גליון 1621 מתאריך 25 בספטמבר 1968

אודיביה

ד.ז * ת
יצרני ש מן וסבון 0 . 0 .

/ 1שחת
גריורז

עץ -רזדיות

פרסום פלד /צלום קדרון 605116 /

אני אוהבתגברי
המתגלחים במשחת הגלות
החדשה של ״עץ הזית׳־

משחת גלוח ־ אוליביה״
בעלתנ יח וח משכר
לגלוחחלקו נע ים

זה שנה שלימה שהצלם הראשי של
מערכת העולם הזח, אורי כוגן, משגע את
המערכת עם טגטורה. לא זו שכולם מכירים,
אלא מיפרץ מסויים, חבוי ובלתי־ידוע.
,,זהו מקום משגע לצילומים. המקום הכי
יפה בארץ. אני מוכרח לצלם שם.״
כאשר בישיבת־המערכת שהוקדשה׳לנערות
ישראל הוזכר שמה של ליאורה לפידות,
קפץ הצלם מכיסאו :״זהו, אותה אני מצלם
בטנטורה.׳׳ טילפנו לליאורה והצענו לה
להצטלם שם.
״מה, בשביל תמונה אחת כדאי לנסוע עד
טנטורה?״ שאלה.
נתנו לצלם לדבר איתה. אחרי שהוא תיאר
לה את המקום, הסכימה. נשארה רק בעיית
הזמן. כי ליאורה היא דוגמנית עסוקה מאוד.
לבסוף הוסכם על יום שישי אחרי־הצהרים.
על קורות אותו יום־צילומים מספר מגן:
״כאשר יצאנו למקום היתד, השעה מאוחרת.
התחיל מירוץ מטורף נגד מחוגי השעון
והשמש השוקעת. דהרנו במכונית, ליאורה
ואני, על־פני הסוללות של בריכות הדגים
שלחוף טנטורה. הגענו למקום 10 דקות
לפני השקיעה. הספקנו לעשות סידרת צילומים
ויצאנו בחזרה. בדרך טעינו בשבילים
שלחוף הים. למזלנו, חילצו אותנו אנשי
קיבוץ שכן.״
ומה עם ליאורה? ״כאשר ראתה את הנוף
בטנטורה שלי, היא ביקשה שנחזור בהזדמנות
הראשונה ונעשה צילומים נוספים.״

כצילום תמונה אחת כזו הושקעו זמן,
מאמצים והוצאות השווים לאלה שמשקיעים
בדרך־כלל בייצור רפורטז׳ה שלימה. הכנת
תמונותיהן של 13 נערות השנה, שהופיעו
בגליון האחרון של העולם הזה, הצריכה
הקמת מערכת מיוחדת בתוך המערכת הגדולה.
אנשי מערכת זו, בראשותו של אורי
כוגן, היו צריכים לבחור את הנערות, כל

צלבנים
וציוני
בכל תולדות ארץ־ישראל — אין
פרק המעורר למחשבה יותר מאשר
תולדות ממלכות הצלבנים, ששלטו
בארץ משך מאתיים שנה.
מעט מאוד נכתב בישראל על פרק
זה — ועוד פחות על הנושא המזדקר
לעין בקשר אליו: השוזאת מנד
לכת־ירושלים למדינת־ישראל, על הדמיון
מעל הניגודים ביניהן. על־פי
הסכמה אילמת, נושא זד, הוא ״טאבו״
.לא נעשה שום נסיון להתמודד
עם טענות התעמולה הערבית, החוזרות
בלי הרף, כי ״ישראל אינה אלא
מדינת־צלבנים חדשה.״
בחודש שעבר הופיע בארצות־הב־רית
ספרו של אורי אבנרי, שנכתב
באנגלית, ובו ניתוח מלחמת ישראל־ערב
בדורות האחרונים. בספר זח,
הנושא במקורו את השם ״ישראל
— בלי ציונות״ ,התמודד המחבר
עם השוואה זו, המעסיקה אותו מזה
שנים רבות.

מכלי להמתין להופעת המהדורה
העכרית של הספר
כעוד חודשיים -תחת השם
״היום השכיעי של המלחמה״
-יתפרסם כגליון
הכא של ״העולם הזה״ ,כמזון
למחשכה, הפרק הזה
פרק שיעורר, מן הסתם,ויכוח נוקכ כישראל.

העולם הזה 1621

אחת משטח־עיסוק אחר: להחליט היכן ומתי
תצולם כל אחת מהן, ולדאוג לאלף הפריטים
— תחבורה, אולפני־צילום, תפאורה —
שאיפשרו לנו להגיש את תוצאת מלאכתם
בגליון ראש־השנה.
האם היר. המאמץ כדאי?
בסופו של דבר, יכול רק אתה להשיב
על כך. מבחינתנו אנו, היה מאמץ זה חלק
מן התפיסה היסודית של עיתונות מצולמת,
כפי שאנו מבינים אותה.
תפיסה זו מייחסת לתמונה המצולמת ערך
שאינו נופל מזו של המילה הכתובה. לעיתים
קרובות, אומר צילום אחד יותר ממאמר

מסד״

במיקסר
א ״ 0 6ח ה

פי לי

צלם כוגן כפעולה
של אלפיים מילה 13 .התמונות (של 12
נערות החודשים ושל נערת השער) הן מן
הסוג הזה.
לפי מה בחרנו אתי הנערות? כולן,
כמובן, יפות. נוסף לזאת, הגיעו כולן
למעמד מוכר בשטח שלהן — ויחד היוו
חתך מייצג של החברה הנשית הצעירה
בארץ. אחדות מהן, לדוגמה:
• חניתה צנטנר ( )25 היא דוגמנית
בעלת יופי עוצר־נשימה, אבל לא רק בשל
כך היא דמות בולטת בעולם האופנה. היא
גם אשת־עסקים מצליחה, עובדת כעוזרת
ראשית של מנהל מכירות בבית־החרושת
אלד. מעיד בעלה, אבנר צנטנר, שהוא מנהל
המכירות ומבעלי המיפעל :״אין כאן שום
פרוטקציה. היא פשוט מוכשרת. תאמינו לי,
אני אוהב מאוד את אשתי. אבל אני אוהב
גם את המיפעל שלי.״ למרות עיסוקה
הזוהר, היא גם אם ועקרת־בית, שיומה
מתחיל בשש בבוקר, כאשר היא מכינה את
בתה בת השש לבית־הספר.
יהודית פולה ( )24 קנתה את עולמה
כאמנית, כאשר מילאה את התפקיד הנשי
הראשי בסרט שלושה ימים וילד. היא בוגרת
אוניברסיטה (ספרות ואמנות) ,משחקת היום
בציד המכשפות בתיאטרון החיפאי. על מנת
להשיג אור מתאים, צולמה בגינת היכל
התרבות בשעה חמש בבוקר. כדי להתחמם
בקור־הבוקר, בין תצלום אחד לשני, רצה
מסביב להיכל. חלבן שעבר במקום קרא
לעברה :״כל הכבוד לנוער של היום, קם
להתעמל בשעות כאלה!״
• אלה זוהר ( )24 רגילה למצלמות —
אבל כצלמת, לא כמצולמת. היא מתמחר,
בעיקר בצילומי־חדשות של החברה וחיי״
האמנות. השימלה האכזוטית שלבשה, לצורך
הצילום, עלתה לה 15ל״י .״תפרתי אותה
בעצמי, לפי דגם שהופיע בחלומותי.״ כי
אלה עובדת, לרוב, לבושה במכנסי ג׳ינם.
• ליאורה רמץ ( )18 גמרה לא מזמן
את הטירונות שלה בצד,״ל. יש להניח,
שבביאוגרפיות אשר עיתוני העולם יכתבו
עליה יצויין פרק זה כמלא חוויות קרביות
מסעירות. זה שיכתבו עליה — בטוח. כי
היא כבר כוכבת־קולנוע: איריס בסרטו של
דויד גרינברג בעל אותו שם. היא צולמה
בחוזת הסוסים של סם בקל, בנהריה.
• קרץ לוי ( )23 עומדת לסיים השנה
את לימודי הפילוסופיה שלה באוניברסיטת
תל־אביב. כבחורה המעורה בחוגי האמנות
והתיאטרון בארץ עסקה קצת בביקורת
במה, ומממנת את לימודיה בעבודות־עריכה
ומחקר היסטורי. בחורה רצינית לבל הדיעות
— אבל יודעת לחיות את רגעי הפנאי שלה
בעליזות, ואפילו לקחת את עצמה בהומור.

/6מ ה.

1111.105
פיכיפםר 9ל ל7/
הופיע * היסטוריה של מלחמת ששת הימים * מאת
אריה חשביה * מבוסם על מחקר קפדני ושיחות עם כל אלופי
צה״ל כמעט, עם קצינים וחיילים, וכן אזרחים יהודים וערבים
* המקיף, המהימן והמרתק שבכל ספרי הנצחון * כולל 32 עמ׳
צילומים * רק 8.90ל״י +ספר־תאום ל״נכתב בקרב״ *
ספר מלחמת ששת הימים כתוב בידי הלוחמים עצמם * 70
אף הוא, עכשיו 8.90 ,ל״י.
סיפורי־חיילים 64 ,עמ׳ צילומים

״ציפדוני״

סוכנות לאינפורמציה וחקירות פרטיות
טלפונים 623001 ,757613

רחוב החשמל ,8תל־אביב

* איתורי כתובות
* חקירות מסחריות
.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה יש רא ל י
המערכת וו־,מנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 סלפון 5־30134׳
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • רפוס משה שהם בע״ם׳
תל־אביב, רזד פץ • 6גלופות: צינקוגרסיד, כספי בע״נב •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם•

מכתבים
עירום מהוגן

תרומה דביאפרה

אבקשכם להעביר את תרומתי הצנועה לקרן
למען ילדי ביאפרה.
אגב: נפלא לקרוא את השבועון שלכם
בארץ. אך נפלא שבעתיים לעשות זאת בגלות.
אסתר
יונגר, אלנטאון, ארצות־הברית
(עתח תיירת בישראל)
• העולם הזה מודה לקוראה יונגר על
המתאתה. את התרומה העברנו לקרן ילדי
ביאפרה.

אחוז החסימה
אני לא מבינה
מדוע אורי אבנרי
מתנגד להעלאת אחוז
החסימה. העלאה כזו
תגרום לכך שכל האנשים
שאינם שבעי
רצון מהמישטר יצביעו
דווקא עבור
אותו האדם שהמיש־טר
רוצה לדפוק.
ואז ייתכן שבמקום
ציר אחד או
שניים יהיו בכנסת
שישה או שבעה
צירים של כוח־חדש.

מחפשת הדון־ז׳ואן
במיקרה פתחתי את גילונו האחרון של
העולם הזה ( )1618 וראו מה שמצאתי: תצלומו
של איקא ישראלי, בכתבה על הסרט
איריס.
בבקשה מכם: פרסמו את הכתובת ומספר
הטלפון של הנ״ל באחד מגליונותיכם הקרובים.
לצערי לא אוכל למסור כתובתי —
מאלף ואחת סיבות.
אלמונית, תל אביב
• מצטערים: אין אנו מוסרים כתובות.
הקוראה האלמונית יכולה להעביר למערכת,
במעטפה סגורה, כתובת־התקשרות — שתועבר
על־ידינו לצייר איקא ישראלי.

נגד עונש־מוות
סובר

סופר דליה,

אבן־יהודה

קו מאז׳ינו
בהעולם הזה ( 1י ,)16 שעליו נדפס בטעות
כ״ד במקום י״ט בתמוז, כתבתם בעמוד
,13 ביש־המזל שקו־מאז׳ינו הצרפתי
ניפרץ בנקל על־ידי רומל, ב־. 1940
ובכן, קו־מאז׳ינו האדיר לא נפרץ מעולם.
בכל 42 שנותיו קו זה — שהיה גדול-
המיבנים בהיסטוריה, אחרי חומת־סין, נחשב
עד היום למערכת־הנדסית גאונית, מסועפת
ומשוכללת להדהים.
רומל לא פרץ פלא זה. הוא עקף אותו
מצפון. עשו זאת המארשאלים הנאציים
פון־בוק ובראוכיץ׳.
אריה אמיתי, רחובות
• העולם הזה לא דייק. הצדק עם הקורא
אמיתי.

נכד

מי אומר שאתם לבדכם מפרסמים עירום?
הנה תצלומים שמצאתי בשטרן — שבועון
המשפחה הגרמני.
נחשו מה הן מסמלות? לא תנחשו: איך
לשבת נכון ולא נכון, מבחינה רפואית!
שולה אבני, בון, גרמניה

לאחר הפיצוצים המצערים בתחנה המרכזית
בתל־אביב, התפרסמו תגובות נדהמות
הדורשות הנהגת עונש־מוות לחבלנים. בהיותי
סבור שאין לפתור
בעיות בלא הצגת
שני הצדדים של
המטבע הנני מביא
להלן את העמדה השנייה,
של הדורשים
אי הטלת עונש־מוות.
היה
זה מייד לאחר
קום המדינה,
ב־ — 9.12.48 כשמלחמת
השחרור היתד,
בעיצומה —
כאשר מועצת־המדי־נה
התכנסה ושר־המשפטים
דאז, פנחס רוזן, הכריז ״פסקי
דין־מוות יעוכבו עד להחלטה עקרונית של
מועצת המדינה הזמנית.״
ההכרזה באה בעיקבות הוצאתו להורג

ההדגמה הרפואית כ״שטרן״
של אזרח אשר הואשם בבגידה — ומייד
לאחר־מכן התברר שהאיש חף מכל פשע.
לאחר ההכרזה של פנחס רוזן הוכנס סעיף
בחוק אשר מבטל את עונש־המודת — להוציא
מיקרים של עבירות על ביטחון המדינה.
מאז ועד תפיסתו של אדולף אייכמן לא
התעוררה בעיית עונש המוות מחדש. אך
לאחר תפיסתו של אייכמן החל שוב הוויכוח
ובפברואר 61׳ ביטלה הכנסת את ביטול
עונש־המוות מ־ .1948 בעיקבות סעיף־הביטול
הותר עונש־המוות רק על עבירות נגד ביטחון
המדינה ונגד פשעי־הנאצים־ועוזריהם.
לאחר מלחמת־ששת־הימים והחזקת השטחים
שבהם מערכת־השיפוט שונה — ומכילה
אפשרות של עונש־מוזת — הוחלט להשאיר
את החוק ורק להתיר למושל הצבאי לבטל
או לשנות את גזר־הדין.
העימות בין החוק הישראלי לחוקים אשר
מונהגים בשטחים המוחזקים לא איחר לבוא.
היה זד, כאשר בית־המשפט המחוזי בעזה
גזר־דין מוות לאחמד אבו־בלל. היה ברור שאם
העירעור אשר הגיש הנידון לא יתקבל
— יהיה על המושל הצבאי לבטל את גזר־הדין.
בית־המשפט
הגבוה בעזה קיבל את ה־עירעור,
ב־ ,2.68 והמיר את גזר־הדין במאסר
עולם.

ש בו ע

כל אשה יכולה לזכות ב מערג ת לגוש אופנתית בשווי של ־ 200.ל־י
וזאת לפי בחירתה, באחת מחנויות האופנה המובחרות:

שישי בנוכחות הנהלת חברת תיא, רואי החשבון ופרסומאי החברה.
מבצע אופנתי זה, ייערך החל ב* 15.8.68 ועד ־ 15.10.68 במסגרת
* 35 שנות נעורים של תיא׳י^ .

ז ־ דיי די ד ז

באותו הזמן יזם חבר־הכנסת יוסף תמיר
מגח״ל הצעת חוק פרטית הדורשת להנהיג
את עונש־המוות בארץ. בסיעת גח״ל התגלו
חילוקי־דיעות עקרוניים.
שר־ד,ביטחון, משה דיין, הכריז בקול־ישראל,
ב־ : 24.1.68״עונש־המח־ת לא ירתיע
החבלנים.״
סיבות שונות לדורשי עונש־המווח. הפופולארית
ביותר — ההרתעה. ובכן, להלן
סטאטיסטיקה שערך שר־המשפטים במדינה
מסויימת כדי להתנגד להצעת עונש־המוות:
במשך שנה אחת קרו באותה מדינה 247
מיקרי־רצח־והריגד, ו־ 48 מיקרים של נסיו-
נות־לרצח. לאחר ביטול עונש־המודת קרו
משך שנה אחת 120 מיקרי־רצח־והריגה ו־
103 נסיונות־לרצח. לאחר שנה — ירידה
נוספת כאשר נרשמו 67 מיקרי־רצח־והריגה
בלבד.
זאת ועוד: עונש־המוות גם יגרום לתסיסה
לאומית בשטחים המוחזקים, ואפילו בין הערבים
הישראליים. עונש־המוזת פוגע בעיקרון
שחיי-אדם קודש הם.
לסיום ברצוני לצטט את השופט העליון
חיים כהן :״דעתי שלי על עונש־המוות שזהו
רצח מטעם המדינה מתוכנן, חגיגי ואכזרי.״
אריה לכיא, תל-אביב

סגו ־י ד

! רו גיו

בויגד־־יב! וזודינד־יי ם ב אינ בו דבמלודיה !
בעולם ארצות־הברית הנביא המזדקן
נשכח

עוגת הכלולות

כשפרצה מהפכת־ההיפיס, והגל הפסיכודלי
שטף על־פני גריניץ׳ ווילג׳ שבניו־יורק
ורובע היי־אשברי שבסן־פראנציסקו, הוכתר
הדוקטור לפסיכולוגיה טימותי לירי לכוהן
של דור־הלס״ד.
כי לירי הטיף לשימוש בסמים מעוררי-
הזיות ולעישון חשיש במקום טאבק, אף
נעצרה שורה שלימה של פעמים, כאשר
ביצע הלכה למעשה את מה שתבע מן הנוער:
עישון סמים,
מעצרים חוזרים. בינתיים חלפו כשמונה
שנים. מרד־הנעורים פשט צורה ולבש
צורה. אחרי הדרישה לסמים בא המאבק
האלים נגד הגיוס לווייאט־נאם והמלחמה
למען שיוויון־זכויות־הכושים.
לירי נעצר, שוב ושוב — והתחיל לשעמם
את הקהל הצעיר האמריקאי, צמא־החדשות־

המנהג בשבט שוקה שבטיבט מחייב
את הזוג הנישא לאכול בצוזתא עוגה
מיוחדת וחובת השניים לאכלה עד
תום ולא להשאיר פירור, כי אם הותיר
מישהו מן השניים נתח זעיר
ביותר, נחשבים הנישואים לפסולים.
המנהג בישראל הוא, שנשים לובשות
גרבונים של ״מרסי״ לכל הזדמנות,
ביום ובערב. גרבונים ״מרסי״
משחררים מלחץ חגורות וביריות,
מתאימים מאין כמותם לאופנה,
מיוצרים בצבע האופנה החדש
״רומא״ והם היחידים התפורים בהתאמה
מושלמת לחיטובי גופך. השנה
גרבונים בשני סוגים: בסריגת
״מחסום״ עוצרת־רכבות ( 5.40ל״י
בלבד) ובסריגת קריסטל ( 4.50ל״י
בלבד).
נ טי םמא מינו ת בברבי

לקוח נכבד!
אם בעל מכונית
ציטרואן הנך:

מ ״נכד ^ג די
חיפה ^ יכרביאט , 2ח. ד1 9 6 7 .
בור*6 0 5 5 1 :

ח סז ךכספך !

^ אצלנו תמצא
הדרוש לן
^ ברשותנו המלאי הגדול
ביותר ;
^ אנחנו נוחים יותר ;

נסה ו תונ ח!
ואת כתבתנו אל תשכח !

מ. ר ב •ד
יבוא ושווק
חלקי חלוף בע״מ
נביא לירי
אליל מיושן
לבקרים. אחרי שפוטר בתפקידו כמורה
באוניברסיטת המורד, ב־ ,1963 הקים לירי
מרכז פסיכו־דלי במילברוק, שבמדינת־ניו־יורק.
המקום
זכה בחיפושי־משטרה רבים —
אבל חיש־מהר ירד מן הכותרות.
היום לירי הוא אדם מזדקן אם כי פעיל
מאוד, אהוד על כת קטנו־,־יחסית, ושקוע
בהתנהגות חריגה, החל בניגון תפילות
טיבטניות על גיטארה חשמלית וכלה בהקרנת
תמונות־אור ציבעוניות על קירות
ואנשים.
״זו דרכו של חלוץ״ סיכם, השבוע,
בראיון עם שבועון אמריקאי .״הוא פוחח
את האשנבים — ואחרים מסתכלים דרכם.
לי זה לא איכפת. אני אפילו כבר לא זקוק
לסמים. אני בין כה חי בהזיות־עצמיות,
כל הזמן״.

