גליון 1624 מתאריך 16 באוקטובר 1968

סי ג רי ם ו גי1״

סיגרים דזו די ג ד ״ םבאיכותמעולה !

עדם יום הכיפורים עשה נשיא המדינה
מעשה נדיר: הוא העניק מחילה לאזרח
יחזקאל סהר. בכוח מחילה זו —
נמחקה כלא־הייתה הרשעתו בדין של סהר.
שוב לא יימצא רבב משפטי על שמו.
מי אינו יכול לשמוח עם אזרח, ביום
שימחה כזה? עיני, על כל פנים, אינה צרה

מאז נדון יחזקאל סהר, עברו כיט־עט
שמונה שנים. הפשע שבשבילו נדון בוצע
לפני למעלה מעשר שנים. אבל מכיוון
שמיקרהו לא היה מיקרה רגיל, קשה להניח
שהוא נשכח.
שכן מר יחזקאל סהר היה המפקח הכללי
של משטרת־ישראל. בתור שכזה נקרא להעיד
במשפטו של סגנו דאז, עמוס בן־
גוריון. כדי להגן על סגנו, העיד עדות־שקר
— בשבועה.
זה מה ששופט בית־המשפט העליון, משה
לנדוי, קבע :״סהר שיקר בעדותו במתכוון,
בנסותו להסתיר את העובדה, שהייתה ידועה
לו, ני ירקוני ח שו ד ...במשפט זה נעשה,
מאמץ נמרץ ועיקבי להסתיר מעיני ביתי
המשפט את האמת על תוכן תיק אירס״ו.
אלמלא נפתח תיק זרי בחלקו, בסופו של
דבר, היה מאמץ זה מצליח ובית־המשפט
היה פוסק את הדין תוך אי־ידיעת העובדות,
עליהן מעיד אותו תיק.
גרוע מכל אלה _ :במלחמתה נשענה
התביעה על הטענה ש התיקים חסויים מטעמים׳של
טובת־הציבור, או אף בטחון־המדי־

יבוא והטבה בלעדית גי>ח4ל.

פרשה זו. דבר זה שמו חי חסידוף.

ימים מעטים לפני שנועד להתחיל מש־פטו-של
סהר, על מתן עדות־שקר, נכנס
למערכת העולם הזה בחור ביישן ועדין.
הוא הציג את עצמו בפני כפקיד בארכיון
של משרד־המשפטים, והיה ברור כי הגיע
אלינו אחרי לבטים קשים ביותר. לבסוף החליט
שמצפונו אינו מרשה לו לשתוק.
הוא הביא עימו העתקים של מכתבים בין
התביעה הכללית, לבין• המטטרה, שהוכיחו
שחור־על־גבי-לבן כי קציני־המשטרה האחראים
קשרו קשר כדי להכשיל את התביעה,
כאשר זו תעמיד את סהר למשפט.
קצינים, שהיו צריכים להעיד נגד סהר,
הבהירו שלא יעשו זאת. עד כדי כך, שבאחד
המכתבים התלונן איש הפרקליטות, כי
אצל שני קצינים, זוהר וזלינגר׳ הלה ״הסתיידות
מתמיהה של הזיכרון.״
במכתב ששלח היועץ המשפטי, גדעון
האוזנר, אל שר־המשטרה, קבל :״התוצאה-
תהיה, כי התביעה לא תייחס למר סהר
עדות־שקר על פי המיבחן הפוזיטיבי שבהלכה,
אשר קבע בית־המשפט העליון. נסתפק
באשמה לפי המיבחן השני, דהיינו, כי
מר סהר לא וידא במידה סבירה לפני תחילת
עדותו אם אומנם דבריו אמת הם.״

כלומר: קנונייה שתמנע מראש את הרשעתו
של סהר על העבירה שהוא ביצע.

מייד עם פירסום מיסמכים אלה ב־העולם
הזה 1198 נאלצו התביעה והמשטרה
לבטל את הקנונייה, ולהעמיד את סהר

מ. ברגד

דזיסרז ^ יבד וכ!€יונו 1,2־ . 1ד 9 6 7 .ד
גור״ :ר 6 8 5 5

סהר

ל טי פוח היופי

נה. הגיעו הדברים לידי כך, שלפי טענת
מר סהר אף מסירת תאריך הייתה עלולה
לסכן את שלום הציבור!
הכוונה האמיתית האחת הייתה להשתמש
בנשק החד והמסוכן של חיטוי
ראיות בבית־המשפט, המופקד בידי פקידי־הציבור
כנאמני־הציבור, למטרה הנפסדת של
הסתרת האמת, למטרותיה האנוכיות של
התביעה.״

חפפי את שערותיך בשמפו
״לי״לך״ והוסיפי
לו גמישות וברק טבעי.
שמפו ״לי־לך״ מחזק את
שרשי השיער ומונע גרויי
עור.
לבחירתך לשיער שמן ו־לשיער
יבש. ולעור הידיים
נסי את קרם ״לי־לך״
המעודן, החודר במהירות
לעור ומעניק לך ידיים
רכות ועדינות.

בגילגול אחר של הפרשה, כתב שופט
בית־המשפט העליון, משה זילברג :״הוא
היטעה או ניסה להטעות — בפועל ממש —
את בית־המשפט, ונתחייב במתן עדות־שקר
ביודעין על פי סעיף ) 1( 117 של הפקודה.״

לי־לך
מושג חדש
בטיפוח היופי
,העולם הז ד שבועוןהחדשותהישראלי
הפערבה והמנהלד : ,תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 סלפון 5־-30134
תד • 13* .מען מברקי: עולפסרס, דפוס משה שהם בע״נב
תל־אביב, רזז׳ פץ • 6גלופות: צינקונרפיד, כמסי בע״• £
העורד הראשי: אורי אבנרי • המו-ל: העולם הזה בע״גב

על כל אלה קיבל סהר את העונש ש־בית־המשפט
מצא לנכון להטיל עליו• אז
כבר לא היה מפכ״ל, כי אם שגריר ישראל
בווינה. ברור כי אחרי הרשעתו שוב לא
יכול היה להמשיך ולכהן בתפקיד ממלכתי.
הוא ירד מן הבמה הציבורית׳ אחרי שנים
ארוכות של פעילות בה, מכוסה בושה
עמוקה.
ידידיו החשובים לא נטשוהו. הם טענו,
כי לא שיקר לטובת עצמו — אלא הסתבך
מתוך מניע נאצל: נאמנותו לידידו עמוס
בן־גוריון. רק כדי להגן עליו — שיקר.
בשבוע שעבר הגיע מסע־ההגנה של ידידיו
לשיאו. לפי בקשת סגן ראש־הממשלה,
העניק לו הנשיא חנינה מליאה.
כאמור, אין עיני צרה בו. יבושם למר
סהר הטיהור הגדול הזה.
אותי מרגיז דבר אחר לגמרי, בקשר ל הסידוף לדין,
ברצינות. קרה דבר נוסף: חי חסידוף
נעצר, הואשם בגילוי סודות רשמיים (לפי
חוק בטחון־המדינה) ונשלח למאסר.
אגב, סהר עצמו לא נשלח למאסר. אבל
על כך, כאמור, אין עיני צרה בו.
חי חסידוף שילם את הוצאות־המשפט
מכיסו — ואילו המדינה השתתפה בכיסוי
הוצאות המשפט של סהר. אבל אין עיני
צרה בו גם בשל כך.
ועכשיו זכה בחסד הגדול, וחטאו נמחל
לו. אבל, כאמור, אין עיני צרה בו.
אני רק מרשה לעצמי לשאול את כבוד
נשיא־המדינה, ואת כל מליצי־היושר שדאגו
ליחזקאל סהר:
האם אין חי חסידוף ראוי לאותה מידת
התחשבות?
במישטר של טוהר ויושר, היה חי חסי-
דוף זוכה לאות־הצטיינות.
במישטר הקיים, אני חושב שמגיעה לו,
לפחות, חנינה, כמו זו שניתנה ליחזקאל
סהר.
זה לא עניין של יושר. זה עניין של
טעם טוב.

רך ומאופק.

1א 1\/ 11^ 110ט _11_1

במוצרי איפור העיניים

מבחר מושלם של גוונים תואמים

ך כולו של ך

שחם לבינסון אילון

מכתבים

1יטג^/

עליה שהיא העניקה את חסדיה לשודדים מוסלמים במסעה סאנטיוך
דרומה, אל כס־המלנכה שלה.
לא היו להם ילדים שיקשרו אותם יחד. כעבור שנים אחדות,
כאשר שוב לא נותר כל יתרון מדיני לנשואיהס, שילח אותה
באלדווין מחצרו, בטענה שבגדה בנ, נאילץ אנתה להיכנס למינזר
סנם־אן בירושלים. להרגעת־מצפנננ העניק מתנות יקרות למינזר.
אבל למלכה לא היתה שום נטייה לנזר. במהרה ביקשה — וקיבלה
— את הרשות להתגורר בקושטא, ליד הוריה. שם הסירה את
בגדי־נזירותה, והתיישבה לטעום את כל התענוגות של העיר הגדולה.
בינתיים שמח באלדווין למצוא את עצמו חופשי לנהל חיי־רווק.

רמי, בעצם,
דומה משה ד״ן;
רדונם=השווד -
או למצביא המספח?

באלדווין לא היה רק ״ערבי״ ,אלא גם מצביא נמרץ ומוצלח.
בתחילה הרחיב את שטח הממלכה על־ידי חיסול כיסים מוסלמיים
לאורך החוף — בקיסריה, חיפה, הרצליה — ולאורך הגבול המזרחי,
המיבצע האחרון שלו מזכיר את מיבצע־סואץ של משה דיין.
כדי לשים קץ לחדירות המצריות מדצועת־אשקלון, החליט באלד־וזין,
בשנתו האחרונה — 1118 להלום במצרים עצמה. בראש צבא
קטן אך נייד — 216 פרשים ו־ 400 רגלים — יצא מחברון אל לב
סיני. הוא חצה את המידבר — דרך אבו־עגילה, ג׳בל-ליבני, ביר־גפגפה
— עד לחוף הים־התיכון, בערך במקום שבו עומדת היום
פורט־סעיד. משם המשיך מערבה, עד לגדות הנילוס. אבל לפני
שיכול היה לצעוד הלאה — לקה במחלה מיסתורית. הוא נסוג,
חולה אנוש, לארץ־ישראל.
אנשיו הובילו אותו דרך הסבחה של ברדאוויל — השם ברדא־ 1

הקואליציה הקטנה

כפרק על הצר כני ם, שהועתק מתוך סיפרו החדש (העולם
הזה ,)1622 הביע אורי אבנרי את דעתו על ההקבלה בין הצלבנים
לבין התנועה הציונית ומוינת־ישראל.
אבל הוא לא הסתפק בניתוח פוליטי של המאורעות ההיסטוריים.
הוא הרחיב קצת את הטיפול, הוסיף במה סממנים יקרים לליבו של
כל עיתונאי. במיוחד השתעשע בעריכת השוואה בין מנהיגי־הצלב־נים
לבין מנהיגי־ישראל.
מכיוון שגם אני נעקצתי מזה שנים ע״י היתוש הצלבני, ארשה
לעצמי לשחק קצת את אותו מישחק, ולחלוק על דעתו של אורי
אבנרי. אסתפק בנושא אחד: מי היה משה דיין של הצלבנים?
לדעת אבנרי, היה זה אותו אביר־שודד ריינו מבית שאטיון, אדון
עבר־הירדן, שבסיסו הגדול האחרון היה — מצודת־כרך בהרי־אדום.
לדעתי, הדמות הצלבנית המזכירה ביותר את משה דיין היא זו
של באלחזין הראשון, מלך ירושלים. אבנרי מקדיש לו רק כמה
מילים, ומשווה אותו דווקא לדויד בן־גוריון. אלא שהתכונה היסו־

משה שמש,
השלטון לדיין

משה

• כיוון שזה עוד
העולם הזה אינו יודע.

באלדווין חיבב הרפתקות־אהבים, אבל הוא היה זיסקרנוי, ווונ־חותה
של המלכה בחצר־המלכות מנעה ממנו להרבות בהשבעת
מעמו זה. גם המלכה היתה ידנעה כאשה עליזה, ואפילו נאמר

ראובן, ירושלים
לא • קרה — גם

דיין מתפטר

דית של באלדווין היא התכונה שהיעדרה בולט ביותר אצל דויד
בן־גוריון: הבנת הערבים. וכשם שמקורביו של משה דיין נוהגים
לקרוא לו :״הערבי״ ,כך אפשר בלי ספק לקרוא לבאלדוזין הראשון
המלך ״הערבי״ של הצלבנים. בייחוד אם נכלול בהגדרה זו לא רק
את הבנת התרבות והמינהגים של הערבים — אלא ממש ספיגת
המנטאליות שלהם.
הנה דוגמה: ביום אביב אחד — זה היה ב־ — 1101 שמע
באלדווין על שבט ערבי גדול החוצה את עבר־הירדן. בראש יחידת־פרשים
עבר את הנהר והתנפל בחושך על מחנה־השבט. רוב הערבים
נהרג, ומספר רב של נשים נלקח לעבדות, ויחד איתן אוצר
גדול. אחת מהן היתה אשתו של שייך מראשי השבט.
כאשר נודע לבאלדודין שהיא עומדת ללדת, ציווה לשחררה יחד
עם המשרת שלה, שני גמלים ומלאי של אוכל ומים. היא ילדה בצד
הדרך, שם מצא אותה בעלה.
חלפה שנה. באלדוזין יצא בראש יחידה קטנה של אבירים נגד
צבא מצרים, שחדר מאשקלון לסביבות־רמלה. המלך ואנשיו הופתעו
ממימדי הכוח המצרי, ורק בקושי הצליחו לחמוק אל תוך המצודה
הקטנה של רמלה. באמצע הלילה הופיע ליד השער שייך ערבי,
שביקש לראות את המלך. הוא זיהה את עצמו כבעלה של אותה
אשה הרה, ויעץ למלך להימלט מייד ליפו — כי הצבא המצרי
החלים לתקוף את המיבצר הצלבני עם שחר. ואומנם ברח באלדוזין
— והיה אחד הניצולים הבודדים ממחנה הצלבנים ברמלה.
־־^י •^י־באלדווין
גם עודד נשואי־תערובת בין הפראנקים לבין בני
עדות־המזרח הנוצריות — והוא עצמו לקח לאשתו הראשונה
נסיכה ארמנית מקומית. בניגוד ליחס היגיל של האדונים הפראנקים׳
היה גם יחסו אל המוסלמים והיהודים בממלכתו ליבראלי
והוגן. הוא הירשה להם להתפלל במיסגדים ובבתי־כנסת, ובבתי־המשפט
של המדינה הם נשבעו על הקיראן ועל התורה.
ומה עם התנהגותו האישית? כותב ההיסטוריון סטיבן רנסימן:

ראשון־לציון

כל הכבוד לתוכנית המפורטת שלכם,
כיצד לאפשר למשה דיין לתפוס את השלטון
ללא שפיכות־דמים (העולם הזה
.)1622 רק דבר אהד אני לא מבין: מה קרה
בסוף?

וזיל הוא סירוס של השם באלדווין — עד לאל־עריש. שם נפח את 1
נשמתו. הגופה הובלה לירושלים, קבורה עד היום בכנסיית הקבר ן
הקדוש, לצד זו של אתיו גודפריי, מלכה הראשון של ירושלים.

אבלבמ קו םלב חו ר בבאלדווין הראשון, בחר אורי אבנרי 1
דוזקא בריינו דה־שאטיון, כדמות המזכירה ביותר את משה דיין _ 1
וגם עליה לא הרחיב את הדיבור. הוא רק ציין, שסלאח־אל־דין שנא |
אותו עד כדי־כך, שאחרי הקרב האחרון בקרני חיטין, שעה שהת־ 1
ייחם באדיבות ליתר גדולי הממלכה הצלבנית המובסת, ערף במו ן
חרבו את ראשו של ריינו. כדאי להתעכב קצת על השאלה: מדוע ן
שנא סלאח־אל־דין את ריינו בלהט כזה?

דיין, שר-הביטחון

הצעתכם, להקים במיקרה של אחוז־חסימה
גוש־בחירות טכני, שחבריו שוב יתפרקו
שיכניס לכנסת את
חברי כל הרשימות
הקטנות, הוא גאוני
ממש.
השאלה היא רק:
האם לא יתחילו לי
ריב כל הפארטג־עוד
רים־בפועל,
לפני
הרכבת הרשימה?
האם קול, למשל,
יסכים שמי־קוניס
יעמוד לפניו
ברשימה?
ואולי מוטב היה,
שמ ש
במיקרה כזה, להגריל
את המקומות הראשונים של הרשימה
בין המועמדים של המפלגות השונות? בין
כה — אם קיים הסכם טכני, אפשר אחר־כך
להתפטר, ולהכניס לכנסת את החברים
לפי המפתח שהוסכם עליו מראש.

לבין סלאח־אל־דין, והתקפה זו עוררה את חמתו. גם התערבותו ן
של מלך ירושלים לא הועילה, וריינו סירב להחזיר את הביזה.
לכן תקף סלאח־אל־דין את כרך פעם אחר פעם, אם כי לא הצליח ן
להכניעה. אבל המעשה שהבעיר את חמתו הרצחנית של סלאח־אל־דין
נעשה מאוחר יותר, בסתיו , 1182 חמש שנים לפני קרב |
קרני חיטין. ריינו כרת עצים ביערות מואב, ירד לים המלח, בנה |
שם ספינות שנוסו על מימיו.
את הספינות המפורקות העמיס על־גבי גמלים, והשיירה ירדה ן
לאורך הערבה עד לכפר הערבי איילה, היא כיום אילת. רימו כבש
את המקום, השיק את ספינותיו, וניסה לכבוש גם את אי־האלמו־ 1
גים, או ג׳זירת פרעון, שעליה בנו קודמיו הצלבנים את המיבצר 1
העומד שם עד היום. משלא הצליח בכך, השאיר מול האי שתי
ספינות ושלח את יתר הצי דרומה — למסע־שוד שלא נשכח על־ 1
ידי העולם המוסלמי עד היום הזה.
הכוח הימי תקף את היישובים הקטנים שלאורך החוף, ואת הנמל
המצרי הגדול אידיב, מול מכה. הפראנקים בזזו ושדדו את המים־
ענים העשירים שהיו בדרכם מעדן ומהודו. משם חצו את הים
לחוף הערבי, העלו באש את הספינות בנמלי אל־חאוזרה ויאמבו2 ,
המשרתים את העיר מדינה. הם המשיכו עד אל־ראגיב, נמלה של 1
העיר מכה. בדרך טיבעו ספינת־צליינים, שהיתה בדרכה לג׳דה.
כאשר נודע הדבר במצרים, יצא כוח יבשתי וימי, שחיסל את |
צי השודדים וכבש בחזרה את איילה. אבל ריינו הספיק להתחמק 1
חזרה לכרך. סלאח־אל־דין נשבע אז בפומבי, כי לא יסלח לריינו 1
על פגיעה זו במקומות הקדושים של האיסלאם.
מסעות־השוד הללו נבדלו מיתר הפעולות המלחמתיות או מעשי־ 1
השוד של הפראנקים בפרט חשוב אחד: הפגיעה בדת המוסלמית
ובמקומות הקדושים שלה.
עד כה לא הפגין משה דיין יחם כזה אל הדת המוסלמית, או אל
יייייייי״־ייייייי ״״ 1י ״״1י י 1ייי

וטי ״״׳ן ״גו.׳ג׳ ישרא 7דומד 7 ,אותו ריינו? עד כה, לשימחתי,
קשה להצביע על אדם כזה.
ייתכן שהוא כבר קיים, ומתחנף על ברכי הלוחמה הזעירה
האכזרית המתנהלת בגבולות. אבל אני מקווה שדזזקא בנקודה זו
לא תחזור ההיסטוריה על עצמה.
שלו ם כ הן, העולם הזה, תל־אביב

אם דיין באמת הפליט, נימאסתם עלי!׳ ואמר
שהוא הולך — זה עוד לא רוצה
להגיד שהתפטר (העולם הזה .) 1623
עליכם לדעת, כי במדינה הזאת עוד לא
התפטר איש אלא אם כן היה בטוח שוד,
יחזיר אותו לשלטון, ביתר־כוח.
מובן מאליו שייתכן שמדינאי עושה
חישוב כזה — וטועה. זה מה שקרה לבך
גוריון, כשהתפטר והלך לשדה־בוקר, בפעם
האחרונה, בתקווה שיקראו לו בחזרה.
איך שלא יהיה — לדיין יש סיכויים
טובים יותר, במיקרה של התפטרות, להיקרא
בחזרה.

אביבה פרייברג,
סנה ומפא״י

תל-אביב

איזה זמנים! איזו תקופה!
משה סנה צריך להסביר שהוא לא ילך
למפא״י (העולם הזה 1623 ועוד לא
מאמינים לו, אחרי הכל!

שאור אבייגד,
מישהק בערבים

ירושלים

דורשים מאיתנו, הערבים הישראליים,
שנהיה נאמנים למדינת־ישראל אפילו בזמנים
הקשים האלה
ובצדק.
אבל מצד אחר
אומרים לנו: מע״י
ומפ״ם עושות קנוניות
בשביל שהערבים
שברשימות של
מפ״ם ושל מפא״י
לא ייכנסו לכנסת.
אז אני שואל את
העיתון הנכבד שלכם:
לא _ נותנים
לנו זכויות ׳כמו ל־מנצור
יהודים.
מילא: בגלל
המלחמה. לא מאמינים לנו — גם זה
אני מבין.
אבל עכשיו גם רוצים לקחת לנו את
הנציגים האחרונים שלנו?

לטיף מנצור,
הביקורת ו״קול ישראל״

חיפה

מאשימים את אנשי קול־ישראל שאינם
שמים לב לביקורת. אך עובדה: מאזינים
רבים צעקו שראומה אלדר היא קריינית
מפחידה והנה, סוף־סוף, היא הורחקה מה-
מיקרופון, דבר שהעלה את מוראל־המאזי־נים.
מצד
שני, אין שום סימן שמתכוננים
להזיז את קרייני פרקי־היום בתנ״ן, המעוררים
רושם כאילו הם יושבים בכורסה בסאלון,
ומתחרים ביניהם מי ידבר בקול
גרוני יותר.
היחיד שהוא בסדר הוא שלמה ברטונוב,
העולם הזה 1624

מכתבים
שקולו נשמע כקול־נביא. אך מעשה חלם,
דווקא אותו כימעט ואין משמיעים בראדיו!

חנינה לסהר
עם מתן חנינת נשיא־המדינה ליחזקאל
סהר, ראש־המשטרה לשעבר, אשר הורשע
בבית־המישפט בעדות־שקר, יורשו נא לי
שאלות אלו:
( )1שר־המשפטים, מר י. שפירא פסל
עצמו מלהעביר את בקשת־החנינה ואת
חוות־דעתו עליה לנשיא הואיל והוא ייצג
את מר סהר כפרקליט,
במשפטו הפלילי.
התפקיד הועבר
לשר אלון, הידוע לכל
כידיד קרוב מאד
של משפחת סחרוב
ושל מר יחזקאל סהר,
אישית.
האומנם לא ידעו
על כך ראש־הממש־לה
ושר־ד,משפטים ן
והשר אלון — כיצד
העצני
לא פסל את עצמו?
והאם המליץ בנסיבות
אלו לחון א ת ידידו?
( )2מר סהר נדון בשעתו לקנס כספי
של חמשת אלפים לירות. האם יוחזר כעת
סכום זה לידי עבריין שנחון, שעה שאזרחים
שומרי־חוק נדרשים לתרום למילווה־הביטחון?

)3עבריין שנחון, משול על־פי החוק
למי שלא עבר כלל עבירה. האם חנינה זו
מהווה אקדמה להחזרתו של סהר לראשות־המשטרה?
או לתפקיד שגריר־ישראל בווינה?
ושמא — למישרד, רמת־מעלה אחרת?
( )4האם מוכן כעת נשיא־המדינה לחון
את כל יתר העבריינים שנדונו במדינה על
שבועת־שקר, גם כאלה ששימשו בתפקידים
רמי־מעלה ואינם מיליונרים או ידידי־שרים?
ואם כבר, מדוע לא יחון הנשיא בערבי ימי־כיפורים
עוברי עבירות חמורות פחות, כגון
גניבה פשוטה?
צר לי ש־ 13 שנה לאחר שפירסמתי את
החוברת פרוטקציה ואפלייה, איפה ואיפה,
אבן ואבן — אותה חוברת אשר כדי להכשיל
את מחבריה נחלץ ראש־המשטרה להעיד
עדות־שקר בבית־המשפט — ראו נשיא-
המדינה ועימו שרים נכבדים בממשלה לנחוץ
לתת להאשמה זו אישור ואימות במקום
הגבוה ביותר האפשרי — ובכך להטיל
כתם על המדינה דווקא בימי זוהר
ותקווה אלה.
אליקים העצני, עורך־דין, תל־אביב
• על זעת המערבת בנושא זה — ראה
איגרת העורך לקורא.

הנוסעים והאוטובוס
ביום ראשון ,6.10.68 ,בשעה אחת בצה־ריים,
ניכנס אוטובוס אגד, מספר 213־,39
לתחנה של ערד שבתחנה המרכזית בבאר־שבע.
היינו הרבה נוסעים, יהודים וערבים,
ועמדנו בתור. פית־אום
הודיע הנהג שהוא
לוקח נוסעים
רק לערד — והתכוון
לזה שהוא יקח
את הנוסעים היהודיים
וישאיר את הערבים
— כי אין
תושבים ערביים בערד.
בין
הנוסעים הערביים
שבתור היו
כאלה שלא שמעו,
ונכנסו, כשהגיע תורם.
אבל הנהג עצר
בעדם ולא רצה לתת להם להיכנס. הוא
איים שלא יעצור להם בדרך — למרות שיש
תחנות קבועות.
כשהגיע תורי, התווכחתי איתו ואמרתי
שאני אלך להנהלת אגד. אז ענה הנהג:
״לך לאללה שיוציא לך אוטובוס!״
הלכתי למנהל. הוא בא ואמר לנהג שצריך
לקחת את כולם. כשנכנסתי בפעם השנייה,
אמר לי הנהג :״אתה חושב שאם
תביא לי עשרה מנהלים חבהיל אותי?״ לתדהמתי,
אף אחד מן הנוסעים היהודיים
לא התערב. רק אחד מהם אמר ש״זה לא
טוב״.
חוץ מזה, הנהג לא עצר לכמה נוסעים
העולם הזה 1624

שהמתינו בסיבוב חברון. לכן אני מבקש
מהנהלת אגד בבאר־שבע שתמה את מעשיו
של הנהג הזה. ואני מקווה שלא נראה
אותו שוב.
א כו ג׳ עפאר, שבט אל־עוקבי, הנגב
הי ד ד של עזי ק רי
מה כל ההתרגשות? אז זמרת ממדרגה
שנייה ילדה ילד מחוץ לנשואין (העולם

תגע 3עם

ותראה ...איו יותר פגמים ופצעים
כן! אפשר לגעת סוף סוף ואין בכלל פגמים ופצעים.
וכל זה בגלל עדורה. כי עדורה הורג חיידקים עמוק
עמוק בתוך העור. עדורה ממריץ א ת מחזור הדם
ומחטא ולכן יהיו לחייך, מצחך וסנטרך ללא פגם
ועורך בכללותו יחזור להיות חלק וזך. הלאה עצבות...
הודות לעדורה. קרם ונוזל 3.65ל״י. סבוך .70ג ל־י.

הזה .) 1623

הייתי מציע לזוג הבדרנים, ארים סאן ועליזה
עזיקרי, להתנהג קצת פחות כמו
מוקיונים וקצת יותר כאמנים. ככלות הכל
— אם הם עושים לעצמם פירסומת עם הסטירות
והבגידות של עצמם, זוהי זכותם.
תינוקת רכה — מה חטאה שינצלוה לרעה?
אכיבהש או ל, ירושלים
לא מ מז ר
ברצוני להסב את תשומת־ליבכם לעובדה
שהתינוקת של גברת עליזה עזיקרי אינה
ממזרת (לא ממזרתה, אלא ממזרת, כתוב
בשולחן־הערוך):
(א) ממזר או ממזרת הם, לפי ההלכה,
ילדים שילדה אשד, נשואה לגבר שאינו בעלה.

ילד שנולד לאשר, רווקה פגום —
אך יבוא בקהל־ישראל ככל האדם .״לכל היותר,״
אומרת הבדיחה היהודית ,״לא יכתירוהו
לרב ראשי״.
(ג) יש הרבה מן המתקדם בהשקפה היהודית,
אף כלפי ממזר ממש: הוא יכול
לשאת אשד — ,אם כי רק ממזרת. והנידוי
אינו כה מוחלט כפי שטענו רבותינו.
(ד) לגבי התינוקת של גברת עליזה
עזיקרי, מכל מקום, כל הסוגייה אינה עומדת;
הילדה שלה היא בסדר גמור, ותבוא
בקהל־ישראל כדת וכדין.
יום!? שוויי גער, בני-ברק
״ סגרה ״ בניו ־יו ר ק
בהגיע מיכתב זה לידכם, יהיה זה שלושה
שבועות לעבודתי בקפה סברה, וחמישה
שבועות לידידתי מכל נכסי — הווה
אומר שבמשך שלושה שבועות הפסדתי את
מסעדתי שנקראה קפה עזרא, הקונים שלי,
המכונית שלי ודירתי וכל זאת — בגלל
כמה אנשים, לצערי
— ישראלים. הם
חתרו תחתי וגרמו
להפסדי.
מדוע אין עינם
של ישראלים אלה
יכולה לראות בהצלחתו
של חברם, בין
אם הוא אמן ובין
אם הוא בעל־עסק?
לאחר שנשארתי ב־חו״ל,
ללא כל וזד
סר־פרוטה, פניתי למקום
שממנו התחלתי,
לפני חמש
שנים — לקפה סברה, שאותו מנהל אדם
נהדר שעלה בסולם־הדרגות והגיע מתפקיד
מארח לניהול הקפה. הוא דווקא זכר לי
״חסד נעורים״ מתקופת ליאו פולד, ונתן
לי עבודה כמלצר — דבר שלא הייתי זוכה
לו אילו פניתי לישראלים.
ואוי לאותה החרפה.
עז ראז ניו־יורק, ארה׳־ ב
מ פי ז מו ני ״ אבוקאדדקור ״
משה לוי המורד מאבוקאדו־קור /כבש
הוועד הפועל, ערב יום כיפור /ברחו קצי׳
ני־הביטחון, חולי־הדברת /והפקירו את המזכיר
ביחזריהצמרת /אז קרה עוד נס והמזכיר
זכה לברוח /ומשח בחדרו. י׳שוב
ונינוח.
עכברושי־הביטחון זחלו מחוריהם /אצו
להודיע המתרחש לממוניהס /ואז באו
שוטרים, וקצינים חמושים /וסר במיקצת
פחדם של העכברושים.
אחרי שיכנוע יסודי ומקיף /השתכנע
משה להפליג מהרציף /ועתה, הודות לאנשי
המשטרה /מתעטפים עכברושים ב־איצטלה
של גבורה.
שנה טובה!
מלח, חיפה

זכות לזרימה כמדור זה תינתן
למפתכיהם של רן וראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכיס.

קרם, נוזלוסב ון אנטיספטיים

י ב לו ת

מ חו ס לו ת ע••
שמו קי ק ו חו מצהס לי צי לי ת

הלאה פלסטר בלתי מועיל 1הלאה סכין גלוח מסוכן !
נובסקורן — חומר נוזלי חדש מסלק הכאב תוך 60
שניות. יבלות ועור נוקשה ״נובלים״ עד השורש ע־י
שמוש בנוכסקורן. נוכסקורן מכיל שמן קיק מזוכך,
יוד ובנזוקאין המשתיק כאבים. בקבוק ק טן של
גוכסקורן, מרחיק היבלות האנטיספטי, חוסך הרבה
צרות ב 2.50ל־י.

בל ההבדל
בגיל מסוים קיימ ת סכנה של הפרעות בעיכול. עצירות
גורמת להצטברות גזים והרגשת נפיחות. כל רופא יאמר

לך כי עליך להזהר.
עכשיו לרשותך עלמוגה המשלשל הטבעי. עלמונת
משחרר את גופך מפסולת מזיקת ומנוזלים עודפים.
עלמונה ממריץ א ת פעולת המעיים בדרך טבעית ונעימה
וכמו כל משלשל יוריד גם עלמונה ממשקלך.
כל ההבדל: תרגישי טוב יותר! עלמונה יעזור לך!

4.80ל׳י.

3ח 0רזז
המש וי שוהטבע
ל מ ען ב רי או ת ת־נו ק ד
תינוק בריא הוא תינוק מאו שר: הוא נראה טוב, עורו
רך, חלק וקורו רעננות, ריחו נעים, כפי שצריך להיות
ריחו של תינוק בריא.
קל לך לעשות את תינוקך למאושר. תני לו את אהבתך
2.85ל״י.
ותיני, שמן תיני, קרם תיני, אבקת תיני.

