שהורדו מרוחו של
עולם אל תחתיות הסרט.

תדריך
א מנו ת
קולנוע פאריס בתל־אביב מומלץ באופן

קבוע לכל צופה נאור. אשה נשואה,

1למכירה בגלל פירוק 1

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור-התעשיה בכביש פתח-תקוה
פרטים ! טלפון 914343

סרטו המרתק של גודאר על בעיות החברה
המודרנית, כפי שנראות בעיניה ובחייה של
אשר, נשואה, יוחלף שם בקרוב בפדסונה,
סרטו של אינגמאר ברגמן, ואחר־כך יעבור
שם טור של סרטי־מופת שעוד ידובר עליהם
ובהם. לכן צריך פשוט לבקר שם באופן
קבוע, ועיוור.

פעולה

הטוב הרע, והמכוער

(אופיר, תל-

אביב) מחפשים מטמון, בביודקברות צבאי,
מתחת לשריקות פגזי הצבא הצפוני והדרומי׳
ומול היריות של אקדחי־עצמם. מערבון
מצויין שיכול לקבל מקום־כבוד, לצידם של
סרטי־המערב הקלאסיים.
הומור אידיוט בפאריס

״ציפד־וניי׳

סורגות לאינפורמציה וחקירות פרטיות
טלפונים # 623001 ,757613 רחוב החשמל ,8תל־אביב

* אי תורי כ תו בו ת
* ח קי רו תמטח ריו ת

(גורדון,

תל־אביב)

הוא סרט חביב — לא יותר מזה, אבל גם
לא פחות מזה — על אידיוט חם־לב, המגיע
לפאריס ומוצא שם זונה חמת־לב, ד,מתאר,בת
בו, בפשטות שלו, ובגופו ממנו עולה
ריח־האדמה.

א ח רי ס
הנוער לשלטון (חן, תל-אביב) הנוער
שהופך אט־אט לגורם חשוב בחיי הכלכלה
והחברה, אינו מקבל זכות־הצבעה — ולכן
מתמרד. המרד בזקנים ד,וסך, במשך הסרט,
לשינאת־זקנים, והנוער שבא בתחילת הסרט
לתקן את העולם של המבוגרים, מחליף
שינאה בשינאה — שינאה לכושים, ליהודים
ולסינים בשינאה לזקנים.

ה ך | ך ך ליאורה ר מון, ה מגל מת את
1 ^ 11 איריס, ירשה עם תפקידה
לא רק את תסרינוו של גרינברג אלא את כל
זנ רונו ת־ ה א הב ה שלו ושל חבריו לבוהימה.
ליאורה מ שרתת כיום בצה״ל, נשארה סמל
הפ שטנת נהחן גם לאחר שהפכה לשחקנית.

אחת מידידותיו של גרינברג ובתו של הבמאי
היהודי פיטר (מארא/סאד) וייס, שביקרה
בזמנו בישראל.
!• התאומות הן שתי צעירות, תמי ורינה,
עיתונאיות וניערות־דיזנגוף, שאומנם
נהגו להשתתף, בזמנו, במסיבוודההוללות שנערכו
במרתף־ד,אורגיות של הפסל איזי בן-
יעקב — אשר משחק את עצמו, בסרט.
לו היה זה הכל — היה זה די והותר. אך
הבמאי לא הסתבך בלקיחת פרשיות־נאפופים
ופרטי־רכילות מסביבתו.
הוא נגע גם בפרשה טראגית מאוד, שאירעה
בשעתו לדמות בוהמית אחרת: לסופר
יצחק (צייד הצביה) אורפז, שהוא במיקרד,
גם עיתונאי וגם התגורר כל השנים בדירת־גג
קטנה, בשדרות נורדוי שבתל־אביב.
ואורפז זה היד. בקשרים עם נערה —
נקרא לה רק רבקה — אשר התאבדה, כך
אומרים, בגלל אהבתה הנכזבת לסופר.
משנשאל אורפז, השבוע, אם יש בסרט
קווים הלקוחים מחייו, משך הסופר הכישרו־ני
רק את כתפיו :״כך אמרו לי,״ הודה,
״אבל אני עצמי לא ראיתי את הסרט.
אצטרך לשפוט על־כך לאחר שאראה אותו.׳׳
מובן שפרשה טראגית זו מהווה רק אפיזודה
קטנה המשובצת בסרט, משום־מה, בדמותו
של העיתונאי שמוליק קראום —
עימו מזדהה, גרינברג הרבה יותר מאשר
עם הגיבור שלו, גדעון שמר.
אלא שהשבוע שוב לא היה גרינברג פנוי
למישחקי־פיענוח, החושפים את הסקאגדל־ס
של דיזנגוף. בעוד הסרט שלו המשיך
למשוך ולהרגיז את הבוהימה בארץ, נודע
לגרינברג שאיריס ניבחר כאחד הסרטים־
המועמדים לתואר ״הסרט הזר הטוב ביותר,״
בתחרות־האוסקר ההוליבודית.
אם איריס יזכה; במיקרה בתואר זה, יונצחו
כמה וכמה ישראלים כעוסים בעולם
הגדול — כסמלי ההוללות הישראלית המיוחדת
במינה.
העולם הזה 1618

בעולם
ארצות הברית
הפכתי ה שחור
בית־הניבחרים של מדינת קליפורניה ניד-
הם: קבוצת־הלחץ שהופיעה על מדרגות־הבית,
לתבוע אי־ביטול החוק המתיר לשאת
נשק בגלוי, היתד, בלתי־רגילה.
קודם כל — היו כל חבריה כושים.
שנית — כולם לבשו מדי־קרב, חבשו
כומתות שחורות, נשאו רובים בידיהם והלכו
יחדיו, כגוש אחד.
בראשם ניצב באותו יום סתיו של 67׳,
כושי בעל מראה גאה: היה זה היוי ניוטון,
ואנשיו לא היו אלא חברי מפלג ת הפנתר
השחור להגנת ע צ מי ת — אירגון־כושים
שהוקם בשנות השישים, כדי להגן על
זכויות־השחורים וכהי־העור.
כעבור שנה וחצי היה היוי ניוטון בבית־הסוהר,
כשמאשימים אותו ברצח; חברו
בובי האסון נרצח; עשרות חברי־האירגון
הוכו, נעצרו שוב־ושוב או נקנסו; ואמריקה
כולה התחילה להתייחם לתנועה העושה
לעצמה שם וכנפיים — למרות שאינה
גזענית־שחורה, כרוב אירגוגי-הכושים הקיצוניים.
כמו
יהודים כגרמניה. חברי הפנתר
השחור רואים את הכושים כאומה קולוניאלית
ואת אמריקה הלבנה — בתור האומד,
האימפריאליסטית.
משום כך, קבעו לעצמם, בהשראתו של
היוי 10 ,דיברות:
(א) אנו תובעים לעצמנו חופ ש לקבוע
את גורלנו (ב) אנו תובעי ם תעסוקה מלאה
לעס שלנו (ג) אנו תובעי ם שכל הגברים
ה שחורים יהיו מ שוחררים מחוב ת־גיו ס (ד)
דיור הראוי לבני־אזם (ה) חינו ך נאות,
המלמד את מהו תההא מי תי ת והמנוונת של
החברה הגזעני ת; והמלמד את האחים והאחיות
ה שחורים מ הו מקומם ב תו ך החברה.

קץ ל שוד ה שחורים על־ידי בעלי־עסק
לבנים (ז) קץ ל אלי מות ולרצח מ שמרתי
(ח) שפינות כו שים על־ידי חבר־מו שבעי ם
המורכב מכו שים — בהתאם לחוקת־היסוד
האמריקאית, ה מבטיחה שיפוט על־ידי שווים
לך (ט) מזון, מרפא, אד מה, בתים, ביגוד,
צדק ו שלום (י) שיחרור כל הכו שים ה נמצאים
בבתי־סוהר: עצם העובדה שנ שפטו
על־ידי לבנים כמוה ואילו נ שפטו יהודים,
בגר מני ה של היטלר׳ על־ידי נאצים.

