גליון 1625 מתאריך 23 באוקטובר 1968

נישושיהשלום עסחוסיץ: הא 1הרציני?

ביום השלישי האחרון אפשר היה
לראות קבוצות של מטיילים מסיירים בתריסר
מקומות, במרחב שבין תל־אביב לאשקלון.
מה שפעם נקרא ״הדרום״.
היו אלה לוחמי חטיבת־גבעתי, שחזרו
עם נשותיהם וילדיהם אל שדות־הקרב של
תש״ח. כמו יוצאי יתר החטיבות האגדיות
של מלחמת־העצמאות, שהתכנסו בשבועות
האחרונים, באו גם הם לציין חלוף עשרים
שנה מאז הימים ההם.
בימים ההם, היה הקו הדק של לוחמי־גבעתי
המחסום היחידי בין הצבא המצרי
לבין תל־אביב. החולף כיום בכבישי המרחב
הזה לא ישים אפילו לב למצבות האלמוניות,
המעידות באיזה מחיר החזיק מעמד
המחסום הזה.
מיגדל הבטון העגול והקטן, מימין לכביש
המוביל לאשדוד. זהו הפילבוקס שלמרגלותיו
חוסלה כימעם לגמרי פלוגת־הם־
אר הראשונה של החטיבה.
שלושת מיגדלי־המים המשונים, על גיב־ער,
אבודה בין פרדסים ומטעים. זוהי גיב־עה
,69 בה נשברה פלוגה ירוקה, שלרא־

אר>ק

שר־הביטחון. שמעון
אבידן, מפקד החטיבה,
עזב את הצבא,
פשט את מדיו כדי
לחזור אל קיבוצו
עין־השופט. אלברט, מפקד מחלקה של ג׳י־פיס,
פיקד על חטיבת־השריון שהבקיעה את
המערך הסורי במלחמת־ששת־הימים.
אחדים נעשו אנשי־עסקים מצליחים. אחרים
נפטרו. אחד לא יכול היה לבוא לכנס,
כי אינו יכול להיעדר מעבודתו בקו הנפט
החדש, מאילת לאשדוד. כולנו גידלנו משפחות
ורבים מאיתנו כרסים. שתי התמונות
בעמוד זה אומרות כל אשר יש לומר על
עשרים השנים שחלפו בין צילום התמונה
הראשונה, באפריל 1948 בחולדה, לבין צילום
התמונה השנייה, בשבוע שעבר באשקלון:
אז היינו שלושתנו — מיקי, אני ופרדי
— מפעילי הנשק הכבד של הפלוגה: מרגמת
שני אינצ׳ים. התפנינו להנציח את הפוזה,
בין הפשיטה המוצלחת על דיר-
מוחייזין לבין התבוסה העגומה בלטרון.
בתמונה השנייה: שוב שלושתנו — בתו־

איינשטיו

בתלוליט חדש
שירים חד שים ו ל הי טי ם פופולריים:

״אני מרגיש כמו מלך׳
ואחרים

חולדה 1948 ,

פו ח

שונה מצאה את עצמה עומדת מול טנקים.
הכביש הצר והמתפתל, המוביל לנגבה
בין גבעות חרושות ונטועות. מי יזהה כאן
את עיבדיס, עליה התנפצו גלי הצבא המצרי,
שניסה לכתר סופית את נגבהז וגיב־עד
, 105 ,בה נפצע גמאל עבד־אל־נאצר,
ואשר על חלקם בכיבושה זכו קומץ של
לוחמי־ג׳יפים לשם שועלי־ שמ שון? ומיגדלי־השאיבה
של שדה־הנפט חלץ — מי זוכר
כי כאן עמדו מישלטי חולייקאת האימת־נים,
וכי כאן: ערך הקרב האכזרי ביותר?
רק מי שנלחם שם יודע את סודות סיס־ני־הדרך
האילמים בשדות־פלשת.

חפפי את שערותיך בשמפו
״לי־לך״ והוסיפי
לו גמישות וברק טבעי.
שמפו ״לי־לך״ מחזק את
שרשי השיער ומונע גרויי
עור.
לבחירתך לשיער שמן ו־לשיער
יבש. ולעור הידיים
נסי את קרם ״לי־לך״
המעודן, החודר במהירות
לעור ומעניק לך ידיים
רכות ועדינות.

מושג חדש
בטיפוח היופי

בחיפה

0א$111ץ£8מ

שמירת ילדים לפרטים שמירת ילדים

0א8 ^ 2¥5171

רח׳ יואל / 7א חיפה, טלפון 67741

בקרוב בתל־אכיב.

בדיד לכנס החטיבה, בפארק הלאומי
באשקלון, סטיתי ממסלול־הזיכרונות
של היחידה, כדי לבקר ליד סימן־דרך בעל
משמעות מיוחדת. זוהי חורשה קטנה של
אקליפטוסים, ליד מה שנקרא פעם סוואפיר,
מקום הידוע היום כמרכז שפיר.
שם, בצל העצים, נולד העולם הזח שלנו,
באחד מימי יולי .1948 אורי אבנרי ואני
היינו אז אנשי־הג׳יפים של שו ע ל״ ש מ שון.
חזרנו עם שחר מפעולה לילית מאחורי
הקווים המצריים, בגיזרת נגבה. החנינו את
הרכב בפרדס של הכפר סוואפיר הנטוש,
נכנסנו לשוחות החפורות באדמה הכבדה,
והתבוננו לשינה בבסיס העורפי של הפלוגה״
שני מטוסי־קרב מצריים גילו את החניון
ותקפו אותנו.
כמה מחברינו נפגעו, אך הפלוגה יצאה
יחסית בשלום מן העניין. מייד אחרי כן
נטשנו את הפרדס המסוכן ומצאנו מיסתור
אחר. אבל לישון כבר לא יכולנו. שוחחנו
על היום בו נשוב בשלום לבתינו.
זאת לא היתד, השיחה הראשונה שלנו
על נושא זה. מאז נפגשנו ביומנו הראשון
במחנה של חי״ש תל־אביב, כבר הספקנו,
אורי ואני, להחליף דיעות לרוב. אבל באותו
יום החלטנו, לראשונה, מה בדיוק אנו
רוצים לעשות לכשיבוא השלום :״נוציא
עיתון שייאבק למען ה שלום ...שהחברה
שנפלו לא יי ש כ חו...׳

אשקלון 1968 ,
ספת חלק מהצאצאים והנשים. מיקי עתה
שותף בבית־המיסחר הידוע לסנדלים נמרוד.
פרדי — שאפשר עדיין להבחין בצליעתו
הקלה, תוצאה של פצע קרבי — הוא בעל
עסק סרטי בתל־אביב.
אורי ואני הגשמנו את חלומנו של אז.
אנו מוציאים את העיתון שרצינו. אבל רק
מחצית החלום התגשמה. אנחנו עוד נאבקים
על הגשמת החצי השני: המאבק להשכנת
השלום. זהו מאבק אקטואלי כיום
בדיוק כמו לפני 20 שנה.

חלפו עשרים שנה. צ׳רה, מי שהיה
אז מפקד הגדוד שלנו, הספיק להיות
רמטכ״ל ועכשיו מכהן כעוזרו המיוחד של
העולם הזה 1625

מאת י. גבתון
בווין אמר פעם שהיהודים תמיד נדחקים לראש התור ומאז לא סלחנו לו.
אבל הפגשת פעם יהודי האוהב לעמוד בתורו אני לא. יהודי ממוצע איננו
אוהב לעמוד בתור וגם לא להידחק כדי להקדים אחרים בתור. הוא מעדיף
(אם רק יוכל) שלא להגיע בכלל לתור. להיפטר מן העמידה בתור זוהי בוודאי
גם אחת משאיפותיך שלך וזו שאיפה שתוכל אפילו להגשים אותה לפחות
בשטח הטפול הרפואי. איך? הצטרף ל״קופת חולים עממית״ .ב״קופת חולים
עממית״ אין צורך לבוא למרפאה לעמוד בתור לפני הפקיד המחלק פתקים
לרופאים ואחר כך לעמוד (או לשבת) בתור לפגי דלתו של הרופא. אם הנך
חבר ב״קופת חולים עממית״ יכול אתה לגשת לכל אחד ממאות הרופאים
הקשורים עם הקופה כאילו היית פציינט פרטי שלו. ההבדל בינך ובין פציינט
פרטי הוא שאינך משלם בשביל הביקור, אלא מוסר תלוש שישנו לך בתוקף
היותך חבר ב״קופת חולים עממית״ .זה פשוט כל כך וטוב כל כך ובכל זאת
זו המציאות לאמיתה.

״קופת חולים עממית״ ,סניף חדרה

״קופת חולים עממית״ -
מוסד ותיק כארץ
״קופת חולים עממית״ איננה פנים חדשות
בארץ. היא נוסדה בשנת ( 1931 כלומר לפני
37 שנים) על־ידי ההסתדרות הרפואית ״הדסה״
,ועושה כל הזמן עבודה מבורכת בישובים
קטנים ובערים הגדולות. רבים לא
שמעו עליה, כירדן שלא טרחה לפרסם את
פעולותיה, אלא לפעול בשקט פעולה נרחבת.
וכיום יש לה כבר 60 סניפים. בינינו לבין
עצמנו, מדוע שאתה ואני ורבים אחרים לא

ידעו שיש מוסד שכזה היכול לעזור גם לך?
מוסד המסייע למשפחה כולה. מוסד שתועל
תו מרובד. במיוחד למשפחה שבה גם האשד,
עובדת.

הקופה והאשה העובדת
כאשר רק ראש משפחה עובד, הרי משפחת
המבוטחים משלמת תעריף קבוע לקופה
(בגבולות 34—28ל״י, לסי הכנסת המשפחה)
.ואם גם האשד, עובדת? גם אז אין

התעריף המשפחתי חורג מהגבולות (34—28
ל״י לחודש) .כלומר ב״קופת חולים עממית״
אין משלמים קנם מיוחד משום שגם האשד,
עובדת. ולכן במשפחה שבה גם הגבר וגנז
האשד, עובדים, אין צורך לחשוב פעמיים.
ומה בנוגע לילדיך? מספר הילדים אינו מעלה
את התשלום לקופה, בין אם ילד אחד
או עשרה ילדים, כולם יזכו לטיפול מעולה,
וד,תעריף אינו משתנה בשל כך.

המעבדות וכו׳ עומדים לרשותך ללא תשלום.
הבחירה בין המכונים השונים היא בירך.

האופי הציבורי של
״קופת חולים עממית״
״קופת חולים עממית״ היא בעלת צביון
ציבורי מובהק ומתנהלת על ידי נציגי החברים,
הרופאים והעובדים. המוסד מוכר על
ידי משרד הבריאות ונתמך על ידו, ועל טיב

אם הנך נזקק לאשפוז -
הכטוח הוא כפול
כל מבוטח ב״קופת חולים עממית״ זכאי
לאשפוז חינם של 24 חודשים לכל מחלה.
אם חלית ואושפזת 24 חודש ולאחר מכן
חזרת וחלית מחלה נוספת, חלילה, כי אז
תהיה זכאי לעוד 24 חודש של אשפוז חינם,
כלומר כל אחד מבני המשפחה המבוטחת
זכאי ל־ 24 חודשי אשפוז חינם לכל מחלה.
ואם המאושפז הוא מפרנס המשפחה, אזי
הוא זכאי למענק של 25ל״י לכל יום אשפוז
החל ביום הרביעי ועד 100 ימים בשנה.
ואין זה הביטוח היחיד שמשפחת חבר/ת
הקופה נהנית ממנו. קיימת גם תכנית של
ביטוח עממי שפירושה שאתה זכאי לקבל
תשלום מיידי במקרה של מות ראש המשפחה.
המשתחרר
מצה״ל מקבל הנחה מיוחדת
של ס/״ 50 בדמי החבר תוך ששה חודשים
מתום השרות. שכירים שמקום עבודתם משלם
בשבילם מס מקביל מקבלים החלמה בבתי
הבראה לאחר האשפוז.
עליך לזכור! כל התשלומים שהנך משלם
ל״קופת חולים עממית״ חוזרים אליך בצורת
השירותים שאתה מקבל ממנה. הכספים אינם
מוצאים לשום מטרה אחרת. הקופה היא
על־מפלנתית לחלוטין.

חדר האחות כמרפאת נתניה

שירותים נוספים

״קופת חולים עממית״ ,פניך חדרה

בנוסף לטיפול של רופא המשפחה הנבחר
על ידך מתוך הרשימה הגדולה של רופאי
״קופת חולים עממית״ ,בנוסף לאישפוז ולביטוח,
הינף זכאי לשירות של רופאים מקצועיים
וגם זה בלי תור. אם נראה לך
הנך זקוק לשירותו של רופא מקצועי,
בחר לך אחד מאלה המופיעים ברשימה של
הפציינט הפרטי שלו. אם הנך זקוק ל-
״קופת חולים עממית״ ונהג כאילו אתה
טיפולי אחות (זריקות, תחבושות וכו׳) ,גם
את אלה תקבל ללא תשלום. עם פנקסו
תוכל להיכנס לכל מרפאה של ״קופת
חולים עממית״ בארץ ולכל רופא של ״קופת
חולים עממית״ בכל מקום. אם הנך חבר
ב״קופת חולים עממית״ תוכל לקבל תרופות
בכל בתי המרקחת בארץ וגם מכוני הרנטגן,

טפול חשמל במרפאת נתניה
השרות תעיד העובדה שארגון רופאי המדינה
בחר ב״קופת חולים עממית״ למתן
שירות לחבריו.
עתה נערך מבצע הרשמה מיוחד ב־60
סניפי ״קופת חולים עממית״ ובכל סניפי
״דחף״ בארץ. היכנס נא לאחד הסניפים ומובטח
לך שתתקבל ברוח טובה ובאדיבות.

עם משרד־החינוך, שאת רוגזו עורר טמרין עם פירסום
מחקרו על צורת הוראת התנ״ך, ובפרט ספר יהושע,
בבתי־ הספר.
״המק־קארתיסטים״ באוניברסיטת תל־אביב — וב״
מיקרה המסויים הזה הדיקאן פיינמן וראש החוג ד״ר
שובל — לא יוכלו להשתמש בתירוץ שהומצא ביחס
לד״ר מיכאל לוי, כי אינו כביכול בעל רמה מדעית
מספיקה, מאחר וד״ר טמרין הינו בעל עשרות פירסו־מים
מדעיים בספרות הבינלאומית.

תו גוון י ך
מנהיגי הגדה
לפגישה עם חוסיין
חיבמת אל-מסרי, לשעבר יושכ-ראש ה־פארלמנט
הירדני, עומד להיפגש עם המלך
חוסיין כרכת־עמון, לאחר שהמלך ישוב
מבריטניה.
באותו זמן יגיע גם אנוואר נוסייבה לרבת־עמון (הוא
נמצא כרגע בנסיכות־נפט דוביי) ,לאותה מטרה.

מבצר חושי
בחיפה מתפורר
אבא חושי, שליט חיפה לשעבר, יצטרף לרשימת
״דפוקי ספיר״ .שילטונו המוחלט של המזכיר החדש
במע״י גרם לירידתם של שמעון פרם ושרגא נצר, ועתה
חלה ירידה קיצונית גם במידת שילטונו של חושי
בחיפה.
בעידודו של ספיר הרימה האופוזיציה הפנימית
במע״י בחיפה את ראשה. לאחרונה מסתגר חושי, ואף
יימנע הפגנתית מלהשתתף בישיבת מרכז מע״י בה צפוי
הרוב המוחץ להחלטה בדבר מערך עם מפ״ם.

גם התבססותד של לסקוב כנמל משמיטה
את הקרקע מתחת לרגלי ״אבא״ .הדברים
הגיעו לבך, שחושי
רמז שלא
יציג מחדש את לראמועמדותו שות
העיר.

התירוץ לסילוקו צריך הפעם להיות ״אי
השתלבותו כחוג״ .ר״ד טמרין עצמו סירב
להתייחס לפרשה המחודשת, היה מוכן רק
לאשר שהאירגון הבינלאומי אומנם ממשיך
לטפל כמיקרה.

איר צריכים
לכתוב י
קבוצת אזרחים — ביניהם איש משרד־החוץ, עורכת
דבר הפועלת, וחיים בלצן עורך סוכנות ע תיי ם —
יפתחו בהתקפה רבתי על האקדמיה ללשון העברית.

טענתם: האקדמיה הוכיחה אוזלת־יד,
כאשר לא יבלה לקבוע את הצורך כהנהגת
״כתיב עברי חד-משמעי״ .כלומר: כתיב
עברי שאי-אפשר לטעות בהיגוי הכרותיו.
הקבוצה תדרוש התערבות הממשלה, ומינוי ועדה
ממלכתית שתיטול לידיה את המלאכה, במידה, שהאק־דמיה
לא תהיה מסוגלת לכך. אחת ההצעות: הנהגת
כתיב מלא בכל הפירסומים הרשמיים, ובכל הכתבים
הציבוריים, כגון שלטים.

מתלכדים מול
״מעריב-
נוכח כוונתו המוצהרת של מעריב להוציא בירושלים
עיתון בוקר בשם שחרית, בעריכת שלום רוזנפלד,
תוך קבלת קרקע ממשלתית ועזרה מצד העירייה, כפי
שהובטח לכל עיתון שיעבור לירושלים, יתהדק עוד

חרם על פקידי מס
לשכת־התיאום של האימונים הכלכליים תדון בקרוב
בפעולה נגד מדיניות היד הקשה עליה החליטו שיל־טונות
מם ההכנסה.
נוסף על פעולה בדרכים הציבוריות המקובלות, קיימת
החלטה פנימית להודיע לפקידים בכירים של מנגנון
הגבייה, שאם יפעילו ללא התחשבות את המדיניות
החדשה, ימצאו את שערי המשק הפרטי נעולים
בפניהם — במידה וירצו לפרוש ממנגנון המדינה.

הראשון שנפגע מהחלטה זו הוא פקיד
בכיר המועסק אצל פקיד שומה גוש דן,
הידוע בגישתו העויינת. כאשר ניסה האיש
לעכור דמשק הפרטי, נתקל כחרם כללי:
•טוס מיפעל גדול לא הסכים להעסיקו.

הישראלים העצורים
בהוליבוד— ישוחררו
שלושת הישראלים העצורים בהוליבוד בפרשת הס־מים
— משה (״חוש״) מזרחי, שמואל (״מנולו״) חמדי
ודויד מלמד — עומדים להשתחרר. וזאת — משום
שהמשטרה הפדראלית אינה יכולה להציג חומר־ראיות,
לפחות לגבי מנולו וחוש.

ואילו דויד מלמד, שנתפס כחדר עם הסם,
ישוחרר כי הוכח שלא היתה לו יד בעיס־קה,
אלא היה נובח כמקום במיקרה.
ייתכן שיגיעו ארצה בקרוב.

חקירה בנסיעות
עסהנים לאולימפיאדה
צפוייה פנייה למשרד מבקר המדינה, לחקור את פרשת
נסיעתם של עסקנים לאולימפיאדת מקסיקו.

אחדי שהתברר בחקירה קצרה שלפחות
30 עסקנים, שאין להם מה לחפש באולימפיאדה,
זכו להגיע לשם כדרך זו או אחרת
על-השכון כספי ציבור, יפתח משרד מב־קר־המדינה
כחקירה כנסיבות נסיעת במה
מהם.
מתחדש ציד- המכשפות באוניבר־סיטת
תל־אביב

ההנמקה:
רשות הספורט, ההתאחדות לכדורגל וכמר,
מוסדות־ספורט אחרים נהנים ממענקים ותקציבים ממשלתיים,
ובתוקף חוק מבקר המדינה חייבים להעמיד
עצמם לבדיקתו כשידרוש זאת.

מי הורה

לרצוח 1

מעצרו של פתחי אערידי כחשוד ברצח אשתו, וקשירת
מעשהו זה עם רצח המיליונר שריף שאנטי, החזירו
את קציני המשטרה שטיפלו ונואשו מתיק שאנטי
לתפקידם הקודם. בין הקצינים אין כימעט ספק לגבי
הרוצח, אך הם מנהלים עתה את החקירה בכיודן אחר:
מי נתן את ההוראה לרצח.

מחוגי הארגון הבינלאומי
של פרוומרצים פסורים אוניברסיטאיים
נודע,
שמתחדשים לסלק הנסיונות
את ד״ר טמרין,
מרצה כביר לפסיכולוגיה,
מהאוניברסיטה
של תל־אביב.

אוייביו
של ד״ר ממרין
— שהוא אחד מראשי
התנועה לשלום
וביטחון ונגד סיפוח
שטחים — לא השלימו
עם כישלונם הקודם.
לפני כשנה מתחה ועדה
של הסינאט ביקורת
חריפה עליהם, על כי
ניסו לפטרו כדי לשמור
על יחסים טובים

יותר שיתוף־הפעולה בין הארץ לבין

ידיעות־אחרונדת.

נראה בי הצעד הצפוי הבא מצד שני הע־תוניס
הוא הקמת דפוס משוכלל משותך.
בן יתהדק שיתוף־הפעולה המינהלי.

שוד היהלומים
לא ייפתר
ייתכן שאחת התעלומות הגדולות של עולם־הפשע —
שרשרת מעשי־השוד של מילטשות יהלומים בתל־אביב
וסביבתה — לא תבוא על פיתרונה. המשטרה
כבר עצרה חשודים, ושניים מהם כבר הועמדו למשפט.

גזשוזס באט1

אכל נראה כי עד התביעה הראשי לא
ימסור את עדותו. הסיכה: איימו לרצוח
אותו. כרמז שהעניין רציני, הונחה ליד
ביתו חבילת חומר-נפץ.
פרקליטות־המחוז חסרת־אונים.

גימס גורס
*33*3151

ג׳ימס נו ר ט

ג׳ימס

מגדולי מפעלי ה הנ עלהבבריטניה —
מע תה גם בישראל.

־ •¥ג׳ ימסנורט

נווט — בעל ה מוני טין העולמי
על עשרות מפעליו ברחבי
העול ם —
מע תה גם בישראל.

— בשפע של דג מי ם: מגפים,
נעלים, נעלי בי ת ב מו דלי ם
החד שים ל שנת .1969

ג׳ימס נו ר ט

ב אי כו ת של חו״ל,ב מחירי נעל מ קו מי ת.

להשיג בחנויות המאושרות
למכירת מוצרי ג׳ימם נורט.

העולם הזה 1625

ע. בע״נז, פרסום והוצאה לאור

מכתבים

ד ק ועד

מבצע עדית
ס ס 1טיסות
חינם לאירופה

ל־31
ב או ק טו ב ר

א שר

עליך

לעשות

הוא:

אופנפיכה שד שלום
עדים אנו בימים אלה לגישושי־שלום של
ממש. מסתמנת והולכת תיקווה לתחילתה
של הבנה.
עם זאת, התעוררו מייד החוגים הקיצוניים
בינינו להכשיל ולמנוע כל יוזמת־שלום.

על־כן לרכז את כל המאמצים לפעילות
מוגברת ואינטנסיבית בכיוון עידוד
המגמה החיובית.
יש לתת פירסום לכל סימן מצד המחנה
שכנגד, אשר אפשר לעודדו.
יש להסביר, לעודד ולטפח יוזמה חיובית
בכל צורה שהיא: בעיתונות, בכנסת וב־אסיפות
פומביות.
עתה השעה לאופנסיבה של שלום.
כולנו — גם אנו וגם הם רוצים להישאר
בחיים, וגם זכאים!
א. לבנה, רמת־גן

מחלת הפדליטיקאיים

הסר 3תויות מקופסאות או צנצנות קפה נמס
״עלית״.
ציין על גב אחת התויות את שמך וכ תונ תן וכן שם
וכתובת החנות בה קנית את הקפה. כתוב במשפט
קצר (בכל שפה שהיא) — מדוע הנך מעדיף קפה
נמס ״עלית״.
הכנס את 3התויות למעטפה, ציין עליה ״עם עלית
— טיול לחו״ל״ ,ושלח לפי הכתובת עלית בע״מ,
ת.ד ,9117 .תל־אביב.
הנן יכול לשלוח מספר בלתי מוגבל של מעטפות
ובלבד שבכל מעטפה תהיינה 3תויות (שבאחת מהן
יצויינו הפרטים הנזכרים לעיל).

בחירהחופשית של תאריכי
הטיסה במשך שנה אחת

שלח תויותיר עו ד היום!
פרסום ד״ר יעקבסון

אני לא מבין את שר־הביטחון, משה דייו.
מצד אחד הוא
מונע מאנשי ארץ־ השלימוז ישראל
להפגין בחברון ב־חג־ד,סוכות.
,ובכך
הוא יוצר את הרושם
שהוא נגד והתנחלות סיפוח
בשטחים.
יום אחרי זד, הוא
מרצד, בפני סטודנטים
בהיכל ה תרבות
ואומר :״ההתנחלות
תיעשה על־ידי דחנחשון
פורים
שירימו סלעים
בשקט.״
חבל שגם משה דיין ניתפס במחלה הזאת
של הפוליטיקאים בארצנו, שיום אומרים
כך ולמחרת את ההיפך הגמור.

משה נחשון,

רמת־גן

פרחחי הדת

[$ 7נז9ש530ח

החזק עבו בביתן
שיענה לטלפון

בסף בשערות
הגב׳ מריאנה ג׳ורג׳ ,כוכבת הבמה
המוסיקלית בפריז במאה התשע
עשרה, היה לה מינהל מיוחד להוכיח
את רב הצלחתה ועושרה: בכל
לילה היתד, מסלסלת את שערותיה
וכורכת כל תלתל סביב שטר של
100 פרנק, שאותו היתר, מטילה ב־בבוקר
לאשפה. לא פלא שכאשר
ירדה מגדולתה חייתה בעוני ובהו־סר־כל.

אינך בזבזנית כמו זמרת אופרה
מטורפת, ובכל זאת רוצה להיות
מהודרת לא פחות ממנה — קני לך
את גרבי ״מרסי״ המשלבים הידור
עם איכות לאורך ימים. גם השנה
תמצאי את שישיית ״מרסי״ בארנקון
המהודר המלווה אותך לכל מקום.
גרבי ״מרסי״ מיוצרים השנה בצבע
החדיש ״רומא״ והם היחידים שעל
אריזתם מסומנת גם מידת האורך,
להתאמה מושלמת. לבחירתך —
רשת או קריסטל.
1ש>ט נו א מ עג ת בג ר בי

אנו מספקים ציוד אלקטרוני אוטו מטי
שיענה על קריאות לטלפון
אליך בזמן העדרך.

למד
הנהדת חשבונות
במכון

וכן הקלטות של שיחות טלפון
אליך.
מגבירי טלפון.
* מכשירי

הקלטה

מקציייייס

* שרות הקלטה על סרטים ותק ליטים
בסטודיו ובחוץ.
* שרות השכרה ותיקונים של
כל סוגי מכשירי ההקלטה.

שרות ישראלי להקלטה /
רדיו דוקטור, ת״א רה׳ שלום
עליכם ,18 טלפון .244118

בעזרת ספרי

לביא
* קורם בוקר מזורז ג׳
* קורס ערב יסודי ג׳
* קורם למתקדמים ד׳
* קורם למדופלמים

הפת יחה 23/10
תל־אביב, רחוב סמולנסקין ד,
מפנת בן־יהודד.90 ,
רמת־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע ״אורדע*.

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח ביום א׳ 20 ,באוקטובר,
בירושלים, תל־אביב וחיפה
קורם ערב של חדשיים

יקצו־נות
עברית ו/או אנגלית

הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת״א: גורדון ,5טלפון 236209
היפה: בית־ספר ״במעלה״.
י רו ש רי ם :״הפקיד״ .רח׳ בצלאל 18

כתושבי־נהריה התפלאנו לקרוא
הזה 0623 שבעירנו נמתחת שרשרת לאורך
הכביש בלילות שבת.
נחררנו כאשר קראנו שהשרשרת שנמתחה
ליד בית־כנסת במרכז נהריה, גרמה לתאונה
חמורה.
השרשרת הנ״ל לא תיגרום עוד לאסונות!
בתאריך ה־ 11.10.68 דאגנו לנסרה. ואם
תימתחנה שרשרות נוספות, גורלן יהיה
דומה!
אך רצוי היה כי קוראים אחרים היודעים
על מיקרים נוספים של סיכון חיי אדם
על־ידי פרחחי הדת, ידווחו למערכת והיא
מצידה תפרסם הזהרות על מיפגעים אלו,
כדי שאפשר יהיה לסלקם.
מסיבות מובנות איננו חותמים בשמנו.
אלמונים, נהריה

(העול ם

דרושות

בחורות יפות
ובעלות גוף מחוטב כדוגמניות
לצילומי ביקיני ללוחות שנה.

לטלפן 239285 לקביעת ראיון

תודתו של חייל
כנגד ההתמרמרות המפעמת בקרב ציבור
החיילים והאזרחים
על התעלמות בעלי־רכב
מחיילים העומדים
בצירי הדרכים
ומחכים לטרמפ, אני
חייב לציין שעדיין
לא עבוד, התיקווה.
באמצעות עיתוג־כם,
הרשוני להודות
לנהג הטנדר שמיס־פרו
118־ 103 אשר
אסף אותי, עם עוד
חמישה חיילים, ב־באר־שבע
והסיענו
עד תל־אביב, למרות
שמחוז חפצו
היה ראשון לציון.
ולא די בכך —
בסופה של הנסיעה
דאג לכבדנו בבקבוקי
תסס.
מי יתן וכל נהג
יראה, יקרא וילמד.

מיקי

סדן

מיקי, צה״ל
דיוקנו של סרן

מיקי, כפי שצוייר על־ידו — ראה תמונה,

הסוד וחטרמפ
אני נוסע לאורכה ולרוחבה של הארץ.
בדרך כלל מכוניתי מליאה חיילים.
בהסיעי חיילים אלה קורה לא־פעם שהעולם
הזה 1625

חיילים מתנהגים בחוצפה ובחוסר־נימוס.
לא פעם אני שומע שיחות של טרמפים־
טים, על נשק ואימונים סודיים של צה״ל.
רצוי שבכוח פירסומכם תקדישו לזה מעט
ממירצכם, כדי שמיקרים אלה לא יחזרו.

אמנון טוקר,
שרירות רשמית

רמת־הדר

ביום שלישי ה־ 1.10.68 בשעה 9.30כבוקר
עברה מכונית כרמל ממשלתית, שמספרה
613־ ,239 על פני קבוצת חיילים
שעמדה בטרמפיאדה של באר־שבע לכיוון
תל־אביב.
במכונית לא היו נוסעים, מלבד הנהג.
הוא לא עצר ואף לא אותת בידו כאילו הוא
נוסע רק למקום קרוב.

ם ג״מ ישראל זלר, הוד־השרח
״נערי ספיר״
אינני יודעת אם לצחוק או לבכות למיקרא
הכתבה על. נערי ספיר״ (העולם הזה
.) 1623

השחיתות המכלה כל חלקה טובה, גורמת
לי לאבד את שארית האימון בזקננו־המוש־לים.
השאלה
היא — מתי יבוא הקץ לזילזול
בציבור אזרחי־המדינה?
ועוד — איזה זכות יש לכל אותם ״נערי
ספיר״ לעשות בכספי־המדינה כבתוך שלהם?

מרים גל־מור, חיפה
נגד עליזה עזיקרי

אווגיה שר

ניפוי

מתיחת־מ שווו י
חן־חן לרחל המרחלת (העולם
) 1624 על דאגתה הנוגעת־ללב — והמאוחרת
מדי לשנה זו — לגורל רפד־טואר־תעסוקתי
החברתי בערב יום־ה־כיפורים
תשכ״ט. חבל רק, שהתעניינו־תה
החביבה נשארה מכול הבחינות
תיאורטית מדי.
הפרט המהימן היחיד בקטע הארוך
הזה

אודותי הוא הטיול הנלבב ברגל, ש־לנישואין.
מדוע
אינכם מפרסמים את הכתבות על
בחורות אלו ברוח של מחיקת הרעיון.
האם אתם מצדדים בו?
מה מחכה לילדה כזו שנולדה לעליזה
עזיקרי (העולם הזה .) 1623
למה לאמלל ילדים בשגעונות של הורים
חסרי־אחריות.
מדוע אין אתם יוצאים נגד אופנה הרסנית
וחסרת־מצפון זו? מדוע אינכם מוקיעים
דברים שכאלו?

