גליון 1620 מתאריך 18 בספטמבר 1968

מפיקדילי סירקוס לככר דיזנגוף,
מקרנבי סטריט לרחוב אלנבי ־
הדגש הוא על הצעירים;
והמגמה באפנה היא ׳טרילין׳ ־
הסיב המודרני המשתלב בעולמנו
התוסס והדינמי.

׳טרילין׳ עם צמר,
׳טרילין׳ עם כתנה,
ו־^ססן ׳טרילין׳.

׳טרילין׳
הולך א תך לכל מקום

מכתבים

ייייייייי

שנה טובה!

מבניץ־האו״ם הגדול והריק שבז׳נבה,
שווייץ, אני שולח לכם ברכה במאמציכם
לעורר את מצפון־העולם בבעיית הג׳נוסייד
בביאפרה.
קבלו, עם ברכת שנה טובה זו׳ את תקוותי
שקולכם לא יהיה כקול קורא במידבר.
חזקו ואמצו!

א.ג. פריהא!,?/

ז׳נבה, שווי-ץ

• התודה לקורא פריהאוף ולכל יתר
קוראי העולם הזה ששיגרו אלינו ברכות
לשנה החדשה ולחגים. את כולם נברך בברכת
שנה טובה — שנת־שלוס בר־קיימא.

הפוגרום כתחנה
האווירה ששררה ביום רביעי לפני שבוע
בתל־אביב היתד. אווירה של פוגרום.
זה רק מראה כמה שאנו מידרדרים ב מישור
המוסרי, בגלל המצב המדיני. לא
נוכל להתנחם בכך שהיה זה רק מיעוט
שערך את הפוגרום.
כשפרחחים עסקו בפירוק המסעדה עדית,
הצמודה לקולנוע מרכז, הסבירו דובריהם
לעוברים־ושבים הנידהמים :״הם העסיקו
ערבים!״
נימוק זה הספיק לנוכחים.

משה גלילי,

פתח־תקווה

ברכה למונעים
לאחר שתי התפו צצויות,
בירושלים ו־בתל־אביב,
התפרעו
צעירים זועמים ו חיכו
ערבים החפים מבלי מפשע >—
לדעת אם אלה מני־חי־פצצות
או לא.
אלד״
חמומי־מוח
הנטולים כל חוש־מינימאלי,
אחריות

רק שלא עזרו
אלא קילקלו בצורה סומף זדונית.
אם יימשך תהליך
זה, ייהפך המצב לבלתי־נסבל, ימנע כל
יחסי־שכנות טובים בין יהודים לערבים.
במקום שהמשטרה תנסה לתפוס חבלנים,
היא היתד, ותהיה עסוקה גם בריסון המת פרעים.
משום
כך ברכתי הנאמנה למדינה ׳,למוסדותיה,
שלא חסכו אמצעים לתפוס את
המתפרעים. צריך להעניש אותם בכל חום־
רת־הדין — ובמיקרים מסויימים, לראות
דין חוליגאן כדין חבלן.

רוני סומד,

בני-ברק

רפורמים ועולים
צדק ח״כ אורי
אבנרי כשטען, כי
מדיניות איסור ה תפילות
הרפורמיות
ליד הכותל המערבי
תכשיל את העלייה
המבוקשת כל־כך מ־הארצות־ר,רווחה
מערביות.
רבים

היהודים ה להם אמריקאיים נימאסו
העדר חו פש
הדת, המיגבלות
הרשמיות ויתר הבמדינה
איסורים,
מודרנית
כישראל. שלא לדבר על הפעלת הדת
התנכ״ית, בעידן־האטום, ההופך את עצם
הדת ללעג ולקלס.
צריך להיות חופש־דת — אפילו ליהודים
רפורמיים מסוגי!
פרד קוגוס, ניו־יורק, ארחיב

אנו טסי ם ישר למקום הולדתו
של ״ הוספ ה״ :ביח״ר ״פי אג׳ו״
שבאיטליה, בכדי להשתתף בקורס לקטנועי למכונאות
השתלמות

שרות ״ו ספ ה״ בארץ הוא מן המעולים בעולם, אך אנו מקפידים תמיד לרכוש ידע נוסף ומשפרים בקביעות את
רמת הטפול והמוסכים. חלקי חילוף מקוריי ם ל,,וספה״ תמצא אצלינו תמיד, בכמות בלתי מוגבלת ובמחירים
נמוכים בהרבה בהשוואה לכל קטנוע אחר.
לכן, כשאתה קונה ״וספ ה״ — רכשת את הקטנוע הטוב בעולם, קטנוע שיזכה בטפול מסור, החזקה זולה, ושרות
ברמה בינלאומית.
האמת היא שקטנוע ״ו ספ ה״ נזקק לעיתים רחוקות לטפול — אולם כשיזדקק לכך, ימצא עצמו בידיי ם נאמנות.
גורמים אלה מעניקים ל״וספה״ שמירת־ערך, וכשתרצה לטבור אותו, תקבל מחיר כפול מכל קטנוע אחר.
למכירה בתנאים נוחים ובתשלומים בכל סוכנויות ״ו ספ ה״ בארץ.
הסופנים הראשיים לישראל:

״עופי״ —

רה׳ הסדנה ,6תל־אביב, טל 821865 .

* למכירה בגלל פירוק * חשוב

• הקורא קוגוס הוא מחבר הסילון
האידי־אנגלי הידוע, אידית על המקום, ה מהווה
אוסף של מישפטים ומינוחיס אידיים
בתוספת מיכתמיס, פיזמונים ובדיחות.

ציונות חילונית

300 ממ״ר על שטח של

העולם הזה 1620

ולדוגמניות לשחקנים

אין צורן להיות רקדן
מקצועי כדי לרקוד גי?

אולם לתעשיה

מקפחים בישראל ובאמריקה כאחת את
לימודי ד,״ציונות החילונים״ וכוונתי ל־ציונית
מעשית, מאז ,1880 ולא לציונות
הריגשית ו/או התנכ״יוע
ישראל שולחת לאמריקה שליחים רבים
שמטרתם לעודד עלייה, אך שלמעשה גור מים
יותר נזק מטוב. בורותם במה שנוגע
(המשך בעמוד )4

חברה לרכב בע״מ,
1 0ז 0ז נ 1 * 1 / 1 €

שמעון לוי,

ד־,רקדן־וו־,כוריאוגרף
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועודומיקצב.

דונם

באזור־התעשיה בכביש פתח־תקוה

קורסי״בוקר וקורסי־ערב
( 2שיעורים בשבוע בכל קורס)

פרטים ! טלפון 914343

פרסים: סל— 03.00( 26 17 13 .
10.00 לפנה״צ; 20.00— 17.00 בערב).

מכתבים
(המשך מעמוד )3
לעובדות־יסוד רבות של הציונות החילונית
לא תסולח, ממש.
נראה שנבחרו למסעות־עינוגים על חשבון
המדינה, משום שהיו להם פרוטקציה או
קשרים טובים, ולא משום שהיו מסוגלים
לעבור מיבחן או מיבדק ציבורי־פומבי, ביחס
לתפקידים שעליהם למלא בחו״ל.
שליחים אלה גם מודים בגלוי שאין להם
ידיעות אקדמאיות, מסבירים ש״ציונות חילי־נית״
אינה מהווה חלק מחוק־לימודיהם.
הפילוסוף הערבי הגדול, אל־גאזאלי, כתב
במסתו כיצד על תלמוד־הדת להתקיים:
״אם שקר מאפשר לאדם להשיג תוצאות
חיוביות, שקר זה מותר.״ תועמלנים ערב יים
ואנטי־ציונים אנטי־שמיים אחרים נוכחו
לדעת, שהם יכולים להפיץ תעמולת־כזב
ללא חשש שמישהו יכחיש את דבריהם —
יען כי יהודים ולא־יהודים כאחד אינם
יודעים את העובדות.
חיוני, איפוא, לגייס את היהדות בישראל
ובאמריקה, ולהקנות להם את מידע־הציונות
הבסיסי. זאת אפשר לעשות רק על־יוי
תוכנית־חינוך מתאימה בישראל ובאמריקה.
אסור לישראל לסמוך על ״רבנים״ אמריקאים,
שיילמדו את תורת הציונות החילונית. הם
חוששים לסיר־הבשר שלהם.

עו״ד סול 1ן,

דטרויט, ארה״ב

גיבורים משונים?
לא פעם נהניתי למיקרא העולם הזה. מובן
שעיתונכם זקוק לדיעותיו המקוריות ול־חלקיו
הפיקאנטיים לצורך קיומו. ברם
גליונכם 1618 נדמה שהחטיא מטרתו. כוונתי
לכתבות האלוף ״רה בשאבאבו וכן לאן
הולכת אן. גיבורים יפים מצא לו העולם
הזה!
על מה נחלץ העיתון להגן דווקא על
אותו פישפושע? ראוי׳ לגנות את הצעיר,
חסר־האחריות ונטול־רסן שסיכן ופגע ב־עוברי־אורח,
שלא לדבר על גניבה בחיפה.

גדעון קניספל,

חיפה

#העולם הזה לא הגך על שאבאבי,
מסר אינפורמציה כפשוטה. אולם עבירותיו
של שאבאבו היו פעוטות בהשוואה להתנה גותו
של איש־ציבזר וקצין־בכיר, שסיכן את
העוברים־ושבים הרבה יותר.

פנים רבות לאמנות
לא רק הצייר תומרקין רואה את האדם
(העולם הזה .) 1616 מוזרות בצורות
גם ילדי חאן־יוניס ראו אדם מסויים —
משונה
— כצורה
ושמו עבד־אל־נאצר
ביותר: כאליל, בעל דיוקן של מלאך־שלום
המחזיק יונה בידו, אך גם בעל־טיל, המופיע
ברקע ציוריהם של ילדים אלה שנמצאו על־ידי
צה״ל.
קוראה, כפר־סבא

תמונה.

הנאה

נשיא־מצריים

כמלאן־שלום

— ראה

ממשית...

כל בוקר וערב במקלחת של אל-סגון ״נקה 7״.
״נקה 7״ מטהר את נקבוביות העור ומאפשר לו
נשימה חופשית. לכן הוא מעניק לן יום מלא
רעננות ושנת לילה שלוה.

תוצרתביח ״ ר נקה ב ע ״ מ •

המפיצ ים

היחידיםחב רת

נ ור ית בע ״ מ

ציור נאצר המלאך

קורס

לדוגמניות

נא לפנות בכתב אל החברה לארגון תערוכות בע״מ׳
ת. ד ,2425 .תל־אביב.
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בדוקדם.

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1620

אקוה ולוה ־ המתנה המתאימה לגבר

ייי1

1 0 6

לאחר הגילוח, התז מעט אקוה ולוה, והבטח לעצמך התחלה
מוצלחת ליום מהנה. אקוה ולוה קריר, מרענן ו.״גברין
היא תאהב זאת ...ואתה תהנה מהרגשה מצוינת.

4411/1 1 ¥ 4

11114108ש

מוצר של

מיוצר גיטראל פ׳׳י בלמו! בע״נו * המפיצים ־ ז 1נ׳ נורית גע״גז.

העולם הזה 1620

: 24.4.68 מתגלית זהותו של מפקד
״אל-פתח״ ,שכינויו המחתרתי אבו-עאמר

27.12.67ג רפ״י חוזרת למפא״י, דויד
בן־גוריון פורש, נשאר בודד בזירה

״ איני מסכים אף למילה׳אתת שאתם כותבים,״ אטר לי השנה איש הממלא
הפקיד מרכזי בתיי=הרווז טל האר*״ .אבל הודה לאל. שאתם קיימים. לפעמים
נדמה לי שהקול שלכם הוא הקול הנורמלי האחרון׳בישראל״.
£אוחו איש התכוון לומר בי העולם הזה. בשנה ה־ 18 לקיום המערכת
הנוכחית, לא הגסרף ל^קאקופוגיה 1הכלליתשל.שהבנות לאוטות וקישש
ו! 0בדו־)דתי שהציפה את* מדינ תנו בשנת חשכ״ה,

£בוו ד אי, היה פי תוי להצסרף למקהלה, למה לא? ה!־ אפשר לוקשי•* /י כ £ /
סופולריו ת זו ל ה, קוראים, אפילו בותרים* למה׳לא להגיד לגי בו ר סה שהוא
.דוגת לשמוע?

: 17.1.68 פטמה ברנאווי, מניחת הפ צצה
בקולנוע ״ציון״ ,מובאת למשפט

$התשובה לכף היא כל=בף פשוטה, מאיגי מסוגל אף •להסביר ולנמק
אותה?

ה מ 0

וייס

הזד;

לש 8

קייס

השבועון

512.6.68 צעיר פלסטיני רוצח את
הסנטור רוברט קנדי, במדינת קליפורניה

״£ף לא הקמנו אוחו בתחליף לסם משכר, הקפנו אוחו בדי• להגיר את
האמת, כפי שאנחנו רואים אותה -לא״האמת השימחיח של המאורעות החיולפיה,
המוגאים את בי טו ״ ם בעחוגות היומית, ב ר דיו ובטלביזי ה -אלא האמת
העמוקה יו תר, המשתקפת מגיחוה^הווה על רקע תהליכי העבר והעתיד.
? •2ני סי נו לעשות זאת גם השנ ^ורק אתה, קורא יקר, י בו ל לשפוט
אם הצלתנו, אם ל או.

הרום

בוו!

דקר

האבודה
1 31.1.68 צוללת חיל־הים ״דקר״ טו-
בעת, בדרכה לארץ, מבלי להשאיר עקנות

לא היתה זאת שנה קלה. היא העמידה אותנו בבל שבוע מחדש בפני
בעיי ה עדינה מאד* איך להיות גמודים ל אירועי הבסתון, שהיו האירועים
העיקריים של השנה, סבלי להיגרר לקייאות־הידד אווי ליו ח, מן הסוג
שהוא עתה כל־עף מקובל אגלנו בישראל?
£ן איך ללזות את סיבצעי צה״ל, להעלות על נם אח יו ה לו ח מיו,
לנחת את משמעות הי שגיו הרבים ו כ שלונו תיו המעטים -ובאותה שעה
לעורר למחשבה, להדיחם ב שי כרון, להשמיע מחשבה גלולה ומפוכחת?
*ק־£׳ אתת.התשובות מופיעה 7ל השער היודסי של גליוןזה, אנחנו
מקדישים אוחו י כהערכה ובהוקרה. לחבריו של איש^השגה חשכ״ח.

קו לנו נשפע עתה בארן יותר מאשר בכל עת אחרת. השילוב של קול
העתון ברחוב ו קול סיעתנו בכנסת -שילוב שהגיע, השנת לגיבו ש מלא
בעשרות יוז מו ת עתוגאיוח=פרלם נטריות, או פרלמנסריוח־עתונאיות -
הקנה לדברינו מהודה שלא היתה לה בשנים קודמות,

: 19.6.68 יגאל אלון מתמנה לסגן
ראש-הממשלה וגם לתפקיד שר״הקליטה

אותה שעה גבדה גם חהודחנו בעולם. אין ספר על ישראל שכותבו
לא ראה צורך לעמוד בהרחבה על ריעות העולס הזה ו עו ר כיו. סופדים
זזשובים בעולם כתבו כי הם רואים בשבועון המסויים את הני גו ד
האמיתי להשקפח=עולם ו של פשה דיין, ו בי גו ר ^ הסריגה ייחתך במאבק
הרוחני בי ן שגי זרמים אלה -זרם המלחמה וזר ם השלום, הגישה
הלאומגיח הגרה והגישה הלאומית־שזסרחביח,

0 1 * 3ז־מיוו? 1ו ד?

בך זכינו למחמאה ששום עתון בארן לא זכה לה עדי ין: אחת
ההוגאות החשובות בעולם גיקשח אותנו להביע אח די עו תיו הפוליטיות
של העולם הזה, המוכרות לך מזה שנים, בגורת ספר,שהופיע זה עתה
בארגוולהבריח; ושיביא אח השקפתנו לכל מקום בעולם, וגם בעולם
דערבי

•* •2הנושא ה^־כזי של גליון זה הוא מלחמת בגיבור בבני^זזושך,
בחרנו לעצמנו מקום במאבק הזה -המאבק על נפש ישראל, על דמות
המדינה סחר ומחרתיים, עמדנו בו בתשכ״ח, ונע מוד בו בשנה הבאה.
גשחד^\בעזרתך, קורא יקר -להישאר עחון לוחם, עתון תקופני,
ויחד עם זאת עחון מ ע ניין, עסון מגלה, עחון חושף, ואפילו עתון מבדר.

: 27.3.68 צה״ל הולם בבסיסי ״אלפתה״
גכראמה, בעבר״הירדן המיזרחי.

: 26.6.68 נעשה נסיון למנוע בעד
משה דיין מלהמשיך לצאת בהכרזותיו

נ ער תתש רי:
וולמידה אודי 1וי1ו־

וגאת אוד אבנר
*** נו! תשכ״ח לא ד,פכר, לשנת תזכור. לא אירעו בד, מאורעות משמחים במיוחד,
שרישומם ייזכר בהיסטוריה. לא אירע בר, גם מאורע מרכזי שהיד, בו כדי לשנות
את פני העולם, לטובה או לרעה.

תשב״ח היתה שנה של מאכר, ומלחמה -המלחמה הניצחית של מי־אור
בבני-חושד.
שום צד לא נחל בו ניצחון מכריע. כמו קרב בין שני כוחות שווים, התקדם פעם צד
אחד ופעם יריבו, כשהחזית משתרעת על פני העולם כולו, וגורל הקרב דומה לנדנדה.

הל חחת
ובכל זאת — בסוף תשכ״ח היה מצב־הרוח של האנושות קודר הרבה יותר מאשר
בתחילת שנה זו. כי בשנה ד,־ 5728 לבריאת־העולם על־פי ספירת היהודים, נחלו בני־חושך
ניצחונות דרמאתיים.

אותם המאמינים כאלוהים, נאלצו להודות שוכ כליכם כי דרכי
אלוהים תמוהות הן.

בגי־זווטזך
מה מן התמונות הדרמאתיות ביותר של השנה היו חמונות־זוועה — תמונות שהחרידו
כל אדם במיזרח ובמערב.

גופתו עול ציה גבאדה מוצגת לראווה עדין׳ הורגיו

שתי תמונות הראו את גופותיהם של קורכנות של התנקשויות,
וכשני המיקרים נרצחו לוחמים של כני־אור.
הכומר מארטין לותר קינג, האיש שסימל בגופו את ההימנון המסעיר של המאבק

הרוג גדול אחר של תשכ״ח, ארנסטו (״צ׳ה״) גכארה, שנרצח אחרי שנפל בשבי
אויביו. גם יריביו של גבארה, כמו מיליוני חסידיו הצעירים ברחבי העולם, הודו כי היה
אידיאליסט צרוף, שלחם את מלחמת העשוקים והנדכאים, מלחמתם של בני־אור.

לשוויון הגזעים — ״אנו נתגבר נקטל על־ידי כדור מרובהו של צלף לבן. ועוד בטרם
הגליד פצע זה בגוף האנושות, קטל כדור של אקדח את האח השני בשושלת המדינאים
הצעירים — רוכרט (״כוכי״) קנדי, שהתגייס זה עתה מחדש למלחמת השלום, ושנרצח
בידי צעיר פלסטיני קנאי.
בובי קנדי שכב על הדפסה, כשזרועותיו פרושות כצלוב — ובכך הזכיר את תמונתו של

נצחונותיהם של כני־חושף כשנת תשב״ח לא קטלו כורדים ורמים.
עמים שלמים נפלו כשנה זו קורכן להסתערותם של כני־חושך, הסתע רות
אשר האופטימיים כעולם האמינו כי שוכ לא תיתכן.
בתשכ״ח הגיע לשיאו רצח־עם נתעב — הרצח של עם כיאפרה, על זקניו וילדיו. הוא
הוכיח כי דבר לא השתנה מאז כילו הנאצים את מלאכתם המחרידה ביהודים. שוב נמצאו
מעצמות אדירות, שדיברו גבוהה על קידמת־העמים, בשעה שהן סיפקו את הנשק לרוצחים
— תותחים מבריטניה, מטוסי־מלחמה מברית״המועצות. שוב נמצאו האדישים השאננים,
שסירבו להתערב.
ושוב נמצאו הטובים, שליבם דאב, אך שלא היו מוכנים לצאת משיגרתם העלובה מול
פני רצח־עם שאיים על חיי מיליונים.
שאננות זו מול פני שואה שפקדה עם רחוק, בן הגזע השחור, נעלמה כאשר נדרם עם
אירופי, בן הגזע הלבן. האונס המתועב של צ׳כוסלוכקיה קומם את מיטב האנושות ורק
הוכיח תוך כדי־כך מחדש את חוסר־ר,אונים של המצפון האנושי, כשהוא עומד מול הכוח
הברוטאלי של מעצמה שעבדנית.

בני־אגר
ף יצחונות אלה של החושך מצטרפים לתמונה קודרת מאוד. אילו היתד, זאת התמונה
4השלימה של תשכ״ח, היתד, שנה זו נזכרת לדראון.

אולם לכל הניצחונות של כני־חושד כתשכ״ח היתה תכונה משותפת
אחת, ששינתה את התמונה: בולם באחד לא היו אלא תגוכות על

התקוממותם של כני־אור. כל ההתקוממויות האלה נכשלו -אך כעצם
התפרצותן העידו על עוזה של הרוח האנושית.
רוח השינוי, רוח החופש, רוח הדור הצעיר פשטה בעולם של תשכ״ח, כפי שלא פשטה
בכל שנה קודמת מזה דור. במיזרח ובמערב היא נופפה דגלים חדשים.

הדגלים נקרעו, אף הרוח נשארה.

הנוער האמריקאי

וובדס קנדי מוסל על רצפת הגרון -דקת אחו׳ שגורר

המהפכה של בני־אור התחילה בראשית תשכ״ח, כאשר התקבץ
מכל רחבי ארצות־הברית והסתער על הפנסאגון — מיקדש־האבן המחומש שהוא סמלה
ומישכנה של אמריקה החמושה.
היה זה שיא חדש בהתקוממות הנוער האמריקאי, שהחלה באוניברסיטות ושר,ציפה את
הארץ כולה — התקוממת נגד מולך־ומלחמה ששתה את דם העוללים בוויאט־נאם, ונגד
אלילי הגזענות ואי־הצדק, שהרסו את אמריקה מבית.
התקוממות זו חגגה את ניצחונה כאשר הוכרח לינדון ג׳ונסון להודיע כי שוב לא
יציג את מועמדותו לנשיאות. היא חגגה ניצחון נוסף כאשר נחל מועמד־השלום, יוג׳ין
(המשך בעמוד סו)

״ 8^ 1ה6נוו ח8רח
(המשך מעמוד )8

מק-קארתי,

הצלחות מדהימות, וכאשר נפתחו בפאריס שיחות־השלום לסרס מלחמת

ויאט־נאם.
אולם בסוף תשכ״ח הונחתו מכות ממאירות על התקוממות זו. שני המועמדים הסופיים
לנשיאות הם זרים לרוח השלום והנעורים, והשלום בוויאט־נאם עוד נראה רחוק. רציחת
קינג וקנדי רשמה כישלון זר, של התנועה באותיות של דם.

אלא שבינתיים עברו גיצים מן הלהבות של העולם החדש אל העולם
הישן.
הנוער הגרמני התקומם נגד שיגרת הזקנים, לאומניותם המזוייפת וצבאם שקם לתחייה.

1נערה מניפה דגל אדום בראש הפגנת הסטודנטים בפאריס
משם עברה הלהבה לצרפת, בה עלה הנוער על המיתרסים כדי להפיל את שילטונו של
שארל דה־גול המזדקן, ואת כל המימסד השמרני הקפוא — הבורגני והקומוניסטי — שאותו
הוא מסמל. בתריסר ארצות מערביות אחרות נערכו מרידות קטנות יותר.

תנועה זו נכשלה בתשכ״ח, למרות הצלחותיה המפתיעות, שהזכירו
תמונות מן המהפכה הצרפתית.
רודי דוטשקה הגרמני(״דודי האדום״) נורה ונפצע קשה בראשו. דני כהן*
בנדיט גורש מצרפת. הגנראל שארל דה־גול נחל ניצחון עצום בבחירות, והמימסד הגרמני
ישב לבטח.
מדוע ניכשלה התנועה בשנה זו? מפני שהסתבכה בתיאוריות המעורפלות של פילוסוף
גרמני־יהודי, הנרי מרקוזה, תחת להציב לעצמה מטרות ברורות הניתנות להשגה מדינית
וחברתית.

הדגל השחור, הדגל הרומנטי של האנארכיזם, אינו מוביל לנצחון -
מכיוון שאין לו יעד מעשי.

גבעורים ירג\2יגז תח־רן אגזפארט־ אתגז
^ ם הגיבו בני־חושך במערב על התקוממות בני־אור, הרי נכון הדבר שבעתיים בעולם

^ הקומוניסטי.
איליה ארנבורג כתב בשעתו :״גם אם יכסו את העולם כולו בשיבבה של אספאלט, יצמחו

חסידי דה גול ממלאים את שאנדאליזה בהפגנת נגד
גבעולים ירוקים ויבקיעו את האספאלט.״

שנת תשכ״ח היתה שנת הגבעולים הירוקים, שניסו להבקיע את
האספאלט האדום.
תחילה מרדו הסטודנטים בצ׳כוסלובקיד, ובפולין. בפולין הם נתקלו מייד בהתנגדותו
האטומה של המימסד האדום, מוגרו בכוח. רוח־החופש הוכתה, ובמקומה השתלט הדיכוי
הביורוקראטי, שהניף את הדגל הנתעב ביותר בהיסטוריה האנושית — הדגל האנטי־שמי.
כצ׳כוסלוכקיה הצליחה ההתקוממות. היא הכניעה את המימסד המקומי, הציתה ניצוץ
של חופש, שהפכה לתבערה לאומית מאירה למרחקים.
אורו של לפיד זה הגיע לכל רחבי הגוש המזרחי, ואף לברית־המועצות עצמה. הנוער
הסובייטי מיצמץ בעיניו וגם בו התעוררה הכמיהה הגדולה.

על בן באה מבת־הנגד הברוטאלית של ברית־המועצות, הכיבוש
האכזרי והכניעה לכובשים. יותר מכל מאורע אחר, הוא הטביע את
חותמו על תשב״ח.
ניצחונם של בני־חושך נראה מושלם. אולם
אין ספק כי הרוחות החדשות של תשכ״ח
לא מתו. הם הפסידו כמה קרבות — אך הם
לא הפסידו את המערכה, המערכה של
דורנו במלחמת־הנצח של בני־אור.

איש הש1ה גזשכייוז

מה פעמים בשנת תשכ״ח חדרו ה־
^ מאורעות הבינלאומיים לעולמו של ה־אי־ם
הישראלי והסעירו אותו עד למעמקי
נפער. מרד הסטודנטים בפאריס, רצח־העם
בביאפוה, הפלישה לציכוסלובקיה, הפכו
שלושתם למאורעות מקומיים מבחינה נפ שית.
איש־השנה של תשכ״ח יכול היה לה יות

הוא לא היה כזה.
כי דני כהן־בנדיט, גיבור הרגע, לא
הפך מנהיג אמיתי, בעל מטרות ברורות
ודרך ברורה להגשמתן. ואילו אלכסנדר
דובצ׳ק, שנראה ברגע מסויים כמועמד
יחידי לתואר איש־השנה, נשבר ברגע המכריע,
קיבל על עצמו תנאי־כניעה שנתגלו רק
בסוף תשכ״ח בכל חומרתם המבעיתה.
לכן היה איש־השנה של תשכ״ח, בעיני
האדם הישראלי, בן עמו שלו.

הוא היה איש שסימל את המהדורה
המקומית של מלחמת בני או
-.כבני־־חושך.
הוא לא יקרא מאמר זה, המוקדש לו.

טאנק סובי טי פולש ללב פראג. נתקל בחומר בוער ועובר על פני ההמונים הזועמים

הוא אחד מקורבנות תשב״ח -
אריק רגב.

יט השנה ושבייח
ך * גליץ הראשון של העולם הזה בשנת תשכ״ח הקדיש

| | את שערו לחיפושים אחרי נערת־המחתרת הכושית,
שהגיחה פצצה בקולנוע ציון בירושלים. הגליון האחרון
היה מוקדש לליל־הרימונים בתל־אביב ולדו־קרב התותחים
הגדול לאורך התעלה.
מבין 50 גליונות העולם הזח בשנת תשכ״ח הקדישו —
כימעט שניים מתוך שלושה — את שעריהם הראשיים
לענייני הביסחון הפנימי והחיצוני.

זהו, כקיצור נמרץ, הסיפור של תשב״ח -
שנה שעמדה כל כולה, מא׳ כתשרי ועד כ״ט
באלול -כסימנם של קרבות בלתי־פוסקים

• חודש סיוון עמד בסימן הוויכוחים הפנימיים בין
שרי ישראל על תואר הקיצוניות• בעיקר השתדלו שאר
השרים לבלום את פיו של משה דיין. בקרב לחיסול חוליית
חבלה, במטע־ד,בננות ליד יריחו, הצטיין צעיר בשם גד
מנלה, שזכה לצל״ש בכראמה.
• חודש תמוז, שהתחיל בביקורו של עבד־אל־נאצר
במוסקבה, שתוצאותיו בולטות בחימוש הצבא המצרי, ראה
את הניצחון הפסיכולוגי הגדול של אירגוני־החבלה —
חטיפת מטוס אל־על והבאתו לאלג׳יריה.
• חודש אב, בו נמשכו המאמצים לשיחרור המטוס,
והתרבו הסימנים לעירעור מעמדו של עבד־אל־נאצר במצריים,

ש ח״ליס חו!ה3ח
לאורף קווי הפסקת־האש, ומאבק כלתי־פוסק
עם מחתרות ערביות בשטחים המוחזקים.
השנה הראשונה אחרי הניצחון המזהיר ביותר בתולדות
צה״ל היתד, גם השנה הרחוקה ביותר מן השלום.

דובר צה״ל הודיע,..

ניין חודשי תשכ״ח הוא כסקירת הודעות דובר צה״ל,
וברשימת חללי ישראל.

• חודש תשרי עמד בסימן המצוד אחר הנערות
הכושיות, מניחות פצצת ציון, וטיבוע משחתת חיל־הים
אילת. התגמול המוחץ — הרעשת בתי־ר,זיקוק בסואץ —
הסיח את הדעת מן המשמעות ארוכת־הטווח של ו,מיקרה:
בפעם הראשונה הופעל טיל, נשק בלתי־שיגרתי המבטל
במידה מסויימת את הפער בין איכות הלוחמים.
• חודש חשוון היה רגוע — יחסית.
• חודש כסלו היה רגוע אף הוא, כאשר המדינה
התייחדה עם זכר גיבור ביטחוני מתקופה קודמת — אבשלום
פיינברג. גילוי קיברו, מתחת לתמר שצמח מגופו, הרעיד
את מיתרי הלב.
• חודש טבת עמד כולו בצל האסון הימי השני -
טביעת הצוללת זקר, בנסיבות שלא הובהרו עד סוף תשכ״ח•

הביא לליל־ד,רימונים הגדול הראשון בירושלים, ולפוגרום
הגדול בתושבים הערביים. במצוד אחרי חולייה נוספת של
אל־פתזז, נפלו שני חיילים — גד מנלה ואריק רגב. בחודש
זה גם הגיעו שני הסיגים הסוריים, בנסיבות מסתוריות.
• חודש אלול הביא את מלחמת־הטרור ללב־תל־אביב,
כשהוא מפיל פצועים בתחנה המרכזית ומביא לפרעות
מכוערות.

מאורע זה, יחד עם יום־התותחים לאורף
הסואץ והמשך המלחמה הבלתי־פוסקת לאורן*
כקעת־הירדן, הוא האות לבאות -לקראת
תשכ״ט.
השלום רחוק מאוד.

הרגע הגדול חלף

ובדה זו כשלעצמה, הנראית כה טבעית ומובנת
מאליה בסוף תשכ״ח, לא היתד, טבעית כלל בראשיתה.

אז רווחו עדיין תקוות רבות לסיום מהיר
של המלחמה.
משה דיין הפריח את סיסמאותיו היפות על ההידברות
עם ערביי פלסטין, נפגש עם המנהיגים שם, נתקבל על־ידיהם
בכבוד מלכים.
עכד־אל״נאצר הכריז על נכונותו להגיע לידי ״פתרון

אתת מאלמנות צוות ..אילת״ בהלוויה
הכל המתינו ליוזמה מצד ממשלת־ישראל .״נדיבותו של
המצנח״ היא נושא חשוב בפולקלור של עמי המיזרח.

הרגע הראשון אחרי המלחמה הוא מיבחן
לתבונתו ולבוח־דמיונו של בעל־היוזמה.
אולם הרגע חלף. מנהיגי ערב שקעו חיש־מהר שוב
בשיגרתם הקודמת, באשר כמויות אדירות של נשק סובייטי
מאפשרות להם להעמיד פנים כאילו לא קרה דבר המחייב
שינוי־ערכים. מנהיגי־ישראל, בגלל סיבות משלהם, לא היו
מסוגלים ומוכנים לשום יוזמות יוצאות־דופן, שקעו אף הם
חיש מהר בשיגרתם הקודמת.
״הפסדנו קרב, אבל לא הפסדנו את המלחמה,״ אמרו
מנהיגי ערב .״הישראלים שיכורי־הניצחון אינם רוצים בשלום,
ולכן אין ברירה אלא להתכונן למלחמת הבאה.״
״ניצחנו, אבל הערבים לא למרו לקח,״ אמרו מנהיגי
ישראל .״הערבים מוכי־התבוסה אינם רוצים בשלום, ולכן
אין ברירה אלא להחזיק בבל השטחים, להתבצר ולהתכונן
למלחמה הבאה.״
בין שני המחנות עמד העם הפלסטיני, אוכלוסיית השטחים
המוחזקים — הגורם היחידי במרחב שהיה מעוניין באופן
חיוני בפתרון של שלום, במהרה. אולם הוא היה חלש מדי
מכדי להביא לפתרון כזה בעצמו — ומנהיגי ישראל התעלמו
מקיומו, בזילזול גובר והולך.

בך נוצרה קרקע־הצמיחה לתופעה שהיתה
חלושה כראשית השנה, ושהתגכרה בהדרגה
במשך השנה -פעולת אירגוני-החבלה הפלס טיניים.
מבחינה
צבאית הם היו גם בסוף השנה בלתי־יעילים,
וחבריהם נתפסו בנקל, כשהם מוסרים איש את רעהו לידי
החוקרים. אך מבחינה מדינית ונפשית גבר כוחם במרחב,
מעשיהם מילאו את עתוני העולם, והם זכו לאהדה גוברת
והולכת בדעת־הקהל העולמית, הרוחשת חיבה טבעית לחלש
הלוחם בחזק.
פעולתם של אירגוני־החבלה בישראל, בשטחים המוחזקים,
לאורך הירדן ובחוץ־לארץ — והמלחמה בהם מצד חיילי
צד,״ל, שרותי הביטחון ושאר זרועות ישראל — היוו את
הנושא העיקרי של תשכ״ח. נילוו אליהם מיבצעי־המלחמה
נגד צבאות־ערב לאורך קוי הפסקת־האש בתעלת־סואץ,
בירדן וברמת־הגולן.

הנר׳ המחתות שהניחה את הנצצח בקולנוע..ציוך על סבסד הואשמיס
• חודש שבט ראה את התלקחות קו הירדן והפיכתו
לחזית שנייה שותתת דם — חזית שלא נרגעה מאז.
• חודש אדר היה מוקדש לתגובה. אחרי שורה של
פעולות־מצוד בביקעת־הירדן, הלם צר,״ל בכפר כראמה. תוך
כדי כך נסתבר כי ארגוני־החבלה הפלסטיניים השתלטו
למעשה על איזורים נרחבים מעבר לירדן, הפכו שם כמעט
לגורם ריבוני.
• חודש ניסן הביא לדאגה גוברת, נוכח התמקמות
חיל־הים הסובייטי בים התיכון, מול חופי ישראל ומצריים.
מיפנה היסטורי זה, שרוסיה חתרה לקראתו במשך מאות
בשנים, הפך מאז מרכיב קבוע בכל שיקולי הביטחון.
• חודש אייר גייס את המדינה כולה למאמץ הנראה
כיום מיותר למדי: קיום המיצעד הגדול של יום־ד,עצמאות,
בשכונות הערביות של ירושלים.

מדיני״ רמז שיהיה מבוסם על פירוז סיגי, בינאום עזה,
הפסקת ד,לוחמה בישראל, מעבר חופשי בסואץ ובטיראן
ויישוב הפליטים, אך לא על חוזה־שלום רשמי, ומשא־ומתן
פנים־אל־פנים.
באווירה זו נראו דברי ההתרברבות של אירגונים כמו
אל־פתח כשרידים אוויליים מהתקופה שלפני״המלחמה.
בעיתונות העולמית פורסמו מאמרים שהעידו על ראשיתו
של חשבון־נפש גדול בעולם הערבי, כמו מאמרו של ססיל
חורני, הוגה־הדיעות הלבנוני, שקרא לערבים להסיק לקח
מן המלחמה ולהכיר במציאות. המלך חוסיין דיבר באותה
נימה בעת ביקוריו באירופה.
ההלם של המלחמה, ניצחון־הבזק והתבוסה הניצחת —
כל אלה יצרו לשעה קלה אקלים נפשי שאיפשר תזוזה
מכרעת במרחב, שינויים דראסטיים באמצעות יוזמות נועזות.

כסוך תשכ״ח חיה השלום רחוק יותר, ושפי־כות־הדמים
רכה יותר, מאשר בתחילתה.

האימוביליזם הגדול
שנה כזאת לא יכול היה שום עסקן פוליטי לזכות
. 2בתואר איש־השנה — אלא אם כן היה מתגלה המדינאי
הדגול, שהוא משכמו ומעלה גבוה מכל עמיתיו — האיש
המסוגל להביא את השלום.

בצמרת ישראל של תשב״ד לא היה איש
בזה.
לא חסרו, כמובן, הכרזות פוליטיות. האזרח הפשוט
יכול היה לקבל את הרושם כי מנהיגיו ושריו עסוקים
בתחרות מאראטונית של נאומים, הפגזה מרוכזת ובלתי־
(המשך נעמוד ) 14

איס הסנהתס־נתו
(המשך בעמוד ) 12
פוסקת של הכרזות והצהרות, שבאו למשוך תשומת־לב
ולכבוש כותרות. אך תוכן הנאומים הצטרף לאפס גדול.

