גליון 1650 מתאריך 15 באפריל 1969

דייו

פזרים

הפדגוגיה המודר ני *|
׳פורים. מה שלא י ע#׳מ

חעהגי, טוב׳ אחד.. :ס^ן־אלוף שאול
ביברי קצ רביזתד־זוזוז *.לראשי $ 0 £
צר,״ל.- ,נוז׳ג לספר לילדים ׳ ,את!1 . .

י בכל אשמים המגרים.
...מס״שהדליפו לממשלת־ישראל שצה״ל התחיל להשתמש בתעלר־סואץ
ברמקולים, כדי להסגיר לחיילים המצריים לקוד באמת הם יורי* על
החיילים הישראליים. עד אותו רגע הצליחה הצנזורה לון עלים את רידיעה-
כך פרץ המשגר שאיים להפיל את ממשלת-גולדה.

סיפ׳ידיס-יי׳ממיפון ייים

מ דו #

הממשלה .״מה ־!ה מתחילים לויסביר צלר מ שר ^ הסבר ה
שר־החוץ, אבא אבן, שהגיע לביקור קצר בארץ, היה משוכנע שזהי נסיון
•שפל להדיחו .״ 0תי כיפתה הממשלה את כוחו של שר־הביטחון לעסוק
בפעולות הסברה בחו״ל י״ שאג אבן(, .האם סבור מר דיין בי מצריים היא

שטח. מוחזק ז״
ממשלת״הליכוד-הלאומי עמדה להתפרק, לולא התערב ברגע האחרוז שי׳
הדתות זרח (רהפטיג :״הטפד״ל תפהוש בלי היסוס מהממשלה,״ הודיע
אם לא יפסיקו להפעיל את הרמקולים בתעלה בשבתות ובחגים.״
זה הציל את המצב. הממשלה החליטה להקים ועדת־שרים בהרכב ״יי׳
החוץ, שר־ההסברה, שר־הביטחון, שר־הדתות, שר״העכודה, שר־בל״תיק,
וסגן ראש־הממשלה, בדי לקבוע מי יהיה אחראי לרמקולים המיפעלים
בתעלת-סואץ.
עד שתתקבל החלטה, הוחלט להשתיק את הרמקולים.
עתה שורר שקט לאורך. מעלת־סואץ.

הבאונו:

ד אי

? ש מוי

פעם א־ת
י 8קראו מ
כל היום היה
מוי של ה ל שרק בבו ץ ובזבל.
כל. הילדיב היו נקיים. .ו מ צו ח צחים׳ ואף אהד מהם לא רצה לשחק
עם מוי של ה המלוכלך. לפני ת ערב
קראו האמ הי ת לכל הי לן י ם לבוא
הביתה. כל הילדים״ הלכו הביחה,
התרחצו ו שכבו לי שון. רק מיי שלה
נשאר לשחק בפחי הזבל.
אמא קראה לו :״ מוי של ה! תעלה
הביתה!״ אבל ׳ מוי שלה ענה :״לא
רוצה! אני רוצה ל שחק בזבל.״
וכ שכל הילדים י שנו ב מי טו ת ה־׳
נקיות, שיחל מוי שלה ה מלוכלך בין
פחי הזבל. פתאום בא אריה. האריה
היה רעב מאוד. הוא נכנס
לבתים ואבי״ את; כל הילדים ה־י׳
נקיים. רק ב מוי שלה הוא לא נגע-.
כי הוא היה מלוכלך כזה, ומסריח,
והאריה ממ ש נגעל.

זהירות בדרכים
לפני שהילדים בגן יצאו לטיול,
הז הירה או ד ם הגננ ת :״ילדים, תתנו
ידיים אחד ל שני, ואל תעזבו,
ותלכו רק על המדרכה.״ כל היל דים
שמעו בקול הגננת, נתנו ידיים
והלכו אתריה לטייל ב שורה ארוכה
על המדרכה כ שהם שמחים.

בט־יחיחז בדרכים

ספם ׳^אזגז

צ!ז<ח* 1נ 1״ גו 4א 4ז*אס
נ 1א.זז אזנזגז 04ס ׳ 1411 צוגוו5

רק מוי שלה לא שמע בקול ה גננת.
הוא לא נ תן ידיים לאף אחד,
וכל הז מן קפץ על הכבי ש.
פתאום באד, מכוני תבמ הי רו ת
איומה. הנ הג לא רצה לד־ו ס את
מוי שלה, ששיחק על הכבי ש. הו א
עלה על המדרכה ופגע בכל הילדים
שהלכו עם הגננ ת.

מחזה השבוע

איך ללמדלקח
אהרון

בניין הוועד הפועל. ה קו מ ה הח מי שי ת. חדרו של ח מזכ״ל. יו שב ה מזכ״ל.
בקר. נכנס ראש מחלק ת ה איגוד ה מיקצו עי, ירוחםמשל .
בקר: מה יש, ירוחם? אני עסוק! (נאנח).
משל: ז ה דחוף, אהרון. שביתה.
בקר (מתעורר) :שביתה? מי זה הפעם?
משל: כל עובדי ה תעופ ה האזרחי ת ב
בקר: מה? המנוולים האלה? זה יותר מדי! הפעם נסדר אותם, ימח שמם!
משל: רגע אחד
בקר (צועק) :שוס רגע! אתה רוצה שמ שה כרמל ואחדו ת־הע בוז ה ידפקו
אותי? לאן נגיע אם כל קבוצת עובדים תפרוק עול? צריכים ללמד אור ם לקח,
אחת ולתמיד, צריכים
משל: אבל אה רון, חכה לרגע! ז ה
בקר: לא רוצה ל ש מוע שום דבר! לדפוק אותם עד העצם! להכי־יז מייד
שמפסיקים את הק שרים איתם! ל תבוע את כל ה מנהיגי ם למ שפט־חהחתדרות!
להפסיק מייד את החברות שלהם, כ מו של פועלי אשדוד! לסגור להם את קופת־חולים!
ני תן להם אולטי מטו ם של 24 שעות לחזור לעבודה, אחרת י א נהסס
להביא מפירי־ שביתה מקפריסין, כ מו ב שבי תת הימאים!
משל: רגע! ז ה מה שרציתי לומר לך! ה שביתה זה לא אצלנו. זה בקפריסין.
בקר: קפריסין?
משל: כן. קיבלנו מיברק מעובדי ה תעופ ה האזרחית בקפריסין, שהכריזו על
שביתה. מבק שים סוליד ריו ת.
בקר (נרגז) :למה לא אמרת קודם? למה לא אומרים לי אף פעם שדם דבר?
אני צריך לברר כל דבר בעצ מי, לעזאזל?
משל: התכוונתי
בקר: התכוונתי שמתכוונתי. אז תר שום (.קם מכיסאו, מנופ ף בידיו) :ההסתדרות
תעמוד לי מין ו כו׳ וכו׳ .שולחים ת רו מ ה לקרן ה שביתה ו כו׳ וכו׳ .פועל -ישראל
עומדים מאוחדים מא חורי ו כו׳ וכו .,נגד ניצול מחפיר ו כו׳ וכו׳ .ציבס־־עובדים
בעל הכרה וכו, וכו חוזר לכיסא) :מאמר ראשי בדבר, ואולי נשלח לשם את
ברקת, מה? שינאם להם על הכרה מע מדי ת. הפעם אני רוצה שנוכיח לע־לם כולו
איפה אנחנו עומדים. אנחנו נלמד אותם לקח, לעזאזל !

ת עלו מתהח תו ל הצ מ א
מספר יוסי בנאי:
חתול אחד חיה צמא. צמא מאוד.
כל-כך צמא שלא חיה יכול יותר
לסבול והחליש לשתות.
הלך החתול הצמא ומצא בקבוק
חלב. שתה את פולו עד הסוף. רק

החתול התחמם והתחיל לרוץ ולקפץ.
נכנס לבית מידות וקיפץ עד
הקומה הראשונה. אחר״כך כירכר
ודילג עד לקומה השנייר בקומה
השלישית בום! נעצר :-שכב.

למה; __

׳ 0אתה תמהת לא פעם על הפלא הזה של מדינת־ישרא;׳.
הנה, בשנה האחרונה: הספורטאים שלנו הגיעו לאליפות אסיה, ועכשיו ניצחו
את הסובייטים. העגנון שלנו קיבל פרס נובל לספרות. חיים טופול כובש את
התיאטרון והקולנוע העולמי. שלא לדבר על כך שאין בעולם המערבי עיתון,
שאינו מקדיש מדי יום ביומו כמה וכמה ידיעות לנעשה בישראל ובגבולותיה.
כל כמה ימים פולשת ישראל לכותרות הראשיות ותוססת את מחצית העמוד
הראשון. ארבעת הגדולים חושבים עליה ללא הפסק, האו׳׳ם מקדיש לה את רוב
זמנו, ובו׳ וכר׳.
לגמרי לא רע, אם לוקחים בחשבון שזוהי מדינה קטנטנה ונידחת, עם שניים
וחצי מיליון תושבים — כמו רבע העיר ניו־יורק.
נדמה לי שהעולם הזה הוא העתק של אותה תופעה בזעיר אנפץ.
צעדת שועלי שמשוו
א׳ אייר תשכ״ט 19.4.69 -
מאורגנת ע״י מטה צעדות מכבי, מרכז מכבי ישראל
אורך המסלול 25ק״מ — 5שעות הליכה.

^האמת שר..נואנדה
לפי קנה״המידה הבינלאומי, המודד תפוצת עיתון במיליונים, העולם הזה
הוא עיתון קטן. עורכו הראשי מהווה סיעת־יחיד בכנסת. סיעה קטנטנה בפרלמנט
של מדינה קטנטנה.
להעולם הזה אין מחלקה לקשרי־חוץ. זד, בכלל אינו נכלל בין תפקידינו. אין
אנו מפרסמים שום חומר בשפה זרה. מלבד העולם הזה עצמו, בעברית, הפיר־סוס
היחידי שלנו הוא הדא אל־עאלם, בערבית.
ובכל זאת — אין כמעט יום שאין אחד מקוראי העולם הזה בנכר ממציא לנו
קטע-עיתונות עלינו, או מדתו
על שידור רדיו או טלוויזיה המטפל
בעמדותינו. אנו מקבלים
במשך שבוע ממוצע כעשר פניות
של עיתונאים ושדתים זרים,
המבקרים בארץ, התובעים מ־סססו
410*1)0x1116 ?)0x60 11x0)6(0110 20 1960
ן 1ץ01*4ס)/ו 6601ו0ק!ע 0011016. 416)00ס!!1)0x11 -60
איתנו להיפגש עימם ולהסביר
ו0/וזז ״ 110:0חזס 01ס1ץ. ו1ן ח 0/096 -!016/101( 400*001(/1
סן ץ6ם׳* ץ חו x06010, 26 *4601060(1סץ 6016/0)110(06 6
להם את דיעותינו ואת עמדותינו
20611.
x61x6. 1*00 xו011!1ס 0סן !x60 110״ם וק 20 0
•סן •1
בשאלות שונות.
לפעמים משתרבב העולם הזה
הקטע מ״מלאדי סווט״
במלחמות עיתונאיות בין מדינות
זרות. כך קרה, למשל, זה עתה
בין ברית־המועצות לבין צ׳כוסלובקיה.
לפני ארבעה חודשים סיפרתי לך במדור זה (העולם הזה ) 1635 על פירסום
של פראבדה (״האמת״) המוסקוואי, שהסתמך כביכול על פירסום שלנו. פראבדה
נטלה מישאל שערכנו לפני 12 שנד, בין ילדים, על יחסם לערבים. העיתון הסובייטי
זייף את רוב הפרטים, העלים את העובדה שנשאלו ילדים בגיל כיתי,
א׳ ,וכי המישאל נערך לפני 12 שנים. הוא הסיק מכך מסקנות על הלכי־הרוח
בישראל של היום.
כעבור שבועיים ערכנו מישאל חדש בין אותם ילדים, שהתבגרו בינתיים,
ומסרנו מה הן דיעותיהם כיום.
היום קיבלתי מידי אחד מקוראינו גיליון של עיתון צ׳כי, המופיע בפראג
הנצורה: מלאדי סווט (״עולם צעיר״) מיספר .13/69 הוא מגיב על הפירסום של
פראבדוז בכתבה מפורטת, מספר על כל ההשתלשלות, מצטט בהרחבה גם את
המישאל החוזר שלנו. הרמז הברור לקורא הצ׳כי: העיתון הסובייטי משקר.

מועד:
יום שבת , 19.4.69 ,א׳ אייר תשכ״ט. הזינוק בשעה 8בבוקר.
מסלולים:
א. מגבעה 69 למצבת הזכרון שבחוליקאת
ב 12 .ק״מ (.צעדה משפחתית לילדים וקשישים)
מסלול זה חופף את 12 הק״מ האחרונים של מסלול א׳.
דמיהשתתפות 4 ל״י
לתלמידים, סטודנטים, חיילי צה״ל בשרות חובה ושוטרים תנתן הנחה — 1.ל״י.
מזגאויר: הצעדה תתקיים בכל מזג אויר.

ציוד וכ לפל ה:

א. הנעלה ולבוש מתאימים. ב .מימיה חובה. ג .כריכים למשך הצעדה
( 5שעות בערך)

תעודת צועד ומדליות :
א. לכל צועד בכל אחד משני המסלולים תוענק תעודה ומדליה.
ב. לכל משפה־ אשר ישתתפו ממנה לפחות 2צועדים משני דורות תוענק
״תעודת שלוב דורות בספורט״ מטעם רשות הספורט.
ג. תעודה קבוצתית תוענק לכל קבוצה בת 10 צועדים לפחות.
בדבר פרטים נא לפנות: מטה צעדות המכבי, ת.ד ,315 .פתח־תקוה, טל.910409 .

דמי נסיעה לצעדת שועלי שמשון :
כמשאית: מרעננה, פ״ת, ר״ג, ת״א, חולון, ראשל״צ, רחובות
מחיפה, קרית חיים
מחדרה, נתניה, הרצליה, ירושלים
כאוטוכום: מפ״ת, ר״ג, ת״א

*£נוי שוא, נר משוא־טים
במשך שבעה שבועות קראו מיליוני קוראים גרמניים את דיעותינו
בשבועון דר שפיגל. שבועון זה, החשוב ביותר בגרמניה, פירסם תמצית ספרו
של אורי אבנרי, שהופיע בארצות־הברית ובבריטניה, והעומד להופיע בשבועות
הקרובים בגרמניה ובצרפת. מובן שתמצית כזאת אינה יכולה לשקף את מלוא
תוכנו של הספר, אך כבר עתה מגיע למערכת מבול של מכתבים ותגובות של
קוראים גרמניים.
אותו זמן כותב לנו קורא מניו־יורק. :אתם הפכתם בחודשים האחרונים למד,
שקוראים כאן, אנשים בחדשות׳ .מצטטים אתכם בעיתונות, בטלוויזיה) וגם מתווכחים
על דיעותיכם, אישיותכם ועמדתכם בכל מיני חוגים, כולל חוגים אק־דמאיים.״
אותו
קורא צירף קטע מלייף, השבועון רב־המיליונים, שפירסם בכל מהדורותיו
רשימה של אורי אבנרי. יחד עם זה שלח מאמר של העיתונאי ויליאם
טואי, שפורסם בשלושה עיתונים אמריקאיים חשובים — לוס־אנגילס טיימס,
וו שינגטון פוסט, ניו־׳ורק פוסט — ובו ראיון עם אורי אבנרי על המצב
בשטחים וסיכויי השלום.
כמעט באותו יום הופיע בעיתון חשוב מסוג אחר, וילאג׳ ווים, עיתון השמאל
החדש בניו־יורק, מאמר מפורט על דיעותינו, בעיקבות ספרו של אבנרי. למאמר
זד, יש חשיבות מיוחדת, לאור הסיגנון האנטי־ישראלי המקובל עתה בחוגי השמאל.
כמה קוראים שלחו לנו מאמר זה. הוא מסכם את דיעותינו כלהלן:
״ הל או מיו ת העברית ו הל או מיו ת הערבית שוללות כיום זו את זו. אילו כרתו
ברית ביני הן, הן יכלו לפתור את בעיו ת המרחב, ולמנוע את חדירת האימפריאליזם
המערבי והסובייטי. יהודים אמריקאיים ואחרים, שיש להם זיק ה לעמי
המרחב, יכלו קעזור. אני מ תגעגע ליום בו תהפוך המגבית היהודית המאוחדת
למגבית מיז רח־תיכונית מאוחדת, ובו תבנה הדסה בית־חולים בדמ שק.״
קטע זה מסביר, אולי, מדוע זוכות דיעות העולם הזה לתהודה עולמית כה

רבה, מבלי שנקדיש לכך שום מאמצים ואמצעים, מבלי שיש לנו הזמן והכסף
לטפל בכך. בעלי הרצון הטוב בעולם, שאינם רוצים לבחור בין השקרים המוסכמים
של התעמולה הישראלית הרשמית ובין תעמולת־הזוועה של מדינות־ערב
ואירגוני־החבלה, מתגעגעים לקול סביר, אובייקטיבי, הגיוני, הפוסל את השקרים
המוסכמים והפרות הקדושות של שתי התעמולות, והמעז להציג גישה חדשה,
מאוזנת, המכירה בצידקת הלאומיות העברית והערבית כאחת.
זוהי מהדורה חדשה של סיסמתנו הישנה :״בלי מורא, בלי משוא־פנים.׳׳

.העולם הז ד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 טלפון 5־.30134
ת.ד 136 .י מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם,
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם• .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מכתבים
מי מועיד
ומי מזי? ך
קראתי את הכתבה שלכם ״מי רוצה את
משה?״ (העולם הזה .0647 יכולה אני לאשר
עוד כמה חתימות של ישראלים היושבים
בקלן, גרמניה, המוכנים לחתום עבור דיין.
לא מכיוון שחושבים אנו אותו לראש־ממשלה
אידיאלי. אלה כי חושבים אנו את
גולדה מאיר לאשה קשישה ועייפה, שחדלה
מזמן להועיל למדינה!
חבל שלא העם הוא הבוחר, אלא המפלגה.
זו שהיתר, פעם אותה מפלגה שכולנו בטחנו
בה, והיום רובינו פורשים ממנה.
ולכם, העולם הזה, המשיכו להילחם לש־לום
במדינה, ולהסכם־שלום עם מדינות־ערב,
ונדע שהסל סדר הרוגים והגיעה שנת שיג־שוג
ושלום.

רות קליגר,

קלן, גרמניה

המסקנה:
אתם צודקים
אני חייב להודות• רק עכשיו נפקחו עיני.
כל הזמן בשבבי-
חם שסותמים לכם
את הפה, לא התייחסתי
לזה ברצינות.
אבל
בגיליון הכשקראתי
אחרון,
איו
בפקודת שר־דד
ביטחון לא נתנו ל-
אבנרי למלא את
תפקידו כחבר־בנסת
וכעיתונאי, כשנטע
לבדוק את המצב בשכם,
הגעתי למסקשידוד!

שאתם צודקים.
פעולות אלה, של אבנרי ושל שריר,־
ביטחון, שיכנעו אותי להצביע בשבילכם
בבחירות המתקרבות.

יוסף שילוח, רמת-גן

10 יותר,
10 פחות

איזה בורות!
התמונה שפירסמתם בהעולם הזה (, 1645
,) 1646 המציגה את גולדה מאיר, כביכול
בשנת ,1917 צולמה כעשר שנים אחר־כך!

פרמה סוס
הרב מבר בין ם בינ• הגילוח מפלדת אנו-דולד

יחנסיוז ריאלית
הרשמה לשנת הלימודים תש״ל לכת••* בוקר ט /י /י״א, י״ב

תיכון מ ק צו עי ב מג מו ת

תיכון עיוני במגמות

הו מני ס טי ת

רדיראלקטרוניקה טלויזיה -תעופה

לבורנטים כימיים
גרפיקה -שרטוט
ציור אופנה
פקידות

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכ-ת על־ידי משרד החינוך סטיפנדיות הוראה על-ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון
סרטים/,
הרשמה, י
8־1 ,5־9

ת ל ־ א כיג
ברגר 17
מפנת אלנבי

חי פ ה שמריהו לוין 30

רמת ־ גן
ניאליק 12

ב ת ־י ם
רוטשילד 33
ע״י המצבר

חולון
סיקולוב 56

סתדדת קו ח
בר־כובבא 1

חברון 22
מפנת מודיעין
77ר״ג

גולדה כשנת 1925
בשנת 1917 ישב משד, בילינסון ברומא,
זלמן רובשוב בברלין, שלמה קפלנסקי ב־שטוקהולם
ודויד בן־גוריון בניו־יורק•
התמונה צולמה בארץ, לכל המוקדם ב־
,1925 באשר בילינסון היד, עורך דבר וזלמן
ר־בשוב חבר המערכת.
גולדה, בתמונה, לכל הפחות בת .30

קורא בעד עין כוחכת,

תל-אביב

תמונת השבוע
> ₪תחרות
הצילומים

רות אנשל,

תל־אביב

הקוראה

• תמונת ה שבוע מזכה
רות אנשל בפרס של 10ל״׳.

0000000011

פרמום אדסון ביג־ס

בתמונה שצילמתי רואים אב ובנו בטיול
אחר־הצהריים שלהם. מה דעתכם על הפוזה
הזהה? אני מציעה ככותרת: אני והצל שלי.

האם העינויים
מוצדקים?
עם כל הכבוד לאורי אבנרי, ש־רעלה
את עניין שיטות־החקירה של
עצירים ערביים בכנסת, ולהעולם
הזה 1649 שהעלה בעייה זו בכתבה
״הנ שים הלוח מו ת של שכם,״
נדמה לי שיש להגדיר בבירור א ת
היסוד המוסרי של הבעייה.
נניח שיש בירכם עציר, החשוד
לאירגון־חבלה ערבי
בה שתייכות
נולי לא איכפת אפילו לקרוא לזה
״ תנועת שיחרור״) .אתם יודעים ט־עציר
זה יודע פרטים אשר גילויים!
יכול לאפשר לכם למנוע פעולות־חבלה
נו ספות, בהם עלולים להיהרג
בני־אדם חפים־מפשע.
במיקרה זה, האם אתם מוכנים
להשתמש ב שיטות־חקירה הכול לו ת
עינויים, עם כל הכרוך בזה, כולל
מותו של הנחקר? האם הצלת נפשות
מצדיקה עינויים, או לאד
זו הי השאלה, וכל אדם ישר חייג[
לתת עליה ת שובה.
אם הת שובה היא חיובית, והמשיב
מחייב עינויים במיקרה ז ה —ז
כי אז יש להסיק מסקנה ישרה ולהודות
שהעינויים היו מוצדקים ג ם
באלג׳יריה, בוויאט־נאם ובאר׳ן־ישר־אל
של ימי המנדאט, כאשר עינו
הבריטים את ב חו רינו בגלל אות ת
סיבה בדיוק.
אס הת שובה היא שלילית —
ואנחנו ממ שיכים לגנות את מרתפי״
העינויים באו תן ארצות — כי אז
יש להסיק את המסקנה לגבינו.
ה ה תח מקות של דעת־הקהל ה־
״ טו בה״ ה טו מנ ת את ראשה בחול,
מעידה רק על פחדנותה, והיא המעוררת
סלידה יותר מכל.
א. ש ,.תל־אביב

הדר**

כתוב אלינו ונשלח לך אינפורמציה נוספת.
הסוכנים: אל ק ט רו וי סטה בע״מ ת״א,
ת. ד.7039 .

כיצד שומרים
על בגד הים 7
בגדי הים והחוף נוטים להתקשות
ולדהות כתוצאה מהשפעתם
המזיקה של מי־ים, שמש,
והמרי החיטוי שבבריכות. כביסה
קלה במים קרים ו״טקסטיל
שמפו״ תשמור על גמישותם
וצבעיהם של בגדי הים והחוף.
״טקסטיל שמפו״ מוציא את
שיירי המלח והמרי החיטוי,
ומאריך את חיי בגד הים.

0000000000000000000£ג<
חוק הכרחי

טקסטיל 5

כישראלי וכיהודי טוב אני שותף לאלה
המבקרים בחריפות כל גילוי של חזרה
אפשרית לדפוסי מחשבה ופעולה ניאו־נאצים
— בייחוד בגרמניה.
אבל עם כל רגישותנו המובנת, נדמה לי
שהעולם הזה 1645 הגזים בהזדהותו עם
הביטאון פרדון, שעורכיו ביימו את הטכס
בדכאו במגמה למחות על ״החוק למעצר
מונע״ בגרמניה.
המדובר במיקרה זה הוא רק במעצר
(המשך בעמוד )6
סוצרם ביזז״ך נקה בע״נז

הדווליז הזה רו;<16

מכתבים
(המשך מעמוד )5

מונע לפושעים פליליים, שכבר נענשו כמת
פעמים, ושלגביהם יש יסוד סביר להניח
שהם יחזרו על פשעם,
על כך שהחוק הכרחי תעיד העובדה ה־מיקרית
שביום אתמול ( )14,3.69,דיווחו העיתונים
על שני מעשי־רצח ועל חמישה
פצועים קשה, שנפצעו בשעה שאירע נסיון
לרצח, וזאת בעיר מינכן לבד.
רוב מעשי־הפשע האלה בוצעו על־ידי
אנשים שהורשעו בעבר בתקיפה גופנית.

נחום אורלנד,

מינכן, גדמניה•
למען ההצלחה1
קראתי את הכתב ה ״ הבלוף הגדול,״ על
ה סי מ פוזיון של ניו־אטלוק (העולם הזה
) 1648והת אכז ב תי.

נדמה היה לי, אורי אבנרי, שמתפקידך
היה לעודד את עצם הרעיון ולעזור להצלחון
הסימפוזיון — ואף לתרום את חלקך על־ידי
הופעה והבאת הרעיונות שלך.
המאבק היום אינו נתון בין אורי אבנרל
ושאר החברים המתנגדים לסיפוח — אלה
בין הסיפוחיסטים והמתנגדים למיניהם.
ובהקשר לזה, אתה נוהג לבטל את כל
האחרים. בכל אחד אתה מוצא פגם. אתה
באמת מאמין שאתה עשוי ללא פגם?
בתנאים שלנו, במצב המדיני שמדינתנו
נתונה, למען להבטיח הצלחת גורמים ה
מתנגדים
לסיפוח — אני חושב שיש הכרת
לשיתוף כל הגורמים — ולכן הייתי מציע
הקמת פדראציה ״שמאל״ (לפי הדוגמה הצרפתית)
של כל הגורמים שהם בעד שלום
וביטחון ונגד סיפוחים.

שדמה אוצל,

חו לון

חיים גרץ,

• הקורא אוצל נפל קורבן לאי־הבנת
עובדתית. לא הכו ח החדש הוא שהחליט
על החרמת ה סי מפוזיון, אלא יוז מי הסי מפוזיון
החליטו על החרמת הכוח החדש. על פי
דדי שת מ שרד־החוץ, ש מי מן או תו, החליטו
יוז מי ה סי מ פוזיון שלא לתת לכוח החדש
— לבדו מכל הכו חו ת הפוליטיים במדינ ת
— ייצוג בכנסים הפו מביים הגדולים, בהם
ניתן דווקא מקום־כבוד לשוח ־סיפוח מובהקים.
לאור עובדות אלה, שדווכיחו בעליל
מהי כוונת היוזמים, החליטו מו סדו ת הכו ח
החדש ו ה מוז מני ם הפלסטיניים, תוך מגע
ביניהם, שלא לה שתתף גם ב אירועים ה־מי
שניים, שאליהם הוז מנו לצורכי אליבי.

תיאור השיחה בין משה די*ן ונכבדי שכם
ונציגות הנשים הלוחמות (העזלם הדה ) 1649
היה סקופ מאלף מאוד. אבי מעניין ביותר,
בעיני, היה הקטע בו אמר דיין שאם יימשך
המצב תהפוך הגדה המערבית ל״וויאט־נאם
שנייה.״
לפני כמה חודשים קראת בהעולם הזה
שהאלוף חיים הרצוג סיפר מד, אמר לו דיין

הנעל לחובבי הטבע

תל־אביב

1 .דבר
;בזי!
למיקרא מאמרכם ״איך להפוך ידידים לשונאים,״
על הריסת בתי הבדואים (העולם
הזה ) 1647 הזדעזעתי.
אני מסוגלת לנסות ולהבין ואפילו לסלוח
לאותם מחדלים של ממשלתנו במישור
הפוליטי, אך לדבר כה נבזי ושפל אשר
עשו לבני השבט הבדואי אל־הוזייל אינני
מוכנה לסלוח.
ואוי לאותה מדינה נאורה שממשלה כזאת
עומדת בראשה.

יי איך דיין
חזר לוויאט-גאם

הנעל למטיילים ..במשעילים׳

ובינו. ליני אלו
ביום דיין ונתן בגדה

בו נתמנה הרצוג למושל של הגדה.
הזכיר אז את ביקורו בוויאט־נאם,
להרצוג רק ־,נחייה אחת :״אל תעשה
מה שהאמריקאים עשו בוויאט־נאם.

מתקבלת מסקנה ברורה: משה דיין נכשל
בשטיחים לחלוטין, למרות שידע היטב מה
הן הסכנות. מכיוון שלא העמיד בפני הפלסטינים
פתרון סביר וממשי, המתאים
לשאיפתם הלאומית, הוא עשה בדיוק מה
שעשו האמריקאים בוויאט־נאם. הוא דוחף
את האוכלוסיה לזרועות אל־פתח

חנה סמואל,

דיין כוויאט־נאם
במעשיהם הם וחפו את האוכלוסייה לידי
הוויאט־קונג.״
אם נשים את שתי הידיעות זו בצד זו,

קריית־טבעון

קוראים השולחים מכתבים,
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למכתבים
קצרים.
זכות קדימה תינתן למב*
תכיהם של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתבים.

בעולם
כדור הארץ
למי שייכת
המאה ה־ו? 2
לפי בדיחה מפורסמת, מתחלק העולם בין
אופטימיסטים, הלומדים רוסית, ובין פסי״
מיסטים, הלומדים סינית.
השבוע הגדיר את עצמו אחד מגדולי הוגי*
הדיעות בני־ימינו. ערב יום הולדתו ה־80
חיווה ההיסטוריון ארנולד טווינבי את דעתו
על עתיד העולם. קביעתו העיקרית: המאה
ה־ 21 תהיה שייכת לסין.
״עד אז הם יהוו שתי חמישיות של הגזע
האנושי,״ אמר ״הם
יהיו כפופים לממשלה
אחת. הם עובדים
קשה. הם אינטליגנטיים
ביותר. הם
החליטו שאם הם
רוצים להיות בעלי
מישקל בעולם, עליהם
להיות מודרניים
וללמוד את הטכנולוגיה
של המערב.
זה יהיה קל להם
להשיג.״

הערכים

טוינכי

כ כי׳ אדם. קביעות
אחרות של הבריטי ארנולד טוינבי:
• ,העימות האמיתי בעולם הוא של ״הטבע
האנושי מול המדע והטכנולוגיה. עובר
עלינו תהליך של דה־הומאניזציה. הופכים
אותנו לכרטיסים מנוקבים, ומעבירים אותנו

דרך מחשבים אלקטרוניים.״
• ״האמריקאים מרגישים כי הוויאט־נאמים
— וגם הערבים — אינם בני־אדם,
אלא ילידים. ילידים הם בני־אדם שמתייחסים

חכם כבעל ה ני סון ״ -
אין
זה והתיאורההולםאתחברת ״ זניט ״
50 שנות ידע ונסיון בארה״ב בתוספת שנתיים נסיין בתנאי
הארץ מוכיחים כי תדירותהתיקוניםשל
מקלטי ״זניט״ נמוכהביותר. זאת הצלחת
״זניט״ בה מחלקת החברה איתן הלקוח בהגישה לן
אחריות שנתית במחיר נמוך ללא תקדים

ל״י ־ 4״/״10

במחיר זה אתה מקבל ביטוח מלא לשנח תמימח חכולל
את כל החלקים לרבות שפופרת המטך (מנורת המסך),
ביקור הטכנאי בבית, עבודתו — ואם יש צורך בכך —
הובלת המקלט למעבדות השרות של ״זניט״ והחזרתו
הביתה.

טד וג׳דן קנדי
הנחייה סודית

אליהם כאילו לא היו בני־אדם.״ כיום הדרך
היחידה הפתוחה בפני ילידים, שאינם רוצים
להיות ילידים, היא להיות לקומוניסטים.

-החקלנו הנחנו ביותר נגגוכם

ארצות־הברית

מס׳ 3
עומד בתור

מש ש רו תי ם

לקוחות זניט :
אל תטרחו להתקשר או לכתוב. כל הפרטים על חידוש הביטוח יישלחו אליכם אישית.

הבחירות לנשיאות ארצות־הברית נסתיימו
זה עתה — אך כל עסקן אמריקאי הגון
כבר נותן את דעתו על הבחירות הבאות.
מי יהיו היריבים של?1972
אין ספק מי יהיה המועמד הרפובליקאי:
ריצ׳ארד מילהאוס ניכסון — אם לא יקרה
לו אסון.
אך מי יהיר, הדמוקראטי? לינדון ג׳ונסון
מחוסל. יוברט האמפריי הוכיח את עצמו כאפס,
ואין לו סיכוי רב לחזור לזירה.
השבוע יצאה הנחייה סודית מן הבית הלבן,
לכל מרכזי המפלגה הרפובליקאית. עיקרה:
להתכונן לאפשרות כי היריב הדמו־קראטי
בבחירות הבאות יהיה אדוארד
(״טד״) קנדי.
17 פחות מדיין. במושגים ישראליים,
טדי הוא תינוק — בן •37 בעת הבחירות
(המשך ב ע מו ד )8

מר 3ז
עדשות מגע
״גרוזובפקי -אישון לנס״

ציסרואן 2שבו
2א01180£

תל־אביב, רחוב שניאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חניה) מל$5029 .

למרות הכל...
אנחנו נוחים יו ת ר ...זולים יותר
לחלקי חלוף מקוריי ם
הצעות מיוחדות: לגלי ארכובה, לגלי הנעה וחלקיחם.

נשתה לשלוח חוגרת השגרה
לפי גששה.

מ. רביד, תל־אביב, רחוב השרון ,12 טלפון! 3 5893

שעות קכלח *-17

בעולם
(המשך מעמוד )7

הבאות הוא יעבור בקושי את גיל ד,־— 40
כשמשה דיין יהיה בן .57
על כישרונו של קנדי הצעיר חלוקות הריעות
אפילו בעירו, בוסטון. לדעת אנשי
הימין, השונאים אותו, הוא טיפש גמור.
לפי גירסה הפוכה, של החוגים הליברליים,
טדי הוא המוכשר מבין כל בני קנדי.
על כל פנים: בחודשים האחרונים עלה
שיעור־קומתו. הסינאטור הצוער, שעמד ב־סינאט
בצילו של אחיו בובי, למד לעמוד
על רגליו של עצמו מאז נרצחו ג׳ון ובובי.
בתפקידו כ״מצליף״ (אחראי לענייני משמעת)
של הסיעה הדמוקראטית, הוא מתנהג עתה
בביטחין עצמי, נואם על כל נושא חשוב.
הוא עצמו מכריז על מועמדותו, :עדיין
לא החלטתי.״

כלב

מי שגוגב

הדגם המובחר בתב 7ן
5* 8* 7-240
בעלמסך פו לרמי ב חו ל ( ש טו ח) 0 61״ מ

מענש• אויננתחהיויסחיוחזיס!
ם!\ז ב! א

ס לו!