הי שי ב ה כו אבת
הישיבה כואבת! והריצה גבדכן! אם אתה סובל
מטחורים (0$ו 0איו 08ו*£6א) זה נורא ! אבל כל זאת
נחלת העבר. פרטיו עוזר במהירות, מביא להקלה
מידית. הכאב קטן מיד והגרוד נפסק, התפיחויות
הבלתי נעימות מתכווצות — איזו רוו ח ה!! נרות
פרטיו מורכבות מחומרי רפוי ומפסיקי כאב וגואלות
אותך מיד מסבל הטחורים. פרטיו — לרפוי טחורים.
4.50 ליי.

ו\וו ־ הנ /מי =ו
דיסקו נע׳מ חיפה.

״ציפדוני״
שוככות לאינפורמציה וחקירות פרשיות
טלפונים • 623001 ,757613 רחוב החשמל ,8תל־אביב

* איתורי כתובות
חקירות מסחריו ת

בעולם קונגו הבגידה החדשה ההיסטוריה חזרה השבוע על עצמה: ב־
1962 הסגירה ממשלת קונגו לידי קלגסיו
של מנהיג החבל הפורש קאטנגה, מואיז
צ׳ומבה, את המהפכן האפריקאי הגדול פאט־ריס
לומומבה. אנשי־צ׳ומיה רצחו אותו
מייד, קברו את גופתו בסודי־סודות, כדי
למנוע פולחן־גיבורים•
שש שנים לאחר אותו רצח שבה פרשת
הבגידה לזירת־הקונגו — בגירסה מודרנית
יותר.
מרך פארטיזאנים. הפעם היה הקורבן
איש הרבה פחות ציורי וחשוב מ־לומומבה.
או אולי התרגל העולם למזימות־הדמים
של לב־היבשת־השחורה, שוב אינו
מוכן להתרגש על רצח עוד אפריקאי אחד
שלחם לחירות־עמו.
כי פייר מולהלה היה מהפכן ואידיאליסט.
כשנרצח לומומבה, המשיך להיאבק, היה
אחד מראשי המרד השמאלי שדוכא בקושי
רב, ובעזרה בלגית ובריטית, על־ידי ה־דיקטאטורה
הצבאית
של קונגו בשנים
.1964—63
מולהלה 39 בן
לשבט קיבו, ניהל
את המרד במחוזו.
הוא נלחם בג׳ונגל,
אירגן כוחות פאר־טיזנים,
סירב להיכנע
ליחידות המאומנות
היטב של ממשלת
קינשאסה המרכזית,
שנעזרה —
ממש כמו ממשלת
קאטנגה לפניה —
בשכירי־חרב לבנים, רובם אנשי־צבא מאומנים
היטב.
אלא שנשיא־קונגו, הגנראל ז׳וזף מובוטו
— שעבר הדרכה צבאית בישראל — אינו

רואיז צ׳ומבד, הערמומי אך המכור לגמרי
ללבנים. מובוטו ידע לנצל את שכיריו
הלבנים, לא להשתעבד להם.
משום כך — ומשום שחברות־המילאר־דים
הבלגיות־אמריקאיות־בריטיות החליטו
בינתיים שזול וקל יותר להתפשר עם
ממשלת־קינשאסה — הצליח מובוטו להתגבר
על כל המיכשולים.
״זהלא חל ע לי ו עד כדי־כך שלפני
חודשיים הכריז הנשיא על חנינה
כללית.
מולהלה, שנימלט עם יתר חברי הממשלה
המהפכנית לקונגו־בראזאביל, שמע על־כך
ונשם לרווחה. הוא היה עייף ממזימות,
מתלאות־הדרך, מגלות — ולו בארץ־אחות
שכנה.
לכן, ביחד עם שר־החוץ של קונגו־קינשאסה,
ז׳וסטין בומבוקו, חצה פייר מולד,לה,
לפני שבועיים, את הגבול. בחזרה
לארצו.
הוא נעצר מייד, הושם בכבלים .״הפקודות
שנתתי לשחרר את האסירים המדיניים
אינן חלות על איש שאחראי למותם של
20 ,10 או אולי 50 אלף בני־קיבו,״ הצהיר
מובוטו, שהפך, בתוקף־הכרזה זו, לשקרן
פומבי.
הוא לא הסתפק בכך. בפקודתו, הורכב
בית־דין צבאי מיוחד שדן את מולהלה למיתה
בירייה, בעודן אונס, רצח ושוד
מזויין.
השחר על גדות
השבוע, עם עלות
הנהר קונגו רחב־הזרם, הוצא להורג המהפכן
פייר מולהלה בירייה — למרות
מחאותיה של ממשלת קונגו־בראזאביל השכנה,
שאיימה לנתק את היחסים הדיפלומאטיים
עם בירתו של מובוטו.
אופנה המת
המפרפר
״המחצאית מתה כמו אומצת בשר כבש!״
הצהירו האופנאים ־ הפאריסאים עוד בשנת

ה א > פו ר, הקויי ־ 1*11>8£
תוי־פנים קורנים על רקע פנים ענוגות ושקופות, עינים ״תמימות״ ופה אדמדם
— הוא המראה החדש לסתו/חורף .1968 כך יצר אותו אומן האיפור הבין־
לאומי של חברת ״רבלון״ — גי נקולה, בתאום עם בית האופנה הפריזאי הנודע

אופנת־הלבוש סתו/חורף 1968 קוראת דרור לגוף האשה. בדיה העדינים והשקופים
מבליטים את טבעיותו וגמישותו. הגיורות
גולשות, רכות, פעמוניות, ומדגישות את
הגוף בכל נשיותן.
מראה ״המיראז׳ ״ איפור סתו/חורף 68 קורא
דרור לפני־האשה. בקלילותו, ברכותו ובשקיפותו
הוא מבליט את יופיים הטבעי ובזהרו מעניק
לאשה מראה נעורים מרנין ומשובב. להשגת
איפור ״מיראז׳ ״ מושלם, פיתחה חברת ״רב־לון״
תכשירים חדשים ומהפכניים.
בשעתו, בשנת ,1962 חוללה חברת ״רבלון״
מהפכה בעולם הקוסמטי בהמציאה את ה־
״(> 1-0־51ז_ ״8£1שהתווה דרך חדשה בטכניקת־האיפור.
ה־״ 5£1-00ז ״ 8 £ £הפך לחלק בלתי
נפרד מאיפורה של האשה והמכחול שלו יצר
את ה־ץ( 83115£1 3 0£1 (׳1׳ 101״מהפכת־המכחולים״)
בהחדירו את השמוש במכחולים
באפור היום־יומי, להשגת מראה קליל וטבעי.
כאז, כן עתה, בשנת ,1968 חברת ״רבלון״
מחוללת שוב מהפכה בשיטת איפורה של האשה
בהמציאה את ה־ ״ 1 £ 3ע £ 0££¥1ס ה־
0 1 עונה במלואו לדרישותיה
של האשה המודרנית אשר, בטעמה המעודן,
דורשת איפור מושלם, אך נוח ומהיר לבצוע.

מסזטז &סזס: זי*,-י!
״הקורן״ — הוא הסנונית הראשונה המבשרת
מהפכהב עו לםהקוסמטי את המפנה החל עתה בשיטת האיפור המודרנית.

האפקט שהוא נותן ואופן השמוש בו חדשים ומהפכניים.

המסתובב סביב ציר ונתון במיכל נאה ואלגנטי. תרכובתו עשירת־לחות הנטמעת
קל מהרה בבואה במגע עם עור הפנים. הסומק ״מתמזג״ יפה בעור ומקנה לו
קרינה וזוהר נעורים. הוא אינו שמנוני והוא מתאים, לכן, לכל סוגי העור
ולאקלים ארצנו. אפשר להשתמש בו כסומק מעל לאיפור או כאיפור קל בפני
עצמו ללא 11£הודות ללחות הרבה שבו.
ה־ ״ 1£8ע £ 0 1כ בגווניו המחמיאים מחיה את הפנים, מרענן
אותם ומקנה להם זוהר־רך. הוא יוצר מוקדי קרינה להבלטת תווי הפנים כגון
עצמות הלחיים, המצח והסנטר. סוד משיכת קרני האור ויצירת מוקדי קרינה
לצורך הבלטת תווי הפנים היה ידוע, עד כה, לדוגמניות צלום וצלמי־עילית בלבד.
הם השתמשו, לצורך זה, במשחות שמנוניות וכבדות. עתה, הסוד אינו סוד
עוד כל אשה יכולה ליצור ״מוקדי קרינה״ בעזרת ה־״ 0 £ 0 1 £ 3ו
הלח והעדין. ב1 £ 3 ״-י £ 0 2ס 1£אפשר להשתמש בכל שעות היום,

אופנת המיקרדחצאית של ל,ורז׳
המת קם לתחייה

— 1966 חודשים מועטים לפני שהחל מסע־הניצחון
המסחרר של הקצרצאיות ויתר פר־פראות־המיני.
״המיני
מת. יחי המאכסי! ויחי המחצי!״
צווחו, שוב, כתבי־האופנה לפני כחודשיים
— עת שורה שלימה של אופנאים בריטיים
וצרפתיים יצאו לאוויר העולם עם דגמי־שמלות
ארוכים •עד־כדי גיחוך.
אבל אם הקצרצאית מתה — היתד, וו
גווייה נימרצת ומפרפרת ביותר שקיפצה,

השבוע, בתצוגות־האופנך, של קורז׳ שנערכו
בפאריס ובבון.
ש מ לו רדסבתא הגדול והמקורי שב־אופנאי־צרפת,
האיש המכונה ״ז׳ן־לוק גודאר
של בגדי־הנשים,״ יצא, שוב, עם חצאיות־מיני
קצרצרות, הלבושות על בגדי־סטרץ׳
וחליפות־סריגים הדוקות, הדבוקות לגוף
ממש.
לא היה זה בגד המתאים לשמנות או
לזקנות. אבל הנערה הצעירה, המודרנית,

הערב והלילה. דרך השמוש בו קלה, נוחה ומהירה. מושחים אותו ישירות על
הלחיים, על הסנטר ועל המצח בתנועות רכות ועדינות. אין צורך בשום אמצעי״
עזר. משיחה קלה — והאיפור מושלם. המיכל נוח לנשיאה בארנק ומאפשר,
לכן, תקוני-איפור מחוץ לבית.
ה 0 1 שהחל דרכו רק לפני חודשים מספר באירופה
ובארה״ב, הצליח, תוך תקופה קצרה זו, לכבוש במסע־נצחון מסחרר את עולם
הנשים.
בארץ, כבכל יתר הארצות, הוא מוצע ב־ 4גוונים בוהקים המותאמים לצבעי
עור שונים :
— 3 0 5 £הבהיר ביותר, מתאים לנשים בעלות עור פנים לבן כחרס.
— 3££150 סומק טבעי המתאים לנשים בעלות עור פנים בגוון קרם.
0 0 £לתוספת חמימו ת וחיים לעור חום־צהבהב.
¥ן סומק שחום־מוזהב המתאים במיוחד לעור שחום.

כיצד להשיג את מראה ה״מיראג״׳?
יש למשוח את הפנים הרוויים כבר בלחות ( 3 £י? 8 /ס ) 11 3 ^ 1

באמצעות 1
1£ו 0 £ 0 ? 5 ״ 0£¥11 £ 0 1 £ 0 0££1בגוונים עמוקים בסתו, כשהפנים
עדיין שזופים, ובגוונים בהירים יותר בתקופת החורף. את הסומק הבוהק היוצר
את ״מוקד״ המראה משיגים בעזרת ה־ ״ 1 £ £י £ 0 1כ המתמזג להפליא
עם שני תכשירי ה* ? 1¥££11ג הנ״ל.
העיניים עדינות ותמימות מתמיד, מובלעות בבוהק הלחיים. ריסים ארוכים
ועבותים עוטרים אותן בעזרת 1£5 1 1 51 £ו־ 11 ¥ 5 0 £ 5 £ג £ס.
מעל הריסים קו דקיק של 1 על כל צורותיו ( £101 ( 10
) 4 £175¥££להדגשת צורת העין. העפעף מאופר בגוונים בהירים מאד

הגוון הבהיר מעדן את המבע ונותן לו את צלילותו
ותמימותו. להעמקת העין יש למשוח פס
רחב של ״ 8 1 5 0 -0 £ 5 0 ¥ 0 0 בגוונים
11150־ 1£¥ 8£1 1ס 0
פסטליים כגון :

שבין העפעף לבין עצם הגבה. מתחת לגבה נח זור
ונמשוח את הגוון הבהיר. א ת הריסים התחתונים
מדגישים בעזרת קו של 8£1 ( 5 0 -״
״ 0 £ 5 0 ¥ 0 0 \¥בגוון הפסטל בו השתמשנו
לצביעת שקע העין, שאנו מושחים מתחתם. מעל
קו הפסטל מציירים ״ריסים״ בודדים בעזרת
1 את הריסים עצמם מבליטים
בעזרת ¥5£1 £ס 8 £מאריך ריסים. א ת
הגבות מאפרים בעדינות רבה בעזרת ״ 8 £ 0 \¥
״ 1£1(£ז ס 8 £ ¥לתקון הקו הטבעי. העיניים
המתקבלות הן עיני ילדה תמהוניות ותמימות.
4£11 וז.ג 0 1 £
הפה דורש מחדש את הזכויות ״שנגזלר׳ ממנ י

לאחרונה. הוא משלים יפה את כל המראה. ה־ב-ד
גווג םבוהקים
שפתיים מבריקות וחושניות — מוב,ן טות בגן ן .
׳}תעוב? 6086,3111811, ? 63011,
נים אדומים עמוקים בצורת לב מודגש.
מראה ״המיראז׳ ״ עם 0 1££הוא המראה לעונת סתו/־
חורף הבאה עלינו לטובה.
כל אשר נשאר לאשה הוא להעיז ולקרון

המשתוללת בדיסקוטקים, יכלה למצוא בבגדו
החדש־ישן־ניצחי של קורז׳ נחמה והצלה
מבגדי־האבל נוסח בוני־את־קלייד שאיימו
להחניק את רגליהן הארוכות תחת
חצאיות־סבתא.
קורז׳ לא הסתפק בפצצות־האופנה שלו.
הוא גם הטביל מחדש את הקצרצאית:
״הפעם יצאתי עם חצאית הרבה יותר
קצרה מתמיה״ הסביר.
״משום כך, שוב אין טעם לקרוא לזה
מיני. לכל היותר זוהי חצאית־מיקרו.״*

...הי אוהוא !
היא מחליקה על־נני הים
הוא מחליק על־בניך מבלי ט ת חו ט בו
איטליה תעלולי השודד הקטו

כימעט כל ילד חולם, לפעמים, להיות
שודד. אבל פיליפו מונדלו ( )10 זכה להגשים
את חלומות־הילדות שלו — הלכה
למעשה. עוד לפני יום־הולדתו העשירי, זכה
בנו של מטאטא־הרחובות אלברטו מן העיירה
הסיציליאנית סן־פיירו לעולל שורה
שלימה של תעלולים:
י • הוא שרף שורה ארוכה של אסמ־ש
ואורוות בסביבות הכפר.
י • הוא פיזר רעל־עכברים בלול־התרנגו־לות
של כימעט כל משפחה סיציליאנית,
בכפרו.
<• הוא שדד נקניקים ובשר משומר מן
האיטליז.
!• הוא פרץ לחנות־הטבאק, גנב סיגריות
— וגומי ללעיסה, אשר הסגיר את זהותו
הילדותית, בין השאר.
<• הוא אף שדד חנות־בגדים ״כדי שיהיו
לי חולצות־פאר לימות־חג.״
• לבסוף, נהג פיליפו בן העשר להתגנב
למסבאה המקומית, לשתות יין ובירה
עד אובדן־החושים.
ה שו ח ד -גליידה. ילדי־הכפר העריצו
את הקטן. ראש־העירייה, המיואש, פירסס
מינשר בו נאמר, בין השאר:
אין לנו שליטה על הקטין הנפשע
הזה אין אנו יודעים כיצד לטנוע את
מעשיו נעשה הכל כדי להחזירו למוטב
— לשווא.״

הדבר השפיע על פיליפו הקטן ככתב־

מיוובד־ בתהליך ה מ שופר

ו_ 1רנה 3זד• ס־ קנס־ ד

ע ם ^ #סכי ני ם +

סכין אחד חינם!

חינם 1

0ר1נדנ ׳אדיסוו׳ לחבדךנד׳ 0 4 0הוא זזגוז.

1x7י 1תרנ עי ם
עלית אומרת ״תודהיי
לחובבי הקפה

3ם םשם ש^
מטרייה על הכובע

שודד מונדלו ואביו
אבא דרש בית־סוהר

אישור המתיר לו להתעולל עוד יותר בבני־הכפר
המיסכנים. כי בעוד סיציליאני מוכן
לנקום בשליפת־סכין מיידית על כל עלבון
קל — מי הגבר שיעז ללכלך את ידיו בפגעו
בזאטוט כל־כך זעיר?
לבסוף, נמצאה פשרה: שוב ושוב שיחדו
את השודד הקטן בגלידות, ביין או בממתקים.
כדי שיחדל, ולו לימים ספורים, מ־מיבצעי־השוד.
נאנח
אביו האומלל :״יש לי עוד ארבעה
ילדים. אני חייב לשלם, שוב ושוב, פיצויים.
הלוואי והיו מכניסים את פיליפו לבית־הסוהר
ופוטרים אותי מן הצרה הנוראה הזאת!״

מישקל — מיקרוסקופית.
העולם הזה 1624

במקום המטריות שלנו, נוהגים בני
קוריאה לחבוש לראשם בימי גשם
כובעי־מטריה מיוחדים רחבי־שוליים.
כובעים אלה נוחים במיוחד כי הם
משאירים את הידיים פנויות. ימי הגשם
מתקרבים גם אצלנו, ואיתם
עונת ההידור האלגנטי. קבלי את פני
החורף, כמו תמיד, בגרבי ״מרסי״
המהודרים והשימושיים. גרבי .,מרסי״
נמכרים גם השנה בשישיות,
בתוך הארנקון המהודר, הנמצא אתך
תמיד. הם היחידים אשר אורכם
מסומן על האריזה, להתאמה מושלמת
למידותייך. שישיית ״מרסי״
משרתת אותך כמו חמישה זוגות
גרביים, אך מחירה צנוע הרבה יותר.
להשיג גם ברשת וגם כקריסטל,
לפי טעמך, והשנה בצבע האופנה
החדיש ״רומא״.
נ טי ם בז א גזי נזדג בג ר בי

|1ש11 יקווקטויזיותעתזיקסוויסו
,׳אולפן גרג״

(בר־קמא)

פותח ביום א׳ 20 ,באוקטובר,
בירושלים, תל־אביב וחיפה
קורס ערב של חדשייט
יקצרנות עברית ו/או אנגלית
הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת״א: גורדון ,5טלפון 236209
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.
ירושלים :״הפקיד״ ,רה, בצלאל 18

צפת. ביח״ר עלית לקפה נמס,
אשר בשבועות אלה מלאו לו 10
שנים, מעניק לשותי הקפה תשורת
יום הולדת מקורית — 100 טיסות
חינם לאירופה — לוד־ציריך־לוד.
זוהי תשורה אמיתית: אפילו מם הנסיעות
משולם.
כל השולח 3תויות קפה נמס
עלית וכותב בקצרה מדוע^ הינו
מעדיף אותו, יכול לזכות בטיסת
חינם לאירופה. בחירה חופשית של
תאריכי הטיסה במשך שנה אחת.
אך הזמן דוחק — התאריך האחרון
למשלוח התויות הוא ה־31
באוקטובר.

תמרורים
נחוג * יום הולדתו ה־ 80 של פילד-
מארשל לורד ברנארד לו מונטגומרי,
מצביא הניצחון הגדול של הצבא הבריטי
באל־עלמיין, במלחמת העולם השנייה. לכבוד
המאורע הודיע כי בקרוב יופיע ספר נוסף
שלו — והבטיח שזה יהיה ספרו האחרון.
— בו הוא מעניק ציונים למצביאים אחרים.
לדוגמה: נאפוליון ״עשה שגיאות,״
יוליוס קיסר ״לא היה יציב,״ דווייט אייזנ־האור
״מצויין בתור מפקד עליון אבל חלש
בתור גנראל,״ ואילו וולינגטון ניצח בקרב
ואטרלו ״רק הודות למזל העיוור.״
הצהיר מועמד הרפובליקאים לנשיאות
ארצות־הברית, ריצ׳ארד ניקסון,
בהודעה רשמית על מצבו הכלכלי: רכוש
בסך 858 אלף דולאר, חובות בסך 342 אלף
דולאר. ערך נקי 515 :אלף דולאר. כאשר
היה נשיא לינדון ג׳ונסון מועמד לנשיאות,
ופירסם הצהרה דומה, הסתכם רכושו בתשעה
מיליון דולאר.

:ש1ילי זן ש1ח
:יותר
חבת אמריקאית״קינג סי ס טלטר

אושפז הזמר הכושי־היהודי ס א־מי
דייוויס, בשל סיבוכים במיתרי־ה־קול.
במקום לצוות על ניתוח — דבר
שהיה מאלץ אותו לשתוק במשך ששה
חודשים — החליטו רופאיו לרפא אותו
על־ידי הטלת שתיקה מוחלטת למשך שלושה
שבועות.
התאבד בגיל ,56 הגנראל ה ד
רסט וונדלאנד, סגן מפקד שרות הריגול
המערב־גרמני, מיריית אקדח. שום הודעה
רשמית לא פורסמה, אך בני משפחתו
מסרו, כי לאחרונה סבל מדיכאון נפשי
עמוק ״שלא היה לו כל קשר עם עבודת
המודיעין הסודית שלו.״
נפטר בגיל ,56 שגריר ישראל בקנדה
אריה אשל. הוא היה בדרכו חזרה
מקבלת־פנים בשגרירות הגרמנית באוטווה,
באשר צנח ומת בתוך מכוניתו, כנראה
מהתקפת לב. יליד ברלין שעלה ארצה בגיל
צעיר, היה חבר קיבוץ גיבעת־ברנר ו־לאחר־מכן
מזכירו הפרטי של משה שרת,
אז מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות.
הצטרף לשירות החוץ, כיהן כקונסול כללי
בניו־יורק, שגריר בבראזיל ובאורוגוואי. לפני
מינויו לקנדה, בדצמבר שעבר, כיהן כסגן
מנכ״ל משרד החוץ.
נפטר בגיל

1*10 512.6א

אהרן

,68 אל״מ
זאב, יו״ר

הועד

הארצי למען

החייל, ומי שהיה
קצין חינוך ראשי
של צה״ל מיום
היווסדו ועד לפני
שלוש שנים. הוא
למד הוראה בפולין
מולדתו, עלה ארצה
בגיל 25 ועבד כמורה
בדגניה א׳, זאב לפני שעבר לבית־החינוך
בתל־אביב. בשל פעילותו בהגנה,
התמנה כראש שרות ההסברה שלה.
נפטר בגיל ,79 פרופסור יוסף
אשרמן, אחד מגדולי הגניקולוגים בישראל
ובעולם. יליד ציכוסלובקיה, שסיים את
לימודי הרפואה באוניברסיטת פראג לפני
עלותו ארצה ב־ , 1920 היה סמל חי של
התקופה החלוצית ההירואית של הרפואה
העברית בארץ. הוא היה רופא בעמק יזרעאל,
ביבנאל ובגליל, היה יוצא על גב
סוס לטפל בחולים בישובים המרוחקים.
הוזמן לתל־אביב, כדי להקים את מחלקת
היולדות בבית־ה־חולים
העירוני, ובעבודתו
יצאו לו
מוניטין עולמי, במיוחד
לאחר גילוי
״תסמונת אשרמן,״
שקבעה את הקשר
בין עקרות והפלות
לבין ביצוע גרידות.
לקליניקה שלו ב־תל־אביב
באו נשותיהם
של גדולי המרחב,
ורק בשנה אשרמן שעברה — אחרי
צאתו לפנסיה — כאשר השתתף בקונגרס
גינקולוגים בטהראן, התנסה שוב בהערצת
המוני עמיתיו, ובתורים אינסופיים של נשים
אשר ביקשו כי ירפא אותן מעקרות. בתו,
נינה די־נור, יוזמת החוג להבנה יהודית
ערבית, נשואה לסופר יחיאל (״קצטניק״)
די־נור.
העולם הזה 1624

ה 11־! 1

א חנ תהשלדת

^ ני טס מעל לענני האוקיינוס, ואני
חושב על הארץ, על זיקחנו אליה.
״אהבת המולדת״ הן מילים שדופות, מקולקלות
מדוב שימוש וניצול בידי פוליטיקאים
ועיתונאים חסוי־רגש. מי מאיתנו מסו־גל
עוד להגיד, ללא סומק של בושה, כי
הוא ״אוהב את המולדת״?

וככל זאת -כולנו מרגישים את
הזיקה הזאת -לעיתים קרובות
או רחוקות -בהסתכלנו על ירושלים
מהר־הזיתים, בהביטנו ב•
גיבעה חשופה, בצערנו בנגב.

ץ ץ תע אנחנו אוהבים אותה? מד, מקור

הרגש הזה?
ארצנו אינה היפה ביותר בעולם. אילו
היתר, וערכת תחרות־יופי לארצות, מסופקני
אם היחד, זוכה בה, בעיניהם של שופטים
אובייקטיביים.
אך אנו אוהבים את הארץ הזאת — מפני
שהיא ארצנו.

ישראל של מטה.

ישנה ארץ הקיימת באידיאולוגיה, בעולמם
הרוחני של יהודים רבים.
הארץ של כתבי־הקודש. הארץ שרוצים
בה, שחוזים בה בעיני־הרוח, ארץ מופשטת.

וארץ זו -כולה יהודית היא.
לא רק מבחינה פוליטית, אלא גם מבחינה
גיאוגראפית ומבחינה היסטורית.

מה שאינו יהודי אינו קיים בה.
ואם קיים -הוא קיים שלא כחוק.
ויש ארץ־ישראל האמיתית, זו שישנה.
ארץ שההיסטוריה שלה צומחת שיכבה
על גבי שיכבה, כמו חפירה ארכיאולוגית.
שהיו בה שיכבות לפני שקמה בה התרבות
הישואלית הקדומה, ושנוספו בה שיכבות
אחרי מרד בר־כוכבא. שהיא גם יהודית וגם
לא־יהודית.

הארץ שבה יצר הגאון הישראלי
את יצירתו בת-האלמוות, כשהוא
יונק מקודמיו ומוריש לבאים
אחריו.

״ארצנו״ -לא מפני שאלוהים

ארץ שפניה הן ראי להיסטוריה זו, שיש

הבטיח אותה למישהו. אלא פשוט
מפני שבה מעוגנים זיכרונותילדותנו, מפני שהאקלים שלה
הטביע את חותמו על אורחות
חיינו, מפני שהפרקים הנהדרים
ביותר של ספרותנו -התנ״ף -
התרחשו כעמקיה ועל גבעותיה.

בה שרידי־צלבנים וכיפת־הסלע, כפרים ערביים
וקיבוצים ישראליים, מיבצרי־טיגארט
של הבריטים, וחורבוח־אכזיב וחומות עכו,
היופי של ירושלים והכיעור של תל־אביב.

רץ־ישראל של מעלה וארץ־יש־ואל
של מטה — נדמה כי אינן יכולות
לדור בכפיפה אחת. האהבה לזו יכולה
להוליד את השינאה לזו — ביודעין או ב־לא־יודעין.

זהו
הרצון המשגר דחפורים למחיקת כפ ארץ -המואסת בכל הקיים בה
רים ערביים נטושים — אפילו אם הוא — אינה יכולה להיות ארכיטקטומסווה
את עצמו בטעמים ביטחוניים או כל רה טובה.
כליים או היגייניים.
היא נושאת בחובה את זרע כישלונה.
זהו הרצ!ן המצמיח שיכונים נוהיא
יכלה לייצר רק כיעור.
ראים -קוביות לבנות של מלט

וסיד -בכל מקום, כדי להטביע כן אני חושש כל־כך מפני העומד
חותם חדש, אנטי-מקומי, על נו/להתרחש
בירושלים.
העולה לירושלים מיריחו רואה לפניו עיר
פים כמו הר-כנען.
פעם נסעתי בחברת זר ברחבי הארץ.
הוא הביט בכפרים הערביים וביישובים הישראליים,
ואמר :״הערבים התאימו את
עצמם לנוף. אתם משתלטים על הנוף. הערבים
משתעבדים לארץ, אתם כופים את
עצמכם עליה. הערבים אומרים: אנו שייכים.
אתם אומרים: זה שייך לנו.״

ך• כל שבוע, כשאני עולה לירושלים,
. 1אני מזין את עיני בבניין היפהפה של
מינזר לאטרון. זהו בניין חדיש. בניין תועלתי.
בניין שאפשר למצוא בו פגמים ארכיטקטוניים
לרוב. בניין שנוספו לו אגפים

שהיא כלילת־היופי, עיר מושלמת, האדמונית,
מרהיבת־עין ומרוטמת־לב.
העולה לירושלים מן השפלה רואה לפניו
משמאל — מיפלצות של בטון, שיכונים;
ומימין — בניינים חסרי כל הדר ארכיטקטוני,
כמו בנייני־האוסח ומשרדי־הממשלה
ומישכן הכנסת.

עתה באים הנביאים של ירוש•
ליט־של-מעלה, וכהסוואה של תא*
וות־בניין לאומית הם זורעים את
זרע החורבן האסתטי.
לכסות את העיר המזרחית בשיכונים.
מהר־מהר. שיכונים מול כיפח־הסלע. שיכונים
לפני החומה. שיכונים ואסבסטונים ב־גיבעח־המיבתר.
שיכונים בכל פירצה שנותרה
בין בנייני האבן השובים את העין.

כדי להשכיח מהר, בקדחת של
פעלתנות, את אלפי שנותיה של
ירושלים האמיתית -זו שהיתה
גם יהודית וגם מוסלמית, גם ישראלית
וגם ערבית, גם צלבנית
וגם ממלוכית.
כדי להסתיר, במסך של כיעור, את ירוש־לים־של־מטה,
שאינה תואמת את התמונה
של ירושלים־של־מעלה.

ואם אנו, אוהבי ירושלים הקיימת,
פנינת־החמד של הארץ והאנושות
כולה, לא נקום ונזדעק
להגן על העיר, בהתפרצות של
אהבה שתעצור את הדחפור וכד
ערבל־הבטון של הקנאות, יקרה
כירושלים אסון שלא יהיה ניתן
לתיקון.

ף אהוב את הארץ על כל תקופו־
/תיה — אין זו בגידה בזיקתנו לפרקים
הקשורים לעד בזהותנו הלאומית.

אין זו בגידה לאומית. להיפר,
זוהי הלאומיות האמיתית.
רק מי שבוטח מאוד בזיקתו לארץ, מי
שבוטח מאוד בעתידו הלאומי, יכול להרשות
לעצמו לאהוב את הארץ כולה, על כל שיכ־בות־עברה,
על כל גוני ההווה שלה.

אני חושד בכל נביאי ציונות-
הדחפורים.

לכן פועם ליבנו כשאנו רואים מרחוק את
חופה המתקרב, בחוזרנו מניכר.
ארצנו.

רץ זו שאנו אוהבים אותה — מהי?
לכאורה — שאלה חסרת־טעם. הארץ
היא ארץ־ישראל. הגבולות אינם חשובים,
בממלכת הרגש.
ובכל זאת — זוהי שאלד, ממשית מאוד,
הנוגעת לברירה מכרעת.
כי יש שתי ארץ־ישראל.

ארץ־ישראל של.מעלה -וארץ־

כי מי שרואה את הארץ המופשטת
-זו שא-נה קיימת אלא
כראי היהודים -אינו רואה, ואינו
רוצה לראות, את הארץ כפי
שהיא.
יש בו הרצון — לרוב בלתי־מודע, אך
לפעמים מודע לגמרי — למחוק מעל פני־הארץ
את כל שרידי בעליה שבתקופות ה־לא־יהודיות.

בתקופות
שונות, שאינו מיקשה אחת. ובכל
זאת: בניין המתאים להפליא לנוף הזה,
כאילו צמח בו.

ובכל פעם עולה על דעתי: הנה
אנחנו נמצאים בארץ הזאת כימ־עט
מאה שנה -ולא בנינו בה
אף בניין יפה אהד כזה!
ואני שואל את עצמי: מדוע?
חוללנו נפלאות בחקלאות של ארץ־ישראל,
הקמנו צבא הזוכה להערצת העולם. המדע
שלנו קנה לו שם.

