גליון 1652 מתאריך 30 באפריל 1969

זוהי מלכת הצעדה

מראה מה
שיש רה

האם המווה
שר בנו היא

!(!ברעתי

שסססס

כתביו של אבי תיאטרון האכזריות,
טואן ארטו. דויד מוכתר איננו מצליח
לשעמם אך גם לא לרתק. ניכרת במשחקי
התקדמות ורצינות בלתי מזוייפות.
זהו שיעור מאלף לחובבי תיאטרון בתורתו
של איש תיאטרון מהפכני, שלא זכה
להכרה בחייו.
*״* שש וטראנס (המועדון הלאומי
רח׳ שלמה וזנזלן 95 תל-אביב) מאת
ובבימויו של ייוסף! ממדי מציג אספקלריה
אלגורית אכזרית וגסה למציאות מוכרת
היטב. התיאטרון של מונדי איננו מצטיין
בהברקות בימוי, תפאורה, תאורה או
תלבושות, לעומת זאת בשל שפה חסות־פשרות
ומשחק כן של שלושה שחקנים
צעירים, עשוי להוציא משלוזתו קהל ממו־

כולם מדברים עליו — עכשיו
אפשר סופסוף גם לראותו

עת, ועוזרת לו לא במעט תיזמורתו של
סטו הכהן, בשעה שברטאנם עצמו מופיע
ללא תיזמורת, בלווי עצמי על גיטרה,
ללא אביזרים, או קטעי קישור, ורק במשך
חצי תוכנית ואילו בנאי ממלא את כולה...
קטשוף (הקברט הסאטירי,
מרתף קולנו ע פאריס) מחוספס אך עסיסי
מגישים תיקי דיין, מזכי רכט ושמעון
לב״ארי, באמצעות חומר עוקצני
על יחסי ישראל^ערב והמתווכים למיניהם,
שחיבר בלהט בלתי מנופה, הנוף
לוין וביים באקרובטיות על בימונת צרה,
אחיו דויד.
ד י 8 ,טרי (באמרגנות
טיר־בימות) הוא פנטומימאי בינוני, אקרו־

בוג־

סרטו הנועז של

^ י 7ן הכול אפשרי
כמועדון הצהוב,
דוד אבידן

החל מהשבוע -

רה׳ גורדון ,21ת״א (במר תף)

חו פרת עם פ ר טי ם
מניאים. בבכי
מעודד• הנסיעות

?) *0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0

ה צג ה חד עג ה
* * ליזיסטרטה

(התיאט
רון
הקאמרי) היצירה הקלאסית של
אדיסטופאנס שנכתבה לפני למעלה
מ־ 2000 שנה מהווה אתגר לכל במאי
יוצר; כשאר מז חז תיו ו מ חזו ת היוצרים
הגדולים בני־ז מנו; לא רק בשל קלאסי
יותס, אלא ב מיו חדמ שום שלא נ שארו
כל עדויו ת ברורו ת על דרך הצגתם,
הדרכת ה שחקנים, המקהלה, הכוריאוג־פיח,
המיסאנצנה, ה תלבו שו ת, התפיאורה
וכו .,
כי שלון מחפיר היתה ההצגה שהועל־תה
לפני מספר שנים ב הבי מ ה, ב״ סיגנון
מקובל״ על-ידי במאי
יווני, שלא הש כיל
להעלות הצגה
מרתקת.

עודד

ציה עצומה בינ ה לבין יתר המשת תפו ת,
לא רק מח מת הבדלי הגילים, אלא
ב מיוחד ב של ה שוני ב סיגנון המ שחק.
בעוד שרוב המשת תפו ת מ פזזו ת על
הבמה כעדת ברווזות, מגי שה הגברת
פורת את תפקידה כהגש אם טובה
כפית אל פי עוללה, ולרגע נידמה כי
אינה סו מכת על אריסטופאנם וכי מייד
תוסיף פרו שים משלה. קשה לה שתחרר
מהרו שם שהעיבוד ו ה בי מוי של עודד
קוטלר, מזכירים ב איז ש הו מקום הצגות
מחאה מו סי קליו ת כשיער ואפילו הצגה
י שראלית שהו שפעה מאלו: משהו לא
נורמאלי של הגברת מירי מאננוס
על בי מ ת האהל. ההצגה מלאת גאגים

ד1 *1119 3 /6 .

* יום ד׳ * 30.4יום הי1.5 ,
* יום ר * 2 .5 ,מוצ״ש 3.5
9 - 7בערכ הקרנות־ללא־הפסק
(עם תשובות אבידן לשאלות הקהל)
כרטיסים ב־ 2ל״י בלבד (בולל

משקה) ב״הדרן״ ,במשרדים
-ובמקום

5011*116

ה ט לויזי ה
ה טו ב ה
בעולם !

קוטל ר
ת רגו מו
את נטל
ה שנון של נסים
אלוני ליצירת ארי־סטופאנם
ו הכין הצ גה
מוסיקאלית מו דרנית.
אך דא עקא;
הוא לא השכיל לבחור
מל חין וכורי אוגרף
מתאימים. הליזיסטרטה
וכנות אתונה
מוסיקה של רפי
כן־משה היא אחד
מ שע שעים למדי, אך ב סו פו של דבר
הצדדים היו תר חל שים של ההצגה. הניראה
כי עודד קוטלר נטל על עצמו
טקסטים לפיז מוני ם, לא נכ תבו על־ידי
מ שימה כבדה למדי. היחידים המצליחים
בעל מקצוע ויחד עם ה מזסיקה חסרת
ליצור ד מויו ת חיו ת של ממ ש היא
הגוונים של בן־ מ שה, הם בקו שי נכנסים
ל אוזן אחת א ך יוצאים בקלו ת דבורה קידר כקאלוניקה, ליאורה
ריכלין כמירינה ואלי כהן כמ
ה אוזן ה שנייה. אך מה שברור הוא
בעלה — קינזיאס. הסצינה בה ה! א שב
שתיז מור ת בת ארבעה אנ שים ועיבודים
הביתה, מנסה לשגל אותה, וזו מסרבת
חסרי די מיון אינם יכולים ״ל החזי ק״
לו ב תו אנו ת שונו ת (מ שום שהרי נ שבספקטאקל.
הוא הדין לגבי הכו רי אוגעה
כרעותיה להחרים את הגברים עד
רפיה. זו כלל אינה קיימת. קוטלר
בוא השלום) היא ה מלוט ש ת ביו תר בכל
גם לא לקח בחש בון שאפילו גודיק
ההצגה. זאם הביקיני, חצאיו ת ה מיני,
ב תי א טרון המוסיקאלי שלו מצליח בריקודי
השייק הכמו־סוערים והאביזרים
קו שי לגייס צוות של משת תפים היו המודרניים
(תת־מקלע, מכ שירי ווקי־דע
לשחק, לשיר ולרקוד; ועל בי מ ת הטוקי,
רדיו טרנזיסטור ואופניים) מהווים
קאמרי! מלבד אכיבה פז( ,כרקדנית)
כעין תזכורת למצב ה מלח מתי בו שרוי
!עוברה פוקס (כזמרת) כימעט אף
לא רק איזורנז, אלא העולם כו לו, הרי
אחד לא יודע להניע רגליים ולפ תו ח פה.
שליזיסטרטה של קוטלר אינה מ שכנע ת
העלילה, לפיה מחליטו ת נ שות יוון
כי מלחמה מתרח שת מאחורי הקלעים
ברא שות ליזיסטרטה על מרד מיני —
וכי לנשים איכפת שזו תפסק בכל
כלומר ״לא לתת״ לגברים; עד שלא
מחיר, ולוא גס ב מ חיר ה תנז רו תן מן
י שי מו קץ למלחמה, ויביאו את ה שלום,
הגברים. או מנ ם מדובר כאן על ״הג ה
זוכה כאן לביצוע קונדסי.
מוסיקאלית בעיבו ד מודרני,״ אך מה
שמתקבל היא מהתלה פארודית על מה
לגבי אורנהפ 1ר ת בתפקיד ה שהיתה
אימזרה להיות ליזיסטרטה.
מרכזי ני תן לומר שקיימת דיספרופור־

200000000000000000000000000000000000000000000£
סד, שיראה באחד ד,מערכונים כיצד
(המלחמה) תוקעת סכין בגבו של
תמים (הישראלי המצוי) ובשני, כיצד
ביטחון מחסל צלמת טרוריסטית לא
שניסה להשכיב אותה.

אשד,
עלם
שר־לפני

.באי
ןאהבות
חות (בימות; מגיש יוסי בנאי
מ־ 20 שאנסונים שחיבר הטרובאדור
פם ג׳ורג׳ ברסאנס, שגתרגמו
מעולה על-ידי נסים אלוני, עמוו
נן, נעמי שמר ואחרים. מלבד
המעולה, השם בצל ״יצירות״ כאילו
של מחברים ישראליים (והמנגינות
החותם הברסאנסי המובהק) ,אין כימעט
קשר לברטאנס. ההגשה של בנאי מהוקצ־

בט מלהיב, נגן משעשע ומוקיון־קרקם בלב
ובנפש, המגיש תכנית חסרת פיוט ועומק,
שתלמידים ובני־נוער עשויים למצוא בה
שעשוע שיעלה חיוך על השפתיים. מיסגרת
של מועדון קברטי, או במד, זעירה, סלקציה
וצימצום משך ההופעה לכדי חציה, היו
הולמים יותר את אומנותו המשעשעת של
האורח משוויץ.

