גליון 1622 מתאריך 1 באוקטובר 1968

פעםשאלאותי אחד הקוראים, בע־רב־ראיונות
פומבי :״כמה זמן מראש אתם
מתכננים תוכן של גיליון העולם הזה?״
תשובתי היתה :״חלק מתוכנן הרבה זמן
מראש. לפעמים — שנים מראש. חלק מוכנס
ממש ברגע האחרון.״
בגיליון שבידיך נמצאת הכתבה בעלת הוותק
הרב ביותר של תיכנון־מראש. אומנם,
היא מופיעה עתה כפרק מסיפרו החדש של
אורי אבנרי (ראה עמודים ,)9—6אבל הנושא
״צלבנים״ היה רשום על לוח־התיכנון
של המערכת הרבה שנים לפני שאורי אבנרי
חשב על כתיבת ספר זה.
מובן, שכל מחשבה פוליטית רצינית חייבת
להוביל את הישראלי החושב אל אותו
פרק מופלא בתולדות הארץ — ממלכות־הצלבנים.
לכן היה זה טיבעי לגמרי כאשר
הועלה, באחת מישיבותיה הראשונות של
מערכת זאת, הרעיון להקדיש מקום למאמר
מקיף בנדון.
אבל כאשר הגענו לשלב של ערב־ביצוע,
הסתבר תמיד כי הנושא הוא כה גדול שאין
אפשרות לטפל בו במתכונת עיתונאית
רגילה. תמיד נידחה הפירסום, עד שתימצא
״הזווית״ הנכונה.
בין יתר ההכנות שנעשו לפירטום הוטל
על צייר־המערכת דאז — שצייר שערים
וגם אילוסטראציות למאמרים — לצייר שתי
דמויות אשר יסמלו את שתי התנועות הגדולות:
מסעות־הצלב, והציונות. שני הציורים
מתפרסמים בכתבה שבגיליון זה.

מעניינת יותר מן העובדה ההיסטורית
הזאת, היא זהותו של אותו צייר. באותם
ימים לא נהג לחתום על יצירותיו העיתונאיות
האלה, או ששאל לעצמו את הכינוי
״ברתור״.
כיום הוא אחד הציירים המודרניים המפורסמים
ביותר לא רק בישראל, כי אם
בעולם הרחב. שמו — שמואל בק, ועולם־
האמנות הישראלי לא נרגע עדיין מן התערוכה
שהוא ערך ביפו, לא מזמן.
מה דעתו של בק — שחזר להתיישב בסביון,
אחרי הצלחה מסחררת ונישואין באי
טליה
— על אותן יצירות?
״בכל עיתונאי חבוי סופר,״ הוא השיב.
״וכשהוא מתבגר וכותב יצירות סיפרותיות
רציניות, הוא מביט בהרגשה מיוחדת על
עבודתו העיתונאית של נעוריו. ככה זה
אצלי, ביחס לציירים אלה . .הייתי עדיין בראשיתי
דרכי האמנותית.׳ ידעתי לאן אני חותר,
גם בשעה שציירתי את האילוסטראציות.״

ציי ראחר המוזכר בגיליון זה הוא
יעקב גינצבורג. גם הוא זוכה עתה ליומו
הגדול בעולם — וגם הוא צייר בשביל
העולם הזה יצירות שלא נשאו את חתימתו.
לפני חמישה חודשים הדפסנו סידרת תצלומים
של שתי נערות לבושות בבגדים שונים.
המיוחד בבגדים אלה ניגלה לעין רק
במבט שני או שלישי. רק אז הסתבר, כי

הבגדים מצויירים על הגוף החשוף.
זה לא היה פאטנט של העולם הזה. הוא
נוסה באירופה ובארצות־הברית, מצא חן בעינינו
— ואז החלטנו להציגו גם לקורא
הישראלי. אלא שלא רצינו סתם להעתיק
את התצלומים הזרים, כי אם לבצעם במהדורה
ישראלית מיוחדת. ומה יותר ישראלי
מאשר חולצה כחולה, עם שרוכים אדומים.

צייר גינצכורג
כאשר חיפשנו צייר ליצירה זו, היה ברור
שדרוש כישרון מגובש. גינצבורג, שהיה אז
בשיא הצלחת־התערוכה שלו, נענה יייאתגר.

מתיאתה יכול לקרוא את שם השבועון
שלנו במעריב?
אחת הפעמים הנדירות הללו היתד, בשבוע
שעבר. וכך נכתב שם :״שני שערים —

צייר גה

כל אשה יכולה לזכות במערכת לבוש אופנתית בשווי של
וזאת לפי בחירתה, באחת מחנויות האופנה המובחרות:

שישי בנוכחות הנהלת חברת תיא, רואי החשבון ופוסומאי החברה.
מבצע אופנתי זה, ייערך החל ב־ 15.8.68 ועד 15.10.68 -במ
* 35 שנות נעורים של תיא/

איש־השנה של העולם הזה (במהדורה העברית)
הוא אלוף־מישנה אריק רגב המנוח.
במהדורה הערבית של ביטאון זה — הזח
אל־עאלם, שהופיעה בשכם — מוקדש השער
לאל־פתח.״
אפשר, כמובן, לשאול: מה הקשר בין
שתי העובדות? הזה אל־עאלם (שהוא ירחון)
הופיע שבוע לפני גיליון איש־השנה. מכיוון
שלא חל ראש־השנה המוסלמי או הנוצרי
באותו זמן, היה זה גיליון שדן בנושאים
שיגרתיים, שכבר הועלו מעל דפי העולם הזה.
אפשר גם לשאול: האם רק בערבית כותב
העולם הזה על אל־פתח? האם שער כזה
לא פורסם גם בעברית?
אבל לא אלה השאלות החשובות באמת.
מעניין יותר לשאול: מדוע סינוורה השינאה
את כתב מעריב, עד כי הוכיח את עצמו
כעיתונאי גרוע? שכן כלל ראשון של עיתונאי
טוב, שהוא מנסה גם לשאול את פי
האדם שהוא כותב עליו. אילו עשה זאת,
היה מגלה משהו שבאמת מעניין אודות
הדפסת הזה אל־עאלם בשכם.
הוא היה שומע, למשל, כי אחרי הדפסת
הגיליון הראשון שם, רץ בעל־הדפום אל
עורך המהדורה הערבית, ובישר לו :״מצטער,
יותר לא אוכל להדפיס את העיתון
שלכם. אני אומנם זקוק לעבודה הזאת. מאז
המלחמה לא מדפיסים כלום בשכם. אבל
אינני יכול להמשיך. אל תשאל מדוע.״
כאשר נשאל בכל זאת מדוע, הודה :״אלפתה
איים לפוצץ את הדפוס אם אמשיך
להדפיס הזה אל־עאלם.״
סיבת האיום: עיתון זה מטיף לשיתוף
ישראלי־פלסטיני, מאפשר למצדדי המדינה
הפלסטינית והפדרציה הדו־לאומית להביע
את דיעותיהם בחופשיות. בעיני מפקדי אלפתה,
זהו זרע מסוכן.

מכתבים
יש הצעת־פתרון
כקורא ותיק 20 שנר, של קריאת השבועון
— אומר בגלוי: כיום איני יודע
לקראת מה אתם חותרים. מאז סוף־המלח־מה
אתם תוקפים את מדיניות־הממשלה
בקשר לשטחים מבלי להגיש תוכנית משלכם•

משח מזרחי,

חו לון

• תוכנית כזאת קיי מ ת — ופור סמ ה
בהעולם הזה, ז מן קצר לאחר מלחמת־ששת־הימים.
קראנו לה תוכנית השלום של
העולם הזה. הקורא מזרחי יכול לבדוק את
פרטיה בנ ליון . 1554

ברכה מחוזרת למערכת הזה: בהזדמנות זו,
בפרוס השנה החדשה,
ברצוני לאחל
ברכת ברוכים הבאים
למשוחררים
ולמטוס אל־על. שנה
טובה, שנה של
שלום ושל אחווה !
העולם

רינה עוזיאל

מנוסעו ת המטוס
החטוף, ניו־יורק

עוזיאל

איש השנה
אורי אבנרי טוען

במאמרו על אנשי־השנה
כי שום דבר לא השתנה מאז ימי־ר,נאצים. יש
אפשרות להשוואות אוביקטיביות — אולם
לעולם שנסוג בפני הנאצים היו כל התירוצים:
אפשר להעריך אדם שאינו מסכן חייו
נגד שודד חמוש.
אולם חיל־האוויר של ניגריה, אשתקד, מנה
ששה מיגים והמצרים היו מדריכי־הטייס
שלהם! אחד הטייסים שלהם יכול היה לחסל
את כל חיל־האודיר של ניגריה וביקור ״ידידות,״
מצד נושאת מטוסים אמריקאית, רוסית
או אפילו בראזילאית יכול היה לחסל
את הטבת בביאפרה.
כן יכלה לעשות התעניינותה הפעילה
של ישראל — אם אפשר היה להבין מזה
שאנו עשויים לנקום בצעדים ממש. ישראל
היתד, זקוקה לשיעור, שתתבייש.
היא קיבלה שיעור כזה. כי מישהו הגיש
סעד לביאפרה: היה זה אוטו סקורדני,
הטייס של היטלר. אבל מעטים מאוד שמו
לב לפרט הזה.
(העולם הזה 11629

פנחס בהן,
הכרת גוף האדם

ובש עו ת הפנאי...

בני מינ ה

אני בן 20 המשרת בנח״ל. עברתי קורס
קרביים. חובשים ברצוני לפנות למוסדות
כגון מש־ובתיי
רד־החינוך
הספר
לתת חשיבות
רבה יותר לנושא
האנטומיה. לדעתי
ולדעת רבים חשובה
מאוד יויעת גוף־
האדם, שרבים אף
אינם יודעים את
תחילתו.
למשל: אין מבינים
מהו שטף־דם, בטאט מהו וריד, מהו עורק.
חשוב
שיעבירו במיסגרת בתי־הספר שיעורי
עזרה,־ראשונה אחדים, וזאת — באופן
מעשי. רק לאחר סיום הקורס הצבאי הבינותי
מה חשוב היד, לדעת זאת.

משח כטאט,

ירושלים

מחאה נשית
קראתי בעיתונות שח״ב אבנרי ריאיין
בין השאר את הח״ב שולמית אלוני. זכורתני
כי מרת אלוני התרברבה תמיד שאם
תיבחר לכנסת היא תלחם נמרצות לתיקונים
ושינויים בדיני־אישות שלנו, אותם היא
הוקיעה תמיד כמנוגדים לזכויות־האדם ול־זכויות־האזרח.
הודות
לטענות אלו הכניסה מפא״י את
גברת אלוני לרשימת־ד,בחירות, בתקווה
לזכות בקולות־נשים.
עברו שלוש שנים בהן היא יושבת ככנסת
וטרם ראינו או שמענו את מעלליה
של גברת אלוני בהגשת איזושהי הצעת־חוק
משלה — לתיקונים או לשינויים בדיני

המעמד האישי של האשה.
בחוגי ציבור־הנשים בעלות־ההכרה שוררת
אכזבה מרד, מהתנהגותה. מוקיעים אותה
כפוליטיקאית שהוליכה שולל את ציבור
(המשך ב ע מו ד )4

העולם הז ה 1622

3 1 0י17 -1 2

מכתבים
(המשך מעמוד )3

הנשים. היא אף אינה מצטרפת להצעות־חוק
פרטיות של חברות כנסת מסיעות
אחרות, שביקשו להקל בדיני־האישות החמורים
שלנו.

תמירה אהרוני,

תל-אביב

...פצצה של סיפור!
תמיד אמרתי
שהסמינריסטיות המתגייסות
מקבלות
חינוך מיני שלא מאפשר
להן להבחין
בין ימינן לשמאלן.

שולה הרפז,
חיפו,

המחירים
שק ״ם
כ השבוע
נתקלתי,
במיקרה, במצלמה
המהודר, את ״מיצרן מחירה בבאר־שבע.
החודש״ בשק״ם
הראשוני היה 420ל״י. אחרי הנחה
כמיצרך החודש 360 :ל״י; ואחרי הנחה של
12 אחוז נוספים היה מחירה הסופי —
315ל״י.
כימעט וקניתי. אך כשניגשתי לברר מחירה
של המצלמה בחנויות פרטיות נוכחתי
לדעת, כי בשתי חנויות דרשו עבור אותה
מצלמה 290ל״י ובחנות שלישית — 298

איני יודע איך להגדיר ״הנחה״ זאת —
ודווקא לחיילים ומשפחותיהם.

אברהם קמחי, באר־שבע
כוח סכל
תמיד אמרו עלי
שאני בעל כוח־סבל.
סבלתי במשך שבועות
את התקפותיו
חסרות־ההגינות של
האיצטגנין שלכם על
בני מזל־גדי — ושתקתי.
אבל
בשבוע שעבר
לא יכולתי להתאפק
יותר: ההונרים
רוסקופ
פשוט נעלם.
אז הבינותי
כמה שההתקפות הללו חסרות לי, בעצם.
החזירו את ההורוסקופ !

שאול נסים,

תל־אביב

בבק שה.

מכות כבית-הקפה
לפני מספר שבועות
פירסמתם כתבה תחת
עבד״ ,ובה סופר על סיכסוך שפרץ ביני
לבין הגברת צילה רבינוביץ, בעת שעבדתי
בתור מנהל סניף קפה עטרה באלנבי
, 118 תל־אביב.
ברצוני להעמיד עובדות על דיוקן:
בקפה עטרה שותפים מספר אנשים, אשר
הסתכסכו ביניהם והעניין הובא למשפט,
כאשר אחד מהם טוען כי רומה בעסק.
אני נכנסתי לעבוד כנציגו של אחד השותפים,
מר אליעזר דוידזון.
תוך כדי עבודה גיליתי דברים העשויים
עוד להעסיק את חוקרי המשטרה ובתי-
המשפט, ולכן לא אכנס בפרסיהם כאן.
הגברת רבינוביץ היא שותפת, ועובדת
בפועל בניהול אותו סניף של עטרה.
לאחר שגיליתי מה שגיליתי, התגלגלו
יחסינו והורעו. הם הגיעו לנקודת השפל
באותו יום שהיא התפרצה עלי בזעם, נתנה
לי ארבע סטירות־לחי, אשר מפאת היותה
אשר, לא הגבתי עליהן.
כאשר ניסיתי לנתק את המגע, השליכה
עלי כיסא ברזל. כתוצאה נחבל קשה מרפק
הזרוע השמאלית, ונזקקתי לטיפול רפואי
ממושך. מצבי עדיין קשה, כפי שמעידה
תעודה מאת ד״ר פרחי, אורטופד של קופת־חולים
לאומית, המעיד כי איני־*מסוגל
לעבודה מאומצת ביד שמאל.
עד כאן סיכסוך שאולי ייחשב לאישי.
אבל ראיתי בפרשה זאת תקיפה, ופניתי
למשטרה.
אני עצמי שוטר ותיק — אחד הוותיקים
בארץ. שירתתי במשטרת המנדט, ואף
נפצעתי במאורעות 1936 בהגנה על תל-
אביב. בידי תעודה המעידה על הצטיינות
(העולם הזה 0617
הכותרת ״ שו תף או

1ל מ 8ייי§ * למכירה בגלל פירוק *

אולם לתעשיה
י יט

!ושמי ][ונ־טווויזיות־טונזיסטורים

300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור־התעשיה בכביש פתח-תקוה
סרטים ז טלפון 914343

העולם הזה 1622

למופת, וידידי של אז — שהם כיום מפקדי
משטרת־ישראל — יעידו עוד.
האמנתי לתומי, כי המשטרה תמצא לנכון
לטפל בתלונתי, בהיותי סתם אזרח שנפגע.
לתדהמתי הודיע לי רב־טמל אחד שאין
במיקרה הזה עניין ציבורי, ולכן לא פתח
תיק בכלל.
עכשיו כבר נפתח תיק, כאשר עמדתי
על כך שלא ייתכן כי אזרח יהיה הפקר.
את ההמשך איני יכול עכשיו לדעת, הוא
בוודאי יתברר בבית המשפט.
יהודה לחמן, תל־אביב
• הקורא לחמן הציג בפני המערכת
תעודות המאשרות את דבריו אלה.

...הי א ו הו א י

לא מהזר?
בבית־משפט השלום בירושלים, בפני
שופט השלום הראשי ישראל ויינר, הורשע,
משה בל, בן ,33 על תקיפתו של יחיל לוי׳,
שנפל קרבן לרצונה של אשת בל לצוד
לה מחזר.
בפטק־הדין קבע בין היתר השופט :״אני
מחייב את המתלונן (המחזר יחיל לוי)
למסור התחייבות במשטרה שיתנהג כראוי
ויימנע מכל פלירטים כאלה.״
מלבד ה״לא תנאף״ שמופיע בתורת
משה — הקיים חוק כלשהו במדינת־ישראל
האוסר על אזרח לבוא, או לרצות לבוא,
במגע מיני עם אשד, נשואה?
הרשאי שופט לצוות על אזרח להתחייב
לא לעשות דברים שהחוק אינו אוסרם?
משה אפירז, תל-אביב

נאצים ויפאנים
איני משוגע אנטי גרמני אבל אני בן
הדור שעבר את מלחמת־העולם השנייה.
לכן הזדעזעתי בעת ביקור קצר ביפאן,
כשנקלעתי לחנות לצעצועי־מלחמה המוכרת,
בין השאר, מדים גרמנים נאציים.
אומנם לא בצבע המקורי אלא בצבע
ירקרק (אני יודע! ראיתי נאצים למכביר

סכין אחז־ חינם!
דז1־ 1נדב י *ו די 0ון״

לחברך

טנ ם

כ די

הוא ידזנדז.

עלכל פני ם ^ /ד 17יותונ עי ם

9׳17 שם§שש5/ן[

ץ? 1£¥80
111.4.50

נאצים בטוקיו

שפע של תחתוניות

בארץ־מולדתי פולין) .אך ההלם היה רציני.
בצד אלה אפשר לקנות באותה חנות
נשק מזוייף, דגלים אמריקאיים, ואפילו
דגלים של שודדי־ים וגרזני־תליינים.
יצחק 5הן, לום־אנג׳לס
• מדים נאציים למכירה — ראה
תמונה.

בכפר באסקה שביוגוטלביה, מחייב
המנהג כי נערה שהגיעה לפרקה תלבש
שבע שמלות תחתוניות. בכל
שנה שבה נשארת הנערה רתקה —
עליה להוסיף תחתונית אחת. לאחר
הנישואין, על האשה ללבוש אותו
מספר תחתוניות שלבשה בשנת רוו־קותה
האחרונה. דרישת האופנה שלנו
שונה לגמרי: האשד, אצלנו מסתפקת
בתחתונית אחת, אם בכלל,
אך לא תתתר על גרבונים של
״מרסי״ ,גמישים־עדינים וחובקים בהתאמה
מושלמת את חיטובי־גופך
הודות לתפירה המיוחדת והבלעדית
שלהם. השנה גרבונים בשני סוגים:
בסריגת מחסום עוצרת־רכבות (5.40
ל״י) ובסריגת קריסטל ( 4.50ל״י).
שניהם, בצבע האופנה החדיש, צבע
״רומא״.

בלוף או נם?
כתבתם על גלולת־פרוקאין (העולם הזה
)1618 בשם קיי איטש ,3המצעידה ישישים
והנמכרת עתה בכל העולם.
בכל העולם עוד לא הספקתי לחפש, אך
בבתי־המרקחת בישראל לא שמעו על
גלולות כאלו.
האם זוהי מהתלה?
גבריאל דום, חולו!
• לא. התכשיר קיים. הוא הומצא,
כאסור, בגרמניה המערבית, מיוצר עתה נ־שווייץ,
ניתן להזמנה מארץ זו.

נשיס סאסיגנת בגרם

חברת ״פילוטיי,

1968ז1(6זמ 16 נן 86

? £ 1116 01 1 *£ 5 0ם £65ב ק * 10

¥ 011*1,זו 1ז * ס?

ס 1ס א 0

\ ¥1711 זי׳1׳ 101
2£10£:ס £

1׳ז * 1 5

ם £ז / 1ססס £

260 עמודים גילוי לגבר
להשיג בכל הארץ
הפצת בלעדית: סוכנות ברונפמן בע״מ

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.
העולם הזה 1622

ספק מקלטי הטלוויזיה
לבתי־הספר בארץ
בשנת הלימודים תשכ׳׳ט תופעל
הטלוויזיה הלימודית ב״ 400 בתי־ספר
בארץ.
הנהלת הטלוויזיה היתר, סבורה כי
בתי־הספר זקוקים למקלטי טלתיזיה
מיוחדים. היא פרסמה מכרז, שהשתתפו
בו חברות אחדות. ההצעות
נבחנו על ידי ועדת מומחים, ישראליים
וזרים, ולבסוף נבחר מקלט
הטלוויזיה מתוצרת ״פילוט״ ,שבו
התכונות המספקות את מומחי הטלוויזיה
הלימודית; אביזרי בטיחות
קפדניים, זגוגית מסך משוריינת ובלתי
שבירה, רמקול גדול שקולו
מגיע בקלות אל כל ארבעים התלמידים
בכל חלקי הכתה וחוצצי אור
בצדדים שיאפשרו קליטה טובה ובלתי
מופרעת בגלל קרני שמש
חזקות.
לפי התכנון תחל הטלוויזיה הלימודית
לשדר בעתיד הקרוב גם תכניות
מיוחדות לכתות במגמות המקצועיות.

קטע מסברו שד חייב אור׳ אבנר־כבל
תולדות ארץ־ישראל -אין פרק המעורר למחשבה יותר
מאשר הצלבנים, ששלטו בארץ כמשך מאתיים שנה.
מעט מאוד נכתב כישראל על פרק זה -ועוד פחות על הנושא
המזדקר לעין כקשר אליו: השוואת ממלכת ירושלים למדינת־ישראל.
על פי הסכמה אילמת, נושא זה הוא ״טאבו״ ,ולא נעשה שום נסיון
להתמודד עם טענות הערבים, החוזרות בלי הרף, כי ישראל אינה
אלא מדינת־צלבנים חדשה.
בהודש שעבר הופיע כארצות־הברית ספרו של אורי אבנרי,
שנכתב באנגלית, ובו ניתוח מלחמת ישראל-ערב בדורות האח

בספטמבר 1967 ביום השנה ה־ 70 לקונגרס הציוני הראשון, הוזמן רב־אלוף יצחק רבין
לשאת נאום בכינוס שנערך בבאזל, באולם בו התקיים הקונגרס המקורי לציון התאריך.
לקראת סוף נאומו הדהים מנצח מלחמת־ששת־הימים את מאזיניו. הוא הישמר, את ישראל
לממלכת הצלבנים והסיק את המסקנה כי הסכנה העיקרית המאיימת על ישראל היא
בהצטמקות העלייה, שאז יקרה לה אשר קרה למדינת הצלבנים, שהתנוונה מחוסר דם חדש.
באוזני אדם זר אין בדברים אלה שום בשורה מדהימה. אולם ישראלי, על אחת כמה
וכמה רמטכ״ל, המשווה את ישראל לצלבנים — כמוהו ככופר בעיקר.
אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה שהישראלי הממוצע לומד אך מעט על 200 שנות

הצלבנים בארץ־ישראל, אך לומד הרבה על מעשיהם של הצלבנים בדרכם לארץ. מעשי
הזוועה שביצעו הצלבנים, ואותם שהתיימרו להיות צלבנים, בגרמניה הדרומית ובמקומות
אחרים, הטביעו חותם בל־יימחה על דברי ימי היהודים.
אך יש גם סיבה שנייה. סופם של הצלבנים היה מר. אחרי מלחמה בלתי־פוסקת, במשך
שמונה דורות רצופים, הם הושלכו בסופו של דבר לתוך הים, פשוטו כמשמעו. הישראלים
חוששים, שההקבלה כשהיא לעצמה עלולה לתת עין רעה במיפעלם ההיסטורי שלהם.
* מאותה סיבה בדיוק מרבים הערבים להשוות את הציונים לצלבנים, השוואה ״אוטומטית״
שהיא כמובן ילדותית למדי, כיוון שההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה בצורה כל־כך מכנית.
בכל זאת יש עניין רב בהשוואת ישראל לממלכת ירושלים הצלבנית, הן בשל דקח־ים
הדומים, הן בשל הקתים שאינם דומים כלל.
ההבדל והדמיון
ביו התנועות
היתוש הצלבני עקץ אותי זמן־מה אחרי מלחמת העצמאות. התחלתי, די באקראי, לקרוא
את ההיסטוריה של מסעי־הצלב, ספרו המצויין של סטיון ראנסימן. בהגיעי לסרק על
שרשרת המיבצרים מול רצועת עזה, שנועדו להגן על הממלכה בפני המצרים, עלה לפתע
י על דעתי שכחייל בחטיבת גבעתי רבצתי בדיוק באותם מוצבים.
המשכתי לקרוא בעניין חדש, ומאות תכונות דומות, גדולות וקטנות, הזדקרו לעיני. זה י יכול להפוך לטירוף. אתה מתחיל לזהות לא רק מאורעות ומוסדות, אלא גם אישים, מלכים,
דוכסים ואבירים ולתמוה מי הוא נסיך הגליל או דוכס עבר־הירדן בתקופתנו הציונית.
ואכן, העובדות המקבילות חותכות בדמיונן. התנועה הצלבנית, כמו התנועה הציונית,
היתד, מהפיכה כה עמוקה, כה מרחיקת־לכת, עד כי אין למצוא לה הסבר ראציונלי. מכל
הסיבות שניתנו לתופעה זו• — מדינית, חברתית, תרבותית, דתית — אף אחת מהן אינה
מספקת לגמרי לעצמה ואף לא כולן יחד.
הצלבנים, כמו הציונים, מעוררים בלבך את השאלה: מה ממריץ בני־אדם לנטוש לפתע
את בתיהם ואת חייהם הנוחים, לצעוד אלפי קילומטרים, בין סכנות ללא־ספור, אל ארץ
רחוקה ומתנכרת, לחיות שם במאבק בלתי־פוסק, להילחם במחלות בלתי־ידועות, ובאוייב
שאין לפייסו? איזו מזיגה של חזון מפואר, של הקרבה עצמית ללא־גבול, של תאווה לביזה,
של תיעוב חיי השיגרה הישנים, של הכמיהה לירושלים חדשה המצטיירת בדמיון רק
במעורפל — היתה דרושה כדי לעורר גל אנושי אדיר כזה?
לצלבנים היה הרצל משלהם, בדמותו של האפיפיור אורבן. הקונגרס הציוני הראשון
שלהם היה מועצת קלרמון, בנובמבר 802 , 1095 שנים לפני הכינוס ההיסטורי בבזל, מרחק
400 קילומטר משם. הד הקריאה ״זה רצון אלוהים״ בקלרמון עולה מן הקריאה ״בית יעקב,
לכו ונלכה״ שהפכה סיסמת העלייה הראשונה.
אך היה הבדל משמעותי במטרותיהן המודעות של שתי התנועות. הצלבנים עלו לארץ־
ישראל כדי לשחרר את ארץ הקודש מידי הכופרים. התנחלותם בארץ היתד, רק סועל־יוצא
של הצורך להגן על המקומות הקדושים אחרי שיחרורם. המוסר של תנועת הצלבנים
היה אנטי־מוסלמי בעצם מהותו. הציונות, לעומתה, היתה תנועת התנחלות בעיקרה. המלחמה
בערבים היתד, רק פועל־יוצא של ההתנחלות, וכסי שראינו לא ציפו לה הציונים כלל.
הציונים חשבו תחילה, כי ארץ־ישראל היא ריקה. הצלבנים באו אליה מפני שלא היתר, ריקה.
אולם הבדלים אלד, ביעדים לא הביאו לתוצאות שונות ביותר. אם רצו במלחמה, אם לאו,
שתי התנועות נאלצו להילחם, להתנחל ולשמור על כיבושיהן.
הבדל אחר נעוץ בכך, שהצלבנים באו ככובשים, שהשתלטו על הארץ במיבצע צבאי
גדול ושד,תנחלו רק אחרי נצחונם הצבאי. הציונים באו במתנחלים, קנו אדמה דונם אחר
דונם, הקימו את נקודות ההתישבות המבוצרות וכבשו את הארץ במלחמה שהם לא רצו

המכה עתה גדים בארצות-הברית
רונים. כספר זה, הנושא כמקורו את השם ״ישראל -כלי ציונות״,
התמודד המחכר עם השוואת הציונות לצלכנות, המעסיקה אותו
מזה שנים רכות.
מכלי להמתין להופעת המהדורה העכרית של הספר כעוד
חודשיים -תחת השם ״היום השכיעי של המלחמה״ -מפרסם
כזה ״העולם הזה״ ,כמזון למחשכה, את הפרק הזה.
הציורים כשני עמודים אלה הם פרי ידיו של הצייר שמואל כק.
הגלופות כראשי הפרקים הן חותמות אותנטיות של אדוני הממלכה
הצלכנית ונסיכיה.

בד״ אחרי שיצרו בסיס חזק די הצורך לקיום מדינה ריבונית.
אולם שני הבדלים אלה, תהיה חשיבותם אשר תהיה, הם כאין וכאפס לעומת הדמיון
החותך בכיוזן הכללי של שתי התנועות. כמו הפלישתים לפניהם, הם באו אל הארץ ממערב,
ובאופן חלקי מן הים. כל פלישה לארץ־ישראל מן הים הצריכה הקמת ראש גשר, ביצורו
מחשש הסביבה, בעזרת ציוד ותגבורת המגיעים באוניות. היא יוצרת, אף שלא מדעת,
גישה של עמידה מול פני מרחב עויין, הגב אל הים, שהוא הבסיס הבטוח. במקביל היא
יוצרת בקרב תושבי הסביבה תמונה של פלישה מן החוץ מצד גוף זר, שהארץ חייבת
להתגונן מפניו כמו גוף האדם אשר גוף זר חודר לתוכו.
בהיסטוריה של ארץ־ישראל יש הבדל עמוק מאוד בין הפלישות שבאו ממערב לבין
הפלישות שבאו ממזרח. הפלישה המקובלת של העמים השמיים, בתקופות השונות, באה מן
המידבר. כזאת היתד, פלישת הישראלים בימי התנ״ך, ופלישת הערבים במאה השביעית.
הפולש מן המזרח, המסתנן לארץ, המדבר שפה שמית דומה לזו של התושבים הקודמים,
שגם קלסתר פניו דומה לתושבים (שהם עצמם בני פולשים שמיים קודמים) נקלט בנקל
ברציפותה התרבותית של ארץ־ישראל, שהיתר, תמיד כור היתוך להשפעות שמיות שונות.
הציונים דימו לעצמם שהם באים בעיקבותיהם של כובשי כנען, או של שבי־ציון אחרי
גלות בבל. למעשה דמו הרבה יותר לפל־שתים ולצלבנים, שדיברו שפה שונה משפת הארץ,
נבדלו מן התושבים בתרבותם ובקלסתר פניהם וכבשו תחילה את שפלת החוף בטרם
חדרו אל ההר שהוא ליבה של ארץ־ישראל. ואילו כובשי כנען היו אחרים. שפתם היתר,
אחת מניבי העברים והם לא נבדלו בהרבה מן הכנענים, שהיו עברים כמותם. בניגוד
לתיאור האגדתי הניתן בספר יהושע, שנועד ליצור את הרושם כאילו באו בני־ישראל בגל
אחד וכבשו את הארץ בסערת מלחמה חד־פעמית, קרובה האמת ההיסטורית הרבה יותר
לתיאור ההפוך, שניתן בפרק הראשון של ספר שופטים. פרק זה משרטט תמונה של
הסתננות ישראלית הדרגתית, כשהבאים משתלטים על שטחי ההר הסחות טובים לעיבוד,

1צי 011
בלי שיכלו לכבוש את ערי כנען המבוצרות ואת האדמות הטובות של השפלה, שהיו
מוגנות היסב בידי עם שעלה בכושרו הטכני בהרבה על השבטים הפרימיטיביים שבאו מן
המדבר. כיוון שלא היה קיים חייץ מוחלט בין הכנענים לבאי המדבר, וממילא גם לא
התנגדות טוטאלית לבאים, התמזגו הכנענים עם הכובשים תוך דורות אחדים, בימי
השופטים, עד שנוצר העם הישראלי המגובש בימי ממלכת שאול ודויד.
זוהי דמותה של פלישה מן המדבר. שונה לגמרי תמונת הפלישה מן הים. ויש משום
פרדוכס בכך שמדינת־ישראל, שמרכז חייה הוא בשפלה הפלישתית, נקראת על שם
הישראלים הקדומים שהתרכזו בהר, בעוד שתושבי ההר הערביים מגדירים את עצמם כבני
פלסטין, שם שמקורו בארץ פלשת.

