גליון 1633 מתאריך 18 בדצמבר 1968

צילומי בלעדיים מחדד ההתאוששו

לה?ן ת״קצב במירדף אחרי חבלנים!
איזו כותרת נהדרת יכלה זו להיות, ואיזה
סיפור?
לא היה הסר הרבה, שתקרא סיפור כזה
בגיליון השבוע. ועל מה שהיה חסר, מספר
רפי זכרוני, כתב העולם הזה אשר סיים
השבוע שרוח־מילואים ברצועת־עזה:
שלוש פעמים כיפאק לכוכבים החדש־ם
ולמערכת העולם הזה
״קריאות־ההידד לא הושמעו באולם עירוני
או דיסקוטק כלשהו, אלא בחדר־האוכל
של יחידת־מילואים בה שירתתי. כשגויים־
תי, ביקשו ממני החבר׳ה שאדאג להם לאספקה
סדירה של העולם הזה. בין הגיליונות
שהגיעו ליחידה, הופיעו כמה
כתבות על להקות־הקצב הישראליות ועל
פסטיבאל־הקצב הנערך בחסות העולם הזה.
רוב המילואימניקים לא ידעו איך אוכלים
דבר כזה. כשהתקרב מועד סיום השירות,

תוך דקות ספורות
החלו חיילים וחיילות
לרקוד לקצב המנגינות.
״לפתע
ניגש אחד
המפקדים לרמקול, וביקש מקבוצת חיילים
לצאת החוצה. איש לא ייחס לכך חשיבות.
אבל כשהסתיימה המסיבה והכוכבים החדשים
עמדו לחזור בליווי שיירה לתל־אביב,
הגיע למקום טלפון דחוף, :שהשיירה לא
תצא!״ התעלומה התגלתה כעבור זמן קצר.
הסתבר שחיילי היחידה, שהוזעקו באמצע
המסיבה, יצאו לערוך מירדף אחרי חבלנים
ליד חאן יונס — אותו מירדף בו נהרג
חבלן אחד ונתפס פצוע עבדול קאדר אבו
פאחם, אחד החבלנים הוותיקים ברצועה.
״אנשי הכוכבים החדשים, שרובם לא
שירת עדיין בצבא בגלל גילם הצעיר, התרגשו•
הם לקחו מידי החיילים את קסדות־

״הכוככים החדשים״ דכ:י יחידת צה״ד כרצועה
החלטתי לתת להם לטעום, לגייס למסיבת
הסיום שלנו להקת־קצב מתל־אביב.

״הלהקה שגוייסה למיבצע היתד,
להקת הכוכבים החדשים, אשר זכתה
בפרס שרביט הזהב בפסטיבאל־הקצב הישראלי.
בעזרת משאית, שסיפקו מפקדי
היחידה, אספנו את הלהקה על ציודה האלקטרוני
היקר, והורדנו אותה דרומה.
״כשהגענו לבסיס, קיבלו אותם החיילים
ברגשות מעורבים, .השתגעת?׳ שאל אותי
אחד המפקדים, ,מה הבאת אלינו את ארוכי
השיער האלה?׳ כשהחלה הלהקה בהופעתה,
בתום הארוחה החגיגית של היחידה,
התבוננתי בפרצופי הצופים. הם ישבו
נדהמים. בשקט. חששתי שזה לא הקהל המתאים
בשביל להקת־קצב. אחרי כמה דקות
פגו חששותי. החבר׳ה נסחפו במוסיקה הסוערת,
החלו מלווים את נגינת הלהקה נד
מחיאות־כפיים קצובות. כאשר החלה מריה,
נערת הגוגו של הלהקה, לרקוד במיני קצר * מימין: גבי שושן, חבר הכוכבים הוזדש־ם.
משמאל: אחד תח״ליס.
צר, היססו החיילים להצטרף אליה. אבל

הפלדה שלהם, חבשו אותן, והיו מוכנים
להצטרף למירדף, כשהם מזויינים בגיטרות
חשמליות. אך הרודפים הסתדרו בלעדיהם.״
עד כאן סיפורו של רפי.

הקשר בין צה״ל לבין העולם הזה
מתבטא לא רק באמצעותן של להקות־קצב.
הקשרים, שהתבטאו בדיווחים שוטפים על
הנעשה בצה״ל מעל גבי העיתון, היו קיימים
גם כשלא היה להעולם הזה כתב צבאי.
השבוע קיבל קשר זה גושפנקא רשמית,
כאשר חודשה האמנת הכתב־הצבאי, ואלי
תבור הואמן על־ידי דובר צה״ל ככתבו
הצבאי של העולם הזה.

״ העולם הז ה׳־ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינוי,לה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפוס משה שהם
בע״ם, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי פע׳׳ם •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

הסזלם הז ה *163

1¥1£8׳ ד•ס 0 40י.ו) 61ג
0וה 4

נא להכיר את מרי הג׳ינג׳ית, בחיץ־לאר) ?.וראיס
לה ״בלאדי מרי״.
הכוונה לקוקטיל העליז של מיץ עגבניות וודקה
שמציגים שני יצרנים ידועים ״טל״ ו״שטוק״.

כדי להכין ״מרי ג׳ינג׳ית״ א מי תי ת יש
למזוג לכוס 2/3מיץ עגבניות ״טל״ קר
ו 1/3-וודקה א ק ספו ר ט ״שטוק״ .טיפה
מיץ לימון, מלח ופלפל לפי הטעם.
ובכן, במסיבה הבאה שותים ״ מריג׳ ינג׳ י ת״.

־^11־ נ71 !7ו״ 1דו־

לחברי !מועדון מנדי ו ל תי רי ם:
1ושו נשף סילבסלור

יערן ב 31.12.68-עד אור הבקר עם ארוחת
ערב +בקבוק שמפניה לזוג

״ציפרונ׳״
סוכנו ת לאינפורמציה וחקירו ת פרטיות
טלפונים • 623001 ,757613 רחוב החשמל ,8תל־אביב

ב תו כני ת:
1 המולם הזה 1633

מנחה הערב פפה
אמנים צחי ויעל ונערות גוגו
נותר מספר מקומות מוגבל. הזמינו מקומות
מועדון מנדי רח׳ הורקנוס 3טל׳ 28800 ירושלים.

מראש.

איתורי כתובות
חקירות מסחריות

פרסום בך נאינ 4ירושלים

אנגלים להסן את עצמם כעזרת תפ-זים.
״כל יום תפוז — והשפעת תזוז!״ היא כיום הסיסמה
הפופולארית בבריטניה. עקב תעמולה בלתי־צפוייה זו
להדרים, מצפים שהשנה יהיה בבריטניה ביקוש שיא
לתפוזים ומחיריהם יאמירו. יצואני ההדרים של ישראל
יהיו הנשכרים העיקריים מכך.

מורהו של מורים לוי
מסתייג מההשתלה

ספר ישראלי
על מפקוד ״אל-פתח״
יאמר עראפת, המכונה אבו־עמאר, העומד בראש
אירגון החבלנים הערבי אל־פתח, עשוי להפוך לדמות
בינלאומית בעזרתו של ישראלי דווקא.

עיתונאי ישראלי ידוע משלים כימים אלה
פתיכת ספר על מנהיג ״אל-פתח״ ,שיופיע
כקרום כאנגלית כהוצאה לונדונית ידועה
שככר רכשה את הזכויות.

הממשלה תטיל
פיקוח על סקורים
ייתכן שהממשלה תציע לקכוע תקנות
מיוחדות שיגכילו את פעולתם של מכונים
ישראליים לחקר־דעת־הקהל.
הסקרים האחרונים, שנערכו על־ידי מכונים שונים,
בעיקר בנושאי תוצאות בחירות והאישיות המתאימה
לראשות־הממשלה, הרגיזו את לוי אשכול ומיספך שרים
ממתנגדיו של משה דיין, שכל הסקרים הצביעו על
עליית הפופולאריות שלו.

עתה נוטה הרוכ כממשלה להתנות פעו•

הפרופסור יהודה פאוזנר, ראש המחלקה
לניתוחי־הזה ככית־ההולים ״תל-השימר״,
ומי שהיה כמשך שנים רכות מורהו שד
שותל־הלם הישראלי, הפרופסור מורים לוי,
הסתייג לאחרונה כפומבי ממיכצע ההשתלה
של האיש שהיה סגנו.
השניים עבדו יחד במשך שבע שנים. עבודתם המשותפת
הסתיימה בריב, אחרי שלוי סבר כי פאוזנר מגביל
את התקדמותו המיקצועית וירד בעיקבות כך לארצות־הברית.
השבוע מתח פאוזנר ביקורת קיצונית על תל-
מידו־יריבו :״אני לא הייתי לוקח על עצמי

לעקור לכ ללא הסכמת כני־המשפחה...

אותו אדם שיש לו סיכוי מינימאלי להמשיך לחיות,
לא הייתי לוקח אותו להיות שתול־לב ראשון. הייתי
לוקח את השאנס רק אם האדם אבוד לגמרי ללא ני-
תוח־השתלה מבחינה טכנית אין זה ניתוח מסובך
במיוחד

״טייס השלום״ הישראלי, אייבי נתן, שהסב
את תוארו ל״טייס החרות״ ,גייסי אחד
מכוכבי הקולנוע הידועים כיותר, מייקל
קיין, כשותף למיכצעו לעזרת ילדי כיאפרה.
קיין, שפגש את אייבי בשהותו הקצרה בישראל,
נדבק מהתלהבותו והתייצב בראש ועד בריטי לעזרת
ילדי ביאפרה.
אוניית־משא הולנדית, שתעבור בנמלי בריטניה,
בניו־יורק ובטורונטו, תאסוף תרומות מכל המדינות
האלה. בין השאר, מבקשים אייבי וקיין לתרום אופניים
לביאפרים, כיוון שמחוסר דלק אין שם תחבורה אחרת.

בינתיים זוכה השותפות אייבי_קיין ל-
פירפום בינלאומי נרחב ככל העיתונות, שם
מזכיר אייכי את כל האירגונים המסייעים
לו, מלכד חוועד שבשליחותו יצא -הוועד
הישראלי לעזרת ילדי כיאפרה.

״רק כאיכר יאמרו לי *טרק עשרים אחוז
מהמושתלים צפויים למוות אאמץ גם אני
שיטה ז ו ...רופא זה לא משלוח־יד אלא
שליחות ! ״

יוקם ועד
בלל-פלסטיני

צפוייה שערורייה בעיקבות ההיתר שניתן למיספר
יחסנים לקבור את מתיהם בהר־הזיתים בירושלים, למרות
ההחלטה העקרונית שלא לחדש בינתיים את הקבורה
בהר.
קרוביהם של כמה נפטרים, שדרישתם לקבור את מתיהם
בהר נדחתה, עומדים לפנות לערכאות. במקביל,
מתנהל מסע־לחישות בבתי־הכנסת בירושלים, המסעיר
את החוגים הדתיים.

העסקנים הערביים כגדה המערבית עומדים
להתארגן כקרוב כמיסגרת ועד כלל־פדפטיני,
שיכלול מנהיגים החלוקים בדי-

מלכת הגש ותעמולת ״אר־פתח״

שפעת מאר
תסייע לייצוא ההדרים

אייבי נתו מגייס
אופניים לביאפרה

קבורה פרטיזנית
בהר־הזיתים

לות צה״ל. היום נתונה אהדתו לחבלניות הערביות הלוחמות והמופיעות בעלוני־וזתעמולה
של אל״פתח. שלוש תמונות אלה, הלקוחות מתוך כתבת־ענק, שהופיעה השבוע בשבועון
הגרמני הנפוץ שטרן, ממחישות את השינוי שחל בדעת־הקהל העולמית. משמאל נראים

לתם של מכונים כאלה ברשיונות מיוהדים
ובהגבלות על נושאי המחקרים ופירסומם.

ללא התוספת הניכרת של טטרה־אתיל־העופרת, הגורמת
להצטברות שיכבת ליכלוך בתא־השריפה של המנוע.
חברות הדלק מעוניינות להוציא לשוק בהקדם את
הדלק החדש, המקביל בטיבו לדלק סופר המשווק באירופה.
למעשה, כבר מייצרים דלק זה בכמויות קטנות
לשימוש במטוסים.

ייתכן שתשמע כקרוב, שיהודים חרדיים,
אשר רכשו חלקות־קכורה בהר עוד כימי

חבלני אל״פתח באימונץ ם. במרכג, נראית שארידה, הנערה משכם שנהרגה שעה שטיפלה ,
במיטען חומר־נפץ בביתה, והפכה לגיבורה לאומית חדשה של הפלסטינים. ואילו מימין
מופיעה תמונה שצולמה בדיסקוטק בתל־אביב, בה נראית מלכת־הנונו סימה שובל.
הכותרת מתחת לתמונה אומרת :״בעוד שהנערות הישראליות רוקדות בדיסקוסקים,
קוראות הנערות הערביות בשמו של נשיא מצרים עבד־אל־נאצר ושרות שירי־חירות.״

עותיהם באשר לעתידה של הגדה המערבית.

יצליחו המנהיגים הערביים להתגבר על חילוקי-
הדיעות החמורים ביניה* ,תהיה בפעם הראשונה, מאז
המלחמה, נציגות אחידה לתושבי הגדה המערבית.

נגיף שפעת הונג-קונג, הידועה גם כש*
פעת מאו, עשוי לתרום תרומה רצינית למחירים
גבוהים של הדרי ישראל כבריטניה.

בנזיד מעולה
ישוו?! בישראל

שפעת מאו, שהסילד, עד כה בארצות־הברית כ־ססד
חללים, עומדת לתקוף את בריטניה, כמו את ישראל,
בחודשים ינואר־פברואר. כמו בישראל, כך גם בברי־טניד*
שורר מחסור חמור בתרכיב חיסון נגד תשפעת.

בעלי־רבב רבים, שמנועיהם בנויים לשימוש
בבנזין בעל אוקטן גבוה, יובלו להשתמש
בקרוב בבנזין בעל 100 אוקטן.

כדי למנוע היסטריה המונית, יעצו ה*
רופאי* ואנשי משרד-הבריאות הבריטי ל*

לאחרונה תוק^ם בטכניון מחקר, המאפשר *יצור דלק
כזד, גם במיתקנים הקיימים בבתי־הזיקוק בישראל, וזאת

המנדאט הבריטי, יחדשו את הקבורה בהר
על דעת עצמם, למרות האיפור.

אחיו של רפול -
דובר המשטרה
סגן־ניצב שמואל איתן, אחיו של אל״מ
רפאל איתן, קצין צנחנים ראשי, עומד להתמנות
כדובר המטה הארצי של משטרת־ישראל,
במקומו של ניצב־מישנה יעקב נאש, העומד
לפרוש מהשירות אחרי תקופה ממושכת, מסיבות ברי\
אות.
סגן״ניצב
איתן כבר נכנס לתפקידו כממלא מקומו
של נאש.

מכתבים
מאמר מרגיז:

מדע הרפואה לא

כקורא ותיק של עיתונכם, עדיין לא נ!ז־קלתי
במאמר שהצליח להרגיז אותי ולגרום
לי לסלידה כר עמוקה׳
כפי שהצלחתם
לעשות במאמר אזמל
בין לבבות
(העולם הזה .)1632
כאשר אתם כותבים,
בין השאר, על
״מחול שדים לגייוי
זהות האיש,״ הרי
אתם עומדים בראש
מחול שדים זה. ו־התנהגותכם
במיקרה
דנן היא מחפירה.
אם לדעתכם ״הברנשטיין
שערורייה
סביב זיהוי
האיש תעלם,״ הינכם טועים חמורות.
אתם תרמתם להתפשטותה וכיערתם מעשה
נעלה.
חבל.
דב ברנשטיין, ירושלים
• העולם הזה הופיע 6ימים אחרי
הניתוח, תיאר את אשר נעשה במשך שבוע
זה. הוא הסביר מה גרם לאווירה, לא יצר
אותה.

השתלת לב
לאחר שהיינו עדים בשבוע שעבר ל־זעקות־שבר
מצד משפחות שטענו כי יקירם
המנוח הוא בעל הלב אשר נשתל בגופו של
יעקב סולם, אין מנוס מן הדיעה שהפרי־

מיטיביות והתפתחות
יוכלו לצעוד יחד.
לכן ברצוני להציע כי כל אדם ישא בכיסו,
יחד עם תעודותיו, כרטיס אשר בו
ירשם:
,,אני מסכים כי במיקרה של מוות ילקחו
מגופי אברים לצורך מחקר או הצלת חיי
אדם אחר.״
כל אחד מאיתנו עלול כל יום להיפגע
בתאונה, ומכיוון שתאונות אי־אפשר למנוע,
אולי באמצעותן, בדרך שהצעתי, נוכל למנוע
מוות ממחלות־לב.
אבישי רן, קרית־חיים

הצד השני -רק כערבית
שלום כהן מתריע נגד העיתונים היומיים
(העולם הזה ,)1632 שבדרך כלל מעלימים
את הצד השני של המטבע, בכל הנוגע לערבים.
הנה דוגמה אופיינית:
אחרי התפוצצות מכונית התופת, כאשר
נשא אימאם מיסגד אל־אקצה, השייך יאסין
צאדק אל־בכרי, את דרשת תחילת צום רמדאן,
אמר :״מתי יבינו בני־האדם כי הדתות
צריכות לשמש מקור של אהבה והבנה,
ולא של איבה וסיכסוך, כשם שזה
קיים בעולם, ובפרט בין היהודים והערבים?
...האם לא כואב הלב, שבחודש
הצום יתפוצצו פצצות וירטקו נשים, זקנים
וטף? כלום אין בכך פגיעה בכבודו של
חודש זה, והאין זה פשע גדול כלפי הסובלנות
וההבנה בין בני־אדם, שהן מטרתו
העיקרית של הצום?״
והוא סיים :״פעולה נפשעת זו היא אות־־

קלון לכל המוסלמים.״
את הנוסח הזה קראתי בעיתון אל־אנבא
מירושלים, אך לא בשום עיתון עברי.
דויד שווייקה, ירושלים

בושה למדינה:
אני לא מבין את ציבור האזרחים בארץ.
למד, הם לא יוצאים
נגד המשורר
אורי צבי גרינברג.
לפי מד .׳שקראתי
בזו״ח לבוחר של
שבוע שעבר (העו־לם
הזה ,)1632 מכריז
אותו צבי גרינברג
הכרזות פשיסטיות
ברורות. מהסוג באנשים
הזה צריכים להילחם
בכל כלי הנשק חלפון שישנם.
בושה למדינת־יש־ראל
שיש בה אנשים מן הסוג הזה!
משה חלפון, ירושלים

הערבים -למדינות ערב :
אני רוצה להבהיר למתנגדי הסיפוח שהמילה
״סיפוח״ איננה במקומה.
ארץ־ישראל לא ניתנה לערבים במתנה מאלוהים.
הם פלשו לתוכה בכוח.
אנו נלחמנו על חיינו והצלחנו להדוף
את הפולשים ולשחרר את השטחים שהם
גזלו מאיתנו.

שמיכות וכדים ע ם מילוי הפלא
? 111א ( 0 1 0 1 £המילוי היחידי
המעובד ב שיטת ה):8155 08055 -
בשילוב כימי ) מ ב טי חי ם לד שינה
רגועה וערבה.

זוהי ארצנו — זמן רב לפני שמוחמד
נולד!
הערבים נוצחו במלחמה שאותה הם בעצמם
יזמו. אז עכשיו שיואילו להיות הוגנים
ולחזור לשטחים שמשם הם באו — למדינות
ערב!
חנן גולדגרט, חולון
• כמו כן מתבקשים האמריקאים לחזור
לארצו1נ אירופה, האיטלקים והצרפתים לחזור
לגרמניה, הבראזילים לפורטוגל, הארגד
טינים לספרד, התורכים לאסיה התיכונה
.והישראלים למצריים.

יארינג -פועל־דחק?
אני חושב שאורי אבנרי טעה.
במאמרו ״האיש שלא היה העולם
הזה )1632 טוען אבנרי כי גונאר יארינג
הוא המלצר אשר הגיש את הקוניאק הצרפתי
לאו תאנט, בגמר ארוחת־הצהריים
שלו עם אנדריי גרומיקו וארתור גולדברג.
זה לא נכון!
את יארינג מצאו בלישכת העבודה —
כאשר עמד בתור כדי לקבל כמו? ימי עבודה
— כפועל דחק.
אני יודע מה שאני אומר — מפני שאני
הייתי באותו יום הפקיד התורן בלישכת
העבודה.
ר. כ ,.תל־אביב

בושה:
איך ח״כ אבנרי לא מתבייש לפגוע ב־
(המשך בעמוד )6

1ס 1ס 01

ה שמיכה מחממת וקלילה. יציבה
ב צו רתה, א ל -אלרגיתוניתנת
לכביסה בבית או לניקוי יבש.

ש מי כו ת, כרים ו ש קי

שינ ה

מיו צ רי ם ע״י

נו ע ם

בע״מ, אזו רהתע שי ה

אשק לון

1 101־•ש׳ו
סנויה חנה שהה(סין(
בנ סי עתךל טברי ה
שלב ב חו פשתך
טיול מעניו ב ס בי ב ה
כל הרוכ שכר טי ס נ סי עהה לו ך־ו שו ב
לטב רי ה — מ ת ״ א, מ חי פ ה או מי רו ש לי ם
— יז כהבהנחה של ־ 107מ מ חי ר ה טיו ל.
ב קנו תךאתהכר טי סקבלמהקופ אי תלו ש
הנחהל טיו ל.
טיולי הנופש מבתי המרגוע בטבריה :
* בכלימותה שבוע (יום שלם):

מ קו רו תומפ לי הי רדן, ו הגולן.
* בכליום רביעי (חצי יום) :

מגדל, תעלתה מו בי להאר צי, מע׳ר,
מי רון ( קב ר ר שב״י) ,צפת.
* בכל יו ם ח מי שי (יום שלם):

מ טו ל ה, נחל עיון, תל־דן,
בי ת או סי ש קין, נחלחר מון.
* בכל סו ף שבוע (יום שלם):

מגדל, תעלתה מו בי ל הארצי .,פ קי עין,
ראש הנ קרה, עכו.
הצג את תלוש ההנחה בעת ההרשמה לטיול,
במשרד ״אגד תיור״ — התחנה המרכזית, טבריה.
(או בבית־המרגוע בו הנך מתגורר).

^ 69א ^בז ת 0 /אונזר

מכתבים
(המשך מעמוד )5
מאמרו (העולם הזה ,)1632 בצורה משפילה
כזאת בשליח האו״ם יארינגי!
שוודיה, ממנה בא יארינג, עשתה רבות
למען היהודים בתקופת השואה הנאצית. אז
נא להתייחם לאזרחיה ביתר כבוד.
על תעשו משליח האו״ם בובה אפסית!
דן חורם, תל־אביב

לא להתערב:

לאף אחד אין זכות להתערב בחייו הפרטיים
של עמוס קולק, בנו של ראש
ירושלים, עיריית טדי קולק!
אם הוא התאהב קתולית בבחורה
(העולם הזה )1632
— זכותו לשאת
אותה לאשה.
שיקולים של כן
קואליציה עם הדתיים
או לא קואליציה
איתם — אינם
צריכים לעמוד
בדרכו. משולם ולבסוף: מזל טוב
לזוג הצעיר.
יפה משולם, רחובות

לבושים באפריקה -טוב
אני נמצא כתייר בארץ וקראתי את
מאמרו של שלום כהן על ביקורו בדרום־
אפריקה.
במאמר יש עובדות שאינן במציאות.
מגוחך לכתוב ש״בשעה חמש אחרי ה־צהריים
נסגרים כל העסקים וברגע שרק
מחשיך — מתרוקנים הרחובות...״
אני גר ביוהנסבורג כארבעים שנה וכל
הזמן טיילתי, בערבים ובלילות, ואינני מפחד.
כמוני יש רבים.
לשחורים בדרום־אפריקה יש מכוניות, יחסית,
יותר מאשר לרוסים.
ואפשר לציין שמבחינה כלכלית חיים הכושים
בדרום־אפריקה טוב יותר מאשי
אחיהם השחורים במדינות העצמאיות בכל
יבשת אפריקה.
י. בטניצקי, עכשיו בתל־אביב

שזה רעיון טוב למסור את תקליטי לחיילים,
כדי שהם יהנו מהם.
בקשתי מכם היא שתפרסמו את הכתובת
הצבאית של אותה קבוצת חיילים.
מקם ריגר, קרית -ם
• העולם הזה מקבל את התקליטים ויעבירם
לחייל, שכתובתו שמורה במערכת.

מי יותר טעים ץ
נא להעביר את תודתי לח״כ מיכאל חזני
,על הלצתו העסיסית בדבר שני הכלבים
שנשכו את שלום כהן (העולם הזה .)1631
האומנם שלום כהן יותר טעים מאורי
אבנרי?
ירחמיאל פוטסדם, חולון
• חאו־האוו

לא צריך אנגלית
מדברים בזמן האחרון הרבה על ההסברה
הלקויה של ישראל.
כדי להיווכח בכך אין צורך לנסוע לחו״ל.
די בהאזנה לקול־ישדאל, המקדיש שעה ביום
לשידורים באנגלית — רבע שעה בבוקר
(חדשות) ,חצי שעה בצהריים (ב־ ,)1.30 ורבע
שעה בערב, וכזמן הזה שידורים בצרפתית.
תחנות הרדיו של אלבניה ושווייץ משדרות
בערבית יותר ממר, שאנחנו משדרים באנגלית
ובצרפתית גם יחד.
אני סבור שהעובדות מדברות בעד עצמן,
ואין צורך בפרשנות. מעניין רק מה בפי
ראשי שירות־ר,שידור החרוץ, ובפי כוכב הטלביזיה
ישראל גלילי (המכונה, משום־מה:
״שר ההסברה״).
משה אבית, תל-אביב

בל המלבות
אתם השתגעתם, או מה?
מספיק שכמה חיילים בחיל־הים יכתבו
לכם מכתב כדי שתתבלבלו לגמרי.
כבודה של שרה גורן, סגנית מלכת המים
לשנת 68׳ במקומו מונח, ושם גם מונחת

כרית־מילה? לא:
בכל פעם שאני שומע על ניתוח ברית־מילה
— תוקפת אותי חלחלה.
אני לא מבין מדוע צריך לבצע בפועל
כריתת אבר אצל עם נאור כמונו, ועוד
במאה העשרים!
למה לא להנהיג טקס סימליי
פרידמן תמונתה כמלכת גולדסטאר. אבל הלוא אתם
בעצמכם פירסמתם שטלי פרידמן, מלכתך,מים
68׳ היא שניבחרה כמלכת גולדסטאר.
עד שלא תחליטו מי מלכת גולדסטאר
האמיתית אני עובר לשתות קוקה־קולה.

ישי פרידמן, חיפת
גורן למה לתקן את מעשי ידיו של הקדוש־ברוך־הוא?
האומנם
יש סכנת כיליון לעמנו את נישאר
״שלמים?״
אני סבור שכריתת עורלותינו מזיקה ל
רמתנו, התרבותית כיהודים, משום שאנו
מסתפקים ב״חתימת״ ההסכם עם אברהם
אבינו ובתואר יהודי שהיא מעניקה לנו,
ומזניחים את מיצוות המוסר — שהן הן
העיקר.
ארי׳ה גזע, חולס

תקליטים לחיילים
קראתי באחד מגליונות העולם הזה על
בקשה מאת חיילי צה״ל אל האזרחים
לשלוח להם תקליטים.
בבקשתם הם ציינו כי יש להם פטפון.
אבל תקליטים אין להם.
מאחר ואצלי המצב הפוך — יש לי
תקליטים אך אין לי פטפון — אני חושב

• טלי פרידמן היא אומנם מלכת גולד־סטאר
לשנת 68׳ .אבל גס שרה גורן היתר,
מועמדת לכתר זה וצולמה בתלבושת ה־גולדמטארית.
תמונותיהן של השתיים במדי
גולדסטאר — ראה לעיל.

חצי־חצי

בעיתונכם (העולם הזה )1629 חציתם אח
תמונת פניה של מאנדי רייס־דייוויס־שאולי,
וגיליתם איך חציים הימני שמח, בעוד השמאלי
עצוב.
אין זו תופעה מוזרה, ואין היא מיוחדת
למאנדי או לנשים הרות. זוהי תופעה פיסיו־נומית
משותפת לכל המין האנושי. פניו של
כל אדם שמחים בצידו הימני, ועצובים בשמאלי.
יוצאים
מכלל זה הם איטרי־יד ימינם:
אצלם הסדר הפוך — צוחקים בצד שמאל,
ובוכים בצד ימין.
חגן יקינטון, חולון

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1633

בעולם
ארצות הברית
נגד הוו ת ק,
נגד הגסוין
ממשלת ישראל־רבתי מונה 22 שרים.
בממשלת ארצות־הברית יש רק .12
הגיל הממוצע של שרי ישראל הוא מעל
ל־ .60 השר הצעיר ביותר, יגאל אלון, עבר
זה מכבר את גיל ה־.50
כשחילק הנשיא המיועד ריצ׳ארד ניכסון
השבוע את תיקי ממשלתו, נסתבר כי הדגש
הושם על הנעורים. פירוט הגילים:
• שרה חו ץ (הנושא את התואר
״מזכיר המדינה״ ,והנחשב בארצות־הברית
לבכיר השרים) :ויליאם רוג׳רס — .53 ללא
כל נסיון קודם בענייני חוץ .׳
• שרהבטחץ: חבר בית־הנבחרים
מלווין ליירד — .46 ללא נסיון קודם בניהול
מנגנון.
• שרה או צ ר: דייוויד קנדי — .63
• שר המשפטים (הנושא את התואר
״פרקליט כללי״) :ג׳ון מיטשל — .54
• שרהמסחר: מורים סטאנס — .60
• שרהעבודה: ג׳ורג׳ שולץ,
פרופסור לעסקים — .48

• שר השיכון והפיתוח העירוני:
המושל ג׳ורג׳ רומני, יריבו ומתח
רהו
של ניכסון על הנשיאות — .61

• שר הבריאות, החינוך וה

ע ד: רוברט פינץ 43
• שר התח בו ר ה:
וולס — .60
• שרהחקלאות: קליפורד האר־דין,
רקטור של אוניברסיטה — .53
• שר הפנים: המושל ולסר היקל

• שרהדואר: וינטון בלונט — .47
איש לא הרים את קולו נגד נעוריה של
ממשלה זו, שגילה הממוצע הוא .53 איש
גם לא נזף בניכסון בן ה־ 55 על שמינה
לתפקידים אלה אנשים שאין להם שום נס־יון
בהם. להיפך: דעת־הקהל בירכה על כך,
כי היא רצתה שאנשים חדשים, בלי דיעות
קדומות, יוכלו לבחון את כל הבעיות מחדש.
לשם כך, אחרי ככלות הכל, בחרו
האמריקאים בניכסון-.
כי ארצות־הברית אינה ישראל.
המושל

ג׳ון

גרמניה
א ס תרצו
אין זו אג ד ה!
בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, לא
חזה את ז ה.
פעם היה לורנץ הופשטטר יו״ר מחוזי
של המפלגה הנאצית. בתור נאצי טוב הוא
הצליח להשתלם על בית־חרושת, שהיה
שייך ליהודים. התוצרת: אותות־הצטיינות,
עיטורים ומדליונים.
אז גם זכה בתואר קונסול־כבוד, מטעם
ממשלת פינלנד, בת־בריתה של גרמניה הנאצית.

