גליון 1623 מתאריך 9 באוקטובר 1968

המחיר 130

דירה
ב־ 170 אלף

המשבר שנשמר בסוד :

הסריג המח מי א
לכל אשה...
פ סי פ ס צבעי םמפ תי ע
ק ל ואוריד
נו ח ל טי פו ל,
לל א גיהוץ.

0 1 0 1 6 1 1

ירוחם טקס טי ל
יצרני חו טי ם

סיבי די מונה
יצרני אריגים ושמלות

^ 1 £ 1 6נ1

מחופים וחזיות הנודעים של

בי פלקס עם ליי קרה
רכים, גמישים. קלים. קרירים. נוחים.
מתכבסים בקלוח. מתיבשים במהירות
ומאריכים ימים יותר
מכל סיב אחר.
בגוונים צהוב, ורוד. אדום.
תכלת. שחור ולבן.

¥שס רשום לסיב אלסטזסריק של דרפזש.

שחם לבינסון איל1ן

בישול הגשה ואיכסון
באותו כל• עצמוו
* פיירקס ס דל ק ס -ה פ ״ רקסהש קו ף
פיירקס לין דקו ר -ה פ ״ רקסהפר חו ד
ד סו׳ החרסינה. ל בי שול ו ר הג שה אלגנטית

שער ״העולם הזה״ האחרון עורר
תגובות רבות בין הקוראים — כולן, אני
שמח לציין, חיוביות .״יש לתמונה כוח
היפנוטי ממש׳״ כתב יעקב עשהאל מרמת־גן
.״אפשר להסתכל בה ולהסתכל בה —
ותמיד למצוא משהו שמרתק את מבטך
מחדש.״
הקוראה עדנה שיפטר, תלמידה בקורס לציור
וגראפיקה מתל־אביב, ביקשה לברך את
הגראפיקאי של המערכת ״שהצליח ליצור
פוטו־מונטאז׳ כה מושלם. אני מתארת לי
איזה עבודה הושקעה עד שמצא תמונות
של בן־גוריון, פרס, קולק וכל החבורה
הזאת, שביחד יוצרות קומפוזיציה עזה כל־כ
ך זה כמו ציור של רמברנדט, בלי
האפקטים של הריניסאנס.״
היא לא היתד, היחידה שהאמינה ׳,כי תמונה
כה מושלמת אינה יכולה להיות סתם
תצלום.
האמת היא, שתמונה זו צולמה לגמרי
במיקרה, באותה אלפית של שנייה בה
הצטייר אותו מבט דראמאטי על פני האנשים
הסובבים את משה דיין. בצילום
המקורי עמדו עוד אנשים מסביב. אולם
הם לא הוסיפו דבר לדראמאטיות של התמונה
— כי אם להיפך. למען העוצמה
האמנותית, החלים העורך הגראפי לשנות
מעם את האמת ההיסטורית, ולהוציא מתוך
התמונה אותם חלקים מפריעים. התוצאה:
אחת התמונות החזקות ביותר שנדפסו אי־פעם
בהעולם הזה.
תוכל בעצמך להשוות את שתי הגירסות
של התצלום.

להניח לה בשקט. היה ברור לי, כי באחד
הימים היא תופיע בצורה מורחבת יותר
— כסקופ בלעדי — באחד העיתונים היומיים,
ואיש לא יזכור היכן ראתה אור לראשונה.
הוחלט להמשיך ולטפל בנושא. התקיימו
כמה פגישות עם שרים ועסקנים מרכזיים
במפלגות השונות, נאספה אינפורמציית־רקע
על מה שקורה מאחורי הקלעים בצמרת
מע״י, וכאשר הצטיירה התמונה פחות או
יותר בשלימותה — הוחלט להגישה לקורא
כסיפור דמיוני, המתרחש בעתיד הקרוב.
סיגנון זה של כתיבה אינו חידוש של
העולם הזה. אך בדרך כלל, נוהגים להשתמש
בו בסיפרות עלילתית או ברומאנים.
ואילו אנחנו הפכנו אותו לכלי עיתונאי
מובהק, כשד,תיאורים הדמיוניים של העתיד

ה סו כן: א .ספקסורושות. ה מ פי צי ם י בו א 1ש 11קבע נז

רחהש רון ני. חלא בי ב _ ץ ש

מ ק צו ענפלא
ללאאבטלה
ב בי ת ס פר אנ ה ״ רונ ש
התל מיד, בנו ס ף לידע מקצועי,
נסיון מע שי רב וב ט חון עצמי
ב עבו ד ה מע שי ת, וז א ת תו דות
ללקוחותהר בו תוהקבועות

המבק רו תבסלה

הקודם
ה חד ש
נפ ת ח:
. 1*11.68

די אנ ה

,בבדדיץנגוףד״נם 1ת״א

ט ל. 2 2 5 0 6 5 .

אכל לא רק על תמונת־השער זכינו
לתגובות; גם תוכן הכתבה ״היום בו הגיע
דיין לשלטון״ עורר הדים בלתי־רגילים.
אצטט אחד האנשים המקורבים ביותר למזכיר
מע״י, פינחס ספיר :״קלעתם בול!
זה בדיוק מה שמעסיק את הצמרת. הייתם
העיתון היחידי שהרים את הכוונת שלו, ובמקום
לדווח על הוועידה שהיתה, ועל מה
שקורה או קרה עם שרגא נצר — חשפתם
את הבעייה המכרעת באמת.״
הגדרתו את הבעייה הזאת: מי יהיו 60
המועמדים הראשונים של מע״י בבחירות
הבאות לכנסת.
״ברור שעשרה חברי רפ״י, פחות או
יותר, נצטרך להעמיד במקומות ריאליים,
בלי שום ויכוח. אם כי גם כאן ינסה ספיר
קצת ללחוץ. אבל כמה חברי־כנסת שלא
היו שייכים לרפ״י, ונראים לנו הפכפכים
— לא ייכללו ברשימה. זה מסוכן מדי.״
היתר, לו גם הערת־ביקורת אחת :״התעלמ־תם
לגמרי מחלקו של בן־גוריון בתמונה
הזאת. הוא אומנם לא פעיל, אבל הוא
בלי ספק יעמוד במקום־כבוד, אם יתחולל
המיפנה שאתם תיארתם. הוא לא יהיה ראש־ממשלה,
אבל הוא יהיה הסמל.״

איך נולד הסיפור הדמיוני הזה?
לפני חמישה שבועות (העולם הזה 0619
התפרסמה ידיעה במדור תשקיף, תחת הכותרת
״רשימת־מע״י — נגד אפשרות פוטש,״
ובה נאמר:
כבר בשלב זה מנהלים זקני־מפא׳־י ומנהיגי
אחדות־העבודה דיונים קדחתניים
לקראת האפשרות שחלק מצעירי מע״׳
יפרשו, אחרי הבחירות,
הם לוקחים בחשבון שצעירים אלה עשויים
ללכת, עם משה דיין בראש, לקואליציה
עם גח״ל ועם המפלגות הדתיות, לפלג
את מע״׳ מחדש.
כדי למנוע פוטש שיחסל את הרוב שלהם
בכנסת ובמוסדות, נזהרים מאוד זקני־מע״׳
להכין את רשימת המועמדים לכנסת השביעית
בצורה כזאת, שהצעירים לא יזכו בה
למספר מכריע של מקומות מובטחים —
אשר עשויים היו להביא להם רוב מוחלט

בתוך המפלגה.
מכיוון שאני יודע כמה עבודה מושקעת
בדף האחד הזה, התייחסתי לאותה ידיעה
באימון. ביקשתי מעורך המדור לברר אח
המקורות לידיעה, והתשובה היתה: ישר
מפיו של אחד השרים המקורבים ביותר
לפינחס ספיר וללוי אשכול.

הצילום המקורי

צילום השער
מעוגנים במציאות הבדוקה של היום.
ההבדל היחידי בין סוג של יצירה, לבין
כתבה עיתונאית רגילה, הוא שהסיפור הדמיוני
מסתיים תמיד בסימן־שאלה גדול.
האם מה שתואר ב״היום בו עלה דיין
לשלטון״ יקרה במציאות? זאת נוכל לדעת
אחרי הבחירות הבאות. מה שחשוב לזכור,
ברגע זה, הוא שזהיכולבהחלט
לקרות.
וזה מה שהכתבה הדמיונית רצתה
להדגיש.

לעומת המחמאות על הסיפור בכללו,
זכינו לכמה מחאות על ״תוצאות הבחירות
לכנסת השביעית״ .בעיקר כעסו קוראים, שהזדהו
כאוד,די גח״ל 21 .מנדאטים נראים
להם פחות מדי.
אחד מהם כתב :״אני מוכן להתערב אית־כם
— או עם כל אדם אחר — שהתוצאות
יהיו שונות.״ והוא צירף 50ל״י, דמי-
התערבות.
מכיוון שזה לא בדיוק המיקצוע שלנו,
החזרנו לו את הכסף וצירפנו את כתובותיהם
של יתר הכותבים באותו עניין, שיארגנו
ביניהם טוטו בחירות. מי ניחש
נכון? גם זאת נדע בעוד שגה ומשהו.

לכאורה, בזה תם תפקידו של העיתון.
ברגע שפירסם את הידיעה היבשה, עשה
את שלו כלפי הקורא וכלפי המאורעות.
אבל נידמה היה לי, כי הידיעה מקפלת
בתוכה השלכות כה סנסציוניות, שאסור
העולם הזה 1623

מכתבים

אני מרשה לעצמי לשאול את שומרי־הש־בת,
מדוע היפנו את תביעותיהם לנהגים,
העובדים לפי פקודות מנהליהם? באיזו זכות
מעליבים אותם במילים הללו, פושעים ורוצחים?
הפעם
הרגיעה המשטרה את המהומה. בפעם
הבאה שיקרה מיקרה כזה, תפקידה
לעצור את המפגינים ולהעמיד אותם לדין.
ז׳ק אהרליך, תל-אביב

ברכה מכפר ערכי
לפני ימים מיספר קיבלתי מידיד ערבי,
צאלח אל־דין בבארנה מכפר עראבה, מיב־תב.
תירגמתי קסעים ממנו, כי הם נוגעים
לכולנו:
אני תפילה לה׳ שיפתור את המחלוקת
בין ערבים ליהודים. השלום עדיף על
המלחמה. אז החיים יהיו טובים וכדאיים

בין העמים ישררו יחסי־אנוש ידידותיים•
עם אחד ילמד לאהוב ולכבד את
השני.׳,
שנה טובה!
אריאל ליטוינסקי, הרצליה ב•

לכפרות ז
תודה עבור אספקת צורכי־הדת (ציפורים
בראש, העולם הזה 622ו) .סוף־סוף יש עופות
לכפרות!
צבי לכני, אשדוד

ציפור מסוכנת
הופתעתי להיווכח, כי בסקירתו של אורי
אבנרי חסרה ציפור אחת, שלמרות נדירותה,
היא מפורסמת למדי. אין היא דומה ליונה.
בניגוד ליונה, המחוסרת כלי־נשק, מצויידת
הציפור הנדירה בכלי־נשק מסוכן המצוי בפיה
ובו היא קוטלת ומוחצת.
גם לעיט אינה דומה. כלי־הנשק של העיט
גלויים לעין. במיקצת דומה היא לבולבול
אך אצלה הבילבול מאורגן ושיטתי. היא
מצליחה לבלבל אף את הבולבול.
כמו העורב נוהגת היא לצעוק ״רע! רע!״
אך הרע שלה שוקק חיים. ואילו מהעורב,
כידוע, נודף ריח המוות.
הייתי אומר שהיא דומה במיקצת לכיס.
אך בניגוד לה, נוהגת הציפור הנדירה שלנו
לעבוד גם ביום וגם בלילה.
שמא תגידו לי מה שמה העברי י
במשק כנפיים,
דרור רחובות, תל-אביב

נגד החסידות:
לא לחסידה אנו זקוקים. היא חיה ברפש
ואף אם עומדת היא על רגל אחת — כולה
זוהמה. מזמן כל הילדים הקטנים והטיפשים
לא מאמינים שהיא הביאה את התינוקות.

הטלוויזיה המפריעה

צאלח אל־דין ככארנה ככביש עראבה
לכן, אם חכמה ואמיצה היא, שתסור מדרכה
ותתחיל לחפש אחר קו־הנשרים.
ציפור ללא תואר, ירושלים
• גם הנשר — שבעברית קוראים לו עיט
— הוא עוף־טרף.

הכשלת המשפטנים
לעניין הכשלת הסטודנטים למשפטים בעת
בחינתם (העולם הזזז :) 1619 כישלונם של
70 אחוז מתלמידי שנה ב׳ ,בשלושת מיק־צועות־החסימה,
הוא רק פרט אחד במסכת
של רישעות, בלאגאן ועיוותים.
בשנה החולפת נפתח בפקולטה למשפטים
מסלול־יום. רבים נרשמו בו. פחות
משבוע לפני תחילת־הלימודים פורסמה
מערכת־שעות, ואז התברר כי מתוך 23
שעות־לימוד בשבוע רק 14 הן לפני ה־צהריים
ותשע אחר־הצהריים — החל בחמש•
זה נוח למזכירות! כי אלו, במיקרה,
שעות־הלימוד של תלמידי־הערב.
מלבד זאת: רוב המרצים ציינו בפנינו בלי
הפסק ש״אין מטרת האוניברסיטה להכשיר
עורכי־דין אלא ללמד מיקצוע אקדמי׳.
הוסיפו לזה את קשיחותו הילדותית וחסרת־הטעם
של מזכיר־הפקולטה, את טימטומן
של הפקידות ואת הדיקאן החביב — יתבינו.
משפטן, תל-אביב
• השם והכתובת של הסטודנט למשפטים
שמורים במערכת.

חינוך מיני
בגליון ראש השנה (העולם הזה ) 1620
פירסמתם תחת הכותרת מין והיפוכו דברים
אשר נראה לי שנשאבו ממקור שני או
שלישי והצגת העניין מעוותת.
ובכן( :א) אינני דוקטור ולא הוצגתי

בתור כזה> .ב) בהרצאתי דנתי בבעיות
בעיירות-
בגיל־הנעורים,
תרבות־החברד,
הפיתוח! (ג) טענתי שסכנת־הטיפול י־נושאי״חינוך
שונים — לרבות החינוך המיני
— בידי הדיוטות, גדולה מאי־טיפול בהם.
(ד ).גם טענתי ש״פסיכולוגים למחצאין״
עלולים להזיק יותר משיועילו — על -א ף
קורם מקוצר בפסיכולוגיה של תלמידות־הסמינארים.

טענתי שאל לנו למחנכים לספק
מתכונים למדריכות בתחום־הטיפול בחינוך
המיני( .ז) המלצתי על גישה חינוכית
המבוססת על קצת שכל ישר.
אני מטיף לחינוך מיני. אבל אני מתנגד
למיני־אמת.
אליעזר שמואלי, ירושלים

האוטובוס והחסידים
לפי ההלכה המסורתית הדתית, יציאת אוטובוסים
מותרת עם צאת כוכב ראשון. אבל
לא לפי הנהלת דך, שהיא חסידת קרל מרכס.
היא נוהגת לפי השולחן־ערוך של הקפיטל,
זאת אומרת שהאוטובוסים יוצאים ב־,5.30
אם לא קודם.
ביום שבת 20 ,ביולי, בשעה 5וחצי, הזדעזעתי
למראה עיני. הייתי עד להפגנת רבנים
וחסידיהם, לפי נוסח המהפכה התרבותית
בסין. המוני חסידים התאספו בפינת
רחוב פינסקר וכיכר דיזנגוף, כדי לעכב את
תנועת האוטובוסים בקריאות ״גזלנים, רוצחים,
פושעים. לא תסעו בשבת.״ וכשהנהגים
המשיכו, התנפלו בהמוניהם על האוטובוסים
וחסמו את הדרך. הודות למשטרה שבאה
מייד אל המקום, אפשר להגיד שנמנעה שפיכות
דמים.

רבות דובר על אות־הטלוזיזיה הממלכתית
ועל מוסיקת־הרקע הצורמת שבמישדריה,
כשעה וחצי לפני
תחילת־השידור. הסברים שמעתי
שונים ומשונים, כולל
זה שיצא מפיו
של שר־הדואר בכבודו
ובעצמו. אך
כולם חסרי־מישקל
ובאו סתם לסתור
את טענות האזרח
המתלונן על תפיסת־הקו.
יואילו
האחראים
להסביר בטובם לשם
איזו תכלית
סמוייה הם ממשיכים
לצפצף ולשדר
את האות דואר־יש־ראל,
זמן ניכר לאחר
גמר התוכנית.
כשהכושי עשה את שלו — הכושי יכול
ללכת!
דוכי סהר, נפד־סבא

מיהו רב?
יורשה־נא לי לתקן טעות של הקורא
זכאי רינתי (העולם הזה )1613 הסובר, כי
בתואר ״רב״ ייקרא רק אדם המשמש,
למעשה, ברבנות.
התואר ״רב״ ניתן לאדם שהוסמך על־ידי
מי שכשר להסמיך בו — להלכה, בל
אדם שהוסמך כרב: ולמעשה — כל רב
בעל מוניטין.
בכל סמיכה כזו תימצא את הביטוי ״יורה,
(המשך בעמוד )6

מד-צירין־דנד
חינם!

חובב קפה טו ב! עלית מז מינ ה או תךל טי ס ה
ל אירופה. אל תח מי ץ הז ד מנו ת נדירה זו! כל
אשר עליך לעשות הו א:

מ קו פ ס או ת או צנצנות קפ ה

נ מס

הסר 3תויו ת
״עלית״.
ציין על גב אחתה תויו תאת שמך ו כ תוג תך וכן שם
וכתובת ה חנו תבה קני תאתה קפ ה. כתוב במשפט
קצר (בכל שפה שהיא) — מדוע הנן מעדיף קפ ה
נ מס ״עלית״.
הכנ סאת 3ה תויו ת למעטפה, ציין עליה ״עם עלית
— טיול לחו״ל״ ,ושלח לפי הכ תוב ת עלית בע״מ,
ת.ד ,9117 .תל״אביב.
הנך יכול לשלוח מספר בלתי מוגבל של מעטפות
ובלבד שבכל מעטפה ת היינ ה 3תויו ת (שבאחת מהן
יצויינו הפר טי ם הנזכרים לעיל).

על ה תויו ת לה שלח עד ל־ 31ב אוק טובר . 1968 ההגרלה ת ת קיי ם בנובמבר
1968 בפי קו ח ועדה מוס מכ ת.

סס! פרסים:
!00 טיסות חינם

100 המעטפו ת שתעלינה בגורל תזכינה א ת שולחיהן בכר טיס טי ס ה
לנסיעה קבו צתית לוד — ציריך (הלוך וחזור) ,כולל מ ס נסיעות.
שמות כל הזוכים יפורסמו בעתונות והודעה אישית תשלח לכל זוכה.
עובדי ״עלית״ (תעשיות מזון) בע״מ, צפת, לא ישותפו במבצע זה.

בחירה חופ שית של תאריכי ה טי ס ה למ שך שנה אחת

...היא והוא !

מכתבים
(המשך מעמוד )5
יורה ורב ייקרא.׳׳
כל עוד לא חוקקו חוק אחר, רשאי אדם
כזה להצמיד לשמו את התואר רב, כשם
שמוסמך אוניברסיטאי רשאי להצמיד לשמו
את התואר מ״א. מוסמך לרבנות, גם כרבה
של קהילה, נקרא בדרך כלל ״רבד, של
קהילה פלמונית״; ואילו בספרות התורנית
יש ביטויים רבים כגון ״מרא־דאתרא; רב־דמתא;
מור־הוראה; מורה־צדק (מ״צ)״ ועוד.
יצחק א. דגני, ירושלים

נערות־השנה
בחירת נערות־השנה (העולם הזה) 1620 ,
היה מוצלח ביותר. ישנה כאן בחינה לחקות
עיתונים זרים וזד, בהחלט מוכיח רצון
לשיפור.
אולם במחילה מכבודה של נערת־אלול:
ארבעודהמופלאים לכל מטבע יש שני צדדים. ואתם הראיתם
רק את צידה האחורי של המורה.
אולי ניתן לראות את צידה השני —
ללא כיסוי? ולקבל את כתובתו של בית-
הספר בו היא מלמדת?
ארבעת המופלאים, שדה־חמד
• המורה דרור אינה מלמדת בבית־ספר.
היא רק נותנת שיעורים פרטיים.

ס כי 1אחד חינ ם!
1117113

*ז די כזוו

לחברך

. 71171 7* 171 0 1 6 1

עלכל פנים ד ״ ס //ינתר נ עי ם
מועדון

הליל ה

אן דיפיוי

שם ם 0ס@ס!£

העתיקה
י פו
המועדון והמסעדה לאניני הטעם
מציג

מ טרייה על הכובע

ערב ערב תכני ת
מגוונת
ו בינל או מי ת.־

* 2תזמורות

* ז׳רר קסטר
* תזמורת יוונית
* קאסאפקי זמר יווני
^ מאקיס נגן הנוזו קי

ו תזמור תו

הס טריפ טיז אית מאנגליה

* סספמס ¥י01י1
* ניק ודורותי

קו מי ק אי ם

צרפתיים
* אתי גרוטס מ״קזבלו״
המקום מתאים לעריכת מסיבות,
בר־סצוות, חתונות ונר.
הנחות גדולות לועדי עובדים,
אנשי שירות בטחון, חברי
אגד ודן.
הזמנת מקומות מראש:
בטלפון .828255
— לבלוי מושלם למשפחה —
ולכל

עוהי ן נ-ו1שו>-וווסשווווש

במקום המטריות שלנו, נוהגים בני
קוריאה לחבוש לראשם בימי גשם
כובעי־מטריה מיוחדים רחבי־שוליים.
כובעים אלה נוחים במיוחד כי הם
משאירים את הידיים פנויות. ימי הגשם
מתקרבים גם אצלנו, ואיתם
עונת ההידור האלגנטי. קבלי את פני
החורף, כמו תמיד, בגרבי ״מרסי״
המהודרים והשימושיים. גרבי .,מרסי׳׳
נמכרים גם השנה בשישיות,
בתוך הארנקון המהודר, הנמצא אתך
תמיד. הם היחידים אשר אורכם
מסומן על האריזה, להתאמה מושלמת
למידותייך. שישיית ״מרסי״
משרתת אותך כמו חמישה זוגות
גרביים, אך מחירה צנוע הרבה יותר.
להשיג גם ברשת וגם כקריסטל,
לפי טעמך, והשנה בצבע האופנה
החדיש ״רומא״.

נ עני םמאמינזתבגרבי

סערה בראשון
הכתבה שלכם על ראשון־לציון (העולם
הזה ) 1619 חוללה סערה בעיר, בפרט בקרב
יוצאי־מארוקו.
אי־לכך הרינו להודיעכם, כי ברית־ייצאי־מארוקו
בראשון־לציון איננה מתערבת בשום
עניין פוליטי וכל פעולותיה מצטמצמות
בהשגת סעד ובטיפול בענייני־קליטה, תרבות
וחינוך.
אלבז משה, מזכיר ברית יוצאי־מארוקו,
ראשון־לציון

נגד נערות־שנה
מצטער: מדי שנה, כשאני פותח את העיתון
של ערב־חג, אני מוצא בכל שני דפים
שיטפון של בחורות על עמוד שלם.
אין הן מעניינות עד כדי־כך שיוקדש להן
עמוד שלם!
ירחמיאל דם, יפו

לא שפנפנה אנשים במדור
(העולם הזה ) 1619
הופיע סיפור בו גיליתם,
כביכול, שהייתי
שפנפנה במו־עדון־הפלייבוי
בלונדון. לא לידיעתכם:
הייתי
שפנפנה. בשום
מקום. ובייחוד
לא במועדון הפלייבוי
— בו לא ביקרתי
אפילו בעת
שהותי בלונדון.
אדלר איה אדלר,
נצחון ה,,עופרים״

תל-אביב

אני מתמוגג מנחת לקרוא (העולם הזה
)1621 איך צמד העופרים מסרב להתגרש.
מצד שני, מנסיוני האישי אעיד שהגירושים
אינם אסון. כמוהם כסיום נעים של קריאת־ספר.

שצריך לחזור ולקרוא תמיד רק אותו
ספר — שיהיה לו לבריאות.
זלמן שנוקפרצקן, חולון

אקרופול
העולם הזה 1623

בעולם מכסיקו זכויות — או אנרכי ה
״אנחנו לא נילחם במישחקים האולימפיים,״
הצהיר השבוע, שוב, ועד־ד,שובתים
של הסטודנטים המכסיקאים המורדים.
״אנחנו מסתייגים ממעשי־הטרור. אבל אנחנו
נמשיך להילחם כל עוד המשטרה תופסת
את האוניברסיטאות.״
כי מרד הסטודנטים של מכסיקו סיטי
— כמרד הסטודנטים בגרמניה המערבית, ובצרפת,
ובספרד — מכוון נגד המימסד
כולו — ומוצא לעצמו עילה ברורה בתביעות
סטודנטאליות.
במכסיקו סיטי גם המימסד וגם האוניברסיטאות
נותנות למורדים עילות למכביר.
השכנה הענקית. כי מכסיקו הממהפכה
של איכרים
מודרנית, שנולדה
עניים ומרודים נגד בעלי־ר,אחוזות, הפכה
דווקא בשיא־המישטר הדמוקראטי והאנטי־כנסייתי
ששורר בה ממחצית־המאה — למדינה
ד,שוקדת על שמריה.
משתי סיבות: קודם כל, בגלל הגבול
המשותף למכסיקו ולארצות־הברית הענקית
— המטילה את צילה הכלכלי והפוליטי על
הארץ הקטנה, יחסית.
ושנית — משום שהמהפכה האגררית לא
לוותה במהפכה של פועלים תעשייתיים.

עתה תובעים הסטומסים, כדי להפסיק את
מרים, רק דברים הגיוניים: פינוי האוניברסיטה
מצבא וממשטרה! שיחרור כל האסירים
המדיניים! מחיקת פשע ה,פגיעה במיבנה
החברתי׳ מספרי־החוק! ופיצויים לקורבנות־המהומות.

גם אם ניתן להם את כל זר״״ אמר
השבוע אחד מעשירי־העיר ,״הם ימשיכו.
זה לא סתם מרד של תלמידים פוחחים.
זוהי התחלת האנארכיה.״
למרות כוחה המרגיע המוחץ של ארצות־הברית,
לא מן הנימנע שאותו עשיר צודק
יותר מכפי שהוא בעצמו חושד.

תו ך 7מי
היו שינייך לבנות
3 3׳ שלא היו מ עו ל
שיניי ם מזו ה מו ת
; אבן שן וני קוטין

לאחר הברשה ע ם טיל אק
במשך 3י מי ם
בריטניה הכל למען הדת
לא לעיתים קרובות סוגרת משטרת־בריטניה
הסלחנית תערוכת־אמנות. החודש
זה קרה — כאשר הכומר ג׳ון פילינג () 32
ערך תערוכת־עירומים מצויירים דווקא די
יפה, בסיגנון הפופ.
״כולם מבולבלים ממה שאני עושה,״
אומר פילינג הצעיר והנאה .״המשטרה אינה
מבינה שלציור שלי יש משמעות מוסרית:
האשד. היא חטא, בהמה, ובציורי, בהם
רואים את כל מה שמוסתר מתחת לבגדים
— רואים את זה בבירור.
״אין הדוגמניות גוררות אותי אל החטא.
נערות עירומות אינן מפתות אותי,״ הוסיף
פילינג .״השטן אינו חזק די הצורך כדי
להתמודד איתי.
״אני מראה את הנשים האמיתיות: יצורים
בלתי־מושכים, בהמות שעירות וגטות־רוח.״
מתא הווידוי לדוגמנות. לשם כך,
מזמין הכומר ללישכתו, שליד כנסייה
דוגמניות־עירום — לרום נערות
קטנה,
קאתוליות הנימנות עם בנות־קהילתו.
״קשה להסביר זאת,״ טוענת אחת מהן,
ג׳ין הארינגסון ,״אבל זוהי חווייה חזקה
נורא, לעמוד עירומה ליד כומר. הוא גם
מתוק — אם כי יש לו רעיונות משמים.״
הוסיף הכומר עצמו :״רק אדם השומע את
וידויין של הנערות בכנסייה, יכול לדעת
בבירור את אילו לקחת כדוגמניות —
מבלי להתקלקל.״

לאחר 7י מי ש מו ש ב טיל אק

טי לאק
אינו סת משחת שיני*:
טי דאח הוא
״מלבין שיג״׳׳
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשר !
מרחיק את אבן השן הצהובה והמסוכנת
וכתמי טבק חומים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות כפי שהיו יכולות להיות. טילאק
יהפוך את צבע שינייך ללבן טהור. אם
ברצונך להיות נאה יום יום, עבור לטיפול
פה ושיניים מודרני, מדעי. ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(י) את ההבדל לאחר שמוש בשפופרת
אחת.

< 1 6 1 3 1

/שפופרת אחת — מספיקה לחודש ימים^
פו צ ר די ס קו ב צי ם חיגר.

אדצות־הברית

צפרנ״ם
י פו ת
וחוקות

סוד הידים החטובות :
כה קל ! טפלי בצפר-
נייך ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקים
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהי רות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ה נו־נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הדרושים
לגדול ולהשל מת
שומן הצפרן, המ גן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך: שמרי על צפר-
נייך עם נו־נייל בקבי עות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך והלאה
ובמקומן צפר-
ניים יפות וחזקות
אשר ישוו לידיך מראה
נאה, אלגנטי וחטוב.

מחזק
צפרנים שבירות
מוצר די ס קו ב ע״ ס חיפה

הפנ תד ה שחור

כומר פילינג ויצירה
האש ה היא חטא
מישטר בעלי־האחוזות, הממשיך לשלום בארצות
רבות של אמריקה־הלאטינית, פינה
את מקומו למישטר קאפיסליסטי מן הסוג
הישן, בו העשירים המופלגים — ספרדים
וגם יהודים — נעזרים בהון אמריקאי, כדי
לשלוט ללא רסן על המון בור ונבער, המורכב
רובו מבני־תערובת ובני דם אינדיאני.
אין כניסה לאנשי־־המלד באווירה
זו התנוונו גם, אט־אט, החופש
והעצמאות של האוניברסיטאות — שנהנו עד
כה מזכות־חסינות, הלקוחה מן המסורת האירופית,
לפיה ״אסור לשוטרים או לחיילים
להיכנס ל סו רבוך כפי
או לאנשי־המלך
שנאמר במינשר צרפתי מימות־הביניים.
לכן, כאשר תפסה המשטרה את בנייני
העיר האוניברסיטאית של מכסיקו סיטי —
בה מוסיפים לשרוץ 1300 שוטרים —
סביב לבעיות
התרכז מרד הסטודנטים
קונקרטיות, נטש מעט את המטרות־ המופשטות
והחברתיות בהן דגל — בדומה למרד
תנועות־האח באירופה.