רח׳ השרון ,12
טל 3 58 93 :ת״א.

חזרה מהחופש
אל תשכח ,״פוטו־ברנר״ ימסור
את הסרטים הצבעוניים שלך, לפתוח
למעבדות הצבעוניות המשוכללות
ביותר בארץ !
לקראת החגים, ערבי הסתיו
והחורף הארוכים מבחר מכשירי
בזק גדול.
מקרני שקופיות וראינוע חדישים

שנ הטובה

ני 1נו 1ברנר
חי כ ה,ו חו בהח לו ק 31
רפואה המת

החי כאשר נלבה הרנאנדס הצעירה מהוסטון
שבטכסאס, ארצות־הברית החליטה להתאבד
— היא הצילה את חייהם של שלושה אנשים
אחרים.
הצעירה הנאה אך המתוסבכת לקחה
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1621

ך* ולדוגמניות
. 1 1 1לשחקנים

אין צורך להיות רקדן
מקצועי כדי לרקוד גיז

הרקדן־והכוריאוגרף שמעון לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי־בוקר וקורסי־ערג
( 2שיעורים בשבוע בכל קורס)
3ר 5י ם 0 :ל—08.00( 26 17 13 .
10.00 לפנה-צ; 20.00—17.00 בערב).

בעולם
(המשך מעמוד )5
אקדח, השעינה את קנהו לנגד רקתה —
ויידתה.
גופתה נלקחה לבית־החולים של הוסטון.
הפעם לא היה לרופאים צורך לבדוק אם
אומנם היא מתה מתת קליני גמור: מוחה
היה מרוסק.
ארבעה ניצולים. לא כן יתר איבריה
של האשה הצעירה, שהצטיינה בבריאותה
הגופנית אך בדיכאונותיה הנפשיים, בעת
חייה.
רופאי בית־החולים של הוסטון, בראשותו
של הפרופסור דה־בייקרי פעלו בזריזות:
תוך שעה היתד, הגופה הצעירה על שולחו־הניתוחים.
אותה עת הוכנו בחדרי־ניתוח
סמוכים ארבעה חולים הנידונים למוות־לכאורה:

ויליים קארול ( )50 בעל לב שעמד
מפעום שלוש פעמים, הושב שלוש פעמים
לתחייה. עתה פעל
ליבו הדואב בעזרת
ממריץ חשמלי.
>• תומאס סטיבנ־סון
( )24 שנולד עם
כלייה אחת — אשר
הורחקה מגופו, ב־
,1966 אחרי דלקת
קשה. הוא חי בעז־

נלכה
ארבעת הגברים

רת מכונה המטהרת,
שלוש פעמים בשבוע,
את מחזור־דמו
ומחליפה את כל הדם
שבעורקיו.
• וליאם והליי
( )39 שריאותיו נהגו
להתנפח, מאז ,1959
וללחוץ על ליבו.
י • ויליאם קייזר
( )41 חולה־סכרת בעל
לחץ־דם גבוה
מאוד. העברת־כלייה
ניכשלה אצלו, פעם,
בחודש מאי.

האחד שאבד.

״ארבעה אלה יכולים
לחיות רק אם מישהו ינדב להם איברים
חדשים,״ הסביר לאחר מעשה הפרופסור
דב־בייקי .״מותה של המתאבדת הצעירה
סיפק את ההזדמנות.״
כמו באיטליז בותר גופה של הצעירה.
ליבה הפך לליבו של פועל־הריתוך קארול;
כלייתה השמאלית — לנחלתו של הסוכן־
הנוסע סטיבנסון; ריאותיה — החלו נושמות
בחזהו של סוכן־המכוניות והליי! וכלייתה
הימנית נשתלה בגופו של המהנדס ויליאם
קייזר.
הוא היה היחידי שלא החזיק מעמד: ליבו
לא יכול היה לשאת את הניתוח, עמד
מפעום, והוא מת.
שלושת האחרים המשיכו לחיות ולהחלים,
הפכו בכך לחלוצי השיטה המשתמשת באיברים
רבים מאדם בריא אחד — להצלת
חיים מרובים ככל שאפשר.
״זה עוד לא כלום,״ העיר לאחר הניתוח
אחד מצוות־הרופאים. עוד נגיע ליום שגופה
טרייה אחת תספק לנו לא פחות מ־17
איברים: מן הקרנית של העין והשיניים,
דרך הריאות, שסחומי־הלב והלב עצמו —
ועד לעורקים, ורידים, בלוטות, כליות וכו׳
— שלא לדבר על סתם דם הדרוש לנו
לכל ניתוח״.
העולם חזה 1621

ם להאמין לעיתוני־ישראל ולפרשנים המלומדים, הרי
עומדות עתה בראש ישראל ציפורים.

לדבריהם, המישטר הקיים כמדינה אינו שיל־טון
האצילים (אריפטוקראטיה) ,או שילטון
העם הפשוט (דמוקראטיה) ,או שילטון ההון
(פלוטוקראטיה) .הגדרתו הנכונה של המישטר
הקיים הוא אורניתוקראטיה -שילטון הצי פורים.
משום
כך שומה על האזרח הנאור להתעמק במדע האורני־ת־לוגיה
— תורת הציפורים — כדי להבין מה מתרחש בצמרת
מדינות, וכדי שיוכל, כאזרח נאמן ובעל־הכרה, למלא
את חובתו ביום־הבחירות ולהחליט איזו ציפור צריכה לייצגו
ולהנהיגו בימים טרופים אלה.

שלום לא יגביה עוף. כל עם זר נראה לו כשר
לטרף. לעיתים נדמה כי הוא מוכן לדרוס גם
את כני מינו שלו, כדי להגיע לשחקים.
לכן אין פלא כי אבות עמנו ראו בו שקץ, ואסרו בהחלט
לנגוע בו .״ואת אלה תשקצו מן העוף שקץ הם את
הפרס ואת הנץ למינהו׳.
זה נראה למחברי־התנ״ך כל כך חשוב, שחזרו על כך
פעמיים — בספר ויקרא (י״א) ובספר דברים (׳ו),

פי האגדה, מי שאיננו נץ, הוא יונה. כי היונה היא
/סמל־השלום. האם זה נכון?

אומנם, הוא נראה בך:

אני מקווה פי המדריך הקצר הבא יעזור
לאזרח במילוי תפקידו החשוב הזה*.

דעתם של בורים, מתחלקים שרי ישראל בין, ניצים״

קוראים לו ״בולבול״.

למה בולבול? מפני שהוא מבולבל, כמובן.
הוא קורא את המאמרים בעיתוני־הערב. הוא שומע את
הדו״ח של שר־הביטחון על ענייני־ביטחון, ושל שר־החוץ
על ענייני־החוץ. הוא לא יודע מה לחשוב.
הבולבול הוא ציפור שאינה מזיקה לאיש. להיפך, אומרים
שהיא מועילה, מפני שההורים מאכילים את גוזליהם בחרקים,
תולעים ופירות — כלומר, הם מאכילים את בני־חסותם במפלגה
בכל מיני פירורים שהם מלקטים במשרדי־הממשלה
— ג׳ובים, רשיונות, הזמנות, וכר.
הדבר היחידי המעניין את הבולבול באמת הוא הקן שלו.
הוא מגובב מבחוץ בגיבעולים, זרדים, חוטים וצמר, ואילו
תוכו חסר כל ריפוד. בכל זאת דבק אליו הבולבול — ורק
תנסה להוציא אותו משם! מייד הוא יצעק שעורפים את
ראשו ושופכים את דמו, אפילו אם הגיע מזמן לגיל־ר,פנסיה.

תפקידו העיקרי של הבולבול הוא להשמיע
הכרזות, לתת ראיונות ולשאת נאומים, בהם
הוא מסביר את המצב המדיני לאשורו -ובך
מכלכל הוא את הציבור בפי שהוא מבולבל.

ך* בולבול משמיע הכרזות מכל הסוגים, לפי מצב־רוחו

ו״יונים״ בלבד. לכל היותר ישנו סוג־ביניים ,״יונץ״
או *נציון*.

אוי לה לכודות זו, המפשטת בצורה מכישה
תמונה מורכבת ומאלפת לאין־שיעור יותר.

1י המבולבל — פעם חיובית ופעם שלילית. פעם הוא
מבשר את השלום שהנה־הנה הוא עומד בשער, ופעם הוא
מגלה כי אין סיכוי לשלום בדורנו.

קודם כל, מעטים הניצים בארצנו. מה שיש לנו בשפע
זוהי ציפור הקרוייה עיט ־ נ י צי, והנראה כך:

לא בן שני השרים האלה :

לא דובים ולא יונים.
היונה רחוקה מאוד מלהיות בעל־חי שוחר־שלום. מבחינה
מסויימת, היא מלחמתית אף יותר מן הנץ. כי הנץ אינו
תוקף, בדרך־הטבע, נץ אחר. ואילו היונים מסוגלות לתקוף
זו את זו, ואף להרוג זו את זו.
הפרופסור קונראד לורנץ, המומחה להתנהגות החיות,
טוען כי יש לכך סיבה טבעית. חיית־הטרף, וגם הציפור ה-
דורסת, צויידה על־ידי הטבע בכלי־נשק מסוכנים. כדי שלא
תשמיד את מינה בנשק זה, צייד אותה הטבע גם במעצורים
חזקים מאוד, ואין חיית־טרף מסוגלת לתקוף את בן־מינה.

אכל ליונה אין נשק. לכן לא טרח הטבע
לצייד אותה במעצור נפשי. כשיונה מתרגזת
כאמת על יונה אחרת, היא מסוגלת לרצחה
נפש כצורה אכזרית ביותר — בדומה לבן־אדם,
שגם אותו לא צייד הטבע כנשק טיכעי.
לפיכך אל תאמין לתאודת־השלום של השר הזה בממשלה:
אם הוא נשמע כשוחר־שלום, הרי זה רק מתוך פחד. מדי-
ניות־השלום שלו היא מדיניות פחדנית גרידא, לא מדיניות
שמקורה בתבונה ובגישה חיובית. אם יהיה נדמה לו שיש
הזדמנות טובה לטרוף עוף אחר, ללא פחד — הוא ינצל
אותה בלי היסום.
חוץ מזה, אין היונה בעל־חי חכם במיוחד. כדברי הושע:
״ויהי אפריים כיונה פותה׳.

כקיצור: היונה אינה סמל שכדאי לשאוף
אליו.

ך* שר האופייני באורניתוקראטיה הישראלית אינו נץ
1 1ואינו יונה. כי הנץ יודע מה הוא רוצה — לטרוף! —
והיונה יודעת זאת גם היא — לפחות באגדה.
הנה שר אופייני. כדאי להתבונן בו:
עיט־ניצי זה הוא אחד הדורסים הגדולים והמעטים היציבים
בארץ. קריאתו היא ״קאי־קאי־קאי־קי־קי־קי״ — אולי
קיצור של המילים העבריות ״קדימה לקרב!״
לעיט־הניצי ציפורני־דריסה חזקות מאוד, והוא שש אלי
קרב. הוא מתקיף ומשמיד. הוא מסוגל לרטש בין ציפורניו.
מקצה־המקור ועד קצה־הזנב, אורכו 0 70״מ.

כולנו מכירים עיט-ניצי זה כצמרת־המדינה.
אין הוא רוצה כשלום, כי נדמה לו בי בתנאי•
ואני מבקש סליחה מראש מפאולה ארנולד ו־ולטר פר־
.גוסון, אשר סיפרם הנחמד על ציפורי הארץ סיפק לי את
.רוב חומר־הגלם הדרוש.

אלה הם — כפי שהיכרת מייד — האדונים העורבים,
האחד אפור והשני שחור.

העורבים אוהבים מאוד לנאום ולהצהיר. אכל
כל נאומיהם והצהרותיהם יש להם תוכן אחד
בלבד :״רע! רע! רע!״

אין סיכוי לשלום. אין מה לעשות. האוייב זומם לכלותנו.
אין טעם להתאמץ למצוא פיתרון. אין פיתרון. רע־רע־רע.
התנ״ך גזר גזירה שווה לעורב ולנץ, הגדיר את שניהם
כשקצים. בכל זאת טיב העורב מן הנץ. אפילו התנ״ך מספר
שהעורבים האכילו את אליהו במידבר.
בכלל, העורב הוא בעל אופי מוזר. קשה לומר שהוא
שיא היופי(אם כי המשורר של שיר השירים סיפר על הדוד
של השולמית שהיו לו ״תלתלים שחורות כעורב״) .אך המומחים
טוענים כי הוא בין הנבונים שבציפורים, וכי יש לו,
אפילו, חוש־הומור.

במסיבות פרטיות, כמובן.
קל מאוד לזהות את העורבים בממשלתנו. אם לצטט את
המומחים לציפורים :״ידוע הרגלו של העורב להלך בשדה
אחר המחרשה, אף זו של הטראקטור, בלקטו חרקים.״

בלומר: אץ הוא חורש בעצמו, חלילה. את

זאת הוא משאיר לאחרים. אכל הוא מוכן
ללכת אחרי העופרים וליהנות מפרי עבודתם.
בוודאי נידמה לו שהוא החורש.

חוץ מזה נאמר עליו שיש לו קן גדול, שבנייתו
רשלנית.

אם כל זה אינו עוזר לך לגלות מי הם העורבים באורני־תוקראטיה
הקיימת, כדאי לך להתעמק בתולדות תנועת־העבו־דה
בארץ־ישראל, ובאישיותם של המנהיגים הצמודים ל־טראקטורים
ולמחרשות.

^ ולס לא הנץ, לא העורב ואפילו לא הבולבול הם ה־ל
טיפוס הקולני ביותר בממשלה.
כל אלה מסוגלים, לעיתים, לחשוב על הזולת.
ואילו הציפור הבאה אינה מסוגלת לחשוב על שום נושא
אחר, זולת היא עצמה.

הם מלאים עצות טובות. הם אומרים לנו להיות נוקשים
יתקיפים. שלא לנטוש, חלילה, אף שעל־אדמה אחד. לתת
לערבים על הראש.

הס מזכירים לנו שאנחנו צריכים לעמוד על
מישמרתנו למען העם היהודי כולו.

ואחר־כך הם מסיימים את הוויסקי־טודה, אורזים את המד
וזדות וחוזרים הביתה — למאנהאטן, לסן־פראנציטקו.

והם מתרגזים מאוד כשמציעים להם, באדיבות,
להישאר כאן, לשלוח את בניהם לצה״ל,
ולשלם את מם־ההבנסה שלנו, לטובת הביטחון
וארץ־ישראל השלימה.
הנה הוא:

לכן היא יושבת לה בצד, אחרי שקיעת־השמש, מקוננת
על טיפשותם של הבריות, ובייחוד על טיפשות עמיתיה
בממשלה. אבל היא לא תעשה שום דבר בנדון.

לכן, עם כל הסימפאטיה לתכונתה, אי-אפשר
לסמוך עליה. היא תמשיך לקונן -״קיו-קיו״
-ולא לעשות דבר.

^ ייתי רוצה לסיים סקירה פוליטית תמציתית זו בתי!
| אור הציפור האחת שאנו זקוקים לה באמת.

זוהי החסידה:

ניחשתם. זוהי הדוכיפת:

קוראים לו כחל, על שם הדגל הלאומי שהוא כל־כך
מעריץ אותו — מרחוק.
האורניתולוגים אומרים עליו שהוא ״הנציג היחידי של
משפחתו בישראל.״ בוודאי .״נמצא רק בצפון הארץ יבמר־כזה.״
לא תראה אותו יושב בנגב .״הוא מגיע בסוף אפריל
ויוצא בעונת הנדידה, בספטמבר.״

חוץ מזה :״קול הכחל צרוד״ ,מרוב נאומים
ציוניים ,״דומה לקריאת קק-קק-קק.״ הכוונה,
כמוכן, לקרף הקיימת.
ובעיקר :״אפשר לראותו יושב על חוטי־הטלפון.״ בודדאי,
כי-יש לו תמיד שיחות לכל קצות־העולם, לעודד את היהודים
(האחרים) להתנחל בארץ.

הוא תומך בהתנחלות מיידית ככל השטחים
המשוחררים. הוא עצמו אינו יבול, במובן,
להתנחל. אין לו פנאי.

ך* 5ה נפנה לאישים סימפאטיים יותר. חלילה לנו לטעון
§ | כי כל מנהיגי המישטר הקיים בארץ — האורניתוקראטי
— הם ניצים, עורבים או דוכיפתים. בהחלט לא.

יש ביניהם עופות חכמות הרבה יותר.
הדוכיפת, כפי שרואים, מאוהבת בעצמה.

למשל:

החסידה, כך אומרים, מליאה את התינוקות לעולם. משמע:
היא חכמה. היא חזקה. היא יודעת לטפל ברך הנולד
בעדינות עילאית, פן יבולע לו.

זהו כדיוק הדבר שאנו זקוקים לו. כי השלום
דומה לתינוק. הוא לא יבוא מעצמו. צריכים
להביא אותו. לבך דרוש אומץ־לב, וגם כוח,
והרכה-הרבה עדינות.

הרך הנולד הזה — כל פגיעה קטנה שבקטנה עלולה
להרגו. הנץ דורס אותה. היונה תפקיר אותה. הבולבול לא
ישים אליה לב, ברוב בילבולו. העורבים בוודאי אינם מעוג־יינים
בו. והדוכיפת, המתרוצצת אנה ואנה וצועקת :״אני
יפה! אני יפה!״ ,תדרוך עליו בהיסח־הדעת.
רק החסידה יכולה להביא את השלום.

אכל כמישטר האורניתוקראטי שלנו אין אך
חסידה אחת. לשווא תחפש אותה בממשלה.

יש לה מסרק בכים המעיל, היא מקפידה על הוסעה בפני
הצלמים, היא חושבת את עצמה לכליל התבונה, החוכמה,
היופי, המדינאות. בקיצור,

ואם לא נקרא לה, היא לא תבוא.

* תאר עוד ציפור אחת, אותה חייבים להזכיר כאן.
1היא אינה ישראלית. אבל היא אופיינית לרבים בארץ.
זוהי בת־היענה. אומרים שהיא טומנת את ראשה בחול.

היא נארקיסטית.

כדי לעמוד על אישיותה ולזהותה בנקל, די לשמוע מה
בפי האורניתולוגים על אישיות ציבורית זו:
״ציפור קיצית יפה וטיפשה זו מגיעה ארצה בפברואר
ועוזבת בספטמבר. לאחרונה נשאר הדור הצעיר בארץ...״

אל נהיה אנחנו כמוה!

ובכן, יש לנו עניין עם הדור הצעיר.

אבל אלה נעורים ביולוגיים בלבד, ללא נעורים של ממש.
״כבר במעופם הראשון נראים בני הדור הצעיר בהוריהם,
אולם גוו1ם יותר עמום.״

תמיד אמרנו זאת. ההורים היו מעניינים, כי
הם היו מורדים בנעוריהם. בניגוד לבנים.
״מרהיב עין לראות חמישה־שישה דוכיפתים צעירים, בעלי
נוצות נפלאות, עומדים בשורה על ענף.״
בוודאי, הם יפים למראה. ולא קשה לנחש על איזה ענף
מפלגתי הם עומדים. אבל לעומת שפע הנוצות הנפלאות,
בולט המחסור הגמור בעקרונות, בהשקפות ברורות.
ואכן :״מעופם גלי. אי־אפשר לטעות בקולם המיוחד:
״הוס־הום־הופ!״

כי אין להם סבלנות. הם רוצים להגיע לשיל־טון
מהר. אצה להם הדרך. מגיע להם. כי הם
כל־כך יפים.
התנ״ך אומר שהם שקצים, ומסווג אותם ליד העטייפים.
ואפילו האורניתולוגים אינם יכולים להסתיר עובדה בלתי־נעימה:
הצעירים מסריחים.
״אם הדוכיפת הצעירה מפיצה ריח רע, הרי זה משום
שמתוך פחד הפרישה שומן מבלוטה מיוחדת.״

מי זה?
** לינו לנטוש, לרגע קט, את שרי ממשלת־ישראל, כדי
> לפנות לעוף אחרת, שגם היא חשובה מאוד.

אני מתכוון למנהיגים הציוניים, הפוקדים
אותנו לפרקים.