רגינה טייף,
בעד עליזה עזיקרי

דויד אבירן,

תל-אביב

צר לי שעניין מתיחתו של דויד אבידן
פורסם בעיתונכם. שהרי אין מהתלה
פרטית שמספר חברים מתחברים לבצעה
דומה לפירסום פומבי הגורמת לכל הארץ
למלא את פיה צחוק.
צר לי שאיש עדין־נפש, משורר רגיש
ואדם כל־כך בלתי־אפשרי כאבידן ניפגע
מהסיפור הנ״ל. בטוחני שהטיול אותו
אבידן ציור אומנותי-כביבול
הכומר האנגלי, ג׳ון פילינג, המצייר
עירומות (העולם הזה ) 1623 והמכריז שהן
בהמות שעירות וגסות־רוח, שוכח שהוא
עצמו יצא לאוויר העולם מ״בהמה שעירה
וגסת־רוח.״
ועליכם אני מתפלא! לא מצאתם תמונה
יותר אסתטית מאשר הציור האומנותי־כביכול
שאותו כומר צייר?
אין שום הצדקה להצגה פומבית של אותו
אבר שהכיסוי יפה לו!
נשים

שמחה שחור,
שבע המעריצות

חו לון

לפני יותר מ־ 10 שנים, מול חוף תל־אביב.
גם אז כבר עשיתי זאת בעירום.

שולה,
הפצצה מעפולה

תל-אביב

מי שיקר?

חן־חן עבור הכתבה שלכם ,״העמק הלוהט״
(העולם הזה .) 1622
אולי בזכותה ישקוט, סוף־סוף, העמק
הלוהט הזה — למרות שלפי קונצרט־ה־תותחים
שהיה כאן — אין זה ניראה כך.

נעמי,

7מעריצות, כפר־סבא
איד להיות הברת־בנסת?

נת־ים

איקא ישראלי,

תל-אביב

• לאחר ה חלפת־ההתנצחויו ת סוגר
העולם הזה בזה את הוויכוח מסביב
לטיולו הלילי של המ שורר אבידן —
לעבר אורגייה מדומ ה של ליל־כיפוריס.

עכשיו, כשעליזה ילדה, מעניין לדעת מי
שיקר: היא, העיתונות או ארים סאן?

מרים רוט,

ירו שלים

תקליטים לחיילים
אנו קבוצת־חיילים ביחידת־שדה הנמצאת
זמן רב במוצבים שלאורך הגבולות. בחודש
האחרון זכתה היחידה, בתחרות כלשהי, ל־פטיפון.
אולם
לא נמצאים בידינו תקליטים. מאוד
מבקשים אנו לפרסם בקשתנו לתקליטים
ישנים, שאין לקוראים ולקוראות צורך בהם.
איתן שחר, ב שם הפלוגח,
ד. צ 2919 .ג׳ ,צה״ל

השוודים ו״קול־ישראל״
באוקטובר (העולם
בשם מחאה שוודית

בעיתונכם מיום ה־9
הזה ) 1623 הובא קטע
לקול־ישראל. האמור בקטע זה איננו אמת.

קיבוץ אשדוד־יעקב

דויד נוימן,

מ מונה על

יחסי־ציבור, קול ישראל

האמת על ג׳וקי ארקין

אחרי שקראתי את הכתבה שלכם על
רעיית ראש־הממשלה, מרים אשכול (העולם
הזה ,) 1624 הגעתי למסקנה שגם אני יכולה
להיות חברת־כנסת.
גם אני, כמו הגברת אשכול, הייתי ספרנית•
(אומנם לא בספריית־הכנסת, אבל מה
זה משנה?)
כמו למרים, יש גם לי בלוק כתיבה שבו
אני רושמת כל מיני דברים חשובים.
אני גם משמיצה את רוב מכרי והם אותי.
כן יש לי אמביציה־אישית לא־נורמאלית;
מה שחסר לי — זה בעל שהוא גם ראש־ממשלה.
לכן,
מרגע זה, אני מתחילה לטפל ב־קאריירה
האישית של בעלי — שהוא מורה
במיקצועו — כדי להפכו לראש־ממשלה.

שמו? הרי אין זה אלא רפי שאולי,
שהוסיף מתיחה משלו למתיחת ום־
הכיפור שלנו וסיפר לאבידן — לאחר
מעשה — שבעצם היתד, צריכה להיערך
מסיבה — אלא שאשתו, מאנדי, לא
הרשתה לו ללכת.
ולסיום — ברזי׳־ ,הקוראים — הערה
אישית לגמרי ליש מאיתנו לא היה
מעלה בדעתו לפו״ 1,את אבידן במסיבה
שקטה ותרבותית( .ב) איש מאיתנו לא
היה מעלה בדעתו להזמין את אבידן
למסיבה אמיתית כלשהי.

הרצליה

תמי צברה־קריסטל־פאריס-ירושלים־רומא
(העולם הזה ) 1623 יכולה להגיד, בגאווה
לאומית בולטת מאוד (בייחוד בחלק העליון
של גווה המחוטב):
״אז מה יש אם אני מעפולה?״

מירי בהן,

ישראלי

• על־כל־פנים לא העולם הזה.

שבוע אחרי שהופיע הבה עו ל ס הז ה () 1604

העמק הלוהט

למרות הלחצים הכבדים נגדך מצד החברה
ובעיקר מצידו של אריס סאן.
ולך אריס — איך לא תבוש להכות את
זו שהיתר, אהובתך ואם ילדתך, בזמן הריונה?
ולבת,
סאני, נאחל ברוכה הבאה.

תל-אביב

הרשו לנו להביע את הזדהותנו עם עליזה
עזיקרי.
כל הכבוד לך עליזה שילדת את בתך

גניה טוכהולץ,

אודות״ הוא הטיול הנלבב ברגל, שאומנם
ערכתי בעודנותי הרבים בתאריך
הנקוב — אם גם לאו־דווקא במסלול
המתואר — ושממנו נהניתי, אגב,
ביותר. היה זה, כזכור לחוטאים אחדים,
ערב צונן ונעים, ותל־אביב, בהתמזל
מזלה להתרוקן מאדם, יפה במיוחד.
אשר לשני האישים, ששמותיהם,
מעללי־מתיחותיהם ותמליליהם מאכלסים
את הקטע הנ״ל ברחבות מיותרת —
עלי להודות, במבוכה מסויימת, כי אני
פחות מעודכן לגבי עיסוקיהם האמנות־יים
(צייר +משורר?) מאשר, למשל,
טורניתכם ענפת־ההתמצאויות. למרות
שהתישלובת הדו־אישית הנ״ל מייצגת,
כנראה, שני ניצבים די ותיקים בתיאטרון
הדיזנגופי טעון־השיפוצים — הרי
קשרי החברותיים עם מרכיביה מצומצ־מים־עד־מיקריים.
ממילא, לא הוזמנתי
מעולם על־ידי איש מהם למסיבה
כלשהי, אורגיאלית או אחרת, בין אם
נתקיימה ובין אם לאו. יש להניח, כי
ההפסד הוא כולו שלי.
החולייה העובדתית שחסרה, כנראה,
לטורניתכם הוא אדם שלישי, בו אני
נתקל לעיתים, בדיסקוסקים יותר מאשר
בבתי־כנסת ואשר ניסה אומנם ליזום
בתאריך הנ״ל זימון חברותי שקט ותרבותי.
אך ניסיון ראוי־לעידוד זה
ניכשל, לדבריו, על רקע התחייבויות
משפחתיות — וזוהי טענה, שקשה לדחותה
(אני מקווה, שהיא נתקבלה גם
על דעת משפחתו).
איך הצליחה רחל המרחלת להפוך
אזרח אלמוני, שניכשל באירגון מסיבה,
לשני אמנים פיתאומיים, שהצליחו באי-
אירגונה במגמה לתמרץ אותי לצעדת׳
ערב קלה — לטכניקת־הדיווח של העולם
הזה פיתרונים.

ערך אבידן בעיר הריקה בדרך למסיבה
הצפוייה היה בילוי־נעים לעומת מסע-
הזוועות שלו בין המבטים והצחוקים
הצפופים שלית אותו בשבוע האחרון
בדיזנגוף.
מה שמצחיק ביותר — ואולי גם
עצוב ביותר — הן העקשנות הפיוטית
של אבידן ו)/או הנאיביות של הומור
דיאטטי שהוא מפגין ו/או גאוותו
אינפאנטילית.
עובדה היא שאבידן אינו מאמין
אפילו עכשיו שהוא נפל, אומנם, קורבן
למתיחה קטנה שערכנו לו חברי ואד.
אשר לאדם השלישי, לידיד האלמוני:
מדוע לא הזכירה רחל המרחלת את

• המחאה הנ״ל לא נמסרה עדיין בצינורות
הרי שמייס — אך נמסרה ב שיחה
פרטית, בין דיפלו מטים שוודיים לצמרת

התפלאתי לקרוא בהעולס
סיפור בדוי על ידידי ג׳וקי ארקין.
נכונה העובדה שגיוקי התגרש.
נכון גם שאשתו־לשעבר, אילין, היתה
בידידות עם חנן גולדבלאט ועם דון חוליו.
אך שקר י הוא שג׳וקי ארקין יושב בביתו,
לבד, ומחכה.
אני נימצא לעיתים קרובות בחברתו —
ואפילו נהנה ממה שהוא משאיר די —
מהצד.
הזה 1622

רפי נלסון,

קול־ישראל.

טעות לעולם צודקת
״באשר לחברון, במצבנו הנוכחי צריכים
אנו בולדוזרים שירימו בתים בשקט ולא
כנסים שירימו אבק רב.״
קטע מדבריו של שר־הביטחון, משה דיין,
כפי שהופיע במעריב ביום החמישי ה־
. 17.10.68

ניו־יורק

רמי זוסמן,

תל-אביב

הגל החדש בכתבתכם הזה ) 1624 כתבתם על אופן ה חדשה, כביכול,
של שיזוף בעירום על גבי חסקה.
מה פיחאום? אני השתזפתי על חסקה,
פלי שת

הגל

החדש

(העולם

שער ״כול״
הידיעה על הריונה של עליזה עזיקרי, יצא
השבועון בול עם שער המכחיש ידיעה זו.

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.

תמרורים
א וש פ ז שחקן הקולנוע רוכרט
טיימר, כאשר איבחנו רופאיו גידול
בריאתו הימנית. הריאה הפגועה הוצאה,
ונמסר כי הגידול לא היה סרטני.
נחוג יום הולדתו ה־ 60 של פרופסור
ג׳ץ קנת גלכריית, העומד משכמו
ומעלה (שני מטר גובה) מעל לכל יתר הכלכלנים
של ארצות־הברית, ואשר נחשב
ליועץ בעל־השפעה של שלושה נשיאים
דמוקראטיים: רוזוולס, קנדי וג׳ונסון.
מחברם של הספרים חברת ה שפע והמדינה
תע שייתית, ביקר בישראל לפני
חודשים אחדים ותומך עתה בבחירתו של
יוברט האמפריי, מאחר ולדעתו ״ניכסון
יהיה אסון!״
נחוג יום הולדתו ה־ 63 של ד ״ י
יצחקר[יפטר, שופט בית־המשפט ה־

1 1 1

קיסטר

גלגריית

עליון, אחד המשפטנים בעלי הידע העמוק
ביותר במישפט העברי, בעיקר בבעיות
משפחה וילדים, שקבע בפסק־דין במשפט
אפוטרופסות, בהיותו שופט בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב :״אינני יושב כאן רק
כשופט צדק, אלא גם כאב דואב.״ בעלותו
ארצה מפולין, ב־ ,1935 כבר היה דוקטור
למשפטים, עבר בארץ את כל דרגי השיפוט

משופט־שלום (בימי המנדם) ועד לבית־המשפט
העליון.
נחוג יום הולדתו ה־8ד של דוו*
ייט אייזנהאור, נשיאה־לשעבר של
ארצות־הברית, המאושפז עדיין בבית־ה־חולים
הצבאי בוושינגטון, אחרי שהחלים
מסידרת התקפות־לב שנראתה אז כקטלנית.
נפטרה בגיל ,69 חברת קבוצת
כנרת יוכל סטולר, מראשוני העלייה השלישית
שלמדה חקלאות באקדמיה המוסקבאית
על שם טמיריאזוב, ולקראת
עלייתה ארצה השתלמה בעבודה מעשית
במטעי הגפן, בחוף הדרומי של קרים.
תחילת עבודתה בארץ, ב־ , 1920 היתר, בסלילת
כביש טבריה־צמח, אך כעבור שבועות
הצטרפה לכנרת, בה היתד, חברה עד
יום מותה, ואשר בה חיים בעלה, חתן
פרס ישראל שמואל סטולר, וכן בניה.
נפטר בגיל ,71 השופט האמריקאי
מיכאל מוסמנו, בנם של מהגרים

י . 1ריתך

איסלקיים שעבד במיכרות־הסחם של פנסילבניה
כדי לממן את לימודיו באוניברסיטה.
במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא
ארצות־הברית, ובמלחמת העולם השנייה
בצי של ארצו — ובשתי המלחמות נפצע
בפעולות קרביות. הנשיא טרומאן מינה
אותו לכהונת יו*ר בית־המשפם הבינלאומי
לפשעי מלחמה בנירנברג. אחד מידידיו,
עימו התכתב בקביעות, הוא דויד בן־
גוריון, והוא הופיע כעד במשפטו של
אדולף אייכמן בירושלים.
נפטר בגיל ,73 הרב משה
אפרים אפרתי, מי שהיה הרב הצבאי
הראשון של הגדוד העברי, בפיקודו
של זאב ז׳בוטינסקי, במלחמת העולם הראשונה.
מיום עלותו ארצה מפולין ב־
1907 התיישב בנס־ציונה, היה תלמידו של
הרב קוק הגדול, חיבר ספרים על בעיות
דתיות — ובעיקר על שאלת החיאת הסנהדרין
אחרי קום מדינת־ישראל.

סיגריות

.כיד

המלך

את סיכויי־השלום על מיזבח הקאריירה שלו,
וכי אבא אבן מתכוון באמת ובתמים להגיע
להסדר־שלום עם המלך חוסיין, ואינו עושה
את המהלכים הנוכחיים רק כדי לאחז את
עיני האמריקאים.

האם שלום כזה ייתכן?
האם שלום כזה יהיה טוב?

ףאהאמנתי למראה עיני כאשר ראי׳
/תי את הכותרת הראשית בעמוד הראשון
של לה מונז, שהציץ מכיס שכני
בקרון התחתית הפאריסאית. ירדתי בתחנה
הראשונה ומיהרתי לקנות את הגיליון.

הכותרת הודיעה פי שר־הביט
חון הישראלי, הגנראל משה דיין,
אמר שאומנם אסור להכריז כגלוי
על סיפוח השטחים, אך שיש ליצור
עובדות קיימות.
יום לפני כן הודיע לה מונד, כמו כל
עיתוני העולם, כי נערכים גישושי־שלום
רציניים ביותר בין ישראל וירדן. דברי
דיין יכלו להתפרש רק כהודאה צינית בכך
שישראל כלל אינה מעוניינת בשלום כזה.

הקורא הצרפתי נאלץ להסיק את
המסקנה שהגישושים הדיפלומאטיים
של אכא אכן הם מסך־עשן,
וכי מאחרי מסד זה פועלת ממש־לת-ישראל
כשקט למען סיפוח השטחים,
כלי הכרזות רשמיות.

בר לירדן, מעל לכוונת הרובה,
מכלי להבחין כמכשול מדיני חמור.

* ממלכה ההאשמית הירדנית
| 1היא בת־חסות אמריקאית. כל עוד שולט
בה המלך חוסיין, תהיה כל התקפה עליה
— מוצדקת או בלתי־מוצדקת — כרוכה
בהתנגשות חזיתית עם ארצות־הברית.
ואפילו משה דיין מבין, בלי ספק, כי
התנגשות כזאת היא מסוכנת ביותר.

קודם כל, מפני שהרואה כמלח מה
את חזות הכל, זקוק לנשק.

נשק זה יכול לבוא רק מאמריקה. איך
אפשר להשיג את חמישים הפאנטונזיס, למשל,
בשעה שמתנכלים לאינטרסי ארה״ב.
יתר על כן, לא תמיד אפשר להישאר

לוותר על ירושלים. שהמלך ידיעות על כך — שמקורן ברובן מירושלים
— מציפות את עיתוני העולם. קול
ישראל נרתם למערכה בכל השפות.

הוא יודע, אומנם, כי כריתת
שלום כזה עלולה להכיא להפלת
מישטרו. אך הוא יודע גם
.כי כהעדר שלום כזה נחרץ גורלו
לבטח, ושהוא יימעך כין הפטיש
אילו הייתי דיין, הייתי דווקא מצטרף ל הפלסטיני והסדן הישראלי.

מערכה זו. הייתי עולה על במת
תרבות כדי לברך את המלך על נכונותו
לחסל את אירגוני־החבלה הפלסטינים, על
סדנתו לנטוש את המחנה הערבי המאוחד,
על החלטתו לוותר על שטחים נרחבים.
כבר היום מתנדנד המלך על כיסאו כשיכור.
אף אוהדיו המושבעים ביותר בוזא־היכל

ם הכרירה היא בין סיפוח השם־
חים, שפירושו מלחמת־נצח עד לחיסול
הדדי, ובין שלום עם מישטר ערבי
גרוע ורעוע — אני דוגל בשלום.

אומנם, משה דיין פינק אותנו,
מאז המלחמה, כגילויים ססגוניים
של חוסר-אחריות מלבב. אף אפילו
דיין -כך אמרתי לעצמי -
אינו מסוגל להגיע לשיא כזה.

אני מאמין כי שלום קטן עדיף
על מלחמה גדולה.

אני מאמין כי שלום רע טוב ממלחמה
טובה.

לרגע קט עלתה בליבי המחשבה שיש כאן
אי־הבנה, או אפילו מעשה של זדון. אולי
שמו העיתונאים, בשגגה או במזיד, בפי דיין
דברים שלא אמר, ושלא יכול היה לומר?
אולם בדיקה קצרה העלתה כי הציטוט
הוא נכון, ואף מדוייק.

אולם שלום טוב עדיף על שלום

ושלום טוב לא ייתכן עם חוסיין — ובוודאי
לא עם חוסיין לבדו.
בוודאי, שלום עם המלך עדיף על חוסר־שלום.
כי עצם העובדה שממשלה ערבית
אחת השלימה סופית עם ישראל, וכרתה
עימד, שלום רשמי — יש בה התקדמות
עצומה לקראת שלום של ממש.
אולם שלום כזה יהיה פריך. כי אין המלך
מייצג אלא את מישטרו.

אם כן, מה קרה כאן? מה רצה
דיין לעשות?
על כך תיתכן רק תשובה אחת:
הוא רצה לנעוץ סכין בגבו של אבא אבן.

או, כלשון מדינית: הוא רצה
לטרפד את גישושי־השלום בעודם
כאיכם.

שלום שיושג מעל לראשם של
הפלסטינים, כלי שיתופם, כלי
הסכמתם, כלי פיתרון כעייתם היסודית
-ספק אם יחזיק מעמד.
הוא יהיה פרוץ לכל רוח.

דיין אינו מאמין בשלום, ואינו רוצה
בשלום. הוא מנהיג המלחמה. ערב המלחמה
האחרונה עלה לגדולה, הגיע לסף השיל־טון
העליון. ערב המלחמה הבאה — אם
תהיה — יפול השילטון לידיו כפרי בשל.

טיכעי, איפוא, שאיש כזה יראה
כעין רעה מאוד מהלך מדיני העלול
למנוע את המלחמה הכאה.

** ם כל הכבוד לאורך־ראייתו של
> דיין, סבורני כי הפעם הוא טועה.

בשטחים כבושים. הדבר אפשרי כיום, מפני
שארצות־הברית וברית־המועצות נמצאות
משני עברי המיתרם המיזרח־תיכוני.

שרוצה במלכות ישראל, מנחל
הנהר פרת, ואף מי שמסתפק
השלימה משני עברי הירדן,
מעוניין בפעילותו הקולנית של
הישראלי בימים אלה.

לכן, כל מי שמעוניין באמת בהתקפה
על עבר־הירדן, למען מלכות ישראל השלישית,
צריך לקבוע לעצמו יעד מדיני מוקדם
ומכריע: לנתק את חוט־הטבור המקשר
את ירדן לארצות־הברית.

דווקא מי
מצריים ועד
בארץ־ישראל
צריך להיות
משרד־החוץ
מדוע?
המלחמה הבאה יכולה להיות מכוונת רק
נגד עבר־הירדן. וגם מה שחסר עדיין לישראל
השלימה נמצא בגרה המזרחית של נהר זה.
יהיה זה שיגעון לתקוף עתה את מצריים,
בה מתבצרים הרוסים. מסוריה אין מה
לקחת, מלבד את הר־הדרוזים. לבנון חוסה
תחת כנפי ארצות־הברית והצי השישי.
המטרה לכל שוחרי המלחמה והכיבושים
היא, איפוא, עבר־הירדן.

אכל אי־אפשר להשקיף אל מע
אין
גם ספק כי גמאל עבד־אל־נאצר מעוניין
מאוד בהרגעת המצב במרחב, מבלי שיצטרך
לעשות מצידו מחודד, גלוייה של השלמה
עם ישראל. הוא חושש שאם יוסיף
המצב להידרדר תפרוץ מלחמה חדשה, שהנחיל
לו מסלה גדולה נוספת ו/או תביא
להפיכת מצריים למושבה סובייטית. שלום
ישראלי־ירדני הוא גם בשבילו פיתרון.
לכן אפשרי השלום עם חוסיין, בתנאי
שממשלת־ישראל תהיה מוכנה לשלם את
המחיר — ויתור על השטחים המוחזקים,
כולם או רובם המכריע, וקביעת נוכחות
ירדנית כלשהי במקומות הקדושים.

זה אפשרי. האס זה רצוי?

ן* חילה אמרתי לעצמי: זה לא
4 1יכול להיות. לא ייתכן כי דיין ינאם
נאום כזה, ברגע עדין כזה.

אילו הייתי אחד מאותם המתפללים
כלילה למלחמה, לסיפוח
השטחים ולכיבוש שטחים נוספים
הייתי מחייב בהחלט את המהלך
האחרון של אכא אכן.

שאלות אלה חייבות להישאל, וחובה
היא לנסות להשיב עליהן.
אין ספק כי המלך חוסיין שואף לשלום
שיחזיר לו את כל השטחים הכבושים, או
ממעט את כולם, ואף יעניק לו בירושלים
מעמד שיציל את כבודו.

אך אם תצטרף גם וושינגטון
לדרישת הפינוי, יהיה המצב הרכה
יותר קשה. ואין ספק שזה יקרה
אם נככוש נתח נוסף של ממלכת
חוסיין.

כלומר: להביא לנפילת שילטו
נו של חוסיין.

^ יף עושים את זה? הדרך הפשוטה
ביותר היא להציג את חוסיין כבוגד בעניין
הערבי, כמפקיר ירושלים, כמשרת הציונים.

מזה שבוע עושה זאת משרד־החוץ
שלנו ככישרון רב.
הוא מכריז בקולי־קולות שיש
עם ירדן. הוא רומז על כך

שינגטון משוכנעים כי די עתה בדחיפה הקטנה
ביותר כדי להורידו שאולה.

הפירסומת הנוכחית עשוייה לספק
את הדחיפה הזאת.

אם ייפול המלך, תהיה הדרך פנוייה בפני
כל הסיפוחיסטים למיניהם. המישטר החדש
בירדן יתבסס על אירגוני־החבלה הפלסטיניים,
והוא יהיה עויין לארצות־הברית. תעמולה
רוסית, השפעה רוסית, נשק רוסי
יחדרו אל עבר־הירדן.

כמצב כזה תוכל ישראל לפלוש
אל הגדה המזרחית -על־מנת לשתק
את בסיסי החבלנים ולמנוע
הפגזת יישובי עמק־הירדן, למשל
כלי כל קושי מדיני.
ף ש כתיאור הנ״ל, כמובן, הגזמה

מסדנת. איני חושד במשה דיין שהוא
מכלכל את מעשיו במחשבה תחילה, ואיני
חושד במשרד־החוץ שהוא מתעמק בתוצאות
תאודת־הפירסומת שלו.

מה היה קורה אילו נהגו אחרת?
נניח לרגע כי דיין אינו מוכן להקריב

ף א אחזור כאן שוב על הדרך האל/טרנטיבית
המוצעת על ידינו — כריתת
שלום ישיר עם האומה הפלסטינית עצמה,
תוך כינון מדייר. פלסטינית, שתושיט את
ידה האחת לישראל ואת יוה השנייה לעולם
הערבי. אין סיכוי שממשלת־ישראל
תבין זאת במהרה.

אך גם מי שרוצה להשיג שלום
עם חוסיין, תחת חסות אמריקאית,
ואינו מסוגל ללכת כדרך נועזת
ומהפכנית יותר -אינו יכול
להתעלם מן הפלסטינים.

לכן הייתי מציע כי ממשלת־ישראל תעמוד
על כך שבכל משא־ומתן שייפתח עם
חוסיין יוזמנו הפלסטינים כשותפים מלאים.

אני מציע שייאמר כמיקרה זה
לעם הפלסטיני, על דעת ירושלים
ועמאן, כי אחרי השגת הסכם עקרוני
על הסעיפים המדיניים, ה
כיטחונייס והכלכליים של שלום
משני עכרי-הירדן, יינתן לפלסטינים
עצמם להחליט אם רוצים הם
להצטרף לשלום זה כחלק מירדן
או כמדינה פלסטינית נפרדת.שלום עם המלך יהיה שלום קטן. השלום
עם האומה השכנה יהיה שלום גדול.

במדינה

מול

לוח

שלוס 7
איפה 7
איזה 7
שחמט מתכנן

סמלי השלום הם היונה הצחורה, ענף־
הזית המלבלב, והתשובות הבוטחות לשאלות
החשובות.
השבוע דיברו הרבה בישראל על שלום.
אבל האווירה היתה מלאת חשדות, שיקשוק
חרבות הידהד במרכזי המפלגות, וסימני-
שאלה ריחפו ללא מענה.
האזרח ברחוב היה, ברובו המכריע, בעד
חתימת הסכם־שלום עם המלך חוסיין. אבל
גם זאת לא בלהיטות יתרה, ורק תמורת
מחיר קטן מאוד — אם בכלל (ראה תוצאות

ד! ץ _ את צעדו
הבא

המישאל ב עמוד הבא).

ף י< ערג פתיחת מושב הכנסת, השבוע,
ניגש דויד בן־גוריון אי מנחם בגין,
ושאל אותו :״האם זה נכון שאתם עוזבים
את הממשלה?״
השיב מנהיג גח״ל :״נחליט אחרי שובו
של אבא אבן.״
לא היתד, זו סתם סקרנות. דויד בן־
גוריון רצה לשמוע את התשובה — כי בה
תלויים חישובים רבים שלו ושל תומכיו,
ובראש וראשונה משה דיין.

תו המפלגתית, עד לאחר הבחירות. הנימוקים
הם מעשיים וברורים:
• בהיותו שר־הביטחון, הוא מוקד ההתרחשויות
הגדולות, שולט על מנגנון
אדיר, ומעשיו מרתקים את אזרחי המדינה
— ובמידה לא־קטנה גם את דעת־הקהל
העולמית.
• בהיותו חבר מע״י, הוא משתתף
פעיל ובר־סיכויים במירוץ הפנימי אל רא־שות־הממשלה.

שכן
פרישת גח״ל מממשלת הליכוד
הלאומי יכולה להשפיע על

• מע״י תפעיל את כל כוחותיה
כמכבש כל־יכול, כדי להכטיח ל־

החלטתו של דיין אם -ומתי -
יפרוש גם הוא מהממשלה.

עצמה נצחץ מוחלט בכחירות. יש
לה הכסף, האנשים, המנגנון הדרושים
לכך. הוא יעבור את טיב•
חן הבחירות רכוב על מכבש זה,
שאין לו מתחרה בארץ.

שאלה ההופכת, במהירות מסחררת, לשאלה
הבוערת ביותר של מדיניות הפנים
בישראל. כי אם יעזוב דיין את הממשלה,
ילבשו פניה הפוליטיים של ישראל צורה
חדשה לגמרי, וכל החישובים לגבי מערכת־הבחירות
הבאה ישתנו אף הם מן הקצה
אל הקצה.
יש סימנים, כי משה דיין אמנם מעוניין
להישאר בתפקידו הממלכתי הזה, ובמיסגר־

י• בתוך מע״י הוא יכול לגבש לעצמו
סיעה חזקה, נאמנה לו אישית, שכל חבריה
ייבחרו בעזרת המנגנון המפלגתי, והתוססים
עמדות־מפתח ממלכתיות והסתדרותיות
הודות לחברותם במע״י,

אהדת ההמונים

^ בל למרות שהוא איש בעל הכרעות
ספונטאניות חדות בשטחים מסויימים,
הרי שדווקא בשטח זה של תימרון מפלגתי
— אין דיין ממהר להכריע. הדוגמה הבולטת
ביותר ניתנה ערב פרישת אנשי בן־
גוריון ממפא״י, כאשר דיין דחה את הכרעתו
האישית בדבר הצטרפות לרפ״י ממש
עד הרגע האחרון. גם עתה, בשאלת נטישת
הממשלה ומע״י, קיימים גורמים המביאים
אותו להתלבטות ממושכת:

• הפופולאריות העצומה שלו
שוב אינה מותנית, ביום, כתפקיד
שהוא ממלא. גס באזרח פרטי יובל
לסמוך על אהדת ההמונים, ועל
התעניינות דעת-הקהל העולמית.

#אין כל ביטחון שהוא יזכה במירוץ
הפנימי לראשות־הממשלה. להיפך: כבר
עכשיו ברור, כי המפלגה תקבל את דרישתו
של לוי אשכול לעמוד בראש הרשימה
לכנסת השביעית ובראש־הממשלה שתורכב
לאחר הבחירות. גם ההסדר המסתמן, כי
אשכול יכהן רק שנתיים אחרי הבחירות,
אינו נותן תיקוזה לדיין. שכן מדובר, כי
מועמד אחר יירש אותו: פינחס ספיר, או
יגאל אלון — או אפילו אבא אבן. פירוש
הדבר: עליו להמתין לפחות שלוש שנים —
ואולי גם חמש — עד שיתגברו סיכוייו
לרשת את השילטון באמצעות מע״י.

• עובדה: אין ראשי מע״י מובנים
להציבו כמקום השני ברשימתם
לכנסת.
#לא ברור גם כמה מתומכיו אומנם
יוצבו במקומות בטוחים, ברשימת מע״י לכנסת.
ייתכן, איפוא, שאחרי הבחירות, ינד

צא את עצמו בראש סיעה קטנה של ח״כים
הנאמנים לו אישית.
לכן קשה לו להחליט, בשלב זה, אם
להתפטר או לאו.

לפני או אחרי?
שרה ימים לפני שניגש בן־גוריון
לבגין, במיזנון הכנסת, נערכה בביתו
של הזקן בתל־אביב פגישה דחופה ומצומצמת.
יזם אותה שמעון פרס, והשתתפו בה

ראשי רפ״י לשעבר ופעיליה, כולל דיין.
השאלה היתה: האם לפרוש ממע״י ונד
הממשלה?

צידד כפרישה פחות־או-יותר
מיידית -יטמעון פרס. האינטרס
שלו ברור: על-ידי פרישה, ויצירת
כוח פוליטי עצמאי, יובל להשתחרר
מחיכוק־החנק של ״זקני
ציון״ -ובעיקר של פינחס
ספיר, השונא אותו. הקמת מפלגה
עצמאית שוב תפתח כפניו אפשרויות
תימרון ומעמד פוליטי.
אבל שום הכרעה לא נפלה כישיבה
זו, אם בי אחד ממשתתפיה
אמר לאחר־מבן :״נעזוב. זה
ברור לגמרי שנעזוב. השאלה היא
רק מתי. לפני הבחירות -או אחריהן?״

בשאלה זו — עמדתו של דיין היא
המכרעת. שכן ברור לכולם, שכיום דיין
הוא המנהיג — לא דויד בן־גוריון. למפלגה
חדשה יש סיכוי להצליח רק אם יעמוד
דיין בראשה. ודיין לא היד, מוכן להכריע.
הוא התלבט, בחפשו תשובה לשאלה הגורלית:
באילו
תנאים יהיה כוחו רב יותר: אם
יתייצב לבחירות בראש רשימה נפרדת, או
אם ילך עם מע״י?

אבל נראה, בי הכף נוטה בהדרגה
לצד הפרישה לפני הבחירות.

הכנה לקרע?

** צדדי העיתוי המוקדם יותר אמרו:
הסינון שיערוך פינחס ספיר, לפני הכללת
מועמדים ברשימה לכנסת, יהיה חמור
ביותר. הוא ינסה להרחיק כל מי שרק נחשד
באהדה לדיין. יהיה מיססר מינימאלי של
אנשי דיין שאי־אפשר לא לכלול אותם ברשימה.
אבל יותר מזה — לא יתן.