פסיבל

הגשש

׳ מ| בצעפרסיםענק
״טוס עם טיסן לשוייץ״ מם7 .
פרס ראשון: מכונית פי א ט 124
(לא כולל מיסיס{

פרס שגי 6 :פרסי טי ס ה לשוייץ
בסילוני אל־על
פיס שלישי: סו פרסי שעון טי סו
פרטים בחנויות טיסו המוסמכות
20116

החי

ור (באמרגנות פשנל) מפגיש אותנו שוב
עם שייקה, פולי וגברי, המגישים פיד
מונים שכל סבתא בגיל 80 תזמר אפילו
אם תוער באמצע הלילה, מרוב שידורים
מעל גלי האתר. על חוסר •העמקות מחפה
ההופעה המלוטשת, שאותות ההופעות הרבות
של שלישית הגששים, ניכרים בה ומוחקים
במידת מה את הספונטאניות של
מגע ראשון עם קהל חי.

שינוי כתובת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על-כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

אלכם ווים ותזמורתו תזמורת מבכי
אש וכמובן להקת ג׳אז פלוס
הן אי־אפשר) כל זאת באולפן עגול,
בהנחיית שייקה אופיר בשעה ,19.30
בטילווזו של הגאון התורן ראלף ענכר.

אפשר לראות
רצוי לראות
הוכח לראות
לא כדאי לראות

(בלעדה

ב־ 20.25 תכנית על

מקדש יו הן באתיופית

במיסגרת ארץ לא נודעת
משהו על שיקום הר הצופים. כטוב
כעיניכם איננו רק מחזה מאת ויל יא ם
שיק ספיר, זוהי אף שמה של תוכנית
מילוי משאלות, שתשודר בשעה 21.00
וב־20.50

זז דיוזז ת ^

סרטים חדשים
א*טה

ע מפוגיתך ל אי רו פ הי:

זז ס 1¥£מס -או

באנית הפ אר והמע בור ת:

ל 1 1
22 קשר

כצדה

(תל־אביב,

תל־אביב)

פראנק סיגטרה מגלה בקרקעית הים
אבן ואל האבן צמודה אשה. בעיקבות זה
הוא מפעיל את גבריותו וגבורותיו, ובעזרת
רחל וולש והבמאי גורדון דוגלאס
יוצא לחפש ולגלות מי הרג ולמה.
שלטון הפחד (ירון, תל־אביב) סרט
לא כל־כך חינוכי, שהיום כבר מותר להקרין
אותו, משום שהחינוך לא חשוב כבר,

(שנת הבניה .1948 :דרגת סיווג בטיחותית שניתנה
על־ידי מנהל אגף הספנות והנמלים במשרד
התחבורה: ג).

מפליגה מחיפה ב5.5.1969-

ותפקוד את הנמלים הבאים: פמגוסטה, לימסול,
רודוס, פיראוס, נאפולי, גנואה, מרסייל. ההפלגות
הבאות .16.6 ,2.6 ,19.5 :סיורים וטיולים
בכל הנמלים הנ״ל.
החל מ־ 27.6״ אפולוניה ״ תופעל בשרות אבס־פרס
בקו: חיפה /ונציה /חיפה ותפקוד בדרכה
את נמלי: לימסול, רודוס, פיראוס.
הפלגה מחיפה כל 8ימים בתאריכים ,6.7,27.6 :
.17.9 ,9.9 ,1.9 ,24.8 ,15.8 ,7.8 ,30.7 ,22.7 ,14.7
תהנה בחופשתך מאוכל משובח, שרות אדיב, בריכת
שחיה, חנות פטורה ממכס ותזמורת רקודים.
עבור הזמנת מקומות וקבלת פרטים נא לפנות
לכל סוכני ומשרדי הנסיעות בארץ ואצל הסוכנים
הכלליים בישראל.

סירסו ם עי ט; חיטה

מ רי

מרי (התיאטרון הקאמרי)
מיושנת שאפילו ה תי א ט רון

הינד, קומדיה
הוורוד ז״ל, היה מתבייש להעלות על קרשיו,
שנתחברה על־ידי הגברת ג׳ין קר שהיא
במיקרה, לא פחות ולא יותר, רעיתו של
מבקר התיאטרון השנון ולטר קר, אשר
כנראה לא אמר לה את דעתו על ״היצירה״
הבימתית שלה, כדי לא לפגוע בשלום־בית.
מרים גכריאלי, בתפקיד ד,מרמי, היתד,
מצליחה באותה מידה, והרבה יותר מכך,
לוא, בקטעים רבים לאורך ההצגה הארוכה,
היתד, פוסקת מלשחקק בהפרזה כה בולטת.
גדעון שמר הינו שחקן מחונן שפשוט
רחמנות לראותו בסמרטוטרון כזה. זלמן
לכידש הוא היחידי המעלה גלי־צחוק, לא
בשל הפרזה קברטית, אלא בזכות משחק
רציני ומדוד.

וכן הנחות של ס 30—400/לכל משתתף בתכניתנו
להפלגות הלוך
המהפכנית והסנסציונית
וחזור — בתאריכים קבועים מראש.

25ם93/63 ם ם 4
ט ל פון
ת״אשד רו ת רו ט שי לד 15
53224
ט ל פון
בן יהודה 2 דושלי 23793
ט ל פון
£5א | 1א £4א £6114ז1£01א 10א £11£א

ניראית המכונית העתיקה כיותר
כישראל. למילוי המשאלות דאג המפיק
אכיטל מופינזון ולהנחיה עפרה
סמואל.

על כרטיס
של מכוניתך
מ חיפה •9113 בו1
׳ עוז ב
נתן קיי ו ד מן 1

ובה נתלווה אל צופה בעל משאלות תמימות
למדי, שביקש לראות, לא פחות ולא
יותר אלא כיצד חולבים פרה, איך
עובד צלם פירסום ואופנה ו אי ך

מחכיםלגורו (חבימי),

פינקלשטיין ותאומי ב״מרגו״
על פושע (רוכרט מיצ׳ם) היוצא מבית־הסוהר
כדי להתנקם בקטיגורו ( ג ר גו רי

פלו)•
זהב מקקאנה

( סינ תז ה,

ת לז א ביי)

השמות המעטרים את הסרט יכולים למשוך
פיל לקולנוע: טדי סאכאלם, לי ג׳רי

קוב, אדוארד ג׳י רובינסון, גרגורי
פק, ועומר שריף. אחר־כך יש גם סי
פור
על מאבק בין טוב ורע ואוצר זהב,
וגם במאי: לי שומסון.

איש ושמו גנון

(אופיר,

ת ל -א בי ס

חובבי המערבונים יכולים לעשות פסטיבל
סרטים השבוע. הנה עוד מערבון על שני
גברים אלימים (טוני פרנציוזח ו מיי ־
קל סאראזין) המפעילים את האלימות
שלהם לפי דרישותיה של האשד, המושלת
בהם( .גודי ווסט).

צמד הקלושארים, הנוודים הממתינים עד
בוש לגודר, ביצירתו העל־שנייה של אבי
תיאטרון האבסורד, סמואל כקט, הם
הפעם ליצני קירקס, באינטרפרטציה חדשנית,
ובלתי מקובלת, עד כה, של יוסף
יזרעאלי ובתפאורה אופיינית של יגאל
תומרקין שמילא את הבמה הקלאסית
הריקה ביצירות המזכירות תצוגות משלו
בגלריות השונות. שמעון לכ-ארי, אילן
תורן ובמיוחד נסים עזיקרי מגישים
משחק מרטיט ומחושב, שמזה זמן רב
לא ניראה על בימה ישראלית.

האיש מאחוריההגדה
הוא בנימין זאכ תיאודור הרצל.
האיש מאחורי הרעיון להפוך את מסכת
חייו וחזונו להצגה הוא שמעון ישר־א
לי. קשה לתאר הצגה רגילה, בת־משתת־פים־רבים
על חייו של חוזה מדינת ה־יהודים.
לא כל שכן מונודראמה מחזה לשחקן
יחיד. יעקב א׳ורלנד נטל על עצמו

כווגל כירושלים (גת, תל-אביב) סרס
דו קו מ ט רי של הבמ אי הנפלא פרדריק
(למות במדריד) רוסיף. הנו שא: תולדו ת
היהודי ם במא ה העשרים.

אושרה של גברת כלוסום

(אלנבי,

תל־אביב) שירלי מקלין שנעלמה לזמן
מה מהבד, חוזרת אליו בקומדיה על ׳משולש
נצחי, שהיא חלק ממנו, ושני החלקים
האחרים הם ג׳יימס כוט וריצארד

אוטגכורו.

סרטיס אחרים
כוליט (חן, ת ל־ א בי ט רדיפות
קות. כטיב מקווין. ועלילה קצת
נית ומעורפלת על שוטר רודף צדק,
פש מי רצח את עד המלך שהיה
שמירתו.

מרתיומרהמחתחת

מרגו
שלי (מוגרבי,
משחק מצויץ של לכנה פינקלשטיין

תל־אביב)

שור וקינר כ״שש״
משימה בלתי ניתנת לביצוע, והבמאי אכרה
ם ניניו עזר לו בכך. שמעון ישראלי

ושחקנים אחרים, בתוך עלילה קלושה על
אהבה בין ׳מרצה באוניברסיטה לנערת מושב
פשוטה.