מרב!

ל מ כונו ת כ בי סהו טלו?יה
בי ת אל על רחוב בן
ט ל פון 58512

הוד ה 32

חניה ללא ת שלו ב חניון

א ( 011)* *111) 5* ? 01
המכון המיוחד לפיאות גברים
רח׳ גנסין ( 7מול קולנע הוד) ת״א טל 24 .־69־24
בהנהלתו של אמן הפיאות — אורי גרום.

ושח׳1{1נ-וו1וווז*ות0-תזו0ש0,1ו

בניו־יורק גונבים כלבים. זה באופנה. הנוהל
הוא, בערך, כך: ניגשים לאזרח המוביל
את כלבו הקשור ברצועה, ומבקשים
ממנו באדיבות שיואיל להיפרד ממנו. אם
האזרח הוא עקשן במיוחד, ואינו מוכ־ להיפרד
מידידו ההולן־־על־ארבע, אין ברירה —
מאיימים עליו בסכין ממורטת, או באקדח.
לעיתים המצב הוא הרבה יותר פשוט:
כאשר בעל הכלב משאיר אותו לרגע־קט
קשור מחוץ לחנות, אליה נכנם. לאחרונה
מסר דובר המשטרה באחד הרובעים של
ניו־יורק על 84 גניבות כלבים ממכוניות.
המיקצוע: גנב פלכים. הכלבים
אינם נגנבים על־ידי חובבי בעלי־חיים. הם
מהווים מקור הכנסה לא־אכזב, ולכן חושדת
משטרת גיו־יורק כי כנופייה מאורגנת־היטב
עומדת מאחורי האופנה החדשה.
מרבית הכלבים נמכרים למעבדות, לצורך
ניסויים. המחיר שמקבלים עבור כלב כזד,
הוא 40 דולאר. סכומים גדולים הרבה יותר
ניתן לקבל עבור כלבים אשר מזייפים עבורם
מיסמכים, המעידים על גיזעיותם ושוש־לת־היוחסין
שלהם.
מכלבים -לכעדיהם. ישנם שאינם
יודעים, או המסרבים להאמין, כי כלבם נגנב,
והמעדיפים לחפש אותו בכוחות עצמם.
כזאת היתד, שחקנית־תיאטרון צעי־ה, שבחרה
לחפש בעצמה את כלבה ג׳ימי, שנעלם
באורח פלא.
כעבור שעתיים עסקה משטרת ניו־יורק
בחיפושים אחרי הכלב — ואחריה. כי החוטפים
לא הסתפקו בו. הם חטפו גם אותה.

אומה של
בני 12

יפאן

״עמנו מורכב מבני-אדם שהם דוחים מבחינה
גופנית ובלתי־מפותחים מבחינה פוליטית,״
כתב השגריר בספרו.
לא השגריר יוסף תקוע, כמובן. גם לזן
השגרירים אהרון רמז ו/או ולטר איתן.
כי אם אישירו קאוואסאקי, בן ,59 השגריר
היפאני בארגנטינה מזה שנתיים. השבוע
סולק משרות־החוץ של ארץ השמש העולה.
כ.״ הוסנטוטים. המיסמך הבלתי-
שיגרתי של השגריר הבלתי־שיגרתי הוא
ספר בשם יפאן ללא מסיכה, המתאר או1
מולדתו בצורה סאטירית. בין השא־:
• מלבד ההוטנטוטים והפיגמאים (גמד״
אפריקה) ,היפאנים הם העם המכוער ביותר
בעולם, בעל רגליים קצרות וגו מוארך.
• הגנרל האמריקאי דוגלאם מק־ארתור,
שהיה מושל יפאן, צדק כאשר אמר כי היפאנים
הם ״אומה של בני 12״.
9הפוליטקאים היפאניים הם בוסים מפלגתיים
מושחתים, המתקדמים בקאריירה שלהם
בכוח השוחד והאיומים, הבום הגדול
ביותר הופך ראש־ממשלה.
זה הרגיז את שר־החוץ, קיאישי אאישי.
לפי המלצתו, סילקה הממשלה את השגריר
הסוטה משמתה, בגלל ״ביקורת בלתי־נחו־צה
על חוגים פוליטיים.״
תגובה מתונה, בהשוואה למה שקרה ביפאן
לפני דוס אז היו נוהגים לירות ברחוב
בסופרים, בפוליטיקאים ובפרופסורים
שהעזו להשמיע ביקורת הרבה יותר מתונה.
ככוד לשכנה. הטענה המעניינת ביותר
של קאוואסאקי: שיפאן הבלתי־חמושה אינה
פוחדת מפני סין. להיפך, היא מתייחסת בכבוד
לכ״חה וליוקרתה העולות של כין. אין
היפאנים חוששים מפני תוקפנות סינית, אלא
מפגי הבסיסים האמריקאיים שביפאן.

האמנם בוגד

ופנהחדשה פושטת בישראל: להשמיץ את ״השמאל החדש״ בעולם, המערבי.
התמריץ לכך בולט לעין. השמאל החדש בכל ארצות המערב, ובייחוד בצרפת ובבריטניה,
מתרחק יותר ויותר מישראל, ומקבל יותר ויותר את הטיעון הערבי. חלקיב גדולים ממנו
מתייחסים עתה אל יאסר עראפאת כאל צ׳ה גבארה חדש, מזהים את החבלנים הפלסטיניים
עם הוזיאט־קונג, ואף מתחילים לשלול את עצם קיומה של מדינת־ישראל.

זוהי תופעה המסובנת ביותר לישראל. פי השמאל החדש מייצג את
החוגים שהיו כעבר הקרובים ביותר לציונות ולישראל, חוגים שנתנו
את הדחיפה הריגשית המכרעת לתמיכת העולם בהקמת מדינתנו.
פעמים רבות הוכח כי השמאל החדש, על אף חולשתו המדינית בכל הארצות, הוא המעצב
את דעת־הקהל, והוא הקובע היום מה יחשבו ההמונים הרחבים מחר. אין דבר אווילי יותר
מאשר לשאול, כפי ששאל בשעתו סטאלין על האפיפיור :״כמה דיביזיות יש לו?״ לשמאל
החדש יש הרבה מאוד דיביזיות — והן כוללות את מיטב הנוער, מיטב האינטליגנציה הצעירה,
הסטודנטים והפרופסורים, הוגי״הדיעות ומנהיגי־הרחוב, בעולם המערבי.
לכן, כאשר מחנה זה נוקט עמדה עויינת, מוטב לשאול: מדוע? מה גרם לכך? איך לעכב יי ולהפוך תהליך זה?

בקיצור: בדאי לבדוק קודם בל את עצמנו, את מעשינו ואת דברינו.
אבל זה מכאיב. זה מחייב ביקורת עצמית, שאינה פופולרית בישראל של .1969
הרבה יותר נוח להשמיץ את השמאל החדש, לומר שהוא אנטי־שמי, שונא־ישראל, אדיש
לגורל הזולת, שיטחי, שפל ונלוז.
ואם מאמרים ברוח זו נכתבים על־ידי אנשים שהזדהו בעבר עם השמאל החוש ושייכו את
עצמם אליו, הם מופצים ומצוטטים בהנאה על־ידי אנשי הימין הישראלי, חסידי־הסיפוח,
הרואים בכך הוכחה חותכת לכך שצדקו בהחלט כאשר תמכו, בעבר, במדכאי אלג׳יריה
וזיאט־נאם ותמכו בכמה וכמה תנועות פאשיסטיות.

תמיכה בהודגי נשים וילדים
^ האשמה הראשונה נגד השמאל החדש, המובאת במאמרים אלה, היא שהוא פחדני
ן 1ומשתמט. שהוא לא לחם אף פעם על שום דבר, שהוא משתעשע לו במישחקים אינטלקטואליים,
ושלכן אינו יכול להבין את המצב המיוחד של השמאל בישראל.

האשמה זו היא חסרת־שחר וכלתי־צודקת עד להחריד.
כל פלגי השמאל החדש בעולם המערבי עמדו בעוז־נפש ובהקרבה־עצמית במיבחנים הגדולים
שנכונו לו בימינו. לא במילים, אלא במעשים. ולא נגד ממשלות זרות, אלא נגד
ממשלותיהם. לא בהפגנות־סטודנטים למען אידיאלים מעורפלים, אלא למען אידיאל מוחשי.
נקח, למשל, את מלחמת אלג׳יריה. מראשיתה היו אישים בצרפת שתמכו במרד, נגד
ממשלתם שלהם. כשנודעו הפרטים המזעזעים על העינויים השיטתיים של העצירים האלג׳י־ריים
בידי הצנחנים הצרפתיים, החרידו אישי השמאל החדש את מצפון העם והעולם. הם
שהגנו על הלוחמים במשפטים הדרמאתיים, תוך סיכון עצמי. הם שפירסמו את הפרטים,
תוך הפרת החוק. הם שהסתכנו בסגירת עיתוניהם.
בשיא המאבק התפרסם גילוי־דעת של עשרות אנשי־רוח צרפתיים, מהם רבים ממנהיגי
השמאל החדש, שקרא לחיילי הצבא הצרפתי לערוק — עבירה קיצונית על החוק, ומעשה
קיצוני של אומץ־לב אזרחי. קשה אף להעלות על הדעת דבר כזה בישראל.
במשך כל ימי המלחמה היו אנשי השמאל החדש פעילים באיסוף כספים למען לוחמי־השיחרור
— אנשים שלחמו נגד מדינתם, נגד צבאם, נגד אחיהם ממש. ובשנים האחרונות
של המלחמה יצאו המוני נוער, סטודנטים, פועלים, פרופסורים, סופרים ועקרית־בית לרחוב

אוד• אבנד
בהפגנות שלא היו כדוגמתן עד אז, הפגנות שבהן פיצחו שוטרי צרפת באכזריות סאדיסטית
את ראשיהם של עשרות ומאות, ואף הרגו בהם.

ויש לזבור: לוחמי־השיחרור האלג׳יריים לא היו איסטניסים. הם
הרגו ללא רחמים אזרחים, נשים וילדים צרפתיים.
שיטת־מלחמתם העיקרית היתד, לזרוק רימוני־יד לתוך בתי־קפה בשכונות האירופיות
באלג׳יריה, תוך הריגת יושביהם ללא אבחנה. מבחינה זו הם דמו יותר ל״חזית העממית
לשיחרור פלסטין״ ,הפוגעת באזרחים, מאשר לאל־פתח, המכריז את התנגדותו לשיטה זו.

האם אחרי בל אלה אפשר לשלול את זכותו של השמאל החדש
הצרפתי להתעניין במה שקורה בשטחים המוחזקים על־ידינו?
האם זה פלא שהוא מתנגד למישטר־ר,כיבוש שלנו, שהוא מגלה אהדה למה שנראה לו
כ״מלחמת שיחרור״ נגדנו, שהוא רגיש במיוחד לכל שמועה על שיטות־עינויים הנקוטות
על־ידינו נגד חשודים בטרור, שהוא סולד מפיצוץ בתים בשכם?
בוזדאי, יש צורך להתוזכח עם השמאל הצרפתי, להנחיל לו תמונה אחרת, מאוזנת, להילחם
בקבלת התעמולה הערבית כתורה מסיני. אך אין כל צורך לחשוד במניעיו ובתום־לבו, או
לשלול ממנו את הזכות המוסרית ״להתערב״ בעניינינו. מה גם שישראלים לא־מעסים
התערבו בעניינים שלו, והשתתפו בהפגנותיו נגד מלחמת אלג׳יריה.

נועצי סכין בגב אחים
ך* דבר נבון עוד יותר

לגבי השמאל החדש בארצות־הברית. הוא רשם פרק יפה

( | בתולדות העת החדשה.
השמאל האמריקאי לא הצטיין רק בשדה־הקרב של המלחמה לשווי־זכויות בארצו שלו. ומי
ישכח את המוני הנוער האמריקאי ד,״לבן;״ ממדינות הצפון, שירדו באוטובוסים דרומה,
לתוך מאורת הנמרים של הגזענות האלימה. מי ישכח את קורבנות הקרב הזה — רובם
יהודים — שמסרו את נפשם ממש, ונרצחו בידי הגזענים?
אך לשיא תפארתו הגיע השמאל החדש באמריקה במאבק למען השלום בוויאט־נאם. במשך
שנים צמחה וגאתה תנועה זו — ורק מי שנזדמן אז לארצות־הברית יודע מה עצום היד,

צונח: סטודנטית בואש הנגש. מאי 1958
מצבור אומץ־הלב, ההקרבה העצמית וההעזה המוסרית של תנועה זו בארצות־הברית.

משתתפיה של תנועה זו הושמצו יום־יום כבוגדים, בנועצים מבין
בגב החיילים האמריקאיים בחזית, בסוכנים זרים. היבו אותם ברחוב,
ירקו כפניהם, גירשו אותם מבתיהם ומבתי־ספרם.
בשיא המאבק הלכו מאות לבתי־הסוהר, כעריקים מן הצבא. אחרים גזרו על עצמם גלות
לשנים רבות, כדי להימנע משרות בצבא מדכא. שריפתם הפומבית של צווי־גיוס הפכה טכס
מסוכן ומרשים. ומי שראה את רבבות הצעירים האלה, בנים טובים ממשפחות טובות,
תלמידים מצטיינים בכל האוניברסיטות, עולים על הפנטאגון וחושפים את חזם לרובים הטעונים
והמכודנים של המשטרה הצבאית — לא יאשים אותם בפחדנות ובהשתמטות מוסרית.

מי שעמד במאבק בזה כארצו שלו, נגד המדיניות של ממשלתו
שלו -בוודאי יש לא הזכות המוסרית ללחום למען הצדק אצל עמים
אחרים. השאלה היא רק: האם נעשה הדבר ביושר ובבנות?

סאוטר ומרקחה -למען שואר
ך* שמאל החדש העולמי אינו תנועה מאורגנת ואחידה. יש בו פלגים לאין־ספור.
| 1אך יש כמה אישים המקובלים כימעט על כולו. מה עמדתם לגבי ישראל?

אין אדם שידיו בה נקיות בלפי ישראל, במו ז׳אן פול סארטר.

ערב מלחמת־ששת־הימים, כשהיה נדמה כאילו מאיימת על ישראל סכנה של כלייה, הרים
את קולו בצורה חד־משמעית להגנתה, ושרף בן־רגע אח הגשרים לעולם הערבי, אותם בנה
בסבלנות של שנים רבות. סארטר הכריז אז :״יש למנוע בכל התנאים מלחמת־כליון חדשה
נגד עם ישראל.״ סארטר תמך בהגנת ישראל — כשהיתה מלחמתנו מלחמת־מגן.
הוא התרחק ממנה אחרי המלחמה, כאשר נראה לו שמנהיגי הליכוד־ר,לאומי הופכים אד
המלחמה בדיעבד למלחמת כיבוש וסיפוח. כיום מפולגים חסידי סארטר, כאשר אחדים מד,ש
עדיין מתייצבים לימין ישראל, אך תובעים ממנה לוותר על כל סיפוח ולהציע תוכנית־שלום
ממשית — ואילו הרוב מתייאשים מישראל ופותחים את ליבם בפני ״אירגוני ד,שיחדור״
הפלסטיניים. קשה לומר שישראל אינה אשמה בכך.

מעניינת עוד יותר עמדתו של האיש שהוא, יותר מבל אדם אחר,
הוגה־הדיעות העליון של מהפכת הסטודנטים העולמית: הרכרט
מרקוזה, הפרופסור היהודי-גרמני בן דד ,70 תושב קאליפורניה.
מרקוזה הוא אלילם של צעירים כמו דניאל (״דני האדום״) בנדיט־כהן, הסטודנט היהודי־גרמני
בן ד,־ ,23 שהפך מנהיג מרד הסטודנטים הצרפתיים, וחבריו בבריטניה ובגרמניה.
כמה חודשים אחרי מלחמת־ששת־הימים נאם מרקוזה בפני הסטודנטים הגרמניים בברלין,
וקרא להם לקבוע עמדה ברורה לגבי בעיית ישראל—ערב, מרקוזה לא חסך ביקורודמישראל:
״אני מוכן להודות שאי־הצדק (שנגרם ליהודים) גרם לאי־צדק נוסף, מצד ישראל. היחס
לאוכלוסיה הערבית בישראל ראוי להוקעה. המדיניות הישראלית הראתה מגמות גזעניות
ולאומניות שאנו — כיהודים — מוכרחים להוקיען. עלינו להתנגד, ובשום אופן לא
להסכים לכן, שבערבים בישראל ינהגו כבאזרחים ממדרגה שנייה אף אם קייס לכאורה
שוויון חוקי מסוייס.״
יתר על כן, קבע מרקוזה ,״רק במיקרים בודדים נקטו נציגי ישראל באו״ם בעמדה
ריאלית למען מלחמת החירות של העולם השלישי נגד האימפריאליזם. כך, למעשה, הקלה
ישראל עצמה על המגמה המזהה אותה עם האימפריאליזם, והקלה עוד יותר על אותם
המזהים את המאבק הערבי עם האנטי־אימפריאליזם.״
אולם בצד ביקורת זו נקט מרקוזד, עמדה חד־משמעית למען קיום ישראל .״יש לי
רגשות סולידאריות והזדהות עם ישראל, כתוצאה מסיבות אי שיות ...האמוציות, המושגים
המוסריים והרגשות למיניהם הס מרכיבים לגיטימיים בפוליטיקה ...אס סוף־סוף מצאו
היהודים מקום שבו אין הם חרדים לרדיפות ולדיכויים, לא אוכל שלא להזדהות עם
המגמה שהם השיגו לעצמם אין לתקן עיוות מוסרי (גורל הפלסטינים) על־ידי עיוות
שני (חיסול ישראל) .ישראל קיימת, ואין להתעלם מן הצורן לעזור לה למצוא קרקע
למיפגש ולהבנה עם העולם העויין הסובב אותה. איןפתרוןמלבדפתרון זח.״

קשה לדרוש מהוגה־דיעות ישר הזדהות גטורה יותר עם קיום יש*

(המשן בעמוד )10

ה שמאד החד ש
(המשך מעמוד )9

ראל כעוכדת-קכע, הזכאית?•שלום
עם העולם הערבי, ולאהדת
השמאל החדש העולמי.

הסכנה: בידוד מוחלט
ולם דכרים אלה של מרקוזה נאמרו
בתקופה הראשונה אחרי מלחמת־ששת־הימים,
כשעדיין התייחסו אל המלחמה כאל
מלחמת־מגן. ייתכן שמאז השתנתה גישתו.

כי בינתיים טושטשה תמונה זו,
ובמקומה באה תדמית מלחמת
ששת-הימים כמלחמת-כיבוש, ביטוי
לרצונה של ישראל הציונית
כהתפשטות, כתפיסת שטחים, בהתנחלות.
אלפי נאומים של מנהיגי
ישראל, חיזקו וגיבשו תמונה
חדשה זו.

ובמעותהפנ אי...

במצב שנוצר עתה נאלץ השמאל החדש
העולמי לבחור בין שתי תפיסות קיצוניות,
המבוטאות על־ידי שני מנגנוני־חעמולה אדירים׳
חובקי־עולם. מצד אחד התמונה הציונית׳
השוללת לחלוטין את צידקת הטענות
הערביות, המכחישה את קיום העם הפלסטיני
ואת זכויותיו הלאומיות, המפנה
אוזן אטומה למצוקת הפליטים הערביים של
1948 ושל .1967 מצד שני עובדת התעמולה
הערבית, השוללת את זכות קיומה של ישראל
כמדינה ריבונית, המתארת אותה בראש־גשר
של האימפריאליזם, והמבטיחה (לפי
גירסת אל־פתח) כי בפלסטין המאוחדת ישרור
מישטר דמוקראטי, חילוני ובלתי־לאומי,
שיעניק, כביכול, שוויון ליהודים ולערבים.
מדוע בוחר השמאל החדש בין שתי תמונות
מעוותות אלה דווקא בתמונה הערבית,
במידה גוברת והולכת? מפני שהערבים
נוצחו וישראל היא המנצחת, מפני שערבים
חלשים וישראל היא חזקה ויהירה, מפני
שישראל מקיימת מישטר־כיבוש והערבים
מקימים תנועות־מחחרת.
בקיצור: מפני שישראל מופיעח עתה בעולם
יותר ויותר כמדינה קולוניאלית, כובשת,
המסרבת להחזיר את כל כיבושיה אף
תמורת שלום־אסת.
התנכרות השמאל החדש לישראל הוא סכנה
שאין למעלה ממנה. עם התקדמות שיחות
ארבעת הגדולים, עלולה ישראל למצוא את
עצמה מחר מול כל מעצמות העולם, מול
החזית האחידה של האו״ם. אם יקום נגדה
אז גם כל השמאל החדש העולמי, הפרופסורים
והסטודנטים (וביניהם רבים שהם יהודים
כנים) — יהיה בידודה שלם ומוחלט.
היא תהיה דומה אז לדרום־אפריקה ול־רודזיה.
אך בהבדל אחד: מול שתי מדינות
״לבנות -אלה אין עומדים צבאות חזקים
ותנועות־מחתרת המשחכללות בקצב מהיר.

לבן -שרות־דוב לישראל הוא
להשלים עם תהליד זה, להשמיץ
את השמאל החדש כאנטי-שמי
סתם, לשקוע בתהום של רחמים,
בבחינת ״בל הגויים אותו הדבר.״

זה נוח, כמובן. זה פוטר אותנו גם מן
הצורך לבדוק אם היה לנו אומץ־הלב לקום
כגברים מול המגמות הלאומניות אצלנו,
להילחם בהן מלחמה של ממש, להסיק מסקנות
אמיצות, להיות בלתי־פופולריים, להשניא
את עצמנו על הרחוב — כפי שעשו
בשעתו אנשי השמאל החדש בפאריס, בברלין,
בניו־יורק ובברקלי.
שום התחכמויות לא יעזרו כאן. סימפוזיונים
מוסווים של משרד־החוץ, באמצעות
מפ״ם, שאין כוונתם אלא לעשות נפשות
למען קו ממשלת־הליכוד־הלאומי, יכולים
לרמות רק מעסים במשך ימים מיספר.
שליחויות בחו׳׳ל של אנשים כמו ד״ר משה
סנה, למטרה דומה, יהרסו רק את מעמדו
של סנה עצמו.

דנבדיד־

זדו

£ 1 1 6ו-ך

מי שרוצה להילחם ברצינות על
נפשו של השמאל החדש, למנוע
את נפילתו לידי המגמות הקיצוניות
ביותר של אירגוני-החבלה
הפלסטיניים, להפעילו למען השלום
כינינו ובין עמי-ערב -חייב
ללבת בדיד אחרת.

עליו להוכיח לשמאל כי יש בישראל מגמות
אמיתיות של שלום, שיש שמאל חדש
ישראלי הלוחם בלאומנות ובמגמית־ד,סיפוח,
המכיר בזכויות הלאומיות של• שני הצדדים,
המציע תוכנית־שלום ללא שום סיפוחים.

בוהות באלה יעוררו הד ואהדה
בלב השמאל החדש בעולם בולו
בתנאי שיוביחו קודם בל אתאומץ־לבו, את מסירותו ואת עיי־ביותו
כתובבי ישראל עצמה.
אין שרות טוב יותר לישראל בשעה זו.

111

סנדו!
ך* גיעה השעה להסיר את הלוט מעל שני המיבצעים
( | החשאיים הפנטסטיים ביותר שבוצעו בשנתיים האחרונות
במרחב — מיבצעים שייזכרו לדורות בתולדות שרותי-
הסתר העולמיים.
יבוא יום ויכתבו עליהם ספרים, יסריטו עליהם סרטים,
וכל משתתפיהם יפרסמו את זכרונותיהם בהמשכים.

אך בינתיים פיהם עדיין חסום, מסיכות מושגות.
ורק אנחנו כאן מסוגלים לגדות את
האמת לאשורה, לקהל מצומצם ונבחר.
אנו עושים זאת, מפני שללא ידיעת העובדות פשוט אי־אפשר
להבין את אשר מתרחש עתה במרחב. דברים הנראים
כמטורפים, חסרי הגיון ובינה, יובנו לפתע לאור
גילויים מרעישים אלה.
כמו שאמר פלוני על ר,אמלט המנוח: יש שיטה בשגעון
הזה. ברגע שמבינים את השיטה, מבינים את הכל.

הגדולים, בנוסח

שני המיכצעים

ג׳יימם

וחינצו! xx

שם עובדה התוכנית ששינתה את ה׳סטוריית המרחב.

היא הוטלה על הסוכן מס׳ 1שד השירות -
ישראלי צעיר כשם חיים (״ג׳מוס״) בן־דור
(לשעבר בונד).
כבר למחרת היום, אחרי שהצטייד בניירות מזוייפים
ובשאר האביזרים המקובלים, טס ג׳מוס לניקוסיה, ומשם
לקאהיר. הוא התחזה כמהגר מיצרי החוזר למולדתו, כדי
להעמיד את עצמו לשרותה בשעת־החירום.
לא עברו ימים רבים, וג׳מוס הפך דמות ידועה בחברה
הגבוהה ובחוגים המדיניים של הבירה המצרית. שכלו החריף,
ידיעותיו העמוקות בקוראן והערצתו הגלוייה לראיס
גמאל עבד־אל־נאצר עשו את שלהם. כעבור חודש אחד
בלבד כבר היה פקיד בכיר במנגנון הליגה הערבית, האיש
מאחורי־הקלעים של כל התימרונים הדיפלומטיים של קע״ם.

מעטים יודעים כי היה זה ג׳מום שהציע
לראשונה לעכד-אל-נאצר לכנס ועידת־פיסגה
ערכית בחרטום. וכאשר התכנסו המלכים והנשיאים,
היה זה ג׳מוס שהניח על שולחן הוועידה
את המיסמך ההיסטורי, שעמד להתפרסם
ברכות הימים כ״החלטות חרטום״.

הצעה שהטילה עליו לנאום נאום גדול. במשך שלושה
ימים ושלושה לילות הסתגר בביתו, עד שהוציא מתחת
ידיו נאום שהיה מלאכת־מחשבת של תחביר ודיקדוק.
המזימה היתר״ כמובן, להביא לאישור את המדיניות על־ידי
הכנסת, בצורה כל־כך נוקשה וקשוחה עד כי לא תהיה
עוד כל אפשרות לשנותה.
כך נולדה ההחלטה המפורסמת, האוסרת על הממשלה
באופן מוחלט לפרסם תוכנית־שלום כלשהי, לפרט את
גבולות השלום או את תנאיו.

ובאותו לילה נתקבל כדירה מפוארת, המשקיפה
על הנילוס, השדר :״אל-חמד־אל-אללה״.

ך * המשך ידוע אף הוא ברבים.
1עולם היה נדמה שממשלת-ישראל השתגעה•
היא איבדה ידידים על ימין ועל שמאל.

החלטות אלה קבעו, כזכור, כי מדינות ערב לעולם לא
יכירו בישראל ולעולם לא יכרתו עימד, חוזה־שלום.
אומרים שכמה נשיאים ומלכים נחרדו כאשר קראו את
ההחלטות, אך לא העזו לפצות את פיהם, שמא ייחשבו
לבוגדים. לפי ידיעה בלתי־מאושרת, החוויר גם עבד־אל־נאצר
עצמו כאשר קרא את המיסמך לראשונה. אבל זה
היה באמצע הנאום המלהיב שלו, כאשר הוא כבר היה
בשיא ההתלהבות, והוא לא היה מסוגל לעצור.

עוד כאותו ערב נקלט כדירה הקטנה ברמת
אציב השדר האלחוטי: או-קיי.

ברכים. הוא כבר הפך להיסטוריה.

המשך ידוע
\ן ברגע שהשדר הועבר לידי אבא אבן, שהוזעק
ממיטתו באמצע הלילה, כונסה ישיבה
דחופה של ממשלת הליכוד הלאומי.

גיגזוגז ב\2אהיר
בונד, תוכננו על-ידי שני מרכזים שונים. אך
הטכניקה דומה להפליא כשני המיקרים.
יש בכך אישור נוסף להנחה כי כל השרותים החשאיים
בעולם דומים עתה זה לזה.

ך* מיבצע הראשון

התחיל זמן קצר אחרי מלחמת

| | ששת־הימים.

היו אלה, בזכור, ימים של אופטימיות עילאית.
משני עברי קו הפסקת־האש שררה האמונה
שהנה־הנה יבוא השלום המיוחל.

הישראלים חשבו כי הערבים נפלו על השכל. לערבים היה
נדמה שהישראלים תפסו שהם חיים במיזרח התיכון, ולא
במיאמי־ביץ׳.

בקיצור: היה בטוח שהישראלים עומדים
להציע לפלסטינים לקבל לידיהם את השטחים
שכבשו, ושהערבים מצידם יכירו בישראל
ויכרתו עימה שלום.
משני עברי התעלה כבר החלו ההכנות לחגיגות יום-
הים, בו עמדו אונייה ישראלית ואונייה מצרית לעבור
בשיירה עורפית מפורט־סעיד לסואץ, לתשואות החיילים
בשתי הגדות — שעה קלה לפני שמשה דיין עמד לתת,
לעיני המצלמות, את הפקודה להחזרת היחידות.
אפשרות זו החרידה כמובן, את ליבם של גורמים מסויי-
מים בישראל, שלא נגלה את זהותם מטעמים מובנים, הם
ידעו כי במיקרה של שלום יצטרכו להחזיר את השטחים,
דבר הנוגד את ההבטחה לאברהם אבינו, ומזיק לעסקים.

במאמץ קדחתני טיכסו עיצה איך לסכל את
המזימה הנוראה ולמנוע את אסון השלום.
וכך, בערב גורלי

ך* אותו ערב גורלי התכנסה בתל־אביב — בדירה
^ בשיכון רמת־אביב, שנראתה מבחוץ תמימה לגמרי —
הצמרת של שב״א (שרות בילבול אוייב) ,אירגון שהוא
כה חשאי עד כי אף חבריו אינם יודעים על קיומו.

הציע אבן, על פי תוכנית שהיתר, מוכנה מראש,
שהממשלה תצהיר באורח חד־משמעי כי ישראל מוכנה
לוויתורים מרחיקי־לכת — אבל רק אתרי שהערבים יכירו
בישראל, וינהלו עימה משא־ומתן פנים־אל־פנים לשם חתימת
חוזה־שלום רישמי.

ההצהרה נענתה כשאיגות זעם כבירות ערב.

מובן שאחרי חקירה קצרה נתגלתה המזימה לשרות
החשאי המצרי. קומנדו מייוחד יצא לאסור את ג׳מוס, עם
פקודה אישית מיידי הראיס להוציאו להורג בו במקום.
אך ג׳מום נעלם כלא־היה.

החלטות חרטום בודדו את הערכים כעולם.
הכל הכירו כצידקת ישראל, והצדיקו את החזקת
השטחים הכבושים כידה.

ץ ץ אותו רגע זמם האוייב נקמה. התפקיד הוטל, כמובן,
על שמ״ב (שרות מוש בערף) ,שרות שהוא כל־כך
סודי עד שאפילו נאצר יודע על קיומו רק מפי השמועה.
עבר זמן רב, כי לא קל היה למצוא את התחבולה הנגדית
היעילה.

לכסוף היא נמצאה. המיבצע הופקד בידי
הסוכן מס׳ 1של השירות: ג׳מיל אכו-נדי.
וכך, כמה חודשים אחרי החלטות־חרטום, הופיע בירושלים
עולה יד,ודי ממצריים, שעשה מייד רושם כביר על
כל מי שנפגש עימו. היחד, לו ידיעה אנציקלופדית על
הנעשה במרחב הערבי, אך הדבר לא האפיל על הכרתו
הציונית. הוא בכה כילד קטן כשראה את הכותל המערבי,
ולא הסתיר את אהדתו לתנועת ארץ־ישראל השלימה.
מובן שאיש כזה גוייס מייד למשרד־החוץ (אחרי שזכה
להמלצה מתאימה ברחוב הירקון .)118 לא עבר זמן רב,
ושוב לא עלה על דעת איש בירושלים לתכנן מהלכים
בעניינים ערביים מבלי להתייעץ עימו תחילה.

ואכן, היתה בפי האיש עיצה משכנעת ביותר:
שאסור לישראל בשום פנים ואופן להציג
תובנית־שלום משלה.
״תנו לעולם לנחש!״ אמר לאשכול .״אל תבטיחו שום
דבר!״ אמר לגולדה ,״אל תגידו איזה גבולות אתם רוצים.
אל תגידו שום דבר בעניין הפליטים.״ אמר לדיין.
תחילה עוד היו במה ספקות. אבל הפור נפל כאשר
שיכנע האיש את אבא אבן לנאום נאום גדול בכנסת, להנמקת
מדיניות זו. סובן שאבן לא יכול היד, להתנגד לשום

גי סייר בירגשדנו

השגריר יארינג הגיש לממשלת ישראל 11 שאלות, וקי^ל
תשובות בנוסח :״לא יודעים מה אתה רוצה מאיתנו?״
עד שזה נמאס לו, והוא חזר לשגריבותיו במוסקבה.
הפלסטינים השתכנעו כי ישראל פמכוו^ז לספח את כל
ארצם, ותאי־מחתרת צצו בשטחים המוחזקים כפטריות.

ארבע המעצמות הגדולות הכחילו לחשוש
שישראל תגרור אותן למלחמת־עולם גרעינית,
והם התכנסו לכפות עליה תובנית-שלום.
במאמץ נואש נשלח אבא אבן לוושינגטון, כוי לסכל את
המזימה. אך כאשר שאל אותו הנשיא ניבסון מה ישראל
רוצה, בעצם, לשלם תמורת השלום, ענה לו אבן :״בהתאם
להוראות הממשלה והכנסת, מותר לי לדבר רק על מזג-
האוויר. ובכן, ליבי עולז ונשמתי נפעמת למראה זריחת
החמה בבירתכם עטורת הוד הקדומים
אחרי שיחה זו טילפן הנשיא ניכסון לשגריר צ׳ארלס
יוסט ואמר לו :״הישראלים השתגעו סופית. תזרז את
כינוס נציגי ארבע הגדולים, לפני שיקרה אסון!״
ואז, באפריל , 1969 הגיע המיבצע של שמ״ב לשיאו.
המלך חוסיין נשלח לוושינגטון, ושם הציע בשם העולם
הערבי שישה תנאי־שלום, שכבשו מייד את לב כל העמים.
״סוף־סוף מגיע קול הגיוני מהמיזרח התיכון.״ .כתבו
העיתונאים בחצי תריסר בירות .״זה אלאסטי, זה פנטסטי,
בדיוק מה שחיפשתי!״ שר ניכסון בבוקר באמבטיה.

ישראל נשארה מבודדת לחלוטין.

** וכן שזה עדיין אינו סוף הסיפור.
יש להודות כי לשעה קלה נחלו הערבים ניצחון גדול.
אבל לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
בדירה צנועה, בשיכון ברמת־אביב, התכנסו אמש שישה
גברים, שכל אחד מהם נראה כאילו היה לבלר בסולל־בונה.

