גליון 1641 מתאריך 12 בפברואר 1969

המועדון החדש
של תנו עתה עול ם הז ה — כו ח חדש
(בית ציוני אמריקה, רח׳ דניאל פריש )1
ביום רביעי זת 12 ,בפברואר, ב־ 8.30 בערב
ירצה

יעקב ריפתין

הנושא:

השמאל הישראלי — לאו?
ויענה לשאלות שיוצגו על־ידי הקהל.
כ ש בו עהכאיר איין :

שלום כהו
מנהיגים ערביים מהגדה
שיענו גם לשאלות הקהל.

רשמו לפניכם ־ כל יום ד׳ — מיפגש במועדון החדש !
ב ק רי ת טבעון
ביום שני ,17.2.69 בשעה 8.30 בערב, יתקיים

חוג

בי ת

המעוניינים בפרטים מתבקשים להתקשר טלפונית
עם המספר ,715404 טבעון.

ל פ ני ש בו עיי ם הופתעו הקוראים הישראליים
של השבועון הגרמני החשוב
ביותר, דר שפיגל, כשנתקלו בתמונתו של
אורי אבנרי בעמוד הראשון של השבועון,
המקביל למדור זה.
הם הופתעו עוד יותר כאשר מצאו באותו
מדור ביוגרפיה של אבנרי. הסביר העיתון,
שתפוצתו עולה על מיליון: מפאת חשיבותו
הגוברת של דיסיכסוך הישראלי־ערבי לגבי
שלום העולם, החליט להקדיש את ששת
גליונותיו הבאים לבעייה זו. כדי להסבירה
על בל צדדיה, יפרסם את דיעותיהם של
שלושה אישים: אבא אבן, המלך חוסיין
ואורי אבנרי.
הגיליון הראשון הכיל ראיון עם אבן.
הגליון השני הכיל קסע קצר מספרו של
המלך חוסיין. כל שאר המקום הוקדש לתמצית
ספרו של אורי אבנרי, שתימשך כמה
שבועות ׳ ,כשבכל גליון מוקדשים לה כשמונה
עמודים.
אחרי שניתן לתועמלני שני הצדדים לומר
את דברם, ניתן לאבנרי לקבוע דיעה
מאזנת.

הי שרא לי ם ב חו ״ ל כבר התרגלו לאפתעות
מסוג זה, בארצות רבות.
לפני כמה שבועות הוקדשה התוכנית
פאנוראמה בטלביזיה הבריטית לבירור סיב־סוך
ישראל־ערב. היתד, זאת, לכל הדיעות,
התוכנית הטובה ביותר על נושא זד, ששודרה
מזה זמן רב בבי־בי־סי.
הפעם חולק הזמן בין ארבעה אישים:
אבא אבן, מנחם בגין, חמדי כנען ואורי
אבנרי. באמצע התוכנית הטיפו שלושת
האישים האחרים לדיעותיהם הנוגדות. ואילו
בראשית התוכנית ובסופה ניתן לאבנרי
לפתח את גישת השלום.
הדבר הפך כימעט למקובל. בטלביזיה
של דרום־גרמניה (מינכן) הופיעו לוי אשכול
ואבנרי. לפני כן, בטלביזיה של צפון-
גרמניה (האמבורג) ,היה ציוות דומה. בפינלנד,
בשבדיה, בדנמארק, בהולאנד הובנו
תוכניות דומות.
מסתבר כי מלבר המשולש הרשמי אש־כול־דיין־אבן,
אבנרי הוא כיום האדם הישראלי
המצולם ביותר בטלביזיה (הלא־ישראלית,
כמובן. הישראלית נהגה כלפיו
בהגינות בתוכניות על הכנסת, אך לא נתנה
שום מקום לוויכוח על דיעותיו ותוכנית־השלום
שלו, בעודה חוזרת עד לעייפה על
הדיעות השיגרתיות של המימסד).

מהגרםלפך שדווקא עורכים ועיתונאיה
זרים מייחסים לדיעות העולם הזח
חשיבות רבה יותר מישראלים רבים?
אולי זה עניין של פרספקטיבה. הפיתגם
אומר ש״אין נביא בעירו.״ זד, אינו נכון,
כי הולך וגדל מיספר הישראלים המכירים
בעובדה שתחזיות העולם הזח הוכחו כנכו־נות
לכל אורך החזית — החל ביחסי ישר־אל־צרפת
וכלה בניתוח חשיבותם המדינית
של אירגוני־החבלה הפלסטיניים. אך יתכן
כי בסבך הרגשות, השמאות והקינאות השולטות
בזירה הישראלית, נראים הרבה
דברים אחרת מכפי שהם משתקפים לעיני
משקיף אובייקטיבי זר, הרואה את הדברים
ממרחקים.
מבחינה זו, אולי מעניין להביא כמה מדבריו
של רודולף אוגשטיין, עורך דר
שפיגל ואחד האישים החשובים ביותר בגרמניה
של היום, שכתב מאמר ראשי לכבוד
פירסום תמצית ספרו של אבנרי:
״מנסיון מלחמותיה של גרמניה יודעים
אנחנו, ני אי־אפשר להתקיים ללא הוגי־ריעות,
שדבריהם הם דברי כפירה. אורי
אבנרי, אדם שרבים מפקפקים בו בישראל,
הגה מזה שנים במוצא (לסיכסוך הישראלי־ערבי)
,ויש לו גם היידע הדרוש וגס הפטריוטיזם
הדרוש לכך.
״אף כי הישראלים מעדיפים לסמוך על
עצמם יותר מאשר על אחרים, הרי בעיית
המיזרח התיכון היא עניין שיש בו סיכונים
והתחייבויות לעולם.
״ן־ק אצל אמדי — ולא בשום מקום
אחר — מוצאים אנחנו את ניתוח המאור־עזת
שהובילו למלחמת ששת־הימים, כהסתבכות
בלתי־נמנעת. זה דומה מסיתה של
ברברה טונמן בספרה תותחי אוגוסט, על
ההשתלשלות שהביאה למלחמת־העולם הש־נייה,
אס ני סוכמן מבינה פחות מאבנרי.
הישראלים מרוגזים על כך שחוב״
עים אותם לאחריות על כל דבר שהם עו־שים,
בעוד שסוכנים לסלוח לערבים כימעט

הגיונית של המטרות
דווקא מן הצד המסוגל לכך?
״אבנרי מגדיר את הפיתרונות רק בקווים
כלליים, כרגיל. אולם הוא מגדיר בצורה
נוקבת את הבעייה.״

ל עו לםפש * ט נמאס לשמוע את הקול
הצורמני של התועמלנים — גם של הערבים
וגם שלנו. הוא משתוקק לקול חדש מן
המרחב — קול של הגיון, קול המשתדל
לנתח אמת אובייקטיבית, קול שאינו מביע
את הדברים השגורים והקפואים של בעלי־המונולוגים
הרשמיים.
משום כך אין כימעט ספר רציני על
סיכסוך ישראל־ערב, בשנתיים האחרונות,
שאינו מתייחס לריעות העזלם הזה, והוא

שער ״דר שפעל״
הדין למאמרים בעיתונות העולמית הרצינית.
זד, מרגיז את שגרירינו היקרים, ואת הניספ־חים
לעיתונות, המקבלים שכר יפה בדי
להשיג לאנשי השלטון את אשר משיגים
אנחנו בחינם.
הדבר מטיל עלינו, כמובן, מעמסה נוספת
שקשה לנו לעמוד בה. על אבנרי מומסרות
הזמנות מחו״ל למחקרים ולמאמרים —
להשתתף בספר בצירו של ארנולד טוינבי
הנודע, לכתוב מאמר לכתב־העת המקורב ל־משרד־החוץ
האמריקאי, לכתוב פרקים נוספים
למהדורות הצרפתית והגרמנית של
ספרו, וכו׳ וכו׳.
מכיוון שאבנרי כבר מחזיק בשלוש מישרות
שלמות — תפקידו בכנסת, שממנה
אין הוא נעדר לעולם; תפקידו כעורך ראשי
של העזלס הזה, שבעבודתו הוא לוקח חלק
פעיל ביותר; תפקידו כיו״ ר של הכוח החדש,
אשד בשמו הוא נע ונד בארץ (ומאז
המלחמה הופיע בפני קרוב ל־ 200 אלף
ישראלים בהרצאות ובחוגי־בית) — קשה
לו לקבל על עצמו תפקיד רביעי, שגם הוא
מספיק לבדו למילוי כל זמנו של אדם. בכל
זאת הוא נענה לחלק מן ההזמנות האלה,
מתוך שאיפה שהדברים יגיעו לעולם הרחב,
ובייחוד לעולם הערבי.

כשמדברים על. מחדלי ההסברה הישראלית,״
אשר לרשותה עומד המנגנון
העצום והתקציב של משרד־החוץ ומשרד
ראש־הממשלה, כדאי להרהר בהצלחה זו,
שאינה נובעת ממנגנון ומתקציב.
התעמולה זקוקה לקביים. האמת יכולה,
כנראה. לצעוד על רגליה שלה•

העולם הזה 1641

מכתבים
תוצאות מסוכנות!

אני מעביר אליכם העתק ששלחתי לראש־הממשלה,
סגן דאש־הממשלה, שר־החוץ,
שר־הביסחון:
לצערי מתנהלת היום מעל דפי העיתונות
הישראלית, בראדיו ובטלביזיה תחרות על
פירסומים שונים בנוגע לתשעת עולי הגרדום
בעיראק. לדעתי, תופעה זו עלולה לסכן
חייהם של רבים משארית־הפליטה בעיראק.
העליתי
את העניין בפני חברי־הכנסת
דויד פתל, שושנה ארבלי־אלמוזילינו, וכן
בפני מר שלמה הילל, סגן המנהל הכללי
של משרד־החוץ, וד״ר הרצל רוזנבלום,
עורך ידיעות אחרונות. לדעת כולם לא ניתן
לאסור פירסומים בנושא זה, מאחר ואנו
חיים במישטר דמוקראטי.
ברצוני להזהיר כי המשך הפירסומים
יביא, נוסף לנזק שנגרם בבר, לתוצאות
חמורות ביותר, המסכנות את חייהם ואת
הרותם של רבים מאלה שנותרו בעיראק.
אני פונה אליכם, על־מנת להשפיע ולאסור
פירסומים מזיקים כאלה, כי לדעתי אין
מקום לעשות הון ציבורי ופוליטי על חשבון
עולי־הגרדום וסכנת־חיים לאחרים.
אבקש לא לפרסם את שמי, כי דבר יד
עלול לסכן את חייהם של קרובים שם•׳

״עס שני סנקסיס אוט
אני ׳]1111(0111(1
שוט •11 טוש!1ניסר

קורא׳ אור־יהודה
כנות במחתרת

התמונה של שלוש הנדונות מרצועת־עזה
(העולם הזה ) 1640 מזכירה באופן מזעזע
את משפטיהן שד
גאולה כהן ויתר בימי בנות־לח״י
שילטון המנדאט הבריטי.
אותן
הבעות, אותה
פשטות־הליכות
עניינית — ואפילו
אותם טיפוסים.
אלוהים אדירים,
כל־כך מהר שכחנו
מה זה להילחם נגד
שילטון זר?

משה יאירי,
ירושלים

ידידים וכעלי־ברית
לורד בירון הזהיר, בשעתו, את היוונים
״לבל יבטחו בידידים ובעלי־ברית.״ גם היום
נכונים דבריו.
עמים המתעלמים מאזהרתו מתחייבים בנפשם,
כפי שקרה לצ׳כים ולעמים קסנ-ם
אחרים באירופה המיזרחיוב
על ישראל לבטוח בבעל־בריתה היחידי:
ישראל .

משה ספרדי,

תל-אביב

אומץ־לב

הוכיחו שיש לכם אומץ־לב, ופרסמו שיד
ליאן פאלאך:
אמא רוסיה — /
השחיר דיגלך האדום!
/דבק בן
אות קין /מגלב
דמוי קרדום׳ שדותיך צבע
שחור /וגוון שמיד
/סיבחר
בזלת,
בניך /אלופי תליג־יין•

אמא
רוסיה /חלצי
דדייך מפי /
נחנקתי בבוסר חל־בך
/ .אוכלתי בלהט שינאתי!
אברהם שיין, ראשוון־לציון

גוש אנטי־פאשיסטי !
ברצוני להתייחס למכתב שפורסם בהעולס
הזה 1637 תחת הכותרת ״דה־ציוניזציהד
שכתב הקורא חיים קליינמן.
הרעיון המרכזי הוא הגיוני, ברם בי! לידי
ביטוי בצורה הלא נכונה. הבעייה איננה
ירידת אנשי המוסר, כמונו, אלא:
( )1הפעלת השפעה במרוכז, ולו גם על־ידי
לחץ־סחיטה של ידידיה,
( )2הבעת דברים לכלל ביטוי שאנו דורשים
מדיניות של שלום, של הסדר, של
חולירה להסדר־שלום מצד ממשלתנו,
( )3הכרחי ליצור גוש אנטי־פאשיססי.
מר קליינמן, טול לידיעתו:
(המשך בעמוד )5

מדוע צריך אני לקחתא תי בס ף מזו מן — כדי לאבד או תו
או לפרנ סאתה כיי סי ם?
כשאני צריך ל שלם עבור איזו קני ה — אני חו ת ם על שיק,
ו שלום על ישראל. א ם יש מ קו מו ת שעומדים על כ ן שישלמו
להםב מזו מן — ת מיד אני מוצא סניף של בנ ק די ס קונ טבס בי ב ה,
נכנ ס אליו, מציג א ת ״ פנ ק ס די ס קונ ט ״ שלי — וז ה הו אזה:
אני מקבלכסף מזו מן ו הולך ל שלם מ ה שיש לי לשלם.
ושימו לב רבותי, כל ז ה לא עולה לי גרוש — או כמעט.
75 הפ עולו ת הר א שונו ת בח שבון שיקי ם שלי הן חינ ם לג מרי;
ל מ על ה מז ה, נכון שהבנק מ חיי ב או תי עבור הו צ או ת ני הול חשבון: ,
אבל זהבאמת לא ב לו ם 5 :אגו רו ת ו־ 10 אגורו תאם אני מ שתמ ש
ב ה רב ה מ אד שיקים.
לגבי ״ פנ ק ס די ס קונ ט בכלל אין הו צאות.
כדאי שתשא עמך ת מי ד פנ ק ס שיקי ם ו ״ פנ ק ס די ס קונ ט ״ של בנ ק די ס קונ ט.

בגק דיסקזגט
1לי שראלנעטי

• * נויכ תו ב ת —
מנוי המבקש מזנו ת תת כתובתי מתבקש
לחודיע על־כך שבועיים מותש, על״מנת
למטע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

ס תו וצוו
יז•!ף דאגה לבריאות אשכול

ראש-הממשלה לוי אשכול חלה שוכ
כדלקת־ריאות כפולה -כשתי ריאותיו
-בצורה המעוררת חששות ל־סיכובים.
בשבוע
שעבר התמוטט לוי אשבול
כשעת עבודה בלישבתו. רופאיו שהוזעקו
למקום השאירו אותו כהדרו
עד שבל עובדי לישבתו עזבו את
המשרדים ואז נשאו אותו על כיסא
החוצה.
זוהי הפעם השנייה השנה שלוי
אשכול סוכל ממחלה זו.

בהו־צידוו
לא יקבל המענה?
סיעת המרכז החופשי לא תקבל, קרוב־לוודאי,
את המענק בסך 120 אלף לירות
המגיע לה עכור ח׳ /כ נוסף, עם הצטרפותו
של ח^ב שלמה בהן־צידון אליה.
אחרי שסיעת המערך בכנסת הגיעה למסקנה כי הצ׳
סרפותו של כהך צידון למרכז החופשי נעשתה בעיקר
כדי להגדיל את המענק למלחמת הבחירות לסיעה זו, לא
יאשרו עבורו את קבלת המענק.
המערך יסתמך במיקרה זה על התקדים של ח״כ יזהר
הררי, שהצטרף למפלגת העבודה אשר ויתרה על קבלת
המענק עבורו. מבחינה פרוצדוראלית תאשר הכנסת
את הצעת החוק שהוגשה לפני הצטרפותו של כהן׳
צידון לכיעת המרכז החופשי, והמבטיחה את המצב
שהיה קיים אז.

בקור יישאר
בקומה החמישית
יחריף המאבק הסמוי בין מזכיר ההסתדרות אהרן
בקר, לבין ראש המחלקה לאיגודים מיקצועיים ירוחם
משל.
נראה כי במאבק זה תהיה ידו של בקר על העליונה,
ואף הובטח כ־מעם סופית שהוא ימשיך לכהן בתפקידו
גם אחרי הברירות הבאות.

הוא עצמו יצהיר שאינו מעוניין עוד כתפקיד.
אכל ייענה להפצרות של צמרת
מע״י בדי להישאר כהדרו שכקומה החמישית
של הוועד הפועל.

בנה המימשל הצבאי
והאתנו למפלגה
אגודת יש־אל, שקיבלה לפני כחמש שנים רשיון
לבנק תמורת הצבעת סיעתה בכנסת למען המשכת
המימשל הצבאי, מחפשת עתה קונה לחלק הזעיר שלה
בבנק.

המפלגה, שהקימה את הבנק כעזרת משקיעים
גדולים, קיבלה בחלקה -כזכות
הרשיון -אחתים אחדים מהון־המניות.
שתי טוב*ת־הנאה אלה שוות מיליוני לירות,
ובנראה שבקרוב יימצא להן קונה.
כף שהאתנן ששולם למפלגה הדתית יוכל
להסתכם בריווח כספי פשוט.

תציב להחזיר את
אגם החולה
כקרב מתכנני המים כישראל נדונה עתה
ברצינות הצעה לשוב ולהסיר את השמח
המיובש של החולה לאגם מים, כדי שישמש
מאג־ ,אלטרנטיבי למערכת המים ה ארצית.
כיום
משמשת בתפקיד זה הכינרת, שאחוז המליחות
במימיה גדל. כתוצאה מפגם זה מושקעים סכומי־ענק
בנוהילת מימיה במים המוזרמים ממקורות אחרים אל
המוביל הארצי.

אם יוהזר אגם החולה לקדמותו, טוענים
במה מומחים, יחסיר הדכר הוצאות חוזרות
לאחזקת מערבת הניקוז של השטח המיובש,
יוזיל את מחיר המים המוזרמים כמוביל
ויאפשר את חיסולה של,,חוות החולה״

שמשרדי הממשלה רואים כה נמל ומעוג
יינים בחיסולה.
המתנגדים העיקריים לתוכנית הם יישובי הסביבה
הרוצים את קרקע הכבול הדשנה להרחבת שטחיהם,
במקום שטחי רמת הגולן שיוצעו להם כתחליף. גם
עובדי הקרן הקיימת מתנגדים לחיסול המיפעל, שהיד,
בשעתו מיפעל יוקרה של הקק״ל.

הקלות בהליכים
במס־הכנסה
שורת הקלות ופישוט הליכים לגבי ציבור
הזכאים לניכויים וזיכויים כמס-ההכנסה
יונהגו כקרוב, בעיקבות המלצותיה של
ועדת-מישלוב לבחינת נוהלים ולמתן אישורים
וזיכויים.
מטרת ההקלות היא למנוע מציבור הזכאים, עליו
נימנים נכים, סטודנטים, נוער־עובד־ולומד, וחיילים
משוחררים, להופיע אישית במישרדי מם־ההכנסה, ולהמתין
שם שעות ארוכות בתורים.
על־פי ההסדר החדש, תהודה הצגת פינקס־הנכה בפני
המעביד אסמכתא לניכוי מתאים, ותעודת־שיחרור מצה״ל
לגבי חיילים שהשתחררו באמצע שנת־הכספים. נוער־עובד־ולומד
ימלא טופס מיוחד, בו יצטרך המוסד בו
הוא לומד לאשר את גובה שכר־ו,-לימודי, ובדואר חוזר
יתקבל האישור הדרוש לניכוי או זיכוי. סטודנטים
ימלאו את טופס בקשת הניכוי במישרדי אגודת־הסטו־דנטים,
כאשר המשך התהליך יתנהל בין אגודת־הסטו־דנטים
יבין מם־ההכנסה.

צנרת הטלפונים
הארצית — ללווייה
צפוי מאבק מר בין החברה ההסתדרותית חימר לבין
הנהלת שירותי הטלפון של דואר־ישראל.

ועדה פנימית של הדואר קבעה כימים
אלה בי צנרת הבטון. התת-קרקעית שמספקת
לה החכרה ההסתדרותית אינה עונה
לדרישות מבחינת אטימות. חדירת המים
לצינורות התת־קרקעיים כהם עוכרים
ככלי הטלפון הבינעירוניים היא אחת הסיכות
לניתוקי טלפונים כחורף.
כשיריתי הטלפון הגיעו להחלטה לעבור בהדרגה
לשימוש בצנרת פלאסטית. אולם המיפעל ההסתדרותי
מפעיל לחצים לשינוי ההחלטה ואף מציע ליצור סוג
חדש של צינורות. חימר מתנה את רכישת הציוד לייצור
הצינורות החדשים בהתחייבות מצד משרד־הדואר לקנות
במשך שנים את תוצרתה. המדובר הוא בסכומים של
מיליוני ל׳׳י. משרד הדואר מסרב להתחייבות כזאת
לאור נסיון העבר הכושל עם חימר.
בדגוריוו ירוץ לבד
קיימים כל הסיכויים, שדויד בן־גוריון יופיע בכל
זאת בראש ׳רשימה נפרדת, שתישא את השם רפ*י. זהו
הסיכום אליו הגיעו בן־גוריון עצמו ומקורביו מחוך
חשבון פשוט:
אין טעם שמשה דיין יעזוב את מע״י ויקים רשימה
נפרדת. מאידך יש לקלוט את כל אותם אוהדי ביג׳י
ומתנגדי־מע״י שלא ירצו להצביע בשביל המערך.

רשימת כיג׳י תזכה, לפי חישובי מקורביו,
כאדכעה-חמישה מנדטים. אם יחליטו דיין
ואנשיו לפרוש מהמערך אחרי הבחירות,
או לכונן פוטש כתוך המפלגה, יהיו מנדטים
אלה תוספת-כוח חשוכה ביותר.

יותר צעירים
לרשימת הזקנים
זקני המערך, מצידם, יעשו מאמצים לשוזת לרשימתם
תדמית צעירה, מבלי לכלול בין הצעירים אנשים הנאמנים
לדיין.

החלטה עקרונית המתגבשת בצמרת :
.להקצות לפחות 15 מקומות בטוחים, כחלק
הראשון של הרשימה, למועמדים ״צעירים״
— כלומר מתחת לגיל ,50 שכהם יהיו אנשי
מקצועות חופשיים רכים ככל האפשר.

תמונת השבווו

שניים סחבלני החזית העממית לשיחרור פלסטין שנתפסו השבוע במכתש הקטן
שבנגב, אחרי מירדף ממושך שערכה אחריהם יחידת צה״ל. בתמונה נראה חייל
צבא הג:ח לישראל משקה מתוך ג׳ריקן מים את אחד סא נשי החולייה, כאשר חברן, שנפצע בפניו בעת הקרב שהת־נחל
בין החבלנים לבין יחידת צה״ל, יושב לידו רכון ראש. שניים מאנשי החולייה, שמנתה שמונה איש, נהרגו בקרב.

מכתבים

הי א

(הנושן מעמוד )3

( )1שום דבר איננו בעל ערך באופן
אינדבידואלי,
( )2שום לחץ איננו תופס, אס הנלחץ
לא יודע מי, כמד״ למען מה לוחצים, ועד
היכן מובנים להרחיק לכת?
.הרעיון כשלעצמו תופס, יש בו פתח לפי י רוץ את המיסגרת של העדר מעש, אבל
חשוב ביותר לתפוס את השוד בקרניו.

חרמו כן־אריה,

ו הו א!

הי אמחליקהעל פני השלג .
הו אמחליק

מבלישתחוש בו.

תל־אביב

י מסקנה פשוטה
צרב לי לקרוא את מדור הטלביזיה של
•דיעות אחרונות, מ ום ה־ ,5.2.69 מאת עמי
פלד.
הכותב בא בטענה כי ביום חגה של הכנסת
לא דאגו המפיקים להראות הכל במשך
הזמן הקצר שהיה להם. ואילו את אורי
אבנרי הוא ואה באותה תוכנית כשבע פעמים,
ולעומתו את שאר חברי־הכנפת ראי,
מעט מאוד, בעיקר מסיעת גח״ל, ואילו מסיעות
מפ״ם אף לא אחד.
עורך המדור בוודאי לא הגיע למסקנה
פשוטה, שאורי אבנרי איננו מהסיר אף
ישיבה אחת בכנסת. ולעומתו שאר הח״כים
משתדלים מה שיותר להתרחק ממנה.
_ ובזאת הס אינם ממלאים את חובתם הלאומית
שבעור, נבחרו על־ידי בוחריהם.
זו שוב הוכחה עבורי שה״כ אבנרי ממלא
את שליחותו בנאמנות.
כן ירבו כמותו.

נתן חנן שוורץ, עכו
תחרות הצילומים
תמונה זו צילמתי בשבוע שעבר, בשעה
שהכינרת עלתה על גדותיה. היא מראה

הצי פו• הפולימדישל

תמונת השבוע
ציפור פצועה, שלא יכלה עוד לעוף, מסתכלת
בתמיד,ה במי הירדן ליד הסכר.

ראובן לוויתן,

רמת-גן

תמונת השבוע — .ראה תצלום —

מזכה את הקורא ראובן לוויתן בפרס של
10ל״י. הקזראים מתבקשים לשלוח את
התצלומים להתחרות כשהם מודפסים על
נייר מבריק.

אן והפנמת
אחרי אן טוכמאייר ו״ארץ־ישראל המתפשטת״
(העולם הזה — )1640 למד, לא או
סופמאייר ״מקימה
סיעת יחיד?״ או
אן מפרסמת ״שבועון
עירום גברי ,״
כדי להצליח בקארי׳
ו ה שלה?
זה יכול לתת לוו
רטון הזדמנויות לצלם
׳גברים שריריים
ונאים, ומזמן
אנחנו רוצות לראות
כאלה.

כר־יום?,

נחמה בר
יוסף, דא שוך

תוצאות העלטה
כזכור, חל לפני זמן לא רב קילקול בקו
(הנזשן בעטוד )6

ע ל פני ך

סססססססססססר״ ^)סססססססססססססססססססססססססססססססס

!״,מלחמה התרבותית(המשך)
נאום הספד לתומרקין :
הכריז על עצמו כגאון עוד

בחייו.
( )1נתן לעצמו תואר יופיטר,
משום שאף אחד לא נתן לו.
( )3ידע שיש לו סטוק של מיליון
ל״י, בזמן שרמברנדט לא ידע
שיש לו סטוק של חמישה מיליארד
דולאר.

הרבה שאפתנות בשביל הישג כה
קטן אני על תומרקין: כנ״ל.
( )12 דאלי: קינאתו של תומר-

( )4ידע שמה שאי-אפשר לעשות
בתמונה אחת, אפשר בשלוש.
( )5היחיד שהודה בפה מלא שיש
ציירים גרועים ממנו.
(<) 3י׳יד חייו לקח את הכלל

,,תומרי,ין בטואלט״
קין תמיד היתה הצלחתו של ליפשיץ.
( )13 כל חייו חשבתי שלהספידו
יותר קל מלדבר על חייו. ליד האד-

״תומרקין מגדה את ליפשיץ״
שמה שלא הולן בכוח, הולך בפטיש.

)7ידע שכל רעיון של ליפשיץ,
יש לבצע במהירות.
( )8לא נואש מפני שבפפר״סבא
לא קיבלו את עבודתו. רעננה קיבלה.

)9ידע שבעיר הפועלים יקבלו
כל הצעה שתוגש על-ידי ארביטק ב-
כישרון של ארכיטקט.
( )10 את אימרתו שאין באפשרותו
לתת לאף אחד את החווייח,
ואפילו לרגע, להיות תומרקין, לא
היה יודע לפני שנתתי לו את סיפרו
של סלוואדור דאלי :״יומנו של
גאון״.

דאלי על אראגון :״כל-כך

(המשך מעמוד )5

מכון פסיכולוגי

לשחקנים
י י ^י* י * -ולדוגמניות

היפנוזה וטיפול

אין צו רן ל היו ת רקדן
מקצועי כדי ל ר קו ד גיז

בכל הבעיות הנפשיות,
מבחני אישיות
בהנהלת

ד״ר רזניק
בחיפה טלפון 69300
ובתל־אביב ז׳בוטינסקי 32
מ־ 15.00 עד .18.00

הרקדן-והכוריאוגרף שמעין לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי-בוקר וקורסי-ערב
( 2שיעורים בשבוע בכל קורס)
פרטים: טל—8.00( 25 17 13 .
10.00 לפנה״צ; 20 00—17.00 בערב).

,ה עו ל ם הזה״ ,ש בו עון החד שות ה יש רא י י
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ,
תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

החשמל בארצות־הברית — שגרם שם לעלטה
מוחלטת, אשר בעיקבותיה באה, כעבור
תשעה חודשים, עלייד, תלולה בילודה.
הסיבה ברורה: בני־אדם אוהבים להיות
פעילים, וכשאין להם מה לעשות, אז הם
לפחות מזדווגים.
בזמנו הצעתי למחלקת העלייה־ד,פנימית
של הסוכנות לאמץ את הפאטנט הנ״ל לשם
עידוד פיתרון הבעייה הדמוגרפית שלנו.
אולם קיבלתי תשובה מתחמקת.
עכשיו קרה אצלנו בדיוק אותו הדבר:
הסערה של השבוע שעבר כיבתה את האורות
במדינה למשך שעות מספר. התחזית
שלי: עלייה תלולה בילודה בסוף ספטמבר
השתא.
לתשומת ליבם של בתי־החולים ליולדות!
העתק: לחברת החשמל לארץ־ישראל.

זימן שנוקפרצקן,

חולון

העובדות הנבונות
בדו״ח לבוחר מספר ,126 שהתפרסם ב־העולם
הזה ( ,0637 נוכחנו שדברי ח״ב
אבנרי בכנסת, בקשר לבחירות למועצה
המקומית בערד, אינם נכונים. בין השאר
נאמר בהם, :אותר, קבוצה השיגה, במאמץ
ראשון, את מלוא מיספר הקולות שהיד,
דרוש למנדט אחד, בדיוק.״
אין זה מדוייק, מכיוון שהושגו 0ל 75 של
המיספר שהיה מזכה אותנו במנדט במועצה.

״תומרקין על הצלב״
מה התחוחה, אני רואה שלגמרי לא
איכפת לי שיקום לתחייה.
( )14 להוריד את הארון !

