גליון 1626 מתאריך 30 באוקטובר 1968

נזע ״ ל יו . 2ד ד

דאנש וגה״ל
ועובד ב טחון

בכל תצוגות רהיט
״הזח־ע־׳ באריו
תל -אגיב
— רחוב בוגרשוב ,47 טלפון 223585

אין להניח כי הבחנת בכך, שאורי אב־נרי
נעדר מן הארץ במשך חודש ימים. כי
כתבותיו הופיעו בהעולם הזה כסידרן —
ושום עיתון לא דיווח על מעשיו בחו״ל,
זהו נוהג ישראלי. בעוד שהעיתונות מספרת
על כל גיהוק ושיהוק של פקידון ממשלתי
או עסקן מפלגתי בחו״ל, היא מעלימה
אף מעשים חשובים של מי שאינו מקובל
על השלטון.
במשך החודש שהה אבנרי בחמש ארצות
— יוון, ארצות־הברית, בריטניה, צרפת
והולנד — נפגש עם מדינאים ועיתונאים
בני לאומים שונים, ובכללם ערבים. מטרתו
העיקרית: להסביר ולהפיץ את דיעותינו,
אותן ניסח בספר בשפה האנגלית, שיצא ל<!
מכבר לאור בארצות־הברית ובבריטניה, ושיופיע
בקרוב בשפה העברית בארץ.
חווייתו המעניינת ביותר היתד, ביום האחרון
של הסיור. הוא בא להולנד לפי הזמנה
מיוחדת של המיכללה לעיונים חברתיים בהאג,
בית־ספר אחר־אוניברסיטאי המדריך
את הפקידות הבכירה בהולנד ואורחים מארצות
אחרות.
כשפתח אבנרי בנאומו, הופתע להיווכח
כי רוב הקהל באולם מורכב מערבים —
פקידים בכירים צעירים ממצרים, סוריה,
ירדן וארצות אחרות .״האנשים שיקבעו
מחר את המדיניות בעולם,״ כדברי המנהל.
אחרי הנאום התפתח בין כל אלה ובין
אבנרי ויכוח ער בצורת שאלות ותשובות,
בו הושמעו כל הטענות הערביות השגורות
נגד ישראל, ובו ניסה אבנרי להשיב עליהן
מנקודת־ההשקפה המרחבית שלנו.

אבנרי ענפה יותר.
הוא נפגש עם שורה
ארוכה של מדינאים
המצויים בענייני
המרחב, כולל אישים
אשר לקחו חלק פעיל במאורעות שקדמו
למלחמת־ש שודד,ימים.
חווייתו הבולטת ביותר; הזמנה אישית מטעם
הרב ד״ר יואכים פרינץ, נשיא הקונגרס
היהודי העולמי והיו״ר־לשעבר של
מועדון הנשיאים של האירגונים היהודיים
בארצות־הברית, לשאת דרשה בבית־הכנסת
הרפורמי שלו, במיסגרת תפילת ליל־שבת.
אבנרי, שחבש כיפה, פתח במילים :״זוהי
הפעם הראשונה, מזה 35 שנה, שאני נמצא
בבית־כנסת
הוא גם הופיע בחוגים יהודיים אחרים —
החל בכנס של המועצה למען היהדות, ה־אנטי־ציונית,
שראשיה שוכנעו על־ידי הנאום
לארגן לעצמם מסע־לימודים בישראל,
וכלה בחוגים ציוניים מובהקים.
בניו־יורק, בוואשניגטון ובבוסטון הופיע
בתוכניות טלוויזיה וראדיו, ביניהן תוכניות
מוקלטות המשודרות ברחבי־ר,מדינה כולה.
החווייה המעניינת ביותר: ראיון־טלוויזיה בבוסטון,
שאחרי חלקו הראשון נתבקשו המאזינים
לטלפן לאולפן ולשאול שאלות, כדי
שאבנרי יענה עליהן בו־במקום. רוב השואלים
היו יהודים, והוויכוח עבר ברוח טובה.
התגובות החשובות ביותר בעיתונות האמריקאית
עד כה:
!• ביקורת של דרו מידלטון, המומחה
הנודע למרחב של הניו־יורק טיימס, בשבו־

חי פ ה
— ר חוב הרצליה ,1טלפון 526616

ירו שלים
— ר חוב שמאי ,23 טלפון 22032

קטעי־עיתונות אמריקאיים ובריטיים מסיורו של אכנרי
בסוף האירוע לחצו הישראלים המעטים,
עון הספרותי החשוב ביותר של ארצות-
שנכחו במקום, את ידו, הערבים בירכוה! !/הברית, הסאטרדיי רביו, תחת הכותרת ״דויד
במע־סלאמה, ועיתוני־הולנד פירסמו את ה־וגוליית,
שותפות בע״מ״ .אומר הסופר:
מיפגש חסר־התקדים בהרחבה ובאהדה.
״עוז־הרוח המוסרי של מר אבנרי שווה ל־אומץ־הלב
הגופני שהוכיח בעבר.״

ככלל זכו סיורו וספרו של אבנרי ל ביקורת מסוייגת יותר של זאב לא־קייר
(בעל ספר מתחרה על המלחמר ).ב־תשומת־לב
העיתונות העולמית — באותה
נידיורק טי-ימם. לאקייר מציג את אבנרי כ־מידה
בה הושתקו בארץ•
שהותו בת ארבעת הימים בלונדון, למשל ׳,״חבר הכנסת, שנלחם באומץ־לב למען זכויות
הערבים ונגד הכפייה הדתית בישראל.״
עוררה את התגובות הבאות:
• ראיון בטלוויזיה של הבי־בי־סי, בו

נתבקש להסביר את תוכניתו להשכנת שלום.
כריגיל, יש פרטים רבים שאי־אפשר לי
• כתבה ב״יומך של טיימם, המוקדש
פרסמם מבלי לחבל בקשרים, ומיכתבים פרלמאורעות
חשובים ולאורחים חשובים, תחת
טיים שלא נועדו לפירסום. בין השאר קיבל
הכותרת :״איש השלום של ישראל״.
אבנרי מיכתבים מידי ארגולד טוינבי, אולי
• ידיעה מטעם הכתב הדיפלומאטי של
גדול ההיסטוריונים החיים; סטיבן ראנסימן,
דיילי טלגראף, היומון השמרני החשוב, ההמומחה
החשוב ביותר לתקופת הצלבנים;
מפרטת את תוכנית אבנרי, תחת הכותרת
ואוטו נתן, הכלכלן הנודע, ידידו הקרוב
״ישראלי מציע התקשרות עם מדינה (,פלסביותר
ומבצע־צוואתו של אלברט איינשטיין.
טינית) ערבית״.
המיכתב היפה ביותר לא נשלח לאבנרי
עצמו, אלא להוצאת־הספרים העוסקת בהפ•
בכתב־העת קאמפיין, המוקדש לענייני
צת ספרו: ראש לישכתו של שליט ערבי
עיתונות, ובה תיאור העולם הזה (״עיתון
ידוע ביקש בו להמציא לו מייד שני׳ ספרים
מיוחד במינו בעולם״) ואבנרי (״אחד האישים
השנויים־במחלוקת ביותר באותה ארץ — אחד בדואר אוויר ואחד בדואר רגיל.
אני מקווה שאבנרי יספיק לדווח, בשבו.
ד,שנוייד,־במחלוקת״).
עות
הקרובים, על רשמיו העיקריים בחמש
וכנגד זה, התגובות היהודיות:
הארצות. הכתבה הראשונה מופיעה בגיליון
• כתבה עויינת בשבועון הציוני ג׳ואיש
זה, בעמודים .7—6
אובסרבר, תחת הכותרת ״אבנרי בארץ ה24
שעות אחרי שובו, כבר ישב אבנרי
פלאות״.
במקומו, בפתיחת מושב־הכנסת. סיכומו ה•
שתי כתבות בעיתון היהודי החשוב
קצר ביותר :״פעורה עתה תהום בין ישראל
ביותר, ג׳ואיש כרוניקל, אחת הנושאת את
לבין העולם המערבי — לא רק מבחינה
הכותרת ״אבנרי מדהים״ ,ושנייה הנפתחת
פוליטית, אלא גם מבחינת מצב־הרוח, הסיג־במילים
:״מר אורי אבנרי, אחד האישים הנון,
השאיפות והשקפת־העולם של הנוער.״
שנויים ביותר במחלוקת בישראל, זכה ל־פירסום
רב בבואו לבריטניה. תוך שבוע
אחד הופיע כאן ספרו, רואיין בטלוויזיה והובלט
מעל עמודי טיימס.״
לא רע, בשביל ארבעה ימים.

בארצות ־ ה כ רי ת היתד, פעולתו של

העולם הזה 1626

מכתבים
שנה מוכה -באיחור
עם שובי מסיור של חודש בחו״ל מצאתי
על שולחני מאות כרטיסי־ברכה שנשלחו לי
על־ידי קוראים ואוהדים, שאת רובם איני
מכיר אישית.
ברצוני להודות בדרך זו לכל שולחי הגלויות
— ובייחוד לחיילי־צה״ל שביניהם —
מקרב לב. תהיה־נא זו שנת שלום — ו־נפעל־נא
אנחנו כדי שתהיה כזאת.
אורי אמרי, תל-אביב

:.־ו 1 0ו ו 1:ן ן \ 1־\ 1ו; תי1 \ 1 \ 1

משום כך אני שולחת לכם תצלום־החתו־נה
שלהם שהופיע בעיתונות האנגלית לפני
כשבועיים. בטכסט שמתחת לתמונה כתוב:
״מר מתי שרון, היועץ־לעיתונות הפורש
של שגרירות ישראל בלונדון, והעלמה ורדה

11. 11/4 1.1•11

1.11X01׳,

מודעת התעופה המצרית ב״ניוזוויק״
צל״ש לערכי!

— היושבת עתה בסיגי?
א לי ש א נן, ניו־יורק
#המודעה, שהופיעה בשבוע שעבר בשבועון
ניוזוויק — ראה תמונה.

חסן חטאב מטול־כרם, הוא ערבי פלסטיני.
לפני שנה עשה את המעשה האצילי ביותר
שבחיי אדם: הוא הציל בני־אדם.
זה קרה בזמן שנסע בדרך ג׳נין—שכם.
הוא נתקל, בצד הכביש, בג׳יפ צבאי הפוך,
ובו שלושה חיילים פצועים קשה.
חסן העלה את החיילים למכוניתו, אסף
את נישקם ונסע במהירות לבית־החולים.
אני חושב שעכשיו, שנה לאחר ך,מיקרה,
חייבים אנשי־הביטחון להזמין את חסן
חטאב ולהעניק לו ציון לשבח!
נעים גל־און, אשקלון

עמרם אביטל, אברהם אזרלר,
מרק שיטרית, לימונה

מלכודת רוסית?

מדוע בחוזה־השלום שהציעה ברית־המוע־צות,
למעצמות הגדולות, היה כתוב :״על
ישראל לפנות קודם
את השטחים שכבשה
במלחמת יוני
67׳ ,ואז יגש־ו אר־צות־ערב
לדיונים.״
אני לא מבין אותם.
מה זה משנה
להם אם קודם יהיה
שלום באיזור, ורק
למחרת נפנה את השטחים?
האם
יתכן שזו
מלכודת רוסית?

זיכרון מזרחי

#התרומה הועברה לוועדה הציבורית
למען ביאפרה.

אינני יודע אם סניפי קווי־התעופה של
מצרים מנוהלים בארצות־הברית על־ידי יאד
קים או ערבים. אני רק יודע שיש להם שם
דימיון מזרחי — או אולי זיכרון מזרחי.
עובדה: מודעת־הקבע של קו־התעופה —
יונייטד ערב איירליינם — בה נאמר :״שירות
אווירי קבוע ללונדון, פאריס, פראנק-
פו ר ט ...וגם לפורט־סעיד ולאל־עריש.״
האם זה נעשה מתוך הסכם עם ישראל

מתי ו־ורדה שרון כנשואיהם
פודור, שהיא מזכירה בשגרירות, נישאו ביום
א׳ בבית־הכנסת של רובע המפססד.״
עמליה כחן, לונדון
• מתי ז״ל ו־ורדוו בטכס חתונתם —
ראה תמונה.

יוסי ממייה,

ממייה

י7״>״יי

4ר 0י;

חולון

(המשך בעמוד )5

י ״י 0 7

על 0ל

ד ^ל כ׳

שחם לב־נסזן

\.11,111,11

£111171111 •11111.

למען ילדי כיאפרה

מותו של מתי

,|x1*1 ו ^.וו^!ו<ו11-0\ :011•1111-1110111111

מצורפת בזה המחאת־דואר על סך 94ל״י,
סכום זה נאסף בין החבר׳ה בדימונה —
למען ילדי ביאפרה.
לדאבוננו, ההיענות אינה מספקת. יש לעשות
יותר למען מטרה זוו
בהזדמנות זו, קבלו נא את ברכותינו על
הקמת ועדת ח״כים בין־סיעתית, למען מטרה
כה נאורה.

הופתעתי מאוד שלא פירסמתם תצלום
משותף של מתי שרון ז״ל ושל אשתו ורדה.
רק כאשר קראתי את הכתבה בפרוטרוט,
הבינותי שיד נעלמת הוציאה מן המחזור
את תצלומיו של הדיפלומט הישראלי שנרצח
בלונדון (העולם הזה .)1625

ז ו 1/9( 1 *׳011* 1111 > 01

־ 1 ׳;111ס ו 0ק ס־וו 0111 1.1־ • 1יי 111^ 111

מבוכה בטלוויזיה
מעצרם של שני מומחים זרים העובדים
בטלוויזיה הכללית -כחשודים כהברחת
סמים -עורר מכובה כקרב הנהלת הטלוויזיה.
נערכה
חקירה יסודית שכללה בדיקת עברם שלי המומחים.
עתה קיימת נטייה בטלוויזיה לצמצם את מיס־פר
העובדים — כדי לנפות ״גורמים בלתי־רצויים״
ומשום שהתברר, בהמשך העבודה השוטפת, כי ההנהלה
החתימה עובדים רבים מדי, ביחס לצורכי־ר,עבודה.
• יי!! ווו 11

מתארגנת במע״י
ספק אם הדיון הסגור על המצב במפלגה, אותו
תקיים צמרת־מע״י בבית־ברל השבת, יתרום להרגעת
הרוחות: ייתכן כי חלק מעסקני־מע״י — היוזמים את
הקמת הגוש האופוזיציוני בראשות אבא חושי, סנטה
יוספפל, אריה אליאב, שרגא נצר ועוזי פיינרמן —
יחרימו את הפגישה.

במידה וישתתפו כה, יתקפו בחריפות
את ההנהגה. מצפים כי ח״ב צדוק, השוהה
בחו״ל, יצטרף אן* הוא אל האופוזיציה.

משה דיין, שבא לפגישות המכינות של הגוש האופוזיציוני,
עדיין מהסס אם להתייצב בראש בגלוי —
כטוען לראשות הממשלה ולהנהגת המפלגה בבחירות.

השריפה בלוד:
כולם כועסים
מכבי־האש זועמים על ממלא־מקום שר־התחבורה,
סגן ראש־הממשלה יגאל אלון, אשר היה אחראי למינוי
ועדת־ד,חקירה שתבדוק את השריפה בבית־הנתיבות ש־בשדה־ד,תעופה
בלוד.

הסיבה: ועדה זו מורכבת משלושה אנשים
-אך אין כה מקום למפקד־בכאים אי
איש-מיקצוע אחר העוסק בכיבוי ואשר יד
כל לתרום יותר מכל לפיתרון הכעייה.
מצד ששני, זועמים חוגי מחלקת העבודות הציבוריות
על שאף היא איננה מיוצגת בוועדה.

אנשים המקורבים לחוגים אלה טוענים,
כי הכבאים ואנשי־מע״ץ הורחקו במזיד מן
הוועדה -מאחר והוכיחו, בעבר, שאינם
מושפעים מלחצים. לבן, סבורים חוגים
אלה, הבטיח הפעם משרד־התחבורה רוב
למקורבי-המשרד, שאינם אנשי־הנדסה־אד
כיבוי.

מי בעד מה
חילוקי-דיעות חמורים נתגלו כקרב הממשלה
בקשר לצורת הטיפול במרי האזרחי
בגדה, שהגיע לשיאו עם הפגנות־התלמי־דות,
השבוע.
המחלוקת בין הדורשים מדיניות יד חזקה לבין המצדדים
בקו רך איננה חופפת את החלוקה הרגילה בין
״ניצים׳׳ ל״יונים״.
בעוד דיין, אלון ואבן מצדדים בהמשך נסיון שיתוף־
הפעולה עם ראשי הערים והנכבדים, כדי להפעילם לבלימת
גל המרי, נוטים בגין, משה חיים שפירא
ואשכול, ליד חזקה.
למרבד. ההפתעה נוסים שרף וישעיהו לתמוך בדיין.
בשאלה זו.

יילחמו באי-
גיור ערבים
צפה לגל שלם של כקשות צווי־־על-תנאי
נגד כתי-הדין הרבניים, המסרבים לגייר
ערכים או אף לדץ ככקשות־גיור כאלו.
לבאי־כוחם. של כמה מן הערבים, שהגישו את בק־שות־הגיור
נאמר קודם לכן בבית־הדין הרבני בתל־אביב—יפו
שבין כה ייגנזו בקשותיהם ולא יזכו לטיפול,
בשגים הנראות לעין.

זאת -למרות פנייתו המפורשת של שר-
הדתות, הד״ר זרח ורהפטיג, שביקש אישית
שידונו לפחות בבקשותיהם של ערכים
הרוצים לעכור לדת היהודית.

ביוזמות להוציא לאור עיתונים בערבית.

האיש הממונה על איסוף צוות־עיתונאים דוברי־ער־בית,
מטעם מעריב .,הוא שלום רוזנפלד.

דולארים מזוייפים בישראל משטרת־ישראל מודאגת מריבוי מיקרי
הפצת-הדולארים המזוייפים, שנתגלו לאח־דונה
ברחבי מדינת־ישראל.

סטודנטים— לכרמיאל
במקום לירושלים

הוקמה חולייה מיוחדת ללוחמה במבריחי־דולארים
מזוייפים ובמפיציהם. החולייה, שהוקמה במטה הארצי
של המשטרה, שיגרה מומחים לחו״ל, כדי שיעבדו שם
בשיתוף עם אנשי־האינטרפול — לגילוי מקורות־הרד־פסה
של הדולארים ולחיסול הייבוא הבלתי־חוקי לארץ.

שורה שלימה של סטודנטים זרים, שהגיעו
לישראל בדי ללמוד באוניברסיטה העברית
בירושלים והיו צריכים לעבור קודם
כל בחינה מכינה, הופתעו כאשר נשלחו
לגור בנצרת או בכרמיאל.

לוטו נגד טוטו

הטענה הרשמית :״זה בגלל חוסר־מקומות־הדיור בבירה
— ובגלל לחץ הסטודנטים העצום, הקיים השנה
בירושלים.״

לפי התוכנית יועברו הסטודנטים הזרים
לירושלים אך ורק לאחר שתסויים עבודת־השיפוץ
כבנייני-האוניכרסיטה כהר-הצו-
פיס.

נאשאשיבי יהגר סופית העיתונאי הפלסטיני העשיר, איש ״אל־אהראם״
,נאצר אל־דין אל-נאשאשיכי, ששהה
כירושלים עירו לא־מככר -יעזוב את
הארץ לצמיתות.
מזה שלושה חודשים נמצא אל־נאשאשיבי בז׳נבה,
לשם נסע מירושלים. כאן חיסל את עסקיו ואת נכסיו
— אשר ניהולם יימסר לידיו של עורך־דין ישראלי
ידוע.

״מעריב״ בערבית?
קיימת אפשרות מעשית כיותר שחצה־רץ
״מעריב״ יוציא לאור מהדורת־ערב
ערכית.
לאחר בצורת רצינית בעיתונות כערבית,
כישראל ובשטחים, מורגש לאחרונה ריבוי

מיפעל־הפים, שקרנו ירדה כין בה וכה,
מאז התגלו הליקויים הטכניים וכמות־הכר־טיסים
העצומה שהוא מדפים, בהשוואה
למיספר הזכיות, ספג מכה נוספת.
הימורי־הלוסו, שבאו למלא את מקום־ד,גירעונות בהכנסות,
הוכיחו עצמם כבלתי־מושכים, לגבי הקהל
הרחב, בהשודאה להימורי ד,טוסו כדורגל.

לכן החליטה הנהלת מיפעל־הפיס, השבוע,
לצאת כמסע-פירסום כביר, שיוקדש
להימורי־הלוטו ואשר יעלה לפיס רכבות
לירות -שיבלו להיות מוקדשות להגדלת
מיספר הזכיות.
סיכסור נגד מעבר-בטיוזות
סיכסוך בין־משרדי מונע את הקמתו של מעבר־חצייה
תת־קרקעי להולכי־רגל, בכביש הטייסים בתל־אביב, מול
בית־ספר תיכון עירוני ט׳ ובית־הספר של אורט.
העירייה יזמה את תיכנון מעבר־החצייה, להגנה על
מאות התלמידים החוצים את אחת הכניסות הסואנות
ביותר של העיר — בדרכם לבית־הספר וממנו,

אך כשהובא הנושא לדיון כוועדה הכין־
משרדית לתנועה, כה שותפים גם המשטרה
ומשרד-התחכורה, דרשו נציגי המשטרה
להעתיק את מעכר־החצייה לכיוון צומת
סמוך. בכך היה מתבטל ערכו כמעבר
מיוחד לתלמידים.

העירייה, אשר תיכננה מעבר עם כניסות מיוחדות —
שבהן אפשר לעלות ולרדת עם אופניים — מתלגות
להעתקת המעבר. לכן מתעכבת בינתיים הבנייה.

מכתבים
(המשך מעמוד )3

...היא והוא !

הפגנות הנשים
כמי שמכיר את שכנינו הערבים, יש לי
הצעה לחיסול ההפגנות של הנשים והתלמידות
בבתי־הספר
הערביים.
ברגע שהנשים הערביות
יפגינו, תצא
לקראתן מחלקה של
בנות ח״ן, אשר תתפוסנה
את המפגינות,
תעלינה אותן,
על משאיות, אשר
יסיעו אותן ישר לגשר
אלנבי. שם יעבירו
את הנשים לרשותו
של המלך
ג׳מילי
חוסיין.
ואז בעליהן והו-
ריהן של הנשים והתלמידות יתחננו שיחזירו
אותן חזרה.
וכאשר הן תוחזרנה, יורו להן, הבעלים
והאבות, לשבת בבית ולא לצאת יותר להפגנות.
כריד
ג׳מילי, פתח־תקווה

למה מפגינים ף
הידיעות בעיתונים על הפגנות ומהומות
בשטחים הכבושים, וההודעות הרישמיות על
הגשת עזרה והבטחות מצד שר־הביטחון לתושבי
השטחים, מעוורת את השאלה:
אם כל־כך טוב להם, אז למה הם מפגינים?

מורד, נהריה

כל הכבוד
המעניין שבכתבה שלכם על תערוכת וז־סתיו
של אמני ישראל, המוצגת במוזיאון
תל־אביב (העולם הזה ,)1625 הוא זה שאפילו
למקום שמרני כזה — חדר העירום.
זה מראה על יחם בוגר מצו מנהלי המוזיאון,
אשר חדלו מן הצביעות הזאת, שבל
דבר שיש בו עירום הוא פסול, והסכימו
להציג את תערוכתו של הפסל יהודה בן-
יהודה.
כל הכבוד להם!
משה ארז, רמת-השרון

גועל־־נפש י
אתמול היחד, תערוכת ארוטיקה. היום
מציגים את פסלי־העירום של הפסל יהודה
בן־יהודה.
מה קורה פה?
איך מרשה הצנזורה להראות את הגועל־נפש
הזה?
על איזה ערכים יגדלו ילדינו, המבקרים
בתערוכות אלו? מה יהיה על דור ההמשך?

0בי 1אתו־ חינם! .
ה־ רננתא די בזון׳

לחברךכדי -1וגב! הואירזנה.

ערברפנים 7זוןי 1ת 1נעים

ד חליל ב ד מו ת א שה

המוצג בפונה המוזיאון
צריכים לאסור הצגת יצירות־חלאה מן הסוג
הזה! מייד! כי בנפשנו הוא!
גניה זולוטוב, בני-ברק
• אחר ממוצגי התערוכה, בפתח המוזיאון
— ראה תמונה.

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים,
העולם הזה 1626

לאיכרים המגדלים צבעונים בהולנד
יש מינהג עתיק: כדי לגרש את הציפורים
מן השדות, נוהג כל אחד
מהם להציב בשדה דחליל מגולף עץ,
שאינו אלא פסל דמותה של אשתו.
תני לבעלך לגלות את הערצתו בצורה
פחות מגושמת: רמזי לו כי
המתנה שאת מצפה לה היא שישיית
גרבי ״מרפי* בארנקון המהודר, המיוצרים
השנה בצבע האופנה הח־דיש
״רומא״ .גרבי ״מרסי״ ,ברשת
או קריסטל הם היחידים שעל אריזתם
מסומן גם האורך, להתאמה
מושלמת.

1ו*1יב 1נ 1א ג 1ינ1ד 1בנדם

בימי המחזור
הטמפונים החדישים ״שלג״ משחררים אותך מכל מגבלות
בימי המחזור. עבר זמנם של החגורה, או התחבושות
כי השימוש בטמפון ״שלג״ הוא היגיעי ביותר, נוח ויעיל.
טמפון ״שלג״ עשוי 0/.ססג כותנה בעלת ספיגות מירבית
׳בהתאם לתקן .0 .ק ,8 .אינו בולט ואינו מגלה את סודן•
גם כשאת בביקיני.

מאחר וצריך להחליפו לפחות פעמיים ביום, הוא נחון
באריזה היגיינית ונוחה לנשיאה בתיק.

נשים מתקדמות בכל העולם משתמשות רק בסמפונים.
היי חופשיה ומשוחררת עם סמפון ״שלג״.
להשיג: בבתי־מרקחת, פרפומריות וחנויות כל־בו.
מיוצר ע״י ״סניטס״ ליברנט ובניו בע״מ, ת.ד• 1073ת״א,
יצרני צמר גפן רפואי, אגדים, גזות, חיתולים (סטרה
ופלנל)

שרו 1151־ £1 מדווח על רשמיו מביקור באוצות־הברית אחוזת הקדחת
ף הנתי כמכונית שכורה לאורך החוף של אבגליה־החדשה, מצפון לעיר בוסטון,
4לעבר סאלם, עיירת־המכשפות של התיאטרון החיפאי.
נוף יפהפה, רגוע, אידילי. הסתיו האדים את עלי העצים, ושלל גוונים של ירוק, אדום
וחום מהמם את העין. מכוניות־הענק של ארץ השפע טסות בכביש הנהדר.
לצד הכביש עומד צעיר נחמד, מחייך, מבקש טרמפ. מבלי לחשוב, בתנועה אוטומאטית,
אני לוחץ על דוושת־המעצור ופונה לעברו.
״מה אתה עושה?״ קוראת האמריקאית הצעירה, היושבת לידי, בבהלה.
״אני רוצה לקחת את הטרמפיסט,״ אני מסביר.

״אתה ממורן היא זועקת ,״אתה רוצה שירצח אותנו? אתה

יודע בכמה מיקרים רצחו טרמפיסטים את הנהגים שלקחו אותם
כשנה האחרונה? סע! סע!״

אני לוחץ על דוזשת הבנזין. הטרמפיסט מושך בכתפיו, ללא אפתעה.

דיר אמריקאי, ששמע כי אני עומד להופיע בטלוויזיה של וואשינגטון, הציע לי
1לבקר את הוריו בווירג׳יניה הסמוכה, מרחק שעתיים מעיד״הבידה.
״תראה פעם מה זאת אמריקה האמיתית,״ הבטיח לי .״לא השיגעון של ניו־יורק. סתם
אנשים פשוטים, הגונים, מושרשים בקרקע, ההולכים לכנסייה בכל יום א׳.״
הוא נלווה אלי. הנסיעה נהדרת. נוף כפרי שובה־לב. בתים קטנים, לבנים, נקיים,
במרחק של כמה מאות מטרים זה מזה. במרכזם הכנסייה, ולידה בית־הקברות בו קבורים
סבים, אבות, בנים ונכדים, זה בצד זה, כשעל המצבות מסומנים תאריכים מן המאה ה־18
וה־ . 19 במחוז זה נולד וגדל ג׳ורג׳ וואשינגטון, אבי האומה.
הזוג הקשיש מקבל אותנו בלבביות. חדר־ר,אורחים כבר מוכן בשבילי. ארוחה שופעת —
עם שני סוגי בשר, כמינהג וירג׳יניה — מוכנה להגשה.
באמצע הארוחה מספרת האשה שהיא מתכוננת לאמץ כלב. ידידי מופתע .״אבל אמא,״
הוא מפליט ,״הרי את שונאת כלבים!״

״זה נכון,״ משיכה האם ,״אבל כלב נוכח, אפילו קטן, נותן המון
הגנה נגד פושעים״

האשה ישנה בקומה א׳ ,במיטה מיוחדת, בגלל מחלת־ר,פרקים שלה. בעלה ישן בקומה ב׳.
״אבל השבוע הוא עובר למטה,״ אומרת האשה .״בימים אלה לא טוב שאשה תישן לבד
בקומה א׳ .מי יודע מה יכול לקרות!״
הבעל, נהג־קטר שיצא לגימלאות, מתכוון להצביע בעד ג׳ורג׳ וואלאם, כי דרוש איש
שיעשה סדר בארץ. זה לא יכול להימשך כך.
האשד, תצביע בעד ניכסון — מפני שגברת ניכסון היא אשה כל״כך נחמדה, וכדאי

שתהיה בבית הלבן. היא מבטיחה לשכנע
גם את בעלה, עד לבחירות.
״לפני חצי שנה התנפלו פושעים, בלילה,
על הרופא שלנו היא מספרת.

*.י מ רו לי שיש מסעדת־צדפים מצויינת
בשפת־הים של ברוקלין, במרחק של
פחות משעה מלב מנהאטן. נתנו לי הוראות
מפורטות איך להגיע לשם במכונית
שהשאיל לי ידיד.
בצאתי ממנהאטן, האי המהודר, את מרכז
ניו־יורק, אני עולה על הגשר הבלתי־נכון.
אחרי חצי קילומטר ברור לי שטעיתי. גם
לבת־לודייתי, ילידת ניו־יורק, אין מושג איך
להמשיך בדרך.
אני עוצר, פותח את הדלת ומתכוון לש אול
את אחד העוברים־ושבים, שכולם כושים.
לפתע אני רואה כי הצעירה האמריקאית,
עיתונאית ידועה, היא במצב של
היסטריה.
״מה קרה?״ אני שואל בדאגה.
״מהר! סגור את הדלת ונעל אותה! סע
מייד!״ היא מפליטה בקושי.
אחרי כמה מאות מטרים היא שבה לאיתנה
.״אתה יודע איפה אנחנו נמצאים?״
היא שואלת.
״אין לי מושג.״
״זה רובע סטרובסאנט!״
״אז מה?״

<י ממשיך לנהוג, כתם כך, עד שאנו
נינסון ואשתו מ צני ם ונ צ חון
מגיעים לסביבה הנראית כאמידה, אחד ה־רובעים
היהודיים של ברוקלין .״מותר עכשיו לפתוח את הדלת?״ שאלתי. הצעיר עונה, ברצינות
גמורה :״כאן מותר, אבל תיזהר. אף־פעם אי־אפשר לדעת. אפשר גם להירצח...״

ך* וואשיגטץ נסעתי לבקר ידידה ישראלית, הנשואה ליהודי אמריקאי. המפה
£מובילה אותי אל פרבר אמיד מחוץ לעיר. קל להיווכח כי ס/ס 90 מהדיירים הם יהודים.

האם קרה דבר כזה בשכונה? לא, עוד לא. אבל היא ראתה בטלוויזיה איך הכושים
שורפים רובעים שלמים של העיר. זה היה נורא .״אני אמרתי לבעלי שכדאי לחזור לישראל.״

ך* פני יבנה גרתי במשך חודש בניו־יורק, כדי לכתוב את סיפרי האנגלי. החודש,
/לרגל הופעת הספר, נדדתי ברחבי המדינה במשך למעלה משבועיים.

במשך שנה זו השתנתה הארץ שינוי עמוק.

אוד אבנר•

היא מביטה בי כבאהד שאינו
שפדי .״אם אתה עוצר כאן ופלתה
את הדלת, אתה יכול ליהרג בו
כמקום ! שום ארם לכן אינו בטוח

אחרי פחות מרבע שעה של שיחה היא מדברת על מצב הביטחון.
״בחיי, אני מוכנה שככל רגע תיפתה הדלת וייכנסו פושעים כושיים.
הם יכולים להיכנס ולהוציא את הכל מן הבית. מה אוכל לעשות?
יהיה לי מזל אם לא יפגעו בי ובילדים!״

לפני שנה הגיעה תסיסת הנוער האמריקאי לשיאה .״השמאל החדש״ התקרב לנצחונו.
הרגשתי את פעטי־ליבו בהסתערות הגדולה על בניין המטכ״ל האמריקאי — הפנטאגון
(העולם הזה .)1574 לאחר מכן נאלץ ג׳ונסון לוותר על המשך הקאריירה המדינית שלו
ואמריקה כולה הסכימה כי מלחמת וייאט־נאם היא טירוף שיש לחסלו בכל מחיר.
עתה התהפך הגלגל .״השמאל החדש״ ,הצעיר והמרדני, משותק. הארץ שייכת ל״ימין
החדש״ ,המבטיח לדכא את הנוער, את הכושים ואת האינטליגנציה — בכידונים ובאלות,
כדי להחזיר לארץ ״חוק וסדר״.
במשך שבועיים אלה שוחחתי עם מאות רבות של אמריקאים, במדינות השונות של
ארצות־הבוית, עם אנשים מכל השיכבות והעדות. ואולי זו העובדה המחרידה ביותר :

כץ מאות השיחות הללו לא היתה אף אחת שבה לא דובר על
הפשיעה ברחובות, על התפרעויות הכושים, על התמוטטות הסדר
והביטחון הציבורי.