הבוקר עבר בניקוסיה, בדרכו לקאהיר, הסוכן
מם׳ 2של שב״א, גמליאל (״ג׳ימי״) אבידן
(לשעבר בונדא) ,שעליו הוטל להביא את המצרים
לכך שיכריזו כ י
(המשך יבוא).

במדינה העם הגרמני
אשר ממול
שוב ייכבו אורות בתי־הקולנוע, ייסגרו
מועדוני־הלילה, יידומו הדיסקוטקים. תושבי
ישראל ייקראו להתייחד עם זכר השואה.
אולם ביום השואה תשכ״ט עדיין לא
החליטי הישראלי הממוצע מה יחסו לגרמניה
ולגרמנים — והסתירות היו בולטות, ולעיתים
אף מגוחכות.
לא למת, כן לחי. ביסראל של
תשכ״ט אסור לנגן ברדיו את יצירותיו של
ריכארד ואגנר, אדם שנפטר זמן רב לפני
שהעולם שמע את שמו של אדולף היטלר.
ואגנר היה אנטי־שמי, כרוב הגרמנים המשכילים
בני זמנו. אן כאשר כתב תיאודור
הרצל את ספרו ההיסטורי, מדינת היהודים,
ניגן לעצמו את לחני האופרה טנ הויזר של
ואמר, כדי לשאוב מהם השראה.
אותה כנסת, המקיימת את החרם על
ואגנר בשרות־השידור הממלכתי, שלחה ל־

ריכארד ואגנר
טוב נאצי חי — מאנטי־ שמי מת

גרמניה משלחת ן רלמנטרית, כדי ללחוץ את
ידו של גיאורג קיזינגר, שהיה חבר פעיל
של המפלגה הנאצית. במשלחת זו השתתפו
נציגי כל הסיעות הגדולות בכנסת — מן
המערך ועד גח״ל.
אנטי וניאו. אותה סתירה קיימת בצד
השני.
בגרמניה של 1969 נבחר כנשיא אישיות
אנטי־נאצית מובהקת, אדם מתקדם ביותר,
שונא־מלחמה ושונא־צבא• אין נשיא דומה
בשום מדינה מערבית.
אולם לפני שבוע קם המפקח הכללי של
הצבא הגרמני, הקצין השלישי בדירוג הצבא,
השמיץ את הדמוקרטיה ותבע לשנות
את כללי ״ההנהגה הפנימית״ שנקבעו לפני
תריסר שנים. כללים אלה קובעים שהחייל
הוא אזרח־במוים, בעל זכויות־יסוד אנושיות,
שהצבא כפוף לביקורת דמוקראטית.
באותה שעה נתפרסם דו״ח המגלה כי
בקרב הקצונה של הצבא הגרמני החדש
גדול אחוז אוהדי המפלגה הניאו־נאצית
לאין שיעור מאשר באוכלוסייה האזרחית.
בקצה הזירה קיימים חוגים ניאו־נאציים
קיצוניים עוד יותר, המשתדלים להפוך את
הקערה על פיה. בטאון חוגים אלה, שבועון
בעל תפוצה של 300 אלף עותקים, טוען
כי ישראל היא מדינה נאצית, שהעצירים
הערביים עוברים מרתפי־עינויים בדרך של
שיגרה, ושהישראלי הממוצע אוטם את אוזניו
ואינו רוצה לדעת מה קורה בשטחים
המוחזקים כמו הגרמני הממוצע לפני דור.
אכות אכלו כופר. לא קל להגיע,
במצב כזה, ליחס מאוזן כלפי גרמניה. אך
נראה כי בקרב רוב הישראלים מתגבשת

באופן הדרגתי, כאילו מעצמה, גישה זו:
• אל המדינה הגרמנית — כמו לשאר
המדינות. גישה פוליטית נורמלית.
• אל גרמני בן 45 ומעלה — גישה
מסוייגת• רוצים לדעת מי מה היה האיש
בימי המיבחן.
י• אל צעיר גרמני — יחם כמו אל כל
צעיר אחר. מי שלא נולד בימי הנאצים, אין
להאשימו בפשעי אבותיו. מה גם שבקרב
הנוער הגרמני יש עתה לותמים אנטי־נאצ־יים,
אנטי־צבאיים ואנטי־לאדמיים יותר מאשר
בכל נוער אחר בעולם.

מפלגות
לא מפ״ם
במכנסיים קצרים
דבר כזה עוד לא נשמע בוועידה של
השומר הצעיר: שריקות־בה מילאו את האולם,
צעירים בחולצות כחולות צעקות איש
על רעהו, ועשרות נטשו אר. המקום כמחאה.
מה קרה? דבר שלא יכול היה לקרות עוד
לפני תריסר שנים, בתנועי־ שהתגאתה ב־קולקטיביות
הרעיונית שלה.
דכו* והיפוכו. התופעה היתד, חיובית.
השומר הצעיר הוא תנועת־נוער עצמאית.
הוא הוליד מתוכו את מפ׳׳ם, והוא קשור
בה באופן טוטאלי. אולם דבריו שוב אינם
רוצים להיות ״מפ״ם במכנסיים קצרים.״
כדרכם של צעירים טובים, הם מתייחסים
ברצינות לאמונתם. אולם אמונה זו, שהוחדרה
בהם באלפי פעול-ת של התנועה,
סוחרת עתה באופן בולט את הקו של
מפ״ם, כפי שהוא בא לידי גילוי במעשיה.
עסקני מפ״ם בתנועה מניחו על שולחנה
הצעות־החלטות בעיות אופי מפ״מי
אופייני: כל אחת מהן סתרה את עצמה.
מאוחרת, אכל כך קרה לעניין
ירושלים• הוצע החלטה האומרת: יש לראות
בירושלים עיר מאוחדת, בה יש זכויות
לשני העמים. זכויות אל־ ייקבעו במשא-
ומתן על שלום.״
חברים חדי־עין הבחינו מייד שאם נקבע
מראש שירושלים תישאי מאוחדת בידי
ישראל, אין על מה לנהל משא־ומתן.
לכן הציעה קבוצת־חברים החלטה הקובעת
כי גורל ירושלים ייקבע במשא־ומתן
לשלום. הצעה זו לא הובאה כלל להצבעה,
כביכול מטעמים נוהליים על כך פרצה
המהומה. כמה עשרות צירים נטשו את
האולם לאות מחאה. לפי גירסה אחת.30 :
לפי גירסה שנייה .70 :ממיספר לא ניתן
לקביעה, כי יצאו גם כמה מיריבי היוצאים,
כדי להתווכח עימם•
לפרק? כן! כן! שאר ההחלטות
נשאו אופי דומה, נועדו לחפות על הסתירה
בין עקרונות השומר הצעיר ומעשי הממשלה
שמפ״ם היא מעמודי־התווך שלה*.
השומר הצעיר היא הדעה התיישבותית,
ועל כן יש חשיבות מעשית רק לגישתה
לעניין ההתנחלות. ההחלייד, שנתקבלה :״נגד
קביעת עובדות התיישבודדות המפריעות לסיכויי
השלום.״ אבל באותה שעה צידדה
הוועידה בהיאחזויות ״ביטחוניות.״
המבוגרים רגילים לשה־ים מוסכמים. והם
יודעים כי אין הבדל ממשי בין היאחזות
״ביטחונית״ ובין התנחלדת־קבע. אולם הצעירים
לא היו מוכנים להשלים עם שקרים.
נערה יפה עלתה על הבמה, תבעה בהתרגשות
לדעת אם פירוש ההחלטה היא ש״אם
יבוא השלום נפרק אה ההיאחזויות ונלך
הביתה?״ צעקו קולות מהקהל :״כן! כן!״
אולם חברי ההנהגה סירבו להשיב, כשנשאלו
אם ההתנגדות י-סיפוח חלה גם על
רמת־הגולן, בה התנחל אנשי השומר הצעיר.
תובנית״השלום הרשמית של מפ״ם
כוללת את סיפוח רמת־גולן, יחד עם סיפוח
ירושלים ורצועת־עזה.
שומר יותר צ בתום הוועידה,
היו עסקני מפ״ם מדוכאים• אבל התופעה
עצמה היתד, חיובית ב תר. היה ברור כי
חברי תנועת־הנוער שוב אינם מוכנים לקבל
אוטומטית תכתיבים פוייטיים מידי מפלגה
השייכת למימסד — וכי לפחות חלק ממנו
מתייחס ברצינות גמורה לדיבורים על שלום.
לפחות חלק מן השומה הצעיר הוא צעיר.

ה שבוע,

אחרי ש המלך

חו סיין

הציע

** אז הוקמה ממשלת הליכוד־הלאומי
אין העיתונות הישראלית מבורכת במאמרי
ביקורת והתקפה על ממשלת־ישראל,
ביחוד במה שנוגע לעמדתה ופעולותיה של
הממשלה בתחום הביטחוני־מדיני.
משום כך, היה זה מפתיע לאזרחים רבים
בישראל לגלות, בשפע המלל שירד עליהם׳
במוספי־החג של העיתונות הישראלית, מאמר
ביקורתי חריף ונוקב שתקף בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים לא רק את עמדותיה
של הממשלה, אלא אף את העמדות המקובלות
של המישטר והמימסד היסראלי בתחום
הביטחוני־מדיני.
המאמר, שתוך זמן קצר היכר, גלים בשכבות
נרחבות בציבור הישראלי, התפרסם
במעריב ערב האחרון של פסח, תחת הכותרת
י שות פל שתינאית או יי שו ת ירדנית.
לא כתב אותו אחד מעורכיו של העיתון,
המצטיינים בדרך כלל באחידות־דעים
שוביניסטית, אלא פובליציסט אורח: האלוף
במילואיב מתתיהו (״מתי״) פלד.
היתד, זו הפעם הראשונה בה מתחה
אישיות ביטחונית בכירה, שעד לפני זמן
קצר עוד היה לה חלק בעיצוב המדינתית
הביטחונית של ישראל (במידה שלאלופי
המטכ״ל יש חלק בעיצוב מדיניות זו),
ביקורת כה חריפה וקטלנית על עמדותיה
המדיניות של ממשלת־ישראל, על כל הגוונים
שבה.
המיודד שבמאמר ביקורת זה, לא היתד,
עובדת היותו חריג ויוצא־דופן בדיעותיו,
אלא הריפך מזה: היותו ביטוי לרחשי־הלב
ולתפיסות הביטחוניות־מדיניות של אישים
ביטחוניים רבים אחרים, שמסיבות רבות
ושונות לא ניתן להם להשמיע את קולם
ודיעותיהם.

את מי
הוא מייצג?

לישראל שלום בלי ס פוח (,ראה מיסגרת^
בהתאם לעקרונו ת ה שומ ה הצעיר, נאם יעקב;
חזן נאום למען הנו שן ליו ם ממ שלת ה ליכו־הלאומי,
למרות שנוכחות גח״ל בממ של ה
מונעת מראש כל מ שא־ומתן לשלום.

א• ל אלופי צה ל במדים נגזרה השתי-
> קה בבעיות אלה• רק כשהם פורשים
מהשיר ת הצבאי ניתנת להם האפשרות
לפרסם את השקפותיהם הפוליטיות. ולמרות
שאין יה סוד כי מרבית אלופי צה״ל הם

הרי דוולא
צעקניים, הלמען
ארץ־
את הרושם

אנטי־סיפוחיסטים בדיעותיהם,
אותם אלופי מילואים בודדים
מופיעים בשמה של התנועה
ישראל השלימה, הם היוצר־ם
כאילו הם מייצגים את צה״ל.
עד כה ניתן היה רק לנחש במרבית יד
מיקרים מה חושבים באמת מרבית אלופי
צה״ל במילואים. הרמטכ״ל היוצא, רב־אלוף
יצחק רביו, הכליל מספר רמזים סתומים
בראיון שהעניק ביום פרישתו מהשירות,
שם אמר בין השאר :״מד, שחשוב הם לא
סיפוחים טריטוריאליים, אלא שינוי מהות
היחסים בינינו לבין הערבים.״
רמזים דומים ניתן היד, למצוא גם בדבריו
של הפרשן הצבאי, האלוף חיים
(״ויויאן״) הרצוג. אולם אף אחד מהם לא

• השאלה שאזרחי מדינת־ישראל ח
בים לתת דעתם עליה כיום היא: פ
עדיף מכל הבחינות? מדינה ערבית, בו
לת־ברית לישראל, בגדה המערבית, ן
החזרת שילטונו של המלך ההאשמי לגן
המערבית, לאחר חוזה־שלום שייחתם ע
ידו באונס, באי־רצון גלוי, ותוך סזו
לפרשו לאחר מעשה באופן הצר ביותו
• חיוני למדינת״ישראל להקים א
המדינה הערבית הפלסטינאית בגדה 1
מערבית באופן דחוף, ולהפוך בכך א
האומה הפלסטינאית לבת״בריתה.
• אין ספק שכיום חלה התדרדרות
מצב הבי ט חון הפני מי ב שטחים. זו הי עד

פיתח בפומבי תיאוריה עקבית שיחד עם
ביקורתה על המדיניות הנוכחית מציעה גם
אלטרנטיבה.
עתה התפרסם מאמרו של מתי פלד, בו
הוא אומר לראשונה בגלוי מד, שאחרים
חושבים: הפיתרון הרצוי ביותר למדינת־ישראל
מבחינה ביטחונית ומדינית כאחת
אינו סיפוח השטחים וגם לא החזרתם לירדן,
אפילו במיסגרת של חוזה שלום —
אלא הקמת מדינה פלסטינאית בשטח הגדה
המערבית.

3ד ד: מדוע לא להשיר לחוסיין?

סמכות ביטחונית
ומדעית
ץ ץאמרו של מתי פלד מצטיין לא
רק בביקורתיות שלו על כל העמדות
המקובלות בממשלה. כי הוא אינו נשאר
רק בגדר מאמר פובליציסטי הנותן ביטוי
לדיעותיו של הכותב וחבריו. זהו מחקר
מנומק בנושא היישות הפלסטינאית, המבוסס
על ידיעה מושלמת ומקיפה של
הנושא. דיעותיו של מתי פלד אינם פרי
תיאוריה פוליטית כלשהיא, אלא פועל יוצא
מהמסקנות המתבקשות ממחקר זה•
התיזה העיקרית של מחקרו של פלד
כלילה בפיסקה הבאה: סקירה זו של גלגוליה
ו תו לדו תי ה של היי שות הפלסטינאית
מוכיחה מעל לכל ספק את חיוניו ת ה ואת
כוחה של יי שות זו. היא הצליחה ל״ שגע״
את כל מערכת היחסים הבינערביים במשך
23 שנים, עד מלחמת ש שוד הימי ם, והיום
היא שוב מהוות גורם ח שוב במערכת יח־סיב
ז ו ישראל יכלה לתת ליי שות זו
לקרום עוד וגידים בגדה ה מערבית, משום

י• טובתה של ישראל וטובתו של המזרח
התיכון בו היא שוכנת, מחייבים
לקבוע שהגדר, המערבית לא תוחזר לחו־מיין
או ליורשיו החוקיים והלא־חוקיים,
בשום אופן ובשום תנאים.
• כאשר הביאו האנגלים את עבד־אללה
ומ שחו אותו נסיך בעבר־הירדן, נהגו
הם בטריטורי ה זו, שתחילה כב שוה
ואחר־כך קיבלוה מחבר־הלאומים כמנדט,
כבתוך שלהם. לגביהם היה שטח עבר״
הירדן המ שכו של מידבר חצי האי ערב,
וככזה שימש להם אמצעי לפצות את
עבדאללה על שירותיו בעבר איש לא
שיער אז שהנסיך הננס הזה ירהיב אי־פעם
עוז לפלוש למערב הירדן נלספח באננס
לאחוזתו המידברית שטחים מ אוכלסים,
עתירי היסטוריה ונכסים.

• האגדה שעבדאללה שילם בחייו
על שגישה להשלים עם ישראל אין לה

מאמרו. כך למשל, מעז פלד לעשות מה
שלא עשה אף ישראלי לפניו: לבחון נ־אוביקטיביות
את דמותו של המופתי הירושלמי
חג׳ אמין אל־חוסייני, לראות בו
מנהיג פלסטיני ולטעון כי המופתי ״הוכיח
את כנות רגשותיו הלאומיים.״
הישראלי שהעז לעשות זאת אינו רק
סמכות ביטחונית אלא גם סמכות מדעית.
כי האלוף מתי פלד הוא מזרחן במקצועו,
המשתלם בעצם ימים אלה בארצות־הברית
במזרחנות, על מנת להכשיר את עצמו להוראה
בנושא זה באוניברסיטת תל־אביב.
גיבור קרבות הצומת
** י הוא האלוף שהעז לערער בגלוי
את כל התפיסות המדיניות־ביטחוניות
של המימסד הישראלי?
שמו של מתי פלד אינו מפורסם בשמותיהם
של אלופי צה״ל אחרים, שקנו את
תהילתם במלחמת ש שת־הימים. אולם אלה
שהכירו את עבודתו ופעולתו מאחורי־הקל־

אלוף מתי פדד בתפקיד

כל אחיזה ב מצי אות ...עבדאללה נרצח
משום שפלש לגדה המערבית וסיפח אותה
לנסיכותו ושם קץ, בכך לשאיפותיהם
ולתקוותיהם של ערביי הגדה המערבית
לזכות בעצמאות מדינית משלהם. בנו ונפדו
אחריו, נאלצו לבנות בגדה המערבית
עשרות מחנות צבא, שהקיפו את כל
מרכזי האוכלוסיה ה עי קריי ם ...על מנת
להבטיח את שלטונם בקרב האוכלוסיה
העויינת.
י • אין כל טיבה להעלים את העובדה
שרק הודות להסכמתה של ממשלת־ישראל
נשארה הגדה המערבית מסופחת לירדן
במשך 20 שנה הדבר נעשה מתור
הנחה משוללת יסוד שהדבר יביא לקירוב
לבבות ולהקהיית השינאה בין ארצות־ערב
לישראל. ועתה, על סמך אותה הנחה
כוזבת, נתיר שוב לחוסיין לחזור אל הגדה
המערבית? אכן, הודיעה ממשלת־יש־ראל,
שאם ישוב, ישוב בלי צבא. אך המשטרה,
הבולשת, המערכת המשפטית הסרה
לפקודתו, דגלי מלכותו, מנגנון־התע־מולה
שלו ודברי התפארותו השחצניים,
כל אלה ישובו איתו לגדה המערבית, האם

אז איפלנד, גדל בירושלים, סיים שם את
בית־הספר התיכון בבית־הכרם, והיה שם
חניך תנועת ה מחנות העולים. לאביו היתד,
בשעתו נגריה במבואות ירושלים.
בגיל , 18ב־ , 1941 התגייס לפלמ״ח ושירת
בפלוגה ו׳ המפורסמת, בפיקודו של
ישראל ליברטובסקי, ממנה יצאו לוחמים
כיצחק רבין, עוזי נרקיס, עמום חורב ואחרים.
הוא היה מ״כ וב־ 1943 סיים את
קורם מפקדי הכיתות בדליה.
ב־ 1946 יצא מתי לבריטניה כדי ללמוד
משפטים באוניברסיטה של לונדון. אולם
הוא הפסיק את לימודיו כשהתקרבה מלחמת
העצמאות, חזר לארץ בשלהי 1947
וקיבל על עצמו מייד משימות בהגנה.
תחילה היה מפקד פלוגת ח״יש בירושלים.
ערב המלחמה השתתף במבצעים בסביבות
ירושלים, ופקד על שיירות שיצאו ליישובים
הנצורים. תקופה מסויימת גם שימש
מפקד מפעל ים־המלח.
עם פלישת צבאות ערב קיבל פיקוד על
פלוגה בחטיבת גבעתי• הוא השתתף בקרבות
על משלטי הצומת ליד נגבה, שם
גילה אומץ־לב רב. הוא סירב להישמע ל־

הדדורות!
שאין בכך כל
ישראל.״

סכנה

לקיומה של

מדינת־

אין ספק כי צריך אדם לשאת דרגות
של אלוף בצד,״ל ועם זאת להיות מחונן
באומץ־לב ויושר אישי גדולים על מנת שיוכל
להטיח בפני הישראלים מספר עובדות
יסוד, כשם שעושה זאת מתי פלד ב־

עים בצה״ל, מגדירים אותו כאחד המוחות;
האנאליטיים הטובים ביותר ששירתו ב־צה״ל,
ועם זאת גם ביציעיסט ממדרגה
ראשונה.
הוא נולד בחיפה לפני 46 שנים למשפחה
מיוצאי רוסיה, שהיתר, מקורבת בזמנו לאיכרי
המושבה כינרת. מתתיהו פלד —

זהו הפתרון!
ל מדיניות שנכשלה, מדיניו ת שקבעה כי
אין כל צורך להעמיד בפני האוכלוסייה
הפלסטיניאית הערבית כל אלטרנטיבה חיו בית,
לעו מת שתי הברירות ה שליליות של
סיפוח לישראל או החזרה לחיק הממלכה
ההא שמית.

#רק על־ידי הצגת אפשרות חיובית
בפני האוכלוסייה הפלסטינאית הערבית,
אפשרות של הגשמת השאיפה הלאומית
לעצמאות מדינית, ניתן להפעיל את הכוחות
החיוביים הטמונים באוכלוסייה זו...
עלינו לדבר אל אוכלוסיית פלסטין במישרין,
ואל מנהיגיה האמיתיים, אלה שחיים
איתר, ושותפים לגורלה, אלה המוכנים
להקריב מוסכמות נושנות למען הגשמת
השאיפה העיקרית של האומה הפלס־טינאית.

את שאלת ירושלים ניתן להסדיר
על-ידי פשרה שעיקרה יהיה בכך שממ שלת
פלסטינה תוכל לשבת בירושלים
כבירתה, בשטח שיוגדר לצרכיה, ויהיה

נתון מחוץ לשיפוטה של מדינת-ישראל.
העיר תשאר במיסגרת מוניציפאלית אחת
הכפופה למינהל ישראלי ; המקומות
הקדושים לאיסלאם ימסרו להנהלת ה ממשלה
הפלסטינאית.
• השטח העיקרי, שטח הגדה המזרחית,
שהוא שטח אינטגרלי של פלסטינה
הערבית, יוכר כ שטח ה מגיע למדינת פלסטינה
הערבית ומדינת־י שראל תקבל על
עצמה ל תמוך תמיד ובכל עת ב תביע ת ה
הלגטימית של ממ שלת פלסטינה להחזיר
את ה שטח הזה. ואם יבוא יום, ו שיל טון
בית־הא שס בעבר־הירדן יחוסל בדרך כל שהי,
תתבע ממ שלת־פלסטינה את ה שטח
לעצמה, וישראל תעמיד את כל כו חו תי ה
ומ שאביה ב סיוע לממ שלת־פלסטינח במא בקה
זה. זה יהיה האינטרס הגדול של
.ממשלת־פלסטינה שיובטח ב מיסגרת הסדרי
ה בי ט חון, הכלכלה ומדיניות־החוץ, ש יוק
מו ב תוקף ברית שבין ישראל ופלס־טינה.

פקודת
נסיגה, פונה רק כאשר נפצע קשה.
כשהחלים מפצעיו חזר לפלוגתו ובסתיו
1948 התמנה סמג״ד בגדוד .51
בתום המלחמה היתר. הקאריירה הצבאית
של מתי מהירה מאוד. הוא סיים קורס
מג״דים, שימש כקצין במטכ״ל. ב״1952
נשלח לקורס קציני מטה בבריטניה וכשחזר
נמנה על צוות ההקמה של בית־הספר
לפיקוד ומטה של צה״ל. הוא היה המדריך
הראשי הראשון במחזור הראשון של פו״ם.

הממונה על
המערך הלוגיסטי
ך • מבצע סיני ב־ 1956 מונה מתי פלד
כמפקד מרחב שלמה. מאוחר יותר
התמנה אף כמושל הצבאי של רצועת־עזה,
ערב פינויה על־ידי כוחות צה״ל. הוא היה
למעשה האיש שהיה ממונה על ביצוע הנסיגה
של צה״ל מסיני והרצועה. בתום הנסיגה
מונה כמפקד מחוז ירושלים וב־מיסגרת
תפקידו זה פקד על מצעד צה״ל
במאי 1958 שנערך בירושלים.
לפני שמונה שנים, אחרי שמילא תפקיד
בכיר במטה הכללי, יצא מתי להשלים את
לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים.
הפעם בחר ללמוד את מדעי־המזרח, סיים
כבוגר. בתום לימודיו לא חזר לצבא אלא
למשרד־הביטחון, שם שימש כעוזרו של
שמעון פרס לענייני חימוש.
רק ב־ ,1964 כשיצחק רבין מונה לרמטכ״ל,

יש מי שמשלה את עצמו שבמצב זה לא
תשוב ישראל לבכות ״בכייה לדורות״?
• לשם בזה חייב ת ישראל ל שוב עתח
לאותם ימים שקו הגבול שימש מחסה ל מרצחים
ופו שעים, לאחר שכילו מעשיהם
ב שטח ישראל, וכל מעבר גבול על־ידי כוחו
ת צה״ל היווה עילה לתלונות, לדיון
בינלאו מי ולנזיפה בישראל? האם יש מי
שסבור שבלי כו חו ת צבא בגדה המערבית
יוכל חו סיין להבטיח את ישראל מפני
פעולו ת מחבלים מ שעשה זאת בעבר, כש עמדו
לר שותו כו חו ת צבא ניכרים
ההיפך הוא נכון יותר: לה תנות שעם שובו
של חו סיין לגדה יקיים צבא גדול בגדה
המערבית שימנע לחלוטין חדירת מרצחים
מגבולו לגבול ישראל.

• כיום אין בשיסי״פעולה לכנופיות
מרצחים כשטח הגדה המערבית. לשם מה
לקום ולהחזיר לשטח הגדה המערבית
אותו מישטר שאין כמותו נוח למרצחים
לפעולה ז או מישטר אשר בו מלן חלש
שולט בקושי באוכלוסיה עויינת התומכת
בפעולות המרצחים המצליחים לפעול כרצונם
בשטח ו

החזיר אותו רבין לשירות צבאי פעיל והעמידו
בראש אגף האפסנאות במטה הכללי.
בתפקיד זה שימש עד לפרישתו משירות
פעיל בצה״ל ביוני .1968
הוא היה למעשה האיש שהכין וביצע
את המערך הלוגיסטי של צה״ל לקראת
מלחמת ששת־הימים, ופקד עליו במלחמה.
הרבה מהישגיו המבצעיים של צך,״ל ב־מלחמה
בקווים ארוכים, נזקפים לזכותו שיי
מתי, שידע להכין את הכלים והמיסגרות
הדרושות לכך
שלא באלופים אחרים, המתחילים עם
פרישתם משירות פעיל, לחפש תעסוקה
מת סדד:
למה לא סיפוח?
>• מעשה זה פירושו דיכוי הרצון הלאומי
של ערביי פלסטינה להגיע לריבונות
מדינית.
• אין נ ל מקום לספק, שדיכוי זה של
האוכלוסייה, ששאיפתו! לעצמאות לאו מית
היא כל־כך חזקה ו מוכח ת, ביא בעיקבו־תיו,
בהכרח, מי שטר של דיכוי נגד האוכלוסייה
הערבית של ישראל המורחבת.
אוכלוסייה זו, תמצא ללא ספק, דרכים לבטא
את מחאתה על דיכוי זה, ועקב
זאת תגבר האיבה בין שני העמים ומי שטר
הדיכוי ילך ויחמיר.

• מצג זה יהיה שלילי ופסול מעיקרו•
לא רק מטעם זה שישראל תכניס
על-ידי בך לתוך גופה פצצת״זמן שלעולם
לא תוכל לשלוט על הפעלתה, אלא —
וזה העיקר — משום שבמערכת יחסים
כזו תושחת דמותה המוסרית של מדינת-
ישראל כמדינה יהודית, ויושחת המוסר
המדיני והציבורי במדינה.

אזרחית, ידע מתי פלד בדיוק את עתידו.
הוא המשיך לעסוק כל תקופת שירותו כאלוף,
בהיסטוריה ובשירה וספרות ערביים.
מדי פעם אך פירסם מאמרים בנושאים אלה
בעיתונים ספרותיים. כשסיים את שירותו
היה ברור לו לאן הוא הולך: למחלקה להיסטוריה
של הפרופסור יעבץ באוניברסיטת׳
תל־אביב, לשמש בה כמרצה למזרחנות.
פלד, נשוי ואב לארבעה ילדים, הוכיח
השבוע כי הוא עשוי עוד למלא תפקיד
חשוב במאבק על עתידה של המדינה ועתיד
השטחים המוחזקים — שאת דיעותיה
של ממשלת־ישראל לגביהם הגדיר כ״סכנת
בכייה לדורות

במדינה
חרדת־קודש כל ספר־תפילה שנפל לידיהם.
״כל יהודי יכוון בתפילת ראה בעניינו
שמדינת ״ישראל״ תתבטל,״ נאסר בחותמת.
אך כדי שהמתפללים שישתכנע -בדרישת!
החותמת לא יהססו משום גרימת צער לבני-
ישראל, הוסיפה החותמת ואמרה :״בלי
שום נזק וצער ליהודי.״

ארץ־ישראל ביטול בלי

מעודדים מדרישותיו של המלך חוסיין,
שישראל תחזור לקווי ה־ 5ביוני, וממשאלתו
של נאצר לראות את ישראל בגבולות החלוקה
של ,1947 נחלצו נטורי קרתא ב

יהודי יכויז
נתכילת דאה מנינו
ומגודינוו\,ונ 01 ול״ מחבהד
ס לי ליס > 5ק תיזו רליהודי

החותמת
לא רוצים לצער

ירושלים מחדש למערכה הישנה: ביטול
קיומה של מדינת־ישראל•
הכת הדתית הקיצונית, שאינה מכירה
במדינודישראל, הגיעה למסקנה כי רק התפילה
היא שתביא את הקץ למדינה. לכן
פתחו במבצע מחתרתי: החתמת כל סידורי
התפילה בבתי־הבנסת בירושלים וליד הכוהל
המערבי בחותמת מיוחדת בדף הראשון.
שליחים
עטורי פיאות וזקנים עברו בבתי
התפילה של שכונות ירושלים, והחתימו ב־

נאצר,

ערא 3ת
ודיין

1111

המפגינים בקסבה של שכם נשאו שלוש
תמונות: של נשיא מצריים, גמאל עבד־אל־נאצר;
של מנהיג אל־פתח יאסר עראפת,
ושל שר־הביטחון משה דיין.
היו אלה כ־ 300 פרחחים מגיל עשר עד
, 17 שהתפרעו השבוע, כדרכם מדי שבוע,
כשהם צועקים בסמטאות הקבבה :״שוף
יא דיין!״ (ראה דיין) .אולם ־1א היתר, זו
הפגנת אהדה לשר־הביטחון הישראלי.
להיפך, ההפגנה והקריאות כאו למחות
נגד שלטונות הכיבוש הישראליים, ששר־הביטחון,
משה דיין, מסמל אותם בעיני
חושבי השטחים.

מדווח כתב ״העולם דזה״ שנוכח
כהפגנה:
עוד בבוקר יום הרביעי, ניתן היה לחוש
באוויר כי משהו עומד להתרחש בשכם.
יום קודם לכן נסגרו, בגלל התפרעויות,
שני בתי־ספר בעיר. השעה ריתה שמונה

פרופסור פראוור
״בשביל המדינה היה בל ל,דג
עשוי להיוה האחרון, כעוד שגור?
המוסלמים לא הוכרע במפלה״.
מי אמר פס־ק זה, ועל מי?
דויד בן־גוריון אמר אותו עשרות פע
מים, כדי להבליט את חשיבותו העליונה
של צה״ל. מד• שנה חוזרים עליו אלפי מאמרים, נאומים וכפרים, המצביעים על ההבדל
בין מצב הערבים, שיש להם לאן להיסוג ובין מצב ישראל, שאין לה מרחב נסיגה.

אולם הפבוק הזה -הפסוק האופייני ביותר לעצם מצבה של ישראל !
— לא נאמר הפעם על ישראל. הוא לקוח מראיון שערך השבוע רפאל
בשן עם הפרופסור יהושע פראוור. והוא נאמר על ממלכת הצלבנים.
האם התכוון פראוזר להוכיח כי יש דמיון מדהים בין ארץ־ישראל הצלבנית וארץ־ישראל
הציונית, כפי שטוענים חוקרים רבים? מי שקורא פסוק זה, ופסוקים רבים אחרים, יכול
היה לקבל את הרושם הזה. אבל מטרתו היתד, בדיוק הפוכה. כי הראיון נושא את
הכותרת :״משל הצלבנים אינו דומה לנמשל (הציונים).״

כך נולד מיסמך מיוחד כמינו -ראיון שנועד כולו להוכיח דבר אחד,
והמצליח כולו להוכיח את ההיפך.
סתירה זו טבועה באישיותו של פראוור עצמו ההיסטוריון בן ה־ ,52 שעלה ארצה
מפולין בגיל ,19 קיבל זה עתה את פרס ישראל — הפרם העליון המוענק על־ידי המימסד

בשבוע הבא סבל פרס ישראל-
השבאב מפגין בקסבה שד שכם

בשבוע שעבר הוכיח בדיוק את

האם ירו שלים —

ורבע בבוקר, ובעלי בתי־הידסחר בשכם,
שרק דקות קודם לכן פתחו את עסקיהם,
החלו להגיף את תריסי חנויותיהם ולהסתלק
מהשטח.
האווירה החלה להתחמם.
האות לכך ניתן בפיו של מוכר־עיתונים
שרץ ברחובות העיר. הוא צעק ״אלקודם!
אלקודס!״ שמו של העיתון הירושלמי בשפה
הערבית, שנמצא בידיו ׳1מכירה. אולם
בין צעקה לצעקה הבליע מילה נוספת
״וולעת״ שפירושה :״הוצתה
ירושלים הבוערת הוא האות לסוחרי שכם
שהפגנה ממשמשת ובאה.
האגדה נופצה. כעבור דקות מספר
כבר התמלאו סמטאות הקסבה במאות פרחחים׳
שנשאו תמונות של דיי! יחד עם אלה
של נאצר ועראפת, כשהם מניפים גם דגלים
פלסטינים.

ההיפר: מכפי שהתכוון ולהוכיח
הקיים. המימסד הישראלי, כמו כל מימסד אחר, אינו מעניק פרסים למי שדיעותיו נוגדות
את הפרות הקדושות והשקדים המוסכמים. מי שמקבל סרס של המימסך, חייב להצדיק
את דיעות המיססד.
המימסד הישראלי בורח מן ההשוואה הצלבנית, דווקא בגלל הדמיון הרב בץ התפיסה
הצלבנית והתפיסה הציונית. מאידך אין בימינו אף חוקר רציני אחד בעולם כולו, שאינו
מצביע על דמיון זה.״ פראוזר, המומחה הישראלי מס׳ 1לתקופה זו, נאלץ איפוא לטעון
את ההיפך ממה שבולט לעין.

התוצאה: תרגיל אקרוכאטי מיוחד במינו. השיטה: התעלמות מן
העובדות שאינן נוחות, שינוי עובדות אחרות, ובחירת עוברות לפי
המסקנה הקבועה מראש.
--האו ^ ב

עלול להתאחד

תמונת נאצר כהפגנה
—׳ בוערת?