העולם הזה 1623

הפנתר השחור, אשר אירגון־ההגנר,העצמית
הכושי בחר לעצמו כסמל אישי ולאומי
(העולם הזה ,) 1618 אהוב על
הכושים נושאי־הנשק של קליפורניה וניו־יורק
,״משום שזוהי חייה שקטה ויפה,
כשלא מפריעים לה. אבל היא משתוללת
וטורפת את כל מה שמסביבה — כש־מעוררים
אותה להתגונן״.
לא מכבר עוררו גזענים לבנים, המשטרה
ואפילו אירגוני־הכושים המתונים את הפנתר
השחור. למרבה ההפתעה — ולשיבחו של
האירגון אלים־ההשקפות — נימנע הפנתר
המדיני מלטרוף את יריביו.
לינץ׳ זוטא. בתחילה באה הרשעתו של
יויי ניוטון ב״הריגה״ במקום רצח — יאחר
שנתפס בעיקבות מותו של שוטר שנהג
לגדף ולאיים על כושים.
אז יצא אירגון הפנתר השחור בהצהרה:
״אם ייאסרו את ניוטון — הכל אפשרי״.
קבוצה של שוטרים בחופשה, חסרי־מדים,
הגיבו על כך שערכו לינץ׳־זוטא £גד קבוצת
אנשי הפנתר השחור, על מדרגות ביתד,משפם
הפדראלי בוואשינגסדן שחלקם היו
תומכיו של המועמד הגזעני לנשיאות, ג׳ורג׳
וואלס.
למשטרה של בירת ארצות־הברית הצטרפו
אז, לתדהמתם של רוב הכושים האמריקאיים,
אנשי ס.נ.סי.סי — .הוועדה לתיאום
הסטודנטים הבלתי־אלימים — אירגון שמורכב,
מזמן, לא רק מסטודנטים והמטיף
דווקא לאלימות ברחובות.
שלוש פעמים תקפו חברי הוועדה לתיאום
את אנשי צבא־השיחרור הכושי־המתנדב של
הפנתר השחור — הבולטים היטב ברובעים
הכושים של וואשינגטון, בשל מדי־החקי
וכומתותיהם השחורות.
״זוהי מלחמה אזרחית שחורה!״ הגיבו
אנשי הפנתר השחור — אולם מנהיגה, ה־
״קולונל״ חסן יורו אחמד ביי, המזוקן
ושב־הרעמה, העמיד את ״חייליו״ לרשותם
של הפנתר — אחרי שמנהיגם נאסר.
ואומנם, היה זה ניוטון עצמו ששפך שמן
(המשך נעמוד )8

לרויילימ בו שוסררים
ולבעלי חשבנוה שב ניונות
החוד ש ניפתתים עבורכם קורם• יום וערב

1ננניבן ורו נז עווז * וז ע מזי רו
אלבן טדתינן ה
ריהוט ועיצוב פגיבו
בל חייל וחיילת משותרדים שיצטרפו
לליבוודים לנן ורטים, לעיל, במסלול לימודי יום
י־וכו בכזענרן בלבלה מלא וברכוי נטיעות
מטעם בושרד העבודה

1ננגובן ודו הסות־ררון* הטננגאיסו
טרטוט בניין ואדריכלי
מוטמבי הקורט יתנן בלו במרטטיבו להמתדלות זו
ס ס במובן ניפתחיט החודש תורתי יוה ועיב:
גרפיתה שימושית -כימתמיביימ ו^מתכזדמים
י צילומ מיבן צועי. צילומ המיטה
צילומ אופנה ופירטומת צילוט עיתונות
תידור ומיזוג אוויל

טלוויזיה־ למתמיליבו ולמתתלמעז
ועול 26 תולמי יומ וערב ב מג מות אהלות
פרטיה, פרוטפתטיבו והלעומה

הנ ^ 31ה הנינ^יטבניו!

5לחי ט שלגימובסתיוב,תל אביב4 1-8 ,־7

בעולם
עו נו ת רדיעוגי יוג 1ר־ויוו*

(המשך מעמוד )7
על הגלים הגיזעיים הסוערים. מחא־כילאו
שבאיזור הפדראלי בוואשינגטון הצהיר:
״אבקש שישחררוני בערבות, עד לבירור
עירעורי. אם ישחררו אותי — אתבע מכל
אנשינו לא להפעיל אלימות נגד האיש הלבן.
״אולם גם אם יסרבו לשחררני בערבות —
אנהג בדיוק באותה צורר. ואתבע שקט.״
שוודיה נערות הגלגלים
הלקוח שיצא ממכונית הפולקסווגן נתקבל
בכבוד־מלכים. דיילת חיננית ליוותה אותו
לחדר־המתנה, עזרה לו לפשוט את מעילו,
ולקחה ממנו את מפתחות־המכונית.
מבעד לחלון־זכוכית ענק יכול היה הזר
לראות כיצד הדיילת מתניעה את מכוניתו,
מסיעה אותה למחלקת הביקורת.
כאן קפא החיוך על פניו כי במקום
מכונאים, התנפלה על הפולקסווגן חבורת-
נערות יפהפיות, לבושות סרבלים, שהחלו
לספל בה במרץ.
״אתה חדש אצלנו?״ שאלה הדיילת ,״לא
ידעת שאצל סקאניה־בילר עובדות רק נשים?״
מחסורמברי ״ ם. הרעיון להעסיק נשים
כמכונאיות, צץ אצל מנהלי חברת סקאניה-
בילר שבעיר מאלמו שבשוודיה, נוכח המחסור
החמור בכוח־אדם גברי הנותן גם
אותותיו בתחומים אחרים.
במהרה התברר כי זהו לא רק תעלול-
פירסומת מצויין אלא גם עסק רייוחי
מבחינה מיקצועית ם הורה.
כי לדברי מנהלי־החברה יש למכונאיות
חוש טוב יותר לעבודות עדינות — כגון
כיוון מנוע, פירוק מאייד וכו׳; הן מסודרות
יותר ואינן מאבדות כלים; ומה שחשוב
במיוחד ״הן תמיד שומרות על ידיים
נקיות, ולא מורחות גריז על הריפוד.״ כפי
שהסביר בעל־העסק.
לידי כסרכל .״כשהתחלנו לגיים מכוד
איות,״ נזכר השבוע איש יחסי־הציבור של
החברה פר־אריק סיוסטאן ,״נענו למודעה
מאות נשים ממש 59 .מהן עדיין הסכימו
להפוך למכונאיות לאחר שהוברר להן כי
זוהי עבודה מלכלכת וגורמת להן להזיע.
אך רק 14 מועמדות שניבחרו לאחר
ראיון, עברו קורסים מתאימים ונתקבלו
לעבודה.
הופעת הליידי בסרבל, כפי שמכנים בשוודיה
את המכונאית המצוייה, שיפרה גם
את התנהגותם של הלקוחות. הגברים שומרים
על לשוז נקייה בבואם לטפל בריכבם
וגם חדלו לבוא לשירות כשהם שתויים,
״מה שגרם בעבר בעיות עם מספר לקוחות,״
כדברי ההנהלה.
במהרה החליטה החברה לעבור לשיטת
העסקת נשים גם בסניפיה האחרים. מודעות־ענק,
שהופיעו בעיתונות השוודית, קראו
לנשים המקומיות :״אתן, שהינכן נשים מודרניות,
בעלות עניין במכוניות, ברוך מאכן
לצוות סקאניהיבילר!״.
אולם יש ג׳וב קשוח אחד, אותו אין
אנשי סקאניה־בילר מוכנים להפקיד בידי
אשה: הקופאי נשאר בכל זאת גבר.

8>1י 18|81*^ 111111^״4^^8,י>>1;*16י י1>>>18<| <8
ימיימי

^^10־?252י^ו־כי־?^[1^108 ני<>868680 יי־*^8י

מעלה: לפני 20 שנה היתה גימנסיה הרצליה, בית הספר
ניכון המקובל של תל־אביב, גולת הכותרת של רחוב הרצל,
*כז העסקים הראשי של העיר( .הצילום ברשותו האדיבה
; המוזיאון ההסטורי ת״א).
מטה: הזמן נע קדימה. על הגימנסיה היה לפנות מקום
ורד השחקים הישראלי הראשון, מגדל שלום מאיר.

פי לטד

כויגד־ירי 11וחדמ הי עוגוי ד ־ ימן

מבונאית אינגה
לנשים — חוש עדינות

העולם הזח 1623

מו כל האנשים הטובים, השתדלתי כמה פעמים
בשנה האחרונה להוכיח כי המוסר משתלם.

מול הגל העכור של יצרי־נקם, מול הפסיכו•
פאתיה הגואה של שוחרי־המוות, ביקשתי גם
אני להוכיח כי ההתנהגות המוסרית -של
החייל והאזרח -שכרה כצידה.
הוכחה כזאת — בדרך ההגיון — אינה קשה. כי מהו
המוסר, אם לא הפרי המזוקק של נסיון הדורות? והמוסר
הצבאי, שהתגבש במאות שנים של קרבות, הותך בכור־ההיתוך
המעשי ביותר בעולם — המלחמה.

קל מאוד להוכיח כי כדאי להיות מוסרי.

ך* נה יצאו, למשל, כל ראשי המדינה לציבור להימנע
| | מפרעות בערבים, אחרי מעשי־טרור.

כמילים מדודות, מפוכחות, הגיוניות, ללא
התרגשות והתגעשות, הוכיחו מנהיגינו כי מי
שעורך פרעות כערכים, עוזר ל״אל־פתח״.
וזה סביר. מטרת אל-פתח היא לכרות תהום בין ישראל
והעולם הערבי, לזרוע שינאה הדדית, למנוע כל שיתוף
פעולה, להביא לכינון מישטר־דיכוי בשטחים המוחזקים,
כדי שכל צעיר ברמאללה ובחברון יתגייס לאירגוני־החבלה.
המרים ידו נגד עובר־אורח חף־מפשע בתחנה המרכזית
בתל־אביב, העורך לינץ׳ בערבים מול תחנת־המשטרה
ביפו, ההופך וההורס מכוניות בעלות מיספר ערבי —
פועל כסוכן אל־פתח.

נ ימ וק ים אלה

אינם

מוצאים

חן בעיני .
הם מתחילים לעורר בי, בהדרגה, סלידה.
אין הם פסולים כשלעצמם. הם נכונים בהחלט. ואם
אפשר למנוע מעשי־זוועה בנימוקים כאלה, זה כשר לגמרי.
אבל: האםהםבאמתדרושים?

האם אין הם מעידים כשלעצמם על הידרדרות
מוסרית מסובנת ז
מדוע צריך שר־הביטחון, גיבור־ההמונים ואליל־השכונות,
לבקש בטלוויזיה ובראדיו מחסידיו, להימנע מפרעות, מתוך
נימוק שהדבר עוזר לאל־פתח?

מדוע אין איש זה יבול פשוט לקום ולומר:
רק נבילות עושות את זה, ואנחנו, הישראלים,
איננו רוצים להיות נבילות!?

פוגרום במקום פלוני׳ על לינץ׳ במקום אלמוני? האם נראה
בטלוויזיה שלנו תמונות של תליינים?

האם אלה הן פני-האומה שאנו רוצים להשתייך
אליה, להתגאות כה, לקרוא ליהודי־העו•
לס להצטרך אליה?

^ ני אומר את הדברים בחריפות
^ שאנחנו מתקרבים לאפשרות זו,
עלולים להתפתות לעשות את הצעד
ובדרך אל הגיהינום הזה — הצעד

קיצונית — לא מפני
אלא מפני שאנחנו
הראשון.
הראשון קובע.

הפשרה הראשונה -היא המסובנת.

מדוע לא להגיד: מי שפוגע בשבוי, הוא אדם שפל, בזוי
ונתעב, ואיננו רוצים להשתייך לאומה אחת יחד עימו?

בקיצור, מדוע לא להכריז בפשטות: המו סר
אינוזקוקלהצדקה?
נניח לרגע שהיה כדאי להרוג שבויים ולענות נחקרים.

ואני אומר: ב ן
כי כאן אנחנו מסתכלים בפני התהום. ואם לא ניחרד,

לכן, מבחינה תועלתית ומעשית, יש לבער
תופעות כאלה.

* ץונקה, למשל, את היחס אל האוייב הניכנע בשדה־הקרב,
אל איש אל־פתח הנופל בשבי.
הנטייה הטבעית היא להרוג אותו. הרי הוא בא להרוג
אותנו — ולא חשוב, מבחינת הקורבן, אם הורגו הוא
אידיאליסט.
ואם נשאר האיש חי אחרי ההיתקלות, תובע היצר להרגו
בדרך ממלכתית, בטקס חגיגי, בתלייה או בירייה.

אכל ההגיון התועלתי אומר את ההיפך.
כדאי להשאיר את האוייב כחיים.
כי החבלן שנהרג אינו החבלן האחרון. יבואו אחריו
הבלן שני, שלישי ורביעי. כפי שאמר הרמטכ״ל, רב־אלוף
חיים בר־לב: אי־אפשר לחסל את הטרור כל עוד אין
פיתרון והסדר מדיני.
אם כן — אסור ליצור מצב בו יידע החבלן מראש כי
מות יומת, בצורה זו או אחרת, אם ייפול חי בידי צה״ל.
זה לא ירתיע אותו — שהרי בצאתו לשליחותו, הוא
יודע ממילא כי רבים סיכוייו ליהרג בקרב. אבל זה
ישפיע עליו בעת הקרב עצמו, כשייוזכח לדעת כי הוא אבוד.
אז עומדת בפניו הברירה: להיכנע, תוך תיקווה להינצל,
או ללחום עד טיפט־הדם האחרונה, תוך הריגת חיילי צה״ל.

לא רק גורלם של החכלנים הנופלים־כשכי
נחתך בוויכוח זה, אלא גם גורלם של חיילי
צה״ל, בנים של אמהות ישראליות.
כל ידיעה המשודרת בראדיו על חבלן שנפל בשבי ונדון
לעונש־מאסר, כל הופעה בטלוויזיה של איש אל־פתח
שניכנע וחי — יש בהן להכריע את הכף כאשר חבלן אחר,
מכותר ומנותק, יראה מולו חייל־צה״ל ויצטרך להחליט:
לירות או לא?

הצד התועלתי ברור באן לגמרי. רק אדם
מופרע, שתאוות־הדם מעבירה אותו על דעתו
פשוטו במשמעו, יכול להתעלם מהגיון זה.

וגמא שלישית: דרך חקירתם של אנשי מחתרת.
ן אמר לי מומחה, בעל הכשרה פסיכולוגיף: פעם האמינו
כי העינויים הגופניים הם הדרך הטובה כדי׳ לסחוט מנחקר
מידע חיוני על תוכניות־חבלה, זהות חבריו ומצבורי־נשק.

הוצאתו להורג של נוכ\ — ציור נזהגזאה ה־סו
נניח שעריכת לינץ׳
כדי לעזור ללכידת
ישתפר להפליא אם
במרחק של קילומטר
גופתו של תלוי?

בערבים, אחרי מעשה־חבלה, יש בה
החבלנים. נניח שמצבנו הביטחוני
נקים לכל אורך הירדן עצי־תלייה,
זה מזה, ועל כל אחד מהם תתנדנד

האם אז נאמר: זה בסדר?
האם נגיד לאחינו הצעירים בצה״ל: פגעו בכל שבוי
המרים את ידיו? האם אז נצווה על החוקרים: עקרו
ציפורניים, חשמלו איברים, תלו אנשים בידיהם? האם נבקש
את יהודי־הגולה לתרום איש־איש לנטיעת עץ־תלייה אחד
על אדמת הקרן הקיימת?

ך* ורא יקר — והרשה לי לפנות אליך אישית, כי
׳״ 1,הדברים חייבים להיאמר מלב אל לב, בלי כחל ושדק:

אנחנו

עוסקים

באן

בדיני־

נפשות .
לא רק בנפשות של ערבים, ואף לא בעיקר בנפשות
ערבים. זהו דין הנפש שלנו, שלך ושלי.

אבל זה לא נבון. לעיתים קרובות קורה כי
האלימות דווקא מגבירה את התנגדות הנחקר,
ממריצה אותו לשמור על כבודו ולהחזיק מעמד.

זהודינה שי ונפשעמנו, מבאן
ועד עולם.
את, אם ישראליה: האם את רוצה כי אי־פעם, בשוב

השיטות הפסיכולוגיות של החוקר, המגיש לנחקר הנפחד
סיגריה וספל קפה, המערער את עולמו הנפשי ואת מושגיו
הקבועים, יעילות הרבה יותר. זה הוכח בניסיונם של
שרותי־הביטחון הישראליים.

בנך הביתה לחופשה, תנקר בליבך המחשבה: האם הוא הרג
האם אחרי זה יהיה בני אותו אדם אדם שגידלתי, שאהבתי, שטיפחתי?

לבן, מבחינה תועלתית, אין טעם בעינויים.

הייתי יכול להביא עוד הרבה דוגמות כאלה. אך אפסיק
כאן כדי להגיד את אשר בליבי:

ואנו כולנו, האם ניקח את העיתון כדי לקרוא בו על

ולא נירתע, נתדרדר לתוכה מבלי להרגיש בכך בעור מועד.

הסרטן, כל עוד הוא זעיר, אפשר לנתחו. אך
אם לא ינותח -הוא יחסל אותנו.
ידע זאת יהושע בן־נון. כפי שהוא מתואר בתנ׳׳ך. הוא
לא היה הומאניסט, דווקא. אך ברגע שגילה במחנהו את
סימן־הרקבון הראשון — בדמותו של עכן שגנב במה
שקלים ביריחו — הוא הסיק את המסקנה הקיצונית ביותר.

״בי עשה נבלה כישראל.״

* •1ה ל הוא, אולי, הצבא הטוב ביותר בעולם.
המצטיין ברמתם המוסרית

הגבוהה של הטובים והאמיצים בלוחמיו.

זוהי תכונה אחת.
מפני שבצה״ל עולה האהבה (למולדת) על השינאה
(לאוייב) ,מפני שלוחמיו נחרדים למראה גופתו של כל מת
(גם האוייב המת!) ,מפני שאחרי כל מלחמה עורכים חייליו
חשבון־נפש בנוסח שיח לוחנזים —
לכן הוא צבא טוב, צבא של ״אחרי!״ ,צבא שאינו משאיר
חברים בשדה, צבא שבו החייל מאמין במפקדו.

פגע במוסר זה, עשה את הפשרה הקטנה
ביותר על חשבונו -ועשית דבר שמאות מטוסי
האוייב ותותחיו אינם מסוגלים לעשותו.
למילה ״מוראל״ יש שני מובנים, שהם אחד. מוראל
פירושו — הרוח האיתנה של היחידה. מוראל פירושו גם:
מוסר. הא בהא תליא. שני צדדים של מטבע אחד.

זהו המוראל שעליו אמר נאפוליון :״במלחמה,
קובעים שיקולים של מוראל בשלושה רבעים,
ומאזן הבוהות הממשיים כרבע הנותר.״
ויהי מחננו טהור.

^ א בננ די

ספיר נגד
אלון בראש־ממשלה
בהתייעצות פנימית, בה השתתף מזכיר־מע״י פינחס
ספיר, ניסו מקורביו של יגאל אלון למשש את הדופק
— האם יהיה ספיר מוכן לתמוך במועמדות אלון
לראשות־הממשלה, אחרי הבחירות, במידה ודיין יפרוש,
עם חלק מאנשי־רפ״י.

תשובתו של ספיר -שלילית. הוא נתן
להבין בי יש, לדעתו, מועמדים טובים מאלון
להתמודדות עם דיין. ספיר רמז, כי
במידה ואשכול לא ירצה לעמוד כראש
רשימת-הבחירות, לא יתנגד הוא עצמו להיות
המועמד.

השתלת־לב
גם בארץ
בבית־חולים ישראלי גדול, המשמש גם
כמרכז בינלאומי של חקר רפואי, מתכנן
צוות־חירורגים, בסודי-סודות, ניתוח הש־תלת-לב.
ההחלטה
לבצע את השתלת־הלב בישראל נפלה
בימים אלה, למרות לחץ הדתיים המתנגדים ללקיחת
אבר ממת. הדחייה בביצוע הניתוח נגרמה מטעמים טכניים
בלבד.

שלושה חולים בישראל בבר הביעו את
הסכמתם לביצוע השתלה של לב זר בגופם.

בהו־בנדיט — לישראל מנהיג מרד־הסטודנטים הצרפתי, דני
כהן־כנדיט, עשוי לבוא לישראל כחודשים
הקרובים.
לא יהיה זה ביקורו הראשון של דני האדום בארץ:
כהן־בנדיט כבר שהה תקופת־מה בקיבוץ, ויש לו קרו״
בי־משפחה בישראל.
אם יגיע — לא מן הנמנע שינסה להתסיס, גם בישראל,
את החוגים הקיצוניים יותר של הסטודנטים.

גברה ההתנדבות לצנחנים אחוז המתנדבים ליחידות־הצנחנים עלה
בשיעור ניכר, בחודשים האחרונים.
מימדי־ההתנדבות לצנחנים בקרב המגוייסים החדשים
לצד,״ל עלו בצורה כה קיצונית, עד שכיום עורכים
לטירונים מיבחני־קונקורס — בעיקר בכושר גופני —
עוד לפני שניתן להם לחתום על טופס־ההתנדבות.

התופעה הבלתי-רגילה מוסברת בתפקיד
הפעיל שנוטלות יחידות־הצנחנים כמלחמה
נגד החבלנים.

דיין— כפור
ליגאל אלוו
יגאל אלון יהיה לראשונה ראש־הממשלה בפועל, בש־עת
מסעו הקרוב של לוי אשכול לדרום־אמריקה. מינויו
של אלון כסגן־ראש־הממשלה לא היקנה לו, אוטומאטית,
את תפקיד ממלא־המקום. להיפך: בעת המינוי
הדגיש אשכול כי אין הכרח שהסגן ימלא את מקום
ראש־הממשלה בהיעדרו מהארץ.

כקרב אנשי־מע״י קמו עוררין על אפשרות
קביעתו של אלון בממלא־מקום -בטענה
שתפקיד זה עלול להגביר את הקיטוב
בינו לבין דיין ולגרום לחיכוכים. ההצעה
למנות את שר־האוצר, זאב שרף, כממלא־מקום
-נדחתה, ביוון ששרף סירב נוכח
עומם תפקידיו.
לאחרונה נקבע סופית — על־ידי אשכול עצמו: כי
אלון ימלא את מקומו. בפעם הראשונה יצטרך, איפוא,
דיין להיות כפוף ישירות ליגאל אלון, להתייעץ עימו
בבעיות־הביטחון היומיות — ולקבל את מרותו.

מחאה שוודית
ל״קול־ישראל׳׳
מחאה שוודית הוגשה להנהלת קול־ישראל, בעיקבות
שידור על רצח הרוזן פולקה ברנדוט.

השידור נעשה לפי סיפרו של ברוך נאדל
על רצח הרוזן -שהיה מתווך־האו״ם הראשון
כין ישראל לערבים. מצוטט בו קטע
ממכתבו של ברנדוט להימלר, במלחמת•
העולם השנייה.
לפי מכתב זה ניתן להבין כאילו התנגד ברנדוט להצלת
היהודים. השגרירות השוזדית בישראל התלוננה
על שקול־ישראל שידר מכתב שאמיתותו לא הוכחה,
לדעת השוודים.

טועמה שוחרר
בטרם עת

ב־ 14 באוקטובר,

ההצגה, המבויימת על־ידי הבמאי הדני
יהודי ארלין בהן, רצופה עברית עממית
וגדושת־גידופים. אולם הגורם העלול להביא
לאיסור המחזה היא סצינה בה רוצחת
חכורת־פירחחים תינוק כן־יומו.
אם כי סצינה זו מסמלת את ההתנגשות בין החברה
האלימה לפרט חסר־המגן, עורר המחזה מהומות בדניה,
בריטניה וארצות אחרות בהן הוצג.

הצנזורה מעכבת את החלטתה עד לשבוע
הבא -מתוך תקווה שהמחזה יגווע בהצ־גות-ההרצה.
מאחר ועתה ברור שזה לא
יקרה, אפשרי איסורו על-פי החוק.

התנגדות לאחוז
החסימה במע״י
שר־הדואר, ישראל ישעיהו, יעמוד בראש המתנגדים
בקרב אנשי־מע״י להעלאת אחוז־החסימה, בבחירות
לכנסת השביעית.

טענתם העיקרית של המתנגדים לאחוז
הסכנה הצפוייה כמיקרה
החסימה היא
כזה מעליית כוחה של רק״ח.

ייבוא איילות מפרס ענף־ייבוא חדש מסתמן כארץ: איילות
בר שיובאו כמיוחד מפרס, למטרות־צייד.
כרגע, אסור הצייד אחר איילות, ברוב חלקי־הארץ
וברוב המיקרים. רוב האיילות אף נטשו את הערבה
ואת הנגב, ברחו מיזרחה.

שיחרורו של חליל טועמה, מזכיר אגודת
הסטודנטים הערביים באוניברסיטת ירושלים,
אשר ריצה עונש-מאסר של שנה על
מתן מחסה לאיש קומאיוף אל־ערב, בליפא,
בא יומיים לפני תום תקופת־מאסרו.

אולם בעיקבות מצוד, אותו ערך נסיך
נפאל המבקר בישראל, ייעשה נסיון לאכלס
מחדש את הערכה והגליל כאיילות־כר גדד
לות, כעלות קרניים מסועפות, החיות בפרס,
בתנאים דומים מאוד לאלה של ישראל.

העילה
הרשמית לשיחרור המוקדם: טועמה
עמד להשתחרר כערכ-סובות, לכן הוק דם
שיחרורו ליום שישי. אגב, צפה להתנגדות
בחוגי-האוניכרסיטה לכוונתו של
טועמה לשוב לספסל־הלימודים בירושלים.

אמרגנים מרמים קהל

הדבר נעשה כדי למנוע הפגנת־אהדה יהודית־ערבית
בשערי בית־הסוהר דמון, שתוכננה ליום־שיחרורו הרשמי,
יום א׳.

הצנזורה תאסור
צפה לאפשרות שהמועצה לביקורת מחזות וסרטים
תאסור את הצגתה של ההצגה הצילו — ערב הבכורה,

הזמרת גאולה גיל עומדת להגיש בקרוב משפט נגד
אמרגן שפירסם את שמה במודעות, הודיע כאילו תופיע
בחיפה במופע שהוא עומד לארגן, מבלי שהיא עצמה
תדע על כך דבר ומבלי שדובר עימה קודם לכן.

משפט כזה עשוי לשפוך אור על תופעה
שהפכה כימעט להרגל.
מיספר אמרגנים, רובם כאלה שנכנסו למיקצוע רק
לאחרונה, נוהגים לערוך מופעים, לפרסם במודעות
שמות של כוכבי־בידור מפורסמים מבלי שיש כלל
בכוונתם להזמינם. לאחר־מכן הם מציגים במקומם
אמנים ברמה נמוכה, מתנצלים כי הכוכבים שהובטחו
לא יכלו להופיע בגלל מחלה או סיבה אחרת.

במדינה העם ענן־ א טו ס
ב ש מי־ ה ס תיו
פיתאום, כמו ענן שחור בשמי־הסתיו,
התעוררה הבעייה מחדש.
הבעייה בה״א הידיעה. זו שעתידה לחרוץ
את גורלו הפיסי של המרחב לחיים אי
•למתת ראדיו־אקטיבי. בעיית ייצורה או אי•
ייצורה של פיצצת־אטום בישראל.
טען ראש־הממשלד, עצמו, לוי אשכול,
בתשובה להערת חבר קיבוץ־דגניה, שב
נשא נאום :״ישראל יודעת כיצד לייצר את
הפצצה האטומית!״
הוסיף מייד אחריו* הפרופסור ארנסט
דויד ברגמן, מי שהיה יו״ר הוועדה לומייצג
עדיין
אנרגיה גרעינית
את סקטור המדענים
״דעתי היא שישראל לא
צריכה לחתום על האמנה לאי־הפצת הנשק
הגרעיני!״
,,במו נשי, אחר.״ ארבעה נימוקים
עיקריים היו לפרופסור ברגמן להסברת
עמדתו מעוררת־הדאגה:
• ״כל התפתחות בתחום האנרגיה ח־אטומית
יוצרת קולוניאליזם חדש אם
מדינה מפעילה בימינו כור אטומי המבוסס
על אוראניום מועשר, יש לה רק ספק אחד
בגוש המערבי: ארצות־הברית וארה״ב)
יכולה להגיד מחר למדינה מסזיימת שה־א
תפסיק את אספקת־הדלק לכור שלה.״
דבר זה יוצר מצב, שבו מדינה המעוניינת
באורניום מועשר לא לצורכי פיתוח גרעיני
תעשייתי, יכולה לנופף באיום שהיא
תייצר פצצת אטום — כדי להביא את האמריקאים
לעיסקה: המדינה הקטנה לא תייצר
פצצה, והאמריקאים יספקו חומר־גלם
גרעיני — בתוספת נשק קונבנציונלי.
• ״אנחנו צריכים פעם לחדול מאורח־המחשבה
שלפיו נשק גרעיני הוא דבר
אחד וכל נשק אחר הוא דבר אחר.״
במילים אחרות: ברגמן סבור כי פצצת־אטום
מותרת לייצור, מבחינה מוסרית,
טאקטית־צבאית או מדינית־איסטראטגית.
• האמנה למניעת ייצור נשק גרעיני
מהודה, לדעת הפרופסור
״אפלייה לרעה של מדינות שעוד
אין להן נשק גרעיני,״ בהשוואה, לארצות־הברית,
בריודו,-מועצות או צרפת — החברות
במועדון הגרעיני.
משום כך, סבור פרופסור ברגמן׳ לא
רצו לחתום ארצות כמו גרמניה, הודו,
יפאן ואיטליה על ההסכם.
• ״הפלישה לצ׳כוסלובקיה אף־על־פי
שמבחינה הגיונית אין לה כל קשר עם
האמנה, עוררה אפילו באמריקה היסוסים
לגבי החתימה על האמנה.״
משמע: יש הסבורים — וברגמן אינו
מסתייג מהם — שמוטב להשתמש בנשק
אטומי מאשר להיכנע. זהו העיקרון זד
אמריקאי־קיצוני הישן של ״מוטב למות
מאשר לחיות תחת מישטר אדום.״
פצצרדאטום בידי חוסיין. וזהו,
כמובן, אורח־ד,מחשבה המסוכן ביותר היכול
לתקוף עם. בארץ, הוא תוצר ישיר
של מצב־הלוחמה שלא פסק מאז מחזיקה
ישראל בשטחים, בעיקבות מלחמת־ששת־הימים.
זהו
גם שלב חדש בתהליך האסקאלאציה
האידאולוגית, שהתחילה כשמנו־,יגי־ישראל
השלו עצמם :״עכשיו, לאחר הסיבוב ה־מפעולות־איבה
שלישי,
יירתעו הערבים
נוספות.״
כיוון שהחבלנים לא נרתעו — כפי שלא
נרתעו הערבים לאחר מלחמת־השיחרור או
לאחר מיבצע־סואץ — השתררה עתה דיעה,

אי־אפשר להרתיע ערבים על־ידי פעולות־תגמול
ועל־ידי כיבוש ממש — אולי אפשר
יהיר, להרתיעם
אפילו בדיקה שיטחית של טענות אלו
מוכיחה כמה הן מסוכנות — ומסלפות
את המציאות.
כי ברגע בו תחזיק ישראל בפצצה
גרעינית, בייצור עצמי, תהיה פצצה דומה
* בראיון יום ז׳ עם רפאל בשן, בצהרון
מעריב.

