גליון 1631 מתאריך 4 בדצמבר 1968

ל ת לו ת

ע בו דתפ דן ־ ?

אווז. ם י

הופעה
חד־פעמית
יום ה׳ 12.12.68
שעה 9.15 בערב

קולנוע ירושלים
קר״ת יובל
האלופים באים
__לבירה !
להקה אורחת:

כוכבי ציון
ילדי־הפלא של ירושלים

ערב עם מיטבלהקותישראל
* הכוכבים החד שים

* ה שמנים ו ה רזי ם
פרס גיטרת הזהב
גיטרת אמקור

פרס שרביט הזהב
שרביט ״פז,,

* הכוכבי םהכ חו לי ם

* סגנונו ת צ׳רצ׳יל
פרס מיקרופון הזהב

פרס תופי הזהב

ה ופעה

מיוחדת

מלכ ת הגוגו של ישראל
תיבחר גם נ סי כ ת הגוגו של ירושלים

כרטיסים: בן־נאים, רחוב יפו, ובקופות הקולנוע בערב המופע.

המכללה הפוליטבנית
מי סו ד ם של יוצאי הסגל האקד מי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

נכחחים קורסים!וספים בעוב
בפיקוח משרד העבודה

אלקט רוני ק ה — 9.12.68
רי הו ט ועיצוב פנים — 8.12.68

בפיקוח הסתדרות ההנדסאים והטכנאים

ס ר טו ט בניין ואדריכלי — 1.1.69

טלוויזיה למת חי לי ם — 9.12.68
קירור ומיזוג אוויר — 1.1.69
תיכנון ו הרכב ת אנ טנו ת טלוויזי ה
2.1.69

ס ר טו ט טכני — 2.1.69
צילום מיקצועי — 2.1.69
גרפיקה שי מו שי ת־מיק צועי ת 15.12.68 -
פ ר טי םוהרשמה:

זה היה לפני חמש או שש שנים.
ישבנו קבוצה קטנה על גג. אחד הבתים
של תל־אביב: חבורה קטנה ומגוונת, שהוזמנה
לארוחת־ערב אצל המשורר ראשד
חוסיין, האורח המעניין ביותר היה גבר
צעיר ונאה בשם ארתור גולדרייך.
כיום הוא אדריכל מצליח בתל־אביב,
האפוף הילה של עבר מיסתורי במקצת.
אז היה העבר הזה הרבה יותר טרי וסנס־ציוני.
כי ארתור, שנולד בדרום־אפריקה,
נתפס על־ידי השלטונות באשמת סיוע פעיל
למחתרת האפריקאית בארצו. הוא נדון למאסר׳
הצליח להימלט מבית־הסוהר ולהגיע
לישראל.
סיפוריו באותו ערב על מצב הכושים
בדרום־אפריקה, על תנועת־המרי שלהם, על
תולדות מלחמותיהם בלבנים לפני מאתיים
שנד, ויותר, מינהגיהם ותרבותם השבטית
— כל אלה היו כקריעת חלון אל עולם
עצום ומרתק.
אבל מה שנשאר חרות בזכרוני, בסוף
אותו ערב, היתד, הערתו של משכיל ערבי
ישראלי, הידוע דווקא בשל מתינותו :״אותי
המצב קיים לגבינו בישראל. גם כאן פתוחות
לערבים רק עבודות שחורות, גם כאן
יש אזורים סגורים שאפשר לצאת מהם רק
על־פי רשיונות של האיש הלבן, גם כאן
יש עם ששוללים ממנו את הזכות לכבוד
לאומי.״
עניתי לו שהוא מגזים מאוד. אבל החלטתי
אז לנצל את הנסיעה הראשונה לחו״ל
כדי לבקר בדדום־אפריקה, ולראות מקרוב
מה קורה שם.
אבל לא היה קל להגיע לדרום־אפריקה.
בשנים שעברו מאז הספקתי לבקר בארצות
כמו אתיופיה, קניה, אוגאנדה, סומאלי,
טנזאניה ורודזיה. שוחחתי עם מנהיגים
גולים של הקונגרס הפאן־אפריקאי. אבל
לדרום־אפריקה לא יכולתי לקבל אשרת־כניסה.
אני
לא חושב שהיד. לממשלת דרום־אפרי־קד,
משהו אישי נגדי; פשוט אין היא מעונינת
בביקורם של עתונאים זרים.

לכן קיבלתי כשימחה הזמנה ממקור
בלתי־צפוי לחלוטין. יום אחד, לפני כחודש,
טילפן אלי מנהלה של חברת התעופה אולען־
פיק בישראל, ג׳וני קרן .״האם אתה מעוניין
לנסוע לדרום־אפריקה?״ שאל.
ועוד איך.
״אולינופיק חונכת קו חדש מאתונה ליוד,אנטבורג,
שישרת גם את הנוטעים מלוד,״
הודיע לי .״אנחנו מזמינים נצפים
של העתונות העולמית, וגם עתונאים מישראל.
נשמח אם תצטרף.״
וכך, הודות לאדיבותד, של חברת אולינו־פיק
•,זכיתי גם בהיתר־כניסה לדרום־אפריקה.
אם אומר שמכל הבחינות של מהירות,
נוחיות, אירוח אדיב ואירגון ללא־דופי
עמדה חברת אולימפיק על הגובר — ,לא
תהיר. זו סתם פירסומת־סרק, אלא אמת
נעימה.
אבל, בסופו של דבר, לא התענוג של
טיסה במחלקה ראשונה ואירוח בבית־מלון
מפואר הם שהמריצו אותי לנסוע לדרום-
אפריקה. גם לא ביקור בפארק הלאומי העצום
על שם קרוגר, שם אפשר לראות
את כל חיות הג׳ונגל. עניינה אותי אותה׳
השוואה שהועלתה על גג הבית התל־אביבי,
בין דרום־אפריקד, לישראל. האם קיים דמיון
בין השתיים?
אילו היתד, התשובה קצרה וחלקה, הייתי
כותב אותה כאן בכמה שורות ומסיים את
הנושא. אבל מכיוון שהיא קצת יותר מסוב
תל־אביב,
רחוב טשרניחובסקי 31
בכל יום בין השעות 7—4 ,1—8

ף^>| סודם שלי1צא< ה סגל האקד מי ש ל הטבני1ן. ם כ 1ןםכ 11ל 1גי לישראל

״ העולם הז ד שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

ולבסון* ,משהו על פסטיבל הקצב שאורגן
על״ידי העולם הזה. הדיעה הכללית
של כל הנוכחים היתר״ כי היה זה מאורע
מוצלח במיוחד, העשוי לשמש נקודת־מיפנה
בחיי מוסיקת הקצב בארץ. מכיוון שיא
יצא לי להיות נוכח בערב הפסטיבל עצמי,
ציפיתי בדריכות רבד, לשידורו על מסך ה טלביזיה.
הקטע
ששודר במיסגרת מבט, ביום שלישי
האחרון, היה מצולם וערוך בכישרון רב,
והוא הצליח לתת בארבע דקות תחושה
מצויינת של הערב. אבל יותר מכל אני
מלא התפעלות מן הלהטוטים המוצלחים
שעשה עורך אותו שידור כדי לא להזכיר
את שם העולם הזה. הוא הטתפק ב״המארג־נים.״
מעניין
לדעת: אם הערב היה מתחר־בן,
או אם המשטרה היתד, צריבה להתערב

נחשון (מימין) בפסטיבל הקצב
— גם אז היו מזכירים את ״המארגנים,״
או מכריזים בקולי־קולות על החרבון שחטף
העולם הזה?

זאת רק הערת־אגב. העיקר שהפסטיבל
הצליח, ועתר, יתחילו הלהקות המנצחות
בסיבוב הופעות ברחבי הארץ. כבר פנו
אלינו נציגים של להקות זרות, המעוניינים
להבטיח את השתתפותן של כמה מן הלהקות
המעולות ביותר בעולם בפסטיבל
הקצב השני — אשר ייערך בשנה הבאה.
כאן המקום לתת מהמאה לאיש שעמד
מאחרי המיבצע — הן כיוזם, הן כמארגן.
זהו בני נחשון, שהחל לפני הרבה שנים
את הקאריירה שלו ככתב העולם הזה ושהוא
עתה מנהל תוכניות אדנותיות ואמרגן
של מופעים ציבוריים גדולים .״הוא עשה
הרבה רעש,״ אמרו עליו חברי המערכת,
במסיבה לכבוד הצלהת הפסטיבל ,״אבל
רעש סוב.״
מכתבים אימפריה ריקה מתוכן

הנוכללה ה1£1לינובנינ1

כת, תמצא אותה ב
עמודים 27—26ש׳
גיליון זה.

בהתיחס לכתבתכם (העולם הזה ); 629
על הדברים שנאמרו באסיפת ועד־הסטודנסיס
לביטחון על־ידי שלום, ברצוני לבקשכם

לפרסם את הפירושים והתיקונים לדברי.
לא אמרתי כי המדינה אינה יהודית.
הדגשתי כי התרבות השלטת במדינה אינה
יהודית. על כן, האתגר היהודי החשוב
ביותר בשעה זו הוא המאבק על התרבות
בתוך המדינה שכבר קיימת, ולא מאבק על
הקמת אימפריה ריקה מתוכן.
יתר על כן, הסיכוי היחיד למימוש חוקי
מדינה יהודית הוא במצב שרוב הישוב הוא
יהודי. טענתם של אנשי ארץ־ישראל־ה טלמה,
בשם טובת היהדות, היא לכן אבסורדית
לחלוטין.

התביעה לא לעשות עוול הינד, דתית, לא
פחות מאשר התביעה לארץ־ישראל. על כך.
אמרתי בדברי, שאם קיום המצווה דורש
נישול אנשים מבתיהם, אשתדל, כפי שנעשה
בהזדמנויות רבות אחרות ביהדות, להימנע
מהקיום הטוטאלי של המצווה, וזאת מתוך
רצון למצוא איזון בין תביעות דתיות
שונות.
יוסף לוי -רושליס

קצת כהריון
שלא ינסו שרי ישראל להשלות את עצמם,
או את הציבור, שקצת התנחלות וקצת
סיפוח זה לא נורא. זה מזכיר את השדכן
שאמר לקליינט שלו, שהבחורה שהוא מציע
(המשך בעמוד <5
העולם הזה 1631

ל צ עי רו ת שעור פני הו מטרידו־בריאות
ויופי ע ם

ע ^ 31 :111*3 ,1 011 )1 6
מערכת אנ טי ס פ טי ת מושלמת
של תכשירי־טיפול ואיפור שטרם היתה דוגמתה
3קו> עמוק ורענון
הבעי ה ה עי ק רי ת של עורך הי א — עודף ה שומן הגורם
להוצרות פגמי־עור ופצעונים. ס ל קי א ת עודף־ה שומן
באמצעות תכשירי ה סא 0עע 8* 1ו1ז*א־ :

תכשיר־קצף ה מ סי ר בעדינות כל ז הו ם מפני העור. הו א
חודר עמו ק לנקבוביות העור ו מו צי א מ הן א ת עודפי־ה
שומן הגורמים לוזוצרות רא שים־מוגלתיים.

א 0וז _0ו 4):48£יז<1ו^1_ 5זל<ז ׳\10£8זס^\8/\1.ט־ד*א*
ת מי ס ת חי טוי המסלקתאת עודפי ה שומן ומגינת מפני
ה תפ ש טו ת הז הו ם.
^ 10־ 1 0 1

תכשיר אל־ שמנוני המרגיע ומרענן העור בשנתך. עוזר ל הסי ר
רא שים־מוגלתיים ולסלק פצעונים.

א 0וז 10

קט^£-ו *£ס^ע ׳0£8אס/ץ\

סופג א ת עודפי־ה שומן מ תוך נקבוביות־העור במשך כל היו ם.
מגן מפני ה תפ ש טו ת הז הו ם, ומב טי ח איפור חל ק ומרענן.

להשלמת המערכת
$ס 4ק 0ו\וו1£/^$ס ׳*£סאכא\ 841 \/טז^ז׳
<ו 0וז£1$ $וו^ 81£׳*£נ[א £1 \^0מטזג/וא׳
קט<£-ו* *1סוטסט ׳*10£וזס׳לע 8* 1-טזג/א׳
קט1£1<.£-א 8£טז ׳*10£ו1סעע ^ 1וטז^ו־

£8ם\/\/כ<ק ס 8£$$£ק סואס /י ע 1ג /מ טז ^/ווו׳

והתכשידים החדשים

קט א 0וז 0 10 ואו^\ס=1ז

איפור חסר שומנים לחלו טין. מונע ס תי מ ת
הנקבוביות, בו בז מן מונע גם
התפרצות שומנים אל

שטח־הפנים.

סס^יסק 0אוזז 810
איפור המשמש כמסע לעידפ י שוכיו•

איפור טבעי וקליל.
1011ע 1 1 6
•פרסום ״אדמון״

^ נ 1י 1 0 1 1:נ 7 6

להקים גוף אנטי־ציוני חדש וקטן יותר׳ אך ספק אם
הדבר ייצא לפועל. תיתכן גם יוזמה להקים גוף עולמי,
שיהיה מורכב מקבוצות אנטי־ציוניות יהודיות בכמה
ארצות.

קצינים לשעבר
עושים עסקים

קבוצה של קציני צה״ל׳ בכירים לשעבר, שפרשו מהשירות
הצבאי ועברו להנהלת מיפעלים כלכליים, נקטו
לאחרונה בצעד המעורר תגובות שליליות בחוגי התעשייה
והפירסום.

הקצינים הקימו חכרה, שרכשה חלק ממניותיה
של חכרה אחרת, לה נמסרו חלק
מתקציכי הפירסום ויחסי־הציכור של ההכרות,
כראשן עומדים אותם קצינים ככירים
לשעבר.

יהודי עיראק
במחנה־ריכרז
ספיר לא יפסיק
את הופעותיו
למרות הוראתו המפורשת של ראש־הממשלה, וגם
לאחר שהממשלה קיבלה את דעתו בעניין שילוב השטחים
המוחזקים בכלכלה הישראלית, לא יפסיק מזכיר
מע״י פינחס ספיר את הופעותיו הפומביות, בהן הוא
תוקף את מדיניותו של משה דיין.
ספיר עשוי לעלות בחודשים הקרובים על נושאים
נוספים, המשמשים לוויכוחים פנימיים בממשלה, ולהציג
דיעות בלתי־מקובלות בפומבי.

יש לראות את הופעותיו והכרזותיו של
ספיר כמיסגרת הקרב הפנימי על השיל־טון,
כתוך מפלגת העכורה. כדרך זו מצליח
פינחס ספיר להציג את עצמו כעיני הציבור
והמפלגה כמתחרה הבלעדי של משה
דיין על ירושת אשכול, כשהוא מנטרל על־־
ידי כך את יגאל אלון, שרק לפני זמן קצר
נחשב למתחרהו החשוב היחיד של דיין.

קידומו של פאולס
עלול להתעכב
היחסים המצויינים שקשר הד״ר דולף פאולס, שגרירה
הראשון של גרמניה בישראל, עם חוגים ישראליים
ויהודיים, עלולים להיון ן בעוכריו. לאחר סיום
כהונתו בישראל, לפני מספר חודשים, חזר הד״ר
פאולס לברלין, משם נמסר כי הוא עשוי להיות השגריר
הגרמני המיועד לארצות־הברית — אחת המישרות
הבכירות בצמרת כל משרד־חוץ.

לאחרונה הגיעו ידיעות מכרלץ, כי מינויו
של פאולם כשגריר בארצות־הכרית עלול
להתעכב. פקידים בכירים כמשרד־החוץ
הגרמני התנגדו למינוי זה, כטענה כי דווקא
הרקע הישראלי שלו עלול להעמיד אותו
כפני לחצים של אירגונים יהודיים כאד־צות-הבריתי.
נראה שהוא ימונה כשגריר
כמדינה פחותה בחשיבותה מארצות•
הכרית.

משבר במועצה
האנטי־ציונית
משכר חמור צפוי ל״מועצה האמריקאית
למען היהדות״ -הגון? היהודי האנטי-ציוני
ההשוב היחידי כארצות־הכרית.
מאז המלחמה, התרחק גוף זה יותר ויותר מגישתו
הקודמת, נוקט עתה גישה ציונית מתונה. כתוצאה מכף
סולק הרב אלמר ברגר, אנטי-ציוני קיצוני בעל קשרים
נרחבים בעולם הערבי, והשילטון המעשי הוא בידי
המולטי־מיליונר לסינג רוזנוזאלד, שתרם לאחרונה תרומות
גדולות למטרות ציוניות.

השפעת המועצה ירדה, והיא תתרכז להלן
כעניינים פנימיים של היהדות האמריקאית.

חסידיו
של ברגר פרשו מן האירגון ועשויים לנסות

מרבית יהודי עיראק׳ כ־ 3000 במספר, רוכזו במחנה־ריכוז
שהוקם בבגדאד, בתוך מיבנה ענק, שהיה שייך
למשפחת דאמרצ׳י. התירוץ הרשמי להקמת המחנה:
הגנה על היהודים מפני. זעם ההמון״.

כמיוחד מתעמרים השילטונות כבעלי־הקרקעות
היהודיים לשעכר, שהידועים שבהם
הם כני משפחות חלסצ׳י, דניאל,
וואזאן ומועלם, אשר קרקעותיהם הופקעו
לצורכי הרפורמה האגררית. השילטונות
מתירים להם למשוך רק קיצכה זעימה,
לפי מספר הנפשות ככל משפחה, מתוך
חשבונות־הכנק שלהם אשר הוקפאו.

צעדים אדמיניסטרטיביים
נגד ימאים
המחסור ככוח-אדם כצי הסוחר הישראלי
גרם לנקיטת כמה צעדים אדמיניסטרטיביים
נגד אותם ימאים הנוטלים חופשות
ארוכות מהשירות הימי שלדם.

עד, בתנאי־עבודתם, וירדו לחוף, דבר שהחריף את בע־יית
כוח־האדם בצי־הסוחר.

קשיים בהמרת
דרלארים בגרמניה
ישראלים העומדים לצאת כעתיד הקרום
לגרמניה ייטיכו לעשות אם יצטיידו כ־מארקים
גרמניים כמקום כדולארים, בהק•
צכת מטכע החוץ העומדת לרשותם.
לאחר המשבר ד,פינאנסי האחרון באירופה, קיימים
קשיים בהמרת דולארים בגרמניה. בתי״מלון מסרבים
לקבל תשלום בדולארים או להמירם, וגם בבנקים מסו-
יימים מגבילים את סכומי הדולארים שמוכנים להחליף
למארקים.

סוחרי הגדה מפחדים
מעסקים משותפים
תוכניותיהם של אניטי תעשייה ומיטהר
ישראליים להקים שותפויות עם סוחרים
בגדה המערבית, כעידוד המימשל הצבאי,
נתקלות כקיר אטום.
מספר בעלי־הון ערביים, שהביעו בעבר את נכונותם
להיכנס לשותפויות עם גורמים ישראליים, חזרו בהם,
לאחר שהופעלו נגדם איומים על־ידי חוגים קיצוניים
ואנשי אירגוני הסידור.

צבר ועומר
יחזרו לישראל
שני ישראלים היושבים לאחרונה דרך קבע בלונדון,
מוציאים שם את כתב־העת ישראל אימפריאל ניוז,
ומשמיצים את המדינה, עומדים להגיע כנראה בקרוב
לביקור בישראל.

השניים, הצייר שמעון צכר והסופר דן
עומר, החליטו להגיע לביקור כדי להזים
את ההאשמות כאילו ירדו מהארץ וכאילו
הם מתכחשים לישראליותם.

מכתבים
(המ שן מעמוד )2

לו לנשואין היא ״רק קצת בהריון...״

תתביישו !

גדעון בדסקי,

לונדון

לדבר כזה לא ציפיתי אף בהירהורי הגרועים
ביותר. לא נשמע כדבר הזה שמוסד
אשר הוקם
למען חיילי צה״ל
מתנכל לאלמנת מלחמה,
כפי שעצו
אנשי אוצר החייל
לאלמנתו של שמאי
קפלן (העולם תזה
.<1629 הבנק היה
מגדיל לעשות אם
בתור מחווה אנושית
היה מוותר בכלל
על חובו של האיש
שנפל. מנהלי־הבנק
יכולים רק להתבייש אנושכיץ ולעשות את המעשה 1 המתאים!

עדי אנושכיץ,
גירוש לירדן

א. ב .ג

מ \ רי לי ך

המכנסיים השטלמען לגבר

נפר׳ הנו ע ר ניצנים

דומני שהגיע הזמן להבהיר, הן לערביי
השטחים המוחזקים והן לארגוני־הסרור,
שמעשים נפשעים, מסוג פיצוץ מכונית־התופת
בירושלים, יגרמו ישירות לתוצאה
מהסוג הבא: תושבי כל מקום המהווה מוקד
להתארגנות טרוריסטית, יתבקשו לרשום את
נכסיהם אצל רשם־ממשלתי, לעלות עם הרכוש
הנייד על אוטובוסים, ולנסוע אחר
כבוד אל מעבר לירדן.
אם הבהרה זו לא תביא לקיומם של
מעצורים מינימליים אצל ארגוני־הטרור,
נוכל להסיק שאין ארגונים אלה מוכנים
להתחשב בגורל אחיהם. אז מי אנו שנתייחס
לערבים טוב מאחיהם? נכון, לנו
יש מצפון, אולם צריך להיות ברור, שליחס
טוב מאשר היחס הקיים, בינם לבין עצמם,
לעולם לא נוכל לצפות מהם.
מה הטעם לשאוף לכרות שלום עם אנשים
כאלה, ומה ערך יהיה לשלום כזה?
איתןהירש, מנון וייצנון, רחובות,

הם ואנחגו
מכונית־

אני מתעב מעשי־טרור, כמו
התופת בירושלים.
אבל איך אפשר לשכוח לגמרי כי לפני
שלושים שנה הטמין אצ״ל פצצת־תופת
בשוק הערבי, שהרג עצרות גברים, נשים
וילדים, וכי במלחמת־השיחרור ביפו, מול
בניין הסראיי, שהרגה עשרות גם היא?

אבי דנגור,

רמת-נן:

אהבת הקרקע

כשאני מנסה למצוא את פירושו של הכיסוי
״אהבת מולדת,״ אני מוצא שהכוונה
בעצם היא ל״אהבת הקרקע.״ אהבת המולדת
גדלה ככל ששטח המדינה גדל יותר.
ובאותו יחם קטן ערכם של חיי האנשים
החיים באותה מולדת אהובה.
נאצר מאבדים שטחים, קשה למצוא לכך
הסבר שישכנע את הציבור הרחב. כאשר
נופלים חללים, מבליטים את העובדה ש־לאוייב
היו אבידות קשות יותר. על סמך
זה קובעים רוב הישראלים שהערבים צרי־בים
להיות מעוניינים בשלום. מאחר והם
לא מעוניינים, אז למה שאנחנו נהיה?
י הו ד ה לוי, קופנהגן, דנמרק׳

לשלוף את ראש כת־היענה

יש להתפלא שלאחר הפיצוץ הנפשע בירושלים,
סובר עורכו של ידיעו ת אחרונות!,
הד״ר הרצל רוזנבלום, שהסיבה להמשכו של
הטרור הערבי נעוצה דווקא ביד הרכה בה
מטפלים השלטונות כחבלנים הנתפסים.
מן הראוי לשאול:
אולי יש גם סיבות
אחרות? מוזר ומעציב
שאנו צועקים
חמס כאשר כואב
לגו, אך כאשר כואב
למישהו אחר, איך
אנו מגיבים?
ראויים נכבדי ירושלים
המזרחית לגינוי
חריף על שלא
גלוי־דעה פירסמו נגד מעשה הפיצוץ.
אולם בשעת הזמיר
מלחמה,
כאשר נית־נה
הוראה לחיילי ישראל, למחוק שלושה
כפרים באזור לטרון — האם מישהו מאנשי
הדת, המנהיגים והנכבדים היהודים,

א. ב .ג. מ צי עמבחרמכנסים ־
ע שויי ם ׳סרילין׳
אלגנ טיי ם, או פנ תיי ם וב שלל גוני ם.
א.ב.ג. ו׳ טריליך ה ס שני ש מו ת
היו צ רי םיחדאתהמ כנ סיי ם
ה מו ש ל מי ם לגבר,
ה מ כנ סיי ם ה מו ש ל מי ם עבורך.

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח
.1בשבוע־חנוכה ( )17.12 בת״א
קורס בוקר של שבוע אחד.
.2בירושלים, ת״א וחיפה (ב־)29.12
קורס ערב של חודש אחד.

י קצרנו ת

עברית ו/או אנגלית
הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת ״ א: גורדון ,5טלפון 236209
י רו ש לי ם :״הפקיד״ ,רח׳ בצלאל 18
חי 8ח ז ביודספר ״במעלה״.

בעיות ולבטים
בחיי המיז!
מאת
הד״ר

מרדכי זידמן

הוצאת רשפים.
להשיג בחנויות
הספרים ועוולות

(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1631

מכתבים
(המשך מעמוד )5

הרים קול זעקה נגד ד,מעפה הנפשע?
מוטב לנו לשלוף את ראש־בת־היענה
שלנו מהחול הפוליטי, ולהכיר במציאות:
שום דבר, מלבד פתרון פוליטי הוגן, לא
יוכל לשים קץ, אחת ולתמיד, לפעילות
ארגוני־הטרור הערביים. אין פתרון פוליטי
ללא ויתור טריטוריאלי סביר מצד ישראל
לטובת הערבים הפלסטינים, שעל שואחם
— למרבה הצער והדאבה — הקמנו את
מדינתנו העצמאית.

שלום זמיר,
חיסון או חוקן?

נפר אמירים

דומה שלשורת מחלות־הנפש הקשות
נוספה אצלנו, מאז מלחמת־ששת־הימים, מחלת
״הספחת,״ הפושה בחלקים רבים וטובים
בחברה הישראלית. לאט־לאס מתגלים
סימנים של אפידמיה.
הגורם לשגעון זה הוא, בנראה, דפרסיה
חמורה או תמימות רומנטית, או שאיפה
קולוניאליסטית, או נולן גם יחד.
אובדן השכל הישר — הוא אחד הסימפטומים
למחלה זו. הצרה היא, שגלולת
אספירין לא תרפא מחלה זו. לכן דרושות
באופן דחוף כמויות נכבדות של גלולות
חיסון. אחרת, אי־אפשר יהיה להימנע מ־חוקן.

אפרים

חיים הורוויץ,

ניו־יורק, ארה״ב

מי המלכה?
ברצוננו להתייחס למכתבם של אנשי חיל־הים
אודות מלכת־המים (העולם הזה .) 1629
נראה שאחרי שטלי פרידמן כבשה את אנשי
הנח״ל וחיל־האוויר, נפלו בדישתה גם
אנשי חיל־הים.
חיילי המשחתת מציינים במכתבם שהתלהבו
מטלי רק אחרי שראו את תמונתה ב־פירסומת
של גולדסנואר. אולם — האם אין

שרה גורן ו״גולדסטאר״
זו שרל׳ה גורן, ידידתנו היפר,פיה, המופיעה
בתמונות גולדסטאר? לא ראינו עדיין את
התמונה, אולם לפי מיטב ידיעתנו, המתבססת
על אינפורמציה שקראנו בעיתונכם —
נבחרה שרה גורן כנערת גולדסטאר, או
שמא אנו טועים?

א 1את אהבה
^\/ץ 0 0מססק
ק רו ל וייט — טרכס סטאמפ
שבוע 2בקולנוע

בן יהודה

כרטיס נסיעה
קראתי את הכתבה על הנסיכה מריה
ביאטריצה, ששהתה בארץ כמתנדבת, וברצוני
להוסיף עוד אחד שרץ מהר לספר בגאווה
עצומה. שמו משה
שמיר (,סיטון) והוא
מוכר מאוד.
היא ישבה בקפה
תל־אביבי, והוא ניגש
אליה, לדבריו,
ולחש באוזנה שהיא
נחמדה, הרומן
ביניהם נמשך שבוע
ימים ודווקא במלון
שרתון. ובעצב רב,
הוא מוסיף לספר,
שאת כל חסכונותיו
ביזבז עליה. אגב,
כעת הוא עובד במרץ
רב, וממשיך לצפות לכרטיס־נסיעה
ממנה. נו, אז מה דעתכם?

עליזה גיל,

אילת

רמת־אביב, תל־אביב

מי הוא רתי?

״חי, משכנע וכובש״ — ר. עזריה, נועריב.
״אמיתי וראוי שתחזו בו״ — י. שריק, הארץ.

כני כרמן,

פילדלפיה, ארצות־הבר־ת
• תודה (בלי מכם) לזמר בני כרמן,
בשם החיילים.

מכתב! השבוע

מר אבנרי מפורסם בארצותהברית מ׳
אוהב־שלום וכרודף שוויון לכל אזרחי ארץ־
ישראל. אני חבר ב״חוג לתנ״ך והספרים
החיצוניים,״ אני אוהב עד מאוד ללמוד
בתנ״ך. מאותם ספרים אנו לומדים האידיאלים
הטובים כמו: שלום, חרות, אהבה,
אמונה, ועוד.
למר אבנרי יש תכונות כה טובות. אבל
קראתי שהוא, אמר שבקרב הדתיים יש
אנשים ״כימעט פאשיסטיים.״ אין לשום
אגודה מונופול על היהדות. גם מר אבניי
יהודי, וגם הוא מדבר בשביל יהדות. הוא
״דתי,״ בכך.שהוא אוהב שלום ורודף שלום.
כבוד לו •וכבוד לעם ישראל . ,חנוכה שמח.

פרסום בלקין

היחידה, שיבררו בעצמם אם יהיה עליהם
לשלם מכס או לא.

בטי, יואד, תדמה ורענן,
מכם עד מתנה לצה ״ל

תל-אביב

קראתי בעתונכם על יחידה צבאית, שר,גרילה
פטיפון ואין לה תקליטים. ובכן, אירגנתי
כאן 40 תקליטים, שמוכנים להישלח בכל
רגע. ביררתי בקונסוליה אם אפשר יהיה
להעביר את התקליטים בלי מכס, מאחר שהם
מיועדים ליחידה צבאית, אבל לא ידעו לתת
לי תשובה. יעצו לי שתכתבו אתם לאנשי

היחס לגוי
הרשו נא לי להעיר על הגישה
של מאבקכם בעניין מדיניות ישראל
לגבי שכנותיה במרחב.
אתם מסבירים ומטיפים למדיניות־כם
בהסתמך על הגיון מדיני, על
הכדאיות של ישראל והסברת מצבה
במרחב. חסרה לכם ההסתמכות על
פילוסופית־אנושית־ריגשית
תפיסה
של הישראלי, ביחסו לערבי.
לי נראה שכל עור ישנא הישראלי
את הערבי, ויחסו האנושי לא ישתנה
— שום הסבר הגיוני, שכדאי לעשות
שלום, או שמלחמה זה דבר נורא,
לא יוכל לגשר על התהום העמוקה.
הכרחית הטפת לשינוי ביחסו של
הישראלי כלפי העולם. בכללותו,
כלפי עמי העולם, הגוי בכלל והערבי
בפרט. צריך להסביר שהגישה
של ״לא איכפת לי שיתפגרו כל הגויים״
היא גלותית; שבלאומיות והפטריוטיות
אפשר לאהוב את עמך
ומולדתך, אך אין צורך לשנוא את
האוייב.
יש להטיף לישראלי — לומר לו
בפה מלא השכם והערב, בלי מורא,
בפרצוף: שכל יצור אנוש, גם גוי,
גם ערבי, חייו וזכותו לאושרו קדושים,
כמו של הישראלי. יש לתת
לישראלי להבין שהערבי, מנקודת
מבטו שלו, צודק גם הוא. שכאן
אירעה טרגדיה. ששני העמים צודקים
מנקודת מבטם, ושני העמים די
מיסכנים. יש להסביר שעם שיחיה
על שנאה (ועל הפחד) ,כפי שאנו
חיים — יורעל בשנאה זו, ואף אם
יתקיים, פרי לענה יצמיח.
האינכם סבורים שחסרה קצת אנושיות
וקצת רוך ואהבה אצלנו?
כותב המכתב הוא ישראלי היושב
בקנדה (לא בדיוק ״יורד״) .אך לא
בלי זכויות לדבר על הנושאים שהעליתי.
לחמתי במלחמת־השיחרור,
נפצעתי בקסטל (ואני קצת נכה
מזה) .השתתפתי בקרבות מרים, ואני
יודע מה זה.
א. ר ,.מונטריאול, קנדה

שפת החרב
מיום שהמוסלמים כבשו את ארץ־ישראל,
הם דיברו איתנו בשפת החרב, ובשפה
זו הם ממשיכים וימשיכו לשוחח עמנו —
כי הם יודעים רק את השפה הזאת. אני
מוכן להיות דמוקראט עם דמוקראטים, אך
עם הפאשיסטים הערביים אדבר רק בשפת
הפאשיזם. רק כך יש לי סיכוי לד,שאר
בחיים בארץ־הקודש.

בועז ברזילי,

תל־אביב

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1631

תמרורים
נ ישא ו. דוד המינגס 27 כוכב
הקולנוע הבריטי, וגייר הניקאט (,)25
כוכבנית ילידת טקסאס, לאחר שנישאו כבר
שנה קודם לכן בכנפיה איטלקית, אבל ללא
נוכחותו של כומר. הפעם׳ בחתונה שנערכה
בהוליבוד, ערך
כומר את החתונה.