אורי ליפשיץ,

תל-אביב

אבל לא זה הגורם שדחף אותנו להגיב.
בהמשך נאמר :״אך קול אחד נפסל להם
על־ידי תחבולה די מזוהמת, המקובלת בארץ׳
לצערי. מישהו דאג להדביק יחד שני
פתקים של הרשימה. תחת לשים פתק אחד
של הרשימה, שם בוהר מסויים שני פתקים
דבוקים זה לזה של אותה רשימה.״
קטע זה פגע בנו כתושבי ערד, וכחברי
אותה קבוצה שבשמה נאמר מד, שנאמר. אין
שום קשר בין דברים אלה לבין האמת, חוץ
מן העובדה שהיו שני פתקים מחוברים.
ולעניין זה מספיק היה בהחלט לציין שהפתקים
היו מחוברים.

אורי פרנק, אשא יוסלר, אשא
יפה, אהוד חוצן, נחמה פרנק,
ערד
#אין לדעת איך נדבקו שני הפתקים
— עובדה היא שדבקות זו גרסת לפסילת
הקול. נוטרתו של אבנרי באותו נאום היתה
להציע שינוי בחוק הבחירות, שימנע פסילת
קולות מחוברים בצורה זו.

טעות לעולם צודקת
חיילי פיקוד הצפון, המוצבים ברמת ־
ג ן ובעמק בית־שאן, יקבלו בשבוע הבא
מנת בידו ר מעריב.)3.2.69 ,

שלום כושי,

תל-אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפיש
את תצלומיהם למכתבים.

תמרורים
נחוג יום־הולדתו ה־ 36 של הח״כ הצעיר
ביותר בכנסת, שהוא צעיר בניו של
מקים ההגנה אליהו גולומב, דויד גו־לומב.
גולומב, שנכנס לכנסת מטעם מפלגת
העבודה, בעיקבות פרישתו של רב סדן
ממנה, הוא כלכלן בוגר האוניברסיטה העברית
בירושלים, שעבד בבנק יפ׳ראל, ומונה
על־ידי מזכיר ההסתדרות לשעבר, פינחס
^בון, ליועץ כלכלי ומתכנן בכיר בהסתדרות,
שייך למשפחת החמולות במפא״י: שרת,
גולומב, הוז ואביגדור, שהיו קשורים בקשרי
משפחה ונשואין בינם לבין עצמם. משה
שרת ז״ל היה דודו של דויד גולומב.
נחוג יום־הולדתו ר,־ 49 של עורך
הדין, חבר־כנסת מטעם המיפלגה הליברלית
העצמאית וסגן שר־הפיתוח — יהוד,ה
ש ע רי. כיליד רומניה, עלה שערי לארץ ב־
1941 והצטרף לקיבוץ ניצנים, משם עבר לגבע
ולאשדות־יעקב, והשתתף בייסוד נווה־אבא.
אחר ניהל את מחנה עליית־הנוער בחיפה
והיה מזכיר כללי של העובד הציוני
בתל־אביב. באותה תקופה סיים שערי את
לימודיו בבית־הספר הגבוה למישפט וכלכלה
בתל־אביב• בשנת 1945 חזר לרומניה, פעל
שם בשם בדוי ובאורח בלתי־לגאלי עד שנת
, 1947 כשליח הסוכנות באירגון עליית־הנוער,
חזר ארצה, המשיך לעסוק בפעילות ציבורית
ונבחר לכנסת.

מתלם אל ק טרוניק ה
ב ע׳ מ
רחוג המטגר ,68—70 טל ,30594 .ת״א
מפיצים בלעדיים בישראל של חברת

״אקאי״

תודות להפחתת אחוזי המט על
מוצרינו מטעם הנהלת המכט ירושלים
— אנו גאים להודיע לצבור לקוחותינו
על המחירים החדשים כדלקמן : המחיר רשמ יקול המחיר 4ערוצים מדגמים הקודם החדש 9105
(מונו) — 890ל״י — 860
( 1710\¥סטריו) —995.— 1( 1310.

— 1320.— 11 1745

—1700 2010.

180050
—2000.
— 1620

1800
— 1350 — (1 1750

X 360
—2700.— 1( 3570.
1090 1880.— 06011 X-1500
1070.— 00011ס —810.
3000

נחוג יום־הולדתו ה־ 54 של מי שהיה
הנציג הראשון של ישראל באו״ם, ושגריר
ישראל בארצות־הברית בשנים 1950 עד
,1959 והמשמש היום
כשר החוץ בממשלת
ישראל —
אבא אכן. אבן,
שנולד בדרום־אפרי־קר״
הוא בוגר אוניברסיטת
קמברידג׳,
בה שימש גם כמרצה,
חבר האקדמיה
האמריקאית למדעי
הרוח והטבע, ונשיא
מכון וייצמן למדע
ברחובות. במיסגרת אכן תפקידיו הפוליטיים,
לקח אבא אבן בעבר
גם חלק נכבד בשיחות הסופיות
עם ממשלת־המנדט, בלונדון, חבר־כנסת, שר
בלי תיק, שר־החינוך־והתרבות, סגן ראש־הממשלה,
ובשנים האחרונות — שר־החוץ.
נחוג יום־הולדתו ד,־ 68 של שר־החקלאות,
חיים גכתי. גבתי, שהוא יליד
פינסק, עלה לארץ
ב־ , 1924 והצטרף לקבוצת
גבת בעמק
יזרעאל, החליף על־כן
את שם־משפחתו
מסוישץ לגבתי, אך
עבר, עם הפילוג בגבת,
למשק יפעת
המפא״יי. קודם לתפקידו
כשר החקלאות
שימש גבתי
כמנהל הכללי של
משרד החקלאות, מזכיר
איחוד הקבוגכתי
צות
והקיבוצים, ומזכיר
כרית התנועה הקיבוצית בארץ.
נבחר לנשיא הבונדסטאג המערב־גרמני,
במקום ד״ר אויגן גרסטנמאייר, שהתפטר
-קיי אוכא בון־האסל, שהיה
שר הפליטים מטעם מפלגת הרוב הנוצרית־דמוקראטית
בממשלה המערב־גרמנית. האסל
זכה ב־ 262 קולות. המינימום הדרוש למיש־רה
זו — 260 קולות.
נהרג בתאונת־דררים, בדרכו לבקר
את אמוהחולה, בבית־החולים קפלן ברחובות
— הממונה על מחוז המרכז במשרד
הפנים, יהושע גוכרניק. על סף הקבר
הפתוח הספיד את המנוח שר־הפנים משה
חיים שפירא, שהתריע נגד ״הרצח המשתולל
בכבישי הארץ, שהביא בשנת 1968 לאובדנם
של 470 קורבנות.״
נפטר בלונדון, בגיל ,82 שחקן־ה־קולנוע
שעיצב על בד הקולנוע את דמותם
של פראנקנשטיין ושל מיפלצות אחרות —
כורים קארלוף. קארלוף, ששמו האמיתי
היה ויליאם הנרי פראט, נולד בלונדון ועסק
בצעירותו במלאכות רבות. בין השאר היה
פועל בניין וסוכן מכירות, עד שהצליח
לקבל תפקיד ראשון בתיאטרון 50 .שנה הוא
חי בארצות־הברית, וב־ 1959 חזר לבריטניה,
שם נפטר•

< 91111 *0 1 - 0 1 0 5 5

6 8 0010א 1£401

דזרה גלזס
* 1ק 0 0

דורה גלזס
בנרתיק סובב

2. 20ל־י

1.95ל־י

. 10ו ליי

1ק\£/ק ק£י)511

לפני שמחליטים — הכרחי
לבקר בחנות ״פזגז״ :שם מוצג
המבחר הגדול ביותר של
תנורים לבל גודל מטבח, ולכל
תקציב, בנוסף למבחר עשיר
של כיריים מודרניות.

1יזיות-טתזיסשוים|
ושמיחול-טנו

׳ ע /ל ״ עלקמ /ל

מע תו ת 00ו א 01 וניות

() 130־

*ונס חג!-וויה

איך נראית הכנסת כאשר היא דנה — בישיבה שהוגדרה רשמית כחגיגית — על
התקציב של עצמה, על סידרי עבודתה ועל בעיותיה?
בראשית הישיבה, כאשר דיבר קדיש לוז, נכחו כשבעים חברי־כנסת( .לוז ניצל את
ההזדמנות כדי לנאום נאום פולמוסי למדי, תוך התקפות גלויות על התופעות שסיעות־היחיד
גרמה להן במידה רבה: ריבוי הסיעות בבית, ריבוי השאילתות, ובו״ .מחיתי על
כך לאחר מכן בקריאת־ביניים חריפה).
כעבור שעה, כאשר נאם עקיבא גוברין, נותרו מלבד הנואם, היו״ר ואני רק עשרים
ואחדח״כים — מהם 14 שהם חברי סיעתו של הנואם. מגח״ל נותרו ,2רהמפד״ל ,2
מל״ע ,2וממ״ח .1שאר הסיעות נעדרו כליל.
בניגוד לתקנון, הפקיעו לעצמם דוברי המערך את רוב הזמן באותה ישיבה, וכתוצאה
מכך לא ניתן לנו לדבר בה כלל. במיזנון לחשו כי הישיבה הופסקה במיוחד כ־י למנוע
את נאומיהם של שתי סיעות־היחיד — שלנו ושל בן־גוריון — בישיבה החגיגית. על־כל־פנים,
עוררנו בעניין זה סקנדאל בסוף הישיבה, אך הדבר לא עזר.
למחרת היום, כשהתחדשה הישיבה, היה המצב דומה. שעה קלה לפני שקמרי לנאום,
נכחו באולם מלבד הנואם (ורדירג) ,היו״ר (תלמי) ואני רק עשרים חברי־כנסת.

רשימתהנוכחיםנ המערך — 12 מתוך ( 63 גולדה מאיר, יעקב חזן, אזניח,
הררי, קרגמן, ורטמן, ביטון, הקטין, ארבלי, ביבי, צור, גז ).גח״ל — 4מתוך ( 22 יוסף
תמיר, שטרן, אברמוב, ידיך ).מפד״ל — 1מתוך ( 11 זוארץ) .אגו״י — 1מתוך ( 4גרוס).
מק״י (מיקוניס) .כהן־צידון. נעדרו: ל״ע, מרכז־חופשי, רק״ח, הסיעות הערביות, בן־גוריון.
באותו יום, כשנסתיימה ההצבעה על תקציב הכנסת (וכל הסתייגויותינו נידח! פה־אחד,
כמובן) ,נמשך הדיון על חוק הנוגע לחברות־קרקעות. זהו חוק מיקצועי יבש, אן חשוב

]אומו! של אבנר על הצלת יהודי!עיראק
אין צורף להרבות במילים כדי להכיע את עוצמת הזעם על ההכנות
למעשי־רצח משפטיים נוספים בעיראק, ואת עומק החרדה שאחזה
בכולנו לגורל שרידי היהדות בארם־־נהריים.
יהיו הבדלי ההשקפות בינינו כאשר יהיו, מאוחדים אנחנו כתחושת
הסולידאריות היהודית, בהחלטה נחושה להציל אהים נרדפים.
העלינו הצעות אלה לסדר יומה של הכנסת, כי לא ייתכן שבנפת
ישראל לא תרים את מולה, כקומה זקופה ובפה מלא, מול פני הזוועה.
לא היתה לנו מדינה, ולא היתה לנו כנסת, באשר נטבחו, ונורו, ונחנקו,
ונשרפו, מיליוני אחים באירופה. היום, באשר יש לנו מדינה וכלים
ממלכתיים, מצווים אנחנו לא רק להרים קול, אלא גם לפעול.
המטרה השנייה והעיקרית כהעלאת הצעות אלה היא לאפשר לדובר
המוסמד של ממשלת-ישראל לדווח לעם על פעולות הממשלה להצלת
יהודי עיראק.
מבינים אנחנו היטב את התלבטויות המום־ות האחראיים. הדחף
הפנימי לפעולה הוא עצום, והאפשרויות מוגבלות עד להחריד. תדע נא
הממשלה כי נהזק את ידיה בכל מעשה יעיל שתעשה, למען יינצל
אהרון יהודי עיראק מידי מישטר התליינים, המטיל היום את חיתתו
על בני בל העמים בעיראק.
וכלפי אחים נכריז: שער מדינתנו פתוח כפני בל נרדף -מדינתנו
שאין כה עונש־מוות, מדינתנו שתוסיף להתיר לשלום חרף מאמצי
התליינים לברות תהום של שינאה בין שני העמים, מדינתנו שתושיט
יד לכל שוחר קידמה במרחב.

בדיון על־ תקציב הכנסת, במיסגרת חגיגת שנת ה 20-שלה,
נשא אורי אבנרי את הנאום האופוזיציוני העיקרי
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה, עש־רים־ושניים
חברי־כנסת נכבדים.

עשרים־ושניים הברי-כנסת, בדיון
השנתי על הכנסת!
לפי המסורת היהודית, יום חג הוא יום
חשבון־הנפש.
בבואנו לחגוג מלאות עשרים שנה לכנסת,
תפקידנו הראשון הוא — לחשוף ליקויים
ולהתריע על סכנות.

הכנסת חולה !
הקומיסארים של המימסד, השולטים בבות
זה, עשו יד אחת כדי למנוע מראש
כל ביקורת כזאת.
הם קוראים: מי שמותח
ביקורת על
הכנסת, מבזה את
הפרלאמנטארמם הישראלי.
הוא פא־שיסט,
דחמנא ליצי

זהו שקר מוסכם.

מראה הכנסת כעת חישיכה החגיגית*
מאוד. נאמתי נאום מישפטי מפורט, שהוכן על־ידי אמנון זכרוני. באולב נכחו, מלבד
היו״ר, שלושה חברי־כנסת (צדיק, אברמוב, ארזי).
לאחר מכן היתה הכנסת צריכה לאשר צו שעת־חירוס הנוגע לתשלומיחובה על צמר-
כבשים. ההמשך נרשם בפרוטוקול כן, וגרם לגלי־צחוק ורוגז בבית:
היו״ר רות הקטין: הכנסת תעבור להצבעה.
אורי אבנרי: אבקש למנות את הקולות.
היו״ר רות הקטין: נמנה את הקולות.
בשבעה קולות, ללא התנגדות, אושר הצו.
כן נסתיימה הישיבה החגיגית.
* נוסף ל־ 14 כיסאות ריקים נראים בתמונה חברי־הכנסת שלמה גרוס, שמואל תמיר,
אורי אבנרי, אברהם ורדיגר, אברהם טיאר, שמואל מיקוניס ושלמה כהן־צידון. התמונה
צולמה בעת ה״ישיבה החגיגית״.

לפי הגיון מעוות
זה, הרוהמאבחן פא חזן

הדיאגנוזה
הוא שליחו של
מלאך־המוות, ומי שמטיל על החולה
מיצווה של רפואה, הוא בן-
בריתם של החיידקים המכרסמים
כגוף החולה.
יעקב חזן (המערך) :הוא צריך

|[ להיות רופא, ולא סנדלר.

אורי אבנרי: ואנו באים ואומרים:
למען המישטר הפרלמנטארי, חובה היא
לאבחן את מחלת הכנסת. למען הדמוק־ראטיה,
חובה היא להצביע על עיוזת מנגנוני
המפלגות.

כבוד היושבת-ראש, אנו קובעים
כי הפרלאמנטאריזם הישראלי נמצא
בתהליד הידרדרות, ירק התעוררות
הציבור תעצור תהליף זה.
שלושה הם שלבי הידרדרות זו:

כשלב הראשון, ראינו את הת

מוטטות האופוזיציה המסורתית,
גח״ל, עד כרי שילובה המוהלט
במימסד -שילוב חומרי ונפשי.
מיומי הראשון בכנסת זו, עמדתי בפני
העובדה הב־לטת של קונדומיניון מפא״י—
גח״ל, של שותפות חברי־הכנסת אזניה—
באדר, הקובעת את דמות ׳הכנסת הזאת.

התוצאה היתה ביטול הכנסת
כמוסד המטיל פיקוח על הממשלה,
הפיכתה למבונת-הצכעה, המכוונת
מראש על־ידי הממשלה.
השלב השני — כינון הליכוד הלאומי —

אך העניק צורה חיצונית, רשמית, לעובדה
זו, שקדמה בהרבה לשעח־החירום. גח״ל
לא היתה מעולם אופוזיציה של ממש ל-
מימסד. שעת־החירום רק סיפקה את האליבי
לברית העסקנים מקיר אל קיר, לקאר־טל
של מנגנוני המפלגות.

קארטל זה הפד את הכנסת למוכר
שאין לו כימעט תפקיד ממשי,
זולת אישור פורמאלי של החלטות
הממשלה.
גולדה מאיר (.המערך) :עוד לא
אבדה תקוותנו — אתת הרי פה.
אורי אבנרי: חברת־הכנסת
גולדה מאיר, אני קורא מסור של
דברי דויד בן־גוריון, ולמדתי איך
הוא רואה אותן. אין לי אלא להצטרף
להגדרתו*.
יזהר הררי (המערך) :איך הוא
רואה אותך?

קריאות-- :

אורי אבנרי: אולי יש כאן
דברי חכמה שאינני מבין.

המליאה נשארה ריקה
כיום אנו עומדים בפני שילוב שלישי.
סכנה חדשה עולה באופק — ואני מזהיר
את הבית ואת הציבור כולו בפני בואה.
זו הפעם הראשונה בתולדות הכנסת,
קיימת בה סיעה בעלת רוב מוחלט. במדינה
נורמאלית אין בכך אסון. אולם ישראל
* בן־גוריון אמר שגולדה מאיר היא אשת
אכולת־שינאה, הפועלת מתוך שינאת בלבד.

אחת התופעות החדשות בכנסת היא
הזילזול של השר משה דיין במוסד זה.
מכאן שהשאילתות והשאלות הנוס-
פות המופנות לדיין הופכות להתמודדות
חד־צדדית.
כן, למשל, השיב דייו על שאילתה
שלי ביחס לתלונותיו של חמדי כנען,
ראש עיריית שכם, בראיון עם הטלוויזיה
הבריטית, על ״פעולות בלתי״אנושיות״ :

משה דיין: אישים שונים מיהודה,
שומרון ורצועת־עדת פונים מדי פעם בטע-

.ד״ן מתחמק

נזוז ובחלונות. במידה שהתלונות ה נן ספ ציפיות
וענייניות, הינן מקבלות את הטיפול
המינהלי או המשפטי הנאות.
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :היום
נתפרסם בשבועון נובל אובסרבטור שבעוד
שבשכם נמצא נשק בשני בתים, נהרסו אר־בעה־עשר
בתים. תלונות מסוג זה, ספציפיות
לגמרי, נשמעות מפעם לפעם. ידוע
על מכתב שקיבל השר דיין בנוגע לכפר
בית־פורק. האם אין מקום להקים, אפילו
בתחום משרד־הביטחון, מוסד לעירעורים
ולבירור תלונות, שימסור דו״ח על עניין כזהד
הרי לא ייתכן שהכנסת לא תדון כלל בפרשת
האשה שנהרגה על־ידי חיילים ברפיח.
משה דיי* :אם השאלה היא שהכנסת
תדון — אינני הכתובת. אם יש לך שאלה
עניינית על כפר מסויים, תשאל ואשיב לך.
אורי אכנרי: הרי אתה מסרב להשיבו
על זח אני מדבר. הגשתי לך שאילתה
מיוחדת על בית־פורק, ואתה הודעת לי
רשמית שאתה מסרב להשיב.

או לגבי דבריו של דיין באסיפת של
תלמידי השמיניות, שאפשר להשיג את
הפסקת הלוחמת הערבית תמורת ההסכמה
לגבולות ה״ 4כימי :

משה דיין: בדברי התייחסתי למצריים,
וציטטתי את העמדה הרשמית המצרית, כפי
שמופיעה בפירסומיס רבים, והמדברת על
התנאים בהם תהיה מצריים מוכנה להכריז

״זה מגוחך,״ אבל...

רלדזיורד 1ו,ד> 1דזדו
וו ד חי
ררל ת רזו ת דוי
בישיבה זרח־הכנסת,
רימזירה
חהן ויר הרוחח. דחיירוח בכל
מומחים

לזר תקציב
בתיבות על
שאנחנו צריכים
ענפי החיים
לחוקק בהם
גיגית־כביכול, היה כר נירחב לקריאות־ביניים.
אורי
אבנרי: אם כן, למה אין לד
עקיבא גוברין מהמערך, למשל, קבל על
הסתייגות ברוח זו?
היעדר מומחים בכנסת. זהו נושא מרכזי
גדעון האוזנר: אין לי הסתייגות, כי
בטענות סיעתנו, וגם הגשנו הסתייגות שבה
יש לי קצת נסיון עם גורלן של הסתייגו-
דרשנו להקציב למטרה זו מיליון ל״י. גוב־יות.
אני יודע מה יעלה בגורלה של ההסרין
עצמו לא הגיש שום הסתייגות, כמובן.
תייגות שלן.
עקיבא גוכרין אנחנו מעמידים
(היא נדחתה, לאחר מכן, פ ה אחד ,
פנים של יודעי הכל. כאילו אנחנו מומחים כשגם האוזנר וגוברין לא מצביעים בעדה).
לתעופה, לים, לתחבורה, לכל מה שאתם
עושים. זה מגוחך. זו העמדת־פנים
אורי אכנרי: נכון מאוד!
עקיבא גוברין: אתח הורס לי את
הנושא העיקרי לקריאות־ביניים היה, כמוכל
הנאום. אס אתה אומר ״נכון מאוד״ —
בן׳ עניין ההיעדרות הסיטונית של הח״כים.
כל חברי יתנגדו לזה.
רותהקטין: אני רואה את הזיון הזה
זו: נקודה העלה
מל״ע
גם גדעון האוזנר
כהמשך לדיון ה חגיגי...
גדעון האוזנר: דרוש לנו ייעוץ של
אורי אבנרי: זה מראה חגיגי זה?

> היכן 100ח״בים?

(באותו רגע נכחו באולם 22 חברים).

על הפסקת מצב הלוחמה עם ישראל.
אורי אבנרי (שאלה נוספת) :כבוד
השר, לא שאלתי את השר מה דעתו של
גמאל עבד־אל־נאצר, אלא מה דעת כבוד
השר. האם כבוד השר מאמין, כפי שצוטט
כאן, שאפשר להשיג שלום עם מצריים על
פי הגבולות של ה־ 5ביוני?
משה דיין: לא שאלת מה אני מאמין,
אם היית שואל מה אני מאמין, הייתי
אומר שאיני יכול לענות על השאילתה, כי
איני יכול להגיד מה אני מאמין. בשאילתה
נשאלו שתי שאלות עובדתיות 1אם
הידיעה דלעיל נכונה )2( .אם הינה נכונה
— על יסוד מה נאמרו דבריו הנ״ל של שר־הביטחון.
על זה השבתי שהידיעה׳נכונה,
ושדברי נאמרו על יסוד הפירסומים המצריים.
לא נשאלתי במה אני מאמין, ואם
הייתי נשאל, לא הייתי משיב, כי אין זה
נושא לשאילתה.

רות הקטין: תלוי באיזה ע נייח מסתכלים.
יש למי שנראה הכל שחור משחור,
ויש למי שנראה טוב, מתון תקווה שיהיה
עוד יותן סוב.
אורי אבנרי: זה לא נראה שחור ולא
לבן. זה פשוט לא נראה. המקומות ריקים.

חזר לנושא זה יזהר הררי. הוא הסביר
כי יש בכנסת נאומים משעממים, ואין חובה
לשמוע אותם.

יזהר הררי: חבר־כנסת אבנרי, שמע־תי
ממן גם נאומים טו בי ם אבל) אני
לא צריך תמיד לדעת מה השקפת הכוח
החדש שלן בעניין החקלאות. אני גם לא
מחייב אותן לשמוע אותי. אתה ושאי לשבת,
אם אתה נהנה מזח. לפעמים אני נהנה
סנאומין, ולפעמים לא.
אורי אכנרי: הנה אתה נואם על נו שא
חשוב מאוד, ונאומך מעניין מאוד —
וראה אין נראה הבית. נאומך חשוב, הנושא
חשוב, ובכל זאת הבית ריק. למה?

יזהר הררי

:אני לא מחייב אף אחד.

הררי, כמו שאר מצדיקי־ההיעדרות, העלה
את הטענה שעיקר העבודה של הכנסת נעשית
בוזעדות — טענה שאינה נוגעת כלל
לעניין, כי מעולם אין הוועדות יושבות
בשעה שיש דיון במליאה. הוא גם דיבר
על חברי־הכנסת הנואמים בפני הציבור, בפני
משלחות, וכו׳ — כאילו זה מסביר היעדרות
קבועה של 100 מתוך 120ח׳׳כים.
שאלתי אותו פשוט:

אורי אכנרי:

איפה נמצאים ברגע זה

מאה חברי כנסת?

(התשובה הנכונה: כארבעים •שבו במיז־נון
ושוחחו ביניהם, כ־ 60 נעדרו בכלל מן
הבית בעת הישיבה ה״חגיגית״ ,שבה נדונו!
ענייני הכנסת עצמה!)
הצעתי בעניין זה לקשור את שכר חברי־הכנסת
להופעתם בכנסת, במליאה ובוועדות.
על כך הגיב הקומיסאר של המערך:
ישראל קרגמן: אני דוחה את החצי
עה הזאת, אשר מזי פעם חוזרת, שתשולם
משכורת לחברי־כנסת בהתאם לישיבתם
כאן, באולם הזה. לפי הגיון זה, אולי נצטרך
לשלם בונוסים. לפי מיספר השאילתות
שכל אחד מגיש, כי הרי זה מאמץ עצום.
אולי נעשה זאת גם לגבי שאלות נוספות.
נצטרך לקבוע דרגה מעניינת של בונוסים.
אורי אכנרי: אתה נגד שכר־עידוד?
בכל שאר המיקצועות אתה בעד זה!

+נגד סיעות יחיד

קרגמן זומם מזימות שונות כדי לבטל
את המעמד של סיעת־היחיד שלנו, דבר שהוא
רואה בו מטרה מקודשת. בדברו על
סיעות־יחיד:

ישראל קרגמן: איני רוצח כעת לקבוע
את דעתי בעניין זה, אבל זוהי בעייה
שהכנסת השביעית לא תוכל להתעלם ממנה,
ואס רוצים עבודה תקינה ויחסים תלוי״
ניס, היא תצטרך פעם לקבוע זאת.
אורי אכנרי: אני מקווה שבכנסת
השביעית לא יהיו סיעות יחידו

ההידרדרו תשל ד,מעת

איננה מדינה נורמאלית. היא המדינה היחידה
בעולם כולו שאין בה חוקה כתובה
(זולת בריטניה שיש בה חוקה בלתי־כתו־בה,
המעוגנת במסורת של דורות רבים).

כאין חוקה, ובהיעדר בית־מש•
פט חוקתי המוסמך לבטל חוק
הפותר את החוקה, אין כל גבול
ורסן לסמכות הרוכ ככנסת, והוא
יכול לחוקק ככל העולה על דוחו.
11 גולדה מאיר: רחמנות על בן־

גוריון שהגיע לידי כן שאתה הוא
התומך שלו.
אורי אכנרי: מה שאתם עושים
לבן־גוריזן — רחמנות עליכם
ולא על בן־גוריון.
מרדכיכיכי: יש בחירות, והעם
בוחר בכנסת.
אורי אכנרי: הרי הרוב בכנסת
יכול לשנות בכל רגע את מו־עד־הבחירות,
את צורת הבחירות.
הכנסת הזאת אינה כפופה לשוס
מיגבלה של חוקה. לעם אין סעד
נגד החלטת הרוב בכנסת.
יזהר הררי: זאת אומרת שה־כנסת
חשובה, שיש לה כוח. ואין
לזלזל בה.
אורי אבנרי: הכנסת כמכשיר
של הממשלה, כזרוע של מי שמבחן
הממשלה, בוודאי יש לה כוח.

סיעת רוב, אם אין לה תחושה
דמוקראטית אמיתית,
עלולה
להפוך את הכלייצור• נסת מפלצות,
לפר
לאמנט •טל ד
מוקראטיה עממית,
שחוקיו
ידרסו את חי-
רויות-היסוד של
האדם וזכויות
האזרח האלמנר
גולדה
•ואריות, באין
שום חופה ושום כית-משסט הכד

מוגלים לעצור כעדו.

הצורה שבה נתקבלו בכנסת זו
רדינג וחוק מס המפלגות, הצורה בד, הובא.
חוק המושבים — הוא אות מבשר־רעות.
כבוד היושבת־ראש, משורשי המחלה נעבור
אל הסימפטומים שלה.

חוק

מיומי הראשון בכית זה התרעתי
נגד ריקנות המליאה.

הצעת־החוק של סיעתנו, לקבוע קוורום
של 30 חברי־כנסת לדיון ו־ 40 חברי־כנסת
להצבעה — הצעה מתונה שבמתונה! —
נידחתה. ההבטחות המילוליות שניתנו —
שהסיעות עצמן תדאגנה להופעת חבריהן
במליאה — נשארו בגדר מס־שפתיים.
כיום המצב גרוע מתמיד. אתמול, בזמן
הישיבה ״החגיגית״ של הכנסת, נאסר יעל
הצלם שלנו לצלם את המליאה, כי יש הוראה
פנימית בכנסת, שאסור לצלם את המליאה
אם יש בה פחות מדי חברי־כנסת.
שמענו את כל התירוצים, שאף באחד
מהם אין מידה של אמת.

האמת הפשוטה היא שהמליאה
משעממת את חבריה, מפני שאין
בה התמודדות של רעיונות ן אין
כה הידברות בין איש לאיש, אין
בה אפתעות, אין בה חופש-דיעה
וחופש-ההצבעה, אלא הכל קבוע
מראש על־ידי הבוסים המפלגתיים.

כנסת -ללא מומחים
הסתייגותי העיקרית לתקציב הכנסת נועדה
ליצור קשר ישיר בין עבודת חבר־הב־נסת
ובין משכורתו.

אנו מציעים לקבוע משבורת
בסיסית מינימאלית, ולשלם את
שאר השבר בהתאם להשתתפות
חכר-הכנסת בעבודת הכנסת, במליאה
ובוועדות.
זה יאפשר להעלות את השכר לאותם חב-
רי־הכנסת העובדים קשה בבית זה — ויש
כאלה! — על חשבון אותם חברים שאנו
רואים את זיו פניהם פעם בחצי שנה —
שמו, למשל, בחגיגה של אתמול.
וזזזחיזיזוזדו_זז*,יריד_.זזוז* תזזזוזי *..יידו**

לצורך החיוני להעמיד לרשות הכנסת צוזת
עצמאי של מומחים.