?ויבוצים
ומיסדרים־ צבאיים כמו לישראל, היתד, גם למדינת הצלבנים בעיה עדתית. המעמד השליט בחברה הצלבנית
היה מורכב מן ה״פראנקים׳׳ ,יוצאי אירופה, בדומה לאשכנזים בחברה הציונית. בתחתית
הסולם ההברתי היו ה״פולינים״ ,בני עדות־המזרח הנוצריות, שהיוד עדיין בימים ההם חלק
חשוב בנצרות, ושמקומם היה דומה למקום בני עדות המזרח בחברה הציונית. האוכלוסייה
המוסלמית, שנותרה במדינת הצלבנים, לא היתה שייכת למעשה למיבנה המדינה — כשם
שערביי ישראל כיום חיים במדינה, בלי להיות שותפים לה למעשה.
כמו הישראלים, הצטיינו הצלבנים בקרב, ביודעם כי ביטחונם מותנה בנכונותם לעמוד
בכל רגע מול פני התקפת אוייב. כמו ממלכת מגן דויד, הוסיפה גם ממלכת הצלבנים
להתפשט במלחמה זמן רב אחר־ ייסודה. בשיא הצלחתם, שלטו הצלבנים על שטח גדול
לאין שיעור אף משיטחה של ישראל אחרי מלחמת־ששת־הימים. ממלכותיהם כללו את כל
החוף הסורי וו־,לבנוני יחד עם תורכיה המזרחית ואחיזה חשובה בגבעות עבר־הירדן. אם
מביאים בחשבון את העובדה שבימיהם חסרו לא רק טילים ומטוסים אלא גם כל דרכי
תקשורת ותובלה, המקצרים את המרחקים בימינו, יש לרוחב זה של השטח משמעות רבה
עוד הרבה יותר.
כשם שישראלים רבים רואים את עצמם חיל־חלוץ של העם היהודי כולו, ומתייחסים בבוז׳
אל יהודי הגולה, הנראים להם כעריקים וכמשתמטים, כך ראו הצלבנים את עצמם נציגי
הנצרות כולה, הפועלים והלוחמים למען כל הנוצרים בעולם. החרדה העמוקה של היהודים
בכל מקום לגורל ישראל בימי מלחמת־ששת־הימים היתה הד לגלי־החרדה שאחזו בא־רופד,
כל פעם שהיתר, צפוייה סכנה לקיומה של ממלכת הצלבנים.
בשני המיקרים היוותה זיקה הדדית זו את בסיס הכלכלה. זמן רב לפני שהמציאו את
הפער במאזן המסחרי, היתה ממלכת ירושלים הצלבנית תלוייה בזרם גדול ומתמיד של

״ער הישראדיס דהת״חס אד ההיסטוריה שד מסעי-הצלב באל מדו״ר שימוש׳
הון מאירופה, בצורת מענקים דתיים וחילוניים, מתנות, נדבות ומסי צליינים. באירופה
כולה התנהלה מעין מגבית צלבנית מאוחדת.
הקיבוצים הם יצירה יחידה במינה של הציונות, ובאותה מידה היו המיסדרים הצבאיים
הגדולים המצאה מקורית של הצלבנים. ההתיישבות וההתנחלות יצרו בשני המיקרים דפוסים
דומים. אבירי מיסדר הטמפל או מיסדר ההוספיטל, היו מקימים מצודה עמוק בלב איזור
ערבי, בדומה לקיבוצים הישראליים, שאחדים נבנו ממש על חורבות המצודות הצלבניות.
מסביב למצודה היו מתנחלים פרטיים יוצרים בהדרגה מערכת יישובים, בסומכם על כוח
המגן של המצודה. לאחדים מן הכפרים הצלבניים היה, כנראה, מעין אירגון קואופרטיבי,
כמו מושבי העובדים שלנו.

המיסדרים הצבאיים האפילו בהדרגה על הממשלה הרישמית של הממלכה. כוחם היה
מבוסם על תשלובת של פוטנציאל צבאי ויכולת כלכלית. הם ניהלו עסקים בנקאיים
בממדים בין־לאומיים והקימו סניפים בכל רחבי העולם הנוצרי. בכך הם דמו להפליא לכמה
מן המפלגות הקיימות בישראל, המבוססות על אירגונים ארציים של קיבוצים ועל מיבנה
מסועף של מיפעלים כלכליים בארץ וסניפים בתפוצות, דבר המעניק להם כוח־השפעה
עצום בשילטון.
אפשר להרבות בהקבלות אלה, עד לפרטי סרטים. האם לא דמה המלך בולדוין הראשון
לדויד בן־גוריון? ומי דומה למשה דיין יותר מאשר רינו לבית שאטיון, תוקף השיירות
המוסלמיות, הנץ של הממלכה, האדם שעורר בלב הערבים שינאה כה עזה עד כי צלח־אל־דין
מצא לנכון לערוף את ראשו
במו ידיו?

תקציר תולדות הצלבני בישראל
1095

1096

1097
1098 1099

1100
1101 1131

1137

1144
1153 1169

1182

1187

1189

1191

ב״ 26 גמארס נושא האפיפיור אורבאן השני את
נאומו ההיסטורי בכנס קלרמון בצרפת, בו הוא
קורא למסע־צלב של העולם הנוצרי לשיחרור קבר-
ישו וארץ־הקודש.
הצבאות השונים של נוסעי־חצלב מתאספים באירופה
המערבית והתיכונה. בדרך עורכים חלק מן
הצלבנים, וגם אספסוף שאינו מתכוון כלל להגיע
לארץ־הקודש, פרעות ביהודים. הנסיכים שבין הצלבנים
מסתפקים בהטלת מס כבד על היהודים.
צבאות הצלבנים, שמנו כ־ 50 אלף איש (לפי הערכה
מאוחרת) נאספים ליד קונסטנטינופוליס (איסטנבול)
,בירת הקיסרות הנוצרית הביזנטית, אליה
הגיעו במיצעד רגלי דרך אירופה.
ב 3-ביוני, אחרי מצור שארך שמונה חודשים, כובשים
הצלבנים, בעזרת בוגד מקומי, את המיבצר
האדיר של אנטיוך, בצפון סוריה.
ב 15-ביולי, אחרי מצור של חודש, כובשים הצלבנים
את ירושלים בהסתערות, עורכים בה שחיטה
נוראה של התושבים המוסלמים והיהודים. כעבור
זמן נכבשים שאר חלקי ארץ־ישראל המערבית, מלבד
רצועת עזה—אשקלון, הנשארת בידי המצרים.
באלדווין הראשון מומלך כמלך ירושלים. מלכותו
כוללת את ארץ־ישראל, תוך ריבונות״להלכה על
שאר נסיכויות הצלבנים שנכבשו בדרך, בתורכיה
המזרחית, באנטיוך ובטריפולי לאורך החוף.
צבא חדש של צלבנים, שהתכונן לכבוש את בגדאד,
מושמד כימעט כולו בתורכיה.
עם מותו של באלדווין השני מגיעה ממלכת הצלבנים
לשיא התפשטותה, כשהיא שולטת בארץ-
ישראל מביירות בצפון עד אל-עריש בדרום (מלבד
רצועת-אשקלון) ,עם אחיזה בהרי עבר־הירדן, עד
לכרך־מואב ועקבה. אז גם מתגבש כוח מוסלמי
נגדי. בעוד שפיצול הנסיכויות המוסלמיות איפ-
שר את ניצחון־הצלבנים בראשית ימיהם, מתחילים
להתגבש מרכזי-כוח בדמשק ובקאהיר, תוך מלח מה
בלתי-פוסקת בצלבנים.
זנג׳י, שליט העיר מוסול, פותח ב״ג׳יהאד״ נגד
הצלבנים, מרחיב את שילטונו, כימעט כובש את
ירושלים, אך נחסם על־ידי ברית של שליטי-דמשק
עם הצלבנים. הברית ירושלים—דמשק, שהיא השותפות
המוסלמית—הצלבנית הגדולה הראשונה,
מחזיקה מעמד עד . 1147
הנסיכות הצלבנית הראשונה — שמרכזה באדסת,
בתורכיה המיזרחית — מפלת לידי המוסלמים.
הידיעה מזעזעת את אירופה, גורמת למסע־הצלב
השני, בראשות גדולי המלכים של אירופה. אחרי
אבידות כבדות בדרך, מטילים שרידי־המסע מצור
על דמשק, אך מצור זה ניכשל אחרי ארבעה ימים.
המלך באלדווין השלישי כובש את אשקלון, שחיתה
50 שנה קרש״קפיצה מיצרי נגד הממלכה.
צלאח־אל־דין, כורדי עיראקי, שליחו של שליט
מוסול, משתלט על מצריים. במשך תשע שנים הוא
פועל לאיחוד העולם הערבי נגד הצלבנים. ב1174-
הוא כובש את דמשק, ב 1183-את חלב.
ריינאל, שליש כרך־מואב, בונה צי ופושט על
נתיבי״הצליינים למכה. צלאח״אל״דין משמיד את
אוניותיו. ריינאל פושט על נתיבי־היבשה של השיירות
ממצריים לדמשק.
צבא-הצלבנים, שמנה כ 20-אלף איש, מושמד בקרב
ההיסטורי ליד קרני-חטין, מעל לטבריה. ב־2
באוקטובר ניכנס צלאח־אל־דין לירושלים, שניב-
נעה אחרי מצור של שבועיים. הוא משתלט על
הארץ כולה, מוחק את ממלכת-הצלבנים מן המפה
— זולת כיסים קטנים בצור, טריפולי ואג-
טיוך בחוף הסורי.
המלך הצלבני גי, שנלכד על-ידי צלאח-אל-דין ב-
קרני״חטין ושוחרר תמורת הבטחה להינזר ממלחמה,
מפר את הבטחתו ומטיל מצור על עכו. לפי
קריאת-האפיפיור, יוצאים גדולי הנצרות למסע-
הצלב השלישי, מצטרפים אליו לפני חומות-עכו.
בדרך טובע הקיסר הגרמני ברברוסה (״אדום-
הזקן״) בנהר תורכי. ריצ׳ארד לב״ארי, מלך אנגליה,
כובש בדרך לארץ את קפריסין,
אחרי מצור נורא של שנתיים, לוכדים הצלבנים
את עכו, ההופכת בירת הצלבנים למשך 100 שנת
בדיוק. ריצ׳ארד כובש את החוף עד יפו, פותח
במשא״ומתן עם צלאח״אל-דין ומתיידד עימו. נח
1205

1212

1219

1227

1229

הסכם לפיו נשארת ירושלים בידי המוסלמים,
אך ניתן לנוצרים לבקר בה. לוד ורמלה מחולקות
בין שני הצדדים, ואשקלון נהרסת.
מסע-הצלב הרביעי מתכונן לכבוש את מצריים, אך
מופנה לעבר קונסטנטינופוליס הנוצרית. הנסיכים
המערביים כובשים את העיר, שמים (זמנית) קץ
לקיסרות הביזנטית, מחלקים ביניהם את השלל.
נער-רועה בשם סטפן מארגן את ״מסע־הצלב של
הילדים״ ,מתבסס על ההנחה כי הצלבנים ניכשלו
בגלל חטאיהם, ורק ילדים שהורים יכולים לשחרר
את ארץ־הקודש 20 .אלף ילדים נופלים בידי
סוחרי-עבדים ונמכרים למוסלמים.
מסע-הצלב החמישי פונה לעבר מצריים, מרכז-
הכוח של העולם המוסלמי, כובש את העיר דא-
מייטח. אחרי נסיון־נפל לעלות על קאהיר, נוטשים
הצלבנים את מצריים תוך תסכם.
פרידריך השני, קיסר גרמניה, אוייב האפיפיור וחובב
תרבות האיסלאם, יוצא למסע-הצלב השישי.
לפני כן הוא נושא לאשה את יורשת ממלכת-
ירושלים, מכריז על עצמו כמלך-ירושלים.
פרידריך, שהאפיפיור הטיל עליו נידוי, חותם הסכם
עם הסולטאן המצרי, המעניק לו את ירושלים,
בית-לחם ונצרת, ורצועה בין ירושלים ועכו.

גזמזלגזיגז נזור צרבנינז
1244

1248
1250 1260
1265 1268 1289 1291

אחרי תום תקופת-החסכם, כורתים הצלבנים ברית
עם דמשק המוסלמית נגד מצריים. הם מובסים
בקרב ליד עזה. ירושלים נופלת שוב לידי המוסלמים,
שעליהם פוקד בייבארס, הממלוך המצרי
ממוצא מונגולי, מגדולי המצביאים המוסלמים.
לואי (״הקדוש״) ,מלך צרפת, יוצא למסע-הצלב
השביעי, כדי לשחרר את ירושלים. מתוך הנחה שרק
שבירת מצריים מאפשרת שלטון נוצרי בארץ,
הוא מחליט לכבוש את מצריים תחילה. בקרב ליד
מנצורה, בדרך לקאהיר, נוחלים הצלבנים תבוסה.
לואי נופל בשבי, משוחרר תמורת כופר ופינוי
מצריים. במשך ארבע שנים הוא מנסה, בעכו,
להשליט סדר בממלכת הצלבנים המקוצצת.
הממלוכים (חיילים־עבדים) משתלטים על מצריים,
שמים קץ למדיניותם המתונה של צלאח־אל-דיו
ויורשיו, פותחים במלחמת״קודש לסילוק הצלבנים.
המצביא המונגולי הנוצרי קיטבוקה פולש לארץ,
מובס ליד עין־חרוד, בקרב היסטורי מכריע, על״ידי
הצבא המוסלמי, בפקודת בייבארס. הצלבנים מתחברים
עם המוסלמים נגד האוייב המשותף.
בייבארס כובש את קיסריה וארסוף (ליד הרצליה).
המוסלמים כובשים את אנטיוך.
אחרי שביתת״נשק, אותה חתם בייבארס, למשך
עשר שנים, כובשים המוסלמים את טריפולי.
המיבצר הצלבני האחרון במרחב, עכו, נכבש על־ידי
הצבא המוסלמי, ובכך מגיעה לקיצה ממלכת־ירושלים
הצלבנית — 192 שנים אחרי שפרצו
לוחמי מסע-הצלב הראשון לירושלים.

בדחותם השוואה זו מכל וכל, מצביעים
הציונים על ההבדלים הנראים להם כמכריעים.
הצלבנים,
כך הם מאמינים, לא היו מעולם
רוב בממלכותיהם. היוו רק שכבה דקה של
כובשים על־גבי אוכלוסייה מקומית.
נקווה זו שנוייר, במחלוקת חמורה. יש
לכלול בחברה הצלבנית את הנוצרים מבני
עדות המזרח. יחד עימם היוו הצלבנים, כך
מסתבר, רוב יציב. ואילו ישראל, אם תספח
את השטחים שכבשה במלחמת־ששת־הימים,
עלולה לגלות במהרה שהחברה העברית
הפכה למיעוט בה, מול הציבור הערבי
המתרבה במהירות.
האם היו הצלבנים אומה, מושרשת בארץ־
ישראל, כמו האומה העברית החדשה*
על שאלה זאת יש לענות אם רוצים
לערוך השוואה בין שתי הפרשיות. מובן
שקשר, להשתמש במושג המודרני ״אומה״
לגבי תקופה שבה עצם הרעיון הלאומי לא
היה ידוע ולא היה יכול לעלות כלל על
הדעת. אני משתמש במונח זה כאן במובן
של חברה הרואה את עצמה כיחידה מיוחדת
ונפרדת, השייכת לשטח מסויים. האם הצלבנים,
אף אותם שהיו צברים דור שמיני,
חשבו את עצמם לארץ־ישראלים, שגורלם
הוא לחיות ולמוח בארץ הזן — או שמא
חשבו את עצמם לפרנקים, לגרמנים, לאיטלקים,
המשרתים בארץ זרה והיכולים
לחזור למולדתם האמיתית כל עת שירצו?
אפשר לחשוב שרבים מבני משפחות
הצלבנים שבאו לארץ במסע־הצלב הראשון,
ובוודאי כל הנוצרים מבני עדות המזרח,
כבר חשבו את ארץ־ישראל, בסוף המאה
ה־ , 13 לארץ מולדתם האמיתית. אך נראה
כי לא התפתח דבר הדומה ללאומיות הישראלית
על תחושת השייכות הקיצונית
לארץ־ישראל, על שפה חדשה ומשותפת
המאחדת את העולים מכל הארצות.
בסכמו את ההיסטוריה של מסע־הצלב,
כתב ראנסימן את המילים שלהלן, הראויות

להיזכר:
״עבר־הים (כפי שהאירופים קראו למדינת
הצלבנים) עמד תמיד בפני ברירה קשה.
המדינה נוסדה ממזיגת של קנאות דתית עם
תאתר, הרפתקנית לאדמה. אך כדי להתקיים
כגוף בריא, לא יכלה להישאר חלוייה לנצח
בזרם קבוע של בני־אדם וכסף מן המערב.
שומה היה עליה להצדיק את קיומה מבחינה

כלכלית.
״דבר זה היה אפשרי רק אילו באה לידי
הסכם עם שכנותיה. אם הן היו ידידותיות
כלפיד, ומשגשגות, יכלה גם היא לשגשג.
״אך לבקש ידידות עם המוסלמים — זה
נראה כבגידה גמורה באידיאלים של הצלבנים.
ואילו המוסלמים מצידם לא יכלו
להשלים בליבם השלמה גמורה עם נוכחותה
של מדינה זרה ופולשת בארצות שחשבו
כי הן שייכות להם...
״הצלבנים טעו טעויות רבות. מדיניותם
היתד, לא פעם הססנית ומתחלפת. אך אי־אפשר
להטיל עליהם את כל האשמה על כך
שלא הצליחו לפתור בעייה שלא היה לה,
למעשה, שום פתרון.״
בכל זאת מראה ראנסימן, שבקרב אבירי
הצלב קמה מפלגה שדגלה בהשתלבות הממלכה
במרחב, ושביקשה להפוך את מדינת
הצלבנים לשותפה של העולם הערבי.
נדמה כי לאותו רעיון מרכזי, שאנו
דוגלים בו כיום בישראל, יש סיכוי רב
הרבה יותר להצלחה. כי הציונים, וביניהם
הישראלים, לא סברו אף פעם שמוטל
עליהם תפקיד קדוש להילחם בערבים,
אדריה .׳דורם מאמינים בכנות, שאיבת ה־

איר לא לעשות דבר 6״
ערבים למדינתם נובעת מאי־הבנה מצערת.
דו, כמובן, אשלייה. אך עצם העובדה
שאשלייה כזאת יכולה אף להתקיים, מצביעה
על הבדל יסודי. שום צלבן לא יכול היה
להאמין אף לרגע קט שהמלחמה בין ה־,
נוצרים והמוסלמים אינה לרצון האלוהים.
כך, בלי להתעלם מן ההשלכות המדאיגות
הכרוכות בניתוח תקופת הצלבנים לגבי
עתיד ישראל, אסור לאיש ישראלי או
ערבי להרחיק לכת בהשוואה זו, עד כדי
הסקת מסקנה פאטאליסטית, לחיוב או׳ לשלילה.
להיפך, השוואה זו יש לראות בה
שיעור שאפשר ללמוד ממנו לקח שימושי,
לשם קביעת הנחיות לעתיד.
כפי שאמר לי פעם אחד מגדולי ההיסטוריונים,
שעה ששוחחנו על השוואה זו:
״על הישראלים להתייחס אל ההיסטוריה של
מסעי־הצלב כאל מדריך שימושי המלמד
אותם איך לא לעשות את הדברים.״
נכונות למלחמה טוטאלית ממלכת ירושלים הצלבנית דנה את עצמה
לכלייה בכך שסמכה באורח לבדי על עליונות
כושרה הצבאי ורוח הלחימה של חייליה. הניצחונות המופלאים של הצלבנים בשדות
הקרב, שהביאו אותם עד לב מצרים, יש בהם כדי להעלים את הבעיות האמיתיות אשר
קבעו את גורלם בטוזח ארוך. אותן הבעיות עצמן קיימות כיום לגבי ישראל.
ללא נכונות נפשית להיות חלק מן המרחב, ללא מדיניות המכודנת להביא את עמי המרחב
להשלמה עם קיומה, אין ביטחון המדינה יכול להיות אלא זמני.
הצלבנים כבשו את ירושלים ביולי .1099 הם חגגו את המאורע בטבח מעורר זורעה,
בהרגם את המוסלמים ואת היהודים עד כי נאלצו לחפש להם דרך בין הגוויות, והדם
הגיע עד לברכיהם, כפי שתיאר זאת היסטוריון בן אותו זמן, ריימון איש אגילר. אחרוני
הצלבנים גורשו מעכו בשנת . 1291 בכל 192 השנים האלה, חרף כל שביתות הנשק,
ההפוגות והפסקות־האש שהיו, לא ידעו הצלבנים אף יום אחד של שלום אמיתי. מבחינה
זו הדמיון לישראל הוא מוחלט.
אכן, בחשבי על המשבר של מלחמת־ששת־הימים, שפרץ כסערת־פתע ללא כל אזהרה
מוקדמת ומבלי שאיש ציפה לו יום אחד לפניו, נזכר אני בפרשה מימי הצלבנים, שנראתה
לי תמיד כמסמלת יותר מכל את עצם תנאי הקיום של ממלכת ירושלים.
בשנת , 1182 ארבע שנים בלבד לפני שנמחצו צבאות הממלכה על־ידי צלאח־אל־דין בקרני
חטין, הגבעה המשקיפה על ים כינרת, נערכה חתונה במצודה של כרך, שחורבותיה משקיפות
כיום על סדום מן המיזרח.
אדונה של המצודה, אותו ריינו הידוע לשימצה, שנשא אז את התואר ״האדון של עבר־הירדן״
,ושהיה מנהי׳ג מפלגת שוחרי המלחמה בממלכה, ניצח על חתונתו של אציל בן 17
עם נסיכה בת .11 מכל השטחים הנרחבים של מדינות הצלבנים, מצפון סוריה ועד גבול
מצרים, באו האבירים ונשותיהם ברכיבה כדי להשתתף באירוע. אחדים מהם רכבו מן
הסתם במשך שבועיים, בשאתם איתם את שריונם, אשר בלעדיו אי־אפשר היד, לתאר את
החיים.
החגיגה היתד, בעיצומה, כאשר לפתע הופיע צבא מוסלמי בהנהגת צלאח־אל־דין עצמו

כדי להפציר במלך לשגר עזרה. זה זימן את הצבא המלכותי, והפקיד עליו את הרוזן
ריימון, אך הוא התעקש ללוות גם בעצמו את חייליו, כשהוא נישא באפיריון. הם חשו
בדרך שהובילה על פני יריחו והר נבו לעבר כרך.
״בהתקרב צבא המלך, הסיר צלאח־אל־דין את המצור, אחרי שמכונותיו לא הצליחו
לפגוע בחומות האדירות של המצודה. ב־ 4בינואר נסוג לעבר דמשק. המלך נישא כתרועת
ניצחון לתוך כרך, ואורחי החתונה היו חופשיים לחזור לבתיהם.״
על רקע מודרני יותר ואבירי פחות, אירע אותו הדבר, פחות או יותר, בחודשים מאי
ויוני 1967 חוץ מן העובדה שריינו לא נתמנה לשר הבטחון של הממלכה, ושהוא לא
ערך פשיטה מן המצודה הנצורה כדי להשמיד את צבאו של צלאח־אל־דין ואת מרגמותיו,
לפני שאלה הספיקו לצאת להתקפה בעצמם).
כבר קרו כדברים האלה לפני מלחמת־ששת־הימים, ועוד יקרו כהנה וכהנה. אלא אם כן
תצליח ישראל להתקבל כשותפה למרחב ולהשתלב במיסגרתו. אחרת יהיה עליה להיות
מוכנה גם להבא להילחם בכל יום מימי קיומה, נכונה בכל עת למלחמה טוטאלית, העלולה
לפרוץ לפתע פתאום, בלי שציפו לה, כפי שאירע במשבר של קיץ .1967

ץ״״ וו/ו ד 111? 1ק 3 /

0*10., )111/1* 1

1ז1ו 71ק/וז 70
7/1120/110/11.1

׳׳ תג 351/3 /ף1
7/11031/3 30 ) 1 0 /1 £

0317107

1111771.ס £07-11/11 70 * 11/11 0 1

ממלכת הצלבנים באמצע המאה
ה 12
מתוך המדבר והתנפל על העיירה. בטרם הספיקו הצלבנים להתייצב להגנתה, הצליח צלאח־אל־דין
לפרוץ לתוכה. בידי ריינו עלה להימלט לתוך המצודה, הודות לגבורתו של אחד
מאביריו, שחסם לבדו את הגשר מעל לחפיר שבין העיירה והמצודה, עד שהגשר נהרס
— מאחוריו.
כפי שראנסימן תיאר את המעמד:
״טקס הנשואין נמשך בתוך המיבצר, כשכל הנוכחים מפגינים אומץ־לב למופת. בשעה
שהמרגמות הטיחו מטר של בליסטראות בחומות, נמשכו השירה ובריקודים ביניהן. הגברת
סטפני, אמו של החתן, הכינה בעצמה מעדנים מובחרים לסעודת הנשואין ושלחה אותם
החוצה אל צלאח־אל־דין. הוא, בתמורה, שאל באיזה מגדל נמצא הזוג הצעיר, ונתן פקודה
שלא להפציץ אותו במכונות־המצור שלו.
״אולם מחוץ למחח־ה זו, לא הרפה ממאמציו. תשע המרגמות שלו לא נחו מפעולה אף
לא לרגע, ופועליו כמעט הספיקו למלא את החפיר. נשלחו שליחים בהולים לירושלים

7/11.ו>£0/1ד7סש.׳

307( 1101

* 5 3 0

)701^ 0

50^/117*21
• 21*1/7/1

וזפה פפוגע ת שר ירגשריפ העתיגן ה מינזי הצרבנים

ראש־העירייה כיקש את עזרתו של היועץ,
כדי למנוע היסטריה פוגרומיפטית נגד ערביי
ישראל.

השקועות ישראליות
ברצועת-עזה

הקו הרשמי של מערבת־ההסכרה הישראלית
במישור הפנים־ארצי יהיה -כי
כלל ערביי ישראל מסתייג ממעשי־החבלה
ואץ לחבלנים אחיזה של ממש כציבור זה.

חברת בעלי־הון מנתיבות קיבלה השבוע רשיין להקמת
מיפעל־שימורים לדגים בעיר אל־עריש שברצועת־עזה.

בליל־שבת
התקשרו עם היועץ גם המוכתארים של
בקעה־אל־ג׳רביה וכפר־קאסם ובפיהם בקשה דומה.

ייו גוין ל ך
הנמכת גיל הגיוס?
בחוגים מסויימים נערכים דיונים על כדאיותה
של הנמכת גיל-הגיום ל״ - 17 לגבי
נערים עובדים בלבד.
סידור כזה היה מאפשר לתלמידי־תיכון לסיים את
בחינותיהם, וכל יתר המגוייסים היו יוצאים לשירות־חובה
שנה לפני חבריהם הלומדים.

דיון בממשלה :
לפוצץ או לא?
האם תצטרך הממשלה להחליט על פי
צוץ־עונשין של בתים השייכים לערביי־ישראל?
זוהי
השאלה שבמרכז דיונים שמאחרי־הקלעים בחו־גי־צמרת.
בעיקבות מעצרם של צעירים מן הכפר טירה
שבמשולש, המואשמים בהשתייכות לאירגוני־טרור,
הועלתה הסברה, כי משרד־הביטחון יגשים את איומו
של דיין, בזמנו, לפוצץ בית של כל מי שמשתף־פעולה
עם החבלנים.

לעת-עתה -ידם של אלה המתנגדים
לפיצוצים בישראל על העליונה. טענתם:
צעד כזה יכריח את ערכיי־ישראל להזדהות
באופן מוחלט עם ערביי-השטחים והדבר
יגביר בעקיפין את סכנות-הטרור בארץ.

נצר עשוי לפרוש
כישלונם של מצדדי ועדה נבחרת במע״י עשוי לגרום
לפרישתו של שרגא נצר מן החיים הפוליטיים.

נצר, מושך־החוטים במחנה הוועדה הנבחרת,
נחל כישלון־יוקרה רציני. נוסך לכך,
ברור שמזכירה החדש של המפלגה, פנחס
ספיר, עושה הכל לניטרול השפעתו של
שרגא נצר.
העסקן הוותיק — והמבוגר — עשוי להסיק את
המסקנות.

התפטרות בול
מכה לישראל
התפטרותו של נציג ארצות־הברית ב
או״ם, ג׳ורג׳ כול, נחשבת אכידה לישראל.
בול, אשר השתתף במישלחת הפקידים האמריקאיים
לישראל בחודש מאי שעבר, גילה אהדה לעניין הישראלי.
עמדתו האנטי־רוסית הבולטת, תאמה את הקו
הישראלי.

הנציג האמריקאי החדש באירגון, מי
שהיה עורכו של היומון ״וואשינגטץ
פוסט״ ,ידוע בעמדתו הביקורתית בלפי
ישראל -בייחוד בשאלת הפליטים הערכיים.
מינויו עלול לצמצם עוד יותר את
ההתבטאות הפרו-ישראלית של ארצות־הב־דית
כאו״ם.

טולידאנו ינסה להרגיע
צפוייה פעילות קדחתנית מצד היועץ לענייני־ערבים
במשרד ראש־הממשלה, אברהם טולידאנו, להרגעת הרוחות
— בעיקבות מעצרם של ארבעה הצעירים מכפר
טירה שבמשולש — החשודים בפעילות חבלנית.

בליל שישי טילפן לטולידאנו יושכ-ראש
מועצת־הכפר, איכראהים חליל קאסם, והביע
באוזניו את הסתייגותו מהמעשה.

התנגדות במע״י
למס המפלגתי
בחוגי-השורה של מע״י שוררת התמרמרות
על צורת־הפעלתו של חוק המם המפלגתי,
שנגבה באמצעות ההסתדרות.
חברי־מפלגה רבים טוענים, כי אין כל צדק בגביית
אותו סכום מחבר־מפלגה המקבל 500 לירות לחודש —
ומעסקן המשתכר אלף לירית ויותר, שלא לדבר על
טובות־הנאה צדדיות.

ייתכן שבלחץ ההתמרמרות הזאת, ייהפך
מס-המפלגות למס מודרג.

מימשל-טורס
אנשי המימשל הצבאי של השטחים המוחזקים
הוכיחו עצמם ככעלי־הסכרה טובים
משר־ההסברה ישראל גלילי.
לאחר ביקורה המוצלח של הנסיכה הירדנית פיריאל,
הם התחילו להזמין אישי־ציבור ופקידי־ממשלה בכירים
ירדניים, כדי שיחזו במו עיניהם בנעשה בישראל.

בין השאר ביקרו עד כה פקידים בכירים
ממשרד-ההסברה של ממשלת־ירדן; וה מפקח
הכללי של משרד החינוך והתרבות
הירדני.
כולם יצאו מישראל כששבחים בפיהם.

גבוו במקוום
קודיש לוז?
יצחק נבון, לשעבר מזכירו המדיני של דויד בן־גוריון
ולאחרונה מאנשי רפ״י המתונים יותר — המתחפרים
בעמדותיהם במע״י — נחשב למועמד לרשת את מקומו
של קדיש לוז, יושב־הראש של הכנסת.

נראה שלוז, בן ה ,73-לא יוצע מחדש
לתפקידו לאחר הבחירות -ובמידה ויוצע,
יתפטר כעבור תקופה קצרה כדי לפנות את
מקומו לנכון.
יצחק נבון נמנה עד עתה על תומכי משה דיין.
הבטחת מישרת יושב־ראש הכנסת, ביוזמת פנחס ספיר,
באה כדי להרחיקו מדיין, ולנטרל אותו במאבק הפנימי
שבתוך מע״י.

המיפעל, שיעסיק בהתחלה ב־ 25 עובדים,
מהווה סנונית ראשונה לתוכניות־השקעה
נרחבות, לפיהן יאפשרו לבעלי-מלאכה-
זעירה ישראליים להשקיע ברצועה.

בעיקבות המיפעל הראשון
שקדים ומיפעלי־אריגה קטנים.

ילכו

מיפעל

לפיצוח

יודעי־דכר רואים בתהליך זה רמז לעתידה
של רצועת־עזה בעיני־המימשל.

מימוו חבלנים —
בבולי-דואר
הצעה להוציא לאור בול, כבל ארצות•
ערב, שהכנסותיו יהיו קודש לקרנות־המל־חמה
של אירגוני-הטרור הועלתה בוועידת
משרדי-הדואר של ארצות-ערב, שהתכנסה
לאחרונה כקאהיר.
הצעה אחרת שהועלתה לדיון, תזכה כנראה לתמיכה
מלאה: לאפשר מישלוח של חפצי־ומכתבי־דואר של
אירגוני־החבלה — חינם־אין־כסף.

ראש מועצת
אופקוים יתפטר
יו״ר מועצת־אופקים, משה מייבסקי — יתפטר.

לאחרונה עמד היו״ר -המכהן מאז ,׳62
תחילה כיו״ר ממונה ואחר-כך בנציג-מפד״ל
ניבחר -תחת לחץ בפול: מצד אחד, מפעילים
נגדו אנשי־מע״י מיכצע-השמצות ;
מצד שני, תובעים חבריו הדתיים לסיעה
תביעות מופרזות ממנו.
רק ויתור קיצוני מאחד הצדדים — או משניהם —
שיאפשר למייבסקי ליטול בחזרה את מושכות־השילטון
הבלעדיות לידיו — יאלצו אותו להישאר בתפקידו.

נררי חביב חוזר
מפיק־הסרטים הישראלי נורי חביב, מיוצאי־עיראק,
שירד לאחר שסרטיו (באין מולדת, רחל) נחלו כישלון
מיסחרי — עומד לשוב ארצה.

הפעם יבוא נורי חביב במשקיע זר וכד
בעל־הון, ינסה להפעיל יידע וכספים אותם
צבר כשנות-שהותו בארצות־הכרית.

במדינה
תהוס או
העם גשר 7

זמן קצר אחרי מלחמת־ששת־הימים, הירצה
יועצו של ראש־הממשלה לעניינים ערביים,
שמואל טולידאנו, בפני חוג סגור של פקידים
בכירים. את סקירתו על השפעת המלחמה
על ערביי ישראל סיכם בהערכה,
כי בעתיד צפוייה פעילות מחתרתית בקרב
הנוער הערבי הישראלי.
כי התוצאות הפסיכולוגיות של ההתמוטטות
העולם הערבי, ביוני ,1967 והוויכוח
על עתיד השטחים המוחזקים, הטביעו חותם
עמוק על יחסי יהודים וערבים בישראל. לערבים
רבים בישראל נידמה היה כי עליהם
מוטלת החובה לנקות את הכבוד הלאומי.
ואילו בעיותיו החמורות של המשכיל הערבי
הצעיר, שהעסיקו חוגים רבים בישראל
— נשכחו.
תהליך מתגבר? השבוע נידמה היה,
כי כל התהליכים המדאיגים האלה הבשילו
את פרי־הביאושים שלהם. המשטרה עצרה
ארבעה צעירים מבני הכפר טירה שב־משולש,
שהואשמו בכך, כי בחסות מועדון
הספורט המקומי התארגנו כתא מחתרתי,
אשר קיבל הדרכה, נשק ויעדי־פעולה מאיש
אל־פתח בשכם. אחד מבין הארבעה

מניח־פצצה ב״מרבז״ מסארווה
פרי־ביאו שים
אף הואשם בהנחת הפצצה בקולנוע מרכז.
האם תוכיח שנת תשכ״ט שזהו תהליך
אשר יכול רק להתגבר ולהתרחב?
התשובה לסכנה זו אינה יכולה להיות
משטרתית־בלשית בלבד. המאמצים לחיזוק
הגשר בין יהודים וערבים בתוך המדינה,
שהוקפאו בשנה האחרונה, חייבים להתחדש.
כי בין השאר, ערבים אלה הם גם גשר
חיוני אל העולם הערבי.