העולם חזה *161

גהאסתס עדי!
הסיח משה ו״ו בפג אשנוד -התפסו -וחזו בו
משה דיין ;ימאס.
/נימאסו לו המלחמות הפנימיות עם חבריו
לממשלה, המצרים את צעדיו וגוזלים את
סמכויותיו. נימאסו לו המאבקים המפלגתיים
בתוך מע״י, שם נחתכים כיום הדברים רק
לפי שיקול אחד: האם יקדם הדבר את דיין
לשלטון — או ירחיק אותו ממנו?
באחד הימים פקעה סבלנותו של שר־הבי־טחון.
לרגע הוא שכח שהתככים, ד,קנוניות
והלחצים מהווים את לב־ליבו של המישחק
הפוליטי שהוא נוטל בו חלק פעיל. קם דיין
וזרק בפני ראש־הממשלה לוי אשכול :״אתה
יודע מה? נימאסתם עלי! אני מתפטר!״
לא היתד, זו, אומנם, התפטרות רשמית
בהתאם לנוהל, המחייב את שרי־ד,ממשלה.
קשה גם להניח שהיא באה כתוצאה מ־שיקול־דעת
והערכת־מצב. התפטרותו שר
דיין היתד, יותר פליטת־פה ספונטאנית, בעת
שיחה אותה קיים עם אשכול ערב־החגים.
אולם היא הספיקה כדי להחריד את אשכול.
התפטרות דיין מממשלתו ברגע זה היא
הדבר האחרון שאשכול מעוניין בו. אין
ספק שהתפטרות כזו תגרום למשבר ממשלתי
ולפילוג נוסף בתוך מפלגת העבודה.
לא אשכול ולא חברי־ההנהגה הוותיקים של
מע״י מעוניינים להגיע למצב, בו תתייצב
לעומתם, בבחירות הבאות, רשימה שבראשה
יעמוד משה דיין.
לפיכך התרכך אשכול באותה פגישה —
שנערכה ביוזמתו של אשכול, מחוץ למיס־גרת
הפגישות השיגרתיות שלו עם משה
דיין בענייני־ביטחון. בהזמינו את דיין, קיווה
אשכול לשכנעו כי יתן את הסכמתו למערך
המוצע בין מע״י לבין מפ״ם. הוא לא התכוון
כלל להביא להתפטרותו של דיין .״מצירי,״
אמר אשכול לדיין ,״אתה יכול להמשיך
להיות שר־ד,ביטחון עד הבחירות וגם
בממשלה הבאה.״
משה דיין חזר בו מהתפטרותו הספונטאנית.
עצם התקרית בינו לבין אשכול
נשמרת בסוד כמוס — כיוון שלא הוא ולא
אשכול מעוניינים בפירסומה.

״השיחה
לא התקיימה!״

השבוע בידיעות
ץ* אשרהודלפו
^ אחרונות חלק מפרטי הפגישה — אך
לא כללו אף רמז על התפטרותו של דיין
— מיהרה לישכת ראש־הממשלה לפרסם הכחשה
חסרת־תקדים. ההכחשה, שהתייחסה להבטחת
אשכול לשמור את מקום שר־הביט־חון
לדיין בממשלה הבאה, נוסחה בצורה
חריפה :״שיחה כזאת לא התקיימה כלל, ונושא
זד, לא הועלה — לא על־ידי ראשה,ממשלה
ולא על־ידי שר־הביטחון — בפגישות
שנערכו ביניהם באחרונה. אין זו
הפעם הראשונה, וכנראה לא האחרונה, שמתפרסמים
דברים שאין להם אחיזה במציאות.״
אלא
שבינתיים לא נשארו פרטי־השיחד,
נחלתם הבילעדית של אשכול ודיין. הם הת־גלגלו
הלאה, גרמו לכך שאפשרות התפטרותו
של דיין נשקלה בפורום רחב יותר —
פגישה של ראשי רפ״י לשעבר.

בידיהם של הערבים. לאו דווקא משום שכוחם
המדעי של הערבים כיכולתה הטכנולוגית
של ישראל. אלא משום שבאותו
רגע יימצא מישהו — ברית־ד,מועצות או
סין — שיספק לעבד־אל־נאצר או לבעת
הסורי את התשובה לפיתרון הסופי.
ובעוד שהכוח הכביר המרוכז בנשק גרעיני
אינו, בהכרח, ד,רה,־אסון בידיה של
מעצמה גדולה הרגילה לתמרן על־סף התהום
— כסו ברית־ד,מועצות או ארצות־הברית
— אין ספק שמדינה קטנה, שגבה
אל הקיר, עשוייה להשתמש בנשק כזה,
על־פי העיקרון :״תמות נפשי עם פלישתים״

היה זה ביום השבת, לפני שבועיים. ה־ח״כים
של רפ״י — בתוספת מספר אישים
אחרים, כמו למשל אהוד אבריאל, יוסף
נחמיאם ואלקנה גלי — התכנסו בביתו של
שמעון פרם ברחוב ארלוזורוב שבתל־אביב.
הנושא שעמד לדיון: אפשרויותיו;פעולה של
אנשי רפ״י־לשעבר, נוכח המערך הצפוי עם
מפ״ם.
לאחר שנחלו כישלון חרוץ במרכז־מע״י,
בקרב על ועידה ניבחרת, נשאר המערך עם
מפ״ם הבאריקדה האחרונה של אנשי־רפ״י,
אם יפסידו קרב זה, תאבד בעיניהם התקווה
האחרונה שהובילה אותם לאיחוד עם מפא״י
ואחדות־העבודה, לפני כשנה. אז קיוו כי
יצליחו להשתלט על המפלגה — מבפנים.
אמר אז דיין :״אני מעדיף לקצר את הדרך
כדי להשיג את המטרה ואת התמורה. במקום
להיאבק על חצי מיליון קולות בבחירות,
קל אולי יותר להיאבק על רוב — בין
חמש־מאות חברי המר כז
עתה הסתבר כי המאבק על קולות מרכז-
מע״י קשה הרבה יותר. אין כל ספק כי
כאשר יתכנס המרכז, ב־ 24 בחודש זה, כדי
להחליט על המערך עם מפ״ם, תתק 5ל החלטה
חיובית. בעיני אנשי רפ״י־לשעבר זהו
קץ כל תקוותיהם.

מתאים לפרישה. שמעון פרס ומרדכי בן-
פוחז היו הקיצוניים ביותר, תמכו בפרישה
מיידית — לאחר ההצבעה במרכז על ה־מערך.
אהוד אבריאל הציע להמתין עד
לאחר הבחירות לכנסת. הנחתו: שברשימה
מאוחדת תצליח רפ״י להכניס יותר ח״כים
לכנסת ולגבש סביבה כוח גדול יותר.
מול הצעות אלו ניצבה ההצעה להמתין
עוד מיספר חודשים ורק אז, אם צריך,

רפ״י רוצה
מפ״מניקים

ךתנגדותם של אנשי רפ״י למערך עם
( ) מפ״ם אינה נובעת מסיבות אידיאולוגיות
וגם לא מתוך אי־רצונם לשבת עם
אנשי מפ״ם תחת קורת־גג מפלגתית אחת.
חשבונם הוא פשוט: מערך עם מפ״ם יביא
לצירוף אנשי מפ״ם למרכז. הצמרת המפלגתית
תכלול גם את מאיר יערי. הצמרת תמשיך
לחתוך החלטות, ואנשי רפ״י לשעבר
יהיו בד, במיעוט קטן עוד יותר מאשר הם
עכשיו.
לעומת זאת, אם יוחלט על איחוד עם
מפ״ם — כפי שתובעים אנשי־רפ״י —
עשויים סיכוייהם להשתפר. אנשי־רפ״י מאמינים,
כי בבחירות פנימיות במפלגה עשר!
יים הרבה מצעירי מפ״ם ללכת דוזקא עימם.
אבל במערך אין בחירות פנימיות. מערך
פירושו: הצטרפות מפ״ם למע״י כגוש אוטונומי,
שמנהיגיו מחליטים בשמו. ומנהיגים
אלה הם לצד אנשי ההנהגה הוותיקה במע״י.
במערכה נגד המערך נותר לאנשי רפ״י
לשעבר רק בן־ברית אחד: אבא חושי. יחד
עימו הם מקווים לפוצץ את ההחלטה על המערך
— סביב עניין הכללת המועמדים הערביים
ברשימה המשותפת.
בפגישות שקויימו לאחרונה בין דיין לבין
חושי סוכם ביניהם תיאום הפעולה בין חיפה
לרפ״י לא רק לגבי ההצבעה במרכז, אלא
גם למה שיקרה לאחריה.
באותה פגישה, שהתקיימה בביתו של
פרס, נבחנו דרכי־הפעולה לעתיד — לאור
הכישלון הצפוי בהצבעה על המערך. הדיעה
הכללית היתד, שאנשי־רפ״י לא יוכלו להשלים
עם המערך עם מפ״ם. המערך יביא לפירוד
ולפילוג.
הדיעות היו חלוקות רק לגבי המועד ה

מבלי להתחשב עם סכנת מלחמת־העולם
השלישית, שתפרוץ במיקרה כזה כימעט
בוודאות ׳מוחלטת.
מדינות קטנות ונצורות כמו ישראל. או
ירדן. או סוריה.
אי־התערבות אמריקאית. אבל
היתד, קיימת עוד סכנה, מיידית יותר, ש־עשוייה
להתעורר כתוצאה מן ההצהרות
חסרות־התבונה של אשכול.
ברית־ר,מועצות עשוייה לראות במצב בו
ישראל יכולה לגשת להפעלת תהליך־ייצור
אטומי — מצב המחייב את התערבותה
הישירה במרחב.

אשכול ודיין
.״זח לא קרה!״
לפרוש

ולהקים

רשימה עצמאית
להחליט לבחירות.
בשלב זה טרם התקבלה החלטה כלשהי.
אבל חבריו של דיין שללו אפשרות של
התפטרותו מן הממשלה, בשלב זה. יחד עם
זאת הסכימו לדיעה, אותה כבר השמיע דיין
פעמים אחדות בעבר :״אם יתקבל המערך
עם מפ״ם — נצטרך להסיק את מלוא ה־ .
מסקנות.״
למעשה ייוותרו לאנשי רפ״י, במיקרה כזה,
שתי אפשרויות: להיכנע ולהיטמע בתוך
מע״י — או לפרוש וללחום על קיום
עצמאי. תוך שבועות מיספר יהיה עליהם
להכריע לכאן או לכאן. התפטרות אפשרית
של דיין לא תהיה אז עוד עניין פרטי
בינו לבין ראש־ד,ממשלה — אלא צעד
פוליטי פומבי,

אם ייעשה הדבר שעה שישראל — או
מדינה ערבית — מתנגדות להסכם לאי-
הפצת נשק גרעיני, אין ספק שארצות-
הברית תהסס בטרם תתמודד עם רוסיה
במרחב, התמודדות צבאית גלוייה ואקטיבית.
והצרה
היא שמדינות־ערב, בדומה לברית־המועצות
ובניגוד לישראל שטרם חתמה,
לו זו בלבד שחתומות על האמנה —
אלא אף מוסמכות על־ידה לכפות פירוק
גרעיני — כחלק מן המדינות המפעילות
את ההסכם הבינלאומי הזה ומפקחות עליו,
הלכה למעשה.

במדינה
אסונות

דעו&ס ה1ה

רצח ב מי קדה
רס״ן משה סגל ( )34 הספיק לשהות בארץ
שלוש שעות בדיוק לפני שסכין של
איש אחוז־טירוף קרעה את פתיל־חייו.
כל העניין התחיל במיקרה. בבית הניצב
בשדרות או״ם ,60 בחיפה, שיהקו ילדים
והתקינו סוכה. תוך כדי־כו עשו המון רעש.
הדבר הפריע ליצחק שכטר הישיש ()68
שיצא לחצר להשתיק את הזאטוטים.
הילדים היו חצופים, התבדחו על חשבון
הזקן. הוא לא התאפק, סטר לילדים.
,אז ניכנס לתמונה בנו נעים 32 שעשה
את דרכו לביתו הסמוך, השוכן במספר .64
שרשרת של מכות. בנו נעים ידוע
כאיש עצבני ומופרע. למרות היותו איש
אמיד, ושותף במסעדה טל הכיפק ההומה,
שברחוב הנביאים ,2הוא נתון להתפר צויות,
קיבל זמן ממושך טיפול פסיכיאטרי.
עתה, כשראה את הישיש מנה את יי־ילדים,
לא התאפק. הוא הלם בשכטר.
זאת ראה בדיוק שכן אחר — יוסף ליבר־

ומה מראה מאזף האמת הזה?

מאמו בחינה?

טיסו -״ ק רו ס לי
שעון האופגה ברוח הזמן
חבל שאין באפשרותנו להציג כאן את מלוא יופיו
של השעון — בשל חוסר הצבע בעתון.
גשו נא אל החנות — ותתפעלו ממראהו המרהיב של
״ר,רוטל״ -החידוש האחרון של טייסו!
רצועות אופנתיות וטבעות בית־השעון בשלל צבעים, הניתנות להחלפה בהתאם
לצבע הבגד ו״מצב הרוח״ .טיסו ״קרוסל״ — למדידת מהירות, לסימון־זמן
חנייה, לספירת פעימות הדופק, להשוואת הזמן במקומות שונים בעולם ובו׳.

קורבן סגל*
סנין בגב־מן
62 שהוא חותנו של רס״ן סגל. בני-
הזוג ליברמן, שביתם פונה לעבר חצר
בית־המריבה, יצאו והטיפו מוסר לבנו.
הדבר הוציא לגמרי מכליו את האיש
המופרע. הוא תפס את האנטנה, התחיל
להצליף בה בכל העוברים בדרכו.
בזה הרגע יצא סגל מדירת־חותנו, בחברת
אשתו מרים. הוא ניגש למכוניתו, החונה
סמוך למקום. בינתיים הבחינה מרים בנעשה
בחצר, ראתה כיצד בנו תוקף את אביה.
היא לא היססה רגע, רצה לעבר בנו
נעים וסטרה לו בחוזקה.

ל טי פו ח היו פי
חפפי א ת שערותיך ב שמפו
״לי־לך״ ו הוסיפי
לו גמישות וברק טבעי.
שמפו ״לי־לך״ מ חז קאת
שרשי השיער ומונע גרויי
עור.
לבחירתך לשיער שמן ו־לשיער
יבש. ולעור הידיים
נסי א ת קר ם ״לי־לך״
המעודן, החודר ב מהירות
לעור ומעניק לך ידיים
רכות ועדינות.

לי-ל ך
מ 1שג חד ש
בטיפוח היופי

— קודם־כל, השתדלתי לעשות מאזן־אמת
של 50 שנות מהפכה סוציאליסטית על-ידי
חשיפת העיוותים, הכשלונות והנזקים יחד
עם סיכום ההישגים וההצלחות — לעומת
הנוהג שהיה מקובל, כי הקומוניסטים מבליטים
רק את החיובי והאחרים מבליטים רק
את השלילי.
— שעדיין לא הוגשם הסוציליזם בברית־המועצות
ולא בשום מדינה אחרת השייכת
למחנה הסוציאליזם.

טיסו קרוסל השעון האנטי־ שיגרתי

ד״ר סגה ,-בראשי־הסררים שלך
מצאגו כמה חידושים, הן לגבי
יחס הקומוגיזם לדמוקראטיה, הן
לגבי יחס הקומוגיזם לעם היהודי.
איך היית מגדיר את החידוש ב•
תהום הכללי של הקומוניזם?

״מרביצים לאמא!״ אז התחיל בנו
להשתולל. הוא היכה את מרים, את בתו של
הקצין, דורית בת ה־ , 12 ואת כל הנוכחים.
דורית עשתה מה שכל ילדה היתר, עושה:
רצה לאבא. .מרביצים לאמא!״ צרחה.
סגל לא בדק מה קורה. הוא זינק קדימה,
כיאה לקצין חיל־הים. התפתחה תיגרר,
אלימה, כשבנו ורס״ן סגל מתגלגלים על
הארץ. כשהשכנים סוף־סוף הפרידו בין השניים
הפליט משה סגל, בתרועת נצחון:
״תראה איך שניפחתי אותך!״
הדבר שיגע לגמרי את בנו. שעה שסגל
מפנה לו גב, הוא שלף מכיסו אולר קפיצי.
״די, מותק, מספיק לבכות,״ עוד הספיק
סגל להגיד לבתו — וקיבל סכין בגבו.
הוא סובב על עקביו — ואז הלם בו
בנו שנית. האולר קרע את העורק שליד
הלב. הדם ניתז. בנו הנבהל נמלט לדירתו.
בחזרה מהמוות. משה סגל היה איש
חסון. למרות מצבו האנוש הספיק לגשת
לכביש, לעצור מכונית, לבקש שיעבירוהו
לבית־החולים רמב״ס.
קשם הגיע כשהרופאים קובעים שהוא
כבר מת מוות קליני. הם לא ד,ירפו ממנו.
משום כך, חוללו נם־זוטא: תפרו את החתך,
הזריקו זריקות לליבו, החיו את הקצין.
למשך שלוש שעות. אחר־כך ניכוע גם
משה סגל, שזה עתה חזר מהאונייה מולדת
מחופשה בחו״ל — ונפח את נשמתו.

— סוציאליזם פירושו, על־רגל־אחת: בעלות
ציבורית על אמצעי־ד,ייצור (הבסיס) +
דמוקראטיזם סוציאליסטי בכל שטחי המדיניות,
התרבות, המשפט, המוסר, האמנות
ן בניין־העל) .דמוקראטיזם סוציאליסטי חייב
להוסיף חרויות על הדמוקראטיה המשובחת
ביותר המצוייר, בארץ קאפיטאליסטית כל שהי,
ולא לגרוע ממנה: הוא חייב להרחיב
את הדמוקראטיה מתחום השיודיון הפורמלי
אל תחום השיוויון הממשי ובכל שטחי־החיים.

כה הונח במדינות הסוציאליסטיות רק
הבסיס, אבל בניין־העל עדיין לקוי מאוד ב חסר׳
מבחינה סוציאליסטית. דבר זה בולט
בהעדר חופש הביקורת, חופש הוויכוח, חופש
המאבק הרעיוני והציבורי בחיים הפנימיים׳
וכן בהעדר יחסי־שיוויון וכיבוד־זכות־הזולת
לבחירה ריבונית של דרכו בחיים הבינלאומיים,
בתוך חבר העמים הסוציאליסטיים.

האם
יש סיכוי כלשהו לשינוי•
ערכים בתנועה הרימוגיסטית?
— יש הכרח אובייקטיבי, ולכן יש גם
סיכוי. כאשר מקיי לא קיבלה את דין המפלגה
הסובייטית בנוגע למשבר המזרח־תיכו־ני
במלחמת ששת הימים, לפניה ואחריה,
היינו כמעט מבודדים. רק מפלגות מעטות
הבינו לנו והידקו את קשריהן איתנו — המפלגה
הקומוניסטית הרומנית, ההולנדית ו נד׳•
אולם עכשיו, אחרי פלישת צבאות חמש
מדינות ברית־ורשה לצ׳כוסלובקיה, מגיע
בבר מספר המפלגות הקומוניסטיות שהביעו
מחאה כנגד המפלגה הסובייטית ל־ 60 מתוך
80 ובמה. ואם מפלגות אלו תלמדנה לקח
מנסיונן העצמי ותהיינה עיקביות במסקנותי־

* תומן באלמנת אחד מחבריו, שטבע
עם אח״י אילת.

״לא תומכים בממשלה!״

מראייןאחהד ״ דמשהס נה :

הן, אכן תבוא התחדשות התנועה הקומוניסטית,
ותחזור עטרתה ליושנה. הקומוניזם
— אמרתי בראשי־פרקים — נקודת־המוצא
שלו הוא ההומאניזם, ומחוז־חפצו הוא ה־הומאניזם,
ויש לטהר את דגלו מן הכתמים
שהכתימוהו מחלליו.

ומה החידוש בראשי-הפרקי ם ל•
;בי יחס הקומוניזם אל היהודים ץ
— כל החיבורים המארכסיסטיים שנגעו
בשאלה היהודית — נכתבו לפני השואה
הנאצית, לפני תקומתה של מדיית־ישראל,
לפני מהפכת־אוקטובר, כלומר, לפני נסיון
ההתפתחות של השאלה היהודית במישטר
סוציאליסטי.
כל המאורעות הכבירים הללו שמו לאל

אי־אפשר כימעט לפתוח עיתון, להתעכב ליד לוח-מודעות או להאזין
לרדיו מבלי להיתקל בו. ד״ר משה סנה, מנהיג המפלגה הקומוניסטית
הישראלית וחביב הקהל, נראה גם כחביב המימסד. עד בי רבים החלו
שואלים את עצמם: לאן מועדות פניו הפעם?
מאז המאורעות הדראמאטיים בצ׳בוסלובקיה, מסתבר בי אין זו
תזוזה אישית של ד״ר סנה: הוא רק תופעה חיצונית של שינויים
עמוקים בתנועה הקומוניסטית כולה.
המפלגה הקומוניסטית הישראלית, העומדת להתכנס לוועידתה ה־16
כסוף חודש זה, תתבקש לתת אישור לשינויים אלה. כשורה של
ארבעה מאמרים כביטאון המפלגה, הציג סנה את ראשי־הפרקים
שיובאו לדיון הוועידה. האם פירושם, למעשה, הקמת מפלגה קומוניסטית
ציונית? האם הם באו להכשיר את הקרקע למערך עם מע״י?
הריאקציוניים המצויים בתוכה, והמציגה, לעומת
זאת, את הציונות כמיפלצת אימפריא-
ליסטית־נאצית רחמנא־ליצלן — אין לה שום
שייכות למארכסיזם, שום שייכות לגישה
מדעית, ראציונאלית, אובייקטיבית. כל זה
בא על תיקונו בראשי־הפרקים שהגשתי.

יש הרואים בכך הצעה לצירוף
מר ״י להסתדרות הציונית.

״הציונות 1לא מפלצת אימפויאדסטית-נאצית״
את התיאוריה הפשטנית, שמקורה עוד במהפכה
הצרפתית, כי הפרוגרס יביא ליהודים
שיחרור (אמאנציפאציה) ,וממילא התבוללות
(אסימילאציה) .המציאות ההיסטורית הוכיחה,
כי מגמת הקיום והשמירה על הייחוד
היהודי, והתהליך של תחייה לאומית במולדת
ההיסטורית של העם היהודי, היא ל־אין־ערוך.
חזקה יותר ממגמת הטמיעה וההתבוללות.
הכללה זו של הנסיון ההיסטורי
מחייבת שינוי בהלכה הקומוניסטית, החייבת
להכיר בזכותם של היהודים לפתור את
שאלתם הלאומית בהתאם למאווייהם.

מה זה מחייב? ,מעשה?
— ניסחתי זאת בארבע זכויות־יסוד ליהודים
בכל מקום בעולם:
לעלות לישראל; להתבולל במקום; לחיות
במקום חיים לאומיים־תרבותיים יהודיים;
לקיים קשרים תקינים עם קיבוצים יהודיים
בארצות־חוץ.
זאת דרישתנו לא רק מן המפלגות הקומוניסטיות
הנמצאות בשלטון, שתשנינה
את מדיניותן בהתאם לארבע האפשרויות
הנ״ל, אלא גם מהמפלגות בארצות הקאפי־טאליסטיות,
שתתחייבנה על כך במצעיהן
הפרוגרמתיים, למען יידעו היהודים בארצות־המערב
מה צפוי להם מבחינה לאומית מ־מישטר
סוציאליסטי, כאשר יקום.

ויש סיכוי ריאלי שיתקבלו ארבע
זכויות-היסוד הללו?יהודים?
— קודם־כל, צריכה ועידת מק״י לאשר
את הצעתי. לעת־עתה אישר הוועד המרכזי
של מק״י את ראשי־הפרקים שלי (כמו של
שמואל מיקונים ואסתר וילנסקה בנושאים
אחרים) כבסים לדיון לקראת הוועידה. אם

ועידת מק״י בסוף אוקטובר תאשר את הצעתי,
צפוייה לנו מערכה קשה לשכנע את המפלגות
הקומוניסטיות בצידקת עמדתנו. אני
מקווה שהמפלגות אשד תעלינה על דרך ה־דמוקראטיזם,
הד״ימאניזם והעצמאית הרעיונית
והפוליטית, אוזניהן תהיינה קשובות.

ד״ד סנה, הדשה נא שאלה גיד
ייודלב: האין בדאשי-הפרקים
של י כעת מעץ רביזיה לגבי הס־פר
שכתבת ב־ 1953 נגד הציונות?
— אין ספק, שראיתי צורך לתקן לא
במעט את הנאמר בחיבור ההוא ,׳שהופיע
תחת הכותרת :״סיכומים בשאלה הלאומית
לאור המארכסיזם־לניניזם״.
במשך 15 השנים שעברו מאז, התפתחה
מאוד התיאוריה של המארכסיזם־לניניזם בכלל,
ובשאלה הלאומית בפרט. כל ההלכה
הקומוניסטית בשאלה הלאומית היתד, מיוסדת
על חיבור של סטאלין ועל הגדרתו את
האומה! כיום חולקים מארכסיסטים רבים על
עיקרים רבים במישנתו הלאומית של סטא־לין.
גם בראשי־הפרקים שלי הכללתי הגדרה
חדשה משלי את האומה, השונה בתכלית
מזו של סטאלין.
מלבד זאת כלולה בראשי־הפרקים בחינה
חדשה של הציונות. אנו רואים בה תנועה
לאומית, ודורשים מהתנועה הקומוניסטית
שתתייחס אליה כמו אל תנועה לאומית.
זאת אומרת, בלי פסילה טוטאלית ובלי
סניגוריה טוטאלית, אלא לחייב את הפרוגרסיבי
בה ולשלול את הריאקציוני בה. הגישה
הסובייטית — המלבינה כשלג את
התנועה הלאומית הערבית, על כל היסודות

— בהחלט לא. אנו דוחים את ״שלילת
הגולה״ ,המהווה אבן־יסוד של תורת הציונית.
כנגדה גורסים אנו את חיוב העלייה
היהודית לישראל ואת חיוב החיים הלאומיים
של המיעוטים היהודיים ברחבי תבל. לדעתנו,
הן העלייה והן הטמיעה הם תהליכים
אשר יקיפו חלקים מן העם היהודי, אך לא
את כולו, והשאר ימשיך להתקיים, כפי
שבכל הדורות ידעה ההיסטוריה היהודית
פיזור בצד ריכוז, טמיעה בצד קיום וייחוד.
זאת ועוד אחת: זיקת העם היהודי לארץ־
ישראל נמשכת כארבעת אלפים שנה, ורק
בקטע של 50 שנה בערך היא מצאה ביטוי
בציונות; כעת מקיפה הזיקה למדינת־ישראל
כמעט את כל היהודים בעולם, וההסתדרות
הציונית אינה מסוגלת להקיף את כל היהודים
ידידי ישראל. אין היא גם מסוגלת
להפוך את חבריה שלה לעולים, וכך היא
איבדה בעצם את משמעותה, והיא מתקיימת
בכוח האינרציה של מנגנון ותקציב.
תנועת התחייה הלאומית של העם היהודי,
זיקתו למדינת־ישראל, מאבקו למעמד שווה
בין העמים, הזדקקותו לטיפוח התרבות היהודית
והענקת החינוך היהודי הלאומי וה־פרוגרסיבי
לדור הצעיר, עניינו הישיר בדו־קיום
בשלום בהיקף עולמי ומזרח־תיכוני —
כל אלה עשויים לשמש יסוד להתארגנות
יהודית עולמית חדשה, דמוקראטית. כיום
שום אירגון יהודי עולמי אינו עונה על התביעות
הללו.

האם יש בדאשי-הפדקים שלך
כוונה להתקרבות מק״י-מפ״ם?
— אין לפסוק הלכות עיוניות על-פי
כוונה תכליתית, אלא על־פי בדיקת המציאות
ומגמת התפתחותה. אולם מעיקרי ההנחות
והמסקנות הכלולים בראשי־הפרקים יכולה
לבוא כתוצאה התקרבות מק״י—מפ״ם. במה
דברים אמורים? אם מפ״ם לא תתרחק מן
המצע העצמי שלה על־ידי כניסה במערך עם
מפלגת־העבודה, שמשמעותה: הליכה ימינה.

בעיוגונות נשמעים לעיתים קדו-
בות רמזים גם על כוונתה של
מר״,י להיכלל במ;ויך עם מפלגת-
העבודה. היש יסוד לרמזים אלת?
— רמזים אלה, יסודם באי־הבנה. אין
לפרש במסולף את תמיכתנו בהגנה הלאומית
כתמיכה בממשלה או במפלגת־העבודה,
שאנו מתנגדים להן קודם־כל בתחום הכלכלי־סוציאלי
וגם לא מעט בתחום המדיני־חיצוני.
אין אנו שוללים אחדות כוללת של תנו-
עת־הפועלים. אדרבא, הקומוניסטים מצדדים
בה עקרונית. אולם לא באחדות לשם ויתור
על מאבק מעמדי, לא באחדות שלא על מצע
סוציאליסטי מפורש, לא באחדות של רתימת

״סטארין טעה!
השמאל הפועלי במרכבתו של הימין הפועלי.
לכן מציעים אנו למפ״ם להקים, יחד איתנו,
מערך של השמאל, אשר במרוצת הזמן, כאשר
יבשלו התנאים לכך, יקים יחד עם
מפלגת־העבודה את האחדות הסוציאליסטית
של מעמד־הפועלים הישראלי. כל עוד לא
הוכרע דבר המערך בין מפ״ם לבין ״העבודה״
,אנו נאבקים על הברירה השמאלית
שאנו מציעים למפ״ם. ושום איש אחראי
ומוסמך של מק״י לא ישיא עצות למתנגדי
המערך במפ״ם, כל עוד הם עומדים במערכה,
מה יהיה עליהם לעשות, אם וכאשר
יפסידו את המערכה.