נ ישאה

...היא והוא !
היא מחליקה על־פני הים
ה 1א מחליק על-פניו מבלי שתחוש בו

שחקנית״הקולנוע הבריטית
המפורסמת
דיאנה דורסי ( ,07
לשחקן אלן דייק

התגרשו

אודרי הפכורן
( )39 ומל פדר
( ,)51 שני כוכבי הדו
רסובח ״ ל
קולנוע ד,הוליבודיים
הידועים, לאחר 14
שנות נשואים משותפים — וילד אחד.
נחוגי יום־הולדתו. ה־ 71 של הפרופסור
גרשם שלום, סגן נשיא האקדמיה
הישראלית למדעים, יליד ברלין, שעלה לארץ
ב־ 1923 ונחשב כמומחה בעל שם עולמי
למיסטיקה יהודית ולתורת הקבלה.
נחוג יום־הולדתו ה־ 89 של יצחלו
גרינכוים, מנהיגה של יהדות פולין במחצית
הראשונה של המאה ושר־הפנים ה־ואשון
של מדינת ישראל. גרינבוים, יליד
וארשה, שהתחנך בחדר בפלונסק והוסמך
למשפטים באוניברסיטת וארשה, נבחר ב־
1918 לסייס (בית־הנבחרים) הפולני, והיה
שם אחד היוזמים של בלוק המיעוטים. נבחר
כנשיא ההסתדרות הציונית בפולין. נלחם
נגד תוכניתו של חיים וייצמן להקמת
הסוכנות היהודית והקים בפולין הסתדרות
דומה בעלת אופי דמוקראטי שנקראה בשם
על המשמר. היה בין מנהיגי היישוב שנעצרו
בשבת השחורה,
ה־ 29 ביוני
,1946 וישב במעצר
בלטרון במשך 130
יום. לא הסכים, כשנבחר
לשר־הפנים
הראשון, להכליל את
משרד המשטרה תחת
שיפוטו, וקבע
בכך את ייחודו של
משרד זד, כמשרד
נפרד. לאחר שנכשל
בבחירות לכנסת
הראשונה, כשג
רי ג כוי ם
הופיע ברשימה עצמאית,
פרש מפעילות פוליטית, אך המשיך
במשך תקופה ארוכה לפרסם מאמרים בעל
המישמר.
הועלה זיכרו של גרן קנדי,
נשיאה הנרצח של ארצות־הברית, ביום השנה
החמישי לד,ירצחו, בטקס שנערך כ־בית־הקברות
הלאומי בארלינגטון, בו נכהו
בני משפחת קנדי שנותרו בחיים. ז׳אקלין
אונאסיס ושני ילדיה, השתתפו באזכרה שנערכה
בכנסיה בניו־יורק.
נפטר בברלין המזרחית, בגיל ,81
הסופר היהודי ארנולד צווייג, נשיא
האקדמיה המזרח־גרמנית לאמנויות, שעלה
לישראל מגרמניה ב־ , 1933 התגורר על הכרמל
נשכח ונעזב, חזר לגרמניה. המזרחית
ב־ , 1948 שם זכה לתהילה רבה ונבחר אף
כחבר בית־הנבחרים.
נפטר בניו־ג׳רסי, בגיל ,90 הסופר
האמריקאי אפטץ סינקלר, אחד הסופרים
האמריקאיים החשובים ביותר שהיווה
דוגמא בספריו לעיתונות לוחמת. סינקלר,
שהחל לפרסם את יצירותיו כבר בגיל ,14
התפרסם בהיותו בן 28 בזכות סיפרו הג׳וג־גל,
בו חשף את התנאים הסאניטאריים ב־בתי־המטבחיים
בשיקאגו. זכה ב־ 1942בפרס
פוליצר על סיפרו שיני הדרקון. בדי־עותיו
וביצירותיו היה סוציאליסט.
נפטר. יוסף כיידאס 56 יליד
חיפה, שהקים קיסרות פינאנסית גדולה בביירות
שבלבנון, שם עמד בראש בנק אינ־סרה,
שפשט את הרגל בשערוריה ב־.1966
לאחר השערוריה נמלט ביידאס, נעצר בש־ודייץ
אשר דחתה את בקשת ההסגרה של
לבנון מחוסר הוכחות שפשיטת־הרגל של
הבנק נעשתה מתוך כוונה להונות.
נפטר מי שהיה במשך 15 שנים,
בין השנים 1952ו־ , 1967 נשיא הונגריה —
אישטוואן דוכי 70.בן למשפחת איכרים
ענייה שהיה ראש־הממשלה הראשון
של הונגריה לאחר מלחמת-העולם השנייה.
העולם הזה 1631

בזיוובו־ ב ר!וזי**ן־ הסטופר

11 6
כ 1ד 1רז ב ז ־ יסב! 3ס־ ו־ 01-1־

כזנב• נים־ +

ם כי 1אחז־ חינ ם!

בדרבנדב ׳ 1>1ו ־ י 1 0ן

עד כד

פנים

ת ס רו ק ת שנתית
נשות הכפר לאדאך שבהודו מסתר־קות
רק פעם אחת בשנה — בחג
הקציר. בתסרוקת זו, המהודקת היטב
אל מקומה, אין הן רשאיית
לנגוע עד לחג הקציר הבא. אבל
את, האוהבת חידושים ורעננות,
כדאי לך לנסות פעם את הגרבונים
של ״מרסי״ — הגרביים עד למת־ניים
המשחררים אותך מלחץ החגורות
והביריות. הגרבונים (מלה ש־
״מרסי״ ,הכנים אותה לשפד, העברית)
מיוצרים בסריגת קריסטל אי
בסריגת מחסום עוצרת־רכבות ורק
הגרבונים של ״מרסי״ תפורים בשיטת
״פולי־פיישנד״ להתאמה מושלמת
לגופך. נסי אותם גדיד ולא
תרצי ללבוש שום דבר אחר.

נטיםנ 1א נ 1ינ1חנ בבו־בי

רחבדך 13־

חינם

ט 1ם ר!ו א ירזנר. 7

י 1תונעים

בעולם
ארצות הברית
דמו קי א טי ס ב־ס60 <7
שישים ימים עוברים באמריקה בין היום
בו ניבחר נשיא חדש, ובין היום בו הוא
נבנם לתפקידו.
בימים אלה. אין הממשלה יכולה כימענו
לפעול. איש אינו מתחשב בה עוד.
ריצ׳ארד נינסון ניסה לחזק את ידי הנשיא
היוצא, הכריז כי ימשיך במדיניותי.

60 ימים 60 ,אחוזי ם

אך איש אינו מתחשב בהכרזה-כזאת. מה
גם שניכסון לא מינה עדיין•.שום׳ שר מרכזי
בממשלה הבאה, ואין איש יודע מה דמותה.
נשיאם של 307 בינתיים פורסמה
סטאטיסטיקה שהדהימה רבים.
בבחירות, בהן קיבל הנשיא החדש פחות
מקולות מחצית הבוחרים, השתתפו בסך•
הכל ־ 607 מן האמריקאים בגיל הבחירה.
18 מיליון בוחרים רשומים לא הלכו לקלפי.
30 מיליון בעלי זכות־בחירה לא טרחו אפילו
להירשם. הנשיא נבחר על־ידי פחות 0יס/ס30
של האמריקאים המבוגרים.

ק 1מתי 7ס
שתי דגליים
ש מ אליו ת

1 £ 2זפק ^ 2 0 * 1^ 6 2 1 1 £ 0 1 0

מי נכשל בצ׳כוסלובקיה — האימפריאליזם
הסובייטי, או הקומוניזם עצמו?
את התשובה לכך אפשר למצוא בנאום
שנשא השבוע גוסטאב הוסאק, מנהיג המפלגה
הקומוניסטית בסלובאקיה, ואחד האישים
החזקים ביותר מאז הכיבוש.
קבע המנהיג. :כל טיפש יכול לשלוט
בימים כתיקונם, באמצעות קומץ של שוטרים.
אולם כאשר ניתן למיליוני בני־אדם
מקום ליוזמה, למחשבה ולפעילות, הרי
התהליך מורכב קצת יותר.״
במילים אחרות: בדיקטטורה קומוניסטית
(או אחרת) יכולים לשלוט כסילים. אולם
במישטר דמוקראטי אין הקומוניזם יכול
להתקיים.
שגועוניס מסויימים. אם כן, מרי
קרה בצ׳כוסלובקיהז
הסביר הוסאק, בנאום בפני הוועד המרכזי
של מפלגתו: אחרי סילוקו של המנהיג ה־סטאליניסטי,
אנטונין נובוטני. ,לא היו
פקידים רבים מוכנים לכך. העניינים הידרדרו,
ועלינו למתוח על כך ביקורת.״
ומי אשם? העתונאים, כמובן. כי העתונים
והרדיו לא נתנו למפלגה למלא את. תפקיד
ההנהגה *.תחת לקום נגד שני השבועונים
המסויימים, שתבעו חופש (ושהופעתם הופם־
קד, לאחרונה) הם.עסקו ב״מחוות של גבורה,
אסיפות, מחאות והחלטות.״
סיבה אחרת להידרדרות, שהביאה להתער־בות
הסובייטית. :התפרקות״ המנגנון של
המשטרה החשאית. .כמפלגה מנהיגה, רגלנו
האחת נקטעה, והשנייה לקתה בטרומבוזה.״
המסקנה: בלי שתי רגליים שמאליות —
המשטרה החשאית ובלי עתונות צייתנית ־
אין מישטר קומוניסטי יכול להתקיים, גם
אחרי דור שלם של שלטון.
העולם הזה 1631

מ חוז ת
ריבת

עיון רע מהלך עתה בארץ — בעיתונות,
בכנסת, בממשלה.

הרעיון להקים מחנות־ריכוז.

מוסדות־הביטחון עומדים בפני הלחץ להנהיג
עונש־מוות. הנימוקים שבפי אנשי־הביטחון
הם כה כבדי־מישקל, כה משכנעים,
כה מבוססים על שיקולי־ביטחון מהותיים,
שכל הצעקות ההיסטריות של חו־בבי־עמוד־התלייה
ופסיכו־פאתים למיניהם
לא יערערו אותם.

שונה המצב לגבי מחנות-הריכוז.

שר־ר,משטרה הודיע בכנסת כי ״אולי״
יש צורך ב״אמצעים משפטיים חמורים יותר״
— והכוונה היתד, לתנאי־המעצר.
עסקנים, דמאגוגים, עיתונאים, וגם הרבה
אנשים טובים סתם, דורשים לשלוח את החבלנים
למחנות בסיני, להטיל עליהם עבו־דות־פרך,
להכביד עליהם בתנאים קשים.

ידידינו הטובים ימטירו עלינו
מיכרקי־מחאה. בעולם שאויבינו
לוניאלית,
השטחים

תצטייר דמות ישראל בדיוק כפי
רוצים לציירה: מדינת-כיבוש קואכזרית,
אשר נגדה מנהלים בני
הכבושים מלחמת־שיחרור נועזת.

זה באמת ירתיע את החבל

| נים?
בוודאי. זה ירתיע את רכי־הלבב, את מד
גי־הלב, את עלובי־הנפש.

בך נעזור לטהר את אירגוני
החבלה מכל היסודות המפוקפקים.
ישאר בהם רק הגרעין הקשה, הלוחמים
שיש להם אומץ.

אירגוני־החבלה יהיו אז קטנים יותר —
אבל הרבה יותר יעילים וקטלניים.

האם אנו מעונייניס לעשות להלחץ
גובר עד כדי כף
שספק מענם את מלאבת הטיהור? לע יוכלו
הוא
אם אנשי־הכיטחון

מוד נגדו.
**ץ מע המחנות הנוראים יעבור בכל
ארצות־ערב. הדימיון המזרחי יתאר או

נימוקים כעד מחנות־עבודות־פרך תם בכל הצבעים הלוהטים.
( | בחצי־האי־סיני הם משכנעים, כביכול.
היושבים בהם ייהפכו גיבורי
החבלנים שנתפסו
חיים, כך נאמר, חיים האומה הערכית, אנשי־מופת לבתנאים

בית־הבראה. הכפוף לחוקי יש דור שלם חדש.
בבית־הסוהר הישראלי,
ראל, אי־אפשר להנהיג תנאים אכזריים. ובוודאי
אי־אפשר להנהיג תנאים שונים מאוד
לסוגי־אסירים שונים.

משום־כף אין לבית-הסוהר הישראלי
השפעה מרתיעה.

החבלן יודע שאם ייתפס, לא יהרגו אותו,
לא יענו אותו במשך תקופה ארוכה, לא
יכלאו אותו בתנאים בלתי־אנושיים.

כל זה יכול להשתנות.

נקים מחנה
יישוב, שקשה
נשלח לשם
קשים שאינם

אי־שם בסיני, מרוחק מכל
יהיה לברוח ממנו.
צוות־סוהרים מיוחד, אנשים
יודעים רחמי־אנוש.

נעביד את האסירים בעבודות־פרף
קשות, ונמדד את חייהם.

זה ירתיע. זד, יקלקל להם את החשק
לעבור את הירדן או להניח פצצות בשוזקים.
מה הגיוני יותר מזה?

ך* די שמחנה־ריכוז יהיה בעל ערך
מרתיע, צריכים התנאים בו להיות אכזריים,
והם צריכים להתפרסם ברבים.

שהרי אם הדבר לא יהיה ידוע
כרבים -אין בו כדי להרתיע.
מה תהיה התגובה בעולם?

הידיעה על קיום מחנות-ריבוז
כישראל -מדינת היהודים! -
יזעזע את ידידינו.

לא חשוב איך אנחנו נקרא למחנות
אלה. התעמולה הסובייטית, ושאר מנגנונים
עויינים, ידאגו כי ייקראו ״מחנות־ריכוז״
.הרי הם טענו תמיד כי אנו נוהגים
בשטחים המוחזקים בנאצים.
ככל שהתנאים במחנות אלה יהיו קשים
(והרי זו המטרד מישהו ידאג להפריז
כתיאורן.

העיתונות העולמית תזדעק.

הצלב האדום הבינלאומי יתערב, בהסתמך
על אמנת ג׳נבה, ויקים קול אימים.
מוסדות האו״ם יתכנסו ויגנו את ישרא?
בחריפות.

הגשרים המתחילים להיבנות בין ישראל
ופלסטין — והם עדיין חדשים ורופפים —
יתמוטטו תחת נטל זה של שינאה חדשה.
הישראלי האמיתי, שנראה בעיני תושבי
השטחים המוחזקים כייצור של בשר ודם,
אחרי שנים של תעמולה ארסית — ייראה
כמיפלצת מגואלת־בדם.

באווירה זו לא יישבר הטרור.
הוא יגבר.

ף?־היפף — אם יישארו החבלנים בתג־ <
אים של ״בית הבראה״ — מה יקרה?
יקרה מה שקרה עד עכשיו.

החבלן שנתפס, היודע כי לא ייתלה ולא
יישלח לגיהינום, מדבר בנקל — ויעזור לגילוי
רשתות נוספות.
האסירים אינם משתדלים לברוח, ומשת־פים־פעולר,
עם מוסדות־ר,ביטחון. כך נחסך דם.
החבלנים אינם נעשים קשוחים יותר, אלא
להיפך. בבית־הסוהר הם מתרככים.

ואולי -מי יודע? -יהיו מחר
המתווכים כין ישראל ופלסטין.
כף קרה כארצות רכות אחדות
בהם נכלאו טרוריסטים כתנאים
אנושיים.

ף* משך שנה וחצי הצליחו מוסדות
. 4הביטחון שלנו להחזיק את הטרור בממדים
מינימאליים — למרות המצב הפוליטי,
שאינו מבטיח טובות לערבים.
במשך כל אותה תקופה נהגו במדיניות
של ״יד רכה״ (יחסית!).

איף יבול אדם, שאינו כסיל
גמור, לבוא ולשכה את ההצלחה,
ולפסול כאותה נשימה את השיטה
שהביאה להצלחה זו ף

העונ! 0ה1ה

מנקר אצו אסירי המחתרות הערניות בכרא ׳שואד

^ אשרהח לי ט ח מערכת העולם הזה
2לבדוק את תנאי מאסרם של החבלנים
השפוטים. היה זה מוכן מאליו כי הכתב
שיתלווה אל צלם המערכת יהיה נעים גיל־עדי.
לא רק בשל שליטתו בשפה הערבית,
והיותו בקי בנושא הפלסטיני. אלא בגלל
הכשרה מיוחדת במינה שקיבל בנושא זה:
הוא בילד, מספר שנים בבתי־כלא עיראקיים,
כאסיר פוליטי.

להלן דיווחו שד גילעדי:
כל המקשיב לסידורים ערביים יודע שבישראל
קיים גיהינום. לא הגיהינום הציוני
הכללי, כי אם גיהינום קטן יותר, המיועד

לסוג מסויים של דיירים. אלה הם בתי־ה־סוהר
בהם נמקים, לדברי התחנות הערביות,
טובי בני הנוער הפלסטיני, שנשפטו על
השתייכותם לאירגוני המחתרת.
הגענו לבית־הסוהר דרוכים ומוכנים
לקרום כל מילה או תמונה המעידות על
תנאים גרועים. אבל אחרי שהייה של שמונה
שעות בין הסורגים, יצאתי מאוכזב. זה
גיהינום זהי זה בית־הבראה!

^ ריח של חומר־חיטוי נדף מהתאים, בהם
מ! חזקים 200 אסיר ם. אפילו החצר היתר,
נקייה.
בין 10ל־ 21 איש מתגוררים בכל תא,
לפי גודלו. אין להם מיטות. בערב פורשים
מחצלות גדולות על הריצפה, ועל מחצלות
אלוי, פורש כל אסיר את שמיכותיו: חלק
מתחתיו, כמיזרון; חלק מעליו, לכיסוי. בבוקר
מגוללים את המחצלות ומעמידים אותן
בפינה: את השמיכות מקפלים לפי סדר צבאי,
ומניחים אותן בסורה ישרה לאורך הקירות.
אבל
אם אין מיטות ומיזרונים — יש
מיקלחות. בכל תא — לפחות מיקלחת אחת,
עם מים קרים וחמים. וחשוב הרבה יותר:
אין אותו קרדל או דלי מצחין, בו עושים
אסירים את צרכיהם בפינת התא. כאן יש
בתי־שימוש של ממש, עם מים זורמים.
בכלא נוקרת טלמן, בו ביליתי כמה משנות
היי היפות, עמדו חמש מיקלחות לשרותם
של 1400 אסירים. איש לא חלם על
מים חמים שם, אפילו בחורף. התור למיק־לחת
היה מגיע אחת לשבועיים.
במקום י ס מרפאה עם חובש; רופא מבקר
שלוש פעמים בשבוע.

שלושה אסירים, מתוך
, 17 מכינים בביתיהסלא־של
בית־הכלא שקיות ב שביל ר,שק״ס.

בעבודה

מים חמים וקרים
ך* ראש וראשונה הפתיע אותי הנקיון.

מפאת צום רמדאן, נכנסו לארוחת־הצה־דיים
רק כ־ 50 אסירים. המזון זהה לזה שמקבלים
חיילי צה״ל; והוא מסופק על־ידי
הצבא. גם צורת הגשתו צבאית: כל אסיר
עובר על פני הטבחים וסיריהם, ואלה יוצקים
לכליו את האוכל. אבל הוא אינו מביא
איתו את המסנוינג, אלא מקבל את הכלים
מהתורנים: צלחות, ספל, כף ומזלג. בלי
סכין.
ייתכן שטיב המזון הוא המדרבן את האסירים
ללחוץ על ההנהלה, בבקשות למתן
תעסוקה .״הם מוכרחים להוציא את ה־אנרגיה,׳׳
חייך אחד הסוהרים.
ייתכן גם, שזו סיבת מסירותם לעבודה
בבתי־המלאכה. בעיקר: בית־דפום לספרי־בראיל,
המסופקים לבתי־ספר לעיוורים ברצועה
ובגדה; ובבית־המלאכה לשקיות נייר
בשביל חנויות השק־׳ם. אף כי לדבריו של
אחד האסירים, יושבים כמה אסירים ב־של
אירגון אל־קאומיון
אל־ערב, אחמד אל־ג׳מל
מרמאללה, נדון לעשריס שנות מאסר. ארוסתו,
המורה לוטפ״ה, נעצרה אף היא.

המנהיג

העובדה שהם יושבים שם. אבל חוץ מזה
— אין כמעט תלונות. בתאים מותר להם
להחזיק ספרים (ראיתי את כתבי סארטר,
גיתה וטולסטוי) ,מותר להם לכתוב מכתבים
ולקבל ביקורים פעם בשבועיים.
האם מרבים שלטונות בית־הסוהר להעניש
אותם? ״כל מי שמכבד את עצמו, מכבדים
אותו,״ השיב לי איש אל־פתח, שנדון
ל־ 15 שנות מאסר .״מי שעושה בעיות מיותרות,
על כל מיני שטויות — ישר לצינוק!״

בדי
סכינים

**ה טיס האוכל? כאשר הגיעה שעת
1 2ארוחת־הצהריים, הזמינו אותי האסירים
שעימם שוחחתי אותה שעה :״תפדל ללמט־עם,״
כלומר :״בוא נא למסעדה. כך הם
קוראים לחדר־האוכל, בו הם סועדים בשלוש
מישמרות, מכיוון שאינו יכול להכיל את
כולם בבת־אחת•

ךןךןך 0סאנוי אל־קעבי מ
^ 1 1 1 1שכם נתפס באחת
\111 1
הסריקות בעיר, נדון לשבע שנות מאסר.

צינוק, מכיוון שהם סירבו לעסוק במלאכה
שיש בה כדי להביא תועלת בטחונית ל־צה״ל.

אינו מוצא חן בעיניהם? כמובן: עצם

טרוריסט מאמץ כשלום
ך* יטיחות גדשו מעבר לנושא המיש־

| 1טר בכלא ונגעו בבעיות הגדולות של
פוליטיקה, מלחמה ושלום. לא דיברתי עם
כל האסירים, אבל אלה ששוחחתי איתס
הפתיעו אותי: הם דיברו על שלום, כעל
דבר מובן מאליו.
האני ראג׳י נצאר הוא בן 19 בסך־הכל.
רזה, גבוה, בעל שפם דק, מדבר אנגלית
שוטפת. הוא יליד רמאללה ועתה הוא מרצה

מאסר של שבע שנים על השלכת רימונים
לתוך בתי־ספר בעירו ,״כדי להתסיס את התלמידים
ולדחוף אותם לשבות.״
עתה הוא אומר :״אני מעדיף פיתרון של
שלום על המשך הלוחמה. כי זאת תביא,
בלי ספק, להשמדה הדדית. נוכחתי לדעת
שאי־אפשר לחסל את ישראל. היא תמשיך
להתקיים אפילו אם ינצחו אותה הערבים
במלחמה. אבל מדוע ישראל אינה מתחשבת
במצבם של המנהיגים הערביים, ואינה יוזמת
שיחות־שלום ישירות עם הפלסטינאים?
הרי הם מוכנים לשיחות!״
לטרוריסט הצעיר יש אפילו הצעות ממשיות
איך לפתור את הבעייה :״קודם כל
שישראל תפעל לחיסול מחנות הפליטים.
שתיישב את הפליטים מחדש. רצוי להחזיר
אותם לבתיהם — אבל אני מוכן לוותר על
כך. העיקר שישקמו אותם וישלמו להם
פיצויים. בזה יחסלו את הגורם העיקרי ל־שינאה.״
במיקרה
זה, הוא משוכנע שערביי פלסטין
יכירו במדינת ישראל, וייתכן שאפילו יגיעו
יותר רחוק: איחודה מחדש של הארץ .״אבל
בינתיים מספיק שישראל תודיע על נכונותה
לפצות את האנשים שהשאירו רכוש
במדינה העם
שריפת הג שריס

בשביל עיוורים

שני אסירים בעלי־השכלה עובדים בדפוס המיוחד של
בית־הכלא, בו מדפיסים ספרי־לימוד בכתב בראיל לתלמידים
עיוורים בגדה המערבית וברצועת עזה. תמורת עבודתם הם זוכים להטבות שונות.

פתח. אדרבא, שינזראל רק תכריז מחר,
שכל ערבי שיש לו רכוש בשטחה ישלח
את שמו ואת פרטי רכושו לכתובת כלשהי
— ולמחרת לא רק יתפרקו אירגוני המחתרת׳
כל ממשלות ערב יתפטרו• לא יהיד;
להם על מה ללחום יותר.״

ב־עד מדתה פלסטינית
זי—י >.1—1
^ סירי המחתרות מנהלים ויכוחים

זרק פצצה

ניס לתוך בתי־ספר בעירו כדי לדרבן את
תלמידי בתי־הספר התיכוניים בעיר לשבות.

אצלה, וכל עם יתפתח ויבנה את עתידו בתוך
המדינה שלו.״
ומה יאמרו אירגוני המחתרת? מה יאמר
אל־פתח, למשל?
נצאר, בעצמו איש אליפתח, מוכן להתחייב
:״ברגע שאפשר יהיה לבסס אח ה־יישות
הפלסטינית, וישולמו פיצויים לפליטים,
יתחסלו האירגונים מעצמם, כולל אל

פוליטיים ערים מאוד בינם לבין עצמם.
בדרך כלל — אחרי שהם קוראים את אל־אנבא,׳
העיתון הערבי היחידי שמותר להכניסו
לכלא: ואחרי שהם שומעים את שלוש
מהדורות החדשות של קול־ישראל בערבית.
הרדיו מוצב במשרד הכלא, והשידור מועבר
ברמקולים קבועים בכל תא.
לכן מוכנים הם להתבטא באופן חופשי על
בעיות אלה גם בפני זר. סמי קעבי משכם
חור על דברי נצאר, איש אל־פתח, למרות
שהוא עצמו שייך לגיתף — חזית השיחרור
הפלסטינית. הגבר הצעיר 21,שנשלח
להתאמן בלוחמת־ גרילה בעיראק, טען:
׳,יש לגשת מייד לפיתתן. הזמן אינו פועל
לטובת אף אחד מן הצדדים. ישראל צריכה
להודיע שהיא מוכנה לפתור את בעיית הפליטים,
ולאפשר להם להקים גוף מייצג
בגדה המערבית. אי־אפשר להקים ממנזלה,
כי לא כל הפלסטינים יכולים להשתתף בהקמתה.
ממשלה כזאת תיחשב לקוויזלינגית.
רק אחרי נסיגת צה״ל, ואיחודם מחדש של
שני חלקי העם הפלסטיני, אפשר יהייה לגשת
לבחירות דמוקראטיות, בחסות האו״ם,
לשם הקמת שילטון פלסטיני ריבוני, שיקיים

מבין האסירים יושבים על ה־המקופלות
בתא שלהם, כשהם
מחזיקים ספרים שקיבלו מקרוביהם ונתרמו לספרייה המרכזית של

המשכילים

את הסכם השלום עם ישראל.״

מה נותר חוץ מזה?
אסיר הרציני ביותר בכלא זה, היא

| | איש אל־קאומיון אל־ערב אחמד דח׳יל
אל־ג׳מל.
״אילו הייתי שר החוץ שלכם, הייתי מייד
מבטל את התנאי לשיחות שלום ישירות.
אתם צריכים להבין: הערבים הושפלו במלחמה
הזאת והם יעשו הכל להחזרת כבודם.
אם יתנו להם מוצא של כבוד — ינצלו אותו.
עובדה: שרי־החוץ של מצרים ושל
ירדן חיכו שבועיים לאבא אבן בניו־יורק.
״הערבים יהיו מוכנים להרבה ויתורים
— בתנאי שלא יעמידו תנאים משפילים,
כמו משא־ומתן ישיר. השלום יכול להביא
לשיגשוג האיזור, וישראל תיהנה גם היא
מזה. אבל שלום אינו יכול לבוא בהנהגתה
של ממשלת מלחמה. לכן אין מנוס לערבים
אלא ללחום, יאז תפסיד ישראל את ההזדמנות
שישנה היום ולא תהיה מחר.
הוא סיפר על האירגון, בו הוא תפס תפקיד
חשוב: רכז הגדה המערבית. אל״קאומ
יון אל־ערב (הלאומיים הערביים) הם איר־גון
סוציאליסטי, שנוסד ב־ 1952 באוניברסיטה
האמריקאית של ביירות, ואשר רעיונותיו
הופצו בכל העולם הערבי על־ידי ה־פלסטינאים
העובדים שם.
איש אל־קאומיון אל־ערב סיכם את יחס
הסלטונות הישראליים אליהם :״אנחנו האנשים
שבעוד שנה־שנתיים תצטרכו לשבת
איתם כדי לדון על עתיד האזור הזה. יחם
טוב היום רק יעזור מחר.״

בית־הסזהד, גס צה״ל מספק להם ספרים שנמצאו במחנות הצבאות
הערביים, שאינם עוסקים בהסתה אנטי־ישראלית. רוב האסירים הס
מוסלמים אדוקים. מימין: אסיר מגלגל מסבחה באדיקות רבה.

עמוק בעורף החזית הירדנית, פשטו השביע
יחידות קומנדו של צד,״ל, פוצצו
שני גשרים על הכביש הראשי עמאן—עקביי׳
ובמסילות־הרכבת למען. כמו בפשיטה
על גשרי הנילוס, לא היתה התקלות עם
אוייב, לא הותקף מקום ישוב מאוכלס,
ולא היו נפגעים לצה״ל.
כשם שאחרי הפשיטה על גשרי הנילוס
טענו עדי־ראייה מצריים כי כוחות צה״ל
הגיעו למקום בהליקופטרים, כך טענו השבוע
גם הירדנים: יעדי הפיצוץ רוככו
על־ידי מטוסי־קרב ישראליים, להרחיק תחבורה
מהמקום. אחר־כך נחתו כוחות קומנדו
ישראליים מהליקופטרים, פוצצו את
הגשרים, הצטלמו והסתלקו.
אלא שבניגוד להתרגשות בעקבות הפשיטה
למצרים, התקבלה הפעם הפשיטה לירדן
כאקט שיגרתי. נראה שפשיטות מסוג
זה משרתות את המדיניות הישראלית יותר
מכל שיטות התגמול, כיוון שאינן פוגעות
באוכלוסיה אזרחית, ומיועדות כלפי יעדים
אסטרטגיים בלבד — והעולם מקבלן כתגובה
לגיטימית.
אין גשר -יש פצצה. אולם הגשרים
שפוצצו לא היו הגשרים היחידים
שפוצצו השבוע. בעקבות פיצוץ מכונית־התופת
בשוק מחנה־יהודה, נסתם הגולל
על מדיניות הגשרים הפתוחים בין ישראל
לבין ירדן, שהיתר, אחד מהישגיו של משה
דיין בשטחים המוחזקים.
הגשרים נסגרו השבוע לתנועה חופשית.
משלוחי־ הייצוא של הגדה לירדן ולשאר
מדינות ערב, יועברו ליד הגשרים למכוניות
ירדניות. שני מיבצעי הגשרים היו
אך סמל לשריפת הגשרים לקראת שלום
או הסדר אפשרי בין ישראל לבין ירדן.
בהעדר גשר אחר במקומם, שיוביל לקראת
שלום, בישרה שריפת הגשרים את
החרפת המתיחות. במקום שאין גשרים —
מדברות הפצצות, כפי שהוכיחו השבוע הפצצות,
שהוטלו על־ידי מטוסי חיל־האוויר
הישראלי, כתגובה על ההרעשה הארטילרית
האחרונה מלועי התותחים העיראקיים בירדן.
הממשלה רצוי: קי פ און

המאורע המדיני של השבוע היה, ללא
ספק, הופעתו של משה דיץ בראיון בטלביזיה.
הוא לא אמר דבר חדש או חד־משמעי,
אבל הוא השאיר מאות אלפי צופים
שבויים בידי הקסם הפוטוגני שלו.
סגנית עורכת דבר, חנה זמר — אשר
יחד עם איש הטלביזיה יורם רונן ואיש
ה&רץ שבתי טבתי הרכיבו את צוות המראיינים
— ניסתה להדביק לדיין תווית של
יונה. הוא ניער אותה בהחלטיות. נידמה
היה לה, כי דיין אמר, שאם תעמוד פעם
השאלה של שלום כפוי (שפירושו נסיגה
זו או אחרת) או מלחמה — לא יבחר במלחמה.
הוא תיקן אותה :״אם (יגיע נ:צ:
זה) תצטרך הממשלה — ואני בתוכה —
לשקול מחדש את עמדתה.״
כלומר: אין פסילה של כניסה למלחמה
חדשה, כדי לשמור על השטחים.
מה הוא מציע בינתיים? המילה שעליה
חזר פעם אחר פעם היתה :״קיפאון.״ זה-־,
לדעתו, המצב הרצוי ביותר לישראל. ההנחה
היתד, ברורה, אם כי לא נאמרה בפירוש:
במרוצת הזמן ייעלם מן הנוף המלך חוסיין,
עבר־הירדן תיבלע על־ידי מדינה ערבית
אחרת — ואו ממילא לא יהיה לידי מי
להחזיר את הגדה המערבית. הקמת מדינה
פלסטינית, לדעתו, אינה פתרון רציני .׳
הוא ומאיר יערי. גם בענייני מפלגת־לא
התחייב דיין לשום קו החלטי :״אולי
את יכולה לומר לי מה ההרכב של רשימת
המערך לכנסת הבאה כדי שאומר לך מר,
תהיה עמדתי
אם יציע אותו המערך כראש ממשלה,
כמובן, לא יסרב. אבל הוא לא מאמין שזה
יהיה. לכן, נתן להבין, ייתכן שהוא יעמוד
בראש רשימה נפרדת בבחירות האלה: או
אולי יפרוש מהמערך אחרי הבחירות. כפי
שהוא עצמו הדגיש, בקטע ההחלטי היחידי
בשיחתו על נושא זה :״איך יכול בוחר
להצביע בעת ובעונה אחת בעד מאיר יערי
ומשה דיין — כשיש ניגודים כל־כך גדולים
ביניהם?״

שלמה בן־יוסף נאסר באפריל 1938 ליד ראש־פינה, אחרי שירה באוטובוס ערבי. מלא 1
גברים, נשים וילדים, כתגובה על רצח יהודים. כעבור חודשיים נתלה בכלא עכו —
היהודי הראשון שהוצא להורג בשילטון המנדאט. באותו יום פניתי לידיד, שהיה ידוע לי
כאיש אצ״ל, וביקשתי להתקבל לאירגון. הייתי בן . 14
נזכרתי בכך השבוע, כששמעתי בכנסת את הנאומים למען עונש־מוזת לחבלנים הערביים.
זכרתי גם את מאות הספרים על מלחמות אירגוני־ד,מחתרת בעולם, שנדרשתי לקרוא
כשהייתי בעצמי במחתרת, ושהמשכתי לקרוא מאז. התוצאה היתד, הנאום (ראה מיסגרת),
שהוגדר על־ידי כתבת דרוסלם פוסט, השונאת אותנו שינאה פיסית,
במילים :״מר אורי אבנרי העביר אותנו סמינר במיקצוע ד,ם רוריז£״
הגשנו את הצעתנו לסדר־היום בעיקבות מכונת־התופת הירושלמית,
כדי שקולנו יישמע, יחד עם קולותיהם של תובעי נקם ומשלהבי־יצרים,
בעת הוויכוח במליאת הכנסת — וגם בוועדת־החוץ־והביטחון.
שתי מטרות אלה הושגו במלואן — והדגימו שוב עד כמה חיונית
נוכחות סיעתנו בכנסת זו.
אגב, למרות ששמונה סיעות הגישו הצעות דחופות לסדר־היום,
בעניין כל־כך חיוני, התרוקן אולם המליאה בעת הדיון. באותו יום
ג׳ ,בשעה ,6.15 כאשר נימק ח״ב שלמה לורנץ את הצעתו (ותבע
עונש־מוות בשם אלוהים) ,נכחו באולם, מלבד היו״ר (אמה •תלמי),
שר־ד,משטרה ואני, שמונהעשר חברי־כנסת:
רשימתהנוכחים: מע״י — 10 מתוך ,59 כי הנואם הבא
בן־יוסף
היה ראש סיעתם (ברעם, סרדינס, ארם, ארבלי, צור, לין, זועבי,
דיאב, גז, נבון) .גח״ל — 1מתוך ( 22 מרידוד) .מפד״ל — 2מתוך
( 11 בן־מאיר, רפאל) .מפ׳׳ם — .0ל״ע — 1מתוך ( 4רוזן) .המ״ח — 1מתוך ( 3טיאר).
רק״ח — ז 2מתוך ( 3טובי, חביבי) .אגו״י ופא״י — .0מק״י — .0נהן־צידון — כולו.