אולם לתמונתו של דיין נוע־ גורל מיוחד.
הפרחחים העלו אותה באש וצהלו מסביב
ללהבות.
היתד, זו הפעם הראשונה בה נשרפה בשכם
תמונתו של דיין בפומבי. נראה שמאורעות
השבועות האחרת-ם ניפצו את

^ חוקרים הערביים מבקשים להוכיח כי גורל ישראל יהיה ״בהכרח״ כגורל
( 1הצלבנים. זוהי טענה אבסורדית, מפני ששום דבר אינו ״מוכרח״ לקרוא בהיסטוריה.
הם מבססים אותה על העובדה שממלכת ירושלים הצלבנית התמוטטה ברגע שהעולם
הערבי התאחד נגדה. זה קרה מקץ כימעט מאה שנה, בימי הסולטאן הגדול צלאח־אל־דין
(תוך הנאה גזענית מוזרה, מדגיש פראוור כי גיבור מוסלמי זה היה ממוצא כורדי).
אחרי התמיטטות זו התבצרו הצלבנים מחדש בשפלת החוף, והחזיקו מעמד במאה ;שנים
•אפילו היסטוריוני ת פופולרית כטו זו א ה אולדנברג, לט של, קובע ת :״אחד הדברים
הראויים לציזן ב מדינה ז ו היה ה ה תפ ת חו ת המהירה של תודעה לאומית חד שה, הדומה
לזו של מדינת־ישראל בי מינו. תודעה זו התבססה על העבר ה תנ״כי הנוצרי, העבר הניצתי
של ארץ־הקוז ש אומה פראנקית היתח קיימת בארץ במ שך ז מן ר ב

נוספות. עד שהתאחדו הערבים מחדש — הפעם בידי הממלוכים, באיבאוס ויורשיו. אז
נזרקו אחרוני הצלבנים לים — פשוטו כמשמעו — מן המזח של עכו.
פראוור אינו יבול להכחיש, כמובן, עובדות אלה, הידועות לכל. אך לא נוח להודית בעובדה
כי ממלכות הצלבנים החזיקו מעמד במשך 200 שנה רק הודות לפילוג הערבים. כי זה עלול
לעורר מחשבות חמורות.

פראוור :״ האיחוד שאיחד צלאח־אל־דין א ת הכו חו ת הערביים היה חולף לחלוט
י ן איני סבור שלנפילת מדינת הצלבנים היתה זיק ה גדול ה לחתום הפוליטי

לגבי הצלבנים שנזרקו לים לא היה זה חשוב שהאיחוד היה חולף. די היה בשתי תקופות־איחוד
קצרות כדי להנחיל לצלבנים את המפלות הצבאיות ששמו קץ למדינותיהם המפוארות,

המסקנה: גורל מדינת הצלכנים היה תלוי כמידה רכה כמה שהתרחש
כעולם הערכי. הוא הדין לגכי ישראל.
איוולת היא לבסכ מדיניות על הפילוג הנצחי בין עמי ערב. שהרי אם יתאחדו הערבים,
ולוא רק לשעה קלה — עלול הדבר לחרוץ את גורלה של מדיניות זו.

היכן בני
עדות־המזרח?
** ר אוו ראינו אומר זאת, כמובן. הוא משתדל להתעלם ממה שהתרחש בעולם הערבי,
^ כדי לקבוע שמדינת הצלבנים (ובהקבלה: מדינת־ישראל כיום) כלל אינה תלוייה
בסביבתה. בבחינת :״לא חשוב מה שהגויים אומרים (ועושים) ,חשוב מה שהיהודים עושים.״
אם כן, מה בכל זאת גרם להתמוטטות הצלבנים?

פראווד :״ הנפיל ה חיתה יותר תוצאה של חוסר פי ת רון לבעיו ת הכרוניווז
של המדינה הצלבנית, מאשר תוצאת לחצים מבחוץ. הבעייה בה״א הידיעה של ה קיום
הצלבני היתה חוסר־אוכלוסיה זרם ההגירה (מאירופה לארץ־ישראל) פסק
בתחומי הארץ היו ב ע רן כ־ססו אלף צלבנים לעו מת 500 אלף ערבים.״

זוהי סטאטיסטיקה מדהימה. כי פראוור פשוט מתעלם כאן מאחת העובדות המכריעוו?
של התקופה: שמלבד הצלבנים (יוצאי אירופה) והערבים, הי בארץ ציבור גדול של נוצר׳ם
בני עדות־המיזרח.

לפי דעת חוקרים מוסמכים, כמו סטיוון ראנסימאן, היוו הצלבנים,
יהד עם נוצרים אלה ועם בני התערוכת (״הפולינים״) רוכ כארץ,
לעומת המוסלמים.
לפני בוא הצלבנים, היוו הנוצרים כמחצית האוכלוסיה בארץ, ורוב בעיר ירושלים.
מובן שהנוצרים בני עדות־המיזרה לא היו משולבים במדינת הצלבנים כמו היהודים בני
עדות־המיזרח בישראל של היום. כי מיבנה המדינה היה פיאודלי, וכת צבאית קטנה שלטה
בה, כמו בכל המדינות באותה תקופה. היו גם מריבות בין הכיתות הנוצריות השונות,
ואירע יותר ממיקרה אחד של ״ואדי סאליב״ .ההרגשה ש״דופקים את השחורים״ בוודאי
היתר, נפוצה.
אך אין ספק כי כמעט בכל שעח־חירום הזדהה הציבור הנוצרי המקומי עם שלטון הצלב,
נגד הסתערות לוחמי האיסלאם. ולראייה: המלך באלדווין הראשון, אדריכל המדינה, ניהל
תעמולה ״ציונית״ פעילה, כדי לשכנע את החקלאים הנוצריים מן החורן ומעבר־הירדן
לעבור לממלכת ירושלים.
ההתעלמות של פראוור מבני עדות־המיזרח הנוצריות מזכירה קצת את דוברי אל־פתח
בימינו, הטוענים כי היהודים בני עדות־המיזרח בישראל כלל אינם ישראלים, אלא ערבים
בני־דת־משה, שיתחברו בבוא היום עם הפלסטינים נגד השלטון הציוני־האשכנזי.

כשני המיקרים כאה טענה זו כדי להעלים את יהסי־הכוחות -הרוג
הנוצרי כארץ־ישראל של אז, הרום היהודי כארץ־ישראל סיום.
(פראיור מעוניין לצמצם אח הרוב הנוצרי דאז, כדי להוכיח שיש הבדל מהותי בין הצלבנים
והציונים. אל־פתח מעוניין לצמצם את הרוב היהודי של היום, כדי להוכיח שיש
לערבים סיכוי לנצח ב״מלחמת שיהרור״ טרוריסטית).
בכלל. כל מספרי האוכלוסיה בתקופת הצלבנים אינם מוסמכים. אין שני חוקרים המסכימים
ביניהם על מיספר תושבי הארץ דאז. ההבדלים בין ההערכות השונות הם עצומים.
לעומת הערכת פראוור יש הערכות העולות על מיליון נפש. גם לגבי יחסי־הכוחות הדמו־גראפיים
בתוך האוכלוסיה קיימים חילוקי־דיעות עצומים. הערכתו של פראוור אינה נראית
יותר מוסמכת מהערכותיהם של ראנסימאן ואחרים, ומפליא קצת הביטחון הגמור שבו הוא
מבטא אותן.
תוך כדי התעלמותו מעדות־המיזרח, מגיע פראוור למסקנה שיש הבדל מהותי נוסף בין
הצלבנים ובין ישראל:
פראוורז ״ ב ש טח החקלאי לא קמה (בימי הצלבנים) שיכבה מו שר שת בקרקע,

| וכל פלישה מוסל מית מבחוץ נסתייעה באוכלרסיה המוסל מית (הכפרית) המקומית.

הצלבני כובשי עיר במצריים
.. .11 אנחנו מושרשים בשטח החקלאי ויוצרים בהתמדה זה כמה דורות טיפוס של חק־
||| לאי יהודייישראלי.״
זוהי טענה משכנעת — אם מתעלמים מקיום הנוצרים בני עדות־המיזרח בימי הצלבנים.
אלה ישבו על הקרקע בכל רחבי הארץ, בצו המוסלמים. המצודות הצלמיות, וההאיחזויות
החקלאיות הצלבניוח, היו מוקפות כפרים חקלאיים נוצריים של עדות־המיזרח — שלא
אהבו תמיד את הצלבנים, אך שפחדו הרבה יותר מפני המוסלמים. ואילו הצלבנים עצמב
הגיעו למיספרים ניכרים בחקלאות בגליל וביהודה.
אגב, כל הטענה לגבי הרכב האוכלוסיה נושאת בחובה אזהרה שפראוור פ שוט מתעלג
ממנה: כי בארץ־ישראל המערבית, כפי שתתהווה אם תישאר ישראל בשטחים המוחזקים,
כבר מהווים הערבים כיום מיעוט עצום, כמעט כמו בימי הצלבנים. תוך דור אחד הם
יהוו בה רוב.

אז יהיו קיימים בישראל בימעט כל אותם התנאים שהביאו, א?,
לדעת פראוור, לחורבן ממלכת הצלבנים.

צבא ההגנה לצלבנים ראוור אינו מרחיב את הדיבור על הצד הצבאי של הפרשה, למרות שזהו, אולי,
^ הצד המעניין ביותר. אך גם המעט שהוא אומר מאלף ביותר:

סדאוור :״עד קו ב חיטי! (ליד טבריה, בו ה שמיד צאלח־אל־דין את צבא הצל־בנים)
כמעט לא היה קרב שבו ניצחו המוסלמים את הצלבנים.״

בלומר: הצלבנים ניצחו תמיד. אף כשנוצחו פעם אחת, היה זה סופם.
העליונות הצבאית של הצלבנים היתד, עצומה. הצלבנים לא החזיקו רק בכל ארץ־ישראל
המערבית, אלא גם בחוף הלבנוני והסורי. הם עברו את הירדן, כבשו את הרכסים ממול
והחזיקו בהם — דבר שישראל עדיין לא הגיעה אליו. הם פלשו למצריים, עברו כמה
פעמים את קו תעלת־סואץ (שאז לא היתד, קיימת) ,ובפלישה אחת התקרבו אף לקאהיר.
גם לכך לא הגיעה ישראל — לפי שעה.

אולם שום מדינה -גם לא בעלת הפושר הצבאי המפליא ביותר -
אינה יבולה לחיות לעולם על חרכה. זהו, אולי, הלקח העיקרי של
תקופת הצלבנים. מזל המלחמה הוא הפכפך.
כאחד ההבדלים הגדולים בין הצלבנים ובין ישראל מזכיר פראוור כי הצלבנים סמכו על
ביצורים ומצודות:
פ ר אוו ר :״לא היתה תקופה בתולדות הארץ שבה בנו מיבצרים כה רבים,
| כתקופת הצלבנים שעה שהחמיר מצב האוכלוסיה הצלבנית, בהיפסק ההגירה
מאירופה, חדלו הצלבנים לתקוף, ועברו למיגננה. הס נטשו את היוזמה הפוליטית
| והצבאית, ורק הגיבו.״
גם זה הבדל משכנע — אם אין מנתחים את העובדות.

רק אחרי שניים־שלושה דורות עברו מהתקפה להגנה, מהתפשטות
להתבצרות.
מדינת־ישראל עדיין נמצאת בתקופת הדור הראשון שלה, כשלב של התפשטות. אך
לאחרונה ניכרים הבדלים מאלפים במחשב הצבאי שלה. לאורך תעלת־סואץ הוקם קו־ביצו־רים
עצום, וגם לאורך הירדן ורמת הגולן עברה המדינה למיגננה סטאטית מובהקת( .פעו־לות־גמול
של צד,״ל, ובעיקר של חיל־ו־,אווירי, מזכירות פשיטות שנערכו על־ידי הצלבנים).

צלאח־אל־ז-ן

(המשך בעמוד ) 16

^ סזז 0ז ^ <ו <ו? ססססס 0ס 0ג ^ x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x x xפ ^ 0 ^ x > 0 0
אין ספק שהשינוי, המפתיע והמחייב,
הופך אותך לעצבני ולא-שקט. א בכך
שבוע החג ת א חורייד׳ וכל
פלא; זה היה בלתי-צפוי לחלוטין.
את עייפה ורצוצה. אין
אן אם תבחון את ה כל
סיבה שדווקא ה שבוע
מצב בשקט ובקור־תוסיפי
על עייפו תך, ו רוח,
אין ספק שתוכל
ת מ שיכי להתרוצץ ולהו לצאת
תוך תקופה קציא
אנרגייה על לא־כלום.
צרה אל דרך המלך,
נוחי היטב( ,צלי את ה ותפיק
את מלוא הז
מן לה שלמת הפיגור
: 1 21מרס -
הנאות שניתן להפיק
באפריל
_ 1 20

שלך בקריאה, ואיגרי
ממנו. במישור הרוכוח
לקראת החודש ה״
23בספטמבר -
מאנטי אתה מתגבר
בא. בן טלה: לא ייתכן שתזניח עד כדי כך
22ב או ק טו ב ר
על האכזבה שהיתה
את ב ת זוג ך — גס לסבלנותה יש גבול.
מנת חלקך ; גם כאן
ודאי שתראה את העתיד בעין מפלקחת.

הצל ב! בעד מגן דויד
(המשך מעמוד ) 15

(בכלל, קצת קשה להשוות את מדינת־ישראל, בתום שנתה ה־ ,21 עם מדינת־ר,צלבנים בשנה

וד 100 או ד).200-,

המגבית הצלבנית
המאוחדת

(111ה

סאמ״ס

השבוע יהיה עליך להיות
קר ומחושב יותר
מכל זמן אחר.
אתה מהלך עתה בין
חתחתים רבים, ואי-
תשומת־לב, הקלה ביותר,
עלולה לגרום לך
לפול לתוך תהום, אשר
שפק אם תוכל ל־החלץ
ממנה בנקל.
היזהר כמו-כן מלשים את יהבך על איש
אחד — בושר השיפוט שלך אינו מהימן.

אינן בו טחת בו? אימרי
לו זאת! אינן מא מינ ה
לו? אימרי לו! ה שתיקה
אינה או מרת מאו מה, אן

מה שמסתתר מ אחורי ה
עלול להתנקם דווקא בן ,
משום שהוא אינו מתכונן
להמ שיך ולשאת את
היחס כאל נאשם במ ש פט
רצח. יחד עם זאת,
מוטב שת שקלי את הדברים, ואולי אף כדאי
להתייעץ עם מי שהו שהוא בעל דעה שקולה.

0*1111111

העיכובים הרבים, אשר מנעו את הוצאת ה־עיסקה
הגדולה אותה אתה מ תכנן מ־ה ז מן
כה רב אל הפועל — יס^
תיימו
לקראת ראשית השבוע
הבא. פתח, כ מו
תמיד, במרץ רב, במשא־ו
מ תן הסופי, ואין ספק
שתוך תקופה קצרה תשכיל
להתגבר על כל הקשיים
ו הנ קודו ת השנויות
ב מ חלו ק ת — וה־
22ב או ק טו ב ר
עיסקה תושלם. בד־בבז
22 בנו במבר
עם זאת, היזהר מדור שי

רעתך; חללו מ מתיני ם בקוצר־רוח לכל מיש־גה,
ולו הקטן ביו תר, כדי לתפוס מקומך.

עקת

השבוע יהיה עליכם, בני קשת, להימנע
מפעילות כלשהי בבל הנוגע לשכיח חיי־האהבה
שלבם; מוטב
הימנעות במשך שבוע
אחד לטובת תקופת
האביב כולה, מאשר
המשכת הפעילות ה רגילה,
מצב העלול לגרום
לבם בעיות ניכרות
תוך תקופה קצרה.
את, בת קשת,
23 בנו במבר ־
20בדצמבר
מוטב שתתרכזי בחיי־הרוח
שלך, ובמיוחד
בדאי שתרבי בקריאה. ואילו אתה, הטוב
ביותר עבורן — המשך לפתח בשרונותיך.

ל השוואה עם מדינת הצלבנים צריכה לקבוע, קודם כל, מה היה הייחוד העליון
^ שלה, במה נבדלה מכל שאר המדינות בהיסטוריה.
מדינת הצלבנים הוקמה על־ידי הנצרות הבינלאומית, כראש־גשר שלה בארץ־הקודש. כל
ימי חייה התקיימה על המגביות והתרומות שזרמו אליה מחו״ל, ועל העולים החדשים
שהצטרפו אליה. ה־א הוקמה לשם גירוש המוסלמים מארץ־הקודש, וממילא לא היתד,
מסוגלת לחיות עימם בשלום־קבע.

כקיצור: הצלבנים היו ונשארו נטע זר במרחב זה, כמצב של מלחמה
עם עמי המרחב ותלויים כעולם הנוצרי בנכר.
פראוור אינו טוען כי ישראל שונה מבחינה זו, והוא גם אינו רוצה שתהיה שונה.

להיפר: הוא מקבל כפירוש שזהו בדיוק מצבה של ישראל בהווה
ובעתיד, הוא *ק טוען שבמצב זה נצליח, בעוד ׳שהצלבנים נכשלו.
פראוור :״ הציונו ת אינה אנאכרוניסטית. אך ההקבלה ע שוייה להתגלם ב שאלה:
האם אנחנו מסוגלים להב טיח ל או רן ימים את הקשר בינינו ו בין היהדות (העולמית)?
אלא שהיהדות אינה אידיאולוגיה, ובעיי תנו היא רק להבטיח מכנה מ שותף מתמיז)
עם היהדות לראות את עצמנו כחלק מן היהדות, ולהבטיח שהיהדות תראה או תנו
לא רק כחייק אינטגראלי של עצמה, אלא את מדינת״י שראל כ שייכת ל מהו תו של
העם היהודי.״

במילים אחרות: פראוור אינו רוצה שישראל תהיה מדינה נורמלית, קשורה בשלוב עם
שכניה, מתפרנסת ממיסחר עימם, בלהי־תלוייה בגורמי חוץ.

הוא מתנה את עצם קיומה ואת כל עתידה של ישראל, לעולם ועד,
ברד שיבוא זרם בלתי־פוסק של עולים יהודיים וכסף יהודי מחו״ל.
מניין הביטחון שזה יהיה כך? מניין הביטחון ש־ 10 מיליון יהודים בחו״ל יוכלו, ואף
ירצו, לקיים את יש־אל לנצח, דור אחרי דור? מניין הביטחון שלא יקרה לציונות בדיול מה
שקרה לצלבנות — שאחרי שניים־שלושה דורות תיפסק העליה למדינה, שהיהודים הכמו
הנוצרים אז) יפנו ליעדים אחרים ולעיסוקים אחרים, וישאירו את הדאגה למדינה הרחוקה,

הנתונה במצור ניצחי, למשוררים ולרבנים?

כך, מבלי להרגיש בבד, קובע פראוור למעשה כי ישראל הציונית
היא מדינה צלבנית מובהקת, שתחיה בל חייה בצל אותן הסכנות
במו קודמתה, שעצם קיומה יהיה תלוי בגורמים שמחוצה לה.

״אל־פתח״

קשת

נידמה לך שאם בבר
— אז כבר. ובבן, בטרם
יהיה מאוחר מדי,
בלום את ההידרדרות
המהירה במיד-
רון הביזבוז. גם במישור
הרומאנטי, אל
>11110
תיתפס למחשבה ש;21
ביוני ־
כ 21 ביו לי
תוכל להספיק יותר
ממה שיכול בן־תמו-
תה רגיל. המיכתב שקיבלת, לאחר צי-
פייה בה ארובה, טומן בחובו הפתעה.

ה שבוע דבר פחות — והקשב!
אתה ע שוי לקלוט,
לגמרי ב מי קרה, א ת
המפתח לפי ת רון התעלומה
המעסיקה או ת ך בז
מן האחרון. אס תקלוט
את המפתח, ת שתמ ש בו
כהלכה׳ ,ותצליח לפתור
סופית את התעלומה. מצבך
בכל שאר הבחינות
ישתפר פלאים. ב ת אריה: שבוע המזל מ אחורייך.
תני לו שאנס, אך מבלי להתמרד.

פרק העבודה האחרון
לעונה הנוכחית התחיל,
ואתה נרתמת לעבודה
במרץ הרגיל
שלך. נסה להתבלט
עד כמה שיותר, ותן 1111101 לסובבים אותך להרגיש
בן. רק כן תוכל
22ב או גז ס ס -
22בספסמבר
לחוש סוף־סוף בחיבה
ובחום המושפעים ע-

לין מכל עבר. כדי להשתלב יותר בין
חברין לעבודה, אל תתהדר בלבוש שלן.

תחילת ה שבוע הקרוב תהיה מלאה הפתעסיז
נעי מו ת עבורך, בן גדיים. הטלפון לו אתה
מ מ תין ז מן כד! רב -

יגיע סוף־סוף ה מיכ תב
ה מובטח מחו״ל, ובו ה ב
שורה הנעינזר — יצ פה
לן ביו ם שני או
שלישי. והעיקר — היא
תיעתר להצעתך, כןש מעגל
האו שר ש לן ייסגר.
גם את, גרייה, עוו
2בדצמבר ־
סו בינו אר
מדת בפני שבוע מזל :
היזהרי רק לא להסתחרר,
ולנצל את הזמן ביעילו ת וב שכל. המיב־חן
בפניו את עומדת אינו קשה כפ שנדמה.

השבוע, ובעצם בל החודש, יהיר עליכם,
בני״דלי, להיזהר ממקומות רטובים או
מיקווי-מים ; ומהבטחות
מעורפלות הניתנות
על-ידי אנשים לא

מוכרים. בדאי יהיה
דווקא בתקופה זו
חייבם שב * *י
תנהלו את
שמרנות, תוך איזון בין
בל הדחפים והיצרים
שלבם. רק בן תהנו
20ב־ינואר ־ בפברואר בצורה מושלמת מ 8 _ -ו

שמש האביב וציוץ ה ציפורים.
לקראת הקיץ המתי־-ב, בדאי
להתחיל לחשוב על מלתחה מתאימה.

אחד מחבריך. לעבודת,
אשר ניסת לאחרונה להתמודד
איינר, וע שת
זאת בעק שנו ת רבה, יפנה
את מירצו לאפיקים
אחרים. הדרך שוב תה ית
פנוייה לפניך, אן כסי
בפב רו אר
עצם ללא אתגרים של
•י: רי ר ס
ממש. נסה בכל זאת
להמ שיך ול שמור על ה־׳
רמה
הגבוהה אליה הגעת עד נ ח, בעיקר
בשל התחרות המתמדת. בת דגים פחות דיבורים
ויו תר מעשים. זו הדרך בה תוכלי
להגשים את שאיפותייך הנוכחי ת. בדבר ״ ך
את עלולה לפעמים לפגוע בקרובים אלייך.

ועבודת־אלילים
ץ ץ בחינה זו אין הבדל מהותי בין בעל פרס־ישראל החדש ובין האידיאולוגים של עבד-
^/אל־נאצר ואל־פתח. הם נחלקים ביניהם רק בהערכת הסיכויים,
בעוד שהערבים טוענים כי סוף ישראל יהיה ״בהכרח״ כסוף הצלבנים, הרי טוען
פראוור כי סופנו יהיה שונה. ובהעדר נימוקים משכנעים יותר, הוא מסיים את דבריו
במיסטיקה יהודית פסבדו־דתית, לפי האופנה האחרונה.

פראוו רמב״ן, שהתגורר בארץ־ישראל (בימי שלטון הצלבנים) והיה ע ד
למתרח ש בה, מפרש את הפסוק, ו שמ מו עליה אויביכ ם׳ כן כ י מאז יצאנו
מן הארץ לא קיבלה (הארץ) אומה ול שון, בולם מ שתדלים להו שיבה ואין לאל
ידס א־ן ארצנו מקבלת את! אויבינו

מפי איש־מדע, זוהי אסמכתא מוזרה כיותר.
אם מאמין פראוור כי האבנים והחולות של הארץ מסרבים לקבל עמים אחרים, הרי הוא
עובד־אלילים, פשוטו כמשמעו. אם הוא סבור כי אלוהי ישראל הוא המונע מזרים להתנחל
כאן בהצלחה, הרי מקומו בישיבה של אגודת־ישראל.
המדע האובייקטיבי מוכיח, למרבה הצער של פראוור, את ההיפך: הערבים כבשו את
ארץ־ישראל במאה השביעית, ומאז הם חיים בארץ מזה 1300 שנה — תקופה רצופה שאינה
נופלת מאורך תקיפת ישיבתם של היהודים בה.

לא האבנים ולא אלוהים הפריעו להם.

לא נהיה
בצלבנים !
^ אםצריך גורל ישראל להיות כגורל הצלבנים, כפי שנובע מדברי פראוור?
1 1בהחלט לא.

בי ישראל יכולה ללמוד משגיאות הצלבנים, ולעלות על דרך אהדת
לגמרי -דרך הנוגדת את תפיסתו של פראוור ושל המימסד הקיים.
בין הצלבנים עצמם היו אישים שניסו לעשות זאת, שחתרו לשלום עם המוסלמים
ולהשתלבות במרחב, כמדינה נורמלית.
אחד מאלה היד, ריימון, רוזן טריפולי, שהשתדל לכרות ברית עם צלאח־אל־דין. סראוזר
אינו מזכיר אותו לעומת זאת הוא מזכיר, בזילזול בולט, מנהיג בעל כוונות דומות, הקיסר
פרידריך השני, מלך ירושלים• איש זה החזיר את ירושלים לצלבנים בדרכי־שלום. אחרל
שאבדה בקרב.
הרוב המכריע של הצלבנים דחה כל רעיון של שלום־קבע. הם לא היו מסוגלים לפעול
למען השלום, מפני שהאידיאולוגיה שלהם מנער, זאת מהם. אנשי־הדת, אלופי־הצבא,
הפוליטיקאים — כולם שאפו למלחמה. הם ראו את עצמם כראש־הגשר של התרבות האירופית׳
סלדו מרעיון ההשתלבות במרחב (למרות שתרבותם נפלה בהרבה מתרבות הערבים).

פראוור מציע לעשות בדיוק את אותו הדבר.
הוא נשאל ״היזם אתה רואה אותנו כנושאי לפיד התרבות המערבית במיזרח התיכון?!״
פראדר :״בהחלט. מבחינה טכנו לוגי ת אנחנו בהחלט נו שאי תרבות אירופית־
| | אמריקאי ת ב מיז רח ה תיכון.״

הוא מציע למהול את התרבות הטכנולוגית המערבית עם המסורת היהודית, הדתית־בעיקרה.

בדיוק עשו, במובן, הצלבנים.
בכל דבריו אין זכר לרעיון של שלום, של אפשרות של שלום, של חתירה לשלום, אפילו
של כמיהה לשלום. רעיון בזה שוב אינו פופולרי במימסד של ישראל, ערב הענקת פרסי־ישראל
ביום־העצמאות ה־.21

פראוור משמיץ את נושאי־הצלב מלפני 800 שנה. אולם הוא הולך
כדיוק כדרכם. ואילו תיקוות ישראל לקיום, לביטחץ ולהתפתחות
תלוייה כל בולה בנכונותה לפסול את הדיר הצלבנית, ולעלות על
דרכה של לאומיות ישראלית נורמאלית, שואפת־שלום ופתוחה־למרחב.

*£ין כהצעות המלך חוסיין שוס
דבר חדש!״ מיהרו דוברי ישראל
בכל העולם להכריז .״מיתון טאקטי של עמדה
קשוחה!״ הכריז דובר משרד־החוץ בירושלים.
״טכסיס של תעמולה!״ הודיעו העיתונים
המקבלים את השראתם מן הממשלה.

אולם הפעם, יותר מאשר בכל
פעם קודמת, נענתה התעמולה

״ ע רו בו ת לחופ ש־ה שייט בסיפ ר ץ אי

ובתעלת״סואץ.״ (נוסח העולה על ניסוח
סעיף 2בהחלטה, המדבר רק על ״נתיבי־מים
בינלאומיים באיזור.״ אין ספק כי
המלך עשה זאת על פי עצת האמריקאים,
כדי לחסל את טענת התעמולה הישראלית,
כאילו הערבים כלל אינם מתכוונים לתעלת־סואץ׳
ואולי אף לא למיצר טיראן).
הגהלוגה הישראלית בהד עויין. מעולם לא
היו מניות המדיניות הישראלית
בעולם ירודות כמו השבוע.
הכל בגלל נאום קטן של המלך הקטן.

ך) גבי יודעי־דבר, באמת לא היד,
׳ /הרבה חדש ב״תוכנית שש הנקודות״
שבישר המלך חוסיין בוושינגטון.
הנקודות חזרו כימעט מילולית על החלטת
מועצת־הביטחון מיום ה־ 22 בנובמבר , 1967
שהערבים הכריזו פעמים ללא־ספור שהם
מקבלים אותה. הן גם חזרו על מה שאמר
המלך חוסיין באוקטובר 1968 בשיחות חשאיות
שנתקיימו בלונדון.
אולם משרד־החוץ הישראלי קיווה כי המלך
לא יעז לעולם להגיד את אותם הדברים
בפומבי ובפירוש. כל עוד אמר אותן בשיחות
חשאיות, שעצם קיומן הוכחש, לא
היתד, בכך סכנה. כל עוד דיברו הערבים
רק על ״קבלת החלטות מועצת הביטחון״,
לא* עשו רושם על דעת־הקהל העולמית, כיו
הניסוח היה פורמלי ובלתי-־משכנע.

הפעם נאמרו הדברים בצורה
חיובית, כתוכנית־שלוס ערבית
מגובשת, ללא הזדקקות לתכתיב

+״ערובה לאי־הפגיעות הט ריטוריאליו ת
של כל ה מדינות באיזור, בא מצעות בל ה אמצעים
הנחוצים, לרבות ,־!קמת אזורים
מפורזים.״ (העתק מילולי מס5י־־ 2של

ההחלטה. הכוונה לפירוז הגדה המערבית
וחצי־האי סיני).

״פי ת רון

צודק

לבעיית

הפליטים,״

(,כנ״ל. הכוונה לבחירה בין שיבה ופיצויים).

באומרו בי ״ישראל לעולם לא
תובל להשיג גם שלום וגם שטחים
״,קבע המלד, למעשה, בי
ישראל יבולה להשיג שלים בגבולות
ה־ 4ביוני. בך נאמרה, כפירוש,
המילה הקובעת :״שלום״.
התמורה שנדרשה: נסיגה מכל השטחים.

^ שביל ממשלת־ישראל, שאץ בה
^ אף שר אחד המוכן לשלום תמורת
נסיגה מכל השטחים, היה נאום זה
מהלומה מדינית, המגיעה לממדי אסון מדיני.
כל עוד דיברו הערבים בלשון דו־משמ־עית,
ניתן היה לטעון כי אין כוונתם לשלום•
ממילא לא נתעוררה השאל־ המפ-רשת
איזה מחיר מוכנה ישראל לשלם, ולא נאלצה
ממשלת־ישראל להגיד גלו־ות שהיא

המלר חוסיין העמיד את ממשלת־ישראל
נל השטתים תמודת שלום * 71 שוו
נשלם * יהודים מסתייגים מישואו:
האו״ם או המעצמות.

כפי שהודיעו עיתוני־העולם האחראיים,
נוצר עתה מצב המעמיד את ישראל בבירור
בפני הברירה: שלום בלי סיפוח שטחים
— או סיפוח־ שטחים בלי שלום.

מתכוונת לסיפוח שטחים ערביים נרחבים.

הפעם לא זה כלבד שהמלף הציע
בפירוש שלום, אלא שגם רמז
בבירור בי קיבל אישור לכך מטעם
גמאל עבד־אל־נאצר.

הנזרך וזוס־יין דפגזלייגזו דזגיטיים י רארצות־הבריגז
והתכוון לגבולות החלוקה.״ זה היה מגוחך,
כי החלטת מועצת־הביטחון מדברת בפירוש
על גבולות ד,־ 4ביוני.
זה הספיק כדי לבלבל את מוח הקהל הישראלי,
התלוי במידע של עיתוניו, אך לא
בילבל שום מומחה בעולם. הדיפלומאטים
הבינו כי קשה מאוד לדעת־הקהל הערבית
לבלוע הכרזת־שלום כה קיצונית, וכי אין
חשיבות לדיבורים של עיתונים ערביים, שנועדו
להקהות את העוקץ כלפי פנים.
לעומת זאת שמו עיתוני העולם לב לעובדה
כי הדובר הראשי של ממשלת מצריים,
שנשאל על,הנאום, השיב :״אין תגובה.״

חוסר־התגובה במיקרה זה מהווה
אישור זהיר, מכיוון שחוסיין

תגיב באורח יותר ע רמו מי ואלגנטי כלפי
התמרונים הערביים.״

אי־אפשר להפריז כמידת הסכנה
הטמונה כקביעה זו.
כי הנשק האחרון שנותר בידי ממשלתי
שראל כדי לסכל את תוכנית־השלום של
ארבע המעצמות הוא הלחץ היהודי על
ממשלת ניכסון. עד כה הוכיח את עצמו
נשק זה כימעט בכל ר,מיקרים (מלבד בימי
אייזנהואר, למחרת מבצע־סיני).

מומחי ממשלת-ניבסון מקווים
כי יהדות אמריקה לא תציית לישראל,
אם תידרש לפעול נגד
שלום, ולמען מדיניות של סיפוח.

בפני הברירה: להתזיד רו ורנאצו אח
החוץ מגסה לשווא לטשטש את הוושם
* לממשלה אין מדיניות אלטרנטיבית
הבהיר לחלוטין בי הוא מדבר על
דעת נשיא מצריים.

בי השלום יהיה כה פופולרי בקרב
דעת־הקהל האמריקאית, שגם
היהודים לא יעזו לקום נגדו.

קבע :״ ה תגו בו ת הישרא אינן
נראות קונסטרוקטי־

הרמזים הראשונים של הסתייגות יהודית
מקו ירושלים עלולים להגביר חשש זה —
ולהביא את מדיניות הליכוד־הלאומי אל
עברי פי פחת.

ל אף תשפוכת המלל של אבא אבן,
} /נשארה בעינה עובדה חמורה: לממשלת־ישראל
לא היתד, תשובה למצב החדש.

קומבא (״מאבק״) ,עיתון צרפתי סוציאליסטי
ופרדישראל,
ליות הרא שונות

אגגז״ר!.

היא לא יכלה לקבל בשום פנים
רעיון של שלום כלי סיפוח, מכלי
להתפרק ולגרום לזעזוע מדיני כארץ.
אך לא היתה לה תוכנית־שלום
אלטרנטיבית, שתשמיט את
הקרקע מתחת למלך חוסיין.

י שראל

גם מצב זה אינו חדש. הוא כבר קיים
כימעט שנתיים. אולם עכשיו הפכו הדברים
ברורים — וחודרים לראשונה לתודעת ה־עולם.
שש הנקודות של המלך היו:
#״קץ למצב הלוחמה.״ (נוסח המופיע
בסעיף 1של החלטת מועצת הביטחון).
#״כיבוד והכרה של ריבונו תן ואחדות!
הטריטוריאלית ועצ מאותן המדינית של כל
המדינות באיוור.״ (כנ״ל).
#״הכרה בז כו ת כולן לחיות ב שלו ם
בתוך גבולו ת ב טו חי ם ומוכרים, חופ שיו ת,
מאיומים או מפעולו ת מלחמה.״ (כנ״ל).

