גליון 1619 מתאריך 11 בספטמבר 1968

בכנסת ובמוסדות, נזהרים מאוד זקני-מע״י
להבין את רשימת המועמדים לכנסת השביעית
בצורה כזאת, שהצעירים לא יזכו
כה למספר מכריע של מקומות־מוכטחים -
אשר עשויים היו להביא להם רוב מוחלט
בתוך המפלגה.

ייי גי חי ך
אשכול נגד אבן
או: מלחמת־פירסום
לוי אשכול זעם על אבא אבן, הגונב לו, לדבריו, חלק
נכבד מן ההצהרות הפומביות שראש־הממשלה היד, רוצה
למסור בעצמו.

בין השאר ״גזל אכן מאשכול,״ לדעת
חוגים ־המקורבים לראש־הממשלה, את ההצהרה
על שיחדור מטוס ״אל־על״.
התוצאה^ חוגים אלה רמזו לוועדת עורכי העיתונות
היומית, כי אין טעם להקדיש מקום נרחב כל־כך להצהרות
שר־החוץ.

בפגישתם האחרונה עם אבא אבן שעו
כמה מן העורבים לרמזים אלה, נטשו את
המקום ללא נימוס רב, עוד בטרם סיים
אבא אכן את דבריו.

דנים בהחזרת
עונש־המוות
דיון בין-מישרדי בדרג גבוה מתנהל כימים
אלה, בשאלת החזרת עונש־המוות
לגבי חבלנים.
בדיון משתתפים אנשי מישרד־המשפטים והפרקליטות,
נציגי רשויות־הביטחון, הממונה על ענייני ערבים והשר
ששון.

בשלב זה נפלה ההצעה -חרף מערבה
מאורגנת של מיבתכים למערבות העיתונים
ולחצים שונים. עם זאת, נראה בי תתקבל
החלטה להחמיר בעונשי החבלנים ולזרז
את שפיטתם.

סמכויות־דיקוטאטור
לשר־הפנים
תיקון חוק־האזרחות שמקנה לבל ישרא־לי-עולה
לאומיות כפולה, אם ירצה ככד,
גם מקנה לשר־הפנים סמכויות של דיק־טאטור
כל-יבול כלפי האזרח: הוא רשאי
לגרש אותו מגבולות-ישראל -לצמיתות.
אומנם חייב השר לפנות לבית־המשפט המחוזי, אך
ההוכחות של השר יספיקו, לפי התיקונים שאושרו בחיפזון
על־ידי הכנסת, ערב הפגרה, כדי לכפות על השופט
לאשר את גירושם של אזרחים.

לפי חוק זה אפשר היה, למשל, לגרש מן
המדינה בל אדם שאינו מסבים למדיניותה
הרשמית של ממשלת־הליבוד, או אף התובע
בחירות בתוף מע״י לפני הבחירות לכנסת
-בטענה בי ״תביעה בזו מעלילה
על המישטר באילו הוא דיקטאטורי, פוגע
בשמו הטוב״.

רשימת־מע״י —
נגד אפשרות־פוטש
כבר בשלב זה מנהלים זקני־מפא״י ומני
היגי-אחדות-העבודה דיונים קדחתניים לקראת
האפשרות שחלק מצעירי-מע״י יפרשו,
אחרי הבחירות.
הם לוקחים בחשבון שצעירים אלה עשויים ללכת,
עם משה דיין בראש, לקואליציה עם גח״ל ועם המפלגות
הדתיות, לפלג את מע״י מחדש.

בדי למנוע פוטש שיחסל את הרוב שלהם

הסוכנות נזעקת
לעזרת האוצר
הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית הוזעקו
על־ידי ממשלת־ישראל, להפעיל מאמצים: ואשים,
כדי להתרים מספר גדול והולך של יהודים בחו׳׳ל — על מנת לסייע לאוצר הישראלי.

עקב המצב ובגלל תקציבה המנופח החדש
של ממשלת-ישראל, מתקשה האוצר לדאוג
אפילו לתשלום שברם הסדיר של הפקידים
הממשלתיים. למעשה, פרץ בבר בשלב זה
משבר בלבלי חריף, במה שנוגע להכנסות־המדינה.

הרב
הראשי יצטרר
למלחמת־האפיפיור
נגד הגלולה
צפה לכך שהרב הראשי האשכנזי, איפר
אונטרמן, יצטרף למסע-התעמולה של האפיפיור
הקאתולי נגד הנשים המשתמשות
בגלולות למניעת הריון.
אחרי שחוגים קאתוליים בירושלים רמזו שהיו רואים
ברצון מחודד, רבנית־ישראלית נגד הגלולה, קיבלה חיזוק
עמדתו הישנה של הרב אונסרמן — שכידוע אינו חסיד
של אמצעי־מניעה מסוג זה.

ספיר בעד
אחוז־החסימה
פנחס ספיר, מזכיר מפלגת העבודה, התייצב
מאחרי המצדדים כהעלאת אחוז־הח
סימה לכנסת.
בין שיקוליו המכריעים: הרצון להכריח גם את הליבראלים
העצמאיים להצטרף למערך, לאחר שיבלע את

מפ״ם, והרצון לחסום את דרכה של סיעת העולם הזה —
כוח־חדש — אשר לפי מישאלי דעת־הקהל צפויה לעלייה
ב־ 2,5אחוזים, בבחירות הבאות.

לפי חשבונו של ספיר, עלולה בליעת-
מפ״ם להוסיף, אף היא, קולות להעולם
הזה. האחוז הנראה לו בבטוח הוא ־.57

.סגירת הגשרים -
נקמנות \ ״
״סגירת המעבר לירדן דרך גשר-אלנכי,
פרט לסוחרים ולנהגים, הוא אקט של נקמנות
ממשלתית מאשימים תושבי-הגדה.
נימוקיהם: הסגירה בוצעה על־ידי השילטונות הצבאיים
זמן קצר לאחר שראשי־הערים בשטחים הגישו
תזכיר התובע הגשמת החלטותיה של מועצת־הביטחון.

העצומה הוגשה לשריהכיטחון משה דיין.
עתה דנים חוגים בגדה על השבתת הנהגים
הסוחרים המקיימים קשר עם הגדה -צעד
שיפגע, אומנם, במצב־השטחים אף גם
עלול להגביר את הנטל הכלכלי שהגדה
מעמיסה על ישראל.

שלייפר עזב
את ירושלים
עבדאללה סולימאן שלייפר, הסופר והעיתונאי
היהודי-המתאסלם, שהתגורר כעיר
העתיקה בירושלים כעת הכיבוש, שימש
מאז בתג אנטי-ישראלי •טל השבועון הצר•
פתי-תוניסאי ״ז׳ן אפריק״ -נטש את ירושלים
ועבר לירדן.
הוא מתכוון לכתוב את תולדות מלחמת־ששתיהימים
בירושלים, מנקודת־ראותם של הערבים.

מיבצע אנטי
זנות בעזה
משטרת־ישראל התחילה במיבצע ללוחמה בזנות, ב־רצועת־עזה,
לאחר שהתברר שאחת היצאניות הישראליות
הפועלות בעזה שימשה כ״אמצעי״ להעברת מחלות־מין
מן השטחים לתחום־המדינה.

כמיוחד, התגלה מספר רב של פגועים
ממחלות־מין -כאשקלון.

איסור הופעות
בערבי־ראיונות
מתגבשת החלטה, בדרג ממשלתי, לאסור להבא על
שרים, קציני־צבא בכירים ומנהלי־מישרדים, להופיע בערבי ראיונו ת.

צעד ראשון בכיוון זה היה כאיסור הופעתם
של הרמטב״ל, חיים בר-לב, ושל אלוף
עזר וייצמן, על בימת ״קלידוסקופ״.
מאחרי דרישת־האיסור עומד מישרד־ההסברה של השר
גלילי, הרוצה לייחד הופעת שרים לבימות־ההסברה
הרשמיות — אשר לא הצליחו עד עתה למשוך קהל רב.
הטיעון הרשמי :״אין זה נאה לשרים להופיע בבימה
מיסחרית כשבעליה מתכוונים להפיק רוזחים מהופעת
השר.״

מנהיגי-הגדה
נגד אוניברסיטה
האוניברסיטה, אותה הציעו חוגי־הממשלה הישראליים
להקים בשכם — לא תוקם.

כרוח זו קיבלו החלטה נכבדי ומנהיגי
הגדה המערבית.
לעומת זאת פנו המנהיגים לממשלה, בבקשה להתיר
העברתם של סטודנטים מן השטחים, לארצות־ערב, כדי
לאפשר להם ללמוד שם במוסדות להשכלה גבוהה. המדובר
במסיימי־בגרות, השנה.

אוניכרסיטת-שבם עמדה לקום בקולג׳ אל•
נג׳אח אשר בשכם, הפועל בהנהלתו של
הד״ר קאדרי טוקאן -אחד המנהיגים המתונים
יותר בגדה.

טיסות לאירופה
מזה סו שנים מייצרת. עלית־־ אתה קפ ה
לחביב ה ק הל בי שראל וא שר קנ ה לו ש ם
וכאות
מאורע זה
לרגל
לנאמנותם של רבבותאוהדיקפה

הנ מ ס שהפך
ב־ 2$ארצות
הערכה
נמס ״עלית״

פומינה עדי ת 100 חובבי קפה
ל טיס ה לשו״ץ ה לו ך וחזור
לכל ה קונ ה קפ הנמס. עלית״ עד סוף או ק טובר
סיכוי לזכו ת ב טי ס ה - .כל אשר עליך ל ע שו ת הוא:

הסר 3תויות מקופסאות או צנצנות קפה נמס ״עלית״.

צייו על גב אחת התויות את שמך וכתובתן, וכן שם וכתובת החנות
בה קנית את הקפה. כתוב במשפט קצר (בכל שפה שהיא) — מדוע הנן
מעדיף קפה נמס ״עלית״.

ן הכנס את 3התויות למעטפה, ציין עליה ״עם עלית — טיול לחו״ל״,
״* ושלח לפי הכתובת עלית בע״מ, ת .ד ,9117 .תל־אביב.
/ ,הנך יכול לשלוח מספר בלתי מוגבל של מעטפות, ובלבד שבכל מעטפה
** תהיינה 3תויות (שבאחת מחן יצויינו הפרטים הנזכרים לעיל).

פרסום ל-ד **קכסק

כל התויות שתשלחנה עד 31 באוקטובר ,1968 תשתתפנה בהגרלה שתתקיים בחודש
נובמבר 1968 בפיקוחם של אחד מחברי הנהלת ״עלית״ ,רואה החשבון של החברה
ויועץ הפרסום שלה.
100 המעטפות שתעלינה בגורל, תזכינה את שולחיהן בכרטיס טיסה לנסיעה קבוצתית
לוד—ציריך (הלוך וחזור) ,כולל מס נסיעות.
כל זוכה יוכל לבחור את תאריכי הטיסה הנוחים לו במשך שנה אחת.
הודעה על הזכיה תשלח לכל זוכה לפי כתובתו שתצויין בתוית ושמותיהם של כל
הזוכים יפורסמו בעתונות.
עובדי ״עלית״ (תעשיות מזון) בע״מ, צפת, לא ישותפו במבצע זה.

העולם ווזה 1619

איש השנה תשי״א
העולה החדש

איש השנה תשי״ב

איש השנה תשי״ג

מבקר הסוכנות שמוראק

•ועץ משפטי כהן

איש השנה תשי״ד
עסקן־השואה קסטנר

הווו 0 3הוד

איש השנה תשט״ז
נשיא מצרים עבר אל־נאצר

איש השנה תשי״ז

איש השנה תשי״ח
חתן ה תנ״ן חכם

הפעם מצאנו א ת עצמנו במצב משונה :
הפינ קס היה ריק כימעט לחלוטין. קרו
או מנ ם מאורעות גדולים. אבל ב מ קו ם
שהאירועים יעמדו בצילם של האי שים
— עמדו האנ שים בצל המאורעות. מעצבי
המעשים של א שתקד נראו השנה כנגררים
פ א סיביי ם א חרי המאורעות ש התרחשו
בארץ ובשאר חלקי העולם.
מודח לבון

איש השנה תשכ״ג
מתפטר בן־גוריון

סופרת דיין

בדרך כלל, כאשר מ תק רב ת השנה
לסיו מ ה, כבר ברור לעורכי ״העולם הז ה״
מי עומד להיבחר על־ידם כאיש השנה
שחלפה. מספר פעמים במשך השנה קורים
מאורעות, בהםמ תבלט איש מסו״
יים. ואז אנו רושמים בפינ ק ס המיועד
לכך: איש זה הוא מועמד ל תו אר איש
השנה.

איש השנה תשכ״א

איש השנה תשי׳׳ט

העיקרון ה מנ חהאתב חיר ת איש־הש-
נה נקבע לפני 17 שנים, כאשר בחרנו
האלמוני כאיש-השנה החדש בעולה
תשי״א :
הוא צריך לעמוד במרכז מאורע גדול,
שהשפיע יותר מכל מאורע אחר על חיי
המדינה במשך או ת ה שנה.
אין ״העול ם הז ה״ מס תיר א ת דיעו-
תיו. אין הוא גם מתבייש ל מ תו ח ביקו רת.
א,בל בבואנו לבחור א ת איש-השנה,
אין לנו חשבונות. אנו אובייק טיביי ם גם
לגבי הדיעות שלנו. א ם האיש א מר או
עשה דבר המוצא חן בעינינו — אין זה
מ ספיק כדי לזכותו בתו אר. עובדה הי א,
שרק מעטים מבין 17 אנשי־השנה הקוד מים
ה חזיקו בדיעות שאנו מ חייבים.

איש השנה תשכ״ב
קורבן סובלן

איש השנה תשכ״ד
יורש אשכול

איש השנה תשכ״ה
מפלג־מפא״י בן־גוריון

איש השנה תשב״ו
כלכלן ספיר

מכתבים
איש השנה
איש־השנה? במובן שחייבים לבחור ב־גונאר
יארינג, המצפון המשוטט של האו״ם
ושל האנושות, שמנע את ניתוק־היחטים הסופי
בין שלום להגיון, הוסיף לפעול גם
כשהמצרים, הירדנים והישראלים הוסיפו
לירות זה בזה.
חנוך כר־־אבו, תל-אביב

חו ר ד מים
היו שידיד ד ב 1ו ת
93׳ שלא היו מעול
שיניים מזו ה מו ת
ק״י אבן שן ונ י קו טי ן

לאחר הברשה עם טי לאק
במשך ג י מי ם

. ..עודד אברבנאל, שמסמל את רוח־הגבו־רה
ואת השקט הנפשי העז והלוהט של
הצבר הישראלי המצוי.
שולה ברגר, ראשון־לציון

איש השנה תשט״ו־פרקליט
תמיר

...גולדה מאיר, הגבר היחידי בממשלת־הנמושות,
שסיכלה את תוכניות־הפוטש של
משה דיין, חסמה את דרכו, הפכה את ה־אשכוליזם
למישטר־של־קבע.
משה טל, חיפה
. ..לוי אשכול, איש־השנה של אתמול, של
היום — וחוששני של מחר.
אדם נויכך, ירושלים
...משה דיין. איך אפשר בכלל לחלום
על מישהו אחר? שר־ביטחון, מדינאי, בעל-
הומור, שליט־השטחים מי עוד יש,
בכלל?
אהובה צדוקי, חולון

רכז השואה אייכמן

השנה האחרונה היתד, שנת־כישלונות ל-
לוחמי־החופש בווייאט־נאם, ארצות־הברית,
באירופה, במרחב ובצ׳כוסלובקיה. לכן מסמל
מארתין לוחר קינג יותר מכל את התקוות
שנותרו.
יהודה לביא, קופנהגן, דנמארק

. ..איש־צה״ל במילואים. מי לא יבין את
גדולתו?
קצין מילואים, אי־שם

< 1 131

^/שפופרת אחת — מספי ק ה לחודש ימים^

כבוד ישראל

ייתכן שזאת הסיכה העיקרית לכך,
שאיש־השנה של ״העולם הזה״ הפך
למוסד שאין לו מתחרה. זוהי כחירה
שרק אנו עושים — כי רק אנו מסוגלים
לעשותה בלי מורא ובלי משוא פנים.
מי יהיה איש״השנה ה־ 18ן מי הוא
הישראלי המסמל יותר מכל אדם אחר
את אירועי תשכ״ח ! הפעל״נא את כוח־השיפוט
שלך. קבע לעצמך את המועמד
שלך. בשבוע הבא יופיע הגליון המוגדל
המיוחד של ״העולם הזה״ ,לקראת ראש
השנה. תדע אם ניחשת נכון.

סוד הידים החטובות :
כה קל ־ טפלי בצפר-
נייך ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקים
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהי רות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ה נו־נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הדרושים
לגדול ולהשלמת
שומן הצפרן, המ גן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך: שמרי על צפר-
נייך עם נו־נייל בקבי עות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך והלאה
ובמקומן צפר-
ניים יפות ו חזקו ת
אשר ישוו לידיך מראה
נאה, אלגנטי ו־

מחזק צפדנים שבירות
סוזנו ויסקי נע־ס חיפה

הימאי א. ברזובסקי שואל בהעולם הזה
( ) 1617 מה עשו הגורמים המוסמכים כדי
למנוע הפלייה אנטי-ישראלית המתבטאת ב־מניעת־חופשה
מימאים ישראליים בפורטוגל.
בעייה זו׳ זחמורה
יותר לימאים העובדים
באוניות ישראליות
ולא רק לאלה
הנושאים דרכון ישראלי.
הינזאי הישראלי
הגיב על בעייה
זו בתמונת־שער (גל־יון
יולי ) 1968 וכן
דיווח על פעולות
איגוד־ה־מזכירות
ימאים
— אשר פנה הבינלפדראציה לאומית
של עובדי
התובלה, אי.טי.אף,.
וביקש ממנה — בהיעדר יחסים דיפלומאטיים
בין ישראל לפורטוגל — להעביר
מחאה, כמו כן נתבקש האיגוד להפיץ בין
חבריו בכל הארצות את תוכן־המחאה, לבקשם
למחות אף הם.
האיגוד הראשון שנענה לפנייה זו היה
איגוד קציני־הים־והאוויר של בריטניה שהבריק
מחאה לשלטונות־פורטוגל.

משה גוטר, עורך
ד,ימאי הישראלי, היפה

הפוגרום בתחנה
נדהמתי לשמוע על מלחמת־הקודש, כביכול,
של האספסוף בתחנה המרכזית כנגד הערבים.
אותם אפסים אינטלקטואליים, גנבים
זעירים, סרסורים למיניהם ושאר דגי־רקק
נטלו את החוק לידיהם, ואבוי למדינה אשר
ברנשים מפוקפקים כאלה באים להגן עליה.
ולא עוד אלא שאותם פרחחים אשר ללא
ספק לא שירתו בצד,״ל העזו להכות גם חייל
שהגן על ערבי! אני מקווה שהם יועמדו
לדין.
טדי כיגאס, תל-אביב

חינוך נגד שינאה
איש השנה תשב״ח
טילאק אינו סת משחת שיניים:
טילאח הוא
״מלבין שיניים״
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשר :
מרחיק ־ א ת אבן השן הצהובה וה מסוכנת
וכתמי טבק חומים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות כפי שהיו יכולות להיות. טילאק
יהפוך את צבע שינייך ללבן טהור. אם
ברצונך להיות נאה יום יום, עבור לטיפול
פה ושיניים מודרני, מדעי. ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(י) א ת ההבדל לאחר שמוש בשפופרת

...דני כהן־בנדיט, איש העתיד. הוא סימל
את און־הנוער, הזכיר לנו את המצפון ואת
היושר הלוהט של אלה שטרם הפכו לחלק
מן המימסד הבינלאומי.
יהושע כגן, תל־אביב

איש השנה תש״ד

ל א חו 7ימי ש סו שנטילאק

צברנ״ם
•פות
וחזקות

. ..אתם מטיפים בהסתמך על הגיון מדיני
ועל כדאיותה של ישראל לנקוט בקו מסויים.
(המשך בעמוד )6

בדרך הגשית המיוחדת בבי טח ה ובמהירות

ל־ממומו
ללא

דך ד״ס גוזזי• מזיין 1•׳$

י זל**ד*?1

לשמוש על הזרועות, בתי ה שחי,
הרגליי ם ...נבדק לשמוש ג ם על
עור הפנים.
השמוש בייט-או הריחני והמכיל
לנולין — זו הדרך הנשית ביותר
להרחקת שיער בלתי רצוי. מרחי
אותו בפשטות כמו כל קרם קוסמטי
אחר. תוך דקות יעלמו השערות עד
לשורשיהן ללא לכלוך או ריח בלתי
נעים.
ויט-או העדין, נבדק לשמוש אפילו
על עור הפנים. משאיר את זרועותיך,
רגליך ובתי השחי חלקים ונקיים
מ״צל״ .אחרי טפול בויט-או תיראה
לך כל שיטה אחרת
להורדת שיערכמיושנת.
מוזנר דיסק! נ׳>״מ היכון

שר־במחון דיין

מכתבים

פרוטקציה כתור
בארדו (העולם הזה :) 1617 שולה יקירתי!
הקינאה נוזלת לך מכל גופך! ב״ב לא
זקנה ולא בלה. להד״ם.
את מנסה להעפיל למונט־בלאן כשאת
אוחזת סיכה בידך. והקמטים שבבטנה של
ב״ב אינם מוכיחים שהיא ״ירדה מן האופנה.״
נהפוך הוא — הם משווים לה צורה
אנושית.
ולסיום הצעה: התיישבי באותה תנוחה
של ב״ב (להבדיל!) ובדקי אם אין גם לך
קמטים כאלה. לא? בחיי, יש משהו לא־נורמאלי
בגופך!
שוקי גפן, עיה״ק תל־אביב

(חמשו מעמוד )5
לי נראה שכל עוד ישנא הישראלי את
הערבי ויחסו האנושי לא ישתנה — שום
הסבר הגיוני שכדאי לעשות שלום או שמלחמה
זה דבר נורא, לא יבשרו על התהום
העמוקה שבין ישראל לשכנותיה.
הכרחית הטסה לשינוי יחסו של הישראלי
כלפי העולם, עמי העולם, הגוי בכלל יה־ערבי
בפרט.
א. ריכלין, מונטריאול, קאנדה

הצנחן הנואף
קראנו אצל רחל המרחלת (העולם הזה
) 1613 על הצנחן מחדרה שצעק הצילו, כשהבעל
היכר, אותו מכות־רצח.
מאחר ואנו מכירות את קצין־ד,צנחנים
הזה ואת גבורותיו — שהן רק בנושא
של רדיפה אחר המין היפה — מן הנכון
היה כי תפרסמו יותר פרטים על זהותו,
כדי להזהיר את הנערות.
אנו שותפות לשימחתו של המכה.
ציפי, בשם קבוצת זזיילווז, אי־שס
• וחל המרחלת מצמערת: מטעמי־הני־נות
לא יהיה זה יפה למסור על הקצין
פרטים נוספים.

גל*עד המילואים
אנא, פרסמו את התצלום הר״ב, המראה
את גל־עד שהוקם במעבר־גידי, בלב סיני.
בתמונה: חברי,אנשי־מילואים, סיירי חטיבת־

עמדתי בתור ארוך לאוטובוס לחולון והנה,
ראיתי איך שנהג הכניס ידידים מחוץ
לתור.
הנהגים של האוטובוסים שוכחים שתפקידם
לשרת את הציבור, ולא להיות ג׳נטלמ־נים
כלפי ידידים פרטיים משלהם!
גולדכלט, חולו!

רוצה תיזמורת!
שמי הוא אברהם
שמש. אני גר ב חולון.
ברצוני להצטרף
ללהקה ובקשתי:
אולי אחד הקוראים
שלכם יהיה
מוכן לצרף אותי ללהקה,
או להורות
לי איך לעשות את

אי־צדק כגן־החיות
גל־עד מילואים פסיני
השיריון של אל״מ איסקה.
שנה לאחר המלחמה חזרו לזירת־הקרבות
במיסגרת שיוות־המילואים שלהם ובלב המידבר
היבש והשחור, באמצע הקייץ הלוהט,
כשכל טיפת־מים יקרה, השקו את עצי־האשל
שניטעו מסביב לגלעד שהוקם לזכר
חבריהם שנפלו במקום.
ראוי לציין שהשקיית־העצים אינה פעולה
חד־פעמית אלא מצריכה נסיעה ארוכה וחוזרת
לצורך זה.
יחזקאל א ,.חיפה

כ.ב. והקמטים

לקוראת שולה ניר המשמיצה את בריז׳יט

ברצוני להביע דעתי על התנהגות הנהלתו
של גן־החיות שבתל־אביב, אשר סירבה
להכניס את כלבי
לתוך שטח הגן —
ורופא־הגן היות אסר כניסת כלבים,
חתולים וכיו״ב.
איני מבינה זאת.
הכלבים שחוסנו הם
בהשגחה מתמדת ואינם
מזיקים לחיות.
כלום הכלב שלי
הוא חיה גרועה מ־חיות־הגן?

בורין

עדנה
בורין,
טעוז־אביב

יש לי גיטארה
חשמלית ואני גם עליה יודע לנגן
היטב.

אברהם שמש,

שמש

חולון

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

אמור בחבתך לשנההז בתקליט
־הד אתר׳

יהדבנא־/קורא/
אר/$כודדמי־חמה
שיי/ח-סדסר/

הבא למ שפחתך או שלח לידידיך שי-חג — תקליטארך * נגןשל ״ ה ד -ארצי ״
לבחירתך ה מב ח ר הגדול ביותר של שירי מלחמה, שירי ילדים ופז מונים ותק לי טי תעוד.

בעולם
11ע ר
יותר מדי אגארביסטי
כאשר התכנסו הגברים המזוקנים בחליפות
כהות, מתחת לסיסמות שקטות, היה
הכל כמו שצריך להיות בקונגרס מסודר:
מאורגן, שליו, הוגן.
עד שהופיעה מישמרת של פורעים צעירים,
הלבושים חולצות ציבעוניות ומכנסיים
קצרים — והמבליטים את שיערם המגודל.
״הם נראים כמו אנארכיססים!״ העירה אחת
התושבות של העיירה האיטלקית קאררה.
היא טעתה: כי דני כהן־בנדיט וחבריו
למישלחת, היו היחידים בקונגרס האנארכיסטי
הבינלאומי החמישי שלא ייצגו את התנועה
המתנגדת לממשלות, למישטר ולסדר. הם
ייצגו דווקא את תנועת ה־ 22 במאי, שהוצאה
בצרפת מחוץ לחוק, ואשר חוללה חלק
נכבד ממהסכת־צרפת.
מקהלת ־ צעקות. כאשר נערכו הדיונים,
שוב היה ניכר שהאנארכיסטים מתנהגים

חלק נכבד מתחנות־שידור מחתרתיות אלו
היו ״תחנות מקבילות״ ,שהוקמו וצויידו
על־ידי הסובייטים עצמם, לפני שנים אחדות,
כדי לאפשר לרשת־התעמולה הקומוניסטית
להמשיך ולפעול אם המערב יכבוש את
צ׳כוסלובקיה.
עתה הפכו תחנות אלו — לקול צ׳כוסלו-
בקיר, החופשית.
אבל במקביל להן נשמע גם קול אחר,
מזייף כלשהו, ששידר מתחנות כגון
ראדיו צ׳כוסלובקיה החופשית, ראדיו מספר
שבע, ומתחנת הראדיו בוהמיה הצפונית החופשית.
השבוע
התגלה הסוד: היו בין תחנות
אלו תחנות־תעמולה של הצבא המערב־גרמני,
ששידרו מעבר לגבול — אל־תוך צ׳כוסלו־בקיר,
הנצורה.
דבר שלא רק עזר לצ׳כים — אלא הפריע
וגרם לחידוש האשמות־הפולשים כי מאבק־החירות
שלהם אינו אלא ״קנוניה אמריקאית״.
כאלונים
פורחים. עוד לפני שנה היה

מעשים במקום בנסים
כבורגנים טובים — ואנשי כהן־בנדיט כ־אנארכיסטים.
האנארכיסטים
הרשמיים העלו הצעות ל-
סדר־היום, נאמו נאומים ארוכים, סירבו לתת
לדני לדבר מן היציע — שם עמד.
וכאשר יושב־הראש המבוייש הודה, לרגע,
שאסור לעסוק בין אנארכיסטים בדיקדוקי־עניות
— סירב הנואם התורן, הצרפתי
מורים ז׳וייה, לנטוש את המיקרופון, הגן
עליו כמו על מיתרס.
מקהלת אנשי־בנדיט פרצה בזעקות :״סי-.
אי.איי! סי.אי.איי!״
ניסו לשחד את דני. כי לדברי תנועת
ה־ 22 במאי, קנו אנשי סוכנות הביון המרכזית
האמריקאית חלק מהנהגות־האנארכיס־טים,
ברוב הארצות.
״אתם תוקפים את קובה,״ הסביר כהן-
בנדיט, כשסוף־סוף איפשרו לו לנאום .״גם
אנחנו מתנגדים לכל הממשלות המארכסיס־סיות,
לכל המשעבדים.
״אלא שחלק נכבד מן המהפכנים־ר,גולים
נקנו על־ידי אנשי ד,סי.אי.איי. אני יודע על
מה שאני מדבר: גם אותנו ניסו לקנות
באביב האחרון.
״מה אתם מתווכחים אם באקונין צדק או
מארכס צדק?״ המשיך המהפכן הדורש
״ספונטאניות מעל לכל״ .אנחנו נאבקים על
שתי החזיתות, כמו הבולשביקים הרוסיים
ב־ : 1917 נגד הבוגדים ונגד הדיכוי המערבי.
ולא מעניין אותנו מה עדיף: סוציאליזם או
אנארכיזם. אנחנו רוצים לדעת איך אפשר
לעשות, בהצלחה, את המהפכה — מייד.״
אבל חברי התנועה האנארכיסטים, שלא
התקדמו בהשקפותיהם או במינהגיהם מאז
ימי המאה ה־ 19 בהם תיכננו פרודהון ו-
באקונין חברה ללא ממשלות — סירבו
להכיר שיש, היום, צעירים שמגשימים את
חלומם הלכה למעשה.
הם התפזרו מבלי להכיר בהצעותיהם של
כהן־בנדיט וחבריו.