הכנסת אינה מקום השופע הומור. אך השבוע נהניתי מהלצה אמיתית.
כשקרא ח״כ מפד״ל מיכאל חזני בעיתון־ערב כי שני כלבים נשכו את שלום כהן, הוא
אמר :״איזה ביזבוז! מי צריך שני כלבים בשביל שלום כהן? לא היה די שכלב אחד
ינשוך אותו, והשני ינשוך את אבנריז״

ויי;,אשנו? וכל ן!שאו
בין השאר חגישה סיעתנו השבוע את
השאילתות הבאות :
.0 :לשר ברזילי: האם נכונה תלונתו של
אזרח מסויים, שפנה אלינו, ושטען כי ב־בית־חנלים
מסויים סירבו
וכי כתוצאה מכך איבד את הראייה בעינו?
(זוהי דוגמה לשאילתות רבות מאוד, שאיני
מדווח עליהן בדו״ח, בהן ממלאה סיעתנו
את תפקידו של אומבודסמן ביחס לתלונות
אזרחים הפונים אלינו).
0לשר ח״מ שפירא: האם כתוצאה מדו״ח
הוועדה לחקירת השריפה כלור,
הוסקו מסקנות אישיות כלשהן כלפי מישהו?
0 .לשר אלמוגי: האם ננקטו פעולות
בעיקבות התלונה כי בחברת צי״ם ניגבה
מ ס ״ המפלגות תוך איום מוסווה, כי הסרבנים
לא יועלו בדרגה?
#לראש־הממשלד : ,האם נכון כי שר־הביטחון
הגיש לממשלה תזכיר לגבי תקציב
השטחים המוחזקים ,״מתוך הנחה שהשטחים
יהיו קשורים למדינת־ישראל למשך
שנים רבות״ ל
0 ,לשר אלמוגי: האם נכון כי בעיריית
תל־אביב מוזמנים סרבני מס־המפלגות
לפגישה אישית עם מנהל חבר־העובדים, בצורה
שיש בה איום ולחץ?
#לראש־ו־,ממשלה: האם השר דיין
היה רשאי לפרסם בכנסת החלטות של ועדות
שרים ומנכ״לים בענייני השמחים, והאם
נכון כ׳ השר ספיר עירער על כן? האם
נכון כי ראש־הממשלה שלח לו מכתב־נזיפה?

0לשר דיין: האם נכון כי ברית־המוע־צות
סיפקה לאחרונה למצריים ציוד ל־

לקכלו לטיפול,

צליחת נהרות ואגמים?

! 0לשר שרף: מה הנזק שנגרם לכלכלון
ישראל בעקבות המשכר המוניטרי באירופה?
באילו פעולות נקטה הממשלה?
0לראש הממשלה: מדוע נדחה כיקוד
ראש הממשלה בארצות־הברית, והיכן
מתכוון ראש הממשלה לבקר בקרוב בחו׳׳ל?
! 0לשר שרף: האם מקבלים סטודנטים
כחו״ל הנחות כדי לחזור לחופשת מולדת

— ובאילו תנאים?
> 0לשר אלון: האם נכון כי הוא ביקש
להפריך בחו״ל ״את השמועות המופצות על
הקשיים הצפויים בישראל לזוגות מעור,
כים״ ץ אם כן, האם דאג השר אלון לרישום
נאות במירשס״התושבים של ילדי־עו־לים
שאבותיהם יהודים ואמהותיהם לא־יהודיות?

.לראש־הממשלה: האם נרשמים

כיהודים

ילדיו של אדם המצהיר כי הוא

יהודי וכי אינו בן דת אחרת, לפי החלטת
הממשלה משנת — 1958 או שהשתנתה החלטת
הממשלה בנדון (כפי שמסתבר מפרשת
רב־סרן שליט)?

1ד ח ״ די ס 3ד 3ד !
שני עמודים מפרוטוקול הכגסת, המדברים
בעד עצמם :

שאילתה מם׳ 5479
חכר־הכנסת אורי אכנרי שאל
את שר הכטחון:
הגיעו אלי תלונות חיילים אשר הוכנסו
לכלא .4
לדבריהם, תנאי־המאסר בתאי־הבידוד הם
למטה מכל ביקורת. אין בתאים אלה כל
תנאים סאניטריים; האסירים נאלצים לעשות
את צרכיהם בתאים מבלי שתהיה אפשרות
להינקות לאחר מכן; ה מזון הוא באיכות
ירודה זגס אינו נקי; בתאים ישנם פישפשים;
השוטרים הצבאיים נוהגים באלימות; השמיכות
אינן מאווררות.
הנני מבקש לדעת:
( ) 1האם יש אמת בידיעה הנ״ל?
( )2האס יש הבדל בין התנאיס בתאי־בידוד
לבין התאים הרגילים?
( )3אס יש הבדל — מהו? מהם התנאים
המיוחדים החלים על אסירים הנמצאים בתאים
בודדים? לכמה זמן, ובאיזה תדירות,
מותר להכניס אסיר לתא־בידוד?

תשוכת השר משה דיין:

לשאלה — 1התשובה שלילית.
לשאלה — 2התשובה חיובית.
לשאלה — 3החייל, המוחזק בתא מבודד,

היי, דרומה לאיררוי
הצעה דחופה של סיעתנו לסדר־היום :
הליקויים והשיבושים כככישי הארץ, עם תחילת עונת־הגשמים, סתימת
הדיר לאילת, ונקי טת אמצעים מיידיים למניעת שיבושים אלה.

התדיין

הקרב על
מס המפלגות

על סדר״היום עמדה הצעת־חוק ממ שלתית
לתיקון ״ חוק הגנת השכר״ .היא
נגעה לעניין טכני — המת־מינימום של
השכר מפני עיקול, והעברת כספים ל-
קופות-גמל. קראתי את חוות־דעתו ה משפטית
של אמנון זכרוני (שהפתיעה
את השר, שלא הכיר את פסקי־הדין ה אחרונים)
.אך לאחר מכן ניצלתי את
ההזדמנות ועברתי לעניין הרבה יותר
חשוב, שלא ניתן לנו להעלותו לסדר-
היום של הכנסת בכל צורה אחרת :
אורי אכנרי כאשר מדברים על
חוק הגנת השכר, משמח מאוד להיווכח שהשר
אלמוגי דואג לשכר העובדים. אבל חבל
שדאגתו זו אינה מתגשמת גם לגבי שימושים
אחרים בחוק זד-
במיסגרת חוק זה קורים ברגע זה בארץ
דברים שהם בגדר הפרה זדונית של החוק,
מבלי שהשר נוקף אצבע כדי למנוע זאת.
נדמה לי ששר־העבודה היה אחרון השרים
בממשלה הנוכחית שהצהיר על התחייבותו
לשמור אמונים לחוקי הכנסת. כלומר: לבצע
אותם. מה גם שהמדובר הוא בחוק שהוא
עצמו הביא לכנסת.
בעת הדיון בחוק הגנת השכר (ניכוי המם
המפלגתי) גינה אותנו
השר אלמוגי
על כי העלינו את
החשד שאפשר לאיים
על עובדים,
כאילו יש כוונה
לס^ווס באופן בל־תי־חוקי
את המס,
כאילו יש כוונה להפוך
את המס ה־וולונטרי־כביכול

מס־כפייה.
היו קיבוצים אאלמוגי
חדים
אשר החליטו
באופן קולקטיבי
— באופן קיבוצי — לסרב לשלם מם זה.
במקומות מסויימים, כמו דימונה, הודיע
הרוב הגדול של ציבור־ד,עובדים המאורגן,
על מנהיגיו, על סירובו לשלם את המס.
הדבר הגיע אף לחיפה האדומה של שר
העבודה עצמו.

אליעזר שופטי:,
אדומה.
יוסף אלמוגי: העניבה שלי היא
אדומה.
אורי אבנרי: זה מה שנשאר
היא כבר לא

אדום — העניבה.

והנה, מה קורה: היום קיבלתי מכתב
מחיפה בו נאמר. :כל אחד שמילא טופס
סירוב קיבל מכתב אישי ממועצת העובדים
של מפעלו, בו נאמר: אתה הנך ברשימת
המעטים אשר משום מה החליטו לסרב
לשלם את המס המפ לג תי ...מחובתנו, כנציגי
ציבור העובדים וכנציגי ההסתדרות
במקום, להעיר את תשומת לבך לעובדה,
אינו יוצא לעבודה, הימצאותו מחוץ לתא
מותרת רק תחת פיקוח צמוד, הוא. מתקלח
3פעמים בשבוע במים חמים, מבצע שעתיים
של תרגולי־התעמלות ליום, יוצא לטיול
תחת השגחה בחצר הכלא למשך 20 דקות
מדי יום, ועוד.
אין הגבלה לזמן ו /או לתדירות (שמותר
להכניס אסיר לתא־בידוד).
אורי אבנרי (שאלה נוספת) :לאור
הרגישות שיש לעניין זה, מטבע מהותו,
האס ישנו פיקוח רצוף על התנאים בבתי־הסוהר
הצבאיים, מטעם מוסד צבאי שאינו
תלוי בפיקוד בתי־הסוהה?
שר־הכטחון: בצה״ל לא נהוגה שיטת
מפקח כללי, הקיימת בצבאות אחרים. בדרך
כלל הפיקוח בצבא, בכל השמחים, הוא על־ידי
הדרגים המגעינדבדבר בסולם ההירארכיה.

שהמם המפלגתי נגבה על פי החלטת ההסתדרות
הכללית, והיא חלה על כל חברי
ההסתדרות.״

לא כך נאמר בחוק. לא כך נאמר על
ידכם, כאשר התווכחנו על חוק זד, בכנסת.
ט:כתב זה נועד ליצור רושם כוזב

היו״ר קדיש לוז: אין זה נוגע
לנושא שאנו דנים בו.
אורי אכנרי: זה נוגע לחוק.

מכתב זה יוצר במתכוון ובזדון את הרושם,
אצל מי שאינו מתעמק, שהמם הוא
מם־חובה, שהוחלט בהסתדרות להפוך אותו
למס־חובה, שהוא חל כחובה על כל חבר
הסתדרות — דבר שאינו נכון, דבר הנוגד
את החוק, דבר הנוגד את רוח החוק. עצם
משלוח מכתב בזה מהווה הפרה של החוק.
התפרסם שמנהל חבר־העובדים בעיריית
תל־אביב, לשעבר קצין בכיר בצה״ל, קורא
אליו אישית כל אחד מהסרבנים, ודורש
ממנו לחתום לפניו — פנים אל פנים —
על הודעה זו. זוהי מחווה של איום. בצים
שולחים מכתבים על מס־המפלגות בצירוף
טופס להעלאה בדרגה, על מנת ליצור רושם,
שאם אתה רוצה לעלות בדרגה, מוטב שלא
תסרב.
יש כאן מערכת שלמה של הפרה מפורשת
של החוק. ואני תובע מהשר לעמוד
בהצהרת־האמונים שלו, ולדאוג שחוק זה
יבוצע.
השר אלמוגי הקדיש את מרבית נאום־
התשובה שלו לחלק זה של נאומנו, טען
כי זה נוגע להסתדרות, ולא לכנסת.

חבוה מ פגו ת־או
ילדים מפגרים?
״חוק הסעד (טיפול במפגרים)״ בא
להסדיר את אח ת הבעיות הכאובות ביותר
בארץ: הטיפול בילדים מפגרים.
זהו נושא שטיפלנו בו רבות, וגם הפעם
הבענו דיעה קיצונית :

אורי אבנרי: אנו מציעים להעמיד בראש
החוק סעיף מפורש האומר :״חובת
המדינה היא לטפל במפגר, לדאוג לקיומו
ולשיקומו, מיום לידתו ולכל ימי חייו —
והיא לבדה תישא בעול זה. לא יחול שום
תשלום על קרובו של מפגר״.
אנחנו קיצוניים בהחלת העיקרון הקלאסי
של מדינת־סעד: שהטיפול במפגר,
כסו בכל קורבן אחר של פגע טיבעי או
חברתי, צריך להיות מוטל מיום לידתו על
המדינה, ועליה בלבד.
הרי המשפחה אינה אשסה בכך שנולד
בקירבה ילד מפגר. שום אשמה אינה רובצת
עליה. קרוב לוודאי שהמפגר לא יוכל
לדאוג בעתיד לפרנסתו. מדוע להטיל חובת
השתתפות בהחזקת המפגר על קרוביו?
זהו נטל אשר לעיתים הינו כבד מנשוא!
אתה צעיר, בן עשרים, יצאת זה עתה
לשוק החיים, עליך להסתדר. יש לך אחות
מפגרת, צעירה ויתומה. מדוע ירבץ עליך
נטל נוסף — נוסף על הסבל הנפשי הרב
שיש לך, בגלל עצם המיקרה האומלל הזה
במשפחתך?
אם מקבלים את העקרון שאני דוגל
בו, שמבחינה מוסרית צריך העול להיות
מוסל על המדינה בלבד, וששום עול לא
יחול על המשפחה — הרי הנימוק הכספי
הוא בלתי־סביר לחלוטין. צריכה זאת להיות
חברה מפגרת מאוד, שאינה יכולה לגייס
סכום של קצת למעלה ממיליון לירות —
מתוך תקציב של שישה־שבעה מיליארד ! —
למען משימה כה כאובה !
נניח אפילו שזה סכום של שני מיליון.
מה ההבדל? כשאנחנו נדרשים לממן
הוצאות המפלגות בהרבה מיליונים; כשמו צא
הון־עתק לכל מיני צרכים מפוקפקים,
כמו הביזבוז המשווע במערכת הבחירות —
איך אפשר לקמץ על צורך זה, שהוא אולי
הכאוב ביותר?

המשפט הגבוה ביותר במדינה. הגבנו על
כל במכתב חריף לנשיאות:

שי ר ת?חי
? ני ו ד
ה מ שפט
בית־המשפט העליון, בהרכב של תשעה
שופטים, פנה אל הממשלה והכנסת בבקשה
ליזום תיקון בחוק, שיבטל את הצורך ביישום
״הלאום״ במירשם־התושבים,
בפחדנות האופיינית לקואליציה הגדולה,
דחתה הממשלה מייד תביעה זו, בהסכמת
שרי מפ״ם, אחדות־העבודה ושאר חילוניים
מילוליים. נותרה הכנסת,
הגשנו הצעה דחופה לסדריה,יום, בתוספת
חוות־דעת משפטית של אמנון זכרוני, שבאה
להסביר ליו״ר הכנסת את הצד המשפטי
של העניין. הנשיאות החליטה פה אחד שלא
להכיר בדחיפות ההצעה, וגם לא לאפשר
לנו להעלות את העניין באותו שבוע כהצעה
לא־דחופה.
היתר, זאת סטירת־לחי של הכנסת לבית־

הנני מוחה בכל תוקף מל החלטת הנשיאות•
נשיא בית־המשפט העליון גילה את
דעתם החד־משמעית של כל שופטי בית־המשפט
העליון, בהציעו יוזמה חקיקתית לביצוע
המחיקה הנ״ל מספרי סירשס האוכלוסין.
הממשלה
שללה את הצעת בית־המשפט
העליון, אך הרשות המחוקקת במדינת ישראל
היא בכל זאת הכנסת, ולפיכן ההחלטה
בסוגיה זו צריכה להיות החלטת הכנסת.
הצעתי מל כן את הצעתי, על־מנת שהכנסת
תוכל לחוות את דעתה בסוגיה הנדונה.

9בעיקבות גירושו של מנהיג מהגדה
המערבית שנמצא אצלו דגל פלסטיני, שאלנו
את השר משה דיין אם מותר לשאת או
להניף בשטחים המוחזקים דגל פלסטין ץ
ולעומת זאת: האם מותר לשאת או להניף
דגלים ירדניים?
השבוע השיב השר כי הדבר אסור.

לאחר שנודע לי כי הנשיאות לא
הכירה בדחיפות הצעתי לסדר־היום, ניסיתי
לכלול דיון בהצעתי במיסגרת המיכסה ה־רגילה
של הצעות לסדר־יום, אך נמסר לי
כי הרשימה לשבוע זה ״סגורה.״
אכן, מוכר אצלנו עקרון הפרדת הרשויות,
אך דומני כי בסירוב הנשיאות להכיר בדחיפות
הצעתי פוגעת הכנסת בקשרי־הגומלין
שבין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת.
עוד יותר: בסרבה לאפשר דיון
כנ״ל, גילתה הנשיאות את דעתה כאילו אין
ראויה הצעת נשיא בית־המשפס העליון
לדיון מהיר, למרות שהשתמעה מההצעה
בקשה לדיון מהיר.
הנני מבקש על כן שהנשיאות תחזור
ותשקול עמדתה לגבי דחיפות הצעתי.

אורי אבנרי: כבוד השר, ראיתי במו־עיני
דגלים של ירדן, הנמכרים בחנזיות בירושלים
המזרחית. איך מסביר כבוד השר
את העובדה 1שמותר להחזיק, להניף ולהציג
דגלים של ירדן, ואסור להציג דגלים של
פלסטין? מה גם שקול ישראל בערבית, כפי
שידוע לכב, השר, מפתח באופן שיטתי תודעה
פלסטינית?
משה דיין: אינני בטוח שזו שאלה
נזספת לשאילתה, בה הוצגה השאלה: האם
מותר להניף דגלים ירדניים, ובסעיף השני
— האם מותר להניף דגל פלסטיני.
יש הבדל בין החזקת דגלים בחנות, כי
בחנות אפשר להחזיק כל דגל שהוא, לבין
הנפת דגל. אני מניח שהנפת דגל במקום
ציבורי — פירושה ;שהדגל צריך לסמל את
השלטון באותו מקום( .כאן משכתי בכתפ
התוצאה:
העניין הועבר לוועדת־הכנסת,
כמוסד של עירעור. הסיכויים שם: אפם.

יים, נוכח הנחה זו שנראית לי מפוקפקת
ביותר. על כך השיב השר ):אולי בעיני
1 כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
הבית מאוחד באבל על אובדן 12 חיים יקרים של בני שני
העמים, בעיקבות התפוצצות מכונת־התופת בירושלים. הבית
מאוחד בצער, בזעם, בגינוי תקיף וחד־משמעי של מעשה
נפשע זה. וכל המוסיף גורע.

מכאן מתחיל תפקידנו בבית־הנבחרים של
מדינת-ישראל -לתת את דעתנו על מקורות
הטרור, לבחון את הדרבים היעילות לחיסולו.
הטרוריסט רוצה במעשי־תגמול
כבוד היושבת־ראש, מה רוצה הטרוריסט? מהו היעד שהוא
שם לעצמו, בצאתו לדרך ההרג, החבלה, החורבן?

כגורם המדיניות הקשה של השלטון, אלא כמתקומם נגדה,
כמנהיג האוכלוסיה הסובלת.
כשמבינים תהליך זה בבירור, מובן גם מה הסכנה העומדת
לפנינו כיום.

בל התובע מדיניות של ״יד קשה״ ,אף כשהוא
פועל מתוף מניעים טהורים או זעם מוצדק,
הרי הוא משחק את מישחקו של הטרוריסט,
ועוזר לו להשיג את מטרתו.
כל התובע מדיניות שקולה, המבחינה בין פושעים וחפים־
מפשע, הנמנעת מכל פגיעה מיותרת באוכלוסיה האזרחית
— הרי הוא לוחם בטירור, פוגע בטירוריסט, אפילו אם

המטרה המיידית היא, במוכן, לזרוע פחד
ובהלה.

זוהי משמעות המילה ״טרור״ עצמה — ליצור אימה,
להפחיד, להבהיל, על מנת לכפות על הציבור כניעה למטרותיו
של הטירוריסט.
מטרה זאת לא תושג על־ידי הטרוריסטים אצלנו. אנחנו עם
מחוסן. לא ניכנע להסברה ששפתה דם ודמעות( .מה גם
שרבים מאיתנו היו טרוריסטים עתירי־ניסיון, ולא קל להפחיד
אותנו).
אולם מעבר ליעד מיידי זה, יש לטרוריסט יעד שני, חשוב
הרבה יותר, חיוני יותר, להשגת מטרותיו.

הטרוריסט, שעוד אתמול נראה בעיני הציבור
בפגע רע, בפורש פורק-עול המסכן את
הציבור, הופר כהדרגה לגיבור המתקומם נגד
השילטון העויין, הפוגע באוכלוסיה.
הסיבה והתוצאה מתחלפות. הטירוריסט שוב אינו נראה

׳ 9שאלנו את שר־הבריאות לגבי הטיפול
כילדים החולים באוטיזם, שהוא
ליקוי נפשי קשה ונדיר. השר השיב כי ־,־
מיספר המדוייק של הילדים החולים אינו
ידוע, אך כי משרדו מטפל בי ,274ו־90
נוספים מחכים בתור.

אורי אכנרי:

האם סבור כבוד השר

כי זה מספיק?

השר ברזילי: הודה שאין זה מספיק,
אך הסביר כי במיסגרת תקציבו אינו יכול
לעשות יותר.

רגעיו האחרונים, עמידתו מול התליין, מקבלים
מימד דראמטי, המעורר רגשות עמוקים
ביותר והופכים את העולם בולו שותפים לו.
בי העולם בולו רוחש אהדה לעולה-גרדום,
ונוטה לשכוח את אופי המעשה שהביאו לבך.
יתר על כן, החבלן היודע שאם יילכד חי סופו למות
תחת חבל התליה, יעשה את הכל כדי למכור את חייו ביוקר.
הוא יילחם עד הכדור האחרון, הוא יקח עימו חיילים ושוטרים.

איש-ביטחץ יודע בי בל התובע עונש־מוות
לחבלניס, ובל ההורג חבלנים ללא צורף
בעת מצוד, מסבן את חיי אחינו ובנינו, חיי
בחורינו שלנו.
אין פיתרון צבאי לחיסול הטרור

הטרור הוא פעולה פוליטית באמצעים
צבאיים. שום פיתרון צבאי, יעיל בבל שיהיה,
לא יפתור את הכעייה לבדו. החייל והשוטר
יבולים לתרום את תרומתם, אף רק
המדינאי יכול לפתור את הכעייה מיסודה.
בטווח הקצר, הבטחוני, יש לנקוט בשורה של אמצעים
בטחוניים, שלא כאן המקום לדבר עליהם, כשהמטרה היא
לבודד את הטרוריסט, להימנע מפגיעות בחפים־מפשע, לייעל
את אמצעי־השמירה וההתגוננות, לשפר שיפור נוסף של
שירותי־החירום. אם יידונו הצעות אלה בוועדה, אני מקווה
שיהיה בירור מקצועי יעיל, בשיתוף עם נציגי השירותים
הנוגעים בדבר, שאת מסירותם ויעילותם יש להעלות עץ
נס. כולנו חייבים להם חוב גדול.

כל טרוריזם מתחיל כפעולתם של יחידים ומעטים. כל
טרוריזם שואף לגדול ולצמוח, על־ידי גריפת הרבים לתוך
מערבולת המלחמה הטרוריסטית. וכל טרוריסט יודע כי
הדבר תלוי, בראש וראשונה, במעשי השלטון, אשר נגדו הוא
מתקומם.

כך מקווה הטרוריסט לפתוח במעגל קסמים, שכולו
לטובתו. הוא מבצע את מעשיו הנפשעים, מפיל קורבנות ללא
אבחנה, הורג נשים וילדים. ככל שפעולתו נפשעת יותר
ואכזרית יותר, כן הוא יוצר בקרב קרבנותיו רגשי נקם
וזעם, ומכריח אח השלטון לנקוט במה שנקרא ״מדיניות של
יד חזקה.״
השלטון נאלץ להגיב, תחת לחץ דעת־הקהל שלו. הוא
נוקם בפעולות תגמול, פוגע ברבים, מעניש חפים־מפשע,
מתנקם ביריבי־הטירוריסטים ובאוהדי־הטירוריסטים ללא
אבחנה.
האוכלוסיה, הנפגעת מפעולות־התגמול, מגיבה אף היא
ברגשות של זעם ונקם.

חבר־הכנסת זה נראה משונה, אבל ממשלת־ישראל
סבורה שבגדה המערבית השלטון
הוא של ממשלת־ישראל.

אם כן, כבוד היושבת־ראש, איך להילחם במירור?
הדבר הראשון שעלינו להבינו הוא שאין תרופה קלה למלחמת
טרור.

הטרוריסט שואף להביא את השילטונות -
שאותם הוא רוצה להפיל -לעשיית מעשים
התואמים את מטרותיו שלו.

לבן מטרה מרכזית של הטרוריסט היא להבריח
את השילטון לנקוט מעשי-תגמול קיצד
ניים, אכזריים בבל האפשר, נגד האובלוסיה,
בדי שאותה אובלוסיה תגיב על מעשי-התגמול
במרירות, בזעם, בשינאה.
מעגל הקסמים של הטרור

אבנרי עם דגל פלסטיני

יושמץ על־ידי דימגוגים מבית, ועל־ידי עיתונאים משלהבי
יצרי־המון.
על רקע זה בולטות שתי תופעות מעודדות ויפות, אחרי
פעולת־הסירור האחרונה:
המוני ירושלים העברית ל א הגיבו בשום התפרצות כלפי
שכניהם הערביים, למרות זעמם הטבעי והמוצדק.

השכל הישר של הציבור הוכיח את עצמו
הפעם, כצורה מפוארת, והתנהגות המשטרה
כעניין זה ראויה לשכה מיוחד.
עונש מוות: עזרה לטרוריסטים!

התופעה השניה היא הידיעה שנתפרסמה ברבים, כי גם
אחרי מעשה זה מוסיפים ראשי מערכת־הביטחון לשלול
באופן תקיף וקיצוני הנהגת עונש־מוות כלפי הטירוריסטים.

אלה יהיו פיתרונות זמניים, לעצירת הטרור,
להקטנת ממדיו, לצימצום מיספר הנפגעים
משני הצדדים. הם לא יובלו לשים קץ
לטרור. לכד דרוש פיתרון מדיני.
הפיתרון היחידי הוא מדיני

רב־אלוף חיים בר־לב אמר לפני חצי שנה, כאשר נשאל
על הסיכויים לחיסול הטירור, בכובד הראש השקול האופייני
לו, כי אומנם ניתן לצמצם את הטירור, אך שחיסולו
אפשרי רק כאשר יימצא ״הסדר ופתרון לפלסטינים.״
אליעזר שוסטק: הוא אנור ״פלסטינים?״
אורי א מ רי: אני מצטט, פתח מדכאות :״חסדר
ופתרון לפלסטינים״ — סגור מדכאות.

זוהי התשובה. אין זולתה.

אני חוזר וטוען שישנה אפשרות מעשית למצוא הסדר
ופתרון כזה עם העם הפלסטיני.

בל מי שיש לו שמץ של הבנה בתהליכי
הטרור, יודע כי אין תרומה גדולה יותר, עצומה
יותר, לחיזוק מערבת־טרור, מאשר ביצוע
פיסקי־־דין מוות.

אני ההר וטוען בי פיתרץ בזה, שיביא להקמת
מדינה פלסטינית תוף הסדר עם ישראל,
יבודד את הטרוריסטים וייבש את הביצה
המצמיחה את יתושי הטרור.

למנהיג־הטרור זה לא איכפת, כי הוא יושב מעבר לגבול.
אולם הטרוריסט שהרג חפים־מפשע הופך, בעלותו לגרדום,
לגיבור לאומי, נושא להערצת ההמונים, דוגמה־לחיקוי לצעירים.

בד נשים קץ מוחלט למעשי-הטרור.

אני חוזר וקורא לממשלה לשקול את הדבר ברצינות,
לשעות לעיצת מומחיה שלה עצמה, ולעלות על דרך המלך
של הסדר ישראלי־פלסטיני.

במדינה
דיעזת
בחירות יורדים ועולים
חזון ישעיהו
ישראל ישעיהו אהב תמיד לראות את
עצמו לא רק כעסקן עדתי, אלא גם כאיש־רוח.
בביוגרפיה הרשמית שלו מוזכרת בהבלטה
העובדה שהוא כתב מאמרים רבים
בדואר היוס, בוסתנאי, הארץ, דבר, בענזלה,
בטרם, מולד, ואפילו בכתב־העת האידישי
גאלדענע קיים.