מפלגות

הצעה מחוסמת

אחוז־החסימה יוגדל — כימעט בוודאות
— לפני הבחירות לכנסת הבאה. זה, על
פי חישובם של ראשי מע״י, יחסל את הסיעות
הקטנות. אבל מה הלאה? למה להשאיר
למפלגות הגדולות האחרות חלק כה
נכבד בכנסת השמינית, התשיעית וכו׳?
את הבעייה הזאת מתכוזנת מע״י לפתור
על־ידי שינוי שיטת הבחירות. אילו
ניתן לה, היתד, משנה אותה בצורה שלא
תאפשר כימעט בחירת אף מועמד של מפלגה
אחרת. בכל איזור־בחירה היה המועמד
שלה זוכה ברוב — וכל יתר הקולות היו
הולכים אז לאיבוד.
אך לכך התנגדו אותן מפלגות. לכן הועלתה
עתה הצעה מחוכמת יותר, שעיבדה
על־ידי ועדה בראשותו של דוב יוסף: שילוב
השיטה הקיימת ושיטת הבחירות־האיזוריות.
אם המפלגות האחרות לא יסכימו לכך,
מקווים ראשי מע״י כי בכנסת השביעית יהיה
להם ממילא הרוב המוחלט שיאפשר להם
לחוקק כל חוק שיעלה על דעתם, על אפה
וחמתה של האופוזיציה המדולדלת. ברגע
שיועבר חוק שינוי שיטת הבחירות, אפשר
לצפות לעוד דור או שניים של שילטון
מע״י ללא מצרים.
העולם הזה 1622

הרוסים דורשים נסיגה
האמריקאים

לוחצים

מצרים מכינה את צבאה

או חג ח חוו ונצביס ל
• ו ת רו ל ג׳ונסץ עוד ארבעה חודשים
בבית הלבן הוא בעל תחושה היסטורית
ורוצה להירשם בספרי ההיסטוריה
כאדם אשר הביא להסדר עם ברית־המועצות.
תקוותו כי הדבר יינתן לו במזרח התיכון.״
כך כתב, ביום השישי האחרון עורך אל־אהרם
חסניין הייכל. זוהי, כנראה, ההערכה
הרשמית של קאהיר. באיזו מידה היא גם
תואמת את המציאות? שאלה חשובה עוד
יותר: מה הסיכויים להסדר כזה?
אולטימטום רוסי?
היוזמה להידברות באה מצד הרוסים. הם
הגישו לנשיא ארצות־הברית תוכנית בת
** ו 1כמהלך הקרבות של השנה שעברה,
ארבע נקודות לפיתרון הסיכסוך הישראלי־
> כפי שגילה לאחר־מכן ארתור גולדברג,
ערבי. יש אומרים, כי היוזמה היתד, דווקא
הייתה קיימת סכנה ממשית ביותר של
אמריקאית, אם כי בצורה מרומזת בלבד.
התערבות סובייטית נגד צד,״ל. היא נימנעה
שכן הנשיא ג׳ונסון דחה בהתמדה את הלחץ
רק מפני שג׳ונסון הסביר שלא יסבול זאת,
האדיר לספק פאנטומים לישראל — ומה זה
אם לא רמז לרוסים שלא הכל קפוא במרחב? והציע לקוסיגין מדיניות של ״בלי ידיים״.
זה היה כאשר העולם כולו עמד לצידה
לישראלי הממוצע, נראית התוכנית הרוסית
של ישראל, מפני שהיא נראתה כקורבן של
כחלום־בלהות:
נסיון ערבי לחסל אותה.
• צה״ל יסוג ללא־תנאי אל מאחורי ההאם
תהיה ארצות־הברית מוכנה לפרוש
גבולות של ד,־ 4ביוני . 1967
על ישראל אותה הגנה — מפני הסובייטים
• כוח מתוגבר של האו״ם יוצב לאורך
גבולות אלה, ואי־אפשר יהיה לסלקו אלא — כאשר המדובר בהחזקת שטחים ערביים
כבושים, ולא בהגנה על עצם קיומה של
בהחלטת האו״ם עצמו.
המדינה היהודית?
• מדינות־ערב יכריזו על ביטול מצב־אם
תסרב ישראל להישמע לדרישות
הלוחמה בינן לבין ישראל.
ארצות־הברית, שתיסוג מכל השטחים הכבו •
ארבע המעצמות הגדולות ייערכו
שים — או מחלקם הגדול — ללא כל תמורה
לגבולות ישראל ושכנותיה.
ערבית ממשית, האם יומר הנשיא ג׳ונסון:
כלומר: פחות־או־יותר חזרה לסטאטוס־קוו
״אם כן — תסתדרו עם הרוסים בעצמכם!
שמלפני מלחמת־ששת־הימים. הבעיות הגדואנחנו
לא נסתכן במלחמת־עולם שלישית כדי
לות של האיזור — פיתרון בעיית הפליטים
לשמור על הכיבושים שלכם!״?
הערביים, מעמדה של ירושלים, חופש־ה־מעבר
בתעלת־סואץ ובמיצרי־טיראן — יועלו
לכאורה, יכולה אז ברית־המועצות לתת
לדיון בשלב מאוחר יותר, אם וכאשר יסתבר
אולטימטום לישראל, שעליה לסגת מהשטשהשלב
הראשון יצר את התנאים המתאימים.
חים הכבושים — אחרת תראה מוסקבה
מנכ״ל משרד החוץ גדעון רפאל הגיב על
את עצמה חופשיה לתמוך פיסית במלחמה
תוכנית זו בשאט־נפש, וניתן היה להניח,
ערבית חדשה נגד ישראל. במיקרה כזה היא
שלולי הציחצוח חדיפלומאטי היה משתמש
תכריז, מראש, כי מלחמה זו אין מטרתה
במונח הצברי: בבל״ת!
לפגוע בגבולות ישראל שמלפני יוני 1,1967
או להביא לחיסול המדינה.
ומר, יקרה במיקרה כזה — כשברור ש־

המרחב מול וייט־נאם ארצות־הברית לא תתערב?

ישראל לומר ״לא!״ לוזאשינגטון ב־?1968
לכאורה — כן. למעשה — כימעט בלתי-
אפשרי. כי ישראל תלוייה כיום כל־כולה
ברצונה הטוב של ארצות־הבריח. אולי לא
כל־כך מבחינה כלכלית, או אפילו מבחינת
אספקה בטחונית. אבל היא תלוייה בה בבחינה
הנוראה: כמגן נגד פלישה סובייטית.

ץ* כל לא די לומר בבל״ת, כדי שה־
^ תוכנית תיעלם. היא המשיכה לעניין את
הנשיא ג׳ונסון, וראשי הסטייט־דיפארטמנט
הזמינו את שגריר ישראל בוואשינגטון
להביע עליה את דעתו.
על התגובה הישראלית ניתן ללמוד הרבה
מן הכותרת הראשית הזהה, שפירסמו ידיעו ת
אחרונות ומע ריב ביום השישי האחרון:
״מחלוקת חריפה בין וואשינגטון לישראל.״
האמריקאים אומנם לא אמרו שהתוכנית
הרוסית נראית להם כפיתרון טוב ומושלם:
אבל עצם העובדה שהרוסים מוכנים לדבר
על פיתרון מוסכם היא החשובה בעיניהם.
אולי לא כל־כך בשביל מה שצפוי במרחב,
כמו בשביל מה שהם רוצים להשיג בוויאט־נאם.
תמורת לחץ אמריקאי על ישראל,
תלחץ מוסקבה על האנוי.
למעשה, כבר למחרת מלחמת־ששת־ה־ימים
היה ברור, כי המפתח נתון בידי האמריקאים.
עסקנים עיוורים, ודמאגוגים של
ארץ־ישדאל השלמה, ניסו אמנם לטעת בלב
האזרח את התחושה, כי אין כוח בעולם
שיכול לאלץ את צה״ל לסגת מהתעלה או
מהירדן. אבל אנשי־ביטחון־ומדיניות רציניים
יותר ידעו, כי ברגע שארצות־הברית תחליט
סופית כי צד,״ל חייב לסגת — לא תהיה
לממשלת־ישראל כל ברירה ; יהיה עליה
לתת את ההוראה בהתאם.
הדבר כבר קרה בעבר — פעמיים: ב־
,1950 כאשר נאלצו גייסותיו של יגאל אלון
לסגת מאל־עריש: וב־ , 1957 כאשר גייסותיו
של משה דיין נאלצו לסגת מסיני. התוכל

בכל נסיון מסוג זה עילה לפעולה חמורה
ביותר. האם גם הפעם?

מיתקפה פסיכולוגית
ך* הגיון אומר, שגם מצרים וגם מדינות
( ) הפיקוד המזרחי אינן מוכנות לפתוח

¥שר החוץ עונה
ך* ראיון טלוויזיוני בלונדון, נשאל
השבוע שר־החוץ המצרי, מחמוד ריאד,
אם קיימת סכנה של התחדשות המלחמה
בעתיד הקרוב. הוא השיב :״המלחמה לא
פסקה׳ מכיוון שישראל עדיין יושבת על
אדמה ערבית וממשיכה במעשי תוקפנותה.״
שאל המראיין :״האם תשתתף ברית־המוע־צות
מעשית בקרבות, במיקרה שיתחדשו?״
ריאד, בהתרגשות :״לא לא, ולא! הרי
אמרתי: אין הסכם צבאי עם ברית־המועצות,
לכן אין חוזה הגנה משותף.״
ההכחשה הדיפלומאטית הזאת לא שמה
קץ לניחושים. להיפך: אלה פרחו ביתר־שאת,
לאור כמה צעדים חמורים של המדינות
הערביות בעיקר:

• פינוי כל האוכלוסייה האזרחית
של הערים, לאורך תעלת•
סואץ. העיר סואץ עצמה, בה ישבו~350
אלף תושבים, פונתה כימעט לגמרי, ותוך
ימים ייוותרו בה רק 5000 פועלים חיוניים.
איסמעיליה, קנטרה, פאיד, קיברית נראות
מזמן כערי־רפאים, שרק חיילים מסתובבים
בהן. למעשה, רק פורט־סעיד לא פונתה —
כנראה מתוך הנחה, שכל עוד עוגן שם הצי
הסובייטי לא תעז ישראל לפגוע בה.
• הקמת הפיקוד המזרחי. בפיקוד
זה שותפות ירדן, עיראק טוריה וסעודיה, ומטהו
יושב בדמשק. בעבר ראתה ישראל

בועות?
מתוצרת ספינת־טילים
סוביי טי ת, בידי הצי ח־המלח
לבוש מדים ללוחמה כימית.

במלחמה נגד ישראל, בעתיד הקרוב. אבל
אותו הגיון קובע, כי ידיה של ישראל אינן
חופשיות לפתוח במלחמה נגד אותן מדינות:
על מצרים פרושה חסותה של ברית־המוע־צות,
ועל ירדן — זו של ארצות־הברית.
המסקנה ההגיונית: כל הדיבורים על מלחמה
חדשה מיידית — אינם מעשיים. לעת־עתה
עשויות להתרבות רק תקריות־הגבול.
אבל חשבון זה לא לוקח בחשבון גורם
אחד: ברית־המועצות. ידיעה בעיתון ביירותי
גילתה, השבוע, שהרוסים מתכוונים לגשת
בעתיד הקרוב ביותר לפתיחת תעלת־סואץ.
זה אינו חייב להיות נכון. אבל יתכן גם שזו
לא סתם המצאה.
הדבר היחידי שאפשר לנבא, בשלב זה,
הוא שהערבים והרוסים יפתחו בימים הקרובים
במערכת־תנופה, כדי להשיג את הסכמת
ארצות־הברית לוויתורים ישראליים מרחיקי־לכת.
בפרק זה תהייה ישראל נתונה במלחמה
פסיכולוגית יותר מאשר במלחמה ממש.
אבל מה יקרה אם אמריקה לא תסכים
להצעות הרוסיות?
ובעיקר — מה יקרה אם אמריקה כן
תסכים?

במדינה

היסטוריה סגריר־ העמים
האם היתד. מלחמת־ששת־הימים מלחמת־המגן
של מדינת־ישראל, אשר קמה לבתר
את טבעת־החנק הערבית, בטרם תשמידה
כליל?
או שמא היתר, זו מלחמת־החפשטות של
נועצמה חדשה, המנסה לקחת חלק ממקומן
של המעצמות האימפריאליסטיות הזקנות
והתשושות?
לגבי הישראלי המצוי, איש־המילואים המקדיש
כחודשיים מכל שנה על הגנת קיומו
הפיסי, עצם ניסוח
השאלה ברוח זו
הוא תעמולה עויי־נת,
עלבון ופגיעה
זדונית. אולם במספר
רב והולך של
ארצות בעולם גוברת
הדיעה, כי מלחמותיה
של ישראל
הן מלחמות מעצמה
המנסה — ומצליחה
יותר ויותר — לתפוס
את המקום שע
ב רו !
היה שמור, בעבר,
למעצמות האימפריאליסטיות
כמו צרפת, בריטניה ואף ארצות־הברית.
ההוכחה
שניתנת לתהליך זה מצד מקטרגי־ישראל
אינה מלחמת יוני — 1967 שלפי
גירסה זו אינה אלא שלב סופי של תהליך

היבואנים והמפיצים הבלעדי* בישראל

רוטמנט קמג־סייז פילטר (אנגליות)

?0)1101308

בנסון הדג׳ס (עם וללא פילטר)
(אנגליות) §6ן{11608011 4 116)1
0 1 ) 3068
ג׳יטן (עם וללא פילטר) (צרפתיות)
גולואז (עם וללא פילטר) (צרפתיות)
0311101868
(צרפתיות) סלטיק 061) 11)116
ז(ת 18ז 13ג
(צרפתיות)
למדיני
:פו|טנוי (עט וללא פילטר) (צרפתיות)

ולטבקים :
(אנגליים)
(דניים)

?001• 8)|031*6
?31*860

הסיגרילוס והסיגרים:
פיליס (גם עם פיות)
צ׳יקיטו וויקאנד הנרי ווינטרמנס
אגיו (גם עם פיות)

? 11111168
(אמריקאיים)
0111)31) 0
(צרפתיים)
66116011
(שוויצריים)
(הולנדיים) 0601*1 ^ 10) 61*01308
^ 010
(הולנדיים)

ע והתיאטר1!.
מודיע על פתיחת קורסי ערב מחזור ו

ה פ תי ח ה17.10.68 :
המקצועות:

משחק * הסרטה, בימוי
ותסריטאות * צלום עתונות
צוותהמורים: צפורה פלד — אלי שגיא — ניקו ניתאי
פרופי ב. קורצקי — נחום גוטמן
הנהלת בית־הספר מבטיחה לתלמידיו המצטיינים השתתפות בסרט
עלילתי והופעה במחזה במסגרת ״תיאטרון הסטודיו״.

:פרטיםוהרשמה: רחוב יצחק שדה ,34ת״א, טלפון 38 2 89

1נמווה רא 1מנית
^ ועכשיו מחכה רד!
ף שנולדה הילדה הבלונדית ובהירת-
העיניים עבלה למשפחת תאופיק שפיק,
הזהירה המיילדת את האם מעין־רעה :״היא
יפת־תואר,״ אמרה הזקנה .״יפה מדי. ו עוד
בלונדית. מוטב שתזהר כל חייה.״
כעבור 22 שנה הוכחה אמונתה התפלה
של המיילדת כמוצדקת: שעה שחזרה עכלה
מביקור בירדן, עטו עליה המוכסים הישראלים
שליד גשר־אלנבי. היא בלטה כל־כך
ביופייה, בשיערה הבהיר ובגלל עיניה הבהירות,
שהגברים פשוט רצו לראות אשד,
נאה זו מקרוב.
תוך־כדי־כך מישש אחד מהם זמן רב
מדי במזוודה שהיתר, בידיה — וגילה כי
יש לה תחתית כפולה .״את מבריחה
חשיש !״ אמר האיש מייד. עבלה הכחישה.
״זו לא מזוודה שלי,״ טענה ,״קיבלתי
אותה מידי סטודנט צעיר, צאלח ראיף.
הוא ביקש שאעביר אותה למורתי לשעבר,
ווידאד אל־קומארי, בירושלים העתיקה. כשביקרה
בעמאן שכחה אותה.״
טענה זו לא היתד, משכנעת. עבלה
נעצרה, והמזוודה פורקה. אז הוברר לחוקרים
שתפסו משהו בלתי־רגיל באמת:
כי בתחתית הכפולה של המזוודה היו
שעוני־מוקשים, חומר־נפץ ומיתקנים שונים
המיועדים, כפי הנראה, להכנת הפצצות של
החזית לשיחרור פלסטין — אירגון־הטרור
הקיצוני והמקורי ביותר בשיטותיו*.

הספוגיות יצאו לעצור

של הסגריות:

׳פו־סקוויר ( 8סוגים)
לארסן ( 10 סוגים)

^ הי א ברונדית יפה

פרם עם בורג׳ם־ימונורי
סודות מן החדר

אסקאלאציה ארוך ומחושב היטב — אלא
דווקא מיבצע־סואץ של שנת . 1956
גריוג בלתי-שליווה. השבוע הופיע
בישראל ספר,״ הנוקט בעמדה דומה, אס כי
אינו עושה זאת על-דרך הקיטרוג.
מחברו, העיתונאי המוכשר יוסף עברון,
אינו נימנה עם יריביהם של מחוללי ״קנו־ניית־סואץ״
— כפי שנקראת בספרי־ההיס־טוריה
המועטים שהופיעו בינתיים בארצות־תבל
אותה ברית בלתי־שליווה בין ׳ישראל,
צרפת ובריטניה, שמטרתה היתד, חיסול הכוח
העצמאי הערבי.
באור זה רואה גם יוסף עברון, ממקורבי־הם
של דויד בן־גוריון ושמעון פרס, שאף
הספיק להשתתף בשבועון־רפ״י מבט חדש.
ולא רק הוא. מפקד חיל־האוזיר של שנות
ד.־50׳ ,דן טולקובסקי, הצהיר באוזני עברון:

* ה קרה ב־ 25 ליולי.
1הצעירה נלקחה לכלא, כשהיא עצורה
על־פי צוו־מעצר אדמיניסטראטיבי, לפי סעיף
111 הנודע. בעוד חקירתה נמשכת, יצאו
מכוניות־ד,חוקרים לעצור את בעלי־השמות
שהחלו משתרבבים בגליונות־ד,חקירה.
הדמות המבוקשת העיקרית היתה המורה
של עבלד״ ווידאד אל־קומארי. אך
המורה, בת ד,־ ,42 נעלמה מביתה שב־מיזרח־ירושלים:
רק אחיה וישיש בן ,74
עבד־אל־עזיז עבד־אל־פתח בן־רשדה, נעצרו.
כן נעצרו ידידה של ווידאו, ממיר אבו־דיאב,
וידידתה המורה לוטפיה חאג ; ,אדם
בשם איברהים אל־חווארי ותלמידתה סארה
האשים פחה אל־האג׳ודה מאל־בירה —
שהיא במיקרה ידדתה בנפש של עבלה- .
אחר־כך נעצר גם בעלה של עבלה —
העובד כגהצן במלון אינ טו קוני טיננ ט אל. כי
במיקרים כאלה, ועל־פי ניסיון־העבר, עוצ־רם
גורמי־הביטחון את כל קרובי־ד,משפחה.
הן כשתופים־בכוח והן כדי להפעיל לחץ.

״כשתדברי -יצוא רופא!״
ד מה שאירע לאחו מעצרן של
אלו שכונו בעיתונות הישראלית כחברות
״מחתרת המורות״ ידע לספר השבועון
של רק״זז זו הדרך, מפיהם של
פרקליטי־הנשים, עורכי־הדין פליציה לאנגר
— חברת־רק״ח — ועלי ראפע:
ב־ 7.8.68 ביקרו עורכי־הדין פליציה
* אי רגון שקיבל על עצמו, בין השאר,
את האחריות לחטיפת מטוס אל־על.

״מה שביצעו הבחורים ב־ — 1967 נולד
ב־ . 1953״ והוא הו סיף :״וי כו לנו לע שות
זאת גם ב־ . 1956״

פירות״הניצחון. לפי השקפה זו ברור
לגמרי מד, נולד: שיתוף ישראל במיבצע
שמטרתו לטהר את תעלת־סואץ, ועימה את
שדות־הנפט של המרחב, מגישתם השתלטנית
של הלאומנים הערביים.
הצהיר מורים בורז׳ם־מונורי, שר־ההגנה
הצרפתי בממשלת גי מולה :״ מיבצע סואץ
1956 צמח מל רקע האינטרסים ההדדיים בין
ישראל לבין צרפת. הברית בין שתי הארצות
נולדה עוד קורס לבן — אולם רק במחצית
ספטמבר 1956 דובר על פעולה צב אית
מ שותפת (של ישראל והצרפתים) ,וזאת
(המשך בעמוד ) 19

* ביום סגריר, הוצאת אותפז.

^ 7 1 1 /1פליצית לאנגר, ש
^711
קיבלת על עצמה את

הגנתה של עבלח, ביקרה אצלה ב בי תהכלא.

לאנגר ועלי ראפע אצל העצורח עבלח
הפגי שה נערנוז בחדרו של המפקח גולן*.
העצורה פרצה בבכי וגוללה בפני הפרקליטה
עובדות מסימרות־שיער, נשהמפקח מנסה
שוב ו שוב להפסיקה.
״לאחר מעצרה, הוכנסה לחדר בו י שבו
פרוצזת. הללו התנפלו עליה ו היכו ה מכו ת
ק שות עד אובדן הכרה. הן קרעו את
בגדיה לנגד עיני־ה שוטרים וה שאירוה עירומה.
לאחר־מכן הכניסוה למשך שמונה י מיס
לצינוק ללא שירותים דבמ שן שלושה ימים
מנעו ממנה בכלל לצאת לעשות צרכיה.
״ שו טר ב שם דווייק בעט בה וקיללה בשכבה
על מ שכבה ה מו מה, מעוצמת־המכות.
הצעירה, הנימצאת ב ה ריון (בחודש השני)
החלה לדמם וביק שה רזפא, אך מבוק שת לא
ני תן לה. חוקריה אמרו לה, :כ שתדברי —
יבוא רופא׳.

מסות ראשה הרה
** משיך הדיווח״ל*ל^!!לל? *
״ אח ת הסוה רו ת, ב שם יפה, אף אמרה
לה, :דה שקר כי הינך בהריון. אחרי מכות
כאלו היית בוודאי מפילה׳ .ה שוטרת אף
איימה עליה, כי אם לא תדבר, יוציאו, כל
מה שיש לה ב ב טן׳.
״הצעירה הראתה לפרקליטה סימני־מכות
על גופה וציינה, כי לו ראתה אותה
פרקליטה לפני כ שבוע, כי אד היתה מבחינה
בנפי חו ת ובסימנים טריים בכל חלקי־גופה.
ב מיוחד סביב העיניים, הידיים 4ו הג ב
״הפרקליטה מיחתה בפני המפקח האחראי
על יחס שלטונות־הכלא כלפי העצירה, ש סיפורה
נ ש מע כסיפור־בלהות והגי שה בו־ב
מקום תלונה בכ תב למפקח הנ״ל; כן
ביקשה לערוך בדיקה רפואית לעצירה שחשה
ברע עד עצם היום מן ההכאות
״העצורה ערכה שביתת־רעב היא גם
טענה כי לא עשתה מאומה זהיא מזועזע ת
ממה שעבר עליה

עוד ביום הופעתו של הראיון, שיגר
אחיה של עבלה מכתב למערכת העולם הזה.
״אביה של עבלה ושלי מת לפני למעלה מסב
שנה,״ טען .״גם פרטים אחרים שבכתבה
של לימור — בדויים.״
כך, למשל, טען ידיעות אחרונות שעבלה
הכירה את בעלה בעת שהותה באלג׳יריה,
לשם נשלחה כמורד, לאחר שסיימה את חוק־לימודיה
בקאהיר. למעשה, לא נטש איסמעיל
אבו־מיאלה את ירושלים העתיקה מעולם.

הסתה באלנ׳יר
^ די להכין את הדרך הארוכה שהביאה
את המורה הבלונדית לכלא, הפכה אותה
לדמות מרכזית בתעמולה הערבית —
המכנה אותה עוד לפני משפטה ״ג׳אמילה
שלנו,״ על שם גיבורת־המחתרת האלנ׳ירית
— יש להכיר את הרקע הלאומי־הערבי החריף
של עבלה.
נעוריה המוקדמים עברו עליה בחברון
עיר־מולדתה ובירושלים העתיקה, שם חונכה
עבלה ללאומיות ערבית קיצונית. לכן
היה זה אך טבעי שנשלחה ללמוד בסמינאר
למורות שבקאהיר.
מאוחר יותר, חתמה עבלה על חוזה
מיוחד, כדי להורות כיתה מעורבת של
בנים ובנות בעיר אצסיף שבאלג׳יריה —
על־פי המלצתה של המורה שלה בבית־הספר
התיכון אל־מאמוניה, ווידאד אל־קומארי
המיסתורית.
באלג׳יריה נקלעה עבלה לאחד המוקדים
העיקריים של אירגוני־הטרור. שם פגשה
צעירים נלהטים וזועמים, שהתאמנו במיסג־רת
שני אירגוני־הטרור הראשיים: אל־פתח
ו ה אי רגון ל שיחרור פלסטין — ממנו התפלגה
מאוחר יותר החזית לשיחרור פלסטין,
אותה אפשר לכנות הלח״י של אירגוני־

ך 1ל נראית עבלה בתצלום אישי נדיר, כשהיא גאה ומאו שרת. אן חוד
011
1 1 4 1 1שיים ימים לאחר מכן היא היתח כבר נתונה בצרה ע מו קה: שרוייו
ב ה ריון, בכלא, כ שהפרקליטים שלה טוענים כי הוכת ה ואף עברה ביזיונו ת בכלא־ירו שלים.

בבנק. כי שעה שסערת־אהבתם גורפת את
שני הצעירים, גרפה סערת כיבוש־ירושלים
את סביבתם. סניף הבנק הערבי נסגר, ו־עבלה
נשארה מובטלת.
אולי משום כך ואולי משום שאהבתם
היחד, חזקה מן המוסכמות, היו עבלה ו־איסמעיל
בין הזוגות הבודדים שחגגו את
כלולותיהם בשנה שלאחר הכיבוש. במאי
1968 התחתנו השניים כדת וכדין.

״המפקח (גולן) מסר, כי מתנהלת חקירה
והביע צער על המע שים האמורים.״

מיברק ממוסרן כה
ך * סיפור עשה לעצמו בנפיים בירוש־
( | לים העתיקה, באל־בירה, בשכם, וברמאללה.
משם
הגיע לארצות־ערב — ולמוסקבה.
אירגון הנשים של ברית־המועצות פירסם
פרטי־זוועה, הביע הזדהותו עם ״מאבקן של
נשות־ירדן.״ נוזהה נוסייבה, אשתו של שר־ההגנה
הירדני לשעבר, היושבת בירושלים,
קיבלה מיברק ברוח זו.
כי עבלה היתד, דמות מוכרת בירושלים,
ואחת מפעיליה של אגודת־הנשים, הפועלת
בגדה בה אסורות התארגנויות פוליטיות,
מתוך ההנחה ששלטונות־הבטחון יפגעו
פחות בנשים מאשר בגברים.
זהו אירגון שמטרתו המוצהרת להגן
על זכויות אזרחיות — אבל שרבות מחברותיו
אוהדות, לבטח, את אירגוני־הטרור.
אירגון זה הוא שערך את הפגנת־הנשים
שפוזרה על־ידי משטרת־ירושלים בכוח י־במכות,
ביום השביתה הכללית על פרעות
ליל־הרימונים; והוא גם שאירגן את הפגנת-
הנשים בשכם, בה התנוססו סיסמות ״נגד
מעשי־הזוועה בכלא־לנשים הישראלי.״
מסע תעמולתי רצוף־כזבים זה גרר ב־עיקבותיו
מסע־תעמולה נגדי, ישראלי, כוזב
לא פחות. עיתוני־המפלגות והצהרונים עשו
יד אחת כדי לטשטש את הפרטים העגומים
של הפרשה, הבליטו רק את פעילותה הטרוריסטית
של מחתרת־המורות.

האב שלא היה

ך• ך פירסם ידיעות אחרונות, ב־ 26לספטמבר,
ראיון של הכתב מיכה לימור
עם ״אביה של עבלה״ בו טען האב :״בתי
היתד, מחבלת מאונס.״

מיכאל גו לן, ה מכ הן כמנהל כלא־שכם.

נסיעה לחסדרת־אירוסין

ביום הנוודות

ניצבת עבלה היפה, כשהיא מגלה אהבה לשלוש א חיו תיו
ואם החתן. השניים נפג שו ע ת חזר ה מאלג׳יריה, עבדה
כפקידה בסניף של באנק בירו שלים העתיקה. הבעל היה גהצן ב מ לון אינטרקונטיננטאל.

הטרור הפלסטינית הפועלים במרחב.

גירוש ביוזמת חוסיין
ך* אלג׳יריה נאלצה עבלה להסתלק,
^ /מאחר וממשלת־חוסיין הפעילה, ערב
מלחמת־ששת־הימים, לחץ כדי למנוע מ״
פלסטינים ללמד שם. הוצע למורה בת
ה־ 19 לנסוע לכוויית או לסעודיה — אך
היא היתה חדורה מדי רעיונות אנטי-
פאודליים.
עבלה חזרה לירושלים, חיפשה עבודה,
נתקבלה כפקידה בסניף של הבנק הערבי
בעיר המיזרחית. ושם חדרה לחייה חוויית

לא פחות מסעירה: האהבה.
זה קרה כשהגהצן ממלון
טאל יצא יום אחד בהיר לקבל כסף בבנק.
הוא ראה את בת־שכונתו, מרחוב אל־וואי
שבירושלים העתיקה.
מבטיהם של השניים ׳נפגשו. באותו רגע
נולדה אהבה גדולה.
מאז ביקר איסמעיל בבנק, כשצריך וכשלא
צריך. עד ששלח את אחותו הגדולה לאביה
של עבלה, לבקש את ידה. נקבע
גובה המוהר 200 :דינאר ירדניים — 2000
לירות ישראליות.
בינתיים כבר הפסיקה עבלה לעבוד
אינ ט ר קונ טי ע־

1יונס 111-11י וזויו ו י
ץ מן ל א ־ א רו ך לאחר־מכן נסעד, עבלה
( לירדן, כשהיא כבר בהריון.
רשמית: כדי לפגוש את אחיה הצעיר,
סובחי, אשר סיים את חוק־לימודיו האוניברסיטאיים
בהצטיינות, ביקש מאחותו הגדולה
להסדיר את ענייני־אירוסיו — מאחר י־חברתו,
הירושלמית אף היא, היתד, כבר
בעמאן וכל מה שהיה חסר לסובחי היה —
שושבינה שתבקש את יוה.
אלא ששעה שעברה עבלה מן השטחים
המוחזקים לירדן הערבית, השתכרה כנראה
משינוי־האווירה. היא פגשה שם חלק
מידידיה הלאומניים — כולל צאלח ראיף,
מי שהתסיס ואירגן פלסטינים באלג׳יריה.
ובהזדמנות זו, טוענת התביעה הצבאית
באמצעות מ״מ היועץ המשפטי ליהודה ושומרון,
עורו־הדין מיכה לינדנשטראוס,
קשרה קשר להעביר את המזוודה עם חומרי־הנפץ.
מזוודה
זרה, לדבריה של המורה — אך
בה הכניסה בגדים וחפצים אישיים משלה,
למרות שטענה כי התכוונה רק להעבירה
לידיה של המורה שלה לשעבר.
פרקליטיה של עבלה החליטו לפעול.
פליציה לאנגר ועלי ראפע הגישו בקשה
לשחרר את העצורות על־פי תקנת לשעת־חירום
— 111 מאחר ולדבריהם ״לא נמצאה
נגדם כל הוכחה.״
כן תבעו הפרקליטים להקים ועדודחקירה
שתחקור את הנעשה בכלא־הנשים בירושלים.