זוהי הכוס. וכפי שרואים מייד, היא חכמה מאוד, ונבונה
מאוד, כמו קרובות־המשפחה שלה, הינשוף והאוח.

הכום יודעת את האמת. היא יודעת שעתידה
של מדינת-ישראל תלוי במאמצינו ובכיש•
רונותינו להשיג את השלום.
אלא מה — הכום אינה ציפור לוחמת. היא אוהבת את
הלילה, את שעת־הדימדומים, את השקט.

אין לה העוז לקום לאור היום, קבל עם ועדה,
ולומר: זו דעתי. בכך אני מאמינה. על דעתי
זו אני מוכנה להיאבק.
היא יודעת שזה לא פופולארי.

איווי

א 11נ 1־י

ממשלת־עיראק הקפיאה את כל הונם של היהודים,
המופקד בבאנקים, והם רשאים לקבל רק הקצבות־רעב
יומיומיות, לקיומם הדל בלבד.
מהפכה במערכת ״הארץ״
י ז טו ץיף
שינויים במדיניות
פיצוצי־הבתים?

המאבקים הפנימיים במערכת היומון הארץ על השיל־טון
במערכת — דבר שיש לו השלכות על דמות־העיתון
— הסתיימו השבוע בנצחונו המוחלט של יאיר
קוטל:

קוטלר מונה השבוע כממלא-מקום מזכיר
המערבת, העמדה השנייה בחשיבותה כעיתון,
לאחר תפקיד-העורף. אליהו סלפטר,
שהיה עד כה מזכיר-המערבת, הודח מתפקידו,
מונה כעורף האחראי על הידיעות
מעיתונות-חוץ.

ייתכן שבעתיד יפוצצו רק את הכתים
כשטחים כהם יימצא נשק ממש -ורק
אלה השייכים לנאשם בחבלה שהורשע
כדין, ולא לקרוביו של חשוד, כטרם משפט.

שינויים אלה, שנעשו על־ידי בעליו של הארץ, גרשום
שוקן, בניגוד לדעתם של ותיקי־העיתון מסוגם של
סלפטר, אברהם שוייצר ושבתי טבת — המכונים:
הקבוצה ההונגרית — מבשרים מסירת כל הסמכייות
של עריכת־הארץ בידיו של עיתונאי צעיר יחסית כמו
קוסלר.

בייחוד הוזכר המיקרה של פיצוץ ביתו
של הצעיר אל־־עוואש משכם, שביתו פוצץ
ושלאחר־מבן זוכה כדין. בל העניין יועלהכקרוב לדיון בממשלה.

צימצומי־צמרת
ב״סולל־בונה״?

הצעות ברוח זו הועלו בפני הממשלה — בעיקבות
גל־התסיסה שמדיניות־הפיצוצים הנוכחית עוררה בין
שילטונות המימשל הצבאי באיזורי־הכיבוש.

צרות-איוש
במשרד־החוץ
מיספר ניכר של מישרות בשירות־החוץ הישראלי
איננו מאויש — מאחר והמשרד מיתקשה למצוא מוע־מדים
גם למפתח המפלגתי לפיו מחולקות המישרות
בנציגויות בחו״ל.

הדבר ניכר כמיוחד בשגרירות־ישראל באיטליה
-המנוהלת על־ידי מיופה־בוח,
ניסים יושע, דבר שבלט במיוחד בימי חטיי
פת-המטוס, כאשף משרד־החוץ נאלץ לשלוח
מישראל את סגן המנב״ל, אביעזר
שלוש, לניהול המגעים עם ממשלת-איטליה.

סירובו של שר־הפנים, משה חיים שפירא, לשחרר
לתפקיד שגריר ישראל בקולומביה את ד׳׳ר מאיר
שוחטמן, איש המפד״ל — מונע מינוי שגריר אחר:

מינוי לא מפד״לי בשעה זו יפר את עיקרון
המפתח המפלגתי.

חברי־מע״י
חזרו להצבעה
כעשרים חברי־מע״י נאלצו להפסיק, במפתיע, את
שהותם בחו״ל, כדי לבוא ולהצביע במרכז־המפלגה —
נגד קיומה של ועידה נבחרת, או בעדה.

שני המחנות גייסו קולות -ושלחו מיב־רקים
לתומכיהם המבקרים מחוץ לישראל.
חלק מן המצביעים שב, למחרת הדיון,
לחו״ל.

הורע מצבם של
יהודי-עיראק
מצבם הכלכלי של יהודי-עיראק הוא כל•
תי-נסכל, מאז ההפיכה האחרונה.
לרגל יום הכיפורים תוקדם הופעתו
של בליון השבוע הבא של

ה עו & ס ו. ו ג
והוא ייצא ביום שצי בבוקר, במקום
יום רביעי בבוקר. קוראים בתל־אביב
יוכלו להשיגו ביום א׳ בערב.

ייתכן שכתוצאה מהדלפות-שנ״ם, שהביאו
להעברת שירותי־נמל-מאוחדים לידי
רשות־הנמלים אף יגרמו לצימצום בהנהלת
״סולל-כונה״.
עתה דנים בהקמתה של הנהלה מצומצמת בת 21
חברים בלבד, בה ייקשה על המשתתפים להדליף סודות
וביזיונות החוצה.

ראגר היתנה, כזכור, את מינויו כעורך ביד חופשית
ובקבלת זכות־הכרעה סופית, בענייני־המערכת.

המחסור בביצים
בגלל יצוא לשטחים
המחסור החמור בביצים השורר עתה בישראל נגרם
לא בשל תיכנון לקוי של מועצת הלול או בגלל מחלת
הניו־קיסל שפשטה בלול הישראלי.
הסיבה העיקרית למחסור זה היא — יצוא מיליוני־ביצים
לגדה המערבית. בגללו נאלצת עתה ממשלת־ישראל,
לראשונה מזה שנים, לייבא לארץ ביצים מחו״ל.

מע״י־חיפה
נגד אחוז־חסימה?
שמועה עקשנית טוענת בי אנשי־חושי
וסניף־מע״י בחיפה יילחמו נגד המגמה השלטת
כמפלגתם, להנהיג אחוז-חסימה
גבוה.
הסיבה: אנשי־חיפה חוששים שהעלאת אחוז־החסימה
תאפשר למפ״ם להחדיר לרשימת־המערך האחידה אח
חבריה הערביים, מאחר וכל רשימת־גרורים ערביים של
מפ״ם או של מע״י עצמה לא היתד, עוברת את אחוד
החסימה החדש.

שיטותיו הצבאיות
של לסתוב
משך שנים החדיר רכ-אלוף (מילואים)
חיים לסקוב ״גייס חמישי״ לתוך שורות
העובדים כנמל, כדי למנוע להץ מצד שנ״ם.

ראגר יבצע
שינויים ב״היום״

עובדה זו התגלתה השבוע, עת ניסה ועד־העובדים
לארגן שביתה נגד הפסקת הנוהג לחלק שי־משקה,
בשתי כ־ 17ל״י לגולגולת, לעובדים. להפתעתם, נוכחו
אנשי־התעד שקיימת בין הפועלים התנגדות ניכרת לשביתה

היומון היום עשוי לשנות את צורתו. עורכו החדש,
יצחק ראגר, יגייס כמה אישים ידועים, לכתוב טורים
קבועים חתומים.

אי-לכף, צפויים בעיקכות השתלטותה של
רשות-הנמלים על שנ״ם — שינויים אישיים
ניכרים בהרכב ועד־העובדים של נמל־חיפה.
הוועד הקיים התכוון להחריף את יחסי־העבודה
עם המנהל החדש -רשות-הנמלים
אך לסקוב הרגיש בכף בעוד מועד והכין לעצמו את הקרקע.

חלק מן המוזמנים מצטיין בדיעותיהם
הקיצוניות ביותר, מבטאים גישה סיפוחים־
טית ותומכים כאופן פעיל מאוד בתנועת
א״י השלימה.

לגברים

שנה מתוקה עם
מבחר מוצרי ויסמן

בלבד!

? ׳ 6 0קקרמ׳ ק? 191ס/ת? /מ ק / ,מ מיס׳מ

? $3ת / 1 0ק כ ׳ מ 03ק ת? 0רממ /ק ק ¥/0 ,

\<1/111נ \ 0ל? 1 0 0 0 £ 0

1£א]^נ ^ 1נ ;101,111־

המערבל החדיש בתוספת 6אביזרים

שואב אבק
מכשיר נהדר באיכות גבוהה
בשני גדלים 600 :ואט ו־ 700 ואט

שופי ־ תוזס 0$ן ו1ווו:וון ןץ ו1ק?ו10 זז

/1/\0 £ 111ו1
£1101-/1110

0ס §00001

? 1 /1810

. 0 4 0 1 / 0 0 04018

5שלגריסחד שי

הצגת בכורה ארצית השבוע

בקולנוע

״ ירי וי׳
תל־אביב

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח את הקורסים הבאים
יקצרנות לברית ו/או אנגלית

.1ב!ת״א במשך חודש סוכות
קורס בוקר של שבוע אחד.
.2בירושלים, תל אביב וחיפה
קורס אחד
קורס ערב של חדשיים (אחת
לשבוע) אחרי החגים.
הצלחהמובטחת ! הרשמה :

גורמן ,5סלסון 236209

חיפה: בית־ספר ״במעלה״.
ירושלים: בי״ס ״הפקיד״ ,בצלאל

ספור דרמת• אודות
•פיפיה מדלת הנ1ם
1שעלתה לפסגה
ולבה היה חצוי
גבין שניגבר•..

טוסטר מייבש שערות אוטומט פילוט רדיו(ישראל) בע״מ רח׳ הצפירה , 19 תל־אביב

במדינה
נמלים

שניהם נקראו אסולין -שניהם נהרגו באותו יום ־ או מעודם לא נפגשו

הרציף הרומני
השבוע היו למנהל רשות־ד,נמלים, חיים
לסקוב, שתי סיבות טובות לשמוח:
• הרשות קיבלה סוף־סוף לידיה את
שירותי־הנמל של חיפה, אשר הופעלו עד
אז על־ידי חברת ש נ״ ס, הידועה לאו דווקא
לתהילה.
• בפעם הראשונה הציעה חברה ממלכתית
מאחרי מסך־הברזל מיכרז לביצוע
פרוייקט בישראל.
כשר יכשתי. היתר, זו, במובן,
רומניה — המוסיפה לקיים יחסים דיפלומאטיים
עם ישראל, 4 שלא כיתר מדינות
מיזרח־אירופה.
ההצעה הרומנית
היתד, נכבדה למדי:
חברת־העבודות הממלכתית
הרומנית
הציעה להאריך את
רציפי־הנמל של אשדוד
באלף מטרים
נוספים.
הצורך בהארכת
הרציף נוצר בגידול יססוב ייצוא וטעינת־הפרי
בנמל־אשדוד. כש־ניבנה
הנמל לא לקחו בחשבון, בין השאר,
את ייצוא הפרי מפרדסי־רצועת־עזה, שנמלה
נסגר: וגם הייצוא הישראלי הרגיל גדל מעל
למשוער.
נוסף לכל אלה, היה צורך לתפעל את
משלוחי־אונר״א — סוכנות הסעד של האו״ם
לפליטי־ערב,
רשות־הנמלים קיבלה את המיכרז הרומני
בשמחה גלוייה — למרוח העובדה שגם
חברות מארצות־הברית ואירופה הציעו פרוייקטים:
״זהו
הצעד הראשון לקראת הקמת גשר
יבשתי בין אירופה למיזרח הרחוק —
דרך נמל אשדוד ונמל אילת!״ הכריז דובר
הרשות, שבתאי רביב.
אלא שגשר יבשתי כזה טעון שיפוצים
העולים הרבה על אלף המטרים הצנועים
שהוצעו: לכן משתדלת רשות־הנמלים לעניין
משקיעים בינלאומיים.
5מיליון ל״י .״הרציף הרומני־ ,כפי
שכבר מכנים את המיבצע המוצע באשדוד,
בצורה נימהרת במיקצת, יהיה מצוייר במיטב
הטכניקה החדישה.
יהיו בו מכולות״ — מעיין ליפטים בהם
שמים, עוד על סיפון האונייה, את המיטען
השלם, ומורידים יישר לחוף. אלא שלא די,
כמובן, במכולים: צריך גם למלא אותם
בקצב משביע־רצון. לשם כך פירסמה
רשות־ד,נמלים מיכרז־האחדה שמטרתו —
להביא לקשר בין מובילים קטנים ושונים,
לרכז את מיטעניהם לפריקה ולטעינה משותפת.
מתמוגג
דובר־הרשות :״זהו רק אחד
החידושים הצפויים בנמלים שלנו. באשדוד
כבר הותקן מיתקן אוטומאטי להעמסת
פוספאטים ואשלג: ואילו בחיפה, שם עדיין
עוברת תנועת־הנוסעים דרך הסככה הענקית
והלא־יפה המוכרת לכל התיירים והטיילים
— מוקם גשר אווירי, שיקשר בין האוניות
לאולם־המיטף החדיש המוקם״.
מיסף זה ייבנה תוך כחצי שנה, יסתיים
בחודשים הראשונים של 69׳ — כשכל ה־מיפעל
עולה את המחיר הבלתי־מבוטל של
חמישה מיליון לירות.

ה סב רה

אית ומופת

על לוחות־המודעות העירוניים של רמת־גן
הודבקו בשבוע שעבר מודעות גדולות,
הנושאות את האותיות ״גק״ .בצד האותיות
הוסברה גם משמעותן :״הרשימה לקידום
המפלגה הליברלית ברמת־גן.״
על־מנת שחבר המפלגה הליברלית ברמת־גן,
המתכונן לבחירות פנימיות במפלגתו,
יידע מה זאת הרשימה ״גק״ ,הוסיפו מנסחי
המודעה :״למען ויחד עם אברהם קריניצי.״
ליתר ביטחון הדפיסו גם תמונת־ענק של
ראש־העיר קריניצי.
ואם אחרי כל ההסברים האלה עלול בוחר
להתבלבל בבחירת הפתק הנכון, תבוא
לעזרתו העצה שבסוף המודעה :״פתק הצבעה
בצבע צהוב.״
״ 5זטמ)31ם 0 0באנגלית.
העולם הזח 1621

חיילים ככל הארצות יש אמונה
תפלה: שכל פגז נושא חרוט על חוטמו
ההרסני, את שמו של החלל אשר יפיל.
אך מה קורה — כששני פגזים נושאים
אותו השם?
זאת שאלו עצמם השבוע, בחרדה ובצער,
עמיתיהם של חללי מכת־האש המצרית בסיני.
כי בין נופלי החזית המצרית, היו
שני בחורים צעירים, בני , 19 אשר נשאו
את שם־ד,משפחה — אסולין.
הם לא הכירו זה את זה. הם לא נפגשו
מעולם. אולם הם מתו באותו יום, כימעט
באותו רגע. החיים שלהם היו נפרדים —
אך המוות איחד אותם בן־רגע במותם —
כפי שגורלם המקביל איחד אותם.
מבלי שידעו על כך, בחייהם.

ך* י דויד אסולין מנד,ריר, ואלישע
^ אסולין מרמלה חיו ממש את אותם
החיים.
שניהם היו ילידי־מארוקו — שם נפוץ
מאוד השם היהודי אסולין, ואין הוא מסמל,
דווקא, קירבה משפחתית.
שניהם נולדו ב־ .1950 הוריהם, כרוב יד,ו־די־מארוקו,
היו מסורתיים. דויד ואלישע
קיבלו חינוך דתי, גדלו באווירה של יראת־כבוד
למשפחה ושל נימוס לזולת.
משום כך היה גם אופיים של שני
האחים־לגורל שלא הכירו — ממש זהה:
שניהם היו ביישנים ושקטים.
משפחתו של אלישע אסולין עלתה ל־וכאן
קישר הגורל חולייה אחרונה וחזקה
בין השניים — שלא ראו מעולם זה את זה.

ץ• י דויד בנהריה ואלישע ברמלה הת־ייצבו,
בתחילת חודש נובמבר ,1967
בלשכות הגיוס של נהריה ורמלה. משנשאלו
לאן הם היו רוצים להתנדב, ענה כל אחד
כאילו מפה אחד•.
״לצנחנים!״
הם עתידים היו להתאכזב, שניהם. צר,״ל
אחרת, שלח את דויד אסולין מהחליט
ואת
אלישע אסולין מרמלה —
נד,ריר,
לחיל־השריון.
שניהם הוצבו ליד התעלה. ושם השיג
אותם הגורל האחרון, לקול רעם־ר,התפוצצויות
של פגזי־המיתקפד, המצרית.
כל אחד לחוד. אבל שניהם יחד. בחייהם
הבלתי־נודעים וברגע־חייהם האחרון — בו
שילמו למען ביטחון־הגבול.

היה דויד אסולין -ממש כחברו הבלתי־מוכר אלישע. דויד

אסולין נראה בתצלום מימין בתור •לד, בתחפושת־פורים של

שוסר; משמאל מתעמל אסולין במישקולות, כהרגלו ובהתאם לכוחו הגופני הנאה.
ישראל בעלייה הגדולה מצפון־אפריקה —
בשנת . 1955 שנה אחת שהו בני־ד,משפחה
בעיירה אופקים. אחר־כך עברו לרמלה, ל־
״עיר הגדולה״ .בינתיים עלתה גם משפחתו
של דויד אסולין ארצה, השתקעה בנהריה.
שם גדל דויד הקטן באווירה של אהבה
לים ולגלים, חלם להשתלם בבית־ספר ל־קציני־ים
בעכו.
אבל הגורל רצה אחרת: אביו נפטר,
ורצונו העז של דויד לעזור לאמו, חולת־הסכרת,
השכיח ממנו את כל שאיפותיו.
הוא יצא לעבודה גופנית, הפך לתומך
עיקרי של משפחת אסולין שבנהריה.

ך* ינתיים אירע משהו מאוד דומה
ברמלה: גם שם נאלץ אלישע אסולין
הצעיר לנטוש את חוק־לימודיו בבית־הספר
כדי להתמסר לפרנסת־משפחתו.

הסיבה: אביו נפצע בתאונת־עבודה, הפך
נכה. שוב לא היתד, ברירה: על הבן היה
לשכוח את חלומות־ד,השתלמות שלו.
וכך המשיך הגורל לרקום שני פתילי־חיים
זהים, במרחק־מה זה מזה. שני הצעירים
המכונסים בתוך עצמם לא קשרו
את גורלם לנערה יחידה: לאיש מן השניים
לא היתה חברה קבועה. הם דווקא יצאו
עם נערות — אלישע, למשל אהב מאוד
לרקוד ריקודים סאלוניים ולבלות בקולנוע,
או עם החבורה איתר, הסתובב, ברמלה,
במועדון — אך הרגישו שמוקדם מכדי
לבחור באחת ויחידה.
לעומת זאת הקדיש דויד זמן רב משעות־הפנאי
שלו בהרמת־מישקלות ובפיתוח-
הגוף — כי דויד היה ספורטאי דגול.
לא פחות מאלישע, שעסק בהתלהבות בכדורגל.

נוצרי
הצטלם
אלישע
(מימין) זמן לא רב לפני שנפל בקרב.