המבחר הג דו ל ביו ת ר
של טלביזיות לשנת 1969
5ק ש >8ז

פצצת ה עונ ה סלביזיה פיליפס מיו חדתבמעה
ב או ל מי ה ת צו ג ה שלנו תמצאאתהמבחר הג דו ל ביו ת ר
ו הע שי ר ביו ת ר של ט ל ביזיו ת ח די שו ת בעלי אי כו ת מ עו ל ה
מ חי רי ם ו תנ אי ת שלום נו חי ם * א ח ריו ת על כל מכשיר

אוניברסלי
תל-אביב, רחוב אלנבי ,75 טלפון 624741
טלפון 67516
חיפה, רחוב הרצל ,8

ל ת שו מת לב ה סו חרי ם__ :
אצלנו ניתן להשיג כל המכשירים במחירים סיטוניים

2כדורים ככטן. ברור שגישה זו —
והעובדה שהפנתר ה ש חור מארגן מישמרות
נושאות־נשק ברחובות אוקלנד וסן־פראנ־ציסקו
— אינה יכולה אלא לעורר את
אלימותה של משטרודקליפורניה, הידועה
בשל הברוטאליות שלה.
ניוטון עצמו נעצר פעם, ב־ ,1964 על
תקיפת־לבנים. ב־ 1968 הוא נעצר שנית,
הואשם ברצח לבנים — אחרי שנמצא
פצוע בבטנו, משני כדורי־אקדח.
אותה עת נמצא שוטר מת, ואחד פצוע —
שנשבעו כי ניוטון יירה בהם. המנהיג

סטודיו לריקוד
וג מעה וג׳אז
טסטה בראו1!,
פתיחת הלימודימ-יות א ״ 15 לספטמבר

וית היוטנבוג 15 תיא

(סטודיו טל וינה בלוק)

פרטים!הרשמה 711

מורד ניוטון
״רוצים לחסל אותי!׳׳

הכושי טוען, כמובן, שלא עשה דבר —
אך נפגע בעת נסיעה ברחוב מכדורי־משטרה*
:זה ידוע שהמשטרה רוצה לחסל
אותי,״ הוא מסביר.
עד היום הזה יושב היוי ניוטון בבתי-
סוהר. בבתי־החולים בהם נותח והוחזק
(המשך ב עמוד )26

העולם הזה 1618

1־ י €י11

דוו־נבו
מונע זיעת־יתר
ש ומר על רעננות
והרגשה נעימה
במש ך יום תמ ים .

אל תלד...

בין 4-6
249106

רוץ!

לפונדק הסטייקים

יוחנן ה מ הלד
כביש תל-אביב—ירושלים, ליד בית־ספר מקוה־ישראל

ג)0000^XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX0000000000000
בשום אופן לא לחכות ליוז מ תו ! אם את
עכשיו אתה יכול להוצריכה,
גשי ישר לעובי־הקורה. ואל תסמכי
דות שלא אתה עשית את
על ידידות או ידידים שיעשו את דברייך.
המלאכה: זה כבר לא
את כל מה שעלייך למשנה.
אל תיבנה על
עשות — בסוד ובעצ מן
יוקרה ואל תתעקש. אם
פגי ש ת־ עסקס
תעשי.
פגשת בגבר בן מזל פותחת בלתי־ שיגרתית
אריה או עקרב, השבוע,
את השער לרווחה בפני
20 ביגואר -
היזהרי מפניו: כוח־ה־רווחים
כבדי־מישקל אבל
18 בפברואר
משיכה שלו עשוי לסבך
הבו חן להצלחתך בעם־
אותך במצב בו לא רצית 111101 לעמוד. הצטננות קלה עשוייה להיות מסוכנת~ .קיס. בן־ג תו ל ה, יה ה השבוע
אס תעשר לבדך
22ב אוגו ס ט -
אל תחתום על שטר או חוזה. לבשי ירקרק.
,22בספטמבר

צר לי, אבל אתח שוב
ניכנס לתקופה של מתיחו
ת ושל עצבים. בריאות:
לא כל־כן טוב.

ה די אטה״ז רוני ת. נשים:
התיסבול שהוקל, לאחרונה,
חוזר במלוא-עוצ־ן
ני 0
מתו, השבוע. כספ ם:
סו בפברואר ־
:׳? במרס
המרדות קטנות אבל בל־תי־פוסקות.
מ שום כן,
* ת טוב תעשה אס תפסיק לרגוז על כל התקלות
הפעו טו ת, התרכז בעניינים ח שובים יותר.

התקדמות במישור ה
מיקצועי תגרום לן
נחת. דע, מצד שני,
שכדאי לך לבצר את
עמדותיך בשבועיים־
שלושה הקרובים. אחר-
בך תהיה פעילותך הרבה
פחות עניפה. יום
ו *ו. פ.ו
ו׳ הוא נוח מאוד לעי 3*32X31
סוקים ולעסקים: זהו
היום בו אתה צרין להגיע למסקנות,
לחתום חוזים או ליזום פעולה חדשה.

אס יש לך חילוקי־דיעות
עם החברה שלך או עם
אשתך, כדאי מאוד מאוד
שתפתח את הקלפים, ו־תדונו
בכל הבעיות במשותף,
השבוע. אגב: אס
עליך להרצות או לדבר
בציבור, מוטב שת זהר
שוב־ו שוב מה אחה מתכוון
להגיד — ואין. פגישה
רומאנטית עם בן מזל־גדי גורסת לך
להפתעה נעימה ביו תו. אבל אהבה זה לא

תאוחיס

הקייץ הייגע הזה מגיע
לקיצו ועימו כמה מן
המבוכות הקטנות שגרמו
לך, לאחרונה,
לשאול את עצמך אם

לא כדאי לעזוב בכלל
סוס
את מעגל העיסוקים
והאנשים שאתה נמ;21
ביוני
כ< 2ביול׳1
צא בהם. התשובה
היא: לא. הכוכבים
רומזים כי תשמור על המצב הקיים, לא
תעשה, לפי שעה, שום צעדים פזיזים.

לן הצלחה.

אסור לך לשכוח, אף לא לרגע, מה אתה
רוצה כאמת, השבוע. אם תהיה לן מטרה
ברורה י היה זה
שבוע מצויין, מבחינה
כספית, ואף בתחום
הרומאנטי. ואם עליך
לעשות משהו, נסה להוציא
עצמך מן התרדמה
הנעימה בה היית
שקוע לא מזמן, ופעל
23בספטמבר ביום ו׳ זה. אז יע22ב
או ק טוב ר
זור הירח החדש לכל
מאמציך. אם את רוצה.
באיש — דחי אותו. אבל אל תתני
לו להתרחק מהישג־ידן. לבשי סגול.

1זאזנייו1

( ה מ שן מעמוד )25

נכבל למיטה, קיבל מהלומות בבטנו הפצועה
מאלות־השוטרים, וגם סתם מכות וגידופים.
בינתיים הצליחו השוטרים של קליפורניה
לירות באחד מחבריו, כוכי האטון, שעה
שזה יצא, בידיים מורמות, מדירה שנותרה
על־ידי המשטרה, ובה היה גם סגנו של
מנהיג הפנתר ה שחור, אלדויג׳ קליבר.
לשניהם היה נשק בדירה — אך שניהם
יצאו בידיים ריקות.
אלא שרצח זה, ומעצרו המפוקפק ואולי
הבלתי־חוקי של ניוטון, אינם מדאיגים
את המדינה הלבנה, שבחרה במושל רינן
שלה — משום שהיה אנטי־כושי.
״מה שלא נרשה לעולם,״ אמר לא מכבר
מפקח המשטרה צ׳רלם גיין ,״הוא שהכושים
יחזיקו בנשק ויזרעו אנארכיה״.
לעת עתה נראה כאילו ודווקא משטרת־קליפורניה
היא הזורעת בהלה — ואלימות.