נשיא המדינה הזמין את נציגי סיעת העבודה להתייעצות ־ אנו רכני שיכרו
ך* וצאות הסחירות לכנסת השביעית
1 1לא הפתיעו איש. כלומר — התוצאות
העיקריות. חזית-העבודה קיבלה 69 טנדאט׳ים
— ועימם שליטה מוחלטת על הכנסת. חלומה
הישן של מפא״י התגשם סוף־סוף. עלה
שחר האפשרויות הבלתי־מוגבלות .״זקני
ציוך יוכלו לנקוט, באופן החוקי והדמו־קראטי
ביותר, בכל הצעדים שיבטיחו כי
לעולם לא יוכלו אזרחי המדינה להוציא
מידיהם את השילטון. ההצעות המעשיות
כבר גובשו: שינוי שיטת־הבחירות, חקיקת
חוקי התאגידים המפלגתיים, פקודות איזורי־הבחירה
העירוניים.
רק תתכנס הכנסת השביעית, ייגשו לעניין.
בינתיים צריכים לעבור את הצעדים
(־,פורמאליים של השבעת חברי־הכנסת, הרכבת
ממשלה חדשה — וזהו.
לא היה אפילו מקום לשאול מי יהיה
ראש־הממשלה. היה ברור לגמרי: השאלה
,1זאת הוכרעה בוועידת מע״י ביולי .1969
ברית זקני־מפא״י, אחדות־העבודה ומפ״ם
טעמה אז את פירות ניצחונו הכביר של
פינחס ספיר, שהעביר במרכז מע״י, בספטמבר
, 1968 את ההחלטה לקיים ועידה מוסכמת
ולא ניבחרת.
הוועידה המוסכמת הרכיבה את רשימת
חזית־העבודה, לפי יחסי־הכוחות הנכון. איש
לא יכול היה לערער על העמדתו של לוי
אשכול בראש הרשימה. ועכשיו הוכיחה
החלטה זו את עצמה כנכונה ביותר. עובדה:
ניצחון כזה עוד לא היה בתולדות ישראל.
ולמי התודה אם לא לעומד בראש, ללוי
אשכול? כל נבואות־השחור של אנשי־רפ״י,
שחלמו להעמיד את דיין בראש — התבדו.
הבוחר, שאומנם מתלהב מדמותו הססגונית
של משה דיין, הוכיח שהוא מעדיף את
אשכול האבהי, השקול, שבזמן האחרון

.מאת --

שדו כהן
אפילו הראה שהוא יודע גם להיות קיצוני
ותקיף כשיש צורך.
אחרי הצבעת־ד,אימון הזאת, אחרי שהעם
אמר ״כן״ לזקן, נותר רק הצעד החגיגי של
מינוייו כראש הממשלה החדשה.
הוא ציפה לכך כאל פרס המגיע לו ללא
צל של ספק או עירעור. הוא יוכיח שאינו
זקן, ושכוחו עדיין עימו. כשם שהכין את
צה״ל ומערכודד,ביטחון לקראת תפקידם ב־
)פלחמת־ששת־הימים, וידע לעמוד בראש־הממשלה
גם בשנתיים וחצי שחלפו מאז —
יוכיח שהוא יודע להנהיג את העם בתקופה
הקשה שלפניו — במשך השנתיים הקרובות.
כך, סבר אשכול, הוא יבטיח שפירות
הניצחון הגדול לא יבוזבזו; יניח יסודות
יצוקים לשילטון יציב של חזית־העבודה;
ינחה את העם על הדרך הקונסטרוקטיבית
וד,חלוצית שהובילה אותו עד הלום — ־אז
יזוז הצידה.
איש לא יכריח אותו. איש לא יסלק אותו.
לוי בן דבורה יוותר על מושכות־השילטון!
רק כאשר הוא עצמו יחליט על כך. כאשר
יבחר את המעמד של זקן־ד,מדינאים ויעזוב
את הזירה הפעילה לבחורים הצעירים.

היום 11 ונזר
ד״ו 111111111
סיפורו של חלום־הבלהות המטריד כבר עתה את מנוחתם
של ראשי מע״י ושאותו הם מנסים בכל מחיר למנוע
המדינה, ואת הצורך בחיזוק הליכוד הלאומי.
לכן יעצו לנשיא להטיל את הרכבת־הממשלה
על נציג חזית־חעבוזר״ תוך הבעת מישאלה
כי למרות הרוב שיש לסיעה זו בכנסת היא
תשתף את נציגי הסיעות הגדולות האחרות
באחריות ניהול ענייניה של המדינה בשעה
׳גורלית זו. הם הביעו את נכונותם להמשיך
ולחזק את השותפות הלאומית, על־פי עקרונות
מוסכמים מראש.
״נציגי שתי סיעות המיעוטים — החזית
הדמוקראסיוז ורק״ח — יתקבלו מחר על־ידי
הנשיא, ובזאת יסתיים סיבוב ההתייעצויות.״

״מה עם דיין ז״

ף ו,״ שאדאש כו ל ,״יש משהו
ברור מדיין?״ עיני כל המסובים הופ־
1ו אל פינחס ספיר. גולדה מאיר משכה
|את כתפיה, כאומרת :״זה לא עסק שלי.״
מרים אשכול חייכה, כאילו יש לה דיעה
פרטית משלה על כל העניינים האלה.
״אין שום חדש,״ הודיע מזכיר מע״י.
ברגיל היה צוואר חולצתו פתוח, ולמרות
שדצמבר התקרב ישב בלי מעיל ובלי סודר.
״שאלתי אותו אם יש לו איזו תביעה
מסויימת. אם הוא מבקש לשריין מישרד
־מסויים. ענה רק שהוא מחכה להצעה. שנחליט
ונגיד לו מה החלטנו.׳״
ספיר השתתק לרגע, כאילו סיים את
מסירת הדו״ח הקצר. אחרי מחשבה הוסיף:
״לא רצה להשתתף בישיבה הזאת.״
חדר־האורחים בבית־אשכול שקע לרגע בדומייה
עמוקה. תמיד כאשר היו ראשי מע״י
מגיעים לשאלה ״ומה עם דיין?״ היתת
הדומייה הזאת מתגנבת. היה זה אשכול

עצמו שניער את החבורה הקטנה .״נו,
׳רמתי, ווייטער, נמשיך. פירוש הדבר, שבלי
ומישרד־הביטחון לא ילך. אז תרשום בינתיים
מוישה די שר־הביטחון. תרשום, תרשום,״
האיץ בספיר, שהחזיק פינקס קטן בידו.
הדף העליון בפינקם הפתוח היה דף
׳מעניין מאוד: בצד ימין רשם ספיר, באותיות
זעירות, טור מסודר של משרדי־הממשלה:
ביטחון, עבודה, אוצר וכו׳ .ליד
כמה מן המשרדים כבר היו רשומים שמות:
׳אוצר — שרף. פנים — י״ש (כלומר יעקב
!שמשון שפירא) .עבודה — אלמוגי.
ליד כמה מן המשרדים היה מקום ריק.
במקומות אחרים נרשמו שמת — ולידם
סימן־שאלה. כך. ליד המילה ״ביטחון״ כתב
ספיר ״יגאל עכשיו הוא הוסיף, צמוד
לרישום זה :״דיין
אותו רגע צילצל הטלפון. מרים אשכול
הרימה את השפופרת ״זה בשבילך,״ הודיעה
לספיר, והגישה לו את המכשיר. המזכיר
הכל־יכול הקשיב לקול דקיק שתיקתק מעבר
לקו. אחרי שהסתיימה השיחה הודיע למסובים
על הבורסות והספה :״פרס יושב
עכשיו עם רפאל בעזן.״

הודעה ;3צרה במרפון

* * 4מעץפרס יושב עם יצחק רפאל
ז\£במלון עדן? מה הם מבשלים הפעם,
מהדורה חדשה של הברית הבלתי־קדושה,
ערב מלחמת־ששת־הימים, שהכניסה את דיין
למשרד־הביטחון?
הפעם אין סיכוי למי שחקים כאלה. זה
בוודאי רפאל שיזם א ח הפגי שה. דואג לח
ל קו בממשלה. הדתיים תמיד דואגים לחלק

שלהם. יודעים שעם 69 מנדאטים אנחנו לא
זקוקים להם. הם כבר לא יסחטו. אבל בטח
ינסו בכל זאת לקבל משהו. נראה
׳נראה עוד לא סגרנו את הדלת. העסק
מספיק גדול כדי שניתן להם כמה אחוזים.
ז ה טוב ב שביל היהודי ם בחו״ל. נראה

הצמרת הוותיקה המשיכה בדיוניה. בעצם,
היתד, זו יותר שיחה חברית מאשר דיון
פורמאלי. הם כבר יותר מדי שנים מנהלים
את העניינים, ומכירים איש את רעהו, כדי
לעמוד על דיקדוקי נוהל_או כבוד. כשגולדה
רצתה לשתות, לא הסריחה איש, אלא
ניגשה בעצמה לשולחן שבפינה, מזגה לעצמה
עוד ספל קפה, הציתה עוד סיגריה,
ושבה למקומה.
בסך־הכל היו להם כל הסיבות להיות
שבעי־רצון. הם הובילו את המישחק שלב
אחרי שלב, עד לגמר המוצלח ביותר שיכול
היה להיות. יבואו עוד מישחקים,
ויהיו עוד בעיות, אבל עוד חזון למועד.
בינתיים הם שולטים במצב. הבעיות עם דיין
׳והחברה שלו, ומד, לעשות עם אלון ומפ״ם
׳— יבואו אחר־כך. עכשיו יש לגבש את
הניצחון. לקבוע את העובדות הרצויות להנהגה
ההיסטורית. העיקר — לגמור מהר.
להכות כל עוד הברזל מלובן.
מחר בצהריים יגיש אשכול — לא, מוטב
שספיר ייעשה זאת; אשכול יישאר מעל לכל
העסקים הללו — את רשימת הממשלה שלו
לאישור הסיעה. ובערב ימסור אותו לנשיא.
אין טעם לסחוב דברים. בשבוע הבא יכולה
1כבר הכנסת להתכנס ולאשר את ה --
שוב צילצול בטלפון, ושוב מרים אשכול
מודיעה לספיר :״בשבילך.״
המזכיר, שזה עתה רשם על דעת בל ה־

מי? דיין? אלון? ספיר? חכו קינדערלאן,
ך כו. יבוא הז מן להחליט, ואז נחלים• .
בינתיים, צריך לקבוע את פגי שת־ההת־
״ ע צו ת עם הנשיא.

מצונן -ומרפיס ממשלה
** ול ישראל״ הודיע :״נשיא־המדינה,
מר זלמן שזר, קיבל היום את מיש־לחות
הסיעות בכנסת להתייעצות על הרכבת
הממשלה החדשה. ראשונים התקבלו נציגי
הסיעה הראשונה בגודלה, סיעת חזית־ה־עבודה,
אשר הודיעו לנשיא כי לדעתם יש
להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על
ראש־הרשימה, מר לוי אשכול. מר אשכול
יעצמו לא השתתף בפגישה, מחמת הצטננות
קלה, אולם נמסר שהוא כבר קיים בימים
האחרונים התייעצויות בדבר חלוקת התפקידים
בממשלתו החדשה. מר אשכול
נישען, כידוע, על רוב מוחלט של 69
מחירי הכנסת השביעית.
״בשעות אחר־הצהריים קיבל הנשיא את
נציגי גח״ל והחזית הדתית הכללית. דוברי
שתי הסיעות הודיעו לכתבנו, בצאתם
מבית־הנשיא, כי הדגישו באוזני נשיא-
המדינה את מצב החירום בו נימצאת

ההצבעה המכרעת: סיעות גודל, הדתיים ופורשי מעי י מאשרות את מינוי משה ד״ן

הסיעה להתכנס !-נזרקה הפצצה 0 9 x 1 1 :1
נוכחים את האות ־פ״ (כלומר פינחס) ליד
׳התואר סגן רה״מ — האזין לאותו קול
דקיק. פניו לא נתנו כל רמז לתוכן השיחה
׳הקצרצרה. אך כאשר פתח את פיו, חשו
צולם כאילו ארבע המילים הן ארבע פצצות:
.גם בן־אליעזר שם.״
כי אם נציג גח״ל, אריה בן־אליעזר, יד־
׳ימינו של מנחם בגין, משתתף בשיחות עם
פרס ורפאל במלון עדן — משמע שמתבשל
משהו רציני. צריכים מייד לדעת מה!

הו א? אהזך?׳קולנוע

״מדבר סופר ידיעות אחרונות. מר פרם
ביקש ממני לצלצל אליו כ אן...״
״מצטער מאוד, אדוני,״ השיב הקול של
מלון עדן, שממנו נעלמה לפתע הנימה ה־מתנגנת־נימוסית
,״מר פרס איננו כאן.״
שוב התגלגל צחוקו של הכתב. הוא חייג
בשלישית. הפעם לא טעה. מירי ענתה לו.
״מבהלה, אל תחכי לי הערב. אני נוסע
לירושלים. משהו גדול! באמת מותק, זה בא
ברגע האחרון. לא, אי־אפשר בטלפון. אף
אחד אחר לא יכול במקומי. אני מוכרח.״

^ ש כו ל עת־ ל א ראש־הממשלה
אשכול עוד לא ראש־הממשלה.״ המשפט
חור ולא הירפה מכתבו המדיני של
ידיעות אחרונות. מה לכל הרוחות רצה
הגבר הזה לרמוז? ולמה לא דיבר ברורות?
למה החיוך המיסתורי ההוא?

הסקופ הגדול

הכתב הכוכב סגר את מוחו בפני מחשבה
נוספת על אשכול והממשלה החדשה והבחירות.
.אצלצל למירי ואזמין אותה לקולנוע.
מיסכנה, מאז הבחירות לא ראתה
אותי. והילדים. מוכרח לקחת חופש. עם
כנסת כזאת, לא יהיה מה לדווח. המפלגות
לא יעניינו כלב.״
הוא הרים את השפופרת וחייג. אבל
׳במקום קולה של מירי שמע קול גברי מוכר
מאוד .״האלו! האלו!״ קרא הקול ,״מי שם?״
:הכתב לא יכול היה להוציא הגה מפיו.
מה עושה הקול הזה בביתו? ״סליחה,
איזה מספר זה?״ גימגם לבסוף.
״מה זאת אומרת איזה מיספר זה. זה
אני, לייזר, אתה כבר לא מכיר את קולי?״
הכתב היכר, את עצמו על המצח .״כמו
חמור עיוור שהולך לאבוס,״ אמר לעצמו.

א שכול עוד לא ראש־הממשלוז — אין,
לכל הרוחות. יש לו 69 מנדאטים! מחר
יגיש את ר שימת־הממ שלה לאי שור הסיעה.
שום דבר לא יעצור אותו. לא עס בולדוזר
כמו ספיר לצידו. ברגע זה הס יו שבים
אצל מרים. ז ה גמור. הוא סתם רצה ל מ תוח
אותי. קשה לו להשלים עם מפלה כזאת.

^ חרתב כו ק ר כבר היה הסוד מריח
/לכל רוחב העמוד הראשון של ידיעות
א ח רונו ת. :גח״ל והדתיים תומכים בדיין כ־ראש־הממשלה!״
ובגוף הידיעה נאמר:

הוד

אתמול, ב שעה שמר לוי א שכול וצמרת־העבודה
ה תכנסו ב בי תו של ראש״הממשלה
היוצא להרכבת ר שימה של הממ שלה החדשה,
נערכו שתי י שיבות סודיו ת בין
ראשי־גח״ל, החזית הדתית הכללית וראשי
רפ״י לשעבר. לסופרנו נודע, כי הפגי שה
הרא שונה נערכה ב שעות־הבוקר, בין ה״ה
ש מעון פרס, יצחק רפאל ואריה בן־אליעזר,
ב מ לון עדן בירו שלים. מ מקור מ הי מן נמסר,
כי היתה זו פגי שת־גי שו ש רא שונה, בה
סוכמה עקרוני ת הדיעה, שגם לאחר תוצאות־הבחירות
יש לחתור לקראת המ שך קיו מ ה
של ממ שלת־ליכוד־לאומי, בה י היו מיוצגי ם
לא רק חברי־כנסת של חזית־העבודה, אלא
גס נציגי שתי הסיעו ת הגדולות האחרות.
ב שעות הערב ה מו קד מות נערכה י שיבה
שנייה, בהשת תפו ת ה״ה משה דיין, ש מעון
פרם ויצחק נ בון; מנחם בגין, יוסף ספיר,
אריה בן־אליעזר ו אלי מ לן רימאלט; וכן ה״ה
חיים משה שפירא, יצחק רפאל והד״ר ישראל
בן־מאיר. הפגי שה נערכה ב מ לון השרון,
שם מבלה מר שפירא חופ ש ה קצרה.
גם בי שיב ה זו סוכם על דעת כל המש תתפים,
שיש לחתור לקראת כינונה ה־

תוצאות-כחירות לכנסת השביעית
69ח״כ
21ח״ס
17ח״ב

-• ע׳ חזית העבודה -
• ח״ל -גוש חרות־ליכראלים -
• כ, חזית דתית פללית - -
• ד׳ האיחוד הדמוקראטי(ליבראלים־עצמאיים, העולם
הזה -כוח חדש, מק״י, בלתי־מפלגתיים נגד אחוז

• ו׳ רשימה קומוניסטית חדשה (רק״ח)
אצבעותיו חייגו בעצמן את המספר של
לייזר. אבל הוא התאושש מהר.
״נו,״ שאל ״גמרתם את העיסקה?״
גם השאלה הזאת יצאה כאילו מכוח
עצמה. איזה עיסקה? מי גומר עיסקה? הרי
לייזר הוא איש של פרס. כל עוד היתד.
מערכת־בחירות, עוד היה לו מד, למכור,
מה פתאום צילצל אליו עכשיו? על כל
פנים את השאלה שאל כדי לשים קץ לשתיקה
המשונה. יכול היה באותה קלות
לשאול :״מה השעה עכשיו?״
לייזר נפל לפח שגדולים ממנו נלכדו בו,
בדברם עם עיתונאי מעולה .״לא,״ הוא ענה.
״אבל הולכים בדרך הנכונה. עוד מעם
אקפוץ לעדן. נשמע מה מתבשל.״
בבת אחת התחדדו כל חושיו של הכתב.
עכשיו כבר היה ער לחלוטין. מוחו רשם:
ע דן...

מתבשל ב ד רן

הנכונה

״טוב,״ סיכם ,״אז אטלפן לך בעוד שעה.״
מן הצד השני נשמע קולו של לייזר זהיר
מאוד .״הממזר הזה,״ אמר לעצמו ,״תפס
אותי. מעניין — כמה הוא כבר יודע? מי
הדליף לו? אולי בעצם לא תפס שום דבר.״
ולתוך השפופרת ענה :״אני לא אהיה כאן.
אני הולך עם עדן ושולה לקולנוע
הכתב הניח את השפופרת וצחוקו היהזד
בהתפרצויות רועמות :״הולך לקולנוע עם
עדן! הולך לקולנוע עם עדן! עלינא?״
הוא הרים שוב את השפופרת, חייג מספר
ירושלמי .״מלון עדן שלום,״ נשמע קול.
״תן לי בבקשה את מר פרס,״ אמר בקול
מלא־חשיבות.
״מי רוצה אותו?״

מחודש של מ מ שלת ליכוד לאומי. נציגי ה סיעות
הודיעו, שהם רואים בסר דיין מועמד
מתאים לרא שות־הממ שלה, וכי רק בתנאי
שהוא — ולא מיא שכול — יוצע
לתפקיד זה, יסכימו להרכיב קואליציה רחבה.
סיכום ז ה סרס הועבר ר שמית להנהגת
חזית־העבודה, ו הו חלט להמ שין את הדיון
בנו שא זה גם היום.

מחפשים 8מנדאטים
מעשה, כבר הרחיקו לכת משתתפי
. /ועידת־השרון״ הרבה מעבר למה ש־פירסם
ידיעות אחרונות. הם כבר ביררו
את האפשרות של הקמת ממשלת ליכוד —
עם חלק של חזית־העבודה, בראשות דיין.
המשך הישיבה נדחה, כוי לאפשר למקורביו
של דיין לערוך רשימה מדוייקת, כמה
מח״כי חזית־העבודה יתמכו במועמדותו של
דיין כראש־הממשלה, כאשר יועלה הנושא
לדיון בישיבת־הסיעה. הוחלט גם, כי במיק־רה
שתומכי דיין לא ישיגו רוב בתוך הסיעה
— יש לברר כמה מהם יהיו מוכנים
לפרוש מחזית־העבודה כדי להקים קואליציה
עם גח״ל והדתיים.
הפראזות פינו את המקום למספרים:
גח״ל והזתיים קיבלו ביחד 38 מנדאטים.
כדי להבטיח רוב בכנסת, היו דרושים 23
קולות של סיעת־העבודה. האם יצליחו אד
שי־דיין להשיג אותם? זאת היתר השאלה
שריחפה על משתתפי ״ועידת־חשרון״ ,כאשר
נפרדו.
עוד באותו לילה החל מה שידוע כיום כ
שער
״השוס הזה״ -למחרת הרכבת הוזוזשרה החדשה
״מיפקד הגדול״ .את 15 המנדאטים הראשונים
לא היה קשה להשיג. אלה היו אנשי־רפ״י
לשעבר, או תומכים מושבעים של
דיין, שגם הוועידה המוסכמת של מע״י לא
יכלה למנוע את הצבתם במקומות ריאליים
ברשימה לכנסת. הבעיות החלו במציאת עוד
שמונה קולות.

הדמוקראטים התפלגו
ך* ישיכה של סיעת חזית העבודה
| | בכנסת — שנועדה לאשר שיגרתית את
הרכב הממשלה בראשות אשכול — נדחתה
עד להודעה חדשה. הגילוי בידיעות אחרונות
הדליק אוד אדום במשרדו של פינחס ספיר:
הוא הבין שאילו אומנם כונסה הסיעה לישיבתה,
והיו אנשי־דיין מעלים במפתיע את
ההצעה למינויו במקום אשכול, היה פירושו
של דבר — פילוג. סכנת־הפילוג אומנם
נשארה באוויר, אבל כל עוד לא תכונס
הסיעה, ניתן לעבוד על הח״כים ולהבטיח
את נאמנותם.
הקרע סיפק חדשות מרעישות לעיתונים.
כל פרשן ערך רשימות משלו, כדי להוכיח
שדיין יכול — או אינו יכול — להרכיב
ממשלה. ובינתיים, בעשרות פגישות מצומצמות,
ניסו הצדדים להבטיח לעצמם את
הרוב הקסום.
הניצחון הראשון נפל בחלקו של ספיר.
הוא קרא אליו את ראשי פועלי־אגודת־ישראל,
הרב קלמן כהנא ואברהם ורדיגר,
הזכיר להם את שיתוף־הפעולה ההדוק שהיה
בינם במשך כל השנים. הוא הבטיח׳ שאם
יטשו את החזית הדתית הכללית ויצטרפו
לצמרת ההיסטורית של מע״י, בהיותם הם
עצמם נציגים של תנועה פועלית, יוכלו

לזכות להישגים כבירים .״אתם תהיו הנציגים
היחידים של המחנה הדתי בממשלה,״
הבטיח ספיר. הוא דיבר על תיק בטוח —
ואולי אפילו סגן־שר נוסף.
במהדורת החדשות של שעה אחת, הודיע
קול ישראל :״שני נציגי פועלי־אגודת־ישראל,
הרב קלמן כהנא וחבר־הכנסת אברהם ורדי־ ,
גר, הודיעו למזכיר־העבודה, מר פינחס ספיר,
כי הם מסתייגים מעמדתה של החזית הדתית
הכללית, ויתמכו במועמדותו של מר לוי
אשכול לראשות־הממשלה
אבל ניצחון ראשוני זה התבטל, בו ביום.
בדירה פרטית בתל־אביב התכנסו תשעת
חברי הכנסת של ״המיעוטים.״ היו אלה
נציגי האיחוד חדמוקראטי, שקם ערב הבחי״
רות כדי להתגבר על אחוז־החסימה המוגדל,
שחוקק על־ידי הכנסת חמישה חודשים לפני
הבחירות. השתתפו בחזית זו הליבראלים
העצמאים, העולם הזה—כוח־חדש, מק״י וכן
שורה של פרופסורים׳ אנשי־רוח ואמנים
שביקשו בצורה זו למחות נגד החוק הבלתי־דמוקראטי.
בין השותפים הוחלט מראש, כי
יהיו חופשיים לפעול כרצונם, וכי הם התאחדו
מתוך הגנה על זכותם הדמוקראטית.
עתה, עם פרוץ המשבר הגדול, התכנסו
התשעה, כדי לראות אם ביכולתם לנקוט
עמדה משותפת. הישיבה נמשכה חצי־שעה
בלבד. שלושת ח״כי העולם הזה—כוח־חדש,
ושני נציגי מק״י, הודיעו שהם יתנגדו ל־מועמדותו
של משה דיין, וכי למרות הסתייגויותיהם
השונות ממדיניותו של לוי אשכול,
יתמכו בו, מבלי להתחייב בשל כך להצטרף
לקואליציה שלו.
ארבעת הליבראלים־העצמאיים נחלקו: שג־
( ה מ שן בעמוד ) 18

קו־ההגנה העובי

כן רואה העולם את דמותה של הערבית — סמל
לאויביה של ישראל.׳ בבבלי המסורת, עוסה צעיף

להסתיר את פניה, מיסתורית וחו שנית.
לואי בהתכוונו ודאי למחייבי־הסיפוח* ,זו

את כבליה,״ מזהיר
אותך,״ הוא מדגיש.
דבר אינו צבריו כשדו

עורב
מצ־לנ
בת ל בלבד מסו״ מו בקול כי אופי

ג׳ין אחת בנשי
די אלה,
כאן, מנסו דמוו המע הביל
הו דו
בפני רי אנש

ארצ

האמאזונה

מגיחה

הבראזילאית, אלילת־הקפה —
והאהבה. עלי־הקפה, אשר מתו־האמאזונה,
נשארו סימלה של בראזיל.

הפאקיוית

ההודית ,״בעלת החיוך ה מתוק
כל־כך, שבעזרתו ת שכיב אותך
בהנאה רבה אפילו על מצע של מיטת־מסמרים הודית.״

וכך נראה האימג׳ של האשה היפאנית בעיני־

העולם: עיניים מלוכסנות והר הפוג׳י ב|/י

רקע .״היא תעשה לך פוג׳י פוג׳י על הקאמא סו טר ה,״ טו ען לואי.

ריה ב היש
מיד ו חסי

תוצאות התוקפנות החדשה
המערב:

ד מו ת

אמיצת־מבט,

צברית

בצ מו ת

ישראל הכוב שת, כפי שהיא
נראית בעיני־רוחם של בני־ובחולצת־חאק׳
צבאית, הנו שא ת רובה על

יפה ההסברה הישראלית בחו״ל?
איפה המליצות של אבא אבן? איפה
הקשרים של יגאל אלון?
הנה מחדל נוסף של ההסברה הישראלית.
שום דבר לא השתנה. לאחר מלחמת־ששת־הימים
כמו לפניה, נשארה דמותה של ישראל
בעיני העולם המערבי — בדיוק אותו
דבר.
כמו שהקפה הוא שם נרדף לבראזיל, מי־טת־המסמרים
של הפאקיר צמודה להודו,
וחמת־החלילים סימלה של סקוטלנד — כך
נשאר הרובה סימלה הלאומי של ישראל.
וכמה שתמשיך הקרן הקיימת להפיץ אח
תמונותיה של החלוצה בכובע הטמבל ובחולצה
הרוסית, כשהיא מייבשת ביצות —
1יעזור. סימלה של מדיית־ישראל בעיני העולם הרחב
ותו ישראל׳יק הקטן בקאריקטורות של דוש, אלא ה־גלויית־החזה
וישרת־המבט — הנושאת עימד, רובה,
במיקרה הטוב ביותר תלוי על שיכמה.
,ירחון הגברים הצרפתי — שהוא למעשה הפלייבוי
פת — המחיש עובדה זו פעם נוספת בבהירות רבה.
נטלו דוגמנית־עירום, ביקשו ממנה לגלם לפני ה;
שבע דמויות שונות ובעלות אופי אחר, כל אחת
ום אחר. באמצעים מועטים, בתוספת אביזרים סימליים
היה עליה לייצג בכל תמונה את בת אותה מדינה
ית, שאותה היה עליה לסמל.
י מאליו כי אי־אפשר היה לפסוח על מדינת־ישראל
ציה מעין זו: זה היה משהו שהתבקש מאליו.
::עוד שבדרך־כלל ממחישים הגברים את הנציגים ה־יים
של מדינותיהם — מן הדוד סם האמריקאי ועד לול
הבריטי — מלווה את ישראל, מאז הקמתה, דמות
זו של החיילת היפה והמינית, החמושה תמיד היטב

להעיף מבט אחד בסידרת־התמונות המופיעה בעמודים
כדי להבחין שאף לא באחד מן המיקרים המובאים
לא הצליחה הדוגמנית להזדהות עם בת העם שהיא
להדגים — כמו בתצלום אשר בו היא מציגה את
:של הישראלית, כפי שהיא מתדמיינת בעיני הקורא
:י: הצמות הזהובות, המבט החודר בעיניים, עמידת
וון הזקופה — כל אלה מעידים כי הדוגמנית עצמה
ה הזדהות מושלמת עם הדמות שהיא באה לעצב
המצלמה.
דבר אחד השתנה בכל זאת, עם הזמן: בעבר ראו
המערב את הישראלית האמיצה מגינה על גבולות
,נלחמת בערבים התוקפים את ביתה. כיום רודף אח־פמל
אחר לחלוטין — סמל הכיבוש.
יני הצרפתים, כך מסתבר, זה רק טיבעי להציג את
׳אלית הלוחמת והיפה כשהיא ניצבת על מישמר הפיר־ת
— אותן היא כבשה במו ידיה, כביכול.
כשיו, כדי להשלים את התמונה, לא חסר הרבה שי
ארץ־ישראל השלימה יאמצו לעצמם את הדמות הזו.

המקוקפת

אינדיאנית מתוצרת ארצות־הברית —
הדמות המלהיבה ביו תר שהאירופים
מסוגלים למצוא בין נ שות״אמריקה הנראות רכרוכיו ת כלפיהן.

סקוטית קמצנית כל־כן עד כי היא
מ שתמ שת בחמת־החלילים שלה כתחליף
בעמודי ם אלה מודג מו ת על־ידי אותה נערה.

שיא הקמצנות
לזזז

ה ת מונות

היום 11עדה
ריין נו *וננווו
(המשך מעמוד ) 15

יים הודיעו שיצביעו בעד אשכול — ושניים
הצטרפו למחנה דיין.
המאורעות התפתחו במהירות, שניתן
ללמוד עליה מן הכותרות הראשיות של העיתונים
היומיים:

אלמוגי :״לא אקפוץ שוב פעם !
אני נאמן לערבי תנועת העבודה.
מקומי לצד אשכול ! ״
הפגנה בשכונת התקווה. ההמונים
צעקו בגין ודיין לשלטון י
מישרה ת של נכים שובתת מול
ביתו של ראש־הממשלה. דורשת :

ממש לו! ד ״ן

הנחה של ״׳ 2 5 0מדמ•
ח ב רי םחד שי
הביטוח הרפואי לכל אורד
שנת הבטוח הראשונה חברים חדשים יוכלו להתקבל לבטוח
רפואי עד גיל .65 הורים שבניהם חברים — יתקבלו
בכל גיל שהוא.

נוסף על כך יזכו הורי החייל המשוחרר בשלושה חודשי
בטוח רפואי חינם, ו־/0״ 25 הנחה לאורך כל השנה.
נוסף על כך יזכו החיילים המשוחררים ובני־משפחותיהם
בהנחה של 40 ארבעים אחוזים!) מדמי הבטוח הרפואי
בכל שנת הבטוח הראשונה.

? 111.11צעידיח שהתחתנו בשנת 1967 או עומדים
להתחתן ב־ , 1968 יזכו בביטוח
בריאות חינם למשך שלושה חודשים. נוסף על כך
יזכו בהנחה של 250/0בכל שנת הבטוח הראשונה.
נוסף על כך תוענק להם הזכות לבטח הורים — ללא
הגבלת גיל.
חייליםמש 1חררים -שהשתחררו מאז
מלחמת ששת הימים
או שישתחררו בשנה הנוכחית, יזכו בשלושה חודשים
ראשונים של הבטוח הרפואי — חינם, הם ובני
משפחותיהם !

לכלהחבלים — האפשרות להשיג ביטוח
נוסף חדש וראשון מסוגו ביש ראל,
שניתן עד כה לשכירים בלבד שמעבידיהם משלמים
מס מקביל וינתן מעתה גם לעצמאיים — בטוח דמי מחלה.
בשיעור של שבעים עד שמונים אחוזים שי ההכנסה ללא
הגבלת זמן המחלה! כסף זה ישולם למבוטח בין אם הוא
חולה מאדשפז בבית־חולים או חולה בביתו, בין אם הוא
שוכב או רק אסור לו לעבוד.
ביטוח זה הוא ביטוח רשות, מרצון, ואתה עצמך קובע
גם את גובה התשלום החודשי וגם את גובה דמי המחלה
הרצוי לך.

יתרונות חסרי תקדים אלה הם רק תוספת לשורה ארוכה של פעולות להרחבת
שרותי קופת חולים לאומית, הכוללים כיטול הגכלות רכות הנהוגות כקופות חולים
לגבי קבלה לבטוח רפואי, הארכת הזכות לאשפוז, הרחבת הטפיל בליקויי פריון
ועקרות, פטור ממס עבור ילדים אחרי הילד השלישי, פטור ממס ארגון ועוד.
ענינה.של קופת חולים לאומית הוא בריאות, רק בריאות ושום דבר מלבד בריאות,
ללא תלות בשום מסגרת מפלגתית או ארגונית. בקופת חולים לאומית אתה משלם
דנד בטוח בריאות כלבד ללא כל מיסים נוספים. ועתה — בהנחות הגדולות
שהוחלט עליהן. הבטח בריאותו כתנאים הטובים ביותר.