וזאת, מפני שברור לו, כי קיימת
אפשרות מוחשית כיותר, שלמחרת
הבחירות יפרוש דיין -
בראש גוש הח״בים שלו -מתוך
מע״י, וינסה להרכיב קואליציה
עם גח״ל והדתיים. בכל שתהיה

הוא ניזון רק משמועות, מרמזים על
מגעים סודיים, מהדלפות של משרד החוץ
ושל סוכנויות זרות.
סך־הכל של הפירסומים צייר תמונה
מטושטשת למדי, אבל אפשר היה להבחין
בד, בקווים יסודיים ברורים: כנראה התקיימו
מגעים — באמצעות יארינג — עם ירדן.
העובדה שהמלך חוסיין ישב בלונדון כל
אותה תקופה, וכי ממשלת בריטניה —
יוזמת החלטת מועצת הביטחון — פעילה
מאוד מאחורי הקלעים, הטילה טיפה נוספת
של אור על הערפל הסמיך.

המלחמה הכינמפלגתית. לעומת האזרח׳
ידעו העסקנים הפוליטיים המרכזיים
הרבה יותר על המתרחש באמת. על
סמך ידיעותיהם על גישושי השלום פתחו
במלחמה פנימית, העשוייה להתפתח במהירות
דראמסית, עד כדי פירוק ממשלת
הליכוד.
בסוף השבוע החזיק עדיין אבא אבן את
המפתח בידו. כולם חיכו לשובו, כדי
שיספק את העובדות הרשמיות, שלפיהן
ייקבעו מהלכי המלחמה הבינמפלגתית. אם
ישוב ויאמר, כי בעצם לא התקיימו שום
שיחות בלתי־ישירות, ועל כן אין על מה
לרעוש — יידחה המשבר. אבל אם יאמר
משהו אחר, ויתבע הנחיות ברורות לשיחות
— כולל ״מפח השלום״ — יתנהל בלי
ספק קרב קצר ועז, שיביא להתפרקות החבילה
המוזרה והבלתי־טבעית אשר שמה
ממשלת הליכוד הלאומי.
על־כך גמרו אומר ראשי גח״ל. אבל
ברור, שבמיקרד, כזה אפשר לצפות לתזוזה
גם במחנהו של משה דיין (ראה
מיסגרת מימין).

אחרי שוך כל ההמולה הפנימית הזאת
— עדיין יישארו סימני־השאלד, הגדולים:
האומנם ייתכן שלום עם חוסיין לבדו? האומנם
רמז עבד־אל־נאצר שהוא מוכן לשלום
כזה, בתנאי שהתעלה תיפתח בלי
זכות־מעבר לאוניות נושאות דגל ישראלי?
האומנם הסכים שרצועת עזה תיכלל בהסכם
עם חוסיין? האומנם גמרו אומר
ארצות־הברית וברית־ד,מועצות לכפות הסדר־ביניים?
בחירות אמרו
האיריס
ממשלת אירלנד לא התעמקה בנאומי רפ״י
ז״ל — אבל היא הבינה מה שהבינו בן-
גוריון ודיין בשעתו: ששיטת־ד,בחירות ה־אישית־איזורית
נותנת יתרון עצום למפלגת־השלטון.
לכן
הציעה ממשלת דובלין לבטל את
השיטה הקיימת — היחסית, כמו בישראל —
ולהחליפה בשיטה האזורית.
אולם אירלנד אינה ישראל, ואי־אפשר
לחוקק בה חוק כזה ברוב פשוט ומיקרי
של הפרלמנט. היה צורך במישאל־עם.
השבוע הכריע העם האירי. ברוב עצום
הוא פסל את הצעת הממשלה, החליט כי
השיטה היחסית היא הוגנת יותר, דמוקרא־טית
יותר*.
* המסקנה שאושרה גס על־ידי הציבור
הישראלי בסקר דעת־קהל לפני שלושה
חודשים. כן נפסלה גם ה מזימה להעלות
את אחוז החסימה.

(המשך בעמוד ) 18
העולם הזה 1625

מישאל בזק שד

ה11ו 0 !1ה 1ה

״האם אתה כעד הסכם עם חוסיין, ואם כן -כאיזה מחיר?״ על
שאלה כפולה זו נתכקשו השכוע לענות אזרחים כרחכי הארץ.
כמישאל־כזק שנעיד על־ידי כתכי ״העולם הזה״ ,הכיעו 710/0מן
הנשאלים 122 -מתוד - *177 את דעתם, שאמנם כדאי להגיע
להסכם עם ירדן/0( 50 29 השיכו על כף כשלילה.
אכל למחייכי ההסכם היו דיעות שונות על המחיר •ככדאי לשלם
כעדו— אם ככלל 47 .איש ( )38.50/0רוצים כשלום — אכל אינם מוכנים
להחזיר אף 5שעל, מסכימים לכל היותר לוויתורים סמליים.
4אחרים ( )3$ ,מציעים -כמקום להחזיר את השטחים -לתת
לירדן גישה לנמל חיפה, סיוע כלכלי, ועזרה כשיקום הפליטים.
עוד ארכעה אחרים רוצים כמדינה פלסטינאית שתקום כגדה, ואילו
* כעד. עדנה ארז 28 מורה, תל-
אביב :״הסכם תמורת גבולות בטוחים. וגבולות
בטוחים הם אלה הנוכחיים — כן
שמעתי ובזה אני מאמינה.״
נגד. פואד יצחק 24 פקיד, תל־אביב
:״אני נגד הסכם שלום. גם אם יהיה
שלום, הפתח יגיע. הם ידקרו עם סכין אחרי
הגב.״
כעד. זהבה טסלר 22 מורד ,סטודנטית,
תל־אביב :״לנסות כדאי תמיד, אף על
פי שאני לא סומכת על הערבים. אני מציעה
פיקוח על מקומות קדושים וביקור חופשי
בהם.״
+נגד. בנימין ויצנבלט 24 מדריך
גדנ״ע, תל־אביב :״אני חושש שהפסדה של
ישראל יהיה גדול משכרה, במיקרה של הסכם
כלשהו עם חוסיין. לחוסיין יש פחות
מה להציע. אני בעד המצב הקיים, או, כמובן,
הסדר כולל.״
* כעד. יוסי פוקס 20 צנחן, עין־
המיפרץ :״כדאי לעשות הסכם, אבל לא להחזיר
את השטחים אלא לשקם את הפליטים
וזה הכל.״
^ כעד. יעקב לוי 23 סוכן למכשי־רי־חשמל,
בת־ים :״הסכם — כדאי. יש לפרז
חלק מהגדה, החלק הקרוב לירדן. את
המקומות הקדושים להעמיד תחת פיקוח
בינלאומי.״
+כעד. עליזה גבאי 19 אחות, מושב
תירוש :״כן, הסכם. אבל לא לוותר על
כלום —! בפרט לא על המקומות הקדושים.״
+כעד. אברהם ביטון (איש דתי, סרב
למסור פרטים על עצמו) :״שיחזירו הכל
ולא יהיו פצועים ועניינים לעולם. רק שלא
תהיה מלחמה עולמית.״
* כעד. משה בן־מאיר 63 פקיד ב־דימוס,
חיפה :״בלי להחזיר. כל מקום שכן
רגלכם תדרון עליו — שלכם הוא. לכן לא

אלטיכ, שומרוני

111 עיין?
לו נמל חופשי וזה הכל.״
^ נגד. אלי יחזקאל 21 סג״מ בצד,״ל,
גבעתיים :״משטרו של חוסיין מעורער,
וקיימת סכנה של הפלתו בעקבות הסכם
שייחתם.״
* כעד. ניסים חדד 23״מוכן להם־
כם, אבל לא להחזיר את ירושלים. אני
רוצה גבולות מוסכמים.״
נגד. שמואל אלטיב 50 קבלן־בניין,
שומרוני משכם, מדבר עברית :״אני עברי
בעצמי ...אני מבכר להישאר תחת שלטון
ישראלי. לא להחזיר אף שעל כי לא יהיה

טסלר, מורד
נגד ניתן. אני מוכן להילחם עד טיפת דמי האחרונה
ולא להחזיר.״
* כעד. אברהם בן־יוסף 47 מוכר
גרוטאות, פרדס־כ״ץ :״בהחלט הסכם, אבל
בתנאים שלנו. כל מה שיש לנו שיהיה תחת
שלטוננו.״
^ נגד. צנחן בן מושב, הרוצה בעילום
שמו :״אף פעם בהיסטוריה לא היו הסכמים
בין יהודים לערבים, ואף פעם לא יהיו. כש־תשכב
בביקעת הירדן ותראה יום־יום חברים
שלך נהרגים, תרצה בהסכם? עוד מעט יגיעו
הפאנטומים ויהיה שלום בומבה״.
נגד. זכריה הראל 25 פקיד, אבן־
יהודה :״קודם כל אני לא מאמין באפשרות
של שלום אמיתי בינינו לבין ירדן, אבל אם
בכל זאת הייתי משוכנע שזה יהיה שלום
אמיתי, לא הייתי מהסס להחזיר את כל השטחים,
אן שלום כזה הוא אוטופיה.״
נגד. נוי בן־חיים 22 קצינה ב־צה״ל,
גבעתיים :״אני בעד הקמת מדינה
פלסטינאית בגדה.״
כעד. אריה טל 45 חבר אגד,
חיפה :״נעשה הסכם עם חוסיין, אבל ניתן

שניים חושכים שיש לפרז את הגדה המערכית, לא להחזירה.
גם אלה המוכנים להחזיר שטחים תמורת שלום, חלוקים כדעותיהם :
46 איש ( )37.50/0כעד החזרת חלק נככד מן השטחים מלכד ירושלים,
מקומות קדושים או נקודות־מפתח אסטרטגיות.
)14</0( 17 מוכנים להחזיר הכל — פרט לירושלים, ואילו שלושה
מוכנים להחזיר את המקומות הקדושים למוסלמים. רק אהד מהם אמר
שיש להחזיר את ירושלים המזרחית כולה.
הרכה יותר מגוונות היו תשוכותיהם של המתנגדים ככלל להסכם
עם חוסיין. רכים מהם חוששים שמישטרו הרעוע של המלד ימוגר
כהפיכה, וכי הסכם עם ישראל עלול לשמש כוח מניע לכד.
אחרים אמרו שממילא ימשיכו אירגוני הטרור לזרוע מוות והרס
כשטחים, כין אם יהיה שלום וכין אם לאו.
הנה מיכחר אופייני מתוך התשוכות כעד ונגד הסכם:

בעד

חדד, חניד
בעד

שלום. אך אם יהיה שלום — לא להחזיר.״
* כעד. מרים דואנם 34 חברת קי־בוץ
גברעם :״בעד הסכם תמורת פירוז השטחים.״

כעד. משה לונדר 21 שנתיים ב־

י לא הובאו בחשבון אומרי ״אין תגובה״ והמסרבים להשיב לשאלות.

ארץ, עולה מארגנטינה, חייל :״הסכם — כן.
להחזיר שטחים שמבחינה בטחונית אינם
חשובים. להשאיר את ירושלים ולתת להם
מעבר חופשי לים — דבר שיביא לנו רזוח
כלכלי.״
¥כעד. שרה שאולי 37 בעלת ה־סטייקיה ויקטור בתל־אביב :״אני רוצה הסכם,
ומוכנה להחזיר הכל מלבד ירושלים וחברון.
לאבא יש בחברון שני בתים על
שמו!״
נגד. מוחמד יחיא 35 סוחר, טול־כרם
:״הסכם לא יהיה שווה. חוסיין פה

כן־חיים, קצינד
נגד

לבדו, הוא לא פועל בשיתוף עם העם הירדני,
כי הוא לא עושה את רצונם. רק הפלס־טינאים
צריכים להגיע להסכם עם ישראל.
זה יפצה גס את הערבים וגס את היהודים
בהתאם לצדק האנושי.״
* כעד. משה גרינפלד 26 טכנאי,
נתניה :״כן, כדאי לעשות שלום אן לא ל־

וותר על ירושלים. אן ורק עם שיחות ישירות.״
+כעד.
אהרון פטאל 42 פקיד, תל־אביב
:״אני מוכן להסכם בתנאי שתיווצר
מדינה פלסטינאית בגדה — בפדרציה עם
ישראל. לא להחזיר את ירושלים, חברון
והסביבה.״
נגד. מנצור אסמנה 30 פקיד, תל־אביב
:״חוסיין לא עצמאי, אין הוא הגדול
במדינאים, ולכן אין לסמון עליו.״
^ נגד. מרין גילון 26 אחות, תל־אביב,
עלתה ארצה מהולנד לפני 4חודשים:
״הבעייה לא תיפתר אם יהיה הסכם עם
חוסיין בלבד.״
+כעד. דויד שבתאי 17 מסגר, תל-
אביב :״הסכם במחיר שטחים לא חיוניים.
ירושלים ושטחים אסטרטגיים — לא. היתר
ניתן למיקוח.״
+כעד. זכריה בן־אברהם 35 פועל־יהלומים,
נתניה :״שלום איתם? כן, למה
לא? על מה נוותר להם? נו, כמובן — על
הגדה המזרחית.״ י
+נגד. א .בן־דויד 50 מהנדס בניין,
ירושלים :״שוס הסכם! אני בעד ארץ־ישראל
השלימה.״
כעד. רן ברק 31 פקיד, רמת־חן :״אם
הסכם יביא שלום — למה לא? לגבי המחיר
— תלוי במה שנשיג. אני מוכן למכור כל
דבר (גס את ירושלים) בתמורה נאותה״.

* נגד. שושנה בהן 29 פועלת אריזה,
נתניה :״לא רוצה הסכם. לא אוהבת
ערבים.״
* כעד. חיה ויגלזון 21 סטודנטית
לכלכלה, תל־אביב :״בהסכם יש לקבוע ש־חוסיין
מקבל את כל האוכלוסיה שלו בלי
השטחים. ניתן לו גם מעבר ליח.״

במדינה נזעד בית־חדישת
לגיצול זמן

ני הממשיך עדיין לשלוט — מבליט
הרגלים ילבן, הופך את הגרבים לחשוב
ממלתחת הבגדים של האשה
ראלית.
בדה זו הביאה חברת ״סברינה״
נון ויצור גרבים חדשים העונים לוה
האמורה לעיל, וזאת תוך מעקב
ויד אחר ההתפתחות והחידושים בת
הגרבים בעולם. הראשון והשולט
־רה חדשה זו הוא גרב המכנס ה־בשמו
פנטי־הוז. גרבי המכנס צוע־לקראת
מעמד בכורה בענף הגרבים,
נ לפי ההתפתחות והמגמות במרכזי
פנה בעולם. גרבי המכנס של ״סב״
— ״ג׳ולי״ ו״פנטי־הוז סברינה״
ים מחוטי מולטי פילמנט ההופכים
גרבי המכנס כמתאימים למערכת
1ספורטיבי ביום, ולאלגנטי והדור
חרי גרבי המכנס שיתפסו השנה
ם נכבד במערכת הגרבים של ״סב״
,הוצאו לשוק 4מוצרים חדשים :
,בוני״ — גרביים דמויי סריגת־יד
זמתאימים לנערה ולאשה הספורטי־נית.
הגרבים עשויים מחוטי הלנקה
זטרץ׳ ב־ 4דוגמאות וב־ 14 צבעים
נופנתיים שהותאמו על־ידי המתכונת
ריקי בן־ארי.
רבי הדוגמא ״פיש־נט״ ב־ 4דוגמאות
זדשות (ראי כרטיס דוגמאות מצורף).
,פולי״ — גרבי 3/4ספורטיביות בולל
צבעים מחוטי סטרץ׳.
רבי ״הקטור״ לגבר — מצמר. לפני
ושנה החלה חברת ״סברינה״ לייצר
רבי גברים בשם המסחרי ״הקטור״.
יד עתה יוצרו שני סוגי גרבים הע-
וויים מסיבים סינטטיים, ועתה מצורף
אליהם סוג חדש העשוי מצמר.
לן טבלת המחירים של מוצרי ״סב״ הן החדשים, והן מן השנה ש.,יש
לציין שהמחירים של מוצרי
ינה״ נשארו יציבים ואין בם כללעומת השנה שעברה.
פיש־נט״ — גרבי דוגמא
3.95ל״י
רשת דייגים —
בוני״ — דוגמאות דמו־
6.95ל״י
ות סריגת־יד —
פולי״ — גרבי 3/4ספור־
3.95ל״י
ייביים —
הקטור״וולי־סוקס״ —
3.95ל״י
ובי צמר עדינים —

״טבוינה״
מפעלי

טקס טי ל

בע״מ

רחוב הברזל , 21 רמת החייל,
תל-אביב — טלפון 777121

כאשר ישא יוסף ואנונו את חברתו פלורי
לאשר, הם יקבעו שיא: כי ואנונו ופלורי
יהיו הזוג ה־ 20 במיספר המגיע לחופה
ישר ממועדון־הנוער שביפו.
יוסף, בן ,23 הכיר את חברתו בין
כותלי־המועדון .״זה התחיל עם בקבוק־טמפו
ונגמר באולם־החתונות,״ הוא מחייך
באושר.
את דירתם, אשר קנה יוסף, שיפצו חבריו
למועדון. כל אחד תרם מה שיכול היה
לתרום: השרברב התקין אינסטלציה, החשמלאי
תיקן את קוי־החשמל, איש הפולי־טורה
עשה את הדרוש לריהוט. גם טקס
הכלולות יאורגן בעזרתם של חברי־המועדון,
הנוהגים בצורה מקורית ותוך עזרה הדדית
יחידה במינה.
יוסי, פלורי, מחמוד, אליבד ועוד כ־200
חברים אחרים נימנים עם אנשי מרכז-
הנוער היפואי, הנתמך על־ידי עיריית תל-
אביב—יפו. עם רדת החשיכה, מתכנסים
במועדון השוכן באחד הבניינים העתיקים
אך המשוחזרים שבשטח הגדול ביפו.
חברתית תוססת
שם קיימת פעילות
ביותר. כי זהו מרכז של בני־נוער, בני 16
עד ,25 שבא למקום מתל־ברוך ומגבעת-
עלייה, משכונת מנשיה ומשדרות ירושלים.
קטר הנס״קפה. שני אנשים מנהלים
את המועדון ומהווים את הרוח החייה שלו:

לים זד, למינהגי זה, והאחד להרגלי־הדת־והלאום
של השני. וכך נראה אך טבעי בעיני
חברי־המקום היהודים והנוצרים שחברם
מוחמד הופיע, ערב אחד, כשבידו
חבילת־ממתקים גדולה, אותה חילק בין
כולם:
״הרי היה זה במוצאי־הראמאדאן,״ קבעו
בפשטות, כמי ששותפים לחג.
אזפקים האיש שנסע לסעוד
״העיירה אופקים הפכה לרכושם הפרטי
של חברי־המפד״ל!״ התרעמו השבוע חברי-
מע״י בעיירת־הפיתוח, עת נודע להם על
תוכניתו של ראש־המועצה, משה מייבסקי,
להחזיק גם להבא ברסן — ממש בשעה
שהוא מצהיר שהוא מתפטר.
תוכניתו של מייבסקי היתד, פשוטה: הוא
יוותר על קבלת־שכרו הגבוה, יישאר ראש־המועצה
בפועל, כבעל תפקיד־כבוד. אותה
שעה יועבר התפקיד־בכוח לידיו של חברו
האינטימי לבילוי ולסיעה, מוראד ישראלי
— שיכהן להבא כממלא־מקום יו״ר המועצה.
ממלא־המקום
התנגד. באופקים
חולשת המפד״ל על המקום בעזרת רוב של
קול אחד. קול מכריע ובלתי־מעורער. כי 7ו
עירער מישהו את שלסון־הדתיים, היתד,

ו? 71 1ורדה מרון, עם רדתה מן
| | 11 11 המטוס בנמל־תתעופה לוד,
אחרי שגופתו של בעלה הוטסה ארצה.

ראש־מועצה מייבסקי (עם שר־הפנים שפירא)
תפקיד־בבוד
יואל קו־ונקי, המטפל בנוער מזה 32 שנה,
והגרפיקאי גרשון — מורה למלאכה ולציור.
ובשנתיים וחצי שהם עושים את מלאכתם,
הצליחו להחדיר למועדון המשותף לנערים
יהודים וערבים אווירה אופטימית, מיוחדת
במינה.
״אנו מראים לחניכים שאת החסר לנו
ניתן להשיג על־ידי ראיית הנעשה מסביב,״
אומר יואל .״דאייה כזאת אנו מקבלים
באמצעות חוגים שונים: לצילום, המראה
את היופי שבביעור; הדראמה, המלמדת
אותנו להגיב ולהזדהות, ומלאכת־מחשבת —
המלמדת אותנו שהיופי אינו בהכרח יקר.״
ואומנם, החניכים ממחישים השקפה זו
בעבודות־ידיהם: קטר מופלא, העשוי מקופסאות
קפה־נמס; אהיל מרשים המיוצר
מצינצנת־שמנת; מיבנים מסובכים העשויים
מגפרורים.
״אלידד הוא המומחה שלנו לעבודות־גפרורים,״
קובע קו־ונקי ,״הוא בנה מ־גפרורים
אפילו את מיגדל־השעון של יפו
— שהגיע עד לתערוכת יריד־המיזרח.״
דיסקוטק וראמאדן. אבל גם עיסוקים
אחרים יש לבני־המרכז: בימי־שישי
הם מבלים בדיסקוטק — אותו יצרו לעצמם
במקום. כי יום אחד אמר להם יואל:
״כל מה שאפשר לעשות בדיסקוטק תקבלו
כאן. רק קצת יותר!״
ערבי־חברה לא מועטים מוקדשים לימיה,ד,ולדת
של החברים. בעלי־השימחה לעולם
אינם מארחים — אלא מוזמנים על־ידי
עמיתיהם לחגוג ואף רשאים להביא למקום
אורחים מבחוץ.
אך חשוב מכל הוא, שבני־המועדון מתרג־

ליהפך

מע״י נחפזת לתפוס את מקומם,
לרוב תחתם.
זאת שכח, כנראה, לרגע ראש־המועצה
כאשר העדיף את מוראד ישראלי, כממלא-
מקומו הקבוע לעתיד־לבוא, על פניו של
סגנו האחר, רפאל מלכה, אף הוא איש־סיעתו
של מייבסקי.
מלכה נזעם. הוא תמך בקו־האופוזיציה
שנזעקה, אותה עת :״המפד״ל סירב להחזיר
את מוראד ישראלי להנהלת מועצת-אופקים,
שעה שמוראד התפטר, מחוסר שפה משותפת׳
עם חבריו לסיעה.
״עכשיו ראש־המפד״ל במקום רוצה שהאיש
אותו סירבו לקבל להנהלה — ינהל
את העיר!״
נפי;ן ד! לוצ״א. אלא שטענות לחוד ומציאות
לחוד. ברור היה שבלי מעשה
נימרץ והחלטי, ייכנס מוראד לנעליו של
מלכה. לכן החליט זה לפעול.
ביום בו עמדה להתכנס מועצת־העיר
כדי לאשר את השינויים, שוחח מלכה על
מדרגות המועצה עם כתבי־עיתונות. אחר־כך,
בנחת, עלה על אוטובוס ונסע לתל-
אביב ״לאכול ארוחה שמנה.״
פירושו של דבר היה — שכאשר התכנסה
מועצת־העיר לאשר את השינויים היו הכוחות
שווים: לא למפד״ל ולא למע״י היה
רוב.
כך אירע ששוב נדחתה ההכרעה באופקים•
רפאל מלכה נשאר סגן ראש המועצה
וממלא־מקומו. מוראד ישראלי נשאר חבר-
מועצה פשוט — וראש המועצה לא יכול
היה להתפטר התפטרות פיקטיבית, כמבוקשו.

ידיעה על מותו של הדיפלומאט ה!
| ישראלי מתי שרון ( )42 הוצנעה בליל
יום ב׳ בחלק התחתי של עיתוני הערב ה־לונדוניים.
אך מוכרי העיתונים של בירת
בריטניה יודעים מה מעניין את הציבור. על
פלאקאטים ענקיים, הכתובים בכתב־יד והמוצגים
בפתח כל תחנות הרכבת התחתית,
זעקו הכותרות:
״הדיפלומאט הישראלי נורה למוות1״
היתד, זו גם הגירסה שהציפה את עיתוני׳
הבוקר, למחרת. ד,דיילי אכספרס, בעל תפוצת
המיליונים, פתח אח עמוד־השער בכתבה
על שלושה טורים, הנושאת אותה
כותרת. כתב היומון הפופולארי:
״השליח הישראלי נורה למוות!״
״כלתו מזה שמונה ימים של אחד הדיפ־לומאטים
הנאים ביותר של לונדון טילפנה
אמש למשטרה וזעקה, :ירו בבעלי! בואו
מר,ר 1׳
״המשטרה דהרה לעבר הדירה שבבית
אפסליי, ברחוב פינצ׳ליי אשר ברובע סנט־ג׳ון.
שם מצאו את מתי שרון, בן ך,־,42
יועץ לענייני עיתונות בשגרירות ישראל. הוא
שבב, מת, על המיטה.
״הוא חיה לבוש לחלוטין. בראשו היו פצעים
אחדים. אקדח אוטומאטי היה מונח ל־צירו.
״בעוד
אנשי־האמבולנם ניחמו את גברת
שרון, התקשרה המשטרה עם השגרירות.
״היועץ הבכיר של הישראלים נסע לבית,
המאוכלס דירות אכסנלוסיביות ביותר, בלוויית
אנשי־בטחון.
״מר שרון — אשר שמו המלא היה מתתיהו,
והוא שירת בצבא הישראלי בדרגת
רב־סרן — עלה ללא לאות בסולם־ר,הצלחה
הדיפלומאטית, במשך שהותו בת ארבע. השנים
בלונדון — בגלל הטיפול רב־הבישרון
אשר השקיע בשורת המשברים שסיבכו את
ארצו בתקופה זו.״

מכתם חרין* ל״גזיימם״
אחר שורה של פרטים על נסיעתם
הקרובה של שרון ואשתו, ורדה, ליש־

ראל, המשיך הזיילי אכספרנז:
שכנתם, הגברת מיתה סימונס, בת
ה״סג, הצהירה :׳ראיתי את מר שרון מוד
הבוקר. הוא קרן ונראה מאושר. אדרבא,
הערתי לבעלי שזוהי הפעם הראשונה שראיתי
אותו מחייך.
״,התבדחתי. אסרתי שהנשואים הולמים
אותו וגורמים לו להיות מאושר.׳
אמש טען אחד מידידיהם של מר
שרון, :נראה שאין כל סיסתורין דיפלוסאטי
בפרשה׳.״
זו היתה, בתחילה, גם דעתם של כל אלה
שהכירו את מתי שרון. הם טענו כי מתי
נראה מדוכדך, לאחר מלחמת־ששת־הימים.
עד אז, על גל ההתלהבות שהתעורר עקב
האיום על ישראל, קצר היועץ לענייני עיתונות,
שהיה ידוע בתור ״הג׳נטלמן הבריטי
של הנציגות הישראלית״ ,הצלחות רבות.
אולם לאחר המלחמה, השתנתה הרוח בעיתונות
הלונדונית. אם כי אין הם מעזים

להיפצע, שוב ושוב, לאחר שכדור פוצע את
ראשו או חודר למוחו.
עובדה זו היתד, גם ברורה לסקוטלאנד־יארד.
אפשר, אולי, לשכנע את משטרת
טימבוקטו שאדם שמתאבד מחטיא מספר
פעמים לפני היריד, הגורלית. לא את גדולי
חוקרי־הרצח של העולם.
אלא שבשלב זד, תבעה שגרירות ישראל
בבריטניה חסינות דיפלומאטית לכל העניין.
תביעה זו כובדה — והתיק נסגר.
מאותו רגע נקבע, רשמית :״מתי שרון
התאבד.״ פשוט לא היתד, קיימת אפשרות
להוכיח את ההיפך — למרות שהרמזים בכיוון
זה היו ברורים.
ואם נרצח מתי שרון המבריק — מי היה
הרוצח?
למתי היו אויבים לא מעטים. אם כי היה
מוכן לשמוע בקולו של כל יריב, הגיב
תמיד במתינות ובנימוס בוויכוחים שבעל־פה
— בניגוד לנציגים ישראליים רבים

להודות בזה בגלוי, הפכו העיתונאים הבריטיים
עויינים יותר לגישה הישראלית.
שרון התחיל לנחול אכזבות וכישלונות.
ואז הפך לממורמר, התפרץ לא פעם, ואף
כתב מכתבים למערכת שעוררו הרמת־גבות
אצל הבריטים המנומסים. פעם אף האשים,
במכתב כזה, את הלונדון טיימס, המכובד
והוותיק ביומוני בריטניה, בזה שהפך לביטאון
פרו־ערבי.
עורכי הטיימס ענו לו במיכתב צונן וקיצוני,
הנחשב על גבול גסות־הרוח בבירה
המנומסת ביותר בעולם :״את מדיניות ה־טיימס
קובעים עורכיו, ולא גורמים אחרים,״
נזפו הבריטים ביועץ הישראלי.
לכן, טענו מכריו של שרון, ניכנס לדיכאון,
וכשנקרא בחזרה — לשרת, אומנם, ב־מישרה
רמה יותר, כאחראי על הקשרים של
משרד־החוץ בירושלים עם הכתבים הזרים
בישראל — התאבד.

הם י.אי.די. מוכן להשתכנע

* ץלאשהיו כמד, וכמה עובדות שפסלו
>{גי שה זו.
קודם כל — העובדה ששרון נמצא הרוג
כש״כמה פצעים בראשו״ .אדם המתאבד,
יורה רק פעם אחת — ומת. אין לו ממה

מאוד, מן האסקולה של יוסף תקוע — פעל
שרון בשטח מסוכן: מלחמת־ההסברה בין
ישראל לבין מדינות ערב וברית־המועצות.

דיפלוממיה חשאית
** תי שרץ נחשב, בחמש שנות פעי־לותו
בלונדון, ל״קולה של ישראל באיים
הבריטיים.״
והיה מי שהיה מעוניין להשתיק את הקול
הזה. כי לאחרונה מתרחשים לא מעט דברים
בלונדון, הקשורים ישירות במרחב. יש
בבירה הבריטית כמה אירגוני־צללים זרים
שהיו מעוניינים בסילוקו של מתי שרון.
כי למרות שעמד לפרוש מתפקידו, הוא
ידע יותר מדי, עשה יותר מדי. היה זה
מתי, למשל, שהציג את הרוסים המאשימים
את ישראל בתוקפנות, כזאבים המתחפשים
לכבשים.
שרון, האידיאליסט, היה גם האיש שדאג
להזמין, לא אחת ולא שתיים, אורחים אנטי־ישראליים,
ערבים ופארו־אסיאניים. הניספח
לעיתונות של ישראל בלונדון עסק בתפקידים
שחרגו הרחק מעבר לתואר הצנוע שלו.
נראה שאף הפריע לא מעט לתוכניות עולם־
הצללים של הבריטים במרחב.

מתי שרון היה מוכשר מאוד לתפקידיו
אלה. הוא מילא את תפקידו הצבאי בחיל־האוויר,
שם מילא שליחות מרכזית באחת
הזרועות החשובות ביותר של החיל. לאחר
מכן, כשהשתחרר משרותו בצה״ל, נשלח
על־ידי משרד־החוץ לדרום־אפריקה, שם עבר
אימון מפרך, כדיפלומאט ושליח ישראל, באחת
הבירות הקשות של המוסד הרם.

בעת מילוי תפקיד
כן היה כדור, למכריו ומוקיריו
/של שרון, שמישהו התפרץ לדירה שברחוב
פינצ׳ליי — המוכר לכל ישראלי כ־מיבצרם
של יהודים וישראלים־לונדוניים —
וירה באיש החייכני, גבה־הקומה ועב־הכרם.
ואומנם, אשתו, ורדה פודר־שרון, נהגה
באיפוק מירבי, עת גילתה את הגופה. וכאשר
הובא, השבוע, ארונו של שרון ללוד,
ומשם לבית־החולים אינילוב בתל־אביב, בו
בוצעה בדיקת־אחר־המוות קפדנית — לא
נראו הורי האלמנה והחתן כמוכי־הלם: הם
דמו יותר למשפחת חלל שנפל בקרב, בעת
מילוי תפקידו.
מלבו גירסת רצח־התככים הג׳יימס בונדי,
היו קיימות, כמובן, עוד כמה גירסות לפרשה.
בין שאר הגירסות שהושמעו:

• אבזכת־אהבה: לפי גירסה זו
אירע חייץ, על רקע רומאנטי, או בריאותי
— בין מתי לבין אשתו הצעירה ורדה, דווקא
אחרי שנישאו רשמית. כיוון שאהב אותה
מאוד, כך טוענת גירסה זו, התאבד.
גישה זו מצאה סימוכין בעובדה שמתי ו-
ורדה כבר עמדו להינשא, שוב ושוב, ביטלו
שלוש פעמים את החתונה בשש השנים בהן
יצאו יחד.
כמובן שאם שמועה זו נכונה, נשאלת
השאלה: מדוע היה שרון עשוי לגלות את
צרותיו ואת צרותיה של אשתו — רק ל־מחרת־הכלולות?