אז אם חייבים להיאבק
עם אחרים ולריב על
דברים עקרוניים, דאג לפחות
שזה לא ייהפך ל־ריב־של־יוקרה
או למאבק
על עמדות־סרק. אתה
תוסיף לכבוש פוזיציות,
לדאוג לביציר המצב, ו21
ביול* -
ו 2ב אוגו ס ט
לסלק מן הדרך מיכשו־

לים. הסכנה שלך, בן־
אריה, היא השבוע שתעשה זאת בצירד קיצונית,
ותשליך את התינוק ביחד עם המים.

אויו1

*.יום הראשון הקרוב יוצאת להקת
. 1בידור ישראלית לסיבוב הופעות סביב
העולם אשר שום אמן, תיאטרון או להקה
ישראלית, לא עשו כמוהו מעולם. שלושת
חברי להקת הגשש החיוור יוצאים למסע של
ארבעה חדשים אשר יקיף תשע מדינות
באירופה, ארצות־הברית ודרום־אמריקה,
יכלול הופעות באולמות הגדולים והידועים
ביותר, כמו ההופעה בתיאטרון ויקטוריה

דפנאה
ל חיו ת יותר
״התרופה הזאת לא זו בלבד שהיא
עוצרת את תהליך ההזדקנות. היא פועלת
נגדו; הופכת אדם ישיש לצעיר יותר.״
האיש שהצהיר הצהרה בלתי־מתקבלת־על־הדעת
מעין זו לגבי תרופת־הפרוקאיין אינו
רופא-אליל ולא מטורף או רמאי. זהו הד״ר

אמרגן מאושו

המפיק אברהם

דשא, האיש שעשה את להקת הגשש
החיחיר והולי ך או ת ה אל פיסגת ההצלוזה ה־מיסחרית.
בעבר היה פשנל מנהל תיא טרון
זירה ומנהלה של להקת בצל ירוק.

שוב התקפות הדיראון
הללו י מה לעשות, תוכל
רק להתנחם שחלק
רב ממכריך ואהוביר
נמצאים באותו מצב.
איגרת, צפוייה אך יתר־על־המידה
גורמת לך
מבוכה רבה. פגישה
ז 2באפריל י
20 במאי
מיקרית עם דמות מן העבר
מקלה מעט על העצבנות
שלך. אל תשקעי במרירות: החיים
הם יפים ויש לך המון־המון כוח ויופי.

את המוטל עליך — ואם
תעשה את זאת כמי־טב
יכול תן. אם כן, מובטח ת
י בעולם

:יססססססססססססלסססססססססססססק!
0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0ק*<

היזהרי מאוד פן ייהפכו מעשה-הקונדס,
או הבדיחה המעשית, לאקט ששוב לא
תוכלי להתחמק מתוצאותיו.
הצחוק האחרון
עלול להיות —
על חשבונך. בכלל, מוטב
היה לו שמרתם
על עודף־המרץ שלכם,
השבוע, ולא הייתם
נכנסים לפעילות־סרק.
אבל אם כבר — אז 22ב או ק טוב ר
22 בנוב מבר
שבת, יום א׳ ויום ב׳,

בסוף השבוע, מאפש-
רים לכם תוצאות בלתי-מובטלות. שבוע
טוב לספורט, לשחייה ולמלאכת-מחשבת.

מירציאה -לפ;י -
הרפואה אסרה —

עון ת

הגששים יכולים להרשות זאת לעצמם.
בשנה האחרונה הם הפכו לפנומן של הבמה
הישראלית. הם הציבו שיאים שאיש לא חלם
עליהם. הם החלו להופיע בתכניתם האחרונה
סינימה גשש לפני 14 הודש. תוך
תקופה זו הם ערכו 520 הצגות בהם חזו
קרוב לחצי מיליון צופים. כל תקליט שהוציאו
נמכר ב־ 20 אלף עותקים.
בזמן זה הם גילגלו במחזור עסקי־הבידור
שלהם קרוב לשני מיליון ל״י.

אין זו בושה לדאוג לעמדתך ולדיוקנו הציבורי.
יוקרה היא, בינתיים מילת־מפתח.
אל תשקול נסיעה. התוצ״
אות
עלולות להיות שליליות
ביותר. הימים ו׳,
שבת׳ א׳ ,יאפשרו לך
להגשים עד תום תוכנית
חביבה עליך. אחר־כך
תצטרך להגות בשי־נויי־דרך.
אבל זה עדייו
רחוק. לעת עתה — הת23
בנובמבר ־
20 בדצמבר
רכז בבקשה בצד הציבורי
של עיסוקיך, או
במה שנוגע לאנשים אחרים. לבשי אדום,
גוון זה יתן צבע אדום לוהט ללחייך.

וחזרות

!1שס

את אשמה? הוא אשם?
מה זה משנה. המריבה
לא תעזור לאף אחד
מכם, תסיח את ד ע תן
מבילוי ו מן המנוחה 11־
נל־כך דרו שה לן. אס
יש לן ילדים, שמרי על
ב רי או תן. תכנן נסיעה
21 בדצמבר ־
10 בינואר
קצרה אן רחוקה: בקרוב
יתגלה לן, שיש בא
פ ש רו תן להגשים אותה, גם אם •לעת־עתה
אינן חולם על דה כלל וכלל. כוח־הרצון
שלן דו ען במקצת, ה שבוע: החום והש פעה
שלילית של בוכב מאדים. לב שי ארגמן
והי שמרי מחום רב מדי העלול ל הזי קן.

פאלאס בלונדון בסוף חודש זה או ההופעה
בקארנג׳י־הול בניו־יורק ב־ 15 לדצמבר.
אמנים ותיאטרונים ישראליים יוצאים מעת
לעת לחו״ל. המיוחד בסיורה של להקת
הגשש החיוור הוא בכך שהיא יוצאת אליו
מבלי שאיש יזמינה או יארח אותה. הג ש שים
לא יהיו אורחיה של המגבית־היהודית־המאוחדת
והם לא נקנו על־ידי אמרגן זר.
שלושה בדרנים ישראליים צעירים יוצאים
לכבוש את העולם בדרך מסחרית פשוטה
שאין כמעט אמן או בדרן בעולם שיעז
ללכת בה מחוץ למולדתו: לשכור אולמות
ידועים, להציג שם תכנית בשפת־האם שלהם
ולמכור כרטיסים לקהל כשהם נוטלים על
עצמם את כל הסיכון המסחרי הקשור בכך.

צ תזויגז

ואחרי— ״לא כדאיו-

גונתר בודה, אחד הגרונטולוגית* הידועים
בעולם, תושב ברלין המיזרחית.
גוהשקטת־כאכים ל ריפד. הפרו-
קאיין אינה תרופה חדשה. היא נוצרה
לראשונה ב־ , 1905 על־ידי אלפרד איינהורן.
אבל רק ב־ 1956 התפרסם התכשיר ברבים —
שעה שהתפאר. הרומנית, הפרופסור אנה
אסלאן מן המכון לגרונטולוגיה של בוקרשט,
טענה שהשתמשה בפרוקאיין כדי להפוך
זקנים לצעירים יותר.
לדברי הפרופסור אסלאן, השתמשו במכון
(ה מ שן בעמוד )28
* שמו של ענף־הרפואח העוסק בלו חמה
בזיקנה יוונית. מגרון — ז קן; ולוניה —
דעת.

ץ הו סיפורה של הצלחה שאינה
1נמדדת רק מזוית־הראיה של חשבונות־הבנקים.
מאז
הוקמה הלהקה לפני ארבע שנים,
הפכו הגש שים לחלק מההווי הישראלי. במקומות
רבים בארץ, לא רק שמחקים את
העברית המיוחדת שהם משמיעים מעל
הבמה, אלא שאנשים מסגלים לעצמם אף את
דרך־הדיבור המיוחדת האופיינית לאחד משלושת
הגששים. לפעמים, כשהם מציגים
שתי הצגות לערב במקום אחד, אפשר
לראות אנשים היוצאים מהצגה ראשונה
רצים מיד לקופה כדי לרכוש כרטיסים
להצגה השנייה.
ביחידת־צנחנים לאורך הקו עם ירדן
הביא מישהו תקליטים של מערבוני הגששים.
הצנחנים למדו אותם בעל־פה, ערכו אחר־כף

סס0סס^סססססס><><סססס><סססססס><ס>!