בקש פרטים בכל הסגיפים והמרפאות של קופת חולים לעובדים לאומיים

ימנ סי ה
תרשמה לשנת הלימודים תשכ״ט לכתות

רי א לי ת
בוקר ט׳ ,יי,

תיכון עיוני במגמות

תיכון מ ק צו עי ב מג מו ת

הו מניס טית
רדיראלקטרתיקה טלויזיה ־ תעופה

ריאלית

י״א, י״ג

לבורנטים כימיים
גרפיקה־שרטוט
ציור אופנה

פקידות

כולל הבנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החמוד
הוראה על־ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות
פ ר טי םוהרשמה || ת ל ־ א בי ב
במר 17
9—1 ,5—8
11 מפנת אלנבי 55

רמת ־ נן
ביאליק 42

חיפה
שמריהו לוין 30

חולון
סוקולוב 56

פתח ־ ת קו ח

בר־כוכבא1

ראש־הממשלה ושר״הניטחון —
משה דיין
סגן־ראש-הממשלה —
חיים משה שפירא
שר״החוץ — מנחם בגין
שר״האוצר — שמעון פרס
שר-המשטרה — יוסף נחמיאס
שר־הפנים — ישראל בן״מאיר
שר״חדמות — יצחק רפאל
שר״חחינוך —
ד״ר יוטף גולדשמידט
שר־המיסחר-והמעשייח —
יוסף ספיר
שר-העבודה — אריח בן־אליעזר
שר-החסברה — יצחק נבון
שר-חחקלאות — עוזי פיינרמן
שר-חבריאות —
ד״ר אלימלך רימאלט
שרת-הדואר — מטילדה גז
שר-הסעד —
הרב איצ׳ח מאיר לוין
שר-הפיתוח — אמנון לין
שר-הקליטה — לובה אליאב

-יובטח הבט*

״דיין כשלטון
חון!״
חושי הצטרף לדיין!
יצחק רבין חזר מוואשינגטון.
אשבול יציע לו את תיק־הכטחון.
פרם :״גם ספיר פסול בעינינו
כראש־ממשלה.״
פנייה משותפת של גח״ל והדתיים
לנשיא :״יש לערו!* סיבוב
התייעצויות חדש, ולהטיל את
הרכבת הממשלה על דיין!״

ידרשו מהנ שיא...

* ש: י ש ! י ש ! יש לנו רוב ! ״
/ /קולו של שמעון פרס היה צרוד לגמרי.
למרות שהוא צעק בכל כוחו, נשמעה הבשורה
בלחישה עמומה. הוא נופף ברשימה שבידו
.״זה לא חתום, אבל אפשך לסמוך
עליהם.״
חבריו במטר,־הליכוד נדחקו סביב הניירות
שלו. הם כבר ציפו לרגע זה עוד אתמול.
עיניהם סקרו את 120 השמות, התעקבו על
הסימנים שליד כל שם ושם. כן. אפשר לומר
שהמאבק הסתיים בניצחון 61 .סימנים
בטוחים הביטו בהם בחזרה. ועוד כמה
סימני-שאלה, של אלה שיקפצו על העגלה
ברגע שיראו מי מנצח.
אם לא ייזום הנשיא עצמו, עוד היום, את
הסיבוב השני של התייעצויות — ישלחו לו
מחר בקשה חתומה בידי 61 חברי־כנטת,
הדורשים ממנו להטיל את תפקיד הרכבת
הממשלה על דיין. אפשר לומר שהכל גמור.
ברגע האחרון עוד היה העניין ההוא עם
הדתיים. דרשו את חיק־החינוך, נוסף לכל
מה שקיבלו. אמרו שמגיע לדיר יוסף
גולדשמידט. איש לא מכיר אותו מחוץ ל״
מפד״ל, אבל הם עמדו על סגולותיו בתוקף.
התפטר במיוחד מראשות המחלקה לחינוך
דתי במשרד-החינוך, לפני הבחירות, כדי
לקבל את התפקיד.
ההסכם עמד להתפוצץ, אבל נבון ויתר.
ראה שאין ברירה. זקוקים להם. עכשיו יש
רק סימן־שאלה אחד ברשימת השרים: זה
שליד התואר שר הבט חזן.
גם זה יתבהר עד מחר בבוקר. הלילה
ייפגשו דיין ויגאל אלון. דיין יראה לו שבין־
בד,־וכד, יש לו רוב. מאם יסכים לעבור לצידו
— כשר ד,בטחון?
העולם הזה 1622

במדינה
(המשך מעמוד ) 12
— שעה שהתעוררו ספיקות לגבי נכונו ת
האנגלים לצעוד יתד עי מנו עד הסוף.״

במילים אחרות: עד לרגע מסויים חשבו
הצרפתים שהם יכולים להסתדר ולדאוג להרגעתו
של המרחב יחד עם הבריטים בלבד,
בעלי־האינטרסים בשדות־הנפט ובסואץ גם
יחד.
ואילו יוסף עברון מעיר, בתום־לב מוחלט:
״פעולת־קד
ש שימשה לא רק תרגיל
צבאי אשר תרם את מרבית היידע והניסיון
לה שגת הניצחון היב שתי ב־ 67׳ — כפי
שהגדירה בספר ז ה אלוף עזר וייצ מן —
אלא גם תרגיל פולי נו י מאלף. למדנו
כלל ח שוב: אסור לוותר על פירו ת-הניצ חון,
בלי תמורה של ממ ש.״

שתי שפות. מעניינות לא פחות הן
עמדותיהן של המעצמות התוקפניות —
בריטניה, צרפת וישראל, כפי שבאות בספר
על ביטוייו דווקא בהכרזותיהן האישיות
ביותר של חלק מן הגיבורים הראשיים של
המערכה.
בשיחה שקיים סר רוברט מנזים, ראש־ממשלת
אוסטרליה ונציג מובהק של המיבד
סד האנגלו־באכסי, מספר מנזיס עצמו כיצד
אמר לעבד־אל־נאצר בקאהיר, ב־ 10 בספטמבר
: 1956
״והנד, עניין תעלת־סואץ. לאחר הכל, אין
זה עניין מיצרי בלבד. אך נומר שיש לך
הזכות להלאים אותה בניגוד לאמנת־קושטה.
האם נימוק זה הוא מספיק כדי להלאים
אותר?,״
על כך לא ענה המנהיג המצרי אלא ״אבל
יש לי הזכות לד,לאימה1״ דבר זה הופך את
המדינאי המיצרי־המתקומם בעיני האנגלו־סאכסי
לאיש ש״אי־אפשר לנהל איתו שיחה
על איזשהו בסים לוגי או אינטלקטואלי...
יש בו, בגמאל עבד־אל־נאצר מה שרייה ב־אדולף
היטלר.״
ההגיון של המיצרי, שרצה קודם לכן
להשתחרר מן ההשפעה האימפריאליסטית, ושל
האוסטראלי, שלא הבין אלא הסכמים
פוליטיים המוכתבים על־ידי המערב פשוט
לא עלה בקנה אחד.
ערוכות לאולטימטום מבויים. האינטרס
הצרפתי היד, אחר: לדחוק, אומנם,
את ידה של בריטניה האימפריאלית — אך
רק כדי לחזק את כוחה של צרפת במרחב,
וזאת — בעזרת ישראל.
בהקשר זה מעניינת דעתו של שר־החוץ
הצרפתי כריסטיאן פינו :״לצרפת אין כל סיבה
להסתיר את בריתה עם ישראל. אי־האמון
של הישראלים בבריטניה רב בלאו הכי.
אם לא יינתנו להם ערובות של ממש, לגבי
הצטרפותה של אנגליה למיבצע אי־אפשר
יהיה להניעם לפתוח ראשונים בהתקפה. אין
גם להעלות על הדעת, שישראל תסכים מראש
לאולטימטום מבויים מבלי שיהיו בידה
ביטחונות חזקים כלשהם שאנגליה לא תנצל

אינטרסים מנוגדים. בעת הדיונים הסודיים
בסאוזר שבצרפת, שם נולד ההסכם
המשולש על מיבצע־קדש, בלטו שלוש הגישות
המפולגות על רקע זה:
• צרפת נקטה בגישה האקטיביסטית-
קיצונית, חשבה שבעוד בריוז־המועצות עסוקה
בהונגריה ובפולין, וארצות־הברית —
בבחירותיה לנשיאות, כשרה השעה לחיסולו
הפוליטי של עבד־אל־נאצר.
• בריטניה הסתייגה מכל העניין — אך
רצתה להשתמש במיצבע של ישראל־צרפת
כדי לשבור את עיקשותו של השליט ה־מיצרי,
להחזיר לעצמה את התעלה, להבטיח
את מקורות־הנפט ואת התובלה הימית
עבורם.
• בן־גוריון, והישראלים שמאחריו, תבעו
בתוקף לצמצם את המיבצע ל״פעולת־תגמול
נירחבת.״ הדבר היה מבוסס, לכאורה, על
תביעתו של ביג׳י לשמור על ״מטרת־השלום
כמטרה לטווח ארוך.״ אך במישור מעשי
יותר דאג בן־גוריון שמא יוכלו הרוסים,
בכל זאת, לשגר ״כמה אלפי מתנדבים ל־מיזרח
התיכון״ ור,מיצרים להפציץ את תל־אביב
״הנימצאת בטווח אווירי של שמונה
דקות ממצריים.״
לבסוף נחתם ההסכם על התקפת־התעלה.
היה זה הסכם־פשרה — ודבר זד. הכשילו.
כל אחת מן המעצמות היתד, בעלת אינטרס
שונה — וגם זה שימש ערובה לכישלון
במיבצע.
כעבור 12 שנה, בעת ניצחונות יוני ,1967
למדה ישראל לקח: היא התבססה על האיד
העולם הזה 1622

מדד

ך * אם מפ׳׳ם מתפלגת ז זו היתר,
( \ השאלה שנשאלה השבוע — בתחילה
בלחש, אחר־כך בקולי־קולות — במרכזי־העצבים
המדיניים בארץ.
לקראת יום השבת, התגבשה תשובה לשאלה
האם מפ״ם מתפלגת? היתר, זו אותה
התשובה שמארק טוויין ניסח כשהודיעו בעיתון
שהוא נפטר :
״הידיעות על מותי נמהרות במיקצת,״
אמר אז ההומוריסטן.

מאחר והסניפים העירוניים ומחלקת
ברה הכל־יכולה סגורים בפני כל דיעה
קורסית, התחילו כל המתנגדים לקו
הגה ההיסטורית לפעול, איש־איש על
וכרצונו.
בחיפה פועל חוג, שבין פעיליו המרכזיים
הפרופסור היימן ממרכז־מפ״ם, הפרופסור
ריינר, הפרופסור עמום נתן, ועוד.
גם בירושלים רבים האינטלקטואלים המלוכדים
במפ״ם שמאל. בין השאר: ד״ר אמנון
קפליוק, מומחה לבעיות המרחב ; אברהם
קובלנוב, חבר מועצת פועלי־ירושלים,
ואליעזר רונן.
בתל־אביב ובגוש דן לוחמים על הגחלת
של העצמאות האירגונית סגן ראש עיריית
תל־אביב חייקל רמות, סגן ראש עיריית
פתח־תקווה חיים זכאי, מרדכי ברוורמן מאזור
— מוזתיקי־המפלגה המכובדים ביותר
ואיש עלייה ב׳; אברי שחם; מרכז הדור
הצעיר לטיף דורי; נפתלי בן־משה מחולון
ואחרים.
גם הקיבוצים פעילים. שרגא וייסקופף,
ודב פלג מסער, עומדים בכתף אחת עם
חייקה גרוסמן הפעילה והזריזה. משקים
צעירים כמו זיקים, כרמיה, שובל, ניר־יצחק
ודבירה, בשורה אחת עם המשקים מצר ו־בית־קמה.

חוגים מפלגתיים אחרים הצטרפי לפעולה.
בתל־אביב נערך כנס ארצי של יוצאי

למנוע -
או לפלג?

*• מהרות — אך לא בלתי־מדוייקות.
^ כי בחוגים של מה שניתן לכנות כ־מפ״ם־שמאל
ניכרת תסיסה ופעילות מאורגנת
היטב, העלולה להביא לקרע במפלגה.
פעילות זו מרוכזת סביב גוף בלתי־מוכר,
בלתי־חוקי בהתאם
לתקנות־המפלגה, ו־מהסכני־מתון
באופיו:
הוועדה המתאמת.
ועדה
זו לא נולדה
אתמול. בצורה היא בלתי־רשמית
קיימת מזה כשנתיים
— עת הוברר שמנהיגיה
ההיסטוריים
והזקנים של מפ״ם,
מאיר יערי ויעקב
חזן, הולכים לקראת יערי שיתוף־פעולה — או
עם המערך, שהפך ביד
אף לקראת איחוד
תיים למע״י.
ועדה זו מקיפה כעשרים חברי־קיבוצים
ועירוניים, שזהותם נשמרו; לעת־עתה בסודיות
קפדנית. יעקב ריפתין, המרדן הניצחי
של השומר־הצעיר, נמצא ביניהם. מזכירים
גם את שמו,של אלעזר גרנות הצעיר התל־אביבי
הדינאמי. וייתכן שאף חברה בגוף
זה הפרטיזאנית חייקה גרוסמאן, מוותיקי
מפ״ם ומפעיליה.
מטרתה של הוועדה המתאמת היא מרסנת,
לא פחות מאשר מתסיסה. כי לאחרונה
קמו בקיבוצי־מפ״ם, ובעיקר במשקים הצעירים
יותר, חוגים התובעים בכל פה למנוע
את המערך עם מע״י — או לפלג את
מפ״ם.

^ מעשה, הוקם גוף זה כדי ליצור
/לחץ נגדי. כי התנועה לאחדות עם מע״י
לא התחילה מיערי או מחזן, אלא מצעירים
שאפתניים, בעלי נטיות ימניות, בחלק ממשקי
הקיבוץ הארצי.
צעירים אלה — המהווים כעשרה אחוז
מצעירי״הקיבוצים של מפ״ם — מצאו את
דוברם בדמותו של בנקו אדר הלאומני־קנאי,
שאיים :״אם מפ״ם לא תלך למערך
עם מע״י — נצביע ברגלינו ונעזוב!״
דבר שעשה, לפחות, כבר איש אחד:
אפריים ריינר, בנו של פרופסור ריינר, שהפך
מפעיל-מפ״ם למעריץ־דיין ולחבר־מע״י.
מצד שני, כ־ 16 משקים של הקיבוץ ה־ארצי
כבר קיבלו ברוב־קולות החלטות ברו־רות
— נגד המערך עם מע״י. יש סיכויים
שמשקים אלה יהוו גרעין לפילוג בתנועה
הקיבוצית של מפ״ם — אם כי לעת־עתה
לובשת המערכה הרעיונית במפלגה זו אופי
של קרב בין העיר מצד אחד, לבין המשקים
והפונקציונרים הוותיקים מצד שני.
רק לאחר שיוברר לכל, כי ההנהגה אינה
פועלת לרצונם של רבים מאנשי־השורה —
סבורים חברי הוועדה ה מתא מת — אפשר
יהיה לפעול בצורר, עצמאית, עד לפרישה
ועד בכלל.
מוקדים בערים

ינתיים גועשת מפ״ם, מאחרי מסך ה־שלווה
והאחדות הנראים על פני השטח.

טרסים שלה בלבד, בעת תיכנון המיבצע,
זכתה להצלחה טוטאלית•
רק עכשיו, כעבור 16 חודש מניצחון זה,
ניכר שלא היה די בכך. ההצלחה הצבאית
לא גובשה על־ידי פעולה מדינית נכונה.

יאליסטית של ממש במדינת־ישראל.
המאבק הרעיוני התבטא גם במאבק גלוי
שנערך לאחרונה במוסדות המדברים של
מפ״ם.
לפני כשבועיים התכנס מרכז המפלגה,
המונה מעל מאתיים חברים, כדי לדון בהצעת
ההנהגה ההיסטורית לדחות את ועידת־המפלגה
לסוף אוקטובר. הוזעידה היתר, צריכה
להיערך החודש — אך כיוון שמוסדות-
מע״י טרם החליטו סופית על מערך עם
מפ״ם, רצו •ערי וחזן לתת לעמיתיהם מימין
שאנס, לעשות זאת, לסכל בדרך זו
אופוזיציה פנימית במפ״ם שתטען כי ״בלאו
הכי לא ברור אם רוצים אותנו״.
אז קם אלעזר גרנות ושאל, ביושר :״מהי
האמת על השמועות שיש הסכם ביניכם
לבין מע״י על אחוז־חסימה לכנסת הבאה?״
יערי נדהם. ניתנו תשובות מתחמקות.
גרנות לחץ :״ובכן, מהי עמדת מפ״ם לבעיית
אחוז־החסימה?״
אז ענה יערי :״על כך תחליט מזכירות־המפלגה.
היא תעביר את החלטתה לסיעת-
מפ״ם בכנסת!״
קמה מהומה. כי המזכירות היא גוף
מצומצם, הנמצא תחת שליטתם המוחלטת
של יערי־חזן .״מדוע לא מליאת המרכז?״
צעקו רבים מבין חברי המרכז.
השאלה הועמדה להצבעה. וכאן קיבלו
יערי—חזן את המכה הראשונה שלהם: מלי

מקסי גירן -

16 קיבוצים -
נגד

העירוניים ההסאפיההנדעתו

סגב׳׳ם

אמריקה
הלאטינית במפ״ם, שקיבל ברוב
מכריע החלטה נגד המערך עם מע״י. הנימוק
הרשמי: הדבר יגרום לפגיעה רצינית
בעלייה החלוצית מארצות־הרווחה ומאמריקה
הלאטינית. כי בארצות אלו מהווים אנשי
השומר־הצעיר ימפ״ם חלק נכבד ביותר של
העולים האידיאליסטים.
אלה צעירים שהתחנכו על ברכי המאר־כסיזם,
לאור התסיסה המהפכנית של ארצות
דרום־אמריקה. אם תפנה מפ״ם ימינה
לכיוון מע״י, יתאכזבו גם אידיאליסטים אלה
מן האופי החלוצי והמתקדם של השמאל
הישראלי.

האנטי-
לזי פי ם

ץ נסים אירגוניים־אידיאולוגיים, בחח
הרבה יותר מעשית, נערכו בינתיים גם
בחיפה — וגם בקיבוץ זיקים ובמשק שובל.
בתל־אביב התכוונו פעילי הדור הצעיר
לעשות כעמיתיהם בצפון ובדרום. אולם
מזכירות־מפ״ם סירבה לפנות להם את הסניף.
או פנו למאיר יערי, בתביעה לאפשר
להם את ההתכנסות, אך הזקן ההיסטורי
התפרץ בהיסטריה :״כאן לא תהיה התארגנות
סיעתית! זה לא בא בחשבון!״
ובמפ״ם — מה שיערי אומר, המפלגה
עושה. או לפחות — הביורוקראטים של
המפלגה. על כן נמנע, לעת עתה, כנס המורדים
בתל־אביב.
בלית־ברירה התכנסו כמה מסעילי־ההתססה
— חברי הוועדה המתאמת — וניסחו מיסמך
הנשמר בסודי־סודות. קוראים לו ״התזיסים
הנגדיים ליערי״ ,או, בדרך הקיצור ,״האנטי־תזיסים״
.מיסמך וה מכוון להוכיח, בין השאר,
שאין כל אפשרות להיכנס למערך עם
מע״י, ולהוסיף ולהיות מפלגה חלוצית־סוצ־

בהיעדר הסכם־שלום ישיר או עקיף עם
הערבים נשארה ישראל שוב בסכנה לאובדן
״פיחת הניצחון.״ לא, כטענת יוסף עברון,
משום שלא ידעה לפעול בתחום הצבאי־מדיני;
אלא משום שמדינה כמו ישראל׳ גם

את־המרכז קבעה שהיא עצמה, ולא המזכירות
המצומצמת, תחליט על שאלת אחוז-
החסימה.

פונקציה

׳ספיר

מרות המכה ליערי—חזן, אין לראות
בדיוני המוסדות של מפ״ם נצחון
מוחץ לצעירים ול
שמאלניים.
כי אותר, ישיבו
של המרכז גם ק׳
בלה — ברוב גדול
— החלטה לדחוו
את הוזעידה לסוך
אוקטובר, כתביעו
פנחס ספיר. ומאחו
שספיר נסע בינתיינ
לחו״ל, ומע״י נאל
צת לדחות את כי
נוסה היא — ישננ
סיכויים ודאיים ש
ריפתיד
גם מפ״ם תיאל׳
לעשות כדבר הזה — בפעם נוספת.
הדבר יחשוף את תלותה של ההנהגו
ההיסטורית של מפ״ם במנהיגי־מע״י. כ
מאיר יערי טען, לא מזמן :״אנו לא נחכו
לאף אחד. לא נהיה פונקציה של מפלגו
העבודה. שיחליטו לפנינו או לא — נדו;
על עתידנו!״
עתה לא יוכל יערי לפרוע שטר זה, ש׳
ניתן לפעיליו התוססים יותר.
לכן כבר עכשיו טוענים הצעירים הזוע
מים במפ״ם, במרירות מסויימת :״ייתב
שמפ״ם איננה פונקציה של מפלגת־העבודה
אבל מה שברור הוא — שהיא פונקציו
של פנחס ספיר!״

כשהיא פועלת כמעצמה, אינה מסוגלת לנהל
לאורך ימים מדיניות של כיבוש והתפשטות
— ולו לצורכי־הגנר — ,מבלי ליהפך, מצידה,
לתלוייה במעצמה גדולה באמת, בצרפת,
ברימניו — ,או ארצות־הברית.

בירו״נייבו כזעגודזררים
וניבעלי העובניה עובי י׳ בידנודנ
הוזודעו גיפונוזים עבורכם קורם* יום וערג

!נפען ורו בועורזי רזעבוז״רז אלקכודוגיקה ריהוט ועיצוב פנים
בל חייל וחיילת ם עווחררים עויצטרפו
לליכוורים לקורסים, לעיל, בחפ לו ל כימו־די יום
יזכו ב מ ענ ק כלכלה לולא וברלוי נסי עוח
מטעם מעורב העבולה

ספורט

אמנות

איגרוף

תיאטרון

מתחת לחגור ה

עד הטוף

השבוע יצאה מישלחת־ספורסאים ישרא־לית
למכסיקו־סיטי, שם ייערכו השנה ה־מישחקים
האולימפיים. אך עוד בטרם יצאה
הניבחרת — קיבל אחד הענפים המבטיחים
ביותר של הספורט הישראלי, ענף־האיגרוף,
מכה מתחת לחגורה.
הספורט הישראלי אינו מצטיין בהישגיו
הבינלאומיים. בעבר ניכשלו הספורטאים של
המדינה בכל האולימפיאדות — להוציא איש
אחד: הקופץ למים יואב רענן.
אבל דווקא בענף־האיגרוף היו לישראל
סיכויים. סיכויים בעלי־שם: אברהם צור
(צנעני) ,בן ,27 הידוע בתור אחד המתאגרפים
הרציניים ביותר של האחור ואשר זכה
לאליפות ישראל באיגרוף,במישקל זבוב.
8חודשי־אימון. צור, בעל מיבנה־הגוף
המוצק הוא גם בעל עבר ספורטיבי
מפואר: בשנים 1966—64 השתתף ביוון
בשלושה קרבות וזכה בשלושה ניצחונות;
ב־ 1965 נלחם בבריטניה פעמיים וניצח
פעמיים; ב־ 1968 נלחם פעמיים בהולאנד
ושוב ניצח בשתי ההזדמנויות גם יחד.
כאשר נרמז לצור, נמוך־הקומה, שיש לו
סיכויים לנסוע למכסיקו, הוא התחיל
להתאמן בקצב רצחני. שמונה חודשים רץ,
הזיע, חבט בשק, קפץ — ודחה הצעות
מפתות ביותר להופיע, תמורת שבר שמן,
כמיקצוען ביבשת־אירופה.
בתום שמונה החודשים ולאחר שרשימת־הנוסעים
נסגרה, נודע למתאגרף הישראלי
שהוא לא נכלל בין חברי־המישלחת.
מומחים מפלגתיים. אברהם הוכה
בתדהמה — אך לא יכול היה לעשות
הרבה. כי בניגוד לענפי־ספורט אחרים,
אין במיקצוע הספורט הישג מינימאלי,
על־פיו נקבעת זכותו של ספורטאי להשתתף
במישלחת. קובעים זאת מומחים מיקצו־עיים
— ובאיגרוף יש בארץ מומחים מועטים,
כולם מאורגנים באגודות ספורטיביות.
מבחינה זו שורר מצב מוזר בענף־האיג־

איש יעמוד בקרוב במטוס ציבורי בישראל,
ויצרה :״היהודים בישראל הפכו לדומים
לגרמנים! עם אחד, ארץ אחת, מנהיג
אחד, יחי דיין!״
מה היחד. התשובה של אדם ברחוב לו
צרח ככה מישהו בציבור?
נכון. זה גם מה שיקרה על הבמה. חברו

.סרטוט בניץ וארריכלי
מוסמכי הקורס יחקבלו כסרטטים לחסחררות זו
כמוכן ניסחחים החורעו קורסי יום וערב:
גדפיקרו שילוועוירז־ למחחילים ולמחקרמי.ם
י צילום מיקצועי. עילום חסרטח
צילום אופנה ופירסומח. צילום עיחונום
קירור ומיזוג אוויר י טלוויזיה -למתחילים ולמחקרמים
ועור 26 קורסי יום וערב במגמות אחרות
פרטים, פרוספקטים והדעומה
ה בוז לינו בני ת

רחי טעורגיחובסקי ו , 3תל אביב,

41-8־7

מתאגרף צור
,למה עשו ל׳ את זה?״

פירנין מחשל קשקשים לחלוטין •
תכשיר הפלא הפינלנדי העולה על כל האס־עצים
המקובלים — עתה להשיג בישראל
המחיר עתה 5.40ל״י בלבד
המפיצים: מעבדות קליאו, טלפון 961100

״הייל דיין:״

של אדוארד — 1הוא אדוארד — 2יתן
לו בשיניים.
כי כל זה לא יתרחש באסיפת־עם או
במיסגרת מערבת־הבחירות. אפילו הקיצונים־
שבקיצונים הפוליטיים לא היו מעזים לעשות
זאת, בארץ.
לכן גם האיש שיביא את הדיעה הבלתי־מקובלת
לישראל הוא — במאי ומסיק
צעיר, הילל נאמן, שפרש מבי מ ת השחקנים
כדי לארגן לעצמו תיאטרון ליחם
משלו — ה תיא טרון הפתוח.
לאחר הצלחתו עם המחזה הבריטי איפה,
איפה, אתה ג׳וני? החליט הילל ללכת הלאה.
הוא קרא, יום אחד בהיר, בידיעו ת אחרונות
על מחזהו של הצרפתי הצעיר רנ ה

אייני

.בנניבזוו* ומותזררורנ הטנננאיסו

הנובלה

במאי נאמן

רוף: שתי האגודות הגדולות, הפועל ומכבי,
הזניחו יחסית את המתאגרפים שלהם.
דווקת בית״ר, החלשה יותר, היא שדאגה בל
השנים לענף זה — ואברהם צור, שהוא
חבר בית״ר, הוא דוגמה חייה לעובדה זו.
השבוע הסתובב אברהם מבולבל, נבוך ומיואש,
.למד, עשו לי את העוול הזה?״
שאל כל אדם בו נתקל ,״למה?״
ייתכן שיו״ר ועד־מכסיקו בישראל, עמנואל
גיל, יכול היה לענות לשאלותיו הנואשות
של הספורטאי המקופח. אך כאשר
ניסה כתב העולם הזה לקבל את תגובתו,
נתקל עשרות פעמים בתשובה הסתמית
״הוא בישיבה.״ כשסוף־סוף הצליח הכתב
לאתר את היו״ר סירב גיל להצדיק את
החלטתו חסרת־התקדים :״אני לא נותן
אינטרביו,״ היה כל מה שהיה בפיו לומר.

מה תעשה בנובמבר?

זהו מחזה הנראה כפרי מהפכת־מאי של
הסטודנטים הצרפתיים, חבריו של אייני אך
נכתב עוד לפניה: הוא עוסק בחמישה אינטלקטואלים
צרפתיים מתוסכלים, שמבלים
חופשה — ומחכים לרגע בו יחזרו לפאריס,
בנובמבר, כדי לעשות שם מהפכה.
תוך־כדי־בו הם מדברים המון: על צרפת,
על גרמניה, על ישראל ועל היהודים —
משום שאחד מן הגיבורים הראשיים, זה שנותן
סנוקרת לחברו, הוא גם יהודי.
ותוך־כדי ויכוח ומכות תוקף אייני, בפי
גיבוריו, את המיליטאריזם הישראלי — כפי
שהוא תוקף את הצביעות של הקומוניסטים
הצרפתיים, ואת יחסם האדיש של הצרפתים
כולם לנאציזם, בזמן המלחמה ולאחריה.
תיאטרון לוחם. כאשר קרא הילל את
המחזה, הוא הבריק מייד למכרו שיי ק ה
כן־פורת, ישאל על המחזה. תוך ארבעה
ימים היה הספר בידיו של נאמן.
הוא קרא אותו — וביקש מייד מן המחזאי
והסופר הצעיר אלי קינן — שהיה
חברו של המחזאי אייני, בזמן שהותו בפאריס
— לתרגם את היצירה.
אם תעבור הצגת־הבכורה של מה תע שה
בנובמבר? ללא מהומות ושבירת כיסאות
— מתכוזן הילל ללכת עוד יותר רחוק.
הוא מחפש אחרי איזשהו מחסן ״כדי להקים
בו מועדון סאטירי ותיאטרון לוחם.״
שם יעלה, אולי, את נוסחתו המומחזת
של שיר ה שירים אשר חוברה בזמנו על־ידי
כומר צרפתי, האב רוז׳ה, הועתקה לעברית
על־ידי יעקב מלבין.
״זה היה עולה לי 40 אלף לירות,״ מצטדק
הילל .״רציתי להעלות את זה כבר
עכשיו, בליווי ג׳אז, בעזרת תיזמורת־הקצב
של אלברט פיאמנטה ואהרן קמינסקי.
״אז כיוון שלא היה לי כסף, פניתי לתרבות
לעם, שאלתי אם יהיו מוכנים להתחייב
לקנות מיספר מסויים של הצגות.
״הם שמעו — וסירבו, .שיר השיר־ם ב־ג׳אז?׳
אמרו — ועיקמו את הפרצוף.״
לכן מוכן הילל נאמן להקים מוסד משלו.
אם יצליח — יהיה שמח בחיי־התיאטרון.
העולם הזה 1622

שואדי הכובש את אספני אמריקה

ך* חדר מספר 450 של מלון צ׳למי
| 1בשדרה השביעית בניו־יורק לא נראה
עוד כחדר־אורחים של מלון מפואר. הוא
זרוע דליי־צבע, מיכחולים, בדי־ציור וסמרטוטים.
מזה
כחודש הפך החדר לסטודיו של
צייר ישראלי צעיר העובד שם בקצב מטורף׳
יומם ולילה, כדי לייצר עוד ועוד
חמונות — ולספק את הביקוש לעבודתו.
כך, בגיל ,23 הפך יענקל גינצבורג, שעלה
לארץ בגיל 12 מקאזכסטאן הסובייטית כילד
נוצרי — לצייר הישראלי המבוקש
ביותר בארצות־הברית. אספנים נודעים מציגים
את תמונותיו בטרקליניהם, בין גדו־יי־הציירים.
רבנים רפורמיים עורכים תערוכות
של תמונותיו בבתי־הכנסת שלהם. מו״לים
זריזים הפכו את ציוריו לגלויות מודפסות,
הנשלחות ככרטיסי־ברכה. דיפלומאטים
עורכים לכבודו מסיבות־קוקטייל. וסגן שר
החקלאות האמריקאי, סמואלס, גאה בהיותו
הפאטרון שלו באמריקה.

תמונה תמורת מזון
ך* ל! לפני קצת למעלה משנה היה יענקל
גינצבורג ציירכימעט־אלמוגי, שניבאו

לו עתיד מזהיר — אך גם דרך־יסורים קשה
באותה תקופה
שיגשים עתיד זה. עד היה יענקל מוכן לחת ציור שלו במחנה
לבעל־מסעדה, כוי שיוכל לאכול אצלו
חינם, במשך חודש.
חובבי־אמנות יכלו אז לרכוש את יצירותיובמאות
לירות בודדות. כיום משלמים
עבור ציור אחו של יענקל אלפיים או
שלושת אלפים דולאר. ויש ציורים שלו

שמחירם מגיע גם לחמשת אלפים דולאר.
״הוא ממוסחר,״ אומרים עליו חבריו
הציירים בארץ ,״יענקל עלה על גל של
אופנה, אך זאת אופנה חולפת.״ אבל טענה
זאת אין בה כדי לסתור את סיפור־ההצלחה
המדהים של צייר צעיר, שתוך שנה אחת
הגיע למעמד בו מקנאים אמנים ותיקים.