בגיזרה החשוכה ביותר של החיים הלאו מיים
-גיזרת החתירה לשלום -היו מנהיגי
ישראל קפואים באימוכיליזם גדול.
היו לכך כמה גורמים.
הגורם הבולם ביותר היה הרצון המשותף לשמור על
ממשלת־הליכוד־הלאומי. ליכוד זה משקף את העובדה
שההבדל בין המפלגות הוותיקות, ממנחם בגין עד מאיר
יערי ויעקוב חזן, נעלם והולך, בעוד שהאינטרסים
הכלכליים המשותפים לכולן, הולך ומתגבר. לאיש לא היה
עניין לפרק אותו.

מכיוון שכל החלטה, כפל כיוון שהוא, לגבי
עתיד השטחים המוחזקים, היתה מביאה כהכ רח
לסירוק הממשלה, נמנעה החלטה בזאת.
הגורם השני היה טמון באחת התופעות הגלויות ביותר
של תשכ״ח — המלחמה לחיים־ולמוות בין יורשי־העצר,
בעוד המלך הזקן ופמלייתו מסרבים להסתלק.
בעיקבות תופעה זו ניכרו בישראל הסימנים הראשונים
של תהליך, שהיה מיוחד עד כה דווקא לארצות ערב:
השילהוב ההדדי של יצרי ההמונים והמנהיגים.

כדי לזכות באהדת הציבור, משתדל כל מנהיג
לעלות על חברו בהכרזות נוקשות, מלחמתיות
וקיצוניות. בבד הוא יוצר אווירה ציבו רית
שהיא, מצידה, מבריחה אותו להשמיע
דברים שאין הוא מתכוון אליהם.
דוגמה בולטת לתהליך זה היתר, פרשת ״מתנחלי״ חברון.
קבוצה זו של לאומנים דתיים קיצוניים נשלחו לחברון,
על חשבונו של בעל־עיתון עתיר־הון, כדי להביא ל״ייהוד״
העיר ולסיפוחה לישראל. תוך כדי כך רימתה את המושל
הצבאי, הפרד, את פקודותיו באופן רצוף, הודיעה לו רשמית
שאינה מקבלת את מרותו בעניינים עקרוניים. חסידיה ראו

העסקנים לחסן על ירזשת השלטון 1 -התחר1
ביניהם בהכרזזת קזצ1ני1ת. מלחמתינת ונזקשזת
דבר תמיד לעמדה הקיצונית ביותר.
המאבק על השילטון התנהל, איפוא, ללא זיקה לרעיונות.
משה דיין סמך על יחסי־הציבור המצויינים שלו, על פולחן־
גיבורים שאינו תלוי בדבר.

אין ספק בי כסוף תשב״ח היה דיין האדם
הפופולרי כישראל, ובי היה נבחר לראש־הממ-
אילו זה הלה תלוי בהכרעה ציבורית. שלה היה מנוי וגמור עם יריביו ומתחריו למנוע זאת.

הם העבירו את ההכרעות למנגנון של מפא״י
ודאגו להבטיח מנגנון זה לעצמם. לצורך זה ביצעו שתי הפיכות, זו אחר זו.
תחילה מינו את יגאל אלון׳ לסגן ראשיה,ממשלה, בתקווה
שיהווה בתפקיד זה מישקל נגדי לדיין. אחר־כך עשו צעד
יעיל יותר, מינו את פינחס ספיר למזכיר מע״י. בכך
הבטיחו כי כוחה של מפלגת־העבודר, יקובץ לאגרוף —
וכי אגרוף זה יהיה אגרופו של אדם השונא את דיין.
תוך כדי כך נעלם שמעון פרם, הקורבן הגדול של
תשכ״ז, עוד יותר. בשנת תשכ״ח הפך דמות טראגית,
מבודדת, כשסיכוייו לחזור לעמדת־כוח קטנים והולכים.
אך השליטים האמיתיים היו הזקנים — והם לא חלמו
למסור את השילטון, לא לדיין, אף לא לאלון או לאבן.
לקראת סוף תשכ״ח היה כימעט בטוח כי לוי אשכול
יוסיף לעמוד בראש רשימת מע״י לכנסת הבאה, וכי יעמוד
גם בראש־הממשלה שתקום לאחר הבחירות.

מאבקים אלה הסיחו את הדעת מן ההכרעות
המדיניות הגדולות. הן לא יצרו את האווירה

בחוזר,־שלום רישמי״ — ימנע כל החלטה, מכיוון ששום
מנהיג ערבי אינו מסוגל לקבלו.
אם היה ספק כלשהו לגבי כוונותיו האמיתיות של אשכול,
הרי הפריך אותן אשכול בנאום קטן בכנסת, על בעיית
הפליטים. אשכול סירב ליישב אפילו פליט אחד בשטחים
המוחזקים — ברמזו כי שטחים אלה יסופחו ברבות הימים
לישראל, ולכן אין להניח בהם ״פצצת זמן״ בצורת
אוכלוסייה ערבית מיושבת.

ייתכן שאשכול היה נסוג, בעל כורחו, מעמדה
נוקשה זו, אילו הופעל עליו לחץ חמור
מבחוץ או מבפנים. אך המצב הבינלאומי של
תשב״ח גרם לכך ששום לחץ כזה לא הופעל
בחוץ, והמצב המפלגתי מנע כל לחץ מבפנים.
שאר שרי הממשלה היו שותפים כולם לגישתו זו של
אשכול, בגוונים אישיים שונים.
דיין ראה את עיקר תפקידו בהרדמת האוכלוסייה הערבית
בשטחים המוחזקים, כדי למנוע התלקחות של התקוממות
או טרור. לשם כך דיבר על ״מינהל עצמי״ של הערבים
בשטחים, באותם הימים בהם הטיף בפני כינוס־נוער
להתפשטות בלתי־פוסקת של ההתנחלות הציונית, דור אחרי
דור, בכוח הכיבוש.
אלון שם את הדגש על הסיפוח המיידי של ביקעת־הירדן,
והקמת קיבוצים בה.
אבא אבן התרכז בניהול מאבק מדיני בצורה שתציג את
ישראל בשוחרת־שלום מושבעת, מבלי לעשות דבר שיקרב
שלום של ממש, הכרוך בוויתורים.

כל הגוונים האלה הצטרפו לקשת אחת.
כתוצאה מכך לא עשתה ישראל בכל שנת תשכ״ח אף
מעשה אחד כדי להעמיד במיבחן המציאות את ההצעה
לכרות שלום גלוי ורישמי עם ממשלה פלסטינית, בדרך
של הקמת פדרציה בארץ־ישראל.

בל חלקי השילטון הסכימו כי עדיף הסטא•
טום־קוו, של חוסר שלום תוך החזקה בשטחים.

זקנים־זקנים וזקנים־צעירים

אור מציאות פוליטית זו, לא היה ממש בדיבורים
הרבים על ״מרד הצעירים״ ועל ״חילופי דורות״.

למרד־הצעירים יש ערף רק בשהצעירים נוש אים
בליכם ובפיהם בשורה חדשה, הנוגדת
את שיגרת הזקנים.
שהרי זה צריך להיות טבעו של צעיר: להבין את
המציאות המשתנה של תקופתו, לנתח את אתגריה בהגיון
חדש, להגיע למסקנות מעודכנות יותר מאשר התשובות של
הזקנים, שגובשו במציאות אחרת.

בארץ לא היה שחר לכל אלה. התשובות
של אשבול, שגובשו כשנות העשרים לאור
האתגרים של שנות העשרים, נתקבלו על-ידי
הצעירים בתשובות לשנות השישים.

עשה ד״ן וראש־עיו״ת וועול״ס, סו׳ זן ולפ ומצביעים עד אתר< ל־ד הכותל
מפירי

המרות

בה המשך מפואר של מסורת הפורשים,
הלאומית בתקופה שלפני קום המדינה.
אל המתנחלים האלה נערך מירוץ של מנהיגים ושרים,
כשכל אחד משתדל להציג את עצמו כפטרונם הבלעדי
והחוקי. לא דמגוגים מקבוצות־ד,שוליים, אלא גם אישים כמו
יגאל אלון ומנחם בגין, ראו חובה לעצמם להופיע
ולהצטלם בחברתם. ואילו משה דיין, הנפגע העיקרי של
הפרשה, ניכנע בפני המתנחלים פעם אחרי פעם, כשהוא
חוזר בו מן ההוראות שהוא עצמו נתן למושלו הצבאי.

בסוף העמיד את עצמו במקומו העלוב של
נער־שליח, הממלא רק את הוראות הממשלה
-כעניין הנמצא כולו כתחופ-אחריותו.

סמרטוטיזם קולקטיבי
ך ילוי קולקטיבי זה של סמרטוטיזם בצמרת המדינה,
של התפטרות מן האחריות, של שיעבוד עניינים גורליים
לתמרונים אישיים קטנוניים במאבק על השילטון — היו לו
השלכות מרחיקות־לכת, הרבה מעבר לחברון ולשכם.

הוא התבטא, בין השאר, ככד ששום אדם
מראשי ישראל לא ייצג עוד עמדה ברורה
וחד־משמעית. הגמישות הפכה סיגנון כללי.
איש כמו אבא אכן, שהיה חשוד כ״יונה״ ,העמיד פני
נץ. איש כמו אלון מצא לנכון להציג תוכנית שיש בה
החזרת־שטחים, במיקרד, היפוטטי שאינו מציאותי. איש כמו
דיין השמיע את כל הדיעות לחילופין, אך חזר בסופו של

הדרושה כדי שמישהו ינקוט יוזמות נועזות,
העשויות להביא למיפנה היסטורי.

שטחים במקום שלום
ד מתחת לכל הסיבות האקטואליות האלה, התחבאה
סיבה שלישית לאימוביליזם הממשלתי — סיבה עמוקה
יותר, שורשית יותר. סימל אותה לוי אשכול.

למראית־עין זהו אדם נוח לכריות, גמיש
מאין כמוהו, שוחר-שלום מטיכעו. למעשה,
שונה לוי אשכול לגמרי מתמונה זו.
אשכול בשנתו ד,־ 72 הוא אום קפוא במחשבותיו ובי
דיעותיו. האדם שעסק במיטב שנות חייו בהתיישבות
ציונית, רואה גם עתה את תפקידו העיקרי בהתנחלות.
לשם כך היה מנוי וגמור עימו להחזיק בכל השטחים,
ליישבם בהקדם האפשרי. אולם בניגוד לצעקני־הסיפוח,
שתבעו הכרזות דרמאטיות, דגל אשכול בקו הפוך: לדבר
על שלום, לסחוב את העניינים, עד שהעולם יתרגל.

הקו של ״עוד דונם ועוד עז״ ,קו ״הציונות
המעשית״ ,ניצח בדמותו שד אשכול שוב על
הציונות ה״מדינית״ של שוחרי-ההברזות.
למראית־עין היה אשכול ״יונה״ ,נמנע ממעשים רועשים,
נתן לאבא אבן להכריז כי ישראל מקבלת את החלטות
מועצת־ד,ביטחון, ועוזרת לשליחות השגריר גונאר יא״
רינג. למעשה שוכנע אשכול על־ידי אבן כי הקו הרישמי
של ישראל — ״הסדר רק במשא־ומתן ישיר, שיסתיים

בהעדר הבדלי־גישה בין צעירים וזקנים, הופך המאבק
ביניהם למלחמת־כסאות פשוטה, מלחמה ביולוגית בין
פמליית־המלך לבין פמליות יורשי־העצר.
העם הבחין בכך, ולכן לא התרגש מכל המאבקים האלה.
המלחמה האמיתית בין הדורות לא תתנהל בתוך המישטר,
בתוך מע״י או בתור הליכוד הלאומי״ .היא תצטרך להתנהל
בין המימסד כולו, על כל דורותיו, ובין בעלי גישות חדשות
מחוצה לו. בשנת תשכ״ח היה מאבק זד, עדיין בתחילתו.
לכן לא הפך שום עסקן מפלגתי או איש פוליטי אישי
השנה של תשכ״ח. דיין, איש־השנה של תשכ״ז, לא הפך
איש־השנה הזאת. לא אבן, לא אלון, לא גולדה מאיר, לא
פינחס ספיר ולא אשכול עצמו יכלו לזכות בתואר זה.

בי בל המאבקים ביניהם היו בלתי־חשובים
בעיקרם, כלתי־רלבנטיים לגורל המדינה ולאת־גר
העיקרי העומד בפניה, שהקיז את דמה
מדי יום כיומו.

המחדל והמחיר
^ מו תמיד בהיסטוריה האנושית, כאשר נכשלים המדיני
£אים, נקרא החייל לתקן המעוות ולשלם את המחיר.
העסקנים התקוטטו ולחמו על ירושות. הדמגוגים נאמו
וחיזרו אחרי העיתונאים.

החייל יצא בלילה, להרוג או ליהרג.
הוא לא השתכר מן הנאומים, לא התערב במעשי הפוליטיקאים.
אם היו לו מחשבות משלו על מעשיהם ומחדליהם,
הוא כלא אותם בליבו.
הוא ידע רק כי אין שלום, כי המציאות מטילה עליו
תפקיד גורלי, וכי עליו לעמוד בו.
החייל הוא היה איש השנה של תשכ״ח
הלוחם, שקנה כדמו ובחייו את הביטחון כשנה
שבה לא הביאו המדינאים את השלום.
נציגו הבולם ביותר בתשכ״ח היה אלוף־מישנה אריק רגב.

איט ה8נה 0911

^ מחרת כיבוש ירושלים המיזרחית כינס שר/הביטחון
את מפקדי חזית־המרכז ואת ראשי־המימשל
המיועדים לגדה המערבית, ומסר להם את החלטתו להרוס
ולהסיר את כל המחיצות והמחסומים בין שני חלקי־העיר
— כדי לקבוע מייד את העובדה המוגמרת של איחודה.

ההחלטה היכתה את השומעים בתדהמה. היא צילצלה
באוזניהם כנועזת, מסוכנת וחסרת־הגיון. גל של לחישות
עבר באולם. אבל איש לא העז להתקומם נגד החלטתו של
השר.
כאשר סיים דיין את דבריו, התרומם קצין צעיר בדרגת
סגן־אלוף וביקש את רשות־הדיבור.
״אדוני השר,״ אמר ,״האם אינך חושש שהחלטתך היא
מוקדמת מדיי״ אחר־כך מנה באוזני דיין את כל הנימוקים
הצבאיים והביטחוניים נגד החלטתו.

פשפיים, העיר דיין רק הערה אחת .״אישי
הצעיר,״ אמר ,״לא חשוב מה היא דעתף.
חשוב רק שהיה לך האומץ לקום ולומר אד

האיש שלא היסס להתנגד לדעתו של השר הממונה עליו
(.ושהודה מאוחר יותר בטעותו) היה קצין אלמוני בעיני
דיין. רק ימים אחדים לפני כן, בעת הקרב על ירושלים,
ראה אותו דיין לראשונה במטה פיקוד־המרכז, כשהוא רכון
על מפות ומפקד בקול צרוד, בעשרות מכשירי־קשר, על
מהלכי היחידות השונות בחזית.
כי אריק רגב, מי שהיה אז קצין־המיבצעים של פיקוד־המרכז,
האיש שניהל למעשה את המלחמה בגיזרה היר דנית,
צמח בעשר השנים בהן נותק הקשר בין דיין לצד,״ל.
הוא היה אלמוני לגבי דיין — כשם שהיה אלמוני לגבי
הציבור. הוא נמנה על אותו דרג של מפקדי־צה״ל ששמם
אינו מתפרסם בעיתונים, ושאסור לפרסם את תמונתם.
לציבור נודע שמו, לראשונה, בסוף יולי תשכ״ח, כאשר
נהרג מפגיעה ישירה של כדור בראשו — בעת מירדף־
צנחנים אחרי יחידת אל־פתח בביקעת־הירדן.

בדרגתו שכבר יעדו להם את שרביט הרמטכ״ל — מנהיג
מלידה; מקרין סמכות; נערץ בשל פיקחותו, חריפותו וה־יידע
המיקצועי שלו; אהוב בשל תכונותיו והקסם המאגנטי
של אישיותו.

,,הוא היה חייל שההצלחה דחפה אותו קדי מה.
אכל הוא היה מאוד לא מיליטאריפט בטי פוסו.
הצבא לא היה עבורו דבר שבקדושה.
הוא היה בריא. זאת היתה העבודה שלו, והוא

אריק רגב, במעמדו ובתפקידו, את המשימות
שהוטלו על צה״ל כשנת תשכ״ח.

קיבל אותה כמו שהיא, מתוף ידיעה שצו־יד
לעשות את זה טוב.״

כקצין אג״ם של פיקוד המרכז היה אחראי לתיכנון ול ביצוע
ההחזקה המעשית, הצבאית והאזרחית כאחת, של
הגדה המערבית, לחיסול הטרור באיזור זה ולחסימת־הגבול
מפני חדירות־חבלנים.

גיבושו של נער עברי

יותר מבד קצין בודד אחר בצה״ל איפיין

שתי עובדות בולטות לגבי כושרו בתפקיד זה: הוא היה
האחראי למיבצע־האבטחה של מיצעד־צה״ל ביום־העצמאות
בירושלים, שעבר ללא כל תקלה; והוא היה האחראי לחסימת
קו־הירדן, ובתקופת אחריותו זו — חודשיים עד נפי לתו
— נתפסה כימעט כל חוליית־חבלנים שניסתה לעבור
את הנהר. בתקופת פיקודו על חטיבת־צנחנים בביקעת הירדן
נהרגו במירדפים כ־ 60 חבלנים, לעומת חייל ישראלי אחד.
האיש שבגיל כה צעיר יכול היה לזקוף לזכותו רשימת-
הישגים מפוארת זו, היה שונה מכל דמות מוכרת של איש־צבא
במעמדו ובתפקידו. אמרה האשד, שהכירה אותו יותר
מכולם, אילנה אלמנתו:

אף אריק נשאר כמשק. אותה תקופה נראו
עוזכי־הקיכוצים כבוגדים. אריק, נער רגיש
ופגיע, שנשלח על-ידי המשק לכית־ספר מיק
צועי בחדרה, לא יכול היה להשלים כקלות
עם הקרע.
לימים היה מספר כיצד התבייש, בבואו למשק, להיכנס
־1״דר-האוכל — כדי שלא יצביעו עליו כבנם של הבוגדים
•״!טשו את הקיבוץ.
כבר אז היה ספורטאי מחונן, עסק בכל סוגי הספורט
האפשריים, היה גם כדורגלן בהפועל חדרה. כשהתגייס
לצה״ל ב־ 1950 התנדב ליחידת־הצנחנים הצעירה. אז לא
היתד. עוד לכומתה האדומה התהילה אותר, רכשה לאחר-
מכן; והצניחה נראתה יותר כספורט וכמיבחן־אומץ.

אבל איש־השנה אריק רגב סימל לא רק את חיילי־צה״ל
האלמוניים, שלחמו השנה בחזית העיקרית של ישראל, שפכו
בה את דמם. בצה״ל הוא ייצג בדמותו ובאישיותו הרבה
יותר מזאת — את צה״ל עצמו.

אריק נמנה על המחזור הראשון של הטירונים בצה״ל
שניסו לשכנעם להתנדב ליחידת־הצנחנים. נרשמו 200 מתנד בים.
אחר־כך הציגו בפניהם את הסרט המטרה בורמה, בו
נראו יפאנים יורים בצנחנים אמריקאיים בשעת־צניחה.

״אילו היה עלי להציג,״ אמר לא מכבר אחד
ממפקדי-צה״ל הבכירים ,״דמית אידיאלית,
אפילו אוטופית, של לוחם ומפקד, אליו צריכים
לשאוף קציני צה״ל -הייתי מציג את אריק
רגב, כמו שהוא, כלי שום תוספות״.

במיפגן־צניחה שנערך לאחר־מכן, נתפס אחת הצנחנים
בזנב המטוס ונשאר תלוי באוויר. מבין ד,־ 200 נשארו רק
20 שהסכימו להצטרף ליחידה. אריק היה ביניהם.
עוד כטוראי התבלט ומשך תשומת־לב. מארסל טוביאס
רואה את עצמו כאב הצבאי שלו. מפקד־הצנחנים של אז,
יהודה הררי, בחר בו לגלם את דמות־הצנחן בסרט הראשון
על הצנחנים, חוד החנית. הוא היד, יפה־תואר, בעל כושר־גופני
בלתי־רגיל וכושר־מנהיגות טיבעי. הוא לא היה צריך
לעשות דבר כדי לבלוט משכמו ומעלה מעל חבריו. אבל
הוא עשה.

״מאוד לא מיליטאריסט״
* ש לוחמים ההופכים עוד בחייהם לאגדה — בזכות
1אומץ־ליבם, קשיחותם או מעלליהם. אריק רגב היה
לאגדה בצה״ל בזכות עצמו, בזכות תכונותיו האנושיות.
18 מבין 35 שנותיו עשה בשירותו הצבאי, והקאויירה
שלו היתר, מטאורית ללא תקדים. כשנפל, היה מפקד־החטיבה
הצעיר ביותר בצה״ל.
הוא היה החייל הראשון בצה״ל שעשה את כל הדרך,
מטוראי ועד למח״ט, ביחידה אחת. הוא היה אחד המעטים

ך* שפרצה מלחמת־העצמאות היה אריק זייז־מן
בן — 15 צעיר מכדי להתגייס. כמו הדור שגויים לצה״ל
לאחר המלחמה, לא חלם אז אריק על קאריירה צבאית
כייעוד. הוא נולד בפולין, עלה עם הוריו לארץ בגיל שמונה
חודשים, גדל עד שנתו התשיעית בתל־אביב. האב, אברהם
זיידמן, היה פועל־בניין, עובד כיום כפקיד בלישכת־המס.
אמו, שרה, סייעה לאב בפרנסת הבית, טיפלה בילדים.
כשהיה אריק בן תשע עזבו הוריו את העיר והצטרפו
לקיבוץ איילת־השחר שבגליל. עם גיוסו לצה״ל, עזבו
הוריו את המשק.

אריק. אילנה ובנם הבכור בשפת־הים

פעולותיו־,תגמול הראשונות של צה״ל לא זכו בהצלחה
ניכרת. בפשיטה על הכפר הירדני אידנה נתקלה היחידה
בכוח ירדני, נסוגה בבהלה, כשהחבלנים משליכים מעליהם את
חומר־הנפץ. אריק, שהשתתף במיבצע, נשאר אחרון כמאסף,
אסף את מיטעני־החבלה שהשליכו אחריהם החבלנים. בפשי־

מה על הכפר הירדני רנטים הוא היה היחידי מבין מפקדי
כוחות־המישנה שהצליח לבצע את המשימה — פיצוץ בית

— שהוטלה עליו.
לאחר כישלונות אלה, וכישלון־הקרב על תל־מוטילה בצ פון,
בפיקודו של ״גנדי״ (רחבעם זאבי) ,הוקמה היחידה
.101 לימים אוחדה יחידה זו עם הצנחנים.
אריק שרון נתמנה למפקד־הצנחנים. יהודה הררי, וכמה
מקציניו, עזבו את היחידה. בין הבודדים שלא היו מיוע דים
להעברה היה אריק רגב.

כאן הוכיח תכונה נוספת שציינה אותו כל
ימיו: הלויאליות. הוא עזב את הצנחנים מר צונו
החופשי, כאות נאמנות למפקדו שפולק.

אין זמן לטכניון
ך• משך תקופה ארוכה הועיד לו צה׳׳ל תפקידיה
הדרכה בקורסים שונים. אחד מהם נערך בבסיס־הדרכה
בצריפין, סמוך לבסיס־ההדרכה של הח״ן. הגדרות שניצבו
בין שני הבסיסים נהרסו, ושם הכיר אריק טוראית־רא־שונה
ויפהפיה — אילנה. כעבור שלוש שנים, כשהיה ב דרגת
סגן והיא בדרגת 0ג״מ, נשא אותה בטקס צבאי.

אותה תקופה לא היה כרור לאריק שהוא
ימשיך את חייו כקצין. היו לו תוכניות של
לימודים. פעם אן? ניגש לבחינות בטכניון.
אכל מדי פעם היה נכנע לשיכנוע־מפקדיו,
חותם לשרות בצבא־הקכע למשך שנה נופפת.
מאוחר יותר מונה למפקד קורס־צלפים ולמפקד קורס
של סיירות־הג׳יפים. כבר אז, כקצין זוטר, התגלה כאיש־צבא
בעל מחשבה טאקטית מקיפה. הוא לא היה מוכן
להניח לדבר כפי שקיבלו, להמשיך בשיגרה. את זמנו
ומירצו הקדיש לשיפור, לפיתוח ולמחשבה, תוך לימוד
בלתי־פוסק. היה זה הוא שהחל מפתח את סיירות־הג׳יפים
לדרגה של כוח־חוד לוחם לפני יחידות־השדה, עם שימות־לחימה
טאקטיות מגובשות, ברוח שועלי־שמשון של תש״ח.
ואז, לילה אחד ב־ , 1956 יצא למרפסת ביתו של ידידו
הטוב, נתי, בפתח־תקוזה, לשמע הדי־רעמים רחוקים. באופק
עלו ברקי־התפוצצויות. צה״ל ביצע אותו לילה את הפשיטה
על קלקיליה. ואריק רגב לא היה שם.

הגעגועים הישנים ליחידת־הצנחנים נעורו בו
אותו לילה.
הציעו לו תפקיד־מפתח בכוח השריון, שהלך והתגבש
לקראת מיבצע־סיני. הוא התלבט ארוכות, החליט לבסוף
לחזור לצנחנים, כמפקד־פלוגה באותו גדוד בו החל את
שרותו הצבאי.

בלי עיטורים ואותות
ך * ודשלאחר חזרתו לצנחנים, פרץ מיבצע־קדש. אריק
| | צנח עם פלוגתו ליד מצבת פארקר, במיצר־המיתלה,
אולם לא נכנס לקרב־מגע עם הכוח המצרי. משם הוביל
את יחידתו דרך סיני עד לשארם־אל־שייך. עוד לפני שהספיק
לפקד ולאמן פלוגה כפי שתיכנן, מונה לסגן־מפקד־הגדוד,
כסגנו של רפאל (״רפול״) איתן. בתפקיד זה נפצע בשעת
ניסוי באימונים.

חומר־חבלה שהוצת פגע כזרועו. היה חשש
שיצטרכו לגדעה. לאחר סידרה של ארבעה
ניתוחים ניצלה היד. אולם היא נשארה מוגבלת
ועד יומו האחרון לא יכול היה לישרה.
כשהחליט, נשלח אריק לקורס הקומאנדו של הריינג׳רס
כארצות־הברית — אחד הקורסים הקשים ביותר שעוברים
חיילי ארצות־הברית. הוא סיים אותו בהצטיינות, אולם חזר
מאוכזב. שיטות ההשפלה והשבירה שהופעלו בקורס זה
כלפי החניכים לא נראו לו כראויות לאימוץ בצד,״ל. מאוחר
יותר, כשחזר לקורס נוסף בארצות־הברית, התפלאו מכריו
שם שאין הוא עונד את סיכת הריינג׳רס — זכות השמורה
רק למעולים שבחיילי ארצות־הברית העוברים את הקורם.

לא היה לאריק משהו מיוחד נגד סמל זה.
היה זה אופייני לטיבעו שלא להצטעצע כסמלים
ובעיטורים מיותרים. מלבד כנפי־הצניחה
והדרגות, שמר את שאר העיטורים והאותות
שזכאי היה לענדם -כמגירה.עם שובו מונה כמדריך בבית־הספר לפיקוד ומטה של
צה״ל (פו״ם) ,ועוד בטרם סיים את תקופת הדרכתו שם הו צע
לו לקבל את תפקיד הסמח״ט בחטיבת צנחנים — ה חטיבה
שלו.
עתה היה ברור לאריק לקראת מה הוא הולך: עלייה
בסולם הפיקוד של יחידת־הצנחנים, כשהמטרה הנכספת היא
פיקוד על חטיבת־צנחנים — חלום שאינו נפוץ ביותר בין
רבי־סרנים בגיל .28
בכל היסודיות והשקדנות האופייניות לו, התמסר להכנת
עצמו לתפקיד. הוא למד את כל המיקצועות הקשורים בתפ קיד
זה, כולל צניחה חופשית. הוא לא עשה זאת למען
הדרגות והקאריירה. הוא פשוט האמין בעצמו, ביכולתו
לתרום לקידום יחידתו ושיטות־ד,לחימה שלה. הוא אהב את
עבודתו, ומצא בה את הסיפוק שביקש.

״הוא לא ידע לשנוא״
ך* בית, בווילה הקטנה בשיכון־הצנחנים ברמת־גן,
^ היה אריק רגב מוצא את מנוחתו מהמירוץ הבלתי־פוסק,
בו היה נחון מאז התגייס לצד,״ל.
(המשך בעמוד ) 18

בנפול אויבו יא תשגה: אויה וג בדו גופתו שו איש ,.אלפתה״ שנהוג

|איו!! המנה ₪נה

(המשך מעמוד ) 17
בעבודה היה בעל נוח־עבודה בלתי־נדלה, בעל קצב־עבודה
שרבים מעוזריו לא יכלו לעמוד בו. הוא ניחן
בכושר מיוחד לעבוד ברציפות, ללא שינה במשך ימים, מבלי
שתיפגע צלילות־מחשבתו. הוא היה מאורגן ומסודר בצורה
שעוררה הערצה. כל פעולה שלו היתד. מתוכננת ומחישבת
זמן רב מראש. כל דבר נרשם בקפדנות, ולא נמחק עד
שבוצע. הוא הקדיש תשומת־לב לפרטים הקטנים ביותר,
שקצינים אחרים בדרגתו רואים, אולי, כפחותי־כבוד ואינם
עוסקים בהם אישית.

אבל בכית היה משתחרר מאורח-חיים מיק־צועי
זה. בכית לא רצה לעשות את הדברים
שעשה כצבא.
הוא רחץ כלים במיטבח, כיבס את הכבסים, אך לא שמר
על סדר וסירב להכין ארוחה. הוא למד לבל להשתעבד
לדברים: יש מכונית פרטית, אבל לא צריך להשתעבד לה
ולהקפיד על נקיונה, ואין חובה לצאת לטייל עימה. הוא
אהב לשבת בחופשותיו בבית, להכין שיעורים עם הגדולים
שבשלושת ילדיו, שרון ורונית, לטפל קצת בגינה — אבל
גם כאן לא מתוך השתעבדות לדשא ולפרחים.
יציאות לבילויים, כמו בתי־קפה או מסיבות, היו דברים
נדירים בחייו. המרכז החברתי היה בביתו, לשם היו באים
חבריו ופיקודיו, מאזינים בהערצה לסיפוריו ויוצאים מהופנטים
מהשפעת אישיותו.

היו שפינו אותו ״ג׳ון קנדי של צה״ל״ ,בשל
החיוך שלא סר מעל פניו, והזוהר שהקרין
סביבו.
היתד, לו שפה מיוחדת, וכינויים מיוחדים שהדביק לאנשים
בסביבתו. כך, למשל, היה נוהג לפנות לאנשים בביטוי
״מון־אמי״ (ידידי, בצרפתית) .לנהג קרא ״חביבי״ ,ולפקידות
במטהו ״מיידלאך״ .הנשים בסביבתו היו תולות בו מבטים
חולמניים, והקשוחים שבגברים שבפיקודו, עד אחרון הטב חים,
לא היו מהססים להתוודות :״את הגבר הזה אני אוהב!״
מעולם לא התרתח. מעולם לא גער ונזף באנשים על לא
סיבה. כשאחד מקציניו לא עמד בקצב־עבודתו, ואריק העיר
לו על כך, לא יכול היה להירגע לאחר־מכן. הוא חזר
הביתה, הרים טלפון והתנצל.

״הוא לא היה מסוגל לשנוא, לרכל או להשמיץ
״,סיפרה אילנה אשתו .״הוא נתן לפל
אחד קרדיט, עד שהופח ההיפך.״

ואז פרצה המלחמה, כשכוחות־צה״ל בגיזרת סיקודהמרכז
מגשימים הלכה למעשה את תוכניות־המלחמה של אריק
וכשהוא מפקח על הביצוע ממטה־הפיקוד — מבלי ל־שון
לרגע.

בשלב מסויים היה צורך להביאו? 1כית־החד
לים, בדי לטפל בקולו שנאלם.
בשלב זה כבר ידעו הכל מיהו אריק. זכרו אותו לא רק
במוח מנתח מזהיר בתחום הצבאי, אלא גם כמפקד המסכן
את חייו במתן דוגמה אישית בשדה. ערב מלחמת־ששת־הימים,
בעת תקרית עם הלגיון הירדני ליד בוחן, נפצע
חייל דרוזי ונשאר שוכב בשטח, תחת אש־הירדנים. אריק
עצמו התנדב לחלצו, זחל תחת אש וגרר אח הפצוע אחריו,
למקום־מיבטחים.
אחרי המלחמה, בעומס האחריות והבעיות שהוטלו עליו
בתוקף תפקידו, חל שינוי באישיותו. נראה היה כאילו
התבגר לפתע בהרבה שנים.

הוא נהג לשתך את חבריו ופיקודיו בהתייע צויות
מפריעות, פשהוא מתוודה כפניהם בכד
כופה :״חברה, אני רק סגן-אלוך, ופה אני
צריך להחליט החלטות בינלאומיות!״
צה׳׳ל לומד אתר
תמו
היה
זה הוא שתיכנן אישית אך מערך־ההגנה של
בביקעת־הירדן. הוא תיכנן כל מוצב ועמדה, כשהוא
את השטח בצורה פנומנאלית. די היה לציין בפניו
כלשהו בשטחים המוחזקים, כדי שיצייר מייד בעל־פה
נה של השטח וסביבתו הקרובה.
כך, למשל, אם ציינו בפניו כי היתה היתקלות בזזאדי
פלוני, היה אריק פולט מייד, כבמכשיר אלקטרוני, את
תיאור השטח: מימין יש מערות העלולות להודת מקום־
מיסתור לחבלנים, ומשמאל יש באר־מים.
הוא עצמו היה יורד לבדוק את המוצבים, עד לבדיקת
שטח־אש של עמדת־מיקלע. ובצד דאגתו לפרטים הצבאיים,
לא שכח את החיילים.

אם שופרו תנאי-חייהם של חיילי-צה״ל ב•
ביקעת-הירדן, היה זה לא מעט הודות למאמציו
הכלתי־נלאים של אריק.

הקול נאלם במלחמה
* 4תפקיד מפקד״גדוד טיפס אריק במהירות לתפקיד
סגן־מפקד־חטיבה — סגנו של רפול. וכשלב בקידומו,
לקראת קבלת חטיבה לפיקודו, היה עליו למלא תפקיד
של קצין־מטה בכיר מחוץ ליחידתו. כך מונה אז לקצין־
המיבצעים של פיקוד־המרכז.
בתפקיד זה התחיל מטביע מייד את חותמו על תוכניות־המלחמה
הפוטנציאליות, שכמותן קיימות בכל צבא. הוא
תיכנן מחדש ושינה את תוכניות המלחמה העלולה לפרוץ
בגיזרתו, והוא עשה זאת בדרך הקשה, לא על־גבי מפות
בלבד, אלא תוך סיור בשטח.

חייו של שבוי -קדושים
41 מן קצר לאחר מלחמת־ששת־הימים הוצע לו לקבל
ן את הפיקוד עליו חלם: פיקוד על חטיבה במילואים.
אריק דחה את ההצעה. הוא רצה בחטיבה, אבל בחטיבה שלו,
בתפקיד פעיל בקרב.

אי-אפשר היה לסרב לו.
הוא ירד לביקעה• .איזה ביזבוז, שגבר יפה כזה יהיה

הדקות ש ל פני הסור

בביקעה!• אמרו הפקידות במטה פיקוד־המרכז .״בחודש הראשון
אני מסכימה לא לנדנד לך לבוא הרבה הביתה,״
אמרה לו אילנה, אשתו. הוא בא הביתה רק בשבתות ולפע מים
קפץ פעם גם באמצע השבוע.
חלק מעוזריו בחטיבה לא הכירוהו קודם לכן. אחד מהם,
קציך המיבצעים גדי מנלה, התייחס אליו בהסתייגות .״רפול
היה עושה ככה״ ,״רפול היה אומר כך,״ היה מזכיר לו.
אבל תוך זמן קצר רכש אריק גם את ליבו של הסגן
מנלה, לוחם קשוח ביותר שהסך שם־דבר בביקעת־הירדן.
עתה היה אריק רגב ממונה באופן ישיר על לכידת־החבלנים
ועל משמר־הירדן. הוא השתתף אישית במירדפים.
אבל שוב, היה זה הצד המיקצועי שבו שגרם לו להצטיין
בפעילות זו, לא הצד הריגשי.

״הוא לא שנא אותם שינאה עיוורת ״,נזפרת
אשתו אילנה ,״הוא התייחס אליהם, אל החב לנים
שחצו את הגבול פדי להרוס ולהשמיד,
כאל יצורים אנושיים.
״פעם, בשעת־מירדף, נפצע אחד מחייליו.
הביתה, סיפר לי אריק, :כשנפצע החייל
רדפנו אחרי האל־פתח שיירה בו, ותפסנו
אותו עלוב ומתחנן על חייו, לא יכולתי
מלבד לרחם עליו.׳

אחר־כך, כשבא
התמלאתי זעם,
אותו. כשראיתי
לעשות לו דבר

״הוא היה קיצוני במירדפים, אכל ברגע בו
הרימו ידיים ונפנעו -הוא שינה את כל יחסו
אליהם״.
המלחמה בחבלנים לא היתר, בעיניו משימה ריגשית, אלא
משימה מיקצועית .״הוא רצה להגיע למניעה מוחלטת של
חדירות־חבלנים, ויחד עם זה להימנע מנפגעים בין חיילינו,״
סיפרה אילנה.
״,כשאני משתתף במירדף, יש פחות ניפגעים,׳ היה אומר
לי. בדרך זו היה משכנע אותי לא לנדנד לו על הנשמה,
שיזהר ולא יסתכן במירדפים.״

״תראי כמה שהוא מבסוט״
* 1יום השבת, בו עמד להשתתף בחגיגת יום־ההולדת
לבתו, הוזעק למירדף אחרי חוליית־החבלנים שנלכדה
והושמדה במטע הבננות ליד יריחו.
אחרי חיסול החולייה באו קצינים בכירים לבקר את
היחידה .״חברה,״ רטן אריק ,״מה אתם רוצים ממני? היום
יש יום־הולדת לבת שלי. תנו ללכת הביתה.״
בערב הגיע הביתה, עייף, שרוף משמש, מאובק, כשהזיעה
היבשה מטביעה פסים לבנים בגב חולצתו .״אני מרחמת
עליו,״ אמרה ידידה לאילנה למראהו.