ורק בארכיטקטורה שלנו נחלנו
כישלון חרוץ, ממאיר, מחפיר.
מדוע? האם הארכיטקטים שלנו גרועים
מן האלופים, מן המדענים, מן החקלאים?
בוודאי שלא. רמתם אינה נופלת מזו של
עמיתיהם במיקצועות האחרים.
המיכשול הוא עמוק יותר.

ארכיטקטורה המורדת בנוף ה

7א ת

אני חושד בהם שקדחת־המחיקה שלהם —
מקורה באי־ביטחון מחריד, בהרגשה שאם
לא ימחקו מהר את כל אשר אינו יהודי,
ולא יטביעו מהר חוחם של שיכון יהודי
על כל גיבעה וגיא, עלולה ההיסטוריה של
ארץ־ישראל להתנכר להם ולעבור על פניהם.
שום ספק כזה אינו מכרסם בליבנו.

אנו בוטחים בעצמנו, במקומנו
בארץ זו, ביכולתנו להטביע עליה
חותם מקורי משלנו, תוף נכונות
להשתלב ברציפותה ההיסטורית.
כי ארצנו — אינה מושג מופשט, ולא
מילה בתלמוד, ולא מונח של תפילה.

ארצנו היא המציאות של הנוף
המולדתי -של אתמול, של היום,
של מחר.
הארץ האחת — אף ששמות רבים לה
בפי האומות, ארץ־ישראל, ופלסטין, ופלשתינה,
וארץ־הקודש, וטרה־סאנטה.

מולדתנו.

אני־י אבנו־*!:

במדינה העם הספורט ודוח הזמן
ממשלת־מכסיקו לא חשבה שכך ייראו
פני הדברים, כאשר קיבלה על עצמה לארח
את האולימפיאדה ד,־ .19 שכן אין דבר רחוק
יותר מרוח־ר,ספורט, מאשר חיילים חמושים
וחובשי־קסדות השומרים על מיגרשי־ה־מישחקים
ומגורי־המשתתפים.
אבל אם תמונה זו אינה מתאימה למושגים
האולימפיים, הרי שהיא נאמנה למציאות
בעולם כולו. סין העממית ודרום־אפריקה
מוחרמות — כל אחת מסיבה אחרת. הכושים
של ארצות־הברית חשבו תחילה
להחרים את המישחקים — ולבסוף החליוזו
להשתתף, כהפגנה אנטי־גיזענית. ישראל,
הגיעה להישג
ששיגרה 12 ספורטאים,
כלשהו רק מפני שיריבותיה בבית האזורי
בכדורגל החרימו אותה מסיבות פוליטיות
ועל־כן הוכרזו כמנוצחות.
ייתכן שמדינאי־העולם היו צריכים להתכנס,
ולעשות מאמץ עליון לשנות את המציאות
המדינית, כדי שתתאים יותר לרוח
התחרות הספורטיבית. אבל ההיפך הוא
שעומד לקרות. ההנהלה העולמית של ה־מישחקים
האולימפיים עומדת להתכנס, כדי

היתד, צמיחתה של מחתרת שמאלנית.
לוחמי השמאל התבססו באיזור־הביצות
שליד בצרה, והיתד, דרושה מערכה צבאית
של ממש כדי למגרם. אחד ממנהיגיהם היה
חאלד זקי, לשעבר מזכירו של הפילוסוף
הבריטי ברטראנד ראסל, שחזר למולדתו
באופן בלתי־חוקי. הוא נלכד, נורה למוות.
ואם יכלו הגנראלים הקושרים לחשות,
בגלל מלחמת־ששת־הימים, הם נדחפו לפעולה
ברגע שבעיית־הנפט התעוררה בצורה
חריפה. היה זה אחרי שממשלת עארף כרתה
הסכם עם חברות־הנפט הצרפתיות.
לדברי רולו, משוכנעים בבגדאד, כי באותו
רגע ניתן האות לקושרים לבצע את
ההפיכה שלהם. מי נתן את האות? סוכנות
הביון האמריקאית, וחברת הנפט העיראקית
(בבעלות אנגלית־אמריקאית־הולנדית) .אך
בוצעה ההפיכה — הוקפאו ההסכמים עם
צרפת בדבר נפט וקניית 52 מיראז׳ים.
ברזאני וישראל. בעיית־ד,כורדים
קשורה עוד יותר לישראל. כתב רולו:
״השמועות שלפיהן מקבל המנהיג הכורדי,
הגנראל מוללה מוסטאפה ברזאני, סיוע
טכני וצבאי מישראל, זוכות לאימון בחוגים
מסויימים בעיראק.
כדי לברר מה אמת בשמועות אלה, נסע
דולו צפונה, אל מעוזו של ברזאני. הוא

תטש נימעט נבואית: היו נאילו אומות
״זאת אשת העתירי -או ונחות העתיד
הטליט׳ של משנחת ואש הממשלה

מנהיג כורדיסטאן גרזאני
״שיסתדרו — לבדם!״
לשנות את כללי המישחקים ולהתאים אותם
יותר למציאות של ימינו.

יחסים מרחביים
ישראל —
מקיר ההנאות
הודות לישראל, הוארכה כהונתו של
נשיא־עיראק הקודם, עבד־אל־סלאם עארף,
ב־ 13 חודש. לפי התיכנון, היתה ״ד,מד,פיכה
הלבנה״ של אנשי הבעת צריכה לשים קץ
לשלטונו של עארף במאי .1967 בגלל
מלחמת־ששת־הימים — נדחתה ד,מהפיכה.
זהו אחד הגילויים שהביא השבוע עורך
לה מונד לענייני המרחב. בסידרה בת
ארבעה מאמרים, חשף אריק רולו את
בעיותיה הגדולות של עיראק: הנפט והכורדים.
עד כמה שהדבר ייראה מוזר לקורא
הישראלי, אין ישראל מהווה בעייה בשביל
ממשלת עיראק. להיפך: היא מקור להנאות,
כמו זו בה זכה עארף שלא־במתכוזן.
ההנאה העיקרית היא כספית. לדברי רולו,
הולכים 90 אחוז מהכנסות־הנפט העצומות
ישר לתקציב הצבאי העיראקי .״צבא זד״״
הוא דיווח ,״מנופח מעל־למידה בקצינים המקבלים
משכורות שמנות, ושהם, לרוב,
מושחתים. הוא בולע יותר משליש תקציב־המדינה
לפני מלחמת־ששת־הימים עוד
יכלו אזרחיה העשוקים של עיראק לנחם את
עצמם, שאם צבאם לא ישחרר את׳ פלסטין,
הרי לפחות ידע להדוף פלישה ישראלית.
והנה, כאשר באה המלחמה, שידרו ראשי־המדינה
טקסים תעמולתיים כל אימת שיחידה
צבאית יצאה לחזית — ואיפשרו לישראלים
לחסל את היחידה בדרכה ליעד.״
ההפיכה והנפט. תוצאה אחרת של
אותה מלחמה, שלא היתד, ידועה עד כד״

מתאר את נסיעתו זו כהרפתקה ממש, כש־משוריין
ויחידת חי״ר של הצבא העיראקי
מלווים אותו בשטח ההררי.
״שלושה ימים לפני המלחמה בין ישראל
לערבים,״ סיפר הכורדי האגדי, בפגישה
בלב־ד,יערות ,״שיגרה בגדאד אלי שלישים.
ביקשו ממני להביע סולידאריות עם ־,־
ערבים. עניתי, כי הדרך הטובה ביותר
למנוע מלחמה היא, שנאצר יחזיר את כוחותיו
מהגבול ויפתחו את מיפרץ־עקבה לשייט
ישראלי. הוספתי, אם לא יעשו כך, הרי כל
הצבאות הערביים גם יחד ינחלו מפלה.
העיראקים צחקו לו בפנים. גם כאשר
ביקשו ממנו שישלח לפחות יחידה כורדית
סימלית לבגדאד — סירב. אחרי המלחמה
עוררה עמדתו של ברזאני תמיהה רבה
עוד יותר בבגדאד: הוא פשוט שתק. לא
גינה את התוקפנות הישראלית, לא דרש
נסיגה. ישב בהרים שלו ולא התערב. לרולו
אמר :״אין לי דיעה בעניין זה. הרי איש
לא שמע בעצתי לפני שנוצר מצב זד״ בעיניהם
— אני שודד־דרכים גדול. אז שידאגו
בעצמם לצאת מן הסבך.״
אבל ״שר־החוץ״ של ברזאני, רופא צעיר
בשם סלאח יוספי, ביטא את עמדתה הרשמית
של הלישכה המדינית של התפלגה
הכורדית הדמוקראטית :״אנו נגד כל התוקפנות.
איננו תומכים בכיבוש השטחים
הערביים בידי ישראל, אבל באותה שעה
אנו תומכים בזכותם של כל העמים להתקיים
ולשמור על ריבונותם.״
מילים, שתורגמו בבגדאד כהכרזה פרו־ציונית
מוחלטת — וכהקדמה לחידוש הקרבות
בין הצבא העיראקי לבין הכורדים.
מה עוד, שאיש אינו יכול לשכוח, שהיה
זה נשיאה הנוכחי של עיראק, הגנראל
אחמד חסן אל־בכר, אשר פיקד על המיתקפה
הרצחנית של ,1963 בה הופצצו והועלו באש
3000 כפרים כורדים.

^ מרים אשכול לא די במעמדה.
/לא מספיק לה שהיא משמשת כגברת
ראשונה של מדינת־ישראל, אחרי רעיית־ד,נשיא.
אין היא מרוצה מן הכבוד לו זוכה
ספרנית־הכנסת־לשעבר, בתוקף היותה רעייתו
של ראש־ממשלת־ישראל. ואף לא די
לה בהשפעתה הכבירה, שאינה עומדת בשום
יחס למעמדה הרשמי.
לכן החליטה מרים אשכול לחדול מלשמש
אך ורק ככוח מאחרי ד,קלעים, כחו־תכת
גורלות אלמונית. היא החליטה לצאת
לבמה הציבורית.
ומטרתה: ליהפך, קודם כל, חברת־כנסת
מן המניין, נציגת־מע״י בכנסת השביעית
שבחירותיה ממשמשות ובאות. מרים ()41
שוב אינה רוצה להיות רק הצל האפור —
והכל־קובע — .של ראש־הממשלה הקשיש.
לא על כל שאיפותיה הבלתי־מרוסנות
מדברת מרים אשכול בגלוי. על חלק מהן
היא מרמזת בשיחות פרטיות, אך ורק באוזני
ידידיה הטובים ומקורביה. אך אלה
יודעים לספר: מרים עושה הכל, כבר עתה,
כדי להיבחר ולהכין לעצמה מקום־מנהיגח./
וההבל של מרים הוא הרבה. כי האשה
השאפתנית כבשה לעצמה, בזכות נשואיה,
מקום בצמרת, זוכה לגיבוי מלא מצד בעלה
רם־המעמד.
כי לוי אשכול אינו מתייחם אל מרים
רק כאשת־חיקו או כאב הגאה בהתקדמות
והישגי בתו הבכירה. היא האורים והתו־מים
שלו. היא האוראקל שלו. הוא מאמין
בה, וביכולת־שיפוטה האובייקטיבית, אמונה
עיוורת. הוא סבור שהיא חכמה ונבונה ובעלת
תחושה פוליטית חדה הרבה יותר מזו
של כמה מיועציו ומכמה משרי ממשלתו.
בגיל 73 יודע לוי אשכול כי לא לעולם
חוסן. הוא יוכל להמשיך לעמוד בראש המדינה,
אולי, למשך עוד קאדנציה נוספת
אחת — אך רק במיקרה הטוב ביותר.
לאחר־מכן, הוא יודע, יצטרך לפנות את
המקום ליורשיו. אולי יהיה זה יגאל אלון.
אולי משה דיין. אולי פינחס ספיר. אלה המועמדים
הבאים בחשבון ביחסי הכוחות
הנוכחיים, במציאות הפוליטית של המדינה.
אבל לו היו שואלים לדעתו הפרטית של
לוי אשכול, אם יש לו מועמד לראשות־הממשלה
אחריו היה עונה: מרים, אשתי.
אילו היתה ישראל מלוכה, אין ספק שלוי
אשכול היה מוריש את הכתר למרים.
כאיש חשוך־בנים, שבורך רק בבנות, מקננת
בו שאיפה ביולוגית טיבעית — בלתי־

מודעת בוודאי — להמשך השושלת של
בית־אשכול. אבל בהכרה מליאה, כמו שהוא
מאמין שהוא ראש־הממשלה הטוב ביותר
שיכול להיות למדינה כיום — כך גם מאמין
אשכול שהיה זה רק לטובת־המדינה לו
מרים אשתו היתר, מנהלת אותה אחריו.
כשהיא נעזרת בעצותיו, כמובן.

***תי המטרות המיידיות של מרים
לאשכול, בדרך להשגת מאווייה, הן פיר־סום
ספר והכללת שמה ברשימת־המועמדים
של מע״י לבחירות לכנסת השביעית.
הספר אינו חלום חדש. מרים לא נסחפה
באופנת הספרים שצמחו לאחר המלחמה.
היא תיכננה את יצירתה מזה זמן רב.
מיום הפיכתה לרעיית ראש־ר,ממשלה, החלה
ללוות אותו מפגישותיו עם מנהיגי־העולם
ועד לוזיכוחיו עם עסקני מפלגתו.
וכל אותה עת, אין מרים אשכול שומטת
מידה את בלוק־ר,כתיבה. תמיד היא יושבת
לצידו של אשכול, או מאחריו — ורושמת.
לפעמים היא ממשיכה לרשום משך שעות
רצופות. היו שטענו, כי כשהשמיע אשכול
את אימרתו המפורסמת ״הפנקס ״פתוח והיד
רושמת״ התסזן אליה.
אחרים שהעזו להציץ פעם ברשימותיה
גילו, כי היא ממלאת דף שלם במשפט:
״מרים זליקוביץ, מרים זליקוביץ, מרים זלי־קוביץ
למעשה רושמת מרים מזה ארבע
שנים את זיכרונות חייה במחיצתו של
לוי אשכול.
עוד במרץ 1967 הודיעה כי בכוונתה
לפרסם ספר, המבוסם על רשימות אלו.
אבל דווקא אז פרצה המלחמה — שהוסיפה
למרים זיכרונות חדשים. היא דחתה את
רעיון הספר למשך זמן־מה.
לפני זמן קצר נודע, כי פרשנו המדיני
של היומון דבר, אלי ניסן, עומד להוציא

לאור ספר על תקופת־הכוננות. ניסן, שהיה
דובר משרד־הביטחון בתקופת כהונתו של
אשכול כשר־הביטחון, פוטר בזמנו על־ידי
משה דיין.
הסיפור המהלך על כך הוא כזה: כאשר
התמנה דיין לשר־הביטחון, ערב מלחמת־ששת־הימים,
הוא נכנס ללישכת שר־הביט־חון.
על המדרגות פגש את ניסן .״מה אתה
עושה כאן בחורצ׳יק?״ שאל דיין .״אני
דובר משרד־הביטחון!״ השיב ניסן .״סע
הביתה, בחורצ׳יק,״ אמר לו דיין ,״כאן
הולכת להיות מלחמה!״
בתום המלחמה, כאשר התחילו להתפרסם
גירסות שונות בקשר למאורעות הפוליטיים
שקדמו למלחמה, עסק ניסן בעבודת מחקר
על המלחמה.
היתר, זו עבודה עניפה, בה העסיק ניסן

חינת פרסונה־נון־גראטה במפלגת העבודה.
והיא זו שהזהירה עתה את אשכול מפני
פינחס ספיר, אותו היא מכנה ״גרובער
יונג״ ,ברומזה, כי אינה מוכנה לראות בו
את יורשו.
בתקופת המתיחות הביטחונית, ששררה
עם היכנסו של יצחק רבין לתפקיד־הרמט־כ״ל,
הירבה רבין להצהיר הצהרות, בעיק־בות
כל תקרית. מרים אשכול הפסיקה
זאת. היא אמרה ללוי :״מה זה רבין מדבר
כל הזמן ז אתה שר־הביטהון או לא?״
לאחר־מכן שוב לא פירסמו אלא הצהרותיו
הביטחוניות של אשכול.
נכון שלא פעם היתד, התנהגותה והת־בלטותה
בניגוד לכללי הטקס. כך למשל,
בעת שסיירה מרים עם אשכול באפריקה,
ערך לכבודם נשיא ליבריה, טבמן, ערב של

מספר אסיסטנטים מהאוניברסיטה העברית
בירושלים. כשהתקרב לסיום מחקרו, בא
ניסן אל לוי אשכול וביקש ממנו רשות
להשתמש בחומר אותו אסף — לפירסום
ספר.
אשכול נתן לו את האופציה על כך, אבל
יעץ לו :״גש אל מרים, יש לה חומר שיכול
לעזור לך.״ בכך התכוון ראש־הממ־שלה
ליומניה של אשתו.
ניסן פנה אל מרים. תחילה נראתה כמי
שמסכימה להצעה. אולם לאחר זמן השיבה
לפנייתו בסירוב :״אני מתכוונת להשתמש
בחומר בעצמי,״ אמרה. בעיקבות תשובתה
זו ביטל אשכול גם את האופציה שנתן לניסן
להשתמש במחקרו לפירסום ספר בהוצאה
פרטית.
לא היה ספק כי ידה של מרים בכך. היא
סילקה בזמנו את מרבית יועציו של אשכול
ממשרד ראש־ד,ממשלה: את הדובר יוסי
שריד, את סיד אפלבוים, את תדי קולק, ארי
אבנר, אורי לובראני, ואת אהרון כידן.
עתה לא היתד, זו בעייה עבורה להרחיק
את ניסן מעל דרכה. כי מרים אשכול עומדת
לפרסם בקרוב ספר על המהלכים המדיניים
הפנימיים וד,בינלאומיים בתקופת
הכוננות.
יהיה זה ספר שנועד להעלות את קרנו
של לוי אשכול כמצביא וכמדינאי שקול,
נבון ואחראי. כל המעוניין יוכל להבין על
פיו גם מדוע אשכול הוא כזה: משום שהוא
חי בהשפעת אשתו, הסופרת מרים
אשכול.
ומאחר ורבים היו יועציו של אשכול שיודעים
עד כמד, גירסה זו מוגזמת — סולקו
כל היועצים, בזה־אחר־זה.

ריקודי־פולקלור. באמצע המופע קמה מרים,
פלטה :״די, נמאס לי!״ ויצאה מהאולם,
כשאשכול בעיקבותיה. טאבמן נפגע מכך עד
עומק־נשמתו, הזכיר את התקרית לאשכול
לפני שנפרד ממנו בנמל־ו־,תעופה באומרו :
״אתה יודע, מר אשכול, אני לא בן־גוריון.״

ספיר?
גרובער

יונג!״
יש אינו יכול להכחיש, כי תוך זמן
קצר־יחסית תפסה לה מרים אשכול —
בעזרת עמדתה כרעיית ראש־ר,ממשלה— ,
עמדת־כוח עצומה, בה יש לה השפעה אבסולוטית
כימעט על ראש־ד,ממשלה.
מיום שהתגברה על ההלם הראשוני ש־בהפיכתה
לגברת הראשונה, התחילה מרים
לעצב את דמיתו של אשכול ולהציג את
האיש ההססן כאדם תקיף ונחוש בדעתו.
היא קבעה מי רצוי במחיצתו ומי לא.
היא הרחיקה אותו מגולדה מאיר. היא
ידעה להזהירו, כי שמעון פרס מסוכן לו
יותר ממשה דיין.
היא גם קבעה ששולמית אלוני היא בב־

התערבותה הבלתי־רצוייה של מרים בעניינים
פוליטיים שאינם נוגעים לה. מרים
אומנם קיבלה את הביקורת, השתתקה והצי
טנעה. נדמה היד, כאילו החליטה להיעלם
מעל הבמה הפוליטית. אולם מקורביה ידעו
שהיא נפגעה מהביקורת עד עומק נשמתה.
היא החליטה אז כנראה להוכיח למקטרגים
עליה — שלא חסכו ממנה כינויי־ביקורת
מ״מרים אחיתופל״ דרך ״ז׳אן דארק של
המערך״ ו״מרים הקדושה״ ועד ל״דלילה״
— מי היא ומת כוחה.
מאז החלה מחשבת את דרכה, בקרירות
וביסודיות. היא החליטה להגיע למעמד בו
לא יעז עוד איש לטעון נגד התערבותה
בעניינים פוליטיים. כך התחילה את דרכה
מלמטה, מעסקנות פוליטית אפורה במפלגת
העבודה.

אשב:71

בהערכותיה האישיות רואה מרים את עצמה
כשייכת לאותו חוג של צעירי־מפא״י
שלא פרשו בזמנו לרפ״י — החוג של אשר
ידלין, אברהם עופר וליובה אליאב. היא
סבורה שזה החוג ממנו תצמח מנהיגות־העתיד
של המפלגה והמדינה. את יגאל אלון
היא פוסלת כיורש לבעלה — מאחר והיא
רואה בו בובה של גולדה מאיר. את משה
דיין היא מחבבת אישית — אך היא רואה
בו סכנה למדינה. את ספיר, כאמור, היא
פוסלת מטעמים של אופי אישי.
כיום היא עושה כמיטב־יכולתה לחזק את
מעמדו של אשכול בראשות הממשלה, לא
רק בתוך המפלגה אלא גם בעיני־הציבור.
היא נפגשת בקביעות עם עיתונאים משני
עיתוני־הערב, מוסרת להם הערכות ופרשנות
לטובתו של אשכול. אולם יחד עם זה
היא מכינה את עצמה לרגע בו תיקרא
לשירות האומה — במקום בעלה שיפרוש.
בזמנו, כשהועלתה האפשרות שמרים
תיבחר כחברת־כנסת, טען אשכול :״כן,
אבל לא בקאדנציה שלי.״ נראה שלאחרונה
שינה את דעתו והוא יפעיל את מלוא־הש־פעתו
להכללת אשתו ברשימת המועמדים
של מע״י לכנסת הבאה.
אם תיבחר מרים אשכול לכנסת — היא
תוכל להופיע כפוליטיקאית וכעסקנית עצמאית.
היא תוכל אז לפלס לעצמה דרך למנהיגות;
ואולי, כפי שהיא חולמת בחלומותיה
הכמוסים ביותר — לראשות הממשלה.
אמר אחד ממקורביה של מרים :״מה הפלא?
היא חיה ארבע שנים במחיצתו של
ראש־הממשלה ורואה מה הם התכונות והכישורים
הדרושים לכך. אם הוא יכול
להיות ראש־ממשלה — למה שלא תוכל
הי א להיות?״
אשכול והמקרר
האסור

ך! פעםאחרת עוררה תמיהה כאשר
. 1נענתה להזמנתו של איל־העסקים מאיר
ד,לוי, בעל חברת־הספנות סונזרפיז —
והוטסה על־השבונו ללונדון, להשקת אונייה
חדשה שלו.
גם בביקורה האחרון בארצות־הברית, הוכיחה
כי כללי הטקס עדיין אינם נהירים
לה דיים. היא אירחה את נשות השגרירים
בוזאשינגטון לארוחת־ערב. למרות זאת, לא
טרחה לבדוק את התפריט לפני הארוחה.
כשהתחילו המלצרים להגיש דגים, קראה
מרים :״אני לא רוצה דגים! אני לא אוהבת
דגים!״ לעיני כל נשות־השגרירים דרשת
מרים ״במקום״ שיגישו לה עין, ד,עשו־ייה
משתי ביצים.
בדירתם בירושלים מחזיקה מרים שני
מקררים. באחד מהם היא מחזיקה מיצרכים
לצורכי־הבית ובשני מיצרכים למיקרה שיבואו
אורחים נכבדים, באופן בלתי־צפוי. ואוי
לאיש — כולל לוי עצמו — שיעז לפתוח
את המקרר לנכבדים, ללא רשותה! פעם
עשה אשכול את הטעות המרה — ומרים
לא היססה לנזוף בו על כך בפומבי.
אולם חיספום זה הולך ונעלם. אט־אט
מסתגלת מרים זליקוביץ למעמדה, לומדת
את כללי־הטקס. מה שהיא לא יודעת בתחום
זה לא יפריע לה לעמדה שהיא מתכוונת
לתפוס בחיים המדיניים של ישראל.

* תכן וההחלטה גמלה בה בתחילת
שנת .1967 אז נשמעו קולות רבים —
במישורים שונים, כולל בעיתונות — נגד

חנוח מאחרי הכסא

מרים ולוי אשכול, בביתם — בתמונה המאפיינת
את כוחה והשפעתה של מרים אש־כול
הניצבת מאחרי כיסאו. עתה שואפת מרים לפקד בחזית עצמה, ולא מאחרי הקלעים.

במדינה תחבורה הטיול
היומי

למד
הנהלת חשבונות
במכון

אגד היא חברה חרוצה מאוד. ברגע בו
נפתחה הגדה לביקורי־ישראלים, ביקש הקואופרטיב
לתחבורה רשיון לפתיחת קווים
משלו ברחבי־השטחים.
התשובה שנתקבלה היתד. שלילית. מחוגי
המימשל הצבאי היתר. נטייה להתחשב בפניותיהם
של נציגי קוזי״האוטובוסים הערביים,
שצבאו על פתחיהם של המושלים
הצבאיים, התלוננו על קיפוח פרנסתם המסורתית.

נחסם דישו של השור הענק ששמו
אגד — ליד שולחנות לובשי־החאקי.
תחנות סדירות. אגד לא נואש. הקואופרטיב
מורגל באובסטרוקציות. מנהליו
מצאו דרך מקורית לעקוף את הסירוב של
שילסונות־המימשל.
משום כך, יכול כל המעוניין להיווכח
שאם כי אין לאגד, עד עצם היום הזה, אף
קו סדיר אחד בגדה — יש לו כמה וכמה
טיולים קבועים ומאורגנים. קוי־הסיול
יוצאים לורך במועדים קבועים, מתחנות
סדירות. והאוטובוסים הנוסעים לטיולי־קבע
מעין אלה הם רגילים, לא מן הסוג המיועד
לתיירים וטיילים.
גם הנהגים בקווי־הטיולים אינם שמים לב
מי הם נוסעיהם. אלה יורדים ועולים בתחנות,
כמו בסתם קו סדיר.
אולם קיימים, כמובן,
טיול־זוטא.
הבדלים מסויימים.
הנוסע, למשל. לטיול יומיומי מנתניה לשכם׳
קונה כל פעם כרטיס. בעצם — לא
כרטיס כי אם תלוש השתתפות יטיול,
הנבול מכרטיס נורמאלי בעיקר — במחירו.
אולם העולים בתחנות שבורר — טייבה,
טול־כרם, קלאנסווה — שוב אינם טיילים
אלא נוסעים רגילים. להם מותר לקנות סתם
כרטיס רגיל. כנראה שלגביהם התעייפה
החברה, ואינה מקפידה על דקווקי־עניות.
הישראלי או הפלסטיני המצוי יכול לבחור
בין כמה וכמה קוי־טיול שכאלה. מנתניר
לשכם ובחזרה, למשל: בקו־טיולים זה יש
שלוש הסעות־קבע, ב־ 06,45 בבוקר! כסס
10,לפני הצהריים וב־ 15,00 אחר ה־צהויים.
הוא
יכול גם לטייל מתל־אביב לים־המלח
דרך ירושלים המיזרחית ויריחו — ואיש
לא יכעס אם יפרוש באחת התחנות שבדרך.
אבל זה לנועזים. האיש העייף או חסר־ה־פנאי
יכול להסתפק בטיול־זוטא: מכפר־סבא
לקלקיליה הסמוכה.
כל הטיולים הללו עולים. כמובן, קצת
ביוקר. ישראלי הנוסע מנתניה באגד עד
ל״קו הירוק* ,שהפריד בין ירדן לישראל
— ממשיך משם לשכם באוטובוס ערבי —
ישלם לירה וחצי. אותו נוסע העושה אותת
דרך בקרהטיולים המזוייף — ישלם שתי
לירות עגלגלות.
מנגנ1ן טיפול
מיוחד

* קורם בוקר מזורז ג׳
* קורם ערב יסודי ג׳
* קורם למתקדמים ד׳
* קורם למדופלמים

הפתיחה 23/10
שינוי כת ובת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על־רך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיבוב במשלוח העתון למען החדש

תל־אביב, רחוב סמולנסקין ד,
מפנת בן־יהודה .90
רמודגן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע •אורדע*.

הסיפור התחיל לפני שמונה שנים, ב־מיכתב
לראש עיריית פחח־תקווה:
.אנו, בעלי הקוטג׳ים שבקריית מטלון,
מפנים את תשומת ליבו לדרך החולית והמוזנחת,
המובילה מהכניסה הראשית של
הקרייה ועד לבית־הספר שבמקום, שבו
נמצאים בתינו דרך זו היא הגרועה
ביותר בכל הסביבה*.
לכן, ביקשו התושבים כי העירייה תסלול
כביש, תקבע שם לרחוב ותתקין מספרים
לבתים — הכל על חשבון המבקשים. הם
סיימו את המיבתב בהבעת התקווה. ,שבקשתנו
תזכה לטיפול מיוחד ומהיר.״
הטיפול היה אומנם מיוחד — אם כי
בוודאי לא מהיר.
09 ירוק. יוזם הפנייה, משה זי תונה,
הוא פקיד ותיק של משרד הפנים בפתח־תקווה,
שנחון במידת עקשנות ואורך־רוח
שלא נפלה ממידת הסחבת של ראש־העיר
ועוזריו. לולא כן היה מתייאש מזמן, וההתכתבות
היתד, נפסקת אחרי שנתיים־
שלוש לכל היותר.
ההתחלה נראתה מבטיחה. לתושבים, שרובם
גרו בשכונת־הגנים מזה שנים, נודע
אומנם כי לפי התוכנית אין לסלול כביש
העולם הזה 1624

עבדאודה שו״ט־ ווחו שוב * היהודי
שהתאסלם ויא״ו את מפקד ה״פתח־ך
* א 0רואיין מפקד הפתח, יאסר ערן
| פאת, בלב־ליבה של ירושלים המיזרחית,
תחת שילטון־ישראל?
זה, לפחות, מה שניתן להבין ממאמר
תמוה, שהופיע בגליון יולי 1968 של
כתב־העת אברגרין האמריקאי — בחתימתו
של כתב־הירחון עבדאללה (״מארק״) שליי-
פר, יהודי אמריקאי שהתאסלם, נשא כושית
לאשה, והתיישב בירושלים המיזרחית, שם
עברו עליו הכיבוש ומלחמת־ששת־הימים.
לדברי שלייפר, באותו מאמר, הוא ריא־יין
את יאסיר ערפאת ושמע מפיו שורה
שלימה של הצהרות מפוצצות.
וזאת — למוות שערב הופעת הגליון
ישב שלייפר בישראל ובירושלים, ומפלד
הפתח ודאי שלא ביקר, באותם ימים, אצל
הכתב המומר.

העתיק מהכרתו
ריקה קצת ירתרל סו ל ל ^ ס ד

*1מאמר התמוה והסנסאציוני, שהיכה גלי־תעמולה
ערביים ברחבי ארצות־הברית, מוכיח
שעצם הראיון עם ״אבו עאמר״ אינו,
כפי הנראה, אלא בדותה עיתונאית או במילים
פחות אלגאנטיות — פיברוק.
הראיון־כביכול מורכב משורה שלימה של
הצהרות ודיזזחים, שנמסרו כביכול לשלייפר
עצמו על־ידי המפקד־הסרוריסם.
אלא שעיון מדוקדק יותר באותן הצהרות

הסמכה ככתב זר בירושלים העברית.

7מה ג?המו בכראמהץ
יי• פני כחודש עבר עבדאללה שלייפר,
/לצמיתות, לגור ולחיות בירדן.
בהקדמה לראיון המועתק, מכנה שליי־פר
את מפקד הפתח ״ציה גוזארה המוסלמי״
.קביעות נוספות:
• פעולת־כראמה, ממארס ,1968 היתד,
״נקודת־מיפנה נצחון ערבי מוחץ״
על הכוחות הישראליים.
• ״ישראל הודתה שאיבדה 26 איש ו־76
פצועים, אבל אל־פתח מעריך שאבידותיהם
של הישראליים מונות, בסך הכל, יותר מאלף
איש.״
• ״הערכה זו מבוססת על הערכות־מצב
של אל־פתח בשדר,־הקרב, הערכותיהם של
אנשי הלגיון הערבי הירדני, וסוכנים ערביים
שהיו נוכחים בבית־ד,חולים הדסה בירושלים
היהודית, ביום הקרב — ונשארו
בביח־ד,חולים כדי לספור את הגוויות שהומסו
למקום בהליקופטרים הם ספרו
יותר מאלף נפגעים.״

,פלסטין-שיחדור וחופש!

שרים הפידאיון של אל־פתח,

שעה שהם מתאמנים בנשק.