סינור ההצרחה של הגשש החיוור

תחרות מי מהם מצליח לחקות את
בדייקנות גדולה יותר.
נגני התזמורת הקטנה המלווה את ה גששים,
שרק שניים מהם יוצאים עימם למסע
בחו״ל, החליטו לשבות בתקופת
העדרם מהארץ. הם העדיפו להמתין מספר
חדשים ללא עבודה ובלבד שיוכלו לחזור
ולעבוד עם הגש שים כשאלה יחזרו לארץ.
היום, כשבהצגר. החמש מאות וכמה שלהם
עדיין מתנוסס על הקופה השלט• ״כל
הכרטיסים נמכרו״ ,או כשהם מציגים ב־קרית־שמונה
— שתיאטרונים ישראליים
מגיעים אליה לפעמים להצגה בודדת אחת —
בפעם החמישית, נראה הדבר טבעי ומובן:
הם כשרוניים, הם מקצועיים, הם נחמדים
ומצחיקים, הם שרים יפה. אבל כשרון
ומקצועיות אינם תמיד ערובה לצלחה.
קשה להתחקות אחר הנוסחה באמצעותה
הגיע הגשש החיוור לאן שהגיע, כיוון שאין
נוסחה כזאת. אבל ישנם כמה גורמים
שצירופם יחד יכול אולי להסביר את סוד
ההצלחה יוצאת הדופן.

הג ש שים

]•2 *1111* 1111

השלושה לשותפים בכל חייהם. למרות שלכל
אחד מהם יש חיים ומשפחה משלו (גברי
התחתן רק השבוע) ,הם נמצאים יחד כל
היום: הם עובדים יחד משעות הבוקר
המוקדמות בחזרות אינסופיות, ואת הזמן
החופשי מבלים יחד. בתום ההופעה שוב
אפשר לראות אותם בדיסקוטקים, בשלישיה.
עתה, לאחר ארבע שנות עבודה משותפת,
ברור להם שהם ימשיכו כך, לתמיד.

גגבריג!

בירגד

ף* שהם עולים יחד על הבמה הם
משלימים זה את זה, הן בשירה והן
במערבונים. הטקסטים נשמעים בפיהם כמשחק
פינג־פונג כשהם נזרקים מהאחו
לשני.
אבל אין ספק שחלק מהצלחתם נזקף
לזכות העברית המיוחדת שלהם. אומר פולי:
״יש עברית של ספרות, יש עברית של
תיאטרון ויש עברית של עיתונים. הבעייה
שלנו היא תמיד למצוא את העברית של
הבידוד. זה סלנג הרחוב שאי־אפשר להשתמש
בו בשום מקום אחר. אנחנו לא
ממציאים את המילים, אנחנו לא מדברים
גזלגגל יגז־גל
לש!1

פני ארבע שנים היו שלושת ה/גששים,
פולי גברי ושייקה, אלמונים
וחסרי־כל. זה עתה התפזרה להקת התרנגולים,
אחרי שתוכניתה השנייה נחלה כ שלון
מסחרי. כל אחד מהשלושה, שהופיעו יחד
במסגרת התרנגולים, חיפש את עתידו.
ישראל (״פולי״) פוליאקוב 27 יליד
ירושלים ויוצא להקת הנח״ל, החל לפלס לו
דרך כשחקן־קולנוע. ישעיהו (״שייקה•׳) לוי
( ,)28 יליד קהיר (״אני בעצם מרגל מצרי
שנשתל פה״) ויוצא להקת־פיקוד־מרכז, ניסה
להתקבל לתיאטרון הקאמרי. גברי בנאי ()28
בן למשפחת האחים־השחקנים, אף הוא יוצא
להקת הנח״ל, חשב על עתיד כזמר.
אותה תקופה הקים המפיק אברהם (״פש־נל״)
דשא, מועדון־לילה ביפו שנשא את
השם הסנטר הכפול. הוא הציע לשלושה
להופיע יחד בתכנית של קברט סאטירי
במשך חצי שעה לאחר חצות, פעמיים בשבוע,
במועדונו. מכיוון שהדבר לא הפריע
לאיש בתכניותיו הפראיות, הם התחילו בזה
מבלי שידעו לקראת מה הם הולכים.
היו צריכים למצוא להם שם ופשנל
הביא את השם ״הגשש החיזור״.
״מה זה?״ תמהו השלושה.
״מה זה חשוב מה זה?״ השיב פשנל,
״זה יפה?״
״זה יפה, אבל מה זה?״
״אין לזה שום חשיבות,״ סיכם פשנל,
״אם התכנית תהיה טובה האנשים יתרגלו
מהר מאוד לשם*.
התחילו לעבוד על התכנית כשכל אחד
מביא קטעים שנשתמרו אצלו בבית. קשה
לומר שהקהל קיבל אותם בהתלהבות. האנשים
לא ידעו איך לאכול את מה שהגישו:
תערובת של מערכונים ושירים עם הווי
מזרחי-ישראלי מודגש. הישוו אותם ללהקות־זמר
אחרות שהיו אז באופנה. הספק והחרטה
החלו להתגנב כבר לליבותיהם של
השלושה.
״היו רגעים שהתיאשנו מכל העסק,״
נזכר פולי .״אבל היחיד שהאמין בזה היה
פשנל. הוא היה צוחק מאיתנו, .מה אתם
מבינים? זה יהיה שלאגר?׳ חשבנו שהוא
השתגע או שהוא לא מבין מה הולך פה.״
״פשה אמר לנו,״ נזכר גברי ,״חעשו
תכנית אחת ואחרי זה תהיה לכל אחד מכם
דירה, אוטו וטיול מסביב לעולם. הסתכלנו
עליו כעל לא נורמלי.״
אבל עברו כמה שבועות בלבד של הצגה
בפני אולמות ריקים למחצה ולפתע הסתבר
כי העסק תופס. התכנית הראשונה של
הגששים, שמחת זקנתי, שבוימה על־ידי
שייקר, אופיר, רצה 380 הצגות. תקליטיה
נמכרו כבר באלפי עתקים.
זה הספיק לשלושה לזנוח את כל תכניותיהם
האחרות ולהתמסר בהתלהבות ל־בדרנות
מקצועית, מה גם שהם לא הועסקו

הבמה הישראלית ׳

גברי. בור׳ וש־־קה: בגאנגסטריס בוגרי הפלמ״ח
אצל פשנל כשכירים אלא כשותפים שזזים

להכנסות.

גזגזצגגז
}שנגרו!
כנזג אגבגג

•ן את הרגשה אחרת לגמרי כש-
/ /ן אתה מופיע בעסק שלך,״ אומר פולי.
״בתיאטרון אתה אומר, :מה זה משנה איך
אני עושה? בין כה אני מקבל משכורת.׳
זה שאתה שותף מכריח אותך לעבוד 24

שעות ביממה כדי שהעסק יצליח.״
״כאן אתה לא יכול לזלזל בקהל. זאת
הפרנסה שלך,״ סבור שייקר, לוי ,״אם העסק
הזה נסגר אתה צריך ללכת להתחיל לחפש
עבודה. בהצגה ה־ 500 אחה עוד שומר על
ההצגה כאילו זה האוטו שלך.״
אבל לא רק השותפות הכספית דירבנה
את השלושה אלא גם השותפות ביצירה. הם
משתתפים בהרכבת כל תכנית, נותנים
רעיונות לסופרים ופזמונאים. כשהרעיונות
הם של אחרים הם מפתחים אותם לפי
הבנתם. הם ממציאים לבדם קטעי־קישור
ואוספים עגות ובדיחות שהם שומעים
ברחוב.
״זאת חודייה מסוג אחר,״ טוען פולי,
״כשאתה עומד על הבמה ומשמיע טקסט של
אחרים או שאתה מספר בדיחה וזוכה
למחיאות כפיים ויודע שאת הבדיחה הזאת
אתה המצאת.״
השותפות הכספית והיצירתית הפכה את