אמרת שהיגד מצדד במערך של
השמאל הפועלי את מי אתה כו-
לל במושג זח, ואת מי ׳אתה מד
ציא מכלל זה?
— מק״י, כידוע, עומדת על הבסיס של
מעמד־הפועלים הישראלי, בו אנו רואים את
הנושא העיקרי של התמורה ההיסטורית לישראל
סוציאליסטית. על־כן רואה מק״י את
עצמה כחלק בל־יינתק מתנועת־הפועלים הישראלית,
אפילו כשהיא מודרכת כעת על־ידי
יריבינו מתוך מעמד־הפועלים. יחד עם
זאת, מכירים אנו בקיומם ובחשיבותם של
חוגים שמאליים בלתי־סוציאליסטיים, בלתי־פועליים
(לפי מושגינו המעמדיים — זעיר־בורגניים)
,המגלים עמדה פרוגרסיבית לגבי
בעיות חלקיות ואף לגבי בעייה חלקית אחת.
עם חוגים אלה מוכנים אנו תמיד לשתף
פעולה בתחומי העמדות הדמוקראטיות המשותפות,
ואנו מרגישים כלפיהם אהדה
כנה וקירבה אמיתית, אם־כי ללא זהות
אידיאולוגית. אך יש חוגים שמאליים (בעצם,
אלה הם יחידים, לא רבים, שהם מאוד לא
אהודים עלינו, אם להתבטא בלשון עדינה.
כוונתי לאותם ״שמאלנים״ שעיקר ״שמא־ליותם״
מתבטאת בהתנכרות לעם היהודי׳
בקיטרוג־מתוך־תיאבון על מדינת־ישראל, ב־שינאה
עצמית של ״יהודים־בעל־כורחם״.

אתר מתכוון למישהו מסויים?
— איני רוצה לקרוא להם בשמם, כי
איני מעוניין בשיח־ושיג עימהם.
עם הפילוג במחנה הקומוניסטי, שחל בארצנו
לפני שלוש שנים, נפטרנו מאלמנטים
כאלה. אולם הם מצויים בפינות נידחות שונות
של הציבוריות הישראלית. לפעמים הם
אפילו מכסים את ערוות הניהיליזם הלאומי
שלהם בעלה־תאנה של שקל ציוני דהוי;
לפעמים הם מסווים בנוצות דאינטרנציונליזם
את התרפסותם ואת התבטלותם בפני הנציונליזם
השוביניסטי־ערבי. עם כאלה אין
לנו רצון ואין לנו נכונות לשותפות. השו מר
נפשו — ירחק מהם.

ואיך אתה היירג מכביד אוג יהס־כם
לשאלה הישראליונ-עדבית?
(המשך בעמוד )20

—>13 יי

בולם ויחמו על ״וווו

הוווו! 0היה

הווילה של ]אמו

נרכשה בזמנו על־ידי הבנק
לפיתוח התעשייה, מכספי
הציבור, למגוריו של הפקיד הבכיר שפרש ממשרד־האוצר והתמנה

מנהל הבנק. בזמנו שילם הבנק 60 אלף ל״י תמורת הווילה ברמת־חן.
עתה מוערך שוויה ב־ 120 אלף ל״י. לנאמן הסכם הקובע
כי הווילה תהיה שייכת לו אחרי שיפרוש מהנהלת הבנק.

חרי 12 שנות־עבודה בשירות־המדי־למעשה, שני המוסדות הכלכליים העצומים.
בשליטתו יהיו מאות רבות של מיליוני
נד״ פרש הפקיד הבכיר משה זנדברג
ל״י — באמצעותם יחלוש על כל ענפי
מעבודתו במשרד־האוצר.
המשק בישראל.
עם פרישתו מתפקידו קיבל משה זנדברג,
בן ה־ ,42 סכום־פיצויים צנוע — בסביבות

20 אלף ל״י. אולם הוא אינו צריך לדאוג
הווילה ש? גאמן
לעתידו. הוא לא נשאר מחוסר־עבודה.
כי משה זנדברג, מי שהיה יד־ימינו ו^
אדם • כתפקיד רם כזה, שמאות
עוזרו האישי של פינחם ספיר בהיותו
/מיליוני ל״י ניתנים לאחריותו, מגיעות
שר־האוצר, מי שהיה הטכנוקראט הראשי
ודי הטבות. מגיע לו שהבנק לפיתוח ה של
המיתון, מי שהטיף לאזרחי־ישראל,
תעשייה ירכוש עבורו דירה מפוארת ברחוב
מאפו , 11 בתל־אביב, ששימשה עד כה
השכם והערב, להדק את החגורה, להסתפק
מישכן לקונסוליה של הונדוראס בישראל
במועט ולרסן את רמת־החיים הגבוהה
— ואף יקנה לו מכונית אמריקאית חדישה.
— הסתדר לא רע בחייו הפרטיים.
ישנו רק פגם אחד בכל הסידור הזה:
הוא עבר להתגורר בדירה ששווייה
הבנק לפיתוח תעשייה אינו בנק פרטי. זהו
מוערך ב־סזז אלף ל״י. הוא נוהג במכונית
מוסד ציבורי שהממשלה מחזיקה בחלק
ביואיק חדישה, ששווייה כ־ 40 אלף ל״י.
ממניותיו — והנתון לפיקוח מבקר־המדינה
מלבד נסיעותיו־בתפקיד לחו״ל, הצפויות
כספיו הם כספי כל הבנקים הפועלים במדי
פעם, הוא זכאי אחת לשנה לטיול
מדינה. זהו המוסד המעניק את כל הלוו־חינם
לחו״ל — יחד עם בני־משפחתו.
אות־הפיתוח במדינה, באישור הממשלה.
בקיצור, משה זנדברג יכול היום לחיית
כמוהו כן החברה לישראל.
כאיש עשיר, אפילו כאיש עשיר מאיד.
משה זנדברג אינו איש־האוצר היחיד
וכל זה מבלי שיצטרך להשקיע בכך את
שהבנק לפיתוח התעשייה הפך אותו, כן
כספו. הוא גם לא יצטרך לבזבז את
לילה, לאיש עשיר. כאשר הוקם הבנק
הפיצויים שקיבל מהממשלה או את הסכים
לפיתוח התעשייה הוצב בראשו כמנהל הד״־
שקיבל עבור הדירה שהיתר, לו עד כה
יהודה נאמן, מי שהיה החשב הכללי ב־בירושלים.
לחיסכונותיו אלה יוכל להפריש
משרד־האוצר. אז נקבע תקדים: הבנק רכש
גם סכומים נכבדים ממשכורתו החדשה העבורו
וילה חדישה ברמת־חן, ששווייה
מסתכמת ב־ 3000ל״י ברוטו לחודש.
מוערך כיום ב־ 120 אלף ל״י.
מי שהיה הממונה על התקציבים במשרד
תמורת השימוש בווילה משלם הד״ר
האוצר ויועץ כלכלי מיוחד לשר־האוצר,
נאמן לבנק סכום סימלי של כמה עשרות
הגיע למעמדו החדש ביושר. ההטבות של״י.
אבל בהסכם שלו עם הבנק יש סעיף
קיבל והקפיצה הנחשונית ברמת־החיים שלו
מפורש שברגע שיפרוש מעבודתו בבנק
מרמת־חיים של פקיד ממשלתי בכיר, הם
תהיה הווילה שייכת לו.
המחיר ששולם לו עבור הסכמתו לקבל את
נוסף לזאת קיבל הד״ר נאמן מכונית
משרתו החדשה.
שברולט־אימפלה חדשה מהבנק, ומשכורת
משה זדנברג התמנה כסגן יושב־ראש ובסכום
של 3000ל״י ברוטו.
כממלא מקום יו״ר מועצת־המנהלים של
קבלת שני המנהלים עלתה לבנק לפיתוח
אחד המוסדות הכלכליים האדירים ביותר
התעשייה בסכום של כ־ 400 אלף ל״י.
במדינה אם לא האדיר שבהם: הבנק לפיתוח
החזקתם במשך שנה עולה למוסד — כהתעשייה.
ואם לא די בזאת ניתנה לי
סס! אלף ל״י. אלה הם סכומים שיכלו
גם משרה צדדית לא פחות חשובה: הוא
לשמש בהלוואות־פיתוח למיפעלי־תעשייה
התמנה גם לסגן יושב־ראש מועצת־המנה־בסדר
גודל נכבד למדי.
לים של החברה לישראל — חברת ההשק״

עות החדשה שהוקמה לאחרונה על-ידי
הפאודא? ספיר
ועידת המיליונרים היהודים בהון של מאה
מיליון דולאר.
ך* יפור עלייתם והצלחתם הכלכלית
של שני פקידי־האוצר, משה זנדברג וה־התואר
״סגן״ לא צריך להטעות1 ,־
ד״ר יהודה נאמן, אינו אלא דוגמה צנועה
מיקרים אלה. כי היו״ר עצמו בשני מוסדות
אל הוא ד״ר יצחק פרדר — דמות ייצולתופעה
שנעלמה עד כה מעיני הציבור,
גית בלבד. זנדברג הוא האיש שינהל,
תופעה המצביעה כיצד הצליח איש אחד

הדירה של חדבוג

חוש!

להשתלט בשקט, תוך זמן קצר, על כל
מקורות העוצמה הכלכלית של המדינה. שם
האיש: פינחס ספיר, מזכיר מפלגת העבודה.
כאשר
פרש ספיר ממשרד־האוצר, לתפקידו
החדש כמזכיר־מע״י, היו כאלה ש־פקחו
עיניים תמהות: כיצד נוטש ספיר
אחריו עמדת־כוח כזו? איך הוא מפקיר
את משרד־האוצר ואת שליטתו על חלוקת
ההטבות וההנאות במדינה?
אלה ששאלו שאלות כאלו היו אנשים
תמימים, שלא ידעו כי ספיר אינו זקוק
כבר לעמדתו במשרד־האוצר. הוא דאג
מראש להפקיד את אנשי־סודו־וחסדו בכל
עמדות־המפתח הכלכליות במדינה. הפיאודל
נטש אומנם את כיסאו — אך הוא לקח
עימו את כל אחוזתו ואוצרותיה.
כדי לגייס כיום, למשל, כספים לקרן
הבחירות של מע״י, אין ספיר נזקק עוד
למעמדו כשר־האוצר. אנשיו יושבים ליד
הברזים. שום בעל־הון, איל־תעשייה או
קבלן לא ירצה להסתכסך עם ספיר, בידעו
שאנשיו הם היכולים לקבוע את גורלו —

בקומה החמישית של הבית שברחוב מאפו . 11
הבנק לפיתוח התעשייה רכש את דירת־הפאר
עבור סגן־יושב־ראש מועצת המנהלים החדש. לזנדברג היתה דירה בירושלים, שאותה מכר.

ספיר״ נאשר התנטד ממשרד־האוצ ו :״מסכנים, מי ין ואג להסר אמר1
את הסידורים שהננו את בעירי 1ושרד־האוצר לעשירים מונלגיו[
לשבט * 1לחסד.
ספיר השכיל אומנם למנות את אנשי־אימונו
— כולם פקידים־לשעבר במשרד־האוצר
— כאחראים לבורות־השומן של
המדינה. אולם הוא ידע כי הוא לא יכול
לסמוך רק על הערצתם העיוורת לאישיותו,
והבורשט
או לחיבתם למנות הלביבות
שהוא מחלק בכפר־סבא. לכל אחד מהם
השתלם המינוי בו הפקיד אותו ספיר. איש
מהם לא ימרה את פיו של האדם שהפך
אותו, תוך זמן כה קצר, מפקיד ממשלתי
לאיש־עסקים מצליח ועשיר.
זנדברג ונאמן הם רק דוגמה אחת לשלל
נערי־ספיר שעלו לגדולה, כלכלנים מוכשרים
אומנם — אך שלא הוכיחו מעולם
את יכולתם בהנהלת מיפעלים פינאנסיים
פרטיים, ואשר בכל זאת הופקדו לשמור
על השמנת של משק־המדינה.

איר מכדיליים משכורת
מיקרים
ץ* די להמחיש שאין הם

^ יוצאי־דופן ושהמדובר הוא בשיטה
מחושבת ומתוכננת מראש, אפשר לעקוב
אחר התפתחותו המהירה של כלכלן צעיר
בשם דב בן־דרור, מי שהיה עד לפני זמן

שמחיר־הקמתו היה נמוך בהרבה ממחיר
הבנייה הרגיל.
אבל גם אז לא הספיקו המשכורות של
בן־דרור להחזקת מכוניתו, למשל. אבל ב־משרד־האוצר,
שם מוצאים פיתרונות לגביית
הצליחו למצוא גם
עוד ועוד מיסים,
פיתרון לבעייה סבוכה זו. בתפקידו הרשמי
נסע בן־דרור במכונית־שרד ממשלתית. נוסף
לכך שילם לו המשרד את הוצאות־ההחז־קה
של מכוניתו הפרטית.

חסכוך שכר -אצר אחריב
ץ* לההטבות הללו לא עזרו לשפר
^ בהרבה את מצבו הכלכלי של החשב
הכללי. עובדה: בפברואר 1967 ניתק מש־רד־הדואר
את הטלפון שבביתו, בגלל אי־תשלום
חשבון־הטלפון. היה זה לאחר ש־במשרד־האוצר
החליטו על קימוצים —
לאור המיתון — ופסקו לממן את חשבון
אחזקת־הטלפון של החשב הכללי.
לבן־דרור היה חשוב יותר להאכיל את ילדיו.
לכן לא שולם חשבון־הטלפון.
המצוקה הכלכלית הנוראה בה היה נתון
החשב הכללי הביאה אותו להטיף לחיסכון
כללי. בימים ההם, בתוקף תפקידו כמנהל

משה ונ ד ב רג
יועצו הכלכלי של ספיר לשעבר, החולש כיום
על מ!5ור־הכם פים הגדול ביותר במדינה מחוץ
לממשלה -״הבנק לפיתוח התעשייה״ ו״ה־חברה
לישראל״ ,שכמחזורם למעלה ממיליארד
ל״י. זנדברג, יליד הונגריה, לחם במלחמת*
העצמאות בקרב לטרון, נחשב שם להרוג. הוא
כתב ספרים על השואה, היה כין תלמידיו של
הפרופסור לכלכלה באוניברסיטה, דן פטנקין.

הודה נאמן
המנהל הכללי של ״הבנק לפיתוח התעשייה״.
יליד בודפסט, כן .61 בוגר כתי־ספר גבוהים
לכלכלה בווינה ובבולוניה באיטליה. היה חשב
ראשי כממשלת הונגריה, לפני שעלה לישראל,
כשנת .1939 מונה לפני שבע שנים לתפקידו
כמנהל ״הבנק לפיתוח התעשייה״ ,החולש על
כל הלוואות־הפיתוח הניתנות במדינת־ישיאל.

ד ב בן ־ ד דו ר
מי שהיה החשב הכללי ומנהל רשות־החברות
הממשלתית. כיום מנהל קו צינור־הנפט אי־לת-אשקלון.
יליד העיר מוסקבה, בן .40
בהיותו החשב הכללי, היתה אמו, איה כן*
דרור, שותפתם של שני אנשי־העסקים אפרים
אילין וטיבור רוזנכאום, שנזקקו לא פעם לעזרתו,
כתוקן* תפקידיו השונים במשרד־האוצר.

קצר החשב הכללי במשרד האוצר.
כאחד הכלכלנים המבריקים באוצר, היו
לבן־דרור — שהוא אב לארבעה ילדים —
בעיות עם משכורתו הממשלתית. הוא טען,
כי אינו יכול להסתדר עם שכר כזה. מכיוון
שכך, ומכיוון שספיר לא רצה לוזתר על
פיתרונות כדי
שירותו באוצר, נימצאו
להגדיל את משכורתו של הפקיד הממשלתי.
כך, למשל, היה בן־דרור אחד הפקידים
הממשלתיים הבודדים להם הותר לעבוד
עבודה נוספת, במשכורת מליאה. נוסף לתפקידו
כחשב הכללי שימש בן־דרור כיועץ
כלכלי למוזיאון ישראל בירושלים.
אבל גם המשכורת הנוספת הזאת לא
פתרה את בעיותיו. כי בן־דרור רצה להיטיב
את תנאי־מגוריו.
כאן נחלצה חברת סולל־בונה לעזרה.
היא הקימה עבור בן־דרור בית ברחוב
שמריהו לוין שבירושלים. במיקרה, בנתה
סולל־בונה בית דומה ליד הבית שניבנה
עבור בן־דרור. במיקרה, כך הסתבר אחר־כך,
הוסיפה סולל־בונה חלק ממחיר הבנייה
של ביתו של בן־דרור למחיר הבנייה של
הבית שהוקם לידו. וכך זכה בן־דרור לבית

רשות־החברות, דאג להגביל את כל החברות
הממשלתיות בכל הנוגע להסכמי־השכר
שלהן.
כמי שהיה גם ראש מינהל־הדלק ב-
משרד־האוצר, הירבה בן־דרור לצאת לחו״ל
במיסגרת תפקידו זה. כפי שציין בשעתו
הארץ :״הוא ממריא כל שני וחמישי לחי״ל,
על־מנת לנהל שיחות עם משקיעים בחו״ל
ועם ספקי־נפט.״
אבל בן־אדם לא יכול רק לעבוד. הוא
צריך גם לנוח. במרס 1967 יצא בן־דריר
בחברת אשתו, לחופשה שנתית. הוא בחר
לנוח דווקא ביפאן. נסיעת־החינם שלו ושל
אשתו, במטוס אל־על, עוררה אז שערורייה.
אלא שסערת־הרוחות נרגעה ימהר: הסתבר
כי בתוקף היותו חבר מועצת־המנהלים טל
אל־על זכאי בן־דרור — כמו כל חברי
מועצת־המנהלים — לטיסת־חינם עם בני־משפחתו
— פעם בשנה.
מעניין שסידור זה לא נעלם מעיניהם של
שאר נערי־ספיר. מעיניו של משה זנדברג,
למשל. למרות שפרש מתפקידו הממשלתי
ומחברותו במועצות־המנהלים של תריסר
חברות ממשלתיות, העדיף לא לפרוש מ־

מועצת־המנהלים של אל־על, דווקא.
כל ההטבות שהומצאו עבור דוב׳לה
בן־דרור — לא הועילו. כאשר פרש פינחס
ספיר ממשרד־האוצר, פרש בן־דרור
שבתוקף־תפקידו כראש
יחד עימו. הוא,
מינהל־הדלק ניהל משא־ומתן עם משקיעים
על הקמת צינור־הנפט אילת—אשדוד והצליח
דה־רוטשילד
לשכנע את הברון אדמונד
להקים את הצינור — מונה בהמלצת ספיר
למנהל חברת צינור־הנפט אילת—אשקלון.
כך הועמד בן־דרור בראש פרוייקט כלכלי
בסדר־גודל של מאות מיליוני ל״י —
אחת ההשקעות הגדולות של המדינה.
דובל׳ה ידע לדרוש את המחיר הראוי
עבור אחריות כזאת: הוא גם קיבל אותו.
משכורתו מסתכמת, בשלב זה, בסכום של
100 אלף ל״י בשנה — נוסף לשורה
שלימה של הטבות אשר, נוכח המשכורת
הצנועה, אין טעם לפרטן.

המינרש ש 7״טפחות״
*** ניים מנערי־ספיר לא הוצבו אופר
נם בראשן של אימפריות כלכליות,
אולם לא הפסידו דבר עקב היותם ביו
אנשי־חסותו. עוזי שטיינברג ,)44( ,מי שהיה
נציג מס־ההכנסה ומנהל רשות־ההשקעות,
פרש לפראקטיקה פרטית כרואה־חשבון, זכה
לקבל את ראיית־החשבונות של כמה מן החברות
הממשלתיות הגדולות — שרואי־חש־בון
ותיקים נאבקו עליהן לשווא.
שמחד, גפני, הממונה על הכנסות־המדי־נה,
פרש בגיל .61 זהו גיל שבו אדם זכאי
כבר לגימלאות — אך אינו צעיר די
הצורך כדי לקבל לידו ניהול קונצרן
כלכלי כלשהו.
למרות זאת, סודר עבורו ג׳וב מתאים,
במשרד מבקר־ההסתדרות. כיוון שההסתדרות
אינה נחשבת, לפי החוק, כ״קופה
ציבורית,״ יוכל גפני לחיות מעתה על
שתי משכורות: המשכורת שיקבל רהסתד־רות
וקיצבת גימלה מליאה המשולמת על־ידי
הממשלה.
יותר מאושרים היו שניים מנערי־ספיר
שהוצבו בנקודות־מפתח כלכליות עוד קודם
לפרישתו של פינחס ספיר ממשרד־האוצר.
האחד מהם הוא משה מן ,)42( ,מי שהיה
סגן־החשב־הכללי — עד שמונה, ב־,1963
כמנהל בנק טפחות, הבנק הממשלתי למשכנתאות.

שהתחיל את הקאריירה שלו בגיזב־רות
הסוכנות היהודית, הסתדר עם מינויו
כמנהל טפחות בווילה נאה שברמת־חן, שם
הוא מגדל את חמשת ילדיו. לאור ההחלטה
להעביר את הנהלת בנק טפחות לירושלים,
נאלץ מן לחפש מקום־מגורים מתאים למשפחתו,
בעיר הקודש.
הוא חיפש וחיפש — עד שלבסוף נחו
עיניו על מגרש ריק, ליד הווילה של המיליונר
מיילם שרובר, ליד גן־השושנים שבשכונת
טלביה הירושלמית. הווילה של
שרובד נחשבת כבית הפרטי היפה והמפואר
ביותר בעיר. מן הגיע למסקנה כי זהו
המקום היאה למגורים למנהל בנק משכנתאות
ממשלתי — בעזרתו מקימים את כל
השיכונים העממיים והמכוערים של ישראל.
הסתבר כי המיגרש בו חפץ מן שייך ל־מינהל
מקרקעי־ישראל. הוא פנה למינהל.
הסביר כי בגלל חמשת ילדיו אינו יכול
להסתדר בדירה רגילה.
בזכות זאת ביקש לקבל את המיגרש,
לבניית־ביתו. מינהל מקרקעי־ישראל העניק
למן את המיגרש ללא מיכרז, תמורת סכום
של 63.700ל״י. זהו סכום הנמוך ב־ס/״20
ממחירם של מיגרשים דומים בירושלים.
מינהל מקרקעי־ישראל רשאי למכור מיגר־שים
ללא מיכרז רק באישור של שר בממשלה.
כאשר נשאל דובר המינהל איזה
שר אישר למכור למן את המיגרש, ללא
מיכרז, השיב הדובר :״אף שר לא המליץ,
אבל משה מן יכול, אם יתבקש, להביא
המלצה של כל שר שיידרש!״

מגה? -ומופקד ע 7החברה
**4ם נוס!? בין שמותיהם של נערי^
ספיר, ניתן למצוא בראש חברת־ההשקעות
הגדולה כלל, המשותפת למשקיעים
מדרום־אמריקה ולממשלה.
המדובר באהרון דברת, שעשה קאריירה
מטאורית, תוך זמן קצר. בגיל 37 הוא

האבא הדואג ־5״ד;:,

מע״י. עם פרישתו ממשרד־האוצר לא שנח
את נעריו, יועציו ופקידיו ששרתוהו בנא-
מנות, דאג להסדיר את כולם בעמדותימפתח
בצירן. רבות שטובות־הנאה
כלכליות

שולט כיום על אחד הקונצרנים הגדולים.
דברת עלה לארץ מארגנטינה רק ב־
.1959 בגיל 30 כבר מצא את עצמו בתפקיד
מנהל חטיבת־התעשייה במשרד־ה־מיסחר־והתעשייה,
כסגן מנהל מרכז ההשקעות
ולאחר־מכן — כסגן היועץ הכלכלי
לשר־האוצר.
ב־ , 1964 כאשר נוסדה חברת כלל, מונה
דברת למנהלה. אותה שעה הוא כיהן עדיין
בתפקידו כמנהל חטיבת התעשייה. במשך
ארבעה ימים בשבוע ניהל דברת את כלל,
ויומיים בשבוע עבד כפקיד ממשלתי בכיר,
באותם העניינים בהם היתד, קשורה החברה
שהוא היה מנהלה. אומנם הממשלה שותפת
בכלל — אך זוהי חברה פרטית להשקעות,
שכספיה שייכים למשקיעים פרטיים.
איש לא ראה פסול בכך שפקיד ממשלתי
בכיר, המקבל עדיין את משכורתו
מהממשלה, ינהל חברה פרטית שהוא
עומד להפוך למנהלה הבלעדי.
כעבור שנה פרש דברת משירותי בממשלה
וחברת כלל התחילה לשלם את
משכורתו. אבל בסופו של דבר — מה יה
משנה מי משלם את המשכורת? גם בתפקידו
כמנהל כלל נשאר דברת איש
ספיר נאמן, נחלץ לעזרתו של שר־האוצר
כל אימת שספיר נתקל בבעיית קשה.
הנה למשל, עולה בדעתו של פינחס
ספיר לעזור לאיש כמו אפרים אילין
הנתון במצוקה. יש לו הרבה אפשרויות
לכך. הוא יכול לפנות לדברת — כמו
שבאמת עשה — וללחוץ שכלל תרכוש את
מיפעל־המכוניות הכושל של אפרים אילין.
הוא יכול לפנות לד״ר יהודה נאמן —
כמו שאומנם עשה בזמנו — ואז נותן הבנק
הלוואה של
לפיתוח התעשייה לאילין
מיליון ל״י, כדי לצאת מחובותיו.
אפילו דב בן־דרור יכול לעזור לאילין,
למרות שהוא עוסק בעניני־נפט: אמו של
דבל׳ה, איה בן־דרור, היא שותפה של
אילץ ושל טיבור רוזנבאום בגאלריה לאמנות
החדשה ביפו.
במשרד־האוצר עצמו נשאר כיום רק אחד
מאנשי פינחס ספיר. זהו מנהל־המשרד,
יעקב ארנון 55 הוא יצטרך להמשיך
להסתפק במשכורת של 1600ל״י לחודש.
אבל משרד־האוצר ישלם גם את הוצאות־ההחזקה
של מכוניתו הפרטית — ופעם בשנה
תעניק לו אל־על כרטים־טיסה לחו״ל.

אשה יפה ויקוה מתונקת ער נחות מינק

ך * דרךהעולה מעפולה לגבעת־המורה, בשיכון־עוי^
^ משקיף אל עבר עמק יזרעאל, רבה ההמולה. ילדיכן
מים, קטנים, כימעם עירומים משחקים במישחקים סואנז
שדות הקוצים. השמש הלוהטת קופחת על הראש. נשינ^
פות־זיעה גוררות פחי זבל, דוודים מלאי־מים,
--סלים כבדים מהשוק. נערות צעירות בשיער
שחור ולוהט מנקות את הבתים, מטאטאות,
מצחצחות. ובאיזו חצר נשמעות צעקות.
שתי שכנות רבות בקולי־קולות, והע׳ והח׳
הגרוניות מתגלגלות על־פני כל השיכון.
רק בבית אחד יושבות להן שתי נשים
בלונדיות, שרועות על כורסאות רכות וצופות
בטלוויזיה. אלו הן הגבירות קריסטל
פאריס וקארין מישל מונרו.
השתיים משוחחות ביניהן בגרמנית, וארבע
אחיותיה של קריסטל עומדות סביבה
בעיניים פעורות, ואינן מעיזות להתקרב
אליה, או אל המכשיר שהביאה במתנה להוריה.
שלוש אחיות אחרות, ועוד אח אחד,

אינם נמצאים במקום. האמא יושבת במיטבח,
שפופה מעל גיגית ענקית, ומכבסת .״זה
יום כביסה היום,׳׳ היא מתנצלת בפני האורחים,
ומנסה להצטמצם ולהיעלם מהעין.
היא מרגישה את עצמה זרה בתוך האור, 1 שהביאו הביתה שני הראשים הבלונדיים.

״ רק שלא תשמץ!״

11110

בבת תטי ברחובותיה של השכונה הקטנה, השוכנת ליד בירת עמק־

יזרעאל עפולה, למרגלות גבעת־המורה. משפחתה של תמי גרה עד
היוס בשכונה זו, בדירה קטנה וצנועה. תמי טוענת ני גופה היפה
והחטוב אינו הגורס הראשון במעלה להצלחתה, אלא הכישרון שלה.

ף* שתמי אלקיים היתד, בת 16 גילה
*4אותה רקדן תל־אביבי ידוע. הוא עשה
ממנה חשפנית ולקח אותה להכיר את העולם.
היא
היתה אז סוערת, יפה וחטובה, ולאחר
שעברה כמה מכשולים קטנים כמו
שינוי השם תמי אלקיים לשם בינלאומי יותר,
וצביעת השיער השחור הארוך לשיער פלטינה
זוהר, היא הפכה חשפנית פאריסאית לכל
דבר. עכשיו, אחרי ההצלחה הבינלאומית
הגדולה של שש השנים האחרונות, באה
לביקור אצל הוריה בעפולה.
היא מתרווחת בכורסה שלה, מבקשת
מבת־לח־ייתה קארין לכבות את מקלט הט־לודיזיה,
ומתחילה להתעסק בציפורניה הארוכות.
האמא מציצה מהמיטבח בדאגה,
ונעלמת מייד אי־שם בתוך הגיגיות המלאות.
״שלוש שנים אנחנו כבר יחד,״ מספרת

קארין בחצי־אנגלית וחצי־גרמנית ,״אני מט־פלת
בה. אני למשל צובעת לה כל שבוע
את השיער. כי היה לה שיער בלונדי ארוך,
נהדר. איזה שיער נהדר היה לה, נכון קריסטל?
כאב הלב, אז צבעו לה אותו במספרה
יותר מדי חזק, ושרפו לה את הכל, והיה
צריך לגזוז אותו. כל־כן־ חבל. לכן מאז
אני צובעת לה את השיער.״
היא שופכת על ידידתה מבט מלא־געגו־עים
ונאנחת,, :אנחנו שוחות פעמיים ביום.
אני דואגת שכל יום היא תתעמל, ולמדתי
במיוחד בשבילה לעשות מסז׳ים, ופעמיים
בשבוע אני דואגת למסז׳ים שלה. היא מוב
רחה לשמור על עצמה. יש לה גוף כל־כך
יפה, אני מוכרחה לטפל בו. אסור שהיא
תשמין פיתאום. ראית איזה שרירים קשים
יש לה? אם אני לא אדאג לה היא יכולה
להשמין יום אחד. אסור לה.״
תמי אינה מגיבה. היא שקועה בעשיית
ציפורניה. במיטבח שומעים רעש של גרירת
רגליים. האם הולכת לתלות את הכביסה.

