גליון 1649 מתאריך 8 באפריל 1969

רמלה ול*ד נעשה בידי גדוד אחר של החטיבה
-וכי גדודו של דיין נסוג, בעצם,
מאותה מערכה.

הספר, שעמד להופיע בהוצאת מערכות, יום ע בהוצאת
מו״ל פרטי, מאחר ומערכות ביקשה לדתות את
הפירסום עז־ לחודש דצמבר — כלומר אחרי הבחירות
לכנסת.

מחיר הנפט יעלה
חוגים כלכליים צופים עלייה קרובה במחיר הנפט
בארץ, בע קבות העליות הצפויות במחירי הנפט בעולם.
המדובר בנפט המיובא, אך ההעלאה תהיה 10

התכתיבים של בגיו
הוועדה המדינית של המערך עשוייה להתכנס
בימים הקרובים, כדי לדון כטענה,
כי ״נכנעים לתכתיבים של בגין״.
בין יוזמי הדיון נימנים השרים אבא אבן ואליהו
ששון, וכן נציגי מפ״ם, הסבורים כי התשובה האחרונה
לגונאר יארינג, שנוסחה בהשפעתו של מנחם בגין,
חייבה את ישראל לעמדה שהיא יותר מדי חד־משמעית.

אחוז לכל היותר, מאחר וההעלאה הכללית
תקוזז על־ידי הרווחים משיווק הנפט המופק
כארץ ובסיני. עם זאת, מאמינים אותם
חוגים כלכליים, כי ההעלאה לא תחול על
הדלק *מוצריו, בגון סולר, בנזין, מזוט וכדומה,
אם תצליח הממשלה להשפיע על

ראל ולבעלי הקרקעות הוצעו פיצויים ב*
אופן יחסי לאחוזי הבנייה שהיו מותרים
על מגרשיהם.
אולם לאחר ההפקעה הועלו אחוזי הבנייה
בקרקעות אלה ואושרה בניית בתים גבוהי
קומות במקום, דבר שהעלה את ערך הקר־קעות
פי כמה. עתה תובעים בעלי הקרקעות ה־מופקעות
לפצותם לפי שוזי הקרקע הנוכחי ולא לפי
שוויים לפני ההפקעה.

נקוודת חור לדוגמא
תוקם בת״א
כשלב ראשון בתוכנית לשיפוץ חוף ימה
של תל-אכיב תקים ״החכרה לפיתוח התיירות
כתל-אביב״ נקודת חוף לדוגמא, ב

אמר הראיס מאו

הכוכב הנשי
העולה במע״י
מקורביה של גולדה מאיר חידשו את מסע־הרמזים,
כאילו מתמונת ראש־הממשלה לפעול למען הרחקתה של
ח״כ שולמית אלוני מכל פעילות מפלגתית ״בגלל עמדותיה
יוצאות־הדופן, שאינן הולמות מפלגת פועלים.״

לפי אותם מקורות, תהיה חנה זמר הכו כב
הנשי העולה במע״י, בצילה של גולדה
במוכן.

מי יקובע את נציגי רפ״י?
צפוייה שורה של הודעות על פירוק השרידים של
סניפי רפ״י ברחבי הארץ. ההודעה הראשונה על כך
באה השבוע מסניף חיפה, והיא תוצאה ישירה של
מאמציהם המשותפים של פינחס ספיר ויוסף אלמוגי.
הכוונה מאחורי הודעות־הפירוק: לאפשר לפינחס
ספיר להשפיע על בחירת הנציגים שהובטחו לרפ״י במוסדות
מע״י, לפי הסכם האיחוד.

בל עוד קיימות המיסגרות של רפ״י, יכולים
ראשי רפ״י־לשעבר לדרוש את הזכות
הבלעדית לקבוע מי יהיו נציגים אלה ; אולם
אם יחדלו המיסגרות הנפרדות להתקיים,
יטען ספיר בי המפלגה בולה -בלומר
הרוב של מפא״י-אחדות־העבודה -
היא אשר צריכה לבחור את נציגי רפ״י,
אפילו ברשימה לכנסת.

אייבי נהו
יטוס שוב למצרים?
אייבי נתן, בעל מיזללת קליפורניה בתל־אביב, מתכוזן
לטוס בפעם נוספת למצריים, על־מנת לנסות בפעם
השלישית לפגוש את נשיא מצריים גמאל עבד־אל־נאצר.

כניגוד לשתי טיסותיו הקודמות, אותן
ביצע כמטוס פרטי קטן, עומד אייבי הפעם
לנסות לטום למצריים בקו־תעופה אזרחי,
מפארים לקאהיר. הוא עומד לנצל לשם כך
את דרכונו הבריטי, בו הוא מחזיק עוד
מתקופת היותו נתין הודי.
ערב חג הפסח יצא אייבי לפאריס, על־מנת לנסות
להגשים את תוכניתו ולטוס משם למצריים.

משה דייו
וכיבוש רמלה-לוד
אחד מידידיו של יגאל אלון עומד לפרסם פרק מזב־רונותיו,
ובו יוצג משה דיין כמתקשט בנוצות־ניצחון
שאינן מגיעות לו.

הידיד הוא ירוחם כהן, שלישו־לשעכר של
אלון, אשר שירת בקצין המודיעין של החטיבה
אשר כבשה את איזור רמלה-לוד
כמלחמת-העצמאות. בספר-זברונותיו העומד
להופיע בקרוב, יספר כהן בי כיבוש

ציור ז ה הו אחלק מג לויי ה צבעונית, ש הגיעה מ סין
א ל אלפי אז ר חי ם קו ר אי -ע רבי ת בי שראל ; ואל
מי ליוני םאח רי םבמ רח ב. הי אמראה לו ח ם ערבי,
הצועד ברא ש מ חנ ה ״ לו ח מי ם גדול, ומא חו ריו שגי
מ טו סי ם נופלי ם בל ה בו ת. ב חו מ ר ״ ההס בי ההמת לוו ה
לגלוי ה, מציע בי ת ״ ה הו צאה של סין העמ מי ת בפקין
ל ח תו ם על מנוי לי ר חון ״ סי ןהמ צויי ר ת״ ,ש-

חכרדת הדלק לספוג את ההתיילרויות.
בינתיים נודע כי צפוייה האמרת מחיר זיקוק הנפט.
במיקדה כזה לא יהיה מנוס מהעלאת מחירי מוצרי
הדלק שכן אז יעלה גם מחיר הדלק המופק בישראל.

צפוי שינוי במיבנה
התאחדות הסטודנטים

יתארלא רק ב צי לו מי ם ובציורים א ת הנע שה ב סין,
אלא גם י בי א בכל גליון פרק מדברי היו שב־רא ש
מ או. ב תי רגו םהשתמ שו ב תו א ר ״ ר אי ס ,״ ש הו א
ה תו א ר שנושא גמאל עבד־אל־נאצר, ושפירושו
״נ שי א״ .מי ש אינו מאו שר מהפצת הג לויו תהאלה
ה ם דוו קאה סו ביי טי ם — ה רו אי ם בגלויו תאלה
חיל־חלו ץ של פלי שה סיני ת אפ שרי ת לעולם הערבי.

קטע שבין מלון ״הילטץ״ ובריכת גורדון,
כהשקעת מיליון ל״י.
לפי התוכנית ייבנה בקטע החוף לדוגמה
מיבנה מרכזי למלתחות, מיכנים ציכעד
גייס קטנים לקיוסקים, ואיזורי ספורט, כחוף
יפוזרו שימשיות ציכעוניות, ויותקנו
בו כניסות מיוחדות לים.

כ״יעידת התאחדות הסטודנטים הנערכת
בבפר־הנוער שפיה, צפוייה התמודדות ב-
בע**ת מיבנה ההתאחדות. אחת ההצעות היא
לשני ת את מיבנה ההתאחדות כך, שה־א תפעל כגוף
מתאם עליון בין אגודות הסטודנטים של בתי־הספר
הגבוהים.
הצעה שנייה היא לבחור מעין ממשלה להתאחדות,
שחב־יה ייבחרו אישית, ומתחתיה תיבחר נשיאות,
שהייצוג בה יהיה יחסי לגודל אגודות הסטודנטים.

מימים בעלי!7-ר?!עות
בירושלים ז
בית־המשפט המחוזי בירושלים יצטרך לפסוק בקרוב
בסדיר, עקרונית, נוכח שורת תביעור שהגישו בעלי־קריעות
נגד מינהל מקרקעי ישראל.
המדובר בשטחים שעד לפני מלחמת ששת־הימים
הי־ כלולים באיזור המפורז ומשום כך נמנעה מ־בעדיהם
כל טובת־הנאה מהם. לאחר המלחמה הופ
קעו
הקרקעות על-ידי מינהל-מקרקעי-יש-

תחת לפני הידידות גולדה-ספיר.
משהו העשוי להטביע את חותמו
על המהלכים הפוליטיים הגדולים.
קרא עליו בעמוד .9
* בנם יוצא-דופן התקיים בשבוע
שעבר מול קבר אברהם אבינו ב*
מערת־המכפלה. שלושים יהודים,
מוסלמים ונוצרים התפללו בצוותא.
אף עיתץ לא דיווח על כך. למה?
את התשובה תמצא תחת הכותרת
״השלום אינו סחורה״ בעמוד .17
* אם אתה חובב כדורגל, אתה
יודע שפיפ״א זה ראשי־התיבות של
הפדראציה הבינלאומית לכדורגל. כעמוד
23 תלמד על תופעה אחרת בכדורגל
הישראלי: פיפ״י.

כיו םשניכ לי ל ה, בשבוע שעבר, צילצל הטלפון במערכת. השיחה
היתד, משכם. הדובר הודיע בערבית כי יש בעיר שביתה של נשים.
״הנשים מבקשות מאוד שחבר־הכנסת אורי אבנרי יבוא אליהן!״
חבר־המערכת נעים גלעדי, שקיבל את השיחה, הבטיח כי אבנרי יבוא
לשכם למחרת היום, בשעה 9בבוקר.
אולם כשהעביר גלעדי את ההודעה לאבנרי, עלה על דעתב כי המועד
שנקבע יהיה מאוחר מדי. היה קיים החשש שהצבא יפזר את משתתפות
שביתת־השבת בכוח, לפני המועד שנקבע. לכן הוחלט כי הביקור ייערך
בשעה מוקדמת יותר, בשעה 7בבוקר. אולם על כך לא מסרו הודעה
בטלפון.

ה1ואה של שו=הבי 00 ון

למחרתכ כו ק ר, עוד לפני השעה ,7הגיעו אבנרי וגלעדי, יחד עם
צלם־המערכת אורי כוגן, לבית העירייה. הנשים, שכולן הכירו היטב את
שמו של אבנרי, קיבלו את
פניו בהתרגשות. במשך שעה
וחצי מסרו לאבנרי את
עדויותיהן ותלונותיהן, כשהן
מתחלפות על הכיסא שמולו.
אבנרי
ראה הזדמנות טובה
להשתמש באמון שהן
רוחשות לו, כדי למנוע
שפיכות־דמים. הוא הבטיח
להן כי ייפגש עם המושל
הצבאי, יבקש ממנו לאפשר
למשלחת של הנשים לבקר
את מאות העצירים מבני
שכם, כדי לעמוד על מצבם.
כי אחת הסיבות העיקריות
להתרגשות של הנשים היתר,
נעוצה באמונה שחוקרים את
בניהן בשיטות של עינויים
— אמונה שהתחזקה מאז
קרה המיקרה של קאסם אל־עקר
בירושלים. הנשים קראו
בעיתון הערבי אל קודם, כי
חבר־הכנסת אורי אבנרי היה
היחידי אשר העלה בכנסת
את פרשת הצעיר הערבי
קאסם אל־עקר, אשר מת בעת
היותו במעצר ישראלי.
בשעה 8.30 יצא אבנרי מבניין העירייה כדי לסייר בבית משפחת
נבולסי, שלדברי הנשים הוא מועמד להריסה בידי השלטונות. כשחזר
לבניין העירייה, היתה השעה — במיקדה — בדיוק .9
והנה — בדיוק בשעה זו שעליה נמסר ביום קודם לכן בטלפון —
המתין לאבנרי קצין ליד בניין העירייה, ביקש אותו בתוקף להילוות
אליו. הוא הביא אותו אל אלוף־מישנה שאול גבעולי, מושל שכם.
אבנרי ראה בכך הזדמנות טובה כדי למלא את ההבטחה שנתן לנשים,
להביא את בקשתן בפני המושל. אולם השיחה התפתחה בכיוזן אחר:
גבעולי הודיע לאבנרי כי על פי הוראה מפורשת של שר הביטחון,
משה דיין, אסור לו להיכנס לבית העירייה.
״אם זו בקשה, אני דוחה אותה. אם זו הוראה, מוטב שתגיד זאת
בפירוש,״ השיב אבנרי.
״אתה יכול להבין זאת כהוראה,״ השיב המושל.
מכיוון שאבנרי לא רצה להתסיס עוד יותר את האווירה המתוחה
ששררה בשכם, הוא נענה לכך. ממילא ככר גבה את כל העדויות שהיו
דרושות לו וסיים את התפקיד שלמענו בא. המושל הופתע לשמוע זאת.
שלוש שעות אחרי שהנשים שמעו על גירושו של אבנרי, הן יצאו
מבניין־העירייה בהפגנה בלתי־חוקית, שפוזרה על־ידי הצבא תוך שימוש
בכוח. את זאת בדיוק ביקש אבנרי למנוע בביקורו.

הודעות סותרות שר הוובו

למחרת היו ם שלח אבנרי איגרת חריפה ליו״ר הכנסת, תבע את
התערבותו המיידית. טען אבנרי במכתבו :״נסעתי לשכם בתוקף תפקידי
כחבר־כנטת, על מנת להתרשם באופן בלתי־אמצעי מן הנעשה שם, ללא
סיועם של מתווכים כלשהם. הוראתו של שר־הביטחון נועדה לפגוע במילוי
תפקידי כחבר־כנסת, ובתור שכזו פגעה בחסינותי הפרלמנטרית.״
העיתונאים שנכחו במקום נדהמו מפקודת־הגירוש. הודעת סוכנות
עת״ים על הפרשה שודרה ברדיו, ונציגי כל העיתונים (מלבד על המיש־מר)
דיודחו על כך. לשם כך פנו אל דובר המושל הצבאי של יהודה
ושומרון, ביקשו הודעה מפיו.
הודעה זו היתד, כפולה. אחרי־הצהריים מסר הדובר לעיתונאים כי
״ח״כ אורי אבנרי נצטווה לעזוב את שכם.״ אולם מאוחר יותר מסר
הדובר, כפי שנמסר בהארץ, כי ״לא נאסר דבר על ח״כ אורי אבנרי.״

הסולח הזה (׳164

חולצת להיט מבן־לון,
שהמונים ברחבי העולם
מעדיפים בעונה זו.
שומרת על צורתה,
מתכבסת בקלות,
אינה צריכה גיהוץ,
תמיד חדשה,
במבחר צבעי השנה.
להשיג רק ברשת
חנויות השיווק
הישיר של אומן.

מפע לי

7 0׳ גד״

תל־אביב: רח׳ נחלת בנימין ,11 אלנבי 94
חיפה: רה׳ הרצל ( 18 בית הקרנות)
יפו: שדרות ירושלים 6
נתניה: שער הגיא 1
רחובות: רח׳ הרצל ( 176 פנה רח׳ יעקב)
באר שבע:רח׳ קרן קיימת 102
אשדוד: מרכז מסחרי ב׳ 35
קרית־גת: מרכז מסחרי.
חוטי בן־לון מיוצרים בישראל בלעדית עיי

מפעלי הברלון בע״מ

ברשותה של חב׳ יוסף בנקרופט ובניו, ארה״ב

8 3 1 1 -1 0 1 1

מכתבים
1מה שזיעזע
יותר מכל
הזדעזעתי מתגובת הכנסת על דבריו של
אורי אבנרי בעניין
מותו של העציר הערבי
ישימות החקירה
המסויימות(דו״ח
לבוחר, העולם הזה
.)1647
אבל מה שזיעזע
אותי יותר מכל זה
העובדה שאורי אב־נרי
נשאר בודד לגמרי
במערכה זו, ושמכל
119 חברי־ה־כנסת
(מלבד ערבי דביר אחד של רק״ח) אף
חבר־כנסת אחו לא
העז לחוש לעזרתו ולא התייצב לימינו.
אהרון דביר, ירושלים
• כמה חברי־ננסת ניגשו אחרי הישיבה
לאורי אבנרי והביעו תמיכה בעמדתו באותו
עניין — באורח פרטי.

ר,ו? קורא במידבר ריבונו של עולם — לאן הגענו?!
אילו קרה מיקרה כזה לפני שלוש שנים,
היחד, המדינה מזדעזעת, פרופסורים היו
שולחים פטיציות, אנשי הבוהימה היו מפגינים,
הציבור היד, דורש חקירה כללית של
שיטות החקירה והמצב בבתי־המעצר.
והנה, שנתיים אחרי המלחמה — אין
קול ואין קשב, חוץ מקול אחד הקורא במידבר
הכנסת.
האם זה לא מוכיח יותר מאלף מאמרים
איך הכיבוש הצבאי מנוון אותנו?
אברהם שפיר, רמת־גן

!! מה חייגו
אנחנו אומרים?
אני רוצה לשאול רק שאלה אחת: מה
היה קורה אילו העציר היה יהודי, ואילו
העניין התרחש בברית־המועצות, או בארגנטינה.

היינו אומרים על חברי־פרלמנט ה
מבדנ״ב
רז /ע בו /ג )ססססססססססססג

שוב זכי!
״ ש עי י

לפני כמה שבועות ערכתי ביקור בשטחים
המשוחררים של כורדיטתאן הדרומית, הנמצאים
בגבולות המדיניים של עיראק. אני
רוצה להביא את רשמי ומימצאי בפני דעת׳
הקהל בארצות שוחרות־החופש, כדי לבקש
את עזרתן.
בעת ביקורי ריאיינתי רבים מראשי דר
מהפכה, וכן איכרים, פרטיזנים, אינטלקטואלים
ולוחמי הצבא המהפכני פש־מרגה.
עמדתי על ההחלטה הנחושה של אנשי
המהפכה להגשים את מטרתם: כורדיסתאן
בעלת מימשל עצמי, צדק סוציאלי ופיתות

\ידה נבח י ההג
0כי ביומו בעי-05

בלבלי.

קונים
ב מ חי רי ם ג בו הי ם

מלוה קליטה
גם 1964

מלוה בטחון

מבצע חדש לתעמולה
3־100

ל ״ י בלבד!

מכונת תפירת -
מיקסר ושואב-אבק

גם 1968
שד׳ רו ט שילד 15
״נווי
תל־אביב, ט ל פון . 54931 :
8.30 בבו ק ר עד 6בערב.

שרת ״

קפלן ,9ת״א, טל׳ 251096
בין השעות 11.00—13.00

לידיעת מנהלי המשרדים,
פקידות, כתבניות ועורכי־דיז!
חסוך
בזמן וכסף והשתמש במוחקי
הפלא למכונות כתיבה. תוך שניה
ביכולתך למחוק כל אות יחד עם
ההעתק.
הזמן סט ענק והסוך 4ל 35 באופן
ממשי. סוכננו ישבח לבקרך להדגמה
בלי שום התחיבות.
לובקס — טל 441692 .תל־ אביב
__ ת.ד ,6031 מל -א ביב

המימשל־העצמי, שלמענו לחמו במשך
שנים, שוב אינה עוד אשלייה, כפי שמשתדלים
אויביהם לטעון. זוהי עובדה. הכורדים
הקימו פרלמנט משלהם ,״מועצת המהפכה,״
ולישכה מבצעת, האחראית למינהל ולמאבק
הצבאי. המהפכה הקימה בתי־משפט צבאיים
ואזרחיים. נציגי הכוחות המהפכניים בשם-
חים המשוחררים גובים מיפים מקומיים.
הוקמו בתי־ספר, כדי לחסל את הבערות.
בכל כפר נתמנו יועצים לענייני רפואה והיגיינה.
בוצעה רפורמה אגרארית, וחולקו
אדמות לחקלאים עניים. נעשה נסיון כביר
לשרש את כל צורות אי־הצדק הסוציאלי,
יחד עם דפוסי חיים מסורתיים ומייושנים.
בתקופות של הפוגה עוזרים הפרטיזנים
לשקם את הכפרים שנהרסו על־ידי ההפצצות
וההפגזות של הצבא העיראקי. בתי־ספר,
בתי־חולים ובתים מוקמים בדינאמיזם רב.
יחד עם זאת יש בשטחים אלה עוני, מחלות,
רעב והרס, כתוצאה מפעולות הצבא
העיראקי. יש אלפי פליטים חסרי קורת־גג,
החיים במערות, בתנאים קשים ביותר. תת־התזונה
הגוברת, וחוסר האספקה הרפואית,
גורמים למחלות רבות. יש רק שני רופאים
בשטחים המשוחררים, שבהם חיים 1.2

משתיקים בצעקות אדם המעלה את העניין
כמו יבטושנקו בבאבי־יאר? מד. היינו אומ־דים
על הציבור העומד מנגד?

והמ דו ר

ה פנ טאם טי

כל חברי־הכנסת שישבו ושתקו באותו
יום, בעיני הם משולים לאנטישמים בחו״ל.
אסתר כן־דויד, נחריה

חיכיתי כמה שבוע ,1כדי לומר לכם את
דעתי, כשהיא מבוססת
ובדוקה. המדור,
עולם האשה, הוא
פנטאסטי, מקיף ומעניין,
ומופיעים בו
בקביעות סיפורים
לא־נורמאלייפ!
הרשו לי לנחש:
עורך המדור הוא
גבר. איך אני יוד־עתן
בעלי אמר לי,
והוא תמיד צודק!

^ ש7דם, שלום
ואין ש7ו0
מצויין! דפקתם את הצבועים ממפ״ם,
המערך ושות׳ שאירגנו כנס ״שלום״ למען
יוכלו להמשיך לשמור
על מצב של
לוחמה, בגבולות הכבושים
(העולם הזח
.)1643
אני חושבת שמותר
לאדם לרצות
בשמירת הסטאטוס־קוו
— כמו שרוצה
דיין. מותר אפילו
לאורי צבי גרינברג
לרצות בגבולות מל־כות־ישראל
— ולהמזר
גיד
זאת בפה מלא.
מה שאסור זה לעשות
מעשה זמרי ולבקש שכר בפינחס.
יוסף מזר, תל-אניב

גש יא
ישראלי ז״ל
בראבו! כל הכבוד! אני שמחה לראות
שפירסמתם הספד נאות לנשיא הישראלי
הדגול, דווייט אייז־נהאור
ז״ל (העולם
הזה .)1648
אין ספק שבמצב־העיניינים
הנוכחי,
בה תלוייה ישראל
לחלוטין באמריקה,
על פאנטומיה ומדיניותה
האנטי מזרח־תיכונית,
הופך כל
מאורע אמריקאי —
למאורע אישי ביותר
של כל אחד מ־איתנו.
ורק
חבל שאורי
אבנרי לא יושב בסנאט, במקום בכנסת ה־אימפוטנטית.
מרים
זאכי, ירושלים

מאירה אכף
גל, ירושלים
הגורם

אכן־גל

הרשו נא לי לשבח אותכם על הכתבה
״האורגאזם — מי
צריכה אותו בכלל״
(העולם הזה .)1647
היא היתה קונד
פרהנסיבית, מרתקת,
ונחוצה כבר מזמן.
יש לי, יחד עם זאת,
הסתייגות אחת: לתנוחת
המישגל יש
משקל פעוט ביותר
בהשגת האורגאזם
על־ידי האשה. הגורם
העיקרי הוא התייחסותה
הנפשית.

בראון

דינה כראון,

תל־אביב

דייו,
דיין וחותמיו
אני מבין שמשה דיין זקוק להתססה
המונית, ומארגן בעקיפין החתמה ברחוב
״למען משה דיין לממשלה.״ אני מבין גם
שבלי זה לא תהיה לו אפשרות, בבוא היום,
לעשות פוטש או חצי פוטש או פוטש־צ׳יק
ולהקים כאן שילטון דד,־גול ישראלי.
אבל למה, לעזאזל, מוכרחים לעשות זאת
בגשם? ביום השלישי, האחד באפריל, רצתי
בשעודערבית בכיכר מגן־דויד בתל־אביב,
(המשך בעמוד )6

המנוי
קיבלת חשבונך,
פרע נא
אותו בהקדס.

^ XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX:ט<ו!

הכורדי הדוחמים וקוק׳ דעורה!

11^1

סטודנטים כורדיים בתהלוכת פסטיבל סופיה
מיליון נפש. ממשלת עיראק הטילה מצור
כלכלי על שטחים אלה, ובכך גרמה למחסור
חמור במזון.
הכורדים מצפים למיתקפה עיראקית גדולה,
ולחידוש ההפצצות. בזמן האחרון עסוקה
ממשלת בגדאד בחיסול כל אופוזיציה
בארצה, על־ידי מאסרים והוצאות־להורג,
בעוד ששכיריה ממשיכים לבצע את עבודתם
המלוכלכת בכורדיסתאן. אך יתכן מאוד כי
בקרוב יתפנו הקצינים העיראקיים הצמאים־
לדם לחידוש מסע־ההשמדה נגד הכורדים.
רבים בעולם שואלים :״מה אנחנו יכולים
לעשות כדי לעזור לכורדים?״ הכורדים
זקוקים לכל צורות הסיוע. הם זקוקים ל
מתנדבים
רפואיים, לאספקת ציוד רפואי,
מזון, בגדים, כסף וספרים, לכל צורות העזרה
הרפואית והמוסרית. שום דבר לא
ירומם את ליבו של כורדי יותר מאשר
לקבל חבילה של ספרים, בגדים או רפואות
מחוץ־לארץ. זה יוכיח לו כי באיזו שהיא
פינה בעולם יש מישהו הדואג לו, ושהוא
לא נשכח.
השרות הגדול ביותר לעם הכורדי יהיה
לשכנע את הממשלה בכל ארץ להביא את
הבעייה הכורדית בפני המוסדות העולמיים,
כדי שישלחו ועדות־חקירה ומתווכים למציאת
פיתרון לסיכסוך, תחת חסות האו״ם.
ג׳מאל אלאמדאר, נציג המהפכה
הכורדית בעיראק, שטוקהולם, שבדיה

זו המשחה
או תתמאהב
ב שפופרת
החד שה
ע ם פש הז ה ב

1לגלו ת חללן
1מ חי ר כבז ק !

וגינג-וינ<*י•

עויקה 1303 שטוו!
010110 וססוסות ׳ 001 זנו 010111 וששן! 110001

מכתבים
(המשך נזענווד )5
בגשם• באמצע המטר הסוחף, עצר אותי׳
גולם עם נייר רטוב ביד ושאל אותי ״סלח
לי, אדוני, אולי אתה מוכן לחתום למען
משה דיין?״
נו, באמת, לא די במכת־שמים אחת?
ליאדן ניניו, יפו
בלי מנן-דויד
אני מתגורר עכשיו בדנמרק, ומשתתף בתחרויות
רכיבה על
אופנוע, מטעם מועדון
.0 . 0 .1 4 אני בתחרויות
חובש קסדת־מגן עם
ציור של מגן־דויד.
לפני כמה שבועות
הודיעו לי במכתב
מהנהלת המועדון
כי בתחרויות
מחוץ לסקנדינביה
עלי להחליף
את הקסדה, לקסדה
בלי מגן־דויד.
במכתב לא צויין
למה ומדוע.

נוריאל
; לא עובד
״במוקד״

שנים של מסורת, מחקרים ושיפורים מתמידים, כל
אלו הקנו לחברת ישיקה מוניטין בינלאומי עצום,
ואמנם כיום חברת ישיקה הינה יצואן המצלמות
הגדול ביותר ביפן.
חברת ישיקה וצוות מומחיה הבינלאומיים בענני
.האלקטרוניקה והאופטידה, הינה החלוצה בפיתות
מצלמות אלקטרוניות, והאלקטרו 35 אשר נחלה
הצלחה עולמית בשוקי אירופה, יפן ן ארה״ב זכתה
להכרה גם מצד ישראל וחנויות הצילום בארץ בתור
המצלמה המהפכנית המושלמת ביותר.
אברהם נוריאל,

דנמרק

קראתי בגיליון העולם הדה 1647 את
המאמר ״בלשים גדלת־ ורוממתי״ ובו הוזכר
שאני שותף במשרד החקירות מוקד.
אני אומנם עבדתי יחד עם האדונים בנימין
חן ודני שפירא במודיעין אזרחי ופרשתי,
אך התחלתי יעבוד בתור קצין ביטחון ב־המשכיר
המרכזי בע״מ החל מתאריך . 1.2.69
כיום אני עובד של המשביח המרכזי ומקבל
את משכורתי מהמוסד הנ״ל.
אינני שותף במשרד מוקד או בכל משרד
אחר.
יוסי קרהן, רמת־אביב
• הקורא קוהן צודק. העולם הזה בדק
את רישום השותפים במשרד־החקירווז מוקד.
ומסתבר כי קצין־חביטחון קוהן, שעזב אתן
מודיעין אזרהי יחד עם שניים מחבריו, לא
הצטרף איתס למוקד.
תחרות הצילומים

סוכני ישיקה בישראל — צלום קופמן בעיימ

ריאלית

יחנסיה

הרשמה לשנת הלימודים תש״ל לכתות בוקר ט /י /י״א, י״ב
תיכון עיוני ב מגמות

הו מניס טי ת
ריאלית

תיכון מ ק צו עי ב מג מו ת
רדיראלקטרוניקה טלויזיה ־־ תעופה

תמונת השבוע

לבורנטים כימיים
גרפיקה־שרטוט
ציור אופנה

לפי דעתי התמונה מדברת בעד עצמה.
מירון רכטמן, תל-אביב
• תמונת השבוע מזנה את הקורא
מירון רכטמן בפרס של 10ל״י.

פקידות

בולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החינוך סטיפנדיות הוראה על״ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון
סרטים,
הרשמה,
8־1 ,5־9

תל־אכיב

במר ד1
מפנת אלנבי

חיפה
שמריהו לוין 30

רמת-גן

בודים

חולון

ביאליק 42

רוטשילד 33
ע״י המצבה

פתח־תקוח

ס ו קו לו ב א

בר־כוכבא 1

הברון 22
מפנת מודיעין
דד ר״ג

קוראים השולחים מכתבים,
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן ל־מבתכים
קצרים.
זכות קדימה תינתן למב
תכידם של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1649

בעולם גרמניה טלאי צהוב
נגד המימטד
המאבק בין הסטודנטים הגרמניים ובין ה־מימסד
הולך ומחריף. אחד משדות־הקרב הבוערים
שלו הוא שדה הסאטירה. שם מנצחים
הסטודנטים יום־יום, כי למימסד אין
הומור.
אחרי שעיתון הסטודנטים של השמאל החדש׳
פארדון (״סליחה״) ,ערך טכס של
פתיחה מחדש של מחנה־הריכוז דכאו (העולם
הזה ,)1645 הוא פירסם השבוע הצעה
נוספת. אחד מקוראיו הציע לממשלה הגרמנית
להנהיג כחדש את הטלאי הצהוב של
ימי הנאצים. אולם במרכז מגן־דויד לא תתנוסס
המילה ״יהודי״ ,אלא ״סטודנט״*
הסיסמה המוצעת:
״לאו דווקא ז׳יד —
החזיר הוא תלמיד!״*
בשנה שעברה, אחרי שגורש הסטודנט ה־יהודי־גרמני
דניאל (״דני האדום״) כהן־בג־

במקום ״יהודי סטודנט״
דיט מצרפת, צעקו מפגינים צרפתיים במקהלה
:״כולנו — יהודים — גרמניים!״ ההצעה
הגרמנית מוכיחה כי לגבי הדור הצעיר
באירופה הפך היהודי סמל לכל נרדף — בד.
בשעה שגוברת בחוגים אלה ההתנגדות למדינת
ישראל.
פצצה בקפטריה

טכנאי הרדיו שקלט את שידורי־המחתרת,
רשם בקדחתנות את האותות שקלט. היו אלה
מיספרים .״זה בטח צופן!״ אמר.
אותה שעה עסקו טכנאים אחרים בעיר
מינכן באיתור המשדר המחתרתי. הם גילו
אותו — בקפטריה של האוניברסיטה.
כך פוענחה תעלומה שהעסיקה פרופסורים
חשדניים: איך הצליחו שבעים אקדמאים
צעירים בצורה כה מזהירה במיבחן של תו־רת־המחירים?

תיתפס 1אחד הנבחנים באותו יום
חש במכאובים, חבש את ראשו. אחר שם
פקקים באוזניו, כדי שיוכל להתרכז. אחר
הקשיב מדי פעם לתיקתוק שעונו, כדי לודדא
שהזמן לא עבר.
כל המכשירים הללו נתגלו כמקלטי־רדיו
משוכללים ביותר, שקלטו את שידורי מר־שיר־הקשר
הנייד שפעל בקפטריה. זה שידר
לנבחנים את התשובות לשאלות המיבחן,
בצורה של מיספרים ונוסחות.
אחד הסטודנטים, שגורש מהאוניברסיטה,
הצטדק :״כל חטאי הוא בזה שעברתי את
הדיברה ד,־.11״
דיברה זו, בגרמנית, היא :״אל תיתפס!״

ארצות־הברית
עדותו של
גגיל
״שיכבה דקה של קצינים בכירים הופכת
את ארצות־הברית לאומה מיליטריסטית ותוקפנית!״
האשמה
זו אינה מקורית. רבים העלו
אותה — עסקנים ליברליים, היפים, סטודג־
(המשך בעמוד )8

* הנוסח הגרמני<$ 1110114 :גו1מ £8״
1404״נגו!1<16 86111 — 2ז< •נ16מ1זז1
״6׳111.זוד-8011מ46ת1)16ז8 6111 84י4114

\ ׳ 0 1 1ו ע

ה שנ הלר שו תךמבחרשמ לו ת
אביביות בגיזרות חדי שות, שלל
צבעים ודוגמאות.
דיאולו לו פ ט -ה ס רי ג ללא בעיות
כביס, קל לטפול, אינו דורש גהוץ

ספר ה־א״ב של האהבה

לגבר ולא שה

ב מ די ם

שוב הופיע ספרו הנודע של

מו ב די
סתם
ב ג די ם...

ד״ר אב. מטמון

חיי הימיו
האד

כולו מנוקד בלוית 42 ציורים
הספר של המשפחה העבריה המשכילה מחיר הספר — 7.ל״י
להשיג: בכל בתי מסחר לספרים,
ובהוצאה: אחיאסף בע״מ,
רחוב יוסף נשיא , 13 טל 613339 .