זהו הנושא העליון, כימעט הבילעדי, בארצות־הברית, ברגע זה. הארץ כולה אחוזה
היסטריה, כימעט פאניקה. אפשר היה לחשוב כי בכל רגע נרצחים אנשים ברחבי־ר,מדינה.
(והרי נהרגים הרבה יותר אמריקאים בתאונות־דרכים, למרות רמת־הנהיגה המצויינת, מאשר
במעשי־רצח ובהתפרעויות).

אמריקה חולה, הולה, חולה.
* * ה גרם להיסטריה זו? מה הפך

אותה לנחלתם של מאתיים מיליוני אמריקאים —
אנשים נורמליים, מסודרים, מכל הסוגים?
יש אומרים: זוהי הטלוויזיה. יש הבדל בין קריאה בעיתון לבין ראיית המסך. אתה
קורא שהיתר, התפרעות בבאר־שבע ובקריית־שמונה, ואתה אומר לעצמך: זה רחוק, זה
לא כל־כך נוגע לי. אבל כשאתה רואה את אותן ההתפרעויות על המסך, בחדר דירתך:
את השוטרים המסתערים במסיכות־גאז: את המתפרעים ד,שורפים גושי־בתים ובוזזים גושי־חנויות:
אח הפצועים המתפתלים וההרוגים — נדמה לך שזה קורה כאן אצלך, בביתך ממש.
זוהי תשובה נכונה, אך שיטחית. אין בה כדי להסביר תופעה כה כללית ומחרידה כמו
מחלת־הרוח שאחזה באומה שלימה. מדוע יושבת אומה שלימה, המשופעת בכל טוב, כשכל
אחד מאזרחיה חרד בכל רגע שר,נד,־הנה יבואו ויקחו ממנו את הכל?

אולי טמונה התשובה באי־השיתיון. מרידות הכושים קרעו את המכוזה מעל פני האגדה
של ארץ־השפע. נתגלו תהומות של עוני ותיסכול. מיליוני אמריקאים גרים בווילות בנות
שתיים־שלוש קומות, בפרברים מטופחים להפליא, שבהשוואה להם נראית סביון בשכונת־עוני.
ולעומת זאת, עשרות מיליונים גרים
בסלאמס אשר בהשוואה להם נראית שכונת־התקוזה
כרובע־עשירים.
האגדות התנפצו, ויחד עימן הביטחון הנפשי.
המציאות היא מזעזעת. האומה התעוררה
פיתאום ונוכחה לדעת שהיא יכולה
לשלוח אדם אל הירח, תוך ביזבוז הון־
עתק — ואינה יכולה להעניק חיים הוגנים
לעשרות מיליונים מתוך בניה.

שהיא יבולה להשמיד את העולם
כפצצות גרעיניות, אך אינה
יכולה לנצה עם קטן כאפיה הדרומית,
או לשהרר אונייה שנלכדה
בקוריאה הצפונית, או אפילו
להבטיה שאשה תוכל להתהלך כביטחון
כרחוב מרכזי בניו-יורק.

*< שינאה ׳בולטת ברחבי ארצות־הב־
1ז ריח, שינאר, המולידה אלימות. הכל שונאים
את הבל.
הלבנים שונאים את הכושים, והכושים את
הלבנים. הלבנים והכושים כאהד שונאים את
היהודים, המתחילים לשנוא את הכושים.
הקשישים גזוזי־השיער שונאים את הנוער
בעל התלתלים הגולשים על הצוואר, והנוער
שונא את כל שלוחות־המימסד. כל
עדה דתית ולאומית שונאת את כל שאר העדות.

נראה
כאילו החברה האמריקאית
מתפרקת לגורמיה. אותה
הברה ״פלוראליסטית״ ,שהתגאתה
בכך שאנשים ממוצא שונה
,ורקע שונה יכולים להישאר איש-
איש בחוגו, בעדתו, כשאת בולם
מאחדת הנאמנות המשותפת ל• 11לאס, צרבב רז ל וצלב־ח קו ש

של חיל־האוויר האמריקאי, גילה מהו הפיתרון שלו למלחמת וייאט־נאם: להמטיר על
הצפוניים פצצות גרעיניות ״עד שיחזרו לתקופת־האבן.״
זהו הקו: להרוג את הפושעים — רצוי בלי משפט; לשבור את ראשי הכושים וההיפיס
והסטודנטים באלות המשטרה; להמטיר פצצה אטומית על כל מי שמתנגד לכוח האמריקאי
בעולם! לצוות על ידידים לציית או ללכת לעזאזל. כדברי אחד הנואמים של וזאלאס :״נעלה
את ד,ד,יפיס, את משתתפי ההפגנות, את ההומו־סכסואלים על פירה — ונטביע איתה בלב־ים!״

וכרגע
מובנים בעשרים אחוז מן הבוחרים להצביע סער איש זה!

בכל עם יש פאשיסטים. כשם שכל גוף בריא נושא בקירבו חיידקים, כך נושאת כל
אומד, בריאה בקירבה את הפאשיסטים שלה. שניים־שלושה אחוזים הם נורמאליים בהחלט
(זה היה האחוז אצלנו, עד למלחמת־ששת־הימים ).אולם כאשר הם מגיעים לעשרה, ואף
לעשרים אחוזים, פירוש הדבר שהחברה חולה, חולה מאוד־מאוד.
בסיפרי צלב־הקרס ניסיתי לבחון, על־פי הנסיון הגרמני, מתי הופך הפאשיזם לסכנה
לאומית. התשובה הפשוטה ביותר היא: כשהפאשיזם שוב אינו מושך רק מופרעים, פירחחים
ובריונים משולי החברה, כאשר אנשים הגונים ונורמאליים אומרים :״המנהיג הזה הוא
קצת משוגע, אבל דרוש לנו איש כמוהו, כדי שיעשה סדר! זד, לא יכול להימשך כך!״

בגרמניה זה קרה ,1930*5שלוש שנים לפני עלות היטל ד לשילטון.
כאמריקה נשמעים הדברים עתה מכל עבר.

ווראס(שמאלו ודג״ מבטיחים חצרה בעזות ארות המשטרה
״דרך־החיים האמריקאית״ -חברה זו עוברת עתה משבר גודלי.,

שמעתי אותם מפי פועלים יוצאי־פולין, הפוחדים מהתחרות הכושים. שמעתי אותם
מפי בורגנים, החוששים מפני הסטודנטים השמאלניים. שמעתי אותם מפי רופא עשיר ומכובד
ביותר בבוסטון השמרנית, שאמר :״הפעם אצביע בעד ניכסון. אבל אם ייבחר האמפריי,
חם וחלילה, אצביע בפעם הבאה בעד וואלאס.״ אותו איש אמר לי :״אני מתנגד לרצח
פוליטי, אך בסך־הכל טוב שרוברט קנדי נהרג.״
רבבות צובאים יעל וזאלאס בכל הופעותיו. מה שהתחיל כריאקציה דרומית מקומית נגד

השינאד, מטביעה את חותמה על כל שיחה, על כל ביטוי פוליטי, על מערכת־ר,בחירות.
הסיסמה המרכזית, ששלושת המועמדים מתחרים עליה — ״החזרת החוק והפור״ — אינה
אלא מסווה דק לשינאה זו. כי הכוונה היא: להרביץ להם, לדפוק אותם, את המלוכלכים —
הכושים, או הנוער, או האינטלקטואלים, או הקומוניסטים, או הדרומיים, או הצפוניים, או
הליבראלים. כל אלה המאיימים לקחת מר, שיש, הכוחות השטניים הגורמים לתיסכול הנורא.
זה יוצר כיגנון מבעית. פוט קטן שנחרת בזכרוני: הוזמנתי על־ידי הרב יואכים פרינץ
לנאום בבית־הכנסת הרפורמי שלו, בעיר נוזארק. בדרך מניו־יורק נכנסתי לתחנת־בנזין.

מולי התנופה דגל אמריקאי. מתחתיו סיסמת־ענק, כתובה ככתב־יד
גס,, :אהוב מותו^ ,ו הסתלק מהארץ!״
הכוונה לא היחד, לאורחים כמוני. הכוונה היתר, לנוער האמריקאי, למתנגדי המלחמה
בווייאט־נאם, לסטודנטים המורדים, לליבראלים המתקוממים נגד הגל הפאשיסטי.
איזה כיגנון!
(ובכלל — אתה נדהם מריבוי הדגלים הלאומיים. אתה דוהר בכביש ד,סרגלי — ולפני
כל ביית־חרושת, כל בניין ציבורי, כל תחנת־דלק, מתנופפים דגלים, דגלים, דגלים. בערים
אתה רואה, לפעמים, דגל לאומי מתנופף מחלון של דירה רגילה, ביום־חול רגיל. אפילו
בארצנו הלאומנית אין ניפנוף כזה בדגלים. גם זה סימן מדאיג לאי־ביטחון יסודי. אומה

הבטוחה בעצמה, באחדותה, בליכודה החברתי, אינה זקוקה לניפנוף דגלים).

ך שינאה מולידה אלימות. ואולי לה,יפו — האלימות מולידה את השינאה. כי
| 1האלימות נמצאת בכל מקום באמריקה. כל שיחה מגיעה אליה. כל נאום פוליטי מזכיר
אותה. הרציחות הפוליטיות הן הופעה שיגרתית( .איש מיושב אמר לי, ברצינות גמורה,
שידוע לו שלינדון ג׳ונסון אירגן בשעתו את רצח כל יריביו בטכסאס).
הכל מאשימים את הטלוויזיה. ואכן, אינך יכול לפתוח את המקלט מבלי לראות אלימות
— בסדטייב, בתוכניות לנוער ולילדים, אפילו בסירטוני־הפירסום. מכיס, יורים, דוקרים.
אבל הטלוויזיה אינה אלא ראי־החברה. מחלבה המראה בסירטון כי השותה את מוצריה
יכול להרביץ לכל יריביו — אינה אלא מסתגלת אל היצרים של הלקוחות הפוטנציאליים.
מניין האלימות הזאת?
התשובה השגורה היא: זה בא מפולחן המערב הפרוע. וכל האנשים הרציניים שאמרו
לי זאת נדהמו כששאלתי אותם :״אבל מדוע נוצר פולחן האלימות במערב הפרוע? מדוע לא
נוצר פולחן כזה בארצות־התיישבות אחרות? מדוע לא בניו־זילנד, בבראזיל, בישראל?״
לי יש רק חשובה אחת לשאלה זו, שהטרידה אותי בכל ימי שהות־ .באמריקה קרה מה
שלא קרה בכל שאר ארצות־ד,התנחלות: רצח־עם שיטתי. השמדת האינדיאנים פינתה את
היבשת להתנחלות הלבנה. במשך זמן רב נאלצו המתנחלים להיות מוכנים בכל עת להתקפת־הנגד
של המועמדים־להשמדה ולזער־נקמתם. הם הרגו ונהרגו — וכך נולדה מסורת האלימות.
ואולי הסיבה עמוקה עוד יותר: אולי מטריד המצפון הקולקטיבי — אי־שם בנבכי תת־ההכרה
הלאומית — את האומה שנולדה בעזרת רצח־העם. אולי לוחש קול ניסתר, בכל
דור :״מה ששדדתם מאחרים — מה שנקנה בהשמדה וגירוש ואי־צדק — יילהח מכם מחר.״

אולי זוהי הסיבה המונעת שלווה והדגשת־כיטחון מא\מה מעונה זו,
הדוחפת אותה בל במה שנים לזרועות ההיסטריה והעאניקה, ההופכת
את האלימות הנצהית לסימן־ההיבר שלה.

(ומחשבה מציקה: אם ניהפך, חלילה, גם אנחנו לעם של ״נחלנים״ ,כפי שמציעים הפא־שיטמים
שבקירבנו, אם נכבוש ונתפשט ונרחיב גבולות, וננשל ונתנחל עוד ועוד — האם
ייאמרו אותם הדברים עלינו, בעוד כמה׳ דורות? האם לא כדאי להרהר על כך מראש?)

* * י שאומד ״אהוב את הדגל, או הסתלק מהארץ!״ מזהה את עצמו כאחד החסידים
של גיורג׳ וואלאס. אתה רואה אותם בכל מקום. לא הבריונים הנראים בתמונות־העיתונים.
אלא אזרחים מיושבים, מסודרים, שקטים, הנושאים על חזם כפתור של וואלאס,
או שהדביקו ר,וזית שלו למכוניתם.
וואלאס הוא פאשיסט — בלי מרכאות. פאשיסט קלאסי. הוא תובע לעצמו את השילטון,
כדי שיוכל להניח לשוטרים לפתור את בעיית הפשיעה ״בלי רחמים״ ,על־ידי לינץ׳ משטרתי.
לתת לשוטרים להכות, לכלוא, לירות, להרוג — מבלי שבית־המשפט העליון ,״הרכרוכי״,
יכריע להם במלאכתם.
(יש כל ממי שוטרים באמריקה. כימעט כולם גסי־רוח להחריד, בעלי חזות אלימה ואף
אכזרית. כולם מוכנים, בכל רגע, לירות ולהיירות. סוג אהד של שוטרים — שוטרי
המדינות השונות, הסטייט־טרופרס — נראים ונשמעים, ולעיתים גם מתנהגים^ כמו
הסטורם־טרופרס, פלוגות־הסער המפורסמות של הנאצים. הדימיון הפרוע ביותר לא ייעלה
על הדעת מה יעשו שוטרים אלה אם נשיא כמו וואלאס יתן להם יד חופשית).
בכל רחבי אמריקה מתנוססות כעת סיפמות :״תמוך במשטרה שלך!״
המועמד לסגן־הנשיא של מפלגת וואלאס, הגנרל למיי, לשעבר מפקד כוח־ההפצצר,־הגרעיני

מפגינים נגד א ורג־ תלאס ונציגים אותו בדמות היטדר
זכויות הכושים, הפך לפתע־פיתאום לנחש־ענק, המציף את ריכוזי־הפועל־ם בצפון, והמתחיל
לגרוף עימו גם יהודים רבים.
ג׳ו מק־קארתי הצעקני, ובארי גולדוואטר האינטלקטואלי, היו מלאכים בהשודאה לוזאלאס
הפיקח, הדמאגוג המוכשר. הוא לא ייבחר בעוד שבוע — אבל אין זה חשוב. כי מפלגתו
החדשה תישאר קיימת אחרי הבחירות, והיא עלולה ללכת מחיל לחיל, אם •גבר המשבר
הנפשי. בבחירות של 1372 עלול וואלאס להופיע כמועמד המנצח.

ובינתיים תהיה יאמריקה -בפעם הראשונה בתולדותיה -מפלגה
פאשיסטית, מאורגנת, משופעת כצספי המיליונרים של הנפט הטכססי.

נשיא הבא לא יהיה וזאלאס, אלא ניכסון. ואולי אפילו האמפריי.
* 1שניהם נחשבים לאפסים גמורים. ההבדל ביניהם הוא זעיר. ניכסון מוביל, כי רב*ם
סבורים שאפס חדש עדיף על אפס ישן, מכיוון שיביא לשלטון אנשים חדשים וטריים.
(האמריקאים, בניגוד לישראל, יודעים כי כל כמה שנים דרושה בשילטון גישה חדשה, וכי
רק אנשים חדשים מסוגלים לחשוב על שיטות הדשות).
כששני המועמדים לנשיאות הם אפסים, מופנים המבטים אל הסגנים. וכאן יש הבדל
אמיתי. סגנו של ניכסון, ספירו אגנו, נתגלה ככסיל בלתי־רגיל. כל מילה היוצאת מפיו
היא איוזלת, והוא נאלץ להכחיש אותה מייד, או להתנצל עליה. הוא דיבר על ״פולאקים״
ועל ״יאפסים״ (אמריקאים ממוצא פולני ויפאני) ,כאילו דיבר יגאל אלון על ״פראנקים״
(המשך בגומוד )25

רויאל

תמרורים
נ ישא ו. בחיפה, שרה גרסון ()23
עם שרדי פוליצ׳יכו. שרה, סטודנטית
לפילוסופיה ולפסיכולוגיה, זכתה לכינוי
נערת הפרחים, לאחר
שהגישה זר־פר־חים
למזכיר אירגון
הסטודנטים הערביים׳
חליל טועמה,
בפתח משפטו בבית־הדין
הצבאי בלוד,
לפני שמונה חודשים.
בעיקבות מתו־הסתבכה הפרחים שרה
גרסון עם ח״כ
אמנון לין, שהפעיל
לחץ על הוריה כדי
שיחזירו אותה מגרסץ
ירושלים,
שם למדה,
לחיפה — בה פגשה את שרלי, איש־עסקים
צעיר ושמרני.

נפתלי

נחוג יום־הולדתו ה־ 59 של
וידרא, מי שהיה מנהל חברת רספנות
הלאומית צי״ם מיום היווסדה — עד לפני
כשנתיים. וידרא, יליד גרמניה אשר למד
משפסים באוניברסיטאות היידלברג וליינד
ציג, עלה ארצה בשנת 1933 והתקבל כמנהל
סוכנות לספנות בחיפד, משם עבר לנהל
את המחללת הימית של הסוכנות, וב־
— 1947 כאשר הקימו את צי״ס — הפך
להיות מנהלה. הוא התפוטר בעיקבות דו״ח
מבקר המדינה ^ל צי״ם^

נח ו ג יום־הולדתו ה־ 69 של יעקב
דורי. דורי, יליד העיר אודיסה, עלה ארצה,
עם משפחתו — כילד. עם עלייתה גרה
המשפחה, זמן קצר, ברחובות ומשם עברה
לחיפה. ב־ 1918 התנדב דורי — אז דוס־טרובסקי
— לגדוד העברי הארצישראלי והגיע
שם לדרגת סרג׳נט. עם פיזור הגדוד
יצא לבלגיה ולמד הנדסת־בניין. חזר ארצה
וב־ , 1929 הפך למפקד העיר חיפד, מטעם
ההגנה. המשיך בקאריירה צבאית ומונה
לראש המטה הכללי של ההגנה. עם עזיבת
הבריטים את הארץ ויציאת ההגנה מהמחתרת,
מונה דורי לראש המטה הכללי הראשון
של צבא מדינת־ישראל, אך היה חולה
ברוב ימי מלחמת־העצמאות, כאשר יגאל
ידין כיהן למעשה במקומו.
נח ו ג יום־הולדתו ד,־ 71 של דויד
הכהן. הכהן אשר עלה ארצה מרוסיה
כילד, סיים את המחזור
הרביעי בגימנסיה
הרצליה, נסע
ללונדון, שם
סיים לימודיו בכלכלה
מדינית, וכשחזר
ארצה, ניהל את
חברת סולל־בונה, אשר
ביצעה עבודות
רבות עבור הצבא הבריטי,
הוזמן לעזור
לעבודת האינטליג׳נס
ושימש כקצין־קשר
בין ההגנה והצבא
הבריטי. הכהן, שהוא
יושב־ראש ועדת־חוץ־וביטחון ומוותי־קי
הח״כים, מרבה בנסיעות לחו״ל, עקב היותו
הנציג הישראלי באיגוד הבין־פרלמנטארי.
נת מנה. פרופסור יובל נאמן
למנהל המרכז לחלקיקים אלמנטאריים באוניברסיטת
טכסס באוסטין, ארצות־הברית.
פרופסור נאמן, שהוא ואש המחלקה לפיסיקה
באוניברסיטת תל־אביב, הוא המדען
הישראלי הראשון שישמש בשני כתרים:
ראש המחלקה לפיסיקה באוניברסיטת תל־אביב
ומנהל המרכז לחלקיקים באוניברסיטת
טכסם. עיקר פירסומו העולמי של נאמן
בא לו, כאשר גילה, יחד עם פרופסור גל־מאן
מקליפורניה וצוזת גדול של מדענים,
את החלקיק אומגה מינוס. בגלל גילוי זה,
בו רואים מדענים מיפנה חשוב בחקר מיבנה
האטום, הועלו סברות שפרופסור נאמן
ועמיתו גל־מאן יזכו בפרס נובל.

ד 1ב ק רו־יאל

01013ד־ד יעקנסו!

נעצרו בלונדון איש החיפושיות
ג׳ון לנון וחברתו היפאנית
באשמת החזקת סמים משכרים, באותו שבוע
בו עוררו מהומה, בזירת עיסקי מוסיקת
הפופ, באנגליה. הם הוציאו תקליט אשר על
הצד הקידמי שלו נראים ג׳ון ויוקו עירומים
מלפנים, ואילו על הצד האחורי הם מופיעים
עירומים מאחור. יוקו אונו היא בת־לודייתו
הקבועה של לנון בחודשים האחרונים.
אשתו של לנון, סינטיה, הודיעה כי
החלה בהליכי גירושין נגדו.

יוקו אונו,

העולם הזה 1626

ו ז 1ו י 1ן :

1137־ את הבנתה
עם פתיחת המושב השנתי האחרון של הבנסת השישית צאם
אורי אבנרי את הנאום הבא, בו נימק את הימנעותו מהצבעה
על הצעת אי־האמון בממשלה שהוגשה על־ידי חסידי הסיפוח.

^ ני מקדם בברכה את הצעת אי־האימון של סיעת המרכז החופשי.
^ סיעה זאת מייצגת בכנסת ובציבור את גישת הסיפוחיזם, גישה האומרת, למעשה:
שטחים במקום שלום, סיפוח שיביא בהכרח למלחמת־נצח בין ישראל ובין העולם הערבי.
היום ייקבע רשמית קבל עם ועולם, כי הרוב המוחלט של הכנסת דוחה גישה זו מכל וכל.

רוב עצום זה -יהיה הרככו כאשר יהיה -משקף את הרום הגדול
בעם האומר: שלום כמקום שטחים, שלום למען ביטחון, שלום כיעד
לאומי עליון.

שאנחנו נותנים אימון בממשלה זו, ביכולתה להגשים את השלום.

ין פירוש הדבר
\ £אי ף אפשר להביע אימון בממשלה זוז מיהי ממשלה זו ץ

האם זו ממשלתו של לויאשכול, המתנגד בחריפות ליישובו אף של פליט ערבי אחדי
האם זו ממשלתו של מנחםבגין, המכריז בגלוי כי הוא נמצא בממשלה — עדיין
נמצא בממשלה — כדי לחבל מבפנים במגעי־השלום?
האם זו ממשלתו של משהדיין, שהדהים בשבוע שעבר את העולם בהכרזה שקבעה
שיא אולימפי חדש בחוסר־אחריות, הכרזה הקובעת כי אומנם אסור להכריז גלויות על
סיפוח, אלא יש לבצע סיפוח באמצעות הבולדוזר, הכרזה המאמינה — ואולי אף מייחלת
— למלחמת־נצח שתשמש רקע לעלייתו לשלטון?
האם זו ממשלתו של יגאלאלון, התובע התנחלות יהודית בחברון וביריחו — שתי
ערים אשר לפי תוכניתו שלו עצמו יש להחזירן למלך חוסיין במיסגרת הסדר־שלום?
האם ממשלתו של אבאאבן, שעמדתו אינה ברורה לאיש, ואולי גם לא לו עצמו?

כבוד היושב־ראש, ממשלה זו היא אסון.

היא היתד, דרושה ערב המלחמה — מלחמה שלא רצינו בה, מלחמה שנכפתה עלינו,
מלחמה בה התייצבנו כולנו, כאיש אחד, מאחורי דגל הליכוד הלאומי.

אולם למחרת הניצחון המפואר של צה״ל הפכה ממשלה זו למיטרד
לאומי, למכשול מרכזי בדיד לשלום.

^ ני מאמין באמונה שלימה שהסיכוי הטוב ביותר, לכינון השלום הנוח ביותר
לביטחוננו, היה ביוםהשביעישלהמלחמה, כאשר יוקרתנו עמדה בשיא
זוהרה, כאשר העולם הערבי היה המום ומיואש, כאשר דעת־הקהל העולמית הטובה היתד,
כולה לצדנו, כאשר מחווה דראמטית של המנצח היתד, יכולה לשנות בן־יום אח האקלים
של המרחב.

אסון היסטורי הוא לעמנו ולמדינתנו שבאותו רגע גדול לא עמדה
בראשנו הנהגה לאומית גדולה.

השיגרה של אתמול, האידיאולוגיה של שלשום, הן שאיחדו — והן לבדן איחדו — את
ממשלת הליכוד הלאומי. בינתיים חלפו שישה־עשר חודשים יקרים, חלפו ללא מעש, חלפו
ללא הכרעה עקרונית שבלעדיה לא יתכן מעש.

ההתרוצצות על השלטון, מלחמות היהודים על בם ראש־הממשלה,
התחרות הקטנונית על הכותרות בעיתוני־הערב -מנעו כל התייחסות
רצינית להכרעה העקרונית.

לכן עומדים אנחנו היום במצב בו היינו צריכים לעמוד לפני ארבע־מאות תשעים ושבעה
ימים — נוכח הצורך לקבל החלטה. ארבע מאות תשעים ושבעה ימים שבהם הוחזר חלק
מן הכוח לעולם הערבי, שבהם חדרה הנוכחות הצבאית של ברית־המועצות למרחב, שבהם
פנתה לנו חלק מדעת־הקהל הטובה ביותר בעולם עורף, שבהם הפכה תנועת־מחתרת ערבית
גורם חדש בעולם הערבי.

ך* גיעה שעת ההכרעה.

| 1עמדתנו שלנו ידועה לכנסת. בבית הזה קולנו הוא כימעט בודד, אך בציבור, ודווקא
בחוגים הקרובים לדאגת הביטחון, יש שותפים רבים להשקפתנו.

השקפה זו אומרת שלא תהיה נסיגה כלי שלום.

השקפה זו אומרת כי השלום הישיר עם האומה הפלסטינית, המעניק הגדרה עצמית
ומדינה לאומית לאומה זו, תוך הסדר ביטחוני, מדיני וכלכלי כולל עם ישראל, עדיף עי1
שלום ישיר עם המלך חוסיין מעל לראשי הפלסטינים.

פל ס טין
! ,זסלמ די

קיצוניות
#נ ד בי ת

״^ס־פ/זזיזם
קיצודות ישראלית
4אי ץ
ייעזדאל
4ר.ש*7וזד1,

חזית

לממשלת£3

השיהרגד

חליגויד

השקפה זו מבוססת על מחקר יסודי, המוכיח כי שלום פלסטיני הוא
מעשי, שהוא ניתן לביצוע לאלתר, שהוא יזכה גם לתמיכת גורמים
חשובים בעולם הערבי.
זו השקפתנו, ואנו מאמינ׳ם כי היא תוכיח את עצמה במציאות.

ולם, לא נחבל ולא נתקע סכין בגב המאמצים הנעשים — א ם הם נעשים בכנות
— להשיג שלום עם המלך חוסיין. גישה זו בוודאי חיובית יותר מאשר ההדרדרות
הרת־האסון לתהום הסיפוחיזם.

יחד עם זאת אנו מציעים לממשלה, לאור ספקותינו החמורים, לשלב
את הגורם הפלסטיני כבל משא־ומתן, ואף בגישושים המוקדמים.
יהא ברור כי בל שלום בארץ־ישראל טעון אישור האומה הפלסטינית.

תציע הממשלה מצידה לכל הגורמים המעורבים כי נציגות פלסטינית מוסמכת תשתתף
בהכרעות, וכי ההגדרה העצמית החופשית של האומה הפלסטינית — אם להקמת מדינה
משלה, אם להישארות תחת שלטון המלוכה הירדנית, לצמיתות או זמנית — תהיה חלק
בלתי נפרד מכל הסדר שיושג.

תכריז הממשלה שאם ייכשל המשא־ומתן עם חוסיין ייפתח מייד
משאי־ומתן עם נציגות האומה הפלסטינית.

י* בעייה העומדת
| \ ההכרעה היא: שלום כלי שטחים, או שטחים בלי שלום ; אימפריה
יהודית כמלחמת־נצח, או מדינה חופשית, המשולבת כמרחב.
לפנינו היא פשוטה במהותה, אם כי רבת סיבוכים בביצועה.

כל צד בוויכוח הפנימי טוען כי העם הוא לצידו. אנשי הסיפוח, הממלאים את הארץ
בהמולתם, יוצרים את הרושם כי הציבור הוא מאחוריהם. אנו יודעים שזהו ״אסתרא
בלגינא קיש־קיש קריא.״*

אנו מאמינים בי הכמיהה העמוקה לשלום אמיתי, דאגת האמהות
לבניהן, תקוות הדור הצעיר לחיים דינאמיים של ימי שלום -הם
הרגשות העמוקים ביותר, המכריעים, בלב עמנו.
לכן אנו סבורים כי דרושה הכרעה ציבורית גדולה, פומבית, לאלתר.

אם תתפרק ממשלת הליכוד הלאומי בימים הקרובים -והלוואי
שתתפרק ! -אין להפקיר את גורל ההכרעות לשנה של התרוצצות
מפלגתית והתחרות דימגוגית.
יש לפזר את הכנסת מייד, לקבוע תקופה קצרה ביותר לבחירות חדשות, ולהזמין את
הבוחר להכריע בין גופים בעלי מצעים ברורים, חד־משמעיים: לסיפוח או שלום.

יכריע העם על גורלו, ואנו סומכים על הכרעתו.

סגן ראש־הממשלה, יגאל אלון, שחזר בניגוד למקובל לדוכן
הנואמים כדי להשיב לדברים אלה, אמר :
חבר־הכנסת אורי אבנרי, לא העדר הכרעה בממשלה עד״כה מנע שלום,
אלא צד המוכן לחתום איוננו על חוזה־שלום מנע הכרעה עד היום הזה.
למרבה הצער, אותם גורמים ערביים המוכנים לחתום על חוזה-שלום מת קשים
לעשות זאת, ואילו אלה שיכולים לעשות זאת אינם מוכנים לכך, ויש
צורך להצטייד בסבלנות גדולה ובסובלנות גדולה עד־אשר יבשילו התנאים לכך.
כמו-כן לא נעלמו מעינינו גם ערביי ארץ־ישראל שבתחום השטחים המ שוחררים.
אתה יכול להיות סמוך ובטוח, שבכלל המגעים הנרחבים, שהשתי קה
יפה להם, אין אנו פוסחים גם על חוגים חשובים מקרב האוכלוסייה
הערבית בשומרון וביהודה.
יורשה לי לתקן את הפירוש שנתן חבר-הכנסת אבנרי להצבעת האימון
הצפוייה לממשלה, כפי שאני מקווה. כאשר הכנסת, ברובה המכריע, תצביע
הצבעת״אימון בממשלה, אין פירוש הדבר שהיא הכריעה במדיניות אחרת
מזו שהובאה לידיעת הכנסת על־ידי הממשלה פעמיים ושלוש. כמו־כן אין
בכן משום קבלת תוכניתו של חבר-הכנסת אבנרי.

* פיתגם ארמי שפירושו: מטבע קטן בכד ריק עושה רטש גדול, בעוד שכד מלא
מטבעות אינו משמיע רעש.