יוצא מהמבצע (המתאים לבני־נוער ולמתעניינים
בתולדות הציונות) בשן ועין. לוא
זאב תיאודור היה מתעורר מקברו ופוגש
בישראלי המאופר בדמותו כהלכה! היה
בטוח כי לפניו אח תאום, שזה עתה צץ
ממחבואו.

בשידור חוזר יעבדו ביום החמישי האחד
במאי, הזמרות שולה חן ואילנית (ועל
גיטרה יקשקש סביבה בן־זוגה ״אילן״),

תיאטרון מרתף, רח׳ בךיהמה 256 תל־אביב)
הוא תסכית בימתי כתוב ומבויים
על־ידי מיכאל אלסז על יסוד חייו ו-

3 9ש681

התיאטרוןשלי (מ־ועדון

והנסיגה
הנס!־
ש 111111

חבר ואוהד התנועה —

הבטח לעצמך
את זכות הבחירה לכנסת
פיגקס הבוחרים מוצג עתה בסניפי הדואר ברחבי הארץ.
אם לא קיבלת הודעה־לבוחר, המבטיחה לך את זכות ההצבעה
ביום הבחירות, סור לסניף הדואר הקרוב לך, ובדוק אם
שמך מופיע בו.
אם הינך בעל זכות בחירה, ושמך אינו כלול בפיגקם הבוחר,
התקשר עם מזכירות התנועה, ת.ד 136 .תל־אביב, כדי
שזכותך זו תובטח לך.

אל תדחה פעולה זו -יש מועד מוגבל לביצועה.

עירן אדמון, בן שלוש, מרחוב רזיאל ,25 רמת־חן, תל-אביב
המינלצות איזה חיים מ שוגעי ם ע שינו ביום־
העצמאות — לא תוכ לו לתאר לעצמכן.
כערב יום־הזיכרון, כ שע מדנו כולנו
זו ם ב שע ת הצפירה, היו שלוש הסיפ־לצות
שלי עצו בו ת, ממ ש עצובו ת. אבל
במוצאי יום־
כ שהתחילה הצפירה
הזיכ רון, וכולנו נעמדנו שוב על רגלינו,
הציצה רוני בדנה, ודנה ב רוני,
ו שתיהן התחילו לצחקק ללא־רסן. מבטיו

עמ־ואני
קצת אח דקות.

זאת אומרת, דנה ב ת השש
דה פעורת־פה, ורוני, אריק, עוזי
עמדנו חסרי־נ שימה, מנסים לתפוס
שלווה ואתיר לרי או תינו המעונות.
רי ה מו פעה מרונן ניג שנו לתחנת מגן־
דויד־אדום, שם הוציא הרופא ה תו רן את
הרסיסים שחדרו לי לעין, וה אחות רש מה
ביו מן הגדול את פרטי המיקרה,
שמי, שם מ שפ חתי, גילי, שם הורי,

מ יש ו כייף נמוגו ביום העצמאות?

עיי

הזועפים של עוזי רק הגבירו את הת־קפת־הטירוף
שלהן.
אז מייד אחרי הצפירה כיבינו את
נר־הזיכרון שדלק ב ח לון זה 24 שעות,
תלינו את הדגל וסמל־המדינה על ה־מירפסת,
ומי הרנו לכיכר־השימזזה. הלכנו
ב ש שון בא מצע הכבי שים החסו מי ם
לתנועת מכוניו ת, ואחרי שעה בלבד
של צעידה מאו ש שת כבר הגענו. עוזי,
שרגיל כל הימים רק לנסוע ב מכוני ת,
ה תלונן על כאבים מוזרי ם בכל הגוף.
כיכר־ה שימחה היתה שמתה מאוד.
והרבה. ה ת חלנו להידחק בין ה ה מוני ם
ה שמחים, ונכנסנו מהר מאוד לעניינים.
דרכנו כ מו שדרכו עלינו, הפעלנו סר*
פקים כ מו שמירפקו או תנו, ושמ חנו ב־חגנו.
קנינו פ טי שי״גו מי מצפצפים ו דגן-
המדינה ש ה מוט שלו היה צפצפה, רק
אחרי שקנינו את הדגל גילינו שכ תו ב
עליו ״ 20 לעצ מאות ישראל.״ סידרו או*
תנו עם דגל מ שנה שעברה,

מיספר תעודת־ הז הות שלי, מיקצועי,
ובאיזה קופת־חולים אני חברה.
משם יצאנו עליזים וטובי־לב בדרכנז
חזר ה הביתה, וכעבור שעה וחצי הנענו.
עוזי כבר לא ה תלונן על כאבים, הוא
היה רק כחול קצת, אבל נשא זא ת כגבר.
מלבד זה, ז ה בא מת לא היה העיקר.
העיקר היה שהילדים היו מדו־שני־עונג.
כ ל־כן חבל שצריך לחכו ת
עכ שיו שנה שלימה עד הפעם הבאה.

קנינו בייגאלך, ובבים הרא שון גילינו
שגם הם מיום־העצמאו ת שעבר. זרקנו
אותם ו מ חינו את טעם העוב ש מ פיו תינו
בארטיק. ה מ שכנו להתקדם לכל הכיוו־נים.
עוזי שאל או מנ ם לאן אני מ ת קד מ ת
כל הז מן, אבל אני החלטתי עוד בתחי-
לת הערב שלא לה שבית את השימזזה,
אז פ שוט לא הק שבתי לו. מאיפה אני
אדע לאן אני מתקדמת? כולם נדחקים,
אז גם אני נדחקת,
החלו הזיקוקי ם המיוחלים. ע מדנו
פעורי־פה וחסרי־נ שימה נו כחה מראות
מחמ ש
שנ מ שכו למעלה
המרהיבים,
תוצרת

ביזז״ר

נקה

ב ע * מ

המפיצים

נוריתבע

ינאלה היו הימים,..

האמיני

״היו ימים, חבר,״ שרה מרי הופקינס בלהיט שלה שכבש מיליונים ברחבי־העולם.
כן, העבר, העבר — היפה, האכזר, המפואר, המכוער. מי מאיתנו איננה זוכרת בגעגועים
את עברה ז במדור ״כאלה היו הימים״ נחזור וניזכר, בשמץ נוסטלגיה, בעברן
של ישראליות שאת מכירה — פשוט, נדפדף בצוותא באלבומיהן. לבעירות שבינינו,

מנוחת הלוחמת

החישטרון של ח טיב ת גיבעתי, חבוקה, בעת חופ שה בתליאביב,
עס אמה, בעלת קפה צליל, שח נהגו מלווי־ה שיירות להתכנס.

יום

י ב״ו!) א

יהיה זה עבר רחוק, ממש היסטוריה. לצעירות פחות — העלאת זכרונות משותפת.
בפרוס שנת־עצמאותנו ה־ ,21 בחרנו לפתוח את המדור באלבומה של יפה ירקוני,
ששירה ״האמיני יום יבוא״ היה אחד הלהיטים של מלחמת-השיחרור, הרעיד את
ליבה של אומה שלימה, וליווה את לוחמי תש״ח, פעמים רבות, בדרכם האחרונה.

השתלמות מקצועית״״;

סוע ברחבי־העולם. במסגרת סיור ממו שך באפריקה,
נהנתה לחזו ת בריקודיה ם ו שירתם של הילידים.

^ ^ 1 *1ב מלח מתש שת־הימים, ב מסגרת
הופ עו תי ה בפני הלוחמים, זכתה

יפה לבוא מול הכותל כאשר צלפי־הלגיון עדיין ידו. כאן :
בכניסה לארמון חו סיין ב שעפאת נתקלה יפה באקראי בבן־דודה.
העולם הגדול
בילוי ועבודה מש תלבים
יחדיו, כאשר
את מבלה חלק גדול
מז מן עבודתך בדילוג
מ מ טו ס למטוס.
כאן, יפה כתיירת ב־דורבן,
דרום־אפרי־קה,

האמיני
יום יבוא
יותר.

האם

י תג ש מו

מילות

: 1969 הסיסמה שהיתה לחמל — כיום, לאחר 21 שנות־מזינ
ה: מלאת בי ט חון ותקווה, צופה לעתיד טוב, טוב
ה שי ר? —ז כאז כן היום — יפה מאמינה שכן.

בשנת

. 1958

ה 1אפריל , 1956 בביקור אצל הבדואים בנגב: מי מין הבת רותי, משמאל תמי,
1 1 1 X 1 1שנפצעה ב מיצחה ונחבשה. לא מופיעה ב ת מונ ה הבת הבכורה אורית, ה מסיי מ ת
בימים אלו את שירותה בצה״ל. כן, הייתם מאמינים? יפה שלנו — אם לנ עי ה בת ! 20

אי ך היי תאתמתנהגתבמ קו מ ה?