א צ דנו
תמצ א טיב ואופנה
מ קו רי ת
בירב האופנרז
דג ב ר־ו רנ 4-גברים

בעולם
(המשך מעמוד )7
טים, אנשי השמאל החדש. אך הפעם היד,
בזה חידוש מהפכני. כי האיש שכתב זאת
השבוע, במאמר ארוך שפורסם בירחון החשוב
אטלנטיק, לא הי־ ,אלא קצין בכיר
מאד: הגנרל דויד שוב, המפקד העליון (בדימוס)
של חיל־הנחיתה האמריקאי.
חיל־האוויר שיקר. טען האליל של
המארינס :״ההפצצות בצפון ויאט־נאם היו
אחד ממעשי־הרמאות הבזבזניים והיקרים
ביותר שנכפו אי־פעם על העם האמריקאי.״
הן לא שימשו שום מטרד, צבאית יעילה,
ורוב הידיעות על ההישגים באוויר היו ״תעמולה
כוזבת של חיל־האחייר.
גם על פני הקרקע א־ן המצב טוב יותר.
הצבא וחיל־ר,נחיתה *,מתחרים ביניהם במי־רוץ
להגדיל את כוחות הם בוויאט־נאם ולנסות
כלי־נשק חדשים. כתוצאה מכך נשארה
אדצות־הברית עצמה חשופה.
שיגור 20 אלף המארינס וחיילי־הצבא לרפובליקה
הדומיניקאנית, בשנת , 1965 היה
אף הוא ביזבוז משווע, אליבא דשוב. שתי
הזרועות רצו לבדוק את הניידות שלהן.
למעשה היה דרוש רק חלק קטן מכוח זה.
השלום משעמם. טוען שוב, בכתב-
אישום חסר הקדים מצד קצין בכיר: בכל
הצבאות עולים הקציניב בדרגה על פי כשרונם
למצוא חן בעיני מפקדיהם הבכירים.
הם לומדים לציית, לא למתוח ביקורת. זה
יוצר קונפורמיזם קיצוני.
״האזרחים אינם מבינים כי אנשי־צבא
מיקצועיים, שאפתניים, מתגעגעים למלחמה,
כי זוהי ההזדמנות היח־דה שבה הם יכולים
להצטיין ולזכות בתהילה. הקאריירה הצבאית
בימי־שלום משעממת ומתסכלת מאין כמוה.״
הצמרת הצבאית קש רה בקשר הדוק עם

ג ל רי הלחר בו תהדיורהקלא סי
ודם אשלרואיה 4, -ו. א ר -גדקו
וסרוונםס. מתכבדתל הז מינ כםאל
עו רםהמחרשלש נו ת . 2 0 0 0עו למם
ש ר? ולומבו. להקודבויהתג׳ דלם
אי מ ם. עםפ תי חתה אג ף ה חד ש.

ג ל רי הלתר בו ת ה דיו ר ה מו ד ר ני
בן־־הודה 164.ת ר־ א בי ב. טל2 2 6 1 4 5 .
מבחרר הי טי םוא ביז רי ם י צי רו תי הםשר
ג דו ל • המעצבים. אשדכבשואת
ה עו לםו הגי עו זהעתהגם לי שראל.
לרא שונ הבארץמתאפשר -ב ב חי ר ת
רי הו ט ו כי שו ט ה די ר ה -ש י לו בנפלאשל
קסםהעברומס תר־ ה ע תי ד תו ר •ציד ת
אוו־דה אי שי ת ח מי מהו שונ ה ב בי ת ר.

קומוניסטית״) כדי לרפא את מכת האלכוהוליזם
בארץ הוודקה.
בשעתו טען שותפו של קארל מארכס,
פרידריך אנגלס, כי האלכוהוליזם הוא ״מחלה
קאפיטליסטית״ .לפי זה ברית־המועצות
עדיין לא התגברה על הקפיטאל. להיפך: עם
עליית רמת־המחייה, עולה גם צריכת הוודקה.
רפואה תחת שן האם האיש שקבע את הכלל הנקמני ״שן
תחת שן״ סבל באותו רגע מכאב־שיניים?)
זה לא ייוודע לעולם• לעומת זאת ידוע כי
המלך הצרפתי ליאי ה־ 14 סבל מכאב־שיניים,
כאשר חתם על החוק הנלוז שביטל את
חופש־הדת בצרפת. גם המלכד, הבריטית
אליזבת ד,־ 1נאלצה להחליט החלטות גור־

וושינגטון
— שותק המוח

לואי ה־14
כשכואבות השיניים —1
הצמרת התעשייתית. יחד מהוזת שתי הצמרות
קבוצת־לחץ עצומה לטובת המלחמה.
יתר על כן, הצמרת הצבאית מהודה גוף
מלוכד ויעיל, ושום גדף אזרחי אינו מסוגל
להתמודד עימד, בהשבעה על מוסדות השלטון.
כי הקצינים, כך קובע שוב ,״לומדים,
בתוקף תפקידם, לשכור סוד, לנהוג בעורמה
ולהטעות.״

ברית־המועצות

מכון פסיכולוגי
היפנוזה וטיפול
בכל הבעיות הנפשיות,
מבחני אישיות
בהנהלת

ד״ר רזניק
בחיפה טלפון 69300
ובתל־אביב המלך ג׳ורג׳ 44
מ־ 15.00 עד .18.00

חיש-קל ובהצלחה בטוחה
(ב־ 8שעורים של שעתיים)
ילמד כל אחד — לכל מטרה —

קצרנ ות
עברית ו /א ו אנגלית

ב־אולפן גרג (בר־קמא).
ת ל ־ אביכ: גורדון ,5סל 236209 .
ירושלים * :הפקיד• ,בצלאל 16
חיפח . :במעלה* ,שמריהו לוין 30
קו ר סי םחד שי םאח רי ססח •

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלד : ,תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע*מ,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.
הקאפיטאל הגוזל
מה צריכה לעשות אשה סובייטית הגונה
כאשר בעלה חוזר חביתה, בפעם הראשונה,
שיכור כלוט?
היא צריכה לתת לו על הראש, אחת ולתמיד.

לעשות כדי לשים קץ לנזנת השיב־ 1 רות?
יש לתת הוראה יחנויות שמותר למכור
ודדקר, רק לנשים.
פיתרונות אלה הציע העיתון קומסומול־סקיה
פראבדה (.״האמת של ברית־הנוער ה•
הכוחות המזוי נים של ארצות־הברית
מורכבים מארבע זחעות עצמאיות: הצבא,
חיל־הים, חיל־האוויר וחיל־הנתיתה, .מפקדי
ארבע הזרועות מחוזים, ביחד, את ״ועדת
הרסטכ״׳לים״ ,שהיא המוסד הצבאי העליון.

ליות בשעה שסבלה מכאבי־שיניים נוראים.
השיניים נפלו לים. כל העובדות
האלה נאספו ופורסמו בפה מלא (שיניים)
על־ידי רופא־שיניים בריטי, שהקדיש שנים
למחקר השפעת השיניים התותבות על ההיסטוריה.
בין
השאר:
• וינסטון צ׳רצ׳יל העניק תואר־אצולה
לרופא־השיניים שלו, על כי הכין לו שיניים
תותבות אשר איפשרו לו לבטא כהלכה את
נאומי־המלחמה שלו.
• הנשיא האמריקאי הראשון, ג׳ורג׳
וושינגטון, סבל במשך רוב זמנו מקשיי־עינו
/וממצב־רוח רע בשל שיניים תותבות
שלא התאימו היטב.
• נשיא אמריקאי אחר, הגנרל יוליטם
גרנט, התנזר מנאומים לאורך כל מסעו
סביב העולם בשנת ,1877 מפני ששיניו התותבות
נפלו לים עוד בראשית ההפלגה.
• המניפה שהיתה באופנה במאה ה־17
לא שימשה לקישוט, אלא להסתרת חללים
ריקים בין השיניים וריע רע מהפה.
אריה כלי שיניים. חלוצי השיניים
התותבות היו היוונים והרומאים בימי קדם,
שהגיעו לדרגה גבוהה של שיכלול. בימי-
הביניים שקעה אמנות זו. רק לפני אלף
שנה המציא פרסי בשם ראזס את השיטה
הראשונה למליאת חורים בשיניים בסתימות.
השינייס התותבות שימשו ברוב התקופות
רק לקישוט, והיה צורך להוציאן מן הפה
בעת האכילה. רק במאה ה־ 18 נמצאה שיטה
בטוחה להתאמת השיניים התותבות לפה.
במלחמת־האזרחים האמריקאית, לפני מאה
שנה, נסעו סוחרי-שיניים בעיקבות הצבא.
אחרי כל קרב, עקרו את השיניים מן הגוויות,
שלחו אותן בשקים לטכנאי־שיניים
בעורף.
כיום זוכרת השיניים התותבות לפופולריות
הרבה ביותר בארץ אוכלי־הממתקים:
בריטניה 130/0 .מכל הבריטים אוכלים את
עוגת יום־ההולדת ה־ 21 שלהם בפה שכולו
מלא שיניים תותבות. ל־ 17 מיליון בריטים
אין אף שן טבעית אחת בפה.
מבחינה זו צודקים כל הטוענים כי האריה
הבריטי איבד את שיניו.

בנויעים ראשונים בחוגת הידידות שד
גורדה -סכיו * הגזניד חושש לשלטונו *
בדית גו רד ה-ד״ו נגד בדית ספיר־אלון?
ראש־ממשלה, ולא משני שחל שינוי במדיניותה של גולדה.

אלא מפני שפינחס ספיר חושש, שבימי• כהונתה
של גולדה מאיר -יבוא הקץ לשלטונו
על מוקד־הבוח האמיתי שלו: משק־הפספים
של המדינה. הוא חושש שגולדה תמסור את
עמדת הבוח הזאת לאדם אחר -
ידידה הקרוב זאב שרף.

ה תנ סו -והמשיך לשלוס

פו ר!

ס פי ר

חוששנמב !׳

ך* ינחם ספיד מאמין בכסף. לאו דווקא כאמצעי להג־אות
— אלא כמכשיר שלטוני עליון. הוא מאמין שלכל
אדם ולכל דבר יש מחיר: וכי בכוחו לשלם את המחיר הזה.
אבל כדי שיוכל לקנות כל מה שהוא חפץ, עליו לשלוט
שלטון מוחלט על כל המשק: החל מתקציב המדינה, וכלה
בתקציב מועצות־הפועלים הנידחות ביותר. ממגביות התנועה
הציונית, ועד למסעות־השנור למען קופת המפלגה.
כאשר התפטרה גולדה מתפקידה כמזכירת מפלגת העבודה,
לפני כשנה, והיה צורך באיש הגווארדיה הוותיקה שימנע
השתלטות אנשי דיין—פרם על המפלגה מבפנים — עשה
ספיר את הצעד שהפתיע את כל המשקיפים המדיניים: הוא
התפטר מתפקידו כשר האוצר, נשאר
בממשלה כשר בלי תיק — וקיבל
על עצמו את תפקיד מזכ״ל המפלגה.
את משרד האוצר מסר לידי
זאב שרף.

ט ( גו לדה
אבל הוא וידא, תחילה,
שלמרות היעדרו מן המשרד
הוא ימשיך• לשלוט על כלענייני המשק של המדינה.

ברים דראמטיים מתחוללים בצמרת השלטון. אין
| הכוונה למאורעות הגלויים, שמדווחים עליהם בעיתונים
ומצלמים אותם בטלביזיה, כי אם לתזוזות סודיות, מאחורי
הקלעים של מע״י, ואשר דק מתי־מספר יודעים על קיומם.
כדאי לשים אליהם לב, בשלב מוקדם זה, כי הם בלי ספק
ישפיעו על דמות השלטון בעתיד הקרוב, על הרכב הממשלה
הבאה — ואולי גם על מינוי ראש־הממשלה הבא.
במרכז ההתהוללות הסמוייה עומד המזכיר הכללי של המפלגה,
פינחס ספיר. אבל בעוד שאזרחי ישראל ממשיכים
עדיין לראות בו את האיש העומד מאחורי גולדה מאיר; האיש
שהכתיר אותה במיבצע־בזק והמלכד סביבה את חזית
המישמרת הוותיקה של מע״י —
בעוד כל הפרשנים המדיניים מתייחסים אליו כאל מישעג״
תה העיקרית של גולדה, וכאל המחסום הגדול בפני משה
דיין ויגאל אלון —

הרי לאמיתו של דבר ככר עשה פינחס ספיר
את הצעד הראשון העלול להרחיקו מגולדה
מאיר, ולהציג את המזכיר הכללי ואת ראש
הממשלה בשני מחנות עוינים.
לא מפני שספיר חדל להאמין בכשירות גולדה לשמש כ־

ואומנם, לוי אשכול המשיך להתייעץ עימו — מעל לראשו
של שרף — בכל העניינים המכריעים בתחום הכלכלי
והמשקי. נגיד בנק ישראל, דויד הורוביץ, המשיך לראות בו
סמכות בענייני הכלכלה. איש־אמונו, ד״ר צבי דינשטיין, שסולק
מתפקידו כסגן שר הביטחון על־ידי משה דיין, מונה
סגן שר האוצר במשרדו של שרף.

עד היום ממשיף דינשטיין להתייצב בביתו
של ספיר ככפר־סכא, בדי לשאול את עצתו
והחלטתו כעניינים של משרד האוצר.
אבל למרות שעל פני הקרקע לא חל כל שינוי — הרגיש
פינחס ספיר באדמה הרועדת מתחת לרגליו. מאז מות לוי
אשכול גבר בו החשד, שמעמדו כשליט־המשק מתערער.

רינה גבית שו ך
ך* מתחרה שמפניו חושש פינחס ספיר הוא שר הי
\ אוצר, המיסחר והתעשייה זאב שרף. כל עוד היה אשכול
בחיים, התייחס אל שרף כאל שר זוטר. כי למרות
שתיק האוצר הוא אחד משלושת התיקים החשובים בממשלה,
ידעו כולם שאין שרף המחזיק הבלעדי בו.
אבל מאז שגולדה נבחרה, חל שינוי עצום במעמדו של
שרף. כי זאב שרף וגולדה מאיר הם ידידים בלב ונפש. גולדה
היא בת־בית אצל משפחת שרף, ובמשך שנים שיתפה
את שרף ואת אשתו הניד, בבעיותיה ובשמחותיה, ברגעי־העצבות
ובהתלבטויות. גם כיום, אחרי היותה ראש הממשלה,
נוהגת היא מדי פעם לנסוע במכוניתה הרשמית לבית
משפחת שרף, ברחוב שמריהו לוין בירושלים, לשלח את
הנהג — ולהישאר ללון בבית ידידיה.

ההתייעצויות על הרכבת הממשלה נערכו
אף הן בביתו של שרף.
גם פינחס ספיר הוא ידידה של גולדה — אבל הקירבה
שלו אל ראש־הממשלה קטנה הרבה יותר מזו של שרף
אליה. שרף, בן ה־ ,63 המבוגר מספיר בשלוש שנים, גם
קרוב יותר מבחינת גילו אל גולדה בת ה־.71
ספיר מכריז השכם והערב, כי אין לו כל כוונה להציג
את מועמדותו לתפקיד יאש־הממשלה. שאיפתו המוצהרת
היא להיות שר הכלכלה, הממונה על כל המשרדים
הכלכליים בממשלה. את ענייני החוץ והביטחון ישאיר בידי
ראש־הממשלד — ,והוא ישלוט על הדברים החשובים, שהוא
מתמצא בהם.
כאשר המליך את גולדה, האמין שיוכל להמשיך לעשות
זאת. עכשיו אינו בטוח בכך כלל ועיקר. עד כדי בך, שהפטיר
באוזני אחד השרים:

״יש לי זמן לרוץ לכל ישיבת־ממשלה ז אבק

אין לי גרירה. אני צייד להשגיח שהבחור הזה
(שרף) לא יעשה לי איזה קונץ בהעדרי!״
הוא גם עושה חשבון, שאם תעמוד גולדה במצב בו
תיאלץ לבחור בין שותפותה הפוליטית עם פינחס ספיר,
לבין ידידותה העמוקה עם זאב שרף — עשוייה היא לבחור
בידיד. משמע: תיתכן התפתחות מדינית נגד הקו של ספיר.

מכיוון שקו זה הינו, עתה, קו אנטי־דיין -
משמע שגולדה עשוייה אף להגיע לידי הכנה
עם שר הביטחון -נגד ספיר. העובדה ש״ה*
שיחה האינטימית״ של השבוע שעבר, כהשתתפות
גולדה-גלילי-דיין, נערכה בהיעדרו
של ספיר, יבולה להיות רמז ראשון בכיוון זה.
ספיר, שאינו רגיל לחכות לרגע האחרון בשביל להגיב,
פתח מייד בגישושים — לכיוון יגאל אלון. הוא התמרמר
על שאלון לא מצא לנחוץ להיפגש עימו מאז בחירתה של
גולדה מאיר, פיזר רמזים בין ידידיו של יגאל שהוא, בעצם,
חברו הטוב ביותר.

כאחת מישיבות צמרת מע״י, העביר פתק
לאחד ממקורביו של אלון :״תגיד ליגאל שאינני
עומד בדרכו מאוחר יותר ביקש מן
האיש להשמיד את הפתק; אכל האיש קרע
ניירות אחרים, שמר על הפתק.
הכוונה ברורה: מול האפשרות של קרע בינו לבין גולדה,
והיווצרות חזית גולדה—דיין, הוא כבר רוצה לגבש
חזית אלטרנטיבית: הוא ואלון. אלון יהיה המועמד לראשות־הממשלה,
והוא הבוס הכלכלי.

.לו איכפת לי...״
** ד כמה הרחיק ספיר בהירהוריו ובחששותיו, אפ־
> ,שר ללמוד מהערת־אגב, שהשמיע בפורום מצומצם שהתכנס
בביתו בכפר־סבא, לקראת הדיונים בצמרת מע״י:
״יש לי עוד כמה שנים טובות של בריאות ופעולה ציבורית.
לא איכפת לי בכלל לא להיות בממשלה. אני יכול להקדיש
את זמני לעידוד העלייה ...לסוכנות.״
אבל הוא יעשה זאת רק אם ינחל תבוסה במישור הממלכתי.
ועד אז, ארוכה הדרך ורבים התככים.

תמרורים

: 3רז? ל ׳ לגן

טיבו

1 1 1 1תמנרגבעד יכסבן־

ה וה מהמעולותשבסיגריות
י ד 1בקסיגריהלכלטעם

1והב תערובת אמריקאית?

) 1ץ 0ס - 88ס1פר קיוג-ס״ז פילטר
1 1*1ז -קיננ-ס״ז פילטר בקזפסת •טכסיבב־

נוצה סיגריה ״ס1סא 81£״ ?

ובקיזיאל • -חידה ברסחה
גג־ס״ו פילטר בקופסת מכסיבב־

נחוג * יום־הולדתו ה־ 56 של חבר
הנהלת הסוכנות וראש המחלקה הכלכלית
שלה אריה־לייב ליאון דולצ׳ין. בן
לאב חב״דניק הצליח
אפילו תחת ה־מישטר
הקומוניסטי
ללמוד תורה בשיעורים
חשאיים שהתקיימו
בשעות ההמוקדמות, בורר לפני
ההליכה, לבית־הספר.
ב־ 1929 הורשתההמשפחה
להגר,
והתיישבה במכסיקו,
שם עשה
דולצ׳ין חיל בייצור
דולצ׳ין
צינורות, ובה נבחר
ליושב־ראש ההסתדרות
הציונית, בגיל 25

נח ו ג * יום הולדתו ה־ 62 של יחזרך
אל איש״כסית, בעל קפה־האמנים כסית,
מסופרי, שאלפים ציירי ואמני ישראל,
שתו, סעדו,
שרו והתבטלו ליד
שולחנותיו ברחוב
דיזנגוף בתל־אביב.
כשעלה ארצה בשנת
,1925 פנה תחילה
לקיבוץ, אך כעבור
שנתיים מאס בחיי
השיתוף, התגלגל ל־תל־אביב,
ופתח את
כשוטף־ הקריירה בבית־הקפה כלים גרדונח. את בטיח׳
פתח ב־.1945

איש־כסית

נחוג יום־הולדתו ה־ 69 של שר
השיכון מרדכי בנטוב (,גוטגלד) .בנו
של מו״ל מורשה, בא ארצה ועסק בסלילת!
כבישים ויבוש ביצות. ממייסדי מישמר־העמק,
קיבוץ בו הוא גר עד היום יחד עם
מנהיג אחר של מפלגתו — מפ״ם — יעקוב
חזן. למד בשיעורי המשפט של ממשלת
המנדט, בעל תואר מ. א .במשפטים, אחד
הלוחמים העיקביים לפיתרון דו־לאומי של
בעיית ארץ־ישראל לפני הקמת המדינה.
נחשב ל״סנוב״ של הקיבוץ הארצי וגרם
לפני שנים, לשערורית־זוטא כשהסכים שבתו
אורה תקבל במתנת זוג אופניים מקרובים
שמחוץ לקיבוץ.
נחוג יום־הולדתו ה־ 90 של אחד

וסיד מנטול?,

לסטאד -קיגנ-סייז פילטר. קופסת ־מכשבבי
!גט־בלאן -מגטודפילטר. רגילות
־ קיננ ס״ז פילטר. בחפיסה רבה
1ל רי ס

הוותיקים בשחקני הבימה, יהושע כרמו־נוב.
יליד וילנה שהתפרנס בנעוריו ממתן
שיעורים פרטיים ומעבודה כלבלר, נמשך
ברטונוב כבר אז לבמה. ב־ 1922 הצטרף
לצוות הבימה שהופיע במוסקבה, ומאז, עד
לפני חמש שנים, הופיע בלמעלה מ־70
הצגות. בחמש השנים האחרונות עוסק
ברטונוב בקריינות, בעיקר בראדיו.
התארסו אהובה־לשעבר של השחקנית
בריג׳יט בארדו, גז י;׳י ריצ׳י
והשחקנית האיטלקיה ג׳יוכאנה ראלי,
עליה אמר ריצ׳י כי אחרי הרומאן עם ה־

עדיף טעם מזרחי עשיר?
קיגניס״ז פילטר. קופסת.יטכסובב•ם ו 1
ב ק פי לטר ־ תערובת סעזדגת. רגילזת

ג׳יג׳י וג׳יוגאנה

! 0 1 1 - 0 1 1 1 =1 1ניגריתד 1ב ק ;

שחקנית המתוסבכת הוא מקווה ל״חיים שקטים
וביתיים עם ג׳יובאנה.״ מששמעה ברי־ג׳יט
על האירוסין ועל הצהרתו של אהובה
לשעבר, הודיעה :״הוא בכלל לא היה מאהבי,
אלא סתם ידיד זמני.״
פורש מעולם הבד, השחקן הוותיק
רובוטמיצ׳ א ם, אשר הודיע על־כך
מבימת ההסרטה באירלנד, שם הוא מככב
בסרט יומו של מיכאל. מיצ׳אם טוען כיי
נמאס לו מעולם הבד ״ובין כה וכה איני
מחדש דבר בסרטים.״ תוכניותיו לעתיד:
גידול סוסים בחוותו שבצפון קליפורניה•

^ ין טעם להסתיר זאת עוד. מוטב שנפקח את עינינו
\ £ונראה את המצב באשורו.

״המישטר הליברלי כשטחים״ — מת.
במקומו בא מישטר אחר. אפשר לקרוא לו ״מישטר
קשוח״ ,או ״מישטר של יד קשה״.

אף אין צורך בהגדרות מקוריות. זהו המיש־טר
הקלאסי של ביכוש צבאי, פשוטו במשמעו.

יני מאמין ששינוי דראסטי זה בא מפני שמישהו
ישב והחליט: דרוש מישטר אחר.
ההחלטה הבסיסית לא באה מצד ממשלת־ישדאל, או מצד
שר־הבטחון האחראי.
היא לא באה גם מצד האוכלוסיה הערבית.

השינוי בא מאליו, בתוקף החוקיות האכזרית
של המצב עצמו.
כיום ניחן לומר: היא היתד. בלתי־נמנעת.

** צם המושג ״מישטר־כיבוש ליברלי״ הוא, כמובן,
^ תרתי דסטרי, מושג הסותר את עצמו.

מישטר ״ליברלי״ הוא מישטר בו שווים בל
כני-האדם בפני החוק.

זהו מישטר שבו מובטחות זכויות־היסוד של האדם עלפי
חוקים דמוקרטיים.
זהו מישטר שבו מתקבלים החוקים על־ידי נציגי הציבור,
בכוח של החלטת הרוב ותוך שמירת זכויות המיעוט.

מישטר־ביבוש הוא, מטבע מהותו, ההיפר
הגמור מזה.
יש בו כובש ונכבש, עם שליט ועם נשלט.

אין בו שלטון הרוב, אלא שלטון של מושל
צבאי.

כשאין מגרשים אנשים, כשאין מעצרים ומשפטים צבאיים —
אפילו אז יקום אדם נורמלי, במוקדם או במאוחר, ויאמר:
אני רוצה לחיות תחת שלטון של בני־עמי! אני רוצה בחרות
לאומית!
שאיפה זו משותפת לכל בני־האדם — לאיכר סקוטי,
לצייד־גולגלות אינדונסי, לכורה כושי דרום־אפריקאי, לבחור-
ישיבה יהודי, למוכר־פלאפל פלסטיני.

לא נמצא עדיין כוח בעולם המסוגל לשרשה
או להחניקה.
ך* רגע ששאיפה

זו מרימה את ראשה, מתחיל מעגל

,הקסמים האכזרי.

הציבור הנשלט פועל נגד מישטר־הביבוש -
בדרבים של מחתרת, לוחמה זעירה, מרי אזרחי
או מאבק פוליטי.
כפי שאמר לי מנהיג פלסטיני :״כשיש לי רסיס בעין,
לא איכפת לי אם הוא מברזל או מזהב!־
מישטר־הכיבוש, שהשתדל עד אותו רגע להיות אנושי

אין בו זבויות־יסוד מובטחות. כי החוק הקובע במישטר
זה הוא מינשר המושל הצבאי, שאינו טעון אישור של שום
פרלמנט, שאינו ניתן לצימצום על־ידי שום בית־משפט.

יכול להיות מישטר־כיבוש המשתמש בכוחו בצורה אנושית
ככל האפשר. אבל אין זה משנה את מהותו השרי׳
רותית. שהרי המושל, ולא הנמשל, מחליט מתי להנהיג
ומתי לא להנהיג שיטות אנושיות. והוא מחליט על כף
על־פי שיקוליו שלו, האינטרסים שלו, מצב־הרוח שלו.

וזה הוכח מחדש כשנתיים של קיום המימשל
הצבאי הישראלי ,״מישטר הכיבוש הליברלי״
שכולנו התגאינו בו, ושכולנו השתמשנו בו
בדי להרגיע את מצפוננו.

**דוע זה נבשל? מדוע זה נעלם לנגד עינינו, פושט
את צורתו ולובש צורה אחרת לגמרי?

מפני שגם כמישטר־הכיבוש האנושי כיותר,
היד ביותר, אין האדם שובח את שאיפתו העמוקה
ביותר: השאיפה לחופש, לחרות אנושית
ולאומית.
מישטר אנושי יכול לעכב תהליך זה. אך אין הוא יכול
למנוע אותו. שום ״יד רכה״ ,שום ״אי־התערבות בעניינים
פנימיים״ ,שום ״גשרים פתוחים״ ,אינם יכולים להשכיח
מלב התושב שהוא חי תחת שלטון זר, שהוא כפוף לרצונו
של מושל צבאי המופקד על צבא־הכיבוש.
אפילו כשאין חקירות של עינויים, כשאין מפוצצים בתים,

בא השלב השני, שלב ההמתנה.
תושבי השטחים חזרו, בהדרגה, לעולמם הנפשי הקודם.
הם נוכחו לדעת כי הכיבוש הישראלי מתעלם מקיומם הלאומי,
מסרב לראות בהם גורם מדיני.
הם קיוו לישועה מן החוץ — מידי חוסיין או עבד־אל־נאצר,
האמריקאים או הרוסים, יארינג או מועצת־הבטחון.
בינתיים ישבו בשקט, לא ראו טעם בהסתכנות. בליבם
אהדו, כמובן, את אנשי־הטרור, הנראים בעיניהם כלוחמי־שיחרור.
אך הם לא העניקו להם מחסה ועזרה.

ידענו בי שלב זה מוברח להסתיים, ובי אז
נעמוד כפני הידרדרות.
אולם אנשים כמו משה דיין לא היו מסוגלים, או לא היו
מעוניינים, לתפוס זאת.

לנמשל אין שום השפעה על כף.

כך אומר ההגיון הפשוט, המופשט.
כך אומר גם ההגיון המעשי, פרי הנסיון.

אולם השעה הגדולה לא מצאה אנשים גדולים בצדנו.
ממשלת הליכוד הלאומי, מבגין עד ברזילי ומדיין עד דיין,
פשוט לא היתד, מסוגלת להבין את גדולתו זו של הרגע,
להתנער משיגרת המושגים, לכופף את הברזל המלובן,
ליצור מייד מציאות חדשה.

הוא יכול היה להשמיע דברי איוולת בנוסח ״הערבים
האלה הם לא כמו עמים אחרים. הם לא מסוגלים ללחום.״
הוא יכול היה להשלות את עצמו כי אנו הננו גאוני כל
הדורות, שהמצאנו פאטנט מופלא ששום כובש לפנינו לא
ידע כמותו.
אנחנו הזהרנו בפני אשלייה זו. לפני שנה וחצי, לפני שנה,
לפני חצי שנה.

הוא צדק, במובן. כל מישטר־ביכוש הוא
שרירותי.

מישטר המעניק להמוני העם את השלטון
ואת החופש, שוב אינו מישטר־ביבוש. ולהיפך:
מישטר של כיבוש אינו יבול להעניק לנתיניו
לא זה ולא זה.

אלה היו ימי ההזדמנות הגדולה, כשהכל היה
אפשרי, בשמילה חדשה היתה נספגת במו
טיפות־גשם באדמה צחיחה.

אדם מוגבל, אדם שלא קרא מימיו ספרים
ושאינו מסוגל ללמוד מנסיון הזולת, יבול היה
להשלות את עצמו בי זהו מצב של קבע.

ך א מבכר ביקר שר־השיכון המפ״מי, מרדכי בנטוב,
/אצל שר־החוץ האיטלקי, פיאטרו נני. היה זה ביקור
ידידותי. נני הוא סוציאליסט שמאלי, ומפ״ם עדיין משלה
את עצמה שהיא כזאת.
כאשר הירצה בנטוב בפני נני על ״שלטון־הכיבוש הליברלי״
שלנו, הפסיק אותו נני וקרא :״אנא, עשה עימי
חסד. אל תדבר על כיבוש ליברלי! יכול להיות כיבוש נחוץ,
כיבוש בלתי־נמנע. אבל לא יכול להיות כיבוש ליברלי.״

•יי• יקטטורה נאותה ושארת דיקטטורה. הדיקטטור
( החביב ביותר, האנושי ביותר, בעל הרצון הטוב ביותר
— נשאר דיקטטור. אין הוא דמוקראט, ואין הוא ליברל.
המילה ״דמוקראטיה״ פירושה, ביוונית, שלטון העם. ב־מישטר־כיבוש
אין העם שולט. הוא נשלט.
המילה ״ליברלי״ גזורה מן המילה הלאטינית, ליברלים״,
שפירושה ״כרוח האדם החופשי״ .במישטר־כיבוש לא יכול
להיות אדם חופשי.

תקופה זו עמדה בסימן ההלם האדיר של עצם הכיבוש.
עולם שלם של מושגים ודפיסי־מחשבה התמוטט. הישראלי
חול מלהיות מיפלצת רחוקה בעלת־קרניים, הפך מציאות
הנראית בעין. היתד, סקרנות עצומה, הדדית, מבורכת.
לתודעת כל ערבי חדרה ההכרה שישראל קיימת, וראשיתה
של השלמה נפשית עימה.

ף בך, לפני בחודשיים,

התחיל השלב השלישי. השלב

| הקלאסי של הכיבוש.

רוח חדשה עוכרת כשטחים המוחזקים.

וחיובי, נאלץ להגיב על פעולה זו בהכבדת שלטונו ובהק־שחת
שיטותיו.
השיטות החדשות יוצרות מרירות גוברת, מחזקות את
ידי המתקוממים. עם התחזקות מחנה זה, נאלץ מישטר־הכיבוש
להשתמש בשיטות שעד אז הוא נרתע מהן.

טרור מוליד טרור נגדי. פעולה מולידה תגמול.
אלימות גוררת אלימות. אכזריות גוררת
אכזריות. שני הצדדים משחיתים זה את זה.
וכך, חיש מהר, מופתעים ראשי מישטר־הכיבוש להיווכח
שהם משתמשים בדיוק באותן השיטות שהם רצו להימנע
מהן, אותן השיטות שבהן השתמשו כל מישטרי־הכיבוש
לפניהם, השיטות שנסתיימו תמיד באסון.
כך זה קרה — אף ללא מיקרה אחד יוצא מן הכלל —
בכל מקום בעולם שבו הוקם מישטר־כיבוש, ולא התחסל
בעוד מועד.

לוח־הזמנים היה שונה בבל מיקרה ומיקרה
אך טיב ההתפתחות זהה לחלוטין כבלהמיקרים.
ישטר״הביכוש

שלנו בשטחים המוחזקים עבר עד

האהדה לאירגוני־הטרור שוב אינה הערצה מרחוק. הנוער
מצטרף בהמוניו לאירגונים אלה, הנראים לו כתנועות־שיחרור
מפוארות. רופאים, עורכי־דין, כמרים, מנהלי בתי־ספר
עומדים בראש תאי־מחתרת פעילים.
מול מציאות זו, נאלץ מישטר־הכיבוש להפעיל את רוב
השיטות הקלאסיות של מישטר כזה. חפים־מפשע נענשים
יחד עם האשמים, נעשה הכל כדי להוציא ידיעות מפי
עצירים.

השינאה נתקלת בשינאה.חייל־הביבוש מגיב
על שינאת הנכבש בזעם ובחימה שפוכה.
המושל נדהם להווכח כי נתיניו רואים בו מדכא אכזרי.
הצבא המפואר של הנצחון, שהעולם התייחס אליו בהערצה,
הופך כוח־משטרה שעתונאי העולם מתחילים לתארו בצבעים
קודרים.

* * ה לעשות? איך להגיב על התפתחות חדשה זו ז
!4התגובה הגרועה ביותר היא: להתעלם מן האמת.
לטמון את הראש בחול. לא לרצות לדעת. לומר :״זה לא
יכול לקרות אצלנו. אנחנו שונים מכולם.״

בך עשו אחרים־ -ואנחנו בזים להם על בך.
התגובה הנכונה היא: להבין שזהו בלתי־נמנע. שזוהי
דרכו של כל מישטר־כיבוש ההופך תופעת־קבע. שסיפוחם
הרשמי של השטחים לישראל אך יחמיר מצב זה שבעתיים.

כה שלושה שלבים.

השלב הראשון התחיל מייד עם כיבוש השטחים,
והוא נמשך בערך בחודשיים.