תפקידו הממלכתי הראשון, עם הקמת המדינה,
היה לערוך את פרטיכל הדיונים של
מועצת המדינה הזמנית ואת פרטיכל הממשלה.
השבוע
היה לישעיהו, שר הדואר מזה
שנתיים, מה לומר לעיתונות. הוא עשה
זאת במזכירות מפלגת העבודה, כאשר זו
התכנסה לדון בשאלת השטחים המוחזקים
ובריב דיין־ספיר סביב נושא זה.
את ישעיהו הרגיזו הניחושים הפומביים

בעוד 11 חודשים יערכו הבחירות לכנסת
השביעית. ישתתפו בהן לראשונה רבבהת
צעירים, שלא היו בעלי זכות־בחירה בבחירות
לבנסת השישית. האם עשוייה הצבעתם
לשנות את תוצאות הבחירות?
בת־קול, עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת
בר־א׳לן, החליט לערוך מישאל סטודנ־טים
ארצי, כדי לעמוד על הלך־הרוחות
בקרב הנוער. היה זה מישאל מפורט ביותר,
שכלל שאלות על מועמדים למישרת
ראש־ד,ממשלה, אישים שינהלו משא־ומתן
לשלום עם ארצות־ערב, והצבעה בבחירות
לכנסת.
המידגם המייצג, שהשתתף במישאל, היה
גדול למדי; 1040 סטודנטים מתוך 24 אלף
הלומדים באוניברסיטות תל־אביב, ירושלים
ובר־אילן. התוצאות היו מאלפות.
מי יעשה שר,־ם ז 44 מהסטודנטים
תומכים במועמדותו של משה דיין לראשות
הממשלה, כשלוי אשכול זוכה רק ב־״/״17
מהקולות. מישאל דומה, שנערך בינואר
השנה, גילה כי לאשכול היתה תמיכה של
״/״ 30 בקרב הסטודנטים. יגאל אלון זכה
הפעם בתמיכתם של 13 מהסטודנטים.
737,מהסטודנטים רואים את משה דיין
כנציג אידיאלי לניהול משא־ומתן לשלום
עם מדינות ערב 33 היו מטילים את
התפקיד על אבא אבן ורק 9על אשכול.
אולם התוצאות המפתיעות ביותר הופיעו
בסיכום תוצאות המישאל על ההצבעה העתידה
בבחירות לכנסת. בבחירות לכנסת
השישית זכו המפלגות המרכיבות את המערך
ב 50 מהקולות. לפי מישאל בתק,
ל ,יתנו רק 36 מהסטודנטים את קולם
למערך. גח״ל תקבל 15 לעומת ״/״20
שניתנו לה בבחירות לכנסת השישית) ,ה־מפד״ל
/4״( 9לעומת 10 אגודת־ישראל

שר ישעיהו
נקמת העסקן

סביב השאלה מי יעמוד בראשות הממשלה
הבאה. הוא ראה בכך התערבות מגונה של
העתונות בענייניה הפנימיים של המפלגה.
כוז וסלידה. זאת היתד, רק הקדמה.
מה שהיה לשר לומר לגופו של עניין זיכה
אותו בתשומת־לב עתונאית כפי שלא זכה
לה מזה זמן רב:
״העיתונות המסחרית,״ הכריז ,״דילדלה
את עיתונות הפועלים. היא עשירה באינפורמציה׳
אן גם בפרשנות לא־אובייקטיבית,
מהממת ומגרה. היא יוצרת דעת־קהל עקומה
ומעוותת, מתעלמת ומעלימה דברים חשובים׳
שלא לטעמה. היא חופשית מביקורת
עליה.״
ישעיהו 58 שהפך עסקן מן המניין
מגיל ,22 שלוש שנים אחרי עלותו ארצה
מתימן, אינו יכול לסבול תופעה חמורה
אחרת בעתונות הבלתי־מפלגתית :״היא עויי־נת
את כל המפלגות ומזלזלת בהן. היא
מטפחת יחס של סלידה אליהן. היא סכנה
לדמוקראטיד, ולאימון הציבור במוסדותיו
ובנציגיו. היא מגלה יחס קר ועויין לאיחוד
מחנה העבודה ולמס המפלגתי, מתארת בבוז
ובסלידה עסקנים, מסכסכת בין צעירים
למבוגרים ובין מנהיגים שוני ם ...והכל,
כביכול, בשם חופש־העחונות המקודש.״
כדי לחסל את הנגע הנורא הזה, זרק ישעיהו
פצצה שהדהימה אפילו את חברי מזכירות
מע״י :״הגיעה השעה להעברת העיתונות
היומית לבעלות ציבורית. צריך
להקים רשות ציבורית של שופטים, פרופסורים
ואנשי־ציבור — דוגמת הראדיו —
שתנהל את העיתונות ואת האתיקה שלה.״
אין גבול. היתה זו הצעה בעלת נימה
פאשיסטית מובהקת, והיה בה כדי לשמש
אזהרה חמורה בעיקר לאותם עתונים בעלי
גישה ליבראלית שהתייחסו בסלחנות —
אם לא באהדה — לדיעות פאשיסטיות על
היחס לערבים ולשטחים המוחזקים. הם
חשבו, כי ייתכן מצב, שהפאשיזס יוגבל
לנושאים אלד, בלבד, ושהעתונות ומוסדות
הדמוקראטיה לא ייפגעו.
הצהרת ישעיהו באד, להוכיח, כי אי־אפשר
למתוח גבול כזה,

ני צעד ראשון לשלום כללי במרחב.
מנהיגים אלה קיימים, ובשיחות רבות עם
ישראלים לא היססו להציג את דעותיהם.
השבוע זכתה דעתו של מנהיג כזה לפירס׳־ם
בינלאומי נרחב, מעל עמודי הירחון הנזזרח
התיכו! החדש, היוצא לאור בלונדון. עורכו
של הירחון הוא ג׳ון קמחי, לשעבר עורך
בטאון ההסתדרות הציונית. אך המזרח
התיכון החדש נחשב עתה לאחד מכתבי־העת
הרציניים ביותר בענייני המרחב, והוא
נפוץ גם בארצות הערביות.
המנהיג הפלסטיני שהרים את קולו ב־המזרח
ה תיכון החדש ידע שדבריו יגיעו
לא רק לקוראים באירופה ובישראל. ברור
היה לו, כי הדברים שהוא כותב ירגיזו
ממשלות ערביות. אבל ד״ר עזיו שחאדה
כבר רגיל בכך. מזה למעלה מעשרים שנה
עומד עורך־הדין — שברח מטבריה ב־1948
ויושב עתה ברמאללה — בראש תנועת
הפליטים הפלסטינים• יחד עם שני עורכי־דין
אחרים* אף ייצג אותם בניהול מגעים
עם ישראל. על כך ישב בכלא ירדני.
״יש בינינו הפלסטינים אנשים המרגישים
כי הגיע הזמן שניטול לידינו את היוזמה
לטפול בבעיותינו ולהכרעת גורלנו —
למרות שהיינו רוצים שיוזמה זו לא תהיה
נפרדת מפעולות שאר העולם הערבי.״
הנהגה כושלת. מה הדרך לפתרון?
״אחדים מאיתנו בחרו בדרך המאבק הצבאי
נגד ישראל,״ כתב ,״אחרים, אולי הרוב,
עדיין מאמינים בפתרון של שלום.״
לוחמי־המחתרת הפלסטיניים, שהתרבו ב־מיספר
והתקדמו באימוניהם וציודם, רוצים
לגרום עימות צבאי חדש בין ישראל ושכנותיה
.״אבל אלה מבינינו, המאמינים
עדיין בפתרון מדיני, מקווים שישראל תבין
את הצורך למנוע סכנה זו ותסכים לחפש
פתרון־של־כבוד במיסגרת החלטות האו״ם.
״למרבד, האסון, אנחנו הפלסטינים היינו
הקורבנות העיקריים של ההנהגה ההססנית
והכושלת של מדינות ערב. אלה מקבלות
את החלטת מועצת הביטחון — אב מסרבות
לנהל משא־ומתן על תנאי השלום
מדיניות ערבית שלילית לא תעזור לנו, ותמשיך
להוות מוקד של צרות רציניות
בחלק זד. של העולם.״
חוץ מזה, זה יאפשר לישראל להתחמק
מהכרעות ולצאת מנצחת במלחמה הדיפלומטית.
שחאדה
מונה מיספר סיבות מדוע לא
היתד, עד כה תזוזה פלסטינית עצמאית.
בין השאר:
• הלחץ המופעל על המנהיגים הפלס־

מנהיג שחאדה
קול הפליטים
3ואילו המרכז
הסטודנטים ״ 1,57מ
ופאג״י
( 2 7לעומת
החזפ שי יקבל בקרב
הקולות.
המפלגות היחידות, שמספר הקולות שלהן
יעלה, לפי תוצאות המישאל, יהיו רשימת
העולס־הזה כודז־זזדש ומק״י. בעוד שמק״י
תקבל 2לעומת האחוז האחד שניתן לה
בבחירות הקודמות, מראים סיכומי המישאל
שהכוח החדש יזכה ב־״ 3,47 מהקולות,
לעומת ־ 1,27 בבחירות לכנסת השישית.
־/״ 32 מהמשתתפים במישאל אמרו כי היו
מצביעים בעד רשימה משותפת של גח״ל
ואנשי רפ״י לשעבר.
תופעה מעניינת נוספת :־ 257 מהמשתתפים
במישאל הודיעו כי טרם החליטו בעד
מי יצביעו. על קולותיהם תתנהל מערכת
הבחירות הבאה.

ארץ־ישראל
ל ת פו סאת
הבעייה בקרגייס
״איפר, המנהיגים הפלסטיניים הרוצים
שלום?״ כך שאל לוי אשכול בכנסת, וכך
שואלים גם אזרחים פשוטים יותר, כאשר
מציעים להם לראות בהסדר ישראלי־פלסטי־

חבות

מנהל

הבישה הממשלתית
לא ביטת את עצמו
ועתה,עם מכירתהבבוץ

נשאו

ץ ורדה של חברת־הביטוח הממשלתית
^ יובל עומד להחתך בימים הקרובים. יהיה
זה כאשר משרד האוצר יחליט לידי מי
למסור את עסקיה של החברה, המחזיקה
במונופול על ביטוח מרבית רכושה ועסקיה
של ממשלת ישראל, על כל משרדיה.
יחד עם זאת עומד להחרץ גם גורלו של
יוסף קפלן 37 המנהל את יובל מאז הקמתה
ב־ .1962 כי חסולד, של יובל עלול
להשמיט את הקרקע מתחת לרגליי של המנהל
החרוץ, לחשוף דראמה אישית בעלת
השלכות ציבוריות.
לרוע מזלו של קפלן, מוסמך לכלכלה של
האוניברסיטה העברית בירושלים ואחד הגאונים
הצעירים של משרד האוצר, אפשר
אומנם לבטח ביובל רכוש ממשלתי, אך
פקידות ממשלתיות אינן עדיין בגדר רכוש
ממ שלתי.
כך קרה, שיוסף קפלן לא יכול היה
לבטח את עצמו מפני תוצאות יחסיו האינטימיים
עם מזכירתו, הגברת נחמד ,־,לוי
( .)30 היא נמצאת עתה בחודש הרביעי להריונה
— מצב בלתי־נעים לגבי מנהל חברה
ממשלתית, נשוי ובעל משפחה, החי על
משכורת של 1200ל״י נטו.

מזכירה מסוכנת

י• תכן והייו הפרטיים של מנהל חברתי
הביטוח הממשלתית לא היו נוגעים
לאיש, לולא עשוי הדבר גם להשפיע על
ההחלטה — לידי מי תימסר חברת יובל.
ליובל, חברה שאינה עוטקת בביטוח־חיים
וסובלת מהפסדים בעיקר בגלל ביטוח
הרכב הממשלתי — אין מאזן שלילי.
רווחיה מצטברים בעיקר מהביטוח הימי על
המישלוחים שמייבאת ומייצאת מדינת ישראל.
מאחר שבתחום זה יש ליובל מונופול
מוחלט, באו יתר חברות הביטוח בארץ
בטענות, שמצב זה מגביל את התפתחות
עסקיהן. לאחר שהמפקח על הביטוח
במשרד האוצר הכיר בצידקת טענות אלה,
הוחלט למסור את יובל לידיים פרטיות.
משרד האוצר יקבע אם למכור את עסקי
החברה לחברת ביטוח פרטית, לחברת ההשקעות
כלל הממשלתית־למחצה, שלה יש
כבר 17 ביובל — או למיליונר היהודי־בריטי
סר אייזיק וולפסון, המעוניין בעיסקה.
ליוסף קפלן יש אינטרס אישי רב שיובל
תימכר לוולפסון דווקא, והוא אינו

• יחסה של מדינת־ישראל, שלא העלתה
שום הצעה ממשית לשיחות עם הפלסטיניים
.״נראה לי ששלטונות ישראל חוששים
מתגובות אזרחיהם

קריקטוריסט זאב
צחוק במחנה כפייה

טיניים מעבר לגבולות, בעיקר מירדן. לחץ
זה הוא בעיקר כלכלי, ונוגע לפקידי־ה־ממשלה
לשעבר, למקבלי הגימלאות, לנכבדים׳
לגופים המוניציפליים. הכוונה, כמובן,
לכספים המוזרמים לגופים אלה מעמאן,
ואשר ״מונעים מחלק ניכר של האוכלוסיה
לחשוב ולפעול בקווים עצמאיים יותר.״
* נימר אל־ווזואך י, כיום שופט בית־המ
שפט ה מ חוזי ב חיפה, ויחיא ח מודה, כיום
ראש אירגון ה שיחרור הפלסטיני בקאהיר,

מדינהמשלהם מה ששחאדה דורש
מספיק כדי להעמידו ברשימת הבוגדים
של ממלכת ירדן :״כל פתרון — אם על־ידי
חוזה שלום או אמצעי אחר — שימנע מן
הפלסטינאים את הזכות להקים את מדינתם
שלהם על בסיס החלטות האו״ם, רק יבטיח
את המשך קיומן של תנועות המחתרת ועידודן.
״מדוע
לא נתפוס את הבעייה הזאת בקרניים
ונחליט קודם כל להחזיר לארצנו
— לא לישראל — את השם פלסטין?,..
אני קורא לעולם הערבי ולישראל: אל
תתעלמו מיכולתם של הפלסטינאים ליטול
חלק פעיל במיתקפת שלום. אני קורא לעמי
ערב וישראל להפעיל לחץ על ממשלותיהם
שיאפשרו הסדר כזה, דו־קיוס כזר, ושלום
אמיתי בין העמים היושבים בארץ הזאת.״
העולם הזה 1*31

מסתיר זאת בשיחות עם האנשים הקרובים
לו. כי במיקרר, זה, רבים הסיכויים שקפלן
עצמו ימשיך לנהל את עסקי יובל, לאחר
שתעבור לידיו של וולפסון. אז תצפה לו
גם משכורת שמנה, לא כשל פקיד ממשלתי׳
שתאפשר לו לפתור את סבך בעיותיו
האישיות.
כיצד שקע קפלן בבוץ הזה?
כאיש הכשרת הנח״ל לשעבר, נמוך וממושקף,
טיפס קפלן במהירות בצמרת
פקידות משרד־האוצר, עד שמצא את עצמו,
בגיל ,31 מנהל חברה ממשלתית חשובה.
לפני ארבע שנים בערך, קיבל לעבודה
מזכירה יפהפיה, מהסוג הנדיר למדי במשרדים
ממשלתיים.
היתר, זו נחמה הלוי, מי שהיתר, בשמה
הראשון נחמה ברגר ובשמה השני, לפני
שהתגרשה מבעלה הראשון, נחמה אפטר.
לנחמה, שהיתר, נשואה למנשה ד,לוי, אז
פקיד בקופת־ר,תגמולים של עובדי המדינה
וכיום סוכן חברת יצהר בירושלים, היו

תמיד צרות בגלל הופעתה המושכת וקס־מיה
הנשיים. היא הגיעה אל לישכתו של
קפלן אחרי שנאלצה לעזוב משרדים ממשלתיים
אחרים, בגלל צרות־העין של חבריה
לעבודה. כך׳ למשל, נהגה לספר בעצמה
כיצד לא הסכים השר יוסף אלמוגי, כשהיה
שר־השיכון, להחזיקה כמזכירה ב־לישכתו,
אחרי שאשתו, שיפרה, החליטה
כי נחמה מסוכנת מדי בשבילה.

גבר חלומות

^ יחסים בין. נחמה הלוי לבין יוסף
( | קפלן לא נשארו מוגבלים לשעות ה־

ה 1 ? 1 1וס 1קפלן, אחד הכוכבים
# 1 1 1 / 1 1 1העולים של משרד־האוצר,
מנהל חברת הביטוח הממשלתית יובל,
שהסתבך בפרשה רומאנטית עם מזכירתו,
אשר מסכנת את המשך הקאריירה שלו.

האשה

לאה קפלן, מורה בבית־סו
__ רושלמי, אשתו של מנו
חברת יובל ; מוכנה לקבלו חזרה לחרו
שנטש אותה זה לא מכבר עם מזכירי!
עתומת זאב פרקש רצה להיות עיתונאי; תחת
זאת נאלץ ללמוד את מיקצוע הנגרות. עוד
כשהיה ילד בכפר הקטן אדוני שליד בודא-
פשט, נהג להוציא עיתונים, כתובים בעט
על העתקי־פחם, שהופצו בין הספר, הסנדלר
ומקומות ריכוז אחרים של הכפר. לפעמים
היו הידיעות בעיתון, שהוציא הילד
בן ה־ , 12 מקדימות את העיתון היומי שהגיע
מבודאפשט בכמה שעות.
בציור היה זאב פרקש גרוע. כל הציורים
יצאו לו עקומים. לאחר שסיים את
לימודיו בגימנסיה ב־ , 1940 ידע שכמו כל
היהודים באותה תקופה, לא יוכל לעסוק
במיקצו^ שאינו תלוי במלאכת־כפיים. לכן
הלך ללמוד נגרות. אבל ההונגרים גייסו
אותו, כמו את מרבית היהודים בהונגריה,
למחנה של עבודת־כפייה• שם החל זאב
העולם הזה 1631

עבודה. בין השניים נקשרו קשרים ריגשיים,
כפי שקורה לפעמים בין אנשים העובדים
במחיצה אחת, ואפילו לשניהם יש משפחות.
נחמה, אם לילדה בת ,5נהגה לספר לידי־

דותיה, כי סוף־סוף מצאה גבר כלבבה.
היא הרבתה לבלות בחברתו של קפלן,
ואפילו היתד, יוצאת בעקבותיו לאותם בתי-
הבראה, אליהם נהג לצאת לנופש עם בני-
ביתו.
לפני כשנה, בעת שקפלן שהה עם אשתו
לאה בטיול בקניה, הוא התוודה בפניה על
יחסיו הקרובים עם מזכירתו. כשחזרו השניים
לארץ, ניסתה האשד, להגן על חיי
המשפחה שלה. היא אף נפגשה עם נחמה
לשיחת־שיכנוע. תשובתה של נחמה היתד,
חד־משמעית :״יוסף היא גבר חלומותי.
לא אוותר עליו לעולם. לא איכפת לי מאף
אחד״.
באותו יזמן כבר נמצאה נחמה בהליכי
גירושין מבעלה, שהסתיימו לפני חצי שנה.
היא קיוותה שאשתו של קפלן תשלים עם
המציאות ותתן גט לבעלה, על מנת שהיא
תוכל להפוך לאשתו החוקית של הפקיד
הממשלתי הבכיר.
אלא שלאה קפלן סרבה לתת לבעלה גם.
ואז החליט קפלן לנקוט בצעד קיצוני, כשהתברר
לו כי מזכירתו הרתה לו. הוא עזב
את ביתו המרווח בשכונת רחביה, עבר להתגורר
עם נחמה בדירה שכורה ברחוב סוקו־לוב
בירושלים.
השערוריד, הרומנטית הפכה לשיחת־היום
במשרדי חברת יובל. בתקופה מסויימת
הגיעו היחסים הפנימיים במשרדי החברה
לידי כך, שיוסף קפלן נאלץ להעביר את
מזכירתו הבלונדית לסניף החברה בתל־אביב.
לפני כשלושה חודשים יצא קפלן לכנס
של מבטחי ביטוח־ימי במונטה־קארלו. הוא
עצמו נסע על חשבון יובל. אבל הוא לקח
עימו לכנס זה גם את מזכירתו הפרטית.
לדבריו, נסעה נחמה לאותו כנס בכרטיס
ששלחו לה קרוביה בפאריס. אפילו כך, יצטרכו
רואי־החשבון של יובל לבדוק על־חשבון
מי שהתה מזכירת המנהל במונאקו,
ואם הוצאותיה לא נכללו במיסגרת הוצאותיו
של המנהל.

נועד לגדולות

>*< מצבזה, בו עליו לשלם מזונות ל־
^ אשתו וילדיו׳ ולקיים גם את מזכירתו
העומדת ללדת לו ילד, נראה הפיתרון של
מכירת יובל לוולפסון כמתקבל ביותר על
ועתו של המנהל.

לצייר באופן קבוע קאריקטורות על נושבינלאומית,
זוכות לא פעם להעוזקה ב־אים
אקטואליים מהווי המחנה.
עיתוני־חוץ מפורסמים. אין זאת משום שלפתע
גילו. את זאב. זאב של היום אינו
במחנה־הכפייה שימשו ציוריו של זאב
אותו צייר שלפני 20 שנה.
מקור של שעשוע וסיפקו הזדמנות לצחוק
הוא שיפר את יכולתו הטכנית, חי את
לא רק לעובדים, אלא גם לממונים עליהם,
המאורעות עליהם הוא מצייר, מצייר את
ולפיקוד־המחנה, ששימש נושא עיקרי ל־הקאריקטורות
שלו במכחול, בעוד שמרבית
קאריקטורות. בתום המלחמה הפך זאב
עמיתיו מציירים בציפורן. ציוריו מצטיינים
פרקש לקאריקטוריסט מיקצועי. אבל כשבטוב־לב,
באהבת־אדס, בטביעת־עין חריפה
עלה ארצה ב־ד ,194 וניסה למצוא את פרנסתו
כקאריקטוריסט מיקצועי — נכשל. י לפרטים וברעיונות מבריקים, עד שבעלת הטור
סילבי קשת אמרה עליו :״הוא מוציא
עורכו הראשון של מעריב, הד״ר עזריאל
שם רע לזאבים.״
קרליבך, נתן לו הזדמנות לצייר קאריק־טורה
יומית בעיתונו, עוד לפני שקריאל
״אני לא יודע באיזו מידה יש לי חוש
(,דוש) גרדוש, עשה זאת. זאב לא ־׳החזיק
הומור,״ אומר זאב ,״אני נגד הגדרות במעמד,
נכשל בתפקידו. הוא המשיך לצייר
שטח הזה. אני שונא גם שאומרים עלי
אילוסטראציות לעיתונות, פורטרטים, רישאני
יוצר. עניין היצירה רחוק ממני. ציור
שומים מהצגות תיאטרון. הקאריקטורות
הקאריקטורות בשבילי הוא דרך להתבטאות
שלו פורסמו בעיקר בעיתונים לועזיים.
עיתונאית.״
השבוע, כשהופיע אלבום הקאריקטורות
״שפ רע לזאבים״ .היום נמנה זאב
הראשון שלו, על נל פנים, לא היה זאב
על הקאריקטוריסטים הטובים במדינה, אם
זקוק לשום הגדרה. קובץ הישגיו האחרולא
הטוב שבהם. הקאריקטורות היומיות
נים בתחום הקאריקטוב
וד,שבועיות שלו בהארץ עומדות על רמה

ביטוח הממשלתית יובל, אשר הפכה להיות
המאהבת שלו, הרה כיום ללדת לו.

אלא שהעניין המיוחד שגילה קפלן במכירת
החברה לוולפסון הגיע גם לאוזניהם
של אנשי צמרת משרד־האוצר. לפתע נטשו
אותו חבריו מהפקידות הבכירה, כולל החשב
הכללי לשעבר דב בן־דרור, שבחסותו
ובמשרדו התפתחה הקאריירה של קפלן. נראה
שמשרד־האוצר אינו מעוניין בשערוריה
נוספת, אפילו אם כשרונותיו של קפלן ככלכלן
וכמנהל חברת־ביטוח אינם מוטלים
בספק.
משום כך, התלחשו בהוגים פינאנסיים,
תיפול כנראה ההכרעה למכור את יובל לחברת
ההשקעות כלל. מכירה כזאת עלולה
לסבך את קפלן. הוא אומנם יוכל להמשיך
להיות פקיד ממשלתי, אך קשה יהיה לו
לפרנס שתי משפחות במשכורת של פקיד
כזה.
היחידה שמוכנה עדיין לסייע לו היא
דווקא האשד, שנטש, לאה קפלן, העובדת
כמורה .״אני מוכנה לעזור לו,״ אמרה לידידיה
במבוכה ובצער ,״ואני אעשה הכל
כדי להוציאו מהבוץ• הוא נועד לדברים
גדולים הרבה יותר.״

יחס ם מרחבים

גלי וזנפט
האם שוחר, המדיניות הסובייטית במרחב
על גלים של נפט?
עד כה נתנו מיטב החוקרים המערביים
תשובה שלילית על שאלה זו. דעתם: הסובייטים
אינם מעוניינים בנפט הערבי.
ברית־המועצות וגרורותיה מייצרות כ־
330 מיליון טון נפט לשנה* — וזה מספק
את כל צרכיה,ן. אין הן יכולות לעכל נפט
נוסף.
אילו השתלטה ברית־המועצות על הנפט
הערבי, היתד, נאלצת לייצא אותו לאותם
השווקים המערביים הקולטים אותו כיום.
(המשך בעמוד *) 1

העול מית
התפוק ה
** 1,7טון.

ב שנת

: 1967

הסבא רצה

הלידה הופיעה יעל
דיין־שיאון לראשונה
בפומבי בנשף הוורייטי במלון הילטון לאחר
שהיתח רתוקה למיטתה תקופה ממושכת.

שנוע ל ט

1 *1ן? 1ןןן 1ץ ^ מתבונו־ם דב ויעל שיאון (הלבושה בשמלת חופה) באחת ה1
! 1 1 1 1 1 1אורחות הצעירות שבאו לחתונתם, כשהבעת פניהם מעידה על

רצון בילד משל עצמם. לאחר שהפילה פעם אחת את ולדה, ילדה תשבוע יעל בן זרר.

מו ככל יום שישי, צילצל גם ביום
^ השישי האחרון דב שיאון, הנספח הצבאי
של ישראל בפאריס, אל אשתו, יעל
דיין, הנמצאת בארץ, בבית הוריה, בשמירת
הריון.
״אין תשובה מהמיספר שביקשת,״ אמרה
לו המרכזנית בפאריס.
״זה לא יכול להיות!״ הוא ענה לה.
״תנסי עוד פעם!״ כי ליעל אסור היה לקום
מהמיטה, והוא לא תיאר לעצמו לאן היא
יכולה לצאת ביום השישי בערב.

סיפורים על החכמות, והמעשים של הבן
הקטן.

״מזל שזה ילד;״
סבא, משה דיין, היה נרגש יותר

( | מכולם. הוא התפעל מהמישקל של התינוק,
מהפנים המיוחדים שלו, מהתנועות
שהוא עושה באגרופים .״רואים עליו מייד
שהוא בן למשפחת דיין,״ הוא התלהב.

הלידה כבר טיילה יעל

במיסדרונות בית־החולים

תל־השומר, לבושה חלוק פשוט ונעלי־בית.

פנים אל-פנים בהבון

״כמה הוא שוקל?״
מרכזנית חייגה עוד פעם את ה

1מיספר. אין תשובה. הוא מסר לה מייד
מיספר אחר, ואמר לה :״תנסי לחייג את
זה, אולי היא שם.״
״בית־החולים ליולדות!״ ענה הטלפון השני.
וכיוון שביום השישי בערב אין מרכזיה
בבית־החולים, ענו לו ישר מחדר היולדות.
״אולי שוכבת אצלכם במיקרה יעל דיין?״
צעק דב שיאון מפארים.
כשהטלפון צילצל, שכבה יעל עדיין על
מיטת הלידה. התינוק זה עתה יצא לאוויר
העולם, וטבורו היה עדיין מחובר לזד, של
אמו.
״כן,״ אמרה לו האחות ,״היא ילדה. בזה
הרגע.״
היה רגע שקט על הקו, ואז נשמעה קריאה
נרגשת :״בן או בת?׳״
רגע. האחות ניגשה לראות .״זה בן. יש
לך בן. מזל טוב!״
״כמה הוא שוקל?״ הקול הרחוק לא
נרגע. רגע. האחות ניגשה אל היולדת ״תשקלו
אותו. מהר,״ היא ביקשה ,״האבא
מחכה על הקו.״ מיהרו לשקול אותו, והאחות
חזרה לטלפון .״הוא שוקל 2.95ק״ג•״
למחרת הוא לקח מטוס, וישרמנמל־התעופה
בלוד נסע לתל-השומר. הוא פגש
שם את הסבא, את הסבתא׳
זורחת מאושר, יפה יותר,

וצלומים חואשונה של האם המטפלת בננה: יער

ז של ווו אינסופי ׳ 01 אחד אחו׳ הלידה, מביטה האם החושה בבנה1

מוימת את דן שיאוו מן המיטה הניידת

״מה רואים, לא רואים כלום!״ הביעה
יעל את דעתה .״מזל שהוא ילד ולא ילדה,
בחורה עם פרצוף כזה כמו שיש לו, היתד,
בטח סובלת נורא.״
ודב הסתובב בתוך ההמולה השמחה הזאת,
עם חיוך שמח, בלי להוציא מילה.
הוא אבא• אתמול נולד בנו הבכור.
לפני למעלה משנה נכנסה יעל דיין להריון.
היא לא ביטלה בגלל זה את הטיול
שלה עם בעלה, וכשהם היו בלונדון, והיא
היתד, בחודש השלישי, היא הפילה את
תינוקה.
בעלה קיבל את מישרת הנספח הצבאי של
ישראל בצרפת, בלגיה ולוכסנבורג, וכשהיא
היתד, שוב בהריון היא החליטה לחזור
ארצה, כדי להימצא כאן תחת טיפול של
רופאים ישראליים.
הרופאים קבעו שיש צורך לתפור את
הרחם, ושיעל צריכה לשכב תשעה חודשים
במיטה.
היא הובלה לבית־הוריה, סידרו לה חדר,
עם מיטה, והאמא והאבא עמדו עליה לשרתה.
היא צריכה היתד, לשכב. אסור היה
לה אפילו לשבת במיטה. האמא הכינה לה
ארוחות בוקר, צהריים וערב, וכשהאמא
היתר, עסוקה, או נסעה מחוץ לעיר, או
מחוץ לארץ, עשר, האבא את המלאכה ביד
לא פחות אמונה.
״הוא פינק אותי נורא,״ היא מספרת,
״כל חצי שעה הוא היה נכנם לחדר שלי,
(המשך בעמוד )18

משה זיין הפך לסבא בבר
נחמן. כאן הוא נראה מטייל
ערב חתונת על, עס נכדתו, בתו של אודי.

הסבא

1 111381

(המשך מעמוד ) 17

ושואל אם אני רוצה משהו. לא רציתי
הרבה. אכלתי המון ענבים ותאנים. זר, הכל.
בדרך כלל לא היו לי שגעונות של נשים
בהריון״ ולא רציתי תפוזים בקיץ וענבים
בחורף. אבל מה שכן, אני משוגעת על התפוזים
של נהלל, וכל פעם הביאו לי סלים
מלאים, מאחי.״

״ תשב, משה, תשב :״
ך • יא לא התכוונה ללדת ביום השישי.
ן 1היא הלכה לבית־ר,חולים כדי לפתוח את
התפרים, והרופא יעץ לה להישאר לשכב
שם יום אחד, כי לפעמים פתיחת התפרים
מזרזת את הלידה.
ואכן, צירי הלידה החלו זמן מועט לאחר
מכן. היא הגיעה לבית־החולים באוטו של
אביה, והיא ביקשה מהאחות שתצלצל להורים
שלה ותודיע להם איפה היא שוכבת.
האמא הגיעה לבית־ד,חולים בצהריים. אמרו
לה לחכות. האבא הגיע בחמש וחצי.
״נו?״ הוא שאל את האמא .״עוד לא,״ היא
אמרה לו, והוא התיישב על ידה וחיכה.
ורק מפעם לפעם קם ממקומו והחל מסתובב
באולם, מקיר אל קיר.
״תשב, משה, תשב. זה לא יילד יותר
מהר אם תסתובב ככה,״ אמרה לו אשתו.
הוא רצה שזאת תהיה בת. שתהיה דומה
לנכדה שלו, בתו של אודי, היושב בנהלל.
הוא קשור בכל נפשו אל הילדה הזאת. פעם
ביום הוא משוחח איתה בטלפון, והיא מספרת
לו את כל ההרפתקות שעברו עליה
במשך היום, והוא מספר לה את שעבר
עליו.
או אולי שתהיה דומה לבתו, ליעל, שאליה
הוא קשור יותר מאשר אל כל אדם
אחר בעולם,

סבא במו י 7ד קטן

ף שבע וחצי ׳בערב נולד הנכד .״הוא
^ נולד ביום השישי, בעשרים ותשעה בנובמבר,״
אומרת יעל ,״אמרו לי שצדיקים
נולדים ביום הזה.״
הסבא נכנס לחדר היולדות. נישק את היולדת
ואמר לה :״מזל טוב!״ בקול רם,
ואחר כך התכופף אליה ושאל אותה בלחש:
״נו. ,את שמחה?״
ברור שהיא היתד, שמחה .״החלטנו לקרוא
לו דני,״ היא מספרת ,״אני רוצה להחזיר
לאופנה אח השמות היפים הפשוטים האלה.
במקום השמות המכוערים שנותנים עכשיו
לילדים. הוא דומה נורא לדב• אותם תווי-
פנים. אבל אני מקווה שבמקום יופי יהיה
לו שכל.״
היא שוכבת עדיין בבית־חולים. מוקפת
פרחים, ועל השולחן לידה המון מיברקי־ברכה.
המיברק הראשון הגיע מהדוד והדודה,
מאפי ואהרונה. האבא שלה בא כל
יום, מלבישים אותו חלוק לבן, ונותנים לו
להחזיק את הנכד על הידיים, והוא מאושר
כמו ילד קטן.
אבל הלידה היא לידה, והחיים צריכים
להימשך, וכל המשפחה כבר מתכוננת לזה.
דב שיאון, שהגיע ארצה לכבוד לידת בנו,
יישאר כאן עוד שבועיים, ואשתו תישאר
בבית הוריה עוד שבועיים נוספים, ותצטרף
אליו, יחד עם בנם, בעוד חודש.