**יייי 1י

״עצם הנהגתו של יאסיר ערפאת, המתייצב בראש אנשיו, הופכת את הסיסמה למציאות!״
מ11ו גהדקה

מוכיח, כי הן זהות לחלוטין — בלשונן,
בניסוחן ובסדר־אמירתן — עם הצהרות שנמסרו
לפני־כן על־ידי אבו־עאמר לעיתונאית
ז׳וזט עלייה.
ז׳וזט, שפירסמר, לאחרונה ספר על מאבקם
של הפלסטינים בישראל, היא כתבת
בלתי־תלוייה ממוצא יהודי־אלז׳ירי. היא
נמנית עם חוגי השמאל החדש הצרפתי,
כותבת בעיקר בשני שבועונים: פראנם
אובזרבאטר, בעריכתו של העיתונאי היהודי
ז׳ן דניאל, המשמש כביטאונם של החוגים
המקורבים לסייר מנדם־פראנס: ודן אפריק,
שבועון תוניסאי־צרפתי המופיע בפאריס,
המשרת את יבשת אפריקה ואת ארצות־ערב
— ואשר פירסם את סידרת ראיונותיה
עם אנשי־הצמרת של הפתח.
ואומנם, בדיוק כמו העיתונאית עלייה,
משמש עבדאללה שלייפר כתב של ז׳אן א פריק,
נוסף על עבודתו הפחות־סדירה בשביל
אברגרין רביו, אחד מכתבי־העת הנועזים
ביותר של אמריקה.
יתירה מזאת: זין אפריק הוא העיתון
שבגללו קיבל עבדאללר, שלייפר, בזמנו,

#עצם העובדה שאירגון־הטרור נמנע
מלנקוט בשיטות־המחתרת המקובלות, ונשאר
בכראמה כדי ״להתנגש עם כוח עדיף
ומכריע במקום לברוח להרים״ — בא משום
שהערבים רצו לכפר על עשרים שנות תבוסה
ערביות, שהביאו לספקנות־עצמית בקרב
הפלסטינאים .״הפלסטינאים היו צריכים
להיווכח שערבי יכול למיתקפה ישראלית.״
מצד אחד, מעלה שלייפר שורה שלימה
של טענות והאשמות חמורות מאד נגד
ישראל. הוא שם אותן, ברובן, בפיו של
אבו־עאמר וייתכן אף שנלקטו מדבריו של
מפקד פתח שפורסמו במקומות אחרים.
כך, למשל, מאשים שלייפר דרך מפקד־הפתח
את ישראל ברצח שני מפקדי־חבלנים,
הקאפיטן עומאר אבו־ליילה והקאפיטן מוח־מד
סמארה, אשר ישראל טענה, לדבריו,
״שהתאבדו בתאי־הסוהר שלהם — שעד,

לאורך בתיהם. לעומת זאת מסומן פס
ירק ברוחב ששה־שבעה מטרים, ונטיעתו
תעלה להם 25־ 30ל״י למטר.
להבהרת הפרטים האלה היו דרושים 15
האמינו, והתושבים חודשי־התכחבות,
לתומם, כי אחרי סחבת כזו — תבוא ״,־
׳גאולה במהרה.
גם לא כשנת בחירות. עברו שלוש
שנים תמימות, וכלום לא קרה. הגשם
המשיך לסחוף חול, הצינורות החשופים
המשיכו להתפוצץ, והטיפול עבד מידי ראש־העיר
לידי סגנו, ישראל פיינברג, בנובמבר

1964 הודיע לזיתונה, כי ״האדריכל ליפא
יהלום נתבקש להכין תוכנית לפס הירק,
ואנו מקווים שלקראת העונה הבאה יוכלו
להתחיל בסידורו.״ זיתונה העונה חלפה — ושוב כתב
מיכחב, הביע את התקווה שבהיות זו שנת
בחירות 1965 תקויים ההבטחה. הפעם
בישר לו פיינברג, כי ״העברתי את בקשתך
למר ד. טבצ׳ניק, סגן ראש־העירייד, המטפל
בנדון. כפי שידוע לי נעשו כל ההכנות
לסדור פס הירק במקום זה, ומכינים את
זה למיכרז.״

העולם הזה 1624

..נטו במכסיקו!״

אבו־עאמר אמר לשלייפר, ל
דבריו, שמאבקם של הפירא
יון בישראל מזכיר את מאבקו של הגנראל־השורר סאפאטח במכ
סיקו
.״אפשר גם להשוות את מאבק הלוחמים הערביים מעבר לגבול
לסיפורים מודרניים יותר — כסו אלה של לוחמי הווייאט־קונג ב־וייאט־נאם,״
אומר שלייפר, שדעתו על הלוחמים הערביים ידועה.

שלמעשה סתם נרצחו.״
כן מנסה שלייפר להכחיש את ההודאות,
שמוסרים החבלנים הנתפסים:
״ישראל מאשימה צעירים פלסטינאיים
רבים, שהם שייכים לאירגון שלנו,״ אומר
אבו־עאמר, לדברי שלייפר .״הם התרגלו
לעצור ולהתעלל בסתם אנשים, על-סמך הנחה
זו. בעיקבות מעצרים אלה הם מביאים
הודאות מוזרות ביותר, המשמשות את מס־עות־ר,תעמולה
העיתונאיים של ישראל. זהו
אחד מאמצעי־ר,לוחמה הפסיכולוגיים הבסיסיים
שלהם, במאבקם באל־פתח.״

ענהאחרת, בפיו של אבו־עאמר,
היא, שהעולם המוסלמי — הלא־ערבי —

עתיד להוזת מאגר־עתודות לבריגאדה בינלאומית
למלחמה בישראל.
אומר אבו־עאמר, במאמרו של שלייפר:
״אנו חשים במיוחד את התמיכה ההמונית
במאבקנו, מצד העולם המוסלמי הבלתי-
ערבי. עולם זה זועם על אובדן ירושלים
ועל נסיונותיהם הבלתי־נמנעים של הישראלים
להשמיד את מהותה האיסלאמית של
העיר הקדושה.
״תמיכתם של הלא־ערבים חשובה לא רק
מבחינה מוסרית וכלכלית ומוראלית —
אלא גם כדי לספק, בבוא העת, מוג׳אהדין
— בריגאדות בינלאומיות של מתנדבים
מוסלמים, שיצטרפו למאבק בשלב מאוחר
יותר.״
בינתיים נושא בעול זה המוגיאהד הראשון,
עבדאללה (״מארק״) שלייפר.

כעבור שנה בדיוק — תמיד התעורר
זיתונה לפעילות מחודשת לקראת עונת־הגשמים
— נשלח עוד מיכתב לפיינברג.
״במשך תקופה זו פותחו ערים רבות, נבנו
מספר רב של מגרדי־שחקים, ואלפים רבים
של ק״לומטרים של כבישים נסללו. ואילו
פס הירק שלנו, שאורכו אינו מגיע ל־100
מטרים, טרם צמח.״
למיכתב הזה אפילו לא הגיעה תשובה.
כך חלפה שנה נוספת, והתקרבה עונת־הגשמים
. 1967 זיתונה הריץ מיכחב נוסף.
פיינברג הספיק בינתיים לטפס למעמד ראש־

העיר, אבל יעילותו וערך־הבטחותיו לא
השתנו.
זיחונה קיבל מיבתב ממחלקת הנטיעות
של העירייה, בו נאמר לו כי ״אנו בודקים
אפשרות בצוע מעשי של פס הירק ברחוב־כס,
ומקווים שתוך מספר שבועות נענה לך
תשובה בנדון.״
מובן, ששום תשובה כזו לא הגיעה.
הקיץ עם האבק שלו חלף, והחורף שוב
התקרב. זיתונה — קצת יותר עייף, יותר
מאוכזב אבל לא פחות עקשן — התיישב
השבוע לכתוב מיכתב נוסף לראש־העיר.

הבריגאדה המוסלמית

• זטנןיך
האם לישראל
,.כושר גרעיני״?
הסבר מקורי להצהרותייה המחודשות של
ישראל על הידע שלה בייצור נשק גרעיני
העלו, השבוע, משקיפים זרים בירושלים.
לדעת משקיפים אלה הצהיר לוי אשכול על אפשרות
זו ועימו — אבא אבן, בעת הרצאה באוניברסיטה אמריקאית
— כדי לתמרן בעת חתימת האמנה על אי־הפצת
נשק גרעיני.

האמנה מבדילה כין מדינות בעלות כושר
גרעיני לבין מדינות שאין להן כושר
בזה, מפלה את הראשונות לטובה. ישראל
תתבע, לדעת המשקיפים, מעמד של מדינה
בעלת בושר גרעיני -למרות שאין
בכוונתה לייצר נשק גרעיני.

רוב מוחץ
למערר עם מפ״ס
צפה לכף כי מרבז־מע״י יחליט על הקמת
מערד עם מפ״ם ברוב גדול מזה אותו
הצליחו זקני־מע״י לגייס בשאלת דחיית
הוועידה הנבחרת.

לפי הערכתם של פינחס ספיר ואנשיו, צפוי רוב של
למעלה ממאה קולות למצדדי המערך עם מפ״ם•

פרס עלול לעוף
מעמדו של שמעון פרם, תת־מזכיר מע״י,
עורער עוד יותר.

לוותיקי מפ״אי התברר כי פרס עוסק ממש, תחת
חוסמם, בבירור האפשרות להחיות את הרשב״ם (״רשימת
בלתי־מפלגתיים״) ליצירת חזית של אנשי־רפ״י,
בעלי־הון ויסודות המקורבים לגח״ל — שתתייצב נגד
מע״י בבחירות.

בישיבת הנהלת־המפלגה, הגיבה גולדה
מאיר על אחת מהערותיו במילים :״מדוע
אתה מטריד אותנו בל הזמן, אנחנו לא
ילדים!״ פרם הנעלב, קם ממקומו ופנה
לכיוון הדלת. לוי אשבול ליווה את הליכתו
בצעקה :״אתה יכול ללכת ה״ב סורקים
מיהר לפשר ולהחזירו לשולחן.

נראה כי רבים מאנשי רפ״י לשעבר, סבורים כי
פרס מזיק לעניינם יותר משהוא מועיל — והם עלולים
לדרוש את התפטרותו.

גח״ל תישאר
בממשלת־הליכוד
אין לצפות, בשלב זה, לפרישת־גח״ל מ•
ממשלת־הליכוד־הלאומי -למרות הצהרותיו
של מנחם בגין, במועצת תנועת-החי-
רות, בהן העמיד בספק את המשך־השתת
פות הגוש בממשלה.
עסקני־חרות, שנבהלו מהצהרותיו של בגין, פתחו
במערכת־הכחשות, השבוע, הדליפו לעיתונות שאין לקחת
את האיום ברצינות.

לדבריהם: מטרתו •טל בגין היתה להפעיל
לחץ על חברי-הממשלה, לבל יוותרו
יתר־על־המידה לגונאר יארינג. יחד עם
זאת התכוון בגין להכין את הרקע לפרי
שת־גח״ל אפשרית -זמן קצר לפני הבחי
רות
-בדי לתת לגוש ידיים חופשיות
במסע־התעמולה שלו לכנסת השביעית.

ייתכן גם שהשירות החדש יוגש רק לשירותים אזרחיים
חיוניים, כגון רופאים באיזורי־ספר, מדריכי־טיולים
בנגב ועוד.
פראגר למשטרת תל-אביב

״דד שוב
תובע העלאת־מחירים

שמועות עקשניות סובבות בחוגי המשטרה וחוגים
רשמיים אחרים, בדבר חילופי־גברא בצמרת הפיקוד של
משטרת מחוז תל־אביב.

על-פי שמועות אלו עומד מפקד המחוז
הנוכחי, ניצב יעקב קנר, לפרוש בקרוב
לגימלאות. כמקומו יקבל את הפיקוד על
המחוז -המאוכלס והפרובלמאטי ביותר
בארץ -ניצב יהודה פראגר, כיום ראש
האגף לשיטור והדרכה במטה הארצי.

כמו בכל שנה, יתבע גם השנה דן העלאת מחירי־הכר־טיסים
בקוזי־האוטובוסים העירוניים — לכיסוי גירעו־נותיו
הקיימים או המדומים, בתוספת ההטבות הניתנות
לחברי־הקואופרטיבים.

״דן״ יעמיד את הממשלה בפני הברירה :
סובסידיות או העלאת מחירים כשיעור
20-15 אחוז ממחיר־הכרטיסים.

אגף זה נקרא בזמנו אגף האירגון, וגם עמום בן־
גוריון עמד בראשו בטרם קיבל את הפיקוד על מחוז
תל־אביב.

דייגים יתבעו
פיצויים מחברת-החשמל

מנוע הפועל
על מי־מלח

התקלה שאירעה למיכלית דלק אשר פרקה דלק
לתחנת־הכוח רדינג בצפון תל־אביב, וגרמה לזיהום חוף
ים תל־אביב בשכבות עבות של זפת, עלולה לעלות
לחברת־החשמל בסכומים גדולים מאוד.

מנוע הפועל על מי-מלח שוכלל במכון
וייצמן על-ידי צוות־מדענים, בראשותו של
הפרופסור אהרון קציר.

המנוע — הבנוי מיחידה העשוייה מחומר פלאסטי
מיוחד אשר מתכווץ במי־מלח ומתרחב במים מתוקים
— זכה בכינוי השריר המלאכותי, מחכה את פעולת
השריר, ואינו זקוק לפעולת השריפה הפנימית.

ההמצאה -אשר שוכללה לאחרונה בעזרתו
של מדען אמריקאי-אורח השוהה במכון
וייצמן -תגרום בנראה למהפיכה בתחום
ההנעה.

תוכנית־המיליונרים
תידרו בארץ
המיליונר הבריטי-היהודי צ׳ארלס קלור
יגיע בקרוב לישראל, כדי לסכם את פרטי
״תובנית-המיליונרים״ עליה סוכם בינו, וה•
מיליונר אייזיק וולפסון, מצד אחד, לבין
פינחס ספיר -בזמן שהותו של זה בלונדון.

לדייגים רבים באיזור תל-אביב נגרמו
נזקים חמורים -אחרי שסירות־המנוע שלהם
הוצפו בזפת והוצאו מכלל שימוש.
דייגים אחדים עומדים להגיש תביעות נגד חברת־החשמל,
על השחתת־רכושם וחיסול מקור־פרנסתם למשך
חודשים רבים.

כתבי־תיירות
נסעו ב״צים״
למרות הצהרותיה של חברת־״צי״ם״ ,שהודיעה
כי נסיעות-התעמולה לעיתונאים
יצומצמו ״עד למינימום״ ,יצאו השבוע בעשרה
כתבי־תיירות, בתבי-תחבורה ועיתונאים
מיוחסים למסע־תענוגות ברחבי הים־
התיכון, על חשבון ״צי״ס״.
מטרת-המסע: סיקור תובנית־החורף החדשה
של החברה.
מסתבר שהמינימום האפשרי גבוה מאוד :
לעשרת העיתונאים הנוסעים על-חשבון ה*
בארון הצטרפו -גם בן על־חשבון ״צי״ם״
-נשותיהם ואף החברות של כמה מהם.

מטרת־התוכנית: להש־קיע
בישראל בעזרת
מניות, ולא בכסף. לאחרונה,
נערמו קשיים
בדרכם של שני המיליונרים,
עת ביקשו להשקיע
בישראל בדרן

א ף השניים מב
טיחים
לא להירתע,
להמשיך־ בתמיכתם
המסועפת
בכלכלת-הנד
דינה.

טלפונים
גם למכוניות
בקרוב תוכל לטלפן
ישר מן המכונית
שלף.
כעשר מרכזיות מיוחדות,
שמטרתן לקשר
באמצעות קשר ראדיו־טלפוני
בין המרכזיות
הרגילות למכשירי־טל־פון
המותקנים במכוניות
נמצאות בשלבי־תיכנון,
ברחבי־המדינה.

מידת הדחיפות
של הקמת־המרכז
יות תלוייה במי•
דת-הביקוש אחר
״קווים נודדים״ -
במכוניות ובו׳.

6 0 6
1371• 7116

1 11 0

חברון-העיו השסטה ביותו מאץ הכיבוש-
נכנסה ומעגל הסיחו ובעולות־העונשיו
**שד זמן מ מו ש ך, נדמה היה ש-
חברון מהחיה אי של שקט ושיו/וף־
פעולה ישראלי־ערבי, בים הגועש של השטחים
המוחזקים, התוססים בין השפעתם של
אירגוני־הטרור לבין פעילותו של המימשל
הצבאי, תקיף־המישמעת.
היה גם מי שהישלה עצמו, כי אפשר
להפיס את דעתם של נכבדים ומנהיגי־גדה,
מסוגם של השייך אל־ג׳עבארי, להנהיג בחברון
חיים־בצוותא בין אזרחים ערביים
לאומנים לבין מתנחלים יהודיים פאנאטיים.
אבל המשלים עצמם — ובראשם משה
דיין עצמו — התעוררו, לפני שבוע, כאשר
רימון שהושלך על־ידי עז אל־דין סלהאם,
בן ה־ ,17 על היהודים במדרגות המובילות
לתוך מיסגד איבראהים שבחברון, בו שוכנת
מערת־המכפלה, שם קץ לירח־הדבש ובישר
מלחמת־קיצוניים חדשה ועקובה בדם ובאלימות
בעיר השקטה של הגדה המערבית.

^ התפוצצות גרמו, בעקיפין, המת/נחלים
השוביניסטים־דתיים, אנשי ארץ-
ישראל השלימה, שכפו על המימשל הצבאי
— ועל שר־הביט־ון משה דיין — את נוכחותם׳
לאחר שהתגנבו לעיר במירמה, ב־איצטלה
של מבקרים־לרגע.

חטא ועונשו

מימין: כך נראו המדרגות המובילות לאשנב
לאחר ההתנקשות: על האריחים, כיפה סרוגה,
וכתמי־דס מרובים. למעלה: ביתו של הצעיר בן ה־ , 17 שנשלח להטיל את
בפעולת־עונשין נימרצת. יחד עם בית זה פוצץ, בטעות, ביתו של בן־דודו

מערת־המכפלה
כיפה שחורה,
הרימון, פוצץ
של המתנקש.

ב רי ת ה חי צ תי ס
נוכחותם, התנהגותם היהירה והשחצנית,
וביום הכיפורים — נוכחותם הכפוייה ב־מיסגד,
ליד המערה, בשעות־התפילה המוסלמיות
כשנעליים מסומרות לרגליהם, היא
שקרעה את הניצרה מעל לרימון וכיוונה
את ידם של הלאומנים של הצד שכנגד, הערבים
הלא־פחות קנאים הרואים בעצם
נוכחותם של יהודים בחברון עלבון ופגיעה.
וכך תחב מישהו בידיו של הצעיר בן
ה־ 17 את הרימון שפצע עשרות אנשים.

ך* גובת המימשד הצבאי היתד,
4 1מהירה — ימעוררת דאגה.
כי מיפקדת יהודה והשומרון, בהוראתו
הישירה של דיין, לא הסתפקה בביצוע עשרות
מעצרים. היא גם לא הסתפקה בפיצוץ
הפגנתי נוסף של בתי־עצורים — ביניהם
כאלה שלא היו קשורים כלל בתקרית.
המימשל החריף את היחסים כלפי כל
תושבי־חברון. הוא הציב שומרים על גגות
של בתים הסמוכים למיסגד — שפונו בכוח
מתושביהם ומבעליהם החוקיים, לשם
כך; הוא הקים את,מישמר המערה׳ ,שבהכרח
ייהפך לכת צבאית־דתית למחצה, לסמל של
שלימד,־בכוח יהודית על העיר חברון.
והוא הרס — שוב בפקודתו הישירה של
דיין — את השער המיזרחי המוביל למיס־גד־איבראהים,
שער היסטורי שנבנה בימי
הסולטאן מנצור בן־לאוון, יחד עם המדרגות
שנבנו לידו על־ידי הסולטאן סולי־מאן
בן־עבד־אל־מלק.
מדוע הורה דיין על הריסת השערים?
פשוט מאוד :״כדי שתהיה כניסה מיוחדת
ליהודים,״ כפי שהתבטא אחד המתנחלים.

* * ערל אן? זו היתד, השאלה המרכזית
בפרשת־ההריסות החדשה.
כי למערת־המכפלה עצמה אין כניסה לאף
אחד. המערה דחוסת־אוזיר וחסר בה
חמצן. כל הנכנס למערה בה מצויים, כביכול,
קיברוח־האבוח, ללא מסיכת־גאז —
נחנק.
אפשר לגשת רק לרחבה שבתוך מיסגד
מוסלמי. שם, בקיר, קיים אשנב גדול דרכו
ניתן להציץ לעבר חשכת־המערה.
עד כה, נהגו לזרום מתפללים יהודים
ומאמינים מוסלמים, אל־תוך המיסגד, דרך
המדרגות עליהן הושלך הרימון העקוב־בדם.
עתה הרסו אנשי־דיין אתר היסטורי כדי
לאפשר ליהודים להיכנס, דרך כניסה נפרדת
— אל אותו מיסגד מוסלמי ממש.
כך נשארת שאלת־השאלות פתוחה: האם
מותר ליהודים, הנועלים נעליים בניגוד ל
הלכה
הדתית המוסלמית, להיכנס למקום
קדוש לדת זו — ועוד בשעות־התפילה.
וכל עוד לא נפתרה בעייה זו לשביעות־רצונם
של הקיצוניים שבשני הצדדים —
יש לחשוש שמעגל־הדמים של טרור, טרור
נגדי, פעולות־עונשין ותגובות על פעולות־עונשין
יימשך, ללא הפוגה.

י ג 0כלי הפרובוקאציות של המת־נחלים,
שהפגינו בחגים היהודיים את
זילזולם למאמינים המוסלמים, היה בא, בהכרח,
יום־ר,התפוצצות.
עצם מהותו של כיבוש צבאי היא —
שהוא גורר דיכוי: ודיכוי גורר טרור:
וטרור גורר פעולות־עונשין, כגון פיצוצים.
אלא שגם כאן אירעו דברים בלתי־צפו־יים
שאם לא היו טראגיים כל־כך היו ממש
קומדיה של טעויות.
כמו פיצוצם של שישה בתים — שחלקם
לא היו שייכים כלל לאנשים המעורבים
במעשי־טרור. סיפר עד־ראייה מחברון:
״באו החבלנים. שמו חומר־נפץ ליד ביתו
של עז אל־דין סלהאב. אמרנו להם, :יא
רבותי, רגע!׳ אמרו, :תגידו אחר־כך!׳ ופוצצו.
אז שאלו — ,מה ישי׳ אמרנו להם:
,זה לא אותו סלד,אב, זה ביתו של בן־דודו
שפיצצתם אה, ואיפה הבית?׳ ,שם!׳ הלכו
גם לבית השני ופיצצו אותו.״

ך* יפור עוד יותר טראגי היה בפיו
^ של אבי העצור, רושדי סלהאב ()70
העיוזר בשתי עיניו והמתפרנס מהובלת
פחי־מים על חמורו, לבתי־הקפה שבסביבה.
״בני אידריס עזב את חברון לפני כשמונה
חודשים,״ סיפר .״הוא עשה זאת ברשיון
המימשל. נסע לעמאן והתחיל לעבוד שם
כסנלדר, אצל רג׳אב חדאייב, בבירת־ירדן.
״שילטונות־המימשל התחילו לחפש אחריו.
אני לא יודע מדוע. לא בא — עצרו
את בני השני, מוחמד עז אל־דין, שעבד
קודם כנוטר במחלקה לעבודות ציבוריות.
אחרי תשעה ימים שיחררו אותו וביקשו
ממני שאביא את בני השני מעמאן.
״אמרתי להם, :לא יכול. התחתנתי עם
אשה אחרת, גר איתה בדירה בת שני החדרים
— ולכן שני הבנים שלי בכלל כבר
לא באים אלי. אין לי עליהם שום השפעה׳.
אבל הם התעקשו.
״לפני יומיים, יומיים לפני שהטילו אח
הרימון, עצרו אותו שוב, את עז אל־דין.
באו ואיימו שיפוצצו לי את הבית.
״אחר־כך נודע לי על הרימון. בינתיים
באו ופיצצו את הבית שלי. בלי חוכמות.

את הבית בו עז אל־דין בכלל לא גר.״
בינתיים הומה חברון ככוזרת. השלווה
נעלמה ממנה. שמועות על הקמתה של
קריית־מתנחלים בת 100 דירות, חברון•
עילית, שתסמל את עובדת הכיבוש הישראלי
של העיר — מרחפות באוויר ומצוטטות
מהעיתונות הישראלית.
גם שמועות ועדויות אחרות מרחפות:
למשל, סיפורו של בית־המלאכה לחומרי־נפץ
לצורכי־מחצבות, השכור בדמי־מפתח
על־ידי חשוד בשם עזמי מוסא — אשר

זה השעו ריקודים
״הטראקטור הזה

הוא

הטראקטור של

ודודקא אלה שדגלו בשיתוף־פעולה במצב־רוח
הגובל עם פאניקה.
״הדחפור שהרס את השער המיזרחי הוא
כמו הטראקטור שהרס את שכונת־המוגר־בים
ליד הכותל,״ אמר השייך מוחמד אל־ג׳עאברי,
השבוע .״ידענו שבבואם של המתיישבים
באו אלינו צרות.״
י דעת אל־ג׳עאברי מבשרת הריסת/השער,
ממש כהריסת שכונת־הכותל, את
הפקעת השטח שלידו .״שם הפקיעו את השטח

בפקודת המימשל הצבאי הרס טראקטור את
השער המיזרחי ההיסטורי של מיסגד־המערה.
הכותל!״ חוששים רבים מבין נכבדי־חברון.

פוצץ, יום אחד בהיר. הוא לא היה שייך
לחשוד בטרוריזם. הבעל החוקי של החנות
הוא שאיבד את רכושו.
בעיתונות הישראלית מקבלים פרטים
אלה, כמובן, תיאור מסולף בלבד. הדבר
ברור גם לתושבי־חברון. הצהיר האחראי
על מיסגד־המערה, השייך עטאיף אל־אמורי,
שנתבקש למסור הצהרה על־ידי כתב העולם
הזה:
״אין לי מה לומר. בין כה מסלפים כל
העיתונאים הישראליים את כל מה שאנו
אומרים. אז מוטב להתרחק מהם.״
עתה נמצאים הנכבדים של חברון —

שמסביב לכותל. כאן בטח רוצים להפקיע
את מערת־ד,מכפלה והשטח שמסביבה.
המפוקחים שבנכבדי־העיר יודעים ששמועות
אלו, בתוספת העובדות המרות של
מעשי־ד,עונשין, יביאו לידי פעילות־חבלנית.
על־כן גם החליטו, עת התכנסו הנכבדים
בראשותו של אל־ג׳עאברי, השבוע, לשגר
מישלחת־חברונים לעמאן .״נתבע מאירגוני-
החבלנים לא לפעול בחברון ובגדה,״ אמרו,
השבוע .״כדי למנוע אי־הבנות עם הישראלים!״

ספק רב אם הקיצוניים שמשני ת ך
דדים יטו אוזן לפניות מעין אלו.

סיוד מוווו לאורו
חוו תד*אניב טזוית
שמעולם לא ראית
קלריס גילים פרמה את
•יי* עלמה
1 1כפתור חזייח־הביקיני המינימאלי שלה.
חלקו העליון של בגו־הים המוכסף נשאר
עדיין תולה. העלמה קלריס נשמה נשימה
עמוקה ופיסת־הבד נשרה מעל חלק גוזה
הקידמי. עתה היה עורה הצהור־חלבי מופקר
לקרני שמש־הסתיו, המחממות אך לא צורבות,
שנשלחו אל חוף־הים.
השתרעה העלמה קלריס על סיפון החסקה,
כשרק חלקו התחתון של הביקיני לגופה,
ורעמת־השיער האדמוני שלה התחרהה ב־כדור־השמש
האדום שעמד לשקוע אל היס.
וכך, כשגלי־פז שלווים מנענעים את סירתה
השטוחה, כאילו היתד, עריסח־תינוק, יכלה
העלמה קלרים להאנק בסיפוק :״איזה
עולם! איזה חיים!״

-ח י3

שדיו

חוו גוודון

קטע החוף הפופולארי ביותר של תל־אביב, בו משתזפיס בדרן־
כלל אנשי הבוהמה והחברה של תל־אביב. בתמונה נראות
המדרגות המוליכות מרחוב הירקון אל החוף ושרידי המיבניס של שכונת מחלול לשעבר.

כיותר
** די לזכות בחווייה נודיסטית שליווה
4ובלתי־מופרעת זו, לא היחד, קלרים
צריכה להדחיק עד לחוף נוד־סטי אבכקלי־סיבי
באיים הקאריביים, או להצטרף למועדון
חברתי סגור, אי־שם ליד סאן־טרופז,
היא יכלה לעשות זאת בנחת, בחדף־ימה של
תל־אביב — מול מיגדלי בתי־המלון עמוסי־התיירים,
מול הטיילת ההומה, נול המתרחצים
המצטופפים בבריכת־השחייה החופית
של רחוב גורדון, מול עשרות הדייגים המשליכים
חבותיהם מעל רציפי־האבן המזדקפים
מהחוף. אל־ תוך הים.
שעה ארוכה שטה לה קלריס העירומה

הידטון ובית ו^בחת
לאורך חוף תל־אביב — כאילו היתד,
אנדרומדה שניתקה מעל סילעה, שבכניסה
לים יפו. כמה שחיינים תל־אייביים חתרו
אליה, נעצו בה מבטים חמדניים וחזרו
אל החוף מבלי להטרידה.
שייט־חסקה חג מסביב לה, פעם ופעמיים,
וכשנוכח כי אין הגברת האדמונית חשופת־החזה
זקוקה לעזרתו — התמסר במלוא־המרץ
לספורט־החתירה.
אפילו מסוק צבאי, שהיה בדרכו לשדה־דב,
גילה התעניינות. טייסו הנמיך לרגע
טוס — כאילו אין הוא מאמין למראה
עיניו. אחר, המשיך ליעדו.
אולי הביט בה מישהו מהחוף במשקפת
— אך העלמה קלריס לא התרגשה במיוחד:
״זהו החוף הנודיסטי השליו ביותר בעולם,״
אמרה .״באמצע העיר — ולאיש לא איכפת.״

ככיש
הטיילת גוררי

שחקים.

הטיילת הישנה של תל־אביב לבשה צורה חדשה.
מכיוון הים נראית העיר בקטע זה נעיר של
מדרום לצפון (מימין לשמאל) אפשר להבחין

בתמונה במיבנים הבאים: בני ין האופרה הישראלית, מלון סמואל,
בניין השגרירות האמריקאית, בניין אל־על, מלון גודרימון, מלון
דן ובניין השגרירות הצרפתית, הניצב בקצה הצפוני של הטיילת.

ידו יכלה, אולי
אוספת את קרני־השמש אל עורה
חשוף על החול הרך שבחוף־הים. אלא,
מעשר,־שטן, חוף־ימה של תל־אביב נראו;
בעונה זו כאילו היה כביש אספלט לוהט.
זפת ושנבות־דלק שומני שחור נסחפו אל
החוף, ור,ניכנס למים עלול לצאת מהם
מזופת עד תנוכי־אזניו.
כיוון שכך, גילתה העלמה קלרים ד,אדמו־

-:׳י ^ 65 1ך

׳71701

^זהו החלק הצפון־תיכתי של חוף תל־אביב. בים נראה
ן האזרח התל־אביבי אריה רודיק, כשהוא חותר להנאתו על

נבי חסקה — ספורט מקובל על אזרחי תל־אביב. מאחוריו נראה הקיר הדרומי של בריכת תל־אביב ושובר הגלים שלה.
בקצה הקומה מיתמר בניין המידות של מלון הילטון המפואר. בינו לבין הבריכה משתרע בית־הקברות המוסלמי הישן.

מ!ו!111

ת!ן ודיזינג

הקטע הצפוני של חוף תל־אביב.
בתמונה נראה מלון שרתון. על
בונה עתה העירייה רציפים כדי ליצור חוף־רחצה שקט.

זהו חוף פרישמן. כאן מסתיימת הטיילת הסלולה ומתחילות
גבעות הכורכר. המיבנה הנראה על החוף הוא הצריף בו סאב־סניס״את
כיסאות הנוח. בכוונת עיריית תל־אביב לסלול את הטיילת עד לנמל תל־אביב הישן.