א1ו~י״ א ג !1וריי

ד ר ״ הלב 1ה ר ()115

פנטומים, סטודנטים
בו ביום הראשון שר מושב הכנסת היה אודם המריאה ויק
וסיוד עסקים

התחנה

דרוש מאמץ נפשי גדול כדי לעבור ישר מחו״ל לספסלי־הכנסת. אחרי שיחות רציניות
1מדינאים ועיתונאים בכמה ארצות, המנתחים ברצינות את בעיות־המרחב וסיכויי־השלום
וך שקילת גורמים כמו תנועת־הנפט העולמית, סיכויי ההתפשטות האטומית, כוונות
•ית־המועצות והאינטרסים האמריקאיים) — נשמעים הדיונים בכנכת כמו ויכוח בשיעורי
וחנך בגימנסיה.
זוהי אחת הבעיות של בית־הנבחרים שלנו. רמת־הדיונים בו על ענייני־הגורל של מלחמה׳
!לום אינה שונה במאומה משיחה בטלה בקפה תואל, או באוטובוס. העסקנים חוזרים על
ואמר הראשי האחרון של עיתון־הערב, וזה ממצה — פחות או יותר — את מאמציהם
זינטלקטואליים.
אולי היתר, הרמה עולה, אילו ראתה הממשלה בכנסת בית־נבחרים לליבון בעיות׳
*ומה, ולא מיטרד שיש לעקוף אותו. כך, בניגוד למקובל, לא נפתח הפעם המושב
זודעה מדינית של הממשלה ובוויכוח עליו. ויכוח זה ״נדחה״ — לנוחיות הממשלה
לומר, עד שזו תחליט על עמדה משותפת מחרות עד מפ״ם, שתמנע ויכוח של ממש

לכן התחלנו את פעולתנו במושב זה במילים הבאות:
אורי אבנרי: אי־אפשר לשאת נאום ראשון במושב האחרון נצל כנסת זו, מבלי
?חות בחריפות על דחיית הדיון המדיני, שצריך היה להיערך בפתיחת המושב הנוכחי
ל הכנסת.
דבר זה קורה בשעה שידיעות ושמועות על הכרעות גורליות, העלולות לקבוע את גורל
מדינה לדורות, מסעירות ומביכות את הציבור. דחיית הדיון המדיני בשעה זו מעידה על
ידרדרות מהירה נוספת של המישטר הפארלמנטארי במדינה, ועל הוצאת הכנסת מכל תחום
ל הכרעה ודיון ממשי.
מושב זה הוא מושב־בחירות. במשך שנה שלימה מהיום תאפיל אווירת הבחירות על כל
הכרעות. התרוצצות המפלגות והסיעות, בממשלה ובציבור, תמנע כל אפשרות של הכרעה
אומית שקולה ואחראית, וזאת דחקא בשעה שחדיניות־שלום אמיצה ובעלת־מעוף היא
פשרית ומעשיה.
אנו מאמינים שזהו אסון. אנחנו סבורים שמן הראוי היה לפזר כנסת זו לאלתר, לקיים
אופן דחוף בחירות לכנסת שביעית, כדי שהנהגה חדשה, שתיבחר על סמן מצע מפורש,
וכל להיכנס לזירת המשא־והמתן והשלום.
עד כמה שאין הדבר אפשרי כיום, הוכיח הדיון על הצעת אי־האימון של חסידי־הסיפות
מחרת־היום. הוא הוכיח שאין כימעט שום הבדל בין גישתו (הפומבית) של יגאל אלון
בין התשפוכת הדמאגוגית של שמואל תמיר, וההתחרות היחידה ביניהם היתד, על
כותרת בעיתוני־הערב. אווירת־בחירות מובהקת, המשעבדת את ההכרעות החיצוניות
התחרות הפנימית.
אך אם חשב מישהו כי האווירה של מושב־בחירות תזעיק את החברים לאולם המליאה,
רי זו טעות. בפתיחה נכחו, אומנם, כימעט מחצית חברי־הכנסת — אך כעבוי־ שלוש
זעות בלבד, בשעה שבע בערב באותו יום ב׳ ,בעת הדיון על חוק פרישת עובדי־הציבור,
ותרו בעולם, מלבד היו״ר (נצר) ,השר (יעקב שמשון שפירא) ואני, רק תשעה חברי־
0£14

נסת:
ר שי מתה נו כ חי ם 3מבין 59 אנשי מע״י (פישר, ביטון, קרגמן) 2 .מתוך 22 אנשי
ח״ל (קלינגהופר ואברמוב) 1 .מתוך 8מפ״ם (פלד) 0 .מאנשי המפד״ל, אגו״י ול׳׳ע. ו
יתון 3המרכז החופשי (שוסטק) 1 .מתון 2פא״י (ורדיגר) 1 .מק״י (מיקונים).
התחלה נאה!

תנ7ו
!!אזרחים
נעלי מצפוו

דבר אחד מרגיז את הסיפוחיסטים למיני־
;ס, כשהם מתווכחים עיסנו: העובדה שחצי
]ענו בשעתו בעד איחוד ירושלים. כמה
|עים היה להם אילו הצבענו, כמו רק״ח ו־וק״י,
נגד האיתוד1
לכן, בכל הזדמנות, קמים נציגי הממשלה
משתדלים להוכיח כי בעצם אנחנו לא הת־יזונו
להצביע בעד
ואיחוד, או שמאז
סינינו את עמדתנו.
השבוע עלה העניין
נקשר לחוק הישויות
המקומיות
לחירות) .החוק בא
והעניק אוטומטית
וערביי ירושלים ה־יוזרחיוז,
הרשומים
]חוק, את זכות הנחירה
לעיריות .
קמתי ושאלתי מ־
]וע, אחרי שערבים
בד־מאיר
ולה סופחו לישראל,
נין נותנים להם את זכות הבחירה לננ ־
ז ת, אלא רק את הזכות לבחור לעיריה?
האס אין זה מוכיח את הבחנה האמיתית
סל חסידי-הסיפוח, המדברים גבוהה־גבוהה
— וווי
* ! 1 ,1 0״ויוח 1

נחות בקיויס -
׳ותו משמות
חוק שרות הציבור (הגבלות לאחר פרישה)
בא למנוע תופעה רגילה של שחיתות:
פקיד־מדינה מנצל
את עמדתו לטובת
חברה פרטית, מעניק
לה מכיל טוב,
מתפטר מתפקידו והופך
מנהלה של
אותה חברה. שר־ה־משפטים,
יעקוב שמשון
שפירא, הגיש
את ההצעה בגאווה
רבה.
לא הייתי הנואם
היחידי שהצביע על
החורים הרבים בחוק,
העלולים לרוקנו
מכל תוכן ממשי .״אפשר לקחת כל
סעיף,״ אמרתי ,״ולתת עצות מעל דוכן זה
איך להערים עליו.״
אולם בדבר אחד נבדלנו מכל שאר הנואמים•
הצבענו על שורש הרעה: המישטר
הקיים בארץ.
אורי אכנרי— :שורש הרעה הוא
בעצם הנוהגים הכלכליים שלנו, כשכימעט
הכל תלוי בהחלטות של פקידים ושרים,
הפועלים כראות עיניהם, מבלי שיהיו קריטריונים
אובייקטיביים כלשהם להחלטותיהם.
במישטר כזה הופכים הקשרים האישיים להון
כלכלי העובר לסוחר.
ובסיכום:
הפיתרון האמיתי הוא בכן שיהיו במדינה
פחות פקידים ופחות מנגנונים, ושהפקי־דים
הנותרים יקבלו משכורת הרבה יותר
גבוהה, כדי שיראו בשירות המדינה קאריירה
לכל חייהם, ולא מבוא לקאריירה אחרת.
הצבענו בעד החוק, כי יש בו לפחות
התקדמות כלשהי.

האיום הם ובייפי בתע 7תססח
פתיחת מושב הכנסת הוכיח כי מנוי וגמור עם הממשלה למנוע שוב כל ויכוח
רציני בכנסת על עניינים המסעירים את הציבור. בדי להבליט זאת, הגשנו את
ההצעות הדחופות הבאות לסדר היום :
• הסכנות המדיניות והצבאיות הברוכות בחדירה הסובייטית למרחב והאיום
הסובייטיבאיזורתעלת סואץ.
• השריפהבנמל ״ התעופהלוד וקביעת סידורים תכופים למניעת
שיבושים בתנועת הנוסעים.
• התנגדות חברי ההסתדרות לניבוימס ־ המפלגות — אי־העמדת טפסים
לרשות המסרבים, שיבושים בהמצאת טפסי התנגדות ואי־הבהרת המצב המישפטי
למעסיקים ולעובדים.
• מדיניות הממשלה — הצהרותסותרותשלהשרים והבעת עמדות
מנוגדות בפומבי.
• התקריתהאחרונהבתעלתסואץ ונקיטת אמצעים מיידיים ל,
מניעת
הישנות תקריות מהסוג הנדון.

על היחס הליברלי שיינתן לערבים אחרי
הסיפוח אן שכוונתם האמיתית היא להקים
רודזיה יהודית, מעין ״יהודזיה״ז
זה הרגיז את סגן שר־הפנים הדתי, ישראל
בן־מאיר, והוא הפעיל את כישרון וו
פילפול התלמודי שלו — שאינו סבטול
כלל — כדי להוכיח שמשתמע מדברי שאני
מתנגד בכלל לאיחוד העיר!
ויכוח חשוב יותר הייה על חלק אחר של
החוק — זה הקובע כי רשימה חדשה ל־עיריה,
שאינה קשורה עם סיעה המיוצגת
בכנסת, חייבת להפקיד 3000ל״י, ותפסיד

את הסכום הזה אס תיכשל בבחירות.

למרות שסעיף זה אינו חל על אנשי העולם
הזה — כוח חדש (המשוחררים מחובה
זו מפני שתנועתנו מיוצגת בכנסת),
התנגדנו בחריפות לסעיף זה. טענתנו :״העיריות
הן הגופים המושחתים ביותר בארץ.
אי־היעילות מתחרה בהן עם חלוקת־השלל,
הרשלנות עם השחיתות.״
עיריות אלה זועקות להתעוררות אזרחית,
שתוליד תנועות־רפורמה בלתי־מפלגתיות.
יש לעודד התעוררות כזאת — ולא להטיל
עלית קנס, אם לא תצליח במכה הראשונה.
מובן שנגיש הסתייגויות מקיפות להצעת־חוק

אך נפתח המושב — והשאילתות שלנו
הונחו על שולחן היו״ר. בין השאר:
• לשר־הביטחון: מה מיספר האוניות
הסובייטיות כים התיכון? האם קיימת
נוכחות צבאית סובייטית במדינות השכנות?
אם כן — באילו מדינות, ובאילו
ממדים? באילו מדינות יש מאגרים לקיום
כוחות אלה?
• לשר־החינוך: מה עושה הממשלה
כדי לפתור את מצדקת הדיור שד
הסטודנטים בירושלים?
• לשר־החינון: כמה עסקנים נסעו לאו*
לימפידה שד מכסיקו? מי מימן את
נטיעתם? האם רשות ממשלתית אישרה את
הנסיעה, ומה היו הוצאות הממשלה במימון
הנסיעה?
•#לשר־החוץ: מה הן הדרישות המדיניות
שמעלה ממשלת ארה״ב, במשא־ומתן
המדיני לאספקת ה״פאנטומים
#ו לשר־הדתווז: מה הוא עושה כדי לשמור
על התנהגות הולמת בשטחים הקדושים
למוסלמים בירושלים ובמקומות אחרים,
כדי למנוע מיקרים המספקים חו מ ר ־ ת ע ־

מודה לאוייב?

• לשר־העבודה: האם דאג משרד־העבו-
דה לספק לחברי ההסתדרות טופסים של

השריפה בלוד
התנגדות לתשלום מס־המפלגות? מה
הוא עושה למניעת הפרת החוק בנדון?
• לשר־הביטחון: האם נגרמו אבידות
לצה ״ ל עקב אי־ביצוע נכון של עבודות
ביצורים מטעם קבלנים פרסיים? האם באו
האחראים על עונשם?
• לשר האחראי על ההסברה: כמה פעמים
צוטטו לאחרונה בראש מהדורש החדשות דבריהם
של ראש־הממשדה. ינאל אלון.
משה דיין, ישראל נלילי, ובאיזה מעמד
נאמרו הדברים שצוטטו?
• לשר האחראי על ההסברה: מדוע לא
הראתה הטלביזיה את פתיחת מושב

הכנסת ץ

׳•? לשרי החקלאות והפנים: מה עושה
הממשלה כדי למנוע שפיכת שפכים ל*
ים־כינרת, המשמש מאגר למוביל הארצי?
• לשר־התחבורה: האם העניק המשרד
רשיון של יבואנים לראשי אירגון נהגי־המוניות,
ימה נעשה כדי למנוע הפקעת
מחירי המוניות שנמכרו לחברי האגודה?
• לשר־התחבורה: מה היו הסיבות ל־

דדיקת־הענק כנמל־התעופה דוד,

ומה הסיבות לכך שהשריפה לא אותרה בעוד
מועד? האם נקבע מי אחראי, והאם
ננקטו הליכים מישמעתיים נגדו?

לא תמיד יכולים אנחנו למחות בו במקום
על תשובתו של שר לשאילתה שלנו, שיש
בה התחמקות ואף טישטוש.
לא מכבר עשה זאת בית־המשפט העליון
במקומנו. בשעתו הגשנו שאילתה לשר־המשטרה,
בה שאלנו מדוע הועברו תיקי
המשטרה הישראלית לבריטניה. השר ענד,
מה שענה. תשובה זו הובאה לבית־המשפט,
כשעלה אותו עניין שם.
קבע שופט כית־המשפט העליון, בנימין
הלוי, בהגיבו על תשובת השר לשאילתה
שלנו בכל הכבוד, עלינו להביע
תמיהה על כי 845 תיקי המשטרה המקוריים,
עם כל המיסמכים, הועברו לחו״ל לצורך
מחקר מדעי.״

במדינה העם היו ס ה־503
ביום הראשון אחרי מלחמת ששת־הימים
הייתה הארץ כולה בטוחה כי עתה נפתח
הפתח לשלום כולל במרחב.
ביום ד.־ 503 אחרי המלחמה נפלו, בשבת
האחרונה, כעשרים חיילי צר,״ל לאורך גבו־לות־ישראל,
מן התעלה בדרום ועד הרי־סוריה
בצפון.

הממשלה
כך נמנע
המ שבר
שוב נגרמה סערה בכוס המים של הלי־כדד־הלאומי.
המשבר הגדול, שהיה צריך
להביא לפרישת גח״ל מן הממשלה, לא בא.
למעשה, היה הובר בטוח מן הרגע הראשון.
כי משבר כזה יכול היה לקרות רק
במיקרה אחד: אילו החליט לוי אשנול להחזיר
שטחים תמורת הסדר־שלום. החלטה כזאת
הייתה מכריחה את מנחם בגין ועמיתו
הליבראלי לפרוש.
אולם לוי אשכול כלל אינו חולם על אפשרות
כזאת.
שלום כלי שטחים. הגישושים עם
ירדן אומנם הראו כי השליט מעבר־הירדן
מוכן עתה להסדר, בהסכמתו הרשמית־למח־צר,
של גמאל עבד־אל־נאצר.
חוסיין, הכפוף ללחץ אמריקאי, ועבד־אל-
נאצר, הכפוף ללחץ סובייטי, נוטים בכיוון
זה בלית ברירה. שתי המעצמות האדירות
מעוניינות במניעת עימות ביניהן במרחב.
הן חוששות שכל התלקחות נוספת, ואפילו
החרפה נוספת של המצב, עלולה לגרור אותן
לעימות כזה.
אולם חופש־התימרון של חיסיין מוגבל
ביותר. תנאי־המאכסימום, שהוא יכול להסכים
להם, מבלי להביא כלייה על מישטרו:
• החזרת כל הגדה לירדן, מלבד ירושלים.
9קביעת
נוכחות־יוקרה ירדנית כלשהי
במקומות הקדושים בירושלים.
#פירוז הגדה מכל כוח צבאי (ואולי
נוכחות צבאית ישראלית מיגבלת ליד הירדן,
לזמן מה).
מינימום ומאכפימום. לגבי הקבוצה
המרכזית בממשלת הליכוד הלאומי, בהנהגת
אשכול ואלון, תנאים אלה אינם באים
בחשבון.

המראה שד העיר קנטרה המצרית בשעת ההפגזה האחווש
בגדה המערבית. טענו החיילים ה־

לפני חודש וחצי ערכו המצרים התקפה
ארטילרית דומה׳ שעלתה לצה״ל בעשרה
קורבנות. מאז, למרות השקט היחסי ששרר
באזור התעלה, המשיכו כתבים לדווח מקהיר
ללא הרף על הכוננות המתמדת השוררת
בכל המיתחם הצבאי הענקי שהקימו
המצרים באזור המשתרע מן התעלה ועד
קהיר. רק ימים מעטים לפני ההתקפה של
שבת, פורסמו דרישותיהם של קצינים מצריים
שלחצו על נאצר והמטה הצבאי המצרי,
לפתוח בפעולות צבאיות, בהיקף מוגבל,
נגד ישראל.

מצריים פגזים בסוללת התותחים.
בפתחי הבונקרים, בגדה המערבית איפסו
את כוונות כלי־הירי.

המגעים הראשונים הוכיחו כי בין המינימום
של ממשלת־הליכוד והמאכסימום של
המלך חוסיין פעורה תהום.
העימות עם דיין. מכיוון שהאמריקאי
3׳ וכימעט כל שאר ידידי־ישראל בעולם,
תומכים בהסדר על־פי הקו הירדני, ומתנגדים
לכל סיפוח, מעוניינת הממשלה למנוע
כל עימות גלוי, ועל כן היא מנצלת נאומים
פומביים של הירדנים ואמתלות אחרות כדי
לטעון כי חוסיין כלל אינו רוצה בשלום.
אבא אבן מסכים עם קו זה. לכן, בחזרו
לארץ, השתנה הסיטו! בו נקט בחו״ל. עתה
קבע גם הוא שאין סיכוי קרוב לשלום —
״מפני ששום ממשלה ערבית אינה מוכנה
לכך•״
ובינתיים הוארכה שליחות יארינג ברסב
מה כללית. כר הצדדים במרחב היו מעוניי־נים
בסחבת זו, שפטרה אותם מכל הכרעה.
כל זה היה רצוי לאשכול. כי מצב זה
פטר את הממשלה מן הצורך להחליט החלטה
כלשהי, מנע את פרישת גח״ל, וממילא
מנע גם את העימות בין אשכול—אלון—
אבן לבין משה דיין, עימות שאשכול ריצה
למנעו בכל מחיר — גם מחיר המשפיע על
סיכויי השלום.

האיש שלא בא
הכל נראה תמים לגמרי. ראש־הממשלה
היה חולה, לא בא לישיבת־הממשלה, שנוהלה
על־ידי סגנו, יגאל אלון. שר־הביטחון,
משה דיין, היה עסוק. הוא סייר לאורך
תעלת־סואץ, שם אירעה התקרית החמורה
יום לשני כן.
אך המציאות לא הייתה תמימה כל־כך.
העולם הזה 1626

כאשר נחתו הפגזים על
דים, בו לא נלקחה בחשבון תגובת העולם
,הם הו־או
פעולת־גמול ישראלית• המצרים, כך נרתירו
אחריהם לא רק גוויות של 15 חיילים
אה בבירור, היו מוכנים מראש לשלם את
המחיר, ובלבד להצליח בהנחתת מהלומה,
מוראלית בעיקרה, על ישראל.

בגדה המערבית הכינו אנשי קומנדו
סירות נחיתה כדי לצלוח את התעלה.
הישיבה לא הייתה ישיבה רגילה• הייתה לה
חשיבות מיוחדת — כי בה עמד שר־החוץ
אבא אבן למסור את הדו״ח שלו על הגישושים
עם ירדן והשגריר יארינג, ועל
שיחתו הסודית עם הנשיא לינדון ג׳ונסון,
בעניין הפאנטומים. עם ישיבה זו היה צריך
להתחיל הבירור הגדול, שחיכו לו בציפייה
מתוחה.
סיורו של דיין ליד התעלה היה הגיוני —
אך בוודאי היה חשוב פחות מהשתתפותו
בישיבה זו של הממשלה. אין הוא רמטכ״ל,
אלא שר־ביטחון. אם כן, מדוע לא הופיע?
הסיבה האמיתית, שלא נעלמה מעיני
עמיתיו: הרצון להפגין זילזול באבא אבן,
שזה היה רגעו הגדול, ולהביע אי־הכרה במעמדו
של אלון כראש־ממשלה בפועל.

דעת־קהל
כמה לדיין?
למראית־עין, נראה המישאל כניצחון לדיין.
בסקר של המכון למחקר־־שווקים, נסתבר
כי 33.40/0של הנשאלים היו בעד משה
דיין כראש־הממשלה 17.1בעד אשכול,
־ 15•/בעד אלון ו0-׳ל 11.6בעד אבן 6.3
בעד יבין. פינחס ספיר קיבל רק .#0/.ס.
אולם בין חסידי־דיין עורר מישאל זה
מורת־רוח מוצדקת. כי הניצחון קיים רק
בעיני מי שמעיף בו מבט שטחי. בכל מיבחן
פוליטי אמיתי, מתחברים הקולות של יריבי
דיין — אשכול, אלון, אבן, ספיר ורבין —

ומספר כפול של פצועים, אלא גם כמה
סימני־ שאלה.
מרבית סימני־השאלה ריחפו מעל הסיבה
שהניעה את המצרים להתקפת הפתע הארטילרית
המלווית בנסיונות נחיתה של אנשי
קומנדו. פרשנים הביאו אלף ואתת אפשרויות
שדחפו את המצרים למיבצע רב־המימ־המהווים
ביחד, לפי מישאל זה— 44.50/0 ,
רוב בולט נגד דיין.
חשוב עוד יותר: מחצית התומכים בדיין
הודיעו, כי לא יצביעו בעדו אם יפרוש מ״
מפלגת־העבודה ויתייצב בבחירות בראש
רשימה חדשה משלו.
אם נכונה תוצאה זו, פירוש הדבר כי
דיין לא יוכל להגשים את התוכנית להקים
רשימה כזו, כדי שתהווה רוב בכנסת השביעית,
יחד עם גח״ל והדתיים. הסך־הכל
פשוט אינו מספיק — ונסיון כזה עלול
לסתום את הגולל על סיכוייו של דיין להגיע
לשלטון בעתיד הנראה לעין.

יחסים מרחביים
ה מו מחה
מן החוץ
אין שבוע בו לא מתפרסם דו״ח אסטרא־טגי
או פוליטי על בעיות המיזרח התיכון.
נקודת המוצא של כל הדו״חות הללו היא
— שחייבים למצוא הסדר לבעיות המרחב,
אחרת — יגרור המצב באזור את העולם
כולו להתפוצצות מלחמתית.
והנה, השבוע, התפרסם בקול גדול דו״ח
נוסף.
הארץ פירסם קטעים נרחבים ממנו. ידיעות
אחרונות תימצת אותו. משה דיין בהופעתו
לפני סטודנטים בהיכל התרבות,
קרא קטעים מתוכו.

הלקח העיקרי שיילמד — במחיר הקורבנות
שנפלו בשבת האחרונה — ואפילו אם
זה הלקח לו התכוונו המצרים, הוא שתעלה
סואץ אינה קו גבול — אלא קו חזית קדמי.

מחבר הדו״ח, שעורר את הציבור בארץ,
הוא הפרופסור אלברט ב. סייבין מארצות־הברית.
הדו״ח
של סייבין מספר על פגישות של
משלחת פרופסורים אמריקאיים, חברי איר־גון
בשם אמפי, עם מנהיגי מצרים וירדו.
רצינות תהומית. הדו־ח מביא, בהבלטה
רבה, את איומי־ההשמדה של מדינות־ערב
על ישראל, ואת דרישת הערבים לפינוי
השטחים הכבושים. כן מצביע הדו״ח
על ״התנגדות עצומה להסדר מצד הערבים״
ומביא את גירסת מנהיגי־ערב על היחס השלילי
של ישראל לתושבי השטחים הכבושים.
בסכמו
את הפגישות מציע סייבין לישראל,
ברצינות תהומית:
• ״לפתח במהירות האפשרית די כושר
צבאי משוכלל כדי להרתיע למשך זמן רב
כל תוכניות ערביות להתקפת־פתע של מהלומה
ראשונה.
<• ״להוציא לפועל את המימרה העברית
העתיקה: איזהו גיבור מכל הגיבורים —
שיכול להפוך אוייב לידיד.״
המפליא בפרסום הנרחב אשר ניתן. ל־דו״ח
— הוא מחברו. כי פרופסור אלברט
סייבין אינו אישיות ברת־סמכא לענייני
המרחב או אסטראטגיה. הוא ידוע ומכובד
שיתוק-ילדים.

כמי שהמציא חיסון נגד
* אמפי — פרופסורים אמריקאיים למען
השלום במיזרזז התיכון — הועם ביוני 67׳.
סטרתו — להשיג שלום בר־קיימא בין ישראל
ומדינות־ערב.

111X010 0*00
זהו סיפור דימיוני לחלוטין, למרות שכל גיבוריו אינם דימיוניים כלל.
הוא בא לענות על השאלה שכל איש שואל את עצמו בלי הרף: מה
היה קורה אילו היתה אפשרית פגישה בין אשכול למלך חוסיין?
מאת

שלו כהן --

ייגאלש מי ר חייך לדיילת הבלונדית. ב תר, של נוסעי המחלקה הראשונה. בחשי
בות רדה ניגש יגאל לתור הקצר.
,דו ך כלל דיילות־הקרקע של בי.או.איי.סי
בלונדון עסוקות מכדי שישיבו יותר מאשר
מיסטר 7ם
צל של חיוך קר ומנומס. אבל היום לא
היה דוחק, והמטוס שעמד לצאת עוד מעב׳
פתל־אביב
לתל־אביב היה כימעט ריק.
הדיילת נטלה את כרטיס־הטיסה של יגאל,
ן* ו ס עי טיסה 067 היו כבר בולם במקו אחר
עילעלה בדרכון. שמיר יגאל. 32
^ מם. המדרגות הנעות הורחקו מן הדלת׳

תל־אביב ...עיתונאי ...רווק.
האחורית. עוד מעט תיסגר גם הדלת ה ״אתן
לך מושב במחלקה הראשונה,״
קדמית• ברחבי בית־הנתיבות הענקי הידהד
אמרה לו. זהו סוג המחוות שעושים מדי־פעם
לגבי אנשים חשובים, כשממילא פנו קולה של השדרנית :״זוהי קריאה למיסטר
דויד לם, נוסע בי.או.איי.סי. בטיסה 067
יים מקומות במחלקה הראשונה. זה נזקף*
לתל־אביב. מר לם מתבקש לגשת מייד ל על
חשבון יחסי־הציבור של החברה.
אולם היציאה. חודה,״
בהנאה גלוייה נטל יגאל את תיק־היד

רדו תובעו! מישראל דוזבהיד את
.,מבת השלום׳ ומציגה תנאי דמו מ
יארינג קיבל ״הבהרות חדשות״ מרבת־עמון ומגלה אופטימיות למציאת פתרון,
ש5ו וצעד לכיוון חדר־ההמתנה, בקומה ודי
שנייה של הבניין. הוא קנה כמה חפיסות
ממתקים בקיוסק העגול, לקח טופס שלי
המהדורה האחרונה של הדיילי אכספרס, ו־,
שלוע בכורסת־עור, עד שיבוא הזמן לעלות׳
למטוס.
את ד,דיילי אנספרס העסיקה תעלומה׳
אנושית גדולה: לאן נעלמה אתל הפעוטה,
אחרי שאביה רצח את אמה, את יגאל זה
עניין קצת פחות. עינו תרה לפינה תחתונה׳
של העמוד .״מגעים ישראליים—ירדניים ב לונדון?״
שאלה כותרת צנועה מאוד. ומי׳
תחתה כמה שורות — בדיוק לפי מידת החשיבות
שהקורא האנגלי. מייחס לנושא זר
כזה:
״דובר השגרירות ריה׳אשנזית המלכותית׳
בלונדון הכחיש נימרצות, באוזני כתב דיילי
אכספרם, את השמועה כאילו נערכים לאח רונה
פגישות־גישוש חשאיות בין שלידו
ישראלי רם־טעלה לבין נציג ירדני בכיר.
״אנו סולידאריים עם הקו הערבי הכללי׳,
ולא נסטה מן הכללים שנקבעו בוועידת׳
חרטום,״ הצהיר הוד מעלתו. לשאלה נוס״
פת, השיב :״את רצוננו בפיתרון מדיני צו״
דק אנו מתרגמים בסיוע לד״ר יארינג בשליחות,״

שני
תורים
ף אז נשמע הקול הדקיק בוקע מן ה!
תיקרה :״יור אטנשן, פליז, בי.או.איי.סי.
מודיעה על טיסה 067 לרומא, ציריך, תל-
אביב. כל הנוסעים מתבקשים לפנות ליציאה׳
מספר .2תאנק יו. יור אטנשן, פליז, בי.״
או.איי.סי. מודיעה...״
יגאל קיפל את העיתון, והניח אותו עלי
הכורסה. במטוס יקבל חומר־קריאה אחר.
הוא וידא את מספר הטיסה שעל כרטיס־׳
העלייה למטוס, וצעד לעבר יציאה מספר .2
שני תורים הזדנבו לידה: אחד ארוך, שלי
נוסעי מחלקת התיירות, השני קצר הרבה יו־

אך נראה שמר לם לא שמע את הקריאה,
או אולי לא הגיע לנמל. עברו למעלה מ־15
דקות, ומיגדל־הפיקוח הודיע לקברניט ה־קומט
הגדול שהוא יכול להתכונן להמראה.
״זוהי הקריאה האחרונה לנוסע דויד לם,
מטיסה 067 של בי.או.איי.סי. לתל־אביב. מר
לם — אנא פנה לאולם היציאה.״
״מה מעכב אותנו?״ שאל יגאל שמיר את
הדייל הראשי, שדאג לנוחיותם של נוסעי
המחלקה הראשונה.
הדייל העיף מבט על רשימת הנוסעים שבידו
.״חסר לנו נוסע אחד. מיסטר דויד לם.
לתל־אביב. אם לא יגיע מייד אנח אוה,
סיר, הנה הוא. נוכל לזוז.״
הוא מיהר ליטול מידי הנוסע הניכנם את
תיק העור השחור שבידו, כדי להניחו מתחת
למושב. מיסטר לם הסיר את מעיל־הגשם,
מסר אותו לידי הדייל, התיישב במושב
שליד החלון, הניח את מיגבעתו על
המושב הריק שלידו, הידק את חגורת״הבי־טחון
סביב מותניו. הכל במהירות וביעילות,
כאדם שכבר טס הרבה ובאילו היא
מבקש סליחה אילמת על שגרם לאיחור בהמראה.
המטוס
ניתק ממקומו, בתנועה איטית ומתנדנדת.
יגאל שמיר בחן את פני הנוסע
האחרון שישב מן העבר השני של המעבר:
השיער השחור, המצח הרחב ששיווה לו הבעה
אינטליגנטית, תווי־הפנים המודגשים.
״מיסטר דויד לם,״ מילמל לעצמו ,״מיסטר
דויד לם, הא?״ והוא הקפיד להרים היטב
את העיתון שבידו, כדי ששכנו לא יבחין
בו. ובמוחו חזר כל הזמן המישפט :״מיסטר
דויד לם, הא? מיסטר לם? אז קוראים
לך מיסטר לם עכשיו!?״
לפתע לא יכול היה להתאפק, ופרץ בצחוק
רם ומתגלגל. למזלו נבלע הצחוק ברעש
המחריש של המטוס הממריא.