בבית־קברות

י!ו־יייייי

במדינה
העם

שמח או ״שמח״ 7
ימי החג מהווים — בשביל מתפללים
אדוקים ומטיילים חופשיים כאחד — ימים
של התרחקות מן ההווי והבעיות של יומיום.
בימים אלה אין קוראים עתונים, ואף
ממעטים בהאזנה לשידורי הרדיו.
לא כן השנה. הטרנזיסטור היה בכל
מקום! ולכל מהדורת־חדשות האזינה המדינה
כולה. אפילו אל תוך בתי־הכנטת
חדרו החדשות — אם לא בהאזנה ישירה,
הרי בהעברה מפה־לאוזן.
כי זאת היתד, המציאות הקובעת של
ראש־השנר, תשכ״ט: כולם רצו לדעת מה
קורה בגבולות. הם רצו לדעת אם ניתן
לברך ״חג שמח,״ או שמא זה חג ״שמח.״
הנם נמוג. אך מבעד למתח — ואצל
משפחות לא־מעטות גם מבעד לחרדת
לבנים בחאקי — ניסתה ישראל לקדם את
פני השנה החדשה כמינהגה הקבוע.
• ירושלים היתד״ זו השנה השנייה,
מוקד הנהירה ההמונית. הביקור ליד הכותל

תכ שירי

המקום: הרחבה מול בית אהל בתל־אביב, שם
התכנס מרכז מע״י לישיבתו הגורלית בשבוע
שעבר. מזכיר המפלגה פינחס ספיר צועד פנימה, כשלידו טוביה סער, איש הטלוויזיה
המנסה לראיין אותו על רגל אחת. ספיר נראה רציני, אך לא מודאג. בפינקס הקטן שבכיסו
רשומים מספרים זעירים, אשר סן־הכל שלהם אומר לו שהוא ינצח. ואומנם, בהצבעה
המכרעת (והסודית) ,אסרו 252 צירים כן למזכיר, ורק 164 התנגדו לו. על כן תמונה
הוועידה הבאה של מע״י לפי הסכם־מראש, שיבטיח רוב של למעלה מ־ס/ס 70ל״זקני ציון.״

תמונתו שר מנצח

הינם תוצאה של מחקרים מדעיים, ונועדו לטהור פגמי העור ולמניעת
היווצרותם מחדש.
לניקוי 810 01631 ^¥3511 מחטא ומטהר את העור, משחרר
את נקבוביות העור הסתומות מאבק ולכלוך.
810 01631 ? 016 8011011 ממריץ ומרענן. מפחית את פעילות היתר
של בלוטות החלב השומני ומכווץ את נקבוביות העור המורחבות.
01x3111 01631 810 מיבש את פגמי העור, ועוזר להם להיעלם, מאזן
את התחדשותם הטבעית של תאי העור, ומטהר את העור עד לשכבות
העמוקות ביותר.

לאיפור 001x 11:101 810 איפור מושלם בשפופרת, מכסה את
פגמי העור ושומר על רעננות תוך כדי הגנה עליו.
— 810 01631 00111!3301 תכשיר איפור פודרה־אבן, מכיל החומרים
המיוחדים של תכשירי ביו־קליר לעור שמן ופגום.
— 810 01631 שיטת טיפוח היופי לעור פנים רענן, חלק וקטיפתי.

ח 3161ח1כ 1ט ח 3ח1616־1

המערבי, שבמשך דורות היד, בעל אופי
פולחני־מיסטי מובהק, לבש השנה צורה
של פיקניק המוני, כמו בכל פארק לאומי.
היתד, זו תוצאה ישירה מהריסת שכונת
המוגרבים שהישרתה על הכותל את אווירת
המיטתורין של הדורות. מרגע שסביבת
הכותל יושרה, רוצפה, הוארה וגוננה כמו
פארק נקבע לה אופי אחר, שכנראה יהיה
אופייה לתמיד.
• רמת הגולן היתד, מוקד־ר,משיכה
השני, לפי סדר־גודל המבקרים הישראליים. מלאים היו
#כתי הכנסת
כרגיל — אם כי השנה חל שינוי בהשוואה
לשנה שעברה. בתשכ״ח חישמלה את טובי
הציבור הדתי ההרגשה, כי גם החילונים
נמשכים חזרה אל הדת! כי נס ששת־הימים
ישאיר את אותותיו גם על הדת
היהודית. געש הוויכוח, אם אין לשנות או
להוסיף לפרקי־ד,פולחן הקבועים. השנה
נדם הוויכוח, ובבתי־הכנסת התפללו רק
אותם חרדים שנהגו להיתפלל בהם לפני
״נס ששת־הימים.״

הגבול

עוד מלחמה?

שינויכ תו ג ת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על־כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

של גמאל עבד־אל-נאצר, שקבע כי מה
שנלקח בכוח יש להחזידו בכוח.
אבל דווקא עבד־אל־נאצר שם קץ לדיבורים
על מלחמה קרובה. בנאום־הנעילה
באוזני צירי הוועידה, הכריז ״אנו צריכים
להתאזר בהרבה מאוד סבלנות. רק כך נוכל
לנצח את ישראל ואלה העומדים מאחוריה.״
כי עבד־אל־נאצר יודע, שאין לצבאו כל
סיכוי להכריע את צה״ל, אילו נערכה
התמודדות בעתיד המיידי — או תוך
שנה־שנתיים. אין היום פינה אחת במצרים
שאינה נתונה בטווח מטוסי חיל־האוויר הישראלי,
וקאהיר עצמה נמצאת — במונחים
אסטרטגיים — בתחום האש של צה״ל. ואם
כך מצבה של מצרים — הרי מצב יתר
המדינות הערביות גרוע לאין שיעור.
חורקות שן ומבליגות. אם מדינות
ערב אינן מעוניינות במלחמה עכשיו —
האם מעוניינת בכך מדינת־ישראל?
ייתכן שיש אנשים בצמרת המוכנים
להגיב על־כך בחיוב, ונימוקיהם ברורים:
• מלחמת־ששת־הימים ״לא לימדה את
הערבים לקח.״ מכה גדולה נוספת תכריח

מי יכול להיות מעוניין במלחמה חדשה?
לכאורה: הערבים. הצעת ״הפתרון המדיני*
שלהם לא התקבלה על דעת ישראל,
שליחותו של גונאר יארינג שקעה בבוץ
עמוק, ולא נראית להם שום דרך להחזרת
השטחים שאבדו להם מלבד המלחמה.
ואומנם, מזה שבועות אין תחנות השידור
הערביות — ובעיקר קאהיר —
מפסיקות לדבר על מלחמה הקרבה ובאה.
ועידת האיחוד הסוציאליסטי של מצרים
עמדה כימעט לגמרי בסימן נאום־הפתיחה

אותם לשבת ליד שולחן הדיונים.
• אסור לתת לערבים לשקם את
צבאותיהם בלי הפרעה, ולהגיע לעוצמה
מיבצעית ששוב תאיים על ישראל.
#יש לתפוס שסח אסטרטגי נוסף, שיקשה
על החבלנים לחדור אל מעבר
לקווים הנוכחיים.
אבל ישראל אינה יכולה להתקדם אל
מעבר לקווים אלה: פלישה לעמק הנילוס,
מעבר לתעלת סואץ, תגרור התערבות
כימעט־ודאית של ברית־המועצות; ואילו
חציית הירדן מזרחה, לעמאן, שתמוטט
את הממלכה ההאשמית, תיתקל בוויטו
חריף של ארצות־הברית.
וכך יושבות המדינות משני הצדדים
כשהן חורקות שן ומבליגות. אחד גורם
ההגיון המרחכי.
בלבד נהנה מיתרון־ד,יוזמה, ועל אף שיתרון
זה עולה לו ביוקר רב — אין הוא
מרפה ממנו. אלה הם אירגוני הגרילה הפלסטיניים
מפקדי אל־פתח, חזית השיחרור
הפלסטינית ותריסר אירגוני״החבלה האחרים
מגבירים בלי הרף את קצב התקפותיהם,
תוך אסקלאציה גם בסוגי הנשק המופעלים
על ידם.
הם מעוניינים במלחמה כיום, כשם שהיו
מעוניינים בה לפני מלחמת־ששת־הימים.
האם מסוגלים אירגונים אלה להצית
מלחמה כללית חדשה? ההגיון אומר שזה
יהיה קשה מאוד בשבילם! שכן גם ישראל
גם מדינות ערב ניזהרות מהרפתקת שתוצאותיה
בלתי־ברורות.
אבל ההגיון המרחבי ספג מהלומה קשה
בשנה שעברה, וספק אם התאושש ממנה.
כי גם במאי 1967 אמר ההגיון שלא מדינת
ישראל ולא ארצות ערב מעוניינות במלחמה
— ובכל זאת היא פרצה.
העולם הזה 1621

* ה מג ״ן רצה רתת דו>מה רח״דיו
* לפתע־ מתוך הביקתה ־ ניתכה האש
ך ממפלה יכול היה להישאר בחיים.
^ הוא יכול היה, פשוט, לא לצאת עם
היחידה שרדפה אחרי החבלנים, ביום
חמישי שעבר, בשטח המבותר שמדרום
לעמק בית־שאן. סוף־טוף, אין מפקד־גדוד
חייב לצאת לכל מירדף שמבצעת אחת
מיחידותיו.
הוא יכול היה גם להיות זהיר מאוד,
להימנע מלחשוף את עצמו לאש האוייב.
בשביל כן לא היה צורך להיות מוג־לב,
חלילה, או למעול במסורת של ״אחרי!״
מספיק היה אילו אמר לאנשיו להישאר
רתוקים לקרקע, רחוק מן המקום בו
התבצרה חוליית החבלנים, ולהזמין סיוע.
אבל סגן־אלוף משה פלס — שגם
י אחרון הטירונים בגדודו קרא לו בשם
שהודבק לו ב־ 17 שנות שירותו בצבא
״סטמפלה״ — ידע כי בפעולה מסויימת
זו רובצת עליו אחריות בלתי־רגילה.
היתד, זו פעולתם הקרבית הראשונה של
אנשי אותה יחידה. התנהגותו של המפקד
בפעולה כזאת מטביעה את חותמה על
הלוחמים הירוקים למשך כל שירותם
הצבאי. המג״ד בן ד,־ 35 רצה שהחותם הזה
יהיה חזק ככל האפשר.

של חוליית חבלנים,
שחצתה את הירדן בסביבות אום־צוץ ונעה
מערבה, לכיוון הקו הירוק, בגיזרה החמה
ביותר של המלחמה הזעירה: עמק בית־שאן.
המאתרים היו אנשי יחידת הצנחנים, מ־

גדודו של סטמפלה. למזלה של היחידה, נועד
מירדף זה להיות אחד המפרכים והמסוכנים
שהיו עד כה ליחידות צה״ל.
האוייב הראשון בו נתקלו הצנחנים הצעירים
היה השרב הכבד. החום התקרב
ל־ 40 מעלות, והשמש המסנוורת היכתה
בסלעים ובאדמת־הטרשים.

צעדו החיילים׳ נשקם דרוך.
המג״ד
בטור המתקדם. כאשר הגיעו בצהרי־יום
לרגלי הגיבעה האחרונה, היו כולם סחוטים.
סטמפלה — שבחייו הפרטיים היה נוח-
לבריות וטוב־לב — היה נוקשה בכל
הנוגע למאמץ בשדה. מאמץ של עצמו ושל
פיקודיו. הוא נתן פקודה לכתר את ה־גיבעה
ולהסתער לעבר הביקתה שבראשה.

ך * םהגיעו למרחק עשרים מטרים
| 1מן הביקתה. קולות שבקעו מתוכה
ההעידו
שאכן
חבלנים. תחושת ההצלחה המוקדמת הזאת,
והידיעה כי עוד מאמץ אחרון אחד והמסע
הנורא יבוא לקיצו, דירבנו את החיילים
קדימה, בקומה שפופה.
דלת הביקתה נפתחה. גבר מזויין ברובה־סער
קפץ החוצה. לפני שאפשר היה לקבוע
אם סתם יצא לתצפית, או התכוון לדלג על
מקום־מחבוא — נורו כמה צרורות, והוא
נפל הרוג.
באותו רגע ממש נפתחה אש־תופת לעבר
הצנחנים. חבריו של החבלן,
שתפסו עמדות־

הלוחמים

במטח הראשון נפגע המג״ד. הוא התגלגל
במידרון, עד שמצא מחסה מאחורי סלע
בולט. הקשר זחל אליו. אבל לפני שיכול
היה לשאול אותו מה קרה לו, הודיע
סטמפלה :״אני בסדר. אני ממשיך לפקד!״
כל עברו הקרבי אמר לו, כי מעשהו הבא
יכריע את גורל הקרב. הוא היה מוכרח
להוכיח לחייליו, כי אין להירתע ממסח־האש
הרצחני. הוא התרומם מאחורי המחסה שלו,
כדי להמשיך בהסתערות. רימון התפוצץ
לידו. רסיסים פגעו בו — והוא נפל מת.

| המנקד ; סגן־אדוך משה כרס(סטמכל)

ך נופת ההפו1ן ןרות נבלמה במטה הו
4ראשון. החבלנים, שלא רצו להרים
את ראשיהם מבעד לאדן החלון, השליכו
עשרות רימונים לעבר החיילים המסתערים.
הרסיסים עשו שמות. מכל עבר נשמעה הקריאה
הנוראה של כל שדה־קרב :״ ח ו בש ! ״
הצנחנים, שיחד עם תורת הלחימה ינקו
גם את העיקרון של הגשת עזרה לפצועים,
החלו מחפשים את חבריהם הנפגעים, גוררים
אותם למחסה, ומנסים לחבוש את פצעיהם.
דווקא ברגעים אלה התרבה מספר הנפגעים
מרסיסי הרימונים המתפוצצים.
ברגע זה בדיוק קם סטמפלה מאחורי הסלע
שלו, כדי לצוות לחייליו מה עליהם
לעשות. הוא לא הספיק לקרוא ״אחרי!״ ואפילו
לא להורות להם בתנועה ללכת קדימה.
אבל עצם הזדקפותו, תחת אש התרסת,

עשתה את שלה. החיילים הירוקים, שהפכו
בן־רגע ללוחמים למודי־אש, הסתערו לעבר
הביקתה.
החבלנים — שמדי־הקרב שלהם העידו
עליהם כי השתייכו ליחידה מאומנת היטב
— ניצלו את רגעי־ההיסום וחמקו מן הביק־תה
אל הואדי והמערות הסמוכים. כמה מהם
הספיקו להתרחק מן המקום, לפני שהשיגה
אותם תנופת המירדף המחודש.
היה סמל סעיד אל־היב ראשון
בעקבותיהם. החבלנים התרחקו בדילוגי־קרב׳
וסעיד אחריהם. באחד הזינוקים פגעה בו
יריית־צלף — בדיוק בראש. הוא צנח מת.
העייפות שהעיקה על הצנחנים נעלמה.
חושיהם שוב התחדדו, וצרודותיהם קלעו
למטרה: שני חבלנים נוטפים נורו תוך כדי
ריצה. שניים אחרים, שהסתתרו במערה
וסירבו להיכנע, נהרגו כאשר חבלני היחידה
פוצצו את המערה כולה.
כאשר נאספו הפצועים ונערך מאזן האבירות
הסתבר כי נוסף למג״ד ולסעיד, נפלו
גם הסמג״ד רב־סרן דורון מנור, רב״ם
עזרא אשר, והטוראים שמאי שייביץ ועודד
סגל. בבית הקברות הצבאי של תל־אביב
נכרו שלושה קברים זה לצד זה: של
המג״ד, של סגנו ושל הטוראי שייביץ.
אחו שעבר את כל פעולות התגמול והמלחמה
של הצנחנים, אחד שהכיר רק את
קרבות ששת-הימים, ואחד שזה הייה הקריב
הראשון והאחרון שלו.

הכוכבת הישואלית שחזרה לחופשת־מולדת תאותת את

>* עם התגוררה דליה לביא — שהיתי.
^ אז קטנה, בלתי־מוכרת אבל כבר יפה
— בצריף רעוע ודי עלוב. בשבי־ציון.
אחר־כך באו ימים גדולים. דליה נתגלתה
ככוכבת, שיחקה בישראל בחולות לוהטים
ומשם היתד. הדרך פתוחה בפני הנערה
הפוטוגנית — לעולם־הבד הבינלאומי.
באירופה, ובייחוד בהוליבוד, הפכה דליה
לביא מצברית מבית ייקר, לכוכבת־זוהר.
היא התחתנה עם הבמאי ג׳ון סאליבן —
והפכה לאחת הנשים החיות על הרמה
הגבוהה ביותר שניתן למצוא, בחוג הנוצץ.

^ כל דליה לכיא זכרה את הצריף.
\ 4כפי שלא שינתה את הליכותיה
הפשוטות, את סיגנונד. הצברי הישר, ואת

ה עוו ! ה 1ה

נדיבותה ואדיבותה הטבעיות, כן לא יכלה
לנתק את עצמה — כדרכן של אחיותיה
למסך סינמאסקופי בהוליבוד ובסינצ׳יטה —
מן המקורות ומן הסביבה בה גדלה.
היא חזרה לישראל, בכל הזדמנות בה רק
יכלה. אמה, רות לוינבוק — שהפכה לסבתא,
עת נולד לדליה לפני שנה ורבע בנה־בכורה
ראובן — הייתה ונשארה הגב
והגאווה של השחקנית הגדולה.
עתה דליה מילאה, בשקט ובצניעות ה־אופיניים
לה, בין ביקור לביקור, את
שאיפתה הכמוסה ביותר: להמיר את צריפה
הקטן של גברת לוינבוק, הדיירת המכובדת
אך הענייה של שבי־ציון — בחווילה נאה,
מהודרת — אך יומרנית.
זהו הבית שדליה בנתה. זהו הבית

היא הטילה אשר דליה בנתה לאסח, סבתא לוינבוק.
הבית, בעל הארכיטקטורה החדישה, חמורת־הקווים,
עליו ״בנה ביתה הפרטי של דליה לביא בבוא המועד.
נשקף אל סיגרש רחב־ידיים — אשר עלי

מודרני1קל להחזיק

נין המיטבת והשולחן

ניצבת דליה לביא היפהפיה, בשמלת־המאר־חת,
כשמאחריה מדף־ההנשה המקשר בין
שני החדרים, לנוחיותה. הכוכבת הבליטה את שלוות המקום על רקע דמותה המאגנטית.

משולב בחדר־האוכל, ממשיך בצורה טיבעית אל מירפסת נהדרת,
רחבח, המשקיפה ישר אל עבר חוף הים. הריהוט פשוט,
מאוד. אופיו מתאים לצווי הארכיטקטורה הפנימית המודרנית.

ליד שולחן־העץ, ביו אגרטלים ופסלונים־ המארחת הזוהרת!

פינת־המנוחה

יושבת דליה בשעת־דימדומים, כשהשמש
שוקעת באופק. פניה משתנות כשהיא
לישראל. כאן היא מפיגה את המתח היומיומי שלה.

ן ל הים

על הספה מתפרקת דליה מיום מעייף.
הקהל על החוף אינו מאפשר

בו היא מבלה כל רגע פנוי, בין סרט
לסרט, בו היא שוקטת ואוספת כוח.
הבית הוא רגיל בהחלט .״הוא מתוכנן
כך שיהיה מודרני ופונקציונאלי — ושיהיה
קל לנקות אותו,״ הסבירה דליה, השבוע.
יש בו סאלון רחב־מידות, המשולב בחדר־האוכל.
שולחן־קפה ענק ולבן שולט בכיפה.
גם הטפה היא רגילה בהחלט — אך נוחה.
מירפסת נהדרת נשקפת אל הים וממלאה
את החדר כולו שלווה. המיטבח המסודר
והנקי, שכל חפציו מסודרים לאורך הקירות,
הוא דוגמא של פונקציונאליות וסוב־טעם.

שיו שוו חדרי־מיטות קטנים מאם־
\4/שרים לדליה, לילדה ולסבתא לוינגוק

לה לצאת מן הבית, מבקש ממנה אוטוגרפים .״אני מסתגרת אצל
אמי כשאני באה לישראל,״ אומרת דליה .״מטרתי העיקרית: מנוחה.׳,

לגור בפרטיות — מבלי להיכנס האחד לתוך
העצבים של היתר.
יתר־על־כן: גם אחיה של דליה, הצנחן
יוסף לוינבוק, ואשתו — דליה לוינבוק
— נערת־ניסן של העולם הזה — גרים
במקום.
״אני מתבודדת פה, נשארת תמיד בבית,
כשאני בישראל,״ אומרת דליה .״היום, כשיצאתי
לנהריה, היה בהתחלה הכל בסדר.
אבל תוך־זמן קצר ניגשו שניים וביקשו
אוטוגראפים — ואז התחילה ההמולה וברחתי
לבית שלי.״

א יהיה זה ביתה היחיד או הסופי
< של דליה לביא בארץ.