שני ליקויים בולטים בהרכב ציבור
חברי־הבנ־היעדר

מומחים של ממש,
וגיל ממוצע
גבוה.
בבית־מחוקקים זה
מיספר המשפטנים
הוא מועט מדי. בוועדת
־ החוץ ־ והביטחון
אין אף אדם
אחד שיש לו נסיון
ממשי בצה״ל. אין
בכנסת אף מדען
אחד, אף טכנולוג
אחד. את הרכב המועמדים של המפלגות
קובעות קבוצות־לחץ, ולא שיקולים ענייניים.
משה ורטמן (המערך) :כמה

יש לסיעתן?
אורי אכנרי: הקריאות חזולות
האלה, והייתי אומר האחיליות,
רק מוכיחות שאינכם מסוגלים ל התמודד
עם הליקויים המהותיים.

ממילא אין לכנסת כל אפשרות — אפילו
ר$תה בכך — להיות צד בעימות עם מומחי
הממשלה, המכתיבים תקציבים וחוקים.

לבן אנו מציעים להקדיש מיליון
ל״י להקמת צוות ראשוני של
מומחים בלתי־תלויים, שיעזרו ל־חכרי-הכנסת,
ובעיקר לוועדות הכנסת,
למלא את התפקיד שנועד
להם.

כנסת של זסנים
ליקוי שני נעוץ בגיל הממוצע של הבית.
אין סרלאמנט בעולם שגילו כה גבוה —
60 בממוצע. השילטון האמיתי בבית הוא
בידי גילאים המתקרבים לשבעים — וזה
במדינה שהגיל הממוצע בה הוא עשרים
ותשע, והעומדת יום־יום בפני שינויים דר־מאתיים
ואתגרים חדשים.

מכאן הצעתנו להגביל את החב*

נה, לבל היותר, בדי להבטיח עירוי
דם חדש לעורקי הפרלאמנ
טאריזם הישראלי.

נילחם -בכל הדרכים!
כבוד היושכ-ראש, זהו הנאום
הרביעי שאני נושא כבית זה על
תקציב הכנסת, וצר לי על כי אני
נאלץ ככל שנה לנקוט סיגנון הריך
יותר מאשר כשנה שקדמה לה.
בשנה הראשונה שונה תקנון הכנסת לכבודנו,
כדי למנוע בעדנו מלהעלות לדיון
נושאים שהממשלה רצתה בגניזתם. לכן
הונהגה המיכסה המפורסמת־לשימצה להצ־עות־חוק־פרטיות
ולהצעות״לסדר־היום.
מאז רוקנה הנשיאות באופן שיטת־ מתוכנו
את המוסד של הצעה דחופה לסדר־היום,
וצר לי לקבוע כי הנשיאות, שהיתר,
צריכה להיות אובייקטיבית ונייטראלית, אינה
לא זה ולא זה.

תחת לשמור על מעמד הרשות
המחוקקת לעומת הרשות המבצעת,
היא הפכה את הכנסת לזרוע
הרשות המבצעת, ואת עצמה ל
וועדת-כיצוע של הסיעות הגדולות.
אחרי שכימעט נבלמו כל דרכי־הפעולה הקלאסיות
של אופוזיציה פרלאמנטארית, תוך
הסכמה מקיר־אל־קיר, מגח״ל ועד מפ״ם, הפך
מוסד השאילתה למכשיר העיקרי של הביקורת
הפרלאמנטארית על הממשלה. לא פלא
הוא כי עתה נערכת מיתקפה כללית על
מיבצר זה של האופוזיציה.

אנו מבטיחים לבם שאם תחסלו
מכשיר זה, כפי שבמה מכם רוצים,
נמצא כלים אחרים למלחמתנו.
ואתם יודעים בי הבטחה מסוג
זה שאנחנו מבטיחים -אנח נו
מקיימים.
כבוד היושב־ראש, הפרלאמנט הוא אבן־
הסינה של הדמוקראטיה. באנו לבית הזה
כדי לבצרו. נמלא חובה זו לא רק כלפי
בוחרינו, אלא כלפי עתיד הדמוקראטיה ב־

במדינה
העם
הפלס טיג אי ס מגיבים הכל התחבר יחד השבוע — ובמרכז עמד
עתידם של השטחים המוחזקים.
בתחילה החלו ההפגנות בעזה ובערי הגדה•
יום אחרי יום נאלצו שילטונות הביטחון
להפעיל כוח כדי לפזר הפגנות תלמידות
בירושלים המזרחית, רמאללה, שכם,
אל־בירה ועזה.

ו 7״ נ*1ב•״
״מיני״ השמלה —
״מקסי״ הסיגריה
באורן 100מ״מ,
״סופר קינג-סייז״
תערובת אמריקאית
20 סיגריות 1.50ל״י
קנה ! נסה ! ותחנה !

* 880/

100

צירוף זה היה חבר־תקדים ברציפותו וב־מימדיו
— ולכן הי• האחראים למדיניות
השטחים מוכרחים לחפש הסבר. כאילו על
פי סימן מוסכם, החלו גדולים ככקטנים
מדברים על תריסר סיבות וגורמים — שהצטיינו
כולם בכך שהם גורמים מישניים.
הצביעו על מצבם הכלכלי החמור של תושבי
עזה, על הסתה של שידורים מבחוץ,
על איגרות של המלך חוסיין ופניית ממשלת
עמאן למועצת הביטחון.
איש לא העז להביט ישר באמת ולומר:
זוהי תגובתם המאורגנת של הפלסטינאים,
החוששים שגורלם עומד להיות מוכרע בל־עדיהם.
כי בשבוע זה היו עיתוני העולם
מלאים הכרזות ומפות ישראליות, שדיברו
על סיפוח רצועת עזה כולה ואזורים גדולים
מהגדה המערבית. ובמקביל — נכונותו
של הנשיא ניכסון לחפש הסדר בתיאום עם
יתר שלוש המעצמות. איזה מין הסדר יהיה
זה? האם ישאל מישהו את פי הפלסטינאים? האפשרות ידי עיתונאי
דופקים על
התעלם מן

הועלתה בצורה תמציתית על־אמריקאי,
שכתב :״הפלסטינאים
דלת ההיסטוריה ואי־אפשר להרעש.״

תכיעות
למיקוח. הסערה השנייה,
הקשורה עם עתיד השטחים, היתר, פנימית-
ישראלית. ראיון שהעניק לוי אשכול ל-
ניחוויק יצר בן־לילה משבר ממשלתי חמור
ביותר (ראה עמוד .)15
ייתכן, שלוא הושמעו הכרזות אלה לפני
כחצי שנה, היתד. תגובת חסידי הסיפוח
מתונה יותר. ולא רק מכיוון שבינתיים התקרב
מועד הבחירות לכנסת. אלא מפני שבינתיים
חל שינוי מהותי בזירה הבינלאומית.
האפשרות
של כסיית הסדר על־ידי ארבע
המעצמות — על אף ההסברה המגומגמת
וההזיות הילדותיות של אבא אבן וישראל
גלילי — נעשתה למוחשית ביותר.
מול אפשרות זו, לבשה הצהרתו של אשכול
משמעות של קביעת עמדה ראשונית
למשא־ומתן — גם אם לא ישיר. היתד. זו
הגדרת התביעות הראשוניות, שעליהן יש
להיאבק עם נציגי ארבעת הגדולים — וש־מהן,
יש להניח, תיאלץ ממשלת־ישראל לסגת.

ארץ־ישראל

ר סו ם ד־ריעקבסח

של אש

אש המרי אחזה השבוע בכל רחבי השטחים
המוחזקים. מאז הפגנת הנשים ברפיח
לפני חודש, שפוזרה בכוח ונהרגו בה שתי
מפגינות, הגיבו תושבי הערים ברצועת
עזה ובגדה המערבית כבתגובת שרשרת.
תחילה באה שביתת־השבת של הנשים
בננסית־הקבר בירושלים העתיקה. אחריה
פרצו התלמידות בעזה. משם השתלחה האש
לכל הכיוונים. היתד, לה צורה אחידה: הפגנות
תלמידים, בעיקר של נערות; שביתת
מיסחר כמו זו הנמשכת בשכם זה שבוע
ימים, רגימת מכוניות צבא ומשטרה באבנים,
והטחת סיסמאות פרובוקטיביות באוזני
ישראלים.
יתכן ולשמועות שפשטו ברחוב הערבי,
כאילו נהרגו ברפיח עשרות נשים ועשרות
ילדות ערביות נוספות נהרגו בעת פיזור
ההפגנות בעזה, היתד, השפעה מתסיסה.
לכל ההפגנות והשביתות שנערכו עד* כה
בשטחים המוחזקים היו ׳מטרות מוגדרות.
לשרשרת המרי היתד, הפעם מטרה ברורה:
(המשן

בעמוד ) 14

ך* ימים אלה עומד להופיע בארצות)
^ הברית ספר שישמח ליבו של כל כסיל
בישראל.

אילמלא הושמדו מטוסי מצריים, ירדן
וסוריה על הקרקע, הם היו מושמדים באוויר,
תוך כדי קרב.

ספר זה, שבוודאי יתורגם לעברית,
נושא שם המסביר את תוכנו
:״אילו נוצחה ישראל״.

אילו הושמדו באוויר, היו נהרגים
גם הטייסים .

אילו נוצחה ישראל, בוודאי היה סיבנו
מר ונמהר. אין צורך להסביר לנו זאת. כל
אחד מאיתנו ידע זאת בעלות השחר ביום
ה־ 5ביוני ,1967 ולכן הצטרפנו כולנו להחלטה
הלאומית לפתוח במלחמה, ולנצח
בה בכל מחיר.

אבל יש אנשים האוהבים להזכיר
את האפשרות ההפוכה. אילו
נוצחנו -האם לא היו הערכים
עושים בנו שמות?
ואם כן — לשם מה להזיל דמעות על
אשה ערביה, הנהרגת ברפיח מכדורי חיילים,
בנסיבות ששר־הביטחון מסרב להסבירן
מעל דוכן הכנסת? מדוע להתרגש
מהפגנה בעזה, שבעיקבותיה מועברות מאה
תלמידות לבתי־חולים? מדוע להסיק מסקנה
מן העובדה שהאוכלוסייה בשטחים מתייחסת
אלינו בשינאה גוברת והולכת?
הרי זה כאין וכאפס לעומת מה שהיה
קורה אילו היה המצב הפוך, אילו נוצחנו
אנחנו.

ואילו נהרגו הטייסים, לא היה עבד־אל־נאצר
מסוגל לבנות תוך כמה חודשים חיל־אוויר
חדש, וחזק יותר.
כי הסובייטים יכלו לספק לו מטוסים
טובים יותר מאלה שהושמדו. אך הם לא
יכלו לספק לו טייסים מיצריים חדשים.
אימונו של טייס — ובייחוד טייס מבני עם
בעל רמה טכנולוגית מפגרת וכושלת —
אורך שנים.
אך גם אם נתעלם מנקודה וו, לא היה
גורל המלחמה משתנה אילו הלמו המצרים
ראשונים ב־ 5ביוני.

הם לא

יבלו

לנצח.

לא מפני שאנחנו גזע עליון, והם עם
נחות. חלילה לנו לחשוב כך.
אלא מפני שאנחנו עם בעל עליונות בכל
השטחים היוצרים צבא טוב. רמתנו הטכנו

הספר ממשיך לתאר מה היה קורה
אחרי אובדן חיל־האוזיר שלנו.

של תעמולה פרו-ישראלית מחוכמת.

תוך
כמה ימים היה צה״ל מתרסק
לרסיסים!!!

למרבה הצער, הם עשו בדיוק את ההיפך.
דומים הם לבילעם הפוך — בבחינת. מה
רעים אוהליך, יעקב.״

לפי הספר, היו הצבאות הערביים הולכים
מחיל אל חיל, מנצחון לנצחון. הם היו
משמידים את החטיבות המפוארות של
צה״ל. הם היו מתקדמים בדייקנות מופלאה,
כמו צבאו עטור־הנצחון של היטלר, שחלש
בשעתו על המכונה הצבאית הטובה ביותר
בעולם. שרידים עלובים של צה״ל היו נמלטים
למכתש־רמון. שרידים אחרים היו מתבצרים
במרומי הכרמל, לפי התוכנית שהוכנה
על־ידי אירגון־ההגנה בשנת ,1941 כדי
לקדם פני כיבוש נאצי.

בל זה די מגוחך. אף אץ זה מרגיז
במו ההמשך.
כי המחברים טורחים לתאר בפרוטרוט
איך כובשים הערבים את הארץ.
ישיבותיה של ממשלת הליכוד הלאומי
מתוארות בכינוס ועד־קהילה בגטו יהודי.

אילו החליטה ממשלת אשכול-
דיין לחבות, ואילו נתן עבד־אל־נאצר
את הפקודה להלום (כפי
שדרשו ממנו טייסיו כסוף חודש
מאי) -בי אז ל א היה חיל־הא•
וויר הישראלי מושמד.
כמה עשרות מטוסים היו, אולי, נתפסים
על הקרקע ועולים באש. גם זה מוטל בספק.

אך השאר היו ממריאים לקראת
האדיב -ואוי לאוייב:

^ פשר לשאול: מה היה קורה אז?
לולא הושמד הכוח האווירי של האוייב
במכה אחת — אין היתה המלחמה נמשכת?

ישנה אסכולה, הכוללת את מיטב
המומחים, האומרת הלוואי !

(ותירהור קל: האין זח מוזר שדווקא
אנשי ארץ־ישראל השלימה, הארכ-לאומנינז
והארכי־פאנוריוטים, מקדמים ספר זה בתופים
ובסצילתיים? האין זה מאשר את חשדנו׳
שהפאשיזם־במהדורת־כיס שלנו אינם
אלא יחודוני־גטו הפוכים, החסרים את האינסטינקטים
הבריאים של אומה נורמלית?)

^ ך עיקר הנזק של הספר טמון ב־בשורה
אחרת שהוא מעביר לקורא הערבי,
ולכל אוהדי הערבים.

הוא אומר להם: אין זה אלא
מיקרה שהפסדתם את מלחמת
ששת־הימים.
לא נחלתם את התבוסה הניצחת מפני
שיש לצה״ל עליונות צבאית — אלא מפני
שעבד־אל־נאצר הוא טיפש, הססן, מתון.

אילו עמד כראש העולם הערכי
אדם חזק וכעל-החלטה, כמו יא-
סיר עראפאת, הוא היה נותן את
הפקודה הגורלית ב־ 5ביוני, ומשמיד
את ישראל כמכה גדולה אחת.

אילו החליטה ממשלת־ישראל
לחבות, ואילו נתן נשיא מצריים
לחיל־האוויר שלו את הפקודה ל הלום
כשדות-התעופה שלנו, כי
אז היה חיל-האוויר הישראלי
מושמד תוף שלוש שעות.

שהרי ההנחה היא כאן כי רמת חיל־הא־ודיר
שלנו היא כרמת יריבו המיצרי. שביום
ה־ 21 של המשבר מורט־העצבים, בשיא
החרדה לשלום המדינה, היו טייסינו ישנים
שנת־ישרים במיטותיהם, ללא הקסדה על
הכללים הראשוניים של כוננות וזהירות.
זוהי, כמובן, שטות גמורה.

הוא מציג את מדינת-ישראל כגטו
יהודי חדש, שממשלתו היא
מעין יודנראט, ותושביו כבשים
המובנים להיות מובלים לטבח.

האם הפצת אשלייה בזאת בעולם
הערבי אין כה כדי לעודד את
היסודות הקיצוניים כיותר?

ך* 3ה נבדוק את הטענות היסודיות
| } של הספר, לפני שיופיע בארץ וירעיל
את נשמתם של תמימים.
ההנחה הראשונה של שלושת המחברים
— שלושתם יהודים אמריקאיים, אוהבי
ישראל — היא שמאורעות ה־ 5ביוני יכלו
להיות הפוכים.

יותר מזה: זהו עלבון צורב ל־חיל־האוויר
הישראלי.

ך * ודם כל, מפני שהוא יוצר תמונה
׳׳ 1,מעליבה, כוזבת ומעוותת של ישראל.

נוצר הרושם שאחרי השמדת מדינת־יש־ראל,
יימשכו החיים כרגיל. היהודים בחו״ל
יקלטו את הפליטים, מדינת־ישראל תישאר
אפיזודה היסטורית כמו מדינת הצלבנים,
ונצח ישראל לא ישקר.
האם הפצת תמונה זו בעולם — ובייחוד
בעולם הערבי — תורמת לביטחון ישראל?

(והריני נזכר בתשובתו הבריאה
של קצין קרבי צעיר, ששמע טענה
זו והשיב בצורה קצרצרה וניצחת
:״ואללה, יש לנו מזל שלא
לחמנו נגד אובלי-אדם. היינו צריכים
לאכול אותם עכשיו:״)

הנחה זו צריכה לסמר את שערותיו אף
של בעל־קרחת.

ספר זה משרת את ישראל שירות
דוב.

לוגית גבוהה יותר לאין שעור. אירגוננו
החברתי מתקדם ומשוכלל. במשך שלושה
דורות של מלחמה בלתי־סוסקת, חושלו אצלנו
כל התכונות הצבאיות. צבאנו הוא טוב,
ללא אח ורע בעולם. וכל חייל שלנו יודע
כי אין ברירה — אין לאן לסגת?
עליונות זו לא תיעלם בן־לילה. היא תעמוד
לנו עד אשר יוכנסו למרחב מערכות־נשק
גרעיניות, שישנו את מהות המלחמה.

לכן, גם אילמלא היוגה המיט-
דייה האווירית שלנו מושלמת,
גם אילו הופצצו ערינו, אפילו היה
מיספר הקורבנות שלנו עולה כהרבה
-היינו מנצחים.
צה״ל היה מגיע לכל יעדיו. אם לא בשישה
ימים — אז בתריסר. ואילו נעצר אישם
בדרך, על־ידי צו הפסקת־אש של האו״ם
— גם זה לא היה משנה את עיקר המצב
בו נתונים אנחנו כיום.
(ואולי להיפך: אילו כבשנו פחות שטחים,
יכול להיות שכיום היה קל לנו יותר להחליט
את ההחלטות הנבונות הדרושות ליצירת
שלום).

הנחה הראשונה של המחברים היא
( \ עלבון לחיל־האוזיר. השנייה היא עלבון
לצה״ל. השלישית עלבון לכל ישראלי.

אשכול, דיין וגלילי מדברים בקול חנוק
מדמעות, איי־איי־איי, אללי.

במה זמן דרוש בדי לכבוש את
קיבוץ לוחמי־הגטאות? לא תאמינו
-שעתיים !
יפו נכבשת תוך שעות. האוכלוסייה האזרחית
אחוזת־הפאניקה מסתגרת במיקל־טים,
ומחכה לכובש כמו יהודי בודפשט
ב־.1944

בקיצור -האומה העברית כולה
מתנהגת במהדורה חדשה של גטו
וילנה.

לכן, יא ערבים, אל תתייאשו. אל תגידו
לעצמכם :״איננו מסוגלים לנצח את ישראל
בעתיד הנראה־לעין, ועל כן כדאי להתחיל
לחשוב על הסדר של שלום עימה.״
חלילה וחס! תגידו לעצמכם את ההיפך:
״צריכים להפיל את עבד־אל־נאצר, חוסיין
ושאר המנהיגים הכושלים, ולמסור את כתר
ההנהגה למנהיגים החדשים של הפידאיון.״

התיתבן הבלה קטלנית יותר כסיכויי
השלום כמרחב? הייתכן
שירות נאמן יותר ליסודות הקיצוניים
כיותר בעולם הערכי, ל-
אוייכי ישראל, לאוייבי השלום?

(ושוב הירהור קל: ראו אף ראו איך
אנשי ארץ־ישראל השלימה שמחים לקראת
ספר שיעורר בדיוק את אותה ההתלהבות
גם בלב שוחרי פלסטין השלימה. תמימות־הדיעים
בין שני המחנות מדהימה ממש —י
לא בפעם הראשונה, ולא בפעם האחרונה).

ואילו הערבים מצטיירים, באורח פלא, ב־כישרונות
ובתכונות של העם הגרמני. אין
הם הורגים את כל היהודים, בפי שאפשר
היה לצפות. הם מטילים עליהם מישטר של
כיבוש חמור, חומסים את חשבונות־הבנק
שלהם, ומאפשד־ם לרובם הגירה מסידרת.

ין ספק ששלושת המחברים — רי־צ׳ארד
צ׳סנוף, מי שהיה הכתב הסימפאטי
של השבועון ניוסוויק הארץ, ושני
חבריו באותה מערכת, אדווארד קליין ורו־ברם
ליטל — התכוונו לטובה.

הימים״.

הם כוודאי האמינו שהם מוציאים
מתחת לידיהם יצירת-פאר

הוא יכתוב ספר בשם :״אילו
ניצח ההגיון ביום השביעי״.

מרתי שספר זה ישמח את ליבו
של כל כסיל בישראל. הוא ישמח גם
את ליבו של כל כסיל בעולם הערבי.
מי שרוצה ישרת שירות של אמת את
ישראל ואת העולם הערבי, לא יכתוב ספר
בנוסח :״אילו נוצחה ישדאל בסלחמת־ששת־

__ £י י * 1ווויי 8 .זן 8

ההמעה המראה הראשוט? שתגיעה מבגדאד: עמוד

התריס(מסומנים בחצים) מסביב לכיכר.מוקפים בחיילים
׳| את התמונה אשר זיעזעה את ה *
עולם: אחת״עשרה גוויות המתנד-
נדות על עמודי״התלייה ב״כיכר השיח-
רור״ רחבת־הידיים של בגדאד בירת
עיראק( ,שלושה נוספים ניתלו בבצרה).

סתם תלייה, אלא תלייה מבויי-
מת בקפדנות, עם אירגון יסודי של
חגיגת המונים.

המתי משודהכים
הפנים הצוהלות מסביב, הרמקולים
מעל המכוניות, מהם בוקעים קולות
קריינים המלהיבים את הקהל, מחיאות-
הכפיים הסוערות, ובאמצע הגרדומים.
מחולקים היטב מסביב לכיכר,
כדי שאפשר יהיה לסוב אותה הלוך
ושוב ולראות את התלויים מכל עבר.
ומסביב — מישמרות-צבא מזויינים וח יילים
צועדים בסך, כדי שההמונים המשולהבים
לא יוסיפו לגוויות מה שלא
עשה התליין.

תל״ה

פומבית

הגרדומים אינם פאטנט בילעדי של
עיראק. בשנה האחרונה בלבד היו הוצאות
להורג רבות בפינות שונות של העולם.
מיספר אינסופי של שבויים ביאפ-
רים הוצאו להורג בידי הניגרים. בסין
העממית ניתלו כמה תריסרים שלא הל

בעיקבות כתבי היושב-ראש מאו. ירדן
הוציאה לתלייה פומבית שני ערבים
מהגדה המערבית שנאשמו כמרגלים ישראליים.
במצריים הוצא להורג חייל מצרי
שהואשם אף הוא בריגול לטובת ישראל,
בקובה ניתלו שניים מאזרחיה שהואשמו
בריגול לטובת ארצות״הברית
ובריטניה.
באינדונזיה הוצאו להורג שלושה קומוניסטים
ובסינגפור ניתלו שני אינדונזים.
באפריקה הוציאה פורטוגל להורג
מיספר בלתי ידוע של לוחמי מחתרת
שניתפסו במושבותיה. רודזיה תלתה
חמישה כושים וקונגו שלחה אל הגרדום
את פייר מוללה, מנהיג מרידת הסימבה
בשנת .1964

אורג״ת דמי
אבל העולם, שנשאר אדיש לעשרות
תליות והוצאות להורג, זועזע מקירקס
התליות בבגדאד. אפילו עיתוני ערב הצטרפו
לגינוי. כתב העיתון הביירותי ״דה
סטאר״ :״המחזה ברחובות בגדאד הח מיץ
את ליבו של כל ערבי המסוגל לח שוב.
כיצד יכול מישהו שדעתו שפוייה
להצדיק או להגן על אורגיית דמים כזו השבוע נראה היה כי המצפון האנושי
נרגע בעיקבות ידיעות שהגיעו מבגדאד.
״לא נפסיק לתלות מרגלים,״ אמרו אנשי
מימשל־השירוף העיראקי לכתבים
זרים ,״אלא שלא נעשה את זה בפומביות
כל-כך גדולה״.

הכל,״ השיב .״לא פחדתי, כל גובה הנפילה
היה שני מטרים.״
כי עמום הוא שחיין מצטיין, לא איבי
את עשתונותיו, החלים לשחות בכיוון האורות
שעל החוף. אך זרמי הים העזים
סחפו אותו דרומה. לפתע לקה בהתכווצות-
שרירים ברגלו. אבל הוא המשיך להניע את
שרירי גופו, על־אף המאמץ והכאבים. כאשר
חש שהוא עומד לאבד את ההכרה, התהפך
על גבו, נח מעט, והמשיך לשחות.
״ראיתי את ההליקופטרים טסים מעלי
ולא מבחינים בי,״ סיפר ,״הרגשתי שאני
מאבד את ההכרה וטובע, אבל לא איבדתי
את התיקווה שעוד יספיקו להציל אותי.״

נשים שופתות כמיסגד כיד זית
תגובת שרשרת

במדינה

חושש שההיסטוריה היהודית תזכור אותם
כמי שאיבדו הזדמנות עצומה להביא שלום
לארץ הזאת.״

מפלגות

(המשך מעמוד )10

לעורר באופן פרובוקטיבי תגובות אלימות
מצד כוחות המשטרה, מישמר־הגבול והצבא.
דגלים
פלסטיניים. מעודדים על־ידי
הפירסום בו זוכה כל גילוי של אלימית ודיכוי
בשטחים המוחזקים, יצאו המפגינים
הפעם במטרה ברורה לגרום למעשי אלימות
נוספים מצד הישראלים, כדי לזכות במאבק
על דעת־הקהל בעולם.
תופעה חדשה נוספת בגל ההפגנות השבוע,
היתד, נשיאת הדגל הפלסטיני במספר
רב של הפגנות, דבר שלא היה מקובל עד
כה. נראה שהצהרתו של נשיא מצריים,
גמאל עבד־אל־נאצר, בזכות היישות הפלסטי־נית,
היא שעודדה את המפגינים להמחיש
יישות זאת באמצעות הדגלים.
לרוע המזל היו מיקרים רבים בהם עזרו
שומרי־הסדר הישראלים למפגינים להשיג
את מטרתם. גילויים של אלימות מופרזת
ואיומים בהחמרת מישטר הכיבוש היו
בדיוק הדברים שבהם רצו המפגינים. הם
סיפקו עוד ועוד כותרות לעיתונות העולם,
יצרו תמונה של תסיסה ומרי אזרחי רצוף
בשטחים המוחזקים.
טבעו של מצב זה, שהוא דוחף את שני
הצדדים לעמדות קיצוניות יותר, ומקשה
על התפשרות.
אחד שעשה את חשבון החודשים שחלפו
מאז מלחמת יוני היה שר החוץ הירדני
לשעבר, מוסד, נצאר, מנהל קולג׳ ביר זית
שליד רמאללה:
״יש בין מנהיגי ישראל כאלה שהחליטו
להירשם בהיסטוריה ככובשי אימפריה. אני

מטפחה

גולדה אדם חשוב מאוד נעדר מכל הקלחת המדינית
הגדולה המתחוללת בישראל: המזכיר
הכללי של מפלגת העבודה, פינחס ספיר.
הוא עסוק בגיוס כספים — למדינה ולמפלגה
— בחו״ל.
אילו היה רגיש למעמדו ולסמכויותיה
היה ממהר הביתה מומן. אבל הוא בטוח
שסמכויות אלה לא יקופחו, ושעמדתו בענייני
השטחים תמצא ייצוג מתאיב.
בשני המיקרים שומרת על האינטרסים
שלו קודמתו־בתפקיד, ח״כ גולדה מאיר.
ביתה, בשכונת רמת־אביב, הפך בהיעדרו
של ספיר מוקד משיכת־החוטים של מע״י.
שם מתכננים את המלחמה בדיין, שם מחליפים
דיעות על הרכב הרשימה הבאה לכנסת.
שם, כך בטוחה גולדה, אץ מדליפים,
שיגלו את תוכניות הגווארדיה הוותיקה לאנשי
רפ״י.
מלחמה פסיכולוגית. המערכה בכללותה
מכונה ״מערכה נגד כולחן האישיות״
.אין איש מזכיר בהקשר זה את
שמו של דיין — אך הכוונה ברורה.
רעיון שהועלה, במיסגרת מה שכונה ״המלחמה
הפסיכולוגית״ — הוא להחתים 50
אלף אזרחים פשוטים על עצומה עד המלכתו
של דיין. וכדי להבהיר שאין זו מלחמה
אינטרסנטית, אלא מנוהלת על־פי עקרונות
מדיניים כנים, נותנים מקורביה של
גולדה להבין שהיא לא תהיה מועמדת בבחירות
הבאות.
העיקר שברשימה יעמדו אנשים שלא
יעברו לצידו של דיין, כאשר תבוא ההתמודדות.
רק אם לא יימצאו מספיק אנשים
כאלה, ייתכן שגולדה תיאות בכל זאת להיכלל
ברשימת המועמדים של המערך.

רק בבוקר היום השלישי, בשעה ,9.15
גילו אנשי צוות ספינת המנוע סער, שכלל
לא השתתפו בחיפושים, את גופו של עמוס
פסטרנק צף על פני המים. הם השליכו לעברו
חבל, ואחד מאנשי־הצוות כרך אותו סביב
עמוס — שנראה מת. הגוף הכחול־קפוא
נימשה אל סיפון סער, ורק כעבור 20 דקות
של עיסוי פקח עמוס את עיניו. הליקופטר,
שהוזעק על־ידי הספנים, העבירו לבית־החולים
תל־השומר, שם שהה עד להחלמתו.
ההליקופטרים לא ראו. מה חש
עמוס כאשר נפל למים? ״היה קר — וזד.