״אין לך מה לרחם ״,השיבה לה אילנה,
״תראי פמה שהוא מאכסוט״.
כמה פעמים ניצל אריק כימעט בנם מפגיעה, בשעת־מירדפים.
ולבסוף היד, זה האיש ששיכלל את שיטות־המיר־דף,
שהעלה את הרמה המיקצועית שלהן, ושהפך אותן לאמ צעי
היעיל ביותר במלחמה נגד החבלנים — אשר נפל
עצמו בשעת מירדף.
דרך מותו הוכיחה עד כמה צדק בחייו — כאשר הטיף
לייחס אנושי והגון לאוייב הנכנע. אוייב שאינו בטוח כי
חייו יינצלו, אם ירים ידיים, הוא אוייב הלוחם עד טיפת-
הדם האחרונה, הגורם לאבידות מיותרות.
אוייב כזה היה האיש שהרג, בצרור אחד ויחידי, את
אריק רגב ואת גד מנלה. אחרי שחולייתו כבר חוסלה,
הסתתר חבלן זה. תחת להיכנע, הוסיף להילחם — להרוג
וליהרג.

היתה זאת, אולי, התשובה הטראגית ביותר
לכל אותם הדורשים הפעלת פסק דין מוות נגד
החבלנים.

אריק רגב: המחיר
ך* נפלי סימל איש־השנה של תשכ״ח לא רק את הס *
-סירות ללא־גבול של חיילי צה״ל, ואת התפקיד הקשה
המוטל עליהם בעיקבות המלחמה, אשר המדינאים לא
הצליחו לסיימה.

הוא סימל גם את המחיר היקר של מלחמה

בתקופה אחרת, בארץ אחרת, היה אריק רגב לומד בטכ-
נייו׳ הופך בונה־גשרים גדול, מנצח על מיפעלי־ענק המביאים
חיים וקידמה לחברה האנושית.
בישראל של תשכ״ח, נמשך איש כמו אריק רגב —
מרצון או שלא־מרצון — אל הגוף החשוב ביותר במדינה,
צה״ל. מלאכתו היא מלאכת־המוזת, כדי להגן על החיים.
מיפעלו אינו מיפעל הבונה גשרים, אלא השומר ליד הגש רים
ההרוסים.

זאת היא תמונה מיוחדת נמינה. היא צולמה דקות
מעטות לפני שאלוף־מישנה אריק רגב וסרן גד מנלה
מצאו את מותם, בשעת מירדף אחרי חבלנים בביקעת•
הירדן. בתמונה למעלה (מסומן בחץ א׳) נראה אריק

עם קבוצת הפיקוד שלו, בשטח בו נערך הקרב עם
החבלנים, כשחם צופים אל המצוק ממול (חץ ב׳) שם
נערך הקרב, ממתינים למסוק שיעבירם לשם. מימינו
של אריק נראה כורע גם סרן גדי מנלח, שנהרג עימו.

אריק רגב, האיש שלא ראה קדושה בצבא
אלא בחיי אדם, ידיד ואוייב; האיש ששנא
עיטורים וגינונים חיצוניים; האיש שידע לא•
הוב ולא ידע לשנוא -היה האיש שסימל את
ישראל בתשפ״ח, פניה הכלתי-מעוותים של
מדינה כמלחמה.

נער ת א דר:
דוגמנית ליאורה רפידות

1 0ל חו

ומה המוקפת אויבים חמושים מכל עבר, והנאלצת
\ £להיות־ נכונה בכל עת להגן על עצם קיומה — שתי
סכנות מאיימות עליה.

הסכנה האחת היא חיצונית: אובדן העליונות
הצבאית.
איש־השנה של תשכ״ח מוכיח כי סכנה זו רחול!ה מאוד.
הוא מסמל את רמתו הטכנית של הלוחם הישראלי. יעבור
זמן רב עד שהחברה הערבית תוכל להעמיד מולו לוחם
בעל רמה דומה.
עליונות הלוחם הישראלי אינה מיקרית. היא נובעת מן
הרמה הטכנית של החברה הישראלית, מטיב השכלתה,

קיום הביטחון הוא התנאי המוקדם לכל שאר מעשיה ו הישגיה.
אומה כזאת תקציב למשימה הביטחונית חלק סביר
של משאביה הרוחניים והחומריים, תשלב את צבאה במקום
הראוי לו בחיים הלאומיים, כשהקצין תופס את מקומו בצד
המדען, המשורר, המהנדס, החקלאי והפילוסוף.

אומה בזאת רואה כמלחמה רעה מוחלטת,
שיש למנעה כבל שאפשר, ולסיימה במהרה
בשאי-אפשר למנעה.
אומה כזאת תשים את השלום בראש מאווייה, לא רק
כחזון מופשט, אלא גם כייעד מדיני. היא יודעת כי שום
היגש של החרב לבדה אינו בר־קיימא.
פולחן־המלחמה מוביל את קורבנותיו בדרך ההפוכה.
חסידו מתייחס אל החרב לא כאל רעה־שבהכרח, אלא כאל
מכשיר־עבודה רצוי וחיובי.

הוא מטיף לאמונה בי בכוח החרב ניתן
להשיג כל דבר, בנקל ובזול.
הוא מאמין, ביודעין או בלא־יודעין, כי המלחמה מטהרת
את נפש־האומה. הוא רואה בנושא־החרב את האדם העליון,
ובכל שאר חלקי האומה אברים נחותים.

פולחן־המלחמה הוא פם-משבר שקל להש תעבד
לו, סם ההורס את קורבנו ומביאו אל
אובדנו הבלתי-נמנע.

כל עוד הן שרויות במלחמה, ואובדנן בא להן ברגע שהן
מסיימות את מלאכת הכיבוש

לא התבוסה הרסה את ספארטה, אלא עצם
פולחן*המלחמה. הוא הרם אותה -מבפנים.

פרוסיה: עם לבדד ישכון
דוגמא המודרנית של פרוסיה מדגימה עוד יותר
) 1את סכנת הפולחן המלחמתי, המוריד עם שלם מפסיו
ההיסטוריים.

פרוסיה נולדה במעשה של התנהלות.
מכל רחבי גרמניה התקבצו אבירים, על־פי מתכונת
שלמדו במדינת־הצלבנים בארץ־ישראל, וכבשו אדמות במיז־רח.
כך נשתלה החברה הנחלנית הפרוסית, שחיה על
המחרשה והחרב באיזור־ספר — שהפך במהרה לליבה של
אירופה.
מה שנכבש בחרב, היה צפוי להשמדה בכוח החרב.
פרוסיה, כמו גרמניה כולה, הפכה לשדה־קרב הטבעי של
אירופה. צבאות זרים מצפון ומדרום, ממיזרח וממערב,
פקדו אותה חליפות, עשו בה שמות.

שום מכשול טבעי -ים או מידבר או הרים
שגיאים -לא הגנו על גבולותיה. כמקומו

ספארטה: בגלל השטחים המוחזקים
כות הדוגמות בהיסטוריה לכוחו של פולחן־המלחמה
לכבוש ולהשחית עמים חזקים ועטורי־תהילה. שניים מן

הבולטות בהן הן הדוגמות של ספארטה העתיקה ופרוסיה
החדשה.

גדולתה ואסונה של ספארטה מקורם היה
בבעייה של התנחלות.
במאה השמינית לפני הספירה לא הספיקה הקרקע של
יוון לאוכלוסייה היוונית, שהתרבתה במהירה. רוב ערי־יוון
מצאו את הפיתרון בהתיישבות מעבר־לים, ייסדו מוש בות
בחופים זרים.

כני־ספארטה לכרם הלכו פדרך אחרת: הם
התנפלו על עם שבן, בני מפניה, שהיו יווניס
כמוהם, וגזלו את אדמתו.

פרוסיה: הגנרל הרגום בון 91 ור0גן ה
מגיבושה המדיני, ומגורמים רבים אחרים, שאת כולם גילם
אריק רגב בגופו.
כל עוד לא יחדור הנשק הגרעיני למרחב, וכל עוד לא
יהיה חוסר־איזון משווע בחימוש; כל עוד מתמודד בשדה־הקרב
אדם באדם, טייס בטייס, טאנקיסט בטאנקיסט —
מובטחת העליונות הצבאית הישראלית.

הסכנה השנייה היא פנימית: ההתעייפות
הנפשית מן המלחמה.
איש־ההשנה של תשכ״ח מוכיח, כי גם סכנה זו רחוקה
מאוד. האדם הישראלי מתרגל לחיות במצב מלחמתי. האיש

של תשכ״ח, שקרא בכל יום בעיתונו של מיקרי־מיקוש,
הטלת־רימונים, הפגזות, חילופי־אש, מעצרים, מצוד ולכידת־חבלנים,
יכול היה להיזכר רק בתמיהה באיש של תשכ״ו,
שמיקרים מעטים של חבלה והפגזה בגבול הסורי הוציאוהו
מכיליו, עד כי המצב נראה לי בלתי־נסבל, וקמה הדרישה
למלחמה כדי לחסלו.

לא היה קיים בל חשש כי כעתיד הנראה-
לעין יתעייף האדם הישראלי מן המלחמה.

—83— 31

— 111111י וויי<וי*8ווו 3וז •־*8,08

החטא הקדמון: פולחן המלחמה

^ ולם דווקא מפני ששתי סכנות אלו לא היו קיימות,
נוצרה סכנה שלישית, שהיא גלוייה פחות, אך מסוכנת
הדבר, יותר לבריאותו של עם וכושר־קיומו, בטווח ארוך.
אומה החיה במתח מלחמתי יומיומי, שיש לה עליונות
צבאית בלתי־מעורערת, ושאינה מתעייפת ממשימותיו. ד.־
בטחוניות המתרחבות, אורב לפיתחה חטא קדמון:

הפיכתהמלחמהעצמהנושא לפ ולחן.
זהו
החטא הקרוי בלשון העמים ״מיליטריזם״ — להבדיל
מן הגישה המאוזנת של אומה בריאה לצבאה ולביטחונה.

פולחן אלילי זה, שנותיו בשנות התרבות
האנושית. הוא דרם מדינות גדולות רכות
יותר מאשר התבוסה הצבאית.
כי בעוד שהתבוסה נוטה להמריץ את המובס, במוקדם או
במאוחר, ולעוררו למאמץ־יתר בכל השטחים, משפיע הפול חן
המלחמתי בכיוון ההפוך: ריכוז כל חיי־האומה במאמץ-
אחד, בעיקרו עקר ובזבזני.
הגישה הביטחונית הבריאה היא זו של אומה היודעת, כי

במלחמה הראשונה, בת 16 שנים, ניצחה ספארטה ו כבשה
את אדמת מסניה. אך החזקת השטחים הכבושים
היתד, קשה יותר מכיבושים. בני־מסניה התקוממו נגד
הספרטאים, והמלחמה השניה, בת 30 השנה, היתד, אכזרית
הרבה יותר. היא שינתה את כל דמותה ואופייה של ספארטה,
כי מאותה עת עמדה בפניה משימה מתמדת: לשעבד את בני
השטחים המוחזקים, ולכבוש שטחים נוספים.
מאותה תקופה החלו הספארטאים לשעבד את כל חייהם
לעניין אחד: המלחמה. הם כוננו חברה לדוגמה ששימשה
מקור להשראתו של אלפטון, חברה שיוויונית ודמוקראטית
במידה רבה, שלא שמה את הדגש על מוצא אצילי או עושר
חומרי, אלא אך ורק על טיב השרות למדינה.
כל בן־ספארטה שאף כל חייו להיות חייל. פסילתו ליחידה
המובחרת היתד, קלון שאי־אפשר היה לשאת בו. הפחדן
חי חיי״כלבים. ילדים חלשים הופקרו למוות. החיים התרכזו
כולם סביב תכונות־הייסוד של חברה צבאית: חיי־צנע
והסתפקות במועט, מישמעת, הקרבה עצמית ואומץ לב.
הילד נלקח מהוריו בגיל שבע, ושרת בצבא־הקבע ובחיל־המילואים
עד גיל .60 הוא חי חיי־קיבוץ, דאג לריבוי הטבעי
כחובה לאומית, אך לא חי חיי־משפחה של ממש.

בל השאר נגנז. התרבות שנבטה בספארטה
לפני בן, מתה.
לא ניתן לצעירים לעסוק באומנות, ואף לא בספורט לשמו.
כל המאמצים הוקדשו למלחמה, לכיבושים נוספים, להתפשטות
בכוח החרב, לדיכוי הזולת. החברה כולה הייתה
מבוססת על העליונות המוחלטת של עם־אדונים על עם־
הילידים, שעלה עליו בהרבה, במיספר, ושחי חיי־עבדים.
כל בן־ספארטה בילה שנתיים בימי נעוריו בשרות־הביטחון,
שתפקידו היה לרצוח ילידים מרדניים בשטחים המוחזקים,
לענותם ולהטיל עליהם פחד־מוות ניצחי•

המדינה התנתקה מן העולם התרבותי וה־מיסחרי,
חיה בולה כמיגצר צבאי.
ספארטה חיה על החרב. היא נחלה ניצחונות מפוארים,
אך מבחינה תרבותית ואנושית לא היתד, אלא פגר חי. ברגע
שנתקלה באוייב בעל עליונות צבאית, נשברה ספארטה.
אך עוד לפני כן התפוררה מבחינה מוסרית. עם ריבוי
השטחים הכבושים שהיה עליה להחזיק בהם, גברה השחיתות
של החיילים המפוארים, שהפכו לפתע מושלים צבאיים,
והשם המהולל של ספארטה נמרח בבוץ של פרשות
שחיתות ועריצות ללא־ספור.
את סיכום פרשת ספארטה כתב אריסטו הגדול :״אל להם
לעמים להתאמן באמנות המלחמה במגמה לשעבד את
שכניהם ,.,היעד העליון של כל שיטת חברתית צריך להיות
לעצב את המוסדות הצבאיים, כמו שאר מוסדותיה, לצורכי הם
של ימי־שלום מזינות צבאיות מחזיקות מעמד רק

ספרטה: הנצחון הגורלי על מסניה
הקימה פרוסיה מבשול של אדם -צכא כלתי־מנוצח.
היא
חישלה צבא מפואר, שגילם את התכונות החיוביות
של הקרבה עצמית, גבורה ומישמעת. הכל הסכימו שהחייל,
המוכן להקריב את חייו למען הכלל, הוא האיש החשוב
ביותר במדינה — מכיוון שהוא שאיפשר לכל האחרים
לחיות ולפעול. כדברי החרוז הפרוסי :״החייל /הוא האדם
הטוב במדינה.״
במהרה

לפולחן.

מה שהיה כורח בתחילתו, הפך
משאבי־המדינה הוקרבו לטובת הצבא.
הוגי־הדיעות, הפילוסופים, המדינאים — כולם נכנעו ל חיילים,
סגדו להם ושרו את תהילתם. המדינה כולה, שהפכה
אל־עליון, לא היתד. אלא מיסגרת לצבא .״בארצות אחרות יש
למדינה צבא,״ אמר מיראבו הצרפתי ,״אבל בפרוסיה יש
לצבא מדינה.״ כל נער פרוסי חלם משחר ילדותו להצטרף
לגדודים המפוארים, להצטיין ולמות למען המולדת.

אחרי שהיתה זמן רב קורבן לשכניה, הפכה
פרוסיה סבנה לקיומם, הילכה אימים על
אירופה כולה, כשהיא מבלה את זעמה פעם
כשכן אחד ופעם באחר.
גדול המצביאים הפרוסיים, הלמוט פון־מולטקה, מנצחו של
(המשך בעמוד ) 22

,.שלום 1צחי הוא חל1ם. זאפילו לא חל1ם
יפה ...המלחמה

מפתחת

(המשן מעמוד )20
נאפוליון השלישי, ביטא את רוח המדינה כולה במכתב
מפורסם :״שלום ניצח י הוא חלום, ואפילו לא חלום יפה.
המלחמה היא חלק בלתי־ניפרד של הסדר העולמי של
אלוהים. במלחמה מתפתחות המידות היפות ביותר של
האדם: אומץ־לב והקרבה־עצמית, נאמנות לחובה והתמסרות
שאינה נעצרת על־סף מסירת החיים עצמם. אילמלא המלחמה,
היתה החומרנות מציפה את העולם.״
בימי הרייך השני, ערב מלחמת־העולם הראשונה, הגיעו
הדברים לידי קאריקטורה. מנהלים כל־יכולים של מיפעל־ענק
עמדו על כך שיפנו אליהם בלשון :״אדוני הסרן״ ,פרופסו רים
מהוללים חתמו על מכתביהם בנוסח ״סגן (מיל).״.
רוב שירי־העם־והנוער היו מוקדשים
לגבורה ולמוות. והעולם כולו התפקע
בצחוק כאשר עבריין־מועד, שרצה לשים
יד על טופס של דרכון, קנה מדים משו משים
של סרן, העמיד תחת פקודתו
כיתה של חיילים שעברה ברחוב, נסע
עימה לעיירה קופניק ואסר את כל חב רי
העיריה — מבלי שאיש יעז לפקפק
בקדושת־המדים.

מיד1ת יפ 1ת...״

התרגל אליהם במהרה, התייחס אליהם כאל דבר מובן מא ליו,
לא חש כלל כי האווירה במדינה השתנתה, תוך שנה
אחת, מן הקצה אל הקצה.
אי־אפשר היה לפתוח את מקלט־הראדיו מבלי שתבקע
מתוכו תשפוכת של פיזמוני־קיטש, שכולם מוקדשים לח״
ווייה הצבאית, בנסיון זול לנצלם למטרות מיסחר. אותה
שעה זנחו עיתונאים את עבודתם כדי לפברק במהירות־בזק
ספרים להאלהת צה״ל ואלופיו — רובם ברמה אינפנטילית.
הם התחרו בשוק עם מבול האלבומים המלחמתיים, שכולם
הראו את אותן התמונות עצמן, שנטרפו כמו חפיסת־קלפים
פעם כך ופעם כך.

השלאגרים של המחזמר, סדרות־המאמרים
של העיתונות ההמונית ואן! הרצינית, הסרטים

ליצור הילה לכלי-הרג ומכשירי־השמדה, נח שבת
לשיא הטעם הרע. כתשכ״ח היא היתה
טבעית לגמרי.
אולי הסימפטום המבעית ביותר של המחלה היה גל
מכתבי הקוראים שהופנו למערכות העיתונים, אשר תבעו
את חידוש עונש־המוות במדינת־ישראל. כל פסיכולוג מת חיל
יודע כי הכמיהה לעונש־מוות היא תופעה טיפוסית
ביותר של מופרעות נפשית קשה. בכל חברה יש מופרעים,
גם בקרב האנשים השקטים היושבים בבתיהם. אך כאשר
מופרעים אלה הופכים את עצמם לדוברי־ציבור, ומתקבלים
בתור שכאלה, הרי זה אות אזעקה.

ישראל עשוייה להרוויח שטחים -ולאבד
תוך כדי כף את נפשה.

המאורע המ רג ש ביותר
* 4לה היו סימפטומים חיצוניים, מפוברקים, לתופעה
עמוקה יותר. פולחן־ר,מלחמה חדר עמוק יותר לגוף
הלאומי.

כשטח המדיני החלו בולטות קבוצות ואגודות,
שעוד לפני שנתיים היו
שייכות לשולי־הטירוף.
איש כמו אורי־צבי גרינברג, שהטיף
במשך שנים לפיזור הכנסת ולהקמת
דיקטאטורה צבאית, נתקבל כשותף רצוי
ליוזמות מדיניות של נכבדי־המימסד.
איש כמו ד״ר ישראל אלדד־שייב, המ פיץ
מזה שנים מפה של מלכות־ישראל
הכוללת את עבר־הירדן, סוריה, לבנון
ונתחים ממצריים, סעודיה ועיראק, הפך
דוברם הרישמי של אילי־הון ואלופים

כאשר הגיא פולחן־המלחמה
לאובדנה של המכונה הצבאית
הגרמנית במלחמת־העולם ה ראשונה,
נשכרה הרוח הפרוסית
וגלשה לתהום הזוועה.

הדבר סחן! עימו את העסק נים,
הזיקוקים לבוחרים. אנשים
כעלי דיעה מתונה ושקולה גנ זו
אותה, השמיעו כפומכי נאו מי
תופים וחצוצרות. הדמאגו
גים למיניהם הילכו אימים על
כל הכמות.

מטורף אוסטרי, שהטיף למלחמה כייעוד
עליון לחיים, השתלט על המדינה
הפרוסית־גרמנית ועל צבאה, הוביל את
״הרייך השלישי״ לסטאלינגראד ולאוש־וויץ.
חלק
מהשראתו באה מן הרודן האיטלקי׳
בניטו מוסוליני, שכתב באנציק לופדיה
האיטלקית, בערך ״הדוקטרינה
של הפשיזם״ :״המלחמה בלבד מביאה
את כל הכוחות האנושיים לשיא־התפת־חותם,
ומטביעה חותם של אצילות על
העמים המחוננים במידות הטובות הדרו שות
כדי להביט בפניה.״

לוי אשכול, שנחשב כל השנים ליונה
שביונה, התנגד נמרצות אף ליישובו
של פליט ערבי בשטחים המוחזקים. אף
עסקן אחד מאנשי־השילטון לא העז לתת
גיבוי למושל הצבאי, כשזה ביקש לס לק
מחברון את המתנחלים שרימו אותו
ושהפריעו לו במילוי תפקידו הקשה.

נוצר תקדים -שמי שמדכר
כשם הלהט הלאומני הקיצוני
כיותר עומד מעל לחוק, ואין
החוק חל עליו.

האורגיה
של ״ישראל הצבאית״
ך ישראל של תשכ״ח, הרים
4פולחן־המלחמה את ראשו, לראשו נה
הוא היה עדיין רחוק מלהשתלט על
המדינה. אך הוא הפך סכנה מוחשית.
לא היתה זאת תולדה של המלחמה
עצמה. אחרי הניצחון המדהים של ששת־הימים,
שהיה צמוד לחרדה העמוקה ש קדמה
לו, היתד, התגובה הראשונה הפו כה.

מייד
אחרי המלחמה, הציפה
את המדינה כמיהה עמוקה ל שלום,
ותקווה גדולה -נאי בית
כמקצת -כי הנה יבוא
השלום מעצמו. האשלייה הע תיקה
כיותר כעולם, שאפשר
לרכוש שלום ככוח החרב, ריח פה
על-פני המדינה כולה.
הכל סברו כי הניצחון — שייצר עימות
ישיר עם ערביי פלסטין — מהחיה
הזדמנות היסטורית להידברות, להבנה,
לכריתת ברית. אפילו אנשים כמו משה
דיין נגרפו תחילה בזרם זה, העמידו
פני רודפי־שלום מושבעים.
הציבור האמין כי הנה תפתח ממשל תו
במיבצע גדול ליישוב הפליטים, ש תשתמש
בהישגי הניצחון כדי לקנות
שלום, שתנצל את ניצוצות ההתפכחות שנדלקו בעולם
הערבי.
אולם שלב זה עבר. סמוך לראש־השנה תשכ״ח החל
שלב חוש.

אופייני לתהליך היה, שוב, משה דיין.
דמותו המתונה של ראשית השנה נעל מה
בהדרגה, ומתחת למעטה זה נתגלה
איש הדוגל בכוח־החרב כמכשיר שאיו
לו סייג. בנאום החשוב ביותר של
תשכ״ח, בפני כינוס של נוער איחוד
הקבוצות והקיבוצים ברמודה,גולו, הש מיע
דברים שעלו על כל חלומות אנשי
״ארץ־ישראל השלמה,״ ואף של ״מלכות
ישראל.״ הוא פיתח בו רעיון של הת־פשטות־מתמדת,
ללא כל גבול, דור אח רי
דור, כשכל דור כובש שטחים חד שים,
ומביא יהודים חדשים להתנחלות
בהם, בלי הגבלה של שטח וזמן, עד
סוף כל הדורות.
דיין לא הסתפק בכך. בראיון בטלוויזיה
הבריטית, שהתפרסם בעיתון ידי עות
אחרונות ב־ 25 באוגוסט, לקראת
סוף תשכ״ח, אמר דברים המזכירים את
הפסוקים של מולטקה, דבריו של איש
הרואה במלחמה כמטרה בפני עצמה:
שאלהנ נווז יחסן לנולחמח?
דיין: זהו הדבר המרגש והסורשים
ביותר בחיים. זוהי חווייה נוראה ודרא־סתית,
אן מרשימה מאוד, יותר מכל
דבר אחר בעולם. זה דבר איום ונורא,
אן הוא מאפשר להבליט תכונות נפלאות
ביותר, כמו גבורה, הקרבה עצמית, או
חירוף־ינפש להצלת הזולת.
שאלה: האם אתה חש שהמלחמה משפיעה עלין נסם?
דיין (חייך והשיב) :מעולם לא טעמתי סם, ואפילו אינני
ש ותה המלחמה היא שיא ההתרגשות. אחרי הקרב אתה
זוכר את המלחמה כמה שהיה המאורע המרגש ביותר בחיים.
כמו, למשל, כשאתה זוחל לעבר טנק של האוייב, ואתה
יודע באותם רגעים שהברירה היא :״אתה או הוא.״
ובראיון אחר, עם מעריב, ערב יום־העצמאות, אמר דיין
על חוזי־שלום חתומים עם ארצות־ערב, כי לפי שעה הם
יעלו במחיר גבוה מדי:

מודעת משורהבטחו! לנוער: דבר אליו בטנקים ובמטוסים

זהו שלב של התייאשות מן השלום -
זילזול כשלום.
בלב רבים ניצנצה המחשבה :״בעצם, בשביל מה לנו
השלום? מה הוא יתן לנו? מה רע לנו עכשיו?״

ומכאן רק צעד יקטן להירהור הכא :״טוב
שאין שלום. כי כף נחזיק ככל מה שכבשנו.
ואם הערכים ימשיכו, יתנו לנו הזדמנות לכ בוש
עוד שטחים״.
והאשלייה הישנה* :אם נכבוש את עבר־הירדן, או את
קאהיר, או את דמשק, יתפכחו הערבים סוף־סוף ויעשו
שלום.״
הסימנים של פולחן־המלחמה רבו מיום ליום. הציבור

הגרועים שהופקו כסיטונות -כל אלה הצטר פו
לאורגיה של פולחן־המלחמה, כחווייה לאומית
עליונה וכלעדית.
בעיתונות החלו מופיעים מאמרים חתומים בידי פלוני
״סגן־אלוף (מיל כאילו הדרגה הצבאית מבטיחה עומק
פסיכולוגי או רוחב־תפיסה מעבר לכושרו של אדם נורמאלי.
אלופי־צה״ל, שהיו במשך כל השנים מקופחים מב חינה
חברתית וכלכלית, מצאו את עצמם — לא מעט לתנד
הונם ולאי־נוחיותם — אורחים מבוקשים בכל מסיבה, חביבי
החברה הגבוהה, מועדפים בכל מישרה כלכלית וציבורית.
בשלהי תשכ״ח התפרסמה בעיתונות מודעה של משרד־הביטחון.
היא הראתה ילד תמים, כבן , 10 מחזיק בידו
צעצוע של טאנק. היא באה לפרסם ״־דעו הנשק בעולם,
המדריך הראשון בשפה העברית להכרת מטוסים, אוניות־מלחמה,
טילים ושריון״.

עוד לפני שנתיים היתה מודעה כזאת, הכאה

״ אנימ תפ ללשלאנגיע ליום ז ה ! ״

המלכודת של חולשת־האוייב*

י שקיווה בראשית תשכ״ח כי פולחן זה הוא תופעה
חולפת, ספיח בלתי־רצוי אך זמני של הניצחון המדהים,
(המשן בעמוד )24

וערתא״ ך:
צלמת אלה?והד

(המשך מעמוד )22
נאלץ בסוף תשכ״ח להודות ני אין זה כך. הסכנה ד,יא
ממשית, והיא מאיימת על עתיד המדינה.

היו?בך במה סיבות אובייקטיביות.
הסיבה הראשונה, והעיקרית, היתד, עמדת החוגים הקי צוניים
בעולם הערבי. אחרי ההתפכחות הראשונה למחרת
התבוסה, שקעו המישטרים הערביים בשיגרתם הקודמת. הם
הלכו בדרך ההתנגדות הקלה ביותר, חזרו על סיסמותיהם
הנוקשות, תמכו באירגוני־החבלה, שפטרו אותם מן הצורך
לעשות משהו בעצמם.

כמשך שנת תשכ״ח היה קיים שיתוף־פעולה
סופלא בין בני־חושך משני עברי־החזית. ה דוברים
הקיצוניים בעו?ם הערבי יצקו מים ע?
טחנות פולחן־המלחמה הישרא?י, השתיקו ב?
קו? מתון בעו?ם הערבי.
סיבה שנייה היתד, נעוצה בכישלונם היחסי של אירגוני־החבלה,
וברמה הנמוכה של לוחמיהם. קל היה לישראלי
בעל הכושר הצבאי המעולה, לבוז לחוסר־היעילות של
החבלנים, לנכונותם להישבר בחקירה ולהלשין על חבריהם.

ק? היה?הסיק מכך את המסקנה כי החרב
יכולה?השיג את הכ - 7נובח אפסותו ש?
האוייב.

״המלחמה מאפשרת להבליט תכונות נפלאות...
כמו גבורה ...הברירה היא: אתה או הוא...״
הכרחית וזמנית, שיש לעשות את הכל כדי לשים לה קץ
בהקדם האפשרי — אלא מצב רצוי, מלהיב, נורמאלי.

להיות לקיבוצניק. אולם הקיבוצניק
משחר נעוריו, להיות לקצין.

1אומי -פמו בתמונתו
הנשק הופך?צעצוע?
ש? הי?ד במודעה. הוא הופך אובייקט?שירים,
?סרטים? ,ספרות, מיזגה פאגני כמו האשרות
ש? הכנענים.

ע?יונות זו ש? צח״? אינה מפוברקת, אינה
אחיזת־עינייב ש? יחסי־ציכור. היא אמיתית.
יתכן שהיא הדבר האמיתי האחרון שנותר
בישרא? מעבר?כ? ספק. מכאן כוח־משיכתו
העצום.

גם זו לא הסכנה העיקרית. זו חמורה שבעתיים, דווקא
מפני שקשה מאוד להבחין בה ולאתר אותה.

יש נבו? ?משאבים הרוחניים ש? חברה.
הנער הדינאמי, המוכשר, השאפתני, יכו?
?פנות?כ?כ?ה או?ציור? ,מדע או?ספרות,
?הנדסה -או?צבא.
כאשר חברה שלימה נאלצת, בכורח הנסיבות, להעמיד~את
צבאה במרכז הווייתה וחווייתה, טבעי הוא לטובים בעם

מה גם שכל ישראלי הבין בשנת תשכ״ח בעיקר מפי
דבריהם של האוייבים עצמם, כי במלחמת־ששת־הימים אפשר
היה בנקל לכבוש את קאהיר, דמשק ועמאן, וכי צה״ל
נעצר במקום שנעצר ללא כל סיבה צבאית ממשית.
אולם דווקא חולשתו ואי־יעילותו של האוייב הן מלכודת
מסוכנת ביותר.

אולם הטבע האנושי אינו סובל חלל ריק. הלב זקוק
לאידיאל, לגיבורים. צה״ל מספק צורך טבעי זרי.

כשעה שאיש?א היה מובן?הקריב דבר
?מען אידיא? אחר, בשעה שהעסקנים והרבנים
ואנשי־הרוח הכזיבו, ולעיתים אך הגעי?ו,
האירה דוגמתו ש? הקצין ב?פיד כאפ?ה.
הוא חי את תפקידו. הוא התמסר לזולתו. הוא סיכן את
חייו. הוא הקריב את עצמו למען חבר. הוא קרא :״אחרי!״
— המילה היפה ביותר בשפה העברית של תשכ״ח•

גורם זה הביא להתמוטטות אימפריות רבות בהיסטוריה.
ההשכלה הסוציאלית של מלכודת זו כבר החלה מסתמנת
בישראל של תשכ״ח. בירושלים ובחלקים אחרים של המדינה
התחילו הערבים מהשטחים הכבושים לקבל לידיהם את כל
העבודות הגופניות השחורות, מחוסר ידיים עובדות עיבריות.

הוא היה איש־השנה של תשכ״ח.

אם יימשך ויתפתח תהליך זה, עלולה
האומה העברית ליהפך, תוך דור, לעם־שליטים
ספארטאי, המורכב מלוחמים, טכנולוגים ו־מנהלי־עבודה
-כעוד שהערכים ׳יהוו את
הפרולטריון לעוסק כעכודת־כפיים.
קשה לתאר תהליך מסוכן
והנפשית של האומה העברית.

יותר

** עובדה המוזרה,

צה״ל עצמו היה הגוף היחידי בארץ ש?א
סגד?פולחן־־המלחמה.

שלום? למי הוא דרוש?
*0סכנות הטמונות

בהתגברות

} | רבות וקטלניות.

הבולטת כיותר, אם בי לא החשובה ביותר,
היא מדינית. פולחן־המלחמה מבטל את כוח־המשיכה
של השלום.
השלום נראה בלתי־רצוי, וממילא אין החברה הנגועה
מקדישה עוד מאמצים להשגתו. מאחר שלא נעשה דבר
להשגתו, אין הוא מושג.
איש לא יבול היה להיות בטוח, בתשכ״ה, שאילו התאמצה
ישראל להשיג שלום, בדרך של יוזמה מדינית בארץ־ישראל
ובמרחב, אכן היו מאמציה זוכים בהצלחה. הדבר לא היה
בטוח כלל.

בטוח היה רק זה: שלא נעשה שום מאמץ
רציני בזה. העמדה השלטת היתה,, :אנחנו
מחזיקים כשטחים. לא בוער לנו. אנו מחכים
לטלפון.״
אומנם הוסיפו הכל לשלם מס־שפתיים לשאיפת־השלום,
אך לאיש זה לא נראה חשוב. העליונות הצבאית המבטיחה
את הבטחון, החזקת השטחים היא פרס יקר, והשלונל —
כך נראה — אינו יכול לתת דבר.

כך הפכה המלחמה הבאה כלתי-נימנעת,
כשמאחריה כבר רומזת המלחמה שתבוא
בעקבותיה -במו נוף של הרים בו נישאים
רבסי־הרים כגלי הים, זה אחרי זה, עד האופק.
בעולם של נשק גרעיני, של מאבק אכזרי בין מעצמות־ענק,
עלולה גישה כזאת להביא, בסופו של דבר, להשמדה
הדדית של כל עמי־המרחב.
בעוד שסכנה זו היתד, בולטת, אך רחוקה, היתה קיימת
סכנה ניסתרת, הרבה יותר קרובה. בשנת תשכ״ח שילמה
כל משפחה בישראל קרוב ל״ 400 לירות לחודש לביטחון.
חלק־ענק של ההכנסה הלאומית הוצא על החזקת הצבא
וציודו בנשק.

דברים שהם חיוניים מעל לכל ספק -אך
דברים שאינם יוצרים נכסים שהם -מבחינה
כלכלית -ביזכוז גמור.
כל עוד אין שלום, לא תהיה כל ברירה אלא להעלות
סכום זה משנה לשנה, להשקיע את מיטב המשאבים הלאו מיים
לא בבתי־ספר ובאוניברסיטות, לא בהקמת בתי־חרושת
ובפיתוח המדע, לא בהעלאת רמת־המחייה — אלא ברכישת
מטוסים וטאנקים, המתכלים תוך שנתיים־שלוש.
פולחן־המלחמר. אינו רואה בביזבוז משווע זה רעה

המעודדת והיפה ביותר של תשכ״ח

( 1היתר, בבחינת פלא:

החברתית

פולחן־המלחמה

ייתכן שזהו לב־ליבה של התופעה כולה.
ישראל של תשכ״ח היא חברה רדודה. האידיאלים של
אתמול מתו. הציונות הפכה לאוסף מליצות חסודות, שאיש
אינו מתייחם אליה ברצינות, ואיש אינו מוכן להקריב
למענו דבר. המפלגות מבחילות, ואף לאחת מהן אין רעיון
שהיא דבקה בו בכנות ובהתמסרות, הדת היהודית המאורגנת
התרוקנה מכל ערך פנימי, והיא אימצה לעצמה את פו ל ח!
המלחמה, בצורתו הלאומנית והמיליטריסטית ביותר, כתחליף
לפולחן הדתי.

מב? עכר קולטת אוזנו ש? הצעיר הישרא?י
צ?ילים צורמים ומזוייפים.

היא עלולה לפתות את ישרא? ??כת בדרך
ההרפתקות, לספוג את הכוח המוגבל שד
האומה הישראלית לתוך מרחב שאי־אפשר
להחזיק בו, להטיל עליו משימות שהן בהרבה
מעבר ליכולתו, להביא להתרוששותו.

לבריאותו

הטיפוסי

משתוקק,

הרמסכ״ ל בר־לב בעעדה ליד התעלה
לבחור בקאריירה הצבאית. טבעי הוא גם שהחברה, העומדת
בפני סכנה של השמדה, מעודדת את צעיריה לפנות לדרך
זו, לקבל על עצמם את עול ההגנה על ביטחונה, תוך סיכון
חייהם.

זהו דבר יפה וחיובי, שהתבטא בסיסמה:
״הטובים לטייס ״.כמלחמת־ששת־הימים ראו
הכל כי הטובים האלה, שהלכו לטייס, הצילו
את המדינה מפני אסונות לא־ישוערו.
אולם כאשר נמשכת תופעה זו — מאונם — שנה אחרי
שנה, יש בכך סכנה של דילדול כל שאר שטחי־המאמץ
הלאומיים. כאשר הפכו הספארטאים לעם מלחמתי, מתה
התרבות של ספארטה. כלכלתה הלאומית נעצרה. אתונה
הרב־גונית, שופעת התרבות והעושר, עברה על פני ספארטה
מכל הבחינות.

אין חלל ריק בלב אנוש

^ יש־השנה של תשכ״ח, אריק רגב, יכול היה להיות,
בנסיבות אחרות, מהנדס מוצלח, ממציא חשוב, אולי מדען
סולל־נתיבות. הכורח של ישראל הפך אותו לחייל מיקצועי.
הרווח של צה״ל עלה בהפסד המאמץ הלאומי בשטח אחר.

מה שמתחיל ככורח, עלול להיפך, תוך שנים
מועטות, למטרה בפני עצמה. זוהי הסכנה
העיקרית, בטווח הארוך.
צה״ל הוא מוקד אהבתו של העם — לא רק מפני שהציל
אותו מכלייה בניצחון כר, מזהיר. אלא גם מפני שצר,״ל
מגלם תכונות שכל אדם הגון מעריץ אותן: אומץ־לב,
הקרבה עצמית, מסירות; ומכאן — גם יעילות, כושר
מיקצועי ותכליתיות.