הוא יוקדש, בעוד שנה, אך ורק לאמה
ולאחיה. דליה עצמה מתעתדת להקים לעצמה
חווילה, ליד ביתה של משפחת לוינבוק.
יהיה זה מיבנה מפואר — המשולב,
אומנם לבית הנוכחי .״אני אמלא אותו בריהוט
בסימון קאליפורני, עם המון כורסות
רחבות, אח, מוזאיקה על הקירות ובאר,״
חולמת דליה כשעיניה נוצצות.
״יהיה שם סאלון גדול, חדר־אוכל, חדר־הלבשה־ואיפור,
ספריה, חדר־מישחקים, דירה
לעוזרת — ושני חדרי־ילדים.״
לשני הילדים שדליה מקווה שיהיו לה
— על כך לא ענתה השחקנית. אולם עד
שיעמוד ארמונה, נדע על כך, אולי. הבנייה,
מכל מקום, תתחיל בינואר 1969

תמרורים
נחוג יום־הולדתו ה־ 47 של יהו
שפט הרככי, אלוף במילואים ולשעבר
ראש אגף המודיעין של צה״ל. הוא נולד
בחיפה, לאביו השופט צדקיהו הרכבי, וב־למדו
בבית־הספר הריאלי גילה נטייה למדעים
המדוייקים (מתימתיקה, פיסיקה, מדעי
הטבע) אך אחרי הגמר נרשם לאוניברסיטה
בפקולטה למדעי־הרוח דווקא. במיוחד התמחה
בהיסטוריה ובשפה הערבית, דבר שנועד
לשרת אותו היטב בבוא הזמן. במלחמת־העולם
השנייה שירת בצבא הבריטי, השתחרר
בדרגת סמל. מגעו המעשי הראשון
עם הבעייה הערבית בא אחרי קום המדינה,
כאשר צורף בדרגת רב־סרן למישלחת ישראל
שחתמה על הסכם שביתת־הנשק עם
מצרים ברודוס. הוא עבר מיספר פעמים את
הגבול לירדן, נפגש עם המלך עבדאללה.
גם אחרי שהשתחרר מצה״ל, המשיך להרצות
ולכתוב על בעיות העולם הערבי והמרחב
הערבי.

581ו £4ח 03־1־ 8 8 0

טיסן ; -ק רו ס ל ״
שעון האופנה ברוח הזמן
חבל שאין באפשרותנו להציג כאן את מלוא יופיו
של השעון — בשל חוסר הצבע בעתון.
גשו נא אל החנות — ותתפעלו ממראהו המרהיב של
החידוש האחרון של טיסו!״קרוסל״
רצועות אופנתיות וטבעות בית־השעון בשלל צבעים, הניתנות להחלפה בהתאם
לצבע הבגד ו״מצב הרוח״ .טיסו ״קרוסל״ — למדידת מהירות, לסימון־זמן
חנייה, לספירת פעימות הדופק, להשוואת הזמן במקומות שונים בעולם ובו׳.

ש יס ו קרוסל״ — השעון האנטי־שיגרתי *

נ^רו

בועוודוררע

ובינעלי העגבנ^ה ע1נ* י׳ ניונוו־נ
וזחודעו ניפדנוזים עבורכם קורסי יום וערב

1ננ2יבן ורו בזפורד העבוז**
או\קטדוטקה
ריהוט ועיצוב פניט
בל חייל ורויילת ם עוום ררים עויצטרפו
ללירוורים לקורפים, לעיל. ,בנזסלוני לירוו־די יום
ייובו במענרן בלבלה מל א ובזיכוי נסיעות
מטעםמ עו רי העבוזירז

1 4נננמץ ו1־ו הפ מד רו רג ה ט בנ אינו
.ס ר טו ט בטין ואזיריבלי
מוס מבי הבן ורם יתאבלו ב טד ט טי םלחטתד דו ת זו
* במובן ני עתםים הרוורעו קוו טי יום וערב:
גרעיכזה עוימועגירז־ ^בזרנוזיב^ים וכימתכן רמי-ם
ץ צילו ם מיבן צועי. צילום הסרטת
צי לו ם או פנ ה ופירסומת* צילו ם עיתונודנ
,מידור ו מיזוג אוויר י טלוויזי ה -ל מתרוילי מ ול מ תלן ד מי ם
ו עוזי 26 קו ר טי יום ו ערב במג מו תאה רו ה
₪4ש₪₪₪ש^ ^₪פ ר טי ם, פ רו םפק טי ם ו הר עו ם ה

הנו בלהה> 1£1ינובניו1
רמי טעורנימובטכן י , 31הלא בי ב7-4 1-8 ,

נחוג יום־ד,ולדתו ה־ 71 של הרב
יצחל! אבי־חצירה, הרב הראשי של
רמלה־לוד והאיזור, ונושא אחד השמות המפוארים
של יהדות צפון־אפריקה. סבו,
הרב יעקב אבו־חצי־רה,
קיים בעיירת
תפליאת שבמארוקו
חצר־רבנים מפורסמת,
ושם התגלה
לו אליהו הנביא שהורה
לו לעלות־לר־גל
לארץ־ישראל. בדרכו
ארצה נפטר
בעיירה דמאנהור שבמצרים,
נקבר שם,
וקיברו הפך מקום
קדוש ליהודים ולמוסלמים.
קריין רדאפי־חצירה

קאהיר הזמין באחד
משידוריו את הנכד מרמלה לבקר ליד
קבר סבו, ו״באבא חאחי״ כפי שהוא מכונה
מקווה ״שיבוא היום של השלום, שנוכל
הקבר ולחיות בלי בעיות,
להשתטח על
בעזרת השם.״

התדמית
ץ* כמית־״דודג׳״ ירוקה עצרה באחד
הלילות בכביש החוצה את שער־הגיא.
איש־גבה־קומה, עטור־זקן וחבוש־כיפה, יצא
מתוכה, כשהוא נתמך על־ידי מלווהו. השניים
ירדו מעל דרך־המלך והחלו לטפס על
הצוק הסילעי.
חשיבה גמורה שררה במקום. רוח לילית
שרקה בין צמרות עצי־היער שעל הגיבעה,
הניעה צללים מיסתוריים. לפתע נעצרו
השניים.
מולם, מתוך העצים, הגיחה דמות מופלאה,
ספק־רוח, ספק־אדם, כשהיא עוטה גלימה
לבנה .״עצור!״ קראה הדמות.
״מי אתה?״ שאל בקול רועד היהודי
גבר,־הקומה.
״אני אליהו הנביא,״ השיבה הדמות בקול
העולה מאוב .״באתי לבשר לך -בשורה
גדולה: אתה הנדיב, אתה החסיד, אתה
הצדיק, אתה הטהור — אתה תהיה מבשר
בואו של המלך המשיח. חזור לביתך
ותקע בשופר גדול, לבואו של המלך
המשיח — כי אתה האיש שנועד לכך.״
בהתרגשותו הגדולה מהבשורה שבישרו אליהו
הנביא בכבודו ובעצמו, לא היסס היהודי
שניבחר כשליח־הקודש למלא אחרי הוראותיו
האחרות של אליהו הנביא. בין העצות ה־

נחוג יום־הולדתו ה־ 80 של מורים
שכאליה, זמר־ר,מימיקה,ול הצרפתי שבי־לה
את 65 שנותיו
האחרונות על קרשי
הבמה. מגיל 14 היה
נאלץ לעבוד כדי לפרנס
את משפחתו
הענייה, ורק אחרי
בתאונת- שנפצע עבודה וחיפש תעסוקה
קלה, הגיע אל
ר,זימרה .״כשאני
עולה על הבמה עכשיו,״
סיפר ,״אני לא
מרגיש כבן .80 דק
כבן 50 עייף. באמש
ב א לי ה
צע ההצגה אני כבר
מרגיש כבן .40 ואם הקהל מקבל אותי יפה,
אני בן 30 בסוף הערב.״
נישאה. ענת חופי 20 בתו
של תת־אלוף יצחק חופי, לחבר קיבוץ אותו
הכירה בעת שירותה בנח״ל בעמק בית-
שאן, בטכס שהכנתו נשמרה בסוד — מטעמי
ביטחון. אל הקיבוץ, העומד מרחק עשרות
מטרים בלבד מגבול הלבנון, הגיעו
קצינים בכירים רבים של צה״ל, ובראשם
הרמטכ״ל חיים בר־לב. משטרה צבאית השתלטה
על השטח עוד משעות הצהריים, כדי
לודדא שאורחים בלתי־קרואים מעבר לגבול
לא ינסו לקלקל את השימחה למוזמנים הרבים.

יש א ו המשורר הצעיר מאיר
ויזלטיר ( )28 והסטודנטית (לספרות) אתי
שרף 22 היא לראשונה — הוא בפעם
השנייה. ויזלטיר התפרסם, בעת שהותו ב־חו״ל,
כאשר הקדיש לו מעריב מאמר ראשי
על עמוד, התוקף ברצינות את פיזמונו כשהרוסים
יבואו לתל־אביב; ובשנית — עת
פירסם, לפני חודש, מאמרו (בהארץ) אין
הפסדנו את המלחמה, בו טען כי מלחמת־ששודד,ימים
גרמה להידרדרות אינטלקטואלית
בישראל.

נישאה השחקנית הצרפתייה מידן
דימונג׳ו, לאיש־ר,קולנוע מארק־אטיין סיס־נון,
הידוע פחות בשל הישגיו בשטח זה
מאשר בשל העובדה שהוא בנו של ג׳ורג׳
סימנון, אחד מגדולי סיפרות־הבלשים העולמית,
שיצר את הדמות המופלאה של הבלש
פוארו,

ן -ן -ך ן מגור, ר׳ ישראל הלפרן. בשמו
הוציאו מהמיליונר הדתי עש|||

רות אלפי ל״י, מבלי שהרבי ידע על כך.
ערטילאיות, היתד, גם אחת פרוזאית ביותר:
מבשר בואו של המשיח נצטווה להניח על
אבן סמוכה צרור שטרות־כסף שהסתכם
בכמה רבבות ל״י.
היהודי, שהתכונן מראש לפגישה עם
אליהו הנביא בשער־הגיא, עשה כמצווה.
הוא השאיר את צרור־הבסף על אבן, חזר
למכוניתו ולביתו, כשהוא עליז ומאושר על
השליחות הגדולה שנפלה בחלקו.

״המופז יזז
ב אי ״
ך תרחשות זו אינה המצאה חולנית
| 1או מעשיה הלקוחה מאחת מאגדות־ה־חסידים.
היא
אירעה במציאות, לפני כשנה. בעוד
שקיימים עדיין ספיקות לגבי זהותו של
אליהו הנביא מאותה פגישה, אין שום
ספיקות לגבי האיש שהשאיר באותה פגישה
על הסלע בשער־הגיא כמה רבבות ל״י מכספו.

למחרת אותר, פגישה הוסיף אותו
איש ומילא את אשר ציווה עליו אליהו.
הוא יצא לחוצות הקהילה הקדושה בני-
ברק, כשבידו שופר, תקע בשופר והכריז:
,המשיח בא!״לא היה זה סתם אחד מליצני־העיר
או אברך־ישיבה רדוף־הזיות. האיש שנת־פתה
הוא לא פחות ולא יותר מאשר
ישראל שטרן, מיקירי בני־ברק ונכבדיה,
בעל טחנות־קמח ענקיות בתל־אביב ובעיר־

הפנטסטית שעלתה למידתו הרת׳ ונ ע מיליון לידות ישראליות
מגוריו — האיש היחיד בעיר הדתית לו
הודבק הכינוי :״המיליונר של בני־ברק.״
הפגישה עם אליהו הנביא בשער־הגיא
לא היתד, פגישה מיקרית. מסתבר שבמשך
תקופה ארוכה היה לישראל שטרן לוח־פגישות
גדוש עם רוחות קדושים ועם
מלאכים. כל הפגישות נערכו בשעות־חצות,
במקומות נידחים ומיסתוריים — כמו ה־איצטדיון
הרמת־גני, למשל.
בכל אותן פגישות בישרו מישלחות
מלאכי־השרת לשטרן את צדיקותו וטהרחו,
יעדו אותו למשימות נעלות וניפלאות.
אבל, כפי שמסתבר, חדרה החמדנות גם
לעולם הרוחות והרזים. כי בכל פגישה
נדרש שטרן לממן את קירוב בואו של
המשיח. ובימים טרופים אלה אפילו המשיח
לא מוכן לבוא בחינם. שטרן נאלץ, איפוא
להשאיר לרוחות סכומים המגיעים לרבבות

רחשיח

תוך תקופה של שנה אחת בערך הוציא
שטרן מהונו, בדרך זו, סכום של כ־300
אלף ל״י — אבל הסיפוק היה כולו שלו
והוא לא התלונן. כי בעוד שתחילה יעדו
אותו להיות מבשרו של המשיח, הנה
לבסוף שוכנע שטרן להאמין, כי המשיח
התגלגל בו עצמו — וכי הוא עצמו יביא
את הגאולה לעולם ולעם ישראל.
השבוע עסקה משטרת־ישראל בחקירה
נימרצת אחר זהותה של כנופיית־הנוכלים
ששיטתה בצורה פאנטסטית זו במיליונר
הדתי, הוציאה ממנו סכומים כה נכבדים
ללא — קבלות ומבלי להשאיר אחריה כל
עיקבות.

איגזפריח
ש 2־ פי גז גגג !
די להכין כיצד התחולל מעשה לא־יאמן
זה, בשנות ה־60׳ של המאה
העשרים, בלב־ליבה של תרבות מודרנית
ומתקדמת, יש לחזור כמה שנים אחורנית
ולהכיר את הרקע עליו צמח המעשה.

ישראל שטרן, יהודי נכבד בשנות ה־60׳
של חייו, עלה מהונגריה שם התגורר
בעיירה קטנה, כשהוא מביא עימו לארץ
את מיקצועו — טוחן. הוא לא היה מגדולי-
התורה וגם לא חסיד אלא איש־מעשה
נימרץ שהצליח להקים אימפריה של טחנות-
קמח.
מחנותיו הן מהגדולות בארץ. טחנת הקמח
הבני־ברקית שלו, דגן, מתנשאת בלב המרכז
התעשייתי, כמיבצר ענק ואדיר, החולש
על כל סביבותיו.
ארבע בנות היו לשטרן ובן אחד. את
הבנות השיא לאברכים כשרים, וכדי לא
להרחיקן מביתו בנה להן בית־מידות ל־תיפארת,
בצמוד לווילה שלו — ברחוב
יהודה הלוי שבבני־ברק. בנו של שטרן,
דויד שטרן, הפך לצדיק ידוע בקהילתו.
הוא הקים את חברת אהבת־חסד, שמשימתה
לעזור, לסייע ולהיטיב לנצרכים.
נידמה היה שמטרתו היחידה בחיים היא

רק לדאוג כיצד לחלק את הרווחה, בה
בירך אלוהים את משפחתו, בין העניים
והנזקקים.
אך מלבד זאת היה דויד עסוק גם בלימוד
רזי תורת־הניסתר והקבלה. משם
שאב את המיצווה המוזרה ביותר: מיצוות
תיקון־הברית.
לפי תורת־הקבלה מתעכבת הגאולה בגלל
פגם־הברית. סימן ברית־המילה, זכר לברית
בין אברהם לאלוהים, הוא לפי הקבלה אות
ברית־הקודש. אבל אפילו האדוקים ביותר
פוגמים ופוגעים במקום מקודש זה. מגע
ידיים, הוצאת זרע לבטלה, ביאות תכופות
מדי ואפילו הירהורי־עבירה יש בהם כדי
לטמא את הקדושה שבאות־הברית, לעקב
בכך את בוא־ד,גאולה.
כי כל טיפת־זרע שמוציא אדם לבטלה
יוצרת את הקליפות — רוחות־הטומאה
לפי הקבלה. כדי להתגבר על פגם זה, יש
לעשות את תיקון־הברית, להימנע מכל
מעשה שיש בו לפגום באות־ד,קדושה. זהו
פולחן שלם, שדויד שטרן היה אחד מנושאי-
דגלו בבני־ברק.
ברבות הימים הצטרף גם האב, ישראל
שטרן, לפולחן הניסתר בו עסק בנו.
ומעשה שהיה כך היה: באחד הימים חלתה
אחת מבנותיו והיה חשש שתתעוור. כל
מאמצי־הרופאים להציל את מאור־עיניה עלו
בתוהו. אז פנה שטרן, כמוצא אחרון, לרבי
משה דויד רוזנבאום, הרבי מקרצ׳ינוב
הידוע גם כרבי מרחובות. הרבי מקרצ׳ינוב
התפרסם כצדיק עושה־ניפלאות ומרפא־חולים
חסרי־תיקווה. כדי להתקבל אצלו ממתינים
המאמינים בו בשעריו, לפעמים גם שבוע
ימים.
הביא ישראל שטרן את בתו אל הרבי
מרחובות והנה נעשה נם. עיניה נרפאו
וסכנת־העיוורון חלפה. מאז הפך שטרן
לחסיד של הרבי מקרצ׳ינוב. הוא תרם
לו תרומה גדולה ומימן את בניית־ביתו
ברחובות. בעיקבות מעשה־ניסים זה אף
התחזקה אמונתו של שטרן וגם הוא החל
עוסק ברזים ובניסתר.

״הרבי ^זגגר״

שבנה המיליונר ישראל שטרן בלב בני־ברק. ליד הוילה, בבניין הדו־קומתי
שלידה, הכין שמרן דירות לארבע בנותיו, כדי שיגורו במחיצתו.
המיסתורין שאפף בית זח בשנה האחרונה נושא לאגדות רבות שפשטו בבני־ברק.

מ־ילפן

אחת מטחנות־הקמח הענקיות של שטרן, מהן צבר את הונו הרב.
טחנה זו, מחנת־הקמח דגן, מתנוססת כמיבצר אדיר באיזור התעשייתי
של בני־ברק. כאן הועסק נם רודל, ידיד הבן שהואשם על־ידי חתניו של שטרן בהונאה.

^ לא ששטרן היד. איש חולה. הוא
סבל ממחלת־הסכרת. כשגבר אחוז הסוכר
בדמו, היה נתון לפעמים במצבים
בהם מתערפלת דעתו עליו.
נראה שמצבו של שטרן התגלה לחבורה
של נוכלים. הם תיכננו את מזימתם ביסודיות
ובגאוניות ממש. ובמשך תקופה
ארוכה הכשירו את הקרקע להוצאת־כספו
של שטרן, בצורה שלא תגלה זהותם. כי
אותם נוכלים היו בקיאים בכל מעשיו
ומחשבותיו של שטרן.
כך, למשל, הביע שטרן בחוג משפחתו
יום אחו את מישאלתו כי החיטה שבאוניית־אונר״א,
עליה הודיעו העיתונים שעגנה כעבור בחופי־הארץ,תמסר לו לטחינה.
ימים מספר קיבל שטרן שיחת־טלפון. מן
הצד השני של הקו נשמע קול שהציג
את עצמו כרבי מגור, הרבי ישראל ד,לפרץ.
הקול הודיע לשטרן, כי מפי־ר,שכינה נודע
לו שעומדים למסור לטחנתו לטחינה אונייה
שלימה של קמח שהגיע לארץ.
אבל כדי לקבלאת העבודה, כך אמר
הקול, עליו לתרום תרומת־מיצווה, אותה
יניח במזומן במקום אלמוני.
מובן ששטרן — שנפעם כי הרבי מגור
גילה את מישאלת־ליבו — מיהר לעשות

הווילה

הטחנה

^ ך 1זהו דויד שטרן, בנו של המיל•
יונר, שהתמסר לעשיית צדקה,

ללימוד תורת הנסתר ולמצוות תיקון הברית.
דויד, הוא ידידו הקרוב של רודל, אותו
שיתף בסודות שלו ובסודותיו של אביו.
כמצווה. בפעם אחרת אף ניפגש פנים אל
פנים עם דמות שהוצגה בפניו כרבי מגור.
הדירים הגיעו לכך שכאשר השתכנע
שטרן כי הוא נועד להיות המשיח, פנה אל
הרב שלו, הרבי מרחובות, כדי שיכריז
עליו כמשיח. מובן שהרבי המפוכח שלחו
מעל פניו בגערה. מאז נותקו היחסים בין
החסיד לרבי.
אבל הפגישות המיסתוריות של אב־ה־משפחה
עם הרוחות, ותרומותיו האסטרונומיות,
לא נעלמו משאר בני־משפחתו.
אשתו, אחותו האלמנה הילדה סרברניק, חתניו
ובנותיו, גילו גם כי כספו של אביהם
נעלם. ככל שתרם יותר לקרב את בואר,משיח
קטנה הירושה שהיתר. צפוייה להם.
הם הבינו מייד שמישהו מהתל בשטרן
הזקן, החלו להתחקות אחר כנוסיית־ד,־
נוכלים.
גזנז ש פ חיוז

עו ב ה
ך* שדם נפל מייד על צעיר בשם יחי]
| אל מאיר רודל 33 שהתקרב בשנה
האחרונה קירבה רבה לישראל שטרן. רודל,
אברך ג׳ינג׳י פיקח וחד־לשון, בנם של
בעלי־מכולת בבני־ברק, הוא הסר־מיקצוע.
הוא מצטיין בכתיבה תמה ובנהגות. לאחרונה
הועסק כנהג, בישיבת אופקים בנגב.
שם גם נקשרו הקשרים ההדוקים הראשונים
בינו לבין דויד שטרן, בנו של ישראל,
שהיה אחד מעסקני־הישיבה.
לדברי רודל, הוא נפגש באחד הימים
— באקראי — עם שטרן האב, וזה שמע
מפיו את בעיותיו האישיות. לרודל, שהתחתן
לפני כשנה, נולדה בת והוא לא היה שבע־נחת
מעבודתו בישיבה — שדרשה ממנו
תעסוקה עד שעות־הלילה המאוחרות.
לדבריו, היה זה שטרן שהציע לו לבוא
ולעבוד עימו. בין השניים התקשרו יחסי-
ידידות־ואימון עמוקים. כי רודל נכנם עם
(המשך בעמוד )21

במדינה
ב אר־ שבע
סיבוכים בפיתוח
בבאר־שבע קיימת חברת־פיתוח המושיטה
זרועות רבות לעבר כלכלתה של בירת־הנגב
וחייה הציבוריים.
חברת הפיתוח שולטת על רכוש של
כארבעים מיליון לירות; מנהלת את התחבורה
העירונית, בעלת יותר מארבעים
אוטובוסים; היא בעלת השוק הבדווי ושוק־הירקות,
הנמצא בשלב־בנייה סופי —
ובכלל, ידה בכל ויד הכל בה.
שילוב ראוי־לשכח. כי בראש חברת־הפיתוח
של באר־שבע עומדת ועדת־מינהל
המורכבת משבעה חברים — שחמישה
מתוכם הם חברי מועצת־העיר*.
למרות זיהוי זה, הראוי לשבח, שבין
ניהול־העיד וניהול־הפיתוח, הצליחה חברת־הפיתוח
של באר־שבע לצבור גרעונות
רציניים ביותר. רציניים עד כדי־כו־ ,שחברי
מליאת מועצת־העיר תבעו, לא אחת, להקים
ועדת־ביקורת.
פדנסי־העיר לא הטו אוזן קשבת לתביעה
זו — עד שאותם חברי המליאה איימו
לפנות לבית־דין הגבוה לצדק, בצוו־על־תנאי.