גסויות, לא מעליבים אף אחד.״
הם זוכרים את התקופה בה הופיעו במים־
גרת התרנגולי ם בדגניה ושרו שם את שירו
של חיים חפר על החתיכה מרחוב פנורמה
בחיפה, אחרי שהשמיעו את הקטע ווג שדיה
כגלים /שני שיבר ושליש ירכתיים, קמה
סערה׳נוראה בקבוצה. כמה חברות עזבו את
ההצגה באופן הפגנתי. אסיפת הקבוצה השמיעה
לאחר מכן מחאה :״איך אפשר להשמיע
טקסט כזה על הבמה?״
מאז הם נזהרים מאוד שלא לפגוע באיש.
בפי הג ששים, העולים על הבמה בחליפות
מהודרות ולא כפרחחים, מושמע הסלנג בצורה
תרבותית. הקהל בתל־אביב, רמלה
או בנהריה, נעשה שותף למתרחש על הבמה.
גם הוא מדבר ככה או דוצה לדבר כך.
מילה כמו מברברת שהיא סלנג מפותח
ומקוצר לביטוי ״מבלבלת את הראש״,
אפילו אם אינה ידועה ומקובלת, הופכת
(המשך בעמוד )28

9ו ] 9ג ^4 1 1

(המשך מעמוד )26

1111111

נהשתלשת גדיקצועית
קורסי ערב מעשיים
בגי ששה חוד שים

רדיו מעשי
טלוויזיה מעשי
ט רנזי ס טו רי ם
ח ש מל או ת בניין
ח ש מל או ת תע שייתית
ח ש מל או ת רבב
קירור מעשי
מיזוג אוויר מעשי
עיצוב פני ם — דירות
עיצוב פנים — חנויו ת
עיצוב פני ם — בתי קפה
תיבנון של רי הו ט
ס ר טו ט בניין
ס ר טו ט אדריבלי
ס ר טו ט טכני
גרפיקה מעשית

פרט• והרשמה:

הנונדדה הסודיטכניתן
טשרנירוובם ק• , 31ת. א ,.ם 1-

בעולם

י *1־־ 7ו

בזריקות לתוך העורקים והשרירים. תחילה,
נתגלתה השפעתו הפילאית של התכשיר
כתופעת־לוואי: הפרוקאין היה, עד אז,
אמצעי־הרדמה חזק מאוד, המיועד להשקיט
את כאביהם של חולים־אנושים — ביניהם
חולי־סרטן וכיוצא באלה.
אלא שצוות־המכון גילה, בעת השימוש
בסם־ההשקטה, בתוצאות מוזרות מאוד:
הישישים החולים־אנושים הפכו לעליזים
יותר, ערניים יותר, בעלי עניין בהחלמתם.
רבים מהם התחילו ללכת או להשתמש —
תוך כאבים איומים — באיברי־גוף שהיו
משותקים או מדולדלים. הכתמים האדומים
והחומים הקיימים אצל ישישים רבים —
נעלמו מגופם.
פרווה בוהקת. בשלב זה נטלו החוקרים
כמה מן הישישים, מבין אלה שגילו
סימני־התאוששות, כדי לברר מה עוד אפשר
לעשות איתם.
המתנדבים הללו קיבלו מנות מרוכזות של
פרוקאין* .בין כה לא היה מה להפסיד-,
מסביר עתה אחד החוקרים. אותה עת,
נערכו ניסויים בקנה מידה גדול על כלבים,
עכברים וחולדות•
התוצאה: החיות הישישות הפכו ל־עירניות,
פרוותו החלה בוהקת כמו אצל
יצורים צעירים.
כאשר פורסם הדו׳׳ח הרפואי של הפרופסור
אסלן מחוץ לרומניה, התייחסו
הרופאים המערביים למחקרה בחשש ובסיק־פוק.
למרות התוצאות המדהימות — שהוכחו
שוב ושוב במאות ואף אלפים מיקרים
— סירבו להודות בבריטניה ובארצות
אחרות, כי קיים תכשיר המסוגל לעזור
לאדם מבוגר נגד זיקנתו — ואף להצעיר
אותו* .לא כדאי לנטות, לפני ניסויים
נוספים,״ אמרו.
אלה שדווקא האמינו היו הרופאים של
הקונצרן הרפואי הגרמני־שווייצי, שווארצ־האופט.
הם התחילו לייצר את התכשיר
למניעת הזיקנה, קיי. איטש ,3 .הנמכר עתה
בכל העולם. די לישיש לקחת גלולה ליום
— כדי לגרום לשיפורים ניכרים במצבו.
פעילות מינית מחודשת. בין שיפורים
אלה: עידוד פעילות־הקורטכס. ,האיזור
המחשב* של המוח: השפעה ישירה על
מערכת־העצבים; הפעלת הקולסטרול בכלי-
הדם — דבר הנלחם בהסתיידות: שיפור
קיצוני של מחזור הדם: שיפור בפעילות
הבלוטות.
ובמילים פשוטות: צמיחה־מחדש של שיער
הראש והגוף; יישור עיוותי־שרירים־ועצמות
בידיים וברגלים: היעלמם של עורקים בולטים
רבים; שיפור תהליכי־העיכול ושיבת-
התיאבון; ואפילו הופעה חוזרת של פעילות!
מינית נורמאלית — גם מעל לגיל .80
כיום משתמשים מזדקנים רבים בתכשיר
— עם או בלי הסכמת המדע המערבי.
ביניהם: ההגמון מאנטנבארי, בבריטניה,
ושחקן־הקולנוע הצעיר־למראה אך המבוגר
מאוד, דויד ניבן.

מכל העולם פוגרום וגבובות־נגד־ הריון

בשבוע בו התחילה להתגלות מידת־ההש־תעבדות
של צ׳כוסלובקיה לפולש הסובייטי,
ובעוד ענני־הטאנקים הרוסיים התחילו מרחפים
על גבול רומניה — גם זה קרה:
• בגואטמרה־סיטי, גואטמלה, התקדמה
עוד שלב מלחמת־הטרור בין הממשלה
הדיקטאטורית הימנית לבין האירגון השמא־לני־קיצוני
פא״ר, שעה שנעצרו ועונו שלושה
צעירים שנאשמו בהתנקשות בהייו של
השגריר האמריקאי.
• כמאלינס, בלגיה, מרדו ההגמונים
בצו האפיפיור האחרון, הצהירו שהשימוש
בגלולות למניעת־הריון אינו בהכרח חטא,
.נחון לשיקולו של כל פרט.״
• בפאריס, צרפת, כבשו הסטוונטים
לרפואה את אולם־ההרצאות המרכזי שלהם
למשך שלוש שעות — כמחאה על כישלון
המו׳׳מ המשולש על הרפורמה בחינוך —
בו השתתפו נציגיהם, נציגי־הפרופסורים ו־כלבי־השמירה
של הממשלה.
• בשיקאנו, ארצות־הברית, עוכר,
המשטרה העירונית פוגרום בנאמניו הצעירים
של המועמד־לנשיאות שניכשל, יוג׳ין
מק־קארתי, בישרו כנראה בכך תקופה של
דיכוי הגורמים התובעים שלום בודייאט־נאם.
נציגיו של המועמד המנצח, יוברט האמפריי,
סירבו להשתדל למען הפסקת הפוגרום.