צ כו ס לז ב קי ה
הקול המזוייף
עם פרוץ מרד־החירות הצ׳כי, מייד עם
פלישת הכובשים הרוסיים, התחילו משדרות
כתריסר תחנות־ראדיו חשאיות.
העולס הזה 1619

עצם קיומו של הגדוד 701 ללוחמה פסיכו־לוגית
סוד כמום ושמור היטב, במערב־גרמניה.
כיום
כבר יודעים שגדוד זה נהנה מיחידות
״כרוזים ורמקולים״ ,מפריח באלונים
עם כרוזים, מעל מזרח־גרמגיה, ואף משדר
אל מעבר לגבול, לפרקים, טרטור טאנקים
ושיריוניות, כדי שלחיילי מיזרח־גרמניה
נדמה יהיה כי מעבר לגבולם שומרים מיטב
כוחות־נאט״ו.
כאשר פלשו הרוסים לצ׳כוסלובקיה, נידמה
היה לשילטונות־הצבא המערב־גרמניים
שיש להם הזדמנות של זהב לערוך מה שהם
מכנים ״תימרונים פסיכולוגיים״ .ומייד התחילו
לפעול כמה תחנות חשאיות מוזרות
ביותר, המשדרות כביכול מצ׳כיה — אך
אותן ניתן לשמוע רק בצ׳כוסלובקיה וב־מערב־גרמגיה
— אך לא באוסטריה הסמוכה.
בניגוד לתחנות הפאטריוטיות, ששידרו את
לוחיות־ד,רישוי של מכוניות המשטרה החשאית
הסובייטית, למשל, שידרו תחנות־התעמולה
הגרמניות־צ׳כיות אינפורמציה כוזבת.
בין השאר: כאילו הופגז בית־חולים
לילדים בפראג על־ידי טאנק סובייטי.
חיזור חסר״חן. מאוחר מדי, נוכחו
לדעת שילטונות בון — אולי בזכות פנייה
מפראג — שמאמציהם רק מזיקים ללוחמי־החרות
השכנים.
הצהיר השבוע ראש ממשלת מערב־גרמניה,
הקאנצלר קיזינגר :״עשיתי כמיטב יכולתי
כדי למנוע התערבות מטומטמת וחיזורים
חסרי־חן״.
אך לאור פעילותן של התחנות בעלות
הקול המזוייף, מסתבר שיכולתו של הקאנצלר
— לא היתד, טובה די הצורך.

״ 3״ 1־יי 8 1 0 0 0 ^ 1 8
הינם תו צאה של מחק רי ם מדעיים, ונועדו ל ט הור פגמי העור ולמניעת
היווצרותם מחדש.
לניקוי 2811ז — 810 0162מחטא ומ ט הר א ת העור, משחרר
א ת נקבוביו ת העור ה ס תו מו תמאבק ולכלוך.
1ז 6 1.0110ז 810 01631• ? 0ממריץ ומרענן. מפ חי תאת פעילות היתר
של בלוטו ת ה חלב השומני ומכווץ א ת נקבוביו ת העור ה מור חבו ת.
ת 631ז 0ז 810 0163 מיבש א ת פגמי העור, ועוזר להם להיעלם, מאזן
א ת הת חד שו ת ם הטבעית של תאי העור, ומט הר א ת העור עד לשכבות
הע מוקו ת ביותר.
לאיפור — 1<1ג11ץ61-ז\ — 810 0 0איפור מו שלם לשפופרת, מכסהא־נ
פגמי העור ושומר על רעננות העור תוך כדי הגנה עליו.
— 8 ׳0תכשיר איפור פודרה־אבן, מכיל ה חו מ רי ם
301 קמ 001
ה מיוחדי ם של תכשירי ביו״קליר לעור שמן ופגום.
— 810 01621 שיטת טיפוח היופי לעור פנים רענן, חלק וק טיפ תי.

ח3 *61ח!כ1ו 8 1^ 1ח1616־1

ארצות־־הברית
חופשות־האהבה
איי־הוואיי
מהווים חלק בלתי־נפרד מ־ארצות־הברית
של אמריקה. אך הם גם
נימצאים בלב האוקינום השקט, מרחק אלפי
(המשך בעמוד )8

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשות הי שרא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־.30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • וסוס משה שהם בע״נב
תל־אביב, רח׳ פק • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם.

בעולם
(המש!־ מענווד )7
קילומטרים מן החוף האמריקאי — וב־מחצית־הדרך
בין יבשת אמריקה לבין יבשת
אסיה.
משום כך החליטה מיפקדת כוחות ארצות-
הברית בווייאט־נאם להפוך את הוואיי, בין
השאר, גם למרכז־הנופש העיקרי של חיילים
אמריקאיים היוצאים לבלות, משך שישה־שיבער,
ימים, בחברת רעיותיהם או חברותיהם
— בין קרב לקרב המתנהל בארץ
האומללה.
״גבר צרייך אשה :״ לפני חודש,
למשל, סיים מייק ברוקס את הריצה הכפופה
אל־תוך הבונקר, כשמעל ראשו מתפוצצים
פגזי־ד,מרגמות. חסר־נשימה התיישב, הצית
סיגריה, הפליט :״חביבי, שרק יחזיק מזלי
מעמד עד יום א׳!״
כי ביום הראשון שלאחר מכן עמד לצאת
טיים־המסוק מלאי־חה 40 קילומטר מצפון
לסייגון, לחופשת ״מנוחה ובידור״ אותם
מבלים ניבחרי־ר,חיילים בבנגקוק, סידניי,
טייפה, טוקיו — ובעיקר באיי הודאי שבאוקיינוס
השקט.
שם עמד לפגוש את אשתו קורי ואת בנו
דוגלם, בן 21 החודש. אחרים המתינו לפגישות
עם ארוסותיהם, הטסות במיוחד
מאמריקה להונולולו.
ברוקם הגיע ליעדו. אך כמה מחבריו
הטייסים נשארו — ברגע האחרון — בווייטנאם.
לצמיתות.
ללא משמעת. מודה מפקדת האמריקאיים
בסייגון, בגילוי־לב :״הגברים אינם
יכולים להתקיים בלי נשים. והכוונה לא

גרור,ס וגלדים
להשתזף — ולא בג׳ונגל

דו בקד 1יאל

ליצאניות. כאלו יש, לצערנו, יותר מדי,
בדרום וייאט־נאם.
״גבר צריך חברתה של אשה. הוא צריך
לחלום עליה, לפגוש בה, לבלות בחברתה.
״זהו תפקידן המרכזי של חופשות המנוחה
והבידור שלנו.״
בהוואיי — וביתר מרכזי־הבידור —
מתמוטטת לחלוטין המישמעת הצבאית. איש
אינו מקפיד על לבוש, על הופעה, על כללי-
נוהג.
מבלים. שרים. משתכרים. מוצאים את
נערות־ד,בארים המסתובבות — למרות הצהרותיהם
החסודות של שלטונות־הצבא —
למאות ואלפים בהונולולו, ודווקא ליד
מרכזי־ו־,נחיתה.
לא מצדיעים לקצינים, גם שעה שהחיילים
לבושים במדי צבא. יורקים על המלחמה
הנוראה.
משתזפים על שפת־הים. לוקחים נערה
ויוצאים לטיול, בין ההרים מכוסי־העצים
ובין הרי־הגעש פולטי־העשן. מחפשים רק
דבר אחד — בילויים.
אוכלים טוב. ושוכחים, פשוטו כמשמעו,
את העבר — ואת העתיד.
וביום השביעי חוזרים לנקודת־ד,איסוף.
לרוב — בחברת האשד, או הנערה איתר,
בילה החייל. נפרדים, בנשיקות או בניפנוף־
יד. בדמעות ובלעדיהן.
וחוזרים לג׳ונגל הרטוב ולטיסות בין
קווי־האוייב לבין הפגזות־העורף האמריקאיות.
לחיי־גיהנום — ההופכים את ה־תקווה
לזכות בעוד שנה בחופשת־אהבה
נוספת לחלום־גן־עדן בלתי־מושג — אך
שבלעדיו בכלל קשה לחיות.
העולם הזה 1619

)111־•11
ך* יפורו של הספן הישראלי החובב, שספינתו נם-
^ רפה מול חוף־תורכיה, עשתה עלי רושם עמוק.
הוא ראה דג גדול, שאורכו היה כ־ 15 מטרים, הרבה יותר
מאורך הספינה. רוחב הזנב בלבד היה כארבעה מטרים.

הדג הגדול הופיע ליד הספינה. בלי משים,
בהיסח-הדעת, נגע כה בזנבו. די היה בכד כדי
להטריף אותה. היא שקעה תוך שלוש דקות.
אך בקושי הספיקו שלושת הגברים והאשה שבספינה
להשיט רפסודת־גומי. הם טולטלו בה במשך כמה שעות,
עד שבאה האונייה הרוסית להצילם.

מסופקני אם הדג עצמו הרגיש במה שעשה.
הוא המשיך כדרכו כאילו דבר לא קרה.

האחרים פוגע בזכויות־היסוד של רבבות או מאות־אלפים.
ניקח את מיקרהו של אליהו כהן, חבר מושב כפר־ספיר
או עין־אלמוגי( .אין כאלה? אין דבר, עוד יהיו).
אותו אליהו כהן חייב לקיים בכספו את המנגנונים של
מע״י, גח״ל, מפ״ם ומק״י, אם ירצה בכך ואם לאו.
הוא יהיה חייב למלא את כל הוראות מזכירי תנועת־המושבים,
גם ביחס לאורח חייו, השקפותיו וסדרי־עבודתו,
בהתאם לחוק המושבים.

אם הוא חכר־מע״י, הוא חייב להיות מיוצג
על־ידי ראש־הממשלה, שרים, סיעה בכנסת,
ופונקציונרים אחרים בבל המישורים, שמונו

אז שמעתי סיפור זה בטלוזיזיה שלנו, הוא
מתהלך לי בראש. כי זה הזכיר לי משהו. זה מסמל
משהו.

את מפלגת־העכודה הישראלית.

עכשיו מתכונן הדג הגדול לבלוע גם את מפ״ם, הבורחת
מתפקידה כמו יונה הנביא בשעתו. יחד עימה, כך בטוח
ראש־הדג, יהיה למפלגת־העבודה רוב מוחלט בטוח בכנסת
השביעית.

ולא הרוב הוא הפוגע בזכויות-המיעוט.
הרוב לא נשאל. הוא לא הביע את דעתו על נושא זה
בדרך של מישאל־עם או בחירות. כל סקרי דעת־הקהל שנערכו
עד כה הוכיחו כי רוב מכריע של הציבור מתנגד
לקנוניה זו בתוקף.
מיעוט זעיר — העסקנים האינטרסנטיים של שתיים־שלוש
מפלגות־מנגנון — הוא החורש מזימה זו, והוא המשתדל
לבצעה לאלתר.

רוב המקומות האלה יפלו אוטומאטית, לפי
המפתח הסיעתי, לידי מע״י -בך שהרוב של
מע־״י יגדל אוטומאטית כשמונה או תשעה
קולות ככנסת הבאה.

בלומר: מפלגת־העבודה עצמה תבוא במקום
הכנסת הבאה. בה יפלו בל ההכרעות. על־פיה
יישק דבר.

במיקרה הגרוע ביותר למע״י, עשוי אחוז־החסימה להנחיל
לה רוב מוחלט בכנסת, גם אם לא תזכה לרוב בבחירות
עצמן. כי ביטול ערכם של רבבות קולות, שיינתנו לרשימות
שלא יעברו את אחוז־החסימה החדש, יוריד את (־.מודד,
וממילא יעלה את ערכו של כל קול הניתן למפלגת הרוב.

ך• קנוניה להעלאת אחוז-החסימה היא חמורה
| מאוד בפני עצמה. עוד נדבר על כך בבוא יום הקרב.
אך היא חמורה שבעתיים אם רואים בה סימן־דרך, אות
לבאות.
מזדקרת כאן שאלה פשוטה בתכלית :

יך תתנהג מפלגת־העכודה כשיהיה לה רוב
מוחלט, ושוב לא תהיה זקוקה להסכמת איש?
כל המעוניין לנחש את התשובה על כך, די לו בסקירה
קצרה של מעשיה כיום, כשעדיין אין לה רוב מוחלט כזה,
אך כשהיא בטוחה שהוא כבר בכיסה.

בהשוואה להתנהגותה, הצטיינה התנהגותו
של הדג התורכי הנ״ל באדיכות, בתשומת־הלב
ובהתחשבות בזולת.

אם מפלגת־העבודה מתנהגת כך כשעדיין
אין לה רוב מוחלט בכנסת, כשעדיין לא
עיכלה את רפ״י, כשעדיין לא בלעה את
מפ״ם -איך היא תתנהג כשיהיה לה רוב
מוחלט?

הנה תקציר מעשיה בשבועות האחרונים בלבד — החל
באותו רגע פסיכולוגי בו חדרה תחושת הכוח הבלתי־מוגבל
לליבה (או, בלשון הצברים, כשנוזל מסויים עלה לה
לראש) :

ן — זכות שהיא אבן־הבוחן של כל דמוקראטיה אמיתית.

זוהי נקודה שאין לשכחה. הסיעות שאין להן ארבעה
אחוזים מחזיקות כרגע ב־ 24 מקומות בכנסת. חלק מבעלי
המקומות האלה, כגון ערביי מפא״י, בוזדאי ישולבו ברשימות
הגדולות. אך יוזמי־הקנונייה מקווים כי ישחררו בדרך
זו לפחות 14 מקומות.

יחד עם משרתיה הערכיים, יש לה בעת 59
מכין 120 המקומות בכנסת.

ץ והי רשימה מרשימה, אם לוקחים בחשבון שכל
1זה קרה תוך חודש ימים בלבד.
מס־המפלגות דורם ברגל גאווה את זכויות הציבור ההסתדרותי,
העולה על מיליון נפש. כל אחד מן המעשים

להביא להיעלמן הכפוי של רוב המפלגות
כישראל -לא מפני שחבריהן, בתהליך דמוק־ראטי,
החליטו שעבר זמנן, אלא מפני שהדג
הגדול רוצה להטביען כמכת זנבו.

ץ והי פגיעה גסה, שרירותית ושפלה בזכויות־המיעום

בדי להשתיק בל אופוזיציה, אפילו זו שהיא
מיטרד כלבד. בדי לכפם שילטון ללא־מצרים
של מפלגה אחת. בדי לזכות כעוד במה כיסאות
ככנסת לחלוקה לעסקנים זוטרים.

פעם היתר, מפא״י. ליבה היה גס, וידיה כבדות. אז היו
לה פחות מ־ 40 אחוזים בעם.
היא הקימה מערך עם אחדות־העבודה וזכתה ב־45
מקומות בכנסת. היא עשתה בה כבתוך שלה.
אחר־כך היא בלעה את רפ״י האומללה. במקום בן־גוריון
הזקן, שלא הצטרף, בא יזהר הררי.

• היא העבירה בכנסת, במיבצע־כזק, את
חוק מס־המפלגות, המבריח את מרכית אזרחי־המדינה,
חברי־ההסתדרות, לקיים כזיעת־אפי
הם את המנגנון הנפוח והדורסני של מפלגת-
העבודה וגרוריה.
• היא העכירה כקריאה ראשונה את חוק־המושבות,
חוק המעניק לבוסים של תנועת־המושכים
(אנשי צמרת מפא״י) שילטון טוטא־ליטארי
מוחלט על משפחתו, ביתו, פרנסתו
והשקפותיו של כל אחד מרככות חכרי־המו־שבים
בארץ.
• ועדה מיוחדת של מפלגת־העבודה החליטה
להעכיר בכנסת השביעית חוק־בחירות
חדש, איזורי־בביבול, שעיקרו הוא הנהגת
אחוז־חסימה של כ*/0״.25
• מזכיר מפלגת־העכודה הודיע בי צמרת
המפלגה שוקלת, ובנראה עומדת לקבל, הצעה
להנהיג בבחירות הקרובות אחוז-חסימה של
שלושה או ארבעה אחוזים.
• מזכירות־המפלגה החליטה שלא לאפשר
לחכרי־המפלגה עצמם להשפיע ככל צורה
שהיא על הרכב מועמדי המפלגה לממשלה
ולכנסת בבחירות הקרובות -אלא לקיים את
ועידת־המפלגה הנבחרת רק אחרי הבחירות.

להכריח אותם להצביע בעד מפלגה שאינם רוצים בה,
או בעד מערך מפלגתי שהם לא הקימו אותו מרצון חופשי.

על־ידי צמרת מפלגתו מבלי שתהיה לו השפעה
כלשהי על מינוי זה, לא למעשה ואף לא
להלכה.

לקראת איזה מישטר אנחנו הולכים?
פטפטנים ושקרנים מנסים להעמיד פנים כאילו הולכים
אנחנו לקראת מישטר דו־מפלגתי או תלת־מפלגתי, ומעלים
לנגד עינינו חיזיון של מישטר דמוקראטי יציב, בנוסחי
הבריטי או האמריקאי.

איזו שטות ! איזו איוולת !

ואם ירצה, חלילה, להביע את מחאתו על כך על־ידי
בחירת מפלגה אחרת, באה הצעת אחוז־ד,חסימה כדי למנוע
זאת ממנו.

דאי להתעכב על ההצעה להעלאת אחוז־החסימה,
^ לא מפני שהיא עולה על שאר המעשים וגרועה מהם,
אלא מפני שהיא מסמלת את כולם בגסותה ובחוצפתה.

האם ישנו אדם תמים אחד בארץ המאמין כי מפלגה זו —
מפא״י בגילגולה החדש — תרד אי־פעם מן השילטון, אחרי
שהגיעה פעם אחת לרוב מוחלט בכנסת וחובל לחוקק בה
כל חוק שתרצה?
האם מאמין מישהו כי אחרי שתגיע לכך, תאפשר מפא״י
תנאים למפלגה שנייה או שלישית שיאפשרו לה להחליף
אותה בשילטון בדור זה או בדור הבא?

בבהירות לכנסת הנוכחית הצביעו 223,113
אזרחים ישראליים -כימעט כל בוחר חמישי
בעד רשימות שזבו, כל אחת, בפחות מארבעה
אחוזים.

אנחנו הולכים לקראת מישטר חד־מפלגתי,
פשוטו במשמעו!
מפלגה אחת, בנוסח המפלגות הקומוניסטיות, שבה יילחמו
אישים שונים על השילטון, אך שכל אישיר, יהיו מאוחדים
בהחלטתם הנחושה לבל לאפשר את עלייתו של שום
כוח העלול לסכן את שילטונה המוחלט והבלעדי.

בעד הסיעות שעברו את אחוז־החסימה ושזכו לייצוג
בכנסת, מבלי שהגיעו לארבעה אחוזים בקלפי, הצביעו
202,208 בוחרים( .מיספר זה אינו כולל את אוהדי הפלגים
שפרשו מאז הבחירות מגח״ל).
בין הרשימות המייצגות ציבורים חשובים ומוגדרים,
ושלא הגיעו לארבעה אחוזים, נימצאות מפלגת הליברלים
העצמאיים ואגודת־ישראל, שלא לדבר על מק״י, שעברה
בקושי את האחוז האחד.
ההצעה להעלות את אחוז־החסימה לארבעה אחוזים אומרת,
פשוטו כמשמעו :

גם בדמוקראטיות עממיות מסויימות יש כמה מפלגות,
המקבלות פירורים מן השולחן, תמורת נכונותן לאחז את
עיני־הציבור בבימוי קומדיה דמוקראטית.
אם לא נשים לאל את הקנוניות, אם לא נשיב מלחמה־שערה,
תתרוקן הדמוקראסיה הישראלית מתוכנה תוך שנה־שנתיים.

לשלול
את זכות הייצוג החופשי ממאות אלפי
אזרחים ישראליים -לפחות מכל ישראלי
חמישי.

היא תהיה דומה לאגם של מים מצחינים,
שבו ישחה דג גדול אחד, בלוויית שניים־
שלושה דגי־רקק שיעשו את מלאכתו.

בוודאי, יהיו כארץ גם מפלגות אחרות. איזה
שהוא גח״ל, ואולי אפילו איזו מפד״ל.

כן. אתה צודק. אני אדם שאמנם
נהנה מהחיים. אני בדרכים רוב
רובו של השבוע. פרט לשבתות
ולחגים. אני עובד בחברה קבלנית
וזה סוג העבודה בו רציתי תמיד.
אני אוהב מאד לנסוע. לבוא
למקומות זרים. להכיר
אנשים. ערים ונופים חדשים.
מה רע לי? איזה בעיות יכולות
להיות למי שנמצא בעיר זרה?
מכרים? אני מתיידד בקלות. הנה.
אני לא מכיר אותך ו בכל זאת
מספר לך על עצמי. אוכל? הו.
זו החול שה שלי. לגלו ת
מסעדהחדשה זה
בשבילי כמו להכיר
חבר חדש. תחבורה?
בנושא זה באמת
אין בעיות.י ש לי
מכונית
שאינה

קטנה .
צורכת

הרבהדלק וא ינה
מתקלקלת בקלו
ל ומ רלך את הא ם

פעם היתה לי בעיה ־ כסף! הרבה
פעמים. ביתור בדרכים. הייתי צריך
כסף. תבין נבון, תמיד אני לוקח
אתי כסף. אבל מי במוך יודע. יש
הוצאות בלתי צפויות. אני. למשל.
אוהב לפעמים להתיר את הרסן
ומחליט פתאום לקנות איזו מתנה
לאשה או צעצוע לילד. אבל היום.
חביבי. גם בנושא זה אין בעיות.
פתרת• אותן כשפתחתי חשבון
בבנק דיסקונט וקבלתי ״פנקס
דיסקונט״ .כשאני זקוק לכסף
אני פש וט ניגש לא י זה
שהוא סניף דיסקונט
נויש להם יותר מ־100
כאלה בארץ) .שולף
את ״פנקס דיסקונט״
ובלי בעיות מקבל
במקום כסף. בחיי,
אני מרגיש אז כמו
מלך. זה היה באמת
רע יוןט וב לקבל
נקס ד יס ק ונ ט ״

בנ ק די ס קונ ט
לשר ות טוב •ותר

שובו הרימון
שובן ההמון
״המפקו בגו בנוי״ וסן העובי הצעיו מיוושדים ,״הרימון התנוצץ מוקום מוי!
לבית־החולים.

מסביבם

רסיס פגע במצחו, מעל לעינו השמאלית. הוא נפל ארצה,
ואזרחים נחרדים מנגבים את הזם, לפני העברתו באמבולנס
כבר מילאו המונים סוערים את רחבת התחנה המרכזית.

צעיר ערבי, העובד בסביבת התחנה המרכזית. ההמון, שערך
מצוד אחר כל ערבי — או כל מי שנראה לו כערבי —
לכד אותו. לפני שהשוטר יכול היה לגשת אליו, ספג מכות מכל עבר. על פניו מצטייר הפחד.

ן* ראו לה ״מחתרת פחי־הזבל״ — והיא
| /נפלה בפח שטמנה. שלושת הרימונים
שהטילו אנשיה לפחי־האשפה, בתחנה המרכזית
בתל־אביב, אומנם התפוצצו —
אבל הרבה יותר מוקדם ממה שחשבו
החבלנים. רק הודות לכך נלכדו במקום,
בטרם יספיקו לברוח.
מה לחשוב על מחתרת כזו?
את מיבצעיה הקודמים — כולם בירושלים
— ביצעה ללא תקלה. שם פעלו עפרונות־ההשהייה
כהלכה, וכל מאמצי המשטרה
ושירותי־הבטחון לגלות את עיקבות הטרוריסטים
— לא הועילו.
עתה, מ שנתפסו שני החשודים הראשונים
בתחנה המרכזית, יכלו החוקרים להבין גם
מדוע לא לכדו את הרשת, קודם לכן. כי
״מחתרת פחי־הזבל״ לא היתד, מסונפת לאף
אחד מאירגוני־הטרור הגדולים, המוכרים.
היא לא היתד, מסווגת בשום כרטסת, ושום
חוט לא הוביל לעבר אנשיה, משום כיוון
ידוע.
היתד, זו — מחתרת־של־אימפרוביזציה.
היוזמים הם שני אחים מחברון — ודווקא
הם הספיקו לברוח אל מעבר לירדן, לפני
שאנשי־הביסחון הגיעו לביתם. את אות־האזעקה
העביר להם אחד מארבעת הצעירים,
שנשלחו להטמין את הרימונים בתחנה המרכזית.
הוא
הספיק לברוח, הגיע לירושלים, הודיע
להם שעפרונות־ההשהייה פעלו מוקדם
מדי — וכי יתר חבריו נלכדו.
אותם חברים, בעת חקירתם, קיללו את

יי היתה קריאת־הקרב האימתנית, שמילאה
את חלל התחנה המרכזית.
מאות צעירים, צמאי־נקם, ערכו לינץ׳ בכל ערבי שנתקלו בו —

,תנסו אחד!

כדו זה, הכורע תחת מהלומות הפורעים. שומרים וחיילים
להתערב ולהוציא את הערבי מידי הפורעים — הוכו
בהתפרצות־השינאה השחורה ביותר שידעה העיר

שני בני שד ש״ך, ואח של שוטר ישראלי
עבד־אל־רחים ג׳עבר מחברון. כאשר החלה
חקירתם, הסתבר כי איש מהם לא ידע את
זהות כל חברי־המחתרת, אלא רק את חברי־החולייה
שלו. כתב העולם הזה שיצא לראיין
את משפחותיהם, מתאר את הרקע שעליו
צמחו:

הכושים של ירושלים העתיקה, מול כיפת־הסלע.
כאן הוא הכיר את הנערה יושרא
(:כיום בת ,)40 ונשא אותה לאשה. עתה יש
להם ששה ילדים — שלוש בנות ושלושה
בנים — מהם שניים חשודים בהשתייכות
ל״מחתרת פחי־הזבל״.
מוחמד הבכור ,)24( ,סיים עשר כיתות,
עבד עד למעצרו כטלפונאי במרכזיית הדואר
ביריחו. תחביבו היה ספורט, בעיקר איגרוף.

** ד ליום בו נעצר, היה חיכמת אל-
י ע דמיירי נהג במשאית של אביו פלאח
( ,)60 המדבר עברית עילגת.

את שאר זמנו היה מבלה עם חברים
בבית־קפה ובמועדון קלוב אל־אפריקי.

מדבר ומפזם עברית

דודו של חיכמת, מיזרעה ג׳דג׳ מחברון,
מדבר ומפזם עברית שוטפת. את העברית
למד מיזרעה, הסוחר בעופות ובביצים, תוך
כדי עסקיו עם יהודים עוד לפני מלחמת־העצמאות.
בעת השלטון הירדני האזין ל-
קול־ישראל בעברית: בעיקר לשידורי החדשות,
אבל גם לגל הקל, מתוכו הוא
מפזם את הלהיט הפופולארי העם החליט —
קפה עלית, כדי להוכיח את בקיאותו בהווי
הישראלי.

אחמד סנדוקה מוחיימר 23 למד שמונה
שנים ואחר יצא לעבוד כפקיד במוסד, עד
שנעצר השבוע. אביו של אחמד מתפרנס
בדוחק מעבודתו כנגר, בעיקר מתיקון כיסאות
ורהיטי־בית. עתה, משנעצר אחמד, לא
יודעים הוריו מה לעשות.

חשוד מס־ 1

״הכל מן אללה ובעזרת אללה יהיה טוב,״
הם חוזרים וממלמלים.
אדם ג׳ידה, העובד בנוטר בבית״החרושת
לסיגריות אל־קודם, נולד לפני 40 שנה באפריקה,
כמוסלמי אדוק, עזב את צ׳אד
מולדתו, נסע לקאהיר ללמוד באוניברסיטת
אל־אזהר. עם סיום לימודיו השתקע ברובע

היתה לו חברה

לפני כחודש ערך ג׳דג׳ מסיבה לכל ידידיו
היהודים משכבר־הימים, ביניהם שופט מבאר־שבע.
כמה מהידידים באו עם בניהם, בהם
שלושה סרנים בצה״ל.

אחיו מחמוד ( )20 הוא הבינוני והאיל
טיליגנטי שבבני אדם ג׳ידה. אחרי שלמד 12
שנים בבתי־הספר של המיסיון ובגימנסיה
אל־אברוומייה החל לעבוד כאח בבית־החוליס־אל־מוטאלה,
במטרה להשלים את לימודיו
ולהיות רופא.
אמו של חיכמת אל־דמייר שוחחה ברצון
על בנה העצור, אך בגמר השיחה לא יכלה
להתאפק ומיררה בבכי מתוך כאב לב אם
החרדה לגורל בנה.

ת המסעדה הנאה והמקושטת של
האחים שאהין מנהל האח הבוגר שאהיב.
לקוחותיו קבועים במסעדה, ערבים כיהודים,
ניכנסים לאכול ושואלים על האח פלאח,
שעבד במסעדה כמלצר.
שאהיב מוחה דמעה מעיניו ומספר :״הוא
נעצר כחשוד בהשתייכות לרשת־החבלנים.״
חג׳ שאהין היה בן ,65 כשנהרג מפצצה
שנפלה על ביתו, ליד שער־האריות, ב־מלחמת־ששת־הימים.
בנו
הצעיר סלאח 18 היה עובד במסעדה
משבע בבוקר עד שבע בערב. אז היה
הולך להתפלל בנזיסגד האדום או הולך למועדון
סטאר לתרבות הגוף, שם היה מת־

אביב, אחרי שהודה בפני חוקרי־המשטרה
כי הניח רימון בתחנה המרכזית בתל־אביב.

טיפס על גג אחד מרציפי התחנה המרכזית
וקרא :״לתלות כל ערבי! להרוג אותם!״

(המשך מעמוד ) 11
מפקדיהם :״אמרו שהפצצות יפעלו אחרי
שעה. חשבנו שיהיה לנו זמן להסתלק.״

אמן בעיקר בג׳ודו ובקראטה.
עם כל 18 שנותיו היה סלאח מגיב
ומתנהג כילד בן . 10 לאחר שש שנות
לימוד לא ידע לכתוב, ובקושי היה משרטט
את שמו. למרות, ואולי בגלל אופיו הילדותי,
הצליח סלאח הצעיר במקום בו לא מצליחים
רובם של הנערים הערביים: היתה לו
חברה, עימד, היה נפגש בלכתה לשוק, שם
היה מדבר איתר, ומחליף עימד, שבועונים
מצויירים.

מספרים כמו כולם
ףרגעשנגלתה ראשיתו של החוט —
^ הגיעו החוקרים במהרה אל קצוותיו.
מבחינה זאת לא היתר ,״מחתרת פחי הזבל״
שונה מכל התאים שנלכדו לפניה: הנתפסים
מיהרו לספר את הכל, סיפקו לחוקרים את
האינפורמציה שהובילה אל יתר חבריהם.
חוקרי תל־אביב העבירו כל שם חדש לעמיתיהם
בירושלים. אלה ערכו את המעצרים
— כשכל עצור מספק להם אינפורמציה
לתפיסת חולייה נוספת בשרשרת. תוך 24
שעות היו 17 חשודים במעצר.
הם היו, ברובם המכריע, בני־טובים אשר
קרוביהם נדהמו לשמוע על מעצרם. שניים
מהם הם בניו של שייך. חבר של עצור
אחד הצהיר שהוא אוהב את השלטון הישראלי.
אחיו של עצור נוסף הוא שוטר
במשסרת־ישראל.
הם גוייסו אחד־אחד, בתנאי־מחתרת, על־ידי

לא סוף־פסוק

הקצין שהציל

מפקד משטרת מחוז תל־אביב, ניצב יעקב קנר, הגיע
מייד למקום־ההתפוצצויות. בראותו קהל פורעים מכה
אזרח ערבי שניקלע במיקרה למקום הציל את הערבי, ספג תוך כדי־כך מכות מידי
ההמון המשתולל. חולצתו מכוסה בדם הערבי שהוא הציל מלינץ׳ שההמון עמד לעשות לו.