הוקמה ועדת־ביקורת עירונית שמתפקידה
היה להעלות מימצאים על המתרחש
בחברת־הפיתוח של באר־שבע. לוועדת־ה־ביקורת
ניתנה שהות של שבועיים עד
להגשת הדו״ח שלה•
* יו״ר: דויד חופז, איש מפאי־לשעבר;
חברים: ישראל שילת, גח״ל; דויד חכם,
אחווה; סלאת חפאז ואברהם אפריק, מפ״ם;
אהרון ראובני, מזכיר־מפא״י לשעבר ו־עזריאל
רדו, מפד״ל.

החברים סירבו לחתום.

זה היה

לפני ארבעה חודשים.
בינתיים ניסחו חברי הוועדה את הדו״ח
שלהם. אנשים המקורבים מאוד לעניינים
יודעים לספר: דו״ח זה מכיל מימצאים
שליליים ביותר, המטילים צל כבד של אי־התאמה
וחוסר־כישרון על פרנסי־העיר.
מימצאים אלה ונוסח־הדו״ח החריף נראו
כחמורים מדי לחלק מחברי־הוועדה. תחת
לחץ כבד מצד סניף־מע״י וסניף־מפ״ם
בבאר־שבע, סירבו סאלח חפאז ואברהם
אסריק, אנשי־מפ״ם, וגם איש־מע״י ומזכיר־מפא״י
המקומי לשעבר, אהרון ראובני,
לסמוך את ידו על הדו״ח.
הסיבה: לדבריהם עשויים המימצאים ״לפגוע
ביוקרתם של האחראים על הנעשה
בחברת־הפיתוח׳׳.
וראש וראשונה — ביוקרתו של ראש־העיר,
אליהו נאווי, שהוא גם בתוקף-
תפקידו יו״ר מועצת־המנהלים של חברת-
פיתוח זו.
למבקר אין פנאי. נא״־י, שנתקל
במצב בלתי־אהוד לחלוטין, נקט בתכסיס
גאוני: הוא פנה, פשוט, למבקר המדינה,
ביקש ממנו לחקור את חברת־הפיתוח של
באר־שבע, תוך־כדי ״בדיקה שיגרתית״.
המניע לבקשה: דו״ח מבקרהמדינה
עשוי להיות מנוסח בצורה חריפה פחות
מן הדו״ח של חברי־ועדת־הביקורת המקומיים
— חלקם ממורמרים על המצב,
שהצליח לפלג את דיעותיהם של חברי
סניפי כל המפלגות המיוצגות בו.
אלא שאם קיווה נאווי לקבל אסמכתת־מיתון
מן המבקר, הוא התאכזב: השבוע
סיפרו חברי־מועצה על מכתב קצר וייבש,
אותו קיבל נאווי ממשרד מבקר־המדינה.
מכתב שהכיל הודעה פשוטה: משרד
מבקר המדינה אינו יכול להתפנות, כרגע,

לבירור הנעשה בחברת־הפיתוח של באר-
שבע, עטירח־הנכסים.

דיעות

השבטיס האבודים
י • הערבים הפלסטינים הם, ברובם המכריע,
שרידי עשרת השבטים שהתפזרו
לפני מאית בשנים.
• הישראלים חייבים להביא, איפוא,

מלחין אכילאה
קשדי־משפחח ממש
לאחיהם הפלסטינים את הטכנולוגיה והאמנות,
את הלשונות והמדעים של המערב.
• מצד שני, על הפלסטינים ללמד את

הישראלים איך לחיות ״בהתאם לחוקי־אבותינו
הקדומים״ .איך להתלבש ולאכול,
איך לחבוש כפייה ועקאל לראשם, איך
לחיות בהתאם לאפשרויות המקומיות.
ריעות אלו אינן דיעותיו של יהודי
מעדות־המיזרח — אלא דווקא אלו של
יוסף אבילאה ( )53 מוסיקאי וחבר תיז־מורת־חיפה,
שעלה ארצה מאוסטריה עוד
בשנת .1926
אביליאה, פאציפיסט מושבע וחסיד האהבה
בין שני עמי־הארץ, פירסם שורה
ארוכה של תזכירים — ביניהם אחד
שנשלח לא מכבר למלך חוסיין — בהם
הוא מבקש, לא תובע, את היהודים והפלסטינים
להקים ארץ אחת, עם ממשלה
אחת ובית־ניבחרים אחד ״בו לא יהיו
הבדלי מוצא, דת, גזע או מקור״.
צפא־הגנה מרחכי. כיוון שאבילאה
רואה עצמו כאיש מציאותי, ואינו מתעלם
מן ההווה העקוב־בדם, הוא רואה אפשרות
של שלב־מעבר: הקמת פדראציה המורכבת
משלוש מדינות: ישראל, שבירתה תהיה
תל־אביב; ירדן — שבירתה עמאן; ופלסטין־
שתקום, אשר בירתה תהיה שכם.
״ירושלים תשמש כבירה פדראלית של
שלוש המדינות״ מציע אביליאה.
על־אף היותו פאציפיסט, מבין אביליאה
שפדראציה כזו תהיה, אולי, בעלת־צבא:
״הממשלה הפדראלית של ישראל, פלסטין
וירדן תחליט אולי על הקמת צבא־הגנה
תחת פיקוד משותף״ הוא קובע — אם
כי אין הוא שש במיוחד לאפשרות זו.
שיקום כלכלי -לכולם. נוסף
לתזכיר לחוסיין, בו הציע את הקמתה של
הפדראציה, הציע גם לגונאר יארינג, בתזכיר
שנשלח למטה השליח של האו״ם
בקפריסין, לחתור לקראת פיתרון זה.
פעולות מדיניות עולות כסף ומוסיקאי

טיסות לאירופה
מז מינ ה ״ ע לי ת״ 100 חו ב בי קפה
לטיסה לשוויץ הלוך וחזור
גם אתה יכול לזכות בטיסה —
הסר 3תויות מקופסאות או צנצנות קפה נמס ״עלית״.
ציין על גב אחת התויות את סמך וכתובתך, וכן סם וכתובת
החנות בה קנית את הקפה. כתוב במספט קצר (בכל ספה
סהיא) — מדוע הנך מעדיף קפה נמס ״עלית״.
הכנס את 3התוויות למעטפה, ציין עליה ״עם עלית — טיול
לחו״ל״ ,וסלח לפי הכתובת: עלית בע״מ ת.ד ,9117 .תל־אביב.
הנך יכול לשלוח מספר בלתי מוגבל של מעטפות, ובלבד
שבכל מעטפה תהיינה 3תוויות (שבאחת מהן יצויינו הפרטים
הנזכרים לעיל).

תשתתפנה בהגרלה

רק התויות שתשלחנה עד 31 באוקטובר 1968
שתתקיים בחודש נובמבר .1968
100 המעטפות שתעלינה בגורל תזכינה את שולחיהן בכרטיס טיסה
לנסיעה קבוצתית לוד—ציריך (הלוך וחזור) ,כולל מם נסיעות.
כל זוכה יוכל לבחור את תאריכי הטיסה הנוחים לו במשך שנה אחת.

עלית מאחלת ו!ונה טובה ומבורנת

משתכר מעט. אף־על־פי־כן מוצא אביליאה
מניין לממן את פעולתו: פאציפיסט מ־ארצות־הברית
שלח פעם תרומה בת שלו־שת־אלפים
לירות ועוד שלושת־אלפים ו־חמש־מאות
לירות שוגרו על־ידי הכנר
יהודי מנוחין.
נוסף לכך ערך אביליאה טיור־הדצאות
באירופה, שהכניס לו כמה אלפים נוספים,
כולם קודש למיבצע־ההסברה שלו.
וכיצד מתכוון אביליאה למנוע תוקפנות
צבאית על הפדראציה ועל המדינה האחידה,
בשיקומו? ״אם אינך משתמש באלימות —
האלימות אינה פוגעת בך,״ קובע האידיאליסט
המושבע .״חוץ מזה — לאחר שתקום
רשות־השקייה מאוחדת לכל הארץ,
ושנפתור את בעיות הפליטים, העולים ו־הבדווים
— נתפנה לשיקומן הכלכלי של
יתר ארצות המרחב, כגון מצריים וסוריה.
״שיקום זה הוא אשר ימנע מלחמות.״

קוראים להם

האם אתה מכיר אותם?
האם שמעת אותם?

נוער

7המופלאים

צעירי העיירה יבנה, על אם הדרך
לאשדוד, מטיילים בשדרת ״הלוך ושוב״

הם התחילו להופיע לפני שנתיים. מספר האמרגן ז׳ראר
קמינסקי, שיחד עם המתופף עוזי,בריאנג׳ו הקים את הלהקה :
״בהתחלה ניגנתי גם אני, אחר-כך פרשתי כדי להכניס אחד
טוב ממני. זה דויד רג׳יאן. גנבתי אותו מלהקה אחרת.״
זוהי הלהקה הראשונה שחדרה למיצעד הפיזמונים הזרים,
ועומדת להוציא בקרוב את תקליטה השני. הראשון מימין,
בתמונה, זה עם הרגל באוויר, זה עוזי פוקס. ברור מה הוא
עושה. השני הוא צבי פיק, צבר, נגן אורגן — ובוגר אקדמיה
למוסיקה. לידו זח בואאנג׳ו המתופף. הוא מנגן על שישה־שבעה
כלים, וגם כן בוגר בית־ספר למוסיקה. דויד רג׳ואן, נגן
באס גיטארה, הוא בן 17 וכבר ״אליל״ .האחרון הוא אילן
דודמן, גיטרה מובילה, יליד הארץ המשגע את החברה בחולון.

הם הלהקה הראשונה שהוצעה על-ידי קוראים ומעריצים
כמשתתפת בתחרות לבחירת להקת־הקצב הטובה ביותר בארץ
מעדנת

ה 111ל 0הוה מזמינה 01 אותו״והשתתף במינצע של הדוד הצעיר

מורד דמארי
״הנוער רוצה לחיותו״
המקומית, חוזים בסרטי נזצ׳יסטה, משחקים
ביליארד וחלומם הגדול — דיסקוטק מקומי.
אורח־חיים זה לא היה משתנה, כנראה,
עד אחרית הימים, לולא שבו הביתה
מהצבא שלום דמארי ( )22 וששת חבריו.
013 חרקים. כצעד ראשון ויסודי
ערכו הצעירים סקר של בעיות העיירה.
המימצאים שנתקבלו הוכיחו שהעיירה זקוקה
ממש להצלה.
״התברר לנו שרוב מורי בתי־הספר מלמדים
ללא הסמכה, ובבית־ספר אחד לומדים התלמידים
בשיטה מהפכנית — ללא ספרים.
״במרפאה המקומית, העולה על גדותיה,
מחליף החובש את הרופא. המזבלה בחולות
מדיפה ניחוחות לבתי־התושבים.
״חנויות מאולתרות מוקמות בכל פינה
ללא רשיון, והרחוב הראשי הפך למיקשת
אבטיחים,״ סיכם אחד מעורכי הסקר.
״וכשיצא כבר פעם מנהל מחלקת־ה־תברואה
לבדוק את התלונות על העדר־הנקיון
בחנויות־המכולת, מצא את כנם־
החרקים הגדול ביותר בחנותו של חבר־המועצה
המקומית — שאיים עליו בפיטורים
אם לא יסתום את פיו.״
רעב וצמא. טוענים הצעירים, שזכו
לתואר ״שבעת המופלאים״ :הפעם היחידה
בה גילתה המועצה המקומית חריצות היתד.
לפני כחודש ימים, כאשר ניסתה להכשיל
הצעת משרדי־הממשלה להקים מרכז־ספורט
— בהשקעה של יותר ממליון לירות.
״אם מרכדספורט, אז רק בלי בריכת־שחייה,״
הודיעו ראשי המועצה המפד״לית.״
בריכה תפגע ברגשות התושבים הדתיים.״
הצעירים לא נרתעו, אילצו את המועצה
להתכנס לדיון חוזר, בו השתתפו רק
ארבעה מתוך תשעה חברים .״עד שעה
מאוחרת ניהלו ויכוח צרחני על נוהל,״
סיפר אחד הנוכחים בישיבה .״ואז קם
לפתע ראש־המועצה, שלמה מלכה, והכריז
שהוא רעב וצמא והולך לאכול. והלך.״
במחאה ערכו הצעירים הפגנה ברשיון
המשטרה. הם הופצצו במטר כרוזים־נגדיים.
״יבנה זה לא צרפת!״ נכתב באחד הכרוזים
״תנו לחיות בשקט!״
השבוע התכנסו הצעירים, החליטו כי
שקט הוא רפש, התכוננו למאבק ממושך.

ס תיבחר תזמורת־הקצב הטובה ביותר
1יוענק לה

גי ס שז 1יני רז ה!
מלא את השאלון הזה ושלח אותו

פסטיבל הקצב הישראלי

למערכת ״העולם הזה״

פסטיבלשרביטהזהב • 1968

ת. ד 136 .תל־אביב

עבור

פסטיבל
הקצב אני חושב שלהקת

מתוך התזמורות הפופולאריות
ביותר שיוצעו על ידך יבחרו
ה ת זמ ורות
ע שר
שישתתפז בפסטיבל הקצב

היא תזמורת הקצב הטובה ביותר ז -בארץ

איזו להקה תהיה הפופולארית ביותר מבין אלה שיוצעו כשבוע הבא?
העולם הזה 1621

אנשים סוס ושמו דיין
חובב־ארכיאולוגיה נוסף התגלה השבוע

בדמותו של ראש עיריית־ירושלים תדי
קוללן. תדי רכש השבוע מטבע עתיק
ונדיר, שילם עבורו את הסכום הגדול של
18 אלף ל׳׳י. האיש שגילה את דבר העיסקה
בשמץ של קינאה היה שר־הביטחון, משה
דיין, שציין :״תדי עשה עסק מצויין.״ #
במיסגרת מסע־ההתעוררות שהוא עורך בין
חיילי־צה״ל לקראת החגים, הגיע הרב הראשי
של צה״ל, האלון! שלמה גורן,
גם למוצבים שבתעלת סואץ. בפורט־תאופיק,
שבתעלת־סואץ, גרם הרב לבהלה בקרב
חיילי הצבא המצרי, שצפו בביקורו מהגדה
שממול. הוא עלה על מוצב־תצפית ותקע
שם בשופר, למרות שהחג טרם החל. עתה
חוששים החיילים במקום מפעולת־תגמול
של המצרים בצורת הרעשת־תיזמורות נגדית•
• מסע־שיכנוע מסוג אחר ערך מזכיר
העבודה, פנחס ספיר. לפני שזכה בניצחון
במרכז־המפלגה בהצבעה על ועידה׳
מוסכמת, הסתובב ספיר בסניפים, שיכנע את
הצירים להצביע בעד ועידה מוסכמת ונגד
ועידה ניבחרת. בראשון־לציון הפעיל כפיר
נימוקים משכנעים מאוד נגד מתן השילטון
אבי ואסהר עופרים
בידי הצעירים. סיפר ספיר :״היה לי דובר
לפי צו־האופנה —! וביחד
במשרד־האוצר שהוא בן 21 וזהו תפקיד
החשוב אפילו יותר מדובר־המפלגה. אמרתי
כי ביטויים כמו ״נא לא להפריע לי, אני טלוויזיה המערב־גרמנית כשהיא מראיינת
לו: אתה תהיה אומלל. בן 40 תהיה ראש־אישים
שונים כמו השגריר הישראלי יא ר
ממשלה ותגמור. אז יחיו כבר 90 שנה — שרוי במצב אופקי רוגע,״ או ״מד, אוכל
לעשות למענך, גברי הרך?״ הומצאו על* תור כן״נתן, השחקן הישראלי שמואר
כך שמה תעשה אחר־כך אם
יחליט ידי חיים כר*לכ, כיום הרמטכ״ל של רודנסקי וראש עיריית ברלין, שיץ.
אסי דיין לוותר על הקאריירה הקולנועית
נראה שלאחר הופעה זו מצאה חן מירד,
שלו, הנימצאת עתה בתחילתה, הוא עשוי צה׳׳ל.
בעיני צלמי־הטלוויזיה הגרמנים, והם נתנו
להצליח ככדורגלן מעולה. זאת התברר
לה את תפקיד המתורגמנית בראיון טלוויזבביקורו
האחרון של אסי בלונדון. הכדורגלן מתרגמת יוני של העיתונות עם השחקן האמריקאי
הידוע, ג׳ימי גרייבס מקבוצת טוטנהם,
סמי דייבים. סמי דיבר אנגלית ומירר,
ראה את אסי משתעשע בכדור בשעת אימון, ושמה אברך
תירגמה את דבריו לגרמנית. בין השאר
ניבא לו עתיד מזהיר ככדורגלן. אסי סיפר,
אמר הזמר הכושי־יהודי שחבל כי אנשים
הד״ר אורי שפריר, מי שעמד בראש
לעומת זאת, כי בעת שהותו באוסטריה,
דחה שם הצעה להצטרף לקבוצת־כדורגל של המחלקה לחקר מדעי החלל באוניברסיטת כמו מרתין לותר קינג ו טי ב קנדי,
קיפחו את חייהם בצורה כה טראגית. מירר,
חובבים. י • דיין אחר שהתפרסם לאחרונה תל־אביב, פרש מתפקידו לאחר שהאוניבר־תירגמה
את דבריו בצורה שגרמה לצחוק
באנגליה הוא דווקא סוס שזכה במפתיע סיטר, סירבה להעניק לו פרופסורה. שפריר
כללי. היא אמרה: מר דייביס סבור שחבל
במירוץ־הסוסים שנערך בגודוור שבבריטניה. הוא המדען הישראלי שקופסות־המחקר שלן
שמרתין לותר נרצח. העיתונאים הבינו
מסתבר כי הסום שייך לבת־משפחת־רוט־ הוצמדו לחלליות האמריקאיות שהוטסו לשילד,
אוולין דה־רוטשילד, שקראה חלל בשנים האחרונות, כדי לאסוף שם מדבריה שדייביס מתייחס לרפורמאטור הדתי
נתונים למחקרו אודות האבק הקוסמי. לאחר הגרמני המפורסם הקריין הראשי של
לסוסה על שמו של שר־הביטחון הישראלי.
#חיים גורי גילה השבוע את מקורן ששפריר טען כי בארצות־הברית היו מעני אולפני קול-ישראל בתל־אביב, משה טי
מור, ערך השבוע מתיחה לחבריו בתחנה.
של כמה מטבעות־לשון שהיו נפוצים בין קים לו מזמן דרגת פרופסורה, נתנה לו
לוחמי־הפלמ׳׳ח במלחמת־העצמאות• מסתבר האוניברסיטה התל־אביבית את האפשרות בעת שידור התוכנית האחרונה של חיוג
ישיר, טילפן טימור למערכת, הציג את
לצאת ולהוכיח זאת שם. כך איבדה ישראל,
עצמו בשם הבדוי עזרא אגמון מרמת־גן,
לפחות באופן זמני, את אחד מחוקרי־החלל
ושאל את דעת הצוות המשיב על כדאיות
החשובים שלה הרכילאית הישראלית
חידוש עונש־המוות בישראל. כדי למנוע את
מירח אכרר, שנעלמה לאחרונה מהנוף
זיהויו שינה טימור את קולו וניצל לשם כך
התל־אביבי, התגלתה החודש במפתיע באת
הכושר שפיתח לעצמו בחקיינות, בכדי
טלוויזיה הגרמנית. מירה, שערכה ביקור
להציג מיבטא עיראקי. לרוע־המזל התבלבל
בעיר מולדתה הגרמנית קיל, הופיעה ב