המסקנה היא: למצוא פתרון. כתרון מדיני.
ומהר .
למעננו. למען צה״ל. למען בריאות נפשנו!

מאת

אוכ 1ו רי

הצבא המצוי הצליח והקים את ואש־הגשו רבדשה אנד חנופת
ההתקפה אבדה * שריון צה״ל חצה את התעלה ודהר לניוון קאהיר
סיפור זה הוא דמיוני לחלוטין. אבל הרקע שלו אינו דמיוני כלל ופלל. לדעת
משה דיין, תיתכן מלחמה עם מצריים באביב או בקייץ ; לדברי שר״הבטחין המצרי
מחמוד פאוזי השבוע, מתכונן הצבא המצרי למלחמה — מתון הערכה שסיכוייו
לחצות את התעלה ולחדור לסיני הם ־ .507 חשש זה הוא העומד מאחורי החלטתן
הנחושה של ארבע המעצמות הגדולות לכפות הסדר על ישראל והערבים. הן משוכ־נעות,
שבלי התערבותן יתדרדר המצב — עד שלא יהיה מנוס מהתפוצצות. ואז,
זה מה שיקרה :

*--את שלו הן הקרה בליל החג. לכן רבים מאזרחי
ן ישראל, שלא קיבלו עיתונים ולא פתחו
את הרדיו, לא ידעו אפילו שהמלחמה החלה.
חדר־האוכל של דגניה ב׳ היה מלא חברים
ואורחים. מקהלת ילדי המוסד החינוכי הסתדרה
על הבמה, מחכה למלא את חלקה
בתוכנית הערב. המנצח לחש את הוראותיו
האחרונות. הוא הרים את שתי ידיו, וכל
המסובים באולם הגדול הפסיקו את שיחותיהם.
המנצח חיכה כמה שניות, שהשקט
המוחלט ישתרר, ואז הוריד את ידו הימנית.
30 הפיות של ילדי המקהלה נפתחו —
אבל במקום שיר־הלכת המתוכנן נשמעה
צח־חת־אימים.
כי באותה שניה ממש פגעו פצצות ה־

ההרוגים כבר עלה ל־ ,42 מהם 28 נשים
וילדים.
ההחלטה על מימדי התגובה היתד, מדינית,
והיא התקבלה בדרג הממשלתי. עתה
התבקש המטה להבטיח את ביצועה המהיר.
שעת השי״ן — 04.00 :פחות משבע שעות
מאז נחתו הפצצות על חדר־האוכל של
הקיבוץ.
שעות של תכונה קדחתנית. הזלת כוחות,
תידרוך, קביעת יעדים ומשימות. המהלומה
הראשונה תונחת עם הנץ השחר
המטוסים הופיעו ממזרח, נמוכים מאד —
כאילו זינקו מתוך הקרניים של השמש העולה!
.מטס ועוד מטס ועוד מטס. בפעמים

הקודמות היו תוקפים במספר קטן, והתרכזו
על מטרות מיש יות, כמו מחנות של
אל־פתח. הפעם באו בגלים, לכל אורך החזית,
והתרכזו על מ-צבי הצבא: גם צבא
ירדן וגם הצבא העיראקי.
באותו זמן נע גם השריון. על כן היה
ברור, שאין זו פעולת־תגמול נוספת. זהו
סיבוב חדש במלחמה. אופי הפעולה התבהר
בשעות הבוקר המוקדמות: לחץ והטרדה
לכל אורך הירדן — אבל חדירה עמוקה של
חי״ר ושריון לפינה ההררית שבנקודת־החיבור
של גבולות ירדן—סוריה—ישראל:
המובלעת ״העיראקית״ שבהרי גילעד.
כעבור עשר שעות של לחימה היה חיל־המישלוח
העיראקי — ואיתו יחידות־המישנה
הירדניות — מרוסק ומחוסל. הדרך מזרחה
וצפינה — אל המידבר ואל הר הדרוזים —
היתר, פתוחה. בדרך דרומה, המובילה לעמאן,
עוד ניצב הצבא הירדני, מתכונן לקרב
המכריע.

חדמ&זכ״ל מבקש 5גישה
*ץגךא לו ף זבד־זיל־רסול אל־סמראי הק־
\0/שיב לקול הדקיק מבעד לשפופרת הטלפון
.״כן, אדוני. אני מבין. כן אדוני. אני

רושם. כן, כן. לא, אדוני, אני מציע שנחכה
לידיעות נוספות. הוד־מלכותו הלך לישון
בשתיים לפנות בוקר. אם אדוני עומד על
כך. טוב. אני מחכה להודעה.״
הוא הניח את השפופרת ונאנח אנחה
עמוקה.
עוד התקפה ישראליפ. השליש נשמע פצי
בני ומודאג. אבל זה לא דבר חדש. הוא
תמיד עצבני ומודאג. כל 9עם שהישראלים
יורים יריה, חושב שצריך להזעיד את ה־ט

הפעם באמת נשמע מודאג. התקפה אווי רית
נו, נם זה כבר לא חדש אולי
בכל זאת להעיר את המלך אם זה כל־כן
רציני, לא יזיק לו לישון עוד מעם
נחכה שיהיו עוד פרסים.
ובכלל — למה זה צריך לקרות לו? למה
לא יכלו הישראלים לחכות עוד שעתיים,
שיסיים את המישמרת שלו?
הטלפון צילצל שנית. אל־סמראי הרים את
השפופרת, הקשיב למילים הראשונות, ופניו
הרצינו. ביד שמאל יישר את עניבתו .״כן,
אדוני. כן. כן.״
הכן אדוני שלו היד, הפעם הרבו? יומר
נמרץ, כי מן העבר השני דיבר הרמטכ״ל.
״כן, אדוני. מייד. אדוני רוצה להמתין על

״כוחותינו צלחו את
קאטיושה בחדר־האוכל הגדוש באורחים.
האורות כבו, ורק לאור הדליקות שפרצו
בפינות השונות של האולם ניתן היה לראות
את המהומה וההרס הנוראים. פקודות מנוגדות
התעופפו לכל עבר :״לשכב! לשכב!״
ו״להתפזר! לצאת למיקלטים!״
בועז נטל את המיקרופון וניסה לקרוא
משהו. קולו לא נשמע, כי זרם החשמל
ניתק. ריח אבק־השריפה החריף־מתקתק החניק
את הגרונות, וכעבור כמה שניות פינו
הצריחות החדות את מקומן לגניחות חד-
גוניות, ממושכות, מלאות כאב והלם.
בחוץ נשמעה יללת הצופרים, שציודתה על
החברים לרדת למיקלטים. אבל החברים היו
כולם בחדר־האוכל, וגם אילו יכלו לרוץ
למיקלטים לא יכלו לנתק את עצמם ממחזה־האימים
ומן הגניחות .״רופא! רופא! חובש!״
קמה הקריאה, כמו בשדה־קטל.

הקו? טוב מאד, אדוני. אודיע לו מייד.״
הוא הביט בשעון. השעה היתר .5.05 ,עברו
65 דקות מאז פתחו הישראלים בהתקפה
האוזירית. הוא נטל את השפופרת של טלפון
לבן, חייג שגי מספרים, והמתין לתשובה.
״הוד מלכותך,״ הודיע, כאשר הורמה השפופרת
בצד השני ,״הרמסכ״ל מבקש ראיון
ברגע שיהיה נוח להוד-מלכותך.״
קולו של חוסיין, עבה ונמוך אפילו מבעד
לטלפון, נשמע ער לגמרי :״מה קרה?״
״חיל־האוויר הישראלי תוקף בלי הפוגה
מאז ארבע בבוקר. שריון ישראלי מתקדם
בציר אום־קיס—אירביד, ובציר עקרבה—
רפיד.״
חוסיין קלט את האינפורמציה, חשב רגע
ושאל :״ובדרום?״
״רק ארטילריה,״ השיב ראש לישכתו.
וכאילו רצה לטהר את כבוד הצבא ההאשמי.
הוסיף :״יורים משני הצדדים.״

העיראקים יורים ראקיטות
**הודעה על ההתקפה הגיעה לאלוף

ן | פיקוד הצפון בשעה שישב בחדר של
ידידים בקיבוץ גינוסר. נהגו דפק בדלת,
ביקש סליחה ולחש באוזניו :״מבקשים
אותך למכשיר, המפקד.״
המסובים לא הופתעו מן ההפרעה, אבל
הם לא תיארו לעצמם איזו בשורה חמורה
עומד האלוף לקבל באלחוט שבמכוניתו.
קולו של קצין־המיבצעים הפיקודי היה
שליו מאד. מסר את ההודעה בקצב של
הכתבה, כאילו שום דבר אינו בוער .״עד
לרגע זה 22 הרוגים ...ועוד 120 פצועים
עוד לא עלינו על העקבות
מרגישים עצבנות העיראקים יורים ראקי־טו
ת ...בינתיים רק פקודת כוננו ת...״
האלוף קלט כל מילה, העביר אותה דרך
המחשב הקטן שבראשו, ולפני שקצין־המיב־צעים
שלו סיים לצייר את התמונה במלואה
כבר ראה האלוף נגד עיניו עשרות תמונות
אחרות — כולן של חייליו המגיבים על
הפצצת דגניה ב׳.
אבל כאשר סיים הקצין את דיוזחו, אמר
לו האלוף :״שלח לי הליקופטר.״
״הוא כבר בדרך אליך,״ השיב הקצין.
״אני מנתק לעשר דקות,״ הודיע האלוף,
וחזר אל חדר מארחיו .״מצטער,״ הודיע
להם ,״אני מוכרח לרוץ ובראותו את
השאלות שבמבטיהם, הוסיף :״דפקו את
חדר־האובל בדגניה. יש הרבה נפגעי ם...״

הדיו־ דהר הדרוזים
ך* אשר התכגס המטה לישיבה דחופה,
^ היתד, התמונה עוד יותר קודרת: מספר

אחרי אירביד -עמאן?
מאן התעוררה לקול צפירות האז-

? ״ 11ס

\ 113

113,1

נ_1ז__ץ

המכתב ההיסטורי

נשלח על־ידי המלך ח סיין לגמאל עבד־אל־נאצר,
בבוקר שבו כבש צר״ל את הרי גילעד. תחת
סמל הממלכה ההאשנזית כהב חוסיין :״אחינו היקר, הנשיא גנזאל עבד־אל־נאצר, זוהי
קריאת ממעמקי הדמים; קריאת הכבוד המרבי הלוחם; קריאת המולדת הערבית השדודה

> עקה נגד התקפה אווירית. תחנת השידור
עוד לא החלה את שידוריה, לכן לא
ידעו תושבי הבירה מה בדיוק קנן־ה; ומכיוון
שלא נשמעו שום התפוצצויות, האמינו שזאת
אחת מן האזעקות שהתרגלו אליהן בחודשים
האחרונים.
אבל כאשר החלו שידורי היום במארשים
במקום בפרקי־הקוראן הקבועים, היה ברור
שקרה משהו בחזית. וכאשר הודיע הקריין,
כי מייד ישדרו הודעה של המלך חוסיין אל
העם — היד, ברור שקרה דבר חמור במיוחד.
״בני
עמי,״ פתח חוסיין ,״שעת־המיבחן
הגיעה. הבוקר פתח האוייב הישראלי בשלב
חדש של תוקפנותו נגד המולדת הערבית.
מאז שעות הבוקר עומדים כוחותינו האמיצים
מול התקפות בלתי־פוסקות של כוחות־אוייב
עדיפים, והודפים אותם. בני עמי —
זוהי מלחמה על המולדת הערבית כולה,
על הכבוד הערבי. אנו מוכנים למערכה —
עד לנצדוון או עד למוות!״
ואאריו — שוב מנגינות־לכת.
חוסיין הגיע לחדר־המלחמה של המטה
הכללי קצת אחרי .6.30 כל הפיקוד העליון
כבר היה מכונם שם. הרמטכ״ל מסר לו
דו״ח מהיר על המצב, סימן על גבי המפה
את צירי ההתקדמות הישראלית; את המוצבים
ששוב אינם עונים לקריאות־אלחוט.
השאלה הראשונה שהמלך שאל היתה:
״מה הודיעו הישראלים?״
״הם שותקים,״ השיב ראש המודיעין.

התעדה היוב0-ם6.ר
״אתמול בלילה הודיעו בשתי מהדורות־חד־שות
על התקפת פידאיון על קיבוץ שלהם
מדרום לטבריה. הודיעו על עשרות הרוגים
ופצועים. הבוקר לא הודיעו עדיין שום דבר.
הרדיו פתח בשידורים כרגיל. עוד לא היתד,
מהדורת־חדשות.״
״וממקורות אחרים?״ שאל המלך.
״שום דבר,״ השיב שלישו .״שר־החוץ
התקשר עם השגרירות האמריקאית, השיבו
שאין להם כל ידיעה על כוונות הישראלים.״
״מה הערכתך?״ פנה המלך שוב אל
הרמטכ״ל.
״בינתיים: תנועת־מלקחיים מקומית. פעילות
אווירית צמודה למטרה. יעד סביר:
אירביד.״
שוב העיף חוסיין מבט על המסה הגדולה.
״ואחרי אירביד — עמאן?״ שאל את ה־רמטכ״ל.
״אולי

״נאצר חייב לעזור
י * ידיעות המשיכו לזרום לחדר־המל־

| ! חמה בעמאן. כולן אישרו את הערכת־המצב
של הרמטכ״ל: פעולה בהיקף גדול,
אבל נגד יעד מוגדר. ידיעות מודיעין מאיזור
יריחו מסרו על זרימת כוחות ישראליים
אל הגדה המערבית של הנהר. משמע: תיתכן
גם פריצה ישירה, דרך שונת־נימרין
ואל־סאלט, לעמאן. הגשרים על הירדן פוצצו
עם שחר, אבל הצבא הירדני לא פיתח שום
פעולה של ממש. חוסיין יעץ לא לסבך את
עתודת השריון לפני שיהיה ברור מהו ציר
המאמץ העיקרי של הישראלים.
בעשר בבוקר נעשו סזנותיה של ישראל
ברורות יותר. קול ישראל שידר הודעה על
התקדמות הפעולה הצבאית, בצירוף הצהרה
רשמית של ממשלת ישראל, בי לא תסבול
שדם אזרחיה וילדיה יהיה הפקר; ושהיא
לא תרשה לחבלנים ולצבאות הסדירים העוזרים
להם להשתמש בהרי הגילעד — -או
בכל שטח אחר — כבסיס להתקפה נגד
יישוביה.
״פירוש הדבר,״ סיכם חוסיין ,״כיבוש,
והודעה על כיבושים נוספים.״
הוא לא הישלה את עצמו. גם אם ידע
היכן בדיוק עליו לרכז את צבאו לפעולה
נגד הישראלים — אין לו סיכוי לנצח. השריד
האחרון של ממלכתו יוצף על־ידי הנחשול
הישראלי. עמאן כבר אחוזת בהלה.
רבבות פליטים נוהרים מזרחה אל המידבר,
לעבר בגדאד וכוויית.
אם לא תבוא עזרה גדולה, ומהר, תתפורר
הממלכה ההאשמית תוך יום־יומיים.
״עבד־אל־נאצר,״ פסק חוסיין .״הוא חייב

לעזור לנו הוא מוכרח לעזור
הוא ניגש לשולחן־ר,כתיבה בלישכתו הפרטית
של הרמטכ״ל, ביקש משלישו נייר־כתיבה
מלכותי, והחל כותב מכתב אישי
אל נשיא מצרים.

,,קריאת הכבוד הערבי״

^ ת האיגרת הביא לקאהיר הנסיך
\ £ח0ן, אחיו של המלך. הוא התקבל מייד
על־ידי עבד־אל־נאצר, בארמון הנשיאות של
עבדין, בלב ליבה של קאהיר.
המכונית שהביאה אותו מנמל־ד,תעופה של
הליופוליס עברה את שער־הברזל הגדול של
הארמון, נסעה כיברת־דרך בתוך החצר הפנימית
המרוצפת, נעצרה ליד המדרגות של
הכניסה הראשית. חבורה של קצינים בכירים
קיבלה את פניו שם, וללא שהיות הובילה
אותו אל לישכתו של עבד־אל־נאצר.
באווירה המתוחה, בלטו בהיעדרם כל אותם
גינונים של טכס המקובלים בפגישות
מסוג זה. עבד־אל־נאצר לא היה היחידי שנזכר,
כי לפני שנתיים בערך התקיימה באותו
חדר עצמו פגישה אחרת בין נשיא
מצרים לבין נציג הבית ד,ד,אשמי; הפגישה
המפורסמת, בה חתם חוסיין על חוזה
ד,ד,גנה, שקדם לתחילת מלחמת ששת־הימים.
עבד־אל־נאצר לחץ את ידי הנסיך הקטן,
המתין עד שיוגשו ספלוני־הקפה, נטל את
המכתב שחסן הביא עימו מעמאן, והחל
קורא את תוכנו.
אחינו גמאל, זוהי קריאה ממעמקי הדמים,
קריאת הכבוד הערבי הלוחם, קריאת המולדת
הערבית השדודה ...

גאצר מחפש מוצא
ץ* לד ירדן הזכיר לנאצר את ברית־ה־דמים
שחתמו ביוני ,67 וכיצד לא היסס
לסכן את ממלכתו ולפתוח בהתקפה על
ישראל כדי להקל את לחצה בחזית המצרית
.״עכשיו משלמות ארצות שנינו את
ה מחיר ...התקומה תבוא רק אם נשמור
על אחדותנו.״
הוא ביקש, בקיצור, כי מצריים תפתח
בחזית שנייה נגד ישראל. רק כך יוקל הלחץ
על צבא ירדן, ועמאן עצמה תינצל מהמשך
הפעולה הישראלית. אחרת, תיפול בירת
ירדן .״חייבים להציל את עמאן, כי היא
העמדה הקידמית המגינה על קאהיר,״ סיים
חוסיין את איגרתו.
נשיא מצריים ביקש תחילה הבהרות מאורתו,
שאל פרטים על ההתקדמות הישראלית.
הוא חזר והיקשה :״האם יש תזוזה
ישראלית לעבר עמאן? האם אתם בטוחים

שכוזנתם לכבוש שטחים? אולי זוהי פעולת־תגמול,
שאחריה יסוגו בחזרה?״
היד, ברור, שהוא מחפש מוצא שלא יחייב
אותו להכניס את צבאו למלחמה. אבל חסן
חזר והדגיש את החשש הוודאי, שאם לא
תבוא התערבות מצרית — תהיה ירדן
אבודה.

_ ״מוכרחים לקפוץ למים!״
** בד״אלינאצר ישב בראש שולחן ה־י
ג דיונים — ושתק. סביבו סער הוויכוח
בקרב חברי הקאבינט המצומצם שלו, הקצינים
הבכירים של צבאו, ומנהיגי האיחוד
הסוציאליסטי. הוא שמע אותם בחצי־אוזן:
מחשבתו תרה למרחקים, שקלה אפשרויות,
ערכה מאזנים. ותמיד חזרה לשאלה: להתערב
או להבליג?
הנימוקים בעד הבלגה היו ברורים, ויותר
מפעם חזר עליהם אחד הנצים שבין המתווכחים:

צריך לתת למעצמות הגדולות לפעול.
אמריקה ובריטניה ישיגו נסיגה ישראלית
יותר מהר משיכול להשיגה כל צבא ערבי.
!• ייתכן שכיבוש הרי אירביד אינו אלא
מלכודת, כדי לגרור את הצבא המצרי להתערבות.

אסור לחזור על השגיאה של יוני
.67 גם אז נכנסה מצריים למלחמה, שהתפתחה
במפתיע, בגלל פעולות־טירור. אז
היתד, זו סוריה שקראה למצריים להציל
אותה, הפעם זאת ירדן. התוצאה תהיה זהה.
י • הצבא המצרי נמצא בשלבי התארגנות
והתאוששות. אסור לסכן אותו במלחמה
בטרס־עח.
גם הנימוקים בעד התערבות מיידית היו
ברורים:
!• המעצמות לא יתערבו. העולם התרגל
לעובדות קיימות. אם לא הצליחו להכריח
את ישראל לסגת מן השטחים שכבשה במלחמת
ששודד,ימים, מדוע היא תיסוג ממה
שכבשה עכשיו?
• 1כל עוד משאירים את ההכרעה בידי
המעצמות, ישרור איזון בין ברית־המועצות
לארצות־הברית. מאזן־האימה הגרעיני משתק
אותן. רק פעולה מצרית ישירה תשבור את
הקיפאון, תכריח את מוסקבה סוף־סוף להתערב,
ועל־ידי עצם התערבותה תשכנע את
האמריקאים לא להתערב, כדי למנוע עימות
בינגושי.
!• אם לא תתערב עתה מצריים — תיגמר
סופית שארית היוקרה שיש לה עדיין
בעולם הערבי. גמאל עבד־אל־נאצר אישית
יהיה גמור.
צודק המלך חוסיין, שאמר כי עמאן

היא עמדה קידמית המגינה על קאהיר. אם
הצבא המצרי לא יתערב כדי להציל את
ירדן, תבלע אותה ישראל ואחר־כך תפנה
לעבר עמק הנילוס עצמו.
עבד־אל־נאצר הפסיק אחד המתווכחים באמצע
המישפט. הוא לא הקשיב אפילו למה
שהאיש אמר. הוא פשוט הגיע לידי מסקנה,
ועל כן ניגש ״לסכם״ את הוויכוח.
״רבותי,״ פתח ,״אני חושב שאין מנוס.
מוכרחים לקפוץ למים !״

7צ7חז -במפתיע
* פעם החליט נשיא מצריים שלא

| 1ייודעץ עם הסובייטים, ולא יודיע להם
מראש מה הוא עומד לעשות. הוא ידע שכל
התייעצות מוקדמת כזאת רק תזמין מחול-
שדים חדש ולחצים בלתי־פוסקים — וגם
תזהיר את ישראל מד, עומד להתרחש. הפעם׳
החליט, הוא יפתח בפעולה — ואחר־כך
ידבר.
לא היה שום צורך לתת פקודת כוננות
לצבא המצרי באיזור התעלה. מזה למעלה
משנה ישבו שם חמש דיביזיות מלאות, מחו-
פרות ומתוגברות. בתרגילים הרבים שעשו,
כדי להעלות את מוראל החיילים ולהוכיח
להם שההנהגה חושבת ברצינות על ייזום
מלחמה, ערכו גם תימרונים של צליחת
נהרות ואגמים. הם ערכו את התימרונים
קרוב ככל האפשר לאיזור התעלה, בעיקר
לאורך החוף של מיפרץ סואץ. התרגיל המוצלח
ביותר נערך לא הרחק מפורט־סעיד,
באגם מנזאלה. מאות הסירות הקטנות שרוכזו
בשביל מרגיל זה נשארו עדיין באיזור
התעלה. צריך רק להעביר אותן לנקודות־הזינוק.
הפעם
יהיה גורם־ר,הפתעה בצד המצרי.
המטה הכללי אמנם לא ד,ישלה את עצמו:
חיל־ד,אוויר לא יוכל לעשות לחיל־האזזיר
הישראלי מד, שזה עשה ב־ .67 אבל הוא
ינחית מהלומות קשות מאד על ריכוזים
צבאיים ואזרחיים בישראל, והוא יספק סיוע
צמוד ליחידות שיצלחו את התעלה.
היתר, שאלה אם אפשר להעביר מטוסים
לשדות־תעופה בירדן, כדי שיוכלו לחדור
בקלות אל תוך טבעת ההגנה האוזירית. אבל
התוכנית נדחתה לשלב מאוחר יותר. כי העברה
כזאת לא היתד, עוברת מבלי לבוא
לידיעת הישראלים, והיתר, דוחפת אותם
להקדים מכה.
כדי לשמור על החלטתו בסוד, יעץ עבד־אל־נאצר
לחוסיין לפתוח במהלכים דיפלומטיים,
באו״ם ובבירות המערב, כדי ליצור
(המשך נעמוד *ו)

גשה דייו נקו דגוש את עורו ״השלם
של ציורי־שמן — מעשי ידיה של סעדה.
בכתב־יד הפוז .״מוחים נגד מדיניות הההורים
הזקנים עברו לבית קרובים.
גירוש,״ וגם ״ירושלים ערבית והישאר ערבבית
הריק נשארה מהא — לחכות לבית.״
חיילים.
נותרו לה מיטה, מכשיר טלוויזיה,
מדוע מפגינות דווקא הנשים? מדוע הן הטלפון
ושלושה
צועדות ברחוי

כסאות בחדר־ה־בות
ירושלים,
אורחים הגדול.
מול אלות המחא
מחכה למשטרה,
סופגות
נקישה על הדלת
מהלומות וסילו־
— הנקישה הני־מים?
מדוע
שישית, של החבלנים שיפוצצו את הבית,
מפגינות לריב התלמידות, וגם התלמיאת
עולמה .״אני לא פוחדת לחיות לבד. דים? מדוע לוחמות הן את מלחמת שכם
אני אפתח כשיבואו היהודים,״ היא אומרת.
הכבושה?
ובינתיים היא שואלת אח עצמה אם שלוש
על כך יש תיאוריות רבות, מהן חכמות,
אחיותיה באמת היו חברות במחתרת הלוחמהן
מגוחבות( .עיתון ישראלי אחד לא התמת,
אם מכים אותן במעצר, אם מענים אותן
בייש לפרסם את התיאוריה הבאה: הנשים
בשעת החקירה. יש שמועות רבות בשכם.
רוצות, בתח־דכרחן, להיאנס על־ידי החיילים
ובשבוע שעבר, כלשמעד, שנשות שכם
הישראליים. כשהן סופגות מכות, זהו עבורן
עורכות שביתת־שבת־וועב בעירייה, הלבד,
מהא והצטרפה. שקטה כרגיל. עדינה כרגיל. עי ואפילו חייכה לרגע כשהוצגה בפני אורח.

אור אבנר

נזתעת תן? ,ה נ שי ם?
•הא אד־גכולכי היא אופיינית ל־
3ן נשוח־שכם הלוחמ־ת. נשים שרבות מהן
שונות מטיפוס ״האשד, ד,ערביה״ כפי שהוא
מצטייר בדמיונו של הישראלי הממוצע.
הן לבושות בצורר, נאה, אפילו אלגנטית.
הנערות גורבות גרביים לבנים של האופנה.
הבגדים שקטים, בטעב טוב. הן משכילות.
ובצידן, כמובן: בנות הדור הישן, ר,לבו־

האחוונה

מבנות משפחת נבול־סי,
מתא, מסמלת
בגורלה ובאישיותה את מצב נשות שכם,
שגרם לשביתת־השבת בראשית השבוע שעבר.

נים עדינות. דיבור שקט ותרבותי.
^ נערה בת 23 ממשפחה טובה מאוד.
משפחת נימר אל־נבולסי היתד, המשפחה העשירה
ביותר בפלשתינה (א״י) ,בעלת דלוש
עצום ביפו, חיפה ובאזור נתניה. היא ען א-ין
עשירה מאוד. אחד מקרובי ד,משפחה, טוליי־מאן
אל־נבולסי, היה ראש־ה,ממשלה, בירד^
מהא; אל־נבולסי למדה שנה היסטוריה ב-י
אוניברסיטה -של קאהיר. כיום היא עובדת
סוציאלית מטעם משרד־הסעד.
עתה יושבת מהא לבדה לגמרי, בבית
עצום שכולו־ ריק• היא מחכה לנקישות על
שער־הב׳ר״זל, שיבשרו את חורבן עולמה.

שש נ\2יש\ג 1בדלת
* פני שלושה שבועות עוד שקק הכית
/חיים. הוא היה מרוהט בהידור מזרחי,
ארבע הבנות והוריהן מילאו אותו חיים ופעילות.
שלושת האחים והאחות חמישית
חיים באמריקה. .האחות השישית לומדת
חקלאות במיכללר, בקאהיר.
ואז באה הנקישה הראשונה על הדלת. זה
היה לאור היום, בשער, שלוש וחצי אחרי-
הצהריים. השוטרים אסרו את רנדד, בת ה*
,16 כחשודה בהשתייכות למחתרת.
הנקישה השנייה היתד, כבר סמוך לחצות.
אסרו את סעדה, בת ה־ ,25ב״א של אוניברסיטת
קאהיר.
הנקישה השלישית היתר, אחרי חצות, בשער,
אחת וחצי. אסרו את׳ חיב1ז, בת ד,־.15
מר,א נשארה הבת היחידה. הנקישה הרביעית
לא נועדה לה .״היהודים״ באו וערכו
חיפוש — אחרי כל המעצרים. הם לא
מצאו דבר, ונהגו בסדר.
הנקישה החמישית היחד, הגורלית ביותר.
באו חיילים, סקרו את הבית, ערכו ומדידות.
בני שכם הם מנוסים• הם מכירים את הסימן.
כשעורכים מדידות כאלה, כך הם
יודעים, פירושו שעומדים לפוצץ את הבית.
ביתה של משפחת נבולס׳ הוא נכס ארכיטקטוני.
הוא נבנה לפני למעלה מ־ 150 שנה,
בסיגנון התקופה התורכית, דומה למיבצר,
עם חצר פנימית ושלוש קומות. ממשלת
ירדן רצתה להפכו למוזיאון לאומי.
אבל למר,א ולהוריה לא היה זמן לחשוב
על כך. הם יודעים: כשמפוצצים, נותנים רק
הודעה של חצי שעה. לכן ניגשו מייד ל־

,היכוהו!

אליחיט, בן היזם ן ,
העצור בבית הסוהר למעלה משנה וחצי.

נימים ההם

חגיגה במשפחת נבולסי, לכבוד האחות ובעלה, שבאו לביקור
מאמז־יקה. הקיצונית משמאל: ו־נדה, שנעצרה ראשונה. לפי
השמועה, התחושה באוזן אחת בעת המעצר בכלא הישראלי. השנייה משמאל: סעדה,
בעלת תואר ב״א וציירת, שנעצרה שנייה. שנייה מימין: היבה, השלישית שנעצרה.

תחליף לאונס — .נדמה כי הכותב החכם לא
ספג מעולם מבד. של אלה ארוכה על ראשו.
ואילו תת־ההכרד. שלו בוודאי יכולה לשמש
נושא למחקר מאלף).
התיאוריה הסבירה ביותר היא: הגברים
בעלי רוח־ד,לחימה מצטרפים למחתרת. הם
פשוט נעלמים, עוברים את הירדן, נמצאים
במחנות אל־פתח והחזית העממית. או שהם
נמצאים במחתרת בעיר עצמה. הנשים בעלות
רוח־ד,לחימה נשארות בבית, מפגינות.
תיאוריה פשוטה יותר: תהיה התגובה של
השלטונות כלפי הנשים קשוחה ככל ש־

בב ה נבולסי, כפי שהוא נראה כעת. בהא לבדה מחכה לפיצוץ
הב־וז, אחרי שכל הרהיטים, מלבד כסאות אלה, הוצאו על־ידי
טפחה מחשש פן לא יהיה זמן להוציאם במיקרה של פיצוץ. אולם הבית הזה לא פוצץ.

ותו המהום

מלאכה: הם הוציאו כל רהיט: ,ל חפץ, מן
הבית העצום. כעבור כמה שעות נותר הבית
ריק לחלוטין. רק בחדר אחד נשארה ערימד,
של גרוטאות, כמה כסאות שבודים, כרים
ישנים, שתי צלוחיות של שימורים וערימר.

שות שחורים, הדומות לדמויות מסרט ניאו־ריאליסטי
איטלקי. והן לוחמות.
למעלה משלוש כ אוח מהן התכנסו בבניין
העירייה. זקנות, קשישות, צעירות, נערות.
על הקירות: סיסמ־ת של מאבק, מצויירות

התלמידה כ

כה מביה״ס, כאשר חיילים התחילו להכותה.
היא מכחישה שזה היה בעת ההפגנה בעיר.

הזה״ משנס, נוי למסע ממס לשמוע אה ההומו המתנוסס בעגורים ארה
ובחוסר-
אלא גם במיקרה האחריות

את עצמה׳ תוך חצי שעה, בעירום
כל. לא רק משפחת החשוד —
משפחות הדיירים האחרים הגרים
באותו בית• כאן מופעל עיקרון
הקולקטיבית והאשמה הקולקטיבית.
כל זה — ללא הליך משפטי. בכנסת סירב
משה דיין בפירוש לקבל הצעה לכינון ועדת־עירעורים,
שתוכל לברר כל מיקרה לפני הפיצוץ.
הדיעה היא כי הפיצוץ, דווקא מפני
שהוא כל־כך מזעזע, מהווה גורם מרתיע
מאין כמוהו. זה נתון בספק. אבל אין ספק
שכל פיצוץ מגיים צעירים וצעירות נוספים
לשורות המחתרת.
לכל אחת ממאות השובתות יש סיפור
משלה — לעיתים סיפור מזעזע, לעיתים,
סיפור עצוב, לעיתים סיפור מדכא. אי־אפשר
לדעת, ללא בירור מעמיק, מה מידת האמת
בכל אחד מן הסיפורים. הבירור המעמיק,
כמובן, אינו אפשרי — כי בשטחים יש
מימשל צבאי, שאינו כפוף לביקורת פרלמנטרית.
לח״כ אין חסינות ואין זכויות בשטחים.
רק דבר אחד בטוח: הנשים עצמן משוכני
עות לחלוטין באמת הסיפורים. לכן מדרבנים
אותן הסיפורים לפעולה. והפעולה מעלה
את המוראל שלהן.

״נהרוס בי\ז אסרי ביגז\י<

ך* מוראל הזה מפתיע ממש. אין דוגמתו
( |אצל הגברים. הנשים הלוחמות של שכם,

הנשי הדודו מו ת
הנשים משוכנעות כי יקיריהן מוכים באכזריות,
וכי החשודים נחקרים בעינויים.
על כך רווחים סיפורים רבים בשטחים המוחזקים,
וכל סיפור צובט את ליבה של
אשד, אשר בנה או בעלה יושב מזה חודשים
רבים במעצר, מבלי שיכלה להיפגש עימו,
לראות מה מצבו. מאז החזירה משטרת
ירושלים את גופתו של קאסם אל־עקר, שמת
במעצר, הפכו שמועות אלה לדאגה לאומיח.
מבין מאות שובתות שביתת־השבת בשכם׳
אין כימעט אחת שאין לה בן, בעל.
אח או קרוב במעצר. ולאחרונה נוספו לכך
הבנות — והאמהות חרדות שבעתיים.
סיפורים אחרים נוגעים למכות. חיילים
נרגזים פורצים לבתים, לפי סיפורים אלה,

מכים את יושביהם. לא פעם יש תקריות
ברחוב, ובנות ובנים מוכים קשה. לעיני
הנשים מצטיירת תמונה שבה תמיד מתחילים
בתקריות היהודים• הן לא רואות, ולא מסוגלות
לראות, את הצד השני של המטבע. רוב
התקריות התחילו, מ! הסתם, בידיית אבן.
וגרוע מכל: פיצוץ הבתים. על כך מתהלכים
בשטחים סיפורים מזעזעים, ההולכים
ונעשים מזעזעים יותר בהימסרם מאיש יי־איש.
בשכם בלבד נהרסו עד כה כ־ 25 בתים.
תחילה פוצצו רק בתים שנמצא בהם נשק,
אך כיום מפוצצים בתים של חשודים, שלא
עמדו במישפט. הפיצוץ נעשה ללא הליך
משפטי, בתנאים המבטיחים שגם רוב הרכוש
של הדיירים נהרס. משפחה אמידה מוצאת

הן זקופות־קומה, חדורות רוח־קרב. הן
מהוות מצבור עצום של חומר־נפץ.
האיש המסמל את ״מדיניות היד הקשה״
בגדה הוא אלוף־מישנה שאול גבעולי,
(המשך בעטור )25

רפא אל־שחשיר ,9 ,טוענת
כי היתה בדרכה לאפיית הבצק,
כאשר היכו אותה חיילים ורמסו את
הבצק. היא פצועה ליר העין ובשפתיים.
גם היא טוענת שלא היתה הפגנה כלשהי.