ך* סך*הכל חתך רגיל של הנוער הפלס!
טיני העירוני, החי כיום תחת שלטון
ישראלי.
למראית־עין, לא היתד, כל סיבה שתדחוף
אותם להקים מחתרת — פרט לתיסכול
הלאומי.
המחתרת שלהם חוסלה. אבל שום תרופה
לא נמצאה לתיסכול. לכן, לדברי אחד מ־אנשי־ד,ביטחון
שעסקו בתפיסת אנשי־המח־תרת
:״אין ספק שזה לא סוף־פסוק.״

גיה של ״מחתות פחי הזבל :ששה מו העצורים העובים בפני השופט בירושלים

במדינה העם אות־ אזעקה
״ארבע מטרות יש לאירגוני החבלה,״
לדעת שר המשטרה אליהו ששון, והן:
• להפריע את המהלך התקין של היי
האזרחים במדינת־ישראל;
• לערער את המוראל של האזרחים:
• לתקוע טריז בין יהודים וערבים בישראל;

לגרום נזק לנפש ולרכוש.
הטמנת שלושת הרימונים בתחנה המרכזית
של תל־אביב, ביום הרביעי האחרון,
המחישה עד כמה קרובים החבלנים להשגת
מרבית המטרות הללו.
הפגיעה בנפש וברכוש היתה מועטה־יחסית.
אבל המצב הנפשי והמוראלי שנחשף
אצל רבבות אזרחים באותו יום היה מחריד,
תאוות הדמים. במשך חמש שעות
שלטו בתחנה המרכזית וברחבת השעון ביפו
היצרים האפלים ביותר של ההמון.
מאות גברים ערכו מצוד על ערבים, וב שלכדו
אחד מהם, היכו אותו עד זוב דם.
גילויים אלה מעידים על מחלת־נפש מידבקת,
אשר סכנתה חורגת הרחק מעבר ל איום
על שלומם של ערבים. שוטרים וחיי־

כמחווה לקדושת העיקרון של דמוקראטיה
פנימית, הציעו הזקנים שהנוהג של ועידה
נבחרת ייכנס לתוקפו רק משנת — 1970
כלומר אחרי הבחירות לכנסת.
גרילה שד דיין. את האגף השמאלי
שלו — חיפה והצפון — הבטיח ספיר על־ידי
ברית עם יוסף אלמוגי. שר העבודה,
שיחסיו עם עמיתיו־לשעבר ברפ״י ירדו אל
מתחת לנקודת־הקיפאון, הבטיח כי סניף חיפה
של המפלגה יתן את קולו — לפחות
חלקית — בעד דחיית ועידה נבחרת עד
. 1970
אבל כאשר התכנסו נציגי הסניף הגדול,
התבדו ההבטחות: הסניף החליט פה־אחד,
שיש לקיים ועידה נבחרת מייד.
גם אגפו הימני נראה לספיר יציב ובטוח.
שרגא נצר, אשר למרות צימצום השפעתו
נשאר עדיין גורם חשוב במחוז תל־אביב,
הבטיח רוב גדול בעד דחיית הוועידה הנבחרת.
גם כאן התאכזב ספיר: עסקני המחוז
לא היו מסוגלים להגיע לכלל הכרעה בשאלה
העקרונית, ורק בדוחק ( 40 נגד )38
הצליחו אנשי נצר להעביר החלטה שלא
להצביע בכלל בנושא זה.
ואילו בעורפו של המזכיר הכללי פעלה
גרילה מיקצועית, מונהגת בידי משה דיין
עצמו. הוא ידע, שרק השפעתו על המוני
הצירים של הוועידה יכולה לשבור את ברית

העתו!
העמו !
פססיבר הקצב הישואר
יתקיים בקרוב
לבחירת

תז מוד ת־ הק צב
ה טובה ביותר
!מר־הקצב
ה טוב ביותר
ז מר ת־ הקצב
הטובה ב׳ ותר

וכו

מלכת ה\ו\ו 1966

מזכיר״כללי ספיר
ברית הזקנים
לים, שנחלצו להגן על האזרחים הערביים,
הוכו אף הם. ואילו המהומות ביפו היו
מכוונות נגד המשטרה, על כי החזיקה תחת
מישמר את הערבים העצורים, במקום להפקירם
בידי הפורעים.
ייתכן שיש מי שינסה לרכב על גלים
עכורים אלה, וכבר יש המנופפים בהצעה
להנהיג עונש־מוות בישראל, כדי לספק את
תאוות־הדמים. דבר זה חייב לשמש אות-
אזעקה לחלק הנאור של החברה, שישמיע
את קולו נגד הטירוף הגואה, ויבהיר כי
בארץ לא ישרור חוק הג׳ונגל, גם לא חוקי
חמלניצקי.
מפלגות הדאש החזק
לפינחס ספיר יש ראש חזק, והוא אינו
חושש ללכת עם הראש נגד הקיר. עד כה
— בעיקר בעת כהונתו כשר המיסחר והתעשייה
וכשר האוצר — היה זה הקיר
שנסדק.
השבוע נראה היה, כי משהו השתנה
מאז התמנה לתפקיד מזכירה הכללי של
מפלגת העבודה. הוא המשיך אומנם ללכת
עם הראש נגד הקיר — אבל משהו בלתי-
צפוי קרה: לא ברור אם לראש או לקיר.
במיקרה מסויים זה, החליט ספיר להעביר
במוסדות מע״י החלטה, כי ועידת המפלגה
שתכונס בשנה הבאה תהיה ועידה
מוסכמת, ולא ועידה נבחרת. זהו רצונם
של זקני מע״י — עימם נמנה ספיר —
החוששים שבודעידה נבחרת עשויים דיין
ורעיו לזכות בייצוג גדול מדי. מכיוון שוועידת
המפלגה היא שתבחר את המוסדות
אשר ירכיבו את הרשימה הבאה לכנסת —
נראית סכנה זו חמורה ביותר.

הזקנים ואחדות־העבודה, החוסמת בפניו את
הדרך לראשות הרשימה והממשלה.
ההכרעה תיפול בשבוע הבא, כאשר יתכנס
מרכז מע״י. עד אז ימשיך ספיר במיב־צע
החשוב ביותר של הקאריירה החדשה
שלו. לכשיסתיים הוזיכוח, אפשר יהיה לדעת
אם הקיר התפורר — או שמא הראש החזק
הוא שנסדק.

לטובים ביותר יוענק

פרס
שרביס פרטים נוספים -כגליון הבא
רבנות גורן לא יגאם
המאורע הדתי המרכזי בהתקרב ראש־השנה
הוא עריכת תפילת סליחות בבית־הכנסת
הגדול בתל־אביב. אך השנה מעיבה
בעייה קטנה על שימחת מארגני התפילה,
העומדת להיות משודרת במוצאי־שבת על־ידי
קול ישראל לא רק לאזרחי המדינה,
אלא גם לרחבי העולם כולו.
מקום מיוחד בתפילה זו שמור לרב הראשי
של העיר, אשר צריך לשאת נאום על
משמעות הימים הנוראים. גבאי בית־הכנסת
שלחו הזמנה לרב הראשי — ולתדהמתם
נענו בסירוב.
כי הרב הראשי של העדה האשכנזית ב־תל־אביב
נמצא במצב עגום: האלוף שלמה
גורן אומנם נבחר לתפקיד הרם, אבל מתנגדיו
פתחו בהליכים מישפטיים כדי לפסול
את הבחירה. היענות להזמנה, החליט גורן,
לא זו בלבד שתיראה כהתגרות בכל אותם
מתנגדים — אלא עלולה להתפרש כביזיון
בית־המשפט.
קודמהו בכהונה, הרב הראשי לישראל
יהודה איסר אונטרמן, שוב אינו רואה את
עצמו מוסמך להופיע כרבה של העיר.
ואילו הגבאים חוששים להזמין אישיות אחרת
— פן יבוא אליהם גורן בתלונה שבכך
אומנם הם מודים כי אין הוא רבה של
העיר.

*וו־ו־ ד־־ו־נ

במה פוליטית חופשית

בע ר• כ ת

מק סי ם

גילן

הופיע גדיגן -. 2
נתן ילין־מור

חנוך לוין

(עורך ״אתגר״)

(״את ואני והמלחמה הבאה״)

ח״ם אורי אכנרי

חנוך אייל
פאוזי אסמר
קרין לוי
יוסף* יאיר
עודד פיינגרש
ג׳וני אמיתי

(עורן ״העולם הזה״)

כנימין עומרי
חיים הנגכי
(מערכת ״נוצפן״)

שמעון צכר (לונדון)
יוסף בן־טל
המחיר 1ל״י

העולם הזה 1619

הזהב

• להשיג בכל הקיוסקים

ודרך תא־דואר ,26116 תל־אביב.

מה אומרים ארגוני הטירוד לעולם? ניצר הם רואים את המלחמה בישראלי

יוי-ו>חוו

מאת גוון זהבי

״דע את האדיב״ -זהו בלל מקודש על בל אומה הנתונה במלחמה על חייה. כמגמה להגשים פלל
זה, נטלתי מנציגי תנועות־הטרור הפלסטיניות לפסטיכאל הנוער הבינלאומי בסופיה, בולגריה, את ה־מיסמבים
המעידים -בסיגנונם ולפי השקפותיהם של אנשי ״אל־פתח״-על מהותו של מאבקם נגדנו.
בחודש יולי החליטה הנהגת ,,אל־פתח״ להקדיש רכבות דולארים לתעמולה, כמיסגרת המישלחת
לסופיה. הובנו עשרות קונטרסים וחוברות, כשפות רכות. הודפסו גלויות ציכעוניות עם מימיותיהם
של מדינאים ; צילומי־זוועה של קורבנות הפצצות־נאפאלס פלסטיניים הופצו כעת אירועי הפסטיכאל.
כצד גלי התעמולה ההמונית, הופצו גם מיסמבים אחרים: כבמה עשרות עותקים, מודפסים על מבו־נות־שיבפול
רגילות, חילקו ״לראשי־המישלחות הכאות לפסטיבאל כלבד !״ ראשי־הפרקים של האידיאולוגיה
של,,אל־פתח״ .חלקיו העיקריים של מיסמף זה, הנושא את השם ,,האידיאולוגיה של, אל
עטיפה /הזרוע הצבאית של, פתח מובאים כראש המיסמבים אותם הבאתי ארצה.
בימעט ולא ניתן לקרוא מיסמך זה: גם ברגע נתונים הם בהסגר, במשטרת־חיפה, בנמל. את המקור
סירבה המשטרה להחזיר לידי המערבת. גם לצלם את המיסמבים הללו נאסר עלי. אחרי התערבות
חריפה של,,העולם הזה״ הותר לי, השבוע, להעתיק סוף־סוף את עיקר־הדברים. הם מובאים בזה, פדי
להגשים את הבלל ״דע את האדיב״ .כשלעצמי -ייתבן שאצטרף לשלם כמשפט פלילי על נסיון למלא
הוכה עיתונאית אלמנטרית ופשוטה, שעה שהבאתי חומר זה ארצה, במטרה לפרסם אותו כארץ.
ץ לק כלתי-מכוטל מן החומר המופץ
ן ן על־ידי פתח היה מורכב מתיאורים של
פעולות־הלוחמה בתחומי־ישראל.
זהו~חומר מעורב מאוד. בצד עובדות
יבשות, יש שם תיאורים דימיוניים, או
תעמולה מעוותת, כפי שנוהגות להפיץ,
בדרך כלל, ארצות בזמן מלחמה כדי ל
הטעות
את האוייב.
אלא שבחומר זה ניכר לא פעם שלוחמי־הטרור
מטעים, בעיקר — את עצמם ואת
עמיתיהם.
לדוגמה: אחד מלוחמי־הקומאנדו של פתח
מספר, באחת החוברות, על ״מוגות־הלב של
החיילים הישראליים״:

״פאטרול ישראלי בן 20 איש עצר כמה
מאיתנו,׳׳ כותב הלוחם האלמוני .״הם
כיוונו כלפינו את המיקלעים, הרמנו את
ידינו. אחד מהם קרב, ואז שלף ידידי לפתע
מיקלע חבוי וקצר בישראלים.
,״בשם נביאכם מוחמר, פילחו לנו!׳ צרח
אחד הישראלים .״עשה זאת בשם נביאנו!״

1111119
״כלום אין זו הוכחה שהישראלים פחדנים?״

ישראלים
התחפשו ל״פתח״
ך> חוברות, המורכבות ממאמרים שב
הופיעו בעיתונות זרה, מתואר גם המצב
האיסטראטגי:
״פני־הארץ, על הגבול עם ישראל, הם
שטוחים וגלויים. למרות זאת, לא עובר יום
מבלי שאנשי פתח יבצעו מעשה־חבלה,״
כותבת ליאונורה סטראדאלובה, באחד המאמרים
שהועתקו מתוך ז׳ן אפריק המודפס
בצרפתית, הועתקו גם לאל־מסוואר הערבי.
״הובטח לי שמספר האבידות של פתח
נופל, אפילו, ממה שמודים רישמית. אני
נוטה להאמין בזה: כי ראיתי את התלהבותם
ואת מירצם,״ כותבת העיתונאית.
״אנשי־הגרילה שואבים את ביטחונם האישי
משיתוף־הפעולה של הכפריים, הדואגים
להם ומאכסנים אותם,״ מסבירה העיתונאית,
ושוב — מבלי לדייק במיוחד, אם אפשר
להתבטא במתינות .״הישראלים מנסים לש :
לוח אנשי־קומאנדו משלהם, המסווים עצמם
כלוחמי־פתח. וכאשר הכפריים מאמינים להם,
ומקבלים את פניהם יפה — אוסרים ומענישים
אותם.״
שוב ושוב משווים את ישראל לפאשיסטים:
״תנאי אנשי הפתח הם בלתי־רגילים,״ נאמר
שם ,״מקריאה מעמיקה בעיתונות אפשר

כרה רואי אתהמצב
״במ 1דאט־נאם. דר1ם־אפריקה. א1ג1לה ן בזליביה...״
זהו תרגום של טיסמך שהופץ כאנגלית בין
ראשי המשלחות בלבד:

אשר ישראל החלה להפעיל נגד הערבים, לאחר הפסקת־האש,
הביא ליצירת תנועת־מחתרת הדומה לוו של ויאט־נאם.

ך י תחילה קיווה העם הפלסטיני המגורש והמעונה כי
האו״ם יפתור את הטראגדיה שלו. אך משך 20 שנה
הכזיב אירגון בינלאומי זה את התיקווה.
משך זמן זה, המשיכה ישראל לפתח ולהשלים את תוכי
ניות־ההתפשטות שלה. תוכניות אלו באו לידי ביטוי ב־, 1956
כאשר ישראל כבשה את סיני ואת רצועת־עזה למשך ארבעה
חודשים — על־אף דרישת האו״ם שהיא תיסוג.
תוכניות אלו נתגלו שוב, מעבר 7כל ספק, לאחר תוקפנות
יוני, כאשר ישראל כבשה את הגדה־המערבית של
הירדן, את רצועת־עזה, את החלק הדרומי של סוריה ואת
העיר הקדושה, ירושלים, בניגוד לכל חוק בינלאומי, ותוך
זילזול גמור באמנת־האו״ם, אמנת־ז׳נבה והצהרת־זכויות־האדם.
עתה
גילה האו״ם את אוזלת־ידו למצוא פיתרון צודק
לטראגדיה הפלסטינית, לא הצליח להגיע לידי הסכם הנוגע
לנסיגת התוקפן מן השטחים הכבושים.

״ פגזח ,״

תנאים זזרשינו בנזאב \2רשיוזרור
* ש להודות כי במשך שנים אלו ניצלו מספר מנהיגים
׳ ערביים את הבעייה הפלסטינית לטובתם הם. בדומה לכך,
יש להכיר בכך שאירגון השיחרור הפלסטיני לא הצליח
עד עתה לשחרר את פלסטין.
כאבו וייאושו של העם הפלסטיני הוליד תנועת־שיחרור
פלסטינית חדשה, עממית ודינאמית, אשר ביטאה את התנג־דותו
של העם לכובש הישראלי. פתח (״תנועת השיחרור
הלאומית הפלסטינית״) ,אשר נאלץ לפעול בשטחים הכבוי
שים, החל ב־ 1965 לבצע מיבצעי־גרילה, בחבלו במיתקנים
הצבאיים האסטראטגיים של ישראל, במטרה להחליש ולרפות
את רוחו וכוחו של המדכא, אשר איים על עצם קיומו של
עמנו — כפי שאיים על העולם הערבי כולו.
עד לתוקפנות , 1967 היו חייבים להתבצע מיבצעים אלה —
אשר קיבלו מייד את תמיכתם הנלהבת של ערביי פלסטין
בעולם הערבי כולו — רק מבחוץ. מלחמת־ששת־הימים
הביאה ליצירת תנאים חדשים במאבק לשיחרור מולדתם.
האירוניה היא, כי בעיקבות הגבולות החדשים שתובעת
ישראל לעצמה עתה, מצאו הפלסטינים את עצמם מעומתים
עם אוייב ציוני משותף, בתוך הגבולות הטריטוריאליים של
פלסטין הקודמת.
יתר־על־כן: הדיכוי השוביניסטי, בעל האופי הפאשיסטי,

שיתוףע סי

ץ ץ ייד לאחר התוקפנות, התחיל פתח לארגן את העם
הערבי בשטחים הכבושים זה מקרוב — שהיו כבושים
גם קודם לכן — ועודדם להאמין בכוחם לשחרר מולדתם.
תנועת־השיחרור הלאומית הפלסטינית, המונהגת בכוח
תאודת־הנקם שלה, נאבקת עתה באוייב שכוחו הצבאי עדיף
לאין־ערוך, והנמצא בתוכה. היא עושה זאת בכל האמצעים
העומדים לרשות הפלסטינים: שביתות, אי־שיתוף־פעולה,
חרם על סחורות ישראליות, התנגדות למעשי־הדיכוי ועוד.
תוך־כדי שיתוף־פעולה עם פתח, סירבו אישים פוליטיים
ודתיים למלא אחר בקשות האוייב. מורים מסרבים לפתוח
את בתי־הספר, וסטודנטים לומדים הרחק מכיתותיהם, כל
עוד מולדתם נשלטת בידי הכוח העויין.
בימים שלאחר־התוקפנות, הגבירה אל עטיפה — הזרוע
הצבאית של פתח — את מיבצעיה הצבאיים ואת חבלותיה
במיתקנים ישראליים — כולל מחנות־צבא ומחסנים, מיתקני־כוח
ומסילות־ברזל. וזאת — במטרה לחבל בכלכלתו של
האוייב ולהחליש את יכולתו לשלוט בעמנו.
מיתקני״התעשייה בישראל, דפוסי־עיתונים, מרכזים אדמיניסטרטיביים
והאיחזויות צבאיות, שהוקמו עתה בשטחים הכבושים,
מותקפים אף הם על־ידי יחידות־הקומנדו של פתח,
הגורמות להם נזק רב ואבידות ומגבירות את המתח בישראל.
כיבושה של פלסטין כולה על־ידי ישראל איפשר לפתח
להגשים את אחת ממטרותיו החשובות ביותר, לטווח ארוך:
העברת כל מחנותיו הצבאיים אל המולדת הכבושה. העברה
זו הושלמה עתה. מן המחנות הללו, החבויים ומצויידים
היטב, יוצאים אנשי־הקומנדו הפלסטיניים — רובם סטודנטים
ואיכרים — לפעולות.
הממוצע החודשי הוא 100—90 פעולות בשטחים הכבושים
החדשים והישנים. שום חלק מישראל, שום מיתקן ישראלי,
שום מטרד, ישראלית — אינם מחוץ להישג־ידם; ועל השיל־טון
הישראלי לצפות בחודשים והשנים הבאים, לעלייה ניכרת
וקבועה בפעולות אלו כנגד קיומו הקולוניאלי.
פעולות אלו נגד הקיום הישראלי־ציוני תימשכנה עד שפלסטין
תוחזר לידי בעליה החוקיים, הערבים הפלסטיניים —
שחיו בארץ זו בצד מיעוט יהודי משך 4,000 שנה בשלווה.

לא נגר ה נוס היהגרי
ך * ת ח ״ מבקש לציין כי פעולותיו, הנהנות היום מ־
2תמיכתו של העם הפלסטיני כולו, אינן מכוזנות כנגד

העם היהודי כשלעצמו, איתו חיו הפלסטינים בהרמוניה, משך
מאות בשנים. כמו כן אין בכוונתו ״לזרוק את היהודים לים״.
מחתרת זו ותנועת־השיחרור, המופעלות בידי פתח, מכוונות
אך ורק כגגד השילטון הציוני־צבאי־פאשיסטי, אשר שדד את
מולדתנו ודיכא שני מיליון וחצי מבני עמנו, דן אותם לסבל.
פתח מבקש אף להזים, אחת ולתמיד, את ההשקפה הציונית
כי תנועת ״טרוריסטים״ זו מקבלת את השראתה ואת
הדרכתה מן החוץ, מארצות כגון סוריה, ירדן ואלג׳יריה.
בתנאים הקיימים במרחב, לא תוכל תנועה הנעזרת־מבחוץ
להתקיים זמן־רב — כי אז העם הפלסטיני ידחה אותה.
מאידך — תנועת־השיחרור של העם הפלסטיני קמה מתוך
הייאוש הנורא ומתוך שאיפותיהם העמוקות של בניה לחופש,
צדק וכבוד, במולדתם שלהם, המונהגת על־ידיהם.

ך* עולם חייב לזכור כי אלה אשר סבלו יותר מכל מ|
קיומה של ישראל, משך 20 השנים האחרונות, הם בני
העם הפלסטיני. ועל העולם לרשום לפניו, כי אלה הנוטלים
כיום בידם נשק כדי להצטרף — בכל ליבם, באחווה ובאומץ-
לב — למאבק נגד הדיכוי הישראלי האכזרי, ויוצאים למלח-
מת־גרילה תחת הנהגת הפתח — הם בני העם הפלסטיני.
זוהי תגובתם על הפצצות הנאפאלם, על מעשי־האכזריות,
המאסרים, האלימות ויתר הפשעים של ישראל הפאשיסטית
בחודשים האחרונים: הקמתה הספונטאנית של מחתרת
מזויינת זו, למען הגנת כבודם וזכויותיהם השדודות.
פתח מגלם את ביטויו המאורגן של מאבק העם לשיחרור.
כמוהו אפשר למצוא גופים במקומות רבים בעולם, בכל
מקום בו נאבקים בתוקפנות פאשיסטית ואימפריאליסטית :
בוזיאט־נאם, דרום־אפריקה, אנגולה, בוליביה, בכל מקום.
עתה החליט העם הערבי של פלסטין לקחת את גורלו
בידיו. כיום, עם נשק ביד ואומץ־בלב, הוא מחזיר לעצמו
את כבודו האבוד.
פתח, והעם הפלסטיני כולו, מאמינים באמונה שלימה
במטרתם הצודקת ובנצחונם המוחלט.

והם אף יודעים כי כיום בו יתנוסס דגל
פלסטין שוב מעל ארצם המשוחררת, הדמוק•
ראטית והשלווה, תתחיל תקופה חדשה כה
שוב יחיו היהודים הפלסטיניים בהרמוניה, זה
בצד זה, עם הבעלים הראשונים של הארץ -
הערכים הפלסטינאים.
22 ביולי. 1968 ,

ער כך -מתוך מיסמכיהם הרשמיים

להיווכח שחייהם של הפלסטינים בשטחים
הכבושים דומים לאלה של תושבי הארצות
שנכבשו על־ידי הנאצים, לפני 25 שנה. אך
אנשי הפתח טוענים שציפו לזה, וכי אינם

חוששים.
,בכל השטחים הכבושים מתחיל העוצר
בשעה שבע בערב ומסתיים עם שחר,״
נאמר שם — למרות שהעוצר בוטל כבר
לפני חודשים רבים .״הוא אינו חל על
הישראלים,״ מוסיפה העיתונאית, באי־דיוק
נוסף :״בזמנו, חל העוצר על כל אזרח או
תושב, ישראלי כערבי. כיום אסור לישראלים
לנוע בשטחים בלילות, בעוד שלמקומיים

מותר.״

לפעולות של ממש. אספנו אינפורמציה,
יצאנו לפאטרולים, חילקנו תפקידים, עברנו
על התוכניות. כל תוכנית קיבלה את אישורו
של מפקד־האיזור מטעם פתח.
״הפעולה הראשונה שלו היתר, פיצוץ
בית־החרושת לשימורים ששכן באיזור המיושב
הישן של נתניה. באחד מימי ספטמבר
, 1967 לאחר רדת־החשיכה, יצאו עלי
ושיבעה אנשי־קומאנדו נוספים לסידרה בת
חמש שעות.
״כשהגיעה הקבוצה לשטח, התחלקה לשתי
יחידות: האחת שימשה לצורכי־אבטחה, השנייה
חדרה למקום. קבוצה א׳ תפסה
מחסה, קבוצה ב׳ חתכה את גדר־התייל
שהקיפה את המקום.
״לאחר שהפועלים המהווים את מישמרת־חצות
נטשו את המיפעל, נכנסה החולייה
פנימה. אנשיה התקדמו בזוגות. אולמי-
הייצור היו ריקים, בשעת־הלילה המאוחרת.
הנחנו את מיטעני־הדינאמיט מתחת למכו נות,
פתחנו את ברזי־הגאז והדלקנו את
הפתילים.
״התרחקנו במהירות־שיא. כעבור חמש

אוסרים, משפילים, רוצחים !
נסותככדים ומעצרים מוטלים על
כל אלה שאינם משתפי־פעולה,״ ממ
שיכה
החוברת .״על כל אלה שנושאים נשק
ואינם מצהירים עליו, על המחביאים אנשי־קומאנדו,
על הכותבים או מדברים בגנות
ישראל, על המאזינים או מקבלים, אינפור־

זוג ער הגבול ״:׳

של איסמעיל שאנזוט, הדומה להפליא לציורי
של תקופת הפלמ״ח והעליה. ציור זה משמש
גלויית־תעמולה לאירגונים הפלסטינים שרבים כמותו הופצו בפסטיבאל הנוער בסופיה.

הס ויליאס נאצר וכמאל נימרי, שהורשעו בבית־חדין הצבאי
בלוד בעוון רצח וחבלה ליד הכפר הערבי אבו־גוש. עתה הם
משמשים דוגמה וסמל של גיבורי אירגון הפתח — ״הנמקים וסובלים בתוך הכלא הישראלי״.

שניים בכלא

מציה׳ ,על אלה שנפגשים עם ידידים או
מביעים אהדה למפגינים. על אלה הנושאים
דגלים, שלטים, כרזות, כרוזים ומבצעים
עוד כל מיני, פ ש עי ם׳...
״המשטרה, הצבא ושלטונות־הכיבוש מפריעים
ללא הרף לחייהם הפרטיים של הפלסטינים.
הם נעצרים ברחוב, מורידים
אותם מן האוטובוסים, לוקחים אותם מבתיהם
לחקירה. אוסרים ומשפילים אותם.
״הורסים להם חנויות ובתים, מחוללים את
קדושתם של מיסגדים, רוצחים אזרחים ברחובות
הערים והכפרים. מוציאים להורג
אנשים,״ ממשיכה הכותבת כיד הדימיון הטובה
עליה, מאחר ועד כה לא הוצא
בישראל להורג, רשמית, אף חבלן אחד.
״גם שולחים אותם למאסר־עולס, על פשעים
שלא היו ולא נבראו.
״יתר על כן: מגרשים תושבים ערביים
מבתיהם, כדי לפנות מקום לעולים חדשים
הבאים לישראל,״ היא מאשימה.

פיצוץ המיפעל בנתניה
** עגיינת כמיוחד היא גירסתם של
אנשי־הפתח על הנעשה בפעולות־החבלה
שלהם. לראשונה יוכלו הישראלים לקרוא
כאן על מעשה־המיקוש שאירע בתחילת
פרוץ גל־הטרור, בגיבעת־חיים:
וכך מספר עלי, מפקדם של אנשי־הפתח,
״במחנה אי־שם״:
״לאחר אימונים ממושכים היינו מוכנים

דקות, בהיותנו במרחק קילומטר וחצי מן
המקום, שמענו פיצוץ כביר — שנגרם
הודות לצינורות־הגאז במקום.

פוליטי התפקיד בש טחים:
1111 וו ו—?זו9ז*זו—

ך* יינו נכונים להתנגשות — אך רק
ן ן אורות אחדים נדלקו בבתים מסביב.
שמענו את קולות ההתפוצצות ואחר —
דממה.
״במקום סמוך מצאנו טראקטור נטוש.
עלינו עליו ונסענו שמונה קילומטרים על
הטראקטור הישראלי, לקראת מקום־הבסיס
שלנו.
״וכי מי יחשוד שאנשי־קומאנדו ערבים
נוסעים, בשעת־לילה, על טראקטור? היינו
בטוחים לחלוטין.
״אגב: ב־ 19 בספטמבר ביקר הגנראל דיין,
שר־הביטחון הישראלי, במקום־המיקוש .׳אלי
פתח השתמש בכלי־תחבורה שלנו,׳ הודיע ל־נציגי־העיתונות,
כשאמד את הנזק וכשנודע
לו על היעלמו של הסראקטור.״
תיאור אחר מן הצד השני של קו־האש
מאלף אף הוא — למרות ההגזמות,
העיוותים והסילופים הרבים שבו. כי ניתן
ללמוד ממנו איך אנשי־הפתח רואים את
מעשיהם, וכיצד הם מנסים לראות את התגו בה
הישראלית המוחצת:
״מאזן אבו רזאלה הוא סטודנט פלסטיני
הלומד הנדסה בקאהיר,״ מספרת החוברת,
גבורתו ואומץ־ליבו מסופרים בכל מקום.

תפקידו בשטחים הכבושים היה פוליטי:
לחנך את האנשים. באמצע ספטמבר 67
הוא חדר לשטחים הכבושים, בנשאו עימו
ד־מר מודפס, הדן בטכניקות המאבק נגד
איי כדיאליזם ומסתמך על ניסיונם של ה־קובאנים,
הוויאט־נאמים, הסינים והמהפכות
הסובייטיות.
״זמן קצר לאחר שהגיע מאזן לכפר
טובאס, שם שכן בסיסו, גילו הכוחות
הישראליים דבר־מה מוזר: הליקופטר ישראלי
הבחין בפועל העורך חישובים טופוגרפיים.
״הכוחות
הישראליים פלשו לכפר בעזרת
טנקים, שריוניות ו־ 500 אנשי־חי״ר.
הקרב עם אנשי־הקומאנדו התנהל בגבעות
שמאחרי הכפר. משך 10 שעות הקרב נגד
כוח קטן של פתח, נפצע אחד מ־ 16 אנשי־הקומאנדו,
ואחד נישבה. הקרב נמשך, ובמהלכו
הצליחו אנשי פתח להעביר למקום
מיבטחים אחר את הנשק, שנישמר במערות
לצורכי אימונים ומיבצעים.
״אילו לא אזלה התחמושת, לא היו לנו
כל אבידות,׳ אמר לי אחד מחבריו של
מאזן באותה פעולה, .אך אפילו כך, הליקופטר
אחד הושמד על־ידי מכונות־הירייה
הקלות שלנו

״ 115 חי״ר הושמדו!״
* מרות שתפקידו של מאזן היה
חינוכי גם הוא, כרבים מחבריו המעורבים
בפעולות פוליטיות, לא יכול היה
שלא להתערב בפעולות הצבאיות של יחידתו
הצבאית. וכך מצא הסטודנט האמיץ את
עצמו עומד כנגד אש ארטילריה כבדה של
הכוחות הישראליים בגבעות מאחרי טוכאס.
״חבריו של מאזן, שלחמו איתו במשך
הקרב, מספרים כמה אמיץ היה, ואיך סייע
להשמדתם של 115 אנשי־חי״ר ישראליים.
הם אף סיפרו כי משהחמיר הקרב נגד כוח
האוייב העדיף במספרו, הוא התנדב לעמוד
לבדו נגד האוייב, חיפה על נסיגת חבריו,
כאשר העבירו את בסיסם ואת נישקם למקום
בטוח.