ש אוי ה לוקח
לאשה
חיה

יהושע כאריה
האח ירש את אחיו —
כשהתחתן בלונדון אחד מחברי להקת-
החיפושיות -ירד אבל כבד על קהל־המעריצות
שלהם.
השבוע, כשהתחתן בתל־אביב אחד מחברי-
להקת־האריות, יהושע אלגרנטי 23 לקח
באשה את חיה זמל 19 ירד אבל כבד
לא פחות על קהל בנות דור־הקצב הישראלי
המעריצות את יהושע .״הוא אריה ממש,״
הן טוענות.
יהושע, נמוך־הקומה והשרירי להפליא,
הוא הזמר ומנגן בגיטארה חשמלית. את
אשתו הכיר בצורה משונה ביותר: לפני

באמצע ושינה את המיבטא לייקי, זוהה מיד
על־ידי חבריו, עורכי־התוכנית # .איש קול־ישראל
אחר, יעקב אחימאיר, הבין לא
מכבר תוכנית שנגנזה. היה זה שער, שהיה
קיים חשש לחייו של נשיא ארצות־הברית
לשעבר, דדוייט אייזנהאואר. אחימאיר
הכין תכנית לזכרו של אייק עבור המגזין
היום הזה. כאשר התברר שההספד הוכן
מוקדם מדי, הוכנס הסרט המוקלט למעטפה
עליה נכתב :״לפתוח רק לאחר המוות.
בפקודה: יעקב אחימאיר, השריף של ווא-
שינגטון.״

עיסק> דיסקוטקזס רפי שאולי, בעלה של מאגדי דיים•
דייכיס ובעל הדיסקוטקים, נראה לאח
רונה
בחברת צעירות בגיל הגימנסיה, כשהוא
מקדיש להן את אותה תשומת־הלב
שהקדיש בעבר לנערות־הזוהר המפורסמות
של תל־אביב. הסיבה: לאחר שפתח לאחרונה
שוב דיסקוטק לנוער, מיני נזאנדי ברחוב
הירקון, המיועד בעיקר לנוער הגימנסיות,
טורח רפי במתן תשומת־לב אישית ללקוחותיו
הפוטנציאליים # .לרגע היה חשש
כי השנה החדשה תכנם להיסטוריה בלי
הדיסקוטק של משה ינוקא. ערב־החג
היו חילוקי־דיעות בין רב־סרן הצנחנים
לשעבר לבין שותפיו וינוקא כבר החל
בתוכניותיו לעתיד בלי הדיסקוטק, תיכנן
גם מסיבה אצל נזאנד״ס. אבל ברגע האחרון
התחרט ינוקא, ובשלב זה עדיין
ממשיך לנהל את הדיסקוטק שלו # .ביקור
חטוף ערך השבוע בארץ במאי־הקולנוע
הצרפתי פרנסוא (אמריקה הסהרה)
רייכנכאך. המארחת שלו בחיי־הלילד. של
אורח אחר
תל־אביב היתה דליה לגיא.
בישראל הוא קריין־החדשות הפופולארי של
הטלוויזיה האמריקאית גיל כיוטל. כאשר
התארח השבוע בדיסקוטק פרדריקה בתל־אביב
ניכנס לוויכוח לוהט עם הסופר
עידוא כן״גריון. המעניין בוויכוח היה
שדווקא ביל האמריקאי היה נגד המלחמה
בווייאט־נאם ואילו עידוא צידד בהמשך-
מלחמתם של האמריקאים שם, דבר אותו
פסל ביל בזילזול אורחים אחרים לראש-
השנה הם בני הצמד אכרהם ואסתר
עופרים. השניים הגיעו לחופשת־מולדת
יחד עם אמרגנם, עדי סמל, מתאכסנים
במלון הילטון בתל־אביב ומהווים בכך
הכחשה לכל השמועות על גירושיהם. אגב,
אברהם התפרסם לאחרונה באנגליה כדוגמה
חייה של צעיר הלבוש לפי האופנה האחרונה,
הצטלם במעילי־פרוזה ובבגדים פרחוניים
בגדולי העיתונים של אירופה# .
סיפור השבוע שייך לקריין הטלוויזיה דן
כירון. לא מכבר שהד, דן במסיבה חיפאית,
התעכב שם עד שעה מאוחרת. כשפוזרה
המסיבה לא היה לו מקום לישון. אחת
האורחות ריחמה עליו והזמינה אותו לישון
בסאלון של דירת־הרווקות שלה. הגיעו
השניים לדירה ובעלת״הבית ניכנסה לאמבטיה.
כשיצאה משם הופתעה לראות
שדן איננו בספה שערכה עבורו בסאלון.
תחת זאת מצאה אותו במיטתה .״יש כאן
אי־הבנד״״ הסבירה לו ,״הזמנתי אותך רק
לישון בדירתי.״ ״מה, לא מוכרחים?״ קפץ
דן בשאגת־שימחה מהמיטה של בעלת־הבית
— והלך לישון בסאלון.

חמש שנים יצא עימד. אחיו הצעיר, חיים:,
אף הוא אחד מהאריות. אחרי שבועיים
הפסיק חיים את חברותו עם חיה, והיא
היתד, נשכחת ממשפחת־האריות אילמלא
יום בהיר אחד, עת שנסע האריה יהושע
לשפת־הים צדה עינו נערה יפה ובלונדינית.
הוא אסף אותה במכוניתו ומאז היא לא
יצאה ממנה.
ארבע שנים הם יצאו יחד, עד לרגע
בו השיגו האריות חוזה להופיע בלונדון
למשך שנה. אז סירבה להיפרד לשנה
מיהושע ולכן הוחלט שהשניים יתחתנו.
השבוע הם עשו זאת באולמי־ויצו, דווקא,
בחוג מצומצם של להקות־הצמרת, אמרגנים
וקרובי־מישפחה. השניים נסעו לירח־דבש
לנהריה, שם קיבלה חיה מכתב, בו נודע
לה שעברה בהצלחה את בחינות־הבגרות.
הם חזרו לתל־אביב — ישר לזרועותיה
של מסיבה, שנערכה לכבודם בסיני־מאנדי׳ס.
הפעם חסדו כמה מן המעריצות הקבועות
של הלהקה :״הן באבל בגלל יהושע,״
הסבירו חבריו השואגים. אך בכל זאת היו
במועדון הרבה מעריצים, שהשתוללו לצלילי-
הקצב הסוער של האריות — מהם יפרד
קהל חובבי־הקצב הישראלי בעוד שבועיים,
כשיצאו למסע ההופעות האנגלי שלהם.

יהושע וחיה כחופה וכמסיכת החכרה

— והירידה נסעה ללונדון כאשח

(המשך מעמוד )17
האב והבן בסוד הניסתר, בסוד תיקון־
הברית.
מה שעורר את חשד־המשפחה הייתה
העובדה שלפתע החל רודל מעלה את רמת־חייו.
הוא רכש מכונית פג׳ו חדשה וקנה
דירה מרווחת — הכל תוך תקופה קצרה.
לא הייתה שום הוכחה כי לרודל יש
יד במעשי־התעתועים שנעשו סביב ישראל
שטרן.
אף־על־פי־כן דרשו חתניו ובנותיו של
שטרן: או רודל או אנחנו. הם תבעו משטרן
לסלק את האברך הצעיר מחסותו.
שטרן סירב, בחר ברודל והעדיף אותו
על כל פני משפחתו. הדברים הגיעו עד
לידי כך שכל משפחתו נטשה אותו ו־התנכרה
אליו.
אפילו אשתו עזבה אותו. באחד הימים
לקתה בהתקפת־לב. שטרן הוזעק לבוא
אליה אבל סירב :״יש לה ביתד אמר,
״אם היא רוצה אותי, שתחזור הביתה.״
יום אחד לפני כחודשיים, עלתה כמות־

ועוד זוג אחד שהולך לחופה. הם נופי
לים במו זבובים, בעונת החגים.
הוא — סבי דור שעד לא״נוזמן היה
דון־ז׳ואן תורן של הדיסקוטקים. היא —
חברתו הקבועה מאירה, שקראו לה
גם לפני החתונה, מבית־אביה, בשם

דור.

הפעם אפילו אני מצטערת שו^וא יצא
מן המחזור.
מאירה היא אדריכלית נאה מאוד,
גבוהה מאוד ושקטה מאוד. היתה פעם
משקיעה שקטה בדיסקוטק ״א״פרופו״,
בזמן שאיקא ישראלי עוד ניהל
אותו.
סבי ומאירה לא חגגו בצורה הפגנתית.
השבוע פשוט הודיעו לידידיהם, יום
אחד, במפתיע :״היום אנחנו מתחת״
נים ונסעו לרבנות בחיפה, שם גרים
הוריהם. בלילה כבר אפשר היה לראות
אותם רוקדים, צמודים מאוד, בדיסקוטק
של פרדריקה.
בסוף הלילה הלכו לעשות ירח-דבש
בדירה בה הם חיים מזה שנתיים ביחד.

מאירה

המולד
בכיפה

הוגו ג חינ ה

| ד | ן 1ך * ך | ישראל שטרן, יוצא מביתו
| . 1 1 11 עם בוקר, לעבודת. שמרן
ידוע כאיש המוכן לקבל דעת הסובבים אותו.

אתם בדיזנגוף בטח לא תאמינו — אבל
גם בחיפה יש חוג נוצץ ואפילו חיי־לילה.
עובדה: אהוד מנדלכליט חי שם.
אהוד (״היפה״) הוא אדריכל. וחתיך.
ועשיר. ובעל מכונית־ספורם, שהיא בדרך
כלל מלאת בחתיכות.
עד לפני זמן־מה, לאחרונה היתה המכונית
מלאה בחתיכה אחת וקבועה בלבד: ניכה
סגל, בוגרת הסמינאר למורות הכי קרוב.

הסוכר בדמו של שטרן והיה צורך לאשפזו
במוסד לחולי־נפש. אולם לפני שנלקח
למוסד, השאיר שטרן צוואה, לפיה הוא
מוריש את כל הונו לרודל ולבנו דויד.
הדבר חרה היטב למשפחה. הם גייסו
חוקרים שינסו לאתר את אלה שהוציאו
מאביהם כספים במירמה. אבל החוקרים
היו חסרי־אונים: לא היו בידיהם הוכחות
של ממש.
את ההוכחות שהצליחו לצבור בכל זאת,
מסרו למשטרה. אחותו של שטרן, בנותיו
וגיסיו, מסרו עדות למיחלק הרמאויות,
גוללו את כל סיפור־הפלאים הדימיוני של
אביהם, האשימו את רודל בכך שהוא יזם
ותיכנן הכל.
כך, בין השאר, סיפרה לחוקרים רותי
גליק, בתו של שטרן, כי לפי מיטב ידיעתה
היה פעם רודל שחקן, השאיל תלבושות ד
איפור מתיאטרון גיורא גודיק כדי לחפש
את אחד מרעיו בדמויותיהם של אליהו
הנביא או הרבי מגור.
כן טענו כי מאחורי רודל ניצבת אישיות
ציבורית דתית ידועה, שכבר התפרסמה
ונתפסה בעבר במעשי־מירמה.

אהוד

סבי

סטודנטית ל
מרי
פאול היא
משפטים באחת האוניברסיטאות
בארץ. חוץ מזה, היא עובדת לפרנסתה
כנערת-גוגו — ונהנית
מזה.
יש אומרים שעיסוקיה המשפטיים
הם שמביאים לה הצלחה
רצינית עם המין הזכרי — ואולי
היא נעזרת בכך בהופעתה המחוטבת
ובריקודיה הבלתי-מאופ-
קים.
איך שלא יהיה: הדבר גרם
לכך שהסטודנט הירושלמי אבי
ברדוגו, המוציא לאור את ביט-
און־הסטודנטים ״דווקא״ ,יתאהב
במרי. והאהבה שלטה בכיפה
בחוגי-״טעמון״ בירושלים — עד
ליום בו ביקר בבירת-הקודש רבי
אחד גדול.
לרבי האמריקאי הזה קוראים
שלמה קרליבך, והוא ידוע ברבים
בתור ״הרבי המזמר״ .הוא
עורך הפגנות-אמנות דתיות, שר
פרקי-חזנות כשהוא מלווה את
עצמו בגיטארה ובכלל, מתנהג

כאילו היה סתם איש-בוהימר
אחד.
אולי משום כך מצא חן בעי
ניה של מרי. הם שוחחו על כול
קפה ב״טעמון״ ,ואחר-כך נפרדו
— כי אבי היה בסביבה ולטש
בידידתו עיניים זועמות.
שהפכו לזועמות הרבה יותר
למחרת, עת ביקר אצל חברתו
כי בחדרה של הנערה, בפינוי
מוזנחת של החדר ולא-הרחק מן
המיטה, מצא החתיך הבלונד
ותכול-העיניים — כיפה סרוגר
קטנה ומהודרת.

חאח( ט! ש..
• מסיבת־חשיש נערכה השבוע בתו
אביב, בהשתתפות טוראי שאנזיד
חשוב באחר העיתונים, שחקנירדקוק
נוע ישראלית ידועה, ו ש תי דסכיוו
מקומיות אשר שהן, עך ל א־ מזנן ן, בפארי(
• פרקליט מפורסם מאוד ונשוי מא
נראה, לאחרונה, בגזה ובצפוך האו£ן נ
דוגמנית־עירום?

__ $רגרד
הכחייש \זברכל ההוכחות הממשיות היו, כב־יכול,
בידיה של הילדה סרברניק,
אחותו של שטרן. היא טענה כי מסרה
אלף ל״י בצ׳קים לרודל, וכי היא חושדת
כי העבירם לכיסו הפרטי.
כאן נאלצה המשטרה להתערב, עצרה את
רודל, הביאה אותו בפני השופטת הדסה
בן־עיתו. רודל הכחיש, כמובן, את כל
האשמות שיוחסו לו. כשהובא להארכת־מעצרו,
הצליח לשכנע את השופטת כי המשטרה
לא עשתה דבר כדי לוודא שאומנם
העביר הלאה את הכסף שקיבל.
בפקודת השופטת נאלצה המשטרה לבדוק
את טענותיו של רודל. אז התברר כי אומנם
העביר את הצ׳קים לרבנית לנדא, אשתו של
הרב הראשי בבני־ברק ; לישיבת ביאלה;
לשני חתנים מאופקים! ולניצרך מבני־ברק.
רודל שוחרר בערבות, התחייב להתייצב
במשטרה כל אימת שיוזמן לחקירה. תעלומת
הכנופייה שהוציאה כ־ 300 אלף ל״י מהמיליונר
הבני־ברקי כדי להפכו למשיח —
נשארה סתומה.
ניכה השבוע נאנחו כמה בנות על הכרמל, כש־ניבה
ואהוד היפה ניכנסו לחופה ולקידושין,
כמו סתם בורגנים שהם באמת. וכיוון
שהחתונה היתה צנועה ובחוג המשפחה,
ערכו להם ידידיהם החיפאים והתל־אביביים
מסיבה נוצצת כדת וכדין.
היה רעש, היה משקה, היה אוכל, היו
צביטות בישבני־הגברות המכובדות.
חוץ מזה היו שם עורך־רודין אוריאל
^^23 והמדענית ה*
לוין, השדרן
צעירה סגנית־מלכת־היופי־לשעבר, מידה
אכן־חן, והעיתונאי דויד זוהר.
והיו שם המון אדריכלים כמובן. בין אלה
שאני מכירה אישית: ד״ר מיכאל קורט
ודן יזרעאלי, שגילה שהוא יודע לבלות
בלא פחות רעש מפשוטי־העם.
עם תום המסיבה יצא הזוג הצעיר —
כסו שעושים כימעט כל הזוגות האכס־קלוסיביים
לירח־דבש בלונדון הסוערת.

ה 1 1 1 1 1אני מקנאה בחברי־המערכת שלי, שמפרסמים מדי פ

111 ^ 11111 1 1 1 1 /1 1 1תמונת־השבוע עם חדשות אמיתיות. או נם אני לדזלט
ללכת בדרך זו. תמונת־השבוע של ערב יום־הכיפורים היא זו של שמעון עדן, בט
הבארים הישראלי מברלין, שהפן לאחרונה שחקן־קולנוע הוליבודי. בין הסרטה לוזסרו
הוא מבלה. אגב: שמעון מקבל עבור תפקיד בסרט אמריקאי כעשרים אלף לירות ישראלי!

.1יוליסט (אנגליה)

ך* שנה שעברה, על כל קללותיה —
| 1נגמרה. השנה הבאה, כמו כל השנים
הבאות, תהיה מלאודברכות. ויש סיבה
טובה לכו: בשנה הבאה תפעל הטלוויזיה
בארץ ואנשים שלא ירצו לראות סרטים
רעים בקולנוע יוכלו לראות אותם בטלוויזיה
בבית ויחסכו לעצמם, באותה הזדמנות,
את העינוי הנורא של סירטי־הפרסומת ו־השקופיות
למיניהם; את צריחותיהם של
הפירחחים; את הכיסאות החורקים; ואת
הבקבוקים המתגלגלים ברעש לאורך אולם
הקולנוע.
הקולנוע יצטרך להתחרות בטלוויזיה —
ושום ממשלה ושום הורדת־מיסים לא תוכל
לעשות את זה למענו. וכבר אפשר לראות
את גן־העדן הצפוי לצופה: אולמות לסרטים
טובים, בנוסח קולנוע פאריז, יועמדו
בכל פינת־רחוב וצדיקים עם עטרותיהם
לראשיהם ישבו בכורסאות רכות. בדממה
עמוקה ייהנו עוד ועוד מפליני, מאנטוניוני,
מקארל דראייר מבונואל מקוראסאווה ומי
גודאר. כולם, כולם יגיעו לתל־אביב ויביאו
אושר ותרבות לארץ.
אבל צריך לחזור לאדמה — אל פירטי
השניה שעברה; ואפשר גם לרדת עוד יותר

.2למות במאדריד (צרפת)

למטה — כדי להגיע אל הסרט הישראלי
של השנה שעברה.