״ילדתי בת כשכבר הייתי סבתא״
הילדים גדלו, רובם עזבו את הבית. כת־הזקונים שלד היא יפיפייה
כת .19 בנו־בכורף בכר אב לילדים, שהגדול בהם כן .13 גם לשאר
ילדייך יש בבר צאצאים משלהם. פיתאום, בגיל ,53 בשאת ככר
סבתא לעשרה נכדים -את מגלה שאת כהריון.
פני שנתיים

עשתה פילים קאיבל

) היסטוריה.
פילים ילדה אז את בתה נורה — וכל
רופאי ואחיות המחלקה עמדו סביבה פעורי־פה:
שכן בגיל ,53 היתד. פילים אחת היולדות
הזקנות ביותר באנגליה במאה הנוכחית.
אלא ששבירת שיאים אולימפיים היתה באותו
רגע דאגתה האחרונה של האם הנדהמת:
הדבר היחידי שהעסיק אותה אז היתד.
נורה הפעוטה — הילדה הבלתי־צפוייה.
היא היתד, אומנם ילדתה ה־ , 11 אלא שילדה
הקודם נולד 20 שנה לפניה. ומה שיותר
מדהים: עד שעות מעטות לפני הלידה
— לא ידעה פילים כלל שהיא בהריון.
ולא רק היא — אלא גם רופאה לא.
כאשר, בתחילת ההריון, התלוננה בפניו על
בחילות והרגשה כללית רעה, והעלתה את
האפשרות שהיא בהריון — הוא פרץ בצחוק
:״השתגעת? בגילך? לעולם לא.״ הוא
לא טרח אפילו לבדוק זאת.
מאחר שגם לפני ההריון היא סבלה, כרגיל
ומקובל בגיל מבוגר כשלה, מצרות
ומיחושים שונים — המשיך הרופא בטי״
פוליו השיגרתיים.
וכשהמאזניים בחדר־האמבטיה הראו שהיא
משמינה קצת, התחילה פילים לוקחת כדורי־הרזייה.
היא המשיכה לקחת אותם במשך
כל ההריון.
והתפלאה שהם לא עוזרים משום־מה.
כיום, נורה היא שדה בת שנתיים. עיניים
כחולות, שיער בלונדי — ומרץ לא
נידלה — כמו לרבות מבנות גילה.

פילים מחייכת באהבה — ובעייפות :״אין
לי כוח אליה. נכון שאמרתי את זה גם
כשגידלתי את עשרת הילדים הקודמים שלי
— אבל או הייתי צעירה ב־ 20 שנה.
אבל —״ עיניה נוצצות מאושר — ״לא
הייתי מוותרת עליה, לוא הייתי צריכה לחזול
כל היום על ארבע. איזה אושר — להיות,
בגילי, ובמפתיע כל־כך, שוב פעם אמא.״
פילים היא אשד, נאה, שהחזיקה מעמד
יפה בעול השנים. על פניה קמטים מעטים,
ולחייה ורדרדות. ככל סבתא, היא גאה ומאושרת
בעשרת נכדיה — האחיינים והאחייניות
של נורה הפעוטה. אל נורה עצמה
היא עדיין מתייחסת — לאחר שנתיים תמימות
— כאל פלא:
חיתול מסביב לצוואר
ף* בוקר הלידה, כשנודע לי שאני
עומדת ללדת, קיבלתי מרה שחורה.
לא שלא רציתי אותה — להיפך. נורא
שמחתי. גם לא פחדתי להתחיל שוב פעם,
בגילי, עם כל החיתולים והצרות. לאחר
שאת מגדלת עשרה — אחד זה כלום. אלא
שהייתי אחוזת־אימה ממש שהלידה לא תעבור
בשלום. תמיד מספרים שלידה בגיל
מבוגר היא מסוכנת. הרופא שלי ניסה להרגיע
אותי, אבל לא הקשבתי לו בכלל. כעס
הגבות
הנוראות הללו ! כפי שלמדת ודאי
מנסיונך המר, הן עשויות לצאת לך, לאחר
שעתיים ישיבה לפני הראי, פעם
חלומיות — ופעם זוועתיות. שרה לבל,
יועצת״היופי הראשית של ״הלנה רובינשטיין״
,מדריכה אותך, הפעם, כיצד

שלישי מימין: קו־גבר, לכיוון קצה העין
החיצוני — סביר. לכיוון פנים־העין —
קצר מדי. יש להוסיף אורך לגבה בעזרת
עיפרון־גבות בצבע מתאים, על־ידי יצירת
קווים דקים דמויי־שיער, כך שהגבר, תיראה
טיבעית ויפה.
רביעי מימין: קו־גבה ארוך כלפי פנים-
העין וקצר כלפי צידה החיצוני. יש לתלוש
את השיער המיותר בצד הפנימי ולהאריך
את הגבה כלפי חוץ.

כלל ראשון: השתדלי ליצור מרחק סביר
בין העין לגבה. מרחק סביר פירושו מרחק
השווה לגודל גלגל־העין (ראי ציור ימני).
בכך תשיגי הדגשת־יתר של העין במיסגרת
הכללית של הפנים.
עתה קחי עיפרון ושימי אותו במקביל
לאפך, כך שייצור קו ישר לאורך האף
והקצה הפנימי גם של העין וגם של הגבה.
אם הגבה והעין מתחילים לאורך אותו קו,
יש לך צד פנימי אידיאלי.
הטי את העיפרון באלכסון מהאף אל עבר
הרקה, כך שייצור קו ישר דרך הקצה החיצוני
של העין, והגבה• על קו זה בדיוק
צריכה הגבה שלך להסתיים.
הסברים לרישומים:
שני מימין: קו־גבה ארוך מדי לכיוון קצה
העין החיצוני. יש לתלוש שיער מיותר.

חמישי מימין: קו־גבה פנימי ארוך מדי.
יש לקצרו.
עליך לוודא שהגבה, לכל אורכה, תהיה
נקייה משיער מיותר. זאת תשיגי על־ידי
תלישת כל השיער שמחוץ לקדד,גבה המושלם.
השתדלי
תמיד להתאים את קו־הגבה
לקדד,אופנה. קו־הגבה האופנתי באיפור-
האביב של הלנה רובינ שטיין: גבות עגולות,
בקשת מתאימה לתווי־הפנים.

להשתלט על גבו תייך.

בדרך־כלל צריך קו־הגבה להתחיל עם קו
העין, אם כי תמיד יש גם יוצא מהכלל.

ורידים ברגליים
ך* קוראה ר. מירושלים שואלת :״למן
| רות גילי הצעיר, הופיעו לי ורידים ברגליים.
זוהי אצלי כנראה תורשה מאבי.

תי על השוטה הזה, כשאמרתי לו לפני חצי
שנה שאולי אני בהריון, הוא צחק ממני.
רק בעלי הצליח להרגיע אותי קצת. והוא
צדק באמת. נורה נולדה תינוקת בריאה ונפלאה,
וגם הלידה עברה בלי בעיות.״
ג׳והן, בעלה בן ד,־ 56 של פילים, העובד
כפועל־בניין, התרגל להפתעה הנפלאה בקלות.
בשבועות הראשונים עדיין הסתובב
אומנם מבולבל למדי, ופעם אף הופיע לעבודה
כשלצווארו חיתול, במקום צעיף־
הצמר שלו. אבל אחר־כך החל מתמוגג מבת־זקוניו
כאב רגיל.
״זאת באמת אחת הבעיות הגדולות שלנו,״
מתוזדה פילים .״נורה עלולה, ללא ספק,
ליד,פך לילדה מפונקת ומקולקלת. אביה
מפנק אותה בלי בושה. שתי אחיותיה שעוד
גרות איתנו — אן, בת ,22 ושירלי, בת
— 19מעריצות אותה. וגם אני מסתובבת
כל היום ולא יכולה לגרוע ממנה
עין. כולם אומרים שאני נראית צעירה יותר
מאז שנורה נולדה. אני גם מרגישה כך —
פשוט מאושרת, מבוקר עד ערב. ולמרות
שאני יודעת שזה ממש לא בסדר — הרי
שהילדה מקבלת יותר מדי פינוק ותשומת־לב:
אנחנו לא יכולים להתגבר על עצמנו,
וזהו זה.

את זה כעובדה. אני לא יכולה כבר לסחוב
אותה הרבה על הידיים, ולא לקפץ ולדלג
איתר״ כמו בזמן שהייתי צעירה. מזל עוד
שהיא לא קמה בלילות. אני משכיבה אותה
בשבע בערך — והולכת לישון מיד אחריה.
בבוקר אנחנו קמים ביחד, בשבע, לפעמים
יותר מאוחר. ככה אני זוכה לפחות לשנת־לילה
טובה. אחרת אינני יודעת איך הייתי
מסתדרת. גם שתי הבנות הגדולות עוזרות
לי המון — טוב שהן גרות עוד בבית. כל
יום כביסה, וכל זה.
״אך למרות כל העזרה, אני כל הזמן
רצוצה. אפילי הנכדים מעייפים אותי מאז
שנורה נולדה — על אף שבהם אני לא צריכה
לטפל. כשעשינו לנורה יום־הולדת, בגיל

״עייפה,
עייפה״
כל יחד עם זה — אני נורא עייפה
כל הימים. נורה היא תינוקת נהדרת,
אך שובבה גדולה, ובסוף היום אני הרוגה.
לא שאני מתלוננת — אני פשוט מספרת

אלא שלו זה לא מפריע — ולי, זה נורא.״
לבעיית הוורידים
הרבה סיבות• כדי
לחפש את המקור.

ברגליים יכולות להיות
לנקוט טיפול מונע, יש
לכן, פני לרופא מומחה.