מה שבאמת הציל את עמוס היתד, חגורת־ההצלה
שחגר לגופו. כי בפעם האחרונה
שהיה בהכרה היתד, השעה 7.05 בבוקר,
כשהסתכל בשעונו. אחר־כך חזר להכרתו
רק בבית־החולים.
אביו של עמוס, עקיבא, העובד בחברת
האוניות רוזנפלד בחיפה, שהה במיקררי
בלילה הדרמטי באשדוד, אליה נקרא להחליף
את מנהל הסניף המקומי לכמה ימים.
כאשר הבחין האב מרחוק בהליקופטר המח־לץ
את בנו, לא יכול היה להתאפק ופרץ
בבכי .״אני האב המאושר בעולם!״ קרא
משנודע לו כי בנו חי. רק הוא ידע באמת
את גודל הנס שאירע לבנו, כי הוא עצמו
שירת כרב־סרן בחיל־הים.
בית־הספר הריאלי

ואילו עמום, בוגר
בחיפה, לא ניצל אפילו את חופשת המחלה
שהוענקה לו. הוא מיהר ממיטתו חזרה
ליחידתו, בה הוא מקודד, להפוך לקצין ימי
— כמו אביו לפניה

,פל מ שו ק ץ וטמא
למשפחת גרבר מרחוב ראשית חכמה
אין בדרך כלל צרות עם השכנים. המשפחה
מתגוררת מאז 1942 בביתה
בשכונת אחוד, בירושלים, ולמרות היותם
חילונים כימעט־יחידים בשכונה
דתית — לא היו בעיות.
״אני אומנם פותחת רדיו בשבת, אבל
בשקט,״ סיפרה לאה גרבר .״לעולם איני
תולה כביסה בחוץ בשבת, כדי לא לנקר
לשכנים בעיניים• העיקר שגם יעזבו
אותנו בשקט.״
ואומנם, הכל היה שקט — עד שמשפחת
גרבר ומשפחת שלם השכנה
הכניסו מקלטי־טלביזיה לביתן.
בתחילה הופיעו כרוזים על הקירות,

נחתך חוט האנטנה בלילה. שמענו
משהו,״ התלוננה לאה גרבר ,״אבל זה
היה ליל סערה וחשבנו שהרוח מכה
בתריסים.״
בשבוע שעבר שפכו אלמונים זפת
על דלת הבית .״טוב, טילפנו למשטרה.״
המשיכה אם־המשפחה גרבר .״כשהיור־

פ מו אביו לפגיו
ערפל כבד כיסה את הים ; ,ת עשתה ספינת
חיל־הים את דרכה באימון שיגרתי, לא
הרחק מאשדוד. השעה היתד 10 ,בלילה,
ביום השני של השבוע שעבר. על סיפון
הספינה ניצב עמום פסטרנק (,)19
כשהוא חש בחילה עזה. הוא
התכופף מעל למעקה כדי להקיא, כשלפתע
החליק מעל הסיפון ונעלם בים, שדמה לכתם
דיו ענק.
חבריו של עמוס הבחינו בנפילתו, הזעיקו
מייד עזרה מן החוף 11 .שעות ארכו החיפושים.
הליקופטרים ערכו סיורים ר
סריקות, כשהם נעזרים בזיקורים; מטוס־סיור
ומטום־תובלה הנמיכו טוס מעל לים!
ג׳יפים סרקו את רצועת החוף מתוך תיקווה
שעמום הצליח להגיע אליה בכוחות עצמו,
וכלי־שיים רבים התפרסו על שטח גדול.

עומדת בכניסה לביתה ומצביעה על הזפת
ששפכו החרדים על דלתה וליבלכוה.

אנטש חתוכה -

בחצר ביתה, ליד המרזב אשר עליו טיפסו
הדתיים וחתכו את האנטנה שלה.

המתרים בבני ישראל לבל יכניסו לביתם
״כלי ׳משוקץ וטמא ר״ל הטלעביזע.״
אחר־כך החלו הצרות: לפני שבועיים

נאי שמע ששפכו לי זפת על הדלת הוא 11
הפסיק אותי ושאל־האם יש לכם סלבי־ 1י

זיה?״
כי הבעייה אינה חדשה למשטרת ירו

שלים.
:והטיפול? ראשית חקרו את הגברת !<
גרבר לגילה המדוייק, שם אביה ו
מיקצועה. אחר־כך ביקשו ממנה לתפוס ! 1

את החשודים, אם יבואו שנית.
ואז, הבטיחו, תפעל ׳נגדם המשטרה • ו

בכל חומר הדין.

מדוע א״ם בגין לפרק את ממשלת הליכוד הלאומי>
יש אסונו של מנחם בגין׳ יחיאל
\ 1קדישאי, נראה מסתודד ביום שני עם
באי מיזנון הכנסת, כשהבעה חמורה מאוד
על פניו .״אנחנו מתייחסים לזה בחומרה
רבד״״ חזר והדגיש .״נצטרך להסיק מסקנות.״
השר
בגין עצמו דיבר עם עיתונאים בשרשרת•
ובאוזני כולם הבהיר: קרה דבר חמור
ביותר. דבר המסכן את עצם המשך קיומה
של ממפלת הליכוד הלאומי.
ח״כ חרות חיים לנדאו הכריז :״נשב עוד
הלילה כדי להחליט על צעדינו!״
כל הסממנים של משבר גדול היו שם,
כולל הכרזה בטונים העמוקים ביותר של
קריין קול ישראל, אשר מסר על שאילתה
שהגישו שרי גח״ל בישיבת הממשלה השבועית•
המשבר הסופי לא נמנע — הוא רק
נדחה, כך נתן הקריין להבין. וזאת רק מפני
שראש־הממשלה עצמו שוכב מצונן בביתו,
וסגנו, יגאל אלון, לא יכול היה להשיב
במקום את התשובה שתשים קץ למשבר —
או לממשלה.
ההתרגשות לא היתד, מנת חלקם של נציגי
גח״ל בלבד• גם סיעת־הרסיס של המרכז החופשי
הצטרפה להמולה, הגישה לכנסת הצעת
אי־אמון לממשלה. לא חשוב הוויכוח בשאלה
מי קפץ על העגלה של מי — גח״ל
על זו של מ״ח או להיפך — העיקר שהמשבר
קיבל מישנה נופך וחומר.
וכל זד — ,בגלל פירסום מאמר בשבועון
החדשות האמריקאי ניחוויק, בו צוטטו דבריו
של ראש ממשלת ישראל על עתיד השטחים.

אמר אשכול, שיכול היה להקפיץ מ־

לא שגם אחרי שכל ההסברים הללו
ניתנו והופצו בין מאות עסקנים, פרשנים
ועיתונאים — לא יושב המשבר. להיפך:
הוא החמיר. כאשר התכנסו שרי גח״ל בגין
ויוסף ספיר בביתו של לוי אשכול, לשיחת־בירור
עם ראש־הממשלה וסגנו, היתד. האווירה
מתוחה לאין שיעור, יותר מכפי שהיתר,
יום קודם לכן.
השיחה החלה בעשר בבוקר — והתמשכה
יותר משעתיים. וככל שהתארכה — רבו הניחושים,
ורבו אלה המוכנים להמר כי ה
עורם
את נציגי הימין הלאומני? בעצם —
מה אמר שלא אמרו אותו חצי תריסר שרים,
וראש־הממשלה עצמו — בחצי תריסר הזדמנויות
אחרות?

ממשלה תתפרק כתוצאה ממשבר זה•
מול עקשנות כזאת לנפח את המשבר,
נשאלה השאלה הטבעית: מדוע עושה זאת
גח״ל?

ך * מי ש פ טי ם שהבעירו את חמתם של
( \ ראשי חרות היו ציטטה מפי אשכול, כי
ישראל לא גמרה אומר לשמור על כיבושיה
ממלחמת־ששת־הימים; אין ישראל מעוניינת
אף בחלק אחד מן האיזורים המיושבים של
יהודה ושומרון, כגון שכם, ג׳נין ובו׳ .אולם
עמדתה של ישראל היא, שנהר הירדן צריך
להיות גבול ביטחוני לישראל, עם כל הנובע
מכך, וכי צה״ל צריך להיות מוצב ברצועה
שלאורך גבול זה.
פחות או יותר — תוכנית אלון.
מדוע, בכל זאת, הרעש הזה? הרי גם

הסברה הראשונה שהועלתה היתר״ כי זוהי
למעשה היריד, הראשונה במלחמת־הבחירות
של גח״ל נגד המערך. גח״ל אמנם יושב בממשלה,
והוא רוצה להמשיך לשבת בה —
אבל אין הוא יכול להרשות לעצמו חיזוק
תדמיתו כחלק בלתי־נפרד מהמימסד המסורתי.
אחרת, מדוע יצביעו בשביל בגין ולא
בשביל אשכול—דיין, ביום הבחירות?

לראש־ר,ממשלה מותר לעשות מה שכל עמיתיו
עושים, ולמסור הצהרות ״אישיות״ ו־חוות־דעת
״פרטיות״ על עתיד השטחים, כפי
שהוא רואה אותו.
מה עוד, שמזכירי אשכול מיהרו לשלוף
את האליבי הרגיל במיקרה זה, ואף
הצהירו כי ראש־הממשלה לא מסר את הדברים
שצוטטו בשמו לפירסום בניוזוויק. הם
הציעו למסור לעיונם של נציגי גח״ל את
טיוטת הדברים, שנשלחה לאשכול על־ידי השבועון,
לפני פירסומם, על מנת שיאשרם
לפירסום. ובטיוטה זו, הסבירו, אין למצוא
את המשפטים המגונים על נסיגה משכם ומי
ג׳ניז•
באופן בלתי־רשמי הסבירו, כי אם אמנם
אמר אשכול את אשר הודפס בשמו, הרי)
עשה זאת אוף דה רקורד — לא לפירסום.
פירסום הדברים על־ידי ניוזוויק היה בבחינת
מעילה באמון שנתן ראש ממשלת ישראל בכתבי
השבועון.
האם בשביל זה כדאי לפרק את ממשלת
הליכוד?!

בג׳! במזנון הפוסת
אמרו :״נכון, מבחינה תכסיסית היד, תרגי׳
כזה מחוכם מאוד. אבל העניין הוא עקרוני
לא תעמולתי.״

רק לא
ב שבת

כשעמד הד״ר עוזי אורנן לעקור לדירה
שרכש בבית דו־מישפחתי במוצא־עילית בירושלים,
התבקש לחתום על חוזה עם
מינהל מקרקעי ישראל, בעל הקרקע, המחכיר
אותה לרוכשי הדירות.
אורנן גילה בחוזה דבר מעניין. סעיף 8
קבע :״על החוכר וכל הבא מזכותו להימנע
מעבודת בניין ומלאכה בנכס זה בשבתות
ובחגי ישראל.״
אורנן 45 מרצה בכיר ללשון העברית
באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תלי
אביב, סגן־חבר בוועד־הפועל הארצי של
הליגה למניעת כפייה דתית ולשעבר היו״ר
שלה, סירב לחתום על סעיף כזה. הוא ראה
בו תוצאה של הסכם בין הקרן הקיימת
לישראל לבין מינהל מקרקעי ישראל, לפיו
אדמותיה תועברנה לרשות המינהל בתנאי
שכל החוקים הנהוגים לגבי אדמות הקק״ל
(איסור עבודה בשבת, ומסירת הקרקע רק
ליהודים) יחולו על כ ל אדמות המינהל.

שיקול זה, לפי סברה זו, הוא שהינחה את
ראשי גח״ל לדחוק את הקץ — לא כדי
להביא לפירוק הממשלה הלכה למעשה, אלא
כדי להזכיר לציבור הבוחרים שגח״ל אינה

״אני מאמין בזכותי לעצב את חיי כרצוני,
ואינני מסכים להתערבות באורח־חיי,״ אמר
אורנן לידידיו, .זוהי פגיעה בולטת בחופש
הפרט!״
בלית־ברירה נאלץ אורנן לחתום על החוזה,
כדי שיוכל להיכנס לתוך הדירה שכבר
שילם עבורה, אבל החלים להילחם.
הוא הסתמך על חוק החוזים האזזידינז,
הקובע כי במיקרה שאדם הנידרש לחתום
על חוזה סטנדרטי שבו מצוי, לדעתו, סעיף
המגביל אותו ופוגע בזכויותיו, רשאי הוא
לפנות לבית־מישפט ולדרוש את מחיקתו.
הוא פנה לבית־המישפט המחוזי בירושלים,
דרש את ביטול סעיף 8בחוזה החכירה
שלו.
המילים שנוספו. בפסק־דין מנומק,
שהשתרע על שישה עמודים, קיבלה השופ־טת
מרים בן־פורת את טענותיו. אולם הסתבר
כי היתד, זו רק המערכה הראשונה של
הפרשה.
היועץ־המישפטי דאז, מרדכי בן־זאב, קיכל
אישור מיוחד לייצג את המדינה, למרות
שבינתיים סיים את תפקידו, ועירער בפני
בית־המישפט העליון על החלטת השופטת
המחוזית.

והם הסבירו: הם לא התקוממו כל כך נגז
העובדה שראש־ד,ממשלה אמר או לא אמו
את הדברים שיוחסו לו על־ידי ניוזוויק, לגב
עתיד השטחים. מה שעורר את חמתם הי<
הידיעה, שהצעות אלה הועברו בדרכים שו
נות לידיעתו של עבד־אל־נאצר. והרי הצעוו
אלה לא הועברו כדעתו האישית של לו
אשכול — אלא כהצעותיו הרשמיות ש׳
ראש ממשלת ישראל.
סתם גרורה של המערך, ולא נטחנה עד דק
בתוך המע״י הגם.
אם כן, היה גם ההמשך צריך להיות בהתאם
לאותה הערכה: שאחרי שתשיג את
הרושם התעמולתי שביקשה, תקבל צמרת
גח״ל את הסבריו של ראש־ר,ממשלה, תתלה
את האשמה בחוסר־הו־,גינות של כתבי ניתו ק, ותודיע שהיא תמשיך לעמוד על מישמר
הסיפוח המלא והמוחלט של כל השטחים שנכבשו.
עד אז לא תיטוש את עמדתה האחראית
וההיסטורית בממשלה.

** כרה זו, שעשתה לה נפשות רבות,
^ נופצה בשקידה על־ידי דוברי גח״ל. הם

הטיעונים שהשמיע הפעם היו שונים מאלה
שהושמעו בבית־המישפט המחוזי. הוא
טען כי הסעיף אינו מתייחם לעבודת הדייר,
אלא רק למלאכת הפרנסה שלו.
לאחר דיון ממושך קיבלו נשיא בית־המישפט
העליון ד״ר שימעון אגרנם. לה־שופטים
ד״ר יואל זוסמן, משה לנדוי, צבי
ברנזון, וד״ר יצחק קיסטר את הצעת־הפש־רה,
כי לסעיף 8יוספו המילים הבאות:
״מלאכה — ניהול עסק וכל עבודת כפיים
המבוצעת דרך־קבע על־ידי החוכר בעד תמורה,
או המבוצעת על־ידי הזולת בעד תמורה
בפרהסיה.״
למרות שהחלטת בית־המישפט העליון
עימעמה כביכול את ברק הניצחון בשלב
הקודם, הדגיש אורנן :״גם כך השגתי את
מה שרציתי. בעצם, הסעיף דומה עכשיו
לחוק הקובע כי כל אדם שגובהו למעלה
מ־ 160 סנטימטר ראשו יכרת, ונוספה אליו
ההערה, :אדם — להוציא זכר או נקבה
מכל מקום, משד,וכתר לבסוף מאבקו של
אורנן בהצלחה, תובעת עתה הלינה לנזניננת
נפייח דתית. אשר מימנה חלק מהוצאות
המאבק, ממינהל מקרקעי ישראל להודיע

ומי הסמיך אותו להציע הצעות כאלה ל
נשיא מצרים?
על נקודה זו עלתה ממשלת־הליכוד באמו
על שירטון, ובמשך יומיים שלמים נשקפו
סכנה ממשית שהיא אכן עומדת לסבון
מייד.
אך כפי שקרה לא פעם בעולם המדיני שק
ישראל — האונייה נשארה תקועה במקומה
היא לא השתחררה מן השירטון, ולא טבעו
מייד. בגין ואשכול הגיעו לידי פשרה זמנית
שני הגופים יכנסו את מרכזיהם, והמרכזינ
ידונו בצעדים הבאים. בינתיים תצביע גח״ל
נגד הצעת אי־האמון של המרכז החופשי;
אם כי תשמור לעצמה את הזכות למתוו
ביקורת על כל מי שאומר ש״שעל משוחרר
אולי יוחזר״.

לציבור על התיקון בחוזה, ולשלוח לכי
הדיירים הנוגעים בדבר ״תוספת לחוזה״ -
כדי שיוכלו לצרפה לחוזה שבידיהם.
אך ניראה כי את המלאכה הזאת אין ה־מינהל
מזדרז לבצע, אפילו בימי־חול.

דמויות
א חי י ן
ה ת מי מי ס
בכפרים הערביים בישראל הילכו עליו
אגדות. בשטחים המוחזקים רחשו לו כבוד[
במדינות־ערב הירבו לצטטו. בישראל ה:
עברית כימעט ולא הכירוהו. ואלה שהכירי
אותו — שנאו אותו. החל בחיים ארלוזו•
רוב, שהשמיצו עוד ב־ ,1931 ביונון ירושלים
שלו, וכלה באחרון העסקנים המפלגתיים הזוטרים.

הישיש שנפטר השבוע בגיל ,75 כשי
החיוך לא סד מעל פניו, היה אנטי־ציוג׳
מיקצועי.
כמצבכיש. מרדני שטיין היד, עורך
(המש! בעמיד *:1

חונות גרמנית כינסה תמונות על נשות כל השלם המסגרות
ונוס היתה חתיכה עולמית.
היא עלתה מן הגלים בקפריסין.
לפני חרבה״הרבה זמן.
אבל ונוס היא נם סמל הנשיות.
ונשיות — זה לא רק יופי.
זה גם עניין של אופי.
כך, על כל פנים, חשבו העורכים
של אלבום־־ענק שהופיע בגרמניה.
הם חיפשו נשים שיסמלו את ונוס
ונוס של ימינו, של .1968
והם שאלו את צלמי כל העולם
וביקשו מהם לשלוח תמונות.

גמח!
מאיו
0 1 .1 1 0

ובכל ארץ חיפש צלם את הוונוס
את חוונוס המיוחדת לאותה ארץ.
וגם צלם ישראלי חיפש
חיפש ומצא את חיילות צה״ל.
כמובן.
ועוד תמונה אחת, של מי!
של גולדה.
— כמובן!

יטוא*
צ־כוסלובקיה: שחקנית מתאפרת דפ]׳ ואי

׳שואל: צנתניות במטוס מתכוננות לצניחה גרמניה המעובית

את וגוום המודרנית בעמים השונים ־ ובחרה בגולדה מאיר
בתור החנות המייצגת את ישראל בצירן של סטדיפ־טיזאיות,
דוגמניות־עירוס, לוחמות מחתרת, וז״לוו ,1יצאניות ורקדניות

שואל: גולדה מאיו
נואמת ב מו ס מליט

אנגליה: נועד מפגין נגד המלחמה גרמניה המזרחית::במיפקד |

נגאל: נשים שדות את ההמנון ויאט-נאס: מגינה על חופרים

במדינה
שלוו ה פי או ת

לייזדי וסו
דיזנגוף 101ת״א
(בחזית)

מבחר עשיר של למעלה מ־ 600 פיאות נוכריות
וחלקי פיאות משיער טבעי, אירופאי ואיטלקי.
מחלקה לסידור וסירוק פיאות בהדרכת צוות
מעולה מחו״ל, ובהנהלת מומחית הפיאות

סטלה

מחלקה נפרדת
להשאלת פיאות
ת ס רו קו ת לפי קו אי רו פ ה 1969

פרס1ם מיניק

קורס לטלוויזיה

כ תבי ט לוויזי ה • בי מוי • הפקה •
• צילום
• איפור
ת ס רי ט או ת
• הגשה טלוויזיוני ת •

נהמשן מעמוד )15
דין לפי ׳מיקצועו ופילוסוף לפי השכלתי.
עוד בגיל צעיר, כשסיים אחד ממחזוריה
הראשונים של גימנסיה הרצליה, נתפס לרעיונות
קומוניסטיים. אך גם במיפלגה לא
אהבו אותו. כי כשם שהיה אנסי־ציוני
מיקצועי, היה אנטי־סטאליניסט מיקצועי
לא־פחות.
בשנות השלושים, כאשר החל סטאלין
עורף את ראשי חבריו, נטש שטיין את ה־מיפלגה,
גונה כטרוסקיסט. הוא לא נעלב,
החל בכוחות עצמו להוציא עיתון, קרא לו
האור. אולם כאן גילה את רוחב ליבו, הסכים
לתת לעסקנים הקומוניסטים, שמיפלג־תם
ירדה למחתרת, אפשרות לבטא את
דיעותיהם מעל דפי עיתונו.
כל אותר, עת הגן בבית־המשפט על פלאחים
מנושלים ועל פועלים מנוצלים —
לפעמים תמורת שכר זעום, על פי רוב
חינם. הסביר שטיין :״ימי שמבקש את
עזרתי, הוא ממילא במצב ביש.״
קל ספסל בגן־ציבורי. הקמת המדינה
לא היה בה כדי להרגיע את שטיין. עוד
בתש״ח, ערב פרוץ הקרבות, נחשד ב״הסתת
ערבים,״ אך שוחרר מבלי שיזוהה במיסדר
זיהוי. .החליפה הדהוייה שלי הצילה אותי,״
הסביר למקורביו כעבור זמן .״אף אחד
לא תיאר לעצמו, שכך מתלבש עורך־דין.״
זמן קצר לאחר מלחמת תש״ח נסע לניו־יורק.
הוא הגיש תזכיר למשלחות באו״ם,
תבע את החזרת הפליטים הערביים לבתיהם
.״לא היה לי כסף למלון,״ סיפר לתומכיו
המעטים לכן ישנתי על ספסל בגן־
ציבורי בניו־יורק.״
כל אותן שנים נהג לערוך ולהפיץ את
עיתונו, עתה העיתון הדמוקראטי, כשהוא
עושה במו ידיו את מרבית עבודות הדפוס,
בעזרת מכונה ישנה שהוצבה במישרדו־דירתו
בתל־אביב.
בבחירות לכנסת הרביעית הגיש את מו־

על צוות ההוראה נמנים אנשי טלוויזיה, בוגרי
אוניברסיטאות בחו״ל העוסקים כיום בטלוויזיה.
מתקבלים מועמדים בעלי השכלה תיכונית שיעברו
ועדת קבלה של בית״ס.
במסגרת הקורס יתורגלו התלמידים בעבודה מעשית
במעגל טלוויזיה סגור.
הלמודים יתקיימו בת״א במשך 6חודשים בשעות
מס׳ המקומות מוגבל.
הערב.
ההרשימה החל מיום א׳ 9.2.1969 בבית העתונאים —
בית סוקולוב, רח׳ קפלן ,4ת״א, בשעות .16—19

״השמנים והרזים״

א ם הנן פ חו ת מגיל 25

פסטיבל הקצב

וברצינך להכיר בנים/ו ת
בגילן, בעזרת דואר ישראל,
בתקליט תקליט ארך־גגן
של הד־ארצ־

פנה/י עוד היום
לת.ד ,33116 .תל־אביב,
לקבלת תדריך ללא התחייב־ת.

פוליטכניקום

ס רו ת

ומוקדמות

השבוע נפתחו קורסים חדשים שלב א׳ 6 ,חודשים כ*לל
מבנה המכשיר, תיקונים, אנטנות, הרכבה וכיוון.
בעוד שבועיים יפתח קורס שלב ב׳ למתקדמים.

פו לי ט כני קי ם
פרטים והרשמה :
5—8 ,9—4

תל־אכיב

חיפה

במר 17
מנד אלנבי 55

שמריהו לוין 30

רמת ־ גן
ביאליק 42

פרקליט שטיין
נגד סטאלין והציונזת

עמדותו, כנציג ״הכוח השלישי,״ זכה רק
ב־ססד קולות, טען כי במרבית הקלפיות
הושמדו פתקי בוחריו. אך הוא לא נתפס
לייאוש. הוא המשיך להופיע בבתי־משפט,
הגן על כל ערבי שנפגע מן המימשל הצבאי.
לאחר מלחמת ששת־הימים אף החל
להגן על חשודים בטירור וטיפל בעצורים
אדמיניסרטיביים .״בזמן האנגלים ישבתי
כמה פעמים בכלא,״ אמר ,״ואני מכיר את
העניין הזה מנסיוני האישי.״
מכתב לי די ד. השבוע, יום לפני מותי,
עוד נראה רכון על שולחנו, כשהוא עוסק
בעבודותיו הרגילות: כתיבת מאמר לעיתון
שמאלי בארצות־הברית, הכנת ההגנה על
צעירי טירה, החשודים בהשתייכות לאל־פתח;
ניסוח כרוז־גינוי נגד התליות בעיראק
ונגד מה שקרא ״הדיכוי הישראלי בשטחים
הכבושים,״ והשלמת מכתב לידידו הוותיק,
הפילוסוף ברטרנד ראסל.
כעבור כמה שעות הרגיש ברע. הוא
טילפן לרופא, התיישב על כסאו — ונפטר
לפני שהרופא הגיע.
* את תומכיו אירגן במה שקרא ״הכוח
השלישי״ — שדגל באיחוד עמי אסיה ואפריקה,
כדי שיחת כוח שלישי מול ונגד
ארצות־הברית וברית-וזמועצות.

נד החבוי במושב
שווים, אבד אחדים
שווים ותו־ ובעיקר
ההבו משה סרדינס
ץ ^ כתסיס אנונימיים, שנשלחו לכמה עי־
^ז תוני ם, סיפרו: שערורייה גדולה מתב־שלד.
במושב גבע־כרמל. במכתבים נרמז, כי
אם יבוא חוקר מנוסה וזהיר, ויפנה לאדם
מסויים, יוכל לגלות פרשה מדהימה, הנוגעת
לעיסקותיו של ח״כ משה סרדינס, שהוא גם
חבר אותו מושב.
עיתונאי, שנסע לכפר לפי ההנחיות המפורטות
שנכללו באחד המכתבים הללו, הצליח
למצוא את האיש שהוזכר. המושבניק החוויר,
בשומעו מי אורחו. הוא משך את העיתונאי
לסככה מרוחקת .״אני לא מוכן לדבר,״ לחש
לבסוף .״זה מסוכן. אם ידעו שדיברתי —
זה יהיה הסוף שלי.״ ממי פחד?
״מסרדינם! הוא יכול לעשות כל דבר כאן.
הוא יבול לגמור אותי ועשרה כמוני!״

אחוזה של החמולה

^ כל הסוד הגדול יצא בכל זאת לאור
העולם. הסתבר כי משה סרדינס,51 ,
שוחה בכסף : ,למרות שהמושב שלו הוא אחד
העניים בסביבה. הוא פיתח את משקו ומשקי
החמולה שלו — גיסו, בן־גיסו, הוא עצמו
ושני בניו — לאחוזה פורחת. תוך כדי כך
ניצל את כספי המושב כטוב בעיניו.
פריחה ושיגשוג יכולים לעורר קינאה —
אבל פחד? מדוע יפחדו מפניו? מדוע ירעדו
חברי־הכושב למראה עיתונאי?
כי משה סרדינס, שעלה ב־ 1948 מתורכיה
— ארץ שממנה עלו מרבית חברי גבע־כרמל
— אינו סתם איכר מצליח• הוא בוס חשוב
בתנועת המושבים, בורג גדול במנגנון החולש
על חייהם של רבבות חברי מושבים.
ואם על חברי־מושבים רחוקים הוא חולש —
מי יכול לעמוד בדרכו בתוך מושבו שלו?
שש שנים אחרי עלותו ארצה, כבר היה
יושב־ראש המושב. הוא החזיק בתפקיד זה
גם כאשר נהיה חבר מזכירות תנועת המוש־בים,
ואפילו אחרי שנבחר לכנסת ב־.1959
נוסף לו תפקיד מפרך עוד יותר, כאשר התמנה
מנהל אירגון הקניות של מושבי הצפון.
לפני שנתיים עשה מחווה, הודיע לחברי ה־ועד
של כפרו, כי אין לו יותר כוח להחזיק
בכל התפקידים האלה! הוא ביקש לשחררו
מן התפקיד של יו״ר הוועד .״הם לא רצו
לשמוע זאת,״ סיפר השבוע לכתב העולם
הזה .״הם אמרו שבאופן אוטומטי יצביעו
פה אחד באסיפה שאשאר יו״ר כבוד.״
כבוד גדול — שנשא עימו גם את הזכות
לחתום בשם הכפר, בצירוף חתימת המזכיר.

החוב הקפוא

קפץ

יסר הרוצה להצליח, זקוק לשני דב־
^ רים: יוזמה וכסף. משניים אלה קשה
יותר למצוא את הכסף. כי אמנם מעמידים
מ־סדור. ההתיישבות והממשלה אשראי זול
לרשות המושבים, אבל אשראי זה מוגבל ואינו
יכול להספיק לכל תיכניות־הפיתוח של
חברי המושבים.
משה סרדינס, שישב קרוב מאוד לקרנות
אלה, נהנה מהן יותר מיתר חברי המושב.
אם חבר ממוצע של הכפר זכה באשראי
ציבורי בסך 14 אלף ל״י, לקח סרדינם לעצמו
אשראי ציבורי בכן 70 אלף לירות.
אם ועדה פנימית של הכפר החליטה, שיש
להקפיא את החובות שניתנו לחברים, ולא
להוסיף עליהם יותר מחמת מצבו הכספי הקשה
של המושב — היה החוב של החבר
סרדינס היחידי שקפץ למרות האיסור• ליתר
דיוק: בעת שהוחלט על ההקפאה, עמד החוב
על כ־ 11 אלף לירות, ואחרי שהוחלט
להקפיאו קפץ ל־ 31 אלף ל״י.
כאשר נבחר היו״ר לכנסת, עשה הכפר
מחווה כלפיו: היקצה לו הלוואה ללא־ריביוז
בסך 6,700ל״י, בדי שירחיב בה את ביתו,
לקבלת אורחים חשובים. הוא קנה משק נוסף
בשביל בנו, במחיר 36 אלף לירות! השקיע
בחברה לגידול בקר. בשביל כל זה היד.
זקוק לאשראי.
הוא עצמו התגאה השבוע :״המושב לא
מצליח, אבל המשק שלי מצליח. המשק שלי
מייצר ס׳ך 20 מייצור הכפר! רבע מיליון לירות
לשנה!״

בקיצור: החברים שווים — אבל הבוסים
שווים יותר.
פרשת עיסקותיו של סרדינם שופכת אור
חדש על כוונות חוק זה.

את האשראי לקח מקופת המושב, או מקופת
אירגון הקניות של מושבי הצפון, או
מבנק עין חי של תנועת המושבים. אבל
בעוד שמשקיע פרטי הייב לשלם ריבית
גבוהה בשביל ההלוואות, סידר החבר סרדי־נם
לעצמו תנאים מיוחדים: חלק ניכר מן
הריבית על ההלוואות שולם על־ידי המושב.