הילדה

תהיה, היא תהיה פחות קשוחה מאשר כלפי
הגברים. לכן צועדות הנשים בראש.
ויש הסברים נוספים. הנשים, שהן נחותות
בחברה המסורתית והשמרנית, רואות
בפעם הראשונה אפשרות להצטיין, לצעוד
בראם, ליזום, להוכיח את עצמן. המימשל
הישראלי התייחס אליהן בזילזול, כגורם
מבוטל. הן מוכיחות לו שכוחן עימן.

סיפורי ווונוה והוראל גבוה
ך ספק אס יש צורך בחיפוש אחרי
\ | הסיבות• יש סיבה בולטת לעין: הנשים
האלה מגיבות על מה שקורה להן. הן מגיבות
כנשים, מפני שהן סובלות כנשים.
פעילת הסהר הארוס של שכם, הגברת כמ־אל,
אשה בגיל העמידה המחזיקה עצמה
היטב, מוסרת את הסיבות הפשוטות. כחמש
מאות מבני שכם עצורים. רובם הגדול לא
נשפטו, מוחזקים במעצר מינהלי, או לצורך
חקירה, במשך חצי שנה, שנח ויותר. כל

חולהה ה 4 11ה אמו של עבר־אל־קארר תוסיק חסונה ,25 ,טוענת כי חזרח
ע ם בנה מביקור אצל רופא, עם תרופות ביריהם, כאשד נעצר.
הבן, הסובל ממחלת אסטמה, נמצא זה החודש השביעי במעצר, עדיין לא הועמד למשפט.

| ה ||י >1ה ג׳מילה נישאה למונזה חמא־
חי. שבועיים אחרי הנישואין
נעצר — ומזה 15 חורשים הוא יושב בכלא.

(המשן מעמוד )13
את הרושם שאין כל מחשבה על פעולה
צבאית.
ההתקפה המצרית על העמדות הישראליות,
מזרחית לתעלת־סואץ, באה עם
דימדומים. מטרתה היתר, ברורה: לנצל את
השעה האחרונה של אור־היום כדי להנחית
מהלומה אוזירית כבדה על העמדות הישראליות,
לצלוח את התעלה ולכבוש ראש־גשר
בצד המזרחי. תחת מחסה החשיכה,
ירחיבו ככל האפשר את ראש־הגשר, יתחפרו
כדי לעמוד בפני התקפת־הנגד הישראלית
שמזדאי תבוא בבוקר.

ע 7הגביש זקאהיר
ך* ך השתקפו ההתפתחויות של היממה
^ הראשונה בכותרות הראשיות של עיתו

העולם:
״¥׳ המלחמה התחדשה במזרח התיכון.
המצרים תוקפים בסיני( .לה־מונד, פאריס).
* הצבא המצרי חצה את תעלת־סואץ.
קרבות אוויריים בשמי סיני( .ט״מס, לונדון)
+הודעת המטה הכללי של הכוחות ה־מזויינים
:״כוחותינו צלחו את התעלה היום
ב־.16.00״ (אל״איוזראם, קאהיר)
+מלחמה במזרח התיכון. ראש־גשר
מצרי בגדה המזרחית של תעלת־סואץ. מוע־צת
הביטחון מתכנסת( .טיימנז, ניו״יורק)
כוח מצרי חצה את התעלה. חיל האוויר
שלנו תוקף את ראש־הגשר• הונסו
מטוסים מצריים שניסו להגיע לשמי תל-
אביב. קרבות תותחים לכל אורך התעלה.
פורט סעיד עולה בלהבות( .הארץ, תל־אביב)

חידון אמנותי
נושא פרסים

שיא ה שכ מו ת
מקלטי הטלויזיוז
מחלנו הטלויזיה הטוב בעולם !

שאוב־ לוחץ
מצטייני

• בטכניקה מעולה
• בקליטה חדה
• בעצוב מודרני

2א£מ6-10ט11£ס111 $

^ חברת ״שאוב־לורנץ״ מכריזה על חידון אמנותי נושא פרסים. על המשתתפים לזהות את שם היצירה האמנותית
המופיעה במודעה זו ואת שם יוצרה, לגזור את המודעה ולשלוח עם הפתרון לת.ד 2306 .תל־אביב• עבור
״שאוב־לורנץ״ שיא השלמות! כל משתתף יכול לשלוח יותר מפתר־ :אחד! הפותרים נכונה ישתתפו בהגרלת
פרסים: פרס ראשון — נסיעה לחו״ל. פרס שני — רדיו טרנזיכטור ביתי ״שאוב־לורנץ״ .פרם שלישי:
טרנזיסטור ״שאוב־לורנץ״ ועוד 10 פרסים של ספרי אמנות.
הערה: מודעה זו הינד, החמישית מתוך סדרה של מודעות ״חידון אמנותי״ שהופיעו בעתון זה! בימים
הקרובים תופיע המודעה השישית והאחרונה בסדרה זו! נא שלחו כתרונותיכם בהקדם!

למירי ואריה גרעיני

מיטב הברכות להולדת הבן
שי אח למיק*
העולם ה־ה

ההתקפה המצרית השיגה את מטרתה הראשונה
— אבל היא איבדה את תנופתה
בשעות הראשונות אחרי הקמת ראש־הגשר,
בין קנטרה לבין גשר פירדאן.
המיפקדד. המצרית האמינה שיהיו לה
כמה שעות של חשיכה, כדי להתבסס בגדה
המזרחית, להרחיב את ראש־הגשר ולחדור
אל עורף ״קו בר־לב.״ תחת זאת, ניצל
צה״ל את שעות־הלילה כדי להנחית מהלומד׳
מאסיבית בעורף המצרי, בגדה המערבית
של התעלה. הכוח שנועד לפלישה
לסיני הוכה בנקודות־ההיערכות שלו על־ידי
יחידות מוצנחות ופרשי־אוויר מוטסים.
בבוקר עברה השליטה באוויר לידי חיל-
האוויר הישראלי לא רק בפעולות טאקטיות
מעל לאזור הקרבות, אלא גם בחדירות
עמוקות מעל שדות־ד,תעופה בלב מצריים.
בחסות המטריה האווירית שסיפקו מטוסיו
של מוטי הוד, הקים חיל ההנדסה גשרים
על ד,סואץ — ובמקום פלישה מצרית מזרחה,
החלו זורמים טנקים ישראליים מערבה,
אל ליבו של עמק הנילוס. מבלי להשתהות
בקרבות־טיהור לאורך התעלה, עלה הכוח
הפורץ על הכביש לקאהיר.

אולטימטום לירושלים

ך• תגו כ ה לז ר א שו מז ״ ל ^זו סי דן
1 1היתד. לקלל ולגדף את המצרים .״למה
עשו זאת? למה לא התייעצו?״ פעם אחרי
פעם צעק :״עכשיו שיאכלו את הדייסה
שבישלו! לא נסכן את מוסקבה בגללם!״
המארשאל גרצ׳קו הקשיב בקור־רוח להתפרצות.
כאשר נרגע קוסיגין, העיר לו
שר ההגנה :״זה לא יעזור. אם אנחנו לא
מגיבים עכשיו — גמרנו את המישחק.״
״מה אתה מציע לעשות?״ שאל ברז׳נייב.
״לשלוח את חיל־ד,אוויר ש לנו ...להכניס
את הצי ...לנחות בסיני!״
״והאמריקאים ישתקו?״ צעק קוסיגין.
״שכחת את הצי השישי? אתה מוכן ל־מלחמת־עולם?
ל־ 300 מיליון הרוגים?״
״לא תהיה שום מלחמת־עולם. צריכים
להודיע לוושינגטון שזה לא בלוף. שאנחנו
מתערבים — ומזהירים אותם לא להגיב.
אנחנו צריכים רק ׳ 48 שעות.״
בסוף התקבלה החלטת פשרה: חיל־ה־אוויר
הסובייטי קיבל הוראה לשגר דיביזיה
לזירה המצרית. הצי בים התיכון נקרא
למצב הכן — אבל לא להתערב. לירושלים
הופנה אולטימטום: נסיגה של צה״ל לגדה
המזרחית תוך שש שעות, אחרת יותקף
על״ידי כוחות סובייטיים. לנשיא ניכסון
נשלחה הודעה: זה עניין של חיים או מוות
לברית־המועצות: אל תתערב.
כאשר הופסקה הישיבה בקרמלין ריחפו
בחלל שאלות שנגעו לגורל העולם כולו:
האם יקבל צה״ל את האולטימטום? האם
תימנע התערבות רוסית ברגע האחרון?
האם תסכים ארה״ב לתביעה הסובייטית?
או שמא

במדינה העם השלוס
א מו סחודה
״האם תפרוץ הקיץ מלחמה חדשה?״ שאלה
זו נשאלה השבוע אלפי פעמים בפי אזרחים
מודאגים.
איש לא שאל :״האם יבוא הקיץ השלום?״
כי השלום נראה בלתי־אקטואלי, בלתי־מצי־אותי.
הוא היה רחוק מתודעת האזרח. העסקנים
והעיתונים תיארוהו כאוטופיה וכסכנה,.
עד כמה רחוק השלום ברגע זה מתודעת
הציבור הישראלי, הוכיח השבוע טכס קטן,
נוגע־ללב ורווי־משמעות, שנערך ליד קברו
(הסמלי) של אברהם אבינו, בחברון
אכי היהודים והערכים. יוזם המכס
היה ג׳ורג׳ו (״הפרופסור הקטן״) לה־פירה,
מי שהיד. ראש עיריית פירנצה באיטליה,
נציג אחד הזרמים היותר מתקדמים
במחנה הדתי הקאתולי.
גיבורו של לה־פירה הוא אדם שמילא תפקיד
מסויים בהיסטוריה של ארץ־ישראל:
פראנצ׳סקו איש אסיסי, נזיר רודף־שלום ו־מטיף־אהבה.
בימי מלחמת הצלבנים במוסלמים,
עבר פראנצ׳סקו כמה פעמים בין הקווים,
זכה באהבת שגי היריבים, ניסה לשווא
להשכין שלום ביניהם.
במשך שנים רבות עמל לה־פירה, ביוזמת
עצמו, למען שלום ישראל—ערב, ערך ועי־דות־שלום
נסיוניות בפירנצה. הפעם בא לארץ
כדי להשתתף בסימפוזיון שנערך על־ידי
מפ״ם, בהשראתו ובמימונו של משרד־החוץ
(העולם הזה .)1648 נראה כי הכנס
רב־המלל וחסר־ד,תוצאות לא סיפק אותו, כל
בסופו החליט, על דעת עצמו, לנקוט יוזמה
נפרדת משלו: לערוך טכס של התייחדות עם
רעיון השלום ליד קבר אברהם, אביהם של
היהודים והערבים, אבי שלוש הדתות השמיות
הגדולות.
פ חו ת מ* .30 מן הרגע הראשון נתקל
הרעיון התמים והיפה במיכשולים. העיתונות
סירבה לפרסם את קריאת לה־פירה, בטענה
שרק המושל הצבאי מוסמך לפרסם יוזמה
כזו. אף עיתונאי אחד לא מצא לנכון לראיין
את לה־פירה לקראת המאורע.
איש מבין מארגני כנם־הראווה, אנשי
מפ״ם ומשרד־החוץ, לא עזר ליוזמה. שום
גוף ציבורי לא התייצב מאחוריו.
וכך, ביום קר וסוער, התכנסו במערת־המכפלה
פחות משלושים איש, בני שלושת
העמים *.הנוצרים התפללו אבינו שבשמיים,
היהודים קראו את הפרקים פ״ד וצ׳ מספר
תהילים :״אשרי אדם עוז לו בך מסילות!
בלבבם ...ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו
ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו
כוננהו.״
כאשר מת ילד. בטכס לא נכח ראש
עיריית חברון, השייך אל־ג׳עברי, הסיבה:
הוא נפגש אותה שעה עם שר־המשטרה, כדל
למחות על יחס השלטונות לאסירים ערביים
ולבקש את שיחרורם של שני רופאים.
בחזרו לעירו, הזמין המנהיג החילוני־הדתי
את באי הכינוס לביתו, המשקיף על
עיר אברהם. אחרי שלה־פירה הזכיר לג׳עב־רי
כי כבר לפני 12 שנה, בימי השלטון הירדני,
אמר לו ג׳עברי כי הוא מוכן להילחם
למען השלום בין היהודים והערבים, התפתח
דו־שיח הזי סמליות. בין השאר:
• לה־פירה :״בחשכת הלילח צריכים
לחשוב על אור הבוקר. אין רואים את וד
אור, אך יודעים כי ב^1ו יבוא• כשחושבים
על השחר, דוחפים אותו לעלות.״
• אל־ג׳עברי :״בן־אדס אינו דומה ל-
צמח. כאשר מת צמח, הוא משאיר אחריו
את זרעיו. במקומו צומח צמח חדש. אבל
כאשר מת ילד, שום דבר לא יחיה במקונדו.
לכן צריכים להילחם במלחמה.״
• לה־פירה :״סנונית אחת אינה מביאה
את האביב. אבל כשבאה סנונית אחת, יוד0׳
1,,כי יבוא האביב. אנחנו הסנוניות.״
• אל־ג׳עברי :״כשמישהו חייב לי עש׳״1״,דולאר,
איני יכול להתרכז בתפילה.
אפילו בעת התפילה מנקרת בלבי המחשבה
* את הנוצרים ייצג לה־פירה, כומר צר-
פתי מירושלים ושני אישים איטלקיים. את
הערבים ייצג איוב מוסלם, לשעבר ראש
עיריית בית־לחם ושר בממשלת ירדן. מן
הצד היהודי השתתפו פרופסור ליאו לוי,
אישיות אקדמאית־חרדית בירושלים, בנו
יוסף (״יוסי״) לוי, מפעילי ועדת הסטודנטים
למען שלום וביטחון, ח״כ אורי אבנרי, קצינים׳
חיילים ואחד מחסידי ברסלב.

יייי־־יז י-זר-

לה־פירה (חכוש מגבעת) מתפלל כקכר אכרהם *
בחשכת הלילה, צריכים לחשוב על האור
על מה שמגיע לי. אלוהים לא יעשה שלום
עד אשר יסולקו החובות• יש לחסל את העוול
שנעשה לפליטים.״
• לד,־פירה (שהוא פרופסור לחוק רומאי)
:״זהו גס חוק רומאי עתיק. לכל אדם
(יש לתת) את שלו.״
• אל־ג׳עברי :״ישראל יכולה לעשות את)
הצעד הראשון לשלום, אם תציע לפליטים
את הבחירה בין שיבה ובין פיצויים.״
• לד,־פירה :״יבוא יום וכולנו נהיה
מסובים לשולחן השלום, ונשתה חלב.״
למחרת היום לא דיווח אף עיתון ישראלי
אחד על הכנס. אף עיתון אחד לא שיגר
כתב. הרדיו שלח צוות, אך הסתפק בשידור
שניים־ שלושה משפטים מפי לד,־פירה, בליווי
רמזים אירוניים. הוצאות הכנס, בסך 300
ל״י, נשארו ללא כיסוי.
כעבור כמד. ימים נערכה לא הרחק משם
פגישה של צעירי ארבע מפלגות הימין, שקבעו
להגביר את ההתנחלות היהודית בחברון
— שהיא פעולה מכוונת נגד השלום.
פגישה זו זכתה בדיוזח נרחב ברדיו ובכל
העיתונים.
בישראל, בפסח תשכ״ט, ערב יום־עצמאו־תר,
ד,־ ,21 השלום הוא לא סחורה.

מדיניות
תו ת חי ס מול וושינגטון האם הכוח המקובץ של היהדות האמריקאית,
המופעל על־ידי משרד־החוץ הישראלי,
די בו לסכל את יוזמת ארבעת הגדולים?
זוהי השאלה הגדולה המעוררת עתה
תקווה ודאגה בירושלים ובודשינגטון, שעה
שיוזמת ממשלת ניכסון עוברת את מהלכיה
הזהירים הראשונים.
מה שאירע השבוע היה בחזקת חילופי-
אש ראשונים, סיורים אלימים לבדיקת כוח
היריב. הקרב האמיתי עוד לא התחיל.
בחילופי־אש אלה, לא היתה ידי ממשלת־ישראל
על העליונה.
נמאס ליארינג. הראשון שהכשיל את
ישראל היה גונאר יארינג, הדיפלומט השבדי
הסבלני. סבלנותו פקעה.
בארצות־הברית הכריזו הדוברים הישראליים
כי יוזמת ארבעת הגדולים מפריעה
לשליחות יארינג ומסכלת אותה. לכן, טענו,
יש לשים קץ ליוזמת המעצמות.
אך אותה שעה פורסמו תשובות ישראל
ל־ 11 שאלות שהציג לד. יארינג. התשובות
חזרו על העמדה הנוקשה והבלתי־מתפשרת
של ממשלת מאיר: ישראל מסרבת לשרטט
תוכנית־שלום, להודיע מה הם הגבולות
שהיא שואפת אליהם. היא תעשה זאת רק
אחרי שממשלות ערב יפתחו במשא־ומתן
רשמי פנים־אל־פנים.
לפתע נמאס כל זה ליארינג. הוא ידע
שהוא משמש רק תירוץ לקיום הסטאטוס
הוו הוא הודיע שהוא חוזר לתפקידו ב״
מוסקבה, שם הוא מכהן כשגריר ארצו, עד
אשר ייצרו ארבעת הגדולים מצב חדש•
בכך השמיט את הקרקע מתחת לטכסים
ישראלי חשוב.
נזיפד! לאבן. בינתיים התקיימה בניו־יורק
הישיבה הראשונה של שגרירי ארבעת
הגדולים. היא נסתיימה ברוח אופטימית
כללית ומודגשת, כימעט צוהלת. האמריקאים
רמזו כי הסובייטים גילו יחס אוהד

ביותר, התקרבו כבר בישיבה הראשונה
לעמדות האמריקאיות. הגורם שהמריץ גם
אותם: הפחד בפני מלחמה קרובה במרחב,
בה יצטרכו להתערב.
הודעת־הסיכום דיברה על המאמצים להשיג
״הסדר מדיני בדרכי־שלום״ — נוסח
המקובל, על מוסקבה וקאהיר. הוא טרף
בעיני הנציגים הישראליים, התובעים ״חוזה
שלום ישיר בין הצדדים.״ התעמולה הישראלית
הבליטה הבדל זה, פתחה בהתקפה.
אך הפעם לא נשארו האמריקאים חייבים.
* מימין: נעים גלעדי, עורן העולם הזה
בערבית. משמאל: פרופסור ליאו לוי.

דוברים רשמיים אמריקאיים מסרו לסוכנו־יות־ר,ידיעות
כי אבא אבן ״פגע באהדה האמריקאית
לישראל,״ כאשר תקף, בעת
ביקורו האחרון בארצות־הברית, את יוזמת
ארבעת הגדולים ואת שיתוף ברית־המועצות
ביוזמה זו.
מזה שנים רבות לא נתנה ממשלה אמריקאית
נזיפה כה חריפה לנציג ישראלי.
אבן פעל, כמובן, על פי הוראות ממשלתו,
שאסרה עליו מראש לזוז אף במילימטר
אחד מן הקו הנוקשה של הליכוד־הלאומי.
התותחים לא ירו. כאשר התכנסו
ארבעת הגדולים לישיבתם השנייה, הם קיוו
כי יעלה בידם תוך כמה שבועות, או חודשים,
לגבש תוכנית־שלום מפורטת, שתכלול
את הפסקת הלוחמה וההכרה הערבית
בישראלים; החזרת גבולות ר,־ 4ביוני, תוך
תיקונים קלים; השארת ירושלים בידי ישראל
תוך מתן מעמד רשמי לירדן בה; פתיחת
תעלת־סואץ בפני אוניות ישראל ופתרון
בעיית הפליטים.
נציגו האישי של עבד־אל־נאצר שהיה
בניו־יורק, נפגש עם כל הגדולים, רמז כי
מנהיגו יקבל הסדר כזה, ולא ידרוש אפילו
נסיגה ישראלית כצעד ראשון.
המעצמות ידעו כי לא יוכלו לכפות פתרון
כזה על ישראל בכוח. אך הם קיוו כי
תוכנית כזאת תהיה כל־כך סבירה בעיני
העולם, וכל־כך פופולרית בציבור האמריקאי
הכללי, עד כי אפילו יהודי ארצות־הברית
לא יעזו לקום נגדו. הלחץ המוסרי,
כך קיוו, ישתק את התנגדות יהודי אמריקה
ויעלה בישראל ממשלה שתקבל שלום
כזה.
אך משרד־החוץ הישראלי רחוק מייאוש.
הוא ידע כי סוללות־התותחים העצומות של
יהדות ארצות־הברית לא ירו עדיין את
פגזיהן — וכי מעטות הממשלות באמריקה
שעמדו עד כה בפני הפגזה מרוכזת כזו.

אילו

היית

מדוע נעלמה בעולם המערבי האהדה האחידה,
שליוותה את ישראל במלחמת ששת־הימים?
מדוע מתחילה תעמולת אל־פתח
למצוא אוזן קשבת, בייחוד בחוגי השמאל
החדש והאינטליגנציה הצעירה? מדוע, בקיצור,
נכשלת ההסברה הישראלית ברוב
ארצות המערב?
הדבר אינו תלוי בכישרון הדיפלומטים
והמסבירים, כי אם בסוג החומר המגיע
לעיתוני העולם מתוך ישראל והשטחים
המוחזקים.
נסה נא לבצע תרגיל על עצמך: תאר לך
שאתה סטודנט בפאריס, מנהל־עבודה בלונדון,
עסקן כושי בניו־יורק או אדריכל
צעיר בברלין. ואם את אשה: תארי לך שאת
עקרת־בית או סטודנטית במקומות אלה.
אחר־כך, בתור שבזר״ קרא את הקטע
הבא שפורסם בכל עיתוני המערב, מטעם
סוכנות הידיעות איי־פי. הקטע הזה גזור
מהעיתון האמריקאי המופיע בפאריס, ניו
יורק הראלד טריביון, וכמוהו מופיעים
כימעט מדי יום בכל עיתוני המערב.
קרא ובדוק את תגובותיך — כזר.
הכותרת :״דיין מזהיר עיר טורדת, קורא
לה לשים קץ לאי־סדר.״
הקטע במלואו,
ירושלים 2 ,באפריל (איי־פי שר־הביטחון
משה דיין הזהיר היום את מנהיגיה
של שכם המרדנית שאם ינהלו מלחמה
בכובשיה הישראלים תתמוטט עירם ״בתוהו-
ובוהו וחורבן.״
הודעה מטעם משרד־הביטחון הכריזה:
״פעילות חבלנית, אי־סדר והפרעות אלימות
יכריחו את כותות־הביטחון לנקוט פעולה
נגדית. אז יתדרדרו העניינים עד כדי היווצרות
מצב שאינו ׳רצוי לא ׳לשלטונות ולא

לתושבים.
״בפני העיר פתוחות שתי דרכים: לחיות

חיים נורמליים, לגרש חבלנים פעילים ול
שים קץ להתפרעויות; או להיכנס למלחמו
עם השלטונות, דבר שיביא בסופו של דבו
את העיר לידי תוהו־ובוהו וחורבן.״
זמן קצר אחרי ששר־הביטחון יצא מן
העיר, הגדולה שבערי ירדן הכבושה, נסגרו

311ץ 0 3

ת ^ י ס ״ ד 1101161110118
•1161־ 1<1 0 1 8 0 1ז 0 £י 1
0 6 )6 0 5 6 111101816? 3108116 0 8 3 :8 0 10
6 )1 168<16?5 0 ? ?61161110115ת ז <1615: *׳3
14301118 11131 1? 11163: * 8 110 1116
111 <:01׳ * ץ 6 11161? 011ז16 נן 18?8611 00011״ 011308 8 0 )1 01651? 11011011.מדי 131(56

18116?8 *:111ת .
?10 8 811081100 <3681*8016 10 11611116
1181(1מ 1116 1׳ ? 0 ?11166 0 0ו1116 31111114013 .
1 10 1116ז 6ק 8 0׳ 8 ?6 8 ?8 1* 0 * 83נ 0״׳
0 1 1 * 6ס 1116,וזדזסת 1 0 * 0 : 1 0 111:6 8

1( 111ס! 16?? 0 ? 181 3011* 1318 3 0 0׳3 * 83
? 666 : 6 ? 10 6016ת!1ג?1ג311 6 0 <3 10 01811
1110?11168. 8ס 1010 8 * 8 1111 1116 8
^ •90111 11(1811ת 110י (? 00688ן
״1116 10 * 0 10 611808 3 0 )1 <1681? 1101100.
56 0110ס 3116 ? 1116 <36?6׳8110 ?113 00ס ! ׳1516? 1611 1116 11188681 6113מ • <16 וסב 116<1ן ט 0
910?68 , 1(061068663
3 0 8 80110016 .610560 10 8 013581* 6
11-10? 8611 0191:681.ס 3

1 10110* 611 * 66115
0 ? 1010110111601 * 1016006 10 1116 0113:
35 5011001011113?6 0 31886 )1 51?11<68
81?311008ס8 0 )1 ? 001)- 111?0 * 108 <16010
8 0 )1
3*616 300056 )1 0 ? 06108

*י^^י״יל^66 61י ^ ^35ס118?31^ 11601

החנויות, מקומות־העסק ובתי־הספר במד
אה אנטי־ישראלית מוחצת.
ביקורו של הגנרל דיין בא אחרי שבו
עות של מעשי־אלימות חוזרים ונישנים 1
עיר, כשילדי בתי־הספר ערכו שביתות 1
הפגנות תון כדי ידוי אבנים. החיילי
הואשמו בכן ושהשתמשו בשיטות קשוחו
כדי לקיים את הסדר.
ידיעה כזאת, המתארת את שר־הביטחו
כגנרל קשוח, המאיים בחורבנה של עי
כבושה; ואת ישראל כולה כמדינה קולוני*
לית, הלוחמת בהתקוממות של עם כבוי
— בוודאי שווה לתעמולת אל־פתח בעול
מיליוני לירות.

קריסטל קלייסון

מאריאן או 78

1זתיב
׳111 * 111.1^111111!,.י4-11״?

וא וטימוט

כעבודה ובחוץ״;;״

זועדון הארי הסוס ביפו, ועל חוף־הים.
^ 1 71111 1ךןןמארבע המגישות השבדיות שהגיעו לתל־
1 | 1 ^ 11111 11111 111 אביב, הן רק חיל־חלוץ לצבא שלם של
יפהפיות סקנדינביות העומדות לעבוד בשיטת הרוטציה במועדון־הלילה הסקנ
דינבי
ביפו. בעלי המועדון, החוששים מהתקשרות היפהפיות עם ישראל
יחליפו את הצוות כל שלושה חודשים. עד בה נרשמו כבר חמינ
צעירות שבדיות יפהפיות לעבודה כמגישות במועדון־הלילה היפו

^ אתה תל־אביבי, כל הסיס־״ים הם
שבימים הקרובים תיעצר נשימתך בלכתו
ברחוב, כשחתיכה לא רגילד תחלוף
על פניך. לפני שתספיק לשרוק או לקרוא
קריאת התפעלות, תבחין ודאי שהיא איננה
לבדה. לידה או אחריה תופיע עוד חתיכה,
ועוד אחת, ועוד אחת.
צירוף של ארבע חתיכות חדשור בנוף
התל־אביבי אינו מאורע שאפשר לעב ר עליו
בשתיקה. אבל לפני שאתה מתכנן תוכניות
חפוזות, עצור! הארבע אמנם אינן נושאות
עימן תמרור או רמזור עם אור אד־ם, אבל
כדאי שתוותר מראש על. כל מאמץ. הכל
אבוד מלכתחילה. לא משום שהארבע אינן
יצורי אנוש. הן פשוט טאבו לישראלים.

השבדיות היפהפיות האלה עומדות ל?
רותך — אם אתה מוכן לשלם, כמון
הן מוכנות להגיש לך משקה חריף, לד,צ
לך כורסה להתפרקדות א׳ לנגב את האו
מעל שולחנך. כל מה שעשה בשבילך
היה צריך לעשות, מלצר ישראלי טוב בו
מסעדה הגונה, הן יעשו בשבילך. אבל
הכל. את כל שאר הרעיינות הנולדים נ
למראיהן של הארבע, אפשר להכניס למגיר
כי ארבע השבדיות הן מלצריות במועח
לילה חדש שנפתח ביפו העתיקה. ה1
מכונה בשם הארי הסוס, שם הלקוח מסים
רי דמון ראניון. אך אין כל תקווה שש*
הדברים המתרחשים בסיפורי ראניון יתדו
שו שם. כי הארי הסוס הוא מועדון _אקנ
קלוסיבי, שנועד בעיקר לתיירים ולחברה 1
ישראלית הגבוהה.

הקישומ -חתיכות משגדיה
^ ל ה הן לילי, ליאנה, קריסטל יסאריאן,
\ €ארבע שבדיות צעירות יפהפיות, שהפכו
בימים האחרונים תושבות קבע של תל־אביב.
הן חיל־החלוץ לצבא שלם של פהפיות
שבדיות העומדות לפשוט על תל־אב־ב—יפו
ולהוציא בה את עיני הגברים. השיער הבלונדי
והחיטוב הסקנדינבי, עומדים להפוך
לחלק מנוף החתיכות התל־אביבי היזדש.

של ארבע היפהפיות השבדיות

1 1 1/11 11111111 הן השעות הקטנות של הלילה,
בהן הן מתקשרות לישראלים — כמלצריות במועדון־הלילה ביפו.

הוא שוכן במקום בו עמד עד כה מועדו
מטמון דויד. קבוצה של משקיעים שבדיי
רכשה את המקום והחליטה להפכו למושב
שבדית ישראלית — מקום בילוי ומיפג
לאלפי התיירים הסקנדינביים הנוהרים ל
ישראל ולישראליב עם תעודת־יושר וערבו,
להתנהגות טובה.
כדי לשוות למקום אופי סקנדינבי אמית
החליטו מקימי המועדון שההשקעה הזול

שיער שחור?״ אמר• אבל אחרי שערך סלקציה
בין כל הבחורות המועמדות לנסיעה
לישראל, התברר שליאנה, למרות שערה השחור,
עדיפה על הרבה בלונדיות.

פלישה כשיטת הרוטציה
והבטוחה היא לקשטו בחתיכות שבדיות.
למטרה זו ערכו ליאון נפתניאל 30.ישראלי
שהשתקע בשבדיה וגייס שם שני בעלי
הון להקמת המועדון הסקנדינבי, וחבריו,
מיבצע גיוס מיוחד בשבדיה.
הן הציעו ליפהפיות שבדיות צעירות לנסוע
לישראל על חשבונם, לבלות בה שלושה
חודשים, ותמורת זאת לעבוד בלילות
כמגישות במועדונם, כשהן לבושות בשמלות
שבדיות באופנת המיני המינימלי, הם
לא רצו מארחות מיקצועיות.

הצעה חשודה

ף* ירי ג׳צאדה 19 למשל, היא תלמי/דה
לאמנות בביה״ס הגבוה לאמנויות
בגטבורג שבשדיה. היא מתמחה שם בעיטור
ספרים• ליאון ראה את תמונתה בשער אחד
השבועונים השבדיים והעלה בדעתו שהישראלים
עשויים לחבב אותה. הוא איתר את
כתובתה ושאל אותה אם תהיה מוכנה לנסוע
לישראל ולעבוד שם כמלצרית במועדון־
לילה.
הצעה כזו, כשהיא נשמעת מפי גבר זר,
נראית תמיד כחשודה, ביחוד לאור כל הסיפורים
על המיסחר בבשר־לבן במיזרח־התיכון.
אבל לאחר שלילי ביררה את העובדות,
היא קפצה על ההצעה בשתי רגליים
חטובות.
חברתה, ליאנה לורסון 19 היא דוגמנית
וקוסמטיקאית במיקצועה. היא בעלת
שיער שחור כפחם ונראית יותר ישראלית
מאשר שבדית. היתד, זו היא ששמע הביקור
בישראל הגיע לאוזניה והיא הציעה את עצמה
לליאון. תחילה לא רצה ליאון לשמוע
אודותיה .״להראות לישראלים שבדית עם

^ ריסטל קדיסון 19 היא טלפונאית
\ /בלישכה המרכזית לסטטיסטיקה בשטוק-
הולם. ליאון פגש אותה בבוטיק וגייס אותה
שם. ואילו את מאריאן אוסל 20 סטודנטית
לאנגלית באוניברסיטת שטוקהולם,
בת למשפחה שבדית שמרנית מאוד, לא היד,
צריך לחפש. היא באה בעצמה.
מלבדן קיימות עוד 50 יפהפיות שבדיות
נוספות, המחכות רק לתורן להגיע לישראל.
כי הפלישה השבדית לישראל תיערך בשיטת
הרוטציה. מחזור אחד של חתיכות יסיים
את תפקידו ומחזור שני יבוא במקומו.
אבל כדי שלא יהיו אי־הבנות בקשר לד
יעודן האמיתי, חותמות כל השבדיות המגיעות
לישראל על הסכם מיוחד במינו.
אסור להן, לפי תנאי חוזה זה, להאריך ולדבר
עם הלקוחות בתארי הסוס למעלה מן
המתבקש מתפקידן. אסור להן ״לעשות עיניים״
,לרקוד עם הלקוחות, להיפגש איתם
לאחר שעות העבודה או להתיר להם לצבוט
להן בישבנים. ברור להן שאם תעבורנה על
אחת מדיברות אלה, הן תוחזרנה לשבדיה.
מאחר שליאון מכיר ישראלים, ויודע שה־שבדיות
שלו אמנם יקיימו את ההסכם, אך
ברור לו שהישראלים לא יהיו מוכנים להתחשב
בו, הוא שכר שומר־ראש מיוחד ל-
מלצריוחיו. הוא מלווה אותן מן הרגע בו
הן יוצאות מבית־המלון בו הן מתגוררות,
עד לרגע בו הן חוזרות אליו. כל מי שיעז
להציע ליפהפיות ד,שבדיות הצעות שאינן
בתחום הטעם הטוב והחוזה, עלול להמשיך
את הוויכוח עם שומר־הראש שלהן.
אז מי שניזון עד כה בסיפורים ובאגדות!
על האהבה החופשית השבדית ורוצה לאמת
אותם, מוטב שיפליג לשבדיה וינסה זאת
שם. השבדיות של השטח־הגדול ביפו הן
לראייה בלבד — לא לשימוש.