אקנה נצחית

ך* קוראה ש. מתל־אביב :״אני בת
( | 28 וסובלת, מגיל ,13 מאקנה, עור שמן,

ונקודות שחורות. למרות שאני כבר נשואה
ואם לשני ילדים, לא חל שיפור במצב —
על־אף שרופאי טען שההריון עוזר להיעל־מם
של פיצעי אקנה.
״עוד לא קרה שאוכל ליהנות מאיפור.
תמיד, לאחר כשעה בערך, שבים פני ומבריקים
מחדש.״

בדרך־כלל, עוזרת סידרת תכשירי ד,״ביו-
קליך של הלנה רובינ שטיין לנשירת התאים
המתים בעור. סידרה זו נועדה במיוחד לעור
שמן ופרובלמטי. במידה ובכך לא
תבוא בעייתך על פיתרונה, תשמח שרה
לבל לייעץ לך אישית, במרכז ההדרכה של
הלנה רובינ שטיין, שדרות קק״ל ,94 תל-
אביב, מדי יום בין 3.30ל־ 6אחה״צ.

ניליס, בעדה והבת
שנה, הזמנתי את כל עשרת הנכדים. זו
היתר, הפעם הראשונה — והאחרונה. אג׳
כבר לא מסוגלת פשוט בגילי לשאת מהומה
כזאת.
״נורה מסתדרת דווקא יפה מאוד עם אחייניה
ואחייניותיה. ברור שכל פעם יש איזה
גילויי קינאה, אבל אני לא מתרגשת מזה.

ך• גלות את האמת: כבר היום אני עצו-
/בה מהמחשבה שהיא תצטרך ללכת
לבית־הספר. כבר עכשיו אני מרגישה כמה
בודדה אהיה אז. לפני שהיא נולדה, היינו,
ג׳והן ואני, יוצאים לבלות המון — עבור
כל השנים שבהן גידלנו את הילדים ולא
היה לנו זמן לעצמנו. אך מאז שנורה באה
לא מתחשק לי בכלל לצאת. לא רק בגדל
העייפות — אני פשוט מאושרת לשבת בבית
ולדעת שהיא ישנה שם בעריסה שלה.
״יחד עם זה, הגיל המבוגר שלנו יוצר
בכל זאת בעיות. עד לפני כמר, חודשים
הייתי עוד מתבלבלת מדי פעם וקוראת לה;
,מותק, בואי לסבתא ,,במקום, בואי לאמא.׳
זד. בגלל הנכדים, שאני רגילה לקרוא להם
כך. אבל הדאגה האמיתית שלי ושל ג׳והן,
שגם היא נובעת מהפרש הגילים הלא־רגיל,
היא — העתיד: מיום שנורה נולדה, התחלנו
לשים כל חודש סכום די נכבד בבנק.
״בשבילה. למיקרה שלא נזכה ללח־ת אותה
לאורך כל הדרך.״

11 ול האשה

ל לד ת־ק
דו ש ה
ביגמו־ היה

גבר

צעיר

כאשר

אושפז לראשונה בחייו עקב ד,תמו־טטות־עצבים.
הדבר קרה בגרמניה, זמן־מה
אחרי עלות הנאצים לשילטון. שבועיים
לאחר שהוכנס למוסד, הועלה אביגדור על
שולחן־הניתוחים, שם עיקרוהו הרופאים
על־ידי ניתוק צינוריות הזרע. הדבר נעשה
בפקודת השילטונות הנאציים, לפיה אסור
היה לחולי־רוח להביא ילדים לעולם.
כששוחרר מבית־החולים, נמלט אביגדור
לארץ־ישראל, הציל בכך את חייו.
שנים רבות חי ערירי בארץ, עד שהכיר
לפני 13 שנה את דבורה״ .השניים נישאו,
אבל את סודו האיום לא גילה אביגדור
לאשתו. רק לאחר ארבע שנות נישואין,
כאשר כל נסיונותיה של דבורה להיכנס
להריון עלו בתוהו, והיא פנתה לרופא —
גילתה שאין בה עצמה כל מום. היא איל

קסטיל שמפו מחודש
באריזת חסכון מפלסטיק
טקסטיל שמפו כעת:

¥יו ת ר לבו
* יו תרפ עיל
* ע ם רי ח בו שםנפלא
טקסטיל שמפו — האמצעי האידיאלי לכביסת צמר,
משי, אריגים עדינים וסיבים סינטטיים. קופסת
הפלסטיק החדישה שומרת על התוכן ומייעלת את
השימוש.

רת ביזז״רנקה בע״מ

המפיצים: חב׳ נורית בע״נז

החושן המפחיד
הצארית הרוסית במאה ד.־ 16 ליזא־בטה
הראשונה פחדה כל כך מפני
החושך, עד שבמשך 20 שנות מלכותה
שכבה לישון אך ורק בשעות
היום. אין לך מה לפחד, בחושך
ובאור, תמיד תיראי היטב אם על
רגלייך מיני־גרבונים ״מרסי״ .מיני־הגרבונים
״מרסי״ מצויידים בסרט־הצמדה
פטנטי המותח את הגרביים
על רגלייך בלא לחץ. כאשר חמים
בחוץ, הם לא יכבידו עליך ובכל
זאת ייראו יפה. מיני־גרבונים ״מרסי״
מחירם רק 4.50ל״י.
נו>1יב 1נו*!ב 1י נ 1ת בבולבי

ז״רהמגפר יצא, לקראת האביב, בנעלים חדשות. לנעלים קו ספורטיבי,
נאימות לשעות נופש והליכה.
לי הוואי — מופיעות בשלל צבעים עם סולית גומי, לגבר — נעל עשויה

תיק 4
איטי
:ובמו
צה גם את אביגדור להיבדק, וכך יצא המרצע
מן השק.
למרות זאת, המשיכו השניים לחיות יחדיו.
לאורך השנים הוכנס אביגדור מיספר
פעמים נוספות לבתי־חולים לחולי־נפש, ב־עיקבות
התקפות־דיכאון ונסיונות־התאבדות.
ואז, לאחר 13 שנות נישואין, פנתה האשד,
לבית־הדין הרבני בתביעה להתגרש
מבעלה :״אינני יכולה לסבול יותר תחתיו,״
סיפרה לדיינים בפשטות• ״אני עכשיו בת
,42 ואני רוצה לזכות עוד בילד בחיי.״

•וכי מה יכול היה הבעל מוכה־הגורל
( לענות לטענה כזו? הוא רצה רק
לשמור על אשתו, שהיתר, כל מה שהיה לו
בעולמו :״אפתי גילתה כבר לאחר ארבע
שנוח נישואין שאני עקר,״ התגונן בבית־הדין
.״למרות זאת המשיכה לחיות איתי
תשע שנים נוספות. זה מוכיח שרצונה להתגרש
עתה הוא לא בגלל שאינני מסוגל
להביא ילד לעולם. הסיבה האמיתית היא
בעיות פרנסה. מלבד זה, היא כבר איננה
מסוגלת ללדת בגילה.״

ן* דיינים הבינו לנפש הגבר האומלל,
| | אך לא היה בידם להושיע, שכן גם
לדבורה היתד, זכותה שלה לחיים מאושרים.
בפסק־דינם קבעו, שברגע שהבעל אינו מסוגל
להוליד, והאטה מעוניינת בילד, היא זכאית
לחפש לה בעל אחר. כל זמן שיש
עדיין אפשרות, אפילו קלושה, שהיא תלד
— אסור לשלול ממנה סיכוי זה.
העובדה שדבורה המשיכה בנישואיה עוד
תשע שנים לאחר שגילתה שבעלה עקר,
פסקו, אינה יכולה לשמש טענה נגדה. הם
גם הזכירו לאביגדור שלפי חוקי־ההלכה,
אסור היה לו כלל להתחתן. ככתוב :״לא
יבוא כרות־שפכה בקהל אדוני.״
ססק־דינם :״הבעל, אביגדור, חייב לתת
מייד גט־פיטורין לאשתו דבורה.״
* ה ש מות הוסוו למניעת זי הוי.

זהו מה שבאו־ס מציעה
לק״ץ: ה״ הדלה ושקובה
״אני שונאת חזייה הכובלת אותי,׳ ,טוענת עימנואלה קאהן
הצרפתייה, מתכננת לבני נשים וגברים. שינאתה זו הביאה
אותה ליצירת סידרה שלמה של חזיות ותחתונים שקופים
ואווריריים, שיש צורך בעין בוחנת כדי לגלות שהם קיימים
בכלל. אולם למרות שהם שקופים, הרי, איכשהו, הם
מצליחים תמיד להסתיר את הנקודה הקריטית. יצירותיה
של עימנואלה הן השלב האחרון בהתפתחות לבני הנשים,
מהמחוכים בעלי עצמות״הדגים ומטה, או מעלה, תלוי
בנקודת״ההשקפה. השלב הבא יכול להיות רק העור החשוף.

בשני צבעים ועגול =

שמאל, יצירה שקופת מטול שחור, מ חוז ק ת בסירטי־סאטן מגולים.

חחתוני־לב ולב חשוך
השאלה היא רק: אם

יותר מכל או הב ת עימנואלה מ תכננ ת־ החזיות להסתובב ללא חזיי ה,
כשהיא לבו שה מתחת לבגדיה רק בתחתוני־לב, מעשה־ידיה גם הס.
הן תסתובבנה ללא חזיי ה — ממה תתפרנס ע מנו אלה 7
לכו ב עי ק בו תי ה כל הנ שים ואף

יוצוסאופנה

עימנואלה קאהן מ תכננ ת בעיקר
חזיו ת לבעלות חז ה
קטן. מנקודת־מבט ה ה מיקצועית, כרוכים שדיים גדולים ב טירחה
רבה, זקוקי ם לתמיכה שקשה לה שיגה ביצירותי ה האווריריות.