גם ד כ תו בקצת
ת ה די ר ה שלהם בארץ הם כבר ד,שה
כירו, ובפאריס יש להם דירה גדולה,
למשפחה המורחבת, ליד מקום עבודתו של
הבעל, השגרירות הישראלית.
ומה תעשה האשה? ״תשעה חודשים שכבתי
במיטה,״ היא אומרת (,בשכחה שיצאה
לפני שבוע, להצגת הווארייטי) .״אסור היה
לי אפילו לכתוב. כל מה שעשיתי זה כל
יום מכתב לדב• עכשיו אני חושבת קודם
כל להסתובב קצת. כבר שכחתי איך עושים
את זה. ובטח לכתוב גם.״
בינתיים היא סורגת בבית־החולים סוודר
לבעלה, ומכינה את שיבתה לחיים. ביום השבת׳
אם התינוק לא יהיה קטן מדי, תיערך
הברית. ישתתפו בה רק שני מניינים .״החתונה
הגדולה הספיקה לי כבר לכל החיים,״
היא אומרת. וישר מהברית ילכו האמא והסנדק
של הילד לכנס למען רכישת מכשיר
לבית־החולים תל־השומר,

במדינה
(המשך מעמוד ) 15

הארצות־המערביות היו מוותרות בהדרגה
על מקור בלתי־בטוח כזה. אז היתה ברית־המועצות
נאלצת לקנותו.
המסקנה: אין למוסקבה כל עניין להשתלט
על ארצות־הנפט הערביות. הדבר מסביר
את הסכמתה של ברית־ד,מועצות לידידות
הנוכחית בין מצריים וסעודיה, בשעה
שתלותה של קאהיר במוסקבה הולכת וגוברת.
כי דמי־לא־יחרץ שמשלמות סעודיה
וכודיית לעבד־אל־נאצר, פוטרים את מוסקבה
מן העול של מימון המישטר הקאהירי.
כעוד 8שנים. השאלה היא: האם זהו
מצב שיתמיד גם בעתיד?
החודש פורסמו כמה דו״חות, המטילים
ספק בהנחה זו.
עיקרן: בעוד שייצור־הנפט הסובייטי גדל
והולך, גדלים צרכיה של ברית־המועצות
בקצב מהיר עוד יותר, בשיעור העולה ב־

),לסז לשנה על קצב גידול הייצור. באירופה
המזרחית עולים הצרכים במהירות רבה
עוד יותר.
אם תימשך מגמה זו, עלולה ברית־ר,מועצות
להפוך, תוך שמונה שנים, מארץ
ד,מייצאת נפט לארץ המייבאת נפט. במיקרה
זה תשמח לשים את ידה על חלק מן הנפט
הערבי. לא רק כדי לספק את צרכיה
שלה, אלא גם כדי להמשיך ולייצא נפט ל־מערב־אירופה,
ובעיקר למיזרח־אירופה הקומוניסטית.
מניין
תקח את הנפט הזה? מוסקבה מגלה
עניין גובר והולך בעיראק, העומדת
במקום הרביעי בייצור הנפט במרחב (אחרי
סעודיה, איראן וכוויית) .גם במצריים גדל
ייצור־הנפט במהירות, בשדות במידבר המערבי
ובחוף המערבי של מיפרץ־סואץ.
נגד מלחמה חדשה. מסקנות החוקרים:
ברית־ד,מועצות אינה מעוניינת במהפכות
במרחב, אף לא בהלאמת נפט. אבל
יש לה עניין חיוני בקיום וביציבות המיש־טרים
הפרו־סובייטיים בעיראק, בסוריה ובמצריים.
מכאן
התמיכה הסובייטית החזקה בעמדה
הערבית — יגם פעולתה הנמרצת למניעת
מלחמה נוספת, בהם עלולים מישטרים אלה

ליפיל•

בהוליבוד הבטיו 1:1 11ע 1״ ק מ 1בארץ
ובבאו ו -שנע רתט אותו לי ו׳ יאוש

עולה־יורד ויילדר

לשמוע עליו. לטלביזיה, כך אמרה, אין כל
תוכניות לקבל עובדים נוספים במשך השנה
הקרובה.
רק אז גילה שיין לראשונה שבעצם הטלביזיה
הישראלית אינה זקוקה כלל לקר־ייני־חדשות
באנגלית.
כאשר ביקר שר־ד,קליטה יגאל אלון ב־

לנות. אתה יודע שפות. תוכל להרוויח את
לחמך כמלצר או כעובד בבית־מלוך.״

אין צורך בקריין־חדשות
** ה קרה במיקרהו של שיין ויילדר?
האם זוהי תקלה מיקרית, או ׳שמא

שיין חמר לאמריקה
^ חודעשרה שנה היה שיין ויילדר,
^ ,37 כוכב טלביזיה בחוף המערבי של
ארצות־הברית. הצעיר יליד טנסי הופיע ביותר
מ־ 150 סרטי טלביזיה, היה קריין־החד־שות
הראשי של תחנת סי.בי.אס. בהוליבוד,
כשהוא קורא יום יום את החדשות ב־6
אחר־הצהריים וב־זז בלילה — שעות שידור
החדשות החשובות ביותר.
ביולי השנה נטש שיין ויילדר את מעמדו
הרם בחברת הטלביזיה בה עבד, לקח עימו
את אשתו ושלושת ילדיו ועלה לישראל,
כעולה חדש. השבוע ארז את מזוודותיו,
התכונן לחזור להוליבוד.
מספר שיין :״במרץ 1968 פנו אלי נציגי
הסוכנות היהודית בלוס־אנג׳לס, ושאלו אותי
אם אהיה מוכן לעלות לישראל כדי
לשמש כקריין־חדשות בטלביזיה הישראלית.
אותה תקופה עברתי לניו־יורק כדי לנהל
שם תוכנית טלביזיה מיוחדת. שם התקשרתי
עם מר משה ברו, ממשרדי הסוכנות היהודית.
הוא נתן לי שאלונים למילוי והבטיח
לי תשובה תוך זמן קצר.
״אחרי ששוחחתי עימו, היה ברור לי
שהניירות עליהם אני חותם מיועדים להסדיר
לי תעסוקה בטלביזיה הישראלית כתנאי
לעלייתי.״
חודש אחר־כך כבר היה בדרכו לישראל,
על חשבון הסוכנות, כמובן.

אולפן מצדה בבאר־שבע, היתד, לשיין הזדמנות
לגולל בפניו כיצד הטעו אותו לעלות
לארץ, בהבטחת מישרה שאינה קיימת
כלל. אלון ביקש ממנו לשלוח לו את טענותיו
בכתב .״אין לך מר, לדאוג, הוא
אמר לי,״ מספר שיין ,״אנחנו זקוקים לאנשים
כמוך בארץ.״
שיין שלח לאלון מכתב לפני חודשיים.
עד היום טרם זכה לתשובה• אומר הוא :
״בארצות־הברית הרווחתי 550 דולאר לשבוע.
היה לי בית נאה ומסודר היטב. כעת
אני תלוי בין שמיים וארץ. באתי לארץ
בביטחון גמור שמכינים לי עבודה במיק־צועי,
ושאוכל לתרום מנסיוני לטלביזיה
הישראלית. רציתי לגדל את ילדי כישראלים
ולא כיהודים אמריקאיים. עכשיו אומרים
לי נציגי הסוכנות, :אין דבר, תסתדר, סב־

אין מה?דאוג
שהגיע לארץ, נאמר לשיין, שתחי־לה
יהיה עליו ללמוד עברית באולפן
בבאר־שבע. תוך תקופת לימודיו, כך נאמר
לו, לדבריו, יתקשרו עימו מהנהלת הטלביזיה,
כדי להסדיר את צורת ותנאיי עבודתו.
בעוד
ימים מספר עומד שיין ויילדר לסיים
את תקופת לימודיו באולפן. עד כה
לא פנה אליו איש מהטלביזיה. כשניסה
שיין להתקשר עם הטלביזיה הישראלית, אמרר,
,לו שם רות דונר, כי היא מופתעת

שד־הקדיטה אדון

עדות לחוסר התיאום בין הרשויות השונות
המטפלות בקליטה ובעליה, הגורם לכך
שרבים מעולי ארצות־הרווחה, חוזרים לארצותיהם
מאוכזבים?
את התשובות על כך ניסה העולם הזה
להשיג מפי הנוגעים בדבר. וכך אמרו:
• עוזי נרקיס, ראש מחלקת־העליה
של הסוכנות היהודית :״העניין בבדיקה.
ביום רביעי אסע לבאר־שבע כדי להיפגש
עם ד,אישר•
אריה (״?יוכה״) אליאב, סגן
שר־הקליטה :״אלון באמת דיבר איתו׳ ו־ויילדר
כתב לו. מטפלים בו דרך משרד-
ההסברה״.
• שמואל שנהר, עוזר שר-הקליטה
יגאל אלון :״עניינו של שיין ויילדר בטיפול
ומנסים למצוא לו פיתרון. נקבעה לו פגי־שר,
ליום חמישי הקרוב עם יגאל אפרתי,
מנהל מחלקת־הסרטים במשרד ראש־הממש־לה.
גם עוזי פלד, סגן מנהל הטלביזיה,
יקבל אותו לראיון. דואגים לו. במכתבו
לשר אלון הוא כתב שנאמר לו כי, הארץ
זקוקה לאנשים במיקצועו.׳ הוא לא מזכיר
שהבטיחו לו רשמית לסדר לו עבודה. לא
קיים דבר כזה. זו בעצם אבן־הנגף לעלייה•
פשוט לא מסוגלים להבטיח•״
• אביטל מו־פינ״ץ, דובר הטלביזיה
הישראלית :״אדם בשם שיין ויילדר מעולם
לא פנה אלינו בבקשת עבודה וגם הסוכנות
לא פנתה בשמו. אין לנו תיכנון לשידורים
באנגלית, ומכאן שאין לנו צורך בקריין־
חדשות באנגלית. נבדוק אם יוכל למלא תפקוד
כלשהו בטלביזיה. נאמר לו שיציע את
עצמו במיכרזים שיוצאו באפריל״.
• דני רוזוליד, עוזר ראשי לשר־ההסברה
ישראל גלילי :״אנחנו מטפלים באיש,
אבל אני לא חושב שזה יעזור לו אם
זה יעבור דרך העיתונות. מהעולם הזה אני
נזהר.״
אמר שיין ויילדר :״אם לא תהיה לי
ברירה — אני חוזר הביתה!״
העולם הזח 1631

לרוזי ידידתה הקרובה, שבאה אחריה מפארים,
מרי כריסטין, מולאטית יפהפיה ומעוררת
התפעלות. המועדון עצמו עוצב
בידי אריק סמית, מי שהיה תפאורן התיאטרון
הקאמרי בהצגת הדרקון.
רוזי עצמה מיהרה להכחיש, עם פתיחת
המועדון, את גל השמועות שקדם לפתיחה:
״כל סיפורי הרכילות על ייבוא הנערים
והנערות מפארים הוא פרי דמיונם של
קנאים למיניהם. המועדון יהיה מועדון חברים
אקסקלוסיבי. הייבוא היחידי אליו יהיה
ייבוא של להקות־קצב שיתחלפו כל שבו־

הגשסוה עמדהמדהתעוב
הגנוים ציכ 1ד״בוא מפארים!*
הרסניות הבינו בגד גאלה ״
^ פאריס, מוצפת מועדוני־הלילה, קיים
1סוג מיוחד של מועדונים המהווה אטרקציה
למבקרים. על סוג זה נמנים מוע־דונים
כמו מאדאם ארתור, קארולס, באב־חוס,
שם אפשר לראות נערות הרוקדות
חבוקות זו עם זו ומתנשקות כאילו היו
בירח־דבש.
השבוע, כשנפתח בתל־אביב מועדון המלכים,
קיוו רבים מציפורי־הלילר, של העיר׳
כי מועדון זה יקביל לאותם מועדונים
פאריסאיים. השמועות סיפרו כי המועדון
שייפתח בהנהלתה של רוזי נתן, אשתו לשעבר
של טייס השלום אייבי נתן, ייבא
במיוחד לסביות מפאריס כדי לשעשע ול־
המארחת הביניים,
למועדון

דחי נתן עומדת ליד
הריהוט בסיגנון ימי•
במועדון־ד׳,מלכים. רוזי תנסה לתת
גוון של מועדון החברה הגבוהה.

איפה הנערות
של רוזי?

אזרחים
מל חין ה צ מי ת
לפני שלוש שנים רעשה העיתונות הבריטית,
ובייחוד זו העוסקת במוסיקה,
מהצהרה של מלחין יהודי, המשמש גם
אמרגן של כמה להקות־צמרת בריטיות.

עניין את המבלים בו.
כאשר הוציאה משטרת תל־אביב, ערב
פתיחת המועדון, צו־סגירה נגדו, היו רבים
בטוחים כי הצו לא הוצא ביוזמתם של
שכנים שהתלוננו על הרעש באזור הקרוב
לנמל תל־אביב, אלא על־ידי מיפלג המוסר.
במרכז ההתעניינות עמדה כמובן רוזי
נתן, מנהלת המועדון. רוזי 35 שעלתה
לארץ ממצריים בגיל 13 ונישאה בג־ל 17
לטייס צעיר בחיל־האוויר, התפרסמה כבר
בגיל צעיר כאשת חברה, שהמסיבות ב
ביתה
הפכו לשם דבר.
כאשר הגיעה אופנת הדיסקוטקים לארץ,
היה זה רק טבעי שרוזי נתן תהפוך לחלק
מהם• ואומנם היא פתחה יחד עם פרדריקה
סגל, את פרדי, הדיסקוטק הראשון בצפון
תל־אביב. לאחרונה שימשה רוזי כמארחת
ראשית בדיסקוטק מאנדי׳ס. כל אותו זמן
חלמה על פתיחת עסק משלה.
לעזרתה בא פואד חזון, בעל מפעלי
סריגה, שהיה מוכן להשקיע ככף במועדון,
אותו תנהל רוזי. בתיכנון המועדון עזרה

העיתונות האנגלית קיבלה את הדברים
ברוח אחרת, והכותרות האשימו את גלר
באלף האשמות. כאשר חזר לאנגליה, הצביעו
עליו אנשים ברחוב. הפירסום רק עזר לו,
ועסקיו שיגשגו יותר מתמיד.
ייצוא ל,צב ישראלי. גלר, אשר בתו
מנגנת על נבל ובנו עובד כמתנדב באחד
הקיבוצים בישראל, חלם על בית בישראל
ועל עסקים משגשגים בה.
מייד אחרי מלחמת־ששת־הימים הגיע
ארצה, כתב על מפיות־נייר, בבית־המלון
שלו, מנגינה בשם הקיבוצניק, שהפכה ללהיט
באנגליה.
השבוע חזר לישראל. הפעם לא היה תייר
אלמוני, כי־אם מנהלה של להקת ״דייב. די,
דוזי, ניקי, ניק וטיצ״׳ ,שהגיעה לראש
מצעד־הפיזמונים הבריטי עם שירה זפטיק.
תוכניתו הקרובה: לפתוח משרד ממנו
יעביר לאנגליה את שירי־הקצב הישראליים
שיתורגמו לאנגלית, ואולי אף יהפוך אחת
הלהקות הישראליות למשהו בעל פירסום
עולמי בשם ״יוסי, מוטי, בובי, דובי י־שמיל.״

טיעון
זה הפתיע את השופטת הדסה בן-
עתו, בפניה התברר משפטו של ידגר .״לי
לא ידוע על מינהג כזה,״ אמרה.
אבל סיני חשש שהעובדה שלקוחו עומד
למשפט דווקא בפני שופטת עשוי להזיק
לו .״אני מבקש שהרכבו של בית־המשפט
לא יגרום לדיעה קדומה בעניין זה,״ טען.
עתה יהיה על השופטת בן־עתו לקבוע
אם סטירת־לחי שנותן בעל לאשתו, היא
חוקית או לא.

משפט
ס ט יי ה לא שה

מלחין גדר כתל־אכיג
העיתונות רעשה!

הרולד גלר ( )48 שהה אוחד, תקופה במכסיקו,
ונשאל על־ידי עיתונאי מקומי מה
דעתו על החיפושיות, שהיו אז בשיא הקריירה
שלהם•
מתשובת גלר הבין העיתונאי שוזחיפושיות
חשובות יותר ממלכת אנגליה.
זד, פורסם בעיתונות המכסיקאית נצינע־העולם
חזה 1631

האם סטירה שסוטר בעל לאשתו מהווה
עבירה פלילית?
מנשה ידגר ( )32 לא התעסק בבעייה משפטית
זו, שעה שאשתו, ויולטה, איחרה
לחזור הביתה .״איפה היית?״ הוא שאל
אותה .״הלכתי לסרט,״ השיבה האשה.
״עם מי?״ הוסיף מנשה לשאול .״עם ידיד,״
היתה התשובה. מנשה לא הוסיף לשאול.
הוא סטר על לחיה של אשתו.
השבוע, כשהועמד לדין בעקבות תלונתה
של האשד״ שהציגה תעודה רפואית, חתומה
בידי רופא קופת־חולים, על החבלה
הגופנית שנגרמה לה עקב סטירת־הלחי של
בעלה, הצטדק מנשה :״נתתי לה רק סטירה
חלשה.״
אולם לסניגורו, עורך-הדין יוסף סיני,
היה טיעון מעניין יותר :״סטירה שנותן
בעל לאשתו איננה תקיפה. זר, דבר מקובל
בחיי המשפחה,״ טען,

תל־אביב
דו־ ק רג אלנבי ברחוב

המחזה דמה לסצינה מתוך אחד ממערבוני־המקרוני
המופקים באיטליה. אבל הוא התרחש
לפני שבוע בלב תל־אביב, במורד
רחוב אלנבי המוביל אל שפת־הים.
בקרן הרחובות אלנבי־הירקון ניצב לו
בחור בשם פאול, השייך לחמולה של כני
שוישה, כשלפתע הבחין בחמולת בני משפחת
סחה היורדת מולו במורד הרחוב. בראשם
צעד בוסי סחה. פאול לא הספיק
להזעיק את חבריו ממועדון הקלפים שבמלון
סלע, השייך ליוסף שוישה. הוא ניסה
לומר משהו, אבל מהלומת אגרוף השכיבה
אותו על המדרכה. בנופלו נשמט אקדח
מחגורתו.
מראה האקדח הרתיח את בני סחה. כמה
מהם שלפו אף הם אקדחים. אז כבר יצאו
לקראתם אנשי חמולת שוישה. שתי החבורות
עמדו זו מול זו באקדחים שלופים,
כמו בימים הטובים של המערב הפרוע.
״אתם מפחידים את התחת שלי!״ קרא
לפתע יוסף שוישה ,״אם שלפתם אקדחים,
תהיו גברים ותירו!״
האתגר לא נשאר ללא מענה. שתי יריית
פילחו את האוויר. נדמה היה שהנה יתחולל
ברחוב אלנבי קרב־אקדחים בנוסח אוקיי
קוראל. עוברים ושבים תפסו עמדות־תצפית
כדי לחזות בקרב הגדול. אלא שברגע האחרון
הופיע במקום שאול ״בעל הצלקת•׳,
מבעלי פונדק שאול בכרם־התימנים. הוא,
המקובל על שתי החמולות, הצליח להבי־א

| 1ך 1ך ו [ ך ! מרי כריסטין, ידידתה
1 1 1 1 1 1 1שחומת־העור של רטי,
הנמצאת במחיצתה מאז הגיעה רוזי בתחילת
השנה לישראל — מפאריז הזוהרת.

עיים. ידידתי מרי כריסטין כלל לא תעבוד
במועדון והיא תהיה בו רק אורחת, כמו
כל ידידי וידידותי.״
את היריבים להסכם על הפסקת־אש.
היצאניות פיצחו בקבוקים. שלוש
חמולות שולטות על חיי־הלילה של תל-
אביב ועל מועדוני־הקלפים שבה: סחה,
שוישה ודנוך. חלוקת התחומים בינן מוגדרת
בדרך כלל. אבל לפני כעשרה ימים
הסתכסך אחד המכונה טורקו, מחמולת סחה,
עם יוסף שוישה. כשנפגשו השניים במועדון
צברה התפתחה תיגרר, בנוסח ימי־שיקאג-
העליזים. הנאבקים נפלטו אל הרחוב, בהדרכתו
האדיבה של ישראל דנוך, שניסה
להציל את רהוט המועדון. ברחוב נמשכה
התיגרה, כשכמה מהיצאניות של טורקו
מצטרפות למהומה, הולמות בבקבוקים על
ראשי האוייב.
כשהגיעה המשטרה למקום, שכב טורקו
על המדרכה מוכר,־הלם. ראשיהם של שוישה
וחיים, שומר־הסף של צברה, היו מפוצחים
ממהלומות הבקבוקים.
הסצינה המתוארת בתחילת סיפור זה
אירעה למחרת, כשבני סחה באו לנקום את
נקמתו של טורקו.
אבל הפסקת פעולות־האיבה בין החמולות
היריבות היא זמנית בלבד. הסיבה היא
עתה פרוזאית ביותר: לאחר התיגרה של
הלילה הראשון, גילה אחד האחים שוישה
שתוך כדי קרב נעלמו מכיסו 6500ל״י
במזומן.
״עד שלא מחזירים את הכסף לאחי,״
הצהיר שוישה הבכור ,״העסק הזה עוד יא
נגמר בשבילי.״

דרכי חיים
פרוע נ ח מד
״או שכולם נוסעים או שאף אחד לא
נוסע!״ צעק עבדיאן מוראד מתוך ארגז
הטנדר הצבאי, שנועד להסיעו לקלט. בתוך
הטנדר ישבו הוא ובני משפחתו.
היתד, זו פשרה שהציע עבדיאן, לאחר
שקודם לכן נכנס ללישכת־הגיום ביפו ודרש
תמיכה למשפחתו, שאם לא כן — לא יתגייס.
״הוא
דרש כסף מזומן — במקום!״ —
העיד בבית־משפט־השלום עזרא עובדיה, שהיה
רס״ר לישכודהגיוס בזמן המיקרה.
(המשך בענזזד )20

במדינה
( ח מ שן נזפנזוד ) 19

מה קווה כששני מיליונרים נשואים מחליטים רעזוו

״הסברתי לו שאושרה לו תמיכה, והוא יקבל
אותה לאחר שיתגיים — אך הוא סירב
לשמוע. אז התחילו הוא ושמונת בני משפחתו
שבאו איתו להתפרע, ונכנסו לטנדר
שהמתין. כשבאה הניידת, בעט ברב־סמל המשטרה,
בנו גלנץ, שניסה להסביר לו שלטובתו,
כדאי לו שיתגיים. רק בתחנת־המשטרה
אליה נילקח, הועלה בכוח על
הטנדר הצבאי שהביאו לקלט.״
בפי עבדיאן מוראד היה סיפור שונה.
״כשבאתי ללישכת הגיוס, שאלתי את ה־סמל־ראשון
עזרא עובדיה מה עם התמיכה
שלי, כי אבא שלי מרוזיח רק 15ל״י
ליום, וחוץ ממני רק הוא עובד,״ סיפר.
״הוא השיב לי ככה, באדישות, ולא כמו
שהוא אומר פה שאמר לי על התמיכה. אני
לא יודע מה היה למטה בין המשפחה שלי
והשוטרים שהיו שם קודם, לפני הניידת.
אבל כשראיתי אחר־כך את הרב־סמל תופס
את אבא שלי בגרון, שאלתי אותו למה
הוא מתנהג ככה. הוא היה עצבני והסטיר
לי סטירה. לא התפרעתי ולא קיללתי. אני
אף פעם לא מתנהג כך.״
השופט, מנחם אילן, התרשם מרצונו העז
לעזור למשפחתו .״הוא בחור נחמד מאוד״
— קבע בפסק דינו, בו הרשיעו בהתנהגות
פרועה במקום ציבורי, ובתקיפת שוטר בעת
מילוי תפקידו, גזר עליו חודש מאסר־על־תנאי
למשך שנה.
אלא שעבדיאן מוראד 19 לא יתפרע
יותר בלישכת־הגיום. חודשיים לאחר שחויל
החליט משרד־הביטחון שלא כדאי להחזיק
אפילו אותו לבד במדים. הוא שוחרר בגלל
סיבות סעד.
עושים שמות
פישלר קץ בשמו הלועזי. גם בני מש-
פחתו נדנדו לו ללא הרף שיחליף את שם־
המשפחה לשם עברי.
״הצענו לו כתחליף את השמות פש י,
שפראל, שפיר, אשפר, סינון וינון,״ סיפר
מר זאב יעקבי (גליינמן לשעבר) ,חבר הוועדה
לעברות שמות שליד אחיע״ם —
אליה פנה מר פישלר בבקשת עצה.
אחיע״ם — איגוד לקידום אורח חיים
ישראלי, קיים מזה 4שנים, אולם הוועדה
לעברות שמות לועזיים שלידו, פועלת רק
מזה חצי השנה האחרונה, כשתפקידה
העיקרי להציע שמות עבריים לבעלי שמות
לועזיים.
״מאז תחילת פעולות הוועדה קיבלנו כ־
500 מכתבים ששולחיהם מבקשים הצעות
לשמות עבריים, ואנו עושים זאת ברצון
וללא תמורה. רק באחרונה התחלנו לדרוש
לשלוח יחד עם המכתב בול לתשובה״ —
סיפר מר יקותיאל עזרוני, מי שהיה מנהל
בית־הספר המעורב הראשון לבנים ולבנות
בתל־אביב, שהוא יוזם ומקים אחיע״ם.
הוועדה, המונה 5פנסיונרים, שארבעה
מהם היו מורים לעברית, מתכנסת ברחוב
ביאליק 28 פעמיים בשבוע, ודנה בכל פעם
בכ־ 10 בקשות.
לא מספר הטרסונים. ליהודי בשם
סק, שביקש שם בעל צליל דומה, הציעו:
זכאי, זך, זיקים, סנה, סיני, שניר, שגיב,
שגיא.
לחייל שבזין הציעו את השמות: שפי,
שפריר, שפרוני, בשן, בזק, זיו, ינוב, בר־ניב.
״אנחנו
מתחשבים בבקשות מיוחדות המתלוות
למכתב,״ מסבירים חברי הוועדה.
״יש כאלה הרוצים בשם בעל אות ראשונה
זהה, או צליל דומה, וכדומה. פעם פנה
אלינו מישהו וביקש להעניק לו שם שאינו
נמצא בספר הטלפונים!״
גם שמות פרטיים רוצים היהודים לשנות.
״לפני כמה שבועות הגיע אלינו מכתב
מצרפת,״ מספר מר עזרוני, ובו בקשה
לשנות את השם מרסל לשם עברי. הצענו
— מרים או מיכל. אנו משתדלים לתת
בדרך כלל שמות פרטיים מקראיים.״
מר יוסף איתיאל (מקודם טומשפולטקי),
חבר הוועדה, רואה כמוצלחים במיוחד את
עברות שמו של מר גוטרמן לגודרימון,
ושל מר אפלפלד לאליפלט.
על דבר אחד מתאוננים חברי הוועדה:
״אנחנו מציעים כל־כך הרבה שמות, ולמרות
שאנחנו מבקשים זאת, איש אינו מודיע
לנו במה בחר!״
אך הם משוכנעים, על־פי מספר הפניות
הרב, שבאמת טוב שם טוב — משמן טוב.

עם, בימים הטובים, כשעוד לא ר,מ־ציאו
את מם־המתנות, נהגו האצילים
ושועי־הארץ להעניק לנסיכות־לבבם טירות,
אחוזות או מיבצרים כשי. היום הם יכולים
לתת במתנה מקסימום — בוטיק ברחוב
דיזנגוף, וגם זאת על־ידי סידור הלוואה
נוחר, בבנק, עם ריבית.
הבוטיק של אלה גפטר, ללא ספק החדיש
והמהודר בבוטיקים בתל־אביב, מתנוסס במרכז
רחוב דיזנגוף בתל־אביב, שם נפתח
רק לפני שבועות מספר, אלא שתוך זמן
קצר זה, הפך בוטיק אלה נפטר לזירה של
התרחשויות, שלא נגעו באופן ישיר במכירת
או בתיכנון שמלות דווקא.
כך, למשל, הפכה בעלת הבוטיק עצמה,
האופנאית אלה גפטר, לסלע מחלוקת בין
שני מיליונרים ישראליים, שהתחרו ביניהם
על הזכות לגמול לד, טובות ולעשות עימד,
חסדים. אחד מאותם מיליונרים, מצא השבוע
את עצמו, נתבע יחד עם אלה גפטר עצמה,
בתביעת נזיקין על הוצאת לשון־הרע, על
סכום של 25 אלף ל״י.

כספי אליו נקלע.
היד. זה אלכם הכהן, מיליונר בלירות
שטרלינג, קיבוצניק לשעבר וחניך השומר
הצעיר, שהפך לאיש־עסקים לונדוני מצליח,
בעל עסקים נרחבים בארצות אפריקה.

פשרה על חצי מיליון
ף* ׳תחילת שנות השישים, עמד אלכם
*4הכהן במרכזה של שערוריה כלכלית,
שהסעירה את המדינה• הוא היה בעבר איש
משרד־ד,בטחון. עד שנת 1961 מנהלה באפריקה
של חברת דיזנגוף־מערב־אפריקה —
חברת־סחר ישראלית עם ארצות מערב־אפ־ריקה,
בה היו שותפות גם הממשלה, סולל-
בונה, צים והחברה המרכזית.

מיליונר הוגו שווארץ

יהלומים ומיריונרים
ך* ל הצרות של אלה גפטר עם הגיל־
^ יונרים החלו בגלל שאיפתה להשלים
את ידיעת הצרפתית שלה. עד אז היתר,
אלה, אשה בשלה, דקת״גו ואדמונית, עקרת־בית
ואם שעלילותיי, לא הועמדו באור הזרקורים.
היא היתד, נשואה לעורך־דין, עבדה
כפקידה ובשעות־הפנאי שלה הקדישה
את עצמה לתחביבה — תפירת שמלות.
בשעורי הצרפתית שהתקיימו בבניין שגרירות
צרפת בישראל, פגשה אלה את מרדכי
(״מוטקה״) אבירם, אחד משלושת השותפים
של הבוטיק ריפיפי, שנמצא על סף
פירוק השותפות עם חבריו, חיפש אופנאית
שתנהל לו את העסק שלו. הוא מצא את
אלה, שעברה לנהל את הבוטיק.
מה שקרה בין השניים בחודשי עבודתם
המשותפת, עד שפיטר מוסקה יום אחד את
אלה מעיסקו, הוא חומר שישמש נושא לבירור
התביעה המשפטית שהוגשה בנושא
זה. מה שלא נוגע לתביעה הוא, שבאותה
תקופה הפכה אלה גפטר מדמות אלמונית
לאשת־חברה ידועה, שתמונותיה ודבריה
פורסמו בעיתונים; שמעגל ד,ידידים־ד,אישיים
שלה, בעיקר בחוג המיליונרים, התרחב; שמספר
תכשיטי היהלומים שעל אבריה הדקים
גדל והלך — ומה שחשוב יותר: שחיי
המשפחה שלה נהרסו והגיעו לידי
גירושין מבעלה.
יום אחד, במסיבה פרטית, הכירה אלה,
באמצעות ידידתה הטובה, מיליונר חדש, שנראה
כעשוי לחלץ את ריפיפי מהסבך ה
מיליונר
אלפס הכהן

יום אחד התברר כי בימים שאלצם הכהן
ניהל את עסקי החברה בניגריה, הוא קשר
קשרים עסקיים רחבים עם חברות אפריק־איות
ואירופאיות. לא כל העסקים עלו יפה.
אבל באותם עסקים שהצליחו, הסב אלכם
הכהן את השותפות על שמו הפרטי. בעסקים
שנכשלו וגרמו להפסדים, השאיר
אלכם הכהן כשותפת את חברת דיזנגוף.
כך קרה, שבשעה שמאזנה של דיזנגוף
הראה על הפסדים בסכומים שהוערכו ממיליון
ל״י עד 2.8מיליון ל״י, הפך אלכס
הכהן עצמו למיליונר, שותף בשורה ארוכה
של מפעלי־תעשייה באפריקה, ובעליהם
של מפעלים ליצור מלט, נעליים ובירה.
כשכל העסק התגלה, פרצה שערוריה נוראה,
בעקבותיה נאלץ אלכם הכהן להעביר
את עצמו ואת משפחתו ללונדון. אבל שום
הליכים לא ננקטו נגדו בארץ. אלכם הכהן
היה מקורב לחוגי השלטון בישראל. כך,
למשל, נזקקה לא פעם ממשלת ישראל לתיווכו
בעסקים שונים בארצות אפריקה, ש־זה־עתד,
זכו בעצמאותן, ושנור,גי המסחר
הרגילים עדיין לא היו מקובלים בהן.
כעבור שנים תבעה חברת דיזעוף־מערב־אפריקה
מאלכם הכהן לפצותה בסכום של
מיליון ל״י על הנזקים שגרם לה. בדיון
פנימי הסכימו הצדדים להתפשר על סכום
של חצי מיליון ל״י, במניות ובמזומנים
שהחזיר אלכס לחברה.
לאחר כמה שנות גלות בלונדון, הח־

לאופנאית מיסכנה
זיר אלכם הכהן את פעילותו הכלכלית
לישראל. אחרי שהיד, לו כאן פרדס, אותו
רכש בעיסקת הפרדסים המפורסמת של חברת
גמול ההסתדרותית, פנה אלכם לפעילות
בשטח הסרטים בארץ. לאחרונה אף
העביר את אשתו ושני ילדיו מלונדון, לדירה
ברחוב בארי בתל־אביב.
כשהכירה אותו אלה גפטר, היא ניסתה
לעניינו להשקיע מכספו גם בעסקי בוטיקים.
אחרי שרכשה את אמונו, הצליחה אלה לשכנע
את אלכם לסדר הלוואה לריפיפי, באמצעות
בנק יפת -שלמנהלו, דויד דונסקי,
יש גם כן עסקים רבים בניגריה.
כאשר נפרדו אלה ומוטקד. אבירם זה
מזה, האשימה אותו אלה, בפירסום מעל דפי
השבועון בול, כאילו ניצל את פרשת האהבים
שבינה לבין המאהב־ר,מיליונר שלה,
כדי לנסות לסחוט ממנה כספים. לדבריה,
המשמשים עילה להגשת תביעת־נזיקין שהגיש
השבוע מוסקה לבית־המשפט, הוא
איים עליה שיפיץ את הסיפור עליה ועל
מאהבה המיליונר, אם לא תדאג לשכנע את
אותו מיליונר לרכוש עבורה את ריפיפי.
מי היה אותו מאהב־מיליונר, זאת לא
פורסם. אבל בתביעת לשון־הדע שהוגשה
נגד בול, הופיעו גם אלה גפטר ואלכס הכהן
בנתבעים.