הסתבכות אישית: גירסה זו
מופרכת מיסודה. אופיו הציני במיקצת של
מתתיהו שרון, עצביו החזקים — להם נזקק
בתפקידו המותח — היו לאגדה חיה. שום
סיבה הגיונית ומתקבלת על הדעת לא היתה
גורמת למתי להתאבד מתוך דיכאון.
• מחלה אנושה: אם גילה שרוו
שהוא סובל ממחלה ממארת — סרטן או
דבר דומה — כיצד אירע הדבר דווקא ימים
ספורים לאחר חתונתו? לפני כן לא נבדק?
לכן יש בהנחה זו משהו מן האגדה הרומאנטית
ולא מן המציאות החיה.
• סיכסוך עבודה: לפי גירסה זו
דווקא הצליח שרון, לאחרונה. לא נעים
להעלות אפשרות כזאת, במיסגרת שירותי־המדינה
הישראליים — אולם מתי שרון היה
עשוי לעורר את קינאתם ושינאתם של אנשים
אחרים, שהצליחו פחות בתפקידיהם
הגלויים או הסמויים. בשירות הממלכתי הישראלי,
כמו בשירותים של כל יתר המדינות,
קיימים אנשים שאינם נרתעים מפני
דבר.

לוחם אלמו:״

^ 1 1 1 1 1ך ארונו של מתי שרון יוצא לדר**
1\ 11 | 1י 11י י כו האחרונה מבית־החולים איכי־לוב
בתל־אביב; אחרי שהוטס ארצה מלונדון. בשורה הראשונה של

המלווים, לבושה שחורים, האלמנה הצעירה ורדה, שהתעטפה בשתיקה
מוחלטת. אמה היתה מוכנה לומר רק :״זה עניין רציני. רציני
עד מאוד. אי־אפשר לדבר על זה.״ יותר לא רצתה לומר דבר.

ך• הייה הסיכה האמיתית אשר תהייה,
4 1דבר אחד ברור: כדי לחשוף את האמת
שמאחרי התעלומה שברחוב פינצ׳ליי, היה
דרוש באמת חוקר ברמת קציני הסקוטלאנד־יארד,
אולם לאלה נחסמה הגישה לחקירה
מלכתחילה.
גם תצלומיו של מתי שרון לא נמצאו,
בדרך מוזרה מאוד, לא במשרד־החוץ —
שעמד לקבלו בתפקיד בכיר חדש — לא
בלישכת העיתונות הממשלתית, ולא בשום
מקום אחר אליו פנו העיתונאים, השבוע,
בחפשם אחר הסיפור שמאחרי האיש.
לכן קיימים סיכויים טובים שיעבור זמן
רב עד שתתגלה כל האמת המזעזעת, אפו-
פת־המיסתורין והקנוניות, בקשר למותו של
הלוחם האלמוני של ישראל, מתתיהו שרון.

חמש שנים התאבלה ושמרה על זכו בעדה גון -השבוע אגדה ז־קלין קנדי:

ץ* אשר ניתך במפתיע גשם זלעפות על
ג* ראשה של ז׳אקלין קנדי, שיצאה ב־שמלת־הכלולות
הקצרה והבז׳ שלה מפתח
כנסיית האי סקורפיו בחברת בעלה השני,
התפוררו לרגע פניה היפות, שנשארו משך
כל הטקס האורטודוכסי המפואר קפואות.
אותו רגע, כשאיש לא יכול היה להבחין
מה הן דמעות ומה הן טיפות גשם ״המביא
ברכה לנשואין״ — כפי שטוענת האמונה היוונית
— הרשתה ז׳אקי לעצמה לבכות, ל
האהבה
הראשונה

1ן 1ך * 1אתל קנדי, אשתו של המועמד לנ שיאות ארצות
הברית רוברנו (בוב) קנדי, בחברת ז׳אקלין, ב•
11 / 1 שנרצח בטכסאס. בעלה של אתל נרצח. חמש שנינו לאחר. מנן,

האהבה האחרונה

הוריד לשנייה את השיריון אשר לבשה, מאז
החליטה להינשא, בשנת ה־ 39 שלה וחמש
שנים לאחר הירצחו של בעלה, הנשיא ג׳ון
קנדי, לאיל־הספנות ומלד־המיכליות ארים־
טובול אונאסיס בן ה־ ,62 האיש היחידי בעולם
שיש לו קו תעופה פרטי — קו המטוסים
אולימפית, המשרת גם את ישראל.
מה גרם להחלטתה של הנסיכה האמריקאית?
כדי
לענות על השאלה, שהעסיקה והח־

ג׳ון קנדי, בעלה הרא שון של ראקלין, אותה נשא
לאשה ב היו תו סנאטור. היא היתה אז ע־חונאית.

רוברנד (בוב<,קנדי.,־שטיפל בדיאקלין אחרי מות
פעלה. ,דקות; ספורות אחדד, שנורה בקליפורניה.

-גבדת אונאסיס

גברת קנדי

בחתונתה הראשונה עם ג׳ון קנדי, נראית דאקלין זוהרת ושמחה.
ג׳ון שימש אז כסנאטור וזאיקלין היתה עיתונאית צעירה.

רירה את העם האמריקאי, גרמה אף לאסם־
רונאוסים הסובבים את כדור־הארץ בחללית
אפולו להזדעק בהפתעה, עת שודרה אליהם
באופן בהול — יש להבין, קודם כל, שתי
עובדות יסודיות:
• ז׳אקלין קנדי עייפה:
י• ז׳אקי החליטה, זמן קצר לאחר ד,רצ־הו
של גיסה האהוב, המועמד לנשיאות אר־צות־הברית
רוברט קנדי, שעליה לנתק,
אחת ולתמיד, את החוט הקושר את חייה
ואת חיי ילדיה — ג׳ון־ג׳ון בן השבע ו־קארולין
בת ה־ — 11 לגורלה הטראגי של
שושלת־קנדי.

ך* י כאשר נישאה העיתונאית הצעירה
^ ז׳אקלין קנדי לסנאטור הצעיר ולקצין-
הנחתים המשוחרר ג׳ון קנדי, היא לא רק
נישאה לאיש — אלא אף לשבט, למעצמה,
בקיצור — למשפחת־קנדי כולה.
היתה זו משפחה שנהגה לסעוד יחדיו,
אחים, אחיות והאב הכל־יכול, מדי יום ביומו:
משפחה בה נקבעו החלטות הנוגעות
למיליוני הדולארים הנמצאים בבעלות ובפיקוח
חבריה — על־ידי כולם במשותף;

משפחה בה הפכו עסקיה הפוליטיים של אר־צות־הברית
לנושא של החלטה משפחתית,
עוד בטרם הועברו להכרעה במוסדות הממשלתיים
והצבאיים הרשמיים.
ולתוך שבם זה, לתוך מה שכונה ״המאפיה
האירית של בני קנדי״ ,נפלה ז׳אקלין
בוכייה, בת למשפחה מיוחסת מפילדלפיה,
בעלת תרבות צרפתית.
ז׳אקלין התאימה עצמה, בתחילה, למשפחת
בעלה הצעיר והיפהפה, אותו העריצה.
אבל אט־אט גברה השפעתה על השפעת האחים
וביחוד על השפעת האב קנדי המזדקן;
ומאחר וג׳ון קנדי היה, בין כה וכה,
החזק והבולט שבבני־החבורה, היה מקומה
המיועד של ז׳אקלין — מקומה של קיסרית
משפחתית, נוסף על תפקידה כגברת הראשונה
של ארצות־הברית.

ך* חוש השישי האופייני לה, לא ניצי
. 1לה זא׳קלין את כוחה כדי להשפיע על
ענייני פוליטיקה וצבא, בהם הבינה את
חולשתה. היא ניגשה למלאכת שינוי. שינוי
של גישתם התרבותית והאנושית של בעלה
— ושל ארצות־הברית כולה.

בחתונתה השנייה עם איל־הספנות אריסטובול אונאסיס
(ימין) — נראית ז׳אקלין רצינית, קפואה — ואצילית.

ז׳אקלין קנדי הפכה את הבית הלבן
למוקד חיי הרוח והתרבות של ארצות־הב־רית.
גדולי הנגנים, מרובינשטיין ועד קא־זאלם,
הוזמנו בחום לערוך קונצרטים בפני
המלכות: ז׳אקי, הנשיא, ואורחיהם.
גם את עצם מראהו של הבית הלבן שינתה
ז׳אקי. היא עשתה רמונט עליו דיברו
שבועוני־הנשים כימעט שנה, גילתה אוצרות
בלומים וניסתרים במחסני מישכן־ה־נשיאים
של ארצות־הברית, גרמה לדיפלו־מאטים
המערב־אירופיים שפקדו את המקום
להיאנח בהנאה, מרוב נחת.
אך חשוב מכל, היא השלימה את השכלתו
האינטלקטואלית של ג׳ון קנדי עצמו.
היא גרמה קו ליהנות ממוסיקה סימפונית;
מאופנה פאריסאית; מציור אמריקאי מודרני;
ומתענוגות המיטבח הצרפתי.
אולם חניכת הסורבון ואוניברסיטת ווא־שינגטון
וחברת חוג הסילון הבינלאומי והנוצץ
אינה סנובית: היא גם הראתה לקנדי
שאדם אינו צריך להתבייש בטעמו, ושה־רומאנים
של ג׳יימס בונד — אותם עזר קנדי
לפרסם בהערתו הידועה שהוא קורא את
כולם מייד — אינם נופלים, בעניינם, מ־סיפרות
אחרת.

** ד ד׳ פ!* ג׳ון קנדי לא רק לאהבת־חייה
- 3הדתית, כימעט, של ז׳אקלין הקאתולית,
אלא גם למרכז עולמה הרוחני. היא השפיעה
עליו ודרכו — על העולם. והוא מילא
את עולמה, את שאיפותיה ואת אישיותה.
עת קרס ג׳ק על ברכי ז׳אקי, בשלהי
, 1963 במכונית שהובילה את שניהם למסע־ניצחוו
ברחובות דאלאס שבמדינת מכחאם.
בלוויית אנשי השירות החשאי ששמרו
עליה ועל ילדיה, סובבה ז׳אקי כרוח רתאיח,
כשריד חי של ימי גדולתה התרבותית של
הנשיאות האמריקאית. בעוד ניגש סגנו־לש־עבר
של בעלה, לינדוז ג׳ונסון, להרוס את
דל אשר ביד ג׳וו ירידי. לחכי את איייידד
במלחמה ולד,פור את היית הלבו רדוזייד
לסככה גדולה וחסרת רוח־תרבות, יכלו האמריקאים
_לראות. את תצלומיה של ז׳אקי,
מעל עמודי־העיתונים או על מסך הטלוויזיה
ולהגיד :״בו, אבל היו לנו גם כאלה.״
מותו של ג׳ון קנדי קשר את גנרלה ב־שרשרת־פלדה
אל שושלת־קנדי״ כל אל
מנה
ששיכלה את בעלה וקיבלה בירושה
את הוריו ואת משפחתו, יודעת זאת בבירור:
בימים כאלה נוצר קשר חזק הרבה
יותר מן הקשר החי, בימי־אושר.
היא שמרה, שנה תמימיה, על אבל מוחלט׳
לבשה שחורין, לא יצאה. רק אחר־כך
שבה ובילתה — בדיסקרטיות מרובה ובדרך
כלל מחוץ ליבשת אמריקה. ברומא, אצל
(המשך בעמוד )22

מסו עשן?

דאקלין עס אחד המחזרים
אשר העיתונאים
ייחסו לה: תאציל הבריטי לורד הולך.

מה מציגים במוזיאון תל־אביב: בובות־וא

דוקטור חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל־אביב, נראה
<1ד 1 1י 1 1 1 *1
| 1 1 1 1 1בפתח המוזיאון. ברקע בובותיו של הפסל יהודה

בן־יהודח. מען גמזו :״כמנהל איני צרין לאהוב את כל היצירות. אבל אני חייב להציגן.״
ץ והי תערוכה מחרידה!״ אמר הד״ר
חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל־אביב,
על תערוכת הסתיו של אמני־ישראל שנפתחה
השבוע ברוב־פאר, ובנוכחות ראש־העיר.

גרם למנהל־המוזיאון, המומחה לאמנות
המושמץ ביותר במדינה, לצאת
לכאורה נגד תערוכה שמתנהלת בגושפנקה
האישית שלו?
היה זה מוצג מרכזי, המהווה את גולת־הכותרת
של התערוכה 60 :בובות־גומי
מותכות, שהוצקו על גופותיהם החיים של
גדולי האמנים והיפות שבנערות־החברה של
העיר על־ידי הפסל הצעיר ( )32 יהודה בן־
יהודה.
בן־יהודה, הידוע בעיקר כצייר, עסק כל
השנה האחרונה בסוג חדש של אמנות:
פיסול־גומי. הוא יצק גבס על גופן של
נערות, ואחר־כך, בעזרת אבקה מיוחדת,
תירגם את יציקות־הגבס לבובות־גומי ב־

גודל טבעי ובצבע שחור כפחם.
בובות אלו, המזכירות את משרפות־אושווייץ
או את אסון ההפצצה האטומית
של הירושימה, ליכד בן־יהודה לאוסף
מזעזע ועז־ביטוי — שהפך לסנסאציה בעת
הפתיחה.

קומדיה ש? טעויות
ך* מוצג היה גם גורם לקומדיה של
( | טעויות.
כי בעוד בן־יהודה עצמו לא התכוון.
בעצם, לשום דבר מיוחד, ערך את שורת־הניסויים
שלו בגומי כחלק מן העבודה ה־אמנותית
השיגרתית שלו, התלבשו המומחים
של האמנות — ובראשם הד״ר גמזו —
על תופעה זו כעל סנסאציה בזעיר־אנפין.
כך, למשל, שימש הצבע של בובות־הזוועה
של בן־יהודה למקור להשתפכויות
משעשע. טלול גמזו, בפתיחה: פסלים אלה

מסמלים את האנושות כפי שתיראה לאחר
הפצצה אטומית. זוהי הירושימה ללא אהבה.
משום כך יצר הפסל דמויות מפוחמות.
לאמיתו של דבר, רצה יהודה בן־יהודה
ליצור בובות אמיתיות ככל שאפשר במראן.
משום כך, הוא חיפש דרך לצקת
בגומי ורוד. אולם בית־החרושת למיזרוני־גומי
ולמוצרים אחרים מחומר זה, תגום, לא
היה מסוגל לספק לו את האבקה הוורודה.
לכן, מחוסר־ברירה, יצר בן־יהודה בובות
שחורות. וכך נולדה האגדה של. רעיון
הירושימה.״

כיקורת עלהמכקר

א היתד! זו צרתו היחידה של הד״ר
גמזו, שנגמז הפעם כראוי.
בזמנו, הוטחה ביקורת חמורה ביותר

צמיחתה של האמנות הישראלית הצעירה. כשנערכה :
, 1967 תערוכת הסתיו האחרונה, בה השתתפו 38 אמני
ישראליים, בחרו האמנים בוועדה מייעצת למוזיאון7 ,
תיבחר את היצירות לתערוכת הסתיו — 1968 על מ;
שלא תישנה השערורייה שקמה בעיקבות ייצוג בלו
נאות של אמנים צעירים אז.
בוועדה המייעצת היו חברים האמנים מיכאל ארגו
רפי לביא ודב פיגין.
השלושה ניגשו למלאכה. מייד הוצפו טלפונים וב
שות בעל־פה ובכתב, מצד כל האמנים הצעירים
קשישים, שביקשו להיכלל בתערוכה רבת־היוקרה.
יכולנו לישון בלילות, מרוב קריאות,״ סיפר השב
אחד מן השלושה.
עד שלבסוף בחרו ב־ 41 אמנים אפשריים, שאת שנ
תיהם הציגו לד״ר גמזו. הוא אישר בלי עירעור, ט
השבוע, בעת הפתיחה :״כמנהל המוזיאון איני צריך ל
הוב כל יצירה. אבל אני חייב להציג כאן זרמים חדשינ
אם כי לשלושת היועצים היו חילוקי־דיעות על אמנ

נראית הדוגמנית אן טוכמאייר, בשחלק־גופה הקידמי עדיין מכוסה מחצית־היציקה |
1111 1גבס מוקשה. עוזרו של הפסל עוסק בהסרת הגבס, התולש, כשהוא מסולק,
מרבית שערות־הגוף של הדוגמנית וגורם לה, אגב כן, כאבים. ברקע: בך יהודה מכין גבס ח

!ההתחלה המש

כן נראית הדוגמנית, כששמן־האנוזים מרוח על
גופה ושרידי־הגבס הראשונים נמרחים על איבריה,
#בידי הפסל. על פניה — מסיכה שקופה, למניעתו של התזת הגבס לעיניה ונחיריה.

נגד המבקר, מצד אמנים. החל בפסל יגאל
תומרקין, שהציג תמונה בה מתנוססת הכתבה.
גמזו חמור״ וכלה באמנים רבגונ־יים
שטענו, כי מנהל־המוזיאון אינו מתייחם
לאמנות מודרנית צעירה, והולך רק בתלם
השמרני — היו כל הידיים מונפות נגד
גמזו.
על כן החליט גמזו לא להפריע עוד ל
רבים
היה שם אחד בראש שלוש הרשימות: שמו
יהודה בן־יהודה, מייצר הבובות.

מיליונים צעיר

אמן עצמו

הופתע ביותר, עת נתבקש לו

אלא -להנאתו מאז נשא,

לפני שנים אחדות,

ה, בוונוגוניה, זוועות או אגנות חושה?

שו וושוווו

תהליך־היציקה. החומר שבעזרתו הן מיוצרות יקר ביותר.
הפסל לא התכוון למכור את בובותיו, הופתע משנתבקש על־ידי המוזיאון להציג 60 בובות.

| 1 | >1 ¥ו 1 1נראית הדוגמנית זיווה, כשסנטרה על הסד המיוחד, המונע ממנה לזוז, כדי
שהצורה המבוקשת על־ידי הפסל תישמר לבובה שתקום. יהודה בן־יהודה מורח,

אותה שעה, גבס ביד אמונה על כל חלקייגווה האחוריים. זוהי עבודה הדורשת דייקנות, קובע הפסל.
אשתו הארגנטינית כריסטיניה, הוא מתבודד בדירתם
המפוארת שברחוב הוברמן המהודר בתל־אביב,
מטפל בבנו בן הארבע — ועובד על יצירותיו.
אגב, כריסטינה, בת לתעשיינים עשירים ביותר,
נתייתמה לא מכבר. אותה עת הפך הזוג בן־יהודה
לזוג־מיליונרים הצעיר ביותר במדינת־ישראל.
משום כך, לא התכוזן בכלל בן־יהודה להציג את
בובותיו .״רציתי, קודם כל, לבנות בית ולאכלס
אותו בובות. אחר־כך נטשתי את הרעיון — אך גם
אז לא התכוונתי להפריד בין בובה לחברותיה,״
סיפר השבוע לידיד.
וכיוון שיצר כ־ 60 בובות בסך־הכל, היה כימעט
בלתי־אפשרי להציגן בתערוכת הסתיו — שם זכה
יוסף זריצקי המפורסם והמבוגר למוצג אחד בלבד,
וגם יגאל תומרקין לא יכול היה להציג יותר
משתי יצירות.

״לא תערוכה של אפרי־מץ!״
^ ולם לחץש לו ש ת היועצים, ורצונו של
גמזו לתת פתחון־פה להתרחשויות צעירות
הכריעו את הכף.
וכך הפך המוזיאון, בפעם הראשונה בהיסטוריה
שלו, למרכז של אמנות אוואנגארדית.
ייתכן שלפני שנים בודדות בלבד לא היתה תע־רוכה
של ״אנשים שרופים״ ,כדברי גמזו, עוברת

את סף דלת המוזיאון. אבל הזמנים השתנו:
״ישראל מפגרת אחרי אירופה וניו־יורק
בעשר שנים, בשטח האמנות!״ הצהיר השבוע
דוקטור גמזו .״לאחר תערוכה זו היא
תפגר רק בחמש שנים!״
וכך מוצגת תערוכה של בובות בחדר
נפרד. אשה מכסה בגופה העירום גבר
מעוות. גבר אחר — אף הוא מגומי שחור
— שוכב על אשה. שלוש נשים מעורטלות
מוחאות כף לזוג בלתי־לבוש.
אף־על־פי־כן טוען גמזו :״מי שבא לתערוכה
הזאת למצוא אברי־מין וישבנים
— לא ימצאם פה. אדם כזה יכול ללכת.
״מה שרואים כאן זה גופות שרופים. זוהי
מין מחאה על העולם בו אנו חיים.
״נכון: כל טכנאי יכול לעשות בובות
כאלו. אין כאן שום אמנות. אבל יהודה
בן־יהודה יצר, בעזרתן, את האפקט האמנו־תי
החזק שרצה ליצור.״

כל גשות ת״א
^ ל אחת מן הבובות עלו ליהודה
^ בן־יהודה באלף לירות. היה צורך לשלם
לדוגמנים ולדוגמניות — בן 35ל־ 60 לירות
לכל אחד ואחת. היה צורך לשלם ליוצק.

ומעל לכל, היה צורך לרכוש את החומר
הפלאסטי המיוחד אשר יוצקים לתוך תבנית
הגבס — וחומר זה עולה ביוקר רב.
כל פעם שיהודה בן־יהודה יצק פסל הי
שכזה, עמדה אשתו כריסטינה, צלמת חובבת
בעלת כישרון, בקירבת־מקום. היא הנציחה
את עבודת בעלה על כל שלביה״.
והיה מה לצלם — ובעיקר מי לצלם. כי
ברשימת־דוגמניו של בן־יהודה מופיעים
שמותיהם של כמה מן המפורסמות ש־בדמויות־הבוהימה.
״בהתחלה,
לא היה לי נעים לגשת
לאנשים ולבקש אותם להתפשט עירומים
כדי להיכנס לגבס,״ סיפר האמן, השבוע.
״אז יצקתי רק גברים. יצקתי את הגוף של
שמעון צבר — כן, יש לו גוף יפה —
ואת הראש של הצייר ליפשיץ.״
אך במשך הזמן התברר לבן־יהודה שהדבר
הקל ביותר הוא — להשיג דוגמניות.
וכך התחילו לבוא לסטודיו שלו היפות
והמעניינות שבנערות־תל־אביב. דוגמנית־ה־צמרת
הלית קטמור הונצחה. הדוגמנית ה־יפהפיה,
ונערת־השנה של העולם הזה, אן
טוכמאייר, היתד, אובייקט לשמונה יציקות־גומי
שונות ונפרדות.

״בדרך כלל, הכי טוב לגלח את כל ־.־
שיערות של הגוף,״ מודה עדנה שטולץ,
אחת הנשים שניכנסו לתוך הגבס של בן־
יהודה .״אבל גם ככה זה נורא. לי, למשל,
נשרפו הנחיריים מזה. לא יכולתי לנשום.
חשבתי שאני נחנקת.
״אבל הכי נוראה היתד, ההרגשה שלעולם
לא אצא משם, שאשאר קבורה בתוך הגבס.״
לכן גם רוב הפסלים הם בעלי פה פעור
לרווחה. פשוט — אין לאנשים שבתוך הגבס
אפשרות לנשום, אם לא ייפתחו את
הפה לרווחה. גופם אטום.
וכך, בגלל התנאיים הטכניים, נוצר עוד
פריט המחזק את רושם־השואה — שהעסיק
את המבקרים ומשמש עילה להשתפכותו הפיוטית
של הד״ר חיים גמזו.

הגסיכח והדונמגית
ף פיכה הודית, שביקרה בישראל ב־

*1הזמנת משרד־החוץ, התנדבה ליציקה.
היא התעלפה, בשעת־העבודה.
״אן טוכמאייר היתה נהדרת. היא לא
התעייפה. אמרה ששמן־ר,אגוזים, אותו מורחים
על הגוף לפני שיוצקים את הגבס,
עושה לה עור טוב.״
אגב: למרות הטיפול המשומן, יורד לא
אחת כל שיער־הגוף, כשמסירים את הגבס
מעל לאדם הנוצק .״חוץ מזה, מזיעים
נורא,״ מספר אחד הדוגמנים .״שלא לדבר
על הפצעים ועל העור המקולף, מרוב חום.״
• כל התמונות המופיעות בכתבה צולמו
על־ידי כריסטינה בן־יהוזה.

9 1ן

711

שתי בובות מחזיקות
$את יציקת חלקו התח־הקאריקאטורינזט
שימעון צבר.

מ תי יפרוש ד ״ן?ן
(המשך מעמוד ) 10

נירפא. מאותו רגע פיתח תאווה לתבלינים
מכל המינים, ריכז ידע עצום בשטח זה.
כמה מתרופותיו מורכבות מהרבה עשרות
של תבלינים, בעיקר ציפורן, שמיר, כמון,
כוסברה, זנגביל, שום, ונענע.

סיעת הפורשים קטנה -בך יהין
סיכוייו להצליח כבך קטנים.
נימוק אחר, אגרסיבי הרבה יותר, בעד
פרישה מוקדמת, בנוי על הפופולאריות האישית
של דיין. מובן, שהוא לא יפרוש
על רקע של ריב כיסאות, וסינון אוהדיו
מרשימת המועמדים.

הוא יעזוב על רקע מדיני־אידי-
אולוזני: למשל סביב בעיית השטחים
והשלום. הכרזתו מהשבוע
שעבר, בעד סיפוח שקט ונגד ריצה
אל שולחן-הדיונים עם חוסיין,
נראית בצער הבנה לכיוון קרע זה.

אבותינו

הוא בן - 76 אבל ידו חזקה כקפיץ של פלדה. הסוד טמון
בתבלינים המיוחדים שלו -והוא מרפא בעזרתם כל מיני מחלות.

1ש רופאים המחזיקים בתוארם בתוקף
הסמכה של אוניברסיטה, יש גם רופאי-
אליל למיניהם, ויש בעולם אדם אחד שהוא
רופא בעזרת השם יתברך.
זהו עזרא שחמון, אשר עם כל 76 שנותיו
הוא מובן להתגייס לצה״ל.
מבחינת כושרו הגופני הוא אף מסוגל
לכך. עובדה, הוא מבצע 50־ 40 כפיפות
שמיכה ומסוגל להתחרות בכך בכל צנחן
צעיר. את כושרו המתמיה מסביר שחמון
בתרופות שהוא מכין בעצמו מתבלינים,
בהם טמון סוד הבריאות והנעורים.
שחמון, שהוא אדם אמיד ובנו של אחד
מגדולי העשירים של עיראק, מוצא את
סיפוקו בחיים בכך שהוא עוזר לאחרים
ברפאותיו.
מדי שנה הוא עוזב את עסקי הדלא־ניידי
שלו בניו־יורק. בא ארצה לכמת חודשים
ומרפא את מאות החולים הצובאים לפתח
מרפאתו המאולתרת שבמושב מגשימים, ליד
סביון.

א פחות חשוב מהתבלינים הוא ד/אוכל
בו מאכיל שחמון את עצמו ואת
חוליו. אוכל זה מורכב אך ורק ממאכלים
שגדלו באופן טבעי בארץ, והמוזכרים ב־תנ״ך
.״בכלל,״ טוען עזרא שחמון ,״עלינו
לשמור על אורח־החיים של אבותינו.״
לא כולם שומרים כיום על אורך חיי
אבותינו, ויש המפקפקים בטענתו שאלוהים
הוא אשר לימדו רפואה. אבל הם באים
אליו להירפא.
השנה, כמינהגו מזה 31 שנים, חזר עזרא
שחמון ארצה, אל מאמיניו הסובלים. בתקופת
העדרו פונים אנשים רבים לסופר
דויד תדהר, אשר אצלו משאיר שחמון מלאי
גדול של תבלינים — מוכנים לכל דורש.

לכן גם, נלקחת בחשבון האפשרות, שכבר
בימים הקרובים יחליט לפרוש, כאשר
יתקיים בממשלה דיון על מגעיו של אבא
אבן בניו־יורק ובלונדון. המאמינים באפשרות
זו אף רומזים, שאז יעלה את הדרישה
להקדים את הבחירות ״כדי לתת לעם להכריע!״

1מערכת״בחירות של דיין, בראש
/רשימה עצמאית, יש סיכויי״הצלחה גדו־לים.
הוא לא יופיע כמי שחוזר אל חיקו
של בן־גוריון הזקן. להיפך: למרות שלא
תהיה בפיה שום בשורה רעננה וצעירה,
תהיה זו רשימה שתציג את עצמה כנו-
שאת דגל המרד של הדור הצעיר נגד הזק-
נים. דגל המרד נגד המיסגרות המפלגתיות
הישנות והמושחתות.

לצידו יופיעו לא רק העסקנים
הדהויים־כמיקצת של רפ״י, כי
אם אלופים ורמטב״לים לשעבר,
במו יעקב דורי וצבי צור. ויחד
איתס: שורה של פרופסורים, אג-
שי-מדע, משוררים במו נתן אלג
תרמן ואנשי־הון כמו עובד בן-
עמי. כל הגווארדיה המגוונת של
ארץ־ישראל השלימה תצעד תחת
דיגלו. הוא לא יזדקק למנגנון ול-
עסקנים ותיקים, אלא יסמוד על
גל ספונטאני יטל מתנדבים.

מכין מתבלינים שהוא מוביל עימו מהארץ.
אל סוד התבלינים הגיע עזרא שחמון בלפני
שנים רבות
דרך מיקרית ביותר.
הוא חלה בדלקת־ריאות חמורה עם סיבוכים.
הוא ביקר אצל טובי הרופאים באמריקה ובאירופה.
השלב החמור חלף, אך המחלה
לא נעלמה.
עד שיום אחד פגש בלונדון ידיד־נעורים
מעיראק, וזה יעץ לו לטעום מתבלין .1־
ציפורן. עזרא לא האמין, אך ניסה בכל
זאת את התבלין. הפלא ופלא — הוא

אל האינטליגנציה והבורגנות יקרא ״לש-
נות את פני הדברים! להכניס דם חדש להנהגה!״
ואילו אל הריכוזים ההמוניים של
הפרברים ואזורי־הפיתוח תדבר הרשימה בקול
הלאומנות הקיצונית, הכמיהה להתרחבות
טריטוריאלית והעוצמה המיליטאריס-
טית.

תדהר, הבלש הוזתיק, מגלה את התרופה
הנכונה בשיטה פשוטה: נותן לפונים אליו
תבלינים, ואם אלה לא עוזרים — הוא
נותן תבלינים אחרים, עד שנימצא המתכון
המביא מרפא לחולים חשוכי־המרפא.
״איך שלא יהיה,״ מרגיע תדהר ,״נזק לא
יכול להיגרם מאכילת התבלינים.״ מעיד
עזרא שחמון על עצמו :״קורה שחולים
נפטרים תחת טיפולם של רופאים. לא אצלי.
אצלי הם צומחים ומשגשגים כמו הצמחים
הטבעים שאני נותן להם.״

משהו, שכמה ממתנגדיו משווים
אותו למסע־הבחירות של ג׳ורג׳
ואלאס בארצות־הכרית.

היא תמשוך, כלי ספק, המוני-
בוחרים משורות חרות, וחלק ניכר
מן המצביעים הצעירים של
המפד״ל.

**ץ חמץ טוען, בעברית ובאנגלית, ש־אלוהים
גילה לו את סוד גוף האדם,
ובכך הוא מסביר את יכולתו לרפא חולים
אשר אף הטובים שברופאים לא יכלו להם.
אפילו רופאים סדירים, מוסמכי אוניברסי־טות,
שולחים אליו חולים שלא יכלו לרפאם
בדרכים המקובלות.
לפני כשנתיים היפנה אחד הרופאים הידועים
בתל־אביב לעזרא שחמון ילד בן
שש, אשר לא ידע ללעוס, לא ידע לדבר
וללכת, לא גדל, וסבל מעצירות כרונית ולא
יכול היה להשתין. לאחר טיפול של שלושה
חודשים באמצעות מרקחות התבלינים והדיאטה
המיוחדת שקבע לו הישיש הנמוך
והשרירי מניו־יורק, הבריא הילד.
כמוהו אף החלימו הרבה אנשים אחרים,
ביניהם אנשי־ציבור, סופרים, אמנים, ומספרים
שאפילו אחד משרי הממשלה.