״משאזלה תחמושתו, והאוייב עמד לשבות
אותו, הוא חטף שני רימוני מילט אנגליים

ופוצץ את עצמו — ובכך השמיד עוד מספר
רב של ישראלים יחד עימו. לאחר מספר
ימים עברתי במקום, מצאתי את גופתו
של מאזן, ונטעתי במקום עץ זית

__״מוצצים את דמם ״

— — 1י— י י— יי— י —19
ך? וגאחר לגמרי של תעמולת־פתח ה־
^ מופצת בעולם הן — גלויות־דואר•
הן נושאות עיטורים שונים. חלקם — של |
א.שי־הפתח עצמם. חלקם — ציוריו של הצייר
הפלסטיני איסמעיל שאמוט.
אחת הגלויות שמשכה את עיני נשאה את
דיוקנם של ויליאם נאצר וכמאל נימרי, שנשפטו
בבית־הדין הצבאי בלוד, ואשר את

משפטם כיסיתי:
״חופש ללוחמים ויליאם וכמאל! שני סוב־ני־עאסיפה
אלה נולדו לאמהות יהודיות וגוועים
עתה לאיטם בגלל התנגדותם לבר-
בארים הישראליים, כובשי פלסטין,״ נאמר
מתחת לתמונות.
מוסיפה הגלוייה :״כמאל נימרי ( )26 היה
נשיאו הקודם של אירגון הסטודנטים הפלסטיניים
בקאהיר. הוא נידון למאסר־עולם על־,
ידי ישראל, במארס 68׳ ,משום שהיה חבר
בפתח.
״דמו נמצץ, בעזרת עינויים ברוטאליים.
שעה שביתו פוצץ על־ידי ד״גבור׳ דיין, בעזרת
הפצצת־נאפאלם, הוא אמר, :אתה יכול
להרוס את האבן — אך לא את הבן־אדם!׳
״ויליאם נאצר ( )22 נולד לאב ערבי־נוצרי
ולאם יהודיה. הוא אומן על־ידי אנשי ה־וויאט־קונג
בוויאט־נאם, ממש שעה שדיין
שהה בסייגון עם המיפלצות האמריקאיות.
גלוייה אחרת נושאת את דיוקנו של תיי-
סיר קובעה. מטרתה למחות נגד ״מעצרו של
מנהיג הסטודנטים הפלסטיניים, תייסיר קובעה,
על־ידי הכובשים הישראליים
גלוייה שלישית נושאת את פניה של דמות
ידועה פחות, בעולם: פאטמה ברנאווי, הכושית
שהניחה את הפצצה בקולנוע ציון.
הגלוייה, התובעת אף היא ״התערבות
למען שיחרורה של מי שנידונה למאסר־עולם
על השתתפות בחזית־השיחרור הלאו־ .
מית״ ,חתומה על־ידי החזית הבינלאומית
להצלת פאנונוח בתאווי והנשים וזפלסטיניוון
הלוחמות״.

המצרים הניחו את המארב ־ והם אשו

התעלה:
מבוהלות על ריכוזים ישראליים, ועל תוקפנות
רבת־עוצמה המתקרבת ובאה.

ואז התפוצץ המוקש. באותו רגע עצמו
נורתה ראקיסה שהאירה את הסביבה, ומצירי
הכביש נפתחה אש־תופת מנשק אוטומטי.
לשלושת נוסעי־הג׳יפ לא היה כל סיכוי:
שניים מהם נהרגו במקום, השלישי נעלם.

הפעם באו לפגוע
ך* עקבות כשטח החולי סיפרו, למח־ן
| רת בבוקר, את הסיפור המלא: חוירייה
מצרית עברה את קו הפסקת־האש, הציבה
מארב בצד הכביש הראשי. בנקודה זו, מול
פורט־תאופיק, בקצה הדרומי של התעלה,
עובר קו הפסקת־האש ביבשה, ושתי גדות־התעלה
הן בידי המצרים. לכן קל היה לחצות
את הקו בהסתר.
אחרי שהמארב ביצע את משימתו, חזרו
אנשיו אל מעבר לקווים. סימני־גרירה העידו
כי נטלו עימם את החייל הישראלי השלישי.
למשפחת החייל נמסרה הודעה שהוא נעדר.
אבל כאשר ביקשו נציגי הצלב־האדום
פרטים על גורל הנעדר, השיבו להם המצרים
כי לא ידוע להם דבר אודותיו. עוד יותר
מזה: הם בכלל הכחישו שיחידה שלהם
הצתה את הקווים לפעולה מעבר לתעלה.

מה רצוי לרוסים ץ

^ בלצה ״ ל לא הגיב, הפעם. תחת זאת
החליטה הממשלה לפנות בתלונה אל
מועצת־הביטחון. כי בינתיים נוסף שיקול
חדש: הגורם הרוסי.
מאז החלו הסובייטים משקמים את הצבא
המצרי, ומציבים קצינים ויועצים במיפקדות
המצריות לאורך התעלה, הורגשה משמעת
קפדנית ביותר. היה ברור שהרוסים לא ירשו
למצרים להתחיל בשום פעולה, אלא באישורם.
אפילו זעקותיו של חוסיין, כי
מצרים מפקירה אותו שישא לבדו את כל
כובד המלחמה בגבולות, לא הזיזה את
המצרים.
והנה, לפתע, פעולה יזומה, מתוכננת
בקפדנות, ובעלת משמעות חמורה למדי.
אי־אפשר היה שלא להגיע למסקנה, כי הדבר
נעשה באישורם — אם לא ביוזמתם — של
הרוסים.
קל היה גם לנחש מדוע יהיו הרוסים
מעוניינים במהלך כזה:
הוא בא בשיא הכעס והתדהמה של
העולם על הפלישה הסובייטית לצ׳כוסלו־בקיה.
חימום החזית המצרית, שהיתר, ייררת

הער*ס

המצרי עבד־אל־האדי טבד־אל־חלים
סוויירי מראה על
מפה היכן חצה את התעלה, והיכן ניצב
בתצפית, בלילה בו הוטמן המארב לג׳יפ.

וו׳ו!י*״*1ו * י * י1

כאן 1ה התחיל

ברקע נראית העיר סואץ. מצד
ימין: ארובה של בתי־הזיקוק
הגדולים, אשר הופגזו על־ידי צהל. מצד זה של התעלה עומדת

ן עץ התצפית ד;*,״

הישראלי. דגל קע״ם נראה מתנוסס מעליו.

^*ייהתחיל? ״ זאת השאלה הנשאלת
תמיד, ברגע שנודע על תקרית־גבול.
הפעם היתר, התשובה ברורה לחלוטין:
המלחמה הזעירה שהתלקחה השבוע לכל
אורך תעלת־סואץ נפתחה ביוזמה מצרית,
לפני למעלה משבוע.
רכב ישראלי נוסע בלילה בכביש־האספלם,
המתמשך לאורך התעלה. מאז הופסקו קרבות
ששת־הימים, נחשב כביש זה לעורק־תחבורה
עורפי — למרות היותו במרחק כמה מאות
מטרים בלבד מן העמדות המצריות, בצד
השני של התעלה .״כאן יותר בטוח מכביש
חיפה־תל־אביב,״ קבעו נהגי הרכב הצבאי,
שנעו בו בכל שעות היום והלילה .״יש
פחות סיכויים לייהרג בתאונת־דרכים.״

פורט תאופיק, שהיא למעשה פרבר של סואץ. במבואותיה ערכו
אנשי־הקומנרו המצריים את המארב, בו נהרגו שני חיילי־צה״ל
ונשבה שלישי, אשר לדברי העריק, מת מפצעיו בבית־חולים מצרי.

צה״ל התייחס לתקרית בחומרה רבה.
אומנם כבר נתקלו סיורים ישראליים במס־תננים
בודדים — או אף בחוליות שלימות
— שחצו את התעלה וחדרו אל מעבר
לקווים של צה״ל. אבל חדירות אלו היו,
רובן ככולן, לצורכי־מודיעין, והמצרים ניסו
להימנע ממגע־אש.
ואילו הפעם תוכנן מארב אלים, במטרה
ברורה לפגוע בחיילים ולקחת שבוי. לכן
לא הופתע איש, כאשר השמיע שר־הביטחון,
משה דיין, איומים מפורשים שישראל תגיב
בחומרה.
הצבא המצרי, שהתרגל להתייחס ברצינות
להזהרות ישראל, הועמד במצב
הכן. ראדיו קאהיר התחיל משדר הודעות

פעולת־תגמול מאסיבית מצד ישראל, יכול
היה להסיח את הדעת מפראג ולהפנותה
לסואץ. דבר רצוי מאוד, מבחינה רוסית.
כדי לא ליפול לפח הזה, החליטה ממשלת־ישראל
להתאפק. במקום לשלוח פגזים אל
מעבר לתעלה, שיגרה תלונה לניו־יורק.

מרכזים תותחים
^ כל כצכא המצרי לא בוטלה ה-
כוננות. להיפך: היחידות שלאורך־ה־תעלה
תוגברו, ובעומק הרחוק יותר התרבה
מספר הקנים. תותחים ארוכי־טווח ומרגמות
כבדות רוכזו בכמויות עצומות — בהתאם

הכעירו ראשונים את טאות התוהחים השבוע -אן ההחלטה היתה הסית

להואת עימות? הגורסת הסובייטית,
לדוקטרינת־הלחימה
מבת־אש אדירה ממספר מירבי של קנים
יורי־אש.
במועצת הביטחון התנהל הוויכוח על
התלונה הישראלית מתוך ידיעה ברורה,
שאין לצפות לשום החלטה ממשית. אזרחי
ישראל עצמם התייחסו אל כל התהליך כאל
פולחן מוזר ובלתי־מציאותי.
אבל לאורך התעלה — ובעיקר בגדה
המערבית — לא פגה המתיחות. חשבון
המארב וחטיפת החייל השלישי נשאר תלוי
ועומד. קציני־תותחנים מצריים, במוצבי־הפי־קוד
שלהם, שקדו עם יועציהם הרוסיים על
לוחות מסובכים. כאשר יפתחו באש —
תהיה זו הפגזה שטרם בוצעה דוגמתה על־ידי
הצבא המצרי: מכת־אש אחת לאורך מאה
קילומטרים.

אש מיקזעיס
צד הישראלי של התעלה חזרו ה־
.*1חיים למסלולם הנורמאלי. אוטובוסים
פלטו תיירים בפתח המיסעדה הגדולה של
קנטרה; חיילים לא רבצו בשעות־הפנאי
בתוך הבונקרים והמחילות; בנקודות אסטרטגיות
המשיכו להזדנב תורים של מכוניות
צבאיות אשר חיכו למנת הקרח בשביל
היחידות הפרושות לאורך התעלה. והפטרו־לים
המשיכו לסייר במרחק פסיעות אחדות
ממימיה הכחולים של התעלה החסומה.
ביום ראשון זה יצא סיור שיגרתי בדרך
הפאטרולים, ליד פורט־תאופיק שבדרום התעלה,
לא הרחק מן המקום בו הונח
המארב הקטלני. עיניו החדות של מפקד־הסיור
גילו סימנים של הטמנת מוקש בדרך״
העפר. הסיור נעצר, ואל המיפקדה שודרה
בקשה לשלוח חבלן•
באוויר הצח של הבוקר, נראה כל העניין
כתרגיל שליו. החבלן הגיע, ניגש לבחון את
המוקש. מן העבר השני של התעלה לא
ניכרה שום תנועה. הכל היה שקט.
יותר מדי שקט.
החבלן החליט שאין טעם להסתכן בפירוק
־המוקש; מוטב לפוצצו. הדי־הפיצוץ התגלגלו
במרחב הדומם. לפתע נעורה הגדה המערבית
לחיים: מוצב קדמי פתח באש מיקלעים.
אנשי הסיור השתטחו, השיבו אש.

עד היכן ילכוץ
ך* תנאים רגילים, ייתכן שהתקרית
0 2היתד, מצטמצמת בכך. אבל התנאים לא
היו רגילים השבוע. מן המיפקדה המצרית
ניתנה הפקודה, והתוכנית המדוקדקת, הערו־כה־מראש,
בוצעה בדייקנות. מאות תותחים
ומרגמות, מקנטרה בצפון ועד פורט־תאופיק
שבדרום, פתחו באש לעבר העמדות הישראליות.
המטחים הראשונים, שתפסו את הצד
הישראלי בהילכות־השיגרה היומיומיות, הפילו
את מרבית החללים של אותו יום עקוב
מדם.
גם המכונה המשומנת של צה״ל ניכנסה
לפעולה. תותחיו ומרגמותיו המטירו אש על
מטרות י י — אולם בעוד צה״ל
מחופר במידבר שומם, הרי שהצד המצרי
מאוכלס בצפיפות. לכן גם היה מספר הנפגעים
המצריים גבוה יותר — ולדברי מקורות
זרים באירופה אף היו ביניהם יועצים
רוסיים.
גם בשעות בהן השיבו תותחי־צה״ל ל־ארטילריה
המצרית, לא נעלמה הבעייה
הרוסית. בצד הישראלי שבה ונשאלה השאלה:
מה יעשו הרוסים? אם אומנם עודדו
את ההתלקחות הזאת — האם לא ישמחו על
הרחבתה?
עובדה היא, שבניגוד לפעמים קודמות,
התאפק צד,״ל עד מאוד ולא הפעיל מטוסים.
אבל גם כאשר נדמו התותחים, לא נעלמה
עדיין השאלה: עד היכן מוכנים הרוסים
להרשות לבני־חסותם ללכת?
והם עצמם — האם הם מכשירים את
הקרקע להתערבות ישירה? ואם כן — עד
היכן מוכנים ה ם ללכת?

חונות חושה צומחת בשור•
ך* עצור את הכטיפונים: לעקור
/להם אח המחטים! לנפץ את התקליטים!
תקליט זה לא סחורה היום• אפילו אם
מוקלטת עליו מוסיקת־קצב, בקושי אפשר
להעיר באמצעותה את השכנים. הדיסקוטקים
— המועדונים בהם רוקדים עדיין לצלילי
תקליטים — הם מוסדות למנמנמים, ליפי־הנפש׳
לאלה הרוצים לתפוס שלודה.
ולאן הולד הנוער?
הנוער לא הולך. הוא רץ. הוא מקפץ בדילוגים•
הוא נדחף במרפקים למוסד שב־דיזנגוף
עוד לא שמעו עליו אבל בקיבוצי
השומר־הצעיר כבר יש לו אחיזה כמו באש־קלון
ובאור־עקיבא. אלה הם מועדוני־הקצב,
מיקדשיהם של להקות־הקצב הישראליות,
זהו עולם אחר, על כוכב שונה, עם תרבות
עצמאית משלו. מי שלא הוכנס בין כתליו
לא יוכל להבין לעולם כיצד מגיעים הטירוניות
החדשות לצה״ל עם מטען עצום כל־כך
של מרץ וכושר־טבילות. הורים בני דור
הפלמ״ח או בוגרי מלחמת־ששת־הימים לא
יבינו מדוע ילדיהם רגועים כל־כך — בבית.
אבל די שיציצו אל תוך מועדון־קצב אחד
לדוגמה, כדי שהכל יהיה מחוור וברור.

המקומות ההגוגים בעולס
ך * קיימו אותם הרחק ממרכזי המגד

האידיאליסט 2
ארץ

הטורנדוס,

הצטרף

לצ׳רצ׳ילים.

) 1רים, בלב אזורים תעשייתים, כדי לא
להבהיל את ניידות־המשטרה. אלה הם
אולמות־ענק, שנועדו מלכתחילה להגברת הייצור
התעשייתי בישראל. צבעו להם את
הכתלים, תוך ניצול מקסימלי של שחור וזהב;
ריפדו את הקירות בציורי אלילי־הקצב
הבינלאומיים; התקינו בהם קיוסק למיצים
ותססים, האירו בכמה אורות פסיכודליים,
העמידו להקת־קצב והנה מועדון־קצב מושלם.
שלוש פעמים בשבוע, בעיקר בימי שישי
ושבת, אפשר למצוא שם את כל הנוער
מגיל 15 עד גיל־גיום ואחרי זה. הם באים
לשם בחבורות וביחידים. אין להם צורך
לשבת, או בשרות של מלצרים. מספיק
שהרמקולים יהיו חזקים דיים כדי שתרפי האוזניים
יתפקעו — והמסיבה כבר בעיצומה.

וני ושושן, איש ״הארות״ ,תשגע את הנו

אל תוך אולם כזד, נדחסים לפעמים עד
1500 בני נוער. צפופים, משולהבים וחסרי־דאגה
הם מפקירים עצמם לצלילי הלהקה
שאינה פוסקת להשמיע את מיטב הלהיטים.
אלה הם המקומות ההגונים ביותר בעולם.
המקומות היחידים בארץ בהם יכולה נערה
לצאת לבדה לבילוי, מבלי חשש שיטפלו
אליה או יציקו לה. אין שם משקאות
חריפים וגם לא ריקודים צמודים. כל אחד
רוקד לעצמו. אלה שאינם רוקדים עומדים
פעורי־פה־ואוזניים, ונועצים עיניהם באלילים
החדשים של נוער ישראל — 1968 אלילי
להקות־הקצב.

חתולות הגימנסיה כובשות

אל להקת־הקצב הצ׳רצ׳ילים, בכל הופעותיה. סימח, חיא חברתו הקבועה של מוזופף־הלהקה.

ך* תופעה פשטה כמו מגיפה. בישן
| ראל פועלות כיום, לפי הערכה זהירה,
כ־ 120 להקות־קצב מוכרות. כמה מהן
שייכות לקיבוצים, כמו קיבוצי השומר־ה־צעיר
מרחביה ועין־השופט. גם שם קיימים
אותם סממנים מקצועיים: שיער מגודל,
גיטארות חשמליות, תלבושות נוצצות.

שתי צעירות בב־ל־ר,גימנסיה מ
קצב. אין הן חו ששות כלל
מועדון־הקצב משמש לצעירות הללו מקום־היכר

בלי ל׳

הווי הנועד • והוננת את הדיסקוטק למיפגש שר הדוו הזקן
אבל האלילים האמיתיים הן להקות הצמרת.
כאלה יש כתריסר. לאלה, כמו
האריות, הסינג-טינג, הצ׳רצ׳ילים, או הכוכבים
הכחולים, כבר יש קהל קבוע של
מערצים שאינו מוכן להחליף אותן בשום
להקה אחרת. הלהקות מתפרקות, מתאחדות
מחדש בהרכבים אחרים, וכל נגן או זמר
מושך עימו את מעריציו הפרטיים. בכל
להקת־צמרת המכבדת את עצמה כבר יש
נציג רשמי של להקת־קצב מבריטניה, מולדת
להקות־הקצב.
המעריצים והמעריצות אינם מסתפקים בלביא
לראות ולרקוד. הם רוצים גם קשר
אישי אל אליליהם. זו אולי הסיבה שאלילי-
הקצב הישראליים, שכמה מהם טרם שירתו
בצה״ל, מצויירים כבר לא רק בגיטרות
החשמליות ובציוד האלקטרוני המעולה כ־יותר,
אלא גם בחתיכות הטובות ביותר
בעיר — של שנתונים מסויימים, כמובן.
האריות — להקת צמרת מפורסמת, הגו־דשת
אולמות בכל מקום בו היא מופיעה,
שנוסדה ברמלה על־ידי האחים שוקי וחיימון
אלגרנטי, והשתלטה על תל־אביב — נלכדו
במהירות על־ידי חתולות־הגימנסיה היש ראליות.
הן באו להופעותיהם בגפן, עמדו
מהצד והסתכלו, נכבשו על־ידי הקצב
הלוהט וכבשו כל אחת אליל לעצמה. המונח
״אליל״ כבר איבד את משמעותו הראשונית,
הפך שם נרדף לחתיך .״מה שלום האליל
שלך?״ הן שואלות זו את זו כדרך הטבע.

ור שרוש נעמיס בשבוע

חיה זמל בת ה־ 18 יצאה עם שני אלילים.
תחילה עם חיימון אלגרנטי הצעיר ואחר
עם שוקי, אחיו המבוגר .״אז התחילו הצרות
בבית־הספר ועם ההורים. הם לא היו מוכנים
להבין איך אני יוצאת עם הדברים האלה
מגודלי־ד,שערות, עד שהוכחתי להם שגם עם
הסוג הזה אפשר להצטיין בלימודים.״ בשבוע
הבא עומדת חיה להינשא לשוקי, ותיסע
עימו לסיבוב ההופעות שעומדים האריות
לערוך בעוד שבועות מספר בלונדון.
אבל כבר עתה חיה היא למודת־נסיון:
״התופעה העצובה בכל העסק הזה הן
המעריצות. הן ממש מציפות את האריות.״
סימה שובל בת ד 17 יפהפיה אמיתית
החיה על צלילי להקות־הקצב מגיל , 14 היא
המדונה של הצ-רצ-יליס. אחרי שנואשר, מ־הדוגמנות
(אצל גדעון אוברזון) ומהקולנוע
(״הציעו לי כמה סרטים״) ,התמסרה סופית
לעולם הקצב. גם היא התחילה כמו כולן,
הציצה למועדון־הקצב צם חברה ונפגעה.
כיום היא חלק קבוע מהנוף בו מופיעים
הצ׳רצ׳יליס.
״עד שאני ניגשת לנוחיות,״ היא מעידה
על הווי מועדוני־הקצב ,״אני מקבלת אלף
הזמנות והצעות. אני לא רואה בזה עלבון
— לד,יפו, זה לא מפריע. כאן אסור להיות
סנובית. אם את מרימה את האף יחשבו
עלייך: מה היא חושבת את עצמה ז

11 < 7 1 1 1 1 * 1ך י שוקי אלגרנטי, מייסד להקת־הקצב האריות, כבר
1 *1 1
1 1 1 / 1 1 1 ] 4י* מצא את אשתו העתידה בין חוג־מעריצותיו. זוהי 11 חיה זמל בת ה־ , 18 העומדת להינשא לו בשבוע הבא בחתונה שתיהפך לפסטיבאל להקות־הקצב.

האדי״ו

יעות בגפן למועדון־
נלל שיטפלו אליהן.
ת עם חברה חדשה.

צעירות בגיל סיום בית-ם פר־עממי מהוות

| / 1 1 1 /1 1 1כבר את קהל־המעריצים הנלהב ביותר של

להקות־הקצב. הן יכולות להיכנס חינם למועדונים, שם הן מבלות על תסס וריקודים.

חמשת נגני להקת־הקצב האריות, הנחשב!
ללהקת־הצמרת של עולם־הצליל־המטורף ב
ישראל. מעריצותיחן כורעות לרגליהם, מציפות אותם בהצעות הגורמות לריב עם חברותיהם

נוות לוגלי־האלילים

הכושר הגופני של נבחרת ישראל* עלה במחנה בשוויץ־לא רק בגלל אימוני כדורגל
שהאיסור על קירבה לנשים אינו כה המור
כפי שנראה תחילה. כמה מהם שכחו בכלל
על קיומן.

#.ודייו
** עולם לא תלו תקוות מרובות כל־כך
בנבחרת־כדורגל ישראלית, כמו בנבחרת
הלאומית העומדת לצאת למישחקי־

עמנואל שפר, בפי שצולם
י 1י 1בשווייץ עם שוער־הנבחרת,
חיים לוין. שפך דרש מכדורגלני־הנבחרת
להתנזר מנשים — אן לא החיל איסור זה
על עצמו, דבר שגרס להתפוררות המשמעת.

הגמר האולימפיים במכסיקו. לאחר שבילו
במחנה־אימונים מאומץ, בהררי־שווייץ, תחת
פיקוהו של המאמן הישראלי עמנואל שפר,
חזרו כדורגלני סגל הנבחרת הישראלית
לארץ, כשאת כולם אופפים ציונים לשבח.
״זו היתד, המשלחת הממושמעת ביותר של
ספורטאים ישראליים בחו״ל,״ קרנו מאושר
המאמן שפר והמלווה יצחק משולם. הם הסבירו
את התנהגותם המופתית של הכדורגלנים
כתוצאה מן הפחד מפני הניפוי לפני
הנסיעה למכסיקו.
אולם רק עתה, כשההרכב הסופי של הנוסעים
כבר נקבע, ניתן להסיר את קשר־השתיקה
מסביב למחנה־האימונים השוזייצי.
מסתבר שהתמונה לא היתה כל־כך ורודה
כפי שצויירה. מה שנראה כמחנה־אימונים
מפרך לא היה שונה בהרבה ממסעות אחרים
של כדורגלנים ישראליים בחו״ל. כי
אפילו לאור ההזדמנות שניתנה, בפעם הראשונה׳
לנבחרת־כדורגל ישראלית להשתתף
במישחקים האולימפיים, לא שכחו שחקני-
הנבחרת כי בראש ובראשונה הם גברים.

(*ץ פר, אשר חזה מראש את הפי-
* /תויים האורבים לצעירים ישראליים ב־חו״ל,
הזהיר את הכדורגלנים, עוד לפני שהגיעו
למחנה שבעיירה השליווה קאמפר
שליד סנט מוריץ׳ .הוא אסר עליהם באיסור
חמור להתקרב לנשים, קבע עונש לכל מפר־האיסור:
חזרה מיידית הביתה.
השחקנים הקפידו למלא את ההוראה —
בימים הראשונים לשהותם במלון איור, ב־אווירה
אידילית. אך תוך זמן קצר הסתבר
להם שהאיסור אינו חל על ראשי־המשלחת,
* בתמונה: כדורגלני הנבחרת
יאנג ורוזנטל עם ידידות שווייציות.

ראובן

הרונא

הד״ר מתי קרנץ, שהיה אחראי
על הנושר הגופני של
הנבחרת, בשעת־אימוניה בשווייץ. קרנץ קיבל
סיוע נלהב לעבודתו ממזכירת־המלון בו
התגוררה הנבחרת, שהצטרפה להמשך המסע.

עמנואל שפר, בן ה־ ,42 והאחראי לאימוני
הכושר הגופני, הד״ר מתי קרנץ (.)32
אל שפר הגיעה אורחת פרטית מגרמניה
— ערמונית מליאת־גוף העונה לשם אינג־ריד
— ששפר הציגה בפני הכדורגלנים
כמורה להתעמלות ואלופה בחתירה. לשחקנים
הסתבר כי אינגריד היא ידידה ותיקה
של שפר מתקופת שהותה במכון וינגייט.
לעומת שפר מצא הד״ר מתי קרנץ עניין
במזכירת־המלון, שווייצית ממושקפת יבעלת
מכונית פולקסוואגן. כשהתחילו הכדורגלנים
לרטון ולהתמרמר מדוע מותר לראשי־המש־לחת
מה שנאסר להם — השיב נציג הפועל
יצחק משולם :״אנחנו חוסכים כסף. אנחנו
מנצלים את הפולקסוואגן של המזכירה.״
לאחר שראו מצב זה, הבינו הכדורגלנים

***פד לא יכול היה לטעון באוזני-
* /חניכיו כי ״מה שמותר לרב אסור לתלמידיו.״
לכן עבר לסדר־היום על מספר
הפרות־משמעת מטעם חברים שהתעלמו מ־צו־ההתנזרות
שלו.
אולם יום אחד לא יבול היה להתעלם
יותר: הסתבר, כי שניים מוותיקי־הנבחרת,
שניהם נשואים, לא הסתפקו בבילויים מחוץ
למחנה — דבר שעשו כולם — הביאו
שתי נערות לבילוי־לילה בתוך המחנה עצמו.
כשנודע הדבר לראשי־המישלחת נערך
להם בירור מישמעתי. עמנואל שפר טען
כי למעשה מגיע לשניים שיחזירם מייד לארץ
— אולם הוא אינו רוצה להעניק להם
את הכבוד. תחת זאת ינפה אותם מייד
כשתחזור הנבחרת לישראל.
אך בינתיים הסתבר לשפר כי הוא זקוק
לשני הוותיקים. האיומים בהרחקה ובניפוי
נעלמו — ושפר לא דיוזח על התקרית.
התיאור הוורוד על המשמעת הקפדנית לא
הלם את המציאות גם בתחומים שאינם קשורים
דוזקא בענייני־נשים. שפר ידוע כמי
שאינו נוצר את לשונו בשעת־האימונים,
משתמש בביטויים בלתי־פרלמנטאריים. רוב
הכדורגלנים הבליגו על כך. אבל שני האסים
של הנבחרת, מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל,
ראו את עצמם מחוסנים דיים כדי לא לשתוק.
מקומם מובטח כל זמן שהם בריאים.

* ו 9אחד, בשעת־האימונים, נזף שפד ב־שפיגלר.
אותו ערב, כשכל השחקנים התכנסו
בבאר המלון, עזבו שפיגלר ושפיגל
את הבניין, זרקו לעבר שפר כי אין להם
עוד מה לעשות בנבחרת. הם חזרו למלון
בשעת־לילה מאוחרת, בניגוד לתקנות.
שפר הבטיח באוזני כל הנבחרת, כי עוד
יזכור תקרית זו. אבל איומו לא הפחיד.
יום אחד איחר גיורא שפיגל לאימון אחרי
שנסע לסנט־מוריץ להחזיר מכונית ששכרו
החברה לטיול בסביבה• הוא הודיע
כי אינו חש בטוב ולא ישתתף באימון.
שפר אמר כי ״זו מחלה דיפלומאטית״.
אולם גיורא לא התרשם מהדיאגנוזה. באותו
יום, אחר־הצהריים, הופיע לאימון כאילו
כלום לא קרה. שפר נאלץ לבלוע את הצפרדע
ולהבליג.
כשחזרה הנבחרת לארץ, כבר שררה
אווירה עכורה במיקצת ביחסים בין המאמן
לשחקנים. לעיני־הציבור הוצגה אמנם תמונה
אידילית. אבל לאור מה שקרה בסנט־מוריץ
ברור דבר אחד :
כושרם הגופני של כדורגלני נבחרת־יש־ראל
אומנם עלה במחנה־האימונים — אך
הסיבה לכך אינה נעוצה באימוני־הכדורגל.