מכל הבחינות האלה, אין בישראל אף מוסד
אחד המתקרב לרמתו של צה״ל. שום מוסד,
שום גוף, שום מיקצוע אינו יבול למשוך את
הלב כמוהו.
פעם היו תכונות אלו גלומות בקיבוצים. מיטב הנוער
נמשך אליהם. אולם הקיבוצים איבדו את כוח־משיכתם בלב־העם,
ואולי גם בלב בניהם. הקצין הטיפוסי אינו משתוקק

בוודאי, היו גם בו גידולי־פרא של שוביניזם קל־דעת,
הרפתקנות לשמה, מעשים הנוגדים את המוסר הצבאי. אולם
בתור כלל, עמד צה״ל מעל לכל אלה. הוא התקומם נגדם.
כאשר איש עשה בשדה מעשה שלא ייעשה, היו אלה
חיילי־צה״ל שהתריעו נגדו ותבעו את הרחקתו.
ד?מ יזה מ<ד0.סר,וים מסוגו של דייו ״התפללו״ בפומבי שלא

יהיה חוזה שלום, דינך ך,ך םט^״! 1 0
״בהסדר ופיתרון״ מדיני עם העם הפלסטיני השכן. בשעה
שהמדינה התמוגגה בפולחן אווילי למיצעד יופיו־,עצמאות,
הציע הרמטכ״ל לוותר להבא על המיצעד, לתת ליום־
העצמאות צביון אזרחי במקום צבאי.
כנגד כל המקהלה הצרודה, הדמאגוגים שוחרי הסיפוח,
נשמע קולו הצלול של החייל מס׳ 1של ששת־הימים, יצחק
רבין, שקבע בפשטות :״המיפנה ביחסי ישראל־ערב חשוב
מהישגים טריטוריאליים.

אין זה קולה של ספארטה, אלא של אתונה.
ובשעה שכל אלפי הפיזמונים, הספרים, המאמרים, הסרטים
והמחזות הקיטשיים של פולחן־המלחמה, פרי ידיהם של
הבלתי־לוחמים בעורף, ימצאו את מקומם המתאים בתהום
הנשייה, ייזכר לדורות היצירה הגדולה ביותר של תשכ״ח,
שיח לוחמים — דבריהם הפשוטים והנהדרים של לוחמי
ששת־הימים, שרובם הגדול הביעו כמיהה עמוקה לשלום.

למחרת ״המאורע המרגש ביותר,״ כדברי
דיין, הם לא דיברו בקולם של פרוסיה וה דיינים.
גם קולם היה קולה של אתונה.
זוהי התקווה הגדולה של המדינה — בריאותו הנפשית
של הנוער, שלא ייגרף בפולחן־המלחמה, שימצא פורקן
לאידיאליזם שלו במאבק לשלום, לקידמה, לתרבות ולצדק.
אלה הם אותם האנשים שהקימו, אחרי המלחמה, מצבה
פשוטה על גבעת־התחמושת בירושלים, בה נאמר בכתב־יד
אנגלי פרימיטיבי :״צבא ישראל — כאן קבורים 17 חיילים
ירדניים אמיצים 7 ,ביוני .1967 ,״ גם זה קולה של אתונה.

הקרב הוא בלב כל אדם
* <$תחת לבל מאורעות תשכ״ח, תהפוכותיה וסערותיה,
היתד, נטושה המלחמה הנסתרת הזאת — המלחמה בין
פולחן־המלחמה ושאיפת־השלום, בין בני־אור ובני־חושך.

היא היתה נטושה כלב המדינה, בלב בל
אדם ישראלי, כלב בל משפחה, בל יחידה
צבאית, כל קבוצה וכל מפלגה.
לא היה שום ספק היכן היה מקומו של איש־השנה של
תשכ״ח.

אלוף־מישנה אריק רגב, קצין צה״ל, גיבור
קרבות, היה מבני-אור.

שבעה־ עשר איש ואשה ם יגזלו בתשכיים א\ז הישגיהם וכשלגנ\ץ1י\זגן של ישראל גהעולגר.
תח נבחרו על־ירי ״הנהלם תווזיי, תוך בחיינו! כל ההאגמהה שאימה בש!ה השניים.
ניההן י הבחירה נוצבורפיבו לרוייח על הצבה של ישראל בשנת תשכייח.

* 0111 1
ייטית אלימה, וכאשר גברה התסיסה בציכו־סלובקיה
לממדים מהפכניים, לא יכול היה
דובצ׳ק להיעצר.

העול!׳511־

הגי בור הסוואג ביותר

זאת היתה, אולי, שגיאתו הראשונה. הש נייה
באה כאשר הוכיחו הרוסים כי לא הש תנו
מאז ימי סטאלין והצארים, פלשו לצ׳כו־סלובקיה
ודיכאוה ביד קשה. העם הצ׳כוסלו־בקי
היה מוכן להילחם, להפעיל את הקנאות
הלוהטת שציינה את חסידי יאן הוס במלחמתם
נגד האפיפיור לפני 500 שנה, או את
השיטות המחוכמות של החייל האמיץ שווייק
לפני 50 שנה.
תפקיד מחפש
גיבור

אחת השאלות המסקרנות ביותר של תש־כ״ח
היתה: מדוע פעלו הסובייטים כפי ש פעלו?
רבים האמינו כי הגיבו כך מפני ש חששו
פן תעבור רוח החופש, שהתלקחה
בצ׳כוסלובקיה — לברית־המועצות עצמה,
תביא למהפכת הדור הצעיר — נגד הביו־רוקראטיה
הקומוניסטית. אם כן, יהיה המרד
הצ׳כי אות לבאות.

בסיפרו הפילוסופיה של המהפכה תיאר
גמאל עגד־אל־נאצר איך התהלך ה תפקיד
הגדול של הצלת העולם הערבי וחיפש
את הגיבור. בשנת תשכ׳׳ח התהלך שוב
תפקיד במרחב — התפקיד של מנהיג העו לם
הערבי — וחיפש את גיבורו. הוא לא
מצא אותו.
עבד־אל־נאצר עצמו לא היה גיבור כזה.

אך דובצ׳ק לא העריך כראוי נכונות זו,
ואולי נשבר מסיבות נפשיות וגופניות. הוא
נכנע לשליטים הסובייטיים, הסכים לכיבוש
ארצו ולחיסול רוח־החופש בה. בסוף תש־כ״ח
כבר החלו להישמע קולות צ׳כוסלוב־קיים
שתבעו את החלפתו במנהיג המסוגל
להנהיג את השלב הבא של מלחמת־השיחרור
הצ׳כית.

היו שמות שזהרו בראשית תשכ״ח, וש
בעליהם
לא חיו עוד בסופה: מארטין
לותר קינג, רוברט קנדי, צ׳ה
נכא רה. היו שמות שאיש לא הכיר אותם
בראשית תשכ״ח, ושסימלו בסופה את ה־מיצעד
האנושי אל החרות: אלוף־מישנד!
אוג׳וקכו, מנהיגה של ביאפרה הלוחמת,
מול פני רצח־עם שפל וקנונייה עולמית:
דודי דוטשקה, מנהיג הסטודנטים הגרמניים
שהבעיר את אירופה המערבית. היו
שמות ששוזקו בתשכ״ח: לינדון ג׳ונסון,
הנשיא האמריקאי שהשניא את עצמו על
עמו במידה כזאת שנאלץ לתתר על מוע מדותו,
ושכל המועמדים משתדלים להתחמק
עתה מתמיכתו.

המרחב

אך הגיבור הטראגי של תשכ״ח, בזירה
העולמית, היה אדם שלא קל לסוזג אותו:

אלכסנדר דוכצ׳ק,

של צ׳כו־

סלובקיה המתעוררת.
היו ימים במשך השנה כשדובצ׳ק הפך
גיבור עולמי. תחת הנהגתו חיסלה צ׳כוסלו־בקיה
את שרידי הרודנות של הקומוניזם
הביורוקראסי, התחילה להחזיר על כנו את
שילטון החוק, התקדמה לקראת הקמת מפ לגות
אחרות שיכלו להתחרות בקלפי עם
הקומוניסטים, פירקה את הצנזורה על העיתונות.
בכל
אלה נדחף דובציק על־ידי הציבור,
בקצב שסיחרר את ראשו. ייתכן מאוד כי
דובצ׳ק הבין כי עמו מגרה את הרוסים
במידה מסוכנת. אך כשלא באה תגובה סוב

המלך חוסיין לא תפס את מקומו.
הוא התנהג באומץ־לב ניכר, אך נשחק בין
הפטיש והסדן. הוא השתוקק להסדר עם
ישראל, אך לא יכול היה לעשותו, בלי הסכמת
עבד־אל־נאצר, וזה לא היה מסוגל
לתת אותו. צבאות אירגוני־החבלה השתלטו
בהדרגה על ארצו, ולא נותר לו אלא להש לים
עם הגורל ולהתייצב למאבק בישראל.
הסורים התקוטטו ביניהם, חששו מפני
הפיכה פנימית ומפני מזימות הממשלה ה עיראקית
החדשה, שתפסה את השילטון בה פיכה
צבאית שיגרתית, השליטה בארץ נה־

אבו עאמר

אלכ סנ ד ר דובציק
מנהיגה

הוא פחד פחד־מוות בפני מלחמה נוספת,
השתדל, מאחרי הקלעים, להשיג הסדר ש יספק
את ישראל — אן לא יכריח איתו
לעשות את המעשה הבלתי־פופולארי של
כניסה למשא־ומתן ישיר וחתימה על הסכם
ישיר. בעוד שכלכלתו התמוטטה, צה״ל עמד
על התעלה, ההשפעה הסובייטית התגברה
בארצו ובריאותו מתדרדרת אף היא —
ירדה קרנו של השליט הקאהירי במרחב.

״היא איימה לפלוש לברית־המועצות!

ריים פלג של מפלגת אל־בעת.
כל עוד אפשר היד, להסתפק במילים, היה
הוארי כומדיאן האלג׳ירי מוכן לספק
אותן. אן במיבחן האמיתי של העימות עם
ישראל — בפרשת המטוס — הוא לא החזיק
מעמד, ניכנע ללחץ והסכים לפשרה.
כך נוצר חלל ריק משוזע — ולתיר החלל
הזה חדרו אירגוני־החבלה הפלסטיניים, ש הפכו
בתשכ״ח למעצמה פוליטית ראשונה
בדרגה, ולגורם הפסיכולוגי העיקרי במרחב.
שום ממשלה ערבית לא העזה לעמוד בפניהם.
לגבי מיליוני־ערבים, שמלאו יאוש
אחרי תבוסת צבאות־ערב הסדירים במלחמת־הבזק,
נראו החבלנים כמושיעים, המחזירים
ית הכבוד הערבי על כנו.
החבלן הפלסטיני הפן מלן המרחב, כפי
שהיה עבד־אל־נאצר בשנים קודמות. מפקד
אל־פתח, יאסר ערפאת, המכונה אבו
עאמר, היה בלי ספק איש־המרחב של ה שנה.
שמות האסירים הפלסטיניים בישראל
— הסטודנט תייסיר קובעה, הכושית
מניחת־הפצצה פטמה כרנאווי, החבלנים
הצעירים במאל אד־נמרי ווידיאם
נאצר — שניהם בנים לאמהות יהידיות
— החלו מתפרסמים במרחב ובעולם כולו.
לעומת התפקיד־ללא־גיבור, הסתובב במר חב
הגיבור-ללא-תפקיד, השליח גונאר יא־רינג.
תפקידו התרוקן מתוכנו כאשר נסתבר
כי הערבים מוכנים להרבה, אן לא
למשא־ומתן ישיר, וכי ישראל אינה מיכנה
לדבר, זולת משא־ומתן ישיר. אולם שני ה צדדים
היו מעוניינים לשמור על הפיקציה
של המשך שליחותו — פיקציה שאיפשרה
להם לדחות את כל ההכרעות.

בגודוון

הצרחה וד א תקוים
אחד הפסוקים הגדולים של תשכ״ח בא
מפיו של הפרופסור ישעיהו לייבוביץ, איש־הדת
של השנה. הוא אמר :״המדיניות ה רשמית
תביא למצב שבו לא יגידו עוד
,הטובים לטייס /אלא, הטובים לש״ב׳.״
במידה מסויימת כבר נוצר מצב זה ב־תשכ״ח.
ערב יום־העצמאות אמר הרמטכ״ל,
חיים בר־לב, כי ״בהעדר הסכם יפתרון
לפלסטיניים״ אין אפשרות לחסל את הטרור,
אלא רק לצמצמו.
תפקיד זה היה מוטל, בעיקרו, על הש״ב
— או, כפי שהוא נקרא רשמית, שב״ך,
שרות הביטחון הכללי. בעוד שהחיילים,
וביניהם איש־השנה של תשכי״ח, השתדלו
לחסום את הגבול מפני חדירת חבלנים מעבר
לקו, היה מוטל על הש״ב ושאר זרו־

עות־הביטחון לגלות את שלוחות האירגונים
הפלסטיניים הלוחמים בתוך השטחים הכבו

שים וישראל.
ההצלחה חסרת־התקדים שבה הוכתרה
פעולה זו זיכתה את איש הש״ב לת־אר
איש־הביטחון של השנה.
בקרב האוכלוסייה הכבושה נפוצו״ש׳מו־עות
על עינויים נוראים של הנחקרים. מיק רה
אחד או שניים אף הועלו בכנסת, ושר־הביטחון
משה דיין הבטיח לחקרם. אך
אנשי הש״ב עצמם הודיעו כי אין רגליים
לשמועות אלו, וכי הצלחתו נובעת משיטות
פסיכולוגיות, בלתי־אלימות.
כפי שניבא הרמטכ״ל. לא חיסלו הצלחות
אלו את הטרור כשלעצמו. על כל חולייה
שנלכדה באה חולייה אחרת, על כל כיתר,

שהושמדה על הירדן באה כיתה חדשה, ואח רי
פיצוץ הבסיסים בכראמה ובאל־סאלט גדל
שם מיספר המתנדבים לאירגוגי־החבלה. ב היעדר
מדיניות ממשלתית חיובית לפיתרון
הבעייה הפלסטינית, היה ברור כי פעולת־החבלנים
תגבר בתשכ״ט, ויחד עימד, העומס
שיהיה מוטל על הש״ב והשרותים האחרים.
איש מצמרת הביטחון של ישראל לא ראה
תהליך זה בהתלהבות. העברת המאמץ ה עיקרי
של הביטחון השוטף ממיבצעים צב איים
למיבצעים מישטרתיים, אינו דבר שהוא
לרוחו של צה״ל ומתאים למסורתו. אך כל
עוד לא יימצא פיתרון בארץ־ישראל, והשט חים
יהיו נתונים לכיבוש צבאי, יימשך תה ליך
זה — כשצר,״ל עצמו יצטרך לקבל על
עצמו יותר ויותר תפקידים משטרתיים, ה משנים
את רוחו וסיגנונו.
בשטח הצבאי המובהק לא חסרה הפעילות פיתרונות בתשכ״ח. אתגרים חדשים תבעו
חדשים — החל מהאפשרות של עימות ישיר
עם הצבא הסובייטי לאורך תעלת־סואץ, וכ לה
בחדירת דוקטרינות חדשות וכלי־נשק
חדשים למרחב, בעיקר למצריים.
על כל אלה ניצחה צמרת צה״ל שלא
השתנתה בעיקרה מאז מלחמת־ששת־הימים,

>הדות

בואש בל אוו
באחד הינעיס הי״־ולים של תשכ״ח, צעקו
רבבות: טידנט כ צרפתיים, רובם נוצרים,
בס — יד :.״כי־ינו יהודים גרמניים!׳׳
;ום לכר גירושו מצרפת של הסטודנט
דצעיר ד;י כהן־כנדיט, שמוצאו גרמני־יהודי.
אך היתד, זאת יותר מאשר הזדהות
אישית גרידא עם האיש שהנהיג את מרד־הסטודנטים
שזיעזע את צרפת. היתד, זאת
הכרה המונית, מודעת או בלתי־מודעת, ב עובדה,
כי במשך כל שנת תשכ׳׳ח עמדו
היהודים בראש לוחמי־החופש בארצות רבות.
רוב מנהיגי־ד,סטודנטים המורדים בארצות־הברית,
שוחרי השלום בוויאט־נאם, היו יהו דים.
והוא הדין לגבי הנוער הלוחם ברוב
ארצות המערב והמיזרח. גם הוגה־הדיעות
שהלהיב אותם היה יהודי גרמני זקן: הנרי

מרקוזה, גיבור הסטודנטים הגרמניים.
בשני מקומות הביא הדבר לתוצאות חמו רות,
שר־ד,משטרה של דרום־אפריקה הפא־שיסטית
הזהיר את היהודים על כי הם
״בולטים מדי״ בהפגנות האנטי־גזעניות נגד
המישטר הפאשיסטי בארצו. ובפולין שימש
ריבוי היהודים בהפגנות למען החופש אמתלה
לאחת התופעות המוזרות והמבעיתות
ביותר של השנה: מערכה אנטישמית מתוכננת
מצד ההנהגה הטוטאליטארית — בארץ
שלא שרדו בה, כימעט, יהודים.
מערכה זו, בהנהגת מיאצ׳סלב מוצ׳ר,
שר־הפנים הפולני, היוותה הוכחה לנכונות
הדיעה כי האנטי־שמיות היא מחלת־רוח ש כלל
אינה תלוייה בנוכחותם של יהודים.
בעיקבות הנאצים, שהפיצו את הסיפור על

דו״ב הן־בנדי ט
הקשר של ״זקני ציון״ להשלטת הקומו ניזם,
המציאו הקומוניסטים הפולניים סיפורים
על ״קשר בינלאומי ציוני״ להפלת הקומוניזם.
בסוף תשכ״ח עשתה השחקנית אידה
ק מי נסקה, שסימלה את הנוכחות של

אי ש הש״ב
כשרק חיל־הים ופיקוד־המרכז ראו חילופי־מישמרות,
וכשתואר חדש — תת־אלוף —
מצטרף לדרגות צה״ל.

שרידי יהדות פולין בארצם, את המעשה ה הפגנתי,
נטשה את פולין.
הגרמנים המזרחיים ניסו להצדיק את פלי שתם
לצ׳כוסלובקיה בטענות דומות לדברי
הגרמנים הנאציים בימי מינכן, טענו כי היהודים
סוכני־ר,אימפריאליזם גרמו לתנועת י,חופש
הצ׳כוסלובקית הגדולה. הם אף הצ ביעו
על שמותיהם של היהודים, שאכן בלטו
במאבקה של צ׳כוסלובקיה נגד הדיקטאטו־רה
הטוטאליטארית.
לכל התופעות האלה היה מכנה אחד משו תף,
שתאם את המסורת המפוארת ביותר
של היהדות בדורות האחרונים באירופה.
בכל מקום שם התקומם ציבור נגד הדיק־טאטורה
והריאקציה, נגד דפוסים שמרניים
קפואים, למען זכויות־האדם וחופש חברתי,
שם עמדו היהודים — ובעיקר הנוער היהודי
— בראש המאבק.
השאלה הגדולה של תשכ״ח, החייבת
לעורר מחשבה בלב כל ישראלי, היא: מדוע
אין נוער מצויין זה נמשך לישראל? מדוע
אין לוחמים נלהבים אלה של מחנה בני-
אור בעולם ששים לבוא לארץ? מדוע החלו
רבים מהם להסתייג מן המדינה, לראות בה
חלק מן המערך הריאקציוני של בני־חושך?

נגד דיסקוטק דתי
דת ישראל, כפי שהיא מתייצבת בפני
הציבור הישראלי, עברה תהליך של קיטוב.
הקוטב האחד מיוצג על־ידי ד,״מתנחלים״
בחברון, שהעמידו פנים כאילו פניהם ל־חידש
הישיבה שם, אך שמטרתם האמיתית
היתד, להביא לייהוד העיר ולסיפוחר, ל ישראל,
במיסגרת הרעיון של ״ארץ־ישראל
השלמה,״ על־ידי שורה של מעשים פרובוק טיביים,
תהלוכות חמושות ואיומים בנשק.
מתנחלי־חברון, בהנהגת הרב לוינגר,
לא רימו רק את מושל צה״ל, לא עירעיו
רק את המצב הבטחוני בהר־חברון ולא
הכתיבו רק לממשלה המפוחדת לקבל את
הקו של מיעוט זעיר. האסון העיקרי שהיד,
טמון בהם היה שהורידו את דת ישראל

לדרגה של פולחן שבטי פאגני, דת־מלחמה
קדמונית, המצווה על העם הניבחר לדרים
את זכויותיו של כל זולתו.
בכך סימלו המתנחלים נטייה שהשתלטה
על חוגים רחבים בציבור הדתי במרוצת
תשכ״ח. בכינוסים מדעיים, ששודרו בקול
ישראל, הוכיחו רבנים כי לפי דת ישראל
אסור להיסוג משום שטח בארץ־ישראל —
״גם לא למען השלום.״
בקוטב השני ניצב הוגה־דיעות בודד, שלשונו
החדה היתד, שקולה כנגד הסוללה
המקובצת של אלף רבנים־לאומניים. היה
זה ישעיהו ליבוכיץ, גאון מדעי־דתי־פילוסופי,
שומר־מיצוות אדוק שהחריד את
המימסד הדתי בחיצי לשונו .״הכותל ד,מער־

בי הוא דיסקוטק דתי!״ קבע, בציינו כי
דת־ישראל האמיתית מתנגדת לפולחן של
אבנים ומקומות־קודש .״הרבנות הקיימת
היא מוסד חילוני, פקידות של רשות חיל*־
נית,״ אמר .״יש לנו מדינה הידועה בציבור
כדתית, בה שולטת קואליציה קלריקלית־אתיאיסטית,
משול מי ת אלוני עד הרג
אונטרמן. הדת הפכה לפילגש מוחזקת
של השלטון החילוני. זוהי פרוסטיטוציה
של הדת.״
בניגוד מוחלט למתנחלי־חברון, תבע ליבו־ביץ
נסיגה מיידית, טוטאלית ובלי־תנאים —
מכל השטחים המוחזקים! וזאת, כדי להציל
את נפש־ישראל מהידרדרות מוסרית ומשהי־תות
שלא תהיה לה תקנה.
בין שני הקטבים האלה התנהל המימסד
הדתי כרגיל. באווירה של קנוניות עכורות
נבחר שלמה גורן לרבה של תל־אביב.
שערוריות כספיות החרידו את היכל שלמה.
ושר־הדתות זרח ורהפטיג הראה את
כוחו שוב כאשר הצליח, בעזרת כל מפל גות
ישראל, למנוע את תפילתם של ה רפורמים
ליד הכותל המערבי. את הפילפל

סיפק הרב הישראלי דויד שי]* ,שגורש
מדרום־אפריקה כאשר קיים יחסי־מין עם
צעירה כושית בניגוד לחוק.

בגלל קשיים רבניים.
שמחה הארץ כולה.

אשה

הגיבורה של תשכ״ח היתד. האם הישרא לית.
בכל ערב הלכה לישון, כאשר חרדה
לגורל בנה המגוייס מכרסמת בליבה. בכל
בוקר נטלה לידיה את העיתון, או פתחה
את מקלט־הראדיו, בדאגה. ליבה נתכווץ ב שמעה
את המילים הגורליות :״דובר צה״ל

מודיע שהלילה וכאשר שמעה כי חייל
נהרג או נפצע, עבר בה רטט: אולי זה
הוא?
לעומת גבורה מתמדת זו, גבורה שהתייח סה
בסלידה לגילוי פולחן־המלחמה ושהיתי,
מהולה בכמיהה אינסופית לשלום, החוזית
כל הדמויות הנשיות של תשכ״ח.
אחת הדמויות האהודות ביותר בין אלה
היתד, רבקה מיכאלי, השדרנית החביבה,
שהחליטה החלטה אמיצה: ללדת את בנה,
למרות שנשואיה עם בחיר־ליבה התעכבו

כאשר

נולד

הבן,

בדרך דומה הולכת אמנית צעירה אחרת,
הזמרת עליזה עזיקרי, שהמתינה בסוף
תשכ״ח בכל רגע ללידה — גם היא מחוץ
לנשואין, פרי אהבה עם אמן ידוע־שם.

האהבה חשונה
מתעודה

ששהו ליבוב?

לעומת הצעירות האלה, בנות דור חדש
וחופשי, בלטה האשד. שהלכה השנה לעולמה,
כשהיא מלווה חיבת הארץ: פולה
כ ן ־ גוריץ, דמות נשית שמרנית בהא
הידיעה, שהותירה אחריה את בעלה ערירי
לא רק מבחינה מדינית, אלא גם מבחינה
אישית.

דבקה מיכאל

במשך כל השנה באו אל ר,אשר, הישראלית
בתביעות: ללדת יותר, להעמיד בנים
לעם ולצבא. הדבר לא יכול היה לשאת
פרי, כאשר רוח המלחמה היתד, פרושה על
הכל, מבלי שר,מדינאים המתקוטטים גילו
תכונה רבה למען השלום.

מדיסות

כל השלטון לזקנים

החיים הפוליטיים של ישראל בתשכ״ח
עמדו כולם בסימן מאבק אחד ויחידי.
לא היה זה המאבק החיצוני. בחזית
ישראל־ערב לא חרגו הדברים מן השערה,
ללא יוזמה חדשה וללא רעיון חדש. אכא
המשיך במישחק חסר־הערך עם אכן גונאר יארינג, שכל תכליתו היתה
לדחות את ההכרעות. באו״ם הצליח יוסד
תקוע ללכוד לבמה ימים את תשומודליבי
של האזרח הישראלי, ששמח על חדות־לשונו
בוויכוח עם הסובייטים. איש־הביטחון של
תשכ״ז, יצחק רכין, ניכנס לתפקידו כ שגריר
ישראל בוואשינגטון, אך לא הצליח
להלהיב את הדמיון.
המאבק הפוליטי האמיתי של השנה היה

מאבקם של זקני־מפא״י על המשך־שילטונש,
מול פני הצעירים מכל הסוגים, ומול פני
הפופולאריות־ההמונית של משה דיין.
במאבק זה ניצחו הזקנים, סיבוב אחרי
סיבוב. האשד, שתיכננה את כל הסיבובים,
ושנחלה את כל הניצחונות, היתה אשת־המדיניות
של השנה: גולדה מאיר.
תחילה היה על גולדה לחסל סופית את
רפ״י, להכניס אותה למע״י הגדול של מע״י
— מפלגת העבודה הישראלית( .שהתביישה
בראשי־תיבותיה והתעקשה להיקרא ״עבו דה,״
תוך חיקוי הדוגמה הבריטית וסירוס
השפה העברית ).מיבצע זה עבר בהצלחה.
רפ״י חזרה למפא״י, במיסגרת של כניעה־כימעט־ללא־תנאי.
הקורבן: אויבה הישן של

ח־ינוור רפייי.־

הגרגרה

שמועץ פרם. האיש שהרוויח:
גולדה,
אלמוגי, שקפץ בעוד מועד מן
יוסן!
האונייה הטובעת — חזרה לסיפונו של

אכא חושי.

הדבר לא חיסל את דיין, שפופולאריותו
הוסיפה לגאות, גם אחרי שקבר את עצמו,
פשוטו כמשמעו, בעת חפירה ארכיאולוגית
בלתי־חוקית. החלמתו המהירה, והצלחתו
להחזיר לעצמו את קולו, רק הגבירו את
האהדה אליו.
כדי לבלום את דיין, החליטה גולדה לפטר
את לויאשכול הזקן, להעביר חלקית כמה מסמכויותיו ליגאל אלון, שנתמנה
סגן־ראש־הממשלה — להלכה בתפקיד בכיר
מזה של דיין. מהפכה זו הצליחה רק חלקית,
כי אשכול סירב למסור סמכויות של ממש,
והמינוי לא שינה את יחסי־הכוחות לטובת
אלון, שנראה יותר מדי כנער־שעשועים של
הזקנים.
אז באה ההפיכה השלישית — התפטרו תה
של גולדה, על מנת להכניס לתפקיד
אדם צעיר יותר, לוחם ללא כחל ושרק,
הרגיל לדרוס כל התנגדות בכוח גס: פיג־

(קאריקטורוז של זאב ב״וזארץ״)

הכנסת
רקואת דמוקרטיה עממית הרגע הגדול היחידי של הכנסת בכל שנת
תשכ״ח בא בעיקבות הצעה לסדר־היום ב עניין
רצח־העם בביאפרה. אחרי נאומי חמשת
המציעים — אורי אכנרי, שמואר

תמיר, הנם קדינגהופר, אמה תד מי
ושלמה מרנין, הפרה הכנסת את
מרותו של אכא אכן, החליטה הפגנתית
לדון בעניין במליאה.

חדי ש לוז

גובידה מ איד
חם ספיר, גם הוא אוייב ותיק של דיין.
בסוף תשכ״ח התחילה ההפיכה הרביעית,
זו של ספיר עצמו, והיא כבר הצטיינה
בתכונותיו האופייניות: המזימה להעלות
את אחוז־החסימה, הטלת מס־המפלגות, ו שורה
של תוכניות אחרות, שנועדו להכשיר
את הקרקע לשלטון־היחיד של המפלגה
החדשה.
שאר המפלגות הוותיקות פשוט לא היי
עוד חשובות — והנעשה בהן לא עיניין
איש. לכל היותר נועד להן בעתיד תפקיד
כחיילות־עזר לסיעה זו או אחרת במע״י.
מפ״ם התמוטטה לחלוטין במשך השנה,
בגדה בזו אחר זו בכל עקרונותיה — כש מנוי
וגמור עם מנהיגיה הזקנים והבלעדיים,
מאיר יערי ויעקב חזן, להסתפח ל זקני
מע״י, לעמוד יחד עימם נגד הכוחות
הצעירים.
לכל הקרבות והמאבקים האלה לא היתה
שום זיקה להבדלי־גישות, לתשובות שונות
על האתגר הגדול של תשכ״ח — מלחמת
ישראל־ערב ועתיד השטחים המוחזקים. הוויכוח
הגדול על ענייני־גורל אלה לא
התנהל בתוך מע״י, וגם לא בינה ובין שאר
מפלגות־הלוויתן הזקנות, אלא בין המימסד
כולו ובין הכוחות החדשים שצמחו מחוץ
לתחומו — שכוחם בכנסת היה עדיין קטן
מדי שיוכלו להשפיע על ההכרעות.
רפואה אולם זיק יחידי זה רק הבליט את האפלה
שהשתררה בפארלמנט הישראלי.
התרוממות־הרוח של ימי־החירום של תש־כ״ז,
שהצדיקו את הקמת הליכוד־הלאימי,
חלפה כליל. המיבחן העליון עבר, אך הליכוד
הלאומי נשאר. במקומה של השותפות
למשימה עליונה, באה קנונייה של המפלגות
הגדולות לחלוקת השלל ולחיסול
שארית האופוזיציה.
שורה של הצבעות מבישות מסמנות את
התנוונות הדמוקראטיה ד,פרלמנטארית. חרף
התנגדותו המוחלטת של הציבור, וחוות־הדעת
של אנשי הבריאות והביטחון, ותוך
התנגדות שר־ר,פיתוח האחראי לעניין, אישרה
הכנסת סופית את הקמת רדינג ז׳ בתל־אביב.
הנשיא הזקן, זלמן שזר, נבחר ב הצבעה
חשאית, ובהצבעה חשאית דימה
נדחה התיקון הקטן ביותר בסדרי־הנשואין
הדתיים. בהצבעות גלויות נדחה הרעיון
להקים בית שני ולהעביר אליו את ותיקי
הכנסת, ונפסלה זכות הרפורמים להתפלל
בצוותא ליד הכותל.
עם הקמת מפלגת־ד,עבודה, וחיסולה הסופי
של רפ״י, גדל תיאבון השילטון וגסות פעו לתו•
איש רפ״י, השר יוסף אלמוגי, הפך
לצחוק את כל סיסמות מפלגתו־המחיסלת
כאשר הגיש והעביר בכנסת, במכה אחת,
את חוק מס־הנזפלגות, המחייב את הציבור
לקיים בכספו את מנגנוני המפלגות שהוא
שונא אותם. באותו מכבש הועבר בקריאה
הראשונה חוק־המושבים הדורסני.
שרידי האופוזיציה בכנסת, של הסיעות
הקטנות, עוררו את הזעם הגובר של הרוב
השתלטני. נסיתם להעלות בכנסת את ה נושאים
החיוניים של הביטחון ובעיית ה שטחים
המוחזקים, שהממשלה לא היתר,
מעוניינת בדיון בהם, נבלמו ביד גסה.
בתשכ״ח הונף הגרזן גם על המישיר
היעיל העיקרי שנותר לאופוזיציה הלוחמת:
השאילתה. יו״ר הכנסת, קדיש לוז, החל
מפרש את תקנון־הכנסת בצורה המצומצמת
ביותר, לתקן שאילתות ואף לפוסלן, בניגוד
לנוהגו שלו — ולנוהג קודמיו — בשנים
קודמות. המילים האחרונות שהושמעו ב כנסת
בתשכ״ח היו דבריו של לוז עצמו,
בהם מתח ביקורת על ריבוי הסיעות הקט
ר,רפואה
קרובה לכל לב — והשנה היה
הלב קרוב לרפואה. כי תשכ״ח ראתה את
אחת המהפכות הגדולות, את אחת המחלוקות
החריפות, וגם את אחת הדמויות החורגות
ביותר בתולדות הרפואה.
האיש היה הד״ר כריסטיאן כרנארד,
רופא דרום־אפריקאי שהפך בן־לילה גיבור
הוונא קרוב ללב

בינלאומי, כאשר הצליח לראשונה לשתול
לב אדם בחזהו של אדם אחר. בעיקבותיו
הלכו השנה רופאים רבים אחרים. רוב
בעלי הלב־השתול מתו. הדבר הביא למתי חת
ביקורת על השיטה כולה, כי בעוד

שהמנתחים למדו להעביר לב חי, לא הצליחו
החוקרים עדיין למצוא שיטה בטוחה ל שיתוק
כוח־ההתנגדות של הגוף לצמיתות.
מחלוקת חריפה עוד יותר התלקחה סביב
השאלה: מי קובע מתי אדם מת? ברור כי
אין ערך ללב אם האדם מת סופית. ממילא
היה צורך להשתמש בלב זמן־מה לפני כן
— ועצם מושג המוות היה זקוק להגדרה
חדשה וברורה.
בינתיים צצה שאלה עמוקה עוד יותר:
מי קובע מי יקבל את הלב, ומי לא? מי
מחליט את חייו של מי להציל בעזרת ליבו
של מת, כאשר הלבבות מעטים, והנזקקים
רבים?
ברנארד עצמו היה ההיפך מהוגה־דיעות
המתלבט בבעיות מופשטות אלה. הוא גילה
את עצמו לעולם כאכסטרוורט מושבע, אדם
הנהנה מפירסומת אישית, מתהילה, מאהבת
נשים זוהרות. הוא הסתובב בעולם, שופע
מרץ והומור, רוקד ומתעלם, הקזאיר אחריו
אוהדים ומותחי־ביקורת — דמות שונה
מאוד מן הרופא השיגרתי המקובל.

נות בכנסת, ועל ריבוי השאילתות שלהן.
מכאן היה רק צעד אחד לביצוע הקנונייד,
הגדולה שהוכנה על־ידי עסקני מע״י, תוך
שיתוף עם אנשי גח״ל והדתיים: להעלות
את אחוז־החסימה לשלושה, ארבעה או חמישה
אחוזים, כדי לחסל בכנסת הבאר, כל
שריד של אופוזיציה. בעלי המזימה מקווים
כי בצורה זו יעלה בידם לחסל את כל ה מפלגות
זולת מע״י, גח״ל והמפד״ל —
שיקימו מחדש את הליכוד הלאומי ביניהן.

אז תיהפך הכנסת, סופית, לפארלמנט של
דמוקראטיה עממית, ללא נציג אופוזיציוני.
באותה שער, התנוונו והתפרקו המפלגות
עצמן. אחרי פרישת פלג מחרות בשנה ה קודמת,
פרש שלמה בהן־צידון מגח״ל,
ויזהר הררי עבר למע״י. דויד כן
גוריון נותר כסיעת יחיד, אחרי חיסול
רפ״י. ומפ״ם הזקנה גילתה סימנים של התפרקות
מעשית ומוסרית — כאשר היתד,
מוכנה לכל קורבן לשם השתלבותה במע״י.

ד ר בו־נ אדד

כלכלה

שיין בא הכסף לישראל המלחמה היתד. ביזנס טוב. כלל זה הוכה
בעולם פעמים רבות, ובתשכ״ח הוכח בישראל.
במשך
כל השנה היתד. הכלכלה כולה
בסימן של עליה. ההתלהבות המלחמתית
הזרימה כספי־היהודים לארץ, וכספים אלה
פעלו כזריקת־עידוד. האופטימיזם של ה ניצחון
התבטא גם במשק. אפילו החזקת
השטחים היתד, כדאית מבחינה כלכלית,
בגלל אוצרות־סיני.
האבטלה נעלמה, והארץ התקרבה ל־תעסוקת־יתר,
כשהמוני־עובדים זורמים מה שטחים
לישראל, בגלוי ובהסתר. החלה

המשפט הגדול של תשכ״ז נסתיים ב־תשכ״ח
בפסק־דין שעורר סיפוק כללי כ ארץ.
השופט אליעזר מלחי זוכה מכל
אשמה, כאשר הכריז בית־המשפט, בתום
המשפט הארוך והיקר ביותר בתולדות המדינה,
כי אינו מוכן להאמין לעדותה של

יונה סופר.
בסוף התהליך נשארו שאלות רבות פתו חות:
איך תפצה המדינה אדם שנאלץ
להוציא מאות אלפי לירות, וחודשים ארו כים
מזמנו, להגנה במשפט בו הוא יוצא
זכאי? איך אפשר לפשט הליכים משפטיים
מבלי לפגוע בעקרונות המשפט?
אחרי המשפט כאשר התייחס משרד־

עיתונות
היום חוה
לא היתד, זאת שנה טובה לעיתונות ה ישראלית.

טיבור
רו 1נבאו

העמודים הראשונים של העיתונים היו מיים
היו מוקדשים, יום־יום, לידיעות על
קרבות לאורך הגבול, חילופי־אש, היתקלות
עם חוליות חבלנים, מאסרים, גילוי־רשתות
ומעשי־טרור. היו ימים כשהעמוד הראשון
כולו היה מוקדש לידיעות מסוג זה, לבלי
התר מקום לכל נושא אחר. בייחוד ניזונו

מסתמנת חלוקה לאומית־מעמדית, שנגדה
לחלוטין את תורת־הציונות: מעמד ערבי של
פועלים שחורים, ומעמד עברי של מנהלי-
עבודה.