כרית נגד ה חכר

** ד עכשיו היה ברור שחוק זד, הוא
נסיון של הבוסים — כאירגון — להטיל
שלטון בירוקראטי על המושבים. פרשת
סרדינס מראה, שזה גם אמצעי לקדם
את האינטרסים הכלכליים הפרטיים של ־,־
בוטים — שכל אחד מהם הוא חבר מושב.
בגבע־כרמל, למשל, יש לחמולת סרדינם
ארבעה משקים מתוך .79 לפי הצעת־החוק
יהיה נציג תנועת -המושבים ״חבר נלווה״,
בעל רבע עד שליש מן הקולות בכל אסיפת
חברים. נציג תנועת המושבים יהיה חברו
של סרדינם — וכך ישתלט על המושב.
הצעת־החוק גם מאפשרת סנקציות לרוב
נגד כל חבר, ואפשר לזרוק אותו מן המושב
בכל מיני טענות. החוק תפור כך, שאפשר
למנוע מן החבר להוריש את הנחלה
ליורשיו, להוציא אותו בגלל פגיעה במוסכמות
המושב, או פגיעה ב״עקרונות השיתוף״
— דבר שאינו מוגדר בכלל.
ליחיד כיחיד לא יהיו בכלל זכויות —
אפילו על מקור פרנסתו.
מושב כזה לא יוכל לפרוש מאירגון הקניות,
שבו הוא קשור. דרוש לכך רוב
מיוחד — אפילו אם יימצא רוב, יכול ה־אירגון
הארצי להקפיא את ההחלטה לשנה.
הצבעות מסוג זה חייבות להתקבל על־ידי
^ 75 של החברים — לא של הנוכחים,

האימפריה שד סרדינס
^ די להכין כיצד אפשר לבצע עסקות
מסוג זה, כדאי להכיר יותר מקרוב את
המוסד ששמו אירגון הקניות של מושבי הצפין׳
שמשרדיו שוכנים בחיפה ואשר ח״כ
משה סרדינם הוא מנהלו.
בכל מושב יש צרכניה, המספקת את צרב•
חברי המושב, כולל מיספוא לרפתות ותערובת
ללולים.
חבר־מושב קונה את מיצרכיו בצרכניה באשראי.
יש לו שם כרטיסיה, ובה רושם
מנהל הצרכנית את חשבונו השוטף של כל
חבר. הכסף מובטח היטב, על־ידי שיעבוד
תוצרת המשק• חבר־מושב שאינו פורע את
החוב ברגע שהוא מקבל את תמורת יבולו
— אינו יכול לקנות יותר באשראי.
הצרכניה עצמה מקבלת את מרבית ד,מיצ־רכים
באשראי — דרך אירגון הקניות של
סרדינם.
אירגון זה הוא עסק עצום. לא רק קונה
ממיפעלים גדולים בסיטונות ומוכר לצרב־ניות,
אלא הינו בעצמו שותף במיפעלים גדולים.
כמו בית־החרושת לשמנים וכוססות
כתר, והמכון לתערובת דגן. מיפעלים אלה
מספקים את התערובת לצרכניות, ומקבלים
את התמורה מן האירגון. את הסחורה הזאת

מוביל למושבים אירגון־ר,משאיות למושב הצפון,
שאחד מבעלי־ההכרעה בו הוא פר־דינם
עצמו.
המיוחד בכל הסידורים האלה הוא, שבשרשרת
העסקים המפותחת הזאת, אין רואים
כמעט כטף מזומן. הכל הולך על אשראי:
הצרכן קונה באשראי מהצרכניה, הצר־כניה
קונה באשראי מאירגון הקניות, אירגון
הקניות מקבל באשראי מן הספקים הגדולים,
והם מקבלים אשראי מהבנקים ומהממשלה.
במרכז הגלגל הענקי הזה עומד משה סר־דינם.
הוא גילגל מיליונים. ולמרות שקיימת
הנהלת־פינקטים ענפה ומסודרת, לא דיקדק
איש במעשי סרדינס, כי כולם האמינו לו.
בתנאים אלה ילא היה כל קושי לצבור חוב
אישי בסך 54 אלף לירות באירגון הקניות
— שנרשם על חשבון המושב. וכאשר היה
צורך להחזיר 17 אלף לירות לאירגון —
לקח הלוואה של 15 אלף ל״י מבנק עץ־זזי
— בערבות המושב.

אשכול ומרים בחתונה
ן * 3ום הגדול מחלק את זמנו בין ה!
| כנסת, אירגון הקניית והמושב. ביום
ראשון היה מקיים את הישיבות שלו בחיפה.
בימי שני, שלישי ורביעי — היה נוסע לירושלים.
יום חמישי בערב — היה חוזר למושב,
מבלה בחוג משפחתו. יום שישי הקדיש
לקבלת קהל. כל מי שצריך משהו — לא רק
לקנות ולמכור, אלא אפילו להכניס את קרובו
לבית־ספר, היה פונה אליו.
שני בניו התאומים התחתנו בשנה האחרונה.
אחד מעבד משק שאביו רכש בשבילו
במושב, השני עובד בחוץ. כאשר התחתן הבן
הראשון במושב, היד, בית העם מלא
אורחים. לוי ומרים אשכול הובילו את החתן
לחופה. שלוש תזמורות ריננו את לב
המוזמנים. אוכל ושתייה ניתנו כיד הנושביר.
את הבן השני חיתנו במלון בקיסריה. גם
לשם באו המונים: ראשי עיריות, חברי כנסת,
עשירים גדולים.
שני הבנים גרים במושב, בבתים נאים
שאביהם בנה להם. נותרו למשפחת סרדינס
עוד שתי בנות רווקות.
אבל דווקא צעירי המושב אינם אוהבים
אותו במיוחד. הוא שם הבוס הגדול, בעל־האחוזה
הכל־יכול, המחזיק את גורל אריסיו
בידיו. מי שמתחנף אליו, ומי שמקורב ל־חצרי,
זוכה להלוואות, הקלות ופרוטקציה.

אחרים יכולים להתחנן לעזרה — לשווא.

״ ע ב די םהיינולפרדינפי ״
ך* ש לי שמתושבי גבע־כרמל מגדירים
^ את עצמם במתנגדיו של משה סרדינס.
אבל את התנגדותם הם משתדלים לבטא בעדינות
.״מילה אחת לא טובה — ואין יותר
אשראי באירגון הקניות. אין מיספוא ותערובת,״
לדברי אחד מהם.
הביטוי היחידי שהרשו לעצמם היה —
החרמת הבחירות לוועד המושב. מזה עשר
שנים לא הטילו פתק לקלפי. זה לא הדאיג
את סרדינם ואנשיו. להיפך: בצורה נוחה זו
נפטרו מאופוזיציה טרדנית.
אבל ככל שהתבגר הדור הצעיר, וככל שאבותיהם
נעשו בטוחים יותר בעצמם, גברה
הסכנה של שיתוק חיי הכפר. אפילו בין ה־נייטראליים
נשמעו טרוניות על דרכו של
היו״ר. וכך נעשה הצעד הראשון לקראת
חשיפת עיסקותיו המסועפות והסודיות של
סרדינס: הוקמה ועדת־ביקורת פנימית, בה
היו מיוצגים כל קבוצות המושב, כדי לבדוק
את מצב החברים ולהציע סולחה כללית.
הוועדה לקחה את כרטיסי־החשבונות של
החברים, והחלה בודקת אותם אחד־אחד. כך
הגיעה לכרטיסו של החבר סרדינס. ואז התברר
כי אינו דג־רקק כלל וכלל.
באווירה של גילויים ועשיית־חשבונות, הותרו
חרצובותיהן של כמד, לשונות• ״הרבה
שנים הצטערתי שעליתי ארצה!״ סיפר חבר
המושב משה אלימלך .״כי סרדינס עשה
אותנו כמו עבדים. רציתי לעזוב את המושב,
אבל לא יכולתי. תמיד היינו שקועים בחובות,
בשביל זד, באנו — להיות כלבים שלוז״

כמהש ווי םהפופים?
*< ד כ אן יכולה פרשת סרדינס להסת־י
ג כם כסיפור סנסציוני בעל משמעית
אישית מצומצמת בלבד: בסך הכל עסקן
מקומי שניצל את אמון חבריו והשתמש
ביותר כסף מן המגיע לו.
אלא שמשה סרדינס הוא חלקממנגנון
ארצי, המשתדל להטיל את חתיתו על רבבות
חברי־מושבים כפי שסרדינס עצמו שלט
בגבע־כרמל. והכלי שבו הם מתכוונים לעשות
זאת הוא חוק המושבים.
זהו חוק שנולד במוחם של הבוסים של
תנועת המושבים, ואשר רק במאמצים עצו־

מים נמנעה עד כה העברתו בכנסת. רצה
הגורל העיוור, כי יו״ר ועדת הכלכלה של
הכנסת, שבתחום עבודתה נמצאת הצעת־חוק
זו, הוא ח״כ חרות בנימיו אבניאל. הוא
מתנגד לחוק זה, וביכולתו לגרום לסחבת.
מצדדי החוק רצו להקים ועדה מיוחדת,
אליה יועבר החוק לטיפול מזורז. בראש
מאבק זה עמדו שלושד,־ארבעה בוסים של
תנועת המושבים, היושבים בכנסת. בראשם:
שמואל שורש ומשה סרדינם. במזימה זו
שותפו מע״י, מפ״ם והמרכז החופשי —
אבל היא נכשלה.
התחילו הדיונים בוועדת הכלכלה. אך
הגיעו לשני הסעיפים הראשונים, המגדירים
מה זה איגוד שיתופי, הצביע ח״כ אורי

אלא של כלל חברי המושב. ההצבעה צריכה
להיות חשאית. מספיק שהבוס המקומי יאמר
לאנשיו לא להשתתף באסיפה, כדי למנוע
כל אפשרות של הכרעה נגד אירגון הקניות.
על רקע זה מקבלת פרשת סרדינם —
יותר כדוגמה מאשר בשל עצמה — משמעות
לאומית.
למעשה מוכיחה פרשה זו שנוצר מעמד
של בעלי־אחוזות במושבים. אין שיוויון
יותר. אם חמולה אחת יכולה להשתלט על
הכפר, לעשות בכספים שלו מה שהיא רוצה
— יכולות עשר חמולות להשתלם על כל
תנועת המושבים.
יש כמובן הבדל בין המושבים הוותיקים

ג ס־ ס

סיג ס

הזמנה לחוקו

כך הגיעה הידיעה הראשונה על השערורייה, למערכת
העולם הזה: רמז ברור על עיסקותיו של סרדינס
והזמנה לפנות לחבר מסוייס במוסד אשר יוכל לספק אינפרומציה — למרות פחדו מסידינס.

אבנרי על העובדה המשונה, שבחוק לא
מוגדר במד. שונה איגוד שיתופי מכל חברה
מסחרית אחרת. בעיקר חסרה הגדרת־היסוד,
שקואופרטיב הוא התאגדות של אנשים שווי־מעמד
ושווי־זכויות. זהו עקרון־היסוד על
קואופרטיב.
סרדינס וחבריו התנגדו לכך בשצף־קצף.
הם טענו שזה לא נכון; שקואופרטיב איני
בנוי על שוויון־זכויות מוחלט בין חברים.

לבין מושבי העולים. בראשונים התיישבו
אידיאליסטים, שיצרו את דפוסי השיתוף.
ואילו ברוב המושבים החדשים התיישבו
עולים ששמרו על מיבנה החמולות שלהם.
סרדינם, שהשתלט על מושבו וכרת ברית
עם הבירוקרטיה של התנועה הוותיקה, הוא
אזהרה למה שצפוי לכל תנועת המושבים.
וזוהי, בסופו של דבר, חשיבותם האבי־תית
של גילויי עיסקותיו של סדדינס•

הבלונדית מרינה ולאדי, גמרה עם כל חלומות
הזוהר שלה. הזמיר נכלא בחיפה.
לא היה זה סוד למאות המוזמנים, אשר
לקחו חלק בשימחתם של מירי והנרי —
כי הכלה היפה עומדת מתחת לחופה כשהיא
נמצאת בחודש הרביעי להריונה. החתן
עצמו דאג לפרסם זאת בחוגים רחבים בחיפה,
עוד זמן רב לפני שהיה ברור סוסית
שמירי אומנם תינשא לו.
י י>~1.

אבא לילד

סנה ניד׳ האשה

מירי לוקחת את אחריותה
המשפחתית החדשה ברצי־נות.
כל עוד הצלמים נמצאים שס — לפחות. היא עורכת הצגה

נחמדה של עקרת־בית מסורה, המגישה את קפה־הבוקר לבעלה במיטה.
ש־ות זה, מן הסתם, ייפסק בעתיד הקרוב, עם היכנס הריו נה
למצב מתקדם יותר, ואז יתחלפו היא ובעלה בתפקידי הקפה.

ף* י הנרי, המבוגר ממירי ב־ 12 שנים,
*4יודע מה קורה לרוב למלכות־יופי המשתתפות
בתחרויות בינלאומיות. כיוון שהכיר
את מירי והפך לידידה האינטימי רק זמן
קצר אחרי שנבחרה כמלכת־יופי ולפני שנסעה
לתחרות מיס תבל, חשש שהיא תלך
בדרך כל המלכות — תמצא מיליונר בח־״ל
ותתחתן איתו, או תתפתה להצעה להפוך
לכוכבנית קולנוע.
לכן, כשיצאה מירי לתחרות בלונדון, ידע
הנרי מה שהיא לא ידעה — שהיא הרה
ללדת. לא רק הוא ידע זאת. כל ידידיו
ידעו .״היא תחזור אלי, אני בטוח בזה,״
היה אומר.
רק כשחזרה ארצה לפני חודשיים, התברר
לה שהנרי צדק. השבוע נערכה החופה, כדי
שיהיה לילד אבא.
אבל כדי שמירי זמיר לא תהיה מאוכזבת
מדי, יעניק לה הנרי חיים כמו שהוא מתאר
לעצמו שמיליונר אמריקאי יכול להעניק.
הוא מקבל ממנה כום קפד, במיטה ומצייר
אותה בעירום ומרשה לה אפילו?גהץ בעצמה
את השמלות שלה.

ך• תר מלכת־היופי הוא חלום חייה
^ של היפהפיה הישראלית המצוייה, לא
כל־כך בזכות הכתר עצמו, כמו בזכות הדברים
שהוא מקנה והשערים שהוא פותח.
מלכת־יופי ישראלית זוכה בטיול לאחת
מתחרויות היופי העולמיות בחו״ל. שם,
אפילו אם אינה זוכה בתואר כלשהו, היא
מכירה המון צלמים, מפיקים, במאים ומיל-
יונרים. סיכוייה לצוד מיליונר זר, ולזכות
בחיי הזחה עד סוף ימיה, אפילו אם אינם
כל־כך מאושרים, הם כימעט בטוחים.
תחרות בלונדון
ירי זמיר 20.בת למשפחה חיפאית
} )₪דלת־אמצעים, עברה את השלבים ההכרחיים
בהצלחה. היא הציגה את מיעמדותה
לתחרות מלכת־היופי האחרונה של ישראל,
ועוד לפני שנערכה התחרות ניבאו לד. כולם
שתיבחר. כך גם קרה.
כשכתר מלכת־היופי של ישראל על ראשה
נשלחה מירי ללונדון, להשתתף בתחרות
על תואר מיס תבל .1968 גם שם ניבאו לה
שהיא מועמדת כימעט בטוחה לכתר העולמי.
וגם זה קרה. היא היתה כימעט מיס
תבל.

__ ה פתעה
על המסלול
ש בו ע התחתנה מירי בחתונה־פאר בי
1אולמי תפארת בחיפה. אך בעלה לא היה
מיליונר ולא היה זר. היה זה הנרי אסר־גסי
32 בעל קפה פינגווין בנהריה ומו־עדון־הלילה
החיפאי מוליין רוז׳ .מירי ה־
^ פ ה ^ מז מ ר ^ ס ^ מ ^ז ^וכב ^ ^ו לנו ע

עירום ביד׳ הבעל ״ ז ״ ז
רינות אנונווזייס פעילים: חוא צייר לגמרי לא מבוטל. דאת מוכיחה

התמונה שהוא מצייר — תמונת־עירום של מירי, או של אשה דומה
לה מאוד. על כל פנים, יש להניח שוועתה ואילך לא יצטרך לחפש
הרבה כדי למצוא דוגמנית מושלמת שתביא לו נס השראה אוונותית.

במדינה
צה״ל
ב שירות פעיל ארבע יריות היז־הדו בכביש עכו״נהריה,
בבוקר הארבעה בדצמבר . 1967 היו אלה
יריות קטלניות, מהן נפצע נוסע במונית־שירות
לנד,ויה, ואילו נוסעת אחרת, אשד,
בת 48 מקרית־אתא, נהרגה.
כשעה לאחר־מכן התברר כי אחרי ארבע
היריות נורתה יריד, חמישית, קטלנית אף
היא. היה זד, כאשר גילה רובב־אופניים,
שחלף בכביש, את גופו הדומם של החייל
רוסו (,)18
(״ז׳אק״) יוסף טוראי
שרוע בתעלה ליד חורשת זיתים, גולגולתו
מרוסקת מכדור שירה בעצמו.
קצין התגמולים במשרד־הביטחון סירב
לאשר להוריו של רוסו תגמולים והטבות
באומרו, כי חוק החיילים שניספו במערכה
מקנה זכויות אלו רק לשאריו של חייל
אשר נהרג תוך־כדי ועקב שירותו הצבאי.
זכאים על החלטתה זו עירערו ההורים
בפני ועדת עררים, בראשות ה־שופט־ר,מחוזי
מקם צ׳רנובילסקי, באמצעית
עורו־הדין ישראל קנטור. בחקירתה של הוועדה
התברר כי מרגע שרוסו חוייל, שלושה
שבועות קודם ליום הקטלני, היד, חייל
בעייתי, טען בי אינו רוצה להיות חייל,
סירב לצאת לאימונים בטענה שהוא סובל
ממיחושים שונים.
קבעה הוועדה בהחלטתה :״התברר לנו
כי הצעיר גויים לצבא כשהוא במצב נפשי
מעורער, סירב לקבל לידיו נשק ולהישבע
שבועת־אמונים, ובשל-כך נכלא בחדר־המע־צר.
הוא ברח מבית־המעצר, גנב נשק, ירד.
בנוסעת, ואחר־כך התאבד. למרות המלצות
הדופא־הצבאי הוא לא נשלח לבדיקות
פסיכיאטריות. בנסיבות אלה אנו קובעים
שמותו אירע תוך־כדי ועקב שירותו, זכאים
לתגמולים.״

משפט
ה צ חו ק המרשיע האם יכול צחוקו של נאשם לשמש נימול,
להרשעתו?
שאלד, זו עמדה בפני שופטי בית־המשפט
המחוזי בחיפה, משהובא בפניהם עירעורו
של עלי קאסם 29 תושב הכפר סכנין,
שהורשע לפני חודשים אחדים בבית־משפט
השלום בעכו באשמת אחזקת 130 אלף ניירות
לליטוף סיגריות, שהובאו לישראל
שלא כדין, ונקנס ב־ 150ל״י. אחד הנימוקים
להרשעתו של קאסם, כפי שנרשם בידי השופט
אברהם סיקסיק מעכו :״התנהגותו
של הנאשם בבית־המשפט בשעת מתן עדות
על־ידי עד תביעה, שלא היתד, מעוררת
אמון. הוא ישב וצחק במקומות שלא הייה
כל מקום לצחוק. דבר זה אומר דרשני.״
הנאשם ואביו, שהועמד לדין יחד עימי,
טענו כי שכנים, המסוכסכים עימם, עשו
ניסיון להכשילם. שופט־השלום סיקסיק זיכה
את האב מחמת הספק. אך הבן הורשע,
בין היתר בשל קביעתו של השופט, כי קל
היה לו יותר מלכל אדם אחר להגיע לאשנבים
בקיר ביתו, שבו נמצאו הניירות.
גם הכן צריף ליהנות. בעת הדיון
בעירעור, קיבלו השופטים את טענת פרקליטו
של קאסם, עורך־הדין ג׳מיל כורי, כי
אם גילה שופט־השלום חיוך שלא במקומו
על פני הנאשם, או צחוק שהפריע למהלך
המשפט, יש בכך משום פגיעה בבית־ד,משפט,
אך לא נימוק היכול לבסס הרשעה.
״אין צורך להרבות במילים על־כך שנימוק
הצחוק באולם אינו נימוק להרשעה
בדין,״ קבעו השופטים בפסק־דינם. בהתייחסם
לנימוק השני בהרשעה, לפיו קל היה
יותר לנאשם להגיע לתאים בהם ניתגלו
הניירות, קבעו השופטים כי דבר זה מטיל
חשד על המערער, אך אינו מספיק להרשעתו,
ומד, גם ששופט־השלום זיכה את האב
מחמת הספק, ואין לשלול את האפשרות
שהיה זה דווקא האב שהניח את הניירות
באותם אשנבים בלי ידיעת בנו.
מאחר וגם נציג התביעה הכללית, עורך
הדין נתן קליינברגר, הצטרף לדעת השופטים
בי הספק שפעל לטובת האב חייב לפעול
גם לגבי המערער, זוכה עלי קאסם.
הפעם צחק קאסם במלוא פיו, באין מפריע.

״ פיי טון פלייס ״

בשי כו ןבגדרה

ך< נול ש 1ץ נאלצה לבררה מגדרה.
1 1יחד עם בעלה וילדה הפעוט היא עקרה
לחולון, כדי שלא יצביעו עליה באצבע, לא
ירחרחו בחדר המיטות שלה ולא יציצו
דרך חרכי תריסי ביתה.
היא נאלצה לעזוב את ביתד, מפני ששכנותיה
בשיכון בגדרה החליטו שהיא
״זונה״ .אולם לא היה זה סתם סיכסוך
שכנים שיגרתי, בו מטיחה שכנה אחת בחברתה
כינוי״גנאי. זה היה קשר שקשרו
נגדה כל שכנותיה בשיכון, שהפכו את ני-
דוייה למאבק חייהן, שכימעט הסתיים בלינץ׳•
זהו סיפור הנשמע כאילו התרחש
בעיירה האמריקאית ר,קרתנית פייטו: פלייס,
שהפכה כבר למושג.

לחנה אלי הביתה ושוחחתי איתה. בהתחלה
ד,יא ניסתה לומר שהיא מקבלת בבית
רק חברים שלה ושל שלמה. אבל בסוף,
כשלחצתי עליה, היא פרצה בבכי וסיפרה
שבעלה מכריח אותה לקבל אורחים כאלה.
היא גם סיפרה שהוא מכה אותה והראתה
לי את הסימנים שנשארו לה מהמכות.
״אבל גם אחרי השיחה היא לא שינתה
את התנהגותה. צעירים מהסביבה היו מחכים
לה בלילה ליד הגדר של השיכון. החלטנו
שזה לא עסק. כשאחד הנהגים טעה
בכתובת, וניכנס, במקום לביתה של חנה
אל אחת השכנות, החלטנו לפעול. נתנו
אולטימאטום לבעלים שלנו: או אנחנו —
או היא. מה עוד, שהגיעה לשיכון צעירה
נוספת, שהתידדה מייד עם חנה והתחילה
גם היא להתעסק באותם דברים.
״אמרנו לבעלים שלנו שאם לא יסלקו
את חנה מד,שיכון אנחנו לוקחות את הילדים
ומסתלקות מהמקום.״

״הביא אותה
מפיגאל׳׳
*** יכון צכא הקבע בגדרה ניצב על
גיבעה חולית, לצד הכביש המוביל דרו־מית־מזרחית
לעיירה הדרומית הקטנה. הוא
מורכב מצריפים שבדיים, ששימשו פעם כמגורים
לטייסי חיל־ו־,אווירי, ומכאן גם שמו.
עתה מתגוררים בשיכון עובדי מיפעל
ציבורי השוכן סמוך לגדרה. כולם מכירים
זה את זה ומעורבים האחד בחיי השני.
במשך כל שעות היום ריק השיכון מגברים,
אלה נמצאים יחד בעבודתם במיפעל.
ואילו הנשים המשועממות בפרובינציה הקטנה
מצאו עניין לעסוק בו: חנה שרון.
חנה בת ר,־ 20 היתר, צעירה פאריסאית
ממוצא הונגרי, כאשר הכירה את שלמה
שרון בפאריס. הוא שהה אז בצרפת בהשתלמות
מטעם המיפעל בו הוא עובד. הרומאן
ביניהם נמשך שנתיים עד שנישאו ועלו
ארצה. לחנה היה קשה להמיר את אורח־חייה
הפאריסאי בזה של מקום בגדרה. כתוצאה
מכך הפכה תוך זמן קצר לשיחת
היום בין שכנותיה בשיכון.
תחילה החלו לרכל אודותיה. אחר־בך פתחו
במערכה אישית נגדה. קראו לה בשמות
גנאי, עקבו אחר תנועותיה, התגנבו
לדירתה וערכו שם חיפושים, יאפילו צילמו
את המבקרים בביתה.
כשכל זה לא עזר, פנו נשות השיכון אל
מנהל המיפעל בו עובדים בעליהן, דרשו

את סילוקה של חנה מר,שיכון ״כדי שלא
תרעיל את האווירה בו.״
מיבצע הבילוש
** נהל המיפעל נסער מהידיעות שמס־רו
לו הנשים. הוא שלח את סגנו כדי
לחקור בפרשה. הסגן גילה אף הוא התלהבות
מיוחדת במינה לחקירת הפרשה, הצטרף
למיבצע מעקב של השכנות, עת ניסו
לפרוץ בכוח לדירתה של חנה על־מנת 7מ־צוא
שם חומר מסייע לטענותיהן. העיקוב
אומנם לא העלה כל תוצאות, אבל השליש
החרוץ השתכנע כי אין עשן בלי אש והפרשה
הועברה לטיפולה של משטרת גדרה.
הסמל ניומן, האחראי לנקודת המשטרה
בגדרה, התעמק בפרשה והגיע למסקנה כי
חקירתה היא למעלה מכוחותיו. הוא העבירה
לטיפולה של משטרת רחובות. הדברים
הגיעו עד להתערבותו האישית של
מפקד משטרת נפת רמלה—רחובות, סגן־
ניצב עזרא גולדברג.
חקירת המשטרה לא העלתה כל חימר
מרשיע נגד חנה שרון, אבל חנה שרון ובעלה
נאלצו לעזוב את השיכון.

סליחה,
טעות במחיר !
ף• ראש מסע־הצלם נגד חנה שרון
•1עמדה טובה עמנואל 24 שהיתר, הרוח
החיה של מרד השכנות ודוברת מצפון־
השיכון. סיפרה טובה על המניעים שגרמו

לא שמרתי
מסורת!״
ך* תוצאה מאיומים אלה דפכה חנה
^ לנושא המרכזי בו עסקו העובדים ב־מיפעל,
המתגוררים בשיכון. למרכזניות ב־מיפעל
ניתנה הוראה לעכב את השיחות
המיועדות לחנה שרון, ולהאזין להן. משלחות
נשלחו לביתה של חנה. כל השיכון
ניסה לתפוס אותה בשעת מעשה, אלא שהוכחה
לא נמצאה לטענות הנשים.
סיפרה השבוע חנה שרון :״פגשתי את
שלמה בפאריס, כשהיה בהשתלמות מהעבודה
שלו. אני נולדתי בבראזיל ועברתי
עם הורי לפאריס כשהייתי בת שנה. למדתי
פקידות ועבדתי אצל נוטריון ציבורי.
כשאבא שלי מת, רציתי לעזוב את הבית.
״כשעלינו ארצה שם אותי שלמה בשיכון
בגדרה. היה לי קשה להתרגל לחיים האלה.
כימעט כל השכנים דתיים וזרים לרוחי.
השכנות התלבשו עלי ודרשו שגם אני אשמור
על הכשרות. אני לא יודעת אפילו איך
עושים את זה. אז אחרי שלא שמרתי על
כשרות הם החליטו שאני לא הגונה.
״זה שיכון קטן וסגור. אין לאן ללכת.
אפילו אם היה לאן, אין אפשרות. תלוש
המשכורת האחרון של בעלי היה על 480

כ* השכנים
טענו שהיא
לשכנות לאסור מלחמה על חנה שרון:
״אי־אפשר היה להמשיך ככה. שלמה
הביא את חנה מפינאל בפאריס והושיב
אותה אצלנו בשיכון. כל היום נכנסו ויצאו
מהצריף. שלהם כל מיני טיפוסים. הנציגים
והסוכנים של כל החברות המסחריות שבאי
לשיכון, חיפשו רק את חנה.
״היינו רואים טופוס אלמוני מסתובב בשיכון.
היינו שואלות אותו את מי הוא
מחפש והוא היה משיב, :איפה גרה הזונה?׳.
הטלפון אצלנו עובר דרך המרכזייה של
המיפעל. כל הזמן היו מצלצלים גברים ומנסים
לקבוע עם חנה פגישה. פעם אפילו
קיבלתי אני שיחה כזאת בטעית. הבחור
שאל אותי ישר מתי אפשר לבוא וכמה
זד, יעלה לו. אני לא מתמצאת במחירים של
השוק אז אמרתי לו 30 :ל״י. הוא ענה לי
שבמחיר כזה הוא מוכן לקחת אותי לתל־אביב
ולהכניס אותי למלון עם כל הלוקסוס
על חשבונו.
״ניסינו לעשות הכל. אני בעצמי קראתי

ל״י. הבילוי היחיד שם זה לקבל אורחים.
התרגלתי ששלמה מביא הביתה חברים לאכול.
אחר־כך הם התחילו גם לבוא לבד,
כיוון שאני מבשלת טוב מאוד. גם לי יש
חברים, מאלה שחיברתי כשלמדתי באולפן
בתל־אביב. אז גם הם היו באים לבקר אותי.
בוגדת בבעל

** עיני השכנות זה לא מצא חן.
הן קראו לי זונה. אני מעדיפה שיקראו
לי זונה מאשר להיראות כמוהן. הן
עשו לי את המוות. כל פעם היו מוצאות
סיבה אחרת להיכנס אלי הביתה במפתיע.
פעם ישב אצלי חבר של שלמה. לא היה
בינינו שום דבר. סתם ישבנו. הן חשבו
שמצאו משהו. ניסו להיכנס הביתה בכוח.
וכשלא הצליחו, שלהו את הדוור כדי שאפתח
את הדלת.
״כשראו ששנינו לבושים הן התאכזבו
נורא ועזבו אותנו. נכון שהיחסים ביני ובין
שלמה אינם כל־כך טובים, אבל מה זה העניין
שלהם? אני לא מסתדרת איתו. אני
והוא עקשנים נורא. כשאנחנו רבים חזק
יש גם מכות.
״כדי לברוח מהחטטנות של השכנות הייתי
בורחת לתל־אביב ומשאירה את הילד
עם בייבי־סיטר. הייתי פוגשת שם חברים
מהאולפן ומסתובבת מהבוקר עד הערב.״
חנה לא ניסתה להסתיר :״מובן שאני
בוגדת בבעלי,״ אמרה .״אבל זד, ענייני ורק
העניין שלי. אף אחד לא יגיד לי את מי
לקבל בבית שלי ועם מי להיפגש.״
כדי שתוכל לעשות זאת, ברחה משיכון
צבא־הקבע בגדרה.