רודפי־בצע

שחקן

הש גה

שחקנית

השגה

רוד שטייגר

אליזבת הרטמן

״חמש נשיקות חנק״

״אתה כבר ילד גדול״

מאים כימעט ולא עשו סרטים ב־
^ שנה שעברה. את הסרטים שראינו עשו
בעיקר רודפי־בצע, שבחלקם הגדול רצו
להרוויח מתאוות המלחמה של הקהל הישרי•
אלי ועשו לו זוועות כמו המטרה טירן;
סרט שאפשר למצוא דומה לו רק בסרטים.
גרמניים מסוג המצלצל המיסתורי,
אמנות המהווה לא רק עלבון אלא השפלה
לשכל האנושי. מחדשת את השאלה ״מה;
מותר האדם מן הבהמה.״
עשו גם סרט רופס כמו האם רול-
אביב בוערת, שהיו לו הרבה גוזמים
להיות סרט לא רע, לולא נעשה במהירות
מסחררת, כדי להשיג מהר, לפני כל סרט
אחר, את כיסו של הישראלי. עשו גם את
הסיירים. ובראש כל אלה צעד הסרט
הממלכתי ששת הימים — שהראה את
המלחמה האנושית של יוני כמלחמת־טאג־קים,
המודרכת על־ידי מפקדים, מול מפות
גדולות ומעשממות. כאילו שבמלחמה הזאת

רט הרע תשכ״ח * הסר

.3אשה נשואה (צרפת)

לא לחמו חיילים, בחורים, קצינים, כאילו
שלא השתתפו בה בכלל ערבים, כאילו
שאנשים לא נהרגו.
בסרט נראתה המלחמה הזאת כמלחמה
של רובוטים, בתור רעש של תותחים,
מנוהלת מתוך הקלוז־אפ של אשכול.
והרי אפשר לעשות סירטי־מלחמה דוקו־מנסרים
וגם אנושיים, ראינו את זה השנה
בלמות במדריד, פירטו המזעזע של
פרדריק רוסיף. מה יש, במלחמת ספרד לא
היו טאנקים? היו גם היו. הצבאות השונים
ניסו שם בפעם הראשונה את הטאנקים
החדשים שלהם. לא היה שם נשק? היה.
למכביר. הוא נשלח בשפע, על־ידי האיטלקים,
הגרמנים והרוסים. לא היו שם מפות?
היו. המון. טאקטיקות חדשות של מלחמה,
דרכים חדשות להתקפה והתקדמות נוסו
שם לקראת מלחמת־העולם הקרובה.
אלא מה? כל זה לא עיניין — ובצדק
— את עושי־הסרט. כי זה לא שייך לאמנות.
מה שעיניין אותם היו האנשים שבמלחמה.
לוחמים של הרפובליקה. אידיאליסטים
נלהבים מהבויגאדה הבינלאומית.
פליטים בדרכים העשנות. השירים שהלהיבו
אז את כל העולם. המאבק הנואש של

,4אהבותיה של בלונדית (צ׳כיה)

לוחמי־החופש, שהגנו על מדריד בסיסמה:
״לא יעברו!״
יוצר־הסרט הזה הבין דבר חשוב: שכל
החורבות וכל הפצצות וכל הטאנקים שבעולם
לא יכולים להסביר מה זאת מלחמה
כמו אמא אחת שאיבדה את בנה.

טאנקים שוחרי־שלום
ך* רט״הקופה הישראלי של השנה כל
^ מ מז ר מ לן, היה גם הוא סרט־מלח־מה.
יש בו בימוי חזק, מישחק טוב אך
מה שפחות ברור בו הם הרעיונות שלו,
העלילה שלו, והמגמה שלו. זהו סרס שהוא
כאילו שוחר־שלום — אך הקטע הכי חזק
בו הוא עשרים דקות של קרב טאנקים.
הכסף זרם השנה לארץ, והסרטים שנעשו
לא על מלחמת יוני לא ביישו את פירטי־המלחמה
— החל בפאתוס המבחיל של
הוא הלף בשדות, ועד השמאלץ המתקתק
וההתחכמות המוגזמת של טוביה
שחקן-מישגה

השגה

שחקנימ־ מישגה

קלוד ריש

ברכה נאמן

״סקנדל במשפחה״

״איריס״

השנה

החולב.
ראינו השנה גם את אסירי־החופש,

סרט תמים, עם הרבה רצון טוב, העוסק
(המשך בעמוד )24

הרע תשכ״ ח * הסרט הו

.3שבע-עשרה (דנמרק)

.4ששת הימים (ישראל)

סרטי השנה

...הי א ו הו א !

סכין אחז־ חינ ם!
מתגת אז־׳ כ דון־

לוזבדך 1 3־

עדכד פנים

הוא • דזנ רז.

יו תרנ עי ם

(המשך מעמוד )23
בשלושה אסירים המקבלים חופשה של
שלושה ימים, ומגלים שבחיים יש אולי
יותר קשיים מאשר בבית־הסוהר. אבל גם
הסרט הזה היה חסר־מתח לחלוטין. הוא
סבל מחוסר־עיתוי, מדיאלוגים ילדותיים —
בהם כל רעיון נטחן עד דק — ומבימוי
בנאלי.
ואילו איריס, שהיה צריך להיות סרט-
אהבה פשוט, היה סרט אינפאנטילי —
משום שהבמאי לא הצליח להתעלות מעל
לגיבורו ולהבין מה קורה בו. ואת חוסר־ההבנה
הזה וחוסר־היכולת להתעסק עם
אדם אחד ויחיד הוא כיסה בהכללות
חובקות־עולם על הנשים בכללן, ועל יאהבה
בכלל, ועל הנערות של היום —
בתוך עלילה שאינה משתלבת היטב, ועש
גיבור, אשר פעולותיו אינן מובנות די
צורכן.
אלא שאין ספק שאם יינתן לדויד גרינברג,
במאי הסרט, לעשות סרט נוסף —
לפי תסריט שלא נכתב בידיו — הוא
ייעשה סרט קורקטי, מיקצועי וראוי להיראות.

שמוזר הוא שנעשו סרטים ישראליים
טובים השנה — אפילו מעולים.
ודווקא אותם, כאילו לפי חוק מוחלט
מגבוה, לא זכה הקהל לראות. סרטו המעניין
של ז׳ק קטמור( ,למות לאט),
על תחילת מותה של האשד, מיום לידתה
— עדיין נמצא בשלבים ארוכים של הכנה.
סרטו של הבמאי המוכשר דויד פרלוב
(הגלולה) שקוע במריבות כספיות. ואילו
הסרט הנפלא של יהודה (ג׳אד) נאמן
(השמלה) על נערה פשוטה החולמת על
שמלה ועל אהבה — עוד לא מצא לו
משקיע שיממן את סיומו.
זה מוזר, משום שדווקא סרטו של ג׳אד
צריך היה לשמש מורה־דרו לכל מה שיבוא
אחריו. כי סרטים מסוג זה צריכים היו
להיעשות בארץ: סרטים ללא פאתוס, ללא
גיבורים, שעדיין איננו מוכשרים לטפל
בהם ולהבין אותם ללא מלחמות ודברים
כבירים. סתם סרטים פשוטים, זולים מאוד,
על אנשים פשוטים, החיים כאן, בארץ, עם
בעיות פשוטות — סוג סרטים שהצ׳כים
יודעים לעשות.
(נציג ראשון שלהם אהבותיה של
כלונדינית, הוצג בקולנוע פאר) ,ומה
אתם חושבים, הצ׳כים לא יכלו לעשות
סרטים על כיבושים ועל עמידתו של עם
קטן בגבורה, מול אדיבים גדולים וכבירים.
אבל הצ׳כים הגיעו לבגרות אמנותית, והם
יודעים להכניס גם את הדברים הגדולים
הללו לתוך סיטואציות פשוטות, מוקטנות,
לתוך חייהם של אנשים שאינם ענקים י־אינם
גיבורים.

* למכירה בגלל פירוק

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור־התעשיה בכביש פתח־תקוה

״ ע מו ס
מסעדה מזרחית. תימנית
כשר

אחרי שכלולים
מיטב המאכלים והתבשילים
התימניים המקוריים
(כולל שיפודים)

אוירה געימס, שרות אדיג
ח ל ־ אב י ב,

כרם־ התימנים

רחוב פדויים 23

אממץ ויו
3י ך ני

פירנין מחסל קשקשים לחלוטין !

תכשיר הפלא הפינלנדי העולה על כל האס־עצים
המקובלים עתה להשיג בישראל
המחיר עתה 5.40ל״י בלבד
המפיצים: מעבדות קליאו, טלפון 961100

סרט-עגק מדכא

רטים מסוג זה יודעים גם היפנים
0לעשות. בשנה שעברה הוצג בקולנוע
מקסים סרטו הנהדר של קוראסאווה אדם
וגורלו והשנה הועלה למסך אשה
כחולות, סיפור על חולות מתמוטטים.
חולות נודדים, חולות נשפכים כמו מים,
מתעופפים כמו רוח, ומייללים בסופה —
ועל שני אנשים החיים בתוכם, ונאבקים
בהם, כל אחד לבדו, איש־איש כדרכו.
באותו קולנוע הוצג לאחר־מכן סרט־ענק.
מדכא עד מוות, אפור וקודר( .סופה של

נערה).

באותו סרט הוצאו כל הסממנים הרואמ־נטיים
מסיפור בנאלי, על נערה ענייה שאמה
עומדת למות ואביה שיכור, הוצאו
הדיאלוגים, המישחק, העלילה, ונשארו אנשים
שאינם מדברים האחד עם השני. רק
חיים האחד ליד השני, זזים כשהשני רוצה
לעבור, מפנים מקום — לכל היותר, ומרוקנים
יחד כוסית.
בכוזנה גדולה, בשקם, בזעם. זה היה סרט
נפלא על נערה שחייה בלי אהבה, בלי
בני־אדם, בלי התלהבות, בלי תקווה —
ומתה באותה דרך. בשקט. בלי צער. בלי
יאוש.
זה שיחק בקולנוע )מקסים רק שבוע
ימים: באשמת הביקורת שלא הכינה את
הקהל, באשמת הקהל שלא הורגל לסרטים
כאלה, ובאשמת בעל־ד,קולנוע׳ מנחם גולן,
שהיה מעוניין להעביר לאולם את סרטו
טוכיהה חו ל ב, שירד מהר מדי מקולנוע
הוד — לפני שכיסה את הפסדיו.
היו עוד מספר סרטים טובים שהגיעו
השנה ארצה; למשל — הרעם, אדם

ללא עת, אילוף הסוררת, יצאנית

העולם הזח 1621

הצמרת ; אבל אין ספק שהטוב מכולם
היד( .ועדיין ישנו) אשה נשואה, תיאור
קולנועי גאוני של בעיות החברה בימינו.
רפורטז׳ה מזהירה על חיי־האהבה, הנשואין,
על הרומאנטיקה, ועל כל שאר המיתוסים
של ימינו — ובעיקר על מיתוס־הפירסומת,
כפי שמשתקפים דרך עיניה וחייה של אשה
נשואה.
גודאר הוא אחד היוצרים הגדולים של
ימינו — אלא שהוא עושה הרבה סרטים
— שלושה לשנה — ולא כולם מוצלחים.
צריך לדעת לבחור תמיד את האחד מתוך
השלושה — ומר שיבחר, למשל, את נכרי
ונשי, את סוף השבוע את פיירו
ה מ שו ג ע, ויביא אותם ארצה ייעשה
שירות גדול לעצמו ולקהל.

כאלו לכל סרט, כך סתם, לשם הטעם
הטוב, בהרבה סרטים זרים, אבל לשיא
של שיעמום מיני הגיע הסרט 17 שהראה
את לבטיו המגוחכים של נער מאונן,
בצורה פיסית פשוטה, כאילו היו אלה
לבטים קשים של אדם שמגרדת לו כף
רגלו, והוא אינו יכול להגיע אליה כדי
לגרד אותה.
הסרטים של גדולי הבמאים האיטלקיים
פליני, אנטוניוני, פאזוליני לא זכו לראות
את הארץ השנה. לעומת זה הגיעו במקומם
מאות מערבונים איטלקיים שאומנם היו
ביניהם כמה טובים ואחד מעולה (הטוב,
הרע והמכוער) אבל התרומה העיקרית שלהם
בדרך־כלל, היתד, אלפי ההרוגים שהצליחו
לייצר.

טעם -שצריך להשתמש בו
1א רק גודאר הצליח השנה הצלחה

פסיכופאט שונא נשים

/חסרת תקדים. דבר מעניין קרה: כל
הסרטים המעולים שהובאו ארצה זכו בהצלחה
מסחרית גדולה; ואם אפשר לסמוך,
באופן יוצא־מן־הכלל, על האינטליגנציה של
המפיצים — הם ילמדו מזה את הלקח. לקהל
הישראלי דווקא יש טעם. צריך רק לדעת
להשתמש בו.
למשל: יצירת־המופת של ג׳יימס ג׳וים,

* את היתה שנה מצחיקה מאוד. מלאה
1קומדיות מרנינות וקומיקאים משעשעים,
ביניהם זכור לטוב קמר ריש שעמד מול
הכוכב לואי דה פינס בסקנדל כמשפחה,
והוכיח שאפשר לגנוב ממנו את
ההצגה בשקט, בלי צעקות, בלי היסטריה.
השחקנית שבלטה השנה יותר מכל חבת־תיה
היתד, פיי דונאווי התגלית של בוני

תו ר 7מים
היו שינ״ר ר בנו ת
כ 3ישרא היו מעור
שיניי ם מזו ה מו ת
ע׳ אבן שן וני קו טין

יאחר חנ רשחעם יוילאק
ב מ שן נ י מי ם

לאחר 7׳ >0קימוש ב טיל אק
טילאק אינו סת משחת שיניים:
טידאק הוא
״מלבין שינ״ם יי
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשרי
מרחיק _את אבן השן הצהובה והמסוכנת
וכתמי טבק חומים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות כפי שהיו יכולות להיות. טילאק
יהפוך את צבע שינייך ללבן טהור. אם
ברצונך להיות נאה יום יום, עבור לטיפול
פה ושיניים מודרני, מדעי.ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(י) את ההבדל לאחר שמוש בשפופרת
אחת.

<166101
שפופרת אחת — מספיקה לחודש ימים

צפרנ״ם
•פות וחוקות סוד הידים החטובות :
כה קל: טפלי בצפר־נייך
ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקים
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהי רות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ה נו־נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הדרושים
לגדול ולהשלמת
שומן הצפרן, המגן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך: שמרי על צפר־נייך
עם נו־נייל בקביעות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך והלאה
ובמקומן צפר־ניים
יפות וחזקות
אשר ישוו לידיך מראה
נאה, אלגנטי ו־

מחזק צפונים שבירות
מוצר די ס קו נעים חיפה

דיאנאווי וביטון כ״כוני וקלייד״
אופנה — וסמל לתקופה
יוליסם, תורגמה על־ידי יוסף שטריק
לקולנוע טהור, שבו חייהם ההכרתיים והתת־הכרתיים
של הגיבור היהודי בלום ושל
אשתו מתגלים לא רק במונולוגים מופלאים
— אלא גם בתמונות באותה הרמה.
הסרט הובא ארצה לקולנוע גורדון, ולמרות
שהוא קשה מאוד, ומיוחד במינו,
והקהל בערב הראשון הגיב עליו בפראות
וביציאות הפגנתיות מהאולם — זכר. סרט
זה לאחר מכן לקהל המתאים ורץ באותו
קולנוע שבועות רבים.

גר סרטי־המין
— ג׳יימם כונדים ירדו הפעם קצת וך

1פינו מקום לסרטי־שוד מכל הסוגים,
ולסרטי־מתח במתכונת הישנה, שכמה מהם
היו מרעננים מאוד לאחר השטף האינפאנטילי
של הגיבורים בני־האלמוות. די. נמאסו כבר
הגיבורים. הקהל רצה לראות שוב אנשים.
הוא ראה אותם ביהלומים קורצים כריו,
בחמש נשיקות חנק ובעיקר

בבוני וקלייד.

כמו שללוש גרר אחריו השנה מאות
חיקויים, עם ים אפור ואהבה, כך גם
המחזמר המוצלח של השנים הקודמות גרר
אחריו גל של העתקים חיוורים כמו מולי
המודרנית ועוד דברים עלובים וחסרי
דימיון מהסוג הזה, שהבולט ביניהם הוא
העלמות מרושפור, חיקוי משעמם לסיפור
הפרוורים, מלווה בעלילה דלה,
וכוריוגרפיה בנאלית.
אבל הגל הגדול ביותר של השנה היה
גל סרטי־המין. החופש המיני בעולם הגיע
גם לארץ, הרגיע קצת את הצנזורה הישראלית
והראה לד. ולקהל שרוב סרטי־המין־לשם־מין
לא רק שאינם מסוגלים
לגרות יתוש, אלא שהם גם משרים שיעמום
ושיממון על כל אדם בעל יצרים נורמאליים.
זה התברר בכל הסרטים הישראלים,
שראו לעצמם חובה להכניס כמה סצינות
העולם חזה 1671

וקלייד, אבל מי שהסתכל היטב יכול היה
לראות שאליזכט הארטמן, ששיחקה
באתה בכר ילד גדול, ביצעה את
תפקידה בכישרון יותר גדול, ובחן לא פחות
קטן. והיא ראוייה כבר מזמן לכך שמישהו
יגלה אותה ויהפוך אותה כוכבת ממדרגה
ראשונה.
השחקנית הזאת הופיעה בארץ כבר בשלושה
סרטים. פעם בתור אשר, יולדת
(החבורה) ,פעם בתור נערה עיוורת (קרן
אחת של אושר) ועכשיו בתור נערת דיסקוטקים
מתוסבכת ופרועה. לכל תפקיד היא
נכנסה כאילו נולדה בתוכו, למרות השוני
הרב ביניהם, ופלא הוא שאף אחד עוד לא
גילה אותה ולא הפך אותה לכוכבת ממדרגה
ראשונה.
דוד שטייגר הוא כבר כוכב מזה שנים.
אבל דווקא השנה ביצע בבת אחת שישה
תפקידים מעולים, ביניהם חמישה בסרט
אחד: חמש נשיקות חנק. לפני שנה,
במשבונאי, הוא היה היסטרי קצת. השנה
גם בבחום הלילה, בתור מפקח בעיר
דרומית שונאת־כושים, וגם בתור פסיכופאט
חונק נשים, הוא היד, מעולה. מושלם.

העתיד המזהיר

ך* סרטים הישראליים לא היו השנה
^ שחקנים. היו רק סטריאוטיפים חסרי־חיים.
בסרט היחיד שבו שיחקו, ואף היטב, כל
המשתתפים, היה של דויד גרינברג, איריס,
והשחקנית הכי טובה שם, בין כל השחקנים
הטובים, היתד, כרבה נאמן. עד עכשיו
היא נהגה לשחק את עצמה — נערת־זוהר
עייפה וקלת־דעת. בסרט הזה היא הוכיחה
שהיא שחקנית־אופי ממדרגה ראשונה, והעתיד
ללא ספק יאמת עוד את ההוכחה הזאת.
גבלל? ,אמור, העתיד נראה מזהיר, ואם
גם הוא עצמו יוניח את עצמו, תהייד,
השנה הבאה באמת ,״שנד, וברכותיה״.

לשמוש על הזרועות, ב תי ה שחי.
ה רגליי ם ...נבדקל שמוש ג ם על
עור הפנים.
השמוש בויט-או הריחני והמכיל
לנולין — זו הדרך הנשית ביותר
להרחקת שיער בלתי רצוי. מרחי
אותו בפשטות כמו כל קרם קוסמטי
אחר. תוך דקות יעלמו השערות עד
לשורשיהן ללא לכלוך או ריח בלתי
נעים.
ויט״או העדין, נבדק לשמוש אפילו
על עור הפנים. משאיר את זרועותיך,
רגליך ובתי השחי חלקים ונקיים
מ״צל״ .אחרי טפול בויט־או תיראה
לך כל שיטה אחרת
להורדת שיער כמיושנת( .
סוזנו זיקק! נ׳נימ חיני!

עדנה היא בחורה טובה, אבל הצרה
איתה, שבתוקף־תפקידה כבוחנת־טראפיק
גרמנית בעיר דיסלדורף, אין היא יכולה
לוותר אפילו לידיד ותיק כמו צלם-
היוקרה הישראלי יאנוש פאפ.
ולא עזרו לפאפ חמש שנים של ידי דות
ועבודה משותפת עם הפרוייליין ה•
יהודיה״גרטניה עדנה שטולץ: כשהגיע
תורו ללמוד נהיגה, היה עליו לעבור
טסט — כמו כל בן־אדם אחר.
נו, כימעט כמו כל בן־אדם. תודו :
לא לכל אחד יש מורת״רכב כזאת; ולא
כל אחד יכול לנוח, בין סיבוב חד לבין
עקומה מסוכנת, בחברה מקסימה כל-

אלא שיש, כמובן, המון סכנות בטס-
טרית כזאת. היא יודעת את כל חול-
שותיך, מבינה שאינן מסוגל תמיד לבלום
בזמן ובמקום הנכון — ואפילו אינה
מוכנה לסמן לך מתי לתת ספיד
ומתי לעבור הלאה.
אז שלא תחשבו שהצלם הישראלי ה-
מיסכן חי חיים קלים, ולמד את זה
ככה, סתם.
זהירות צלם העיתונות
יאנוש פאפ
ע ובר ט סט

פסי רכבת לפניך אלותתחשב~בחיור העיניים

לזכותו ייאמר: הוא קיבל ציון
מצויין אצל הפרוייליין שטולץ. עכשיו
הוא ממש גאה בשעות הארוכות שהשתדל
ועבד בכל הכוח כדי להצליח.

111ד ה חחהדוריס

העולם רוח