מי ם ה טו בי ם. הימים הטובים ההם
עברו. בספטמבר 1944 לא היתד, פינלנד
זקוקה עוד לקונסול
נאצי, וביטלה
את מינויו. אבל
עסקיו של הנאצי
לא חדלו מלשגשג.
מפלגתו של ראש
ממשלת גרמניה הזמינה
לא מכבר אצל
הופשטטר כמות
גדולה של מדליונים,
הנושאים את
דיוקנו של קורט
גיאורג קיזינגר, להופשטטר
קראת
הבחירות הקרובות.
שלטונות
בון המליצו בפני ממשלת הודו על מסירת
הזמנה של מיליון מדליונים, לזכרו של
גאנדי, נביא אי־האלימות, אצל הנאצי־בדימום.
ומדינת ישראל הזמינה אצלו, כפי שפור־
(המשך בעמוד )8
* השבוע גם פורסם הסיכום הרשמי
הסופי של מניין הקולות. לניכסון היה יתרון
של 499,704 קולות על האמפריי, מתוך
73 מיליון קולות — הפרש של פחות מאחוז
אחד. בסך הכל הצביעו ־ 60.27 מבעלי
זכות הבחירה.
העולם הזה 1633

הזוג הצעיר חייב להסדיר ענינים רבים ולעתים הוא שוכח א ת
העיקר: להבטיח א ת הבריאות, עד כמה שהדבר ביכולת האדם.
קופת חולים לאומית באה לעזרת זוגות צעירים (שכבר התחתנו
או עומדים להתחתן) בתכנית מיוחדת, לפיה יזכו בשלושה
חודשים של ביטוח בריאות חינם, ובהנחה של עשרים וחמישה
אחוזים לאורך כל השנה הראשונה (וכן זכות לבטח הוריהם
ללא הגבלת גילם).
בקופת חולים לאומית לרשותכם רופאים פרטיים, מרפאות,
מעבדות, תרופות, זכויות אישפוז וביטוח דמי מחלה המבטיח
את המשכורת וההכנסה גם בימי מחלה.
על הכל שאלו לפרטים בכל הסניפים בארץ

קופת חולים לעובדים לאנמ״ם
פרסום: א

חנוכ ה חג ה או רי ם
צלם את שמחת החג ואורותיו,
בעזרת מבזק מודרני. מבחר גדול
מאד של מכשירי־בזק חדישים.
מבחר גדול של מקרנים לשקופיות,
מפירמות בעלות מוניטין
בין־לאומי.
אלבום לתמונות — מתנה יפה
לכל הזדמנות !
פיתוח צבעוני מעולה !

3ם ס 0ס 3 0ט

פנים חד שות במראה

התלונן נזב ר
חיפה) וטחונב ב ר

ל ח ברי ומבק רי
שלים!1

־ושלים!
י מו ע דון מנדי ירו
הואילו נא לרשום לפניכם
מספר הטלפון החדש שלנו
קיבל ת
חשבונך,
נא פרע
אותו בוזקדם.

28800

מנדי מועדון חברים
רח׳ הורקנום ירושלים
פרסום בן־נאים ירושלים

מצוות הדת אוסרות על גבר באירז
להתבונן בפני כלתו לפני יום ד,נ
שואין. אולם היות והחתנים ד
סקרנים, נמצאה דרך לעקוף את ו
איסור: החתן המיועד רשאי לראו
את פני הכלה כפי שהם משתקפי
במראה. אותך רואים יום יום, ב
שום מחיצות, לכן את חייבת לדא
למראה שלך ולשפר אותו בעזר
הגרבונים של ״מרסי״ — ד,גרביי[
הדקיקים־עדינים המגיעים עד למח
נייך. את הגרבונים של ״מרסי״ ,ו
הולמים מאין כמותם את אופנת ד
מיני, תוכלי להשיג בסריגה רגיל
( 4.50ל״י בלבד) או בסריגת מחסו
עוצרת־רכבות ( 5.40ל״י בלב־) וו
איכות האירופית האמיתית.
0 *191 מאמיננרג בבדם

בעולם
(המשך מעמוד )7
סם בעיתון גרמני, מדליון הנושא את דיוקנו
של בנימין זאב הרצל.
זה אינו מפריע לו, כמובן, לקבל הזמנה
מידי ידידו, אדולף פון־טאדן, ראש המפלגה
הניאו־נאצית.
נאנח הופשטטר :״אה, בימים הטובים ההם,
הכל היה אחרת. אז טבעתי 20 מיליון
עיטורים של הוורמאכט בשנה אחת. זהו
שיא שלא נשבר עדיין בעולם המערבי!״

מי או ה ב
א ת משה דיין?
״אילולא היית גרמני, לאיזה לאום היית
רוצה להשתייך?״

?800*0*6

תוצאות המישאד הגרמגי
אחרי רומל ואייזנהואד
שאלה זו הופנתה על״ידי מכון נכבו ל־חקר
דעת־הקהל אל אזרחי גרמניה, בני כל
־הגילים ומכל שכבות הציבור.

עשר הארצות החביבות ביותר על הגר־מנים,
לפי הסדר: שווייץ, ארצות־הברית,
שבדיה, צרפת, בריטניה, אוסטריה, הולנד,

1ש1יף ת1 הטובה
ביותר

תערובת אמריקאית,קינג סייז טלטו

נורבגיה, דנמרק וקנדה.
אולם מקומה של ישראל לא נפקד מן
הרשימה. היא מופיעה במקום ה־ ,18 לפני
ארצות כמו ניו־זילנד, מכסיקו, צ׳כוסלו־בקיר,
ופולין.
לפני צ׳רצ׳יל והיטלר. מה מחבב
את ישראל על הגרמנים? על בך מלמדת,
אולי, התשובה לשאלה אחרת של המכון:
״מיהו. לדעתך, המצביא המוכשר ביותר
במאה ה־?20״
במקום הראשון מופיע ״שועל־המידבר״
הגרמני ארווין רומל. במקום השני: דוויים
אייזנהואר. השלישי: פאול פון־הינדנבורג,
המצביא הגרמני במלחמת־העולם הראשונה,
נשיא המדינה עד עלות היטלר לשלטון.
במקום הרביעי מופיע משה דיין — לפני
דה־גול, צ׳רצ׳יל והיטלר, והרבה לפני מצביאים
גרמניים ידועי־שם כמו גודריאן ו־קסלרינג.

הנד 1ן:
לאמריקאי נדמה שהיהודים והערבים עסו־קים
כל־כך במכונות־תופת ובפעולות־תגמול,
עד כי לא איכפת להם כלל אם שאר העולם
יתפרק בשואה אטומית. בעיני האמריקאי והיי
, 0דומים כולנו כאן לילדים מופרעים,
המשחקים בגפרורים במחסן של חומר-
נפץ, במרתפו של בית״משותף מלא״דיירים.

* הו שיא חדש של זריזות. משה דיין
} נפגש עם ריצ׳ארד ניכסון. שיחה של
חצי שעה שיכנעה אותו כי לא חל כל שינוי
מהותי במדיניות ארצות־הברית במרחב.

מאותן שלושים דקות יקרות
יש לנכות, כמוכן, את הזמן שהוקדש
לענייני נימוה.
למשל: הצגת משתתפי השיחה — הנרי
קיסינג׳ר, יצחק רבין וכר — איש לרעהו
( 3דקות) .דברי־נועם על מזג־האוויר, תנאי
הטיפה, וכר ( 4דקות) .שאלה לשלום נכדו
החדש של השר דיין ( 2דקות) .ברכות ל־ניכסון
לרגל יד,יבחרו (דקת וחצי) .מחמאות
למושל סקראנטון, שסייר זה עתר, במרחב
( 3דקות) .מסירת ד״ש ללוי אשכול, אבא
אבן וכר בסוף השיחה (שתי דקות וחצי).
הגשת קפה (דקה וחצי) .צילומים שונים
( 5דקות).

הזמן שנותר לשיחה מדינית:
7דקות וחצי.
מה קרה בדקות אלה? /
על כך מלמדת תגובתו של דיין. לא ההכרזה
הסתמית שלא חל שינוי.

ממשלת אייזנהואר־ניכסון נכנסה לתפקידה
בינואר , 1953 חודשים מעטים אחרי המהפכה
המצרית. היא עשתה מאמץ גדול
כדי להתקשר עם העולם הערבי. שר־החוץ,
ג׳ון פוסטר דאלס, סייר במרחב וחילק מתנות
לנשיא מצריים. אחד מכוכבי משרד־החוץ,
ד,נרי ביירוד, קרא לישראל לוותר על
הציונות ולהשתלב במרחב.

תוך כמה חודשים נוצרה כירושלים
אווירה של כהלה.
שר־ר,ביטחון פינחס לבון השמיע נאומי
אם־או-אס, הזהיר בפני בגידת אמריקה בישראל.
מישהו נתן הוראה לנאמני ישראל
במצריים להטמין פצצות בנציגויות האמריקאיות
שם, כדי לסכסך בין וושינגטון
וקאהיר. הרמטכ״ל משה דיין נסע באופן
בהול לאמריקה. גילוי עסק־הביש הילדותי
הביא את יחסי ישראל—ארצות־הברית לידי
משבר.

וכאשר הגיע המשכר לשיאו כ
מיכצע־סיני, נעץ הנשיא אייזנ־הואר
את הסכין כגב והכריח את

של ״לוחמי התנגדות״ והגבלות תנועה; על
הרוגים ופצועים וסכנת־מלחמה מתקרבת.

כך נוצרת תדמית ישראלית חדשה,
הפוכה מזו של .1953

פני 16 שנה לא היתד, קיימת סכנה
/ממשית של חדירה סובייטית למרחב.
זו התחילה רק ב־ ,1955 עם עיסקת־הנשק
המפורסמת של עבד־אל־נאצר.
כיום פועלים הסובייטים בכל רחבי המרחב.
הם התמקמו ביבשה ובים. הם מתחרים
עם ארצות־הברית בכל אתר ואתר.

מדינאי וושינגטון מאמינים כי
הנשיא ג׳ונסון מכר את האינטרסים
האמריקאיים החיוניים כיותר
תמורת קולות יהודיים ככית.
הם חרקו שיניים כאשר נמסרו חלקים
גדולים של העולם הערבי לברית־המועצות
על מגש ציוני. כל עיסקת־נפט ערבית—סובייטית
היא כקוץ בבשרם. כל בסים סובייטי

וכל מי שביקר לאחרונה בבירת ארצות״
הברית ושוחח עם האנשים האלה — כפי
שנזדמן לי, לפני חודשיים — יודע זאת.

הדכרים נשמעו מכל צד, מפי אנשים
שרק המתינו לכניסתה של
ממשלה חדשה לתפקידה כד* להנחיל
לה מדיניות חדשה זו.

ך ש עוד הבדל קטן בין שתי התקופות,
שנעלם מעיניהם של מצחצחי־החרבות
למיניהם.
בשנות החמישים היה לנו חופש־ת מרון
ניכר בזירה הבינלאומית. היו לנו קשרים,
רעים אך סדירים, עם ברית־ד,מועצות. יכולנו
לכרות ברית עם בריטניה. ובעיקר: אז
צמח עץ שיתוף־הפעולה הישראלי—צרפתי,
שהבשיל פירות בצורת מיסטרים ותותחים.
ישראל היתה קשורה באמריקה, אך היא
לא היתר, תלוייה בה. היתר, לד, ברירה.
בעיקבות מלחמת־ששת־הינן ים הפכו מוסקבה
ופאריס אוייבות לישראל. יחסה של
בריטניה קריר וערפלי כמזג־האוויר שלה.

דכריו של סקראנטון חשוכים
מפני שהם מכטאים את אשר
חושכים בל המומחים לענייני המרחב
בוושינגטון -החל כפקידי
משרד-החוץ והפנטאגון, וכלה ב־וועדת-החוץ
של הסינאט.

מכאן הלחץ ולעצום על הנשיא ניכסון לשים
קץ למישחק־ילדים זה _ לחץ שלא
היה כדוגמתו על הנשיא אייזנהואר, בימים
בהם לא היתד, עדיין סכנה של הפצת הנשק
הגרעיני בעולם.

כרירה זו מתה.

אלא הכרזתו שהוא מובן לוותר
על שטחים נרחכים למען השלום.
•צהרתו זו של דיין בולטת על רקע
| | ההכרזות שפיזר ויליאם סקראנטון לאורך
נתיבו מקאהיר עד וושינגטון.
ארצות־הברית, כך אמר, צריכה להגיע
ליתר איזון ביחסיה עם ישראל והערבים.
היא צריכה לשים קץ למשוא־הפנים. יש לה
אינטרסים בעולם הערבי. הוא מצא רצון
לשלום בכל ארצות־המרחב. הוא גילה
יצר־התפשטות בישראל. הנשיא ניכסון לא
יפר את הבטחת־הבחירות שלו, בדבר אספקת
50 פאנטומים לישראל, אבל הגשמת
הבטחה זו תדרוש הרבה־הרבה זמן. לפחות
שלוש שנים, עד ערב הבחירות הבאות.
אפשר, כמובן, להתנחם וי)ומר שסקראג־טון
לא קיבל מניכסון יפוי־כוח להצהיר
הצהרות אלה. שניכסון לא קבע עדיין את
מדיניותו. שהוא אף רגז על ההכרזות של
שליחו.
אבל אין זה חשוב כלל.
חשיבות הדברים הנ״ל אינה נעוצה דווקא
בזהות בעליהם, או בגושפנקה הנשיאותית
הטבועה — או לא טבועה — בהם.

דמות כ־ 400 מיליון אזרחים אמריקאיים
וסוכייטיים כשעות הראשונות
של מלחמת־עולם^ ג ר עי נית•
לאותם הרוגים־ככוח נדמה
שאנחנו עלולים לגרום לכך, מתוך
חוסר־אחריות תהומית.

ישראל תלוייה עתה כל־כולה כ-
כת-כרית יחידה -ארצות־הכ•
רית.
דומה ישראל לאדם שנותרה לו רק כלייה
אחת. כאשר כלייה זו לוקה בדלקת, נשקפת
סכנה לחייו.

כל תפנית כיחסה של ארצות
הכרית לישראל יכולה עתה לה
כיא שואה.
בישראל שורצים הגאונים המדברים על
״גבולות ביטחון״ ועל ״היאחזויות איטטרא-
טגיות״ ,על ״מרחבי־הגנה״ ועל ״עומק
ביטחוני״ — במיטב הנוסח של המאה ה־. 19

אנשים אלה, שכולם כני 100
ומעלה (אף שגילם הכיולוגי יכול
להיות פחות מ 30 מוטכ שיתעוררו.
ישראל
לסגת מכל השטחים שכבשה.

ש, כמוכן, כמה וכמה הבדלים בין
׳ 1953 לבין .1969 המצב השתנה מבחינות
רבות.
לרעתישראל .
אז נראתה ישראל כמדינה קטנה העומדת
על נפשה, מול אוימים חזקים המקיפים אותה
מכל עבר. כל אדם הגון רחש אהדר.
טיבעית ל״מיבצר הדמוקראטיה במיזרח התיכון״
,מדינת פליטי־החרב של הנאציזם.
כיום נראית ישראל כמדינה צבאית עתי־רת־כוח,
המחזיקה בשטחים כבושים נרחבים,
וד,זוממת לטפחם. מדינה שדובריד, הם
גנרלים, וסיגנונה שחצני. מדינה שגירשה
חצי מיליון פליטים חדשים מן הגדה ונד
רמת־הגולן, ואינה חולמת להחזירם לבתיהם.

*< ניסת הנשיא ניכסון לתפקידו מז-
כירה את כניסתו של הנשיא הרפובלי־קאי
הקודם, דווייט אייזנהואר, לבית הלבן.
המפלגה הרפובליקאית תלוייה בקולות
היהודים פחות מיריבתד. הדמוקראטית.

נשמות תמימות יכולות לפטפט
על ״מחדלי ההסכרה הישראלית״.
אכל כאן לא תעזור שום המכרה.
לעובדות יש שפה משלהן.

לעומת זאת היא קרוכה יותר
לחכרות-הנפט, שיש להן עניין
מיוחד כארצות־ערב. היא גם קרו־כה
יותר למימסד הצכאי-התע-
שייתי, השולט בוושינגטון.

אי־אפשר לקחת ביד אף גליון אחד של
עיתון אמריקאי, בכל יום שהוא, מבלי להיתקל
בידיעות על מעשיהם הנועזים של
״אנשי קומנדו״ ערביים; על הטלת עוצר,
גירוש עסקנים ופיצוץ בתים; על משפטיהם

בנמל ערבי מקפיץ את אלופי הפנטאגון.
עבד־אל־נאצר רמז לאמריקאים זה מכבר
שאינו מאושר מתלותו הבילעדית במוסקבה,
וכי היה רוצה ליצור ״יתר שוויון״ —
תמורת ״יתר שוויון״ ביחסה של אמריקה
למרחב. מדינאי וושינגטון רוצים לקפוץ על
הזדמנות זו, והם לוחצים על ניכסון שישחרר
אותם מן הכבלים של מדיניות ג׳ונ־סון.

זהו
ההכדל השני כין שתי התקופות.

הכדל השלישי הוא חשוב עוד
( | יותר, אם כי אין כימעט איש בישראל
המבין זאת.
ישראל מנותקת כיום מן העולם כפי
שלא היתד, מימיה. היא חיה בעולם פרטי
משלה — עולם של נאומי־דמגוגים, של אלבומים
ושירי־מלחמה, של הכרזות שרים
והבטחות אלוהיות. העיתונים, שהפכו את
שיכרון־הנצחון לעסק מכניס, עושים את
הכל כדי למנוע מן הציבור את המגע עם
המציאות העולמית הפרוזאית, על־ידי עיוות
ידיעות והעלמתן.

משום כך אין הישראלי הממוצע
-ככית־הקפה, ככנסת וכממ־שלה
-יודע דכר על הפחד הגרעיני
שאחז כמיטכ המדינאים כ־וושינגטון
וכמוסקכה.

מ אי ־נ

במחצית השנייה של המאה ד,־ 20 תלוי
ביטחונה של מדינה בגורמים רבים ומור־כבים
— עוצמתה הצבאית וכושרה הטכנולוגי׳
יחסיה הבינלאומיים ודעת־הקהל העולמית׳
קשריה עם מעצמות־העל ויכולתה
לעמוד בלחצים. כל אלה חשובים לאין ערוך
יותר מקילומטרים מרובעים.

ומכל הכחינות האלה, אין כל
כיטחון ככך שמצבנו אחרי נצחון
ששת-הימים טוכ ממצכנו לפניו.

^ י-אפשר להינכא ברגע זה איו
תתפתח מדיניותה של ממשלת ניכסון.
הדבר ייקבע בשעה שלחץ המדינאים יתנגש
עם הלחץ הנגדי של היהדות המאורגנת.

אולם רק כסיל יתעלם מן הסכנה
הגדולה הנשקפת עתה למדינה
סכנה של כידוד מוחלט, מוללחץ מרוכז של שתי מעצמות-העל
ודעת־הקהל הנאורה.
בירושלים קוראים לזה• ״שלום כפוי״.
שלום שתנאיו ייקבעו על־ידי זרים, לטובתם.

יש רק דרך אחת למנוע זאת:
להקדים תרופה למכה, ולנצל את
הזמן המועט שנותר כדי להשיג
שלום יזום -שלום שמקורו כיוזמה
ישראלית, על פי אינטרסים
ישראליים .

1־ | 111111111ךןך

במדינה
העם
מ ה היה
הנ ס הגדול?
״נס גדול היה פה!״ למדו השבוע ילדי
ישראל, כאשר הודלקו נרות החנוכה. וכמעט
כל הגננות והמורות הסבירו את הנס: ניצחונם
הגדול של היהודים על היוונים, ב־מלחמת־השיחרור
המפוארת של. יהודה המכבי
וחבריו.
שום דבר אינו מלמד יותר על השינוי
הגדול שחל בדת היהודית בדור האחרון,
וביחוד מאז מלחמת־ששת־הימים.
כי עוד לפני דור היה כל יהודי דתי
מתקומם נגד פירושים אלה.
דתי, לא מדיני׳ .מלחמת החשמונאים
לא היתר, מלחמת־שיחרור מדינית.
במשך ארבע מאות השנים שקדמו לה,
לא עלה על דעת היהודים בארץ־ישראל
למרוד בשילטון הפרסים, המקוונים והסורים.
להיפך: שליטים זרים, כמו כורש
הפרסי ואלכסנדר המקדוני, זכו בהערצה
כללית.
ההתקוממות, כאשר פרצה, באה על רקע
דתי מובהק. היהודים מרדו בשילטון שניסה
לכפות עליהם דת זרה.
חזרה אל השבט. במלחמה זו נחלו
היהודים ניצחון מפואר, אחרי מאבק ממושך
ומר. אולם לא אותו באים נרות החנוכה
לחוג.
הזכיר זאת דווקא הרבי מסאטמאר, בקונטרס
על הגאולה והתמורה, בו דחה את
השוזאת ״נס מלחמת־ששת־הימים״ לנס החנוכה.
קבע הוא:
>• ״נס״ הוא נם רק כשהוא תואם את
התורה וההלכה. אחרת הוא דומה לניסים
של החרטומים המצריים, ואינו אלא אחיזת־עיניים
של השטן;
• ניצחון במלחמה, אף של המעטים על
הרבים, הוא תמיד מאורע טבעי, ואיני נס.
נס־חנוכה לא היה ניצחון החשמונאים, א

פרשת פך השמן בביה־המיקדש, שהספיק
לשמונה ימים. המאורע הדתי, לא המאורע
הצבאי, היווה את הנם.
הדת היהודית, בימי זוהרה, לא חגגה ניצחונות
של בשר־ודם, בהם נהרגו בני־אדם,
ברואי אלוהים. המוסר שלה התבטא באגדה
על נזיפתו של הקדוש־ברוך־הוא, שגינה את
המלאכים ששמחו בעת טביעתם של המצרים
בים־סוף. כי המצרים, כמו הישראלים,
נבראו בצלם אלוהים.
האופנה האחרונה, המחזירה את הדת היהודית
לדרגת דת שבטית פרימיטיבית,
רחוקה מן המוסר היהודי בימי זוהרו. זוהי
נסיגה, לא התקדמות.

הן פטיש,
עלה וצנח
הפטישים הלמו. המכונות עמלו.
עוד עבודה של פיתוח התקרבה לסיומה.
ועוד סימן־דרך של ארץ־ישראל נפל קורבן
לפעלתנות מטורפת, המוחקת מעל פני
הארץ כל שריד וזכר שאינו שייך למיפעל
הציוני.
שיגעון הכיעור .״המושבה הגרמנית״
של חיפה היא פינת־חמד של הארץ.
אומנם, לא מתיישבים יהודיים, אלא דוזקא
גרמנים, עיצבו אותה. אבל היא חרותה בנוף
הנפשי של כל אדם שגדל בארץ־ישראל
החדשה: הכביש הצר, בעל המדרכה המיוחדת,
שעמודיו מחוברים בשרשרות־ברזל
יפהפיות, ומשני עבריו בתי־אבן המהוזים
מזיגה ארכיטקטונית נאה של סיגנון גרמני
ומיזרחי.
עתה עלה הכורת על פינה זו. שיגעון־
הכיעור של אבא חושי, שהרס פינות־חמד
רבות בחיפה, הגיע גם למושבה הגרמנית.
הכביש, כך מצא, הוא צר מדי. יש צורך
להרחיבו. לשם כך יש להרוס את המדרכות
המיוחדות.
אילו זה קרה במקום אחר בעולם, היתד.

קמה זעקה ציבורית אדירה, היו נולדות בן־
לילה אגודות לשמירת השכונה, והבולדו־זרים
היו נתקלים בחומה של אדם.
אך לא בישראל.

מדמיות
ה הי פן
מווי א ט־נאס
איך נולד הרעיון להנהיג בשטחים המוחזקים
מישטר־כיבוש ליברלי?
השבוע גילה את הסוד האלוף (מיל ).ה-־ים
הרצוג, המושל הצבאי הראשון של הגדה
המערבית. בערב־ראיונות של אורי אבנרי
בחיפה סיפר:
״זה היה כשביקר משה דיין בוויאט־נאם.
הוא התרשם עמוקות מן השגיאות של האמריקאים
שם, שהשניאו את עצמם על ה־אוכלוסיה
ודחפו אותה לזרועות הוויאט־קונג.
״כשנכנסתי
לתפקידי כמפקד הגדה, אמר
לי דיין, :אנחנו נעשה את ההיפך ממה ש־ י
עושים האמריקאים שם!׳״
הרצוג עצמו דבק בדיעה זו באופן קיצוני.
לא זו בלבד שהוא מתנגד להנהגת עונש־מוות
ולפיצוצי־בתים, אלא שהוא מעז לבטא
בפומבי ויעה העלולה להרגיז רבים.
שאל אותו המראיין :״האם נכון שאמרת,
לפני שבועיים, כי יתכן מאוד שנצטרך ב הריסות המושבה הגרמנית בחיפה
אין חוסה לפני הבולדוזר
אחד הימים לשבת עם מנהיגי אל־פתח ליד
שולחן אחד?״
הידברות עם העם הפלסטיני, יתכן מאוד שהשיב
ראש אגף המודיעין של צה״ל לאנשי
אל־פתח יהיו הצד למשא־ומתן.״
שעבר :״כן. בעולם הערבי קורה תמיד שהקיצוניים
ביותר משתלטים על עמם. לפי זה
יש כל הסיכוי, שאירגוני המחתרת ישתלטו
על העם הפלסטיני. לכן, כשיגיע היום ל־ אגדו ת

צבא

סינ ל

ד מ ען משה
דא נחשה!
זאת היא הסיסמה שחיברו
יוזמי ועד חדש שהוקם
למען דיין כראש־ממשלה

*** עה שמשה דיין ערך בארצות^
! הברית את סיבוב היוקרה שלו, בגנבו
את הצגת־הבכורה הבינלאומית, בחברת הנשיא
הנבחר ריצ׳ארד ניכסון, מכל הרצים
לראשות ממשלת־ישראל; ושעה שחבריו לשעבר
ברפ״י עדיין עסקו בדיונים עקרים
על אפשרויות הפעולה שלהם בעתיד במים-
גרת מפלגת העבודה — החלו לצוץ ברחבי
הארץ, כפטריות אחרי הגשם, ועדים וחוגים
למען משה דיין.
תוך שבוע אחד נודע על קיומם של לפחות
ארבעה חוגים ציבוריים חדשים, בנוסף
לחוג, שעל קיומו הכריז לפני שבועות
מספר עובד בן־עמי, מראשי התנועה למען
ארץ־ישראל השלמה. כל חוג היה בעל אופי
אחר. יוזמיהם לא שיתפו פעולה ביניהם.
מה שאיחד אותם, היתד, ההחלטה לפעול
למען מינויו של משה דיין כמועמד מפלגת
העבודה לראשות הממשלה.
• בתל־אביב עמד להתכנס השבוע, בביתו
של עמי שביט, חוג של אנשים שלא
נטלו חלק בעבר בפעילות פוליטית. החוג,
שנולד בקרב קבוצת מרצים בפקולטות ל־מינהל־עסקים
ופיסיקה של אוניברסיטת תל־אביב,
עמד לכנס בעלי מיקצועות חופשיים,
חברי קיבוצים ומושבים, ואנשי־רוח.
• בירושלים כבר החל לפעול חוג שבראשו
עומדים מספר מרצים מהאוניברסיטה
העברית, שאף מינה מזכירה המרכזת
את פעולותיו.
• בבאר־שבע החלה התארגנות של חוג
נוסף ביוזמתו של עורך־דין ידוע.
י • קבוצה נוספת, של צעירים תל־אבי־ביים,
עמדה להתכנס ביוזמתו של סופר
ישראלי בלתי חשוב.

נסיונותיו של החוג מאוניברסיטת תל־אביב
לקבל את אישורו של דיין לפעילותו,
נתקלו עד כה בסירוב מוחלט. גד יעקבי,
איש אמונו של דיין, אף טען באוזני היוזמים,
כי פעילותם מזיקה לאיש שהם
דיין סירוב מוחלט

חפצים ביקרו. למרות זאת החליטו יוזמי
החוג להתארגן.

להבין את הכלים
^ ף אחד מחוגים אלה לא היה מוכן
להצטרף לחוג, אותו יזם עובד בן־עמי.
הסיבות לכך היו פשוטות: עובד בן־עמי
מזוהה כאיש התנועה למען ארץ־ישראל השלמה,
שיוזמי החוגים למען דיין אינם מזדהים
עם דיעותיה. עובד בן־עמי הקים את
חוגו במטרה ללחוץ על דיין לפרוש ממפלגת
העבודה, להקים רשימה עצמאית, בעלת
גוון ימני, שתוכל להקים בבוא העת
קואליציה עם גח״ל והמפד״ל.
יוזמי החוגים־למען־דיין סבורים כי פעילותם
צריכה להשפיע לא בכיוון של פרישת
דיין מהעבודה, אלא בלחץ ציבורי על חברי
מרכז העבודה, להצטרף לתובעים את מינויו
של דיין כמועמד לראשות־הממשלה.
הסביר אחד היוזמים :״אנחנו רוצים להקים
תנועה ציבורית המונית, שיהיו לה
חמישים סניפים בכל הארץ. היא תתבע בהפגנות,
בפטיציות ובאמצעי שיכנוע אישיים׳
מחברי העבודה לקיים את רצון העם.
נכון שליבו של משה דיין אינו שלם עם
מה שאנחנו עושים. אבל אנחנו חייבים
להכין מראש את כל הכלים האירגוניים, כך
שבמיקרה שמשה דיין ירצה לפרוש מן
העבודה ולרוץ לבחירות ברשימה עצמאית,
לא ירתיע אותו העדר כלים אירגוניים.״
אחד הכלים האירגוניים כבר הומצא:
היתד, זו סיסמה שתאחד את החוגים שיפעלו
למען מינויו של דיין לראשות הממשלה :
״למען משה — לא נחשה!״

בפריצת מיתחמי הצבא המצרי ברפיח,
במלחמת ששת־הימים, נפגע אחד הטנקים
בחטיבתו של אלוף־מישנה שמואליק. מפקד
הטנק נהרג^ .וות הטנק היה מורכב
מטירונים. לימדו אותם ני אי־אפשר להילחם
בחון -טנק מבלי שיהיה לטנק מפקד.
יצאו הטירונים מתון הטנק כדי לחפש
לעצמם מפקד.
טנקים אחרים כבד לא היו בסביבה, כיוון
שחבריהם המשיכו להתקדם. לפתע ראו הטירונים
קומנדקאר חולף על הכביש. הם
עצרו את הרכב. בתוך הרכב ישב קצין.
״בוא, תפקד עלינה״ הם אמרו לו .״אבל
אני לא טנקיסט,״ התנצל הקצין ,״אינני
יודע לפקד על טנק.״ ״אין דבר,״ אמרו הטירונים
,״אנחנו נגיד לן מה לעשות ואתה
תיתן לנו את הפקודות.״ הקצין עלה
על הטנק. הטירונים אמרו >ו אין לפקד
עליהם. הם המשיכו עימו עד לאל־עריש,
שם נמצא מפקד טנק שקיבל את הפיקוד.
כ 0ן ן מהשמיים. נדמה שכל מה שהיד,
להגיד על מלחמת ששת־הימים כבד
נכתב. אך לא הוא. מאלבום שהופיע עתר,
בהוצאה פנימית של צה״ל, אלבום פיקוד
הדרום, מלחמת ארבעת הימים, מסתבר כי
נותרו עוד אגדות שלא הובאו לידיעת הציבור.
אחת מהן היא הסיפור המובא לעיל.
סיפור אחר:
יעף ראשון של סטוסי־קרב ומפציצים
מצריים קרב במהירות אל כוח השריון של
אלוף־מישנת מנחם, שנע באזור ביר־גפגפה.
המטוסים צללו. לפתע נראה חפץ שנזרק
מפתחו של אחד המטוסים — ונוחת לאיטו,
החיילים בפיקודו של סא״ל טוביה,
חיכו לשמוע את קול ההתפוצצות. שקט
שרר במקום. חלק מהחיילים מיהרו לבדוק
מהו החפץ שנפל בקירבת הטנקים.
לתדהמתם מצאו שק ובו שטרי־כסף מצריים
שהתפזרו. מטוסי האוייב שבו לצלול
לעבר השריונאים. בצלילתס השנייה לא
השליכו עוד שטרי־כסף. הם פתחו באש
מיקלעים. איש לא נפגע .״חיילים מכוחות
אחרים לא האמינו לנו שמטוסים מצריים
הטילו שטרי־כסף,״ סיפר סא״ל טוביה ,״לקחתי
שטר אחד להדביק באלבומי הפרטי.״
מדוע עשו זאת המצרים? לדעתו, הם קיוו
להקהיל את השריונאים הישראליים ליז־אותו
שק כסף ולתקוף אותם ביעף השני
של המטוסים.
כיסוי עיתונאי. אלבום הפיקוד של
האלוף ישעיהו גביש, שעריכתו נמשכה ישנה
וחצי, הוא אולי המפואר באלבומים
(המשן בעמוד )19
העולם הזה 1633

נמאסו רו הצוות שגורים דו הנדססינאים -הוא חצה
דחיות בשקס עם שואל 0*30(31 -דמדינס בדסטינית

שלוט כהן
ץ* תונאי אנגלי חצה השבוע את גשר
1ך אלנבי, בבואו מעמאן. עיתונאים רבים
חוצים את הגשר הזה, בשני הכיוונים. אבק
את הבשורה שהביא גאווין יאנג, בתב
אובזרבר הלונדוני בעמאן \,לא הביא שום
עיתונאי לפניו.
למעשה, פירסם יאנג את בשורתו עוד
לפני שהגיע לישראל. במיברק למערכת
שלו בלונדון, העביר את הוכנו הסנסציוני
של ראיון עם המלך חוסיין, שנערך בארמון
המלכותי בעמאן, ביום שבת.
מפאת חשיבותה, כדאי לקרוא את הכתבה
במלואה, כפי שהופיעה בחתימתו של
יאנג, תחת הכותרת ״חוסיין: אוותר על
חלק מממלכתי!״ —
עמאן 14 ,בדצמבר
פתח חדש וחשוב לשלום ערבי—ישראלי
נפתח על־ידי הצהרת המלך חוסיין מירדן.
בראיון בלעדי איתי, השבוע, בו אמר שהוא
מוכן לוותר על ריבונותו על הגדה המערבית
של ירדן, אם יעזור הדבר למציאת
הסדר. בעת הראיון בארמונו, שאלתי את
המלך אם פירוש הדבר שהגדר, המערבית,
אשר בה מתגוררים ערבים פלסטינאים ואשר
נכבשה ביוני שעבר על-ידי הכוחות
הישראליים, תיהפך למדינה חדשה שתיקרא
פלסטין. הוא ענה בשקט :״כן, אם זה רצון
התושבים.״

את הדרך לשלום. למשל, האם יוכלו ה־פלסטינאים
לחזור, ואם כך — כמה מהם?
מבחינה כלכלית אין הגדה המערבית מסוגלת
לפרנס מספר בלתי־מוגבל של תוש
הערבית
והישראלית, דוגמת לבנון. זה הרבה
יותר מחוכם ובלתי־דראמטי ;שביל רוב
הקיצונים הערביים. זה בנוי על ההנחה המוקדמת,
שנותנים אמון בהבטחות ובמניעים
ישראליים — אמון שאינו קיים כלל
היום.
שני סימני־ד,גמישות בשבוע זה — מצד
המלך חוסיין והפקיד הישראלי — הקלו במידה
מעטה בלבד את משא היאוש מהסכם

ההצהרה ד,סנסציונית לא שודרה ברדיו
הירדני. במקומה באה הודעה הפוכה: אנשי
החצר של חוסיין הכחישו את תיכן הראיון.
המלך, כך אמרו, לא הובן כראוי. הוא רק
דיבר על הענקת מידה רבה של שלטון־
עצמי לתושבי הגדה המערבית, אם זה מה
שהם ירצו — אחרי הפייוי הישראלי. על
היפרדות, או עצמאות פלסטינית — לא
דובר.
על כן התקבל גאווין יאנג במישנה עניין
בישראל, שעות אחדות אחרי ששודרה ההכחשה
הרשמית .״חוסיין הצהיר או לא הצהיר
מה שכתבת?״ שאלו אותו. והוא השיב
בכל התקיפות :״הצהיר!״
עיתונאים ממעמדו מקפידים לדווח את האמת,
ביחוד במיקרים מסוג זה.
ידיעה של סופר מעריב בפאריס רמזה על
סיבר, אפשרית לפירסום ההכחשה. אמרו
מקורות פלסטינאים, לדברי מעריב: אירגוני
החבלה — ובעיקר מפקד אל־פתח יאסר
ערפאת — הם שאילצו את חוסיין לפרסם
את ההכחשה.

הכדור
*מתג 7ג7
ך* היה סייגת ההכחשה כאשר תהיה,
* 1אי־אפשר למחוק את ההצהרה כאילו
לא היתד, ולא נבראה. ייתכן שחוסיין השמיע
אותה ברגע של עייפות, או כדי לבחון
את התגובות שהכרזה זו תעורר. מכל
מקום — הכדור נזרק, ואין ספק שהוא
ימשיך להתגלגל ביתר שאת.
כדור ששמו מדינה פלסטינאית עצמאית,
קשורה בהסכם־שלום עם ישראל ממערב,
ומקיימת יחסים הדוקים עם ירדן ושאר
העולם הערבי ממיזרח.

תמצית

ש לראות את משמעותה של הצהרה
י זו במיסגרת ההצעות הנסיוניות לשלום,
שנפוצו בשבועות האחרונים. תמצית הצעות
אלה, אשר הוגשו לחוסיין על־ידי האמריקאים
והישראלים, שהשתמשו בשליחים כמו
ראש עיריית שכם, היא זו:
#הגדה המערבית תפונה על־ידי הי
שראלים;
9ירושלים המיזרחית תשמש בירה של
מדינה פלסטינית עצמאית, הקשורה ביחסים
מיוחדים עם ירדן;
׳ 9למדינה זו תהיה גישה אל הים התיכון
בחיפה ובעזה;
9כל השטח יפורז.
סימנים מעודדים. עד עכשיו עמדו
שני מיכשולים עיקריים, מלבד מיכשולים
אחרים, לפני תוכנית זו. האחד היה ההנחה
שהמלך חוטיין יסרב לוותר על ׳ריבונותו
בגדה המערבית — דבר זה התבדה על־ידי
הצהרתו בפני השבוע.
המיכשול השני: הכוונה הישראלית הנחושה
להחזיק בירושלים. הערבים לא יסכימו
לשום דבר שלא יחזיר להם את ירושלים.
אות מעודד היתר, הצהרתו השבוע של פקיד
בכיר במשרד החוץ הישראלי, שאמר כי
מעמד ירושלים פתוח עדיין לדיונים.
המלך חוסיין אמר לי שאפילו לפני מלחמת
יוני חיפש דרכים לתת יותר שלטון־
עצמי לגדה המערבית.
המלך הדגיש, שהוא מאמין שאם יימצא
מוצא של כבוד מלחימה בלתי־פוסקת, יקבלו
אותו הירדנים הצן ף1־ים מהגדה המיזרחית
ומהגדה המערבית.
בלית ברירה, אמר לי המלך חוסיין, יסתפק
בכך שימלוך על הגדה המיזרחית של
הירדן — החלקים שתחת שלטון סבו, המלך
עבדאללה, נקראו עבר־הירדן — אם
זה רצון התושבים.
הדרך לשלום. הוא אמר שייתכנו פתרונות
אחרים למצב הנוכחי, אך הוגש היה
שהוא מוכן להרחיק לכת עד כדי הקטנת
ממלכתו, אם יחייבו זאת צרכי השלום באזור.
מלבד
הקורבן האישי שהמלך מוכן להקריב,
יש לציין שעמדתו זו תשמש אתגר
לאקטיביסטים הפלסטינאים. הסדר של פירוז
הגדה המערבית יעמיד אותם בפני הברירה
לנסות לעשות משהו בשלום מן המדינה
החדשה שלהם, או להמשיך בהתנגדות
מתוך שטחם.
זהו רק אחד הקשיים הנוראים החוסמים

החשובים בעולם. כאשר נשאל אחד מהם,
על־ידי העולם הזר ,,לתגובתו על דברי חו־סיין,
השיב :״ברור שזה דבר רציני. אבל
לפני שאוכל לקבוע סופית, אני רוצה לראות
אם תוכן הראיון ישודר גם ברדיו
עמאן.״

הרעיון אינו חדש. הוא לא נולד במוחו
של חוסיין, תוך כדי שיחה עם גאווין יאנג.
רעיון זה הועלה בצורה מפורטת, למחרת
מלחמת ששת הימים, על־ידי ישראלים ופלסטינים
כאחד. ממשלת ישראל וממלכת
ירדן עשו יד אחת כדי להורידו מן הפרק.
אבל אי־אפשר להרוג רעיון טוב. הוא שב
ועולה פעם אחר פעם — כי הוא טומן
בחובו את הגרעין המעשי היחידי לפיתתן
של שלום.
בין הפלסטינאים עצמם, הפך רעיון המדינה
העצמאית לנושא מרכזי של ויכוחים
ובירורים. אין כמעט עיתון או כתב־עת בשפה
הערבית, בישראל ובשטחים המוחזקים,
שאינו מקדיש לו עמודים שלמים.

בים• והאם אדמת ישראל מסוגלת לכך?
האם הישראלים מוכנים באמת להיסוג
מהגדה המערבית? הערבים מצביעים על כך,
שמאז מלחמת יוני לא היתד, אפילו נסוגה
סמלית קטנה ביותר מאיזו שהיא אדמה
ערבית.
מעל לכל יש חשיבות עליונה לשאלה,
שאפילו אם תושבי הגדה המערבית יקבלו
הסכם כזה — האם יקבלו אותו גם איר־גוני
החבלה הפלסטינאים?*
התיאוריה שמאחרי טענות המנהיגים הערביים,
המצדדים בהסכם, היא שהשאלה
היסודית של פלסטין וישראל תמצא את
פתרונה בטווח הארוך על־ידי התמזגות הדרגתית
של האוכלוסיות, הכלכלה והחברה,
* באן מתחיל העיתונאי האנגלי משפט
במילים ״ראש עיץ־יית שכס״ — אן המשפט
לא הושלם. כנראה רצה להביע את הערכתו
של חמדי כנעאן, כי אירגוני הדובלוץ לא
יקבלו הסכם זה, אלא יעמדו על החזרת
הגדה המערבית לממלכת חוסיין.

שלום, משא הרובץ במידה רבה על הערבים
מכל המעמדות, על מדינאים נייטרא־ליים
כאן, ועל המלך חוסיין עצמו.

ה ג דו ש ה

מגומגמת
** ד כ אן הציטוט מתוך אובזרבר. בין
המעטים שלא היו מופתעים מהצהרת
המלך חוסיין היו המומחים הישראליים לענייני
המרחב. הם ידעו זה מכבר, שאכן
מוכן שליט ירדן לוותר על הגדה המערבית
— ובלבד שיניחו לו לחיות בשקט בממלכתו
המוקטנת. הוא יקבל תמיכה אמריקאית
וסעודית, ויהיה מלך עבר־הירדן — כפי
שהיה סבו עבדאללה עוד לפני פרוץ מלחמת
*.1948
מה שעשה רושם על אותם מומחים היתר
העזתו של חוסיין לומר זאת בגלוי. אמנם
לא ישירות, בנאום לאומתו, אבל בכל זאף
לעיתונאי מוכר, נציגו של אחד העיתונים

גדולי המנהיגים הפלסטינאים בגדה ובירושלים
מביעים את דעותיהם בגלוי — בעל־פה
ובכתב — בעד ונגד הרעיון.
הם לא יחדלו מכך, בגלל ההכחשה מעמאן.
להיפך: דורשי המדינה הפלסטינית
יגבירו את מאמציהם, ואין ספק כי השבועות
הקרובים יספקו כותרות רבות בכיוון

אם ממשלת ישראל תסכים לחפש פיתרון
בכיוון זה — עשויים שבועות אלה אף
להצמיח את הניצנים הראשונים של שלום.
* העולם הזר, היה העיתון הראשון שרמז
על אפשרות זו, בהסתמכו על מקורות
מעולים. בידיעה במדור תשקיף (העולם
הזה )1630 נאמר :״פעולות־התגמול של
צה״ל, שהפילו קורבנות רבים בערים ובכפרים,
הביאו את העבר־ירדנים לידי מחשבה,
כי מוטב להם להסתפק במדינה קטנה משלהם,
עבר־ירדנית, תחת להיפגע ללא־הרף
בנלל הפלסטינים, השונאים אותם, והגורמים
להם צרנת בלי־סנף בפנים נבחנץ.״

אולי תמהת ך,שבוע לקרוא בכמה עיתונים על פעולה מסויימת של סיעתנו, שאני עצמי
לא דיוזחתי לך עליה. הדבר התפרסם עתה, בעל כורחי ובניגוד לרצוני. אני עצמי סבור כי
השתיקה היתה יפה לה, ועתה איני רואה את עצמי חופשי לדווח עליה בהרחבה.
אך מאחר שמשהו מזה התפרסם, אספר לך בקיצור על העניין. הוא נוגע לחלק משליחותנו
בכנסת, המבוצע הרחק מזרקורי־הפירסומת, אך העולה בחשיבותו — לדעתנו — על כל

שאר מעשינו.
העניין התחיל כשפנו אלי כמה בחורים צעירים, עתירי־זכויות מאין כמוהם בארץ זו,
וביקשוני לחקור פרשת היתקלות מסויימת עם חולייה של אל־פתח, בה נהרגו חמישה
סבלים של אירגוני־החבלה אחרי שנכנעו. הם פנו אלי מפני שהם רואים בסיעתנו גוף
הקרוב לבעיות צה״ל, שאינו מהסס להיאבק בעניין מצפוני.
הצעירים דאגו לא רק לטוהר הנשק העברי, אלא גם לשלום חבריהם. ברור שאם ישתכנעו
החבלנים כי סופם למות בין כה וכה, הם יילחמו עד הכדור האחרון, דבר שיביא לקורבנות־דמים
בין חיילי צה״ל ואנשי מישמר־הגבול — כפי שקרה בהיתקלות בק נהרג אל״מ
אריק רגב וגד מנלה.
נקטתי, בסודיות גמורה, בפעולה מסויימת בחוגי הממשלה וצמרת צה״ל. לזכותו הרבה
של הרמטכ״ל, רב־אלוף חיים בר־לב, יש לציין כי התייחס ברצינות ובחומרה להאשמות.
מאז אותה פרשה נעשה הכל כדי לשכנע את החבלנים כי הם יכולים להציל את חייהם
על־ידי כניעה. הדבר משודר להם ברמקולים בעת ההיתקלות,
חבלנים שבויים רואיינו בטלביזיה, כדי שחבריהם מעבר לגבול יראו שהם
חיים ובריאים.
למרבה הצער, דאג מישהו להדליף משהו מפעולתי זו לחו״ל. עיתון בשם פיס ניוס,
שהוא ביטאון חסר־אהריות ועויין לישראל, פירסם ידיעה מקוטעת, מגמתית וארסית, תוך
שירבוב שמי בכוונה. אני סבור כי זוהי פעולה פרובוקטיבית של ישראלים מסויימים בחו״ל׳

שעת דעתי עליהם כבר פירסמתי.
על־כל־פנים, אחרי פירסום זה נאחז בעניין ח״כ תופיק טובי, איש רק״ח, שהגיש שאילתה
לשר דיין, בה שאל מה האמת בדבר התערבותי שלי באותה פרשה. השבוע השיב דיין:
״איני יודע על הפירסומים בחו״ל, אבל אני יודע על פנייתו של חבר־הכנסת אורי אבנרי.
הנושא נחקר כדת וכדין, ונמצא שהאשמה שהובאה נגד אלוף פיקוד המרכז אינה נכונה.״
כל פעולתי בפרשה זו נבעה מטעמים מצפוניים — וכוונתי היתד, שתישאר סודית, כמו
פעולות אחרות של סיעתנו שעליהן לא מסרתי בדו״ח לבוחר, מטעמים ברורים. אני מצטער
שפעולה זו פורסמה.
אך לפחות תועלת אחת יש בפירסום: פרשה זו מוכיחה שוב באיזו רצינות מתייחס צה״ל

לטוהר נישקו.
ואולי מותר להסיק עוד מסקנה: חשוב שתהיה בכנסת סיעה שהלוחמים מתייחסים אליה
באימון, ושאינה נרתעת מלפעול גם בעניינים אשר עסקני־מפלגות, החרדים לפופולריותם,
אינם מעזים לנגוע בהם אפילו בסוד כמום.

נ!ניא 3וז! וסוואז
לסנו־יה

ססה

התשובות הבאות ניתנו בשבוע שעבר לשאילתות
שלנו ולשאלותינו הנוספות:
9שר־החוץ הכחיש את הידיעה כאילו
מסר לד״ו־ יאו־ינג כי ישראל החליטה
להישאר בשארם אל־שייך, להבטחת השייט
הישראלי.
אורי אבגרי נ האס נקבע, כבוד השר,
איזשהו גבול של זמן לשליחותו חסרת־התוצאות
של מר יארינג?
אבא אבן: הבנתי מתשגויר יארינג,
בפגישתנו האחרונה, כי בדעתו להמשין לע־מוד
לרשותם של הצדדים הנוגעים בדבר
ללא הגבלת זמן, ולדעתי זו החלטה נבונה,
כי החתירה לשלום צריכה להיות מתמדת.
אם נוצר קפאון, יש לחדש בירורים, בדיקות
ויוזמות מדי זמן בזמנו.
9לשאלתנו מה עושה הממשלה כרי
לפעול נגד רצח־העט כדרום־סודאן,
הודיע השר אבן כי הפעולות הן: נאום
שלו בכנסת, והודעה של נציג ישראל בעת
ויכוח באחת מוועדות או״ם.
* מה עושה משרד־החוץ נגד רצח*
׳העם כביאפרה? השר ענה כי יו״ר הכנסת
הפיץ בין הפרלמנטים בעולם את
נוסח החלטת הכנסת, שנתקבלה בתום ה־וויגיח
שבא ביוזמתנו.
אורי אבגרי: אדוני שר־החוץ, נוכח
הידיעות המדאיגות ביותר׳הסגיעות מביאפ־רה,
דווקא בשבוע האחרון, על אפשרות של
מותם ברעב של מיליוני אנשים, בעוד חודש־חודשיים,
האם אתה סבור שיש אפשרות
של פעולה נוספת מטעם משרד־החוץ, ב־או״ם
או במקומות אחרים?
אבא אכן: שוב, כפי שהסברתי בוויכוח
הכללי בעצרת האו״ם, גס שאלת
ביאפרה אינה עומדת על סדר־יומה של
העצרת. עובדה משונה ומעציבה היא, ש

בעיות
מרכזיות של הדור אינן נדונות במושב
זה של העצרת. כל מה שאוכל לעשות
הוא, לעיין באפשרות להפיץ שוב
החלטת הכנסת בין מערכות העתונים והממשלות,
תוך ציון העובדה שנושא זה
מוסיף להדאיגנו.
׳ 9לשאילתה שהגשנו עיד לפני הפלישה
לצ׳כוסלובקיה, השיב שר־החוץ כי תבע
״ביקורת בינלאומית מירבית״ נגד הפלישה.
או רי אמרי: האס ישראל יזמה, בעצמה
או בשיתוף עם אחרים, החלטת־גינוי
על הפלישה הסובייטית לצ׳כוסלובקיה?
אבאא כן: כפי שהערתי בנאומי בוויכוח
הכללי, כלל לא נרשם בסדר־יומת
של עצרת האו״ם סעיף על התערבות צבאות
בריח״ם ומדינות
אחרות בצ׳כוס־לובקיה.
זה אחד הגילויים
של תופעה
שנדרשתי לה בנאומי,
שהאו״ם ממלא
תפקיד יותר ויותר
שולי בבעיות בינלאומיות
מרכזיות.
׳ 9ניצלתי שאילתה
ישנה בקשר לעמדת
ישראל בפר־שת
השייט בסואץ
אבא אבן
כדי לשאול שאלה
הרבה יותר אקטו־אלית.

רי אמרי: אדוני שר־החוץ, האס
לאחרונה היתה פנייה, בצורה כלשהי, מצד
ממשלת ארצות־הברית הנוכחית, או זו המתכוננת
להיכנס בקרוב לתפקידה, שהכילה
תוכנית בת שבעה סעיפים, וביניהם נסיגת
חופש־השייט
ישראלמתעלת־סואץ תמורת
לאזניות ישראליות? האם היתה מצד ממשלת
ישראל תגובה על כך?
אבאאכן: אדוני היושב־ראש, אני
מציע שהשואל הנכבד יגיש שאילתה חדשה,
כי הסוגיה הזאת יותר רחבה מזו הנדונה.
׳ 9סגן שר־הקליטה, אריה אליאב, השיב
לשאילתה שלנו כי הוא מעריך שבשנה
הנוכחית יגיעו לארץ 30 אל?1עו לי ם
(כמחצית הריבוי הטבעי של האוכלוסיה הערבית
בשטחים המוחזקים ),ומיספר דומה

לב שתול
אינו דחוף
שתי הצעות דחופות לסדר־היום הוב־או
השבוע בפני הנשיאות — שהחליטה,
באורח שיגרתי, לשלול את דחיפותן.

9שיחות נציגי ממשלת ישראל
עם מר ויליאם סקראנטון, והסיכויים
לתפנית אפשרית כמדיניות
הממשלה האמריקאית. בראשות
מר ניכסון, בלפי ישראל.
זה לא דחוף.

ארגף פי\ 2וד הנזרם־

המרצע יצא
מן השק
בימי חמש הכנסות הקודמות לא היתד,
השאילתה אלא האחות החורגת בבית. אך
מרגע שחדרה סיעתנו לכנסת, היא שינתה
את דמותה. הפכנו אותה לנשק חשוב במאבקנו
— ורוב הסיעות האחרות חיקו את
שיטחנו זו, כפי שהן מחקות את כל שיטו-
תינו.
עכשיו הפכה השאילתה לחלק החשוב והמעניין
ביותר בכנסת. מאז נדם קולו של
גח״ל ככוח אופוזיציוני, והוגבל כוחנו להגיש
הצעות־לסדר־היום והצעות־חוק פרטיות,
נמסרות רוב ההודעות החשובות של הממשלה
בצורת תשובות לשאילתות — ובעיקר
תשובות ל״שאלות נוספות״ אקטואליות מציתו.
אחת
ההודעות החשובות ביותר בכל
תולדות הכנסת נמסרה השבוע.
ראש־הממשלה ענה על שאילתתי, כי הממשלה
אישרה התנחלות של בחורי־ישיבה
בחברון. היתה זאת תשובה שיגרתית, שפתחה
פתח לשאלה הרבה יותר חשובה.
אורי אבנרי (שאלה נוספת) :אדוני
ראש־הממשלה, האם בעת בחירת מקומות
להתנחלות מובאות בחשבון תוכניות הממשלה,
או תוכניות חברי הממשלה, הקובעות
על איזה שטחים מוכנה הממשלה ל נחל
משא־ומתן, ועל איזה שטחים לא?
ראש־הממשלה לא השיב, כאילו לא הבין
את השאלה.
אורי אכנרי: אם לנסח את השאלה
בצורה אחרת — האם הממשלה מתירה התנחלות
במקומות שעליהם היא מוכנה לנהל
משא־ומתן עם מדינות־ערב, לשם החזרתם?
שוב לא השיב ראש־הממשלה.
אורי אכנרי: שאלתי היא פשוטה —
האס נותנת הממשלה היתרים להתנחלות

9השתלת הלב שבוצעה לאחרונה,
קידום הרפואה להצלת היי
אדם והסרת המיפשולים מצד גורמים
המונעים השתלה ומחקר מתאים.

זה אינו דחוף, לדעת נשיאות הב-
נסת. רצינו להעלות נושא זח בהצעה
רגילה, אולם נסתבר כי שר-הבריאות
עסוק, ואינו יכול להתפנות למטרה זו.
לכן לא זכתה פרשת הלב השתול, שגרמה
להתרגשות במדינה כולה, לאיזכור
כלשהו בכנסת.
חוץ מזה דחתה ועדת־הפירושים של
הכנסת את העירעור שלנו על מחיקת
קטע מנאומנו המדיני מלפני שבועיים
מן הפרוטוקול. נקבע רשמית כי יו״ר
הישיבה יכול למחוק מה שהוא רוצה.

בינתיים הגשנו שלוש הצעות דחופות

חדשות לסדר היום :
9המסקנות הדחופות המתבקשות
מהכרזתו של המלך חוסיין בדבר הסכמתו
להקמת מדינה פלסטינית.
9הצורך במינוי ועדת-חקירה לבדיקת
ההאשמות בדבר דיווח שר״החוץ
ערב מלחמת ששת-הימים.
9פגישת ניכסון־דיין, ושינוי אפשרי
במדיניות הממשלה החדשה בארצות-
הברית כלפי ישראל.
גם בשטחים שעליהם היא מוכנה לנהל משא־ומתן,
למען החזרתם?
לוי א ש כו ל (אחרי היסום ניכר) :כאשר
נחליט להקים יישוב במקום מסויים, או
במקומות מסויימים, נחליט על יסוד זה כי
אלה שטחים שהם ישראל.
היתד, זאת, כמובן, פצצה — הודעה
מפורשת על הכוונה לספח כל שטח שבו
אושרה התנחלות. האמת יצאה מן השק.
אבל משרד ראש־הממשלה, שהבין כי אשכול
נכנס כאן ׳למלכודת, הזדרז לפרסם עוד
באותו יום ״הבהרה״ :שאשכול התכוון רק
ליישובי־קבע, לא להיאחזויות.
עיון בתשובה הנ״ל יוכיח כי ל״הבהרה״
זו אין על מה לסמוך.

1יי !
בשנה הבאה. יטפלו בהם 410 פקידי המשרד.
׳ 9השר משה דיין אישר כי אומנם הוכו
תושבים ברמאללה בעת העוצר שם. הוא
הודיע כי האחראים לכך יועמדו לדין.
9סגן שר־הפנים הבטיח לנו, בתשובה
לשאלה נוספת, בי עבודות צינור־הכיוב
בראשון־לציץ לא יחודשו, עד אשד
יאושרו על־ידי הוועדה המחוזית. היא גם
טען כי לא נמצא צורך לבדיקת פרשת סגן־
ראש־העיר (הדתי) בירושלים, שהואשם בכך
שהבטיח לערבים בירושלים המיזרחית

פרוטקציה כמשרד־הפנים (הדתי)
תמורת תמיכה במפד״ל.

9מדוע פורסמה. ההודעה על פעולת

צ ה ״ ל — פיצוץ הגשרים ותחנודהחשמל
במצריים — על־ידי משרד־ראש־הממשלהי
לוי אשכול ענה כי שר־הביטחון העריך כי
מוטב שדובר צה״ל יתייחס רק לצד הצבאי.
״הוסכם איפוא״ כי הסבר הרקע יינתן על-

ידי לישכת ראש־הממשלה.
או רי אבנרי: האם אני למד מכך,
כבוד ראש־הממשלה, כי היוזמה לשינוי זה
באה מצד שר־הביטחון?
לוי א ש כו ל (נרתע) :אינני יודע לדייק
ולומר ממי באה היוזמה. אני אומר שזה
היה על דעת מלאה, גמורה, וכל מה שנחוץ
לכך. זוהי הזדמנות לומר כי פעולות
כאלה נעשות בידיעת ראש־הממשלה.
׳ 9שר־החקלאות השיב לנו כי נעשה
מאמץ כדי למנוע בעתיד את הזרמת ה ש פכי
ם של טבריה לים־כינרת (המשמש
מאגר למימי המוביל הארצי).
או רי אכנרי: כבוד השר, תאם אני
למד מכך שכרגע כל השפכים של טבריה
נשפכים למוביל הארצי?
חיי םגבתי: לא למוביל הארצי. אינני
יודע אס כ ל השפכים או חלק מהשפכים
של טבריה נשפכים לים כינרת.

ה הי ס טו ריון בסו!־ מאה

שני •אמד:

ויכוח קצר, אך נוקב, נערך השבוע כאשר שמואל
תמיר העלה הצעה״לסדר״היום, בה תבע להתנחל מייד
בכל השטחים המוחזקים, בטענה שזה יבטיח את ה שלום.
ראש״הממשלה
ענה בסיגנון לגלגני, ותבע להסיר את

ההצעה מסדר־היום משום שהממשלה מטפלת בכל המרץ
בהקמת התנחלויות. הצעתו נתקבלה.
נמנעתי מהצבעה ונימקתי זאת בהצהרה הקצרה ה באה

אורי אבנרי: נמנעתי מהצבעה, כי לא ידעתי מה ההבדל
בין שני הצדדים.
זהו ויכוח בין שני נחלנים. הקול קול תמיר, והידיים ידי
אשכול. ואני אינני פוחד מהקול של תמיר; אני פוחד מהידיים
של אשכול.

ההכרעה שלפנינו היא הכרעה גורלית. ההיסטוריון
בעוד מאה שנה יאמר: כאן, בנקודה
הזאת, נפלה ההכרעה על גורל המדינה.

״המלחמה היא שלום״
התנחלות פירושה סיפוח. אם היה איזה ספק בכך, בא
ראש־הממשלה שלשום, ובתשובה לשאילתה שלי אמר. בפירוש:
במקום שתקום התנחלות, שם מדינת ישראל.
מנה 0י די ד (חרות) :כואב לך על כך?
אורי אבנרי: סיפוח פירושו שלא יהיה שלום; לא עם
המדינות הערביות שמסביבנו, לא עם העם הפלסטיני שבתוך
הארץ.
ההנמקות של חבר־הכנסת תמיר היום, ובפעמים אחרות,
מזכירות לי ספר בשם , 1984 שעליו מתנוססת הסיסמה
״המלחמה היא שלום; העבדות היא חרות; הבערות היא

כנגד זה אנו אומרים: אין עתיד ללא ביט•

זה בוער:

שרות כיבוי
ארצי!
אחד מתפקידינו בכנסת הוא להפיץ רעיונות
חדשים — ולא רק בשטח המדיני.
רק לעיתים רחוקות קורה שגם נציי
הממשלה מעז להגיד בפומבי כי רעיון
מהפכני, הנושא את התווית של סיעתנו,
הוא נכון. השבוע קרה נם זה.
מאז ימינו הראשונים בכנסת הטפנו לרעיון
מהפכני: לבטל את שירותי־הכבאות
המקומיים, ולהקים חיל־כבאים ארצי. תחילה
עברה הכנסת על כך בשתיקה של זיל־זול.
אך במשך הזמן נמצאו לרעיון חסידים.
לפני שלושה שבועות, בדיון על חוקו
שירותי הכבאות, חזרנו על רעיון זה בתוקף:
אורי אכנרי: השריפה בנמל־התעופה
לוד, והשריפות שקדמו לה, נותנים יתר
דחיפה ־לדרישה שהשמענוה כמה פעמים
מעל במה זו, ואני רוצה להשתמש היום
בהזדמנות זו כדי להשמיעה פעם נוספת:
יוקם חיל ארצי של כבאות. יופקעו ענייני
הכבאות מידי העיריות, הכושלות ברובן !
יושם קץ למצב המחפיר הנוכחי!
היום יותר קל לי לדבר על־כך מאשר

צער בעלי חיים
וצער בעלי פקידים
שאלתי את שר־הבריאות כמה אגודות
לצער בעלי־חיים קיימות במדינה, ובכמה
משתתפת הממשלה בתקציביהן.
השאילתה הועברה, כנראה, לראש־הממש־לה.
הוא ענה שיש תשע אגודות, וכי הממשלה
אינה תומכת בהן בכלל.
אורי אבנרי: איזה מוסד של הממש״.
לה ממונה על שטח זה, או מקיים מגע עם
חברות אלה?
לוי אשכול: השאילתה שלן הופנתה
לשר־הבריאות. מדוע באמת זה הגיע אלי,
כדי שאשיב עליה — אינני יודע. אני הייתי
אומר שזה שיין לשר־הבריאזת.

״כאן

31ל ה

ה הכר ע ה!״

חון; אין כיטהון ללא שלום, ואין שלום ללא
הכרה כזכויות הזולת.
מיום ליום מתרבו• ההוכחות לכך שהעם השכן מוכן להידברות
של שלום. למושל סקרנטון הוגשו, באמצעות השגרירות
האמריקאית, שתי עצומות של ערבים פלסטיניים,
שרצו להביע באוזניו את רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית,
שתחייה עימנו בשלום. היתר, הכרזו של השיך אל־ג׳עברי
בזכות מדינה פלסטינית; היה מאמר של עזיז שאחדה בוכות
מדינה פלסיטנית ; היה מאמר של עסקן חשוב, אל־כארוקי,
בעיתון אל־קודס המופיע כאן בירושלים, בזכות מדינה פלסטינית.

וחשוב
מכל: אן? אחד מאלה, שקראו כגלוי
להקמת מדינה פלסטינית, לא נפגע עד היום
הזה על-ידי שום מעשה־טרור של אירגוני־ה-
הכלה. זוהי עובדה שיש לתת עליה את הדעת:

״ההיסטוריה
תדון אותנו!״

כשעלה בפעם שעברה על דוכן זה, קרא חבר־הכנסת תמיר
שיר של משורר מסויים. אקרא כאן את הדיעה הנגדית, קטע
שפורסם היום בעיתון בעיתון
הארץ :
״בכבוד הראוי, תיבת־דו־אר
6484 תל־אביב, הידועה
בציבור כהתנועה לסיפוח
השטחים המשוחררים :
אני שונאת אותך.
את המודעות הדמגוגיות
הפוטשיסטיות שלך,
את ההיסטריה הלאומנית
המבחילה שלך,
את פניותיך לגנראלים ש־יקחו
את העניינים לידיים,
את עצם קיומך.
לכי בדרך כל הארץ
(השלמה)
חתום: סילבי קשת.״

סילבי קשת
ההחלטה על ההתנחלות
פירושה בחירה
היסטורית. זו הבחירה העומדת לפנינו

בפעמים הקודמות, כי דחקא היום מצאתי
תימוכין לדיעה זו בדבריו של מפקד שירות
הכבאים באיגוד־עריס חיפה, מר מנחם נועם,
אשר דבריו התפרסמו היום בעיתון
הארץ :״מערן שירותי הכבאות במדינה
לקוי ביסודו, והוא מפוצל ל־ 24 שירותי־כיבוי,
בעוד שמן הרצוי היה לקיים שירות־כיבוי
ארצי אחד בכל המדינה הפיצול
גורס למחדלים בשטחי האימון והציוד, והדברים
הגיעו עד אבסורד.״ הממשלה ממנת
היום כמחצית הוצאות הכבאות בארץ.
מדוע מוכרח סכום זה לעבור דרן מנגנונים
מקומיים, שאי יעילותם היא שם־דבר בארץ?
אנשי אל־פתח התרברבו שהם גרמו לשריפה
בלוד. אנחנו יודעים שאין זה
נכון. אבל זח הרי יכול לקרות מחר! ראש
הכבאים בחיפה מזהיר בפני מה שעלול
לקרות בבתי־הקולנוע בחיפה אם תפרוץ

הדוגגזה.־ 984ו
היום; מדינת צלבנים החיה על חרכה לנצח;
או מדינה החיה לבטח, כשלום וברווחה.
כבוד היושב־ראש, אני חרד, ואני רוצה להביע את חרדתי
העמוקה הזאת, שכאן יתקבלו הכרעות היסטוריות בלי שיתופו
של העם, בלי שיתופה של הכנסת, על־ידי 22 חברי-
הממשלה לבדם.

תהיה ההכרעה באשר תהיה -ההיסטוריה
תתבע אותנו, חברי־הבנסת, לדין, אם תתקבל
החלטה כלאהר־יד, מבלי שאנחנו נדון בעצמנו.

בהם שריפה. הוא. אומר שבתי קולנוע
בנויים מעץ; תיאטרון חיפה הוא צריף עץ
בתון בניין של אבן; יש בית קולנוע שכל
התיקרה שלו עשוייה מעץ דליק. בכל
יום עלולים להיעשות מעשי־טירור בבתי־קולנוע,
הטירוריסטים יכולים להשתמש בפצצות
תבערה — איך אפשר להסביר ב־,
שעה זו מצב שבו אין שירות ארצי, שבו
אין חוק ארצי המחייב בניינים חדשים
לעבור ביקורת של כבאות עוד בשלב ה־תיכנון7
עוד
בהמשך אותו ויכוח קפצו כמה
ח״כים אחרים, כמו כהן ממע״י, על רעיון
זה, אימצו אותו לעצמם. השבוע השיב על
כך סגן שר־הפנים, ישראל בן־מאיר, בקטע
מוכן מראש שהתפרש כאישור זהיר ראשוי
לרעיון :
ישראל בן־מאיר נכון שהפית־

רון שהציעו חברי־הכנסת אורי אבנרי ומנחם
כהן, שהוא בבחינת ״תפסת המרובה׳
עשוי להביא למצב של ״תפסת״ .הס הציעו
להפוך את שירותי־הכבאות לשירות ארצי.

השבוע חזרתי לרעיון זה, בשעה שמשה
דיין הביא לכנסת הצעה להאריך את תקנות
ההתגוננות האזרחית.
ניתחתי את הסכנות הכרוכות בהתגברות
הטרור, ואת האפשרות שתפרוץ מלחמה בה
־יפעיל גם האוייב טילי קרקע־קרקע וים־
קרקע, נוסף על נשק כימי וביולוגי, ואת
חוסר־ההתאמה של הג״א לתפקידים חדשים
אלה:
אורי אכנרי נבר העליתי מעל
דוכן זה את המחשבה שהגיע הזמן לרכז
את כל שירותי הכיבוי ברחבי המדינה בשירות
כיבוי אחד ויחיד, תחת מפקד ארצי,
עם מטכ״ל ארצי, שיוכל להזיז את כוחותיו
בארץ הקטנה שלנו בקלות, שיהיה מתורגל
להזזת כוחות בקלות, מבלי שיהיה צורך
לעבור מנגנונים ביורוקראטייס של איגודי־ערים,
וכדומה.
הייתי מרחיב את הרעיון ואומר: לשלב
לשתילת לבבות, לקביעת המוות של
יחד שירות־כיבוי ארצי, שירות רפואי ארצי
התורם ולבחירת התורם?
ושירות הג״א ארצי, לשירות ארצי כולל,
• לראש הממשלה: האם הביא
או לפחות לשלושה שירותים ארציים שיהיו
המושל סקדנטון, שליחו של ניכסון,
משולבים לחלוטין בכל מקום ומקום.
תוכניות־שלום חדשות?
(מובן שלא החמצתי את ההזדמנות כדי
• לשר אבן: האם הגישה ארצותלהתפלמס
עם משה דיין על דבריו בטלביזהברית
תוכנית חדשה, בת שבעה סעי־יה,
שהוא מעדיף ״קיפאון״ על פני ״שלום
פים, לפיתרון בעיית ארץ־ישראל?
כפוי״ ,מבלי להזכיר כלל את האפשרות
תלמידים
• לשר ארן: האם נרשמו
השלישית: שלום ביוזמתני /והרי ה״קיפאון״
מבני השטחים המוחזקים במוסדות ה של
קו הפסקת־האש אין פירושו קיפאון של
השכלה בישראל?
הטרור, או קיפאון סכנת־המלחמה הכוללת!)

חיילי בגשם -פקידי בד־דות-שדד
בין השאר הגשנו השבוע את השאילתות
הבאות:
ס לשר דיין: בצמתות־דרכים רבות,
שבהם ממתינים חיילים לטרמפים, אין
סככות. עם התחלת הגשמים, נרטבים החיילים
המחכים שם שעות ארוכות. מה
עומד משרד־הביטחון לעשות כדי לספק
מחסה?
• לראש הממשלה: האם נכונה
ידיעת השבועון האמריקאי ניוסוויק, כי
ממשלת ישראל כבר החליטה להשאיר בידי
ישראל את רמת-הגולן, רצועודעזה
ושארם אל־שייך, ולפרז את חצי-האי
סיני?
$לשד דיין: האם נכון כי משרד־הביטחון
רכש בשעתו דירת״שרד לסגן
שר־הביטחון (לשעבר) צבי דינשטיין, וכי
לאחר מכן נמכרה הדירה לדינשטיין? באיזה
מחיר?
• לשר אבן: האם נתקיימו לאחרונה
מגעים בין דיפלומטים ישראליים ו־

סובייטיים?

• לשר ורהפטיג: האם נכון כי
לפני כמה חודשים פנה שר־הדתות אל
הרבנות הראשית, כדי שתקבע הלכה לגבי
השתלת לבבות? מה היתר, תגובת
הרבנים?
• לשר ברזילי: מה הן ההנחיות

303׳ בטחון לשיחוד עתון
על שאילתה, שלנו מלפני 20 חודשים נאלץ לוי אשכול להודות סוף־סוף כי משרד-
הביטחון (בימי כהונת שמעון פרס) תמך בשבועון הלונדוני ג׳ואיש כרוניקל (שתמך בפרס
ובדיין) ,בצורה של רכישת כמויות גדולות של גליונות.
או רי אבנ רי: קודם כל, אני שמח שראש־הממשלה עונה על שאילתה זו לפני שמלאו
לה שנתיים.
רצוני לשאול: מה זה עניינו של משרד־הביטחון דווקא לרכוש עיתונים או לתמוך
בעיתונים? במה זה נוגע לתקציבו של משרד־הביטחון או בסמכויותיו?
לוי אשכול: אפשר לפרש זאת לכאן ולכאן. עובדה היא שאני גרמתי לכלל הפסקת
,הרכישה. אבל אפשר להבין לפעמים שמשרד־מסויים, אולי לשם צרכים מיוחדים — ולא
אכנס לפרטים, והמבין יבין — מעוניין שיקראו את הדברים הללו.
המבין יבין כי ה״ה בן־גוריון, פרס ודיין השתמשו בכספי משרד־הביטחון כדי לקיים
עיתון שתמך באינטרסים הפוליטיים הפרטיים שלהם.

0 1 x 1 1 :1

ה 1ה

מאיש את התמונות שהארץ ראתה לדאות :

יצחק סול נאבק על חייו בתוך חדרו הסטרילי

ף* יכותיהם של אזרחי ישראל פעמו
/השבוע בקצב אחד עם פעימות הלבד,שתול
בחזהו של יצחק סולם — בעל
הלב־השתול הראשון בישראל. המדינה כולה
עקבה במתח אחרי ניצנוצי הכרתו שחזרו
אליו מעת לעת, שבוע לאחר שנותח.

האיש היחיד שהצליח לראות
את יצחק סולם כחדר ההתאוששות
בבית־החולים ״ביילינסון״,
(מלבד הרופאים המטפלים בו ואשתו, אשר
הורשתה לראותו פעמיים השבוע) ,היה

יוש גרינברג, כמב ״העולם הזה״.
מה שלא סיפרו הרופאים ומה שהסתירה
אשתו של סולם, מגלה
יוש, כדיווח העיתונאי הבלעדי:
״יצחק פקח את עיניו. הוא הסתכל ישר
לתוך עיני. לרגע היה נדמה לי שהוא רואה
אותי, שהוא מבחין בי. מבטינו כאילו נפגשו,
עיניו היו נעוצות בי במשך כמה שג״
יום. אחר־כך הם נעצמו שוב. אבל גם ברגעים
בהם היו עיניו פקוחות, קשה היה להבחין
לפיהן, אם הוא שרוי בהכרה.
״הוא שכב על־גבי מיטה מוגבהת, מכוסה
בשמיכה ירוקה. במשך אותן דקות ביום
השני השבוע, שעקבתי אחריו, הבחנתי כמה
פעמים שראשו נע. לעומת זאת גופו היה
מונח ללא תזוזה.
״פניו היו חיוזרים, אבל מגולחים. נראה
שדואגים לגלחו בכל יום. שפמו אף הוא
מסודר. על ראשו מונחת רטייה לבנה. לפעמים
היא מכסה את כל פניו. לפעמים מסירים
אותה מעליו. אחות במדים סטריליים
ירוקים, שעברה השתלמות מיוחדת בניתו־חי־לב
בארצות־הברית, עמדה לידו כל הזמן.
היא הסירה את השמיכה מעל חזהו. בתוך
החזה פעור חור בתוכו נעוצים שני צינו־רות־גומי,
המחוברים למיתקנים־רפואיים,
שמשני צידי המיטה. היו אלה הצינורות של
מכונת־ההנשמה המלאכותית, שחוברה אל
סולם השבוע.
״במקום אחר מחובר אל החזה, ליד הלב,
מיקרופון מיוחד, הקשור למגביר־קול. באמצעותו
ניתן לשמוע בקול־רם את פעימות
הלב־השתול בחזהו של סולם. שמעתי את
הפעימות. הן בוקעות מהחדר החוצה, דרך
החלון, דרכו ראיתי וצילמתי את סולם. כך
יכולים האחות או הרופא, הנמצאים דרך־
קבע בחדר, לשמוע כל הזמן את הלמות
ליבו.

שקוע

ן מאחורי קיו זכוכית
1שרוע על מיטה בחדר ההתאוששות, מכוסה בסדין לבן ועל פניו

רטייה לבנה. מתוך חזהו נראים שני צינורות המחוברים למכונת־ההנשמה
המלאכותית. האיש ליד המחיצה, בצד שמאל, הוא הרופא,
העוקב אחר הפעולה של המכשירים המחוברים אל בעל הלב־השתול.

ך* ולם שוכב בחדר החמישי במסדרון
המחלקה לניתוחי־לב, בקומה ד׳ של
בית־החולים. החדר הרביעי הוא אטום לגמרי
ומתוכו בוקעים תיקתוקי מנועים, כנר-
את המכשירים המפעילים את הכליה המלאכותית
שהיתה מחוברת לגופו של סולם,
אחרי שהתגלה ליקוי בפעולת כליותיו.
״חלונות חדר ההתאוששות בו שוכב
סולם, צבועים לבן מבפנים. אולם מעליהם,

המכונות המחזיקות אותו בחיים

שבוע על־ידי צלם העולם הזה. הוא שוכב על צידו, פניו מגולים ועל מיצחו רטייה. אל

אפו מחוברים צינוריות ההזנה של האינפוזיה התלוייה מעליו. מתוך חזהו בולט צינור גומי
עבה המחובר למיתקן רפואי. ליד הצינור נראה המיקרופון המעביר לסגביר־קול את פעימות
׳ הלב־השתול. מצידה השני של המיטה נראית מכונת־ההנשמה המלאכותית ומיכל החמצן שלה.

קבוע חלון נוסף, מסורג, דרכו ניתן לצפות
בסולם ללא הפרעה.
״המשכתי לעמוד שם, כשהלמות ליבו
החדש של סולם פועמת באוזני. האחוה
ניגשה והוציאה את אחד הצינורות מחזהי
של סולם. בקבוק האינפוזיה התלוי מעליו
המשיך להזרים מזון אל גופו. המכשירים
הרפואיים המקיפים את מיטתו נראו בפעולה
כל הזמן. כשעזבתי את המקום נראה סולם
כשקוע בתרדמה עמוקה. אבל פעימות ליבו
המשיכו ללוותני, גם כשהתרחקתי משם אל
המירפסת.״
סיבובים בפעולות
הנון?
** ד באן סיפורו של יוש, שראה את
^ סולם במצב, שהרופאים הגדירוהו כ״חסור
אך מעורר תקווה.״ הכרתו המליאה של סולם
טרם חזרה אליו, למרות שהתגובות הביולוגיות
שלו תקינות. נראה שהפסקה בהספקת
החמצן למוח, באחד השלבים של הניתוח,
היא שגרמה למצב הנמשך של חוסר־ההכרה.
לקראת סוף אשבוע הסתבך מצבו
של סולם יותר, כאשר נתגלה הליקוי בפעולות
כליותיו. במצב זה הופסקה אספקת
המזון המרוכז לגופו, והועלתה האפשרות
כי יהיה צורך לשתול בגופו של סולם גם
כליה חדשה.
יחד עם הופאיו של סולם ובני משפחתו,
קיוותה המדינה כולה כי סולם, שפערלת
ליבו החדש תקינה, יתגבר על הסיבוכים
המתחוללים בפעולת גופו.

אחות חדר ההתאוהמתחלפת
ששות,

הרופאים בתורנות ליד מיטתו של בעל הלב־השתול, נראית

האחות המטפלת בו

בתמונה בשעת טיפול בסולם. היא לבושה בגדים סטריליים כשעל
פניה מסכה סטרילית. מעבר למחיצה נמצאים מכשירים רפואיים
נוספים, באמצעותם עוקבים אחר כל שינוי בפעולת גופו של סולם.

אד שורת..הרוצח ו^ויסלדווד החונק מבוסטון״ -״כחוד
חזסו״ וחבויה מעווו הנמות -הצטוו מעתה שס חוש:

זהו הפולקסוואגן השכור, בד הסיע אוריאל לייבוביץ את
שמחה אוזוואל להרי הכרמל, שם אנס אותה ורצה אותה.
רועה דרתי שראה את מיספר המכונית מסרו למשטרה. לרוצח מייחסים מיספר מעשי־רצח.

מכונית הוצת

111 זוהי תעודת הציון־לשבח
| ) 1שקיבל אוריאל לייבובי׳ן על
גילוי אומץ־לב בקרב על תל־עזיזאת
במלחמת־ששת״הימיס, כשהיה בשירות סדיר.

ך ץ וך 12 חודשים, מאז דצמבר ,1967
* 1אירעו בישראל שמונה מעשי־רצח מק־פיאי־דם,
שכמותם היו נדירים במדינה לפני
מלחמת־ששת־הימים. בקצב של אחת לחודשיים
בקירוב, נרצחה בישראל נערה צעירה,
על רקע מיני. קצב זה מוציא את מעשי
הרצח הרגילים, שלא על רקע מיני, מן
החישוב.
היה דמיון בכל מעשי־רצח אלה. הנרצחות
היו ברובן נערות צעירות. רובן ככולן לא
היו בנות ערים גדולות, אלא בנות ישובים
נידחים, שהרבו בנסיעה בדרבים. רוב מעשי־הרצח
בוצעו בחניקה, אחרי שבגוויות ה־

נרצחות נותרו סימנים של אונס, או נסיו-
נות לתוקפנות מינית.
אם לא נתקפה המדינה בהיסטריה של
אימה ממטורף מין משתולל, הרוצח את
קרבנותיו, הרי היד. זה רק משום שבשלושה
מתוך שמונה מעשי־הרצח, נתגלו הרוצחים.
התברר שהיו אלה שלושה אנשים שונים,
ללא קשר קודם ביניהם לבין קרבנותיהם.
בדצמבר 1967 נרצחה ויויאן שהרבני, נערה
בת 14 מנס־ציונה. גופתה נמצאה בצד
הכביש בית־עובד־נם־ציונה, כשהיא עירומה
וסימני חניקה על צווארה. תעלומת הירצחה
נפתרה כאשר נתפס הרוצח: אברהם טיפלין
( ,)20 תושב ראשון־לציון, שברח מביתר,חולים
לחולי־נפש בעכו.
בינואר 1968 נתגלתה ליד בית־הספר ל־קציני־משטרה
בכפר־שלם, גופתה של שושנה
ושאדי 24 אחות בבית־החולים שלוותה
ברעננה, תושבת בודים. על צווארה היו
סימני חניקה. סימנים שונים העידו בי
נאבקה עם רוצחה. גם תעלומה זו נפתרה,
כאשר נתפס נהג המונית יוסף נינו, שהורד.
כי הרג את שושנה, אחרי שניסה להתעלס
עימה במוניתו, בהובילו אותה לביתה.
פרשת־רצח נוספת, של חדרנית נתנייתית,
שנרצחה בעמדה ליד תחנת־אוטובוס, פוענחה
אף היא, כאשר התברר שהרוצח היה
נער מופרע.
היה זה בחודש אפריל השנה, כאשר גופתה
של רוזה דרור, חדרנית בת , 18 נתגלתה
טמונה בחולות נתניה. הסתבר כי היא נרצחה
על־ידי נער בן ,15 שהיד, במוסד לנערים
מופרעים.
תפוסתם של הרוצחים במיקרים אלה העידה
כי לא מטורף מין הוא המשתולל ורוצח.
סוציולוגים נטו ליחס את גל הרציחות

למשברים נפשיים העוברים על אנשים בעקבות
אימי המלחמה.
כאשר התגלתה החודש, בחורשה ליד
דלית־אל־כרמל, גופתה של שמחה אחוואל
בת ה־ ,17 ממושב אחיעזר, שוב לא קישרי
בינה לבין מעשי־רצח דומים שאירעו בעבר.
כעבור 24 שעות נתפס גם רוצחה — אריאל
(״סאני״) לייבוביץ 21 בנו של אופה משיכון
צר,לון ביפו.
העובדה שנותרו עוד שלושה מעשי־רצח
בלתי מפוענחים, נוסף למיקרה העלמות
מסתורי של צעירה מיפו, לא הטרידה אפילו
את חוקרי המשטרה. .כשם שמצאנו את

פפד בדודו

פהד יפתח

משה ברודו 40 מפקד
נפת־חולון, היה ממונה על
חקירתו של אוריאל לייבוביץ
בקשר לרצח כוכבה פרארה
באזור באוקטובר השנה.
קלסתרו של סאני הורכב ל
פי חע־דויות שגבה ברודו.

יהושע יפתח 39 ראש
לישכת החקירות בנפה הדרומית
במשטרת תל־אביב,
אשר בפניו הסכים לייבוביץ
להודות ברצח כוכבה פרא־רה.
יפתח הוא מורה לשעבר,
שהפעיל ידע פסיכולוגי.

כך נראה לחוקרי המשטרה רון
י | 1 1 1 1 1ידידיה של הנרצחת. לפי קלסו
נתוני הקלסתרון ששיחזרה המשטרה בשעתו — קשור ס

ועקנין

פינקוס

רוצחיהם של ארבעת הנערות,״ אמרו ,״כך נתפוס את
רוצחי הנערות שטרם התגלו.״

שלוש שנאנסו ונחנקו

ך * ש בו עהסתכר לראשונה, כי בגל רציחות הן
| נערות פעל גם רוצח בסיטונות. תפיסתו של אוריאל
לייבוביץ הבהירה לפתע לחוקרי המשטרה כי
הם עלולים לעמוד מול תופעה שלא ציפו לה כלל —
תפיסתו של רוצח שיטתי, שלא פעל רק כתוצאה מדחף
מיקרי וריגעי.

מפקח־מישנה קאדים

אניס קאדים 42 עוזרו של
פקד יפתח, ערבי יליד יפו,
אחד הקצינים הערבים ו?בו־דדים
במשטרת״ישראל, נטל
חלק פעיל בחקירת סאני.
החקירה נמשכה 3ימים רצופים,
כשהחוקרים מתחלפים.

רב־סמל קאזים

ניסים קאזיס 40 האיש שהצליח
לאתר לראשונה את
לייבוביץ אחר רצח שמחה
אחוואל, וגילה לראשונה את
הדמיון בינו לבין הקלסתרון
של רוצחה של כוכבה פרא־רה,
שנרצחה לפני חודשיים.

סמל !
בנימין ווהבה
חקירות ותיק
אביב, השתתן
במשך שלושו
רתו של סאנ
והודה ברצח נ
הוא נס הוסיף

ראל לרשימת המדינות בהן פעלו רוצחים
ידועי־שם, כמו כחול־הזקן, הרוצח מדיסל־דורף,
החונק מבוסטון ואחרים — ששמותיהם
מעוררים חלחלה עד עצם היום הזה.
האם עלול אוריאל לייבוביץ להתגלות כ־חונק
מיפו?
בשעה זו נמצא אוריאל לייבוביץ בידי
חוקרי משטרת פתח־תקווה. הם מנסים
לקשר בינו לבין רצח שולמית ועקנין, שאירע
בסוף חודש אוגוסט .1968
שולמית בת ה־ 16 וחצי, היתד, פועלת
במפעלי האריגה של האחים הורוביץ ב־קרית־אריה
שליד פתח־תקווה. לאחר שנעלמה
מביתה, מצא אחד מעובדי המפעל, בחורשה
ליד בית־החרושת, מספר חפצים אישיים
שלה. גשש המשטרה אשר הוזעק
למקום, גילה את גופתה של שולמית מתחת
לערימת חביות ופסולת בחצר מיפעל שכן.
החקירה העלתה כי לפני שנרצחה, נאנסה
שולמית באכזריות בחורשה. לאחר מכן נרצחה
בחניקה. הרוצח המיסתורי גרר את
גופתה מהחורשה, הסתיר אותה בערימת
הפסולת.

שתיים כאגסו וגדר! רו
^ שיטה היתד, דומה לרציחותיהם של
( | כוכבה פרארה ושמחה אחוואל. כל השלוש,

חוקרי משטרת חדרה, בראשותו של רב־פקד
עמנואל פז, הצליחו להעלות רק, שמרים
נאספה כנראה על־ידי רוצחה האלמוני,
שעד, שהמתינה לטרמפ, כדי להיפגש עם
ידידה בחדרה. עד היום לא הצליחו החוקרים
להתקדם יותר בחקירתם.
שנה וארבעה חודשים לאחר רצח מרים
פינקום אירע באיזור חדרה רצח מחריד,
שבוצע בצורה דומה להפליא. ב־ 15 לאפריל
נעלמה שרה ליפא 20 בוגרת בית־הספר
תחבימוני בחדרה, שהיתר, חניכה בקורם לאחיות
בהדסה בירושלים ועבדה כמטפלת
בבית־החולים מזור ליד חדרה, בו מאושפזים
חולים כרוניים. היא נעלמה לאחר שעזבה
את ביתה בדרכה לבית־החולים.
גופתה נמצאה אחרי שבוע, במצב של
ריקבון, בפרדס סמוך לחדרה. גם הפעם
הסתבר כי לפני שנרצחה נאנסה שרה תוך
מאבק עם תוקפה. גם בחזה נמצאו מספר
דקירות־סכין אשר גרמו למותה.
לא רק צורת המוות של שרה ליפא היתד,
דומה לזו של מרים פינקוס, אלא גם דרכה
אל המוות. כמו מרים המתינה גם שרה
לטרמפ בצומת ב^ת־ליד. האנשים האחרונים
שראו אותה, טענו כי נאספה על־ידי מכונית
אלמונית.
אומנם מרים פינקוס ושרה ליפא נרצחו
בדקירות־סכין ולא בחנק, כפי שנרצחו שאר

אוריאל (״סאני״) לייבוביץ,
כפי שנראה לפני שנה
וחצי בטת ששירת בחייל בחטיבת גולני,
נפצע בקרבות על רמת־הגולן. טירופו המיני
נבע — לדבריו — כתוצאה מפציעה זו.
אולם בחקירתו, העלו החוקרים ספק בעוב־ -
דת פציעתו במלחמה. עתה הם חוקרים אס
נזאני לא היה מאושפז מסיבה אחרת לגמרי.

הגיבור

!1של הגערה כוכבה פרארה מאזור, לפי עדויות
ין זה — שצוייר על־ידי צייר העולם רזה לפי
י לייבוביץ, רוצחה של שמחה אחוואל, גם לרצח זה.

תעלומה נוספת היא תעלומת היעלמה של
זילפה בת יצחק מרדכי שאוריקי מיפו. זילפה
יפת־המראה, היתד, נערה גבוהת־קומה
בת ,21 שהתגוררה לא הרחק ממקום מגוריו

פרדה

אחוואל

סאני לייבוביץ:$ ,ר דור שביעי בארץ, בן למשפחה
ת 11 אחים ואחיות, הודה ברצח שמחה אחוזאל. אחי
שלושה ימי חקירה מאומצים, הוא הודה גם ברצח
וסף: רצח כוכבה פרארה ( )17 מאזור, שגופתה נכד
!אה בחודש אוקטובר בגן־ביאליק באזור.
אולם זה עוד לא הכל. חוקרי המשטרה ממשיכים
חקור במרץ אם יש קשר בין לייבוביץ לבין שורה
זל מיקרי רצח נוספים, שבוצעו בשיטות דומות. אם
ן ומנם יתאמתו חששות השוטרים, יתברר להם כי
;איש שתפסו באופן מיקרי, כתוצאה מעירנותו של
,ער דרוזי חסר־השכלה, עלול לצרף את שמה של יש־

•הכה

( ,)39 סמל־במשטרת
תל־באופן
פעיל
ימים בחקי־
,עד שנשבר
וכבה. פרארה.
:״אני חולה.״

סמל ככר
שמואל בכר 37 אף הוא
מוותיקי החוקרים של הנפה
הדרומית, שנטל חלק בחקי־רותיו
של החונק מיפו בתעלומות
הרצח הבלתי
מפוענחות שאירעו עד כה
במחוזות תל־אביב וחולון.

ך ך \ 1 41ך אוריאל לייבוביץ צוחק למצלמה אחרי שהובל בידי השוטרים
נ> | להוצאת פקודת־מעצר. אחרי שהודה ברצח השני שביצע ביקש
אוריאל לא לראות איש מבני־משפחתו ואף ביקש לעזור לו להתגבר טל מחלתו זו.
צעירות אלמוניות ממקומות נידחים, נאנסו,
נרצחו בחנק ונגררו למקומות שם מצאו
את גויותיהן. כל מכריהן של השלוש שנחקרו,
המציאו אליבי מתאים.
כאשר יסיימו חוקרי משטרת פתח־תקווה
את חקירתו של לייבוביץ, הם
יעבירו את החשוד לידי חוקרי משטרת
חדרה. שם יהיו החוקרים סקרנים לגלות,
אם יש קשר בין סאני לבין שתי תעלומות־רצח
מיסתוריות - ,המדידות מזה חודשים
רבים את שנתם של שוטרי חדרה.
הרצח הראשון, בקשר אליו יבקשו החוקרים
מסאני להשיב על כמה שאלות,
אירע בדיוק לפני שנתיים. אז היה יד.
מיקדה רצח סנסציוני ונדיר.
בדצמבר 1966 נמצאה בתעלה, לצד הכביש
בין כפר־מונאש לחדרה, גופתה של
מרים פינקוס בת ד,־ 16 וחצי, כשהיא עירומה,
ובגדיה מפוזרים סביב לה ברדיוס של
חמישה מטרים,
החקירה העלתה כי לפני שנרצחה נאנסה
מרים בידי מצחה. על גופתה נמצאו סימני
מכות וסימני חניקה. אולם מרים נרצחה
בדקירות־סכין. בחזה התגלו תשע דקירות־סכין,
שגרמו למותה.

השלוש. אולם החוקרים אינם מייחסים לכך
חשיבות :״רוצח עשוי לשנות את שיטות
הפעולה שלו,״ הם טוענים.
מה שקובע יותר הוא הדמיון במעשי־האונס
שקדמו לרצח, והעובדה כי שתיהן
נאספו בדרכן אל המוות בטרמפ.
בתקופה בה נרצחה מרים פינקום היה
.אוריאל לייבוביץ נהג צבאי. כאשר נרצחה
שרה ליפא, כבר נשלל מאוריאל רשיון־ר,נהגות
שלו, בעקבות פציעתו בקרבות ברמתו,גולן.
אבל, כסי שהוכיח אוריאל במיקרה
הרצח האחרון אותו ביצע, לא מנעה ממנו
שלילת־ד,רשיון, להמשיך לנהוג ברכב שכור
או אחר.

אחת שגעדמה

0ל גס ככן״ לא הסתיימה רשימת
תעלומות־הרצח, שחול־־י המשטרה יכו לים
לנסות לחקור את סאני בקשר אליהן.
לפני חצי שנה נמצאה גוויית אשד, צעירה
בחורשות בית־אורן שבהרי הכרמל, לא הרחק
מן המקום שם ניסה אוריאל לייבוביץ
להסתיר את גופתה של שמחה אחוזאל. גם
אשה זו נרצחה בחניקה והחוקרים הגיעו בחקירת
הרצח למבוי סתום.

הרועה הדרוזי יוסוף חלא־
1 1 7 1 1 /1 1 1בי בן ה־ 6ו מהכפר דל־יית־אל־כרמל,
שהיה ער לנסיון הסתרת
גופתה של שמחה אחוואל טל־ידי לייבוביץ,
כפי שצולם במקום בו התגלתה הגוויה.
של סאני ביפו. בשני לדצמבר , 1967 בדיוק
שנה לפני תפיסתו של לייבוביץ, יצאה זילפה
מביתה כשהיא לבושה מכנסיים ארוכים
חומים, חולצה לבנה וסודדר כחול. מאז נעלמו
עקבותיה. משטרת מחוז תל־אביב עשתה
מאמצים נואשים כדי לגלותה. אולם נראה
היה כאילו האדמה בלעה איתה. למרות ה־
(המשן בעמוד )18

(המשך מעמוד )17
חקירות היסודיות לא נמצא איש שיכול היה
להעיד כי ראה את זילפה שאוריקי לאחר
התאריך בו נעלמה.
החוקרים הגיעו למסקנה כי קרוב לוודאי
שזילסה נרצחה גם היא, למרות שלא היתה
אחיזה להשערה זו. גופתה של זילפה לא
נמצאה למרות הסריקות במקומות בהן נמצאו
בעבר גוויות אחרות, ולא נמצאו כל
אביזרי לבוש אחרים שלה.
אם אומנם נרצחה זילפה, הרי שהיא היחידה
שאין דמיון בינה לביו מקרי הרצח
האחרים. בכל המיקרים הושארו הגוויות
גלויות, כשחלקי לבושן מפוזרים סביבן. באף
מיקרה לא נעשה נסיון לקבור את הגופה.
מצד שני, יתכן שגם גופתה של זילפה
הושארה גלוייה, במקום נידח כלשהו,
שם נרקבה מבלי שיגלוה.
על כל פנים, בתום כל שאר החקירות,
יתהו חוקרי המשטרה לדעת אם היה קיים
קשר כלשהו בין זילפה שאוריקי לבין סאני
לייבוביץ. קשה לדעת, באם יוכלו לגלות
קשר זה. כי מלבד המיקרה של שמחה
אחוואל, שסאני היה חברה במשך מספר
חודשים, לא ידע איש על קשריהן של יתר
הנרצחות עם בעל הצל׳׳ש של חטיבת גומי.

חשש להתאבדות
ך• שני מעשי־הרצח, בביצועם כבו!
הודה אוריאל לייבוביץ׳ ,היו דרכי ההיכרות
שלו עם הקרבנות דומים. סאני, שמאז
השתחרר מצה״ל מצא את פרנסתו
במכירת מיסבי־כדורים (קוגלגרים) ישנים,
נהג לחזר אחרי נערות, בסביבת התחנה־המרכזית
בתל־אביב.
שם הכיר נערית, שבאו אל העיר מישובים
רחוקים כדי לחפש עבודה. הוא
נהג להציע להן לבלות בחברתו בעיר הגדולה.
או להסיעו למחוז חפצן ברכב שהיה
ברשותו. כך הכיר את כוכבה פרארה יאת
שמחה אחוואל.
תחילה, כשנתפס אוריאל בעקבות עדותו
של הרועה הדרוזי שרשם את מספר המכונית
בה הסיע את גופתה של שמחה אחוואל,
עמדו להאשימו רק במעשה רצח אחד, שהיד,
בתחום חקירתה של משטרת־חיפה. לשם כך
נשלח אוריאל לחיפה. אולם כשהוחזר לתל־אביב
החלו חוקרי הנפה הדרומית בחקירתו.

חולצה אופנתית 64ח 0וי-{351צ 11ו 11 מצמר נקי כביס
(גם במכונת כביסה) ,בכל המידות ב־סו צבעים אופנתיים.

עודפי יצוא מהזמנות לאנגליה ולאמריקה

א ו /0

מפע לי סריג ה

תל־אביב. חיפה, יפו, נ תני ה. באר־ שבע, ר חובות, א שדוד. קרי ת־ג ת

ליפא החקירה נמשכה שלושה ימים רצופים.
בראשה עמד פקד יהושע יפתח, שניסר,
למצוא דרכים לליבו של הרוצח, כדי שיתוודה
בפניו 24 .שעות ביממה היה סאני
תחת פיקוח קבוע, אחרי שהועלה חשש כי
הוא עלול להתאבד.

הוא דרש שתתפשט
ף* כל שהצליחו החוקרים לעמוד על
^ טיבו של העצור, גברו חשדותיהם .״אדם
כזד, מסוגל לכל״ אמר פקד ברודו, מפקד
משטרת נפת־חולון, שצורף לצוות החוקרים
אחרי שהתגלה דמיון בין סאני לבין הקלסתרון,
ששוחזר בשעתו. של החשוד ברצח
כוכבה פרארה.
בתחילת החקירה הכחיש סאני כל קשר
העולם הזה 1633

בינו לבין כוכבה. אחר־כך סירב לענות
לשאלות החוקרים וביקש שיניחוהו לנפשו.
כשעשו החוקרים במבוקשן, היה יושב מכונס
בעצמו ומהורהר. פקר יפתח לא לחץ
עליו. כמחנך ומורה לשעבר, הרגיש שסאני
יישבר בעצמו וידבר. ואומנם, אחרי שלושה
ימי חקירות, ביקש מאני להביא אליו את
יפתח, גולל בפניו את ההתרחשויות שהובילו
לרצח כוכבה.
״ביום שני, ה־ 28 באוקטובר, הכרתי את
כוכבה בסביבת התחנה המרכזית,״ סיפר
סאני .״קבעתי איתה לאותו ערב ויצאנו
יחד לבלות. אחרי שהחזרתיה לביתה באזור
קבענו פגישה נוספת ליום רביעי. ביום זה
לקחתי אותה לגן־השבעה.״
על מה שהתרחש בגן סיפר פקד יפתח:
״כגן ביקש אוריאל מכוכבה שתתפשט ותבוא
עימו במגע מיני. כשסירבה, נתקף
לדבריו בהרגשה מוזרה. הוא איננו זוכר
איך חנק אותה. הוא ניסה אחר־כך לשכב
עימה, אך חשש מתנועת אנשים בסביבה
ונמלט.״

שיחזור כלידה
^ ה רי ש הו ד ה ברצח כוכבה, ביקש
^ אוריאל מיפתח לקבל טיפול רפואי כדי
להקל על עצמו ממה שמתחולל בקרבו. הוא

אבנים. קורות נוראיות. אוטובוס מהנץ שמשות. ניידת משטרה -רזה?וראיס סנורס

ה ק דו שהמ קו ל ל
זילפה הסכים גם לערוך שיחזור של שלבי רצח
כוכבה, אך ביקש שהשיחזור ייערך בלילה.
״אינני רוצה שיראו אותי,״ אמר.
בשעות הלילה, בגשם שוטף, הובא סאני
לגן־הציבורי באזור, שם חנק את כוכבה.
כשיכלו החוקרים לסגור את תיק־הרצח ולהעבירו
לפרקליטות־המחוז, כדי שזו תכין
את האישום נגד סאני, הועבר סאני עצמו
למשטרת פתח־תקווה.
עתה נמצאת החקירה, על הקשר בין
לייבוביץ לבין רצח שולמית ועקנין בעיצומה,
כשהחוקרים נעזרים במכונת־אמת,
כדי לבחון את תשובותיו של סאני.
״לייבוביץ הוא חשוד פוטנציאלי ברצח
זה,״ הסביר רב־פקד מיכאל בוכנר, ממשטרת
פתח־תקווה .״שיטת הרצח זהה בשלושת
המיקרים, וגם מבחינה גיאוגרפית אין מני־עד.
שאם רצח בחיפה או באזור לא ביצע
פשע דומה גם בפתח־תקווה. גופתה של
שולמית ועקנין נמצאה באותו מצב בו
נמצאו הנרצחות האחרות: חלק הגוף־התח־תון
חשוף, ועל הגוף סימני חניקה ואונס״.

ף* ידאכ כי ם: יתך על שוער הכוח
*4רמת־גן מיכאל קדוש. אוהדי בית״ר
ירושלים קיללו אותו ואת בני־משפחתו בכל
הקללות האפשריות. איומים נשמעו מהיציע
מאחורי השער בו ניצב קדוש. שני אוהדי
בית״ר נלהבים זינקו באקרובטיות מעל הגדר
והחלו ררוץ לעבר השוער. שיטרים
עצרו אותם והחזירום ליציע.
במשך חמש דקות השתררה מהומה ב־מיגרש
בית״ר בירושלים. שהקנים, מאמנים
ושופטים צעקו זה על זה, הקהל השתולל.
הכל מפני שבמצב של תיקו ,0:0חמש דקות
לפני תום המישחק, הישהה קדוש את הכדור
בידו. סיפר שוער הכוח מיכאל קדוש :
״כבר כשנכנסנו למיגרש, איים עלינו קהל
אוהדי בית״ר, שאצלם לא מנצחים בקלות,
וכדאי להפסיח למען הבריאות. רוב שחקני
הקבוצה שהם צעירים ממני, חששו מהאיומים,
בייחוד כשידוע לכל השחקנים שלפני
זמן קצר הושמעו איומים דומים כלפי
שחקני בני־יהודה, שזכו במה שהובטח

במדינה
(המשך מעמוד )10
שהוצאו עד כה.

העולם הזה 1633

מעוקבים של מי־תהום מלוחים למתוקים.
באיזור הערבה קיימים מקורות מים תת־קרקעיים
גדולים, שהיו עד עתה חסרי־ערך
בגלל מליחותם. המים המותפלים, אותם
מייצר מיתקן ההתפלה שהוקם ביוטבתה,
הם אידיאליים לגידול יבולים. המיתקן עצמו
פשוט וזול יחסית 80^ .מחלקיו אפשר
לרכוש בארץ, ובהשקעה של 140 אלף ל״י
אפשר ליצור מים מתוקים במחיר של —70
30 אגורות למטר מעוקב.
כך שישנה עדיין ד,תיקווה שחלומו הישן•
של דויד בן־גוריון, פיתוח הנגב וישובו.
יתגשם.
ים המודד
יורד

פצוע או מטור!ז*
* 6דכה מכחיש סאני כל קשר בינו לבין
י ג שולמית ועקנין. אולם תוך כדי חקירתו
התגלו לחוקרים במה פרטים מאלפים.
לייבוביץ טען כל הזמן כי במלחמת־ששת־הימים,
בה נפצע פעמיים בקרבות, זכה ב־צל״ש.
הסתבר כי התעודה שהוענקה ל־סאני
על־ידי מפקד הגדוד שלו, ציינה אותו
אומנם לשבח, אך אינה מוגדרת כצל״ש
חטיבתי, אלא כציון־לשבח אותו חילקו מפקדים
לאלפי חיילים בצה״ל.
כן הסתבר בי סיפוריו של סאני כי נפצע
בקרבות מפוקפקים. הוא אומנם אושפז
בתום המלחמה, אך לא כתוצאה מפציעה,
אלא מהתמוטטות־עצבים כנראה.
הצעיר המטורף, שאינו מפסיק לחייך,
שלא נשבר שעה שחנק את קרבנותיו למוות,
נשבר בסערת המלחמה.

להם: מכות, יריקות, קללות, ונסיעה חזרה
לתל־אביב באוטובוס הרוס למחצה.
״אני ותיק כבר במיגרש בית״ר ואינני
חושש מאיומים. הבית״רים שיחקו טוב יותר
מאיתנו, ושחקנינו פחדו לשחק או שנתפסו
ליום חלש, או שניהם ביחד. במצב זה
נותרו עוד חמש דקות לסיום המישחק.
כל שוער, החל מיאשין וכלה בי מכירים
את העובדה שבמצב של תיקו מאופס, כש־קבוצתך
נתונה בלחץ, ניתר זמן קצר לסיום
המישחק, חיים השוער להעביר את
הזמן מה שיותר. אני ניסיתי לעשות זאת
בצורה פשוטה. העמדתי את הכדור לבעיטת־שוער
לא במקום הנכון. חיכיתי שהשופט
יאמר לי להזיזו, אך הוא לא אמר. המתנתי
כמה שניות ולא יותר. או החל יורד עלי
מטר אבנים שהיה המשך ישיר לקללות אותן
ספגתי במשך כל זמן המישחק מהקהל שעמד
שניים־שלושה מטרים מאחורי.
״קיללו אותי, את אשתי, את בני, את
הורי ואת כל מה שיכלו להעלות על הדעת,

פיתוח
מי ם מ לו חי ם
ימת קו
המיבשול העיקרי בפני פיתוח הנגב הוא:
המחסור במים. עכשיו ישנה אפשרות להתגבר
על מיכשול זה.
המכון לחקר הנגב בבאר־שבע הפעיל,
בהצלחה, במשך שלושת החודשים האחרונים,
מיתקן אשר יהפוך מדי יום # 200 טריב

״אני בורח מהארץ. גם אם היו לי 20
רגליים הייתי בורח בהן,״ זעק משה לו״,
מורד אבוקדו־קור.
משך ששת החודשים האחרונים, מאז סיום
הפרשה, הסתובב מחוסר־עבודה. בכל מקום
אמרו לו שאינו רצוי .״הבטיחו לי עבודה
בטקסי אביב, אבל זה מתעכב,״ סיפר.
״בשהם המציאו סיבה: שבגלל הפירסום
בעיתונות לא יתנו לי כניסה לנמל!״
נימרוד אשל, הממונה על הימאים מטעם
משרד התחבורה, ניסה לעזור לו בסידור
עבודה. עוד מכרים חשובים התערבו —
״כדי שאוכל גם ללמוד, לעשות בגרות ו־מוקדמות.
הם החליטו שאלך לפסיכולוג ש־ו
ייעץ לאיזו עבודה אני מתאים. הלכנו לבני
שלים, והוא בחן אותי. את הדו״ח לא
ראיתי, אבל מליניאק משהם צילצל ואמר
לי שהדו״ח נהדר. יש המלצות והכל.

וזאת משום שתפסתי יום טוב ושחקני ירושלים
שהיו טובים מאיתנו לא הצליחו להבקיע
לי את השער. אחרי מטר האבנים הראשון
צעקתי לשופט שזורקים עלי אבנים,
והראיתי לו אבן שנחתה בשער. הוא אמר
לי :״אל תעשה פרובוקציות!״ .איך שחזרתי
לשער כבר הגיעו מאחוריו כמה שוטרים.
הלכתי לבעוט כדור ואבן פגעה לי ברגל.
הרמתי אותה והראיתי לשופט. הוא אמר
לי :״אתה מלוכלך.״ אז תפסתי עצבים. שעה
וחצי מקללים אותי, אחר־כך זורקים עלי
אבנים ובסוף אני מלוכלך? אני פרובוקטור?
ועוד כולם באים אלי בטענות.״
אחרי המישחק צרו מאות אוהדי בית״ר
ירושלים על שחקני הכוח וירקו בפניהם.
חבר הנהלת הקבוצה, יורם סביצקי, ספג
אגרוף בפניו. כשהגיעו השחקנים לאוטובוס
בשמירה משטרתית, ניתכו עליהם צרורות
אבנים ששיברו שש משמשות המכונית.
עיתונות הספורט דיווחה למחרת המישחק,
על מעשיו המבישים של קדוש ועל התנהגותו
הבלתי־ספורטאית. הצטיינו בכך חדשות
ספורט, הארץ ומעריב. הסתבר שבכל
שלושת העיתונים דיווח אותו כתב על
המישחק. היה זה כתב הספורט מאיר גבאי,
המוכר כאוהד נלהב של הקבוצה הירושלמית.

״עשינו אסיפה ואמרו לי שיש לי שתי
אפשרויות: או לעבוד פה קרוב וללמוד, או
לעבוד רחוק ולהרוויח הרבה. אני אוכל
לחסוך ואחרי זה יהיה לי סכום טוב. החליטו
שיסדרו לי באבו־רודייס. אבל העניין
התעכב. אלה עם קשרים כאלה בשום אופן
לא הצליחו לסדר אותי שם. בחברת הנפט
באבו־רודייס אמרו להם: יש לכם בעיית
בקשר לבחור, אל תזרקו אותו עלינו.״
כלום לא עזר, למרות ההמלצות ולמרית
הדו״ח והאחריות האישית של מליצי־היושר.
״די נמאס לי, הגשתי בקשה להגירה לקנדה.
אני לא רוצה לנסוע לאירופה. שם,
תוך שעתיים, אני תופש אונייה ועולה
לעבוד עליה. אבל אני לא רוצה באירופה.
בשיטה הזאת באים כל הזבל מכל העולם.״
בקנדה מתכונן הוא להיות סוור בנמל או
נהג משאית.
פשעים טעות
לעולם
צו דקת
משטרת־ישראל החליטה להערים על העבריינים:
את מיכאל חדד ( )22 הביאו
במיוחד מאילת לבאר־שבע בכדי להעמידו
לדין בעוון בריחה מהכלא באילת .״מפני
שמחדר המעצר בבאר־שבע הוא לא יצליח
לברוח,״ כדברי השוטר המלווה.
אך לחדד לא היה איכפת מיקומו הגיאוג־של
מעצרו. הוא ברח גם ממישכנו
החדש. לאור היום. הוא שבר את חלון
החדר בו היה כלוא ויצא דרכו החוצה.
כבר שבוע שמחפשים את עיקבותיו בכל
רחבי הארץ — לשווא.

־כל יום אנחנו קונים ארבעה כיכרות־לחם
וחמישה בקבוקי־חלב וקצת ירקות. זה האוכל
שלנו. לא משתלם לקנות ביצים. חלב
מקבלים רק הקטנים. הגדולים לא שותים
חלב. אני עצמי לא שתיתי חלב כבר 17
שנים. לא יודע מה הטעם שלו. בשר אנחנו
קונים רק פעם בשבועיים. בשבת מבשלים
במקום בשר — מרגרינה.״
אבל נחום אידריס מוכן להסתפק גם בזה.
הוא רוצה רק דבר אחד: קורת־גג רחבה
יותר עבור 12 ילדיו.
אלא שבמדינת־ישראל, המחלקת שיכונים
לכל עולה חדש, אפילו הוא חשוך ילדים,
אין שיכון מתאים לילדיו של אידריס. הם
נאלצים להתגורר בחדר אחד. שגובהו גדול
מרוחבו, כשחלקם ישנים במסדרון, לשם
נודף הסרחון של ארבעת בתי־השימוש ה־

ך* מנהיגי ישראל

מציקה הבעייה ה
/דמוגראפית.

מטיפים השכם והערב על הצורך בהגברת
הילודה בקרב האוכלוסיה היהודית.

העומד על סף שירותו הצבאי. אבל זה כל
מה שנחום אידריס יכול להתגאות בו. בכל
הנוגע לשאר קיימת רק הבושה — הטופחת
על פניהם של מנהיגי ישראל ומליצותיהם.

לנפש לחודש — כשאיש, החל מראש-
הממשלה וכלה באחרון הפקידים של עיריית־חיפה,
אינו מוכן לשמוע לתחינותיו.

בשד -פעם בשבועיים

הממשלה מדברת על עידוד
הילודה ־ אך משנחה
בת 14 ננשוה חיה בחדר אחד
את נחום אידרים, פועל בניין חיפאי, אין
צורך לעודד בתחום זה. בגיל 35 יכיל
נחום אידרים להתגאות ב־ 12 ילדים שהולידה
לו אשתו, שהקטן בהם הוא תיניק
בן חודשיים והגדול הוא נער בן 17 וחצי,

בלב ליבה של חיפה הפועלית, נאלץ
נחום אידרים לגדל את 12 ילדיו בתנאים.
שהם שערורייה זועקת לשמיים: בחדר אחד
בבית ערבי ישן, ללא מתקנים סניטאריים,
במשכורת של 530ל״י לחודש — 38ל״י

** פעמים אני צועקת שאני רוצה לש/
/ /רוף את עצמי! די, נמאס לי!״ מתייפחת
אשתו של נחום ואם ל״ 12 ילדיו.
״אני כבר משוגע ורוצה לאבד את עצמי,״
אומר נחום אידרים עצמו .״אני רואה שאין
רחמנות בארץ הזאת ואני רוצה לחסל את
המשפחה. כתבתי לאשכול. ביקשתי ממנו
שיתן לי עצה מה לעשות. הוא דווקא ענה
לי. אבל הנה המכתב — הוא אמר לי שאפנה
למשרד־השיכון!״
נחום אידריס אינו רוצה עזרה כספית,
וגם אינו רוצה להעלות את רמת־החיים שלו
ושל ילדיו. הוא מוכן גם להמשיך לפרנס את
משפחתו בעצמו.
״לפעמים חסר לילדים
לאכול,״ אתי׳

עיני מאשימות

בת ה־ ,4אחת מתריסר ילדיו של פועל בניין
חיפאי, כשבעיניה נשקפת האשמה נגד קיפוח.
משרתים את חמש המשפחות השכנות.
לפני 17 שנים עלו נחום, אשתו ובנם
הרצל, שהיה אז בן שלושה חודשים, לישראל
מעיראק. ארבע שנים גרו במעברה
בכפר־חסידים, כשנחום עובד עבודות־דחק
שהספיקו בקושי לפרנסתם.
כאשר נחום הסתדר כפועל־בניין
בחברת רסקו, הוא
מיהר לנטוש את המעב־

1נתום איורים, אשתו, ועשוה מתון תריסר לרין המתגוררים בחור עלוב אחו

רה, עבר לדירה שכורה בת חור. אז ד,־ו
לו כבר שלושה ילדים והחדר נראה מרווח.
אבל כאיש דתי, העמיד נחום מוי שנה
צאצא נוסף, עד שהתמלא החדר ילדים.
עוד לפני שבע שנים, כשהיו לו רק
שבעה ילדים, ניסה איורים להחליף את
מקום מגוריו .״הלכתי לעזרה־סוציאלית ודרשתי
שיעזרו לי לעזוב את המקום הזה.
אי־אפשר שכולנו נחייה בחדר אחד. הם
התחילו לשלוח אותי לכל מיני משרדים.
הלכתי. עד היום אני הולך. לא נשאר משרד
בחיפה שלא הייתי בו.״
לבסוף, כשכלו כל הקיצין, החליט אידריס
לפנות לראש־הממשלה לוי אשכול עצמו.
״כתבתי לאשכול. סיפרתי לו הכל. הוא ענה
לי, .אני אחזיק את העניינים שלן בידיים
שלי׳ ,כתב. אחרי שישה חודשים קיבלתי
מכתב ממשרד־השיכון לבוא אליהם. הם
הוציאו את המכתב של אשכול בו ביקש
לעזור לי.״

אמבטיה -פכית־שימוש
** שרד״חשיכץ דווקא ־היה מוכן לעזור

}*) לאידריס. הוא היה מוכן לסדר לו הלוואה
של 6000ל״י בלי ריבית בתשלומים של
40ל״י לחודש .״מה אני אעשה עם 6000
ל״י?״ אמר אידרים ,״זה בקושי יספיק לי
לשכור בדמי־מפתח דירה של חדר אחד גם
היא. אמרתי להם: תקנו לי בית ישן של
ערבים, שיהיה שם מספיק מקום לילדים
שלי — שניים או שלושה חדרים ואני
אשלם אפילו 60ל״י לחודש. לזה הם לא
הסכימו.״
כתבתי עוד מכתב לאשכול. שוב,

ארבעה על ארבעה : :ג ; :
גוררת משפחת אידריס בת 14 הנפשות. בתצלום, שצולם בעדשת

1 1 1 1 0 7 1 1מתגוררים ילדיו הגדו־
1 1 0 / 1 *4ן לים יותר של נחום איד־ריס,
מאחר שחדרו האחד אינו מספיק לאכלס
את כולם. כאן הם מופקרים לרוחות.
אחרי כמה חודשים, קראו לי למשרד־השיכון.
עכשיו הם אמרו לי שאמכור את
החדר בו אני גר. עמידר העריכה אותו
בארבע וחצי אלף. אבל אף אחד לא מוכן
לתת לי בשבילו אפילו שלוש אלף. באים,
רואים את בתי־השימוש בפרוזדור ובורחים.
״הלכתי שוב לעזרה־סוציאלית. אמרו לי
שמוכנים לתת לי עוד הלוואה של ששת
אלפים ל״י בריבית של ־ .127 אמרתי להם:
להלוות אני יכול אפילו מאה אלף, אבל
מאיפה אני אחזיר? פניתי לאבא חושי. שוב
אמר לי אותו הדבר. אם יתנו לי הלוואה
של 12 אלף אני אסתדר. אבל שזה יהיר
חוב אחד. הילדים יגדלו, המצב ישתנה.
עכשיו אני משלם מיסים 80ל״י לחודש.
לפעמים אני הולך ברגל לעבודה כי אין
לי כסף לנסוע. לעבודה אני לא לוקח אוכל
— אין מה לקחת. הבת הגדולה רצתה ללכת
לתיכון. לא היה לנו כסף לקנות לה תלבושת
אחידה והיא הפסידה שנה. אני כבר 13
שנה לא הלכתי לקולנוע. במקום שתי לירות
כרטיס אני אקנה חמישה לחמים לילדים!
״כשאני ישן קצת לפעמים אחרי העבודה,
כל הילדים עלי: אחד על הרגליים, אחד על
הראש, אחד על הגב. אין מקום. אני אפילו
לא יכול לשחק עם הילדים. רק צועק. תמיד
תופס עצבים. אחרי העבודה אני מתפלל כ־

בית־כנסת ובראש יש לי מחשבות. אחר־כך
אני לא יודע לאן ללכת. אני מעדיף לא
להיות הרבה בבית.״
פועל, העובד עם נחום, הילווה לו פעם
500ל״י כדי שיקנה מקרר ישן לשים בו
את החלב, שלא יחמיץ בקיץ .״כל פעם
שיש לירה מיותרת״ אומר נחום ,״אני
מחזיר לו.״
אבל המקרר עומד ריק. כל מה שיש ב:
היא צלחת עגבניות. פעם בשלושה חודשים
מקבל נחום גם קיצבת ילדים מהביטוח־הלאומי
382 :ל״י. כסף זה הוא מוציא כוי
לקנות לילדיו בגדים או נעליים — כ־32
ל״י לילד לביגוד והנעלה, אחת לשלושה
חודשים. הילדים הגדולים מתביישים ללבוש
בגדים ישנים שנותנים להם שכנים. הקטנים
לובשים — הם אינם מבינים.
אבנר אידריס, בן ה־ 11 מתבייש להביא
את חבריו הביתה. הוא אינו רוצה שיראו
את ביתו. הרצל, בן זד 17 וחצי אינו לומד.
הוא מחפש עבודה. קונה ומוכר ירקות בשוק.
הכסף אותו הוא מרוויח משמש לו
כדמי־כים. לפעמים חוסך אביו כמה קירות
ממזונו, נותן לבנו .״אני יכול להשאר
בבית,״ הוא אומר ,״הוא — לא.״
אמבטיה לא ראה אף אחד מילדיו של
אידריס. מחממים מים על פרימוס ומתרחצים
בבית־השימוש.

עין־הדג, נראה החדר גדול מכפי שהוא באמת, כיוון שהעדשה
קולטת את מידותיו בצורה תלת־מימדית. בחדר דה ישנים בני
המשפחה על ארבע מיטות. הבנים הגדולים ישנים במסדרון.

פעם בא גבאי לבית־הכנסת של איד־ריס.
סיפר על המיסיונרים העושים נפשות
בקרב משפחות דלות, ואמר שבנו
ישיבה בתל־אביב כדי לעזור במלחמה במיסיון.
קם נחום אידריס ואמר :״אני אומנם
יהודי דתי, אבל מוכן לעבור אליהם בתנאי
שיתנו לי לעזוב את הארץ.״ אמר הגבאי:
״נעזור לך. תן לי את הבן הגדול ואכניס
אותו לישיבה.״ ענה לו אידרים :״מה יתן
לי אם תיקח רק ילד אחד? לא איכפת לי

להיות אפילו ערבי, אבל שהילדים שלי
יוכלו לחיות כמו בני־אדם!״
היום, אחרי שחיזר על כל הפתחים ולא
נענה, אכול נחום אידרים מרירות וייאוש:
״הממשלה מדברת על עליה ועליה פנימית.
לעולים חדשים עוזרים, נותנים דירות ועבודה.
אז למה לא דואגים גם לעליה הפנימית?
מי צריך כל כך הרבה ילדים, אם
למדינה לא איכפת מה קירה להם, אחרי
שהם נולדים?״

מי צריף ילדים?
ץ מישה מהילדים היו אוכלים ב

ביה״ס,״ מספר נחום .״שילמתי על כל ילד
לירה לחודש. פעם פיגרתי. לא היה לי כסף
לשלם. לא נתנו להם לאכול. אני נשבע
שהייתי משלם, אבל אחרי שבוע. רק איחרו
לשלם לי את המשכורת. אבל בבית־הספר
לא רצו לשמוע. רבתי איתם ויותר הילדים
שלי לא אוכלים במסעדה של בית־הספר.
לפעמים השכנים נותנים לילדים שלהם דברים
טובים ליד הילדים שלי. הילדים שלי
לא אכלו אף פעם ממתקים. אז הם בוכים.
נשבר לי הלב עליהם. איך אפשר ככה?״

דדן חדר־המדרגות משקיפה אחת מבנותיו של נחום אידריס
אל העולם החיצון, מבעד לבית הישן וההרוס בו היא מתגוררת
מאז לידתה. אילו מחשבות חולפות במותה למראה הנשקף לפניה? קינאה? או שמא טינה?

מבס החוצה

קולנוע
סרטים
ח לו מו ת
מנו ת קי ם
הכנופיה (פאריז, תל־אביב; צרפת)
שיעור באנגלית. ארתור (קלרד ברסר) בחור
ציני וקשוח, עסוק בהסתכלות על ירכיה
של המורה. אודיל (אנה קארינה) ,נערה
צנועה וביישנית, מקשיבה. פרנץ (סמי פריי)
היודע על תוכניות חברו, מודאג.
זוהי סצינה נאטורליסטית קלאסית. יש
שלושה אנשים. לכל אחד אופי משלו, קורים
ביניהם כל מיני דברים טיבעיים הקורים
בין אנשים. הבחור מביט על הבחורה,
הבחורה מחייכת וכו׳.
פשוט, לא? עכשיו צריך לרדת קצת אל
מתחת למה שנראה לעין. המורה מקריאה
קטע מרומיאו ויוליה. המצלמה משוטטת
באותו זמן?ל־פני אודיל וארתור. נוצר
קשר מגוחך בין שני הזוגות, כי הם כלבך
לא, דומים האחד לשני. שם אהבה לחיים
ולמוות, וכאן פלירט קטן.
יורדים עוד יותר לעומק ומה מגלים?
שיש בכל זאת קשר. במבטים מוצנעים,
ברמזים. בהמשך הסרט, מתגלה שארתור
זקוק ליחסים קבועים כדי לתת משמעות
לחייו, אבל הוא לא יכול ליצור אותם.
הוא שולח לאודיל פתק :״להיות או לא
להיות צמוד לחזה שלך. זאת היא השאלה.״
שוב מצחיק. איפה הוא ואיפה האמלט.
בייחוד שיש לו כל־כך הרבה שגיאות באנגלית.
אבל בעצם, מתחת לזה יש דמיון
רב. גם הוא נזרק מהחברה והוא לא מוצא
לה תחליף. ובמשך כל הסרט הוא עסוק,
לכן, בהרס עצמי.
הסרט עצמו בנוי שכבות־שכבות. מבחוץ
סיפור עלילתי מתקבל על הדעת, על שני
בחורים המפתים עוזרת בית לשדוד את
בית דודתה בו היא עובדת. ומבפנים הרים
של תכנים ומשמעויות.
אודיל היא בחורה ממושמעת, והיא מ־ממלאת
את כל חוקי החברה, ולכן היחס
שלה אל השוד כל־כך מעניין. היא כיפרה
לפראנץ איפה טמון הכסף. אבל כשארתור
מדבר בגלוי על השוד היא מכחישה. ובכל
זאת היא לא עוזבת את השניים. כי כמו
לכל בן החברה, יש לה כמיהה עזה ומוסתרת
לזרוק את כל ההגבלות החברתיות,
ויחד עם זה פחד מפני ההתפרקות הזאת.
החברים שלה לשוד כבר זרקו מעליהם
מזמן את כל הערכים החברתיים, וזה מודגש
בהמון סצינות, ובעיקר כשהם רודפים זה
אחרי זה בלובר, המוסד המכובד ביותר
של צרפת, ומביעים בכך את הבוז והזלזול
שלהם במסורת התרבותית.
מצד אחד הם מנותקים מהחברה, הם חסרי
שורשים, הם לא חיים את המציאות. ומצד
שני הם חיים בחלומות, שסיפקו להם הסרטים
והספרות הפופולארית. כל הסרט עוסק
בשוד שהם מבצעים על פי סרטי גנגסטרים
שראו, ובהתפכחותם, כשמתברר שהמציאות
אינה חלום.

ה מ הי רו ת

התיאטרון

מאת: עמום קינן
ההצגה: הלל נאמן

הפתוח

ת ה הרפבת האח רונ ה

פון

לחנים: ישראל גוריון
תלבושות: תלמה מכנ8

השחקנים :

ישראל גוריון, רחלדוכסון, הלן בופלביץ, נחום שליט ,,רמי ראובן
הטלפון מצלצל
ההצגה: הלל נאמן
מאת: רבקה כהן
השחקנים: רמי ראובן, רחל לוי
בימי ששי ,10.00 מוצ״ש — 9.00 במועדון ״בוסתן״.

13 יום בצרפת (מקסים, תל־אביב ;
צרפת) איזה סרט יפה. אולימפראדת־החורף
בגרנובל, מצולמת לא כמו שרגילים לצלם
אותה, אלא דרך הרגעים האנושיים שבה.
רגעי הניצחון, החרדה לפני פתיחת המירוץ;
הבדידות של המתחרה הנמצא לבדו, עם
המחליקיים, כשמסביב הכל מושלג, והקהל
המריע נמצא הרחק הרחק, אי שם מאחור.
הקטעים הפיוטיים של הדהירה על השלג
מושגים על־ידי זה שלא שומעים את הנעשה
במקום הצילום. הכל אטום. נשמעת רק
רוח ומנגינה חרישית.
החגיגה הגדולה בעיירת הסקי גרנובל
מתנהלת בדיסקוטקים, ברחובות, במיסעדות.
מכל רחבי צרפת באים לחזות בתחרויות,
ויוצרי הסרט, קלוד לאלוש ופרנסואה ריי־כנבאך,
מפתחים פילוסופיה שלימה, מחרישת
אוזניים, על חג המהירות הזה. הרקדנים מסתחררים
על השלג, המגלשים מתעופפים ב־אתיר,
מכונות הכתיבה של העיתונאים וצות
במהירות עצומה, וכל העולם האחר, עם
תיט־נאם וכל השאר מתרחק ונעלם.
סרט נהדר, אילו רק היה נמשך רבע שעה.
אבל במשך שעתיים הוא חוזר על עצמו עד
שיעמום.
העולם הזה 1633

אוצדמ מיי ל בי ג נו

פזן!אץ מא-זזא ממ5זזז

נגן>־3,לי=

המחאת העוגות שד הרמטכ״ל
עוגות לשבת — ב־ 40ל״י
אנשים הקרבה
למען
ה כנ ס ת
מה מוכן אדם להקריב כדי להיות חבר־כנסת?
זאת הוכיח השבוע ד,ח״כ הצעיי•
ביותר בכנסת, ח״כ העבודה דויד (״דודיק״)
גולומס, שנכנס לכנסת במקומו של דג
ס דן שפרש. יומיים לפני שנודע לגגלומב
כי הוא עתיד לד,כנם לכנסת, הגיעו אליי
כל המסמכים והכרטיסים לסיור בן שמונה
חודשים בארצות־הברית. גולומב זכה ב־מילגה
מטעם קרן אייזנהואר, לסיור לימודים
עם אשתו ברחבי ארצות־הברית על
חשבון הקרן. הוא עמד לצאת ב־ 28 בחודש
זה. כאשר נודע לו על התפטרותו של סדן,
שקל דודיק במשך לילה אחד על מה לוותר:
על הכנסת או על המסע. בבוקר התעורר
כשר,חלטה נחושה בליבו: להיות חבר־כנסת,
אפילו שנה אחת, שווה יותר 0 .בעל ביתד,קפה
הרלי, ברחוב יהודה ד,לוי, יכול להתעשר
בקלות. שר־הביטחון כדטה דיין ודר
רמטכ״ל רב־אלוף חיים כר־לכ, נוהגים
לקנות אצלו את עוגות השבת שלהם. הם
שולחים אליו בימי שישי את נהגיהם עם
צ׳קים חתומים בידיהם. את הצ׳קים יבולים
בעלי הקפה למכור לאספנים וסתם מעריצים
במחירים גבוהים פי כמה מהסכום הנקוב
בהם. השבוע למשל, שלח בר־לב את נהנו
לקנות לו עוגות לשבת ב־ 40ל״י. לקוחות
שהיו נוכחים בקפה, היו מוכנים לשלם בו
במקום בעד הצ׳ק עם חתימת בר־לב 80
ל״י אבל בעל הקפה לא היה מוכן להפרד
מהצ׳ק גם במחיר זה 0 .במסיבה שערי
השבוע אלוף ישעיהו גכיש, אלוף פיקוד
הדרום, לרגל הופעת אלבום מלחטת ארבעת
הימים, המספר את עלילות הפיקוד במלחמת־ששודד,ימים,
חלק לו עורך האלבום, דני
פנקס, מחמאה. פנקס ציין כי למרות העיכובים
והסחבת, התנהג האלוף כלפיו כג׳נטל־מן.
מפקד גייסות־ו,-שריון, האלוף ייטראל
טל, העיר הערה עוקצנית כלפי פנקס.
״תודה שאני התנהגתי אליך כג׳נטלמן,״
אמר לו פנקס ״והראיתי לך את החומר לפגי
שפורסם.״ ״כן,״ השיב, אבל איני יודע
אם עשית זאת כג׳נטלמן או מפחד!״
הכופרים למען
ה א מונ ה
השבוע, בהופיעו בפני חניכי המוסד הדתי
על שם הרב קוק, בירושלים, פרע שרד,חוץ
אכא אכן חלק מן החשבון שיש
לו עם שר־הביטחון. הכריז אבן :״בין
עופות השמיים שעל פיהם נחלקים המנהיגים
בארצנו, התגלה עוף חדש: נץ באוהלי׳
ויונה בצאתו 0 ״.״החלטתי לא להיות נביא
בישראל מפני שיש על מישרה זו הרבה
מתחרים, וחוץ מזה גורלם של הנביאים
לא היה מוצלח,״ הוסיף אבא אבן באותו
מעמד. אך מייד אחרי זה הכריז שר־ההוץ
הכרזה נבואית: לפי דעתו, בחג־ד,אורים
בשנה הבאה יקרה אחת מן השתיים :״אי
יקום השלום באיזורנו, או המצב ימשיך
להיות כמו שהוא היום הסיפור האחרון
המסתובב בין כותלי בניין הכנסת בירושלים:
כאשר הגיע שר־ד,ביטחון, משר,
דיין, לנמל־התעופה לוד ועוד לפני שנשאל
העולם הזה 1633

על ביקורו בארצות־הברית, הוא מיהר
להכחיש כל מה שנאמר בשמו. לא דיין ולא
חברי־הכנסת שהפיצו את הסיפור — ידע
איזה ידיעה בדיוק הכחיש שר־הביטחון0 .
בשבוע שעבר פגש ראש־ד,ממשלה לוי
אשכול, אחד מאלופי צה״ל, שלגביהם
נאמר, בספרי־הזכרונות, כי המוראל שלהם
היה ירוד, ערב מינויו של דיין לשר־ד,ביטחון
.״לך היה מוראל ירוד לפני המלחמה?״
שאל אשכול בכעס .״לא,״ השיב האלוף
בחיוך ,״ידעתי שננצח.״ 0בישיבת הוועד־-,
המרכזת של ההסתדרות אשר נערכה השבוע,
הכריז מזכיר ההסתדרות, אהרון כקד,
כי השבועון המצוייר אותו מתכננים לצרף
לשלושת עיתוני המערך העתיד; דבר, עד־המישמר
ולמרחב, לא יבוצע אלא אם יווכח
שלא יווצר גרעון בשל כך. כאשר פנו אליי
הילל זיידל וגד יעקכי בשאלה מדוע,
אם־כן, הוכנס בתקציב סעיף המיועד לשבועון
בסך רבע מיליון ל״י, השיב בקר לקול
צחוקם של חברי הוועדה :״זה לא לגרעון,
זה הקצבה!״ 0פניני־הלשון הטובים ביותר
בבניין הכנסת יוצאים, לרוב, מפיו של
יצחק ציגלר, ותיק סדרני הכנסת. השבוע
הבריק ציגלר שוב :״ישנם שרים המוכנים
לוותר על שטחים, אבל אינם מוכנים לוותר
על דיבור על שטחים.״ אמר 0 .פרוס׳
ישעיהו לייכוכיץ׳ ,המסעיר את המדינה
כל כמה חודשים באימרותיו השנונות,

הבריק השבוע שוב. בהופיעו בפני סטודנטים
באוניברסיטה העברית בירושלים, נרם
לחילוקי־דיעות ולוויכוחים כימעט בכל משפט
שאמר. למשל: על היחס בין התנ״ך
להתנחלות — ״יש פה אנשים שעושים סלקציה
של מצוות התורה כדי לספק את היצרים
הקאניבליסטיים שלהם, הכוונה לחלק
מאנשי ארץ־ישראל השלימה.״ על הכותל
המערבי כמקום קדוש — ״גם דיר־חזירים
בקיבוץ של מפ״ם הוא נחלת־השם באותה
מידה.״ על אמונה — ״בארץ חלק מן הכופרים
מאמינים בפסיכואנליזה, חלק בטמד
טיה, חלק בסוציאליזם וחלק במשה דיין.״

ה מלכ ה
למען
הנ סיכ ה
קריין הטלביזיה דן •טילון, חזר אחרי
חודשיים של הפסקה, להנחות תוכניות כשהוא
מבריק ומלא ביטחון. כל זה תודות
לטיפולו של המומחה לענייני טלביזיה,
יופי צמח. צמח טיפל טיפול מיוחד בדן
ומשך חודשיים הצליח ללמדו את תורת
ההופעה הנכונה 0 .סוף־סוף, אחרי 2000
שנה, זכתה ירושלים לגאולה שלימה. איך?
כך: במיסגרת פסטיבאל הקצב הישראלי
נערכה הופעה של הלהקות הניבחרוח בירושלים.
התקיימה גם תחרות לבחירת
נסיכת הגרגר. מבין שבע הנערות שנרשמו
— הופיעו שתיים. אחת מהן, רינה תור•
ג׳מן 17.5ספרית בלונדית, שהופיעה
במיני קצרצר ובמגפיים, ניבחרה לנסיכה.
היא הוכתרה על־ידי סימה שוכל, מלכת־הגוגו
הישראלית, אשר כדי להוכיח לקהל
בי התואר מגיע לה — פתחה בריקוד סוער.
0צייר ישראלי אשר הצליח בחוצלארץ
הוא ג׳וני אמיתי. ג׳וני, תושב חיפה
לשעבר, מתגורר עתה בטורגטו, קאנדה. הוא
הציג לאחרונה בניו־יורק, ארצות־הברית
״אמנות פופ פרטית בהחלט,״ כפי שהתבטאה
הביקורת האמריקאית אשר היללה את
ה״צייר הפאציפיסטי מארצו של משה דיין.״
0כדי להיות צייר סוב לא צריך להיות
מבוגר ולא צריך לגור בחוצלארץ. השבוע
נערכה, מטעם עיתון הילדים אצבעוני, תח־

נסיכה רינה ומדכה סימה
רק שתיים העזו

רות ציורי ילדים. בפרס הראשון זכה
אהרון נגיד ( )9.5עבור ציוריו חייל
זורק רימון וקבוצת ילדים בעיר העתיקה.
התפעל עורך אצבעוני, מיכאל שיר,
״הילדים האלה מציירים ממש ברמה גבוהה.
ציורים שלהם הייתי תולה בלי בושה בסלון
שלי.״ 0באי היכל־המשפט בתל־אביב,
הבחינו כי באחרונה מופיעים בו בקביעות
שחקני בימת השחקנים ובראשם עו ד ד

קוטלר, ליאורה ריכלין ואמנון מפ
דימדיך
חדשה
משך 40 השנים האחרונות חיפשו
אנשי עולם הזוהר והקולנוע,
יורשת למרלן דינזריך ה־אלוהיתז
הם לא מצאו. השבוע
נתגלתה בלונדון, האלוהים החדשה:
מוניקה דיטריך בת ה־22
וה־95־55״ .96 השאלה: כמה זמן
תחזיק מוניקה בשושלת דיטריך?

קין לסקרנים, אשר ביקשו לדעת במה
״הסתבכו״ השחקנים, היתד, לקוטלר תשובה
מוכנה :״אנחנו נאשמים ברצח.״ של מי?
״של המבקרים כמובן.״ אך האמת היתד,
פרוזאית יותר: הלהקה, אשר הצטרפה
באחרונה לתיאטרון הקאמרי, עורכת את
חזרותיה בבית שלום־עליכם, השכן לבית־המשפט.
בהפסקה באים השחקנים לאכול
במזנון בית־המשפט 9 .ידידיה של השחקנית
חינה רוזוכפקה הוכו השבוע
בתדהמה עת חזו בהופעתה. חינה שהיא
סבתה לנכדים, והמוכרת למכריד, כאשד,
סולידית ושקטה מופיעה בהצגה רצת האחות
ג׳ורג׳ בתיאטרון דורות כלסבית הוללת ופרועה
0 מי שלא מצליח באהבה,״ חשבה
מרגלית אנקורי, הזמרת הישראלית
תושבת ניו־יורק ,״מצליח בדברים אחרים.״
החלק הראשון של המשפט התאמת: היא
לא הסתדרה עם בעלה. אך גם החלק השני
הגיע: מרגלית היתד, צריכה להופיע בתפקיד
ראשי במחזמר זורבה. אבל היא איחרה
לד״צגת־ד,בכורה. למחרת קיבלה מרגלית
מכתב־פיטורים 0 .יש גם בעלים טובים
שאפשר להסתדר איתם. בעלה של יפה
ירקוני למשל. ליום־הולדתה אשר יחול
בתחילת השנה, הוא שלח לה מחוצלארץ
מכונית מרקורי מפוארת • .הבשורה על
לידת בתה של מאנדי ריים־דייכיס־שאולי,
הגיעה סוף־סוף גם לבריטניה.
עיתון השערוריות של יום ראשון, ניוז או;ז
זי וורלד, פירסם את הידיעה לרוחב עמודו
הראשון. בכתבה, הגיבה מאנדי על הדמות
הקודמת, בה היתד, מוכרת לאזרחי בריטניה:
״כשאני חושבת על הימים הקודמים — וזה
קורה לי לעיתים רחוקות — אני רואה כמה
טיפשה הייתי אז. אף פעם לא האמנתי באלוהים.
עכשיו אני לומדת את עקרונות
הדת היהודית. נערת החיים־הטובים הסתלקה
— עכשיו זאת באמת אני אריס
פאן, השוהה עם להקתו בלונדון, זוכה שם
לפירסומת עצומה. כל עיתוני לונדון פירסטו
עליו כתבות, לא כל כך בזכותו, כמו בזכות
משה דיין. כי ארים מוצג בפני הבריטים
לנגן האהוב ביותר על שר־הביטחון הישי־אלי,
וכאיש שהוזמן על-ידו לנגן בחתונת
בתו יעל. מד, שכמובן — נכון.

במדינה
הגיע הזמן להתכונן לבחירות
חברי התנועה ואוהדיה באזור חיפה והצפון מוזמנים לכנס פעילים
ומסבירים שיתקיים ביום חמישי הבא 26 ,בדצמבר, ב־ 8.30 בערב,
במעון ״כרמליה״ ,רחוב הרצליה ,35 הדר, חיפה
על הנושא :

לקראת המערכה:

בחירות 1969
יפתח אורי אבנרי

האלונים באים!

מגיעים עם ,,אגד״ לכירה

להקות הקצב הטובות ביותר בארץ,
שנבחרו בפסטיבל הקצב הישראלי
שיעיד מטעם מערכת ״העולם הזה״
ובחסות חברת ״טרופיקולה״ ,פתחו
בסידרת המופעים שלהן ברחבי האיץ•
ההופעה הראשונה, במובן, היתה
בירושלים. תמונות אלה צולמו שם.
בחלק הראשון של הערב הופיעו לה קות
מקומיות :״פעמוני פאנורמה״,
״המהפכה״ ,״כוכבי קוקו״ (מאשקלון)
.בחלק השני הופיעו האלופים :
״הכוכבים החדשים״ ,שזכו בפרס
שרביט הזהב (שרביט ״פז הכוכבים
הכחולים״ (פרס תופי הזהב של
״העולם הזה״) ו״הסגנונות״ (פרס
מיקרופון הזהב של ״ראקום״) .ביום
חמישי הבא ( 26 בדצמבר) יופיעו
שלושת האלופים, ואיתם להקת ״השמנים
והרזים״ (פרס גיטרת הזהב
של ״אמקור״) באשדוד ובאשקלון.
המופעים הבאים: חיפה, עכו ובאר-
שבע — במסע המוקדש למיטב ה יצירות
של מוסיקת הקצב בישראל.

׳רזשלים
א מנו ת
הג שרים
מאז אוחדה ירושלים לעיר אחת, יכולית
הפרוצות שבמערב העיר להציע ללקוחותיהן
גם תענוגות אסתטיים בנוסף על התענוגות
הגשמיים. אם הלקוח מתעניין באמנות,
למשל, הוא יכול ליהנות מציורים מלהיבי־דמיון,
המופיעים לאחרונה על גופותיהן של
פרוצות העיר.
ארבעים ותשע שנים, נהג יעקב ראזוק
( ,)68 ארמני המתגורר בעיר העתיקה, לקעקע
ציורים וכתובות על עורם של הבריות.
אבל נשים לא באו אליו מעולם, עד ששוחררה
העיר.
״לפני המלחמה,״ סיפר ראזוק השבוע,
״היו לי הרבה לקוחות. בעיקר היו אלה
ערבים נוצרים שבאו מארצוודערב, ומעט
תיירים. העסקים היו חלשים, עד שגילו
אותי הנערות מירושלים, והחלו לבקש שאמלא
את גופן בציורים.״
מסורת של 200 שנה. אין זו הפעם
הראשונה שיעקב ראווק מקעקע גופות
שלמים. לפני כחמש שנים הסתובב בירושלים
המזרחית אמריקאי תמהוני שהיה מלח,
אקרובט בקרקס, ובעל מקצועות רבים נוספים.
אבו סמיר, כפי שכינוהו ערביי ירוש לים,
ביקש לכסות את כל גופו בציורי
קעקע והמלאכה ארכה חדשיים ימים, עבור
תשלום של חמשת אלפים ל״י.
מאתיים שנה עסקו בני משפחת ראזוק
בקיעקוע ע״י חריטה ביד. כיום השתכללה
שיטת העבודה, ויעקב ראזוק עובד במכונה
חשמלית. מחירה של כתובת־קעקע רגילה
נע בין שלוש לעשרים ל״י והכל נעשה תוך

צפון. הוא עזב את אשתו ואת שני ילדיו
בנווה־שאנן בחיפה — עת פגש בשושנה
אריאל. שושנה, אשתו של אחד האישים
המרכזיים בהנהלת נמל חיפה, ואם לשני
ילדים — התגרשה אף היא מבעלה.
השניים עברו לחיות יחדיו בדירה משותפת
ברחוב אנה פראנק ברמת־גן. לא הבל
עבר על מי מנוחות. בנו החייל של מלח בא
באחד הימים לדירה שברמת־גן ותבע מ־שושנה
:״החזירי לי את האבא שלי!״ התביעה
היתד. מלווה באיומים, והמשטרה נאלצה
להתערב.
אולם, על אף המכשולים, חיו השניים
יחדיו כשלוש שנים. באותה תקופה היה
מלח חולה במחלה קשה, אושפז בבית־החולים
תל־השומר. שם חל המיפנה הגורלי
בחייהם המשותפים של השניים.
סידור־עכודה עמוס. הדון־ז׳ואן החולה
והמזדקן, קשר קשרים הדוקים עם
אחת הרופאות, ואף עם אחות אחת או
שתיים. לאחר צאתו מבית־החולים הרגישה
שושנה כי לא הכל כשורה — ופנתה ל־צפרוני.
חקירה
מאומצת העלתה כי הידוע־בצידור
של הגב׳ אריאל מחזיק בשני חדרים שכורים
— האחד ברחוב סוקולוב בתל-אביב,
בו הוא נפגש עם הרופאה הנשואה, והשני
— בראשון־לציון, בו קיים יחסים עם אחת
האחיות. בין היתר היה המאהב הנימרץ
מספיק לפקוד גם את אשתו החוקית, כ
מקעקע
ראזוק

השכר — 5000ל״י

מקועקע אכו־סמיר
עבודה של חודשיים

רבע עד חצי שעה, כשהמדובר בכתובות
קעקע רגילות.
לצייר לב־מפולח־בחץ על שדיים לוקח;
יותר זמן, אך לפרוצות יש סבלנות עד כמה;
שהדבר נוגע ליצירות האמנות שעל גופם.
עדיין אין סטטיסטיקה אם הציורים העלר
את רמת הכנסותיהן של יצאניות ירושלים
אך נראה שהן נהנות מהעניין, ומי שבוודאי־מרוויח
הוא יעקב ראזוק הישיש.
משפט שפדו
של בלש
״דבר כזה עוד לא קרה לי,״ אמר נחים
צפרוני ,״בעסק הזה אלך עד הטוף.״ צפרוני
( )38 הוא בלש פרטי שמשרדו נמצא בלב
האיזור המסחרי של תל־אביב. בעבר זדה
איש־ביטחון, ועבר לפרקטיקה פרטית רק
לאחר שנפצע בקרבות על •הרצועה, במלח־מת־ששת־הימים.

העניין התחיל לפני כשנה. למישרדו
של צפרוני הגיעה שושנה אריאל, בלונדית
נאה כבת .38 בקשתה היתד, עניין שבשיג־רה
עבור הבלש החסון — חקירה ועיקוב
אחר הידוע־בציבור שלה — אהרון מלח.
מלח 55 שימש בעבר כמנהל קופת־החולים
של העובדים־הלאומיים באיזור ה
ביתו
אשר בחיפה. היה זה סידור־עבודד,
עמום למדי, העלול להביא לידי תשישות
אפילו את קזאנובה בכבודו ובעצמו.
עם הגילויים והתמונות, שסיפק לה צפ־רוני,
הביאה שושנה את מאהבה המשוטט
לידי שיחה גלויית־לב. בעיקבות השיחה
נטש מלח את אהובותיו הנוספות ועבר להתגורר
עם שושנה באשדוד. אבל כשקיבלה
את אהובה לא רצתה שושנה לשלם א־ז
המחיר.
אין תמורה .״היא שילמה לי 300 לירות
דמי־קדימה ונתנה לי שטר על 1.700
לירות.״ סיפר צפרוני ,״בסוף היא לא
שילמה לי את השטר. היא טוענת שלא
קיבלה ממני מה שביקשה. הרי הבאתי לה
את כל הפרטים על מלח. נכון שהיא ביקשה
עוד כל מיני דברים. כי היא רצתה שיהיו
לה אמצעי־לחץ על מלח עלזמנת להחזיר
אותו אליה. בעיקר ביקשה לקבל פרטים
מרשיעים על בניו ועל אשתו החוקית, אולם
פרטים כאלה לא היו בנימצא בכלל, אז פה
אני אשם?״
צפרוני הגיש, באמצעות עורך־הדין חיים
ריגבי, תביעה בבית־משפט השלום בתל-
אביב נגד שושנה אריאל, על ם מך השטר
שבידו. שושנה הגישה כתב״הגנה, והפרשה
התבררה חודשים רבים בפני השופט דב
זוהר.
השבוע פסק זוהר בפסק־דין מפתיע, כי
טענת אי־קבלת התמורה צודקת — ושיחרר
את שושנה אריאל מסכום התביעה. פסק-
הדין מבוסם על כך שהשופט מאמין יותר
לנתבעת מאשר לתובע.
״מה יש כאן להאמין או לא — אני לא
מבין,״ טוען הבלש הנירגז .״הלא יש שטר
חתום וכל התמונות שסיפקתי לה.״ השבוע
הגיש צפרוני ערעור על פסק־הדין בפני
בית־המשפט המחוזי.

מראה כללי של המופע מירושלים
וזעולס חזה 1623

במדינה
דרכי חי,
כך עובדים
ה שותלי ם
ביום בו נודע על השתלת־לב ראשונה
בישראל, חילק שלום חלפון קוניאק חינם
ללקוחותיו. חלפון אינו מנתח או שותל-
לבבות. הוא בסך הכל מתקן קרבוראטורים
בתחנת־הדלק פז בפתח־תקווה. אבל הוא
ראה את עצמו שותף בשמחתו של הפרופסור
מורים לוי, אשר הצליח לשתול לב.
״מה יש?״ אמר ,״גם אני שותל לבבות!
אומנם לא לבבות של אנשים אבל לבבות
של מכוניות. אם יש סתימה בקרבורטוי
אני עושה ניתוח־לב פתוח, מוציא את לב
המכונה, מתקן אותו ושותל אותו מחדש.״
״מה שבטוח אצלי,״ אמר חלפון ,״שאין
לי בעיות עם הדתיים. אצלי גם אין סבנה

שותל רבבות חלפון
שתילה והבטחה בצידה

שהניתוח יצליח והחולה לא ישוב להכרתו.״
חלפון, החש את עצמו כקולגה של מורים
לוי, תלה שלט על בית־המלאכה שלו :״כאן
שותלים למכוניתו לב חדש.״ נהגים שהם
עצמם חולי־לב, יזכו אצלו בהנחה, הבט־ח.

אהבה
מ טו רפת
כשנתן די־בוטון אוהב זה לא הולך ברגל.
זה מגיע גם בדואר ז!ו בטלפון. כך למדה
לדעת נתניה ויינשטיין 18 תושבת רמת־השרון,
תלמידת שמינית בגימנסיה נזישלב.
היא לא הכירה כלל את נתן די־בוטון
בן ה־ .28 אבל זד. לא הפריע לו להתאהב
בה עד שגעון. הוא נהג להמתין לה ליד
ביתה, לרדוף אחריה, לעקוב אחריה ולנסות
לכבוש את ליבה. כשזה לא עזר, הוא היה
מטלפן אליה בלילות, שולח אליה בדואר
מכתבי־אהבה לוהטים .״אני אוהב אותך!״
הכריז בפניה בכל הזדמנות בכתב ובעל־פה,
״אני משוגע אחריך.״ לא היתד, זו סתם
מליצה. כי נתן, או אריה — .כפי שהציג
את עצמו בפני נתניה — אושפז בעבר
בבית־החולים לחולי־נפש גהה.
כשביקשה ממנו נתניה בפסקנות שיחדל
מלהטדידה, השיב לה :״אבל, אני אוהב
אותך.״ נתניה התלוננה במשטרה. נתן נעצר,
הובא לבית־המשפט. שם הוכיח נתן לשופטים
ולנתניה מה זאת אהבה מטורפת.
הוא היה מוכן לשבת בבית־כלא אך להמשיך
ולאהוב את נתניה .״הודיעו לי״ אמר לשופט
,״שהמשטרה תשחרר אותי אם אחדל
מכל קשר עם נתניה. אבל אני אינני מוכן!״
השופט לא היה מוכן, כתוצאה מכך, לשחררו.
נתן יצטרך להמשיך לשבת, כל
זמן שהאהבה תבער בליבו.

מצפוגו
של אי ל ם
תשע שנים רצופות היה שמואל בכור,
תושב נתניה, אילם לגמרי. הוא הפך לאילם
כאשר עצרה אותו המשטרה כשברשותו
אלף שמיכות גנובות ממחסני הסוכנות היהודית.
החוקרים ניסו לדובב אותו. אבל
(המעון בעמוד )26

העולם הזה 1633

במדינה
(המשך מעמוד )25

בכור לא הוציא מפיו הגה. לקחו אותו
לבדיקות רפואיות שונות — דבר לא עזר.
רופאי האף־אוזן־גרון שבדקו אותו הגיעו
למסקנה כי אין כל סיבה סבירה שתגרום
להאלמו הפתאומי של בכור. אנשי משטרת
נתניה, שחשדו כי בכור רק מעמיד פנים
כאילם כדי שלא יוכלו להאשימו, עקבו
אחריו, התקינו מכשירי־האזנה בביתו. אבל
בכור הוסיף לשחוק. הוא לא דיבר אפילו
עם אשתו וילדיו,
אילם גם כחלום. באה מלחמת־ששת־הימים
ובעקבותיה הוכרזה החנינה הכללית.

ת מרוקי
הצ מרת
של אירופה עכשיו בכל התמרוקיות
המובחרות.
חלב־פנים.
מי פנים,
טוניק,
אלה ה ם התמרוקים שישוו לעור פנייך
את המראה האירופי המטופח
יופי מתחיל עם

אילם ככור
תשע

,מבחר גדול של תנורים
וכיריים מודרניים
תנאים מיוחדים לזוגות
נישאים ולכוחות הבטחון
אספקה מהירה
ושירות יעיל

נ!< ס 0ס ()1

ש ני ם...

וראה איזה פלא: שמואל בכור החל לפתע
לדבר. האם היה זה הנצחון שהחזיר את
הדיבר לפיו, או שמחת ירושלים השלמה?
השבוע גילה בכור את סודו .״כשנתפסתי
עם הסחורה הגנובה ברשותי,״ אמר ,״ראיתי
לנגד עיני את ילדי שיגוועו ברעב כשאהיה
בבית־הסוהר. יש לי משפחה של עשר נפשות.
החלטתי לעשות הכל כדי לא להגיע
למאסר. כשהושיבו אותי לחקירה במכונת־אמת,
השתתקתי. בהתחלה מפחד. אחר־כך
החלטתי להמשיך לשחק אילם. המשטרה
נאלצה להכנע ולוותר לי. תשע שנים לא
הוצאתי מפי אפילו הגה אחד, אפילו לא
בחלום הלילה.
״עכשיו,״ המשיך בכור לספר; ,״כשההני־נה
חלה על מעשי, אני יכול לגלות את הסוד.
אני מוכרח לספר על המישחק ששיחקתי,
מצפוני מציק לי.-״
התנחלות חלו ציו ת — רק בר מ ה
כחלוץ הניצב על גדות הירדן, במולדת
השלימה, כשידו האחת עושה במלאכה והשנייה
מחזקת בשלח — ראה את עצמו הסטודנט
התל־אביבי משה רז 21 כאשר
הבחין במודעה הקוראת למתנדבים שיתנחלו
בביקעת הירדן, מטעם התנועה לסיפוח שטחים
משוחררים.

חדש בשוק :
״הלנ ה רובינשטיין״ מציעה טוני ק חדיש ללא א ל כו הו
לסדרת מוצרי 5£181 0 £הידועה של ״הלנה רובינשטיין״ ,הצטרף השבוע תכש׳

— £ 0 X 1 0 8 1 118 0 £ 181.8 £הוא נוזל מרכך ומרגיע השומר ן
לחות וגמישות העור. התכשיר מורכב מתערובת של תרכיזים צמה־ים ריחניים שנבחו
בקפדנות לפי איכותם הספציפית. החידוש הוא שאץ מוצר זה מכיל אלכוהוי
נוסחת היצור הוכנה במיוחד לטיפול בעור יבש וחסר לחות, עור שהוא רגיש במיוח
בשימוש קבוע — יום יום, בוקר וערב, יפחית הטיפול את מידת הרגישות של העז
בד־בבד עם הוספת לחות ורענון העור.
הודות למרכיביו השונים מסייע התכשיר לניקוי מושלם של העור, אינו שמנוני ז
דביק 0 X 1 0 1 8 [ .נ 3£181 8 8הוא בעל ניחוח טבעי ניטרלי תודו
למרכיביו הצמחיים.

מתי וכיצד מומלץ להשתמש 0 x 1081 6 0 £ז? 3£18
מתי וכיצד מומלץ להשתמש 5 0x1081 £.9 ££ 84ם ז? 5£18
בדרך כלל יש להשתמש בו אחרי ניקוי העור בבוקר או בלילה וכן לניקוי קליל
והרגעת העור כמה פעמים ביוב. יש להטביל צמר־גפן ב ־ 1-[£1 { 1$,\£ז ע א 3 £ 1
£ 0 X 1 0 8 1ולהעלות על הפנים. התכשיר מתאים גם לשימוש כרטיה (קומפרס) להרגעת
עיניים עייפות.
£ 0 X 1 0 8 1 8 8 0 £ 8£181 ישווק בבקבוקי זכוכית באריזה של
4 .0 2ומחירו לצרכן 8.70ל״י (כולל מס קניה).
בדבר פרטים נוספים נא לפנות אל :

משה דיין ,״הלנה רובינשטיין״ ,שד׳ קק״ל ,94 תל־אביב, טל.240256 .
משה טריואקם, יחסי ציבור, רח׳ ריינם ,33 תל־אביב, טל.239929 .

הוא מיהר לכתוב לכתובת שבמודעה,
ת.ד 6484 .תל־אביב. משלא נענה במשך
שבועיים, פנה אישית לתנועה לסיפוח.
השבוע הגיע לידיו מכתב מקיבוץ גילן,
ראשון היישובים בשטחים המשוחררים,
ובו נודע לו כי התנועה למען ארץ־ישראל
השלימה, אליה הגיע מכתבו, היפנתה את
המכתב לקיבוץ גולן.
״היות והתיישבות אזרחית בביקעת הירדן
עדיין אינה נראית באופק, על אף
שכולנו תקווה שבמהרה תהיה כזאת,״ כתבו
רעיה בן־יהודה וגדי, חברי הקיבוץ,
״חשבנו להציע לך לבוא ולבקר בקיבוץ
גולן, מתוך תקווה שאולי תרצה להחליף
את רעיון הביקעה הלוהטת בממשות הרמה
הצוננת.״
רו המאוכזב הסיק מכך, שלמרות הכרזו־תיהן
המפוצצות של תנועות הסיפוח השונות,
עדיין רחוק היום בו תקום ביוזמתן
נקודת ישוב בביקעת הירדן .״אולי מפני
שאין ערובה שמחר לא תקום הממשלה ותחזיר
את השטחים,״ החליט רז.
ובזאת, למרות הרעיונות הנישגבים, אין
שום חסיד־סיפוח רוצה להסתכן.

כשמעמידים לדין סרסור־זו־נות
הנאשם כפיתוי נערה
וכחיים על רווחיה -זאת
ידיעה, אם כי שיגרתית
ונעדרת חידוש. אכל כש־בית־משפט
מוצא, שהנאשם
המוכא כפניו כסרסור־זונות,׳
פותה על־ידי יצאנית שעל
רווחיה חי -זו חדשה.
זה קרה ככית־המשפט־העליון
כישראל, שמצא כי
כאלד כואכ, צעיר ערכי מיפו,
הוצא לתרכות רעה
על־ידי פרוצה יהודיה.

, -פ ית המשפט המחוזי קבע

ב, נרגשת ונסערת. השוטר התורן העלה
פניו חיוך נרחב למראיה.
,מה, שוב אנסו אותך?״ שאל.
!וטרי הנפה הצפונית התרגלו לארח את
:ה צברי. תמיד חזר בפיה אותו סיפור
פו. היא עובדת כיצאנית על כביש חיפה.
קא לה מתנכלים הלקוחות. הם אוספים
זה במכוניתם, מביאים אותה למיגרש־נייר,
שעל חוף תל־ברוך, ושם — במקום
כל ממנה את חסדיה, לוקחים אותם מ ,בכוח. זה בגלל זה שהם לא רוצים
ולם, כמובן. לעיתים הם אינם מסתפקים
בלקיחת חסדיה, אלא נוטלים עימם גם

להוכיח לשופטים כי חבלות גופניות בגופה
של ברכה אינם מיקרים נדירים כל־כך.
בעבר, כך טען, נהגה לחבל בגופה
בעצמה, חתכה את בשרה ועשתה לעצמה
כוויות בעזרת סיגריות בוערות.
״נכון ״,הודתה ברכה ,״פעם, לפני שהכרתי
את כאלד, פצעתי את עצמי בזרוע
הימנית העליונה. פעם גם חתכתי לעצמי
את היד השמאלית, אבל זה כבר היה בגלל
שכאלד ייאש אותי.״
בפיו של כאלד היה סיפור אחר :״היכר־תי
את ברכה לאחר שהתגרשה מבעלה. היא
סיפרה לי שהיא עובדת במשק־בית. במשך
שנה חייתי איתר, כמו עם עקרת־בית. כש־

דיו1

כי הוא חי על רווחי־זונה, דנו אותו לשנתיים
מאסר.
לעומת זאת זיכו אותו מאשמת גרימת
החבלה בגופה של ברכה .״המתלוננת,״
אמרו בפסק־דינם ,״ניסתה להפליל את הנאשם,
כדי להתנקם בו. על שזנחה. המתלוננת
שיקרה בכל מה שנוגע לאישום

כשבאו השופטים לגזור את דינו של
כאלה אמרו דברים חמורים יותר זה
מיקרה יוצא־דופן במקצת• התמונה הרגילה
בעבירות י אלה היא שרועד,־זונות באפיו
חזק יותר מהזונה, מפתה אותה, דוחף
אותר, לחיי זנות כשהוא שולט עליז־״ והיא
כפותה לו ושהוא מדריכה ומנהיגה.
״אין אנו משוכנעים שכך היו פני הדברים
בתיק זה. במובן מסויים המצב
הפוך. כשהמתלוננת הכירה את הנאשם הוא
עבד והיא הסתירה בפניו את עברה כפרוצה.
אך המשיכה לרווחים קלים הניעה
אותה לחזור לדרכה הקודמת הגם
שהם ניהלו משק־בית משותף הרי היא
שלטה על עיקר כספיה.״

חזרה
אד היריכה־ך*
אדד עירער על גזר־הדין. שלושה
^ שופטי בית־המשפט־העליון, חיים כהן,
יואל זוסמן ואלפרד ויתקון, עיינו מחדש
בתיקו. הם אימצו לעצמם את מסקנתו של
בית־המשפט המחוזי:
״כאלד בואב עבד, כשהכיר את הבחורה,
וזו העלימה ממני את עברה, ובלי ידיעתו
המשיכה לאחר־מכן, במשך חייהם המשותפים,
בעיסוקה הקודם. היא אשר שלטה על
עיקר כספיה ואילו הוא התאמץ להחזירה
לדרך־הישר.״
על סמך מסקנה זו, פסקו שופטי ביתד,משפט
העליון: כאלד בואב ישוחרר מייד!
לפני שנכנס לכלא אירס כאלד את בת־דודו
המתגוררת בעזה. אבל היא נותרה שם.
האשה שליוותה אותו במאבקיו המשפטיים

1כפפה, הכסף שהרוויחה מלקוחות הגו־פ.

״הפשיט
אותי
עירומול!״,

י* גלל סיפורים אלה זכתה ברכה לכינוי
בפי שוטרי תל־אביב :״הזונה ה־אנסת״
הם נהגו לקרוא לה. אך הפעם היה
פי ברכה סיפור שונה לחלוטין, שנועד
זעזע את השוטרים קרי־הלב.
״הוא הפשיט אותי עירומה1״ התייפחה
רכה באוזני השוטרים .״הוא קשר ־י את
ידיים ואת הרגליים. ואז הוא שפך לתוכי
למסה מים רותחים ומי־קולון. אחר־כך
ונא עוד פיזר שם פילפל אדום וחריף.״
יהא ש אותו ז.אשימד, ברכה בהתעללות
סאויסטיח בגופה לא היד, הפעם לקוח,
לא הידוע־בציבור שלה — כאלו בואב
) ,)3צעיר ערבי יפר,־תואר מיפו .״אני
ובדת בשבילו,״ סיפרה ברכה ,״הוא ה־רסור
שלי. הוא הפסיק לענות אותי רק
שהבטחתי לו שאמשיך לעבוד בשבילו.״
תנועה סואנת כבנה

שוטרים לא נותרה הברירה, אלא
/לצאת ולעצור את כאלד בואב, לחקור
!ותו, ולהעמידו לדין על סמך תלונתה של
:רכה צברי. זונה או לא זונה — זכויות
ש לה. כאלד הועמד לדין בפני הרכב של
זזלושה שופטים בבית־המשפט המחוזי בתל•
וביב, כשהוא נאשם בגרימת חבלה גופנית
זמורה, ובחיים על רווחי יצאנית — עביות,
שאילו היד, מורשע בהן, היה צפוי
לו עונש של עד 20 שנות מאסר.
אבל במהלך המשפט הסתבר, כי הסיפור
זינו פשוט כל כך, כפי שהוא נשמע מפיה
של ברכה צברי. לפי עדותה של ברכה
עצמה התגלה, כי כאלד הכיר אותה עוד
לפני חמש שנים, כשר,יתר, בת 18 ונשואה.
היא ניסתה לטעון כי כאלד הוא שפיתה
אוחד, והניע אותה לעסוק בזנות.
אלא שבנקודה זו הוצג בפני השופטים
על־ידי פרקליטו של כאלה עורך־הדין
אליהו קידה חשבון־הבנק הפרטי של ברכה,
בתקופה שעוד לא הכירה את כאלה לפי
עדותה שלה. החשבון הראה כי ברכה נהגה
אז להפקיד בחשבונה מדי יום סכומים
בין 100ל־ 200ל״י.
לברכה לא היה כל הסבר לפשר התנועה
הסואנת שבחשבונה. סכומים כאלה,
הבינו השופטים, יכולה להפקיד כל יום בבנק
או אשת־עסקים מצליחה או יצאנית
בכושר מלא. וברכה לא נראתה להם באשת־עסקים.
אבל
קידר לא הסתפק בכך. הוא רצה

כאלד. גו א ב
הרגשתי שהיא מתחילה להתנהג כמו זונה,
גירשתי אותה מהבית. היא שכרה לעצמה
חדר־מגורים מול המכבסה ששם עבדתי.
אחר־כך הכניסו אותה לבית־הסוהר על שימוש
בסמים. כשיצאה, סידרתי לה עבודה
במכבסה רוזוב. אחרי זמן היא שלחה לי
פתק ובו כתבה לי, :נמאס לי מכל העבודה
הזאת, זה לא בשבילי.׳ היא שכרה דירה
ב־ 6000 לירות ברחוב נס־ציונה. אמרתי
לה, :איך את רוצה לנהל חיים הגונים כשאת
גרה איפה שכל הזונות?׳ חוץ מזה לא
הייתי הבחור שלה. יצאתי גם עם בחורות
אחרות.״

ואליה חזר אחרי ששוחרר, היתד. צעירה
שטינית: מלכד, ברדה, יריבתה ומתחרתה
של ברכה צברי.

להרבות
עודם הפוך

ך* רכה, כך הסתבר לשופטים, לא רצ־תה
שכאלד ייצא עם בחורות אחרות.
״הלכתי למכשף שיעזור לי כדי שכאלד
יאהב אותי,״ סיפרה .״עשיתי ציורי־כישוף
והוא מצא אותם בתיק שלי עבדתי בשבילו
כל לילה וכל בוקר הייתי מביאה לו
איזה 200 או 250 לירות.״
כאלד ניסה לברוח מפני ברכה ומפני
ידידה אחרת שלו, מלכד, ברדה, שהתגלתה
אף היא כפרוצה. הוא נסע לטבריה. אבל
שתי היצאניות המתחרות על אהבתו רדפו
אחריו יחד לשם. כאלד ברח מהן שוב,
הפעם לאילת. אבל הן השיגו אותו גם שם.
לתובע, עמרם אלג׳ם, היתר, דיעה אחרת
על היחסים בין כאלד לבין הפרוצות. הוא
הציג בפני בית־המשפט ערימה גדולה של
תמונות פורנוגרפיות, שנתפסו אצל כאלה
בכל התמונות הופיעו יחד כאלד וברכה
בתנוחות מישגל שונות. תמונות אלה נועדו
להפריך את טענותיו של כאלה להוכיח
כי ידע שברכה היא יצאנית וחי על רווחיה.
כאלד הודה כי ברכה הביאה לו כסף.
על פי החוק, אם אדם חי עם אשד, הידועה
כזונה, מניחים כי הוא חי על תוחיה,
אלא אם הוא מוכיח אחרת. כאלד לא
הוכיח אחרת. השופטים המחוזיים זאב
צלטנר, חיים בנטל ושמואל קווראט, פסקו

ברנה צברי וכאלד בואב בתקופה בה עדיין חיו נבעל ואשת,
מבלי שנאלד ידע על עברה של ברבה ניצאנית. בתמונה נראים
השניים בסירה על הכינרת, אחרי שברכה רדפה בעקבות כאלד שנטש אותה, עד גזברית.

ימי האושר

תמרורים
ילדה. אתל קנדי, אלמנתו של
הסינאסור בוברט קנדי, אשר נרצח בעת
מסע הבחירות שלו — בת. הילד ה־ 11 של
אתל.
נישאה. ז׳נכייב וייט 20 דוגמנית
נוסח-טוויגי מדרום־אפריקה, שעוררה
סערה בארץ־האפרטהייד, כאשר הופיעה בברודווי
בניו־יורק לצידו של כושי, במחזמר
יוחנה. למטיו רייך 22 יהודי אמריקאי,
משורר מתחיל ובנו של מנתח־לב ידוע
מאמריקה.
נחוג יום־הולדתו ה־ 44 של חבר
הקואופרטיב בתיאטרון
הלאומי הבימה,

שמואל
סגד.

שמוליק, כסי שהוא
נקרא על־ידי חבריו,
נולד בפולין ועלה
לארץ בשנת , 1934
למד בבית־הספר הדרמתי
של הבימה
והשתלם באקדמיה
לאמנות הדרמה בלונדון.
הוא הספיק
להוציא בארץ למעלה
מעשרה תקלי־סגל
טי־קריאה
בעברית
ובאידיש, מילא תפקידים ראשיים בהצגות
רבות של הבימה בשנים האחרונות.
הושאל על־ידי משרד־החוץ למשרד
הקליטה, מי שהיה ציר ישראל בוושינגטון
ואחראי לענייני המרחב במשרד־החוץ עד
שהתפטר מרוב תיסכול — מרדכי גזית.
גזית יעמוד בראש היחידה לתפקידים מיו־חדים
במשרד הקליטה, אשר תטפל בקליטה
חברתית, בפרויאקטים כלכליים ובקליטת
עולים דתיים.
ניצל. יום ןז כאריינטוס, פועל-
מסעדה שנורה במוחו על־ידי שודדים, באוקטובר•
הכדור נתפס במוח, טייל שם, ואי־אפשר
היה לנתחו כראוי. על כן העבירוהו
הרופאים של בית־החולים אוקונור בסן חוסה׳
קליפורניה, לתוך מכונת־צנטריפוגה של
חיל־האוויר האמריקאי, אשר מחקה את ביטול
כוח־המשיכה של החלל, סובבוהו שם
במהירות של שט אטמוספירות — עד כי
שבריר הכדור יצא בעצמו מן המוח.

ויטל שמפו
עשיר בוי ט מיני ם
בעל ני חו ח לי מוני ם מרענן,
מעניק לשערך בריאו ת וחן.
ויטל שמפו להשיג בשפופרת ענק פלס טי ק
או בשפופרת רגילה.

זכתה בתחרות
על התואר נסיכת
ישראל 1969 שאורגנה
על־ידי ירחון
האשד, את — הסהצעירה
טודנטית

)18 למאטמאטיקה
וסטאטיסטיקה —

ה מפיצי ם: חב׳ נורית בע״מ.

מיכל שטדאוס.

״הנסיכה״ תייצג אה
צעירות ישראל ב־מיפגש
בינלאומי של
בנות־העשרה אשר
ייערך, בשנה הבאה,
בהוליבוד.

נפטר בניו־יורק, בגיל ,77 ארתור
סולצכדגר, מי שהיה מו״ל העיתון ניו־יורק
טיימס במשך שלושים שנה.
נפטר בגיל ,78 חבר קבוצת דגניה
א׳ ,יוסף כרץ, שהיה פעיל בתריסר
שיטחי־פעולה ציבוריים אך ייזכר יותר מכל
ברוח החייה של הוועד למען !!חייל. הוא
נולד באוקראינה, עלה ארצה בחנוכה 1907
ועבר את הגילגול הרגיל של חלוצי אותן
שנים: פועל חקלאי במושבות, סתת אבנים
בירושלים, מייסד דגניה א׳ ושליח ציוני ברוב
חלקי תבל.

נפטר בתל־אביב, בגיל ,80 דויד
ארליך, אשר שימש במשך 35 שנה כמציל
בחוף ימה של העיר הגדולה והציל
בשנים אלה למעלה מ־ 5000 נפשות מטביעה.
ארליך עלה ארצה ב־ 1921 מבסרביה ועבד
כפועל־בניין עד ,1924 עת התקבל לעבודה
בעיריית תל־אביב כמציל. משך שנות עבודתו
צבר ארליך אותות הצטיינות רבים
עבור מיבצעיו להצלת מתרהצים. בשנותיו
האחרונות התמסר להדרכה וללימוד שחייה
לילדים משותקים.
טבע השחיין המצרי הבינלאומי
האנאפי מחמוד — בשעת אימוני־שחייה
בים התיכון. מחמוד שירת בצי המצרי בדרגת
סגן, זכה במדליות רבות בתחרויות-
שחייה בינלאומיות.
העולם הזה 633ו

לאיוש
וווו שגלות
״מר, לפי דעתך משמעותה של המלחמה
בוויאט־נאם לגבי העולם המערבי?״ שאלה
אשר, אחת את קלה* לאלוש, הבמאי הצרפתי
המהולל, במסיבה שנערכה לכבודו במועדון
סומר ביאס.
״משמעות רבה מאוד,״ הוא ענה לה, ופתאום
תפסו עיניו את השמלה הערבית הרקומה
של רינה גנור .״באמת משמעות
גדולה,״ מילמל, ועקב בעיניו אחרי השמלה
.״אתה חושב שאדם בימינו יכול לשבת
בשקט במקומו בשעה שמלחמה כל כך עקובה
מדם מתרחשת שם?״ המשיכה האשד. בשיחה
העירנית.
השמלה של רינה גנור נעלמה מאחורי גבו
של מישהו ולאלוש ניסה לצוד אותה .״לא
הייתי מעלה בדעתי דבר כזה,״ הוא ענה ל־

ניסתה רינה גנור לפתח שיחה ,״הסרט שראינו
עכשיו הוא פשוט נפלא.״
״את לא תברחי לי עוד פעם,״ הוא הזהיר
אותה ,״אני לא אתן לך.״
״אבל אני רוצה להגיד לך משהו,״ היא
אמרה לו ,״אני לא חושבת שזה יהיה כל כך
פשוט.״ ״לספר לו שאני נשואה או לא,״ היא
שאלה את עצמה, בהיזכרה בבעלה, ישראל
(״פולי״) פוליאקוב, השוהה בניכר עם להקת
הגשש החיוור.
אבל כשהוא גחן אל צווארה כדי ללחוש לה
משהו, היא הרגישה שהאמת מוכרחה להידחות.
הוא הביט בה בעיני היהודי השחורות
שלו, וראשה החל מסתחרר .״את מוכרהה,״
הוא לחש לה בקול עמום ,״את מוכרחה
לגלות לי איפה קנית את השמלה המקסימה
שאת לובשת. לפני זה לא תזוזי מכאן.״
אחר־כך הוא סיפר לה קצת על חייו: לפני
עשרה ימים הוא נשא לעצמו אשה ,״אשד,
מקסימה, האשה הכי נפלאה בעולם.״
״את מבינה,״ הוא סיפר לרינה ,״היא
כבר בחודש השלישי להריון ולא יכולתי
לקחת אותה איתי, אבל הבטחתי לה להביא
לה המון דברים,״
הסוף היה שהשניים החליטו לנסוע למחרת
לעיר־ד,עתיקה, לחנות שבר, קונה
כל העילית הדיזנגופית את שמלות־הערב
הערביות הרקומות.
עכשיו, שהיחסים ביניהם התבהרו, היתר,
להם נסיעה שלווה ונעימה. הוא סיפר לה
על אשתו, היא סיפרה לו על בעלה, ובסוף,
כשהם הגיעו לחנות הערבית, הם הרגישו
שהנסיעה הצליחה.
אבל הנסיעה לא הצליחה. בחנות דרשו
עשרים ושלושה דולאר בשביל שמלת־ערב
לאשתו של קלוד לאלוש. רינה גנור הציעה
ע שרים דולאר. כשהם סירבו, היא יצאה
מן החנות, בתקווה שהסוחרים יקראו לה
לשוב. אבל הם לא קראו לה, וקלוד לאלוש
חזר לצרפת בלי שמלה.

רב־סרן ינוד,א
חשוד בריגוד
דאלוש ורינה
בת־שיחו, שהמשיכה לחכות לתשובה מעמיקה
יותר .״בשום פנים ואופן,״ הוא ניסה
להשביע את רצונה ,״לא יכול להיות ״.השמלה
של רינה גנור נעלמה לחלוטין והוא
הפליט בכעס 1x16״
״כן, אני חושבת שזו ההגדרה הנכונה ביותר
למצב החמור הזה,״ התלהבה האשה,
״אני חושבת שאיש לא יכול היה להביע את
זה יותר טוב.״ ואילולא בא דויד שפירא,
המפיץ הישראלי של סרטו של לאלוש 13
יום בצרפת, מי יודע עד אנה ועד מתי היתד,
נמשכת השיחה האינטלקטואלית הזאת.
גם גילה אלמגור ניגשה ואמרה לו:
״הסרט שלך לחיות כדי לחיות היה יצירת־מופת.״
הוא שאל אותה בלחש :״גבירתי,
האם תרשי לי לגלות לך משהו בסוד?״ היא
הרשתה והוא גחן אל אוזנה ולחש לה :״אני
הושב שאת יפו־,פיה ״.וסוף־סוף, בין כל ההמונים
הוא גילה את זאת שחיפש כל הערב.
את רינה גנור. הוא לא נתן לה ללכת.
״אני מחפש אותך כל הערב,״ הוא אמר
לה ,״אל תעזבי אותי. אני עקבתי אחריך כל
הערב, את כל פעם נעלמת לי, וחשבתי שלא
אפגוש אותך שוב.״
״אני כל כך אוהבת את הסרטים שלך,״

ביום שישי האחרון, בשעות אחר־הצה־רים,
הבחין סמל המשטרה א בו ט בו ל, שניצב
על משמרתו בבניין עיריית תל־אביב,
בדמות חשודה המנסה להתגנב לתוך הבניין.
סמל אבוטבול גילה עירנות למופת.
הוא הבין מייד שאף פקיד עירוני לא יחזור
לעבודה בשעה כזו, כשהבית ריק מאנשים.
הוא מיהר לעצור את האיש.
העצור לא היה שבע־רצון ביותר ממעצרו.
הוא שלף מכיסו תעודה, הציגה בפני
סמל המשטרה. היתה זו תעודת קצין מילואים
של צד ,״ל על שם רב־סרן משה
ינוקא. אבל התעודה לא שיכנעה את הסמל
.״היום כל אחד יש לו תעודד״״ אמר,
״הנה, אחד בחיפה זייף תעודה של קצין
משטרה. אולי אתה מרגל?״
ינוקא, לשעבר קצין צנחנים וכיום בעל
דיסקוטק בתל־אביב, התרגז מן החשד שהטיל
בו הסמל. הוא החליט להתעלם מהודעת
הסמל שהוא עצור, החל לצעוד לעבר
היציאה. סמל המשטרה רץ אחריו בצעקות
:״אתה מתחמק ממעצר! אתה מתנגד
לשוטר! אתה עבריין נמלט!״
״תפסיק לבלבל לי את המוח!״ גער בו
ינוקא. הוא חצה את הכביש באור אדום.
כשניסה הסמל לרדוף בעקבותיו, צעק ינוקא
לעברו :״עצור! לשוטר אסור לעבור
באור אדום!״ השוטר נשאר תקוע על ה־

המיו אינו הכל
ג ד לי ה שיב א 34 מי שהיה המנהל האדממיקטרטיבי של ״להקת כרמון״
בתקופת הזוהר שלה, לא היה מעולם חסיד גדול של המין הנשי. היו לו בחייו
המון רומנים, אבל אף אשה לא היתה מעורבת בהם.
אחרי שירד שיבא לארצות־הברית הוא חי שם תקופה מסויימת בחברה אחת
עם כוריאוגרף ידוע, התגרש ממנו, עבר לגור עם מישהו אחר. הוא ניטה את
מזלו גם בבל מיני עסקים: תחילה פתח מכון ליופי, אחי־יד סיפרו שעבר
לעיסקי קברנות.
אבל נראה שמה שלא עושה המין עושה הכסף. יום אחד הריר גדליה בת
עשירים. חיה לח המון כסף. יחסיהם המשותפים נרקמו ביאכטות, במטוסים,
בעיירות״סקי ובחופי״ים אקסקלוסיביים.
לפתע השתנה כל יחסו של גדליה אל החיים. הוא הצליח להפתיע אפילו את
ידידיו הקרובים ביותר. השבוע הוא נשא לאשה את אותה בת עשירים ניו־יורקית.

היידי

ראהבה
בין היידי שוארץ
משה יחילצ׳ וק היתה אהבה
תקווה. הדוגמנית היפה, נכדתה של דורה
שוארץ, שייסדה את הפנסיון המפורסם

כל הסיפורים, הוא מוגדר נ״מיליונר״.
בידיעות אחרונות שהגיעו מווינה, נמסר
כ היידי עומדת להינשא לו. נראה שהיא
העדיפה אוסטרי רווק על פני ישראלי נשוי.

משה וידידה

היידי

( )22 לבין
חסרת־

בזיכרון־יעקב, ויבואן הבשר התל־אביב׳ הצעיר,
אהבו זה את זו נמה שנים. היה רק 1
מינשול אחד בדרן אהבתם: משה היה נשוי
ואב לילד בן שמונה. אבל עובדו^ זו לא
הפריעה לשניהם לחיות כזוג נשוי, לרקוד
שייק בדיסקוטקים ולעשות ח־ים משוגעים.
כי מזה ארבע שנים חי משה בנפרך מאשתו,
צרפתיה שהכיר בארץ. אשתו נטלה
את ילדם המשותף, חזרה לפאריס. פעמיים
בשנה נוסע משה לבקר את אשתו והילד
בפאריס. שאר הזמן נשאר בשביל הייזי.
אבל היידי, שעבדה כזבנית בבוטיק תל-
אביבי, לא היתה מוכנה להמשיך כך עד בלי
די, אפילו שלא היו לה צרות מאשתו החוקית
של משה .״עוד מעט, עוד מעט אקבל
את הגט,״ היה משה מבטיח. והיידי
המשיכה לחיות על תקוות.
הגירושין הרשמיים בין משה לאשתו לא
נראו באופק. משה לא היה מוכן לוותר על
אותו חלק מרכושו, אותו דרשה אשתו בתמורה
להסכמתה לגט.
בעוד הוא מתלבט בין היידי לבין הרכוש,
יצאה היידי לפני שבועות מספר לטיול
קצר באירופה. טיולה כלל גם את
ו־נה, עיר הואלסיס. ובקצב הואלס התחיל
לחזר אחריה בן־עשיריס אוסטרי, שכמו ב
מדרכה
וינוקא הסתלק. אבל בערב הגיעה
לביתו ניידת מלאה חוקרי־משטרה, שבאו
להתעניין מה חיפש ינוקא בבית־העירייה
בשעות כל־כך מוזרות.
הסתבר כי אחרי שהעירייה הוציאה צו־סגירה
נגד הדיסקוטק שלו, החל מהראשון
לינואר, הדפיס ינוקא מודעה בר. הכריז על
פססיבאל ינוקא. לאחר מאמצים רבים הצלחנו
להשפיע על עיריית תל־אביב ומשנו־רת־ישראל
לסגור את המועדון, נאמר במודעה,
אי לכן ולאור הצלחת המיבצע,
הוחלט לחוג את המאורע במשך עשרה ימים
עד לסגירה. על אחת המודעות הוסיף ינוקא
פיסקה נוספת: לפקחי העירייה הנחה
מיוחדת. מודעה זו רצה לתלות בבית־ה־עירייה,
עד שנעצר כחשוד בריגול.
חוקרי המשטרה קיבלו את ההסבר, התנצלו
על ההטרדה המיוחדת. אבל ינוקא הדפיס
מודעה נוספת בה נאמר, כי הכניסה
לסמל משטרה בשם אבוטבול אסורה בהחלט
למועדונו, עם הנחה או בלי הנחה.
הכרוז הבא שמתכונן ינוקא להדפיס,
מכתן לראש העיר, מרדכי נמיר. אם
לא תהיה חבר שלי, ייאמר באותו כרוז,
אני אסגור לך את העירייה,

לידה סבירה
הזמר־חקיין־בדרן צדיקסביר המתין
עם סטופר ביד. אשתו ריימונד, אותה
נשא לפני עשרה חודשים, היתה בימים
האחרונים של הריונה. הוא היה מעוניין
שהיא תלד מהר ככל האפשר. כי צדוק היה
חתום על חוזה לסיבוב הופעות בארצות־הברית,
החל מראשית חודש ינואר הקרוב.
הוא התכוון לקחת עימו את אשתו והוולד
שתביא לאור העולם.
מאחר שאי־אפשר לקחת תינוק שזה עתה

אילן וריימונד סביר
נולד, ציפה צדוק בקוצר־רוח ללידה. אבל
מעשה־שסן: למרות שחלפו תשעה חודשי
הדיון, לא גילה העובר כל סימנים שהוא
מתכוון לצאת. לצדוק נדמה היה שהנה הוא
עומד להפסיד חוזה־הופמות שמן ומבטיח.
אבל סוף סוב — הכל טוב. בלידה קיסרית
ילדה לו אשתו בן, באיחור של עשרה ימים.
התינוק נולד ממט בשעה ה־ .12 הוא
יוכנס בבריתו של אברהם אבינו, בסקס
המוני שייערך בבית־ו־,מהנדס, וכמה ימים
אדזר־כן יצטרף אילן סביר אל אביו ואל
אמו במסע הגדול לאמריקה.

1זזזו ^1

אפשר

רצוי

לראות 1
לראות |
לראות |

טכניקה נהדרת של צילומים מרהיבים
מאולימפיאדת החורף, בגרנובל. בויימר•
על־ידי שניים מחשובי הבמאים של צרפת:
קלוד ללוש ופרנסואז רייכנבאך1 3 .
יום בצרפת (מקסים, תל־אביב).
* לואי דה־פינם מוקף ג׳ינג׳ים כוי להצחיק
את הקהל. הוא עובד קשה. כרגיל.
המון פרצופים, וכשהסרם השיגעון הג־רו
ל (אסתר, תל־אביב; הבירה, ירושלים)
עוזר לו ונותן לו סיטואציות טובות, הוא
מצליח. הסיפור עצמו לא חשוב בכלל.
רוז׳ה ואדים מפליג לחלל מלא מין
ואלימות, עם אשתו ג׳יין פונדה בכרברלה
(אלנבי, תל־אביב) .המון המצאות חלליות,
ושפע של אירועים חלליים, בסרט עמוס
מאוד.

11131111 חחתיט 11ו11י רוסתווסוח1ו!!י3ו מ
כי ד ר בי־ ם מחטח הנייר באיכות ביוראוסיח
מיוצרת 10״ר שבדי נ £ 5ג 1 5 5 1ז < רך וועים!
ממחטות ׳ דרבי סיועחזז לשם1ש חדיפעם׳
לכן לא קימת סבוה של זיהום חוזר.
• דרגי • ומכרת בקופסאות ובאריזות
־ו־רב•־ לכל
יעיל -ועיט

שמוש
-נקי

ני ס

מקום

בכל
-חפכוו

דרבי

להשיג: בסניפי השופרסל. צרכויוח. בתי. המרקחת. וכפרפומר׳
מיוצר 1(.״ הילונוקס בוג־ם,
רוד יצחק שדה 34 ודא חל 30752 .

הרוצח השכיר נרדף על־ידי המשטרה׳
ועל־ידי שולחיו, הפוחדים שמא יי תפס
על־ידי המשטרה, והוא מסתובב בין
ביתו לביתה של ידידתו מוקף מבקשי־נפשו,
כמו הציפור הנמצאת בכלוב. הסמוראי
(בן־יהודה, תל־אביב) עשוי במיקצועיות, במתח׳
למרות שכימעט לא מתרחש בו כלום.
אלן דלון לעולם לא יהיה האמפרי בוגארט.
גם שחקן הוא לא יהיה. צריך להסתפק בכך
שהוא יפה.

רככות נשמרות הימם
(פאר, תל־אביב) .בעיותיו של נער מתבגר,
על רקע מלחמת־העולם השנייה. סרט צ׳כי
רגיש להפליא, מבויים בידי ג׳רי מנזל.
צ׳ארלי (ארמון דויד, תל־אביב).
מפגר שהפך גאון בעזרת ניתוח־מוח, הופך
שוב מפגר. רעיון מעניין, קטעים מרתקים,
בסרט שהוא קלוש בקטעים אחרים.
מזלמום (גורדון, תל־אביב).
קלוד (הזקן והילד) ברי מציג בפני המצלמה,
בכנות ובהומור, אנשים: משפחה יהודית
עשירה בבלגיה, זוג צעיר, חתונה יהודית׳
סבתא יהודית. סרט עם שמאלץ. אבל
שמאלץ נהדר.
על־ידי

חייו של בן־מיליונרים, המדוכא
הוריו וחברת המיליונרים שלהם,

הצגת ה שסע
מקצוע נפלא
ללא אבטלה
ב בי תספר ״ דיאנה ״ רונ ש
התל מי ד, ב נו ס ף לי ד ע כוקצועי,
נ סיון מ ע שי רב ובס חון ע צ מי
ב ע בו דהמע שי ת, וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת
המבק רו תבס לון
בי ת־ הספרוהנה נו ת
מ ש רו ת מ עו ל ה
הני תן ב מ חי רים
נ מו כי ם ביו ת ר.
ל מ סיי מי ה קו ר ס
ני ת נו ת ת עו דו ת
סיו ם ו סיו ע
לקליסתםבע בו ד ה. הקור החדש
נפתח:
1.1.69

מתוארים בחבוגר (הוד, תל־אביב) .סרט
שעשוי במיקצועיות, עם מוסיקה יפה, מיש־חק
מצויין של דאסטין הופמן ואן בנקרופט,
הקצב נכון, התמונות במקומן, הסיפור
מעניין, אם גם חסר משהו שיהפוך את זה
למשהו מזעזע יותר.

לואיג׳י. זמר להיטים צעיר מבלגיה
השר בצרפתית בקול גבוה ובכייני, בסיג־נון
איטלקי. הוא מופיע בארץ עם להקת־הקצב
הזאבים הצעירים ושר בין השאר
את שירו, שעלה לצמרת מיצעד הפיזמונים
מאמא.
רבות׳
* שלישיית התאומים.
פצצה. אושיק, פופיק וחנן מציגים מערכונים
על הווי לוקאלי בסיגנון שהפך כבר
למקובל על בימותינו, ושרים פיזמונים חדשים
שהולחנו על־ידי אריק איינשטיין והמלחין
העסוק ביותר בימים אלה בארץ —
יאיר רוזנבלום.
* אריק איינשטיין. מזל גדי. מיס־פר
הזמרים המופיעים בארץ בתוכנית יחיד
הוא קטן מאוד. פעם עשה זאת שמעון ישראלי,
אך הוא שילב מערכונים בתוכניתו.
אריק מופיע בתוכנית היחיד שלו, והאנשים
הנוספים על הבמה הם צמד דרום, המתארחים
אצלו בחלק הראשון של התוכנית.

+ערפ שירי רחל (צמתא) הוא ערב
מקסים, קודם כל משום ששיריה של המשוררת
הם מקסימים. הנושאים המגוונים
שלה, שירים מלאי אהבה וגעגועים, לארץ,
לילד, לגבר שהיא אוהבת, כתובים בצורה
אינטימית, פשוטה, כנה, הנוגעת לכל לב,
להעביר כל זאת לבמה מבלי לאבד את
הקסם, זה כבר פרי עבודתם המ שותפת של
אורי מילשטיין המעבד, עדנה שביט הבמאית,
צוזת השחקנים והמנגנים, ובעיקר חוזה
אלברשטיין, שהיא ללא ספק כוכבת הערב,
אם כי מרבד, מדי בגינונים.
בימוי מלא אווירה של עודד
קוטלר. מישחק ניפלא של עדנה פל־דל. תפאורה
מתאימה ותרגום יפה, הופכים את
המונולוג של האשד, הבודדה הפוחדת מה*

־יני א

שים מצפים ללא קץ
לגוזר. מי זה גודר?
לא יודעים. זה גם
לא חשוב. למה הם
מחכים? הם לא יודעים.
הם מנסים להעביר
את הזמן. בלא על דיבורים
כלום.
על נעל. על
הבילה. על אוכל.

מחכים לגורו

׳הגא מחזה על המן
המודרנית.
ציאות
על חוסר קומוניקציה
(הוא נכתב
עוד לפני שזה הפך
מושג כל־כך נדוש),
על חוסר התכלית
של אנשים שאינם
יודעים לשם מה נולדו ולשם מה הס חיים. הם מעלים מדי פעם רעיון של התאב דות,
אך אינם מבצעים אותו. כמו שאינם מבצעים שום דבר. מלבד דיבורים.
בניגוד לדרך המסורתית בה נהגו להעלות מחזה זה, הוא מוצג הפעם בצורה
חדשה לגמרי. לא יותר טרגדיה מטאפיזית. לא יאוש תהומי, אלא קירקס עליז.
דינאמי. תיאטרון לשמו.
זה מתחיל במארש קירקמי. הבמה הנפלאה של יגאל תומו־קין מאוכלסת באביזרי
קירקס, שפת הרחוב של בקט (שלא תמיד יוצאת טוב בעברית של משה שמיר),
המעורבת בשפה שירית פואטית קולחת וקולחת, והבימוי התוסס הרענן של יוסי
יזרעאלי מוציא מהמחזה כל טיפת־צחוק שבו( .מיכאל אלמז קרא למחזה, בשעתו,
״אנו מחכים למראל״ — תירגום השומר על דו־המשמעות שלי גוד־אלוהים).
גוגו (נימים עזיקרי, המצליח להיות ליצן בוכה על כל המשמעות המסורתית
המסתתרת מאחורי זח) ודידי לבושים כליצני קירקס, ופוצו ולאקי, שהופיעו. מנזיד
פעמיים במחזה, פעם כשהאחד גורר את השני בחבל, ופעם שנייה כשהאחד ׳עיוור
והשני אילם, מופיעים הפעם כבעל הקירקס וחייתו המאולפת.
זהו תיאטרון אמיתי, כדוגמת התיאטרון היווני, וכמה הוא אמיתי אפשר לשמוע
מהילדים היושבים ותוזים בו .״נלך?״ אומר גוגו לדידי בסוף מערכה ראשונה .״נלך.״
עונה דידי ואיש מהם לא זז. מהמבוגרים שבאולם איש לא צוחק. הילדים, היושבים
באחת השורות המרוחקות מתפוצצים בצחוק רועש .״הם לא הולכים. הם לא
הולכים.״ זה מצחיק אותם. הם הבינו את המחזה.

העולם הזה 1533

ך* כמה הישראלית עדיין לא ראתה
1ז מה שתראה בהרכבת האחרונה. יופיע
שם גבר עטוף במעיל עד צוואר, וכובע
על הראש, והוא יעשה סטריפ־טיז. אמיתי.
שני גברים יתעלסו שם זה עם זה על
הבמה. בחורה תעשה סטריפיטיז דמיוני
ותתפשט, לאט־לאט, באופן הכי מגרה שיכול
להיות, מבלי להוריד מגופה אף בגד
אחד. הבמה הישראלית שהתרגלה כבר למילים
הגסות של וירג׳יניה וולף ופינטד,
תצטרך כנראה להתרגל גם לזה.
במחזה של עמוס קינן, במקורו, לא היה

בראשונה יערו ע 7הנמה ב־שואו סצנות של ה₪סנסואד1ת1,
במחזה שמובטחת לו שעדוריס צינורית מצד שומר המוסר
והכרוז הדומה לקריין הפרסומת ברדיו
ובקולנוע, מופיע ומאשר את דבריה,, :בוקר
וערב מישחת־שיניים אלפא.״

״1־ותר חזק !
אל תרחמו!״
ן<ש כאן עולם מטורף וממוסחד .״אהבה,
השינאה, הבגידות, המריבות, הכל קשור
באותה מישחת־שיניים. זוג צעיר נפגש בסופרמרקט,
על רקע משותף של קניות (ד־נער
:״בטח שאני זוכר. את נכנסת וקנית
סבון. ואני תיכף אמרתי לעצמי: זאת בחירה
שתקנה רק סבון אלפא״) בחורה רוצחת
את אהובה מפני שלא רצה לקנות ל־,

צוחקים גם מן הבימוי. משום שהילל
נאמן ביים סצינות שלמות של 0לפ־סטיק.
ומהמישחק, שישראל גוריון משוחח
עם הקהל ומחקה בשפה איטית ומעוקמת
את המחבר, עמום קינן. צוחקים בתוך הסיטואציות
הטרגיות ביותר, כשר,טוף מתקרב,
כשאנשים נעלמים, ממש כמו הקורבנות
שעל הבמה העוסקים בשעשועים כשהכל
נחרב סביבם.
בין הקטעים הללו עולה על הבמה בית־ ׳
חרושת גדול, עם בעיות רגילות: הפועלים
דורשים תוספת־שכר. המזכירה מתעסקת עם
המנהל. והעוך דד, שבית־החרושת הזה מייצר
סבון מבני־אדם, כימעט ולא מוזכרת, ולא
מטרידה איש. גם את חומר־הגלם, האנשים

נסיעה. המזכירה מתפשטת במשרד, לפני
שהמנהל נכנס. הפועלים מנהלים שיחות על
בית־ד,חרושת תוך כדי התעלסות, ואחד
המונולוגים הפיוטיים של ההצגה, שבו
מספר אדם על כל מה שנוצר בעולם. ויותר
מזה על כל מה שנחרב בעולם, על האביב,
והגעגועים, והמלחמה והים, על הכל, כאילו
הבל קרה לו, אותו מונולוג מבוצע תוך
כדי התפשטות, וכשהוא נגמר, והשחקן מסיים
:״ומסביב שקט. ועצוב. ולא רואים
כלום. מפני שאין מה לראות, ואין מה
לשמוע, ואין אוזניים, ואין עיניים, ואין

זיהה!חזיתה
* ם טרפ־טיז

^ שפה פיוטית על אהבה ומבוצע בשילוב
0עם הופעת הסטריפטיז של נחום שליט

שום סטריפ־טיז. הוא הורכב משלוש עלי-
לות, המשתלבות זו בזו. רואים סצינה
משפחתית. אשד צועקת על בעלה :״מנוול!
חיי! פיתית
גזלת את תומתי! הרסת את
אותי באשליות!״ והבעל עונה לה :״שקט
שקט! את עוד מדברת. כשהכרתי אותר,
היית כבר ותיקה במקצוע!״ הוא שולח
אותה למטבח. והיא צועקת שהיא לא תב־של
לחזיר כמוהו. היא עוזבת אותו .״גמרתי
איתך! אני הולכת מכאן! יותר לא
תזכה לראות אותי!״ והוא מזכיר לה :״אל
תשבחי לקחת את משחת־השיניים,״ ואז
היא מחייכת ועונה לו :״כמובן שלא אשכח.
רק משחת־שיניים אלפא מבטיחה שיניים
בריאות, חזקות, מחייבות.״

מכונית אלפא. והקטע הנורא ביותר הוא
הקטע של האסיר: מאחורי הקלעים נשמעות
צעקות מחרידות. ועל הבמה אומר הרופא:
״אי־אפשר. זה לא ילך. הוא יותר מדי
קשה.״ הכרוז עונה לו :״ראינו כבר קשים
ממנו. במוקדם או במאוחר, הוא יודה.״
והוא צועק אל מאחורי הקלעים :״יותר
חזק! יותר חזק! אל תרחמו!״ שומעים
צעקות :״לא לא! לא אגיד בשום אופן! אין
לי מה להגיד לכם!״ ובסוף, בעזרת זריקה
מיוחדת, הוא נשבר, ועל השאלה של הכרוז
:״באיזו מישחת־שיניים אתה משתמש?״
הוא עונה בקול חלוש :״אלפא!
אלפא! אלפא!״ הכרוז מבקש אותו לפרט
את תכונות היסוד של אלפא, והוא מדבר:
״אלפא מחטאת את החניכיים, מבערת שיירי־ריקבון,
מעניקה חיים חדשים לחניכיים,״
וכו׳ וכר.
האם זה מחזה מזעזע או מצחיק? קודם
כל צוחקים. צוחקים כשישראל גוריון
מספר על שואב־אבק מיוחד, ההופך בשעת
הצורך למיקסר, מכבס גרביים ,״שלא לדבר
על זה שהוא גם מייבש שערות, מייבש
חיתולים, מייבש ביצות,״ שואב את כל
האהבה החוקית מהבעל, ומשמש גם בייבי־סיטר,
בשעת הצורך .״זהו שואב־האבק של
העתיד. והוא ישאב לך את כל האבק מן
העתיד.״

אנריקו

(התיא־.ירון הקאמרי) אבנר

הנוסעים ברכבות, אין זה מדאיג. הם נוסעים
ונוסעים, ולא יודעים לאן:
״לא שומעים שום רעש,״ אומר מישהו.
״שום רעש.״ ״כבר שעה שלא שומע־ם
שום רעש.״ מה זד, יכול להיות?״ ״אינני
יודע.״ ״מישהו צעק.״ ״לא שמעתי.״ ״לא
שומעים שום רעש.״
הם נוסעים. הם לא זוכרים כבר כמה
ימים. ולאן. מדי פעם מישהו נעלם. אולי
הרכבת נעמדה כבר. מי יודע. אבל כשבסוף
המחזה הכל נעצר הם זועמים. מר. זה?
הם הרי שילמו כרטיס. בכסף מלא.
לכאורה יש כאן שלושה סיפורים שונים.
ובעצם זד, סיפור אחד, על העולם הקפיטליסטי
שירש את העולם הפאשיסטי,
והוא חי למען אידיאלים חדשים. פעם היתר,
זו המולדת, העם, ועכשיו זד,ו בית־החרושת.
והמוצרים שהוא מייצר. המוצרים הללו
כבר חדלו מזמן לשמש את האדם. הוא
משמש אותם.
המזכירה מתפשטת
! 1קישט את הטכסט בהמון המצאות. הוא
לא העלה רכבת. האנשים עצמם הם הרכבת,
והם רוקדים מעין שייק היוצר אשליה של

צעיר, שקנה לו שם באוסטרליה: משר, עצ־מון.
בתוכנית: הפתיחה אוברון של ואבר,
הרפורמציה של מנדלסון, הקונצ׳רטו לצ׳לו
של דבוז׳ק, סימפוניה מיספר 29 של מו־צארט
והקונצ׳רסו לצ׳לו של קודאי ״הארי
יאנוש״.

חיים, בהחדר (מחזה מתוך חדרים, בימת
השחקנים) לחוויה.

חיזקיהו.

אין בארץ תיאטרון ואנטי־תיאטרון,
אבל יש אלבום־ניצחון ואנטי־אלבום־ניצחון.
אנסי־אלבום זהו המחזה הסאטירי המבריק
של חנוך לוין את ואני והמלחמה ה כאה
(בוסתן) סאטירה אמיתית. חד־צדדית
אך מלאת הומור — וכוח.

* * התזמורת הפילהרמונית ה ישראלית.
קונצרט למנויים מיספר .4

* * האנסמבל הקאמרי הישרא
הצ׳לן
הצרפתי המפורסם אנדרה. נאבארד,
שייך לסוג האמנים שאינם מנגנים את היצירה
המוסיקאלית כפשוטה, אלא מפרשים
אותה. הוא אורח הקונצרט למנויים מיספר
ארבע ומנגן תחת שרביטו של הישראלי ה

בניצוחו של גארי ברתיני עומד השבוע
בסימן שבוע המוסיקה הישראלית, ומופיע
בתל־אביב ביצירות של מרדכי סתר, יוסף
סל, צבי אבני וכן סרגיו נטרא. כדי להציל
את האוזניים, נערכת גם הופעה אחת (באש

איש חסיד היה (תיאטרון

בימות) סיפורי חסידים מוגשים באופן מרהיב
על־ידי במאי מצויין וחמישה שחקנים.
האלו דולי (אלהמברה, יפו) חנה
מירון.
הנזלם הזה 1633

>ון;וו חוסיזזה

|7 0 כדי

| | 1י 0 9 \ 1 1סצינת אהבה בין ט) ני
1 X 9 /1 1 1 1גברים, מנוהלת תוך
שיחה על עתיד בית־חרושת, בהצגה
המלאה בקטעי ארוטיקה חריפים רבים.

כלום. כלום. כלום ואני נוסע. הכל
נגמר.״ אז שם השחקן את כל הבגדים
שהפשיט מעצמו בתוך המזוודה, ויוצא
ערום מהבמה. לא שהמחבר עצמו חסך מהמחזה
את הנושא המיני. הוא הכניס אותו
לכל השיחות של המשתתפים .״יש לך
הרבה סוכריות?״ שואלת ילדה קטנה איש
זקן על אם הדרך .״המון,״ עונה לה האיש.
״אז תזיין אותי. אמא, הדוד הזה יזיין אותי
ויתן לי סוכריות.״ המנהל אומר למזכירה
שלו :״ועכשיו בבקשה להתפשט, אפסילון
הקטנה שלי, ולעשות לאומגה הקטן שלן־
בל מיני דברים שהוא אוהב.״ וגם ברכבת.
נוסע אומר לנוסעת :״את לא רוצה להתהפך
על הצד השני? ״למה?״ ״בשביל הגיוון.
נמאס כל הזמן אותו צד.״
דוד) עם יצירות של קלאסיקנים: ד,יידן
ושוברט.
* האופרה הישראלית. לאחר מות
אמו, יצא פר גינס הצעיר למסע בעולם
כדי לחפש את עצמו. הוא פגש בשדים הנקראים
טרולים, עבר חוזיות רבות אחרות
ולבסוף חזר לאהובה שחיכתה לו, סולווג.
מחזהו של איבסן עבר עיבוד לבאלט אופ־ראי,
והוא מוצג על בימת האופרה הישראלית
השבוע• בערבים אחרים ממשיבה ד,אזפ־רה
בהופעות אחרות: הנזטלף, נרמן, שחר־זדה
ומאדאם באטרפליי*

פוענחו תעלומות

החשוד באונס
ורצח 6נעוות