במדינה נשק ציידי הפאנטומיס אין דבר המפחיד יותר את אזרחי מצרים
מאשר מטוסי הפאנטום, אותם הבטיחה ממשלת
ארצות־הברית לישראל. דווקא התנגדותה
הנמרצת של ממשלת מצרים לעיסקת
הפאנטוסיס, היא שציירה מטוסים אלה ב עיני
בני העם המצרי כמטסי־אימים כל־יכו־לים
שאין לעמוד נגדם.
לפני מספר שבועות, כאשר פירסם אחך
מעיתוני מצרים ידיעה, לפיה כבר הגיעו
מטוסי הפאנטום לישראל, כשהם ארוזים
בארגזים, הורגשה פאניקה ברחוב המצרי.
משרד ההסברה המצרי ראה צורך להילחם
בפחד ההמוני מפני דפאנטום. לשם כך גויים
שגריר צפון־וייט־נאם בקאהיר, נהוין אקסואן,
שנשא בפני מאות עיתונאים מצריים הרצאה
על הפאנטום, שנועדה להפיג את פחדו של
המצרי מפני המטוס הפלאי.

ונסה רדגרייב ב״איזאדורה״
הפורנוגרפיה היא עניין של אנאטומיה
קולנוע סרטים
גחלי אש הניד! ט ף (בן־יהודה, תל־אביג; ארצות־הברית)
אחרי שטראנם סטאמפ הורג את
בן־הכנופייה שלו, שניסה לאנוס את גיבורת
הסרט, יוהנה פטאט, הוא יוצא למרפסת
ומבצע פוזה קשוחה באופן מיוחד, ורואים
מייד שהוא מתכונן, ואם ימשיך ככה גם
יצליח, למלא בקרוב תפקיד ראשי בסרט
על חייו של יול ברינר.
כל זמן שהוא היה בין חבריו• ,השודדים
המכסיקאים הכל היה בסדר. אבל יום אחה
מייד לאחר התחלת הסרט, אומר אחיו של
המנהיג אל מנהיג השודדים :״האנשים
שלך משתעממים. הם רוצים לפעול.׳״ והמנהיג
מחליט :״מחר נצא לשחרר את ההמפסיק־אדמהשכבשו

היאנקים מאחינו
אים.״
הם פולשים ליישוב אמריקאי. משחררים
כמה טבעות וצמידים מידיהן של כמה גבירות׳
ובדרך חזרה יש קרב, ואז קורה
התקרית של טראנס סטאמפ עם יול בדינר,
מה עוד שהוא נפצע ונשאר לבדו, לטיפולה
הבלעדי של הגיבורה הראשית ואביה
(קארל מלדן).
ואז, לאחר שהוא מבריא, הוא מתחיל
בסידרת התלבטויות. האם להישאר עם האמריקאים,
והגיבורה הראשית, שביניהם
נולד, או לחזור לשודדים המכסיקאים, שעימם
בדל? כלומר הוא מתלבט. לבד. כל
אחד אחר יודע מה הוא יחליט.
ובוקר אחד הגיבורה מתעוררת כשכותג־תה
לעורה, יוצאת החוצה וצועקת לאביה:
״אבא. תראה!״ בן בן, וגם אתם תיכף
תראו, איך טראנס סטאמם הולך מאחורי
סוס וחורש את האדמה .״הוא מדבר.״ היא
צועקת ,״הוא החליט.״
אבל בכפר חושדים בו, וזה מקרב אותנו
אל הסצינה הבאה .״אני לא שייך לכאן.״
הוא אומר .״כן, בלו,״ אומרת לו הגיבורה,
כי קוראים לו בלו ,״אתה שייך.״ וברגע
שהיא אומרת את זה, היא מפזרת את
שערותיה על צווארה, פורפת את כפתורי
שמלתה, ויכל מי שמתמצא קצת בסרטים
יודע ימה קורה אחרי זה.
ואחרי זה תנחשו אם הוא מספר לה

201

או לא, בתוך שדה־התבואה, על הוריו שנשרפו
על־ידי המכסיקאים, ועל השודדים,
שאימצו אותו לבן.
הכל יכול להיות טוב ויפה, אבל הסרט
צריך להימשך. לכן השודדים המכסיקאים
חוזרים ומבטיחים להשמיד את דיישוב• והגיבור
אומר שהוא לא רוצה לפות, ונמאס
לו בכלל לא לדעת לאן הוא שייך, והוא
דוהר מהבית דהירה דרמאטית, עד שהסוס
שלו נעצר ושואל את עצמו :״לאן?״ וההמשך
כמובן ברור.
ואז בקרב האחרון, כשנותנ-ם לתותחים
לדבר ורואים שמי צריך בכלל את המוזות
שקילקלו עד עכשיו את כל הסיט, ומתחילים
לזרום נחלי אש ונחלי דם, ויש אפילו
נחל אחד של מים, סתם. בסזף הבעיות
נעשות ברורות ואפילו מעניידת.
בסך הכל זה מערבון בינוני עם הרבה
יומרות, עם צילומים מצויינים, וסוף יפה.
כוכבים שיגייס פודגוגדאפיורג בכותרות של הסרט איזאדורק יהיה כתוב
קודם כל מי הם השחקנים, ונד הוא הצלם,
וצלם המישנה, ואחר־כך יהי־ כתוב מי
הוא רופא־השיניים.
היה יריב גדול על מיקומו של הרופא בכותרות,
ובסוף הוחלט לתת לו מיקום־
כבוד. משום שחלק גדול מדבלחת הסרט
היתד. תלוייה בו.
לקראת סוף הסרט צריכה ד־תה איזאדו-
רה־ונסה רדגרייב להתכער, וכי שמבין בעניינים
הללו, יודע שאפשר להתכער בעזרת
קצת קמטים, אבל עיקר הכיעור הוא
בשיניים.
ונסה רדגרייב הסכימה ליכל מערכת־שיניים
חדשה מרופא־שיניים ידוע, ולהצטלם
איתר״ אבל היא התנתה תנאי :״שום
צלמים זרים לא יהיו באותו רגע בשטח
ההסרטה. שום אורחים. רק הבמאי, הטכנאים
ואני.״
ובך היה. שבוע לאחר מכן צולמה סצי־נת־העירום
של הסרט. השטת היה מלא
אנשים וצלמים מכל העולם. לא היה איכפת
לה, להיפך, מה שמראה ינו שוב כמה
הפורנוגרפיה היא עניין שי גיאוגרפיה,
בסך הכל כמה סנטימטרים למעילה או למטה.

עניין
לילדים .״מייד אחרי שהאמריקאים
החלו להפציץ את ערי צפון־וייט־נאם,״
סיפר השגריר לעם המצרי ,״פשטה אופנה
חדשה בארצנו — לעשות טבעות נשואין
מחלקי מטוסים אמריקאיים שהופלו בשטחנו•
כשרבו המטוסים הנופלים, החלו בני
העם הצפון־וייט־נאמי למספר את הטבעות
במספרים סידוריים. אבל מספר המטוסים
שהופלו היה גדול מהדרישה לטבעות. לכן
החלו לעשות מהם מחזיקי מפתחות.״
לדברי השגריר, הפכו מרבית בני עם
צפון־וייט־נאם לציידי פאנטונדם .״אם הפאנטום
טס בגובה רב, מורידים אותו הטילים.
אם הוא טס בגובה בינוני, מפילים אותו בתותחים.
אבל אם הוא טס בגובה נמוך,
יכולים אפילו הילדים להפיל אותו ברובה.״
השגריר אף מסר מספרים למצרים .״עד
כה הפלנו 4,000 מטוסים אמריקאיים מ־48
סוגים. קרוב למחציתם היו מטוסי פאנטום.״
כדי שאיש משובעיו לא יפקפק בדבריו,
חילק השגריר לנוכחים שי — טבעות שיוצרו
בוייט־נאם מחלקי מטוסים אמריקאיים
שהופלו. כל טבעת נשאה עליה מספר סידורי
של מטוס שהובל. מספרי הטבעות שחולקו
היו בסידרת ה־.3000
״אבל זה מפני שהטבעות יוצרו מזמן,״
התנצל השגריר ,״דיום כבר הגענו למספר
סידורי העובר את הארבעת אלפים.״
ההסתדרות איפה
הביקורת?
בחדרי הקומות החמישית והשישית בבניין
הוועד־הפועל של ההסתדרות, רבו לאחרונה
הלחישות סביב מבקר־ההסתדרות,
האלוף (מיל ).יוסף אבידר. מאז מונה ל-
תפיקדו, לפני כשנר, טרם הצליח אבידר לפרסם
דו״ח ביקורה שלילי או חיובי אחד
על המפעלים הכלכליים של ההסתדרות•
כאשר פורקה בשעתו הוועדה המרכזית לביקורת
בהסתדרות היא השאירה לאבידר
ירושה גדולה. היו אלה דו״חות ביקורת קטלניים
על מפעלים כלכליים של חברת־העוב־דים,
שהגרעונות המצטברים בהם, בין 1964
ל־ 1967 הסתכמו בב־ 100 מיליון ל״י.
המדובר הוא ב־ 36 דו״חות מפורטים, אשר
פירסומם עלול היה לחולל סערת רוחות
גדולה במדינה. אולם מאז נכנס אבידר לתפ־

הגבירו הבא

הו1ול 0ה1ה
כגלל יום השואה, תוקדם
הופעתו של הגליון הכא.
כמקום כיום רכיעי, יופיע
הגליון כיום שלישי. קוראים
תל־אכיכיים יוכלו להשיגו
ככר כערכ* של יום שני.

קידו, הפסיקו לדבר על דו״חות אלה, שגרמו
לעריפת ראשיהם של רבים ממנהלי המפעלים
ההסתדרותיים.
מכונה לא חוקרת ! מה גרם לגניזה
הגדולה?
אבידר הכנים שיטות חדשות לביקורת במפעלי
ההסתדרות. במקום עבודת ראש וידיים
הוא העדיף ביקורת ממוכנת, בעזרת
מחשבים ומכונות.
״זו שיטה מושלמת,״ אמר אחד מראשי
המשק ההסתדרותי ,״המכונות מסוגלות לתת
תשובה מיכנית לשאלות שהשואל מעוניין
לקבל תשובות עליהן. מכונה אינה יכולה
לחקור ואי־אפשר לבקש ממנה הסברים והבהרות.
אפילו המחשב האלקטרוני המשוכלל
ביותר אינו יכול לתקן תחשיבים הנעשים
בעזרת נתונים לא נכונים.״
נראה ששיטתו החדשה של אבידר, שהוכנסה
בתמיכתו המלאה של מזכיר ההסתדרות,
אהרון בקר, הופעלה בעקבות הפירסומת
השלילית לה זכו מימצאי ועדת הביקורת המרכזית
שפוזרה. היו אלה הדו״חות בעניין
מפעלי תיעוש, מפעלי כור, עיסקת הפרדסים
ושירותי נמל מאוחדים, שהצביעו על ניהול
כושל, או דו״חות שהצביעו במפורש על
שחיתות, כמו הדו״חות על מפעלי הולי־אור,
או שולטן — שהביאו לשינוי השיטה.
השנה היא שנת בחירות. וראשי ההסתדרות
הגיעו למסקנה כי בשנה כזו מוטב לא
לפרסם מימצאי ביקורת שליליים• הם גם
מקווים שהזמן יעשה את שלו. הגאות הכלכלית
שפקדה את המשק הישראלי מאז המלחמה
והעובדה שמפעלי ההסתדרות, שאחוז
ניכר מהם קשור ישירות עם התעשיה
הצבאית, מכניסים היום כספים רבים, עשויים
להקטין את הגרעונות המצטברים של
השנים הקודמות.
מקווים ראשי ההסתדרות: כאשר יגיע היום
לפרסם נתוני ביקורת, ניתן יהיה לכסות)
על הכישלונות של השנים הקודמות.

פשעים

שיכור
על הגג
״יהרגו אותי אם לא אגיע הביתה עד
שעה עשר,״ אמרה ליאורה אלתר 14 תלמידת
כיתה ח׳ בבית־הספר המנחיל ברמת-
גן. השעה היתד, כבר רבע לעשר בלילה,
והיא עמדה ליד תחנת האוטובוס ברמת-
עמידר בחברת ידידתה זיוה וחברה, רמי
טאובר 17 שליוו אותה.
לפתע הבחינו השלושה בדמות שהתקרבה
אליהם .״תסתלקו מפה! צעקה ,״יאללה!״
על מה שאירע אחר־כך סיפרה ליאורה
אלתר, כשהיא שוכבת במיטתה, פצועה.
״זה היה איש שיכור. הוא התקרב אלינו
ואנחנו התחלנו ללכת ממנו. פתאום הוא
התחיל לרוץ אחרינו ואנחנו ברחנו. נכנסנו
לאחד הבתים כי חשבנו שיש לו יציאה
אחורית. השיכור היה כל הזמן אחרינו,
צעק וקילל. כשראה שאנחנו עולים לבית,
צעק, :יופי! יופי! תעלו לשם.׳ הוא בטח
ידע שלבית אין יציאה אחרת.״
ילדים נופלים מהתקרה. השלושה
מצאו את עצמם במירפסת ריקה. המשיכה
ליאורה בסיפורה :״רמי ראה את השיכור
עולה אחרינו וקפץ אל גג רעפים שהיה
ארבעה מטד מתחת למירפסת. הגג נשבר
ורמי צנח על מיטתה של תימניה זקנה שהתחילה
לצעוק, :אלוהים! אלוהים!׳
״אחרי רמי קפצה זיוה. בינתיים הגיע השיכור
אלי, תפס אותי בשערות, נידנד אותי
חזק ודחף אותי אל תוך החור בגג הרעפים
למטה. נפלתי על המיטה של התימניה הזקנה.
המיטה נשברה לשניים• נפגעתי בקרסול.
רמי רץ להזעיק משטרה ואותי לקחו
באמבולנס לבית־החולים.״
השיכור שגרם לשלושה לקפוץ אל מיטתה
של הזקנה נתפס על־ידי המשטרה כשהוא
ישן בביתו .״אמרו לנו שהוא חבר דן, וקוראים
לו שאול,״ סיפרה ליאורה. לתושבי׳
רמת־עמידר היו יותר פרטים על הגבר בן
ה־,42
״הוא שיכור מועד ואחד מעסקני מפא״י
בשכונה,״ סיפרו .״כל לילה הוא משתכר
ונטפל לצעירים עוברי־אורח, בעיקר לזוגות,.
זה מפני שלא הולך לו עם בחורות.״
האומללה ביותר מכל התקרית היתד. סעדה
מנצור, תימנית בת ,60 שאל מיטתה
צנחו בלילה, דרך הגג, שלושת הצעירים הנפחדים.
סעדה נפצעה באצבעה. אך עד היום
אינה מבינה כיצד נפלו הילדים מהתקרה.
״זה מאלוהים! זה מאלוהים!״ היא בטוחה
עדיין•

לעולם נמאס לראות את
הצברית במדים ורובה

הצלם פאפ הוריד לה אותם
^ תבונן נא בשתי תמונות אלה. גם
1 1בתמונת השער האחורי. קשה להאמין
שאלה ייצוא ישראלי חדש.
אבל זאת עובדה. מיליוני קוראים של
עיתונים בחו״ל יסתכלו בקרוב בתמונות,
ויאמרו :״מעניין מאוד. לא תיארנו
לעצמנו שזה הנוף של ישראל.״

חונו חץטל
הצב רי ת

לא הורה, לא רובה ולא מדי צה״ל.
צבר דוקרני וצברית פשוטה.
למהפכה הזאת בתדמית ישראל אח ראי
גבר שחרחר ונאה, הנראה כמו שחקן
קולנוע או דוגמן.

נשק ומדים
זה לא פירמה
קורא־ם לו יאנוש פאפ והוא צלם־עיתו־נות
שהתמחה בצילום יפהפיות. במשך
שנים גר בחיפה והיה מאושר לעסוק בצילום
הנוף ההררי וצמחי־הבר של הכרמל.
אחר־כך נסע לאירופה, עבד בשביל כמת
נון השבועונים והירחונים הגדולים ביותר

הוא חזר ארצה עם מיטען של ציוד משוכלל,
ועם הזמנות מעורכי אותם שבועונים
זירחוניס לספק להם תמונות מישראל.
בתחילה צילם גס הוא בנות במדים ועם
רובה. אבל הוא ראה שזאת כבר לא פירמח|
ישראלית טהורה. כל העולם מצטלם עכשיו
עם רובים ולובש מדים. הוא החליט לצלם
את הישראלית בלי הדברים האלה. התוצאה:
מניין גובר והולך בחו״ל.

גועל-נפש
זה לא אמנות
אבל הביקוש עולה על ההיצע. פאפ
אינו יכול לספק לעיתוני־היוקרה של
אירופה את כמות הצילומים שהם מבקשים
.״ אין מספיק חומר-גלם,״ הסביר.
״זאת אומרת, יש מספיק בחורות יפות.
אבל הן עדיין חושבות שצילום־עירום
זה לא בשבילן.״
בדרך כלל הוא מצלם דוגמניות־צילום
מקצועיות — אבל הוא גמר מהר מאוד
את המלאי. לכן התחיל לחפש פנים חדשות.
כן, פנים .״כי זה ההבדל בין גועל-
נפש לבין אמנות. הבחורה יכולה להיות
עירומה, אבל אני מתרכז על הבעת־הפנים
שלח, על האס תטיות הכללית —
רק אז יש תוצאה שלא צריך להתבייש
בה: לא אני, לא הבחורה, ולא המדינה.״
אם ימשיך כך, עוד יזכה במעמד של
מיפעל מאושר.

במדינה
דרכי־חיים
שירת עגבגיה
אחרי שחזו במיפגן הצניחה על חוף ימה
של חל־אביב, הלכו פאול הרמן, אשתו וילדיו׳
לקנות אבטיחים בשוק הכרמל. כשעמד
הרמן ליד אחד הדוכנים בשוק, כשהוא
מנסה לבחור באבטיח משובח, התעופפה לעבדו
עגבניה והתרסקה על בגדיו.
הרמן חשד מייד כי הרוכל בדוכן הסמוך,
יעקב מילים 43 הטיח בו את העגבניה.
״למה זרקת?״ שאל הרמן אח הרוכל. על
מה שקרה אחר־כך, סיפר בבית־המשפט:
״הוא עשה לי סקנדל בגלל שצעקתי עליו.
רוכל שני, שאל אותי, :אחה רוצה מכותי׳
הוא התנפל עלי, שבר את משקפי ופצע
אותי. בלילה עשו לי ניתוח• עכשיו יש לי
אף עקום ולא בסדר.״
מחיר העגבניה. זכריה כהן, מוכר
האבטיחים שליד דוכנו עמד הרמן בעת שנפגע׳
תמך בגירסחו .״פיתאום נזרקה ה־עגבניה,״
סיפר ,״אני לא יודע מאיפה.
הרמן טען שאני צריך לשלם לו בשביל החולצה
שהתלכלכה. אבל גם ההולצה שלי
התלכלכה. בכל זאת הייתי מוכן להתחשב
בו להוריד לו מהמחיר של האבטיח. רק
סובבתי את הפנים שמעתי אותו צועק:
,הרביצו לי! הרביצו לי!׳ ״
אל בית־המשפט הובאו יעקב מילים ואפרים
פריימן 18 שהואשמו בחקיפחו של
הרמן. לכל אחד מהם היחה גירסה אחרת
על סיפור העגבניה .״עבר ילד וזרק עלי
עגבניה,״ פיפר מילים ,״העגבניה היתד,
קטנה כזאת ובכלל לא רקובה. זרקתי אותה
עליו בחזרה. האדון שקנה אבטיחים נפגע
במספר טיפות. לא הספקתי לבקש סליחה
והוא רץ להביא שוטר. אחרי שלא מצא
שוטר צעק על החבר שלי, :צא החוצה אם
אתה עבדאי׳ והם התחילו מכות.״
הסביר פריימן :״הוא רצה להשוויץ בפני
אשתו. הוא היכר, אותי ראשון.״
מכל הסיפורים האמינה השופטת לסיפורו
של הרמן. העגבניה שהושלכה עלתה למילים
ולפריימן ב־ 100ל״י קנס לכל אחו מהם.
תולדות כמה עולה
לשמוד על ס די 7

המתנה המקורית

אריזת שי של ון י 1גסמן
בקופסה מ הו דרת ובה ממיטב מוצרי
*10x08
קצף לגילוח
א 0וז 1 0
מי פנים לאחר גילוח
וחפיסת סכיני גילוח >ן י 1גסמ ] .

]1י 1גסמן :
68ז ק *

מחיר אריזת השי 13.75ל״י

תענוג לגבר עם קעגסמן
השם שכבש א ת הגבר ה א מריק אי
מוצרי עיוגסמ ! זכו ב תו ארה מוצר
הנבחר 1969

מה קורה כשאזרח הוא עד להתפרעות במקום
ציבורי? האם מותר לו להתערב כדי
לרסן את המתפרעים? שופם־השלום התל־אביבי,
דב לוין, נתן השבוע את התשובה
לכך בפסק־דין :״כן, אבל במיסגרת החוק.״
ביולי 1968 נערכה בתיאטרון האהל הצגת
הבכורה של מחזהו של יגאל מוסינזוי
שברו את הכלים. אבל ההצגה שונתה בגלל
התערבותם של מספר צופים לשברו את העצמות.
היה זה כשקבוצת אמנים צעירים
החליטה למחות נגד רמתו של המחזה, רכשה
כרטיסים להצגה והפריעה את מהלכה
בקריאות־ביניים (העולם הדה .)1613
ההתערבות במהלך ההצגה הרגיזה נוכחים
אחרים באולם. כמה מהם, כמו המחזאי יגאל
מוסינזון עצמו, בניו, סדרני האהל וכמה
צופים אחרים, התנפלו על האמנים הצעירים,
היכו אותם מכות וגררו אותם החוצה.
אסור להרביץ למפריעים. המשטרה
תבעה לדין את המתפרעים ואת אלה
שניסו לרסנם גם יחד. רק שניים מכולם
בחרו להודות באשמה. היו אלה הצייר מיכאל
צבי דרוקס ( )28 וחיים מיצנר (.)70
אולם בעוד שדרוקם הואשם בהתנהגות
פרועה במקום ציבורי, בכך ש״קרא קריאות־ביניים
בקול רם, מחא מחיאות־כפיים חזקות
והרעיש,״ הואשם מיצנר בתקיפה.
מיצנר דיה מראשוני המתק־ממים נגד ההפרעות.
למרות גילו, זינק אל המפריעים,
היכר, כמה מהם ועזר לגררם החוצה. העובי
הסוציאלי דני טרץ, שנימנה עם המתפרעים,
טען כי מיצנר היכר, אותו בכל חלקי גופו.
לפני שבוע הורשע דרוקס על־ידי השופט
לוין, נדון לתשלום של 100ל״י קנם וערבות
בסך 250ל״י להתנהגות טובה למשך
שנתיים. השבוע הורשע גם מיצנר, למרות
שביקש מהיועץ המשפטי לעכב את ההליכים.
טען מיצנר בבית־המשפט :״אני אדם זקן
ואף פעם לא הייתי מעורב בקטטות. התקרית
קרתה עם אדם שהפריע להצגה.״
השופט דב לוין גזר עליו קנס בסך 50
ל״י. היה זה פם ק־דין שהבהיר כי כדי להשתיק
מפריעים להצגה, אסור להשתמש בכוח
הזרוע ולהרביץ מכות.

* מחזה הפך כבר לחלק בלתי נפרד

י י מהווי הכדורגל הישראלי, כמו ההתפרעויות
והכאות השופטים. הוא חוזר ונשנה
מדי שבת בכל מ׳ גרש כדורגל בארץ• רק
שורק השופט להפסקה במשחק וכבר נוהרים
אלפי אנשים אל מאחורי היציעים.
שם, לעיני השמש ולעיני שאר הצופים
שביציעים, הם עושים את צרכיהם בגלוי.
ריחו החריף של השתן הוא ריח הלוואי של
כל משחק כדורגל בארץ.
מדי שבת נוהרים למיגרשי הכדורגל בארץ
רבבות צופים. הם מבלים ביציעים בין
שעתיים לחמש שעות ברציפות. הם משלמים
במיטב כספם כדי לראות ספורט טהור. אבל

וזה3במיגוש3הפועל1ומת־ג; 1־ וכו*זה: נכר מיגוש;באוץ

הבודד

תמונה שצולמה ביום־גשם
באיצמדיון המכביה בתל־א־ביב.
חובב כדורגל בודד נאלץ להטיל את
מימיו טל הקיר, מחנסר מיתקני נוחיות שט.

איש אינו דואג להם לצרכים האלמנטרים
הפשוטים ביותר.
באיצטדיון בלומפילד ביפו, המשוכלל והמודרני
שבמיגרשי הכדורגל בארץ, בעל
תפוסה של 22 אלף מקומות, יש שני בתי־שימוש
קטנים ועלובים שבכל אחד מהם יש
מקום ל־ 20 איש בלבד. באיצטדיונים אחרים
המצב גרוע עוד יותר. ברובם אין כלל בתי־שימוש
לרשות קהל הצופים.
זה לא איכפת לאיש. משרד־הבריאות, העיריות,
המשטרה, אגודות הספורט ומחזיקי
המיגרשים, אינם סבורים כי החקנת בתי־שימוש
במיגרשים היא מעניינם או בטיפולם.
הגיבו השבוע הדוברים המוסמכים י על ה
אות
התקבלה התשובה הבאה :״תפקידן של
שאלה: מי אחראי שאין בתי־שימוש ב־הרשויות
המקומיות הוא להקים מחראות
מיגרשי הכדורגל?
• אמר סלומון אדיר, מנהל איצ 1 -ומשתנות. איננו עוסקים בהקמת מיבנים אלה,
והדאגה לקיומם חלה על כל רשות ציבורית.״
טדיון בלומפילד :״בבלומפילד יש דווקא
סידורי נוחיות מושלמים. יש לנו ארבעה
#אמר יוסף גולן, דובר עיריית תל־בתי־שימוש
גדולים, לגברים ולנשים. יש לנו
אביב• :העיריה אינה מבצעת שום פיקוח
גם משתנה ענקית. אך הצופים התרגלו כבר על איצטדיון המכבייה מאחר והוא פועל
לא להשתמש באלה. הם מעדיפים להשתין
ללא רישיון.״
על הקירות, או אף ישר מן היציעים.״
+אמר עמום אריכא, דובר מש•
אמר דוד דוידזון, מזכיר ההתטרת
מחוז תל־אביב :״המשטרה מכירה באחדות
לכדורגל :״מגרשי הכדורגל אינם
תופעה של חוסר־שירותים במגרשי הספורט
שייכים להתאחדות אלא לעיריות. כשעיריה
ודרשה כבר צווי סגירה נגד איצטדיון
מוציאה רשיון למיתקן ציבורי היא חייבת
המכבייה ומגרש הפועל רמת־גן. בית־המש־לבדוק
שיהיו בו השירותים המתאימים.״
פט כבר הוציא צוזי־סגירה נגד שני מגרשים
• מלשכת דובר משרד־הכרי אלה, אבל הם טרם הופעלו.״

| כל משתין בקיר: בתרו סואן כר לכלבים ! -כיוס אלה הם חובבי הכדורגל ן

אנשים
רים, גמאל עבד־אל־נאצר! ,ספיר מחכה לשווא
לטלפון מדיין. אני מקווה ששיבוש
קוזי־החוץ,לא יביא בהכרח גם לשיבוש קווי־הפנים.״
• מה שמדאיג ב־מים אלה את
הנהלת המפלגה הלירברלית העצמאית היא
עצבנותם של העסקנים הסוי־יטיים. בהקשר
לכך סיפר סגן שר־הפיתוח יהודה שערי,
כי יושב־ראש הכנסת המנוח, יוסף
שפרינצק, נהג לומר על אחד מאנשי
צמרת תנועת העבודה כי ידנו יום אחד בשבוע
בו האיש הזה משתגע .״אך אין לדעת
מתי אותו יום,״ היה מוסיף שפרינצק בצער.
• לא תמיד מקנה חברות ככנסת זכויות
שאין לאדם רגיל. בזאת נוכח ח״כ סייף
אל־דין אל־זועבי, איש: דעת המיעוטים
הקשורה במע״י. הוא שמע מפי בני־משפח־תו,
העובדים בפונדק הדרכים מיפגש בנימינה,
כי בקשתו של בעל הפינוק להתיר לו
להעביר את הפונדק לכביש החדש, בין
צומת חדרה לכפר הערבי פאראדיס, לא
אושרה. הח״כ פנה בעצמו בבקשה לאפשר
לו לבנות פונדק־דרכים על הכביש המהיר.
להפתעתו נדחתה גם בקשתו.

החברה
של איגשטיין
עורך שידורי הספורט של הטלוויזיה, דן
שילון, ערך השבוע ערב־ראיונות פומבי
בחולון. אחד המרואיינים היה המנהל המדעי
של מכון וינגייט, אורי זימרי, שקבע כי
הסיבה העיקרית לרמתו הירודה של הספורט
הישראלי היא הזנחת הפיתוח הגופני בבתי־הספר
היסודיים. תוך כדי כך כיפר על פגישה
עם שר החינוך והתרבות, זלמן ארן,
בה דרשו אנשי ספורט להרחיב את החינוך
הגופני בבתי־דספר. השיב להב השר :״האבא
שלי חי בפולין עד גיל 92 והוא היה

בריא מאוד בלי לעכוק בספירט.״

אדזה מרטינלי -
עירומה? רק —

הפונדק
של זועבי
״עבר זמנם של המנהיגים בעלי־הכאריז־מה,״
טען השבוע העיתונאי האמריקאי ה־נוחע
גזיימס רסטון. ולראייה :״חוץ
מאשר צרפת של שראל דה״גול וסין
של טאו טסה־טונג, מנוהלות כיום
המדינות על־ידי טכנאים פוליטיים וכלכליים,
כמו ריצ׳ארד ניכסון בארצות־הברית,
הארולד וילסץ הבריטי, ראש-
הממשלה סאטו ביפאן, גיאורג קיזי*
נגר בגרמניה, אלכסיי קוסיגין וליאד
ניד ברז׳גייכ בברית־המועצווב״ בקיצור:
עברו הימים של מנהיגים בעלי־כאריז־מה
כמו ונסטון צ׳רצ׳יל, פראנקלין

רוזבלט, יוסף סטאלין, קונראד
אדנואר, ג׳והרלאל נהרו וג׳ון קנדי.
אחד האחרונים, איוב חאן, התפטר
זה עתה בפאקיסטאן ,״גמאל עבד-אל-
נאצר נתון במצרים בצרה, ואילו מדינת־ישראל,
שהוקמה על-ידי האישיות והרצון

של אדם נמרץ ורב־הבעה (דויד כן־גור־יון)
,מפנה את העורף לגנרל משה דיין
וסומכת על פשרות שקטות.״ היוצא מן הכלל,
לדעת רסטון: ראש ממשלת קנדה,
פיאר אליוט טרודו • .על תפקידו
החשוב של מכשיר הטלפון בחיים הפוליטיים
עמד השבוע יושב־ראש מזכירות הל״ע,
עורך־הדין יצחק ארצי. בעקבות הידיעות!
בעיתונות, לפיהן שר־הביטחון משה דיין לא
השיב לשתי פניות טלפוניות של השר
פינחס ספיר, קבע ארצי :״גם השלום
עם־ הערבים, וגם השלום הפנימי, תלויים
כנראה בצילצולי־טלפון המאחרים לבוא. השר
דיין מחכה לשווא לטלפון מנשיא מצי

— חשופת חזה
— כשיש ערך דראמאטורג־

מרואיין אחר באותו ערב היה י־יב כן*
אליעזר, נכדו של דויד בן־גורי־ן, שהוא
גם מראשי מסע ההחתמה למען משה דיין
לראשות הממשלה. כשנשאל מה ־קרה אם
דיין אומנם יעמוד בראש רשימה עצמאית
וגם בן־גוריון יציג רשימה משי, השיב:
״אני אצביע בעד ביג׳י ואשתי תצביע בעד
דיין.״ י• הזמר אריק אינשטיין החליט
להתעשר, לכן הוא התקשר עם כועז
דוידזון וצבי שיסל. יחד הם יסדו
חברה להפקת סרטים, וקראו לה הגר, על
שם הלהיט המפורסם של אריק. אתרי כמה
שבועות של עבודה התברר לשלושה כי מסרטים
סתם אי־אפשר להתעשר• הם עברו
לייצר סירטוני־פירסומת. אך מהזמן שהם
עוד יצרו סירטונים אמנותיים נשאר הסירטון
בכיכובם של הזמרת ג׳וזי כץ ודשחקן הבריטי
המתחיל ג ׳ד פי, בבימויו של בועז.
השבוע הם הקרינו אותו בהצגת־בכורה עולמית,
בפני ידידיהם בתל־אביב • .לא כולם