סמ< 00000 2 0ג^xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx5ג ^xxxxxxx000000000000מ^xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx00ע

אנשים קינאת סופרים
תרבה ילודה
את הגירסה המקורית ביותר למאורעות
התחנה המרכזית בשבוע שעבר, נתן השבוע
דובר משטרת־ישראל, יעקב נאש.
נאש רואיין בגלי־צה״ל, נשאל בין השאר
על־ידי המראיינת: האם היית אומר שההמון
המתפרע בתחנה המרכזית היה אחוז אמוק?
השיב הדובר :״בהחלט לא. לא הייתי אומר
שהיה שם המון מתפרע. היו יחידים שהתפרעו
— אלא שהם היו יחידים רבים מאוד.״
#פחות נרעש היה שופט־השלום הראשי
בתל־אביב, יעקב סכל, שבא בצהרי יום
השישי האחרון במיוחד מביתו לבית־המש־פט,
כדי להוציא שם פקודת־מעצר נגר
שניים מהחשודים בהנחת־ר,פצצות בתחנה המרכזית.
לסגל היה ברור שזהו מעמד מיוחד
במינו, לכן הביא עימו גם את אשתו, בכובע
נוצות מפואר, כדי לחזות במעמד• .
סוף־סוף הושמעה ביקורת מיקצועית אמיתית
על עלילות הסוכן החשאי ג׳יימס בנוד,
וזאת מפי אישיות בעלת־סמכא. האלוף
מאיר עמית, מי שפרש לאחרונה מתפקידו
כממונה על שירותי־הביטחון הישראליים,
נשאל על־ידי העיתונאי רפאל בשן
לדעתו על הג׳יימס־בונדיזם. השיב עמית:
״לא קראתי אף ספר בכלל. בכלל אינני
קורא ספרי־ריגול ובלשים. המציאות שחייתי
בה עלתה על כל המסופר בספרים אלה
פעם גררו אותי לראות את הסרט גולד־פינגר
לא התרגשתי. אלו סתם שטויות.
היד, לי חבל על הזמן בין שתי ערי
הנגב, באר־שבע ודימונה, נערכת תחרות
סמוייה בתחום הילודה. במשך שנים טענה
כל אחת מן הערים כי בה נולדים יותר
תינוקות מאשר ברעותה. השבוע יכול היה
ראש מועצת־דימונה, גרשון סכאג, לחוג
את ניצחונו. לפי פירסומי משרד־הפנים הסתבר,
כי דימונה תופסת את המקום הראשון
בארץ בילודה וכי מדי שנה נולדים בה 33
תינוקות על כל אלף תושבים. סבאג לא
התעצל, כתב מיכתב־ניצחון לראש־העיר
באר־שבע, אליהו גאווי, בו הסביר לו
מדוע טעו אנשי באר־שבע לחשוב כי ידם
על העליונה בשטח זה :״אנשי באר־שבע
היו סופרים את התינוקות בבית־ההולים המרכזי
בנגב כדי להוכיח שהם הראשונים.

! 8׳ מי מן

אבל, אין דבר, קינאת־סופרים תרבה ילודה.״

ישראלים

| א 0אדה?

ב חו ״ ל
הישראלי הראשון שזכה לפירסום בירחון־
העירום האמריקאי פלייבוי לא היה דווקא
נער־שעשועים אלא אדריכל ישראלי יורד,
משה צפתי, שהיגר לקאנדה, זכה שם
לפירסום בינלאומי בעת שהקים דגם־ענק
של בניין־השיכונים שלו, בתערוכת אכספו־
.67 במדורו בזירה, שנועד להציג בפני
קוראיו אנשים צעירים ועולים, כתב ירחון־
השפנפנות על צפתי :״הטייס הציג אותו כאחד
האדריכלים המבריקים ביותר בעולם,
היורש החוקי של לה קורכוזייה ...
צפתי, שנולד בישראל והוא בדיוק בן ,30
עבר ב־ 1954 לקאנדה, נרשם כעבור שנה לאוניברסיטת
מק־גיל, שם הגה את רעיון השיכון
בעל־התאים, שהביא בסופו של דבר
לתוכניתו הנוכחית המכונה הביטאט (מישכן
מגורים).״ י • ישראלי חוזר שפתח השבוע
בשורה של מיבצעים אמנותיים היה הרקדן
והכוריאגרף שמעון בדאון, מראשוני הסולנים
של להקת בת־שבע. בראון בן הסד,
ששהה בארצות־הברית שנים אחדות,
פותח אולפן למחול ג׳אז, מורה בלהקת המחול
בת־דור — האחות התאומה של להקת
בת־שבע — ומתכוון להופיע במועדון־
הג׳אז שייפתח בבוסתן. סיפר בראון השבוע
לידידיו :״בחו״ל אפשר להצליח. אבל בישראל
זה משהו אחר. יום אחד פגשתי ב־ברודביי,
לבוש בתחפושת אבירים נוצצת,
את המלחין והכוריאוגרף ממדור, כשהוא
מבקש נדבות. היה זה האיש שעיצב את הקטע
נוקטורן שהוצג בארץ במיסגרת המחזה
הנסיכה טורנדוט, זכה בארצות־הברית
להצלחה גדולה. אבל שם — חיש־מהר נשכח
האיש, ונאלץ להופיע ברחוב ולקבץ נדבות.״
• לביקורת על המבקרים הצטרף השבוע
הפסל יגאל תומרקין, שתחילה
נקט עמדה ניטראלית בין הצדדים. ברשימה
שפירסם במעריב טען תומרקין :״המבקר
העוסק באמנות הוא בדרך כלל, אמני
צ׳יק׳ מתוסכל, אכול־קינאה ומצוייד בסממנים
של קטנוניות ורוע־לב נשיים, משום
מה, גם אם הנו זכר.״ באשר לעצמו, טען
תומרקין :״אמנם המאפיה של הבינוניות
ממררת את חיי בהווה, אך אני שייך כבר
להיסטוריה. ולבסוף, מעולם לא אמרתי שאינני
שחצן. השחצנות היא מגיני היחיד
מפני כל מיני נמושות. ענווה יפה לשוטרים,
פקידים, מורים וסתם יראי־שמים.״

הדיסקו טק של
יהורם גאון
מסיבת־החברים הסגורה שנערכה
בדיסקוטק של משהינוקא, הפכה
פנימית בהעזה. הנשים שהופיעו
התחרו ביניהן בתלבושות נועזות.
השבוע לתחרות למסיבה תחילה

כל היפות של הארץ באו השבוע לחזות
בתצוגת־האופנה הראשונה, אותה ערכה
אדה גפטר, מיצירות הבוטיק החדש
שלה — אותו פתחה השבוע ברוב הדר ב רחוב
דיזנגוף בתל־אביב.
כולן הסתכלו בקינאה• היא נראתה להן
המחשה חיה של האשד, שעשתה את עצמה
ושתוך שנים ספורות עלתה ממעמד של
פקידה אפורה ואלמונית לדרגת אופנאית. הם
ידעו שאלה עשתה זאת בלי לבחור באמצעים.
היא עצמה הכריזה, בזמנו, מעל דפי
העיתונות, כי תמורת יהלומים היא מוכנה
להתמסר אפילו כשהיא אשה נשואה.
אבל אלה לא רק הצהירה. היא גם עשתה.
זמן קצר אחרי שנפרדה מבעלה עורך־
הדין, זכתה אלה במכונית פיאט אדומה וב־בוטיק
פרטי ברחוב דיזנגוף.
איפה מוצאים מיליונרים כאלה בארץ?
תמהו הרכלניות.
התשובה התגלתה השבוע, כאשר הסתבר
כי האיש שפרש את חסותו על אלה גפטר
ואיפשר לה להקים את הבוטיק שלה מכספו,
היה לא אחר מאשר איש־ד,עסקים הישראלי
אלכם בהן, לשעבר אחד ממנהלי חברת
מערב־אפריקה, וכיום אחד השותפים של חברת
הפקת הסרטים הישראליים רונבי.
אולם אלה לא הספיקה לחוג זמן רב את
פתיחת הבוטיק שלה. למחרת התצוגה החגיגית
שלה, הוגשה נגדה תלונה פלילית,
במחלק הרמאויות של משטרת תל-אביב.
האיש שהשבית את שימחתה היה מוט״

היה נראה שבמקום הראשון תזכה הציירת
היפה אדר עשת, בעלת המיני הקצרצר.
אולם הבכורה נלקחה ממנה כשהופיעה במקום
איה ויים־אדלר, מי שהיתר, לפני
שנה שפנפנה במועדון הפלייבוי בלונדון.
איה הדגימה שמלת־שפנפנה שלא השאירה
מקום לדמיון. היתד, זו שמלה עם גב חשוף
לגמרי ומחשוף שהפריע לכל הנוכחים לצפות
בתצוגת האופנה שנערכה במקום• .
גם הגברים ערכו תחרות של העזה. בהתער בות
שנערכה ליד אהד השולחנות התרברב
סיטונאי־הירקות הצעיר, משה קורים, כי
יחזור על מיבצע הבחישה שנערך לפני שנה
במאנזי׳ס. הוא טיפס על אחד השולחנות,
החל במלאכת הפרימה, כשאחד מחבריו כבר
מגיש לו כוס שאמפאניה לבחישה. אולם
ברגע האחרון נרתע קורים, התחרט והפסיד
בהתערבות • .לא היה חסר הרבה שדיסקו־טק
חדש שנפתח השבוע בתל-אביב, ישא
עליו את שמו של הזמר יהורם גאון.
איש־העסקים הישראלי עמי אובר, שהוא

מתרברב קורים

שפנפנה ויים־אדלר

חזרה לבח־שה —

י— בלי מקום לדמיון —

העולס הזח 1619

אופנאית גפטר
באיזה אמצעים
קה אבירם, מעבידה לשעבר בבוטיק רי־פיפי.
הוא האשים במשטרה את אלה, כי בתקופה
שעבדה אצלו, העלימה סכומי־כסף
שונים, ששולמו לעסק על־ידי הלקוחות. כך,
למשל, טען אבירם כי הכסף ששולם על־ידי
גליה בן־גוריון, בתו של עמום כן־
גוריון, עבור שמלת החופה שלה — לא
הוכנס מעולם לחשבון החברה.
עתה תצטרך המשטרה לברר אם נוסף לסיוע
הכספי של המיליונר נזקקה אלה גפטר
גם למימון באמצעים אחרים.

בעלם של מועדוני־לילה בגרמניה, פתח בשותפות
עם עמי ם 3אג, בעל הקזר, דל־סול,
מועדון חדש ברחוב החשמונאים. הוא
חיפש שם למקום, בירר מי הזמר הפופולארי
בישראל. כשנודע לו כי השם יהורם גאון
הוא המקובל ביותר, הציע ליהורם תשלום
חודשי קבוע תמורת הסכמתו לתת את שמו
למקום. יהורם סירב — והמקום נקרא עתה
סלון הצמרת. המקום נחנך על־ידי עמי ב־מסיבת־גירושין,
אותה ערך לשניים מידידיו,
יוסי וברוריה גורדון, שכל אחד מהם
בא למסיבה עם בן־זוגו החדש • .מעריצי־הכוכבים
הישראליים יזכו בקרוב בביקורה
של כוכבת בינלאומית ידועה יה של,
השווייצית, עומדת להשתתף בקו־פרודוקציה
ישראלית—צרפתית שתוסרט בישראל בחודשים
הקרובים. הסרט, שייקרא בשם היורשים
במערומיהם, עוסק בבעיות אהבה ו־אריכאולוגיה
של מורה צרפתי המגיע לישראל
לסיור עם תלמידיו, מתאהב כאן באחת
מתלמידותיה

ציירת עשת
— יופי נועז

במה פעמי
בחודש
את הולכת
לקנות בשר?
בדרך כלל את עורכת את הקניות אחת
לשבוע, אולם אם תרצי, תוכלי לעשות ואת
רק אחת לשלושה חדשים. והו אחד
היתרונות שמקנה ל ו ההקפאה העמוקה
1800 במקררים המשוכללים —
״קורעת״ 14 סופר אוטומטי
ו״קורעוד 11 סופר אוטומטי.
יתרונות נוספים

במדינה דרכי-אד

גגודה לחוד
חוק לחוד
לפני ארבעה חודשים היה סעדיה מנצור,
פועל נקיון בעיריית תל־אביב, גיבור האימה
ומושיעה. התימני עטור־הפיאות משכונת־התקווה,
ששירת בהג״א, גילה את הפצצת
שהוטמנה בקולנוע מרכז.
כולם רצו לחלוק כבוד ויקר לפועל
הצנוע, המגדל בעצמו שבעה ילדים בדירת
חדר וחצי, לאחר שאשתו החולה עזבה אותו.
אבל האזרח למופת לא היה מעוניין כל־כך
בכבוד. הוא פשוט רצה קצת יותר מקום,
להשכיב בו את ילדיו. שכניו בשכונת־התקווה
נעצו בו עיניים מקנאות :״עכשיו
בטח יתנו לך שיכון.״ אבל סעדיה מנצור
השיב :״לא רוצה טובות, אני לא אבקש.״
כמו גניו של גיכור. משהפך לגיבור
נערץ, החליט סעדיה לעשות לביתו. כסף
לא היה, מלבד 280 הלירות, אותן קיבל
במתנה מעובדי עיריית תל־אביב. הוא הלך

הציבורי. דבר זה אינו פחות נכון, כשמדובר
בפוליטיקאים מקומיים, של, נגיד, עיירה
כמו ראשון־לציון.
לפני שבועיים עברו ברחובות ראשון
עשרה זוגות שהתדפקו על הדלתות, שאלו
כל אחד מ־ 1339 תושביו של מרכז־העיר;
״מיהו המועמד המתאים לראש־העיר?״
ואז התברר שיש הפתעות, בפוליטיקה.
לא לוחם־הביוב. ממודעות־התוצאה
הססגוניות, שהודבקו בכל קצוות־העיר ניתן
היה לראות שעורך־הדין חנניה גיבשטיין,
ראשון בין מתנגדי־הביוב, לא קיבל אלא
כמה עשרות קולות.
או פעיל־רפ״י לשעבר, וסגן־ראש־העיר,
הד״ר אברהם וולפנזון; או אפילו מזכיר
מועצת־פועלי ראשון־לציון, אלישע כהן.
רק איש אחד זכה בתמיכה מכרעת:
רחביה אופק ( )47 אשר קיבל לא פחות
מ־ 668 קולות.
הגואל הגיע. המנצח הוא עסקן בכיר
בוועד הפועל, באיגוד המיקצועי וגם חושב
ותיק של השכונה מחנה־יהודה, פרבר
עצמאי העומד להתמזג עם ראשון־לציון.

2דלתות טנזטיות
ודלת נפרדת לפריזר).
הפשרה אוטומטית מלאה.
עיצוב ותכנון פנים אולטרה מודרני.
שרות קורעוז המהיר והיעיל.
להשיג בכל סוכנויות ״מפיצים״
וחנויות חשמל מובחרות.

קורעו!
ג 1שוכלל יותר

גיכור סעדיה מנצור ליד ״מרכז״ 7ילדים הזמין

וגב־ד־ד
ן נ 11ן
ב־זו־נד־רזציבבו ב ג ־

דומפוו
ה ס בון

ללא 0י1*3י 1>11
ןךןר *ן

והשיג הלוואות, ממקורות שונים,
בנאי שיוסיף לו עוד חדר לביתו.
על קירות החדר שנבנו בקומה השנייה
של ביתו, תלה סעדיה מנצור את תעודת־ההצטיינות
שקיבל מהג״א עבור מעשה־המופת
שלו. כשקרבו פקחי־העיריה וראו את
התעודה — התרחקו מבלי לרשום לו דו״ח.
קיווה סעדיה :״עכשיו, כשיהיה לי עוד
חדר בבית, אולי תסכים אשתי לחזור אלי
ואל ילדי. כמו שנאמר, :דירה נאה מרחיבה
דעתו של אדם.״׳
אולם בטרם הספיק לחנוך את החדר
החדש שהוסיף לדירתו, זכה סעדיה בתודה
מקורית מצד ממשלת־ישראל: היועץ המשפטי
לממשלה פתח נגדו את התיק הפלילי
מס׳ .4141/48 הוא הואשם בכך ״שבחודשים
יולי/אוגוסט בנה בביתו חדר בגודל של
ארבעה מטרים על ארבע ועשרים בגובה של
שלושה מטר. מבלי שקיבל היתר לכך.״
היועץ־המשפטי לממשלה ביקש מבית־המש־פט
העירוני להורות לסעדיה מנצור להרוס
את אשר בנה וכן ״חלק מהמיבנה הקיים,
שיהיה מסוכן עקב ביצוע ההריסה.״
כמו כן ביקש היועץ־המשפטי להטיל
עליו תשלום אגרות בסך 151.80ל״י.
והיכן ישנו שבעת ילדיו הקטנים של
סעדיה מנצור?
זה לא עניינו של היועץ־המשפטי. גבורה
לחוד וחוק לחוד, טען — כשביקש השבוע
מבית־המשפט העירוני בתל־אביב לצוות על
סעדיה מנצור להרוס את ביתו.

ראשון־לציון
הא 1מ הרצוי
פוליטיקאים רבים משלים את עצמם,
בקשר לאהדה אותה רוכש העם לדיוקנם

+משפט
אופק לא התרגש .״כן,״ אמר השבוע,
״שמעתי על תוצאות־המישאל מידידים. הם
טילפנו לי. אבל אני לא הצעתי לאיש לערוך
את המישאל.
״מצד שני,״ הוסיף ,״עובדה היא: קיימת
אי־שביעות־רצון בראשון. העניינים׳ תקועים.״
האם ירצה לכהן בתור ראש־עיר, אם
יוצע לו? אופק אינו מתלהב :״יש לי סיפוק
עצום בעבודתי,״ הוא אומר. וכדי להמחיש
מהו סוג הסיפוק, הוא שולף שיר־הערצה,
ששוגר לו על־ידי פועל בחברת החשמל:
״לפתע הגואל מופיע /אולי אותנו
מסערה יושיע? /הקהל לו יריע /הלוא
הוא חבר הועד־הפועל חבר אופק /בתוכנו
ממשש הדופק /כיצד העניין דופק!״
גאולוג־דם. אופק אינו עומד לבדו.
האיש, אשר שימש עד 1957 כמזכיר מועצת־פועלי
ראשון־לציון, הוא נציגם המוכר של
קבוצת־עסקנים יוצאי־מארוקו, שהתארגנה
כדי להדיח את בעלי־השררה במזכירות
סניף מע״י המקומי — המזכירה פ תי ה
קרני ומזכיר מועצת־הפועלים אלישע כהן.
כי בראשון ידוע: מי שחולש על העירייה
— שולט גם על המפלגה השלטת. ולא
להיפך.
עסקני הקהילה יוצאת־מארוקו שונאים
את שני המזכירים בגלל סיכסוך על חלוקת
בגדים לנצרכים, שפרץ לפני שנתיים, הפך
למאבק הנראה בעיני זר כימעט כמו גאולת־דם.
לכן
— ומשום שכל יתר מועמדי־המישאל
הם בלתי־ידועים, חדשים או לא יצוגיים,
קיבל אופק — המועמד הבלתי־צפוי — את
כרטיס־ההזמנה לראשות־העיר — העשוייה
לפתוח בפניו קאריירה חדשה, בשנת־הבחי־י

רות הקרובה.
העולם הזה •1619

הלוטחול1לן ן
ך* שתתכנס מועצת עיריודלוד ל־
^ ישיבתה הבאה, יעמוד על סדר־יומה
סעיף מיסתורי ואפוף־תעלומות המכונה:
״מאורעות יום ראשון, ה־ 25 לאוגוסט.״
ביום הראשון דנן התנהל קרב ארטילרי
בן 12 שעות בעמק בית־שאן בין מוצבים
ירדניים לתותחים ישראליים. באותו יום גם
הגיעה לשיאה התקוממות תושבי־פראג נגד
הכובשים מברית־ווארשה. בירושלים התקבלו
ידיעות מעודדות על אפשרויות־השיחרור של
מטוס אל־על החטוף. אולם מה שהסעיר את
לוד אותו יום לא נגע כלל למאורעות אלה.
״מאורעות יום הראשון״ בלוד פירושן —
השערורייה שהתחוללה בין כותלי בית־העי־ריר״
באותו יום. מאז ועד היום טרם נרגעה
העיר. בסימטאותיה הצרות של לוד הישנה
ובשיכונים החדישים שבדרום־העיר, עדיין
משמשת אותה שערורייה כנושא־רכילות מרכזי
לתגרניות־השווקים ולעסקני־העיר גם
יחד.

רי צ ת -אמו?

** אורעות יום־הראשון הגדול פרצו
בבית־העיריה, שבמרכז המיסחרי החדש,
בשעות־הצוהריים. הם התחוללו בחדרו של
מזכיר־העיר, יוסף אזרחי, בקומה השלישית
של הבניין, במרחק מפרים ספורים בלבד מחדרו
של ראש עירית־לוד, צבי איצקוביץ.
אל־תוך החדר פרץ גבר משולהב, אחוז־אמוק,
שפתח בצריחות ובניפנופי־ידיים והעמיד
את כל עובדי בניין־העיריה על רגליהם.
האיש התנפל על מזכיר־העיר, הסיח בו שורה
ארוכה של האשמות וחרפות, איים על
המזכיר בלשון שאין להעלותה על הנייר.
אולם לא ההתפרצות היא שחוללה את השערורייה.
בעיירת־עולים כמו לוד למודים
המוסדות העירוניים בהתפרצויות של אזרחים.
היה זה נושא־ההתפרצות שעורר את
הסערה: כי האיש שעשה סקאנדל בחדר מד
כיר־העיר והורחק משם בכוח, האשים את
המזכיר בלא פחות ולא יותר מאשר בקיום
יחסי־אהבים עם מזכירת ראש״העיר — הגברת
כוכבה מיו.
והיתד, לו סיבה טובה, לדעתו, לעשות
זאת: הוא היה בעלה של מזכירת ראש־העיר
ואב שלושת ילדיה.
ההתפרצות לחדר מזכיר עירית־לוד הסתיימה
בתחנת־ד,משטרה, שם נגבתה עדות
מפי הבעל הקנאי, שהודה כי שעה שפרץ
לחדר המזכיר לא תפס שם את אשתו במצב
אינטימי כלשהו. הוא גם התוודה, כי הרכילות
שהפיץ על יחסיה של אשתו עם מזכיר־העיר
אין לד, עובדות להסתמך עליהם.
בכל מקום אחר היו נרגעים, אולי, הפרשה
והרוחות. אך לא בלוד. לעיירה הקטנה,
שאינה עולה בתכיפות לכותרות החדשות,
ניתנה סוף־סוף הזדמנות לעסוק בעניין של
ממש. כמו כדור של שלג החלה השערורייה
להתגלגל — בצורה שהזכירה במיקצת את
סיפור העיירה קלושמרל.

נאה

עם העובדה שאשר, מודרנית ועצמאית מחו
פשת לעצמה תעסוקה במקומות־עבודה בהם
עובדים גם גברים אחרים. הוא היה עוקב
אחר אשתו, נאחז בכל רמז או פגישה מיק־רית
שלה כדי לערוך לה סצינות־קינאה תוק פניות
ביותר.
בתוקף־תפקידה בעירית־לוד, היתד, כוכבה
נאלצת לבוא במגע מתמיד עם מזכיר־העיר,
המרכז בידיו את כל העבודה האירגונית
של העיריה. תכופות נאלצה גם לנסוע עימו
למקומות שונים, במיסגרת עבודתה.
הידיעות על כך הועברו מייד לאוזני הבעל.
יתירה מזאת, אמו של הבעל הועסקה
כעובדת־נקיון במשרדי־העיריה. היתד, זו
היא, כנראה, שלא ראתה בעין טובה ביותר
את כניסותיה התכופות של כוכבה לחדרו
של מזכיר־העיר.
וכך, יום אחד פרץ הבעל לחדר־ר,מזכיר
— כדי לתפסו שם בחברת אשתו. מש־ניכשל,
שפך את זעמו על המזכיר. הוא גם
הספיק לחבוט בפני אשתו, לעיני אנשים
אחרים, השאיר לה חבורה כחולה גדולה באחת
מעיניה.
לאחר זאת לא חזרה עוד כוכבה לעבודה.
היא הודיעה על התפטרותה. היא עשתה זאת
במיכתב רשמי, אותו שלחה לראש־העיר,
מבקר־העיריה וחברי־ד,מועצה.
אלא שבמקום להרגיע את הרוחות ליבה
דווקא מיכתב זה את האש מחדש.
כי כוכבה מיו לא הסתפקה בציון עובדת־התפטרותה.
היא ראתה לנכון לגולל את כל
הפרשה שהביאה אותה לכך. בהסבריה טענה
כוכבה, כי היא לוקחת את כל האחריות על
מה שאירע על עצמה. וכי מה שקרה אינו
אלא ״טראגדיה אישית שלי.״

י* עוכדד! שמזכירת ראש־העיר לא
| מצאה לנכון לנקות את מזכיר־העיר

מכל חשד, ולהפריך את גלי הרכילות שנפוצו
סביבו, נטלה את כל האחריות למה
שאירע על עצמה — יצרה את הרושם ה־הפוך
מזה שכוכבת התכוונה לו.
כמה חברי־מועצה — בעיקר חברי הקואליציה
— ראו בכך רמז ברור כי באמת היה
משהו בין מזכירת ראש־העיר לבין מזכיר־העיר,
טענו שמה שהיה, כביכול, אירע ביוזמתה
ואשמתה של המזכירה.
את הביטוי ״טראגדיה אישית שלי״ ,הם
לא ייחסו ליחסים בינה לבין בעלה אלא
לאישיותה.
בעיקבות פירוש זה, אשר נתנו למיכתבה
של המזכירה, תקפה את העסקנים חרדה
גדולה .״מה יגידו הבריות?״ שאלו ,״מה
יאמרו אזרחי־העיר, כשישמעו שדברים כאלה
מתרחשים בין כותלי־העיריה?״

״ הוא שלף אקדח ! ״

•* יחוד היה אחוז בהלה ראש־העיר
איש־מע״י צבי איצקוביץ .״רק זה היה
חסר לי,״ אמר למקורביו ,״שערורייה כזאת
בשנת בחירות. אסור לנאוף בשנת־בחירות.״
איצקוביץ חרד כי העובדה שמזכיר־העיר
שייך אף הוא למפלגת העבודה תתן נשק
בידי האופוזיציה כדי לנגחו במלחמת־הבחי־רות.
במקום להשתיק את הפרשה, להרגיע
את הרוחות ולעבור על כך לסדר־היום —
החליט ליטול את היוזמה לידו.
במילים אחרות: הוא החליט לסלק את
מזכיר־העיר, יוסף אזרחי, ממישרתו ומבניין
העיריה, לנקות את הכתם שדבק, לדעתו,
על העיריה.
וכך, מבלי שטרח להקים ועדת־חקירה ש תבדוק
את הפרשה ותמצא אם יש בכלל
מקום להאשים את מזכיר־העיר בהתנהגות
בלתי־הולמת, קרא ראש־העיריה למזכיר־העיר
ותבע באורח חד־משמעי: התפטר!

תוקפנית

ת הצעד הראשון עשתה דווקא מז־כירת
ראש־העיר, כוכבה מיו. כוכבה,
אשר, בשנות השלושים של חייה, הנראית
צעירה מכפי גילה, משמשת זה שלוש שנים
בתפקידה — לשביעות־רצונם הכללית של
הממונים עליה.
לפני שהגיעה כוכבה למשרה זו, עבדה
בכארבעה מקומות־עבודה אחרים, שמכולם
נאלצה לפרוש ולהתפטר בגלל סצינות־הקינאה
שערך לה בעלה. הבעל, יוצא תורכיה
העובד במכון־הבדק בלוד, לא השלים

חדרו של מזכיר עירית־לוד, יוסף אזרחי, בקומה השלישית
של בית־העיריה — שם פרצה השערורייה שחיכתה גלים
בכל רזזבי־לוד, משמשת עתה נושא לדיונים נרגשים במועצת־העיר ובמוסדות מפלגת־העבודה.

המוסד הרוהט

עכשיו היה ברור לכולם שאם ראש־העיר
מצפה על מזכיר־העיר להתפטר
— אות הוא שיש דברים בגו, והשערורייה
שהקים בעלה של כוכבה מיו לא היתד, על
לא־כלום.
הרכילות פשטה בעיר כמו מגיפה. הוסיפו
עליה כהנה וכהנה. מישהו סיפר כי ראה
במו עיניו את מזכיר־העיר שולף אקדח ומאיים
באמצעותו על הבעל הקנאי. הבעל
הכחיש זאת. אחרים הוסיפו נופך על היחסים
שנרקמו, לדעתם, בין מזכירת ראש־העיר
למזכיר־העיר.
במצב כזה אי־אפשר היה להשאיר את
העניינים לטיפולו של ראש־העיר בלבד.
מועצת־פועלי־לוד נכנסה לעובי־הקורה. מזכירות
מפלגת־העבודה בלוד ראתה, אף היא,
מחובתה לדון בעניין.
וכולם פסקו פה אחד: אילולי היתה זו
שנת־בחירות אפשר היה, אולי, לעשות משהו.
אבל בשנת־בחירות חייבים המפלגה ומע־מד־הפועלים
לנהוג ביד תקיפה. על אזרחי
להתפטר.
היתד, רק צרה אחת שעמדה למיכשול
על דרכה של תנועת־ד,עבודה בלוד: יוסף
אזרחי לא רצה להתפטר.
הוא טען שטופלים עליו האשמות־שווא,
שלא היו מעולם שום יחסים אינטימיים בינו
לבין כוכבה מיו, וכי כל יחסיהם היו יחסי-
ידידות שנקשרו תוך עבודה משותפת.
למזכיר, בן ד,־ ,50 נראה היה העניין כאילו
נאחזו בפרשת כוכבה מיו כדי לסלקו מתפקידו
— דבר שפרנסי־העיר רצו, לדעתו,
מזמן. כי אזרחי — מוותיקי לוד, המכהן בתפקידו
כבר 15 שנים — היה במשך השנים
לצנינים בעיני רבים מפרנסי־העיר — ודווקא
בעיני חלק מעסקני־מיפלגתו, שלא שכחו
לו כי בנעוריו היה בית״רי.

^תכן שהעוכדה שהוא היה משכיל מהם,
ודיבר עברית רהוטה — שבעיירת־עולים
כמו לוד נשמעה כמו שפה זרה —
היתד. לו למיכשול. על־כל־פנים, כבר לפני
שנר, ניסה ראש־העיר לשכנעו לפרוש מתפקידו,
אף הציע לו פיצויים בסכום של 30
אלף ל״י.
אזרחי — מפעילי ההצלה בגולה בתקופה
שלאחר מלחמת־העולם השנייה, וקצין ב־צבא־הקבע,
לפני שניכנס לתפקידו בעירית
לוד — דחה את ההצעה.
אולם עתה לא יכול היה עוד לעמוד בלחץ.
ראשיה,עיר היה מוכן להציע לו כל מה
שיחפוץ ובלבד שיתפטר. לבסוף, בהסכם
שנחתם בנוכחות מזכיר־ד,עבודה בלוד ואחד
מחברי מועצת־העיריה, הסכים אזרחי להתפטר
החל מהראשון לחודש מארס . 1969
כתמורה, הבטיחה לו עירית־לוד פנסיה
בסך של 50 אחוז ממשכורתו הנוכחית.
אומנם לפי חישובי־הוותק־והדרגה של אזרחי,
היתר. מגיעה לו פנסיה רק בשיעור
של 44 אחוז — אולם את ששת האחוזים
הנותרים היתד, העירייה מוכנה לתת לו במתנה.
בשלב
זה הגיעה הרכילות עד לביתו,
גרמה לאשתו התקפת־לב וזיעזעה את
בתו בת ה־ . 17 לכן נראה הסכם זה לאזרחי
כמוצא של כבוד.
אבל הפרשה לא תמה עדיין. אנשי מם-
לגת־ר,עבודה במועצת־עירית־לוד עדיין חששו
פן תשמש הפרשה כאמצעי בידי האופוזיציה
לנגח את השלטון בעיר. הם החליטו ליטול
את היוזמה לידם, הכלילו בעצמם את הפרשה
בסדר־יומה של המועצה תחת השם
״מאורעות יום הראשון.״
אזרחי־קלושמרל זכו לדיונים #עמיקים
סביב פרשת בית־ד,שימוש הציבורי בעירם,
אזרחי לוד יזכו בבידור משעשע עוד יותר :
ישיבת מועצה עירונית שתדון ביחסים שהיו
או לא היו בין מזכירת ראש־העיר
ומזכיר־העיר.