מאדונה כמיני
ך* קודאג׳ים הציבעוניים של גינצ־
) { בורג — הזרועים כיתמי־צבע מבהיקים
וסולמות צרים המרהפים בין מארונות נוצריות
ודיוקנאות של עצמו — כבשו את
ליבם של אספני־תמונות זרים בעיקר. הישראלים
סירבו להאמין למראה עיניהם
כאשר תיירים עטו על תמונותיו, חטפו
אותן כלחמניות טריות — בעוד המחירים
שלו מאמירים והולכים מיום ליום.
כי חוך השנה שחלפה מאז מלחמת־ששת־הימים
הצליח גינצבורג לגבש לעצמו
סיגנון מיוחד — שאולי לא דיבר לליבם
של הישראלים אך הלהיב את דמיונם של
זרים, בעת מיפגשם עם ישראל. הוא התחיל
לצייר נושאי־יודאיקה אופיינים, בסיגנון של
איקונינים כנסייתיים מתקופת הרנסאנס.
״נולדתי נוצרי ואמי היתה נוצריה,״ סיפר
גינצבורג .״כל ילדותי ראיתי מסביבי אי־קונינים.
כשהייתי בן 14 והתגיירתי, הלכתי
לראשונה לבית־כנסת. חסרה לי שם ההרגשה
שהיתר, לי כשהייתי מבקר בכנסיות.
נידמה היה לי שאני עומד רק בפרוזדור ל־בית־האלוהים.
הרגיזה אותי העובדה שמקומות
התפילה של היהודים הם כל־כך
עלובים.
״כשהתחלתי מצייר, ציירתי לי בתי־כנסת
משלי. זה תפס אותי. חשתי שמה שחסר
לנו בדת שלנו זה הפאר. הנושאים די־

יהודיים הם תמיד בעלי אווירה של דלות.
״לעזאזאל, אמרתי לעצמי, מי צריך את
זה? בציור התלוי בביתו מחפש האדם קצת
קודש ושימחה. וכך התחלתי להשתמש
בצבע זהב גותי, להכניס בציורים מתח,
אותו מתח שאדם מקבל שעה שהוא ניכנס
בשערי כנסייה מפוארת. יצרתי בתמונותי דת
יהודית חדשה — דת של פאר, של זוהר
ושמחת־חיים.״
בתמונותיו האחרונות התחיל גינצבורג לשלב
קולאג׳ים של מאדונות נוצריות, אותן
צייר כשהן מדליקות נרות־שבת או מבצעות
פעולה יהודית אחרת .״מה יש?׳• אומר
האמן ,״מי אומר שהיידישע מאמע לא
יכולה להיות מאדונה? אני רוצה לראות
אותה כך. בסופו של דבר, מי היה הילד
שנולד למאדונה הראשונה אם לא ישו
היהודי?״
לפעמים נראות המאדונות של גינצבורג
לבושות במיני .״אלו המאדונות של שנת
68׳״ הוא מסביר ,״המאדונה שלי היא
בחורה פשוטה, בלי השכלה, זולה אבל יפה.״

״שידברו:״
ך* מארונות המרחפות בין גווילי

קטע נזקולאג׳ של
1ו 1 |!/1צ ד 1 1ה
גינצבודג המראת את

המאדונח בד מו ת יידי שע מאמע. המאדונה
היהודיה היא ד מו ת מו שכת בציורי גינצבורג.
גם אם לפעמים היא לוב שת אצלו מיני.

| 1ספרי־התורה מדברות אל ליבם של
נוצרים ויהודים כאחד. אך הן מסבירות רק
בחלקה את הצלחתו של גינצבורג. להצלחה
לא פחותה זוכים גם הקולאג׳ים שלו
בהם מופיעה דמות עצמו.
פעם חשבתי כי שיא ההצלחה זה למ־

ך נ 1 \ 1יענקל גינצבו רג בעצמו — וכפי שהוא רואה

ן ץ | ך | 11ך| 11
את עצמו, בציודי־הקולאג׳י ם שלו, בהם הוא
111 11 111
מרבה לשבץ את ת מונו תיו .״אני רוצה להיות בכל ת מונ ה שלי, ולא רק ב ח תי מ ה וביצירה.״

כור תמונה ללקוח,״ מספר גינצבורג .״היום,
כאשר אני מדפדף באלבום שלי ורואה
את התמונות של ציורי שנמכרו, תוקפת
אותי הרגשה נוראה: לקחתי את השנים
הטובות ביותר של חיי — ונתתי אותן ב
מצייר.
אני לא חושב שצייר צריך להתבייש
בכך שהוא מצליח ושהוא עושה כסף גד
יצירותיו. אתה מוכר תמונה ואז אתה יבול
לקנות בד חדש, צבעים חדשים — ולצייר
עוד ועוד. אם אתה מצייר תמונה והיא

במלחמת־ ש שת־הימים שירת יענקל כסייר ביחיד ה שלחמה בגדה
המערבית. המלחמה העניקה מימד מיסטי חדש ליצירותיו. ת מונו ת
ולרמטכ״ל חיים בר־לב.
מפרי״מיכחולו הוענקו כ מ תנ ת־ חטיבתו לאלוף

מתנה לכל מיני אנשים.
״בכל תמונה אני נמצא בעצמי. כל מה
שכואב לי אני מכניס בתמונות. גם את
דמותי. ולפעמים זאת הרגשה ניפלאה: אני
עוצם את עיני ורואה את עצמי תלוי ב־הונג־קונג
או באיזו וילה בוונצואלה, ואני
מרגיש כאילו אני נימצא שם, כאילו אני
מחולק בין כל התמונות בהן אני מופיע.״
גינצבורג אינו מתעלם מן העובדה שהצלחתו,
היא עניין של אופנה .״נכון,״
הוא אומר ,״האספנים הגדולים אינם משלמים
בעד התמונות אלא בעד השם. אתה
צריך ליצור לעצמך שם. אבל יחד עם זה,
התמונות שלך צריכות להיות טובות. החוכמה
היא גם לדעת למכור את מה שאתה

נשארת אצלך בבית — זה מייאש. ככל
שאתה מוכר יותר, אתה מצייר יותר; ואז
אתה יכול גם להשתחרר מהדרישות ה־מיסחריות
של הגאלריה המוכרת אותך ולעשות
את הדברים שאתה מרגיש כי צריך
לעשותם.
״אז גם קל לך יותר למכור את הדברים
שאתה מרגיש בהם, אתה מאמין בהם.״
למבקריו בישראל, הרואים בהצלחתו ־,־
מטאורית מיסחור של אמנותו משיב גינצ
בורג :״שידברו. אם מדברים זה סימן
שאני מצליח להרגיז אותם. זה מצב הרבה
יותר טוב מצייר שמרחמים עליו. היום
כבר לא מתעלמים ממני. ואני מאמין שאזכה
גם להיכנס לתולדות האמנות העולמית.״

טיולישלסוכות

הנוער עול

אינו הנוער של

7־זי־ 1

בסוכו ת 4.10 — 14.10.68 ייערכו טיולי םעמ מיי ם
מיו ח די םלמ קו מו ת הבאי ם, ב מחירי ם מוזלי ם

טיולים מיוחדים ממל־אביב:

חצי ה אי סיני
חצי ה אי סיני
רמת הגולן (המחיר — 20.ל״י)
ירושלים — בית לח ם — חברון

( 3ימים)
( 5ימים)
(יום אחד)

(המחיר 17.50ל״י) (יום אחד)

* שייט וטיול בים ה מל ח
(המחיר — 25ל״י) (יום אחד)

טיולים מיוחדים מירושלים:
* רמת הגולן (המחיר 30 -ל״י)
* יריחו — עין פשחה — שייט לעין גדי
(המחיר — 20.ל״י)

(יום אחד)
(יום אחד)
(יום אחד)
( 2ימים)

ערד — מצדה
איל ת
* ארץ אפריים — הר שומרון — סבס טי ה
(2ימים)
— רמת הגולן
( 3ימים)
גליל

טיולים מיוחדים מחיפה:
•< ירושלים — בית לח ם — חברון

(המחיר 25 -ל״י)

(יום אחד)

ס״סמתזיסשו;
זם םו<

מעכשיו מסיבות פיקניקים ואפילו במכונית
לצלילי הטייפ״טרנזיסטור של ״טלפונקן״,
בעל איכות צליל מצויינת וחזקה במיוחד.
נרתיק מהודר, מיקרופון +רגלית, קסטה
וכבל״חיבור לרדיו או פטיפון כלול במחיר ! *
להשיג בחנויות החשמל המובחרות
הסוכנים: אלקטרו ויסטה בע״מ, ת״א

! 1111) £ 11ץ £ 1 £ז

* במחירים מוזלים לכבוד החג
נוסף לטיולים אלה יתקיימו בל הסיורים לגליל, לאילת,
לירושלים ולבל המקומות האחרים בהתאם לתבנית הסיורים
הרגילה.
הטיולים יופעלו באוטובוסים מבוארים ומרווחים בלוויית
מדריכים מוסמכים ומנוסים.

פרטים והרשמה במשרדי ״ אגדתיור ״ ,
אגד -ךןך]לן ך״ ואצל כל סוכני הנסיעות

״ציפדוני״

לב׳ אמאגן בע׳׳ס, רחוב שפע־טל , 13 תל־אביב
אני הח״מ מזמין בזה רשם־קול 4001־1ין ומצרף כומי־קדימה צ׳ק/המחאת דואר
ע״ם — 30.ל״י. את יתרת הסכום אפרע ב־ 12 תשלומים חודשיים על סך — 35.ל״י כ״א

כתובת ...חתימה ...
גם דגם זה משתתף במבצע ״אופל״ חינם !

הופיע * היסטוריה של מלחמת ששת הימים * מאת
אריה חשביה * מבוסם על מחקר קפדני ושיחות עם כל אלופי
צה״ל כמעט, עם קצינים וחיילים, וכן אזרחים יהודים וערבים
* המקיף, המהימן והמרתק שבכל ספרי הנצחון * כולל 32 עמ׳
צילומים * רק 8.90ל״י * ספר־תאום ל״נכתב בקרב״ *
ספר מלחמת ששת הימים כתוב בידי הלוחמים עצמם * 70
אף הוא, עכשיו 8.90 ,ל״י.
סיפורי־חיילים 64 ,עט׳ צילומים

סוכנות לאינפורמציה וחקירות פרטיות
טלפונים # 623001 ,757613 רחוב החשמל ,8תל־אביב

* איתורי כתובות
* חקירות מסחריות
מסעדה

מבחר גדול של

שעונים

לאשה בהריון
חמתנח הנאה ביותר — -
ספרו סל

מזהב ומזהב לבן
בהנחה 50״/״30
ישר מהיבואן

״לקראת אמהות״

רחוב העליה ,34 תל״אביב

להשיג בכל חנויות־חספרים

פרופסור יוסף אשרמן

ט רי אנ ה *
תל-אביב, רחוב קרליבך 51. • 12ו 111>3<:1זג , 12 £׳\1ע^־ 1־ 7
טל 161. 37170 .

מאחל שנה טובה וגמר חתימה טובה

שינויכ תו ב ת מנו*
המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על״כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

אנשים
הערכותיו
של אשכול
ערב ראש־השנה היה ראש־ד,ממשלה, לוי
אשכול, אורח היומון דבר, והשיב לשאלות
חברי־המערכת. אולם כאשר פורסם הראיון
עם לוי אשכול בדבר — הוא לא ניתן
במלואו .״עיקרי הדברים מובאים כאן,״
טענה המערכת. אחת הסיבות לכך היתד, שאשכול
הפליט באותו ראיון כמה דברים
שאילו התפרסמו היו מעוררים סערה כללית.
כך, למשל, נשאל אשכול לדעתו על ועידה
ניבחרת או ועידה מוסכמת במע״י. השיב
אשכול :״בקשר לזר. אספר לכם סיפור. יום
אחד הזמין יהודי את שכנו לארוחה. בשעת
הארוחה ראה את אשתו מגישה לאורח דג
מלוח כמנה ראשונה, ונתעורר כעסו. תמהה
אשתו: מה אתה כועס עלי, הלו אתה הזמנת
אותו?״ השיב לה בעלה: נכון, הזמנתי אותו
לארוחה, אבל לא ביקשתי ממך לעורר לו
את התיאבון!״ מסקנת אשכול: נכון, אנחנו
הזמנו את אנשירפ״י להצטרף לעבודה —
אבל לא צריכים לעורר יותר מדי את התיאבון
שלהם באמצעות ועידה ניבחרת. ברוד

שקטע זה לא פורסם כלל ביומון.
לסערה בחוגי היהדות הדתית גרם שר־הדואר,
ישראל ישעיהו, לאחר שנודע
כי ביקר בימים הנוראים בבית־הכנסת של
הקהילה הרפורמית בתל־אביב — ביקור
שהעניק כביכול הכרה ממלכתית בקהילה
זו. פנחס שיינמן, ראש המועצה הדתית
בתל־אביב, הגיב על ביקור זה בחריפות
רבה וכתוצאה מכך התנצל ישעיהו רשמית
בטענו :״נקלעתי למקום במיקרה. התפללתי
קודם בבית־הכנסת שלי, ונכנסתי לבית־ה־כנסת
הרפורמי רק מתוך סקרנות, כדי ללמוד
מה טיבה של בריר, זו.״

הזקן
של דן
פתיחת תערוכתו של הצייר מנחם גפן
בגאלריה צ׳מרינסקי, הפכה בשבת האחרונה

כשיעלה בחודש הבא המסך על המחזמר
הלו רולי בתיאטרון גיורא גודיק, תעמוד
ודאי במרכז ההתעניינות חנה מרון, בהופעתה
הראשונה במיוזיקל. אולם דמות אחת
מבין מאה המשתתפים במחזמר, אחת מנערות
המקהלה, ראוייה לתשומת־לב לא פחותה:
שכן סיפור חייה של קתרין כרט,
בת ה־ , 19 והדרך בה הגיעה אל הלו דולי,
יכולים לשמש בעצמם נושא למחזמר.
קורותיה של קתרין מהוות סיפור מופלא
של ביטניקית שנדדה במשך שלוש שנים

אוו סינורה של ביטניקיוז מה ונגרה :
מהבארים בביירות למחזמר בתל־אביב
על פני העולם, סיירה גם בארצות־ערב, הופיעה
שם במועדוני־לילה — עד שמצאה את
עצמה ואת ייעודה בישראל.
קתרין היא בתם של שני אנשי־רוח מפורסמים
בהונגריה. אביה, אנדרי ברט, בנו
של רב, הוא סופר, משורר ופובליציסט הונגרי
ידוע. אמה, ביהרי ברט, היא מחברת
רומאנים רבי־מכר. אבל קתרין (״קרתי״)
ברט, שאפה להיות שחקנית. היא נחונה
בקול־סופראן מצויין, למדה מילדותה זימרה,
מוסיקה, באלט ומישחק.
כשהיתה בת 16 שלחו אותה הוריה ל־בריסניה,
ללמוד אנגלית. קותי שהתה שם
תקופה מסויימת, ואחר — נעלמו עיקבותיה.
במשך שנתיים ניסו הוריה לחפש אחריה
ברחבי העולם. פעם, נודע שביקרה בסקנדינביה;
כעבור כמה חודשים — בכווית:
ואחר־כך — בהודו. ההורים התחילו מפרסמים
את תמונותיה של קותי בעיתוני-
העולם השונים, כדי לאתר את עיקבותיה
— אך תמיד הצליחה קותי לחמוק.
לפני כשנה נדמה היה לאחת מקרובות־

כי קותי ביכרה להישאר כאן. היא עבדך
כמלצרית במלון דן, עד שניגשה למיבחנים
בתיאטרון גודיק, הוחתמה על השתתפות במחזמר
הלו דולי.
עתה היתר, מוכנה קותי לספר את גיל-
גוליה בשנים שנעלמה מעיני־הוריה. בחברת
ידיד אנגלי יצאה לתור את העולם. כזוג
ביטניקים, שנשאו עימם רק צרור מלבישים
קטן וגיטארה, שמו פעמיהם אל המזרח.
תחילה סיירו בארצות המרחב, לרוב ־—
בטרמפים. בביירות הופיעה קתרין במיסעדות
ובמועדוני־לילה, התארחה בבתיהם של עשי-
רי־העיר. משם התגלגלה לדמשק, לרבת-
עמון ולירושלים המזרחית.
״אלה היו ביקורים קצרים מאוד,״ סיפרה
קתרין .״נראה לי כאילו התגלגלתי לאגדות
אלף לילה ולילה. אבל פחדתי להסתובב שם
ברחובות. האנשים שם הם הפרימיטיבים
ביותר שראיתי עד אז — וכיוון שאני אשר,
מערבית, היתר, מסביבי תמיד התקהלות.״
בבגדאד נעצרה קתרין על־ידי המשטרה,
שעה שטיילה יד ביד עם ידידה, בחוצות
העיר ובשעות־הלילה .״ביום לא יכולתי
להסתובב שם, כיוון שמייד היו נטפלים
אלי,״ טענה. בכלא נדהמה כשראתה את
האסירים כלואים בשלשלאות הקבועות בקירות
התאים.
ואז הסתבר לה שנעצרה משום שקצין־

אשתו הרביעית תהיה אילנה מלך, צעירה
תל־אביבית בת — 23 גילו של הבכור ב־נכדיו
של פרנקל, שהוא כיום סרן בצה״ל.
פרנקל, שנולד עם תחילת המאה באודיסה,
מחלק את חייו בין צרפת לישראל. ליתר
דיוק — בין צפת לפאריס. ברוב חודשי
השנה הוא יושב בפאריס; ואילו בחודשי־הקייץ
הוא שוהה ומצייר בביתו שבקרית־האמנים
בצפת, שהוא היה בין מקימיה.
מלבד פירסומו העולמי כצייר — פרנקל
הצייר הישראלי היחיד המוזכר באינצקלו־פדיות
בינלאומיות לציור.
לפני כעשר שנים, כשד,סב את שמו לפתל
וזכה לקבל עבודות ציור בזכוכית על
חלונותיה של כנסייה צרפתית, פשטו השמועות
כי התנצר. אולם פרנקל חזר, הקים מחדש
את ביתו בצפת והדם את השמועות.
השנה, בעת שהותו בצפת, ניכנס פרנקל,
לחנות חדשה למזכרות ולדברי־חן שנפתחה
בעיר. שם פגש בבעלת־החנות, אילנה מלך.
אילנה, תל־אביבית ששירתה כטוראית בנח״ל׳
היתד, חברה בקיבוצים צרעה ואלמגור.
היא גם צעירה עצמאית באופייה: יום
לאחר כיבוש הגדה המערבית אפשר היה
לראותה מטיילת בכבישי האיזור — לבדה.
בזמנו גם הכתירו אותה בתואר ״בעלת
החזה הגדול ביותר בארץ.״ היא היתד, אז
דמות מוכרת בבתי־הקפה של דיזנגוף —
עד שהחליטה לעשות קאריירה של אשת־עסקים
ולפתוח חנות בצפת.
הידידות בינה לבין פרנקל התפתחה כשאילנה
הפכה דוגמנית לציורי־ר,עירום של
הצייר הקשיש. למרות הפער של 45 השנים
שבין השניים, הם מצאו שפה משותפת והחליטו
להינשא. השבוע יצאו יחד לצרפת,
שם הם עומדים לערוך את טקס נשואיהם.
נראה שפרנקל, אב לששה בנים* וסב
לשמונה, מתכוון להמשיך להעמיד צאצאים.

למאורע החברתי של השנה החדשה. כל המי
ומה של החברה התל־אביבית הצטופפו באולם
עד שבקושי ניתן היה להבחין בתמונות•
נידמה היה שלא רק התמונות, שחלק
מהן הגיעו בדואר אוויר מאספנים בחו״ל,
אלא גם האורחים באו במיוחד מחוץ־לארץ.
ביניהם בלטו חיים טופדל שבא לבלות
בישראל את החגים; ודליה לביא שהגיעה
עם כל משפחתה. הסתבר כי דליה היתד,
בדרך לנמל־התעופה כדי לקבל שם את פני
בעלה האירי, המצטרף אליה לחופשתו־ ,הארוכה
בארץ • .אורחולהכבוד בתערוכה
היתד״ כמובן, חנה רובינא — מי שהיתר,
בזמנו הכימעט־חמתג של גפן, שחי עם
אילנה רובינא בביתה כשנה וחצי אך
נפרד ממנה לפני הנשואין • .אטראקציה
מיוחדת בתערוכה, המורכבת כולה מדיוקנאות
של נשים, היתד, העובדה שחלק מהדמויות
שבתמונות הסתובבו באולם. נוסף
לדליה לביא, אפשר היה להשוות גם בין
המקור והציור של בתיה אפולו, הציירת,
אשתו של דן בן־אמוץ, שלכבוד המאורע
ניתן היה לראותה בשמלה ולא במכנסיים• .
אגב, דן בן־אמוץ, השתחרר ממראה הביטניק
שלו, כשגילח את זקנו ואת מחלפות שערו
הארוכות. דן עשר, זאת לצורך התפקיד שהוא
עומד לגלם בסרט מצור לצידה על
גילה אלמגור. אבל יש אנשים שלא
הבינו זאת. כשראה מוכר־הדגים היפוי המפורסם,
יצחק צרפתי, את דן ללא זקן
נבהל ושאל :״דן, מה קרה? אתה באבל?״
• מעריצי בריז׳יט בארדו עשויים לזכות
סוף־סוף לראותה כאן. קיימים סיכויים
כי המפיץ הישראלי, מיכאל שוילי, יצליח
לשכנע את ב״ב לקפוץ לישראל לביקור
חטוף — לבכורת הסרט שאלאקו, בו היא
מופיעה לצידו של שץ קונרי • .המופע
האחרון של ערב־ד־,רעיונות קליידוסקופ שנערך
בירושלים, הנחיל אכזבה לקהל הצופים.
קטעים רבים שהובטחו במודעות לקהל
לא הוצגו כלל — כמו הופעתה של

כדה לסבא
לפני כתשע שנים רגשו חוגי הבור,ימה
והאמנות בישראל. היה זה כאשר יצחק
פרנקל, מהבודדים בציירי־ישראל שזכו לתהילה
בינלאומית, נשא את אשתו השלי־

צייר פרנקל
פי שלוש

שית. הוא היה אז בן .59 היא היתד, בת .26
״מה יש?״ טען אז פרנקל ,״רק לרב
טולידאנו מותר?״
הוא הוכיח שכוחו עוד במותניו. אשתו
השלישית ילדה לו שלושה ילדים, שכיום
הם בני תשע, שבע וחמש. לאחר־מכן נפטרה
גם אשתו השלישית של פרנקל.
ובימים הקרובים עומד פרנקל, ששינה את
שם משפחתו לפרנל, להפתיע את ידידיו ומעריציו
בפעם נוספת. בגיל 68 עומד הצייר
לשאת אשד, ברביעית.
אלא שהפעם לא יהיה מספר שנותיו כפול
משלה — אלא ממעט פי שלוש ממנה:
הפולט הזה 1622

משפחתה בישראל שראתה את קותי בין
הביטניקים שעל חוף־אילת. אולם הנערה
שדמתה לבת המשפחה ברט הכחישה בכל
תוקף את זהותה, טענה שאינה שימעת
כלל הונגרית. רק אחרי לחץ ממושך נשברה
הביטניקית בת ה־ , 18 הודתה שאכן היא
קתרין ברט.
המשפחה הישראלית אספה אותה לביתה,
שלחה את הנערה לאולפן, בקיבוץ העוגן.
ממשלת־הונגריה נתנה היתר מיוחד להוריה
לבקר אותה בישראל.

* אחד מבניו, אליהו, הגיע לדרגת אלוף
מישנה בצה״ל.

זמרת ברט
רעבה בתורכיה
משטרה חשק בה. היא הצליחה להשתחרר,
ביקשה אחר־כך את עזרת אנשי־הצבא —
כל פעם •שאנשי־ר,משטרה היו נטפלים אליה.
קתרין הרחיקה לנדוד עד כוויית, שם שיחקה
בפוקר עם ערבים מקומיים ״שנשארו
חייבים לי עד היום שבע לירות כווייתיות*.
היא בילתה תקופה ארוכה באהל, על חוף
המיפרץ הפרסי. משם המשיכה לפרס, להודו,
לציילון, לפאקיסטאן ולאפגניסטאן. בהודו
ובציילון הופיעה בבתי־מלון בשירי פולקלור
אנגליים ואמריקאיים, זכתה לפירסומת רבה
ולמאמרי־ביקורת בעיתונות.
בני המזרח־הרחוק ודתם הלהיבו את דימ־יונה.
היא הירבתה לנדוד בכפרים ולהתחבר
עם פשוטי־העם. אולם גופה לא עמד במאמץ
הנדודים ובתזונה הלקוייה. כשהגיעה לתורכיה
היתר, תשושה לגמרי והיה צורך לאש־פזר,
זמן רב בבית־חולים.
כשהחלימה יצאה קותי לישראל.
״אני לא ביטניקית וגם לא היפי,״ היא
אומרת ,״אני פשוט עצמי. עזבתי את הונגריה.
משום שהיא נראתה לי ארץ חסרת־תקווה.
עכשיו אני אזרחית ישראלית ומקווה
למצוא את מקומי כאן.״
להקת־הנח״ל. יתר על כן, אפילו המנחה שנקבעה
לתוכנית, רבקה מיכאלי, לא
הופיעה. מארגני הערב הודיעו כי רבקהל׳ה
חלתה ולכן גייסו להנחות את הערב במקומה
את עודד תאומי. אותה שעה בילתה
רבקה בקולנוע, מבלי שיהיה לה מושג על
מחלתה.

אפולו ליד אפולו
שמלה, להזדמנות מיוחדת

רק את הגירסה שלו על העניין. השבוע
הגיעה ארצה הגירסה השנייה, וכיוון ש־הגירסה
הראשונה לא דיברה כלל הרי
הגירסה השנייה די מעניינת.
״האמת היא שהתגרשנו בגלל הקריירה,״
אומרת גאולה ,״בשנתיים האחרונות הקשר
שלנו היה רק חברי ומיקצועי. עבדנו יחד,
היינו ידידים טובים, אבל יותר מזה לא
היה בינינו.״
כבר לפני שנתיים, היא מספרת, הם ראו
שאיש מהם אינו רוצה לוותר על הקריירה
שלו למען השני, והם החליטו להתגרש.
אלא בגלל שלאף אחד מאיתנו לא היתד,
אהבה מיוחדת זה לא היה דחוף, לא
מיהרנו.״
ואז יום אחד התאהב דובי באופנאית
צרפתייה, העניין נהייה דחוף והשניים התגרשו•
״מובן שאילו היה לנו ילד לא היינו
מתגרשים. ילד זה דבר שמקשר בין אנשים.
אבל לא היה לנו. היינו אנשים חפשיים,
פשוט לא רצינו לחיות יחדיו — והתגרשנו.
זהו זה.״
כי בשבילה הנשואין זה לא העניין הרשמי,
עם הרשיון והאישור ,״בשבילי הנשואין זה
הכישרון להיות כנים האחד עם השנייה.
בחיים הבוהמים שלנו זה הדבר הכי חשוב.
בלי זה אי־אפשר לחיות יחד. פשוט זה לא

ברח
ברכה ו א לי פוקס ישבו בפורט-
אליזבט בעושר ויושר, ויום אחד אמר
אלי לברכה :״אני קופץ ליוהנסבורג.
אני אחזור מחר״.
למחרת מצאו אותו בקפריסין, מסתובב
ונהנה מהשמש.
בינתיים ביוהנסבורג חיכתה לו בכיל־

לא נורמלית

הולוי*

מדוע התגרשו גאולה גיל ודובי
זלצר? במשך כל הזמן הזר״ מיום גירושיהם
החפוזים, הנשואין המזורזים שלו
עם הצרפתיה גרציאלה פונטנח, ועד
היום אפשר היה לא־לשמוע, כאן בארץ,

מדחי
אל דחי
האמא של דפנה פריאל, פאן,
בישראל, התנכרה לה. לא רצתה
לראות אותה.
דפנה חיתה בארץ עם נשים,
הפכה את הדיסקוטקים לביתה
השני, ויום אחד כשקיבלה מיכ•
תב פחות או יותר לבבי מאביה,
שישב בניו-יורק עם אשתו השנייה,
היא החליטה לנסות למצוא
שם את ביתה החדש.
אבל גם בניו-יורק לא מצאה
בית. האבא, שבינתיים הוליד ילדים
חדשים, לא היה אותו האבא
שהיה לה בימי הילדות.
האשה שלו לא שמחה לקבל את
דפנה כבת חדשה. דפנה ירדה
מדחי אל דחי, הסתובבה במקומות
מפוקפקים, עם טיפוסים
מפוקפקים, לא מצאה את מה
שחיפשה, והמשיכה לחפש ולחפש
ולא ידעה מה. בינתיים, כדי
להתגבר על האכזבות, היא אכלה
ואכלה והגיעה כבר למישקל
של תשעים קילו, והמשיכה כא-
— יי 2 4

היא הגיעה ארצה עם עשרות מזוודות,
לווילה שהשאיר לה בעלה. הווילה נראית
עכשיו ריקה ועזובה. אין בה הפסנתר שהיה
בה. אין בה הטייפריקורדר, אין בה בגדים
ואין בה דובי. אבל היא תמלא בעתיד את
כל חסרונותיה.
״היום כשאני כבר לא נשואה,״ היא
אומרת ,״אני יכולה להגיד — ואין שום
סיבה שלא יאמינו לי — שלא היה לי שום
רומאן עם חוליו. חוליו פשוט אוהב פרסומת.
הוא קזאנובה באופיו, והוא גם רוצה
להראות כך. לכן הוא היה נדחף לכל הצילומים.
מופיע לידי, מחייך חיוך דו־משמעי,
ונותן לאחרים להבין את מה שהוא רוצה
שיבינו. זה כל מה שהיה. חוץ מזה רק
קשרי־עבודד, טהורים.״
אבל מה שכן היה לה, זה רומאן עם
מנצח התזמורת שלה, ג׳וני. והרומאן הזה
עוד לא ברור לגמרי אם הגיע לשלביו
הסופיים.
היא תשב קצת בארץ. תשיר לנו משיריה,
ואחר כך תסע בחזרה לניו־יורק. יש לה שם
חוזה הופעות בפלאזה. היא נבחרה השבוע
בגלי צה״ל כזמרת השנה. היא מאושרת.
יש לה תכניות גדולות וקטנות לשיר בכל
קצווי העולם ,״אני החלטתי להקדיש את
עצמי אך ורק לקאריירה שלי,״ היא מבטיחה.
ועד עכשיו, כפי שידוע לכל, היא
גם קיימה את מה שהבטיחה.

כול, והשבוע היא אושפזה בבית-
חולים לאחר שקיבלה התמוטטות
עצבים.
היא שוכבת בבית-החולים, פוחדת
לצאת לרחוב, יראה מכל
בני-אדם.

אילץ
כ שג׳וקי ארלן ין היה בארץ שמענו עליו
ניסים ונפלאות. מפיו .״אשתי?״ הוא היה
מספר ,״היא אוהבת אותי, אבל מי צריך
אותה.״
״׳״בחורות חסרות לי?״ הוא היה מספר,
״הלוואי שהייתי מצליח להיפטר ממד, שיש
לי. הן הורגות לי את החיים. יש לי אחת
שלא עוזבת אותי ואחת ששולחת לי מיכ־תבי־אהבה.״
היתד, לו אחת שלא היתד, נותנת
לו מנוחה ואחת שאוהבת אותו ואחת
שמשוגעת אחריו ואחת שלא נותנת לו
מנוח, והוא התהלך כאן, בדיזנגוף, מיואש
מרוב הצלחה, והנשים הישראליות היו צרי-

יון־עיניים אשתו, ויחד עימה חיכו לו
בגעגועים רבים: הירקן, החלבן, בעל המכולת
ובעל המכבסה, והקצב והקצבית.
כן. הוא קשר שם קישרי-אהבה רבים,
והשאיר אחריו הרבה לבבות שבורים.
וכשהחלבן והקצב
וכל שאר הירקות
הרגישו בלבבותי-
הם השבורים, שבעלה
של ברכה
אינו מתכונן לחזור,
התחילו לרוקן
את דירתו מ-
חפציה תמורת החובות
הגדולים שהשאיר
אצלם.
הפוקסים חיו תמיד
ללא בעיות.
הם הרוויחו הרבה,
והוציאו עוד
יותר, ואף פעם לא דאגו יותר מדי להפרשים
הקטנים שנשארו פה ושם בין
רמת־חייהם לרמת־הכנסתם.
בזמנו אימן אלי פוקס את הפועל
ירושלים. יום אחד הוא עזב את ירושלים,
עלה לתל-אביב ועבר בבת״אחת ל-
בית״ר תל-אביב. ומי שברוב בורותו לא
מבין את ההבדל בין הפועל ירושלים ל-
בית״ר תל-אביב, יבין אולי את ההבדל
בין בית״ר תל״אביב לפורט־אליזבט באפריקה.
ועכשיו,
ברכה בקושי הצליחה לרכוש,
בעזרת ידידים, כרטיס חזרה לארץ.
היא לא נראית כאן עצובה ומדוכאה,
להיפך. לא נראית בכלל כאילו הופתעה
מזה שבעלה ברח לקפריסין.

כות לנחם אותו על זד, ואם הן לא עשו
זאת לא ברור למה.
כשהגעתי לניו־יורק מצאתי, לא תאמינו,
שהוא בודד. אף אחת לא עמדה ליד פתח
הדלת שלו, אף אחת לא הסתתרה מתחת
למיטה שלו. הוא היה לבד, בלי נשים, בלי
חברים, וממורמר נגד כל אלה שלא מכירים
בכישרונותיו האמנותיים וד,גבריים.
מתברר שהאמת של חיי הנשואין שלו
היא שאשתו החליטה יום אחד לעזוב אותו.
היא היתד, נוצרייה לפני הנשואין. היא התגיירה
למענו, ונשארה בתחומי היהדות כשהכירה
את חנן גולדכלאט. זה היד, עוד
בימי נשואיה.
חנן גולדבלאט הגיע לניו־יורק עם בת־משק
צעירה כדי לספר בקולי־קולות על
אהובתו, ז׳רמן אוניקובסקי, ועל איך
שעזב אוחד, בערב החתונה שלהם. תוך כדי
סיפורי גבורה ותיפארת הוא עזב את בתר,משק
שהביא איתו, ונפל לרגליה של

אילין.

הדבר פגע ברוקי קשות. הוא היה מצלצל
לאשתו, שבינתיים גרה כבר לבדה, וחנן
היה מרים את הטלפון ושואל :״כן, עם
מי אתה רוצה לדבר?״ הוא היה בא לבקר
אותה, והדלת היתה נשארת נעולה בפניו.
הוא היה נזכר בחנן שהיה פעם חברו הטוב
ביותר, והעלבון היה קשה שבעתיים.
חנן חזר ארצה כדי לספר כאן את סיפורי
גבורותיו על הנשים שעזב בניו־יורק, ואת
מקומו שם תפס דץ חוליו. וזה רק
זרה מלח על הפצע של ג׳וקי.