גם משפטם של יוסף זלפשטיין ו־ר?ן
נן אמיר, מנהלי בנק פויכמווגנר, ש נפתח
השנה, הוכיח כי קיימים אי־סדרים
כלליים בבנקאות הישראלית, וכי בנקים
רבים נהגו כמו הנאשמים — אם כי לא
נתפסו.
בסוף תשכ״ח לא שררה ההרגשה כי חל
שינוי יסודי במיבנה המשק. לא גבר ד,תיכ-
נון הממלכתי. הנסכים זרמו והתעסוקה
גברה, מבלי שייעשה נסיון בעל־תנופה
לנצל. את המצב לשם הבראה בסיסית של
המשק. והשאלה הגדולה היתה: האם לא
יירד על הארץ משבר חדש, אחרי הבחירות
בראשית תש״לז
יי *י 1 3 2

יווי*^

בין שלל פסקי־הדין המעניינים של השנה
בלטו שניים של נשים: השופטת מרים
כן־פורת קבעה כי אין תוקף חוקי לחולד,
דומה

חמה נפוצה ספרות עיתונאית
מיבצעי־לוחמה שקדמו למלחמה.
וישעיהו כן־פורת פירסמו בצרפת את
האיש שבא מן החום, סיפור״חייו של המי
רגל הישראלי אלי כהן, ספר שזכה להצ לחה
בינלאומית. אורי מילשטיין עורר
סערת־רוחות כשפירסם את ספרו מלחמות
הצנחנים, בו נכללו תיאורים שחברי יחידת
101 ראו בהם השמצה. מיבצעי הצנחנים
זכו בשני ספרים נוספים מפרי עטו של ד ן
מרגלית: יחידת קומנדו 101 וצנחנים
בכלא הסורי.

אורי דן

מעטים היו השנה המאמרים שהיו ראויים
להישמר. עלה על כולם מאמרו של
קינן שגינה את עמדת השמאל העולמי
לישראל. הארץ כולה צחקה למיקרא רשימתה
של סילכי קשת, שהיתר, מורכבת
כולה מקיטעי נאומיו ומאמריו של משה
דיין, שסתרו זה את זה מן הקצה אל הקצה.

עמום

גמזו.

חג* פינ ס קר
עיתוני־הערב מאזזירת־המלחמה, והזינו אותה
מצידם.
העיתונאים הזריזים ביותר זנחו את תפקידם
— לדווח על המתרחש — והתמסרו
לחיבור ספרים ואלבומים על מלהמת־ששת־הימים,
ושאר נושאים צבאיים שהקהל היה
מוכן לבלעם ללא אבחנה, כששניים־שלושה
ספרים טובים טובעים תחת מבול של ספרי־קיטש.
בין ספרי־עיתונות אלה בלטו סדין
אדום של ש מו אל שג ב, חשופים בצריח
של שבתי מכת, החודש הארוך ביותר
של מיכאל כר-זוהר, לקראת שעת האפס
של שלמה נקדימון, ירושלים לנצח של
אלי לנדאו ולאחרונה — שש שנים
ששה ימים של יהושע גלבוע.
בעיקבות

הספרות העיתונאית על המל

מכריחה המדינה את
לשמור על השבת, והשופטת
עיתו זכתה לתהילה אנושית כאשר קבעת
כי ״גם לזונה יש כבוד.״
יתכן כי התהליך העיקרי של השנה היה
צמיחתה של מערכת־שיפוט צבאית ענפה,
לטיפול בשטחים המוחזקים. בתי־משפט אלה
נהגו בתבונה ובהתאפקות, ולא נשמעו נג דם
תלונות בארץ ובעולם. אולם סביבם
היתד, נטושה מערכה היסטרית של יסודות
מופרעים, שתבעו להנהיג מחדש את עונש־המוות
— בניגוד לחוות־דעתה החד־משמעית
של צה״ל, שהבין כי הדבר עלול להביא
להידרדרות המצב ד,בטחוני.

הדסה כן-

שלה• חוק אחר, במסווה של תיקון לחוק־הנוער,
בא להגביל דיווח מישפטי וצילומי.
חוק שלישי מנע את ההכרה בחסינות מקו-
רות־המידע של העיתונאי, הטיל עליו עונש-
מאסר כבד אם יסרב לגלות את מקורותיו
לבית־משפט. ואילו ציבור־העיתונאים, שרו בו
היה עסוק מדי בקריאות־הידד לגילויים
היותר פרימיטיביים של דעת־הקהל, עמד מנ גד
ולא היה פנוי למלחמה על חופש־העיתו־נות,
עליה הוא מופקד.

ספרות

סקופ עיתונאי של ממש הצליח להעלות
רק כתב הארץ דן מרגלית, שפירפם ל ראשונה
את הדו״ח הסודי של מימצאי הביקורת
על שנ״ם (שירותי נמל מאוחדים),
חברה הסתדרותית שהשחיתות אכלה בה
בכל פה. פירסום זה סלל את הדרך להצ לחת
מאבקה של רשות־ד,נמלים על השליטה
בנמל חיפה.
העיתונאים הבולטים ביותר השנה היו
דרדקא מבקרי התיאטרון והקולנוע, שהות קפו
בצורה פרועה על־ידי כמה אמנים, ש ביקשו
להוכיח בשיטה זו כי הביקורת חשו פה
אף היא לביקורת, באותם כלי־נשק בהם
משתמשת היא. במרכז הפולמוס עמדה מב קרת
התיאטרון, הרדיו והקולנוע של הארץ,
הדה בושם, שכבשה לה בזכות כר את
העמדה שהיתר, שמורה בזמנו לד״ר חיים

האיש שנהנה מכל התהליכים אך גם פעל
לדירבונם היה זאבשרף, שר המסחר־והתעשיה,
שקיבל לידיו גם את תיק האוצר,
אחרי שעורר הערכה כללית בתפקידו.
זרם־ההון לישראל, בייחוד מצד המיליונרים
היהודיים, עורר השנה ספקות חמורים
— כאשר פירסם השבועון האמריקאי אדיר־התפוצה,
לייף, סידרה בה טען כי אחד המשקיעים
הגדולים בישראל, איל־המפד״ל ה שווייצי
טיבור רוזנכאוס, משמש צינור
להשקעות המיליארדים של רווחי עולם־הפשע
המאורגן בארצות־הברית, המאפיה — דידו־ער,
לדראון. כשפורסמו הדברים בישראל,
בצורה של שאילתות של חבר־כנסת הת ייצב
שר־האוצר פינחס כפיר בהתלהבות
לימין המשקיע — מבלי שזה מג לנכון
להגיש משפט־דיבה נלד הץ־־ץ ה״רריקאי
העשיר.

המשפטים, בצורה קטנונית למלחי, גברה
האהדה הציבורית לאיש שעמד במיבחן ה אכזרי
בצורה כה גאה, למרות אי־הסדרים
והליקויים בעבודתו שנתגלו במשפט. הדיעה
הכללית היתה :״הוא סבל מספיק.״ בסוף
תשכ״ח היו גם מלחי וגם מאשימו, היועץ
המשפטי משה בן־זאב, פרקליטים פרט יים
— ובחוגי המשפטנים נפוצה בדיחה
כאילו שני המשפטנים המוכשרים יקימו
משרד משותף.

שוכרי־נכסיה

אולם המאורע העיקרי בעיתונות של
תשכ״ח היה הנהגתה של תוכנית־חדשות
מודרנית בקול־ישראל, היום הזה, שזיכתה
את עורכה, חגי פינסקר, לתואר איש־העיתונות
של השנה. תוכנית זו לא ריכזה
רק המוני־מאזינים בטיבה המיקצועי, אלא
אף הצטיינה בגילוי־הלב שלה, בנכונותה
למתוח ביקורת על המימשל ועל המימסד,
להתעלם מן הרשימה השחורה הקיימת עדיין
בקול-ישראל בימי השר ישראל גלילי, ולהוסיף
תרומה בעלת־משמעות לרמת המידע
של האזרח הישראלי. בכמה מיקרים —
כמו אחרי הפרעות של ליל־הרימונים בירו שלים
— היתד, לתוכנית זו השפעה ישירה
וחיובית על מצב־הרוח של הציבור. בגמרה
אחרת של קול־ישראל הצטיינה דבורה
דימנט ברוח דומה של עצמאות אמיצת־לב
בדיוזח על הכנסת.
הטלוויזיה, לעומת זאת, עוד לא הגיעה
לכלל השפעה, ועדיין נשאר בספק אם אכן
תהיה בלתי־תלוייה ונועזת כאחותה הבלתי־חזותית.
במשך
כל השנה נמשך התהליך האיטי
של צימצום חופש־העיתונות בחוקי־ישראל.
חוק אחד, שהועבר במכבש הכנסת, חיסל
את זכות העיתונות לדווח על הנעשה בממ

בן-אמוץ

ח1ו ה לשואה היצירה הגדולה של תשכ״ח לא היתה פרי
ידיו של סופר. שיח לוחמים היתד, יצירה
קולקטיבית מפוארת — כינוס דבריהם -
עדויותיהם על־פה של עשרות לוחמים י*
מפקדים קרביים, בני ההתיישבות העובדת,
שתיארו את חוויותיהם ורגשותיהם בעת
המלחמה.
יצירה יחידה־במינה זו, ביטאה את כל הטוב
והיפה בדור הישראלי הצעיר, גילתה גישה
הומאניסטית כימעט אחידה של אנשי־הקרב:
נגד המלחמה, נגד פולחן־המלחמה, נגד ה אכזריות,
נגד פשעי־מלחמה. כל זד, במילים
פשוטות, ללא פילוסופיה, תוך תיאור מעשים
ותגובות. שיח לוחמים יכול לשמש ז ־יטה
רוחנית לאיש־השנה של תשכ״ח.
ספר זה היווה

גינוי חי לטפרות־החידן

מנקודת־מבטו של הספורט הישראלי עמדה
תשכ״ח בסימן המיבחן העליון, המזדמן לכל
ספורטאי אחת לארבע שנים — המישחקים
האולימפיים שייערכו השנה במכסיקו. למרות
לקחי ההכנות המאוחרות לאולימפיאדות
קודמות, קשה לומר שמוסדות־הספורט ה ישראליים
הסיקו את המסקנות. אומנם חל
שיפור בהכנת הקאדרים בענפי־הספורט ה שונים
לקראת האולימפיאדה, אולם שוב
נעשה הדבר מאוחר מדי, בהזנחה בולטת
במיספר שטחים, ובמאמצים של הרגע
האחרון.
משום כך לא הטביעו המישחקים ה אולימפיים
הקרובים את רישומם על כל חיי-
הספורט, השנה. אולם מלבדן לא היה שום
מאורע או הישג מרשים. היתד, זאת שנת-
בצורת בספורט הישראלי. הכדורגל הישראלי
קפא על שמריו, בעיקבות מדיניות־ה־הקפאה
של הליגות. מישחקי־הליגה הממוש כים
הגיעו לסיומם תוך חוסר־מתח בולט.
ישראל (*חלאולה״) חליכנר, מאמנה
של מכבי תל-אכיב, שהצליח להביא את
הקבוצה בסיום שתי עונות רצופות אל כתר
האליפות, היה האיש הבולט ביותר בשטח

הכדורסל, ענף הייצוג מיספר 1של ישר אל,
היה זד, שהביא לארץ את אירועי־הספורט
המרתקים ביותר. קבוצת־הכדורסל
של מכבי תל־אכיב, שהתמודדה ב־מישחקי
אליפות־אירופה בכדורסל, התמודדה
בארץ נגד ארבע קבוצות־הצמרת של אירו פה,
זכתה אף בהישג מרשים כשגברה על
הקבוצה האגדית של ריאל מאדריד.
אולם האנשים שהצטיינו בשורותיה היו שוב

תנחום

כהן־מינץ

וטאל

ברודי,

אנשי־השנה בספורט בשנים הקודמות.
בשלהי השנה החלו ההכנות למישחקים
האולימפיים. ההתאחדות לכדורגל סילקה את
מאמנה היוגוסלבי של נבחרת הכדורגל,
מילובאן צ׳יריץ /מינתה במקומו מאמן
ישראלי, עמנואל שפר, שבתקופה קצרה
כבר הצליח לחולל שינויים מעטים בניבחרת.
אולם תשומת־הלב העיקרית היתד, מופנת
לענפי השחייה והאתלטיקה הקלה, הענפים
היחידים בהם מסוגלת ישראל להתמודד ב״
כבוד באולימפיאדה. בשחייה השיגו ששה
של סופרים־מטעם, רודפי רווחים קלים, שהציפו
את הארץ באלבומים ובקיטש מלחמתי
מכל הסוגים, ללא נסיון רציני להתמודד
עם הבעיות.
יצא מכלל זה אדם שנודע בשנים האחרו נות
בעיקר כהומוריסט — דן בן־אמוץ,
שפירסם את הרומאן לזכור ולשכוח, כש הכוונה
היא: לזכור (את השואה) כדי לשכוח.
הספר זכה לקבלת־פנים מעורבת, נפסל עליו,
חלק מן הביקורת. אך הוא בלט בראש
וראשונה בשל תכונה הקודמת לכל ספרות
טובה: נסיון כן לחדור לעומקה של בעיית־חיים,
ללא פשרות וללא הליכה־בתלם.
בקבעו כי הפאשיזם הוא מחלה שאינה
מיוחדת לעם אחד, שאין לשנוא את גרמניה
בתור שכזאת, שגם בכל עם אחר, ואפילו
בישראל, יכול לקום מחנה פאשיסטי —
הרגיז בן־אמוץ אנשים רבים. אך דווקא זה
הקנה ליצירתו ערך של ממש.
אך בסך־הכל לא היתד, זו שנה טובה
מבחינה ספרותית.
אותם תנאים שנתנו תנופה לייצור ספרי
מלחמה תעודיים (ראה עיתונות) הקפיאו את
הצמיחה של הסיפרות העברית המודרנית.
ואף־על־פי־כן כתבו יחידי־סגולה ספרים
טובים, רגישים ומעמיקים. כי בעוד התותחים
המשיכו לרעום, לאורך המואץ
ולאורך הירדן, סירבו המוזות הבלתי־מזו־ייפות
לשתוק.
כך קרה, למשל, שהסופר המצויין א ג *
רחם (״בולי״) יהושע, שנתפרסם בעבר
כממשיכו של הסימון העמוני, פירסם מה
שמהווה אולי את ספרו הטוב והמקורי
ביותר עד כה: סול היערות, המכיל ארבע
נובלות.
אחריו הלך סופר רק מעט־פחות מוכשר
מיהושע, עמוס עוז, שעורר סערה עם
הרומאן מיכאל שלי — המתאר את חלו מותיה
של אשד, ישראלית בגיל העמידה,
הנזכרת על רקע חייה הצחיחים עם בעלה
הגיאולוג בפרשות סוערות ורומאנטיות יותר
— כולל יחסיה עם שני תאומים ערביים
מימי המנדאט — המסמלים את המסעיר
והקמאי שבאדם.
רומאן זה זיכה את מחברו, בימים שלאחר
המלחמה, במבול של גידופים ושל השמצות.
היו קנאים וצרי־מוחין ששאלו :״איך אפשר
לכתוב על קשר אינטימי, ולו רוחני, בין
יהודיה לבין ערבים?״

ספורלו

למכסיקו

חנה שזי פי
שחיינים, אברהם מלמד, יואל הנדה,
אמנון קראום, גרשון שפע, שלומית
ניר ואיכונה טובים, את המיני-

תיאטרון
בתוך השממה הגדולה אולי היה זה אופייני לתיאטרון הישראלי
בתשכ״ח שההצגה הפרימיטיבית וו־,קיטשית
ביותר שהועלתה בו, דווקא היא עוררה את
סערת־הרוחות הגדולה ביותר. היה זה
אחרי שקבוצה המורכבת משרידי ספרות
ואמנות האוואנגארד בארץ התארגנה כדי
לפוצץ את הצגתם של יגאל מוסינזון
ופיטר פריי, שברו את הכלים, בתיאטרון
אהל.
הסערה היתד, מחאה בודדת נגד השממה
שהשתלטה על התיאטרון הישראלי, בעקבות
מלחמת־ששת־הימים. התיאטרונים הגדולים
המשיכו להיאבק בבעיות תקציביות, חיפשו
אחר הצגות־קופה, בהתעלמם לגמרי ממהותם
בתיאטרונים רפרטואריים.
ויכוח מסוג אחר התעורר כאשר המחזאי
הצעיר חנוך לוין והבמאית עדנה
שביט הפיקו במועדון־הקצב בר־ברים את
הקאברט הסאטירי האנטי־מיליטריסטי את,
ואני והמלחנוה הבאה. ביצוע חובבני אך
מצויין וכנות רבה, אם כי לא תמיד מתוא־מה
למציאות אירועי־ה,מלחמה בתשכ״ח.
היו אלה דווקא הבמות הקטנות, שהעלו
את הצגות התיאטרון הטובות של השנה.
כאלה היו גבעת ספון ריבר בתיאטרון
בימות: המחזה הבריטי איפה, איפה אתה
ג׳וני? בתיאטרון הפתוח, שנוסד השנה
על־ידי הלל נאמן, שפרש מבימת השח קנים;
השלום, מחזהו הסאטירי של אריסטו־פאנם,
שעובד ובויים על־ידי הד״ר אריה
זאקם, ושהכיל התקפה עוקצנית נגד חסידי
תנועת ארץ־ישראל השלימה. הצגה זו, וה מחזה
טלמכוס קליי, שהוצגו בבימת השח קנים,
העלו במה זו גם אל מסלול ההצלחה
המיסחרית.
מחוסר אתגרים בימתיים להתמודד עימם,
לא יכלו גם מרבית שחקני ישראל להתעלות
למיבצעי משחק מעולים. כמה מהם נדדו
לבמות ניכר. בעיקבות חיים טופול,
שהפך את ישראל לשם־דבר בתחום ד,שאו־ביזנס
הבינלאומי, הלך גם שמואל רודג
סקי, שקצר הצלחה בגרמניה במחזמר

מום האולימפי. לשחייגית כישרונית נוספת,
דורית זלץ, אירעה טראגדיה, כששברר,
את ידה בדרכה לאימונים, זמן קצר לפני
קביעת הסגל האולימפי בשחייה. למרות
זאת הוכיחה דורית רוח ספורטאית למופת,
המשיכה להתאמן עם יד חבושה בגבס,
קיוותה לא להחמיץ את ההזדמנות הנוספת
באם תנתן לה.
אולם הדמות המרכזית בהכנות לאולימפיאדה,
שמשכה את מרבית תשומת־הלב,
היתר, האצנית חנה שזיפי, אלופת־ישראל־ואסיה
בריצה למרחק 800 מטרים לנשים.
בהיעדר כל חיים אתלטיים סדירים ב ישראל,
המשיכה חנה להתאמן לקראת ה־מיבחנים
במרץ בלתי־נדלה, כשהיא מקדישה
יום־יום חמש שעות לאימוני־ריצה מפרכים.
במשך כל השנה ניתנה לה רק הזדמנות
בודדת אחת להתמודדות ספורטאית, כאשר
רצה באיצטדיון קריסטל פאלאס בלונדון,
זכתה שם בהישג מרשים. בשאר הזמן
המשיכה חנה להתאמן לבדה, בודדה, ב־נסיון
להדביק את המינימום האולימפי
שיקנה לה את זכות ההשתתפות באולימפיאדה.
במיבחן שנערך לא השיגה חנה את
המינימום.
רק לאחר שהופעל לחץ ציבורי, הוכללה
חנה במישלחת האולימפית, בזכות ולא
בחסד. היא היתר, דוגמה נדירה של ספורט אית
רצינית, שאפתנית וכישרונית — תכו נות
שזיכו אותה בתואר אשת־הספורט של
חשכ״ח.
כנר על הגג. אפי דיין, שהחל מצליח
בארץ כשחקן בימה ובד, עבר אף הוא
לאירופה, הפך שם כוכב צעיר.

צעיר
הצעיו הזועם היחידי מדוע אין הנוער הישראלי מורד? — שא לה
זו נשאלה שוב ושוב, כאשר קם בזה
אחר זה הנוער בכל העולם, מקליפורניה עד
תורכיה, ממוסקבה עד דרום־אפריקה, בתנו־עות־מחאה
אדירות נגד המימסד בכל ארץ.
שום תופעה כזאת לא היתה בישראל.
יש שמצאו את הסיבה בשרות־החובה וב־שרות־המילואים,
המספקים את כל יצר־הלחימה
של האדם הצעיר, נוטעים בליבו
תשוקה עזה לנוח ולדאוג לעיניינים הפרטיים.
אחרים מצאו את הסיבה בקונפורמיזם ה לאומי
הקיצוני, שהוא עיקר החינוך הניתן
בבית־הספר הישראלי.
בתשכ״ח לא היו מורדים. הסטודנטים
הראו סימני־פעולה רק פעם אחת, כאשר

לקראת סוף השנה העלה התיאטרון ה חיפאי
מחזה ישן של ארוזור מילר צייד
המכשפות, בביומו של היי קלוס. במאי
זה, שחזר לארץ אחר תקופת ניתוק, הוא
גם שביים את בקט בהבימה, הוכיח את עצמו
השנה כבמאי המקצועי והמבריק ביותר ב תיאטרון
הישראלי. צייד המכשפות, שנועד
להיות הצלחה אמנותית ומסחרית גם יחד,
ימנה ודאי בין הישגי השנה הבאה.
גם בתחום הבידור השתלטו השנה צחיחות
וחדלון. על שפע הקומדיות הזולות וה־קיטשיות
שהועלו על במות שונות, כולל על
במת התיאטרון המוסיקלי של גיורא גד
דיק, בלטו שני מופעי בידור: תכניתם של
שלושת חברי להקת הגשש החיוור, ישראל

פוליאקוב, גברי בנאי ושייקח לוי

סינימה גשש, וחכמים בלילה, מופע הבידור
הזוגי של השחקנים אילי גורליצקי

ויוסי בנאי.

תשכ״ח היתד, שנה קשה לתיאטרון היש ראלי.
אך היא עלולה עוד להיזכר כשנה הרת
גורל לעתידו. שכן, בשנה זו הורחק קהל
צופים רב ממעגל התיאטרון, ויהיה צורך
במאמצים מרובים על־מנת לחדש ולטעת בו
את האמון בתיאטרון העברי.
התגלית של השנה היתר, שחקנית צעירה,
לכנה פינקלשטיין, שהתבלטה בהצגת
טלמכוס קליי בבימת השחקנים. ואילו ב תיאטרונים
הוותיקים היו רק שני מיבצעים
שהיו ראויים לשבח. האחד מהם היה של
שחקן הקאמרי הוותיק, יוסף ידין, שהפך
את הצגת המטאור להצלחה הכספית של
הקאמרי.

השני

נפל

בחלקו

שחקן

צעיר מהמשמרת השנייה, שהוכיח הפעם את

עו דדת או ם
עצמו כשחקן מעמיק ומעולה. היה זה
עודד תאומי, שגילם את תפקיד הנרי
החמישי במחזה בקט שהוצג בהבימה, ב ביצוע
שהעלה אותו משכמו ומעלה מכל
שחקני התיאטרון הישראלי השנה.

משה לוי
פוטר מרצה באוניברסיטת תל־אביב, על רקע
פוליטי. ההשלמה היתר, באופנה. סימלה
אותה נכדתו של המורד הגדול, גליה כ ף
גוריון, חיילת שהרבנים סירבו להתיר לה
להינשא, בשל מוצאה הנוצרי של אמה הבריטית.
גליה ומשפחתה ניכנעו לרבנים, ו היא
עברה גיור.
בנה של משפחה לוחמת אחרת, אפי
דיין, הלך בדרכי־אחותו, ויצא לחו״ל כדי
למצוא את ההצלחה שם. כשם שבתו של
משה דיין כתבה את ספריה באנגלית, לזרים,
החל בנו משחק בסרטים באנגלית, לקהל
הבינלאומי.
פה ושם היו פרשות של הרפתקנות. שני
צעירים החליטו להעפיל על הר המון־בלאן,
ללא הכנה מיקצועית — ואחד מהם ניספה.
חיובית יותר היתד, הרפתקתו של אייכי
נתן, שכבר אינו צעיר ושטס כמה פעמים
לביאפרה בשליחויות־סעד, אחרי שהכנסת
והעיתונות הזעיקו את הציבור. אך נידמה
כי כל יצר־ההרפתקנות, כל ההקרבה־העצמית
וכל האידיאליזם של הנוער הישראלי מצאו
את יעדם הטבעי בצד,״ל. הנוער של תשכ״ח
לבש מדים.
פרשת־המרד היחידה של תשכ״ח העלתה
דמות שנוייה־במוולוקת: ד,ימאי משה לוי,
שעורר במו־ידיו מרד על האונייה אבוקדו־קור,
גרם לסנסאציה עולמית. אנשי־המימסד
הכריזו עליו כעל עושר,־צרות מיקצועי, ביט לו
את הפרשה כעיניין אישי של יחיד,
ביטלו את זכות־ההפלגה שלו. אך לוי יכול
היה לטעון במידה רבה של צדק י י אין
דרך אחרת לשינוי פני הדברים בצי־הסוחר,
שבה נציגי־המעביד מתיימרים להיות גם
נציגי־ר,עובדים, ובו הבוסים מוכנים להשת מש
בכל מכשירי־הכסייה, הלחץ וד,שיחוד
לשבירת התארגנות חופשית. לוי הוכיח,
לפחות, נכונות לפעול אישית למען דיעותיו
ולהקריב למענן את האינטרס הפרטי שלו
— תכונות שבלטו בתשכ״ח בהיעדרן הכללי.

במדינה העם שנה טובה!
כאילו כדי להדגיש את אופייה של תש־כ״ח,
היו ימיה האחרונים גדושים־במיוחד
באותם מאורעות שאיפיינו את השנה מאז
ראשיתה. לאוהבי תחזיות ולפרשנים מלומ דים,
סיפקו מאורעות אלה בסים איתן לנבא
את אופייה הכללי של השנה החדשה:
* בחזית הפנימית תיגבר המתיחות
בתוך מיפלגת־השילטון הענקית, כשהבחירות
מרמזות מעבר לאופק. אשכול ושות׳
יילחמו בדיין ושות׳ — וכולם יחד יילחמי
בכל אופוזיציה מהותית למישטר, בראש־וראשונה
באמצעות העלאת אחוז־החסימה.
• בשטחים המוחזקים יוגברו הליכי
הסיפוח הזוחל, שלא יוכרז עליו רשמית.
יוקמו יותר היאחזויות, יוחלש מעמדם של
המנהיגים הערביים המקומיים, יועמק שילוב

כעבור יומיים הבהיר שר־המלחמה המצרי,
הגנראל מוחמר פאוזי, מה בדיוק טיבה של
תקווה זו :״הצבא המצרי מתמסר כיום להכנות
בתחום אחד בלבד: המלחמה הבאה
עם ישראל ...ישראל לא תוכל בהתקפת־פתע
לחצות את תעלת סואץ. מיבצע כזה
נעשה עתה בלתי־אפשרי לחלוטין.״
כאשר הסתיימה הוועידה, היה ברור כי
סיסמתה החדשה של מצרים היא עתה, כ דברי
נשיאה :״מה שנלקח בכוח יוחזר ב כוח!״
הדיבורים
על ״פיתרון מדיני״ נקברו
תחת עיי האכזבה משליחותו של יארינג.
מישנה פאטאלי. כיאה, ניתנה התשו בה
הישראלית גם היא בפורום מפלגתי. ב בית
המורה בתל־אביב נערך כנס מטעם סניף
תל־אביב של מע״י, בו היה הנואם העיקרי
שר הביטחון משה דיין.
הוא יעץ למצרים שלא ינסו לחצות את
התעלה ולחדש את המלחמה. זה יהיה, ל־

ובנוו ־ נ יו* 1ר־ <זדי יחנ ! 1בז נבו בו ר, 1בו_ו
תל-אביב דו ד פו1ח-תק 1ה .65 טלנזן• 36356
•ווטלים-רח׳ טלומצחן המלכה ,15 טל •22336 .חינה• וחי המגינים , 64 טל 522139.
פרסום צת

!׳ו־ו״ב?!,1כועוורוררעז
ובינעניי העובדה עו ^3י׳ מתויג
הווודט גיפתוזים עבורכם קורלוי עם וערב

בנניב!ורו בועווזי העבוז״דז
אנ^קטדונען ה
ריהוט ועיצוב פנניט
בל חייל ורויילת טעוום ררים עוי*יטופ1
לליבוורי,ם לקורסים, לעיל, בחם כונ\ ^יבזו־ד* יום
י־והו בכוענק כלכלה כולא וב־רכוי נם יעוח
בוטעם קעורל העבולה

1ננ2יבן ו!ץ וגסתזררורנ הטכננאיבו
.סרטוט בניין ואלריבנ^י
בווסמובי הקורס ירנקבלו בסרטטיס להסחלרות זו
בחובן ניסחחיט הרוולעו קורסי יוכו וערב:
גרפיקה עוינוועוירג־ ^כזוזחינ^יבו ו\1כזרנקלכויס
י צילוח חיקצועי* .גילוח הסרטה
צילוח אופנה ופירסוחתי צילוח עיתונור־נ
קירור וחיזוג אוויר
טלוויזיה -לבזההיכיח ולחתקרחיח
ו עור 26 קורסי יוח וערב בחגחוח ארורוה
פרטיח, פרוספקטיח והרעוחה

\ 171בדד \7

הנ^1£ליט 3ניו1

דחי טעורניתובסקי , 31 תל אביב 41-8 ,־7

מרכז השפוץ
הרכבת תריסי פלסטיק ואלומיניום
תיקוני תריסים מכל המינים
באחריות • מחירים נוחים
רחוב שינקין , 14 תל־אביב

המשק הערבי במשק הישראלי. הקמת וע־דת־השרים
לענייני השטחיב, שחילקה את
הטיפול בענייני השטחים ב ץ משרדי־הממש־לה
השונים — כאילו היו כפופים לשילטין
אזרחי ישיר, ולא למימשל צבאי — היא
צעד רב־משמעות בכיוון זה.
• לאורך הגכודות יימשכו המתיחות
וההרג, כשמדי־פעם עובר מוקד־הטירור לפעולות
מחתרתיות המכוונות לפגוע בתוך
מדינת־ישראל.
השאלה שתרחף על פני תשכ״ט תהיה
ללא ספק: האם תפרוץ בשנה זו מלחמה
חדשה, ואם כן — היתערבו בה הסובייטים?
מול פני תחזית זו, נשמעת הביכה המסורתית
של ״חג שמח״ ו״שנה טובה״ יותר
כתפילה מאשר כאיחול אופטימי.
יונת השלום, בה תלו עדיין תקוזת ערב
ראש־השנה תשכ״זז, נראתה עתה מרוטה ו קופאת
מקור.

יחסים מרחביים
מלחמה 7
מילים רמות הידהדו השבוע משני ציריה
של תעלת סואץ. אחרי שנדמו התותחים,
ירו מנהיגים ומצביאים פגזים מאיימים.
בקאהיר התכנס האיחוד הסוציאליסטי ל־ועידתו
הכללית. גמאל עבד־אל־נאצר, שואת
היתר, לו הופעתו הפומבית הראשונה מאז
יצא לטיפול רפואי, בישר לעסקני המפלגה:
״שלב החזקת־המעמד עבר. הכוחות המזויי־נים
עברו לשלב ההרתעה.״
הוא התכוון למיתקפת־הראודה המרוכזת
של תותחי צבאו, לפני שבוע ימים, בה נורו,
״אלפים
רבים של פגזים
הוסיף עבד״אל־נאצר :״שיחרור האדמה
הכבושה היא חובה קדושה, שידנו לא תרפה
מהשגחה אפילו לרגע אחד. נעשה כל
המאמצים לגייס כל מה שניתן לגייס למען
השיחרור — ועל העולם׳ כולו לדעת זאת.״
את מי יגייס — את הרוסים? ואיך ישיג
את השיחרור? ״הכוחות המזויינים הם תק־ודתנו
הבסיסית,״ פסק.

דבריו ,״מישגה פאטאלי. ואף כי יש לקוות
שהמצרים לא ינהגו כך — ולא כדאי להם
לנסות! — צריכה ישראל להיות מוכנה לאפשרות
של חידוש מעשי־האיבה.״
ובעוד שעבד־אל־נאצר הצהיר כי ״המערכה
הבאה לא תהיה קלה, כי אם קשה ומסר־בכת,״
האיץ דיין באזרחי ישראל ״להפסיק
את האווירה האלבומית, בה כל אחד משבח
את ההישגים והנצתונות של עצמו, ולהתכו נן
— עם כל המעמסה הכלכלית והנפשית
הכרוכה בכך — לאפשרות שתהיה מלחמה.״
מה יעשו הרוסים? היו זמנים, ש מילים
כאלה עוררו רק את השדים של מל חמה
אזורית, התנגשות מצומצמת־יחסית בין
שני צבאות. עכשיו העלו את האפשרות של
התלקחות בינגושית, או לפחות של התערבות
מעצמה עולמית נגד ישראל.
באיזו מידה ממשית סכנה זו? המצרים,
כמובן, לא אמרו דבר על כך. הניחושים באו
מן הצד הישראלי.
דיין :״בדרך כלל, עד היום, נמנעה ברית־המועצות
באופן קטיגורי מצעדים שיביאו
אותה לעימות עם ארצות־הברית. אך לאלה
שחושבים שדבר זה בלתי־אפשרי, אצטט מ מאמרו
של ארתור גולדברג, שאמר כי הת ערבות
סובייטית ביוני 1967 היתד, מאד
קרובה אפשר להניח שאם ארצות־הברית
תכריז שלא תסבול התערבות באיזור — היא
(ברית־המועצות) תימנע. אני מאמין שאר־צות־הברית
לא תסכים להתערבות ואני מא מין
על כן שברית־המועצות לא תתערב.״
רב־אלוף בר־לב :״האפשרות הפיסית של
הסובייטים להתערב התערבות צבאית בעלת
משמעות במזרח־התיכון היא כרגע מוגבלת
מאוד.״ גם הוא הביע את האמונה, ש אם
תבהיר ארצות־הברית בתקיפות, כי לא
תסבול התערבות — יירתעו הרוסים מהתערב.
מה יקרה אם תגיע ואשינגטון להסכם עם
מוסקבה, על חשבון הכיבושים הישראליים?
על כך לא ניתנה תשובה ברורה: דייו רק
רמז :״יש להתרגל לרעיון שיש בינינו לגין
ארצות־הברית חילוקי־דיעות בשאלה מהו סי־תרון
וכיצד להגיע אליו עמדתה של יש ראל
לא מוכרחה להתיישב עם רצונותיה של
ארצות־הברית.״

טלפון 612926
העולם הזה 1620

אנשים
העיר של השר פימל
לקראת ראש־השנה תיכננד. מערכת גלי-
צה״ל תוכנית שתכלול את איחוליהם של
אישי־ציבור שונים, לקראת השנה החדשה.
בין השאר פנו העורכים גם אל אישים
ישראליים השוהים בחו״ל, וביקשו להקליט
את ברכותיהם — טלפונית. כאשר פנו אל יצחק בארצות־הברית,
שגריר־ישראל
רבץ, ניסה השגריר תחילה להתחמק מהברכה**
.מה אתם רוצים ממני?״ אמר
בטלפון, מוואשינגטון* ,אני כבר לא שייך
לצה״ל.״ עורכי־התוכנית ניסו לשכנעו* :כן,
אבל הציבור בארץ מתגעגע לשמוע את
קולך.״ *נו,״ השיב רבין ,״אם זאת בעייה
מוסיקלית זה עניין אחר והסכים
להקלטת איחוליו • .כאשר רואיין שר-
התחבורה, משה כרמל, על־ידי הע נ־אית
חנ הזמר על במת קליידוסקופ 68
בחיפה, שאלה אותו המראיינת על השמו עות
בדבר האפשרות שיהיה מועמד מע״י
לראשות עיריית תל־אביב, בבחירות הבאות.
השר כרמל הכחיש את השמועות באמרו:
*בעצם אני חיפאי יותר מאשר תל־אביבי.״
השיבה לו חנה זמר :״כן, אבל כאן, בחיפה,
אין לך סיכוי להיות ראש־עיר!״ #1
סגן יו״ר הכנסת מטעם גח״ל, אריה כן•
אליעזר, הגיב השבוע על ריבוי המלווים למישחקים הישראלית
למשלחת־הספורם
האולימפיים במכסיקו (תשעה מלווים, מתוך
משלחת של .)30 אמר בן־אליעזר :״מה
יש? לא לשחק כדורגל אפשר עד גיל .90״
י • הספר הירושלמי יהודה רמתי, ש הוא
ספרו האישי של ראש־הממשלה, לוי
אשכול, גילה השבוע כמה מבעיות התס פורת
של אשכול :״אשכול מסתפר רגיל
ואוהב חלק. רק חשוב אצלו שבאוזניים
לא יהיו לו שערות — כי הן מדגדגות

הנסיכה

פ ר> א ל

בתל־אביב

אותו. הוא מסתפר כל 14— 12 יום. אבל
יותר זמן מהתספורת לוקחים אצלו השע רות
באוזניים. אפשר בהחלט להגיד שזאת
הבעייה העיקרית אצל ראש־הממשלה.״ •
בפעם הראשונה מאז נוסדה חברת אל-על,
זכו כל עובדי החברה לנשף חגיגי על
חשבון ההנהלה. הנשף, בו השתתפו כ־ארבעת־אלפים
איש, נערך באמפיתיאטרון
הרומאי של קיסריה. טענו עובדי החברה:
*בתקופת האלוף אפרים כן־ארצי לא
זכינו אף פעם למסיבה. בא מרדכי כ ף
ארי — וישר עושה חגיגות.״

דוגמא נאה למבקרי־הספרות הישראלים
למיניהם נתן לאחרונה חתן פרס נובל,
ש״י עגנון. הסופר כן־ציון פיהרר,
ממושב ניר־גלים, פירסם סיפור בשם סעדיה
וויסנזך, שעלילתו עוסקת בחטיפת־ילדיהם
של עולי־תימן, בשנים הראשונות לאחר

התואר ״האיש המצחיק ביותר בארץ״
מגיע בלי ספק לראובן צליק. הוא אינו
מופיע על שום במה וגם אין לו טור סאטירי
באף עיתון! אבל יש לו את קהל־המעריצים
המגוזן ביותר בארץ: יושבי בתי־הקפה של
דיזנגוף וכיכר מלכי־ישראל, וסוחרי הגדה.