בכמה יכולים קולות אלה להסתכם? הערכה
סבירה, ברגע זה, היא של ס /ס ,20 כלומר
24 :חברי־כנסת. עם סיעה כזאת, יוכל
דיין לטעון בביטחון רב־למדי לראשות־הממשלה,
בשותפות עם הימין והדתיים.
אלא ששום תחזית של בחירות אינה
ודאית. תמיד נשארות פתוחות כמה שאלות
נכבדות. כגון:

האם תוכל מע״י לגייס אישיות
כה דינמית, המסוגלת ליזום מעשים
כה מלהיבים ומדהימים, שזוהרו
של דיין האזרח יעומעם עד
ליום הקלפי?
האם יוכל דיין למצות את כל סיכוייו בלי
מנגנון ותיק ימנוסה, בלי כל אותם אלפי
מזכירונים ועסקנקנים־בשכר המובילים את
הרבבות לקלפי כעדר למירעה?

והעיקר: האם לא ייתכן, שייווצר
סיכוי קלוש של השגת שלום
עם הערכים, שיוציא את הרוח
ממיפרשי הכיטחוניזם הסיסוחים•
טיף

סוד

ף ם כנידיורק פונים אל שחמון אלפי
לאנשים ומקבלים את רפואותיו, אותן הוא

מניין יבואו הקולות?

** ה יהיו סיכוייה של רשימה כזאת?
אפשר להניח, שהיא תזכה בקולות שניתנו
בפעם שעברה לרפ״י. ממפא״י לא
תוכל לקחת מצביעים מסורתיים, הכפופים
למנגנון, אבל היא תיקח קולות מפא״יים
מהעולים וממיקצועות הצווארון הלבן.

נמוך

כמו ואלאם?

שאלות. אלה מאריכות את התלבטויותיו
של דיין, ודוחות את ההכרעה. אבל הגלגלים
נעים במהירות שתלך ותיגבר, ולא
יהיה מנוס מהכרעה. ייתכן אפילו — הכרעה-קרובה
מאוד.

מרפסת הקברה

שתי נשים ופעוט ממתינים לתורם, במירפסת ]זמירפאה
אותה בנח עזרא שחמון ליד -בית 8קרוב׳משפחח שלו,
יעקב שחמון, חקלאי במושב מגשימים. הטיפול — והתרופות — ניתנים חינם לכל דורש.

תננזלם הזם 1625

אנשים
בן־גודיון
לוחץ ידיים
חבר־הכנסת דויד כך גוריזן, השריד האחרון
של רפ״י, ממשיך, כהרגלו, לעורר
פזלמום. ביום השני השבוע, כאשר נידחה
הדיון המדיני שעמד להיערך בכנסת, יצאו
הח״כים למיסדרון. סיעת אגודת־ישראל, הכוללת
את שלמה לורנץ, מנחם
פרוש ויעקב גרוס עמדה באחת הפינות
והתלחשה. בצעד נימרץ ניגש אליהם
ביג׳י ואמר :״אני מאמין באלוהים. לאו־דווקא
באלוהים שלכם! אני מאמין באלוהים
קוסמופוליטי.״ בן־גוריון לא הסתפק בכך.
הוא ניסה לשכנע את חברי אגו״י שלא רק
התורה שבעל־פה מכילה סיפורי־אגדות אלה
גם התורה שבכתב .״איך אתם יודעים היום
מה בדיוק חשב משה רבנו,״ הסביר. חברי
הסיעה, מצידם, ניסו לשכנע את ביג׳י, שכל
הכתוב הוא אמת ויציב — בגדר אלוהים
חיים• 9אולי היו אלה הגעגועים לשבת־אחים־גם־יחד,
ואולי פשוט הגיל עושה את
שלו. מכל מקום, כשנתכנסה, השבוע, הכנסת
השישית לאחר פגרת־הקייץ הארוכה,
לחצו ידיים בחמימות שני היריבים הוותיקים
ח״ב דויד בן־גוריון ושר־המשפטים
יעקב שמשון שפירא — למרות ה־

אחרוני ונ׳ו לואיס במכסיקו
המטוס השני נחטף
ברוגז הממושך שהתחיל בששפירא תבע
את ביג׳י למשפט־חברים במפא״י • .מישהי
אחרת שרצתה בבן־גוריון, מסתבר, היתה
מזכירת־מע״י לשעבר, גולדה מאיד —
אבל המדינאי הישיש לא נתן לה להגיד
זאת. סיפרה גולדה, השבוע, בכנס אקדמאים
שנערך בחיפה: משך שעתיים שוחחה
עם בן־גוריון, ערב הקמת המערך, בכוונה
לשכנעו להצטרף אף הוא — אולם כל אותו
זמן דיבר ביג׳י בעצמו, לא נתן לה לפתוח
את הפה יותר מעשרים דקות — ולבסוף
דחה את הצעתה, כמובן • .מלחמת־ההצה־רות
הישראלית הגיעה סוף־סוף גם לבראזיל
— יחד עם נשיא הקונגרס היהודי העולמי,
הדוקטור נחום גולדמן שהצהיר עם
בואו לשדה־התעופה׳ של ריו דה ז׳אניירו:
אפשר להגיע להסכם שיפתור את הסיכסוך
היהודי־ערבי. אולם, מיהר גולדמן להוסיף,
זוהי אפשרות תיאורטית. למעשה — זה לא
יקרה בקרוב • .סוג אחר של שליחי־מיצווה
ישראליים שבאו לבראזיל, לא מזמן,
הם שני המדענים, הפרופסור יואל גת
והדוקטור עמנואל מזור העוסקים
בגדולה שבמדינות דרום־אמריקד, בפיתוח
שיטות גרעיניות במחקר מקורות־מים. בין
השאר. ,קיבלו. על עצמם שני הישראלים
לחקור את אפשרויות־המים של האיזור נורד
שצה, הנחשב לנגב של בראזיל. עת נשאלו
השניים על־ידי עמיתיהם, עם. שובם להעולם
הזה 1*25
רוצה תסרוקת?

לתתפשטו נשות החברה הגבוהה האוהבות להסתרק
אצל ספר בעל שם ועדיין לא הרגישו
את מגע ידיו של דייב אינן יודעות מה
הן מפסידות. כי ידיו של דייכ איכגי
( )28 החליקו במשך שלוש שנים את שיערן
של הגדולות והמפורסמות בשחקניות אירופה,
כמו בריג׳יט בארדו, מישל מורגן,
מיריי דארק ואחרות.
דייב נולד במארוקו. כבר מגיל 13 אהב
את היופי, מכיוון שהיה ילד יפה אשר הנשים
אהבו ללטפו ולפנקו. גם הוא החל
לאהוב אותן בגיל צעיר למדי.
מכיוון שראה את עתידו בענייני נשים,
ובמיוחד בחלקן העליון, הוא עבר לפריס
ונרשם לבית־הספר לספרות אוריאל. שלוש
שנים למד בשקידה, החליק, סידר ופרע את
שיערן של נשות פריס שחשקו בתיסרוקות
חינם אצל מתלמדי הספרות, עד שהגיע יומו
הגדול והוא יצא לשוק הטפרים הפריסאי.
דייב התקבל לעבודה אצל קאריטה הגדולה,
התקדם עד שהותר לו לגעת בשיערן
של נשים מפורסמות — לפעמים באופן
ישיר על ראשן, לפעמים בפיאות־הנוכריות
שהביא השליח שלהן.
כאשר פרצה מלחמת־ששת־הימים היה
דייב עסוק בתיספורות, בעסק הפורח שלו
בבריסל. הוא חש מייד שמקומו אינו אצל
נשות החברה של אירופה, כי אם אצל
נשות החברה הישראליות, הזקוקות לספר
ישראל, אם צפיפות־האוכלוסייה בנגב ה־בראזילאי
דומה לאיכלוס הנגב שלנו, השיבו
קצרות :״בערך, יש שם רק 25 מיליון
תושבים.״ 9הוכחה חותכת לעירנות־ה־ביטחונית
של משטרת־ישראל ניתנה השבוע
בבאר־שבע. פרופסור סדאו סקיה, המשמש
כמרצה לתנ״ך וארכיאולוגיה באוניברסיטת
פוקואוקה ביפן, ביקר בעיר.
הוא צילם בדווים המהלכים בעיר ואת ה־מיסגד
העתיק העומד ליד בניין העירייה.
לפתע, ניגש אליו שוטר והוביל אותו ל״
תחנת־המשטרה. הפרופסור המכובד נחקר
— ולבסוף שוחרר. את סרם־הצילום הצבעוני,
החרימו לו. הובטח לו, שעוד חודש,
אחרי שהסרט ייבדק — הוא יוחזר. אך הפרופסור,
שביקר בארצות רבות באירופה,
כעס :״אני לא מבין מה קורה לכם פה.
ואחרי שהעיניין
עוצרים אדם שמצלם,
מתברר, לא מחזירים לו את הפילם.״ •
הפתעה יותר נעימה נפלה בחלקו של
יעקב דחנטל, הכתב הפרלמנטרי של
הארץ, בעת שהשתתף בהפלגת סוכות של
צי״ס. הלולב שהוגש לו נראה לו כאילו
נקטף זה עתה מהעץ. כששאל הכיצד הסתבר
שהלוב אוחסן במיתקן־ההקפאה באונייה.

בילוייו של
קצין־המשטדה
אזרח חדש של עולם־החי הישראלי הוא
כלב־השעשועים היפהפה של שגריר צרפת
בישראל החדש, פרנסואה אירא ()52
שהגיע השבוע למושב־כהונתו, ביחד עם
אשתו דאקלין ובתם בת ה־ .15 לכלבם
של הדיפלומאסים קוראים, במיקרה, פאריס
— לא על־שם בירת־צרפת כי אם על
שמו של נסיך טרויה האגדי. הכלב זוכה
לטיפול אינדיבידואלי בהחלט, אוכל דיאטה
מיוחדת ולפי בדיחה הנפוצה בחוגי־ה־שגרירות,
נהנה מחסינות דיפלומאטית ביחסיו
עם כלבות הסביבה: פשוט לא נותנים
לו לקיים אותם סיג פרודוקטיבי ׳ יותר
של אורח בא לישראל, השבוע, בדמותו של
אוטו רפפורט 46 המנהל האמיתי

דייב כפעולה
החלק העליון
טוב כדי למצוא חן בעיני בעליהן הלוחמים
למען המולדת.
שמונה חודשים לאחר המלחמה, בעידודם
של שמונת אחיו הנמצאים בישראל,
ארז דייב את בגדיו עם מכשיריו ותכשיריו
והגיע לישראל. דוגמניות־הצמרת ונשות החברה
באו לנסות, ומאז אין הן מפסיקות
לבוא: ליאורה לפידות, כוכבת הסרט השכונה
שלנו; אשת־החברה הצעירה תלמה
מכנם, האופנאית והדוגמנית שרה עלי, אשת
העסקים היפהפיה חניתה צנטנר.

אבל את סודו המיקצועי השמור ביותר
מוכן דייב לגלות רק למובחרות בודדות.
כאשר הוא רוצה ליצור לא סתם תיסרוקת,
כי אם יצירה אמנותית של ממש, אין הוא
מסוגל לעשות זאת אם היפהפיה לבושה.
היא צריכה להוריד את החלק העליון של
בגדיה, כי לדברי הספר המחונן :״הראש
לא קיים לבד. הוא קשור למשהו.״
וכשהמשהו הזה חשוף — אז גם מתגלה
הפיגארו הגדול באורו הנכון: אמן, שיצירתו
היא משיכמה ומעלה.

של התיאטרון הממלכתי שבשפה ההונגרית,
מקלוז׳ שברומניה. קרוביו של רפפורט
לא ידעו על בואו דווקא באותו יום. איש־הרוח
לא הזעיק איש, הסתובב שעות ארומקשיב
לשיחות
כות בציבור, כשהוא
עוברים ושבים .״רק כך אפשר להכיר עם
— משיחות בטלות,״ הסביר אחר־כך, כשנתגלה
סוף־סוף על־ידי קרובי־משפחתו• .
סוג תחר של בילוי — במיסגרת תפקידם
— נאלצו לבלות עורך־הדין מיטה אלוני
והתובע המשטרתי, מפקח־מישנה עיירי,
שנאלצו לחזות בשורה של סרטים פורנוג־ראפיים,
במיסגרת משפט שנערך בפג־ שופ־טת־השלום
עדנה שצקי.

הזקנים צנזורה משלהם, אסרו עליה להמשיך.
אך תיקי מצאה עיסוק בימתי לא
פחות נעים: היא משתתפת בחזרות למחזמר
שיוצג בתיאטרון אוהל. לפי טכסט של העיתונאי
עמום קינן ובליווי מוסיקה של־המלחין
יוחנן זראי .׳ 9אשד, מפורסמת
אחרת — הדיסקוטקאית מאנדי ריים־
דייכיס״שאולי מתכוננת להצגת־בכורה
אחרת: זו של ילדה, העתיד להיוולד החודש.
לקראת אירוע זה עבר הזוג מאנדי ורפי
שאולי לדירה מהודרת חדשה. אגב, מאנדי
לא הפסיקה לעבוד אף יום אחד # .מאורע
ירושלמי טיסופי נתקיים השבוע, עת חזר
מועדון סוראמללו — שהפך בשנים האחרונות
לדיסקוטק פוספוס — להיקרא מועדון
סוראמללו. אותו ערב השתכרה כל הבוהימד,
הירושלמית, כשהצל״ש יוסי אוחנה,
מבעלי המקום, והקריין ואיש־ד,טלוויזיה, דן
כירון מנצחים על החינגה. למסיבה עלו
לרגל מיטב הבוהמיינים, כגון איש־לח״י לשעבר
דויד אפרתי, המתימטיקאי פרופסור
שאול פוגל, אחיו — הירושלמי-
לשעבר — מאכס פתל. השלושה רוקנו
בקבוק־קוניאק עם הבמאי הילל נאמן ועם
האמרגנית לכיאה הץ ששרו במרץ• •
רושם טוב במיוחד עשו השחקניות הצעי־רות
והיפות יהודית פולה ויעל אכיב,
והמשוררים יוסף כן־גל ודויד אבידן
— אשר עוררו תדהמה כללית על כי נטשו
לערב אחד את מישלטם הקבוע בקפה נסית
הדיזנגופי. עם סיום־המסיבד, סובבו עד עלות
השחר עשרות שיכורים בירושלים, ניפצו
שמשות, ציירו כתובות על הקירות ״י
חיפשו — רובם לשווא — את המקום בו
קבעו לישון או בו החנו את מכוניותיהם.
• מקום אחר בירושלים בו אפשר, ם וף י
סוף, לבלות עד שעות הבוקר המוקדמות
הוא מרכז הבוהימה והסטודנטים שבקפה
טעמזן, מול בניין הכנסח־לשעבר. עד כי׳
סגר בעל המקום, מרדכי קופ, את המקום
בשעה שמונה בערב בדוק. אך לאחר הפצרות
רבות הסכים להחכיר את הקפה שלו
— משמונה ואילך בלבד — לסטודנט־ין-
עיתונאי אכי (״דווקא״) כרדוגו.

סוראמללו
ק ם לתחייה
חנה אהרוגי לא נחטפה לקובה על־ידי
מורדת מכסיקאית אפורת־שיער. אבל רק
במיקרה — כי היא איחרה את המטוס. חנה,
שליחת ישראל לאולימפיידה התרבותית הנערכת
בצל המישחקים האולימפיים, במכסיקו
סיטי, איחרה למטוס שעמד לצאת
לסיור־תיירים לאיטלה מוחרם (״אי הנשים״).
במטוס שיצא בלעדייה שלפה אשר, מבוגרת
בשם סילכיה אוליבארס דה ואסקס
אקדח, הכריחה את המטוס לסטות מדרכו
ולנחות בהבאנה, שם ירדה עם שני ילדיה
וביקשה מיקלט. חנה אהרוני ביטלה ב־עיקבות
זאת את הטיול — אך הוסיפה
להופיע ולשיר במלון קאמינו ריאל, בבירת
מכסיקו בה היא מבקרת עתה בפעם השביעית
• .אגב, חנה, הנימצאת במכסיקו סיטי
עם בעלה, צ׳ארלס טישמן נפגשה שם
עם מעריץ וחיק: אלוף העולם באיגרוף
לשעבר במישקל כבד ג׳ו לואיס. אותה
עת זכתה חנה אהרוני לכבוד גדול: פלאק־אט
עם תוי־פניה ניבחר כ״דיוקן המסמל
ביותר את השלום ואת האושר סוג
אחר של חווייה עבר על השחקנית הצעירה
תיקי דיין. אחרי שהוריה ראו את תצי
לומי־מישחקה הנועזים, הלקוחים מתוך ההצגה
הצילו שנאסרה על־ידי הצנזורה, הטילו

1ה מה שקורה בבוקר

ל איי ר

הירדן

ן* רא לזה בוקר — קרא לוה לילה.
[ /עמק בית־שאן הלוהט שרוי בדממה
מוחלטת. המוסטנג של המערכת קורע את
הכביש בידידות מזהירה.
י׳שובי־העמק, המקשטים את כותרות־העיתונות
היומית בהודעות של אש ותיפד
רות־עשן נמים את שנתם השלווה.
לא כל׳כך שלווה, בעצם: לפני שעה קלה
בלבד קיבל קיבוץ טירת־צבי תיזכורת בוערת
בדבר מיקומם הגיאו־פוליטי — מיס־

וז ח ב הי ד.
ב מ טו ראט

פר פגזי־מרגמה מבאזוקה. הארטילריה של
צה״ל, השיבה מהר, חזק, וכפי הנראה —
גם באופן מאוד משכנע.
תקרית יומיומית — המסתכמת, הפעם,
ן בזיל־הזול: בצד הישראלי אין נזק ואין
נפגעים. הקדמה מצויינת למטרת בואנו
לעמק־בית־שאן — סיור עם אחד הפאטרד
1לים של מישמר־הגבול.

קול רגוע

^ יומגאי המשועמם של תחנת-המש-
< 1טרה בבית־שאן מפנה אותנו לחצר הפנימית
של התחנה, אל אנשי מישמר־הגבול
המתכוננים לקראת יציאתם לסיור.
את פנינו מקבל מפקח מ .)40( .על
כוס קפה מהביל של טרם־שחר אנחנו עורכים
היכרות קצרה. מ .הוא תושב הכפר
מראר. התגייס למישמר־הגבול בשנת
,1962 לאחר שירות בצה״ל. נשוי, אב לשמונה
ילדים.
משכורתו 850 :ל״י נטו. הוא השתתף,
באופן פעיל, בכל התקריות האלימות בגיד
רת עמק־בית־שאן, בשנה האחרונה. הגבר
נמוך־הקומה, הוא בעל חזות גברית של
חייל מיקצועי. הוא מגולח למישעי ושפמו
גזוז — על־אף השעה הבלתי־שיגרתית.
בקול רגוע הוא מדרבן את אנשיו המנומנמים
לגמור את הקפה ולצאת לתדריך.
התדריך קצר ועינייני: אין צורך להרבות
במילים. אנשים אלה יוצאים כבר חמישה
חודשים, בוקר־בוקר, לסיור. מחלקים את
הצודתים לנגמ״שים *,מחלקים את התפקידים.
הנהגים מתניעים את הנגמ״שים. הצוזתים
עולים ומסתדרים על ריצפת הנגמ״ש. מ.
משאיר את ההוראות האחרונות לסמל התורן
בבסיס. אחר־כך הוא חובש את כד
בע־הפלדה כיתר אנשיו — ועולה עימנו
למשוריין שלו.

״לא תאמץ!״

^ צי נו א ת משק נוה־אור, ובדרך מתל|
תלה מכוסה אבק כבד, הגענו אל הגדר —
* נושאי גייסות משוריינים.

הגבול. בלשון מיקצועית קוראים לזה —
הקו הירוק.
זחל״ם של צה״ל הצטרף אלינו, והוא
מבטיח אותנו מאחור. אנו נעצרים ליד גבעה.
מ .ניגש לחלק מיספר הוראות לחיילים.
חיילי
צה״ל אינם מחונכים ברוח המיש־והיות

הזקא.
מעת העיוורת,
הסיר את דרגותיו לפני היציאה לשטח,
בהתאם להוראות הקבע, הם אינם מזהים
את העומד בפניהם. חייל ג׳ינג׳י מיושבי
הזחל״ם מגיב במיספר אימרות־שפר :״מה
אתה אומר לא תאמין!׳׳ הוא מיתמם.
סמל ראשון ע. מפקד הנגמ״ש של
מישמר־הגבול, מתערב מייד :״ג׳ינג׳י, תע־

__ מאח

דן חולון
נה כמו בן־אדם. זה קצין!״ .הטון של ה־ג׳ינג׳י
משתנה מייד •,וט. ממשיך בקול
שקול ורגוע לחלק את הוראותיו :״תתרחקו
מאיתנו שלא נכסה אתכם באבק. תחבשו
כובעי־פלדה כולכם. איש מלבד החבלן לא
יורד לפרק מוקש, אם יימצא כזה. במיקרה
של יריות — איש לא יורד מהזחל ללא
הוראות.
גם את שמו של הג׳ינג׳י הוא לא שכח
לקבל .״אני לא אעשה לו כלום, אבל עצם
המחשבה תרגיע אותו קצת,״ הוא מסביר.

ריבונות ישראלית
ץ ניוים פר ידיות מנשק אוטומאטי קור־
1*4עות את דיממת־הבוקר בקול חותך וקצוב•
נעצרים. מיקלע ה־ 0,5נידרך לפעולה.
סמל ע. מהזח למטה :״נמצא בקירבת
מנשייה. נשמעו יריות מזרחית לקו הירוק.״
ההוראות אינן מאחרות להגיע :״דווח
ונרשם. המשך בסיור.״ ואנחנו ממשיכים.
משמאלנו, במרחק של כחמישים מטר, כפר
ערבי נטוש, הידוע לשימצה בין אנשי שביל
הפטרולים: זהו מנשייה.

מ. מסביר :״מכאן תמיד פותחים
עלינו באש. באזוקות ומיקלעים. לפעמים
גם מרגמות. התושבים כבר ברחו מזמן.
הפרדסים שלהם עכשיו לפני קטיף —
אבל הם לא חזרו. פה הם עשרים מטר
מאיתנו, הרבה מקום להסתתר בו ונוח
להם לפתוח מכאן באש. אבל כל פעם שהם
יורים עלינו, מקבל הכפר הזה מכת־אש
נגדית מכל מה שיש לנו. התושבים לא
יכלו לעמוד בזה אז הם ברחו.״
השחר כבר הפציע, אף יותר מזה. מכבים
את פנסי הנגמ״ש, כי המשוריין נוסע
בלילה כשפנסיו דולקים באור גבוה. איש
אינו מנסה להסתיר את הסיורים היומיומיים
האלה מעיני האוייב.
המטרה היא גם להפגין נוכחות וריבונות
ישראלית על כל מטר ומטר של קרקע.
האם אין בכך משום הסתכנות־יתר של
משיכת־אש? תשובת־המפקד תקיפה וקשוחה,
תשובה של לוחם מיקצועי :״זו העבודה
שלנו. זה התפקיד שלנו. בשביל זה
משלמים לנו את המשכורת. אם יורים
עלינו — משיבים אש. במלוא העוצמה
ובמלוא הקצב, עד עכשיו הם תמיד הצטערו
כשהתחילו לירות.״

המשכורת! חמש מאות
ך* כר אור מלא. רואים בבירור את

פניהם של אנשי־הנגמ״ש, את המבטים
הדרוכים ואת עיקבות העייפות.
אנחנו מחליטים לדובב במקצת את האנשים.
סמל־ראשון ע. חושש בתחילה לענות
על שאלות, ולו הסתמיות ביותר. הוא.
מבקש רשות ממפקדו.
״ענה על כל השאלות. מה שלא צריך,
הצנזורה כבר תמחק,״ זה עונה.
ע״ גבר חסון מאוד, יליד ותושב הכפר
של מ — .מראר. הזק. מה המשכורת?
מבט של תוכחה :״פחות מחמש מאות.״
שירת בצה״ל, וכרבים מן הדרוזים בני גילו
— התגייס למישמר־הגבול.
מתי הוא מגיע הביתה? ״ארבעה ימי
עבודה, שלושה ימים בבית.״ ״זוהי פריבילגיה
שהוא מקבל עקב דרגתו. פיצוי על
עומס האחריות הרובץ עליו,״ מסביר מ.
כי ע. הוא סמל בכיר ,.עם תום הסיור,
יהיה הוא האחראי לכל עבודות המיג־הלה
בבסיס. אז מגיע לו.
דמות שונה בתכלית הוא י ,)21( .המיק־לען.
י .עלה מרומניה, התיישב עם משפחתו
בגיבעת־המורה. הוא התנדב לשרת
במישמר־הגבול — כשירות חובה בצה״ל
— מבלי לדעת כלל מה עומד בפניו.
אט־אט הוא התרגל לרעיון, לאנשים ולסביבה.
עם שיחרורו, בעוד שלושה שבועות,
ייתכן מאוד שהוא יחתום קבע .״אבל
העמדתי תנאי אחד: נראה אם יתנו לי.״
ומה הוא התנאי של י? .
״ביקשתי קורם נהגות.״
אין להניח שמישמר־הגבול יזנח מיקלען
מאומן ומנוסה בגלל רצונו להשתלם גם
כנהג.

״דוד במישמר הגבול״

קפה־בשביר להתעוור ״/,ג ,;,ד. י

עומדים

לצאת

לסיור

המייגע

לאורך

שבילי

הגבול,

גבי

שלהם.

המ שוריין

נו יורדים עם מ. למושב ירדנה, לס׳
יור רגלי קטן. היישוב שבע־אש. ואנשי
צה״ל ומישמר־הגבול הם תמיד אורחים
רצויים. גם מוכרים. מאוד: אין יד שאינה
מונפת לשלום בעבור מ..
ליד ביתו של כל תושב תמצא כלב.
״כל אחד יכול לקבל כלבים ביישובים
כאלה, ויש גם אנשים המגדלים אותם לבד,״
מסביר המפקד. מדוע? בגלל ההיערכות
במדינה בטחון
ב מקום הפגנות
לסטודנטים בארץ נפתח מקור חדש לפרנסי׳
צדדית: כות־שיטור מיוחד שיוקם ביזמת
צה״ל, המשטרה והתאחדות הסטודנטים.
הסטודנטים, שיהיו כפופים למשטרת״ישר־אל,
יצויידו בסמל ובמדים, ותפקידם יהיה
״להגביר את השליטה במתרחש באזורי הערים
הגדולות על־מנת למנוע חבלות״.
בכרוז־הגיוס, שהופץ בקאמפוסים, נאמר:
״סטודנט, ניתנת לך ההזדמנות להפגין
נכונותך — לא בהפגנות, לא בעצרת מחאה,
אלא מתוך הכרה ובשקט.״
ותמורת נכונות זו יקבל שתיים־וחצי
לירות לשעה.

דרכי־חיים
הספורטאי מדיזגגוף
בחוגי הבוהימה התל־אביבית מסתובבים
באופן קבוע כמה יצורים מוזרים אשר כולם
מכירים אותם, על־פי מראה־פניהם או כינוייהם׳
אך איש אינו יודע מי הם, בעצם.
אחד מן הטיפוסים המוכרים ביותר, שזכה
לעשרות כינוי־חיבה, הוא משה מסיעד
( :)24 יפת, כושי, טוטו, כדורגל, משוגע,
— הם רק כמה מתוך אלף השמות שלו.
מסיעד אחד מששת בניו של זקן מובטל
שבא מתימן, המתגורר בשכונת ביצהין,
נבדל ממשוגעי דיזנגוף הקליניים בכך, שהיא
בעל זיכרון נדיר, יודע פרקי־תנ״ו
שלמים בעל־פה, מכיר את שמות כל כדורגלני
הליגה הלאומיות וליגה א׳ ויכול
לנקוב, במהירות הבזק, את שמות כל הארצות
בעולם לפי — סדר האלף־בית.
פיזמונאי והומוריסטן. משה גם
מחבר שירים שכל פזמונאי שמח להשמיע
אך, למרות הכל, הוא מסתובב — מוזנח.
כי מסיעד — בו דבק, קודם כל, הכינוי
יפת כנראה בגלל עורו השחום — הפסיק
את לימודיו בבית־הספר העממי, כרבים
מילדי שכונות־העוני מרובות־הילדים. מאז
הוא הסתובב בתחנה המרכזית ומחפש
אמצעי פרנסה בכדי להזין את עצמו ולהביא
מעט כסף הביתה.
היו תקופות בהן היה שומר משה על
שולחנות מישחקי־המזל שהוצבו, באופן
בלתי־חוקי, בתחנה המרכזית: הוא נהג
לשבת על המעקה שלפני קולנוע מרכז,
צפה לעבר התחנה. משה הבחין בניידת
או בשוטר היה מפליט שריקה חדה וה־מישחקים
היו נעלמים.
תמורת מעשים אלו נהג משה־יפת להרוויח
עשר לירות ליום. כעבור זמן־מה העביר
את פעילותו לשפת־הים, שם התחיל לשעשע
את המתרחצים.
הצעיר השחום העמיד פנים שהוא משדר
למתרחצים ממיגרשי־כדורגל דימיוניים, קיבל
את שכרו בדמות כעך, ארטיק או כסף. .
אך על שפת־הים נימצאים אנשים רק
בחודשי־הקייץ ויפת חיפש זירה בה יוכל
להופיע במשך כל עונות השנה. והמקום
הטבעי לכך היה רחוב דיזנגוף.
לפני שלוש שנים התחיל יפת מופיע, יום־
יום, בדיזנגוף. חוש־ההומור הנדיר שלו
הקנה לו חיש מעריצים רבים מבין יושבי
בתי־הקפה הכרוניים. גם שחקנים ואמנים
החלו להיכנס לחוג הלקוחות שלו — הוא
הצחיק אותם אורח־קבע והם התייחסו אליו,
בתמורה, כאל בן־אדם, ולו לחמש דקות.
כי בעל בית־הקפה מסרב, לא אחת, לתת
לאיש כמשה לשבת ולשתות — אפילו תמורת
תשלום: אך כשמישהו מסוג אורי זוהר או
עמיקם גורביץ, או שאול ביבר מזמין אותו
בכדי שיצחיק — מי יתנגד?
פישרון כלי לחם. אך יפת עושה
יותר מסתם להצחיק. הוא הכניס לסלאנג
של דיזנגוף ביטויים רבים כגון ״השופט
קיבל ארטילריה כבדה בפנים.״
על־אף כישרונותיו המגוונים, ממשיך משה־יפת
להסתובב יום־יום, לחפש ברחובות פת
לחם או כוס משקה חם — כי האנשים ״
נהנים מבדיחותיו ומסיפוריו אינם נחפזים
לעזור. לפעמים ישן הוא בחדר־מדרגות ב־דיזנגוף:
לפעמים הוא נוסע לבית־אביו כדי
לתת לו כמה פרוטות מאלו שכימעט ואינן
מצויות בכיסו.
אך תמיד הוא מתהלך, פרוע, מרושל,
עליז — איש המקווה שמישהו ידאג לו
יום אחד ויסדר לו עבודה אנושית — בה
לא יהיה עוד חיית־שעשועים לאמני־דיזנגוף
אלא בן־אדם פשוט, אך בעל חוש הומור.

(המשך ב ע מו ד )24
העולם־הזה 1625

ך * משפטים הבאים לקוחים מתור
1 1מיסמך רשמי: דו״ח הוועד המבקר של
מועצת פועלי תל־אביב. וכך נאמר בו:
״יש בזח יותר מפגם אסתטי, כאשר חבר
העומד בראש מזכירות אגודה מיקצועית
מקומית, ועד כדי תפקיד יושביראש. אירגון
ארצי והרוח החיה בו, ישמשו בעת ובעונה
אחת ביבואנים וחולשים על דרבי ותנאי
רכישת וקבלת מכוניות לחברי האירגונים...
מן הדין הוא שיבואן או בא־כוח חברה,
שרווחים אישיים בפניו, לא יהווה באותו
זמן גם שליח־ציבור הרוכש את הסחורה
מידי אותו אדם, ושבידיו ההשפעה המכרעת
להוות לחץ — ולו בעקיפין _ לדכי־שת
מכונית על־ידי הפרט, הכדאית לו כסוחר׳
יתעטף באיצטלא של חבר ההנהלה
וישמש בכהונה הראשית של אירגון ארצי.״
מילים מסובכות, שמאחריהן מסתתרת
שערורייה המרתיחה אלפי נהגי־מוניות בארץ׳
שערורייה הנוגעת לראשי אירגון המוניות׳
שהעניקו לעצמם את הזכות להיות
גם יבואנים של מכוניות לחברי־האירגון.