חוו נוישמן

נית — בת 22 אומנם אך נעלת חזה זקוף
כשל כושית בת — 14 תגלית העשוייה
להיות מאומצת על־ידי בנות תל־אביב האחרות:
די להרחיק כמה מטרים מהחוף,
על גבי חסקה, כדי לזכות באינטימיות ובפרטיות
בלעדיים. לשם לא יגיעו גם משגי־חי־הכשרות־והמוסר
של המועצה הדתית
של תל־אביב—יפו.
לאלו החוששות מההרפתקה — בשורה
מרגיעה: העלמה קלריס לא יודעת כלל
לשחות. לו סחפוה הגלים אל המים, היה
המציל צריך להתלבט ודאי היכן לאחוז
בה כדי למשותה מהמים. אביה של קלריס,
ילידת הוליבוד, היה אומנם, מלח בצי
האמריקאי — אך הוא לא שיער איזה
שימוש עשוייה בתו להוציא מהים.
ואם נראית העלמה קלרים מוכרח לכמה
מבני תל־אביב — אין חברותיהם צריכות
לקנא ולחשוד פן פגשו בה על החוף: היא
נראתה לא מכבר על מסך קולנוע אלנבי,
שם שיחקה מלצרית אדמונית קטנה בסרט
רופא הנשיא, לצידו של ג׳ימס קובורן.
מלבד זאת, היא עומדת להצטרף, בקרוב
לבנות־ברית: ידידה, עורך־הדין ההוליבודי
היהודי הרב סטייניץ, הבטיח לשאתה: וכשייעשה
זאת — היא מבטיחה להתגייר.
עד אז מקמצת העלמה קלרים בבגדים.
כשאינה על החוף, אפשר לראות אותה
השופה לא פחות במועדון־הלילה צברה ברחוב
אלנבי, שם היא מופיעה כחשפנית.
אבל בכל יממה יש גם שעות בהן היא
לבושה: כשהיא ישנה, למשל. כותונת־הלילה
שלה היא, ללא ספק, פריט הלבוש בו היא
משתמשת יותר מכל.

1הו

ה ק טנו ע

עו ד ך !
במדינה ססזדנטים המצוקה הגדולה

וסנה

אם אתה מחפש קטנוע בעל תאוצה, חזק, יציב, בטוח
ובעל אוי־ד חיים רב, השומר על ערכו יותר מכל
קטנוע אחר;
אם אתה מחפש קטנוע שאיו לו כלל בעיות מיכניות ;
אם אתה מחפש קטנוע שישרת או תן בנאמנות;

א ז ״וספה״ הוא הקטנוע שלד
מיליונים ברחבי העולם הרוכבים על ״וספה״ — מהוים עדות נאמנה ש״וספה״ הוא
הקטנוע הטוב והמוצלח מכל הקטנועים בעולם.

המכירה בתנאים נוחים ובתשלומים
בכל סוכנויות ״וספה״ בארץ.
הסוכנים הראשיים לישראל :״עופר״ — חב׳ לרכב בע״מ, רח׳ הסדנה 6תל־אביב, טל׳ .821865

צפרנ״ם
תוך ד מים פות היו שינייך ל כנו ת
וחזקות
93׳ של א היו מעולם
סוד הידים החטובות :
כה קל: טפלי בצפר־שיניי
ם מזו ה מו ת
ע״י אבן שן וני קו טין

לאחר הברשה ע ם טיל א ק
במשך 3י מי ם

לאחר 7י מי ש מו ש ב טיל א ק
טידאק אינו סת משחת שיניים:
טיראק הוא
״מלבין שינ״ם״
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשר1
מרחיק ׳ א ת אבן השן הצהובה והמסוכנת
וכתמי טבק חומים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות בפי שהיו יכולות להיות. טילאק
יהפוך את צבע שינייך ללבן טהור. אם
ברצונך להיות נאה יום יום, עבור לטיפול
פח ושיניים מודרני, מדעי.ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(י) את ההבדל לאחר שמוש בשפופרת
אחת.

נייך ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקים
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהירות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ה נו״נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הדרושים
לגדול ולהשלמת
שומן הצפרן, המגן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך; שמרי על צפר-
נייך עם נו-נייל בקביעות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך והלאה
ובמקומן צפר־ניים
יפות וחזקות
אשר ישוו לידיך מראה
נאה, אלגנטי וחטוב.

ארץ
בלמי אפשרית
עם המשורר דוד אפידן
המאפשר והפותח: מנחם כראון
ביום ו׳ , 18.10 שעה ,20.30 במועדון
״בוסתן״ ,רח׳ פרוג ,1ת״א.
כרטיסים בקופת ״בוסתן״

שיעורים פרטיים

לערבית
גם לתלמידי תיכון.
המעוניינים יפנו לת.ד136 .
ת״א, עבור מורד. לערבית.

החזק עבו בביתך
שיענה לטלפון
אנו מספקים ציוד אלקטרוני אוטומטי
שיענה על קריאות לטלפון
אליך בזמן העדרך.
וכן הקלטות של שיחות טלפון
אליך.
* מגבירי טלפון.
* מכשירי הקלטה מקצי״ייס

* שרות הקלטה על סרטים ותקליטים
בסטודיו ובחוץ.
* שרות השכרה ותיקונים של
כל סוגי מכשירי ההקלטה.

ישפופרת אחת — מספיקה לחודש ימים .
ס ז׳ גי יי שקזב׳ג־ם

ח׳ פ ח

מחזקצפדניםש בי רות
מו צד די ס קו נ עי כז חיפה

מודעה שפורסמה, ערב־החג, על־ידי הבירושלים
סימלה,
אוניברסיטה העברית
יותר מכל׳ את מצוקתו של הסטודנט העברי•
היא פנתה לאזרחי־העיר להוריד את
מחירי החדרים השכורים, לספק לתלמידי-
האוניברסיטה דיור, ולהקל להם בדרך זו
על לימודיהם.
כי ירושלים היא אחת הערים בהן דירי-
לסטודנטים עולה ביוקר רב. אולי יקר
יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, כולל
פאריס.
5מטר כשלג. זיווה ברגר,)21( ,
תלמידה בחוג לסוציולוגיה ולמדעי־המדינה,
היא אחת מרבים מאוד. היא מחפשת חדר
בירושלים.
זיווה עומדת על־סף היאוש. שבוע שלם
הפקירה לימודיה לקראת התחלת שנת־ה־לימודים,
חיפשה ללא לאות. לבסוף, מצאה
מודעה המבשרת על דירה בת שני חדרים,
כניסה נפרדת 60 ,ל׳׳י לחדר הקטן 100 ,
לגדול.
״הדירה מצוייה ברחוב חיי־אדם, בשכונת
נחלת־אחים,״ סיפרה זיווה .״המראה מזעזע:
שני כוכים עלובים בקיר. ריח חריף של
טחב. הרוצה לגשת לבית־שימוש חייב
לחצות את החצר, חמישה מטר ברוח הרים
ובגשם. אולי אף בשלג, אם יהיה חורף-
קשה.״
סיכמה זיווה :״וזאת, כמובן, נחשבת
דירה זולה. מציאה.״
2חדרים — 450ל״י. בבית־הכרם
מצאה זיתה ברגר דירה נורמלית. אבל בעלת־המקום
לא נקבה במחיר .״מי שישלם יותר
— יקבל את הדירה,״ הצהירה.
שיטת־המכיוה־הפומבית לא מצאה דון
בעיני־הסטודנטית. היא המשיכה לרחביה.
שם הוצעה לה דירה נאה אך צנועה, בת
שני חדרים, תמורת — 450 לירות לחודש.
פעולות־חירום מבוצעות להקלת המצב.
אך מתוך שלושת אלפי מקומות לססודנטים,
במעונות אוניברסיטאים, מוקדשים כ־ 850לסטודנטים
זרים. והשנה ילמדו הרבה יותר
מ־ 12 אלף תלמידים בירושלים.
עד כדי־כך הגיעו העניינים, שחברי תא־הסטודנטים
של מע״י תבעו, בפגישתם עם
ממלא־מקום ראש־העיר, מרדכי איש־שלום,
להגדיל את מעברת־הסטודנטים משש מאות
מקומות כעת — לאלף.
״מעברה״ זו קיימת בהר־הצופים. היא
מחנה מחריד ומדכא. תשמש, לכל היותר,
פיתרון זמני לבעייה המחריפה והולכת.

שרות ישראלי להקלטה /
רדיו דוקטור, ת״א רה׳ שלום
עליכם ,18 טלפון .244118
אורחים תערוכה לשיקום נכי צה״ל
צייד־לתייתנים לשעבר הציג, החודש, ב־בית־השלוס
שבכל־בו שלום — תערוכה של
160 תצלומים, פרי־עיטו של האדריכל הדני־האורח
אוגוסט פרום כריסטיאנסן.
התערוכה — שהכנסותיה קודש להקמת
בית־הלוחם, ביתם של חברי אירגון נכי־המלחמה,
משקפת — סבל. סבל של ילדים,
אותם מרבה לצלם האדריכל בן ה־ .40 סבל
של גברים ונשים. אפילו סבל אנושי־כימעט
על פני החיות שהוא הנציח במצלמתו.
״את הסבל למדתי על בשרי,״ מספר
כריסטיאנסן .״ב־ 1951 לקיתי בשיתוק, כתוצאה
מתאונת־עבודה. חודשים רבים ראיתי
רק סבל. בי, מסביבי, במיטות בתי־החולים
ובכיסאות־הגלגלים. לכן הקדשתי את התערוכה
לנכי־צה״ל.״
,,לא דורכים עלץ•!״ מול יחסו
הנרגש למין האנושי — ולנכי־המלחמה הישראלים
— נתקל האמן־האדריכל בחומה
אטומה של אדישות, מצד השלטונות .״לא
נתנו לי לשתף ילדים בהסברה, עזרו לי,
בקושי, בהכנת פלאקאטים מטעם העירייה,״
הוא מסביר.
״אינני רוצה בפירסומת אישית!״ טוען
האמן בתוקף .״גם לכסף איני זקוק. אך
התאכזבתי מרות מכך שלא תרמו די הצורך
למסרה שכזאת, לשיקום נ בי ט...
(המשך בעמוד )22
העולם הזה 1624

״אני מוכן דתת חצי מיל״ון
ל״י למי שיביא ל אותה!״
- 4 אםנרצחה נעימה אערידי 22 האם
( ) ביצע בעלה, פתחי רג׳אח אערידי ()26
את הפשע? האם נרצחה, כטענת־הבעל, על־ידי
הוריה?
אלד. שלוש השאלות המטרידות ללא הפסק
את חוקרי הנפה הדרומית של משטרת־תל־אביב,
החוקרים ללא ליאות את פרשת-
היעלמה של האשד, הצעירה מביתה שביפו
— לאחר שהלבה לבקר בקולנוע אילת. ולא
נראתה יותר.
האם נעימה נרצחה והושלכה לים? האם
נקברה, כחשד המשטרה, במקום־סתר?
על־כך אין איש יכול לענות. ואם מישהו
יכול — אין הוא עושה זאת.
בין השאר שותק הבעל, פתחי, היושב
מאחרי סורג ובריח בתא מבודד שבפרוזדור
ג׳ ,בבית־המעצר המשטרתי שבאבו־כביר.
הוא טוען שמעלילים עליו.
החודש שבר פתחי את שתיקתו, מסר —
בכלא — ראיון לשליח העולם הזה.

מ ר גי ש ה

טו ב! ״

ף* חייו/״ אללד! שהמשטרה סתם הת־
4 //לבשה עלי בעסק הזה ועצרה אותי!
אני לא יודע מכל זה שום־דבר,״ סיפר פתחי
החודש והוסיף :״מהרגע שאשתי נעלמה —
התחילו לי כל הצרות.
״מה שנכון נכון: לפני שלושה שבועות,
מתי שחזרתי מהעבודה שלי בגיבעת־הרצל,
והגעתי הביתה, אמרתי לאשתי נעימה שאני
רוצה ללכת איתר, להצגה שנייה. אשתי
הסכימה. אחרי שהיא סידרה לילד שלה את
המיטה, התלבשה, ויחד הלכנו.
״מתי שהסרט נגמר, הלכנו הביתה ואני
הלכתי לישון.
״למחרת, מתי שקמתי מן המטה, הערתי
את נעימה וביקשתי ממנה שתכין בשבילי
ארוחת־בוקר. אבל נעימה אמרה לי שהיא לא
מרגישה טוב. ויתרתי לה ועשיתי לבדי את
האוכל. אחר־כך יצאתי לעבודה.
״בערב, מתי שחזרתי הביתה, ראיתי שאין
אף אחד בבית. אפילו הילד שלה, מנשואין
קודמים, שהוא בן ארבע, לא היה בבית.

״ ר צי תי שתתנ ענ ע ״
ך* התחלהלא חשבתי שזה משהו
מיוחד. חשבתי בלב שלי: אולי נעימה
הלכה אצל ההורים שלה, שגרים ברחוב .60
״הלכתי לשם. למה שאף פעם נעימה לא
היתה הולכת מהבית מבלי להגיד לי.
״הילד נשאר אצל ההורים שלה, ואני
הלכתי לישון אצל איברהים סיקסיק. חשבתי
אולי נעימה תבוא, לא תמצא אותי, תתגעגע.
״למחרת, חזרתי הביתה וראיתי שנעימה

הזוג־שהיה מאושר
לא באה. התחלתי לדאוג והלכתי למשטרה.
במשטרה פגשתי את הקצין כץ, ואמרתי לו
שהאשה שלי נעלמה מהבית. כץ לקח ממני
את הפרטים ואמר לי ללכת הביתה ומתי
שיהיה משהו חדש הוא כבר יגיד לי. הלכתי.
״בבית עשיתי חיפוש. ראיתי שנעימה
לקחה את כל התכשיטים שלה, את הכסף

שהיה בבית — אולי 300 לירות — וגם
את תעודת־הזהות שלה.
״יומיים אחרי זה המשטרה עצרה אותי
— והאשימה אותי שחטפתי את נעימה והרגתי
אותה.
״כל זה מה שהמשטרה אומרת לא נכון.
אני נותן חצי מיליון לירות למי שיביא
אותה. אני יודע בלב שלי שההורים שלה,
שהם דייגים, הרגו אותה וזרקו אותה לים.
״בטח שההורים שלה הרגו אותה! למה
שנעימה היתד, כבר פעם אחת נשואה, לפני.
אצלנו, כשמתגרשים, זה, עושה בושות.
״בחיי שאני נורא אוהב את נעימה. יש
לה ממני ילד בבטן. היא עכשיו בחודש
החמישי. אני רוצה אותה.״

״אני לא נוסע!״
נשי״המשטרה, שהרכיבו טרסט־

מוחות בראשותו של פקד משה כץ,
ראש לשכת־החקירות, משוכנעים שפתחי,
יחד עם חברו, מוחמד שניר, רצחו את נעימה
וקברו אותה במקום־סתר. אולם לפי
שעה אין הם יכולים לגלות את המקום.
פתחי ושניר אינם משתפים פעולה עם
החוקרים, משקרים להם.
בינתיים גילו החוקרים כי פתחי בא
בג׳ים מושאל לקולנוע אילת, מקום בו
נראתה נעימה בפעם האחרונה בחיים —
והוא אשר הסיע אותה משם.
פתחי הכחיש כל שייכות לג׳יפ זה, טען:
״אני כבר שבעה חודשים לא נוסע בג׳יפ
או בכל אוטו אחר.״
גם חברו, מוחמד שניר, אשר הג׳יפ שלו
היה ברשותו בלילה הגורלי, מסר בהודעתו:
״אני אף־פעם לא נתתי את הג׳יפ לפתחי.
מה פיתאום שאתן לו את הג׳ים?״
אולם ברשות החוקרים עדויות אחרות.

על־כך סיפר ג׳ורג׳י, פועל במוסך של ריבחי
סיקסיק :״באותו יום, זה היה ביום שני,
באתי אצל סיקסיק וביקשתי ממנו שיתן לי
הג׳יפ. הוא לא נתן לי אותו.
״בלילה אני הלכתי — כבר לא יודע׳למה

פתחי רג׳אח אערידי ואישתו נעימה, בתמונה
שצולמה מייד לאחר חתונת בני הזוג.

— לראות את הסרט בהצגה שנייה בקולנוע
אילת. אחרי שהסרט נגמר, יצאתי החוצה
וראיתי פיתאום את הג׳יפ של סיקסיק. חיכיתי
לראות מי נוסע איתו.
״אחרי כמה רגעים ראיתי איך פתחי עם
נעימה ניכנסים לג׳ים. את זה גם ראו, אולי,
חמישה אנשים אחרים. פתחי נכנס לג׳יפ,

לו,״ סיפר האב, והוסיף :״ביום שלישי בהדליק
אותו. אני נגשתי אליו ואמרנו אחד
לשני, לילה טוב׳.
בוקר באו אלינו שכנים והביאו את הילד
״בבוקר, מתי שבאתי לעבודה, סיפרתי
של נעימה. בערב, פתחי בא אלינו. שוב
את כל זה לבעל־הבית שלי סיקסיק. אז הוא
דבר לא היה איכפת לו. ישב ושתק. הוז
אפילו לא חשב לחפש בכלל את נעימה.
אמר לי שפתחי לא קיבל ממנו את הג׳יפ.
״בחיים שלהם הוא היה תמיד מרביץ לה
רק מוחמד שניר קיבל אותו.״
אני זוכר שפעם אחת באה אלינו הביתד

נעימה, כשהיא בוכה נורא. היא סיפרה ש
הי7ד בא בוכה
פתחי עושה לה הרבה צרות — בגלל מוחמו
ך) א דק עובדה זו הצטיירה בעיני־ה־שניר,
זה החבר שלו. היא לא רצתה ש
/חוקרים כשקר בולט. נתגלו גם שקרים
שניר יבוא אליה הביתה, אז פתחי הרבי׳
נוספים אותם הצליחו לחשוף בחקירתם.
לה ואמר, :אני בוחר לי את החברים של
שכנתו של פתחי, אימט עבד, סיפרה:
ואת תעשי כל מה שאני אגיד לך.׳״
״ביום השלישי בבוקר מוקדם שמענו
סיפרה אחותה של נעימה, תמאם :״נעימז
הרבה דפיקות על הדלת, מבפנים. נגשנו
תמיד היתד, באה אלי ומספרת לי על הצרוו
לפתוח אותה. היא לא היתה סגורה. ראינו
שפתחי עושה לה. יום אחד, מתי שנעימז
בפנים את הילד של נעימה, כשהוא בוכה
היתד, מספרת לי את זה, בא אלינו פתחי
וכולו מלוכלך. הוא לא ידע איפה האמא
הוא ראה את נעימה ואותי מדברות. א
והאבא שלו. ראינו גם שהבית היה נקי והוא
תיכף ניגש אל נעימה, חנק אותה חזי
מסודר, שאיש לא ישן בו.״
בגרון, ואמר, :את עוד תראי שאני ארצו
עובדה נוספת בשרשרת־ההצהרות של פתאותך
בגלל כל החוכמות שלך.״
חי, נתגלתה לשוטרים שערכו את החיפוש
לעומתה סיפרה אחותה הקטנה של נעימד
כלא נכונה. הם מצאו את תעודת־הזהות של
אל־עם בת התשע; ״ביום רביעי בבוק
נעימה — אן ללא תמונה.
שלחה אותי אמא לבית של נעימה לראוי
עובדות אלו שהוטחו בפניו של פתחי,
אם היא כבר חזרה. מתי שבאתי לשם -
לא דיברו אליו. הוא המשיך בסירובו לשתף
ראיתי שהדלת פתוחה. נכנסתי. בפנים הבי
פעולה עם חוקריו. משנתבקש להבדק ב־ראיתי
את פתחי, כשהוא עושה כביסה?
מכונת־אמת, אמר :״אני בכלל לא רוצה
בגדים שלו. הוא רחץ חולצה כזו, כס
להיבדק במכונת־אמת. העורך־דין שלי, משה
סוודר, ואת מכנסי־הדונגריז שלו, שאית
אלוני, אמר לי בפרוש שאין להאמין ל־הוא
הלך לקולנוע, ביחד עם נעימה.
מכונת־אמת. אז למה שיחשדו בי בחינם?״
״מתי שהוא ראה אותי שאני מסתכל
עליו, איך הוא עושה כביסה, הוא צעק ע׳
* * איומים לרצח
וגירש אותי מהבית.״
אנשי־ד,משטרה, ששמעו את סיפורה ש
^ ני־משפחתד! של נעימה יודעים לס־אל־עם,
לקחו את בגדיו ואת סנדליו ע
פר על חייהם המשותפים.
פתחי לבדיקה. הם לא הצליחו לגלות בה
״פתחי היה בא אלינו הביתה תמיד כמו
סימנים המעידים על סימני דם.
עבדאי, הוא גבוה — אולי 190 סנטימטרים.
בינתיים יושב לו פתחי במעצר ומכר
בריא כזה, רחב וחזק. תמיד הוא היה
שהוא מקווה להשתחרר בשבוע הבא.
צוחק, כאילו שום דבר בחיים לא איכפת

קולנוע
סרטים
מ מקו ם ל מקום
ה בן

ה או כ ד

(ארמון־דוד;

תל״אביב;

ישראל) לא צריך עלילה בסרט. אבל צריך
שמה שקורה בנפשו של הגיבור יהיה די
עשיר כדי לספק מתח ועויין במקומה.
בבן האובד אין עלילה, ואין גיבור
מעניין. באופן זמני נלקחת אמו של הנער
האובד לבית־החולים, אביו צריך לנסוע לסדום
להרוויח כסף — והנער מסתובב ממקום
למקום מבלי למצוא מקום.
זה ובר זמני, ועל־כן כבר מההתחלה
לא מאמינים למצבו הטראגי של הנער. אבל
חוץ מזה, הנער עצמו לא מעניין. הוא
עובד, בפנים קפואות, במסעדה שם השאיר
אותו אביו. הוא בורח משם, בפנים קפואות,
לאחר שהאשימו אותו בגניבה. הוא
חוזר, בפנים קפואות, לביתו הריק — ישן
בין העצים של מקווה ישראל מסתובב בים
— ונראה שאין קשר בינו לבין מה שעובר
עליו.
פרצוף הפו״הבעה. אשם, קודם כל,
המישחק הגרוע של הנער — שאינו מסוגל

ג׳ולי כריסטי ב״פטוליה״
שני צדדים לאכזריות

להשמיע בטבעיות את המשפט הפשוט
ביותר שהוכנס לפיו; והמשפטים בסרט כתובים
דווקא בעברית נעימה, מדוברת, שוטפת.
אך לילו אין שום חן, שום דבר. הוא לא
מסוגל להחזיק, בעזרת פרצופו הריק ו־חסר־ההבעה
את הקהל, במשך שעתיים.
הסרט מבויים יפה, הצילומים מצויינים,
הסצינות נחתכות בזמן ומתחלפות בקצב
מהיר. נינם דינר ויצחק שילה ממלאים
באופן רגיש את תפקידי האבא והאמא.
כל דמויות המישנה משכנעות, הילדה הקטנה
דורית שור היא ממש ילדת־פלא והבמאי
הלך גם בדרך הנכונה, וניסה להראות את
בדידותו של הנער רק על־ידי זה שניתן
לו ללכת ממקום למקום, לברוח ממקום
למקום — ולחפש בכל מקום בית ולא
למצוא אותו.
אלא שהנדידה הזאת לא הופכת דבר
מזעזע; הן בגלל מישחקו של הגיבור, והן
בגלל הרבה פרטים מלודראמתיים שנערמו
עליה. נסיון לסחוט דמעות פה ושם, תמונות
בנוסח סרטי־האם־והילד האיטלקיים וכר.
הסרט נשאר בין שני הסיגנונוח. הוא
לא מעורר רצון לבכות בקהל שמתאים לזה
ולא מזעזע את הקהל האחר.

המשוגעת והיפהפה
פ טו לי ה (גת; תל־אביב; בריטניה) היא
מקסימה. היא מטורפת. היא קאפריזית ומלאה
רעיונות. היא מצלצלת בדירת אהובה
בשלוש בלילה ודוחפת לו לתוך אוזניו
טיובה ענקית. היא באה, היא נעלמת, היא
משגעת אותו ואת הקהל. זוהי ג׳ולי כריס־טי,
בדמותה של אשד, אנגליה — נשואה
ליפהפה מיליונר — המחפשת אהבה והרפת׳
קות במקומות אחרים.
הוא עצוב. בודד. הוא עזב את חיי ה־נשואין
— כי הוא רצה אהבה ולא משפחה;

רגשות ולא הרגלים. והוא לא מוצא עכשיו
לא את זה ולא את זה.
ריקנות וקסם. ויש עוד אחד בסרט:
הבמאי המבריק, ריצ׳ארד לסטר. הוא
מופיע שם בקונצים ובלהטוטים, עם תמונות
ציבעוניות של דיסקוטקים הומים, ותמונות
ציבעוניות של קיבות הומיות; עם
בתי־חולים לבנים ובתי־פאר ירוקים.
ריציארד לסטר. הקוסם הגדול, מופיע
כאן שוב בכל הווירטואוזיות שלו
מכסה, הפעם, באופן די ברור על ריקנות
מחשבתית.
עוד פעם מופיעה האלימות על בד ״־
טלוויזיה, ברחובות, בכל מקום. הנוער
הצעיר העוסק במין וריקודים, מול העולם
החולה, המתדרדר.
הכל כבר מוכר וידוע — אך נשאר עוד
הקסם הניפלא של ג׳ולי כריסטי, שהוא
חמיד חוש, והמישחק של ג׳ורג׳ סקוט
שהוא ממש עצום.

הסקנדל האחרון שו הבמה הישראלית:
אונס ואוננות ־ מוחו, דהווג ידו ־ אסור!

מלחמות דון קישוט
הסתערות חיל־הפרשים (הוד, תל-
אביב; בריטניה) מביאים אל השחקן הענק
ג׳ון גילגוד, הממלא כאן תפקיד של מפקד
מטומטם וסנילי, מרגל רוסי שיש בידו
אינפורמציה חשובה על התוכניות הצבאיות
של האוייב .״מה? הבאתם אלי, לחדרי,
מרגל?״ שואל המפקד ,״שאני אדבר עם
מרגל?״ ואחר־כך הוא פונה לבחור הרוסי
ושואל אותו בבוז מהול בעלבון, :אתה
לא מתבייש? מה היתד, אומרת על וד, ה־אמא
שלך?״
ככל שבזים למפקד הזה ולחבריו השמרניים
המגוחכים, המתוארים כאן בהומור
חריף ונפלא, כך אוהבים אותם יותר —
משום שהם היו היחידים שיכלו עוד למנוע
את המלחמות ד,אינטליגנטיות והיעילות שבאו
לאחר־רכן.
את הצעירים היפים ור,אינטליגנטים, לעומת
זה, אוהבים במשך כל הסרט?: .קודים
יחד עם הקצין דייויד המינגס שיצליח להילחם
בטיפשות המשוזעת של מפקדיו.
אוהבים אותו יחד עם וזנסה רדגרייב -אשת־חברו,
מעריצים אותו כשהוא משתלט על
סוסים פראיים, וחולמים יחד איתו על
עולם טוב יותר, ועל צבא טוב יותר, ואז
שוכחים וזוכרים לסירוגין מהו העולם הזה
שאליו הוא הביא אותנו.
יש בסרט נסיון לחת את התייר,חיים של
חיל־הפרשים הבריטי: ניקוי הסוסים, תרגילים,
נשפים; אבל כיתן שהזזתי הזה כשלעצמו
אינו מעניין אותנו כיום, הרי חלקים
גדולים בסרט נמצאים על גבול השיעמום.
קרס כגלל רשלנות. ברגע שנכנס
ההווה לתוך העבר, וברגע בו מופיעה על
הבד דמותו הנפלאה של ג׳ון גילגוד, חדלות
התמונות להיות כל־כך סתמיות, מתמלאות
הומור ומשמעות.
אבל הקטע הגדול ביותר שבזכותו ייכנס
הסרט הזה להיסטוריה הוא תיאור הקרב
הנורא, בו נשלח חיל־ד,פרשים האנגלי המפורסם
להילחם עם רמחים בתותחי הצבא
הרוסי — בגלל רשלנות, וחוסר־יידע.
ואחר־כך, באות התמונות שלאחר הקרב:
סום בודד מחפש את בעליו, ודמויות רפאים
של חיילים מובסים עולות מתוך הערפל
והעשן, תזמן שהמפקדים מעבירים
מהאחד לשני את האשמה באסון. חוץ מזה
יש להסתכל בשבע עיניים על האנימציה
של הקאריקטורות מהתקופה, המלוות את
הסרט ומהוות יצירת־מופת נפרדת.

71ך 1 \ 1 1ארלינג כהן, השקיע כסף,
י 1* ) 1 *4 1מרץ וזמן כדי להעלות הצגה,
שתתן סטירת־לחי לתושבי צפון־ת״א.

ץ* ייד אחרי מלחמת־ששת־הימים גאה
גל של התחסדות המאיים להציף את
הארץ, באיצטלה של שמירת־המירות ו״חז־דה
לערכים הישנים״ .חרבות של גיטו חזרה
למוספים־לספרות־ואמנות של היומונים,
וכתבים ממדרגה שלישית הפכו לסופרים
מפורסמים בזכות הפורנוגראפיה המלחמתית
ויתר יצירות־קרבות.
גווע מכל אלה היה המשבר המחודש
שעבר על הבמה הישראלית. בעוד שלפני
שנתיים נדמה היה, כי משבר ארבעת הגדולים
— הקאמרי, תיאטרון חיפה, הבימה
ואוהל — מביא לשיגשוג במות קטנות
וניסדיות, הפכו גם רוב התיאטרונים הקטנים,
למחרת המלחמה, לממוסחרים, הציגו
קיטש מלחמתי — או נעלמו מעל הבמה.
אחר שחש בתופעה זו תוך כאב, היה
הבמאי הצעיר ( )32 ארלינג כהן, אישרוה
ממושקף ורציני, יליד קופנהאגן שלמד
בימוי בבית־ספר לאמנות הבמה בלונדון.
כדרכו,
לא לחם ארלינג כהן בשקיעה
התרבותית כמו רבים מחבריו, בהצהרות
ובמאמרים חוצבי־להבות. תחת
זאת הקים בשקט במה קטנה חדשה —
תיאטרון קאליבאן — ורכש את הזכויות של
מחזה בעייתי, פרי־עטו של המחזאי הצעיר
הבריטי אדוארד בינד.
תדריך אמנות
פרסונה (פאריז תל־אביב) שתי נשים,
לבון, בנוף ימי חשוף, מתעללות האחת בשנייה.
לכל אחת יש חיים מלאי שקרים
וזיופים, הצגות אינסופיות המזייפות את
הרגשות והופכות את בני־האדם למפלצות.
הגיבורה האחת — שחקנית מפורסמת —
בורחת מחיי השקר בעזרת שקר נוסף, ניב־נסת
לשתיקה מתמדת. הגיבורה השנייה —
המטפלת שלד — ,כוסה בתמימותה הילדותית
להתגבר ולהילחם. אינגמאר ברגמן,
שבדרך כלל הצד החזק שבו הוא כוחו
הקולנועי, נותן בסרט הזה לפעול לצד
החלש שלו: רעיונות ומילים ושיחות שאינן
הופכות לאמנות, ונשארות בגדר הרצאות.
פעולה הטוב, הרע והמכוער (אופיר, תל-
אביב).

עוגב אחו האם

דודו טופז ואם־ידידתו, רות גלר, נפגשים בחדר אחד,
לפני צאת האס לבלות. דודו מנסה לפתות את האשה
המבוגרת לשכב איתו, מנצל את בקשת רות שיתקן את החור שבגרב כדי לעגוב עליה.

התעלסות ער הבמה

אחר־כך, במקום להתחיל מייד בחזרות,
יצא ארלינג כהן לשכונת התקווה, לשכונת
שפירא וליפו. הוא הסתובב בסימטאות,
הקשיב לדבריהם הבטלים של העצלנים הרובצים
ליד פיתחי בתי־הקפה הקטנים,
עקב אחר החתיכות המתחצפות.
כי הצילו! ,המחזה מעורר־השערורייה
אותו רכש כהן ואותו הוא העלה, השבוע,
על במת בית המורה בתל־אביב, עוסק ב־נוער־השכונות.
ליתר דיוק: באלימות שבשכונות.
ואם לדייק עוד יותר: באלימות-
הפרברים כסמל לכל הרע והמושחת שבאדם
ובחברה ,״מן המלחמה ועד לרצח.״

המתרוממת ש 7השכוגה
לא שהמימסד של כל הארצות
אינו אוהב מחזות שעושים בעיות. לכן
נתקל המחזה בבעיות משלו — עם הצנזורה.
בתחילה בבריטניה, אחר־כך בארצות
אחרות והשבוע — בישראל.
כי. לאחר שורה של הצגות־הרצה, בהן
השתתפו בהצלחה בולטת שחקנים צעירים
כמו תיקי דיין 20 דודו טופז 22 וילי
קריים ( )32 ואחרים — אסרה ועדת־ביקורת
מצומצמת מטעם המועצה לביקורת מחזות
וסרטים את העלאתו של המחזה,
הטענות היו כפולות: קודם כל, סברו
הצנזורים, מלא המחזה דברי־גידוף וניבול־פה.
אך יותר מכל הרגיזה אותם הסצינה
המרכזית של הצילו! ,המתארת רצח של
תינוק בלתי־חוקי — ממש על הבמה.
זהו בנה של פם ,״המתרוממת של השכונה״
כפי שמגדיר את הדמות אחד השחקנים
הישראליים. הנערה, שהתעלפה עם כל
נערי־הפרבר, אינה יודעת בדיוק מיהו האב.
אך כולם שונאים את הילד — מעין שינאה
עצמית. הם רואים בו סמל לדירדורם, מתאכזרים
לתינוק בעגלתו — ולבסוף רוצחים
אותו, ברגע של התרגשות.
סמל לחברה ההורסת את עצמה — ואת

מבצעים, ללא מעצורים וללא בושה מפני
הקהל הנדהם, דודו טופז ותיקי דיין הלו־

בניה, אותם היא שולחת למלחמה. אך הצנזורה
הישראלית והאנגלית לא השכילה
להבין זאת.
או אולי דווקא הבינה — ומשום כך
פסלה.