התעמולה הישראלית עשתה מ־יד מאמצים
קדחתניים כדי לבטל את ערכה של הצד,רון
המלך, בין השאר :
#תועמלני ישראל קבע־ כי המלך ״לא
פירט״ כמה מהצעותיו. היתד, זאת טענה
אומללה במיוחד מפי דובריה של ממשלה,
המסרבת בעקשנות להודיע אף באופן כללי
מה הם תנאי־השלום שלה.
+עיתוני ישראל חיפשו בזכוכית מגדלת
סימנים לכך שנאום ח־סיין ״הוכחש״.
הובא ציטוט של שבועון ירדני חסר כל
חשיבות, שטען כי המלך ״לא הובן כראוי

ביו ת ב כן נואשרת ישראל שהיא מתכוונת
להחזיק ב שטחים שכבשה.״

ברוח דומה הגיבה העיתונות האנגלית.

ץ רועה מכל היתר, תגובה אחרת, שיש
^ בה חומר־נפץ מסוכן לעתיד ישראל.

התוכנית האלטרנטנבית היחידה האפשרית
היא שלום ישראלי־פלסטיני נגד חוסיין.
כל שרי הממשלה פוסלים שלום זה יותר
משלום עם חוסיין — בניגוד לדעת אנשי־ביטחון
מרחיקי־ראות (ראה עמודים .0 2 — 13
בהעדר תנופה נגדית, תתקדם מכונת־הכפייה
של המעצמות. הפרי הראשון של
נאום חוסיין בא כבר למחרת היום, כאשר
התייצב הנשיא ניכסון בבירור, ובצורה
חד־משמעית, מאחורי ״השלמות הטריטוריאלית
של ירדן.״ ניסוח זה דוחה כל סיפוח,
ובכלל זה סיפוח ירושלים המזרחית וגם
כל רעיון של מדינה פלסטינית עצמאית.

כפעם הראשונה הסתייגו חוגים
יהודיים מעמדת ישראל.

בעומדה ליד השוקת השבורה
של מדיניותה, לא נותר לממשלת־ישראל
אלא להגיד ״לא!״ לכל
התפתחות, תוך ויתור על כל יוזמה
מדינית חיובית מצד ישראל.

דיווח הארץ מפאריס :״כמה מהחוגי ם היהודיים
הצרפתיים מביעים באורח פרטי א ת
דאגתם נוכ ח מה שהם מכנים, עמדתה השלי לית׳
של ישראל. הם היו רוצים שי שראל

בעמדה זו נשמר לה עתה רק שותף אחד:
אל־פתח. הזהיר רדיו אל־פתח: חוסיין יצטרך
להסביר לעולם הערבי מה פשר הצעותיו
לעשות שלום עם האוייב הציוני.

ב חו ר

09655769נ ך נראו חו פי הרחצה של אילת בליל הפג׳
זת הקאטיו שו ת: שורות ארוב־ת של מטיי•

לים, מכוסים ב שנזיכות או ב שקי־ שינה, ה שתרעו על החול לאורך החופים. הפגז ת הקאט
יו שו ת, שהוזלה ב שעה ארבע ל פנו תיבוקר, מצאה אותם ח שופים לגמרי לרם יסי הפגזים.

ח 1 1ך 1ח ו? ת מונ ה שצולמח באחד ממועדוני־חלילה של אילת, ערב הפי
^ גזת הקאטיו שות. נראית בה הדוגמנית חני תהצ טנר כשהיא

11ע / 11 רוקדת עס בעלה. הס היו צמד מ תון אלפים של נופ שים, שהציפו את אילת בהמוניהם.

*** חד מוקדם עלה בהרי אדום. היה
זה שחר של הבהקי רקטות שניצנצו
בטבורה של עקבה הירדנית, בשעה 4לפנות
בוקר ביום שלישי לפני שבוע. שלושה לפידי
אש חצו את המיפרץ לעבר אילת השקועה
בתרדמה.
15 אלף מטיילים ונופשים, שהכפילו בפסח
את אוכלוסייתה של העיר, היו מטרה
נוחה להפגזת הקאסיושות מעקבה. הם מילאו
את החופים, את הגנים ואת המיגרשים הריקים.
רובם בילו את הלילה מתחת לכיפת
השמיים, מכוסים בשמיכות או עטופים ב־שקי־שינה.
כשהחלה ההרעשה, היה המיקלט
היחיד שלהם — מי הים הקרובים.
רקטות הקאטיושות נורו מעקבה במטחים
של שלוש רקטות מטח כל שלוש דקות.
תוך חמישים דקות התעופפו מעל אילת כ־
36 רקטות, שכל אחת מהן דיה לרסק עשרות
אנשים בפגיעה ישירה.
המטח הראשון הקפיץ את תושבי העיר
מתנומתם• המטח השני כבר תפס אותם בדרך
למיקלטים, כשלשונות האש באוויר או
מתוך המכוניות הב־ערות, מאירים את דרכם.
״אמא׳לה הורגים אותנו!״ צעקה ילדה ב־בית־הספר
הדתי חרצוג, שבקומתו התחתונה
מצאו שכנים מיסתור. פצצה פגעה פגיעה
ישירה על גג הבית הדו־קומתי. נראה היה

שעות מספן

הפגז ת נמש(

וילדים שוב ה ש תכ שכו במיון

טיושח
כ ן נראית עקבה הירדנית מן ה
ד 1ך 1 ^/1111
נקודה ה מיזרחית של אילת, ב!
1 1 1 4 /1 1 1 1
1 1111
עדיין מ שתע שעים נופ שים ישראליים. העיר הערבית, הפרושה ל

חניון
״1 1 1 1 X 1
מספר
1^ 11^1
הפגזה נאמד בכ־100
ב ח שבון שנורו כ־36

ה מכוניו ת ליד בי ת וי צ״ו באילת, בו נפגעו
מכוניו ת שעלו כליל באש. הנזק שגרמה ה־אלף
לירות. זהו נזק קנון יחסית, אס נביא
פגזי ם גדולים, במספר מטחים ובפיזור רב.

מרגלות הרי אדום, היא פגיעה ביותר לפ עולו ת־ תגמול י שראליות,
העלולות להביא לידי מצב שמדינת ירדן תאבד את פתחה היחידי
לעבר הים. ביום ההפגזה עגנה בנמל עקבה אונייה אחת ויחידה.

| ה 1ך ה טיילת שולחת ל שון לעבר הירדנים בעקבה, ב־
11-11111111 יום שלמחרת ההפגזה. אפילו מטיילים שעמדו
לעזוב כבר את אילת ולחזור צפונה, נ שארו בה לאות הזדהו ת עם
תו שביה. אווירת ה״דווקא״ הורג שה היטב ב ר חו בו תי ה של אילת.

נפצעה מפגיעת קאטיושה
; העליונה.
:צה העיפה

אחרי ה
!:החיים
כרו
של הים.

את גג ביתו ליד ביה״ם. הוא פילס דרכו בין
שברי רהיטים וקירות אל חדר ילדתו בת
ארבעת החודשים. מיטתה היתר מכוסה שברי
רעפים ורהיטים. בחשיבה חיפש יורם
אחריה, עד שאצבעותיו מצאו את גופת הילדה•
הוא חטף אותה, מכוסה בדם, מבלי
לדעת אם היא חיה או מתה, ורץ עימה ל-
בית־החולים. רק שם הסתבר לו כי היא
נפגעה בעיניה בלבד.
פצצה נחתה גם על פגוש מכוניתו של
עמום יעקב, שנהג את מכונית הסוסיתא
שלו בעיר המופגזת. המכונית התרסקה.
עמוס נפצע, אן נשאר בחיים.
כשעה שהו תושבי אילת במיקלטים. בבוקר
הם עמדו וצפו מעל הגגות בגיחת
מטוסי חיל־האוויר בפעולת תגמול.
כעבור שעתיים כבר יצאו לטבול בים.
!ותיכות בביקיני השתזפו על החוף וסירות־המנוע
עמוסות התיירים הפליגו לסיוריהן.
בלילה נאכפה כל אילת באמפיתיאטרון
העירוני, שם הופיע בפניהם בהתנדבות אמני
חל־אביב, שהומסו למקום ביוזמתו של
האמרגן מרקו תורג׳מן. במקום להסתגר ב־מיקלטים,
הם התרכזו כולם בשטח הפתוח.
על הגבעות, בהפגנה של ״לא תפחידונו״
לעבר עקבה שממול•

הפצצות שנשאה

כות י שראליות אל מול ק־ני השמש האילתית. ב ת מונ ה: שתיים מן

הנופ שות, שבאו לבלות את חג הפסח באילת, ו שההפגזה לא מנעה
מהן לסיים את חופ שת! כפי שתיכננו אותה• היו גם טיילים רבים
ששינו את מג מת טיולם, הופיעו באילת כמה שעות לאחר ההפגזה.

״אני הואשון שא־זו מתבייש!״

* ״אבירו הממוסדים מתחבאים!״
״זאת לא מחלה מדבקת!״
דן) עצמו שלכבודו היתד המסיבה, לא הגיע.
״למחרת התברר לי מד קרה לו. ערב לפני
כן הוא הלך לשדרה השלישית, לחפש
חברים, והוא מצא שני כושים. אחרי שקרה
מה שקרה ביניהם, הם גנבו לו אח!
השעון ואת הכסף וגם דשאירו אותו במצב
די קשה• זה מה שאומ-ים בניו־יורק, שאסור
ללכת עם שוקולדות, זאת אומרת עם
כושים. הם מסוכנים.״
כן, יש לו הרבה חברים, ויש לו הרבה
חוויות, והוא אוהב גם לספר אותן. כי למה
רק לגברים רגילים מוהר לרוץ לספר ל־חבר׳ה,
ולאחד כמוהו אסור?
אז מה שהוא רוצה לספר לחבר׳ה זד,
למשל על (דייל ידוע) .״היינו ידידים גם
לפני כן,״ הוא מספר עליו .״אבל אחר־כך
הוא התארס, וביום־הארוסים שלו, אחרי
שנגמרה החגיגה, הוא בא אלי ויצאנו
ביחד.״

״ מ ה אגי, אגס? ״
ך* ו א עו ב ד בניו־יורק, כרב־המלצרים של
| )מלון פייר, שבו מתאכסנים רבים מאנשי
הצמרת בארצות־הברית והארצות השכנות.
שם הוא פגש, למשל, את משה
דיין. לא, על זד. אין לי שום סיפור. וגם
את ניכסון. גם עליו אין לו סיפור.

1י ד 1י1
ך* וא הניע במטוס שהביא את הנשיא
ן | שזר. גולדה מאיר ומשלחת פרלמנטרית
הקבילו אותם. יחידות־צבא הצדיעו להם. הוא
היה לבוש במיטב הבגדים שלו, בחולצה
רקומה מלאת דנטלים, ובמכנסיים מתרחבים
וחגורת־עור עבה, ונעלי־עקב מבריקות, וציפורניים
מטופחות בלק שקוף, וכולם הודו
שהוא יותר יפה מאלה שהקבילו את פניו.
ובאמת, הוא בעצמו מודה בכך :״כולם
מכירים אותי,״ הוא אומר ,״אני ידוע,
ומסיבה פשוטה מאוד• אני ההומוסכסואל
הראשון בארץ שלא מתבייש במד, שהוא,
ולא מחביא את זה מאחורי אשד. וילדים.״
קוראים לו ז׳ק דה פרק, והוא נולד ברומניה,
למשפחה מכובדת, ועד היום יש
לו הורים עשירים, שעסקו עוד ברומניה
בייצור חיטה,
שהוא מנהל קופת־תגמולים ונשוי ואח לבת של רב, ולכל המשפחה המייוחסת
הזאת אין ברירה אלא לסבול את השגעו־נות
של הכבשה השחורה שלהם.

עלילות רקדן, דוגדן
ואיש־חברה
^ וא יושב בארצות־הברית, משום שכאן,
( | כפי שהוא טוען, לאדם כמוהו יש
קשיים .״כאן,״ הוא אומר• ״הגברים מתחב אים
בארונות. למה הם מתחבאים? למה הם
לא יוצאים? מה יש להם להסתיר? אפילו
ההומואים המפורסמים, שכולם יודעים עליהם׳
מתחבאים כאן, וכשהם רואים אותי הם
בורחים. הם לא רוצים שיידעו. מוכנים לכל,
אבל לא בפרהסיה. אני לא רוצה להתבייש.
אני יודע שאין לי במה להתבייש. להיפך.״
לכן הוא יושב בניו־יורק, עובד שם, ומנויי
שם את חייו העליזים .״פעם הלכתי
עם (דוגנון ישראלי ידוע),״ הוא מספר;
״למסיבה בבית מפואר, אצל אנשים עשי־
־ים באופן מיוחד•
״היינו שם רק גברים, איזה שמונה או
גשרה. בהתחלה אכלנו ושתינו, ואחר כך
כנסנו כולנו לבית־המירחץ של הבית, מין
סאונה, ומה שעשו לו שם קשה לתאר. אחרי
1ד, שלושה ימים הוא לא יכל לזוז.״

לו, בתור ישראלי, נוח מאוד בניו־יורק,
״חוץ מהכל, יש שם הרבה ישראלים יורדים,
והם עושים הכל, שוטפים כלים, מנקים
בתי־שימוש, עובדים במסעדות, והם
עושים גם את זה. הכל.״
אבל בדרך כלל הוא לא מכיר אנשים
שמשלמים בשביל זה. רק הפולנים הזקנים,
שכבר לא יכולים לחיות על אהבה,
צריכים לשלם כס* כדי להשיג את התענוגות
שלהם.
כשהוא נמצא בארץ, הוא מפחיד את כולם,
לא איכפת לו לגשת למישהו הנראה לו,
ולהגיד לו :״אולי אתה רוצה לבוא איתי?״
וכבר מכירים אותו, ויש כאלה שרק הוא
ניגש אליהם הם אומרים לו: אל תתקרב
אלי• ״הם חושבים שזאת איזה מחלה מדבקת,
או משהו?״
״עכשיו נסעתי בתור האמרגן של אריק
אינשטיין, יחד איתו, לסיבוב ההופעות
שלו,״ הוא מספר. אז אריק לא מפחד ממני,
לא איכפת לו. אבל פיאמנטה, המוזיקאי
שלו, לא סמך עלי, וכל פעם שישבנו בטקסי
הוא שם מזוודה בינו לביני. אפשר
לחשוב מה שאני אעשה לו. מה אני, אנס?״
״אני לא מתחיל עם כאלה שהם לא
הומו,״ הוא מסביר מדוע לא צריכים לפחוד
ממנו ,״ואני יכול להכיר הומוס מקילומט־רים,
לפי הפנים, ולפי התנועות. אז אני

ס ל 10111

יש לו עוד הרבה סיפורים כאלה,, :פעם,״
הוא מספר ,״(רקדן ישראלי ידוע) שלח לי
כרטיס לבוסטון, שאני אבוא למסיס־ לרגל
הופעת הבכורה שלו. באתי. היו שב המון
אומנים ישראלים, גאולה גיל ויפה ירקוני
ואילן ואילנית. היה שמח ועליז, ורק (וזרק־

לעומת זה על
הוא מוכן לספר סיפורים יפים מאוד, שהנייר
לא יכול לסבול א־תם .״בקיצור, הוא
בסדר,״ הוא מסכם אר. הסיפורים הללו,
״עם נשים הוא כבר לא יכול מזמן. אבל
עם גברים הוא בסדר גמור. ממש בסדר.״
(איש־חברה ישראלי ידוע)

לא מבין מה יש לסתם גברים לפחוד ממני.״

״ י ש לי

קל אסה״

שלא פוחד ממנו, זה דווקא הנשים.
״הן אוהבות להיות איתי,״ הוא מסביר,

״כי יש לי קלאסה, אני שולט בעשר שפות.
אני אוהב לשכב עם גברים, אבל אני אוהב
לצאת עם נשים, ואני יודע גם איך להתנהג
איתן.״
וזאת הסיבה שאחת מהן, שרה מלים,
התבלבלה ונישאה לו. זה היה כשהוא היה
עוד צעיר, בן .23 הוא פגש אותה בניו־יורק,
והיא התאהבה בו והוא רצה להסתיר
את עצמו ״כמו כולם,״ והוא נשא אותה
לאשה.
״אחר כך היא התחילה לקנא בחבר שהיה
לי אז, והיא עזבה אותי.״ הוא לא יעשה
את זה עוד פעם .״אני לא צריך היום
להסתתר מאחורי אשד״״ הוא אומר ,״אני
לא מבין. כולם מתביישים. מסתובבים עם
הנשים, ובערב בורחים אל החברים שלהם.״
אז הוא היה אומלל מאוד. הוא עוד לא
הכיר את החיים שהוא מכיר היום, הוא
פחד להתגרש• והוא סבל כל הזמן. אחר-
כך הוא הופיע בברודווי בכמה הצגות, כי
עוד לפני זה, בבואו ארצה, הוא רקד אצל
מיאה ארבטורה, בדו רה נוי ובלי לה לו.
שם, בברודוויי, הוא התחיל להכיר את
החיים האמיתיים, והפך להיות מה שרצה.
״אפילו אל ואן הפלין הגעתי מעם,״ הוא
מגלה בסוד ,״הכרתי אותו בבר, בבית־קפה
בווילג׳ .הוא דווקא היה בסדר גמור.״

הגרמנים הרגו את כולם
ך* ילדות שלו היתה רחוקה מלהיות

( | נעימה. בזמן מלחמת־העולם הוא היה

ז׳ל, מחבק ידידה
לאהוב גברים, לצאת עם נשים

ברומניה, וב־ 28 בפברואר 1941 הוא הלך
עם אביו לבית־כנסת, והגרמנים נכנסו לשם
ורצחו את כל המתפללים. הוא עצמו ואביו
הסתתרו תחת לשולחן, וכך ניצלו 86 .איש
מהמשפחה שלו נהרגו שם, במלחמה, וכשהוא
עלה ארצה הוא כבר ידע הרבה על
החיים. אבל לא הכל.
יום אחד, בהיותו בן 14 לקח אותו
מציל מחיפה לטיול בהרי־הכרמל. אותו
מציל נתן לו לעשן חשיש, והתעסק א־תו,
ואחר־כך החזיר אותו הביתה, ולמחרת לקח
אותו שוב ,״וזה דווקא מצא חן בעיני,״
הוא מגלה•
מאז עברו עליו הרבה צרות ויסורים,
אבל היום הוא לא מצטער על שום דבר
שקרה .״אני עובד,״ הוא אומר ,״אני מרוויח
עד שלושת אלפים דולאר לחודש. אנשים
באים למסעדה של מלון פייר רק בשבילי.
אני כמו חצקל בתל־אביב, אני יודע איפה
להכיר חברים, בסאונות בעיקר, ובבריכות־שחייה.
אני יודע את התפקיד שלי, אני
בדרך כלל האשד, בעסק, והעיקר אני לא
מתבייש. אני יודע שרוב האנשים ו,מוב סרים
בעולם הם הומוס, ובמיקרים רבים הם
מתחתנים עם לסביות, כדי להקים משפחה
ולהמשיך לחיות איך שהם רוצים, בלי
צרות.
״גם בארץ יש זוג אחד כזה. הוא קצין
באונייה, והיא היתד, הלסבית הראשונה
בארץ, ויש להם ילדים, ואף אחד לא יודע
על זה.
״כן, בארץ עוד מתביישים. אבל בחוץ
לארץ זה היום הסיגנון, זאת האופנה, וכל
מי שרוצה להיות בעניינים, מנסה את זה.״
אנשים האקדח
של משה
את הניצחון של גח״ל בבחירות לאיגוד
עובדי המדינה, ובעיקר זה שהושג בקלפיות
שהוצבו בבניין משרד ראש־הממש־לה,
בו זכתה גח״ל ל־ 26 אחוזים מכלל
קולות המצביעים, הסבירו אנשי המערך
בכך שהשר מנחם בגין, שלישכתו נמצאת
באותו בניין, נוהג מדי ערב־חג
לאחל לכל עובדות המשרד ״חג שמח״
בלוויית נשיקה. כששמע על־כך בגין, הגיב
בחיוך :״הטענה הזאת איננה נכונה,
משום שמרבית עוב־י משרד ראש־הממש־לה
הינם גברים, אבל אם נשיקה יכולה
להועיל במשהו, הייתי עושה דבר־מה בני
דון ב עי תון העית־נאים שנערך
בליל־שבת האחרון בבי ת-סוקולוב, התראיין,
בין השאר, גם אלוף־מישנה (מיל).
ישראל גרנית, עוזרו המיוחד (בהתנדבות)
של מזכיר מע״י פינחס ספיר.
גרנית טען כי פרש לפני חודשים אחדים
מצה״ל, מאחר ולדעתו חייב לעשות זאת
כל קצין כעבור 25—20 שנות שירות.
״ודרך פעילות ציבורית ניתן למנוע מלחמה.״
התערב המראיין, טוביה סער :
״וכך אתה עוסק במלחמות היהודים במקום
במלחמות הערבים בא־תה הזדמנות
חידש טוביה סער חידוש לשוני: בהתכוונו
לשטף דבריו הקולח של גרנית, אמר לו
בהומור :״אתה שואל ועונה בעצמך. שאל
גם שאלות פרובוקטיביות. אד רק מ״מ —
מחזיק מיקרופון באותו ערב רואיין
מזכיר ההסתדרות אהרון בקר :״איך
אתה מסביר את ההידרדרות ביחסי העבודה,
כפי שאירע בחברת החשמל ובנמל
אשדוד?״ ״קודם כל עלי להסכים איתך
שישנה הידרדרות,״ השיב בקר .״אני רוצה
לשמוע אותך אומי שאין הידרדרות,״
השיב המנחה .״בכל זאת, שאלתך בניסוחה
היא מוגזמת,״ נכנע בקר • .את הפגרה
בכנסת מנצלים הח״כים ומזכירי סיעותי־הם,
לטיולים. השבוע, בנמל־התעופה של
מחניים, נפגשו שתי קבוצות של מטיילים.
האחת של מזכירי הסיעות והשנייה של
חברי־כנסת. כשראתה ח״כ אמה תלמי
את מזכירי הסיעות, הציעה להם להצטרף
לטיול של הח״כים, בנימוק שזה ״יוריד
את הגיל הממוצע של חברי־הכנסת.״ ואילו
ח״כ בנימין אבניאל הציע לבצע
חליפין: לקבל לטיול של הח״כים את מזכירות
הסיעות, ולהעביר למזכירים את
חברות־הכנסת. לכך התנגדו יעקב עופר
ואריה קופל, אנשי מינהל ההסברה
שהיו ממונים על סיור המזכירים • .כל
נהגי שרי־הממשלה קיבלו לאחרונה אקדחי
ברטה כדי להגן על השרים מפני נסיונות
התנקשות בחייהם. הנהגים עונדים את האקדחים
על חזיהם ברצועות מיוחדות, מתחת
למעיליהם. לפני מספר ימים נכנס משה,
נהגו של השר יוסף ספיר, למלון המלז
דוד בירושלים. הוא רצה להתגאות באקדחו,
לכן פתח את מעילו, גילה את האקדח והכריז
בגאוזה :״איי.בי.אס.״ .כל הנוכחים
פרצו בצחוק. הנה: התכוזן כמובן לומר:
״אפ.בי.איי.״ ;שירות ר,בטחון האמריקאי).

״יותר פראית מאנה״
איזה עולם משונה? לפני למעלה מעשרים
שנה, בזמן מלחמת העולם השנייה,
גירשו את התלמידה ליא דוליצקיה
מהמכון לאמנות הבמה על שם רינהרדט
בוינה, בגלל יהדותה. השבוע הזמינו מנהלי
המכון את ליא, המופיעה עתה בוינה
בהצגת כנר על הגג, להרצאת-אורח במכון
• .בין שאר התעסוקות של שחקני
כנר על הגג בוינה, הם ערכו גם מסיבה.
בין האורחים היה הבמאי לוציאנו וים־
קונטי, שקבע כי ליא דוליצקיה מזכירה
לו את השחקנית אנה מאניאני. אבל
בהבדל אחד :״ליא יותר פראית מאנה.״ •
אחרי המבול של להקות־הקצב מגיעה, סוף־
סוף לביקור בארץ להקה ששרה סתם
שירי־עם. קוראים לה ספינרס (טווים) ,והיא
מורכבת מארבעה חברים: יו ג׳תס שהוא
יליד ילש; קליף הול, כושי יליד
קובה שגדל בהודו; טוני דיוויס, יליד
אנגליה; ומייק גרובס, שהוא יהודי,
כמובן. הרי בלי יהודים אי־אפשר. כל
״קיבוץ הגלויות״ הזה מגיע לארץ בערב
יום־העצמאות, להופעה אחת בתל־אביב• .
מי שכבר הגיעה לארץ להופעה חד־פעמית

בערב יום־העצמאות זאת הזמרת חנה אה
רוני. היא באה מארצות־הברית כדי להופיע
בהיכל התרבות בערב שייקרא אח, איזה
לילה? מקבלי פניה בנמל־התעופה כמעט ולא
הכירו אותה. חנה ירדה מהמטוס לבושה
בפרוות סייבל רוסית, אחת הפרוזת היקרות
בעולם, אחרי היעדרות של שנה מהארץ.
״את הפרוזה נתן לי בעלי כמתנה ליום־
השנה החמישי של הנישואים שלנו,״ סיפרה.
<• הוא חזר אלינו שוב, לאחר שהציג כבר
בארץ את יצירותיו בחודש ינואר השנה. מי?
האופנאי הפיליפיני איורו אלונסו, כמובן.
ליצירתו החדשה הוא קורא קסם המזרח
-וכל הדגמים המוצגים הם פרי תיכ־נונו.
הם יוצאי־דופן במקוריותם: חרוזים,
חרוזים וחרוזים. כימעט ולא רואים אף
סנטימטר אחד של בד. אולנסו לא הגיע
לבדו. הוא הביא איתו דוגמניות, כולן בנות
למשפחות טובות בחברה הפיליפינית. תשו־מת־לב
מיוחדת משכו הדוגמניות מיני,
נכדתו של נשיא הפיליפינים לשעבר ;
וצ׳ונה, אשר נבחרה לאחת מעשר הנשים
האלגנטיות במאנילה ושהיא אם לשישה
ילדים יפה ירקוני היא עוד הגדולה
בכולן. כשחזרה יפה לקראת הפסח לישראל
והחלה בהופעתה במועדון מרבד הקסמים
של מלון שבתון, דמה ליל הבכורה
שלה לפסטיבאל חברתי. כל המי ומה של
החברה הישראלית היו שם, החל בד״ר
מורים לוי, שותל־הלבבות הישראלי, וכלה
במפקדה הפורש של משטרת תל־אביב,
יעקב קנר ושר-החוץ אבא אכן. ד,נ־
מיני נכדתו של נשיא

איורו אדונסו ודגמיו
חרוזים, חרוזים, חרוזים

הלתה של מלון שרתון הזמינה לאירוע
זה גם פצועים מפעולת כראמה ושורה
ארוכה של קצינים בכירים של צה״ל.
היחידי שנעדר היה אלוף פיקוד המרכז
רחבעם נ״גנדי״) זאבי. גנדי הגיע למועדון
באיחור, לא מצא מקום פנוי, נעלב
והסתלק • .לחג הפסח קיבל הפיזמונאי
דירי מנוסי חבילה מאנגליה. פתח אותה
ומצא בה ספר חמשירים באנגלית שהופיע
לאחרונה בבריטניה ובו הקדשה מסטודנט
ישראלי לקולנוע, בשם אליהו קליין
הלומד בלונדון .״מכיוזן שאני מעריץ של
חמשיריך, אני שולח לך ספר חמשירים
מאנגליה,״ כתב קליין. דידי לא נשאר
חייב. הוא שלח לקליין את סיפרו מעשה
בעלמה ו שמח לוסי /חמ שירים מאת דידי
מנוסי ועליו הקדשה: בתור מעריץ של

מעריצי, מוגש לך הספר כשי גם לישראל
יהיה בקרוב ב.ב. אבל הכוונה אינה
לבריג׳יט בארדו אלא לבייבל ביט ש —
חוף התנ״ך — אותו מקימים בקרוב רפי
נלססון ושלמה אושרוב, על חוף טאבה,
שליד אילת. טאבה — שהיתה הנקודה
הדרומית ביותר בגבולות ה־ 5ביוני —
עומדת להפוך לכפר־נופש לדייג תת־מימי.

פסוק השבוע
#שר־הבריאות ישראל ברזילי
:״איני צופה שלום בלי החזרת שטחים.״

#מזכיר
מע״י פנחס ספיר על
משה דיין:

״אינני חושב שהוא כליל

השלמות.״

#העיתונאית זיוה יריב על
שיחות ארבע המעצמות :״מי הם
בכלל? כלבים נובחים אינם נושכים!״

צ׳ונה ומיני
אחת מע שר האלגנטיו ת

• הפיזמונאי חיים חפר עד הרוסים
:״הם יהרסו את האנושות —
העיקר שיהיה שלום.״

• הבלן פצוע שנתפס כמירדף
כרמת-הגולן:

״אני אוהב את ישראל.״

קולנוע כוכבים חיתוכים וחתיכות הסרט התמהוני צולם במשך מספר שבועות
בארץ׳ ואחר כך לקחו את כל הקילומטרים
של הפילם שיצא מזה, ונסעו
לניו־יורק, כדי לערוך אותם.
הבמאי והעורך התחילו לעבוד, ולחתוך,
ולחבר, ויום אחד באה לבקר אותם במעבדה
המשקיעה והמפיקה של הסרט.
היא עקבה בשקט רב אחרי העבודה,
הסתכלה בעיון רב בצילומים ובסוף שאלה:
״מי זאת?״
זאת היתה ליאורה ריבלין וזה גם מה
שאמרו למפיקה.
היא שמעה את התשובה ושאלה :״איפה
היא?״
אמרו לה שהיא בישראל, והיא שמעה
את התשובה ושאלה :״למה?״
על זה כבר לא היתד, לאף אחד תשובה.
אבל היא מכינה כבר את התשובות. היא

מור, שהוא מרצה לכימיה באוניברסיטה
מבקש את מרגו שלו, שהוא מצא זה עתה
ברחוב, שתרים את הטלפון ותענה .״הדוקטור
לא בבית,״ היא אומרת לאשה ,״תצלצלי
בשעות הקבלה.״
כל זמן שניחן לשחקנית המצויינת. מלאת-
הקסם, לבנה פינקלשטיין, להתבטא וכל
זמן שהדיאלוגים אינם מנסים להגיד משהו
מיוחד, הסרט נעים ומשעשע.
אבל הבעייה היא שהסרט לא רוצד להיות
סתם משעשע. הוא רוצה קונפליקטים ובעיות,
ועלילה, ואת זה הוא בשום אופן
לא מצליח להשיג אצל במאי הסרטים מנחם
גולן.
הבעייה, עליה הוא עומד, היא שאשתו
של טלמור (ברכה נאמן) לא יודעת לעשות
סלט עם שום, ואילו המניקוריסטית שהוא
פגש יודעת לא רק עם שום, אלא גם עם
בצל. ברגעים מסויימים הבעייה מ־ד־חבת
קצת, ועוברת מהשום והבצל אל בל ה־מיטבח.
האשד, של טלמור לא נכנסת ל-
מיטבח, לא מבשלת, לא מטפלת בו, בניגוד
לנערה הצעירה שהוא מצא כך סתם ברחוב.

כמה זמן יכול סרט לעסוק בבעייה
כזאת? כיוון שאין שום נסיון להבין באמון
את הגיבורים, ולמצוא איך הם בנוייב ואיך
הם חיים, הסרט נגמר כעבור חצי שעה.
מכינים פעם סלט, ועוד פעם סלט, וכדי
להראות כמה האשד, היא טיפוס שלידי גם
מראים אותה במסיבה סלונית, ובמספרה,
ואצל האבא הכל־יכול שלה, והיא עושה
גם קצת תנועות של א שה ריקנית. ומה
יהיה הלאה•
דוקטור טלמור (עודד תאומי) ומרגו שלו
נמצאים במלון בירושלים. מה הם עשו
שם, כשלא ברור על מה הם יכולים בכלל
לדבר האחד עם השנייה? אז קודם, כמצוותן
אנשים מלומדה, הם עושים לגולן כצינוד
מיטה ארוכה, שלמרות שרואים בה פת שד
ושם שד, היא משעממת למדי. אחר־כך יש
איזה ערבי, בעל בית המלון, שיכול היד,
למלא תפקיד של יהודון בכל סרט ־אצי
מהתקופה המתאימה, ותפקידו להיות כ וחך
ולהצחיק, ולהסיח את דעת הצופה מהעלילה
של הסרט שאיננה. אחר־כך מטיילים נוצת
בשדות, ומה יהיה עכשיו.
עכשיו מתחיל המתח. עודד תאומי וצא
מהמלון, מרגו נעלמת, היא חוזרת, הוא
נעלם, הוא בא, היא הלכה, וכן ר,לאד וכן
הלאה, מתח מזוייף, שרירותי לגמרי. לא
דרוש לאף אחד, ביחוד כשנוספות לזה
אמביציות אמנותיות, המעבירות את 3־די-
פה של עודד אחר לבנה אל תוך העיר העתיקה,
בין שיירות של נזירים, עד גשר
בין האוהסמלי
העשוימאבן, המגשר

בים.
לעודד תאומי קשה לבצע את״ הדמות
השטוחה של המרצה, אבל הוא עושה את
זה הכי טוב שאפשר. ברכה נאמן קצת
חוזרת על עצמה, לאבנר חזקיהו יש תפקיד
יותר קל, הוא צריך לשחק את סלאח שטתי,
בסצינה של שש־בש, והוא עושה את זר.
מצויץ. המישחק כולו, בדרך כלל, על ־מה
גבוהה׳ ואילולא היה הסרט שדוף בהתחלה,
שרירותי באמצע ויומרני בסוף, הוא היה
יכול להיות סרט מצויין.

במאי ׳שואל׳ צעיר מסרים בלונדון
מאי הקולנוע הישראלי הצעיר, גד־עון
הנדלר, שמדת שנתיים מפיק ומביים
סרטים קצרים בלונדון, צפוי למאסר.
הוא מסיים עתה את ביומו של סרט
עלילתי בשם לן בכיוון החץ• זהו סרט
המבוסס על סיפור בסיגנון אבסורדי, שבמרכזו
ניצבת סצינה התעלסות נועזת. שני
גיבוריו של הסרט, עירומים כביום היוולדם,
עורכים בסצינה זו אקט אהבה ממושך, שכולו
נערך על גבי נמר — מת, כמובן.
אבל לא בגלל זד עומדים לשלוח את
הנדלר לבית־הסוהר. מוף־סוף, באנגליה בוטלה
כבר הצנזורה. סכנת המאסר מרחפת על
הנדלר בגלל סרט אדר שהפיק לפני מספר

הבמאי

מתוך סרטו לך

בית־המשפט כדי לתת תוקף לעדות שתרשיע
את החבלנים• אולם הוא סרב לעשות
זאת. עתה הוא צפוי למאסר עבור ביזיון
בית־המשפט.
עד שילך לכלא משלים הנדלר בקדחתנות
את לך בניוון החץ. זהו סרט שהוא מפיקו
ומביימו, שעלילתו נסבה על מנהל משרד־נסיעות
זוטר, המחפש אחר בת־זוג לבילויי
סוף־השבוע. בחיפושיו הוא נתקע ברכבת־התחתית
של לונדון, ללא כל סיכוי לצאת
לבילוי, שעה שבעיני רוחו הוא הוזה כיצ־הוא
מתנה אהבים עם בת־זוגו.
בעוד שהם תקועים דחוסים בין המון
אנשים, רואה סוכן הנסיעות את עצמו
מביא את הנערה לביתו, מפשיטה, משכי
גדטון
הנדלר, שהניע לבריטניה אחרי מלחמת ש שת־הימים, מ חזי ק בידר
של ה שחקנית הבריטית ג׳יין דידי, ב שעת ביום סצינת ההתעלסות
בכיוזן החץ, שגיבורו הוא סוכן־נסיעו ת ה חוזה ב ד מיונו אהבת־סוף־ה שבוע.