״חושבים שסטריפטיזאית זה סתם אחת ש־ש
לה גוף,״ מתעוררת פיתאום תמי .״לא ־שוב
איזה. והיא עולה על הבמה ומראה. ות .
הורסים את המיקצוע. עוד מ;ט ב־ירה
שהיא סטריפטיזאית תצטרך להר יש במיק־צוע
שלה.״
היא שוקעת שוב לתוך ציפורניה, אבל
הרוגז שלא שכך מתעורר שוב :״מופיעות
על הבמה נשים שאני אפילו לא יבולה לתאר
איך שהן נראות. נשים שילדו כבר ילדים.
זה ממש ביזיון למיקצוע, נשים עם
חזה נפול או בכלל בלי. זה זודעה. הן רובן
נשואות, וכשהבעל צריך כסף הוא שולח
את אשתו להתפשט. רק מעטות באמת מתייחסות
אל זה כאל אמנות. בכל העולם
אין יותר משלוש־ארבע סטריפטיזאיות אמיתיות,
ששיזת משהו.״
״סטריפטיזאית צריכה להקדיש את גופה
למיקצוע,״ נכנסת לתוך דבריה חברתה,
״היא צריכה לרקוד הרבה, לטפח את הגוף
שלה. היא מוצאת גבר, ולגברים הרי לא

1ה־שחוצביו

ויסקי

בחצר

תמי אלקיים, או בשמה הבימתי, קריסטאל פאריס (משמאל),
עם ידידתה הצמודה, מזה שלוש שנים, קארי! מישל מונרו.
״אנו תמיד נמצאות ביחד, עם הכלב שלנו, שקוראים לו ויסקי,״ אומרות שתי החברות.

תמו עד הגג

תמי עשתה דרך ארובה מאוד מאז היותה עולה חדשה, הגרה
בשכונה קטנה. היא הפכה לסטריפמיזאית במועדוני-
לילה, והגיעה לשיא בהופעותיה בבירות אירופה השונות. עתה נמצאת תמי בחופשת־מולדת.
איכפת מהאשה, והיא יולדת לו ילדים והכל
נהרס. סטריפסיזאית גם צריכה כישרון. הנה
קריסטל הורגת את עצמה בגלל שאין לה
זמן ללמוד תיאטרון. אילו היא היתר, יודעת
משחק זה היה עוזר לה בעבודה. היא יכולה
גם להיות שחקנית, היא מוכשרת כאוד.
אפילו דוגמנית היתר, יכולה להיות.״

״ היא

ד ה | 1 11 בהיותה בת 6י׳ נוז1ילוזה תמ׳ עליד׳ י קזו
תל־אביבי. הוא הכניס אותה לסודות חיק־זפנות
— ואז לקח אותה להכיר את העולם הגדול והרחב.

בלונדית חושנית (ראה תמונה מינוין) ,לפי הדרישות והמסורת בבירות אירופה.

1 111 811

משך שש השנים, בהן שהתה
משחרחורת תמילוהסתבחוצל־לארץ,
היא הפנה

גל־כך

יפה!״

ך* מי עצמה אוהבת את המיקצוע .״לכל
1 1קהל יש אופי אחר, כל בן־אדם מתלהב
ממני בצורה אחרת.״ האיטלקים הנלהבים
ביותר ! הם מציפים אותה בפרחים
ומוחאים לה כפיים במשך שעות. רוב הקהל
שלה מורכב מצעירים, ולכן אין לה גם מחזרים
זקנים, שמציעים לה הצעות־נשואין.
מה בקשר לסיפור, כאילו יש לה רומן
עם לורד סקוטי? ״זה לא נכון,״ מתלהטת
החברה שלה ,״אין לה שום לורד. אין לה
בכלל גברים, ולא צריך לשאול אותה שאלות
כאלה!״
כשהשתיים יוצאות מן הבית מתאספים
סביבן כל ילדי השיכון, וגם המבוגרים מציצים
בהסתר מפיתחי הבתים .״היא כל־כך
יפה. כמו מלאך,״ לוחשת ילדה אחת ,״היא
שחקנית גדולה בעולם,״ מסבירה לה ילדה
אחרת .״כשאני אהיה גדולה,״ מתלהבת שלישית
,״אצבע גם את שערותי ואסע רחוק.״
האח של תמי, היחידי מהמשפחה שביקר
אותה בגרמניה, נוצץ מאושר כל פעם ששם
אחותו יוצא מפיו :״היא אשד, מפורסמת,״
הסביר ,״היא גדולה. כל העולם מכיר אותה.״
ומה אומרת האמא, שעדיין עסוקה בתוך
הכביסה שלה, ואינה מתערבת בכל ההמולה
סביב בתה? האמא נאנחת ואינה אומרת
דבר. היא לא מבינה בדיוק מה קורה לבת
שלה, אבל אם זה טוב לבת זה טוב גם
לה .״שיהיה לה במזל טוב,״ היא אומרת,
״ושתהיה בריאה.״

במדינה
עת1נ 1ח
ללא פגם
ניסים ברוך, לשעבר מכלכלני משרד־ד,אוצר
וכיום בעל חברה לייעוץ כלכלי בירושלים,
היה נסער ונרגש. נודע לו כי מישהו
מנסה להתחרות בו בעסקים.
מה שהרגיע אותו במיוחד היתה העובדה
ששני מתחריו הם עיתונאים — שניהם כתבים
כלכליים של סעריב, יובל אליצור
ורפאל אלדור. הם התחרו בו על ,,פצת
כרטיסי בורסה — דו״ח יומיומי לבעלי מניות
על מצבן של ניירות המעניינים אותם.
לדעת ברוך היתד, זו תחרות בלתי־הוגנת.
תפקידם של עיתונאים, סבר, לעסוק בעיתונות
— לא בעסקים כלכליים. אם הם
רוצים לעשות עסקים, אמר, שיעזבו את
העיתונות; אבל שלא ייהנו משני העולמות.
ברוך לא הסתפק ברוגז סתם. הוא הגיש
תלונה לוועות־ד,אתיקה של מועצת־העיתו•
נות נגד שני כתבי מטריב.
״רצינו בשילוב:״ בבירור שנערך
במועצת־העיתונות, נחשף חלק מעסקיהם של
כתבי־מעריב. הסתבר, כי בזמנו הקימו
השניים, בשותפות עם מזכיר מערכת הארץ,
אליהו סלפטר, חברה לפירסומים כלכליים
שנשאה את השם נעת. פירסומיה של הר,חברה
נועדו למשקיעים בישראל.
טען אליצור :״זאת לא היתד, חברה מיס־חרית
רגילה. רצינו שעיתונאים כלכליים
ישתלבו בנושא של הסברה כלכלית בהי״ל.
ניצלנו את ד,יידע שלנו כדי להוציא מיספר
עיתונים שנועדו לעניין משקיעים בפרוייקטים
ישראליים בארץ.י
לאחרונה הצליחו אליצור ואלדור לעניין
משקיעים אמריקאיים בפרוייקט ששמו נעת,
השייך להם. החברה נמכרה לחברת משקיעים
שנשאה את השם י שראל קו מוני קיי ־
שון •.סלפטר יצא מהחברה ואילו אליצור
ואלדור המשיכו להחזיק חלק ממניות החברה
החדשה.
ייתכן שיועצים כלכליים, מסוגו של ברוך,

ו־ בו עו

רי בי ת ך

יייז ל ט

ט ריווזרז

ס 18£1^ 1׳ * 5 810׳ 158/\£1׳ סא*101ל £1׳ . 5.£ע081£5 :ז^<:ז

שני ת ס *• 04/

שנ ה בי שראל

עצורים מלמד, חמדי, מזרחי
ישר מהשטחים
רואים פגם בכר שעיתונאים הכותבים במדור
הכלכלי של מעריב עושים עסקים פרטיים
עם חברות שאולי יצטרכו לכתוב
עליהם בעיתונם. מועצת־העיתונות לא ראתה
בכך פגם. היא דחתה את התלונה, זיכתה
את שני כתבי־הכלכלה של מעריב.

י מו סי ה רי א לי ת
הרטמה לטגת הלימודים תטב״ט לכתות בוקר ט /י /י״א, י״ב
תיכון עיוני במגמות

הו מני ס טי ת

ריאלית

תיכון מ ק צו עי ב מג מו ת
רדיראלקטרוניקה טלויזיה ־ תעופה

לבורנטים כימיים
גרפיקה -שרטוט
ציור אופנה
פקידות

כולל הבנה לבחינות הבגרות הנערכות על־ידי משרד חחיגון
הוראה על-ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפגדיות

פרטים והרשמה

תל־אכיב

ח ים ח

רמת־גן

חולון

פתח־וזין וח

9—1 ,5—1

ב רנ ר ד1
מפנ ת אלנבי 5 5

שמריהו לוין 30

גיאליק 42

סוקולוב א

בר־כונבא 1

ישראלים בחרל
שלושה

נגד המא פי ה

הישראלים היו, אומנם, עבריינים קשוחים
ומוכרים לבולשת הישראלית — אך בעיני
הלווייתנים של עולם־הפשע האמריקאי נראו
כדגי־רקק.
לכן גם לא התרגש הסוחר הסיני נמוך־
הקומה מהוליבוד, ארצות־הברית, שקיבל
ממשה (״חוש״) מזרחי 33 שמואל (״מא־נולו*)
המרי ( )32 ודויד מלמד ( )31 הצעה
לקנות אופיום בשוזי 24 אלף דולאר.
הוא אף לא גילה התעניינות למקור-
האופיום — שיטחי־הכיבוש המוחזקים על־ידי
ישראל. תחת זאת, התקשר עם הבום
שלו — אחד ממנהיגי־ד,מאפיה בניו־יורק,
שאל אותו מה לעשות בשלושת המתחרים
הזרים, שהביאו סחורה ״שחורה״ לאיזור.
התשובה היתד, ברורה. הסיני פעל. כעבור
יום עצרו סוכני האף.בי.איי. את מלמה
תיקשורות־ישראל.
(המשך בעמוד )22

העולם הזח 1623

ה ב חו ר ה

רצח ב עי!
זה היה קרב נורא. נעמי אדווה התנפלה
על הבחורה המסכנה שישבה
בשקט ליד השולחן, תפסה את צווארה בשתי
ידיה האמיצות — ומשכה. לא עבר
רגע, ולתדהמתו העצומה של הקהל נפל
גופה של הנערה על הריצפה. ראשה —
ראש ערמוני, עם שיער חלק, שגלש רכות
על מה שהיה פעם צוואר — הראש של
הבחורה נשאר בידיה הרצחניות של נעמי.
״מה עשיתי?״ התפלצה נעמי ,״הרגתי
אותה. הרגתי אותה. מה עשיתי, אלוהים,
מה עשיתי.״
איש לא ניגש לנחם אותה. האנשים עמדו
סביבה, במעגל מאיים, ודאגו שלא תצא
מהמקום, עם הראש בידיה.
מישהו בעל עשתונות חזקים הציע להגיש
עזרה לגוף ששכב על הריצפה. הנאספים
נזכרו בו באמת, התכופפו אליו, ואז
קרה דבר נורא. הגוף, מעצמו, בלי כל עזרה,
התרומם מהריצפה, והאנשים, לתדהמתם
הרבה, נוכחו שלגוף הזה, מלבד הראש שנמצא
ברגע זה בידיה של נעמי אדווה, יש
עוד ראש .״יש לה שני ראשים. תיזהרו,
שני ראשים,״ צעק מישהו.
הבחורה התרוממה מד,ריצפה, ניערה את
בגדיה, ואז אפשר היה להבחין שם בעוד
דבר נוסף: שעל הראש שנמצא באותו רגע
על צוואר הבחורה אין שיער, ואילו הראש
שנמצא באותו רגע בידי נעמי אדווה יש
בו המון שיער, ולעומת זה אין בו ראש.
נעמי תפסה ראשונה את הנעשה .״זאת
פיאה,״ היא פרצה בצחוק ורצה איתה ל־בית־השימוש.

הערב הנורא הזה התחיל ימים מיס־פר
לפני כן, כשבוסי בוסתנאי, גרושה
של נעמי אדווה, הלך לדיסקוטק של ינוקא
ופגש שם בנערה נחמדה, עם שיער ערמוני,
גולש בר 1ך על הכתפיים.
הבחורה מצאה חן בעיניו. הוא הזמין
אותה לכוסית, והזמין אותה לשיחה, ואחר־כך
הזמין אותה לשמוע תקליטים אצלו,
ואחר־כך ובו׳ ובו׳.
כעבור שלושה ימים הוא כבר היה אצל
הרופא למחלות מין.
יש אנשים שמתאבדים בגלל דברים כאלה,
יש אנשים שמתגרשים בגלל זה. אצל

ץ וחות לנו קטנר,
״הייתי רוצה מאוד שתכירי את אחותי,״
אומר בועזמזור לכל ידידותיו, וגם לידידיו,
בניו־יורק .״יש לה רהיטים בסיגנון
רוקוקו בבית. הייתי רוצה שתראי אותה.
היא יפה נורא. יש לה עגילים ותכשיטים
מיהלומים אמיתיים. באמת, כדאי לך להכיר
אותה.״
כשהוא היה בצרפת הוא פגש את ג׳וס
לין ג׳וסייה, הם יצאו ערב אחד לבלות
והשיחה הקולחת שלהם התנהלה כרגיל
על הנושא: אחותו של בועז מזור.
״היא מצליחה מאוד בניו־יורק,״ סיפר
בועז לג׳וסלין ,״כי היא בחורה אינטליגנטית.
יש לה מטפלת מיוחדת לילדה. תבואי
פעם לניו־יורק אז אני אקח אותך אליה.
תכירי את הטבחית שלה, יש לה טבחית
יוצאת מן הכלל.״
הערב נגמר. בועז חזר לניו־יורק. הוא לא
זוכה שם להצלחה מסחררת. יותר משהוא
חי על פרנסתו הוא חי על־חשבון ידידיו,
גברים, שתומכים בו בכספם ובחברתם. אבל

משפחת בוסתנאי מופיע במיקרים כאלה
רצח בעיניים, והם הולכים להרביץ מכות.
לכן, כששמעה נעמי אדווה ביום דשני
בבוקר, מה שאמר הרופא לבעלה־לשעבר,
היא הלכה לבקש נקמה.
״הרופא אמר,״ היא הסבירה לכל מי שעמד
בדרכה ,״יש לי פיתקה מהרופא,״
והאנשים הבינו שהרופא רשם לה ברצפט
להרביץ לבחורה.
היא עברה קודם כל בקליפורניה ולא
מצאה שם מה שחיפשה. היא הלכה לפרד-
ריקה והמקום היה ריק, ואז היא הגיעה
לדיסקוטק של ינוקא, העיפה מבט על המקום
וראתה שלושה אנשים יושבים באחד
השולחנות: יוסי בנאי, אילי נורדיצ
קי וזאת ששערה הערמוני הגולש הביא

התחילה לצעוק, ונעמי עם הפיאה בידה רצו
לבית־השימוש, זרקה את הפיאה ופתחה או
המים. הפיאה לא טבעה שם. כי בית־השי
מוש היה סתום. לעומת זאת הדיסקוטי
הוצף כולו, ינוקא כעם, האורחים בוסס
והרטיבו את נעליהם. ורק נעמ בבוץ שחתה בתוך המהומה הזאת כמו דג במים
״יש לכם מזל שזה אני. אילו בוסי היו
בא, זה היה הרבה יותר נורא.״

את בוסי אל הרופא.
נעמי לא ניגשה ישר לבחורה. קודם היא
ניגשה לינוקא. ושאלה אותו אם יש לו
שומרי־ראש .״אתה מבין,״ היא הסבירה
לו ,״במיקרה שמישהו מרביץ מכות או
משהו כזה, אני רוצה לדעת אם יש מי
שיגן עליו.״ ינוקא הרגיע אותה וביקש
ממנה לא לדאוג, כי אם מישהו ירביץ לה
הוא בכבודו ובעצמו ייצא להגן עליה.
נעמי הבינה שאין לה מה לדאוג, ובלי
שום אזהרה מוקדמת ניגשה לשולחן של
אילי ויוסי ופנתה לבחורה ואמרה לה :״אם
את לא תלכי לרופא אני תיכף אשלח אותך
אליו.״ ואז היא הכניסה לבחורה אגרוף
לפרצוף ושברה על ראשה בקבוק סודה
ריק. אלא שמאוחר יותר, כאמור, התברר

המנהל והמורה
השבוע עזב בנימין גיבלי, שהוא אשתו, ועבר לגור בדירת חיפאית שכו-
היום מנהל חברת ״שמן״ ,את ביתו ואת

רה, עם ידידתו הגרושה אלישבע
אחיטוב.

גיבלי הכיר נשים רבות בימי חייו,
אבל מאז נשואיו לא עזב את הבית.
אלישבע אחיטוב, לעומת זאת, ניהלה
כבר מזמן חיים לא-סדירים עם
בעלה. בשנות נשואיה הראשונות היא
היתה מאושרת ושבעת־רצון. היא היתה
מורה בחיפה, הפכה במשך הזמן סגנית
מנהל בבית״הספר, דאגה לבעלה ולביתה,
ולתלמידותיה, והיתה מרוצה מחייה
השקטים.
אבל יום אחד הגיעו חיים טופול
ואשתו לחיפה, כדי לשחק ב״תיאטרון
החיפאי״ .הם הכירו את אלישבע, קירבו
אותה אליהם, ואלישבע שהחלה להכיר
אמנים, אנשי־צמרת, סופרים —
עיניה נפקחו. פיתאום היא הבחינה בכך
שבעלה החשמלאי אינו כל-כך מבריק
כמו משה שמיר, הוא אומנם יפה
ובנות חיפה מביטות בה בקינאה, אבל
מה זה לעומת מבטי הקינאה שבהם
מסתכלים על גליה טופולי
היחסים בבית התחדדו, בני־הזוג עברו
לגור בדירות נפרדות, ולאחר שאלישבע
הכירה את גיבלי היא קיבלה גם
גט. השבוע עברו בני הזוג לגור בדירה
אחת, וחגגו את המאורע בבכורה של
״אנריקו״ ב״תיאטרון הקאמרי״״
גיכלי הוא מאושר, כי יש לו בניו־יורק אחות.
״כנראה שבקרוב אקבל עבודה,״ הוא
יושב ומשוחח עם ידיד חדש שגילה לא־מכבר
,״הבטיחו לי שברגע שמתפנה שם
המקום אני הראשון שמקבל. הנה למשל
אחותי, אתה יודע יש אצלה בבית ריהוט
בסיגנון רוקוקו, הכל אמיתי, מה אתה לא
מכיר את אחותי? באמת? יש לה גנן. כן׳.
גנן פרטי, ומטפלת מיוחדת לילדה, אתה לא
מכיר אותה? אז אחותי רק עושה ככה עם
היד, יש לה על היד טבעת יהלומים ישוזי
של אלפיים דולאר לפחות. אז היא רק עושה
ככה עם היד וישר נותנים לה כל עבודה
שהיא רוצה.״
ובעיקר הוא שמח כשבאים לבקר אותו
שם, בניו־יורק, מכרים מישראל. הוא לובש
אז את מיטב בגדי הדוגמן שלו, לוקח אותם
לאיזה מקום שיק, מיוחד, בעל אופי אמריקאי
טיפוסי, ומספר להם על ניו־יורק.
והנה יום אחד הגיעה לניו־יורק ג׳וסלין
ג׳וסייה, והזכירה לידידה בועז מזור את
הבטחתו לארח אותה בבית אחותו ולהכיר
לה את האחות ואת הטבחית שלה .״נו,
בועז,״ היא אמרה לו ,״הבטחת להזמין אותי
לארוחת־ערב אצל אחותך. אז מה עם
ההזמנה הזאת?״
המועד נקבע. בועז בא לקחת את ג׳וסלין
מביתה ושניהם נסעו לבית אחותו.
העוזרת פתחה להם את הדלת. בועז
החל להציג את הדירה .״את רואה, זאת
העוזרת. משלמים לה לפחות שבע מאות
דולאר לחודש. הנה הרוקוקו. את רואה,

יייייי

שהת רו ממה

קא מעג-ר

מו,א 1י

אמרתי לך. בכמה את מעריכה את זה? עשרים
אלף דולאר לפחות, לא?״
וכשהתברר שהאחות עצמה הסתלקה מהבית
לכבוד ארוחת־הערב החגיגית ולקחה
איתר, את בעלה והשאירה לאחיה פתק:
״בועז, אני נורא מצטערת, היינו מוכרחים
הצדיקה מירושלים
בערב יום־הכיפורים נוהגים יהודים אדו
קים לחלוץ נעליים, להתפלל יחפים, כדי לב
פר על עוונות עם־ישראל.
אבל יש יהודים — ויהודיות — שהחט
אים שלהם נמחלים להם ממילא. אלה צדי
קים גדולים וצדיקות מופלגות, בעלי ייחה
וקשר ישיר לשמיים. הם לא הולכים יחפים
הס אפילו לא הולכים ברגל.

אחת מאת היא הרבנית הראשיוו
ויקטוריה ניסים.
בעוד שמשטרת־ירושלים אסרח את הב
ניסח לרחבת הכותל המערבי במכונית, מפ
את קדושת־המקום ונוחיות־המבקרים, יש
כמובן, בין השווים אנשים ששווים יותר!
כן שלא התפלא איש כאשר לפני שבוע
ערב יום־הכיפורים, חדרה מכונית הינושאו
את הלוחית 125 לרחבת־הכותל. סמנה ירדו
הרבנית ניטים, הנמצאת עתה בשנות־החמי
שים של חייה. היא ניגשה בצעדים מאו
ששים לעזרת־הנשים והתייחדה והתפללו

ללכת, האוכל על השולחן,״ בועז כימעט
שלא הצטער על זה. והוא המשיך לעקוב
בחרדת קודש על הרושם שהמקום הזה עושה
על ידידתו מצרפת.

בועז

שני תפוחים
שמוליקקראום ניסה לעשות לעצמו
קאריירה וכסף בתור בעל של נשים עשירות.
הוא לא הצליח בזח, וניסה את מזלו
בתור זמר ובתור שחקן, והצליח. אחיו
צדוקקראום הולך בדרכיו. ולעת־עתה
הוא נמצא בשלב
הראשון, ולמרות כל
כשרונותיו המגוונים
מנבאים לו שהוא
יימצא בשלב זה עוד
זמן רב.
אומנם הוא נשוי
לאמריקאית והרבה
אושר ואהבה הוא
לא רואה בחייו,
אבל מסתבר שגס
במיקצוע הזה יש נן
עוד הנאות קטנות.
צדוק

הנאות
קטנות, אמנם, אך בכל־זאת הנאות
בזמן האחרון הוא מסתובב בניו־יורק ב
פולקסוזאגן .69 הוא נוסע הלוך ושוב ב
שדרה החמישית, ומנסה לנקר את העינייו
לכל אלה שהשאירו את הרולס״רויס שלהם
עם הנהג, בבית.
כשיושבים איתו במקום פרטי, הרחק מה
פולקסוואגן, הוא מחייך חיוך גאה של בע
סכננית, מניח את מפתחותיו על השולח
ומפליט :״אני מפחד שהחניתי לא טוב או
המכונית שלי. אולי ניגש להזיז אות
קצת.״
אחרי כמה הערות כאלה אין ברירה אל:
לשאול אותו :״מה, יש לך מכונית?״ וע
זה הוא עונה :״כן.״ וכדי לא להסתג
שמא בזה תיפסק השיחה המעניינת הו
מוסיף מייד :״קיבלתי אותה מהשילומינ
הה הה הה. מבתו של גנראל נאצי. ה
נתנה לי אותה בתור שילומים.״

ראיון ע ד״ר סנר.ן
(המשך מטמוד ) 13
— כל עוד הנאציונאליזם הפאן־ערבי
מסרב להכיר בעצם קיומה ובזכות קיומה
הננו עומדים יחד עם העם כולו בחזית ההגנה
על קיומנו, עצמאותנו, ריבונותנו ו־בטחוננו.
ואשר לפיתרון הסיכסוך, הרי
חותרים אנו להכרה הדדית בזכויות הלאומיות
החוקיות של שני העמים, לסילוק כל
הבעיות השנויות במחלוקת אך־ורק באמצעי
שלום, בדרך משא־ומתן, בדרך הסכם
הדדי, ובמטרה להשיג שלום יציב וצודק.
אנו ניצבנו עם העם המאוחד למלחמת
ששת הימים, וביום סיום הקרבות הכרזנו:
צמאי שלום אנו ולא תאבי כיבושים אנו
נגד נסיגה ללא שלום וביטחון, אבל אנו
דורשים נכונות מוצהרת — כאשר ייפתח
פתח לשלום — לפינוי כוחותינו משטחים
מוחזקים אל גבולות־קבע שיוסכם עליהם.
כנגד סיסמת הסיפוחים מעמידים אנו כל
הזמן את הסיסמה :״השלום עיקר — ולא
השטח״ ,רודפי שלום הננו ולא רודפי רווחים
טריטוריאליים. אין אנו גורסים כי קווים
צבאיים שנקבעו בחרב בשדה־הקטל, כגון
קווי שביתת־הנשק משנת 1949 או קווי
הפסקת־האש משנת , 1967 הם כשרים כגבולות
בינינו לבין שכנינו. אלא אנו גורסים
את המרחב בקוזים של גבולות־שלום, שייקבעו
בעיפרון ליד שולחן המשא־ומתן,
בהסכם בין העמים הנוגעים בדבר. באחת:
הסכם הדדי כנגד סיפוח שרירותי.

ועד שיגוא ההם 3ם?
— איננו מסכימים להמשכת היחסים בין
כובש לניכבשים. אנו דורשים, מאז יוני
1967 ועד היום הזה, זכות הגדרה עצמית
לעם הערבי הפלשתינאי בשטחים המוחזקים.
פירוש הדבר, למעשה: לאפשר למיליון
הערבים בשטחים הקמת נציגות לאומית
שוחרת־שלום ודמוקראטית, אשר עימה תיכנס
ממשלת־ישראל למשא־ומתן חופשי על
כל הבעיות שניתנות לפיתרון (גבולות,
יישוב פליטים, פיתוח מקורות המים, יחסי
כלכלה, ענייני הגנה וכו׳).

זד! דומה מאוד לתוגגית ה5ד־ראציה

הג לי ל ה קן רן ״י ר בוינן
(איפור־פנים

חדי ש

טבעיות־קורנת, קלילות־נזצודדת
הם ס מ מני האופנה החדישה בלבו ש ובאיפור.

— בבוא השלום עם המדינות השכנות,
תחליט היחידה הפלשתינאית הזאת באורח
חופשי, מה יהא גורלה הסופי — פדראציה
עם ישראל או הצטרפות לעבר־הירדן. ולבסוף,
אנו נאבקים נגד כל פיצוץ של בית,
נגד כל עוול לאוכלוסיה הערבית בשטחים
המוחזקים, וכמובן, בעד שיוויון גמור למיעוט
הערבי בישראל.
יש להיאבק, לדעתי, בתוך הציבור היש־ראלי
נגד שתי נטיות שוליות קיצוניות —
נגד נטיית הסיפוחים והכפירה בסיכויי ה־שלום,
נגד ההתנשאות הלאומנית כלפי הוז^ז״
ערבים,
נגד שגיון האונות, מזה
נטיית הנסיגה ללא תנאי, נגד ההתבטלות
הניהיליסטית מפני הסביבה הערבית, נגד
עבדות מתוך חרות -מזה. פאטריוטיזם
ואינטרנאציונאליזם הם שני צדדים של מט
בע אחת, והם מחייבים: זכות הגדרה עצי
מית לכל עם — ודו־קיום בשלום בין כל
העמים•

ומהפכני)
ושקיפות־מרנינה

םהג לי ל ־ ה קו רן? 306 01630161:של • רבלוךמא צי ללפנים
חיות, רעננות וזוהר. יש בו מזיגהשל לח ות, סומק
ו ק רינ ה -היפיםלבל סו ג עו רומחמיאיםלכל גווז־עור .
? 306 016311161:נמ שח בקלילות
למלוא־הפנים אםב סו מ ק מעל לאיפור
ואם נאיפור־קל כ שלעצמו -ללא
ק £11א . 64 4הוא אינו שמנוני והוא
מתמזגהיטבעם העור אז
עם ש כבת־הא יפור שמעליו.
םהתכשיר נת וןבמיכל ־ פלסטי
אלגנטי, נוח ל שמו ש וקל לנ שיאה
בארנק.
ם הגליל־הקורן
ולכל הזדמנות.

לכל

לפי כל הסימגים, יוחלט !]ל
אחודססימה גבוה. מה תעשה

אשה

7 1 1011ז 116ז 0 1 6 3

מיו ״י?

שפס מ-ל עור־פני ם לבן כ ח רס
- 81115(1לעור־פנים בגוון קר ם
£401 יו -לע ור חייור ־ צהבהב
לעור שחים

החודש ינתן יעוץ קוסמטי אישי חינם ע״י יועצות היופי של ״רבלוך בפרפונוריות:
10—13.10״בלנית״ ,גבעתיים, רחוב וייצמן 13
״אודי״ ,בת־ים, רחוב ירושלים 11
10.10
13 15.10״מילה״ ,רמת־גן, רחוב ביאליק 66

15.10
15.10
15.10

״מרקוביץ״ ,אשקלון, רחוב הרצל 78
״סמדר״ ,הרצליה, רחוב עבודה 9
״רייס״ ,חיפה, רח׳ חורב ( 18 אחוזה)

ובכל יום א׳ ,ג׳ ,ה׳ ב״המשביר לצרכן״ ,חיפה, רחוב הנביאים.
עוץ אישי חיגם ניתן ביבית רבלוך, רדו חובבי ציון ,65 תל־אביב, טל 247555 .בימים ב-ד בין השעות 18:30* 16:00
פרסום אדסון בעינז

— אומר תחילה מה מק״י עושה, ולא
מה תעשה. היא עושה למניעת ההעלאה של
אחוז־החסימה. העלאה זו תזיק לא רק ״ל־מק״י
ולעוד כמה סיעות קטנות מבחינה
מיספרית, אלא היא תזיק לדמוקראטיה ה־פרלמנטארית
הישראלית בכללה. מלבד זאת,
היא למעשה עלולה להשיג את ההיפוך מכוונת
התחבולה כולה. אנו רואים לכן גם
צורך וגם סיכוי קודם־כל לסכל את התחבולה.
עדיין
בשום מוסד של מק״י, אף לא במצומצם
ביותר, לא התקיים שום דיון בדבר
צורת הליכתנו לבחירות הבאות. סבורני
שלא נדון בכך לפני ועידתנו, אלא לאחריה,
כלומר, לא לפני נובמבר. כאשר יהיו לפנינו
הנתונים המוחשיים, כגון ההכרעה בין מפ״ם
לבין ״העבודה״ ,ההכרעה על אחודהחסימה,
נשקול ונחלים. לניחושים של יושבי־קרנות
אין שום יסוד, וגם הצהרות מצידנו בטרם
עת לא תהיינה אחראיות. מכל־מקום, שיקו־לינו
וסיכומינו יודרכו על־ידי מגמותינו העקרוניות
והפרוגרמתיות, ולא על־ידי חישו בים
ייצוגיים גרידא.
העולס הזח 1623

האכיל לכמה עיתונאים. אבל משום־מה
התבשיל לא היה מבושל מספיק ואיש לא
התייחס לזה ברצינות.
אז באו ההשמצות על זה שאני נימפומא־נית.
אני, שבעלי הראשון טען שאני אנטי־סכס!
בחיי
היו לי רק שני גברים: ניסים ו ארים.