ג׳וזי כץ, ג׳ו פי ובועז דוידזון
איך מתעשרים?
אמר שדרן תחנת הרדיו הצרפתית הנודעת
זוכרים את נוער הדיסקוטקים שיצא להילחם
במלחמת ששת־הימים. השבוע החליטו ר פי
אירופה מספר , 1לפני שהניח תקליט חדש
שאולי ומאנדי ריים־דייוויס, בעלי על הפטיפון. מיליונים בצרפת, שהאזינו לתוכנית
הפיזמונים הפופולארית, שמעו אז
הדיסקוטק נזאנדי, להזכיר ליישוב את קיומו
את שירי ג׳ורג׳ כראסנם, אבל רק מעשל
אותו נוער. הב אספו מבאי מועדונם 15
פטיפונים ומכשיר טלוויזיה, וירדו עם כל
טים מהם יכלו לזהות את השפה בה הושמעו
השירים. השפה היתד, עברית כמובן,
הציוד לסיני כדי לחלק אותו לחיילים. אך
והמבצע היה יוסי סנאי, ששירי בראסנם
פטיפונים בלי תקליטים לא הולך. לכן פנו
השניים לחברת סי.בי.אס. שתרמה למיבצע שלו בעברית, בתרגומה של נעמי שמר,
משודרים עתה לעיתים קרובות בתוכניות
800 תקליטים ואת שירלי שמידט, מנהרדיו
הצרפתיות • .את חגיגת יום־הולדתו
הלת החברה, שעזרה לחלק אותם בין חיילי
ה־ 24 חגג הצייר יענקל גינצכורג בצורה
1׳,מוצבים • .שמונה שנים הם חיו באהבה
חופשית. מיי הכוכבת אלזה מרטינלי
מקורית: הוא גידל לכבודה זקנקן אדמוני,
המשווה לו חזות חיצונית מבוגרת יותר.
והצלם וילי ריצו. למה? כי אלזה היתר,
״זה כדי שהצופים בציורי לא יגידו, :לא
נשואה באותם שמונה שנים לרוזן לביון
יתכן שכזה בחור צעיר מצייר תמונות כמנצ׳ינאלי־טשוטלי,
והוותיקן סירב לאלה׳•״
אמר גינצבורג. סיבה נוספת לגידול
בטל את הנשואין. השבוע, אחרי ישיבות
הזקן: חיסכון בזמן הגילוח. יענקל, העומד
בלתי־ספורות בנושא, נעתרו ראשי הוותיקן
לצאת לארצות־הברית, לשם הוזמן לעריכת
לבקשתה של אלזה. עכשיו, אחרי שהיא גרוסידרת
תערוכות, עובד עתה בקצב מטורף
שי* סוף־סוף, רוצר השחקנית להתחיל ב־כדי
להספיק להכין ציורים חדשים לתערוקאריירה
חדשה: היא רוצה לשחק רק בסרכות
אלה, כיוון שציוריו נחטפים עוד לפני
טים בעלי ערך אמנותי. הבמאי אנדרי
שהוא מספיק לסיימם • .פגישה משפחתית
קייט נתן לה אפשרות לכך, ובסרט הדרכים
מקטמנדו אפשר לראות את חזה החשוף׳ התקיימה השבוע בישראל בין אמן הפנטומימה
ג׳וקיארקין, שהגיע לארץ כדי להובמשך
כמה שניות, בזמן שבנה (בסרט)
מלטף אותה. במסיבת עיתונאים, שכונסה פיע בחגיגות יום־העצמאות, לבין אחותו,
בגמר ההסרטה, הצהירה הכוכבת :״לעולם
הדוגמנית לשעבר גליה ארקין־כהן, שלא
הייתי מופיעה עירומה בסרט מיסחרי,
באה לארץ לחגוג את הפסח עם שני ילדיה,
רק בסרט דראמאטורגי למתיחה אכז־
• צמד הזמרים שלמה וחנה צח, הידורית
של ה־ 1באפריל נפלה השחקנית כר־עים
בשמם המסחרי אילן ואילנית, יצאו ערב
כה נאמן. כששהתה באותו יום באילת,
הפסח לסיבוב הופעות בן עשרה ימים ב־כדי
להשתתף בהקרנת בכורה של הסרט
שטוקהולם. הם הופיעו שם באולם הזהב,
מרגו שלי, בו היא משחקת, התקשרו אליה
מקום בו מתקיימים טכסי חלוקת פרס נובל.
בטלפון. מהצד השני של הקו הציג עצמו
הופעתם זכתה לפירסומת רבה, כיוון שסטוהדובר
כאורי עופי, מנהל הקאמרי. הוא
דנטים ערביים ניצלו את בואם כדי להפגין
ביקש מברכה לשוב לתל־אביב כדי להופיע
נגד ישראל בפתח האולם. בתגובה הודיעו
במסיבת עיתונאים לרגל הצגה חדשה. ברכה אילן ואילנית לאמרמם מרקו תורג׳מן
חזרה. רק אז התברר לה כי היתד, זאון
לשבץ אותם באחד מלילות הסדר שעורך
מתיחה של השחקן *וסף שילוח, שטיל-
צה״ל במתנותיו בדרום. לרוע המזל התאחר
פן אליה מאילת.
מטוסם, והם הגיעו ללוד בשעה מאוחרת
בליל־הסדר. אותה שעה המה נמל־התעופה השירים מרוב מטוסים ותיירים. רק בעזרת מיבצע
מיוחד של המשטרה ומרקו, הצליחו לחלצם
של בגאי
מהתור הארוך, להביאם לשדה דוב, שם עלו
על מטוס של צה״ל שהטיסם לליל הסדר
״ועכשיו תשמעו מוסיקה מוכרת לכם, א־במחנה
צה״ל בדרום.
בל בשפה שלא תזרו אותה לעולם.״ כך
00000000000005נXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX^00000000י[

פסוקי השבוע
• מזכיר מע״י פינחס ספיר 1״דיין הוא צמרת שבצמרת.״
• 1סופר ״לה מונד״ רוכר אסקארפי, מפי אישיות פוליטית במרחב:
״אם האמריקאים ־הסובייטים ימצאו במשותף פיתרין לבעיית המיזרח־התיכון, הרי
שאין כל מניעה שישראל והערבים לא יישבו יחד כדי לפתור את בעיית ויאט־נאם.״
• הפיליטונאי עמוס קינן :״הבעייה העומדת בפני מתכנני המדיניות
הישראלית היא כיצד לצאת ממצרים.״
• סגן יושס־ראש הכנסת מטעם גח״ל, אריה בן-אליעזר :״מזה
חודש ימים לא ניתנה הצהרה על־ידי אף אחד מהשרים על נכונותנו לסגת. נוכח
התחרות בין השרים בנושא זה, יש לראות בעובדה זו נסיגה מתרגילי־הנסיגה.״
• מזכיר ההסתדרות אהרון בקר :״לא נסכים להתערבות המדינה
ביחסי עבודה.״

מנוחת הדוח בשבוע שעבר היה צריך נסים עזיקרי,
הכוכב הישראלי החדש, שירש את מקומם
של חיים טופול ויהורם גאון, להופיע
במחכים לגודו בירושלים.
הוא עזב את תל־אביב זמן רב לפני ההצגה,
והלך אחרי־הצהריים לאחותה של
עליזה עזיקרי, לבקר את בתו היחידה.
עליזה עזיקרי נסעה לפני שלושה חודשים
ליוון, עברה דרך תורכיה, ונשארה שם, ועדיין
לא מראה סימנים שהיא עומדת
לחזור. את שתי הילדות שלה, זו הבכירה
שנולדה לה מנסים עזיקרי והקטנה שנולדה
מאריס סאן, היא השאירה בבית אחותה.
באותו יום אחרי־הצהריים הלך נסים עזיק־רי
לבקר את הבכירה, את בתו.
הוא הביא לה מתנה יפה, אבל כשהיא
ראתה אותו היא קפצה עליו, ולא רצתה
להסתכל במתנה .״אבא, מתי תיקח אותי
אליך?״ היא שאלה אותו.
״עוד מעט,״ הוא אמר לה ,״כשיהיה לי
בית מסודר, אני אקח אותך אלי.״
״למה אמא לא באה?״ היא שאלה שוב,
״מתי אמא תבוא?״
הוא הסביר לה שאמא עכשיו רחוק־רחוק,
ושעוד מעט היא תחזור .״אבל אני רוצה את
אמא,״ אמרה הילדה ,״ואני רוצה אותך, אני
לא רוצה להיות כאן לבד.״
הוא יצא מבית האחות עייף ומדוכא, והוא
הלך לאט־לאט לתיאטרון, התיישב ב־חדר־האיפור,
ושכח איפה הוא נמצא, עד
שהכל החשיך, ואז הוא לבש את המסיבה
של הליצן, ובשמונה וחצי הוא עלה על
הבמה.
באמצע ההצגה הוא הרגיש שהפנים שלו
לחים, והאיפור נמס.
״זו היתד, ההצגה הכי טובה שלי. אף פעם
לא שיחקתי כל־כך טוב. כדי ליצור, כדי
לשחק טוב, צריך להיות אומלל. כשאני
סובל אני יוצר. ככה זה היה תמיד אצלי.״
הוא לא יודע מדוע עליזה עזבה את שתי
הילדות שלה בארץ ונסעה לתורכיה. הוא
גם לא רוצה לחשוב על זה.
״היא היתד, האשד, הראשונה והיחידה שאהבתי,״
הוא אומר עליה ,״לא אהבתי שום
אשר, אחרת, למרות שאני נוח להתאהב. אני
מאוהב בכל דבר. אני אוהב את הכל. את
החיים.״
בקשר לעליזה, הוא חושב שמה שמדרבן
אותה זה תאווה עצומה לעצמאות כלכלית.
״אני חושב שבגלל זה היא נמצאת שם. היא
לא רוצה להיות תלוייה בכספי אחרים.״
הוא נולד בבולגריה, לפני שלושים ושמונה
שנה, ועלה ארצה, עם הוריו, לפני
תשע־עשרה שנה .״אבי היה מומחה חוקר
לרצח ולפתיחת קופות, ואחי לומד באד

לאהובה גורן ( )21 היו המון צרות.
הוריה הכריחו אותה להתחתן עם איזה
קרוב עשיר מחוץ־לארץ, והיא היתה מאוהבת
דווקא בבחור צעיר מהסביבה, והקרוב
העשיר, שהגיע מחוץ־לארץ, התגלה כבן־
אדם שמן וגס ומגעיל, והיא לא ידעה איך
תיתן את בתוליה
לאדם כזה, והיתד,
שוכבת ערה בלילות
ומרטיבה את הכר
בדמעותיה.
כל זה היד, בסרט
פורטונה. אחר־כך,
כשהסרט נגמר, הצרות
היו עוד יותר
גדולות. היא כבר
התרגלה להיות כו־כבת־סרטים,
להרטיב
את הכר בדמעותיה
מול קהל רב וגדול,
לסבול כל מיני סבלות
של כוכבת, ופתאום החזירו אותה באכזריות
אל החיים הפרטיים והבעיות הפרטיות,
והקולנוע המשיך להסתדר בלעדיה.
היא חזרה בחיים אל ידידה בני ויצג״
בלט 24 שהיה פעם דייל והפך סטודנט
למשפטים, ולא היתד, מאושרת.
לכן היא הכירה יום אחד את רם סוס*
?ויל 23 גם הוא קצת דייל, קצת דוגמן

ניברסיטה מתימטיקה ופיזיקה גרעינית, ועוסק
באסטרונומיה ודברים כאלה. אנחנו
משפחה מגוונת מאוד.״
בכל אופן, הוא ירש מהוריו את האופי
הספרדי של המשפחה, את הכבוד המזרחי,
והמינהגים המזרחיים .״אבא שלי, כשהוא
בא הביתה,״ הוא מספר ,״הוא שם אח
הרגל לפני אמי שתוריד לו את הנעליים.
אם הוא לא יגיש לה את הרגל, היא תחשוב
שהוא לא אוהב אותה יותר. גם אני הייתי
רוצה לחיות נכה.״
למרות שהוא נראה נמרץ ומלא כוח בהצגות
שלו, ובסרטים בהם הוא משחק, הרי
מטבעו הוא בחור רגיש, מאלה הכותבים

רגליו של השר
שר־הפנים, משה חיים שפירא, הוא שר עם אחריות לאומית. לפני שלושה שבועות,
ימים מספר אחרי מינויה של גולדה מאיר כראש־הממשלה, כשבכל הארץ עדיין סיפרו
בדיחות על כך שאת ישיבות־הממשלה אפשר יהיה עתה לערוך בבתי־חולים, לא רצה השר
שפירא להוסיף עוד שמן למדורת הלעג. לכן דאג לשמור בסוד כי הוא עצמו נפגע וזקוק
לטיפול רפואי.
זה קרה לו בדרך לירושלים. נהגו התנגש במכונית פרטית, ומכונית־השרד של השר
שפירא נמעכה כמעט כולה. נהגו של השר יצא בנס ללא פגע. אבל השר שפירא עצמו
נפצע בתאונה.
שום ידיעה לא פורסמה על כך בעתונות. שפירא עצמו, שבמשך מספר ימים צלע ונזקק
למקל לסייע לו בהליכה, סיפר למקורביו כי הוא סובל ממחלת המתנת.
אף לא מילה אחת על התאונה.
השבוע, כשהתגברו מכאוביו של שר־הפניס, הוא יצא לתופשה לשווייץ. לדברי בני־משפחתו,
נמצאים שם הרופאים שיוכלו לעזור לו. אבל בקרב אנשי המפד״ל המקורבים
לשפירא נפוצו שמועות, לפיהן לא רק בגלל סיבות בריאותיות יצא שפירא לשווייץ. סוף־
סוף יש רופאים טובים גם בישראל.
אותם רכלנים מאנשי המפד׳׳ל יודעים לספר כאילו הדאגה לבריאות משפחתו היא שהריצה
את שפירא לשווייץ, שם מתגורר חתנו, איל־הכספים ארתור כהן. מידי פסח מסובים
חתנו ובתו של שפירא לשולחנו לליל־הסדר. השנה, משום מה, לא הגיעו השניים לארץ
לפסח. שפירא, שחשש שמשהו לא בסדר במשפחת בתו, יצא בדחיפות לשווייץ על־מנת ליישר
את כל ההדורים, במידה שישנם כאלה.
ועוד אומרים שלשרים אין בעיות.

נסים עזיקרי
שירים בילדותם, וחולמים חלומות רומנטיים,
עד שהם מתפכחים מהם.
״אצלי הדברים אף פעם לא מסתדרים בין
ההגיון ובין מה שאני חש. ייתכן שאני לא
בנוי לחיים האלה, בהם כל אחד אוכל את
השני ונבנה מהמלחמות של השני. אבל
נכנסתי אליהם בכוח, ואין לי לאן לצאת
מכאן.״
עכשיו הוא מרגיש את עצמו עייף ומרוקן
.״התחננתי בפני הבימה,״ הוא מספר,
שיתנו לי חופשה. אבל הם כמו בהסתדרות.
את השחקנים שבאופנה הם מנצלים עד שייגמרו.
רציתי לנסוע קצת, לראות תיאטרון,
לנוח. הם הבטיחו לי חופש אחרי גודו
והסרט תעלת בלאומילך. אבל עכשיו אני
כבר עומד להופיע בוולפונה, והם לא מבינים
שאני עייף. שאין לי כבר כוח לרוץ, שאני
מוכרח לנוח, לשאוף אוויר.״

סיגריות אסקוט, וקצת סטודנט בעצמו.
זה כבר •.יצא חן בעיניה יותר. זה היה
יותר קרוב אל עולם־הזוהר שהיא התרגלה
אליו, והשבוע הם התחתנו בבית
הרופא. בחתונה משפחתית, עם מעט חברים,
ביניהם ידידה־לשעבר, וידידתה הטובה ביותר
אורנה בנאי, אשתו של גברי בגאי.
אבל היא לא זנחה את השאיפות שהתעוררו
בה. להיפך, עכשיו, כשיש לה בעל
המפורסם ממודעות אסקוט, אולי היא תמשיך
בקריירה המזהירה שהחלה בה.

״מותק. לפני החתונה שלנו אני רוצה
לקפוץ לכמה ימים לישראל, כי אחרי כן
לא תהיה לי הזדמנות,״ אמר הספר דייב

מ ש חקי ם
אסורי ם
,בהזד מנויו ת חגיגיו ת מיו ח דו ת מו כן
השח קן יוסי גרבר ל הו דו ת ש הי ח סי ם
שלו ע ם ״ מ רי מ רי ״ נ מ שכי ם גם א ח רי
שנגמרו תהה צגו ת.
הרא שונה שגרמה ל אנ שי םלש אול שא לו
ת בק שר לז ה וזי ת ה עליזה יצחקי.
הי א הו די עהל הנ הלת ״ תי א ט רון הקאמ
רי״ ש הי א מו כנ ה ל הו פי ע ב ״ מ רי מ רי״
בכל ערב חופ שי שלה.
בדרך כלל זהב דיו ק הדבר ה ה פוך
ממהש מו די עי ם כל שאר השח קני ם, ה שומרים
בקפ דנו ת ג דול ה מ או ד על ערבי
ה חופ ש של ה ם.
בכל אופן, עכ שיו, לאחר שלוש הצגו ת
מ שו תפו ת ש שי ח קו יחד, ז ה עם זו, מ ח כי
םלר או תמהת הי ההה צג ההבאה
שהםי כינו לנו.
בעלה של עליז ה, שחזר ל א מז מן מ־בי
ת ״ ה חו לי ם, אינו מ א מין ב ה צג ההבאה.
הו אלא חו שב שזה רציני. הו א טו ען
שזה סתם מי שחק.

זוג במסוס
לדיילים ולדיילות של מטוס אל־על שטס מלונדון לתל־אביב היה מאוד לא נעים.
המחלקה השנייה היתח מלאה אנשים, ובמחלקה הראשונה לא ישב איש, מלבד זוג צעיר
מלא יהלומים וסיכות־זהב.
הדיילים והדיילות הגישו לבני־הזוג סוכריות ואוכל ושתייה, ורק כשהמטוס המריא החל
הזוג להתעסק זה בזו באופן פומבי, לעיני כל העוברים והשבים.
פחדו להתקרב אליהם ולהפריע להם, ופחדו לא להתקרב אליהם ולא להפריע להם, אולי
הם רוצים לאכול או לשתות.
בחצי הדרך, מעל יוון, נכנס הזוג לבית־השימוש. הסתגר בו לרבע שעה, וכל הבעיות
נפתרו. אחר־כך הם ישבו בשקט עד שהמטוס נחת בארץ.
הדיילים מודים לאלוהים שלא כל יום ישנו מין זוג כזה מעניין במטוס.

איוונג׳ לידידתו מזה חמש שנים, דני
אלה קורבלי.
הוא היה ספר, והיא היתד, בחורר. קור־סיקאית,
מלאת־מרץ וטמפרמנט. הוא הכיר
אותה דרך הראש שלה, כשהיא באה אליו
לסרק את שערותיה. אחרי חמש שנות ידידות
הם החליטו להתחתן, ולפני החתונה
הוא החליט לקפוץ לכמה ימים לבקר בישראל.
מאז
היא לא ראתה אותו. הוא פתח בארץ
מספרה, הצליח בעסקים, החל מספר את כל
השיער הזוהר של האצולה הישראלית, יצא
קצת עם וילי, שחקנית אנגליה המופיעה
בתיאטרון האנגלי בירושלים, ושכח לגמרי
את החתונה שלו עם דניאלה, שעמדה להע-
רך במרוקו.
עכשיו הוא קיבל הודעה שאשתו־לעתיד,
יחד עם החופה וכל מה שהוכן למענו, עד

דיים (עם מירי זמיר)
מדת להגיע ארצה, כדי להכניס אותו בחזרה
למקום שברח ממנו.
כי סדר חייב להיות.
הוא כבר ביקש מכל הקליינטיות שלו
לשמור עליו, והוא שומר על עצמו בעצמו.
אבל אומרים שזה לא יעזור לו, שאם היא
החליטה לחתן אותו, הוא יתחתן. מה שהוא
יכול כמובן לעשות זה להתחתן מהר עם
מישהי אחרת, אבל אין לו עם מי __

נ שות שם ^ 1

ש קי שינה ע ם מילוי הפל א

מעובדע״>

המילוי היחידי המעובד בשיטת
0815$ 0805$בשילוב כימי.
מחמם, קליל, יציב בצורתו וקל לנשיאה.

1 (1 0 1 0 1 1

שי מו לב! תוי ת מ קו רי ת 01.1.א .£סוסמ צו רפת
לכל מוצ רי ם. הזהרו מ חי קויי ם!

״א_• ״0101־ ^1)31ז0*10׳ץ1סק זס)<(?13 זז •8)$ז 8>9

גבז־ \זאוגליפ פוצצו
למשתתפי כנס הפעילים
הכנס יתקיים ברחוב קר־ליבך
. 14הפתיחה ביום
שישי זה 11 ,באפריל,
ב־ 8.30 בערב. הנעילה *
למחרת, יום שבח, ב־5
אחרי־הצהריים.
ראשי־הפרקים לדיון נשלחו
לחברים, שהוזמנו ייכנס.

משחת הגילוח

..אוליביה־בשפופרת
פלסטית
יחידה מסוגה —
חסכון מכסימלי
בניצול המשחה

עיוזזזי ת
•ונו־נ• עינו ! 0 1ב0 . 0 . 11

(המשך מעמוד )15
מושל שכם. חניך השומר הצעיר, איש
קיבוץ נירים, שהתפרסם בסיפורים החינוכיים
שפירסם בעל המישמר. קודמו, צבי עופר,
סימל את הקו הליברלי. עם שינוי המצב
ביקש העברה ליחידה קרבית, נהרג בלהב
עם אל־פתח. בני שכם אבלים עליו ,״כעל
אדם.״ גבעולי מעורר בלב נתיניו מורא.
כשנשאל מה האמת בסיפורי הנשים, היחד
לו תשובה :״אסור לי להשיב,״ גם להצטלם
היה אסור לא. אולם הנכבדים אומרים: טוב.
הוא רק ממלא הוראות מגבוה.״
אחרי שנכשלו הנשים השובתות במאמציהן
להביא בפני המושל, את בקשתן לראות
את העצורים והעצורות, הן הסתירו את
השביתה בהפגנת־רחוב, שפוזרה על־ידי כדי
חות־הביטחון תוך שימוש באלות, מהן נחבלו
עשרות נשים, נערות ועוברי־אורח.
למחרת הופיע במקום משר, דיין, קיבל
משלחת נכבדים ושלוש נשים, נציגות השובתות,
דיבר איתם באמצעות מתורגמן.
הפעם היה גם בפי דיין סיגנון ״היד
הקשה.״ מן הסתם היתד, זאת תגובתו על
עליית כוחה של המחתרת בעיר .״ראש הממשלה
שלנו, הגברת גולדה מאיר, אמרר,
שישראל לא תקבל את החלטות ארבע המעצמות
הגדולות,״ אמר ,״ואם לא ניכנע
למעצמות הגדולות — האם אתם חושבים
שניכנע למיידי־אבנים בשכם?״
הוסיף דיין :״אם המצב יימשך כך, עלולה
שכם להפוך ויאט־נאם שנייה. הריסת הבתים
תימשך כל עוד יימשכו מעשי־החבלה, ואפילו
תיחרב שכם בית אחר בית!״
חיכמת אל־מצרי, יו״ו הפרלמנט הירדני
לשעבר :״בוויאט־נאם היו כוחות שקולים.
צבא מול צבא. אנחנו כאן בלתי־מזויינים,
חסרי־מגן, מול צבא מודרני.״
חאפיז טוקאן, מנכבדי העיר :״הריסת הבתים
אינה צודקת, כי הורסים בתים שלא
נמצא בהם דבר.״ הדוגמה שהביא: בית של
קרובו, חמזא טוקאן, בן שש דירות, שנהרס.
שר־החקלאות־לשעבר, ראשיד אל־נמר,
חניך מיקווח־ישראל, טען כי אנשי כוחות הביטחון
מתגרים בתלמידות., .ראיתי במו־עיני
מיקרה. ילדה בת 9עברה ברחוב. והנד,
חיילים זרקו עליה קליפות, וקיללו אותה
במילות־הגנאי הערביות הידועות. הילדה
השיבה להם קללות והמשיכה בדרכה. החיילים
רדפו אחריה, תפסו בשערותיה, גררו
אותה למכונית תוך כדי בעיטות, ולקחו
אותה למקום בלתי־ידוע. ניסיתי להתקשר עב
המושל, אך קל לי יותר להגיע ליריחו
מאשר להגיע למושל.״
דיין לא היה מוכן להתייחם לסיפור זה,
אמר שבכל תלונה יש לפנות למושל.
הופיע בהוצאה עממית, ספרו של

סאלבדור דאלי
״יומנו של גאון״
להשיג בכל חנויות הספרים
המחיר 4.30ל״י

000ר הכיטחון הציע הצעה: הוא
ישחרר את כל העצורים, השפוטים
והממתינים למשפט. בתנאי אחד: שהנכבדים
יתחייבו שלא תהיה עוד שום תקרית בשכם.
הנכבדים ראו בכך תחבולה. אילו הסכימו,
היו מאשרים בכך שיש להם שליטה על
מעשי־הטרור. אך למעשה איבדו מזמן אחו
השליטה על הנוער ועל הציבור .״אנחנו לא
חברת־ביטוח,״ השיבו .״אבל יחס אכזרי יגביר
בהכרח את הפעולות הקיצוניות.״ וכל
זמן ששבם תהיה כבושה, תהיה התנגדות.
לגבי פיצוץ הבתים, סיפר דיין כי בשעתו
לחם נגד אל־אינגליז (האנגלים) .וכאשר פוצץ
צינור־הנפט בכפר טמרה, נעצר הוא וצעירים
אחרים.
״אני בטוח שהאינגליז לא האשימו אז את
אביך ז״ל, ולא פוצצו את ביתך!״ הפסיקו
חאפז טוקאן.
״את ביתנו לא, אבל את בית המוכתר,״
השיב דיין.
אחרי שדיין יצא מן המקום, נשארה המשלחת
עם מושל יהודה ושומרון, תת־אלוף
ורדי, ועם המושל המקומי. באותו זמן הוכנס
לחדר ילד בן , 4כשראשו ופניו מכוסים
פצעים וחבלות. מי עשה לו זאת? הילד
הצביע לעבר קצין ואמר בבכי :״עבקר אל־יהוד״
(כוחות־הביטחון היהודיים) .אחריכן
ניחן לראש־העיר־בפועל, ולמישלחת של
נשים, לבקר את העצורות, אשר אודותן
הופצו בעיר שמועות רבות. נלווה אליהן
קצין של המימשל.
העצורות קיבלו את פני המשלחת בשירי
אליפתת. הן סיפרו כי לא עונו, אך שהוכו
על עכוזיהן, ובייחוד אחת מהן, אמנה אל־חנבלי
בת ה־ .15 בנות ה־ 18 שבתו שביתת־רעב
של יומיים.
בינתיים כבר פוצץ בית משפחת אחת העצורות:
סובן אל־שינאר, בת •14 יחד עם
הבית נהרס כל אשר היה בו — מלבד מדי־הצופים
של הנערה.
העולםהזה 1649

ונול הנושה
אינו רוצה בזאת ־ אבל בנו גדל אומלל. לרוב -באשמחן־ .כי בנו הוא

בל פעם או תו סי פו ר: הי לד מ תפ רע — א ת מגי ב ה בנזי פ ה או ג תו בחה. הו א עונ ה
לך ב חו צפה — אתמתלקחת, מגי בהב איו מי ם או ב ס טי רו ת. כשאת שבה לעש תונו תין,
אתנתקפת רג שי־א שמה על שהתפרצ ת. אך כעבור שעה, יו ם, שבוע — אתמ תפו צצת
מ חד ש. מ ה הולך פ ה ! למהאינןמ סוג ל ת לה שתחררממ עג ל ־ הקס מי ם הז הזב סי פ רו
״ בין הו רי ם לי ל די ם״ ,ש הופיע עתה בעברית, עונ ה לך ד״ ר חיי ם גינו ת ת שובו ת
ברורות על כל או תן ה ש אלו ת, מייע ץ לך אי ךלאלאמללאת ילדך ואת עצמך.

את אם ישראלית ממוצעת — כל
!הסיכויים הם שאינך יודעת לדבר עם
ילדייך. אינך מאמינה? הקליטי כמה שיחות
איתם — והאזיני אחר־כך להקלטות. תשמעי
לתדהמתך שיחה בין שני יצורי־אנוש חרשים.
את שוטפת את הילד בזרם הוראות,
עצות והטפות־מוסר. הילד מגיב בזרם נגדי
של הכחשות ותירוצים.
לילדים שפת־דיבור משלהם — שונה משל
המבוגרים. את חייבת ללמוד אותה.
כשדני בן החמש בא בפעם הראשונה לגן,
הוא העיף מבט בציורים מסביב והגיב:
״מי צייר את התמונות המכוערות האלו?׳
אמו
באה כמובן במבוכה, הטיפה לו מוסר,
הגננת היתה פקחית יותר, ענתה:
״אתה לא מוכרח לצייר כאן בגן שלנו
תמונות יפות. מותר לך לצייר גם תמונות
מכוערות.״ ״יא הבינה שדני התכוון בעצם
לשאול :״מה קורה לילד שאינו מצייר כל
כך יפה?״
אל תקבלי את דברי ילדך כפשוטם. נסי
להבין למה הוא מתכוון — לא מה הוא
אומר.

הבנה -
לא עצות

ך* שהילד כא עם בעייה — הוא זקוק
^ לדבר אחד ויחיד: הבנה. בעייה גורמת
לו למערבולת־רגשות. הוא אינו מסוגל אז
לשמוע כלום, ואף לא להסביר את עצמו.
אל תעטפי אותו לא בעצות, לא בעידוד, לא
בביקורת. גלי אך ורק הבנה.
צביק׳ה בא הביתה ומספר :״המורה הרביצה

אל תשאלי תיכף למה ומדוע, אל תגיד•
לו ,״זה בטח הגיע לך.״ במקום זה, נסי
להביע בקול את רגשותיו — במקומו. אמר

״זה בטח הרגיז אותך נורא.״ או:
״שנאת את המורה כהוגן באותו רגע,
מה?״ או:
״איזה יום שחור היה לך.״

שבח -
מסובן

ךאיק כי קו רו ת מזיקות. תשבחות
/עלולות להיות מסוכנות לא פחות מ־נזיפה,
לגרום לתגובה דומה. הסיבה: כל
ילד חושב מדי פעם מחשבות ״רעות״ :איך
לנקום בהורים, איך לחסל את האח המתחרה.
כתוצאה, הוא חש ריגשי אשם, קובע
לעצמו שהוא ילד רע. כשאת פתאום משבחת
אותו וקובעת שהוא מלאך קטן, הוא
נבהל ממעשר,־הרמאות שהוא כביכול אשם
בו, מנסר, להשתחרר מכך על־ידי התנהגות
פרועה שנועדה להוכיח שהוא רע באמת.
מסקנה: אל תשבחי אף פעם את אופיו
ואישיותו, אלא רק את המעשה המסויים
שעבודו מגיע לו שבח.
בסיפרו, עומד ד״ר גינות גם על נקודות
כאובות רבות אחרות בהתנהגותך כלפי יל־ייייי

דך: כעס ואיומים, שוחד וגידופים, תגובות
על שקרים וגניבות, חינוך לאחריות, לאוכל,
לנקיון, לנימוס. איך תטילי משמעת? איך
תגיבי על קינאה? איך תטפלי בחרדות הרבות
התוקפות אותו?

חינוך מיני

ך* ינוכו המיני של הילד חייב להתחיל
ן ן עם היוולדו. ברגע שהוא מסוגל לכך,

אל תתייחסי לפחדים אלו בצחוק. הסבירי
לילדייך את המצב לאמיתו במלוא כובד־הראש.

איר תסבירי?

•שאלה
הגדולה היא רק: אי ך תם־
( ) בירי זאת? מספרים על כומר שבא פעם
לעיירה חדשה, והנה מכל צאן מרעיתו הופיע
רק גבר בודד. תהה הכומר אם כדאי
בכלל לשאת את דרשתו. ענה לו הגבר:
״תראה, אבי, אני בסך הכל רועד,־בקר בור.
אבל אילו הייתי בא להאכיל את פרותי,
והיתד, מופיעה רק פרה אחת ויחידה, אין
ספק שהייתי מאכיל אותה.״
הודה לו המטיף על העצה ונשא בפניו

ד״ר חיים גינות, ישראל׳ החי באמריקה, מכהן כפרו-
פיסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו־יורק ופרופיסור
לפסיכותראפיה באוניברסיטת אדלפי. בשנים 64—65
נשלח לישראל מטעם יונסקו, כיועץ למשרד־החינוך.
סיפרו הראשון, פסיכותראפיה קבוצתית לילדים,
נחשב לקלאסי בנושא זה. סיפרו החדש, בין הורים
לילדים, זכה להצלחה מסחררת בעולם: בשנה הראשונה
לפירסומו נמכרו ממנו 10 אלפים עותקים,
בשנייה מאה אלף, בשלישית 400 אלף — ב־14
שפות. בעמוד זה מגיש לך עולם־האשה קטעים
נבחרים. אל תחמיצי ספר זה. לא את — ולא בעלך.

הוא מתחיל לעשות היכרות עם גופו, מתחיל
להכניס הכל לפיו. באמצעות הפה הוא
זוכה לתענוגו העיקרי — האכילה. לעיתים
הוא חש צורך להוסיף לתענוג זה — על״
ידי מציצה. לעולם אל תפריעי לו בזאת.
כשיש צורך להכניס מדחום או חוקן ל־תוך
פי־הטבעת של התינוק, עשי זאת בשיא
הזהירות והעדינות. טיפול גס ומכאיב עלול
להבהיל אותו, לגרום לו לחשוש, לכשיגדל,
מפני חדירה.
היזהרי גם ממכות מיותרות בישבנו. בגלל
קירבתם הפיזית של הישבן ואבר־המין,
עלול יצר־המין של הילד או הילדה להתעורר
כשמרביצים לו, להתפתח, לכשיגדל,
לסטייה: הוא ייא יהיה מסוגל להגיע להתעוררות
מינית בלי מכות. ייתכן גם שהוא
כל־כך ייהנה, כילד, מההתפייסות שאחרי
המכות, עד כי יתרגל לראות בעינויים תקדים
הכרחי לאהבה,
כשהוא גדל, מגלה ילדך את אברי־המין
שלו ואת התחושות הנעימות שנגרמות לו
כשהוא משתעשע בהם. היזהרי שלא להבהיל
אותו באיסורים בתקופה זו. את עלולה לגרום
לו רגשי־אשם מהם לא ישתחרר כל
ימיו.
כשהילדים מגלים את ההבדלים בין בנים
לבנות, הם עשויים להגיב בבהלה או בפחד:
הם חושבים שגם לבת צריך היה להיות אבר
גברי — אך הוא הלך,לאיבוד בגלל שהיתר,
ילדה רעה. המסקנה שהילדה מסיקה: קיבלתי
עונש, והאבר יחזור אלי אם אהיה טובה.
המסקנה שהילד מסיק: גם אני עלול לאב־את
האבר אם אהיה רע.

את דרשתו, שנמשכה בלי עין הרע שעה
תמימה. משסיים, התעניין לדעת אצל הרועה
איך היתד, הדרשה. ענה הגבר :״תראה, אבי,
אני בסך־הכל רועה־בקר בור. אבל אם הייתי
בא להאכיל את פרותי, והיתד, מופיעה שם
רק פרה אחת — יקחני השד אם הייתי
מלעיט אותה בכל המיטען.״
אל תהיי כאותו כומר. תני לילד מיטען
חינוך מיני, לא קורם במיילדות. העיקרון
צריך להיות כשוט: עני על שאלותיו — בכנות,
בפשטות ובקיצור, אך לא יותר מזה.
כשהוא מצביע על אבר־המין שלו ושואל
מה זה, עני לו :״זה הפין שלך.״
כשהוא שואל מאיפה בא התינוק, הסבירי
לו שממקום מיוחד בתוכך שקוראים לו
רחם. כשהוא שואל איך זה קורה, עני:
״כשאמא ואבא רוצים תינוק, מתחבר תא
מגופו של האבא עם תא מגופה של האמא,
ומד,התחברות הזאת נולד התינוק, ומתחיל
לגדול, עד שהוא יוצא דרך בית־הרחם החוצה.״

הילד רוצה לראות את המקום, הראי
לו על תמונה או בובה — אף פעם לא על
גופך שלך.