ברחובות
סן־פדגציסקו
בו לי ט

ליאורה ריבלין ב״התמהוני״
למה היא בישראל 1

!תכוננת להביא את ליאורה לארצות־הברית,
לעשות לה מסע־פרסומת נוסח אמריקה,
חד עם מסע־הפרסומת של הסרט.
״יש לכם כאן כוכבת,״ היא הסבירה
׳אנשי הסרט ,״אז מה אתם שותקים?״
סרטים 1לופת בצלות
אלופת שום
מרגו שלי (מוגרבי, תל־אביב; ישראל)
נברת טלמור מצלצלת בטלפון• הבעל טל־

תל־אביב;

ארצות־הברית)

מי שלא היה בסן־פרנציסקו, ולא רדף שם
אחרי מכונית של פושעים, ולא קפץ באוויר
על כל גבשושית של רחוב, ולא
התהפך כימעט שבע פעמים עם המכונית
שלו, ומעוניין לעבור את כל החוויות הנ״ל,
יכול ללכת לקולנוע חן בתל־אביב ולעם־ר
אותן.
המצלמה יושבת עם הצופה על המכונית,
או לפני הגלגלים שלה, ואפילו האדם הבי
שבע־רדיפות לא יכול שלא להתפעל מזה.
יש עוד רדיפה בסרט, לא פחות מרהית,
בתוך נמל־ד,תעופה, בין גלגלי המטוסים,
ושתי הרדיפות הללו כל־כך יפות, שבאמת
לא חשוב מה קורה ביניהן.
יש איזה אירגון, וישנו מטיב מקרץ,
והוא צריך לשמור על עד חשוב של ועדת
הקונגרס, אבל העד נהרג מתחת לידיי,
והוא נשבע לגלות מי הרג אותו, ויש לו
גם חברה, במיטה שלו, בין הסדינים, ויש
לו מצפון, למען הסדר הטוב, אבל כל זה
באמת לא חשוב.

חודשים. היה זה סרט תעודתי על המחתרת
הוולשית, שזיבה את הנדלר בפרסום רב.
גם אנשי־הביטחון הבריטיים התענינו בסרט,
כשעצרו כמה מאנשי המחתרת הוולשית
בעקבות פעולות דבלה שערכו.
החבלנים הוזלשים רח קים מלהיות אנשי
אל־פתח. כל מה שהם עושים בינתיים זה
פיצוץ כמה צינורות מים ופירסום תמונות
מצחיקות של הנסיך צ׳ארלס, המיועד להיות
שליט ארצם. בסירסו של הנדלר הם
הצהירו כי.ד, א צ״ל וסיפרו של בגין המרד,
מנחים אותם במלחמתם בבריטים.
מאחר שכמה מאנשי המחתרת מופיעים
בסרטו של הנדלר, הוצג הסרט בבית־המש־פט
כהוכחה נגדם. הנדל־ עצמו הוזמן ל

על גבי פרוזת הנמר הפרושה כשטיח
במרכז החדר, ועושה עימד, את כל הדברים
שהוא מסוגל להעלות בדמיונו.
למרות שהתיאיר הוא אירוטי ביותר,
השתדל הנדלר בביומו להעלות את הסצינה
לדרגה פיוטית. הצילומים הרכים והעדינים
מנסים לתאר את מאווייו הכמוסים
של סוכן נסיעות אפור, המנסה לברוח
בעזרת המין והאהבה משיממון חייו.
שני השחקנים בסרט הם שני אנגלים צעירים:
ג׳יין דידי ומייקל ג׳וזף, יהודי, שנוסף
להיותו שחקן סרטים, הוא עורך־דין במיק־צועו.
הנדלר
יוכל להעזר בו תמיד, במיוחד אם
לן בכיוון החץ מצביע לעבר הכלא.

על גבי שטיח של פוחלץ
נטר, עורכים ג׳יין דידי
ומייקל ג׳וזף אח משחי;
האהבה יטלהם כסרטו של
גדעון הנדלר ,״לד
וון החץ״ .בתמונה למעלה
נראה החדר, אליו
מכיא סובן הנסיעות את
כת זוגו הדמיונית, בש־

התעלסותם נשקפת גם
בראי שממול. שאר התמונות
לקוחות מאותה
סצינת אהבה שהיא החלק
המרכזי בסרטו של
הבמאי הישראלי הצעיר,
שעסק עד בה בסרטים
תעודתיים והחל עתה
לביים סרטי־עלילה.

פודחו עשתורת
בבית-הקברות
בנתניה
דת הגמנסיה היא בת יחידה בחבורה קבועה
של צעירים, עימם היא מסתובבת
בקביעות בבתי־הקפה ובמועדונים של נתניה.
עימם היא גם מסתלקת מדי פעם, בת
יחידה בחבורה של כתריסר בחורים, לעבר
שכונת בן־ציון שבדרום העיר, ליד שיכון
דורה. העוקבים הבחינו כי הצעירים נכנסים
שם לתוך בית־ר,קברות ונעלמים בחשיבה
בין המצבות.
ההשערה הראשונית ודתה שאותה צעירה
היא ודאי נימפומנית מ־פרעת, שבית־הקב־רות
הנתנייתי משמש לה מקום מיסתור
לפעילותה המינית.
כדי להוכיח זאת היה צורך לתכנן מארב
בתוך בית־ר,קברות, שיברר מה עושה חבורת
הצעירים בין המצבות בשעות הלילה
המאוחרות. ואומנם, כשדבורת הצעירים עם
אותה תלמידת גמנסיה נכנסה בפעם הבאה
לבית־ד,קברות, הם לא הבחינו בצופים נוספים
שעקבו אחר מעשיהם מאחורי המצבות.
מה שהתרחש באותו לילד, בבית־הקברות
הדהים את האורבים. החבורה בחרה דווקא
את החלקה הצבאית בב־ת־ד,קברות למקום
פעילותה. כל הנוכחים התפשטו מבגדיהם׳
ואז, עירומים כביום היוולדם, ישבו
במעגל כשד,נערה העירומה עומדת במרכז.
אחר הבחורים, לו יועד בנראה תפקיד של
כהן גדול, ניהל איזה טקס מיסתורי כשהוא
ממלמל כל הזמן הברות שאין להן
כל משמעות בשום שפה קיימת. הנוכחים
נשאו ראשיהם לעבר הכוכבים כשהם שותקים
כל הזמן.
בתום הטקס שנמשך כחצי שעה, המשיכו
בני החבורה לשבת דל הקרקע, כשהם
משוחחים ומעשנים. לא ריתה שום פעילות
מינית ביניהם, והנערה העירומה היתד, כאחד
מהם, מבלי שיתרכזו עליה במיוחד.
בתום המיפגש התלבשו כל הנוכחים
וחמקו החוצה מבית־הקבדות.

ף* מחצית הראשונה של שנות ה־,40
^ הסעירה את יקירי היישוב בארץ שמועה
נוראה. סופר אז כי כמה מלוחמי ה־פלמ״ח
נוהגים להתקבץ בלילות כדי לצאת
במחול לא סביב המדורה, אלא סביב עשתורת
עירומה, כשאת תפקיד העשתורת
ממלאה בתו של אמן ידוע, פלמ״חאית אף
היא.
השמועה היתד, מסעירה כל־כך עד שהטילו
על שמעון אבידן, אז מפקד המחלקה
הגרמנית בפלמ״ח, לחקור את אמיתותה.
הוא גילה שיש יסוד להאשמות. כמה מחברי
הפלמ״ח, שעסקו בפולחן הכנעני העתיק,
סולקו מהפלמ״ח בעקבות חקירה זו.
העשתורת — אלילה עירומה שבמרבית
גלגוליה בפסלים היא מחזיקה את שדיה
בידיה בתנוחה אירופית, היתד, במסורתו
הכנענים, הסורים, הצידונים, ואף העברים
הקדמונים, אלילת הפריון. בנהריה, למשל,
חשפו חפירות ארכיאולוגיות מקדש גדול
שנבנה לפולחנה.
אין עדויות מדעיות מה בדיוק היה פולחן
עשתורת. אולם הוא נתפס כיום בריקודים
אירופיים סביב דמותה של אשר, עירומה.
השבוע הסתבר כי פולחן העשתורת זכה
לגירסה מודרנית יותר בעיר חוף אחרת
בישראל — נתניה. קבוצה גדולה של תלמידי
גמנסיה נוהגת לערוך שם מעין פולחן
עשתורת, דווקא בבית־ר,קברות הישן, בשכונת
ציון שבדרומה של העיר.

בנרות גלי בחינות
ך* עשתורת מנתניה היא נערה בת
| | 17 וחצי, תלמידת הכיתה השמינית ב־בית־ספר
תיכון נתנייתי ידוע. היא בת למשפחה
ותיקה, ממוצא אשכנזי, השייכת
למעמד הבינוני. שני הוריה דם אנשים עובדים,
שלא היה מעלים בדעתם לעולם כי
בתם הקטנה הפכה לסמל אלת־הפריון לחבורת
צעירים בנתניה.
הסיפור כולו התגלה כאשר הוריה של
הנערה החלו לחשוד לאחרונה בהתנהגותה.
למרות שהיא עומדת בפני בחינותיו־,בגרות
שלה, לא הקדישה הנערה יותר מדי זמן
ללימודים. במקום לדגור על ספריה עד
לשעות הקטנות של הבוקר, כפי שעושים
תלמידי שמינית אחרים, העדיפה אותה
נערה להעלם בלילות, לחזור לביתה בשעת
לילד, מאוחרת.
האמת היא שהוריה השלימו כבר עם
הרעיון שיש להם בת מוזרה. כי הנערה,
פקחית וחריפת־שכל ויחד עם זאת בעלת
צורה נשית ומושכת, מפותחת לגבי נערות
בנות־גילה, אינה מתנהגת מזה מספר שנים
כפי שמתנה,גות חברותיה לכיתה. היא מעדיפה
להתלבש במכנסי ג׳ינם שחוקים ובחולצות
דהויות וקרועות, מתרחקת מחברת
בני כיתתה וכימעט ואין לה חברות המקורבות

אלא שהפעם החליטו ההורים כי המשימה
העומדת בפני בתם — בחינות־הבגרות,
היא רצינית מדי, מכדי שיעברו בשתיקה
על התנהגותה. הם החלו לעקוב אחריה כשד,יתד,
נעלמת בלילות• הסתבר להם כי היא
מבלה את לילותיה בעיקר בדיסקוטקים של
נתניה ובמיוחד במועדון במבוק.
במדינה סטזדנטים המתקדמים אחת הבעיות שהטרידו את 133 נציגיהם
של 30 אלף הסטודנטים הישראלים, ש

עשתורת
מנהרייה
שם יש לה ידידים אישיים משלה, שהיא
מבלה בחברתם. אולם לעיתים קריבות
מסתלקת הגערה ממקומות־הבילוי הקב־עים
שלה למקומות שלהורים אין כל ־ייעד,
עליהם. למרות הלחצים שהופעלו עליה
היא התמרדה, סירבה למסור להורים ־,יכן
היא מבלה בלילות.

טקס בחלקה הצבאית
^ תנ הגו ת ה המוזרה של תלמ־דת
( !השמינית הדאיגה לא רק את הוריה,
אלא גם את ידידיה. הם החליטו לפנות לבלשים
פרטיים, כדי שיעקבו אחרי מערה
ויגלו את עיסוקיה הליליים.
במהלך פעולת העיקוב הסתבר כי הימי־

התכנסו לוועידת התאחדות הסטודנטים,
היתה: איך לשנות את תדמיתו של דסטודנט
הישראלי בעיני חבריו בחו״ל? איך לד,יראות
מתקדם יותר בעיני אנשי ״השמאל החדש״
בעולם?
ב שנ תון הסטודנט, שהוציאה ההתאחדות
לקראת הוועידה, נוסחו בעיות אלה כדלהלן:
״קיים שוני מהותי בין הסטודנט הישראלי
מעברו האחד של המיתרס והעולם, לבין

פית־י כביתה ח׳
חקירה העלתה כי הנערה אינה

ן | משמשת איבייקט מיני לחבורה עימה
היא מסתובבת. חלק מהבחורים בחברה
הם תלמידי גימנסיה בנת.יה, וחלקם מעין
ביטניקים יוצאי צפון־אפריקה המתגוררים
בשכונותיה של נתניה. רד, שמאחד אותם
היא תכונה אחת: הם הומוסכסואלים.
נוסף לכך נראה שכמד מבני החבורה,
ובייחוד המנהיגים שבהם, הם מופרעים
מבחינה נפשית וזקוקים במהירות לטיפול
פסיכיאטרי. אותם המנהיגים המופרעים הם
שהמציאו את הטקס המיסטי, דמוי פולחן
העשתורת בבית־הקברות.
הנערה עצמה, כך הסתבר, איננה אף
היא סמל הבריאות הנפשית. החקירה העלתה
שעוד כשהיתה בכיתה ח׳ של בית־הספר
העממי, היא פותתד, בידי אחד הדון־ז׳ואנים
של נתניה, גבר יפר-,תואר בשנות הארבעים,
בעל שיער מכסיף, מכונית מפוארת, המנהל
מוסד מסויים ליד העיר.
היא המשיכה לקיים יחסים עם אותו
גבר במשך מיספר שנים, וכשנגמלה ממנו,
שוב לא חזרה לחברת בני־גילה ולהתנהגות
של אנשים נורמליים. היא חיפשה
אחר חבורות שוליים, וכך נקלעה אל אותה
חבורת הומוסכסואלים והפכה להם לעשתורת.
עתה,
כשכל הפרשה התגלתה, תימסר
הנערה כנראה לטיפול פסיכיאטרי. חבורת
הסוגדים לאלת הפריון בנתניה, תצטרך
לחפש לה עשתורת אחרת ומיקדש אחר
לפולחן, במקום בית־ד,קברות.
הסטודנטים ברחבי העולם; שוני הגורר אחריו
אי־הבנה מוחלטת מצד הסטודנטים ב־חו״ל
לעמדותיו ופעולותיו של הסטודנט
הישראלי תכלית ההסברה היא לצמצם
למינימום אותו פער תהומי.״
כשהסתיימה ועידת התאחדות הסטודנטים
השבוע, היה ברור להב כי הם פתרו את
הבעייה.
פלסטינה יוק. איך הם עשו זאת?

ועדת־החוץ הביאה לאישיר הוועידה סעיף
שאמר כי :״ועידת ההתאחדות רואה באופן
חיובי את ביקורם של הסטודנטים פלסטיג־איים,
הלומדים באדצות־ערב בארצנו, בקיץ
זה; וקוראת לשלטונות להמשיך במדיניות
זו בקיץ הבא.״ הסעיף לא התקבל, נדחה
על־ידי הח־עידה.״
יושב־הראש החדש של ההתאחדות, יינה ותלמיד יהב 24 כגן בצר,״ל
השנה הרביעית במשפטים, הגן על מחיקת
כל נסיון להזכיר את המילה פלסטינה
בהחלטות הוועידה :״מה זאת בכלל, יישות
פלסטינית׳? אולי מישהו מוכן להסביר?״
ואילו לסגן יושב־ראש התאחדות נבחר
משה עמירב, איש גח״ל וארץ־ישראל השלימה.
עכשיו,
סוף־סוף, תהיה להתאחדות הסטודנטים
הישראלית, תדמית מתקדמת.

דרכי־אדם שירת מישל
כשאליל הזמר הצרפתי, כריסטוף, המבקר
עתה בארץ, מופיע על הבמה, הוא משגע

זמרת מזרחי
חוויות בריחה

את קהלו. אבל כשעולה אחריו, בחלק השני
של תכניתו, הזמרת מישל מזרחי, יודעים
רק מעטים על זהותה האמיתית.
כי מישל, זמרת ומלחינה, היא יהודיה
ממצרים, שברחה מקאהיר רק אחרי מלחמת
ששודד,ימים. לפני שלוש שנים, עוד היתה
ידועה כזמרת ימלחינה בקאהיר. יום אהד
אפילו באו אליה שני אדונים מהודרים
לבקש שתחבר שיר תהילה לכבודו של
נאצר. מישל התחמקה מהמשימה בעדינות.
זמן קצר לפני מלחמת ששת־הימים, ניסתר,
מישל לברוח ממצרים. היא נתפסה ליד
האונייה, נעצרה והושלכה לכלא, שם בילתה
את כל תקופת המלחמה• כששוחררה כעבור
חודש החליטה לנסות לברוח שוב ממצריים.
בעזרת דרכון מזוייף הצליחה לעבור
לביירות ומשם המשיכה לצרפת.
בהשפעת חוויות הבריחה שלה חיברה
מישל מזרחי את הבלאדה ליואכים, המתארת
את גלגולי היהודי הנודד. עתה,
כשהיא מבקרת ומופיעה בישראל, החליטה
חברת סי בי. אס לתרגם את הבלאדה לעברית
תחת השם העברי בלאדה ליונתן.

הגלי וו הבא

העולם ה 1ה
כגלל יום העצמאות תוקדם
הופעתו של הגליון הבא.
כמקום כיום רביעי, יופיע
הגליון כיום שלישי. קוראים
תל־אביכיים יוכלו להשיגו
בבר בערכו של יום שני.

הסטן במשפחה יום אחד ישבו בביתן האמא, אביבה
סטן, בתה, טלילה סטן, ותינוק יפהפה׳
בן שנה וחצי, שחום עור ומוארך
עיניים, ששיחק לרגליהן.
האמא של אביבה סטן, כלומר, הסבתא
של טלילה סטן, באה באותו יום לביקור
בבית, והתינוק שבה את ליבה.
״איזה ילד חמוד!״ התלהבה הסבתא,
״איזה עיניים! איזה פרצוף! איזה מבט!•׳
״נו, מה דעתך, סבתא?״ שאלה אותה
טלילה ,״היית רוצה נין כזה?״
הסבתא הסתכלה בבוז על הנכדה שלה
ושאלה :״מי יעשה לי נין כזה, אולי את?״
ואז גילו לה האם והבת שהילד הקטן
הזה הוא באמת נין שלה, בנה של נכדתה,
טלילה סטן.
מי לא מכיר את אביבה סטן? העיתונאית
היפה, אשת־החברה, מעורה היטב כעילית
הישראלית?
ומי שלא מכיר את אביבה סטן בוודאי
ובוודאי מכיר את בתה, טלילה סטן. הנערה
עם פני הילדה וגיל הילדה, עם השיער
העופרת החד שה
שלשום הגיעה ארצה בחזרת יפהפייה, עם שיער קצר, תלבו שות
מרהיבות על גוף מרהיב, ולפני שמי שהו הספיק להתפעל מ מנ ה
אסף אותה מייד אביעופרים, הכניס אות ה לדירתו שבמלון
היל טון, ומאז רואים אותם בכל מקום.
הוא הגיע •ארצה עוד לפני ליל״הסדר, והחל להיראות, עם הזקן
שלו, עם שלל ה חולצו ת ו העניבו ת שלו, בדיסקוטקים, בבתי־הקפה,
בכל מקום שיש אנשים, ולאנשים יש עיניים.
לכן כולם ידעו שאבי עופרים, זה שנפרד לא מז מן, פרידה
מיקצועית ואי שית, מא שתו אסתר עופרים, נמצא בארץ.
מה שלא ידעו זה שבאותו ז מן הגיעה ארצה גם א שתו, אסתר
עופרים.
היא הגיעה ארצה בח שאי, נסעה בח שאי לחיפה, להוריה, בילתה
שם ב שקט, מבלי שאיש ידע על כך, שלו שה ימים, וחזרה ב שקט
ללוד, ומלוד לניו־יורק.
היא רק נסעה, וידידתו החדשה של אבי, אירים, הגיעה ארצה.
וכשם שהוא דאג להראות את עצמו, כך הוא דו אג להראות אותה.

רמ 1ג

רק לא בשבת
הוכרר שקבוצת אכרכים ככני-
ברק גילתה שכככיש שכין נתניה
לתל־אכיכ כקירכת תל-אכיכ
פועלות גכירות מסויימות. נוצר
קשר הדוק כין גכירות אלו?!כין
האכרכים מכני־כרק.
הדכר היה יכול להישאר סוד
רק לנוגעים כרכר, אכל האב
רבים חשקו כגכירות גם כליל
שכת. ואיך יגיעו אכרכים של
כני-ברק לככיש הסואן של רטת־אכיכ
כלילות שכת?
השכוע הופיע אכרך כאחד מ
ימי־החול ושילם מיפרעות לכמה
גכירות, וקבע איתן שתופענה כ־כני-כרק
כיום שכת.

מלילה וכנה
הארוך והפנים התמימות, המעוררת תשו־מת־לב
בכל מקום אליו היא מגיעה.
היום מלאו לטלילה תשע־עשרה, והיא
נראית עדיין כמו בת ארבע־עשרה. היא
כבר הופיעה במיספר סרטים, היתד, דוגמנית
במשך זמן מה, השתתפה במיספר
תחרויות־יופי, וכל זה לא ניכר עליה.
היא נראית באילו יצאה זה עתה להפסקה
משיעור בגימנסיה.
לפני שנה היא התכוננה להשתתף בתחרות
מלכת־המים של העולם הזה. היא
הופיעה מיספר פעמים, הצטלמה בשמלות,
בבגדי־ים, בביקיני, ואף אחד לא ניחש
אז, בסיוטי״הלילה שלו, שהגוף הדקיק
רזה. של הנערה״ילדה בת השמונה־עשרה

כבר ילד ילד, שהגיע כבר לגיל של חצי שנה.
הילד שנולד לה לא הפך אותה מבוגרת
יותר. היא המשיכה לאסוף סביבה, כמו
שהיתה קטנה, חתולים עזובים, היא אימצה
לה איזה כלב צולע שמצאה ברחוב,
ורק האמא שלה היתה צריכה להזכיר לה
מדי פעם :״את כבר אמא. אולי תפסיקי
עם השטויות הללו?״
לפני שנתיים. יום
כלהעניין התחיל
אחד באה טלילה אל אמה ואמרה לה:
״אמא, אני חושבת שמתחשק לי להתחתן.״
אביבה היתד, עסוקה באותו יום, היא
הביטה רגע בבתה ואמרה לה :״תעזבי
אותי היום, אין לי זמן לשטויות שלך.״
בערב חזרה הבת הביתה, ואמרה לאמא
שלה :״אמא, את רוצה לראות משהו?״
היא הוציאה מהכיס תעודה, והראתה לה.
זו היתד כתובה.
החתן היה בגילה, בן שבע־עשרה, הוא
עדיין לא גמר את לימודיו, וכל הצבא
היה לפניו, והחליטו, בהתייעצות, לא לספר
על הנשואין, אפילו לסבתא, שהיתר,
חולה, והדבר בטח היה גורם לה התרגשות.
היום
הילד כבר גדול. כבר קשה להסתיר
אותו, אבל כמו שהיא החליטה ללדת
אותו בקלות, כך, באותה קלות, היא החליטה
להוציא אותו לאור.
והילד המאושר לא יודע שום דבר,
הוא אוהב את ד,אמא שלו, הוא משוגע
על הסבתא שלו, ועכשיו, שהוא גילה
עוד סבתא אחת, החיים נראים לו בכלל
כשימחה אחת גדולה.

הגבירות נהגו בג׳נטלמניות,
שברו מכונית עם שש מקומות
ונסעו לכני־ברק. הן לא ידעו ש־לכני־כרק
אסור להיכנס כשכת.
גם נהג המונית שהסיע אותן לא
ידע.
הם הגיעו לשערי העיר, ומצאו
את הרחוב הראשי חסום על־ידי
שלט. הן ירדן מהמונית והחלו
לצעוד לאורך הרחוב.
השמועה נפוצה, ואחד הרבנים
נתן הוראה לעקוב אחר הנשים
ולבדוק מי הקליינטים שהזמינו
אותן.
הן הגיעו לסימטה, שם חיכו
להן שלושה אברכים. מייד התנפלו
עליהן אברכים אחרים, שהרביצו
לגבירות מכות עם אבנטים
ומגבות. האברכים הסוטים
נראו נסחבים על-ידי האברכים
האחרים.
מתברר ששניים מהשלושה שנתפסו
הם נשואים, מהמשפחות
הידועות ביותר.
העיר עתה כמרקחה.

אבי עופרים

>ותר
בסתר, בסתר, בלי אף קרוב ומודע אחד,
נשא לו עידו כן־גוריון את הספרית
ויולט לאשה.
את הנשואין הראשונים שלו, עם דו־ריאן
לי, הוא עדך ברוב עם ועדה, עם
כל הדוגמניות שלה, ועם הרבה צלמים
וכתבות ארוכות ומפורטות בעיתונים.
את הגירושין שלו ממלכת הדוגמניוו
דוריאן לי הוא ערך קצת יותר בשקט
ואת נישואיו השניים הוא ערך עוד יותו
בשקט.
לאחר נשואיו הראשונים הוא חזר ארז
צה, שבור ורצוץ. הוא סיפר על סכומי[
כסף ענקיים העומדים להגיע אליו כסיצו[
יים על גירושיו. הוא הראה מכתבים חתו
מים מעורכי־דין. את הכסף עצמו, לעומד
זאת, הוא לא הראה.
־במקום זה הוא חי בצנע וצינעה, היו
נעלם מדי־פעם מרחובות תל־אביב, ואיל
לא ידע לאן, והיה חוזר בחזרה מתוק!
ומשופץ, שמן מאוד (אם קודם היה רז!
מאוד) ,רזה מאוד (אם קודם היה שט
מאוד) ,עליז מאוד (אם קודם היה עצו!
מאוד) ולהיפך.
תמיד היו רואים אותו לבד. ויום אחו
ראו אותו עם ויולט הספרית. והיום הוו
נמשך ונמשך. ואיש לא ידע כמה זה רצו
ני, עד שנודע שהשניים נישאו.
החיים שלהם נמשכים כסידרם. עידו גו
בדירת־הגג של ויולט, וממשיך לכתו[
ספרים וסיפורים, וויולט גרה באותה ח
רה, וממשיכה לעבוד כספרית.

בחזרה הל וזהשר,
הסבל שנגרם לא שתו של מנהל אליטליה, טאוסינג, הוא כאין וכאפס לעומת
הסבל שנגרם לא הוב תו, דניאלה, כ שהחליטה לנתק את ק שריה עם הגבר שלה,
ולנסוע לאמריקה. והסבל שנגרם לדניאלה הוא כאין וכאפס לעו מת הסבל שנגרם
לבעלה, לו נישאה בני דיו ר ק, כשבא אליה טאוסינג ולקח אותה מז רו עו ת או תו בעל,
לישראל.
אז ח שבו שהכל נגמר, הפרשה חוסלה, טאוסינג הפסיק ל שלוח מכתבי־אהבה לוהטים
אל מעבר לים, א הוב תו היתה לידו, הוא עסק בסידור גירו שיו מא שתו, היא עסקה
בסידור גירו שיה מבעלה, ו שניהם חיו באו שר, עסוקים, ומאוהבי ם והכל.
והנה, היום, הכל התפרק. המנהל החליט שהכל היה טעות. הוא החליט בפעם ה שנייה
ו הסופי ת ל חזור לא שתו, ועכ שיו הוא מחפש דרכים להחזיר את א הובתו לאמריקה.
הוא הבטיח לה כרטיס לארצות״הברית. הוא שיכנע אות ה באלף אלפי הוכ ח, ת
שבעלה מאה א חוז עוד או הב אותה. אבל היא לא השתכנעה.
היא התחילה לחפש ע בודה בתור דיילת, באחת מחברות־התעופה, אבל המנהל דאג
ב אופן אי שי שיהיה לה קשה למצוא, והוא מחכה שהיא ת שתכנע, ב סופו של דבר,
שאמריקה היא ארץ טובה ב שבילה, ובינתיים הוא ממ שיך לחיו ת באו שר עם א שתו.

תמרורים
ילדה. ברבת־עמון, עכלה טאהא
עדאמה, המורה הערביה שהואשמה בניסיון
להעביר מירדן
לישראל מזוודה
בעלת תחתית כפולה,
ובה חומרי־נפץ,
ואשר הוגלתה, יחד
עם בעלה, לירדן.
השם שניתן לילד :
תאיר (מורד, בערבית).

חוג יום־הו־לדתו
ה־ 67 של רבי
מנחם־מנדל שניאור־סון,
רבם של חסידי
חב״ד, הידוע יותר
בשם האד

מו״ר

מלוכא־

ביץ׳ .את חגיגת
יום־ההולדת של ה־
עדאמה אדמו״ר, היושב ב־ארה״ב,
חגגו חסידיו
בארץ בקריית-
מלאכי, יחד עם קבוצה
של עולים חדשים,
שהגיעו לפני
ימים ספורים לארץ,
ועם שני ספרי־האדמו״ר
תורה,
שנשלחו באופן
מיוחד על־ידי
הרבי, אשר חגג את יום־הולדתו בארצות־הברית.

חידון אמנותי נושא פרסים

שיא
ה שלמות
מקל טי
מקניט הטלויזיה הטוב בעולם !

נח ו ג יום־ר,ולדתו ה־ 72 של פייכל
מלצר, צאצא שושלת רבנים ומנהל בתי-
ספר דתיים, שהחל כבר לפני 22 שנה את
הקאריירה שלו בקול ירושלים המנדטורי,
כמסביר פירקי־היום בתנ״ך, קאריירה בה
הוא ממשיך עד היום בקול ישראל.
נישאו * בחיפה, בכנסיית מר לויס,
העיתונאי כתב עוזי״ם הכיב עיסא ונבילה
בת פאייז אנדריה. חביב, שאינו
היחיד במשפחתו העוסק בכתיבה (גם

ה ט לויזי ה

שאוב־לוונץ
מצטיינים

• בטכניקה מעולה
• בקליטה חדה
• בעצוב מודרני

2א [ מ 8 - 1 0ש ש 111
חברת ״שאוב־לורנץ״ מזמינה אתכם להשתתף בחידון אמנותי נושא פרסים.
מודעה זו הינד, האחרונה מתוך סדרה של 6מודעות ״החידון האמנותי״ שהופיעו בעתון זה.
על המשתתפים לזהות את שם היצירה האמנותית המופיעה במודעה יו ואת שם יוצרה, לגזור אח המידעה
:ולשלוח עם הפתרון לת.ד 2306 .תל־אביב, עבור ״שאוב־לורנץ״ שיא השלמות ! כל משתתף יכול לשלוח יותר
מפתרון אחד !
הפותרים נכונה ישתתפו בהגרלת פרסים: פרם ראשון — נסיעה להו״ל — פרם שני — רדיו־טרנזיסטור
ביתי ״שאוב־לורנץ״ .פרס שלישי — טרנזיסטור ״שאוב־לורנץ״ ועוד 10 פרסים של ספרי אמנות.
תוצאות ההגרלה יפורסמו בקרוב בעתון זה !

אחותו, החותמת בשם הספרותי בינת אל־שאחיה,
ידועה כמושכת בעט) ,הוא העיתונאי
הראשון מישראל שהעביר, אחרי מלחמת
ששת־הימים, את מקום מגוריו לגדה המערבית
(השני הוא סופר הארץ עטאללה מנצור,
שעבר לירושלים המיזרחית).
נפטר מהתקף־לב, בגיל ,45 מי שהיה
קצין־המיבצעים של חיל־האוויר במיב־צע־סיני,
אליף־מישנה (מיל ).אכרהם יפה
(״הקטן״ ,להבדיל מבן־ דודו האלוף ]מיל[.
אברהם יפה, המכונה ״הגדול״) .יליד הארץ,
שירת ביחידת־תובלה בצבא הבריטי, היה
מעיל באירגון עלייה ב׳ ,השתתף בטיבוע
אוניית־הנשק הסורית לינו באיטליה. עבר
קורס טייס קרבי, הצטרף לחיל־ד,אוויר של
צה״ל בו מילא תפקידים בכירים. אחרי שיח־רורו
מהצבא הקים וניהל את חברח־התעופה
אווירום, שעסקה בין השאר בניסיונות להורדת
גשם מלאכותי.
בנצרת, אחרי מחלה קצנפטר

בגיל ,65 מי ששימש בסוף שנות המנדט
ובשנותיה הראשונות של המדינה, ראש
עיריית נצרת — יוסף פאהום. יליד הכפר
דבוריה שלרגלי התבור, בן לאחת המשפחות
הנכבדות והעשירות בגליל, שהיתר, ב־קשרי־ידידות
עמוקים, עוד מהזמן שהתורכים
שלטו בארץ, עם משפחתו של סגן ראש־הממשלה
יגאל אלון, זכור כאיש שמסר את
העיר נצרת לכוחות צה״ל, אחרי כיבושה.

עול הא שה
איזו רווקה הינף -את ככר יודעת מן הסתם. אף מה יקרה לאחר
נישואייך? התהיי לכעלך אשה מוכה. כינונית, או סתם מכשפה?
האם את כוגרת מספיק, מכחינה פסיכולוגית, כדי לחיות כשווה לצידו,

או שתיהפכי לשיפחה לו -או, מה שגרוע יותר, לרודנית? כדי לענות
על שאלות אלו, הרכיכ צוות פסיכולוגים ויועצי־נישואין את השאלון
גם כשכילך, וגם -לא פחות מעניין -כשכיל הגכר שיוך. הכא איתו יצליחו נישואייך. התקשרות עם כל
גבר אחר רק תאמלל את שניכם.

20-25 נקודות:
איך שאת מסדרת את הגברים המטומטמים
האלה. איך שאת רוכבת עליהם. איך
שאת מצפצפת עליהם. איך שאת כורכת אותם
סביב אצבעך הקטנה. הסיכויים הם שגדלת
תחת שלטונה של אם שתלטנית, ש־רדתה
בך כל ימייך, והצורה היחידה בה את
מסוגלת לחוש עצמך כאדם חופשי ועצמאי,
היא על־ידי שיעבוד אחרים — גברים כמובן.
ואיזו דרך נהדרת היא זו! לא פלא
שאת בזה להם. הגבר שבו תתאהבי באמת,
יהיה הנבזה תזה שעליו לא תצליחי לעשות
רושם. איתו יהיו לך נישואים מאושרים. אם
תתחתני עם מישהו אחר, תהיי אשה רודנית
— ואם רודנית. כמו אימך הנחמדה•

.1מי מהגכרים הכאים מושך
אותך כיותר?
א) רקס הריסון. ב) סטיב מקוויך. ג) דסטין
הופמן.

.2למה את שמה לכ׳ דכר ראשון,
כשאת פוגשת גכר חדש?
א) לחיוכו. ב) למיבנה־גופו. ג) לעיניו. ח
לקולו.