הגששה חיוו ר
(המשך מ ע מוד )27

תוך זמן קצר למטבע לשון המוני, מושמעת
בלי סוף ברדיו, מבלי שלועד הלשון תהיה
שליטה עליה.
הגש שים הסתגלו גם לעובדה נוספת ש רבים
אחרים מסרבים להכיר בה. הסלנג
המקובל והנפוץ בארץ אינו אותו סלנג צברי
של דור הפלמ״ח: זהו סלנג מזרחי שהוטבע
על־ידי בני עדות־המזרח. הג ש שים היו הראשונים
אולי שנתנו לו הכרה רשמית.
כתוצאה מכך הם זוכים להכרה מצד קהל
שאינו הולך לתיאטרון ואפילו לא למחזות
מוסיקליים. הם היחידים שהוא מסוגל להבין
אותם.
לא פגתח־יגז
די^\גבג\2

* * אחוריגורמיםאדה ובנוסף לכש-
רונם הטבעי של הגש שים להצחיק ולבדר
באמצעים מצומצמים ולא וולגאריים,
קיימים גם כמה טריקים מקצועיים, להם
אחראי השותף הרביעי של השלישיה ומנהלה
— פשנל.
פשנל, או פשה בלשון ידידיו, אינו מנהל
רק את הצד הארגוני של הגשש. הוא
משתתף עימם בבחירת וסינון החומר, רואה
את ההצגה מתחילתה בעיניו של הקהל.
הוא גם הממציא הבלעדי של השמות המוזרים
כמו שמה של התוכנית השנייה של
הגשש שנקראה תוכני ת ד׳. .שמות משוגעים׳״
אומר פשנל. ,הם גימיק מקצועי שנועד
למשוך תשומת־לב ללהקה.״
אבל הבעייה העיקרית שלו היתר ליצור
התיחסות מיוחדת של הקהל ללהקה. לקהל
יש דפוסים משלו להתיחסות לגבי מופעים
שונים. הוא מוכן להריע ולהתלהב לקטע
של אמן מסויים או זמרת כלשהיא ולשבח
אותם בכל פה. אבל הוא לא יהיה מוכן
לעולם לקנות כרטיסים להצגה שלימה
שלהם. אותו דבר יפה לגבי להקות־בידור.
וזמר. אפילו קהל שמעריץ להקה מסויימת,
יודע שיפה לשמוע אותה בכמה שירים בלבד,
ולא בתוכנית שלימה.
הבעייה עם הגשש החיוור היתד, איך
להציג אותם בפני הקהל במיסגרת שלא
תזהה אותה בעיניו כלהקת־בידור. הפיתרון
היה פשוט: הגשש החיוור אינו מופיע
לעולם שלא במיסגרת הצגתו השלימה. הם
אינם עושים חלטורות, הם אינם נותנים
מספרים במופעים המוניים, הם אינם עוסקים
באלף ואחד דברים שבדרנים אחרים עוסקים
בהם: אינם מביימים ואינם פותחים דיסקוטקים.
הם עוסקים רק בדבר אחד.
הקהל הורגל לקבל אותם כתיאטרון׳,
כהצגה בפני עצמה שמתכננים לצאת אליה
שבוע מראש.
בלגנתן כגזו
ב די גז ^ ה

ך * יוםמשמשים הג ש שים נושא לקינאת
1 1לחבריהם בעולם הבידור הישראלי. הם
היחידים שהגיעו לשיא ונשארו שם. הם
האחידים שאין סכנה שמריבות פנימיות או
חלומות התפשטות יסכנו את מעמדם — כפי
שאירע בעבר ללהקות־בידור דומות, שהפכו
לתופעות חולפות. הם הצליחו תוך זמן
קצר להגיע מאפם לרווחה כלכלית הנראית
בלתי־מושגת על הבמה הישראלית, בה יכולים
להתעשר מפיקים פרטיים אך לא האמ־נים
המועסקים על ידם.
עתה עושים הגש שים צעד הנראה לרבים
נועז: הופעות מסחריות בחו״ל. אבל למעשה
אין הצעד נועז כפי שהוא נראה. בניו־יורק
יושבים יותר ישראלים מאשר בקריית־שמונה
ובלונדון יותר מאשר בדימונה. אין שום
סיבה ש שירת ה בי רגו ר או המעשיר, על
הקפטריה בטבריה, תדבר אליהם פחות
מאשר אל אלה שהכניסו תוך שנה שני
מיליון ל״י לקופות הגשש החיוור.
העולם הזה 1618

הם נו ס עי ם על שני גלגלים
וחולמים על ארבעה.
הם חול מים גם על הרחבת המ שפחה
ובעוד מספר שנים
ימנו שלושה או אולי ארבעה...
ואז יזדקקו לדירה יותר גדולה.
חלומות ניתנים להגשמה
אם מתחילים כבר היום
לחשוב על המחר ו לחסוך לקראתו.
כאן בא הבנק לקראת הזוג הצעיר
בהציעו לו מבחר מגוון
של תכניות חסכון.
מדוע לא תכנסו לסניפו הקרוב של הבנק
כדי להחענין
כיצד אפשר להגשים בעתיד
את חלומות ההווה?

בנ ק לאומי ל מי?-
למי שצעיר ברוחו!

ה בנ ק
הנ בחר
1968

במדינה
ידנשלים
בו שות
וב אל אג אן
אם ירושלים ממוזגת לעיר אחת או לא
— עדיין לא ברור. מה שברור הוא, שמבחינת
חיי־הבידור קיימת התבוללות מהירה
מאוד, בעיר המיזרחית.
ולא רק בבידור: גם בתופעות־הלוואי
שלו, כמו מעשי־המירמה, השערוריות, פשי־טות־הרגל
של עיסקי־הבילויים ואפילו תגו־בות־הזעם
של אירגוני הנשים הצדקניות.
הפעם — בערבית.
חשבון דביטורי. מרכז־הבידור שהצליח
להסעיר את תושבי העיר הערבית בירושלים
היה מועדון־הלילה המפואר סטי־ראמיס,
שנפתח לא מכבר על־ידי דרסי, בנו
של סגן־ראש־העיר חיפה, ועל־ידי סמי חמש־תא,
סוחר ערבי־נוצרי מירושלים העתיקה,
ובן לאחת המשפחות הידועות בעיר.
את העסק ייסד דרסי. הוא חיפש שותף,
מצא את חמשתא. זה הסכים מייד לתנאי
בנו של סגן־ראש־העיר, התחייב לשלשל
לקופת־המועדון 25 אלף לירות ישראליות.
את התמורה הפקיד בצ׳קים דחויים, שמשום־
מה טרם נפרעו ואין להם סיכוי להיפרע.
אחר־כך רכש חמשתא — שוב בצ׳קים
דחויים — מכונית פיאנו חדישה. הוא גם חי
על רמה נאותה.
מאוחר יותר ניגש לבנק לאוס׳ לישראל
בירושלים, ביקש וקיבל חשבון דביטורי —
המאפשר לו למשוך מעל למה שיש ייו בבנק
— על סמך העובדות שהוא היה ״בעל עמדה,
רכוש, מועדון־לילה ומכונית.״
כך ניכנס סמיראנויס לחובות והתחייבויות
של קרוב ל־ 180 אלף לירות.
ירושלים הזדעזעה. כדי לפמע התחייבויות
אלו ולהפעיל את העסק המפואר
הוזמנו מתל־אביב אמנים שניראו לעיר ה־מיזרחית
כמילה האחרונה והנועזת ביותר
של עולם־הבידור.
קודם כל, לקחו את תיזמורתו של פפינו
דה רומא — שבעליה הסתבך בינתיים בפרשת
אהבה־וקינאה (העולם הזה .) 1617
אחר־כך לקחו את הזוג הצרפתי הארי וקורה
— רקדנים אקרובאטיים מצרפת, ששמותיהם
האמיתיים הם ז׳ק וקלוד קראבר• ,׳שכבר
הספיקו להתפרסם בישראל, מכליף ועד
צברה. כאשר הופיע הזוג, הזדעזעה ירושלים
הערבית: כי הארי וקורה מופיעים בתור
דייג ובתולת־ים, מבצעים על הבמה אקט
מיני מפורש, בעזרת רשת־דייגים עם קשר
בקצותיה, היוצרת אשלייה ברורה מאוד
ומודגשת מאוד של אבר זכרי.
החכילה התפרדה. ההתעלסות, הנמשכת
כרבע שעה והמבוצעת לקול סליל המתאר
שאגות־ים ועל רקע הקרנוודגלים,
עוררה זעמן של נשות־החברה הערביות,
ששלחו לפני שבועיים תזכיר־מחאה לטדי
קולק, ראש־העיר.
אלא שלמרות שבזה הצטרפה ירושלים