סו ס מי שאינו מהמר

דפנה

יש אנ שים טס מזל ויש בלי. מיקי בן * קי קי היא טס. מאז שהיא מתגוררת בשדרה
החמי שית בניו־יורק, ולא בצפון התל־אביבי, יחד עם בתה אורנה, בתה ־וו, מחייך
אל־המזל למיקי.
הוא לא הגבר היחיד המחייך לה. לא פחו ת מחייך לעברה בעלה לשעבר, זרוככל
(״בבל״) גלעד, מן הד מויו תהס סגוניות ביו תר של בת־גלים ל שעבר, ועכ שיו — מהמר-
סוסים, בין שאר עיסוקיו, בניו־יורק הגדולה.
כמו לכל המהמרים יש לבבל א מונה תפלה: הוא ז קו ק לקמיע. מי ש הו — ואולי מיקי
עצמה — הכניס לו לראש שגרו שתו־ שתחייה היא הטובה בק מיעו ת.
כך, כ שביקרה בארץ למשך חוד שים אחדים, לפני שנתיים, הפסיד בבל כסאה אלף דולאר
בהימורי־סוסים .״בט ח,״ הוא מסביר ,״ ה ק מי ע לא היה.״
וכ שהיא חזר ה — התחיל לזכו ת שוב. אז בבל מתקשר, בדיי קנו ת של שעון, כל פעם
שהוא זו כהב מירוץ, ו מודי ע :״ מי קי, הרווחתי אלף דולאר. מגיעים לך מאתיים־מאתיים־
וחמי שים.״ ולמחרת היא מקבלת את הכסף.
הדבר ה שפיע כפי הנראה על מיקי בן־קיקי גם מבחינות אחרות. היא נטשה את הג׳וב
הקודם שלה, בתור אמרגנית של אמנים ישראליים ואחרים, ומקדי שה את כל שעותיה
הפנויו ת ב הי מורי ם מ סוג מכובד יותר: היא מ שחקת בבורסה האמריקאית לניירות־מרך.
ועוד אומרי ם שהי שראלים בניו־יורק לא יודעים להסתדר.

״עשו נצצות־אש מוגמות!״ ניתנה הנקודה בקול -ואנחנו נכנסו דנשדה
הפה * שחיכה לי בתיבת הדואר היה צדקריאה
לשרות מילואים. קיללתי בקול רם. חיבתי למדים ו־למישמעת
הצבאית מוגבלת מאוד. ספרתי את הימים
שבין תאריך הגיוס והשיחרור הנקובים בצו. שלושים
יום• חזרתי על הבדיקה כשאני נעזר באצבעות ידי
כילד קטן. כלום לא עזר, שלושים יום בדיוק. מטרת
הקריאה :״תעסוקה מיבצעית.״
אני משרת כסמל בגדוד מרגמות כבדות. זה הוא
גדוד ותיק ומתורגל, המתנהל במישור הצבאי כמכונה
משומנת היטב; ובמישור האנושי כעין חמולה גדולה
ומסועפת, עם כל הסימפטומים המלווים חמולה. יש
תחושת השתייכות, אהבות ושינאות, רכילויות שכולם
מתחלקים בהן בהנאה, ידידות שהתחשלה במשך שנים,
ואפילו רביעיות קבועות למשחק פוקר.
כשקיבלתי את הצו עשיתי מה שעושים רבים אחרים
אצלנו. הלכתי לחנותו של מוישה המג״ד לדוג אינפורמציה.
מצאתי שם את אבנר, מפקד אחת הסוללות, שבא
כנראה לאותה מטרה.
כשהגעתי לגדוד לפני שנים רבות הופתעתי לגלות
שהמג״ד שלו, תותחן מיקצועי ותיק ומשופשף, עוסק
בחייו האזרחיים, בין גיוס לגיוס, בגלנטריה. במשך
הזמן גיליתי שהחנות של מוישה היא חלק מן המימסד
הגדודי. עכשיו ישבתי שם וניסיתי לברר מה מסתתר
מאחורי התעסוקה המיבצעית.
״נתפוס עמדות במיסגרת המערך הארטילרי של צה״ל

בקו.׳* אמר מוישה, .הפעם יוצאים לצפון, כנראה סביבות
עמק בית־שאן. אומרים ששם לוהט.״

היום הראשון

השיירה משתרכת בכבדות. משאיות אזרחיות
מגויסות. מבין הסולמות מציצים החברה. הפרצופים הם
תערובת של אדישות ועייפות. רבונו של עולם, עוד
שלושים יום ! אנו כבר יודעים שכימעט אין חופשות.
מותר לשכוח את הבית. מאחורי רובנו משפחות, ילדים,
וצרור בעיות לא קטן. איש איש מסתגר בהרהוריו.
חם. חם מאוד. לוהט בעמק בית־שאן, תרתי־משמע.
הוא איננו יורד מן הכותרות. והארטילריה ממלאה
תפקיד נכבד במלחמה הקטנה המתנהלת לאורכו.
כמה משוגעים, ואני בתוכם, משתרכים מאחורי השיירה
ברכבם הפרטי. המטרה: להגיע עם הרכב קרוב
ככל האפשר לעמדה, כדי שיהיה עם מה לקפוץ הביתה.
אני שייך לסוללה ״א״ .האפראט הצבאי דחס לתוך העמדה
חבורה מגוזנת למדי: קצין העמדה ארל׳ה הוא בחור שחרחר,
קבלן גינון מגבעתיים. סגנו אורי, קיבוצניק צעיר. אנחנו
שלושה משנים טכניים. אפלה, בחור קומפקטי וסקרן, העובד
כאזרח במשרד מבקר המדינה, גברבר צעיר שזה עתה
השתחרר משירות חובה, העונה לשם המקורי נפטלברג;
ואני. האחראי על הקשרים הוא ג׳ינג׳י קולני בשם חיים.
קולו נשמע מקצה העמדה עד קצה וללא הפסקה כימעט.
אלה הם החברה שבחברתם אני עתיד לבלות את מרבית
הזמן. חבורה טובה. אפשר להסתדר לא רע.

עוזרה ללא צר
אנו נכנסים לעמדה לפנות ערב. המראה מדכא. הרוח
חמה והאדמה הבהירה מעלה ענני אבק. עמדות מרגמה

חפורות, כמה מחפורות לרכב, אוהל בודד למטבח.
מכונית נ. נ ,.עם יריעה נפרשת, מוצבת במחפורת
רדודה. זה הכל. אין סידורים למגורים. יש רק מיסות שלל
סוריות, העומדות גלויות בשמש. גרוע ממחנה צוענים.
״ואיי, נתייבש פה, איזה חור,״ אומר מתי מצוות ארבע,
ושולח סביבו מבט עגום. אנשי היחידה המפנה את השטח
ממהרים להסתלק .״לא נורא, הכל עובר,״ הם מנחמים
אותנו. החברה מחליפים מבטים. הפעם נדפקנו על יבש.
בעלי התפקידים בסוללה העוזבת ממהרים להעביר לנו את
הנתונים והאינפורמציה. בודקים את לוח הארטילריה, עולים
לממון הסוללתי. הצוותים כבר מטפלים במרגמות, בודקים
את המטענים על הפצצות ואת מיקום מצבורי התחמושת.
מזהים מוטות כיוון ורושמים קווי אפס. הכל נעשה בחיפזון.
קודמינו ממהרים להסתלק. לפני שתפסנו מה קרה מחשיך
סופית, ואנו לבד בעמדה. הכל זר ועויין. הזקיפים מסתובבים.
החברה שרועים על המיטות.
אסור להתפשט, אסור להוריד נעליים. מצב־הכן תמידי.
אני מסריח כמו צבוע ומגרד ל• בין בהונות הרגליים. הנעליים
הגבוהות התקשו בארון, ועכשיו בטח יש לי יבלת.
נותרות שלוש שעות לישון. אחר יבוא תורי לשבת בהאזנה.

״צוותים תטס מקום וי,
צלצול הטלפון נשמע כאילו מתוך חלום רחוק. כמה
זמן ישנתי? קולו של ארל׳ד. עונה לצלצול .״כן־כן המפקד,
אנו מוכנים לירי. רגע אחד, אני רושם.״ פנס־כים נדלק
בחשיבה. גם שאר אנשי העמדה מתעוררים. דבר־מה קרה.
״סוללה א, צוותים תפוס מקום!״ בוקע קולו של ארל׳ה
מתוך רמקול היד .״סוללה א, מטרת סוללה!״
זה הוא זה: מטרת סוללה, קריאת־הקרב של התותחן.
דווקא עכשיו, בלילה הראשון, כשאיש עדיין איננו יודע
היכן הוא חי. בטח יתחיל שם מיד בלגן נוראי בין הצוותים.
זה יהיה בטח הבזיון שיזכירו לנו לתמיד. איישם נתקלו

גיבורי העיק

ישננו ער שנת הנינות, רגועים וחולמנים -
בחורים שלנו בחבלנים והם מחכים עתה לשווא לפצצות
המרגמה שתחסומנה את דרך הנסיגה. מחכים למטח ד-גואל
שישתק את עמדות הלגיון המחפות על החבלנים. הם
מחכים והפצצות אינן נופלות. מרחוק נשמעת אש מקלעים.
״ארבע מוכן!״ נשמעת לפתע הקריאה מתוך החושך
למטה .״אחד מוכן!״ עולה קול נוסף. גם שאר הצוותים
מאשרים. אני מביט בשעון. לא ייתכן שעברו רק דקות
מספר מרגע ששמעתי את קולו של ארל׳ה ברמקול. משמע
שאין ביזיון. הכל דופק, רווח לכולנו.
ארל׳ה חוזר מחדש על הקו והטיוח למטרה, מה שבטוח
בטוח. ירי ראשון אחרי זמן רב. לא רוצים טעויות. מלמטה
מגיע האישור, הפקודה נקלטה נכון.
״עשר פצצות אש מרגמות!״ ״קלודק״ אני שומע את הפצצות
מחליקות לתוך הקנים ו״טראאח!״ פצצה ראשונה בדרך.
אני מביט בשעון: כמה דקות, והסוללה כבר מפגיזה.
רשפי הירי ומטחי האש נמשכים מכל הקנים לסירוגין.
לאור הרשף רואים שבאחד הצוותים עומדים שני חברה
בתחתונים. אבל המרגמה יורה, בתחתונים או במדים.
המתיחות מתפרקת לאט. זה עתה ניתנה הוראה ״הפסק
אש!״ ארל׳ה מחייך חיוך רחב. כל־כך רחב שעוד רגע
תתחברנה לו האוזניים בעורפו. עשינו את שלנו .״סוללה
א, עבודה יפה! מהתצפית מודיעים שהפגיעות יפות. צוותים
מנוחה. לא לזוז מהעמדות,״ רועם הרמקול.

הלכה ה״שקשוקה״
החיים כעמדה נכנסים למסלול של שיגרה. הגיעו
אוהלי מגורים. יש סידרה של תפקידים טכניים שיש למלאם

ביצים קשות. כימעט אכלו גם אותי כתוספת לארוחה.

רב כשח במטבח
בעיית הבישול מצאה את פתרונה. קיבלנו טיפ
שבקיבוץ השכן מרשים לחיילים להשתמש בסידורי המטבח.
יוצאת משלחת למשק, בראשות רב־סמל ירוחם, למשש את
הדופק. המישוש עולה יפה. חיכו לנו. מוכנים לעזור. למחרת
אנו יוצאים למטבח — הרב־סמל, סמל הרכב יוסי, ואני.
במטבח של הקיבוץ שולטת חייקה, חברה מבוגרת
ופעלתנית. היא מקבלת אותנו כמו אמא טובה. נותנים לנו
הכל. מקום במקרר לאיכסון, סירים לבישול, והעיקר
ייעוץ מקצועי .״רק שתנקו תמיד אחריכם ולא תשאירו
לכלוך,״ מזהירה חייקה. אנחנו מוכנים אפילו ללקק את
הקירות. רק לא לראות יותר ביצים קשות.
לקיבוץ יש גם מאפייה. שם מולכת מלכה האופה.
היא מתנדבת לאפות לנו עוגות מהפרודוקטים שלנו. היינו
מחבקים אותה מרוב שמחה, אבל כלב זאב ענק העונה לשם
פטרי מביט בנו בזעם עצור.
היום אוכלים כמו מלכים. בשר מאודה ומתובל, שתי
מנות נוספות, מרק וקומפוט. בערב יהיו אפילו עוגות.
בעוד אנו מעמיסים את מיכלי האוכל על ד,נ.נ ,.ניגש אלינו
יוסף החצרן, מנגב את משקפיו, ואומר :״בואו איתי רגע.״
באנו וקיבלנו שני ארגזי ענבים .״רק תחזירו את האריזות.״
לא יודעים מה להגיד. ממש מפנקים אותנו. לפני שאנחנו
יוצאים לדרך הוא מוסיפי־ :״שמענו אתכם בלילה, ישבנו
במיקלטים.״ מסתבר שעשינו לנו שם טוב. אין סודות בעמק

חייסה

טבחית הקיבוץ, פתחה בפני החיילים
את המיטבח, לימרה אותם לבשל ו הוציאה
מתחת ידיה מחזור מזורז של א שפיס בחאקי.
כ שניסו להורות לה צחקה :״ שיהיה לכם לבריאות.״

החברה הטובים

למה מתיקה והנציח את המ חזור מייד לאחר מיסדר הבוקר,

וא שתו חנה, ש שיכלו בן במלחמת
ן 7ן |,ןןץ 1ל |
ה שיחרור, חי שקו את החיילים מים

ב ש שון ופ תחו בפניהם את ביתם, באחת ה מו שבו ת.
אוי למי שסירב להתכבד אצלם בקפה ועוגיות. חיילי
המילואים העבירו את כתובת מ שפחה זו ממ חזור למחזור
.״כל החיילים הם בנינו,״ אמרו ההורים השכולים.

האופה רחבת־הגרס של אחד מקיבוצי
ןטןיף 1ן
הסביבה אפתה עוגו ת לחיילים. מוצרי

הרלי ורוזל הם כלב ליד הרולא־רות
ועוגו ת־ הפירות שלה, אומר כל מי שטעם מעוגותיה.
מרוב העוגו ת שהרחיסו בהם הפסיקו החברה לאכול לחם.

והם תופסים רק שעות מועטות ביום. כל בוקר כמה שעות
להתחפרות. סידורים, ארוחות, שמירות ותורנויות. ביום
מלחמה בזבובים. בלילה ביתושים. מתמרחים בתכשיר
נגד יתושים. התכשיר משפיע על כולם חוץ מהיתושים.
האוכל הוא בעייה. אין לנו טבח. הטבח היחיד שהתייצב
נשלח לסוללה אחרת. לנו הפרישו ״אחראי כשרות.״
הוא יודע להבחין בין בשר לחלב, אך לא לבשל. כשרונותיו
מצטמצמים בתחום הביצים הקשות, הקפה והתה. אוהל
המטבח מלא פרודוקטים טריים ואנו אוכלים בינתיים ביצים
קשות, ירקות שלמים וזיתים. צריך לעשות משהו.
״בעצם אני יודע לבשל,״ אני מצ׳זבט לארל׳ה ,״אני הולך
לעזור במטבח.״
זה היה שקר קטן. אני יודע לשתק בדליקטסים וארוחות
קטנות, אבל מעולם לא בישלתי לעשרות אנשים. צריך
לנסות. המאכל היחיד בו אני מסוגל לחשב כמויות גם
לציבור גדול הוא השקשוקה, תערובת מזרחית של ירקות
מאודים, תבלינים וביצים. הולכים לעשות שקשוקה.
כל הסוללה מסתכלת. אני משתלט על המטבח והשקשוקה
רוחשת ומעלה ריח ניחוח. אני טועם .״חסר מלח.״
״מלח!״ עוברת הקריאה בציבור, עד שהיא מגיעה לתוך
האוהל. ואחראי הכשרות מבקיע לו דרך עם שקית פלסטיק
קטנה ובד. מלח. אני קורע את קצה השקית ומריק את
תוכנה בתנועה גרנדיוזית לתוך התבשיל. מן התבשיל
מתחיל לעלות ריח משונה. דומה לגפרית. אני טועם שנית.
טינופת. חמוץ ומגעיל. מתחילה מועצת מלחמה. מה קרה
בעצם?! לפני רגע היה הכל נהדר, קצת מלח לא יכול להרוס
שקשוקה .״בטח הביצים סרוחות,״ קובע אחד.
אל הסיר נדחק צעירי, סוחר פרחים תימני מתל־אביב.
הוא טובל אצבע, מלקק, פורץ בצחוק :״יא חמור, שמת
מלח לימון!״
מבט אחד בשקית הפלסטיק מאשר. כתוב שם ״מלח
לימון, ארוז עבור צה״ל 200 גרם.״ היום שוב אוכלים

ב ת מונ ה מאו שרת. היתו שים, הזבובים, העכברים ושאר
השכנים־לעמדה המציקים לחברה בלי הרף אינם מופיעי ם
ב ת מונ ה, כי ״אסרנו עליהם להצטלם מטע מי בי ט חון שדה.״

בית־שאן. כולם יודעים הכל. אומרים שההפגזה היתד,
מדויקת. כנראה יהיה עכשיו קצת שקט.

דו קוב אוס״רו*
אין שקט. שלשום פצצות בזוקה על חמדיה. אתמול
שבעה פצועים בהתקלות מארב כחבלנים. ארבעה חבלנים
נהרגו. היום טרקטור ממוקש ליד מסדה, וההפגזה על קיבוץ
גשר. באשדות־יעקב החליטה אסיפת החברים להלין את
הילדים בקביעות במיקלטים. הירידה התכופה למיקלט הופכת
אותם לעצבניים. מוטב שיישנו שם למפרע.
ובתוך כל המהומה משתלבות גם המרגמות. הלילה היה
דו־קרב ארטילרי של ממש. הקרב הגיע לכותרות הראשיות
של עיתוני הערב. אנו קוראים על עצמנו בלהיטות :״תותחני
צד,״ל שיתקו את סוללות האוייב!״ זועקים הצהרונים.
אני נוסע למשק לטלפן הביתה .״איפה אתה נמצא בדיוק?״
חוקר אותי הקול הנשי המודאג.
״בטבריה,״ אני משקר לה.
״מד, אתה עושה בטבריה?״
מתרחץ בכנרת ומחזר אחרי נערות בבקיני,״ אני טוען.
״תשמור על עצמך.״
״בטח שאשמור על עצמי, אני לא רוצה להידבק...״
צחוק מאולץ קליק. לא מאמינה לי, אבל יודעת שאני
בריא ושלם.
הבוקר פגשנו באנשי שריונית מישמר הגבול. כיבדנו
אותם במשקה קר ופירות. החלפנו הלצות. חלק מאנשי
השריונית דרוזים. שעה אחרי הפגישה יצאו לשביל הפטרולים
שלאורך הירדן ועלו על מוקש. שני פצועים קל.

חמים שר סדוצען
את מי־השתייה מובילים אלינו בעוקב, מיכל הנגרר
על־ידי נ.נ. את המים אנו מקבלים אצל משפחת סלוצקי.

:פתע הבהיקו נצצות תאווה מעל העמק השליו
מובילי המים מספרים עליהם ניסים ונפלאות. הולכים לבקר
אותם. דוב וחנה סלוצקי הם זוג איכרים מבוגרים, מוצאם
מאוקראינה. הם נמצאים במקום עשרות בשנים. ביתם בנוי
בסיגנון הישן.
מקבלים אותנו בברוך־הבא. אי־אפשר לעזוב מבלי לטעום
ממאפה מעשה־ידי בעלת־הבית, ולהתכבד בקפה ומשקה קר.
אנשים חמים ולבביים. פנים חרושות קמטים, וידים מיובלות,
ידי אנשים עובדים. על הקיר תלוייה תמונת הבן שנפל במלחמת
השיחרור. כל חייל הוא בנם. את המים הם נותנים
בחינם. ייעלבו אם תסרב לבוא לקחת.
לא בכל מקום פתוחים הלבבות כמו בבית סלוצקי. יש
קיבוצים שהם מחוץ לתחום לחיילי צה״ל. יש מקומות בהם
יעשו לך טובה אם יתנו לך כוס מים. משק אחד גובה
ממשרד הביטחון שבע אגורות עבור בל חייל המתרחץ בבריכת
השחייה שלו. אנשי יחידת חי״ר שבילו לילות במארבים
בסביבה שמעו על הסידור. הם ניגשו לבריכה,
זרקו פנימה כמה גרושים ויותר לא באו בשערי המקום.
פרשה בפני עצמה הם יחסי קיבוץ המדיה וצה״ל. במשך
זמן רב היו היחסים מתוחים. המשק היה ברוגז עם הצבא.
עכשיו עומדים לעשות סולחה. המזכירות רכשה כרטיסים
להצגת בקט העומדת להיערך באמפיתיאטרון של בית־שאן
וחילקה אותם בין החיילים באיזור. גם אנחנו קיבלנו כמה.
נקווה שאהיה בין הנוסעים, ושלא תהיה הפגזה

התבואה בועות
נסענו לפי התור להתרחץ בבריכה של קיבוץ אפיקים.
המשק עשיר ומבוסס. הבריכה בלב פארק מדושא.
מוסיקת רקע בוקעת מהרמקולים. איזה אידיליה.

תהיה הפגזה. התחזית היא ללילה שקט. אני יוצא למשק
עם המכונית הפרטית שלי להביא את המטען היקר ליעדו.
דוחקים פנימה מלוא האוטו בנות. מתברר ששתיים נשארו
בחוץ. מיטען יקר כזה לא משאירים. אני פותח את דלת
ארגז המיטען והופ׳ שתי האחרונות בפנים.
בעמדה כבר מחכה כל מי שאיננו בתורנות. הבנות
מתקבלות בכבוד מלכים. הכיבוד בשפע, כיאה למאורע.
אפילו שוחטים בקבוק ויסקי. מגישים אותו על הקרח ומקנחים
בקפה. חלק מהבנות טועמות ויסקי לראשונה
בחייהן. נעמי עושה פרצוף .״זה כמו רפואה.׳׳ אבל היא
גומרת עד הסוף.

אוי, הובי בא
היום אזעקה מסוג אחר. הרב הצבאי הפיקודי גילה
שאנחנו מבשלים במשק. המיקוד. עלול ליצור תקדים. לדידו
הקיבוץ טרף. לצה״ל אטור לבשל שם. סמל־דת נסלח לערוך
חקירה. החברה רותחים. הרב יכול לעשות צרות. לאיש
אין חשק לוותר על האוכל הטוב ועל העוגות של מלכה.
מהחצר מודיעה התצפית שסמל־הדת מגיע. אני מקבל
אותו בדלת המטבח של הקיבוץ, י ופותח בהתקפה :״מה
אתה רוצה לראות קודם, את החלק החלבי או את החלק
הבשרי?׳׳ הסמל מתבלבל. לזה הוא לא חיכה .״תראה לי
הכל.״ הוא מחליט.
אני מוביל אותו בסיור חפוז על פני הסירים. מפרט מה
בשרי ומה חלבי. הוא מרים מכסה של סיר ״חלבי״ .יש מזל,
מתבשל בפנים תה.
בצד עומדת חייקה הטבחית, נדהמת. חברי המשק העובדים

יפה יהוד ה שחרחורת נזנס־ציונה
צורפה לנדו״ל כבודדת, מ שרתת את

המולדת ליד אגן־השטי-פה ב מיט בח בקיבוץ. כ שהחברה גילו
אותה נוצר מייד תור ל שטיפת ס ריס. הידידות עי! יפה
לא חרגה הרבה מ ת חו מי המיטבח, אב* הם־רים הבריקו.
״הם חברה טובים,״ אומרת יפה .״עובדים לא רע.״

הרב״טית האימתנית החול־ה

שת בזרו ע נטוייה טל במת
1111 11 1 1 /1ן
הנח״ל אשר במ שק התגלתה כילדה ש מנמונת וחביבה,

כשחזרנו לעמדה מצאנו את החברה ליו הקנים. שוב
מצב־הכן. אטור לעשן ליד התחמושת. מי יכול להתאפק
במשך שעות?
בלילה יש ירי. אנחנו לא משתתפים הפעם, אך עוקבים
מקרוב אחרי קולות הנפץ, המקלעים ופצצות־התאורה.
התכתשות רצינית. אסור לזוז מהקנים, כל רגע אנו עלולים
להצטרף לתזמורת.
עם אור ראשון אני מביט אל העמדות. פרט לתורן אחד
ליד כל מרגמה, נרדמו אנשי הצוותים. ליד מרגמה מספר
ארבע מונח לו מוזעפר, נהג מונית בריא־בשר, מחבק פגז
מרגמה במשקל 12 וחצי קילו, מחייך באושר ונוחר.
עם משקפת ביד אני עולה לתצפית. העליה תלולה וקשה.
מזדחלים לתוך החפירה. אני סוקר את השטח. מכמה מקומות
עוד עולה עשן. במעלה ההרים בצד המזרחי בוערת
תבואה בשלה. כמה דמויות קטנות מנסות להילחם בלהבות,
בעזרת מחבטי־יד ושקים. הרוח מלבה את האש ודוחפת
אותה קדימה. לאט־לאט הם מתיאשים, נעמדים ומביטים
כקמה הבוערת. במשקפת הם נראים קרובים. אחד מתיישב
בשולי הדרך ומטיח את ראשו בקרקע. שניים ניגשים אליו
וגוררים אותו ונעלמים מעבר לעיקול הדרך.

חתינה ויו ווס׳וים
ליד אגן רחיצת הסירים במטבח המשק גילינו
מציאה־חתיכה שחרחורת העונה לשם יפה. היא מנס־ציונה,
שייכת לנח׳׳ל. מכירה לנו את הבנות האחרות. חבורה
עליזה, איפה היו כל הזמן? אנו חוזרים עם הבשורה
לעמדה. עקומת המתנדבים לעבודת קילוף התפודים מזנקת
כלפי מעלה. את שטיפת הסירים יהיה בטח צריך להגריל.
מחליטים להזמין את בנות הנח״ל למסיבה במוצב.
ההחלטה אם להיענות להזמנה היא בידי המ׳׳כית שלהן.
מחפשים את המכ״ית. מתברר שהמפקדת האימתנית היא
צעירונת חבובה ילידת גן־שמואל, העונה לשם נעמי.
״מסיבה? למה לא!״ היא מסכימה. הערב בתשע, אם לא

ילידת קיבוץ גן־ שמואל. היא נבר בת 18 ונענית ברצון לשם
נעמי. המפקדת קיבלה ב חיו ך את ה הז מנה לבקר בע מדת התותחנים,
גמעה באו מץ את נו ס הוויסקי הרא שונה בחייה.

במטבח עוקבים אחרי הביקורת החוצפה .״תגיד לו שאני
יותר כשר ממנו,״ קורא אחד מהם לעבר הסמל. ההוא
מרגיש באוירה העויינת. אני מרחיק אותו בעדינות מהמקום.
רגע של דומיה מתוחה, מה יהיה פסק-הדין: כשר או טרף?
״תגיד לי,״ אומר הסמל אחרי הרהור ממושך ,״איפה יש
כאן טלפון? אני רוצה לצלצל הביתה.״ נציג האמונה מובל
אחר כבוד לטלפון שבמזכירות. זכינו בהכשר.

פסטיבל הזמר
מתברר שאינני היחידי שגילה בנות. מתי, אורי,
ארל׳ה וירוחם גילו גם הם בית מלא מורות וגננות צעירות.
תרומתו המקורית של משרד החינוך והתרבות לרוח־הלחימה
של הצבא. ערכו להן ביקור נימוסין.
אתמול פגשנו על הכביש אחת המורות, בחורה חביבה
בשם פנינה, ממתינה לטרמפ. הסענו אותה הביתה וארל׳ה
הזמין אותה וחברה שלה להצטרף אלינו הערב להצגת בקט.
פנינה הביאה איתר, את מרים, גננת. שאר הבנות היו
עסוקות בחגיגה מקומית במושבה ולא יכלו להתפנות בזמן.
נסענו ארבעתנו להצגה במכונית שלי.
אנו יושבים באמפיתיאטרון. ההצגה כבדה. מאחורינו
בשורות העליונות פרחחים רועשים. קשה להתרכז. לבטיו
של בקט אינם נוגעים לי משום מה, וגם תעלוליו של חברו,
המלך ההולל, המלטף באוהל־המלחמה את אחוריה החשופים
של מאהבת צרפתיה, משאירים אותי אדיש.
טוב להיות בחברה נשית ולחזות במופע תרבותי, אפילו
כשאתה לבוש מדים וגורר איתך עוזי לכל מקום. בהפסקה
מפטפטים עם הבנות. אני מביט על מרים. נערה גבוהה
שחורת־שיער, בעלת עינים אפורות והבעה ילדותית חמה.
היא מזכירה לי דמויות מאלבום התמונות מימי תנועת
הנוער. בחורה עדינה שאי־אפשר להשמיע לידה בדיחה
מפולפלת ללא הרגשת אשמה. מין שמורת־טבע שכזו.
אחרי ההצגה אין חשק לישון. יש לנו מכונית, נערות
ומצב־רוח, מדוע לא ניסע לכנרת?
אנחנו בודדים על כביש האספלט השחור. כימעט שאין

תנועה אזרחית. מדי פעם נתקלים ברכב־סיור ומכוניות
צבאיות. ליד המושבה כנרת יש ירידה נוחה למים. אני
מחנה את הרכב על שפת הים, פורשים שמיכות ומתיש־בים
לפטפט.
אינני זוכר מי התחיל לשיר. אבל פתאום מצאנו את
עצמנו שרים׳ את כל שירי־העם הישנים והחדשים. ארל׳ה
מתגלה כזמיר של ממש, ואם אני שר קצת ״על־יד״ ,למי
איכפת?
מכיוון העמק עולות פצצות־תאורה. קולות נפץ ורשפי
מקלעים, הנראים בבירור עד לכאן. המלחמה הקטנה נמשכת.
פסטיבל הזמר הישראלי נקטע בעודו באיבו.
אנו דוהרים חזרה. באוטו דומייה, שכחנו את הנערות
שלצידנו. מה שחשוב הוא להגיע חזרה, ומהר. כשהגענו
לעמדה התברר שמיהרנו לחינם. היריות לא היו בגזרה
שלנו הפעם.

מסיבת סיום
מ כוני ת

השק ״ ם הביאה איתר, גם מכתבים מהבית.

אני פותח את שלי במהירות. בולע כל מילה בכתיב־היד
המוכר. בפנים מחכה לי הפתעה: מכתב מצוייר ומקושט
מבתי הקטנה. את המכתב הזה אשמור. אין דבר ילדה,
אבא חוזר הביתה בקרוב. עשרים ושבע משבצות כבר
מחוקות ב״לוח היאוש״ בן שלושים המשבצות שצייר
נפטלברג על יריעת האוהל. עוד שלושה ימים.
על לוח המודעות של הקיבוץ הופיעה המודעה הבאה:
״יחידת המרגמות מתכבדת להזמין את חברי המשק למסיבת
סיום, שתתקיים ב אתם יודעים איפה, ביום בשעה
( 1800 שש בערב בעברית) .הסעה ליד המזכירות. לפי
הסכם מיוחד עם האויב, לא ייערך קונצרט ארטילרי
בזמן המסיבה.״
הם הגיעו כולם. כל ידידינו ומכרינו. את משפחת סלוצקי
נסעתי להביא בעצמי. האורחים התיישבו על ארגזי התחמושת
הריקים שהוצבו בעיגול, נפטלברג הרביץ שירה־בציבור,
עם אקורדיון והיה שמח. האוכל והמשקאות זרמו, ואחרי
שחלקנו את הכבוד הראוי גם לקוניאק וליינות התרוממו
הרגלים והורה סוערת העלתה לשמיים ענן אבק גדול.
השארנו להם מתנות צנועות למזכרת. למשק נתנו תמונה
עם הקדשה, ולמשפחת סלוצקי צלחת לפירות. המשיבה
התפזרה עם חשיכה. נשארנו לבד. עוד לילה אחד. מחר
בלילה נהיה שוב בבית.
היחידה המחליפה הגיעה בדיוק נמרץ לפי לוח־הזמנים.
הובלתי את המישנה־הטכני המחליף אותי לעבר המכוון
והעברתי לו את הנתונים. אחר אספתי את חפצי ופניתי
לכיודן האוטו. הבחור שתפס את המיטה הפנוייה נראה די
מיואש .״לא נורא, הכל עובר!״ ניחמתי אותו.

במדינה אילת היבוא
הגרמני

וו. ה .רוברט מציג
בפעם הראשונה בישראל

התזמורת הסימפונית
של וינה
בני צו חו

יוסף קו־יפס

ב ח סו תםהא די ב ה

שגריראוסטריהבישראלד״ר ארטור אגסטנר
ראשעיריתוינה מר ברונו מרק

ה ע רי ם י רו ש לי ם,

ורא שי

ת ל ־ א בי ב ו חי פ ה,

ה״ה טדי קולק, מרדכי נמיר ואבא חושי
5קונצרטים בלבד בישראל
תל-אביב:
חיפה :
ירושלים:

יום ב׳ 28 באוקטובר, היכל התרבות — תכנית בטהובן
יום ה׳ 31 באוקטובר, היכל התרבות — תכנית שטראוס
יום ג׳ 29 באוקטובר, ארמון — תכנית בטהובן
יום ד׳ 30 באוקטובר, ארמון — תכנית שטראוס
מוצאי־שבת 2בנובמבר, בניני האומה — תכנית בטהובן

תכנית בטהוכן

תכנית שטראוס

הפתיחה לאונורה מס3 .
הסימפוניה הרביעית
הסימפוניה החמישית

מבחר יצירות
יוהן ויוזף שטראוס

מכירת הכרטיסים נמשכת אך ורק במשרדים אלו: תל־אביב — ״אוניון״,
רחוב דיזנגוף ,118 טל ,248518 .״כנף״ ,רחוב אלנבי .83 חיפה — ״נובה״.
ירושלים — ״כהנא״.