״שוב תפסת אותי״
אור הצהוב, מאחרי שתי השורות
) הקובעות שיש להדק את החגורות וש־

תעות. הוא שלט יותר בתגובתו. אבל ידו
התכווצה לשבריר של שנייה סביב התפריט
המקושט .״לעזאזל!״ רטן לעצמו ,״מה עוד
יודע האיש הזה?״ וברגע זה החליט סופית
כי לא במיקרה נמצא יגאל במטוס הזה,
ודווקא במחלקה הראשונה. פשוט עקב אחריו,
טמן לו מארב — ועכשיו יש לו חמש
שעות בשביל להוציא ממנו את הסוד, לפני
שיגיע המטוס ללוד.
בעצם — הסוד כבר לא סוד. הרי הוא
יודע ששמי לא לם, הוא יודע שנפגשתי עם
חוסיין. לכל ה רו חו ת ...אין סודות יותר

אסור לעשן, כבה. הדייל הראשי החליף
את מעילו הכחול במעיל־מלצרים לבן. שתי
דיילות חינניות אצו הלוך וחזור, מכינות
את המטעמים שתיכף יוגשו לנוסעי המחלקה
הראשונה.
יגאל קם ממושבו ועמד במעבר. שכנו
שלח לעברו מבט שיגרתי — שהפך מייד
למבט של היכרות מופתעת .״שלום ג׳וני,״
אמר העיתונאי לשכנו — בעברית.
דויד לם התגבר מהר על אותו זיק של
הפתעה. הוא חייך בלבביות רבה אל יגאל.
״שלום, שלום יגאל. מה אתה עושה כאן?״
״חוזר לעבודה. מותר לשבת לידך?״
לם השיב בתנודת־ראש חיובית, אסף את
מיגבעתו מן המושב הימני כאילו היה זה
הדבר שהשתוקק לו ביותר .״איזה חוסר־מזל!״
אמר לעצמו .״דווקא הוא היה צריך
להיות שכני פר״״ אבל כלפי חוץ אורו פניו
בחיוך חם .״מילא, מה הוא יכול לדעת?״
ניחם את עצמו.
אבל נחמתו לא האריכה זמן .״אמור לי,
ג׳וני,״ שאל יגאל בחביבות דביקה כדבש,
״למר, אתה קורא לעצמך דויד לם, הפעם?״
כל החינוך הדיפלומטי שלו נטש אותו
כלא היה. קור־הרוח האגדי נעלם. הוא
שתק, למרות שידע כי השתיקה ברגע זה
היא אסון. לבסוף חיפש מוצא בצחוק חסר-
עליזות, כאילו אמר :״הא, הא, שוב תפסת
אותי.״
יגאל נעץ בו את עיניו וחיכה לתשובה.
״נו, זה חלק מהמיקצוע,״ השיב ג׳וני,
אשר לא הסתיר עתה את סלידתו מכל השיחה.
יגאל,
על אף מעמדו הבכיר בעיתונו, לא
היה מיודד עם שכנו. הוא הכיר אותו היטב,
כמובן. איזה עיתונאי או איש־ציבור בישראל
אינו מכיר אותו, את ג׳וני? ! יגאל
עסק בענייני כלכלה, ואילו ג׳וני, הוא
דמות מדינית מובהקת, אשר עמיתיו
לענייני מדיניות מכירים אותה טוב יותר,
אלא שחוש־העיתונאי לא הניח לו. הוא

^ ד רו ת תל־אביב נצצו למטה, שיוו לעיר
מראה של מטרופולין־ענק. וכעבור דקה
— אורות מסלול־הנחיתה בלוד. המטוס הגדול
נגע בניתור קל בקרקע, רעש מנועיו
גבר, ואורות בנייני הנמל חלפו במטושטש.
יגאל ראה את המטוס מתקרב לבניין המרכזי,
ניסה לראות אם עומד מישהו על מיר־פסת־ר,תצפית.
אבל במקום לעצור, סובב הטייס
את המטוס כך, שדלתות־היציאה פנו
אל השדה הפתוח ולא אל בית־הנתיבות.
״חבל,״ אמר לעצמו ,״שולה לא תראה אותי
יוצא מן המחלקה הראשונה.״
הוא רצה ללחוץ את ידי גיוני, אבל
הלה כבר עמד בפתח — ראשון היורדים.
״אין דבר,״ הירהר ,״אגיד לו שלום בפעם
אחרת.״ צינה קלה הרעידה את כל גופו,
ואחריה הציף אותו גל של חום — כאשר
נזכר בסיפור הפאנטסטי ששמע במשך הטיסה.
כל עיתונאי בישראל היד. נותן שנה
מחייו בשביל הסיפור הזה.
אבל בכל זאת ניתנה, לו הזדמנות לשוחח
עם ג׳וני. הוא מצא אותו עומד
לצד כבש־המטוס, מוקף חצי תריסר גברים
בחליפות שחורות .״בוא, יגאל!״ קרא לו
ג׳וני.
יגאל ניגש אליו .״ידידי כאן אינם מרוצים
שאתה יודע את הסיפור. הם רוצים שתתלווה
אליהם לבירור קטן.״ ובראותו את
מבטו של יגאל תר סביב, הבין לרוחו :״אף
אחד לא ראה אותך יורד מן המטוס. ישלחו
מיברק לביתך שלא יכולת להגיע בטיסה
הזאת.״
עכשיו היה תורו של יגאל להיראות נדהם

הרגיש שתעלומה מדינית גדולה מצפה ל־פיענוחה.
מה עשה ג׳וני בלונדון? ולמה
תחת שם מזוייף?
במהירות גילגל במוחו 101 אפשרויות.
מה קורה בלונדון? מה יכול להעסיק את
ג׳וני בלונדון? ואו ראה את האור הגדול.
ובמרכז האור — השורות הקצרות מתוך
הדיילי אכספרם. בוודאי! איזה עיוור אני!
השיחות עם הירדנים!
ג׳וני נראה עסוק מאוד בקריאת התפריט
שהגיש להם הדייל הראשי. יגאל כיעכע
בגרונו .״אמור לי, איך הייתה הפגישה עם
המלך הקטן?״
הפעם כבר היד, שכנו מחוסן בפני ד,פ־

ג׳וני המשיך :״אני חושב שאין צורך
בכל זה. אמרתי לידידי כאן שאפשר לסמוך
עליך. שאתה מבין את רצינות העניין. מה
אתה אומר?״
העיתונאי שוב הביט בחבורה השקטה והמנומסת,
בשתי המכוניות האמריקאיות הגדולות
שהמתינו על המסלול עצמו, במרחק
כמה מטרים .״בוודאי, ג׳וני! אני
מבין היטב. אני מודה לך מאוד. אתם יבולים
לסמוך עלי. אני נותן לכם את דיברתי.
איש לא יידע על השיחה שלנו.״ הוא חייך:
״כשיבוא הזמן לגלות — תן לי רמז, טוב?״
ג׳וני צחק בידידות .״לא אשכח,״ הבטיח.
ואז לחץ את ידו, אמר לו שלום, ועמד

״התלווה אליהם -
לבירור!־

במדינה

רגע לראותו פוסע בודד לעבר הדלת המוארת
של בית־הנתיבות .״לירושלים!״ אמר
לנהג של המכונית האפורה .״מהר!״

כרמיאל

ביקור־פתע בכותל

לייהד או לדרז 7

ך/וני היה עייף. עייף מאוד. למעלה
^ מ־ 36 שעות לא ישן. גם התנומה שהוא
קיזזה לחטוף במטוס אבדה לו, בגלל
העיתונאי ההוא. ואחרי הטיסה הזאת —
חמש שעות רצופות עם אטבול. חמש שעות
של שאלות, וחיטוטים, ושיקולים, והיסוסים.
ומה דעתך על זה, ומה יקרה אם, ואם לא.
עכשיו היה סחוט לגמרי. חש כאילו הוא
מלא צמר־גפן, או ערפל דביק. צעדיו, ברדתו
אל המכונית הרשמית הגדולה, היו
כשל זקן. סימן של עייפות עליונה, שכן
למרות שנותיו, נשא את עצמו תמיד כגבר
צעיר מלא־און .״הביתה,״ אמר לנהג.
המרחק מביתו של ראש־הממשלה לביתו,
הוא קצר מאוד. בדרך־כלל העדיף לעשותו
ברגל. אבל לא הלילה. הלילה? בעצם כבר
בוקר. שם, ממזרח, כבר האדימו השמים.
המזרח. ירושלים המזרחית. העיר העתיקה.
״סע לעיר העתיקה,״ הורה לפתע לנהג.
״לכותל, דרך שער יפו. סע לאט.־׳
מאז שיחדור העיר העתיקה, ביוני של
השנה שעברה, הוא שרוי בחלום האבנים
העתיקות. רחוב ממילא, שער יפו ׳עם המיד־שאות
החדשות של טדי קולק, רחוב הארמנים.
הוא עצם לרגע את עיניו. שיירה
אינסופית של חוזיות עלתה כנגדו. משמאלו
— הרובע היהודי. לא כמו שהוא עומד
עכשיו, על בתיו המשוחזרים המשונים. של־טיו
המבהיקים בדימדומי השחר.
ושם, מעל לקו החורבות — כיפת־הסלע.
שחורה בצד אחד, ומוקפת הילה לוהטת
ממזרח. עיניים חומות, גדולות ועצובות.
עיניו של המלך חוסיין. מדבר בשקט —
אבל עיניו קרועות, טובעות בגעגועים למראה
הזה.
לפתע — הכותל. מבט אחד, צביטה אחת
בלב. על מה? על זכרונות העבר? על המראה
המשונה, הבלתי־קדוש שהוא לובש
עכשיו? ״הביתה,״ הורה לנהג .״מהר.״
בתשע בבוקר הוא צריך להשתתף בישיבה
המיוחדת, שתדון בכל מה שהוא
מסר הלילה לאשכול.

כאשר הפקיעה ממשלת־ישראל חלק מקרקעות
ערביי־הגליל כדי להקים את כרמיאל׳
הייתה המטרה המוצהרת: ייהוד הגליל.
החודש, נודע על מאמציהם של משרד-
הקליטה ושל סגן־ראש־הממשלה יגאל אלון
שפנו לצוות מקימי כרמיאל בבקשה: לאפשר
לשורה של דרוזים צעירים, שסיימו את
שירותם בצה״ל, להשתקע אף הם בעיר־הגליל
המוקמת.
מהו יחסם של תושבי־המקום לבואם האפשרי
של הדרוזים? זאת ביקש לבדוק
מישאל־זוטא של העולם הזה, שנערך השבוע
בכרמיאל — שעה שבמשרדי צוות מקימי-
כרמיאל עדיין דנים בקדחתנות בבקשתו המביכה
של יגאל אלון.
סכין 3גב .״אנחנו המייסדים לא רצינו
שכרמיאל תהייה שלומי או הצור שנייה. לכן
התנגדנו ליישוב עולים חדשים. וכעת
דרוזים? באנו לייהד את הגליל ולא לדרז
אותו!״ קבע פופצ׳ו, ראש קבוצח־הכדורגל
של כרמיאל.
לעומתו, טוען לנדאו מוני 17 פועל,
ג׳ינגיי העובד בתעשייה, לאחר לבטים:
״אני בעד איכלום כרמיאל מה שיותר מהר.
לא משנה אם בדרוזים או ביהודים.״
מתנגד יצחק עטייה 26 בלי מקום־עבו־דה
קבוע, נשוי :״דרוזים? כמה שהיום הם
איתנו מחר יכולים לתקוע לנו סכין בגב.
וגס אין כאן עבודה ליהודים — מה עוד
רוצים להוסיף דרוזים?״
מתנגד לדעתו סטרול ספל 30 בעל־מסעדה
שעסקו הוא מקום־מ־פגש מרכזי
במקום :״דווקא טוב! זה יוסיף לי קליינטים!״
״ערכי
מלוכיד״ .אולם בעל חנות-
הפרחים שממול, יוסף שוחט 29 מוותר
על הקליינטורה הדרוזית — אולי משום
שאינם נוהגים לקנות פרחים :״כל הכבוד
לדרוזים. עוזרים למדינה. אבל לדעתי אין
להם מקום בכרמיאל,״ הוא טעון.
מתערבת צעירה, שמסרבת למסור את
שמה, בקול רם :״מה? בשביל הצבא הם
טובים ובשביל כרמיאל לא?״
מגיב ומסביר שוחט :״הם לא ירגישו פה
טוב, בדיוק כפי שהרגשנו בחו״ל. מה אעשה
אם הילד שלי יריב איתם, יום אחד,
ויגיד לבן שלהם. :ערבי מלוכלך׳?״
והוא מסכם :״שיתנו להם את הכל —
אבל רק בכפרים שלהם!״
״בעיות עצומות״ .אבל זוהי, כמובן,
לא הגישה הכללית. מורט לאופר (,)32
שעלה לפני חודש מארצות־הברית, מזועזע
מעצם השאלה:
״אני לא מסוגל לתפוס!״ הוא אומר בקול
נמוך .״העם שסבל מאפלייה בחו״ל — רוצה
כאן באפלייה?״
והוא מסביר :״יש כאן שאומרים שמסוכן
לתת בהם אמון — למרות ששירתו בצבא.
אז מתי יתנו בהם אמון? כך מתחילה שיד
אה בין עדות!״
אבל דבריו של לאופר אינם משכנעים את
אבי רוזנפלד 17 תלמיד תיכון :״אם יבואו
דרוזים — חצי מהתושבים יעזבו,״ קובע
אבי. והוא מוסיף :״למארוקאים בקושי נתנו
להיכנס הנה — ואתה חושב שיחנו לדרוזים
לגור אצלנו?״
יש גם לבטים. כי לא כל אחד הוא בעל
דיעה ברורה וחותכת.
מהרהר בקול רם לוי גד 32״אישית.
אני בעד התיישבות של דרוזים — ואפילו
של ערבים מתקדמים. אבל זה יצור בעיות
עצומות. קשה לי להאמין שנוכל להתמודד
עם זה. מכל מקום — לא, לא בשלב זה.״
דיעה עוד פחות ברורה יש להנרי הרץ
( ,)29 פועל דפוס לפי מיקצועו :״אני רק
שלוש שנים בארץ,״ הוא מתנצל ,״לא מכיר
דרוזים.״
החלטי יותר עולה חדש אחר, שעלה לפני
חצי שנה: נסיליסקי 26 ימאי לשעבר שעלה
מארגנטינה מגיב :״מה יש? אין לנו
כבר מספיק סלט פה? רומנים, פולנים, מא־רוקאים,
דרום־אמריקאים וכל מיני אנשים!
״רק זה עוד חסר לנו — דרוזים! מחר
יבואו גם סינים! שיביאו קודם כל עבודה.
אם לא — אני חושב שאחזור לארגנטינה.״

פגישה עם המלך
ף* כותי, אני לא יודע מה יצא מכל
המהלך הזה, אבל ברור שאנחנו צריכים
להמשיך. ג׳וני חזר אתמול בלילה
מפגישתו עם המלך חוסיין. ביקשתי ממנו
למסור דו״ח על המגעים.״
ג׳וני ניגב את משקפיו, הניח אותי!
בקפידה על אפו, ופתח :״למעשה, לא חל
שום שינוי מהותי בעמדה של שליטי
ירדן. המלך עדיין מבקש הבהרות לגבי
שבע הנקודות. מסרתי לו את ההחלטה,
כי בינתיים אגו מוכנים לקבוע רק
את שבעת הנושאים, שבדעתנו להעלות ל
דיון.
רק אם יקבל את סדר־היום הזה —
בתוספת נושאים שהוא ירצה להעלות —
ניתן להגיע לשלב הבא, של קביעת שיחה
ראשונה בה יוחלפו דיעות מהותיות.
״תגובת אל־ריפאעי הייתה שלילית לחלוטין.
הוא אפילו התערב בדברי ואמר שהוא
לא רואה כל סימן של רצון להתקדמות
מצידנו. אבל ד״ר יארינג החזיר את השיחה
לפסים קונסטרוקטיביים, ואמר שכיוון שמדובר
בסך הכל בשיחות בלתי־פורמליות,
שכל כוונתן לקבוע את מיסגרת שיחות־הגישוש
— שגם הן תהיינה בלתי־פורמא־ליות
— יש לראות בהצעה הישראלית, בשלב
זה, כמספקת להנחה סבירה שיש להמשיך
לקראת השלב הבא.
״המלך שאל מי יבוא לשיחה איתו, ב־מיקרה
שיוסכם על קיום שיחה כזאת. אמרתי
לו שכנראה יהיה זה ראש־הממשלה.
הוא השיב שהיה מעדיף לנהל את השיחות
עם שר־הביטחון. ואם הדבר לא ניתן, מטעמים
השמורים עם ממשלת־ישראל, אזי רצוי
שגנראל דיין יתלווה אל ראש־הממשלה.
השבתי כי אביא את המישאלה לממשלה.
״לפי החלטת הממשלה מישיבתה הקודמת,

שאלתי אותו איזה ערובה יכולה להיות שגורמים
זרים לא ימנעו את קיום הפגישה,
במידה שיוחלט עליה.
״הוא לא ענה על כך. ד״ר יארינג אמר,
שיש לו יסוד להאמין, על־פי רמזים מצריים,
שלפחות בשלב טרומי ובלתי־פורמלי
זה, לא יהיו מיכשולים.
״מכיוון שזו נקודה עקרונית חיונית, לחצתי
עליו כדי לדעת את טיב המקור שממנו
באו הרמזים. הוא סירב לצטט את המקור,

אבל נתן להבין כי המדובר בשר החוץ המצרי,
עימו נפגש בניו־יורק.
״קבענו שאביא את תשובתנו הלילה.״
כאשר שוב יצא מר דויד לם ללונדון,
בשעה ארבע אחרי הצהריים, נשא עימו את
תשובת ישראל: אם מוכן המלך חוסיין לפגוש
את נציג ישראל — יהיה זה מר לוי
אשכול בכבודו ובעצמו, לבדו, בלי שר־הביטחון
משה דיין.
הצטננות דיפלומאטית
ר* דיעה קטנה, שיצאה בביולטין היומי
של לישכת העיתונות הממשלתית, אמרה:
״ראש הממשלה מר לוי אשכול לקה בהצטננות
קלה, ורופאיו ציוו עליו להישאר מספר
ימים בביתו.״
אבל החולה הגדול התנהג במלוא המרץ
הרגיל שלו. כל הפגישות שנקבעו קודם
לכן בוטלו, ואיש לא הורשה להיכנס אליו.
רק מזכירו המדיני הביא לו את השדרים
והדו״חות החיוניים, כדי שיוכל לנהל את
ענייני־המדינה מחדר״השינה שלו.

בין הניירות היו כמה קיטעי־עיתונות של
אותו בוקר, שדיווחו על נאום דיין בהיכל
התרבות. המזכיר העיף מבט נוסף בכותרות,
ואמר לעצמו :״הזקן יקפוץ לשמים כשיקרא
זאת. חבלה — פשוט מאוד חבלה.״
הוא ידע על הוויכוח בין אשכול לדיין,
בו דוש שר־הביטחון לגלות לאזרחי־המדי-
נר. מה קורה מאחורי הקלעים, ואת תשובתו
של אשכול :״זאת תהייה חבלה. זד,
ישים קץ לשיחות לפני שבכלל יתחילו!״
נו, זה עניינם הם, חשב, ודפק בדלת.
המיברק הראשון היה מלונדון. נשלח בצופן
ופוענח. ג׳וני הודיע שהוא חוזר
הלילה לתל־אביב. שאשכול יתכונן לנסוע.
״מחר נפתח מושב־החורף של הכנסת,״
הזכיר המזכיר לראש הממשלה .״מה לומר
לאלה שישאלו עליך?״
״תפיץ כבר היום שאני צרוד. מצונן. לא
יכול לדבר.״
המזכיר רשם משהו בפינקסו. אשכול הוסיף
:״יגאל יענה להצעת אי־האמון.״

- ¥אין מה להציע
ך* כל היה מוכן ג האור הירוק מג׳וני
\ 1בלונדון, האליבי לציבור הישראלי, המטוס
המיוחד של אל־לע, סידורי הבטיחות.
אבל שאלה אחת נותרה עדיין ללא מענה:
מה לומר לחוסיין? האם אפשר להעלות
הצעה ממשית, שתזיז את הכדור סוף־
סוף קדימה?
הפיתוי היה גדול — להיות האיש שעל
שמו תירשם הזכות הגדולה של הבאת
השלום! אבל עם כל הקסם שבמחשבה זו
— לא הישלה ראש־הממשלה את עצמו.
לבטיו הישרו אווירה של מתיחות ועצבנות
על כל מי שידע את הסוד שמאחריהם.
פעמיים ניגש אחד משומרי־הראש אל המזכיר,
ובפיו השאלה :״נו, נוסעים?״
פעמיים השיב המזכיר, במלוא הכנות:
״אני עוד לא יודע. שוקלים.״ בפעם השלישית
נידמה היה לו שהוא יכול להתנבא:
״אני חושב שלא נוסעים. פשוט אין לנו
מה להציע לחוסיין. או על כל פנים מה
שמוכנים להציע לו — הוא לא יוכל לקבל.
אז למה לעשות רוח סתם?״

במדינה

שפה

מתחלים: רק שבעה ימי־מחלה לשנה, בממוצע,
קיימים בשורות המשטרה.
שישה מיליון ליטר דלק. מצד שני,
משרד־המשטרה נהנה מתקציב די נאה, כדי
לשרת את כל הכבודה הזאת 104 :מיליון
לירות, בשנה האחרונה.
יש למשטרת ישראל צי־מכוניות המורכב
מ־ 1260 כלי־רכב. הם נסעו, השנה 32 ,מיליון
קילומטר, צרכו שישה מיליון ליטר דלק.
לשם כך היי זקוקים להרבה נהגי־משטרה
חדשים: המשטרה הוציאה, לאנשיה, בשנה
אחת בלבד 664 ,רשיונות־נהיגה חדשים.
המשטרה גם עוסקת — בדו״ח השנתי
שלה — בסטאטיסטיקה, כך, למשל, אפשר
לגלות ש־ 15,982 אזרחי ישראל ביקשו תעודה
המאשרת שאין לגביהם רישום של עבר
פלילי — ומהם היו 7365 איש שפנו נועזרת
מיסמך זה לנציגות קונסולארית זרה — כנראה
למטרת־הגירה.
במכונת־אמת, לעומת זאת, נבדקו רק 267
איש, השנה.
מספר מאלף יותר הוא אומדן הפושעים.
נראה; לדברי הדו״ח, שבין כל 10 אלפים
נפש בישראל יש 610 פושעים או לפחות
— עבריינים.
לא כולם מסוכנים, למרבה המזל: מבין
106,110 תיקים פליליים אותם פתחה המשטרה,
השנה, היו רק 29 תיקי־רצח; 32 תיקים
על ניסיון לרצח; 44 על גרימת מוות
ברשלנות.
אבל היו גם 1432 עבירות־מין השנה 67 .
ניסיונות־שוד — ולא פחות מ־ 9483 גניבות־רכב.

רו ס
ב תרי ס ר צורות בדיחה עממית מספרת על שיטר שביקש
לרשום דו״ח לנהג, אשר החנה את מכוניתו
במקום אסור — אבל ביקש ממנו לעבור
לרחוב סמוך, בעל שם יותר קל לקריאה.
ומי לא שמע צברים מסרסים בתריסר
צורות את ביטוייה של מילה לועזית, הכתובה
באותיות עבריות?
בעוד האזרח הרגיל עובר על כך בשקט,
התארגנה קבוצה של אזרחים אשר בעייה זו
הטרידה אותם עד כדי כך, שהם הקימו
אירגן ן בשם האגודה לכתיב עברי חד־מש־נזעי.
בולטים ביניהם: מנהל מחלקת החינוך
של עיריית תל־אביב, ד״ר שאול לוין, איש
משרד־החוץ אלכסנדר דותן, המשורר נתן
אלתרמן, עורך סוכנות עתי״ס חיים בלצן.
הם דרשו הנהגת כתיב עברי מלא לגמרי,
בתוספת סימנים מיוחדים שלא יותירו ספק
כיצד יש לבטא כל מילה (ראה דוגמה).

ישראלים בחו״ל
עברית חד־משמעית
המציאות המודרנית

הסכנת ז לטינית. כנגדם התייצבה
האקדמיה ללשון העברית, הרואה בסוג זה
של חידושים פגיעה במסורת של השפה העברית.
לכן דחתה האקדמיה כל ניסיון של
חידוש, הסכימה רק להמליץ על שימוש
בכתיב חצי־מלא, שאינו מספק את יוזמי
האגודה.
השבוע התכנסו היוזמים בתל־אביב, יחד
עם עיתונאים, סופרים ואנשי־רוח, כדי לדון
בצעדים מעשיים. הסביר אחד מהם :״אם
לא יונהגו שינויים אלה, בכלל עלולה האות
העברית להעלם כאות חיה. פשוט יעברו ללטינית.
המציאות המודרנית, עם המונחים
הטכנולוגיים שלה, תחייב זאת.״
הכתיב החסר, הטהור, יישאר לשימוש
במיסמכים בעלי משמעות היסטורית או
דתית. על השלטים, בעיתונים ובפירסומים
הרשמיים ישתמשו בכתיב החד־משמעי.
המאהב הגדול
הישראלים מרבים להתפאר בכיבושיהם
הנשיים — בייחוד כשהם בחו״ל, אבל האמה
היא שכאשר הם נתקלים במוסר החופשי של
ארצות מסויימות — כולל המוסר של הנערות
הצעירות בארצות־הברית — הם נדהמים
לחלוטין.
נדהמים — ומקבלים את• הדין בשמחה
מרובה. כך, לפחות, טוען אלי מיזרחי (,)24
שיריונאי במלחמת־ששת־הימים ולאחר מכן
— מדריך־נוער בשירות עיריית חיפה, שיצא
מאז לאמריקה — וחזר כדי לספר על חוויותיו,
מול פני המוסר האמריקאי.

סיפר מיזרחי, השבוע:
״הפתעתי הראשונה הייתה כשפגשתי או?
סוזאן. נערה אמריקאית טובה, מבית טוב.
הוריה גם קיבלו אותי נהדר:

משטרה
מ א חרי
חו מ ת־ ה מדי ם
הישראלי המצוי מכיר את השוסר כנותן-
דו״ח או כמפזר־הפגנות ולפעמים — כפרש
על סוס, במיצעדי־חג. השבוע יכול היה כל
ישראלי להכיר את העולם המסועף — ולפעמים
המרתק — המסתתר מאחרי חומת-
המדים הכחולה.
עם פירסום דו״ח משרד־המשטרה נודע
לאזרחים, למשל, שמשטרת־ישראל משתמשת
ב־דז אלף טפסים שונים; שהיא שלחה,
השנה, מעל למיליון ו־ 170 אלף מיברקים:
ש־ 1199 שוטרים, מתוך 11,556 הקיימים
כאן בסך־הכל, עלו בדרגה; וששישר, שוטרים
קיבלו צל״שים.
שוטרות ובדיקורדדב. המ׳׳ח העבה,
המכיל 156 עמודים גדושי־תרשימים, מגלה
גם צדדים שליליים יותר 14 :אזרחים הגישו
בקשות צו־על־תנאי נגד המשטרה, השנה:
ו־ 43 איש הגישו תלונות ממש, נגד המשטרה
— ש־ 27 מתוכן נידחו.
הם שסרה מורכבת מגורמים רבים. בין השאר,
יש בשורותיה 544 שוטרות ו־905
בני־מיעוטים. יש המאריכים לשרת, בקרב השוטרים
105 :שוטרים ואנשי־משטרה נמצאים
בשירותה הפעיל מזה 31 שנה.
להיות שוטר — זהו עיסוק שובר־לב. אולי
משום כך שלחה המשטרה את כל אנשיה,
הנמצאים מעל גיל ,40 לבדיקודלב.
אבל אם חולים שוטרים רבים — אין הם

תייר מזרחי בפעולה
משהו לא־נודמאל׳

״,אנחנו ניתן לך כל מה שתבקש,׳ אמרו,
,תיסעו לישראל אם אתה רוצה• נבנה לך שם
בית ונפתח לך עסק.ואם לא ימצא חן
בעיניכם — תחזרו לכאן אולכל מקום
בעולם שתרצו. העיקר שסוזאן תהיה מאושרת.׳
״ואני
רוצה להגיד לכם שאלה לא היו
הבטחות־שווא. כי להוריה של סוזאן יש חלק
נכבד במלון פונטינבלו הידוע במיאמי, ומצבם
הפינאנסי רחוק מאוד מלהיות מעורער.

שלי אין, ולא הייתה מעולם, כל
כוונה להתחתן״.
מ ש הו לא־־נורמאלי .״באתי לארצות־הברית
סתם ככה — לטייל, לכייף ולהינפש
קצת מהמלחמה,״ ממשיך הכובש הגדול.
״ואני רוצה לומר לכם שזה משהו לא נורמאלי:
עד כדי־כך לא נורמאלי, שנשארתי
שם שנה וחצי.
״הנקבות הללו שם לא יודעות בכלל מה
זאת בושה — והן אוספות חוויות־מיטה
ומין כמו שאדם אחר אוסף בולים.
״קחו, למשל, את סוזאן זאת. היא רק
בת — 21 וכבר גרושה. הכרתי אותה ב־מיקרה,
באיזו מסיבה.
״,אני מתה להכיר ישראלי,׳ היא אמרה
לי. והתכוונה לזה•
״באותו לילה כבר עלתה אלי לדירה. כעבור
יומיים כבר התגוררתי בביתה המרווח.
רק שנינו — כי הוריה הבינו את הרמז
ונסעו לשבועיים, לאיזשהו מקום אחר.
״יש לה פונטיאק כחול פתוח, ועשיתי
איתר, טיולים פאנטסטיים. עברתי את כל
קליפורניה. בילינו בבארים ובבתי־המלון המפוארים
ביותר. הכל — על חשבונה, כי
הסברתי לה שאני סטודנט ותפרן ואיני יכול
להרשות לעצמי בילויים על רמה כזאת.״
,,לא צריך מיקצועי סוזאן היא
סטודנטית להיסטוריה אמריקנית, באוניברסיטת
מיאמי. אבל בתרגילי־מיטה היא כבר
מזמן פרופסור. באיזו אוניברסיטה שרק
תרצו.
״את תצלומי־העירום שלה לא אני ביקשתי
לצלם. להיפך — היא שיכנעה אותי לצלם
אותה כך. ניסיתי להסביר לה שאני לא צלם,
ובוודאי רחוק מאוד מלהיות מיקצועי• :לא
נורא. בשביל מה שצריך כאן אין צורך
להיות צלם מיקצועי,׳ השיבה לי.
״רק כשהבאתי לה את התמונות, הבנתי
למה היא התכוונה בדיוק:
״,עכשיו אני רוצה שלא נתראה שבוע
שלם,׳ אמרה, .תסתכל כל הזמן בתמונות
ותראה אם מתחשק לך לחזור אלי.׳
״שאלתי אותה אז אם היא רוצה את
הנגטיבים, שמא היא חוששת שאפרסם את
תמונותיה.
״,מה פתאום? מה יש לי להתבייש? פרסם
כמה שתרצה,׳ ענתה.
״אחר כך באה ההצעה המפתה של ההורים.
כפי הנראה הם חיפשו לא רק בעל
לסוזאן, אלא גם בן לעצמם. את אחיה של
סוזאן הם איבדו, אי־שם בערבות ההיפיס,
בין סן־פרנציסקו לניו־יורק, ועיקבותיו לא
נודעו עד היום.
״מה שעוד יותר מעניין בכל העסק הוא
— שזו משפחה קאתולית אדוקה. סוזאן אף
גררה אותי איתר, לכנסייה ביום ראשון —
,תראה איך זה ימצא חן בעיניך,׳ אמרה.
״זה שאני יהודי בכלל לא הפריע, לא לה
ולא להוריה.״
״עניין מקובל״ .״העניין הזה של
ניסיון לשבוע הוא, כפי הנראה, שיטה מקובלת
למדי בחוגי הנערות החופשיות באוניברסיטאות
ארצות־הברית.
״כי בדיוק כמו שסוזאן קבעה לי תקופת־היעדרות
של שבעה ימים, כך קרה לי גם
עם רוזי. זו השתרעה על מיטתי בששון ובחדווה,
עוד בליל היכרותנו הראשון, ולאחר
שהזמינה לעצמה אף היא מספר תמונות,
בהן לא יוסתר המודל על־ידי כיסויים
מיותרים. היא גם הודיעה לי:
״,עכשיו אני רוצה שלא נתראה שבוע.
אני אכיר לך חברה שלי, גם היא מאוניברסיטת
קולוראדו. שכב גם איתר, במשך השבוע
ותחליט בעצמך מי מאיתנו מוצאת חן
בעיניך יותר.׳
״מובן שעשיתי כמצווה, כך שעם התקרב
מועד ההחלטה הגורלית — נעלמתי מן האופק.
אחרי שנה וחצי של עבודת־פרך כמתואר
לעיל, עליתי על אונייה גרמנית, ש־היתה
קודם ישראלית ונקראה שלום, וחזרתי
ארצה, דרך אירופה.״

החנוה הנוצצת שד

שנתיים, עיתונאי ומתרגם־סרטים, העומד
עתה בפני גירושין מהיורשת העשירה.
^ מחזהשהפך כבר לתמונה שיגר!
| תית בחיי־הלילה של תל־אביב לא היה
מחזה מלבב ביותר. אשר, נאה, לבושה בהידור,
שהותירה את שנות־הזוהר שלה מאחריה,
הייתה מבלה עד שעות מאוחרות
במוקדי הבידור הליליים של תל־אביב.
היא היתד, באה בגפה, מצטנעת בתוך ההמולה
מבלי למשוך תשומת־לב, מוצאת לה
פינה ליד הבאר ועוקבת משם באדישות
מירבית אחר המתחולל סביבה, כאילו אינה
שייכת. אבל לאחר ששתתה כמה כוסות,
כבר הייתה בגילופין. לפתע, היתד, הופכת
לדמות אחרת.
מה שהיה מתחולל אחר־כך עורר הסתייגויות
גם בקרב אותם ציפורי־הלילה הרגילים
לתופעות מוזרות. כשהיא קהת־חושים,
ניסתר, האשד, לצאת מבדידותה, לחפש חברה
ובני־לווייה בדרכים לא שיגרתיות. לרוב —
היו ניסיונות אלה מסתיימים באותה צורה:
ידידיה ומכריה היו לוקחים אותר. במצב של
שיכרות, לדירתה.

שיא

ן יתכן *החברה התל־אביבית היתד, עו־ברת
לסדר־היום על הסצינות האומללות
הללו, לולי אישיותה של גיבורתן. היתה זו
אביבה ירושלמי 38 בתו של איל־ד,תעשייה
הישראלי חיים ירושלמי, ואחת היורשות של
אימפריית־המיליונים שהשאיר אחריו כאשר
נפטר ממחלת הסרטן, לפני שלוש שנים ב
עיר•
מאחרי
הסצינות הדרמתיות שהתחוללו
בפומבי הסתתרה טרגדיה אישית* של אשד,
אומללה, שהזכירה לרבים את פרשתה של
שרה צ׳רצ׳יל, בתו של וינסטון צ׳רצ׳יל,

צנון תדאביב עוקבת לאחרונה בנשימה עצורה אחו מעלליה של אבינה ירושלמי

אשר חוללה שערוריות לא־מעטות על רקע
חיבתה המופרזת לטיפה המרה.
השבוע, נראה היה שהטראגדיה של אביבה
ירושלמי הגיעה לשיא חדש — בעיקבות
הסקאנדלים בהם הייתה מעורבת בשבועות
האחרונים. היא עמדה בפני פירוד סופי מן
הגבר של חייה — האיש אותו אהבה במשך
עשר שנים ואשר רק לפני זמן קצר הצליחה
להינשא לו.