;,לא רצינו שהסוכן ירוויח:״
ך• כ־עיייה המעיקה על בעלי-המוניות

| \ בארץ, מזה שנים אחדות, היא חידוש
המשק שלהם. המכוניות התבלו, ויש צורך
להחליף את מרביתן. הופעת מכוניות ה־מרצדס
של הגדה ועזה בכבישי־הארץ, עודדה
אותם לקינאה. הם מכרו את מכוניותיהם
הישנות, כימעט בחינם — 700 או
800:לירות — ושקעו בחובות של אלפי
לירות כדי לרכוש מכוניות דיזל נוצצות.
הראשון שקנה היה אזרח ערבי מהמשולש׳
ישר מחברת כולמוביל, הסוכנת החיפאית
של מרצדס, במחיר 23 אלף לירות.

אחריו נהג מונית מנתניה, במחיר 21 אלף
לירות. ועוד נהגי־מוניות, ששילמו 20 אלף
לירות עבור מכונית .״המחירים ירדו בהתאם
למדד,״ הסביר פרקליט החברה.
מי שעקבו בעניין רב אחרי התפתחות
זו, בתוקף תפקידם, היו ראשי אירגון־המו־ניות:
אלי דהאן, מנהל תחנת מוניות מרכז,
וראובן קרמר, מנהל תחנת מוניות אביב.
הם החליטו לא לתת למצב הפראי, בו
כל נהג רב על המחיר והתנאים, להתמשך.
בהיותם מנהיגים אחראים של ציבור הנהגים׳
קבעו שהרכישה תיעשה דרכם. הם
יהיו סוכני־מישנה לייבוא מרצדס.
״אם לא היינו נכנסים לתמונה,״ טען
דהאן ,״המכונית היתה עולה 23 אלף. לא
רצינו שכולמוביל תרתיח כל־כך הרבה.״

* אתה1וסע נמונית־וע מדוע נועס הנהג
;*אם אתה בעד מונית-זו! מ׳ סידו אותו
ממשיך דהאן :״בהתחלה בדקתי את
הטקסי ואמרתי שאסור להכניס מרצדס.
המנוע קטן, לא יכול לעמוד בעומס־העבודה.
מנוע פרקינס של 23 כוח־סוס כמו בקורנדו,
לא טוב לירושלים. ה־ 19 כוח־סוס שב־מרצדס
בטח לא טוב!
״בהתחלה לקחנו שתי מכוניות מרצדס
לנסות על קו ירושלים, וזה לא היה טוב.
לא רציתי שהאירגון יקנה בכלל. אבל זה
התחיל דווקא בתחנה שלי. נהג־מונית, דני
לולאי, היה הראשון אצלי. הוא התחנן!
ויתרתי לו, ונתתי לו להכניס. אחריו בא
השני שהיה מוכרח מכונית, אחרי תאונה,
ואיפשרתי לו. כך נכנסו חמש מכוניות לתחנה
שלי, וכולן לא היו בסדר. זה היה
הדפקט של עומם־עבודה. ניסו לטמטם אותי
בחברה, אבל לא הצליחו. במרצדס יש מנוע
פישפש!״
הביקוש גבר, בינתיים. וכל 204 המכוניות
שהוזמנו על־ידי האירגון — נחטפו על־ידי
נהגי המוניות. האירגון גם סידר להם הל־ודאות
באמצעות הבנקים. הם כינסו אספות
והסבירו את המיבצע. המחיר נראה סביר
— 20 אלף לירות.

״ 03 אגי גפזתי בצלחת:״
ך* ינתיים, התאמתו אזהרותיו של

דהאן, והנהגים התחילו להתלונן .״יש
לי את המכונית מזה תישעה חודשים,״
העיד השבוע רומנו חלפו, נהג מונית מדגם
מרצדס .68״בעיות היו מהתחלה. הלכתי
לבן־חיים מחברת נולמוביל, להתלונן על

הקילקולים שיש לי כל הזמן, ובן־חיים
אמר, :זה מה שקבע האירגון שלך, אנו לא
מכירים אותך!׳
״ועכשיו המכונית התחילה לאכול שמן.
אני ואחי, שנינו צריכים לחיות מהמכונית,
לפרנס שתי משפחות. והיא — אוכלת שמן,
מתחלקת בכביש.
״התחלקתי, נכנסתי לעמוד, אחי עוד מעט
נהרג. היום כל בעלי מוניות מרצדס יודעים
שהמכונית מתחלקת. ביטוח עולה אלפיים
לירות, ואין לי כסף. יש לי חוב גדול. את
המכונית הקודמת שלי מכרתי ב־ 800 לירות.
״כשהלכתי לקנות מודל 67׳ ,באופן פרטי,
שמעתי שיש בעיות. על 68׳ אמרו שיש
שינויים, ואתה תהיה מבסוט. קניתי 68׳
ואין שינויים. רק במראות! המנוע, הספי־דבנדים
— הכל אותו דבר.
״גם פינקלשטיין, שיושב בבית ברנר,
אחד המזכירים של אירגון בעלי המוניות,
אמר, :גם אני נפלתי בצלחת!׳ ביקשתי ממפקח
התחבורה להשתמש שוב במכונית
הישנה שלי, קרייזלר מודל 54׳ במצב טוב.
עכשיו אני מחפש קונה למרצדס. אם יתנו
18 אלף — אמכור.
״אילו הייתי קונה ישר מהחברה, הייתי
מחזיר לה. אני אכתוב למרצדס בגרמניה,
כי כולמוביד לא רוצה להכיר בי. אומרת:
תיפנה לאירגון שלקח ממך את הכסף.
״הייתי בגרמניה לפני חודש, שאלתי שם
מה המחיר. אמרו שרק בחיפה יודעים את
המחיר, כי רק בחיפה יש מכונית עם שיבער,
מקומות. המודל האוריגינלי — זה עם
חמישה מקומות.״
הוסיף חברו לתחנה :״חביבי, זאת בכלל
לא מונית. זאת דפיקה!״

החזירו רבע מידיון
^ כך התקרבו הבחירות לאירגון

־שעווויהי׳
פליקס זועק
כהן, שהאשים
את ראשי האירגון במכירת מכוניות גרועות.

1נהגי־ד,מוניות. הנהגים כונסו ונאמר להם
כי כולמוביל החזירה רבע מיליון לירות
לאירגון, והכסף יחולק בין רוכשי המכוניות
— 1100 לירות לכל אחד :״רצינו
שהנהגים יצביעו בשבילנו בבחירות,״ הודה
גלויות אלי דהאן.
אך צעד זה לא השתיק את התלונות.
להיפך: התחילו לשאול — מה פיתאום ד,ח־

זירו? כמה באמת צריכים לשלם עבור המכונית?
ובכלל — האם היא שווה? עיקר
הטענות היו על כי גוף המכונית של חמישה
מושבים הוגדל להכיל שיבער, מושבים
— ואילו המנוע אינו מסוגל לשאת בעומס.
פליקס כהן, מנהל תחנת מוניות קו ,4—5
רותח מזעם. הוא הפיץ כרוזים בהם ביקש
מנהגי המוניות לא להצביע שוב בעד ראשי
האירגון :״הנהגים הפסידו כל־כך הרבה
כסף. כל המכונית בחוב, והם משלמים ריבית,
אנשים ממש מבקשים להתאבד!״ הצהיר
.״ראשי האירגון מתעשרים על חשבון
האנשים היושבים ליד ההגה. עשו הסכם
עם חברת כולמוביל לייבא 204 מכוניות
מרצדס. מי קבע את המחיר? למה שילמו
יותר כסף לחברה, והיא החזירה אחר־כך
רבע מיליון לירות?״
הוא פנה אל הוועד המבקר של מועצת
הפועלים, הפעיל את גלגלי־החקירה שהסתכמה
באותו דו״ח חמור.

עיסקה חדשה
ץ עקתו של פליקס כהן על עוולות
} מכוניות־המרצדס כבר לא שינתה דבר:
כולן נמכרו. אפשר היה לצפות רק, כי
מבחינה עקרונית ישתנה משהו: שנציגי הנהגים
יחדלו להיות יבואנים.
אולם הסתבר, שאחרי שהצליחו עם ה־מרצדם
פנו ראשי האירגון לצ׳קרים .״אלה
טובים יותר,״ הבטיחו. ואומנם, חברת אביב
של קרמר החליפה את כל מכוניות המרצדס
שלה במכוניות צ׳קר אמריקאיות.

הסכים לעיסקה ג ״

שי אירגון נהגי המוניות, בדק את המרצדם,
קבע שהיא לא טובה ולבסוף הסכים לעיסקה.

״דפקו אותי!״

מתלונן נהג המונית רומנו חלפו, שקנה את המרצדם בשותפות
עם אחיו. הוא שבע ממנה צרות: התחלקה והתנגשה
בעץ, אוכלת שמן, לא סוחבת .״משרד התחבורה, או האירגון, היו צריכים להזהיר אותנו!״

גם לגבי המכונית החדשה היו טענות
לנהגים: בעיקר בקשר למחיר — 26 אלף
ל״י .״אבל אין ברירה,״ הסביר אפרים רז,
בשבתו ליד הגה של צ׳קר .״היתד, לי
מכונה ישנה והנוסעים לא היו מעוניינים.
עכשיו כל האוטו חוב.
אפשר אומנם לקנות את הצ׳קר דרך
מואיז קרסו ובניו, סוכני החברה האמריקאית,
אולם קרסו דורש אלף לירות יותר.
טען פליקם כהן :״ראובן קרמר לקח לעצמו
את רשיון־היבוא, ועשה הסכם עם
החברה של קרסו — שרק דרכו יוכל למכור
את המכוניות. המכונית עולה 26 אלף
לירות עד שהיא יוצאת לכביש. קרמר טוען
שקרסו מרוויח אלף לירות למכונית, ואילו

על עצמו אמר שעושה זאת לשם שמיים!
18,500 לירות מחירה מכסימום. והיא מגיעה
ל־ 26 אלף לירות^עד הכביש!
״איך נציג ציבור יכול לעשות הסכם עם
חברה ולקחת רשיון ייבוא? איך הוא יכול
להיות שותף בתהליך שמייקר את המונית
שחברי־האירגון שלו מתפרנסים ממנה?״
אבל הצרה היא, שרוב הנהגים ראה במלחמתו
של פליקס כהן מלחמה אבודה. מסיבה
פשוטה: הם זקוקים למוניות חדשות.
ואם אי־אפשר להשיגן אלא בתיווכם של
ראשי האירגון — אז קונים אצלם.
השאלה היא רק: מדוע מתעלם משרדי,תחבורה
מכל השערורייה, גם אחרי פיר־סום
הדו״ח של הוזעד המבקר?

ש לו סדרעצ בו ת
(המשך מעמוד ) 15

עם טלוויזיה פיליפס הכל נראה מוחשי יותר, ברור יותר, ובהיר יותר. עם
טלוויזיה פיליפס תוכל לצפות באירועים האולימפיים ובמשחקי הספורט
במכסיקו טוב יותר. לכן בוחרים מליונים בעולם ואלפים בישראל — במכשירי
טלוויזיה מתוצרת פיליפס. הצטרף גם אתה לאלפים אשר בפיליפס בוחרים.

$קו1וווק
פילים ר^/׳ל לז ׳/ר/ס
ע1פי.בעב-כז

לתל מידי שנה א׳ במדעי הטבע

במגמות: מתימטיקה שמושית — פיסיקה, בימיה,
ביאולוגיה ומיקרו גיאולוגיה

בי קור תהספ רו ת —
מדע או טעם!

משקפי ־ מגן
מאו שרים לעבודות מעבדה

הגיעו וניתן לה שיגם א צל:

י. א .ל 3 .ע ״ מ, יעוץ אופטי למפעלים
ספקי משקפי מגן לסגל אוניברסיטת ת״א
רחוב נחלת בנימין ,27 תל־אביב, טלפון 621665

במועדון ״בוסתן״ ב־,25.10.68
ליל שבת, בשעה : 20.30
הויכוח שהתסיס את העיתונות
הספרותית:

בהשתתפות:
גבריאל מוקד, עורך ״עכשיו״
זיסי סתוי, העורך הספרותי של
״ידיעות אחרונות״
מנחם פרי, מעורכי ״הספרות״
העורך: מנחם בראון
דמי־כניסה לכסוי ההוצאות 2.50 :ל״י
בקופת ״בוסתן״

צעיריס/צעירות רציניים :

שינוי כ תו ב ת—
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על-כן שבועיים מראש, על-מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

מועדון ״קופידון״
מזמין אתכם

לערבי ריקודי ם ומפגשים
לבני גילאים 22 עד .30
בימים שלישי וחמישי.
תל־אביב, רחוב דיזנגוף .94

אחותה הנסיכה, או ביוון, על סיפון היאכטה
נ ריסטינה, שם התארחה אצל ידידו הוותיק
של ג׳ון קנדי, אריסטובול אונאסיס.
אונאסיס — בעל הגישה המלכותית; או־נאסיס
— שנשא בזמנו לאשה את טינה
ליוואנוס, בתו של איל־הספנות סטאברום
ניארכוס, הפך בכך מסתם איש־ספנות קטן,
לחתנו של גדול מלכי־המיכליות.
אונאסיס הוא איש שאפתני, תרבותי, חכם
וחסר־מעצורים. הוא לא רצה להיות העתק־פחם
של אבי־אשתו. לכן, וגם בגלל האמביציות
הבלתי־מוגבלות שלו, ניכנס מייד
לאחר נשואיו לתחרות מיסחרית פרועה —
עם חותנו.
פיראוס, נמל־המיכליות המשרת את תע־לת־סואץ
ואת הים השחור ואת ברית־המוע־צות,
את הודו הרחוקה ואת אמריקה הדרומית
שבקצה השני של כדור־הארץ — פיראוס
הפכה לשדה־קרב. גוליית העיסקי ניצב בפני
דויד, וכשהתפזר העשן ושככו הרוחות, התגלה
שאונאסיס גבר כשידו על העליונה.
אך בקרב זה שיכל קורבן יקר: את נשו־איו
לטינה. הם נפרדו, התגרשו אחרי זמן
ממושך. טינה נישאה למארקיז לבית בלנו־פורר
הבריטי ואונאסיס שקע בשורה של רומאנים
סוערים, ויש אומרים — אף פרועים.

ך * ראשון והחשוב שבהם היה עם זמן
) רת־האופרה סוערת־המזג, מאריה קא־לאם.
החיזורים, המריבות, הפרידות והמיר־דפים
שלהם, זה אחר זו וזו אחר זה, נמשכו
שנתיים.
כמו כן התמסר אונאסיס הספורטיבי והשזוף׳
רב־העיסוקים ושוחר־ר,פרטיות; לשורה
של רומאנים אחרים. בין היתר מזכירים
את שמה של השחקנית גרטה (״האלוהית״)
גארבו ואף את שמה של הנסיכה
גרייס קלי, אשתו של נטיך־מונאקו רנ*ה.
כי האיש, שכונה על־ידי עיתונאים רומאנטיים
בכינוי ״שודד־הים של המאה העשרים״
,בגלל גישתו החריפה בעסקים, העריץ
תמיד מספר תכונות אצל נשותיו: אצילות
טבעית ויופי בלתי־שיגרתי, אופי חזק
ותערובת של מעשיות אמריקאית ותרבות
אירופית.
כל אלה מצא הן אצל גריים — אהבתו
הנכזבת, בך אומרים — והן אצל ז׳אקלין
קנדי, האצילית בנשות־תבל.

ך* ינתיים ערכו באמריקה טוטו־נשיאין
^ סביב שמות מחזריה של ז׳אקלין. לאחרונה
היה נידמה, כי שמו של הלורד
הרלך ניצב במקום־זכייה.
אך כל אותה עת היתד, דמות אחרת, שנשארה
בצל וחיזקה את ז׳אקלין יותר מאלף
מחזרים: רוברט (״בוב״) קנדי, אחיו
השני של בעלה המנוח, שהפך ליורש־ה־עצר
של השושלת. בוב ניחם את ז׳אקי,
דאג לה, הוציא אותה מזרקורי־הפירסומת.
בוב גם התייחס אליה לא כאל סמל חי
אלא כאל אשה באבל. וכך צמחה אהבה
משפחתית וטהורה, חזקה מאוד, בין רוברט
קנדי לבין ז׳אקלין. אהבה חסרת־כיעור לחלוטין
— כיאה לשני אנשים אציליים אלה.
וכשיצא בוב לרשת את הילתו של ג׳ון,
בזירת־הבחירות של , 1968 התגייסה ז׳אק־לין
בצד אשתו של בוב, אתל, למטע.
לכן, עת נרצח אף רוברם קנדי, השנה,
בעיצומו של מסע־הבחירות, היתד. זו מכה
הרבה יותר חזקה מן הצפוי עבור ז׳אקלין.
הרצח השני, האכזרי, נטל ממנה את הידיד
הגדול היחיד שהיה לה, פתח מחדש
את הפצעים הישנים, וגם השאיר אותה ללא
מגן וללא מחסום בפני נשות השושלת, אותן
לא אהבה במיוחד.
היה זה, כפי הנראה, הרגע בו החליטה
לשים קץ לדיוקנה הציבורי ולחייה האישיים
כבת־שבט. היא היתר, נאלצת לעשות זאת בקיצוניות,
באכזריות: שאם לא כן, היתר,
מוסיפה לשמש סמל ומופת. כי ז׳אקי היא,
בינתיים, סמל כל הטוב שבנשות אמריקה.
לכן ברחה לקיצוניות שנייה — לזרועותיו
של איש זקן, ומבוגר ממנה ב־ 23 שנה. לאדם
חזק, שידע להחזיק אותה — אך ל-
אירופי, החי על ספינותיו או באי סקורפיו
(״עקרב״) ,אשר רכש לעצמו ועליו שומר
הוא בעזרת צבא פרטי — ובו נערך טקס
כלולותיו לאלמנת־קנדי.
לאנטי־תיזד, של ג׳ון קנדי.
כיוון שהיא נשארה ז׳אקלין קנדי, היתר.
זו אנטי־תיזה ענקית, איש גדול ממידותיו
של איש־עסקים רגיל, המיליונר בה״א הידיעה
— וגם הגבר בה״א הידיעה.
עתה אבלה אמריקה על אובדן המלכה
שלה. וז׳אקלין חוזרת להיות — אשה בזכות
עצמה ולא סמל לאומי.
העולם הזה 1625

חתונה
בתזמורת
את כל ההרפתקאות שלהן ניהלו אופירה
והרצליה יחד.
לכן, כשהכירו יחד את ג׳ו וויט, הבס
הראשון של התיזמורת, ואת רוג׳ר פניג
החצוצרן הראשון שלה, הן חילקו אותם
ביניהן.
אופירה לקחה לעצמה את החצוצרן, נתנה
להרצליה את הבס, וכל הארבעה נסעו
לקפריסין להתחתן: אופירה בפעם השישית,
הרצליה בפעם השלישית וכל האחרים בפעם
הראשונה.
עכשיו מסתבר שהחלוקה לא היתר כלבו
נכונה. הבס עושה לאשתו צרות. הוא
שותה קצת. הוא זורק צלחות. הוא דורש
ממנה להפסיק להיפגש עם חברתה אופירה
— כי יש לה השפעה רעה עליה; והרצליה
חושבת כבר על הגירושין השלישיים שלה.
אבל כיוון שהיא לא עושה שום דבר בלי
חברתה, היא מחכה שההיא תעשה את זה
ראשונה. ואם אופירה בכלל תרצה להיות
נחמדה אליה, היא תקח ממנה את הבס,
ז&זוא לא כל-כך טוב, ותתן לה תמורתו
את החצוצרן.
בינתיים הרצליה מחכה.

ביום ה שבת הו באה גאולה
גוני, א חוז ה צירי-לידה, לבית-
ה חולי ם.
זו הי ת ה לידה ק שה באופן
מיוחד. רק ביו ם השלישי, בשעה
תשע בבוקר, נשמעו הצעקו ת הרא
שונות של הבת.
גאולה, שבעלה יו סקה זינגר
נפטר לפני שבעה חודשים, מ תגוררת
אצל ידידה הקבוע, מרדכי
ציגלה.
ביום הח מי שי הי א יצאה מ-
בי ת-ה חולים, ציגלה בא לקחת
או תהואת הבת, ו הביא או תן
הבי תה, לדירתו.
שם, בביתו של ציגלה, ה ם כינסו
מועצת-חירום מ אול תר ת. עלי
ה ם הי הלהח לי ט איז ה שם
לתתל תינו ק ת החד שה.
הדיון לא ארך זמן רב. הו חלט
לקרו א לה שרון.
שרון זינגר, כמובן.

תענוגות החיים
אתם יודעים מה זה תענוג? תענוג זה לנסוע לניו־יורק, על ברטים חינם, באותו
מטום עם דליה לביא וחיים טופול.
ולא רק חינם, ולא רק עם שני כוכבים כאלה — אלא גם כשהכוכבים משרתים
אותך. תרצו לקשור את החגורה? דליה לביא תבוא ותעשה לכם את זה. תרצו עוד
כוס תה? חיים טופול יביא. תרצו ללכת לבית־השימוש? דליה תראה לכם איפה זה.
וזו לא אגדה. אם תרצו — זו תהיה מציאות. חברת אל־על הציעה לשני הכוכבים
לשמש כדיילים, תמורת איזה סכום שירצו, בטיסת האלף של החברה מתל־אביב
לניו־יורק.
הצרה היא רק שעד עכשיו טופול ודליה טרם הביעו את הסכמתם.

גאולה ברכי ובתה

גירושין בתזמורת
״אתה תתן לי אלפיים לירות לחודש,״

הודיעה לבעלה אשתו של צבי הפטל,
הכנר הראשי ומנהל התיזמורת הפילהרמונית
.״בעד כל מה שעשית לי — לפחות
תשלם. אתה לא יודע מה זה לשלם. עכשיו
תלמד.״
בימים אלה הם נפגשים רק לעיתים רחוקות,
וכשהם נפגשים הטונים של השיחות
גבוהים, עד שהם מגיעים לאוזני השכנים.

האביר של לילות תל־אביב
בחיי־הלילה של תל־אביב הפך השם
״אלכרט התורכי״ לאגדה. הוא גבר
יפה, לבוש חליפות מהודרות ויקרות, יש
לו מכונית מרצדם מפוארת ודירת חזקים
מפוארת לא פחות. בחברתו נמצאות תמיד
הבחורות היפות ביותר, והוא מזמינן לשנד
פניה וסופי־שבוע כמו מלך.
הבחורות כמובן נענות לו תמיד, וזו
הסיבה שרבים הם המשמיצים אותו ומקנאים

אלברט נולד בתורכיה, לפני קרוב לחמישים
שנה, למשפחה עשירה מאוד. הוא
ואחיו זכו בירושת מיליונים רבים, חלקם
ברכוש חלקם במזומן. לאלברט יש גם ביש
ראל
וגם בתורכיה בתים, מגרשי מכוניות,
מניות וכל מה שדרוש לפלייבוי מתבגר.
חוץ מחיי־הלילה הסוערים יש לו גם חיים
שקטים, בהם הוא שוכח את הוזיסקי, הנשים
והסיגריות. את החיים השקטים האלו
הוא מנהל בחברת נכדתו הקטנה, אותה
הוא מאכיל ולה הוא שר שירי ערש. אותה
הוא לא מחליף בשום חתיכה, ועימר, הוא
מבלה יותר מכל אחת אחרת.
לעומת הצד השקט והעדין הזה שלו הוא
לא בוחל בתקיעת אגרופים כשמישהו פוגע
בו או בבנות־זוגו. כשמדובר בבנות־זוג של
אחרים הוא אינו חוסך ביקורת, ויום אחד
צעק ״זונה!״ לבחורה שבאה עם בעלה של

זמרת ידועה ששהתה בחו״ל. מצעקה זו
החלו השניים להתקוטט, ועל אף חמישים
שנותיו חבט אלברט בגבר השני, הידוע
כחטון מאוד.
מי שמכיר טוב את ״התורכי״ יודע שיש
לו מינהגים מעניינים מאוד, כשמדובר בחתיכות.
הנה, למשל, לפני זמן קצר יצא
עם צעירה בלונדית ויפה בת ,22 שהיתר,
מאוהבת בו עד מעבר לאוזניים. אלברט
אינו אוהב שאוהבים אותו כך, ובייחוד כשהמדובר
בצעירה שגילה פחות מגיל בתו.
לכן ניסה להיפטר ממנה בצורה עדינה, כיאות
לג׳נטלמן, היה אומר לה שהוא נוסע
לעשות עסק, או שהוא עייף ולא רוצה
לצאת, והיא היתד, מאמינה וממשיכה לאהוב
אותו. עד אותו יום שגילתה כי בכל
הפעמים שהלך לישון ולעשות עסקים, הוא
עשה זאת בחברת ידידה אחרת.

חלוץ צעיר
לאוין מלאו 10 חודשים* בעוד חודש,
כשהוא י היה בן 11 חודש, הוא
יקח את כל החיתולים שלו, את המואצים,
את השעווניות, את הלול — ויעלה
להיאחזות גרופית, בערבה.
הוא י היה החבר הצעיר ביותר באותה
היאחזות. כל השאר יהיו זקנים בהשוואה
אליו: האמא שלו, אבישג פפה,
שהיא כבר בת 20 והשתחררה זה עתה
מההכשרה בדמיה ; והאבא שלו צפריר,
שהוא חייל, שעוד חודש ישתחרר.
שלא לדבר על עוד שלושה זוגות.
לא חברה גדולה. יכול להיות שיהיה
לו בכלל די משעמם שם. אבל הוא מקווה
ששלושת הזוגות האחרים ידאגו לו
מהר לחברים קטנים, שיהיה לו לפחות
עם מי לשחק.

צבי הפטל לא טונה לאשתו. הוא כבר
אמר את המילה האחרונה שלו, לעורך־ר,דין
שלה. שש מאות לירות. יותר הוא לא ישלם.
אבל היא דווקא דורשת יותר.
עכשיו הוא ישן לבדו, בבית־האמנים של
התיזמורת, מאחרי מלון רמת־אביב — בית
מפואר בו מארחת התיזמורת אמנים אורחים.
שם הוא ׳נזכר בשלושים שנות נשו־איו;
והוא מ^טער על שהם נגמרו. הוא
היה מוכן להמשיך.
אבל היא לא רוצה. היא תמיד היתה
חברה׳מנית, איזה מרץ היה לה. איזה טמפרמנט.
עכשיו נמאס לה כבר. מי יכול
להאשים אותה?
הקש ששבר את גב הגמל שלה היתר,
החיפאית. למרות שהוא הסביר לה שזה
לא היה שום דבר רציני. אז הוא לקח
אותה איתו לחוצלארץ, כדי לארגן את מסע
התיזמורת לקייץ הבא. אז מה יש? הוא
פשוט לא רצה לנסוע לבד. הוא משתעמם.
כשהוא חזר, היא לא רצתה לדבר איתו.
היא אפילו לא צעקה, כמו אז, כשהוא בילה
עם הטרמפיסטית. איזה מכות הוא חטף

היא גם לא צעקה, כמו אחרי המיקרה
עם המזכירה התל־אכיכית. שום
דבר. היא סתם אמרה בשקט :״אני רוצה
גט.״ ומאז, שוס דבר לא עזר.
יש לו שתי בנות מבוגרות. מה הוא
יגיד להן? ובכלל הוא לא רגיל לחיות לבד.
הוא הרי לא יתחתן עם החיפאית. לא היתה
לו שום כוונה כזאת, אפילו אס הוא רמז
לה על זה, פעם או פעמיים. גבר בן — 60
פיתאום בלי בית, בלי אשה.
והיתה לו דווקא אשה נהדרת. חברה,־
מנית. כל התיזמורת אהבה אותה. איך היא
נכנסת לחדר של המזכירה, לאחר הסיבוב
באמריקה, והפליקה לה שתי סטירות, עד
שההיא לא ידעה מאיפה זה בא לה?
ואיך היא לקחה את האוטו ועלתה איתו
ישר על עץ? אחר־כך הוא עמד כמה חודשים
בגארז׳ — וזה עלה כסף וכאב״ראש.
אבל היא התפייסה איתו אחרי זה. היא
רק אמרה לו שבפעם הבאה היא תזרוק
אותו על עמוד, לא את האוטו שלו.
ואז, כשהוא חזר אחרי יומיים הביתה,
והיא סגרה אותו לחצי יום בבית־השימוש?
הרי היו להם בכל זאת חיים נחמדים יחד.
הוא לא מבין מה קרה לה פיתאום.
2000 לירות לחודש היא רוצה. איזו
אשה! היא אף פעם לא הסתפקת במועט.
והיא מאיימת — שאם לא — היא תפרסם
את כל הסיפורים שהיא יודעת עליו ועל
התיזמורת.
ואלוהים יודע — ובעיקר צבי יודע —
שהיא מסוגלת לעשות את זה.
איזו אשה חברה׳מנית.

והתפל^ ,

(המשך מעמוד )20
הגיאוגראפית: טירת־צבי, כפר־רופין, הירדן
ושבילי הפטרולים מצד אחד; וממול —
שוני, מנשייה וכל יתר מקורות הצרות
והיריות.
הקצין קשור ומשולב ביישובי הסביבה.
מבע של חמימות שובר את ארשת הקשיחות
המיקצועית כשהוא נזכר: בא כתב של
מעריב לראיין את הילדים באשדות־יעקב.
כשהוא שאל אותם על מישמר־הגבול, אמר
לו אחד הזאטוטים, :לי יש דוד במישמר־הגבול.
הוא קצין. קוראים לו מ.׳ הילד
זכר אותי.
״אני מאוד מיודד עם הוריו. מבקרים בבית
וכל זה. החברה צחקו, אמרו: יש לך
קרוב באשדות. אחר כך הראו לי את הכתבה.״

״עבורה
ש 7גגר״
ץ /י פ אוסף אותנו ומחזירנו לתחנת
ו. בית־שאן. מ .מזכיר חוב־כבוד של לירה
לנהג :״בתקרית שלשום הבאת לי קופסת
סיגריות.״
אנחנו מגיעים לבסיס, ומ. ממשיך
לנהל את הפעולות באמצעות מכשיר־הק־שר
שבמשרדו. סיור או שניים מודיעים
על סיום. אחרי ארוחת־הבוקר הם ייצאו
שוב: חלקם לסיורים נוספים, לאבטחת ה־

1$61 או 031־ 1 3 5 0 1־1
טישו -״ 7ןרו 7ז לשעון
ה אופנ ה ברוח הזמן
חבל שאין באפשרותנו להציג כאן את מלוא יופיו
של השעון — בשל חוסר הצבע בעתון.
גשו נא אל החנות — ותתפעלו ממראהו המרהיב של
החידוש האחרון של טי סו!״קווסל״
רצועות אופנתיות וטבעות בית־השעון בשלל צבעים, הניתנות להחלפה בהתאם
לצבע הבגד ו״מצב הרוח״ .טיסו ״קרוסל״ — למדידת מהירות, לסימון־זמן
חנייה, לספירת פעימות הדופק, להשוזאת הזמן במקומות שונים בעולם ובו׳.

טיסו קרוסל השעון האנטי־שיגרתי

איש המשמר

סוכנת אך הוא מעדיף להישאר על הגבול.

9 1 0 3 5ו 0ץ ו 011
ס א1£* 01

עובדים בשדות, כדבריו של המפקד :״האדמות
מעובדות עד למטר האחרון, ואף עובד
אינו הסקר
ושוב — על כוס קפה, אנו ממשיכים
לשוחח, מנסים לתהות על קנקנו של הקצין
היושב מולנו: מה מושך ומה מחזיק
אדם בעבודה כזו? הרי אלה אינם חיילי־מילואים
של צה״ל התופסים עמדות למשך
חודש־חודשיים ומסתלקים לבתיהם. אלה
גם אינם חיילים סדירים של צה״ל, המבלים
את שירוח־החובה במקום זה או אחר, והצופים
בלב פועם אל יום השיחרור המ1
יוחל.