סרטו של קלח־ שאברול

( הדודנים ׳)

אילת יודעת זרים: מושבת־הביטניקים של
עיר־הדרום הפכה לתמרור בינלאומי, לא
פחות ידוע מאיביסה שבספרד או גשרי-
הסיינה של פאריס.
גם הנמל ומיכרות־תימנע מושכים זרים:
קברניטים שזופי־פרצוף; עובדים בעלי־נתי־נות
משונה, שבאו לאבד את עצמם, זמן־מה,
במקום מרוחק, ומומחים זרים.
גיוס זרים ע״י ״בור״ .בחודשים
האחרונים יצטרפו 40 מומחים חדשים כאלה
למושבת־הזרים של אילת. הם יהיו שונים
במקצת מן היתר: כי דם יבואו ממערב־גרמניה,
שם גייסה אותם חברת כור ההסתדרותית,
החולשת על מיכרות־תימנע.
בסוף אוגוסט 68׳ נחתם חוזה בין הנהלת־המיכרות
לבין ארבע חברות מערב־גרמניות
העוסקות בייצור מכונות ובמיכון מיכרות.
סך הכסף שיחליף ידיים 9,9 :מיליון
מארק — או 8,7מיליון לירות.
בצד הציוד החדיש מגרמניה, יבואו גם
מפעיליו והמומחים הקשורים בו. הם ישהו
בישראל ארבע וחצי שנים בקירוב.
״מדוע לא ישראלים ד ״ הדבר עורר
ביקורת חריפה בחוגים מיקצועיים. טוענים
המקטרגים: המערב־גרמנים מפעילים, בעצמם,
מומחים זרים מכל הסוגים, נעזרים
בטכנולוגיה החרשתית שלהם במומחים מכל
מדינות־תבל — כולל ישראלים.
ניתן היה, לדעת המבקרים, להכשיר בגרמניה
מספר ישראלים — במקום לייבא
לישראל גרמנים שישהו בה, פחות או יותר,
אורח־קבע.
אלא שזוהי, כפי הנראה, תוצאה אחת
נוספת — ומאוחרת — של הסכם־השילומים
הנדיב של מערב־גרמניה — המחייב את
הישראלים, שוב ושוב, להיעזר בגרמנים
להמשך תיפעול־ציודם.

אירגונים

עם צוות שחקנים בעל• פרס המשחק המעולה בפסטיבל ברלין <968

המגן של
יהושע מגן

סטפאני אודואן -גאו לוא׳טרינטיניאו גיקליו ססאו

אהבו! נעים
ה איילו ת
״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח את הקורסים הבאים

יקצר־נות
עברית ו/או אנגלית

.1ב ת ״ א במשך חופש סוכות
קורם בוקר של שבוע אחד.
.2בירושלים, תל אביב וחיפה
קורס ערב של חדשיים (אחת
לשבוע) אחרי החגים.
הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת ״ א: גורדון ,5טלפון 236209
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.
ירושלים: בי״ס ״הפקיד״,
בצלאל .18

ישראל היא מדינה בעלת הכרה ביטחו-
נית עמוקה. יש אומרים — עמוקה מדי.
לכן לא יכול היה לעבור זמן רב עד
שענייני־הביטחון ייהפכו לעיסוקם של
מתנדבים וסתם־אזרחים, שאינם מסתפקים
בתודעה הביטחונית המופצת על־ידי אירגו־נים
ממלכתיים.
אחד מן האזרחים השקדניים הללו הוא
יהושע מגן, מייסד אירגון המתנדבים לשמירת
ביטחון אזרחי־ישראל.
״לא להכות סתם ערבים!״ ה-
אירגון נוסד כתוצאה מליל־הרימונים בירושלים
וממעשה־החבלה בתחנה המרכזית
בתל־אביב. הוא מתיימר לארגן את האזרחים
כדי שישתפו פעולה ״עם המשטרה
ועם אנשי־הביטחון לפקוח עיניים בכל
חפץ חשוד ובכל אדם חשוד.״
כדי להצטרף לאירגון די לשלוח שתי
תמונות ולמלא טופס. את אלה שולחים
לדירתו הירושלמית של יהושע מגן, נמוך־
הקומה ושחום־הפנים, החי בישראל 17
מתוך 38 שנות־חייו.
למרות שמגן מטופל באשה ובחמישה
ילדים, משתכר בדחק ממשרתו כשרת ב־לו
משרד־החינוך
בירושלים, המקנה
משכורת של 500 לירות׳ הוא מוצא זמן
לפעול פעילות ציבורית מיוחדת במינה זו.

״לא נקים עוד משטרה!״ ״אחרי

פרשת אהבים לסבית-עדינה, נועזת, מדהימה!!!
| מועמד לפרס אוסקר־ 1969לסרט הזר הטוב ביותר!

הצג ת בכורה ארצית
שבוע , 1בצבעים

סרט מגריק

פייר מזארה

(פיגארס

קולנוע,בן יהודה ; תא
ינר פילם סונבל לסבזגדיס בדב רו 1

ליל־הרימונים לא יכולתי לראות איך נשפך
דם יהודי ודם ערבים חפים מפשע כאחד,״
הוא מסביר.
לכן התחיל להסתובב על דעת עצמו,
לחפש ברחובות חפצים חשודים, ולעקוב
אחר טיפוסים חשודים .״כל פעם שראיתי
אתד כזה — הודעתי למשטרה״ הוא מוסיף.
אחרי ההתפוצצות ברחוב שמואל הנביא
ערך מגן חוג־בית, הסביר לדיירים כיצד
נראים מכשירי־החבלה, הוסיף :״אסור
להכות סתם ערבים. אנחנו לא עם באר־בארי!״
אחר־כך
הקים את אירגונו ״כי למשטרה
אין מספיק אנשים. אנחנו נקים גם משט־
(המשך בעמוד )31

העולם חזה 1622

למניעת הבילבול!

לאחרונה מנסים כמה דמגוגים משתוללים לבלבל את דעת הציבור על־ידי השוואות
כוזבות, המעידות על בורות בעליהן, והמעוררות סלידה בלב כל יהודי נאמן.
כדי לעזור לציבור הלאומי להבחין היטב בין המעשים הנלוזים שעשו הגויים לעם
ישראל בכל דור ודור, לבין מעשיהם של הטובים בעם־ישראל בדור הראשון לגאולה,
ניתנת להלן רשימת מונחים והגדרות.

בעריכתל?לי ג לי ל?

פרעות: ה ש תוללו תו של ה מון פרוע, ובעיקר של חלאת העולם התח תון, נגד אנשים
חפים מפ שע, השייכים למיעוט לאומי או דתי. בלו עזי ת: פוגרום.

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים
מבין המשתתפים בשליחת חומר למדור
זה יזכה בפרס של 25ל״י. הזופה בפרס
השבוע הוא הקורא רענן זמיר מתל״אביב.

מעשים של חמומי־־מוח

:הנ׳׳ל — אצלנו.

לינץ ׳ ז התנפלו ת של ה מון מ שולהב על אדם יחיד וחסר־מגן. למ של: כו שי בארצות־הברית
הנחשד — לרוב שלא בצדק — ב בי צוע מע שי ם נגד העם השליט.
עזרה למישטרה ז הנ״ל — אצלנו.
פאשיזם: ה שקפתם של אנשים המבק שים לבטל את שילטון בית־הנבחרים ולהחליפו
ב״ שי ל טון של בחירים״ — כלומר, דיקטטור ה של מיעוט התובע לעצמו זכויו ת־י תר
בשל גי ש תו הל אומנית הקיצונית.

ר 1 1 \ 1י ח 1רפרקנכבדב תו ל דו תהע בו דהה עי ב רי ת ב ־
ר 1111ר
ארצ נו הקטנטונת תו פסה סי פו רהבא 30 :

1 1 1 1 1 .1
פו ע לי ־ דחקיצ או במש אי ת ל עו בדת ־י עו ר. בדרךהתבדרל מנ ה ל ־ ה ע בו ד ה
כי ה ש תי לי ם, או תםהיוצריכיםהפוע לי םלנ טו ע, נשכ חו במח סן. המנהל
ו ה רגי ע או תו :״ ל א
רצהל חזו רכדילקחת או ת ם. קפץה פו עלאבוטבול
נו ר א, חביבי, ל א נו ר א. לאצריךלהתרגש, וגםלאצריךל חזו ר. אנחנו
יכוליםלהישעןעלהטוריותשלנו עקיבא הרמוני, בני־ברק

חוגים לאומיים
עם אדונים: תורה

:הנ״ל

-אצלנו.

הטוענת כי בעליה עולים על כל עם אחר בעולם, כדי להצדיק
את שלילת זכניו תי ה ם הל או מיות ו ה אנו שיו ת של בני עמים אחרים.
עם סגולה 1אנחנו.

הדרך ( הקשה) לנ שי או ת
הודות למאמץ עיתונאי עליון, הצלחנו
לגלות מהן תוכניותיהם הסודיות של
המועמדים לנשיאות ארצות־הברית, ר.מפ־ריי
וניכסון, המתכוונים לכבוש את
הקולות של היהודיים־אמריקאיים:
( )1המפריי יצהיר, שעל־מנת להבטיח
לישראל אספקת פאנטומים נאותה הוא
יעביר, אם ייבחר, את כל מיתקני
מיפעל־הייצור עצמו — לישראל.
( )2ניכסון, מצידו, יצהיר שאם ייבחר
ידאג שכל יהודי יוכל להטיס את הפאנטום
הפרטי שלו.
( )3בעת נאום בנשיאות הסתדרות
ציוני־אמריקה יבטיח ניכסון, שישנה את
הדגל האמריקאי: במקום 50 כוכבים
יככבו בו 50 מגיני־דויד.
( )4בהרצאה בפני חברות־ויצ״ו יבטיח
המפריי, מצידו, שהדגל האמריקאי
לא יהיה בעל 50 מגיני־דויד אלא בעל
: 51״כך יתוקן העוול המשווע הזה —
שמדינת־ישראל היא המדינה האמריקאית
היחידה שאינה מיוצגת בדגלנו!״
( )5״אם אבחר,״ יבטיח ניבסון ,״לא
תפעל תחבורה ציבורית בשבת!״

( )6״אם אבחר,״ יגיב המפר״ ,״אדאג
שישנו את כל השלטים של העסקים
בהם כתוב הכניסה לכלבים וליהודים
לכלבים,

אסורה להכניסה
חזירים אסורה.״

יהודים

)7במיפגן־עם כביר יגלה ניכסון
שלאחר שייבחר ישחררו סוף־סוף את
ברוקלין ויחזירו אותו לעם היהודי.
( )8במעמד לא פחות מרשים יכריז
המפריי :״אחד הפשעים המחרידים ביותר
של ההיסטוריה האנושית נשתכח
לחלוטין: הגירוש מספרד. אם אבחר
ישוחררו כל אדמות־ספרד!״
( )9בטקס שייערך במאדיסון סקוור
נארדן יבצע הרב גורן, שיוזמן במיוחד
לשם כך לאמריקה, את ברית־המילה.
לפרטיה ולדקדוקיה, בגופו של ניכסון.
הקהל הנלהב ימחא כף ויבקש ״עוד!״

,תצבוער — שיגית את דעתי י״

יוסר יאיר

חנון* לוין

צבי א. צבי מארח ומראיין חמור
צבי (חגיגי) ז ועכשיו אני מתכבד
להזמין אל הבמה, גבירותי ורבותי,
חמור! (ת שואות. החמור עולה לבמה)
שלום לך, חמור( .דממה) אמרתי שלום.
(דממה. אירוני) לך דבר עם חמורים.
(צחוק בקהל. אינטימי) אתם ודאי יודעים
למה הזמנתי הנה חמור( ,מצליף) זה
מפני שלא חסרים לנו חמורים במרמה,
(צחוק כללי באולם. סאטירי) וביחוד
בכנסת( .הקהל גועה בצחוק. ערמומי)
תגיד לי בבקשה, חמור, למה אתה חמורי
ח מו ר: אי־אה! (צחוק בקהל).
צ בי: לא הבנתי( .עוד יותר צחוק
בקהל).

ח מו ר: אי-אה!
צ בי (בקסם אישי) :אולי יש פה
מישהו שיכול לתרגם לי? (צחקוקי־נ שיס
ותשואות) אין פה אף אחד שמבין אותך,
ואני דווקא הייתי בטוח שיש( .צחוק
באולם) אז אולי תנסה בכל זאת במילים

חמור: אי-אה!
צ בי (ממולח) :רגע אחד, מה אתה
קופץ לי באמצע, מה אתה, הרב גורן?
(צחוק עצום בקהל. חריף) או אולי אתה
נציג של או תאנט? (מגחך עם הקהל.
מיתמם) עכשיו תגיד לי בבקשה, מה
דעתך על הממשלה שלנו?
חמור: אי־אה!
צ בי (מוחץ) :זו גם דעתי( .צחוק
סוחף ות שואות. סרקסטי) רבותי, אתם
מפריעים לחמור להתרכז, אמנם הוא
מזכיר קצת את עבדול נאצר אבל זה
בכל זאת חמור( .צחוק בריא באולם.

החמור מכה בטלף על הבנן ה.

הנזלפת פנציר

ממזרי)

הוא חושב שהוא אתיו של קוסיגין.
(הקהל מפרכס מצחוק. נועז מאוד) אני
מקווה שאתה לא מתכונן לחרבן לנו
פתאום על הבמה, אה? (צחקוקים דקים.

החמור מרים טלף. שנון) נו, אז אם זה
ככה, אולי תגמור לנו את המלחמה
בווייאט־נאם? (חיוכים מרומזים).
חמור: אי־אה!
צ בי (חינני) :הוא לא רוצה. הוא
אומר שכאן, עם צה׳׳ל יותר בטוח.
(מחיאות כפיים רמות. פרובוקטיבי) ועכשיו
תגיד לי במלוא הכנות, אתה חושב
שצריך להחזיר את השטחים הכבושים?
חמור: אי־אה! אי-אה!
צ בי: אי־אה כן, או אי־אה לא?

האיש הנכון
בזמן הנכון
התלמידים בכיתה הראשונה של בית-
הספר על שם החבר לנין, במוסקבה,
קיבלו, כעבודת־בית, לכתוב מה הם
יודעים על מנהיגי ברית־המועצות.
למחרת הם הקריאו את עבודותיהם.
כתב פטר :״ססאלין היה מנוזל!״
אנדריי כתב :״חרושצ׳וב היה מנוול!״
ואילו אייזן כתב :״קוסיגין מנוזל!״
כאשר שמע זאת המורה, הוא זרק
את איתן מהכיתה וצעק אחריו :״תלמיד
חצוף! לא ביקשתי ממך להכין את השיעורים
למחר!״

רענן זמיר,

(נהי מות צחוק).

ח מו ר: אי־אר. הסבא
מזדקף

שתי

רגליו

שלך! (החמור
האחוריות).

צ בי (צוהל בפקחות) :הוא מדבר!
הוא מדבר! (ת שואות רמות. הח מור
פותח רוכסן בצוארו ו מ תון עור החמור
מניח ראשו של מ ח מו ד דרבו שי. צבי
א. צבי חגיגי) בן אדם! זהו בן אדם!
(תשואות) רבותי, אני מתכבד להציג
בפניכם בן אדם! (ת שואות. לדרבושי)
סלח לי, מי אתה?
ד ר דו שי: מחמוד דרבושי מאל־פתח.
צ3י (מנתר בהתלהבות. קורץ
קהל) :אל־פתח! הוא מאל־פתח! •:מחיאות
כפיים ממו שכות. לדרבו שי, כ שהוא
משתדל להבליע את צחוקו) ומה אתה ל רוצה?

ר כו שי: לזרוק פצצה.
בקהל).
צבי (זורק
מתפתל מצחוק)

מחליפה של הגברת מאיר,
הלא הוא מר פנחס ספיר,
בפגישת בתכי־עיתוגות
הצהיר :
״אתם שכירי־עט, סופרים
להשכיר!״
למחרת התהלכה השמועה
בעיר,
שספיר כקול רם חוזר
ומסביר,
בי שגה, בי טעה,
ומכה הוא על חטא -
פי זקוק הוא לאותם

שכירי־עט.

נתן גולדמן,

ה מי ק רופון באוויר,

מתוך עור הח מור וזור ק לאמצע האולם
תוך ת שואות סוערו ת של הקהל. צבי
א. צבי מתגלגל על הבסה מצחוק) הוא

זו רק זו ר ק קבלו

(ת שואות חן־ חן קצובות. קול נפץ אדיר).

שי זעיר לספיר

(צחוק רס

:הוא רוצה לזרוק
פצצה פצ צ ה ...א ל ־ פתח דר־בו
שי דרבו שי מוציא חבילה כבדה

תל-אביב

תלא בי ב

כה אמר
כשאני סופר את תקריות־הגבול,
נדמת לי שכוח-
השכנוע של מכת־האש
משאיר את האוייב קר.

שמבלולו השודד

ס סססססס סססססס סססססס סססססס סססססס סססססס סססססס ססססססי)
׳ים 1.2! 2 )121: .א 3 2א 3 )1401 1110 .2 2 4
-פ4.)12. )12 11101 11101 !01001 12

׳א101*0011׳ )12*1 20 101 010 111200 11
ש 1 111א 100 — 01112 2110 1(.201 *01 0
א 1010 0 )10 0א 2 0 *5 **0ש 01 )1ש 10 0א 0)1*10 11*10*0 * ׳0 *0

1.א 1ז. ס 61

׳111211

21011)1

־ 1 £17* 0£1-ו
״ 0 0 2 0 2!20 3 ) 2 1 0 2 1
׳120011 002* 2000**11
׳ 0 2 0 0 1010׳ 20011א 01
׳ 10211*2!10.2 0 0
00*212
001010
0 0 2010

א 0101 00*211 0*0110 0
א 1 01א 1 2 0ש21*2 1
0000 2

ש — 11ש א

׳ * 4303 ) 1 66 *3א 06א 1 2,א — )71א 261 *0 01
33 03621א 3 )71214 61א< •ס*) 024 301
)!0 *1 *0 144 333513
4 4 36 *4 1 3׳ 63 14163
* י_*(2*4116 26 5 .0 16*1 65140 :1-01.4 • *1 (6 11* 1 31
461׳ 4 *21**0 1)**0• *־ד 32.*6*!6 5 .0 .(603 3 *23( 41(** 210137( • 9 1*3 .13

׳ 31 *0

׳ )130 6 5 .0׳3*1׳ 921 • 051 0614* 7 5140310 • 1010 0*01
461 *3 *3 13 461 *2 4 4

*! 1344-א ׳0 5 163 1302341־ 04011

6 ׳ 13 31א 154. 0414
5 4 **66
• X02׳ 1 • 61
׳3 5 1 4 0

*3101
3 3 1 0 1 3331 0 1*1.134611
61511

*5X01
׳*20 115א 36166*0 .4 0.
׳ א4(0 4 4 1*5 0 13 -*13
א • 13 4א 444 1**52

• א 3 6 4 3 *4 6 4 ׳10*6*6 0 6 *3 2601( 3
64*21*•60*411 3 5 * 4 ) 1 * 4 3 4 3
׳ 0106

״*64 1
א X0 64 116א 6 4
•X111 01011 *16*46 110100א1׳40 •,611(.
׳ 161 0 1 3 4 0א 6 6א ( 0
*02 6 *14
*)12 6*13 0 1 6 6 6 4 4 0 -6 4 4 0
א 0010 <;01101010 00114׳ 6)711׳ 1א 2101111׳
סי 31^14 5414 4א4
א* 3 3 ) 44 4*1 4 3 4 3 0
101110 100! 552 2101
א 3 ) 0 **3 1 4 4 ) 13א 3
02 £1. £01£1.
1£0£1.ז £ן {0 1 1 0 0
102 010101־
0 1 0 6 3*3 4* 1 * 0 )3
0111. 0010 3350 )2101.
11*0*11
*6441
465

*( א 606*4 0 1 644 1 0
א 0א(4 0 0010110 210׳ 14* ) 114*0 061א ׳4*0
.׳ 0)2101)1׳ ( 40)2 1 4 1 0 2 1 1 1 1
344113 1 3 4 4 0 )11.
X011.׳ 1114 04121121100

עש1

.ססאסא )041410• 2(0
.א 10121 )04011201 0011
א0410.0)20110: 00 4
.א001)010 0)21041 0 1
0 1 1 0 1 1 1 0 1 1
.010311(0 00
ם**6א 00X10 )041 0224( ״41 02100( !003

•0001

א 0410 1 4

0122111׳01 )0 42110 0 1 0 ) 1 00111 • 0 )021
10611׳ 000140׳ 0 1

2)01א

111111

)021

*-)7123 01׳ 5 2 1 0 *0 *0 2 0 )7111*0א* 0 0 1 /׳ א 1 641 *4) 1)2 0011 *1 01 ) 161
0 6 0 1 56.411

5 1 0 6 . 56.11

01664 661_ 454!1

6 5 0 6 /0 6א

6.61.

6332/110 ( 11

)120^ 2331

ש 2 2332213 33.21 3X12 .3X2.0׳ . 4 1 . 0 0 (2

*2 *3 3 2
׳ 1) 1.0 ׳ 22 2131א .3 5
ס*** 21ש 2ש 21 !2ש .*!2

111111110
!112*2 3

0 4 1 0 ) 1-א 0 1 1) 0א ס

• 60711ם** 6 4 3 *. 0 *)1 3

1 -) 712)2א 6׳ 0 4 ,6 4

11)712,׳ 3 *0 3 111׳ ! 6 0 0 1ש 6411

0 6 0 1 4 ,04165

א (!1*2

02 ,׳ 21 85 5א 01) 0 4 1 1 13 ס 3 0 5 **1 0111

־ 23 *13 1!2!21221£א 11 3א ,.א0421)1 32211׳ 2!.2
״ 2 ) 221 2*3212 221 01׳ 3 1א 131 — 0
א)12 3113 0 3 1 *21 22( 1

א 6 0 1א ׳ 011א 1משמם

) 46410 יא ! 31010

א! 2.1122א2 * 2

א 16 222 *.3א *10
* ש2(21

12*3

1213 3
*3*3 13

)20 016 )2.׳ 2160 *101
)24111. *4641 ) 111 1111

4 4 0 )0 0 0 ) 40 0 )01 *0
׳ X1 3134א15* )7134615 *460 1*0 130
10 0 .א*)0 *12010 204
׳׳ 3 ! 5 *13א א 54 04101 64410• 6 3 .4 1 1
26* 0 0 *4 )0110 • 0 .א
א 60*631 — *61364
0א 0 0 ** 11 )0416 )20
304*1 4>-׳611*<4 0501
0א * )0א) 6 **011 6 0
א 1׳ X010מ4*5 54 3
• 1א 0 120 2)04 4 )01 )20 ) 1 *0 412140א
.א 61א 3א 14 43 4 3
1 4 *0 0 1 )04א _ א 1 6א 1 0241 111א 11

א *)א 4 31א • 31113א
).16 3 3 1 4 61 3 3 343
א4*1 30*4X15**0 4 1׳ 311)5 4 5 6 1 1 3 1 0 1 *45׳ 6 0 4 6 1 1* 1 X 4 * 6 6 4
4 0 3 5 5
X01א 33 013א ׳

׳6 4 3 * .0 3 * 0 1 4414 43*13 3 0 614 00161

.א 0 3 * 4 1 3 0 ( 3 0
א 46 40 0 3 0 3 1 3

*61161 6 4 0 1 * 0 0 4 1 .

א 0 *3 1

0 0 *131*10
א! 0 *0 1
3)14*0

א 1 60614 3 ) 3א

0 0 1 4 6 *0
א 4 =1 4

*0 *0 ) 0 )061)2 4 )0 0 1 1 4 6 010610
344 0 6 0 1 6
׳ 6 0< 6 0 6 6 )0א 0 0 ) 0 6א
0א * 10 )041א 0111א
14*\1£1.א 22: £
) 44ש ׳ 4 ) 0 *23 64410

124140 4 ) 110 41א* 0
־ 0 .2 21ם * 3 3 3 4 2 *2 1 0ש )2א 2ש *3X21222
0 0 1 6 ) 0 :א !6461 100
11ו!) 1א11
2222 1222 *13 ׳ )211׳ 323 2*2123א 31523 2
) 1א 1)0 0 ) 0 4א )20 0
׳! 52א 3 3
2-31ש 3 2 3 .א
6 )261׳ 1 )2* )0 0 6 0 )00
— 31212 4 .א 21 )2 3 2
0 )0 1 0 0 -4 6
׳00640

223 233 *231 4 2 3 4 .
א 0 0 1 )0 400 4

6 ) 4)010
10 *12161*10 .
2 )23 213 ׳ 2 *3 2 3 *3 *3
* 3 ) 0א 6׳ 1001121*0
3 *323 ׳ 25221*3 ׳ 3 4 *2112
0 4 1 6 0 0 1 )0 0 4 ) 0 1 *׳ 6 0 **1 • 120 0 0 ) 40
3 3א ׳ 3א 31 3321153 31

0 2 6 0 )04 04160 100*400)04

׳221112 0X201! 2 0 .4 1 2 011323*׳ 2 2 4 . 3222
0״ 11 )141א ׳ 01ש 2:11110

* 22א0610.2:011 2 6 *2* 2
_1£1שו< 4 0ס 22

־ ג*13ז\ 1א: ז
30א
0 !2א
21023 6 .
א 2!2א 0 4 2 1 )2 6 *10
׳ 130א 1* 22162ש 0 0 )2א

•1111)11

— *12110 1013׳ 22136 0
03023ש 0 0121א ׳0 *1

22*3*0 622*216 — 612X21.
) 3 — 22א 2א 6 *1ש* 0 62! 6 .א 222X31 )2360 2
2X6(2 *06 3 *3 1א 116 2
* 12 1 0 0 2 6 2 .3 ׳ 2 )2.ש*א6 )26 120222 201601 11
22X2 02׳ 3 230116א 20260 ׳ 0 *0 2011 26
. 22**0ש 2ש 2 0 3 1 3 6 1 3 1ש 20 0114ש

3 2 4 2 1 3א 22 * 21׳ 2 )* 3 21 3122224

4*2112-233 323*21.223

׳ *X *4641 •131 ^ 5 1316ס*א 2 *3 43 ) 5 0 3
,1 3 3 1 3 0106 3 *3א ׳ 0 13 0 1 3 *4 1 3 -4 6 3

81 £01:1.1* 1.
1 -א1ז<0 ? £

)71615 016 41*64 6 3 40 0 3 6 4 3 60 1 5 0 — 131
3א 0א ׳10621.0 )71533
2*0 61*0 1)714 04116*0
*<* 45X13 01613 )714 31144׳ 3 )71615א!2112
113* 0513
0016)3 1
61531 )714 6 *15*1 46
*) 6 5 1 *6 4 6 3 3 )716א)71
3 3 3 3 )7116א ׳ 6 3 3 3 4 3

׳^^ג 6 0 0 0 0 0 0 0 0 0 ^ x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0

!5)11.01! 4114,0)061 *541.011 06.14151
)!41.5014 61X0/0)14 1446.1,4,14 5*66X6, 204, 141*0 1416466.

במדינה
(המשך מעמוד )28

רוודביטחון,״ הוא מבטיח .״ואני מקווה
שהמשטרה תסכים לתת לנו נשק ותעודות
כדי שנוכל לעצור אנשים חשודים.״
עד כה הצטרפו לאירגון כמה עשרות
אנשים, ביניהם הסטודנטית צפורה רודיק
( )20 המסבירה :״הצטרפתי כי לאירגון
מטרות נעלות וזה נשמע מאוד הגיוני.״
בימים אלה יוצאת משלחת מטעם אירגון־
המתנדבים הפרטי למפקד נפת־המשמרה
בירושלים ״כדי לדון במצב.״
הגיב השבוע דובר־המשטרה בירושלים,
רב־פקד תורג׳מן :״אני לא יודע בדיוק מה
רוצה אותו אדם. אבל מה שברור הוא
שאנו לא נקים משטרה נוספת.״
משפט עדית הכלב
המהפכה בחיי הכלב הישראלי התחוללה
באולמו של הנשיא־התורן של בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, נתן קנת. היה זה במשפטו
של שחאדה בן יוסף מסראווה
מכפר טירה.
שחאדה, בן ה־ ,30 נאשם על־ידי התובע
ד״ר שאול יעקובזון שב׳66־1־ 5עבר על
סעיף 235 מהחוק הפלילי משנת .1936
העונש על עבירה כזו: עו 20 שנות מאסר.
כחשכת־הלילה. שחאדה דפק
לדברי התובע — על דלת ביתו של עבד־אל
לטיף דעהס מונה, מכפר טירה, והיכה
אוחו על ראשו בקת אקדח.
״זה היה בחשכת לילד״״ סיפר המתלונן,
שהופיע גם כעד־תביעה ראשי .״היה ירח.
הנאשם דפק על הדלת כאילו שרצה לעקור
אותה. כשפתחתי את הדלת ראיתי את
הנאשם רעול־פנים בכפייה. משכתי את הכפייה
מעל פניו וזרקתי אותה אחורנית.
הסתכלתי על ידו וראיתי אקדח.
״החזקתי את האקדח בידי — כדי להוציאו
— אבל הוא משך את ידו והיכה
אותי על ראשי באקדח, והנו; הסימן.״
חזיר בתד״אכים. הסניגור עורך־הדין
חיים ליטוינסקי, העלה כעד־הגנה את הנאשם
עצמו,
״באותו יום נפגשתי עם שני חברים
בכפר והחלטנו ללכת לבקר את מחמוד
צנני בתל־אביב,״ סיפר שחאדה ,״נסענו בטנדר
וישבנו אצל מחמוד עד 12 בלילה
בערך,״ בדרכם הביתה עצרו בסטקייה.
אכלנו סטייקים ושתינו בירה. הדרך
ארכה עוד כחצי שעה. הגעתי הביתה לאחר
השעה אחת. אמרו לי שאכלתי חזיר —
והקאתי״ המשיך הנאשם לספר.
״את שני חברי עזבתי בככר, באמצע
הכפר. כשירדתי מהטנדר הלכתי ישר הביתה.״
ובכלל :״אין לי כפייה ואני לא משתמש
בה וגם אקדח לא היה לי אותו ערב.״
הריח הוכיל למרפסת. לעד-התביעה
מספר ,4זכריה כושרי, היו תוספות
לסיפור. הוא העיד, בבית־המשפט :״אני הייתי
בתקופת המיקרה נוהג כלב גישוש. שמו
אביר. אני אילפתי אותו.
״נתתי לכלב פקודה להריח את הכפייה.
הכלב ספג את הריח והחל לסרוק את
השטח. הוא יצא מתוך החדר והחל להוביל,
כ־ 60 צפונה. עלה על מדרגות ניכנס
למרפסת — ואז הריח את כל הנוכחים
״הכלב עזב אותם — והריח את החשוד;
ואז התיישב לידו. זה סימן שהגיע לבעל
הריח של הכפייה.״
הסניגור לא קיבל עדות זו. הוא טען,
שנסיונו של המאלף היה מועט, ואף הכלב
לא עבר אימונים מספיקים.
בכך הסתמך עו״ד ליטוינסקי על עלותו
של זכריה כושרי, מאמנו של אביר, שהודה
כי לא קרא כל ספרות מיקצועית :״הכלב
נקשר ברצועה ולא היה חופשי,״ התריס
הסניגור ,״לכן היתה אפשרות לכלבו להדריכו
ולהוליכו לאן אשר יחפוץ. מן הראוי
דיה כי ייתן לכלב להלך חופשי, ללא כל
רצועה — ואז לראות אנה ילך.
ה עו בד ה שהכלב ניגש אל הנאשם
אף היא מוטלת בספק, מאחר והנאשם אומר
בעדותו כי הכלב נכנס והתיישב דווקא
ליד סמל החקירות.״
סיכום טענת הסניגור: לא ייתכן לחרוץ
גורל בן־אדם על־סמך התנהגותו של כלב.
המשפט נמשך כשנתיים. בית־המשפט האזין
לעדים אשר רק סיכומי־עדותם משתרעים
על פני 22 עמודים, מי לא העיד
במשפטי שכניו של הנאשם ושל המתלונן,
שוסרים, רופא — וסתם ידידים.
החלטת השופטים: לקבל את עדות רכלב.
העולם הזה 1622

אם אינכם יודעים מי הם -זו ההזדמנות להכירם :

נערי

למה קוראים להם רן־ ? מפני שהכינוי ״נוער הזהכ״
מצא חן בעיניהם, כשעוד לא היו להקה. כשהיו כתם
ארבעה חברה משכונת הכורדים בירושלים. כשהחליטו
שהניע הזמן שלשכונה תהיה תזמורת משלה,
ולא אחת שמייבאים אותה מבחוץ, התארגנו וקראו
לעצמם ״נערי הזהב״ .זה היה לפני כשנה וחצי. מאז
כבר קנו לעצמם שם כלהקה רצינית: מנגנים רק

״ביט״ ,ומסרבים לנגן ״שירי חתונה״ כמו שאומרים[ .
אחד המומחים בשטח קובע :״הם עושים הרבה
רעש -אפילו בהשוואה למיקצוע בתמונה! ,
שצולמה במיוחד לכבוד הפירסום הזה, נראים שלמה1 ,
בוני, בני ויונה. כולם בני .17 שלמה ובני יודעים
לקרוא תווים. הלהקה מרבה להופיע במועדוני־הנוער
של עיריית ירושלים, בעיקר בקטמון ובבקעה.

הם הוצעו על־ידי קוראים ומעריצים להשתתף
בתהרות לבחירת להקת־הקצב הטובה ביותר בארץ
מערכת ;( 3 1 3 0511113 זמינה גס אותך רהשתתו במיגצע שר הדור הצעיר

ב 1תיבחר תזמורת־הקצב הטובה ביותר
ויוענק לה

שרביט הזהב
מלא את השאלון הזה ושלח אותו

פסטיבל הקצב הישראלי

למערכת ״העולם הזה״

פסטיבל שרביט הזהב 968ו

ת. ד 136 .תל-אביב

עבור

פסטיבל

מ תו ך ה תז מו רו ת ה פו פו ל א ריו ת
ביו ת ר

שיו צ עו

ע שר
שי שתת פו

על יד ךיב חין

היא תזמורת הקצב הטובה ביותר — בארץ

הת זמ ו ר ות
בפס טי ב ל

הקצב

כתובתי

מתוך התשובות •טהגיעו בשבוע שעבר -הלהקה הפופולרית ביותר היא ״האריות״ -אחריה צועדים :
״הצ׳רצ׳ילים״ ו״השמנים והרזים״ -מי תהיה הפופולרית כשבוע הבא?

פר 1622

שנה

ה׳ תשרי תשכ״ט 30.9.1968

כשהנשים נכנסות ונשלח

היווודאריח