את המיליונים שלה — הביאה אותה למצב
בו ניסתה לאבד את זהותה העצמית, בשתייה
מופרזת ובבילויים שונים בחברה מפוקפקת.
סמי
ניסה לא אחת להוציא אותה מחיים
סוערים אלה, להחזירה למסלול־חיים שונה
ותקין.בביתה גידלה אביבה שני כלבי פודל, אותם
כינתה בשמות ברנדי ו־ויסקי. כשיום
אחד נפטר ויסקי, שתתה אביבה לזכרו כל
הלילה. היא גם שכרה שמרטף מיוחד ל־כלביה,
בתשלום של לירה וחצי לשעה. כשהייתה
נוסעת לחו״ל, הייתה משאירה את
כלביה בפנסיון מיוחד לכלבים, בהרצליה־פיתוח.
אולם
המשבר הגדול התחולל רק לפני
שבועות מכפר, כאשר נסע סמי לצרפת, לבקר
את בתו מנשואיו הקודמים.
כת לאימפריה
תעשייתית
^ כיכה ;ולדה כבת־זקונים לחיים ירו־שלמי
— אחד מאילי־ההון הידועים של
ארץ־ישראל. ירושלמי, בן ביאליסטוק, פולין,
שעלה ארצה עם אחיו זלמן ב־ , 1925 היה
אז בן 30 ובעל יידע בתעשיית הטכסטיל
והחבלים.
שני האחים ייסדו כאן תעשיית יוסד, וחבלים
שהפכה במרוצת השנים לאימפריה
תעשייתית גדולה• השם ירושלמי הפך למושג
וחיים ירושלמי עמד בראש שורה של
חברות ומיפעלים כמו החברה הארץ־ישרא-
לית לתעשיית כותנה, חברת האח-ם ירושלמי,
חברת חיים ירושלמי, חברת חבלים ו־טכסטיל
ותעשיית היוטה הישראלית בע״מ.
וכשנפטר — הותיר אחריו רכוש ששוויו
נאמד בכחמישה מיליון ל״י. את כל רכושו
השאיר חיים ירושלמי לשלוש בנותיו. אביבה
הייתה אחת היורשות, הבת האהובה
ביותר על אביה.
כ טהיתה בגיל , 12 מתה עליה אמה. מאחר
שהאב היה עסוק, אותן שנים, בהקמת מיפי
עליו במצריים, גודלה אז אביבה אצל משפחת
עורך־הדין קורנגולד בירושלים. כשבגרה,
התגייסה לפלמ״ח, שם שירתה בפלוגה
ז׳ בגבעת־חיים. שם גם הכירה את בעלה
הראשון, אליק זילבר, ממנו נולד לה בנה

היחיד.
נשואיה של אביבה החזיקו מעמד שבע
שנים. באה השנה השביעית והיא התגרשה
בניגוד לרצון אביה, שאהב את בעלה כאילו
היה בנו. אביבה נטשה את הארץ ועברה
לאנגליה, שם נישאה שנית — לרופא בשב
הארולד סילבר.
כעבור זמן קצר הגיעה אביבה למסקנה,
כי האיש לא התחתן איתר, אלא עם חבלי
ירושלמי. הוא רצה להפסיק לעבוד כרופא,
ולהיכנס לניהול עסקי־אביה. נשואיהם החזיקו
מעמד שנתיים.

אביבה ירושלמי, הנראית בתמונה כשהיא נתמכת
על־ידי אחד ממכריה, בעל־הדיסקוטק משה ינוקא.
באחרונה הפכה אביבה לדמות קבועה במועדוני־הלילה, שם התגלתה בכל אומללותה.

יוושח המיליונים

אה בשלישית למהנדס אלקטרוניקה בשם
ז׳אק פולאק. גם נשואים אלה לא החזיקו
מעמד זמן רב ואביבה — שתמיד חשדה
בגברים שמסביבה כאילו הם רוצים בכספו
של אביה ולא בה — חזרה לארץ.
בינתיים התגרש סמי. כאשר נפגשו הוא
ואביבה שוב, התלקחה האהבה ביניהם מחדש.
אולם השניים עברו לחיות יחד כזוג
רק לפני כשנתיים — שנד, לאחר מות האב.
שליש מירושתו של האב עבר אז לזכותה
של אביבה — אולם היו אלה בעיקר נכסים.
אביבה קיבלה גימלה של 2000ל״י לחודש.
נוסף לזה, פתחה בביתה מיפעל לייצור
שמלות. סמי המשיך לעבוד בסוכנות
הידיעות עת״ים ובתרגומי־סרטים.

שהוא חייב לאשתו ולבנותיו.
״עד שיום אחד הרגשתי שהוא מתייחם
אלי כמו אל עוזרת. הוא הפך לרודן בביתי,
במכונית שלי ובכספי שלי. יום אחד שתיתי
ואמרתי לו מה אני חושבת עליו. כתוצאה
מכך הוא הרביץ לי ואיבדתי את כושר השמיעה
באוזן אחת. מאוחר יותר הוא התחנן
לחזור אלי. כשחזרנו, הוא התחיל לדרוס
יותר ויותר. קניתי לו מכונית פז׳ו ב־
29 אלף ל״י, ומימנתי את מישחקי הקלפים
שלו.״
זהו רק צד אחד של התמונה• ידידיהם
של בני־הזוג העידו, כי אביבה אשמה לא
מעט במה שאירע בין בני־הזוג. האידיאה־פיקס
שלה — שאין גבר שיאהב אותה בזכות
עצמה ובעצם אוהבים לא אותה אלא

סצינות

ך* העדרו של הגבר, הרגישה עצמה
^ אביבה בודדה וגלמודה. היא ניסתה לפצות
את עצמה בחיי־הוללות מרוכזים.
ערב־ערב הייתה מופיעה בדיסקוטקים
של תל־אביב, מחוללת שם סצינות שהעלו
סומק בפני העדים. גם בביתה לא רצתה
להישאר לבד, דאגה שתהיה לה שם חברה
מתמדת, מבלי לברור באורחים.
בין אלד, שהפכו בני־בית בדירתה היו
דמויות שתמיד מרננים אחרי אישיותם.
כאשר חזר סמי לארץ, הגיעו לאוזניו הסיפורים
על אשר אירע בהעדרו. הוא הורד,
לאביבה לנטוש את דירתם המשותפת, יחד
עם בית־המלאכה לשמלות אשר הקימה באותה
דירה.
לאביבה הייתה גירסה אחרת על מד, שאירע
:״כשחזר סמי מחו״ל,״ סיפרה ,״הוא
דרש ממני להעביר את מחצית רכושי על
שמו. כשלא הסכמתי — זרק אותי מביתנו.
נשארתי ללא כסף, לאחר שכל המזומנים
שלי בוזבזו; וגם ללא קורת־גג.״
באמצעות עורך־דין ביקשה אביבה, בינתיים,
מבעלה להגיע עימד, להסכם־גירושין.
״אני רוצה עדיין להינות מהחיים!״ אמרה
אביבה לידידיה, על־סף גירושיה בפעם הרביעית.
נראה
שהטראגדיה של יורשת־המיליינים
טרם הסתיימה. היא רק הגיעה לשיא חדש.

״הוא חי

רומאן

וכאוב
ךאותהת קו פ ה, לפני כעשר שנים,
^ התאהבה אביבה בסמי גרינשפן, שהיה
אז עיתונאי בידיעות אחרונות. סמי הוא
גבר יפה־תואר, איש בעל תרבות, מקסים
בהתנהגותו. הוא שולט בשש שפות באופן
מושלם. כיליד מצרים ניסו־ ,סמי את כוחו במספר
עסקים — אך תמיד נשאר צמוד לעיתונאות.
סמי,
שהיה אז נשוי ואב לשתי בנות,
התאהב באביבה. הרומאן ביניהם נמשך כחצי
שנה — למורת־רוחו של חיים ירושלמי.
האב עתיר־הנכסים לא ראה בעין יפה
את התקרבותה של בתו האהובה לגבר נשוי,
ניסה להרחיקה ממנו והתנגד לנשואיהם.
לבסוף לקח את אביבה איתו ללונדון, רשם
אותה שם לבית־ספר לאופנה.
סמי חזר לאשתו ואילו אביבה נסעה ל־ארצות־הברית,
בתום לימודיה; ושם — ניש

דמה היה שאביבה מצאה סוף־סוף את
].אושרה בזרועות הגבר שאהבה. אולם לא
כך היה.

סיפרה אכיכה, השכוע :
״לאחר מות אבי, התחלתי לעבוד במיפעל
שלו. אז התחלתי גם לחיות עם סמי. הוא
לא עבד וחי מהכספים שלי. כמה פעמים
נפרדנו — כי הוא פשוט החל לרדות בי.
בשלב הראשון הרחיק אותי מהחברים שלי.
אבל מאחר שרציתי סוף־סוף בגבר לפי רוחי
ואהבתי אותו — ויתרתי והייתי מוכנה
לכל. התחתנו בנשואין מכסיקאיים, שקיבלו
אישור רשמי רק ב־ 29 בפברואר •1968
״קניתי לו מכונית פיאט קטנה. הוא לא
חלם לעבוד. הוא לא הפסיק לשחק קלפים,
כשאני משלמת את ההפסדים. הוא טען שאינו
יכול למצוא עבודה, אבל כשעזבתי
אותו בפעם הראשונה, מצא עבודה בסוכנות
עתי״ט.
כשחזרנו זה אל זו, שוב ה׳פסיק לעבוד.
כל הזמן, עד היום, שילמתי את המזונות

מיפעלי חייט ירושלים בבני־ברק, חלק מהאימפריה
הענקית שהוריש אחריו התעשיין העשיר לשלוש
בנותיו, אשר בגללה נהרס אושרה הפרטי של בת־הזקונים שלו — אביבה ירושלמי.

מרכז האימפריה

את נאמנותו למלך, ראה לעצמו חובה להפגין,
או לעודד הפגנות. כדי למנוע התנגשות־דמים
עם הצבא, הוחלט לשלח לרחובות
דווקא בנות.

כרגיל כמיקרים אלה, היתה
שכם מוקד ההתקוממות. כתכ
״העולם הזה״ ,שנכח כעת אחח
ההפגנות שם, מדווח:
השעה היא קרוב לשמונה בבוקר. ברחוב
סלאח־אל-דין התרכזו כמה מאות תלמידות
ותלמידים, מחכים לאות להתחיל בצעדה.
בינתיים הם קוראים ״אללה אכבד!״
״מדוע אתם מפגינים? מדוע אינכם לומדים?״
שאלתי.
״אנחנו כולנו פידאין!״ נשמעה תשובה
אחת. קולות אחרים הוסיפו :״לא נלמד כל
עוד לא יסתלקו הישראלים!״
את מי אתם רוצים? ״חויסיין! חוסיין!״
צרחה נערה בלונדית .״לא, נאצר! י נאצר!״
קרא נער גבה־קומה .״אבו עאמר! אבו
עאמר!״ זעקו כמה נערות משולהבות, ומייד
פרצה מקהלה רועמת :״עאמר, עאמר, עאמר,

הקצין

ימינו עוזי 1

השונה שמונה בבוקר. תלמידות מחאוגנות בחצר בית-הסנד
בשכם בדי להתחיל בהפגנה -הראשונה שתצית את הגדה

מונפים מעל לראשיהם כסל התלמידים והתלמידות,
בהפגנת־המחאח בשכם. הם אילצו את החנוונים לס־גור
את עסקיהם, קראו ״נאצר! נאצר!״ אחרי שלושה ימים של הפגנות כאלה — הוטל עוצר.

ספדים ואגרופים

ך• לסטין לערכים:״ כולנו כאן
2 ^ /פידאין!״ בעיר אחרי עיר של הגדה
המערבית, הידהדה קריאה זו במשך השבוע
האחרון.
בכל מיקרה, היו אלה תלמידות בתי־ה־ספר,
שפתחו בהפגנות, .׳זו דרך לנהל מאבק
פוליטי?׳׳ חצי לעג חצי התמרמר קצין משטרה
בכיר. אבל הילדות — אליהן הצטרפו
גם בחורים בהמוניהם — השביתו את החיים
ברמאללה, שכם, ג׳נין, בית־לחם. הנכבדים,
שנקראו על־ידי משה דיין לשים קץ
להפגנות, היו חסרי־אונים. לבסוף נאלצו
טאנקים ושריונים לפטרל ברחובות שרוקנו
על־ידי הטלת עוצר, מכוניות־כיבוי הוזעקו
לפיזור המפגינים, עשרות נעצרו, וארבעה
מנהיגים ידועים בהתנגדותם הקיצונית לישראל
— הוגלו מעבר לנשר זזוסיין.
מדוע פרצה מלחמת הילדות דווקא השבוע?
״זאת תגובה על חילול המיסגד בחברון,׳׳
השיב ראש עיריית רמאללה, נירים
זרו.
״זה ירתק כוחות ישראליים בפנים הארץ,
ימנע ריכוזם מול צבאות ערב על הגבולות,׳׳
נאמר בכרוז־הסברה, שנמצא בכיסו
של אחד העצורים.
בפי אישיות ערבית ידועה, שביקשה לשמור
על עילום־שם, היה הסבר נוסף :״זה
התחיל עם מסעו של חוסיין נגד אירגוני
המחתרת.״ ולראייה הצביע על כך, כי ביום
הראשון להפגנות באל־בירה, הניפו התלמידות
את דגל פלסטין (הדגל הירדני, אבל בלי
כוכב) ,נשאו את סמל אל־פתח, ואפילו השמיעו
את החרוז שהיה נפוץ בגדה המערבית
לפני מלחמת יוני :״יא מלכה יא זין, ח׳ודי
אבנך חוסיין!״ כלומר: הוי המלכה זין, קחי
את בנך חוסיין!
רק לאחר שהגיעו הידיעות מעמאן, כי
המלך הפסיק את מסעו נגד אירגוני המחתרת,
נעלמה הנימה האנטי־האשמית.
היה גם הסבר נוסף: ההפגנות פרצו
אחרי שהגיעו מעמאן רמזים, כי בקרוב
תוחזר הגדה לחוסיין. כל מי שרצה להוכיח

התלמידות המפגינוח, אדיו
ח׳לי אל־מתח ידמר!״ (עאמר, עאמר, עאמר,
חן לפתח להרוס!).

״יא פחדנים:״
**ישהו נתן את האות, ולקול הקריאה
״אללה אכבר! אללה אכבד!״ החלה ההפגנה
צועדת אל מרכז העיר.
״פלסטין לערבים!״ היתד, הקריאה שחזרה
ונישנתה. אחד הצועדים ניסה להסביר
לי מה דוחף אותו :״נראה לישראלים שהם
לא יכולים לעשות פה מה שהם רוצים!״
חברו־לשורה, שניראה כאילו איבד את
עשתונותיו, התפרץ :״לא! לא! אנחנו רוצים
להרוג את אשכול!״
משני צידי הרחוב היו החנויות פתוחות.
״סיגרו, סיגרו, יא פחדנים, סיגרו, סיגרו,
יא בוגדים!״ קראו הבנות לעבר החנוונים.
לצלם שהיה איתי, ושאינו שומע ערבית,
הסביר אחד המפגינים :״הן קוראות: סיגרו,
סיגרו, יא סוחרים.״ התבייש, כנראה, בכינוי
שהודבק לסוחרי שכם.
הסוחרים הזדרזו להכניס את סחורתם
פנימה, משכו את תריסי הברזל, ועמדו מן
הצד. אבל ברגע שחלפה ההפגנה — שוב
נפתחו החנויות.
לאורך כל הדרו ניצבו שוטרים וחיילים,
אשר ניראה היה כי התאמצו מאוד להיראות
אדישים ומאופקים. האדישות נעלמה בכיכר
פלסטין. מפקד ג׳יס־סיור של מישמר
הגבול, שעבר במקום, ביקש מן המפגינים

להתפזר. כתשובה נזרקה אבן לעבר הג׳יפ,
שנקישתה במתכת נשמעה מעל לצעקות.

צרורות כאוויר

פקד עמית, שפיקד על כוח המשטרה
מול המפגינים, מחזיק ביד
כדי להרחיק מהמקום את המפגינים,

**ייד קפצו השוטרים מן הג׳יפ, שלפו
את אלותיהם, נופפו בהן לכל עבר והחלו
מפזרים את המפגינים. אבל עדיין לא
היכו ממש.
איום זה לא הרתיע את הנערות והנערים.
מטר אבנים החל לשטוף את הג׳יפ, כשהשוטרים
נראים קופצים ממקום למקום כוי
להתחמק מן האבנים.
עכשיו כבר בערה חמת המפקד להשחית.
פקד עמית שלף אקדח נוצץ מחגורתו וירה
שלוש יריות־אזהרה באוויר. זה רק הגביר
את מטר האבנים, שנזרקו עתה ממרחק, ו־סכנתן
פחתה.
נער שעמד לידי צרח :״תנו לי אבן, תנו
לי אבן!״ ומבטו שוטט על המדרכה בתקווה
למצוא את מבוקשו.
הקצין חטף עוזי מידי אחד השוטרים, דרך
אותו וירה צרור באוויר. המפגינים נסו ל־

רןךיי11

1111

והמיקלען נראה

| 1 7 1ך ן 1י על־ידי ה מפגינו ת הצליח בקו שי להשתחרר מוזסתערות!
כאשר נראה היה שהעניין מתחמם, ניתנה ההוראה —
כשהוא דורך את נשקו. על מוט הברזל, למעלה, הרמקול בו הוכרז העוצר,

הצטרפו מאות נערים, דוגמות באנזים גיינ שד שוטו׳ מישמו חגבול שניסו לפזרן
רגע, ושוב חזרו. עמית תפס ילד וילדה,
גרר אותם לכיוון ד,ג׳יפ. רגע נאבק נגד
זעמו, ניצח אותו, ושיחרר את הילדים.

עוצר כעיר

ך 1ן תלמידה אחת מתוך ההמון הרב של
1 - 1המפגינים. היא לבושה סינור כחול בהיר,
מסודרת, ומחזיקה את ילקוט בית־הספר בידה.

קד עמית ניגש לשוטר שהחזיק מיק־
£4רופון בידו, ציווה עליו משהו. לפתע
הידהד קול מתכתי :״חושבי נאבלוס, הקשיבו,
משעה תשע וחצי עוצר על העיר. פיגרו
את החנויות, היכנסו לבתיכם, כל מי שימצא
ברחוב לאחר שעה זו ייעצר!״ השעה היתד,

אז תשע ועשר דקות.
מה שלא עשו היריות עשתה הכרזת העוצר.
נראה שתושבי שכם רגילים לעוצר
עוד מימי חוסיין. הם התפזרו במהירות.
הסוחרים החלו מגיפים בחיפזון את החנויות,
שרק לפני כמה רגעים נסגרו מפחד
המפגינות. קצב נראה כשהוא חותך, שוקל
ועוטף צלעות כבש ללקוחה שלא יכלה לעמוד
רגע במנוחה, חטפה את הבשר, והחלה
רצה במורד הרחוב, במהירות שלא עמדה
בשום יחם למימדיה.
את זעמו על העוצר שפך רוכל הגויאבות
על המפגינות :״ארור אביו של זה שברא
את בתי־הספר! ארורות כל בנות־הזנונים
המתפרעות! את הישראלים הם לא יחסלו
אבל את הגויאבות שלי כבר חיסלו!״
שקט מוזר ירד על שכם. גברים ונשים
הציצו מחלונות בתיהם ברחובות הריקים,
בטנקים ובזחלמים שניצבו בעמדות־מפתח.

אנשים
ה מוני ת שי ישעיהו

מרכז־מע״י לדיון באיחוד עם מפ״ם, נדהמו

כאשר ראו את דמותו של דויד כך־גור־יון,
כשהוא צועד הישר לתוך הבניין. הם
לא ידעו כי האיש אינו אלא יוסן ז רוגז־

נוסע נמוך־קומה עמד בשבוע שעבר ברחוב
דיזנגוף ונופף בידיו כדי לעצור מונית.
לבסוף עצרה מונית ישנה ורעועה. הנהג,
חאפר בשם יחזקאל אביאל, זיהה מייד את
הנוסע, שביקש להסיעו לחולון, כשר־הדואר
ישראל ישיעהו. תמה הנהג :״כיצד
אדוני, שר בממשלה, נזקק למונית ישנה
כמו עגלה?״ התנצל השר :״שלחתי את
אשתי וילדי למיפגן־הנח״ל ונשארתי בלי
מכונית.״ כשהגיעו לביתו של השר, פישפש
ישעיהו בכיסיו והסתבר כי אין לו מספיק
כסף כדי לשלם עבור הנסיעה. ביקש השר
מהנהג להמתין והלך לחפש כסף. כשחזר
עם שטר של חמש ל״י בידו אמר :״תודה
רבה ולהתראות!״ השיב לו הנהג :״סיכוי
שאני אהיה שר ונתראה בממשלה — אין,
אז הסיכוי היחידי להתראות הוא שתהיה
פעם נהג מונית שר אחר שהיה גלוי-
לב, השבוע, היה שר־הביטחון משה דיין.
הוא שוחח עם המשורר חיים גורי. לא
היה זה ראיון וגורי הביא את דברי השר
לא כציטטות, אלא בהתרשמות אישית שלו
משיחה פרטית. אולם זה הספיק לגורי כדי
להרגיע את קוראי למרחב: דיין אינו רוצה
כלל להיות ראש־ממשלה, אמר. הוא התרשם
כך משיחתו עם דיין, שלדיין אין כל
שאיפות וחלומות כאלה # .בכלל, כך מסתבר,
ראשות הממשלה, אינה מישרה קוסמת
בישראל. גם שר־החוץ, אכא אכן, שנשאל
בראיון בטלוויזיה הישראלית אם הוא
רואה אפשרות שבה יהיה ראש־ממשלה,
הסתייג מאפשרות כזו כמו מפני מחלה
רעה .״אינני משתתף בשום מירוץ!״ הצהיר
• .הסקרנים שהתאספו בשבוע שעבר
בפתח בניין האהל בתל־אביב, שם התכנס

ג ר טן 67 פקיד לישכת המם בדימום,
הדומה לביג׳י כשתי טיפות מים. אלה שלא
התבלבלו היו צלמי־העיתונות — הרגילים
כבר לכפילו של הזקן, אשר היטעה אותם
בעבר לא פעם • .מזכיר מע״י, פינחס
ספיר, אינו חסכן כל־כך כשהמדובר בגאוותו
האישית. ספיר שהה בחו״ל, כאשר
פורסמה בהארץ רשימתה של העיתונאית
סילבי קשת, אודות דמות דיוקנו —
כאשר נודע
תחת הכותרת גולדפינגר.
הדבר לספיר בחו״ל, הוא לא יכול היה להמתין
עד שתגיע הרשימה אליו בעיתון,
הורה לטלגרף לו אותה מילה במילה. ה•
מיברק עלה כמה מאות ל״י. לא ידוע על־חשבון
מי נשלח המיברק הארוך• .
דויד ודוווה גבאי הם זוג ישראלים
היושבים באיטליה. חודה גבאי היא בתו של
הפסל אברהם מלנקוב, האיש שפיסל
את פסל האריה השואג בתל־חי ושנפטר
לפני שמונה שנים. בזמנו, פיסל מלנקוב
גם את ראשו של כובש ארץ־ישראל, הגג־ראל
אלנכי. הפסל הוצב בבית־הקברות
הצבאי בבאר־שבע ונופץ במלחמת־העצנד
אות. לאחרונה קיבלה חווה הבת את עזבונו
של אביה. ישבה והפכה בו והתגלגל לידיה
מכתב שכתב הגנראל אלנבי לאביה, מלונדון
לחיפה. נראה שרושם אחד נשאר טבוע
בזכרונו של הגנראל אלנבי, משנות־ביקורו
בתל־אביב, שכן הוא שואל באותו מכתב
את מלנקוב :״האם עוד ממשיכים תמיד
לחפור ברחוב אלנבי בתל־אביב?״ נראה ש־הבעייה
הטרידה לא רק את אפרים קי־ש
ץ שכתב על־פיה את תעלת בלאומ-לן,
אלא גם את המצביא שעל שמו נקרא הרחוב.

הציונות של ברטוב
שלילת־הציונות נעשתה פופולרית ביותר,
לאחרונה, אפילו בקרב סופרים כמו חנוך
ברטוב. בראיון עם יעקב אגמון ב-
גלי־צח״ל, נשאל האם לדעתו פשטה התנועה
הציונית את הרגל? השיב הסופר :״מה זאת
אומרת? תשאל בבנק־אוף־אינגלנד!״ באותו

אופנהיימר ואשתו
״כמו סנדתיצ׳־ם —

טורי גולדמן
— במיסעדת־קסנה״

ביום רביעי נתקיימה, על המדשאה של
מיגרש הפועל־רמת־גן חנוכת הבורסה הענקית
ליהלומים של ישראל, בת 18 הקומות
— המתנשאת בדיוק מעל למיגרש.
כיוזן שיום קודם לכן עשו בוץ במיגיש,
וגם יום אחרי־כן, אם זה מעניין — אי-
אפשר היה לבוא מפורכסת במיוחד למסיבת־הגן.
אז כל האורחות הישראליות והזרות
באו ספורטיביות. מקהלה כלשהי שרה הל־לוייה
ועשתה הו־הו, ואברהם קריניצי, ראש
עיריית רמת־גן עשה הא־הא.
אבל כל אלו שדוזקא רצי שהחברות דוד
פוצצנה, כפי שכתוב בשיר על החוג הנוצץ,
יכלו לעשות זאת בגאלה המפוארת שנערכה,
בשבת, במלון הילמון — בתל־אבי־ב,
דוזקא. אולי כדי לפצות את התל־אביבים
על שהבורסה לא נבנתה, לבסוף, אצלם.
״להביא יהלומים לכנס של יהלומנים זה
כמו להביא סנדוויצ׳ים למיסעדת־קסבה,״
אמרה בקריצה מלכה רוזנשטיין, אשתו של
הפרקליט אמנון רוזנשטיין, שלבשה שימלה
שחורה נוצצת ונראתה זוהרת במיוחד.
אבל המון ישראליות הביאו סנדוויצ׳ים
כאלו: בייחוד שתי נשות־היהלומנים הנלחמות
כבר מזמן על התואר ״מלכת היהלומים״
של תל־אביב.
האחת אינה אלא טודי גולדמן, אשתו של
יחזקאל גולדמן, שקוראים לה עץ האשוח
המהלך בגלל כמות האבנים הנוצצות שהיא
סוחבת: והשנייה היא שולה חוצ׳נר, אשתו
של היהלומן הידוע, פריץ חוצינר. טודי
הביאה במיוחד מפאריס שימלה שעלתה
אלף דולאר — או שלושת אלפים וחמש
מאות ל״י — וענדה יהלומים שערכם כ־
120 אלף לירות.
שולה, לעומתה, היתד, צנועה יותר: שימ־לת־הפאר,
הלבנה, העשוייה ברוקאט אמך,
היתר, פשוטה וקלאסית ממש: אולם מערכת
תכשיטיה היתד, פשוט בלתי־ניתנת לאומדן:
ענק, עגילים, טבעת וצמיד, כילם
עשויים מטורמלין, אבן־פז מעוטרת ביד,לו־מי־באגטים.
אגב:
שתי נשים כימעט והשתבצו, שעה
שנוכחו לדעת, בגאלה, שרכשו למענן,
שתיהן אצל כריסטיאן דיור בפאריס, אותה

ראיון היתה לברטוב גם הגדרה טובה על
חברו לאגודת הסופרים — הסופר מיטה
שמיר. אמר עליו ברטוב :״יש חברים
שכל כמה שנים שוברים את הלוחות!״ *
בכנס לוחמי חטיבת הפלמ״ח הראל, שנער
בבנייני האומה בירושלים, סיפר שגריו
ישראל בארצות־הברית, יצחק רבין, ע•
פגישתו עם סגן־שר־החוץ האמריקאי. לדב
ריו, אמר לו סגן־השר., :תשמע, אתה ל;
דיפלומאט ואני לא דיפלומאט, אז בוא
נדבר לעניין אגב, אי אפשר היה
להשוות כלל את התשואות בהן התקבל
רבין לתשואות שניתנו לסגן־ראש־הממ׳טלה
יגאל אלון, שהופיע אחריו. אלון ניסה
לתרץ זאת בהומור, בשריפה שאירעה בנמל-
התעופה בלוד באומרו :״זה היה צריד לקרות
כשאני ממלא־מקום שר־התחבורה!״

הג ת
של מאגדי
השושלת לבית מאנדי׳ס הולכת ומכה
שורשים בארץ. השבוע ילדה
רייס־דייביס־שאולי בת, במזל טוב, לרפי
שאולי. המיני־מאנדי נולדה במישקל
של שלושה קילוגרם ואחיות בית־החוליר
אסותא טוענות שלא ראו ילדה יפה כמור
זה זמן רב. מאנדי עצמה, ששהתה עד
ערב הלידה שלה בדיסקוטק שלה, אינה
מתכודנת להיות רתוקה למיטה זמן רב
היא יצאה מחדר הלידה כשהיא מעשנת סיג
ריה, ברוגע הצהירה כי בעוד זמן קצר
אחזור לנהל את הדיסקוטק. העובדה שהיז
ילדה בת ולא בן חסכה לה הרבה בעיות

מאגדי

11״ כשו 7ן ע׳וו, גם ו! 7כשרות, טרם
הסכימה הרבנות לערוך לה את טקס־הגיור.
אילו ילדה בן, אי־אפשר היה למול אותו
כיהודי. עתה, משנולדה בת — אשר תישא
את השם שרון דייגים שאולי -
היא תמתין יחד עם אמה לגיור.
• עם פתיחתו מחדש של מועדון סוראנז־ללו
בירושלים, זכתה הבוהימה הירושלמית
למקום־בילוי כרוחה. עליז במיוחד היה,
כמובן, בעליו של המועדון, אכרהם
סוראמללו, שלמרות שבעים שנותיו יקד
לעיני אורחיו י־יקוד־סולו יודני, כשהשדרן
דן כירון, מלווה אותו בנגינת אקורדיאון.

מאגדי ומיני־מאנדי
יהודיה כשרה?
• באותו ערב נערכה גם מכירה פומבית
בין אורחי־המועדון שכללה, בין השאר,
ספות עתיקות שנקנו על־ידי שדרנית הטלוויזיה
שרי רז. מוצג אחר שהועמד למכירה
היתה עז צחורה כשלג, שלא התחשבה
באורחים, הטילה את גלליה במרכו המועדון
דווקא כשהאורחים העלו את מחי -י
רה. לבסוף זכה בה בעל המוסך הירושלמי
גיל דרומי במחיר 50ל״י• 9הידיעות

שתתפוצץ צ ץ...

•טולה חוצ׳נר

רוטשילד ואשתו

כימעט שבץ־לב —

— בגלל שמלות

דוגמת־שימלה עצמה במחיר של 1500 דו־לאר.
הישראליות
האחרות, כגון היהלומנית
שושנה רוזן, או אילנה לוסטיג ופולה קליי־מן
היו חיוורות למראה טודי ושולה.
היחידות שלא התרגשו במיויחד היו רעייתו
של גדול־ד,מיליונרים שבקרב היהלונד

נים, אנתוני אופנהיימר, ורעייתו של סוחרר,בורסה
הלונדוני, ד,בארון גי דה־רוטשילד.
שתיהן בכלל לא ענדו יהלומים: גברת דה־רוטשילד
לבשה שימלה פשוטה ויפה, בלי
עיטורים, וגברת אופנהיימר ענדה עגילים
צבעוניים ויפים, בצבע טורקיז, המותאמים
לשימלה, שעלו, אולי, כמאה ל״י בסך־הכל.
העולם הזה 1626

שפורסמו בעיתונים על צו־הסגירה שהוצא
נגד הדיסקוטק של משה ינוקא היו מוקדמות
מדי. מסתבר כי הצו ניתן, אולם הוא
יופעל בעוד שלושה חודשים — אם לא
יקבל ינוקא עד אז רשיון. בינתיים ממשיך
ינוקא לתכנן תצוגות אופנה במועדונו,
כשהאופנאי הבא בתור הוא משה רפא־לי,
בעל הבוטיק החדש, ג׳ולי כיצד
אבד לישראל אתליט מוכשר גילה השבוע
הזמר אריק איינשטיין. בעיקבות התוצאות
העלובות שהשיגו ספורטאי ישראל
באולימפיאדה, נזכר אריק כיצד מטפחים
בארץ כישרונות ספורטאיים. כשהיה הוא
עצמו בן , 17 היה אלוף־הנוער בקפיצה
לגובה. הוא היה צריך להשתתף או בתחרויות
בינלאומיות באיסטנבול. אולם מאחר
שעסקני־הספורט הבטיחו את מקומו לאחר,
קראו לו לישיבה במרכז־הפועל, שם ניכו
לשכנעו לוותר מרצונו הטוב על הנסיעה.
אריק, שהיה אז עוד נער, ויתר לא רק על
הנסיעה, אלא על האתלטיקה הקלה בכלל.
#הלקוחות בסניף בנק דיסקונט בתל־אביב,
זקפו את ראשיהם בתדהמה לשמע סטירת־לחי
מצלצלת שהידהדה באולם הבנק. תדהמתם
גברה עוד יותר כאשר הסתבר להם
כי המכה היה לא אחר מאשר העיתונאי
אריה אכנרי, אשר הנחית סטירה׳ .מצל־צלת
על לחיו של השחקן אילי גורליצ־קי.
אילי ספג את הסטירה וחשף את שיניו
בחיוך לעבר הצופים הנדהמים• הסתבר כי
התקרית בין השניים החלה בצורה הבאה:
אבנרי פגש את אילי בבנק, שאל אותו אם
אין הסטירות שמכה אותו יוסי בנאי, שותפו
להצגת חנמים בלילה, מכאיבית לו?
תשובת אילי :״לא! אני מחוסן!״ משסרב
אבנרי להאמין, עמד גורליצקי בתוקף על
כך שינסה זאת במו־ידיו .״תרביץ! תרביץ!״

זוה אגטה אורסו
שגברה שובו לסוג
חוש שר נושעים
ישראלים רכים מכירים את סיפוריהזוועה
מחו״ל, לפיהם אורבות רועות־זונות
בתחנוח־הרכבת של הערים הגדולות
לצבריות הקטנות והתמימות, מנסות לד,וצ א
אותן לדבר־עבירה, עוד בטרם הן מגיעות
לליבו סל הכרך הגדול.
בנמל חיפה מתרחשות בחודשים האחרונים
תופעות דומות. צעירים מן העולם התחתון
ממתינים בפתח הנמל לאוניות נוסעים
אשר על סיפונן אפשר למצוא צעירות
חסרות כסף ומקום מגורים, הנענות בקלות
להצעות של דיור ומזון. חלק מנערות אלו
הופך, בשלב מאוחר יותר, לזונות• אותן
אפשר לראות בבארים וברחובות הער-ם.