.3כיצד, כראש וכראשונה, את
מעריכה גכר?
א) כמאהב. ב) כידיד. ג) כמקור לבילוי־חינם.

.4כשתינשאי, מה תעדיפי?

א) חשבון־בנק משותף עם בעלך. ב) חשבון
נפרד משלך. ג) כסף מזומן ביד.

1 5 -2 0נקודות:

.5איזה אריג את אוהכת כיותר
לראות על הגכר שלך?

את קרירה ושליווה, בעלת מבט צלול,
מוח צלול ונשמה צלולה. כל־כך צלולה —
שאין לך מאומה לתרום לבן־זוגך. את פשוט
ריקה מרגשות — מלבד אחד: הפחד מעניי־ני־המין
המיסתוריים. איך שהוא, כן, במאה
שלנו, הצלחת שלא ללמוד עליהם כמעט
דבר. הפחד הזה משתק אותך, יגרום לך לנישואין
אומללים — א ם תצליחי למצוא את
האחד והיחיד.

א) כותנה. ב) עור. ג) משי. ד) צמר. ה)
טוויד.

.6האם, לדעתך, זהו תפקידו של
הגכר להשתמש כאמצעי־מניעה?
כן — לא.

.7הרצוי, לדעתך, שהגכר ירכוש
נסיון מיני לפני נישואיו?

1 0 -1 5נקודות:

כן — לא.

.8איזו תכונה את מעריצה כיותר
כגכר?

א) נסיון. ב) סקס-אפיל. ג) אינטליגנציה. ד)
קסם. ה) גבריות.

.9לכשתינשאי, מה את מתכננת
לעשות?
א) לחדול לעבוד אחרי הולדת הילד הראשון.
ב) לחדול לעבוד מיד אחרי החופה. ג) להמשיך
לעבוד, גם אחרי הולדת הילדים.

.10 מהי
הנישואין?

השקפתך

מוסד-

א) דבר טוב — עד הגירושין. ב) דבר נצחי.
ג) לא חשבת על זה.

על הנייר, לפחות, את נהדרת: מוכשרת,
יעילה, בעלת אופי טוב, נכונה לעזור. ימייך

היא זכאית, לפי הפירוט הכא:

.6כן—.2
.7כן—.2

.10א—.1

ב— .4ג—.2
ב— •4ג— .5ד—.2
ב— .1ג—.3
ב— .2ג—.3
ב— .3ג— .2ד— .4ה—.5
לא—. 1
לא—.1
ב— .3ג— .2ד— •1ה—.4

ב— .3ג—•2

סכמי את הנקודות — וראי מה ייצא
ממך:

צייני את תשוכתך לכל אחת
מעשר השאלות, וסמני ליד כל
תשוכה את מספר הנקודות לה

3 6 -3 0נקודות:
אינך אוהבת לעמוד על שתי רגלייך. לא

תחלמי כלל לנטוש את חמימות בית־הורייך
לפני שתהיי בטוחה באלף אחוזים בגבר שלך.
הסיכויים הם שהיית תמיד המותק של אבא׳־
לה — ואת מסרבת לחדול מזה. מה שאת
מחפשת זה גבר מנוסה, מלא חוכמת־חיים,
שימשיך להעניק לך את הפינוק והביטחון
של אבא.

2 5 -3 0נקודות:
למרות שאת עשוייה להיות נורא חתיכית
וסקסית, הרי שבראשך החמוד מתקתק מוח
של גבר. מסיבה זו או אחרת, נאלצת לגדול
בצורה עצמאית. עצמאית מדי. כתוצאה, הקפת
את עצמך בחומה אטומה של הימנעות
מהרפתקאות־מין. את מרגישה עצמך בטוחה
יותר כך, מאשר לגלות את תשוקותייך המדוכאות
בפני מישהו — ולהינזק. מה שאת
זקוקה לו יותר מכל, זה גבר שיצליח לנפץ
חומה וו, לאחר שירכוש את אמוגו• רק

מאורגנים למופת, לילותייך מאורגנים למופת,
כל חייך מאורגנים למופת. יותר מדי׳
למופת. הגבר שיבחר בך מחפש את הביטחון
שהעניקה לו אמו הגדולה, החכמה, החזקה.
הוא יהפוך אותך לאמו השנייה.
שאלות לגבר
.1מי מהנשים הכאות מושכות
אותך כיותר?
א) ג׳יין פונדה. ב) ג׳ולי קריסטי. ג) פיי דו־נוויי
ד) סופיה לורן.

.2למה, כראש וראשונה, אתה
(המשך ב ע מו ד )28

עול האשה

ומגבתסווגו!

סכם את הנקודות — וראה מה ייצא ממך:

( ה מ שן מעמוד )27

נמשך כשאתה פוגש אשה חדשה?

שפתיים. ב) ירכיים. ג) עיניים. ד) חזה.
ד ),רגליים.

.3כיצד, בראש וראשונה, אתה
מעריך נערה חדשה?
חולצת להיט מבן־לון,
שהמונים ברחבי העולם
מעדיפים בעונה זו.
שומרת על צורתה,
מתכבסת בקלות,
אינה צריכה גיהוץ,
תמיד חדשה,
במבחר צבעי השנה.
להשיג דק ברשת
חנויות השיווק
הישיר של אומן.

מפסל• סויגה
תל־אביב: רח׳ נחלת בנימין ,11 אלנבי 94
חיפה: דה׳ הרצל ( 18 בית הקרנות)
יפו: שדרות ירושלים 6
נתניה: שער הגיא 1
רחובות: רה׳ הרצל ( 176 פנת רת׳ יעקב)
באר שבע:רח׳ קרן קיימת 102
אשדוד: מרכז מסחרי ב׳ 35
קרית־גת:מרכז מסחרי.
חוטי בן־לון מיוצרים בישראל בלעדית ע׳י

מפעלי הברלון בע׳מ

ברשותה של חב, יוסף בנקרופט ובניו, ארה״ב

83111011

א) כמאהבת. ב) כידידה. ג) כקישוט להתפאר

.4האם זה משנה, לדעתך, אם
הנערה מרוויחד יותר מהגבר?
כן — לא.

.5מה הצבע אותו אתה אוהב
כיותר שנערתך תלבש?
א) שחור• ב) חום. ג) לבן. ד) כחול. ד).
אדום.

.6מה אתה מצפה מנישואיך?
א) מין. ב) ביטחון. ג) ידידות.

.7האם מותר לנערה, לדעתך,

לקחת את היחמה כענייני־מין?
בן — לא.

.8האם אתה י מצפד״*0שאשתך
תהיה בתולה?

3 0 -3 7נקודות;
אתה מעוניין בבובה יפה וטיפשה, זה הכל.
אינך רוצה שהיא תגדל או תחכים, אינך
רוצה מישהי פיקחית יותר. הסיבה: על הבובה
הטיפשה קל לך יותר לעשות רושם
בגבריותך — במיטה, על שפת־הים, בתוד
רות־ספורט• האמת היא שאתה בסדר מכל
הבחינות, אבל אתה חסר־ביטחון בקשר לכל
הצדדים האחרים של אישייתך, מעדיף להר
כיח את עצמך בדרך הקלה הזו. זוהי האשד,
שאתה צריך לשאת לך. אבל אם יום אחד
היא תתבגר או תיעשה פיקחית פתאום, יהיה
זה סוף נישואיכם.

2 5 -3 0נקודות:
מין — זה כל מר, שמעניין אותך. כל הדברים
האחרים בחיים הם שטויות בשבילך.
בתת־הכרחך אתה מפקפק בכושרך המיני, ו־משום־כך
הינך להוט כל־כך לחזור שוב ו
שוב
ולהוכיח — לעצמך ולאחרים — שאתת
בסדר בשטח זה. לדעתך, ל ך מותר ליהנות
מתי שמתחשק לך, אבל כשתינשא, תקפיד
על כך שיהיה זה עם בתולה.

כן — לא.

.9מהי התבונה אותה אתה מעריך
כיותר באשה?
א) פיקחות. ב) תמימות. ג) נשיות. ד) סקס־אפיל.
ה) סופיטטיקצ־ה.

.10 כיצד תגיב אם אשתך תתעקש
לבנות לעצמה קריירה נפרדת,
לאחר נישואיכס?
א) בכעס. ב) בתדהמה. ג) באי־רצון. ד) בחיוב׳
כאל דבר טבלי. ד ),לא ישנה לך.

ציין את תשובתך לכל אחת
מעשר השאלות, וסמן ליד כל
תשובה את מספר הנקודות לה
היא זכאית, לפי הפירוט הבא:
. 1א— .4ב— .3ג— .2ד—.1
— 3ב— 4ג— 5ד— 1ה—.2

.3א— .2ב— . 1ג—.3
.4כן— .2לא—.1
.5א— .1ב— .2ג— .4ד— .5ה—.3
.6א— .3ב— •1ג—.2
.7כן— .1לא—.2
.8כן— .2לא—.1

.10א— .4ב— .5ג— .1ד— .2ה—.3

20 -2 5נקודות:
אתה הינך הפלייבוי ששמו הולך לפניו,
סמל הדור הצעיר, שכל החתיכות המפורם־
סמות כבר עברו תחת ידיך. במעמקי האגה
החרד שלך, יש לך דיעה שלילית ביותר על
עצמך. אתה האחרון שחושי אותך לאישיות.
אתה מחפש לך מיפלט וביטחון בחברתם של
שמות מפורסמים. אתה מתאר לך מה יקרת
כשתתחתן?

15-20 נקודות:
קר־מזג, מלא־התחשבות, פיקח, חברותי.
הכל בסדר, לא? לא. אתה מסוגר מדי, מחושב
מדי. הסיכויים הם שגם הוריך היו כאלה.
עודף זהירות איננו מעלה, עשוי לשגע
את בודזוגך. אם ברצונך להצליח בנישואיך,
התרגל להגיד ולעשות, מדי פעם, את הדבר
הראשון שעולה במוחך. הספונטאניות
הזו תציל אותך.

10-15 נקודות:
אינך מתאמץ ביותר להוכיח את גבריותך,
מאחר שברור לך שתבחר לך אשה, שתהיה
אולי לא כל־כך יפיפייה או מוצלחת, אך
תמיד תוכל לסמוך עליה. כי זה מה שאתה
מחפש: כמו שאמא החליטה למענך מתי
הגיע הזמן ללבוש מכנסיים ארוכים, כך גם
אשתך: היא תטפל בתשלומי המשכנתה ותזכיר
לך מתי צריך לעשות סיכה במכונית.
אל דאגה — בסוף תמצא אותה: יש מספיק
נשים שמחפשות לעצמן מבוגרים שלא גדלו.

עול האשה
״ • מונה מתוך תשע הרקדניות היפאניות, המופיעות בימים אלו בקירקם-
״ היפאני בתל־אביב, משתכרות בצורה זו למחייתן. מצבה של התשיעית חמור
יותר: כל חודש שהיא מופיעה בקירקס — היא מפסידה כסף. הרבה כשף. למען
הדיוק — כארבעת אלפים דולאר. זוהי בערן הכנסתה החודשית של ג׳ון קיו־מץ׳
היפיפייה. לא כאן. ביפאן. כאן, בקירקס, היא משתכרת בערן כעשירית מסכום זה.
כי היא באה —
מיפאן בלב שבור
* /ל ן קיו־מץ׳ בת ה־ 26 היא אחת ה־
^ זמרות הפופולאריות ביפאן. היא מופיעה
בטלוויזיה ובמועווני־לילד, יקרים, משתכרת
200—150 דולר לערב, מסתפקת ב־ 25 ימי
עבודה לחודש.
לפני כמד, חודשים היא השאילה לאחיה
את אחת משתי מכוניות־ד,ספורט היקרות
שלה• האח עצר בכניסה למועדון־הלילה שהוא
בא לבלות בו, ביקש, כמינהג המקום,
מהשוער להחנות אותה. השוער, שלא ישב
מימיו במכונית הנדירה, נגע בדוושת־הבנזין
— והזניק אותה ישר לתוך משאית חולפת.
המכונית הקטנה נהרסה כליל. ג׳ון עבדה
בחודשיים הבאים 30 יום בחודש — וקנתה
מכונית חדשה.

זמרת־צמרת

ך* יצד הגיעה זמרת־הצמרת וכוכבת^
הטלוויזיה מטוקיו לקירקס היפאני? ב־מיקרה,
בגלל שיחת טלפון, ואהבה ניכזבת.
ג׳ון, שנולדה למשפחתה בת המעמד העליון,
למדה ריקוד וזימרה כבר מילדותה, כחלק
מן החינוך המסורתי המוענק לבנות־האצולה
ביפאן. אביה עומד בראש החברה
הגדולה ביותר לייצור פורמייקה ביפאן,
משתכר כשמונת אלפים דולר לחודש.
כשסיימה את הגימנסיה, נרשמה לבית־ספר
או־אס־קה — הגדול בבתי־הספר לבלט. שם
למדה חמש שנים תמימות — לא רק בלט,
אלא גם ריקוד מודרני וזימרה, כאשר סיי

את לימודיה המליצו עליה מוריה בפני
אחת מחברות־השידור הגדולות.
כך הגיעה ג׳ון למסך הקטן. תוך חצי שנת
הפכה כוכב ידוע, אלילתם של מיליוני
צופי־טלוויזיה.

״העגיין מ ת ״
ך * יא הי ת ה כמובן מבוקשת ביותר בין
( \ זאבי המעמד העליון בטוקיו — ״אבל
נדמה לי שבדברים האלה אין הבדל בין
יפאן לישראל,״ היא אומרת בחיוי .״זה
תלוי איזה סוג של בחורה את. נכון שאני
מה שנקרא נערת־זוהר — אבל אני נורא
טיפוס של יושבת־בית.״
וכך היא ישבה בית — עד שהתאהבה
סוף־סוף. היה זה כפסנתרן מנצח־תזמורת.
אפילו כאן, בישראל, בחצי השני של העולם,
היא מסרבת לנקוב בשמו. הוריה שמחו —
על אף מעמדו הנמוך של הבחור .״זה די
מובן,״ היא מושכת בכתפיה, בחיוך נבוך
קצת .״אחותי, הצעירה ממני בשנתיים, כבר
נשואה ויש לה ילד, ואני רק שרה ושרד.
כל הימים ולא עושה כלום.״
ג׳ון התארסה, והאהבה ליבלבה במשך
חצי שנה. ואז השתבש משהו. ג׳ון מחייכת
חיוך יפאני, מסרבת לפרט מה קרה .״העניין

האהבה הנכזבת שלה פגעה קשות ביפיפייה
האצילה. כשבועיים לאח־ זאת

וגון()׳וגץ׳
ישבה יום אחד במשרדו של אמרגנה אמאנו,
כשהטלפון צילצל. מנהל קירקס־טוקיו, אשי־מוטו׳
היה על הקו. אחת מתשע הרקדניות
הקבועות של הקירקס חלתה ערב צאתו של
הקירקם לישראל ולאירופה. אשימוטו התעניין
אצל ידידו אם הוא מכיר איזו מחליפה
.״אני,״ אמרה ג׳ון לאמאנו הנדהם.

קימוגו טא 7ף דו 7ר

ך* יא הח 7יטה בו במקום שזהו הפית־
| 1רון הדרוש לה: לנטוש את עולמה, להתאוורר
קצת בעולם זר. אם משהו עשוי
להוציא אותה מדיכאונה — זה הדבר•
אמאנו קפץ עד התיקרה :״זו לא היתה

נהאת־המ שאית שהפכהלמ שו ררת
ץ* הופכת נהגת־משאית למשוררת?
ל? פשוט מאוד: זה בא לה.
לרות דורון זה בא ערב אחד, בימי הכוננות
לפני מלחמת ששת־הימים. היא כבר
לא היתד, נהגת־משאית. בת קיבוץ נגבה —
שהספיקה ב־ 30 שנותיה להיות צנחנית,
נהגת־משאית, שחקנית, דוגמנית, ומדיום
ספיריסואליסטי — עבדה, באותם ימי מאי!
,1967 כמלצרית בקפה א־פרופו בתל־אביב:
״זה היה בכוננות,״ היא נזכרת .״תל־אביב
היתה ריקה, הקפה היה ריק, לא היו
קליינטים. על השולחן דלק נר, שתיתי ויסקי,
והייתי מדוכאה לאללה ומלאת־טרוניות
על אלהים על שהוא עושר, מלחמות. כך
כתבתי את השיר עידן־הדין.
״לא היה זה השיר הראשון שלי. כתבתי
כבר שירים רבים. אבל ההם היו שירים
סתם. כל שיר הביע משהו — התחיל ונגמר.
עידן־הדין היה ראשון בקבוצת שירים,
שיחד היוו, כשגמרתי לכתוב אותם,
הסתכלות אחת מגובשת — ולא עליזה ביותר
— על העולם.״
אחר־כך נסע החבר שלה, רמי ראובן, ל־חו״ל
— ובגעגועיה כתבה את עיזך וזגן:
ואצבעות פסוקות
יורדות
אל התשוקות החבויות
ומלטפות שיער נוצץ ומתאדה
בחום אדום של תנורי ערוה ...
היה רצון עז לאונן למול כל זה
והיקוד היה עולה ומטפס
עד לגרונות שנוקיס פשוקים.
שיר אחר בספרד, הוא שיר־אהבה ישן ,

שלה :״לקחתי והפכתי אותו לתוהו־ובוהו
מרוסק ומזעזע.״

צ׳רן כ לנ קו ח תו ם

שירים הפכי לספר־שירה* לאחר שידיד
ותיק קרא אותם, החליט שהם

רות דורון

חייבים לראות אור. רות מיאנה בתחילה,
ככל אמן מתחיל, חשה התקשרות נפשית
עמוקה ליצירתה, ואי־נוחות מפני הצורך
לשטוח את מחשבותיה האינטימיות לעיני
זרים. לבסוף השתכנעה, כשהידיד העקשן
הניח לפניה צ׳ק בלנקו חתום, הודיע לד,
שהוא מלווה לה את מימון הוצאת הספר
עד ליום בו תוכל, או תרצה, להחזיר אתן
ההלוואה.
הצנחנית לשעבר זינקה לתוך העניין במלוא
המרץ. היא החליטה להראות בסיפרה
את העולם גם מנקודח־ראות שונה משלה,
כללה בו את ציורי בתה בת השמונה, המביעים,
כדרכם של ציורי־ילדים, ראיית־עו־לם
אופיינית ומיוחדת.
את החומר הביאה רות במו־ידיה לבית
הספר לדפוס עמל, ועמדה שם והשגיחה על
הדפסתו של כל דף. משהושלמה ההדפסה,
נטלה את הספר והחלה מפיצה אותו — שוב
במו־ידיה — בכסית, לפני הצגות־תיאטרון,
בין חברים. היא התפלחה איתו לתוך יריד
הספרים בירושלים — על אף שלא היה לה
שם ביתן — ושלחה אותו לקיבוצים ברחבי
הארץ. בקיצור, רות דורון הפכר, להוצאת־ספרים
שלמה מהלכת על שתיים — וגילתה,
שמבין כל הדברים בהם עסקה עד היום,
זהו הקשה מכולם .״מילא לכתוב שירה —
או שזה בא לך, או שלא,״ הפטירה בחיוך
עייף ,״אבל למכור ספר־שירה בישראל? יותר
קל כבר לנהוג משאית של 20 טון.״
עידנים, מאת רות דורון.

רק שאלה של כסף — הוא מקבל עשרה
אחוז מהכנסותי,״ מסבירה ג׳ון .״זוהי בעיקר
שאלה של מעמד. אבל הוא הבין אותי,
ולא רק שהסכים — הוא אף זנח את
עסקיו האחרים, הצטרף איתי לסיור.״
ג׳ון השאירה אחריה את 50 זוגות נעלי
האביב שלה (״כל עונה אני קונה לי 50
זוגות נעליים, מגפיים, סנדלים, מה שמתאים
לעונה״) ,את שמלותיה (״איני יודעת
כמה יש לי. המון, מאות. מעולם אינני*
מופיעה פעמיים באותו בגד״) ,את 20הפיאות
הנוכריות שלה (״ביחוד אני אוהבת
ללכת עם פיאה לבנה. זה פנטסטי והצטרפה
לקירקס. היא לקחת איתר, רק את
סמל המעמד שלה — קימונו קלאסי, רקום
זהב, שרק בנות־מעמדה רשאיות ללובשו,
ושמחירו 2800ל״י — לא כולל את האבנט,
העולה 1600ל״י נוספות.

״מי ה אי דיו ט? ״
*ו ל פני מועד צאתם מיפאן, התפרסמו
י בעיתוני טוקיו הסיפורים על התקריות ב־סואץ.
מודאגת, התעניינה ג׳ון אצל אשימו־טו
:״האם זה לא בישראל, ששם אנחנו
צריכים להיות בורך לאירופה?״ האמרגן הנבוך
נאלץ להודות בעובדה. אמאנו, שדאג
לשלום הנכס היקר ביותר שלו, העלה פיק־פוקים
בקשר לכדאיות הנטיעה לאותה ארץ
מסוכנת. אשימוטו הריץ מיכרקים בהולים
לארץ, זכה לתשובה חד־משמעית מאהרן
ברמן, האמרגן הישראלי שהביא את הקירקס
לישראל :״מאיזה אידיוט שמעת זאת? נקודה.
סוף.״

הפסד? לא, רווח
ויכף היא מופיעה עתה בישראל, אחת
1מתשע יפיפיות אלמוניות. מכאן היא תנדוד
עם הקירקס הלאה, לאורכה ולרוחבה
של אירופה — ותחזור עימו לטוקיו .״אני
חושבת שבחרתי בדרך הנכונה,״ היא אומרת
.״אני חושבת ששינוי המיסגרת והאווירה
ירפאו אותי. זה היה לי שוק לבוא
לכאן, כשאני מצפה לארץ מוכת־מלחמה, ולגלות
שהחיים כל־כך נורמליים, כאילו אתם
חיים ביפאן — למרות שמסביבכם מיליונים
אוייבים. כשאת נתקלת בדברים כאלו, הבעיות
האישיות שלך מתחילות לקבל משקל
שונה. אני חושבת שכשנחזור לטוקיו, אוכל
לא רק לחזור לחיי הקודמים, אלא אהיה גם
— למרות ההפסדים הכספיים שלי — עשירה
יותר.״

ש גבול להתעללות באשה
ן* אם חייבת אשה לשאת את כל
| ) שגעונותיו של בעלה? האם, ברגע שנישאה,
נטלה על עצמה גם לסבול בשקט
את השתוללותו והתפרעותו — מבלי שתהיה
לה זכות למינימום כבוד־עצמי?
מסתבר שלא. וכשהופיעו ברכה ואלברט•
בפני בית־הדין הרבני ושיטזזו בו את פרשת
נישואיהם, לא היססו הרבנים אף לרגע בקביעת
פסק־דינם.
היד, זה, בעיקר, סיפורה של ברכה. סיפור
שנשמע כפרשת־אימים מזעזעת, אך שכל
פרט בו אושר על־ידי עדים• בדמעות בעיניה
סיפרה כיצד, בסוף הריונה, כאשר אחזוה
כבר צירי־הלידה והיה הכרח להזעיק אמבולנס,
עיכב אותה בעלה והחל מתווכח עימד,
שלא צריך לבזבז ככה כסף. כיצד, לאחר
שחזרה מבית־ההולים ליולדות, סגר עליה
יום אחד את דלת החדר בו ישבה והיניקה
את תינוקה. כיצד סירב לפתוח את הדלת,
והיא והתינוק השתחררו רק לאחר שנתקפה
בהיסטריה, וזעקותיה האיומות הזעיקו את
השכנים — ואלו את המשטרה. כיצד בעט
בעלה בביטנה כדי להודפה לאחור, על־מנת
שיוכל לפנות את שברי הזכוכית של החלון
ששבר, לפני בוא השוטרים. כיצד בעיקבות

ת י 7

איטי

פרסום ממיק

:ר בנו !

0941111 וסוד 10911)1

הזעזוע הפסידה את החלב שלה ונאלצה
להפסיק להניק, וכיצד נתקף התינוק בהלם,
נזקק לטיפול רפואי ממושך.
היו אלה רק נקודות־שיא בודדות בשרש־רת־אימים
ארוכה. אלברט נהג להיעלם מהבית
לימים ארוכים, לעיתים אף לשבועות
שלמים. כשהיה חוזר, היה מגיע בכל שעות
היום והלילה, מעיר אותה, מגדף ומתעלל
בה. הוא לא היסס מלחבוט גם באמה הקשישה,
כשהיה נתקף חמת־זעס. כמובן
מאליו סיפרה שהוא כלל לא פירנם אותר,
ואת הילד.

אופנה הולכת אופנה באה.
הדגם שונה, האריג מתחדש, אד החליפה
תמיד באופנה. לחליפה מוכנה או לפי מידה
פולגת־דיאולו־מאסטר האריג האידיאלי.
אופנתי, באיכות מעולה, הדור ונוח.

תשלובת הנוקסלויל החדי שה ביותר

דיאולן מאסטר-לג בר המקפיד בלבושו

מכוו פסיכולוגי
היפנוזה וטיפול
הופיע

בכל הבעיות הנפשיות,
מבחני אישיות
בהנהלת

בהוצאה עממית, ספרו של

ד״ר רזניק

״יומנו של גאון״

בחיפה טלפון 69300
ובתל־אביב המלך ג׳ורג׳ 44
מ־ 15.00 עד .18.00

סאלבדור דאלי

להשיג בכל חנויות הספרים
המחיר 4.30ל״י

לב שחור

ף* ניגוד לדבריה של ברבה, שפרצו
. 1מלאי כאב ועלבון מלב שבור, נשא
אלברט את טענותיו בשלווה צינית ולא־איכפתיות,
טען שכל המריבות היו באשמת
אמה. אילו היתר, ברכה מסכימה לעבור
ולגור איתו בנפרד מהאמא, היו חיים כזוג
יונים.
לאחר ששמעו את שני הצדדים, הוציאו
הרבנים את פסק־דינם ללא קושי.
הם קבעו שלאלברם אין כל זכות להמשיך
להיות נשוי לברבר, אחרי התנהגות
כזו.
לא רק זאת. הם הכירו בחומרת־המצס
עד כדי־כך, שהוציאו צו־פירוד זמני, שניכנס
לתוקפו מייד לאחר סיום ישיבת בית־הדין.
בפסק־דינם
הסופי אילצו הרבנים את אל־ברט
לתת לברכה גט, חייבוהו לשלם לה את
דמי־הכתובה, והשאירו בידיה גם את הדירה
וגם את הילד, עד הגיעו לגיל שש. הם
פסקו גם שהוא ישלם לה מזונות עד ליום
מתן־הגט, ולבנו, כמובן, עד החבגרו.
את החלטתם זו נימקו בפסוק אחד ויחיד:
״טוב פת חרבה, ושלווה בה — מבית
מלא זבחי-ריב.״

ה ש מו ת הוסוו למניעת זי הוי.

עול האשה
־^י גם לך
>ש בב>ת
צג ר קז

לא פחן ת
מ קסי מי ם
שלחי את תמונותיהם — בשח
ור־לבן, לא בצבעים — בציון
השם, הגיל והכתובת, אל מערבת
״העולם הזה״ ,ת.ד ,136 .תל־אביב.
אנא צייני על המעטפה
״הנסין והנסיכה״.
התחרות פתוחה לכל ילד ויל-
דה בגיל שלוש עד שש בלבד. מדי
שבוע יפורסם מיבחר תצלומים.
כל התמונות יוחזרו בגמר התחרות.
הנסיך
והנסיכה יוכתרו בסוף
המיבצע בנשף חגיגי.

שושנה הלכשטיין, בת ארבע,
מרחוב פלמ״ח ב ,18/ירושלים

אייל גר, בן ארבע,
מרחוב יציאת אירופה ,7חיפה

ח*0יט7
ה*01 ך ש( וה1

המינלצות טלי
ז הו, עברו חלפו להם — אוי כנוה
חבל — 18 ימי־חופ ש נהדרים.
אני לא יודעת אין היה אצלכם, אבל
השנה חופ שת־הפסח של הילדים היתה
חופ ש נם ב שבילי. אף אחד לא היה

הבוקר :״אמא, איזה מזל שהולדת דווקא
אותי. ככה אני יכולה לראות או תן כל׳
יום. אין הייתי רואה או תן ככה, אם
אמא אחרת היתה מולידה אותי?״
ויום אחר היא התרפקה עלי — ככה,
סתם ללא סיבה — ליטפה את לחיי, ו התאמצה
נורא למצוא ב שבילי איזו מח־

אז מה הפלא שאוהבים אותם נסנו?
חולה, כל תוכניות־הטיולי ם יצאו סוף״
סוף פעם אחת לפועל, הטרנטה שלנו
משכה ב און כל ה ד רן, גם ה לון וגם
חזור. ובין טיול לטיול — אפשר לח שוב
מי יודע כמה, שניים ב סן הכל — בילינו
יחד ב בי ת, ונזכרנו גם, בעצם, שאנחנו
מ שפחה אוהבת, לא רק מחנות־יריבים
הניצבים משני עברי
כמו בכל ימי־השנח.

ליאור סלנסקי, בן ארבע וחצי, מרחוב מטודלה ,9רחביה, ירושלים

את האווירה הטובה הביא הביתה
אריק, הבכור שלי, כבר ביו ם האחרון
ללימודים. בערב, כ שבעלי חזר הביתה,
הציג לפניו אריק בגאווה את תעודת
סוף־השליש. עוזי התחיל לשאול למה
זה ככה, וזה ככה, ופה ירדת, ופה
עלית. אז אריק, השד הקטן, ענה לו:
״אתה יודע, אבא, אתה מזכיר לי את
הבדיחה ההיא על הילד שהביא הביתה
תעודה עם הכל לא־מספיק, רק בזי מר ה
טוב־מאוד. אז כ שאביו עבר על כל ה־לא־מספיקים,
הוא לא אמר כלום. אבל
כשהוא תגיע לטוב־מאוד, הוא התרגז
והכניס לילד סטירה, :ארטיסט,׳ הוא
צעק על הילד, .הכל אצלן לא־מספיק —
ו לן עוד מתח שק ל שי ר?׳״
טוב, אז עוזי הבין את הרמז. החופ ש
התחיל ברגל י מין — ונ מ שן ככה. נכון,
אמנם רוני ואריק, שהם הגדולים, כבר
מתביי שים להתבטא בחופ שיו ת. אבל דנת
הקטנה ה שתפכה ללא־הרף בגילוי־לב.
בוקר אחד היא הכריזה פתאום בארוחת־

מאה מקרב־לב, עד שלבסוף גיל תה :״יו
אמא, את כל־כן יפה. כמה שהג׳ינג׳י
מתאימים לן. והעור ש לן כ ל ־ כ ך חל
— כ מו של תרנגולת.״
אז תראו לי לב של אמא שלא יימ
אחרי קו מפלי מנטי ם כאלה.

במדינה
דרבי־אד האליל התחתן
עד לפני שנתי-ם היה קולו המסולסל
של מוחמד באלאן בוקע משידורי רדיו
רמאללה ורבת־עמון. מאז מלחמת־ששת־הימים,
הפך הזמר המזרח־ירושלמי הצעיר
לאלילם של חובבי הזמר המזרחי בישראל.
הוא מופיע בלביעות בקול־ישראל. בשכונת
התקווה בתל־אביב יש לו במה קבועה
עליה הוא מופיע עם תיזמורת גדולה
ולהופעותיו בכל חלקי הארץ נוהרים מעריצים
רבים.
שירו של מוחמר באלאן, עייני עליה,
הפך לאחד הפופילארים ביותר בתוכניות
השירים המזרחיות בקול״ ש ראל.
הצלחתו של באלאן בישראל לא נעלמה
מעיני הירדנים. הם הטילו חרם על שיריו,
ציוו לגנוז את תלליסיו הנמצאים בירדן.

לבן, כדי שיוכל להתבדר באמצעותו בשעות
הארוכות שהוא נמצא לבד בבית.
בינתיים סולק בנו שמעון גן ד,־ 12מ־בית־הספר,
נטענה שאינו לימד. שמעון
שנשאר עם אחיו הבכור בבית, החליט
לנקותו ולעשות ספונג־ה. תוך כדי כך
הפעיל את הפטיפון. הוא נפגע ממכת זרם
מיידית. כשנכנסה אחותו אח־י חצי שעה
לחדר מצאה אותו מת.
חקירת המשטרה העלתה כי מכשיר הפטיפון,
שרכש יחיה חיימי כדי לבדר את
ילדיו, לא היה מותאם למתח החשמלי
המקובל בארץ. עתה שוקלת המשטרה אם
להעמיד את מוכר הפטיפון לדין.
פלילים דופא המכנסיים הרופא התל־אביבי, ד״ר ינקו אברהם
( ,)69 נהג לבדוק ביסודיות את החילים

מבצע פרסים ענק
״טוס עם טיסו לשוייץ״ מס7 .
סרס ראשון:

מכונית פיאט 124
(לא כו ל ל מי סי ם)

סרס שני:

6פרסי טיסה לשוייץ
בסילוני אל־על

סרס שלישי:

סו פרסי שעון טי סו

פרטים בחנויות טיסו המוסמכות
16ו 20

פילמים צבעוניים,
כי תתן לנו לפתוח, הרי תקבל
את מקסימום האיכות, מאחר
ואנון עובדים רק עם המעבדות
הטובות והגדולות ביותר בארץ.
אין אנו חוסכים במחיר, על־מנת
לתת את מיטב האיכות.
מקרני שקופיות חדישים ביותר,
תמצאו אצלנו.

זמר מוח מד כ אל אן וא שתו
מעריצים רבים

הביאי את היופי אל רגלייך...
דפילטור •לון• מסיר את שערות ר־גל״ם
בסהירזת !ביעילות. והודות להשפעתו על
שרשי השערנת !חלשת הצסיחד לאחר
שיסושים חתרים. לדפילטור •לון־ רית 1עים.
והוא מתאים לשימוש נם על חלקי נוף אחרים.

נינ טו ב רנר
חי ד ה,ו חי בהת לונן 31

חשוב למנהלי משרדים
ובתבניות !

מחק הפלא למכונת הכתיבה המוחק
את האוריגינל וההעתק.
חסוך בזמן וכסף, תוך שניה ביכולתך
למחוק כל אות או מילה
יחד עם ההעתק.
הזמן סט ענק המכיל 288 יחידות
במחיר 19.20ל״י בלבד, וחסוך על־ידי
כך 40 באופן ממשי.
סוכננו ישמח לבקרך ולהדגים ללא
כל התחייבות.
״מסקס״ — ת.ד ,6031 .טל.
,441692 תל־אביב.

המנוי
קיבלת חשבונן,
פרע נא
אותו בהקדם.