בשת רק קומבניזון לעורה. סצינת־האהביס אמורה להתרחש דקות ספורות לאחר שהכירו
זו את זו, במחזה. בסוף הסצינה פורמת תיקי את כפתורי־מכנסיו של דודו — להנאת־הקהל.

נות בריטניה ובישראל — זוהי הדגמה
מצויינת.״
לדעת כהן, אין האלימות גועשת בארץ

כמו בארצות מפותחות אחרות — משום
שהמלחמה והגבולות הבלתי־בטוחים מווסתים
את הרצון להרוס ולהרוג, מכוונים
אותו כלפי הערבים שמעבר לגבול.
״אבל הקטע של הרצח הוא חשוב, למרות
שעורר ויכוחים עוד בבריטניה,״ מתעקש
ארלינג כהן ,״לכן אסור להוציא אותו
מההצגה.״
מובן מאליו שתיאטרון קאליבאן הגיש
עירעור על החלטת וערת־הצנזורה המצומצמת.
ועד שמליאת־הצנזורה, המורכבת מ־מחנכים,
פקידי משרד החינוך והתרבות,
משרד הפנים ועוד, יראו את ההצגה —
ממשיך כהן להציג בבית־המורה שבתל-
אביב.
״צפון תל־אביב אינו מכיר את השכונות,״
הוא מסביר .״אני רוצה שיראו את
העלול להתרחש, ממש על הבמה.״
שיראו וגם ישמעו: כי בתרגומה של
רבקה משולח הפכו ביטויי־קוקניי — השכונה
הלונדונית המפולפלת — לעברית־פרברים.
פנינים כמו ״למספר״ ,״מה יש לך
בין הרגליים״ וביטויים דומים סייעו לצנזורה
למצוא תירוץ כדי לפסול הצגה אמיצה,
אמנותית ולוחמת.

כאנגליה -זה עזר
ך* אנגליה, מכל מקום, עורר האיסור
גל של מחאות ציבוריות.
השחקן הלאומי הגדול של בריטניה, לו־רנס
אוליבייה, טען בראיון פומבי, כי זהו
המחזה הטוב ביותר שבריטניה ייצרה מאז
הבט אחורה בזעם. הוא גם ציטט את בר־נארד
שאו שטען :״כל פעם שהתיאטרון
מציג אלימות כדבר גס ודוחה — מתקומם
המימסד.״
לחץ זה — והליבראליזאציה שחלה לאחרונה
בחברה הבריטית — עזרו. המחזה
— שהוצג תחילה ברויאל קורט תיאטר
המפורסם, הורד למועדון־חברים סגור —
הוחזר לבמה ציבורית פתוחה, הוצג חודשים
רבים, בפני אולם גדוש, כשהקהל
מריע לשחקנים ולבמאי.
אבל בישראל קיים, כאמור, תהליך הפוך.
לכן נתקלו הצגותיו הראשונות של הצילו!
— בקיבוצים ובערי־השדה — בהתרגשות
וברגשות מעורבים.
״בהתחלה רצתה הצנזורה לחכות, קיחי־תה
שנוריד את המחזה עוד לפני הצגת־הבכורה,״
אמר הבמאי לאחד משחקניו.
״כשראו שאנו בכל זאת מתכוננים להצגת־הבכורה,
ב־ 14 באוקטובר — אסרו את הצגת
הצילו! באופן רשמי.״

זה יכול לקרות כאמת
א כאנגליה ולא בישראל רוצחים
תינוקות בגנים הציבוריים,״ מעיר ה/
/ /תינוי
במאי באירוניה ,״אך בכדי להמחיש את
האלימות המוכנה לפרוץ, בכל רגע, בשכו־

וצח התינוק

הוא הסיבה המרכזית בגללה נאסרה ההצגה בבריטניה ובישראל
כאחת. הפירחחים מתעללים בתינוק השוכב בעגלה
בבריטניה, הותר, מאוחר יותר, המחזה להצגה.
וסוקלים אותו, לבסוף, באבנים עד מותו.

)>0 0 0 2 1 0000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000

במדינה
(המשך מעמוד )18
״גם את הארץ לא אעזוב, עקב אכזבה
זו. אני חי פה מזה שלוש שנים,״ מטעים
האמן הזר, שאינו יהודי .״אני אוהב את
האנשים פה, ובמיוחד את הילדים. זהו המקום
היחידי בעולם בו אנשים דוחפים
האחד את השני — אך אף אחד לא דורך

עליך.״
סקרים הוד מעלתו
המשיב

עוני
4 מסך פנורמי ס 10ג • 59ס״מ • קונטרסט מצויין • רגישות
גבוהה י• תמונה יציגה • שולחן לכל מקלט • שרומן
וחלקי חילוף מובטחים ללא הגבלת זמן • ידע ונסיון בין־לאומי*.
11.5 118130)1, 151-361, 8011111 ^ £1103, 116130)1

1£30101165:

*19 עו מתס * 35 • 04 /ויונה 1י שו <יל

בישראל קיים מכון למחקר חברתי־שימו־שי
העורך סקרים רשמיים עבור הממשלה.
אך למרבה הצער, עדיין לא קם מוסד
ממלכתי שמטרתו לקבוע מה דעתו של האזרח
ומה רצונותיו — כדי שהממשלה
תתחשב בתביעותיו של הוד מעלתו המשיב.
רק בעיר אחת בישראל הונהג, לאחרונה,
סקר מעין זד״ וגם בבת־ים, בה אפשר היה
לענות על השאלות כגון ״מה דעתך על ז־תחבורה
העירונית?״ או ״מה היית רוצה
לשנות בתחבורה זו?״ נערך הסקר רק בנושא
אחד — תחבורה — והוא נערך
על־ידי גורם פארטיזאני בהחלט: תלמידיו
של מכון יעל לפקידות, שבבת־ים.
קווים כשבת. עם זאת, העלה הסקר
הפארטיזאני שורה שלימה של נקודות
מאלפות:
י • תושביה הדתיים של בת־ים אינם
מתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת — אם
כי גם אז לא ישתמשו בה, בעצמם.
69 #אחוז מתושבי בת־ים משתמשים
בשניים מתוך תישעה קוזי־אוטובוסים העוברים
בעיר: בקו 86 של אגד ובקו 18
של דן.
• ״כדאי לצרף כרטיסן לכל אוטובוס
— ולא לצאת לדרך לפני שכולם תפסו
מישלט,״ היו הערותיהם החוזרות של הנשאלים,
בענייני־נוחיות באוטובוסים.
מהפכה בסטאטיפטיקה. הסקר הפרטי
נערך ביוזמתו של מנהל בית־הספר
יעל, ד״ר משה זקס, שגם ניהל את ביצועו.
זקס גרם בזמנו למהפכה חינוכית־פקידו־תית,
כאשר הכניס, עוד ב־ 1961 את ענף
הסטאטיסטיקה בין המיקצועות הנלמדים ב־בית־ספרו.
עד אז למדו סטאטיסטיקה רק
במוסדות־חינוך גבוהים בארץ.
ייתכן שגם בביצוע סקרי־נוחיות בין
אזרחים יכניס ד״ר זקס שינויים בהלכי־הרוח
השוררים בארץ — על־ידי דוגמת-
יעל.

חופש חינוכי .״כל מה שאני עושה
בכיתתי הוא, עדיין, בגדר ניסוי״ טוען תמורה
הנימרץ והמרבה להג .״רק בעוד
חודשים אחדים אוכל לקבוע סופית, אם
הצלחתי להסיר באמת חייץ בין מורה לתלמידיו.״
בינתיים
דואג הוא שלא יקלקלו לו את
הניסוי. אם איזושהי אם תשמע על שיטותיו,
הוא טוען, היא עוד עשוייה להוציא
את בנה מכיתתו.
״אין אני מלמד,״ מסביר המורה־הביטניק.
״אני מעודד את כולם ללמוד וללמד גם
יחד. הם שואלים ומתווכחים על החומר
הנלמד על־ידם בבתיהם. יתר הזמן הם
רשאים להתערב, לאכול ארטיק או לעשות
כאוות־נפשם.״
כי המורה־הביטניק מאמין בחופש־וד
חינוכי.

דרכי אדם בעיטה חופשית מדי השעה היתר. שלוש לפנות בוקר, כשלפתע
בקעו זעקות רמות ברחוב נחום, רחוב צפון
תל־אביבי שקט, הנימצא בקרבת רחוב בן־
יהודה.
השכנים שנזעקו נחרדים גילו, להפתעתם,
צעיר שרגלו הימנית נלכדה בתוך החלון
הקטן, בדלת הקדמית של אחת המכוניות
החונות. הוא ניסה לשחררה וצווח נואשות.
״הוא רצה לגנוב את המכונית, הממזר,
צריך לשבור אותו!״ אמר אחד האנשים —
בעל המכונית, כפי שהתברר לאחר־מכן.
אך היתר לא הסכימו איתו.
הם חילצו את הצעיר הנאנק מכאבים,
העבירוהו לבית־החולים איכילזב.
לשם הוזעקה גם המשטרה — אשר
הציבה ליד מיטתו של הפצוע שוטר. לדעתם
היתד. זו פשוט תאונת עבודה:
״הוא רצה לפרוץ את המכונית דרך החלון
הקטן, ונתפסה לו הרגל,״ התחייכו אנשי־החוק.
״הייתי
שיכור!״ בפי הצעיר, אלי־,ו
גולומב ( )21 מבת־ים, היה סיפור שונה:
״הייתי בדיסקוטק פרדריקה והשתכרתי,״
סיפר .״התחלתי ללכת — אפילו לא יודע
לאיפה.
״פיתאום תפסתי קריזה והכנסתי בעיטה
לאיזה מכונית. נתפסה לי הרגל בפנים,
ולא יכולתי לשחרר אותה. צעקתי כמו
חינוך ילדי
הפרחים

י למכירה בגלל פירוק *

אולם לתעשיה
300 ממ״ר על שטח של דונם

לא רק באילת פורחת תרבות־הביטניקים.
ילדי־הפרחים, כפי שמכנים אותם באמריקה,
משקיעים שורשים, אט־אט, בשכבות רבות
ובלתי־צפויות של החברה הישראלית.
אחד המיקרים הבלתי־רגילים יותר מצוי
בין כותלי בית־ספר תיכון תל־אביבי מכובד.
שם יושב לו מורה צעיר• ומרביץ תורה —
לפי השקפת ילדי־הפרחים.
הכפולים של
חיים כפולים. חייו
המורה־הביטניק התחילו, כאשר נסע ל־ארצות־הברית
לכתוב את הדוקטוראט שלו.
הצעיר ( 30 פלוס) הגיע לארצות־הברית,
התאהב בתת־התרבות של ההיפים, חי עימם
כשנתיים ימים, כשהוא משליך מעליו כל
רסן חברתית מקובלת.
בתום לימודי־החיים הללו, שב ארצה,
תיכון,
קיבל משרת־הוראה בבית־ספר
בהתאם לידיעותיו. אך גם כאן, בין כותלי
בית־הספר, אין הוא שובח את אשר עבר
עליו.
המשמעת בכיתתו — רופפת ביותר .־זין
הוא מקפיד על־כך שהילדים יכינו את
שמשרד־החינוך העמוסים שיעורי־הבית
מצווה. לא פעם, יעץ לתלמיד ללכת לקולנוע
או לקיים פגישה עם ידידה, במקום לעשות
שיעורים חסרי־טעם.
״עליכם לנצל את העובדה שאתם חיים,״
הוא משנן בילדים ללא הרף. והם מחזירים
לא אהבה, אימון, וחריצות.
• זרמתו נשמרת במערכת, לפי בקשת1
של המורה, כדי לא להפריע לקאריירה החינוכית
שלו.

סוקר זקס
הדתיים בעד קז־שבת

משוגע שיעזרו לי. בסוף באו השכנים והכניסו
אותי לתוך אמבולנס. הם לקחו
אותי לבית־חולים.״
אליהו ממש נעלב כשחושדים נ!ו שרצה
לגנוב את המכונית .״אני? מה פיתאום?״
הוא זועם ,״אפילו המשטרה מאשימה אותי
רק בגרימת נזק. חוץ מזה — אני אף פעם
עוד לא הסתבכתי עם החוק.״
בינתיים הוא שוכב במחלקה האורטופדית,
בבית־החולים איכילוב עם גיד קרוע ברגל
ימין הנתונה בגבם. יהיה לו הרבה פנאי
לחשוב כיצד צריך לבעוט במכונית מבלי
שהרגל תלכד בה.
העולם הזה ז<162

אנשים
אייגי בירדן
בלתי־ידוע בחייו של הרמטכ״ל פרק לשעבר ומנהל רשות־הנמלים בהווה, וב־אלוף
חיים לסקוב, ייחשף השבוע ב־תוכנית־הראדיו
אלה חיי שבעריכת עמוס
אטינגר. לקראת התוכנית — ההופכת
יותר ויותר פופולארית — ריאיין אטינגר
כ־ 400 איש הקשורים בעברו של לסקוב.
מהם בחר כ־ — 25 כדי להפגישם עם
לסקוב, בעת הקלטת התוכנית. בין השאר
הפגיש עמום את לסקוב עם בת מוכתר
השכונה החיפאית חליסה, שם התגורר
לסקוב לפני 30 שנה, ועם בן כיתתו בבית־הספר
העממי, שהיה מחלק עם לסקוב את
הסנדביצ׳ים שהביא לבית־הספר, כיוון ש־בא
מבית דל־אמצעים,היה הולך לסקוב מביתו לבית־הספר כשנעליו על גבו, כדי
לא לקלקלן. אגב, באותה הזדמנות התוודה
לסקוב, כי בילדותו היה מצבה החומרי של
משפחתו כה חמור עד שנאלץ לעיתים
לסחוב אוכל למחייתו. אולם הפגישה המפתיעה
ביותר לגבי לסקוב נערכה עם אשה
שהובאה במיוחד מלונדון למטרה זו: היתד,
זו יעל אלינגם ווייצמן, אחותו של
אלוף עזר ווייצמן. הסתבר, כי בנעוריהם
התנהל בינה לבין לסקוב רומאן רציני —
עד שהוריה החליטו לשלחה לבריטניה כדי
למנוע את נשואיה עם בן־ד,עניים לסקוב.
יעל נישאה בבריטניה לאזרח בריטי. אולם
אחיה, עזר, שיכנע את בתה ואת בנה, שהם
עתה בגיל גיוס, לעלות לארץ ולהתגיים ל־צה״ל
• .אותם בעלי מכשירי טלוויזיה
ישראליים, הנוהגים להאזין לשידורי הטלוויזיה
של ירדן, יכלו לחזות השבוע בדמות
ישראלית ידועה, על מסך הטלוויזיה השכנה.
היה זה אייבי נתן טייס השלום הישראלי,
מצולם עם הקולונל
שהופיע בראיון
אוג׳וקו, מושלה של ביאפרה. הראיון

נגנות־קצב סלוצ׳ק וטנצר
מופעים אצל נשים -ח

מעריציו הישראליים של אליל־הזמר הידוע,
תום נ׳ונם, עשויים לזכות לשמעו בקרוב
ולא רק מעל גבי תקליטים. בעת הופעתה
של להקת הגשש החיוור בלונדון, נפגשו
הגששים ישראל פוליאקוב, גברי
ושייקח לוי בלוויית אמרגנם בנאי אברהם (פשנל) דשא עם הזמר, התיידדו
עימו, שיכנעו אותו להופיע בישראל בהזדמנות
הראשונה. בדרך כלל מבקש תום
ג׳ונס 15 אלף דולאר להופעה; ושום מופע
באולם הישראלי לא היה בו כדי לכסות
הוצאות כאלו. אולם הפעם ניאות ג׳ונם

תום ג׳ונס וידידים בלונדון
— מופעים בלונדון —

להופיע, במשך שלושה ימים, בישראל. הוא
יבוא בחודש ינואר ויקבל שכר נמוך
בהרבה. הזמר יהיה אז בדרכו לאוסטרליה
וללאס־ואגאס ויקפוץ לארץ. אם מסיבה
כלשהי, הבטיח ג׳ונס, לא יצאו הופעותיו
בארץ אל הפועל, הוא ישהה באותם שלושה
ימים כאורח הגשש החיוור בישראל, לחופשה
קצרה • .אגב, אחרי שהגששים ערכו
הופעות ברומא, בריסל, לונדון ואנטוורפן,
הם הוזמנו להופיע בטלוויזיה הפלמית בבלגיה.
בקרוב מצפה להם הופעת טלוויזיה
נוספת ברשת הבריטית. הם יופיעו שם באחת
התוכניות שעומד להגיש בקרוב חיים
טופול, על הווי הארץ ושיריה • .במשך
ארבעה חודשים עבד הבמאי צמח יקיר,
( ,)28 במחיצתם של זייפנים, גנבים, מועלים
וסתם עבריינים. התוצאה: העלאת המחזמר
אחי במצרים, שהוצג השבוע לראשונה על-
ידי דיירים — במחנה־האסירים מעשיהו. יחד
עם יקר שהתה באותם ארבעה חודשים בבית־הסוהר
הציירת הצעירה שרה אסף, שיחד
עם האסירים בנתה את התפאורות ותפרה
את התלבושות להצגה רבת־המשתת־פים
בה מופיעים 40 מציירי־המחנה. בתמורה
נערכה בכניסה להצגה תערוכת תמונותיה
של שרה, שההכנסות ממנה מוקדשות בחלקן
לאגודה לשיקום האסיר • .מחבר המחזה
אחי במצרים הוא השחקן רפי שחר, שכתב
אותו תחילה כמחזה לילדים, נתן את
הסכמתו להפיכתו למחזמר בידי חותם
צביון • .כוכב־הקולנוע הצעיר ביותר בישראל
שי (שלושה ימים וילד) אושרוב,
בן השש, הוא צופה־קולנוע נלהב. בכל פעם
מזמינים אותו תושבי בתי־הקפה של דיזנגוף
לחזות עימם בסרט. השבוע הזמין אותו
שחקן ידוע לבוא איתו לסרט. שאל שי :״יש
מכות?״ ״לא!״ השיב השחקן .״סוסים יש?״
המשיך שי לשאול. שוב היתד, התשובה
שלילית .״אז תלך לזה לבד,״ החליט הכוכב
הקטן .״אז בוא לקולנוע דן,״ הציע מייד
השחקן .״מה קרה?״ היתמם שי ,״הוא

צולם בביאפרה ואייבי נראה יושב לצידו
של המושל, מבלי שהירמים יתייחסו לזהותו
• .היחסים המתוחים בין מזכיר־המישנה
של מע״י, שמעון פרם, לבין
מי שהיה בזמנו דובר־רפ״י וכיום דובר
משרד־ההסברה, פנחס יורמן, באו לידי
ביטוי, השבוע, בשיחת־רעים בבית־סוקולוב.
כאשר נשאל יורמן מה דעתו על ספרו של
יוסף עברון, הדן ביחסי ישראל־צרפת
ויוצא, תוך כדי־כך בשבחיו של פרם,
השיב :״כל אדם זוכה לביוגראף שהוא
ראוי לו״.

תום ג׳ונס בישראל
הציירת הישראלית רות שלום הופתעה,
השבוע, לגלות עד כמה עלתה הפופולאריות
שלה. לאחרונה הוציאה רות אלבום של
רישומיה. סוחר זריז קנה מספר טפסים של
האלבום, תלש את דפיו, מיסגר כל רפרודוקציה
לחוד, והחל למכרן ברחוב דיזנגוף.
אולם שימחתה של רות שלום לא נמשכה
זמן רב — הסתבר לה כי הסוחר הזריז
מוכר את הרפרודוקציות שלה כתמונות
מקוריות, מוליך שולל את קהל־הקונים• .
העולם הזח 1624

שני אסירים ב״אחי במצרים״
— מופעים ב״מעשיהו״

הפסיק לראיין ופתח בית־קולנוע?״ שאל
שי כשהוא מתכוון, כמובן, לדן בן־אמוץ.

גמזו
של המסעדות
מסיבה עליזה נערכה, השבוע, בסניף הירושלמי
של מועדון נגאנד׳ים. שלושת אנשי-
הבוהימה, הירושלמית־לשעבר שירדו לתל-
אביב — עמום קינן, דידי מנוסי ומקם
פוגל, ערכו במקום הילולה רעשנית
עד שחבר מועצת פועלי ירושלים אברהם
מצליח, לא יכול היד, להתאפק והעיר :״אני
אציע לטדי קולק להעביר על חשבון
העירייה את קינן ומנוסי לירושלים — אתם
תחיו לנו את העיר באותה מסיבה מתח
קינן, בעל הלשון העוקצנית, ביקורת על
כמה מהנוכחים. אחד מהם מצא דרך לגמול
לסטיריקן, שבצד הפיליטונים שלו נוהג
לאחרונה לפרסם ביקורת על מסעדות :״הנה,
הד״ר גמזו של המסעדות הגיע!״ אמר• .
להקת־קצב חדשה, המורכבת על טהרת המין
הנשי, עומדת להופיע בארץ תחת השם
מאנזי׳ס מינים. הלהקה נקראת, כמובן, על
שמה של מאנדי רייס דייכים שאולי.
השבוע נערכו במיני־מאנד׳יס המיבחנים למועמדות.
הסתבר, כי לא רק בנות טיפש
עשרה מנגנות הציעו את מועמדותן ללהקה
אלא גם נשים נשואות, שהופיעו למיבחנים
בלוויית בעליהן. אחת מהן היתה תמר
רוזנפלד 25 ילידודהארץ הנשואה ל-
גיאולוג, שחזרה מארצות־הברית, שם למדה
נגינה. לעומתה הציעה את מועמדותה ללהקת
הקצב גם ליאורה סלוצ׳ק, בת ר,־,13
הפורטת על גיטרה; וחנה טנצר היפהפיה
בת ה־ ,18 פקידה בעיריית־לוד. תוך זמן קצר
תוקם הלהקה המתעתדת להוות תחרות ללהקות
הקצב הגבריות בארץ # .מי שחושב
שלסרטי־מערבונים המוצגים בבתי־ד,קולנוע
תמר, מתמיד ודן הולכים רק פרחחים, עשוי
היה להיווכח בטעותו ביום שני האחרון.
בקולנוע תמר, בו הוצג המערבון דו־קרב
הצלפים, בלטה אשת החברה הגבוהה דיצה
חכם, שיחד עם בעלה, ברוך הכס, נהנתה
בקולניות מהשליפות וההרוגים — לא
פחות משאר הצופים • .דליה לכיא
מצאה דרך מקורית כיצד לשכך את רגשות-
הגעגועים של בעלה, נזון סוליכאן, שאחרי
ביקור קצר בארץ נאלץ לחזור לפני
שבוע ללונדון. מדי שבוע היא מעבירה לו
סרט מוקלט, בו היא שולחת לו נשיקות.
על אותו סרט מקליטה דליה גם את המילה
היחידה שבנם בן השנה מסוגל להגות: אבא.
• האדם הגבוה ביותר במדינה הוא כיום,
ללא ספק, השחקן גדעון זינגר — המופיע
במחזה״לילדים גוליבר בארץ הגמדים בתפקיד
גוליבר. באמצעות נעליים מיוחדות שהותקנו
עבורו מתנשאת קומתו של זינגר עתה
לגובה שניים וחצי מטר. זינגר עשה חשבון
ומצא שמחיר זוג־הנעליים הענקיות שהותקנו
לו שווה למחירם של 20 זוגות־נעליים איטלקיות
מהודרות # .שניים מוותיקי רקדני
ענבל, שרה ואהרון שקרצי, החליטו
להינשא ערב צאת־הלהקה לסיבוב״הופעות
באירופה. במסיבת החתונה הופיעו כמובן
כל רקדני־הלהקה בתלבושות, הגישו קטעים
מתוכנית־הלהקה, שכללו בין השאר גם את
הקטע הקלאסי: חתונה בתימן.

הלידה ז־א תוסוט
פיתאום אדם נהיה כוכב וכל חייו משתנים.
חיים
יבין היה תמיד בחור יפה, אבל
עד שלא 2ן לט אותו מסך הטלוויזיה היה
היופי הזה מיועד ליחידים בלבד.
לפני שנה וחצי, כשהיה בן שלושים

מסתבר שרוב האוהבות הן בנות . 12—13
ככל שהן צעירות יותר כך אהבתן לוהטת
יותר, ומלווה במיכתבי תשוקה חמים. במתנות
ובהשתפכויות סוערות.
״ביום החמישי האחרון,״ מספרת האשת,
״הוא הופיע כעורך יומן החדשות. ביום
שישי ובמשך כל השבת לא יכולנו לנשום
בבית בכלל. הטלפון לא הפסיק לצלצל.
החיים הופכים כן לגיהינום, זה נורא.״

ה סול ח ה הגדול ה
״אני אכה אותו,״ אמרה עליזה
עזיקרי בבית־החוליס, כמה שעות לא
וחמש,
התחתן עם יוספה קרונפלד, ש־היתה
בעשר שנים צעירה ממנו, והכינה
אז את הב.א. שלה בכלכלה.
היא התפעלה מהפנים היפות שלו, כמו
שעשו כל בנות מינה, אבל במיקרה שלה
ההתפעלות נשאה פרי והשניים התחתנו.
היא המשיכה ללמוד, והיום היא לומדת
למ.א. בכלכלה; והוא המשיך לעבוד בקול
ישראל, ולהכין את עצמו לטלוויזיה.
והנה פרצה הטלוויזיה לתוך חייהם הפרטיים,
והיום אין לזוג הזה חיים. לא יום
ולא לילה, נערות קטנות בכל מקום, בפתח
הדלת, בכניסה, בחדר המדרגות. מוצאים
אותן במירפסת, ובעיקר באפרכסת הטלפון.
הן מצלצלות בכל שעה. כשחיים מרים
את הטלפון הן מנסות לשוחח איתו, לגלות
לו את אהבתן. כשאשתו טונה הן
טורקות בפניה את השפופרת.
״אנחנו משתדלים להתעלס מזה,״ מספרת
האשה ,״כל אדם נורמאלי מתעלם מדברים
כאלה. אבל זה קשה, כמובן, זה מטריד.״

חר שילדה ,״אם הוא רק יבוא לבקר
אותי אני אעיף לו סטירה, אני אגרש
אותו.״ כל זה היה מכוון לאריס סאן,
אבי ילדתה.
אבל כשאריס בא לבקר אותה, היא
לא גירשה אותו. כשראה את התינוקת
— השתגע מרוב שימחה והתרגשות.
שפך עליה מתנות. רוקן את הכסף שבכיסו
עליה .״זאת הנשמה שלי!״ אמר.
״הי א דומה לי כמו שתי טיפות
מים,״ הוא קרא ,״הי א נהדרת.״ הוא
הודה אומנם שהאף שלה כבר מתחיל
להיות דומה לאף שלו ,״אבל בשש
מאות לירות אפשר יהיה לתקן את זה.״

מישהו הפליט את זה בתור בדיחה,
מישהו אחר שמע את זה ושאל :״מה,
באמת?״ וכך הפכה הבדיחה לסיפור מוסמך
וכל הארץ כבר דיבור, על כך שאורי
זוהר מהכונן להסריט סרט על לידה עם
דליה פרידלנד, העומדת ללדת בחודש
הבא, בתפקיד ראשי.
לסיפור שהתגלגל נוספו כמו כדור־שלג
עוד ועוד פרטים, כל פה שדרכו הוא עבר
הוסיף לו עוד קישוט קטן. כשהגיע לשלבו
הסופי כבר היתר, שותפה בו מרטט
קלאוזנר. התברר שמישא אשרוב,
בעלה של דליה, פנה אליה והציע לה תסריט
מפורט על לידת אשתו, ומרגוט קלאוז־נר
קיבלה את הרעיון ׳,התלהבה, וכו׳ וכו׳.
בינתיים יושבים הבעל ואשתו, הנמצאת
בחודש השמיני להריון, ורותחים מועם.
״מעולם לא שמעתי על הדבר האידיוטי
הזה,״ מספר מישה ,״לפני יומיים התקשרה
איתי איזו עיתונאית, לא שמעתי מעולם
את שמה, ואני לא יודע באיזה עיתון היא
עובדת, ושאלה אותי אם זה נכון שאשתי
עומדת ללדת מול מצלמות הקולנוע של
אורי זוהר. סגרתי לה את הטלפון בפרצוף.

״אני לא מבין איך יכלו להמציא דבר
כזה. נכון שפניתי למרגוט קלאוזנר, אבל
הצעתי לה תסריט, קומדיה מטורפת, בלי
שום קשר ללידה.״
ומה האמת מאחורי הלחישות והרמזים?
האמת היא שקופח־חולים הזמינה סרט בן
חצי שעה על הריון ולידה. דליה כבר צולמה
בכמה סצינות, אך אח צילום הלידה עצמה
יבצעו על יולדת אלמונית.

עוד כאותו יום נשכרה לילדת מטפלת,
ליום שלם. והעיקר: הוא מוכן לקחת
את הילדה הכיתה .״אשתי מוכנה
לקחת אותה.״
אבל עליזה החליטה שהבת תישאר
אצלה.

בדעתם והחליטו לגלות את הסוד לאבידן:
הלילה, בליל כל -נדרי, מתקיימת אורגיה
לא נורמאלית עם סמים וילדות.
״אפשר לקבל את הכתובת?״ הימהם
אבירן שוב.
שוב התייעצות ושוב מוסרים לו הש־

אורגיה ביום כיפור
צום ותענית קשים מאוד נגזרו על המשורר
דויד אכידן ביום הכיפורים האחרון.
לא מרצון, כמובן. הוא פשוט נפל
קורבן לתעלול שהניחו לו ידידיו. ומעשה
שהיה ׳כך היה.
ישב לו אבידן ערב יום־הכיפורים באחד
מבתי־הקפה בדיזנגוף, כשהוא מתחבט איך
יעבור עליו היום הנורא. ליד שולחן סמוך
ישב הצייר איקא ישראלי בחברת ידיד,
ומעיני שניהם לא נעלמו דאגותיו הגדולות
של אבידן. החליטו השניים לסייע לו.
״אתה מביא איתך את החומר הערב?״
״כן,״ השיב איקא ,״אבל רק חומר יבש.
הפעם לא אביא זריקות.״

״וחתיכות?״ שאל הידיד.
״יהיו שבע,״ הבטיח איקא ,״ואנחנו רק
ארבעה. נצטרך למצוא עוד מישהו.״
הבחינו השניים כיצד זוקף אבירן את
אוזניו וכולו דרוך להתלחשויותיהם .״אתה
יודע מד״״ הוסיף איקא ואמר ,״אני בעד
זה לגשת מייד לעניין — להיכנס, להוריד
את הבגדים, לתלות אותם על הקולב ולהתחיל
מייד באורגיה.״
כאן לא יכול היה אבידן להתאפק עוד.
קירב את כיסאו אל השניים והימהם כדרכו
ברוב חשיבות־עצמית :״אפשר לדעת במה
המדובר?״
התייעצו השניים ארוכות, עד שנמלכו

סליחה, טעות במספר

רונית עם -
רונית שמש

קיבלה

שבוע, מנעמי אדווה

מכות,

לפני

(העולם הזה .)1623

זה כבר קרה להמון בחורות. אבל הצרה
היא שרוני קיבלה מכות — בטעות.
זה היה ככה :״ישבנו יום אחד בדיסקוטק,
מארקו תורטמן, אידי טר־ליצקי
ועוד שתי בחורות,״ היא מספרת.
״אני באתי לבדי. אני באה תמיד לבד —
וגם הולכת לבד.
״בוסי בא, התיישב לצידי. הוא כימעט
לא שם לב אלי. אמר כמה מילים נימוסיות
ואחר־כך לקח שתי בחורות, ואת מארקו.