שעדוריה ב בי ת ״דבריי

״העורך שדנו
פאדאנואיד!״ זמר אינפורמציה לא ננונה —

^ וי ואפוי, תראו מה כותבים עלי־
נו!״ הזדעק יהודה גוטהלף, עורך
יומון ההסתדרות דבר. לפניו היה מונח
גליון הארץ, מה־ 3בדצמבר , 1968 בו נכתב:
איזה עיתונות רוצה צמרת העבודה? היא
רוצה בעיתונות אומרת הן לכל קפריזה
ואיוולת של השלטון. היא רוצה בשכירי־עט
המקבלים את תכתיבם של העסקנים הגדולים
ברחוב הירק־ן. היא רוצה בקיצור, באי-
אמת. דוגמא טובה לסוג העיתונות של
העבודה אפשר למצוא מעל דפי דבר. בשבוע
שעבר פיר,ם ם דבר ידיעה לפיה קיבל עובד
בן־עמי משבורת והוצאות בסכומים גבוהים
מחברת אשדיד. אך דבר השמיט מהידיעה
את העובדה כי אותם סכומים שולמו למר
אברהם עופר, בן טיפוחם של ותיקי הצמרת.

ספק אם איזה שהוא עיתונאי מתרגש
ממה שנכתב עליו בעיתון מתחרה. אבל
יהודה גוטהלף, שירש את מקומו של חיים
שורר ז״ל כעורך דבר, נפגע עד עומק
נשמתו. כאיש מוסר ורודף אמת, לא יכול
היה להשלים עם ההאשמה, כי העיתון שבעריכתו
מרמה את קוראיו.
הסערה התחילה בידיעה שפורסמה בדבר
ב־ 26 בנובמבר .1968 תדי פרויס, הכתב
הכלכלי של דבר, גילה מדיוני ועדת־הכספים
של הכנסת כי עובד בן־עמי, לשעבר ראש
עיריית נתניה ומראשי התנועה למען ארץ-
ישראל השלימה, קיבל בתפקידו כיו״ר חברת
אשדוד, בה שותפה הממשלה ב־ס/ס ,50 סכו־מים
שהסתכמו אשתקד ב־ 92 אלף ל״י.
ב־ 1964 קיבל בך עמי סכום של 42 אלף
לי״ .באותה שנה, בה כיהן אברהם עופר•

חבר הנהלת עיריית תל־אביב ומנכ״ל חברת
שיכון עובדים, במנהל שני של החברה מטעם
הממשלה, קיבל גם הוא סכום דומה.
תדי פרוים לא השמיט במתכוון את שמו
של עופר מהרשימה. הוא פשוט לא ידע
שעופר כיהן לפני שלוש שניב כמנהל

״אתה יודע מד״״ הציע גוטהלף ,״חפברק
מכתב למערכת ובתשובה נתקן את הטעות.״
״תפברק אתה בעצמך,״ השיב לו פרויס.
ז 1כסוף, כניגוד לדעת כל חברי ה
/מערכת, פירסם גומהלף התנצלות משו11׳
בה נאמר כי בגלל אינפורמציה בלתי
נכונה, ממקור מהימן, הושמט מהידיעה שמו
של המנהל השני. המגוחך היה שגם בהכחשה
זו לא פורסם שמו של עופר.
תדי פרויס רץ למזכיר ההסתדרות אהרון
בקר, תבע להוקיע ׳את גוטהלף. מצד שני
תבע להעלות את הפרשה בישיבת מזכירות
המערכת. תביעתו של פתים נכללד. בסדר-
היום של הישיבה. אבל מזכיר מערכת דבר,
חיים איזק, לא קרא אותה לפני הישיבה.
הוא החל לקרוא את מכתבו של פתים
בישיבה עצמה. המכתב נפתח במשפט:
״׳מכיוון שהעורך שלנו הוא פרנואידי
רק אז תפס איזק את עצמו ורצה לקבוי
את עצמו במרתף בית דבר. קמה שערורייה
נוראה. גוטהלף הפסיק לדבר עם פרויס, גנז
מאמר שהגיש לו לפרסום. המערכת כולה
תבעה מפרויס לשלוח מכתב התנצלות ל-
גוטהלף, והוא עשה זאת.
בסופו של דבר השלימו גוטהלף ופרויס.
אבל את המסקנות הסיקה עורכת־המישנה
של דבר, חנה זמר. היא הודיעה שאינה
מוכנה להמשיך ולעבוד עם מערכת שבראשה
עומד אדם כיהודה גוטהלף, הגישה
מכתב התפטרות מתפקידה כעורכת־מישנה.
ההתפטרות תיכנס לתוקף רק בחורש
הבא. אבל בינתיים יצאה חנה זמר לחופשה.
כשתחזור תתמנה כפי הנראה למנהלת סניף
ירושלים של דבר.
גוטהלף, שנוכח כי קשה לאדם הגון׳לערוך
עיתון כמו דבר, יפרוש מתפקידו כעורך
יומון ההסתדרות מייד אחרי הבחירות.

רון סקר, מנכ״ל כור אלוף (מיל ).מאיר
עמית, ודובר ההסתדרות שמואל סולר,

— פנה לבקר ואמר :״זו חלוקת־עבודה
טובה ויעילה. סולר ממלא לך את העיתונים
במשך כל השנה. אתה נושא את התגובות,
ושניכם עוזרים לבנות את כור״ השיב
בקר בחיוך :״אני רק מקווה ששנינו, סולר

חברת אשדוד.

אבל גוטהלף לא יכול היה לעבור לסדר
היום על ההאשמה. הוא תבע בישיבת המערכת
שדבר יפרסם התנצלות על שהשמיט

גוטהלף
— ממקור מהימן

את שמו של עופר. כל חברי המערכת
התנגדו לו .״גם הארץ מפרסם סילופים
ואינו מתנצל,״ אמרו. גוטהלף לא השתכנע.
פרוים איים להתפטר אם תפורסם ההתנצלות.

אנשים
זכ רונו תיל דו ת
ביקורת חריפה על מיפלגת העבודה השמיע
בשבוע שעבר איש המפלגה, שר־המשפ־טים
יעקדב־שמשון שפירא .״בכל
סיעת העבודה בכנסת אין מהנדס, אין רופא,
אין כלכלן,״ טען .״ישנה מורה אחת,
ח״ב רחל צברי, וצריך זיכרון מצויין כדי
לזכור מתי היתד, מורה. כמה משפטנים
יש לנו בסיעה? כמה סוציולוגים?״ שאל
שפירא בכעס. על דברי השר הגיב בחיוך
דובר תנועת החרות גירעון פורמן:
״הללוייה! סוף־סוף אני מסכים עם מישהו
ממפא״י בהרצאה שנשא במועדון
החדש של העולם הזה — כוח חדש דיבי
מפקד לחי לשעבר, נתן ילין־מוד, על
עונש־מוות לחבלנים .״אני לא מתפלא על
בף גוריון שאינו מתנגד לתליית טרוריסטים
ערביים. גם אז, בימי המנדט, לא התנגד
לתליית טרוריסטים עבריים הארכיאולוג
חובב־ו•,בדואים, פסח בר״אדון, העלה
השבוע זיכרונות מתקופת היותו שומר־לילה
בכפר הנוער בן־שמן. בסוף שנות
השלושים :״יצאתי באחד הסיבובים הליליים
שלי אל עבר הפרדסים, לאחר שהבחנתי
בתנועה חשודה. הלכתי כפוף בין העצים,
כשלפתע התפרץ לעברי אחד מחניכי המוסד

שהרגעתי את הנער בן ד,־ 16 ואת חברתו,
שיצאה אף היא מבין העצים, זיהיתי 1ת
שמעון פרסקי, זה הידוע יותר היום בשמו
העיברי -שמעון פרס כאשר
יצאו ראשי ההסתדרות לעבודת־ביצורים ב״
בית־שאן, חילק אותם מפקד הג״א במקום
לחוליות־עבודה בנות שלושה חברים. באחת
החוליות עבדו יחד מזכיר ההסתדרות אה״

אחד הסקרנים, שראה את עבודת הצרת —
בקר מילא את שקי־החול, סולר נשא אותם
על גבו ואילו עמית עסק בבניית המיקלט

וזאת התמונה!

לפני שבועיים עוררה אשה זו סנסציה
עולמית כאשר הופיעה עירומה
בהפנינג של היפים, באולם אלברט המלכותי בלונדון, אחד ממעוזי
השמרנות הבריטית. כאשר ב־קשו הסדרנים לסלקה התנגדו לכן

ואני, איננו מוכרים חתול בשק 9 ״.במסי־בת
ברית־המילה שנערכה לבנו של ג ד
יעל,וכי, ממקורביו של שר הביטחון.
ניגש אהרון בקר אל משה דיין ושאל
אותו :״תגיד, דיין, באמת, מה המצב?״ שר-
הביטחון התאפק שלא לפרוץ בצחוק לשמע
השאלה התמימה והשיב :״בקשר למצב
הנוכחי של הילד של גד יעקובי, אני יכול
להגיד לך שהכל בסדר.״

ס טו דנ ט חדש
כשהופיע השבוע ח״כ גידעון האוזנר
בפני החוג לתודעה פוליטית של ויצ״ו, הוא
דיבר על ״דמות החברה שאנו רוצים בה.״
כדי להסביר את חשיבות הקידמה והטבנולי-
גיה, סיפר האוזנר את ההלצה הבאה :״שני
אנשים שוחחו ביניהם על אביזרי הנוחית
המודרניים. אמר האחד, :אני לא מבין איך
יכלו האנשים שחיו לפני מאה שנה לחיות
ללא טלפון, ללא ראדיו, וללא טלביזיה.׳
השיב לו חברו, :הם באמת מתו
מה ההבדל בין בית־חרושת לנייר, לבין
קופסת הקלפי? במסיבה פרטית שנערכה
לאחר המסיבה הגדולה לציון מלאות 20
שנה לכנסת, השיבה על שאלה זו חברת־הכנסת
שולמית אלוני :״בבית־חרושת
לנייר מכניסים למכונות סמרטוטים ויוצא
נייר, ואילו לקופסת הקלפי מכניסים נייר
ומוציאים משם סמרטוטים ועוד על
סמרטוטים. בקורס לפירסום של האיגוד
הישראלי לפירסום הירצה הפירסומאי
שמואל גביש על הצורה בה יש לנסח
מודעות. בדברו על תורת הסימנטיקה, הדני,
בפירושים שונים לאותן מילים, נתן גביש
דוגמה :״אשר, אחת שאלה את העוזרת שלה
,איפה הסמרטוט?׳ השיבה העוזרת, :אכל
ארוחת־בוקר והלך לעבודה בחוג לפילוסופיה
של אוניברסיטת תל־אביב מתבלט
לאחרונה סטידנט חדש אשר אינו מחסיר
אף שיעור. הוא יושב באולם ההרצאות בשקט,
כימעט ואינו מוציא מילה מפיו. אך
בהפסקות — הוא מתווכח עם פרופסורים
וסטודנטים, ומפליא בהברקותיו. שמו של
הסטודנט המוזר הוא גאזי חקק, מי
שהיה לפני שנים רבות עבריין מועד ואסר
חזר לדרך הישר ושהוא כיום בעל סטיקייד,
ופטרונם של אמנים רבים בשדה ד,בור,ימה
התל־אביבית.

פסוקי ה שבו ע
• שר הצבאות הצרפתי פיאר
מ&מר :״לפני מלחמת ששת־הימים היתד,
ישראל מדינה יציבה, בעלת גבולות גרועים.
עכשיו היא מדינה שבירה בעלת גבולות
חזקים.״

• שר־החוץ אבא

אכן :״לא

ארבע המעצמות צריכות להיפגש, אלא
ארבע המדינות השכנות במיזרח התיכון.״

ההיפיס־המציגים, שהתפשטו אף הם והגנו עליה בגופותיהם העירומים.
לסדרנים לא היתה ברירה והתירו לה להישאר עד סוף ההצגה.
בין שורות הקהל האדיש. כאשר נשאלה אליזבט מארץ׳ בת ה־24
למה עשתה זאת, השיבה :״בעלי לא האמין שאין ל׳ תה ללב׳־ש!״

מאה אלף איש מעשנים חשיש בישראל * .מאה אלף איש -אחד מהם הוא
בנך, בן אחיך או קרוב משפחתך * .מאה אלף איש -אחד מהם הוא האדריכל
^ ה _ א ת -מתבאו_מת_שכן מאה אלף איש -אחד מהם הוא הזמר שקולו
בו^ע_ב^_הרף_מהרדיג ואשר אתה מוחא לו כפיים בהתלהבות * .מאה אלף
איש -שרבים מהם יוצאי צבא או יהיו חיילים בעתיד * ,מאה אלף איש אלה -
כמו המצרים למשל?

צולמה

תמונה 11

בירושדים :

100.000
יף מניעים למיספר עצום זה? איך קובעים כמה אד
שים מעשנים חשיש בישראל?
האחיזה הרשמית היחידה, היא זו המעוגנת בדו״חות המשטרתיים
על מעצר סוחרים או מעשנים, שנפלו במיקרה
ברשת החוק. לפי הערכה גסה של קציני משטרה, המטפלים
בנושא זה, נמצאים בישראל 30 אלף איש המעשנים חשיש.
אבל הם עצמם מודים, כי המדובר רק בחלק ה״פלילי״
של המעשנים: פירצים, סרסורי־זונות, נוער עבריין. על החלק
״ההגון״ אין להם שום הערכה. הם רק יודעים שהוא
קיים — ושמספרו גדל בהתמדה.
שאלתי אחד הסוחרים מה הערכתו הוא .״אני יכול ללכת
איתך בדיזנגוף ולהראות לך אלף מעשנים,״ השיב .״בכרם
התימנים עוד אלף, בהתקווה עוד חמשת אלפים. אני מעריך
שבאזור תל־אביב קונים עשרת אלפים איש חשיש. אם כל
אדם קונה בממוצע לעצמו ולעוד

שניים עד חמישה חברים, אתה
יכול לומר בוודאות שבאזור תל-
אביב נמצאים בין שלושים לחמישים
אלף מעשנים.״
ולא כולם פושעים מועדים או
אנשי העולם התחתון. בשבוע שעבר, למשל, עצרה המשטרה
את יאיר קולטון, צעיר ידוע בהברה של צפון תל־אביב.
ובעל מעמד איתן בחברה הנוצצת ובבוהימה. בדידתו
נמצאה, לדברי המשטרה ׳,כמות של קילוגרם וחצי חשיש
מלבנון. עוד טענה המשטרה: קולטון ושותפיו סיפקו לסוחרים
אחרים, בשמונת החודשים האחרונים, טונות חשיש!״
כי זוהי התופעה החשובה ביותר כיום, בכל הנוגע לעישון
חשיש בישראל: הנוהג הזה שוב אינו מצומצם לפושעים,
או לקבוצות שוליות. הוא חדר אל לי־ליבה של החברה
כולה: אמנים, בעלי־מיקצוע, כוחרים —
במהרה הוא לובש ממדים של מגיפה. דוגמה אחת: אם
בשנת 1967 נעצרו כמאה צעירים כשברשותם סם — קפץ
מספרם ב־ 1958ל־ .141 מתוך אלה היו 46 בני 40 ,18 בני
33 , 17 בני 16ו־ 22 בני 15—14 שנים. והגיל יורד.

סטודנטים

דושלמ״ם

מונו !

הסם) ,או בתוך קיבתם של בעלי־חי (הנשחטים בהגיעם
לתעודתם) .לישראל מביאים אותו, על פי רוב, הבדואים
המבטיחים גם אספקה סדירה לצרכן גדול עוד יותר: מצרים.
קיים אמון רב בין המבריחים לבין הסוחרים הגדולים
בישראל. הבדואי מניח את הסחורה בנקיק בנגב, במועד
מסויים. הסוחר אוסף את הסם, מניח שם את התמורה.
״הגדול״ — כפי שקוראים לסיטונאי המקבל את החשיש
מידי הבדואים — מוכר את סחורתו בשקיקים הנראים בכיכרות
לחם שטוחים, שמשקלם מאה או מאתיים גרם. המפיץ
קונה את הסם במחיר של 50 לירות לשקיק של 100
גרם — פלוס־מינוס כמה לירות, בהתאם להיצע ולביקוש.
לכל מפיץ יש אדם, אשר מומחיותו היא לחתוך את השקיק
ל״אצבעות״ .תחילה הוא מחמם את השקיק בתנור
מיוחד, אחר־כך הוא חותך את

החשיש בסכין מיוחדת לפסים
שמשקלם בין שניים לחמישה
גרס. המחיר לצרכן נקבע בהתאם
למישקל האצבע ולכמויות
שהלקוח נוהג לקנותן אצל
הספק המסויים שלו. עבור חמש לירות יכול לקוח טוב
לקבל ״אצבע בריאה״ של כחמישה גרם.

ב מ סי ב ת

חשיש

ו1ון ןן ו1ו

הפך אצלם לספורט חביב.
מה היא האמת — ספורט חביב או סכנה לאומית?
מה צפוי מהתפשטות העישון: חדוזת־חיים — אי ניוון?
עם חרוץ השואף לעבוד כדי להתקיים — או עם אפאטי,
שהמאמץ הפיזי יהיה לו לזרא?
צבא כמו שקיים היום — או צבא כמו זה של מצרים?
על שאלות אלה ישיבו מיטב המומחים של ישראל —
וכמה מן המפורסמים בחו״ל — בפרק הבא בסידרה זו.

נתן והב

יך הם משיגים את הסם? לכאורה — זה דבר קשה.
\ £סוף־סוף מדובר בחומר אסור, שמשטרת ישראל —
ומשמרות העולם כולו — עורכות מצוד על סוחריו ומח־זיקיו.
כל גרם חייב להיות מוברח מעבר לגבול.
ובכל זאת, אין קל יותר. הסם מגיע ארצה בעיקר מ־לבנון
— וחלק ממנו עושה הקפה גדולה ומגיע דרך סעו־דיה.
מארץ לארץ מבריחים אותו בתוך ירקות (שיטה בדוקה:
בחלל של דלעת, או בלב כרוב צומח שעליו מככים את

ך * מ כי רהמתנהלת, בדרך־כלל, ברחובות חשוכים, או
( | דרך מתווך בבית־קפה. הסוחרים הקמעונאים אינם מחזיקים
מעולם את הסם על גופם. וכך, למרות שזהותם ידועה
כמעט תמיד למשטרה — אין זו יכולה לעשות דבר נגדם. הם
מחביאים את הסחורה במקומת־סתר, מקבלים מידי הלקוח
את הכסף — ואומרים לו היכן ימצא את הסם. אם המשטרה
מגלה את הסחורה ואורבת לידו — היא תתפוס את
הלקיח, לא את המוכר.
האופנה החדשה, של עישון חשיש בצמרת הבוהימה והחברה
הנוצצת, יצרה סוג חדש של ספקים. אלה יושבים דרך
קבע בבתי־הקסה הידועים ביותר, או במקומות־המיפגש של
עורכי־דין ואנשי־עסקים, מוסרים את הסם ישר לידי הלקוח.
הם מניחים שאיש לא יעז לעצור אותם ואת הלקוחות הנכבדים,
ולערוך אצלם חיפוש. יש ספקים מתקדמים, השולחים
את הסם לבית הלקוח. כמו מנהלי סופרמארקט מודרני.
וכל זה בשקט — בלי הרבה פירסום, בלי הזדעקות של
החברה. כי רבים מתייחסים אל עישון החשיש כאל תופעה
שולית. יש רופאים מכובדים המוכנים להעיד שאין עישון זה
מסוכן כלל לבריאות; יש סוציולוגים המצהירים שההתמב־רות
לחשיש מזיקה פחות מההתמכרות לסיגריות; ויש מס־

האםחחשש 11 1א
אותנו למצבד ומה?

במדינה
דיונזת
מ ב תב מ״מצפן״
אנייה פראנקום הספיקה לכתוב כבד, ספרים
ועשרית מאמרים. בכולם ביטאה הצעירה
היהודיה הבלונדית את אהדתה לשמאל
— החל בקובה של קאסטרו וכלה באלג׳י־ריה
העצמאית. גם נגד הגזענות בדרום־
אפריקה כתבה. אבל בעיקר זכתה לפירסוס
בשל כתבותיה על הערבים, ובשל ספרה
הפלסטינאים שיצא זה עתה לאור.
.כל משפחתי נלקחה למחנות על־ידי הגרמנים,״
היא נוהגת לספר. .לכן אני
מקדישה את חיי להגנת הנידכאים!״
לאחרונה לקחה תחת חסותה את תנועות
המחתרת הפלסטיניות. היא ערכה סיבוב של
מספר שבועות במרחב, שבה לעיר־מושבה
פאריס כדי לפרסם מה שאספה במסע זה.
לכן היה זה אך טבעי, שתוזמן להשתתף
בדיון על בעיות ישראל־ערב, במערכת השבועון
ז׳אן אפריק.
היהודים יוכלו להי שאר ...חבריה
לסימפוזיון התייחסו אליה כאל מומחית
גדולה לענייני אל־פתח. .האם עמדת אל־פתח
לא תותיר ליהודים ברירה אלא ללחום, כש־גבם
אל הים?״ שאל המנחה של דאן אפריק.
,לא,״ השיבה אנייה. .מעולם לא שמעתי,
בשיחותי עם המנהיגים האחראים ביותר
של אל־פתח, שהם מתכוונים לגרש מפלסטין
את היהודים ממוצא מערבי. הם גם לא
אמרו זאת בפירסומים הרשמיים שלהם, מה

סופרת פראנקוס
•אל־פתזז״ מסכים

שהם אומרים היום שונה ממד שאמרו
אתמול. היום הם מסכימים שיכולה להיות
בפלססין אוכלוסייה יהודית, והם מסכימים
שכל מי שירצה יוכל להישאר, אפילו אם
יהיו הרבה יהודים. אבל ברור, שאנשים
רבים שהם ציונים יעזבו מרצונם החופשי.
.שוחחתי בשבוע שעבר עם אחד ממנהיגי
אל־פתזז,״ המשיכה פראנקוס, .הראתי לו
פירסום של מצפן שהגיע אלי בדואר. זוהי
קבוצה של מהפכנים צעירים, צברים ישראליים
אנטי־ציוניים. הם כתבו: אם נילחם
לצד הפלסטיניים לנזען פלסטין מאוחדת,
חילונית ודנווקראטית, היינו רוצים שאנשי
אל־פתח יכתבו בתוכניתם שהם מכירים
בזכותה של האוכלוסייה היהודית של ישראל
למידה מסויימת של אוטונומיה תרבותית
בפלסטין העתידה.״
המשיכה אנייה. :ראיתי את מנהיג אל־פתח
רושם בפניו את תוכן המיסמך ואומר:
זה חשוב. צריכים לדון על כך.״
פירור, המדינה הציונית. מטרת
אל־פתח, כך העידה אנייה פראנקום, היא
לחסל את מיבנה המדינה הציונית: שלא
יהיה צבא שכולו יהודי, או משטרה יהודית.
כאשר מגיעים לידי אל־פתח מיסמכים נ׳ן
הסוג שהיא מזכירה, יכולים תעמולניו להצביע
על הוכן המיסמכים הללו, כדי להראות
לעולם שמטרה זז יש לה תומכים אפילו
בץ צברים מובהקים.
איש מצפן, שנשאל השבוע אם אומנם נשלח
מיסמך כזה בדואר, השיב. :בשום
פירסום רשמי שלנו לא מדובר על אוטונו
מיה
תרבותית ליהודים במדינה פלסטינית־ערבית.
עמדת האירגון שלנו מדברת על
זכות העמים להגדרה־עצמית. כמובן שהמונח
זכות הגדרה־עצמית אינו תופס לגבי
ישראל בצורתה הנוכחית, הציונית, המהווה
מדינה של יהודי כל העולם.
.השתלבות ישראל באיחוד סוציאליסטי
ש? המרחב תיתכן רק כשתהפוך ישראל
למדינת תושביה, דק לאחר שיבוטל אופייה
הציוני, רק לאחר שמשטרה הנוכחי יומר
בדרך מהפכנית.״
כסוציאליסטים, מאמינים אנשי מצפן שבעתיד
לא רק מדינת־ישראל תבוטל, אלא
כמוה גם כל מדינות העולם. ואילו אנשי
אל־פתח, שאינם סוציאליסטים: מורים, דוגלים
בינתיים רק בביטול מדינת־ישראל.
עד שלא יראו את עצמם חייבים להכיר
בזכות הקיום של מדינת־ישראל יוכלו להצביע
רק על קבוצות־שוליים זעירות בתוך
ישראל, המוכנות לראות באד־פתח מפתח
לפיתרון.

דרכי חיים

קולנוע

ה מי ט ה
הרוע שת
עורך־הדין פייבל ז׳לכובסקי ( )60 לא חי
בשלום עם פנינה גרבר ( )33 שכנתו מהקומה
שמתחתיו. לא פעם היו ביניהם
חילופי־דברים עוקצניים והערות מעליבות.
אולם השיא הגיע דווקא בערב האחרון של
שנת , 1968 כאשר הוציא ז׳לכובסקי מדירתו
מיטת־ברזל ישנה, תוך כדי כך נחבטה המיטה
בקירות חדר־ר,מדרגות.
.אתה טינופת!״ צעקה גרבר לעבר עורך-
הדין הקשיש. ,יש לך כל יום תאונות-
דרכים. אמרו לי במשטרה. אתה חתיכת
אידיוט. בפטיש שברת את תיבת״הדואר
שלי. במיטה קילקלת את הכיר. במיטה־כפולה.
בבוקר ראיתי שאתה שברת את
התיבת״דואר שלי. אתה משרין בחדר־יד
מדרגות. אתה בא שיכור כל יום. אידיוט,
אתה משתין במדרגות. איזה עורך־דין אתה,
אתה שקרן! מי נתן לך את הרשיון?״
כמשך כל אותו הזמן שהגברת גרבר פלטה
את השטף הזה באוזניו ובאוזני השכנים
שהתאספו, עמד ז׳לכובסקי בצד בשלווה,
ורשם בפינקס קטן את דבריה. אחר־כך,
באמצעות עורך־דין אחר, הגיש נגד פנינה
גרבר תביעה פלילית על־פי חוק לשון־הרע.
בבית־משפט השלום, בפני ־,שופט ד״ר
יוסף מגורי־כהן, הודתה גרבר באשמה, ובדבריה
לפני מתן גזר־הדין טענה. :הוא
התחיל איתי! הוא הוציא ב־ 12 בלילה
מיטה, ודחף והרעיש בחדר־ד,מדרגות. וכשיצאתי
הוא אמר לי, מטומטמת תיכנסי חזרה,
מותר לעשות רעש.׳ אמדתי ימה שאמרתי,
אחרי שלא שלטתי בעצמי יותר!״
כדי שלהבא תדע לשלוט על עצמה, הטיל
עליה השופט קנס בסך 150ל״י, והתחייבות
בסך 250ל״י להימנע מלעבור במשך שלוש
שנים על חוק לשון־הרע.

פלילים

221

ה ח לו מי ת
• השעה היתד 2.30 ,לפנות בוקר,
כאשר התעוררה בבהלה הסבתא של מיכאל
ברזלאי. ידיים זרות לפתו את גרונה. אימתה
גברה משהבחינה כי הידיים היו שייכות
לנכדה, מיכאל. צריחותיה הזעיקו את השכנים,
שחילצו אותה מידי הנכד־החונק.
.זה היה מתוך חלום או הזייד״״ הצטדק
מיכאל, אך הסבתא לא ויתרה, הגישה תלונה
במשטרה על תקיפה. שופט־השלום
בפניו הובא ברזלאי החליט, כי לטובת
הסבתא הישישה מוטב כי ה<כד יעצר, ו יישלח
לבדיקות פסיכיאטריות.
#העלמה לילי שאול הובאה בפני שו־פט־ה,מעצרים
יוסף קירטוני בחשודה בגניבה.
״בהיותה יושבת במכוניתו של יצחק לימי־שה,
ומתעלסת איתו באהבים.״ טען נציג
המשטרה, ,גנבה את ארנקו מכיס מעילו,
ובו 102ל״י ושיק על־סך 320ל״י.״ אך
לילי הכחישה . :הכסף נפל מכיסו בעת
שהוריד את המיכנסים.״ היא רק לא ידעה
להסביר כיצד הגיע הכסף אליה. אך כדי למנוע
כל מחשבה בדבר אהבה התלויה בדבר,
הוסיפה, :אני לא עוסקת בזנות!״
סרטים כינר ת
שלי
להטכ מי ם (בן־יהודה, תל־אביב; ישר־אל)
אומרים שצריך להתייחם בעדינות לסרטים
ישראלים. כדי לא לפגוע בתעשיית־הסרטים
בארץ. אז שיהיה ברור. ללהט במיס
אין שום קשר לתעשיית סרטים, ולא לסרטים
בכלל.
משקיע שקרה את התסריט של להט במים
והחלים להשקיע בו כסף, שלא יאשים את
הקולנוע הישראלי אם הכסף שלו שקע
באגם. מי שרוצה להשקיע בקולנוע, לא
חסרות לו כאן אפשרויות. ישנו יהודה
(ג׳אד) נאמן. ישנו דויד פרלוב. אף אחד
לא הכריח איש להשקיע את כספו בדבר
הזה, שלא ברור איך להגדיר אותו.
קודם כל צריך להבין: להט במים זו
אגדה על הכינרת. איך יודעים? כי כשעל
המסך רואים המון מים. מים למעלה, מים
למטה, מים מהצד. הקריין מספר בשפת
התנ״ך, במיבטא רוסי, איך הירדן אהב את
•הכינרת. ואיך אלוהים העניש אותו, ושלח
אותו לים המוות.
מי שלא מבין שזו אגדה, יבין את זה
תיכף ומייד. כשירדן, הנער, שהוא סמל
לירדן הנהר, פוגש את ענת( ,עירית שילה)
אהובתו, הוא אומר לה :״קוראים לי ירדן,״
והאבא שלד, אומר לה :״ואני רציתי לקרוא
לך כינרת.״ ירדן מבין מה הוא צריך לעשות
עכשיו ומתאהב בה, והדייג, החבר
שלו, אומר לו. :ירדן ירדן, תמיד הזהרתיך
מנשים ומהכינרת,״
הוא לא שם לב ולוקח את נערתו לטייל,
והיא אומרת לו. :הריח כאן מיוחד,״ והוא
עונה לה. :כאן נפגש ירדן עם הכינרת.״
כי, כאמור, בגלל שקוראים לו ירדן, הוא
לא מסוגל לדבר על שום דבר אחר מלבד
הכינרת. אז הוא מוסיף :״תסתכלי היא
נושמת. מים עולים נשימה, ויורדים נשיפה.״
וכיוון שיש עוד ספק אולי היא, או מישהו
מהקהל, לא הבין שיש כאן ירדן, וכינרת
ואהבה אז הוא אומד. :היית צריכה לראות
אותה בזמן הסערה. איך שהיא כועסת.״
וענת שואלת על מה היא כועסת, והוא
עונה לה. :על אלוהים שקילל את ירדן,
וציווה עליו להמשיך מהלכו לים המוות.
וענת מחייכת בחיוך, המזכיר לירדן את
הכינרת, ואפה מזדקף רמז לירדן, האוהב
את הכינרת, והיא אומרת . :הא ! סערת
הפריחה! כאשר הגבר שלה ברח ממנה אל
אחרת! זה רומנטי! אני רואה את הפגישה!
ירדן וכינרת בבוקר, ובעת המיפגש ישיר
ירדן לאהובתו, :אני שלך ואת שלי, כינרת
את כינרת אהובתי׳!״
אחרי זה הם צריכים להדגים את אהבת
הירדן והכינרת, אז היא מתפשטת, ורואים
את החזה השמנמן והגועש שלה, המסמל
את המים של הכינרת, שהם סמל ארוטי
מובהק. והם עושים אהבה בתוך רשתות
הדיג של הכינרת, על שפת הכינרת. ומייד
אחרי זה הם הולכים לקבר של רחל וקוראים
יחד את כינרת שלי, וירדן אומר לענת,
הלובשת עכשיו מחשוף״ענק בצורת הכינרת,

שמכאן רואה המשוררת את הכינרת, וענת
אומרת לו :״עוד מעט, וגם אחה תתחיל
לכתוב שירים על הכינרת.״ בקיצור, כפי
שאולי הבנתם, מדובר כאן בכינרת.
וזה מבלי לספר על נפתול המנגן, שרוצה
להתחתן עם הכינרת, ומנגן כל הזמן במפוחית
שירים על הכינרת, כדי להוכיח
שהוא נפת־ל המנגן, ומבלי לדבר על איך
שענת מתהילה לקנא, כ ירדן כל הזמן חושב
על הכינרת, ומבלי לתאר את המחשופים
שלה, המגלים מתחתם כל הזמן את
שני הסמלים השמנים של הכינרת.
בקיצור, זה דבר שהיה יכול להופיע בכל
קירקס מכובד, בחור הליצנים. אילולא זה
היה בל־כך עצוב. חבל רק על זאב רווח,
מגיע לו לשחק בסרטים טובים מזה!