אלה אנשים שבחרו דווקא בדרך־
חיים כזאת — כייעוד וכמיקצוע. חיילים
מיקצוענים שהתגייסו, מרצונם החופשי, וכל
המצפה להם הוא — חיי־צבא, דם וזיעה.
קשה להניח שהשכר המגוחך הוא הגורם
המדרבן להתנדבות האנשים לחיים שכאלה.
אך אולי ניתן למצוא שביב של הסבר
בדבריו של מפקח מ: .
״תראה, אדוני, כאן זה קיבוץ של עמים
ועדות. כאן לא חיים יחד פרנקים ואשכנזים.
זה הרבה יותר מזה. כאן חיים ונלחמים
יחד ערבים, בידואים, צירקטיט, דרוזים
ויהודים. והם משתלבים ומתלכדים כך שלפעמים
קשה להבחין ביניהם.
״כאן יש הרגשה שעושים משהו חשוב.
מאוד חשוב. חיי־אנשים תלויים בזה. זאת
עבודה של גבר — וטוב להרגיש שאתה
עושה אותה.
״במשך התקופה האחרונה היו לי איזה
תריסר ניפגעים. אף אחד מהם לא עובר
ליחידה אחרת. כולם חוזרים הנה.
״לי ניסו לומר שכבר נתתי כל מה שאפשר
לתת. שיש תפקידים אחרים, יותר
קלים ופחות מסוכנים בפנים הארץ, במימי
של הצבאי למשל.
״עניתי לא. אמרתי להם: אני נשאר פה
— או יושב בבית.
״ונשארתי פה. על הגבול.״
קולנוע סרטים
חי* שחקגיס
כו כ ( 3פאר; תל־אביב; ארצות־הברית)
זהו מחזמר. אמיתי. מלא שירה. ריקודים.
תלבושות. צבעים. רקדנים מצויינים. וכוכבת
ראשית — שהיא קומיקאית מעולה ושחקנית
נפלאה.
יש דברים שצריך לחפש במחזמר, ויש
דברים שאין למצוא בו. אסור, למשל, לחפש
במחזמר רעיונות עמוקים על החיים. אין
שם מקום לזה. גם כאן — אפשר להתעלם
ממה שהגיבורים משמיעים על אודות האושר
של האדם, ובדידותו.
אפשר גם לא לשים לב יותר מדי לסיפור
על השחקנית הכוכבת משנות העשרים והשלושים,
גרטרוד לורנס. שהיתר, כמו כל
הכוכבות הידועות שאמריקה משחזרת את
חייהן: נערצת אך בודדת. מוקפת אוהבים
אך בלי אף אהוב אחד; וכשהזיקנה מתחילה
לאיים עליה והיא רואה שהקאריירה שבחרה
בה במקום אהבה מתחילה לבגוד בה, וכל
אוהביה הנאמנים־לשעבר כבר נשואים ־־
מאושרים, היא מתמוטטת, היא אומללה.
סרט עשיר. רוברט וויז בחר ב־קאריירה
של כוכבת־המחזמר המפורסמת,
בעיקר. כדי לאפשר לג׳ולי אנדריוז לשיר,
לרקוד ולהשתולל בעשרות תפקידים שונים.
הוא יכול היה לתת בצורה כזאת סיפוי-
חייה של אשה, בתוך מחזמר, מבלי להכריח
את הגיבורים שלו לעבור משירה לדיבורים במחזסג בצורה מזוייפת ובלתי־טבעית.
סטאר שרים על הבמה ומתנהגים בטבעיות.
אך זהו סרט עשיר בהברקות והמצאות.
יש סצינות ניפלאות בחיים — כשג׳ולי
אנדריוז נאבקת על תפקידים, או מנס§
להתקרב לבתה, או רבה עם בעלה השיכור.
יש סצינות משגעות על הבמה. בשסולי
אנדריוז בכישרון קומי נדיר בתור שחקנית
קטנה ולא ידועה, מנסה לגנוב את ההצגה
מחברותיה המפורסמות ממנה; ויש סצינות
שבהם הכל מתערבב כשהיא מופיעה במחזמר
עם בן־זוגה, בהופעה נהדרת של
שני מלחים שהשתכרו ואיבדו את דרכם,
ואינם יכולים למצוא את האונייה שלהם.
ואז מתרומם מסך שני: שני שחקנים
שסיימו את ההופעה ניכנסים לחדרי־ההלב־שה,
ומתחילים להתפשט מול עיני־הקהל,
ולריב ביניהם :״אתה קילקלת את היציאה!״
היא צועקת עליו ,״ואת מנסה כל הזמן
לגנוב את ההצגה!״ הוא צועק עליה, והוויכוח
הקולני כימעט נגמר במכות.
קורא להם לחזור,
ואז — מישהו
להופיע, למספר השני שלהם, והם מלבישים
מייד חיוך נוצץ על הפנים.
רושם עצום. מובן שבכל מחזמר מגיע
הרגע הבלתי־נימנע בו מתלחלחות עיני־הגיבורה
בדמעות, והיא מתחילה לשיר שיר
נוגה על האהבה והיגון.
אבל מה זה חשוב. בעיקר כשבסוף יש
הופעה משלהבת של מחזמר משולב ב־קירקם,
ואחרי זה מופיעות הכותרות באמצע
סצינה קומית נהדרת, מעורבבות בתוך
שיחד, מלבבת בין הכוכבת לבעלה החדש
היושב לידה — וכל משפט מופסק באמצע
בכותרת: שם הבמאי, שם המפיק.
וכיוזן שהמשפטים קצרים, והכותרות פתאומיות
ורעשניות, זה יוצר רושם עצום.

איש גודד
סמוראי (הבירה, ירושלים) כמה שאלן
דלון לא יתאמץ ולא ישתדל, הפנים הסכרי־ניות
שלו לא תהיינה דומות לעולם לאלו
של האמפרי בוגארד, ולכן גם כשהוא שותק
שתיקה קשוחה, גם כשהוא מחייך חיוך ,
גברי, או שקוע בשתיקה טראגית — הוא
מעורר רק שיעמום עייף ואטום.
הסרט הסובב סביב החן הנשי שלו מספר
על רוצח להשכיר הנרדף הן על־ידי שוכריו,
הפוחדים שהמשטרה תתפוס אותו ותגלה
דרכו את זהותם, והן על־ידי המשטרה, שתפסה
אותו בליל הרצח עם אליבי חזק,
והיא מנסה לשבוד אותו.
היו כבר סרטים על הפושע הבודד. אפשר
לראות גם את הסרט הזה בלי להשתעמם.

עיי ק סו מ ה
מלן־ ליום אחד (הוד, תל־אביב; צרפת)
הגרמנים הנסוגים מחליטים לפוצץ את
העיר. כולם בורחים, והעיר הריקה נשארת
בידי קבוצה של חולי־רוח שיצאה מן המוסד,
ופתחה בית־בושת וחצר־מלכות, והיא ממלאת
את הכיכר באצילים, גנרלים, מלכה

ן זכולי חזח 1625

ושני נסיכים קטנים בני 80 כל אחה גן־
חיות, כלי־רכב: גמלים, פילים, טנקים.
אל העיר הצבעונית המטורפת, הקסומה
הזאת, מגיע חייל בודו, עם שתי יונים, שנשלח
כדי לפרק את מטען חומר הנפץ שהוטמן
בה. הוא מנסה להסביר למטורפים
שהם עומדים להתפוצץ, והם מוחאים לו כף,
אומרים לו שצריך לנצל את הזמן הקצר,
וממליכים אותו בכוח למלך.
בסופו של דבר, כשהמלחמה חוזרת לתוך
עיר המטורפים התמימה הזאת, נגלית בפני
החייל השפוי התגלית הניראנדלית הידועה,
שהמטורפים הבורחים מהזוועות שהמציאו
בני־האדם אל מקלטם הסגור, הם־הם השפויים
האמיתיים. זהו סרט משעשע, מבריק,
משמח את הלב.
תדריך אמגות
פרסונה (פאריז, תלן אביב) שתי נשים,
׳־בדן, בנוף ימי חשוף, מתגלות במוצריה
מלאי השקרים והזיופים של החברה המודרנית•
חוסר האפשרות לחיות עם האמת,
אומר ברגמן, יוצר צביעות — והצביעות
בהכרח מסלפת את רגשות בני־האדם, והסילוף
גורם להתעלמות של האדם מזולתו,
ולאכזריות.
שתי הנשים, על החוף השומם, מנסות
להתגבר על הבעיות הללו. האחת, שחקנית
ידועה, בורחת מהן כשהיא מסתגרת בתוך
שתיקה מתמדת, והשנייה, האחות המטפלת
בה, מנסה בתמימות ילדותית להילחם בהן.
אינגמאר ברגמן, שבדרך כלל הצד החזק
שב 1הוא הכוח הקולנועי העצום שלו, מפעיל
כאן דווקא את הצד החלש שלו. מילים
ומילים ושיחות ארוכות, שאינן מתעלות על
השלב של הרצאת רעיונות.
•טוליד! (נת, תל־אביב) הבמאי המבריק
ריצ׳ארד לסטר נתן חופש מוחלט לגאונות
הקולנועית שלו, ובעזרת שני שחקנים
מצויינים משתוללת המצלמה שלו באופן
מרהיב, ללא מעצורים. אלא שהשתוללות
זו אינה מביאה איתר, שום תוכן, רק דמויות
מטושטשות, ורעיונות פשוטים, שדווקא
הם, בניגוד לצורה הווירטואוזית, מובאים
בדרך בנאלית שיגרתית.

כתבת ה 00111 הו ה באווגיה שד
,ילדיהאהבה״החיים בקומונה באוה־׳ב
** ום אחד ראיתי אותם באולם־הקולנוע.
׳ בעלת־הבית, אשה צנועה, ששיערה אסוף
ומבטה ביישני, הכינה את הבית לקראתם.
היא היתר, עירומה כביום היוולדה. בעלה
עזר לה כשהוא באותו לבוש. אחר־כך ישבו
השניים על הבורסות הביתיות, ליד איצ־טבת־הספרים,
רגל על רגל, וחיכו לאורחים.
הם באו. נערות צעירות מאוד, בנות
.17 , 16 לחלקן — שיער גולש על הכתפיים;
לחלקן — שיער אסוף. אף אחת לא
מאופרת, אף אחת לא צבועה.
נערים צעירים מלובשים היטב, מטופחים,
מבטים ביישניים, שמרגישים מתוכם את
המשפחה הטובה הדואגת להם בבית. כולם
נכנסו לדירה, בירכו את המארחים והמוסיקה
התחילה לנגן.
בחורה אחת התחילה להתפשט. נערה חייכנית
ניגשה אל נער ביישני והחלה לפתוח
את כפתורי־מכנסיו.
כעבור רבע שעה, כשכולם כבר היו עירומים,
רקד חלק; אחרים — שכבו על הספה
ושוחחו; והעין כבר התרגלה לגופות שלהם.
אז נראתה כל המסיבה תמימה וטיבעית,
וגם אחר־כך, כשכולם שקעו יחד לתוך מיטה
ענקית ואורות צבעוניים רמזו על הנעשה
שם, לא נראה כל העניין גס או מבחיל.

הרבה אהבה בלב
19 מחרת פגשתי שלושה מהם. זה
/היה במוצאי־שבת, כשנידיורק, הכרך
הענקי, מתפוצץ מלחץ האוכלוסין. בתי־ה־קפה
מלאים עד אפם מקום. למסעדות כבר
לא נותנים להיכנס. המוניות רצות במהי־

בה אהבה בלב. הרבה מדי בשביל להוציא
אותה על אדם אחד.״

מבט חולמני
ן* ום, בן־המשפחה״של^קאסוד-,

( 1ניה, מנסה להבהיי את העניין :״קיימת,
כמובן, הבושה; קיימות גם כל המוסכמות
שהתחנכנו עליהן; אבל כשאנחנו לוקחים
לס״ד, אנחנו שוכחים את כל זה. אנחנו
חיים אז חודיה כל־כך חוקה שאנחנו מרגישים
כמו איש אחד.
ג׳ון, שחי לבדו בניו־יורק, מארח עכשיו
בביתו את השניים האחרים. הוא אינו משתתף
בשיחה. יש לו שיער בלונדי ארוך
ומסולסל, והוא מביט כל הזמן במדרכה
בעיניים הירוקות שלו, דרך זוג משקפיים
מודרניות בעלות מיסגרת־זהב.
פיתאום הוא מרים את הראש, ניכנס לאיזו
חנות פתוחה ויוצא עם חולצה אדומה
ביד .״תראי, זה מתאים לך, הצבע הזה,
נכון? הוא נורא יפה.״ אומר. אחר־כך הוא
לוקח את הבגד, חוזר לחנות, מחזיר את
החולצה, חוזר לחבורה — וממשיך לשתוק.
מאוחר יותר, כשעוברים ליד איזה גן,
הוא קוטף שושנה אדומה ומגיש לי אותה.
״תשימי את זה בכפתור של החולצה, חכי
אני אסדר לך אותה,״ ובזוג ידיים זריזות
וארוכות הוא מכניס את הגיבעול ללולאה
של החולצה וממשיך לאחר־מכן ללכת מאחור
בשקט, במבט חולמני.
כולם עדינים, מלאי־חיבה, ומשרים הרגשה
כל־כך נעימה וידידותית עד שאין רצון לעזוב
אותם. אולי זה בגלל שהם גילו שה־

מחזמר ונסה רדגרייב וריצ׳ארד האריס מתחילים
את קאמלוט (סינרמוז, תל־אביב) בשירים
נעימים, באווירה שובה של אביב ואהבה.
אחר־כך, כשהדמעות השמנוניות של פראנקו
נרו נכנסות לתמונה, וכולם מתחילים לנזול
כמוהו, בהשפעתו, לא עוזר שהנושא הוא
מעניין, והבעיות מעניינות. הכל נשטף בדמעות.
משחק מצויץ, מנגינות נעימות.
כו כ ס (פאר, תל-אביב) בלוח ההצגות
בעיתונים כתוב שהסרט מתחיל בשבע ורבע
ובתשע וחצי. באים בשבע ורבע, ומתברר
שיש הצגות גם בשש ובתשע. מחכים

כייטם ויגולוב כ״מלד ליום אחד״
השפויים האמיתיים

שעתיים, באים שוב בתשע, מתברר שהקהל
עדיין לא יצא מההצגה הראשונה. בתשע
ועשרים נכנסים כבר לאולם, ואז, במקום
לראות את הסרט, רואים במשך חצי שעה
שיבעה סרטי פירסומת, פסולת מתוצרת חוץ
שנקלעה לכאן בלי מחיר, ומוצגת בקולנוע
כבר למעלה משנה, כל ערב, בלי להתחלף.
כשתבוא הטלוויזיה, יצטרכו בעלי בתי־הקול־נוע
להפסיק קצת להתעלל בקהל שלהם. עד
אז צריך כנראה לסבול( .ראח סרטים).
העולם הזה 1625

משולהב, באמצע החדר, נזבצי
עים שניים מחברי־הקומונה 1
של סאן־פראנציסקו. התמונות, שצולמו בק־ 1
ליפורניה, נמסרו לידי כתבת העולם הזה| .
ויקוד רות מסחררת ומובילות אנשים ממקום למקום,
ורק ההיפים ארוכי־השיער, יושבים
להם בשקט על מדרגות הבתים, על המדשאות,
ומביטים בשיוויון־נפש אל כל ההמולה
שמסביבם. הם לא נזקקים לכל הציביליזציה
העמוסה הזאת.
סול, תום וג׳ון יושבים בין חבריהם —
ופול, בחור שחור וארוך־שיער ויפה־עיניים,
אומר בעדינות :״לא כדאי לך לשבת כאן.
תלכלכי את השימלה. אולי נטייל קצת.״
כמו שקורה כל פעם שפוגשים בארצות־הבריח
שלושה אנשים, האחד הוא יהודי.
הוריו גרים בברוקלין, והוא עצמו עוד זוכר
כמה מילים מההפטרה שלו.
אבל כשהוא אומר ״המשפחה שלי,״ הוא
לא מתכוזן למשפחה בברוקלין, הוא מתכוון
למשפחה הביטניקית בקליפורניה.
״יש לנו שם בית גדול, עם כמה חדרים,״
הוא מספר ,״אנחנו גרים שם עשרים איש.
יש לנו שתי חנויות של בגדים; הבחורות
תופרות שמלות, וריצ׳ארד — את לא מכירה
את ריצ׳ארד? חבל, היית אוהבת אותו
נורא. הוא כושי, והוא מוכשר כמו שד —
ריצ׳ארד תופר מכנסיים; ואז, לפי התור,
אנחנו מוכרים את הדברים. לא עובדים
יותר מדי. רק מספיק — כדי לשלם שכר־דירה,
ולקנות אוכל, לס״ד וחשיש.״
זוהי המשפחה — או אולי השבט. עשרים
איש הגרים יחד, נערים ונערות; וחיים
יחד, ואוהבים יחד, ומקיימים יחפים שבמקומות
אחרים מקיימים זוגות־נשואין.
״את לא תביני את זה,״ אומר פול .״רק
מי שעבר את החוזייה הזאת יכול להבין.
אנחנו פשוט אוהבים עשרים איש במקום
איש אחד, במקום בחורה אחת. יש לנו הר־

אהבה היא הדבר החשוב ביותר בחיים.
אולי משום ששלושתם הומו־סכסואלים.

חשיש כ־ 3כלילה
/ 9ו ו מציע פיתאום לגשת אליו הביתה.
^ הוא גר במחסן גדול בבית בודד ברובן
המיסחרי של העיר .״אני לא רוצה
שאנשים יגידו לי מתי לכבות את האור
ומתי להפסיק לנגן על הגיטארה,״ הוא
מסביר ,״אני לא רוצה לגור בבית שבו
גרים אנשים אחרים.״
כשעולים אליו, הוא מדליק את האורות
האדומים שמעל למיטתו הרחבה, שם קטורת
על השולחן, והחדר מתמלא בריחות
מתקתקים, מעייפים, כשכולם מתיישבים
ופול מדליק סיגריה של חשיש.
השעה היא שלוש בלילה. פול פותח את
דלת־חדרו וקורא בקול :״מולי, ריצ׳ארד,
בואו, יש אצלי אורחים.״ כעבור כמה דקות
נפתחת הדלת ממול ויוצאת מהחדר נערה
צעירה בפיג׳מה, בעלה במכנסיים קצרים
וחולצה פתוחה. אחריה נגררת עגלת־תינוק.
כל המשפחה נכנסה לחדר, ומשתפת את
עצמה בשיחה החמה, בסיגריה, בתה המנטה
המוגש בכוסיות קטנות.
״את רואה?״ אומר פול ,״ג׳ון היה אחד
השחקנים המוכשרים של ניו־יורק. הוא הופיע
בכמה להיטים — אך אחר־כך הכל
נמאס לו. הוא עזב את זה. הוא אומר שמה
שהוא עשה זה לא אמנות, זה בידור שנותנים
לקהל בין ארוחת־צהריים לארוחת ערב.
עכשיו הוא עובד רק מפעם לפעם, מופיע
בסרטים כאלה כמו שראית אתמול, כדי

להשיג כסף לאוכל. הצענו לו לבוא לקליפורניה
לחיות איתנו.״

דרך חדשה?חיות
ך * ו א עז ב את הטלוויזיה, ניתק את הקן
| שרים עם אביו עורך־הדין ועם אמו,
ועבר לגור עם המשפחה הקיבוצית .״עכשיו
אני כותב בעיתון שלנו,״ הוא מספר,
״עיתון ההיפים. אני כותב רק מה שאני
רוצה לכתוב — ומה שהמשפחה מחליטה
שכדאי לכתוב.״
כי ההיפים הללו עזבו את החברה האמריקאית
ומצאו דרך חדשה איך אפשר לחיות.
האם לא היו רוצים להילחם למען
הדרך החדשה שלהם, לשנות את החברה
הקיימת? ״לא,״ אומר פול ,״כדי לשנות
את החברה אנחנו צריכים להשתמש בכלים
שלה, במנהיגים, בפוליטיקה. ובסופו של
דבר יקרה לנו מה שקרה לקומוניזם: ניה־פך
לחלק מהמימסד. אנחנו לא רוצים.
״היינו רוצים לחיות כמו שחיו אצלכם
בקיבוץ — פעם,״ אומר פול ,״לעבוד את •
האדמה, לא להזדקק לשום עזרה. אבל אצלנו |

אי אפשר לחיות מעבודת אדרה.״
כולם מכירים היטב את הקיבוץ וחיים י
במידה מסויימת בהשראתו .״טוב. זה לא |
דומה,״ אומר פול ,״בקיבוץ חיו בכל זאת ,
בזוגות. אצלנו לא. כולם חיים יחד. ואנשי -י
הקיבוץ רצו להקים חברה חדשה. אנו לא.״ |
אך מבחינות אחרות אין הבדל בינינו. הם !
לא הקימו את החברה החדשה שרצו לה־ י
קים, וגם אנחנו לא נקים אותה.״

תג ע פע ם!

בעולם

ומראה ...אין יומר פגמים ופצעים
כן! אפשר לגעת סוף סוף ואין בכלל פגמים ופצעים.
וכל זה בגלל עדורה. כי עדורה הורג חיידקים עמוק
עמוק בתוך העור. עדורה ממריץ את מחוור הדם
ומחטא ולכן יהיו לחיין, מצחן וסנטרו ללא פגם
ועורן בכללותו יחזור להיות חלק וזן. הלאה עצבות...
הודות לעדורה. קרם ונוזל 3.65ל״י. סביו 1.70ל־י.

ה חלל
ההצגה הגדולה בתבל

קרם, נוזלוסבוןאנטיספט ״ י ם
מ חו ס רו ת ע־•
1 8 1י ע!מו ק־ס ו חו מצה סר־ צ־ר־ ת
הלאה פלסטר בלתי מועיל! הלאה סכין גלוח מסוכן!
נוכסקזרן — חומר נוזלי חדש מסלק הכאב תון 60
שניות. יבלות ועור נוקשה ״נובלים* עד השורש ע״י
שמוש בנוכסקווץ. נוכסקורן מכיל שמן קיק מזונן,
יוד ובנזוקאין המשתיק כאבים. בקבוק קטן של
נוכסקורן, מרחיק היבלות האנטיספטי, חוסן הרבה
צרות ב 2.50ל״י.

1401)11001111

ב ל ההבז־ב

בגיל מסוים קיימת סכנה של הפרעות בעיכול. עצירות
גורמת להצטברות גזים והרגשת נפיחות. כל רופא יאמר

לך כי עליו להזהר.
עכשיו לרשותן עלמונה המשלשל הטבעי. עלמונת
משחרר את גופן מפסולת מזיקה ומנוזלים עודפים.
עלמונה ממריץ את פעולת המעיים בדרן טבעית ונעימה
וכמו כל משלשל יוריד גם עלטונה ממשקלן.
כל ההבדל: תרגישי טוב יותר! עלמונה יעזור לן!

4.80ל*י.

8ח0רדזו3

מסע החללית אפולו התחיל כניסוי מדעי
— צעד אחד נוסף בדרך לירח — ונסתיים,
השבוע, כהצגת־קירקס בינלאומית — הגדולה
בהצגות תבל.
חברו יחד כמה גורמים: העניין הבינלאומי
במסלולי־ההקפה של החללית שנשאה, בפעם
הראשונה, שלושה אסטרונאוטים לחלל החיצון׳
למשך תקופה ממושכת: הפעלתה
של טלוויזיה כללית, בארצות־הברית ומחוצה
לה, כאמצעי־הסברה אמריקאי: ומעל לכל
והאנושית של
— אישיותם הקונזסית
שלושת גיבורי־הלוויין.
נזלת ורטינות. הקרנת פניהן המחייכות
של המידור דון אייל, והקומנדרים
וולטר שירה וולטר קתמינגהם על מסכי-
הטלוויזיה של העולם, ישר מחא־החללית
חסר כוח־המשיכה — המחיש לראשונה,
לרבים מן הצופים, שהמסע לירח שוב אינו
חלום דימיוני אלא מהווה צעד אחד נוסף
במיצעד האדם לקראת כיבוש סביבתו.
לפתע, היתר, חללית לא גוף תיאורטי י־מאורן
כי אם חדר קטן, מעין סרקלין־עזר
לכל דירה אמריקאית, בורמנית וישראלית.
לפתע, היו הבעיות של חוסר־כוח־המשיכה
— איך להחזיק עיפרון שלא נופל, איך
לשתות מתוך שפופרת — דברים שכל אדם
התחיל לשאול עצמו עליהם :״כיצד הייתי
עושה את זה בעצמיי״
העובדה, למשל, ששלושת האסטרונאוטים
סבלו מנזלת וששלושתם רטנו על
״פקודות טפשיות״ לא רק שהחזירה לכל
צופה את מימד־אנושיותם והסירה מעליהם
את הילת־הגבורה המופשטת — אלא גם
גרמה לרבים מאוד להזדהות עם סיטואציה
בה טרם נימצא איש, מבני כדור הארץ,
קודם לשנות ד,־60׳ של המאה ה־.20
לכן, עם סיום מסע ד,אפולו, עת ירד
המסך על הצגת־הטלוויזיה של שלושת האסטרונאוטים,
אומנם אפשר היה להגיד:
היתה זו הבכורה של הגדולה בהצגות תבל.
בהיקף־ד,צופים שלה; בחשיבותה החינוכית;
במימדי־האולם בפניי הוצגה; ובערכה
— האמנותי וההיסטורי — לגבי הדורות
הבאים.

ברית־המועצן ת
האס זח התחיל?

למען בריאות תינוקך
תינוק בריא הוא תינוק מאושר: הוא נראה טוב, עורו
רן, חלק וקורו רעננות, ריחו נעים, כפי שצרין להיות
ריחו של תינוק בריא.
קל לן לעשות את תינוקו למאושר. תני לו את אהבתן
2.85ל־י.
ותיני, שמן תיני, קרם תיני, אבקת תיני.

הישיבה כואב ת
הישיבה כואבת! והריצה גם־כן! אם אתת סובל
מטחורים (ל0ו 0אזו 08ו**£א) זה נורא! אבל כל זאת
נחלת העבר. פרטיו עוזר במהירות, מביא להקלה
מידית. הכאב קטן מיד והגרוד נפסק, התפיחויות
הבלתי נעימות מתכווצות — איזו רווחה נרות
פרטיו מורכבות מחומרי רפוי ומפסיקי כאב וגואלות
אותך מיד מסבל הטחורים. פרטין — לרפוי טחורים.
4.50ל־י.

עוו ־ ד ^ ק כן
דיסקו בע*מ חיפה.

״ציפו־וני״
סוכנות לאינפורמציה וחקירות פרטיות
טלפונים 623001 ,757613י רחוב החשמל ,8תל״אביב

איתורי כמובות
חקירות מסחריו ת __

לרגע נידמה היה שהמקום אינו מוסקבה
אלא פראג: שישה אינטלקטואלים יצאו בקריאות
נזעמות נגד אונס־צ׳כוסלובקיה.
חמישה מהם• אף כתבו מיכתב־הזדהות ל־דובצ׳ק,
נעצרו בעיקבות פעולה זו.
מיכתב לשגרירות. בבירת ברית-
המועצות קיימת, כרגע, תסיסה כבירה בקרב
אנשי־הרוח והטכנוקראטים. הם מאזינים
לתחנות שידור זרות — למרות גיסיו־נות־הפרעה
שגברו בשבועות האחרונים ברחבי
רוסיה.
בעזרתן, הם שמעו על פרטי משפטם של
הסופרים ליטבינוף—דניאל. פרטים אלה מילאו
אותם זעם על ״שיבת הסטאניליזם״ .מאורעות
צ׳כוסלובקיה אך הוסיפו לזעם זה.
מצד שני, העובדה שחוגים שמאלנים־
קיצוניים מחוץ לרוסיה מזדהים עם מאבקם
מחזקת את אנשי־הרוח הרוסיים, ונותנת
להם עוז. רק השבוע, פנו לשגרירות ברית־המועצות
ארבעה אישים מפורסמים מאוד
ובירכו את העצורים הרוסיים: היו אלה
זוג השחקנים הצרפתיים איב מונטאן וסימון
סיניורה — הידועים בשל עברם הקומוניסטי,
השחקנית הבריטית ואנסה רדג־רייב,
פאציפיסטית וחברת תנועת השמאל
החדש: והסופר השמאלי חורחה סמפרון.
שאגת־אדירים. עמדתם של לאריסה
דניאל ופול ליטבינוף נגד פלישת־צ׳כוסלוב־קיר.
היתה כה קיצונית, עמדתם בבית־ת־משפט
כה גאה וחופשית, ששוב אין בל
אפשרות להסתיר את הדאגה העמוקה האופפת
את המשלימים חוק וסדר ברוסיה.
ייתכן שתסיסה זו עדיין אינה מהווה את
התחלת־סופו של הסדר הישן, המדכא, המיושן,
של ברית־ד,מועצות. ייתכן שהדיכוי
העריצי יימשך עוד זמן ממושך.
• הפרקליטים גנדרה ודנילוב; המהנדסים
קראכיבסקי, שושניקוב וסטודנקוב. במי־ננראד
טח* נגד משפט־גינזבורג הכלכלן
ויקטור קראסניה, שכנר הספיק לבלות,
בעבר, שמונה שנים בבתי-הכלא של המ.וו.ד.

אך דבר אחד ברור: פראג הרסה סופית
את סבלנותם וסובלנותם של הרוסים הצעירים.
ובמוקדם או במאוחר עתיד קרח־הדיכוי
להבקיע, ואז יפרצו מים אדירים במקום
בו נידמה היה כי שוכן שקט ניצחי.

האיטי

בצל המוות והמין
הדיקטאטור הזקן של האיטי דוקטור
פראנסוא (״פאפא דוק״) דובאלייה שולט
באי ביד לא פחות חזקה מכפי שהיטלר
הפעיל נגד הגרמנים. עתה מסתבר שיש,
באמת, קירבה רעיונית בין השניים.
לא רק בשיטות־העינויים ובהפעלת משטרה
חשאית, הטונסון מאקוטי הדומה
להפליא, בפעולותיה, לגסטאפו; לא -ק

פאפה דוק
״ביקור במיבצר־היטלר!״
בהשלטת מסע־טרור גזעני — שחור, כמובן
— נגד כל הזרים; אלא אף בגישתו הרעיונית:
״אני
מעריץ את הגרמנים ואת הפולנים,״
הצהיר לא מכבר פאפא דוק בפני כתב
שבועון מגרמניה .״העובדה שהאיטי הכריזה
מלחמה על הרייך השלישי עוד לפני ארצות־הברית,
היתה סקאנדאל.״
הצהרה זו לא באה לבדה :״הייתי רוצה
לבקר בברגסדורף, במיבצרו של היטלר ש־בברכטסגאדן,״
נאנח הרודן הזקן (.)61
האישים -כבירדהפושת. בינתיים
מסתפק פאפא דוק במיבצר המלך כריס־טוף
— שתצלומו תלוי מעל לראשו, בחדר־עבודתו,
ליד תצלומיהם החתומים של מאד־תין
לוטר קינג.
אך בעוד הדיקטאטור היען יש משתעשע
בנוף, בבנייני־פאר ובמחקרים סוציולוגיים
ואנתרופולוגיים, ממשיכים הטונטון מאקוט
— המאורגנים לפי תבנית־המאפיה באיטליה
— לגבות מס־גולגולת מכל איכר, ולהרוג
את כל מי שלא מוצא חן בעיניהם, בייחוד
כשעורו לבן.
דוביביה עצמו חולה אנוש, נימצא, כך
אומרים, בצל המוות. אך ככל שהוא מזקין,
כך גוברות גס אכזריותו — ושליטתו: לא
מכבר סיכלו כוחותיו את ניסיון־ההפיכה השמיני,
מאז עלה לשלטון.
לא רק המתת מטיל את צילו על האיטי,
בעזרת 12 אלף אנשי־מיליציה ושלושת
אלפי טונטון נזאקוט: גם המין הוא חלק
בלתי־נפרד מן ההודיה של האיטי.
״כשאנו מחפשים אחד האישים המרכזיים
של המישטר, הולכים קודם כל לבית״
הבושת של אמא קאתרינה, בפורט־דו־פרינס,
בירתנו,״ אומר אחד משומרי־ראשו של
פאפא דוק.
״וזה טבעי: שם אנו מחזיקים את היפות
של נשות־האי. צריך רק להיזהר לא יפול
על אחת הנערות בה מאוהבים אנשי הטונטון
מאקוט המקומיים.״
• בעגה המקומית :״דוד שד מישחת״
העולם הזה 1625

השמח־ שבשבועוני־המיליונים באיוונה ננסשעדידי ווח הזמן
מונו

^ 1נמננ 0 1ו11

ן) ערה מעורטלות לחלוטין כורעת
.4ברך, בפוזה פרובוקאסיבית, על רקע
גלים קטנים. זוהי התמונה הכימעט־שבועית
המתנוססת על שער המוצג ברבבות קיוסקים,
בגרמניה ומחוצה לה.
ואין בכך שום דבר מפתיע, בעצם —
למרות העובדה שבמערב־גרמניה קיים חוק
האוסר, בין השאר,
נגד הפורנוגראפיה
פיטמות על שער־עיתון: כי המין,
ועוד יותר העיר־ם, הפכו בשנה האחרונה לסחורה
העוברת לסוחר הגרמני.
אף ההגון ובייחוד המכובד שבסוחרי־ה־חדשות
של העיתונות השבועית: שטרן,
שבועון־בידור רב־מכר (מיליונים אחדית)
ועב־כרם ( 250 עמוד בממוצע) המיועד לבורגנות
הזעירה, שהפכה, בעשר השנים האחרונות,
לציבור־הצרכנים הגדול באירופה.