דכאי
את אהבתו

^ כלל, הגוף הערום שלך ושל בעלך חייב
,- 1להישאר תחומכם הפרטי. כאשר הילד
רואה אתכם ערומים, התייחסו לכך בשלווה,

אל תקימו מהומה. אך השתדלו לצמצם מיקרים
אלו למינימום.
בגילים שבין שלוש וחמש מתאהב הילד
באמו והילדה — באביה. זוהי האהבה
הרומנטית הראשונה בחייהם. רצוי שהיא
תדעך מהר ככל האפשר. היזהרי אפילו מכינויים
כגון ״זהו המאהב הקטן שלי״ ,או
״האיש החזק שלי״ .אל תנשקי את הילד
על פיו, אל תלטפי את אברי־המין שלו.
בזאת את מעוררת בו רגשית אירוטיים
אלייך (הדבר אמור גם ביחס לאב) ,גורמת
לשיבוש ההתפתחות המינית הנורמלית שלו.

ונול האשה
שבע מתיחות שד שבע נשי

1ק אין להיות
^) ט ב חי ת משלה
ולהטאר זוהרת?
את ב1/ית הבעוול פתרנו לך
אז נבון שנותר לד זמן
לטיפוח עצמי?

כפי שסימרו אותן ד״עודם האשה,
* עמי קישון, אשתו של אפשריים
ל,ישו*:

צריכים אותו באופן דחוף. ומסתבר שאותו
ג׳וקר צילצל לעוד כמד, מקומות.
ובאמת נתן קוגן ופוקס תפסו ספיישלים
וטסו לבית־החייל. אבל אצלי פעל החוש
השישי, ושאלתי מה פתאום גלי
צה״ל, בית־החייל, מה הולך פה? אז
יענקל׳ה הרים טלפון לגלי־צה״ל, והתברר
שלא דובים ולא יער, אלא רק
אחד באפריל.

בשש בבוקר מצלצל פתאום הטלפון.
אני עונה, ומישהו אומר לי שקיבלנו
את האוסקר בשביל סלאח שבתי• אפריים,
שקיבל את השיחה, נזכר מייד
שזה היה האחד־באפריל, ואמר לאלמוני,
בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, מה
הוא חושב על אביו ואבי־אביו וכן הלא־אה,
וטרק את הטלפון.
אחרי רגע — עוד צילצול. אותו אלמוני
היה בחור עקשן, והמשיך לנטות
לשכנע אותנו שזה לא בלוף. אפריים,
בחוסר מקוריות אופייני לאדם שמתעורר
בשש בבוקר ענה עוד פעם משהו
בקשר להוריו־מי־לדיו של המצלצל האלמוני,
ושוב טרק את הטלפון. הפעם
כבר חזרנו ליש־ן ללא הפרעות. רק

חטתז דדזנדון

^ ליה לכיא, שסאה לארץ לן
סידרת תצלומי־אופנה כש
כיל ״ודג״:
הגעתי לארץ כשבוע לפני הסדר, כדי
לחגוג את הפסח בארץ. בראשון באפריל,
בלילה, אני מקבלת מיברק מהסוכן שלי

חברת. איו־גו מגישה לד :
מבחר מקסים של מטעמי בשר
הקדרים רוס 7ו מוכנים
לאכילה ומדהימים בטעמם
הנפלא!! באיכות עול מית!

המתיחות

סטוך!ולאמוותהקולנוע והתיאטרון

מודיע כי בבית ספרו ייפתחו
קורסים מיוחדים בשעות הערב
בתאריך 20.4.69
בהדרכת במאי קולנע ותיאטרון
ידועי שם !

המקצועות: משחק, תיאטרון, קול-
* גמוי והסרטה קולנע נע וטלויזיה * כתבי ומבקרי קולנע ותיאטרון
צלום עתונות ופרסום.
לבוגרי הקורס תינתן אפשרות להופיע בסרט או על במה
מקצועית.
תנאי תשלום: מדי חדש ללא התחייבות מראש!
פרטיםוהרשמה: סטודיו לאמנות, רחוב יצחק שדד.
,34 תל־אביב, טלפון ,38 2 89 בין השעות 4עד 8בערב.

שאני

מאוחר יותר התגלה לנו שהאלמוני המסכן
דיבר אמת. ושסלאח שבתי באמת
זכה למועמדות לאוסקר.

הגז\ 1עתר גזר רגרין
*** ושנה דמארי, שגדלה כש
מ שפ ח ה תימניה כראשל״צ:
מתיחת האחד־באפריל שאני זוכרת הכי
טוב לא היתד, משעשעת כל־כך.
אצל ־,תימנים נהוג, כשמת מישהו,
לערוך כירה וסעודה גדולה. יום אחה
מצלצלים למשפרה מסויימת בראשון־
לציון, ימודיעים להם שקרוב שלהם ב־פתח־תקוזר,
נפטר. הם מילאו סלים מלאים
מזון, ויצאה אבלים וחפויי־ראש,
לפתח־תקודה — •שם פתח להם הנפטר
בכבודו ובעצמו את הדלת.

הפרזיים דא בחבזן

**ריס זוהר, שחקנית ״הבי־מה״׳
אשתו של הפירסומאי
אריה גלבלוב:
פעם התערבתי עם חברה שלי באחד
באפריל, שאני אצליח לסדר את בעלה.
צילצלתי אליה ובנוכחותה סיפרתי לו
שראיתי אותו במסיבה, ואני מעוניינת
בו נורא ומבקשת להיפגש איתה
שיניתי את קולי, וכמובן שהוא הסכים.
החברה שלי ישבה כל הזמן לידי
והתחלפה מאדום לצהוב לירוק לכחול.
והכי יפה היה, שכשהוא הופיע לפגישה
שקבעתי לו ולא מצא אף אחת,
היתד. לו עוד החוצפה להביא את הפרחים
שהוא קנה לחתיכה האלמונית —
הביתה, לאשתו.

צון ד\3יפ נזהנזצח־י\2

** דינה בן־שירא, אשתו של
> יענקל׳ה בן־סירא :
נכון שאצלנו במשפחה יענקל׳ה הוא
המצחיק שבינינו, אבל אני היא זו שצריכה
תמיד לשמור עליו שלא יעשו
ממנו צחוק. כמה שמסדרים אותו במשך
השנים, הוא אף פעם לא לומד
שאחרי ד,־ 31 למרץ בא הראשון באפריל.
ד,מיקרה האחרון היה כשאיזה ג׳וקר
צילצל וסיפר שהוא מגלי־צה״ל, ויש
איזו תוכנית בבית־החייל בתל־אביב, ו
זוכרת

בלונדון
:״אורסולה אנדרם שברר, רגל
לפני תחילת ההסרטה. החתמתי אותך
במקומה. מוכרחה להיות פה. חזרי במטוס
הראשון!״
אני חצי ישנה — מה אני יודעת מהחיים
שלי? עם עיניים חצי סגורות אני
מתחילה לארוז. רק אחרי שחצי המזוודות
שלי ארוזות, מתחיל פתאום לגרד
לי ג׳וק בראש. קראתי שוב את ה־מיברק,
ופתאום ראיתי את התאריך.
נהיה לי רע על הנשמה. צילצלתי מייד
לסוכן שלי בלונדון. המיסכן לא ידע דבר.

2־א אבן זרא פע\ז

^רורי ה נאווי, אשתו של
לאלי הו נאווי, ראש עיריית
כאר־שכע :
מישהו לקח השנה, אצלנו בבאר־שבע,
את האחד באפריל נורא ברצינות. קיבלנו,
ואיתנו יחד גם כל המי־ומי ב־באר־שבע,
הזמנה לטקס הנחת אבן־ה־סינר,
של המכון להשכלה גבוהה בנגב.
בהזמנה המהודרת צויין שהטקס ייערך
בראשון באפריל ב־ 11 לפני הצהרים,
מול בית־החולים. והכל היה טוב ויפה,
לולא העובדה שהמכון להשכלה גבוהה
בנגב איננו מתכונן כלל עדיין להניח
שום אבני פינה, ולא ידע בכלל מכל
העניין — מלבד זה שזה מעשה ידיהם
של הסטודנטים העליזים של המכון.

בדיזזה שד 20 גוון
רטי הלפרין, אשתו של רפ־
!,״אל הלפרין ,״מר ישראל״:
רפאל היה בגרמניה. הוא נסע לקנות
שם מיתקן־רחיצה חדש למכוניות, משהו
שעוד אין בארץ. זהו איזה דבר ענקי
באורך 13 מטר, ששוקל עשרים טון
ומסוגל לרחוץ מאה מכוניות בשעה.
פתאום אני מקבלת ממנו מיברק, שה־אונייה
מגרמניה הקדימה, ומגיעה לנמל
חיפה ביום זה וזה, ושאשכור משאית־ענק
שתעביר את זה מחיפה לתל־אביב.
טוב. שכרתי משאית והגענו לחיפה,
ושם התברר שד,אונייה צריכה להגיע רק
בעוד יומיים. אחרי מיברקים הלוך וחזור,
גיליתי שזאת היתה בדיחה. בדיחה
נורא מצחיקה: היא עלתה לנו 1500
לירות, יבעלי מחכה רק לגלות מי זה
הקומיקאי שעשה אותה.

עול האשה

אין כמעטאשה, מבת 15ומעלה, ש אינ ה מו ד אג ת בק שר ל שדיה: גדולי ם או ק טני ם
מדי ! ז קו פי םמס פי ק או נפולי םזל עי תי ם עוברת ד אג ה זו כל גבול, גו רמת לרגשי־נ
חי תו ת. כי שדיי ם מכוערי ם אינ םסתםב עיי ת״יופי כ מו אףא רוך או ב רכיי ם
שמנות. הו דו ת ל הו ליוו דול״ פ ליי בוי״ ,הפכו ה ש דיי םלסמל הנ שיו ת: א ם אין לך
שדיי ם מ פו א רי ם — אינ ךאשה של ממש וז הו ז ה. אי ך תזכי בהם, ב או תםש דיי ם
נפל אי ם וז קו פי ם, משאת־ ח לו מ ה של כל אשה ! מנ ת ח ״ פלס טי ידו ע מגל ה לך איך.
שדייך גאווה או בושה?
ך* ום הנשים מתלוננות על שדיים קטן
נים מדי — למרות האופנה המודרנית
המפארת את החזה השטוח. הנשים, מסתבר,
אוהבות להסתכל בדוגמניות הדקיקות ולחקות
אותן, אם אפשר, בכל — עד השדיים.
זה — לא.
אחוז קטן בלבד של נשים מתלוננות על
שדיים גדולים מדי. רבות יותר המתלוננות
על חזה נפול. לקבוצה זו משתייכות בעלות
שדיים גדולים וקטנים כאחד.

העיקר הצורה,
לא הגודל

היקף החזה, לעיתים קרובות, הוא חסר־משמעות.
לא תמיד היקף־חזה גדול פירושו
שדיים גדולים. נכון שלפעמים ניגרם אומנם
ההיקף הגדול בגלל זוג שדיים ענקיים, מהסוג
ששחקניות נוהגות לבטח בחברת-
ביטוח נגד גניבה, אובדן או נזק. אך
לעיתים יכול הדבר להיגרם על־ידי גב ענקי,
חלל צלעות רב־ממדים — וזוג שדיים זעירים
שבקושי רואים אותם. לכשעצמו, היקף־
החזה שלך אינו אומר הרבה. אם את רוצה
לדעת מה מצבך באמת — התפשטי ועמדי
מול הראי.

בחני
את עצמך

!ממלכת השדיים, יפה וגדול אינם
,מושג זהה. שד קטן, כשהוא מחוטב ו־זקוף,
יפה הרבה יותר מזוג שדיים ענקיים
המתרפקים על הכרס. קיימת כמובן גם
שאלת ההתאמה בין מידות החזה למידות
הגוף הכלליות. חזה 120 על בחורה שגובהה
150 סנטימטר, הוא תופעה מגוחכת למדי.

שד מורכב מבלוטות, רקמות־בשר,
ושומן. הבלוטות והבשר קובעים את
צורתו, והשומן משמש רק עטיפה. עודף
שומן עשוי לשנות את צוות השדיים: הם
נופלים מכובד־המישקל, והרווח ביניהם מתמלא.
שומן זה הוא בדיוק כמו שומן בכל

החרדה, התמלאה לב כל אשה בקשר לצורת
החזה שלה, מנוצלת על־ידי סוחרים1
זריזים. בארצות־הברית, שם חיות מאה
מיליון אמריקאיות המשתוקקות לשדיים
יפיס, הפכו עסקי פיתוח־החזה לתעשיית־מיליונים.
לא היה בכן כל רע — לולא היה
זה בלוף אחד גדול.
במודעות־ענק כמו זו, מפרסמים סוחרים
אלו את מוצרם, שנועד לפתח את השדיים

לעיתים לא גורמת התכווצות זו בכלל
לשינוי, מאחר שהשרירים הס רק גורם
מישני. אולם גס כאשר ההתכווצות מזקיפה
באמת את השד, ועל־ידי כן מגדילה אותו,
התוצאה היא זמנית. כדי להשאיר אותו
זקוף, צרין להמשין בעיסוי נון־סטופ.
מה קורה לאחר שהקונה השתמשה במכשיר?
נשים רבות מתרשמות מהתוצאה
הראשונית, ממשיכות להשלות את עצמן
שמשהו נשאר מהזקיפה — גם אחרי שהשדיים
חזרו למצבם האורגינאלי. אחרות
מחלימות שהמאמץ כדאי, ממשיכות בעיסוי
כל הזמן. רבות אחרות מתביישות להודות
שזה לא עזר להן• משלושה סוגי קונוון

מקום אחר בגוף: אפשר לאבד אותו, ואפשר
להוסיף עליו.
• גובה השדיים: הגובר, האידיאלי
הוא כשהפיטמה נמצאת בדיוק באמצע המרחק
בין הכתף למרפק. אם היא נמוכה
יותר, ייתכן שמיבנה שדייך הוא כזה —
אך ייתכן גם שהם נפולים. הסתובבי לצד
ובחני את פרופיל השד: אם רובו נמצא
מתחת לפיטמה, יש לך שדיים כבדים מדי.
אבל גם שדיים קטנים יכולים להיות
נמוכי־פיטמות. אם זה המצב אצלך — דע״
שהבעייה שלך היא יציבה לא נכונה או
שרירים רפויים, או שניהם.
בעיות אלו ניתן לתקן — וברגע שתתקנל
אותן, תגלי ששדייך אינם כה קטנים אחרי
הכל.
#המרחק בין השדיים: חזרי
ועמדי ישר מול הראי. המרחק בין הפיט־מות
צריך להיות לפחות כמו מרחק בין
האוזניים. אם הוא קטן יותר, סימן ש־שדייך
נופלים לפנים ופנימה, אחד לעבר
השני. הסיבה: את נושאת אותם בצורה
איומה.

*00*2*3

_6031. 34£.

לממדים המודגמים בצילומים. אס אינן מרוצה
— את זכאית לקבל את כספן בחזרה.
מה קורה? האשה קונה — בדואר — את
מכשיר־הפיתוח. זהו מכשיר־עיסוי, חשמלי
לרוב, המעסה את השדיים ומכווץ אותם.

- 3££ז80$

אלו בלבד, כבר יכולים הייצרנים להתעשר.
האחרות, המחזירות את המכשיר, מקבלות
את כספן בחזרה. היצרן לא מפסיד כלום
— הוא מקבל את המכשיר ומשווקו מחדש.
וכשמפעס לפעם מתגלית אשה, שלה

: 34 81151

באמת עזר המכשיר בצורה בולמת —
ומוכרחות הרי להיות גם אחדות כאלו,
בין מאה מיליון לקוחות — ממהרים לצלס
אותה בתמונות לפני ואחרי, והיא נכנסת

למודעות.

יציבות גרועה

* ציבה גרועה היא אחד הגורמים ה7עיקריים
לשדיים עלובים. מה את יכולה
לעשות בקשר לזהז המון. היציבה אינה
רק בעייה פיזית, אלא גם פסיכולוגית. ברגע
שאת מתביישת בשדייך — אפילו ללא
(המשן בעמוד הבא)

ונול האשה
1שדיין־ -בנאווה או בו ש ה

נותן בפול

י 1ב

(המשך מן העמוד הקודם)
הצדקה — אה נוטה אינסטנקטיבית להחביא
אותם: את כופפת את כתפייך, גורמת, אם
יש לך שדיים קטנים, לכך שייעלמו לחלוטין,
אם יש לך גדולים, לכך שיפלו, חסרי־צורה,
על הבטן. עכשיו הם באמת מכוערים.
יצרת מעגל קסמים.
הדרך לתקן זאת היא באמצעות הישבן.
כן, דווקא הישבן. הכניסי אותו פנימה
ולפנים. כלומר, עשי את הפעולה ההפוכה,
מלהבליט אותו. על־ידי כך תזקרי את אגור,ירכיים
שלך למעלה ולפנים, וזה יגרום
באופן אוטומטי לזקיפת עמוד־השדרה שלך,
וזה יגרום להרמת צלעותיך — ושדייך.
התאמני בהכנסת הישבן הזו עד שתיהפך
לטבעית. בזה את כבר פותרת חצי בעייה.
פיתוח השרירים

לנהג

ך* סי עכשיו דבר נוטף: כווצי וחרפי
ל ח לי פו ת את שרירי הישבנים והירכיים.
שימי לב לשינויי הצורה שהכיווץ גורם.
עכשיו, נסי לעשות אותו הדבר עם שדייך.
מה, אינך יכולה? נכון. אי־אפשר. זוהי
אחת הסיבות ששדיים נזקקים לחזייה.
אבל הם זקוקים גם לתמיכה טבעית.
השדיים קשורים בשרירים לזרועותיך, ל־צלעותייך,
ולעצם החזה. שרירים אלה עלייך
לפתח.
נסי את התרגיל הזה: שימי ידך על הראש,
כשר,מרפק מורם ככל האפשר. התחילי
עכשיו לסובב את המרפק והכתף, כאילו
היית מברישה את השיער — אבל בלי
להזיז את כף־היד ממקומה. המשיכי עה
שתרגישי את השרירים בכתף, בגב, ובחלק
העליון של הזרוע. החליפי ידיים.
תרגיל טוב נוסף: השיגי לך ביריד, ישנה.
הכניסי לתוכה את זרועותייך, כפות הידיים
זו מול זו, והתאמצי לפשק את הזרועות
ככל האפשר, נגד התנגדות הגומי. הרימי
את ידייך לאט תוך כדי ביצוע התרגיל.

ה טו ב

ב בו חיו ־

חזייה -
רק מצויינת

ה 3 1 1־ בוחד
חברת ־יובל־ סציעה א ת ״ ריבונוסהכפול ־ חכנית בט 1ח
רכב מהפכנית במחכתת חכנית מפורסמת נטל חברת
נ1£8 0 1 1ל 1101£ 6< <3£1נהחברה הזו נמנית עם
הבעלים החדשים נטל ־יובל•)
תכנית זו מעניקה שני כעי הנחה
הענקת העדר תביעות

הנחת גיל
מגיל

21 - 24

2095

מגיל

25 - 39

2596

מגיל

40 - 65

3096

עבה

ראשחה

ש ני ה

2596

שנ ה

ש לי שית ־

3096

3596

ר בי עי ת

2096

בנוסף לכך מעניקה פוליסת •יובל• עור כיסויים רבים ללא תשלום נוסף .

לקבלת הסבר או יעוץ. פנה לסוכן הביטוח שלך או אל

חברת הבטווו לישראל בעיינו

ץ ם עם יציבה נכונה ושרירים מפות־
^ חי ם, מעטות הנשים שאינן זקוקות לחזייה.
הצרה היא שרוב הנשים לובשות
חזייה לא מתאימה. את לאז אדרבה, בצעי
את הניסוי הזה: עמדי ערומה מול הראי,
אספי את שדייך בידייך, מלמטה, והרימי
אותם כלפי מעלה, עד שהפיטמות יהיו
במצב האידיאלי, באמצע המרחק בין הכתף
למרפק• שימי לב לצורת הידיים והשדיים!

גם יחד.
עתה לבשי את החזייה שלך: האם השדיים)*
נמצאים בדיוק באותה תנוחה כמו קודם? ? 2
לא, נכון? זה שהחזייה היא בגודל מתאים ,״
עוד לא מספיק. תפרי לעצמך פעם אחת׳ י־חזייה
מותאמת בדיוק לך, על־ידי מומחית, י׳
ואז, כשתמדדי חזייה הדשה בחנות, יהיה
לך קנה־מידה נכון.
שדיים גדולים זקוקים לחזייה גדולה. אל
תקני מספר קטן מדי, בנטיון להקטין את
המימדיס. החזייה צריבה לתמוך את השדיים
בגופה, לא ברצועות. אם, אחרי שאת
מנסה חזייה חדשה, משאירות הרצועות
סימנים אדומים — זה לא בשבילך.
אם, מאידך, את זקוקה לריפוד, לדעתך
— אל תתביישי. את חייבת להחליט מה
יקר לך יותר — הבושה, או התוצאה.
ניתוח פלסטי
* הו המוצא האחרון. כיום הפכו ניתו־ו
חים פלסטיים למקובלים למדי. בניגוד,
לדיעה המקובלת, נערכים ניתוחים רבים
דווקא כדי להקטין שדיים גדולים. לפעמים
יש בכך ממש צורך רפ־אי, במיקרה שהשדיים
כה כבדים ומתנדנדים, שמשקלם מכאיב.
ניתוח זה עלול לפגוע בבלוטות. משום
כך אין המנתחים ששים לבצעו בנשים ללא
ילדים ומתחת לגיל שלושים.
בניתוח להגדלת השדיים אין סכנה כזו.
לעומת זאת, תוצאותיו׳ אינן משביעות רצון
לאורך זמן. מנתחים רבים מעדיפים למלא
את השד, במקום בסיליקון, בפיסות שומן
מהישבן. כך או כך, זהו תענוג יקר.

עו לסהאשה
והנסינה המניו
ש! שואג

מי ש הו שח שבת או תו
כל ה שני ם לידידך ה טו
ב, י תג להה שבוע כ-
ה מ סוג ל
אוייב־בנפ ש,
לכל על-מנ תלהש מי ץ
אותן ול ה ב אי שאת
רי חך ב עיני ה מ מונ ה
על שניכם. התאפ קו ת
מ צי דן תקדםאת ענ יינך,
לכן היז הרמ כני
עה לדח פי ם בל תי מ רו סני ם. לעו מ ת״
זאתצ פויי ה לך הפתעהנ עי מ ה וגם טיו ל.

טעות בענייני עבודה צ־פוייה
לן ביום ראשון
הקרוב — אס עוד לא
עשית אותה עד כה.
ניסיונם של דורשי״רעתן
,יולמנוע
ממן את הקידום
המגיע לן, יעורר את חמתן.
אל תתייחס ברציו1

נות לכן, ואל תהסס להשתמש
במרפקים. בת־שור:
מאחורי המילים היפות מסתתרות כוונות
שפלות. לכן היזהרי מלהענות לפיתוייו.

שוון

זי 2

שבוע ל א-נו ר מלי לבי לויי
ם ו טיו לי ם ! בן־בת
ת או מי ם — למהאתם
מ ח כי ם ! אי רזו בזרי זו
תאתה מזוו דו ת, או
א ת כלי ה תוזיג (פי ק ניק)
,ו צ או לדרך! ה שבוע
לאכד אי לתת
אתהדעת יו תרמ די
לבעיו תכס פיו ת. כבר
נאמר כי מ ר בה נ כ סי ם — מ ר בה ד אג ה.
ע תה כ ד אי לחד שאתהקש רי ם הי שני ם.

!ואשיט

הזעזוע שעברת בתחילת השבוע שעבר מוסיף
ונותן ג ן את אותותיו. זו השעה לערוך
את חשבון־הנפש, וטיול
ארון למקום נידח, ירפא
אותן כליל מחולי ממושך.
ניסיון מרתק ש־תתנסי
בו באמצע רחוב
הומה, יגרום לן להפנות
את מירצך לאפיקים
שונים מאלה שתיכננת.
הוצאה כספית גדולה תביא
בעיקבותיה ברכה 63132110^1
כפולה, אן עם זאת אל
תיענה להפצרות המוכרת, עמוד על שלך.
בת מאזניים: ערב ניפלא יביא ביקור רופא.

תאזנייס

מנ ה ל בנ ק מבני מז ל שור יתקשרא לי ך
ה שבוע ב עניין שטר ב ח תי מ ת־י ד בן מז ל
שרטו, ובערבותך. א ל

תי תן לז אתלה עכי ר
א ת רו חך: מ קו ם סגור
בו תבלהת קו פ ת -מ ה
יאפ שר לך לפתח זווי-
יו תהשקפה שונו תומ
עניינו ת על ה חיי ם ו בכלל.
אםתמ שיכי,
ב ת עקרב, ללכת שו 22ב
אוקטובר •
22בנובמבר
לל אחרקסם די מיו-
* נך ההרפת קני ו ה חו*

ה, א ת עלולה ל מ צו אאת עצמך ב מצ ב
ל א נעי ם כלל וכלל. היז ה רי מאש ליו ת.

ספר חדש שיתגלגל לידיך, בו מדובר על
חייה האינטימיים של אישיות ידועה, יהפון
אותן למהורהר־כלשהו
לקראת סוף־השבוע. בויכוח
שיעורר ידידן הטוב
על בעיות צבא וביטחון,
תתגלה כנואם
מבריק ובעל כושר ניתוח
מעל לממוצע, אן
היזהר מהכללות. שאלת
העלאת־השכר תצוף שוב
23ב נו במבר -
20בדצמבר
על פני השטח — אל
תיכנע לסחטנות, וסמון
על כושר שיפוטן. בת קשת: זהו השבוע
המאיס לעריכת קניות. היזהרי מאינטימיות.

1 11

זו הי או רלי לוי, ב ת שלוש ו ח צי, מ ר חו ב פלו רנטין , 24 תל-אביב.
גם ל ן יש ב בי ת צבר או צברית — לאפ חו תמק סי מי ם. שיל חי אתת מונו תי ה ם
בציון השם, ה כ תו בתו הגיל אלמע רכ ת ״ ה עו ל ם הז ה ״ ,ת.ד , 136 .תל־אביב (עבור
ת ח רו ת הנ סי ך ו הנ סי כ ה) .עדיפו ת ת מונו ת בשחור־לבן. מ די שבוע י פו רסם מי בחר
התצ לו מי ם. התח רו ת פ תו ח ה לכל יל ד ויל ד ה מגיל שלוש עד שש בלבד.

המינלצות טלי
חשבתי שאני מתפוצצת בשבת שעברה.
נתקלתי, באיזה עיתון, במאמר־השמצה על
המורים, אין שהם מתבטלים כל הימים, ומקבלים
משכורות כל־כן שמנות בשביל
לא כלום, ושיש להם עוד חוצפה לדרוש

נו, כמובן — והחופשות המפורסמות:
בחנוכה היו לה שישה ימי חופש — מתוכם
היא היתה יומיים בקורס־השתלמות.
בחופש הגדול — קורם. בחופשת־פסח —
קורס. בשביל ה־ 450 ,400 לירות שלה, ה־

חמש שעות ביום -אבל כמה בלילה?
תוספת, והגיע הזמן שגם הם יתחילו לעבוד.
האמת היא שלא כל־כן איכפת לי אם
משמיצים את המורים, מה אני, האמא שלהם?
אבל נזכרתי בחברה שלי בלומה, שהיא
מורה כבר איזה חמישים שנה, וזה
מה שהעלה לי את הדם לראש. איך אפשר
ככה לשקר, לסלף, לעוות, ולטמטם את הקוראים?
היה כתוב שם שמורה עוברת בממוצע
חמש שעות ליום. בלומה מחנכת
בכיתה ד. אחרי שהיא גומרת את ה״ממוצע
חמש שעות ליום״ שלה, יש לה עוד, כל
שליש, בערן אלף מבחנים — אלף! —
לבדוק בבית. כל מבחן בערך רבע שעה,
זה 250 שעות לשליש, זה 750 שעות לשנה.
ואיפה עשרות הדו״חות והטפסים שהיא
ממלאה בשביל אלף ואחד שדים־ורוחות?
ואיפה קביעת ציונים? ואסיפות־מורים? ואיפה
חזרות להצגות עם ילדים? ואיפה המטומטמת
הזאת, שכתבה שמורה עובדת חמש
שעות ביום? — אני כבר הייתי מראה לה
מה זה חמש שעות ביום.
שלא לדבר בכלל על העובדה, שלעבוד
חמש שעות ביום עם ארבעים מפלצות,
זה קצת יותר קשה מאשר לשבת לפני
מכונת־כתיבה ולתקתק שטויות.
והמשכורת השמנה! מה אני קוראת שם
באותו מאמר אינטיליגנט?,שהמשכורת הממוצעת
של מורה היא 700 לירות. בלומה
היא מורה כבר תשע שנים, ויש לה תואר
אקדמאי, והיא עדיין לא זכתה לראות אוז
המספר 600 בלוקש שלה — לפני הניכויים.

בחורה הזאת עובדת כל השנה, לפני־הצה־ריס,
אחרי־הצהרים, לפעמים לתון הלילה.
וכשיש לה סוף־סוף חופש, שכל ־ כ ן
מגיע לה, בחיי — אז מה קורה? היא לוקחת
עיתון ליד וקוראת שם שהיא לא עובדת
מספיק בשביל המשכורת השמנה שלה.

פגישה בלתי צפוייה ביום
שישי או ביום שני
לפני הצהרים, תהפון
אותן לפזרן. חברה לעבודה
החלה לגלות בן
התעניינות — אל תפנה

לה עורף! הקדש לה ת־שומת־לב,
כי בסופו של
ז 2ביו ני -
20 ביו לי
דבר זה ישתלם. המיב־תב
לו ציפית כל שלוי*

שת השבועות האחרונים — יגיע, ודווקא בסוף
השבוע, אן צפוייה לן אכזבה מידיד.

1 010

זהלאה שבוע המת אי
ם ל הו צ או תכס פיו ת
ניכרות. מ ה שלא י ק רה:
אלתס כי מי ל תוכני
תו של זהשמ תיי
מרל היו תידידןה טו
ב לק שור א ת גורלך
עם בן מז ל ב תו להה 21
ביו לי -
ז 2באוגוסט
מ חז ראח ריי ך בז מן ה *

ח רון בלהט. סוף״ה־שבוע
הו א הז מן ל הו צי א לפועל נ סי ע ה
א רו כ ה או ת ה תי כננ ת מז ה ז מן כ ה רב.

קח את עצמן סוף־סוף
בידים! הזנחה ממושכת
של בעיות כלכליות שונות
תביא אותן להרגשת
יאוש ובדידות. אל
תיתן לעניינים פעוטים
לצמוח לממדי ענק. איך
נאמר — צריך להרוג
. 22ב או גו ס ט -
22בספטמבר
אותם עוד כשהם קטנים.
שיחה ממושכת ב•־
ארבע
עיני ים עם ידידה מסורה תגרום לן
לחזור בך מהכוונה לעשות מעשה נימהר.

נ עיי ה אי שי תהמ צי ק ה לך מז ה חודו*
י מי ם, תיפ תר על״ידי שי חהטל פוני ת שיערוך
למענך פ קי ד ב׳*-
ניי
מבני מז לקשת.
ל מי לו אי ם
צו -ק רי א ה
י אל ץ או תךל הפר ה תחיי
בו ת שנת ת בכתב
עם זאת, גם ה או ל קו ס
שלך יגרום לך ט רדו ת
רבות השבוע. ב מי שור
ה רו מ אנ טי צ פויי ה לך
א כז ב ה, אםלא תדע
כיצד לצאת מן הסבך.
גם א ת, ב ת גדיי ם, כ ד אי שתק פידי על
קצב ו איזון ב חיי האהבה שלך בע תיד.

אם חשבת לרגע שזהו זה, תתאכזבי. הצי
רות הישנות מתחדשות וחוסר הביטחון העצמי
שלן יגרום לן
הרבה עוגמת־נפש. סרט
או ספר שתראה או תקרא
השבוע אודות סטיות
מיניות, יעורר אצלן רצון
כמום לנסות את
זה. שלא תעיז! שיחה
עם ידיד ותיק, אותו פגשת
לגמרי במיקרה, ת20ב
ינואר -
ביא בעקבותיה הכנסה
8ובפברואר
קטנה, ממקור בלתי־צפוי.
קינאתך הרבה בשכנתך היפה רק תוסיף ותעביר
את רוחן, ותהפון אותן לעצבנית.

עננים ש חו רי םיכ סו
לקראת סו ף ה שבוע
א ת חיי האהבהה סוערי
ם שלך. אתה
ב הוללו ת-יתר,
מגזי ם
ו ש תיי תך ה מו פ רז ת תו ציא
ל ן שם של שיפ!
בפברואר ־
כור ללא ת קנ ה. ה ש׳י;
נ:יי ס
תדל להת רכז באה בו תיך
ב או ביי קטאחד,

ו אל תפזול לצדדים. תשובתך ה ח רי פ ה
לפניי תו של פרק לי ט בן מז ל דלי, תגרור
א ח רי ה פגי שה לא מ תו כננ תעל״ידן עם
אנ שי ם רציניי ם לובשי מדי ם. ז הו הז מן
ל קנו תאתהר הי טי ם או תםאת תכננ ת.