£133

(* >18 זז מ /מ עג?
איך להיות
^ ) טבחית מעולה
ולהשאר זוהרת?
את בעית הבעוול פתרנו לך
אז נבון שנותר לך זמן
לטיפוח עצמי?

חברת אי הנו מגישה לך :
מבחר מקסים של מטעמי בשר
הקרויים רו 17ד\ו מוכנים
לאסלה ומדהימים בטעמם
הנפלא[נ באיכות עולמית !

11ס ט1
מיוצר עי //א י 1ג 1

אין ב עיו ת!
בחנויות

ע־ן יילי |011-ר{ 0
ברחבי הארץ
מבחר מגוון של

המרכז — ת״א,

השרון 19

פינת השפלה 3

מתנות מקוריות
לכל הזדמנות
אביזרי קישוט לבית ;
מיניאטורות לאספנים ג
משחקים יוצאי דופן
לילדים ולנוער; מטפחות
ראש לנשים, חפתים,
מחזיקי מפתחות ומקטרות
חדישות לגברים;
מגנטים מתאימים כשי
לבעלי רכב.

סניפים

(המשך מהעמוד הקודם)

דים מהצד החינוכי של המיתרם הדמיוני.

השפלה, עינויים
*ל עניין להשוות, בהקשר זה, עלי
י כמה דומות תגובותיהם של מורים
מופרעים ברחבי העולם. מחקר שפורסם לאחרונה
בארצות־הברית על־ידי ברנארד
בארד, כלל את הדוגמות הבאות של התנהגות
מופרעת מצד מורים:
9תלמיד בכיתה א׳ ,בן שש, שבר
לא בכוונה את הגיר שבו הוא צייר. כעונש׳
הורתה המורה לכל הכיתה לדקלם בקול
:״ג׳ורג׳י הוא תינוק, ג׳ורג׳י הוא
תינוק.״ כשפרץ הזאטוט בבכי מר, ציוותה
המורה על התלמידים לצייר כיצד ניראה
הילד כשהוא בוכה.
#תלמיד כיתה א׳ אחר, אצל מורה
אחרת, פרץ בשעת השיעור בצחוק. כעונש,
הושיבה אותו המורה בתוך סל-־ניירות
למשך כל היום. כאשר ניטה הילד, דעביי
שעה, לצאת החוצה, שמה המורה את ידה
על ראשו ודחפה אותו פנימל בחזרה. דק
לאחר שלוש שעות ניכנס לכיתה, במיקרה,
סגן המנהל, והציל את המיסכן: זרועותיו
ורגליו נרדמו, ועברו דקות ארוכות, מל־אות־ייסורים,
עד שהדם שב לזרום בהן.
על מעשה זה, קיבלה המורה נזיפה בסך-
הכל. רק לאחר שההורים הנזעמים פירהרו
את השערורייה בעיתון, הועברה המור-
הסאדיססית לבית־ספר אחר.
• מורה טענה בפני כיתתה שסוכני
הבולשת הפדראלית רודפים אותה, ביקשה
מהילדים לכתוב מכתבים לג׳י. אדגר הובר,
ראש האפ.בי.איי ,.ולבקש ממנו שיפסיק
להטריד אותה.
י• מורה התלבשה על אחד מתלמידיה,
בנסיון להכינו לכניסה לאחד המכונים האוניברסיטאיים
המעולים ביותר. היה זה
תלמיד טוב, אך לא מצטיין, והלחץ העצום
מצד המורה ועומם־ר,עבודה שהטילה עליו
הביאו אותו לנסיון־התאבדות. בעיקבות החקירה
שנפתחה, נתגלה שילדיה של אותה
מורה היו תלמידים גרועים, והיא ניסתה
לפצות את עצמה בדרך זו.
! 0מורה נהגה להניף ילדים ממושבם
ולהשליכם באוויר אל הקיר.
9מורה היה מגדף במשך שנים את
תלמידיו, מכנה אותם מפגרים ומופרעים.
אחת האמהות לקחה את בנה לבדיקה פסי-

כולוגית, הביאה אישור שהילד נורמלי לחלוטין,
הציגה אותו בפני המורה. כנקמה,
אסר המירה על הילד להשתתף בשיעורי־התעמלות.
9ילדה
בת , 14 שהיתר, בבית־חולים
בגלל מחלה בדרכי־השתן, הביאה אישור
רפואי למורה, שמותר לה ללכת לבית־השימוש
בכל עת. המורה סירבה להרשות
לה, והילדה המיסכנה הרטיבה במקום מושבי׳•
המורה העמידה אותה בחזית הכיתה,
עם הגב לתלמידים, כדי שכולם יראו את
חצאיתה הרטובה. אחר־כך הרימה את החצאית׳
כדי שכולם יוכלו לראות שגם
התחתונים רטובים. כאשר באה אמה של
הילדה לזעוק חמם, הגיבה המורה :״מה
יש, על מה כל הרעש? היו לה דווקא
תחתונים יפים מאוד.״

תלמיד בכית־זונדת
• מורה נוהגת לקרב אליה תלמידים
שהיא מחבבת, לחבק ולנשק אותם בגלוי
בכיתה, להזמין אותם לביתה. אחרים, שהיא
לא סובלת, היא מכה בכיתה, ממררת את
חייהם בלעג בלתי־פוסק. כשהיא במצב־רוח
רע, היא מרימה את קולה, ואף צועקת :
״אתם עוד תצטערו על שנולדתם בכלל,
לפני שאני אגמור איתנם,״ או :״כמה ש־אני
שמחה שלא נולדו לי אף פעם ילדים,
בני־שטן שכמותכם.״
׳ בעת שיעור בהיגיינה מינית, נהג
המורה לקבוע, לגבי כל אחד מהבנים, אם
הוא עשוי להתקבל כבר בבית־זונות, או לא.
9מורה שנאה תלמידים מצטיינים. כשנתקבלה
פעם לכיתתה תלמידה שהיתר, גאון,
בודדה אותה המורה, לא הירשתה לה אף
פעם לענות לשאלות ולהשתתף בשיעור,
התעלמה מקיומה, הביאה את הילדה לידי
התמוטטות־עצבים. בחקירה שנפתחה, גובשה
המלצה שלא להכניס לכיתתה תלמידים מצטיינים
— ״לטובתם שלהם״ .למורה עצמה
אי־אפשר היה לעשות כלום — היתד, לה
קביעות.
9ילד התרומם ממושבו באמצע השיעור
והציץ החוצה מבעד לחלון. המורה
קרב אליו בלי לומר הגה — וסגר בתנופה
את החלון על צווארו. הילד סבל שבר ב־עצם־החזה.
ההורים שוכנעו שלא להגיש
תביעה, לאחר שהובטח להם שהוא יועבר
מתפקידו ויישלח לטיפול פסיכיאטרי.

אין לפתור את וומייה?

הצעד הראשון הוא — לנפץ את חומת השתיקה והאדישות. ציבור-
החורים חייב לצאת לפעולה, לאלץ את השלטונות להוציא את ראשם
מהחול.

כל סטודנט-הוראה באוניברסיטה ותלמיד בטמינר״למורים חייב לעבור
בדיקה פסיכייטרית מתאימה. אם נכשל בבדיקה, יהיה זכאי לטיפול
פסיכיאטרי — על״חשבון הממשלה. אם מערער הסטודנט על מימצאי-
הבדיקה, הוא רשאי להיבדק גם על-ידי פסיכיאטר לפי בחירתו.
מובן מאליו, שכל פרטי הבדיקות והטיפול יישארו סודיים.

ת ״ א: אבן גבירול 80
הבעייה חמורה יותר לגבי מורים הנמצאים כבר בעבודה. ביחס
^ ^ 4אליהם, התגובה הראשונה היא: מורה מופרע! לזרוק אותו.
תגובה זו היא טיפשית — ולא מעשית. אף אחד לא יציע להשליך
מעבודתו מורה שלקה בשחפת. הפיתרון הנכון חייב להיות: להקים
ועדה רפואית, שבפניה יובאו הוכחות על התנהגות לא-רציונאלית ומופרעת של
מורה. באם הוועדה תמצא שההוכחות מספיקות, היא תמליץ לשלוח את המורה
לבדיקה פסיכיאטרית.

ת ״ א: אבן גבירול 138
חולון: חנקין ( 42 בנין קולנוע
סבוי)
הודים: רוטשילד ( 18 ככר
וינגייט)
חי פ ה: הנביאים ( 20 מתחת
לקפה רומא)
וסניפי החברה בירושלים
באר־שבע וברחבי הארץ.