״זו היתד, הפעם האחרונה שראיתי אותו.״
אבל לא את נעמי. יומיים לאחר מכן
שוב הופיעה בדיסקוטק של ינוקא, התיישבה
ליד יוסי בנאי ואילי, וראתה איך
נכנסת למקום אחזה, הרוגזת.
זה היה הדבר האחרון שראתה, במשך
זמן־מה .״איך שההיא תפסה אותי,״ מספרת
רוני בהתרגשות גדולה ,״תפסה אותי גם
חולשה ולא ידעתי מה קורה איתי. אני רק
זוכרת שחטפתי בקבוק על הראש. אחר־כך
הייתי בשוק.״
רונית, שהיא בת לעד־ התימנית, ולכן
שחרחורת ונאה, ונוסף לכך עובדת כפקידה
באחד ממוסדות־ההסתדרות, לא הרגישה
אפילו איך גוררים אותה החוצה. איך מנקים
לה את הפצעים. איך שמים משהו לח
וקר על החבורות שעל הגולגולת, ואחר־כך
לחצו על זה בעזרת מטבע של חצי
לירה.
אבל היא מרגישה, עד היום, את כל גופה.
וגם הסובבים מרגישים, משום שהוא
מכוסה בסימנים.
כשהתאוששה במיקצת, חזרה לבית־השי־מוש,
לשם הלכה נעמי להשליך את הפיאה
הנוכרית של רוני לאסלה. היא שלתה את
הפיאה מן המים של בית־השימוש, ושמה
אותה לייבוש.
״עכשיו, בלילות, יש לי סיוטים,״ היא
מספרת .״אני פוחדת שהיא פיתאום תבוא
ותרביץ לי. וברחוב כולם רצים אחרי וצוחקים
לי, :הנה נעמי, הנה נעמי!׳ הם אומד

רים כדי להפחיד אותי.
״אני לא יודעת למה כל זה בא אלי,״
מסיימת רוני בבכי קל .״כי בחיים שלי לא
היו לי שום עניינים עם מהלות־מין או דברים
כאלה.״
ואם האמת ניתנת להיאמר — אפילו לא
עם בוסי.

-ובלי
אבידן ביים את הכתובת. קם אבידן והלך להתכונן
לסעודה. המפסקת.
את המסמר האחרון בארון המתיחה שהכינו
לאביון תקע המשורר יוסי כן־גל.
פגש בו איקא וסיפר על המתיחה שמתחו
את אביון. אחר־כך נתקל בן־גל באביון
ושאל אותו לתומו :״מה התוכניות שלך
להערב?״
״יש לי משהו,״ הימהם אביון ברוב חשיבות.״

אמר בן־גל ,״האורגיה של איקא
— אני לא הולך לדברים כאלה ביום-
כיפור.״ עכשיו היה אביון בטוח שנכונה
לו תוכנית לא־נורמאלית ליוב הנורא.
בערב נאלץ אביון ללכת ברול כל הדרך
מביתו שברחוב השופטים עו לשוק באזל
בחל־אביב, שם נמסרה לו כתובת של בחו*
רה, המכהנת כדיסכוהנת אצל פרדריקה.
כשהוא נושם ונושף צילצל אביון בדלת.
הדלת נפתחה ובעלת הדירה עמדה בפתח.
״מה אדוני רוצה?״ שאלה.
״הוזמנתי לכאן למסיבה,״ הסביר אבידן.
״מסיבה?״ תמהה האשה.
״זה בסדר,״ אמר אבידן ,״מכירים אותי.״
בעלת הדירה כ׳ מעט השתבצה. אביון היה
בטוח שמסרבים להניח לו להיכנס לאורגיה,
וכי הוא מחמיץ את החווייה של
חייו. לבסוף נאלץ להסתלק בצער ובבושת־פנים.
את הדרך עד ביתו שוב עשה ברגל.
״אין דבר,״ אמרו ידידיו ,״לפחות הכרחנו
אותו להתענות פעם כמו שצריך ב־יום־כיפור.״

במדינה
באר־ שבע
קא טאס טדופה
בשווקיס

נונכה חדשה:

המכה נפלה. ועדת־החקירה שמונתה כדי
לברר את מחדליה של חברת־הפיתוח של
באר־שבע (העולם הזה )1621 החליטה:
יש לפרק את חברת־הפיתוח.
דו״ח על כך הוגש, כמתנת ראש־השנה,
לראש עיריית באר־שבע, אליהו נאווי. ה־דו״ח
כלל שורה שלימה של האשמות, מחדלים,
ופגמים אסתטיים.
רק פרט אחד היה חסר בדו״ח זה:
העובדה שחברי מועצת־המנהלים של החברה
הכושלת אינם אלא — חברי מועצת־העיר
באר־שבע. כלומר — אותם האנשים שיצטרכו
לדון בדו״ח. ואליהו נאווי בראשם, כי
נאווי מכהן גם כיו״ר חברת־הפיתוח.
ההן כלן קיכל יותר. עיקר הכישלונות
של החברה. מסתבר על־פי הדו״ח, נוב־יום
לא צריך ללכת יותר למערבו!
ן נים או לסרטי גאנגסטרים כדי להיות
שותף לאלימות. היום אפשר לפגוש אותה
עם כוס ויסקי ביד ועם מוסיקת־קצב ברקע
— בדיסקוטקים של תל־אביב. פרדי,
מאנדי׳ס וינוקא, מקומות הבילוי הליליים
השוקקים של החברה התל־אביבית, הפכו
בשבועות האחרונים לזירות־קרב, בהן התחוללו
סצינות ששום סרט־אלימות לא היה
מתבייש בהן.
כי כמו שפרפרי־לילה נמשכים אל הפנסים,
החלו לאחרונה להיטפל ולהחאנות
ציפורי־הלילה המפוקפקים של תל־אביב ל־מרכזי־החברה
— מייד לאחר שהמשטרה
נואשה ממלחמת מישמר־השקט שלה.

סטייק לצלילי תיזמורת
** אז הכניסו דב ופרדי סגל תיז־

ראש־־העיר נאווי
האמת במערומיה

עים מניהולם הכושל של חברי מועצת
העיר באר־שבע הכבודים:
י • הם גבו, בקושי 80 ,אחוז מן המגיע
לקופת־העירייה, עבור ניכסי־העירייה —
והחברה — בעיר.
ס ב־ 10 במאי 1965 אושרה על־ידם
הקמתו של השוק הבדואי, שתוכנן עם השקעה
של 300 אלף לירות. למעשה, התעלמו
חברי־המועצה מהתקציב, קיבלו ב־ 30בספטמבר
1965 הצעתו של קבלן פרטי שבשיעור

קבע את תקציב־השוק
566.950 לירות.
• אך זה לא הכל: הבדיקה בספרי־החברה
העלתה, שלבסוף הוצאו עבור הקמתו
של השוק הבדואי — לא פחות מ־
654.924 לירות.
#השקעה זו אינה כוללת את ערך הקרקעות
עליהן ניצב השוק — ואשר ערכן
שנוי במחלוקת בין החברה העירונית לבין
מקרקעי־ישראל הממשלתית. העירייה טוענת:
השטח שווה 15 אלף לירות לדונאם. הממשלה
בשלה: הוא שתה 20 אלף.
שר שטח. גם לגבי עצם השטח
פי ע
קיימת מחלוקת. העייירה מייחסת לשוק
שטח של 10 דונאם בלבד; מקרקעי־ישראל
טוענת שיש שם 1,2דונאם בלבד.
אבל שיא הגיחוך מעוררת העובדה, שמימיו
של השוק הבדואי היקר ובעל ה־טראנסאקציות
המוזרות — עומדים ריקים
מאדם ומסוחרים.
אין זה השוק היחידי בו נמכר כבורה
של העירייה. אחרי שנים רבות של תלאות,
הוקם בעיר סוף־סוף שוק ירקות ופירוד,.
במקום השוק המזוהם שבעיר העתיקה.
בתחילת שנת 1967 סוכם ששוק זה יעלה
2,5מיליון לירות. ב־ 1ליולי 1968 כבר
היה ברור שהוא ייעלה — לפחות —
מיליון ושלוש מאות אלף לירות מעל לתקציב
המאושר.
פרט מאלף: בבניית־השוק משתתף הקבלן
מ. בנדיקט מאנגליה 60 .אחוז ממניוודהשוק
שייכות לאיש זה. והוא גם המשקיע העיקרי
בפרוייקט.
השקעת־הון־זר זו בוצעה בצורה מקורית
למדי: בנדיקט נתן ערבות בנקאית על רבע
מיליון לירות. כסף ממש לא עבר ידיים.
נוסף לכך — אסור לגעת בערבות ה־
(המשך בעמוד )30
העולם הזה 1624

* ) מורת־קצב כושית לדיסקוטק שלהם,
החלו בריונים לגלות התעניינות ערה במקום.
ערב אחד נכנס לפרדריקה טיפוס קשוח
בצורה יוצאת מהכלל, בריון־קשקשים מטיל־אימה,
העונה לשם אביגדור. ישב אביגדור
הענק על כיסא קטן שבקושי הספיק למחציתו,
לגם בנחת ויסקי, הסתכל על החתיכות
המקפצות סביבו — עד שנחה דעתו
ועלה תיאבונו ובקול פקודה ציוזה להגיש
לו סטייק.
הביאו את הסטייק לאביגדור והוא נעץ
בו את סכינו וחתך כאילו היה זה נתח
חמאה. תוך דקות ספורות כילה אביגדור
את הסטייק, מבלי שיתן את דעתו במיוחד
על תוכן־הצלחת. רק כשנעלם הבשר ולא
נודע כי בא אל קירבו, עלה חשד נורא
בראשו של אביגדור. מה שיגידו עליו יגידו
— אבל דבר אחד אי־אפשר לומר עליו
שאין הוא מקפיד בדיני־בשרות. והנה, התגנב
אל ליבו החשד כי הסטייק שבלע לא
היה דווקא נתח של בהמה טהורה.
החל אביגדור לצעוק ולהשתולל. ניסו

את אביגדור — כשלא עלה בדעתו שאיש
כמוהו, דווקא, יופיע בדמות משגיח־כשרות.
כשהתיזמורת משמיעה מוסיקה עליזה ברקע
החל אביגדור מפליא מכותיו בוזילי,
חובט בו בכל כוחו. ומי שמכיר את אביגדור
יודע שאילו היכהו רק באפס כוחו, היה
זה תחליף מוכר לצו אישפוז.
אבל וילי לא הלך להתלונן במשטרה. המשטרה
הולכת. אביגדור יכול לחזור. אז
למה להסתבך איתו? בפעם הבאה כבר יידעו
להגיש לו סטייק כשר למהדרין.

סכין כין שמלות״מיגי
ן }/רם נרגעו לקוחות פרדריקה מסצי־

נת־האלימות של אביגדור, וכבר נכונה
להם התמודדות חדשה. ערב אחד לא השתוו
ביניהם שניים מאורחי־הדיסקוטק בדעתם על
אחת הנערות. פה מילה ושם מילה, פה
מכה ושם מכה — ובידי האחד מהם, צעיר
מיוצאי מארוקו, ניצנצה סכין.
חברו למריבה, צעיר מכרם־התימנים שאמרו
כי הוא שפתח במריבה, ניסה להתגונן.
אבל הסכין נשלחה אל פניו, חתכה
חתך עמוק בצוזארו.
במהומה הכללית, בעוד הנערות לבושות־המיני
צורחות בבהלה, ניגש אחד המלצרים
והוסיף בעיטה הגונה בפניו של הפצוע השרוע
על הארץ. לקחו אותו במהירות ל־בית־חולים.
התוקף נעלם כלעומת שבא.
ואילולי השתלטו מייד על המקום כמה מה־גברתנים
הממונים על שמירת־הסדר בלילות
— היה פורץ שם מרחץ־דמים.
הערב ההוא עוד עבר איכשהו בשקט.
רק למחרת, כשעמדו לפתוח את הדיסקוטק,
הסתבר כי הוא נתון במצור. צעירי כרם־
התימנים, נרעשים ומזועזעים על אשר אירע
במקום לחברם, צרו על הפתח ובפיהם
תביעה אחת :״הוציאו אותם אלינו!״ הם
פשוט דרשו שיסגירו לידיהם את תוקפי חברם
ולא — לא ייכנס איש לדיסקוטק.
אמרו ועשו: חסמו את הכניסה ולא נתנו

1 7 X 1 [ 1111* 1 1 7בלמ מין)
מי שהיתח ״וזמאדונה של הצ׳רצ׳ילים״ וחלק
מנוף־הדיסקוטקים של תל־אביב — עמדה
לאחרונה במרכז שתי שערוריות אלימות.

שים ותלישת פיאות בדיסקוטקים — כשם שעשתה
לפני שבוע אצל ינוקא. כל באות־הדיסקוטקים
למדו שכאשר היא מופיעה בשטח,
הן צריכות להעלם מקירבתו של בוסי,
בעלה לשעבר של אדווה — אם אין ברצונן
לחטוף בקבוק בראש.
אך עכשיו הופיעה דמות נשית נוספת
שיש להישמר מפניה — זאת היא סימה
שובל, הבלונדית היפה שזכתה בכינוי ״המא־דונה
של הצ׳רצ׳ילים״ על הופעתה הצמודה
ללהקת־קצב זו.
סימה הייתה דמות־של־קבע בדיסקוטקים
של דרום העיר — אך איש לא העז להיטפל
אליה. היא הייתה חברתו של עמי טרייביש,
איש להקת הצ׳רצ׳יליס. עכשיו היא כבר לא.
אבל אורחי דיסקוטק המסכה למדו זאת בדרך
המסוכנת.

בקבוק מועף ע״י אשה

1 1 *1 1 1 1 1 1 1שני האחים שאולי, טדי ורפי, מנהלי הדיסקוטקים
מאנדי׳ס ומיני־מאנדי׳ס, נאלצים להשתמש באגרו|\

/ 1)1111
פיהם כדי למנוע מבריונים להיכנס למועדוניהם. רפי שאולי, מגן במו־ידיו על השקט בעסקיו.

המלצרים להפיס את דעתו — ולא נתרצה
להם אביגדור עד שהביאו את מנהל־המקום
עצמו — וילי, שותפו של דב סגל בעסקים.
״מה נתתם לי לאכולי״ זעק אביגדור.
״סטייק, כמו שביקשת!״ השיב וילי.
״איזה סטייק?״ הוסיף אביגדור לצרוח.
״סטייק חזיר, מאה אחוז!״ הרגיע וילי

לאיש להיכנס פנימה, במשך שעות ארוכות.
רק אחרי הרבה מילים מנומסות ושיכנועים
ניאותו צעירי־הכרם להסיר את המצור.
אבל כשהסתלקו היתר, בפיהם הבטחה: זה
עוד לא הסוף. יום הנקם עוד יגיע!
נעמי אדווה החיפאית אינה בעלת המונופול
הארצי על שבירת־בקבוקים על רא־

ף ום אחד פרצה מריבה בין סימה לבין
עמי. עמי החטיף לה סטירה וסימה, בלי
להסס הרבה, נטלה בקבוק והשליכה אותו
ישר אל ראשו של עמי. מחוסר אימונים
קבועים היא לא דייקה כל־כך בקליעה —
והבקבוק החטיא את ראשו של עמי בסנטימטרים
ספורים, התנפץ על הקיר, מבלי
שיפגע, בדרך נם, באיש.
אבל בכך עדיין לא תמו עלילותיה של
המאדונה סימה — שלפי כל הסימנים עוד
ידובר בה רבות. בעיקבות הסיכסוך הרומאנטי
היא ברחה מהבית, העתיקה את
איזור־הפעילות שלה לצפון תל־אביב, שם
גילתה את משה ינוקא.
ערב אחד, כשסגר ינוקא את הדיסקוטק
שלו והלך לבלות במאנד׳יס עם סימה, גילה
לפתע שהנערה נעלמה .״היתד, לי חברה, מי
(המשך בעמוד )26

!יי י—י>י—י — 25

מפה חדשה
(המשך מעמוד )25

רק אתמול נולדה
תכנית ביטוח בריאות לזוגות צעירים
זוגות צעירים יזכו
מעתה ב שנת הביטוח
הראשונה להנחה של

507

ממסהחבר ( לדוגמא: כשהבעל שכיר,
בי! אם אשתו עובדת ובי! אם לאו -ישלם הזוג
מס חבר כולל בשיעור של 9.20 ליי לחודש).

בקופת חולים מרכזית פטורה גם אשה עובדת מבל תשלום מס נוסף ומבוטחת בזכות המס
שמשלם בעלה.
קופת חולים מרכזית מעמידה לרשות המבוטחים גם מרפאות משוכללות ומצויירות וגם
רשימה רחבה של מומחים ורופאים פרטיים.לבחירתם, שהם יכולים לבקר בביתם בכל עת.
יכל זאת נוסף על סידורי אי שפוז מלאים.
בקופת חולים מרכזית אין כל הגבלות לגבי מחלות ומומים מלידה לגבי ילדים הנולדים
לחברי הקופה.
קופת חולים מרכזית משלמת למבוטחיה דמי אישפוז בסך 25. -ליי ליום בעת אישפוז בבית
חולים (עד 100 ימים בשנה) ודמי• החלמה ל־ 7ימים לאחר אישפוז.
קופת• חולים מרכזית היא מוסד רפואי שאינו קשור בהסתדרות או במפלגה כלשהי ושום
תוספת אינה צמודה לדמי הביטוח הרפואי.

בקשו פרטים מלאים בבל סניפי קופת חולים

מרכזית או במרכז

קופת חולי נזדבזיח
רחוב שפרינצק 15 תלאביב /טלפי! 273111

מחלומות בפתח ״פאגד׳יס״
ך* א חי ם ^ פ ל ״וטד ^ ש או ל ל ^נהל?
ן | כיום שני דיסקוטקים בתל-אביב, את
מאנדי׳ס ואת מיני־מאנדי׳ס לבני הנעורים.
אבל מי שסבור כי להיות בעל דיסקוטק
מספיק רק תוש־לעסקים, היה צייר להיות
השבוע עד לדראמה שהתחוללה בפתח
מאנד״ס.

שלושה גברתנים מהטיפוסים עושי הצרות
הגיעו לפתח, שם נחסמו על־ידי
שומר־הסף. זה הבחין עם מי יש לו עסק
— ומנע בעדם להיכנס :״הכניסה היא רק
לחברים״ טען.
התעקשו השלושה להיות גם כן חברים
ולהיכנס. הזעיק השומר את רפי שאולי,
בעלה של מאנדי, שהוא בחור מוצק שהיה
מדייר ספורט בצה״ל — אבל עם זאת, אינו
עושה רושם של גברתן.
״מה העניינים?״ שאל רפי .״רוצים להיכנס!״
השיבו השלושה .״לא יכולים להיכנס!״
הסביר להם רפי.
הנימוק לא שיכנע את השלושה, שנראה

פרסום: א .גלבלום

בקבוק בואש

מתופף של להקת הצ׳רצ׳ילים, מי שהיה
חברה הקבוע של סימה שובל. בעיקבות
סיכסוך העיפה סימה בקבוק לעבור ראשו.

משוד העבודה

א1וט ישראל

המנון להשתלמות
מקצועית משולבת
י סו דו ת

ה ט לוויזי ה
המנוי

קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

ראה אותה?״ צעק ינוקא, מבלי שאיש
יוכל להשיב לו. רק מאוחר יותר חורה
סימר, כשכולה מתנשפת וכפתורי־שימלתה
מרוטים.
מיד הסתבר סיפור העלמה. יום אחד
השאילה סימה שימלח חגיגית לחברתה.
קמה החברה ונסעה לאילת עם השימלה.
בערה חמתה של סימה להשחית. לפתע,
בהיותה במאנד׳יס הגיעה לאוזניה השמועה
שהחברה הורד, ומרקדת בדיסקוטק סאני.
מצאה סימה גבר שיסיע אותר, לשם, ניכנסה
לדיסקוטק וראתה את מי שחשבה את עצמה
עדיין לחברה שלה.
״חתיכת מלוכלכת, איפור, השימלה שלי?״
התכעסה סימה והוכיחה לנוכחים את כוחה
בסטירות ובמריטת שערות. כשהפרידו בין
השתיים, התנחמה סימה :״מול שהיא לא
לבשה היום את השימלה שלי, הייתי תולשת
אותה מעליה יחד עם העור!״

קורס מס
יפת ח ביום א ׳ ו ו 7.ו
ההרש מה
במשרדי המכון
שד׳ דוד המלן ,39
טל ,248162 .ת״א

להם כי בכמה דחיפות יפנו את רפי יחד
עם שומר־הראש מעל דרכם.
אחד מהשלושה, טיפוס אלים וחצוף
במיוחד, העלה את הטונים של קולו .״למר,
לך לריב,״ ניסה רפי לשכנע אותו ,״למד,
לו לקבל מכות. אתה מפריע לי כאן בפרנסה.
תתפוס אותי מחר בדיזנגוף ותרביץ

אבל הבחור התעקש לגמור את החשבון
בו במקום. מיד הנחית רפי מכה בפרצופו
והשכיב אותו על הארץ. משם גרר אותו
אל חדר המדרגות של בניין השופר־סל,
כשעשרות אנשים צופים במחזה. שומר־הסף
ניצב על כיסא ובידו מקל, כדי להרחיק
מתערבים בלתי־רצויים. מימון הידוע, בעל
המנופים, שבר בקבוק על הקיר ובקצוותיו
איים על חבריו של האלים החצוף לחוש
לעזרתו. ואילו׳ רפי הוכיח לאותו בחור
שהוא בעל דיסקוטק חזק מאוד — הרבה
יותר ממה שאפשר לנחש.
במשך חמש דקות רצופות ד,יכה רפי
בגברתן, שרצה להצטרף אל חברי מועדון
מאנדי׳ס, עד שזה ילל כחתול ובכה על נפשו.
אורחי מאנד׳יס, שלא הבחינו במתחולל
בחוץ, ראו את רפי חוזר כשדם על אגרופיו,
ידעו שהציל אותם מקסטה לא נעימה.
שלושת הגברתנים החליטו להצטרף,
כנראה, למועדון אחר — שבעליו חלש יותר.
העולם הזה •1624

שרים בד
״דויד, מלד ישדאל, חי יקיים
בקרת מזה דודות מאמיגים וחופשיים כאחד.
החודש התגלתה תכל״ת סגסאציוגית: דויד,
מלן• ישראל, באמת חי וקיים. לא ממש, אום•
גם. הוא לא קם לתחייה מקיברו. אבל?שמתו,
כך מסתבד, התגלגלה בגופו של ילד יהודי
ירושלמי בן שש, בשם דויד מודיס, בגו של
רופא השיגיים שמואל (״סם״) מוריס. עוד
לפגי שלוש שגיב, בהיות הילד בן שלוש, הוא
ההל לדבד בעברית עתיקה, אותה לא יכול
היה לשמוע כיום, ולטעון כי הוא המלך דויד
אשר מלף על ישראל לכגי כ* 3000 שגה.
^ פ לא הובאה תגלית מרעישה זו לידיעת תושבי יש•
ראל עד כה, הרי זה, כנראה, משום שהדבר נשמר בתחומם
הבילעדי של העוסקים בפאראפסיכולוגיה — המדע
העוסק באותן תופעות אנושיות שניתן להסבירן רק בנימוקים
על־טיבעיים.
אלא שלאחרונה פורסם הסיפור על־ידי דמות ידועה בתחום
הפאראפסיכולוגיה הבינלאומית — הפרופסור ההודי
ה.נ. באנרג׳י, ראש המחלקה לפאראפסיכולוגיה באוניברסיטה
של ראג׳אסטאן. באנרג׳י, שלדברי העיתונות ההודית הוזמן
על־ידי משטרת לוס־אנג׳לם כדי לערוך שורה של ניסויים
על סירחאן סירחאן — רוצחו של המועמד לנשיאות רוברט

11*1
מו מעצ

י עי 0י*34ו** 4ימי ז*ממ*ן*1

ז*מי >ז•*4*/ 0<*>5 40 שאח גא**מ 1*00

ההוכחה המדעית

הודי בשפה האנגלית בליץ, בה מכריז הפרופסור לפארא־
דויד התג(! בהודו

קנדי — בחר לפרסם את הגילוי המרעיש דוזקא בעיתון
ההודי בשפה האנגלית, בליץ, המופיע בבומביי.

•סיפור התחיל כך,״ מספר הפרופסור באנרג׳י.
?!ן | ״הד״ר שמואל מורים עבד במרפאתו הירושלמית כשיום
אחד הופיעה שם אשתו, עדנה, כשבפיה בקשה לקבוע
ראיון עם פסיכולוג המטפל בילדים.
״אני מודאגת מבננו, דויד,״ אמרה עדנה לבעלה .״הילד
אינו מדבר עוד בצורה נורמאלית. הוא נכנס לטראנס וממלמל
מילים חסרות־מובן. הוא מדבר בצורה נורמאלית עם
ילדים אחרים ואף איתך, כשאתה חוזר הביתה. לכן אני
טבורה שהוא עושה זאת כדי להקניטני. בוא ניקח אותו
למומחה, לפני שיהיה לנו בן מופרע.״
כשחזר הביתה גילה הד״ר מורים את בנו בן השלוש
בונה על הריצפה מיבנה מקוביות אבן ועץ. המיבנה נראה
מוכר למורים: זו היתה תבנית מוקטנת של בית־המיקדש.
האב ראה ציור של דגם זה, שצוייר על־ידי ארכיאולוגים,
בעת ביקורו במוזיאון ישראל. אבל בנו דויד לא ראה מעולם
את הציור. רופא־ד,שיניים רכן אל בנו ושאלו :״מה אתה
בונה כאן? תחנת רכבת?״
דויד הקטן השיב לו מבט מרוכז בעיניו הכחולות. זרם
של מילים שטף מבין שפתיו. באוזני האב נשמעו המילים
כגיבוב חסר־משמעות — מלבד מילה אחת: היכל.
״את הטיים־רקורדר, מהר!״ ציווה הד״ר מורים. המכשיר
הובא — והאב הקליט את הגיבוב המוזר שהשמיע בנו.
הד״ר מורים לקח את הסרט המוקלט למוזיאון ישראל,
אל ידידו הוותיק, הד״ר צבי הרמן, מומחה לכיתבי־יד עתיקים.
הד״ר הרמן התמחה בפיענוח הכתב העברי הקדום
שנתגלה במקומות שונים על־ידי ארכיאולוגים .״הקשב
לזד״״ אמר מורים — והשמיע להרמן את הסרט המוקלט.
״זה נשמע כמו עברית קדומה,״ אמר הרמן .״מרבית
המילים דומות לאלו בהן משתמשים בעברית החדשה. אבל
ההטעמה, הדקדוק וההדגשה — שונים בתכלית. הנה מה
שאומר הקול :״זהו המלך המדבר אל עמו! לכו בעיקבותי
ואני אובילכם אל התהילה!״

*^ 4יפה הקלטת את זה?״ שאל הרמן את מורים, שלא
גילה לו עדיין שהקול שייך לבנו .״זה נשמע כקולו
של שחקן מיקצועי, העורך חזרה לקראת מחזה. הדברים הם
דברי המלך דויד כנגד אלה שהתנגדו לבניין המיקדש
בירושלים. זה באמת נושא טוב למחזה. אבל לא היה לי
מושג שמישהו בארץ מסוגל לכתוב בעברית כה קדומה.״
״זהו בני!״ אמר מורים כשהוא צונח בתדהמה אל כיסא.
״שמואל,״ אמר הרמן ,״האם אתה חש ברע?״ הוא מיהר

י 8£׳44^114 4/4
4 4מ>ו>*| ויזוגי
מטג<ז>< !40*081

להושיט למורים כוס מים .״אתה לא מתכוון ברצינות?״
וזאת היתד, התחלת הסיפור. הד״ר מורים פנה לפרופסור
אפרים אורבך — פסיכולוג ידוע — והוא, יחד עם צבי
הרמן, בדקו את דויד מורים הקטן.
מסקנתם היתד — ,שהילד מתנהג באופן נורמאלי, כמו
כל הילדים בני גילו, כאשר חלונות החדר סגורים. אולם

ח־יר שר נזיכאר אנגימ

פסיכולוגיה, בארנג׳י, על גילגול־נשמתו של דויד המלן, ב־גופו
של ילד יהודי מירושלים. התמונה משמאל היא תמונתם
של הילד דויד ואביו — רופא־השיניים שמואל מורים.

כאשר היו החלונות פתוחים הוא נכנס לטראנס מוזר. הדבר
אירע בייחוד כשהרוח נושבת בחוזקה.
בבודקם את זרמי־האודיר על גבי מפה, הגיעו השניים
למסקנה, שביתו של הד״ר מורים ברחביה שוכן מדרום־
מערב להר המוריד״ עליו ניצב בזמנו המיקדש. אנשי־המדע
אספו את העובדות — אולם לא הסיקו מהן כל מסקנות.
״תשמע שמואל,״ אמר לבסוף הרמן לד״ר מורים ,״אם
נפרטם את כל העניין, יתחוללו שלושה דברים: אתה ואני
נסווג כטיפשים — ואולי אף יכלאו אותנו לשם בדיקה
פסיכיאטרית; את הבן שלך יקחו למוסד לילדים מפגרים;
ואשתך תותקף דיכאון נפשי.״
לדברי הפרופסור באנרג׳י סירבו חוגי היהדות הדתיים
לנקוט עמדה בפרשה המוזרה. הרב ידידיה כהן, בן ד,־,67
מבית־הדין הרבני העליון אמר :״איננו יכולים לקבוע דבר.
האמונה היהודית מבוססת על התיאוריה שדויד המלך הוא
המשיח. כשיחזור אלינו — תיכון מלכות־שדי. אבל אם
דויד מורים אינו המשיח הוא גם אינו יכול להיות המלך
דויד — אלא אם כן מאמין מישהו בתחיית המתים.״
הוריו של דויד אינם יהודים מאמינים. אמר אביו, הד״ר
שמואל מורים :״אינני מאמין בעל־טיבעי. אינני יודע מה
לומר על ד,מיקרה של בני. ואת בשבילי חידה.״

** ד כאן סיפורו של הפרופסור ההודי באנרג׳י —
כפי שפורסם בעיתון ההודי בליץ, כתב־עת סנסאציוני
בשפה האנגלית, שעורכו ידוע בעמדתו האנטי־ישראלית.
באנרג׳י פירסם את רשימתו כחלק מסידרת־מאמרים שנועדה
לחזק — בעזרת הדגמות — אמונת גילגול־ד,נשמות.
לדעתו, מיקרהו של דויד מורים הוא דוגמה בולטת כיצד
נשמת־אדם שנפטר לפני 3000 שנה מתגלגלת בגוף אדם
החי בימינו.
ישנו רק פרט אחד קטן ובלתי־חשוב, אולי, העלול למנוע
בעד דויד מורים מליהפך למשיח צידקנו: כל הסיפור
מאל״ף עד ת״ו, אינו נכון. הוא פשוט — מצוץ מהאצבע.
דויד מורים אינו קיים בכלל, כשם שאביו אינו קיים.
במוזיאון ישראל אין איש־מדע בשם ד״ר צבי הרמן וברבנות
הראשית לא היד, רב בשם ידידיה כהן. בירושלים חי,
אומנם, הפרופסור אפרים אורבך — אולם הוא בכלל אינו
פסיכולוג אלא פרופסור למדעי היהדות.
כאשר נשאל הפרופסור אורבך לאמיתות הסיפור ולקשר
שלו אל אדם בשם מורים השיב :״לא חזיתי; לא ראיתי;
לא שמעתי ולא חלמתי. זה נשמע לי מוזר.״
כיצד בכל זאת המציא פרופסור הודי מוכר, הנחשב
לאיש־מדע רציני, סיפור־בדים דימיוני כזה?
את התעלומה יכול היה לפתור רק איש אחד בישראל:
הד״ר חיים ברנם — אף הוא רופא־שיניים — המכהן
כראש האגודה הפאראפסיכולוגית בישראל. לד״ר ברנט לא
נשמע הסיפור חדש. לפני זמן־מה פנה אליו הפרופסור
סטיבנסון, פאראפסיכולוג אמריקאי ידוע, וביקש ממנו לבדוק
את אותו הסיפור עצמו. סטיבנסון מסר לברנט את
אותן העובדות והשמות המופיעים ברשימתו של בארנג׳י.
חקירותיו של ברנם העלו את אותה תוצאה אשר הועלתה
בחקירת העולם הזה: לא קיים איש בשם שמואל מורים.
הסיפור פורסם תחילה בירחון אמריקאי בשם פיי ט
(״גורל״) .איזה כתב ישראלי חמד לו לצון, פיברק סיפור
דימיוני אותו שלח לעיתון האמריקאי — בצירוף תמונות
שאינן נוגעות לעניין. אל־תוך הסיפור שילב שמות של אנשים
ידועים — כשמו של הפרופסור אפרים אורבך או של
הד״ר צבי הרמן, מי שהיה שגריר ישראל בח־אשינגטון.
נראה שטופס של פ״ט התגלגל לידי בארנג׳י — והוא
הסתמך על הבדותה כעל עובדה שתחזק את התיאוריות
שלו על גילגול־הנשמות.
אך נשמתו של המלך דויד ממשיכה, בינתיים, לשכון
בשלווה בקיברו של מלך ישראל. עדיין אין שום סיבה
להכין את החמור הלבן שיידרש, עם בואו של המשיח.