״בגלל מם הכנסה״
ך• אשר הגיעה, לפני חודש ימים, אנטה
אולסן ( )18 בטיסת־סטודנטים לישראל׳
היא לא ידעה לאן לפנות. היא הצטרפו׳
לטיסת־הצ׳ארטר מייד עם סיימה את
בית־הספר התיכון, קיוותה להסתדר איכשהו,
כשתגיע לנמל־התעופה לוד.
תחת זאת, כימעט וסידרו אותה.
שעה שעמדה בחוסר־אונים באמצע בית-
הנתיבות, ניגשה אל אנטה אשה בשנות השלושים,
ושאלה אותה אם ביכולתה לעזור.
אנטה התמימה הסבירה שאין לה לאן
ללכת. בתגובה, הציעה לה האשד, שתתאכסן
אצלה בבית. היא נטלה את חפציה של הדנית
הצעירה — והשתיים יצאו לדרך.

סיפרה אנטה, השבוע, לכתב
״העולם הזה״:
״האשד, הייתה עם גבר. נסענו באוטובוס.
שוחחנו שיחה רגילה — כמו שמדברת תיירת
עם מקומיים.
״כשהגענו לביתה של האשד״ ברמת־גן,
הבחנתי לראשונה במטהו מוזר: שמות המשפחה
של הגבר ושל האשד, היו שונים
זה מזה. לה קראו רות גלבי׳ך ולו — יעקב
מלחי. כששאלתי אותם מדוע זה, אם הם
נשואים, אמר יעקב שזה בגלל מס־ההכנסה׳.״

שלושה כמיטה אחת
ך ובנסתי לדירה הגדולה, ובה הדר)
שינה, חדר־ילדים וחדר־אורחים. הם
הביאו אותי לאמבטיה ונתנו לי להתארגן.
״כשיצאתי — הועברתי דווקא לחדר־ה־שינה
הראשי. הופתעתי מן היחס הנאה.

לומים פורנוגראפיים והראה לי אותם.
״אחר־כך אמר לי יעקב שאשתו התאהבה
בי מן הרגע הראשון. לדבריו, המתינו בלוד
לנערה שוודית שהייתה צריכה להגיע
ולא הופיעה, .אצלנו בבית יש הרבה נערות
סקאנדינאביות, מפעם לפעם,׳ ציין״.
בערב כבר הגיע המצב לקיצוניות מסויי־מת
.״תני לאשתי ללטף אותך!״ התחנן

נוגע בי. שניעירומים.״
הצעירה,
ניסה
תקף אותה מ
הלילה
התעוררתי כשמישהו
הם היו על המיטה שלי —
הזוג המוזר התנפל על
לערוך אורגייה על מיטתה,
בחינה גופנית.
״הייתי חצי־רדומד״״ מספרת אנטה .״חשבתי
באיטיות. כאילו והייתי מסוממת.
״מצד שני, הס נראו בטוחים מאוד במע־

סורמללו ביום שמחתו
עליז במיוחד
הפציר אילי באבנרי. אבנרי השתכנע, הרביץ׳
ונוכח כי הסטירה החזקה אפילו לא
העלתה סומק בלחיו של אילי. י • מפיק
הסרטים אברהם (״פשנל״) דשא ליווה
את סרטו, כל ממזר מלן, לפסטיבל הסרטים
בברצלונה. בפעם הראשונה הוצג סרט
אפילו את חדרם שלהם נתנו לי, חשבתי.
ישראלי בפסטיבל זה, אולם לרוע המזל הגיע
״אבל דקות ספורות לאחר שנכנסתי לבין
הסרט ללא התרגום הספרדי. בשעת ההקרנה
§ הסדינים, הצטרפה למיטה — רות עצמה.
היה פשנל נאלץ לתרגם את הדיאלוגים ל־
״היא שכבה לידי. שאלה אותי אם יש לי
אנגלית ואילו מתורגמנית ספרדיה תירגמה
התנגדות. אנחנו בסקאנדינביר, רגילים לחוס־אותם
לספרדית באמצעות אוזניות שהרכיבו
שיות מסויימת. חוץ מזה, הייתי אורחת.
הצופים. למרות זאת יכול פשנל להתפאר
אמרתי שאין לי.
בהישג אחד: כשנפתח הפסטיבל, הונף הדגל .
״שוחחנו. ואז באה ההפתעה המזעזעת
הישראלי והושמע ההימנון הישראלי. מספר
באמת: יעקב ניכנס לחדר — והצטרף אף
רב של נציגים ערביים ניצבו דום אותה שעה
הוא אלינו, אל תוך המיטה.
בחלקם כבוד לדגל ולהימנון. רק לאחר מכן
הסתבר כי הם לא ידעו כלל כי הדגל הוא
״היינו שנינו בצדדים — ורות באמצע.״
דגל ישראלי וכי ההימנון הוא התקווה• .
הזוג החל לדבר, מעל ראשה של ר,־,
המציל התל־אביבי הוותיק שמאי (״טופלפתע,
תיירת
הצעירה, על נושאי מין.
סי״) קונציפולסקי, עשה טובה לחבר
תפסה רות את אנטה — ונשקה לה.
שפתח סטייקייה ברחוב דיזנגוף והפך את
״היא החזיקה בידי, כשנשקה לי. אני,
מכוניתו לשלט נוסע של אותה סטייקייה.
כימעט שנחנקתי מאותה נשיקה. כשיצאתי
כתוצאה מכך משוכנעים כל מכריו של טופאיכשהו
מזה, אמרה רות שהיא מאוד אוהבת
סי שהוא הפך לבעל סטייקייה, בעוד ש־אותי
ועזבה את החדר בחברתו של יעקב,״
טופסי עצמו חזר בעצם למיקצועו כעורך־
ממשיכה התיירת הדנית.
דין. בעקבות רושם מוטעה זה זוכה קונצי-
זה היה הכל — בלילה הראשון. בבוקר
פולסקי לאשראי גדול אצל בעלי עסקים שוהתבהר
במיקצת המצב, בעיני אנטה.
נים. טופסי עצמו אינו חסיד גדול של
״יעקב שוחח איתי ארוכות על מין,״ היא
סטייקיות — הוא דוגל בשיטת שמירת ברימספרת
בתמימות .״הוא שאל אותי על חיי־אות
באמצעות צום חמור של שמונה ימים
המין בסקאנדינביה. תוך־כדי־כך הוציא תצ־רצופים,
אחת לכמה חודשים.
השמות בדויים,
חעולס הזח 1626

יעקב .״הרי היא אוהבת אותך — ובסקאנ־דינאביה
אתם בין כה עושים את הכל!״

מכשיר רפואי
**נטה פרכה. בינתיים שבה רות, ש־
^ שהתה כל היום מחוץ לדירה, כשיעקב
אירח לאנטה לחברה. היא ביקשה שתישאר
בחדר, שעה שהיא ובעלה־כביכול מתעלסים.
מובן שהצעירה הנדהמת סירבה.
״אם את לא מצטרפת — סימן שאת
חולה או קרה, או משהו,״ אמר אז יעקב.
היא ניסתה להתעלם מן ההערה — ואז
אחזו בה, התחילו להציק לה, וניסו למשוך
אותה אל־תוך מעגל־ההתעלסות שלהם.
״סירבתי,״ ממשיכה אנטה .״יצאתי את
החדר. אחר־כך חזרתי ושאלתי אותם אם
אפשר לנסוע. אמרו לי שעדיין אי־אפשר —
כי עדיין חג.
״אחר־כך ניסה יעקב להוכיח שאני לית־מזג,
ונתן לי להקשיב לפעימות־ליבי שלי
בעזרת סטטוסקופ רפואי. כשהקשבתי, הציע
לי משהו מגונה נורא.
״נבהלתי פחדימודת. סירבתי. ביקשתי לישון
לבדי.
״הם הבטיחו שיהיה בסדר. אבל באמצע

שיהם. הייתי לגמרי המומה — אבל לפתן
התעורר בי משהו ופלטתי צווחה חדה. א
נבהלו השניים והסתלקו.״
למחרת ניסתה אנטה שוב לברוח. היו
בידה המחאות־תיירים והיא שאלה את רוו
היכן אפשר יפרוט אותם ללידות. רוו
הבטיחה לעשות זאת למחרת.

תופעה ר,כיעד
1מחרת לקחה אותה לבנק, דיברו
/עם הפקיד בעברית ואז הודיעה לדנית
״הבנק שלך לא מוכר. זה יקח חודשיי
לפרוט את הטראבלרס־צ׳קס שלך.״
אחר־כך הציעה להשאיר אצלה את ד
המחאות, ושהיא ״תשלם לה מאוחר יות
מחשבונה הפרטי.״
אבל בשלב זה פקעה אף תמימותה ש
הנערמת. היא סירבה לקחת את המחאו
הנאשנל סיטי בנק האמריקאי ולבסוף -
נתנה רק המחאה אחת לרות, תמורת כס!
״מאז פגשתי סקאנדינאביות רבות,״ מג
כמת אנסה .״עכשיו ברור לי שאני לא ל1
די. שזוהי תופעה די קבועה בישראל.׳
היא עברה לירושלים, הצטרפה לחוגי ו
סטודנטים, מחפשת עבודה הגונה.

י * 19

במדינה אסונות שגה אחת
ב מ תנ ה
״אני לא יכול. לא יבול להיות באונייה
אליה הציבו אותי!״ קרא בייאוש, בפני
הוריו, הסמל ג׳ורג׳י גודל.
ההורים הבינו את הצעיר: אחרי כל מה
שעבר עליו, בין גלי־הים הסוערים אליהם
הוטל כשאח״י אילת טובעה, אי־אפשר היה
להאשים את הצעיר על הקפריזות שלו.
הם ידעו שהוא ראה כיצד חבריו גוססים
וטובעים, נעלמים בין הגלים וזועקים לעזרה.
הסיוט הזה השפיע עליו עמוקות.
נקיפות־מצפון. אבל הסמל ג׳ורג׳י
היה ימאי טוב וחייל נאמן. שבועיים של
נקיפות־מצפון עמוקות עברו עליו, כשהוא
מהסם.
ואז הגיע המיברק. מיברק שאינו משתמע
לשתי פנים :״חזור מייד לבסיס״ .והסמל
אסף את ציודו — והתייצב ביחידה.
ארון־מתים עשוי פלדה. היה זה
קשה במיוחד עבור גודל: לעלות מייד על

ימאי גודל
חודיה איומה
סיפונה של המשחתת יפו — אחותה של
אח״י אילת — ואשר עוררה בו כלבך
הרבה אסוציאציות גורליות.
זה לא היה קל. לכן הירבה לשקוע בתח־ביביו
הרבים: עת עלה לחוף, עסק בצילום,
רקד הרבה, ובעיקר — האזין למוסיקה בדריכות
דתית כימעט .״הוא רוצה לשכוח,״
אמרו חבריו, מתוך הבנה והשתתפות.

אר ץ

ברוכת

שמש

גשם

סופ רק ריל של ט מבור מונע חדיר ת מי ם לביתך ודירתך, שומר
עליהם מפני ה תיי שנו ת ובליה ויעיל נגד קרני השמש. סו פרק ריל
משמש לצביעה חיצוני ת על בטון, טיח, אסבסט ועץ. הו א
מתיבש לשכבה בל תי חדירה ל מים. סו פרק ריל מונע הווצרו ת
כ ת מי ם ומגן בפני אלק לי ו אור השמש. סו פרק ריל ב־ 9גוונים
מר היבים (אפשר לגוונו גם על ידי א מולזין מרוכז) .סו פרק ריל
דקורטיבי, נוח לשימוש, מו של ם! הכן א ת ביתך לקראת
החורף ו ת הנ ה גם בקיץ. השתמש בסופרקריל של ט מבור

לאשה בהריון

חשוב י ״

הטתנח הנאח ביותר —

אין צורך ל היו ת רקדן
מקצועי כדי ל ר קוד גיז
הרקדן־והלוריאוגרף שמעון לוי,

פרופסור יו סףא שרמן

בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.

ספרו של

״לקראת אמהות״

לוזשיג בכל חנויות־הספרים

קורסי־בוקר וקורסי־ערב
שיעורים בשבוע בכל קורס)

9רסי 0 : 0ל—08.00( 26 17 13 .
10.00ל9נה״צ; 20.00—17.00 בערב).

טכובור
זלנוי

והידור

שיעורים פרטיים

לערבית
גם לתלמידי תיכון.
המעוגיינים יפנו לת.ד136 .
ת״א, עבור מורה לערבית.

כי הסמל ג׳ורג׳י, יליד טרנסילבאניה שהגיע
ארצה לפני תשע שנים, היה במצב
קשה במיוחד: מילדותו בנהריה, הקדיש כל
חייו לים, קיווה גם להמשיך את הקאריירה
שהתחילה בבית־ספר לקציני־ים בעכו והמשיכה
באילת וביפו — על סיפון אחת האוניות
של צי הסוחר, עם שיחרורו הקרוב.
אבל בינתיים — היה אחוז פלצות, כל
פעם שראה את האונייה שלו, בה ראה,
משום־מה, ארון־מתים מפלדה.
אבל ישן -אגל חדש. וכך אירע
שבהפלגה האחרונה עלה שוב הסמל על
סיפון אונייתו במצב־רוח עכור.
והיה לו על מה. גם בדיקות יפואיות
מחודשות שביקש לעבור, בטרם שב
ליפו, לא העלו שום מימצאים שיאפשרו
את העברתו לאונייה אחרת.
וכך אירע שעת נמצא הסמל ג׳ורג׳י גודל
על סיפון המשחתת, לבדו, נעלם כאילו
בלעה אותו המיפלצת הגדולה — הים.
האם נזכר, עת שטף אותו הגל האחרון,
בגלי־הים הסוערים שכבר החזיקו אותו פעם
בין זרועותיהם?
השבוע, מכל מקום, עת התכנסו על הכרמל
הוריהם השכולים של חללי אח״י
אילת, ישבו לא הרחק משם, בנהריה, הורים
שהתאבלו על ימאי חדש שנבלע במצולות.
הם יכלו רק להתנחם בעובדה שבנם,
לפחות, קיבל מן הגלים האכזריים שנת־חיים
אחת נוספת במתנה.
הננולנז הזה 1626

גבר,

דיסקוטקים

אחד המוסדות המקודשים של חיי־הלילה
בחל־אביב מתבטל.
הדיסקוטק של פרדריקה, אבי־הדיסקו־טקים
בארץ, הועבר השבוע לידיו של
וילי, השותף הסמוי של המקום, ופרדריקה
ובעלה דב סגל, יצטרכו מעתה לחזור
לעבודת־יום, ולהשתמש בדיסקוטקים לבילוי
בלבד.
מדוע הם עשו זאת? מספרת פרדריקה:
״פתחתי את הדיסקוטק כדי שיהיה
קלוב פרטי. אבל לצערי זו עיר קטנה מדי,
ולא יכולתי להחזיק את העסק. הגעתי למצב
שהייתי עולה למעלה ולא היכרתי שם
איש. בסוף, בעצם, ניהלתי את הדיסקוטק
רק למטה.״
כבר לפני חצי שנה היא רצתה לעזוב
את המקום. אבל אף אחד לא היה מוכן
לקנות את החלק שלה.
״נמאס לי כל העסק,״ היא אומרת ,״יום
ולילה, במשך שלוש שנים, לא הפסקתי
לריב עם השותף. הוא רצה קהל של הרחוב,
ואני רציתי קהל מובחר, מיוחד, אקסקלוסיבי.״
אלא
שהקהל האכסקלוסיבי לא בא, לא
רק בגלל השותף, אלא בגלל המקום :״הסביבה
התחילה להיות כמו פיגאל. תארו לעצמכם
שהבארמן שלי פותח דיסקוטק —
על־ידי. קבוצות של גאנגסטרים היו נכנסים
למקום, נראים נורמאליים בהתחלה, ואחרי
ששותים כמה כוסות מתחילים לצוץ אקדחים.
ויש מכות.״
ובעיקר — התברר, במשך הזמן, שהמשטרה
לא יכולה להגן על העסק. אתרי ששרפו
את הדיסקוטק פעמיים, שרפו סעם
את הדירה של הזוג סגל ופעם את המשרד,
הודיעה המשטרה שהיא סוגרת את התיק

הנשיא מתחתן
נשיא בית־המשפט המחוזי ונציג המדינה בוועדה לזכויות אדם
באו״ם, הדוקטור זאב צלטנר, בא בברית הנשואין עם
שולן] .כלומר בשפה של אנשים פחות חשובים, התחתן.
צלטנר מעורר בדרך־כלל יראה וכבוד בבני־אדם, לא רק בגלל
התארים הארוכים והתפקידים הנישאים המופיעים לפני שמו, אלא
גם בגלל מראהו, שאם מתארים אותו בשמות תואר, הוא נראה
כאילו נלקח מן הרומנים הזעירים, ולא הוא. הוא נלקח ישר מפניו:
״אדם בעל גובה בינוני, כתפיים רחבות, פנים זועפים, עיניים חודרות,
וקול עמוק.״ זה הוא.
את אשתו השלישית הוא הכיר כבר לפני שמונה שנים. כשהיה
רק בן חמישים. היא עבדה בחנות־ספרים בליכנשטיין ברחוב אלנבי,
והיתד, נשואה לעורך תוכניות מוסיקאליות בקול־ישראל. במשך
שמונה השנים הללו היה מגיע השופט צלטנר מדי־פעם לחנות
הספרים וקונה ספרים.
לפני חצי שנה התגרשה האשד, מבעלה. אך כמו שלפני כן, לא

אלפי

— משום שאינה יכולה למצוא את הפושעים.
וכשיום אחד הוציא מישהו אקדח,
איים על פרדריקה, והיא רצה לקרוא למשטרה,
ביקשו ממנה במשטרה לבוא קודם
לתחנה ולהגיש תלונה.
״ביום הראשון האחרון,״ מספרת פרדרי•
קה ,״רצה וילי לסגור את הדיסקוטק ואני
רציתי להישאר. הוא שאל אותי אם יש לי
מפתח, ואני עניתי שכמובן אין לי, אז הוא
אמר לי שאם אין לי מפתח אני לא בעלת־הבית,
דחפתי אותו ואמרתי לשומר שיקח
אותו ממני, אבל אז הרגשתי שכבר אין
לי כוח לזה יותר, וביום הרביעי מכרנו לו
את החלק שלנו, וחתמנו על הבטחה שתוך
תשעה חודשים אנחנו לא פותחים שום
מקום חדש. גם לא התכוונו לפתוח שום
מקום. דב אומר שאם אני פותחת עוד דיסקוטק,
הוא מתגרש ממני.״
ומה נשאר לה עכשיו? הזכרונות.
״שלוש שנים היה לי דיסקוטק,״ היא
מספרת ,״ולמרות זה עדיין לא גמרתי את
כל הגברים בארץ. זו בכל זאת ארץ גדולה.
אבל מה שאני יכולה להגיד זה שגברים אין
באן כל־כך הרבה, אבל דיסקוטקים המון.
יותר מדי. בתל־אביב יש חצי מיליון אנשים
ומאה ושלושים דיסקוטקים. בפאריס יש

קשוז הדרךלעח
מדוע פוטר הבמאי פול דייויס מעבודת
ההסרטה של הסרט בן־גוריון?6 — 42
מה קרה בימי עבודתו בטילה האהבה שנשכרה
לצורכי הסרט בחמש מאות דולאר?
מי היא הישראלית היפהפיה המעורבת בפרשה,
ומה עשה איתה הבמאי בשעות שצריך
היה להיות על בימת־ההסרטה, ומדוע היא
קיבלה תפקיד בסרט והטריפה את דעתו גם
מדיון בשעות בהן לא היה צריך להימצא על בימת
ההסרטה? הרבה סימני שאלה.
כאילו שלא די התעללו בבן־גוריון בחייו,
הנה עכשיו הארץ רועשת וגועשת
מהסקאנדלים המתנכלים לכניסתו אל הנצח.
הבמאי, שעבד במשך שלושה שבועות על
הסרט — פוטר. החסות הממשלתית כיסתה
על כל העניין, והבמאי החדש, דוידפרלוב,

שנכנס במקום הבמאי הראשון, עודך תיקונים
במעוות.
נשאלת השאלה, בכל זאת, מי היא הישראלית
היפהפיה המעורבת בפרשה? ״שמי
מדיון פורום,״ היא אומר ,״היכרתי את
פול דייוים במיקרה. הייתי בבריכה של
הילטון, התחלנו לדבר והוא מצא חן בעיני.״
הוא היה אז נשוי. היום כבר לא.
תוך כדי חיזור הוא הציע למדיון בת
ה־ 31 את תפקיד מנהלת הצוות בסרט, ולמרות
שהיא סיימה מ״א בביולוגיה, עבדה
במכון בבית־חולים, עזבה את המכון והחלה
לעבוד כתקציבאית במשרד פירסום פורום,
למרות שעבודות, כאמור, לא היו חסרות
לה, היא קיבלה את העבודה החדשה והתלה
לעבוד לצידו של מחזרה.
כן. ומה הם עשו בודילת האהבה? ״זו
היתד, איזו חורבה,״ היא מספרת ,״גרנו
שם שישה אנשים. עבדנו כמו כלבים כל
יום עד שתיים בלילה, ולמי יש אחרי זה
כוח לאהבה?״ למי שהיה, בכל אופן, היא
אומרת, לא הוציא אותו באותו מקום .״בשביל
אהבה יש לי בית משלי.״
״פול,״ היא מספרת ,״הוא איש מיקצוע,
אידיאליסט, ולמפיק שפיטר אותו אין שום
נסיון בקולנוע. פול עבד כמו חמור, בלי
שום שחיתויות, וכמה שאני מכירה אותו,
אם לא הייתי מתאימה לתפקיד, אז עם
אהבה או בלי אהבה הוא היה מעיף אותי.״
המפיק פיטר רק את פול. אבל מריון,
מתוך נאמנות, התפטרה גם היא, ועימה
התפטרו עוד שני אנשים.
הבמאי המפוטר נשאר בארץ, והוא מסתובב
כאן עם המוסטנג הכחול שלו, כשבתוכו
יושבת מנהלת הצוות־שלו, ולא נראה
כאילו מישהו מהם מחפש עבודה.

ראו אותה בחברת השופט, כך גם אחרי זה הם לא נראו יחד.
בכלל השופט צלטנר יושב הרבה בבית, ועוד יותר הרבה בביתר,משפט,
ולא רואים אותו במקומות ציבוריים, לא בהצגות, לא
בקונצרטים, לא במקומות בהם אנשים מסוגו נראים, ואנשים אחרים
רואים.
לפני חודשיים עזבה האשה את הארץ, ובשבוע שעבר נודע על
נשואין בג׳נבה. ביחד הב יהוד משפחה גדולה
ועניפה, אם כי מפוזרת מאוד בקצווי
הארץ.
לשופט צלטנר יש שני ילדים מאשתו הראשונה,
ממנה התגרש, והוא מטפל בשני
ילדים של אשתו השנייה, ממנה התאלמן.
לאלפי שוקן, שהיא היום אשד, נאה, שחורת
שיער, בת ארבעים, יש גם כן שתי בנות
נשואות מנשואיה הקודמים.
אבל בחיים השמחות לא באות בדרך־כלל
לבד. יש להן תמיד בנות־לווא׳ .וכך בשער,
שהאבא, השופט צלטנר התחתן, הלך בנו,
מנהל איחוד חברות הביטוח, להתגרש. הוא
נפרד מאשתו לפני זמן רב, כשעזבה אותן, צלצנד והשאירה בידו את בנם המשותף. עכשיו,
לאחר שהאבא התחתן, הוא נתן השבוע לגירושיו תוקף רשמי.

שמונה מיליון אנשים ויש שם רק שני
דיסקוטקים.״
לפני הסוף המר היו לה זמנים טובים.
והמון חוויות .״היו אנשים שהייתי קוראת
להם אנשי־הבקבוק,״ היא מספרת ,״אלה
היו החברה שהיו באים, לוקחים בקבוק
ומחסלים אותו על המקום. אורי זוהר, מוט־קר,
ארציאלי, ואורי אפנצלר. ממש תענוג
היה לראות את זה.
הכי שמח היה כשהמיליונר צ׳ארלס קלור
היה בא. כבר היינו יודעים שבשביל הכסף
צריך תמיד לרדוף אחריו. הוא פשוט לא

אוהב לשלם. כשהוא היה גומר, הוא היה
יוצא, והמלצר היה תמיד מכריח אותו לשלם
— כבר על המדרכה.
כן, היו הרבה מיקרים כאלה. פעם באה
חנה עדן עם קבוצה של מפיקים אמריקאים.
הם בילו נהדר. שתו, נהנו, ואחר־כך כולם
הלכו. לא היה ממי לקבל את הכסף.״
אבל יש לה תוכנית חדשה. היא מתכוננת
ללכת בעיקבות העולם כולו, שהולך ב־עיקבות
לונדון, לאחר נצחונותיה התרבותיים
הגדולים, ילפתוח פאב, מסבאה אנגלית.

אהבה
ממבט ראשון
גדעון רוזנשטיץ הרגיש את עצמו
כאנגלי לכל דבר. הוא גמר אומנם כלכלה
באוניברסיטה בירושלים, אבל כשהוא ישב
על הכיסא המקושט, בדיסקוטק הלונדוני
ארטוזו, הוא הרגיש את עצמו כבוגר
אוכספורד אמיתי.
הוא הצליח להיכנס לדיסקוטק הזה —
המיועד לעילית בלבד — בזכות ידיד לעבודה
שלו, דקג׳וז ף, שהוא חבר המקום.
אבל כשהוא כבר היד. בפנים — הוא לא
נראה פחות חבר ממנו.
בחורה אחת, שישבה ליד אחד השולחנות
המרוחקים, לא הורידה את מבטה ממנו.
הוא חייך אליה בטוב־לב. אחת הרוקדות,
למטה, ברחבה, רקדה כאילו רק בשבילו,
והסתכלה מדי פעם כדי לראות איזה רושם
זה עושה עליו. שתי בחורות הסתכלו עליו
והתלחשו. אולי הן תיגשנה ותזמנה אותו
לרקוד?
אבל פתאום הוא ראה שהיפהפיה ד,אכזוטית
ביאגקה מאסיאם, שבאה למועדון
עם מייקל קיץ (לו היא עומדת
להינשא) ,נועצת בו מבט מוזר.
היא הסתכלה עליו והסתכלה שוב; ד,א
בכלל לא שמה לב למייקל קיין שישב
לידה, וכשמאוחר יותר קם ועזב את השולחן.

הוא לא התאפק ופנה אל ג׳ק, ידידו,
ואמר לו בלחש :״שמת לב ליפהפיה הזאת,
שבאה עם מייקל קיין? ראית איך היא
מסתכלת עלי?״
אחר־כך קם גדעון, שהבין מייד מה קורה
כאן, ניגש אל הבחורה — והציע לה לעבור
לשולחנו. היא שתקה. אבל פייד ם״
לינג׳ר, דובר הבית הלבן לשעבר, הסביר
לו באדיבות שמייקל קיין נימצא בשולחן
ממול, עם לורנס הארווי, והוא לא יכול
להזמין את הבחורה שלו. לא עושים דברים

כאלה.
הוא המשיך לעקוב אחרי הנעשה בשולחן
הסמוך: הוא היה בטוח שהבחורה לא
תסבול יותר את העלבונות הללו, תעזוב
אותם ותבוא אליו.
ואכן, מייקל קיין חזר לשולחן. במשך השעה
הארוכה שבאה לאחר מכן הוא ראה
אותו שקוע בשיחה עם הנערה ושמשהו
גורלי מתנהל שם.
בשתיים בלילה נישקה הבחורה קלות את
לחיו של היריב ועזבה את הדיסקוטק. ג ד

עון הבין שזהו זה. הוא קפץ מכיסאו, הספיק
לראות שפייר סלינג׳ר לוחש משהו ל־מייקל
קיין ומראה עליו בראשו — וכבר
יצא החוצה.
הבחורה כבר לא היתר, שם. לעומת זה,
כשהוא חזר, הוא מצא שמייקל קיין —
אליו הצטרף גם לורנס הארווי — מחפש
אחריו. מנהל המועדון ניגש אליו, ובנימוס
רב ביקש אותו, ואת כל יושבי־שולזזנו,
לעזוב את המקום.
למחרת קיבל ג׳ק ג׳וזף, חבר המועדון
האכסקלוסיבי ארטוזו, מכתב מהנהלת־המו־עדון,
ובמכתב נאמר שבגלל התנהגותם של

ביאנקה מאסיאס ומייקל קיין
חבריו לשולחן, לא רואה ההנהלה אפשרות
לתת לו להמשיך את חברותו במועדון, והם
מביעים על כך את צערם הרב.
ג׳ק ג׳וזף היה מיואש. תושב לונדון שאינו
חבר במועדון הזה, משול לאדם מוחרם
ומנודה.
לא הייתה ברירה. גדעון רוזנשטיין שלו!
מכתבי־התנצלות להנהלת המועדון ולמייקל
קיין, וכן עשה גם חברו. ועכשיו הם מח
כים לחנינה.

קולנוע

הוא מישחקו של צ׳ארלס ברונסון, שהופך
את הקטעים בהם הוא משתתף לקטעים
מרתקים, מלווים בדיאלוגים מצויינים מלאי־הומור.

סרטים
המין האנוש

מיר שם
בלתי
מר שים
שאלאקו

(בן־יהודה; תל־אביב; ארצות•
הברית) קשה להגיד שזה סרט רע, ואי־אפשר
בשום אופן להגיד שזה סרט טוב.
וסרט שהושקעו בו שני שחקנים כאלה,
וכל־כך הרבה רעש, צריך שיהיה יותר קל
להגיד עליו משהו.
בריג׳יט בארדו ממלאת כאן תפקיד של
בארונית שבאה למכסיקו עם חבורה של
אצילים, לצוד חיות־טרף, ומתברר לה שבמקום
חיות־טרף יש שם אינדיאנים. שומר־הראש
שלהם מפקיר אותם ללא זהב, ללא
רובים, ללא אוכל, ושון קונרי מבריח אותם
בדרך ארוכה, רצופת־סבל־ואהבה.
מכטים אציליים. בריג׳יט בארדו לא
מצליחה להתגבר על האנגלית שבתוך הפה
שלה, על המשפטים הבאנאליים המשעממים
שהיא צריכה לומר בשפה הזאת, ועל המבטים
הרומאנטים־אציליים שהיא צריכה לזרוק
לבן־לווייתה. שון קונרי, לעומתה, לא
צריך לשנות כאן הרבה מדמותו המקובלת,
הוא מספק לסרט את הגבורה. היא — את
הרומאנטיקה.
יש רדיפה. יש קרבות. יש אינטריגות. כל
מה שצריך להיות לפי המירשם. וכל זה
לא מצטרף לדבר מרשים אחד.

א מ רי ק ה,
א מ רי ק ה
רככת תחתית

(מקסים, תל־אביב;
:ארצות־הברית) למרות שזהו מחזה מוסרט,
והמצלמה כימעט לא משתתפת בו, יש בו
כל־כך הרבה מתח בטכסט ובמישחק, שאין
צורך בשום אמצעים קולנועיים נוספים.
בארץ קשה היה להבין את גדולתו של
המחזה. בסרט, כשהוא מבוצע במישחק היסטרי
נפלא, אפשר לראות שזהו בעצם מחזה
גדול.
נערה צעירה, שהמיניות שלה מתפרצת
מתוך שימלת מיני הדוקה, מתקרבת ברכבת
תחתית, לילית, תוך־כדי אכילת תפוחים
עסיסיים ויריקתם, אל בחור כושי
צעיר וביישן.
סמל של מין. היא מתגרה בו. היא
מגרה אותו. היא מבקשת אותו להזמין
אותה למסיבה שלו. היא מספרת לו בזילזול
מי ההורים שלו ומי החברים שלו. היא
מציפה אותו בסכס מגעיל, בשינאה היסטרית,
בבוז, באלימות עצורה, הנדחקת בקושי
לתוך השימלה הצרה שלה. היא מבצעת
את זה כל־כך טוב — עד שהיא הופכת
למעין סמל של אמריקה המתפוצצת כימעט

לאן?
סודה שד אשה נשואה

ב.כ. דקוכרי ג״שאלאקו״
שחקנים טובים — סרט לא

מרוב יצרים, מין, טירוף, אלימות.
והבחור, לעומתה, כבול וחנוק בתוך חליפה
ועניבה, בליל־קייץ ניו־יורקי לוהט,
משיב לה בהיסוס, במשפטים באנאליים, ב־חוסר־ביטחון
— עד שהיא מצליחה, בסוף,
להוציא מתוך־תוכו את השינאה של הגזע
שלו אל האדם הלבן; השינאה שהיתה דחוקה
כל־כך טוב במלבושים המערביים המהודקים
שלו.
ואז הוא מתפרץ, ואז היא הורגת אותו,
והסרט נגמר כשהיא מחפשת את הקורבן
הבא שלה.
הקציו מתרגז
ללא משפט (הוד; תל־אביב; צרפת)
ז׳אן גבן מוצא את חברו הטוב ביותר
שוכב על הריצפה בעיניים בוהות וקרות.
זה סימן למוות — בסרטים.
ז׳אן גבן מתרגז, ומי שראה אותו בכל
עשרות שנות־מישחקו, יודע שזה לא טוב.
הוא קצין־משטרה. נמאס לו מכל הפושעים
ומהשתוללות הרצח. הוא מחליט לחסל
את כל הכנופיות של העיר, בבת־אחת, במכה
אחת.
הוא פועל לפי הבדיחה הידועה. הוא עוזר
לחבורה אחת לתכנן שוד. הוא משפה
בה חבורה שנייה, הוא שולח, לשם חבוך ה
שלישית, במטרה ברורה שכולם יהרגו את

השנה -רגליך נראות יותר ב -פנ טי הו1

קזפר-קרסון

כולם, בעזרתו הדלה והצנועה — של ז׳אן
גבן.
זהו סרט מלא הרוגים. ומתח.