אביזרים לרכב
ציוד למחנאות
ומתנות

במידה ויימצא צורך בכך, יהיה חמורה זכאי לטיפול פסיכיאטרי — שוב, על-
חשבון המדינה, לא על־חשבונו הוא. מודה שיסרב לעמוד לבדיקות או לטיפול
— יורשה לערער. רק אם ימשיך לסרב גם אחרי שעירעורו יידחה — יפוטר.
נכון, פיתרון זה יעלה לאוצר־המדינה בכמה מיליונים נוספים לשנה.
אין ספק שהפיתרון של היום — התעלמות מהבעייה — הוא זול יותר, עולה
פחות כסף. אבל כמה שווה בריאותם הנפשית של ילדים אומללים — שימשיכו
לחיות אומללים, על לא עוול בכפם, עד סוף ימיהם ן

ונול האשה
׳רדו״דנויס•יי•,משונים? האס מסרוננ־ם ננו או בתו -ן וחבדיהם
האס מחחורל־ם בכיתה•י שרי

וכיתה -ער ו1ו1שי 0מוזרים, סשנידיס? .עדינים? עד החנואויוח־זסס וא טחסשו אצו
האודה? על נקאה והתעללות שיטתית אציוה בתלאיויס שלא נשאו הן אלבניה? בקיצור -

ו! א 1זממוו! >111׳*זן מ/נדעת?
• בכית ה ג׳ ,בבית־ספר ב צ פון וזל־אביב,
ב איזור המגורים האקסקלוסיבי ביותר
בעיר, אילצה המורה תלמיד, כעונ ש
על שהפריע, ל שבת ב מ שך כל היום —
ארבע שעות — ישיבה מזרחית על הריצפה
ליד הלוח
• בבית־ספר עממי אחר בתל־אביב, נוהגת
אחת ה מו רו ת לספר לתלמידיה שהמנהל
חור ש מזי מו ת נגדה, מצווה עליהם
להחביא מייד את מחברותיהם ברגע שהוא
נכנס לכיתה, כדי שלא יגלה חו מ ר מר שיע
נגדה.
• בבית־ספר ע מ מי שלישי, בירו שלים,
נוהג המורה לגדף את התלמידים בשם
פו שעים, מנבא להם שסופם בית־סוהר בגלל
התנהגותם הנלוזה.
• בגימנסיה בתל־אביב, אחת ה טובו ת
בעיר, מלמד זה שנים רבות מורה לשפה
זרה. הוא מורה טוב, חביב, רווק בגיל העמידה.
מעולם לא היו נגדו תלונות בכיתה.
עד שלילה אחד הוא הגיע לתחנת־המ ש־טרה
— לא כפו שע, אלא כקורבן: גבר
אלמוני תקף אותו, שדד מ מנו את ארנקו.
במהלך החקירה התברר שאותו מורה הוא
הו מוסקסואל מו שבע זה שנים רבות. מעשה
השוד אירע ב שעת מיפג ש הו מו ס ק סואלי
בין ה מור ה לשודד.

באיזו מחלד, מידבקת.
לעזרה — ובדחיפות.״

מורד, כזה

זקוק

שזיט עד מאות ילדים

^ ין שלושת מיליוני אזרחי ישראל
— כמו בקרב כל ציבור, בכל ארץ בעולם
— ישנו אחוז מסויים שלמופרעים:
גברים ונשים שהמיבנה הנפשי שלהם
מעורער, ובתגובותיהם, משום כך, אינן
מאוזנות.
מתוך שלושת מיליוני האזרחים בארץ,
בחרו כ־ 30 אלף לעבוד כמורים ומורות.
בין 30 אלף אלו, ישנו, פחות או יותר,
אותו אחוז של מופרעים כמו בקרב שאר
האוכלוסייה בארץ.
אך קיים הבדל אחד, מכריע, בינם לבין

• בבתי־ספר רבים, בכל הארץ, ידועים
מורים רבים הנוהגי ם בזעמ ם למרוט אוזניים,
להעיף סטירות־לחי, לצבוט, לבעוט,
ול שבור סרגלים על ראשי התלמידים.

יום יום, שעה שעד״ חשופים מאות ילדים
ברחבי הארץ לפגיעתם של עשרות
מורים ומורות מופרעים — מהם כה מופרעים׳
שאסור היה להם להיות כלל בקירבת
ילדים. הפגיעות הגופניות הן הפחות חמורות:
הרבה יותר מזיקות הן הפגיעות הנפשיות
מהן סובלים הילדים, פגיעות העלולות
להשאיר בהם צלקות עד סוף ימיהם.
מיהו מורה מופרע? לא כל מורה, המאבד
פעם ביובל את עשתונותיו ומעיף
לתלמיד סטירה, הוא מופרע. בהתחשב במתח
על עצביו של המורה, אותו יוצרים
30 או יותר בני־תופת, צריך לעיתים המורד•
להיות בלתי־נורמלי כדי ל א להתפוצץ
מדי פעם.
כמו כן, ישנם מורים רבים שהם סתם
לא־מוכשרים, עייפים, עמוסים יתר על המידה,
או מתוחים באופן זמני. כל אלה
עלולים להיראות כמופרעים, אך אינם בהכרח
כאלה.
אולם כל מורה הנוקט, בשיטתיות, בעונשים
שנועדו להעליב ולהשפיל את התלמיד
ולשים אותו ללעג בעיני חבריו, וכן עונשים
שהם מוגזמים ללא כל יחס לעבירה שעבר
הילד — מורה כזה הוא ללא ספק מופרע,
חייב להיות מורחק מהילדים, עד שיקבל
טיפול פסיכיאטרי נאות.
קובע פסיכולוג ידוע :״מורה הסובל מ־התקפות־זעם
או דיכאון, המתייחם לילדים
דרך־קבע בסארקאזם או נוזף בהם ל לא ה
ד ף — מורה כזה יש בו משום סכנה
לילדים, לא כחות מאשר לוא היה חולג

שאר המופרעים: כשאדם מופרע בוחר לעבוד
כמהנדס, כפועל־בניין, כנהג־משאית —
הנזק שהוא גורם הינו מצומצם: הוא עלול
להיות עצבני, לא־חברותי, גס־נפש הוא
עלול להשתכר, לרדות באשתו, להכות את
ילדיו. זה הכל.
אולם כשאדם בוחר לעבוד כמורה, הוא
הופך לשליט על נפשם של מאות ילדים,
ילדים אלו מצפים מידיו ליחס הוגן וצודק.
כאשר, במקום זה, הם זוכים לאי־צדק —
מסתלפים כל מושגיהם על העולם.

השיגרה הארורה
** ה ;עשה כדי לסנן מופרעים אלו
^ ),מקהל המורים? כדי למנוע כניסתם
של חדשים — ולרפא את הקיימים?

התשובה המדאיגה היא — כימעט ולא
כלום!

י• הסתדרות־המורים אינה מקדישה ל-
בעייה תשומת־לב מיוחדת, מתייחסת אליה
בנייטראליות, כחלק ממיכלול השאלה של
מורים בעייתיים: במידה ומגיעה תלונה מהורים
או מנהלים על מורה מסויים, היא
מועברת אל המפקח, וזה בודק אותה. אם
המפקח מוצא שהתלונה מוצדקת, פונה מש־רד־החינוך
להסתדרות־המורים, ויחד הם
מקימים ועדה פריטטית מיקצועית הדנה
בפרשה ומחליטה על גורלו של אותו מורה.
ברור שאין לתבוע דווקא מהסתדרות־המורים,
שהיא גוף שנועד להגן על זכויותיהם
של חבריו, שתעשה מאמצים מיוחדים
כדי לאתר מורים מופרעים לצעדים
כאלה ניתן היה לצפות יותר מצד הגופים
המכשירים מורים חדשים, או מצד משרדי,חינוך,
שמתפקידו לסלק ליקויים במערכת־החינוך.
מה עושים אלו בנידון?

אין תקציב
>• בסמינר לוינסקי התל־אביבי למורות
וגננות, אחד מבתי־היוצר למורים הגדולים
בארץ, לא נהוגים שום מיבחנים פסיכולוגיים
לגבי תלמידים חדשים. ד״ר אברהם
בדאור, מנהל הסמינר, מכיר בקיום הבעייה,
וכמוהו גם המורים לפסיכולוגיה מבין צוות
מורי הסמינר• אולם למרות שהנהלת הסמינר
פנתה כבר מספר פעמים למחלקה להכשרת
מורים במשרד־החינוך בהצעה להפעיל מיב-
דקים כאלו, לא אישר עדיין משרד־ד,חינוך
תקציב לזה.
• גישה דומה יש גם לד״ר רפאל ניר,
סגן־מנהל בית־הספר לחינוך באוניברסיטה
העברית בירושלים. לדבריו, נתן אומנם
ביית־הספר את דעתו לבעייה, והגיע למסקנה
שזו כלל אינה שאלה שולית, אלא נושא
הדורש את פיתרונו. אלא שבינתיים מנסה
בית־הספר לפתור זאת על־ידי תהליכי ברירה
ומעקב פדגוגיים אחרי התלמידים, לא
הגיע עדיין להפעלת מיבחנים פסיכולוגיים.
• משרד־החינוך, לעומת זאת, פועל
רק כאשר אין תלונות. וכאשן אין תלונות
— אין בעייה: הנחת־היסוד של המשרד היא,
שכל מורה ממלא את תפקידו כהלכה.
עצם העובדה שעבר בהצלחה את הסמינר
— מוכיחה שהוא ראוי להוראה.
כתב העולם הזה שאל את דובר משרד־החינוך
אם כל מורה עובר, לפני היכנכו
לתפקידו, בדיקה רפואית פיזית.
תשובת הדובר :״כן, ככל עובד מדינה.׳׳
שאלה :״מדוע אינו עובר גם בדיקה רפואית
פסיכולוגית?״
השאלה נותרה ללא תשובה.
גישה זו אינה אופיינית רק לישראל.
בארצות־הברית, למשל, המצב אף גרוע
יותר: מספר מורים ומומחים, שהעזו לפרסם
מחקרים בנושא, זכו לחרם ורדיפות
מצד ציבור המורים, המנהלים ושאר העונד
(המשך בעמוד הבא)