במדינה

נפתחים קורסים חדשים ללימוד

ססודנם ,
תעלומת הציוגיס

צרפתית ושפות אחדות
בשיטה 1אור ־ קולית
* כתות ערב ובתווג בוקר
לימודים בקבוצות קטנות

* חוגי בית ברחבי הארץ
בחברה טובה ובאווירה נעימה

* קורסים לילדים ()6—9
בשיטה אור־קולית מיוחדת לגיל רך

10ס 11ג

* קורסים לילדים ( 9עד ) 14
בשיטה אור־קולית מיוחדת לבני־נוער

* קורסים למוסדות וארגונים
בתנאים והסדרים מיוחדים

* אולפן מרוכז לשפות
16—8שעות לימוד בשבוע

סניפי המכון:
תד־אביב רח׳ הס ( 12 ליד אלנבי); חיפה: רחוב בורדוי ;30 רמת־גן :
ז׳בוטינסקי ;104ר וזוכות רח׳ ויצמן ;48 חדרה: השיכון האזרחי; רמלה :
סמולנסקין !31 אשדוד: המועצה המקומית; כפר״סכא: מועצת הפועלים.
חוגיב ית :
תל־אכיב :
אפקה :
שכון בכדי :
חולון :
רמת חן :
קיראון :
סביון :
הרצליה :

טלפון 233621
טלפון 415860
טלפון 440242
טלפון 846409
טלפון 36869
טלפון 750297
טלפון 751834
טלפון 983173

רמת־השרון :
טלפון 770184
קריתי־גן :
טלפון 747230
פתח־תקוה :
טלפון 915805
כפר־סכא :
טלפון 925247
בית יצחק :
טלפון 3140־053
בת־גלים :
טלפון 522728
ין יזרעאל: טל 931969 .־04
כרמיאל :
רח׳ צה״ל 46

ועתה — חוגי-בית נוספים בצפון הארץ ובמרכז :

בת גלים, טל 66422 .
חיפה: קרית אתא, טל 725171 .

מסדה ,43 טל.
רוממה, רח׳ הפרחים , 1עליזה ארלינק ^ 3נוה יוסף, שבא, גב׳ עמליה 69902 שמאמה +נהריה — שכון עמידר, צריף ,51 השכל אליעזר. הרצליה כ/
טל .932257 .גוה״מגן — שיכון מומחים ^ 7/1כני״כרק רח׳ הרב אסי , 13
כני־כרק טלפון ^ 737660 נוה אביכים טלפון 417311
אסתר טרום
ירושלים רח׳ צפניה .68
לוד טלפון 962270

הנהלת המכון: רמת״גן, רח׳
טלפון ,728345 בשעות 1—9לפגה״צ

הרצל ,63

בזי
ון 3 בון

וכור־1יו*3י
וכוסות

ביה״ס הגדול ללימוד שפות בישראל,
הסברה בע״מ

״!גיפדונ״
סוכנות לאינפורמציה וחקירות פרטיות
טלפונים # 623001 ,757613׳ רחוב החשמל ,8תל־אביב

* איתורי כתובות
* חקירות מסחריות

״או שכולנו מטומטמים או שמשהו נורא
הולך כאן!״ הצהירו השבוע תלמידי השנה
השנייה בפאקולטה למשפטים של אוניברסיטת
תל־אביב.
היה זד, זמן קצר לאחר שפורסמו תוצאות
הבחינות ממועד א׳ .משלושת מיקצועות־החסימה
— בנזיקין, חוזים ודיני־עונשין,
שמי שאינו מצליח בהם אינו זכאי ללמוד
בשנה השלישית — פורסמו התוצאות בשני
מיקצועות. היו אלו תוצאות חסרות־תקדים.
הסתבר, כי בבחינה בדיני־נזיקין נכשלו
ס /ס 70 מהניבחנים. בדיני־חוזים ניכשלו 188
מתוך 240 ניבחנים — כ־ .690/0שיעור כזה
של כישלונות הוא נדיר ביותר.
״אם נכון שאלה הציונים המגיעים לנו,״
טענו הסטודנטים ,״אז כל המרצים שלנו
צריכים ללכת הביתה.״
רווייה ודיכוי. מאחורי סיפור כישלון־
המשפטנים־לעתיד קיימת פרשה מוזרה. בעוד
עורכי־הדין הפועלים בישראל מוסיפים לטעון
כי קיימת רווייה במיקצוע זה, וכי יש
להגביל את מספר עורכי־הדין שיוסמכו
בעתיד — קולטות האוניברסיטאות יותר
ויותר תלמידים למשפטים.
אוניברסיטת תל־אביב עצמה פתחה השבוע
לימודי־משפטים נוספים, בשעות הבוקר והערב.
חלק ניכר מהמרצים הם עורכי־דין
העוסקים גם בפרקטיקה פרטית.
כתוצאה מכך קיים אצל המרצים אינטרס
— ואפילו הוא בלתי־מודע — להכשיל עוד
ועוד תלמידי־משפטים, לגרום לנשירה.
הטענה כי מיקצוע המשפטים הוא מיקצוע
אקדמאי טהור, וכי המשפטנות אינה נגמרת
בעורכי־הדין הקיימים, אינה משפיעה עליהם.
טוענים הסטודנטים למשפטים באוניברסיטת
תל־אביב :״האסיסטנט המתרגל אותנו
במיקצוע דיני־נזיקין הוא עורך־הדין יורם
טל. הוא הצהיר בגלוי, עוד לפני שההלו
הבחינות, :אני אעביר רק רבע מן התלמידים.׳
לאחר הבחינות העניק ציוני מעבר רק
ל־ס/״ 30 מהתלמידים.״
אולם התמרמרותם של הסטודנטים נובעת
לא רק מד,ד,כשלה הסיטונית בבחינות. טוענים
הם: באוניברסיטת תל־אביב לא קיים
תקנון־בחינות במיקצוע המשפטים. אין זכות
לערער על הציון אותו קבע הבוחן. יותר
מזאת: אין מוכנים להראות לניבחנים את
עבודותיהם, כדי שיראו היכן ניכשלו.
אין גם למי לפנות: דיקן־הפאקולטה נמצא
בחו״ל. מזכיר־הפאקולטה אינו מוכן לקבל
את הסטודנטים. הבוחנים אינם מוכנים לקבל
תלמידים לראיונות אישיים.
תופעה כזו אינה קיימת בשום מיקצוע
אקדמאי אחר, בשום מוסד אחר בארץ. אפילו
במכון הטכנולוגי בחיפה, משנוכחים שאחוז
ניכר של התלמידים ניכשל בבחינה
מסויימת — מנמיכים בה את ציון־המעבר.
לדעת הסטודנטים למשפטים נובעת ההבשלה
ההמונית מטכניקה חדשה של בדיקת
בחינות, המושפעת ממדיניות לישכת עורכי-
הדין, התובעת לצמצם את מספר גומרי-
הפאקולטה.
השבוע החליטו הסטודנטים למשפטים באוניברסיטת
תל־אביב להתקומם נגד גישה
זו. הם הקימו ועד־פעולה, איימו להחרים
באופן טוטאלי את הבחינות במועד ב׳ —
אם לא ימלאו שלטונות־ד,אוניברסיטה את
דרישותיהם לזכויות־עירעור־ובירור.

באר־ שבע
ה מי ס מן שגעלם

ולדוגמניות
י י ^י י * -לשחקנים

אין צורך להיות רקדן
מקצועי כדי לרקוד גיז

שמעון לוי,

ו־,רקדן־וו־,כוריאוגרף
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.

קורסי״בוקר וקורסי־ערב
( 2שיעורים בשבוע נפל קורס)
פרטים: סל—08.00( 26 17 13 .
10.00 לפגה״צ; 20.00—17.00 בערב).

מבחר גדול של
שעונים מזהב ומזהב לבן
בהנחה ס/״—50ס/״30
ישר מהיבואן
רחוב העליה ,34 תל־אביב

זה יכול לקרות רק בבאר־שבע: כשנשארה
מישרת מזכיר מועצת פועלי העיר
יתומה (העולם הזה ) 1616 סברו העסקנים
המקומיים כי יש להמליך, במקום הבום
שפרש, שלושה יורשים: מזכיר כספים, מזכיר
טכני ומזכיר שיטפל בוזעדי־עובדים.
וזאת כדי לספק את כל הזרמים במע״י
העיוור מאוד החולש על סניף באר־שבע.
כדי להמחיש הצעה תמנונית זו, פנו ב־זעקת־עזרה,
בצורת מיכתב, לפינחס ספיר,
מזכיר המפלגה, היושב במרבז־מע״י הארצי,
הכל־יכול. העתקים מן המכתב נשלחו לירו חם
משל, מזכיר האיגוד המיקצועי בוועד הפועל
של ההסתדרות; לאורי סבג, מזכיר
מע״י בבאר־שבע ולדידי ז׳ילברט, רכז סיעת
מע״י במועצת פועלי באר־שבע.
נוסחות שמות. אולם זו היתד. רק
התחלת השערורייה. זעזוע בלתי־נעים נוסף

נגרם לאנשי־מע״י, משנוכחו לדעת, בדרך־
מיקרה, שהגירסות שנשלחו למזכיר־מע״י ולראש
סיעת־מע״י במקום — אינן זהות.
על המיסמך חתמו שיבער, עסקנים. אלא
שאין השמות זהים, סבג קיבל רשימה עם
שם אחד פחות — ושם אחד יותר מאלה
שקיבל ז׳ילברט, ואילו שם שלישי נמחק
מאחד ההעתקים — כנראה לאחר שהגיע
לארכיון מע״י.
חקירה קצרה העלתה, כי האנשים שחתי־מותיהם
נתווספו לשמותיהם של החתומים
על המיסמך כלל לא היו בבירת־הנגב בזמן
שיגור האיגרת.
עתה מחפשים כל הנוגעים בדבר את ה־מיכתב
המקורי — ואת האיש שבישל את
כל הפרשה. ייתכן שקשה יהיד. לגלות את
שניהם: עצם המיסמך שנשלח לדידי ז׳יל־ברט
— נעלם בינתיים גם הוא, כאילו בלעה
אותו הביורוקראטיה של בארי שבע.
עבירזת הכסף הקטן
סעיף נכבד וטורדני של הוצאות עיסקי-
השתייה הקלה, ברחובות תל־אביב, הוא
סעיף הגניבות הקטנות.
כימעט בכל קיוסק גדול, מילק־באר או
חנות לגלידה, נעלמים סכומים זעומים,
המצטברים, במשך היום, לעשרות לירות
ולפעמים — ליותר מזה.

השכוע סיפר עבריין שביצע,
שעה ארוכה, גניבות מסוג זה:
״כשהתחלתי לעבוד במילק״באר הזה הייתי
עדיין בחור הגון. השתכרתי עשר לירות
ליום, עבדתי שמונה שעות ליממה, במיש־מרות
— כשמישמרת־לילה מסתיימת בשעה
אחת או שתיים בבוקר.
״בהתחלה, התייחסתי לכסף הרב הזורם
לקופת״הברזל של המילק״באר — באדישות.
״עד שהפכתי לאחראי על כמד. עובדים
אחרים במקום״.
שיסת ״ המשלית .״הקש ששבר את גב
הגמל,״ ממשיך העבריין בווידוייו ,״היה
שנודע לי שאני משתכר הרבה פחות מהאנשים
שעובדים תחת פיקוחי.
״ראיתי איך שהם מכניסים ידיים לקופה
וסוחבים כסף. אני לא עשיתי את זה, ואז
לעגו לי, .אתה משתכר 13 לירות ליום,׳
נהג להגיד לי אחד מהם שלקח יותר מ־יילם׳
ושנקרא לו הכריש, .ואני מכנים
לכיסי 50 לירות׳,
״דבריו היו משכנעים. התחלתי לסחוב.
״השיטות היו פשוטות למדי. הכריש לימד
אותי את כולן.
״לוקחים מטלית לניקוי שולחנות. מנקים
שולחן. תוו־כדי־בף, עוברים על פני הקופה.
לוקחים שטר של עשר לירות, מקמטים
אותו בתוך המטלית. הולכים למיטבח ושם
מכניסים את הכסף לכיס.
״או: מקבלים כסף מקליינט. נותנים עודף.
מפנים גב. מכניסים לכיס. תמיד עשר לירות
לפחות. חמש לירות זה סכום קטן מדי.״
עודף משטר דימיוני. במשך הזמן,
נסתייעו הגנבים הקטנים בשותפים מן החוץ.
השותף היה נוהג להופיע, להזמין, לשלם
כביכול — ביד ריקה — ולקבל עודף.
מובן שהעודף מעשר לירות היד. מתחלק,
אחר־כך, בינו לבין העובד.
היו גם שיטות אחרות לעשות כסף מן
הצד .״במילק־באר שלי היה מחסן,״ מספר
הגנב .״שמרו שם אגוזים לגלידה. כל כמה
ימים הייתי נותן לחבר שלי קילו או
משהו של אגוזים — שימכור אותם למילק־באר
אחר, בו הוא עבד.
״אלא שבמשך הזמן התחילו הבעלים
לחשוד משהו. אז נאלצתי לעזוב״.
פיקוח מתמיד. ריבוי מיקרי־הסחיבה
הפך למגיפה. אולי משום כך עבר מילק־באר
גדול אחד, השייך לחברת שטראוס
והשוכן ברחוב דיזנגוף, לשיטה של הגשה
תמורת פתקים: משלמים בקופה, והעובד
מקבל פתק בלבד, ומגיש את הגלידה.
מודה יגאל אושבני מנהלה של חנות•
גלידה אחרת של שיטראוס, השוכנת ברחוב
אלנבי 111 בתל־אביב :״בבר בחודש הראשון
להפעלת המקום נתגלו אי־התאמות
של עשרות לירות, בקופה״.
מסכם בעליו של המילק־באר הראשון
בתל־אביב הנימצא עתה, בפסז׳ דיזנגוף בתל־אביב
:״לי יש ניסיון של 25 שנה במיקצוע.
וזהו ניסיון רע מאוד עם עובדים״.
אולי משום שהם משתכרים מעט ורואים
כסף רב. ואולי משום שבחנות כזאת
קשה מאוד להנהיג פיקוח מתמיד.
העולם הזה 1619

רוקדים על השולחן
אם לא הייתי רואה את זה בעצמי, לא
הייתי מאמינה: בדיסקוטק השקט והשליו
של פרדריקה רוקדים על השולחנות, כאילו
היה זה דיסקוטק פראי בג׳ונגל של חשמונאים.
מצטופפים וצועקים יה־יה. מוחאים
כף לקצב־תיזמורת.
ואלה שעושים את זה אינם רק צעירים
שבאו ממיזרח־העיר — אלא גם אותם יוש־

גם יחד, רוקדת על הבמה בשמלת־רשת שמשאירה
מעט מאוד לדימיון המשתולל!
פיטר, שקט, מכונס ומאוהב באורגן שלו;
קלינט, המנגן על באם־גיטרה חשמלית;
וסטיל, המתופף כאילו היה רוצה להטביע
את כאב־הראש של אלה היושבים ליד הבמה
בתוך העור של התופים שלו.
עוד בלילה הראשון לבואו ארצה, אחרי-

לאנחות 0ג{
ליאורה רמין היא אומנם כוכבת
של הסרט ״איריס״ ,אבל זה לא עוזר
לה: היא צריכה לשרת, בצה״ל כמו
סתם צברית מילה, והיא צריכה, מסתבר,
לסבול מגעגועי־אהבה כמו כל
נערת־טיפשעשרה בעולם.
עובדה: השבוע נותרה הכוכבת האחרונה
של הקולנוע הישראלי — לבדה
לאנחות. כשהחתיך־האוהב שלה נוסע
למרחקים.
יש סברות, שהוא אפילו הציע לה
נשואים, אחרים אומרים שלא, שרק
כבש את ליבה, והלך לו לעיסוקיו.
אם כך ואם כך, ייתכן שכל הסיפור
הבאנאלי הזה לא היה נכנס בכלל למי
דור שלי, אילמלא זהותו של המחזר.
קוראים לו דויד קירגושי, והוא
אחד המלחינים והמעברים המוסיקא-
ליים הידועים ביותר של ישראל. הוא
יצא עכשיו לחו״ל, כדי לעשות חיים.
והוא, לגמרי לא במיקרה, האיש שכתב
את המוסיקה ל״איריס״ .שם גם
הכיר את ליאורה וחיזר אחריה — דבר
שלא היה ידוע לאיש מבין כל המשתתפים
הסקרניים של הסרט, שהשתוממו,
באמת, איך ליאורה הנאה מסתדרת
לגמרי בלי בחור פרטי משלה.

מתי עשה את זה? |
זמרי ״הקטיפה השחורה״
בי־קבע נוצצים, שנהגו לרקוד עד עכשיו
ברעש, אומנם, אבל בהרבה פחות התלהבות.
מי שמרקיד את כל ההמון הזה על השולחנות
הם אנשי הקטיפה השחורה. זוהי
להקה של בני־ג׳מאיקה, שבאו ישר מלונדון.
הביא אותם ד ג סגל, שבגללם —
ובגלל קונגרס החייטות הבינלאומי בו הבטיח
לשמש דוגמן לאופנת־גברים — קיצר
את חופשתו הנעימה בבירות־אירופה.
הם באמת שחורים — או לפחות כהים —
והם חמישה: כרייאן, הזמר המשתולל
והחתיך, שכל הנערות מתעלפות עליו;
מארשיה, המשמשת זמרת ונערת־גוגו

ההצגה, אפשר היה לראות שברייאן התאקלם
מהר, גילה את גדות־הירקון בחברתה
של אחת ממעריצותיו החדשות. אחר־כך
נראה שם שוב ושוב, בערבים — אבל כל
פעם עם מעריצה אחרת.
מארשיה עדיין לא התאקלמה. היא השאירה
בלונדון חבר קבוע ומאוהב מאוד.
אבל יש להניח שבתקופת־שהותה הדי־ארו־כה
בישראל עוד תספיק להתאקלם.
היתר? הם מסתדרים לא רע, תודה.
דבר אחד ברור: פרדריקה שוב לא יהיה
אותו מקום. ולא רק בעיני המחזרים וה־מחזרות,
האוהדים עור הדומה לקטיפה.

ת ע לו מ ת סריטה פוענחה
כל נדבני תל־אביב ורחבי־הלב שלה נאספו
השבוע במועדון מיני־מאנדי כדי לחזות בחיוכה
של הספרית פריטה אברגיל,
שעה שיוגשו לה תרומותיהם שנאספו, כדי
לשקם את דירתה אשר עלתה באש.
הבדרנים, הציירים, נערות־הזוהר ור,פזרנים
הגיעו כולם בזמן כדי לא לבייש את
כלת־המסיבה. שחקן לי־לה־לו לשעבר, ראד

בן צדיק, נזכר בימים הטובים והנחה את
הערב, ורפי שאולי, שאירגן את הנשף
הגדול בשם הוועד הציבורי למען טריטה,
היה אכול עצבים.
הכינו לסריטה כסף. הכינו לה משקאות.
הכינו לה שירים כמו עלי להבה או המתבן
של מיזרע עולה באש, אבל סריטה לא באה.
היא הגיעה, כשכולה נרגשת, רק באיחור

רפי הפצוע, פריטה והזקנה המברכת

ליאורה

אני צריכה לבקש את סליחתו של יוסףס
פריי, זה שהסתבך כשהיה מזכירו של הרב
בהתחלה — גורש מתפקידו, לאחר ש יצחק
ניפים, על שאני דשה שוב ושוב
נעלמו כספי־רבנות. א׳חר־כך סיפרתי לכם
בחייו. אבל עובדה: יוסף פריי הוא אדם
על חיי־האהבח הענפים שלו, לפני נשואיו
מעניין נורא.
לבת־טובים דתית וירושלמית בשם לאה
עהרנטל — ואחריהם.
השבוע ביקר יוסף אצל הבלש הפרטי
נחום ציפרוני, זה שרדף אותו במיקצת,
כדי להגן על כבודה של נערה רמת־גנית,
איתה התעסק המזכיר הדתי .״דחי־לק,״
אמר לבלש, או משהו דומה לזה,
״אני רוצה לחיות חיים שקטים וטובים.
רד ממני.״
והבלש הבטיח לו לרדת מעליו. למה לא?
את הרמת־גנית כבר נטש.
פריי הסביר לו, כתנא דמסייע לבקשתו,
שמשפחתה של אשתו יורדת לחייו, ושהוא
חושש מאוד שהוא עשוי לאבד אותה.
לא עברו שעות רבות מאז נטש פריי את
לישכתו של הבלש — וחנה מופיעים שם

קרוביה של לאה.
פריי
של שעתיים, אחרי חצות, כשרוב האורחים
עמדו להסתלק. הסתבר כי אותו ערב קיבלה
מכתב שפיענח עבורה את תעלומת השריפה.
היה זה מיכתב אנונימי:
״אני מאוד מצטערת על מה שקרה, למה
הבן שלי חשב שזה הדירה של הזונה,
האשה של (כאן נכתב שמה של אחת משכנותיה
לבית) ,זה עשה בשביל נקמה על
האבא שלו שנסע יחד איתה לחו״ל. אנחנו
נעזור לך, נשלח לך קצת כסף,״
עכשיו הבינה סריטה כי נפלה קורבן
לטעות. מישהו רצה להצית כנקמה את דירת
שכנתה, הצית תחת זאת את דירתה.
נוסף למיכתב, היא היתה מזועזעת ממה
שאירע מספר שעות קודם לכן בתחנה
המרכזית. היא החליטה לוותר על הכסף
שנאסף למענה. רפי שאולי ומאנדי מצאו
עבורה בו במקום יעד יותר טוב לכסף: הוא
ייתרם לשוטרים שנפצעו על־ידי יהודים,
שעה שניסו להגן על ערבים בתחנה המרכזית
מפני פורעים.
אחרי זה יכלו משתתפי הנשף לשמוח
באמת. כעבור יום נוכחו סריטה ורפי כי
המצודה משתלמת. שעה שישבו באחד מבתי-
הקפה בעיר, ניגשה אליהם זקנה אלמונית
שלא הכירה אותם, פרשה את כפות־ידיה
מעל לראשיהם ובירכה אותם באריכות־ימים.
לפי בקשה מיוחדת — ובתוספת של 20
אגורות — היא הוסיפה ליתר ביטחון גם
ברכה מיוחדת נגד שריפות של ילדים
המקנאים שאביהם נסע לחו״ל עם נשים.

״באנו לברר משהו, אדון ציפרוני,״ בישרו
מייד .״אנחנו צריכים לדעת עם החתן של
משפחת עהרנטל עשה מה שעשה עם הנערה
מרמת־גן לפני או אחרי החתונה שלו עם
לאה.
״אם עשה זאת לפני — אין לנו מה
להגיד. סוף־סוף הוא גבר. אבל אם עשה
זאת אחר־כך — עלינו לשקול מחדש את
מעמדו המשפחתי.״
הבלש היה במבוכה. אבל סוד מיקצועי
הוא סוד סיקצועי. הוא סירב במפגיע למסור
כל פרטים שהם אודות העיתוי של הקשרים
אשר היו למזכיר־הרב עם הנערה מרמת־גן.
עכשיו מתנהל, בחוגים חרדים מסויימים
בירושלים, טוטו מיוחד במינו. הוא לא עוסק
בסוגייה אם נאף פריי. אלא בשאלה:
״מתי? לפני או אחרי החתונה שלו?״

אהבהג דו ד ה
אני לא יודעת אם קיימת ביניהם אהבה
גדולה, אבל הם הולכים כאילו זה ככה.
כוונתי לשמעון אבישר, הצייר השזוף
ורחב־הגרם, ולרותי נויימן, הדיילת מ־מישרד־התיירות
ומזכירת ממי דה־שליט.
שמעון היה ידוע, בזמנו, בתור החבר של
הקוסמטיקאית הנאה ז׳אקלין ושל הספרית
הלא־פחות־יפה פריטה, זו שנשרפה לה
הדירה.
רותי ידועה ומפורסמת עוד מימי היותה
חברתו של נער־השעשועים נחום (״תחש״)
קפלן, שהתחתן לא מזמן.

1— 2 5

הבושם עתיק יומין הוא, ואהבת הבושם עתיקה כמוהו. נשים מפורסמות הטביעו
חותמן״המבושם בהסטוריה :״היפה בנשים״ משיר השירים אשר ידיה ״נטפו
מור״ בקבלת פני דודה, פומפיי ונפרטיטי באמבטיות האגדיות, מרי־אנטואנט
בבשמיה העדינים, מדם פומפדור שלא ידעה גבול באהבתה לבושם הסגלית
והקיסרית הצרפתית ז׳וזפין שעטרה עצמה במזרקות ריחניות של מי קולון.

הבושם מהון

בושם טוב נבחן בייחודו. הוא שומר ריחו לאורך זמן. בושם טוב מתנדף באי־טיות
ויוצר סביב האשה הילה של ניחוח עדין ומושך. הוא מלהיב, מעורר תשומת־לב
ועניו, גורם להנאה חושית ומעלה אסוציאציות של
יופי ועדנה. הוא מגשים חלומות ומשאיר זכרונות. הוא
מאפיין את דמותה של האשה. לא בכדי נאמר כי גבר
זוכר את בשמה של אשה זמן רב לאחר ששכח את צבע
עיניה.
בתהליך התנדפות הבושם שלושה שלבים :
בשלב ראשון מתקבל הניחוח הראשוני הנוצר ממגע
הבושם עם העור. בשלב הביניים מתנדף הכוהל אט אט
ומתגלה ריחו האמיתי של הבושם בכל עוזו. בשלב
האחרון נודף ריח הבושם הבסיסי וזאת 8—3שעות
לאחר האפליקציה. בשמים מעולים שומרים על אופיים
בכל שלביהם. בשמים פחותי־ערך מאבדים את אופיים
ולאחר שעות אחדות מתדרדרים לריח קלוש, וחסר־צביון.
כיום,
מאפשרת התפתחות המדע לכל אשה ליצור
לעצמה קיסרות־ריחנית מוקסמת משלה. הבושם ירד
10ז1;11ז10116 \ 1;1
מהספירות העליונות הבלתי מושגות כמעט, אל כל
בית. בימי קדם עלה גרם אחד של בושם 1000 דולר, כיום מחירו כמחיר עתון
יומי, והוא אינו עוד מוצר מותרות. אף על פי כן השפעתו על חייה הרגשיים
של האשה לא השתנתה. הבושם עוזר לה להמלט מאפרוריות היום־יום אל
עולם־חלומות מעודן וריחני, והוא כיום חלק בלתי נפרד מעולם־היופי של האשה.
הוא מבליט את אישיותה ומדגיש את קסמה.

את ובושמך:
מוצרי הבושם מתחלקים כלקמן :
.1פרפום

.2מי פרפום
4ינ? 48£ 1 1פ ס £4.11

.3מי טואלט

.4מי קולון

הפרפום הוא התרכובת העשירה בתמציות־ריח. מה־ 4ן ס? 4 £ £הללך רכוז
תמציות־הריח וקטן בהדרגה, עד ל־ £א .£411 0 0 £ 0 0
את הבושם שלה צריכה האשה לבחור בקפידה ותוך תשומת־לב רבה. על
האשה להחליט מה מאישיותה ברצונה להבליט ואיזו אוירה ברצונה ליצור
סביבה שכן הבושם מאפיין את האשה. האשה הרומנטית, הקלילה והעדינה
תבחר בבושם פרחוני, מתקתק וקטיפתי. האשה האקסוטית, המסתורית והחו־שנית
תבחר בבושם מזרחי עשיר וחמים .״אשת העולם״ המטופחת והאלגנטית
תבחר בבושם סמוי, זוהר ומודרני. הנערה הצעירה והאשה הספורטיבית תבחרנה
בבושם הדרים רענן וקליל.
אולם, לא די לה לאשה לחשוב על אישיותה בבואה לבחור את בושמה. עליה
להתחשב גם בהשפעה הכימית שיש לעורה על הבושם. מדת חומציות העור,
הפרשותיו ורכוז הפיגמנטציה שבו וכן חום הגוף — כל אלה משפיעים השפעה
רבה על ריח הבושם ועל דרך התנדפותו. לפיכך אין בוחנים בושם בהרחה מן
הבקבוק או על נשים אחרות. כדי לבחון בושם יש למשוח טפות זעירות ממנו
על העור, להמתין דקות ספורות ואז להריחו. אם הריח המתקבל מלהיב את
החושים ומשכר אותך — זהו בושמך. רצוי לא לבחון בשמים שונים באותו
מעמד, שכן חוש הריח מאבד מחדותו לאחר בחינת 3—2בשמים שונים.

מתי, מה ואיך ן

מ ר כז השפו>ן
הרכבת תריסי פלסטיק ואלומיניום
תיקוני תריסים מכל המינים
באחריות • מחירים נוחים
רחוב שינקין ,14 תל־אביב

טלפון 612926

באקלים החם של ארצנו, עדיף להשתמש בשעות הבוקר והיום ב־£411 £(£
£ז ׳£ 0 1 7ו ב ־ £א £411 0 £ 0 0 £ 0 0מפאת קלילותם ורעננותם. את ה־
? 4££11 \ 1שריחו מרוכז יותר — נשמור לשעות הערב והלילה. את ה־ £411
0 1 ווד £א £411 0 0 £ 0 0מושחים על הגוף כולו
ואפשר להתיז מהם גם על הבגדים. לעומת זאת את ה־1ין ט? 4 £ £מושחים
באזורים בהם פועל הדופק: מאחורי האוזן, בפרקי הידיים׳
בקפולים הפנימיים של המרפקים והברכיים
ובעורף. על האפליקציה של תכשירי־בושם יש לחזור
מדי כמה שעות. כדי להמנע מתערובת מבולבלת של
ריחות יש להמנע מהשמוש בתכשירי טואלט אשר ריחם
חריף ועשוי להתנגש בריחו העדין של הבושם.
אין להמעיט, אף לא להגזים בכמות הבושם שמשתמשים

האשה המודרנית אינה דוגלת עוד בדבקות בבושם
אחד ויחיד. היא יוצרת לעצמה מלתחה־של־בשמים המתאימים
לארועים שונים, ללבוש שונה ולמצבי־רוחה
המשתנים. כל תכשירי הבושם הללו צריכים להיות
בתחום־הניחוח המתאים לאישיותה — כמוסבר.
כדי לשמור על חיותו של הבושם אסור להניחו בשמש
או במקום חם אלא יש לאחסנו במקום אפלולי
וקריר. כמו־כן צריך לדאוג לסגור היטב את הבקבוק.
מכל מקום לא כדאי ״לאגור״ בשמים ומוטב לרכוש
861(11)1116
תכשירי־בושם ״טריים״ מדי פעם.