למהמר, בתל־אביב הוא מכר חולצות
ב־ 13ל״י החתיכה .״שלוש הלירות של
הקרן מראש ועשר הל״י הנותרות —
בתשלומים.״ שאלו אותו איזה צבע החול צות?
השיב צליק :״לא חשוב, בין כה
הצבע יורד בכביסה.״
את העובדה שטול־כרם היא העיר הרגועה
ביותר בגדה המערבית מיחס צליק לעצמו.
״תיכף אחרי המלחמה מכרתי להם לקרדה
שעמדה במחסנים שלוש שנים. כל העיר
קילקלה את הקיבה. מאז הם לא מפסיקים
לצחוק ואין להם זמן לחבלות.״
צליק היה נשוי, בזמנו, לדוגמנית יפהפיה
שילדה לו בן. לפני חודשים אחדים ביקשה

האיש המצחיקמתרבאט
כשעלה צליק מרומניה, היה שחקן על
בימות לי־לה־לו ודו־רה־מי .״היום,״ הוא
אומר ,״אני סוחר. קונה ומוכר בדיחות. כל
בדיחה שאגי מוכר בבוקר חוזרת אלי
בלילה. ככה שיש תמיד מלאי.״
מלבד בדיחות מוכר צליק גם דברים
אחרים, מצחיקים לא פחות. פעם מכר מיני־טראנזיסטורים
ב־ 35ל״י. למחרת באו הקונים
בטענה שהמקלטים אינם מנגנים .״חכו,״ אמר
צליק ,״הם עוד קטנים. כשיגדלו — ינגנו״.
אחר־כך מכר כדי־חרס עתיקים. שוב באו,
אליו הקונים בטענות .״מה אתם ממהרים,״
הרגיע אותם צליק ,״זה לוקח זמן כדי
שהכדים יהיו עתיקים. חוץ מזה צריכים
לשים אותם באדמה, כדי שיקבלו צבע.״
סוחרי שכם הזמינו אצלו נעליים שחורות.
אחר־כך באו ואמרו ששלח להם נעליים
בצבע קרם .״מה איתכם?״ שיכנע צליק ,״כל
אחד רואה שזה צבע שחור בהיר.״

העולם הזה 1620

געגועים

במשפחה ההאשמית יש שלוש כלות צעירות, אבל רק אחת מהן
היא ערבייה. המלך חוסיין עצמו נשא בת של קצין אנגלי. אחיו
הצעיר, יורש־העצר חטן, לקח לו לפני כשבועיים לאשר, את בתו
של שר״החוץ הפאקיסטאני לשעבר.
קרובי בית־המלוכה אומרים שהמלכה־האם, זיין, היא שקבעה את
השידוכים הזרים האלה, כדי להרחיב את מעגל־האהדה הבינלאומית
לבניה. אבל הבן הבינוני, ד,נסיו מוחמד, לא חיפש רחוק. הוא מצא
את כלתו בגדה המערבית של ממלכת־אחיו: צעירה יפה להפליא,
פריאל אירשיד, בת העיר ג׳נין.
כאשר פרצה מלחמת־ששת־הימים, היתר, פריאל (מתחרז עם נרי
על) לצד בעלה, בגדה־המזרחית. מאז הספיקה להתגעגע אל הוריה

עגנון — כמבקר

פריאל וגיסה חוסיין

גרושתו להתחתן עימו שנית .״אני משוגע?״
השיב לה צליק* ,להתחתן עם גרושה וילד?״
ללקוחותיו משלם צליק רק בצ׳קים, לעולם
לא במזומנים .״כסף הולך,״ הוא אומר להם,
״צ׳קים תמיד חוזרים.״
את קשריו עם הגדה החל יום אחד אחרי
המלחמה. ליד המחסום לבית־לחם עצרו
אותו משמרות־צה״ל ומצאו שאין בידו
רשיון־מעבר* .לאן אתה הולך?״ שאלו
אותו .״אני רוצה לאמא,״ התייפח צליק.
התברר שהוא מתכוזן לרחל אמנו.
כשנשרפה דירתה של סריטה אברגיל,
הציע לה מייד לפתוח סטקייה :״גחלים כבר
יש לך, לא?״ ובפני יושבי-קליפומיה הוא
מציג את עצמו כהוגה־־,דיעות של אייבי
נתן .״הוא היחיד שמסוגל לעשות שלום
עם הערבים,״ הסביר צליק .״הערבים חוש בים
אותנו לעם פיקח וערמומי. אייבי הוא
היחיד שיכול להוכיח שהם טועים.״

ואל הדודים העשירים והרבים היושבים בג׳נין ובשכם. היא אומנם
קיבלה דרישת־שלום חיה, באמצעות אחיה. אבל הקשר לא התחדש
— מכירן שאחיה הגיע לעמאן כנמלט מהשילטונות הישראליים.
בלית־ברירה, עשתה הנסיכה מה שעושה כל פלסטיני: היא ביקשה
רשיון ישראלי לבקר אצל משפחתה. הרשות ניתנה — אבל בשקט־בשקט.
לא נאה שידעו על ביקור בזה. פריאל היפה עברה את
גשר דמיה במכוניתה, נסעה ישר לבית־הוריה. כעבור כמה ימים
ערכה ביקור גם אצל קרוביה בשכם.
ואחרי שגמרה את הסיבוב המשפחתי קרצו לה אורות העיר
הגדולה. היא ערכה טיול מודרך בתל־אביב, ראתה כל מה שיש
לראות — וחזרה הביתה, לעמאן. בשקט־בשקט.

קום המדינה. רצה הסופר שתכתב ביקורת
ראוייה לשמה על הספר, ושלח אותו לכופר
עגנון — לביקורתו. עגנון, שלא ראה עצמו
מוסמך לבקר סופרים ישראליים אחרים,
הפנה את הבקשה למשה אוגגרפלד,
מנהל בית־ביאליק בתל־אביב. בזו הלשון:
״רב גדול בתורה ובמידות טובות כתב
סיפור יפה, סעדיה וויסמן שמו. הרב ד״ר
להמן וכל כותבי־סיפורים טנדנציוניים לא
הופיע מידיהם סיפור נאה שכזה, שמושך
כה הלב ויש בו אנשים חיים. אילו ידעתי
לכתוב דברי־ביקורת הייתי כותב עליו
מאמר גדול ומפורט, כדי לעשות לו קוראים.
ואם טוב בעיניך — עשה אתה מה שלא
היה בידי לעשות.״ אונגרפלד מילא, כמובן,
אחר בקשתו של עגנון, פירסם ביקורת
סיפרותית על הספר בדבר. י• פחות
מאושר היה הצייר הישראלי יואב שוע לי,
חבר קיבוץ השומר־הצעיר עין שמר.
לאחר שפורסמה תגובתו הנרגזת של הקיבוץ
על רעיונו של שועלי, להקצות חלק
מהכנסות תערוכתו לקרן לילדי ביאפרה,
החליט הקיבוץ לכנס אסיפה כללית. באותה
אסיפה הועמד הצייר בפני שתי אפשרויות:
להישאר במשק אך מבלי שהקיבוץ יעמיד
לרשותו ימי עבודה כדי לצייר או לעזוב
את המשק. שועלי בחר לעזוב את המשק,
מחפש עתה עבודה בתל־אביב # .גורלו
של צייר יותר מפורסם, יופל כרגנר,
לא שפר, גם הוא, השבוע. יוסל הלך
לבלות בדיסקוטק של פרדריקה, שתה מעט
מעל למידה. אותה שעה התפתחה שם
מריבה בין שני כושים — ויוסל התייצב
לצידו של אחד מהם. כשאורח אמריקאי
מכובד ניסה לסלק את אחד הכושים החוצה
הטיל יוסל מאפרה בפרצופו. בעל הדיסקו טק,
דג סגל, לא יכול היה להתאפק,
ניגש אל יוסל ואמר :״צר לי, אבל עברת
את הגבול, עלי להכות אותך.״ דב סטר
ליוסל על פניו. יוטל והכושי יצאו חבוקים
המרכז, פיקוד אלוף

מהדיסקוטק.
רחבעם (״מדי״) זאבי, התגלה לאחרונה
גם כמשורר. מדי חיבר מילים חדשות י שי רים
של ;?מום אטינגר ודובי
זלצר, הוא היה, המושר בפי גאולה
גיל. שירו של מדי נקרא בשם הם היו
והוא מוקדש לזכרם של אלוף־מישנה
אריק רגב וסרן גדי מגלה. גאולה
גיל כבר התחילה להשמיע את השיר לפי
מילותיו של מדי.

המכונית של פודי
אורח רם־מעלה עומד להגיע בעוד חודש
לישראל. הגרי פורר, איל־המכוניות ה אמריקאי,
יבוא לביקור — לראשונה מאז
קום־המדינה. אליו תתלווה רעייתו הצעירה
החדשה, איטלקיה בת ,28 שעד לפני זמן
קצר היתר, מלצרית קטנה. כבר עתה נערכות
כל ההכנות לאירוחו של פורד בישראל.
פרט מאלף: מדריך־תיירים מיוחד הוזמן
להסיע את פורד בסיוריו בארץ. אבל
מכונית־התיור הגדולה, ממוזגת האוויר, לא
תהיה מתוצרת פורד אלא מתוצרת פליימוט

דווקא • .יצירתו המעולה ביותר של במאי־הקולנוע
הישראלי יורם גרוס, היתה סרט״
הבובות הציבעוני יוסף ואחיו• נראה שב איחוד
השתכנע גרוס מסיפור הישראלים
היורדים לשבור שבר בניכר. הוא עצמו
חיסל לאחרונה את אולפן סרטי־הבובות
והסרטים המצויירים שלו — ירד לשבור
שבר באוסטרליה • .לקראת פתיחת רסניף
הישראלי של מועדון החברים הבינלאומי
ארתור ,70 מבטיח איש העסקים ש-ן* 1ן
שדה להביא לחגיגות הפתיחה את זמר־הקצב
הצרפתי נינו פרר. בארתור 70
הישראלי יהיו — בניגוד לשאר המועדונים
הישראלים — תאי־התבודדות, בהם יוקרנו
סרטים מיוחדים לפי בחירתם של המתבודדים.
;• נראה שעדיין נותרו מקומות בעולם
בהם השם דיין אינו אומר דבר — בווינה,
למשל, אסי דיין, בנו של שר־הביטחון,
המופיע עתה בסרט הוליבודי ד,מוסרט
בווינה, יצא לפני שבוע לבלות בחברת
חברתו לתפקיד, אנג׳ליקה ד!סטון, בתו
של במאי־הסרט. הם ביקשו לבקר באחד
ממועדוני־הלילה הידועים של ווינה —
אולם השוער סירב להתיר להם להיכנס.
הסיבה: אסי בא למועדון כשאינו ענוב
בעניבה. גם כאשר נקרא מנהל־המועדון
והוסבר לו מי האורח, לא יכול היה המנהל
לעבור על התקנות. אסי ואנג׳ליקה נאלצו
לבלות אותו לילה בדיסקוטק של בני־נוער.
• חוש־הומור מקאברי גילה השבוע הצייר
וד,גרפיקאי יוסף כזיל: ידידיו קיבלו
ממנו גלויית־ברכה לשנה החדשה. כשפתחו
את הגלוייה נדהמו הידידים למצוא בה
תמונה של בזיל שרוע כבר־מינן —
כשלמראשותיו שני נרות דולקים. מתחת
לתמונה הופיעה הברכה המקורית* :אני
מח לברך אותך בשנה טובה חוש־הומור
דומה היה גם לבמאי דויד גרי;־
סרג. לאחר שסרטו איריס ירד מהקולנוע
בו הוצג לאחר ארבעה שבועות, הסתובב
גרינברג בחוג־מכריו והודיע להם בחיוך:
״השבוע אי־אפשר להשיג כרטיסים לאיריס!״
״באמת, מה קרה?״ תמהו הידידים .״פשוט,
לא הדפסנו כרטיסים השבוע,״ השיב גרינברג.
<• הצלחתו של השחקן יהורם גאון
בסרט כל ממזר מלן, סללה לפניו את הדרך
לשני תפקידים ראשיים, בשני סרטים יש ראליים
שיופקו בקרוב. יהורם ישחק לצידה
של גילה אלמגור, בסרט מצור
שיבויים על־ידי הבמאי האיטלקי ג׳ילכרטו
טופאנו. מיד אחר־כך ישחק תפקיד ראשי
בסרט המבוסם על קורות יחידה , 101 אותו
יפיק המפיק הישראלי מיכאל שווילי.
• איש־הסרטים הבריטי וולף מנקייכיץ׳
לא נואש מהסיכוי להפיק סרטים בישראל.
עתה הוא מנסה לשכנע את שלטונות־צה״ל
שיסכימו לאפשר לו להסריט סרט בסנטה
קטרינה שבמידבר סיני. אולם לאור עלילת-
הסרט שנכתבה בידי יוסקה גרום, ספק
אם יתן צה״ל את עזרתו לסרט: שכן הסרט
עוסק בחבורה של ארבעה גברים ואשה,
המנסים לשדוד את אוצרות המינזר העתיק.
החמישה הם לא פחות ולא יותר מאשר
חמישה חיילי־צה״ל שטעו בדרכם במידבר.

ספרים תיעור קייס אדם כזה
הפער (הוצאת ענזי־חולוך ; 464 ענו׳
יצחק נושה עמנואל) הוא הפער הקיים בין
קליטתם של עולי־המיזרח והעדות הספרדיות,
לבין רמת־החיים־והחינוך של הקהילה האשכנזית
בישראל.
זה זמן רב קיים צורך בספר המתאר את
בעיית אי־מיזוג־העדות, ההפלייה והבעיות
המיוחדות של הקהילה הספרדית והמיזרחית

בארץ. למרבה הצער
אין זה ספר הבא
למלא את הליקוי.

לא בדיוק מנכי
היג
הדור.
עמנואל — מי שהתפרסם
כאחד ממנהיגיה
של התנועה עמנואל העדתית ־ הקיקיונית
ישראל (״פש״) הצעירה,
שנכשלה בבחירות האחרונות, עוסק ב הבלטת
אישיותו שלו ולא בטיפול סוציולוגי

מעמיק — שהוא ממנו והלאה — בבעייה
חשובה מאוד.
החל בעמוד הראשון, בו מופיע המחבר
עם כל בני־משפחתו בתצלום מפואר, וכלה
בעמוד ,463 בו מופיעות מובאות הלקוחות
מכל הבא ליד, אין לספר אלא מטרה אחת:
לקבוע בבירור שקיים אדם כזה כמו יצחק
עמנואל, ושהוא מנהיג־הדור.
הספר מורכב, בחלקו המכריע, מקיטעי-
עיתונות כמו ״ראיון עם משה יצחק עמנואל״
או דבריו של משה יצחק עמנואל״ .הוא
מעלה, אומנם, שורה שלימה של נתונים
מאלפים — אך גישתו הצרה, וניסיונו
לפתור את כל הבעיות על רקע של השקפה
עדתית אינו תורם ל־תרון הבעייה.

עונו רני

הספרדו־מיזרחים, כפי שהמחבר משתדל
לכנות את קהילת עולי־המיזרח, יצטרכו
לחכות להופעתו של מנהיג — ובעיקר של
סופר ושל היסטוריון של ממש, שידע לתאר
את מצוקתם, תוך־כדי העלאת פיתרונות
קונסתרוקטיביים להם, ולמדינת־ישראל כולה,
כי בעיית מיזוג־הגלויות — שהיא בעייה
כפולה: פסיכולוגית וכלכלית — יכולה למצוא
פיתרון רק על־ידי שני סוגי פעולות:
@ פעולה מדינית וחינוכית יזומה, המ בוצעת
על־ידי אנשים צעירים, רעננים —
ובעלי תרבות עמוקה ואוניברסאלית —
טיפוס הרחוק מאוד מיצחק משה עמנואל.
• מחקרים שיטתיים, מעמיקים ומדעיים
— הרחוקים מספרי־רבב־ומלל כמו הפער.

ניוור יו די

למעלה: הקריה בתל-אביב .1949 ,קבלת פנים שנערכה על-ידי ראש
הממשלה לרגל יום העצמאות הראשון.
למטה: הקריה החדשה בירושלים, כוללת היום את משרד ראש
הממשלה ומשרדי האוצר, החוץ, הפנים והתיירות.

...ו סיי בו־יוז ז ו

אוו־־ 1ז ־ בדו־ייו&ג• ז ־ובדך

הורוסקופ אולימפי
במדינה המימשל הצבאי הפירות המורעלים
במשך שנה ורבע השתעשעו בני־ישראל —
ורבים מתושבי השטחים המוחזקים —
באשלייה, כי ממשלת־ישראל תגיע לאיזושהי
דרך־ביניים שתמזג כיבוש צבאי מחמיר־הליכות
ועם יחסי־שכנות טובים — או
אפילו עם יחסי־ידידות־ו שיתוף.
השבוע בא סוף ירח־הדבש המדומה: חב־לני־צה״ל
פוצצו את ביתו של אל חאג׳
חמזה מחמוד טוקאן — השוכן בלב־ליבה של

הכסף. בינתיים גם הספיקו לנתק את כבל-
הטלפון.״
! ״ למחרת ב בוקר
ניגשו בני־משפחת טוקאן לראש
עיריית־שכם, חמדי כנען, וסיפרו לו את
הכל .״זו כפרה״ העיר כנען .״יחד עם
הנזקים האחרים״.
כי חמזה טוקאן ניזוק כבר בשיעור של
כ־ 15 אלף לירות, כאשר מיפעל הרכבת־הזכוכית
שלו נפגע בעת המלחמה.
על עצם מעצרו של הבן, צברי סוקאן,
לא ידעו בני־המשפחה דבר — עד שכעבור
ימים אחדים ניגש טוקאן למושל הצבאי,
להתלונן על אובדן־הכסף — ואז נודע לו
שצברי יושב בכלא, מאחר ונחשד בהנחת
חומר־הנפץ בבית המושל הצבאי של העיר,
עוד בחודש מאי 68׳.
המכה על האב היתד, קשה ובלתי־צפוייה.
אך מייד לאחריה באה מכה נוספת. ביום
הרביעי, יום אחד לאחר מכן, זכה טוקאן
לביקורם של שוטרים, שבישרו לו כי ביתו
עומד לההרס, כעונש על פעולות־בנו.

,,הבן שלף -בכלא

השפעת המזלות על אופי הנוסעים לחוץ־לארץ
בשנת תשכ״ט
לילידי 22.10 — 23.9 מאזניים חברותיים ועדינים, יש להם נטיות לאמנות וחוש לשוויון
והרמוניה, הם מחוסרי העזה אך בעלי שיהול־דעת ולכן הם
ניחונו בסגולות פראקטיות. הם מעדיפים לטוס לחו״ל בנתי בי
אויר אולימפיק בגלל השרות הטוב והאוירה הידידותית.

לילידי 22.11 — 23.10

עקלל

בדרך כלל אנשים מוכשרים אך נוקשים. הם קנאים אך שיט תיים
בפעולותיהם. הם בעלי תאודת יצרים, רגשניים ואי־צייתניים.
בגלל הדינאמיות שבהם הם אוהבים לטוס הרבה
ולכן הם אוהבים חברה דינאמית שאפשר לסמוך עליה. הם
מוצאים זאת בנתיבי אויר אולימסיק.

לילידי 20.12 — 23.11

אוהבים מדע ואומנות,
מתונים המכודנים על־ידי
בכים. לכן כשהם טסים
ומתמידים בזה, אוהבים

בעלי רגש כבוד מפותח, אנשים
הגיון רב ומסתייגים מדברים מסו לחו״ל,
הם מעדיפים את אולימפיק
תכנון לטודח ארוך ודבקים במטרה.

״אם בארזים ;פלה שלהבת...״

ראש־עיר כנען
שלב־מקשר —

מספר חמדי כנען, האיש שעד כה שימש
כחוליית־קשר בין המימשל הצבאי לבין
העיר שכם שבראשה הוא עומד:
״בשמונה הגיע אלי חאג׳ טוקאן. הוא היה
מעולף ממש. מייד סיפר את כל הסיפור.
״כינסתי ישיבת־חירום של העירייה. היה
ברור שהם מתחילים בתקופה חדשה, עידן
של יד תקיפה. חלק מחברי־המועצה הציע
צעדים דראסטיים. אבל־ הרוב היה בעד פנייה
למושל הצבאי. הם אמרו, :נפנה אליו, והוא
ימנע את הריסת בית־האב, שלא ייענש
במקום בנו׳.״
כנען התקשר עם סא״ל צבי עופר, מושל־שכם,
אך המושל דחה כל פגישה עימו עד
״לאחר סיום העסק״ .כלומר — עד לאחר
הפיצוץ.
בינתיים החלו נוהרות לבניין־העירייה
מישלחות המורכבות מן התושבים — אותם
ריסן ראש־העיר עד כה. כולם תבעו התער־
(המשך בעמוד )38

לילידי 19.1 — 21.12

בעלי רגשות בלתי יציבים ונוטים לכניעה. לעיתים אדישים
ומסוייגים ולעיתים בעלי אמביציה שהמטרה מקדשת את
האמצעים, אך יחד עם זאת אוביקטיביים ומתייחסים לנסיעות
לחו׳׳ל ברצינות רבה ומקפידים על־כך שסוכו הנסיעות שלהם
יטיס אותם עם אולימפיק.

לילידי 18.2 — 20.1

הקו המאפיין הוא הפילנטרופיות הנובעת מאהבת הבריות.
לכן ידידותיים וחברותיים. מחשבים כל צעד בתבונה וטסים
בנתיבי אויר אולימפיק. בעלי נפש מרוממת וגאותניים.
יציבים ברגשות ובתשוקות.

לילידי 20.3 — 19.2

דגים

אופי רך, אי ודאות, התחמקות וחוסר בטחון, חוסר נסיה
למעשים נועזים ולגבורה למרות עצלנות מסויימת ואדישות
נפשם מתרשמת במסתרים ורושמת את החוויות. הם טסים
בנתיבי אויר אולימפיק בגלל החודיות הרבות והתרשמות
העמוקה מהשרות ומהאוירה.

לילידי 20.4 — 21.3

אנשים אקטיביים ואינטליגנטיים הנאבקים בעוז, באומץ ובהתמדה.
בעלי אנרגיה, מעוף, דמיון עשיר והתנשאות וכשהם
טסים לחו״ל, הם אוהבים חברת תעופה בעלת אותן
התכונות. לכן במטוסי אולימפיק הם בוטחים ונהנים
משלווה נפשית.

שור

לילידי 20.5 — 21.4

מצב רוח מרומם בדרך כלל אך לעיתים חוסר מנוחה ומבוכה
בגלל התכונות המיוחדות, אך ניתן בקלות להשיג שלווה
ולהשתחרר ממבוכה על־ידי טיסה לחו״ל בנתיבי אויר אולימ־פיק.
בהתמדה ובשקדנות המאפיינים מזל זה, חוש מפותח
לצדק ונטיה לחומרניות וחושניות.

בית טוקאן אחרי פיצוצו
— שנהרס, עם פעולת־עונשין —
שכונת־ד,אמידים רפידיה, כארבעה קילומטר
מערבה משכם.
שישה פיצוצים נפרדים היו דרושים כדי
להוציא מכלל שימוש את הבית, בו קיימות
שש דירות נפרדות וקשורות זו בזו. פעולת-
העונשין נגד ביתו של טוקאן — שבנו
נתפס כחבלן — נעשתה שעה שבעל־הדירה
— אחת מן השש — היה בביקור מאושר
ברבת־עמון, יחד עם אשתו.
״לא גונבים ביום השני בספטמבר,
בשעה 12 ורבע בלילה, עצרו שתי מכוניות־שיטור,
עם 30 אנשי מישמר־הגבול, ליד הבית,
בחריקת־בלמים. השוטרים חדרו פנימה,
שאלו על בנו של בעל־הבית, צברי טוקאן
( ,)21 ומשלא מצאוהו — ערכו חיפוש בו
נתגלה דרכונו.
״השוטרים לקחו מיסמכים שונים ו־523
דינארים ירדניים, שהיו בכיסי־הבגדים של
אחינו,״ מספרים בני־הבית .״בהתחלה היינו
בהלם, אך כשעמדו ללכת התעוררנו, אבא
וכל האחים, מן המכה ושאלנו מה עם
המזומנים.
,״אנחנו לא גונבים כספים!׳ אמר אז
אחד השוטרים ושם את הכסף על.השולחן.
״אך כשהלכו וניגשנו לשולחן — לא היה

העולם הזה 1620

תאומים

לילידי 20.6 — 21.5

אוהבים מדע ואומנות, בעלי רגש וחיבה, פוסחים על שתי
הסעיפים, צייתנים ומוכנים שאחרים יחליטו עבורם. סוכני
הנטיעות מחליטים עבורם לטוס באולימפיק כי זו החברה
המתאימה למזל תאומים, כי הם בעלי אינטליגנציה טבעית
זריזים ושנונים ועליזים.

סלט1

לילידי 20.7 — 21.6

רגשניים ובעלי נטיות לחיי משפחה מסודרים, נתונים להש פעה
מיידית כשאומרים להם לטוס בנתיבי אויר אולימפיק,
כי הם יודעים מה שטוב. נוסף לכך הם יהירים ונוטים
לדמיון ולכל דבר תמוה.

אריה

לילידי 21.8 — 21.7

בעלי אומץ, מסירות, אנרגיה והתלהבות ברגשות. מתרגזים
בקלות, אוהבים לשלוט, אצילים בשטח האהבה, בעלי פרס־טיג׳ה
ויודעים להנות. מבטאים את דעתם ברגשנות ובפסקנות
וטוענים שחברת התעופה העונה לדרישותיהם מבחינת
הפרסטיג׳ה וההנאה היא אולימפיק.

בתולה

עצור צברי טוב,אן
— נגד חשוד בחבלה

לילידי 22.8

— 22.9

סימפאטיים, בעלי חוש ביקורת וצניעות. שוחרי אמנות.
זהירים, מחושבים ולפיכך חסכניים אך לא קמצנים. בעלי
המצאות ומחוכמים. הם טסים בנתיבי אויר אולימפיק בגלל
היותם מחושבים ובעלי חוש ביקורת.

תמרוק הצהרה שר אירופה

במדינה
(המשך מעמוד )57
בות מיידית ומניעת־העונש. כי אם בארזים
נפלה שלהבת, מד, יגידו אזובי־הקיר? ״מה
יהיה עם הקטנים והאביונים, אם כך עושים
לחאמולת־טוקאן די
שהרי משפחת טוקאן היא אחת המכובדות
והידועות בשכם ובכל הגדה*.
החפצים נשארו בהריסות. בינתיים
הייתה השעה תשע. כבר לא היה איש עימו
אפשר לדבר, בבניין־המושל.
אז שיגרה העירייה כחמישים פועלים
ואנשי מכבי־אש, שיסייעו למשפחת־טוקאן
המוכה בהוצאת חפציה מהבית הנדון ל הריסה.
היה צורך להוציא את הרהיטים
מארבע הדירות המאוכלסות שבין שש
הדירות שבבית־המשותף. בין השאר התגוררו
בדירות שני הבנים הרווקים של
טוקאן — כולל צברי הכלוא.
לתדהמתה של העירייה, לא ניתן לפועלים
לגשת למקום. בקושי התירו למשפחות
להוציא חלק קטן מן הריהוט הרב, שהועבר
לבתי־שכנים. יתר הרהיטים נשארו בין
ההריסות.
דיין נזעק לשכם. אין זו הפעם הראשונה
שמפוצצים בית בו מתגוררים גם׳

תמרוקי ״שרק״ ,בהן גאות נשות אירופה המטופחות, מצויים עכשיו בטווח־ידך בכל התמרוקיות המובחרות

חלב פנים

טוניק

מכיל חומר נובעי המצוי בעור. מסיר

מכיל הורמונים צמחיים הגורמים להת ולמניעת

דלקות.

פנים

רגיש.

אבק

ואיפור

באופן

מושלם.

פנים

מומלץ

חדשות

תאי

לבעלות עור פנים רגיש, בעיקר בערב.

מומלץ

לבעלות

העור

עור

מרענן את עור הפנים, ומשלים את פעו לת
הניקוי הודות לחדירה עמוקה לנק־בוביות.
מומלץ במיוחד כטיפול ראשוני
בבוקר וכטיפול ערב לבעלות עור פנים
שמן.

שווי לעור־פגיף את המראה האירופי המטופח עם תמרוקי ״שרי,״ ,כי יופי מתחיל עם
משוררת פדואה טוקאן
מחאות ופיוס דייני

המפיצים: נורית בע״ מ

צילום מולד,־הרמתי

הוראות להפגנה באכזיב.־
הקהל מתבקש להכין כרזות :

מאת זית

בן־ארצי

נגד הריסת אכזיב
נגד גידור אכזיב
נגד מיסחור אכזיב
בעד מתן רשיונות לאלי אביבי
בעד סילוק הבולדוזרים מאכזיב
בעד סילוק הגדרות מהחוף ומהכפר
בעד סילוק המועדון הצרפתי ואיחוד
אכזיב כולה ופתיחתה לציבור
בעד שיחזור אכזיב ונמליה הקדומים
הלאה המועצה סולם צור השואפת
להשתלט על כל האיזור ופיתוחו ל טובת
הקיבוצים בלבד
יפסקו ההתנכלויות והטרדות של כל
הגורמים במפעלו של אלי אביבי, הנמ שכים
מזה 16 שנים.

בסיום ההפגנה תיערך בחצר המוזיאון מסיבת-
עם. בל מפגין יצטייד בפנס או לסיד לתהלוכה
לילית.
תרומות להצלחת המאבק מתקבלות לפי הכתובת:

הוצאת
״אנו״

של דוגמנית
חברת קיבוץ לשע בד
רקע מלחמת ששת הימי
*,רומן הבחוב בצורה חיה ותוססת״
הסברה בעינן

רנח ואלי אביבי —
אכזבי, טלפון 04-920:50

חפים־מפשע: כך אירע, למשל, בעת פיצוץ
המלון אל־ווחדה, ברמאללה, בו התגורר —
בין השאר — החבלן־בן־לאם־יהודייה, תיל-
יאם נאצר.
טוענים אנשי־שכם: לאחר הפיצוץ האחרון,
זימן היועץ משה ששון ללישכתו את אחד
האישים המרכזיים של העיר והצהיר באוזניו:
״ישראל
כבשה את כל פלסטין. היא
רשאית לזרוק מעבר לגבול כל איש בלתי־רצוי.
לא נוכל להגן עוד עליכם בפני יעם־
ההמון היהודי, לאורך־ימים, אם ימשיכו
במעשי־טרור. לכן מוטב שתשגיחו ב מעשיכם.״
הצהרה
חסרת־תקדים זו, והפגיעה בבית
השייך לחאמולת־טוקאן האדירה, היו רק
הצעדים הראשונים של המדיניות החדשה.
לדברי בני־העיר פוצצו בתים רבים אחרים:
רק בכפר שליד טולכרם פוצצו לדברי —
תושבי־הגדה שישה בתים.
אולם שום גיוסה אחרת לא אישרה, לפי
שעה, טענה זו.
חמדי כנען וחברי־המועצה שלו החליטו
שאין להם דרך אחרת לבטא את עמדתם
מאשר — להתפטר. הובר הגיע, כמובן,
לאוזני משה דיין.
מייד נקט שר־הביטחון בצעד־בזק, בישר
לכנען שהוא עומד לבקר אצלו, להרגעת
הרוחות. הפגישה נקבעה ליום ראשון, ה שבוע.
אבל
בינתיים הוסיף המצב בעיר להשתבש.
ביום חמישי הגיעו אנשי מישמר־הגבול
לחתילתה של המשוררת פדואה טוקאן, אחת
הנשים הנערצות ביותר בעולם הערבי .״יש
חשד שיש בביתך אקדח וצריך לערוך
חיפוש״ בישרו לה.
* דודנו של האב־העצור הוא סגן ראש־ממשלת
ירדן; הד-ר קאדרי מוקאן מילא
תפקידים מרכזיים בממשלות־ירדן שונות, הוא
מדען ומנהל הקולג׳ אל־נג׳אח; פדואה טוקאן
היא המשוררת הלאומית של פלסטין; וה שושלת
נולה עטירת נכסים ברחבי־הגדה.

העולם הזה 1620

פדואה סוקאן קיבלה את כל העניין ברוח-
טובה ואפילו בהומור. לא כן בני־עירה,
שאיימו להשבית את העסקים, לאות־מחאה.
רק התערבות נוספת של חמדי כנען עצמו
מנעה שביתה אלימה.
המצב הרצין עד־כדי־כך, ששר־הביטחון,
משה דיין, הקדים במפתיע את ביקורו.
וכך אירע שבשבת, בשעה תשע בבוקר,
עת חזרו התלמידות של 12 בתי־ספר מ לימודיהם,
לאות־הזדהות עם פדואה טוקאן,
חנתה מכוניתו של דיין — שהרכיב מש קפיים
כהים, כששתי עיניו גלויות — ליד
צומת בית־ליד, והמתינה לליווי מישמר־הגבול
שיתן אור־ירוק לשיירה.
אך שעה ששר־הביטחון וראש־העיר ישבו
לדון במצב, והעירייה של שכם החליטה
להשאיר את גורל־התפטרותה בידי מישאל־תושבים,
השבוע, היה ברור שמדיניות היד
החזקה כבר הצמיחה פירות מורעלים —
מבלי שאיש ידע, לפי שעה, מי יצטרך
לאכול מפירות אלה.

חי נו ך
מיו והיפוכו
אחת ההרצאות החשובות הניתנות לצעי רות
ישראליות במוסד ממלכתי חשוב עוסקת
בחינוך המיני.
רופא־המוסד מרצה בפני כל מחזור ומח זור,
ומקנה לצעירות ידיעות מדעיות בנו שא
זה. והנוהג הוא שלאחר ההרצאה מעבירות
אליו הצעירות פתקים ובהם — שאלות
שונות הקשורות לנושא.
העיקר: אמצעי־מניעה. באחד ה מחזורים
האחרונים נשאל הרופא כיצד רואה
הוא יחסי־מין מלפני הנשואים והאם הוא
מצדיקם.
תשובת הרופא :״אין כל פסול ביחסים
אלה לפני הנשואין — בתנאי, כמובן שהבת
מכירה את אמצעי־המניעה השונים, ויודעת
כיצד להשתמש בהם*.
שמורות, נכחו הרצאה באותה הועברו
לאחר מכן לקורס־הכנה בחיפה,
לפני ד,ישלחן לעיירות־עולים ואזורי־קליסה
שונים.
בחיפה קיבלו הבנות הרצאה נוספת על
חינוך מיני — אלא שהפעם היה המרצה
הדייר אליעזר שמואלי, מנהל המינהל לחינוך
העל־יסודי, שבמשרד החינוך והתרבות.
80 המורות שהאזינו לדבריו הופתעו
לשמוע, כי המרצה שולל כל הסברה בענייני־מין,
ומסרב להעניק חינוך בנושא זה,
מאחר ולדבריו ״לא כדאי להיכנס לנושא
מסוכן זה״.
הדבר לא סיפק את המורות הצעירות.
אחת מהן פנתה לד״ר שמואלי, ביקשה בכל
זאת לדעת את דעתו על קיום יחסי־מין
לפני הנשואין.
״אין להעלות כלל על הדעת קיום יחסי־מין
לפני הנשואין,״ היתד, תשובתו הפסקנית
של המחנך.
אז קמה בנחת ממקומה אחת ממדר־כות
הקורס, שהיא בת אחד ממשקי הקיבוץ־
הארצי :״אני התחלתי בקיום יחסי־מין כבר
בגיל 16 וחצי,״ הודיעה בקול צלול,
״ומעולם לא ראיתי בכך פסול — מאחר
ואני רואה את עצמי אחראית למעשי, ומשום
שקיבלתי מפי מחנכי במשק הסברים מקיפים
על הבעית־!.״
בנות אחרות אזרו עוז, לשמע דברי
חברתן, תקפו גם הן את המרצה הנבוך —
שהחליט משום־מה לקצר את הרצאתו,
הסתלק מהמקום בחיפזון ובבושת־פנים.

״ צי פ דו נ י ״

משטרה

טובנות לאינפורמציה וחקירות פרטיות

ועכשיו :
נשק חם ן בלונדון מסתובבים השוטרים, בימים כתיקונם,
ללא נשק כלשהו, להוציא מן הכלל
את מקלוחיהם הלבנים. בניו־יורק מזויינים
השוטרים עד לשיניים.
בתל־אביב וביתר ערי־הארץ הלכה מש־טרת־ישראל
בדרך־ביניים: היא חימשה את
שוטריה בנשק חם, בייחוד את אלה שמס תובבים
בלילות. יחד עם זאת, היתד, קיימי?
הוראה האוסרת על השוטר לפתוח באש —
לפני שעבריין עושה זאת. בייחוד במיקרים
של התפרצויות לאור היום, ומעשי־שוד מן
(המשך בעמוד )41

העולם הזה 1630

טלפונים ,757613

# 623001י

רחוב החשמל ,8תל־אב־ב

בעיות ולבטים
בח י י המ י ז
11X0

* איתורי כתובות
* חקירות מסחריות

הד״ר

מרדני זידמן

.העולםה זה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־30134
• 1מען מברקי: עולמפרם • דפוס פשה שהם בע״ם,
ת.ד36 .
תל־אביב, חד פץ • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״נב •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״נב

הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

לגברבעדהמעוף הנוע!
התאבלמשחקים חופני

בטלוויזיה

במדינה
(המשך מעמוד )39
הסוג הנועז שהתרבה לאחרונה.
זזסכם ג׳נטלמני. הסדר זה הועתק מן
המקובל באנגליה, דווקא, שם היה קיים מעין
הסכם ג׳נטלמני בין שוטרים לגנבים: אלה
לא יורים ואלה נמנעים מלהרוג שוטרים.
עד שבוטל עונש־המוות בבריטניה, נהגו
להוציא להורג — בלי כל יוצא מן הכלל —
כל עבריין שעבר על הסכם בלתי־כתוב זה —
וירה בשוטר בשעת ביצוע גניבה או שוד.
אלא שלאחרונה חדרו ללונדון שיטות־שיקאגו.
הפריצות האלימות, התרחבות רש־תות־הגניבות־והזנות,
הפיכת הפשע לתעשייה
ממדרגה ראשונה — כל אלה הביאו להופעתו
של השודד המזויין, שאינו חושש

זעיר יותר אך אלים לא פחות משיקאגו
בימי־הזוהר של אל קאפונה.

דרבי־אדם
עולה חדש
מכונית הקונטסה של משטרת רמת־גן
נעצרה בשעה שלוש לפנות בוקר, בחריקת-
בלמים, ליד הבית שברחוב ביאליק — 5
לשמע הצוזחות שבקעו מחלונו :״משטרה!״
כשראתה את השוטרים, אצה למקום
מרגלית לוי, ובהתרגשות שלא התאימה
לליל־השבת השליו סיפרה: בחדר־המדרגות
של ביתה מסתתר אדם עם חבילה.