הסיטו
הסנסציוני
ביותו שר הבוהימה
הגיע לשיאו הדרמטי
דוששעות לפני שניכנסתי לבית״
• החולים ליולדות, חטפתי ססירות בפרצוף
מאריס סאן — כשאני יושבת ובוכה
במכונית שלו.
.האם נכון ששכבת עם גדעון זינגר?״
שאל וססר .״האם נכון ששכבת עם שייקה
בן־פורת? עם חיים לוי? עם מיקי פלד?
מוסקה בוסתן? זבדה לוי? רן אלירן?״
ובין שמו של השחקן לשמו של העיתונאי
— סטירה. בין שמו של שייקה לזה
של בעל־נליף — סטירה. בין שמו של לוי
לשמות השחקנים והמלווים — עוד סטירות.
וכל ההאשמות — הן פרי דמיון מטורף.
״תניח לי!״ התייפחתי .״אל תחקור אותי.
נימאסו עלי השאלות והבדיחות הפרטיית
שלך. אני מוותרת עליך, על השם שלו
לילה אני לא רוצה ממך שום דבר!
״הנח לי לחיות. עזוב אותי. לעזאזל!״
התחננתי. ואז פתחתי את הדלת וברחתי.
הלכתי לבית של דבורה לוי, אשתו של
הזמר זבדה לוי. אשתו, שהיא ידידד.
טובה שלי, ניחמה אותי כששמעה שאריס
סיפר ששכבתי עם בעלה .״אל תשימי לב
לשטויות כאלה!״ אמרה לי.
זד. היה בארבע, ביום שני האחרון. וז
פיתאום הרגשתי שמשהו לא בסדר. אבל
לא יכולנו לעשות בלום, לבד. חיכינו ׳5־
זבדה יבוא.
הוא בא בשבע — ואז לקחו אותי
שניהם לבית־החולים. קודם עוד הספקנו
לסדר את בתי פאני, בת השלוש וחצי,
אצל חמתי־לשעבר, אמו של ניסים עזיקרי.

״ הולכת?? 1דתממזר ! ״
^ כית ״ החולים הציעו לי חדר לחוד.
^ אבל פחדתי מדפרסיה. לא רציתי להישאר
לבדי. ידעתי שאף אחד לא יהיה
לידי. הוכנסתי לאולם שם שכבו עשר
נשים מכל הגילים.
לידי, למשל, היתה אשה די מבוגרת
שכבר עברה את הלידה. היא בכתה
כל הזמן — כי ילדה בת, בפעם הרביעית,
והבעל לא בא לבקר אותה בגלל זה.
־אני עומדת ללדת ממזר ואני לא בוכה,
אף־על־פי שאני לבד,״ אמרתי לה ,״ואת
אשת־איש — ובוכה?״
לחדר־הלידה נלקחתי, כשאני האשה היחידה
שהוכנסה לבית־החולים ממש ערב

יום־הכיפורים. ובשעה חמש ושלושים, כשב־בתי־הכנסת
התחילו להתפלל — נולדה בתי.
היא נהדרת. יפהפיה. שוקלת ארבעה קילו
ו־ 600 גרם. עוד לא החלטתי איך לקרוא
לה: או כפי, על שם ״כפרד״״ או סאני —
כדי שזה יתחרז עם השם של בתי הגדולה.

נימים ביקר ראשון
^ מחרת הלידה היה האדם הראשון
/שביקר אותי — בעלי לשעבר, ניסים.
הוא בא כשהוא עמוס פרחים, בומבת־יירות,
וכשדמעות בעיניו .״העיקר שזה
עבר,״ אמר לי ,״העיקר שהילדה בריאה.
אני תמיד אהיה לידך, כשתצטרכי אותי. ואם
את רוצה — את יכולה לקחת את שמי
בשביל הילדה.״
עכשיו, כשאני רואה איך שניסים נוהג,
הבנתי שהאלוהים שילם לי — כי עזבתי
את כל הטוב שבעולם כדי לרדת למצב בו
אשכב פה, עם ממזרה בידיים. אני מצטערת
שנתתי את כל היושר שהיה לי לאדם כמו
אריס סאן.
אני מבינה את אשתו וכל בחורה שנופלת
ברשתו. אני הכרתי את אריס: הוא
נוראי. הוא היה מכה אותי — ומצד שני
אומר לי שהוא אוהב אותי.

א רי ס

נ תן כסף

נימוכרחה להודות שלמרות כל —,
התקפות האלה ארים לא פסק לבקר

אצלי.

נכון שהייתי חוטפת פה ושם איזו סטי-
יי׳• אבל מיד לאחר־מכן בא תמיד וידוי
שהוא אוהב אותי יותר מכל דבר בעולם.
עבדתי עד שבועיים לפני הלידה, וההופעה
האחרונה שלי, בפתודתקווה, בוטלה יום
לפני שניכנסתי לבית־החולים ממש.
זה לא מנע מאריס לתת לי כל שבוע
מאה או מאה וחמישים לירות, בשבילי
ובשביל פאני.
אבל היו גם אחרים שהיו בסדר. ועוד
הרבה יותר. דווקא האנשים הקטנים: אני
עמדתי ללדת ילד שמחוץ לחברה, אבל ה־ירקן,
בעל־המכולת, השכנים — היו בין
הראשונים שבאו לבקר אותי, אחרי הלידה.
• היתר. לי גם בייבי־סיטר דתיה, אדוקה
נורא. קוראים לה עשירה יצחקי והיא אפילו
שמה מטפחת על הראש. כשניכנסתי להריון
הייתי בטוחה שהיא תעזוב אותי ואת
פאני.
אבל עשירה אמרה לי :״לכל דבר יש
סיבות. אלוהים אוהב את כולם והוא אל
רחום וחנון. ואם טעית — תוכלי תמיד
לחזור בתשובה.״
אני לא יודעת למה, אבל דברים כאלה
תמיד עוררו בי דמעות.
בכלל, נידמה לי שבעצם הלידה של בתי
בערב יום־הכיפורים יש בזה איזו כפרה
שכזאת. זה עושה אותי לצדיקה.

כערכ יום־הכיפורים, שעה שהחזן ככל כיודכנסת כישראל התחיל
קורא את ״כל נדרי״ ,נשמעה צריחתו של רף נולד, ככית־החולים
ליולדות שכקריה כתל־אכיכ. היה זה קולה הככייני של כתה השנייה
של הזמרת עליזה עזיקרי, ושל הזמר ארים סאן -הנשוי לאשה אחרת.
משך תשעת חודשי הריונה עמדה עליזה עזיקרי כעוז וכימעט
כנכורה תחת לחץ כפול: סכליי־הריונה, כשאין נכר ואכ לילדה ניצכ
לידה -ולחצו של אריס סאן, שניסה להכחיש ככל האמצעים האפשריים
והכלתי־אפשריים את עצם הריונה של עליזה, ואת היותה
הרה ממנו. שעות ספורות אחרי הלידה קראה הזמרת העצוכה והשמחה
כאחת את רחל המרחלת לכית-החולים, גוללה כפניה את כל
סיפורה -המהווה מיסמך אנושי וכתכ-אישום נגד חיי־הכוהימה.

מאת

עלינה ע1יקד•

לעומתו, עזיקרי היה תמיד סמל הטוב.
טיפוס תועה, מלא פיוט ושירה. הצרה היא
שאני רק אשה, שאני הפכתי לאשה עם כל
החלק הרע והמלוכלך שבזה.
אני מין חווה שיצאה מגן־עדן וטעמה את
התפוח. לכן, כמה שחבל לי! לו יכולתי
רק לחזור לעזיקרי!
אבל אני חושבת שעכשיו כבר מאוחר.
מה שבטוח הוא, שאני לא רוצה להכיר
יותר את אריס סאן. אם הוא יבוא לכאן,
הוא יחטוף ממני יריקה או סטירת־לחי.
אני שונאת אותו שינאת־מוות. הוא לא
יזכה לראות את הילדה. זאת בתי שלי —
ואני מספיק חזקה, אני מקווה, להחזיק
אותה וגם את הבת השנייה שלי. בלי שום
טובות מאף אחד.
כשהכחשתי את ההריון, בזמנו, עשיתי
את זה הרבה מתוך רחמים לאשתו. כי רק
אני יודעת כמה שהיא סובלת.
וכשכבר שכבתי בבית־החולים, ביום השני,
התקבל טלפון. אני חושבת שזה היה
אריס סאן. קול שאל אותי :״האם אפשר
לדבר עם עליזה עזיקרי?״ טענתי שהיא לא
התקבלה בבית־החולים — וסגרתי.
מאוחר יותר הגיעה השכנה שלי, לבנה
חכים. היא סיפרה לי שהוא מסתובב יומיום
מתחת לבית שלי. אבל אין לו מה

לחפש שם: מעולם לא יזכה אריס לראות
לא את הבת ולא אותי. זה נגמר.
לעולם לא אוכל לשכוח מה שהוא עשה
לי בזמן ההריון הזה.

הידידים ש?ו הסיתי
עיקר — כשכרע האחרון שלפני

הלידה.
בהתחלה, כשנודע לו שאני בהריון, הוא
היה זה שטען שלא כדאי שאני אוותר על
הילדה. הוא הבטיח לשאת אותי לאשר,
לאחר שיתגרש.
ומאוחר יותר, כשכל הידידים שלו התחילו
להסית אותו נגדי — היה כבר מאוחר
מדי. כבר אי־אפשר היה לעשות הפלה.
ואז הפך מארקו תורג׳מן, האמרגן של
אריס, לאיש שלקח לעצמו תפקיד: לטשטש
את הרומאן שבין אריס לביני, לדאוג שאריס
יקבל רק את הפירסום שהוא רוצה

בשלב הראשון התחילו להופיע סיפורים
על רומאנים שלו עם כל מיני בחורות.
אחר־כך היינו צוחקים נורא, אריס ואני,
כשהוא היה מבקר אותי. כל פעם.
שלב שני — מארקו התחיל להפיץ שאני
לסבית. את הסיפור הזה ניסו שניהם ל

מ דו

ששפכ תי ע ס כו ל ם

ך * מרותיחסו הטוב של אריס סאן,
/בזמן־הריוני, השתנה הכל שבוע לפני
הלידה — כשמארקו חזר מאפריקה, בערב
ראש־השנה.
כשישבנו במכונית, שלוש שעות לפני
בית־החולים, אמר לי ארים שמארקו שמע
וחקר ויודע כביכול שאני שכבתי עם כל
הגברים הללו. הוא הזכיר כימעט כל מי
שבא בסביבה שלי, וכל מי שהיו לי קשרי־עבודה
איתו: שחקנים, מלווים, אמרגנים.
כמה שזה מגוחך! רק אלוהים ישלם להם
בשביל עלילה שפלה כזאת עלי.
אמרתי לאריס :״אתה מנסה להשקיט את
המצפון שלך! בעזרת עלילות וסיפורים

על אחת שאפילו לא יכולה להתגונן!״
אני חושבת שהוא עשה את זה רק משום
שפחד ולא רצה לעמוד לצידי, ברגעים הקשים•
כל הזמן הוא ביקש שלא אשמיץ
אותו, שלא אדבר עליו, שהעניין יטושטש
ולא יזכירו אותו יותר מדי .־אני מבקש
שלא תלכלכי אותי!״ אמר לשני הסוף.

כת דרא אס
!*אומנם, כשידדתי אתלע-חללבא^

1לשאול לשמו של האב, דרשתי שימתחו
קו וטענתי :״אין לה אבא!״
אני כל־כך מאושרת שזה לא בן. אני
לא הייתי יכולה לעמוד בברית לבדי, איזו
בושה זה היה גורם לי!
ועכשיו אני נשבעת בחיי הילדה שלי
שהוא לא יזכה לראות אותה או לשמוע
עליה. אני מתכוננת לחזור ולהופיע מאכסי־מום
בעוד שבוע. אני יודעת שזה לא יהיה
קל, לחיות לבדי עם שתי ילדות. אבל
אצטרך להחזיק מעמד.
ואני מקווה שהסבל של החיים שלי נגמר
בזה. היתד, לי הכשרה טובה למה שעוד
יבוא, כשהייתי יתומה ואילמת.
אני מחושלת. אוכל להחזיק מעמד —
גם עם בת נוספת ללא אבא.

— 2 1י

במדינה
(המשך מעמוד ) 18

מציל־שלעבר בחופי־תל־אביב, ואת שני חבריו
— כשהם מחזיקים באופיום.
2,400 קילו אופיום. בכך ניצלו
שלושת העבריינים הישראליים — כולם
ילדי צפון־תל־אביב — מגורל אכזרי הרבה
יותר. כי לרוב, מוצאים עצמם הפושעים
המנסים להתחרות עם רשת־הסמים הכל-
ארצית של המאפיה, בארצות־הברית — ב־בית־החולים
או בבית־העלמין.
הפעם העדיפו אנשי־המאפיה לזרוק נתח
לסוכני האף.בי.איי ,.חסרי־האונים מול מכו־נת־הפשע
האדירה. אנשי־הבולשת הפדראליים
קלטו שלל נאה: שלושה פושעים מישראל
ושני קילו ועוד 400 גראם אופיום.
על אחזקתו צפויים השלושה לעונש של
עד 20 שנות־מאסר בבית־סוהר אמריקאי.

דקירת־ סכין

כשעת־שכרות.

״חוש״ הוא דמות מוכרת בתל־אביב. יש לו
מוסך במיגרשי־התערוכה שבצפון, אך זה
לא הספיק לו. לאחר שסבל מתאונת־דרכים,
לפני כשמונה חודשים, רותק למיטתו כרבע
שנה — ואז החליט, כנראה, למצוא פרנסה
קלה יותר. הוא נסע, כשהוא מבטיח לאשתו
ולשני בניו, שתוך חודשיים ישוב לישראל.
לעומתו, דויד מיזרחי התגרש לפני כשנתיים
מאשתו היפהפיה, נאווה. מאז התדרדר
המציל הגברתן וגבה־הקומה, שקע בשתייה,
חלם כל העת על מסע לאמריקה.
שלא כמותו, הסתבך מאנולו עם החוק
עוד בגיל רך. לפני חמש שנים החליט לפתוח
דף חדש ונסע לאנגליה. אך בלונדון
חי על ריווחי־זונות — ולבסוף גורש.
הוא שב לישראל, עבד כצבע, חסך כסף
— ולפני שנתיים נסע לארצות־הברית. ב־ניו־יורק
הסתבך פעם נוספת: הוא דקר
אדם למודת בשעת שיכרות.
מאנולו נמלט ללוס־אנג׳לס ופגש שם —
לפני שבועיים — את חוש, חברו לילדות.
היתר, זו פגישה הרת־אסון שהביאה את
שלושת הישראלים — לכלא זר.
חקירות מדוע תל־־אביב בו עי ת?
מה גרם למגיפת־השריפות שפקדה את
דרום־מיזרח תל־אביב בחודש האחרון? מי
הם ומה הם הגורמים שהביאו לשורה של
אסונות, שהגיעו לשיאם עם עלייתה באש
של נגרייה השייכת לישראל וייסלר, ערב
יום־הכיפורים?
אלו השאלות שהעסיקו, השבוע, את

זוהי ה שנה
שו* הרגו* ה ארובה
זזהי השנה של הרגל החט 1ב ה. הרגל המביטה.
זוהי השנה שבה תצטרכי יותר מבבל שנה
אחרתאת היו פי ש מ עני קי ם לרגליך
״ קלי או פטרה דרלינג -
ו״פנטיהח־ של ס ב רינ ה כו ל ם
עשויים חוטי מולטיפילמגט.

ע ב די נ ה -ה או פנהל דגנוי ך
קו פו -ק רנזו!

בהט

פשע ורוצה לטשטש את עיקבות־מעשיו.
פושעים מכל הסוגים — מרוצחים ועד סתם
פורצים — משתמשים בשיטה זו. במעבדת־השיחזור
של רב־פקד מנשה שיקמוני, במטה
הארצי, מצויות דוגמאות רבות של
פשע זה, הכולל בין השאר השמדת־ספרים
— כדי לחפות על הונאות־מס ועל מעילות.
• נקמנות והפחדה. אנשים מכל
הסוגים, אבל במיוחד אנשי העולם התחתון,
מעלים מיפעלים ועסקים באש, כדי לסלק
חשבונות עם יריביהם. כמו כן עושים זאת
אנשי־הזרוע המנסים לסחוט מבעלי־עסק, בצורת
״מס אי־הטרדה״ ובדרכים אחרות.
• פירומאניה. זוהי מילה לאטינית
שפירושה — מחלת־אש. כשמה כן היא:
מחלת־רוח, או נכון יותר דחף שאין לעמוד
בפניו, הכופה על אדם להעלות חפצים באש.
העד ראה ניצוצות. הצתה היא אחד
הפשעים היותר־קשים לפיענוח, משום שהלהבות
מוחקות כל עיקבות. בחלקים רבים
מן העולם נבחן כהדהחקירה של המשטרה
המקומית על־פי אחוז המיקרים שפוענחו.
כדי לברר את היתד, הצתה או שריפה
מיקרית, מתבססים החוקרים על כמה נתונים:

יותר ממוקד אחד .״מצית הולך
על בטוח,״ טוען חוקר ותיק אחד .״הוא
מצית בכמה מקומות, כדי שהאש תתפשט
— וזה משאיר סימנים.״
• מוליכים. שורה של ריכוזי חומר
דליק במיוחד כגון נייר או סחבות הטבולות
בבנזין, המובילים למוקדי־השריפה.
• חומרי־דלק המצויים במקומות־שריפה,
בהם לא היו צריכים להימצא. בנזין
בתוך מיפעל־לטכסטיל, למשל, הוא רמז
ברור להצתה.

תקלות

מכוונות

ברשת־

החשמל, שמטרתן להקל על המציתים.
יצירה מלאכותית כזו של קצר חשמלי
ניכרת היטב לעיניו הבוחנות של חוקר מנוסה.

•:תקלות
ברשת כיכוי־האש -
הברורות, אף הן, לחוקרים.
כאלה היו גם הגורמים שנבדקו בעת חקירת
שריפות־הנגריות, ובייחוד — השריפה
של ליל־הכיסורים.
היה מקום לחשד: לאחרונה, הופצה שמועה
שעיריית תל־אביב מתכננת פרוייקט
גדול במקום ותמסור את העבודה, בקבלנות,
לגורם פרטי.
פירושו של דבר — מישהו היה יכול
להיות מעוניין בשריפת הנגדיות, כדי לפנות
את השטח. אך נציג העירייה הצהיר:

השריפה ברובע הנגדיות
הצתה או דליקה עצמית

טובי־החוקרים במשטרת מחוז תל־אביב וב־משרדי־ביטוח
גדולים.
כאשר ניגשת המשטרה לחקור שריפות
היא בוחנת שתי אפשרויות: שאלו שריפות
מיקריות, או מיקרי־הצתה.
דליקה מיקרית עלולה לפרוץ בגלל הטלת
בדל־סיגריה — או כתוצאה מניצוצות הבוקעים
ממנוע חשמלי ומכבל־מתח־גבוה.
מיקרי־הצתה לעומת זאת, נבחנים במשטרה
על־פי מניעיהם. קיימות ארבע סיבות
אפשריות להצתת־רכוש:
• מניע כלכלי. כשבעל־מקום רוצה
לגבות דמי־ביטוח גבוהים מהכנסת־העסק,
משום שהעסק לא הולך. קיימת גם
סיבה הפוכה: עסק מצליח מדי — והמתחרים
שלו מציתים אותו כדי לקלקל.
• טישטוש עיקכות. אדם ביצע

״הדבר היחידי שתוכנן בשביל שטח זה —
הם מיבני־מלאכה טובים יותר ...ומה עם
האפשרות של הצתה, כדי לגבות דמי-
ביטוח? מסתבר שעיסקי־הנגריות, במקום,
אינם כושלים. להיפך.
עובר־אורח העיד בפני המשטרה, שניצוצות
פרצו מן הכבלים החשמליים העוברים
מעל כל השטח ונושאים מתח גבוה. הוא
סיפר, כי ניצוצות־חשמל ירדו על נגרייתו
של ישראל וייסלר שניות ספורות לפני
פרוץ־השריפה, בליל־הכיפורים.
במקום היה ריכוז גדול של צבע ועץ,
בצפיפות גדולה, וללא סידורי־בטיחות נגד
אש, הראויים לשמם.
על סמך עדות זו, נטתה המשטרה לקבל
את הגירסה כי הדליקות שכילו את הנגדיות
במקום, בזו־אחר־זו, היו ספונטאניות.
העולם תזה 1623

אנשים
,טפיר לר א שי ת־ הממ של ה!׳
ראש־הממשלה לוי אשכול ורעייתו
העניקו את חסותם הרשמית להצגת־הבכורה
של הסרט השערורייתי הדיבוק, שהכנסותיה
נועדו לאגודה למלחמה בסרטן. אולם בתום
הסרט לא יכלו השניים להסתיר את
מורת־רוחם מן היצירה. כשנשאלה לדעתה
על הסרט עיקמה מרים אשכול את
אפה, ציינה רק :״זה לא נראה לי יהודי!״
ואילו ראש־הממשלה עצמו השיב על שאלה
דומה בשאלה :״את ההצגה ראיתם?״ כשנענה
בחיוב, השיב :״אז אתם יודעים בעצמכם
את ההבדל.״ #כל הסנדלרים הולכים
יחפים — ולמשפחת רוטשילד, שהעניקה
לישראל את הטלוויזיה שלה, אין מב־שיר־טלוויזיה.
עובדה: השבוע, כשהברונית
אלישבע דה־רוטשילד רצתה לראות
קטע ששודר בטלוויזיה הישראלית, על להקת
המחול שלה, היא נאלצה להיכנס לש כנים
לבקש את רשותם לחזות במכשיר
הטלוויזיה שלהם • .נראה כי ראשי־מע״י
מודאגים מהדיעות הרווחות בציבור, על
התנהגותה של ההנהגה הזקנה, בתקופת
הכוננות שלפני מלחמת־ששת״הימים. אילנו
הם עושים עתה מאמצים מוגברים להפיץ
את הגירסה הנגדית, שהועלתה בספרו
של משה א. גלבוע שש שנים -
שישה ימים. מחלקת הנוער של מע״י רכשה
750 מטפסי הספר, שלחה אותם חינם אין־
כסף לכל מדריכי הנוער־העובד — על־מנת
שיתקנו את העובדות ההיסטוריות הרווחות
אצל חניכיהם • .בפמלייה בת מאה האנשים
המלווה את המועמד הדמוקראטי לבחירות
בארצות־הברית, יוברט האמפרי,
נמצא גם ישראלי אחד — הנוסע עם הקבוצה
בכל מסעי־הבחירות של האמפרי. החבר
הוועדה המרכזת של
איש אינו אלא
ההסתדרות מטעם גח״ל, שמואל רכ־טמן.
אין הוא נמצא עם האמפרי בשליחות
רשמית וגם לא כדי ללמוד פרק במסע־בחירות.
גיסו של רכטמן הוא אחד מבעלי
חברת האוטובוסים, להסעת־תיירים גריי
ליין, שמינה את רכטמן כנציג־החברה בישהוא
שסידר לשמואל את
ראל. אותו גיס
של האמפרי, על־מנת שהמקום
במפלייה
זאת את ארצות־הברית על
יראה בהזדמנות
חשבון המפלגה הדמוקרטית • .עורו העיתון
הכלכלי וס-יום, פול מרסטיין, החליט
להקים חוג פוליטי — תחת הסיסמה
״פינחס ספיר לראשות הממשלה״ .החוג,
המורכב מאנשי־כלכלה, וביניהם כמה מ־נערי־ספיר
— כבר נפגש פעמים אחדות.
פעילות כזאת לעולם אינה מזיקה. גם אם
לא ייבחר ספיר לראשות הממשלה, הוא
יזכור ודאי את אלה שרצו בכך.

״אולי יש מ שהו;•״
הפנטומימאי סמי מולכד שהה לאחרוני
בדרום־אפריקה, שם ביים והשתתף במחזה
לשני שחקנים. העיתונות המקומית
שללה את ההצגה, אבל פירסומו הגדול
של סמי בא לו דווקא בזכות חולצה אותה
לבש באחד הערבים במלון בו התגורר ב־קייפטאון.
ערב אחד ירד סמי למיסעדת
המלון, כשהוא לבוש בחליפה ומתחתיה
חולצת נהרו — שהיא חולצה עם צווארון
סגור, ללא עניבה. מנהל המלון סירב להתיר
לו להיכנס למיסעדה משום שאינו
עונב עניבה. כל טענותיו של סמי, כי זה
לבוש־ערב מקובל גם בטרקליני־אירופה, לא
הועילו. המנהל לא נכנע, צעק בזעם :״אצלי
תענוב עניבה!״ מולכו נטש את המלון,
עבר למלון אחר. אולם הסיפור הגיע לעיתונות
— ותמונתו של סמי לבוש בחולצת
נהרו, פורסמה בתצלומי־ענק בעמודים
הראשונים של כל עיתונות דרום־אפריקה.
• פירסומיו האנטי־ישראליים של הצייר
שמעון צכר, השוהה בלונדון וחי שם
על תרומות, הגיעו גם לארצות־הברית. לאחרונה
קיבל הצייר הישראלי כצל אל
ש״ץ מכתב מידידו הסופר האמריקאי
נורמאן (״הערומים והמתים״) מילר. אל
המכתב צירף מילר מודעה של צבר שפורסמה
בעיתון בריטי בגנות מישטר־הכיבוש
הישראלי. כתב מילר לש״ץ :״אתה יודע,
אני ידיד שלכם, אבל אולי בכל זאת יש
משהו במה שהוא אומר הבמאי מנחם
גולן חזר לארץ כשהוא שוב מלא
מרץ וגדוש־תוכניות. בעוד שבועיים מתעתד
גולן להתחיל בהסרטת סרט ישראלי
חדש שייקרא מרגו המתוקה. בינתיים הסתבר,
כי הווילה החדשה של גולן שבאפקה
טרם מוכנה למגורים — למרות שהקבלן
התחייב להשלימה מזמן. בהתאם להסכם
שלו עם גולן מימן עתה הקבלן את שהותו
של מנחם גולן ובני־משפחתו במלון רמת־העולם
הזה 1623

שהעומידו
אח האונגלים
ע ד הו ראש

ר | 11| 1 4ה התמונה צולמה ז מן קצר אחרי לידת הבן ה מלכו תי

11 [ 1 11 ,1הרביעי, הנסיך אדוארד, הנראה בידי המלכה אליזבת.

לידה על המיטה הנסיך אנדרו, ומ שמאל: יורש־העצר הנסיך צ׳אדלס ואחו תו הנסיכה אן.

מסיבה אינטימית רמדכים

באחד מאואר למות סון־באקינגהאם,
ב לונדון, נראית שלי שייה מלכותית צעירה, ב שעת

מסיבת־תה לא־פורמאלית. ה שלו שה, התופסים את החלק הימני של
התמונה: דון חו אן קארלוס, יורש־העצר הספרדי; המלכה אן־מארי
ובעלה המלך קונ ס טנ טין מיתן. באות ה מסיבה צול מו הרבה תמונות.

״דיילי אכספרס״ הלונדוני הדפים תמונה של המלבה אליזבת במיטה -
דהוצף כמכול של בעם והשמצות. הוא נאלץ לפרסם מודעה על עמוד
שלם כ״טיימס״ ,בה אמר שיתר העיתונים התנפלו עליו רק מתוף
קינאה. יחד עם יתר התמונות בעמוד זה, שפורסמו לראשונה כ־
״מאטש״ הפאריסאי, מהווה הסידרה סנסאציה בלתי־רגילה. בייחוד
שאין איש מובן לגלות מי מכין כאי כית-המלובה מכר אותן לשבועון.

הנעל משתזו

הנסיך פיליפ, בעלה של מלכת־אנגליה, אליזבט
מ שעות־הפנאי שלו, סופג שמש ואוויר צח
פיליפ ידוע לא דק כבעלה של המלכה אלא גם

• אלה שפירא, נערת־הזוהר
אביב.
התל־אביבית וגרושתו של איש־העסקים
דויד שין? ,הפכה לאחרונה לחברתו הק בועה
של האדריכל ומלחין המוסיקה האלקטרונית
עמי מעייני חיים
באחת ומציג
כצלם.

טופול הגיע לארץ, כשאת ראשו מכסה
שיער ארוך ועל פניו שפם מכסיקני אדיר.
בדמות זאת מופיע טופול במערבון האמנות
לאהוב המצולם בספרד. הצילומים טרם הסתיימו
— ולאחר החג עומד טופול לחזור

הבן זג

הנסיך צ׳ארלס מחזיק שני
דגי־טונה גדולים, אותם
העלה בחכ תו על סי פון יאכטה מלכותית.

לספרד. אולם הוא לא יכול
את שיערו הארוך — ומבלי
מפיקי־הסרט, ניכנס למספרה
״הם כבר ידאגו איך להאריך
השיער,״ אמר טופול.