תכשירי-הגושם האקסקלוסיביים

* למכירה בגלל פירוק *

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור־התעשיה בכביש פתח־תקוה

פרטים ז טלפון 914343

לאחרונה ניתנה לחברת רבלון הזכות הבלעדית לשווק את תכשירי הבושם
המעולים של הבתים הצרפתיים הגדולים? 1 8 4 0 4 4 1 >1ו-

צועדים היום בראש בשמי העולם הנבחרים.
את 4 \ 1£ס 4 4ו( ! 0 £ 1 £ 1גבירתי הנאוה) של זץ] 8 4 141 אין צורך להציג.
הוא אחד הבשמים הקלאסיים האהובים על נשים בעולם כולו. זהו בושם
פרחוני מעורב עם תת־גוונים עשביים. הוא רך, נשי ועדין ומתאים לארועים
ונסבות שונים.
1411>4י 1155 8 4 £יצירתו החדשה של ז 8 4 141 קורץ לבנות-
הנעורים ולנשים הספורטיביות. יש בו משב־רוח רענן, מרנין וחושני. הוא מגלם
את התלהבות הנעורים עם חילה-קטיפתית של נשיות מעודנת.
בית האופנה הפריזאי הנודע £ 4 ? 1 1 4 £ £מגיש לנו שני בשמים מיוחסים :
1)30 £התגובה) — הוא התשובה לאשה הבררנית ואנינת־הריח. הוא
קלוע בזר פרחי יסמין, ורדים ולבונה עשירה. הוא מטביע חותם מתקתק אך לא
סכריני. הוא מעודן וחדיר.
41818 הנאה) — יש בו מקסם הנעורים. הוא רענן, אוריגינאלי ומושך.

קולנוע
סרס ,

חירות אמדיקאיוג
ויאט־־נאם, מלחמה ללא גבול ( א רמון
דוד, תל־אביב ; איטליה) כל העולם הז־רעוע
מהשמדת־עם בביאפרה. מוזיאט־ואם,
איכשהו, כבר לא מזדעזעים. התרגלו לזה.
עשרים שנה מושמד העם הוזיאט־נאמי,
יום־יום, שעה־שעה, ואי־אפשר להזדעזע עשרים
שנה. לכן חשוב לראות סרטים כמו
ויאט־נאם, מלחמה ללא גבול, כדי להיזכר
שאי־שם, בכדור שלנו, נהרגים ילדים ואמהות,
ובתים נשרפים, וגדל שם דור של
אנשים שהגיעו כבר לגיל שלושים — והם
עדיין לא יודעים מה זה שלום.
גוויותללא סוף הסרט, שנעשה בחסות
הצבא האמריקאי, הוא חד־צדדי באופן
בולט. למרות זאת, הוא מזעזע — משום
שיש בו תמונות אמיתיות המתארות את
אימי ויאט־נאם.
כפר הרוס. נשים וילדים נפחדים צועדים
בידיים מורמות לקרא החיילים האמריקאים.
ויאט־קונגים שקטים ועקשנים מוצאים בכוח
מתוך מחילות באדמה. פצצות־נאפאלם מתלקחות
בתוך היערות, והצבא האמריקאי בוסס
בתוך שדות־האורז ומחפש את האוייב הבל־תי־נראה.
שבויים ויאט־קונגים מופשטים ומובלים
למקומות בלתי־ידועים. והרוגים. וגוויות
ללא סוף.
הסרט, שהוא בחלקו שיחזור מבויים של
מאורעות ורק בחלקו אמיתי, הופך משעמם
וחד־גווני, לקראת הסוף — משום ששוב
ושוב רואים את הצבא האמריקאי צועד וצועד
והפצצות נופלות ונופלות.
אבל מה שגרוע יותר היא — הקריינות.
היא מגוחכת באופן מחריד, היא זורקת
ססימות שאפילו האמריקאים והמנהיגים שלהם
כבר לא מאמינים בהן :
״אנחנו שיחררנו את עצמנו מעול האנגלים,״
אומר אחד המפקדים לכיתה של תלמידות
,״ועכשיו באנו לשחרר גם אתכם.״
ממי? מעול האמריקאים?
הקריין מסביר איך האמריקאים באו להביא
לעם הוויאט־נאמי את החופש, ואיך אנשי
הוויאט־קונג, המאמינים באמונות כוזבות,
מודים בפחד ובאימה בשגיאות שלהם ; ואיך
החיילים האמריקאים הצעירים נלחמים בגבורה
ובהוד למען החופש.
מלחמה שאיש לא רוצה. כל מה
שהוויאט־נאמים רוצים זה שהד,פצצות תיפסק־נר,
ושיתנו להם לעבד בשקט את האורז
שלהם. היום אין אמריקאי שמאמין במלחמה
ביזיאט־נאם. המגוייסים מסרבים להילחם והולכים
לבתי־סוהר, הנוער מפגין ומורד, איש
לא רוצה במלחמה הזאת והמנהיגים לא
יודעים איך לצאת ממנה.
אבל כאמור — כיוזן שהסרטים הטובים
באמת שנעשו על ויאט־נאם לא הגיעו ארצה,
צריך לראות את הסרט הזה, שחלקים רבים
ממנו הם אמיתיים ומזעזעים.

סוד קולנועי

ן ^xג x x ^0 0 0 0 0 0 0ג <x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x

! ^ זוהי וויה וחג -נאוץ רא הוו רה
אבו נוגע שהאיסדקים גירו אותה -נוודה

מעת, כרגע צילצלה דליה לביא.
היא נמצאת באיטליה. שואלת אם
יש עבודה״ — אמר מפיק איטלקי לבמאי
איטלקי.
״מה?״ שאל הבמאי ,״דליה לביא? תחתים
אותה על חוזה. על המקום. תן לה כל מה
שהיא רוצה.״
זה היה באחת משעות־הבוקר המוקדמות.
כעבור שעתיים התקשר שוב המפיק עם
הבמאי, בטלפון הפנימי, אמר לו :״היא
יושבת כאן. אבל זו לא דליה לביא. היא
אומרת שקוראים לה דליה להב. אם תשאל
אותי — חוץ מהשם אני לא רואה הבדל.״
הבמאי בא, ראה — ועוד באותו יום
החתימו את דליה להב, הישראלית הצעירה
שהגיעה זה עתה לאיטליה, על חוזה ל־

סרט שנקרא ההוצאה להורג — לצירו של
ג׳ון ריצ׳ארדסון.

^ ומרים שכדי להיות כוכב צריך
\ £קצת כישרון, קצת יופי אבל בעיקר
צריך להחלים ולרצות. ודליה החליטה
להחליט, ולא להזניח בו בזמן את שאר
הנתונים שלה.
היא שכרה חדר בפנסיון דונה מאריה
של רומא, התחילה לצאת בוקר־בוקר ל עבודה.
בימי־ההסרטה היא היתה יוצאת לצילומים,
ובימים אחרים הלכה לפגוש
מפיקים, במאים, סוכנים.
וכך, עוד טרם סיימה את הסרטת
ההוצאה להורג, קיבלה תפקיד בסרט ג׳ק

השחור. ומיד לאחר־מכן נודע לה שחיים
טופול עומד לקבל תפקיד בסרטו של פרד-
ריקו פליני, ושיש שם גם מקום עבודה
לנערה, שחורת־שיער ושחורת־עיניים.
היא פנתה לסוכנים — והשבוע היא
הוחתמה על חוזה. ומשם, מסרטו של פליני,
הדרך פתוחה בפניה לכל העולם.
״אומרים שכדי להצליח צריך לעבור
דרך מיטות של במאים ומפיקים,״ היא
אומרת ,״אז כל מי שמעניין אותו זה לא
נכון. דרך מיטות מגיעים לעוד מיטות. וזה
הכל. אם רוצים להצליח צריך לעשות
סרטים. דרך סרטים מגיעים לעוד סרטים.״

ן* התחלה, כשהיא הגיעה לרומא,
^ היו לה עוד איזה רומאנים, הכרויות

ופרוטקציות. אבל אחר־כך התברר שהזמן
שהיא מקדישה לעבודה לא משאיר לה פנאי
לדברים אחרים. היא נהגה לשוב בלילה,
לאחר יום עבודה, למלון, ונופלת הרוגה
על המיטה.
״נכון שצריך להיראות,״ אומרת דליה
להב .״צריך שידעו כל הזמן שאת קיימת.
שכשמישהו יחשוב על איזה סרט — שאני
אעמוד לנגד עיניו; וכשיהיה לו תפקיד
מתאים לו — הוא יחשוב, אה, דליה!׳
ויגיד לסוכן שלו להתקשר איתי. זה חלק
גדול מהעבודה של השחקנית.
״בשביל זה צריך להיראות טוב, להתלבש
יפה. מה לעשות. זאת העבודה.״
וחוץ מזה צריך כישרון. הצלם הראשי

בחוברת השבוע ברומא, המייעצת לאנשים
לאן ללכת ומה לראות, מופיעה כל שבוע,
על השער, השחקנית הפופולארית של אותו
שבוע. בשבוע האחרון הופיעה שם דליה.
״אני לא מרגישה את עצמי מפורסמת,״
היא אומרת ,״ואני באמת עוד לא. וגם אם
אני אהייר, פעם, אני לא חושבת שהחיים
שלי ישתנו בגלל זה. אנשים יצביעו עלי
ברחוב? אז מה?
אני רק יודעת שבחרתי לי מיקצוע שיש
בו הרבה עבודה ומעט תענוגות. מה לעשות.
אני לא מתכוננת להחליף אותו.״

0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 ) X X X X X X X X ׳X X X X X X X X X X X X X X X X X X X

סודי (אלנבי, תל־אביב; אנגליה) אולי
מישהו יודע על מה הסרט הזה? זה לא
סרט־מתח על איש מקסים ומטורף העובד
במחלקה סודית המפענחת כתבי־צופן —

משום שאין כאן מתח. זה לא סרט־אהבה
על אחת המפענחות, המחליטה לכבוש את
ליבו ודירתו של האיש המקסים — משום

שעד מהרה מתברר שהמפענחת יוצאת מחייו
של המפענח כמו שנכנסה אליהם.
מהכן? זה לא סרט מוסרי על התלבטויותיהם
של אגשים הקוראים בכתבי־הצופן,
אודות מעשים מבישים שאמריקה עומדת
לעשות לעולם, ואינם יודעים אם להציל את
העולם או את משכורתם החודשית. כי כל
בעיית־ר,התלבטות הזאת תופסת רק המש
דקות מהסרט.
זה לא סרט־ריגול על שירותי־האוייב המנסים
לחטוף את איש־הצופן המוכשר לגלות
יותר מדי דברים — משום שגם הנס־יונות
הללו תופסים רק כמה דקות בסרט.
וכמו כן זה גם לא סרט פסיכולוגי, למרות
שאולי רצה להיות כזה, והוא עוסק
באדם סגור ומסוגר שהקריב את עצמו לעבודה
שלו, וכל חייו נראים כמו כתב־צופן
שאינו ניתן לפיענוח.
אם כן, על מה הסרט? סוד.
נ.ב : .המשחק מצויין. ואם לא משתוקקים
לדעת מה הולך כאן, אפשר אפילו להתבדר
מזה קצתי
תדריך אמנות

אשה ויאט־נאמית כ״מלחמה ללא נפול״
השמדת־עמיס מ שן 20 שנה
העולם הזח 1619

של ההוצאה להורג מספר :״היא עומדת מול
המצלמה ואני מרגיש שהמצלמה שלי נהנית.
המצלמה תופסת את העיניים הגדולות שלה,
את עצמות־הלחיים הבולטות שלה. יש לה
— איך קוראים לזה? — אישיות קולנועית.
כשהיא נימצאת מול המצלמה, מרגישים
שהיא נימצאת שם.״

קולנוע פאריס בתל־אביב מומלץ באופן
קבוע לכל צופה נאור. אשה נשואה,
סרטו המרתק של גודאר על בעיות החברה
המודרנית, כפי שנראות בעיניה ובחייה של
אשה נשואה, יוחלף שם בקרוב בפרסונה,
סרטו של אינגמאר ברגמן, ואחר־כך יעבור
שם טור של סרטי־מופת שעוד ידובר עליהם

ובהם. לכן צריך פשוט לבקר שם באופן
קבוע, ועיוור.
פעולה הטוב הרע, והמכוער (אופיר, תל-
אביב) מחפשים מטמון, בבית־קברות צבאי,
מתחת לשריקות פגזי הצבא הצפוני והדרומי,
ומול היריות של אקדחי־עצמם. מערבון
מצויין שיכול לקבל מקום־כבוד, לצידם של
סרטי־המערב הקלאסיים.
הומוד אידיוט כ 8ארי ( 0גורדון, תל־אביב)
הוא סרט חביב — לא יותר מזה, אבל גם
לא פחות מזה — על אידיוט חם־לב, המגיע
לפאריס ומוצא שם זונה חמת־לב, המת־אהבת
בו, בפשטות שלו, ובגופו ממנו עולה
ריח־האדמה.

אחרים

הנוער לשלטון ( ח ן, תל־אביב) הנוער
שהופך אט־אט לגורם חשוב בחיי הכלכלה
והחברה, אינו מקבל זכות־הצבעה — ולכן
מתמרד. המרד בזקנים הופך, במשך הסרט,
לשינאת־זקנים, והנוער שבא בתחילת הסרט
לתקן את העולם של המבוגרים, מחליף
שינאה בשינאה — שינאה לכושים, ליהודים
ולסינים בשינאה לזקנים.

ויאט־נאם, מלחמה ללא גכול

(ארמון דוד, תל־אביב) (ראה סרטים).

במדינה
עלילחז
״גג / ,המגירה
והסוכנת צברה
המרחב המיסתורי חזר, באירופה ובאמריקה׳
לשמש זירת־שיא לתעלולים ולקנוניות.
שוב מתהלכים סוכני־חרש, חמושים בנשק
חם ובחיידקי־מוות, לרוחבן ולאורכן של
ערבות המיזרח האכזוטיות. שוב מתעלסות
סוכנות־ריגול יפהפיות וקשוחות־לב עם
אמריקאים בולטי־סנטר.
אלא שהשנה שוב אין זו קושטה או
קאהיר המסמלות את מיסתורי המרחב המסוכן
והמבריק. עתה הפכה תל־אביב למקובלת,
קיבלה מעמד רשמי של בירת־מזימות.
סיפרות־המתח־והבלשים
גילתה את מדינת־ישראל.
ומהיום שזה קרה — שהוא סמוך
מאוד ל־ 6ביוני — 1967 שוב לא תהיה
מדינת־היהודים, בתודעת קוראי־הבלשים,
מקום מופשט וקרתני אלא מרכז של זוהר
ושל סכנות.
״תודה לקולונל נאש״ .בנחשול סם•
רי־הכיס האנגלים והצרפתיים שהציפו לאחרונה
את דוכני־הספרים בישראל, יכולים
שלושה לשמש מידגם נאה של הלך־הרוח
הבלשי החדש.
הראשון שבהם הוא בלש נוסח אגאתה
כריסטי, הכתוב, אף הוא, על־ידי אשה:
הסופרת הבריטית־היהודיה אולגה הסקי, שביקרה
בישראל במיוחד כדי לאסוף חומר
לרומאן שלה, הנושא את השם חיון הנחש.
בפתח הספר, שיצא בהוצאת מפרי-ארו
הלונדונית, הצהירה :״אני מוקירה ומכירה
בעזרתם האדיבה של הקולונל יעקב נאש,
ושל הלויטנאנט־קולונל ד״ר אוטו ליף,
ממשטרת־ישראל, ורק הוגן יהיה להודות

״המשימה: ישראל״

״חיוך הנחש״

ש״ב בנמל תל־אביב העזוב
שאיש מהם לא סיפר לי על האירגון החשאי
גג — אותו המצא תי...
מ ל בד זאת, כל המקומות והמוסדות
הישראליים הם אמיתיים. הדמויות אינן
קיימות, כמובן.״
והדמויות די מרשימות: יש שם קצין
משטרה צעיר, זכרי מאוד, אבל שהוא דווקא
בעל שם נשי: תמי. תמי זה מצטרף למעקב
אחר סוכנים מצרים, המנסים להשמיד את
כל אוכלוסיית־ישראל בעזרת חיידקי־מוות
חדישים, שרק להם הנסיוב לחיסולם.
את המעקב מבצע אירגון ישראלי ללוחמה
בריגול הנושא את השם המקורי גג —
אולי מתוך אסוציאציה לביטוי האנגלי ס י !

,0 ^.0שפירושו — לרצות להקיא.
גג אינו הש״ב — המוזכר אף הוא בספר.
המפקד של גג הוא יהודי ממוצא רוסי,
עב־כרם, שלישכתו במשרדים העזובים של
נמל תל־אביב. ואילו העלילה מתרחשת על
מסלול־הטיולים של קבוצת־תיירים — ללא
ספק משום שהמחברת לא הכירה שום
מציאות ישראלית מלבד זו של אוטובוסי־הטיולים
והביקור בבתי־מלון גדולים.
הפרט החביב היחיד שבספר הוא —
גווייה של נרצח, אשר הרוצחים משאירים,
בעמידה, בדוחק של רחוב דיזנגוף של
מוצאי־שבת — כשהם מסתלקים ואיש אינו
מרגיש שהאיש העומד בין ההמונים ה
לוחצים
עליו מכל עבר כבר נפח מזמן את
נשמתו.
לוי אבן, ראש־הש״ב. לא יותר
משעשע אבל הרבה יותר סאדיסטי הוא
רומאן־ריגול הנושא את השם המ שימה׳
ישראל, ובו מופיע הסוכן האמריקאי ניק
קארתר, גיבורם של ספרי־ריגול בלתי־ספורים,
שעלילותיהם מתרחשות בכל קצוות־תבל.
קארתר
מחפש בישראל, ובעיקר בסוריה,
את גוונתר (״הטבח״) גרהרט, האיש הכי־המבוקש
אחר אייכמן — רוצח היטלראי
הפועל בסוריה הפרו־קומוניסטית•
את המצוד אחר גרהרט מתאמים, ב־וואשינגטון,
ראש אירגון־הריגול של קארתר,
האוק, וראש הש״ב, לוי אבן — כשזה
האחרון מטיל על קארתר לקבל פקודות
מסוכנת ישראלית יפהפיה וקשוחת־התנהגות,
המניחה רימונים במכוניות ערביות בצפון־
אפריקה, מחזיקה סכינים ״בביריות שלה,
בחלק הפנימי של הרגל,״ ונושאת את
הכינויים הציוריים ״יסמין״ ו״צברה״.
רצח פולחני. כיוון שמחבר הספר,
הקורא לעצמו בשם גיבורו, לא היה בישראל
או לכל היותר — ביקר בה לימים ספורים,
כל מה שהוא מתאר הוא — החלק העילי
של טבריה, חנות לממכר־פלפל, והנוף של
ים־כינרת.
יתר חלקי הספר מתרחשים בכל מיני
מקומות הקשורים בישראל: בתנג׳יר, ברמה
הסורית — לפני מלחמת־ששת־הימים —
ובשווייץ.
ברור שהגיבור מתעלס עם צברה הקשוחה
והיפה. וברור עוד יותר שאחרי מנה הגונה
של עינויים, שפיכות־דמים והתקפות משולבות
של יחידת־הבדווים של הש״ב הפרטי
של צברה ושל יחידת־צנחנים ישראלים,
נהרגת צברה בזרועות ניק קארתר — וזה
האחרון מחסל את הטבח הנאצי, בעוד
הבדווים האכזריים והגאים של הש״ב עורכים
רצח פולחני סאדיסטי בגופו של הקולונל
הסורי, שמילא את פקודותיו של הנאצי.
המנורה מביודהמיקדש. הרציני,

כל אשה יבולה לזכות במערכת לבוש אופנתית בשווי של
וזאת לפי בחירתה, באחת מחנויות האופנה המובחרות:

שישי בנוכחות הנהלת חברת תיא, רואי החשבון ופרסומאי החברה.
מבצע אופנתי זה, ייערך החל ב־ 15.8.68 ועד ־ 15.10.68 במסגרת
* 35 שנות נעורים של תיא*.

העולם הזה 1619

הטוב והמשעשע שבשלושת הספרים הוא
ארונה הדרו לשילה מאת הסופר היהודי-
הבריטי ליובל דוידסון.
דוידסון כתב עד כה סיפרי־הרפתקאות
על טיבט ועל חלקים אכזוטיים אחרים של
העולם. אחרי ביקור — כנראה די ממושך
— בישראל׳ עבר לספל בחלק זה של העולם.
הדמות המרכזית של הספר הוא ארכיאולוג
בריטי לא־יהודי שמתבקש על־ידי
ארכיאולוג ישראלי — שמתחת למסווה הדק
שלו אפשר להבחין בתווי־פניו של יגאל
ידין — לעזור לישראלים לאתר את מקום־
מחבואה של מנורת בית־המקדש,
מנורה זו, כן מסתבר, הוסתרה לפני בוא
הרומאים להיכל. היא חבוייר, במקום כלשהו,
ברחבי ישראל, ואפשר לאתר את מחבואה
בעזרת מגילה דומה להפליא למגילות הגנוזות,
שחלקים ממנה הגיעו לידי־הצברים.
אלא שגם האוייב הערמומי אורב למנורה.
קבוצה של מבריחים בינלאומיים, שבסיסה
בעמאן, החדירה כמה וכמה סוכנים ערביים
לישראל, כדי לנסות ולגלות מה שהישראלים
יודעים על המנורה.
חברי־רשת אחרים מצטרפים, לילה־לילה,
ליחידות־פידאיין ולחבלנים החוצים את הגבול,
עורכים חיפושים קדחתניים בשטח־ישראל
— אחר המנורה הגנוזה.
התעלסות במכתש. הגיבור מקבל מ-
צה״ל ג׳יפ, סיוע — ונהגת בדרגת סרן,
תענוג לגבר

סכין גלוח קו 1גסמ ] עשוי פלדת אל־חלד (ססיינלס־סטיל),
החידוש האחרון בתעשית סכיני הגילוח בעולם.
נסה גם א ת: קצף לגילוח

מי קולון
מי פנים ח 9\/6 101!0ו 51־^{{61
<6 5{!01ח 9ס 1ס 0 דיאודורנט קרם שיער 9 06301 חו6$5ז^־וו 19־1
3\/0ו 51ץ׳ונ1א!11

תענוג לגבר עם

קי1גסמ]

-השם שכבש את הגבר האמריקאי

א 8 0ס ¥ 1ג ם £ 1א 110

ס ח ^ £10x6

״ארוכה הדרך לשילה״
מנורה במחתרת
שאינה אלא סטודנטית לארכיאולוגיה, וכמובן
— יפר,פיה.
זוהי התימניה שושנה, המאורסת לקצין־
צנחנים תימני בשם שמשון — אך מאבדת
את בתוליה בין זרועותיו של הארכיאולוג
הגוי. בין השאר הם מתעלסים בבית־הוריה,
שבכרם התימנים; במלון דן; ובמכתש שבנגב
— שניות ספורות בטרם שיטפון מסיר
מתחתיהם את הג׳יפ שלהם וכימעט מטביע
אותם בנחל האכזר, ברגע של התפעמות
מינית.
למרות ההגזמות, ספר זה כתוב מתוך
ידיעה מדוקדקת של המציאות הישראלית.
תיאורי־ד,דמויות וראיית־הרקע כתובים על־ידי
אדם רגיש־נפש, בעל חוש־הומור ו־יכולת־כתיבה.
אולי
משום כך הפך הספר לרב־מכר, זכה
בפרט מבקרים אמריקאים, היה ברשימת
ספרי־החודש של אמריקה — והפך, לאח רונה,
לסרט שמבטיח להיות מוצלח לא
פחות מאכסודוס — אם אפשר לכנות סרט
זה כהצלחה, ישא את השם אנשי המנורה.
אגב: כדי להמחיש עוד יותר את הקשר
בין דימיון לבין מציאות, ישא הגיבור
בסרט — רתיעה על עינו הימנית.
ספורט בריאים
בכיסא־גלגלים
יי י
בבית־ספיבק שברמת־גן יש בריכת־שחייה
עם שני חלונות צדדיים, דרכם אפשר להשקיף
על הנעשה על־פני המים — וגם מתחתיהם.
ומה שרואה הצופה, בשני חלקי־החלון,
מהווה ניגוד מזעזע.
(המשך נ ע מוד 0נ)

העולם הזח 1619

מועדון — די סקו ט ק

המדרגות
הגבוהות
ת״א יצחק שדה ( 34 קומה ד׳)

הפתיחה החגיגית
ביום ו׳ 13.9.68
ובמוצ״ש 14.9.68 עם התזמורת המעולה

רביעית מיתרי הזהב
תוכנית א מנו תי ת
עשירה
ה קו ס ם עמוס הודיני
בהזמנות נא לפנות
ת. ד 28092 .ת״א

לויסה קבוצתית
זרח ה ר חו ק

במדינה

תכנית ה סיו רי ם כוללת
יום בפרס

3ימים בפיליפינים

וו ימים ביפן

4ימים בהונגקונג

2ימים בקמבודיה

4ימים בתאילנד

2ימים בנפאל

3ימים בהודו

(המשך מעמוד )29
על־פני המים משקשקים בבריכה בעולז
ספורטאים וספורטאיות — שזופים ושריריים.
הם שוחים, צוללים, זורקים כדור,
מתיזים מים זה לעבר זו.
אך מתחת לפני המים ניתן להכיר שה־ספורטאים
החזקים והבריאים הם — נכים.
חלקם — קיטעים! חלקם — משותקים.
אחדים — נכי מלחמת־ששת־הימים. אחרים
— קורבנות מחלת־שיתוק־הילדים ומחלית
אחרות.
אך כולם — חסונים ונכונים להתמודד עם
החיים. וכולם ספורטאים העומדים לייצג

תאריך

היציאה:

13 לאוק טובר 1968

המחיר* החל מ״— 4,180.ל״י
(כולל )$271.00

המחיר כולל מס נסיעות, לינה וארוחת בקר
בבתי מלון מח׳ ראשונה ( 2לחדר) ,העברות
משדות התעופה ואליהם.

בדבר פרטים נוספי ם פנה אל
סוכן הנסי עו ת שלך, או

רח׳ בן־יהודה ,32 טל ,52233 .ת״א
רח׳ יפו ,25 טל ,23341 .ירושלים

קטוע־תד בבריכה
צחוק טל פני הים —
את ישראל באולימפיידת הנכים הבינלאומית
השלישית, העומדת להיערך בחודש נובמבר
— בישראל,

רמת־גן כמקום כואנום־־איירם.

3ם ם 0מ !0 0
עשב ברגליים
שיטת עבודתן החקלאית של נשי
פורמוזה בשדות האורז היא מיוחדת
במינה ואין לה אח ודוגמא בכל העולם.
מקטנותן הן מתאמנות במלאכה
העדינה של עקירת עשבי־בר
באצבעות רגליהן וכך הן מבצעות
את כל מלאכת העישוב בעמידה. את
עובדת, כנראה, בעבודה אחרת לגמרי.
לעבודתך, אל תלכי בלי הגרבונים
של ״מרסי״ — תעודת הזיהוי
של האשד, הלבושה היטב. הגרבונים
של ״מרסי״ מיוצרים השנה בצבע
האופנה — צבע ״רומא״ — ובשני
סוגים: בסריגת ״מחסום״ עוצרת־רכבות
( 5.40ל״י) ובסריגת קריסטל
( 4.50ל״י בלבד) .גם זה וגם זה
תפורים במיוחד בשיטת ״פולי פיי־שנד״
להתאמה מושלמת לחיטובי
רגלייך ולנוחיותו המלאה.

נויזינז ב1אמ*נ1דנ בגרבי
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו גחקדם.

9 1 0 8 $ו 0ץ ט 01
סאן8 8 /

0או ס ^1£

ל׳ו/סו&שוא*

אולימפיידודהנכים עמדה להתקיים במכסיקו־סיטי,
במיסגרת האולימפיאדה הכללית.
מטעמים טכניים בוטלה תוכנית זו — ושלוש
ארצות התחרו, מייד, על הכבוד
לארח את האולימפיידה הקטנה: אמריקה,
ארגנטינה וישראל.
ארצות־הברית ויתרה לטובת ישראל; ואילו
מארגני־האולימפיידה העדיפו את רמת־גן
על־פני בואנוס־איירס. וכך, בין הרביעי ל־12
בנובמבר, אפשר יהיה לראות, בבית־ספיבק,
באיצטדיון רמת־גן הסמוך ובמיתקנים הקרובים,
אחת התופעות המופלאות ביותר של
הספורט הבינלאומי.
בפתיחת־האולימפיידה ישתתפו למעלה
מאלף ספורטאים, שיגיעו לישראל מ־35
ארצות. התחרות תהיה רצינית — והספורט־אים
הישראלים נאלצים להתאמן, יומיום,
במרץ רב.
נכים באים לבית־ספיבק מכל קצוות־הארץ.
הם מתאמנים באיצטדיון רמת־גן
בחץ וקשת. במיגרש הכדורסל אפשר לראות
את כיסאות־הגלגלים הנעים בין הסלים. ובאולמות
אפשר להקשיב לצחצוח־החרבות
של הסייפנים ולנשיקות החדגוניות של
כדורי־הפינג־פונג.
מרימי־מישקלות מבצעים מיבצעים שספורטאי
רגיל היה מתגאה בהם; ומי שמסתכל
במישחק הכדורסל של הנכים, נוכח
לדעת שלפניו ספורטאים בריאים ברוחם —
הגם שהם מרותקים לכיסאוודגלגלים.
ריקוד וצעדה. ציפי חזנבאום ()22
סובלת משיתוק באחת מרגליה, כתוצאה
ממחלת שיתוק־הילדים .״כששמעתי על צעדות
וריקודים לא האמנתי,״ היא מודה.
״אבל כשהתחלתי לבוא הנה, חזר אלי ת״
ביטחון העצמי.
״כיום אני עוסקת בכל ענפי־הספורם, ואף
זכיתי במדליות. הגעתי לשיאים ספורטיביים.
השתתפתי בצעדות, צלחתי את הכינרת —
ואני אפילו רוקדת.״
משה מוסאי הוא קורבן מלחמת־ששת־העולם
הזה 1619

הימים. הוא ניפצע בעת כיבוש מוזיאון
רוקפלר בירושלים, שכב בבית־החולים הדסה
זמן ממושך, הועבר לאחר־מכן לקיבוץ
חגור, בו הוא חבר.

...היא והוא !