הקלי\7העובדתלג בו ־ ל

תמונת השבוע

קליטה מושלמת וברורה של כל תחנות הטלוויזיה
במזרח התיכון. איכות צליל נפלאה עיצוב מודרני
מבחר דגמים מגוון ק. 11. .ס שרות מומחים מעולה
מעבדות משוכללות, מלאי חלפים גדול, מוצר איכות
של חברה עולמית.
פרטים: טלמר, אלנבי 111 פסז׳ קולנוע ״תמר״
טלפון 623828 תל-אביב.

בני מ

1 1 7

1 1 1

1ד־יב״ד* 26 טדי 33241 .

הביב1:

רבו־
4 1טל 22191 .

.1דז

ד1:־ ב דיי

ו־וו

א ץ בעיו ת!
בחנויות

השבוע ערך כית־החולים ״ביילינסון״ שבפתח־תקווה כנם מיוחד
כמינו: התכנסו בו בל פצועי מלחמת־ששת־הימים אשר אושפזו בכית
החולים כזמן המלחמה ואחריה, זכו בו בטיפול שהביא להחלמתם.
אותה עת, כעוד המחלימים מתכנסים על הדשא, מילאו החולים
המאושפזים כחדרים את בל מירפסות הבניין, צפו כהצגה מלמעלה.
לתקוף את השוטר. שלושה שוטרים נהרגו,
בפשיטת־פשע אחת, מידיו של עבריין המצוייר
בתת־מיקלע.
חלפו הזמנים בהם ערכו עבריינים מאור גנים
מצוד אחר חבריהם שהפרו את ההסכם.
שינוי״הוראות. אותו תהליך מסתמן
בישראל. בחודשיים קצרים אירעו שלושה
מיקרים של שוד מזויין לסניפי־בנקים ושורה
שלימה של פריצות אליהן הלכו השודדים
מזויינים.
רק השבוע ניכשלה פריצה למלטשת־יהלומים,
כשהשודדים מצויידים בתת־מיק־לעים.
שוקלת

המסקנה: משטרת־ישראל
שינוי־ההוראות. אם תשתנה, אומנם, המדי ניות
הרשמית, יפתחו שוטרים באש על כל
עבריין או על כל חשוד המחזיק בנשק —
בעת עבירה.
״אחת הסיבות שגורמות לדיון המחודש
היא העובדה שכמויות ניכרות של נשק
מתגלגלות בעולם התחתון, מאז מלחמת־ששת־הימים,״
מסר השבוע קצין בכיר בתל־אביב
.״בעיקר — תת־מיקלעים מדגם קארל
גוסטאב, רובי־סער רוסיים וכמה אקדוחים
מדגמים שונים ומשונים״.
נוספים לכלי־נשק אלה — כל אותם ה־אקדוחים
והרובים הגנובים מבעלי־רישיונות
— והם רבים: בעיקר כאלה שנלקחו מתוך
מכוניות בלתי־נעולות.
כבר עתה מצוייד כימעט כל שוטר ב אקדח.
אם יתמשך תהליך זה והמשטרה
תקבל החלטתה הגורלית — עשוייה תל־אביב
להיראות, תוך חודשים קצרים, כהעתק

העולם הזה 1620

״ברחבי הארץ
מבחר מגוון של

מתנות מקוריות
לכל הזדמנות

השוטרים היו עדיין תחת רושם הפצצות
בתל־אביב. המרכזית בתחנת־האוטובסים
מפקח־מישנה רוסו ורב־סמל טובול זינקו
ממכוניתם: מיהרו לפתח־הבית — שם כבר
עמדה חבורת־אזרחים והתווכחה בקול.
סחבות וכלי״גילוח. באפלולית חדר־המדרגות
נראתה דמות מאורכת; היא ניצבה
במקום ללא נוע. כשהעלו את האור נתגלה
אדם עצוב־פנים, כבן ,64 בלתי־מגולת ולבוש
במכנסיים ובחולצה שהזוהמה כיסתה אותם.
מעל לכל זה לבש מעיל צמר ארוך.
לצידו היתד, מונחת, באמת, חבילה: כל
חפציו האישיים, כל מה שנותר לו בעולם:
כלי״גילוח, מעט מזון — וסמרטוטים.
השוטרים העלו את המשוטט למכונית
ולקחו אותו לנפת רמת־גן, לחקירה. ושם
התברר שלא היה זה איש אל־פתח ואף לא
פורץ מסוכן אלא עולה חדש בשם יוסף
קטן, הנושא דרכון צרפתי ואשר הגיע
ארצה לפני חודש ימים — בתור תייר.
בינתיים פנה קטן לסוכנות היהודית, תבע
שיוענק לו מעמד של עולה חדש, כדי שיוכל
להשתקע בארץ. הסוכנות שלחה אותו ל־משרד־הפנים
ושם, אחרי שראו את מצבו
הרעוע — נשלח האיש ללישכת הסעד.
אלא שלעובדות־הסעד לא הגיע מעולם:
לדבריו פשוט שכח ללכת. וייתכן שכבודו
המיוחד במינו גרם לו להעדיף חיי־רחוב.
בינתיים פג תוקפה של אשרת־השהות
שלו בישראל. ויוסף קטן מסתובב ברחובות,
רעב, מזוהם, עייף, ובעיקר — עצוב. לא
כך תיאר לעצמו הישיש את בואו לארץ־
הקודש, עליה סופר לו כל־כך הרבה בצרפת.

אביזרי

קשוט

לבית.

מיניאטורות

לאספנים;

משחקים

יוצאי דופן לילדים ולנוער, מטפחות ראש לנשים, חפתים,
מחזיקי

מפתחות

ומקטרות

חדישות

לגברים ;

מגנטים

מתאימים כשי לבעלי רכב.
תל-אביב: תחנה מרכזית
השרון 19 פנת השפלה 3
סניף תל־ אביב:
אבן גבירול ,68 ככר מלכי ישראל
סניף תל־אביב:
אבן גבירול , 138 פנת רחוב ז׳בוטינסקי
סניף

בת־ים :

רוטשילד , 18 ככר וינגייט
סניף

חולון :

חנקין ,42 בנין קולנוע סבוי
סניף חיפה :
רחוב הנביאים ,20 ליד קפה רומא למטה
וסניפי החברה בירושלים,
בבאר־שבע וברחבי הארץ

אביזרי ם לרכב, וציוד למחנאות
ומתנות

קולנוע סרטים ביד האחת וביד השנייה
ברני וגיין (סטודיו, תל־אביב; איטליה־צרפת)
המתכון הוא המקובל לגבי סרטי־מתח
פיוטיים המכניסים בזמן האחרון הון־
כסף לבעליהם.
ברנרד פוגש את ג׳יין ליד גופתו הנרצ חת
של בעל־דיסקוטק .״זה לא אני רצחתי
אותו,״ היא אומרת לו. ומכאן, דרך פילטרים
צבעוניים, קאטים מרעישים, תמונות
מעורפלות פסאודופיוטית ופסאודו־אמנותית,
מתפתחת עלילת־אהבה בלשית — כשהבחור
מחזיק בידו האחת את הבחורה וידו השנייה
מחפשת את הרוצח.
יומרות מרגיזות. הבחורה מספרת
לזה שהפך אהוב־ליבה שבעל־הדיסקוטק היי,
סוחט כסף מאביה, בגלל איזו תמונה
יקרת־ערך. האבא בינתיים נהרג או נרצח,
והשניים מחפשים את התמונה ומוצאים
במקומה גווייה נוספת.
ומדוע, למרות כל הגוויות הללו, הסרט
בכל זאת משעמם ומרגיז? משום שבמקום

מלאים ריבות, ואוספת ביצים טריות מהטבע,
ולא יודעת לשם מה.
אפילו האהבה, שיכולה יותר מכל דבר
אחר לקשר את האדם עם החיים, אפילו היא
משעממת אותו. הוא מלטף באימה את
הפיאה הנוכרית שנפלה מראשה של נערה
חביבה שאנסה אותו, ועוצם את עיניו.
הצרה בסרט היא שהוא בלתי־אחיד. לצד
סצינות מדהימות, שכדאי לא להחמיצן, יש
המון תמונות חסרות משמעות, של מבטים
חסרי משמעות, צילומים ארוכים ועייפים,
כאילו שאלברט פיני הבמאי היה עסוק מדי.

אהבת גשיס
השועל (אוריון, תל־אביב; ארצות־הברית)
יחסים רב־גוניים הנרקמים בין שתי בחורות
היוצאות לגור יחד בחווה בודדת, בספרו
של הה. לורנס, הופכים בסרט שנעשה על־פי
אותו ספך ליחסים לסביים פשוטים וברורים.
השועל, שהוא סמל לדמות הגבר, בא
מדי פעם להפריע את שלוותן ואת בדידותן,
והוא מעורר בהן פחד, זעם ושינאה.
אחרי השועל בא גם הגבר עצמו, והאהבה

גרני וג׳ין במיטה
נחייה נוספת
מתח יש בו אמנות ובמקום אמנות יש בו
מתח. וכל זה עם המון יומרות לא־מוצדקות.

הופך שיער: שברירי לגמיש עיף לרענן
מחוספס לחללן פגום לבריא

שיער כריא עם ולה
טובה

שנ ה

()10014

ולה

מבית

>1וד 11־ר ב

במה פוליטית חופשית
בעריכת

מקסים

גילן

הופיע גריון . 2־
נתן ילין־מור

חנוך לוין

(עורך ״אתגר״{

(״את ואני והמלחמה הבאה״)

ח״כ אורי אבנרי

חנוך אייל
פאוזי אסמר
קרץ לוי
יום!? יאיר
עודד פיינגרש

(עורן ״העולם הזה״)

בנימין עומרי
חיים הנגכי
(מערכת ״מצפן״)

שמעון צבר (לונוס)
יום!? בן־טל
המחיר 1ל״י •

להשיג בכל הקיוסקים

ג׳וני אמיתי

איפה החיים
חלומותיו של צ׳ארלי נתן, חיפה;
אנגליה) צ׳ארלי הוא סופר משועמם, עייף,
החי ללא כל מגע עם החיים, וללא כל עניין
בהם. הסרט מתחיל כשהוא יושב במסעדה
ואינו מקשיב למד. ששני סוכניו, האוכלים
על חשבונו, מספרים לו אודות הכספים
שהוא עומד להרוויח.
כשעינו צדה ידיד ותיק והוא הולך
לשולחנו, ממשיכים סוכניו לדבר, וכשמת־חוללת
בינו לבין הידיד סצינות עוגות־קרם
מצחיקה, ממשיך הקהל הצנכובד לאכול.
כל האנשים בסרט של צ׳ארלי הם צללים
משוטטים, המחפשים את החיים ולא מוצאים
אותם. ידידו הוותיק לוקח אותו לפאב
לשתות ולהשתכר, ומנסה להוכיח לו שכאן,
בין האנשים מהעם, מתנהלים החיים. אבל
כל האנשים היושבים שם דומים לגוזיות.
בביתו יושב צ׳ארלי מול מסכי טלוויזיה,
וצופה מרחוק בכל מה שקורה בעשרות
החדרים שלו, בחדר העוזרת, המשרתת,
המטפלת. בסצינה אחרת, נוראה יותר, הוא
לוקח את בנו למשחק כדורגל, ושניהם
יושבים בתא מכובד ואטום וחוזים מרחוק,
בשקט ובשיעמום, בצווחות הקהל, בשמחתו,
במחיאות הכפיים ובהשתוללויות העליזות.
ליטוף לפיאה הנוכרית. אשתו
לשעבר כאילו מצאה את הפיתרון ושבה
אל הטבע. היא מגדלת תרנגולות ופרות
בבית מוקף דשאים ועצים. אבל במשך
סופשבוע אחד, שהוא מבלה במקום, מתברר
שהיא לקחה איתר, אל חיק הטבע את כל
המרירות והלכלוך של חיי העיר. רואים
סידרה של סצינות בין הזוג, ערב של
מריבות מול הטלוויזיה. המרירות של האשד,
הופכת אותה למפלצת, המכינה ארונות

מביאה

הנרקמת בינו לבין אחת הנשים
בהכרח לאובדנה של השנייה.
כל מה שהיה מעודן, מעורפל ומלא
רעיונות, הפך בסרט לפשוט, בולט וברור
— ועל כן הרבה פחות מעניין. למרות
שסצינות האהבה בין הנשים עשויות ברוך.
תדריך אמנות
באופן

קולנוע פאריס בתל־אביב מומלץ
קבוע לכל צופה נאור.
סרטו המרתק של גודאר על בעיות החברה
המודרנית: ,כפי שנראות בעיניה ובחייה של
אשד, נשואה, יוחלף שם בקרוב בפרסונה,
סרטו של אינגמאר ברגמן, ואחר־כך יעבור
שם טור של סרטי־מופת שעוד ידובר עליהם
ובהם. לכן צריך פשוט לבקר שם בקביעות.

אשה נשואה,
פעולה הטוב הרע, והמכוער (אופיר תל־אביב)
מחפשים מטמון, בבית־קברות צבאי,
מתחת לשריקות פגזי הצבא הצפוני והדרו מי.
מערבון מצויין.
אחריס דודתי אהובתי (פאר, תל־אביב) בחור
צעיר המתחזה כמשותק משום שאינו רוצה
לחיות בחברה לתוכה הולידו אותו הוריו,
מנהל יחסים סאדו־מזוכיסטים עם דודתו
היפה המנסה למשוך אותו למיטה ולא
מצליחה. יחסיו של הגיבור אל החברה ממנה
הוא בורח צריכים להיות מעניינים, אלא
שהם מתוארים בצורה וולגרית ולא׳ מעניינת.
משחקיו האכזריים עם דודתו היפה, שהם
כשלעצמם בלתי מעניינים משום שהם
פאתולוגים חולניים, ואין להם דבר עם
אמנות, דווקא הם מתוארים בצורה חזקה.

ודרך ונא־דואר ,26116 תל־אביב.
העולם הזח 620ו

״השגנו את ה תנו שלוטופול!״ מחנאות חבות סוטים אמריקאית

ו 1מעט אי־אפשר יהיה להסריט סרט
2 1בינלאומי מבלי שיככב בו שחקן יש ראלי•
פעם היו כוכבים כמו גרי קוסד או
קלארק גייבל מושכים קהל. אחר־כך היה
העירום. ועכשיו הגיע תורם של הישראלים.
טופול כבר חתום לחצי תריסר סרטים
הוליבודיים. אורי לוי מככב בלונדון, אסי
דיין בוזינה ודליה לביא בלונדון. ועכשיו
נוסף שם חדש לרשימה — ראובן בר־יותם.
בר־יותם, המכונה בקיצור ״בריותיי, היה
שחקן צנוע של התיאטרון החיפאי — עד
שגילו אותו מפיקי־הקולנוע הבינלאומיים.
בעצם ימים אלה הוא משחק בתפקיד נכבד
במלטה, בסרט־מיליונים של חברות־הענק
מיריש ויונ״טד־ארטיסטם: ספינות־הגיהנום.
מכונת־הפירסום הכבירה של. חברות אלה
כבר החלה להפוך את בריותי, יליד נווה״
צדק שבתל־אביב, לדמות בינלאומית. כדי
להבין מדוע בחרו דווקא בשחקן אלמוני
מהתיאטרון החיפאי לתפקיד שבאמריקה היו
אלפי שחקנים מוכנים לשחק בחצי המחיר,
די לקרוא את הביולטין האמריקאי.

־בחור שזוף שנחון ביכולת להרוג. הוא
משרת על ספינת טורפדו כקצין, כשתפקידו
לשמור על ש״רות־הסוחר של הצי הבריטי.״
לדעת יוצרי הסרט מתאים בריותי לתפקיד
,משוס שכמו רוב הישראלים יש לו תפקיד

ץ הו שחקן שהוא גס צנחן בצבא־
//ן ההגנה־לישראל,״ מפרסמת חברת מי־ריש
בגאווה גדולה .״הוא משחק תפקיד של
איש מרפדת קשוח, בסרט המצולם עתה
בקלקרה שבמלטה. ראובן, בן ה־ 2ג, הוא
אחד השחקנים הראשיים בתיאטרון העירוני
של חיפה — הלהקה שמתוכה יצאו חיים

עם סטן
ישראלי —
מופול ושחקנים ישראלים אחרים בעלי-שם.׳׳
בסרט משחק בריותי צעיר ארצישראלי
בשם יעקב, שהתנדב לצי הבריטי, במלחמת־העולם־השנייה.
לפי התסריט תפקידו הוא של

עם הקונסול
— ומודרני

לוחם גם בחייו. הוא נלחם ב־ 956ז וב־1967
כצנחן ובמיבצע־סיני גם נפצע בקרב.״ אבל
כדי שלא יהיו אי־הבנות מצטטת החברה
את בריותי :״אני שונא מלחמה וכבר
הופעתי בהרבה מחזות אנטי־מלחמתיים.״
בינתיים עובד צבא שלם של עוזרים כדי
להפוך את בריותי מצנחן אמיץ וקשוח
לכוכב בעל גינונים. לצורכי־פירסומת הוא
בוטח בסכום של ארבעה מיליון ל״י; חייטים
איטלקיים מיוחדים הוזמנו לתפור לו חליפות
לפי צוי האופנה האחרונים. במסיבה שערך
ראש־ממשלת־מלטה לצוות־ההפקה של הסרט
נוכח כאורח כבוד גם קונסול ישראלי,
אליהו חסין, שהוזמן בזכותו של בריותי.
הנושא המרכזי במסיבה היתר, ישראל.
״שחקן ישראלי זה היום סחורה בחו׳׳ל,״
כתב בריותי לידידיו בארץ .״טופול עשה

שם ניפלא כל־כך לשחקנים ישראליים —
עד שכל מי שיכול להעיד שהוא מכיר את
טופול, הדרך להצלחה כבר פתוחה בפניו.״

השרות לטלוויזיה

לביתך !

בכל מקום עומד לרשותך שרות ״אמפא״ —
השרות בה״א הידיעה.
אנו מתקנים בביתך את המקלט בשעת תקלה
כלשהי. יתר על כן: המומחים שלנו ידריכו
אותך בביתך בהפעלת המקלט כדי שתפיק
את מיטב ההנאה ממנו.
בקנותך טלוויזיה אתה רוצה וחייב להיות
בטוח שיש כאן בישראל(ולא במרחקים) גורם
רציני שיוכל לתת לך את השרות המלא על
כל חלקי החילוף והידע הדרושים לכך.
תובל לרבוש טלוויזיה ״אמקור״ גם בתשלומים מחים
באמצעות פל סניפי בנק לאומי בארץ.
פרטים בחנויות ״אמפא״ וסוחרים מורשים.

הטלוויזיה
עם המפתח

תמרורים
נחוג. בגבעתיים, יום הולדתו ד,־33
של עורך־הדין אמנון זכרוני, שבנערותו
הספיק לחלק כרוזים של אצ״ל, התפרסם
אחר־כך כפציפיצט ששבת־רעב במשך 24
יום. יהיה מזכיר הוועד לנשואין אזרחיים
ומפעילי הליגה להגנת זכויות האדם. זכרוני,
אשר סיים גם את המגמה לפילוסופיה ב אוניברסיטה,
משמש כיועץ סיעת העולם הזה
— כוח חדש בכנסת.
נישאו דכורה מטלון ,20 בתו
של המזכיר הראשי של בתי־המשפט בתל־אביב,
מוזתיקי היישוב הספרדי בישראל,
וסגן (בצה״ל) זלמן קינן (קונטביצקי),22 ,
בחתונה שכינסה יחדיו את מרבית שופטי-
העיר, קציני־צבא ונכבדי שתי העדות.

אלכ

חוג יום־הולדתו ד,־ 63 של
סנדר אלכסנדרוני, ששמו הפך במרוצת
השנים שם־נרדף ל־עיתונאי־ספורט.

הקאריירה החל עוד
מולדתו, בווארשה אחרי שנתיים לימו דים
במחלקה לעיתונות
של בית־ד,ס פר
הגבוה לכלכלה,
כאשר התקבל ככתב
לענייני־ספורט בעיתון
המקומי פשג־לונד
ספורטובי. הוא
עצמו היה ספורטאי, אלכסנדרוני חבר הנהלת מכבי,
וכאשר החליט לע לות
ארצה ב־ 1935 לא ניתק את עצמו מפ עילותו
הכפולה, היה כתב־הספורט של ה־ראדיו
ושל מספר רב של עיתונים וכולל
העולם הזה).

נשפט. אדולף פון מאדן, מנהיג
המפלגה הניאו־נאצית של גרמניה המערבית,
על נהיגה בשעת היותו שיכור. רשיון-
הנהגות שלו נשלל לשלושה חורשים, הוא
נידון לחודש מאסר־על־תנאי, והוטל עליו
לשלם כ־ 2000ל״י לקופת האגודה לחיסול
השיכרות בכבישים.
אושפז. אנטוניו סדזאר, ראש
ממשלת פורטוגל מאז , 1932 לצורך נ׳יתוח
בגולגלתו, כדי לסלק קריש־דם ליד המוח.
לאחר הניתוח הוגדר מצבו של הדיקטאטור
הזקן ( )79כ״חמור למדי אבל לא מסוכן.״
נפצעה שחקנית־ר,קולנוע האיטלקיה
אנה מניאני, בעת הסרטת סצינה מתוך
סודה של סנטה ויטוריה, לצידו של אנטוני
קווין. אנה היתד, צריכה לגלות את קודין
בעלה מסתתר מתחת למיטה, ולהסתער עליו
במכות ובעיטות. היא החטיאה את המטרה,
פגעה ברגל המיטה. רגלה הימנית נסדקה,
אך למרות הכאבים המשיכה אנה לבעוט עד
לגמר הצילומים, ואז הוכנסה הרגל לגבס.

רי רי ען יגג.

.כ רדנ ריו חנ המר.ם חרררנ ברח בי האר נן

נבחרה לראשונה, יפהפיה הנישאת
את הכתר ״מלכת היופי של אמריקה הש חורה״
והעונה לשם סונדרה ויליאמם,
מורה־לריקוד בת , 19 מפילאדלפיה .״עכשיו,״
הכריזה ,״כשיאמרו לנשים השחורות שגם
הן יפות, ושאין להן מה להתבייש מהלבנות
— יהיה קל יותר לשכנע אותן שזה נכון.״
נבחר השח
עומר

״עמוס׳
מסעדה
מזרחית. תימנית כשר אחרי שכלולים
מיטב המאכלים והתבשילים
התימגיים המקוריים
(כולל שיפודים)

זיוי נ ני ר

אוירה נעימה, שרות אד*ג
תל־אביב,

כרם־ ה ת ימ נ ים

רחוב פדויים 23

שריף

קן המצרי
שריף, לגלם את
תפקידו של ארנסטו
(״צ׳ה״) גבארה, ב סרט
שייצורו עומד
להתחיל בקרוב ב לונדון,
והמכוזן לרכב
על הפולחן ש נוצר
סביב המהפכן
יליד־ארגנטינה. את
תפקיד פידל קאס־טרו
ימלא השחקן
ג׳אק פאלאנס.

חנה לאה

נפטרה. בגיל ,93
סגל, שמונה חודשים אחרי שנפטר בעלה,
הפרופסור משר, צבי סגל, חוקר המיקרא
הנודע שעזב מישרת רב באנגליה כדי ללמד
באוניברסיטה העברית בירושלים. חנה, ש נולדהברוסיה,
היתה בתו של אחד מענקי
היישוב הישן, הרב אריה לייב פרומקין,
מראשוני פתח־תקווה. אחד מזכרונות ילדו תה:
אביה סופג מכות מידי בדואים, בשמ מה
של המושבה החדשה, וקורא לבני־ביתו
לבל יפתחו לו את הדלת, פן יחדרו פנימה
גם הפורעים. באחת התקופות בהן חי בחו״ל
התיישב אביה בלונדון. בתו נשארה שם,
ואחרי שובה ארצה, בגיל מבוגר, נשארו
בלונדון שני בניה, לורד שמואל סגל וה פרופסור
ש. סגל.

העולם הזה 1620

האם אתה ודו! מ הם?
הא אתה אוהב אות?
((ונוכה העו&ס רוח מזמינה אוחו להשתתף במיבצע שו הווו הצעיר

מטי המצגג׳ טואוי
בו תיבחר להקת־הקצב הטובה ביותר בארץ
ויוענק

גיסשד 1יוי הו ד!!
מלא את השאלון היה ושלח אותו למע
פסטיבל
הקצב הישראלי
פרט שרביט הזהב 1968

רכת ״העולם הזה״ ת.ד 136 .תל־אביב
ו ציין על

המעטפה :

״פסטיבל

הקצב״.

הפופולריות

ביותר,

היא תזמורת-הקצב הטובה ביותר בישראל
מ תון

התזמורות

שיוצעו על־ידיכם, ייב חרו עשר התזמורות

שישתתפו בתחרות הסופית של הפסטיבל

כתובתי

...היא ו הואי
במדינה דיע1ת
הידיד המדבר
מאיתנת״
הם באמת
מדוע אינם
לנו לנהל

שואהידינות

רוצים האמריקאים
לים ישראלים רבים ,״אם
דים של מדינת־ישראל —
נים פאנטונוינז ומפריעים
המלחמה עד תום?״
השבוע נתן תשובה על שתי השאלות
הללו אמריקאי בכיר מאוד — ודווקא איש
שנחשב, אולי, להידיד של ישריל בדרג ה בכיר
של המימשל האמריקאי עד כה: אר־תור
גולדברג, מי שהיה שר־העבודה של
אמריקה, שופט בבית־הדין העליון הפדראלי
— ולאחרונה, משך שלוש שנים, נציג אר־צות־הברית
באומות המאוחדות.
סבנת־מלחמה ממשית. טוען גולדברג
היהודי והמצהיר על היותו ציוני: מרוב
דאגה ומבוכה למה שקורה לארצות־הברית
בודיאט־נאם, שם מתנהלת מלחמה בלתי-
רצוייה, עשוייה אמריקה ״לא לשים לב לס כנות
הממשיות מאוד: גלישתן של מדינות-
ערב ושל ישראל לתוך תהום־מלחמה חד שה.״
טוען
גולדברג, בסידרת מאמרים שהתפר סמו
בניו־יורק טריביון רב־ההשפעה: למרות

גולדברג

ם 3י 1אחד חינ ם!
נדת 1ת

׳ א די סון׳

כ ד £ 1ג ס 1זוא . 71171

ע ל כל פני ם ׳ #ד ״ ס / /יו ת ר נעי ם

להתרגעות ורעננות אין טוב מאמבט
קצף חלומי של ״בת־אורך. אמבט
ריחני מרגיע ומשיב נפש.

מאמציו רבי־התושייה של גונאר יארינג,
עלולה שוב להתלקח המלחמה במרחב .״בי טאתי
את דיעותי האישיות, כשישבתי על
מדוכת־המרחב, באו״ם, ימים רבים ולילות
רבים — ולא מצאתי מקום לשנות דיעות
אלו כעת, כשאני סתם אזרח,״ הוא טוען.
בין דיעותיו של גולדברג:
• לרוסים צריכה אמריקה להגיד :״לא
נרשה לטאנקים קומוניסטים לפלוש למרחב
כפי שפלשו לצ׳כוסלובקיה.״ לא תקום צ׳כ־יה
שנייה בישראל או בארצות־ערב.
לארצות־ערב יש להגיד :״אם תקשרו
את גורלכם לרוסיה — זה לא ישרת את
האינטרסים שלכם. שיגשוג כלכלי ועצמאות
לאומית מלאה של ארצות־ערב תשיגו, בדרך
הקצרה ביותר, אם תגיעו להסכם־שלום בר־קיימא
ביניכן לבין ישראל.״
לשלום. מטעים
אין קי צו ר־ דרך
גולדברג: אין קיצורי־דרך לשלום. אם לא
ייחתם איזשהו הסכם בין ארצות־ערב ליש ראל,
אם ינסו למצוא קיצורי־דרך — ימצאו
הצדדים, כמו בעבר, שקיצורי־דרך אלה אינם
מובילים לשום מקום.
אשר לישראל, מתחנן שגריר ארצות־הב־רית־באו״ם
לשעבר :״אסור שישראל תגלה
עצמה כנטולת המידות הטרומיות — חוש־הצדק,
ראיית־הנולד ונדיבות־לב. בלעדיהם
לא ייתכן שלום בר־קיימא.״
וכיצד יכולה ישראל להגיע לשלום כזה?
״כמובן — לא לבדה. דרוש רצון של שלום
גם מן הצד השני.״ אולם ״כשהערבים יהיו
מוכנים להתחיל בהידברות אמיתית, לקראת
השלום — במישרין או באמצעות יארינג
— חייבת ישראל להגיב באומץ־לב — למען
השלום.״
פשרות ודרכי־־הביניים. ומהו או-
מ׳ן־לב זה, אותו דורש הידיד רם־המעלה?
לא חזרה למצב שהיה קיים בחמישי ביוני
.1967״דבר זה אינו מתכון לשלום אלא
נוסחה שתביא להתלקחויות חדשות. לעומת
זאת על ישראל לעשות הדברים הבאים:
המערבית :״צריך למצוא הגדה פשרה בין הצורך הברור שיש לישראל
להשיג ביטחון רב ממה שהיה לה ערב מל־חמת־ששת־הימים
לבין זכויות ירדן ליהנות
ממצב תקין מבחינה לאומית וכלכלית.״
נוסחה גמישה — אבל נוסחה המרמזת
בבירור, על החזרת רוב הגדה לחוסיין.

העולם הזה 1620

חצי האי סיני* :צריך למצוא מצב
שישלים בין זכויותיה הטריטוריאליות של
רע״ם לבין זכויות הגישה החופשית של
ישראל וזכותה להשיט את אוניותיה, על
דגלן, בתעלת־סואץ ובמיצרי־טיראן.״ וזאת
לא סתם על הנייר — כי אם ״על פי הס כמים
המקבילים לחוזה הדדי, ואשל ניתן
להגשים אותם הלכה למעשה.״
כן רשאית ישראל ליהנות מחירות מן ה חשש
שתימצא שוב, כמו ב־ 1967״בפני
סכנת עימות צבאי.״
ירושלים :״יש למצוא פיתרון נעל-
דימיון, שיפשר בין התחייבויותיה העמוקות
של ישראל, לשמור לעצמה את העיר המ אוחדת
— אחדות בעלת יתרונות ברורים —
לתפקיד ומקום מיוחדים השמורים לירדן.
״פיתרון כזה צריך גם להבטיח את זכו יותיהם
של היהודים, הנוצרים והמוסלמים
לבקר במקומותיהם המקודשים. הסטאטוס
הקודם של ירושלים היה פגום מבחינות
רבות מדי: היהודים לא יכלו לגשת למקו־מות־הקדושים
שלהם; העיר היתד, מחולקת,
חלוקה מלאכותית; והיה קיים עימות צבאי
בלב הבירה.״
החזרודפליטים חלקית. אשר ל-
בעיית־הפליסים, אבן־הנגף של יחסי יש־ראל־ערב,
טוען בעל־הדיעה האמריקאי:
״הגיע מזמן הזמן בו היה צריך למצוא
פיתרון הומאניטארי ומוסכם, וזאת על בסים
של החזרה של מספר מסויים של פליטים
למולדתם, בהתאם לצורכי־הביטחון הלגיטימיים
של ישראל.״
במילים אחרות: החזרה חלקית של הפליטים
— לשטח ישראל. זה מה שארצות־הברית
רוצה, כרגע.
וזאת יש לעשות, לדברי גולדברג, תוך
שיתוף כל הארצות הנוגעות בדבר — כולל
ארצות־ערב, ארצות־הברית, ישראל, והקהילה
הבינלאומית — קרי: האו״ם.
הזזיתורים הישראליים — כלומר, נכונו תה
של ישראל להחזיר פליטים — צריכים
לקבל פיצוי מצד הערבים, וזאת — ״על־ידי
פתיחה לרודחה של שערי ארצות־ערב
לשיקומם המלא של קורבנות אומללים אלה
של המלחמה ושל הפוליטיקה.״
כמו כן צריכות אמריקה ״וארצות־מערב
אחרות״ לפתוח את שעריהן לאותם פליטים
שלא ישוקמו בישראל ובמדינות־ערב.
אשר לעזה ולרמת־הגולן טוען גולדברג:
״השטח של עזה לא היה מעולם מצרי.
ניסיון 20 השנים האחרונות, האומלל, מלמד
מה היה גורל התושבים שם. לכן צריך
להתחשב בזה ובצורכי־הביטחון של ישראל
— וזה חל גם על רמת־הגולן.״
במילים אחרות: סיפוח עזה ורמת־הגולן
למדינת־ישראל, לאחר פינוי חלק מן האוכלוסייה
״שמורכבת בין כה וכה מפל־טים,
בדרך־כלל.״
8000 הרונים. במרכז דבריו של גולד ברג
— שתי אנחות: שארצות־הברית צריכה
לסגת מוויאט־נאם כדי להתפנות למאבק
מדיני בזירות אחרות ומסוכנות יותר,׳
בטווח ארוך — כמו המרחב; ושתסיר,
״הרחיקה לכת יתר על המידה״ בתמיכתה
הבלתי־מציאותית בכל התביעות הערביות.
כיוון שהרוסים כבר הלכו רחוק מדי
באספקה צבאית לערבים, אין לארצות־הברית
ברירה מלבד לספק לישראל נשק-מגן —
כולל פאנטומים ,״בכמות מספקת למניעת
אי־שיווי־מישקל מסוכן״.
מטעים ארתור גולדברג: ההתקדמות ה־צבאיח־הטכנולוגית
במרחב כבר מסכנת את
עצם קיומו; בין אם מדובר ״רק״ בטילים
קרקע־קרקע ובין אם מדובר בסכנה הסופית:
חימוש גרעיני.
מזהיר דוברה הבלתי־רשמי של המדיניות
האמריקאית :״כבר אמר עדלי סטיבנסון:
כל המלחמות הן מלחמות־אזרחים וכל אדם
שנהרג — כאילו ואת ״אחיך אתה הורג״.
ולראייה: ישראל איבדה שמונת אלפים
הרוגים מאז .1948 ובמלחמת־ששת־הימים
שיכלה ישראל, בהשוואה למספר תושביה,
יותר מפי שניים ההרוגים האמריקאיים
שנפלו במשך כל שנות־הלוחמה.
נסיגה וגבולות מוסכמים. מסכם
גולדברג:
שני עקרונות יסודיים צריכים להנחות את
ההסדר בין ישראל לערב:
#על הערבים להכיר סוף־סוף את זכיתה
של ישראל, שהיא חברה באו״ם, לחיות את
חייה כאומה ריבונית, ללא כל איומי־לוחמה
או איומים אחרים.
• על ישראל לסגת ל״גבולות קבועים
ובטוחים״ עליהם יוסכם ״בינה לבין שכנותיה
הערביות.״
מי שמחפש נסיגה ללא גבולות מוכרים
ובטירים כאלה, מזהיר המדינאי בסיכומו,
שוגר לא פחות מאלה שרוצים בגבולות מו כרם
— אך לא רוצים לסגת.׳

הע>:יס רזה 1:20

על טהרה הסחנה
הפתעה לחג

לקראת החג הביני לך מלאי מספיק של
״גלידות זהב״ לבני הבית ולאורחים.
גלידות זהב בשלושה טעמים :
וניל שוקולד, וניל מוקה,
וניל סולטנה,
הכיבוד האידיאלי לימי החג

בברכת שנה טובה

x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x
כוח השיבנוע המ״ורך
שלך גובר: אתה מוצא
עצמך בודה אומנם, אן
מאושר ובעל כוח בל-
תי־רגיל. תשפיע לא מ עט
על כמד. ידידים ו אפילו
יריבים, והם יכב דו
אותך על כך, גם אם
20 בינואר ־
בפברואר

לא תמיד מתוך אהדה
מיותרת. פגישה בלתי-
מיקרית עם נערה, שידוך או קשר יזום, לא
יעלו יפה. לבשי ירוק והמנעי מהצטננות.

יום ראשון, שבסוף ה שבוע
של כוכביין, הוא
לא רק ערב ראש השנה,
אלא גם התחלת חדרן
החדשה שתיכננת בקפד נות
כל־כך רבה. עכשיו
יתחילו מאמציין להבשיל
באמת. בתנאי אחד:
שתיפטר מכל מיני הת חייבויות
מיותרות, קש־ואפילו
ידידויות בלתי־נו־רים
קודמים
חות. הפעם עליך להחמיר עם עצמך ביותר.

ר־א ברו 019ב?פב
חרס

עוד
שבוע טוב למדי
— בתנאי שאתה תדע
לרסן את יצריך, ולא
לפזול יותר מדי לצ דדים.
בת״טלה: עליך
לבחור, השבוע, בין ה איש
הקשה והמוכשר,
לבין האיש הנוח ל-
ו:1 2מרס -
:1 20 אפריל
תוכניותייך, אבל שלא
לטווח
לך, יתאים ארוך. זהו הרגע בו עלייך להחליט. כל
דחייה תביא עימה מצב הולך ומתפורר.

1 1 1ווו1

מסך פנורמי ס 59 • 110ס״מ • קונטרסט מצויין • רגישות
גבוהה • תמונה יציגה י שולחן לפל מקלט. שרות
וחלקי חילוף מובטחים ללא הגבלת זמן • ידע ונסיון בין־לאומי.
103, 11*6130)1־165: 11.5 1181311)1, 151*361, 8011111 1\ 11־£30101

4 9עוגנת ס * 35 •04/עונה. בישדאל

לא תמיד אפשר לעשות
טובות. אם חבר ותיק
ידרוש ממך יותר מדי,
בסוף השנה — אל תתן.
אם את לא רוצה את
האיש הזה באמת —
;אל תיכנעי לשידוליו,
לא ביום שבת ובייחוד
ו 2במאי ־
לא ביום א׳ .התוצאות
20 ביו ני
עשויות להיות חמודות
ביותר עבורך. פגישת־עסקיס מתערבת, אצ לך,
בקשרים מסוג אחר. זה ישעשע אותך.

חאומיס

אם את רוצה להצליח,
מוטב שתיפגשי השבוע
עם בן מזל־דגים או
אפילו מזל-גדי. אל
תעוותי את פנייך: ה גדיים
הם היפוכם של
הסרטנים, אבל דווקא
משום כך הם משלי-
ו ;2ביוני -
כ! 2ביולי
מים אותם. פגישה

כזאת תהיה לך לבר כה
במישור הסנטימנטאלי, העיסקי —
ואף הבריאותי. נסי להתרכז בעבודה.

סוו 11
1 נסווו1

אם כי זהו שבוע פעיל ומלא מעשים
נמרצים, מוטב היה שתשמור יפה מאוד
על עצמך: לא כל
מעשה תואם את הת-
פתחותך, וצעד בכיוון
הבלתי-נכון גורר אח ריו
התפתחות שלילית
שלימה. בייחוד אין
זה השבוע המתאים
לאהבהבים קלים או
23 בספטמבר -
להרפתקות־לילה. רק
22 באוקטובר
האהבה הגדולה כאשר על מתדפקת היא דלתך, צריכה להיענות ב״יבוא״ מצלצל.
לבשי שחור והישמרי מלחץ־דם גבוה.