שינויכ תו ב ת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על־כך שבועיים מראש, על-מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

אין שינוי כי ח ס. לאחרונה עשה
מוחמר באלאן את הצעד מרחיק־הלכת ביותר׳
שאיזה שהוא ערבי פלסטיני עשה
מאז המלחמה — הוא נשא לאשר, צעירה
ישראלית, יהודיה.
לאחר שהופיע באחד הנשפים, קיבל מוחמר
הזמנה להצטרף אל אחד השולחנות.
שם פגש את יפה, בת למשפחה מיוצאי
עיראק. לאחר אותו ערב נערכו ביניהם
עוד פגישות, ע־ ליום בו התייהד מוחמד
וביקש את ידה של יפה.
אליל הזמר של מזרח ירושלים בעבר
הפך לתושב קבע בשכונת רמת־הטייסים
שליד תל־אביב. כיצד משפיעה עובדת
נישואיו ליהודיה על יחסם של חבריו לשעבר
בירושלים המזרחית?
משיב באלאן :״אין שום שינוי. בני
עמי רוצים לשמוע אותי. כשאני מופיע
בירושלים באולם אלחמרא, מתמלא האולם
ואני מוסיף לקבל הרבה הזמנות לנשפים
הנערכים בערי הגדה.׳׳
איוב מבית־שמש
כשעלה יחיד חיימי ( )45 ממארוקו לישראל
והתיישב בעיירה בית־שמש, היה
מלא מרץ ותיקוות. זה שנאלץ להמיר את
מיקצועו כסוח־ ,בעבודה גופנית מפרכת,
לא הדאיג אותו. הוא למד רצפות ותוך
זמן קצר הלך שמו לפניו כאחד הרצפים
המעולים בבית־שמש. למרות שהיו לו 12
ילדים, הצליח לפרנס את משפחתו בכבוד.
לפני שלוש שנים התהפך גלגל מזלו
של יחיה. שכניו ומכריו החלו לכנותו :
״איוב מבית־שמש״.
הפטיפון הקטלני. תחילה היה זה
הוא עצמו שנפל למשכב. רופאיו גילו פגם
חמור בליבו. הוא עבר ניתוח־לב ונשאר
נכה לכל חייו, שאינו מסוגל עוד לעבוד.
חלפה שנה. באותה שנה נחלץ בנו בכורו
לפרנסת המשפחה. אולם עוד בסרם
הספיק האב להחלים חלה גם הבן. הרופאים
גילו בגופו מחלת עצמות נדירה. הם
גזרו את דינו להיות מרותק למיטתו.
האב שלא רצה להשאיר את בכורו בבדידותו
בבית הלך ורכש מכשיר פטיפון

שבאו להיבדק אצלו בחדר מיספר ,5בסניף
קופת־תולים בגבעתיים.
אך לטענת המשטרה, הרי לפחות במיק־רה
אחד, היתר. בדיקתו של הרופא מדוקדקת
מדי. באותו מיקרה, טוענת המשטרה,
בדק הרופא מלבד את גופו של החולד,
גם את מכנסיו. היה זה כשביקר אותו הסטודנט
אברהם זליבנסקי. הד״ר ציודה
עליו להוריד את מכנסיו. ושחזר זליבנ־סקי
ולבש את מכנסיו בתום הבדיקה, גילה
כי ארנקו ובו 100ל״י, נעלם.
הד״ר כפר כמובן באשמה ואף פנה אל
היועץ־המשפטי כדי שיוציא צו־עיכוב־הלי־כים.
הצו לא הוצא ועת־ ,יצטרך הד״ר
להסביר את גירסתו שלו, כיצד נעלם הכסף
ממכנסיו של הפאציינס.
עסקים הקפאת הפיתוח לפני למעלה משנה קיבל מיפעל
בנו תלמה, הממוקם בשכנות לנמל־הת־עופר,
של חיפה, הודעה כי עם הרחבת
מסלול נמל־התעופה, יקוצצו מ׳ 30 הדונם
שבבעלותו כ־ 40 אחוז.
מאחר ולבלו־בנד תלמ ה היו תוכניות
הרחבה ופיתוח, פנו מנהלי המיסעל, ב־עיקבות
ההודעה, אל מינהל מקרקעי יש ראל
וחברת גבים, כדי לקבל שסח קרקע
לבנייה במקום אחר.
בינתיים הוקפאה הבנייה באיזור נמל-
התעופה, אך שטח הקרקע המובטח טרם
נמסר לבלו־בנד תלמה,
״הדבר גרם לנו נזקים כבדים,׳׳ קבלו
מנהלי המיפעל. כי לפי התוכניות היד,
צריך המיפעל המורחב לפעול מזה שישה
חודשים, ובכך היה גם מאפשר הגדלת
המכירות והיצוא. גם תוכניות פיתוח נוספות׳
לטווח רחוק יותר, מתעכבות ונידחות.

ניראה שאת אף אחד מהגורמים ה־מעוניינים
לא מעניין בטיוחד אם השקעה
בסכום של שלושה וחצי מיליון מתעכבת
כבר למעלה משנה. בלו העולם
הזה 1650

^ ו עצמו נדמה שזה קרה רק אתמול.
/בית הוריו במרוקו. חברות בתנועה
צי־נית. המראת לילה למרסיי בדרך לישראל.
קיבוץ. אולפן. עבודה במטעים במכנסי
חאקי קצרים. הצלחה מסחררת בעיקבות
הופעה בתכנית הרדיו ת שואות ראשונות.
היום הוא כוכב. אבי טולידאנו. למרות
שבצבא הוא רק טוראי ראשון, הרי הוא
אחד מאלופי־הזמר הצעירים של עולם ה־פיזמונים
הישראלי. אלפי מעריצות משגרות

טוש

אחר (״הוא היגר לארצות־הברית, ובעת משרת
בצבא האמריקאי בוויטנאם כשמלאו
לו ,15 החל לחלום על עליה לישראל. עד
היום הוא חי את חוויות הימים שלפני
עליתו ארצה.
האכזבה הגדולה בחייו
ך *יי תי חכר בשומר הצעיר,״ סיפר.
! ! ן | ״היינו מקיימים פעולות ומדברים על
עליה. התחייבנו לשמור בסוד על פעולות
התנועה ואפילו הורי לא ידעו על כך. יום
אחד שמעתי שמארגנים עליה לארץ. העבירו
הודעה שמי שמעוניין לעזוב את הבית ו־

אמדד*? מ ד
אליו מכתבים נרגשים. מצלצלות בפעמון
דירתו שבבת־ים. מבקשות אוטוגראפים.
רוכשות את תקליטיו.
הוא עצמו מגלם, אולי, את ההיפך הגמור
של מה שניתן לצפות מכוכב־פופ. רציני.
מאופק. תמיד מגוהץ ומסורק למשעי. לא
תמצאו אותו מבזבז את זמנו בבתי-קפה
של רחוב דיזנגוף, או בדיסקוטקים. אין זה
רק משום שהוא עדיין בצבא, ושהוא עסוק
בהופעות עם להקת שריון. הוא פשוט לא
אוהב את זה. יש לו דאגות אחרות. למשפחתו.
לעתידו האישי.
הזימרה היא אצלו עניין שמילדות.
עוד בן 11 הקים צמד עם חבר יהודי

זמר־מלחין אקשטיין
כמה פיז מוני ם ובלאדות נכתבו על התי
המערב הפרוע? בוודאי אלפים. בצדק תח שבו
שאין בבר מה לחדש בנו שא נדוש זה. אבל
תגידו בעצמכם: שמעתם פעם על מצב בון
מתייצב בן לדו־קרב אקדחים עם אביו?
דבר בזה עוד לא היה, אבל זה קור ה
ב פיז מון חדש, שלהקת הכוכבים הכחולים
עומדת להקליט בקרוב. שם ה פיז מון —
הלו מאק, והוא נכ תב ו הול חן על־ידי ה כו ת ב
והמלחין הקבוע של הלהקה, גר שון אקש־מיין.
איך בא לו רעיון גאוני נז ה?

הצלחתו המדהימה ב ת שו או ת
זיכתה אותו במילגת לימודים מטעם
קול ישראל. הוא עבר לגור בחיפה,
על מנת להשלים את לימודיו בעברית ובמוסיקה.
כאשר גויים לצבא, הועבר מייד
ללהקת השריון .״זאת היתר, אחת האכזבות
הגדולות שלי,״ טוען אבי .״כל חיי חלמתי
להיות חייל קרבי בצה״ל, ובסוף בקושי
הספקתי לעשות טירונות קרבית.״
רא שונות,

תוך זמן קצר הפך אבי לכוכב הלהקה׳
כשהפיזמון ״שלא לאהוב אותך,״ מכסם
סופית את מעמדו בתור שכזה. יחד עם
הופעותיו במיסגרת הצבא, החל להופיע גם
בהופעות אזרחיות. ככל שעלתה מידת הפופולאריות
שלו -כן עלה שכר ההופעה•

לעלות — צריך להכין מזוודה עם בגדים
וחפצים אישיים, ולהעבירה לנקודת איסוף.
״ארזתי כמה בגדים ובלילה בו נאמר לי
שיאספו אותי מפתח הבית, הייתי מוכן כבר
משעה שש בערב. היה איתי עוד חבר ויחד
חיכינו עד אחרי חצות. קרוב לשעה אחת
לא יכולתי לסבול יותר את המתח ואמרתי
לחבר שאני חוזר הביתה. ידעתי שאם אכנס
הביתה — מי יודע מתי יהיה לי שוב האומץ
להחלים לעלות ארצה• בשעה שכבר
הייתי במעלית, שמעתי אותו צועק: אבי!
בוא מהר. הם הגיעו.
״אספו אותנו במכונית קטנה והביאו
אותנו לשדה התעופה. משם המראנו ל-
מרסיי ולאחר שמונה חודשים בהכשרה —
עלינו ארצה. העבירו אותנו לקיבוץ רוחמה,
שם התחלנו ללמוד עברית באולפן.״
בקיבוץ רוחמה פגש אבי את שמעון כהן,
שעסק בהדרכת מקהילת הקיבוץ. פגישה זו
הביאה את אבי לתכנית הרדיו ת שו או ת
רא שונות, התכנית שגילתה אותו לקהל הישראלי
ושגרמה לפירסומו הראשוני.

**אז שעליתי ארצה שאפתי להעלות
את הורי,״ מספר אבי .״אבי היה מנהל

כמה חברות ייבוא במרוקו, ומצבה הכלכלי
של המשפחה היה טוב מאוד• החלטתי שאם
כבר לשכנע אותם לעלות ארצה — אני
חייב להבטיח להם פה רמת־חיים.
״אחרי שקיבלתי את האישור מהצבא,
התחלתי להופיע בפני אזרחים. בחודשים
הטובים של השנה היו לי אפילו 30 הופעות
בחודש, וכמובן שהרווחתי יפה. לפני
ארבעה חודשים, כשהרגשתי שיש לי אפשרות
להעלות את משפחתי — כתבתי להם.״
אם לקחת בחשבון שאמן בדרגתו של
אבי משתכר בשוק האזרחי כ־ססד לירות
להופעה, הרי שתוך חודשים אחדים היתר•

״את רוב הפיז מוני ם אני מחבר בצבא.
לא בגלל שהצבא נו תן לי השראת, אנא
בגלל ששם יש לי ז מן. יש לי איתי תמ־ד
גיטרה וטיפריקודר, וכל פעם שבאה לי מנגינה
בראש, אני תופס את הגיטרה ומקליט.
״אז ב פיז מון הלו מאק ז ה קרה שקודם
היתה לי ה מנגינה של הפתיחה, ונכנ סו לי
בראש המילים :״הלו ג׳ק, מה אתח עומד
לע שות.״ אבל באנגלית, כ מובן. אני כו תב

שהתלבש ב מנגינ ה — יצא פיז מון טוב.
״ ב פיז מון לא ברור, בעצם, למח הבן
רוצה להרוג את אביו• מבינים רק שהבן
הוא איש חו ק ואביו עבריין נימלט. אבל
ז ח לא בגו ר בדיוק וכל אחד יכול להבין
את זה אין שהוא רוצה. ז ה מה שנותן
יותר ה תעניינות ב שיר.״
למרות שהוא מעדיף לכתוב באנגלית,
חטא גר שון גם בכ תיב ת כמה פיז מוני ם

להעלות
את המשפחה

איו מלביטיס
חוחינו על מנגינות?
ני מעט תמיד באנגלית, כי בעברי ת פיז מו־נים
באלה נ שמעים מצחיק.
״העיקר ראיתי שהרעיון מתלבש טוב.
רציתי לכתוב מ שהו על המערב הפרוע,
אבל שלא יהיה כ מו פיזמונים אחרים, עם
סתם יריו ת כל הזמן. פתאום בא לי ח רוז
באנגלית שאומר ״אני אהרוג או תן —
אפילו שאני בנן .״ ו בנ ה, הודו ת לחרוז

עבריים, ששנים מהם — שיר שלום וצחקי
ואל תבכי — עו מדת הלהקה להקליט בקרוב
.״כ תב תי גס שיר מחאה בעברית על
המצב ב מדינ ה ועל ז ה שלא מטפלים ב מ חבלים
ביד קשה,״ הוא אומר.
״אבל אמרו לי שלא יסכי מו לה ש מיע
או תו ברדיו. אז עכ שיו אני חו ש ב לתרגם
לאנגלית, זאת זהב טח יסכימו לשדר

זמר טולידאנו
לו אפשרות לרכוש דירה מתאימה עבור
הוריו, אחיו ואחותו, והם עלו ארצה .״גם
היום אני הוא המפרנס היחידי שלהם,״ אומר
אבי .״הורי עדיין לומדים עברית, אחי טרם
מצא עבודה והוא עומד להתחתן, ואחותי
הקטנה לומדת במוסד ניצנים. הוצאות התמיכה
במשפחה מגיעות לכ־ 1800 לירות
לחודש, ואני יכול לשאת בהן רק הודות
לכסף שחסכתי

השאיפה -
צילום קולנוע
ך י< שהוא מדכר על עתידו, הוא עושר,
^ זאת בשיא הרצינות. הוא לא חושש
לומר שייתכן ויגיע יום שבו לא יוכל להתפרנס
מהשירה ,״אם כי מבחינתי אני אשיר
תמיד, ייתכן ויבוא יום שהקהל לא ירצה
אותי יותר,״ הוא אומר.
על כן הוא מתכונן לפתח את שאיפתו
השנייה — צילום קולנוע. כאשר ישתחרר
מצה״ל, בעוד כשישה חודשים, הוא רוצה
להתחיל ללמוד צילום קולנוע. אבל אם
לשפוט לפי מידת הפופולאריות שלו היום
— יעברו עוד שנים רבות בטרם יאלץ לשנות
את מקצועו.

חידון מוסינואד,
הדגמים שווי ם
האינות

לחידון שי השכוע קראנו ״עמוד שידרה״ ,ודזוא מגוסס על
דירוג מיצעד הפיזמונים של ״גלי צה״ל״ מיום שני גשכוע
שעכר. עליכם לשפץ תשעה שמות פיזמונים שהופיעו כאותו
מיצעד, כאופן שיתאימו לעמוד השידרה המרכזי. בין הפותרים
שישלחו את פתרונותיהם על־גבי גלויות כלבד, עד ה־30
באפריל -נגדיל שלושה מאריבי־נגן, מתנת חכרת ״פולידור״.

שלושת הזוכים כחידון ההבדלים האחרון הם קלרה מלמד,
שינקין 84 גבעתיים, איזק זוכוסארו, דנמרק, וידידיה שאולי,
גכעת חיים איחוד, עמק חפר. הפרסים נשלחו אליהם בדואר.

באיכות,בשרות,
בקליטה ובקול
טלוויזית
מעל הפל!!!

בני ישראל על הפירמידות

הסוכן והיבואן בישראל :״ ולנו ״
(ישראל) בע״מ. המכירה בסיטונות :
רח׳ אבן גבירול 49ת״א, טל 227365 :
מפיץ לאזור הצפון: זאבכתנא
בע״ט, רח׳ סירקין 10 חיפה טל 67067 .

חיש־קל ובהצלחה בטוחה
(ב־ 8שעורים של שעת ם)
ילמד כל אחד — לכל מטרה —

קצרנו ת
עברית ו/או אנגליר

העדינות משתלמת

ב־אולפן גרג (גר־קמא).

קאייה אפראנייה, אשתו של הסי־נטור
הרומאי ליקיניוס בוקיו, שימשה
כפרקליטה ברומא העתיקה. אולם
בנאומיה בפני בית־המשפט
דיברה בגסות כזאת, שהסינאט הרומאי
החליט לאסור על נשים לשמש
בפרקליטות. כדאי לך לשמור
על עדינות נשית וללבוש בעונה
זו מיני־גרבונים ״מרסי״ .הם
מצויירים בסרט פאטנטי המצמיד
את הגרביים לחיטובי רגלייך ללא
לחץ. מיני־גרבונים ״מרסי״ גמישים
ועדינים ומחירם 4.50ל״י
בלבד.

תל״אכיב ג גורדון ,5סל 236209 .
ירושלים :״הפקיד* ,בבלאל 18
חיסח ג. במעלה* ,שמריו לוין 30

נעניק ס אנזיגות בבדב*

קורסים חדשים
אחרי יום העצמאות !

במחירים גבוהים

מלוה לוליטה
גם 1964

מלוה ב ט חוו
ום 1968
״ נווי ״ שד׳ רוטשילד 15
תל־אביב, טלפון . 54931 :
8.30 בבוקר עד 6בערב.

זמר דזמונד דקר

דזמונד דקר טוען שהוא עצמו לא שם
לב לכך בכלל, בהתחלה. אבל היום משתעשע
כל עולם הפיזמונים בצירוף רמיק־רים
המוזר. להיטו החדש של דזמונד נקרא
״בני ישראל״ ,והוקלט בחברת פירמידה.
״אני מקוזד, שהעניין לא יגיע למדינות־ערב,״
אומר דזמונד ,״הם עוד עלולים
להחרים את התקליטים שלי.״ אבל חוץ
מדאגת קטנה זו — קשה לומר שיש לו
היום דאגות נוספות. הפיזמון הגיע השבוע
למקום החמישי באנגליה, והוא ממשיך
בתנופה רבה לצמרת.
דזמונד כבר רגיל למקומו בצמרת, אם
כי לא בבירות עולם הפיזמונים. בג׳מייקה
מולדתו הוא הצליח ליצור למעלה מארבעים
להיטי צמרת. ביניהם הלהיט ,007
שזכה להצלחה במיצעדי אנגליה וארה״ב.
פיזמונו ״בני ישראל״ ,בא, לדבריו, להציג
ריקוד חדש, אותו הוא מדגים אישית
בהופעותיו. זהו ריקוד אשר קשה לתארו,
אך הדבר הבולט ביותר בו, הוא כילטול
וסיבוב הברכיים .״זה לא ריקוד קשה,״
אומר דזמונד ,״אבל איננו מומלץ למי
שסובל ממניסקוס או ממיים בברכיים

...מסיאס ישתקע בישראל
ברגע האחרון נודע שאדי קונסטנטין לא יגיע לארץ להופעותיו המתוכננות.
אמרגניו הצרפתיים, שהודיעו על כך טלפונית לאמרגנו התל־אביבי, נימקו את הודעתם
בכך שאדי חולה להקת ה״קינקס״ ,שהיתר, חביבתנו במשך שנים אחדות, עומדת
להתפרק, לאחר שנגן הבאס, פיטר קוויף, כבר הודיע על פרישתו. י • אנריקו
מאסיאם ביקר בשבוע שעבר בישראל. הוא הגיע לתקופה של עשרה ימים, אותה
ניצל לשתי מטרות: מנוחה במלון אכדיה וחיפוש אחר בית.
״אני מעוניין י׳קנות בית בתל־אביב או בהרצליה,״ הסביר ,״כדי
שיהיה לי איפה לגור כשאני בא לישראל, לפחות ארבע פעמים
בשנה. אני גם רוצה שתהיה לי דירה מיבנה, ליום בו אחליט לעזוב
את צרפת ולהשתקע בארץ.״ אמרגנו הישראלי של אנריקו, שמואל
צמח, מתכונן לערוך לו סיבוב הופעות בחודש אוגוסט4 : 1 * .
לטובת הנשואים. זה המצב השורר כיום בלהקת הסארמלאדת,
לאחר שבשבוע שעבר התחתן נגן הבאס של הלהקה, גראהאם
נייט, עם מישל דיקיסון * .דיים די ואנשי להקתו מוכרחים
להחליף את נוסחת הפיזמונים שלהם. שני פיזמוניהם האחרונים —
שברי ה אנ טו א ס ודון חו אן — היו כישלונות במיצעד הבריטי* .
את השורה החוזרת באנגלית, בפיזמון ברכו ת ברכות, האומרת
״סופטלי, סופטלי״ ,מלוזים צעירי הדיסקוטקים, בתרגום החופשי :
״קפוץ לי, קפוץ לי במיצעד התקליטים מאריכי־הנגן באנגליה,
חוגג תקליט הפס־קול מתוך הסרט צלילי ה מוסיקה 200 ,שבועות
זמר קוויו?
לשהותו בין עשרת הראשונים ! זהו שיא שלא היה כדוגמתו.

יהירם גאון!שמעון ישראלי י ש מיעו
פ ר קלס מעזכון, הנוכ-ליה •מקרבות ה
ארץ.ן ץ 50 חר מכן הפורטזידך. על. טכס־ הזב״
; בר חבי הארץ יצר, ס :פתיר ״ חגי •
גותי.יום; העצמאות ׳•בהר, הרצי ב
פרטים
חדשים

נב חר ה׳ לתפקיד הרא שי בסרט וכדי שתהיה
לה סיבה טו ב ה לבצע את הדבר היחידי שהיא
יודע ת לבצע מצאו לה עבודה ב תור
נערת קברט החוזרת, לביתה, ו מוצא ת שם
שודד אנס המכריח אותה לבצע איתו סוף
שבוע בלי בגדים.
הגורת הצניעות ׳(י רון, תל־אביב)
טוני קורמים קשר את טוניקה ויטי
ב חגו ר ת הצניעות ויצא למלחמה• עד כאן

20.ירואיינו נציגי ייט״כי. ספר וב־
21.30 מהזיורה מיוחדת^ של. או ל פן עגו ל
שצולמה הפעם יא בין כתלי האולפן, אלא
באמפיתיאטרון העתיק שבקיסריה, ובה, בין
היתר: תיאטרון ענב? במבהר קטעי מהול,
שוב להו&ב הנזז״ק, הזמרים חוו האלכר ״

מפגינים

מ שחק

אישי׳

ה חו רג

מ או מן,

מיסגרת של אנסאמבל. אלישבע מיכאל
,,מ בוז בז ת. שמואל עצמון, ל מטה
מבינוני, אמיר אוריין, חי צוני וב ל תי
מ שכנע. יעל אביב, חסרת נ סיון ורגש.
התפאורה של דני קרוון הו לכת לאיבוד,
על־פני הרקע הבלתי הולם
תלויים ו ח צו בו ת תאורה.

^ הנחטף! (דן, תל־אביב) ל היו ת שודד
מכסיקאי או להיו ת איכר אמריקאי, זה מה
שטדאום פטאמפ לא יודע, ולכן הו א
מתלבט ו מ תל ב ט וגם כ שכולם יודעים מה
הו א יחליט הוא עדיין ממ שיך להתלבט. חוץ
מ ה תלבטויו ת יש גם צילומים מצויינים של
סוסים דוהרים, ו ק רבו ת נועזים בין ה שודדים
והאיכרים.
תינוקה של רוזמרי ( א לנ בי,
תל־אביב).
אלווירה מאדיגן ( פאר, תל-
אביב).
כדרך מערבה (בית לסין,
יום חמי שי ב־ )8.00 מי שרק שמע על האחים
מרקם, ני תנת לו הז ד מנו ת בלתי־חוז
ר ת גם לראו ת אותם. באחת ה קו מדיו ת
הנפלאות ביותר והמצ חי קו ת ביותר שלהם.

£ 1ננ שנ ₪
ביום חמישי ה־ 17.4.69 ינסה פיטר פריי
להראות כי לא נס ליחו בבימוי צלולויידי
בגשר אל המחר שתהא תכנית בערבית
על בעיות נוער עבריין. מערבית נעבור
לאנגלית, ובשעה 20.00 יראו לנו ארץ
לא נודעת והפעם במיסגרת תכנית זו:
מבצע טיפים על הר הזכוכית, הר מכוסה
קרח, בכל ימות השנה, בדרום אמריקה.
חידון בידיעת־הארץ — משעולים, ב־
21.30 וב־ 22.00 שידור חוזר של אולפן
עגול ובו הופעותיהם של להקת הנח״ל,
אלכם ווים ותזמורתו, הזמרת אלכפדי
דרה ולהקת המחול נ׳ אז פלוס.
ביום שלישי ה־ 22.4.69 יתקיימו משדרים
בעברית החל מן השעה , 18.00 וזאת לרגל
יום הזכתן. חנה רובינא, יוסף בנאי,

* .נ • ,חמתפיס ־ ת ׳(תיאטרון חיפה) היא
א ד הצירותה תי א ט רליו תהמ קו ריו ת והבלתי
רגילות, שהעניק לדר מטורגי ה העולמי
ת הפו שע ל שעבר, ז ׳אן ג׳ נה. התרגום
של מתי מגד, ספרו תי מדי ומק ש ה לא

* ביתקב ־ותלמכוניות

בימויו של יוסד יזרעאלי,
ובלתי־מרוכז. שחקנים מקצועיים כעודד
תאומי, גילה אלמגור ורחל מרכוס,

סרטים אחרים

1זים, ליצירתו ש ^״ אליני, שני תן למצוא ב ה
ה שפעו ת £1א רק מדירנמאט ולא אף
מאשף ה * היצ׳קוק.

(תיאטרון אהל) הוא מ הז ה אבסורד של
פרננדו אראכל, ה מו שפע מיצירו ת גדו לים
מ מנו, ביניהם שמואל בקט, הממ שיל
את עו ל מנו לבי ת־קברו ת אחד גדול,
של מ כוניו ת — סמל ל מכניו ת ה של תקופ תנו.
הצייר יגאל תומרקין יצר תפאור ה
ה הו למת יפה את ר עיונו תיו של ה מחבר
(שיירי מ כוניו ת שנאספו מ מגר שי גרוטאו ת)
ו הב מאית עדנה *שביט, בעזר ת שחקנים
בלתי מתאימים, ניסתה להפיח רוח חיים
ביצירה וברעיונו תיה. ה תו צאה: הצגה חכרת־חן
ה מצטיינ ת במ שחק חיצוני מופ רז וצעקני.

חסר־עקביות

זה די פ שוט, ה שאר מתרח ש כ שהוא נופל
בשבי, ו המפתח לאותה חגור ה עובר לידי
האנשים הלא נכונים.

שטיי. ןויהו ובמובןג-אז פלוס! .
הטי׳

* * לילהבמאי (בימות) מחזר,
ישראלי בלתי מגוב ש של הסופר א. ב .
יהושע, שרקעה הבלתי הכרחי הו אהמ תת
שפקד את הארץ, ערב מלחמתש שת־הימים.

דונה מישל ב״הלילה החם״

חוספס מ כני ת מ שע שעת ו עו ק צני תבה
_ 1מ צ לי ף י לוין בנו, בערבים ובמתווכים ל מיני״
הם, המנסים לפ תור לנו את ה בעיו ת, בין
היתר הם שרים: מעודי לא חלמ תי על חב רון
ואינני דו אג ל שכם /מה שמדאיג אותל
הוא איך לחיו ת ולהישאר שלם אברהם,
יצחק ויעקב נחים בשקם בקברם /ולי
אין כלל ח שק לחפור את קברי שלי לצדם
הנה הארץ ה שלימה, ועליה לא

זרקורים

(תיאטרון
דודהל יזה
הבימה) מאת ו ב בי מוי ניטים אלוני, מז מ נת
חוויה תיאטרלית א מי תי ת ל שו חרי תיאטרון,
על אף ה שאלו ת הר בו ת, המת עו ר רו ת
מראיית ההצגה, ו שאינן באו ת על פתרונן.
חנה רובינא, רפאל קלצ׳קין, שחקן
צעיר בשם יוסף פולק וב מיוחד כטלה
אבני, מ שמ שים כפר שנים מהופנטים־מהפנ־

דיין, צפיר ורכט ב״קטשופ״
במעט על ה שחקנים, המדקלמים בלאו הכי.
בי מוי של ליאינרד ש~ ,חסר־מעוף,
שגרתי ומ שעמם. שחקן בעל נ סיון ודיק־ציה
מעול ה כיצחק ברקת בוז בז על
תפקידו של ה שגריר, ב שעה שתפקידים
מרכזיים וח שובי ם יותר, הופקדו בידיהם
של חובבים.
יט ידוכין

(בימת

השחקנים).

שחקנים כעודד תאומי, עדנה פלידל,
זהרירה חריפאי, ליאורה ריכלין
ומיכאל כפיר, בקומדיה מיו שנ ת של
גומל, שלא זכ תה לתרגו ם ו בי מוי טריים
יותר• היחיד המצליח ליצור ד מו ת חיה הו א
כפיר, כל השאר מ שע שעים סבהצגת גי מנסיה.

טשופ (הקברט הסאטירי,

מרתף קולנוע פאריס) חנוך לוין כתב ואחיו
דויד ביים. טוביה צפיר; קובי
רכט ותיקי דיין, מבצעים בונן צברי

;^XXXXXXX(0^XXXXXXג^000000000000^XXXXXXXXXXX00000

הצגה חדשה
הדודואניה (התיאטרון
העירוני, חיפה) יש להם אולם מ צויין;
במה יוצאת מהכלל, תקציב שוטף ש חסר
לתיאטראות אחרים ורפרטואר שלאי
היה מבייש שום תי א ט רון; אן הצרה
הגדולה היא שאין כימעט מי שיציג
רפרטואר זה.

תפקיד, נאווה שאן כאמו של הרוך
ואניח; איננה מפריעה. היא פ שוט אינה
קיימת.
היחיד המעורר אהדה ומגלם ד מו ת
חיה (רק חבל שאינו פורט על גיטרח
כדרישות התפקיד) הוא שחקן מ שני מ־

׳ ¥¥דימיטרי משוויץ ( ,באול מות
שונים בארץ, באמ רגנו ת בי מות) הינו א מן
מיוחד ב מינו: מכנים או תו ליצן־תיאטרון,
אך ההגדרה ה הו למת או תו יו תר היא: מו־קיון־קרקס.
אם כי למד פנ טו מי מהו הופי ע
עם ל הקת מארסל מארסו, די מי ט רי אינו
פנטומי מ אי. הוא מנצל היטב את ג מי שו ת
גופו הפאנטא סטית וכי ש רונו לנגן בעת
ו בעונ ה אח ת במספר כלי־נגינה, כדי להגיש׳
תכנית מ שע שעת למדי, ש ה פנ טו מי מ ה, ה אקרובטיקה
ו הנגינ ה הקב רטי ת ווירטואוזית,
שולטים בה בכפיפה אחת. ה הו מו ר שלו
בנוי בעיקר על אפקטים חיצוניים, שלא היו
מביי שים שו ם ליצן קרקס, אך מכאן עד.
לתואר תיא טרון רימיטרי הלייצך שוינה ,.קצף
הדרך.

* * אין

אהבו ת שמחות

(בימות) מציג את יוסי בנאי כפיזמונאי
תיאטרלי. התרגומים המעולים של כ־20
משאנסוניו של ג׳ורג׳ ברסאנס, לו מוקדש
הערב, קטעי הקישור המשעשעים, ה־מיסגרת
המהוקצעת: תאורה הולמת, מק־רופונים
מכוונים היטב, עיבודיו ותזמורתו
של סטו הכהן, ובנאי;,היודע היטב לנצל
כל אלה, היו גורמים נחת אף לברסאנס
עצמו.
* רבותיפצצה, של שלי שית
התאומיק (״תיא 5ורון״ דגן) איננה פצצת
בי דו ר -מהדהדת. היא מבדר ת אומנם, אך
חנן, א ושיק ופופיק היו מצחיקים יותר,
לוא החו מ ר שבחרו לביצוע היד, רציני
יותר. אתם ע שויים לצחוק כאן, אך כ ש תגיעו
ה בי ת ה לא תזכרו בשל מה.

צ׳כוב

עתה הם מעלים מחז ה של
— הדוד ואניה, מחז ה חסר־עלילה ש שחקנים
מעולים רואים בו אתגר. מחזה
קלאסי, שרק תיאטראות נתמכים על-
יזי ממ שלו ת, יכולי ם וחייבים להעלות
על בימתם כדי ל חנן את הקהל לתיאט רון
אחר — ל תיא טרון מעמיק ורציני.

1ו 1,זזזז>

למחזה כזה יש לגייס צוות שחקנים
מאו מן היטב. כל שחקן חייב להיו ת במקו
מו, אחרת האשלייה איננה קיימת.
אחרת זה לא צ׳כוב. וזה בדיוק מה
שקרה על הבמה החיפאית.
ניתן לראות שם הצגה שאי־אפשר
לומר עליה שהינה הצגה רעה. זו הי
פ שוט הצגה מעוררת רחמים. כיצד הם
העזו לתת את תפקיד איוון פטרוביץ
ווניצקי (הוא הדוד ואניח) לאילן דר?1
או את תפקיד הרופא, מיכאיל לבוביץ
אסטרוב לנסים זוהר? אלה שני
שחקנים צעירים שלא הוכי חו את עצמם
בתפקידים פ חו ת מורכבים. שחקנית הינה
מיכל בת״אדם
צעירה ומוכ שרת שנכון לה עתיד, אן
הבמאי עשה לה שירות־דוב ב הפ קי דו
בידיה את תפקיד סופיה אלכסנדרובנה.
יהודית פולה, כא שתו ה שנייח של
הפרופסור הקשי ש (ה שחקן גיורא
שמאי — מגו חן) צעירה אף היא ל
אמסור
את נפשי /ומה שמבטיח א־להיס
— שיקיים על ח ש בונו הפרטי ו מסיי מים
כל בי ת ב פיז מון ה חוז ר: כי אני אינני חול
אשר על שפת־הים ואינני מקיים הבט חו ת
שנתן אלהים לאברהם

בת־אדם וסולה ב״הדוד ואניה״
הבימה, ישראל תכיגצ׳יק המצליח
ליצור דמות אמיתית של בעל אחוזה
שירד מנכסיו,
קשה לדבר על הצגה על־פי מחזה של
צ׳כוב (שעלילתו מתרחשת באחוזה כפרית
ברוסיה של סוף המאה שעברה) אם
אין מי שיבצע אותה על הבמה. במיקרה
כזה אפשר לשבת בבית ולקרוא את ה־מחזה,

בבית
עמנואל: מציגה הציירת
הצעירה אידן אנגל 26 בוגרת האקדמיה
לאמנות בפריס, וילידת צרפת, את
תערוכת הציורים הראשונה שלה. זה אוסף
ציורים בציבעוניות מעניינת, ובטכניקות
מגוונות. אפשר לראות בתערוכה זו ציורים
בציבעי־שמן, אקרילי, פאסטל וקולאז׳ים של
מתכת על בד מצוייר. אירן מביעה בציוריה
את מחאתה של האשד, נגד עולמם של הגברים.
תוצאות המלחמות, הריסות, רעב
בביאפרה והשמדת־עם בווייט־נאפ. אפילו
בציורים הפסימיים ביותר שלה יש תקווה
ליותר טוב. היא חוזרת על עצמה
בכמה מהציורים, אבל בסך הכל זו תערוכה
מעניינת ומגוונת.
בגלריה דוגית אפשר לראות את
תערוכתו של: מיכאל לב־טוב. בתערוכה
אוסף של ציורים בעלי רגישות גבוהה ו מקוריים
במיוחד. הרישומים בשחור־לבן.
הציורים בצבע דומים קצת האחד לשני,
וניכר חוסר י הגיויו•;