היה לשאת
להתחשב ב־וקצץ
אותו.
לי שוב את

קולנוע

בהביה שוארית שחינשה את
מזלה נחרי 1 -ו7צאה אותו

י שראל
שלא תראו אתזה!
ה די בו ק

(סטודיו,

תל־אביב;

ישראל)

הצרה היא שמילים מאבדות אט־אט את
ערכן. למשלה המילה ״רע״ .מילה כל־כך
טובה כדי להגדיר בה דבר רע. מבזבזים
אותה, עד שאי־אפשר להשתמש בה יותר.
אמרו רע על סרט־המלחמה הישראלי הראשון,
שהיו בו לפחות כמה שחקנים טובים.
אמרו רע על סרט ישראלי משעמם שהיו
בו בכל זאת כמה צילומים לא רעים. אמרו
רע על סרט אינפאנטילי שהיה בכל זאת
מבויים היטב, ועכשיו, כשעומדים בפני
הדיבוק אין מה להגיד עליו, כל המילים
משומשות.
ילרות־פראים. אין בסרט זה דברים
פשוטים כמו תנועת מילים. שיחה בין שני
אנשים. מבטים. לא. בסרט הזה יש רק
דברים ענקיים. אם יורד גשם — הרי זה
מטר־זילעפות, מלווה ברקים ורעמים.
אם רואים אשה בגשם — היא לא הולכת,
היא רצה בסערה, ביללת־פראים,
כשחנן, הבחור הצעיר שלו הובטחה
לאה, מגלה שהיא נועדה לאחר — הוא לא
בוכה, או צועק, או כל דבר אנושי אחר.
הוא דוהר ביער, כשעל פניו שוכנות
בבת־אחת כל ההעוויות שבן־אדם יכול להעלות
על פניו. הוא מנופף בידיו, מכה
במרפקיו, מניף את ראשו, ונראה שכל האיברים
אינם מספיקים לו כדי להביע את
עוצם ריגשותיו, וחסר לו עוד זנב כדי לנופף
בו מול האלוהים.
ותוך כדי סבל הוא גם צורח פסוקים מהקבלה
היהודית. כי המיסטיקה שבמחזה
של אנסקי לא הספיקה לבמאי אילן אלדד,
והוא רצה להעמיק בה, ומה הוא עשה כדי
להעמיק בה? הוא נתן לגיבוריו לזעוק
קטעים שלמים מספר־הזוהר :״הספירה השביעית.
ספירת תפארת. שורשי הרע. הקליפות
של האלוהות!״ זועק חנן, כשהוא
עומד למות, ולמזלו הרב אי־אפשר להבין
את הקולות המעומעמים היוצאים מפיו —
כמו אלה היוצאים משאר הפיות. וכל מילה
שלא שומעים היא רווח נקי בשבילו.
מה לא עשה הבמאי כדי להכניס פאתוס
לסרט? הוא לקח בית־כנסת חצוב בסלע,
מימי האנוסים בוודאי, עם נרות נוטפים
על אבנים חשופות. הוא לקח מינהג יהודי
להשיא זוגות של בעלי־מום, בבית־הקברות,
כדי לעצור מגיפות, ועשה על חשבון זה
חתונה עשירה רגילה מול המצבות הקרות
והמאיימות.
כל פיסת שמאלץ. הוא גייס כל פיסת
שמאלץ מההיסטוריה היהודית. לא ויתר
על שום דבר. מתקופת ההשכלה הוא לקח
את כל הפאתום שלה, מתקופת חיבודציון
הוא שאב את חוסר־הכישרון. הוא לא ויתר
על החסידות ונתן לקאריקטורה של צדיק
לסכם את כל השקפת־עולמה, את כל התורה
כולה וניצל אפילו את הניוון של היהדות
בהשראה פראנקיסטית: נתן לחנן לבצע
סצינת אהבה עם ספר־התורה כשעל פניו
הבעה של תשוקה־כאב־להט־אהבה־ייסורים
ועוד ועוד.
שיהיה ברור: כל מה שאמור כאן אינו
יבול לתת אפילו רבע של מושג על הסרט.
השפה פשוט לא מספיקה לכך.
איך אפשר לתאר את הצורה בה מדברים
האנשים, הגימגום הקטוע הזה עם הרווח
רב־המשמעות בין מילה למילה, ואת
השתיקה הרת־האסון בין אות לאות? איך

בארץ הבירו א ת עדי קפלן בתור מ ת חר הבת חרויו ת ליופי,
ונערה יפה גם חוץ מזה. היו לה באן הרבה חברים, ואף חבר
אחד באמת, וכולם הכירו או ת ה ואיש לא הכיר או תהב אמ ת.
היא ה תלב ט ה שנים רבות באיזה מיקעוע לבחור, היא למדה
קצת ב אוניברסי ט ה, ע סק ה קצת בדוגמנות, ואחר־כך ה ת חיל ה
להתעסק ברצינות בפי תוח הקול.
אלא שבארץ לא היה לה מ קו ם .״זאת שזכתה ב תו אר
מלכת הגוף של תורכיה, מה היא שרה עכשיו ז״ היו שואלים,
האמרגן 1פל בשבי
ואף אחד לא הגיע לכדי שמיעת ה קול שלה, ולכן אף א חד
לא ידע שהיא כשרונית, שהיא יודעת לשיר ב קו ל ערב, ובחן

לכן היא עזבה א ת ישראל, עברה על פני י מי ם ו אוקי אנו•
סי ם, והגיעה לניו־יורק ואת מי היא פגשה שם א ם לא
ישראלי מישראל, גבר נשוי ה עו ס ק באמרגנות, ומכיר א ת כל
הקשרים שאפשר להכיר בניו״יורק ן
הוא שמע או ת ה יום אחד שרה והתא הב ב קול ה ובכישרונה.
הוא הי ה בא יום־יום לבית״הספר בו למדה פיתוח קו ל
ומי שחק כדי לראות או ת ה ולשמוע או ת ה, הוא היה מלוו ה
או ת ה לביתה, ויושב שם ליד הפסנ תר ומלווה או ת ה בנגינה,
כ שהיתה מכינה שיעורי בית. בסוף החלי ט שהגיע הזמן לסדר

אפשר לתאר את הסצינה המפורסמת של
ריקוד־הקבצנים, שהפכה כאן לסצינה סרת-
טעם, בה תופסים את הכלה בשדיה בתנועות
מבחילות, וקורעים מעליה את בגדיה?
איך אפשר לתאר את הסצינה בה הכלה
משתגעת ומתחילה לשיר בשני קולות? קול
אחד כבר לא הספיק לה. לו היה זה רק
אפשרי היה הבמאי מכנים לה בוודאי את כל
מקהלת הצבא האדום לתוך הפה. מסתבר
שגם לזה יש גבולות.
על מישחק אין כמובן מה לדבר. כל
שחקן שהופיע בסרט הצעיד את עצמו עשר
שנים אחורה, בכלל — מי שיצר את היצירה
הזאת כדאי לו להסתיר אותה. מילא.
מה שנעשה — נעשה. אבל לפחות — שלא
יראו את זה.
סרטים ערימות סבל
קאמלוט (סינרמה, תל־אביב; בריטניה)

לכאורה זה היה צריך להיות סרט ניפלא.
תקופת מלכותו המהוללת של המלך ארתור,
מלווה בשירים ובריקודים ונעימות עריבות,
עם מישחקם המעולה של וונסה רדגרייב
וריצ׳ארד האריס.
לכאורה גם נושא הסרט — אם כי כבר
זכה לטיפול רב, בכל שלבי־הסיפרות, החל
בתנ״ך וכלה בגראהם גרץ — יש בו עניין
מסויים: ארתור הפך את בריטניה לארץ
תרבותית.
בתקופתו אין מלחמות, אין שפיכות־

עדי קפלן
לה קארייר ה, והוא הציג או ת ה בפני ה מפיק ק ארל ארלינגר,
שבדיוק ב או תו זמן ערך מיבחני־בד ל מ חז מר קולני גדול
שהתכונן ל הפיק, ועדיין לא נמצא לו שם.
עדי הופיעה לפניו, ב שימלה פ שוטה שהביאה אי ת ה מישראל,
בלי כל הפאר וההדר ה א מרי ק אי שהוא רגיל אליו. היא
שרה, בפניו א ת ״ירושלים של זהב״ .היא שרה בפניו עוד שיר
ישראלי, והיא שבתה א ת ליבו.
ולכן אל תתפלאו א ם עדי קפלן תחזור אלינו בקרוב דרך
בד הקולנוע, בתור שחקנית, זמרת ורקדנית במחז מר.

דמים, אין רצח. והנה מגיע לארמונו האביר
הצרפתי לאנסלוט, שהוא אידיאליסט נלהב,
איש מוסר חסר־פשרות; והצרפתי הזה
משיב את אנגליה לתקופתה הבארבארית —
משום שהרומאן שהוא מנהל עם המלכה
המקסימה זורה ריקבון בחצר־המלכות ואינו
מאפשר למלך לשלוט ללא משוא־פנים.
המלך אינו רוצה לנקום את עלבונו,
משום שהוא מאמין שבתקופת התרבות החדשה
אין מקום לנקמנות. אך לאנסלוט
אינו מוזתר על המלכה, משום שהוא אידיאליסט
ורומאנטיקן, וגם אינו מוכן לוותר
על נאמנותו הקיצונית למלך — כמו שאינו
מוכן לוותר על אהבתו למלכה.
?!יגייס מימיות. באביב יוצאת המלכה
עם כל מלחיה לשדות, לשיר ולרקוד ולקטוף
פרחים, והצילומים יפים והמראה נהדר.
אבל בחורף, כשמתחילות הבעיות, מתחילות
הסצינות להתמשך, וכל הסרט הופך
ערימות של סבל בלתי־פוסק ובלתי־נסבל.
אז נשפכות העיניים המימיות של פרנקו
נרו, והפרצוף השמנוני שלו, ומה שלא
נוטף שומן מתחיל במשך הזמן להטיף
דמעות.
וחבל. משום שזה סרט מעניין ונעים לעין
ולאוזן ואילו היה מושקע בו קצת יותר
חוש אמנותי, ועדינות אמנותית, היה יכול
להיום גם יותר מזה.

הוא ו הו א

הזוג המוזר

(אלנבי, תל־אביב; ארצות־

הברית) קודם כל צוחקים בלי־הרף. אחר־

כך צריך גם לחשוב מדוע נתקפים באימפולס
הצחוק הזה.
כשחושבים מגלים שיש כאן נושא —
חיי הנשואין — שהאמריקאים אינם מפסיקים
לטפל בו בכל הבנאליות וחוסר־הטעם
שלהם.
יש כאן רעיון הומוריסטי די שיטחי:
כדי להעמיד את האבסורד ואת כל המגוחך
שבחיי הנשואין, נותנים לזוג גברים לנהל
את אותם החיים. הקהל — שהציפיות שלו
למצוא בדירת משפחה איש ואשה מתבדות
— צוחק על עצמו ועל הגיבורים, כי כל
פרט פשוט ורגיל בחיי המשפחה מקבל
פיתאום צורה אבסורדית מגוחכת.
הצד הנשי -והגברי. אלא שיש
כאן גם דברים חשובים יותר מנושא ומרע־יון.
יש כאן, קודם כל, זוג קומיקאים מצו־יינים:
האחד, ג׳ק למון, עם נטיות־סד־־ונק־יון
נשיות, שנעזב על־ידי אשתו, והוא עובר
לגור אצל חברו, כדי לנהל איתו את
חיי־הנשואין שניהל עם אשתו.
והשני, וולטר מתיאו, בתור הצד הגברי
במשפחה, המנסה להטות את ידידו לעיסוקים
יותר מתקבלים על הדעת.
הקומיקאים הללו מבצעים סצינות משעשעות
ובעיקר דיאלוגים מצויינים בצורה
מעולה, והם מכניסים כל־כך הרבה כוח־שיכנוע
לתוך הנושא ולתוך הרעיון, עד
שאלה חדלים להיות שיטתיים ובאנאליים,
הופכים אמיתיים, מלאי רוח־חיים.
כל הבדיחות על חיי־הנשואין נראות חדשות
ואמיתיות באור זה — ועל כן מצחיקות
עד מ!זת.

ו18 יי

י-־י י 1מ 4יו מ
1 2 1מייאיי * ייאיייי 1 1 1 1 1

*111 12

,ןיןיי !
₪ 1י 1מ ־
* 11111מ ־

1 11

111111

* 1יי*!11221212 22 5

למהפכה
אסר
זוג עמד בפינת־הרחוב, ליד מעברן
^ החצייה, והמתין לאור הירוק ברמזור.
האור הירוק נדלק. האשד, חצתה — אבל
הגבר נשאר תקוע בצד השני.
ציפור קטנה הפרישה פרש מראש־העץ.
האיש הרים ראשו לנקות את פניו. אחרבן
כבר נדלק האור האדום ברמזור. ואז
לא קרה שום דבר. האור האדום פשוט
לא התחלף. משני צידי הכביש התקבצו
אנשים כדי לחצות — אבל משהו התקלקל
ברמזור. האור האדום בישר את תחילת
המהפכה.
צריך לעבור את הכביש, אפילו באור
אדום. אבל אי־אפשר שכל אחד יעבור לבד.

החתיכה של המנהיג

היא אן טוכמא־ייר.
בהמ תנ ה ל־אור
הירוק בר מזור הכירה את המנהיג והפכה למעריצתו. אולם

כ שהו שלך לכלא, אחרי

שנידון למאסר־עולם,

הפכה

לפילג שו

של ממלא־מקומו (דוריק סמדר) .ברקע: שלישיית הגשש החיוזר
המ שתתפת בסצינת העירום הכללית, ב סירטו המ טורף של אורי זוהר.

111911( 1111! 1א811
ציפוו בואש

היא חלק ס־ת
חפו ש תו של
אורי זו הר ה מופיע בצורה זו בסוף סירטו
כ שבפיו אזהרה ״צריך להיזהר בדרכים ! ״

צריך להתארגן. לעבור את הכביש יחד.
מיד נמצא המנהיג, בין האנשים הרוצים
לחצות את הכביש. אם יש מנהיג — צריך
אירגון. ואם יש אירגון — צריך מנגנון.
אירגון האנשים הרוצים לחצות את הכביש
תיכנן תוכניות. המנהיג נשא נאומים
חוצבי־להבות .״נכון,״ הוא אמר ,״אנחנו
רוצים לעבור לצד השני, אבל אסור להרוס
את היש. צריך לשמור על הקיים!״
פיתאום אירע הנס. האור האדום התחלף
והאור הירוק נדלק. אבל האנשים שכחו

מפלגת מעבו־החצ״ה

ליד מעבריהחצ־מ
מתיני ם ייה הולכי-הרגל לאור הירוק. כשהוא מ שתהה לבוא הס מקימים אי רגון

כבר לעבור את הכביש. המנהיג נשאר
עסוק בפולחן־האישיות של עצמו ולפני
שההמונים הספיקו לחצות במעבר־החצייה
— שוב נדלק האור האדום.
המנהיג הועמד לדין והושלך לכלא.
ידידתו החלה לבגוד עם ממלא־מקומו. אבל
הוא לא נואש. מבית־הסוהר הוא חפר
מחילות, כדי לצאת לחופשי.
כעבור שנים, כשיצא החוצה, גילה ששום
דבר לא השתנה. אשתו עדיין ממתינה
לו בצד השני, כשהיא חובקת את בנו —

שמטרתו המוצהרת לעבור לצד השני. אבל ב מרוצ ת השנים נ שכחת
המטרה ונ שארות רק הפונקציו ת שלה. ב ת מונ ה מי מין לשמאל: ש.
וי שינסקי, י .טו במא״ ר, ז .רווח, צ .שביט, י .פוליאקוב, וד. סמדר.

שגדל בין זרועותיה. האנשים עדיין עסוקים
בנושא — ״איך צריך לעבור כביש.״

* ה יכול להישמע כסיפורי־בלהות הו
לקוח מתוך המציאות היום־יומית. אולם
עלילה זו משמשת רקע לסרט ישראלי חדש.
לא סרט של המועצה למניעת ת אונות
דרכים אלא סרט מטורף קצר של אורי
זוהר — שיוצג בקרוב יחד עם הקומדיה
של זוהר, ה שכונה שלנו.
בסרט, בן 15 הדקות שייקרא הצד ה שני,
חזר אורי זוהר לתחילת־דרכו הקולנועית
חור בלבנה .״זה יהיה סרט מטורף לגמרי,
שבהשוואה אליו יראה חור בלבנה כאגדה
לילדים,״ טוען הבמאי.
60 איש השתתפו בעשיית־הסרט, שצולם
כולו בשלושה וחצי ימים. כל המשתתפים,
בהם שחקנים ידועים כזאב רווח׳ דודיק
סמדר, פופיק ארנון, שלישיית הגשש ה חיוור,
ציפי שבים ואן טוכמאייר — עשו עבודתם
בהתנדבות.
איש מהם לא ידע מה תוכן הטרם ומה
כוונתו. וספק אם גם הצופים יבינו זאת.
אלא שלדעת אורי זוהר מונח ביסודו של
הסרט רעיון פשוט ביותר:
״הדברים בסרט מתפתחים בקצב מטירף
— אבל סבירים בהחלט. זהו שיגעון עם
שיטה. העלילה מורכבת מהתפתחות מיכ־נית
— אבל היא מקבילה להתפתחות מיב־נית
בהרבה תופעות חברתיות.״
״למשל — הסתדרות העובדים. היא קמה
סביב רעיון מסויים: להגן על האינטרסים
של העובד. מסביב לרעיון הזה צמחו מנהיגים,
אירגון ואדמינסטרציה — עד שבסופו
של דבר גרמה ההתפתחות המיכנית לכך
שהרעיון שהניע אותה נשכח לגמרי.״
אם לא יבינו הצופים את משמעות הסרט
הם יוכלו לפחות ליהנות ממנו. כי זהו
סרט מצחיק מאוד. אם כי אורי זוהר לא
שכח לעשות, באמצעותו, את החשבון עם
מבקרי־הקולנוע.
בסופו של הסרט נראים שני מבקרי־קולנוע
,״מטומטמים״ — כהגדרתו של
זוהר — היוצאים מהצגת הסרט הצד ה שני
ומתווכחים על משמעותו. הם חוצים את
הכביש ואחד מהם אומר :״זהו בטח סרט
נגד תאונות־דרכים.״ באותו רגע מופיעה
מכונית ודורסת את שניהם.
אבל זה עוד לא הסוף. הסוף מפתיע
עוד יותר. אפשר רק לגלות שמופיע בו
זוהר עצמו ומסכם את הסרט במשפט פילוסופי
אחד :״צריך מאוד להיזהר בכבישים!״

במדינה הגבול חופ שת
מול ד ת
התור אל אשנב ביקורת־ד,גבולות בגשר
דמיה הזדחל לאיטו ושרב כבד העיק על
ישראלים ועל ערבים גם יחד.
עמידתו הזקופה למדי ופיטפוסיו האינסופיים
של צעיר ערבי שעמד באותו תור,
משכו את תשומת־ליבם של קציני־הביטחון
הישראליים. הוא הוכנס למשרד וחקירתו
החלה. הצעיר הוא תושב שכם. לפני מספר
חודשים עבר לבקר את משפחתו בעמאן
— בהיותו בגיל המתאים גויים ללגיון הירדני.
ומה עושה צעיר ערבי מהרגע בו
הוא זוכה לכבוד הרם ללבוש את מדי
הליגיון? הוא הולך להצטלם. ואת התמונות
— מזכרת נצח — שמר הצעיר בארנקו.

הן נמצאו על־ידי חוקריו כבר בשלב־החקירה
הראשון.
החקירה התחילה להתחמם. כעבור כמה
דקות נוטפות הוברר כי החייל הטרי קיבל
חופשה ראשונה מן הליגיון הירדני, והתכוון
לנצלה כדי לבקר את מטפחתו
בגדה, וכדי להראות להם את תמונותיו
החדשות.
הדבר לא עלה בידו. את חופשתו הראשונה
בילה הגיבור הטרי בכלא הישראא —
ועם בוקר הוחזר אל חבריו הליגיונרים שמעבר
לגשר דמיה.
הפליט אחד החיילים שליווהו :״מי יודע
אם מחר זה ייראה כל־כך מוזר.״

טירזר

מוד ה
בא שמה
העיר שכם רואה את עצמה כבירתה
הבלתי־רשמית של פלסטין. לא רק בגלל

כך מבשרים את ״היוס הזח

פלסטין, תושבת־שכם, פאדוא סוקאן; מזכירת
אירגון־הנשים בשכם: משפחח־בעלה של
הנאשמת, הגהצן ממלון אינ ט ר קונ טי ע ט אל,
היושב אף הוא בכלא: ועוד ועוד.
בשורה אחת ישבו שלושת הפרקליטים
של הנאשמת: עורכי־הדין הישראליים פלי־ציה
לאנגר, עלי ראפע וד״ר חנא אל־נאקרה.
משפט זוטא. המשפט התחיל. כולם
ציפו בקוצר־נשימה לתשובה הגורלית של
עבלה: האם תודה? או לא תודה? האם
תכריז שהיא לוחמת גאה של אירגוני־הפירור
— או תתכחש?
האשד, הצעירה והחייכנית קמה, הרצינה
פנים, והצהירה בקול רם ותקיף :״לא
מודה!״
אחריה קמה הפרקליטה, עורכת־הדין
לאנגר .״אומנם טענו בעיתונות שכתב-
האישום הוגש לי כדי שאוכל לדון בחומר,
אך למעשה קיבלתי את החומר רק שלושה
ימים לפני התחלת המשפט,״ היא טענה בתוקף.
משום
כך, הוסיפה, היא מבקשת דחיית
המשפט. ובינתיים — היא מבקשת לשחרר
את הנאשמת בערבותו של ראש עיריית־שכם,
חמדי כנען, משום שהיא בהריון
וסובלת מדימום ,״כתוצאה מן העינויים
בכלא, שעוד יסופר עליהם בהמשך הדיון ה משפטי.״
בית־הדין
הצבאי שקל, דחה את תביעת־השיחרור,
והסכים לדחות את המשך הדיון.
שיחה חופשית. אז ביקשה הפרקלי־טה
לערוך משפט־זוטא, ולהוכיח שעדותה
של הנאשמת נלקחה ממנה ,״תחת איומים,
לחץ ועינויים בכלא.״
בית־המשפט נענה לבקשת־ההגנה.
אז הוקלה במקצת האווירה, בבית־ה־משפט,
מתחילים לשוחח עם הנאשמת ועם
הפרקליטים. לצחוק, אפילו. השוטרת הצבאית
היפהפיה השומרת על הנאשמת הלא
פחות נאד, אינה מפריעה לאיש להתקרב
אליה.
כתב העולם הזה, שנוכח במקום, ניגש
לעבלה :״האם נכונים הפרטים שמסרה ה־

,,נערת־־המזוודה״ אד־עדמה בכית־חמשפט
סמל לעיר

אופייה הלאומי־ד,קיצוני. לא רק משום
שהיא גדולה, בשיטחה ובמספר תושביה,
מירושלים המיזרחית. אלא גם, ואולי עיקר בעיקר, משום שבשכם מתרכזת
הפעילות הפוליטית הבלתי־רשמית של הפלסטינים,
כיום.
יש שם פארלמנט — או סינאט — בלתי־רשמי.
מתכנסים שם שרי־ממשלד, ירדנים
לשעבר, חברי־פארלמנט לשעבר, נכבדים ועשירים.
וכשמתווכחים על ישראל או על
המלך חוסיין מממלכת־ירדן — המכונה בפי
הנאבלוסים הגוץ — מדברים מתוך זילזול
קל, כדבר אציל על פשוטי־העם.
כולם היו שם. משום כך יצאו בני־שכם
לפתיחת־משפטה של נערת־המיזוודה,
החשודה־כטרוריסטית עבלה אל־עדמה, ברגשות
מעורבים. בדאגה לאשר, ההרה, שנאמר
כי הוכתה ועונתה בכלא, ובגאווה לאומית
— ועירונית — גלוייה לעין.
כולם היו שם, באולם בית־המשפט הצבאי,
מול השופט רב־סרן זהבי: שני
אחיה של הנאשמת, שישבו עם חיוך רחב
על פניהם: אמה: המשוררת הלאומית של

פרקליטה שלך, על עינוייך בכלא?״ שאל
את נערת־המיזוודה.
״אלמלא היית גבר הייתי מראה לך את
הסימנים שעדיין נותרו על גופי מזה,״
ענתה האשד, הצעירה.

דרכי־אדם
חיי ס בשחור סטניסלב גרסון טוברניצקי רואה את
החיים בשחור. מכיוון שהוא צייר — זהו
גם הצבע השולט ביצירותיו.
הצייר, אב לחמישה ילדים שהגדול בהם
משרת בצה״ל, מלא תרעומת על אותם
ציירים צעירים ד,גורפים הון בעבור תמונות
שאינן מביעות מאומה• ״אינני אוהב שרלטנים
באמנות, כל אחד יכול לומר שהוא
צייר מופשט, גם ילד. צייר צריך להיות
קודם צייר באופן קלסי!״
(המשך בעמוד )28

זין רק כל יומיים־שלושה.
האפשרות השנייה נראתה מעשית יותר.
גם יגאל לוסין, האיש הקרוב ביותר בתוכ נית
לחגי, התחנן בפניו שישנה את דעתו.
אך פינסקר לא ויתר. ובמועד הקבוע — בג
במאי — 1968 התחיל להישמע הסיגנאל
המוסיקאלי, הבוקע עתה מדי ערב ממיליון
בתים בישראל.
בשעות הבוקר המוקדמות מכינה מזכירת
המערכת, ניבה ד,ולמן העפולאית,
את מה שנראה לה מעניין, הלקוח מן העיתונות
היומית וממקורות אחרים. י־8.30
מגיעים חברי־הצוות, ובראשם העורכים חגי
פינסקר, ירון לונדון ויגאל לוסין.

אנשי ומאורעות
בחדרהחד שו ת
** ד לפני חודשים אחדים, היה קול־
21 ישראל בעיקר נושא לבדיחה. שמעו את
מד,דורת־ד,חדשות, את התוכנית לעקרודהבית
ואת מיצעדי־הפיזמונים.
וזהו. שביחות־טכנאים, שביתות־עובדים
בכירים, סיכסוכים עם מנהל ביתיר,שידור,
חנוך גיבתון, צנזורה רעיונית וסתם שיעמום
וניפוח העכירו את החיים על המוכשרים
שבאנשי מערכת־ד,חדשות של קול־ישראל, ובמיוחד
לאחד המוכשרים בהם, חגי פינסקר.
פינסקר התהלך, זמן ממושך, עם הרעיון
להקנות לראדיו הישראלי לא רק ״עיתון
שמשודר מדי כמה שעות מעין יומון
יבש — אלא גם מה שמקביל, בשידורי־ראדיו
יומיים, לשבועון מודפס: מאגאזין
יומיומי, המסכם את המאורעות ומראיין את
האישים ביום־ד,שידור.
כאשר עף גיבתון ובא שמואל אלמוג, המנהל
הצעיר והחדש של קול־ישראל, הציע
פינסקר, הנחשב לאיש מספר 1של מערכת־החדשות,
את תוכניתו לאלמוג — אותו הכיר
עוד מן הזמן ששניהם היו סתם קרייני
קול־ישראל, בזמנם הפנוי מלימודיהם האוניברסיטאיים
— בתחילת דרכו של קול״
ישראל. אלמוג שמע, קיבל, ומערכת היום
הזה קמה בראשות טובי אנשי־ד,חדשות.

באותה שעה ממש מתכנסת גם מערכת
תל־אביב בראשותם של אלימלך רם וגדעון
לב־ארי — המתחלפים בתפקיד. מופיעה שם
כתבת קול־ישראל לענייני משטרה, דליה
יאירי, באים הכתבים האיזוריים ואף כתבים
חלקיים, המקבלים את שכרם לפי אורך־
הקטע שהם מביאים לשידור.
הוחלט, למשל, שמייק הולר יסע לפססי־באל
היין בראשון־לציון וישדר משם בהקלטה
חיה. צריך טועם־יין .״יש שם,״ טוענים.
ב־ 9.30 נוצר קשר ראשון בין תל־אביב
לירושלים. הנושאים התחילו להתגבש: נאום

הטלוויזיה מכה
ך אז הונחתה על התוכנית מכה, שכימ-
ו עם וחיסלה אותה באיבה. הטלוזיזיה התחילה
לפעול ,־כבר בשלב ראשוני קיצצה
באכזריות בין בחירי־השדרנים. חיים יבין,
יורם רונן ואחרים העדיפו להתמודד עם האתגר
החזותי — ומערכת היום הזה נאלצה
להתחיל הכל מחדש.
היא עשתה זאת ללא היסוס ,״אם כי
לחגי רעד הפופיק,״ כפי שהתבטא אחד מעוזריו
הקרובים. הוקמה מערכת ירושלמית
לתוכנית, בראשותם של פינסקר, יגאל לוסין
בתל־אביב הוקמה מעויורם
לונדון.
רכת מסייעת, שמטרתה — לכסות את כל האירועים
ברחבי הארץ. העיקר והחשוב ביותר
היה — סדרים של תיקשורת.
אבל האפשרויות היו מוגבלות. שבועיים
לפני התחלת המאגאזין, שעד, שהטלוויזיה
נטלה את טובי־הצוזת, עמד חגי פינסקר
בפני ברירה אכזרית: להתחיל הכל מחדש
עם צוות מצומצם — או לשדר את המאגא־

מואינים את יאוינג

שהגיע לישראל ב תו ם סיבוב־ שיחות נוסף.
הוא חייך לתוך ה מי ק רופון אך דיבר מעט.

תוכנית הואדיו הפובולארית-
ג׳ונסון בכנס בני־ברית; חג־היין; חיים יגיל,
הפרשן המדיני, מודיע שגונאר יארינג הגיע
לישראל ויימצא במשרד־החוץ; ובתל־אביב
מקבלת דליה מאירי הודעה מרב־פקד עמוס
אריכא, דובר־המשטרה במקום, על שוד־באנק
שבוצע במפתיע.

־ ויכוח״עז^מורא?
גבי קטעים אחרים יש לפעמים קשיים,
חילוקי־דיעות או ויכוח.
נושא כזה הוא — המלחמה בחבלנים. ביום
הזה, בו תשודר תוכנית מסויימת זו,
נימצאת ישראל בנקודה לא כל־כך חזקה,
בחזית־הטרור. צה״ל ספג מכה בסואץ, היו
הרוגים בגבול הירדני. מעלים את השאלה:
לטפל היום בטענות שני אירגוני־טרור מתחרים,
המתפארים במעשיהם — או לא?
ירון לונדון מתנגד, מטעמי־מוראל. לוסין
בעד. מעניין אותו הצד החדשתי של העניין.
וזה העיקר, בהיום הזה.
מזכירים את קיומה של ועידה לגידול
עופות. הוחלט לשדר את דבריו של פרופסור
אחד, ממשתתפי הוזעידה, שהמציא
שיטה שממיתה את עצב־הרעב של התרנגולים
כדי שאפשר יהיה לפטם אותם או
לא להאכילם, הכל כפי שרוצים .״זה ישמש
כנושא קומי,״ אומר מישהו.
את העניינים ניהל, עד כה, יגאל לוסין.
בשלב מאוחר יותר של שעות לפני־הצהריים
מגיע חגי ונוטל את הפיקוד.
בשתיים יודעים בבר, בערך, מה תהיה
מיסגרת היום הזה. שמעון פרס, למשל,
אותו רצו לראיין בקשר לכנס יוצאי־רפ״י
שמתכנס אותו ערב, מסר תשובה שלילית
— ודיפלומאטית — באמצעות מזכירתו.
כדי שאי־אפשר יהיה לקבל ממנו אף תשובה
חלקית. פרס יודע, כמו כל איש מדיני
בישראל, שכתבי היום הזה לא יחוסו על
שום דבר, ירצו להשיג רק את תמצית־החדשות,
לא יעסקו בתעמולה.
הפרשן לעניינים ערביים, דב ינון, מודיע
שהיום מתקיימת ישיבת־ממשלה — במצרים.
מישהו מציע לראיין את רב־החובל נימרוד
אשל, המורד הניצחי לשעבר, שקיבל בינתיים
תפקיד ניהולי מרכזי במשרד־התחבורה.
מנסים לאתר אותו. בשלב מאוחר של
היום יגיד מישהו, בתל־אביב :״לא נשדר
את אשל.״ לא יהיה ברור מדוע ואיך. אבל
למערכת־המאגאזין רוח חברית ותיאום רב.
״כמו שצריך להיות במאגאזין חדשות״
אומר לוסין .״אצלנו זה כמו מכבי־אש.
מרימים את הטלפון והופ! זהו זה. הנושאים
הטובים אינם נכללים ברשימה הזאת,״
והוא מנופף ברשימה, שהעתק ממנה גם
מופיע על הלוח השחור שבחדר־החדשות.