מאזניים

אם יש לך נטייה למח־לות־לב,
שבת הוא יום
שצריך להיזהר בו ב אמת.
בקשר לתוכניות
העיסקיות שלך — הש תדל
לסכם את כל ה עניינים
לפני סוף־הש־בוע,
ואם אפשר — לפני
יום א׳ .אחר־כך יבו או
כאלה שינויים יסו דיים
בחייך, ששוב לא תוכל לתכנן דבר.
אכזבה זמנית מפגישה תיהפך לשימחה.

אט־אט אתה מגיע לנקודה בה כמה משאיפותיו
הכמוסות מתגשמות והולכות. זהו
תהליך איטי, הכרוך בקשר עם אנשים אחרים.
עליך לתאם יותר
את פעילותן עם אחרים
— מבלי לגלות, בהכ רח,
את כל מחשבותיך.
אם את יכולה, התחילי
לפעול ביתר מר׳ן, מיום
א׳ ואילן. סוף השבוע
גס מתאים לפתיחת רו מאן
הדש, בלת-מחייב.
22 באוגוסט -
22 בספטמבר

אולם נשקפת לך אי־נעימות
מצד גבר צעיר
ושאפתן, המנסה לשלוט עלייך. לבשי ירוק.

עכשיו הזמן להאיט את
הקצב. לא לאכול יותר
מדי, לא לעבוד יותר
מדי, וכשאתה מבלה —
לתת לעצמך דין־וחשבון
עד איפה אתה מסוגל
להגיע. שתייה מופרזת
או קשר עם אנשים ש־שעותיהם
אינן תואמות

את הרגלי חייך עשויים
לגרום לך נזק, ולך — בת־לביאה — מו טב
יהיה אם תשמרי על מרחקים סבירים.

ראש־השנה הוא זמן לחשבון־נפש. ביי חוד
לבני מזל-סרטן. זו לא בעייה של
דת או של מו סר: זו הי
בעייה של התאמת
עצמך לנסיבות משתנות,
דבר הגורם אצ לך,
לא אחת, למשב רים
נפשיים קשים,
דעי, איפוא, שגם ה שבוע
יבוא שינוי, אם
הוא יבוא,
בדרכים ן ז ^זיו ג; גוו ^ 1ו
נסתרות ועקיפות ויה ^
!1 X 1

יה, בתחילה, מאכזב.
אך דווקא משינוי סמוי זה עתיד לצמוח
לך אושר רב ביותר — אם תתני לו.

עקת

אכזבה קטנה אך מכאיבה נכונה לך — מ־קרוב־משפחה,
או מהורים. אין טעם להתרעם
על כך: הם פשוט
לא מבינים לאן אתה
הולך ומה השתנה אצ לך.
אם את פוגשת ב בחור
שחרחר ובלתי-
אחראי, השבוע, את יכו לה
בהחלט להשתובב
איתו: זה לא רציני אך
23 בנובמבר -
20 בדצמבר
זוהי אחת ההרפתקות
הטובות שיכולות לצמוח
לך מימי החג. ידידות ותיקה מתחדשת
— לטובתך המיידית. לבשי ירקרק או חום.

1ן ןש0

השאפתנות אוכלת בך
בכל פה — והשבוע גד־נזה
לך שאת יכולה לע שות
משהו לשיפורך.
יתכן. אן היזהרי לצעוד
מהר מדי, או לטפס גבוה
מדי. יש קנאים ו טעם ואין מכשילים,

2בדצמבר ״
9ו בינואר

סתם להוציא לאנשים
את העיניים. פגישה עם
בן מזל-יטלה תעזור לן, אם תדעי להבליט
את הצעדים הנמרצים והיפים של אישיותן,
הישמרי מבעיות עם מיתרי־הקול ואם את
יוצאת בערבים — הזהרי מהצטננות, שתוצ אותיה
עלולות להיות חמורות. לבשי לבן.

^ 0000000000000000000000000000000000000090000000)^:

בת שש־עשרה הייתי
הראשונה במדור שמה רותי, בדיוק כמוני.
וחוץ מזה יש לה עיניים: כחולות, ש־ער:
בלונדי, השכלה: עולה לשישית תיכון. ומה
רוצה המותקית הזאתן 1/1620 רוצה ״בן
בגיל 17— 19 ובעצם אפשרי ורצוי חיילו״
כן, ושאוהב מוסיקת־קצב, סרטים ובילויים.

חיפאי

״רווק, בן ,32 קצת ביישן, המוכן להכיר
חיפאית המוכנה לבלות בחברתו. אני די
נחמד ועליז.״
ואם אתן אינכן מבינות ש־( )2/1620 הוא
יותר בן־אדם מכל הפוחזים שאתן מסתובבות
איתם — אינכן ראויות לו.

ככה הוא כותב. מוצא חן בעינכן? או זה
עוד כלום לגבי הבעייד, הנוראה של (.)4/1620
הבעייה בטח תמצא חן בעיניכן, והיא
כזאת :״אני נוסע במכונית של אבא, ומס תכל
ימינה, והמושב שלידי ריק בדרך כלל.
ואת יכולה לשלוח את כתובתי לכל נערה
שמעוניינת למלא את החלל שבין המשענת
והשמשה.״
תגיד, המישענת, זה הכוונה אליך?
היות והוא בן 21 וחצי, הוא רק מבקש
שתהיה בת 20 מינוס, מסביבות תל־אביב,
ושתהיה נחמדה פלוס.

סטודנטית בכתב פנינים
״גס הייתי באח, תוך תקווה, שבעזרתך
אכיר את הגבר שלי,״ היא כותבת, ועד
שלא תראו את הכתב שלה, לא תדעו מהו
כתב־פנינים לאמיתו.
היא סטודנטית בת 22 והיא רוצה את
הגבר שלה אישיות. בעל שאר־רוח. משכיל.
שמסוגל להרגיש ויש ביכולתו להעניק
רגשות. וזה בעצם העיקר.
( )5/1620 תהיה, עבור האדם הנכון, משהו
שעוד לא קרה לו.

מכתב מיפאן
זהו מכתב מיפאן, וקודם כל אני אספר
לכם על הנייר שלו. זהו נייר תכלת אך אינו
עשוי מנייר אלא מעץ דקיק בעובי של נייר
דק. וכולו בצבע תכלת אפרפר ענוג. עכשיו
לא רק זה — אבל למטה ישנו רישום נוף
יפה בדיו שחורה. אתם ראיתם פעם נייר
מכתבים כזה? אני לא.
מיפאן כותב לי קצין בצי־הסוחר. הוא רק
בן 21 אבל ״חרשתי ימים ואוקינוס־ס.״
וראה נשים מכל הצבעים: שחורות, צהובות
ואפילו אדומות. ואז הוא הגיע למסקנה
שאין כמו הישראליות.
באמצע ספטמבר חוזר 6/1620 ארצה
לכמה חודשים, ורוצה להכיר אשה, יפה ו נבונה
/שיכולה להיות בשקט מבוגרת ממנו.
לא איכפת לו. רק שתענה מהר ״כי זמני
קצר הוא, ויחלוף כרות סערה.״

חכמה אב 7יפה
היא לא רוצה כאלה שחושבים את עצמם
לחכמים, אלא כאלה שיודעים שהם חכמים.
ואפילו פקחים מאוד. אבל זה ש־() 7/1620
רוצה משהו עם שכל, למה שגם לה יש
שכל — זאת לא אומרת שאין לה צורה!

אבר ואשה

המכון לפיאות נשים

פסג׳ דיזנגוף 101 טל׳ 233350 :
המכון

רח׳ גנטין ( 7מול קולנוע הוד)
טל׳ 246924 בניהולו האישי של

8/1620

בירושלים העתיקה מוכרים כל
מיני תכשיטים בדוויים עתיקים,
ובעיר החדשה מוכרים כל מיני
תכשיטים תימניים עתיקים, אבל
תמיד כשעונדים אותם, הם נראים
מגושמים מדי.
עכשיו, אחרי שראיתי איך ש־כריז׳יט
בארדו עונדת אותם, הם
דווקא נראים יפים מאוד. צריך
פשוט לדעת איך לענוד תכשיטים.

צנחן ושותפת לטיולים
יחי הצנחנים!
הנה אחד שגומר את שרותו ויוצא ל־חופשת־שיחרור
אותה הוא רוצה לנצל ל טיולים,
ואפילו מוכן לצרף אליו עלמת־חמד
כדבריו, איזה מזל!?
( )3/1620 הוא המספר של הצנחן שלי.

עשרים מינוס גחמדה פדום
״לאוסף
עוד אחד.״

הסטודנטים

מצטרף

ברגע

אורי גרוס
אדם חדש

״אנחנו חיילי היחידה מעוניינים להתכתב
עם עלמות בגיל 19— 20 אשר מעוניינות
בהתכתבות רצינית ולחיים משותפים בעתיד.
אנו חיילים בני 21— 22 שעומדים בסוף
שדותינו הסדיר, ומעוניינים בבנות זוג
לחיים האזרחיים המיוחלים.
״כל בחורה המעוניינת באותן מטרות,
שתכתוב אלינו. אנו נענה.״
מבטיחים.
המייחלים.

המיוחד רק לפיאות גברים

רפואן;
סטודנט לרפואה העולה לשנה הרביעית,
ומכיר בעצמו כבטיפוס רומנטי ורגיש
במקצת, היה רוצה להכיר בחורה בגיל — 20
, 18 נאה, תרבותית מאוד, ועדינה.
( ) 9/1620 הוא לא מה שאמא שלכן מתפללת
שתביאו הביתה?

כגולה, כלי מרחבים
עוד מכתב מהנכר. משיקגו. אבל למעלה,
כמוטו, היא מצטטת את ״על נהרות בבל״
וכל כך נמאס לה, למרות שנסעה לעולם
הגדול כדי לראות נופים חדשים.
אבל לכן היא כל־כך רוצה להתכתב עם
קיבוצ׳ניק, בן 30—32 ושאוהב טבע, ומרח בים,
ובו׳.
( ) 10/1620 בת ,26 ועינייה אפורות־תכלת.
דרכן היא רואה את העולם לפעמים בתכלת
— לפעמים באפור.

תיבריאו שערות׳

נפתחים קורסים חדשים ללימוד

צרפתית ושפות אחרות

בשיטהאור ־ קוליח 10 ¥1811*1ס 11ג
* כתות ערב וכתות בוקר

* קורסים לילדים ( 9עד ) 14

לימודים בקבוצות קטנות

בשיטה אור־קולית מיוחדת לבני־נוער

* חוגי בית ברחבי הארץ

* קורסים למוסדות וארגונים

בחברה טובה ובאווירה נעימה

בתנאים והסדרים מיוחדים

* קורסים לילדים () 6—9

* אולפן מרוכז לשפות

בשיטה אור־קולית מיוהדת לגיל רך

סניפי

16— 8

שעות לימוד בשבוע

המכון:

תל־אביב: רח׳ הם ( 12 ליד אלנבי); חיפה: רחוב נורדוי ; 30 רמת־גן:
דבוטינסקי ; 104 רחובות: רח׳ ויצמן ; 48 חדרה: השיכון האזרחי; רמלה :
סמולנסקין ; 31 אשדוד: המועצה המקומית; בפר־סבא: מועצת הפועלים.
חוגי בית:
תל־אביב :
אפקה:
שכון בבלי :
חולון :
רמת חן :
קיראון :
סביון :
הרצליה :

טלפון 233621
טלפון 415860
טלפון 440242
טלפון 846409
טלפון 36869
טלפון 750297
טלפון 751834
טלפון 983173

רמת־־השרון :
טלפון 770184
קרית־גן :
טלפון 747230
פתח־תקוה :
טלפון 915805
כפר־סבא :
טלפון 925247
בית יצחק :
טלפון 3140־053
כת־גלים :
טלפון 522728
יזיעא, טל 931969 .־04
רח׳ צה״ל 46

ועתה — חוגי-בית נוספים בצפון הארץ ובמרכז:

בת גלים, טל 66422 .
חיפה: קרית אתא, טל 725171 .

מסדה ,43 טל.
נוה יוסף, שבא, גב׳ עמליה
-¥ 69902 רוממה, רח׳ הפרחים , 1עליזה ארלינק
שמאמר + ,נהריה — שכון עמידר, צריף ,51 השכל אליעזר. הרצליה כ.,
בני־כרק רח׳ הרב אסי ,13
טל .932257 .נוה״מגן — שיכון מומחים / 1ד
אסתר טרום ^ בני״ברק טלפון ^ 737660 נוה אביכים טלפון 417311
ירושלים רח׳ צפניה .68
לוד טלפון 962270

הנהלת המכון:

רמת״גן,

הרצל

טלפון ,7:8345 גשעות 1— 9לפנה״צ

בוו יי

נכון ו

עו ר א לי עו פו ת

ביה״ס הגדול ללימוד שפות כישראל,
הסברה בע״מ

מ ק צו ענפלא
לל א אבטל ה
גבית ספר ״!־יאנה״ רוכש

התלמיד, בנוסף לידע מקצועי
נסיון מעשי רב ובטחון עצמי
בעבודה מעשית, וזאת תודות
ללקוחות הרבות והקבועות

המבקרות בסלון

ה קו ר
ה חד ש
נפתח:
3.10.68״

הסברה בע־מ

מבחר גדול של תנורים
וכיריים מודרניים
תנאים מיוחדים לזוגות
נישאים ולכוחות הבטחון
אספקה מהירה
ושירות יעיל

העולם הזה 1* 20

בעולם
מאמנויות־העולם העתיקות ביותר — ר,פאנ־טומימה
והסטריפטיז.
לא צריך הרבה תוספות, רק כמה וכמה
אביזרים שכל שחקנית ו/או רקדנית יכולה
להשיג: פרח, כובע משונה, בגדים (מעט•),
וצבע־איפור לבן ואדום חזק.
ליצנית כקירקס. את האמנות החדשה
המציאה חשפנית איטלקיה, המזהה עצמה
רק בשם פאיאצה — ״ליצנית״ .כיאה ל כינויה
ולהופעתה, היא מבצעת את הפאנטו־עירום
שלה — בזירת־הקירקס.
החידוש מצא חן בעיני האיטלקים והזרים
הבאים לאיטליה. תוך זמן קצר, הפכו ה־פאנטו־עירומות
מאחת לעשרות, הופיעו לא
רק בקירקם — אלא קירקסו גם במועדוני-
לילה ואפילו בסתם מועדוני־קצב ובדיסקו 1*

טקים.
השבוע הצהירה הפאיאצה באוזני עיתו נאים
:״אם הצלחתי תימשך — אייצא את
האמנות החדשה שלי לחו״ל.״
לבנון,
תחנותיה המיועדות הראשונות:
תורכיה — וישראל.

בריוז־הבוועצות
התחנה המצחיקה ביותר הליצנית בפעולה
סטריפטיז —
איטליה פאנטו־עירום
האיטלקים, שנתנו לעולם המון דברים טו בים
כמו ג׳ינה לולובויג׳ידה, רוזנה שקיא-
פינו וסופיה לורן, המציאו עוד משהו להנאת
העולם הגברי: הפאנטו־עירום.
הרעיון גאוני בפשטותו: מצרפים שתיים

״האם קיימת בכלל תחנת־שידור כזאת כמו
ראדיו־אריאן?׳״ שואלים מדי שבוע, בגרמניה
ובצרפת, קוראי־עיתונות ספקניים, כשהם
קוראים על תעלוליה של הקריינית נארה
שלפשיטיאן ושל הבום שלה ג׳ון סאאקוביץ
קיראקוסיאן.
התשובה היא תמיד :״ועוד איך קיימת!״
כי תחנת־השידור של בירת הרפובליקה
הסובייטית של ארמניה הפכה, ב־ 43 שנות-
קיומה, למוסד בינלאומי: זוהי תחנת־השידור
המצחיקה ביותר בעולם.
לא בוגדים -עקרונית. בולטת ב מיוחד
התוכנית שאלות ותשובות, בה יכול
כל אזרח ארמני — או סובייטי — לשאול
כאוות־נפשו.

למשל :״האם הגברים הסובייטיים נאמנים,
כשהם יוצאים בתפקיד?״ שאלה מאזינה
אחת.
חשובה :״עקרונית — כן. ביחוד האסטרו נאוטים.״

:״האם באמת המציאו ברוסיה את
קרני־הרנטגן?״
תשובה :״עקרונית — כן. כבר ב־1604
אמר המדען המוסקבאי בויאו מורושוב לאשתו,
:אני רואה בדיוק מה שאת עושה,
מנוולת! אני בוחן אצלך לב וכליו ת!׳״
לפעמים גם שואלים את ראדיו אריוואן
שאלות על שיטות־העבודה שלו. למשל:
״מדוע אתם מרבים כל־כך לענות על שאלות
בשאלות נגדיות?״
תשובה :״למה לא, בעצם?״
ראדיו אריוואן
כזמן החשמונאים.
משדר עתה בשבע שפות: בארמנית, ערבית,
אנגלית, צרפתית, כורדית, רוסית ובשפה של
אסרבדגץ. את תוכניותיו ניתן לקלוט בגלים
קצרים 118.1מטר 4.5 ,ו־ 4.25 וגם בגלים
74.26ו־ 347.6מטר.
הארמנים הם עם עתיק־יומין. אם כי בדרן
כלל אין הם מצטיינים בחוש־הומור :״אין
להם הרבה על מה לצחוק, כי טבחו אותם
במשך אלפיים שנה,״ מסביר קיראקוסיאן,
״צמחו מתוכם סופרים והומוריסטים גדולים,
כמו הארמני־האמריקאי וויליאם סארויאן.״
מזה 2000 שנה קיים תיאטרון ארמני ו מזה
1600 שנה — ספרות בשפה זו. באר מניה
עצמה, שהיא חבל־רפובליקה סובייטי
וחלק מברית־המועצות, חיים 2.2מיליון אר מנים!
ביתר הרפובליקות הסובייטיות —
עוד 1.5מיליון.
אריוואן עצמה — שהפכה לשם־דבר הו דות
לתחנת־השידור שלה — היא עיר בת
2750 שנה. כשירושלים של החשמונאים
עדיין לא נחרבה, כבר היתד, אריוואן קיימת,
פורחת ומשגשגת.
אין בארמניה אנאלפבתים. לעומת זאת יש
בעיר כ־ 30 אלף סטודנטים אוניברסיטאיים,
חצי מיליון תלמידי בית־ספר ועשרת אלפים
מדענים.

פנטומימה מיוחדת כמינה
— ופנטומימח
אולי כל הפוטנציאל האינטלקטואלי הוא
שגורם לחידוד השאלות־והתשובות של ראד־יו
אריוואן. כשנשאלה התחנה, למשל ,״מדוע
כל־כך הרבה מתשובותיו־ ,מתחמקות?״ ענתה
הקריינית נארה :״משום שאחרים עונים במקומנו.״
מסכם
מנהל־התחנה :״הכיוון של התחנה
שלנו ניתן, אולי להגדרה הקולעת ביותר ב־
(המשך

7י ׳ 4י ׳ 5

שחס לבינסון אילו!

7?10

בעמוד ) 52

בעולם
(המשך מעמוד ) 51
שאלה־ותשובה ששודרו עוד לפני 15 שנה
בראדיו אריוואן. שאל אז אחד המאזינים:
״,מדוע אונסים כל־כך הרבה את האמת?׳
״ותשובה: משום שהאמת עירומה׳.״

ארצות־הברית לוחמה פסיכולוגית
עכשיו מותר לגלות: סוכנות הביון המר כזית
של ארצות־הברית אינה מממנת רק
מהפכות בארצות אנטי־אמריקאיות או שו לחת
סוכנים אל מאהרי מסך־הברזל. היא
אפילו לא מצמצמת את פעילותה בשיחוד
סטודנטים מאורגנים.
לאחרונה משלם ד0,י.אי.איי. את שכרם של
פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמתפקידם: לטפל
במנהיגים הסובייטיים ואולי הסיניים.
לא למעשה: כי שום רופא או פסיכולוג

שדרנית שלפשיטיאן
האמת העירומה

קנ ה

לי די די ך

אתאשדה ״ ת קונ הלעצמך .׳

ש לחג־ מב חר משק או ת שטוק
עונוו דן -יוברן

הברנדי הג דו ד * בו_נו 1־יס

שטו ^ 0 €ז $
פרסום ר. ד .ר נתניה נילוס. ו סוטו!

עובי בדור

לקוח נכבד !

נפדאים

כוס על הראש
פאנדאנגו סאלאו הוא ריקוד מהיר־קצב
המקובל באיי הפיליפינים. הרוקדת
חייבת להניח על ראשה כוס
מלאה מים ואסור שתישפך ממנה
אף טיפה אחת. את יכולה להפגין
את גמישות גווך בצורה קלה יותר:
לבשי ביום ובערב גרבונים של
׳׳מרסי״ ,גמישים־עדינים, משוחררים
מכל חגורה ובירית ומותאמים בצו רה
מושלמת לחיטובי גופך חידות
לתפירתם המיוחדת והבלעדית ביש ראל.
השנה — בצבע האופנה הח דיש
צבע ״רומא״ ובשני סוגים:
עוצרת־רכבות
״מחסום״
בסריגת
( 4,50ל״י לזוג) ובסריגת קריסטל
( 4.50ל״י).

נעניס חאסיוות בבו־בי

בשחייה וידית -
כ.בריכ ת -גרית״
ערב־ערב, משעה 8בערב עד 11
בלילה.

לוח ״גלית״ שבועי
יומא הקרנת שדורי הטל ביזיה
הישראלית
יום ב׳ — טלביזיה +סרט
יום ג׳ — סרט
יום ד׳ — ר קודי ם עם 2הלה קות
:״הכוכבים ה כחולים״
ו״ ה אריו ת״
יום ה׳ — הקרנת שדורי הטל ביזיה
הישראלית
•¥המים בבריכת גלית — מחוממים במשך היום פתוחה הבריכה
משעה 6בבקר עד 6בערב.
השחייה חלילית בבריכת גלית

אם בעל מכונית
ציטרואן הנד־

חס וךכספך אצלנו הדרוש

תמצא לך המלאי

ברשותנו ביותר ;

אנחנו נוחים יותר;

הגדול

נסה ותונח:
ואת

כתבתנו

תשכח !

מ. רביד
יבוא ושווק
חלקי חלוף בע״מ
רח׳ השרון ,12
טל 3 58 93 :ת׳׳א.

אמריקאי לא היד, מצליח להגיע עד למנהיגי
הקרמלין. אולם מדענים ורופאים כאלה הם
שמתכננים את סיגנון־הדיבור של המדינאים
האמריקאיים — כשהם באים לנהל מו״מ עם
הסובייטים. אפילו בדרג הגבוה ביותר.
דו״ד! לקנדי. הדבר נתגלה כאשר הד״ר
בריאנם וודג׳ ,רופא פסיכיאטרי מניו־ג׳רסי,
גילה כי נתבקש ב־ 1961 על־ידי ה0י.אי.איי.
להכין ״פורטרט פסיכולוגי״ של ניקיטה
כדושצ׳וב — שיאפשר לנשיא קנדי לנהל עם
המנהיג הסובייטי שיחות בעלות הצלחה.
״יש לי יסוד מסויים להניח שמיסמך בן
1700 עמוד אשר הכנתי אז ואשר היווה ני תוח
של כרושצ׳וב, נקרא על־ידי קנדי ו שימש
לו לעזר, במשבר־הטילים של קובה
ובעת השיחות האמריקאיות — רוסיות שנער כו
בווינה״״ אמר הרופא, השבוע.
הד״ר וודג 47 הוא מנהל המכון לחקר
ההתנהגות הלאומית. בימים אלה הופך ה פסיכיאטר
לחוקר מסייע במרנז לדיפלו־סאטיה
ציבורית של אוניברסיטת טאפטס,
שבמדינת מאסאשוסטס.
״רכילות של משרתים״ .גילה הד״ר
יודג׳ :לא הוא לבדו אלא כ־ 20 מדענים הגי שו,
יחד איתו, את הדו״ח, כולם התכנסו
ב־ 1960 לוועידה סודית מיוחדת, שזומנד. על־ידי
סוכנות־הביון ושמתפקידה היה להכין
הערכה של כרושצ׳וב.
״כימעט כל הנתונים שקיבלנו היו ידועים
זד, מכבר,״ סיים הרופא את וידויו, השבוע.
״האינפורמציה המועטת שנקלטה על־ידי ה סוכנות
בסודי־סודות לא היתד, שווה כקלי־פת־השום.
״היא
היתד, דומה, במהותה, לסתם רני־לות־משרתים,
חטרת־טעם.״
הכוח הגקבי
עד כה ידעו באמריקה לדבר רק על הכוח
השחור, על הנוח החום של המכסיקאים וה־פורטו־ריקאים
וקצת — על הכוח האדום של
משכילי האינדיאנים המנושלים.
עכשיו קמה עוד תנועת שיחרור אחת:
הכוח ־הנקבי.
הדוגלות בכוח האשד, הן חברותיו של
גוף פמיניסטי חדש, המתכנה תנועת השיח־

העולם הזה 1620

רור של האשה, הפועלת בעיקר בניו־יורק.
״הבחירות למיס אמריקה הן גיזעניות, ו־מלכת־היופי
היא סמל משפיל של מטומטמת
חסרת־שכל וענקית־שדיים,״ הכריזה התנועה
במינשר מיוחד, השבוע.
חזיות לפח־אשפה. בין טענות החב רות
בכוח הנקבי: שמאז התחילו לבחור ב־מיס
אמריקה, בשנת , 1921 לא נבחרה מעו לם
כוסית.
גם השנה היתר, הניבחרת כחולת־עיניים
ובלונדית: ג׳ודית אן פורד 18 ממדינת אי לינוי,
שהחווירה, כשראתה כיצד חברות ה כוח
הנקבי משליכות לפח־אשפה ענקי —
המכונה ״פח החירות״ — את הריסים ה מלאכותיים,
החזיות, המחוכים ויתר ״אביזרי
ד,שיעבוד הנשי,״ כפי שהגדירו המפגינות.
כאשר ביקשו עיתונאים לראיין את מנהי גות
הכוח הנקבי, הם נתקלו בסירוב :״הרי
אלה גברים,״ אמרו הלוחמות ,״אז מה יש
בכלל לדבר איתם?״

תזוזה ימינה
קיים כרגע חלק נכבד מאוד מציבור־הבוחרים
האמריקאי, אשר היה בוחר בתור
נשיא. לו יכול היה, את המועמד הגזעני
ג׳ורג׳ ואלאס — וישנם סיכויים רציניים
שציבור זד, הוא אשר יגרום לכך שריצ׳ארד

די ב לי ס ט
אשר הגיש לכם את סכין הגלוח שזכה במקום
ראשון בישראל, מגיש עתה מוצר איכות נו סף:

קצו גדות דד* מבושת

מועמד־לניצחון ניר,פון
בזכות הדמוקראטים
ניכסון יהיה הנשיא הבא של אמריקה,
מדוע? משום שציבור־ד,גזענים נימנה, ב רובו
המכריע, עם תושבי דרום־ארצות־הברית
החברים במפלגה הדמוקראטית —
שהעמידה כמועמד שלה את סגן־הנשיא החיוור
הנוכחי, הוברט המפריי.
מלחמה ברחובות ץ מועמדות זו
הרחיקה ממילא את רובם של חברי־המפלגה
הדמוקראטיים המתקדמים. אלה שדגלו בקץ
המהיר למלחמת־וייאט־נאם ובמדיניות של
מתינות כלפי המרד הכושי מדברים כיום,
בגלוי, על ״מלחמה ברחובות״.
אין לצפות שיצביעו בעד המפריי.
מצד שני, גם הימין של המפלגה מפולג,
רואה בהמפריי ״איש בלתי־אמריקאי״ ,בשל
תמיכתו הבלתי־מסוייגת בג׳ונסון.
משום כך, כאשר נערך מישאל־מוקדם
ברחבי אמריקה, בין בעלי זכות־ד,בחירה
הרשומים, היו התוצאות מדהימות:
בדרום הצביעו 50 אחוז מן הבוחרים
חברי איגודים מיקצועיים בעד ואלאם ה־גזען;
כן עשו 35 אחוז מן הבוחרים שאינם
חברי־איגודים.
לעומת זאת הצביעו, בדרום, רק 29 אחוז
מחברי־ר,איגודים, הדמוקראטיים באופן מסור תי,
בעד המפריי; ורק 26 אחוז מאלה שאינם
חברי־איגודים.
ניכסון קיבל 16 אחוז מקולות המאוגדים,
33 מקולות הבוחרים הבלתי מאוגדים באיגוד.
הנשיא הבא: רפוכליקאי. נחמת־מה
יכלו הדמוקראטים למצוא בצפון ובמרכז
ארצות־הברית. שם קיבל ואלאס רק 12 אחוז
מקולות חברי־האיגודים 10 ,אחוז מקולות
הבלתי־מאוגדים.
זהו אחוז פאנטאסטי, בהתחשב בעובדה
שלואלאס אין עורף מאורגן.
גם בצפון קיבל המפריי רק 43 אחוז
מחברי האיגודים המיקצועיים 33 ,אחוז מן
הבלתי־מאוגדים — בעוד שיריבו הרפוב־׳
ליקאי קיבל 36 אחוז מן המאוגדים, ו־51
אחוז מן הבלתי־מאוגדים.
המסקנה המתבקשת מסקר זה: הנשיא
הבא של ארצות־הברית יהיה רפובליקאי,
שייבחר הודות לדמוקראטים.

העולם הזה 1620

נעים לעור, מרכך את השיער ומבטיח גלוח קל
מהיר ומהנה.

דיפלומט
המוצרים לגבר שהביאו לשנוי
מהפכני בשיטות הגלוח
בישראל.

תן לזקן מטעם דיפלומט!
הפצה בלעדית בישראל
שאם שווק והפצה בע״מ
תל-אביב טל .621160 .חיפה טל .521414 .ירושלים טל 55572 .

היסטוריה של מלחמת ששת הימים
אריה חשביה

* מאת
הופיע *
* מבוסס על מחקר קפדני ושיחות עם כל אלופי
צה״ל כמעט, עם קצינים וחיילים, וכן אזרחים יהודים וערבים
* המקיף, המהימן והמרתק שבכל ספרי הנצחון * כולל 32 עמ ׳

ספר־תאום
צילומים * רק 8.90ל״י

ספר מלחמת ששת הימים כתוב בידי הלוחמים עצמם
סיפורי־חיילים 64 ,עמ׳ צילומים * .אף הוא, עכשיו 8.90 ,ל״י.

ל״נכתב בקרב״

מבחר גדול שק
שעונים מזהב ומזהב לבן
בהנחה 50״/״30
ישר מהיבואן
רחוב העליה ,34 תל־אביב

לאשה ב ה ריון

פיי ניו

פירנין מחסל קשקשים לחלוטין*
תכשיר הפלא הפינלנדי העולה על כל האס־עצים
המקובלים — עתה להשיג בישראל
המחיר עתה 5.40ל״י בלבד
המפיצים: מעבדות קליאו, טלפון 961100

המתנה חנאח ביותר —
ספרו של

פרופסור יוסף אשרמן

״לקראת אמהות״
להשיג בכל חנויות״הספרים

כל אשה יכולה לזכות במערכת לבוש אופנתית בשווי של
וזאת לפי בחירתה, באחת מחנויות האופנה המובחרות:

שלח* תווית זו המופיעה על גב* כל קופסאות
מי בושםדלילה, לת.ד 729 ,תל־אביב.
עבור דלילה, וצייני את שמך וכתובתך המדוייקים.

1ט 1ן 1ן 3ן ח

כל תווית תשתתף בהגרלה, אשר תיערך בכל יום
שישי בנוכחות הנהלת חברת תיא, רואי החשבון ופרסומאי החברה.
מבצע אופנתי זה, ייערך החל ב־ 15.8.68 ועד ־ 15.10.68 במסגרת
׳ 35 שנות נעורים של תיא׳.

העולם הזה 1620

מועדון השקדנים
מי מאיתנו אינו יבול להסתדר
בלי איזה סקר קטן ליו
ם? אבל לא על השקר הקטן
יחיה האדם.
אני מוכנה להקים בישראל
(דרך מדור זה) ,מועדון לשקרנים.

מצטרף? זה פשוט:
צריך לשלוח שקר מעניין־
מותח-מקורי אלי. ועדה של
שופטים המורכבת מ 15-איש
(זה שקר) תמיין את השק רים,
והשקר הטוב ביותר יזכה
בפרס של 1000 לירות ישראליות
(שקר או בנסיעה
מסביב לעולם (שקר עוד
יותר גדולי י •)
ל מ של.״
לוי אשבול הוא גדול ראשי-
הממשלה בכל הזמנים.

ס £ 6 9פ 0פ£3
בעריכת לילי גלילי
לא אוטומציה! לא מיפעל הפיס עם מכו נות
האי־בי־אם שלהם! לא הגרלות של
מילוזה ביטחון (תראו לי אדם אחד שזכה
דרכם במשהו!) מה כן? תנחשו. אני עומדת
להבריא את הענף. אין? כך: אחד המש תתפים,
שישלח חומר לעמוד זה, יזכה בפרס
של 25 לירות ישראליות, שיוענק בלי כל
טכס מיוחד, על־ידי מערכת העולם הבא.

חו פ ש הביג\ן> השבוע התייצב עסקן צ׳כי חנפן אצל מפקד הבו לשת
הסובייטית בפראג .״חבר מפקד,״ בישר,
״באתי להודיע שהתוכי שלי ברח.״ ״אז למה אתה בא למשטרה. החשאית
הרוסית ולא למחלקת האבירות של משטרת פראג?״ שאל הסובייטי.
״כדי להבהיר שאני לא מזדהה עם הריעות הפוליטיות שרותוכי משמיע.״

חנוך לוין

כיבוש ברית־המועצוה
אחד המיבצעים המרתקים ב,,מלחמת
10 הדקות״ של צה״ל היה
ללא ספק כיבוש ברית־המיעצות,
אף כי מבחינה כוללת נחשב למיב־צע־שוליים.
ביצוע המשימה הוטל
על חולייה בת 3אנשים (במקום 12
איש שהם התקן הרישמי למיבצע
בהיקף זה) ,רב״ט זינגר מפקד ה־חולייה
ושני סגניו, טוראי קבד־רחל
וטוראי אבוטבול.

ערב המיבצע סיימה החולייה הכנות
אחרונות בנמל נהריה. בבוקר
יום ה־ 21 לספטמבר, שעה 06.00
נתקבלה טלפונית מסג״מ יפת סיסמת
המיבצע. לקריאה ״אחרי!״ של
רב״ט זינגר זינקו שני אנשי החול־ייה
הנותרים המימה.

הרה הו ה

י שר אר

שלישו של היושב־ראש טאו
הביא לו מיברל, בהול :״יש ראל
הכריזה מלחמה על סין!״
״כמה ישראלים יש? ״ שאל
היושב־ראש.
״שני מיליון,״ השיב השליש.
״באיזה מלון הם מתאכס נים?״
התעניין מאו.

מודעת השבוע

הם צלחו את הים האגאי, המשיכו
דרך הדרדנלים ועלו על חופו הצפו ני
של הים השחור. תוכניתו של
רב״ט זינגר היתד. פשוטה עד להדהים,
אם כי נועזת במיקצת. על שני
אנשיו הוטל לכתר את ברית־ד,מו עצות
ממזרח וממערב ולהדקה בתנועת
מלקחיים. על רב״ט זינגר עצמו
היד, לחצות בחשאי את בריר,׳ מ,
להתחפר בעורפה ליד אוקיאנוס הקרח
הצפוני במטרה לחסום יסיגר,
אפשרית של כוחותיה.

המשימה בוצעה בדבקות ובדייקנות
מופתיים. טוראי אבוטבול עלה
על קטנוע שהוכן מבעוד מועד ע״י
אנשי הרכש והחל להקיף את בריר,״מ
לאויר גבולותיה עם רומניה, הונ גריה,
צ׳כוסלובקיה ופולין. לחיילי

הצבא האדום המופתעים לא נותר
אלא להשליך את כלי־נשקם לרגליו,
דבר שאולץ אותו לנסוע בזיגזג ול אבד
שתי דקות יקרות.

בשל האמברגו הפרסי על קטנו עים
ביצע טוראי קבר־רחל את מס עו
שלו על גבי גמל( .טכנאי תע״ש
ניסו אומנם להרכיב קטנוע מגרוט אות
שעוני־קיר אבל יצא להם גמל).
הוא הקיף ביעף את הרפובליקות
הדרום־מזרחיות של בריה״מ ולאחר
היתקלות במספר בסיסי טילים והש מדתם
התחפר על שפת ים אוחוצק,.
הצבא האדום המתמוטט שנצטווה,
בדיוק כפי שחזה זינגר, לסגת ול התארגן
בקו החזית השני, עלה על
מארב 0.5של מפקד ד,חולייה ונש בר
לגמרי. התבוסה היתד, שלימה.
דגל • 1בן הונף על חומת הקרמלין.
נשיא יריד,״מ חתם על כתב־הכניעה.
בנאום לאומה הרוסית הבטיח רב״ט
זינגר אספקה סדירה של קמח ומים.

4 4 4
תשע דקות וארבעים שניות מיגע
הינתן הסיסמה יכול היה רב״ט זינגר
לשלוח, מתוך גאווה וסיפוק, למפקדו
סג״מ יפת את המיברק הבא :״ברי ר,״מ
בידי. אין אבדות. טוראי קבר־רחל
;קע את רגלו.״

על כך השיב לו סג״מ יפת במיב־רק
חוזר :״ברכותי. אל תקחו את
סין. אני חוזר שנית: אל תקחו את
סין. תורני חדר־אוכל להערב: טור אי
אפשטיין אברהם, טוראי דיינו־ביץ
יחזקאל, טוראי אבוטבול מנשה.

המצאה אחרונה
בשטח האופנה!
אצלנו אפשר לרכוש פיאות נוכריות

בכל

הגדלים

ובכל

הגוזנים,

יחד
עם הגולגולת.

אהבה בשכם
מעשה בראש-עיר בשכם
(היא נבלום, אס כבר שכחתם)
שאמר בכאב:
״כן, אני קצת אוהב
את דיין, אך מה זה עניינכם?״

כה אמר
הצרה עם המלחמות
על החיים ועל המוות היא
שאחר־כך מוכרחים לח יות
עם המנוצחים.

--שמבלולו השודד

״אדוני ראטדהגוגזטורה, ההעזלהה הנהבייגגיה הגיעה,״.