מיליונר חדש

^ לה ואלכם הכהן לא רכשו ממוט־קד,
אבירם את ריפיפי. לעומת זאת, הם
נכנסו בשותפות חדשה להקמת הבוטיק
אלה גפטר. אלכם, כאיש עסקים זהיר, לא
השקיע מכספו בעסק. אבל הוא סידר שוב
לאלה הלוואה בבנק יפת, באמצעותה יכלה
לרכוש את הבוטיק ומכונית פיאט ספורטיבית
אדומה. תמורת טובה זו, כדברי אלה
עצמה, קיבל אלכס חצי מהשותפות עימה.
לאחרונה נדמה היה שהמשכה של שותפות
זו עומד בסימן שאלה. אלכם, כאיש-
עסקים בינלאומי, נוהג לטוס מדי פעם ל-
חו״ל. רק בחודש האחרון טס שלוש־ארבע
פעמים לאירופה. באחת מנסיעותיו האחרונות
נותרה אלה, המתגוררת עם בתה, בודדה.
חברתה הטובה, אותה חברה שהכירה
לה את אלכם הכהן, התנדבה להוציאה למסיבה
חברתית נוספת.
שם הכירה אלד, מיליונר ישראלי נוסף —
הלא הוא הוגו שווארץ, תעשיין, ידיד ה־בור,ימה,
פטרון נערות הזוהר התל־אביביות
וקונסול צ׳ילה בישראל.
נראה שהפגישה עם אלה השאירה רושם
עז על הוגו, שכן מייד אחר־כך הוא החל
להציף אותה בזרי־פרחים ענקיים ובמתנות
תכשיטים יקרים, אותם היה שולח לבוטיק
החדש שלה, שמומן בעזרתו של מיליונר
אחר. מול גל כזה של אהדה ונכונות לעזור,
לא היתד, אלה יכולה להישאר אדישה.
כך החלו הוגו ואלה מבלים את זמנם יחדיו,
בביסטרו פורטו־ריקו, שממול לבוטיק
של אלה, בדיסקוטקים ובמקומות רבים אחרים.
האידיליה בין השניים היתה ודאי נמשכת,
לולא אירע מאורע מצער עד מאוד.
יום אחד חזר אלכס הכהן במפתיע מ־חו״ל.
כדרכו מיהר לצלצל מייד לידידתו
ושותפתו לעסקים — אלה גפטר. להפתעתו
היא השיבה לו כי היא עייפה מאוד לאחר
יום עבודה קשה, ודחתה את הפגישה עימו
למחרת.
מה שאלה לא ידעה הוא, שאלכס צילצל
לה ממול לביתה. כך היה בידו לבדוק את
אמיתות הודעתה. הוא ראה אותר, יוצאת
כעבור זמן קצר מדירתה לפגישה עם הוגו.
מובן שבעקבות תקרית בלתי נעימה זו
התפתחו חילוקי־דיעות בין שני השותפים
לגבי טיב המאורע. היחסים בין אלה, לפטרון
המיליונר שלה, הגיעו לנקודת־משבר.
אלד, היתה אומללה. היא רצה להתייעץ ב־מגידי־עתידות,
כדי שייעצו לה איך להחזיר
אליה את המיליונר שלה. בעצותיהם או
שלא בעצותיהם, התרכך ליבו של אלכם הכהן
והוא הסכים לסלוח לאלה.
כדי למנוע אי־הבנות נוספות, למדה אלד,
את הלקח. השבוע, כשחזר אלכס הכהן מנסיעה
נוספת לחו״ל, יצאה אלה לקבל את
פניו בנמל־ד,תעופה. מה שבטוח — בטוח.
לאלה עצמה, כשנשאלה על טיב היחסים
בינה לבין אלכס הכהן, המוסיף לגור עם
אשתו וילדיו, היתד, התשובה הבאה :״אלכס
הוא שותף שלי בחנות. אני גם עובדת בחנות
ומקבלת משכורת. נוסף לכך אנחנו גם
ידידים, כמו שאני ידידה עם עוד הרבה
אנשים אחרים.״
קולנוע ישראל
מרגו שלו
״זר, יהיה הסרט הטוב ביותר שד,וסרט עד
כר, בישראל!״ הצהיר בביטחון גמור השבוע
הבמאי מנחם גולן. הוא היה נרגז
במקצת. הרגיזה אותו העובדה שאנשים
קיבלו רושם מוטעה מהסרט שהוא מסריט
עתה נזרנו שלי, בגלל סצינת־ד,עירום, בר,
משתתפת החשפנית תמי צברה.
״בסרט כימעט לא ירגישו בסצינה זו,״
אמר גולן .״תמי תראה בסרט לכמה שניות

בלבי•״
עכשיו היה גולן מוכן גם לגלות את הסוד
הכמוס של עלילת סרטו, בו מככבים עודד
תאומי ולבנה פינקלשטיין :״נזרנו שלי הוא
סרט אהבה פיוטי, על אהבה בין מרצה באוניברסיטה
לבין בחורה פשוטה, ספרית
קטנה ממושב ליד ירושלים. העלילה אומנם
מתרחשת ברובה בירושלים העתיקה, אך אין
לזה קשר למלחמת־ששת־הימים. על אף הפצצה
בשוק מחנה־יהודה נצלם חלקים רבים
של הסרט בירושלים המזרחית.
״זה יהיה דווקא סרט לכל המשפחה,״
מתקן גולן רשמים מוטעים שנוצרו ,״מי
שירצה לראות את תמי צברה מתפשטת
יצטרך, לצערי, ללכת למועדון־הלילה בו
היא מופיעה. אין לי כל כוונה שהצנזורה
תגביל את הסרט לגילים מסויימים.״

ההבדל בין תעמולה והונאה הוא עוד יותר
פשוט. תעמולה זד, ההיפך מהסברה, והונאה
זה מה שרואים בסרט הכומתות הירוקות.
יש שם מסיבת עיתונאים. ועיתונאי אחד
שואל את מפקד הכוחות בוויאט־נאם מדוע
שולחים חיילים אמריקאיים ליהרג ולהרוג
אזרחים ויאט־נאמיים, במלחמה שאיש לא
בטוח בצדקתה.
המפקד עונה לו :״היית בוויאט־נאם?״ ומזיז
אותו הצידה בזילזול,
זה מזכיר אסיפת סטודנטים, שנערכה לא
מזמן באוניברסיטה בירושלים. כמה דוקטורים
ופרופסורים רצו להביע את דעתם
בענייני השטחים. חבורה רעשנית של צעירי
ארץ־ישראל השלמה לא נתנה להם לפתוח
את הפה .״איפה הייתם במלחמה?״ צעקו,
ולא נתנו להם אפילו להשיב שבמלחמה הם
היו במלחמה.
הפאשיזם מחשיב רק דבר אחד כבעל־ערך:
כוח הלחימה של האדם. כי הפאשיזם מאמין
שהאדם קיים כדי להילחם. ולכן להשכלה,
דיעות, אינטליגנציה, אין לגביו שום ערך.
סרטים יהודי, אבל אגושי
מזלטוב (גורדו! ,תל־אביב; צרפת) הזמרת
המפורסמת רגין מלטפת את אמה,
ושרה את א יידישע נואמע. החתן והכלה
רוקדים הבה נגילה. הסבתא שרה את בא
מיער ביסט דו שיין, והכינורות מנגניב את
שיר החתונה.
זה שמאלץ. אבל שמאלץ עדין. נעים.
יום אחד בשנה חוזרים פתאום הצרפתים
בני דת משה להיות יהודים, בלי לדעת בעצם
לשם מה. הם מוציאים את הסבתא, המדברת
אידיש, מהחור שלה, לובשים כובעים, אומרים
״מזל טוב״ ורוקדים ריקודים יהודים.
הם לא עושים את זה כדי להזיל לנו שומן
מהעיניים, אלא משום שככה באמת הם חיים.
בלב החתונה, שהיא כולה קודש, נופלת
פתאום העין על אשד, המסתכלת בזעם נורא
אל בעלה. מד, קרה ביניהם? מה היא רוצה
ממנוי אין יודעים. חוזרים לחתונה. וטוב,
בפינה זוג מתנשק. בחור שמן אומר לאחותה
שופעת־השומן של הכלה :״אם תתחתני איתי
נהיה מאושרים. אני מבטיח לך. יחד נעשה
דיאטה.״
זה כוחו של קלוד ברי. הוא תופס תמונות,
כמו שתופסת אותן העין, במציאות,
והוא לא טורח לפתח אותן. גם בחיים קורה
ששומעים שיחה, מילה: הבחור רץ לפגישה
ועובר על פני זקנה, המשקה את הגינה .״נו,
הבן שלך כתב?״ הוא שואל אותה ,״הרי
הוא לא יודע לכתוב,״ היא עונה לו,
״אבל אשתו יודעת,״ הוא אומר ,״היא
ברחה ממנו.״ קורה ששומעים מין דיאלוג
כזה וממשיכים הלאה. מי היא האשה? למה
היא עזבה את בעלה? מדוע הוא לא כותב
לאמו? סתם תמונה. נקלטה בעין. ונעלמה.
חוזרים לעיסוקים הפרטיים, אין ראש לבעיות
של כל העולם.
הגיבור רץ לפגישה עם המורה לאנגלית
שלו. בערב החתונה שלו הוא התאהב בה.
הוא רוצה לעזוב את ארוסתו. עם הילד
שהיא עומדת ללדת לו, ולהתחתן עם השניה.
אבל השניה עוזבת אותו, והוא חוזר לארוסה
ולמשפחתה העשירה והענפה, כדי
לשאת אותה ולהיכנס לעסקי היהלומים של
חותנו. לא צריך לשים לב לעלילה. היא לא
חשובה. נושא הסרט הוא האנשים שבו:
החותן המאמין בעסקים, החותנת העליזה
וד,משועממת הבוגדת בבעלה. אחות הכלה
קלת־הדעת. הכלה התמימה. והחתן הביישן
(השחקן והבמאי המצויין קלוד ברי) .כולם
מגוחכים קצת, אנושיים. כל אחד סיפור
בפני עצמו. ועלילה שלימה, עם פתיחה,
אמצע, וסיום.

ל חיו ת כדי ל הי לחם
הכומתות הירוקות (אופיר,
תל אביב; חן, ירושלים) את ההבדל בין תעמולה
להסברה כולם יודעים. תעמולה זה מה שהם
אומרים, והסברה זה מה שאנחנו אומרים.

מחלה ממארת, הוא לא גדל.
רואים בסרט את אנשי הוויאט־קונג הוד־גים,
ורוצחים. רואים אותם זורקים פצצות
וכדורים על חיילים אמריקאיים שלווים. מצינים
מלכודות ביער לגיבורי־הסרם האהובים.
מתברר שאלה הם פשוט אנשים סאדיסטיים,
חולניים, שהתענוג היחידי שלהם הוא לרצוח.
אין להם מולדת, שהם לוחמים עליה! אין
להם חופש, שהם רוצים בו( .הפתרון הבלעדי
של החופש זה האמריקאים ).אין להם
כובש זר, שהם רוצים לגרש אותו.
בקיצור, הם דומים לערבים.
כשהסרט הוצג בניו־יורק, ערכו נגדו הפגנות
המוניות, שחזרו ונישנו באנגליה ובכל
בירות המערב. לישראלים, הרחוקים יותר
מהבעיות של המערב, לא כדאי להפגין נגדו
בהפגנות. די להצביע נגדו ברגליים.

חת — חה — חת
יתוש כראש (תל-אביב,

תל-אביב;

אנגליה) לפני חמישים שנה כל העולם
צחק מז׳ורז׳ פיידו. קומדיות הבולוואר הקלילות
שלו הצחיקו לא רק את הבטנים
השמנות של הבורגנים, להן היו מיועדות,
אלא גם את המבקרים והאינטלקטואלים.
מה קורה בכל הקומדיות של פיידו? קורה
שד,אשד, והמאהב קובעים פגישה במלון. אבל
בדיוק באותו זמן נקלע לשם הבעל. אז
המאהב מתחבא בחדר השני. אבל שם הוא
פוגש את אשתו, שקבעה פגישה עם המאהב
שלה, וברחה ממנו, מפני ששמעה שבעלה
נמצא במקום, ונפלה ישר לזרועותיו של
גבר יפהפה. וכשהבעל נכנם, עסוק אותו
גבר בליפופים וגיפופים, ואת מי הוא
מלטף ומגפף אם לא את אשתו, וכולם
יוצאים החוצה בצעקות, ומתחילה רדיפה
בין כל הבעלים לכל הנשים לכל המאהבים,
לשני

כעלים מרומים כ״יתוש כראש״

מתי זה חדל להצחיק?
ואכן, באותו סרט מרגיש העיתונאי שאין
לו זכות להביע דיעות, אם לא ראה במו
עיניו את הדם הנשפך, והוא יוצא לוויאט-
נאם עם בעלי הכומתות הירוקות, יחידה
מיוחדת למלחמה בגדילה — ״הכוחות המיוחדים״
— של צבא ארצות־הברית.
הוא דואה המון דם. המון הרוגים. והדבר
הזה פוקח לו את שכלו .״מה תכתוב בעיתון
שלך?״ שואל אותו המפקד, לאחר
ההרוג המאה שהוא ראה .״אני פוחד שאם
אכתוב את האמת,״ הוא אומר ,״יפטרו
אותי.״ ״תמיד ימצא לך מקום,אצלנו,״ עונה
לו המפקד.
הנה. יש עתיד לבן־אדם. למה לו לעסוק
במלאכות כל־כך לא־מועילות כמו עיתונות?
שילך למלחמה!
הממשלה האמריקאית מימנה את הסרט
כדי לתקוף בעזרתו את העיתונות ודעת-
הקהל, המתנגדות במאוחד למלחמה זו, העקובה
מדם. ג׳ון ויין, איש הימין הקיצוני,
שהיה מתומכיו של בארי גולדוואטר בבחירות
הקודמות, הסכים לשחק בו ולביים
אותו. שחקן גדול הוא לא היה אף פעם.
עכשיו כשנוספו לו עוד הרבה קמטים ו־

וכולם חושבים שהאחד הוא השני והשני
הוא האחד והשמחה גדולה.
מה מצחיק? לא הרעיונות. זה שהבעל
מוצא את אשתו עם המאהב, כבר חדל
להצחיק מזה מאה שנה. מצחיק כאן העיתוי.
זר, שהבעל מוצא את אשתו עם המאהב
ברגע הכי פחות צפוי, ובזמן הכי פחות
צפוי. מצחיק גם הקצב. זה שעד שהוא
מוצא את אשתו עם המאהב שלה, מוצאת
אותו אשתו עם המאהבת שלו, ועד שהיא
מספיקה להתרגז, הוא נעלם ובמקומו מופיע
זה שדומה לו, וכו׳.
מה עשו לפיידו החכמים? לקחי

את פיידו. ביטלו את עניין העיתוי והקצב,
ושמו את הדגש רק על הרעיונות, ועוד
הוסיפו רעיונות עמוקים משלהם, למשל•.
בעל ואשד, מסתכלים על מגדל אייפל, הבעל
מחזיק משקפת, ותחת להסתכל במגדל הוא
מסתכל בבחורה יפה העומדת מתחתיו. חוד
חה־חה.
יצא סרט משעמם עד מוות. מרגיז. מלא
בדיחות נדושות שאינן מצחיקות, עם רקם
האריסון בשני תפקידים, כשגם תפקיד אחד
הוא יותר מדי בשבילו.

אנשים
צהל ה
ב תל־ ה שי מר

—ייי^יייי י

מרגע שנודע על לידת בנם של יעד ודל
שיאץ, רדפה את כל צלמי העיתונות
בישראל שאיפה אחת: להשיג את תמונתו
של שר־הביטחון משה דיין, כשהוא
מחזיק בידיו את נכדו הנולד. צלמי העיתונות
שמו מארבים על פתח בית־החולים ליולדות
בתל־השומר, ציפו לביקורו של דיין.
רק אחרי שני ימי מארבים, כאשר הצלמים
התייאשו ביודעם כי דיין נמצא ודאי בישיבת
הממשלה בירושלים, הם חזרו לביתם.
דווקא אז הופיע דיין בבית־החולים. הוא
העדיף לבקר את נכדו על ישיבת הממשלה,
לבש חלוק לבן, ובשבתו יעל מצידו
האחד ואחות מצידו השני, החזיק בידיים
נרגשות את נכדו — במקום לא נכח אפילו
צלם אחד שינציח את התמונה • .מי שגילה
רגישות מיוחדת כלפי הצלמים היה
בעלה של יעל, אלוף־מישנה דב שיאון, הנספח
הצבאי בשגרירות ישראל בפאריס.
שיאון נתקף בפחד אימים בכל פעם שהבחין
בעדשת מצלמה, בחר אף לדלג מעל
לגדר, ובלבד שהצלמים לא יצלמוהו• .
ההתרגשות והתכונה שסבבו את לידת נכדו
של דיין הדביקו גם את עובדי בית־החולים.
כשהגיע לבית־החולים יו״ר הכנסת קדיש
ל ה עם אשתו, היפנתה אותו הפקידה, מבלי
לשאול שאלות, לחדרה של יעל דיין. לוז
המופתע הסביר לה כי בעצם בא לבקר בסך
הכל רק את כלתו • .בסיום קורס טירוניות
צד,״ל שנערך השבוע, בלט בהעדרו
דויד כן־גוריון, שנכדתו אורית גן־
אליעזר, נמנתה על המסיימות. ביג׳י הבטיח
בזמנו לנכדתו להיות נוכח בטקס. הנכדה
גילתה רק מאוחר יותר שההזמנה ששלחה
לסבה בדואר הצבאי כלל לא הגיעה
לשדה־בוקר. עתה הוטל על קצין בצה׳׳ל
לחקור בפרשה: כיצד קרה שהמכתב לא
הגיע אל הזקן?

תאמה
ב קולורדו

כ בי ס

חו לצה או פנ תי ת 11ח 10ו*331־117ו 11מצמרנ קי
(גם ב מ כונ ת כביסה) .ב כל ה מי דו ת ב־סו צ ב עי ם או פנ תיי ם

עודפי יצוא מהזמנות לאנגליה ולאמריקה

מפע לי ס די ג ח

תל־אביב, חיפה, יפו, נתניה, באר־שבע, רחובות, אשדוד, קרית־גת

הסופרת הדסה מור, שעסקה בארצות־הברית
בהפצת התלמוד, ניצלה לאחרונה
בנס ממוות. היה זר, כאשר נהגה בעצמה
במכונית בקניון עמוק במדינת קולורדו.
היא ניסתה לעקוף מכונית, התחלקה מן הכביש
ונעצרה על סף תהום. נהיגה פזיזה
זו עלתה לה בקנס של 100 דולאר. מיואשת
יצאה הדסה ללונדון, שם קיוותה לשפר את
מנהגי הנהיגה שלה. היא יצאה עם ידיד
לטייל בסקוטלנד והגיעה במקום זה לבית־החולים,
אחרי שהיריד, אשר נהג במכונית,
התנגש במכונית אחרת. הפעם, לפחות, ניצלה
הדסה מהקנס הכספי • .גס הזמר הישראלי
כני כרמן, שהופיע לאחרונד, ב־מועדון־לילה
בפילדלפיה, נתקף בקדחת נסיעות.
בני עומד לנסוע לקנדה, שם יופיע
בקונצרט עם יפה ירקוני. אחר־כך מחכה
לו חוזר, במועדון בלום־אנג׳לס. אם לא
יגיע אליו בינתיים איזה חוזר, מאירופה,
הוא מבטיח שעד הקייץ, לכל המאוחר, יראו
אותו שוב כאן • .ישראלי אחר העושה
חייל בארצות־הברית הוא הצייר יענקל
נינצכורג. בפתיחת תערוכתו בוושינגטון,
בחסות שגריר ישראל יצחק רכין וסגן
שר החקלאות האמריקאי סמואלס, נכחו
אישים רבים של החברה האמריקאית.
אחד מהם היה הסופר הרסן דוק, שהתלהב
כל כך מר,סימון המיסטי של ציוריו
של גינצבורג עד שהזמין אותו להתארח
בביתו. שם גילה הצייר הישראלי להפתעתו,
שווק נוהג להחזיק בביתו גוי של שבח,
העושה את כל עבודות הבית בשבת. את
תערוכתו הבאה מתכונן גינצבורג לערוך
בדאלאס שבטכסאס • .מלכת־הגוגו הישראלית
הראשונה, סימה שוכל, עומדת
להפוך לשחקנית קולנוע, בסרט פרסי דווקא.
הפרסים החליטו להסריט סרט לעידוד התיירות
בארצם. למטרה זו חיברו עלילה על
שתי תיירות יפהפיות מישראל, המגיעות
לפרס, מסיירות בעתיקותיה, ומתאהבותשם,
תוך כדי כך, בבחורים פרסיים. מפיקי הסרט
הגיעו לארץ על מנת לבחור את המועמדות.
הם בחרו בסימה ועדיין מחפשים את
הנערה השנייה. תנאי חיוני: עליה להיות
בלונדית • .כשהחליטה הציירת ונערת הדיסקוטקים
שרה כן־אור לחוג את נשו־איה
עם רפאל ורשכסקי, מלונאי צר־העולס
הזה 1631

| | 1 ^ 1ר | 1ך { 1 1ך | 1־ ך 1ך | הגשם הרציני הראשון הרטיב את ישראל.
על פני האספלט של דיזנגוף צצו כפטריות
1.11111111
| 8 11\ 111
1 1 1 /1
דוגמות האופנה האחרונה. בתמונה הראשננה מימין נראית הזמרת חנה צח, החצי הנש

פתי צעיר, היא בחרה לעשות אותה במקום
מקורי — בדיסקוטק. חגיגת הנשואין
נערכה בדיסקוטק של מאנדיס • .אגב, לאחר
שילדה, חזרה מאנדי ריים־דיי־וויס־שאולי
לפעילות עסקית מוגברת.
היא עומדת לפתוח בקרוב בוטיק אקסקלוסיבי
חדש לגברים ונשים ברחוב דיזנגוף.

גו־גו בסיני אחד האנשים הבולטים ביותר בטלביזיה
הישראלית הוא חני מאוטנר, אשר שמו
קשור כמעט בכל הפקת תוכנית של הטלביזיה
הישראלית. מאוטנר 29 הגיע
לטלביזיה בדרך מוזרה. תחילה למד חקלאות
בכפר־הירוק, אחר כך למד באורט
טכנאות־שיניים. לאחר שעסק במיקצוע זה
מכפר שנים, היה שותף במועדון סורמללו
הירושלמי, ממנו פרש במהרה ועבר לדיי־לות־אוויר.
גם כאן לא החזיק מעמד זמן
רב. לכן החל ללמוד בימוי והפקת סרטי
טלביזיה. לאחר שעשה את התואר הראשון,
הוזמן לטלביזיה הישראלית • .אגב, חישוב
של מומחה טלביזיה אמד את ערכם של

עובדי הטלביזיה הישראלית. לפי קנה־מידה
אמריקאי, היו דן כירון ויוסף סוקר
מרוויחים 25 אלף דולאר לשנה, ואילו דן
שיל ץ לא פחות מ־ 60 אלף דולאר• .
כוכב נוסף עומד לזרוח בשמי הטלביזיה
הישראלית: עמק פרי, קריין החדשות הפופולארי
של קול־ישראל, יתחיל להקריא
בקרוב את החדשות בטלביזיה. אחרי שנדחה
כמה פעמים, הצליח עמק יפה־החואר
להתגבר על המתנגדים למינויו לתפקיד• .
המידרשה של דויד בן־גוריון בשדה־בוקר
משמשת, בנוסף להיותה מקום מחנך, גם
כאתר תיירות מושך. חברי מועדון היזאריי־טי,
שנסעו לראות את המידרשה לפני חזרם
לאנגליה, לא שכחו להשאיר שם תרומה קטנה,
בצורת מילגות לימוד בנות מאתיים
לירות סטרלינג, כשראשון התורמים הוא
שחקן הקולנוע הנודע מיילול קיין• .
שמו של שר־הביטחון משה דיין הוא פופולרי
מאוד בין אנשי עסקים ממולחים ברחבי
העולם. השימוש בשם דיין הגיע גם
לפילדלפיה, ארצות־הברית, שם נקרא על
שם השר סוס מירוץ אשר נוצח על־ידי
מתחרהו, סוס בשם ״דמשק רוח התנדבות
למופת גילה הנידון־למוות לשעבר,
חבר האצ״ל אליהו ספקטור, אשר לקח

מיקי אנד

זאת הוכיחו, על אף גשמי הזעף,
דורסקי (בתמונה הראשונה מימין) והזמרת
״ דנההדר (שנייה מימין) .מיקי, המנהלת בוטיק בפסג׳ דיזנגוף, לבושה בחליפה ובמגפיים

המיני עוד לא מת
העולם הזה 1631

של הצמד אילן ואילנית׳ לבושה בשכמייה ובמגפיים, אותם הביאה לפני שבוע מפריס.
משמאלה מציגה הסטודנטית דייאנה דיילי מיטריה יפאנית. שלישית נראית
נוימן, מזכירת לשכת התיירות הממשלתית. הרביעית היא אלמונית במיטריה פירחת ת.

רותי

על עצמו לבדר את חיילי צה״ל היושבים
בסיני. הוא לקח את להקת־הקצב הקטיפה
השחורה המופיעה בדיסקוטק בצפון תל־

אביב, צירף אליהם שלוש נערות גו־גו,
נכי צלר, ג׳ינג׳ית מגרמניה, ל ינדה
וולפו, בלונדית אנגליה, והכושית מרי״
סה מאקדרמוט, ערך עימן מסע הופעות
בסיני. הביקור תוכנן ל־ 24 שעות בלבד,
אולם בגלל תקלה במכוניתו של ספק־טור,
נתקעה החבורה בסיני 48 שעות נוספות,
שנוצלו על־ידם למופעים נוטפים.

מלחמה זה
דבר יפה
זוכרים את רינה כן־מנחס

הישראלית הראשונה שפירסמה לפני כעשר
שנים ספר על הווי חייהן של הלסביות בישראל?
אחרי תקופת שתיקה ממושכת,
שוב הופיעה רינה בציבור. הפעם, כשהציגה
את תערוכת ציוריה בירושלים. לאחרונה
ישבה רינה בת ה־ 34 בעין־הוד,
שם עסקה בייצור תכשיטים. בתערוכתה
מציגה רינה ציורי־מלחמה, שבמקים בני־אדם
מופיעים בהם חיות, כמו חוגלות ו
נחשים
.״נחשים — כך מציירים אויבים,
לא?״ אמרה רינה, על ציור שציירה בעקבות
הטבעת המשחתת אילת ,״אז הנחשים;
שמעבר לתעלה הם המצרים. ואפרוחים הם
קטנים ומסכנים — נכון? אז האפרוחים הם
החיילים־המלחים שלנו, כי דפקו אותם;״
מסבירה רינה את ציוריה :״מלחמה זה
דבר יפה. רק פאראזיטים ומתים לא נלחמים.״
• בנק ישראל עומד להפיץ בקרוב
שטרות־כסף חדשים, שהודפסו ונמצאים
בארץ במקום מיבטחים מזה כמה חודשים.
עם הכנסתם למחזור, ייכנס לראשונה
גם שטר של מאה ל״י, עליו מתנוססת
דמות דיוקנו בנימין זאכ הרצל. סדר
הערכים של בנק ישראל, שהדפיס דמויות
אישים על כל השטרות, הוא כדלהלן:
חיים וייצמן יופיע על שטר של 50
ל״י; חיים נחמן ביאליל, על שטר של
10ל״י והפרופסור אלכרט איינשטיין
על שטר של לירה אחת • .הדוגמנית הישראלית
שושנה (״שוש״) כהן, הפכה
כיום לאחת הדוגמניות המצליחות ביותר
ברומא. שוש משמשת כדוגמניודבית של
בית האופנה בארוקו. לאחרונה־־אף זכתה
להופיע בסרט איטלקי בשם ההרפתקניס.

בהירים תוצרת צרפת ; בעלה, הזמר ומפיק־התקליטים כני אמדורסקי, לבוש אף הוא
חורפית. השלישית היא הפסנתרנית והרקדנית נט?{ כלומנטל. אחרונה חביבה היא
נילי לבקוכיץ. שתיהן מעדיפות מכנס יינו ארוכים בימי החורף, על חצאיות המיני.

חשיסח הי1ו1ח
דיילת אל-על נילי רכטמן התחתנה בש בוע
שעבר עם מייק שנער, בנו של פליכס
שנער, מי שהיה ראש סישלחת־השילומים
בגרמניה.
איך היא עשתה את זה? תשאלו, תשאלו.
רק משאלות לומדים. זה פשוט מאוד.
היא רצתה מאוד להתחתן. זה היה כבר
לפני שבע שנים. היה לה אז מועמד מצויין.
בחור צעיר בשם דויד, עם מוסטנג וכל
שאר המעלות.
היא היתה יושבת עם החברות שלה,
והן היו משוחחות על חתונות, והיא היתה
מספרת להן על כל מיני שיטות להכניס
גבר לחופה .״צריך להיות נחמדה אליו,״
היא היתה מסבירה להן ,״צריך לטפל בו,
להכין לו אוכל, שהוא יראה כמה זה טוב.״
היו לה המון פטנטים, אבל אף אחד מהם
לא עבד. שש שנים היא נשארה ידידתו
בלבד של דויד, ויום אחד היא גילתה שבזמן
שהיא טסה, הוא מבלה בדירתה עם דיילות
אחרות.
לפני שנה היא הכירה את מייק, והיא
החלה להפעיל שוב את שיטות החתונה
שלה. היא היתה אוספת עיתוני־נשים, ובהם
כל מיני עצות איך להתחתן עם גברים, והיא
וחברותיה היו יושבות ימים שלמים על ה־בעייה
ומנסות למצוא פיתרון.
והנה נודע לחברותיה, לפתע, שבשבוע
שעבר היא התחתנה. היא עשתה את זה!
אחרי החתונה היא סירבה להתפטר מ־אל־על,
כפי שנהוג לפי החוק הבלתי־כתוב.
היא רצתה עוד לקנות לעצמה בגדים, וכש היא
חזרה לטוס שאלו אותה החברות שלה,
בסקרנות נלהבת, באיזו שיטות עבדה,
התברר שזו לא היתה שום שיטה, אלא
פשוט אהבה. אהבה שהולידה פרי: החתונה
התקיימה בחודש השלישי.

עז ת ס

מירי זמיר

בעד המדון והמלצרית להוריו יש מלונות בכל מקום. בצפת,
בטבריה, בנתניה, בכל רחבי הארץ. והוא
חי בהתאם. שלחו אותו ללמוד כלכלה באוניברסיטה
בירושלים, הוא התגורר שם
במלונות מפוארים, וכל שבת חזר לאבא
ולאמא לנתניה, שם הם גרים בדירה גדולה
של חמישה חדרים.
לבן־אדם המסתובב כל־כך הרבה במלונות
צפויות כל מיני סכנות, וכך קרה שלפני
שנתיים, בטבריה, במלון יאלין, הוא פגש
במלצרית.
מובן שברגע הראשון לא עלה בדעתו שהוא׳
בנו של אדם כל־כך עשיר, בעל לכלכו
הרבה מלונות, יקשור את חייו במלצרית
פשוטה. אבל היא היתר, כבר גרושה
ואם לילד, משכה אותו בקסמיה.
בהתחלה הוא ביקר אותה מדי פעם בטבריה.
בסתר. מבלי שאף אחד יידע. אחר•
כך הוא חשב :״לעזאזל, אז מה אם יידעו?״
ולקח אותה לפעמים לתל־אביב, ואפילו לירושלים.
אחר־כך
הוא נבהל ממעשיו. הוא ניסה
לתאר לעצמו מה יהיה אם הוריו יידעו שיש
לו קשרים עם מלצרית. הוא החליט לנתק
את היחסים, ולחזור לבנות׳את מעמדו.
הם נפרדו. עברו חודש־חודשיים, ולבנו
של בעל־המלונות התברר שהוא כבר יותר
מדי קשור למלצרית הזאת. הוא לא יכול
לעזוב אותה.