אי פ ה
ה מו ח !׳
שלו 0לידיד

(חן; תל־אביב; ארצות־הברית)
בזמן האחרון ראינו שאפשר לכתוב,
ואפילו לצייר, בלי ידיים. אבל שאפשר
לעשות סרט בלי ראש, זה דבר חדש
לגמרי.
אין פרט אחד, בתוך הסרט הזה, שהוא
מלא פרטים, שמתקבל על הדעת. לא מתקבל
על הדעת שבחורה, שהעלימה מניות,
תשכור את אלן דלון כדי שיפרוץ קופה,
תוך סכנת־נפשות, ויחזיר את המניות לתוכה,
כמו שלא מתקבל על הדעת שאלן דלון
יסכים לזה.
מוח רופס. לא מתקבל על הדעת שהוא
ימשיך בשקט בעבודתו, כשהחבר שלו,
שעקב אחריו, יעמוד לצידו ויחכה לשי״ל.
לא מתקבל על הדעת שהחבר הזה יכריח
אותו, לאחר הכישלון, לחכות שבוע. ימים
נוספים במרתף ללא אוכל ומים, יכבל
שהסרט מסתבך ונוספים עליו עוד פרטים
— כך מצליח פחות מוחו הרופס של היוצר
להשתלט עליהם.
הדבר היחידי שמתקבל שם על הדעת

(תל-אביב;
תל אביב; אוצות־הברית) .את מי מעניין
עולמה המוגבל של אשה אמריקאית, ש־דרגת־האינטליגנציה
שלה לא עברה מהקוף
לאדם, והיא מעסיקה את עצמה מבוקר עד
ערב בשאלות כמו: מדוע סוזי שטינברג
יותר סכסית ממנה, ומדוע לפרופסור שהיה
לה פעם היו שתי שערות לבנות על החזה
שלו.
כוכג מנוון. אם אלה הן הבעיות המעסיקות
את האשד, האמריקאית — כמו
שמעיד שם הסרט באנגלית — ואם יש
במאי המוכן לעסוק בהן ברצינות רבה כל-
כך, וליצור סביבן עלילה תפלה על הרפתקה
משעממת, עם כוכב־קולנוע מנוון
אז יוצא מזה סרט משעמם, מטופש וחסר•
טעם.
ועוד יש שני קומיקאים טובים המוכנים
להשתתף בזה וכל־כך הרבה אנשים ב־ארצות־הברית
שרצים לראות את זד״ אז
באמת — לא ברור לאיפה צועד המין
האנושי.
שחקנים רוצים את השנייה
בחודש הבא תופיע ברכה נאמן בהיכל
התרבות. לא בהיכל התרבות שלנו. לזה
היא עוד לא הגיעה. היא הגיעה, לעומת
זאת, הרבה יותר רחוק — להיכל התרבות
של קוויבק, קנאדה. כן, גם לאחרים יש
תרבות ויש היכלות.
למעשה צריכה היתד, להגיע לאותו היכל
שחקנית אחרת של הסרט איריס, ליאורה
רמון; אבל ברגע האחרון היא הוחלפה בברכה.
״תשלח
לנו את הסרט,״ אמרו המפיצים
של קנאדה, לבמאי דויד גרינברג. ותשלח
גם את השחקנית הראשית.״
דויד גרינברג הודיע במיברק שכל זה
יישלח, ושלח גם, מראש, תמונות מהסרט,
ומד,שחקנית הראשית.
התשובה שהתקבלה היתה :״לא, אנחנו
לא רוצים את זאת, רוצים את השנייה.״
הוא הבין שהם מתכוונים לשחקנית־המיש־נר,
שלו, לברכה נאמן, והיא כבר מתכננת
את המילתחה לדרך.

8301
ספרים מחקר
חינוך מיני
ושמו
בי אלי ק

יום חמישי 21.11.68ב־.30פ בערב

על מיבנה הסיפור נזאזזרי הגדר; ראובן
קריץ; הוצאת פורה; 184 עמודים.
זאת יכול היה לעשות רק צבר — ולעשות
זאת טוב: המורה והמרצה* לסיפרות
עברית ראובן קריין, כתב מחקר ספרותי,
בו הוא עוסק, בין השאר, בעולמם המיני
של גיבורים אחדים משל חיים נחמן ביא־ליק.
שביאליק
עסק במין, בחייו הפוריים מכל
הבחינות — ידוע למכביר, לשונו העסיסית,
חייו הרומאנטיים הססגוניים, אישיותו העממית
— כל אלה הבליטו את הצד הגישמי
של האהבה — ממש כפי שכישרונו המופלא
וסיגנונו הנהדר הבליטו את אהבת־האדם
הרוחנית שפיעמה בו.
״שותפות כהנאה״ .אולם זוהי הפעם
הראשונה שמישהו נכנס לניתוחים משווים
על הסימליות המינית אצל חיים נחמן
ביאליק.
״נוח עובר כיברת־דרך במשך הסיפור,
מבחינת יחסו למארינקא ומבחינת יחסו לאהבה
...נקודת־המוצא הספונטאנית, ה׳
,טבעית׳ הקודמת לכל, חינוך׳ היתה אהבתם
ה,שלימה׳ של נוח ומארינקא. שותפים ב
אולם
״סינדמה״ ת״א
פני עולם־הקצב — כפי שצולמו
השבוע כתל־אכיב, במם יבת-היכ־רות,
כין להקות-הקצב הישראליות
המועמדות להתחרות כפם־
טיכל־הקצב, לכין להקת־הקצכ המהוללת
מאנגליה ,״הטרמולוס״.
רואים כה נציג הלהקה האנגלית,
כצד נציג להקת הנערים הצעירים
הירושלמית ,״כוככי ציון״.

בז*11׳!ג המצ 1ז>׳שחיו
מ טע ם

ב ח סו ת

1ר 1111־ 1־ י -! 1ו

1 7ל 7 ןלה

מיטב להקות־הקצב בארץ יתחרו על פרם

שרביט הזהב

סופר קריץ
להט ועומק

תחושת הפחד והמיסתורין, שותפים בהנאה,
בכאב, וברצון להעניק אושר
״נראה לי שהכותרת הנכונה היא, :הצרות
שבאו על נוח׳ .ואז גם המשפט מארינקא
נשארה שוב ׳חידית, סגורה, ומסוגרת נתפס
כצרה שבאה על נוח
״נמצא שיש שני עניינים שהפיסקה עוסקת
בהם — תחילה, הפרידה ממארינקא,
א ח רי־ כן

עי בו ד ־ ה גינ ה

בגינה זו רואה קריץ סמל סכסואלי ברור:
״עם קריאת הקטע המתאר את השיחה הראשונה,
על זריעת הגינה, נטינו לחפש זיקות
והקבלות בין הגינה ובין אהבתם של
נוח ומארינקא
יוצר שהוא גבר. מחקרו של קריץ,
על אף עומקו הניכר, משובש במיקצת על־ידי
ציטוטין־יתר, עומס־מובאות ולמדנות־לשמה.
אף־על־פי־כן,
זהו ספר מעניין לא רק
בשל הפיקאנטיות שבהדגמה אלא גם משום
שמבחינה ספרותית מרבה קריץ דוזקא להשתמש
בעיקר בהוכחות הלקוחות ממקורות,
שהם זרים לחלוטין לספרות העברית
המקורית.
זהו כוחו של המחקר וזוהי חולשתו.
מה שברור, מכל מקום, הוא שהפעם מצא
נושא חשוב את גואלו אצל חוקר שהוא
גם יוצר, אצל אדם שהוא גם גבר — ואצל
מרצה לספרות שאינו שוכח לעולם את הרגש
— גם שעה שהוא עוסק במיבגה, בצורות
ובמובנים האסתטיים היבשים־כביכול
של החומר.
* באוניברסיטת תל־אביב.
העולם ׳הזה 1626

(שרביט)
תיבחר גם

מלכת

הגוגו

196$

* סי דו רי םאלקט רוניי ם ו מי ק רו פוניי ם :״ר אקו ם״.
* תו פי ם וכלי־נגינ ה :״חלילית״ * גי טרו תחש מליו ת וכלי־נגינה
:״זוננפלד״.
הפס טי ב ל יו קלטבתק לי ט ארוך־נגן של ״הד ארצי״.

!וסרט על=ידי ה טל בי ד ה
כרטיסים ב״רוקוקו״ וביתר המשרדים בעיר.

בין הקהל יוגרל מכשיר טלביזיה

הסרט הצבעוני שזכה בפרט לוביטש ובפסטיבאל קאן 1968

אלבום לנאהבים
1-1£ 1^ 5 8מ
יצירתו של כוכב הבמאים קורט הופמן
(אנו ילדי הפלא, נשואי מר מיסיסיפי, ד״ר פרטוריום,
פירושה)
לפי הרומן הידוע של קורט טוכולבסקי
עם קורנליה פרובם וכריסטיאן וולף
השבוע בקולנוע

ארמון דוד, תל־א 3י 3
בקרוב ״אודה״ חיפה -״ארנון״ ירושלים

נו ק צו ענפלא
ללא אבטלה
ספר ״!־יאנה׳׳ רוכש

בבי ת
התל מיד, בנו ס ף
נסיון מע שי רב
ב ע בו דהמע שי ת.
ל ל קו חו תהר בו ת
המבק רו ת בסלון
בי ת־ הספר ו הנ הנו ת
מ ש רו ת מ עול ה
הני תן ב מ חי רי ם
נ מו כי ם ביותר.
ל מסיי מי ה קו ר ס
ני תנו ת ת עו דו ת
סיו ם ו סיו ע
ל ק לי טתםב עבו ד ה.

לידע מקצועי.
וב ט חון עצמי
וז אתתודות
והק בו עו ת

מוופ- ,ו[,נודס 0 $ממ -8 ₪ץ1וק 08 חז
הקורם התדע!
נפתח:
1.11.68״

דיי
3 3י די 31ט ף

אכה

ר ״נ ם 1ת ״ א

ל2 2 5 0 5 5 .

י למכירה בגלל פירוק 1

אולם לתעשיה

חשוב ל טכנ אי אלקט רוני ק ה !

300 ממ״ר על שטח של דונם

שרטוט׳ טלוויזיה
של כל המכשירים בארץ 1964—68
פרטים והזמנות ת. ד ,2728 .רמת־גן

באזור־התע שיה בכבי ש פתח-תקוה

פרסים* טלפון 914343
1 העולם הזה 1626

!אמריקה: חודה, חודה, חודה

(המשך מעמוד )7
ו״ווס־ווסים״ .בהגיעו לאחד המקומות נתקבל על־ידי מפגין שנשא שלט :״אגנו, התנצל
מראש, ותחסוך לך זמן אחרי הנאום!״
סגנו של האמפריי, לעומת זאת, אדמונד מאסקי הליבראלי, הוא התגלית הגדולה של
המערכה. בני כל המפלגות מתחילים להעריץ אותו כאדם נבון וחזק( .מישהו הציע סיסמה:
״הצבע בעד האמפריי, והתפלל שימות מהר כדי שמאסקי ייכנס לבית הלבן).
ייתכן כי סיכוייו של האמפריי ישתפרו ברגע האחרון. הליבראלים, המואסים בו, ושהח־ליטו
להימנע מהצבעה, עשויים להצביע בכל זאת ברגע האחרון, כדי להציל את אמריקה
מידי ניכסון.

אך אין זה חשוב. כי ייבחר מי שייבחר -לא האמפריי ולא ניפסון
נראים כאנשים המסוגלים לתת מרפא למחלה האיומה המכרסמת
עתה ברחבי אמריקה, לעצור את התפרקות החברה, את התפשטות
ההיסטריה, את התקוממות הכושים והנוער, את עליית הפשיעה
האלימה -שאינה אלא סימפטום להתמוטטות החברתית.

(אגב: איני יכול להשתחרר מן הרושם כי נשואיה של ז׳קלין קנדי לאיל־הון זקן וציני
הם סימפטום מושלם של התפוררות זו. ז׳ללין סימלה את כל היפה והחיובי באומה
האמריקאית היא היתר, לא רק בעלת־החסות של החוגים הליבראליים, אלא מלכת אמריקה
כולה. והנה, ערב־הבחירות, החליפה את העולם הפוליטי של בעלה המנוח, עולם של
ערכים ואידיאלים, בעולם של פלייבויס, של ריקנות בינלאומית, של חוסר־ערכים מוחלט).

^ איתי יהודים רבים שלא יצביעו בעד המועמד הדמוקראטי, כסי שעשו כל ימי
| חייהם, וגם בדורות הקודמים. בפעם הראשונה יצביעו יהודים רבים בעד המועמד
הרפובליקאי, ריצ׳ארד ניכסון ,״כדי שיעשה סדר״.
נתקלתי גם ביהודים שיצביעו בעד וואלאם, מועמדם של האנטי־שמים הלבנים.

תג עפע סי

ותראה ...אין יותר פגמים ופצעים
בן! אפשר לגעת סוף סוף ואין בכלל פגמים ופצעים.
וכל זה בגלל עדורה. בי עדורח הורג חיידקים עמוק
עמוק בתיך העור. עדורה ממריץ את מחזור הדם
ומחטא ולכן יהיו לחייך, מצחך וסנטרן ללא פגם
ועורך בכללותו יחזור להיות חלק וזך. הלאה עצבות...
הודות לעדורה. קרם ונוזל 3.65ל־י. סבון 1.70ל״י.

קרם,נוז ל וסבון אנ טי ספט ״י ם

בלות

מחוסרות ע••
ווומן קיק וחומצה סליצירית
הלאה פלסטר בלתי מועיל! הלאה סכין גלות מטובו!
נוכסקווץ — חומר נוזלי חדש מסלק הכאב תוך 60
שניות. יבלות ועור נוקשת ״נובלים־ עד השורש ע״י
שמוש בנוכסקורן. גוכסקורן מכיל שמן קיק מזוכך,
יוד ובנזוקאין המשתיק כאבים. בקבוק קטן של
גוכסקורן, מרחיק היבלות האנטיספטי, חוסך חרבה
צרות ב 2.50ל־י.

בי היהודים מעורבים עתה במלחמת־האזרחים המרה כיותר כאמריקה:
המלחמה כין היהודים והכושים.
בקרב הכושים מתפשטת אנטי־שמיוח קיצונית, המתבטאת בסיגנון היטלראי ממש.
אירגוני־המלחמה הכושיים המוסלמים השחורים״ ,״הפאנתר השחור״ ,חוגי ״העוצמה
השחורה״ — פונים בזעם גובר נגד היהודים.
מדוע? כי החנויות ברובעים הכושיים של ניו־יורק (כמו בכל שאר רובעי ניו־יורק) שייכות
כימעט כולן ליהודים. החנוונים רימו וחמסו את הכושים במשך דורות, כפי שמודים
מנהיגים יהודיים בפה מלא בשיחות פרטיות. הם הילוו כסף בתנאי־עושק. כשקם הכושי
לכלות את חמתו בלבנים, הוא שורף ובוזז קודם כל את החנות היהודית בשכונתו.
אמר מנהיג כושי :״הכושי הבלתי־משכיל, בשכונת־העוני, רואה רק ארבעה נציגים של
המימסד הלבן: השוטר, הסוחר, המורה והעובדת הסוציאלית. השוטר היא אירי, אבל כל
שלושת האחרים הם, ברוב המקומות, יהודים.״
השבוע הושבתו מיליון ילדים בניו־יורק על־ידי שביתת מורים .״/ס 90 מן המורים בעיר
הם יהודים, והיהודים שולטים בהסתדרות המורים. הבום של ההסתדרות הוא ישראל שנקר.
השביתה פרצה מפני שוזעד מקומי בשכונה של כושים ופורטו־ריקאים, שקיבל לידיו
את השילטון על בתי־הספר בשכונה, פיטר 83 מורים, שנאשמו באדישות, בחוסר־כישרון,
בחוסר־יחס לתלמידים השחורים, ואף בשינאת־כושים ממש. כימעט כל המפוטרים הם
יהודים. ייתכן כי ההאשמות הן נכונות (ידיד יהודי, המקורב לעניין, הודה בכך באוזני).
אך אם תיכנע הסתדרות המורים, ייזרקו המורים היהודיים מכל השכונות הכושיות, ואחריהם
ייזרקו החנוונים והסוחרים היהודיים.
לכן נטוש המאבק, במרירות גוברת והולכת. ראש־העירייה האנגלו־סאכסי הנוצרי ג׳ון
לינדסיי, שנבחר בקולות היהודים (שלושה מיליון) והכושים (שני מיליון) אשר בעיר, נקרע
בין שתי העדות. בשבוע שעבר, כשהופיע באסיפה יהודית, גורש בקריאות־בוז: מעשה
חסר־תקדים.
רק מעטים יודעים כי לפני כן קרא אליו לינדסיי את מנהיגי האירגונים היהודיים, וניסה
להכריחם, בעזרת איומים, שיפעילו לחץ על ישראל שנקר ויאלצו אותו לבטל את השביתה.
כל זה אינו מופיע בעיתונות המקומית, המטשטשת את האופי היהודי־כושי של המאבק.

בחרדתס הגוברת פונים יהודים לא־מעטים אל מועמדם של האנטישמים
הלבנים, וואלאם, שהוא עצמו נזהר, כמוכן, מלהשמיע הערות
אנטי־שמיות.

ב ל ההבדל
בגיל מסוים קיימת סכנה של הפרעות בעיכול. עצירות
גורמת להצטברות גזים והרגשת נפיחות. כל רופא יאמר

לך כי עליך להזהר.
עכשיו לרשותך עלמונה המשלשל הטבעי. עלמונת
משחרר את גופך מפסולת מזיקת ומנוזלים עודפים.
עלמונה ממריץ את פעולת המעיים בדרך טבעית ונעימה
וכמו כל משלשל יוריד גם עלטונה ממשקלך.
כל ההבדל: תרגישי טוב יותר! עלמוגת יעזור לך!

4.80ל־י.

3ח 0וזז 31

ה בז עו ר1111ר* הטבעי

הלבנים הנוצריים שמחים, לא פעם, לאידם של היהודים ואומרים בגלוי :״זה מגיע להם!״
וישראלים לא־מעטים מקווים כי היהודים, שיילחצו בין האנטי־שמיות השחורה והלבנה,
יתחילו לחשוב על עלייה לישראל.

^ 4וי לתקווה הזאת. כי בפעם הראשונה בתולדותיה קיימת אפשרות מעשית שתוך
כמה שנים ישתלט בארצות־הברית מישטר פאשיסטי אמיתי — מישטר אנטי־כושי,
אנטי־שמי, אנטי־שלום.

ישראל תלוייה ביום בארצות-הכרית -במו מדינות רכות אחרות.
התפתחות בזאת, העלולה להוליד מדיניות אנטי-ישראלית קיצונית,
והעלולה לגרור את העולם לעברי־פי־פחת של מלחמה גרעינית שלא
תפסח על המרחב -פותחת פתח למחשבות בה נוראות עד בי הדיבד
יון נרתע מהן.

מובן שאפשרות זו היא עדיין רחוקה, וכי יכולים לקרות הרבה דברים שיעצרו את
ההידרדרות. לא פעם בהיסטוריה האמריקאית גבר גל עכור של קיצוניות, ולפתע הוא נעלם
כלא היה. יש כוחות גנוזים רבים באומה האמריקאית. כמו אותו חוג שהדפיס פלאקאט
יפהפה של ילד נחמד, המחזיק פרח ואומר :״אל תתנו לי צעצועים של נשק!״

אולם הסכנה קיימת. אם תתמוטט החברה האמריקאית -עלול
הדבר להביא שואה על העולם, ועל ישראל. בינתיים גובר הקרע,
וגדל המרחק בין הקצוות -מכלי שהבחירות, כעוד שבוע, תובלנה
להשפיע על בך בהרבה.

^ שדרה השישית בניו־יורק, בין הרחובות מס׳ 15ו־ ,16 בגבול שכונת גריניץ׳־
1זזילאג׳ הבוהימי, נהרס לא מכבר בית, כדי לפנות מקום לבניין שייבנה. בינתיים נשאר
מגרש ריק, הגובל עם קירות הבתים השכנים — המצטרפים לקיר ענקי אחד באורך של
כימעט מאה מטרים.
באחד הימים הופיעה קבוצה גדולה של נוער, רובם תלמידי האקדמיה לציור, וכיסו את
קיר־הענק בציור־ענק יפהפה, מודרניסטי־פסיכודלי, המוקדש לרעיון השלום. בעמל של
ימים רבים, תוך עבודה קולקטיבית רוננת, יצרו יצירה שהכילה את כל סמלי־השלום
השונים, ואת המילה ״שלוט״ בשפות רבות — כולל עברית.
בוקר אחד, כשעוד גרתי בסביבה, נתגלה כי חלקים גדולים של הציור כוסו בצלבי־קרס
ובשמו של זזאלאס. כעבור יומיים ניקו הציירים את ציורם, וצלבי־הקרס נעלמו.

למע! בריאות תינוקך
תינוק בריא הוא תינוק מאושר: הוא נראה טוב, עורו
רך, חלק וקורו רעננות, ריחו נעים, כפי שצריך להיות
ריחו של תינוק בריא.
קל לך לעשות את תינוקך למאושר. תני לו את אהבתך
2.35ל־י.
ותיני, שמן תיני, קרם תיני, אבקת תיני.

הי שיבה כו אבת
הישיבה כואבת ! והריצה גם־כן ! אם אתה סובל
מטחורים ( )8 *116011880105 זה נורא ! אבל כל זאת
נחלת העבר. פרטיו עוזר במהירות, מביא להקלה
מידית. הכאב קטן מיד והגרוד נפסק, התפיחויות
הבלתי נעימות מתכווצות — איזו רווחה נרות
פרטיו מורכבות מחומרי רפוי ומפסיקי כאב וגואלות
אותך מיד מסבל הטחורים. פרטיו — לרפוי טחורים.
4.50ל־י.

עוו ־ ר ^ מכק

דיסקו בע״מ חיפה.

לבמה זמן?

השבוע הופיע !זאלאם באסיפה בעיר יאנגסטאון, במדינת אוהאיו. כמו במקומות אחרים,
נתקבל על־ידי המון משולהב, וגם על־ידי קבוצה של צעירים אנטי־פאשיסטיים, שזרקו לעברו
קליעים שונים.
כאשר נזרק לעברו הקליע הראשון — אבן קטנו. או ממבע — צעק רדאלאם :״אין דבר!
תזרקו, תזרקו! כדאי לכם לזרוק את הכל עכשיו — כי אחרי החמישה בנובמבר (יום
הבחירות) לא תוכלו עוד לזרוק שום דבר, אנארכיסטים שכמותכם!״

בי אז, בך התכוון לומר, תשבור המשטרה ופלוגת־הסער את הראשים.
(איך תתערב אמריקה אחרי הבחירות במשבר הישראלי־ערגי ז אחרי
שיחותיו עם מדינאים אמריקאיים, אישים ערביים ומומחים אחרים ינתח
אורי אבנרי במאמרו הבא את ההתפתחויות הצפויות בוואשינגטון.).

״צינבדוני״
סובנות לאינפורמציה וחקירות פרטיות
טלפונים • 623001 ,757613 רחוב החשמל ,8תל־אביב

אי תו רי כ תו בו ת
ח קי רו תמסח ריו ת

זה קדה באמת 120 .יפספיות התפשטו לעיני נטליאון, כדי

כדרכם של כל שונורי־החוק, מנסים הגרנאדיריס של
נאפוליאון לפור את ההפגנה השקטה של הנשים. הם
נתקלים בחומה בצורה. סצינות צחוק ומבוכה היו מנת־חלקס של הניצבים הגבריים.

החיילים נדהמו

היא אדוויג פנש, הונגריה יפהפיה המרבה לאחרונה להופיע
כנערת אמצע של כתבי־עת איטלקיים, בריטיים וצרפתיים.
בסרט על בדיחה־הנערות היא הוכיחה שיודעת לא רק להציג מה שיש לח אלא גס לשחק.

סוזאנה היפה

ההיסטוריה
דו ד הגג
* 1הי א;דה למבוגרים בלבד. מה עוד
ן שהיא נכונה: זה קרה בזמן שילטונו
של הקיסר נפוליון בונאפארטה, בגרמניה.
זה קרה, ליתר דיוק, בכפר קטן המכונה

גיסן. כפר זה היה ידוע בשל איבתו לקיסר
— ובשל יופיין של בנותיו. שם התגוררה
גם סוזאנה החסודה. וסוזאנה סוב־כה
על־ידי אוייבו של הקיסר, לאדוק, ב־

מתייצבות 120 נערות מבנות הכפר — ומסירות במכה

אחת את גלימותיהן ואת שמלותיהן. המראה כל־כך מצחיק

את נאפוליאון בונאפארטה שהוא מוכן לסלוח להן את הכל, למחול לכפר על קשר־הרצח

תדריך

להעביר את ווע הגזירה
קנונייה אפלה שמטרתה היתר — .לרצוח
את נפוליון.
הדבר הציק לסוזאנה היפה. היא ידעה
שהקיסר הוא איש רציני וממורמר, הנתון
למצבי־רוח אפלים, ושלאחרונה אינו צוהק
לעולם.
היא גם יועד, שהלשינו עליה ועל חלקה
בקשר האנטי־נפוליוגי. לכן ידעה שאם לא
תעשר, משהו מהר מאוד — יבולע לה ולבל
בני־הכפר.
לכן קמה ועשתה. לקחה את 120 הנערות
היפות ביותר של העיירה והלכה איתן לארמונו
של הקיסר. שם, כשהמישמרות עומדים
דום, ונפוליון מביט מן המירפסת —
התפשטו כולן במכה אחת.
״אדוני הקיסר,״ אמרה סוזאנה החסודה.
״הנה אנו גלויות לעינייך. .גוף ונפש.״
נפוליון, שהתכונן להעניש את היפה —
פרץ בצחוק גדול. ובך סוכלו תוכניותיו
של לאדוק הרשע.

0צי; 1ת גועזדת ומצחיקות

ץ• לזחאירע באמת ובתמים.
אבל מה שלא כתוב בסיפרי ההיסטוריה
הוא, שהעלילה היפה הפכה השנה לסרט
בינלאומי: סוזאנה וחייה המתוקים בחצר־המלכות.
הוא
צולם בהונגריה. כי הטירה שתופיע
בתור טירת־גיסן נמצאת מאחורי מסך־
הברזל.
משום כך נסעו מאוסטריה 120 היפהפיות
שעתידות היו להתפשט לא רק לעיני חיי-
ליו־ניצביו של נפוליון, אלא גם לעיני הזקיפים
וד,מוכסים הקומוניסטיים.
נסעה טרי טורדיי, הצרפתייה, המשחקת
את תפקידה של סוזאנה המתחסדת. נסעה
פאסקאל פטי. נסעה ההונגרייה אדוזיג׳ פנש,
הידועה כנערת־עירום של טובי־הירחונים
האירופיים. ונסעה כוכבנית חדשה, המכונה
בריז׳יט. לא ב״ב, אלא ב׳ בלבד.
ונסע כמובן הבמאי, פראנץ אנטל. והצוות.
והצלמים.
וכך, בטירה ההונגרית של פורטוד, האמורה
לגלם את גיסן, ואשר היתד, שייכת
פעם לשושלת־ד,מיליונרים אסטרהאזי, צולמו
כמה מן הסצינות הנועזות — והמצחיקות
ביותר — שיחזו צופי־הקולנוע, השנה, על
מסך הכסף בכל ארצות העולם.

סרטים
א מנו ת
^ פ ר סו נ ה (פאריז, תל־אביב) הומר־האפשרות
לחיות עם האמת, אומר ברגמן,
יוצר צביעות, והצביעות בהכרח מסלפת את
רגשות בני־האדם, והסילוף מביא להתעללות
איש ברעהו, לאכזריות. הוא מדגים את התיאוריות
הללו בעזרת שתי נשים המנסות
להתגבר על בעיותיהן. האחת, שחקנית
•מפורסמת, בורחת מהן אל השתיקה. והשנייה,
האחות של בית־החוליח לחולי״רוח,
המטפלת בה, נלחמת בהן מלחמה תמימה
וילדותית. זהו סרט המורכב בעיקר ממילים
ומהרצאות המולבשות על שתי דמויות
ונוף חשוף.
¥פטוליה (גת, תל־אביב) הבמאי המבריק
ריצ׳ארד לסטר נתן חופש מוחלט
לגאונות הקולנועית שלו, ובעזרת שני שחקנים
מצויינים משתוללת המצלמה שלו באופן
מרהיב, ללא מעצורים. אלא שאין מאחרי
השתוללות זו שום תוכן. רק דמויות
מטושטשות, ורעיונות פשטניים שדווקא הם,
בניגוד לצורה הוזירטואוזית, מובאים בדרך
באנאלית שיגרתית.

מ חז מ ר
¥ונסה רדגרייב וריצ׳ארד האריס מתחילים
את קאמלוט (סינרמה תל־אביב)
בשירים נעימים, באווירה שובה את הלב
של אביב ואהבה. כשהעלילה המעניינת לכשעצמה,
על מלכותו המתקדמת של המלך
ארתור, המתדרדרת בגלל אהבתו של האידיאליסט
לאנסלוט למלכה, כשהעלילה הזאת
מתחילה להתפתח ולר,יזדקק יותר ויותר
לפניו השמנוניים של פראנקו נרו, השוטפים
את הכל בנהלי דמעות, הסרט נשטף
ומתדרדר. משחק מצויין, מנגינות נעימות.

תיאטרון

צריך העזה רבה כדי להעלות על הבמה
מחזה של ארבעים איש, בלי אף שחקן
אחד. לקחת מחזה של שלום עליכם

(חופרי הזהם, או אוצרו של נפו־

לי א שזכה לעיבוד מצויין של אהד
מגדולי סופרינו, י.ד. ברקוביץ, לתת לו
עיבוד חדש, משעמם וקלוש, ולביים אותו
ביום תפל, מלא התחכמויות שטחיות התופסות
את מקום ההומור העמוק, הנפלא
של שלום עלייב. בקומדיה שנקראה בהתחלה
האוצר, מתאר שלום עליכם בהומור
המיוחד שלו, עיירה שלימה, שחיי אוויר של
דורות השקיעו אותה בהזיות בלתי־מציאו־תיות,
ובזמן שבניה הצעירים יוצאים כבר
לארצוודהברית, כדי להרוויח לחם, ובנים
אחדים עולים לארץ־ישראל, היא עדיין שקועה
בעולם שאיננו, בחיפושים אחרי אוצר
שאיננו. אבל אפילו מרגלית, לא הצליח
לצאת מתוך שיגרה משעממת, שכפו המחזה
וההצגה של האוהל, על הקומדיה של
שלום עליכם.
הפאניקה הגדולה שתכפה את אר־צות־הבדית
בעיקבות מעשי האלימות, הבאר,
עימד, הרבה סברות כתובה מוסרטת
ומומחזת על הנושא. ממור, הגיעו אלינו
ה רו צ חי םהקט גי ם (הבימה! .קומדיה
קלושה ובלתי־מבריקה על משפחה אמריקאית
טיפוסית שכל בניה הופכים ריצח־ם
היבכים, בתגובה ונקמה על רצח הבת בליל
כלולותיה. הבימוי שיגרתי, והשחקנים ה־ט־כ־ם
לא מצליחים להכניס תוכן לדמויות
הבלתי־מעניינוה, אותן הם משהקים.

שתוכנן על־ידי אוייבו הרשע. הנערות הן
יפהפיות, בנות תריסר ארצות, שהובאו
באוטובוסים מיוחדים אל מאחרי נזסך־הברזל.