12 7

xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx0^xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx
דרך אגב, את נקלעת לאחת הסיטואציות
הכפולות והלא־פשוטות, להן את מומחית.

הם יכעסו עלייך, אולי,
אך כוח אישיותך וקם־
מייך האישיים יסייעו בעדך
לצאת גם מהסבך
הזה, אם אתה לא רוצה
להסתבך בעסקים,
מוטב שתתייעץ הפעם
עם רואה־החשבון שלך
או עורך־הדין שלך. ו20
בי נו א ר -
_ 8ובפב רו א ר
תשים קצת יותר לב ל־מחלות־פנים:
כליות, כבד
וכדומה. בת־דלי — היזהרי מנסיעות
תכופות יתר על המידה, ביחוד בסופי־שבוע.

זוהי תקופה משעממת, אפילו מייגעת. דווקא
משום כך אסור לן לוותר או להפקיר את
האינטרסים שלך. שמור
בשבע עיניים על רכושך,
כספך — וידידותין. יש
כאלה הסעוניינים בכולם,
ואלה הימים בהם
הם גם מסוגלים לקחת
את כל הדברים היקרים
האלה מידיך. אל תסמוך
19 בפברואר
גס על ידידים, ואפילו
־׳? בחרס
לא על קרובי משפתה.
עשה הכל במו־ידיך. כן
מראה מזלו השבוע, בן־דגים, כי אין זו ה־תקופה
הנכונה לבקש טובות או עזרה.

בה תצטרך להתאפק יותר
מכל היא דווקא בימים
רביעי, חמישי ושישי.
אחר־כן מוטב ש־תתנפש
במיקצת, תצא
לטיול או תיקח חופשה
כלשהי — רצוי בחברה
חדשה. ליל־שבת ושבת
הס ימם טובים לרומאג־טיקה
ולפגישות עם אנשים
חדשים לגמרי. עשי ספורט עם ידידייך,
ואל תחמיצי הזדמנות המושטת לן חינם.

אל תאמיני לו! הוא סתם מבלבל את
המוח. ההבטחות המושמעות באוזנייך,
בת״תאומים, בתקופה
שעד יום שישי, לא
שוות את האוויר שאליהן
הן יוצאות.
בכלל, מעין תרדמה
אופפת אותך בימים
אלה. דומה, שככל שאת
משתדלת לצאת
מן הבצה הסמיכה הו
2במאי -
20 בי ו ני
זאת, כן את שוקעת
יותר באפס-מעשה ובשיממון.
רק עצתו הנבונה של אדם
מבוגר עשוייה לעזור. והזמן, כמובן, עושי׳
את שלו. בכל אופן; אין להתייאש.

וו!ווח0,

יום ד׳ יגיא בעייה אחת גדולה נוספת
אבל אתה בין כה וכה נימצא במתח,
כך שהדבר לא ישנה הרבה את המצב.
בכל זאת — השתדל
לקבל את ההחלטות
ולהכריע בכל העניינים
היותר־חשובים לאחר
מכן. כושר־השי-
פוט שלך הולך ומשתפר;
עד סוף השבוע.
אשר לחוזים מיסח-
דיים או להסכמים :
מוטב שתבדוק את ה כל
עם אנשי־חוק ומומחים
— אך את ההחלטה הסופית
יהיה עליך לקבל בעצמך, בהתאם לאינטואיציה
שלך. אל תסמוך על הזולת

שוב הדיכאון הזה! אבל יש לך סיבות סוכות
ורבות לכן. הכישלונות והנסיגות הללו,
אם כי הם לא חשובים ביותר, לכאורה,
בהם כדי להעכיר את רוחן. התקופה

מה שמרגיז אותך הוא
שכל אשר יקרה לך השבוע
כבר אירע —
פחות או יותר — בהזדמנויות
קודמות. זוהי
אכזבה בשביל אישיות
רומאנטית שכמותך, ב־יחוד
לאור העובדה ש־חוש־העסקים
הבריא המסתתר
מתחת לחוסר-

האונים שלך אומר לך :״זהו גם ביזבוז של
זמן.״ נסי לישון מספיק ולא לאכול יותר
מדי. לבשי כחול־כהה או מנומר. וקחי את
עצמך במיקצת בידיים! השכר ם ו?ו לבוא.

לא, אין מה לדבר: זוהי לא התקופה
המתאימה ביותר להיכנס לסיכסוכים או
למריבות עם בן או
בת הזוג שלך. המתח
הגובר בבית הרה״א-
סון ומוטב לך, איפוא,
להסתלק לכמה שעות
בזמן שהסערה מאיי מת.
מלבד זאת, אתה
נוטה להיכנס לדיכאון
1ן; ביו לי -
21באוגוסט

תחת השפעתם של
מיכשולים לא־צפויים.
אבל הכנסה כספית נאה ובלתי-צפוייה
מאזנת במיקצת את המצב. אל הסתנוור.

בסך־הכל זהו חודש חיובי ושבוע נהדר.
אתה מלא מרץ; עוד לא התרגלת לניבזויות
הקטנות של אלה הסובבים
אותך כעת; אינך
חושב על הצרות הבאות
אלא אך ורק על היתרונות
הנובעים ממצבך
החדש. משום כך אין
גם טעם לתכנן יותר
מדי. שחה עם הזרם,
סמוך על בני מזל טלה
£22232*8.ואריה, ואתה יכול להרשות
לעצמך לפנק
י־את
עצמך — אבל נסה לא לחשוב רק על
עצמך, באותו זמן. זוהי תקופה של הצלחות
מסוייגות ואגירת כוח לעתיד הקרוב.

1אוי!

1תונה

שיווי־המישקל, המשמעות הכפולה והאיזון
לו את שואפת, מופרים, השבוע.,באופן חמור
על־ידי שני גורסים החודרים לחיין בצורה
ברוטאלית. אם יש
הזדמנויות בחיים בהן
אשה צריכה לתת לעצמה
דין־וחשבון על מעשיה
— השבוע הוא הזמן
הנכון. אבל ספק
אס תוכלי להתגבר על
גלי הפחד וההתלהבות
האוחזים בן. ככלות ה 23בספטמבר ־
;22ב או ק טו ב ר
כל, כשכף המאזניים האחת
נוטה כלפי מטה
— השנייה מתרוממת בחוזקה. לבשי ירוק
או אפור, או ירוד. אם אתה איש־עסקים —
אתה עלול להפסיד הרבה, לא במובן הכספי,
בעקבות החלטה שרירותית שנקטת בחיפזון.

וזאזניי![

810 וו

;21 ביו ני -
כ) 2ביו לי

חוששני שאת שוב ניב־נסת
לאחת התקופות המצערות,
בהן איר תוקפת
את הסובבים אותך
ללא גבול וללא סיבה, ונוטה
לרדותדוזקא באלה
הקרובים אלייך.
אל תנצלי את נכונותם 22באוקטובר -
22ב נו במבר
להיות טולרנטיים כל*
פייך.
אבל הפעם את
עשוייה להיתקל בהשפעה גברית חזקה, שתבלום
אותך. וזהעשוי לגרום לך לצער
ולמבוכה ואף לניתוק־יחסים עם אישיות חשובה׳
נסי, איפוא, לשחק את האשד, הקטנה
והצייתנית, או לתת לתסכולייך להתבטא
בתחום אחר.בשטח היצירה, למשל.

עקת

לא בדיוק השבוע המתאים לקבלת החלטות.
לעומת זאת — קדימה לבילויים! אם את
יכולה למצוא שעשועים בלתי־סחייבים, אד־רבא!
אין שום רע ב״
פרשה
עליזה ומהנה. אן
אם את חושבת עליו ברצינות,
מוטב שתדחי
את ההחלטות — ואת
המעשים — למועד מאוחר
יותר. ככלות הכל,
מה את עלולה להפסיד?
יש הרבה דגים בים.
לבשי שחור, או זהב, 36510621 והזהרי מצננת. בחודש
שעבר לא הקדשת תשומת־לב רבה למזלן,
איש הקשת, ונפגעת קשה. ההזדמנות הזו
קיימת גם השבוע. אל תחמיץ אותה הפעם.
הסימן הטוב ביותר להצלחתן תהיה הופעת
קרוב משפחה שיהיה מעוניין בעסקים איתן.

האמביציה המטורפת שלך עוד ונוריד
אותן ביגון שאולה. יש גבול למה שאפשר
לכפות על אנשים בשם החברות, או
בשם הקאפריזות הרגעיות. אן מכיוון שביסודו
של דבר האופי שלן הוא טוב
והלב שלן — טוב עוד יותר, אתה עשוי
להירתע מצעדים פזיזים
באמת, ולו גם
רק ברגע האחרון.
כוח-ההרגל יוביל אותך,
השבוע, לסיטואציה
בה אתה חוזר
על מעשים מן העבר.
נסה להינתק מזה.
מוטב שתיזום דברים
ו 2בדצמבר -
9ו בי נו א ר
חדשים ובעלי עתיד.

XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXנ<^XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX

יון

י 1ע:
1111111

׳ ?׳י ני • הו1
פו -קרמו!

בהט

העולם הז ה 1624

ה מי שוז קי ס ה או לי מ פיי ם
בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים.

אחד הקוראים

מבין המשתתפים בשליחת חומר למדור
זה יזכה בפרס של 25ל״י. הזוכה בפרס
השבוע: נמרוד מנדלוביץ משער־הגולן.

ך? 1ך > ך | ערב חג הסוכות דאגה הרבנות הראשית לשלוח
*11111
] 1זנ ל יחידות צה״ל ומשטר־הגבול אתרוגים ולולבים,
ג י 1 / 1 . 1 111 111
כדי שיוכלו לקדש את החג ביאות. כן הגיעו לולב ואתרוג גם ליחידה המורכבת
כולה משוטרים דרוזים וצ׳רקסים. לפני כניסת החג הופיע המפקד היהודי ביחידה
הדרוזית־צ׳רקסית. עמדו אנשי הכומתות הירוקות במיסדר חגיגי כשלפניהם, בתוך
ריבוע קרקע עדור, נעוץ הלולב .״זה השתיל ששלחתם לנו,״ הסביר הסמל הדרוזי,
״שתלנו אותו באדמת. אבל עם הלימון ששלחתם — לא ידגינו מה לעשות.״

הרפיר האוכיוזפי בדרך

הקריינית ציפי באטרפליי משדרת

היום בו גזת הושר התכפי\2אי

לי ן ה ללא 3אבי ם !
קראנו בגאווה עילאית, שהכנסת דנה
שוב בבעיית הגברת הילודה. הבעייה
נידונה בוויכוח מבריק שאין אנו יכולים
להביא בקיצור אלא חלק ממנו.
כך, נקווה, נדביק את קוראינו באמונתנו
הצרופה בח״כים הנכבדים שלנו.
את הוויכוח פתח ו. ויינשטיין ממע״ ,
שהציע את הקמתה של המועצה הלאומית
למניעת מניעות.
המועצה תפתח במסע הסברה ציבורי
ותזפיס, בין השאר, כרזות המפיצות את
הסיסמה :״זהירות אינה גבורה!״
בהמשך הוויכוח נאמה הח״כ יענטה
רחל יענארוחל ( ,87 מפד״ל) .היא טענה
שזוהי בעייה השייכת במישרין לסמכותו
של משרד־החקלאות: לדעתה, אין דרך
קלה יותר לעודד את הילודה מאשר
להרבות בזריעת־כרוב ובגידול חסידות.
מובן מאליו שגם הקו הקשוח של
גח״ל לא היה חסר בוויכוח. הציג אותו
מנחם גדותיים. בנאומו — החריף קצת
מעל למותר, לדעתנו — הש׳מיע צריחות
חדות ונופף בזרועותיו בהתלהבות
:״ברית מילה!״ זעק ,״ברית מילה!
יש להרבות בברית־מילה! כל אדם
נשוי המעביר שנה מבלי שיוולד לו
ילד — יש לבצע בו, פעם נוספת, את
סקס ברית־המילה!׳׳
כי רק כך — טען הח״כ הנכבד —
ילמדו בני־ישראל את ״ערכי המוסר
העילאיים: מולדת ויהדות. הרוצה בשלום
— נאמר לו שלום. הרוצה במלחמה
— נגיב בברית־מילה שערה!״־
הישיבה נסתיימה בהודעתו של יענקל
דודל יאנקלביץ 137 מע״י) שפנה בקריאה
נוגעת־ללב לכל חברי־הבית :״אין
אנחנו יכולים לתבוע קורבנות מן העם
מבלי להראות את הדרך בעצמנו,״ קרא.
״זהו קורבן ניכר לכולנו, שכבר עברנו
את תקופת־הנעורים הראשונית שלנו.
״אולם הדבר ניתן לביצוע. למרות
גילכם — עשו את המאמץ!׳
ואז, בהתרגשות נהדרת ומשותפת,
קם כל הבית על רגליו וצעד קדימה —
מי יודע לאן? — כשהח״כים משמיעים
במקהלה את הסיסמה :״הזורעים בד מעה,
ברינה יקצורו!׳

יוסף יאיר

ח מ שי ריי ם
ראש־ממשלה בעל לב
את שר־כיטחוננו חיבב
כשראה מה רב
העומס עליו
אותו כעוזרים הוא סובב.
מ. גינזכורג, בת-ים

ציפי ז בוקר טוב, מאזינים ומאזינות׳
כאן ציפי באטרפליי. מה שלומכם?
מצב־הרוח שלי לא כל־כך, נדמה לי
שלא ישנתי מספיק הלילה.( ,מגהקת)
סליחה. היום נוכל לשמוע מגהקת)
סליחה. ועכשיו נשמע את החיפוש יות(
.מונולוג של חנה רובינא מתוך
״הדיבוק״) ובכן, זו היתד״ כפי ששמעתם,
חנה רובינא ולא החיפושיות,
וסליחה על הטעות( .מצחקקת) אני רק
בן־אדם( .מגהקת) סליחה( .בקול) הרצל,
אולי תביא לי כוס קפה? אל תהיה.
אתה רואה שאני משדרת! (למיקרופון)
ועכשיו׳ מאזינים, נשמע סוף־סוף את
החיפושיות( .דומיה ארוכה) מצטערת,
שברתי את התקליט. ננסה משהו אחר.
(דומיה ארוכה. מצחקקת) לא. אני
רואה ששברתי גם את הפטיפון. אין
דבר( .בקול) הרצל, אתה רוצה לשיר?
הרצל: אני מתבייש.
ציפי: הרצל, הפטיפון שבור, אל
תעשר, עניינים!
הרצל: אבל אני לא יודע לשיר!
ציפי: אז תדקלם משהו.
הרצל: אני פה דק טכנאי!
ציפי: אבל הפטיפון!

.הרצל: בסדר, אני מדקלם.
ציפי: יופי, הרצל. מה אתה מדקלם?
הרצל: נאום ההשבעה של צ׳רצ׳יל.
ציפי: בבקשה.
הרצל חגיגי) אני מבטיח לכם
דם, זיעה ודמעות! זה מה שאני מבטיח
לכם! תשמעו טוב מה שאני אומר! כן,
חכו חכו! אני אראה לכם! (צועק) אני
אראה לכם!
ציפי ( :בפחד) הרצל!
הרצל: שקט! זיעה! (מצחקק) אני
אראה לכם! דם אני אראה לכם! אתם
עוד תבכו אצלי!
ציפי ( :זועקת) הרצל קול שבירת
כלים וחפצים) הרצל, תפסיק!!!
הרצל ז(היסטרי) הרצל!!! דם! אוסי־שקין!
(ממשיך להרוס את האולפן)
ציפי ( :קוראת לעזרה) רוזנבלום!
צדקיהו! הרצל השתגע! (למיקרופון)
אבקש את סליחתכם, הרצל הורס
(הרצל תופס את המיקרופון) לא!
הרצל: אני אראה לכם הרצל! בבאזל
יסדתי את מדינת היהודים! סווג
הטכנאים! (שובר את המיקרופון)
ציפי ( :למיקרופון) מאזינים אל

מ א זי נ...

תשימו

מעשה כחשפנית כשם לימור
שהתפשטה בבל האיזור
כשביקש כעלה
לראותה כפעולה
צווה לכבות את האור.
יעקב מרמלשטיין, תל-אביב

לפני שנה העמיד לוי
אשכול את ישראל על
סף התהום.
השנה הוא עשה צעד
אחד קדימה.
נמרוד מנדלוביץ,
קיבוץ שעו־-הגולן

לכבוד לשכת הגיוס
אני עומד להיות אב בעוד ארבעה
חודשים ומישהו סיפר לי כי זה יעזור
לי לקבל פטור מגיוס.
אס לא קשה לכם אנא הודיעו לי
אם הדבר נכון, כי אם התינוק לא
יציל אותי מגיוס — אני לא מתנוון
לשאת את הנערה לאשה.
בכבוד רב
דויד דקל, הנביאים
,31 תל־אביב

״אידיובוי אתה 2־א רואה ט 1ההוכ 1ית הפוכה?״

במדינה
(חמשו מעמוד )25

בנקאית, לפי שעה. כי סעיף משונה קובע,
כי בכספו של בנדיקט תשתמש חברת־הפיתוח
של באר־שבע רק שעה שלא תמכור
בינתיים ולא יהיה הון־חוזר מגביות בשוק.
זכויות תמורת לא־־בלום. כל זר
היה די עגום ואפלולי, כשלעצמו. אולם יש
גס לפרשה הזאת תוספת. ב־ 26 ביולי 1967
וב־ 15 בפברואר 1968 שלח הממונה על
מחוז הדרום, לפי בקשת חברת־הפיתוח של
באר־שבע, מכתבים לבנק הערב בהם קובע:
המשקיע לא חידש את תקופת־הער־בות
הבנקאית שהוא היה ח י יב משום
כד רשאית החברה לפיתוח באר־שבע בע״מ
לתבוע מכם סכום הערבות אני מאשר
את סכום הפרת ההסכם האמור

במילים אחרות: ההשקעה הפיקטיבית
בלאו הכי לא מומשה, ולא זיכתה את העירייה
בשום טובת־הנאה. תמורת פעמיים
שום דבר קיבל הקבלן־המשקיע 60 אחוז
מר,שוק — והאפשרות להשתתף בבנייתו.
אגב: הדו״ח מתעלם מפרטים רבים וחשובים.
כמו למשל, מן העובדה שמלבד
בנדיקט יש עוד שותף בבניית־השוק: איש־העסקים
הבאר־שבעי אברהם הלמן. המחזיק
ב־ 20 אחוז מהמניות.
או למשל: את זהותו של המוסד הבנקאי
שנתן את הערבות של בנדיקט.
ברור לכל אדם יבעל עיניים שכאן מסתתרת
שערורייה. בייחוד אם לוקחים בחשבון
שמחיר ההשקעה למטר מרובע של שוק
ירקות נאמד ב־ 450 ,475 לירות: אך האומדן
הרשמי של השקעה — פיקטיבית בחלקה
— זו הוא אלף לירות.
העיר אחד מחברי־המועצה :״זהו בהחלט
דו״ח אלגנטי. הוא מוציא לגמרי את אליהו
נאווי מן התמונה. כאילו ולא היה מעולם
ראש־עיר וראש מועצת״מנהלי״החברה גם
יחד — האיש שנושא באחריות הסופית ל־קאטאסטרופה
הזאת.״

דרבי־ח״ם

יהודיס בממזר

אלזד, עמנואל ,81 ,חיפשה מישכן בו
תוכל לבלות בשקט את שארית ימיה. אבל

תמורת חדר בבית־אבות דרשו — 10,000.
לירות. היא נזכרה במינזר הגרמני סנט
צ׳רלס, על שם קרלו ברומאוס, בירושלים
המערבית. היה זה במינזר אשר בין כתליו
נהגה לבלות את חופשותיה מזה 15 שנה.
הנזירות הסכימו לקבלה כאורחת קבועה,
תמורת תשלום חודשי צנוע. עתה מבלה
שם הטבחית לשעבר, ולדבריה ״אני מרגישה
נהדר, הזמן עובר בנעימים וההשגחה מצו־יינת.
זהו מקום לאנשים שרוצים חום ,־־
אהבה!״
לאלזה — הנמצאת בארץ מזה 30 שיה
ועדיין אינה דוברת עברית — שתי בנות:
אחת מהן, פסיכולוגית במוסד ציבורי, החרימה
את אמה עקב צעדה זול.
הנזירות למדו עברית. פרט לאלזה
נמצאים במקום עוד כמה זקנים יהודים. הנזירות
המנהלות את המקום למדו עברית
באולפן, מכירות היטב את מינהגי האורחים
האלה, ומזכות אותם ביחס הולם: תפוח־עם־דבש
בראש השנה, סעודה מפסקת כערב
כיפור, ונרות חנוכה בחג־האורות.
במקום אין משיחין על דת, אבל מעל
לדלת של כל חדר תלוי צלב קטן.

פשעים £
זעס בועד
בלילה שבין ה־ 18 וה־ 19 בספטמבר נשרף
כליל משרדו של שלמה לוי — האחראי
לענייני־סעד במועצת־פועלי רחובות. הכבאים
הצליחו, אומנם, לאתר את האש למשרד
בלבד — אולם המקום נשרף עד
היסוד, על כל מה שהיה בו.
לעיני החוקרים של משטרת רחובות
בראשותו של המפקח שטרנברג, נתגלה
מחזה אופייני של הצתה: שביל של ניירות
שפוזרו במתכוון אל עבר התיקייה.
החשד נפל על קלמן לאלוש 46 קליינט
ותיק של משטרת רחובות, המסוכסך באופן
כרוני עם שילטונות העירייה, מועצת־ה־פועלים
והעזרה הסוציאלית. אבל החקירה
לא הצליחה לשבור את לאלוש — שהוכיח
כי באותה עת היה מאושפז בגהה.
רמי אבנים כרחובות. השבוע הגיע
אל מערכת העולם הזה קלמן לאלוש .״זה

שורף קלמן
״נ!ה לעשות?״

הגיע לי עד. פד״״ הצהיר בפני הכתב התורן,
בהצביעו על צווארו .״אני שרפתי
את המשרד של לוי ברחובות.״
בעגה גרונית, מעורבת במילים צרפתיות,
תוך התפרצויות־פתע ותנועות־ידיים החותכות
קצב־דיבור עילג ומונוטוני, גילגל הגבר
הרזה וקמוט־הפנים את פרשת־חייו:
״עליתי מתונים ב־ .48 לקחו אותי ישר
לצבא, לשיריון, גדוד .52 הייתי טבח. סוג
א׳ .שלב שבע קיבלתי. חתמתי קבע.
עד שיום אחד, בשדה, חייל אחד פלט
כדור ופצע אותי ברגל — וגם הוריד לי
אשך. שיחררו אותי מהצבא. את הפיצויים
שלי קיבלתי עם עורך־דין ועם משפט.
עורך־דין בטח גנב חצי הכסף.״
״קניתי חנות. עשיתי מועדון־קלפים לחברה.
אדוני, אני הראשון שהביא רמי אבנים״
לרחובות. קיבלתי שתי לירות־שעה מכל
שולחן 16 .שולחנות. זה היה פרנסה. לא
כמו היום — לוקחים נוער ומרגילים
אותם לחשיש. אבל המשטרה התלבשה עלי׳
וסגרו לי המקום.״

מישחק־קלפים אותו משחקים בלוחיות.

מ 1די ״ בט 1ה ממחוה

; .מתיחה

סובה ,,
,ך ולן. בדז.1נ׳
ב׳צלל צב״,

חיזוי הלנקהמ יו צ רי ם ני עו ראלנלאדית יג־י

מפעלי הב רלוו ב ע ־ מ

( ג ר שו ת ה ׳זיל חנותהנול

,,צריך אישפז־ז חזק:״ ״עבדתי אצל
חבקין, ואחר־כך בגריל, על־יד הקולנוע. אני
גריל־מן ומלצר סוג אלף־אלף. אפילו ב־סן־מרטין,
המסעדה של מכון וייצסן, הציעו
לי עבודה.״
״אבל המשטרה לא נותנת לחיות. פתחו
לי 120 תיקים. אף פעם אין הוכחות. אף
פעם לא מביאים לשופט. כל מה שקורה —
חשיש, גניבות, זונות — באים, עוצרים
אותי. אף פעם לא לשופט. ופעם, ב־49׳,
אני הרבצתי לשוטר והקצין גרייבר הרביץ
לי. יש לי על זה הרשעה.״
״אני נשוי עם חמישה ילדים ואשתי
בהריון. אני רוצה בית גדול ופרנסה. ושהמשטרה
תעזוב ממני. אז הלכתי לשלמה
לוי מההסתדרות. הוא מסדר הכל. כימעט
הלביש עלי בית לזוג צעיר.
״השתוללתי. רציתי לקפוץ מהחלון. הוא
תפס אותי וחנק אותי. לא רציתי להרביץ.
ידעתי שהמשטרה יעשו לי סוף. הכניסו
אותי לנווה מרגלית.
״ראיתי ששם עושים מהבן־אדם משוגע.
ברחתי. יש לי חתימות משלושה רופאים
שאני צריך אישפוז חזק. הכניסו אותי לגהה.
״ביום רביעי, ה־ 18 לספטמבר — ברחתי.
החלטתי: נעשה חשבון עם שלמה לוי. ב־11
וחצי בלילה, קצת לפני סוף הצגה שנייה,
נכנסתי למשרד שלו. לקחתי הניירות. כל
התוכניות שלו. עשיתי שורה — והדלקתי.
״היה יופי. אחד־כך באמת הרגשתי יותר
טוב. אפילו הכאב בטן שיש לי עבר לי.״
״אפילו שיניים -אין!״ ״הלכתי
ישר דרך הרחובות לסגן־דויד ומשם חזרתי
לבית־חולים. באו המשטרה לחקור אותי,
אבל זה לא הלך להם .״שכנים הרביצו לאשתי,
והמשטרה אפילו לא באה. משוגעת
מאבדת שלוש לירות — עוצרים אותי
על גניבה. וכשחוקרים אותי, אין בלי מכות.
אמרתי להם, מה אתם תוציאו ממני במכות?
אפילו שיניים אין לי.
״נימאס לי. יש לי תוכנית גדולה. איי
אפוצץ אותם. את כולם. את העזרה הסוציאלית.
וההסתדרות, והמשטרה, וראש העיר.
יש לי כעס בבטן. כעס בוער.
״ועכשיו — בבקשה תגידו לי אתם מה
לעשות. מה שתגידו — אני עושה.״
לבקשה זו לא היתד, אלא תשובה אפשרית
אחת. לפי עצת־הכתב קם לאלוש קלמן
— ושב למוסד בו היה מאושפז.

רי שחהית״ התחתח־ם האורירייס

אמנות
תיאטרון
חג בתיאטרון
איש חסיד היה

(תיאטרון בימות;

ליקוט החומר: שמואל הנהן אבידור; עיבוד
— דן אלמגור; תיפאורה: דני קרוון;
מוסיקה: יוחנן זראי; בימוי: יוסי יזרעאלי)

הוא מופע העושה ליהדות שרות טוב יותר
מתריסר מסעי־התעוררות של הרב גורן,
יותר מחמישה מקומות קדושים חדשים של
הרב כהנא, ואפילו יותר ממסעי ענידת־תפילין
של צעירי־חב״ד,
קשה לסוזג מופע כזה בין הגדרות־התיאט־רון.
אין זו הצגה דרמאתית; גסלאמיוסיקל,
במובנו הרגיל. זה לא רביו וגם לא תוב־נית־בידור.
זה משהו שאינו דומה לשום
דבר אחר. בקיצור — חגיגה; חגיגה מרנינה,
עליזה, מפעימה, משמחת־לב־ונשמה.
עולים על הבמה חצי תריסר צעירים ישראליים
של שנות השישים, לבושים בג׳ינס
וסודרים סגורים, ועל רקע מוסיקת ג׳אז
מודרנית מספרים אגדות חסידיות ומזמרים
זמירות וניגונים חסידיים. ללא אמצעי־עזר
תיאטרוניים מקובלים״ ,ללא שום הצטעצעות
מיותרת, הם מגישים את החומר בצורה
בלתי־אמצעית, מדליקים מייד את הקהל
והופכים אותו שותף לחווייה ריגשית ואס־

!עכשיו -נא להכיר :

להקת הזדים
הם קיימים כבר שנה שלימה כלהקונ-קצב. הם עובדים
קשה מאוד: ביום חזרות בלי־סוף, בלילה הופעות
בדיסקוטקים ״מסכה״ ,״גלית״ ,ו״ארטור 70״.
נוסף לכל הם עורכים הופעות ברחבי-הארץ ומכינים
בימים אלה תקליט. את המוסיקה והטכסט,

בעברית ובאנגלית, הם הכינו בעצמם. בעבודת
צוות. ואלה הם, לפי סדר ההופעה מימין לשמאל:
ראובן לבוב 21 גיטארה בס, הרצל לוי () 18
מתופף, יוסי כרמלי 20 אורגניסט, ניסים סרוסי
( ) 21 זמר גיטאריסט, ורוני דמון 20 גיטארה סולו.

הם הוצעו על־ידי קוראים ומעריצים להשתתת
בתחרות לבחירת להקת־הקצב הטובה ביותר בארץ

כרש ורוט כ״איש חסיד היה״

מעונת 0 ^ 1113ה 1ה

מזמינה גס אוהו והשתתף במיבצע שו הווו הצעיר

ביסניקים בנילגול חסידי

תטית נפלאה כל־כך — שכמוה לא זכה
מזה זמן רב בתיאטרון ישראלי.
חסידים מ״השומר הצעיר״ .אין
שום דבר המקשר בין הסיפורים החסידיים
המסופרים מעל הבמה לבין הזמירות שבין
סיפור לסיפור. שום דבר — מלבד אותם
היסודות עליהם מושתתת החסידות: אהבת־האדם,
השימחה, התעלות הנשמה והתמימות.

לצופה האתאיסט, הקיצוני ביותר,
מתגלה לפתע היהדות בפירושה החסידי
כמשהו שונה לחלוטין מן הדת אותה מייצגים
רבני־ישראל. סיפוריהם של הבעל־שם־
טוב, הרבי דוב בר ממזריטש, של הרבי
שניאור זלמן ורב נחמן מברצלב — המוגשים
בגילגולם המקורי, ולא מכלי שני ולו
המוכשר ביותר — עשויים להפוך אפילו
קיבוצניקים של ״השומר־הצעיר״ לחסידים
נלהבים.
הבמאי הצעיר, יוסי יזרעאלי, עשה בעזרת
החומר עבודת־פאר בימתית. גדולתו אינה
דודקא בהעמדה. להיפך: ניכר שיזרעאלי
נשמר שלא להפריז בלהטוטי־העמדה־ותנועה
מיותרים, כדי לא להעסיק את העין במקום
לעניין את האוזן ואת הלב. בפשטות ובחן,
הצליח יזרעאלי ליצור אצל שחקניו תחושת
הזדהות עם החומר ולהגיש הצגה שוטפת,
מסוגננת ומרהיבה.
למרות שאיש מהם לא נזקק למיבצע
דרמאתי של ממש, היוד דוזקא אנשי הצוות
של תיאטרון בימות את הפתעת־ההצגה. רק
בהצגתה הקודמת של בימות, גיבעת ספון
דיבר, הם היו עדיין טירונים, חסרי־ביטחון
עצמי ונעדרי ליטוש. והנה, תוך הצגה אחת,
הפכו לצוזת מגובש, בו כל אחד הוא שחקן
מהוקצע שאינו נגרר להגזמה ולהבלטת
עצמו על פני החומר והמיסגרת.
כך הופכת הצגת איש חסיד היה מחגיגה
לחג בתיאטרון הישראלי.
העולם הזה 624

בו תיבחר תזמורת־הקצב הטובה ביותר
דזענק לה

שרביט הזהב
מלא את השאלון הזה ושלח אותו

למערכת ״העולם הזה״

פסטיבל הקצב הישראלי

ת. ד 136 .תל־אביב

פסטיבלשרביטהזהב 1968

| עבור

פסטיבל

הקצב

אני חושב שלהקת

מתוך התזמורות הפופולאריות
ביותר שיוצעו על ידך יבחרו

ע שר
שישתתפו

היא תזמורת הקצב הטובה ביותר — בארץ

התזמורות

שמי ...

הקצב

כתובתי

בפסטיבל

הארץ בבר רוגשת לקראת בואם של ״הטרמולוס״ ו״ה מרמליידס״ .אבל את הרעש עושים בינתיים הלהקות
שלנו. מי הטובה בהן? מישאל הפופולריות של ״הע ולם הזה״ קובע: במקום ראשון ״האריות״ (למרות
שכבר נסעו) ,במקום שני ״השמנים והרזים״ ,במקום ש לישי ״פעמוני סוני״ .מה יהיו התוצאות כשבוע הבא?