אדית קמחי

שולה טביצ׳ינסקי

כשמירי זמיר הופיעה בתחרויות־היופי
בלונדון, ראו אותה חמש מאות עיתונאים,
חמש מאות צלמים, מאתיים חברי מועדון
ההראייטי, עוד מאה אנשי טלוויזיה, והלורד
אלכסנדר אסקוט.
כולם ראו. התפעלו, צילמו. אבל הלורד
לא הסתפק בזה. מייד אחרי ההופעה שלה
הוא ניגש אליה, אל מאחורי הקלעים, והציג
את עצמו, דרך מתורגמן :״אני הלורד
אסקוט. נעים להכיר אותך.״
״תגיד לו שלא יצחיק אותי,״ אמרה מירי
למתורגמן.
״היא ביקשה שלא תצחיקאותה,״ אמר
המתורגמן ללורד.
הלורד ביקש מהמתורגמן למסור לה בחזרה
שהוא לא מתכוזן בכלל להצחיק אותה,
להיפך, הוא רוצה למסור לה את רגשי
הערצתו הכנים ביותר, וכהוכחה הוא מציע
לה לעבור לגור אצלו. בדירתו.
מירי ביקשה מהמתורגמן לשאול אותו
למה הוא חושב את עצמו, ולמה הוא חושב
אותה, והמתורגמן שאל את הדברים הללו
מילד, במילה.
הלורד לא נעלב. הוא הבטיח למתורגמן
שיש לו שני בתים, והוא מציע לנערה
לגור דווקא לא איתו, אלא עם האמא שלו,
והמתורגמן השתכנע, אבל הנערה לא רצתה.
היא לא רצתה לא אותו, ולא את ה־אמא
שלו ,״ובכלל, תשאל אותו איזה מין
לורד הוא, ולמי הוא מספר סיפורי מעשיות.״

הלורד האנגלי אלכסנדר אסקום לא
נראה באמת כמו לורד. מוכרחים להודות.
יש לו שיער בלונדי ארוך עד הצוואר, וגוף
רזה, ועדיין לא מלאו לו שמונה־עשרה וחצי,
ולא ברור אם הוא בא לישיבות של
בית־הלורדים, אבל אם הוא בא לשם, לא
ברור מה הוא עושה שם.
בגיל חמש מת עליו אביו, והוא ירש
ממנו את התואר, ולמרות שהוא הסביר את
זה למיס זמיר, ולמרות שהוא הוכיח לה
בהוכחות בדוקות שעמיתותיה ארית קמחי
ו שו ל ה טביצ׳ינסקי הסכימו דוזקא
לגור עם אמו, למרות כל זה היא לא השתכנעה.
היא אמרה לו שהיא מוכרחה לנסוע
לארץ.
היא נתנה לו במתנה שערה משערות בעיקבותהשערה ראשה, והוא הבטיח לבוא
הזאת לבקר אותה. בפסח.
היא הגיעה בשבוע שעבר ארצה, כדי
להתחתן עם ידידה העכשווי, מנהל המועדון
רוצהלחכות לא מולי! רח׳ בחיפה .״אני
יותר מדי,״ היא מסבירה את זה ,״הנרי
זה בחור בשבילי. אני יודעת. אז למה לי
לדחות?״
הנרי זה החבר החדש שלה, שהיא הכירה

הוא חיפש אותה. היא כבר לא היתר, בטבריה.
הוא מצא אותה עובדת במלון דבורה
בתל־אביב.
הוא הוציא אותה מהמלון, שכר לשניהם
דירה ברחוב רבי מאיר בתל־אביב. ויום
אחד הוא החליט לספר על כך, בעדינות,
להוריו.
הוא ניסה. אבל כשהאבא והאמא שמעו

האדם והמכונית
למוריס כושילביץ היו אמצעי־פיתוי משוכללים ביותר. היה לו אחד משלושת
ה״יגוארים״ של הארץ, האחד נמצא אצל משפחת מכנס, השני אצל זיוה יריב,
והשלישי אצלו.
הוא היה מכניס ל״ינואר״ שלו את החתיכות הכי יפות בתל־אביב. הוא היה
מושיב שם את רותי נוימן. הוא היה נוסע עם אל ה שיף. הוא היה מוביל בו
יפהפיות גדולות וטובות.
ובעזרת ה״יגואר״ הנפלא הזה הוא הצליח להכיר את ציליה ברוידס, בתה של
פייגה ברוידס, חברת עיריית הרצליה, האשה הכי פירחונית בארץ, המופיעה לכל
אירוע חברתי עם פרחים על הראש.
הנערה ראתה את הבחור, וראתה את ה״יגואר״ שלו, והחליטה שהיא מעדיפה
דווקא את הבחור .״אני לא רוצה לנסוע ב,יגואר׳ ,זה לא מתאים לי,״ היא אמרה
לו, והוא מכר את ה״יגואר״ ,וקנה לו מכונית ״טריומף״.
אבל גם זה לא עזר. עבר זמן והיא אמרה לו שהחליטה לנסוע לאנגליה, ללמוד.
היא עדיין לא רוצה להתחתן.
הוא הבין שמה שלא עושות המכוניות והכסף, תעשה אולי האישיות, והוא נסע
בעיקבותיה לאנגליה, קיבל עבודה בתור עוזר קטן בשגרירות הישראלית בלונדון,
ואומרים שזה דווקא מצליח.

להסתובבבג׳י ] ס

שלבן שלהם יש קשר עם מלצרית, הם
אמרו: היה לא יהיה! אם הוא רוצה להמשיך
לקשור את עתידו בבתי־מלון דווקא,
הוא יכול להתאהב בבתו של בעל־מלין
אחר, לכל היותר בבתו של מנהל בתי־מלון,
אבל אם הוא רוצה להתעקש דוזקא
אז הקשר היחידי שיישאר לו אל בתי-
מלון ואל הכסף שהם מכניסים יהיה המלצרית
הזאת. הם ידירו אותו מכל נכסיהם.
הבן חזר לתל־אביב מדוכא ועצוב. הוא
לא ידע מה לעשות. ההורים שלו עדיין
לא ידעו שהמלצרית הזאת גרה איתו באותה
דירה, והוא לא ידע איך לספר להם על זה,
ואם בכלל.
הוא החליט לשלוח חבר שלו לנתניה.
הוא ביקש את החבר לספר להוריו את כל
האמת, ולהוסיף עליה תיאורים משלו, ולהרבות
ולתאר את שיבחה של הבחורה תד
ניעותה, וכו׳ וכו׳.
כתוצאה מזה הגיעה לתל־אביב, שלוחה
כחץ מקשת, האמא. היא נכנסה לדירה של
בנה. הבן לא היה בבית. והיא התנפלה
ישר על הבחורה :״ענייה פרימיטיבית, איך
את מעיזה לתפוס את הבן שליי! מלוכלכת
שכמותך! רק על הקבר שלי הוא יתחתן
איתך. הגוף שלך לא יעזור לך.״ כל השכנים
באו לראות מה קרה, והאמא לא שמה
לב והמשיכה לצעוק על הבחורה המבוהלת:
״מלצרית מסריחה ממלון דבורה, את תעזבי
את הבן שלי, או שאני אראה לך מה זה
להידבק לבחורים טובים!״

לאחר שנבחרה למלכת־היופי של ישראל.
״יש לו כסף. יש לו חליפות. הוא יוכל
לקנות לי בגדים. די, נמאס לי להסתובב
בג׳ינס,״ היא מסבירה.

אמא!

באותו חדר בו שכבה ין{ל דיין
את בנה דני, שכבה דליה פרידלנד,
וילדה את איילה.

וילדה

אבל בניגוד ללידת של יעל, לידתה של
דליה היתה קשה ביותר. היא התעמלה במשך
כל חודשי ההריון. למדה איך לבצע
לידה טיבעית, וכשהחלו הצירים לא היתה
ברירה אלא להרדים אותה. ולנתח אותה
ניתוח קיסרי. ה א התעוררה בחדר ההחלמה,
מסביבה נשים עם אינפוזיות, והבינה
שכל לימודיה על הלידה הטיבעית היו
לשווא.
היא עדיין חלשה מאוד. היא ביקשה לא
לבקר אותה בבית־החולים. היא תשכב שם
בוודאי עוד שבוע, אם לא יותר. אבל כל
זה לא לחינם.
״הבת יפהפיה,״ היא מתפעלת ,״יש לה
עיניים כחולות, ושיער אדמוני. היא מש־

דליה ואיילה פרידלנד
געת. אני מניקה אותה כל הזמן. אני לא
רוצה שהיא ונקבל מזון מבקבוק. ראית
כמה היא יפה? היא נהדרת, לא?״
וגס הבעל, מישהאשר 1כ, מאושר.
למרות שאצלו זה הילד השלישי. שני ה קווי
מים, מגשואין קודמים, כבר עברו את גיל
ה־.20

אם תבדוק היטב תיווכח
/שאתה עצמך
אשם במצוקה הכספית
בה אתה נתון.
סיועה של אשה עשוי
לתרום ליציבותן החומרית
השבוע* אל
תהמר בכספים. די בכך
שיחסיך עם בני
המיו השני נושאים
אופי של חימוד. בת ״ טלה ״ :תצטייני
השבוע בקסם אישי מוגבר לגבי הגברים.

מסיבה שתשתתף בה או
תערוך תהיה מקור לא
אכזב לסיפורים שימשיכו
להעסיק אותן. אתה
עלול להיות קורבן של
רצונך ה״טוב, לכן הינד
נש השבוע להתערב, כדי
לפשר בין אנשים הק21
באפריל
20 במאי
רובים לך, הנמצאים ב..יחסים
מתוחים. אשה

תרצה לחפש את קירבתך בתואנה של קש־רי־עבודה.
אל תייחס לכן חשיבות מרובה.

זה הזמן לקחת אותו
לשיחה רצינית כדי
ליישב את כל ההדורים
שביניכם. אל
תופתעי אם בן״זוגך
עשוי להקדים אותך
ולקחת את היוזמה
לידיו. למרות עומס
ו 2במאי

העבודה תהיה לך הר-
20ביתי
גשת הקלה. תמצא
את עצמך חביב ונדיב אל חבריך לעבודה.
התחביבים יעסיקוך לאחר העבודה.

תאוות הנסיעה שלן למרחקים מקבלת תפל
נ ת חיובית דווקא בימים אלה. הנסיעה
תיקבע על־ידי תשובה שתקבל על אחד המכתבים
ששלחת בנושא
זה. רכילות. או שמועו ת
הקשורות בן יגרמו ל־התרגזות.
אם תתעלם
מהן, אין סיכוי שיפגעו
בן באופן מעשי. הפעלות
החיוביות ש:5ן מתרכזת
לקראת סוף הש בתו.
הרפתקה רומאנטית
22באוקטובר •
22 בנ ובמבר
תגרום לן התרגשות חוי׳

לפת
המבוססת על חני
ארו חו שנית בלבד ללא התקשרות ריגשהז.
אן אל לך לשחק ברגשותיהם של אחרים.

ע1ן ת

אתם נוטים לסמוך על האינטואיציה
שלכם, בקשר לדברים התובעים החלטה.
חושכם מדריך אתכם
בכיוון הנכון ועליכם
לפעול בהתאם, אך
כדאי שתרסנו את נט־ייתכם
להרבות בדיבורים
על כן. יום חמישי
עלול להיות יום
של דאגה וחוסר שקט.
הפגנת האני שלך עלו-
( 2ב נו במבר -
__ לה להטעות אחרים
20בדצמבר
וליחס לך תכונות
מוגזמות שאינן בך. כדאי לך לגוון השבוע
את לבושך, כדי לחרוג מהשיגרה.

לי ס*
ס לן ח ־י׳

][ושוו

ן]אומי0

סוו!1

קשר מסויים שקשרת
בעבר עשוי להבשיל
את פירותיו השבוע.
אם תנהג בחביבות
ולא תתן ליצריך לשלוט
בך, אתה עשוי
לרוות מכך נחת. זוהי
תקופה טובה עבורכם
;[1ביולי -
ו 2באוגוסס
לפעילות תרבותית וא־

מנותית. אחד מידידיך
עלול לעבור השבוע למחנה של אלה ה פועלים
מאחורי גבך. לבשי כחול כהה.

אריו1

!מונ ו!
״ 22באוגוסס -
22בספסנובר

יי אותן, אן זכות
לידי, מיחושיד

מכתב שתקבל השב:ע
.יועיל מאוד לעניינין,
אך יעמיד או תן בפני
דילמה חמורה, בה 71צ־טרן
להחליט במהירות
אפשרויות.
בין שתי
חשוב היטב לפני שאתה
מחליט. תיווכח שאתה
נוטה השבוע לבילויים.
כל צורת בידור תהנה
עדיפות שמורה לבידור סוייעלמו
בתחילת השבוע.

התוקפנית המוסווה שלן
עלולה להביא או תן להגזמה
בהריסת דברים,
למרות שלן ייראו הדברים
כשינויים, שאתה י חייב לבצע. תשקיע מרץ
ועבודה בעבודות הקשורות
לביתך. נטיי תן
;21 ביוני -
נ< 2ביולי
__ לרכוש חפצים חדשים

עלולה לשנות את מא־

זנך בצורה מסוכנת. תהיי חייבת לתמרן ב יחסייך
עימו, כדי להימנע מכל מריבה שהיא.

אל תיכנס להרפתקאות
פינאנסיות הקורצות
לן, בגלל אפשרויות
כספיות שנפתחו
בפניך לאחרונה
במפתיע. ידיד קשיש
עשוי להיות לן לעזר
רב אם תקשיב בכובד-
; 2בספטמבר ־
ראש לעצותיו בנושא
22באוקטובר
המעסיק אותך זה זמן
רב. תחיה נתון ללחצים של כמה מבני
משפחתן, אל תיכנע לשיקולים ריגשיים.

חאזנ״ם

אחת מאהבותיך הקלילות תמלא עבורן תפקיד
חשוב וקובע בסוף השבוע. הרג שתן

הכללית תישאר ללא
שינוי, גם ביחס אלי ה/
אליו. בעיות הקשורות
עלולות 08
בבני מ שפח תן
להדאיגן. צפויה לן פגי^

שה משמחת שתזכור
אותה עוד י-מים רבים.
נ 1י
כדאי שתבחון את י ח סן
כלפי הכפופים לן. מעו
2בדצמבר ־
סו בינו אר
שה בלתי־צודק שעשית

בעבר ולא ייחסת לו
חשיבות מערער את יחסין עם כמה מהאנשים
אשר דרושים לן לקידום עסקיך.

תיווכח לדעת שכנות ויושר-לב כלפי
ידידיך יהיו לך לעזר במיוחד בימים אלה
כשאתה זקוק כל־כך
לעזרת ידידים בפיתרון
בעיותיך. מאורע מצער
לאדם הקשור בן יטריד
את מנוחתך, אבל
לבעיה זו צפוי פיתרון
כספי. אל תתיאש מ-
ה ט חגת והקשיים ה 20
בי נו א ר -
נערמים על דרכך.
18בפב רו א ר
מעט אורן־רוח והכל
יסתדר על הצד היותר

טוב. תמצאו עניין מחודש בדברים הקשורים
באוכל או באכילה. אך אל תזללו.

* ״עם קקסנגס ״^310688

מונע התחממות המכשיר
ומאריך חיי החלקים.
+עיצוב מודרני ושולחן י לכל מקלט.
* תנאי רכישה נוהים.
* שרות על־ידי מומחי
״פילוט״ בביתך.

61311 )1־ 11

ם ם800
3011111

3 6 1 ,־ 1 51

^x x x 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 ^0 0 0 0 0

1 )1 ,ז 2 1 3ת 5נ

1 6 5 :־ 1 7 3 0 *01

.פיצד שומרים
על בגד הי ם 7
בגדי הים והחוף נוטים להתקשות
ולדחות כתוצאה מהשפעתם
המזיקה של מי־ים, שמש,
והמרי החיטוי שבבריכות. כביסה
קלה במים קרים ו״ טק סטיל
שמפו״ תשמור על גמישותם
וצבעיהם של בגדי הים והחוף.
״ טק סטיל שמפו״ מוציא א ת
שיירי המלח וחמרי החיטוי,
ומאריך את חיי בגד הים.

נוקסנוילן

רגישותן הדקה תקבל
ביטוי ברור השבוע, מה
עוד שהגורמים החיצוניים
יאפשרו השתקפות
חיצונית של ריגשותיך.
כל פעולה תקיפה שלך
תמריץ את הצד השני
ולעמוד על להתעקש שלו. פעילות ספורטילשחרר עשויה בית

תן השבוע ממועקות נפשיות העלולות
לפקוד אותן. מוטב שתוותר השבוע על
טיולים ומסעות. אתה עלול להתאכזב. תצטרך
להוציא כספים על דברים בלתי־מוע׳־
ליס, צפוי לן שבוע רומאנטי ומהנה.

הטלוויזיה שנבחרה על-
ידי המומחים לבתי־הספר
בארץ.
שיטה מהפכנית המונעת
קרינה.
מסך פנורמי משוריין 59
ם״מ, ג. 110
גיוון המסך נבחר באופן
מדעי לשמירת עיני הצופה.
קליטה
טובה ללא הפרעות
גם באזורי קליטה
גרועים.
צליל נעים וחזק על־ידי
רמקול אליפסי.

המפיצים חב׳ נורית בע״כז
תוצרת ביח״ר נקה ב ע״ מ

גבס מקהב על דוום־אפויקה: אזורים גווים, הריסת בתים. גירוש, הגרייה

ודהולדיק^

שדו כהן

״הייתי כל־כן־ מבוהלת שלא יכולתי
לעשות דבר,״ אמרה הגברת בינאד.
״הוא דרש כסף. נתתי לו כל מה שהיה
בקופה, והוא הסתלק.״

• ירייה כחנות
ך• מה זמן אדוני מתכוון לשהות ב
דרום־אפריקה?״
״שבועיים.״
איש־המשטרה בנמל־התעופה של יוהאנס־בורג
רשם על גבי הטופס ״ארבעה־עשר
יום,״ הטביע עליו חותמת ומסר לי אותו:
״שמור בבקשה על הטופס הזה יחד ער
הדרכון. תצטרך להחזיר אותו בצאתך.״
אבל אחרי עשרה ימים הרגשתי שאיני
יכול יותר. די לי כל הלוקסוס של דרום־
אפריקה, די לי מלון פרזידנט המפואר והטיולים
אל לב הערבה האפריקאית הפראית.
די לי הנוף הנפלא של קייפטאון
וחווילות העשירות של היהודים.
הרגשה של מחנק, של חוסר־מנוחה ציוותה
עלי :״קח אח המיזוודות וצא!״ ,
עכשיו, שאני יושב לנתח את התחושה
הזאת, אני שואל את עצמי: מה העיק עלי?
אולי העובדה, שבשעה חמש אחרי הצה־ריים
נסגרים כל העסקים, וברגע שרק מחשיך
— מתרוקנים הרחובות. כל הרחובות.
הווילות היקרות, בעלות בריכות־השחייה
והמוסך לשתי מכוניות, הופכות למיבצרים.
שלטים בולטים מכריזים :״בית זה מוגן
על־ידי שיטת־האזעקה א.ב,ס.״ .גורדי־הש־חקים
של יוהאנסבורג הופכים למצודות
נעולות, ובתי־המלון והמועדונים הפרטיים
הופכים לאיים מוגנים בים עויין, אשר לב
נים
בודדים דוהרים ביניהם במכוניות מהירות.
״אני
לא מרשה לבעלי לנסוע למשרד
שלו אחרי הצהריים או ביום ראשון בבוקר,״
סיפרה גברת עשירה, על כוסית ויסקי
במסיבת קוקטייל .״ירצחו אותו. אין לך מושג
מה זה. השחורים כאן ירצחו אותך
בשביל חמישה סנט. קודם יהרגו אותך
ואחר־כך יחפשו אם יש לך משהו בכיס.
לפני יומיים רצחו זוג בבית שליד המשרד
של בעלי.״
רוצים חיזוק לסיפורה של אותה גברת?
הנה יבול של עיתון יומי אחד:

< סכין כנב
גאנגסטר אפריקאי הדור־לבוש ומרכיב
מישקפי־שמש איים על מנהלתו בת
ה־ 28 של מועדון כריסמאס ביוהאנס־בורג,
לפני שברח עם 570 ראנד במזומנים.
הגברת
פראנמינה בינאד, אם לשלי־שה,
היתה לבדה במועדון אתמול בבוקר,
כאשר שמעה דפיקה בדלת. אפריקאי
לבוש חליפה חומה נאה, חובש
מיגבעת ומרכיב מישקפי־שמש, ביקש
בולים. שעה שהיא הוציאה אותם מהכספת
הוא שלף פיגיון מכיסו והצמידו
לגבה.

סאם מאדונסלה ,40 ,שיירה באשה
בת 47 בחנותה בלוזר, ליד ויטבאנק,
נידון למתת על־ידי נשיא בית־המשפט,
השופט דה־וזיט. הוא מצא אותו אשם
ברצח, ללא סיבות מקילות.
מאדונסלה ירה בגברת פטרונלה ואן
דר ליט, אם לארבעה, בעת נסיון לשוד,
בהיותה לבד בחנות.
קוז סקוסאנה ,30 ,שהופיע יחד עם
מאדונסלה, נמצא אשם ברצח הכומר האפריקאי
יואל הלומבאנה, ונידון למאסר
עולם. מר הלומבאנה נורה בראשו, ואופניו
נשדדו, בהיותו בדרכו לויטבנק.
בעדותו הצהיר מאדונסלה, כי מסר
את אקדחו לסקוסאנה, שהצהיר במשפטו
כי ״רציתי רק להפחיד את האיש בשביל
לקחת את האופניים שלו.״

ס חטיפה כחושך
שתי ילדות קטנות נחטפו אמש, בעודן
ישנות, מתוך מכונית שחנתה בהיי־לנדם
נורת, שעה שהוריהן בילו אצל
ידידים.
ההורים החנו את המכונית בדרך
המובילה אל בית ידידיהם, שם סעדו
ארוחת ערב, יחד עם עוד 15 מוזמנים.
האם, המבקשת לשמור על עילום־שם,
תיארה היום כיצד התפרצה בתה בת
השבע אל המסיבה, בוכה בהיסטריה
ושימלתה מכוסה דם.
״עזבנו את בנותינו — בנות חמש,
שש ושבע — יחד עם התינוק שלנו,
ישנים במכונית,״ סיפרה. הילדה, שהתפרצה
פנימה בבכי, סיפרה שגבר
הרים אותה בשעה שישנה. היא חשבה
שזה אביה, אבל כאשר הביטה למעלה
ראתה יד שחורה. היא צרחה, והאיש
היכר, אותה בפניה וברח.
ההורים רצו מייד למכונית, ומצאו
שניים מילדיהם ישנים בשקט. אבל הילדה
הרביעית, בת החמש, נעדרה. התארגנה
קבוצה שפתחה בחיפושים, וכעבור
עשרים דקות מצאו את הילדה בבית
סמוך. הסתבר כי בחור צעיר
שמע צריחות, וראה את הילדה נגררת
בכוח על־ידי גבר אפריקאי. הוא פתח
ברדיפה אחריהם, ואז הפיל הגבר את
הילדה וברח.
״מה הם צריכים לחטוף ילדות קט נות?״
שאלה האם, שפחדה כי החוטפים
רצו להשתמש בילדות לטכסי רפואת־אלילים.
מעתה, על כל פנים, היא לא
תשאיר את ילדיה במכונית, אם לא
תמצא בייבי־סיטר שישמור עליהם בבית.

גברים־ _

הנוער האפויסאנר׳

מבצע תרגיל־כושר בעת מיפגן ספורט. נוער
זה מקבל חינוך לאומני ודתי קיצוני. יחד עם

:עדות הלבנות הוא משרת תשמח חודשים בצבא, עובר לאחר מכן למילואים.

ץ• א ת הסיבה העיקרית, מדוע מדבי
רים עכשיו בדרום־אפריקה על תוכנית
הנקראת 1ו181 זל! ץ נ 11€ 1ד 1״לבן בלילה•״
כלומר: החל משעה שמונה או תשע
בערב, יעזבו כל העובדים השחורים את

הערים הלבנות, ויסעו ללון ברובעים ובמחנות
המיוחדים שיוקמו למענם.
בינתיים בוצעה תוכנית זאת בעיר אחת
בלבד: בלומפונטין. היא בשלב נסיוני, וביצועה
עלה הון תועפות .״אבל הפשיעה
ירדה בחמישים אחוז שם,״ הסביר לי קצין
משטרה ,״ואין פחד לצאת בלילה לרחובות.״
כמה
יעלה ביצוע התוכנית בכל הערים
הגדולות של דרום־אפריקה? איש אינו יכול
להשיב — אבל כולם מדברים על מאות
מיליונים של לירות. יש גם המשיבים :״זה
בלתי אפשרי. בלי השחורים — ישתתקו
הערים הלבנות.״
כיום רשאים הכושים להימצא בערים הלבנות
— וכל הערים הגדולות הן לבנות
— רק אם הם מצויירים בפאס, תעודת״
מעבר מיוחדת. הם יכולים לקבל את התעודה
רק אם יש להם מקום־עבודה, והמעביד
מבקש בשבילם את התעודה, שתאפשר להם
לעזוב את איזורי־המגורים המיוחדים של
הכושים. בכל רגע יכול שוטר לעצור אפי
ריקאי ברחוב, לדרוש ממנו שיציג את ה־פאס.
אם אין לו אחד, הוא מושלך ישר
למאסר. אם פג תוקפו של הפאס, גם אז
צפוי לו מאסר, ואילו למעבידו: קנס.
אם הוא פועל שירותים, אין הוא יכול
לגור בעיר הלבנה. עליו לשוב בערב לאחת
מערי־הסלאמס של השחורים. אם מדובר ב־עוזרת־בית,
רשאית היא לגור אצל מעבידיה.
אבל בשום אופן לא תחת גג אחד:
יש לבנות לה חדר נפרד בחצר הבית.
״אנחנו משתדלים להתייחס אל העוזרת
שלנו בסדר. בעיקר הילדים שלנו אינם
יכולים לסבול את המחשבה שאצלנו בבית
יש עבד. אסור לה לקבל ביקור של בעל
או חבר. אם המשטרה תתפוס אצלה גבר
— השניים הולכים ישר לבית־הסוהר ובעלי
משלם קנס. כשהילדים רואים משטרה עור־כת
סריקה ברחוב, הם מטלפנים מבית לבית
כדי להזהיר את העוזרות שיסלקו את
החברים שלהן.״
שיחה לגמרי שיגרתית, על מירפסת של
וילה נאה מאוד ביוהאנסבורג, מוקפת גן
מטופח ובו בריכת־שחייה. המארחת מספרת
על עניין זה כפי שברמת־גן תתנה עקרת־בית
את צרותיה עם בייבי־סיטר. אבל היא
הוסיפה :״אנא, אם תכתוב זאת, אל תזכיר
שמות.״
זאת עובדת־חיים שהמקומיים התרגלו
אליה: פאסיס, חיפושי־פתע של המשטרה,
מאסרים וקנסות. האלה והאקדח מוכנים
תמיד לפעולה — והשוטרים אינם מהססים
להשתמש בהם. הם יודעים, שבהגנה על החברה
הלבנה מפני איום הרוב השחור —
עומדים כל כלי השילטון והחוק לימינם.

#מירדן? בכנסייה
השוטר ס.ג׳ .ואן הייסט ( )18 זוכה
מאשמת הריגה, כאשר הופיע היום ב־ביודמשפט
השלום.
לדברי התביעה, הרג ואן הייסט שלא
כחוק את יוהאנס טסאנקאזה, כאשר ירד,
בו מאקדחו בתוך כנסייה, בשעה ארבע
לפנות בוקר.
השופט קבע, כי בנסיבות המיקרה
היה השוטר מוצדק להרגיש שקיימת
סכנה לחייו, ועל כן רשאי היה להשתמש
באקדחו כדי להגן על עצמו ועל
רכוש הכנסייה. זאת אף היתד, חובתו.
הכומר ה .0.פיינאר, מהכנסייה ההולנדית
בוואנדרוילקפארק, העיד כי בליל
ד,־ 26 ביוני היו דלתות כנסייתו נעולות
והחלונות סגורים, אחרי תפילת הערב.
בערך בארבע לפנות בוקר העיר אותו
קול פעמוני הכנסייה. הוא הבין כי הרשמקול
בלישכתו הפרטית, עליו מוקלטים
קולות של פעמונים, הופעל על־ידי
מישהו.
הוא טילפן מייד למשטרה, וכעבור
זמן הגיעו השוטרים ואן הייסם ודה־קוק,
יחד עם שוטר אפריקאי. הם גילי
חלון שנופץ על-ידי לבנה. השוטר האפריקאי
הוצב בחוץ, ושני הלבנים חדרו
פנימה, אל תוך הכנסייה .״ערכנו חיפוש
בכל הכנסייה, וגם בלישכתי. מצאנו
את הרשמקול במצב שהעיד, כי מישהו
הפעיל אותו. התפזרנו, וכל אחד
הלך לחפש בכיוון אחר,״ סיפר הכומר.
״הייתי בחדר ההטבלה כאשר שמעתי
מישהו צועק, ומייד לאחר מכן — קול
של ירייה. מיהרתי לאולם התפילה ומצאתי
את ואן הייסס עומד באחד המעברים.
לפניו, בין המושבים, שכב כושי.
שאלתי אותו מה הוא רוצה, ואז ראיתי

זווע החול! הלבן

תמונה המסמלת את הטרגדיה של דרום־אפריקה:
שוטר לבן מצווה על גבר כושי צעיר להסתלק.
היא צול מ ה אחרי שממ שלת דרום־אפריקה הכריזה על רובע־מגורים כו שי, בקירבת העיר

יוהאנסבורג, כאזור לבן — וציוותה על תו שביו ה שחורים לפנו תו ת ון 24 שעות בלבד. מי
שלא נ שמע לפקודה זו מרצונו הוא — סולק מייד בכוח. ב תי התו שבי ם ה שחורים נהרסו
כולם על־ידי דחפורים — ו תו שבי המקום גו ר שו באכזריו ת אל מחנה ארעי ומרוחק מאוד.