¥כשארתור. מילר תיאר את תקופת
מק־קארתי במחזה על אדם יחיד העומד
ב־דד מול היסטריה המונית, המביאה אנשים
חפים מפשע לעמוד ר,דלייה ( ,צי דהמכ
שפות ) ,הוא לא יצר מחזה בעל ערך
נצחי או אפילו לא נצהי. אבל היי קלוס,
שביים את המחזה הזה בתיאטרון החיפאי,
עשה ממנו הצגה מצויינת, שבה מישחק
מעולה וסצינות כישוף המוניות מכניסים
עומק ועניין לכל מה שהיה הסר את זה
לפגי כן.
_ •¥כשאביר חיזקיהו עולה על הבמה
הופך אנריקו (התיאטרון הקאמרי) ,למחזה
גדול. התיאוריות של פירנדלו על האמת
והזיוף בחיים מקבלות לכתע טעם ומשקל.
(המשך בעמוד )26

לחיילעו נזעוזיידר^
וכיפענ1י ה שבלה שלי׳ ניונו
ה תודעו גיפתחיסו עבורם* קודעוי יוח 1עו

בפינן ורו נזעוד־ד

*זבקט דוני רן

ריהוט ו עי כו ב ביני
בס חייל וחיילוג כושורולדעו *>וי ן נ טוו
לליכווליגז ל.ן וד טי2ו, לגג־ ,ל. ,בחכו לן ל ל*מ.יז*י יו
יזכו ב רוענו; בלבלה נו לוו ובזיכוי נטיעז
כ תו ע ט־

מ מו ד ד

ה ע בו ל

.בנייכן וו־ז 1זסו^1ידדודנ הגוהגא׳!
עיטוט בטץ ואלדיב
בזוחחגני חנץ ודסו יו מן בלו בעדבוטיצו לרן ע־וגלריות
בבוובן נימנתרועו חדוולעו כן ילסוי יונ־ו ועל.
גר שבן רו שירווג\1ור^-כומונ גרל\יבו ע כורנקלבוי
ר צולובו ביויקצוע 1צי לו מ חמולט
הי לו כו * ע מ דו ונגילבווב־ורי ..עי לו מ עירגונו
נץ ילול ו מ מו ג אווי י טלולוי רו -לבודגרויליבו ול מלניזלבוי
ו עו ל 26 כן ולכוי י עו ועלבב רוג מו רנ ארולו
פ ל טי בו, נילונובגנן צויבו ו חל עונז
\ 171בדל * 7

ה טנ ־ ^י ־ ט בניו

ל ח׳ טעודנירווגנבוגן י , 31ח ל *וביב•4 1-8 ,

תדריך
(המשך מעמוד )27
האציל האיטלקי, שנפל בשעת נשף מסיכות
כשהיה מחופש להנרי הרביעי, מסוסו, איבד
את שפיות דעתו ונשאר באותו תפקיד
מלכותי גם לאחר שהתפקח משיגעונו,

ש בו ע 4

בסטודיומוגרב ׳ ת״א
ממוצ ״ ש ״מאי״ חיפה
רחל אשקלון
ממוצ״ש
בקרוב ״ סטודיו ״נחניה״
בנובמבר

בירושלים ״חן 2

הדיבוה

חזקיהו כ״אנריקו״
11״ ע 1כ/׳&ונ-־״נו}11

ידי שחקן ענק כאבנר חיזקיהו.

לא להח מי ץ

יציר ת המופת של
הקולנוע הי שרא לי

טינ ה וודצקי

דוד אופנוושו

ומיטב שחקני ישראל

פיטר פריי-מוט* בדקו -יוסף מילוא-מיילן
בורש טיי ן ־ א בנ רחזקיהו -רפאל קלצ׳קין-
שמואל סגל -ישראלגוריה -ני טי ם עזיקרי

כרטיסים במ שרדים
מרכז עדשות מגע

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח ביום א 20 /באוקטובר,
בירושלים, תל־אביב וחיפה
קורס ערב של חדשיים

-¥חבורה של בחורים ובחורות
צעירים, מלאי־חן, זרקו את
כל המניארות של התיאטרון העברי,
המכסות מל חוסר מישחק,
את כל הרישים המתגלנלות המכסות
על חוסר היגוי, והם מספרים,
מנגנים ושרים על החסידות.
מותר היום לספר על החסידות
ונ׳ז
ניטארות
ג׳ינס, במכנסי משום שהחסידות היא דבר שלא
התיישן. להיפן. היא שבה היום
לעולם העייף משילטון השכל. הנוער
מחפש דרכים לחזור אל התמימות,
אל האהבה, אל האמונה,
ומה היא תנועת ההיפים אם לא
איזה סוג חדש של חסידות?
הסיפורים הם בעלי עוצמה
ונוח והתפאורה מרתקת את העין,
ובעיקר יש באן הצגה נפלאה, שבה
השחקנים הם גם המספרים,
והם מספרים מל איש צדיק שלא
ידע קרוא וכתוב, ובדי לדבר עס
אלוהיו קרא לפניו בעוצמה רבה
שבע אותיות מהאלף־בית שידע
על־פה, על רב נחמן מברסלב שעזב
את ביתו והלך לארץ־ישראל,
ובל המאורעות שאירעו לו בדרך,
והשחקנים גם מדגימים את הדמויות.
לפעמים המספרים הם העי קר,
לפעמים הדמויות, לפעמים ה־גיטארה,
כשהיא מדגימה בדפיקות
כהות איך הנפח, שאביו נשרף על
קידוש השם, החליט לגדול ולגדול,
כדי שכשהוא יישרף הלהבה תהיה
כל־כך גדולה עד שתצית את כל
בית ישראל. הצגה מגוונת ומרתקת.

1X11־ 5 001א^01 11־001*1

״גרוזובסקי -אישון לנס״

ב ע רנו ת

תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) טל 55029 .

עברית ו/או אנגלית

שעות קבלה £—17

הגלחהמובסחת ! הרשמה :
ת״א: גורדון ,5טלפון 236209
חיפה ו. גית־ספר ״במעלה״.
ירושלים :״הפקיד״ ,רח׳ בצלאל 18

1שסח לשלות חוברת הסברת
ליי בששת.

חליפות הויו ן

חזרה מ ה חופש

ושמי ן ןול-סלוויזיות-ממיסטוף ם
המנוי — קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בחקדם.

אל תשכח ,״פוטו־ברנר״ ימסור
את הסרטים הצבעוניים שלך, לפתוח
למעבדות הצבעוניות המשוכללות
ביותר בארץ !
לקראת ערבי הסתיו והחורף
הארוכים מבחר מכשירי בזק גדול.
מקרני שקופיות וראינוע חדישים1

פודטה,ו
חו1ב ה חב ל תן רנ 31ד

אם מעלתם, רימיתם, גנבתם, ואתם
מגיעים מתוך כך לכלא מעשיהו כדאי
שבאותה הזדמנות תראו את אחי כמצרים,
סיפורו של יוסף ואחיו, המבוצע על־ידי
ארבעים אסירים, יהודים, מוסלמים ונוצרים.
האסירים מזדהים בהתלהבות רבה עם
תפקידיהם, ולמרות שהמחזה אומנם גרוע,
הם לא משתעממים אף רגע, וכשמה שנעשה
על הבמה לא מעניין, אפשר לשכוח את
ההצגה ולהתעמק בחיי השחקנים האסירים.
(המשך בעמוד )30
העולם הזה 1626

בהסתד רו ת
מרכז הקניות של ההסתדרות הלך
לקנות מחשב אלקטרוני חדש.
לפני שקנה, רצה לבחון את המחשב.
הכניס לתוכו כרטיס עליו רשם:
״היכן נמצא עכשיו אבא שלי?׳׳.
הזדעזעה המכונה, קירקשה ופלסה:
״אביך מבלה אצל גברת בירנבוים.״
צחק האיש וחיש מילא כרטיס חדש:
״אידיוט! אבי נפסר לפני שלוש שנים!״
הזדעזעה המכונה שוב. ק־רקשת 1־
פלסה :״אידיוט בעצמן! האיש שנפטר
לא היה אבין!׳־
משה אכידז, תל-אביב

בעד>כת לי לי גל>ל>
מוז מני ם מ שתתפים. אחד הקוראים
מבין המשתתפים בשליחת חומר למדור
זה יזכה בפרס של 25ל״י. הזובה בפרס
השבוע הוא הקורא בנימיו גונדר מת״א.

במס ־ ה כנ ס ה
נקרא

לבירור ב
אזרת
תל־אביבי
משרדי מס־הכנסה.
״אני מאשים אותך שהעלמת סכום
של 150 אלף ל׳׳י,׳׳ אמר הפקיד הזועם
,״ובכסף הזה בנית לך וילה.׳׳
הופיעה ב״לא
נכון! אמא שלי
חלומי וגילתה לי מקומו של אוצר
חבוי.׳׳ מיהרלהסביר האזרח.
״והוכחות לכך יש לך?״ שאל הפקיד.
הווילה
ש״בסח
שיש לי! הגה,
בניתי.״
•ערב גבעון, ירישליס

ק 11111 בקיבוץ תל־מוישלה היה חתול־זכר, שיללותיו הליליים
י י יי ^ 1החרידו את מנוחת החברים. לבסוף כונסה בקיבוץ אסיפה,
ואחרי הוויכוח הוחלט ברוב גדול לסרס את החתול. כעבור כמה ימים
נחרדו חברי הקיבוץ בלילה משנתם. יללות איומות מילאו את החלל.
לבסוף קם מזכיר־הקיבוץ ויצא החוצה. הוא נדהם לראות שהחתול
יושב כבוד על אבן, כשעשרות חתולים־וכרים אחרים מקיפים אותו,
וכולם מייללים בקולי־קולות .״מה הרעש הזה,״ קרא המזכיר ,״אתה לא
יודע שאתה מסורס ולא יכול לעשות שום דבר בטח אני יודע,״
השיב החתול .״אבל עכשיו אני יועץ.״ בנימין גונדר, תל־אביי

בדי חהמ טו מטמת
מר שמואלי נכנס לחנות לכלי-
בית וביקש מהמוכר קילו צמר־פלדה.
״בשביל מה אתה צריך כל־כן הרבה
!״ שאל אותו המוכר.
״זה בשביל אשתי, היא רוצה לסרוג
סיר גדיל,״ הודיע שמואלי.

יעקב גלעד,

תל-אב-ב

געל קטנוע, שריכבו נפגע על-ידי
טנדר צבאי, שנהגו ניסה להח-
נותו בנסיעה אחורה :״צה״ל
טוב רק כשהוא הולך קדימה ! ״

ב די ח ת זוועה

הנזצאתי את האש

חנו שיוי ם
מעשה בחייט ושמו סד,?,
שצבר לו כספים ללא הרף.
הוא פיטט העורות
מכל הלקוחות
ועל בן נקרא :״חייט טרף.
קלפנים משכונת ״כן האוב,
על הזמן לא הירכו לחשוב.
כשהלילה כלה
והבוקר עלה
הם כרכו זה את זה :
״פוקר טוב!״
מעשה כעלמה כת מושב,
שנפלה יום אחד למשכב.
היא אומנם נזהרה
אך הסוף הוא נורא :
אחיותיה דודות מעכשיו.
יורם כרגע, נוה מונסון

ה עולים ב אי ם !
הננו מפרסמים בזה את הראיון שהוענק
על־ידי ראש־הממשלה לכתב ה-
לעצסע נייעס בישראל.
ש : .איזה סיכויי־עלייה קיימים בשנה
הבאה?
ראש ־ הממשלה: בשנה הבאה
תחול עליית־ענק במימדי־העלייה.
ש : .על מה אתה מבסס את בים־
חונך, כבוד ראש־הממשלה?
ת : .על הצהרה. על ההצהרה שמסרתי
לך הרגע.
ש : .מניין יבואו העולים?
ת : .שערי נסיכות־מונאקו נפתחו
ליציאת״עולים.
ש : .מזל טוב! חברי־הממשלה שלך
ודאי שמחים נורא
ת : .בייחוד גולדה. מחניף לה ש־יהודי־מונאקו
מעדיפים שהיא תשלום
בהם, ולא גרייס קלי.
ש : .האם אתם מצפים גם לעולים
מארצות אחרות?
ת : .יק לאחר שנגיש את התוכנית
הבאה: הקוננרס הציוני ייתכנם אחת
לשוה, בירושלים המאוחדת, וישיבותיו
יימשכו 12 חודשים. את מספר
הצירים נרחיב עד־כדי חמישה מיליון.
יש רק כמה שרים המתנגדים עדיין
לכך שנמשיך לשלם, כמו עד עכשיו,
את כל הוצאותיהם של הצירים, בעת
שהותם על אדמת־הקודש.
ש : .נשוב לעולים שיבואו בשנה
הבאה. איזה תעסוקה מוצעת להם?

מוישלה הקטן פתח בבהלה את
החלון וקרא לאביו :״אבא ! אבא !
בוא מהר הביתה, אמא מתה.״
״תתחיל לבכות, אני תיכף עו לה,״
ענה האב.

בתיה רון, חדרה

ה עולי ם ב אי ם !
ת : .הם יועסקו על־ידי הסוכנות.
ישלחו אותם מדי יום, ממשרד למשרד.
יסתובבו במיסדרונות־הסוכנות
שמונה שעות תמימות.
ש : .האם לא יצור הדבר בעיות?
ת : .כמובן שכן. נצטרך להעלות
את מספר הלשכות והפקידים.
ש. ו ומתי יגיעו העולים הללו?
ת : .אני עדיין לא יודע, אבל שר־האסטרולוגיה
מכין עתה את ההורוסקופ
לשנת התקציב ,1969 אשר יוצג
בפני הכנסת. אני מוכן להמר שהתאריך
החדש יהיה — ד,־ 1באפריל.
ש : .האם קוראים לעלייה שם ממשלה?
ת : .עלייה ללא שם חסרה כל ערך!
נקרא לזה עלייב ב׳.
ש : .אבל עלייה ב׳ כבר נסתיימה!
ת : .נסתיימה איך הזמן עוברי
ש : .הממם שאלה אחרונת
בקשר לעולים
ת : .עולים? איזה עולים?
ש : .איזה עולים? אלה שיבואו בשנה
הבאה, כמובן!
ת : .מה? יגיעו עולים?
ת : .כמובן הרי אתה אמרח
ראש ־ הממשלה: זוהי שימחת־חיי!
אלף תודות על הבשורה הנהדרת!
מייד אכנס מסיבת־עיתונאים ואודיע
שנודע לנו, ממקורות מהימנים,
שבשנה הבאה תחול עלייה כבירה ב־מימדי־העלייה.

יוסף
יאיר

לעולם צועקת

ת 1ך ד מים
•הין עויוייד דבנות
כבי שלא היו מעול
לאחרחברשחעם טי לאק
במשך 3יםים

שי ניי ם ס זז ח מו ת
ע״י אבן שן וני קו טין

לאח ר 7ימיש מו ש ב טי לאק

טי לאק
אינו סתמשחת שיניים:
טי לאק הו א
״ מלגין שיניים׳׳
טילאק הוא תכשיר מדעי חדש, אשר י
מרחיק א ת אבן השן הצהובה וה מסוכנ ת
וכתמי טבק חומים. עד עתה לא היו שינייך
לבנות כפי שהיו יכולות להיות. טילאק
יהפוך א ת צבע שינייך ללבן טהור. א ם
ברצונך להיות נאה יום יום, עבור לטיפול
פה ושיניים מודרני, מדעי. ובטוח, עבור
לשמוש בטילאק.
תראה(י) א ת ההבדל לאחר שמוש בשפופרת
אח ת.

<1 :6 6 1 3 1

שפופרת אחת — מספיקה לחודש ימים .
סו ערד •שש! נ ע • חי 9מ

צפר־נ״ם
יפו ת
ו חוקו ת
סוד הידים החטובות :
כה קל: טפלי בצפר־נייך
ובמקום גדילתן
פעמים אחדות בשבוע
(או כשאת מורידה את
הלכה) ב־נו־נייל• .ראי
כיצד שברים וסדקים
נפסקים מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהי רות
ותהיינה שלמות
וחזקות.
סוד ה נו־נייל: נו־נייל
מכיל חומרי בנין הד רושים
לגדול ולהשלמת
שומן הצפרן, המ גן
עליה מפני חומרי
רחיצה מודרניים או
כל גורם אחר.
סודך: שמרי על צפר־נייך
עם נו־נייל בקבי עות,
וצפרניים דקות
ושבירות יהיו ממך ו הלאה
ובמקומן צפר־ניים
יפות ו חז קו ת
אשר ישוו לידיך מראה
נאה, אלגנטי ו חטוב.

חז ק צ פדנ׳ ם שבירות
סזזגר די ס קו ב ע ״ ם חי פ ה

קי־קי

לטיפוח היופי

חפפי את שערותיך בשמפו
״לי־לך״ והוסיפי
לו גמישות וברק טבעי.
שמפי ״ליילד״ מחזק את
שרשי השיער ומונע גרויי
עור.
לבחירתך לשיער שמן ו־לשיער
יבש. ולעור הידיים
נסי את קרם ״לי־לד״
המעודן, החודר במהירות
לעור ומעניק לן ידיים
רכות ועדינות.

תדריך
(המשך מעמוד )28

כל הבמה חיים. ואם לא זה מה שנאמר, אפשר
לאמר ואת במיקרה זה.

מוסיקה
•¥הוא היה ילד פלא, הפך פסנתרן מצויץ ועזב את הבמה. עכשיו הוא חזר אליה,
והחזרה הזאת היתה נצחון. הקהל לא נתן
לו לרדת מהבמה. הוא הגיש ארבעה הדרנים,
והקהל, ובתוכו גדולי המוסיקאים שבאו
לחזות בשיבתו של האמן, המשיך למחוא
כפיים. יהלי דוגמן הגיש בבית הרופא
(קליידוסקופ) תוכנית, שהיא וירטואוזית
מתחילתה ועד סופה, דורשת כולה כוח רב
ושליטה טכנית מעולה. הוא התחיל בבנם־
לות של בטהובן ושאב מתוכן את כל עושר
הרעיונות המוסיקאלית שבתוכן, עבר לקטע
קשה במיוחד: וריאציות של ברהאמם על
נושא של פגניני, הוא התאים את עצמו בבהירות
רבה לאווירה האימפרסיוניטטית ה־המיוחדת
של יאוול (גספר הלילה) ועשה
גם דבר שאינו מקובל וצירף לקונצרט יצירה
ישראלית של בן־חיים. זה היה ערב
מרגש. והלוזאי שיבואו רבים כאלה אחריו.

ספרי
־ -¥בהתחלה קשה להתרגל לסיגנון המוזר׳
לדרך הכתיבה שאינה תמיד אמנותית
נקייה, ומלווה בהרבה פאתוס והפרזה, אבל
כשמתגברים על זד, מתברר שעלילות
עקכיה (מאת יהודה בורלא, הוצאת עס
עובד) הוא ספר מקסים, שכדאי לקראו
שוב בהוצאתו החדשה. זהו ספר מיוחד
משום שהוא נותן את האווירה וההווי של
ישוב יהודי ספרדי, שהספרות העברית לא
הירבתה לטפל בו, על כל מינהגיו ודרכי־חייו,
אבל בעיקר זהו ספר מיוחד מפני שהיא
מתאר בכנות רבה דמות נפלאה של
איש תמים, חסר השכלה, המאמין שאלוהים
איתו, שלחייו יש משמעות, שכל מה שקורי•
לו, לטוב ולרע, מיועד לאיזו תכלית,
וכשהוא מגלה לאט־לאט, שאין משמעות,
שאין תכלית, שהכל מיקרי, אין הוא מסוגל
לקבל את זה. הוא נלחם. מורד. ונכנע.
יש כאן דמות שיכולה ללא ספק להתחרות
בדמויות דומות לה בספרות העולם, הן
מבחינת עיצוב, כישרון ההסתכלות של המחבר׳
האהבה שהוא משקיע בה ובו׳.
מבני־אדם לכלבים. השבוע יצא ספר
חובה לכל מגדל כלבים בישראל( .הכלב,
גידולו וטיפוחו; מאת ד״ר ע. הדר; הוצאת
יבנה) איך להאכיל את הכלב. כמה
ארוחות ביום. איך לדעת מתי הוא חולה,
איך לנקות אותו, איך להסביר לו מה זה
בית־שימוש, איך ללמד אותו לבוא, ללכת,
לשבת, לקום, כל הבעיות הכאובות הללו,
שכל בעל כלבים
מתלבט בהן, מוסברות
ונסתרות בצורה
בהירה מאוד,
בטיגנון פשוט, ללא
כל התחכמויות הנהוגות
במיקרים כאלה,
בסיפרו של
ד״ר הדר.

קדמו למלהמת־ששת־הימים — ועמד בשקט
רב מול ״התעמולה שכיוונה רבים לפסיכוזה
של חיפוש אחרי האיש החזק״).

ספר השבוע
+לא כולם אוהבים לקרוא ספרים.
יש כאלה שלא אוהבים. בשבילם
יש הפעם ספר מיוחד, שהם
יכולים בתענוג רב לא לקראו. זהו
סיפרו של אורי מילשמיין, המומחה
שלנו לענייני גבורה, והוא נקרא

דם הבלונדיני

(הוצאת רממר

תל־אביב).
דב הבלונדיני, היה אחד הלוחמים
הנועזים של לח״י, זכה לכינויו
על־ידי העיתונות של אז, משום
שתמיד, כשהיה שוד או פעולה אח־רת
של האירגון, הבחינו אי־שם באיזו
דמות גבוהה בלונדינית.
גיבורי ישראל לא מצאו להם בדרך־כלל
סופרים שיהיו על גובה
ספרותי, כסו ש הם
היו על הגובה
ההירואי.
אחרי ארבעים־ו
שמונה זנו גיבורי
אציל ולח
׳ לסופרים
בעלי רצון סוב
וחסרי כל כיש־שפירסמו
רוך,
להם
חוברות הנצחה
תסיסות ולא
מעניינות.
ה ב לונ דיני
ב טיפ ת של או-
רי סילשטיין אין

גם אותה תסיסות. יש רק תאוות
הסנסציוניות. אין התעסקות ברקע
החברתי והפוליטי, שהצמיח את התופעה
ששמה מחתרת, ואין גם
התעסקות בצד הפסיכולוגי האישי
של הדמות. כל הסיפור הוא מתן
עובדות, שברובן פורסמו כבר בספרים
אחרים שנכתבו על הנושא,
מלוות בסיסמאות מפוצצות, כתובות
באופן פרימיטיבי.

תערוכות
^ בגלריה מבם ברחוב פרישמן, באמצע
תל־אביב הקטנה והפרובינציאלית, אפשר
לחזות במאורע בינלאומי — בתערוכה של
יגאל תומרקין. עד הזמן האחרון הביט
יגאל תומרקין על החיים בשחור־לבן. היתד,
לו נטייה לספרות. הציורים שלו היו פלא־

הספרים שנכתבו
עד עכשיו על
הרקע המדיני למלחמת
ששת הימים,
יצאו ברובם מידי
מקורבי רפ״י, או לפחות
מתנגדי השיל־טון.
ספרו של משה
א. גלבוע ששת

הימים

מושג חדש
בטיפוח היופי

הישראלי
שבועון 3הדשו וו
הז ה ־.
״ ד. עוי 0
המערכה יהסהלח: תל־אביב, רה־ קרי 12 טי שיו 5־30134
ה.י 36ס*ן מברקי: שילמפרם • ׳וסיס משה שהם בע־ג4
תי־אב־מ. ר>! !ין • 6גלישות: ני*שו*ר*יה נטשי בע־ם• .
הזיר־י• הייפפת * :והי אש*י ל: העולם הזה בע־מ•

(הוצאת עם

עובד) שונה מהם
בכך שהוא מהווה
את התגובה הראשונה
של אשכול
לכל הטענות שהוש־

מעו נגוו. היתרונות

ייייי
״כדגי דקלייד, ברונזה מצופה ניקל, לתומרקץ

של ספר כזה, אשר זוכה לתמיכה מלאה
מהשילטון, הם שהוא מלא אינפורמציה ממקורות
ראשונים, ידיעות סודיות, ופרטים
לא ידועים עד כה. מצד שני מודגשת בו,
במידה רבה מדי, התעמולה של משרד ראש־הממשלה,
המשתדלת לגנוב עטרות מראשו
של דיין (שסירב למשל לעלות על הרמה
ובו׳) ולשימן על ראשו של אשכול (שהיה
שקט, שקול וקר־רוח בימי הכוננות אשר

קאטים, ציורים אקספרסיוניסטים שהזכירו
את קטה קולביץ וג׳ורג׳ גרוס. עכשיו הוא
מצא שיטה וטיגנון אישיים. בפלאקאטים
שלו יש פיתאום עוצמה ומתח ספרותי
ופלאסטי בין הצורות. הנושא העיקרי שלו
הוא עולם האליפות. האתיקטות על הפסלים
שלו אומרות שהוא מדבר נגדה, אן מה
שעושה את יצירתו ליותר מפלאקאם זה
שבתוך תובה היא ג שיר הלל לאלימות.
הנול תזה 1624

ר< 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0מאאאאא < *זי אזי-
אוף! חשבת שלא תעבור
הבעיות המרכזיות שלן סובבות, השבוע,
את זה, נכון? אבל עדיין
מסביב לשת? החלטות מרות שיהיה עלין
לא הגיע הזמן להירגע.
לקבל: בענייני־כספיס ובענייני אירגונים.
רק עכשיו אתה זקוק
זכור שאינך• יכול לעלכל
כוח־הריכוז שלן
שות את הכל בעצמן,
ולכל העצבים שלך. בת־ושמור
על כוחותיך.
דלי: קחי עצמך בידיים,
זכור גם שמוטב שתידרומאנים,הם
דבר חשוב,
.בינואר ־
חה את ההכרעה הפי־אך
בריאותך עדיפה-3 _ .ו בפברואר

נאנטית לשבוע הבא, לקשרי
משפחתי יגרום לך
כל המוקדם. בת־בתולה:
לעונג בלתי־צפוי. היזהרי משפעת בייחוד
פגישה בלתי׳שכיחה מטבעונת־מעבר
זו. לבשי תכלת או כסיף.
רידה את מנוחתך. היא 22 באוגוסט -

תוו תר ייא ויתיר־

תידחק על־ידי אירועים

שוטפים ובכל דאת —
זוהי התחלה של מיפנה לטובה ב ד רן־ ח״ן.

עכ שיו הז מן להקדיש את
כל ת שו מ ת־ ל בן ואת כל
מאנזצין לעבודה. אם לא
— אתה עלול נם להפסיד
אות ה לנמו־י. סוף
ה שבוע, ו ביי חו ד יום ס ,
מביאים את ה תוכני ת ה!_
לנקודת־ש

לן גדולה 2במאי ־
השיא. מאז ו אי לן שוב
20 ביוני
לא תוכל ל שנות דבר,
ולכן מו ט ב שתתכנן הכל בקפידה. אם את
מנהלת רו מן עם גבר נ שוי, הפסיקי אותו.

!1אומי!

הגל העכור העובר,
פעם אחת נוטפת, על
מחשבותייך עשוי להיות
מוסר על־ידי גורם
בלתי־צפוי: פגישה
עם אדם חדש
לגמרי או עם איש מן
העבר — אבל מהעבר
ו 2ביוני -
20 ביולי
הרחוק יותר. אל תתני
דעתך לצדדים ה שליליים
יותר של הסובבים אותך ; נסי
דווקא להעריך את החום האנושי שלהם.

לווו 11

י 111111111111111111

ככוח־ההרגל — בן כוח-האהבה: שניהם
מושכים אותן לפסים בהם התרגלת
ללכת, בעבר, גם שעה
ששברת את הראש בנתיבות
הללו עצמם.
במילים אחרות: אתה
עלול להיכנס לאהבה
בלתי־נוחה, בלתי־פור־ייה,
מתסכלת — ולהיכנס
אליה עם ה23
בספטמבר -ראש והרגליים. זיכרי
22 ראוקטיבר
שהאיש שנפגש בדרכך
אינו כפי שאת רואה
אותו — זאת אומרת, אם את בכלל
מסוגלת לחשוב. לבשי אדום או ורוד.

סווזנ״ס

,״1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 ,; 1
11111111111111111111

11111111111111111111
! !111111111111111111
;.־וווווי)ז*
...יי !1411141111111111111

144411141111111111!.

ו*־״ו\.ו1וד* <-ו<}1ו<וו>מ
יי דזי אןו .\ 100

^ ,יוזו׳ז ל זי*•ן וו_1

>ו״זלי1.י 01 ! 1לזי)י 11.ו 0ו׳|

זוו *.ו\ ! 111 ווו ז*.( 1ווו*ז)>

.י !ן ו !ו\ ; זסא *0111

ז סיי איי

חוויה מוסיקלית נדירה
$א 710ג 8111£11>0 0 ? 10 ¥188
התקליט שמיועד למערכת סטריאופונית. בתקליט
מוסיקה לריקודים באמצעות מכשירים אלקטרוניים.
בקשו להאזיןלתקליט, בחנויות התקליטים.

תקליט ״הד־ארצי״.

לא, את לא טיפשונת.
את סתם מזניחה את
עצמך ואת הסיכויים
שלך להיות מאושרת.
את יכולה גם לשנות את
הדבר — אבל זה תלוי
ביכולתך לשלוט׳ בעצ-
בייך, ומה שחשוב הרבה
יותר — במצבי-
הרוח ובדיכאונות חכרו־ניים
שלך. אם אתה בעל״עסקים עכשיו הר51
להחליט — אבל לא בהכרח לחתום.

11111111111111114111 .

נות־הדרכים או תאו־נות־עבודה
— יעבור |
הכל, השבוע, ,בשלום
רבי בריאותן עדיין
לא תקינה, אך שינוי
בקצב־החיים, מעט דיאטה והרבה שינה
כשיש צורן יהפפו או תן לאדם מחודש.

22 בספטמבר

שב ב שקט, ב ״ חו ד ביום
א .,זה לא כדאי ל ה
ס ת בן בנלל ר צונן ה־טיבעי
לבלוט. גס ה־פירסו
מים האחרונים לא
ע שו לן דווקא טובה.
מו טב שתתרכז בענייני־הלב
ובענייני־כספן. במי
שור היצירה — אתה
מנז שין לחו ש בבצורת

ססויי מ ת, אןה שינוי תלוי בן. אם את רוצה
בהי שגים דחי זא ת עד שתראי מצב בן־זוגן.

ייבא אתה חייב?5ן מ׳י 233ט £ 2 £

ב הוצ או ת וב ה חל טו ת. ל עומת
זאת, זו הי תקופ ה סצויינת ל הגו ת תוכניות,
לח שוב על דברים חדשים. לב שי חוס.

הענן הכבד שהיה מונח על זכרונך ועל
תקוותיין מוסר, השבוע על-ידי חווייה

פשוטה, תמימה, ובל-
תי-צפוייה. את מוצאת
עצמן בחברתם
של אנשים מסוג אחר
לגמרי, והם מטהרים
את מצב־רוחן ואת
מסוגלת, שוב, להלן
בגנים ובשבילי״החיים
כאילו וניתן לך להת 22 באוקטובר •
22 בנובמבר
חיל הכל מחדשי אותו

עקרב שעליו עברה
חוויית קודרת, ימצא, לעומת זאת, פיצוי
באושר אישי גדול, עם סוף השבוע.
זה לא יהיה נוח במיוחד, אבל אם אתה
רוצה, אתה כול להסתכן. כאב־הראש ה־ריגעי,
הצרות בטווח־קצר,
הפגישות עם שונאיך
— כל אלה שקו לים,
אן רק תדע להתמיד
על־ידי ההישגים
וכוח־הרצון הרציניים שתפתח על־ידי עצם התפנית.
מיקרה נעים ו־בלתי־צפוי
עשוי להת־
23 בנובמבר -
__ גלות, אם לא תיזהר,
_ 20 בדצמבר
כתגלית של איבה אישית
או של קינאה מיקצועית. אל תראי לו שאת
נפגעת ממנו. העמידי פנים של לא־איכפתיות.

!1שו1

תקופת־האושר בה את
מצוייר, ממשיכה — אם
כי ענני־סערה קטנים
מופיעים באופק, בצורת
התחייבויות־עבודה, פגישות
עם נושים או מריבות
עם ידידות טובות
במיוחד. אך אל דאגה,
עם רצון עז את עשוייה
לצאת מכל זה בשלום.
אם את עוסקת בשני רומאנים מקבילים —
דעי לגמור עם אחד מהם, או לפחות להסוות
אותו כך שלא יגרום להתפוררות כל
החבילה ולא תצאי קרחת מכאן ומכאן. זהו
חודש מסובך ומוטב שתתחיליהו ברגל ימין.

^ ^ 0 0 0 0 0ג x x x ^0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0ו x x ^0 0 0 0 0 0ג x x x x x x x x x x ^5 0 0 0 0 0 0

100

עם סיום מבצע ״התלבשי בבושם
דלילה־ אשד נערך לדגל יובל וז־עע
של תי א, מו ד ה הנהלת החברה
לאלפי המשתתפות אשד לקחו חלק
בתחרות, ומכריזה בזה על הגרלת
(הפרקים: חבילות שי ממוצרי תיא
ה מו ב חרי ם! אשר יוגדלו ביו בל
משתתפות המבצע.
הג רלת 00ותפוסיםתת קי י ם ביו ם שי שי
ה־ 15 לנוב מב ר , 1008בתשרד׳ חברתתיא .
בנו כ חו ת נ ציג הנ הלתהחברה, דו אהחש בוו
ופוסומא׳ החברה.
הפר סי םישל חו ל ב תי הזונו ת.

אם עדייו לא שלחת את התוויות של
בו שם דלילה או יש בידך תווי ת
נוקפת, מהרי ו שלחי את ה תווי ת
ל ת. ד , 729 .ת־א, עבור דלילה,
והצקדפי גם את להגדלה המיוחדת.

רזרגד* 11ו1ו• בבושםד־ דייה״ רז

האב בנה ממונח טכסטיל -הבת מזעזעת את החנוה