המיזרחית לעולם הבידור הנועז של ישראל,
לא כוסו ההשקעות של סמיראמיס. וסמי
חמשתא, שהרגיש שהאדמה מתחילה לבעור
תחת כפות־רגליו, עלה על מטוס ונעלם.
בכך הפך לערבי הירדני־לשעבר הראשון
המבוקש על־ידי האינטרפול, ביוזמת מש־טרת־ישראל.
הדבר
הביא גם להתמוטטותו של סמירא׳
מיס. מה שלא עשו אירגוני־הנשים ואנשי־הדת
המוסלמיים עשו החובות. הארי וקורה
עברו למועדון זורבה שביפו. פפינו דה רומא
— למלון גני־יהודה בירושלים המערבית.
ואילו בנו של סגן ראש־עיריית חיפה חזר
לעיר־אבותיו — שם הוא מחכה לשותף חדש
ומוצלח יותר, ואולי גם לקצת יותר מזל.
מי שיצא מפסיד ביותר מכל הפרשה היה
דווקא פפינו דה רומא. פפינו, ששמו האמיתי
הוא פשוט ג׳וזפה, קיבל מחמשתא ציקים
רבים — אותם הזדרז למכור תמורת דו־לאדים
שרכש בתל־אביב. כיוון שהסחר ב־דולארים
הוא בלתי־חוקי בישראל, פתחה
נגדו המשטרה הכלכלית בהליכים, מייד כשנודע
הדבר עקב התמוטטות סמיראמיס.
מסתבר, שלפי שעה אין חיי־הלילה של
ירושלים המיזרחית מביאים מזל לעוסקים
בהם.

הים
מו ס ד
אכזר
מ מי ם
״יש אנשים עם מזל ובלי מזל. אבל מה
שברור לי עכשיו, הוא שאם הים אכזרי,
והמים קשים — יש מוסדות שהם אכזריים
הרבה יותר.״
כך הגיב, השבוע, הדייג משה קורקוס
(העולם הזה ,) 1611 כשנודע לו שלא הממשלה,
לא הכנסת ולא העיתונות יכולות
לעזור לו לקבל בחזרה את סירתו או את
תמורתה — למרות שלא נטרפה בלב־ים
אלא נגנבה כתוצאה מפעולת־איבה ערבית.
״ לאמ גי ע ״ 1סירת־המחלוקת נגנבה
על־ידי שלושה צעירים ערביים מעכו, שברחו
לסוריה כדי ליהפך שם לפידאין, חזרו ארצה
עם נשק ביד, כלואים עתה בארץ ימחכים
למשפט צבאי.
למרות זאת, ולמרות שסירתו של קורקוס
הוחרמה על־ידי השלטונות הסוריים, אין
קרן תגמולים ופיצויי־מלחמה מוכנה לשלם
לדייג פיצויים על אובדן־הסירה.
וזאת משני טעמים — שניהם פורמאליים:
(א) בזמן שגנבו את הסירה עדיין לא היו
הבורחים מסתננים. הם הפכו לכאלה, אומנם,
בעזרתה — אך רק לאחר שהפקירוה בידיים
סוריות.
(ב) הסירה נגנבה בטרם הספיק קודקום
לשלם את מס־הרכוש הקבוע בחיק .״על
כן,״ טוענים פקידי־האוצר ,״לא מג־ע לדייג
החזר מקרן פיצויי־מלחמה.״
״אני חי מהים טוען הדייג הפשוט,
בדמעות בעיניים:

״כשבנו בזמנו את הסירה, הלכתי מייד
למשרד התחבורה. רשמו לי על דף כל מה
שעלי לעשות. עשיתי.
״פניתי גם למחלקת־הדייג במשרד החקלאות,
בנמל־הקישון. רשמתי את הסירה.
שאלתי אותם מה לעשות בקשר לרשיון־
הדייג. אמרו לי. עשיתי.
״בנמל־הדייגים, בעכו, שאלתי כל הדתי־קים.
לא מצאתי אף דייג שעשה יותר ממה
שאני עשיתי. עד היום הזה, לא יודעים שם
על דייג אחד, אפילו, ששילם לפני דבנייה
של הסירה — או תיכף איתר — ,את מס־הרכוש
הזה.
״הסירה עלתה לי 12 אלף. לקחתי חמשת
אלפים לירות הלוואה בשביל הבנייה שלה.
אף אחד לא פנה אלי לקבל מם־רכוש.
״עכשיו אומרים שלא מגיעים לי פיצויי־מלחמה.
״אולי
ככה זה כתוב בחוק. אבל אני לא
חי מהחוק. אני חי מהים. ובים אי־אפשר
לעבוד בלי סירה.
״ואת הסירה לא יחזירו לי הערבים שגנבו
אותה בשביל להיות מסתננים.״

עין נשחה: הפלאח!
** עם היו צריכים בני־ירושלים לנסוע
^ 2לחופי הים־התיכון, כשרצו להתרחץ או
להשתזף. עכשיו הם יכולים לעשות את זה
בים שלהם, לא הרחק מהבירה.
לא. ים־התיכון לא פרץ למרכז־הארץ. אבל
מאז מלחמת־ששת־הימים קיים מקום, ליד
ירושלים, הממזג את תכונותיו של ים ושל
נחל, ואשר יש בו כל הדרוש לבילוי נעים
על שפת־הים: עין־פשחה.
פינת־החמד נמצאת שמונה קילומטר דרומית
לכביש ירושלים—עמאן, על שפת ים־

משטרה
מל ש חקי־ילדי ס
בהתחלה, רבו הילדים. דווד אבוטבול ראה
איך ילד בן ,10 הגר במקום שכן, מכה את
אחותו בת התשע. הוא הרביץ לילד.
סבתו של המוכה הקטן הקימה שערורייה.
הסב הצטרף אליה. האם של דודד יצאה לריב
עם הזקנים־השכנים.
לרוע מזלם של כל הנוגעים בדבר, עברה
במקום ניידת־משטרה, ששמרה על הסדר הטוב,
אותו ליל־שבת שב־ 16 באוגוסט. היא
ניגשה לקבוצת־המריבה, בה מנסה דווד
להפריד בין אמו לבין הזקנה.
השוטרים ראו את אחיו של דווד, רפי
בן ד,־ ,14 זורק עליהם אבן. הם זעמו כשחדד,
הגדול יותר, סירב לעלות לניידת,
כדרישתם. על כן עצרו את כל החבורה.
הרופא העיד. במשטרה החליט מישהו
ללמד את הנער לקח. לדבריו של חזה תפס
השוטר אביטן אליעזר את דווד, והיכה אותו
בכוח רב, שעה ששלושה שוטרים אחרים
עמדו מנגד והסתכלו.
גם רפי, בן ה־ ,14 קיבל מנה הגונה של
מהלומות. לאחר שקיבל מכה בראשו, שהונחתה
באמצעות אלה, שאל אחד השוטרים
:״מה, אתה עוד חי?״
אחר־כך הוכנסו לתאי־המעצר. האם שוחררה
בערבות — אך רק ביום א׳ .הבנים
הקטנים — רק ביום ב׳ .שופט השלום יוסף
לוין תבע מהם ערבות עצמית של 500
לירות כל־אחד.
מייד עם צאתם, ניבדק דווד על־ידי הרופא
הידוע מבאר־שבע, הדוקטור בנימין בן־
אסא. קבע הרופא בתעודה שהוציא לאחר
שבדק את הנער 1קיבל כנראה מכה

המלח. אלא שבעוד שביתר חלקי־הביקעה של
ים־המלח מצויים רק מים כבדים, מליחים
מאוד ולא תמיד נעימים לשתייה — יוצרים
אשדי־המים המתוקים הזורמים ליד עין־
פשחה לים־המלח, מיזוג בלתי־רגיל שק מים
מתוקים וקרירים ושל מים מלוחים וחמים.
בין עצי־אשל מוריקים מוצבים שולחנות
אחדים וספסלי־עץ ספורים — המשמשים לא
פחות למישחקי שש־בש מאשר לם־קניקים.
רשות שמורות־הטבע, שהיא האחראית למקום,
דאגה למיגרש־חנייה, לעשרות המכו־

על־יד העין ה שמאלית )2( .רצו לחנוק או תו
(לדבריו) ו מז ה נשאר סי מן בעור באורך של
2סנטימטר מצד י מין ליד הצוואר)3( .
לדבריו, קיבל בעיטה בא שכים והא שכים עוד
רגישים אבל לא נפוחים״ — וכל זאת,