מבשלים את הסרט

ך* יום מתקדם. המתח עולה. ניבה
ן | מתקשרת עם יעקב רעואל בניו־יורק.

משימות היום

נסתיי מו, ועורך היום הזה, חגי
פינסקר, מכתיב למזכיר ה ניבה
הול מן את סדר ה שידורים ה מופיעים על הלוח בקיצור נימרץ :״ או ת

איתן ליפשיץ מגיע מקידוחי ים־המלח.
בשעה שש מתחילים ״לבשל את החומר.״
להכין את הקטעים השונים, החיים והמכתבים
בטלפרינטר או בטלפון, על סרט־הקלטה
אחד. זה הופך למירוץ עם מחוגי־השעון.
מעשנים. מתעצבנים. אבל בשקט.
מודיעים שאייזנהאור עדיין חולה מאוד.
מישהו בודק אם סרט אייזנהואר מוכן.
זהו סרט־ביוגראפי מוקלט ומוכן לשידור,
השמור בשקיק עליו כתוב :״לפתוח רק
במיקרה של מוות.״
בתל־אביב מחליט צבי גורן לבטל את
השידור החי מזכרון־יעקב .״לא מספיק
מעניין.״ אפרים (״מיצי״) מינצר נושך
סיגאר ומבשל סרט. על השוד. סך הכל
שמונה דקות: כי הוא מקצר תוכנית עד
למינימום. דליה מאירי מחברת הקדמה —
פתיח בלשון השדרנים — לקטע־השוד
שלה. כאן היא מחליטה מה להשמיע משמונה
הדקות — ומה בכל זאת לזרוק.

פתיח ירון (לונדון 8 , 10א — .ג׳ונ סון — רעואל.״ בל שון
בני־אדם; סימן־התחנה; אחר־כך פו תח ירון לונדון; קטע מ לונ דון;
דברי א( .יגאל אלון); על ג׳ונ סון מכתב קול־ישראל יעקב רעואל.

נשרו הרוב. נשארו רק שתי תוכניות ש־תועברנה
להיום הז ה: השוד בסניף בנק
לאומי וחג־היין.

אור ירוק

ך* ירושלים המתח הוא ללא נשוא.
ם דסי־השידורים עוברים בדיקה אחרונה
בידי יגאל לוסין וחגי פינסקר עצמם.
צוות־הסכנאים מזיע• ירון לונדון מכתיב,
בינתיים, למזכירתו את קיטעי־הקישור שהוא

יצטרך להגיד בעוד דקות ספורות.
בינתיים מביא אחד השדרנים, שבנו עבר
טקס ברית־מילה אותו בוקר, בקבוק־קוניאק.
עכשיו מתיישב ירון לונדון ליד המיקרופון,
כשסיגריה בידו. באולפן־שידור
סמוך, מעבר לזגוגית עבה, יושבים הכתבים.
מערכת אלקטרונית מאפשרת קשר בין שני
האולפנים. ולפתע — שמונה ועשרה.
לוחצים על כפתור. מסובבים ידית. נדלק
אור: הסיגנאל .״ היו ם הזה. אישים ומאורעות
בחדשות. ערב טוב! כאן ירון לונדון

בשש מגיע רפאל אמיר, לפני צאתו
לכנס יוצאי־רפ״י. מחליטים שילך, ואם
יהיה מעניין — יטלפן והקטע שלו י?זודר.
7.30 בערב. מכל הקטעים התל־אביבים

מבשלים את יארינג

כלומר, מכינים את הסרט להקלטה, מתקצרים,
עורכים ומביאים ל שידור בעור ת ה־טכנאים
.״ בי שול״ פירו שו שילוב הקטע של הראיון עצמו עס דיברי־הסבר של השדרנים.

וזהו נוש1נו

דב ינון, פר שן לעניינים ערביים, לשעבר סגן־אלוף מודיעין
(מילואים) ,הוא אחד האנשים הפעילים בתוכנית. הוא עו רן
מעקב אחר ה שידורים הערביים, אולם פר שנו תו היא רק לטובת אנשי ה שידור בקול־ישראל.

במדינה

שמואלצמחמציג:

(המשך מעמוד )26

להתרת הצמרתמאנגליה

הפזמונים

בראש

מצעד

!הסומרו!
,המדמלד
141. 4 0 £א1411א

שבוע

״ ארמון ״
חיפה
יום רביעי 23.10ב־ 9.30 בערב

תל-אביב קולנוע ״תל-אביב״ יום יום

ימים

חמישי 24.10ב־9.30
ראשון 27.10ב־9.30
בערב בערב

בישראל
גאר-ש בע
יום

שישי

25.10

גרסון, בוגר המכון לאמנות בלבוב שעלה
ארצה לפני 11 שנים, מושך במיכחול
מזה 25 שנה ותמונותיו קנו מישבן בארצות
רבות. הוא הצביע על תמונה המונחת על
ריצפת חדרו בחולון :״זה סוריאליזם:
לא לילה ולא יום. יהודי נודד. הוא לא
הפסיק להיות נודד, אפילו שישנה ישראל.״
והוא מוסיף :״היהודי הנודד זה אני
המישטר כאן עושה שהיהודים כן יעלו —
ויעזבו את ישראל. הרבה חושבים על
עזיבת הארץ! גם אני!״
מרגיזים אותו במיוחד מבקרי־האומנות
בארץ. לדעתו, הללו הם ציירים שלא
הצליחו לצייר, לכן שמו פניהם אל מלאכת־הכתיבה.
גם על הגאלריות הוא מתמרמר:
״בפולין הגאלריות הן ממשלתיות — קונות
מהציירים. שם משלמים ליוצר. כאן —
פשוט לוקחים בגרושים; ואם לא — לא
קונים! והמיסגרות עולה יותר מהתמונה.
העיקר זה המיסגרת, לא התמונה!״
כושית עם ילד. גם דעתו על הקהל
ברורה :״לא כולם יכולים לקרוא את
תמונותי. יש קונים שלהם מספיק עירבוב
הצבעים, ולא איכפת מר, שם מצוייר. יש
אנשים שאוהבים מאוד את העבר שהם
עברו והם מחפשים זאת בתמונות. ויש
שאינם רוצים לדעת את העבר, רק את היום
ואת המחר.״

לטנו לחזור הביתה. כיודן שלבנצי היה קר,
נסענו מהר. ליד העירייה פנינו ימינה, לרחוב
אחד־העם.
״שם נתקלנו בשרשרת. לא ידענו בכלל
שיש במקום שרשרת, ליד בית־הכנסת. משום
שאם כי אנחנו נוסעים המון ברחוב —
זה אף פעם לא במוצאי־שבת.״
מכה חזקה כצוואר. רק בנס ניצלו
הנערים. המשיך גיורא לספר:
״לפתע הרגשתי מכה אדירה בצווארי.
עפתי מהאופניים ונפלתי על הכביש.
״הייתי המום מהמכה אך קמתי מייד.
ראיתי את בנצי. הוא שכב מעולף על הכביש.
רק נאנח חלש.״
באותו רגע הגיע למקום, במרוצה, מהנדס
העיר נהרייה, פרדיננד פלזנבורג, שהבחין
במתרחש מביתו הסמוך למקום־התאונה.
הוא הזעיק שכנים, וכולם הגישו עזרה ראשונה
לבן־ציון רבי , 14 ,הקורבן הקשה של
התאונה.
אחר־כך הובא הילד בניידת משטרתית
לבית־ד,חולים של מלבן, כשהוא מקיא ומשתעל
בלי הרף.
עתה* שוכב בן־ציון בביתו כששלושה
תפרים בפניו, בזווית־פיו שנקרעה מעוצמת
המכה בשרשרת. שתיים משיניו נשברו. הוא
גם סובל מפציעה בגבו, בזרועותיו, ברגליו
ובעכוזו.
כמו כהר־ציון. חקירה קצרה העלתה

״ קיו ״
ב־ 9.00 בערב

ירושלים ״בניניהאומה״
מוצאי שבת 26.10ב־ 8.30 בערב

כרטיסים בתל-אביב :״רוקוקו״ ,״לאן״ וביתר המשרדים.
ירושלים: כתנא.
חיפה: נובה ובמשרדים.
הנחות והומנות בשלות ועם ידידינו הסליחה.

פרסום בלקין

״ציפדונ״

פצוע־השרשרת רבי*

סוכנות לאינפורמציה וחקירות פרטיות
טלפונים • 623001 ,757613 רחוב החשמל ,8תל־אביב

* אי תו רי כ תו בו ת
* ח קי רו תמסח ריו ת

קנייניו

פירנין מחסל קשקשים לחלוטין!
תכשיר הפלא הפינלנדי העולה על כל האס־עצים
המקובלים — עתה להשיג בישראל
המחיר עתה 5.40ל״י בלבד
המפיצים: מעבדות קליאו, טלפון 961100

״לא ידענו!״

והמחר של הצייר הזועם. המתפרנס
בדוחק ממכירת תמונותיו, מתבטא באחוות־העמים
:״ציירתי תמונת־ביאפרה: כושית עם
ילד, באופן סוריאליסטי, הולכים דרך מערה
שחורה, אבל בסוף המערה יש אור וזהו־המחר.״

תמונה אחרת בה מובעת אחווה,
מספר הוא :״זוהי תמונה שאומרת שיבוא
יום שאדם לא יהיה שועל.״
ומן ההווה בו מרגיש הוא את זאביות
בני־האדם איש לרעהו, מבקש גרסון לברוח
לעתיד: חיים במדינה קטנה כמונאקו או
בליכטנשסיין.
לפתע, כמתנער, פסק :״אני חושב שאני
לא אסע! לו היו לי אמצעים לעזוב, הייתי
חי כאן טוב מאוד!״
דת זהו שער ל מוו ת
ילדים יבו או בו

1למכירה בגלל פירוק *

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם
באזור-התעשיה בכביש פתח־תקוה

פרטים< טלפון 914343

ליל־שישי האפל השרה שלווה ונחת על
כל תושבי־נהריה. מעסים מהם נסעו, בשעת־ערב
מאוחרת, ברחוב אחד־העם שבעיר־הנופש,
רק כמה ילדים, על אופניהם,
הסתובבו במקום.
לפתע נשמעה קריאה חדה: גיורא שווארץ,
, 14 נעצר באוויר על־ידי שרשרת בלתי־נר־אית,
בחשיבה. גופו טולטל קשות. הוא
הועף — ונפצע קשה.

סיפר הנער הפצוע, השבוע, ממיטת
כית־החולים:
״בליל־שישי התכוננו לצאת לטיול, בסניף
הצופים שלנו. הטיול בוטל והבי בנצי ואני
החלטנו לפצות את עצמנו בטיול על אופניים,
לאורך כל העיר.
״בשעה 10 בערך כבר היה צונן, ואז הח־

שמתקיני־השרשרת, שמטרתה היתר, למנוע
מעבר מכוניות ליד בית־הכנסת, בליל־שישי
ובשבת, לא דאגו לתאורה שתזהיר את הנוסעים.
חלק
מעובדי העירייה, הסמוכה למקום,
טענו שכלל לא ידעו על קיומה של השרשרת
— הבלתי־חוקית, כמובן.
זאת — למרות שאחד העמודים מהם נמתחה
השרשרת גובל עם ביתו של מהנדס־העיר.
הפנס
היחידי בסביבה מותקן גבוה ומפיץ
אור צהוב, חלוש. השרשרת עשוייה מברזל,
היא חלודה מזה שנים ושחורה לגמרי.
בתנאים אלה ברור שהשרשרת — שנמתחה
בגובה צווארו של רוכב־אופניים —
אינה נראית כלל. היא מהווה מיטרד מסוכן,
מן הסוג שהרג, לפני שנים אחדות, את
הפסל פלומבו שנסע בקטנוע, בהר־ציון בירושלים,
שם נמתחה שרשרת דומה על־ידי
חוגים דתיים.
המשטרה: לא ידענו. אין זו הפעם
הראשונה שהשרשרת הקטלנית מרחוב אחד־העם
פוגעת בילדים. לפני שלושה חודשים
נפצע קל נער אחר, אורי הרצברון, בו , 13
אף הוא שעה שרכב על אופניים.
למרות זאת, ולמרות שאחת המשפחות
השכנות התלוננה במשטרה, לא הוסרה השרשרת.
טוענת לאה ברטה רון :״עוד ב־26
באפריל , 1967 לפני למעלה משנה, התלונן
בעלי, וגם הגיש ערער לעירייה, בו צויינה
עובדת החסימה של הכביש.״
סיכם השבוע דובר המשטרה בנהרייה:
״ייתכן שיש כאן רשלנות ובמיקרה כזה
יועמדו האחראים לדין.
״מכל מקום — המשטרה לא ידעה על
קיום ה שר שרת

בזווית־פיו: צלקת הפצע.

העולם הזה 1623

תמרורים
נ ישא ו. פרפריד, גסיך לבית
הוהנצולרן 25 לשעבר — בית־המלוכה
של גרמניה, והרוזנת אגגלה פון מורגן
( .)25 בסקס דתי (בצל מיטריות, מאחר שנערך
במטר שוטף) למענו הובא כתר־ד,שושלת
מטירת־סינגמארינגן, מישכן־השושלת
— מקום־מיקלטם של משתסי־הפעולה הזרים
של היטלר ערב תבוסת־הנאצים, כששומרי־ראש
משגיחים על 450 היהלומים המשובצים
בכתר 150 ,בני־אצולה אירופיים כור־

זוכרים אתהטרט
״למי צילצלו
הפ ע מוני ם״ זזה
הי ה על
מלחמת ספרד.
הפע מוני ם שמצלצלים
בארץ ה ם

נ₪וד

נסיך הוהנצולרן וכלתו
עים ברך — והזוג המאושר מחייך באהבה,
למרות שאף מלך לא בא לטקס והנוכחים
נאלצו להסתפק ברוזנים, נסיכים ודוכסים
בלבד.
נחוג יום־הולדתו ה־ 42 של הפרופסור
עמוס דה־שליט, יליד ירושלים הנחשב
לאחד מילדי־הפלא היותר־מצטיינים של המדע
הישראלי, ואשר צמח על רקע צברי
מובהק: נוטר בהרי ירושלים בימי־המנדאט,
לימודי פיסיקה באוניברסיטה על הר־הצו־פיס,
שירות בחי״ש ירושלים, סגן בצה״ל.
נמנה על קבוצת הפיסיקאים הראשונים שיצאה
לחו״ל, מטעם הוועדה לאנרגיה אטומית.
דוקטור בגיל ,25 פרופסור בגיל ,29
מנהל המחלקה לפיסיקה גרעינית במכוזן
וייצמן בגיל .28
נחוג יום־הולדתו ד,־ 62 של ד״ר
(לכלכלה) ברוניסלב דב לוין, בן־תע־שיין
מפולין שנעשה ציוני ב־ , 1932 כאשר
ביקר בארץ מטעם לישכת המיסחר ארץ־יש־ראל—
פולין. אחרי עלותו ארצה כיהן כמפקח
הבנק הפולני פ.ק.או. בתל־אביב, וב־
1936 ביקר בקפריסין כדי לברר את האפשרות
ליישב שם 200 אלף יהודים מפליטי־גרמניה,
עד שיוכלו לעלות ארצה. עבר
מאוחר יותר לשמח הפירסום והעיתונות
(בין השאר: מנהל אדמיניסטראטיבי של
העולם הזה) ,נבחר כיו״ר אגודת העיתונות
הפריודית בארץ, מכהן כנשיא לישכת יצחק
ילין של בני ברית.
נח ו ג יום־הולדתו ד,־ 63 של חיים
יחיל, יליד צ׳כוסלובקיה שהספיק למלא
תפקידים דיפלומאטיים
רבים מטעם
משרד־החוץ הישראלי,
אך לא בארץ־
הולדתו. עם גמר
מלחמת העולם השנייה
עמד בראש המשלחת
שיצאה לארגן
את שארית־הפליטה
מן המחנות,
היה הקונסול הראשון
של ישראל בגרמניה,
עמד בראש
המחלקה לשיתוף בינלאומי
במשרד־החוץ,
פיקח על ההתרחבות העצומה של סיוע ישראלי
לאפריקה. כיהן כמנכ״ל משרד־החוץ,
עד למינויו לתפקיד יו״ר הוועד המנהל של
רשות־ד,שידור.
נפטר בגיל ,60 בלנינגראד, אנדריי
דוסטוייכסקי, נכדו של הסופר הרוסי
פדור דוסטוייבסקי. הנכד, מהנדס לפי מיק־צועו,
עסק בהכנות לציון יום־ההולדת ה־
150 של סבו, שגם הוא מת בהיותו בן ,60
ב־. 1881
נפטר. בגיל ,71 ירוחם ורדימון,
דור חמישי לבני־ירושלים, שקיבל הכשרה
טכנית כמהנדס אך לא הסתיר את אהבתו
האמנו תית הגדולה — דווקא לחידוש פני
האות העברית. בגיל 33 עזב את ירושלים,
קיבל לידיו את ניהול קולנוע מוגרבי בתל־אביב,
הפך מאז דמות בולטת בענף הקולנוע.
כאשר פרש, מחמת גילו, מניהול הקולנוע
הגדול, עבר לנהל את קולנוע אלנבי,
כי ״קולנוע בלי ורדימון זה לא קולנוע,
וורדימון בלי קולנוע זה לא ורדימון.״
העולס הזה 1623

להקת״הקצב הראשונה ש הוקמה ב ירושלים.
זה ה ת חי ל לפני שלוש ש נים
עם חמי שה חבר׳ה — הזמר דו בי׳
גי ט אר ה-בס ריימונד, ליווי ג׳וני,
גי טאר ה־סולו שלמה, מתופף אלי —
שניגנו בשביל החבר׳ה. בב תי־ה חולים,
ב מו סדו ת לילדים, בפני חיילים. איך
הגיעו לשם 1מפני שכולם מכירים
אתה טרנזי ס טו רי ם ״סוני״ היפאניים.
האמרגן שלהם אפילו צילם או ת ם
ושלח כמה מילי ם עליה ם לירחון
״סוני״ ביפאן. זהה תפ רס ם, וכולם
היו מאו שרים. עד שהערבים אמרו
שזה לא מוצא חן בעיניהם, ושהם
יחרימו אתה טרנזיס טורים. אז חב ריי
״סוני״ כ תב הלהם שיחליפו א ת
השם. אז החבר ה כ תב ה, אז מה י

הם הוצעו על-ידי קוראים ומעריצים להשתתף
בתחרות לבחירת לההת־הקצב הטובה ביותר בארץ
מעונת 02x1131 גו ה מזמינה 01 אותו והשתתף נמיגצע שו הווו הצעיר

בו תי בחר תז מור ת־הקצב הטובה ביו ת ר
1י 1ענ קלה

שרביט הזהב
מלא את השאלון הזה ושלח אותו

למערכת ״העולם הזה״
ת. ד 136 .תל־אביב

עבור

פסטיבל

הקצב

מתוך התזמורות הפופולאריות
ביותר שיוצעו על ידך יבחרו התזמורות עשר
שישתתפו בפסטיבל הקצב

פסטיבל הקצב הישראלי

פסטיבל שרביט

הזה ! 1968

אני חושב שלהקת
היא תזמורת הקצב הטובה ביותר — בארץ
שמי ...
כתובתי ...

״האריות״ כבר עזבו את הארץ -אבל הם ממשיכים להיות הלהקה הפופולארית כיותר בעיני הקוראיס.
אחריהם :״הרזים והשמנים״ ו״ הכוככים הכחולים״ .איזו להקה תהיה הפופולארית כיותר כשבוע הכא?

י׳ו^ 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0נ x x x ^£ 0 0 0

מצעד הפזמונים העברי
ב״גלי צהל־־ לשנת תשס־־ח

מלכו ת ההרמון -מו צי א בי ב ולהקת פיקודצ פון (״ ה ד -א ר צי ״)

פ י שחלם -להקהגיימוחזזדיון

עמק דו תן -להקת פיקודצ פון (״ ה ר -א ר צי ״)

שלא לאהבאותך -אבייסולידאנו עם להקתגייסותשריון

ה יי ת י נער -להקת הנ חייל (״ ה ד -א ר צי ״)

העירה של טוביה -יהורםגאון

יוםא׳ ב שבוע -

האס או! בו כ ה או צוחקת -דבורה דו תן ו ע לי זהרוזן (״ ה ד -א ר צי״)

שוב לא נלך רחל -אריק ל בי א (״ ה ד -א ר צי ״)

סולי ד אנו

ן ו. קרב רפי ח -אריק ל בי א ה ד -א ר צי יי)
12 הגר -א רי ק אי ג ש סיין ה ד -א ר צי ״)

5ז. יםו שקיעה -

ן נים

. 16 קום לן־ אל נינוה -להקת פי קוד מרכ ז לייהד-ארצי״)

. 1.8כשהגברים חלבו לצבא -ו בו ר ה דו תן ו צ פי שביס (״ ה ר -א ר צי ״ )
. 19 לך י רו שלי ם -רן א לי רן (״ ה ד -א ר צי ״)

וי ע ל

יו ס ף פוספ א קי

. 17 וחרב אין בי ד דו ד -להקו! פי קודצ פון ה ד -א ר צי ״)

עפי חי

שוב תקופה בה אתת
יכול להסדיר את כל
הבעיות החוקיו ת, הנזיש־פנויות,
העיסקיות וה־אבל
זכור:
אירגוניות.
כ שהמצב מסת בן, אל
תהיה גאה — ו לן ל19נ
פני ־ו א
פרקליט או ליועץ מוס־׳
ל נ יי ר ן1
מך. אחרת תיכנס לבע־חל
מת עליהן.
יות שלא

קשר עם אשת יפה אך קאפריזית מוציא
או תן — ה שבוע — מן המסלול הרגיל.

. 13 רק חיוך אחר -י הו רםב און ו ד לי ה ע מי הו ד ה ד -א ר צי״)
14יכוללהיות -צחי

10ההזדסנוסהאחרונה -אבי

צפד דרום

כוח־הרצון שלך חשוב,
השבוע, מעל לכל. אין

מקום להגיגים יסודיים.
צריך לעשות את הדב*

רים׳ וגם אם דרך־פעולה
כזו חשודה בעיניך, או
אתה אף סולד מפניה —
אין ברירה. קשריו עם
20 בינו א ר -
3ו בפברואר
בני־משפחתך יתרופפו,
אם לא תדע לשים חייץ
בין רגשותיו לבין מה שאתה אומר לאהד
ביך. השתדל להיות גמיש. לבשי ירקרק.

-ל הק הפחוךהפרם ״ הסיירים ״

פזמוןהכ בוד של השנה: גב עת התחמושת -

להקת פיקודפרכז ה ר -ארצי ״ )

ריבוי הדרכים שלפניך
מסחרר את ראשך ונודפת
את ידיך. דע
שאין דרך לצאת מיער
מלבד — קביעת נקו-
דת״המוצא והנסיון להתגבר
על המינשולים
וחמחסומים, בזח אחר
ו : 1 2מרס -
זה. אתה חייב, פשוט,
1 20נאפ רי ל
להחזיק מעמד, ללבן
את בל האפשרויות, לבחון אותן בזו
אחר זו — ולא לספר יותר מדי.

ולקראת משב״ס -ה ק לי סי ס חדשים:

עדנה ג ו רן
עפרה פו ק ס
מו צי אבי ב
קוני רכס
להקת פי קודד רו ס
מו טי גלע די

״ ו - 17־1יוך־־*בי״ נבר• דנוז ^ ייט ־ ריהיס

שוו ו

אני לא הייתי עו שה את
זה, אם הייתי ב מ קו מן.
אבל אני לא בן־מזל־תאומים.
לכן לא הייתי
חולם לשקול את הצדדים
החיוביים של התפרקות
פיסקית, או של
ריב־אהבים, שברור כי
21ב מ אי ־

לן כאב־לב
רק יגר מו
20 בי ו ני
ואסון. לעו מת זאת, מו סב
שתמ שיך לשקול היסב את צ ע דין העיס־לא
שבוע מתאים לסיכונים.
קיים. ז ה

תאומים

שוב את מוצאת עצמך
פנים־אל״פנים עם
עצמך — והרצון לשקוע
בעצבות, בעייפות
וברחמים־עצמיים חזק
מאוד. אל תיכנעי לו !
בכוחך לעמוד, חזקה
ומחייכת, אף בזמנים
המעייפים ביותר תלו־ייה
יכולתך למצוא
את ידידייך וידידותייך לעתיד״לבוא. פגי-
שה בלתי״צפוייה תביא לברית״ידידות.

אדם כעל מזג סוער, אולי בן־עקרב, או
בן־טלה, יבוא לעזרתך, יביא אותן במבוכה,
ויגרום לן מבובות
וגם אושר רבים
מאוד. אל תחטסי להושיט
להם יד: חם
בני-ברית מן הסוג ה טוב,
וגם אם חזיווג לטווח אינו קבוע,
ארוך או משמיים —
23ב ס פז טמב ר -זה מספיק כדי לשחרר
22 באו ק טו בר
אותך מריגשי-תיסכול
עמוקים. פגישה עיס-
קית הופכת לרומאנטית, דווקא. אל
תנסי לחבק עולם ומלואו. לבשי בהיר.

מאזנייו_1

אל תתרגזי, בת־אדם! זה
לא יעזור וזה רק יגרום
נחת למתחרות שלך. מוטב,
לעומת זאת, שתק־חי
את החיים בקורטוב
של הומור — אם את

מסוגלת לכך, השבוע.
פגישה רומאנטית מאכ:
1 21א פ רי ל ־
:*0ב מ אי
זבת טומנת בחובה לקח
חשוב: הוא לא היה עוזר
לך גם לו נהגת בצורה יותר שפוייה.
שלך יעזור לך בחיים.
כושר השכנוע

״ העולםהזד שבועוןהחדשותהי * ר * ל י
המערכת והמנהלת: תל־אביב, ח ד קרליבך , 12 ם לם 1ן 5־-30134
• 136 .1^1מען מברקי: עולטפרס • דפוס משה שהם בע-יב
תל־אביב, ח ד פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי נל 0
העורך הראשי: או ח א מרי • המי-ל: העילם הזה כז׳נ ג

לחולוו!

1ל ן!

״הד -אר צי״ גאה על הי שגי ה ב פז מון העברי בשנת תשכ״ח
להקת חי ל הי ם

זהו. הזכ ר נעשה ועכ שיו לא נותר לן אלא
לעצב את הקשר, לייצב את מעמ דן, לחכות
לבאות. אתה תזדקק לתקופת־ציפייה כזו,
ני אתה עייף מעבודה
וזקוק למנוחה ולשעשוע.
אל תגזים כ שאתה
מתפרק, אך עשה זאת
במלוא שמחת החיים.
נסה להיות אלגנטי גם
שעה שאתה מתבדח :
אחרת תרכו ש לעצמך

אוייב ח שוב ו מ סוכן ו 22ב
א ו גו ס ט -
22בספטמבר
אתה תשלם בשל כך

סיכון מקום ע בו ד תן
הנוכחי. הרבי לטייל באוויר הצח. לב שי סגול.

שמור על הדיאטה, בן־
אדם! זה לא יעזור לך
שאתה אומר: נעים להתפנק.
הפעם לא מדובר
בנעים או לא נעים
אלא בצורכיך החיוניים
ביותר. כן מוטב שתשקול
כל צעד פינאנסי שתעשה,
פן תאבד סכום
כסף קטן אך חשוב לך,
במצבן הנוכחי. אם אתה משתעמם — אין
דבר. זהו פרק זמן שכזה ואחריו יבוא מתח.

בשאת מנסה לחיות ערמומית או רעה,
את מצליחה — אבל המחיר שאת משלמת
יקר מדי: כי לך,
משום־מה, אין נוטים
לסלוח את הניבזויות
הקטנות לחן כלל אין
שמים לב אצל נשים
אחרות. הפגיני רוחב־לב
וחתעלמי מרכילות.
(111 עשוייח מחלת־נשים
לגרום לך בעיות. מו 22ב או ק טו ב ר ־
22 בנו במבר
טב שתלכי לרופא. אם
אתה שוקל אם לחתום
— דע שחעיסקה מראה סימני־הצלחה
מובהקים. לבשי ארגמן או כתום.

אדם חזק, אדם בריא ואדם בלתי־מתיסכל
עשויים לגרום לך מבוכה — אך לפתוח
לפניו שערים לכיוונים
בלתי־צפויים. בך תלוי
אם תהפוך אפשרויות
להצלחות, או להתמרמרות
שתשפיע, בהמשך
הזמן, עליך הרבה יותר
מעצם הכישלון. אל תקנא.
אתה זקוק כרגע
לכל כוחותיך ומחשבו23
בנו במבר ־
20 בדצמבי־תיך
כדי לשנות את הגזירה
השלילית התלוייד,
עליך מבחינה עיסקית. אם תתאמץ אתה
עשוי להפוך את הקערה על פיה ולהצליח.

1ושוו

לאלו מבנות־גדי העשויות
ללדת ה שבוע —
זהו שבוע שיפתח שעדים
של או שר בפני האם
והילד. לאלה מבני-
גדי ה חו ת מי ם על חוז ה:
מזל טוב ! מעולם לא כה לעיסקה נכנסתם כדאית. הצרה שבני־גדי
אינם מסתפקים ב מוע ט
או במירב. הם רוצים עוד ועוד. על כן
רסנו את תי א בוננ ם, הפיסי והכלכלי, האינטלקטואלי
והאי שי. אתם זקוקים לאתנחתא,
למנוחה — ול ה תח שבו ת בזולת. בת־גדי:
השבו!ע הוא יאזור עוז ויודה בא הב תו א לין.

?00000000000000000000000000000000000000000000000003

לכל מאורע בכל ע ת
די אולו -הל בו ש האידיאלי
נעים, כביס. נוח, אינו דורש גיהוץ.

1 (1 0 1 0 1 1