אחרי שלושה חודשים בקיבוץ, הועבר
משה לבדיקות ולטיפול לבית־החולים לוינש־מיין.
מאחר ונפגע בחלק התחתי של חוט־השידוד
,.משותקים רגליו ואגן־ירכיו. הוא
מרותק לכיטא־גלגלים — אך מתכונן במיז
לאולימפיידה, באחד משחקני־הכדורסל
המצטיינים.
״רוצים לצה״ל!״ הרוח החייה באימונים
הוא הפיזיוטראפיסט גרשון הוברמן,
שעסק בשיקום נכי מלחמת־השיחרור, כבר
לפני כעשרים שנה, נחשב ל״אבא של בית־ספיבק.״
טוען
הוברמן. :בין הרגע בו מסיימים
את הטיפול הרפואי המיידי לבין הרגע בו
חוזר הנכה לחיים תקינים קיים חור, פער
שכזה. החינוך הגופני מסוגל לסתום את
הפער.״
עד כדי-כך יעיל אימון גופני זה, שצעירים
רבים, נכי־צה״ל או נכים מלידה,
באים אליו בתביעה לגייס אותם לשירות
סדיר או לשירות־קבע.״ .אנחנו שוחים,
משחקים בכדורסל, עובדים שמונה שעות
ביום,״ טוענים הצעירים .״מדוע שלא יקחו
אותנו לצה״ל, בנהגים, פקידים או לכל
תפקיד אחר?״
דרישה זו היא עדיין חלום. אבל בינתיים
יכולים הנכים להוכיח עצמם באולימפיידה.
מספר ישראל אשל, יו״ר מטה האולימפיידה:
״זה יעלה 600 אלף לירות 80 .אחוז מסכום
זה יתנו מקורות ממשלתיים, כגון
משרד־ד,ביטחון, משרד־החינוך ובו׳ .את
היתר נגבה מן הציבור, בצורת מגבית על־ידי
מכירת־כרטיסים לאירועים.
״עתה אנו עסוקים בעבודות־בנייה ל־איכסון
הנכים. ימ־ 18 אוטובוסים הוציאו את
המושבים ובנו בהם שיפועים מיוחדים לכיסאות.
חיילים וגדנ״עים יעלו ויורידו את
הנכים מכלי־התחבורה.
.בכפר המכבייה ישוכנו כ־ 600 איש. עתה
הורסים שם קירות, מרחיבים דלתות, בונים
אסלות מיוחדות. העבודה היא בלתי־רגילה.״
גם הספורטאים למענם מבוצעת העבודה:
כי בין הספורטאים־הנכים המתאמנים בישראל
אתה מוצא קציני־צבא, קציני־משטרה,
פרקליטים ועיתונאים. .ומוזר,״

סביו אחו־ חינם!
ב־זו־נ11־ 1או דיס11

עדבל 13י ם

לחברךבדי 0 1 *11״

הוא יותנה.

י 171דנעים
בעיות ולבטים
בחיי המ י ן

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

משותקת יורה בחץ
— שרירים ונוח־טמידה
מסיים אשל. ,הם הם אשר מעודדים את
בני־משפחותיהם ולא להיפך. הם פשוט
יודעים את כוחם.״
תחבורה המצברית
רחוב דיזנגוף היה שליו ושקט. אומנם
נעו על פניו עשרות מכוניות, במהירות
שבין 60ל־ 100 קילומטר לשעה, אך כימעט
ולא נשמע קול מלבד זימזום קליל. גם
הריח והעשן, האופייניים כל־בך לכלי־תחבורה
כבדים, נעלם. אוטובוס דן שעבר
(המשך בעמוד )32

העולם הזה 1619

^141
בושם השורט
״אידול״־הבוטם הצדטתי
;!ויפיח בו ו1ח נעוויס
תו צרתביחדא 61ט , 1באורים
להטיגבכלהפוטנזויות השנחחח!

לאשה בהריון
חמתנה חנאח ביותר —
ספרו של

פרופסור יוסף אשרמן

״לקראת אמהות״
לחסיג בכל חנויות״חספרים
מרכז עדשות מגע

מ1£א 3 0£אגע דס^זאסס
״גרוזוכסקי -אישץ לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, סול מגרש
חניה) סל 55029 .

שעות קכלח 9-17
נשמח לשלוח חוברת חסברח
לפי בקשת.

גילוח מו ש ל
וטלוויזיה חינם

במדינה
(המשך מעמוד )31
בשקט גמור על־פני קפה תול השאיר
לריודהעצים להתפשט ברחוב האביבי הנעים.
חזון־אחרית־הימים? לא• אפשרות מעשית
— אם יתחילו להפעיל, גם בישראל, מכי־ניות
בעלות מנוע חשמלי. ואם כי רחוק
עדיין היום בו תעבור כל תעבורת הערים
הישראליות לשיטה זו — הגיעה כבר השבוע
המכונית הראשונה — המצברית.
מצבר־ענלן. המצברית היא מכונית
חשמלית קטנה, המגיעה למהירות של עד
כ־ 60 קילומטר־שעה, והמיובאת על־ידי
המשכיר המרכזי. הדגם שהגיע מיועד,
בעיקר, לשימוש בתוך בתי־חולים.
בעולם כבר נוסעות יותר מ־ 10 אלף
מכוניות בעלות מנוע חשמלי, הנעזר כמצבה
רבים רואים בהן את מכונית־העתיד.
אין הן עושות רעש, פולטות גאזים או
מצריכות תיפעול מסובן־ .והן זולות, יחסית.

בתחילה, היה קיים קושי בפיתוחן של ה־מצבריות:
המצבר החשמלי שהפעיל מכוניות
ניסויות היה ענק, סיבך את הוצאות־הייצור,
התרוקן כעבור קילומטרים אחדים.
נוסף לכך, לא התלהבו יצרני־המכוניות הגדולים
ממהפכת־החשמל, העשוייה להוציא
מן השוק מיפעלים שלמים.
אולם חברות־הענק החשמליות — כגון
חברת ווסטינגהאוז, ג׳נראל אלקטריק ואחרות
— השקיעו מיליוני־דולארים במחקר.
ובמקביל, התחילו יצרני־מצברים לייצר, ב־ארצות־הברית,
באירופה וביפאן, מצברים
קטנים וחיסכוניים, כגון מצברי־ליטיום, מצב־רי־קובאלט
ואף מצברי סודיום־סולפור —
המסוגלים לצבור אנרגיה חשמלית רבד,
בנפח קטן.
חברות־המכוניות הענקיות הבינו סוף־סוף
כי מצברים קטנים אלה, הניתנים לטעינה
שוב ושוב, אידיאלים ליצירתה של מכונית
משפחתית קטנה וחיסכונית. וכך ניתן האור
הירוק לייצורה של המצברית.
7000ל״י בלי רעש. עתה כבר
מציגה אמריקן מוטורס את האמיטורן שלה

מבוגית חשמלית
כבישים ללא רעש

בל - 1111111 פר ס !

לך הגבר המתגלח עדיין בתער אז בסכין, אליך מזפנית מזדעה זז !
חברת פיליפס מכריזה על מבצע פרסים ללא תקדים!
בל הרוכש מכונת גלזח פיליפס עשוי לזכזת בטלזזיזיה חנם. פנה עזר
היום אל חנות לצרכי חשמל הקרובה אליך. רכוש מכונת גלות פיליפס
ותהנה פעמיים...מגלות מהגה ומושלם ומסכוי לזכות בטלוויזיה חנם.
ההגרלה הראשונה תתקיים ביום ששי.20. 9. <8 .

(ראוז תמונה) המחזיקה ארבעה נוסעים והנוסעת
עד 60 קילומטר־שעה. היא יכולה
לנסוע 300 קילומטר ללא טעינת־מצבר
מחודשת.
מחירה נטו: כאלפיים דולאר, או שבעת־אלפים
לירות לפני המיסים.
חברת ג׳י. אם. סי. לא פיגרה אחריה,
יצרה את המצברית אלקטרו-וייט. ואילו פורד
הוציאה לשוק, לפני כחודש ימים, את
הקוסוטה הזעירה שלה — העוברת עתה
ניסויי־מיבחן יסודיים. היא עתידה להיכנס
לייצור המוני בעוד שנתיים.
באירופה מיהרה חברת פיאט להציג את
המצברית שלה, המורטי. זוהי מכונית פיאט־
500 רגילה — עם מנוע חשמלי. חברה
איטלקית אחרת העלתה כבר על קו־הייצור
את ה או ב תי ה שלה, הנראית ככיסא המוקף
דפנות־פיברגלאם־וזכוכית.
מקום־החנייה הדרוש לאוברניה, כולל
תימרון־כניסה: מטר ועשרים סנטימטר.
עתה הצטרפו גם היפאנים למירוץ־ה־חשמל;
הטושיבח של חברת טויוטה נמכרת
כבר בעולם; ואילו הטפקו היוצרת על-ידי
הקונצרן־הענק מיטסוביטשי כבר כובשת
שווקים.
אין כל ספק שלא יעבור זמן רב עד
שיגיע גם לישראל הגל החשמלי הגדול —
העתיד לשנות את פני־הכבישים בארץ.
העולם הזה 1619

חבל מאוד שאינך מסוגל
לקשור קשרים עם אדם
השוחר את טובתך, והעומד
מן הצד. אין טעם
שתתאמצי לפגוש בו
שוב: יחסו לעולם מעשי,
קשה, ובלתי־מתאים
20 בינואר ־
לגישתו הרומאנטית. אם
8ו בפברואר
אתה צריך להוציא כס״׳
פים
רבים, השבוע, מו־טב
שתעשה זאת כלפי החצי השני, כלומר
עד יום ו׳ .מתנה בלתי־צפוייה תהנה אותך.

זני

השבוע יש פשוט צורך
להתרכז עד כמה ש אפי

שר בעבודתך, בעיסו־קיין,
ולא לשקוע עמוק
יותר במרה השחורה.
שמירה קפדנית על דיאטה
רק תוסיף לבריאותך.
כוח־הרצון שלך
19 בפברואר ־
י׳? במרס
דרוש כדי לא להפסיק
מעשים ועבודות, בגלל
* ח סיבות צדדיות וטרדות קטנות .־ום ה,
הוא המתאים ביותר לסידורים כספיים.
4 זנים

יום ה׳ הוא המתאים
להתחלות חדשות, או
עוד יותר טוג — להפניות
חדשות בעיסוקים
ישנים. אל תסמין
על הדימיון בלבד,
בדוק קודם כל כל
החלטה מכל צדדיה.
ו : 1 2מרס 1 -
אך אם אתה בטוח
1 20יאפריל
שזה בסדר, אל תהסס
ללחום למען החידושים שלן. רומאן סוער
יציף את חייך בחוויות נעימות.

זמן להסיק מסקוות, ללמוד לקח, לא להתפתות
לצעדים נמרצים מדי. מיזוג ההרפתקנות
והשמרנות שלן עושה לן בעיות,
בתקופה כזאת: אתה נוטה
לשמור יותר מדי
על נסיונך החיובי בעבר,
פחות מדי על האפ שרויות
של הרגע הזה.
בעייה אחרת: דרושה לך
הרבה יותר קומוניקאצ־יה
עם אחרים. לא ייתכן
שתחכה להזדמנות הג;
1 22 אזגוסס -
1 22נספטמבד

דולה — העשוייה ל־י
בוא,
דווקא השבוע —
לבדך ומבלי לטמון על אף אחד מהקרובים
לך. לבשי צבט כסף או לבן־שחור חלק.

נ11110

שבוע מצויין לוניכנון לטווח קצר: בעוד
שבוע״שבועיים תוכל לעבור למעשים, ואז
— בקצב נמרץ ובמרץ
בלתי־רגיל. עד אז, מוטב
שתתרכז בסידור
כל פירטי-התוכנית, בג!
תשלום
חובות קטנים ל ובסילוק
ומטרידים,
מיכשולים מן הדרן.
מתחרה קנאי עלול
23בספט מב ר -לגרום לן בעיות, בלב
22 באוק טוב ר
כיבושן האחרון. אם
אתה יוצא למסע —
העדף את הים על האוויר, אפילו אם
אתה סובל ממחלת-ים. לבשי תכלת.

שוו

אכזבה ניכרת תגרום
לך ידידות עם אדם ש תיכרת
מזמן. ביום ד׳
תיווכח במלוא־הכישלון
שביחסיכם. זהו שבוע
טוב לחידוש מ־פעלים
משותפים עם בן או בת
זוגך. לתיקונים בבית,
לריסון היצרים שלך__ ,
ולהפניית המרץ לשיג־רות
בונות וברוכות. לאו דווקא שבוע רושבוע
משפחתי. לבשי אדום.
מאנטי אבל

תזווחים

עוד גל של דיכאון ושל
פחדים עלול להציף
אותן, אם לא תדעי
מראש מה צפוי לן.
אדם חזק ובלתי-רגיש
יעזור לן להתגבר על
כל המיכשולים, השבוע,
ותוכלי להיעזר
לא בעיניים
__ בו, אבל
עצומות. סיבון טכני

מתגלה כברכה כלכלית בלתי-רגילה. יש
לן רעיונות מבריקים. נצלם לטובתן.

אין דבר חזק ונמרץ
ומוצלח יותר מבן־מזל־אריה
בשיא־פועלו. אין
דבר שביר ומסוכן יותר
מבן־אריה בכישלונו וב־רגעי־משבר.
על כן מוטב
שתימנע בקפדנות
ממריבות, מצעדים בל־ז
2ביולי -
אוגו ס ט
ומתבוסות _ ו 2ב

תי־שקולים

רומאנטיות, השבוע. מו־תר
לך לקחת הלוואה קטנה — בתנאי שאתה
תעשה איתר, משהו יוצר. אל תהיה קנאי.

סירניו
אלוף

בנימוס, באלגנטיות ובשקט, את מסוגלת
בהחלט למרר את החיים לאלה הסו*
בבים
אותן. מוטב ש־לא
תעשי זאת דווקא
השבוע. ככלות הכל,
ייתכן שתתחרטי, אחר
כן, על שקילקלת לעצמן
קשרים, ניתקת
יחסים או סתם פגעת 11110 באנשים קרובים. ההשפעות
המרגיזות ה 22ב אוק טוב ר -
22 בנובמבר
לוחצות עלין, השבוע,
עלולותלפוג — אם
רק תחזיק מעמד ולא תשקע במלחמות
בטחנות-רוח. לבשי אפור או חום בהיר.

הרמת

תכשיר הפלא הפינלנדי העולה על כל האס-
עצים המקובלים — עתה להשיג בישראל
המחיר עתה 5.40ל״י בלבד
המפיצים: מעבדות קליאו, טלפון 961100

משקלות

כיצד

מגלה

7תרגילים אלה יכולים
לפתח לך גוף שרירי וחסון
תוך 49 שניות ליום!
חוברת

גם השבוע עומד בסימן
של התכתבות עם ארצות
רחוקות. עם זאת,
בפעם הראשונה, מתגלות
לפניך אפשרויות־

תימרת וכוח־הרצון שלך
גובר והולך. תוכל לש נות
דברים רבים הט1
21 נאפריל -
סן: במאי
עונים שינוי, בחייך, ות״
חילת השבוע — הימים
ד׳ ,ה׳ ,ו׳ — הם המתאימים ביותר לזה.
הסתכל מסביבך ובתוכך, החלט — ופעל.

פירנין מ ח סל קשקשים לחלוטין!

1619

!,זאזנ״ס

11 ווו1

הופיע * היסטוריה של מלחמת ששת הימים * מאת
אריה חשביה * מבוסם על מחקר קפדני ושיחות עם כל אלופי
צה״ל כמעט, עם קצינים וחיילים, וכן אזרחים יהודים וערבים
* המקיף, המהימן והמרתק שבכל ספרי הנצחון * כולל 32 עט׳
צילומים * רק 8.90ל״י * ספר־תאום ל״נכתב בקרב״ *
ספר מלחמת ששת הימים כתוב בידי הלוחמים עצמם * 70
סיפורי־חיילים 64 ,עמ׳ צילומים * אף הוא, עכשיו 8.90 ,ל״י.

חינם

מגל ה לך כיצד לפתח, ב ד רן קצרהומד הי מ ה, מ בנ ה
גוף של מ רי םמשק לו ת — ללאהרמתמשקלות
ללא מ טי לי גדורים ללאהזעה וללא תרגול
ממו שך ומייגע. ה קד שלכן 49 שניות ליו ם בל בד.
ה תו צ או ת מו ב ט חו תמהר פי ארבע. א ם כל שריריך
לא יזכו ב כו ח חדש ודינמי א ם לא ת הי ה מו צ ק •ו תר,
חז ק יי ת ר, שרירי יו ת ר, לאת של ם לנו פ רו ט ה. שלח
א ת התלו ש עוד היו םותקבל חינ ם חו ברת צבעונית
מ צוייר ת ב על ת 24ד פי ם.
הואמד גי ם
.1זהוד יי בפר אווו, אלוףהרמתמשקלות אנג לי
ל פני ךאתסדרתתוויל׳ ה £1 <-א ז 0 1ז ו \ 111.1.מהפשו טי ם, בני 7
ה שניו ת. אנוער בי םשתר גי לי םאלה. יצ סכו כו חחדש בשריריו־ מהר !
שי טהמדעית זו ל פ תו ח כו חוג מי שו תמא וז ני ם, דו רשתממךרק
49 שניו תליום ; ת רגי ל 7ה שניו תהמודגםמשמאלמפתחחזה
גברי ש רי רי ו מו צ ק.

יש גבול לבטלנות ! כמד, זמן אפשר לשבת,
לחלום, ולא לעשות אפילו את הדברים הטובים
ביותר עבורך, ואף

אלה המוגשים לך על
טס של כסף? אם תמשיך
כך, בן־קשתים,
אתה עלול לאבד ברגע שלא הזדמנות אחת תשוב משך שנה או יותר.
מה עוד שכל יקי־ריך
ומקורביך מוכנים
23 בנובמבר -
20 בדצמבר
לעזור. הרבה במיפגשים
חברתיים: זה טוב בשבי
ל ך. ואת, בת־קשתים: אל תסתבכי בהר״
פתקת־אהבה קלה ומטורפת, לא השבוע.

. 2תרגיל זהמפתחאו תן ז רועו ת ת פו חו ת
שרירים הנע רצות כל־כך על הנ ע רו ת ו הנו ר מו ת
ל קנ אתם של הג ב רי ם.

. 3וכך ת שיג אתהמ בנ ה ״ ה מ שו ל ש״ האת -
ל טי ו הי פ ה. כ ת פיי ם מו צ קו ת ו מו ת ניי ם ו־י
ר כיי ם צרים.

. 4תרגיל פ שו טזהמפתח שרירי גב רבי־עו
צמההמ שווי ם לך אתהמראההק שו חעם
כל תנו ע ה וצעד.

.5תרגיל זהמפתחאתז רועו תי ךונוסןב הן
עוצ מה. הו א בונה כו ח גברי בידיך.

זה בא — ואת צריכה
להיות מוכנה לזה, מבחינה
רוחנית וגופנית
כאחת. על כן אל תרבי
באכילה, שמרי על עצמן
מהצטננויות, אל תעשי
מאמצים רבים מדי
ובעיקר — שמרי על
ו 2בדצמבר ־
19 בינואר
עצמן מן הבחינות הבהאופייניות
ריאותיות

ייתכן שתזדמן לן נסיעה, בן־גדי: קח
אותה בשתי ידיים. זוהי הזדמנות בלתי־חוזרת
רצינית מאוד, שעשוייה להביא לשינוי
טוטאלי וחיובי בחייך. אולם עליך להיזהר
מפזיזות. לבשי הפעם כתום או ארגמן.

!<xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx

.6וכ אן תראה כיצד תוך 7שניות ליו ם
בלבד תו כללפתחכת פיי ם גבריו ת רחבות•

גזור ושלח היום • -

. 7ה פו ךאתהב טן הטפוחה
מו צ ק של שרירי ם.

חוברת חינם
נא לשלוח לי פרטים מ ל אי ם אודות תכנית ה״
ז 1<.£1ז ¥ 0 1וי 8 0 1 .1 ,יחד עם הצעתכם הנדיבה לנ קיון
חינם בו 14י מי ם בביתי.

שם המשפחה -ם ם 0 0םםםם

שם פרטי...

עיר

י! 60־*

1״נעז

רחוב .

״בולוורקר״ (ז<.£1ן ז 01׳\\8011,ז שרות של. המועדון. המוסיקלי
מחלען ה למוצרים מיוחדים, איזור התעשיה ב׳ ,אזור

ספרים מקור צדיק בדורותיו
מיסדר הלוחמים; תרנגולים על

גשר הירקון מזאת חיים חפר, ציורים
מרסל ינקו ויוסל ברגנר. הוצאת עמיקם
ולוין אפשטיין) .לאנגלים ולצרפתים אין
משוררים לאומיים. הם יושבים כבר שנים
על אדמתם, בתור עמים, עם הכרה לאומית
ותרבות לאומית, ואין להם שאיפות המאה־דות
אותם בגעגועים הזקוקים לפה של
משורר גדול. לרוסים, שהתעוררו מאוחי,
היה פושקין. הספרדים, בזמן מאבקם עם
פראנקו גילו את סרוונטס, וליהודים היה
ביאליק.
מה זה משורר לאומי? משורר לאומי
הוא אדם שקשה לו להבין בין הנעשה
בנפשו מבחינה אישית ומבחינה כללית.
בימים כתיקונם קשה מאוד לבטא את
שאיפות העם. היום, למשל, שנה לאה-
מלחמת־ששת־הימים, העם שואף לטלוויזיה.
מי שלא היה בחו״ל שואף לחו״ל.
אבל בימי מלחמת־ששת־הימים, כשחיים
חפר כתב :״ויצדיע הרמטכ״ל ויאמר: אדוני
המלך הר הבית שוחרר.״ הוא ביטא את
השמחה של כולם על מאורע שקרה לעם
כולו.
וזה גם מה שקורה כשהוא כותב:
״חטיבה שלמה של לוחמי מצדה ואנשי
בר כוכבא הגיבורים והאמיצים וליד נלחמו לצידס בקשתות ובחצים
של כל
אלה שמענו היטב את הצעדים

קנה לידידיך את אשר ה ״ ת קונה לעצמך !

ש לחג ־ מבחר משקאות שנווק
עוטוק 1בדן

הברנדיהגד ־ ודיבתנורי ,

פזמונאי חפר
כימעט לאומי

/ו < טו ח 0 0 ) 8 4ז 5
פרסים ר. ד .ר נתנזוז צייום. ר מוט!!

יז דן ר ־ ט

ו־ ד־יי

מקלט הרדיו המשוכלל המצטיין
בקליטה מעולה 8טרנזיסטורים רמקול גדול,
המעניק איכות
וגליל מעויינת.
^ אנטנה פנימית

־ 2 5 9ל־> בלבד
להשיג בחנויות החשמל המובחרות
הסוכנים :

אלקטרו ויסטה כע״מ,

ניקום אימון נק־*ו

הנרצחים והטבוחים והשדודים ^ של כל
אלה שמתו מכיוון שהם יהודים.״ הוא הרעיו
את הלבבות משום שהוא ביטא את מר,
שכולם הרגישו ולא ידעו איך לומר.
מילאהתרגש? לכן, כשבזמן האחרון
קוראים לחיים חפר משורר לאומי,
יתכן ומגזימים קצת. אולי ששה ימים לא
מספיקים לשם כך. אבל אין ספק שבמשך
ששה ימים הוא עשה לדור הזה מה שעשה
ביאליק זמן ארור יותר לדור התחייה.
כשמעיינים במיסדר הלזחמים, המלוות
בציוריו המרשימים של מרסל ינקו, מתעוררים
השירים שבתוכו ומדברים: השיר על
החייל שבא להרגיע את האמא של חברו
״ובכן תדעי לך גברת כהן, שכל המפקדים
כולנו מטפלים בבן שלן כאילו היה הבן
דואגים שיאכל וישתה בזמן, ו־שלנו
מכביס
לו את האוחז! שלא ישתובב אלא
ישן.״
ואחר־כן־ ,לאחר הניצחון :״הם יוצאים
מותן המטוסים המרוסקים ומן הטנקים
השרופים -¥הם קמים מאחורי הסלעים
מעבר לדיונות ומתוך תעלות הקשר ^
גיבורים כאריות עזים בנמרים וקלים כנשר
^ והם עוברים אחד אחד בין שתי שורות
המאכילים אותם ממתקים ו־מלאכים
זאני
מביס
עונדים על צווארם פרחים
אלה האחים
בהם והם כולם שמחים
שלי, אלה האחינז.״ מי לא התרגש מזה?
בספר השני רואים חיים חפר אחר, מעוטר
בפרפרים עליזים וליצנים עפים באוויר של
יוסל ברגנר. הוא שר שירים לדינה ברזילי.
פזמונים משעשעים מלאי הומור על
השכונה, על הנשים שעולות לו על כל
החושים, ועוד ועוד. ועל זה אפשר להגיד את
מה שאמר רש״י על הפסוק ונוח היה צדיק
בדורותיו: הוא היה צדיק בשביל הדור
שלו, הסביר רש״י, ואילו היה חי בדור
צדיקים היה צדיק יותר.
העולם הזה 1619

תמרורים
נולד. בן בכור לעיתונאי אברהם
ממלך (כהן) ,חבר מערכת השבועון
הדתי פנים אל פנים, בבית־החולים ביקור
חולים׳ בירושלים, שנוסד לפני 110 שנים
על־ידי אבי סבו של בנמלך, הרב אברהם
יעקב כהן.
הולדתו ה־ 45 של
יום
נחוג .
חיים גורי, יליד
תל־אביב שעל אף
כאיש־פעלתנותו
מלחמה
(קורס ההגנה
בצ׳כיה, מפקד
פלוגה בפלמ״ח הנגב)
נשאר אפוף החולמנית הילתו
של משורר. את
הראספר־ה
סירה
פרח־שלו,
שון

פירסם מייד מלחמת אחרי
חש״ח; עם שיחרורו גורי בחר בקאריירה עיתונאית
(דבר, למרחב) בה הצטיין, בין השאר,
כיוצר אגדות יוסף ג׳י התמהוני.
נחוג יום הולדתה ד,־ 59 של ימימה
אכידר־טשרנוביץ׳ סופרת ובתו
של סופר, אשר סיפרה הראשון בעברית
התפרסם בהיותה בת . 12 תחילת לימודיה
בעברית היתד, במוסקבה, והם נמשכו בגימנסיה
הרצליה ובבית־המידרש למורות בתל־אביב.
לכן מיזגה בכתיבתה את נטיותיה
כמחנכת, גם בכותבה ספרות בלשים (שמונה
בעקבות אחד) .נישאה לאלוף יוסף אבידר,
שכיהן לאחר מכן כשגריר ישראל במוסקבה.
הכחישה .
שחקנית הקולנוע ה־ג׳יגה
איטלקיה

לולובריג׳ידה,את

סיפורו
של עיתונאי
איטלקי, כאילו
ילדה במלחמת העולם
השנייה בן לקצין בלתי־חוקי
הוורמאכט הגרמני.
העיתונאי צירף לכתבתו
תמונה של
המאהב הגרמני ושל
בנה־כביכול, שהוא
כיום בן 23
וחי בגרמניה —
דבר שדחף את לולו
הסוערת להגיש נגדו
תביעה על הוצ־דולוכריג׳ידה
את־דיבה.

פטר. בגיל ,58 מרדכי כץ,
האיש שהשגיח על השתלמותם הרעיונית־פוליטית
של אלפי משתתפי־הקורסים של
בית ברל. את ראשית דרכו בארץ, לפני 32
שנה, עשה כחבר קבוצת־עולים של מכבי
הצעיר וגורדוניה, התיישב במושב ומאז
1951 כיהן כמזכיר בית ברל של מפא״י.
נפטר. בגיל ,58ד״ר אחמד פר־אנסים,
לשעבר שר בממשלת אלג׳יריה, ואחד
מראשי המרד שסילק את הצרפתים מ ארצו.
רופא שהתחנך בפאריס, הוא הצטרף
לתנועה שגיסו, פרחאת עבאס, עמד בראשה.
כאשר התמנה עבאס ראש ממשלתה הזמנית
של אלג׳יריה, צורף פראנסיס כשר האוצר
והכלכלה. ייצג את הפל״ן באו״ם, שם נפגש
גם עם מייסדי הוועד הישראלי למען אלג׳י־דיה
החופשית. בן־בלה הרחיק אותו מהממשלה.

פטר בגיל ,62 הפרקליט והעיתונאי
דויד פורטר, שנולד בביירות להורים
מאנשי העלייה הראשונה, בדרכם ארצה. כבוגר
הרצליה ראה את עצמו חלוץ מגיני
השפה העברית בארץ, למד משפטים, בחר
לאחר־מכן בקאריירה עיתונאית, כאחד מעורכי
הבוקר.
נפטרה. בגיל ,64 הלנה פטר
אנקוכה, האשד, היחידה שהגיעה לדרגת
אלוף־מישנה בצבא הצ׳כוסלובקי, צברה
תוך כדי כך את מירב אותות־ההצטיי־נות
של ארצה• היא לחמה בשורות הבריגדות
הבינלאומיות בספרד, הצטרפה אחרי
כיבוש ארצה בידי הנאצים לבריגאדה ה־צ׳כית
של הצבא האדום, זכתה בעיטורים
סובייטיים רבים. על גבורתה בקרב. עם כניסת
הצבא הסובייטי לפראג, החודש, נתקפה
בדיכאון, שלדעת ידידיה החיש את סופה.
נפטר. בגיל ,68 הרב צבי יצחק
פרידמן, האדמור מהוסיאטין, שהיה צאצא
של הרבי ישראל מרוזין בדור חמישי. הוא
מת ערירי, ללא צאצאים, ובזאת באה השושלת
לקיצה.
העולם הזה 1619

היא שונה...היא אחרת!

< 1א 1י

רנה ואלי אביבי מזמינים את כל אוהדי אכזיב להפגנת־עם נגד
והמלחמה הבאה

המועצה האיזורית סולם צור, רשות הגנים הלאומיים, מנהל מקרקעי
ישראל, ואגף העתיקות.

קברט סטירי
במועדון

הכונו להפגנה באכזיב

״בר־ברים״

בן־אביגדור

ההפגנה תיערך ביום שני, א׳ דראש השנה,23.9.68 ,
בשעה 9.00 בערב.
פרטים

נשנון

הבא.

הצגות בכורה
יום ד׳ 11.9

ב־9.00

יום ד;׳ 12.9

ב־9.00

יום ב:׳ 16.9

ג־9.00

כרטיסים במשרד ״לאן״ ,באוניברסיטת

ובערב

ההצגה

במועדון

העמקת הייצור של טלריזיה ״אמקור״
השבוע יצאו למפעלי נורדמנדה בברמן שבגרמניה המערבית המהנדס הראשי
של ביח״ר לטלויזיה אמקור־אמרון, מר יצחק בן דוד, ומר גיורא יגאל, טכנאי
הייצור של המפעל. הם ישהו במפעל הייצור ובמעבדות החקר של נורדמנדה
מספר שבועות כדי לבחון את אפשרויות העמקת הייצור המקומי ב״אמקור״
והרחבת הפריטים שיכללו במקלט.
נורדמנדה הנמנה עם גדולי יצרני הטלויזיה באירופה מייצא ל־ 135 ארצות.
היתה זו החברה העולמית הראשונה שהתקשרה בהסכם ידע עם ישראל על אף
החרם הערבי.