הד גם ציבור שגדל, לפני שנים קצרות
בלבד, באווירה של התפוררות־מיסגרות,
של דיסקוטקים סוערים, של מותרות
ושל חיי־רווחה.
ציבור צעיר, רענן, אך שמרני במהותו.
ציבור שרוצה לחיות טוב — לפי מושגיו
החדשים. ומושגים אלד, צירפו את הארוטיקה,
את המין ובייחוד — את העירום למוצרים
הטבעיים, היומיומיים, מוצרים עליהם
אין לוותר אף לא שבוע אחד.
לכן כשפשטה בגרמניה, בדומה לבריטניה
ולארצות־הברית, אופנת ירחוני־ד,עירום הגבריים,
מצאו לפתע עצמם השבועונים
— שטרן, קוויק, בונטה אי מסט ריי רטה ועוד
— בפני בעייה: לצמצם את המכירות או
להיכנע לאופנת־העירום.
הם בחרו בדרך השנייה. וכך הפכו ה־מאגאזינים
המשפחתיים הגדולים — והשטרן

על השעו

בעדור הקולנוע
כה בשטרן

מופיעות, נל שבוע בלי יוצא מן הכלל, ת מ תו ת־עי רו ם
נועזו ת ביותר. אחת מן החזקות ביו תר שהודפסו עד
היתה סצינה מתוך הסרט האיטלקי הפלייבויים, עם דליה בוקארדו ובקיס פיימו.

יי הודפסה כתבה על הצלס־הגאון סס
האסקינס, על א שתו ועל אורח־חייו.
הכתבה נבחרה, כפי הנראה, בגלל העובדה שצלם דרום־אפריקאי זה התמחה ב שורה של

במדור ״הכלל והפרט
בראשם — למיבצרי־העירום של גרמניה.
** סתבר שהדבר לא הזיק לאיש.
• לא לשטרן וליתר השבועונים —
המוכרים יותר מתמיד, ודווקא לאותו הציבור
הבורגני והשמרני לו מכרו גם בעבר.
• לא לשלום הציבור: המשטרה הפסיקה,
למעשה, לנהל משפטים פורנוגראפיים

;7 7 7

שבוע, נערה ללא בגדים. היא תמיד יפה,
בדרך־כלל ספורטיבית, לפעמים אפילו צנועה.
ואיש שוב אינו מסוגל להתרג ש מדבר
אשר הפך ממש לנחלת הכלל היו מיו מי ת.

נגד סוחרי־ספרים או דוכני־עיתונים, מתרכזת
עתר, באיסור סיפרות סוטה או תצלומי־סטיות
מאזוכיסטיים או סאדיסטיים.
למרות כל אלה, לא נקטו הממשלות של
המדינות הפדראליות של מערב־גרמניה את
הצעד ההגיוני הסופי, ולא ביקשו את חוקי
האיסור האנטי־פורנוגראפיים הקיימים. הן
מסתפקות בכך שההוקים אינם מופעלים.
אין השטרן מתבייש, ואין עורכיו חוסכים

את העובדה בכותרת־ר,סידרה על־ידי תצלומים
של בני־אדם חשופי־פרוזה — ובגדים.
לאחרונה, הרחיק השבועון לכת עד כדי-
כך שהוא גם פירסם מאמר רפואי — על
צורה בה צריך לשבת בן־אדם בשעת העבודה
ליד שולחן־ר,כתיבה — המעוטר על־ידי
תצלומי־הדגמות בלתי־שיגרתיים:
הדוגמנית המדגימה את הישיבה הנכונה
והבלתי־נכונה — עירומה כביום היוולדה.

ף* דור שקיימות גם סיבות יותר הגיו־
**£ניות להראות איך בנוייה אשד. יפה.
למשל: צילומי־האמנות של האמן הדרום־
אפריקאי הגדול סם (״קאובוי קייט״) הסקינס.
או למשל: צילומי־אופנה שבהם צריך
להבליט פריט אחד — כגון כובע — על־ידי
העלמת כל יתר פרטי־הלבוש. ומה טבעי

אלבומי־עירום מהודרים ורבי ערך, שהמוכר שבהם — ק או בוי קייט — נמכר ב רבבו ת
עותקים. למעלה :״איך מצלמים גופת־אשה בצורה חמה וחיה״ כו תב ה ש בו עון ומראה (מש מאל)
ת מונ ה מקאובוי קייט (באמצע) באלבום 5נערות; (ו מי מין) מ תו ך נערת נובמבר.

בסיבות להציג את הגבר — ובייחוד את
האשד — ,במצבם הטיבעי.
כך, למשל, אין הם מסתפקים בפירסום
תצלומי־עירום הלקוחים מסרטים — כמו
תצלום־מישגל נועז אך יפהפה הלקוח מתוך
הסרט הפלייבזיים. דברים כאלה כבר הפכו,
מזמן, לנחלת־הכלל.
לא: הם גם מפרסמים סדרות סוציולוגיית
כגון האדם קוף ללא פרחה, כשהם מבליטים

יותר משיטת־ר,חשיפה עד למינימום?
מכל מקום, דבר אחד ברור: דוגמת ה־ ,
שטרן היכתה גלים. כיום שוב אין העירום, י
בגרמניה, תופעה בזוייה או נועזת במיוחד| .
אפשר לראות נערות עירומות חלקית או (
לחלוטין גם על שפת־הים, במקומות מסויי־ |

מים וגם במועדוני־לילה ובדיסקוטקים.
מבלי שהדבר ייראה בעיני אף אחד כ־הזמנה
לאונס או כסמל מיסחרי של יצאנות. י

ר{ 0000000000000ס 00סססססססססססס סג ז ס סג זססססס 0000ס< 00000000000000000סססס סג 1
מת. בת־שור: אל תתני
והתכונות היוצרות שלך. מצד שני, צפה
המצב ממשיך לזרום על מי־מנוחות. דאג
לעקרב מסויים אחד יהלרגש
לבוא ב מקום הש רק
שחייך לא יוטרדו על־ידי גורמים בלתי־להתפתחויות
חיוביות ביותר בתחום הפי־יה
זה, השבוע, סוף־
ני בלבד. קודם כל, תני
צפויים, ביקורים מפתינאנסי.
אל תעשה חובות: בקרוב יזרמו
הדרך. הוא ייתקל במיב־ללב
לדבר. עסקים, מש עים׳
נשים שלא רצית
לידיך סכומים רציניים. לבשי בגדים זהובים.
שולים רבים עד כדי־כך
פחה, עצלות ותאוות אי^

בהן
מזמן או חובות
בתחום שבחר, עד ש
שיות — כל אלה פחות
ששכחת. אם את רוצה
זהו שבוע סוער, בתחום הרומאנטי,
יפסיק, פשוט, את פועח
שובים, ה שבוע, מדבשלוזת־נפש,
מוטב ששקשור במה ואף המשפחתי העיסקי,

אשר ליתר בני־מזל־רישות
חיי־האהבה שלן.
לא תעני על המיכתב
במריבות, אם לא תדע
1 21 נאפריל
עקרב — זהו שבוע

סן נ במאי
מסע קטן ירענן את
אשר תקבלי השבוע.
לרסן את עצמן, אתה
קשה, ומסוכן, ורצוף 22ב או ק טו ב ר -
יום רביעי ויום חמישי
מח שבותיך ויביא מרעלול
להיתקל בכל
22 בנוב מבר
אכזבות קטנות. אך אכהם
הקובעים לגבי המיני
צרות ולהסתבך
גוע לנפשך. בז מן האחרון השקעת את כל
20 בינואר ־
יופי שלך. התפנקי: שום
עם כל מיני אנשים
8ו בפברואר
כו חן ומרצך בעבודה. הגיע הז מן לנוח.
זבה אחת גדולה אפשר למנוע, אם יש לכם

דבר לא דוחק. ואם את
שבעצם רצית ביוקרם.
כוח רצון חזק ואתם יכולים להביט בפני
אבל אם תדע אין ליכולה
— למען בריאותך ויופיו — שימרי

הכשלונות באומץ. העיקר, שתדעו איך לנווסת
את ריגשותין,
על דיאטה רצינית והשתדלי ללבוש לבן.
הוג בזולת ועוד יותר — איך להתחשב
שינויים, בעבודתך או בעיסוקיך הם רק
צפה לרגעים מהנים
איתו ולא להיות אנוכיים. לבשי שחור

מוטב בו שבוע
זהו
אף־על-פי-כן,
לטובה.
ואף להצלחות מסויי-
או אדום והיזהרי ממחלות־נשים רגילות.
שתתבונן בכל הנעשה
הזדמנות נהדרת ע שוייה להיתקל בדרכך —

מות בכל תחום ות-
סביבך בקורטוב של
ואס אתה לא טיפש, תוכל לה שיג כימעט

חום. לביאות צריכות להתאפק, אף הן,
בי מיס
מבוק שך, כל חשדנות ושל חקרנות. מסערת־רגשות: אחרת ישלמו ביוקר.
העיקר שת שים לב לבעיות־היסוד, לדברים
אם מזדמנים לידך
רביעי, ח מי שי ו שי שי. שבלעדיהן העקרוניים לגמרי, להתר ח שויו ת
מכתבים שאינם מיו
״סלן
לעומת
זאת, מו טב ש לא
תוכל להתקדם. או אף להתקיים. כל

עדים לך, אל תפתח
תפסיק ל חלוטין את כל
היתר — פינוקים, הנ*
בשני
מישורים משתפר המצב, שהיה לאותם
— אלא אם
התוכניו ת לטווח ארוך;
אות, ז הי רו ת — הם
כן אתה מעוניין לדעת אחרונה לא כל־כך איי־איי־איי: בתחום יחלא
עכ שיו העת לח שוב
מות רות, השבוע. אין
סיך עם בני־המשפחה
עד כמה אנשים מסו-
על העתיד. התרכז בפנאי
ואין טעם לטפל
שלך ובתחום הכנסותיו
יימים חושבים עליך
הווה, שהוא נעים, ולפבכל
אלה. מ שום כך גם
הפינאנסיות. עם זאת,
כוח-העבודה
רעות.
סו נ כנ רו א ר ־
עמים גס מבלבל למדי.
אין כל ערך לרו מאני ם
זכור שעדיין לא יצאת

בת־דגים ; ק חי׳ א ת עצ שלך סובל, השבוע, בגלל הפרעות-עיכול.
קצרים וקלי־דעת. רק
מן המבוי הסתום. כדאי
אתה סקרן מטיבעך, אך לא תמיד זה
מך בידיים. יש לך נטאס
יש בדע תן, בת־קש־לנהוג
באיפוק, לא לקמשתלם.
עליך להימנע מכן. לבשי ירוק.
ייה לחלום בין שתי אפ שרויות. אך הפעם,
תים, להינשא, כדאי שפוץ
— וגם לא מוכרמוטב
שתחליטי תיכף. לב שי כחול בהיר.
חים לספר כל דבר ל 0233131
תעסיק׳ ה שבוע את עצשעלייך

ב ת שובה
כל מכר ומכרה. יהיה
22ב אוגו ס ט -

22בספטמבר
לתת לבק שתו. ה שתדלי לח שוב יותר על
עליך לשקול מחדש את
העבודה ולא רק על בילויים
כל צדדי אישיותך־שלך. הבית ועל
הפגישות הרומאנטיות גהן אתה חפץ
והוללות. לא לחינם את נע שית חיוורת מיום
אחרת תגלה, מאוחר יותר, שביססת את
לא ייערכו בימים הראשונים של השבוע.
ליום, כתוצאה מחוסר שינה ומאי־סיפוק ב״>
קו־פועלך על מישגה. אל תרבי לאחר בערבאותם
ימים תהיה עשוק מדי בדברים
חיים חסרי תוכן אלה. לב שי חום בהיר.
עיטקיים. לעומת זאת,
בים׳ בייחוד בעונה הזאת. עוד תצטנני.
צפה לסוף השבוע —

מיום א׳ עד ליום ג׳
הבאים — בדריכות,
יהיה זה השבוע בו תשני את אורח־נו,
האם אתה באמת צריך לריב כל הז מן
אם אתה צמא לאההחיים
שלן, לפחות מבחינה חלקית.
עם הבוס? ואם כבר — אולי כדאי ל ן להחבה.
בעניינים הקשואת
יתר הזמן תקדישי לפעילות אמצי־ליף
או תו, יחד עם מקום־העבודה? אין שלא
רים בחוק, בחוזים או
יהיה — ה תנ הגו תן חו תית
או לעיסוקים אינטלקטואליים.
בבית-משפט, מוטב שמצד
שני, זהו שבוע לא כל-כן
המותר. מתחום רגת
כוח־השי 11(111 -
תסמוך על
אם את צעירה, בת-
לאהבה ולרומאנטיקה. הקשרים
: 1 21 מרס -
פוט האישי שלן —
מאזניים, דעי שאת מסעם
בנות מזל טלה,
1 20 כאפריל
אבל רק לאחר שבתכנת
בקבלת החלטות
או אריה, למשל, עלודקת,
בעזרת מומחים,
רעות.
פניך תהיינה
ולן יצוניות.
חד־צדדיות
לים להתרופף אם
את כל האפשרויות. הזהר מאותו אדם עלייך לעלות במישקל.
מו טב היה לו התייעצת
תדרוש רבות מדי או
המעמיד פני ידיד ומשדל אותך להיכנס לא ייתכן גם שתתני לעם
אדם בעל נ סיון רב
אם תנסח לבצע את
איתו לעסקים, כי אין תוכו כברו. התרחשויות לשנות את
מ ש לן — או לפחו ת לו 23ב ספ ט מב ר ־
הכיבוש מייד, על ה;22ב
או ק טוב ר
מצבי־הרוח עד כדי־בך.
המתנת עד ש ריג שו תין
מקום. היה אסטרא-

עליך להגיע לנקודה
י שובו ל איזון מסויים.
טג ובצע כיבושין צעד י נראה ש שוב אתה מתיר לפחדיך הכמוסים
יציבה, פחות או יותר.
במי שור הרומאנטי ז הו שבוע נפלא. מחזאחר
צעדובביטחון.
21 בד צמב ר -
לעמוד בדרך לסיפוק — ובייחוד בדרך לרו־אחרת
יטבול החלק ה10
בינואר
רים אחריך שניים, אחד צעיר וה שני מבו ;21
ביוני ־
חדל לצאת, במשך שכ
21 ביולי
מאן חדש ולוהט. אל תעשה זאת! אתה
חשוב ביותר של איגר
מ מן בהרבה ובעל הון. שניהם לא בש בוע
זה, לבילויים על
עלול להחמיץ הזדמנות בלתי־ שיגרתית באשיותך
— חוש־ההומור
בי לן. אל דאגה, השלישי יבוא ויכריע.
שפת־הים, או כל מקום הדומה לזה.

שוו

11 חו1

חאוחיס

זנים

קשת

מווווו!

1שני[!1

סוס1

:זססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס^ססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס^

השנה -דגליךנראות יותר ב -פנטי
קזפו-קו מו!

ה 1ז

גר״ט

העולם
הזה 1625

אלה הם פני ״הצ׳רצ׳ילים״ ,אחת מלהקות־הצמרת של ישראל, ששמה הולד לפניה לא רק
כארץ. לכן הם מתכוננים עתה לצאת לם־ידרת הופעות בחו״ל. ארבעת החברה משמאל הם :
סלומון וסטן, מיכאל נבריאלוב, חיים רומנו ועמי טרייבוש. וזה שמראה את הצד השני של
המטבע? רובי הקסלי, כמובן. הלהקה נמצאת עתה בעיצומן של החזרות לקראת נסיעתה.

הארץ מלאה ל ה קו ת קצב מעולות
מערכת **!י^יי גוג תזמן את כולו יחד במאורע של השנה

פ ק טיגג

ה ) 1צ ב

ה׳ שסיו

בו תיבחר להקת־הקצב הטובה ביותר ויוענק לה

ש ר בי ט

הז ה ב

(״שר ביט

פז 11

הפסטיבל יתקיים ביום חמישי ,21.11.68 ,באולם ״סינרמה״ בתל־אביב
כרטיסים למכירה ב״רוקוקו״ ובכל הקופות
תזמורות־קצב נוספות, המעוניינות להציג את מועמדותן,
יפנו להנהלת הפסטיבל, ת.ד , 136 .ת״א, ויוזמנו למיבחן.
במישאל הקוראים, על הלהקה הפופולארית כיותר בארץ, צעדו השבוע בראש הרשימה :״הכוכבים הכחולים״ -ואחריהם, במוחי! לא רב,
״הרזים והשמנים״ .את המקום השלישי, בינתיים, תפסה, למרבית ההפתעה: להקה הנקראת ״כוכבי ציץ״ -שהיא להקת ילדים מירושלים.

...היא והוא י
במדינה תודת האומה

היא מחליקה על-פני הים
הוא מחליק על-פנין מבלי טחחוט בו

ו_גר־נו־ז

ב זה• ק־ ופג ס־ ו־ ו_נכ1

סבי 1אחד חינם!

בזר רב נ רב ״ א ד • בדו ן

ער בל פנים

לחברךנ=ז־•

133

אליהו ביטון ( )30 נמצא על סף היאוש.
זד. כמה חודשים שהוא מחפש עבודה מתאימה
ועדיין לא מצא.
אליהו הוא אב לשלושה ילדים קטנים. עד
לפני מלחמת־ששת־הימים עבד כצבע עצמאי,
מצא את פרנסתו בכבוד. כחבלן, גויים האיש
במלחמה ובעת שפוצץ מיכשול של
אבנים ברמה, נפצע אליהו קשה בכל גופו,
שכב כמה חודשים בבית־חולים — לאחר
מכן שהה זמן מד, בבית-הבראה.
עתה הוא מבלה את מרבית זמנו בהתרוצצות
מייגעת, שהמסלול העיקרי שלד,
הוא — לישכת־השיקום במשרד־הביסחון.
טרמפ עד הכיח. .אני לא יודע מה
קרה לאנשים במדינה!׳ טוען ביטון .״לפני
המלחמה הם היו כל־כך טובים!
״לקחו אותי טרמפ עד הבית, חילקו לנו
עוגות, ביקשו מאיתנו לטלפן הביתה —

חינ ם

בדנביני־ +
שנ ם

דרכו של גפה

הוא •נתנה

י 1תו נעים

בי תהספר
ד ע תו נ או ת
בית ציוני אמריקה
תל־אביב

בית לשכת המסחר
והתעשיה חיפה

החלה ההרשמה לשנת הלימודים
תשכ״ט בקורסים הבאים
שיתקיימו בתל־אביב:

* עתוגאות
* פרסום ו־חס־־צ־בור
* כתיבת תסריט*
לקולנוע ולטלוויזיה
שיעורים פרטיים

לערבית
גם לתלמידי תיכון.
המעוניינים יפנו לת.ד136 .
ת״א, עבור מורה לערבית.

תחילת הלימודים 20.11.1968 :
פרטים מלאים, תכנית לימודים מפורטת והרשמה: בבית
ציוני אמריקה, רחוב דניאל פריט ,1תל״אביב, כל יום
בין השעות 9עד 1לפני־הצהרים 5 ,עד 5אחרי״הצתרים.

נכה כיטון
לא עבודה —! לא סיתג

ממש התחננו. אך עכשיו אני מחפש עבודה
ואף אחד לא מנסה לעזור לי. איבדתי את
הרגישות בידיים,״ מסביר אליהו בפשטות,
״אני לא מסוגל לכתוב. לעיתים קרובות אני
גם נתקף בסחרחורת ולכן איני מסוגל לעבוד
שוב בצבעות.
״האמת היא שמשרד הביטחון טיפל בי
די טוב עד עתה: הם גם איפשרו לי לגור
בדירה ברמת־אביב, בשכר־דירד, נמוך; אבל
כשמגיעים לעבודה — אין עבודה.״
לפני זמן־מר. שלחו את ביטון להיכל־התרבות,
לעבוד כסדרן .״טירסרו אותי במשך
שבועיים,״ הוא ממשיך ,״בסוף אומר
לי המנהל, :חזור לעובדת הסוציאלית! היא
תתן לך את התשובה.׳ בעצמו פחד או התבייש
להגיד לי.
״לאחר כמה זמן שלחו אותי לבנק קו פ ת ־
עם. העבודה פשוטה: הייתי צריך להחזיק
שם צרור מפתחות, וכשמישהו היה צריך
לפתוח כספת — עזרתי.
״ניגשתי לשבב ביקשו ממני למלא שאלון.
ביקשתי מאחד העובדים לעשות זאת — כי
קשה לי לכתוב. המנהל שמע זאת, וכשבאתי
אליו, אמר, :אין לנו עבודה בשבילך,
אם אתה לא מסוגל לכתוב — איך תוכל
לפתוח מנעולים?,
״אמרתי לו, :אני פותח את הדירה שלי
כמה פעמים ביום׳ — אבל זה לא הועיל.״
ביסון חזר ללישכת־הסעד. לפרוח בקשותיו,
לא קיבל ״תקנות רפואיות״ ,שיקבעו
שאין הוא כשיר לעבודה. אך גם עבודה
לא קיבל.
ובינתיים ממשיך הנכה הבלתי־רשמי להסתובב
— ללא תעסוקה.

רחובות

הפיל הלבן

״אתה מביא פילים לבנים לרחובות!״ קרא
בתדהמה ובזעם חבר מועצת־העיר הליבראלי
דב כרמלי ( )60 לעבר ראש-ר,עיר, המהנדס
יצחק כץ ממפא״י.
זד, היד. בסוף .1964 כץ פיתח. בדיוק,
את תוכניתו הגראנדיוזית להקים ברחובות
בית־ספר תיכון נוסף — אך גם בית־תרבות
עולם הזח 1625

מהודר, שייקרא בית שנמר *,ובו אפשר
יהיה למצוא כמאה תמונות של ציירים
פאריסאיים ידועי־שם.
בית־ספר ריק. זעקתו של כרמלי לא
עזרה. בית שנקר הוקם — והפך, אומנם,
לפיל לבן לכל דבר.
החודש חידש כרמלי את מאבקו. חבר-
המועצה הנימרץ יצא בשורה של גילויים שכוונתם
לזעזע את דעת־ד,ציבור האדישה ל-
תעלוליהם של אבות־העיר מסיעת מע״׳י.
500.אלף לירות הוצאו מקופתה הנקובה
של העירייה — ועתה עומד על תילו בית-
ספר תיכון לתיפארת,״ קבע כרמלי.
״הוא גם עומד ריק ושומם ומסוגר, בסביבות
בית־משפם השלום. מדוע? כי לא
נמצאו תלמידים שילמדו בו ואף לא מורים
שילמדו בין כתליו!״
הסביר כרמלי: גם בנייתו של בית־ד,תרבות,
בית שנקר, מתנהלת באיטיות. העירייה
כבר ביזבזה את מרביתן של 400
אלף הלירות, אותן קיבלה כתרומה מקרן
שנקר לכיסוי הוצאות־הבנייה. התוצאה —
לקבלן ניתנו שטרות במקום מזומנים.
הסגן ידע. כרמלי יוצא באני מאשים
לוהט נגד ראש־ד,עירייה המפא״יי לשעבר,
המהנדס כץ, ונגד יורשו משה ברזילי —
שכיהן שנים רבות כסגנו של כץ, ידע את
כל ם רטי האסון התקציבי טרם החלה הבנייה.
״חוץ מזה,״ מצביע כרמלי ,״נימצא בי ת
שנקר ד,ניבנה ממש בקירבת בי ת יד לבנים
— שגם הוא מתמלא אך בקושי רב. אז
מה פיתאום צריכים שם שני בתי־תרבות?
מגיב על כך ראש־העיר, ברזילי :״נכין
שהמצב התקציבי של העירייה קשה. לא
פתחנו את בית־הספר התיכון החדש כי
התסרר שאפשר יהיה להפעיל, השנה, רק
ארבע כיתות.
״אשר לבית שנקר וכנו יהיה שונה
מזה של בית יד ׳;בנים, המשמע תריס בין
רחמות לבין שכונת שעריים. עתה שני הגושים
לא יצאו מקופחים.״

אסונות
ה מי מי שנשרף
כל הלילה בערו הלהבות בדיסקוטק מ פני.
ובבוקר, כשבאו להעריך את הנזק,
התברר שנשרפו השולחנות, הכיסאות, חלק
מהקירות — וכלי־הנגינה.
בעל הדיסקוטק אמר שזה לא נורא. מע־

לאביו: עבודה, משפחה, דאגות־פרנסה.
אבל כשהוא היה בן ,18 הוא מצא, יום
אחד, גיטרה חשמלית אצל חבר שלו. הוא
התחיל לפרום עליה.
זד. משך אותו. הוא בא אליו עוד פעם
ועוד פעם — והתווים הפכו לצלילים והצלילים
הפכו לשירים.
הוא כבר ידע לנגן אחד ושניים. את הכסף
שהרוויח בחודש שלאחר מכן — מסר
למורה לנגינה.
500ל ״י נדוני ה. כבר באותה תקופה
נהג עזרא לעבור ליד חנויות כלי־הנגינה,
הסתכל שעות ארוכות על הגיטארות החשמליות
המונחות שם, מבריקות ונוצצות.
משפחתו כבר ראתה, בשלב זה, רק מחצית
משכורת חודשית. ויום אחד בהיר הוא
ניגש אל אמו והתעניין לדעת מה עם 500
הלירות שהיא החזיקה אצלה מזה שנים,
בתור נדוניה לשלושת הבנות.
עם 500 הלירות הללו — בתוספת כסף
נוסף, אותו חסך בעצמו — הוא ניכנס
סוף־סוף לחנות כלי־נגינה, יצא משם עם
גיטארה חשמלית אמיתית. גדולה. שלו.
וכשהגיטרה בידו, הוא היה כבר אדם
אחר. הוא התחבר עם עוד ארבעה בחורים,
וביחד הם החלו לעבור בדיסקוטקים קטנים
— בהתחלה רק בשכונה שלהם, שכונת גיסי
כהן בחולון. הם התחילו במועדון בי ת לא־זארס,
ניגנו שם שנה שלמה, ותמורת עבודה
רצופה, ערב ערב, קיבלו מבעל־המקום
ציוד נגינה בשווי של 5000 לירות. בכסף
שהם הרוויחו בעבודת סיוד, נגרות, וצביעה
בשעות היום — הם שיכללו את הציוד
הזה, ומאחר שהיו להם כבר כלים משוכללים,
הם הצליחו לעבוד למועדון קז ב לן ב־פתח־תקווה.

הם עבדו שנה נוספת, תמורת שלושה
מיקרופונים, ואחר־כך המשיכו עוד
שנה, וקנו אמפליפאייר לבאס וגיטארר. נוספת.
בכסף שהרוויחו שילמו חובות על
כלים ישנים וחדשים שנקנו. הם עצמם ומשפחותיהם
התקיימו מעבודות היום.
חברי־הלהקה כבר היו משופשפים בשלב
זה. הם קראו לעצמם החיות, והיה להם
קהל קבוע של צעירים שהיה בא לשמוע
אותם להעריץ אותם. עם השם החדש והטוב
שלהם הם קיבלו סוף־סוף עבודה בדיסקוטק
טיפני, במרכז חל־אביב.
שלושה חודשים הם ניגנו שם — ואז
פרצה השריפה. בבוקר הם עוד לא ידעו
על זד, כלום. בערב, לאחר יום עבודה של

צפו־ניים
1ווך ד מים יפות היו שינ״ר ל בנו ת
מעוד וחזקות
בפי של א היו
סוד הידים החטובות :
כה קל: טפלי בצפר־ט
יגייםמ זו ח מז ת
עיי אבן שן וני קו טין

לאחרהברשחעם טי לאק
במשך } י מי ם

לא ח ר 7ימיש מו קו ב טי לאק

טי לאק
אינו סתםמשחת שיני:
ט*דאה הו א
״מלבין שינ״ס׳י
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשר :
מרחיק ׳ א ת אבן השן הצהובה וה מסוכנ ת
וכתמי טבק חו מים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות כפי שהיו יכולות להיות. טיל אק
יהפוך א ת צבע שינייך ללבן טהור. א ם
ברצונך ל היות נ אה יום יום, עבור לטיפול
פה ושיניים מודרני, מדעי. ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(י) א ת ההבדל לאחר שמוש בשפופרת
אח ת.

נייך ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקי ם
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהי רות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ח נו״נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הדרושים
לגדול ולהשלמת
שומן הצפרן, המ גן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך: שמרי על צפר־נייך
עם נו־נייל בקביעות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך ו הלאה
ובמקומן צפר־ניים
יפות ו חז קו ת
אשר ישוו לידיך מראה
נאה, אלגנטי וחטוב.

0131
^ 161012 ^1
שפופרת אחת — מספי ק ה לחודש י מי ם
מ חז ק צ פדני ם שבירו ת

סוצר ויסקו נע״ם חיגה

סוזנ ר די ס קו נעים חי פ ה

אמבט דן 1בף
דו־דיובז•
די**1ו
ס בון
נגן עזרא כרבי(ימין) וחברים ללהקה*
קול עמום לאור נר

ריכי הביטוח אמרו שהנזק לא כל־כך גדול:
לחדש את הקירות זד, לא הרבה עבודה.
הכיסאות והשולחנות לא עולים הרבה כסף!
וכלי־הנגינה — מה זה כבר כלי־נגינה?
כדי לדעת את התשובה לשאלה כזו —
כדאי לשאול את הנערים שלהם היו שייכים
הכלים שהלכו לטמיון.
עבודה מגיל ארבע־עשרה. עזרא
ברכי התחיל לעבוד בגיל .14 הוא גמר
בית־ספר עממי, בבית לא היה כסף לשלוח
אותו לבית־ספר גבוה יותר, אביו כבר לא
עבד מזמן, ואמו הכינה בדוחק ארוחות לכל
ששת הילדים מקיצבת משרד־הסעד. עזרא
נשלח לעבוד כשולייה, אצל סייד.
הוא לא חלם על עתיד גדול ומזהיר. הוא
לא חשב שיהיו לו חיים שונים מאלו שהיו

שמונה שעות, הם החליפו איש־איש את
בגדיו, מלאי הסיד והצבע, ובאו לדיסקוטק.
המקום היה חשוך. מישהו הדליק מנורה.
הגיטאריסט הצעיר ניגש לבמה.
על הריצסה מצא עזרא את המיתרים,
מחוברים אל ידיות־נחושת מפוחמות. הוא
העביר עליהם את האצבעות הארוכות שלו.
הם לא השמיעו שום צליל. הוא הרים
אותם ומתח אותם. מיתר אחד התפקק.
ואז קרה דבר שהפליא מאוד את בעל־הדיסקוטק,
שעמד למטה בפה פעור ולא
ידע אם לצחוק או לא לצחוק: הנער הגדול,
בן ד,־ ,21 עם השיער המגודל, הפיאות הארוכות
וכל יתר הסימנים הגבריים — נפל
על הכיסא המפוייח — והתייפח, בקול
חרישי, חנוק, מקוטע.

*׳ על שס אריה שנקר, נשיא התאחדות
בעלי־התעשייוז המנוח.

* אחיו ברוך ברכי (באמצע) והסולן של
החיות — נ תן סרוסי.

העולם הזה ! 625

להתרגעות ורעננות איו טוב מאמבט
קצף חלומי של ייבת־אוח־י. אמבט
ריחני מרגיע ומשיב נפש.
.העול הז ה * ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והתנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ג ,1טלפון 5־40134
*ד • 136 .מען מברקי: עולטירס • דפוס משה שהם בע״גב
תל־אניב, חד פץ • 6גלוסות: צינקוגרפיה כספי בע״נב •
העורך הראשי: אוח אבנרי • המו-ל: העולם הנה מ ד *