שורשים עמוקים מאד בקאלביניזם.״
ואילו ד״ר לבר אמר, כי המשפחה ה־אפריקאנרית
היא בעלת אופי פאטריאר־כאלי
חזק מאוד. התרבות שלה שמה
דגש חזק מאוד על הדיבר ״כבד את
אביך.״

וטד\ז
טטיטג גועיט
תנ״ך ממלא מקום חשוב מאוד
| ן בחייו של האפריקאנר. לא רק בתפילתו,
כי אם גם בספרי ההיסטוריה שלו. על
כתבי־הקודש הוא מבסס את הגדולה בתו-
עבותיו: האפארטהייד. ולא מיקרה הוא,
שאין כימעט הפרדה בין דת ומדינה ב־דרום־אפריקה.
האפריקאנרים
לומדים שהם העם הנבחר,
כשם שבני־ישראל היו פעם העם הנבחר.
עליהם לשמור על ייחודם ועל טהרתם.
אסור להם לטשטש את ההבדל שבינם לבין
האחרים, ואסור להם לקבל את האחרים
כשתים. על כן, אין אלוהים המאחד הגדול,
המביא יחדיו את כל עמי הארץ —
כי אם המפריד הגדול, ולדברי ביטאון הכנסייה
ההולנדית של דרום־אפריקה :״לבנים
ולא־לבנים חיים תחת חוקי־קיום שושלוש
נ שים לבנות מבלות בנועם, על מירפסת הווילה של אחת
נים.״
מהן. חיי־העו שר והרווחה של מרבית הלבנים אפשריים אך ורק
האפארטהייד פירושו — חיים בנפרד. לכהודות
לתנאי־העבדות בהם מנוצלים הכושים, ולאוצרות־הטבע העצומים של מדינה זו. אורה: שני הגזעים — הלבנים והשחורים —
יחיו ויתפתחו באיזורים נפרדים אבל כדי
דם קולח מפיו. הוא מת כעבור זמן
להוליד יותר. זה הלך בסדר — עד שה־ לנצל את העושר העצום של הארץ, זקוק
קצר, בין המושבים.״
ליבראלים האלה שמעו על העניין. הקימו האיש הלבן לעובד השחיר. כל עוד הוא
צעקות בעיתונים. זה נפסק.״
האפריקאי לא היה חמוש.
עובד ומגדיל את הונו או את הנאתו של
לפני שנהיה נהג ומדריך תיירים, עבד האיש הלבן — מותר לשחור להימצא ב־טרטיט
שבע שנים במשטרה. מזה שנה ברודזיה, קירבת הלבן. אבל החוק אוסר עליו להביא
בשירות־התנדבות, כאשר השאילה ממשלת עימו את אשתו, אוסר עליו לעסוק במיק־דרום־אפריקה
לממשלת איאן סמית 5000
צועות השמורים ללבנים — ואם שחור
רעיטור משיט שוטרים למלחמה במחתרת הכושית שם.
ולבן עושים אותה עבודה, משתכר הלבן
פי שבע. ברגע שהוא מאבד את כו שרו
* טענו לראות כפר של ילידים, מבני
#מתיר ,,ראנד דייזי מיי?״ :
הגופני — הוא מפוטר וחייב לשוב לאיזוי
^ שבט זולו. לשם כך היה עלינו להצהאפריקאנר
נוטה יותר להיכנע למיש־ הדל והעלוב שממנו בא. כי באותו רגע
טייד תחילה ברשיון מיוחד בפריטוריה חתמה
יעילותו בשביל האדון הלבן.
מעת מאשר בני־ארצו דוברי־האנגלית
בירה, המתיר לנו להיכנס לאיזור הסגור.
כדי להבטיח את הפרדת הגזעים חוקק
או היהודים. זאת מגלה מחקר של הברשיון
היו כלולות מיספר הוראות:
ב־ 1949 חו ק איסור הנ שואין המעורבים,
מחלקה לסוציולוגיה של אוניברסיטת ה בפני
עלינו
להתייצב מייד עם בואנו
שמטרתו ״לשים קץ לעירבוב הדם ולעודד
ויטווטרסראנד.
ממונה על הכפר ולמסור לו את הרשיון,
טוהר הגזע.״ כעבור שנה חוקקה פקודת
ד״ר הנרי לבר, מרצה בכיר לסוציואסור
לנו לדבר עם הילידים בגנות הממהמוסר,
המטילה עונשים חמורים על גל
לוגיה בוויטס, עמד בראש המחקר. מסשלה
או למתוח ביקורת על פעולה מפעוהמקיים
מגע מיני עם מי שאינו בן גיזעו.
תבר, כי האפריקאנרים הם הקבוצה בעלותיה,
אסור לצלם תמונות תועבה או
מכיוון שנשואין מעורבים הפכו לפסע,
לת ״התחושה המישמעתית״ החזקה בתמונות
בלתי־מוסריות. הכוונה לאותן אפי
יותר, היהודים בעלי התחושה החלשה היה חיוני שהשילטונות יידעו בדיוק לאיזה
ריקאיות חשופות־חזה.
גזע שייך כל תושב. הוקמו ועדות לסיתג
ביותר. כאשר נתבקש להגדיר את המוציבעו־ביקתות של הגענו

לכפר: אוסף
גיזעי, שמזה 18 שנה עוסקות בסיתג כל
שג ״תחושה מישמעתית״ ,השיב ד״ר
ניות, וקומץ קטן של נשים וילדים אשר
תושבי דרום־אפריקה לפי הגזע, וציון שיילבר
:״זהו נושא מסובך. התחושה ה־הציעו
עבודת־יד לתיירים. הגברים עובדים
מישמעתית מעידה על אופיו של אדם כותם זו בתעודת הזהות. במיקרה של ספק,
כולם בערים הלבנות או במיכרות.
הוסמכו חברי הוועדים האלה לקבוע את
שהוא אנטי־דמוקראטי בכוח, או פא־נהג
האוטובוס, בלונדי גבוה ונאה, עמד
השייכות הגיזעית על־פי קירזול השיער,
שיסטי.״
בצד, משועמם. פתחנו בשיחה של מת
ייתכן, הטעים, שהגורם היסודי לכך צבע העור, עובי השפתיים ודעתם הכללית
כאשר שמע שאני מישראל, העיר:
בכך.
של השכנים.
טמון בנכונות אותו אדם להיכנע ל־
״גם לכם יש בעיות עם שחורים.״ אמ־־
המספרים האחרונים שפורסמו עד כה:
מישמעת.
זאת כבן־ברית, כשותף.
11.645.000 אפריקאים
כאשר נתבקשו להבהיר את המימצ־נגענו
בשאלה המעסיקה גם את הישרא3.250.000
לבנים
אים, הביעו כמה מעורכי המחקר דיעות
לים: הבעייה הדמוגראפית.
1.648.000 ציבעונים
מגוזנות. פרופסור ואגנר, שנשאל מדוע
״הם מתרבים כמו שפנים. מתרוצצים אצ522.000
אסיאתים.
לדעתו האפריקאנר ממושמע וגם תוקפני
לם כל מיני ליבראלים ונותנים להם שיאגב,
ההגדרה הרשמית של איש שחור
יותר, השיב :״זה חלק מההיסטוריה
רותים רפואיים. בקייפטאון הנהיג הרופא
שלו, ההכנעה לכוח עליון היא בעלת היא באוטו, שפירושה עם. הלבנים משתמ־המחוזי
טיפול בקרני רנטגן, שלא יוכלו

ה״ עושו

שים גם בכינוי־הבוז כפיר, מילה ערבית
שפירושה כופר. צאצאי ההולנדים, שפעם
נקראו בורים (״איכרים״) קוראים לעצמם
אפריקאנרים, לכן אינם אוהבים שקוראים
לכושים אפריקאים.
אבל המיון הגדול לא הושלם עדיין. מדי
פעם מגיעה הלשנה לוועדת הסיווג, כי פלוני
המוכר כלבן הוא ציבעוני; או שציבעוני
פלוני הוא בעצם שחור. שינוי הסיווג
גורר אחריו שינוי מקום המגורים, שינוי
המיקצוע שמותר לעסוק בו, העברת הילדים
לבית־ספר אחר.

#טוהר הגזע
צעיר בן 18 זכה היום בעירעור שהגיש
נגד שינוי מעמדו הגיזעי׳ מציב־עוני
לאפריקאי. השופט מייבורג מפרי־טוריה
קבע, כי הצעיר, אלק סטיפן
מארקס, פועל־דפוס מיוהנסבורג, הוא
אכן ציבעוני.
פסק־הדין ניתן אחרי שהשופט מיי־בורג
שמע את טיעון הצדדים, בבקשה
הקוראת לשר־הפנים לשנות את הקביעה
שנעשתה על־ידי הוועדה ל מיון גיזעי,
ולהחזיר למבקש את סיווגו הקודם כ־ציבעוני.
בתחילה
פנה אלק מארקס אל ועדת
העירעורים של הוועדה למיון גיזע־,
אחרי שסווג כאפריקאי. אבל עירעורו
נדחה, והוא נשאר אפריקאי.
כבוד השופט מייבורג אמר היום, שלדעתו
לא היתד, ועדת העירעורים מוס־
(המשך בעמוד )29

הזהב

שלושה פועלים כו שים ב־מיכרה
זהב גוררים עגלות
הע מוסות מטיל זהב מזוקק ו מו כן לשיווק.

איה שלחה אותה להביו את הארץ

שאתה תדריך אותה בצעדיה הראשונים בחיים.״
אכזוטיקה ערכי

צילום
טיפוסי, מן הסוג שהפן סימן־היכר של הכפר אכזיב:
נערה יפה, ערומה כמו ונוס בשעתה, צוללת במימיו הכוזו־לים
של הים התיכון, תחת שמש גלילית ונוף מרהיב. אלי אביבי צילם מאות צילומים כאלה.

ויאנה במים

סיפור הזה, כמו סיפורים רבים אח(
) רים, התחיל ברגע שאשר, ניגשה לגבר
ואמרה לו :״שלום, שמעתי עליך הרבה.״
האשה היתר, תיירת אמריקאית, והגבר
היה אלי אביבי. מקום הפגישה, כמובן:
אכזיב.
הסתבר שהתיירת ראתה צילומים שאביבי
צילם, והיא ניגשה ישר לעניין :״גם אני
רוצה צילומים כאלה.״

מכיוון שאביבי היה אז אחרי גירושיו מאשתו
הראשונה, ולא הספיק עדיין להכיר
את אשתו השניה, נשארה התיירת גם אחרי
שגמרה להצטלם על רקע החורבות הפנטסטיות,
והים הפנטסטי עוד יותר. היא עזרה
לנקות את הבית, לבשל קצת, לנער את המוצגים
הארכיאולוגיים במוזיאון הפרטי שבמקום•
כשהגיע זמן הפרידה, והיא היתד,
צריכה לחזור לקאליפורניה, אמרה לאביבי:
״אשלח אליך את בתי הקטנה. אני רוצה

^ די, שלא ראה את עצמו דווקא בתפקיד
שמרטף, או מדריך נוער, אמר בכל
זאת בסדר. סוף־סוף, הוא היה חייב משהו
לאורחת שטיפלה בו ובבית. אבל הבת לא׳
הופיעה, למרות שאמה שלחה מכתב לאכזיב
בו בישרה לאביבי על צאת הבת לדרכה מ,
קליפורניה.
עברו
חמש שנים. יום אחד הופיעה צעירה
בעלת שיער בלונדי ארוך וגוף בשל־למדי,
והודיעה לאביבי :״הנה, באתי. אני
דיאנה, בתה של התיירת שהייתה אצלך.
התעכבתי קצת בדרך.״
היא בילתה חמש שנים על פני אירופה.
אלי, שכבר הספ׳ק להתחתן עם בלונדית
יפה משלו, אמר לה שלום מנומס, סיפר
לה על בעיות אכזיב בפרט וארץ־ישראל
בכלל, ויעץ לה איך לטייל על פני המדינה
והשטחים המוחזקים.

פגישת

מ ח מו ר
^ יא חזרה כעבור שבועיים, כשלבה
( | שבוי לגמרי אחרי האכזוטיקה המיזרחית.
איתה הביאה עבאייה ערבית ממשי שחור,
שקנתה בעיר העתיקה. מתוך ארנקה צדה
מילון־תיירים, שמלמד כמה משפטים בערבית
לתיירים דוברי־אנגלית.

מכיוון שאמא שלה סיפרה לה שאלי אביבי
הוא צלם בעל דרגה מעולה, ביקשה גם
דיאנה שהוא יצלם אותה צילומי־עירום על
רקע נוף אכזיב. בשביל לקבל קצת השראה
ופרטיות, לקח אותה אביב־ אל החלק העזוב
של כפר אכזיב, זה שמשחזרים חלקים
ממנו והורסים חלקים אחרים. הוא צילם
אותה על החוף, בתוך המים, בין הבתים.
ולפתע — מה היא רואה אם לא את מחמוד
הזקן, הפועל הערבי שבא יום־יום מן הכפר
שלו כדי לעבוד בשיחזור אכזיב?
לדיאנה לא היה המילון הקטן שקנתה,
אבל היא זכרה כמה משפטים. כיף חאלק?
קאדיש האדוו? אנא בחיבק. דברים כמו: מה
שלומך, כמה זה עולה, אני אוהבת אותך.
מחמוד הנבוך ענה שהוא נורא מצטער,
אבל הוא לא מבין אנגלית. בכל זאת, כדי
להראות לה שאין לו שום דבר נגד השפה
הזאת, הסכים שאלי יצלם אותם כמה תמונות
למזכרת. כשתחזור לקליפורניה, תוכל
להראות אותן כדוגמה של אכזוטיקה מיז-
רחית.
אמא שלה בטח תשמח.
גס אהכת
ישראל

^ כל אכזוטיקה לחוד ואהבת ישראל
לחוד. אחרי שגמרה להתלבש ולהתפשט
בעבאייה, ואחרי שלמדה כמעט כל מה שיש
במילון הקטן, החליטה דיאנה לעשות
משהו מועיל יותר.
היא הלכה להיות מתנדבת.
מכיוון שהתאהבה בנוף הגלילי, לא הרחיקה
לכת, אלא הצטרפה לקיבוץ סאסא. בפעם
האחרונה שמישהו ראה אותה, היא
היתד, עסוקה מאוד בענייני משק וחקלאות
— ולבושה לגמרי.

ואחר־כו...

האס שראד תיר א ה כד? 1
(המשך מעמוד )27

מכת לדחות את עדותו של אביו של
אלק, כי שני הוריו היו ציבעונים —
וזאת רק בהסתמכה על המראה החיצוני
של הבחור.

הסיגריה הארוכה יותר

נז\ז נ1ן שים
היהוריגז?

ף מה עם היהודים בדרום־אפריקה?
| חיים שם בערך 120 אלף יהודים, בדרך־
כלל במצב כלכלי טוב .״יש לנו ״ 800/מה־ריסחר
הקימעוני ומאה אחוז של המיסחר
הסיטוני,״ סיפר לי בגאווה אחד מהם. אין
להם כימעט דריסת־רגל בתעשייה, במיב־רות
ובבנקאות. רבים מהם מקיימים קשרים
עם ישראל, ביקרו בה או מכירים אנשים
שהיו בישראל. אם כי את הישראלים שהיגרו
לשם אין הם אוהבים במיוחד :״הם
מחפשים כלות עשירות, עצלנים. בכלל
מביאים שם לא טוב למדינה.״
ואיפה—הם עומדים בזירה הפוליטית של
ארצם? מובן, כימעט כולם תומכים במפלגה
המאוחדת של דוברי־האנגלית, ליבראלית
במיקצת אבל בלתי־יעילה לחלוטין מול
שילטון האפריקאנרים הקיצוני.
עיתונאי יהודי, שלקח אותי לראות את
איזור הילבראו ביוהאנסבורג — ״שני
הרחובות היחידים בדרום־אפריקה שלא נסגרים
בלילה״ — התוודה גלויות :״פעם היו
היהודים חלוצי ההתנגדות לאפארסהייד.
היום הם בקושי מזיזים אצבע. וגם אז —
רק סטודנטים. אפילו דוברי־האנגלית אינם
הלוחמים המצטיינים בשטח זה. פשוט צמח
דור של אפריקאנרים, שמצפונם מקומם
אותם נגד ממשלתם. יש קבוצת הסנז 3כרס
— (״קבוצת השישים״) על שם 60 חותמים
על כרוז נגד תועבות האפארטהייד. כולם
אפריקאנרים. היהודים, לצערי, מתלבטים
קצת, אבל משלימים עם המצב. הם החליטו
ליהנות ממנו רל עוד זה אפשרי.״

ני חו חעשיר
בקופסת מנסובב
20 סיגחזת .-ול״״

הציגנו ה

ט\ר\זם
19 אפריקנרים יש תורה עניפה לד,צ־
/דקת השתלטותם על הארץ ועל הרוב
השחור. הנה פרק מתוך מאמר של פרופסור
א. פלצר, על תולדות מסע המתנחלים
הבורים ב־ 1835 מקייפטאון צפונה:
ה מ תנ ה ל לא בא כהרפתקן, ועי ד
פחות ככובש. שטות לחשוב שהאיזורים
הפנימיים של דרום־אכריקה היו שייכים ל-
באנטו, ושהאיש הלבן לקח אותם ממנו. ה־באנטו
חדר מצפון בערך באותו זמן שהאיש
הלבן נכנס מדרום. לשניהם היתר. זכות
שוזר, על הארץ. המתנחלים רצו לחלק את
הארץ ולחיות בשלום. אבל ד,באנסו לא היו
מוכנים להישמע להיגיון. הם הבינו שפה
אחת בלבד: שפת הכוח. לכן כל המלחמות
בין הבאנטו והאירופאי.״
זוהי, על רגל אחת, הציונות הדרום־אס־ריקאית.
האם יש הקבלה בינה לבין הציונות
של הרצל?
אולי לא ברקע ההיסטורי שלהן. אבל
מבחינת ההתפתחות המעשית של ההתנח־ [
לות ושל היחסים עם בני הארץ (שם ד-,
באנטו, כאן הערבים) אי־אפשר להתעלם מן
הדימיון.
כל עוד התייצבה מדינת־ישראל בגבולות
שנקבעו על־ידי מלחמת העצמאות, הושם גם
גבול להתפתחות נוסח דרום־אפריקה. לחי־פך:
עם השנים בוטלו כמה מן התופעות
המבישות של אזורים סגורים׳ פאסים של
המימשל הצבאי, הגליות ומעצרים אדמי־ניסטראטיביים.

שבא הנצחון של יוני .1967 לפתע
נוצרה נוכחות ישראלית בשטחים נרחבים,
בעלי אוכלוסייה ערבית גדולה — ומיפלצת
הסיפוח הרימה את ראשה. הכיבוש הישראלי
גורר טירור ערבי, והטירור הערבי
גורר אמצעי־זהירות וצעדי־מנע. מחסומי
משטרה עוצרים אוטובוסים ודורשים מערבים
להראות את הפאס־ם שלהם; מתירים
כניסתם של פועלים לעבודות שחורות, ב־ענפי־המשק
הישראליים; כדי למנוע סכנת
התנקשויות, מאלצים אותם לשוב לאזוריהם
אחרי העבודה. מדברים על הסכנה הדמוגראפית.
זוהי
התפתחות הדרגתית, ולא שמים לב
למעבר משלב אחד לשני. אבל כאשר רואים
מה קורה׳ בדרום־אפריקה, עולה הרעיון המפחיד:
האם זה גם מד, שעומד לקרות לישראל?
הישראלים
אומנם יותר דמוקראטיים, והערבים
יותר משכילים ומפותחים מהכושים
של דרום־אפריקה. אבל כיוון ההתפתחות
מעורר דאגה.
העולם הזה ו 63ו

6עו 1 0
ח 1 1 ^ /לשחקנים
י י ^י י * -ולדוגמניות

איו צייד להיות רקדן
מקצועי בדי לרקוד גיז

תנועת העולם הזה — כוח חדש
תא ה ס טו דנ טי ם ב אוני ב ר סי ט ה העברית ירושלים ביום שני הקרוב 9 ,בדצמבר, בשעה 8.30 בערב. באולם ב׳

הרקדו־והכוריאוגרף שמעון לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ו בלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים

בושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי־בוקר וקורסי״ערב
( 1שיעורים בשבוע בכל קורס)
9רסים סל—04.00( 26 17 13 .
10.00ל 9נח״צ 20.00—17.00 :בערב).

של הסתדרות הסטודנטים (קומה מעל ״בר אתון״),
תתקיים פגישה עם

ח״כ אורי אבנרי
ועו״ד אמנון זכרוני
שישוחחו על הנו שא:

נצים, יונים וכל שאר הציפורים
וישיבו לשאלות הקהל.

לאשה בהריון
חטתצח הנאח ביותר —

״לקראת אמהות״
ספרו של

פרופסור יוסף אשרמן

ציבור הסטודנטים מוזמן !

לחשיג בכל חנויות־חספרים

שסססס

אפשר לראות
רצוי לראות
חובה לראות.
קולנוע קלוד ואיזאבל נפגשים ביום־קיץ אחד
על שפת־הים. הוא רוצה להתחתן ולהוליד
ילדים, והיא רוצה להשתעשע. כך מתחיל
סרטו השני של קלוד (הזקן והילד) ברי,
הנקרא גם בעברית, וגם בכל שפות העולם,
מזלסוב (גורדון, תל־אביב) .יש בו חתונה
יהודית, והווי של יהודים מתבוללים, בעיניו
של הבמאי היהודי שכתב את הסרט
וביים אותו, והממלא בו את התפקיד הראשי•

שתי המשפחות מעוניינות בשידוך
בין בנו של המיליונר לבת של שותפו. אבל
הבוגר מתאהב דווקא באשתו של השותף,

״מזל טוב״
ולא בבתו. ה בו ג ר (הוד. תל־אביב) זכה ב־אוסקאר,
הביא פירסומת עולמית לשחקן
הראשי שלו (דאסטין הופמן) ,למחברי המו-
פיקה, ולבמאי מייק (מי מפחד מווירג׳יניה
וולף) ניקולס, שהיה כבר מפורסם לפג־ כן.
הסרט זכה להצלחה לא רגילה בכל העולם,
יזכה לה בוודאי גם בארץ.

צ׳ארלי

(אוריון, ירושלים; ארמון

דויד, תל־אב־ב) המפגר, שהפך גאון בעיק־בות
ניתוח מוח מסובך, מגלה שהניתוח
שלו לא הצליח, והוא ישוב להיות מפגר.
סרט, שיכול היה להיות סרט גדול, אילולא
הוכנסו לתוכו סצינות־אהבר, שיגרתיות, דיאלוגים
בנאליים, ואוסף של קונצים קולנועיים
בלתי דרושים. קליף רוברטסון ממלא
את תפקיד צ׳ארלי, וקלייר בלום עוזרת לו
במטמורפוזה שלו.

רכבות נשמרות היטב

(פאר, תל־אביב) בעיות ההתבגרות של נער
צעיר (ואצלאב נאקר) ומישחקי־האהבה של
חברו המבוגר, בתחנת־רכבת שוממה, על
רקע מלחמת־העולם השנייה. אידיליה שקטה,
מצחיקה ונוגעת ללב.
את שיתוף־הפעולה בין השחקן המצוי
!,מייקל קיין, שביקר השבוע בארץ,
לבין סופר־הריגול ליין דייטון ומפיק ה־ג׳יימס־בונדים
הארי זלצמן, אפשר היה לראות
בסרטים מצויינים כמה תיק איפקרנד
וסיום בברלין. הם משתפים עכשיו פעולה,
בפעם שלישית, בסרט מוח שווה כיליון
(ירון, תל־אביב) ,בעלילת ריגול ומאבק
בינגושי המתרחשת בפינלנד, עם השחקנית
המקסימה פרנסואז דורליאק, שנהרגה ב־תאונת־דרכים,
והשחקן הוותיק קארל מולדן.

תיאטרון

,מב חר גדול של תנו רי ם
וכיריים מודרניים
תנ אי ם מיו ח די ם לזוגות
ני שאים ולכו חו ת הב ט חון
אספקהמ הי ר ה
ושירות יעיל

•*.מי יודע מד, היה קורה למחזמר
האלו רולי (אלהנזברה) לולא חנה מרון.
היא רוקדת, שרה, משחקת, משתוללת על
הבמה, וד,מחזמר הופך בעזרתה להצלחה,
חוץ ממנה: סיפור קלוש. מנגינות לא מלהיבות•
ריקודים לא מרתקים. תפאורה נהדרת.
+גורלה
של האלו דולי ללא חנה מרון
יכ1ל היה להיות כגורלו של אני• ׳!ו (ה־תיאטרון
הקאמרי) ללא אבנר חיזקיהו. חיז־קיר,ו
הופך את האציל, המסרב לחזור לחיי
זמנו, לדמות טראגית גדולה שכדאי לראותה.
בהחדר ( מ תון ההצגה •חדרים״
,בימת השחקנים) רואים מה קורה ל
הצגה
שאינה עומדת על מרכיב אחד בלבד,

המונולוג הפינטרי של האשד״ הבורחת מן
החיים אל פינתה הקטנה, זכה לביצוע מעולה
של עדני, פלידל, בשיתוף עם אמנון
מפקין, ליאורה ריבלין ואלכם פלג, ולבימוי
שקט ומותח של עודד קוסלר.
חמישה צעירים בג׳ינם רוקדים,
מספרים ושרים שירי חסידים, בהצגה המרהיבה
אי*ט חסיד היה (תיאטרון בימות).

קבוצה
אחרת של צעירים משתוללת
על הבמה, במחזה מודרני מלא קצב,
הנקרא איפה, איפה אתה ג׳וני (התיאטרון
הפתוח) .מישחק מצויין (ישראל
גוריון) ובימוי מצויין (הילל נאמן).

בידח־
* שלישיית התאומים

ברבחזי,

פצצה. מה קורה כשמוצאים פקחי הג״א
פצצה במקום ציבורי? מערכון על נושא זה,
ועל נושאים אחרים מהווי הארץ, יחד עם
פיזמונים חדשים בהופעתה החדשה של ה־שלישיה:
פופיק, אושיק וחנן.
אריק איינדטט נוז ל גדי. הופעת
היחיד של אריק עם תזמורת הברנשים
של פיאמנסה. בחלק הראשון של הערב
מארח אריק את צמד זרום. המעריצות אינן
מתעלפות באולם.
* * אהבה וג׳ז. לגדעון שמר לא
נמאס עדיין לקרוא שירי אהבה ואירוטיקה,
ככ מלווים אותו במוסיקת־רקע נעימה מל
קלר ותזמורתו.
*.שירי עם ספרדיים. האחיות אל-
גריה ואנג׳ליטה תיאודוזיס. כשהחליטו שתי
האחיות הספרדיות להפסיק לשיר באמבטיה
ולהתחיל בלעלות על הבמה היה ברור להן,
כי יופיעו רק עם רפרטואר מקורי.
לשם כך יצאו למטע ארוך ברחבי ספרד,
לא שבו הביתה אלא לאחר שגילו 400
שירי־עם ספרדיים עתיקים, שנשתמרו באזורים
נידחים.
״״ הן בחרו את השירים היפים מתוך אוסף
זה, הוסיפו להם שירים של המשורר הספרדי
לורקה ושירי־חופש מדרום אמריקה.
ומתוך אוסף זה הן משמיעות עתה מיטפר
שירים בסיורם בארץ• השתיים (אחת מנגנת
בגיטרה, השניה מלווה אותה במחיאות־כפיים
או בקסטנייטות) שרות גם שני
שירים יהודיים מספרד. לא בלאדינו, כי
לאדינו היא הג׳רגון שיצרו יהודי ספרד
לאחר גירושם, ואילו השירים האלה חוברה
עוד ב־ .1350 השירים נמצאו בעיר מולידו,
והם עוסקים בתאור הירח ובנוף העיר.
הקטעים של לורקה הן בלדות: שירים
סיפוריים מהווי העם. על שלושת נשותיו
של חואן שעשו לו צרות, ועל קורותיהם
של ארבעה המרים, ועל טינדרלית שקרו לה
ניסים. וכמובן על מלחמת שוורים.

מוסיקה
* * רימונה פרנסים ותזמורת
הג׳ז של סטו הכהן. כשעלתה להקת ה-

סווינגל סינגרס לראשונה על הבמה, עוררה
סערה בעולם המוסיקה. חידושיה היו שניים:
השמעת קטעי מוסיקה קלאסית בעיבוד ג׳ז,
וביצוע יצירות שנכתבו לכלים מוסיקליים,
בביצוע ווקאלי, בשירה. כיום רגילים כבר
לשני חידושים אלה. אך למרות זאת יש
בביצוע של רימונה פרנסים ותזמורת הג׳ז
הקטנה של סטו הכהן חידוש. ראשית, זו
הפעם הראשונה שמופיעה זמרת ג׳ז ישראלית
טובה; ושנית, בגלל השירים שהיא
שרה: עיבודים של שירים ישראליים עממיים.

התזמורת הפילהרמונית
הישראלית. מסיימת את הופעותיה האחרונות
בקונצרט השלישי למנויים ומתחילה
בקונצרט הרביעי. בשלישי — שתי
יצירותיו של סטראווינסקי, בביצוע תזמורת
ומקהלה. ברביעי — הופעות מיוחדות של
הצ׳לן אנדרה נאבארה, בקוגצ׳רמו של היידן
ובקונצ׳רטו הראשון של דאריוס מיו.
תערוכות בדרך כלל נהוג להתייחס לזה ב־זילזול:
מישהו מדביק קרעים של נייר עיתון
מצוייר וקורא לזה ציור. לוקח גווט־העולם
הזה 1631

שסססס

אות, כלי בית ישנים, קרעי בד, מחבר
אותם יחד וקורא לזה תמונה. זוהי אמנות
הקולאז׳ והאסאמבלאז׳ .ומי שחושב שאין
זו אמנות, יכול ללכת לראות את התערוכה
המתקיימת עכשיו בביתן אגודת הציירים
בתל־אביב. מרסל יאגקד עושה דברים
מקסימים בעזרת ציורי שמן, שאליהם הוא
מוסיף עלים, ושקים. על נוף שקט של
ישראל פלדי שט ירח העשוי ממטבע
של חצי לירה, מיבנים יבשים של ג ד
אולמן מורכבים מצינורות וגלגלים. ועוד
ועוד. תערוכה מרתקת של ציירים בני המאה
הזאת, באמצעים בני המאה הזאת.

ספרים
* עמדת הערכים בסיכסוך יש—
ערג (יהו שפט הרכבו; הוצאת דביר). ראל המחבר מגיע למסקנה כי אין סיכוי לחיסול
הסיכסוך הישראלי—ערבי. לאחר מחקר מדעי

ובעיקר את הבוסיזם המפלגתי, הוציא לאור
את ספרו השני. הפעם על קורות לילה
אחד במיפעל האשלג בסדום, עיר־מיקלט,
האוספת אליה טיפוסים משונים מכל קצות
עולם. מעניין.

* מקורו של מעשה האמנות.
(מרטי! היידגר; הוצאת זביר) הגל אמר ש־לאנושות
אין צורך באמנות, והנאציזם הלך
בעקבותיו .״האם באמת זקוקים אנו לאמנות?״
שואל היידגר 79 הפילוסוף הגרמני
הנודע, מורו של סארטר ,״האמנות
מגלה לאדם את תמצית האמת שמאחורי
החיים. האמת הזאת, ברגע שהיא קיימת
באמנות, נילווה אליה גם היופי, והאדם תופס
את היופי הזה בחושים, ותפיסה זו
היא החווייה של קבלת האמנות וגם של
יצירת האמנות.״ האם אפשר יהיה אי־פעם
לתת את האמת הנסתרת הזאת לא דרך האמנות?
להיידגר אין תשובה על כך. הספר,
בתרגומו העברי של שלמה צמח, הוא בלתי־קריא
לחלוטין. צריך ללמוד אותו. ברצינות,
ובהתעמקות. מי שיעשה זאת יזכה לחווייה.

לנשים: פסג׳
דיזנגוף , 101 תל־אביב
טל״ .233350

המכון ה מיו ח ד
ל פ או ת גברי ם:

מחול
להקתבת־י טבע (בתוכניתה החדשה) קהל אוהבי הריקוד בארץ הוא
קטן. אך גם אנשים שאינם אוהבים ריקוד יתחילו לאהוב אמנות זו, לאחר ביקור
בהופעה החדשה של הלהקה.
יש לה נערות יפות, רקדנים ורקדניות בעלי כושר טכני מעולה וכו ריאוגרפיה רבת
צורות וגוונים. ב תוכני ת: קטע הנקרא ״ שע שועי מלאכים״ ,המבטא את ה שימחה ו
העליצות, יחד עס רגעי העצבות של אהבה חד שה, ולא חסרים כ מובן גט קטעים

א מדלו ס

רחוב גנסין ,7תל־אביב
מזול קולנוע
הוד) ,טלפון .246924

לאחר הטיפול בשיטה
חדשה ויסודית
׳־׳ אצל ה קו ס מ טי ק אי ת
המדופלמת־אקדמאית

אני לי
ת״א, רח׳ פינסקר ,4
טל 55690 .
(13־18 ; 10־)15.30
יום ו׳ 13־10

אירוטיים. קטע ארוך יו תג הנקרא ״ תחנות ומיפג שים״ ,המתאר הווי של חבור ת
צעירים בי מינו, ריקודים, ה תעסקויו ת ו תיג רו ת, מוסיקת־ג׳ז משוררת בפופ, וקטעי
ריקוד שיזכירו להדיוטו ת את ריקודי סיפור הפרברים, אך המבינים יותר בריקוד
יבחינו בעו שר ובעומק של ריקוד זה. כן מעלה הלהקה לסירוגין קטעים נוספים:
״לא לדעת מ לי ם ״ ,שהיא סיפור האגדה על נסיונם של דידאלום ובנו איקרוס לברוח
בעזרת כנפיים .״הצאצאים המשך סיפורה של אמא קוראו׳ של ברכם, ו״תפום
את הזוהר הלוהט״ .אי־אפשר שלא לציין את ריקודם הנפלא של רינה ש״נפלד, משה
אפרתי ורחמים רון.

מקיף, שכלל סקירה של עשרות ספרים ערביים,
מאות מאמרים וכמות דומה של שידורי
רדיו מארצות־ערב, מגיע האלוף (מיל).
למסקנה שאדם בשוק יכול להגיע אליה בלי
כל אלה.

* תצפית אל מעכר לרחוב

(הרצל ארליך ; הוצאת מסדה) 13 סיפורים
של מחבר צעיר, שנחון בחוש־ראייה דק וברגישות
בלתי־רגילה. סיפורי־אהבה של צעיר
תל־אביבי, מישחקי ילדים על חוף הירקון,
רישום של דמויות בלישכת־העבודה, תיאור
מותו של מר אלמגור כפי שהוא מסופר
בידי המת עצמו, וסיפורים קצרים נוספים.
לשון עשירה, המציירת מצבים ומתארת רגשות
אך חסרה עוצמה רעיונית.

פרסום צימט

אם כי אולי לא לזו שהיידגר התכוון אליה.

* מדינה זה לא צחדק (קאריק־

טורות מאת יוסף בס ; הוצאת א ש ).הרבה
קאריקטורות חוזרות על עצמן, בעיקר אלה
העוסקות בבן־גוריון. יש כמר, מהן שאינן
מצחיקות: זוג יוצא מההצגה של מרתה
גראהם והאשה אומרת לבעלה :״בריקודים
לא הבנתי הרבה. העיקר שכולם ראו אותי.״
כמה קאריקטורות מצויינות, כמו זו ש־צויירה
בשנת , 1959 כשמשה שרת סירב
לקבל את תפקיד יושב־ראש הכנסת: רואים

אספקלריות (ישראל כ הן; הוצאת

מסדה) ״טועים אלה הרואים את הביקורת
כמדע. הביקורת היא אמנות,״ טוען בהן,
עורך עיתון מע״י הפועל הצעיר. בספר שהוא
קובץ־ר שימות על סופרים, ביקורות
על ספרים ומאמרים על ספרות.

^.נ שלך באהבה

(דבורה עומר; הו
צאת
מסדה) חליפת מכתבים בין מיכל החיפאית
בת ה־ 15 ואורי התל־אביבי בן ה־
16 על בעיות גילם: תנועת הנוער, החיפושיות,
מורים ולימודים, בעיות אקטואליוון
כמו מלחמת ששת־הימים, חברים, וכמובן
גם אהבה בתולית. אוסף של מכתבים שהתפרסמו
בעיתון־נוער במשך שנת , 1967 והמיועד
לבני גילם של המתכתבים.

^ אנשי סדום

(אהוד בו־עזר; הוצאת
עם עובד, הספריה לעם) מחבר המחצבה,
שתיאר את הווי־החיים בעיירת עולים,

העולם הזה 1631

את בן־גוריון רודף אחרי משר, שרת עם
פטיש ביד, ואומר לו :״אל תפחד, אני רק
רוצה לתת לך את הפטיש.״ ספר מעניין,
עשרים שנות המדינה, שצויירו על־ידי האדריכל,
שהיה בזמן הזה הקאריקטוריסט
של עיתון הארץ, בן־גוריוניסט, דייניסט ו־שונא־ערבים
מובהק.

שינויכתובת—
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על־כן שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש