גליון 1634 מתאריך 25 בדצמבר 1968

שנה

מספד 1684

המחיר 130 אג׳

ד׳ טבת תשכ״ט25.12.1968 ,

יי התחביב״

שר הבטחון הובר לעסק גדול

189

צ ז״ו

פרת

בייצור שטיחים
החידוש האחרון בייצור ש טי חי ם-
שטיח ירושלמי, ם־וא<^1.0ווא 5סיב היוקרה שכבש את כל אירופה.
שטיחי ו^<£1-0וא ,£מצטיינים בחוזק יוצא מגדר התיל,
ביופי מיוחד, בדיגום חדיש ביותר,
במחיר סביר ומיוצרים במיטב הידע והנסיון של שטיחי ירושלמי.

טחם לב־נסון א־לון

כ ש בו עשעבר הופנתה אלינו בקשר,
משונה — ודווקא מגוף מכובד מאוד: מועצת
העיתונות הישראלית.
נאמר לנו: המועצה קיימה דיון בשאלה
אם יש לפרסם שמותיהם של אנשים, שמי
גופם יילקח לב להשתלה — או להסתיר
את השמות. הדיון הנוקב, בהשתתפותם של
משתיל־הלב הפרופסור מורים לוי ומנהל
ביילינסון הד״ר קורן, לא הסתיים בהכרעה
ברורה. הוחלט להקים ועדה מיוחדת לדון
בכך סופית — אך בינתיים, למשך חודש
לא תפרסם העיתונות שמות של תורמי־לב.
הבקשה אלינו היתה: שנסכים גם אנחנו
להחלטה זו. סירבנו, משני טעמים:
• המועצה, בה מיוצגים העיתונים היומיים,
לא טרחה אפילו להזמין נציג של
העולם חזה לדיון זה. על כן אינה זכאית

הזה

אור נקי ומטוהר לחלוטין-הוא האמצעי הואשוז
בכל טיפול יופי. התחילי, לכן, את טיפול היופי
היומי אם מי פגים ׳•טרק• .המטהרים לאומק
ומנקים ברכות את נקבוביות אור פנייך מכל
שרידי אבק ואיפור. טיפול מתמיד ושיטתי במי•
פנים ־שרק־ ,מי הפנים המקובלים אל נשות אירופה
המטופחות, ישווה לאורך מראה מאודו׳ יראנו.
התחילי את היום אם ••שוק־ ,בי יופי מתחיל
אם שרק־.

האחרון הנפטר.
איך הצלחנו להשיג
תצלומים אלה?
כבר צילמנו בעבר
במקומות שהיו סגורים בפנינו. היה אפילו
מיקרה, כשאיש העולם הזה התחפש כרופא
כדי להגיע לחדר בו הוחזק איש תחת שמירה
כפולה: של המשטרה ושל צוות בית־החולים.

הפעם היו רבים שסברו, כי את צילומי
יצחק סולם קיבלנו בדרכים בלתי־מקובלות
עוד יותר. יש עיתונאים של מערכות אחרות,
המשוכנעים ששילמנו סכום כבד מאוד
למישהו בבית־החולים, כדי שיגניב מצלמה
אל תוך החדר הסטרילי.
1 1י יל

נוז ד גו ־זי ל

זה עתה הגיע הדגם החדש של מקרן השיקופיות

ל י? י ג 1ג

מתאבלות בהלוויית סולם מחזירן ות פשעי ״העולם הזה״
לבקש מאיתנו הסכמה לאחר־מעשה, מבלי
שנדע את פרטי הנימוקים בעד ונגד.
>• חשוב עוד יותר: אנו סבורים, כי תפקידה
של עיתונות הוא לגלות ולפרסם עובדות
— לא להסתיר או לטשטש אותן. אני
סבור, כי תימרוני־ההתחמקות והטישטוש
של רופאי ביילינסון, במיקרה של יצחק
סולם ז״ל, היו בלתי־מכובדים, ועירבבו ב־

האמת פשוטה הרבה יותר. הצילומים
הושגו בדרך המאפיינת את עבודת העולם
חזה: על־ידי השקעת עבודה, מחשבה ויוזמה
בלתי־פוסקות. כי בעוד שכתבי יתד העיתונים
גילו עניין בנעשה בביילינסון
רק ביומיים הראשונים, ואחרי כן הסתפקו
בדיווח טלפוני מהנהלת בית־החולים, לא כן
צוות העולם הזה. במיוחד לא יוש גרינברג,
שבילה שם ימים ולילות.
הוא למד להכיר לא רק את הכניסה הראשית
— דרכה גורש פעם אחר פעם — אלא
גם את נבכי המיסדרונות של הבניין הענק.
הוא ידע מי עובר באיזה מיסדתן, יבאיזו
שעה. למי מותר להיכנס -לחדר מסויים,
ולמה. כך הצליח למצוא את הדרך האחורית,
שבשער. מסויימת היתד, פתוחה לפניו.
הוא הגיע עד לחלון הסטרילי, ושם צילם
את הצילומים הבילעדיים שלו.
סיפורו של יוש, העיתונאי היחידי שהצליח
לראות את סולם לאחר שנשתל בחזהו
לב חדש, ליתד, את הצילומים בגליון האחרון.
השמטנו ממנו רק פרט אחד: יוש כתב
כי שעה שניצב ליד חדרו של סולם, הוא
הבחין בחתול שחור שהסתובב ליד החלון.
כדאי לציין כאן, כי יוש הוא בן הדור
הצעיר של העולם הזה. יחד עם עוד שלושה
כתבים אחרים העובדים היום בהעולם
הזה, סיים את הקורם שקיימנו במערכת זו,
בקיץ האחרון. אני משוכנע שהם ימשיכו
לתרום מרץ־נעורים לדפוסים הקיימים של
מערכת זו, שהיא המערכת הצעירה בארץ.

השער המתוכנן
מעשה החלוצי נימה מגונה של תעלומה
וניחושים. בכל מיקרה של לקיחת לב מאדם
שנפטר, יש לפרסם רשמית את שמו.
אני גם סבור, כי כל מעטה הסודיות סביב
הניתוח היד, ילדותי. הרופאים התחמקו מפני
צלמים ועיתונאים, עובדי בית־החולים
קיבלו הוראה חמורה לא להרשות לעיתונאי
להתקרב למקום.
לא קיבלנו את ד,תכתיבים האלה, והשקענו
עבודה של מיטב הכתבים והצלמים,
בראשותו של ראש המערכת אלי תבור, כדי
להגיש לך דו״ח מפורט ומוסמך על הניתוח
ומה שקרה סביבו, מייד אחרי ביצועו. בגל־יון
האחרון אף היגשנו לך מיסמך בלעדי:
תצלומים של יומו האחרון של יצחק סולם
ז״ל, בתוך חדר־ההתאוששות של ביילינסון.
אחד התצלומים פורסם בשער העיתון. כאשר
נערכה השבוע הלוזייתו של יצחק סולם,
נשאו עימם חלק מהמתאבלים את תצלומו
העולם הזה 1634

3מנועים נפרדים ללא רצועות.
עצמת אור חזקה במיוחד (נורת קוארא יוד).
שלט רחוק לתנועה קדימה ואחורה ולחדות התמונה.
מחסניות ליזיגנג הפונקציונליות ביותר — מכילות עד ל 50-שיקופיות.
עצוב מודרני.

דרוש הדגמה בחנויות הצלום המובחרות.

צילומיו של יוש הגיעו לשולחן המערכת
ברגע האחרון ממש, כאשר הצבע האדום
של השער כבר היה מודפס. לפי התוכנית
היה השער הקידמי של השבוע שעבר
צריך להיות מוקדש לניכסון, בקשר לביקורו
של דיין בניו־יורק (ראה תמונה).
ניתנה הוראה לדפוס לעצור את המכונות.
יוסי שנון, מצתת הגרפיקאים של המערכת,
הוזעק למקום, ותוך זמן־שיא הוכן
שער חדש — למרות שהגראפיקאים היו
מוגבלים למתכונת שכבר הודפסה באדום.
כעבור שעות מעטות, היה העיתון כבר
ברחוב: פרי עבודתו של צודת־מומחים, שמטרתם
להגיש לך מדי שבוע את העיתון
הטוב והמעניין ביותר בשפה העברית.

יבב כז־טר־ו־ור־יבד ^

/1013 £11-10105 3ץ1 1-1451
הישיבה כואבת ! והריצה גם-כן ! אם אתה סובל
מטחורים (5סו 0אממ 0ו**£א) זה נורא ! אבל כל זאת
נחלת העבר. פרטיו עוזר במהירות, מביא להקלה
מידית. הכאב קטן מיד והגרוד נפסק, התפיחויות
הבלתי נעימות מתכווצות — איזו רווחה נרות
פרטיו מורכבות מחומרי רפוי ומפסיקי כאב וגואלות
אותך מיד מסבל הטחורים. פרטיו — לרפוי טחורים.
4.50ל־י.

עוו־1ג3/ו

די ס קו נע־נז. היפר.

אקוה 1לוה -ה מ תנ ההמת אי מהלגבר

השתמשב ע £ 1ע י * ט 0ט 106 8 1
לאחר הגילוח, התז מעט אקוה ולוה, והבטח לעצמך ה ת חל ה
מוצלחת ליום מהנה. אקוה ולוה קריר, מרענן ו.״גברי!
הי א תאהב זאת ו א תה ת הנ ה מהרג שה מצוינת.

911

* מ, צרשל 1! $ן 1 1 1 ₪ש

מיוצר בישראל ע׳׳י בלטו! בע״ם * הם ביבים • חב׳ גורית בע״גז.
פרסום או־קיי

העולס הזח 1634

מכתבים
שנה טובה
בהתקרב שנת 1969 בוודאי יתחילו ויכוחים
על כך האם מותר ליהודי לחוג את
ראש־השנה האזרחי, המקובל ברוב ארצות
העולם.
ויכוחים אלה מהווים הוכחה נוספת ל־צרות־האופק
ולרוח הגטואיסטית השוררת
בחלקים רחבים של ציבורנו.
לאלה הטוענים שהאחד בינואר הוא חג
״זר,״ נוצרי, יש להשיב:
(א) אין שום פשע בחגיגת חגים זרים:
(ב) הנצרות אינה ייבוא זר, אלא היא
צמחה על קרקע ארצנו, בתוך העם היהודי.
רבי ישוע בן־יוסף מנצרת הוא היהודי המפורסם
ביותר בעולם.
(ג) ראש־השנד, האזרחי חדל מזמן להיות
חג של כנסיה, אלא הפך לחג חברתי, אזרח־,
בינלאומי ברוב המדינות, לא רק בארצות
״נוצריות.״
לכן תרשו לי, כאות־מחאה נגד אווירת
הבדלנות וההסתגרות התרבותית, הדתית
והחברתית, השוררת אצלנו, לאחל שנה
טובה לכל תושבי מדינתנו.
שנת שלום, חופש־הפרט, אושר לכל אדם.
חג שמח, ולשנה טובה תכתבו.
אלכסנדר זק, תל־אביב

נטל בכד!
הזדעזעתי למיקרא הכתבה שלכם ״12
ילדים זועקים: לחם״ (העולם הזה ,)1633
על משפחת אידריס,
המונה 14 נפשות
והגרה בחדר אחר.
מצד אחד מדברם
אצלנו על עידוד הילודה,
ומצד שני
— מי שמקיים זאת,
הלכה למעשה, נופל
עליו נטל כבד מאוד,
ואין מי שיתמוך בו.
האם. בדרך זו
חושבים לעודד את
הילודה? שמש אני תיקווה כי
משרד־השיבון יבין
כי חטא כלפי משפחת אידריס — ויתקן את
העוול אשר גרם לה!
אכרהם שמש, חולון

הממבות של מע״י
השפה לא עשירה די כדי לתאר את המצב־שלאחר־יאוש
השורר במקום־העבודה שלי.
לא חשוב שם המיפעל, כי במיפרץ בכל
מקום המצב זהה.
כעת באה מכת־מצריים חדשה עלינו:
״מיפקד חברים״ קוראים לזה. שילחו עלינו
את הממבות הפעילים במע״י. היצורים הללי
מאיימים ומפחידים. המציאות היא, כי גם
הפועלים המתפקדים מחמת פחדם מתעבים
אותם ואת שולחיהם.
בודיס אקרמן, חיפה

״עם ישראל חי!״
יש לי הרושם שבעיני הרוב הגדול של
אזרחי ארצנו רב־שליט,
סרן
בני
מגיש המשפט נגד
משרד־הפנים, אשתו
וילדיו, אינם נימנים
על העדה היהודית,
הפזורה בארבע פינות
תבל.
הם נחשבים לבני
העם העיברי, עם
ישראל, היושב לבטח
בארצו.
אנו עם בארצנו,
שרזלי
לא ״ישוב״ ולא ״כנסת
ישראל״ של ימי
המנדאט ! יחי עם ישראל !
אחינועם ישראל שרזלי, ירושלים

צוות המומחים המנוסה של ״זניט״
עומד לשרותן — מוכן לכל קריאה
טלפונ ית — תון 24שעות !

השוואה לא נכונה
קראתי את הכתבה שלכם על דרום־אפרי־קר,
הפשיסטית (העולם הזה .)1631 אינני
מסכימה לדעתכם שהמדיניות הישראלית
תיהפך, בעתיד, למדיניות האפרטהייד ש־בדרום־אפריקה
— בגלל הסיבות הבאות:
(א) בעוד שהאפריקאיים טוענים לשוויון־
זכויות בארצם, העולם הערבי טוען לבעלות
בלעדית על ארץ־ישראל (אל־פתח לפחות).
(ב) דרום־אפריקה יבולה להרשות לעצמה
את מדיניותה הנוכחית, נוכח עצמאותה בכל
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1634

״העולם הזה״ ,שבועוןה חד שו ת הישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמסרס • בית־דפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי ם ע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

מכתבים
(המשך מעמוד )5

מבוקשת
1־91׳קולה 1 ננס־ת1
במקום להציג ד1גמנ?ת •אמריקנית לשם פרסום
ה״טרופ׳קולה״ בארץ, אננ מעדיפים לבחיר באחת
מנערות ישראל שאינן גופלות ביופי וחן מיתר
הבנות בעולם.

ירושלים

לטובת כנות ישראל לפני כשבוע הושם
בתיבת־הדואד
שלנו ׳מכתב שהיד,
מיועד אלי, וזו.
לשונו:
.ברצוננו להודיעך ולהזהירו לטובתך ולטובת
כל בת ישראל: אנא תזהרי ותזה־רי
אחרות לבל תפלי לפח הערבי, כמו שנפלו
כבר הרבה בנות ישראל לעולמים, ואין באפשרותן
לצאת. אנא תרחמי על עצמך.
(חתום) הדורש טובת ושלום כל בנות ישראל״.
פחדנים
שכמותכם, טיפוסים מפוקפקים!
האם אתם מפחדים לפרסם את כתובתכם?
דבורה נצח, תל-אביב

מועהחתמגיל 1$ומעלה המעונינות להשתתף
במבצע הג״ל מתבקשות לשלוח. בדואר
רשום, ת צלו מי ם לדוגמ א אל תחרות
שרופיקולה* .ת. ד$ .נ7ו תל־אביב. בלוית שם,
נתבת, גיל ומקצוע, ע ד 5 -ו.בינואר

כעד המיני

את נערת יסרופיקולה תבחר ועדת שיפנו ים
המורכבת מצלם אופנה, פרסומאי, נציג נורופי
קורפוויישו בישראל, ובפיקוח עורך דין החברה.
.כל התצ לו מי ם יו חז רו עםגמרהתח רו ת.

מפליא הדבר שבמדינה מתקדמת כמדינת
ישראל עדיין קיימים אנשים המציבים להם
כאוייב את חצאית המיני. רוב האנשים בארץ
מחייכים בבוז למישמע הערות כאלה.
רוב הציבור בארץ הוא נגד מלחמתם במיני.
ואני שייכת לרוב זה!
כרבה כרפמן, רמת-גך

כעד המיני -אכל...

^ בזקצו ^1

ללא

הנהלת
ח שבונות
במכון

אבטלה

\ 1בביתס פר אנ ה ״ רוכש
התלמיד, בנו ס ף לידע מק צו עי
נסיון מע שי רב ובנוחון עצ מי
ב עבו ד ה מע שי ת. וז אתתודות
ללקוחותהר בו תוהקבועות

המבק רו תבקלח

כל הכבוד לצלם של העולם הזה.
אני בטוח, שגם
יתר העיתונים רצו
לצלם את יצחק סולם
ז״ל — בחור
ההתאוששות.
אבל העובדה היא
שרק בהעולם הזה
( )1633 היו תמונות
משם.
לכן, שוב, כל הכבוד.

בעזרת
ספרי

* קורם ערב יסודי ג׳
הקודם החדש
נפתח:

קורס למתקדמים ד׳

. 1.1.69

מזרחי

ה פ תי ח ה 26/12
תל״אביב, רחוב טמולנסקין .7
מסנת בן־יהווה .90
רמח־גן, שדרת הילד ,21 על־יד
קולנוע ״אורדע*.

אני מעריץ מושבע של המיני, אבל הצעירות
הללו אשר הופיעו בסידרת הצילומים
״מיטריות בגשם״ (העולם הזה ,)1631 המתחרות
ביניהן מי תלבש בגדים יותר משוגעים
— הגיעו לאבסורדים במו מגפיים עד לברכיים,
פיז׳מות ואפילו שעוני״יד מפלצתיים.
כל זה מעיד על רמה אינטלקטואלית
גבוהה מאוד, בהשוואה לזו של קופים
פשוטים.
אני מציע להכניס לאופנה גם שעוני־חשמל
(מהסוג המשמש למדידת הצריבה
בבתים) .אפשר לתלותם על הצוואר או על ר הבטן.
ואם נישאר מקום בלתי־מנוצל על הגב:
למה לא לתלות שם משהו מעורר קינאה,
כמו ציור אשר בו יופיעו, למשל, יגאל
תומרקין וסלבדור ואלי, כשהם חונקים זה
את זה בתאווה אמנותית.
זלמן שנוקפרצקן, חולון

כל הכבוד -פעמיים

לביא

* קורם בוקר מזורז ג׳

למען משה (דיין)
אחרי הסיסמה הדבילית :״למען משה לא
נחשה,״ (העולם תזה ) 1633 עוד יגידו:
״משהל׳ה אכול
את הבננהל׳ה״ אשר
מגישים לר מערי״
ציך הרבים.
זה !מצחיק, לאח

שולה יפתח,

אי לזאת אנו מכריזים בזה על תחרות
נערת ׳־טרופיקולה׳• שתעמוד במרכז
מסע הפרסום של החברה בשנה הבאה.

למד

השטחים, ואילו ישראל עדיין מדינר. תלוייה.
>ג) המצב הכלכלי של האפריקאים לא
מרשה להם לעשות שביתה, ולו ליום אחד,
ואילו ערביי השטחים המוחזקים נמצא-ם
במצב כלכלי שונה בהרבה.
כך שההשוואה רחוקה מלהיות מציאותית,
ולו רק עתיד.
שו שי פו ל קו ב, אדינבורג, סקוטלנד

משה מזרחי,
בת־תז

זאת כיקורת, זאת?

דיאכה

133

די 1נ14 ף ד״ו^1ת׳׳א

ל2 2 6 0 5 6 .

מדור הקולנוע של העולם הזה יוציא אותי
פעם מדעתי. בהמלצה לראות את הסרט
הבוגר בקולנוע הוד בתל־אביג (העזלס הזה
)1633 כתוב כי כדאי לראות את הסרט מפני
״שהתמונות שלו במקומן.״
איזה מין ביקורת זאת?
באותה מידה אפשר לכתוב נם שהסרט
העולם הזה *163

מצולם על צוללויד, שצילמו אותו במצלמת־קולנוע
ושהתירגום מודפס בעברית.
איך אפשר לקבל ברצינות ביקורת כזאתי
א. סבוראי, תל־אביב

לעצור את שמעץ צבר :
אם אבן יש אמת באינפורמציה של הגולם
:הזה ( )1631 אודות ביקורו של שמעון צבר
בישראל, מן הנבון לעצרו מייד עם שובו
ולהעמידו לדין באשמת בגידה והסתה על
דברי הבלע שהשמיע בחו״ל נגד מדינת־ישראל.
חומר
ועדויות מרשיעות נגדו לא יהיה
לתביעה שום קושי להשיג.
כל המרכזים הסטודנטיים באירופה (לרבות
מוסדות התעמולה של הליגה הערבית) הוצפו
בחוברות הסתה פרועה, פרי ידיו ועטו
של צבר.
נטע גיא, סיאול, קוריאה

10£וד ״זיהוין) 1כן

כולם היו חבריה
איני חושבת שהבדיחה ״גמור מהר —
רוץ לספר,״ שפירסמתם בעקבות הסיפור
על מה שקרה בארץ לנסיכה האיטלקית ב-
יאמריץ דה־סאבויה (העולם הזה ,)1629
מתייחסת לכל הגברים הישראליים. אני מכירה
אישית את מי שהיה חברה האישי בארץ
של הנסיכה במשך כל תקופת שהותה
בתל־אביב, במלון שרוזון.
נפגשנו ויצאנו יחד לבלות, והתרשמותי
שלי, ושל האחרים שהכיתה, כי המאמר ב־עיתונכם
מעמיד אותה באור שלילי, בזמן
שהד,יפו הוא הנכון. חבל שאותו ישראלי
אינו מעוניין לפרסם פרטים על אישיותה של
הנסיכה (למרות הפצרותינו) ,כדי להעמידה
לפחות באור הנכון.
נורית לביא, תל־אביב

תודת חיילים

תודתי ותודת חברי לכם על השימחד,
שהגשתם לנו בזה שאירגנתם את הופעתה

עובד
של להקת הקצב הכוכבים החדשים, בעת
מסיבת שיחרורנו משירות המילואים.
כל הכבוד לכם.
יחזקאל עובד, פתח־תקווח

ממטולה עד --
לחסידה צדקיהו, המטולאית כביכול, שיצאה
להגן על מפתי הסקנדינביות (העולם
הזה 1628 ישר כוחך. את בעד דיוק
בפרטיסז יפה. אך האם דייקת בפרטים על
אודותיך?
צר לי מאוד, אבל את לא חסידה ולא
צדיקה, אלא סתם מטורללת. אם את מתביישת
במה שכתבת, אז אנא: אל תגזלי מקום
יקר בעיתון. או שתכתבי, אבל אל תמציאי
שאת ממטולה. בזמן האחרון רבים הכותבים,
הקובעים שמקומם במטולה. אם כך
— בואו אלינו ונכירכם!

מטולאית השומרת עדיין
על כבוד המושבה, מטולה
״תרבות רעה״
אולי אתם מוכנים להפנות אותי אל ברכה
צברי, גיבורת הכתבה שלכם ״היא הוציאה
אותי לתרבות רעה,״ (העולם הזה?)1633
גם אני רוצה להיות מוצא ל״תרבות רעת״
— באותה צורה.
י מ. רמת־גן
• לא מוכנים!

אוד £ב6וו 163- 1וז
אין מקלט שאינו נזקק מפעם לפעם
להחלפת חלק זה או אחר.
מלאי החלקים המקוריים של ״זניט״
מבטיח לך פעילותתקינה
במשך של אורך חיי המקלט.

ההיסטוריה חוזרת
זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה ש־נקבות
הורסות זכרים, ומדיחות אותם פ־דרך
הישר!
היו מיקרים רבים לפני ברכה צברי.
גם בתקופתנו אנו.
יפה, ראשון־לציון

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1634

שינויכ תו ג מ מנוי
המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על״כך שבועיים מראש, על״מנת
,למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

הסיגריה ה א רו ב ה יותר
בעולם ויאט־נאם שמיניות באוויר
מלחמת ויאט־נאם מתנהלת עתה — על
צורתו של שולחן.
הסרט קאמלוט הראה מדוע המציא המלך
האנגלי ארתור את ״השולחן העגול״
המפורסם של אביריו: כדי שיוכלו לשבת
מסביבו, מבלי שיהיה יושב־ראש ולכולם
מעמד (או מושב) שזזה.
יש משא־ומתן ליד ״שולחן מלבני״ ,בין
שני צדדים שוזים היושבים זה מול זה. יש
משא־ומתן ליד ״שולחן מרובע״ ,בשיש
ארבעה צדדים שווים.
בפאריס נערך מזה כמה שבועות ויכוח
גורלי על צורת השולחן של המשא־ומתן:
• הקומוניסטים תובעים שולחן
מרובע, שסביבו יישבו ( )1נציגי ויאט־נאם
הצפונית )2( ,אנשי הוזיאט־קונג )3( ,נציגי
ממשלת סייגון ו־( )4האמריקאים. העוקץ:
זה יתן מעמד עצמאי לאנשי הודיאט־קונג.
• שליחי סייגון חוששים, בצדק, כי
ישיבה כזאת תהווה הכרה בוויאט־קונג,
כצד עצמאי למשא־ומתן. במילים אחרות:
זה יעניק מעמד שוזר, לממשלת סייגון ול-
תיאט־קונג. התוצאה תהיה כי הוועידה תחליט
להקים ממשלת־קואליציה בחייאט־נאם
הדרומית, בהשתתפות שניהם.
כדי למנוע זאת, תובעים נציגי סייגון
שולחן מלבני, כשמצידו האחד יישבו הם
עצמם והאמריקאים, ובצד השני נציגי האנוי

8 1 2 £

1 .0 1 X 1 6

היא שונה...הי אאהדת!
הופיע

״אלף״ -או פקע 3די
בעריכת יונתן רטוש
בהשתתפות פרוס׳ אמנון כץ וד״ר עוזי אורנן

11611׳ ?וו^-וויזיווו-סונזיסשויס!

מסתמן פתרון לבעיה הדמוגרפית !
הנפט של סעודיה במטוחי שליטתנו
התעלה — לרבונות ישראל?
תפקידו המזיק של בן־גוריון

האם שונה ״פדרציה פלשתינאית״ מן ה״אפרטהייד״ הגזעני בדרום-
אפריקה?
התנועה ה״פן־ערבית״ — גורם אנטי־לאומי — מדכא כל תנועה
לאומית ואת כל הלשונות המקומיות החיות ומשליט ״לטינית״ :שפה
ספרותית שאף אחד אינו מדבר בה.
קיבלת חיוגונך,
גא ברע
אותו בהקדם.

דרוש בכל הקיוסקים
הוצאת ״חרמון״ ת. ד 17223 .תל־אביב.
המחיר 50 אגורה
ההפצה :״גד״ — צ׳לנוב 13 תל־אביב.

אין באן נ7י 1חר
של צור!ונ
גיאזמטדיוח.
הציור של קולט

החיים חשובים מן היוקרה
והוזיאט־קוגג. כך יוכלו לטעון כי הוזיאט־קונג
אינם אלא חלק מוויאט־נאם הצפונית.
#האמריקאים מציעים, פשוט, שולחן
עגול, כדי לשים קץ לוויכוח זה.
בינתיים הומצא כבר שולחן־עגול־חצוי, כשבין
שני חצאיו יפריד שולחן מלבני. ואין
כימעט צורה גיאומטרית שלא הוצעה על־ידי
מישהו, כולל שולחן הדומה לסיפרה .8

מכתבו של אג
מכתב השבוע פורסם בעיתון האמריקאי
המופיע בפאריס, ניו יורק הראלד טריביון.
הוא התייהס לוויכוח על השולחן (ראה
לעיל) .אך הוא מזכיר רגשות דומים הפועמים
בלב הורים ישראליים.
ביום שקראתי לראשונה על הנניכוח המתנהל
בייחס לסידורי־הישיבה ליד שולחן־
השלום בפאריס, התמלאתי זעם. קשה להאמין
כי עניין נזה יכול להגיע לממדים
כאלת של חשיבות. לאחר מנן, כאשר הופיעו
בעיתונים שירמוטים של צורות השולחן,
ישבתי וציירתי כתשובה את הציור
המצורף (ראה תמונה).
יש לי בן אחד המשרת בזרוע האווירית
העולם הזה 1634

טל חיל־הים. זה עתה סייס את הטירונות
וקיבל דרגת קצונה. יט לו מוח מצויין,
והוא מעדיף למות מאשר לשרוף את צו־הגיוס
שלו.
בננו השני יסיים את לימודיו באוניברסיטה
ביוני, ואז יגוייס לצבא. הוא כבר
השיג רשיון־טייס פרטי. נאשר שאלוהו
אס אינו רוצה לברוח לקנדה, כדי להימלט
מהגיוס, השיב ברוגזה :״מה? לברוח כאשר
ידידי מתגייסים?״
אני שוחררתי משירות בחיל־הים בשנת
, 1946 בדרגת סגן־אלוף. גס אשתי וגס אני

נגויאן רני בינג
חתיכה עם פצצות

דאנג רני תויאט וכעלה
פצצה של חתיכה

היינו משוכנעים כי השתתפותנו במלחמת־העולם
השנייה היתה חיונית. אולם אנו
מרגישים כי הסתבכותנו בוויאט־נאם היא
ביזבוז חסר־תכלית של כסף, ובעיקר של
בני־אדס
מכה אחת יכולה עתה להשמיד את כל
משפחתנו, ולשלול מן העולם שני מוחות
חריפים, ושני בני־אדם המוכנים להקדיש
את חייהם לשיפור תנאי־החייס בעולם.
האם פלא הוא ני ליבנו מר עלינו, נוכח
הוויכוח על צורת־השולחן של ועידת־הש־לום?
אובדן־יוקרה נראה לנו פחות חשוב
מאובדן־חייס. הרי הדו־קרב הוצא אל מחוץ
לחוק, לפני שנים רבות, מפני שסברו כי ׳
אובדן־חיים חשוב יותר מאובדן־יוקרה!

שתי גשיס
שני גורלות
האחת באה מהדרום ופועלת למען נצחון
הצפוניים. השנייה באה מהצפון ומתפללת
לנצחון הדרומיים. האחת בזה לאיפור, השנייה
שינתה את צורת עיניה על־ידי ניתוח
פלאסטי. האחת הרכיבה פצצות, השנייה
נושאת אקדחים רק בתצלומים.
השתיים מייצגות את שני המחנות היריבים
בודיאט־נאם, ושתיהן באו לפארים. מא־בק־הפירסומת
ביניהן מרתק את העיתונות.
,,פרח הדובדבן״ .דאנג תי תויאט
מאי (.״פרח־דובדבן לבן״) מלווה את בעלה,
הגנרל קי, ראש משלחת ממשלת סימון,
בה הוא מכהן כטגן־נשיא.
כשהיתה בת ,9הרגו הקומוניסטים את
אביה, שהיה קצין־משטרה בימי השילטון
הצרפתי. עם חלוקת ויאט־נאם, ברחה האלמנה,
יחד עם ארבעת ילדיה, לדרום. היא
חיפשה עבודה, הפכה דיילת בחברת־התעופה
הלאומית החדשה. במסיבה של חיל־האוויר
הכירה את בעלה, בן ד,־ ,33 שהיה מפקד
החיל. הוא גירש את אשתו הצרפתיה.
אלוף־האח־יר נשא את הדיילת, הפך ראש־
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 1634

110־1131־ 1י1ון י הן
בל מקלט קולט__ בשנה הראשונה.
הבעיות מתחילות אחר־כן.
מקלט ״זניט״ ,המורכב בפיקוח מתמיד
של מומחי ״זניט״ בארה״ב — גדול
מפעלי הטלויזיה בעולם! — מצטיין
בשכלולים חדישים, המעניקים למקלט
אריכות ימים.

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
פותח ב־ 29 בדצמבר
קורס ערב של חודש אחד

יקצרנות

עברית ו/או אנגלית
הצלחהמובטחת ! הרשמה :
ת״א: גורדון ,5טלפון 236209
ירושלים :״הפקיד״ ,רח׳ בצלאל 18
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

״ציפדוני״
סוכנות לאינפורמציה וחקירות פרטיות
טלפונים • 623001 ,757613 וחוב החשמל ,1מל-אניב

איתורי כתובות
חקירות מסחריות

רויאל

בעולם
(ה1שך עאוד *)
**שלה, סולק ונת*נה לסגן־נשיא. לצורכי
פירסומת הלבישו את אשתו במדי חיל־האוויר,
כשאקדח על מותנה. אך היא העדי-
פה ש מלות צרפתיות__ .
ה ש לו ם׳׳ .בשעה שהקומונים־
מים הרגו את אבי ״פרח־הדובדבן״ ,כבר
ישבה נגויאן תי בינג (״אחות השלום״) ב־ביודהסוהר
בסייגון, בתור פעילה קומוניסטית•
כששוחררה, לא עברה צפונה. היא
נשארה בדרום, הצטרפה למחתרת ״חזית
השיחרור״ ,הזרוע המדינית של הוויאט־קונג,
נתמנתה לחברת הוזעד המרכזי ולראש
מחלקת־הנשים. היא נשואה ואם לשניים.
מכיוון שזכתה לחינוך צרפתי, קיבלה על
עצמה תפקידים מדיניים, נסעה בשליחות
חזית־השיחרור לקאהיר, לאלג׳יר ולבירות
אחרות. עתה היא מכהנת כראש משלחת
הוויאט־קונג בוזעידת־השלום, כאורחת ממשלת
צרפת, שהעמידה לרשותה וילה נאה.
הלוחמת בת ה־ ,41 הקושרת את שערה
השחור בקשר חמור, מודה כי היא מוכנה
״לצעוד עשרה קילומטרים כדי לשמוע את
הסימפוניה התשיעית של בטהובן בג׳ונגל.״
אך המוסיקה שהיא משמיעה בפאריס היא
שונה. היא מכריזה :״אנו שולטים בארבע
חמישיות של ויאט־נאם הדרומית. אנו נילחם
עד שנשתלם גם על החמישית החמישית.״
במירוץ של שתי הנשים נראה, לפי שעה,
שחתיכת־הפצצות האדומה מנצחת את חתי-
כת־הפצצה של הגנרל קי.

ארצות־הברית
האח הגדול של איטר הקטן
את כולם העז ריצ׳ארד ניכסון להחליף.
חוץ מאשר אדם אחד: ראש הבולשת הפדרלית,
האף־בי־איי, שתפקידה בארה״ב מקביל
לתפקידי הש״ב והמטה הארצי של המשטרה.
אדגאר הובר הוא זקן מופלג 73 הוא
הומו־סכסואל ידוע. הוא שנוא כמעט על
כל הצמרת האמריקאית.
כולם פוחדים מפניו. גם דיק ניכסון.
קומוניסטים וכיטניקים. כפי שלמד
לוי אשכול, כשסילק מתפקידו את
איסר הראל, אין זה קל להיפטר מאיש מג־גנון־החושך.
כי הוא יודע יותר מדי. תחת
ידיו מצטברים תיקים, ובחיקים אלה מצטבר
הרבה־הרבה חומר לא־נעים על ראשי־השל-
טון.
הובר כבר היה בתפקידו כשאיש בישראל
לא שמע עדיין את שמו של ״איסר הקטן״.
הוא נכנם לתפקידו בימי הנשיא קאלודין
קולידג׳ ,לפני למעלה מארבעים שנה. מאז
באו נשיאים והלכו — והובר נשאר. אפילו
אנשים כמו רוזבלט, אייזנהואר וקנדי לא
העזו לנגוע בו.
הובר שונא קומוניסטים, סטזדנטים וביט־ניקים.
הוא סבור שיש לתת חופש רב עוד
יותר למשטרה האמריקאית, הידועה באלי־מותה
הקיצונית. לא מכבר הכריז כי ״החוק
והסדר חשובים יותר מהצדק.״
וכשאמריקאי בן־ימינו אומר ״חוק וסדר״,
הוא מתכוון לאלות המשטרה.

שווייץ
לא רוצים
דו־לאומיות

110¥41
ד1בק ד 1יאל

3ו 019 דיך יעקנזזו!׳

6 211£ 010 /\ 8£11£5א | א 2 0

הצרפתים בקנדה רוצים בעצמאות• הסקוטים
והוולשים בבריטניה רוצים בשלטון
עצמי. בני מחוז בראטאן בצרפת רוצים
להיפרד. בבלגיה רבים הפלאמים עם ה־ואלונים.
עכשיו זה הגיע לשודייץ השקטה.
הפרלמנט קיים ישיבה רגילה במישכנו,
בעיר הבירה ברן, כאשר לפתע קמה מהומה.
שלושים צעירים פרצו לאולם, צעקו
והניפו כרזות. חברי הפרלמנט התנפלו
עליהם, הסדרנים התערבו, ונערכה התכתשות
כללית.
זר, היה שלב נוסף במאבק של קבוצה
בדלנית, התובעת לחלק את הקאנטון ברן
לשני קאנטונים, על־ידי הקמת קאנסון
חדש שייקרא ״יורה״ .כי בני אזור היורה,
בצפון־מערב שווייץ, הם דוברי־צרפתית, ונמאס
להם לשבת בקאנטון אחד עם בני
ברן, שהם דוברי גרמנית.
ואם הדו־לאומיות והדו־לשוניות אינה
מצליחה בשווייץ — היכן היא תצליח?
העולם הזה 1634

10111

•י• ל עיתוני ישראל פירסמו השבוע כתבה על פגי־
^ שתו של השגריר יוסף תקוע עם סגן שר־החוץ הסובייטי
ולאדימיר סמיונוב.
הכתבה באה כולה מפי משרד־החוץ הישראלי.
גם המסקנה היתר. מפי משרד־החוץ: ברית־המועצות מתנגדת
למצב של שלום במרחב, אף שאינה רוצה במלחמה.
בקיצור: כתבה רגילה.

אלא שלא היה לה שום קשר עם האמת.
כי הדו״ח הפנימי על אותה פגישה, שהגיע לידי משרד־החוץ,
סותר לחלוטין את פירטי הכתבה הנ״ל, וגם את
מסקנתה.

כמילים אחרות: הכתבה היתה מבוססת על
שקר מכוון.

ץ*דוע היה משרד־החוץ מעוניין בפירסום נרחב ביותר
^ ) ס ל דבר שאינו אמת?

אני מניח שהיו לו לכך סיבות טובות.
משרד־החוץ נמצא בעיצומו של מאבק מדיני עולמי. אחת
מחזיתות המאבק הזה היא החזית הישראלית—הסובייטית.
זוהי מלחמה פוליטית טוטאלית.
הכתבה שהופצה על־ידי משרד־החוץ היתד. יריית־תותח
במלחמה זו. היא נועדה להגיע למרחקים, להשיג שם יעדים
מדיניים מסויימים.

אבל האמת היא בי רשות בזאת בבר קיימת
מזמן.
בכל הנוגע לענייני־הגורל של המדינה, משרד־החוץ ממלא
שליחות זו.
הוא מפקח על העיתונות. הוא ״מדריך״ אותה. הוא קובע
את הערכותיה לגבי כל השטחים המסורים בידו. כלומר:
לגבי היחסים בין ישראל וכל מדינות העולם, וגם לגבי
היחסים בין ישראל והעולם הערבי.

משרד־החוץ מעצב, מדריך ויוזם את מרבית
הידיעות על הנושאים האלה, המתפרסמים
בעיתוני ישראל בעובדות כהווייתן.
משרד־ההוץ עושה זאת כדרכו, ולפי צרכיו שלו.

צרבים שאין להם ולא בלום עם האמת.

*ץ יך נעשים הדברים בארצות־חוץ? בבריטניה ובאר־
^ צו ת־ ה ברי ת, למשל, אשר משרדי־החוץ שלהן אינם
משקרים פחות ממשרד־החוץ שלנו?

ברור, גם עיתון בריטי ואמריקאי הגון יפר־

הצרה היא שהקורא הישראלי התמים אינו
יבול לדעת מי כתב כתבה זו, ולשם מה. הוא
התייחס אליה באימון, באל דיווח אובייקטיבי
והוגן של האמת.

מנם, אין גבול גיאוגראפי ברור בין שקר לשקר.
\ < קשה לדרוש מאיש משרד־החוץ לשקר בצאתו ולומר
אמת בבואו.
כי המרחקים נעלמו, והעולם הוא אחד. כתבה המתפרסמת
היום בעיתון ישראלי, מונחת מחר על שולחנם של
הדיפלומטים בוזשינגטון, במוסקבה ובקאהיר.

הדיפלומט, המשקר בחו״ל, נאלץ לחזור על
שקרים אלה גם כביתו.
כך זה אצלנו, וכך זה בכל מקום אחר בעולם.
ומתעוררת שאלה — אצלנו, ובכל מקום אחר — איך
לפשר בין אמת ושקר? איך ליישב את צורכי־השקר של
משרד־החוץ עם צורכי־האמת של הציבור, שעליו לדעת
את האמת כדי להכריע הכרעות נכונות?

במילים אחרות: איך ליישב דיפלומטיה עם
דמוקראטיה?
זהו, בארצות המערב, תפקידה של עיתונות נאורה ונבונה.

ך א מכבר רגזו הכל על השר ישראל ישעיהו המיסכן,
/על כי אמר שיש ליצור רשת ציבורית שתפקח על העיתונות.

היה באמת מרגיז.

אך משרד־החוץ פשוט קובע בי כל זה אינו
קיים.
הוא בוודאי משוכנע כי שקר זה דרוש למדיניות־החוץ
הישראלית. אף שאיני מבין את נימוקיו, אני מניח כי מניעיו
הם פאטריוטיים, וכי הוא פועל לסי מיטב מצפונו
והבנתו המוגבלת.
הצרה היא כי שקר זה מתפרסם בעיתוני ישראל כעובדה
אובייקטיבית, וכי האזרח הישראלי הרגיל, שאין לו ברירה
אלא להאמין לעיתוניו, סבור כי זוהי האמת.
והשבוע, כאשר נודע כי הנשיא בורגיבה הכריז, בראיון
שנתן לטלביזיה הירדנית, כי הפיתרון הוא בהקמת מדינה
פלסטינית — הועלם הדבר בכל העיתונות בידיעה קטנטנה
ומוחבאת.

הוא לא יידע אילו ערבים הציעו שלום, ובאילו תנאים,
ואילו תשובות ניתנו להם.

בלשון עדינה יותר: מקובל כעולם, בי דיס־לומאטים
רשאים, ואף! חייבים, לשקר.

בשמסמיבים את הדיפלומט לשקר -הכוונה
היא שישקר לזרים .

זה קרה כמה ימים אחרי שהמלך חוסיין הכריז באוזני
עיתונאי מכובד כי הוא מוכן לח־תר על הגדה המערבית
לטובת מדינה פלסטינית ,״אם הפלסטינים רוצים בכך״.
כלומר, המלך, הנמצא במגע יומיומי עם הפלסטינים משני
עברי הירדן, מתייחס אל רצון פלסטיני זה כאל עובדה
קיימת.
כמחצית העסקנים החשובים בגדה כבר הכריזו בפה מלא
על רצונם במדינה פלסטינית — וחלק מהם עשו זאת
בפומבי, בעיתונות הערבית והעולמית. תיקי משרד־החוץ
מלאים דו״חות וקיטעי־עיתונות על כך.

ואם אי־פעם יוזמן הציבור הישראלי להכריע
כשאלה שתקבע את גורל המדינה לדורות,
לשבט או לחסד, הוא לא יידע אלא צרור של
שקרים.

כאן מתעוררת השאלה שזה מכבר הגיעה השעה להציגה
בפומבי.

ך* ל משרד־חוץ בעולם, ללא יוצא מן הכלל, הוא
^ מיניסטריון של שקר.
השקר, הנחשב כעבירה על חוקי המוסר ביחסים בין
אדם לאדם, מקובל כמכשיר לגיטימי ביחסים בין עמים.
מבחינה זו לא התקדם המוסר האנושי מאז ימי קדם ועד
היום הזה. הדיפלומט משקר כשם שהחייל הורג — לא
בחיים הפרטיים, אלא למען המולדת.
לפני 400 שנה אמר הדיפלומט הבריטי הנרי ווטון כי
״שגריר הוא אדם הגון, הנשלח לחוץ לארץ כדי לשקר
למען ארצו.״ המדינאי הדגול, לורד אקטון, אמר כי הדיפלומטיה
היא ״שקרנות בעלת כתב־האמנה״ .ואילו ההומו־ריסט
האמריקאי אמברוז בירם, הגדיר בסיפרו מילונו של
השטן, את המיקצוע הדיפלומטי כ״האמנות הפטריוטית של
שקרנות למען המולדת.״
מכאן שהדיפלומטיה הישראלית אינה יוצאת מן הכלל.
יתר על כן: יהיה זה עוול מצידנו לשלול ממנה כלי־נשק,
המצוי בידי יריביה. איננו מונעים בעד חיילינו מלירות
על אותם היורים עליהם. איננו יכולים לאסור על דיפ־לומטינו
לשקר למי שמשקר להם.
אלא מאי?

משרד־חוצנו חזר והודיע השבוע בי ערביי
פלסטין אינם רוצים כהקמת מדינה משלהם,
ואינם מובנים לברות שלום עם ישראל על
בסים זה.

הוא לא יידע אילו מגעים התקיימו, ומה
נאמר בהם.
(כאשר דיברתי על כך בכנסת, ציודה יו״ר הישיבה למחוק
את הדברים מן הפרוטוקול, לפי דרישת משרד ראש־הממ־שלה
,״מטעמי ביטחון״).

הוא יידע רק בי ״אף ערבי אחד אינו מובן
לעשות עימנו שלום, כשום תנאי שהוא.״
זוהי התיזה אשר משרד־החוץ מעוניין להפיץ בעולם,
לצורך מאבקו המדיני.

ישראל ישנניהז •.נזה הגא אשם?

תיזה שהיא ״אמת דיפלומטית״ .בלומר:
אי־אמת.

סם את דברי משרד־החוץ שלו, בידעו בי דובר
משרד־החוץ משקר למען המולדת.

ך • מצב הזה הוא מסוכן. אבל לאחרונה הוא מתחיל
( | להיות גם מגוחך.

אבל הוא ידאג להוסיף לכך את הידיעות הבלתי־תלויות
שלו, את פרשנותו הבלתי־משוחדת. בקיצור: הוא ידאג כי
האזרח הבריטי או האמריקאי הנבון יידע את האמת, וגם
יידע מדוע משקר משרד־החוץ שלו.

שום דבר דומה לזה אינו קיים בארץ.
כאן הופכים דברי משרד־החוץ לאמת מקודשת. העיתונים
מפרסמים אותם, לרוב מבלי לציין את המקור, כדו״ח עיתונאי
אובייקטיבי, כגילוי האמת לאמיתה. לא זה בלבד שאין
שמץ של הסתייגות מן הדברים, אלא שהעיתון עצמו מוסיף
— למען המולדת — תילי־תילים של כתבות ומאמרים לחיזוק
הקו של משרד־החוץ. כל כתבי־החוץ הישראליים משרתים
ביודעין את משרד־החוץ.

התוצאה היא בי אין הבדל רב כין מצבו
של האזרח כדמוקראטיה הישראלית, ובין
מצבו של צמית קומוניסטי כדמוקראטיה עממית,
בבל הנוגע לידיעת האמת על ענייני חוץ.
האזרח פשוט אינו יודע את האמת.

הוא יודע רק מה שמשרד־החוץ סבור שיש
לספר לגויים.

משרד־החוץ משקר בישראל, בדי להשפיע
על העולם.
שהרי אין להניח כי מישהו במשרד־החוץ מעוניין לשקר
לציבור הישראלי דווקא (מה גם ששקריו של משרד החוץ
יוצרים בישראל אוזירה של אי־אימון בשלום, העוזרת
בזירה הפנימית ל״ניצים״ שהם יריביו המושבעים של אבא
אבן).
והנה נוצר מצב אבסורדי:

כעולם מפסיד משרד־החוץ הישראלי את
המאבק על דעת־הקהל, כצורה בולטת ודרמא
תית.
דבריו נתקלים במשפחת־העמים באימון הפוחת והולך.
החבלנים הפלסטיניים כובשים את לב העולם, ואת עמודי
העיתונים העולמיים.
הטענה הגדולה של משרד־החוץ, כי ישראל מוכנה לשלום
כימעט בכל מחיר, וכי הערבים אינם מוכנים לשלום בשום
מחיר, שוב אינה זוכה לאימון אפילו בוזשינגטון, בלונדון
ובפאריס. כי שם קוראים עיתונים אחרים.

תחת זאת הולכת מחיל אל חיל הטענה הנגדית:
שהערכים מובנים להסדר של שלום,
בתנאי שישראל תוותר על סיפוח שטחים -
וכי ישראל מעדיפה את הסיפוח על השלום.

מעשיות־אבא אלה, שהקשר בינן ובין האמת הוא מיקרי,
ולרוב שלילי, הן הקובעות בהכרח את השקפת־עולמם של
האזרחים הישראליים לגבי בעיות־הגורל של המדינה, מלבד
אזרחים המחוננים בחוש־ביקורת ובעצמאות מחשבתית
עילאיים.

ואילו בישראל עצמה זוכה טענתו של משרד־הביטחון
לאימון מוחלט.

אני טוען בי בכך טמונה סבנה לאומית ממדרגה
ראשונה.

כלומר -תעמולת משרד־החוץ, שנועדה בולה
לגויים, מצליחה רק כישראל עצמה.

^ וגמה קטנה,

שאינה יוצאת מן הכלל, אלא מלמדת

| ־ על הכלל:

מאמ

מבחינת השפעתו, הופך משרד־החוץ למשרר־הפנים.

במקום לשקר למען המולדת, הוא משקר
עתה למולדת .

אסטרי,

עונו

חייו ומותו שד סגן־־אלוף צבי

הצניח((

שתי תמונות המאפיינות את דרן חייו
של עופר* משמאל: צבי עופר כעובד
״מקורות״ במיפעל ייבוש החולה, בשנת
.1950 למעלה: רב־סרן עופר, בפעולת-
התגמול על מוצבי הסורים בנוקייב בשן
נת ,1962 שעבור מיבצעיו בה זכה לצל״ש.
!בתמונה הוא חובש פצוע בשעת־הקרב.

הבד אוו שנהיה ל מו של

ך* גן־אדוף צבי עופר שר שירי חנו-
כה. שלושה נרות חנוכה דלקו בחנו־כיה,
ושלוש ילדו תיו הקטנות שרו עימו,
בביתו אשר בכפר אז״ר ,״על הניטים ועל
הנפלאות אשר חוללו המכבים.״
• אותו ערב, ביום הרביעי בשבוע שעבר,
היה יום הולדתה ה־ 28 של דורה עופר, אשתי•
עופר, מפקד אחד מכוחות צה״ל ב־בקעת־הירדן
מזה מספר שבועות, הצליח
להגיע הביתה, הביא מתנה לאשתו, ותק-
ליט שירי־חנוכה לילדותיו.
אותה שעה, במוצב הצבא הירדני שליד
גשר עבדאללה, סיימה קבוצה של 11 חבלני
אל־פתח את התצפית והתיכנון של צליחת
הירדן, שנועדו לליל המחרת. ביום החמישי
בלילה הם צלחו את הירדן מצפון ליריחו.
כ־ 24 שעות אחר־כך, בשעות הערב המוקדמות
של יום השישי, הצטלבו דרכיהם של
צבי עופר והחבלנים. בקניון העמוק של
ואדי קלם, במרחק של כ־ 15 קילומטר מן

הקניון, פצעה אחד מהם, שיכנעה את חברו
להיכנע. הוא מסר מייד שחבריו מסתתרים
בצלע הדרומית, זו שיחידתו של עופר טיהרה
אותה.
סגן־אלוף עופר, ממוצע קומה, צנום,
ג׳ינג׳י ובעל עיניים תמימות מבט, איתר את
המערה שלתוכה נמלטו החבלנים. ר,ומטרה
לתוכה אש חזקה. היחידה במקום מסרה
שהמערה נראית ריקה. כמה מאנשיו של
עופר חלפו על פניה, המשיכו הלאה. אבל
כשחלף עופר עצמו על פני המערה, נורד,
מתוכה צרור יריות. שתיים פגעו בו, האחת
בעורק הצוואר, השנייה בריאות. מההדף צנח
עופר אל הסלעים מגובה של 12 מטר.
אי־אפשר היה לחלצו. רק לאחר זמן,
הצליחו ארבעה חיילים לטפס מתוך ערוץ
הוואדי בקיר הסלע התלול ולהוריד את
גופתו. מסוק שנחת בתוך הוואדי בשעות
החשיכה, חילץ אותו לבית־החולים. שם נקבע
כי צבי עופר 36 גיבור קרב נוקייב

הקרב בוואדי קלט

|צבי עופר כאב, מלביש את ילדתו איילת בת החמש. נוסף לה הוא היה אב לשתי
בנות נוספות, נעמה בת 3וחצי וענת בת שנתיים, ואב לבן, ניר, בן 12 וחצי.

זהו הקטע של ואדי קלט בו נעיד הקרם עם החבלנים, בו נפל
סגך־אלוף צכי עופר. התמונה צולמה מצד מערב. למטה, בתוך
הקניון, עובר הוואדי. כצלע השמאלית נראה אקואדוט המים.
לידו (כנקודה 1בתרשים) חוסלה חוליית החבלנים הראשונה.
עופר נהרג ליד המערה (מיספר ,)2שאינה נראית בתמונה כגלל
כפל ההר. אחרוני החבלנים נכנעו בנקיק הסלע (מיספר .)3

עופר ואשתו דורה בעת טיול בגרמניה.

! עופר עם אמו, שרה רובינשטיין ואחותו,
בילי ברק, המשרתת כקצינה בצה״ל.

ארונו של עופר מונח בקבר הפתוח בביתהקברות,
כשלידו עומדים חבריו וממול
בנו, אשתו, הרמטכ״ל ואלוף־פיקוד־מרכז.

הגבול, ערכה יחידת צה״ל מצוד על כנופיית
החבלנים.

ף חידתו של צבי עופר סרקה את הצלע
7הדרומית של הקניון — צלע תלולה ומסולעת,
מבותרת בנקיקים רבים ובמערות,
שרק שבילי עיזים צרים התפתלו ביניהם.
זמן קצר קודם לכן, נתקלה היחידה שסרקה
את הצלע המיזרחית בחוליה שמנתה שני
חבלנים, אשר הסתתרו באחד הנקיקים. מכת
האש הנוראית, שהומטרה לפני הסריקה אל

ב־ ,1962 מלך חברון ב־ 1967 ומושל שכם
ב־ ,1968 מת מפצעיו.
עופר נולד וגדל כחייל. הוריו היו ממייסדי
כפר אז״ר בשרון, אשר הוקם במיסגרת
חגורת־הביטחון שהוקמה בשעתו סביב תל־אביב.
כשהיה ילד הותקף הכפר במאורעות
1936 על־ידי פורעים ערביים. אביו, מיכאל
יבקובסקי, היה איש ההגנה במקום• רובה
הנואוזר שלו היה מונח מתחת למיטת צבי.
כשחגג את הבר־מיצווה שלו, זכה צבי
במתנה מיוחדת: ניתן לו לערוך מיטווח של

החבלנים שניתפס במערה ממנה נורו
על צבי עופר, יושב כשידיו כפותות
לאחור. אפשר להבחין בסוליות הגומי של נעליו. לידו, משמאל, מוטלת על הארץ גוויית

ארה שהוגו אותו

אחד החבלנים כשמעליו רגליו של חייל צה״ל. התמונה צולמה בלילה, לאור פנסי מכונית,
בידי שני הנערים שנקלעו למקום באקראי. בקרב עקוב מך 0זה נהרגו שני חבלנים, ביניהם
גם מפקד היחידה, ונתפסו שישה אחרים, שניים מהם נפצעו מכדורי חיילי צה״ל הרודפים

שיחה אחרונה

״אני חוזר לשדה!״

תונת בקניון

חייל צה״ל מחזיק בידו רימון־רובה־נגד־טנקים, משקיף אל
| תוך הקניון בו הסתתרה קבוצת החבלנים, ואשר לתוכו הנר
גוירו כוחות צה״ל אש תופת, לפני שהחלו בסריקה. עשן ואבק עולים מתוך הקניון למרומים.
13 יריות ברובה טוטו. אחר־כך הוכנס בסוד
הגדנ״ע, סייע לנקות נשק והפיץ את עיתון
ההגנה אשנב. בגיל 16 נשלח ללמוד בבית־הספר
החקלאי בנהלל. כעבור חצי שנה פרצה
מלחמת העצמאות, הוא נטש את בית־הספר
והצטרף לפלמ״ח. בתום המלחמה השתחרר
בדרגת סמל. אז החל לעבוד בחברת
מקורות, השתתף במיפעל ייבוש ביצות החולה.
קורם קצינים עבר במילואים, ובשנת
1955 חזר לצה״ל, חתם לשירות־קבע. תפקידו
היד, ראשון בתפקידים נועזים —
הוא הקים יחידה מיוחדת להתחקות אחר
אנשי פדאיון שחדרו. לישראל ולחיסולם.
אחר־כך הצטרף לצנחנים, השתתף במרבית
פעולות התגמול, קיבל את הפיקוד על
סיירת גומי, כשמוטי, גור עמד בראש חטיבה
זו, והנהיג אותה לקרב על נוקייב הסורית,
שעל מיבצעיו בו זכה לציון־לשבח.
במיבצע סיני נקטעה אחת מאצבעות ידיו
בשארם א־שייך. היה זה כשקפץ מעל משאית
וטבעת הנשואין שלו נתפסה בדלת
המשאית. הוא נשא את כאביו בגבורה במשך
יום, עד שניתן היה לפנותו.
במלחמת ששודר,ימים, פקד צבי על גדוד
של החטיבה הירושלמית גדודו שטף את

הר חברון, כבש את העיר מבלי לירות אף
יריד, אחת. אם הנקמה, לה ציפו תושבי
חברון, לא התחוללה על ראשם, היה זה
בין השאר בזכות צבי עופר — לוחם גדול
ואמיץ, ועם זאת מאמין נלהב בטוהר־הנשק.
המאורע שנחרת יותר מכל בזיכרונו, לדבריו,
היתד, הבעת פניו של מאיר הר־ציון,
בפעולת הכינרת ב־ , 1955 כשגילה כי ירה
באדם בלתי מזויין. לפני שהסתער בראש
אנשיו על מוצב נוקייב, אמר להם צבי עופר
:״אינני רוצה שתהיו לרוצחים!״
לאחר המלחמה, כשהוטלו עליו תפקידי
מימשל בחברון ובשכם, היה זה עופר שקבע
את הכלל של אי־פגיעה מוחלטת ב־אוכלוסיה
האזרחית. היה זה הוא שהגשים
את מדיניות ״האגרוף בכפפה של משי״
והצליח לרסן עיר מועדת לפורענות כשכם.
קשוח ונמרץ, קנה צבי עופר את ליבם
של הערבים בהם משל, כשדאג אישית להמציא
תרכיב־חיסון נגד שיתוק לילד בשכם,
או להביא לבית־חולים סוכריות לילדה שנפגעה
בשגגה בחברון.
הפלאח מכפר אז״ר, שלא ידע שפה אחרת
מלבד עברית, ידע לעומת זאת את כל
השפות האפשריות שביחסי־אנוש.

ה היה במסיבה, בביתו של עורך-
} הדין צבי לידסקי. האורחים שנאספו היו
מגוונים: שופטים, עורכי־דין, עיתונאים. כל
אלה אשר טבעי לראותם בביתו של משפטן.
יצאו דופן מספר קציני צבא, שהשתייכו
כולם למימשל הצבאי בשטחים. כי צבי
לידסקי שירת במילואים כפרקליט צבאי.
באחת מתקופות השירות שלו שירת בשכם,
כשסגן־אלוף צבי עופר היה מושל צבאי שם.
את עופר פגשתי עד אז תמיד במדים.
הפעם היה לבוש חליפה כחולה
אלגנטית, ואשתו נלוותה אליו.
בשעה שנטל כוסית לידו, שמתי
לב כי חסרה לו אצבע.
זה היה ביום בו הוגלו שלושה
מתושבי שכם אל מעבר לגבול.
העיר היתד, שרוייה בעוצר
והתחזית היתה: עוד ועוד
שביתות והפגנות־תלמידים.
״ראיתי את הכתב שלכם בביתו
של חמדי כנעאן,״ פתח.
״אם הוא ידווח על פגישתו,
אנא שים לב לעובדה אחת•.
ייתכן שהוא יכתוב, כי חיילים צבי שעברו בטאנק לפני הבית
השליכו חזיז לגן. זה מה שהתלונן בפנינו
ראש העיר עצמו. ובכן, בדקנו. לא נזרק
שום חזיז. פשוט טנק שעבר שם השמיע
קול־נפץ מהמנוע. הסברנו לראש העיי,
והוא קיבל את ההסבר. אבל יית 4ן שהכתב
שלכם לא שמע זאת.״
הבטחתי לשים לב לנקודה זו בכתבה.

^ שיחה התגלגלה, כמובן, לענייני
( | השטחים. לא אפר את הבטחתי, שדברים
מסויימים יישארו אוף דת רקורו.
השאלה הכללית היתה: האם יכול מישטר־כיבוש,
המתחיל בדפוסים ליבראליים ביותר,
להישאר ליבראלי — או שמא דוחפים אותו
המאורעות להיות נוקשה יותר ויותר, עד
שהוא נהיה מישטר־כיבוש ככל מישטל
מסוג זה בהיסטוריה?
״במשך שנה וחצי,״ השיב ,״הצלחנו לשמור
על מצב תקין, בגבולות מסויימים. זה,
על כל פנים, ריווח נקי. ידענו לשלוט —
בלי להיגרר למעגל של דיכוי. התוצאה:

חלק חשוב מהאוכלוסיה נזהר גם הוא שלא
להיגרר למעגל של טירור ותגובות חמורות.״
מהיהיה בעתיד? צבי עופר משך את
כתפיו .״אני, על כל פנים, שמח שזאת כבר
לא תהיה הדאגה שלי. אני חוזר לשדדי.״

** קופת שירותו כמושל צבאי של
| 1העיר הגדולה ביותר בגדה המערבית
נראתה לו כתקופה !גדושת עניין, ומרתקת.
כי הוא היה, למעשה, כלי חשוב לא רק על
לוח־השחמט הצבאי, אלא גם
על לוח־השחמט המדיני של המרחב.
את המגעים עם חמדי
בנעאן, איש־אמונו של ד,מלך
חוסיין — ניהל ברציפות. והוא
הפך מומחה לבעיות פלסטין,
על כל זרמיה הפוליטיים המותרים
והאסורים.
עופר הבהיר את מדיניותו
המוצהרת של המימשל: לאפשר
לפלסטינאים התבטאות פוליטית
חופשית, עד לסף ההתארגנות.
עופר
״ומדוע
לא יתירו להם להתארגן
ממש?״ שאלתי. תשובתו,
לצערי הרב, אינה ניתנת לפירסום כאן.

צבי עופר, כמובן, לא היתד. מדיניות
/משלו. הוא ביצע את המדיניות שנקבעה
על־ידי הממשלה בכלל, ושר הביטחון
בפרט. אבל מעשיו כמושל צבאי דיברו בעד
עצמם: עם כל היותו ״המושל של חמדי
כנעאן,״ הוא לא עשה דבר שיפריע לפלסטי-
נאים החושבים אחרת: אלה הדוגלים ביישות
פלסטינית, למשל, והחותרים להקמת רפובליקה
פלסטינית, שתחתום שלום עם ישראל.
בשלב זה של השיחה, החלטנו שנינו כי,
בעצם, אין המסיבה החברתית המקום המתאים
ביותר לסוג זה של החלפת־דיעות.
הרמנו שנינו כוסית לסיום תקופת שירותו
כמושל צבאי, והתחלת תקופת שירותו המחודש
כמפקד יחידה קרבית.
יוקיים לאחר מכן נכנס לתפקידו הישן־
חדש, במפקד היחידה שבראשה הוא עמד,
כאשר השיגו הכדור האחרון בואדי קלט.

שלום כהן

במדינה החלל מול
החללים
פילים ומכר ותר
מכל מכשיר אחר

£1111.1

3י 3י 3ל 3רז ׳/ל/ר׳

העם

ישראל שקועה בצרות משלה — ואין
דעתה פנוייד, למאורעות המרגשים את לב
העולם.
העולם עקב בנשימה עצורה אחרי מסע
החללית האמריקאית אל הירח.
בישראל עורר מאורע זה רק התעניינות
מועטת.
ישראל לא הביטה בחלל החיצון. היא
הביטה בחלל שהיה מוטל על הארץ —
סגן־אלוף צבי עופר, קצין בכיר נוסף שבספרי
במלחמה הזעירה שעל הגבול נראה
כתבה).
טכ?$י ומסוכן. מדינה השקועה במלח־מה
יומיומית, אינה יכולה לשתף את עצמה
בשמחות העולם — אף לא בשהשימחן
קשורה במאורע מעל משמעות היסטורית:
יציאת האדם מכוח־המשיכה של כדור־הארץ,
הפריצה אל סביבתו של הירח.
זה טבעי. אך זה גם מסוכן.
כי בהיותה שקועה בצרותיה, מתנתקת
ישראל יותר ויותר מן העולם. היא הופכת
אי. בהדרגה היא מאבדת את הכושר להבין
את מחשבות העולם, אפילו כשאלה נוגעות
אליה. ומכיוון שהעולם אינו מסתכל בענייני
ישראל במבט ישראלי, נדמה לישראלי שהעולם
מתנכר לו.
גם זה טבעי. וגם זה מסוכן.
חיילים מול חלאה מעולם הם לא עמדו בצורה כה ברורה,
אלה מול אלה:
בצד האחד — תפארת האומה, חיילי הצנחנים,
שהבקיעו בגופותיהם את חזית
ירושלים.
בעודם המומים על־ידי הקרב האכזרי,

בינואר -- 1969
יפרו ה חד ש של
ח״ אוד אבנר

ישראל -ממעון? בחלל* התנתקות ובמוסדות אחרים. תבעו לבטל את ההחלטה
הנבונה של סדי קולק ומוסדות־הביטחון —
לאפשר לציבור הערבי הירושלמי להקים
מצבות לזכר החיילים הערביים שנפלו.
״אלה אינן מצבות, אלא אנדרטות!״ זעקו
עסקנים אלה — ובצעקותיהם שלהם אומנם
הפכו את המצבות לאנדרטות.
ההגינות מגמגמת. פרשה זו כולה
מראה רק דבר אחד: ההידרדרות הנפשית
האיומה של חיי־הציבור הישראליים, מאז
מלחמת ששת־הימינב
למחרת המלחמה כיבדו הכל את רצונם
ואת גישתם של החיילים הקרביים. היתה
זאת גישה הומאנית, שוחרת־שלום, כפי
שהתבטאה בספר שיח לוחמים.
מאז עברו על הארץ שנה וחצי של הטפה
דמגוגית של שוחרי מלחמות — מלחמות
בהן מותז דמם של אחרים.
כיום נוצר מצב שבו נאלצים אנשים הגונים
ונבונים לגמגם ולהתנצל — כפי ש־גימגם
והתנצל השבוע טדי קולק, שלא העז
להגן בפה מלא על החלטתו הנכונה. ואילו
הטיפוסים הפרימיטיביים ביותר, שעוד לפני
שנה וחצי לא היו מעזים להראות את פרצו פם
בפומבי, צועקים עתה בקול גדול בראשי
חוצות.
דיעות שגי
מכתבים

8 >0£ 7ש |1£
השריקה המסוכנת
הרבה אמונות תפלות תלויות בשריקה.
שחקנים מאמינים כי שריקה
בחדר־הלבשה מביאה מזל רע. מלחים
סבורים, כי שריקה עלולה להביא
סערה והערבים קוראים לשריקה
״זימרת השטן״ .לא תמיד זה
נעים אם שורקים אחרייך ברחוב,
אבל לפחות את יכולה לדעת שאת
ראוייה לכך, שכן רגלייך נראות
במלוא הדרן כשעליהן גרבונים חדישים
ומרהיבים של ״מרסי״ .הגרבונים
של ״מרסי״ הם היחידים המיוצרים
בישראל ברמה אירופית אמיתית
ותפורים בשיטת ״פולי פיי־שנד״
,להתאמה מושלמת לגופך.
מחירם רק 4.50ל״י, או 5.40ל״י
לגרבונים ״מרסי״ בסריגת מחסום
עוצרת־רכבות.

המצבה המאולתרת שד הערכים* התנצלות כשמיטב חבריהם שנפלו עוד עמדו לנגד
עיניהם — הקימו באופן ספונטאני מצבה
מאולתרת לכבוד החיילים הערביים, שלחמו
באומץ־לב ונפלו באותו קרב עקוב־מדם.
בצד השני — העסקנים המפלגתיים העלובים,
שרובם לא היו חיילים מעולם, ושאיש
מהם לא היה מעולם חייל קרבי, אנשים
שפרנסתם על שילהוב יצרים פרימיטיביים.
אלה התאגדו השבוע בעיריית ירושלים

נענים נ 1א נ 1ינ 1תבנד בי

פרסום בן־נאים ירושלים

* נוסח ׳השלם התקוע על הרובה ההפוך
:״צבא ישראל — צה״ל — כאן קבורים
17 חיילים ירדניים אנויצי־לב 7 ,ביוני
.1967״

הפרופסור ראובן ירון (רוזנקרנץ),44 ,
יליד וינה ומומחה למשפט המזרח־הקדום,
הוא דיקן הפקולטה־למשפטים באוניברסיטת
ירושלים. נוסף לזאת הוא נמנה על פעילי
״התנועה למען ארץ־ישראל השלימה.״
בשבוע שעבר קיבל ירון שני מכתבים.
שניהם חתומים בידי קולגה שלו, הפרופסור
מאיר פלסנר ,68 ,מרצה לתרבות האיסלאם
באוניברסיטה העברית. מכתביו של פלסנר
היו הכרזת מלחמה, אולם לא בנושא
אקדמאי.
״כאשר מצאתי בדואר האוניברסיטה כרטיס
הזמנה שמעליו מתנוסס שם, התנועה למען
ארץ־ישראל השלימה׳ ,היה בדעתי להשליך
אותו מייד לסל,״ כתב פלסנר במכתבו הראשון
.״אולם כאשר נוכחתי לדעת שאתה
הסכמת להיות יושב־ראש של, כינוס מורים
במוסדות להשכלה גבוהה החלטתי לפנות
לפחות א לי ך ...כאיש אשר רעיון הציונות
המקורי והטהור משמש נר לרגליו
עד היום; כחוקר האיסלאם היודע את המשימה
הארוכה של המוסלמים שגרשו את הצלבנים
עוד אחרי 90 שנה אחרי כיבוש
ירושלים, וד,משוכנע שפיתרון בעיית השטחים
ברוח ״התנועה״ יקומם נגדנו לא רק
(המשך בעמוד )16
* ישראל וחצי־האי סיני נראים בבירור
בקצה העליון הימני של התמונה.
העולם הזה 1654

הגילוי הסנסציוני שר 0*111:1היי!

חודשיים לפני

ה נו השבוע למציאות שהדהימה את ירושלים
ש רד -ה חו ץ היד .״מופתע לחלוטין״.
^ /הו א הסתמך על פרשנים זרים, שגם הם
הודו שהופתעו לחלוטין.

גורם האפתעה: מינוי דיפלומט
אמריקאי כשם צ׳ארלם וודראף
יוסט לתפקיד ראש משלחת אר-
צות-הברית כאו״ם, תפקיד המעניק
לבעליו דרגה של שר בממשלה
האמריקאית.
הפתעה זו של משרד־החוץ הישראלי מלמדת
הרבה על טיב המידע שלו. כי הידיעה
לא באה כאפתעה לקוראי העולם הזה —
המכירים את האיש ואת רקע המינוי.

^ תגבבית־גזטזרתד
״ ש?־ יונזגו
** י כיום שריצ׳ארד ניכטון נבחר ל־
^ נשיא ארצות־הברית, ועוד לפני שנסתיים
מניין הקולות הראשון, הודיע העולם
הז,ה 1627 בגיליון שנשא את, התאריך

ני הנשיא, עם בניסתו לתפקידו.
״וזה תוכנו:
״ • ארה׳׳ב תתקשר עם בריה״נז במגמה
לפתח יוזמה להשגת הסדר במרחב.

״ • כהסכמה משותפת, תכונס
ועידה בינלאומית של ארבעת הגדולים
(או של שני הגדולים) לענייני
המרחב. לוועידה זו יוזמנו
גם ישראל וגם הערבים. הישראלים
יובלו לטעון בי זהו משא
ומתן ישיר, והערבים יובלו לטעון
בי זוהי ועידה בינלאומית.
״ • בוועידה זו ילחצו הרוסים על הערבים,
והאמריקאים על ישראל, לקבוע תוכנית
מפורטת לביצוע החלטת מועצת־הבים־
זזון. ישראל תוכרח לסגת מהשטחים המוחזקים,
הערבים יצטרכו להכיר בישראל ולהפסיק
את המלחמה בה. חצי־האי סיני והגדה
המערבית יפורזו. התעלה תיפתח גם
בפני ישראל. רצועת־עזוז תועמד תחת שיל־מוך
בינלאומי כלשהו( .ההנחה היא שמצ־

1ואיש שנא

שהאמריקאים קוראים לו ״אבן חומה״ ,ושפעם
גרו בו ״המשפחות הטובות״.
גם האווירה בפנים היתד, כולה אקדמאית,
שקטה. מזכירה קשישה נאה, בעלת מיבטא
צרפתי בולט, אמרה לי שמייד תרד מזכירתו
של ״השגריר יוסט״ לקבלני. המזכירה
הצעירה הגיעה כעבור כמה דקות, עלתה
עימי במעלית קטנה ומיושנת, והראתה לי
באדיבות רבה את חדרו של ״השגריר״.
האיש שקם לקראתי, בחדר השקט שהיה
מלא ספרים, הפתיע אותי. הוא נראה הרבה
יותר צעיר מ־ 61 שנותיו, עיניו היו כחו-
לות־כחולות, והוא כולו נראה כמו אציל
אנגלי מאשר בדיפלומט אמריקאי.
תחילה עשיתי מעשה בלתי־דיפלומטי בהחלט.
היה חם מאוד באותו יום. פשטתי
את מקטורני והתנצלתי :״אני מקווה שאינך
מתנגד. אנחנו, האסיאתים, איננו אוהבים
כל־כך חום.״ הוא קם בשימחה בולטת, פשט
את מקטורנו, ואמר :״רעיון מצויין. גם אני
לבשתי את המקטורן רק לכבודך״.
החלק הראשון של שיחתנו היה מוקדש
למאורעות שקדמו למלחמת ששת־הימים.
עיניין אותי לדעת מה דעתו של יוסט על
תיאור השתלשלות זו בספרי. הופתעתי להיווכח
כי קיימת בינינו תמימוודדיעים.

שנינו הסכמנו בי עבד־אל-נאצר
לא חלם על מלחמה, ונגרר לתוכה
בעיקכות שרשרת של שגיאות.
החלפנו רשמים מאותם הימים -
כירושלים וביזאהיר.

(נ9ו1נ 0₪
ריים תשמח להיפטר ממנה, אך לא תוכל
להסכים לטיפוחה לישראל) .תימצא נוסחה
כלשהי לאישור סיפוח ירושלים, תוך מתן
פיצוי מוסרי לערבים. יובטח פירוז אטומי
בשני הצדדים. לא יחכו להשתתפות סורית,
וממילא לא יטפלו ברמת־הגולן.
״ • אחרי השגת הסכם כזה, תקבע הועידה
את השלבים לביצוע ההחלטה משני
הצדדים, בזה אחר זה.

ציוורדס1יו 0ט
6בנובמבר , 1968 הודעה הנראית כיום סנסציונית:
שאדם בשם צ׳ארלם יוסט עומד
למלא תפקיד־מפתח לגבי עתיד המרחב.
אותו גליון הכיל דו״ח של אורי אבנרי,
תחת הכותרת — ״יום אחרי הבחירות —
עורך העולם הזה מדווח על השיחות אשר
קיים בוושינגטון — אין יפעל הנשיא הבא
של ארצות־הברית במרחב? — נוה יהיו השיקולים
שידריכו את מדיניותו?״
בדו״ח מקיף זה זוהו בשמם רק אחדים
מן המדינאים האמריקאיים, שעימם קיים
אורי אבנרי סידרה של שיחות מדיניות ממצות
בחודש אוקטובר. בין השמות האלה
בלט שמו של יוסט.
נאמר באותו דו״ח, בין השאר:
״אם ייבחר נשיא שיהיה מחוסן לכמה
שנים מפני לחץ יהודי, ואם הוא ימנה ׳שר־חוץ
חזק שיתן למשרד־החוץ לפעול על פי
שיקוליו — מה תעשה אמריקה?
את התשובה המפורטת ביותר שמעתי
מאדם שעד כה היכרתי רק את שמו: ה־שגריר־לשעבר
צ׳ארלס י1סט. מי שמחונן בזיכרון
טוב יזכור שם זה: יוסט הוא האיש
שהופיע בקאהיר ימים מעטים לפני מלחמת־ששת־הימיס,
כאשר עשו האמריקאים נסיון
נואש למנוע את המלחמה. בשעתו נרמז כי
יש בידי יוסט הצעות מהפכניות חדשות,
וכי עבד־אל־נאצר קיבל את ההצעות, בפחדו
מפני התבוסה הצבאית הבטוחה.
״יוסט פיתח באוזני רעיון, ששמעתיו ל־אחר־מכן
גס מפי מקורות אחרים.

״זהו הרעיון שיונח בינואר, כפי

״ההרגשה היא בי עמאן וקא־היר
יקפצו על פיתרון בזה, גם אם
יעמידו פנים, כלפי חוץ, שהן נב-
נעות רק ללחץ. ואילו ממשלת־הליבוד-הלאומי
תתנגד לבך, מכיוון
שבל חבריה -מבגין עד ברזילי
-מעוניינים בסיפוח שטחים,
כולם או חלקם.״

״וזגא דך ז\ז
דאציר אנגרי״

^ מוהרבה סקופים של העולם הזה,
הובנה חשיבותו המכרעת של סקופ
זה רק כעבור זמן — השבוע.

על נסיבות פגישתו עם יוסט מ ד
סיף אורי אבנרי:
את שמו של יוסט קיבלתי מידי מדינאי
אמריקאי, עימו נפגשתי בניו־יורק.

״אם ייבחר ניבסון ״,הוא אמר
לי ,״זה יהיה האיש. הוא ימלא
תפקיד-מפתח בפעולת הממשלה
הכאה כמרחב שלכם״.
טילפנתי למכון ליחסי־חוץ, ופניתי ל-
יוסט. הוא הכיר את שמי, כי קרא מאמר
על ספרי, שיצא כמה ימים לפני כן בניו־יורק.
הוא הועיד לי פגישה בבניין המכון,
ב־ 1באוקטובר, בשעה 4אחרי־הצהרים.
אם ציפיתי לראות משרד מודרני במגרד־שחקים,
טעיתי. הבית ברחוב 68 ממרח מס׳
,58 ברובע האלגנטי ביותר של מנהאטן,
היה בניין ישן בן שלוש קומות, מן הסוג

תוך כדי כך סיפר לי יוסט מדוע נשלח
אז לקאהיר. נסתבר כי זמן קצר לפני כן
מונה שם שגריר אמריקאי הדש, חסר כל
נסיון. כשהגיע לקאהיר, בעיצומם של המאורעות,
נשאל שם מה דעתו על המשבר,
והוא השיב :״איזה משברי״ כשנודע הדבר
בוושינגטון, מיהרו לשלוח לקאהיד את
יוסט, שכיהן זמן רב בקאהיר ובארצות ערביות
אחרות, כדי ש״יעזור לשגריר״.
(התאפקתי רק בקושי מלהודות ליוסט
על תרומתו הרבה להתקפת צה״ל. כי יוסט
מילא תפקיד חשוב במשא־ומתן הקדחתני
בימים האחרונים לפני המלחמה, שנסתיים
בהסכם: סגן נשיא מצריים, מוחיי־אל־דין,
עמד לנסוע לוושינגטון, וסגן נשיא ארצות־הברית
עמד לבוא לקאהיר. עבד־אל־נאצר,
המשוכנע כי ישראל היא בובה אמריקאית,
האמין כי הסכם זה מבטל את סכנת ההתקפה
הישראלית. ממילא התפרקה הכוננות
המצרית, וכך יכלו מטוסי חיל־האוויר שלנו
להשיג הפתעה בהתקפתם ב־ 5ביוני).
כפך״

אחר מכן שוחחנו כשעתיים על ה/דרך
להשכנת השלום במרחב. הסברתי
לו את תוכנית־השלום שלנו, המבוססת על
הקמת רפובליקה פלסטינית ן זדשה. הוא לא
שלל אותה, אך הרגשתי שהוא מעדיף פית־רון
המקיים את שלטונו של המלך חוסיין.
לאחר מכן פיתח יוסט את גישתו שלו —
כפי שתימצתתי אותה בקטע המופיע לעיל.

תוכנית זו מושפעת ממה שנראה
בעיני יוסט ועמיתיו באינטרס
העליון של ארצות־הברית ושל
כרית-המועצות במרחב: למנוע
הידרדרות מלחמתית העלולה להביא
אותן לעברי פי פחת של
מלחמת־עולם אטומית.
(חזר על כך בימים אלה דיק ניכסון עצמו,
כאשר אמר כי עלולה לפרוץ מלחמת־עולם
בגלל המיזרח התיכון. הסיוט של מלחמה
כזאת, שבשעותיה הראשונות ייספו
200 מיליון אמריקאים, מרחף על כל הדיו
נים
בוושינגטון — והוא מאפיל על כל
שאר האינטרסים של המעצמות במרחב).
שלושה ימים אחרי שיחה זו הופיע יוסט
כמרצה בוועידה השנתית של הנזכון המיז־רח־תיכתי
בוושינגטון. זהו גוף המייצג בבירה
האמריקאית את החוגים המאמינים כי
האינטרס האמריקאי מחייב התקרבות בין
ארצות־הברית לבין ארצות־ערב. ניהלתי שיחות
ארוכות עם רוב ראשי המכון הזה,
שכולם ידענים גדולים בענייני המרחב, והנימה
החוזרת בשיחות אלה היתה: גם ישראל
צריכה להיות מעוניינת בהתקרבות אמריקאית—ערבית,
כדי שההשפעה הרוסית לא
תהיה היחידה בקאהיר. רק כשארצות־הברית
תעמוד בשתי רגליה בישראל ובארצות־ערב,
תוכל לפשר בין הצדדים.
על רקע זה, ברורים המעשים האחרונים
של ניכסון, והם מצטרפים לפסיפס הגיוני:

• הוא ׳מינה כיועצו המדיני
הראשי את הנרי קיסינג׳ר, שהוא

נשיא המכון ליחסי־חוץ, אותו מכון שאליו
משתייך יוסט. קיטינג׳ר יהיה למעשה שר־החוץ
ויעצב את המדיניות, בעוד שחררם,
השר הרשמי, יהיה ממונה על הביצוע׳.

• יוסט מונה כנציג באו״ם -

המקום בו מתנהלים המגעים העיקריים בין
ארצות־הברית וברית־המועצות. אין ספק שקיבל
תפקיד זה כדי לפעול למען שיתוף-
פעולה אמריקאי—סובייטי, על פי הקווים
הנ״ל. בעת המינוי אמר ניכסון כי בחר
ביוסט לתפקיד זה מפני שהוא מומחה מעולה
לענייני המיזרח־התיכון.

• השגריר הסובייטי בפאריס

הודיע כי ממשלתו מאמצת לעצמה את גישתו
של הנשיא דה־גול, התובע, מאז ערב
מלחמת ששת־הימים, לכנס ועידה שלי ארבעת
הגדולים לפיתרון ענייני המרחב על־ידי
שלום כפוי.
• עכד*אד־נאצד תובע בימים האחרונים
אף הוא לכנס ועידה של ארבעת
הגדולים, כדי לאלץ את ישראל לסגת מן
השטחים הכבושים במיסגרת הסדר מדיני.

• סגן שר-החוץ הסובייטי, סמי
יונוב, נפגש עם יוסף תקוע, שירטט בא
וזניו תוכנית־שלום סובייטית הכוללת הפסקת
הלוחמה הערבית, מעבר ישראלי ב־סואץ,
נסיגה מרוב השטחים — תוך
תיקוני ־ גבוללטובת ישראל.

• שר־החוץ הסובייטי, אנדריי
גרומיקו, טס מייד לאחר מכן, יחד עם

אותו סמיונוב, לקאהיר — והפתיע בכך אף
את עבד־אל־נאצר.

בסך-הכל: סימנים מובהקים להתחלת
הגשמת תוכניתו של יוסט
״ שפירושה ״שלום כפוי״ ,בניגוד נמרץ וקיצוני לעמדת ממש־לת-ישראל.
ואילו ממשלת אשכול
אינה מסוגלת לעשות את הדבר
היחידי למניעת ״שלום כפוי״
כזה: כינון שלום יזום עם העם
הפלסטיני, שיתאים לאינטרסים
הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים
של ישראל.

במדינה
(המשך מעמוד )14
את הערבים אלא את האיסלאם כולו! כמורה
באוניברסיטה אשר שמע מפי תלמידיו
שפיתרון כזה יעשה בעיניהם כבלתי אפשרי
לקחת חלק במלחמה עתידה — לא להגנה
על זכויותנו אלא לקיום העוול שאנו עשויים
לעשות א ני דוחה מכל וכל את
מטרות ״התנועה״ ואת הדרכים שבה היא
עושה להרעיל את רוח הישוב.״
את מכתבו הראשון סיים פלסנר בציטטה
משיר גרמני :״על כך נפשי נעצבת /לראות
אותך בזה הצתת.״
השתיקה אפויה. לא חלף שבוע וירון
קיבל מכתב נוסף חתום בידי פלסנר,
מי שהוזמן ב־ 1958 לועידה הים־תיכונית
הראשונה בענייני ישראל־ערב, שכינס הפרופסור
לה־פירה בפירנצה.
״רק ימים מעטים לאחר שקבלתי את
ההזמנה לכנוס המורים שאתה הסכמת לשבת
בראשו,״ כתב פלסנר לירון ,״ולאחר מכתבי
אליך, שבו הבעתי את צערי על שאתה
בתור פרם ובתור דיקן הפקולטה־למשפטים
נותן יד לתנועה הנושאת בקרבה בקטריות
טוטליטריות, אני מקבל חוזר אל מורי בתי־הספר
הגבוהים הנושא, בין האחרות, את
חתימתך.
״השקרים הכתובים בחוזר זה מחייבים
תגובה נוספת ונמרצת יותר. צריכה עזות־מצח
בלתי רגילה לטעון שדעת המתנגדים
לסיפוח השטחים אינה אלא, דעתו של
מיעוט קטן השוקד על מתן ביטוי נמרץ
לדיעותיו הנסיון שלכם להעמיד את
עצמכם כמתגוננים, הוא האמצעי הבדוק שבו
השתמשו כל התנועות הטוסליטאריות של
המאה שלנו: ברוסיה, בגרמניה הנאצית, י־עתה,
כפי הנראה, גם בישראל.
״הטענה שאתם שואפים לשלום, מתוך
השאיפה המשותפת לציבור הישראלי כולו׳,
היא אחיזת־עיניים לא מוגזם לומר שאתם
מצפצפים על השלום, אם רק תובטח
שליטת ישראל בכל שטח שאתם חושבים
כחלק מארצנו
תעמולתכם הגיעה לנקודה שבר
השתיקה אסורה על כל מי שאינו רוצה
להגרר לתוך מטבח שטן זה, שבו מושכי-
החוטים שמאחוריכם מבשלים את הרעל
שיביא לא רק לקץ מדינת־ישראל, אלא הי
ה דו ת ...צריך להכריז בכל דרך אפשרית,
שיש קבוצה לא קטנה של מורים להשכלת
גבוהה שאינם מהססים לשעבד את עצמם
למגמות פאשיסטיות, כדרך שעשו פרופסורים
גם בארצות אחרות. איני יכול אלא
להזהיר מפני הסכנה הז א ת ...מי יתן ובסוף
דרככם לא יהיה צורך לחבר מגילת.
אינה חדשה.״
ימער הדצחת
וגס ידשת?
כתב־האישום שהוגש השבוע לבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב היד, מיוחד במינו. לראשונה
בתולדות המדינה, הועמדו שני קטינים
לדין באשמת רצח. השניים, שני נערים בני
15 וחצי, נאשמים ברצח מנהלת בית־הספר
בילד,ה קירשנבאום•
המנהלת הקשישה נמצאה ללא רוח ודים
בדירתה בחודש נובמבר השנה. חוקרי המשטרה
שטיפלו בפרשה נתקלו בקיר אטים.
רק אחרי שהחוקרים גבו עדויות מעשרות
מכריה וקרובי משפחתה של המנהלת נדלק
אור צהוב. היה זה כשנתגלתה סתירה בעדותו
של נער, קרוב משפחתה של המנהלת.
הוא טען כי בליל הרצח היה כל הערב
בביתו. בעדות אביו נמסר כי בא הביתה רק
ב־ 3לפנות בוקר. נוכח סתירה זו נשבר
הנער. הוא הודה ברצח קרובת משפחתו.
ציונים טובים. כאשר שיחזרו החוקרים
עם החשוד את הרצח נפלה הפתעה נוספת.
הסתבר כי המנהלת לא נרצחה במיטתה כפי
שנמצאה, אלא ליד דלת הכניסה. ברור היה
שמישהו עזר לנער לשאת את הגופה למיטה.
כאן נשבר הצעיר שוב והודה כי
שותפו לפשע היד, נער בן־גילו, חבר מילדות.
החשוד
הראשון פרץ בליל הרצח לדירת
המנהלת כדי לגנוב כסף מהשידה. המנהלת
התעוררה ותפסה אותו. היא הטיפה לו
מוסר ונתנה לו כסף כדי שיסע הביתה.
לאחר שיצא חזר הנער שוב בלויית חברי.
כשפתחה להם בילהה את הדלת, התנפלו

עליה וחנקו אותה. שללם היה — 120ל״י,
החשוד הראשון, קרובה של המנהלת הוא
תלמיד בבית־ספר מקצועי. לפני שיייש
שנים, עת נפטרה אמו, התערער שיווי־משקלו
הנפשי. הוא החל נמשך לרחוב ו־למעשי־אלימות.
חברו, הצעיר ממנו בכמה
חודשים, אף הוא מוצאו ממשפחה מכובדת.
אמו היא ניצולת מחנה אושוויץ. מנעור-ו
התחנך בפנימיה, ולאחרונה למד באחת הפנימיות
הצבאיות. ציוניו בלימודים גבוהים.

מאחורי התחביב שר ויין התפתח עסק
ש ה דיין משוגע לארכיאולוגיה. זאת יודע העולם כולו. במכוניתו הוא מחזיק דרו•
•׳ קבע טוריה, ובכל הזדמנות הוא חופר באתרים עתיקים. פעם היו חייו בסכנה בשל
התחביב הזה, כאשר התמוטטה עליו גבעת כורכר.
בגלל התמכרותו לתחביב זה, הוא מצפצף על החוק. גם זאת יודע כל העולם. בשבילו
לא קיימות ההגבלות של אגף העתיקות במשרד החינוך והתרבות. כאשר ראו אותו פקחי
האגף, לפני שבועות אחדים, חופר ליד מקום כלשהו, והם ניסו לומר לו שזה בניגוד לחוק
— גירשו אותם שומרי־הראש שלו.
ארכיאולוגים ואנשי אגף העתיקות הקימו צעקות. הם אמרו שלא ייתכן להפר את החוק
בצורה כה מופגנת. אבל כלום לא עזר להם. הם חרקו שן והשלימו עם החפירות הפרטיזניות•
ואילו סתם אזרחים, האוהבים את משה דיין בכל אשר יעשה, ראו בכך ניצוץ של
שובבות צברית.
באה מלחמת ששת הימים. בא כיבוש שטחים נרחבים, עשירים במימצאים ארכיאולוגיים,
באזארים אגדיים, ובהם סוחרי־עתיקות מופלגים, נפתחו בפני חובבי־העתיקות הישראליים.
בראשם צעד משה דיין.
מדי פעם הופיעו ידיעות בעיתונים, על משאית צבאית המביאה לביתו של שר־הביטחון
מימצא ארכיאולוגי שהוא גילה בשטחים, או על הופעתו הפתאומית של דיין בהליקופטר,
בפינה נידחת של סיני, שם נתגלה אתר ארכיאולוגי מרתק.
תלמידי שכם המפגינים ראו בשר הביטחון כובש אכזר המטיל עוצר כל יום שני וחמישי.
סוחרי העתיקות הכירו את הצד השני של שר הביטחון הישראלי: איש חייכני וליבראלי,
שביקר במקומות־העוצר כדי לבשר על ביטולו, והתעניין במציאות עתיקות בעלות־ערך.
הוא היה קונה אצלם סחורה באלפים רבים של לירות.
גם זאת יודע העולם• זה חלק מהשיגעון של חובב הארכיאולוגיה המפורסם ביותר בארץ.

נרצחת קירשנכאום
צוואה לרוצח
מנהל הפנימיה ומנהל בית־ספרו, המבקרים
אותו בכלאו, הצהירו :״לא ננטוש אותו
אפילו אם עשה את המעשה הנורא שמייחסים

בלתי ניתן לריסץ. הגנתם של שני
הנערים נמצאת בידיהם של עורכי־הדין אריה
מרינסקי וצבי לידסקי. השניים ביקשו לזרז
את ההליכים נגד הנערים. בעוד שמרינסקי
ינסה כנראה לתקוף את ראיות התביעה,
גילה לידסקי את קלפיו כבר השבוע. הוא
ישתמש בטיעון של חוסר־אחריות־פלילי של
מרשו, שפעל, לפי טענתו, כתוצאה מדחף״
בלתי־ניתן־לריסון.
אם יורשעו השניים בהאשמות שמייחסים
להם, יעמדו השופטים בפני השאלה: איזה
עונש להטיל עליהם? בניגוד להרשעת מבוגר
ברצח, שם עונש החובה הוא מאסר־עולם,
הרי במיקרה של הרשעת קטין ברצח יש
כמה אפשרויות: פיקוח קצין־מבחן, שיכון
במוסד סגור, וגם מאסר־עולם.
בעייה נוספת שתתעורר: כיצד למלא אחר
צוואתה של הנרצחת? היא הורישה את
רכושה לאותו הנער שרצח אותה, מבלי
שהוא עצמו יידע זאת. היוחל עליו העקרין
של ״הרצחת וגם ירשת?״ ,שימנע ממנו את
הירושה?

דרכי־אדם העירייה והחשיש
השוטרים עצרו את יעקב סוסו 21 כשהוא
יושב בודד על ספסל בגן־זזכובש־ס,
שבמבואות יפו. ערכו השוטרים חיפוש בכליו
ולא מצאו דבר. אבל מתחת לספסל
מצאו השוטרים חבילה קטנה ובה כמה
אצבעות של חשיש.
הביאו השוטרים את סוסו לבית־המשפט
וביקשו לעצרו על החזקת סם. אבל סוסו
אוהב לשבת על ספסלי גנים־ציבוריים ולא
בכלא .״זד. גן־ציבורי סמוך לביתי,״ הסביר
לשופט את גירסתו על המעצר ,״זכותי, כמו
כל אזרח, לשבת על כל ספסל. יכול להיות
שהמשטרה מצאה שם חשיש — אבל אז הם
צריכים לבוא בטענות לעיריה — מדוע היא
לא מנקה שם?״
״החשוד צודק,״ סיכם השופט .״ייתכן
שמישהו אחר זרק את הסם מתחת לספסל
עליו ישב. אבל זה לא צודק להאשים את
העיריה.״ אולם, כדי לתת למשטרה שהות
לברר אם האשמה בסוסו או בפועלי־הנקיון
של העיריה, הורה השופט לעצור את סוסי
לשבעה ימים.

>>ו וסד, 1ט1111111171 אבל ללהיטותו של משה דיין
לעתיקות וארכיאולוגיה יש גם
צד אחר. צד אשר אין כותבים
עליו, ואין מפרסמים אותו. זה ה צד
המיסחרי. כי התחביב של שר-
הביטחון הוא גם עסק גדול, בו
מתגלגלות רבבות של לידות.

זזג דיגז ה
ב אוג רי ת

י• סוד, כעצם, אינו סוד מוחלט. כי
| ן סחורה צריכים למכור. ואי־אפשר למכור
סהורה־ מבלי להציג אותה בפני לקוחות•
אפשר אמנם לנהל את העסקות בצע-
עד — ,אבל לא בהסתר.
הסחורה מוצגת בחנות הגדולה והיפה של
משכית, בקומת הקרקע של בניין אל־על
בתל־אביב. מנהלת משכית (שהיא חברת־בת
של משרד העבודה) הינד, הגברת רות דיין,
רעייתו של שר הביטחון, והרוח החיה של
משכית•
בתוך ארון זכוכית, בין מדפי מוצגים
אחרים, עומדים חפצי העתיקות היקרים, המוצעים
למכירה בחנות שכל־כולה קודש
לעבודת־ידיים ישראלית. יש פסלוני־חרס של
ראשי אלילים, יש סמלי־פריון עתיקים, יש
בקבוקי־בשמים רומאים, יש כדים קטנים
בעלי יופי קלאסי, וכלי־קטורת פיניקיים.

כל אלה נושאים את הציון, כאנגלית
:״האוסף של דיין״ .היק רים
שבהם -העולים אלפי לידות
אף מצויירים ככרטיס נאה,עליו מודפס תיאור החפץ ומקום
מוצאו ומציאתו. ומתחת לתיאור
שוב כאנגלית -חתימה האדמרת כולה עוז. חתימתו של משה
דיין.
משכית אמנם אינה מנות עתיקות, ורבים
המחפשים עתיקות אינם יודעים איזה אוצרות
מוצעים שם למכירה. אבל בין חוג

חתום: דיין

ההסבר, הכתוב
באנגלית, הוא :
״כוס קוסמטית פיניקית, נמצאה בשומרון
(מערב) 200—100 ,לפני הספירה הנוצרית.
אוספו של משה דיין.״ ולמסה: חתימתו
של משה דיין, והתאריך; .14.11.1968

כוננות דירות בחפצי עתיקות

1 0 1 1 1 1 1ך 1ה הרכישות והמכירות של
1 | 1 1 1 1 1 1 .1ו משה דיין. מימין: בקבוק
פיניקי לתמרוקים בן אלפיים שנה, בתוך קופסה מהודרת,
מתרחב של ידענים, ידוע כי בקומת־הקרקע של בניין אל־על אפשר לקנות פנינים ארכיאולוגיות
— ישר מן האוסף המפורסם של משה דיין.

חוג מצומצם זה יודע כבר לקרוא כין השיטין של הידיעות האומרות,
פי שר הביטחון ביקר אתמול במזרח ירושלים וקנה שם דכרי־עתיקות
ב־ 4000ל״י. אם הסקרנות אוכלת אותם לדעת מה קנה שר־הביטחון,
הס מתאזרים בסבלנות, מתוף תקווה שבעוד זמן־־מה יובלו לראות את
הדברים האלה -או חלק מהם -מוצעים למכירה כ,,משכית״.

גזגזזזג! רבגר דו ו ר

^גברת דיין יש הסבר למיסחר הזה. לנציג העולם הזה, ששאל אותה על כך, השיבה:
/״זה התחיל בכך, שמשכית ייצרה תכשיטים משובצים, שברי זכוכית וחרסים עתיקים.
היינו הראשונים בזה, וכשזה נהיה פופולארי, הרבה הלכו אחרינו. משה היה נותן לנו את
השברים, שהיו נשארים אצלו מעבודת ההדבקה של כלים עתיקים.
״כאן, במשכית, אין לנו אף מומחה לענייני עתיקות. מנהל החנות פנה למשה, לברר מה
אפשר לעשות בעניין זה. הוא ראה את האוסף שלו, והחליט שאפשר לפתח דבר רציני.

״אני רוצה להדגיש, שמשה לא מוכר שום דבר ממה שהוא מוצא
בחפירות שלו.״
״בכלל, הוא משוגע לחפירות. מסתובב בשטחים, וכל מקום שנראה לו מתאים — הוא
עוצר וחופר. מזל שיש לו נהג, כי מבטיו כל הזמן סורקים את השטח משני צידי הדרך.
״אבל לא כל המימצאים מעניינים אותו. הוא מתרכז רק בתקופת האבות ומה שקשור
בעם היהודי. הוא ממש חש, שכל חפץ כזה החזיקו אותו יהודים בידיהם בתקופת האבות.
ולא במתכת.
והוא מתעניין רק בחרסים. לא בזכוכית
״דברים נדירים ממש, שהוא גילה, העביר למוזיאון ישראל. דברים יחידים בעולם. שם
כל מיקרה שלא יקרה
מקומם, מבחינה לאומית. חוץ מזה, על
״הנה, למשל, פעם נסע וראה בולדוזרפותח כביש. משה ידע, רקלפי התך האדמה, איפה
כדאי לחפור. לולא היה חופר, היה למחרת שם כביש. זה היה ליד נתניה. עמדו לחפור
כביש לאיזה מושב שם. הוא עצר את הבולדוזר ואמר לו להפסיק לרגע את העבודה. ראה
בין שכבות האדמה שיכבה כהה. זאת אומרת אדמה זרה. חפר ומצא דג. חלולומכוסה מחרם.
״יש הרבה דגים מחרס. אבל הדג הזה הוא יחיד במינו בעולם. עשוי
ישראל.
קשקשים. בן 4000 שנה. הוא הוציא אותו שלם, והיום הוא במוזיאון
ס ״ ראי יי רתערגבהבכר ־ ב ג

^ חדי במה שנים שהוא נהנה מזיו הדברים המיוחדים שהוא גילה, הוא העביר
חלק מהם למוזיאון. כל מה שהוא עצמו חפר, מה שנקרא האוסף שלו, האוסף הישראלי,
הוא השאיר. בכלל, הוא לא מעוניין בזכוכית, והוא לא חופר להוציא כלי־זכוכית,
״אחרי המלחמה מצא את כל המקורות הערביים. מצא אצלם הרבה דברים. גם הרבה
מזוייף. לא שהם מרמים אותו. אבל הם בעצמם קנו את זה מזוייף ממישהו. לפעמים לא
כל הכלי מזוייף. הוא מפרק את כל השכבות והחלקים, עד שהוא מגלה את החלק המזוייף.
״כל השבתות הוא יושב ומדביק. זה מקור המחשבה, אני מתארת לי.

על מדף בחנות משכית. למעלה: משה דיין, מוקף שומרי
ראש ואנשי־צבא, בוחן כד עתיק, בעת ביקור ברצועת עזה.
סוחרים ערבים מכינים במיוחר חפצים בעלי ערך למענו.

בא בחשבון, והאמריקאי לא קנה שום דבר.״
עד כאן סיפורה של רות דיין. סיפור מרתק בכנותו, השופך אור סימפאטי על תהביבו
של אדם חשוב ורם. אילו נגע ליחסי־מיסחר בין משכית לבין סוחר־עתיקות מיקצועי; או
בין משכית לבין אספן־עתיקות פרטי — היה נחשב לסיפור פיקאנטי ומלא־עניין.

אבל המדובר בשר־הביטחון של ישראל, באותו משה דיין שסולחים
לו את העבירה על חוקי הארכיאולוגיה, כמנהיג המסמל את המדינה
בעיני ערביי השטחים.
אפשר להבין את נכונותם של תיירים — או ישראלים — עשירים המוכנים לשלם אלפים
רבים של לירות כדי לזכות בחפץ, שאליו צמודה חתימתו של שר הביטחון. אבל אי־אפשר
להבין את שר הביטחון המצמיד את חתימתו לחפץ המוצע למכירה.
מכירת העתיקות שלו במשכית אמנם לא היתד, ידועה לקהל הרחב. אבל אנשי־המיקצוע
ידעו עליה. סוחר־עתיקות יהודי מירושלים אפילו התלונן על התחרות לא־הוגנת.

״אין לי שר־ביטחון שיספק לי סחורה ״,התמרמר .״ובכלל -איך
מביטים הסוחרים הערביים על הקניות של משה דיין -כשהם יודעים
שהוא מוכר מה שקונה אצלם, כתוספת 100$,למחיר״.
כאשד ניסה כתב העולם הזה, אשר נכח במיקרה במקום, להציל מפי הסוחר יותר פרטים
— השתתק לחלוטין. סירב לומר מילה נוספת, והתחנן שלא לזהותו. אבל מה שאמר בעטרה,
הוא בוודאי כבר השמיע במקומות אחרים.

וזה אינו מוסין? כבוד לאיש מן המעורבים בכל העיסקות הללו.

דרושרשיגן גזגחיג־ ?

אשר נשאל פרופסור יגאל ידין — גם הוא רמטכ״ל לשעבר, גם הוא קשור מאוד
^ לענייני ארכיאולוגיה — מה דעתו על נוהג מיסחרי זה, השיב :״אינני מוכר עתיקות או
נותן רשיונות למכור אותן. אני רק חופר עתיקות. אבל בכל העולם נהוג למכור עתיקות,
ונהוג גם לרשום, מאוספו של י ״
ואילו מנהל אגף העתיקות במשרד החינוך והתרבות, ד״ר אברהם בירן, השיב:
״לפי מיטב זכרוני יש למשכית רשיון למכור עתיקות. אני זוכר שחתמתי להם על הרשיון.

״למשה דיין -אין רשיון. רשיון דרוש רק למי שעוסק במיסחר, ולא
לאספן המחלין? או מוכר שניים עד חמישה דברי־עתיקות מאוספו. אם
אדם המוכר כאופן קבוע דכרי־עתיקות זקוק לרשיון -איני יכול להשיב.
זאת היא שאלה משפטית״.
על השאלה, מה דעתו על כך, שבמשכית מוכרים עתיקות הנושאות את הפתק ״מאוספו
של משה דיין״ ,השיב :״אין תגובה״.
זה בחסד. כי באותו יום עצמו פירסם קול־ישראל ידיעה, כי הוחרמה כמות גדולה של
מימצאי־עתיקות אצל סוחרים ערביים בשטחים, המקבלים אותם אצל חופרים־ללא־רשיון.
אותם סוחרים, המרכזים דברי־עתיקות כדי להציעם לשר הביטחון.

״כשהגיע לסוחרים הערביים, היה מוצא מתיר אלן? דברים -דבר
שהוא מעוניין בו. משלם אלפי לירות. מתיך זה הוא משאיר משהו
בשבילו -ואת השאר מוכר.
״משכית היא עסק. היא רוצה פירסומת. אז לוקחים את העתיקות
האלה, עושים קופסה יפה, כותבים שזה מתוף האופן? של משה דיין.
גם חתום .״משכית״ מוסיפה 100$,למחיר ששילמה למשה. זה לגיטימי.
משה אפילו כעס, ואמר , :מה אתם צריכים להרוויח כל־כן* הרבה עלי?׳
״לא כל דבר הוא מוכן למכור. יש מנורה שממנה לא ייפרד לעולם. מנורה מחרס. ארבע
קומות, עם המון פתחים לשמן. שילם על זה 2000 לירות בעיר העתיקה.
״הסוחרים הגדולים יודעים מה שהוא מחפש — ומכינים בשבילו. קנה מנורה אחרת —
יותר מאלף לירות. שתי קומות, כל קומה שבעה נרות שמן. חשדו של משה התעורר, כשראה
שאחד הנרות אטום. הסתבר שהערבים, שיודעים שבשביל היהודים המספר שבע חשוב,
הרכיבו שתי קומות של שבע. במקור זאת היתה מנורה עצומה: קומה תחתונה של שישה,
מעליה שורה של חמישה, מעליה ארבעה. משה פירק אותה, והרכיב אותה כמו במקור.
״פעם היה אוסף הכל: עמודים, כדים מיוון. הכדים היו מונחים בבית. פעם ביקש מישהו
בחנות כדים כאלה. מנהל החנות טילפן למשה, והוא הסכים למכור.
״פעם אחרת ביקר איזה אמריקאי כאן, היה מוכן לקנות את כל העתיקות של משה שהוצגו
בחנות. אבל העמיד תנאי: שגם יאפשרו לו לערוך בכל־בו שלו תערוכה של האוסף
הפרטי של משה דיין. מנהל החנות אפילו לא היפנה את השאלה למשה. אמר לו שזה לא

לבושים, פיסלוניס, סימלי־פריון, כלי־זכוכית וכדים. מחירו של כל פריט: כמח אלפי לירות1 .

סיפורה של א שת בעלהלבה שתוד
ניגשתי שוב לחדרו כדי לראותו, לפני שאני
שוכבת לישון. אבל ראיתי שהחדר שלו
מלא רופאים. אפילו פרופסור מורים לוי
הוזעק במיוחד בטלפון מהבית שלו והיד,
שם• ראיתי שהם עסוקים ולא רציתי להפריע•
ניגשתי
לחדר־הרופאים שבאותו מסדרון,
במחלקה לניתוחי־לב, שם נתנו לי מ סד,
לישון, ושם ישנתי כל הלילות מאז שתלו
לו את הלב החדש, חוץ משני לילות שישנתי
בבית. נכנסתי למיטה. בחדר שלי
יכולתי לשמוע את פעימות הלב של בעלי
שהושמעו ברמקול :״תק־תק־תק שכבתי
ככה הרבה זמן כשבאוזנים שלי הקול
של הלב החדש שלו. ידעתי שאם אני שומעת
את זה, הכל בסדר. סימן שהוא עוד
חי. נרדמתי.

ב די חהבדרךלח תו ג ה
^ יו ם ח מי שי בבוקר קמתי. יצאתי ל־
^ מיסדרון וראיתי את האחיות. ראיתי שהעיניים
שלהן למטה. אז רק שמתי לב שאני
לא שומעת יותר את הלב של ז׳אק.
הבנתי הכל. הבנתי שהוא מת.
ובאותו רגע יכולתי לראות את כל החיים
שלנו יחד, מהיום שראיתי אותו בפעם
הראשונה.
זה היה בשנת ,1947 אני חושבת. הייתי
אז בחורה צעירה בת . 17 רציתי לעלות
לארץ־ישראל עם כל המשפחה שלי. ניגשת׳
למשרדי הסוכנות היהודית באלג׳יריה, כדי
לראות מה אפשר לעשות. ז׳אק היה האיש
שקיבל אותי.
הוא היה אז בחור יפה בן ,23 שהיה ב
מחתרת הציונית באלג׳יר. בסוכנות הוא -
עבד בהתנדבות כדי לארגן את העניינים של
עליה ב׳ .אמרתי לו שאנחנו רוצים לעלות
לארץ־ישראל. אז לא היתד, עליה מצפון־
אפריקה לארץ. קודם היו מעבירים לצרפת,
ומשם באוניות לארץ־ישראל.
ז׳אק אמר לי שבאותו זמן נותנים רק
ליהודים ממרוקו לנסוע לצרפת, מפני שהיו
אז פרעות ביהודי מרוקו• הוא אמר לי
להגיד שאני ממרוקו ואז אולי יעזרו לי.
ניגשתי לשליח הארץ־ישראלי שעבד שם ו־•
אמרתי לו שאני ממרוקו. סידרו לנו נסיעה
באוניה לצרפת.
בצרפת הכניסו אותנו למחנה פליטים ב־מרסיי.
אני הייתי חולה מהנסיעה, ובאחד
הלילות ביקשו להביא לי רופא. פתאום, איך
שהייתי חולה, ראיתי אותו, את ז׳אק. הוא
היה בא כל פעם לצרפת לגייס כספים בשביל
העליה מאלג׳יריה. הוא הביא לי אחות

ושמיכות ואחר־כך גם רופא.

מתוף האלבום המשם התי של יצחק סולם
יצחק סולם ואשתו שרה עם הבר־מצווה של הבן הצעיר; למעלה

גופתו עטופת התכריכים של יצחק סולם, שתול־הלב הראשון
בישראל, שנפטר לפני שבוע, מורדת אל תוך הקבר, כשידיו
של הקברן העומד בתוך הבור, מושטות לעברה ומסביב עומד הקהל שחלק לו כבוד אחרון.

סודם־ הסוו!

ז׳אק! אתה שומע אותי? זאת אני, אשתך
שרה! ז׳אק! אם אתה שומע אותי עשה
סימן. ז׳אק — זאת אני! אשתך! אני יודעת
שאתה יכול לשמוע אותי! תעשה סימן בעיניים
שאתה שומע!

עמדתי ליד מיטת
בעלי יצחק סולם,
בבית־החולים בייליד
מון. הוא שכב ללא
תנועה בעיניים עצומות. דיברתי אליו. הרגשתי
איך שהעיניים שלו מתנועעות כשאני
מדברת. הוא בטח שמע אותי. פיתאום הוא
פתח את עיניו והסתכל אלי. רק הרופאים
יכולים לקבוע אם הוא ראה אותי או לא.
אבל אני בטוחה שהוא הכיר אותי. אחד־כך

הוא עצם את העיניים שלו שוב.
בזה־אחר־זה ניגשו אליו הילדים: איבון
בת ה־ , 19 מזל בת ה־ , 18 אלי בן ה־ 16 וחיים
בן ה־ .14 כל אחד מהם ניגש למיטתו וקרא
לו בשמו. אחרי כמה
דקות הוא פתח
את עיניו, הסתכל,
עצם אותן שוב .״אבא,״
צעקו הילדים
שלנו ,״אם אהה
שומע אותי, פתח את העיניים — אז אני
אדע שאתה שומע אותי.״ הוא פתח את
העיניים לכולם. גם לאמא שלו, לאחיו ליאון
ולאחותו קלמנטין, שקראו לו בשמו.
זאת היתד, הפעם האחרונה שהבטנו זה
לזו בעיניים. ביום הרביעי האחרון בלילה,

שרה סוד

אלי סולם, בכור בניו של יצחק סולפ, עם
אביו ואמו בחגיגת הבר־מצווה שערכו לו לפי
שלוש שנים אלי — כיוס בן — 16 מנגן בלהקת־קצב ישראלית.

בו־מיצווה

^ ךןןןן אלי סולם בן
( 19/ 11 שבוע שעבר א
בל דלקת ריאות. הלב השי

הראשון ־ שנפטר ה שבוע

ר | ה 11 של יצחק סולם משתקפת היטב בתמונה זו, שצולמה רק

1111 1111/111 לפך כשנה, בה הוא נראה כשהוא רוקד עליז בחברת אשתו
שרה במסיבה. מאז נתקף בהתקפת־לב ראשונה לפני שנה, סבל סולם באופן כרוני מליבו.

ילדיהם כחגיגת

במדי הצבא הצרפתי ; למטה מימץ -י. סולם ואשתו כתי
מוגת גשואין למטה משמאל -סול( 8משמאל) כעובד בגק׳
לאומי בין בלת־הפגים לגשיא יצח;! בף צבי בעת שסייר בבגק.
אחרי כמד, זמן, כשהייתי בריאה, הלכתי עם חברה לחתונה
של אחד מהחברים שלנו כמחנה. פתאום תפס אותנו
באמצע גשם. נרטבנו חזק. אז כא ז׳אק והכנים את שתינו
מתחת למעיל שלו. יחד הלכנו לחתונה. פתאום הוא שאל
אותי, ככה בצחוק :״שרה, מתי אנחנו מתחתנים?״ זאת היתר,
סתם שאלה בצחוק, מפני שלא הכרנו אפילו.
אהר־כך היינו ביחד באותה אוניה שלקחה אותנו לארץ־
ישראל. זה היה בסוף שנת .1947 שם היינו מיודדים ושם
גם אהבתי אותו כבר. אבל על חתונה לא חשבנו למרות
שהחבר׳ה תמיד שאלו: מתי אתם מתחתנים?
כשהגענו לארץ, אני גרתי עם הורי ביפו וז׳אק התגייס
לצבא. הוא היה בעל נסיון צבאי, מפני שבמלחמת העולם
השנייה הוא שירת בחיל־ר,הנדסה של צבא צרפת החופשית,
ובמחנה קראו לו כולם ״קומנדר ז׳אק״.
היתד, לי חברה אחת ביפו. פעם אחת היא אמרה לי :״יש
לי בשבילך שידוך מצויץ.״ היא לא ידעה שאני מכירה את
ז׳אק. היא הוציאה את התמונה של אחיה מהכיס והראתה
לי אותו: זה היה ז׳אק. צחקתי. אמרתי לה שאני מכירה
אותו. האחות התעקשה לשדך בינינו, אבל ז׳אק היה אז
בצבא.

עבורה אחראית

־־ 16 אומר קדיש על קבר אביו, שמת ב
וורי סיבוכים בכליותיו ונוסף לכן גם קי
נול המשיך לפעום כראוי עד רגע מותו

^ חר״כך עבדתי במטבח הפועלים בחדרה. שם פגשתי
^ את ז׳אק פעם נוספת. עכשיו כבר החלטנו להתחתן. והוא
היד, עוד במדים.
התחתנו. הסוכנות רצתה לתת לנו דירה בראשון־לציון,
מפני שז׳אק נפצע במלחמה. אבל ז׳אק לא רצה לקחת. עזרו
לנו לקחת חדר קטן ביפו, בלי מטבח ובלי כלום. כשז׳אק
השתחרר, הוא ניסה לפתוח מסעדה עם חבר במגדל־אשקלין.
אבל העסק לא הצליח. אחר־כך הוא עבד במע״ץ בסלילת
כבישים, בהתחלה כטרקטוריסט ואחר־כך כאחראי על קבוצת
פועלים ומכבש. בינתיים נולדה לנו הבת הראשונה,
איבון. בשנת 1951 קיבלו את ז׳אק לעבודה בסניף הראשי
של בנק לאומי בתל־אביב, למחלקת השמירה. מאז הוא נשאר
לעבוד שם.
זאת היתד, עבודה אחראית מאוד. כתבו בעיתונים שהוא
עבד כפקיד ובמעלית. זה לא נכון. הוא היה במחלקה ששום־
(המשך בעמוד )20

שרה סולם (במרכז, כורעת) ,מבכה את בעלה ליד זרי־
1 *1 1
1 1 4 7 ! /הפרחים שהונחו על קיברו. הלווייתו של סולם, עובד־בנק
אלמוני עד לפני שבועיים, הפכה להלוויה המונית, בה ביכו את שתול־הלב הראשון בישראל.

הגיע הזמן להתכונן לבחירות

חברי התנועה ואוהדיה באזור חיפה והצפון מוזמנים לכנס פעילים
ומסבירים שיתקיים ביום חמישי זה 26 ,בדצמבר, ב־ 8.30 בערב,
במעון ״כרמליה״ ,רחוב הרצליה ,35 הדר, חיפה

(המשך מעמוד ) 19
ריס עיל העברת הכסף לסניפים. לפני שנעשה
חולה היה הסגן של מנהל המחלקה.
ככה חיינו לנו בשקט בדירה בבית ערבי
נטוש ביפו. שם גידלנו את הילדים שלנו.
את כל הכסף שהיה מרוויח, היה ז׳אק נותן
לי. הוא עצמו היה איש שמח ועליז, תמיד
אהב לעשות חיים במסיבות, לרקוד ולספר
בדיחות.
עם הבריאות שלו היו לו צרות לפעמים,
בעיקר עם הכליות. אבל מהלב הוא לא
סבל.

על הנושא :

לקראת המערכה:

בחירות 1969
יפתח אורי אבנרי

]פוליטכניקום ן

מורים אקדמאים מעולים, אפשרות חזרה במקרה
של כשלון, שפרי למוד ותקצירים בהוצאת גי ה״ ס.
פרטים, הרשמה בשעות 5—8 ; 9—1

תד־אגיב

ברנר 17
מפנת אלנבי 55
חיפה שמריהו לוין

ההתקפה הראשוגה

!בגדות
ן 1מוקדמות 1 1 3

30¥1

רמת־גן
ביאליק

ך* פני שנה היה ראש־השנר, ביום תמי/שי
ושישי. בשבת שאחרי זד. התעוררתי
בבוקר ואני רואה את ז׳אק נושם
חזק, סובל מחוסר אוויר. הבנתי שיש לו
התקפת־לב. רצתי כמו שאני, עם כותונת
הלילה, אל השכן, וביקשתי ממנו שיטלפן
לרופא שגר לא רחוק. השכן כל כן התבלבל
שבמקום לטלפן הוא רץ אליו ברגל.
בא הרופא של קופת־חולים לעובדים לאומיים,
פתח את החלונות שיהיה אוויר, ייפ־נף
במגבת, ונתן לז׳אק זריקות• כשזה לא
עזר, לקח אותנו השכן באוטו שלו לבית־חולים
אינילוב. שם שכב ז׳אק עד שהבריא
מההתקפה.
אבל מאז התחילו הצרות עם הלב. הוא
קיבל עוד שתי התקפות־לב ולקחו אותו
לבית־חולים דונולו. לפעמים גם היה שוכב
הרבה בבית. בפעם האחרונה ששכב ב־דונולו,
קרא הרופא לד״ר מורים לוי מ־ביילינסון,
שיראה אותו.
לא ידענו בדיוק מה יש לו. אבל ידענו
שיש לו מחלת־לב קשה. כשלקחנו אותו
הביתה, הזמנו רופא פרטי לטפל בו.
אני נעשיתי משוגעת לגמרי מהשנה הזאת.
כל הזמן הייתי חושבת רק עליו. הבת
הגדולה שלי גמרה את הגימנסיה ואני
אפילו לא יודעת מה הציונים שלה.

דאק רצה הביתה

ט01
*ו 91055ו0 0או ס 5 1/1 0ו מ* 61£

ך* התקפתיהדב האחרונה כבר לקחו
את ז׳אק לבית־חולים ביילינסון. הוא
שכב שם במחלקה פנימית ג׳ ואני הייתי
נוסעת כל יום לבקר אותו• הרופא שטיפל
בו אמר לי, שהמצב של הלב של ז׳אק רע
מאוד. יש לו שסתום אחד קרוע, והשריר
של הלב מתכווץ לא כמו שצריך. הוא אמר
שאולי יצטרכו לעשות לו ניתוח של החלפת
שסתום, אבל גם אז הלב לא יהיה לגמרי
בסדר, מפני שהשריר לא בסדר. הוא גם
אמר לי אז שהדבר היחיד שיכול לעזור ל־ז׳אק
זה השתלת לב חדש, אם יעשו דבר
כזה בארץ.
כל יום הייתי מביאה לז׳אק עוגות מיוח-
דות בלי מלח, שאפיתי בשבילו ושהוא היה
אוהב, למרות שבבית־החולים נתנו לו יחם
מצויין ונתנו לו איזה אוכל שרצה. אחר־כך
אמרו לי האחיות שפרופסור לוי רוצה ל-
דבר איתי. תפסתי אותו פעם כשיצא מהמחלקה
שלו, המחלקה לניתוחי״לב, ואמרתי
לו :״פרופסור לוי, אני רוצה שתדבר רק
איתי.״ הוא אמר לי :״אני רוצה לדבר
איתר ועם בעלן ביחד.״
נכנסנו שנינו לחדרו. הוא הסביר לנו עם
דיאגרמות איך עובד לב ומה קרה ללב של
ז׳אק. הוא אמר שהחלפת מיסתם לא תעזרי
לו הרבה. בסוף הוא עוד אמר לנו
משפט שלא הבנתי אז :״אם יצטרכו לע-
שות השתלת־לב בישראל, תשאירו את זה
לנו.״
לא חשבתי שעומדים לשתול לב לז׳אק.
חשבתי שהוא מדבר על השתלת מיסתם.
דיברתי עם בעלי לבד. הוא אמר לי שהוא
רוצה להתייעץ עם אמו ואחיותיו. אמרתי
לו :״זה עניין שלך. אתה צריך להחליט. לא
חשוב מה אומרת המשפחה.״
למחרת בבוקר אמר לי ז׳אק :״אם נגזר
עלי למות בין כה וכה, אני רוצה לנסוע
הביתה ולהשאיר את גורלי בידי שמיים
״.אנחנו לא אנשים דתיים, אבל בשנה
האחרונה, מאז נעשה חולה על הלב שלו,
עשיתי הכל מה שאמרו לי, הייתי צמה,
מתפללת והולכת אצל רבנים. פנינו לפרופסור
לוי והודענו לו שאם השתלת־שסתום

בין כה לא תעזור לז׳אק, אז מוטב שיחזירו
אותו הביתה.
״לא הבנתם,״ אמר הפרופסור לוי ,״אני
מתכוון להשתלת לב שלם חדש!״

; 7,א גתתי הסכמה זהש תדה״
> רופסור מורים לוי אמר לנו :״א-
* 4תם צריכים להחליט אם אתם מוכנים
שאני אשתול לב חדש לז׳אק.״
לא אמרנו לו שום דבר. אפילו לא דיז
בדתי על העניין עם בעלי, אם הוא מוכן
או לא. אף פעם לא אמרתי לפרופסור לוי
שאני מוכנה שישתול לב חדש לז׳אק. לא
ביקשו ממני ולא חתמתי על שום מיסמך
שאני מרשה. אבל אולי ז׳אק חתם והסכים
בלי שידעתי זאת.
אני יודעת שלפני שהכניסו את ז׳אק למחלקה
של פרופסור לוי החתימו אותו על
איזה מיסמך. אני לא יודעת מה זה היה.
אבל ז׳אק לא אמר לי שהוא מוכן שישתלו
לו לב.
אחרי זה ראינו את פרופסור לוי עוד
כמה פעמים. כל פעם הוא אמר לנו :״נו,
תחליטו!״ אם ז׳אק הסכים להשתלה, לוי
לא היה מבקש כל פעם. אבל אולי ז׳אק
הסכים. כי הפרופסור לוי נתן לנו להבין
שבלי השתלה, מצבו של ז׳אק אבוד.
שלחתי מיברקים לאחיו ואחיותיך של
ז׳אק בפאריס שיבואו לארץ. ככה עברו
איזה שבועיים־שלושה מיום השיחה עם לוי.
ביום חמישי לפני שבועיים נסעתי לבקר
אותו כרגיל בבית־החולים בייל־נסון. נכנסתי
לחדר שהוא שכב שם, וראיתי שהמיטה
ריקה. שאלתי את האחיות :״איפה ז׳אק?״
והן אמרו לי שלקחו אותו לבדיקות. ידעתי
שזה לא נכון. עשו לו כבר את כל הבדיקות
שאפשר היה לעשות. בלב שלי הרגשתי
שלקחו אותו לעשות לו השתלת״לב.
אמרתי לאחיות :״אני יודעת שהוא בניתוח.״
הן אישרו לי את זה. יצאתי למים־
ורון לחכות. לא בכיתי. הייתי רק מתוחה
כמו קפיץ. התפללתי בשבילו שהניתוח יצליח.
אבל
זה שכתבו בעיתונים, כאילו קראו
לי במיוחד לבית־חולים לפני הניתוח, זה
בכלל לא נכון.

״כר הזמן התפללתי״
א ראיתי את ז׳אק כשהוציאו אותו
/מחדר־הניתוחים. ישבתי וחיכיתי במים-
דרון בית־החולים לראות מה יקרה. כל המשפחה
באה לשם: הבנים והבנות, האחים
והאחיות שלו, האמא שלו, החברים והמכירים.
בולם הרגיעו אותי. כולם אמרו שהלב
החדש עובד בסדר, וזה סימן שז׳אק
בעלי ימשיך לחיות.
בימים הראשונים כמעט לא ישנתי בלילה.
רק התפללתי כל הזמן שהוא יהיה
בסדר. בשבת הלכתי לבית־הכנסת של בית־החולים.
הצלמים של הטלביזיה רדפו אחרי
לשם. למרות שביקשתי לא לצלם, צילמו
אותי. לא רציתי לדבר עם העיתונאים. הפרופסור
לוי אמר לי שלא כדאי לדבר עם
עיתונאים, עד שלא נדע איך יצא הניתוח.
החבאנו את כל התמונות של ז׳אק. רק הבנק
שבו עבד, נתן תמונה אחת שלו לעיתונים.
חשבתי
שאני אעשה מסיבה גדולה של
עיתונאים כשז׳אק יבריא ומצבו יהיה טוב.
בשבוע הראשון עוד האמנתי וקיוויתי שהכל
יהיה בסדר, כיוון שהרופאים אמרו לי
שמצבו הולך ומשתפר. אבל בשבת האחרונה
הרגשתי משהו בלב שלי. ידעתי שהמצב
שלו הולך ונעשה גרוע. פחדתי שמשהו
יקרה לז׳אק שלי.
כשנודע לי שז׳אק מת, בכיתי. אחר־כך
טילפנתי לחבר הטוב של ז׳אק, שעובד איתו
יחד בבנק, והוא שאירגן את כל הסידורים
להלווייה.
עכשיו אני לא יודעת מה יהיה הלאה.
עוד לא חשבנו על העתיד בלי ז׳אק. איבון,
הבת הגדולה, רצתה ללמוד באוניברסיטה,
עכשיו אני לא יודעת אם תוכל לעשות
זאת. שום דבר לא יהיה יותר כמו שהיה
קודם, בלי ז׳אק. הוא לקח איתו את הלב
שלי, את הלב של כולנו.

סי הסידור
י?בל חנינה

תוגונן י ך
בו־גוריוו
יהפוד סיעה

חי חסידוף, מי שהיה ארכיבר במשרד־המשפטים, שנידון
בשעתו למאסר על גילוי סודות רשמיים של המדינה׳
בכך שגילה מיסמכים חסויים של משרדו, שהעידו
כי קציני משטרה קשרו קשר כדי להכשיל את התביעה
במשפט עדות־השקר של יחזקאל סהר, עומד לקבל חנינה
מנשיא־המדינה.

אחרי שהנשיא הסבים, בערב יום הכיפורים
האחרון, למחוק את הרשעתו בדין
של סהר, שהיה מפב״ל המשטרה, הובאה
כפניו בקשה חוזרת לנהוג כאותה מידה
גם כלפי חסידוף. נראה שהפעם ייעתר הנשיא
לבקשה.

ייתכן שייחשף צד מוסתר של תביעת
דויד בן־גוריון להכיר בו כסיעה, לפל־־דבר
בככסת.

שוללי המערר במפ״ם
יתכנסו

אומנם הוסברה דרישה זו בכך, שביג׳י מבקש רק
לקבל את הזכות — הנתונה בידי סיעות בנות יותר
מח״ב אחד — להגיש הצעות אי־אימון לממשלה. אולם
לדרישה זו גם משמעות כספית, עם הגשת הצעת־החוק
למימון מערכת הבחירות של הסיעות.

ועידת חברי מפ״ם, השוללים את החלטת
מפלגתם להצטרף למערך עם מפלגת העבודה,
עומדת לשוב ולהתכנס כעוד כשבו-

עיים, אחרי שהתכנסה לפני

בין יועציו של בן-גוריון, אנשי רפ״י לשעבר,
יש הדוחפים אותו לדרוש את כל
המיכסה שהניעה לסיעת רפ״י כת תשעת
החברים, לפני שזו החליטה לנטוש את
הזקן ולשוב למפא״י. במיקרה זה ישמש
סך 1.2מיליון ל״י שיקבל -קרן לקידום
מטרותיו הפוליטיות של משה דיין.

מטה מלחמת ההשמצות גוף תדש ייצא בקרוב לאור העולם הפוליטי של
ישראל. הוא יהיה מורכב ממומחים לדעת־הקהל ולפיר־סום,
ויהיה כפוף ישירות למזכיר מע״י פינחס ספיר.

הוא ייקרא ״צוות המגיבים״ ,ותפקידו
יהיה להשיב מייד לכל האשמה נגד מע״י,
ובשלב מאוחר יותר לכל השמצה שתשמיע
מפלגה יריבה במערכת הבחירות, וכשלב
עוד יותר מאוחר: לכל השמצה של סיעה
מתחרה כתוף מע״י.

סנה בראש
רשימת מקו,״
הד״ר משה סנה יוצב בראש רשימת
מק״י לבחירות לכנסת השביעית. שמואל
מיקונים, מזכיר המפלגה, יוצב רק כמקום
השני כרשימה.

אנשי מק״י סבורים, כי נוכח הפופולאריות העולה
של סנה, תביא הצבתו בראש הרשימה, למשיכת־יתר
של בוחרים.

נלובע מועד
הבחירות להסתדרות
הבחירות להסתדרות יתקיימו 3-3בספטמבר
- 1969 חודשיים לפני הבחירות
לכנסת.
הסיבה לכך היא שיש להגיש את הרשימות לכנסת עד
לאמצע ספטמבר, ולכן מעוניינת מפלגת העבודה לחכות
לתוצאות הבחירות להסתדרות כדי לראות מה תהיה
מידת הצלחתה ולהסיק מסקנות על־פיה, להרכבת רשימת
מועמדיה לכנסת.
החלטה זו התקבלה בניגוד למגמה להצמיד את הבחירות
להסתדרות לבחירות לכנסת.

בינתיים מתקרב המועד בו תצטרך מפלגת
העבודה להכריע מי יהיה מועמדה
לתפקיד מזכיר ההסתדרות. תוך חודשיים־
שלושה תצטרך המפלגה לבחור בין שלושת
המועמדים האפשריים: אהרון בקר, המזכיר
הנוכחי הטוען כי הוא רוצה לפרוש
אך מעוניין שישכנעו אותו להמשיך כתפקידו;
ירוחם משל, יושב ראש האיגוד ה*
מיקצועי, ושר-העכודה יוסף אלמוגי.

המדובר בטענותיהם של מיפעלים המייצרים מיצים
(כגון קריסטל, תסס, פרימן וכו׳) ,כי הקארטל המייצר
בירד, מאלץ קימעונאים לקנות גם את המיצים שהוא
מייצר.
יצרני הבירה מכחישים כל הפעלת לחץ, מציעים
להקים ועדה של נציגי המיפעלים המתלוננים, משרד־המיסחר־והתעשייה
ויצרני הבירה, כדי שתבדוק כל
תלונה. ואילו המתלוננים דורשים הפרדת השיווק של
הבירה והמיצים, על מנת שלא יבוצע באמצעות אותם
סוכנים עצמם.
במיקרה שלא תושג פשרה, מתכונן לפחות בעל
מיפעל קריסטל להקים מיפעל בירה שיתחרה בקארטל
הבירה, דבר שיגרור שרשרת של גילויים, לחצים ומל־חמת־שיווק.

״הנסיכה
האמריקואית״
הוצג
באוקספורד
מחזהו של ניסים אלוני ,״הנסיבה האמריקאית״
,שהוצג בשעתו כ״תיאטרון העו

ועידת מפ״ם שהחליטה בחיוב
על המערך.
בפני שוללי המערך במפ״ם
יעמדו שתי אפשרויות: להיכנע
להחלטת הרוב או להחליט על
פרישה. בוועידה ינסו השוללים
להגיע לעמדה אחידה שתחייב
את כל המשתתפים.

יועלה שכר השוטרים בשטחים
במאבק אותו מנהלת צמרת
משרד־המשטרה, להטבת תנאי-
השירות של השוטרים, כדי להתגבר
על מצוקת כוח־האדם במשטרה,
הושגה התקדמות מה.

ההישג הראשון, עליו
יוסכם כקרוב, יהיה העלאת
שברם של השוט•
רים המשרתים בשטחים
המוחזקים, והשוואתו ו•
העלאה שקיבלו אנשי
צבא הקבע המשרתים
בשטחים. ההעלאה תהיה
רטרוארזטיבית מאותו ת-
אריד בו הועלה שבר ה חיילים.
משטרת תיירות
תוקם
בקורוב

גלוייה זו לחג־המולד, המראה משפחה
של פליטים ערביים בבית־לחם, ושהוד־פסה
בלבנון, נמכרת על־ידי אונר״א בשטחים המוחזקים. ההכנסות מוקדשות
לפליטים. הגלוייה נושאת איחולי חג בצרפתית, ערבית ואנגלית, ונשלחה על־ידי
תושבי השטחים המוחזקים למשפחותיהם ויד״דיהם ברחבי העולם בכמויות גדולות.

המשנהה הקדושה

במגעים הקדחתניים המתנהלים
מזה זמן בין משרד־התיירות למטה
הארצי של משטרת ישראל,
הושגה הסכמה באשר להקמתה
של משטרת־תיירות מיוחדת שתפעל בכל רחבי הארץ.

הגוף שיוקם כקרוב וישא את השם ״מפקחי
התיירות״ ,יהיה כפוף למשרד-התיירות,
אך יקבל גיבוי מלא של משטרת-ישראל.
הפקחים ילבשו מדים מיוחדים ויוצבו בכל האתרים
בהם מבקרים תיירים, כבתי־מלון, מיסעדות, מועדוני׳
לילה וחנויות לתיירים. לפקחי התיירות, שבעיקר יגנו
על התיירים מפני הפקעת מחירים, יינתנו סמכויות
רחבות.

המלחמה על המיץ
אחת הפרשיות המיסחריות המסובכות
כיותר מתקרבת לשלב של הכרעה.

נות״ ,עומד להיות מוצג בתיאטרון לא
מיסחרי באוקספורד.
האנגלים מנסים עתה לשכנע את יוסי בנאי, ללמוד
אנגלית ולשחק את התפקיד הראשי, זה של המלך, במחזה.
בארץ שיחק תפקיד זד, אבנר חזקיהו.
ניסים אלוני עצמו דחה הצעה לביים את המחזר, בטענה
ש״לא מעניין אותי לביים מחזה שלי באנגלית
באוקספורד.״ נראה שהבימוי יימסר לשחקן־במאי עודד
קוטלר.

אם יקבל יוסי בנאי את התפקיד, יכבשו
שחקני ישראל את בימות בריטניה, כשיחד
עימו יופיעו באותה תקופה על בימות
לונדון חיים טופול כמחזה ״מעגל הגיר ה*
קווקאזי״ של ברכט, ויהורם גאון בגירסה
האנגלית של המחזמר ״קזבלן״.

()123

ד 1״ ה

וויו ו תנ סו קונת
אחד התענוגות המעטים שיש לנו בכנסת הוא לסכסך בין שרי מע״י.

כך, למשל, כאשר ענה אבא אבן לשאילתה שלנו על הצהרותיו של משה דיין,
ביחס להחלטת מועצת־ר,ביטחון, הסותרות את הודעות אבן, הסביר אבן ארוכות כי הנה,
לאחרונה, מסר דיין דווקא הצהרה התואמת את הקו הרשמי.
או רי אבנ רי (שאלה נוספת) :אדוני שיר־החוץ, לפני שבועיים, בהופיעו בטלוויזיה
הישראלית, אמר השר דיין, ני עצם העובדה שישנן מדינות ידידותיות הדורשות מאיתנו
להצהיר בפירוש על כך שאנו מקבלים את החלטת מועצת־הביטחון — מעידה על כך
שממשלת־ישראל אינה מקבלת את החלטת מועצת־הביטחון. האם סבור כבוד השר שהכרזה
פומבית כזו תואמת את ״הפירוש המוסמך״ ,שכבוד השר מסר לנו כרגען
אבאא בן: גס אני הקטו זוכה ליהופיע לעיתים בטלוויזיה, ואני מוכן להצדיק כל מה
שאני משמיע בטלוויזיה. לגבי שרים אחרים — אני מציע שהשואל הנכבד יגיש שאלותיו
להם.
אחרי ־עקיצה גלוייר, זו לדיין, ביקשתי להביא את אבן לחוות את דעתו על שיחת דיי ן—
ני בסץ. ההזדמנות באה כאשר ענה לי אבן על שאילתה ישנה על יחסי ישראל—ארצות־ן
הברית.

רי אבנ רי (שאלה נוספת) :כבוד שר־החוץ, תשובה זו מתייחסת, כפי שאני מבין,
לממשלת הנשיא היוצא. האם המגעים עם הנשיא הנבחר, שהתנהלו, לאחרונה, גם באמצעות
שר־הביטחון, מבשרים שינוי. בעמדת ארצות־הברית, לפי הערכת משרד־החוץ?
אבאאבן: המימשל החדש טרם נכנס לכהונתו, ואני סבור ני מוקדם ׳לפסוק ולנחש
מה תהיה מדיניותו. לפי שעה אין לי אלא לסמוך על ההודעות וההכרזות שהשמיע הנשיא
הנבחר, במעמדים רבים בעבר הקרוב.
אם כן, מה יחסה של ישראל לחוזה אי־ההפצה של הנשל! הגר עי ני, המדאיג כל־כך את
ניכסון ואנשיו? השר הסביר, בתשובה לשאילתה שלנו, מדוע אין ישראל חותמת עליו לפי
שעה. הדיונים בממשלה נמשכים.
אוריאבנרי (שאלה נוספת) :האס כבוד השר יכול לתת לנו ניחוש כלשהו מתי יסתיימו
הדיונים של ממשלת־ישראל בנושא זה?
אבאא בן: לא, אין ביכולתי לקבוע את המועד בו יסוכם הדיון הזה.
יותר מצאה חן בעיני תשובתו של אבן על שאילתה שלנו בעניין בי אפרה. היא מעידה,
אגב, על כושרו העילאי של אבן לחשוב ולנסח דברים במהירות רבה — שהרי כל התשובות
לשאלות נוספות אינן מוכנות מראש( .אין השר יכול לדעת מראש מה אשאל אותו במיסגרת

או רי אבנ רי (שאלה נוספת) :כבוד השר, בעוקבי אחרי הפירסומים בעולם על הפעולה
ההומניטארית העולמית לטובת ביאפרה, אני מוצא שאין מזכירים בכלל את הפעולה ההונד
ניטארית הראויה־לשבח של ממשלת־ישראל, של משרד־החוץ ושל חוגים ישראליים אחרים.
האם כבוד השר אינו סבור כי מוטל על נציגויות ישראל בחוץ־לארץ להביא לתיקון דבר זה?
אבאא בן: הפעולה ההומניטארית שלנו נעשית לשמה, ולא על־מנת לקבל פרס של
פירסומת. אף־על־פי־כן, למען הדיוק, נדאג לכך ;כי דאגתנו וחרדתנו ייוודעו ברחבי העולם,
וכן הצעדים שאנו עושים, אולם אנו רואים את עיקר ערכו של הסיוע בעצם הגשתו.

1נים.שביחות וסידווי־בסחון
״זה כבר לא קרה הרבה חודשים — אורי
אבנרי לא נאם במשך ישיבה שלמה!״ כך
התלוצץ אחד מכתבי־הכנסת ביום ב׳ .ואבן
— אותו יום היו רק ״זנבות״ של ויכוחים,
ומכיוון שכבר נאמתי בהם בישיבות קודמות,
ישבתי ושתקתי.
למחרת היום תיקנתי את המעוות ועליתי
שלוש פעמים על דוכן־הנואמים. בין השאר:
6הסתייגנו מכמה פרטים של ״חוק
לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור,״ הדן
בהפקעת אדמות, ותבענו להקים ועדה
שתשקול את הצורך בתשלום פיצויים למי
שמופקע חלק מאדמתו.
תוך כדי כך הזכרתי כי ״בעצם הימים
האלה מוחקת עיריית חיפה מעל פני

הכנסת אינה
מתעניינת מקנים
אפשר היה לחשוב כי דווקא הכנסת
תהית ערה לבעיות הזקנים בישראל.
מסתבר שלא. ביום השני בשבוע שעבר,
בשעה 8בערב, כאשר דנה הכנסת
בהצעת חוק של ח״כ ורטמן לשפר את
תנאי הקיצבה של הזקנים, נכחו בכנסת
— מלבד המציע, שר-העבודה, יו״ר הישיבה
(נצר) ואני — חמישה מבין
120 חברי הכנסת.
רשימת הנוכחים: מע״י — 4מבין
( 59 ביבי, הקטיו, שורש, בהיר) .מפד״ל
— 1מבין ( 11 זוארץ) .נעדרו כליל כל
שאר הסיעות — גח״ל, מפ״ם, ל״ע,
אגו״י רק״ח, המרכז החופשי, פא״י
ומק״י.

נוף הארץ את אחת מפינות־החמד של ארץ־
ישראל, המושבה הגרמנית.״
<• תמכנו בתיקון ל״חוק נכי המלחמה
בנאצים ״,המשפר את מצב הנכים.
תוך כדי כך העלינו את הרעיון שכדאי
להשוות את מצבם של כל הנכים במדינה,
שיקבלו כולם קיצבה חודשית נאותה מידי
המדינה, בלי קשר לסיבת נכותם.
@ הצבענו נגד הצעת־החוק לצינון
שביתות. בוויכוח גילינו כי כוונת החוק
אינה אלא לתת ל־בוסים
של ההסתדרות
שליטת־יתר על
פועלים, כדי שאלה
לא יוכלו להכריז
על שביתות ״פראיות״
המכוונות נגד
ההסתדרות. כל השאר
הוא הסוואה.
בתשובתו פסל השר
אלמוגי את כל
הטענות שהושמעו
נגד הצעת־החוק — אלמוגי מלבד הטענה שלנו.
הוא אישר כי אכן
צדקנו: החוק מכוון לחזק את ההסתדרות.
#באותו יום גם מחינו נגד סידורי•
ביטחון חדשים שהונהגו בכנסת, המטילים
על שומרי־הבניין לערוך חיפושים בכיסים
של אורחים ״חשודים,״ ולדרוש מחברי-
הכנסת לזהות אותם — כשה״חשודים״
נקבעים לפי ״טביעת עין.״
פירוש הובר, למעשה: אורחים ערביים.
תבענו כי סידורי־ביטחון אלה יונהגו כלפי
כל האורחים, בלי הפלייה, בלי קשר להשתייכותם
הלאומית, חזות פניהם או זהות
חבר־הכנסת, שאותו הם באים לבקר. הכנסת
— המוסד המסמל את הדמוקרטיה בישראל
— דחתה את מחאתנו זו!

מוד :119

11 המאבק בגד הכפייה הדתית
המאבק נגד הכפייה הדתית הוא אחד מתפקידינו
העיקריים בכנסת. בימים אלה
מתרכז מאבק זה — אותו אנחנו מנהלים
עתה לגמרי לבדנו — סביב התביעה להגשים
את דרישת בית־המשפט העליון למחיקת
הפרט ״לאום״ במירשם התושבים.
הגשתי לשר־המשפטים שאלה לגבי החלטת
הממשלה לדחות את דרישת בית־המשפט.
אורי אבנרי (שאלה נוספת) :נזאחר
שדרישת בית־המשפט העליון היתה מכוונת
אל המחוקק, למרות שהופנתה רשמית אל
הממשלה — האם לא סבור השר ני על
הממשלה היה להביא את ההכרעה בפני
הכנסת?
יעקב שמשון שפירא: אני מביו את
פניית בית־המשפט כפשוטה. היא הופנתה לממשלה,
וזו החליטה מה שהחליטה.
חזרתי לנקודה זו כאשר נקראתי לנמק
את הסתייגותנו לחוק החזקת תעודת־זהות.

דגי מתי

ו 3יחוח ה
שר־הבריאות השיב לשאילתה ישנה שלי
בעניין השתלות — שאילתה שהוגשה לפני
השתלת־הלב. הדבר נתן לי הזדמנות
לשאול שאלה המטרידה את המדינה כולה:
אורי אבנרי (שאלה נוספת) :כבוד
השר, האם בעיקבות השתלת־הלב האחרונה
נקבעו הנחיות לגבי האספקסיס הציבוריים
של. השתלות־הלב (כגון פירסום או איי
פירסום שמות התורמים) ,והאס ההנחיות
הללו הושפעו על־ידי תנובות אפשריות של
החוגים הזתיים?
ישראל ברזילי: הדבר נתון בבירור.
על כל פנים, לא חושפענו על־ידי אף חוג
זאף אישיות. הוא נתון ברגע זה בתוך
בירור של חוגים רפואיים בלבד.
אחרי שבחילי הודיע לנו כי הדגים בירקון
מתו בגלל התפוצצות צינור־ביוב
מרכזי ברמת־גן, והבטיח לנו למנוע תקריות
כאלה בעתיד, הגיע תורו של סגן שר־האוצר.
שאלנו אותו לגבי השפעות אפשריות של
המשכר הכספי באירופה, והוא מסד
הודעה מרגיעה שיגרתית.
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :האס
פועלת הממשלה על פי ההנחה שפיחות ה־פראנק,
המארק או הלי״ש צריך להשפיע על
המטבע הישראליו
צבי דינשטיין: לשאלה זו אין תשו־בה.
כפי שאפשר לשאול בצורה ברורה, אין
להשיב בצורה כל־כך ברורה. ברור שהאפשרויות
הן בלתי־מוגבלות, כן שגס התגובות
הן שונות, בהתאם להתפתחויות.
אנחנו עוקבים מקרוב אחרי ההתפתחויות.
אין לי תשובה ברורה מה תהיה עמדתנו
לגבי כל מיקרה של פיחות.
במילים פשוטות: פיחות גורר פיחות.

היתד. זאת ההסתייגות היחידה שהוגשה
לחוק זה. תבעתי להאריכו רק לשלושה
חודשים, כדי לחייב את הממשלה להגשים,
תוך תקופה זו, את דרישת בית־המשפט
.ולמחוק את הפרט ״לאום.״
אורי אבנרי נאשר העליתי דרישה
י זו בקריאה הראשונה של חוק זה,
האשים אותי סגן שר־הפניס בכך שעצם
הדרישה הזאת יש בה התעלמות מצורכי
ביטחון־המדינה. הוא שאל אין אפשר, בתקופת
חירום כזו
הקיימת כיום, להציע
ביטול הסעיף
״לאום״ בתעודת־ח־זהות.
גבירתי
היושבת־ראש,
אין זו הפעם
הראשונה שמשתמשים
בנימוקי ביטחון
כדי להשוות
מגסות שאין להן
ולא כלום עם ביטחון
המדינה, כגון
וי תקון
הכפייה הדתית. הייתי
מעיר כאן ש־כיום,
במצבנו הביטחוני, חייבים אנו להיז-
הר על אחת כמה וכמה שלא לנצל לרעה
נימוקי־ביטחון, כשמדובר בבעיות דת־ומדינה.
טענה זו של סגן שר־הפנים חמזרה שבעת׳׳
0׳ באשר היא מושמעת להלכה נגדי, אבל
למעשה נגד בית־המשפט העליון של המדי־נה,
שאני רק חזרתי על דרישתו. למעשה
משתמעת מדברי סגן שר־הפניס ההאשמה
שתשעה שופטי בית־המשפס העליון של
המדינה דואגים לביטחון המדינה פחות
מאשר סגן שר־הפנים, או מישהו אחר במדינה.
האשמה
זו, י כשהיא מכוונת נגד בית-
המשפט — ובין השאר נגד שופט בעל
סמכות ביטחונית מובהקת, כסו כבוד השופט
ויתקון, יושב־ראש הועדה לענייני חוקי
החירום — הרי היא חמורה מאין כמוה!
היו״ר טובה סנהדראי: חבר־הכג-
סת אבנרי, אתה חורג ממיסגרת ההסתייגות.
עליך להצטמצם בהנמקת הסתייגותך!
אורי אכנרי: כשאני בא לכנסת כדי
לנמק מדוע אני מציע להארין את החוק
לתקופה של שלושה חודשים בלבד, במקום
שנתיים, תדרוש ממני הכנסת, באופן הגיוני,
שאסביר לה על סמן מה אני דורש זאת.
הרי אינני דורש זאת בעלמא.
אליעזר שוסטק: מתי אתה בכלל
מדבר על עניין העומד לסדר־היום?
אורי אבנרי: כאשר הכנסת מתכוננת
להצביע על נושא זה, היא בוודאי תרצה
לדעת על מה היא מצביעה. איני מעלה על
דעתי שתרצה לקפח את זכותה לדעת טל
מה היא מצביעה.
הסתייגותנו נדחתה, כמובן, פה־אחד, בבחינת
1נגד ( 119 אם כי 100 מבין ה־119
נעדרו, כמובן, מהאולם).

דחוף? מה זה?
9 בשבוע שעבר קבעה נשיאות הכנסת כי הצהרת המלך חוסיין, על נכונותו להסכים
להקמת מדינה פלסטינית — אינה דחופות גם שאר הנושאים שהעלינו נמצאו —
למרבית הפלא — בלתי־דחופים בהחלט.
השבוע ביקשנו לקיים דיון דחוף בנושאים הבאים :
• הפירסומים הרבים בארצות־הברית וברחבי העולם על שינויים במדיניות
ארצות ״ הברית כלפי ישראל, עם כינון הממשלה החדשה שם.
• הפירסומים הסותרים לגבי הצהרת משהדיין בטלביזיה האמריקאית,
בקשר לוויתור ישראל על שטחים נרחבים תמורת שלום, והבהרת עמדת הממשלה
בסוגיה זו.
• שיחת תקוע-סמיונוב, והנובע ממנה לגבי יחסי ישראל—ברית-המועצות
ויחסי ישראל—ערב.
• הפעולה למניעת הנצחת זכר חלליאוייב.

כבר מזמן לא עורר נאום שלנו סערה כה
כללית, כמו הנאום הזה*
הקורא ישים לב לעובדה כי היה זה נאום
שקט, מנוסח בהתאפקות רבה. אולם מנוי וגמור
היה עם כל חברי הכנסת — שהמיליונים המחכים
להם העבירו אותם על דעתם — שלא
לאפשר לי לדבר. היושב־ראש, משה סרדינס,
הצטרף למקהלה והפריע לי באופן שיטתי. אפילו
כתב ״דבר״ ,דניאל בלוך, העיר על כך ב-
דו״ח בעיתונו :״היושב־ראש מ. סרדינס ניסה
משום־מה להפסיק את אבנרי, בטענה שאינו
מדבר לנושא. כמה חברי־כנסת סייעו ליושב-
ראש בצעקות. אך יציע הכתבים הפרלמנטריים
היה מאוחד בתמיהה על צעדו הבלתי״מובן של
היושב-ראש״.
כתוצאה מכך לא הספקתי לאמר את כל הדברים,
שהיו מוכנים אצלי מראש.
הקורא ישים לב לעוד עובדה מוזרה: השת-
קנות של שאר אנשי ה״אופוזיציה״ .״המרכז
החופשי״ ,למשל, לא רק הצביע שוב עם מע״י,
אלא גם התעטף בשתיקה כל-כך עמוקה, עד כי
אף עיתון אחד במדינה לא ציין איך הוא הצ-
ניע* מעולם לא ראיתי התאפקות כזאת מצד
סיעה זו, ש״־ 997 ממאמציה מוקדשים להשגת
פירסומת. הפעם השתדלה בכל כוחה של א
להשיג פירסומת.
(המרכז החופשי חשש, כנראה, שאם יפתח
את פיו וירגיז את קרגמן, עלול קרגמן להתנקם
בו בוועדה ולמחוק את הבאקשיש בסך
360 אלף ל״י, שהקציב לסיעה זו, שלא נבחרה
מעולם — למרות שעבור אותם שלושת המנדאטים
תקבל גם גח״ל סכום, של 360 אלף ל״י
מכספי משלם־המיסים).
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
שקלנו בדעתנו אם עלינו להימנע מהצבעה על הצעת
חבר־הכנסת קרגמן וחבריו, או להציע להסירה מסדר־היום.
החלטנו כי טיבה של ההצעה מחייב אותנו להציע את
הסרתה.

אין אנו מתנגדים עקרונית לרעיון של מימון
ממלכתי של מערבת-הכחירות, כתנאי שית

כנ סתהתאחדה מקיר א ד קיר 3ד
למנוע אתהשמעת הנאום היה:
ל״ע, שיש לה כיום ארבעה מנדאטים ושקיבלה קולות לארבעה
וחצי מנדאטים, סכום עבור חמישה מנדאטים?•
הנקיון מחייב עיקרון ברור. או שסיעה תקבל לפי המצב
שלה למחרת הבחירות האחרונות, או שתקבל לפי מצבה
ערב הבחירות הבאות. הסדר של קנוניה, המפר כל עיקרון,
פסול מעיקרו. חוק הקובע שיש 122 חברי־כנסת, נוגד את
האמת ואת חוק־היסוד.

יתר על כן: מדוע צריבות בכלל לקכוע התוצאות
של הבחירות האחרונות, ולא התוצאות
של הבחירות שאותן בא החוק לממן?
מדוע לא יחליט הבוחר עצמו לאן תלך תרד
מתו?
אני מציע שכל תשלום שישולם לפני הבחירות — ייחשב
כמיפרעה בלבד, בסך אחוז מסויים של תוצאות הבחירות
האחרונות, ואילו הסכום האמיתי והסופי ייקבע על פי
תוצאות הבחירות לכנסת השביעית .

יכריע הבוחר ליד הקלפי גם לגבי התשלומים.

רשימה חדשה תצליח להיכנס לכנסת — תקבל גם
היא. אם רשימה מלאכותית, שנולדה כתוצאה מפרישה
מיקרית, לא תחזור לכנסת — תפסיד לפחות את עודף
הסכום.

היו״ר משה סרדינם: אתה נגד החוק, ואתה
מדבר בעד החוק.
אורי אכנרי: בשבוע שעבר נוצר כאן תקדים
מסוכן, כשהיושב־ראש הפן עצמו לשופט לגבי תוכן
דברי חבר־הכנסת. אין שום סמכות כזאת בתקנון!
היו״ר משה סרדינם: יש!
אורי אבנרי: אמרתי בפתיחת דברי, כי אינני
מתנגד לעיקרון של מימון ממלכתי. אני מתנגד
להצעת־החוק המונחת לפנינו.
ויקטור שם־טו : 3תוכל לומר זאת בוועדה.

| | החוק המסויימת, המונחת לפנינו, וכבוד היושב־
11 ראש לא יצווה עלי אם לומר זאת בדרן השלילה
1או בדרך החיוב. אני אומר שהעקרונות האלה אינם
| | נכונים.
אני ממשיך: לא מספר המנדאטים צריך לקבוע, כפי שמוצע,
אלא הקולות. בכנסת הזאת נבחר המועמד החמישי של
ל״ע בעודף שעלה רק באלף קולות על המנדאט השני של
רשימתי שלי. אם רצון הבוחר קובע — הרי לא האריט־מטיקה
של חלוקת המנדאטים צריכה להכריע, אלא היחס
הישיר של הקולות.

״ביזבוז מזעזע ומשווע״
ומן הנקיון אל החיסכון.
בכל דיני הבחירות והכנסת יש עיקרון של מינימום
ומאכסימום. הסיעות הקטנות ביותר — הובטח להן מינימום
הוגן, הן בחלוקת זמן־הדיבור בכנסת, למשל, הן
בהקצבת שידורי בחירות ברדיו. מטבע הדברים, לא נקבע
מינימום זה כמודד למפלגות הגדולות, מתוך הנחה שמפלגה
גדולה אינה צריכה לדבר פי
חמישים יותר מאשר מפלגה
קטנה, לא ברדיו ולא מעל
דוכן הכנסת.
על פי עיקרון זה קבע
סגן ראש־הממשלה, יגאל אלון,
עוד ב־ ,1959 כדלקמן:
,אני סבור שגודל המפלגה
בכנסת הנוכחית יכול וצריך
לשמש מפתח לזמן־הדיבור
המוקצה בכנסת לכל סיעה.
אבל לגבי הכנסת הבאה —
כולן שוות. איש אינו יודע
מי תהיה הקטנה ומי תהיה
הגדולה, על כל פנים, לא
להלכה.״ סרדינס אני מציע לקבוע תיקרה
של שני מיליון לירות, כסכום
ההקצבה המכסימאלי למפלגות הגדולות. והנה כאן
נקבע עיקרון אחר.

120 אלן? לירות הוא מינימום סביר לסיעה
כלשהי -אך כמודד המוכפל כמיספר המנדטים
של מפלגה גדולה הרי זה ביזבוז מזעזע
ומשווע.

בסס על שלושה: על הנקיון, על החיסכון ועל
השיוויון.
ואילו ההצעה שלפנינו אין בה לא זה, לא זה ולא זה.
מרד כי סו ר קי ם: אתה תקבל את הכסף, כן
או לא?
אורי אבנרי: א1י מודה לן על השאלה, ואשיב
י: עליה.
אם מישהו יציע הצעה, חבר־הכנסת סורקיס, לפיה
| סותר להכניס מטיל־עופרת לכפפה של בוקס— ,
אתנגד להצעה זו. אבל אם הצעה זו תתקבל, וה־יריב
שלי יכניס עופרת לכפפה שלו — אכניס גם
אני.

כבוד היושב-ראש, אין בהצעה זו נקיון כפיים.
נודן? ממנה ריח
של קנונייה.
ביסוד מדינת־החוק עומד
העיקרון של נורמות כלליות,
אובייקטיביות, החלות
על הכל. ואילו בהצעה זו
אין שום נורמות קבועות.
נקבעו בה, באופן שרירותי,
הוראות שלא תעמודנה
בשום מיבחן של הגיון אובייקטיבי.

קרגמן

הוראות שהושגו על
פי שיטת מקח־ומימ
בר בחדרי-חדרים, שיטה
של שמור-לי־ואשמור-לך, שיטה של יד-
רוחצת-יד.
זוהי הנורמה של קרגמן—באדר.
אם חוק — אז מדוע לא חוק אחיד לכל מערכת־ר,בחירות?

עיקרון — אז מדוע לא אותו עיקרון לכל — לגח״ל
ולרפ״י, למרכז החופשי ולכהן־צידון, לדרוזי וליהודי?
מדוע שווה המנדאט הנודד של חבר־הכנסת שוסטק, שלא
נבחר אישית ולא התייצב אישית לבחירות, פי שניים יותר
מהמנדאט שלי, שמאחוריו עומדים 14 אלף קולות, או אפילו
המנדאט הנודד של חבר־הכנסת יזהר הררי? מדוע מקבלת

54 יותר פלקטים, יותר
פי 10 הוא די והותר —
עצומים אחרים, ודרכי-
וזה בסדר־גודל של פי

מפלגת־העבודה איננה צריכה פי
אסיפות, יותר כרוזים, מאשר מק״י.
מה גם שלמפלגה זו יש מקורות
אורי אכנרי: אני מתנגד לעקרונות של הצי תיקשורת עצומים, שאין למק״י,
מאה מסיעת־יחיד.
עת־החוק הזאת, מפני . .
ן ! יצחק ה. קלינגהופר: האם זוהי קריאה ראהיו״ר
משה סרדינס: יש הצעת־חוק, ואתה
י שונה על החוק?
צריך להצביע בעדה או נגדה.
היו״ר משה סרדינם: אמרתי לן שזה לא
או רי אבנ רי: אין שום תקדים להתערבות זו
ייתכן.
של היושב־ראש. מונחת לפנינו הצעת־חוק מסויימת,
המכילה עקרונות מסויימים, ולא רק עיקרון של
אורי אכנרי: אני מציע לכנסת ולציבור לשים
מימון מערבת הבחירות.
לב להתרגשות מוזרה זו, שאין לה שום תקדים
בכנסת. זוהי התערבות שרירותית בדרכי ההנמקה,
היו ״ רמשהסר דינ ס: אתה מסתייג או לא?
זוהי התערבות בעבודתה של הכנסת, ומעניין הוא
או רי אבנ רי: אני שולל את העקרונות של
שהיא מתעוררת דווקא כשמדובר על כסף למפלגות.
הצעת־החוק, שעליה מתקיים הדיון.
היו״ר משה סרדינם: אתה צרין רק לנמק
ק רי או ת: אין זה דיון בקריאה ראשונה!
מדוע אתה מציע להסיר את הצעת״החוק.
היו ״ רמשהסר די נ ם: לפי סעיף 63א׳ של
אורי אבנרי: במשך שלוש שנות ישיבתי בהוראות
נוספות לתקנון הכנסת, ,חבר כנסת שאינו
כנ ס ת לא הי התק די םלתגובהמוזרה זר שלחברי מדבר
לעניין הנושא, או ממשיך לדבר אף־
; הכנסת והיושב־ראש.
על־פי שהיושב־ראש הודיע לו שזמנו נגמר או פנה
היו״ר משה סרדינם: לא היתה הצעה כזאת.
אליו, יעיר לו היושב־ראש.״ אני מעיר לן שאינן
קיים תקנון, ואתה צריך ללכת לפי התקנון.
מדבר לעניין. אתה בא בהצעות, ואינך מסתייג
מהצעת־החוק של חבר־הכנסת קרגסן. אני מבקש
אורי אבנרי: כבוד היושב״ראש, אני מקצר את דברי
ממך שתדבר על ההסתייגויות או שתפסיק לדבר.
ומסכם: הצעה זו לקוייה, וחסרונותיה עולים בהרבה על
מעלותיה.
או רי אכנ רי: אני מציע לן לשקול את הדברים
שאסרת, מכיתן שהם מהווים תקדים חמור
היא לקוייה מבחינת הנקיון, מבחינת החיסכון ומבחינת
ביותר, שאין להם שום אחיזה בתקנון. אני שולל
השיוויון.
את הצעת־החוק שהובאה כאן. אני מנמק מדוע.
אולם הליקוי העיקרי שלה הוא ז ה: הצעה
אני מנמק סעיף אחרי סעיף מדוע העקרונות המונחים
ביסוד ההצעה הם פסולים בעיני. אף אחד זו באה להקפיא סופית את המיכנה המפלגתי
לא יכתיב לי איך לנמק את דברי!
הקיים. היא באה למנוע עליית כוחות חדשים,
היו ״ רמשהסר דינ ם: אתה צריך להציע לתת יתרון עצום לכוחות קיימים. הגדול יהיה
הצעת־חוק פרטית שלן, ולא להציע תיקונים בהצעת יותר גדול, העשיר יותר עשיר, ישורון ישמן
חוק של חבר־כנסת אחר.
עוד יותר ויבעט עוד יותר.
| | ן קריאות-- :
או רי אבנ רי: אני לא מציע שום תיקונים. אני
מסביר מדוע, לפי דעתי, פסול כל סעיף בהצעת|
אורי אכנרי: ישורון איננו חבר־כנסת, ולכן
ל א פגעתי אף בחבר־מסת אחד.
* בקנוניה של קרגמן (מע״י) ובאדר (גח״ל) נקבע כי
ארץ זו, יותר מאשר בל דבר אחר, זקוקה
המרכז החופשי יקבל הקצבה עבור 3הח״כים שפרשו
מחרות — אן שגם גח״ל תקבל את אותה ההקצבה עבור היא לשינוי, לתמורה, לדם חדש, למתכונת
אותם המנדאטים, כאילו לא פרשו. ל״ע תקבל הקצבה רעננה. הצעת־חוק זו באה ליצור חסימה של
כאילו לא פרש ממנה הררי, אן מע״י לא תקבל הקצבה בסף, ובצורתה זו היא פסולה בבל אחוז־חמימה
עבור הררי, שהצטרף אליה.
אחר.

קולנוע

ועכשיו -

בחיפה ובעכו!

היכונו להופעתם של אלופי פ ס טי בלהעצב

לחברה האלה קוראים

111£
הם הלהקה מספר 1של סקנדינביה
כוכבי טלביזיה ורדיו בינלאומיים
והם צולמו על סיפון האניה ״מולדת״ של צי״ם, בהגיעם לנמל חיפה
השבוע.

הם יופיעו י חד עם מי טב הלה קו ת של ישראל
שזכו בפרסי פסטיבל הקצב הישראלי 1968
בחסות

שנערך על־ידי

ה עו לסה 1ה
^ הכוכבים החדשים
פרס שרביט הזהב
שרביט ״פז״

^ הכוכבים הכחולים
פרס תופי הזהב

* השמנים והרזים
פרס גיטרה הזהב
גיטרת אמקור

* הסגנונות
פרס מיקרופון הזהב

הקדושים להקת הייצוג של חיפה והצפון

הופעת־אורחת מיוחדת של

מלכת הגוגו 68

בח יפה
קולנוע ״ארמון״
ביום רביעי 8.1.69
ב־ 9בערב

אנשים

בעכ ו
קולנוע ״גן עדן״
ביום רביעי 8.1.69
ב־ 9בערב

רטיסים:
חיפה: משרד ״עינוג״ (רח׳ הרצל )8וביתר המשרדים
|עכו: משרד כרטיסים ״שתתי דויד״
ערבהמופע — בקופות בתי הקולנוע.

ס ר טי ם מלאן המוות
בו ם (אופיר, תל־אוניב; ארצות־הברית)
המיליונרית המזדקנת, השולטת על האי ה־פרטי
שלה, מגלה בעזרת ידיד רכלן שהמשורר
התמהוני, שהעפיל אל סירתה, נודג
לבקר נשים בודדות לפני מותן, ולבלות
איתן עד הסוף המר.
היא מחפשת בכליו ומוצאת שם פנקס-
כתובות, והיא קוראת שם שם של אשר,
שמתה, ועוד אשד, שמתה, ועוד אשד, שמחה׳
ועוד אחת שמתה, ועוד אחת ועוד
אחת .״מי אתה?״ היא שואלת אותו בקול
זוועה ,״איזה מפלצת, או מה?״
״אני פשוט אדם שאיבד הרבה ידידות,״
וכיוון שריצ׳ארד ברטון, שהוא שחקן מעולה,
אומר את זה כל־כך בפשטות ובכנות,
מאמינים לו.
זהו אחד המפתחות של הסרט. האורח
אינו כפי שאפשר לחשוב, ג׳יגולו, שבא
לרשת נשים נוטות למות, הוא גם לא סתם
אורח. הוא אדם חי, קל־דעת קצת, ויחד עם
זדי הוא מעין אגדה. הוא מסתובב עם
תלבושת של סמוראי בטירה שווילונותיד,
מתעופפיק כל הזמן ברוח, ועוקב בעיניים
טובות ומבינות אחרי שיעולי־הגסיסד, של
הגברת של הטירה.
לד, היו כבר שישה בעלים, והיא כוודד,
ושונאת כל מי שנמצא לידה, וכשהיא
מכתיבה למזכירה שלה את זברונותיה, דרך
מערכת רמקולים משוכללת, כל האי רועם
ורועד.
היא פוחדת מהמוות פחד מוות. היא שליטה
גאה של ממלכה קטנה, והיא לא רוצה
שיראו שהיא בל־כך חלשה, ועומדת לאבד
את כל זה עוד מעט, היא מסתובבת בין
מערכות־החדרים שלה בלי לדעת למה, וייס
אחד היא מתכוננת להכתיב למזכירה שיד.
פרק על משמעות החיים .״תכתבי: משמעות
החיים,״ היא אומרת לה, ופתאום נכנם הרופא
עם מכשיר־צילום ביד. ואחר בך נכנם
האורח, וכל הניירות מתעופפים ברוח, ואיש
לא יידע מה היא משמעות־החיים. והאורח
רק עוזר לה בסופו של דבר להיפטר מהכאבים
וחיסורים והזהב והיהלומים של
העולם הזה, ולעבור לעולם אחר, שקט.
למרות שיש בסרט אווירה מסתורית,
צילומים מלאי־פיוס, דמותו המרתקת של
ריצ׳ארד ברטון ודיאלוגים עם הרבה שירה,
בקטעים רבים הוא לא משכנע, הפיוט יוצא
מפיה של אליזבט טיילור מזוייף ודוחה,
הדמות שלד, בנאלית, דומה לכל הנשים ה־מזדקנות
של טנסי וויליאמס, שהקולנוע האמריקאי
טיפל בהן כל־כך הרבה. כל מה
שהיא אומרת על החיים ועל המוות לא
משכנע, לא את הלב ולא את השכל.
בעל בית־ד,קולנוע היד, מעוניין שהמבקרים
יבואו לסרט ביום הראשון, כדי לראות
איך משפיעה הטלוויזיה ועל הקולנוע. מי
שבא ביום השבת יכול היד, לראות איך
משפיע הקולנוע על הטלוויזיה. פרסומית
ישנות שמתמשכות בלי סוף, קהל רעשני
שאף אחד לא טורח להשתיק אותו, רעש
של גילגול בקבוקים, צריחות וצעקות. למה
שהאנשים ילכו לקולנוע, כשיש להם טלוויזיה
בבית?
שוד אדיפוס
...מבחר גדול של תנורים
וכיריים מודרניים
...תנ אי ם מיוחדים לזוגות
נישאים ולכוחות הבטחון
...אספקה מהירה
ושירות יעיל

דא3י (חן, תל־אביב; אנגליה) הוא סרט
משעשע, בעיקר מפני שמשתתפת בו חבורה
של צעירים נחמדים, יפים ועליזים. שני
אחים (ג׳יימס פוקס וג׳ון אלדרטון) ,שניהם
שחקנים מצויינים, מחליטים לשדוד כמה
מיליוני דולארים מאביהם העשיר, בעזרת
ידידתם (סוזאנד, יורק) ותמהוני שכיר, המבין
בעניינים כאלה (ג׳יימם קובורן).
הם חמודים, ועליזים, ויפים, ומסתובבים
כל הזמן בבגדי־פאר, או בלי בגדים בכלל,
וזה משעשע מאוד.
לכן השוד הימי, שהוא די רגיל, תצוגת
בובות, שלא ברור מר, היא עושה בסרט,
אהבה חסרת־הסברים בין הידידה לכמה וכמר,
גברים, והרבה אירועים שאינם מוסברים
עד סופם — כל אלה לא מוסיפים
ולא גורעים.

כסף

קטו_
לרמטכ ״ ל
האיש הנרגז ביותר השבוע בישראל (ובצדק)
היה דובר משטרת ישראל, ניצב־מיש־נר,
יעקב נש. עיתון אחרי עיתון (כולל
העולם הזה, למדבר, הצער) פירסם ידיעה
כאילו הוא עומד לפרוש מתפקידו, מסיבות
בריאות. כל זאת, בשעה שנש — לשעבר
קונסול ישראל בלום־אנג׳לם — הוא בריא
לחלוטין וממלא את תפקידו כרגיל ומתבונן
לשרת במשטרת ישראל עוד שנים רבות וטובות
— אם לא ייקרא שנית למלא תפקיד
דיפלומטי כאשר נשאל שר־הביטחון
משה דיין בארצות־הברית אם אלוהים
עזר לישראל במלחמת ששודד,ימים, השיב:
״להיפך, אנחנו עזרנו לאלוהים.״ השבוע
הציע ח״כ חילוני בהלצה לח״ב פא״י, אכ*
רהם ורדיגר, להגיש על כך שאילתה.
השיב ורדיגר, אף הוא בהלצה :״בהחלט,
מדברי דיין נובע שיש שינוי בססאסום־קוו!״
• כמד, עוגות אוכלת משפחת הרמטכ״ל
בערב שבת? כאשר התפרסם סיפור הצ׳ק
של רב־אלוף חיים 3ר־לכ לראשונה (העולם
הזה ,0633 נאמר כי הנהג שלו נכנם
לקפה הרלי בתל־אביב והגיש צ׳ק על סך
40 לירות לבעל הקפה. אורחי הרלי, שרצו
לקנות את הצ׳ק כמזכרת, יצרו התרגשות
כזאת, שקשה היד, להם לשים־לב לעובדה,
שהנהג קנה עוגות ב־ 15ל״י בלבד — ואת
היתרה קיבל במזומן, כדי שהרמטכ״ל לא
ישאר בלי כסף קטן לסוף־השבוע • .שייכות
עקיפה עוד י*תר לענייני הביטחון יש
לידיעה הבאה: היא נוגעת לרות דיין,
אשת שר־הביטחון, שרבים פונים אליה לסעד
ולעזרה. בין הרבים הללו נימנה גם
הרב חנניה דרעי, שגילה 30 ילדים יהודיים
בשטחים המוחזקים .״ייתכן שלא היה
המצבה שאומרה
ע״י תדי קודק

זוהי התוכנית אותה אישר ראש עיריית
ירושלים, תדי קו ל ק, להנהלת
הוואקף, לפיה היו צריכים להקים שלזש
מצבות במיזרח העיר, לחללים הערביים
שנפלו במלחמת ששת־הימים. המצבות,
שתוכננו על־ידי המשרד ההנדסי נוסייבה
בירושלים, נועדו להתנשא לגובה שני
מטרים ולרוחב 2.30 מטרים. הכתובת
המופיעה עליהן לקוחה מן הקוראן והיא
אותה הכתובת המופיעה על המצבות
הארעיות שהוקמו בעיר לפני שנה:
״אל תראו את אלה שנהרגו בדרך אללה
במתים — כ׳ הם חיים ואצל בוראם
מתפרנסים.״
בעקבות הסערה שקמה אחרי אישור
התוכנית בידי תדי קולק, אמר מנהל
ההקדש המוסלמי, חפן טהכום :
״איני מבין את היהודים הצועקים. ישראל
לא פזח־ה מאלה, שלזכרם מוקמות
המצבות, כשהיו חיים. מדוע פוחדים
מהם כשמתו כבר?״

סינתיה מאיו רא תהיה מתנובת בישואד

היהודיה מטולידו

ך ישראל חולמות ילדות בנות 15 לה־
4יות קצינות בצה״ל, דוגמניות או מל־כות־יופי.
אבל סינתיה מאיר רצתה יותר
מכל בגיל 15 בדבר אחד: להיות נערת־החודש
של שבועון הגברים האמריקאי הנפוץ
פלייבוי, ושתמונתה החשופה תתנוסס
שם לגובה שלושה עמודים בצבעים טבעיים.
אפשר להבין אותה. היום היא בת 18 ונראית
גדולה על עצמה. בגיל 15 היא היתד.
בגודל המתאים.
מובן שאפילו הפלייבוי אינו מפרסם תמונות
של ילדות בנות 15 עירומות, אפילו
אם הן יהודיות. אבל חלום חייה של סיג־תיה
התגשם כשסיימה את בית־הספר התיכון
בעיר מולדתה, טולידו שבמדינת אוהיו.

הפלייבוי היה מוכן לקבל את מה שיש לה
להציע. המידות המדוייקות( 153 :החזר— ),
( 95 המותניים) — 0 141״מ (הירכיים).
סינתיה בטוחה שתהיה כוכבת קולנוע,
אבל בינתיים היא מתכוונת ללמוד אנתרופולוגיה
דווקא, ומרבה לבקר במוזיאונים
(בתמונה למעלה) ,שם ודאי מתבוננים בה
כבמוצג.
כתב העולם הזה בניו״יורק ניסה לברר
אם העלמה מאיר היא גם ציונית, נוסף ליהדותה,
ואם יש לה תוכניות לעבוד כמתנדבת
באחד הקיבוצים בישראל. אבל כל
מה שהצליח לברר טלפונית בטולידו, היה:
״היא ממשפחה מתבוללת ללא קשר הדוק
ליהדות. בכלל, אין בעיר הרבה יהודים.״

צריך להוציא אותם,״ אמרה רות ,״אבל מכיוון
שעשה זאת, ומכיוון שהם צריכים להתפרנס
ולהתקיים״ — היא אספה בין בע-
לי־ההון ממכריה את הסכום הדרוש לפרנסת
שלושים הילדים במשך שנה לאחר
שראש־ד,ממשלה, לוי אשכול, סיים השבוע
לענות על השאילתות מעל במת הכנסת,
הוא אסף את ניירותיו והתכונן לרדת.
ברגע זה כבר עלה על הדוכן שרד,משטרה
אליהו ששון. לפתע הפליט
אשכול :״אחרי, המבול•״ ממושב חברי־הכנסת
נזרקה לעברו קריאה :״האם זו הצהרה
מדינית?״ הסתבר שזאת היתה בסך־
הכל קריאה שלא כוונה לששון. כשאסף את
ניירותיו, הפך אשכול את כוס המים שעמדה
על הדוכן # .אגב, מי יכול לפתור תעלומה
זו? במיזנון חברי־הכנסת, בו מבקרים
רק חברי־הכנסת ואורחיהם האישיים, נעלמו
תוך שנה אחת 86 מלחיות ופילפליות• .
כאשר הופיע סגן ראש־ר,ממשלה, יגאל
אלץ, בהרצאה במועדון בני־ברית, הציעו
לו מנהלי המועדון להצטרף כחבר קבוע למועדון.
השר סירב, אך הסכים בכל זאת
לשמש כחבר־כבוד• לצערם לא יכלו המארחים
להסכים להצעתו בהסבירם :״אצלנו אין
חברי־כבוד — רק חברים מן השורה
״הוא עוד ירצה להתגייס לצד,״ל,״ אמר בחיוך
אחד החיילים שהשתתפו במירדף אחרי
אנשי אל־פתח. הכוונה הייתה לראש־עיריית
רמת־גן, אכרהם קריניצי (,)82
אשר היד. אורחו של אלוף פיקוד המרכז,
רחבעם (״גנדי״) זאבי, וסייר בהליקופטר
בין כוחות צד,״ל בביקעת הירדן —
כשלפתע נתקלו בחיילים המשתתפים במיר־דף.
ההליקופטר נחת ליד הרודפים וקריניצי
איחל לחיילים הצלחה במשימתם • .בערב־דאיונות
אשר נערך השבוע, הועלו על הבמה
ד״ר משה סנה וד״ר יוחנן באדר.
במהלך העימות בין השניים כינה איש
גח״ל את סנה כ״דובר ממשלת־הליכוד,״
ואילו איש מק״י הדביק לבאדר את התואר
״ראש ממשלת־ד,ליכוד״ .באותו ערב גילה
באדר סוד מעברו :״בזמנו, בפולין, הייתי

קומוניסט לא פחות מאשר סנה בתוכנית
הרדיו אלה הם חייך, אשר הוקלטה
השבוע בביתו של ח״כ יוסף קרמרמן,
על חיי חותנו ח״כ יעקב מרידוד, פרץ
מרידוד בבכי. היה זה כשהציגו לפניו המראיינים
ישישה בשם?}למה לוי. הסיבה
להתרגשותו של ד,ח״כ: הישישה סייעה, בזמנו,
לבריחתם של גולי המחתרת, שביניהם
היה גם מרידור, מאריתריאה — ב־מיכלית־מים
אותה קנתה לצורך זה — ומאז
לא פגש אותה.

העולם הזה 1634

כרטיס* חינס לאמא

מזכיר סיעת מק״י בכנסת, שלום
פרידמן, הזדמן למסיבת סטודנטים בירושלים.
כשראה פרידמן את הסטודנטיות בשמלות
המיני, העיר בחיוך :״אני מאוד מצטער,
אך הגעתי למסיבה באיחור של 20
לאחר שעורך־הדין

שנה לפחות.״
אליהו קדר טען בבית־משפט השלום
בתל־אביב כי לקוחתו, סוזאן גבאי, אשר
נחשדה בשידול־לזנות, עלולה לקבל השפעה
שלילית אם יפסוק השופט לעצרה, השיב
השופט, מנחם אילן :״אחרי חודש שאני
בתורנות־מעצרים, הפכתי לאדיש ול־ציניקן
אחרי ששמעתי כל־כך הרבה סיפורים
מוזרים כאשר הציעו לצלמת
אלה זוהר עיתונאי צעיר כחתן, סירבה:
״אני רוצה מישהו מבוסם!״ אמרה .״אבל
אביו עשיר מאוד, ויש לו מיגרשים ובתי־חרושת!״
טען המציע .״כן, אבל אני מניחה
שאביו כבר נשוי,״ השיבה אלה • .איך
לזכות בנסיעה חינם לארצות־הברית? ישראל
רריס 17 תלמיד תיכון מכפר־סבא
— גילה את הסוד. הוא כתב מכתב
לחברת־ד,תעופה אל־על, סיפר כי לאמו יש
אחות בארצות־הברית והיא לא ראתה אותה
20 שנה. לאחות יש בת שעומדת להתחתן

ואמו רוצה להיות בחתונה• אבל הצרה היא
שלאם אין אפשרות כספית לקנות כרטיס־נסיעה.
לכן מבקש ישראל מאל־על שתיתן
לאמו כרטיס, והוא מצידו יעבוד בחופש
הגדול ויחזיר את מחיר הכרטיס. תשובת
חברת־התעופה: כרטיס־חינם • .במסיבת
הפנינג אשר נערכה השבוע בנזועדון טור־מללו
בירושלים, החליף זמנית המשורר
יהודה עמיחי את מיקצועו• יהודה צייר
על קיר המועדון דמות — שחצייה התחתון
גוף של אשד, עירומה, בעוד הראש
הוא של גבר. בעלי המועדון החליטו להשאיר
את הציוד המקורי כחלק מן הקישוט
• .תודעת השתלות־הלב חדרה סוף
סוף גם לליבם של נהגי ישראל. על מספר
רב של מכוניות פרטיות הופיעו השבוע
הכרזות כדלהלן :״סע מהר — ד״ר מורים
לוי מחכה לך רוח ההתנדבות קיימת
עדיין. איך? למשל, הזמר אריק אייג״
שטיין. הוא נסע יום שלם והגיע עד ל;-
תעלודסואץ, ביחד עם המלחין שלום
חנוך והגיטריסט חנן יוכל. שם, במשך
שבוע, הם הופיעו בפני חיילי צה״ל. בהתנדבות
כמובן גם חברי שלישיית התאומים,
אושיק לוי, מרדכי (,״פופיק״)
ארנון וחנן גולדכלט הם בחורים עם
לב טוב. מייד כששמעו שלשווילי מיכאל
מכפר חב״ד נולדה שלישיית בנות
— הם החליטו לאמץ אותה. האימוץ התבטא
במתנות ובאירגון מסיבה לאם ולילדות.
• מסיבה נוספת נערכה השבוע בכלא ה
נשים
נווה תירצה. הייתה זאת מסיבת־פרידה
לבמאי צמחיקר. צמח, אשר עסק לאחרונה
בבימוי הצגות תיאטרון בבתי־סוהר,
נסע, מייד לאחר המסיבה, לחוצלארץ, כדי
להשתלם בבימוי טלביזיה — על חשבון
מילגד, של אולפני ד,בי.בי.סי.

,,פסוק* העובוע
• סגן ראש־הממשלה יגאל אלון
:״הערבים פרים ורבים — ואנו בעיקר
רבים.״

• חיים חפר על שר־הכיטחון
משה דיין :״נער השעשועים של הגדה
המערבית.״

• הסטיריקאן עמוס קינן, על
סעודת־הערב החגיגית של דיין
כארצות״הכרית :״סעודת הערב שלו
היתר, רעה מאוד, והיקרה ביותר שאכלנו
עד כה.״

• אליהו עמיקם, הכתב חפר־למנטארי
של ״ידיעות אחרונות״,
על הניצים והיונים כממשלה :
״הגענו לחנוכה, ופורים רחוק עדיין, והנה
הניצים מתייוונים — הופכים ליונים.״
• הצייר אורי ליפשיץ :״מד, שמותר
לפינחס לבון — מותר לשמעון צבר.״

^ ו!בוצה אחת ובית־החוריס -
^ קבוצה.שנייה רנית־הסוהו!

כדווצוזו

יעקב חודורוב, מא־
ז ן הפועל רמלה, מונע
מאחד מחניכיו להשתתף בתיגרת־הדמים.

רא להכות

ך • דקה ה־ 90 הסתיים משחק ד,כדו רגל בין קבוצות מכבי רחובות והפועל
רמלה מליגה ב /בתוצאה 3:4לטובת
מכבי רחובות. ברגע זה פרץ במיגרש מכבי
רחובות קרב אחר — כדורצח. הוא הסתייש
כעבור רבע שעה בניצחון מכריע של הפועל
רמלה — שמונה מכדורגלני מכבי רחובות
היו שרועים על המיגרש פצועים וזבי־דם.
האחרים הצליחו למלם את נפשם בקפצס
מעל הגדר הגבוהה המקיפה את המיגרש.
באותו לילה עצרה המשטרה את כדורגלני
הפועל רמלה ומאמנם, כדורגלן הפאר של
הכדורגל הישראלי בעבר — יעקב חודורוב.
היה זה שיא חסר־תקדים באלימות וההש
תוללות הפוקדת את חיי הספורט בארץ —
כשקבוצד, אחת מאושפזת בבית־חולים והשניה
עצורה בבית־הכלא.

איך שחודורוב מכניס אגרוף לחיים לביא.
לי הרביץ מישהו אחר. חנן לוי, כדורגלן
הפועל רמלה, בעט בכל כוחו ברגלי. אחר
כך באו מאחורי והרביצו לי עם קת של
רובה. היה שם צנחן אחד, מהאוהדים של
רמלה, שהסתובב במיגרש עם רובה.״
לטענת אנשי רחובות החלה ההתפרעות
עוד בזמן המשחק* .הם ממש שברו אותנו,״
סיפר סמי* .תוך כדי מישחק,״ הוסיף
עשור* ,החל חנן לוי, החלוץ המרכזי של
רמלה, להתפרע. שחקן אחר, דויד שריקי,
היכר, גם הוא שחקנים.״
לדברי הרחובותים, הם פנו אל מאמן
רמלה, יעקב חודורוב, וביקשו ממנו לרסן
את שחקניו. תשובתו, לדבריהם* :ככה זה
איתכם! תבואו לרמלה ונגמור את החשבון!״

** טענתהימלאים אשמה בהתפרעות
/קבוצה שלישית, שלא נטלה חלק במשחק
— בית״ר עקרון, המובילה בראש
טבלת דרום ב׳ בליגה ב׳ .מאחר שהמשחק
בין רחובות לרמלה היה משחק דחוי, שנעיר
ביום רביעי, באו אוהדי בית״ר עקרון
לעודד את שחקני רחובות, התגרו ברמלאים.
סיפר יהושע סעדון, בעל בית־הקפה המיס־גש
ברמלה, המהווה מרכז חברתי לכדורגלני
ואוהדי הפועל רמלה :״במצב של 3:4לטובת
רחובות, התקפנו עם הכדור והיה פנדל
לחובת רחובות. אבל השופט לא נתן את
זה. זה הרגיז את האוהדים והם התחילי
לצעוק. אבל מי שחימם אותם היו אנשי
בית״ר עקרון. הם הראשונים שהתפרצו
למיגרש בסוף המשחק. השחקנים שלנו רק
רצו להגן על החברה מרחובות.״
הגנת אנשי רמלה היתר, בל כך יעילה,
שהשאירה אחריה שמונה פצועים. אבל
אנשי רמלה טוענים שהכל פיברוק, למרות
התעודות הרפואיות* .יעקב עשור,״ טוען
יעקב חודורוב* ,נפצע בזמן המשתק. הוא
יצא החוצה. רק אחר־כך העבירו אותו לבית־החולים
כאילו נפצע בתיגרה.״
אבל משטרת רחובות, בפיקודו של סגן־
ניצב עזרא גולדברג, לא השתכנעה. היא
הוציאה פקודות־מעצר נגד שניים משחקני
רמלה ושלושה מאוהדי הקבוצה, הודיעה כי
תאשים אותם בגרימוץ חבלות גופניות,
בתקיפה ובהפרעת הסדר במקום ציבורי.
יתכן וההתפרעות בליגה ב׳ לא היתת
זוכה לפירסומת כה רבה, לולא היה מעורב
בא שוערה של נבחרת ישראל בעבר, וכיום

שלושה מתוך חמשת כדורגלני מכבי רחובות שנותרו
שלימים וכשיריס למשחק בשבת, שבוטל משוס כן.
בנצי ברזה (משמאל) מחזיק בידו אישור רפואי המוכיח ששמונה משחקני הקבוצה פצועים.

שאוית הבליטה

רק שלושה מי״א כדורגלני מכבי רחובות ניצלו
ממכות, אחרי שהצליחו לברוח דרך הגדר המקיפה
את מיגרשס. כאן נראים שניים נזהם, הנסים כל עוד נפשם בם מאימת הפורעים מרמלה.

הבדיחה הגדולה

מאמן הפועל רמלה, יעקב חודורוב.
חודורוב בן ה־ ,41 נעצר אף הוא לחקירה,
בשעה 12 בלילה, נכלא למשך 30 שעות
במשטרת נס־ציונה, רק לאחר התערבותו
של ראש עיריית רמלה, יהודה שטיין, היא
שוחרר ממעצרו.
״מה רוצים. ממני, אני ניסיתי רק להפריה״
טוען חודורוב .״יש תמונות שמוכיחות
את זה.״
אז מדוע נגבו עדויות לפיהן השתתף
חודורוב בהתפרעות?
מסביר יענקל׳ה* :בטח *טכל אחד יגיד
חודורוב. אותי כל אחד יכול לזהות!״
בינתיים הוצאו שתי הקבוצות מכלל פעולה.
במשחקי הליגה השבת הופיעה מכבי
רחובות עם חמישה שחקנים בלבד, והשופט

י תום המחזור העשירי של משחק* -הליגות עדיין ראו שתי הקבוצות את
עצמן כמשתתפות במירוץ לאליפות ליגה
ב׳ ,כשלהפועל רמלה שתי נקודות יתרון.
נצחון מכבי רחובות הכעיס את הרמלאים,
שהגיעו למיגרש מלווים במאות אוהדים.
על מה שקרה בתום המשחק סיפר יצחק
סמי, חלוצה המרכזי של מכבי רחובות,
המאושפז בבית״החולים אסף הרופא* :מייד
עם שריקת הסיום של השופט פרצה המהומה•
מאות אוהדי רמלה פרצו למיגרש והתנפלו
עלינו במכות ובאבנים. ניסיתי
איכשהו לברוח ולא יכולתי. ניסיתי ׳לרוץ
;׳חומה — חיכו לי שם. רצתי לגדר _ וגם
צם המתינו. פתאום בא אלי שחקן מהפועל
־מלה והכניס לי בעיטה בפנים. אחר כר
גניסו לי אבן בעין. איבדתי את ההכרה.״
יחד עם סמי שוכבים בבית־החולים גם
זיים לביא 22 המקשר השמאלי של מכבי
חובות, שהבקיע במשחק שני שערים 1 ,־
עקב עשור 22 לביא סובל מזעזוע־מוח.
וצל עשור נקבע סדק ברגלו השמאלית.
סיפר לביא :״שלושה אוהדים מרמלה
תגפלו עלי והיכו אותי• לפני שאיבדתי את 1 11 111ח שחקן מכבי רחובות, חיים לביא, המאושפז בבית־החולים קפלן,
111 1 /כתוצאה מן ההתפרעות בשבת שעברה, ליד בונבוניירה ופרחים
הכרה ראיתי את חודורוב ועוד שחקן 111
צים לכיוון שלי.״ הוסיף עשור :״ראיתי שישלחו לו שחקני הפועל רמלה, בצירוף פתק :״מיטב האיחולים להחלמה מהירה״.

ביטל את המשחק. הפועל רמלה, ששני-ם
משחקניה עצורים, אחד מורחק ושניים פצועים,
הפסידה השבת נגד קבוצת התחת-ת
של הפועל דימונה בתוצאה .0:3אבל ההפסד
לא איכפת להם. הם רוצים לתקן את השם
הרע שיצא לקבוצה* .רק שמכבי רחובות
יסכימו לעשות סולחה,״ אמרו, ושלחו לכל
פצועי רחובות פרחים ובונבוניירות.

בפנים בבית־החוליט*• .
בעיטה
בי רחובות, כפי שצולם

פרס 1ם נזלגיק

א ני. או ה ב בב^ פרט
את המראה האופנתי, את הגזרה, הדשים, הכיסים
וכמובן את אריג האיכות

1 3לגתן זמ&ס מאסטר
ב אקניר מקפידים על כל הפרסים העושים את החליפה.
זוהי שלמות ־ חליפת איוניר מאריג פולגת דיאולן מאססר.

ויי 1נ י 1
בתי האופנה הראויים לאמונך

העולם הזה 1*34

סססססססססר

השחגן! הלאומי שר מצויים
מופיע כנואף -ועוד יהודי!

זהב מאקנה ב7,:

מהמערבון זהב מאקנה, שיוצג בארץ. בסרט
המקורי הוא מגיש פרחים לנערה מכוסה
— כאן מגיש עומר קאקטום לנערה חשופה.

עומר שריף כפי שיופיע
בסרט מצחיקונת — כ־ניק
ארנשטיין, נער־שעשועים מזדקן ומהמר מיקצועי, יהודי קוסמו
0שה
להיות יהודי

איש־ערב — הסרט שעשה
את שריף לשחקן בינלאומי.
כאן סצינה הלקוחה מסירטו מצחיקונת.

לורנס

* א 5אכא ! אוי לעיניים שכך רואות!
עומר שריף, חיים טופול של מצריים,
המצרי היחיד שהגיע לפיסגת הקולנוע העולמי׳
אלוף הברידג׳ של ארץ הנילוס ואליל
הסטודנטיות של אל־אזהר, יצא לתרבות רעה
מאוד.
לא די שהוא משחק ברידג׳ עם ישראלים•
לא מספיק שהוא העז להתנשק בפומבי
ולעיני המצלמות עם סוכנת ציונית כמו
ברברה סטרייסנד היהודיה, והנה הוא זורה
עוד מלח על הפצעים.
שריף, שסיים את הופעתו בסרט המוסיקאלי
הראשון שלו, מצחיקונת, לצידה
של המרגלת ברברה סטרייסנד, הסכים להנציח
את הדמות שהוא משחק בסרט זה
עבור הירחון האמריקאי פלייבוי. כשהוא
לבוש בתלבושות של כל אחד מהסרטים
שהעלו אותו לגדולה, כמו לורנס איש־ערב
וד־׳ר דינואגו, הצטלם המצרי היפה בסצינות
הלקוחות מתוך מצחיקונת.
זה שהניצבות בסצינות אלה היו הפעם
עירומות, אינו כל־כך נורא, כמו העובדה
שהדמות אותה מנציח שריף היא דמותו
של ניק ארנשטיין, יהודי ועוד קוסמופוליטי.
רק זה עוד היה חסר לגאוותו! הפצועה
של מצרים. נאצר היה מכריז ברצון חרם
על שריף. אבל מאוחד מדי. החרם כבר הוטל,
לאחר ששריף נשק לברברה סטרייסנד.

פוליטי של שנות ה־ .20 בתמונה הוא מוקף בשחקניות המופיעות
לצידו בסרט. אלא ששם הן יהיו לבושות, כמובן. זה שהניצבות
היו עירומות אינו נורא, כמו העובדה ששריף מגלם דמותו של יהודי.

ריר ז־יוואגו

לאדה היפה היתה ודאי מתהפכת בקיברה לו ראתה את ד״ר
דינואגו שלה, מתפרץ למסיבה בסרט המוסיקאלי מצחיקונת,
כפי שהתפרץ לתוך אותה מסיבה, בה ביצעה לארה את ההתנקשות המפורסמת שלה.

^28ג^XXXXXXXXXXג<XXXXXXXXXXXXXXXX00^XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX00000000000ג׳*XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX0

תמרורים
נישאו * בניו־יורק, ארצות־הברית,
ג׳ולי ניכפון, הצעירה שבבנות הנשיא־המיועד
של ארה״ב, ריצ׳ארד ניכסון, לנכדו
של הנשיא לשעבר דוייט אייזנהואר —
דייוויד אייזנהואר. ג׳ולי ודייוזיד הם
סטודנטים בני ,20 וכמובן חסידים של המפלגה
הרפובליקאית.
נחוג יום־הולדתה ה־ 28 של הקריינית
הפופולרית בקול ישראל ואשתו של מי
שהיה מנהיג צעירי רפ׳׳י, נחום רז —

זוהר אוריין.

נחוג יום־הולדתו ה־ 51 של הסופר
והמחזאי יגאל מוסינזץ, מי שיכול לזקוף
לזכותו קשת
רחבה מאוד של התעסקויות
׳,מתקופת
לימודיו בבית־הספר
החקלאי, חבר קיבוץ,
דרך קצין תרבות
במלחמת־השיח־רור
ודובר משטרת־ישראל.
עיקר פיר־סומו
של מוסינזון
בא לו ב־ , 1950 עת
פירסם 17 סיפורי
הרפתקות לנוער במו
פינז ץ
שם חסמבה. ב־1953
גרם מוסינזון לסערה
ציבורית בהעלותו מחזה מוזמן על־ידי
דויד בן־גוריון, בשם זרוק אותו לכלבים,
שכוונתו היתה להכשיר את הקרקע לחיסול
העולם הזה, וב־ 1968 גרם, שוב, מחזה שלו
— שברו את הכלים — לשערורייה. עיקר
ספריו ומחזותיו קשורים בהוויי •ארץ־ישראל.
נחוג יום־הולדתו ה־ 58 של ערי
ז׳כוטינסקי, בנו של מייסד התנועה
הרביזיוניסטית —
זאב ז׳בוטינסקי. כבנו
של המנהיג הדגול,
רצופים חייו
של ערי בפעילות
פוליטית, למן היותו
נציב בית״ר ׳בארץ־
ישראל, דרך העברת
יהודים לארץ בזמן
ההסגר הבריטי, ועד
היבחרו כחבר הכנסת
הראשונה מטעם
תנועת החרות, אף
שלא היה חבר בה.
ז׳בוטינסקי האישיות דיעותיו
בעניין הפרדת הדת מהמדינה, עוררו לא
פעם סערה. משמש כיום כפרופסור בטכניון.
התגרשו בקליפורניה, ארצות־הב־רית,
השחקן־בדרן פמי דייווים והשחקנית
השבדית הבלונדית, מיי פריט. השופט
אשר דן בגירושין פסק למיי מזונות
בסך 3000 דולר לחודש, החליט כי שלושת
ילדי הזוג יישארו אצל האם.
נפטר * בגיל ,58 המלחין, ואחד מ־מנגני
הצ׳מבלו הטובים בעולם — פ רנ ק
פלג. פלג, יליד צ׳כוסלובקיה, בוגר האקדמיה
הצ׳כית למוסיקה והאוניברסיטה הגרמנית
בפראג, המשיך אחרי עלותו ארצה
להיות פעיל באירגונים המוסיקאיים בישראל.
היה מנהל המדור למוסיקה במשרד־החינוך,
המנהל המוסיקאלי של התיאטרון
הקאמרי ומנהל התיזמורת העירונית בחיפה.
כתב ספרים, מאמרים ושידורים על מוסיקה.
נפטר בארצות־הברית, בגיל ,66 חתן
פרס נובל לספרות לשנת , 1960 הסופר
ג׳ון פטיינכק, מי שהתפרסם בכתיבת
היצירות עינבי זעם, קידמת עדן ודרך הטבק.
נפטרה בבית־החולים תל־השומר,
בגיל ,80 הפסלת חנה אורלון? .אורלוף
הגיעה לישראל לראשונה מרוסיה ב־, 1904
ולאחר ששהתה בארץ שש שנים, עברה
לפאריס, ואת רוב שנותיה חילקה מאז בין
צרפת וישראל. בשנת 1931 החלה בפיסול
מונומנטים, בין היתר את אנדרטת דב
גרונר העומדת מול משטרת רמת־גן. יצירותיה
מצויות במוזיאון ישראל ובקיבוצים.
נפטר בתל־אביב, בגיל 84 אחד ממאורות
הספרות העולמית — מאפס
ברוד. ברוד הסופר, המשורר, הפילוסוף,
נודע בעיקר כמגלה ומטפח כישרונות. היה
זה הוא אשר גילה את קפקא ואת מחבר
החייל האמיץ שווייק — ירוסלאב האשק.
כציוני נלהב הוא הגיע לתל־אביב ב־ 1939ובה
התגורר עד יום מותו. למרות שליטתו
המלאה בלאטינית, צ׳כית, גרמנית ויוונית
עתיקה, לא הצליח ברוד להשתלט על השפה
העברית עד כדי יכולת ביטוי בשפה זו.
העולם הזה 1634
5 גוונים
אופנתיים
(טרה, ריבירה, נר>ן,
יסמין, ומלון )

לגוני המכנס
״גיול׳״
ו״פנטי־הח

סבוינה*

•המוצר הנבחר במשאל העם של
•ידיעות אחהנות• לשנת 1968

מנגסרשתוגרברשת

מנגסדשתוגרב קריסטל

129

במדינה
הסברה
י ק לא בשבת מלינה מרקורי, היצאנית בסרטו המפורסם
של בעלה ז׳יל דאסין, אינה היחידה שאינה
עובדת בשבתות. גם שירותי־ד,הסברה של
ישראל שובתים ביום זה.
עתונאי־חוץ, המוזעקים למסיבת־עתונאים
דחופה בשבת (במיוחד בעקבות אירועים
בטחוניים, המתרחשים, לפי הסטאטיסטיקה,
ברובם בימי שישי ושבת) אינם יבולים
להעביר את הידיעות לעתוניהם במהירות,
כיוון שמלשבת״העתונות הממשלתית אי־אפ
שר לטלפן בשבת. מיום שישי בצד,דיים עד
יום ראשון בבוקר נעולה ד,מרכזיה.
״אין תקציב!״ ישבו שר־ההסברד.
ישראל גלילי ומנהל לשכת־העתונות, דויד
לנדור, עם הכתבים הזרים בישראל, והתיעצו
עימם כיצד אפשר לזרזר את העברת הידיעות
מישראל, כדי שאם לא יקדימו, לפחות
יופיעו בד בבד עם הידיעות שממהרים
אירגוני־החבלד, הערביים לשגר.
אמרו הכתבים הזרים: מנו מרכזנית תורנית
גם בשבתות בלשכת־העתונות. אמר
לנדור :״אין תקציב!״ נזדעק שר־ההסברה:
״איזה מין תירוץ זה?״ הזכיר לו לנדור:
״אתה אמרת זאת, כשביקשתי ממך תקציב
למרכזנית.״ נזכר גלילי :״נכון, אין תקציב.״
ראה זאת תוי לויטה, כתבו הישראלי של
העתון הלונדוני הנפוץ דיילי מירור והציע:
קבוצת העתונים של ד,דיילי מירור מוכנה
לממן משבורת של מרכזנית לשבתות ללש־כת־העתונות־הממשלתית
של ישראל.
מובן שגלילי נעלב למשמע ההצעה, אבל
כאשר הגיש לו לויטד. הצעה בכתב מהנהלת
הדיילי מירור, ובד, נכונות להקציב ל־ממשלת־ישראל
280ל״י למשכורת של מרכזנית
תורנית, הבטיח לעיין בהצעה ולהסדיר
את התקלה במהירות האפשרית.
מאז חלפו שלושה חודשים. גלילי לא
שלח תשובה. בלשכת־העתונות אין מרכזנית
בשבתות. השבוע, כשכינם דובר־צה״ל מסי־בת־עתונאים
בעקבות המירדף בו נהרג סגד
אלוף צבי עופר, לא יכלו הכתבים הזרים
להשיג טלפון, כדי להעביר את הידיעה למערכות
עתוניהם.

וכדי להקל עליו ועל כל חבריו שהשתחררו מאז מלחמת ששת הימים (או
שישתחררו השנה) ,מציעה לכם קופת חולים לאומית ביטוח בריאות
בתנאים שלא היו דוגמתם: שלושה חודשי ביטוח בריאות חינם, הנחה של
ארבעים אחוז בשאר חודשי השנה הראשונה הורי החייל יהנו מתנאי הנחה
של עשרים וחמישה אחוזים לאורן השנה.

מפלגות

קופת חולים לאומית היא הגדולה בקופות החולים הבלתי תלויות ; אין
משלמים בה כל מישים פרט לדמי ביטוח הבריאות ; בחירה חופשית של
רופאי־המשפחה הפרטיים ושירות מרפאות ; מעבדות ותרופות ; זכויות
אישפוז וביטוח דמי״מחלה המבטיחים גם לשכירים ולעצמאיים משכורתם
והכנסתם בתקופת מחלתם ללא הגבלת זמן המחלה.

גכס

ברטים בכל הסניגים בארץ-

ל!ופת חולים לעובדים לאומיים
סס פרסום: א .גלבלן ם

ד ן 1 1ד לשחקנים
/ 1י י 4ולדוגמניות

אין צורך להיות רקדן
מקצועי בדי לרקוד גיז

הרקדן״והכוריאוגרף שמעון לוי,

בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי־בוקר וקורקי״ערב
( 2שיעורים בשבוע בכל קורם)
פרסים: סל—06.00( 26 17 13 .
10.00 לפנח״צ; 20.00—17.00 בערב).

צפרנ״ם •פות וחוקות
סו ד
הי די ס
החטוב!!;
סו ד
הנוינ ״ ל:

כה ק ל: טפלי בצפרנייך ובמקום גדילתן פעמים אחדות
בשבוע (או כשאת מורידה א ת הלכה) ב־נו־נייל. ראי
כיצד שברים וסד קי ם נפ ס קי ם מיד וכיצד יגדלו
צפורנייך במהירות ותהיינה שלמות ו חז קו ת.
נו־נייל מכיל חומרי בנין הדרושים לגדול ולהשלמת
שומן הצפרן המגן עליה מפני חומרי רחיצה מודרניים
או כל גורם אחר.
שמרי על צרפרנייך עם נו־נייל בקביעות, וצפרניים
דקות ושבירות יהיו ממך והלאה ובמקומן צפרניים
יפות ו חז קו ת אשר ישוו לידיך מראה נאה, אלגנטי
וחטוב.

מחזק צפרנ״ם שבירות
די ס קו בעימ חי פ ה

חדש בשוק :״הקטל 3״ סבון ללא סבון אנטי בקטריאלי
סבון ללא סבון אנטי בקטריאלי המנקה ביסודיות, משמיד חיידקים, אינו גורם לייבוש
העור ומרענן אותו, פותח במעבדות ״פישר תעשיות פרמצבטיות בע״מ״ והוצא
למכירה אחרונה. התכשיר ״הקסל 3״ מכיל חומר ניקוי פעיל יותר מזה המצוי בסבון.
אין בן כל חומר אלקלי, חומצות שומניות או סבון. לעומת זאת מצוי בו הקסכלורופון
בפיזור קלואידלי שפעילותו האנטי בקטריאלית מוגברת.
תכשיר זד, מוריד ביסודיות לכלוך, קוסמטיקה, שומן, שמן שערות או משחות.
״הקסל 3״ חסכוני בשימוש, מקציף וריחו כריח הלימון.
איד להצליח
בעטקיס 7
למפלגת העבודה אין כסף. היא חייבת
מיליונים עוד מהבחירות לכנסת השישית.
מם־המפלגות ההסתדרותי נועד, בין השאר,
להציל את סניפי העבודה מפשיטת־רגל. י־סניף
העבודה בגבעתיים אינו יוצא־מהכלל.
למרות זאת, יבול סניף גבעתיים של מפלגת
העבודה, להרשות לעצמו לוקסוס מיוחד
במינו: לשפץ את חזית בית־מנדלבלט —
שהוא בית המפלגה בגבעתיים — ואף להוסיף
ולבנות שתי קומות לבניין זה. אלא
שהמפלגה לא תוציא מקופתה הריקה אפילו
פרוטה למטרה זו. היא תקבל את שתי
הקומות והשיפוץ חינם — נדבת הקבלן
התל־אביבי שלמה מזין.
רק העיריה: מפסידה. מזין א-נו
חסיד גדול כל כך של סניף המפלגה בגבעתיים.
הוא גם לא נדבן ידוע. פשוט,
העסק משתלם לו.
ברחוב וייצמן, בלב גבעתיים, עמד במשן־
שנים מיגרש ריק של שלושה דונאם. על
מיגרש עירוני זה הוקמו תחנת מכבי־האש
וסניף הדואר של גבעתיים. זה היה ביזבוז.
שכן, במקום מרכזי זה, גיתן היה לבנות
בניין רב־קומות.
הלך מזין לעירית־גבעתיים והציע לה
עיסקה: הוא יקבל את המיגרש. תמורתו
תקבל העירית קומת מישרדים שלימד, בבניין
שייבנה במקום.
העיסקה אושרה. עירית־גבעתיים אפילו
שינתה לצורך כך את תכנית המיתאר העירונית
שלה, שלפיה אסור היה לבנות
במקום בניין רב־קומתי. מכבי־האש קיבלו
מישבן חדש. ואילו לסניף־הדואר הובטח
מקום מתאים בבניין שייבנה.
הבעייה היתד, היכן למשכן את סניף-
הדואר בינתיים?
בכל גבעתיים לא י נמצא מקום מתאים.
העולם הזה 1634

כאן התגלתה בפעם נוספת רוח ההתנדבות
על אנשי העבודה בגבעתיים. הם היו מובנים
להעמיד לרשות הדואר את בית־המפל־גר״
ללא כל תשלום. דואר־ישראל אומנם
לא ישלם להם שכר־דירה, אולם מזין יפצה
את מפלגת העבודה על כך: הוא יבנה
לביתה שתי קומות חינם.
אחרי שגם המפלגה וגם הקבלן גילו רוח
התנדבות כה נעלה, לא יכלה העיריה להתעלם
מכך. גם היא התנדבה: לוותר על קומת

יוזם קאופמן

אמנות — דרך הקיבוץ
המשרדים, שהובטחה לה בבניין שייבנה, ולקבל
מהקבלן את מחירו הראשוני של המגרש.
התנדבות זו היתד. כרוכה בהפסד
לעיריה: שכן ערך קומת המשרדים שוויתרה
עליה, עולה בהרבה על מחיר המיגרש.
עובדה: מזין היה מוכן לבנות עוד שתי

( ,)26 לשערב צנחן וחבר גדות ועין־השופט.
הרעיון של כפר־אמנים מנקר במוחו מזה
שלוש שנים. היה לו שותף לאידיאה, אליהו
אסקל, אז מנהל בית־הספר בנהלל. אך בשל
נסיבות הזמן, ומלחמת ששת־הימים, לא
יצא הדבר אל הפועל.
אוסנה, יליד רוסיה ותושב חיפה, המשמש
כמדריך־דרמה וכמחנך, כבר עשה צעד ממשי
לקראת הגשמת רעיונו :״ניתקתי את הקשרים
המישפחתיים למען קיבוץ־האמנים״ —
סיפר .״עוד כשהקמתי דבר דומה, מועדון־
אמנים על־יד חיפה, זה הפריע לי מאוד
בחיי הנישואין, ולכן, למרות שיש לי ילד
— התגרשתי מאשתי.״
כמו ההיפים. הקיבוץ, כפי שרואה׳
אותו אוסנה, יכיל את כל מקצועות האמנות;
והוא אף חוזה את דרך התפתחותו:
״עד שהקיבוץ יתחיל לשאת את עצמו
יעסקו החברים בעבודות־חוץ ובחקלאות
במקום״ — אמר .״לאחר־מכן, כשייכנס ה־מיפעל
לשלב־ביצוע, יעסוק איש־איש ב־מיקצועו.
הציירים יערכו תערוכה מתמדת
עם גלריה למכירת תמונות, ייעשו עבודות־יד
אמנותיות מקרמיקה, תכשיטי־מתכת, ו־אמנים
מתחילים יקבלו הדרכה ויעבדו רעיונות
במשותף. נקים גם תיאטרון שיערוך
סיבובים בארץ, ולכן יהיה בקיבוץ גם
מוסיקאים ומלחינים.
״במקום יהיו מפגשי סוף־שבוע של מבקרים,
כולל לינה בבונגלום. נערוך גם ערבי-
חווי, קומזיצים ומופעים.״
צורת החיים בקיבוץ, שיהיה קיבוץ לכל־דבר,
על תורנויות חדר־האוכל וחדר־הילדיב,
הושפעה, לדברי אוסנה, במידת־מה מחיי ה־ביטניקים
וההיפיס, אך לא מכפר האמנים
הקיים בישראל, עין־הוד.
לרעיון המהפכני נימצאו, לדברי אוסנה,
כבר תומכים רבים, בהם אמנים ידועי־שם.
״כבר עכשיו ישנם כעשרים איש המוכנים
להצטרף, אך אני מקווה למאה!״ הסביר.
אם ימצאו כאלה, הוא ידע ביום הראשון
בשבוע הבא, כשיערוך את ועדת־היסוד של
קיבוצו, בקפה הרלי, בתל־אביב.
תרבות שכזאת

בדרן לוי
לחיים — דרך המוות
קומות למפלגת העבודה, תמורת ויתור ה־עיריר,
על משרדיה, והוא לא מפסיד מכך.

דרכי־חיים
קיביץ

של היפיט
בחדר־האוכל של הקיבוץ היה תלוי סידור־העבודה:
אורי, שלום ואלי — בסטודיו־הציור,
יוש, גורי ונתן — בחדר הפיסול:
דן, נורית וקרן — בבית־המלאכה לקרמיקה:
וחנה, אבי, אתי ועזריאל — בתיאטרון.
בפינות שונות של חדר־האוכל ניתן היה
לראות צעירים מקומטי־מצח מחברים שירים,
ועל המידשאה הגדולה בחוץ, ישבה קבוצה
של חברים שהתווכחו על בעיות גורליות.
קיבוץ כזה אומנם אינו קיים עדיין, אך
הוא יקום בקרוב, במיצפה־בלפור, בדרך לטבריה
על-יד מיגדל־העמק, בתוך חורשה
ובה שתי כנסיות עתיקות נטושות, בהן
ישתקעו המתיישבים עד להקמת המבנים.
הנשואין — מפרין ןים. הוגה רעיון
הקיבוץ הוא גבר צעיר ונילהב, בעל עיניים
יוקדות וחיוך מקסים. זהו אוסנה קאופמן
חעולם הזת 1634

רכז־התרבות של בית־ההבראה שבקיבוץ
שפיים, אחראי לבידור הנופשים המתאכסנים
במקום. אך לא תמיד זוהי משימה קלה
במיוחד. בכך נוכח בונדי לוי )25( ,שהיה
רכדהתרבות שם בשנה האחרונה.
יום אחד פגש בונדי נמוך־הקומה נופשת
מרת־נפש בקיבוץ. היתד, זו סימה* .עולה
חדשה מארגנטינה מזה שנה וחצי, אשתו בת
ה־ 27 של רופא בבית־החולים אסף הרופא.
סימה הגיעה לבית־ההבראה אחרי שביצעה
הפלה מלאכותית. ברגע של גילוי־לב, גילתה
סימה לרכז־ד,תרבות, כי נאלצה להפיל
את ולדה אחרי שבעלה לא רצה בו. עתה,
הודיעה לו, היא רוצה לרדת לארגנטינה.
מעל לצו־החובה ומעבר לדרישות תפקידו,
התגנב בונדי לחדרה של סימה כל לילה, על
מנת לשכנעה שהחיים יפים יותר ושכדאי
להשאר בארץ. השיכנועים נמשכו בדרך כלל
עד שעות הבוקר.
גם לאחר שעזבה סימה את בית־ההבראה,
המשיך בונדי לפגשה, היה מנסה לבדר את
רוחה בבילויים בתל־אביב. באחד הימים
הודיעה לו האשד. כי יחסיהם חייבים להיגמר
.״השלמתי עם בעלי,״ סיפרה לו.
חיים מצחיקים. בונדי היד. כל כך
מאוכזב עד שהחליט לבלוע כדורי־שינה,
בכמות שמספיקה לעורר רושם, אך קטנה
מדי מכדי לגרום למוות. לאחר שהקיץ מתרדמתו,
מיהר לבשר לסימה :״ניסיתי להתאבד,
בגללך.״
״לא הבטחתי לך כלום,״ השיבה לו אשת־הרופא
.״מצידי אתה יכול להתאבד.״ בונוי
מילא אחר ההוראות. הוא כתב מכתב הסבר,
לגם שתי כוסיות וויסקי ובלע שוב חופן
מלא כדורי־שינה. לפני שאיבד את הכרתו
טילפן שוב לאשת־הרופא.
״בלעתי כדורים,״ אמר לה ,״אני עומד
למות.״
״אין לי זמן בשבילך,״ השיבה האשד״
״אני ממהרת לסרט.״
בעזרת רופאי תל־השומר חזרה הכרתו על
בונדי אליו. כשהתאושש, נראו לו החיים
טובים יותר. הוא החליט לשכוח את אשת־הרופא,
לעזוב את בית־ההבראה בשפיים, ולהתחיל
להצחיק אנשים כבדרן.
״ההתאבדויות שלי החזירו אותי לחיים,״
אמר ,״אחרי זד. שום דבר כבר לא נראה לי
רציני.״
* שס בדוי לצורך הכתבה.

ק\ע 44/ס 6א 0 £ 10

הבושם
המעולה הבושם הצרפתי
המשווה לך עידון אצילי
תוצרת ״ או פ ס פריז
להשיג גבל הפרפומריות
המובחרות

המפיצים 1,פ ס 0פ ^11
רמת גן, טלפון 725594

שיעורים פרטיים

לערבית
גם לתלמידי תיכון.
המעוניינים יפנו לת.ד136 .
ת״א, עבור מורה לערבית.

הלאה פלסטר בלתי מועיל !
הלאה סכין גלוח מסוכן י
נוכסקורן — חומר נוזלי
חדש מסלק הכאב תוך
60 שניות. יבלות ועור נוק
שה ״נובלים״ עד השורש ע״י
שמוש בנוכסקורן. נובסקורן
מכיל שמן קיק מזוכך י, יוד
ובנזוקאין המשתיק כאבים.
בקבוק קטן של נוכסקורן,
מרחיק היבלות האנטיספטי,
חוסך הרבה צרות ב 5

וווו 00 ווו(₪
מר חי ק יבלו ת אנ טי ס פ טי

וי ס קי נ ע־נז. חי פ ה

שס&סס

אפשר לראות |
רצוי לראות |
חוצה לראות 1

$08031
סרטים חדשיס
כו ס (אופיר, תל־אביב) התסריטאי טנסי
ויליאמס. הבמאי ג׳וזף (התאונה) לוזי. השחקנים
הראשים אליזבאט טיילור וריצ׳ארד
ברטון. שחקני־מישנה: יוהנה שימקן־ס ונואל
קווארד. איזה המלצות נוטפות צריך כדי
ללכת לסרט המספר על מיליונרית, השולטת
על אי קטן בלב הים?
לאפי (חן, תל־אביב) ג׳יימם קובורן נשכר
על־ידי שני צעירים (ג׳יימם פוקס וג׳וי
אלדרטון) כדי לשדוד את אביהם (ג׳יימם
מייסון) .סרט־מתח עליז ומשעשע, עם שפע
שחקנים ידועים, כולל סוזאנה יורק וטוטי
(הדיבוק) למקוב.
הפלש (תל־אביב, תליאביב) חייו של
בלש (פראנק סינטרה) מתוארים מהצדדים
היומיומיים שבהם, בסרטו של במאי מקצועי
כדאגלאם גורדון, ותסריטאי מוכשר כאייבי
(יום הדין בנירנברג) מאן.
דדקרם הענקים (אלנבי, תל־אביב)
הנרי האטאווה, במאי מערבונים בעל שם
ועבר, ביים מערבון חדש לעת זיקנתו, עם
שתי דמויות ידועות במערב הפרוע- :ין
מרטין ורוברט מיצ׳אם.

שני אנשים היושבים תחת עץ, בלי לזוז,
ומחכים — זכה לבימוי מזהיר של ׳יוסי
יזרעאלי, שעשה ממנו קירקם ססגוני. תיאטרון
אמיתי.
שיריה הנפלאים, הנוגעים לכל לב.
של רחל, מושרים ומוקראים על־ידי צוות
שחקנים, שהבולטת בהם היא חווה אלברש־טיין,
בבימוי של עדנה שביט: שלעתים
מעמיס עליהם פאתום שאינו בהם, והמצאות
שאינן הולמות אותם, אך בדרך ׳כלל אינו
פוגע בהם.
איש חפיר היה (תיאטרס
בימות) שירים וסיפורים חסידיים, בהצגה
מרהיבה של במאי מצויין וחמישה שחקנים.
החדר (מערבון מתון חדרים;
בימת השחקנים של התיאטרון הקאמר )
מונולוג מזעזע של אשר, בודדה, במחזהו
של פינטר מבוצע ומבויים בדרך הכי מרשימה
שיכולה להיות.

* * את ואני והמלחמה הסאה
סאטירה חריפה, מעניינת, חד־צדדית, על
תאוות המלחמה שלאחר מלחמת־ששת־הימים.

* לואיג׳י הוא בלגי. הוא בן שמונה־עשרה.
גובהו מאה שישים ושמונה סנטימטר,
והוא שר את הלהיט הלא־נורמאלי
רחמים. חצי מילה באנגלית הוא לא־יו־ע,
לכן הוא שר בקול נשי במיקצת, ובכייני
במיוחד, שלגרים חמים באיטלקית ובצרפ־

סרטיס פחות חדשים
הכנופייה (פאריז, תל־אביב)
סרט נפלא של גודאר, עם סיפור הגיוני
(יחסית לסרטי גודאר) ,על שוד בבית אשה
זקנה, ודמויות ריאליסטיות מלאות: שני
בחורים (סמי פריי וקלוד ברסר) ונערה
תמימה וחמודה (אנה קארינד .),מתחת לסיפור
מתגלות דיעותיו של הבמאי על הבריחה
מהמציאות ועל החלומות הנוצרים על פי
סרטי־אלימות, ועל הבדידות של גיבוריו,
ועל השאיפות המודחקות שלהם לפרוק את
עול החברה, ועל עוד המון דברים, בהומור
נהדר ומקסים.

ו_ו 1ביו ־ ודנ

בגיל מסוים קיימת סכנה עול הפרעות בעיגול. עצירות
גורמת להצטברות גזים והרגשת נפיחות. כל רופא יאמר
לו ני עליד להזהר.
עכשיו לרשותן עלמונה המשלשל הטבעי. עלמונת
משחרר את גופן מפסולת מזיקה ומנוזלים עודפים.
עלמונה ממריץ את פעולת המעיים בדרך טבעית ונעימת
וכמו כל משלשל יוריד גם עלטונת ממשקלך.
כל ההבדל; תרגישי טוב יותר! עלמונת יעזור לך1
4.80ל*י.

* * השיגעון הגדול (אסתר, תל־אביב)
לואי דה־פינם משתגע לצידו של יו־ברט
דרי, בסרטו של רוברט דרי, כשהוא
מנסה להחזיר את רוברט דרי, השחקן, לעבי-
דד, במספנה שלו. בקטעים הטובים של רו־ברט
דרי, הבמאי, אפשר לסבול בהנאה את
לואי דה־פינם השחקן.

91ח 0וזז 91

ס מו ר אי (בן־יהודוז, תל־אביב!
רודפים אחריו האנשים ששכרו אותו לבצע
רצח, ורודפת אחריו המשטרה, והוא נמלט
מהם בחדרי מדרגות וממהרות הרכבת התחתית.
הוא: אלן דלון, בסרט מותח של
ז׳אן־פייר מלוויל.

! ה מו ם ל עו ל ה טב ע

מוזגר דיסקו ב?ימ. חיגון

* * הנוקם והנועז (ירון, תל-אביב)
מערבון שיש בו הטפה לשיוויון־גזעים, הומור,
מתח, עלילה על צייד הרודף אחרי
פרוותיו שנגנבו ממנו, ושחקנים טובים כמו:
בורט לנקסטר, שלי וינטרס וטלי סאוואלם.
* * צ ׳ אילי (ארמון־דויד, תל־אב־ב)
מפגר שהפך גאון, בסרט המעורר למחשבה,
עם רגעים מרשימים. קליף רוברטסון. קליר
בלום.
ה סו ג ר (הוד, תל־אביב) דאסטין
הופמן מגלם ברגישות רבה את דמותו של
בן המיליונרים, המדוכא על־ידי הוריו וקרוביו,
והשותף של הוריו, וביחוד אשת
השותף (אן בנקרופט).
מלל טוס (גורדון, תל-אביב) חתי־נה
יהודית, וחייהם של צרפתים בני־דת־משה,
מתוארים בסרט רגיש ובהומור נעים
של קלוד ברי.

רכסות נשמרות היטס

(פאר, תל־אביב) ניאו־ריאליזם צ׳כי נפלא,
המספר על חייהם של עובדי־רכבת במלחמת־העולם
השניה.

מחפים לגורו (הבימה) מחזהו
המפורסם ביותר של סמואל בקט — המציג

לואיג׳י
תית. בתחילה חיבר לו את הלחנים אחיו,
שניגן כמוהו בתזמורות־חלטורות מקומיות.
עכשיו הוא יכול להרשות לעצמו להזמין
שלגרים מטובי המלחינים. עם הפיאות הארוכות
שלו, עיניו הכהות הבוערות, א ן
פלא שבנות התשחורת משתגעות אחריי
ולא רק הן. רואים גם המון זקנות בהופעות
שלו. מה שכדאי לא לשכוח: התזמורת שלו
הזאבים הצעירים היא לא־נורמאלית ממדרגה
ראשונה.
שמאלץ פרימיטיבי ברוטב פזמונים,
שחלק מהקהל עוד זוכרם ועלול להצטרף
אליהם, ניתן למצוא מלוא חופניים בזיג
מיין פולק (שירת עמי) בכיכובו של זיג־מונד
טורקוב, המוכיח שהוא שולט באידיש
לא פחות טוב מאשר בעברית, בה שמעו
אותו על בימות תיאטרון ז׳וכוא ז״ל. טור־קוב,
שבימים אלה מלאו לו ,72 מגלם בהצגה
שחיבר, ואף ביים, את דמותו של אבי
התיאטרון היהודי, אברהם גולדפאדן. אין
פלא שהוא מבצע בהזדהות מלאה את תפקידו,
המגיע לשיא בסצינות בהן רואים את
גולדפאדן הזקן סעת חוליו. חבל רק ש־הגסיסה,
אותה הוא מבצע לפני אולם מלא
ביהודים חביבים שבאו לשמוע את המאמע־לושן,
מתמשכת בלי סוף.
* אריק איינשטיין (במזל גזי)
העולם הזה 634ו

תוכנית־יחיד שלמה, המורכבת מאריק איינש־טיין.
שירים. ותאורה.
* שלישיית התאומים (רבותי פצי
צה) מערכונים ופזמונים אקטואליים.

׳^פפסנפש

תערוכתו הרטרוספקטיבית של
אריה לובין (מוזיאון תל־אביב, ביתן
הלנה רזבינשטיין) היא לא רק סיכום יצירתו
האמנותית, אלא גם חתך של התפתחות אכד
נות־הציור בישראל, החל מראשיתה.
יצירתו של לובין, כמו של עמיתיו, רצופה
השפעות של אמנות המערב, תוך גילוי
ההווי הערבי־מיזרחי. נושאיו המרכזיים הם:
דמויות ערביות, קומפוזיציות — עירום, נופים.
בציורי המיזרח מתקרב לובין אל
ייחודו האמנותי, באותה מידה שבציורי העירום
מורגשת יותר ההשפעה של ציירי
אירופה ובשניהם הוא נמנה עם הראשונים,
המיוחדים והטובים. אבל הוא התעייף באמצע
הדרך. חלק מחבריו הציירים נשרו
בתחילת הדרך, חלק אחר — התקדם עם

שסוס!

הזמן, התבגר מהרומנטיקה המיזרחית, מן
הפיגורטיביות הנאיבית, והגיע לציור מתקדם
ואוניברסלי (זריצקי) .לובין נשאר בסביבות
מגדל דויד (המקום בו הציג את

שלוש נשים -לובין ()1932

* האופרה הישראלית. אם לא
תהיה גם השבוע סערה, ולא ישמעו באולם
את קולות הגלים המתנפצים אל החוף, וא־נ

הצגת השסע
הנרי הרכיעי (התיאטרון הקאמרי,
התיאטרון החיפאי) הוא מחזה גדול, משוס
שהוא מחזה של שקספיר. הוא אחד ממחזותיו
ההיסטוריים רבי־המשתתפים (המורכב
בעצם משני מחזות: הנרי הרביעי א׳ וב׳)
ורבי־העלילות. מתוארת בו דמותו קלת־הדעת
של הנסיך האל, בנו של הנרי הרביע־,
המתרועע עם חבורת פוחזים, בראשותו של
הנוכל הפיקח וההולל פאלסטאף, ואינו
מסוגל לשנות את אורחות חייו, ואת חברתו,
עז שבא יומו והוא מתיישב טל כיסא
המלכות תחת אביו, והכיסא הזה הופך אותו
— בבת אחת — למלן שואף צדק ורודף
יושר.
תירגומו של רפאל אליעז הוא פנינה.
שוטף וקולח, ואינו מאבד את השפה השירית.
התפאורה (אריה נבון) ,התלבושות
והמוסיפה (דניאל שליט) ,שומרים על אופי
התקזפה, אבל עיקר ההצלחה היא של שמואל
בונים, שביים את ההצגה במיקצב נכון,
בעליזות האופיינית לו, והשיג שיווי־מישקל
נאות לתוכן הדחוס המעיק על המחזה. זאב
רווח בתפקיד האל טוב ביותר, שמעון פיני
קל, כהנדי הרביעי, חגיגי ומרשים, אם כי
עבודותיו לראשונה) אך מעל זה — אמנותו
כנה וסימפטית גם כיום.

אחד המוסיקאים ששברו את המונופול
של אירופה על המוסיקה הקלאסית מגיע
עתה י״ישראל וינצח על התזמורת הפילהרמונית.
זהו אהרון קופלנד, שכל חובב־מוסיקה

רת ערב של הנאה.

* התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
קונצרט למנויים מספר חמש. תרומתה
של ארה״ב למה שנקרא מוסיקה קלאסית
היתד, דלה מאוד, לעומת יבשת אירופה.
בכלל תרומתה האמנותית קטנה לעין ארוך
לעומת הישגיה המדעיים, למשל.

רווח, מור ונאמן כ״הנרי הרביעי״
אי־אפשר להבין מה הוא אומר. ומכולם
גונב את ההצגה פאלסטאף, כשהוא מבוצע

בידי אברהם מור, ובעיקר כשהוא מבוצע
על־ידי השחקן המתחלף, איתו, יוסף ידין.

מכיר את יצירותיו ״אל סלון מכסיקו״ או
את ״אביב בהרי האפלצ׳ים.״ קופלנד הוא
מוסיקאי רב־גוני; כתב ג׳ז, מחזמרים, מוסיקה
לסרטים, אופרות (גרועות) ומוסיקה לתזמורת
פילהרמונית. יש לו יצירות מודרניות,
הנקראות דודאקאפוניות, או על־ידי
הדיוטות — קאקופוניות — ההיפך ממוסיקה
הרמונית — אך יד לו גם ביצירות
שאפשר ליהנות מהן ואפילו לשרוק אותן.
בארץ אין מכירים אותו כמנצח, הוא התחיל
בכך מאוחר יותר. אך אם הוא מנצח כפי
שהוא כותב מוסיקה, מובטח לצופי התזמו־

רעש הגשם המכה על גג הפח, אפשר יהיה
לשמוע באולם האופרה בתל־אביב את היצירות
הנצחיות של האופרה. איל טאבארו
של פוצ׳יני, כרמן של ביזה, העטלף של
שטראוס, שחרזדה של קורסקוב וכן מאדאם
באטרפליי ופר גינט.
^ יאלטה מנוחין ויואל רייס. רסיטל
לפסנתר. שלא כאחיה, אין נגינתה של יאל־טד,
מכנית, קרה. היא מכניסה רגש רב לקלידי
הפסנתר, יותר מאשר הוא — למיתרי
הכינור, ואולי זה בגלל העובדה שהיא מנגנת
בערב אחד יחד עם בעלה.

אחד מחבריך לעבודה,
שניסה להתמודד אתך
לאחרונה, יפנה את מיר־ 8 ^ 5?•/•188
צו לאפיק אחר, יגלה
נכונו ת לוו תי ל ו ואולי

באיש ולהתגבר על דיעות קדומות שיש
לך לגביהם. אם את נשואה, צפוי לך
קושי לשכנע את בעלך לצאת לבלות.

אף להיות לך לעזר.
השתדלי להיזת זהירה ה
יותר בדיבורים. את _ 1^* 1ג
על ולה׳ ללא כיונה רעה׳ ו > ג ו,1וי> ,
לגעת בנקודות רגישות
של הסובבים אותך. בת
זוגך תשנה דעתה לחיוב בזמן הקרוב.

השפעת איש קשיש מ-
אחורי״הקלעים תעזור
לקידום ענייניך במוסד
מסויים, אך אל
לך לסמוך רק על הבטחותיו,
כי בהמשך
תהיה חייב להיאבק
בכוחות עצמך. השתד:אפריל

לי לקבוע את יום
ב מ אי
חמישי ליום הקניות
עבור הבית. בקניות
יום שני את עלולה לגלות פגמים קטנים.

מעטים מבין ידידיצם
יודעים שאתם נמצאים
בימים אלה בתקופה של
רצינות פנימית ומחשבות
עמוקות המעסיקות
אותכם. זוהי הסיבה שאינכם
נמנים בין הפטפטנים
השבוע. בעבודה
ווו שיו _1
תהיו יעילים מאוד, אך
ו 2ב מ אי ־־
הביקורת שלכם עלולה
20 ביוני
לפגוע באדם מסויים,
עקב עבודתו האיטית. לבשי סגול או בחול.

אם תנצל יפה את ה-
הזדמנות שתיפול ב-

הכנסה כספית קטנה,
שתגיע ממקור לא צפוי
בדיוק ברגע האחרון,
תציל אותך מן המבוך
הפיננסי שנקלעת
לתוכו. הוויכוח שתש-
תתף בו במיקרה, יח ייב
אותך לפשר בין
הצדדים באובייקטיביות
רבה, מבלי לפגוע

דתך, יעזור הדבר לבי-
סוסך החומרי. יהיה
עליך לבדוק יפה ול-
הבחין בין עיסקת סו-
בה לבין הרפתקה
מסוכנת. אתם עומדים
בפני תקופה סוערת
חברתית אך נטייה ל-
ויתור, עלולה להכניס
שמרי על קור רוח.

השינויים שאתה מתכונן
לבצע במקום עבודתך
יגרמו לתנופה ויעוררו מכתב הדים חיוביים.
שיגיע אליך יודיע על
ביקור קרוב של אחד
מבני משפחתך הרחוקים.
זה לא יהיה כל־כך נורא
כפי שאתה משער. היכרות
רומנטית צפוייה לך
ביום ראשון אך אתה עלול
וויכוח קולני עקב

חייך נראים לך אפו><

רים ומשעממים. אתה
מרגיש שאתה עומד לחולל
שינוי מהפכני
בסדר יומך כבר בימים
אלה, אך יהיה עליך
להתגבר על מיכשולים
העלולים לעכב ולבלום
את מירצך. פעו22ב
או ק טו ב ר -
לה שנעשתה בעבר מ־אחורי
גבך, ושנגעה

לך בעקיפין, תיוודע לך בימים אלה בעזרת
אדם, שירצה להוכיח לך בזה שהוא
עבר למחנה ידידיך. השגיחי על בריאותך
ואל תתני לבעיות המרתקות אותך לביתך
להעכיר את רוחך. נוחי הרבה.

101ו

1!110
ו ;2ביוני -
2<3ביו לי

ן ן 1ךןון

61332115^ 3
603502* 3 י ומעניינת מבחינה
שתלטנות ולחוסר
אתכם לוויכוחים.

אם תבדקי היטב תיווב־חי
לדעת שמכספים שאת
מוציאה ללא מחשבה
שקולה את מפיקה
תועלת דלה ולזמן קצר.
הבעיות עם ההורים עלולות
להתעורר שוב ול1ש
זנייו1
הכניס אותך לשיחות
} 2בספ ט מבר -
ללא מוצא מיידי. צפויות
:!2ב או ק טו ב ר
לכם הנאות מעניינות
בשטח הבידור. אפשרית גס זכייה, שתיפול
בחלקכם בהיסח הדעת, באירוע הברתי.

למרות עיכובים קטנים, אשר יחייבו אותך
למשא־ומתן ארוך, צפוייה התקדמות רצינית

בעסקיך בתקופה זו.
קרוב לוודאי שתהיה
חייב להתעניין בנעשה
בבית ביום רביעי. ההצלחה
שבאה, לן עקב
ראיית־הנולד בעניין ס־סויים,
והמאמצים שהשקעת
במשך תקופה ארוכה
יהפכו את אחד מ23
בנו במבר -
20בדצמבר
ידידיך למעריץ נלהב
שלך, שיאזין מעתה ל־עצותיך.
עקב נסיעתו הקרובה של אחד
מידידיך היקרים, תיווכחי לדעת מהו יחסו
האמיתי אליך ועד כסה זה חשוב עבורן.

שו1

דאגותיך לקבלת אישורים פורמליים ממוסד
מסויים, בקשר לקידומן בעבודה

יפוגו במיקצת בעזרתו
של אחד מידידיך. ה-
תימרונים שהמן מבצע
בענייני רכוש יבי או
לך הצלחה ורוו,ח
בצידה, אך בדוק היטב
עיסקות שאתה
עומד לבצע עם ידידים•
המכתב שתקבלי
ו 2בדצמבר ־
__ז בינו א ר 9 ביום חמישי יהיה רג-

שני ומעורפל ויקשה
עליך להבין מה מבקשים ממך.צפוי לכם
בידור ביום שני, מלווה בארוחה דשנה.

הכוכב ונוס המקרין ישירות על בני ובנות
מזל דלי הוא הגורם לכך שתזכהבימים
אלה לנדיבותו של הגורל,
שתמצא את דרכה
אלין באמצעות המין
היפה דווקא. במישור
הרומנטי אתה עשוי
להיות מוצף במחמאות,
אן שים־לב ש־ן
ברבנותך לא תהיה הגורם
העיקרי לרכילות
20 בינו א ר -
18בפב רו א ר
__ מיותרת ולשיחות מאחורי
גבך מאידך, בימים
הקרובים ביותר תעלה רבות יוקרתן המיק־צועית
וייתכן שתוצע לן העלאה בדרגה. המופרזת הרגישות
שלך בימים אלה עלולה
לסבך אותך עם
הסובבים או תך. במיו-
חד שים־לב לא להפגין
קפריזות מיותרות
ן ני ס
ביום רביעי. בשיחה
;9בפב רו א ר ־
שנוהלה מאחורי גבן במרס דיברו בך טובות. כש־

פרטיה יתגלו לך ב*
ימים אלה תראה כמה מידידיך באור
שונה. אתם עשויים ליהנות במידה רבה
בבידור יוצא דופן שייערך במקום סגור.
זוהי גם תקופה מצויינת עבורכם לצאת
להבראה. מריבה תסתיים בהתפייסות.

מ חב אל־י
׳־ מחיך ״ ב• 7צבעים -קל לריבוש

״ מיני -ק מי״ לצעירות בלוח

יר״ ש ל רוטקס

״ ״ י מתיחה מגסי יותר.

טוב

׳011
לשדכי י לז בד״•* 0
1ד ב -״ חתל בן 7ו; .ד.״ -ווי ם

״ בטוה מכוחות

״רי ש תמי ת״ החחחווים האוריר״ם

חויוי הלנקהמיוצריםבישראלבלצדיתע ־ י

מפע לי

הביל ב ע מ | ,ברש 1ת ה של הברתהבדל ״ ן שויצרי ה.

הגברת
שנעלמה
משהדיין פה משה דייו שם. משה
דייו לוחץ את ידו של ניכסון. משה דיין
משוחח עם המיקרופון. משה דיין מדבר
עם עיתונאים. משה דיין. משה דיין.
בארבעים ושמונה השעות שמשה דיין
אכל ארוחת־ערב כאורח המגבית באר-
צומ-הברית, ראתה אותו כל אמריקה.
אבל אף אחד לא ראה את אשתו, רות,
שנשעה איתו והיתה איתו כל הזמן.
מדוע !
כשא שכו ל נושע עם מ רי ם, אז מרים
מדברת עם לושי, ומרים מדברת עם
ג׳ונשון, ומרים מכריזה הכרזות ומצהירה
הצהרות. אפילו כ ש סיזי אבן נושעת
בחברת בעלה היא לא חדלה להיראות
מול המצלמות, והקהל רואה את היופי
שלה עם השכל שלו, או החיפד, לפי
הטעם.
אז מדוע רעיית שר־הביטחון לא נר-
אית ולא נשמעת, כשהיא נוטעת בחברת
בעלה למשע ארוחת־ערב י
״כשאני נוטעת לבד,״ היא אומרת,
״למשע שלי, אז אני עומדת במרכז. אני
נואמת, אני מקבלת עיתונאים. אבל כשי*
, 2נוטעת כבת־לווייה למשה, אני לא
צריכה לעמוד מול המצלמות.
״גם בארוחת״הערב אני ישבתי בצד.
בסד״הכל הייתי בת־לווייה. אני לא חו-
שבת שהייתי צריכה לתפוש מקום בתמונות.״

שלושה

כלה
בהריון
הכלה היתה בחודש השמיני להריון. לבושה בשימלת־מיני שחורה,
וצעיף לבן. החתן עמד לידה נסער ונרגש. מניין של יהודים לא־*
כשרים, שנאסף על מדרכות הרחוב שמול הרבנות, חבש כיפות
מושאלות. שני עדים נשבעו שהכלה היא בתולה, והרבי שהשיא את
הזוג, הודיע להם בשימחה :״מזל טוב. מזל טוב.״
חודש לאחר החתונה היתד, צריכה כריז׳יט ז׳נמר, הדוגמנית
הצרפתיה הנשואה לאמנון מילצ׳ן 25 מנהל חברת־יבוא של
דשנים, ללדת. השניים היו כבר נשואים למעלה משמונה חודשי־לידה
בנשואין אזרחיים, אבל בריז׳יט, שלא היתד, יהודיה, רצתה לפני
הולדת הילד להיות בטוחה שאפשר יהיה לערוך לו בריח־מילה,
ושאיש לא יקרא לו ממזר.
היא דאגה להתגייר, ויחד עם הגיור נערכה החתונה של השניים.
אחר־כך התחילו בעיות יותר קשות. הלידה התקרבה. בריד־ט לא
יודעת עברית, והיא פחדה שכשהיא תשכב על מיטת־ד,צירים ותצעק
״אי־ ,בצרפתית איש לא יבין אותה.
היא רצתה לידה רופא המבין צרפתית, והתברר שפרופסור דויד
סד, רופא נשות־האצולה, מבין גם צרפתית.
״זו היתד, הלידה המצחיקה ביותר שהיתר, לי,״ הוא מספר,
״ישבתי לידה, פיטפטנו, צחקנו, ופיתאום היא ילדה. עשר דקות
לאחר־מכן היא כבר היתה רעננה, כאילו כלום לא עבר עליה.״

משקר ואמרה לו :״בסדר. אבל בתנאי שזה
רק לישון.״
הוא קיבל מיטה במרפסת, מיטה נהדרת,
עם כרים ושמיכות. בבוש״ הוא קיבל ארו״
חת־בוקר, וכשהוא הלך לעבודתו הוא שלח
אליה ילד, עם זר פרחים.
מה קרה, מאז אותו לילה, לא ברור. אבל

פרחים
״היא מרחפת כמו באגם הברבורים. יש
לה תנתר, של איילה. כשהיא הולכת היא
עושה את זה בתנועות כל־כך נכונות, הצוואר
מורם, כפות הרגליים נוגעות ברצפה, לפני
העקב, וכל הגוף מתנועע בגלים, בקצב
הנכון.״ זוהי חוות־הדעת המקצועית של
שמעון לוי, מורה לריקודים, על אשתו
אותה נשא ביום הראשון השבוע.
את חוות־הדעת המקצועית הזאת הוא כבר
פיתח לפני שנה, כשראה אותה לראשינה
בדיזנגוף. אבל אז לא היו לו שום מחשבות
מעשיות בעניין.
המחשיות החלו לפני שלושה חודשים.
הבית שלו היד, מלא אורחים, שבאו להתארח
אצלו מכמה קצות הארץ. הוא ישב
בלילה בכסית, וחשב על איך שיבלה אותי,
בלי מיטה ובלי כר להניח עליו את ראשו.
ואז הוא ראה את ורדהדשא, מעצב,זד,אופנה
בת ,27 שעוררה כבר מזמן את
איש־המקצוע שבו.
״אפשר לישון אצלך?״ הוא שאל אותה.
היא הסתכלה עליו בבוז, ורצתה להמשיך
ללכת .״לא, לא מה שאת חושבת,״ הוא
אמר לה ,״יש לי מלא אורחים, ובאמת אין
לי איפה לישון בלילה.״
היא נתנה בו מבט שני, הבינה שהוא לא

לבן שנולד במזל סוב ביום השישי בלילה קוראים דב, על שם
אביו של החתן. הוא שוקל שלושה קילו ושישים גרם, ואם ירצה
השם הוא עוד יגדל ויגדל.

שמעון וורדה
כשהוא פגש שוב את אותו הילד, כעבור
שלושה חודשים, וביקש אותו לשלוח לוורדד,
שוב זר גדול של פרחים, זה כבר לא היה
בשביל מיטה, אלא בשביל חתונה.
ואותו מוכר פרחים לא הספיק לנוח מזר״
הפרחים השני, והנה הוא קיבל שוב עבודה.
לשלוח זר־פרחים שלישי, הפעם מידידתו
הקודמת של שמעון לוי, השחקנית א טיכד!
אורגד, שחיה איתו במשך שנתיים והצי׳
זמן־מה לאחר גירושיו מאשתו הראשונה.
היא שמעה על החתונה השניה שלו, יד,הליטר,
לברך אותו לפני שהיא עוזבת השביע
את הארץ לסיבוב־הופעות.

פריז׳יט כבית־־החולים

שכרו את הכדים
״הוא הופיע אצלי בשעה שתים־עשרה

בלילה ביום השישי,״ מספר רפי שאולי,
בעל דיסקוטק מ נ די׳ ס ובעלה של מנדי, על
בוסתנאי (״בוסי״) פחה.
״הוא הפסיד עשרים וארבע אלף לירות
בקלפים. הוא אמר לי שהוא שמע שבקינגם
קלאב לא נותנים להיכנס לתימנים. אז ד״יא
רוצה לראות מה יעשו לו. אם זה נכון,
הוא אמר, הוא יפרק את המקום. הוא שאל
אותי אם אני מוכן לתת לו אלפיים לירות,
כדי שיפרק את המקום״.
״זה היה ביום שישי. בשעה שתים־עשרה
בלילה,״ מספר בוסי את אוהו הסיפור,
״עברתי במנדי׳ ס, עם אשתי נעמי אדווה
והלכנו משם ל קי נגסקלאב .״
מה שדומה בשני הסיפורים הזהים הלל•
על ׳אותו ד,מיקרה הוא שהיום היה ׳ 2
שישי, והשעה היתד, שתים־עשרה בלילה.
אחר־כך מתפצל המיקרה, ומסתבר שקרו לו
כמה דברים, והוא קיבל כמה גירסות, הכל
לפי הפה המספר אותו.
״הוא היה בקינגסקלאב ,״ מספר רפי,
״הוא שבר שם כמה כוסות, ואחר־כך הוא
בא ואמר לי: שברתי קצוב אז תן לי אלף
לירות במקום האלפיים.״
״הלכתי ל קי נגס?!לאב,״ כך נשמע אותו
הסיפור מפיו של בוסי ,״בחורה אחת התחילה
איתי שם, וזה לא מצא חן בעיני נעמי,
אז היא זרקה עליה כמד, כוסות, שנשברו
ולא פגעו באף אחד, ואחר כך הלכנו משם.
״באנו למנ די׳ ם וסיפרנו לרפי מה היה

ה שפעת האקלים

כל כך הרבה זמן רצתה שושנה שני ילד.
במשך שנים היתה הקאריירח שלה יותר חשובה לה מהכל. היא היתה מוכנת להקריב אח
המשפחה ואת הבית, את הכל בשביל לקבל תפקיד חשוב בהצגה או בסרט.
אחר־בך התברר לה שהקאריירה היא רק דבר צדדי. והעיקר הוא חיי המשפחה.
ואז היא החלימה ללדת לד.
אבל זר, לא היה כל־נך פשוט. היו לה קשיים.
נל מה שהיא עשתה לא עזר, והיא החליטה לעזוב את הארץ, להחליף את האקלים. אומרם
שזה בדרך כלל מוזר.
במשך חורשי ם היא היתה עט א רי ה ל כי א בלונדון, ועכשיו התבור שזה לא היה
לשווא•
חיא בהריון. בחודשים הראשונים. היא תצטרך לשכב במשך כל החודשים שיבואו. לא
לקום מסמיסה. אבל לא איכפת לה. היא מאושרת.
אז שיהיה במזל סוב.

אדווה וכוסי
בקינגס קלאב, אז הוא צחק ואמר: יופי,
מה שברתם? הרבה? כמה נזק? הוא גם חקר
מי היד, שם, ומה האנשים שם לבשו, ואחד־כך
הציע לי שיתן לי חמשת אלפים לירות
כדי שאני אפרק את הכל שם.
״עניתי לו, :מה פתאום? אני שובר רק
כשמתחשק לי, בשביל התענוג. אני לא
שובר בשביל כסף!׳
״ואחר כך נעמי גם התרגזה ואמרה לו:
,אם אתה רוצה לסדר את העניינים שלך,

תלך עם אשתך שתשבור שם בעצמה, ואל
תשלח את בוסי! ,ובדי שהוא יראה שאצלנו
לא הכסף חשוב, היא שברה גם לו כמד,
כוסות, ואחר כך הלכנו.״
איך שלא יהיה, מסתבר שהארץ מתחילה
להיות כבר קטנה על נעמי ובוסי. הם כבר
שברו כאן את הכל. הם כבר היכו את כל
מי שאפשר להבות, והם התחילו להרגיש
שעוד מעט יצטרכו לשבת בחיבוק־ידייס,
לעבוד אולי, או סתם לשוחח עם לאנשים
במקום להרביץ להם. וחוץ מזה, הקיננם
קלאב כבר ניסגר השבוע בפקודת הממונה
על המחוז.
זה הפחיד אותם. הם הבינו שהארץ אולי
נגמרה כבר, אבל העולם מלא אנשים הראויים
למכות, ודיסקוטקים שלמים, עם
המוני־המוני כוסות וכלי־זבוכית, והם החליטו
לנסוע לשם.
בהתחלה נעמי לא רצתה. הוא הציע לה
לנסוע איתו, והיא אמרה שקר לה. היא לא
רוצה. אז הוא הלך מהר לחנויות וקנה לה
כמה פרוות וכובעי־צמר, וזה שיכנע אותה,
והם נסעו השבוע לחו״ל. עכשיו העולם
צריך להיזהר. הוא בסכנה.
אהבת חיי ם
אשתו של ג׳ורג׳ טאופיג, מנהל אל-
אי ט לי ה, היא אשר, מלאת־סבלנות. כל פעם
מוצא לו בעלה דיילת אחרת, נערת־זוחר,
או משהו דומה, וכל פעם שהוא מוצא ובר
כזה הוא רוצה להתגרש, אבל אשתו לא
מסכימה לגט. היא מחכה עד שזה ייגמר,
ועד שיתחיל הרומן החדש.
והיא לא מחכה בתנאים גרועים כל־כך.
יש להם וילה בכפר־שמריהו, יש להם שני
מוסי־מרוץ, והרבה עוזרים ועוזרות״
עכשיו, בהיותו בן חמישים פלוס, פגש
ג׳ורג׳ טאוסיג את הרומן הרציני ביותר של
חייו. הוא בנוי מדיילת יפר,פיה, פקידת
קבלה באל־איטליה דניאלה כהן, שחרחורת,
יקית עם יופי תימני כי האב תימני
והאם גרמניה, וגם צעירה נוסף לכל, בתהילת
שנות העשרים שלה.
הוא חושב שזו אהבת־חייו. שדבר כזד,
עוד לא קרה לו אף פעם• שהוא מאוהב עד
מעל ראשו. שאשתו, שאף פעם אינה מבינה
אותו, לא תוכל להבין את זה.
אבל אשתו דווקא מבינה. היא לא רוצה
לשמוע על גם. היא מחכה שגם זה יעבור.
והבת שלו, ליידיה, בינתיים יורשת
ממנה צרות״ היא ניהלה רומן של שנתיים
וחצי עם עמי זיסמן, וכשעמי התחתן עם
בחורה אחרת היא עזבה את הארץ ונסעה
לדרום־אסריקה.