כעבור שלושה ימים מן החקירה.
הנער פנה, כמובן, בתלונה לשר־המשטרה.
עתה מחכה כל שכונת א׳ בבאר־שבע לדעת
אם מותר למשטרה לפתור סיכסוכי־שכנים
כעזרת מכות לילדים — או אם יש חוק
וסדר במשטרת באר־שבע.
סעד עזי ה
לאגייש

הארי וקורה כפעולה
אשליית בולסת מאוד

בעיירה אופקים הנחשלת, שבדרום, חולשת
המפד״ל על המוסדות העירוניים. התוצאה:
חלק נכבד מצעירי־העיר ברח, והעיירה הפכה
— כדברי כמה עסקנים בלתי־דתיים —
״למוסד זקנים״.
אבל זה לא המוסד היחידי שקיים באופקים.
לאחרונה
התחילו עסקני־האופוזיציה מתלוננים,
כי באופקים יש הרבה מאוד ניצרכי־סעד.
יותר מדי. חלקם, כך טוענת האופוזיציה,
מפרנסים המועסקים במישרות טובות.
לעומת זאת, מחכים ניצרכים אמיתיים ב־אפס־מעשה
ובחוסר פרוטה.
המאחד כימעם את כל מקבלי־הקיצבות:
היותם דתיים או — לפחות — אנשי־מפד״ל.
המאחד את כל אלה שטרם קיבלו קיצבות :
אין הם נימנים עם אנ״ש.

הפסל החי
מסטאי, מ שפטים ב׳ ,שהחליט למרוח עצ מו
בבוץ ״כדי לראות איך איראה כ שיפסלו
או תי.״ הוא נראה כ מו פסל רומאי עתיק.

ניות הפרטיות המגיעות למקום. מיריחו
אפשר להגיע באוטובוסים, בכל שעות־היום.
ובירושלים המיזרחית אתה יכול לשמוע
את הקריאה ״עין־פשחה, עין־פשחד
באותו קול ולאותה מטרה, אשר משמיעים
כיום בתל־אביב :״ירושלים, ירושלים !״

1ש כמה דברים בלתי־רגילים, בבילוי
על שפת־ימה של עין־פשחה.
אדם יכול, למשל, לשחות או לצוף במים
הכבדים, כששירה מיזרחית ערבה מנעימה
את שיזפונו — כי לא מועטים הערבים

חושה שר ירושלים

היושבים במקום והמנגנים בכליהם אי שרים.
שניים מאלה הם סעיד מוצטפא (,)37
פליט מעקיר, המתגורר במחנה־הפליטים של
יריחו ; ואחמד דאוד ( )30 מיריחו. הם הפכו
את השירה לפני המתרחצים למקור־פרנסה.
השניים שרים לגמרי לא רע, יכל רבע
שעה עובר אחמד עם כובע, מבקש תרומות
מן המאזינים. שאיפתו :״לשיר בקול־יש־ראל,״
אומר סעיד, בעברית — אותה למד
בילדותו, בעקיר.
אופנה אחרת שקנתה לעצמה אחיזה בעץ־
בשחה היא — אמבטיית־הבוץ.
אומרים שזה בריא. אבל לא כל המתרחצים,
המתפלשים בבוץ הסמיך ובעל הסגולות
הרפואיות, יודעים זאת .״ראיתי
אנשים אחרים העושים את זה — אז גם
אני עושה זאת,״ אמרה מתרחצת־בוץ אחת,
שנשאלה מדוע היא שוקעת ברפש.
לעומת זאת ידע משה לין 61 יהודי
בעל־גוף שעלה מרוסיה לפני שנה וחצי,
בדיוק מדוע הוא לוקח אמבטיית־בוץ :״זה
טוב נגד רבמאטיזם.״
שתי סטודנטיות, רבקה ודבורה, הרחיקו
לכת :״זו״הי תרופה נגד כל מיני בעיות
נפשיות וגופניות, ואפילו רוחניות,״ הצהירו
בכל הרצינות. הצטרף אליהן הסטודנט למשפטים,
משה מסטאי הצנום והמזוקן :
״אני עושה את זה כדי לדעת אין *יראה
כשיפסלו אותי,״ הכריז.

** ין־פשחה הפכה, במהירות ׳הבזק ו־בצורה
מיסתורית ממש, למקום־משיכה
לטיפוסים מיוחדים במינם. ד״ר שניידר ()61
מבריטניה, המסתובב כל הזמן עם מדחום
ביד, מודד את חום המים והחול.
ואילו הסטודנטית אן שארלוט ; )20משבדיה,
מעדיפה את המקום ״על כל הים
שלכם, כולל שפת ימה של תל־אביר.״

מתכוננת לבחינות

״בתל־אביב א־־אפשר ללמוד
ולטבול בים, בעין־
פשחה אני יכולה להתכונן לבחינות כשאני במים!״ חייכה הסטודנטית

בעיות־סדר מיוחדות אין, בעין־פשחה. יש
שם שוטר תורן, ניסים כהן ממשטרת־יריחו,
שנעזר על־ידי ארבעה שוטרים ערביים, מ־

השחרחורת, כשצלם־המערכת תפס אותה בפוזה בלתי־אופייניוז
לחופי־הרחצה של הארץ. רבים הסטודנטים הבאים למקום מירושלים
ומרחובות. במימיו הרדודים של עין־פשחח אי־אפשר לטבוע.

בני־יריחו .״הבעייה העיקרית שלנו היא —
מציאת ילדים קטנים שאבדו להוריהם, וגם
— קצת גניבות זעומות,״ אומר כהן.
יש גם מציל, במקום: דוד שהמי (,)22
נמוך־קומה ושחום .״אין כימעט בעיות,״
הוא אומר בבטחון. דויד, התל־אביבי, התחיל
בעבודתו לפני כחודשיים, מסתובב במקום
בבגדים כשהעוזי על כתפו.
כמוהו עושים חיילים רבים, המנצלים כל
רגע של חופשה כדי לקפוץ למקום.
אסונות קטלניים טרם אירעו, בעין־
פשחה, כי פשוט אי־אפשר לטבוע במים

המלוחים של ים־המלח — או במים הרדודים
המתוקים. אולם לפני שבועיים כימעט
נגרם אסון, כששתי מתרחצות נסחפו מיז־רחה:
הן פשוט נעלמו.
ירדה החשיכה. הליקופטר של צה״ל, שהוזעק
למקום, לא הצליח לאתר את הנשים.
גם פצצות־תאורה לא עזרו. לבסוף היד, זה
המציל הצעיר אשר נעזר באחד העובדים
הערביים של המקום — והשניים הצליחו לגלות
ולהחזיר את הנשים, בשעה 11 בלילה.
״אבל בסך הכל זה המקום הבטוח ביותר
להתרחץ בו, בכל הארץ,״ מסכם דויד, לא
בלי חיוך של שביעות־רצון.

עושים ח״ס במים חיים

המקום האהוד ביותר על הילדים הם
הפלגים המשכשכים, המתמוגים עם
!המים המלוחים. במקום הרדוד הזה, המים קרים כקרח, וחוזרים לגלים החמים והכבדים
של הים. ההורים יכולים להתרחק ללא כל סכנה, והילדים שולטים בממלכה משלהם.

עוד ועוד ב״עוד

מתבקש לנגן סעיד מוצטפא, השר ביחד עם חברו
אחמד דאוד, שאת הטמבור שלו רואים בקצה הימני
.העליון של התצלום. השניים הפכו לתכונת־קבע רצוייה של הנוף של עין־פשחה הקייצי.

או אהבה בצל האילנות מפגינים בני־זוג צעירים, שהתרחקו מן
^ ההמולה ומיתר הנופשים, מצאו מקום נוח לאהבתם. עין־פשחה,
11 ^ 1 1 /1 1 1ן
בניגוד לחיפה או לתל־אביב, עדיין מאפשרת לזוגות פרטיות מסויימת — למרות זרם התייר־ם.