במדינה
חי נו ך
מיבחן־בגרות
לקיבוץ

ע ע/וסוו דז --־זרזי

לא המערך עם מפלגת העבודה, ולא בעיית
היורש של אשכול, הצליחו להסעיר את
התנועה הקיבוצית של מפ״ם, ותנועת השומר
הצעיר, כפי שהצליחה לעשות זאת
סידרת מאמרים שדנה בצורך בתעודת־בגרות
לבני משקים, במקום לימוד י״ב כיתות ללא
כל תעודה או הסמכה כלשהי בסיומו.
את עיקר הרעש עורר המאמר השני ב־סידרה,
שהתפרסמה בהשבוע בקיבוץ הארצי,
בו ערך אמנון בדאון 32 מורה למיקצו־עות
הריאליים בקיבוץ גן־שמואל, חשבון
נוקב עם האחראים על מערכת החינוך של
הקיבוץ הארצי.
הוא לא הסתפק במסקנה אליה הגיעו
עורכי הסידרה במאמר הראשון, כי יש
הכרח בתעודת־הבגרות .״הפיתרון אינו יכול
לבוא בדרך של תיקונים קלים,״ קבע בראון,
״אלא צריך לערוך רביזיה יסודית במוסדות
החינוך של הקיבוץ הארצי.״
עם תעודת־כגרות: דעתו של אמנון
בראון על הלימוד העל־יסודי בקיבוצים
היא פסקנית וחד־משמעית :״מה שהולך במוסד
החינוכי י״א, י״ב, ואפילו אמצע כיתר,
י׳ — זוהי שחיתות. ביזבוז זמן, שריפה
של השנתיים היקרות ביותר, שלגבי כל
תלמיד צריכות לשמש שיא בתהליך הלימוד.״

לדעתו של בראון, הלימודים אינם
נחשבים ביותר בגיל הזה, בשיטת הלימודים
הנוכחית, ובעצם זוהי ״גסיסה איטית תוך
ישיבה על המיזוודות לקראת הצבא.״
בקיבוצים נהוגה כיום שיטת עבודות־הגמר,
לפיה על התלמידים להגיש עבודות
גמר בשנת לימודיהם האחרונה .״צריך להפסיק
עם כל עבודות־הגמר באופן מוחלט,״
קובע המורה מגן־שמואל ,״לא רק מפני
שלא הוכיחו את עצמן, אלא מפני שהביאו
תועלת אפסית לעושיהן. אם מארגנים כאן
את הכיתות לפי שישית־שביעית־שמינית,
צריך לעשות זאת כמו בכל מקום בארץ:
עיקוב אחר העבודה, מישטר מחייב של
בחינות, וכל זמן שמתקיימות בארץ בחינות־בגרות
— עם תעודת־בגרות.״
מטרת כיה״ס: לימודים. בראון
מאמין כי הלימודים חסרי־התכלית שבבית-
הספר הקיבוצי במתכונתו הנוכחית, הביאו
לכך ש״בוגרי המוסד מתייחסים באיבה, ב-
זילזול ובציניות אל המקום בו כילו את
שנות חייהם היפות ביותר.״ לדעתו יחס
זה בא בעיקר בשל כך ש״ביזבוז אותם
שנים נפרטו לפרוטות קטנות, אך לא הוקדשו
לתכלית העיקרית לשמה קיים בית-
הספר.
״אם בי״א ובי״ב צריך עדיין להסביר
לתלמיד מדוע הוא צריך ללמוד, סימן שמשהו
לקוי בכל השיטה.״
המסקנות אליהן מגיע אמנון בראון הן
סריגים העשויים ״טוילין-הלוקה-גיוסי״י

עוברים ביקורה אימת קפדנית במעבדות
חב׳ הברל״ן השוויצרית. ביקורת זו סעדה
להבטיח לך שהבגד שאת קונה והמשא
את ״חוזית בקורס האיכות״ מצטיין בבל
התכונות האפיניות ל״טרילץ-הלנקהגירס׳״:
אינו מתקמט, מתכבס ביד ובממסתבביסה
אינו מתכווץ גם כאחר כביסות רבות. צבעיו
עמידים ואינם משתנים או דוהים ואיט דורש
גיהוץ. חפשי את ״תווית-ביקורת-האיבות-
תמצאי אותה רק על סריגי האיכות העשויים
״טרילין-הלנקה-נ׳רסי״־הווום שטצר עבור
האשה המודרנית.

׳טויליו המקהיגוס״

חוטי ״טרילין-הלנקה-נירס׳״ מיוצרים
בישראל בלעדית ע״׳ מפעלי הברלון בע״מ.

ופר -קרנוון

ברורו ת

ביותר:

תוכני ת לימודים

מחייבת

בכל הכיתות עם מישטר לימודים; הפרדה
ברורה בין לימודים ופעילות חברתית ו־תנועתית;
הגבלת הליברליות ביחסי מורים־
חניכים; והעיקר — ניהול אדמיניסטרטיבי
יעיל ופיקוח על הנוכחות, והצהרה בפה־מלא
כי התכלית שלשמה יושבים תלמידים
במוסד — היא ללמוד.

תחבורה

מחיר הנסיעה
שבוטלה

לפני כחצי שנה עמד הרצל קרטן בצומת
רעננה וציפה למונית. לבסוף הגיעה מונית
שרות מכירן נתניה ובה ארבעה נוסעים;
הרצל נכנס כחמישי. אך באותו רגע בא
סיבוך בדמות מונית שרות נוספת, ובד,
שלושה נוסעים. שני הנהגים הסכימו ביניהם
שרק אחד מהם ימשיך בדרכו, ואילו השני
יעביר לו את נוסעיו•
אולם לביצוע ההסכם בין הנהגים היה
מיכשול: הרצל קרטן. הוא היה הנוסע השמיני,
ובמונית היו רק שבעה מקומות,
הנהג הוריד אותו בכוח.
קרטן התלונן במשרד התחבורה, והנהג
ארנסט אדולף פרוינדליך ( )42 הועמד לדין.
השבוע הוא נקנס בבית־משפט השלום בנתניה
בסכום של 400ל״י.
הפסד גדול בשביל נסיעה אחת בקו נתניה
כפר־סבא.

ובקהילה זוהו:

ך* יד ימים בהם היתד, בושה להיות בן
)חיל־הים. למה? מפני שלכל חיל ולכל
פיקוד אחר היתד, להקה, ולחיל־הים היה
בקושי צוות־הווי. מי היה מאמין אז, לפני
פחות משנתיים, שיבוא יום ולחיל־הים תהיה
להקה, שלעומתה ירצו כל הלהקות (־,צב־איות
האחרות להטביע עצמן מרוב קינאה?
ועל מה צריכים אנשי חיל־הים לברך?
על הגורל הטוב שזימן את רבקה׳לה זוהר
ללהקת חיל־הים. כי היום יודע כל ילד,
שלמרות שכל הפיזמונים ששרה להקת הילד,ים
הם מצויינים — הרי שהפיזמון שפיר־סם
אותה היה מה אברך, אותו שרה רב־קה׳לה
זוהר.

החלבה

טל מלכת הלהקות

לא מ58 יק טובה
ך * כקה זו ה ר היא נצר למשפחת זינתי
| (מתחרז עם גינתי) המפורסמת, שהיא
אולי המשפחה הוותיקה ביותר בארץ. בניה
נחשבים לצאצאי שלמה המלך, אשר מאז
לא עזבו את ארץ־ישראל, והתרכזו בעיקר
בפקיעין. רוב בני משפחתה הקרובים של
רבקה׳לה החליפו את שם משפחתם לזוהר.
מדוע? ״קודם כל זאת לא היתד, החלטה
שלי. דוד שלי החליף ראשון וכולם אחריו.
למען האמת אמא שלי רצתה תמיד להישאר
בשם־המשפחה הישן, כי זה שם היסטורי.
גם לי יש סנטימנטים לשם זינתי. אבל איך
אפשר להסתובב עם שם כזה, ביחוד בעולם
הבידור? יש לו צילצול לא נעים...״
אבל השם לא הפריע לרבקה׳לה להתחיל
את הקאריירה הזימרתית שלה כבר בגיל

חיילת רגילה. אלא שלפני שהספקתי לסיים
אותה — הועברתי ללהקת חיל־הים. קשה
להגיד שאז זו היתד, להקה. זה היה מין
צוות־הווי של מניין בחורים ובחורות, שעברו
בבסיסים, שרו ועשו שמח.״

,14 כאשר שרה קטעים מתוך אופרות מפורסמות
בבית רוטשילד בחיפה. אחר־כך שרה
ורקדה בלהקת המחול של הסטודנטים (״למדתי
חמש שנים בלט״) .אחת ההופעות ב־מיסגרת
להקה זו הביאה אותה לבסים חיל־הים.
אחרי ההופעה ניגש אליה מפקד צוות־ר,ר,וזי
של החייל, והציע לה להצטרף אליהם.
״אז לא ידעתי בכלל מה זה חיל־הים, ו
איזה
להקה יש להם,״ נזכרת רבקה׳לה
היום .״שמעתי רק על להקת הנח״ל וידעתי
שאני רוצה ללכת ללהקת־הנח״ל. לפני הגיוס
התייצבתי לבחינות בפני דני ליטאי ויאיר
רוזנבלום, שעבדו אז עם להקת הנח״ל. כשבועיים
אחרי המיבחן הודיעו לי שמצטע-
דים מאוד — אבל ניכשלתי בבחינה.
״בלית־ברירה הלכתי לטירונות כמו כל

עדנה גורן, שולה חן, ירדנה הדר, גאולה
גיל, יפה ירקוני, יהורם גאון, דני בן־ישר־

ני בעוד שלאריק אינשטיין יש קול רך, הרי
שלאריק לביא יש קול יותר תוקפני, מתפרץ,
ואז העיבוד דורש כלים אחרים לגמרי.״
במשך השנתיים האחרונות חלה התקדמות
עצומה בשטח ההקלטה. מצויים עתה בישראל
לפחות שני אולפנים בעלי ציוד משוכלל,

שולי נתן ויורם ארבל.
״את העיבודים הטובים ביותר אני עושה
־בלילה. אז שקט ואני מסוגל לגמור ארבעה

העיבוד 1
נולד ים ב

יש אנשים שאינם מסוגלים, בשום פנים
ואופן, לשיר קול שני כאשר מישהו שר
קול ראשון. זה מבלבל אותם. אחרים לא
יצליחו בשום אופן להיזכר במנגינה מסויי־מת,
אם באותו רגע הם מאזינים למנגינה
אחרת אבל יש לנו אדם אחד, לפחות, שדברים
כאלה לא רק שלא מבלבלים אותו
— אלא שהוא מסוגל אפילו לנגן במוחו
הרכב סימפוני שלם, ולעלות את המנגינה
על גליון התווים.
זהו אלכם ווים, המעבד הני־עסוק והכי־פורה
בעולם הפיזמונים העבריים של היום.
אם נרצה למנות את הזמרים, הזמרות והלהקות
שאלנם עיבד את פיזמוניהם, נצטרך
לכתוב שיר בעשרה בתים. אבל הבולטים
שבהם הם: אריק איינשטיין, אריק לביא,
אילן ואילנית, בני אמדורסקי, רבקה מיכאלי,

בחברת בגים

אל, יו סי בנ אי ו אילי גו ר לי צ קי, מו טי ברקן,

מעבד אלכם ווים

עיבודים במשך לילה,״ הסביר אלכם .״אני
כימעט ולא נזקק לפסנתר בשעת הכתיבה.
אני מעלה על גליון התווים סקיצות של
מנגינות, ואצלי בראש אני נבר שומע בדיוק
את המנגינה ואת ההארמוניה.
מה מנחה את אלכם בכתיבת עיבוד ל־פיזמון
מסויים? ״יש ארבעה יסודות עיקריים,״
הוא מסביר• ״תוכן המנגינה, קצב
המנגינה, ההארמוניה שלה ואישיותו של
הזמר. הגורס האחרון הוא בעל חשיבות
מכרעת. אני לא אכתוב, למשל, לאריק
אינשטיין — אותו עיבוד נמו לאריק לביא.

וההקלטות הישראליות מתחילות להגיע לרמה
המקובלת בארצות בעלות מסורת
מוסיקאלית־מסחרית. אבל עדיין יש, לדעתו
של אלכם, שני גורמים המסתכמים לתוצאה
סופית אחת, המעכבת את התפתחות
הפיזמון הישראלי: זמן +כלים = כסף.
כלומר: חברות התקליטים עדיין מבקשות
לחסוך במספר כלי התיזמורת ובזמן ההקלטה,
נדי שלא להגדיל את הוצאות הפקת
התקליט. אולם גם נטייה זו הולכת ומשתנה,
ומפיקי התקליטים מתחילים להבין כי כסף
ההולך לעיבוד — אינו הולך לאיבוד.

ך * מיבנה הגדול בא זמן קצר לאחר
| ! מלחמת ששת־הימים. בערב להקות צבאיות
בהיכל התרבות נחלה להקת חיל־הים
כישלון חרוץ ובזיון גדול. ראש אגף
כוח־אדם של החייל הכריז: או שתקום להקה
ראוייה לשמה, או שלא תהיה להקה בכלל.
את התוצאה יודעים כולם: להקת חיל־הים
מונה עתה 14 חיילים וחיילות, וחמישה
אנשי־תזמודת בהרכב שלא היה לו
תקדים בלהקות צבאיות. כוכבת הלהקה
היתד, כמובן רבקה׳לה זוהר.
אמרנו הי ת ד, כוכבת, משום שלפני
פחות מחודש השתחררה משמתה הצבאי,
והיא כבר עוסקת בחזרות לערב אזרחי.
״המעבר מחיי־צבא לחיים אזרחיים לא היה
אצלי קשה,״ היא טוענת .״לא היה לי מצב
של חוסר־עבודה. כעת אנו עושים חזרות
לערב של שירי נתן אלתרמן. משהו חדש
לגמרי, עם פיזמונים וקטעי קישור
איזה זכרונות היא נושאת בליבה מימי
שמתה בלהקה? היא נזהרת מאוד שלא
,לומר בפרוש כי לא אהבה את החיים ב;
להקה, במיוחד לא את התקופה האחרונה.
י אבל הנימה נשמעת בדבריה .״הייתי במצב
] לא נ עי ם ,״ הסבירה, והשתדלה שיאמינו כי
,היא אומרת זאת בכנות .״השיר מר, אברך
י הפך אותי לכוכבת הלהקה, וכמובן שהדבר
| עורר קינאה בין שאר הבנות. במשך הזמן
< הגיעו הדברים עד כדי איבה מופגנת מצוי
שאר הבנות כלפי. לכן, משך רוב הזמן,
] הייתי בוחרת בחברת הבנים של הלהקה,
ן והבנות היו לחוד בחברתן
י מה שמוכרחים לציין הוא — שהופע־
] תה החיצונית של רבקה׳לה לא הקשתה
ו עליה להיקלט בחברת הבנים: שערה הקצר*
צר ולבושה הנערי גורמים לא פעם לאנשים
] לטעות בכללי הדקדוק .״הרבה פעמים פנו
< אלי אנשים בתור ילד,״ סיפרה בחיוך שובב.
| ״אבל אני לא נעלבת מזה. להיפך. זה משען
שע אותי. אני לעולם לא אגדל שיער ארוך.
)פאר, נכרית? חס וחלילה! אפילו אם תהיה
] לי קרחת לא אחבוש פאר.,״
ן דבר נוסף השנוא על רבקה׳לה הוא שן
מצביעים עליה ברחוב ואומרים: הנה זאת
| מלהקת חיל־הים ששרה את מה אברך .״אז
ן מה אם שרתי את השיר הזה?״ היא אומרת.
] ״אז כבר מגיע לי להיות כוכבת? אנשים
! מסתכלים עלי כאילו הייתי משהו מיוחד.
ו הם חושבים: אה, היא בטח מתלבשת ככה,
] וחושבת ככה, ומתנהגת ככה. אשר, אחו^
| אמרר, לי פעם: מה, את שרה את מה אברך?
< — אז למה את הולכת בג׳ינס

הו צאתספ רי ם א חי אסף, בע״מ
תל־אביב
״מפעל י די עו ת אחרונות״ תל־אביב

11913־* 113

חדש!

אנטוני סמיט

^ 11^ 1111

והנפש

המחבר חושף א ת גוף האדם, על מעלותיו ולקוייו. בעשרות הפרל-ים
שבספר דן המחבר על בעיות ה מין והרביה, התל מהתעברות ועד זי נ ה
ומות. על המוח, השינה, חמשת החושים, מערכות העכול, הפרשה,
נשימה, הלב והדם.

הזוג ה מוז ר ביו ת ר בעול ם ה פיז מוני ם ה מע רבי, ג׳ון לנון ויו קו א מו, קי בל בשבוע
שעבר גו שפנ קה רו קי ת. ה שניי ם ני ש או ז ה לזו בטקס אז ר חי, שהת קיי ם במ שרד רישום־
הנ שו אין בגיבראלטר. המטוסה שכור שה בי אאתג׳ון ואת יו קו לגיבראלטר ה מ תין
להם עד סיו םהטקסו הע בי רםלאמסטרדאם, לירח־הדב ש. ב מ מונ ה: הזוג ו ״ ה כ תו ב ה ״.

הקריאה בספר מר תק ת ומהנה.

ספר ״ספוק״ למבוגרים!

המחיר — 12ל״י

להשיג בכל חנויות הספרים או ישירות מ״מפעלי ידיעות
אחרונות׳ /תל־אביב, ת.ד.14125 .
(אפשר לצרף צ׳ק או המחאת דואר ותקבל הספר לבי זן)

עשרת

הלוהטים

קפיצתו של כובי סולו, בלהיט סאן־רמו ״צועניה״ ,למקום הראשץ
במכירת התקליטים, לא הפתיעה כמעט איש. שאר רבי־המפר כסקר־המכירה
של,,העולם הזה״ :
.1צועניה — בובי סולו (סי. בי. אס).
.7תפילה קטנה — אריתה פרנקלין
.2כרכות, ב־כות — הש״ים(פרזידנט).
(אטלנטיק)
.3בום כאם — ארים סאן(א. ז .ר).
.8האושר הוא אהבה -בנים ואוה.4שני
ותילתן — מומי ג׳יינס והשוני
בים (ביקרו)
דלס (רולט)
.9ריי קינג וחבורתו (מאריך נגס —
.5רקוד לצלילי המוסיקה -סליי
(סי. בי. אם).
ומשפחת ססון (סי. בי. אס).
.10 אוב־לה־־די אוב־לה־דה — המאר־מלאדה
(סי. בי. אם).
.6רחמים — לואיג׳י (התקליט)

+ #ארבעה במקום הראשון

איו אן ו * ?0אור• *)011
המכון המיוחד לפיאות גברים
רה׳ גנסין ( 7מול קולנע הוד) ת״א טל 24 .־69־24
בהנהלתו של אמן הפיאות — אורי גרוס.

קול ישראל עומד להתחרות בגלי־צה״ל, בשטח הפיזמון העברי. תוך השבועות הקרובים
ינהיג קול ישראל מיצעד פיזמונים עבריים, שיוגש, כנראה, על־ידי דליה הלר. כתגובה,
ינהיגו גלי־צה״ל מיצעד־פיזמונים עברי נוסף. הפעם — מיצעד של פיזמונים ישנים אך
אהובים • .לרקת הכוכבים הכחולים תקליט בימים הקרובים פיזמון מקורי משלה, הנקרא
שלום מאק. הכיזמון כתוב אנגלית, והוא מבטיח להיות אחת הטובים שנכתבו אי־פעם על־ידי
להקה ישראלית • .מי שהיה בחזרות של להקת פיקוד מרכז, לקראת תוכניתה החדשה,
אומר שדבר כזה משגע לא נראה מעולם על במה צבאית • .בתחרות הארו־ויזיון הגיעו
השנה ארבעה לראש: לולו, נציגת בריטניה, ששרה בום בנג־א־בנג; סאלים הספרדית,
ששרד, אני חיה ושרה; פרידה בוקארה הצרפתיה, ששרה ילד אחד, יוס אחד; ולני
קיר מהולנד, ששר הטרובאדור • .אלכיס פרסלי, המנסה עתה להחיות את הצלחתו
הישנה, מוציא פיזמון חדש. שמו זכרונות, כמובן • ,פיזמון שכבר הספיק להיות להיט
אצלנו ולהתיישן, יצא רק עתה לשוק באנגליה — הינדי של להקת האגודה # .בברזיל,
למשל, הגיע רק השבוע פיזמונה של מרי הופקין, כאלה היו הימים, לראש מיצעד־הפיז־מונים
• .אם היה עוד ספק בכושרה ובמיקצועיותה של להקת האריות — באה ההופעה
האחרונה בסינראמה והסירה אותו. האריות אינם נופלים כיום מכל להקה בריטית ממוצעת.

300 פיזמונים במגירה
מי שחשב שההצלחה היא דבר מבורך,
לא שמע עדין מה קרה לפיטר סארסטדט,
הצעיר המשופס הניצב בראש המיצעד הבריטי,
בפיזמונו אנה מועדות פנייך (חמדתי).

לפני שמחליטים — הכרחי
לבקר בחנות ״פזגז״ :שם מוצג
המבחר הגדול ביותר של
תנורים לכל גודל מטבח, ולכל
תקציב, בנוסף למבחר עשיר
של כיריים מודרניות.

זמר פיטר סארסטדט

מהיום בו זכתיפיזמונו להצלחה המסחררוז
— לא הצליח פיטר לכתוב אפילו פיזמון
אחד נוסף.
״פעם, לפני שכל זה קרה לי, היה ל״
מספיק זמן לשבת בשקם ולכתוב פיזמוניס
כאוות־נפשי,׳׳ סיפר פיטר, יליד הודו ובן
למשפחה ממוצא גרמני .״היום יש לי כל־כד
הרבה הופעות ופגישות, שלא נשאר לי זמן
לעצמי.״
אבל אל דאגה. במגירת שולחנו מצויים
למעלהס־ 3 0 0פיזמוניס, אותם כתב
בעבר. וזו, לכל הדעות, רזרבה מספיקר!
כדי לקיים אותו בעתיד הקרוב.
פיזסונו של פיטר מספר על מרי קלייר,
המסתובבת בין אנשי החברה הנוצצת, ומשתדלת
להסתיר את העובדה כי נולדה
למשפחה פשוטה, ברובע־העוני של נאפולי.
״עולם הפיזמונים עובר כיוס מהפיכה. אנשים
רוציס לשמוע גס סיפור עם מוסר־השכל
— ולא סתם צלילים חשמליים.״

אפשר לראות

רצוי ל ר או ת

חובדו לראות
ל א כדאי לראות

סד טיס חדשיס
מרגו שלי (מוגרבי, תל־אביב) אהבה
של שני אנשים מעדות שונות, ורמות שונות,
ותנאי חיים שונים, מבויימת בידי
מנחם גולן, מבוצעת בידי עודד תאומי,
לגנה פינקלשטיין, בעזרת ברכה

נאמן.

סרט י ם אחדים
^ ג׳ והנה (תל־אביב, תל־אביב) בין
הריצות הקלות על שפת־הים, בתוך פרחים,
על־יד השמש השוקעת, ובכל שאר המקומות
היפים שגילה קלוד ללוש, ובין ההזיות נוסח
פליני, ובין סיפור האהבה נוסח אמריקה,
והפילוסופיה נוסח גן הילדים, בין כל זה

בוגרים לא יזיק לצפות ולהאזין לו. ליאו־נרד
ברנשטיין ינצח על תיזמורת פילהרמונית,
שתבצע את תשורת יום הולדת
והסימפוניות ה־ 7וה־ 9לדימיטרי
שוסטקובסקי לו תוקדש התכנית. ב־
21.00 מבט לחדשות ולאחר מכן, מגט
לספורט, ב־ 21.45 החיים הטובים -
סרט דוקומנטארי על הבעיות הדמוגראפיות
שפקדו את ישראל; על הירידה בגודל המשפחה
היהודית.
ביום השלישי ד,־ 15.4.69 תפתח הטלוויזיה
בה סניגורים (ב־ ,)20.00 סרטון באנגלית,
מסדרה שלא תסתיים לעולם (וזאת אחרי
חדשות ותכנית לאשר, בשטה הערבית) ,ולאחר
מבט לחדשות (בשעה )21.00
ישהו המראיינים במחיצה אחת עם
(,כמובן שעל המרואיין יוחלט רק ברגע האחרון.
כרגע לא הוחלט דבר) וב־ 22.00 תכנית
על קיבוץ לוחמי הגיטאות שהיא עימות
בין שני דורות, העבר, אנשי המחנות, והעתיד,
ישראלינו החמודים והעוקצנית מירד,
המרמש ביימה בעזרת העורך דוד מיל״

נ^ששם ם
ביום החמישי ד,־ 10.4.69ב־ ,20.00 שוב
מסע אל ארץ לא נודעת. הפעם יסבירו
לנו משהו על דייג הקאוויאר בים הכספי.
בפרצוף שכמוך, שעשועון לזיהוי
פרצופים ( )21.30 נחזה בפרצופיהם של שר

פרידמן, פרידל שטרן, אכרהם
מור ועדנה שכיט, ינחה יצחק שמעוני
בטילווזו של אפרים אכא, ובשעה

22.00 סרט שכל הארץ ממתינה לו בקוצר
רוח: מעגל הקסמים של המכון לפריון
העבודה. מוסיקה קלה עריבה ניתן יהיה
לקלוט מייד לאחר מכן בביצוע זמרי פסטיבל
סאן־רמו.
ביום הראשון ר 13.4.69 אחרי חדשות
( )19.30 וקריאת שירה בערבית, ישודר ב־
20.00 קונצרט לבני הנעורים שאף ל-

(התיאטרון הפתוח) היא סאטירה חברתית
רבת הברקות שחיבר עמום קינן. הבימוי
הקצוב של הלל נאמן וישראל גוריון
יעיל אומנם, אך לעתים, מרוב תנועה, מת־טשטש
העיקר — רעיונותיו של קינן —
והתנועה הופכת לעיקר. רחל דובסון
מצליחה להינתק מהאנסמבל ולרכז אליה,
בצדק, את מלוא תשומת הלב.
שידוכין (בימת השחקנים)
היא הצגה משעשעת למדי על־פי קומדיה של
גוגול, הנראית כיום מיושנת וקלושה, לא

^ 981323

* הבתולהמרומא (בתיאם-
רון הקאמרי) מאת בנימין גלאי, מוכיחה

אפשר לבלות שעתיים נחמדות בסרט צבעוני,
יפה מלא תלבושות ופיאות נוכריות ואווירה
וקצב, על צעירה מקסימה (זנבייב ווים) ה־מסתובבת
הסרת מטרה בין גברים ומיטות!
של לונדון של ימינו.
תינוקה של רוזמרי (אלנבי,
תל־אביב) התינוק הבלתי ידוע שעומדת ללדת
רוזמרי, כל הדברים המוזרים המתרחשים
סביבה, בסביבה תרבותית טיפוסית, הדפיקות
ור,נקישות ששומעים בלילות, והאנשים
שמתים פתאום, מתאבדים, או מתעוו־דים,
כל זה מותח, ומוציא מהאדם את הביטחון
הבלתי מעורער שהיה לו לפני שנכנס
לאולם הקולנוע במציאות הברורה שהוא
מכיר. רומן פולנפקי הוא איש קולנוע
בדם וג׳זן קאפאבץ, ובעיקר מיה
פארו משחקים מצויין.
יומנה של חדרנית (גור-
דון, תל־אביב) ניתוח גאוני של חברה מסויי־מת,
בזמן מסויים, מתאים לכל החברות
בכל הזמנים, לכל הצופים, מכל הסוגים.

הרכבת

האחרונה

שטיין,

* * לילהבמאי (בימות) הוא
מחזה של פרה ספרותית קדושה: א .ב.
יהושע. סיפור על משפחה ירושלמית נירו־טית
ויחסים בין נפשות, ובמיוחד בין אח
לאחותו, שאצל אינגמאר ברגמן היו מתקבלים
על הדעת (ראה: מבעד לזכוכית האפלה),
נראים מפוברקים ו״עשויים,״ ביצירה שלפנינו,
כשהמתח העצום שפקד את הארץ
ערב מלחמת ששת־הימים משמש להם רקע
בלתי הכרחי. רחל מרכוס, עודד תאומי
וגילה אלמגור עושים מאמצים כנים
להתגבר על מלל ספרותי מדי, חסר הפתעות
וחוש עיתוי בימתי, בבימוי של יוסף
יזרעאלי שפיצל את נקודות הכובד בין הדמויות
הפוחלציות, ובהתרכזותו היתרה בצד
החיצוני של ההצגה החמיץ (ולא עזר לא
בכך המחבר) את הפואנטה.

נאמן כ״מרגוי שלי״

בלתי־רגילה זו, הממשילה את עולמנו לבית־בושת
אחד גדול•

כי המחבר הוא אשף השפה העברית, וכי
הבמאי גרשון פלוטקין היה מצליח יותר
לוא היה מביים מחזה אחר. זאב רווח,
הוא היחיד שהרוויח משהו מהשתתפותו בהצגה•
ההומוסקסואליסט החביב שהוא מגלם׳
מצליח לרגעים להפיג את השיעמום.
המרפסת (בתיאטרון העירוני
של חיפה) הוא מחזה ססגוני, בלתי־רגיל
בעומק רעיונותיו ובדרך ההצגה התיאטרלית׳
מאת ז׳אן ג׳נה. הבמאי, ליאונרד
י טך, לא תפס זאת והיה נאמן לתרגום הכבד׳
הסר העסיסיות של מתי מגד. השחקנים
ברובם אינם בשלים ״להרים״ יצירה

בן־זאב ונתיב ב״המרפסת״
רק בגלל התרגום, אלא בעיקר בגלל הבימוי.
מיכאל כפיר הוא היחיד המצליח לגלם
דמות אמיתית נוגעת ללב. שחקנים מעולים
נעודד קוטלר, זהרירה חריפאי ועדנה
פלידל, עושים מאמצים עקרים לגלם
דמויות חיות.

אין אהבותשמהות
(בהפקת בימות) מציג את יוסי בנאי
בשיאו כבדרן. הוא יודע להגיש פיזמון, לא
כזמר, אלא כפיזמונאי, וקטעי הקישור קולחים
מפיו במשובה. כשלדברים יש תוכן בזכות
ג׳ורג׳ גרסאנם (שבנאי מבצע כ־20
משאנסוניו) כשניסים אלוני מטפל ב־
״בימוי״ — קטעי קישור, תאורה ומיקרופו־נים,
וכשאת בנאי מלווה תזמורתו של סטו
הכהן, מקבל המופע מימד של תיאטרון
שאינו קיים בהופעתו האישית של ברסאנס

גזאזפלוס, היא להקת המהול
שקפצה אלינו מאקרן הטלוויזיה. הכוריאוגרפיה
של שמעון בדאון חביבה, אך דלה.
הרקדנים (בעיקר הגברים) מצויינים. התלבושות
חביבות. המוסיקה המוקלטת, התאורה
והרקע הבימתי, מוזנחים אך אינם מצליחים,
כמעט, לפגוע ברעננות המופע•
* * הכפיל (תיאטרון גוג ומגוג) מם־
גיש את אבנר חזקיהו המשעשע כרגיל,
עם איצקו רחמימוב שהוא שחקן רגיש
המצליח להפוך אפיזודה לעיקר, בקומדיה
קלושה ששותפים בהגשתה לא פחות מארבעה
מחברים ומתרגם אחד (נסים אלד
גי) ,אשר יחד עם אלברט כהן, שאינו
מפריע בתפקיד הראשי, לא נעזרו בבימויו
היבש של יוסף כרמון.
* משהו לא נורמאלי (תי-
!אטרון אהל) נכתב על־ידי עמוס קינן,
אך אין זו עדיין ערובה לטיבו כהצגה,
מירי מגנום שביימה בעבר בלהקות צבאיות,
דחסה אלף ואחד פעלולי בימוי אל
המרקחת הסאטירית העליזה של קינן, שאף
חיבר את הפיזמונים. המוסיקה של יוחנן
זראי ו ר פי כן־משה עליזה למדי, אך
אין מי שיבצע אותה. ז׳ארמן אוניקוב־סקי
הולכת לאיבוד בכל הטאראראם הצבעוני
הזה, עד כי לא נודע כי היא ז׳ארמן.

הצייר מיכאל לב־טוב מציל
אוסף ציורים במספר טכניקות, בתערוכה זו,
המוצגת בגלריה דוגית, אפשר לראות את
חיפושיו של האמן הצעיר בדרכי האמנות.
אין זו תערוכה מגוונת במיוחד, אבל ניתן
לראות בה שמיכאל לב־טוב שולט בטכניקה
של הרישום בשחור לבן. הוא בעל דימיון
מפותח ביותר ורגישות ראייתית גבוהה. הציורים
הצבעוניים, בניגוד לאלו בשחור
לבן, לא מקוריים וניכרת בהם השפעת ציירים
אחרים. רוב הציורים דומים אחד לשני.
^ ארבעה ציירים מציגים את יצירותיהם
בבית עמנואל ברמת־גן: יצחק לשצ׳ינם-
קי, מנחם למבורגר, אלי סופר ופרדי
פביאן. התערוכה היא פרי יוזמתם
של ראשי הציבור ברמת־גן, והיא באה להעלות
את רמתה האמנותית של העיר. מבחינה
אמנותית אין תערוכה זו תצוגה מרעישה
ובחלקה היא אוסף של ציורים חובבניים.
את תערוכתו המאוד פיסולית
של ״הקצב הצעיר״ אפשר לראות בגלריה
מבס. ניתן לראות שם פסלים, מעשה ידיו
של יגאל תומרקין, המציג לנו שוב בובות
של חלונות ראווה ממולאות ברגים,
מזלגות ועגלים מברונזה. כל זאת בסימונו
הקבוע של תומרקין.

,ססססססססססססססססססססססססססמסססססססס מן סכ ^ ססס מז ססססססמס?000000000000000

הצגה חד שה
^ ביתקברותלמכוניות (תיאטרון אהל)
הוא מחזה חשוב של מחזאי בן־זמננו, הספרדי החי וכותב
בצרפת — פרננדו אראבל. קשה להגיע למסקנה זו לאחר
ראיית ההצגה בתירגומה ובבימוייה של עדנה שביט.
זוהי טראגדיה גרוטסקית הזועקת לבימוי פולחני של אשף־
במה, ולשחקנים וילטואחיים. ההצגה של הגברת שביט פשטנית,
חסרת חן ואופי.
זוהי אליגוריה המסשילה את עולמנו הממוכן, לבית־קברות
(אחד גדול) של מכוניות, המשמשות לנו כבית־מלון ארעי. כדי
להביא הצגה כזו לקהל בוגר, חובה בראש ובראשונה שצוות
הופכי המחזה להצגה יצטיין בבגרות תיאטרלית מקצועית,
אחרת מתקבלת הצגה בלתי מלוטשת שאפילו חוג דרמאטי
אוניברסיטאי היה מתבייש בה, וזה באמת מה שקרה על בימת
האהל.
לשבחה של הגב׳ שביט ניתן להיאמר כי ניסתה ״ללכת על
בטוח״ ,לכן גייסה לעזרתה את הצייר י^אל תומר קין והמל־חין
הצעיר מי כאל סגל, שעבדו טל מחכים לגודו של סמואל
בקט בד,בימה (שמחזה האבסורד של אראבל מושפע ממנו לא
במעט: ראה גודר וסוף המשחק, במיוחד) ואכן זהו הצד המלן־
צועי שבהצגה.
שולמית אדר מפגינה משחק מלוטש, בתפקיד שהוא הרבה
למטה מיכולתה, ויעקב איינשטיין, בתרגילי הסדר שהוא
מבצע, מזכיר בדיוק את אותם תרגילים שביצע לפני הרבה שנים
יעקב איינשטיין בהצגת החייל האמיץ שווייק.
משחקם של מרבית השחקנים הצעירים חיצוני, מופרז והיה
אולי נשכר, לוא הבימוי היה משמיע לנו את קולם (ככתוב
אצל אראבל) ולא היה מראה לנו את פניהם, המזכירים פני
חובבים, שאפילו בבימת הקיבוץ כבר אי־אפשר למצוא, ואפשר
כי בעטיים מוסחת הדעת מן העיקר, ומטשטשת משמעותו העמוקה
של המחזה.

אדר ואיינשטיין ב״ביית קברות למכוניות״