אינ סו ף
מ שולשים
גבר ושתי נשים (גורדו! ,תל-אביב;
צרפת) עוד פעם גבר, עוד פעם אשה, שנסעה
לחופשה, ועוד פעם אהבה. עוד ־•-עם
נופים נפלאים (של פאריס) ושני האוהבים
מטיילים ומשתובבים ונהנים, והכל כל כך
יפה, והאהבה כל־כך נעימה, וטהורה, י־נחמדה
והיא אומנם מספרת לו שהיא דוגמנית
צמרת, בעוד שהיא נערת־שער בלבד,
והוא אומנם אומר לה שהוא צייר, בשעה
שהוא רק זבן, אבל זה לא מפריע להם
לאהוב ולבלות עד לסוף העצוב.
אחרי כל הסרטים החביבים שנראו כאן
באחרונה, על האהבה היפה בין משולשים
נחמדים, הסרט הזה הוא אחד יותר מדי.
אין בו שום דבר חדש מעניין. והרבה דברים
ישנים מעייפים.
פאריס מקסימה. גם בהודש אוגוסט. סוד
אן המפשייר נחמדה. ושארל אזנאבור —
כרגיל.
ישראל מלחמת
הי הו די ם
שלושה צנחנים ישראליים, שהשתתפו במלחמת
ששת״הימים, צונחים בסביבות ירושלים
אל תקופה קדומה של לפני אלפיים
שנה, ושם הם ממשיכים באותה מלחמה
שנסתיימה לא מזמן.
הם פוגשים שם את בן־סטאדה, שהיה
אחד ממשיחי־השקר של סוף הבית השני.
הם עוזרים לו לכבוש את ירושלים. וכש־בן־סטאדה
מחליט למסור עצמו לנציב הרומאי,
כדי לשחרר את בני־הערובה שנאסרו
במקומו, יוצאים הצנחנים של היום להציל
אותו.
זהו סרט יקר, שיעלה למעלה ממיליון
לירות, עב שחקנים גדולי־שם. עם ג׳רארד
רוטן, אחד מגדולי הבמאים בהולנד, בתור
במאי, עם קורט יורגנט, בתור אנטוניוס
פלוקס, הנציב הרומאי, עם חיים חפר. בתור
תסריטאי, עם השתתפות הולנדית־אמריקאית־ישראלית,
עם תקציב של למעלה ממיליון
לירות.
.הסרט בא להראות,״ מספר חיים חפר,
.שהעניין לא נגמר. שהיו אידה הפסקות
של אלפיים שנה, אבל מלחמת היהודים לא
נאקה.״

יך יכול תקליט לזכות בהצלחה? איך
יכולים ההמונים בכלל לשמוע אותו?
בימינו — יש רק דרך אחת: על־ידי השמעתו
בראדיו, באחת התוכניות יהן מציעים
למאזינים תקליטים חדשים, שיהיו מועמדים
עשרת הלוהטים
כולכם ככר יודעים, כוודאי,
כי מיצעד־הפיזמונים
הלועזיים כגלי צה״ל מבוסם
על דירוגי מאזינים. כעוד
שמיצעדי-הפיזמונים כאנגליה
וכאמריקה מכופפים על
מיפפרי המכירה של להיטים.
אחד הקשיים כעריכת
מיצעד ישראלי על פי קנה-
המידה של מכירה היה
נעוץ כהרגלי הקנייה והייצור
של תקליטים כארץ.
משך שנים רכות לא הוד־פסו
כארץ תקליטים קטנים
(הנושאים שני פיזמונים כל
כד) ,שעל מכירתם מכופפים
המיצעדים כעולם. לאחרונה
ניכרת מגמה להרכות כהד־פסת
תקליטים קטנים גם
אצלנו.

מה ש? באנגלית
זה יותר אינטליגנטי?
שומע, מחליט —
או לאבדון.
פרט, אולי, לסין.
האדומים גם את

למיצעד־הפיזמונים. הקהל
ודן את התקליט להצלחה
כך זה בכל העולם —
שם קובעים המישמרות
מיצעד־הפיזמונים.
בעצם, לא רק שם. גם כאן, בישראל,
יש נזישמר אדום כזה. הוא ממונה על מיצ־עד
הפיזמונים העבריים של גלי צה״ל. קוראים
לו דויד ברק, והוא בסך הכל בן .19
חבריו קוראים לו דודו, וזה צריך להעיד
על כך שהוא צעיר והברמן. אבל במה
שנוגע לדיעותיו על שירים עבריים —
הוא זקן, זקן, זקן!

ך* נה מה שהוא עצמו
| 1אוהב את הפיזמונים של
אפי נצר. ואני חושב שיש לי
לא מכבר הזדמן לידי דודו
של להקת השמנים והרזים.
נשא את הפיזמון האנגלי תפילה קטנה,
ומצידו השני פיזמון עברי מקורי של הלהקה,
הנקרא יה־יה מה יהיה. כמה שורות
לדוגמה :״יד,־יה מה יהיה /כל הלילה
רק אבכה /ולך אחכה
אומר :״אני
וילנסקי ושל
טעם טוב...״
תקליט חדש
הצידו האחד

זה לא ביאליק, אבל זה שיר־קצב נורמלי
לחלוטין. בוודאי לא נופל מ״יאמי־יאמי־יאמי
/את ביטני האהבה מילאה
לי של הלהקה האמריקאית אוהיו
אקספרס, שהגיעה למרומי מיצעד הפיזמונים
הלועזיים בגלי צה״ל.
אז מה החלים דודו שלנו לגבי יה־יה
מה יהיה? ״מה פיתאום שאציג תקליט כזה?
פיזמון עם מילים דביליות כאלה? אני לא
מוכן להשמיע דבר כזה!״
כך קבע ״המבקר האמנותי״ העורך את
מיצעד הפיזמונים העבריים.
פסילת פיזמון להשמעה מעל גלי האתר,
איננה דבר נדיר בעולם הפיזמונים. אולם
מעולם לא נפסל פיזמון לשידור משום שעורך
התוכנית, או מגישה, היה סבור ש־
״איננו עומד על רמה״ מבחינת המילים או
המנגינה. בשעתו פסל קול ישראל פיזמונים
לשידור מנימוקים של מוסר. הפיזמון הסלע
האדום, למשל, נפסל כדי שלא יעודד טיולים
אל פטרה, שמעבר לגבול ירדן. גם תחנות
שידור בריטיות ואמריקאיות פסלו פיזמו־נים,
אך גם רק משום שהיה בהם רמז לשימוש
בסמים, או מילים בלתי מוסריות,
או תוכן שהסית למהומות. הצנזור הצעיר
של גלי צה״ל קבע לעצמו קנה־מידה חדש.

מגינת צילומי השוום מתפשטת
״טלוף! אמרו
״האקדוחנים
והוכיחו ו*והם יהודים

כתכי ״לוהט ולזיזיט״ ערכו
פקר מכירה כעשרות
חנויות, כערים שונות כארץ,
החל כקריית־שמונה כצפון
ועד אילת כדרום, כדי
לקכוע את עשרת הלהיטים
הלוהטים כיותר. כלומר :
עשרת הפיזמונים הנמכרים
כיותר. תוצאות הפקר -
אותו נכיא מדי שכועיים -
הראו השבוע את הדירוג
הכא :

מלום.

גכירתי הקטנה

-הטי־

אוב־לה־רי אוכ״לה־דה

— הנזארנזלאד,־.
.3תגילה קטנה -אריתה
פרנקלין.
.4רהטים -לואיגי.
.5אלינווי — הצבים.
.6לעולם לא אעזבך — ניקול
קרואזי.
.7שנתי היא יום -המקסימים.
.8כאלה
היו הימים — מרי
הופק ין.
.9צורת הדברים שיבואו
— מקט פרוסט.
סו. אלואט -ז׳יל דרה.

כשנודעה ההחלטה ללהקות־הקצב שלנו,
הציע אחד הזמרים :״הפיזמון הבא שנקליט
יהיה שיר של חיים נחמן ביאליק, עם מנגינה
של משה וילנסקי.״
כאשר התבקש מפקד גלי צה״ל, יצחק
ליבני, על־ידי כתב לוהט ולהיט להגיב על
השערורייה, השיב :״אני מסכים שרמת לה־קות־הקצב
בארץ הולכת ומשתפרח, ויש
לאחרונה שירים שהם בהחלט על רמה.
אסור לפסול פיזמון רק לפי טעמו האישי
של העורך. אתן מייד הנחייה, שפיזמוני־קצב
יישפטו לפי המוסיקה שלהם ולפי
המילים הנדרשות בפיזמון מסוג זה.״

להקת ה״רכולכרם״ והנערה
את יריית־ר,זינוק נתנו ג׳ון לנון ויוקו אונו, ומאז נמשך מירוץ־
העירום. אלא שכמה כבר אפשר להתפשט? ג׳ון ויוקו בחרו לעמוד
עירומים מול המצלמה, באפס מעשה. הביטניקים הדגימו בפנינו
עירום־בתנועה. אז מה עוד נותר לארבעה בחורים יהודים־אנגליים

ולישראלי אחד לחדש?
״אנחנו חשבנו על צילומי עירום עוד לפני ג׳ון ויוקו,״ אמר
השבוי דיוויד פרנקם, חבר לה,קודר,קצב היהודית ריבולברס, שהגיעה
מאנגליה כדי להשתקע בעולם הקצב הישראלי .״אבל אין לנו מזל.
תמיד קורה לנו משהו שמקלקל את הכל
לפני פחות משנתיים, למשל, כאשר הקליטו את פיזמונם הראשון,
פקד אותם מזל־ביש. אמרגנם שלח יד בנפשו — או, נכון יותר,
כדור בראשו — ימים אחדים לאחר צאת התקליט לשוק, ולא היה
מי שידאג לתת לו פירסום וללחוץ למען השמעתו בראדיו.
בינתיים הכירו אלן סטוקמן, ריימונד מורים, דייויד פרנקס ואיב
אורצ׳ובר את ניסים כהן, לשעבר מתופף להקת הגנרלים, שהיה
בטיול באנגליה. הם צירפו אותו ללהקה, ויחד איתו עלו לארץ
הקודש .״למה החלטנו לעלות? אנחנו יהודים! לא?״ הסביר דייוזיד
השבוע.
יהדותם של חברי הריבולברס אינה זקוקה להוכחה אנטומית,
וזו גם הסיבה בגללה בחרו השבוע להצטלם בחברת אחת ממערי־צותיהם,
כשהם עירומים רק למחצה .״את יהדותנו אנו מתכוונים
להוכיח בשטח הפופ בצורה אחרת,״ גילה דייודיד .״בקרוב נקליט
כאן פיזמון שכתבנו בעצמנו, המספר על אשת לוט. הפיזמון כולל
קטע על אשת לוט. יכול להיות פיזמון יותר יהודי מזה? !״

הציוצילים באים ! הצרצילים באים!

י^לפועוט*
£0/11

הגיעו!!!

.£וקק *

בנרנדך רייבונככפור*
דו־ ד ע *

30 להיטים חדשים ביניהם :

אוב־לה־די אוב-לה-דה
מרתה יקירתי
בחזרה לברית המועצות
דוב שנית ...ועוד ועוד

התקליט־הכפול ניתן לרכוש :
פלקט צבעוני ענק של
החיפושיות.
4תמונות צבעוניות נהדרות
של כל חיפושית בנפרד.
המילים של 30 הלהיטים.

שי םלכ: הוקם מועדון מעריצי החיפושיות בישראל,
עם ההרשמה למועדון והצגת התקלים־הכפול +הפלקט
יקבל כל חבר במתנה את תקליט הברכות של החיפושיות
לשנה החדשה.
ההרשמה: סוכני 14.1.ו 1,£נציגי ה חיפושיות
בישראל, רחוב הרצל ,4תל־אביב.
(אפשר להשיג במקום את התקליט־הכפול).

הצ׳רצ׳יליכו באים!
הם חוזרים ארצה כמנצחים
— קבלו אותם
כגיבורים. הלהקה
הישראלית, שסיימה
סיבוב״הופעות בסקנדינביה,
חוזרת ארצה
ביום ראשון,16.2.69 ,
ובשעה 8בבוקר ייר-
דו מסיפון האונייה
״דן״ של חברת, צים׳.
צלם ״העולם הזה״
יהיה במקום ויצלם
פניהם. שניים מתוך
הקהל, שיזהו את עצמם,
לאחר מכן, יזכו
בפרסים יקרים: כר־טיס-טיסה
הלוך ושוב
לאילת וטרנזיסטור.

הטרמלוס קנ 1שיר עברי
עוד השבוע יתברר אס ישראל תימס ל-
מפת־הפופ העולמי, כמדינה המייצרת להיטים
בינלאומיים. הסיכויים הם .1:3ני השבוע
עומדים ידידינו הטרמלוס להיכנס לאולפן
ההקלטה, על־מנת להקליט את להימס
הבא. הם יקליטו שלושה פיזמוניס, מתוכם
יבחרו את הפיזמון שיופץ על תקליטם החדש.
אחד משלושת הפיזסונים הוא פיזמון
שמצאו בישראל!
הפיזמון שפירסם את הטרמלוס לראשונה,
היה דווקא פיזמון שקט והרמוני — ״שתי

שווה זהב. אולם מאז הקליטו רק שירים
עליזים. שני פיזמונים שקטים נוספים —
היי שלי ואני אצא לחופשי -נכשלו.
לכן החליטו עתה הטרמלוס לחזור אל
רסיגנון האהוב על מעריציהם. לאחר שחזרו
מביקורם בארץ, ונודע להם כי נבחרו כאן
ללהקת השיה — החליטו הטרמלוס להקליט
גס פיזמון ישראלי, לו כתבו מילים
אנגליות. שם הפיזמון עדיין ושמר בסוד.
אולם עד השבוע הבא מבטיחים מנהלי הלהקה
להסיר מעליו את הלוט.

׳0000000000000000

צ ק פדואר רשום את העולם
הסוער של הקצב
הישראלי

הופיע תקל״ט
פסטיבד הקצב הישראד׳

אלן וויטהאד, המתופף של להקת המארמלאדה, שלח השבוע צ׳ק על סך 15 שילינג
ושמונה פאני לשר־הדואר הבריטי. אלן׳ ,שהוא האנגלי היחידי בין ארבעת חברי־הלהקה
הסקוטיים, היה דוור בטרם הצטרף ללהקה. כאשר ניגש לבחינות־הכניסה ללהקה, היה זה
בשעות בהן היה צריך לעסוק בחלוקת הדואר. מכיוון שמצפונו הציק לו, על שנעדר שעתיים
מן העבודה, ואף קיבל תשלום עבור שעות אלה — שלח השבוע לשר־הדואר חודה את
שכרו עבור שתי השעות. את הצ׳ק שלח, כמובן, בדואר רשום >0 .אחת מלהקות הצמרת
של עולם הקצב הישראלי, הכוכבים החדשים, עומדת בפני שינויי־הרבב. האורגניסט שאמי,
והסולן דוכי, עוזבים, ובמקומם יבוא סולן חדש מאנגליה 0 .שינויי־הרכב נערכו גם
בקרב להקת הביטניקיס. אחד מחבריה לא יכול היה לשאת את געגועיו לחברתו, וחזר
הביתה. במקומו הגיע ממלא־מקום, שהוזעק טלפונית מנורבגיה 0 .להקה המושבתת
מאונס היא להקת השמנים והרזים. לאחר שהאורגניסט ״התפרטר״ ,החליט אמרגן־ הלהקה
להפסיק, בינתיים, את הופעותיה, לצורך התארגנות מחדש 0 .הידיעה המפתיעה ביותר
של השבוע הגיעה מאנגליה, וסיפרה על התפרקותה של להקת התנועה. הדבר קרה דודקא
כאשר פיזמונה האחרון, דרך בלאקברי, זוכה להצלחה עצומה. לאחר תקופה ארוכה של
חוסר להיטים. הלהקה מפסיקה את הופעותיה, כדי למצוא מחליף לטרבור כארטון,
שהחליט לפרוש .׳ 0כוכי סולו ואירה ז״יקי הם שני הזמרים האיטלקיים שהביאו
את הפיזמון הצועניה למקום הראשון בפסטיבאל סאן־רמו, שנערך בשבוע שעבר. הפיזמון
שזבה במקום השני הוא הרחק מטווח הראייה, שהושר על־ידי מרי הופקין.
>0000000000000000000000000000000000000000000000
>0000000000000000000000000000000000000000000000

1ה ה

את עאמך

וזה מה שאומרים עליו:

דויד כדק (עורך מיצעד הפיזמונים העברי בנל־ צה-ל):
שמעתי רק את הפיזמונים העבריים, ולדעתי הם על ־מה
גבוהה. מצא חן בעיני במיוחד ״מה לך ילדה״ של הסגנתות,
ואני מתכוון להציגו במיצעד.
אהוד מנור (עורך תוכניות קלות בקול ישראל) :מה
שחשוב בתקליט זה, הוא שהוא מראה שיש לנו בארץ
להקות־קצב על רמה.

0אורי אלוני (עורך מדורי פיזמונים) :התקליט מכיח
שוב את הבחירה המוצלחת של שופטי הפסטיבל.

תדוש וה שווה כסך!!
לפי סידור מיוחד בין חברת ״הד ארצי״ לבין מערכת ״העולם הזה״ תוכל
לרכוש את התקליט הסנסציוני החדש (ארך־נגן) שהוקלט בפסטיבל הקצב
הישראלי 1968 בלירה אחת פחות ממחירו בחנויות. הגש את התלוש הזה
בכל חנות תקליטים בארץ עד ,22/2/69 ותזכה בהנחה.

תמונה זו צולמה ביום השישי האחרון, בשעה 11 בלילה, בדיסקוטק הצמרת של
הנוער — דיסקוטק ״סאני״ —י ברחוב החשמונאים בתל-אביב. הקורא הראשון
שיזהה את עצמו בתמונה, ויגיע למשרדי מערכת ״העולם הזה״ ברחוב קרליבך 12
בתל״אביב, ביום רביעי בבוקר — יזכה בכרטיס טיסה חינם הלוך ושוב לאילת*

^נ^XXXXXXXXXXXXXXX0000000כ^XXXXXXXXXXXXXXXXXXXX>000000000000ו 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0

ההקבוו 3111161
ת״ס 1וין
ץ ה היה צריך להיות קרב־הענקים של הכדורגל הישראלי. זו
( מול זו התייצבו השבת שתיים מקבוצות הצמר! /של הליגה
הלאומית: מכבי תל־אביב, אלופת ישראל ואלופת אסיה, שזה עתה
חזרה ממסע התהילה שלה בבאנגקוק; והפועל חיפה, המוליכה בראש
טבלת הליגה, שב־ 14 מישחקיה עד כה לא הפסידה מישחק אחד.
אלא שכדורגל לא נראה באיצטדיון המכביה, שם התמודדו ביניהן
שתי הקבוצות. רוח־הים העזה התמזגה עם סערת הרוחות והעצבנות
של הכדורגלנים, ומה שנועד להיות תצוגת כדורגל מרהיבה,
הפר למישחק פרוע, חסר כל עניין ספורטיבי, שהסתיים בתיקו .0:0
האירוע המסעיר היחיד במישחק כולו היתד, התקפת האמוק
שקיבל שוער מכבי, חיים לוין. היה זה בדקה ה־ 46 של המישחק,
בעיצומן של התקפות חלוצי הפועל חיפה על שער מכבי. לוין
קלט כדור ועמד לבעטו חזרה למיגרש. אך החלוץ הבלונדי הזריז
של הפועל חיפה, אבא גינדין, ניטה להפריע לו לבעוט את הכדור.
לוין לא התרגש, חמק באלגנטיות מרגליו המכשילות של גינדין

חיים לוין (בשחור) בועט

כדור שוער כשלידו חלוץ

הפועל חיפה גינדין המנסה להפריע, בצורה חוקית, לבעיטה.

סטיוה

לוין בין שני חלוצי חיפה,
אחרי החניקה. השניים ניסו
לנקום בו, ואחד מהם סוטר לו בלחיו.

ובעט את הכדור למיגרש. אבל אז, כשכולם — הצופים, הכדורגלנים
והשופט — עקבו אחרי מעופו של הכדור לכיוון השני של
המיגרש, ערך לוין את החשבון הפרטי שלו עם גינדין. הוא תפס
בשתי ידיו בצווארו והחל לחנקו.
הצופים הנדהמים שהבחינו במיתרחש עצרו את נש־מתם למראה
גינדין המפרפר בין ידיו של לוין.
עבור מיבצע מעין זה, היה כל כדורגלן מורחק מייד ללא עירעור
מהמיגרש. אלא ששופט המישחק, אוטו פריד, לא ראה את המתרחש.
לאחר המישחק הסביר גינדין את אשר התרחש במגרש :״ניסיתי
להפריע ללוין לנעוט. לפי החוק מותר לי. אחרי שבעט בכדור,
התנפל עלי והחל חונק אותי. כמעט יצאה לי הנשמה. אחר־כך
התנגשנו שוב. הוא צעק לי, :אני אהרוג אותך! זה כדורגל זה!׳״
לוין, שהיה מרוגש לא־פחות אחרי המישחק, לא נרגע :״הוא בעט
בי כל פעם שהיה בקירבתי. התעצבנתי מזה והשכבתי אותו, שלא
יחשוב שהוא משחק עם ילדים.״

בתגובה על ההפרעה, ותקף לוין
ח 11ה לויי בהיסטריה, תפס את גינדין בגרונו
0181 | 1 /
בשתי ידיו והחל לחונקו, מבלי שאיש ישים לב למתרחש.

המתשפף

חיים לוין, שוער
מכבי תל־אביב, מד
גים במישחק השבוע אחד מזינוקיו היפים,
שהיקנו לו את התואר ״הפנתר המעופף.״

1ן 1ןךך 1ל$חר החניקה שרוע גינדין על הארץ, כש־הוא
מעולף למחצה, כשלוין ניצב מעליו.

עד אותו רגע ל* הבחין השופט, פריד, במה שהתרחש.

ן * סעך ןןך שופט המישחק אוטו פריד בין שחקני ן!פועל חיפה (מימין) ומכבי תל־
| | 11 7 1אביב (משמאל) ,כשהוא מנסה להרגיע את הרוחות הסוערות ולברר מת
אירע בין גינדין ולוין. מאחר שאיש לא הסכים להעיד נגד לוין, המשיך פריד את המישחק.

דקות מיספר אחרי הח־
^ 11 ניקה מחזיר גינדין ל#

לוין כגמולו. הוא שולח רגל כדי להפילו.

פ ב רו א ר 1969
בפברואר— חודש הביטוח— כמו בכל השנה :
מה קורה לכם, רבותי הצעירים?
החלטתם לגרום עוול לבל בנות־מיני הצעירות?

פתאום אתם רוצים להכיר רק נשים
מבוגרות ומנוסות?
באמת שזה לא מוצא חן בעיני, ובי נשבעתי
ששום פנייה מעין זו לא תענה.
שתדעו לכם!

בטח חייך זרכושך
ב ״הד״

סהר

תברח הביט1ח המתקדמת בישראל

״ריכונו של עולם! הוא כאמת
הזמין אותי דכיתו לראות את
אוסן!־הכולים שלו!״

ביתצי 11יאמריקה
המחלקה לוירגווג

התערוכה הארצית השמינית של
צייריםופ סל ים חובבים
תשכ״ט—1969
בחסותה האדיבה של הגב׳

זיקוקים של חיים

41/5היא סטודנטית. היא גם בת .22
והיא אפילו לומדת אמנות וספרות באוניברסיטה
בירושלים.
והיא נורא מעוניינת ״באיש בעל רגישות
של חיה ומוח של אדם גדול, כזה שר,עצבות
הנוראה שבו מוסוות בזיקוקים של חיים,״
אבל מה שחשוב הוא שאותו איש יקר
יידע שבחודש מארס הקרוב, הסטודנטית ש־לנו
עומדת לצאת לסיור״לימודים מודרך מ־ט׳ג
0האוניברסיטה, ולהתעכב בניכר חודשים
ארוכים.
אז תפסיק להיות צבוע. והוצא את העצבות
לאור. ה־א תאהב זאת,

נ ער ת ה שבוע

עירית תכ-אביב—יפו

וזאגף לתרבות, יועד וספורט

,41/4היכן קראתן שיש לצרף לירד, לבקשה?

:סז־צז־י*

ר ה נמיר

הפתיחה ביו 3י״ט אדר ,9.3.69 ,בשעה 18.00
בתערוכה רשאים להשתתף חובבים מגיל .18
מתקבלות לא יותר משתי יצירות שאפשר להגישן לבית
ציוני אמריקה מיום ה ,6.2.69 ,,עד יום ה׳,20.2.69 ,
בין השעות 17.00 עד ( 20-30 פרט ליום ששי ושבת).

״מת״ למכתבים
41/1רוצה לשמוע את דעתי האישית על
זד, שהוא ״מת״ לקבל ממישהי איזה מכתב.
לומר את האמת, זה בכלל לא איכפת לי.
מת או חי, הוא בן ,22 וגובהו 175ס״מ.
ומפני שהוא תימני מראש־העין, הוא נורא
רוצה שתהיי נחמדה, ואפילו מותר לו להגיע
לגיל ,30 ולהיות גבוהה. היא כותב שהוא
נחמד. אז בטח שכדאי לך!

לשם קשירת ידידות עם גבר — נחוץ זמן.
לשם קשירת ידידות עם אשה — נחוצה
הזדמנות.

דלית דולמן היא לא סתם אחת.
למרות שהיא מסתובבת הרבה במקום הזה
של מנדי ורפי שאולי, היא עושה בגרות.
כן, כן. היא רק בת , 18 והיא נורא אוהבת
ריקוד וציור. והאהבה שלה לאמנות מתבטאת
בזה שתמיד אפשר למצוא אותה אצל
מרקו תורג׳מן.
חוץ מכל זה, היא נורא אופנתית.
הציפורניים שלה צבועות אדום, ולא בגלל
שזה יפה. פשוט בגלל שזה איפנה
והכי הרבה היא אוהבת ללבוש סוודר י ענן
מיטפחת על הצוואר. גדול, לא?
על שרשראות היא לא מסתכלת, אפילו
שיש לה המון.
ואס הרופא אמר לה שהיא צריכה להרכיב
משקפיים אופס״ס, אז ה־א הפכה את זח,
בחן האופייני לה, גם כן למשהו אופנתי
וקנתה משקפיים מרובעים, גדולים.
כשהיא כבר מורידה את הסוודר ולובשת
חולצות, אז הן במובן צריכות להיות קט־

עוכר לסוחר
41/2הוא אחד שחושב אוחי לסוחרת.
והוא מבקש שאמכור אותו במדורי. י־ .
שיהיה לו לבריאות!
אז הוא סחורה באורך 186ס״מ, שנכנסת
לתוך תשעה־עשר אביבים.
אבל זו סחורה בברד, מאוד בשביל בנות
כמותכן, כי הוא פרח־כייס, וקיבוצניק.
שווה משהו?

ככל שהאדם מאושר יותר — כן ממעיט
הוא להשגיח באושרו.

נחמדה ומנופה
בכמה מילים:
41/3קורא לי חמודה. אבל אותך הוא
רוצה נחמדה ומנוסה, עד גיל .45 ומותר לו
לדרוש זאת, כי הוא ״אדם משכיל ודובר
שפות, אשר קצה נפשו בבנות צעירות.״
הוא גם לא שכח להבטיח שאת לא תפסידי
מאומה מהיכרות עימו.
זד, הכל!

האהבה — אנוכיות זוגית.

ככרים א מיתיים
ראו מד, הולך להיבחן בחינות־בגרות:
״אנו שתי בנות מהשמינית, שפשוט נמאס
לנו מכל הגברים שבסביבה,
״אנו רוצות משהו מיוחד
״אותם גברים צריכים להיות:
״(א) יפים!
״(ב) חכמים.״
בעצם כדאי להפוך את הסדר...
״(ג) גברים אמיתיים! שיודעים מה הם
רוצים בחיים.
״(ד) לא מתחת לגיל !20
״נדמה לנו שאנו מסוגלות להעניק לכל
גבר ראוי לשמו את כל מר. שדרוש!
״ופשוט חבל ששתי בנות כמותנו תשבנה
בחורף קר ואכזר לבד. לא

נ־ת והזוקות לגוף — זה מה שהיא
אמנם יש לה חבר, אבל ״עוד לא מצאתי
את מה שאני רוצה,״ היא אומרת ,״ואני
עדיין לא יודעת מה שאני רוצה בדיוק.״
אבל דבר אחד היא כן יודעת. היא רוצה
שיתלבש יפה. היא מעדיפה זאת על כל פר־צ־ף
יפה כלשהו. אבל ליתר ביטחון, כדאי
לן להצטייד בפרצוף יפה.
ומה שבטוח, אם חרצה לראותה בגודל
טבעי, אז בצהרי יום ו׳ ברוול.
או־קיי? __

חתונת האליל
מה שקרה בלח כשחזרה לשם מכבי
מל״אביב עם גביע אפיה בכדורגל לקבו-
צווי אלופות, זאת חגיגה גרילדים בהשוואה
למה שיקרה ב 25-בחודש במ־לון
״אכדיה״ .זה יהיה חג לכל הכדורגל
הישראלי: גיורא (״גיגי״) שפי.
גל, אשף הבעיטות, וירטואוז ההטעיות,
ה״בעל בית״ של מכבי תל״אביב, ישא
שם לאשה את מרגלית צלניקי, בתו
של רופא״שיניים תל-אביבי, העובדת כפקידה
במשרד-נשיעות.
הרומן בין השניים נמשך כבר כמה

הו1ול0
מ תדב שי םעד ירמיהו
למי שיש עוד כסף בבנק, שירוץ מהר
ויקנה חנות, מיגרש או סתם קיוסק ברחוב
ירמיהו בתל־אביב. כי תוך זמן קצר עומד
ירמיהו להיות הנביא שבאופנה. שמו יתנוסס
על מה שמיועד להיות הקרנבי סטריט
של תל־אביב.
את התנועה לפיתוח ירמיהו יוזמת יפה־פיה
משגעת, שלמרות 32 שנותיה הצליחה
להישאר רווקה. וכל זה ברחוב ירמיהו, ליד

הירקון. זוהי רחל ברזין, שהרבה תאונות
כבר נגרמו בגלל מכונית הספורט האדומה
שלה. היא דוהרת בה בשיער פרוע ברחובות
תל־אביב, וכל מי שמחזיק בהגה חושב שמחובתו
לחזר אחריה, עד הרמזור הבא. מלבד
הגוף החטוב ביותר על חוף הים של
תל־אביב בקייץ, מצטיינת רחל גם במספרים.
יש לה מחשב אלקטרוני קטן בראש, והיא
מסוגלת להכפיל מספרים בני שלוש ספרות

גשש חיזר •ותר

ממסע תענוגות משגע שנמשך שלושה חודשים
באירופה, דרום־אמריקה וארצות־הברית.
כשחזרו, המשיך הקהל לקבלם בהתלהבות.
אמרגנם ושותפם, אברהם פ ש; ל ״ )
דשא, אפילו תיכנן בשבילם מה לעשות עם
כל הכסף הרב שצברו: לבנות יחד שכונת
וילות ליד חל־אביב, להקים לידה גם אולפן
ותיאטרון קטן. בתוך שכונת הגששים היו
שלישת הגששים צריכים להמשיך לחיות ולהצליח
עם נשותיהם עד סוף כל הימים.
אך לפתע התברר שמשהו נעשה חיוור
יותר בחייהם הפרטיים של הגששים. תחילה
היו צרות לפולי עם אשתו, השחקנית רינה
גנור. הצרות האלה עוד לא יושבו סופית,
והרעם פגע בשייקה לוי.
אחרי שחזר מן המסע הגדול בחו׳׳ל, ש־

ההצלחה אינה תמיד ערובה לאושר. בזאת
נוכחו אנשי הגשש החיוור, ישראל (״פולי״)

פוליאקוב, שייקה לוי וגברי בנאי.
הם היו בשיא תהילתם. זה עתה חזרו

מרגלית וגיגי
שנים. לפני כשנה נראה חיה שהוא נגמר
סופית. גיורא היה אז במשבר. שירותו
הצבאי הוארך בחצי שנה כשעמד
על סף שיחדור. היה חשד שהתגלתה

תקלה במצב בריאותו. הוא תיכנן לנסוע
ולשחק בקבוצת כדורגל מיקצועית ב־ארח״ב.
ויחד עם זה גמר עם מרגלית.
אבל בשחזר גיגי למלוך על המיגרש,
חזר אליו הביטחון העצמי וחזרה אליו
גם מרגלית. בניגוד לאמו של גיגי, אין
מרגלית מרבה לצפות בחתנה כשהוא
משחק על המיגרש. בשבת האחרונה, ב-
מישחק בין מכבי ת״א להפועל חיפה,
היא בילתה עם ניני ער לפני המישחק
במישערת ״ג׳קי״ .אחר-כך הוא הלך
לשחק והיא הלבה ״למיטה, אבל עם
שפר,״ כפי שהרגישה.
אחרי שהם יתחתנו יצטרכו אוהדי
הכדורגל לעשות קצת הפסקה עם גיורא
שפינל. משרד־הנסיעות, בו עוברת מרג־לית,
נתן להם כמתנת-כלולות כרטיס
טיסה זוגי מסביב לעולם.

הדנית נשלחה בגוב־ינא
שלוש שנים התקיימה מדינת־ישראל בלי
רפיגלפון, ואף אחד מתושבי הארץ לא
הרגיש בזה. אבל בחוץ־לארץ הרגישו זאת
טוב מאוד. בהתחלה הרגישו אותו הגרמנים
בברלין המערבית. אחר־כך ההולודים בהולנד
כולה. תוך זמן קצר ידעו ההולנדים שו פי
נלסון הוא ׳ושב־ואש וניגוד הקומפוזיטורים
שלהם או משהו כזה, ואם היה צריך למדד
משהו באמסטרדם, כדאי היה יותר לפנות
אליו מאשר אל ראש־העיר.
ומכיוון שאי־אפשר היה להשאיר את האמריקאים
רעבים זמן רב לנלסון, יצא רפי
לכבוש גס את אמריקה. הוא הופיע בטאוך
הול ובקארנגי־הול, וגולת־הכותדת שלו היתר,
הופעה בציזאר פאלאס בלאס־ואגאס, בתוכנית
אחת עם סוזאן הייווארד, אר־

אבל דויד כהן מגיע כבר בעקבותיה. אחר•

שהיו מוכנים לקבל אותו בציזאר פאלאס׳
הסבים גם שרתדן התל־אביבי שהוא יופיע
אצלו. לישראלים תהיה הזדמנות לראות מה
עושה חוצלארץ לישראלי, ולראות גם את
ניקי והמגן־דויד שעל חזהו של כהן.
הוא קיבל אותו במובנו, בבית־כנסת של
כושים בפלידלפיה, לשם הוזמן רפי להרצות.

המילה האחרונה בחיי־הלילה של תל־אביב
היא ויוי. ליתר דיוק:
היא גבוהה וזקופה, היא שומעת שבע שפווז
ומדברת לפחות חמש, היא מתלבשת בצורה
מרשימה, ונוסף לכל זאת היא גם יפה.
עם נתונים כאלה יכולה ויויאן להרשות
לעצמה מה שרק הפלייבוים מרשים לעצמם:
להחליף בן־זוג כל שבוע. לפחות שבעה מן
הזאבים של תל־אביב מוכנים כבר להישבע
שהיא ידידתם. אפשר למצוא ביניהם את איש
יחסי-הציבור מייק סטולוביצקי ואת
סוחר־הנשק פוקה הירש, את הצייר
שלמה צפריר ואת הדייל אבי אבר־מוביץ׳
,את סוחר־המכונות אבי ערד
ואת התעשיין, הגרוש פעמיים, בגי בירק,
ועוד אחד שמסרב שינקבו בשמו.

ויויאן נאוסק.

תה קיט יקפאכייר קוגאט.

רחל

אבל הרכילות הנגדית אומרת שהצלחתו ה־פינאנסית
של גולדמן נגרמה בגלל כשרונותיה
של רחל.
מאז נולדה, לא עזבה רחל ברזין את רחוב
ירמיהו. עכשיו היא החליטה לעשות משהו
בשבילו. היא פותחת שם את הדיסקובוטיק
הראשון בישראל, שייקרא בשם ביבה, על-
שם מוסד דומה בקרנבי המקורי. ינגנו שם
תקליטים ויגישו שם גם משקאות חריפים.
אבל זאת רק ההתחלה. רחל כבר רכשה
.אופציה על עוד שתי חנויות ברחוב ירמיהו,
בהן היא עומדת לפתוח מיפעלים דומים.
שמעו זאת אנשי־העסקים בתל־אביב, והחליטו
שאם אשת־עסקים כמו רחל מתעניינת
ברחוב ירמיהו, יש בזה משהו. אסיל גט•
לן, בעל קסבה שברחוב ירמיהו, קנה אף
הוא שתי חנויות ברחוב, שבאחת מהן הוא שליקה עומד לפתוח גלריה. אנשי־עסקים אחרים
מתכננים להקים שם עוד מסעדות ובוטיקים.
בחלק ממנו הצטרפה אליו אשתו עטרה,
תהיה רק בעייה אחת: הקרנבי הישראלי
התברר לשניהם פתאום שד,כ אינם מתאימים
יהיה סגור לחלוטין בשבת, אם תשלוט בו
זה לזו• אחרי שבע שנות נשואים הם הגיעו
רחל ברזין. כי רחל היא שומרת־שבת אדויחד,
בהבנה הדדית ובלי מריבות, להכרה
קה. בשבת לא רק שאינה יוצאת מפתח
שהם צריכים להתגרש, הם יעשו את זה בביתה,
אינה מעשנת ואינה מבשלת. אפילו
ימים הקרובים, אבל ישארו תמיד ידידים.
דברים אחרים, שאין איסור מפורש בתורה
אותה
רק גברי בנאי יכול לשמוח. אשתו,
לעשותם בשבת, אינם באים אצלה בחשבון
נשא ערב נסיעתו, מצפה לביקור החסידה.
ביום הקדוש הזה.

דם או ידיים?

האמת היא שרפי הופיע בבל המקומות
האלה מאחורי הקלעים. ייצג אותו בחזית,
בהצלחה גדולה, דויד כהן, הלא הוא ״סו־ליימן
הקטן״ ,אחיו של ״מוליימן הגדול״ ,שהופיע
לפני שלוש שנים במועדון סוף־העולם
של רפי נלסון באילת.
יום אחד תפס דויד כהן את רפי כשהוא
שיכור ואמר לו :״בוא תהיה האמרגן שלי
תסתובב בעולם.״ ״למה לאד״ אמר רפי,
״את ור, עוד לא עשיתי״ .הם הצליחו לקבל
הזמנה להופיע על אונייה כצמד, דויד ישיר
ורפי ינגן בחליל. למרות שקיבלו שני כרי
טיסי־הפלגה לאירופה, לא ראה איש מן הדויד
ונלסון
נוסעים את רפי מחלל, מלבד את השבת.
בחוץ־לארץ התברר שדויד נהן הוא זמר י1
מצליח בצורה יוצאת מן הכלל, ורפי התחיל
לכתוב לו מנגינות. אחרי שלוש שנים זנה
דויד כהן, המוכר יותר בעולם בכינוי ״זמר
הים האדום״ ,להופיע בציזאר פאלאס, הנחאיזה
קיץ נפלא חיה השגה, כשהיתה
שב למלון הגדול ביותר בעולם, עם אלף
לנו כאן גליה ארקיו-כהן *־ מי שלא
חדרים ו־ 1800 עובדים .״הוא היה התימני הזוכר
אי* דו-קרב הגידופים בינה לבין
ראשון שהופיע שם,״ מציין נלסון בגאווה.
מאנדי שאולי, את הרומנים שלה עם
באמריקה נדבקו השניים לשתי חתיכות. משה ינוקא והצייר יורם לוקוב,
רפי תפס גרמניה יפה ומבמיח-לר! נש-ואים.
את הסצינות וההצהרות בעלות האס-
אך הוא הצליח איכשהו לצאת מזה. דויד כהן
פרי הצרפתי, את מהלומות חיריים,
תפס אהבה בדמותה של דנית בלונדית העושטירות
הלחי שחתעופפו וכל שאר ה-
נה לשם ניקי. חדרך היחידה להשתחרר
רברים היפים, מוסב שישכח מה שהוא
ממנה היתר, לשלוח אותר, בגוביינא אל רפי
עור זוכר.
נלסון, שהגיע השבוע לארץ.
ובכן, עריין לא מאוחר, משתבר שגם

במהירות הבזק ולתת את התשובה הנכונה.
עד עכשיו עבדה רחל כמזכירתו של היהלומן
יחזקאל גולדמן. ריכלו עליה כאילו
כל הצעצועים בחדר־השינה שלה וכל
רכושה באו לה מידידותה עם הבום שלה.

וידי היפה, העובדת בחברת־תעופה זרה בלוד׳
הגיעה לישראל ישר מארגנטינה .״לגברים
שם יש דם חם והם תיכף מתאהבים,״
סיפרה כשהגיעה. אבל כמה חודשים בישראל
הספיקו לה כדי להיווכח שלגברים הישראליים
אולי אין דם חם כמו לארגנסינאים,
אבל ידיים ארוכות יותר יש להם. היא לא
ידעה בסוף מה להחליט, מה טוב ממה. אז
היא לקחה חופשה ויצאה לארגנטינה, כדי ש תוכל
לעשות השוואה יסודית יותר.

היא חזרה! היא כאן!
החורף הזה עשוי להיות מעניין. גליה
ארקין שוב הגיעה ארצה. היא הסתגרה
בבית הוריה, הצהירה שהפעם באח רק
לנוח ושאיש לא יראה אותה לא לבר
ולא עם מישהו ושבכלל, היא חיה חיי
אושר עם בעלה הצרפתי.
ההצהרה התאימה למציאות בדיוק
יומיים. עכשיו שוב אפשר לראות את
גלית בריסקוסקים. צריך רק לעמוד עם
סטופר גיר ולנחש מה תצליח גליה לעשות
הפעם לחיי-הלילה של תל-אביב.

ויויאן

5X011

סיגרים ״\ 1וגי1״
סיגרים וזו ד ״נו ־יי ם ־ באיםת

מעולה!

אפשר לראות

רצוי לראות

חובה לראות
לא כדאי לראות

ס ר טי ס חר שיס
להט 3טי ם (בריהודה, וזל־אביב) סיפור
אגדה ישראלי, המתאר את אהבת הירדן לכינרת.
עם זאב רווח העירית שילה, בבימויו
של יעקב המאירי.
המשימהיצח (אופיר, תל־אביב) סיר
ג׳ון גילגוד ופטריק אוניל, ועוד כמה שמות
פחות חשובים ופחות מרשימים, משתתפים
בסרט המתח והריגול, שבויים בידי שלדון
ריינולדם.

כין טירוף לאהבה

(מקסים, תל־אביב)

מתח ׳ +רצח ! +אלימות +אהבל4. ,
המותק היילי מילט +היפהפה האוויל בגט,
במתכונת המכוונת לקהל רבגוני מאוד. הבמאי
— ריי בולטינג.
פני מלאך (תל־אביב, תל־אביב) טיוסדי
וולט היא חולת־רוח, ואנטוני פרקינם מתאהב
בה למרות הכל. סרט רומנטי מוזר, שבויים
בידי הבמאי נואל בלייק.

גבר ושתי נשים

* 103 דה 18ה בלעדיו! ו!**ח>31

ב . 7ברגר

*ובו ,2ת.ד1367.

ח״פה^יבדו
טל 68551:

״ציפדוג״
סוכנות לאינפורמציה וחקירות פרשיות
טלפונים • 623001 ,737613 רחוב החשמל , 8מל״אביב

אי תו רי כ תו בו ת
ח קי רו תמסח ריו ת
מרכז עדשות מגע

7\.01ז א 0 0
״גרוזובסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רה׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חגיה) סל 55029 .
שעות קבלח 51—17
נשמח לשלוח חוברת חשברח
לבי בעשה.

המנוי — קיבלת חשבונך,
נא פרע
או תו בהקדם.

(ירון,

תל-אביב)

פאריס החמה, העזובה, הסגורה על מסגר
בחודש אוגוסנ^ משמשת רקע לסיפור
אהבה בין גבר (שארל אזנאבור) שאשתו
יצאה לחופשה, ובין תיירת אמריקאית (סוד
אן המפשייר).

ס ר טי םאחרים

איש נובל היה

(אסתר, תל-

אביב) פיטר יוסטינוב, מגי סמית, דיאולוג
טוב עם בדיחות מצויינות, ממלאים סרס
שלם העוסק במועל ובמחשב, המשתפים
ביניהם פעולה. משעשע מאוד.
¥ ¥אוליבר (תן, תל־׳אביב) ספרו הידוע
של דיקנס בתור מחזמר מקצועי,
משחק מצויין על־ידי גדולים וקטנים, מלא
ריקודים מרהיבים ושירים לא פחות.
* * השיעור הפרטי (גת, תל-
אביב) עוד משולש קלאסי, עם אהבה, נו
פים,
מוזיקה. סרט סעים, אם כי לא הכרחי.
¥פנצ׳ו וילה (אלנבי, תל־אביב) אש
שוכחים שהמדובר הוא בגיבור מכסיקאי

מחר במילואים?
התקן מפשיר אלקטרוני אוטומטי
שיענה על קריאות
הטלפון אליך בזמן העדרך.
אנו מספקים גם:
* מגבירי טלפון
+מכשירי הקלטה מקצועיים
¥שרות השכרה ותיקונים של
כל סוגי מכשירי הקלטת
* שרות הקלטה על סרטים ו תקליטים
בסטודיו ובשמחות
מותאם לטייפ שלך.
שדות ישראלי להקלטה /
רדיו דוקטור,
ת״א רחוב שלום עליכם ,1$
טלפון 244118

״גבר עם נשים״
הרפתקן, שודד מהפכן, דמות מעניינת ה־ראוייה
לסרט טוב מזה, אפשר לחזות בסרט
הרפתקות רגיל, בתוספת מישחק מצויץ

של צ׳ארלס ברונסון.

מארה-סאד

(פאריס,

אביב) לא להחמיץ בשום פנים ואופן!

דרושות דוגמניות צילום
למערכת. העולם הזה

צעירות בטת ,25—17 בעלות נתונים לדוגמנות־צילום, יפנו
למערכת העולם הזה (רחוב קרליבך ,12 תל־אביב) בימי רביעי,
משעה 13.00 עד .14.00

ביום ה׳ 13.2.69 תשודר שעה בשפה ה
ערבית.
ב־ 19.00 חדשות, וב 19.30-תוכנית
בידור שצולמה בירושלים בהשתתפות
זמרים ערביים ויהודיים, עליה אחראי
במאי יהודי ממוצא רומני — אנדרה קל־רשו,
אשר אחרי כישלון בבימוי הצגה ב־

אהל עבר לטלוויזיה. כל מי שמעוניין לדעת
למה אנדנו אנושיים, אם בכלל, ומה גורם
לנו לכך, לא ידע זאת אל נכון, אפילו אם
ישב מול האקרן שבביתו החל משעה ,20.00
בה תשודר התכנית הישגי אנ*ש עד
,20.30 מועד ד,מם ע אל העבר בו יעסקו
בסיפורם של חיילים אמריקאיים שהיו כלואים
בידי היפאנים במלחמת העולם השנייה.
ב־ 21.00 מבט לחדשות וב־ 21.30 ינחה
צחי שמעוני את דליה פרידלנד ושמוליק
רוזן, בחידון זיהוי הפרצופים פרצוף
שכמותו • חצי שעה לאחר מכן סרטון
תעודתי ׳על מסע אפולו 8לחלל.

אנה ריכקיך בריק היא יהודיה
בת ,60 שנולדה ברוסיה זשהיגרה, כשמלאו
לה ,6לשוודיה, מפחד מלחמת־העולם
הראשונה. יש לה עיניים חדות מהן לא
נעלם דבר, וכשאל אחת העיניים היא מצמידה
מצלמה, התוצאה היא בדדו כלל בלתי־מציאותית
— חלומית. היא מסתובבת עם
מצלמתה כבר שנים רבות סביב העולם
כולו וצילומיה מופיעים באלבומים מהודרים
ועל קירות מוזיאונים. התערוכה הבלתי־רגילה
שלד. בביתן דיזנגוף של נזוזיאון תל־אביב
כוללת 150 צילומים בלתי־רגילים.
מזכרת לדורות מביקורה ב־ 17 ארצות.
¥ ¥קבוצת הציירים, בת האסכולה הווינאית,
טרם ירדה מקירות ביתן הלנה
רובינשטיין בתל־אביב. הם חסת הומור,
חסרי־חן, מגושמים, מיסטיים ידי פסימיים.
לא הציירים — הציורים. זה מה שנקרא

הריאליזם הפנטסטי.

65 אמנים מאמריקה מוכיחים
כי אפשר לעשות משהו בשביל אותם המחפשים
אמנות לא רק במוזיאונים, אלא גם על
לוחות המודעות. הם מציגים הדפסים וכרזות
בלתי־שגרתיים, בחלקם הדפסי־משי
זוהרים ו/או פלקטים פסיכודליים. התערוכה
בביתן דיזנגוף בתל־אביב מוכיחה לא רק
על ידע, אלא גם ובעיקר על אפשרויות.
¥ ¥כיצד מתרשם אמן אוסטרי מישר־אל
ניתן ל־־אות בחיפה. שם, בגלריה הגפן,

מציג רודולף קרויצר רישומים פיוטיים,
הנובעים מתוך נפש של אמן רציני שאיננו
מנסה להפתיע אך ׳מפתיע. בשל ניגודים
בשיטות הרישום בפחם על־ידי האמן; התזה,
מריחה, קווים ישרים או אליפסיים;
מרקיעה הגרפיקה השחורה־לבנה לצבעוניות
של ציורי הקדמונים.

רוג׳ר מקדואל ואד אלן, כתבו
פארסה על פי סיפור של רוי ויקרם, גבריאל
ארו עיבד את קומדיית הטעויות הקטנה
הזו, ונסים אלוני העביר אותה לעברית.
לתוצאה קו־אים הכפיל, המועלה על־ידי
תיאטרון חדש — גוג תוגנג. אי־אפשר לומר
שזה תיאטרון, לכן, כדי למנוע טעות, יש
לסווג את מה שביים בעייפות השחקן יוסף
כרמון, למחלקת הבידור. על רקע תפאורה
מכוערת של אחד צבי טולקובסקי, אפשר
להיהנות פעם נוספת מאבנר חזקיהו, המשתמש
כא־ בפעם האלף בכישרונו הקדמי
הבלתי־רגיל ומצליח להצחיק, אף כי המחברים
הרבים, והמתרגם המשובח, לא שיבצו
כימעט ברפליקות שלו בדיחות בטוחות.
חזקי מזכיר כאן למעריציו כי הוא מסוגל
להצחיקם גם בשעה שהוא מקריא ספר
טלפונים (והכוונה לספר טלפונים פחות
מצחיק מאשר חיבר ישראל ישעיהו).
¥ ¥שלישית התאומים ממשיכו, לד,ו־פיע
בתכנית רבותי פצצה. צרור של
פיזמונים ומערכונים שאינם על רמה אחידה.
חנן, אושיק ופופיק משלימים זה את
זה. התלבושות חתוכות יפה. העיבודים ה־מוסיקאליים
של יאיר רזזנבלום מגלים על
נקלה מי עומד מאחריהם והביטוי של שחקן
יוסי בנאי לא מורגש כימעם, לא משום
היותו רע, אלא מחוסר המצאות, דבר שאינו
מפריע לשלושה להצחיק ולצרף מעריצות
נוספות אל המסדר.
* ¥ג מעריצות גם לא חסרות לאריק
איינשטיץ. מזל גדי גם לא חסר לו. תזמו־

שסוס!

רת מעולה ודאי שלא. חסרים לו קצת שירים
פחות שטחיים. לא בגלל המוסיקה.
אותה הלחין שלום חנוך, בגלל המלים,
אריק חיבר חלק מהן. הקול וההופעה הבטוחים
של אריק ושל פייאמנטה וברנשיו
מאשרים שטוב עשה אריק שפרש משליש-
יות והפך לסולן.
אהבה ע״י גדעון שמר וג׳ז

סגור. קטע מתוך מגילת רות, עם תפאורה
מקסימה של דני קרוון. תאורה אפקטיבית
לוורד בר ורקדנית מצויינת כמו לאה אברהם,
מעמידים את המופע על רמה טכנית
מלוטשת.
-¥איל טאגרו (האדרת) היא אופרה
קצרה שחיבר ג׳אקומו פוצ׳יני. שחרזאדה
הנצחית של רימסקי־קורסקוב אינה ממלאת
ערב. אדים דה־פיליפ, מנהלת האופרה הישראלית,
החליטה להציג את שתי היצירות
בערב אחד. הבימוי שלה ליצירה של פו־צ׳יני
הוא בדיוק כמו שביימו אופרות עוד
לפני יובלות. בלי כל חידושים או רעיונות.
הזמרים, שהם ברובם זרים, מוכיחים שהם
יודעים לשיר באיטלקית צלולה וברורה, למי
שמבין שפה זו. באשר לשחרזאדה, אפשר
לומר שהכוריאוגרפיה היא לא זו הקלאסית
של מישל פוקין, אלא של רוברטו טריצ׳ארו
המשתתף אף כרקדן, מול רקע תפאורות
סאכריניות שתוכננו כמובן על ידו.

וטפ 3שי ^
בהצגת דודה ליזה בתיאטרון
הבימה, שב נסים אלוני אל התיאטרוו׳־הנד
בד כמחזאי וכבמאי, לאחר שעסק לאחרונה
בבימוי תיאטרון קל כהצגת הבידור של
יוסי בנאי ואילי גורליצקי. במחזה, המוגדר
כמלודרמה ישראלית, בולטות במיוחד ה-
בובות המלמלות את דמויותיהן של בני
משפחת ליזה בלנק (חנה רובינא המעוררת
כבוד) וכן רפאל קלצ׳קין, כגנן הסרים מא־קס,
שרבים משחקנינו חייבים ללמוד ממנו
כיצד להתנועע על במה.

חזקיהו וקדר כ״הכסיל״
ע״י מאל קאלר ונגניו, אפשר לקנות באולמות
קטנים כמו צוותא. אריה סתיו ליקט
פסוקים וקטעים מתקופות שונות שהאהבה
משותפת לכולם. ארנון תמיר הדריך את
שמר ביעילות. הזמן, קרי, ההצגות הרבות,
עשו את שלהן, ועתה ניתן לראות תוכנית
משופשפת ומלוטשת המתגברת, תודות ל־דיקציה
ותנועה מעולות, על מיגבלות הצגת־יחיד.
התיאטרון
הקטן הודיה שתי יצירות
קטנות ומצחיקות של ז׳ורז׳ פידו ורתם
לשם כך את שייקה אופיר כבמאי ובמבצעים
את בומבה צור (שובב) ז׳רמאן אוני־קובסקי
(שחקנית) זאב ברלינסקי (איפה הוא
היה כל־כך הרבה זמן) יונה אטלס (בעלת
נסיון ומבטא רומני בולטים) ואביבה פז
(חתיכה בולטת) .בפריס הקטנה שלהם
קורים דברים די משעשעים העלולים לקרות
אף בפרים הגדולה.
אורי מילשטיין לא כותב היום שירים
(פעם הוא ניסה) ,לכן נטל את שירי
הדודה המנוחה שלו, המשוררת רחל,
הוסיף פה קטע קישור ושם סתם פיטפוט,
ומסר את כתב־היד לגברת עדנה שביט. אין
לדעת אם היא קבעה את המבצעים, או
שמא תיאטרון יובל, על כל פנים חלק גדול
מהם, בעצם כולם, מלבד חווה אלברשטיין
והמתופף זוהר לוי, יכול להשתתף בשקט
בהצגות של גימנסיה. השירים היפים לקריאה
אינם ברובם טובים למוסיקה.

טוב שהגששים החיוורים
חזרו לארץ, וטוב יותר שליקטו מיבחר
קטעים ופיזמונים מכל תוכניותיהם עד כה.
שייקר ,,גברייופולי מופיעים כבר הרבה זמן
ומכירים איש את שיגעונות רעהו. כל אלה
שכבר ראו אותם בעבר לא יפסידו אם
יראו את הפסטיבל שלהם בשל הסלקציה
בחומר ובבימוי.

מבקרי אירופה כתבו הלל על
תיאטרון מחול עינכל בעת הסיור
שקיים שם לאחרונה, לא משום שהם אוהבים
מחול מזרחי ותימניות נחמדות, אלא
משום שהמחול של עינבל וצורת הגשתו
עומדים על רמה מיקצועית מלוטשת. הכוריאוגרפיה
של שרה לוי־תנאי מקורית
ומפתיעה, אך נדמה שהיא שואבת מעולם
העולם הזה 1641

התיאטרון הפתוח של הלל נאמן
מעלה את הרבכת האהרתה של עמום
קינן, סאטירה חברתית המוצגת בצורה
תיאטרלית בלתי־מקובלת, הרחוקה מרחק
עצום מהצגות תיאטרוני־המימסד שלנו. השחקנים
הצעירים חשים שהם שותפים ביצירה׳
רק חבל שקינן לא קיצר את מער-
כונו והוסיף מערכון נוסף שהיה מחליף
בקלות את הנסיון (הבלתי־מזיק, בזכות
הביצוע המעולה של רחל לוי ומיכאל גל)
של רבקה כהן הקרוי יום שישי השעה

עשר כלילה הטלפון מצלצל.
* * שידוכין של גוגול בביצוע
בימת השחקנים היא הצגה נחמדה, שכימעם
פוספסה בשל במאי בלתי־מתאים. עודד

גל ולוי כ״יום ששי״
קוטלר הוא שחקן מצויין, אבל ניתן להרגיש
שהוא מתנועע כקוטלר, לא כקוצ׳קאריוב.
מיכאל כפיר מגיע, ברגע או שניים, לשיא
בקריירת המישחק שלו, בדמותו של ז׳בקין.
התפאורה המסוגננת של דויד שריר יפהפיה,
אך אינה מצדיקה בשום פנים במה מסתובבת.

הצגה אחרת של בימת השחקנים,
חדרים, שני מערכונים של הארולד
פינטר, הפגישה את עודד קוטלר כבמאי ועדנה
פלידל שהפכה בעזרתו לשחקנית
בלתי־רגילה, המשמשת פרשנית מעולה לדמויות
מסובכות ומורכבות שרק יוצר
מסיבת יומיההולדת היה מסוגל לברוא.
מיכאל אלמז ויוסף מונדי מציגים
במועדון תיאטרון מרתף שני מערכונים.
פרידה קיצונית והזקן. השחקנים הצעירים,
נעמי שרון, מירי פביאן ודויד מוכתר
מזדהים עם תפקידיהם כמשתתפים בפולחן
טלפטי מה שמשכנע כל צנזור וישראלי
במיוחד, לא לאשר את ההצגה, המוצגת
לכן במתכונת של מועדוך חברים.

המכ 1ן להסו־טה
פו ת ח קו ר ט ערב
ביום ה־ 23 לפברואר 1969
הקורס בולל צילום ועריכה ב״,8
סופר 8ו־ 16מ״מ, כתיבת תסריט
ובימוי.
בקשר לפרטים לפנות לת.ד4474 .
תל־אביב, טל.50012 .

מ ס פו* 1 6 4 1

שפט תשכ״גי 12.2.1969 ,

המחיר

100.000
ישראלי
חאשיש שערנריה
בשיכון צבא ־ הקבע

שוער הנבחרת אי