עד רהיטים ופרחים מטיבעם של פרחים שהם פורחים ונובלים.
כאלה הם נם הלהיטים. אבל לפני פחות
משלוש שנים היתה לכל חובבי הפיזמונים
הזדמנות לראות כיצד פרחים ולהיטים פורחים
וקמלים זה בצד זה.
היה זה כאשר תנועת כוח הפרחים, שנולדה
בחוף המערבי של ארצות־הברית,
ושהטיפה לאהבה בין הבריות — הצמיחה
דור שלם של להקות.
הלהקה הבריטית הבולטת ביותר שקמה
באותה תקופה, על־מנת לייצג את תנועת
הפרחים, היתה להקת אנשי העציצים. את
שמם לקחו, אומנם, מתוכנית־טלוזיזיה בריטית
לילדים, שכוכביה הם שני עציצים.
פיזמונם הראשון, הבה נ לן לסאן פרג־ציסקו,
היד. להיט ענק. אולם חודשים טפו־רים
לאחר־מכן החלה תנועת
לאבד מזוהרה, ויחד עימה קמלה גם הצלחתם
של אנ שי העציצים. הם ניסו למלא
את עציציהם בשם חדש, הקליטו תקליט
תחת השם החברים, אולם מזלם לא השתנה.
עתה הגיעו טוני, פיטר, רובין וריקי לישראל,
כשהם שרים שוב תחת שמם הקודם
— אנשי העציצים .״אם לא לנסוע לסאן־
פרנציסקו,״ הם אומרים ,״אז לפחות ללכת
בעיקבות השמש לישראל.״ למרות שהסיג־נון
שהוליד את הלהקה, חלף מן העולם —
אי־אפשר שלא להתפעל מן ההארמוניה הנפלאה
והנקייה, המאפיינת את שירתם.
יחד עם אנשי העציצים הגיעו אלינו גם
הבלו ג׳ינס, חמשת הבחורים ילידי ליברפול,
שהחלו את הקאריירה שלהם כמעט באותה
תקופה, ובדיוק באותו מקום, בו נולדו
החיפו שיות. סיגנונם מכיל את כל סוגי המוסיקה.
החל מפום פשוט ורוק־אן־רול, וכלה
בריתם־אן־בלוז והמיקצב־הכחול.
כוח הפרחים

״הבלו ג׳ינם״ מתנדנדים

...לפי אודך השימדה תקליטים
תום ג׳ונם
שג׳ו סאות
חדשים

יהיה שוב פיזמון איטלקי, שנלקח מפיזמוני סאן־רמו,
להיטו הבא של
חיבר,
ותורגם לאנגלית. שם הפיזמון: אהביני הלילה כמה מכם יודעים
בין השאר, את הפיזמון הס! • צריך לראות את התרגומים המגוחכים של שמות הפיזמונים
במיצעד הבריטי, המופיעים בכל מיני עיתונים אצלנו, כדי להאמין שמישהו יכול לתרגם
-)1 11 1111-011911 )116ו / 1160 לא יוצא שמעתי שמועה, אלא
בצורה כזאת.
ישמעתי זאת דרך יין־הענבים הסיבה שישראל איננה נכללת בתיכנון ההופעות של
מתבודדי הרמן לקיץ הקרוב, כפי שפורסם בשבועוני הפיזמונים הבריטיים — היא שהאמרגן
הישראלי דני בן״אב חתם על החוזה עם הרמן רק בשבוע שעבר, והרמן יגיע אלינו
בחודש יוני, לחמישה ימי־הופעות, בדרכו לאוסטרליה • .יש עיתונאים הבולעים כל לוקש
שמאכילים אותם. כך מצאנו, לדוגמא, ידיעה באחד העיתונים, לפיה כמעט וביטלו אנשי
העציצים את ביקורם בישראל, משום הצלחתו הגדולה של פיזמונם האחרון — ברגע של
טירוף — במיצעד הבריטי. האמת היא, שלמרות שזהו פיזמון טוב, הוא עוד לא התקרב
אפילו לשולי המיצעד הבריטי # .לעומת זאת הצליחו חברי להקת השווים להכניס — תוך
שבועיים מאז שבו לאנגליה מישראל — את פיזמונם מייקל ועץ הסנדל למיצעד הבריטי• .
מארגני תחרות אי רו־ויזיון יעמדו בקרוב בפני בעייה: היכן לקיים את התחרות בשנה הבאה?
בדרך כלל מתקיימת התחרות במדינה שזכתה במקום הראשון בשנה הקודמת. אולם הפעם,
כפי שזכור, הגיעו ארבע מדינות למקום הראשון # .יש המפיצים שמועות על רומן בין
דיאנה רום (הסופרימס) לשחקן הקולנוע מארלון בראנדי # .הטלוזיזיה הישראלית
עשתה שגיאה חמורה, מבחינתה, בהביאה לשידור את תוכנית הטלוויזיה האיטלקית או ל פן
אחד, שכללה, בין השאר, הופעה של ננסי סינטרה ושל דיטה פאבונה. למרות שעל־פי
גיל הפיזמונים ואורך השמלות אפשר היה לקבוע שהתוכנית הוקלטה לפחות לפני שלוש
שנים — הרי שהיא הגבירה את הניגוד העצום בין רמת תוכניות־הבידור של הטלוויזיה
הישראלית, לבין זו המקובלת בחו״ל * .לולו ובעלה מורים גיב בילו את ירח־הדבש
שלהם בחברת בארי גיב וידידתו לינדה גליי.

האלילה זועמת
נינה סימון כועסת. האלילה של מוסיקת־הנשמה,
זמרת הבלוז, פסנתרנית הג׳ז, הלוחמת
הבלתי־נלאית נגד האפלייה הגיזעית
— זועמת. על מיי לא תאמינו — עלי,
עליכם, על כל מעריציה. הסיבה: לא ייחסנו
חשיבות מספקת לפיזמונה החדש: מ ה פינ ה.
״אני מאוד רגישה לכל אחד מהפיזמונים
שאני מקליטה,״ היא אומרת .״אבל במיוחד
לזה האחרון. משום שזה איננו סתם פיזמון.
זוהי בשורה. כללתי בשיר את כל הבעיות
המסעירות כיום את העולם. מלחמת גזע
בגזע, מלחמת הצעירים במבוגרים, מלחמת
העניים בעשירים ומלחמת הדור הצעיר ב־מימסד
הישן, ובכלל, מלחמה באי־צדק.

״לפי דעתי, חייב סיזמון זה לעורר עניין
אצל כל צעיר בחברה
חופשית. אבל
משום־מה הוא איננו
נמכר. זה מאוד מצער
אותי. משום שתמיד
הרגשתי כי
אני מבטאת את די־עותיהם,
משאלותיהם
ושאיפותיהם של
נינה סימרו
רבים, שאינם יכולים
כלל לדבר אל ההמונים,
והם מאושרים שאני עושה זאת
עבורם, באמצעות המוסיקה.״

אריתה פרנקלין. ווילסון פיקט, סם
ודייב, אוטים רדינג, פרסי סלדג/
ועוד רבים על סידרה של כמה תקליטים
שיצאו לאחרונה לשוק הישראלי, ושהם
בבחינת תקליטי־חובה בספרייתו של כל
חובב מוסיקת־נשמה ומיקצבי ריתם־אן־בלוו
(אטלנטיק).

תום ג׳ונס. הקלטה פומבית במועדון־
הלילה הלונדוני המפורסם, שיחת העיר.
מכיל את כל להיטיו הקודמים של ו^ם,
בתוספת של מיי יידי שע מאמע (פאקט).

אנגלכרט הומפרדינק.

אופני בלסייז,

נ פי שזה היה ועוד 10 פיזמונים, מפיו של
הזמר שכבר מיותר להמליץ עליו נפאקס).
מרי הופלן ין. שני פיזמוניה המפורסמים
של הזמרת המפורסמת: רחוק מן העין מתוך
פסטיבאל טאן־רמו וגוד ביי, להיטה הבריטי
האחרון (אפל).
מיצעד להיטים. זה איננו בדיוק שם
התקליט, אבל זה מה שהוא מכיל. תקליט
מיוחד הכולל שמות כמו הארב אלפרט, ה־סופרימס
הבי ג׳יס ועוד, שיצא על־ידי
האו״ם ושכל ההכנסות ממנו, קודש לעזרה
לפליטים בעולם (או״ם).
ה,,כי ג׳יס״ .תקליטם מאריך־הנגן הנקרא
רעיון, והמכיל, בין השאר, את הלהיט
התחלתי בדיחה (פולידור).

סרג׳יו מנדז וברזיל .66 שני תקליטים
מאריכי־נגן של הלהקה, שעיבודיה
לכמה מן הלהיטים הגדולים של התקופה
האחרונה, זכו להיות להיטים בזכות עצמם
(פיליפס).

ה,,מי״ .תקליט מאריך־נגן שבא לכסות
את המחסור בלהיטיה הישנים של הלהקה,
כמו אני נער וכלבים (פולידור).
הארב אלפרט. המחצצר מנגן את א־באנדה,
עם מעט עזרה מידידי ועוד (א.ם.).

יותרטובמ 7זאן רמ ו!

״יש נטייה בארץ לחזור אל המלודראמה.
אל רגשותיו היסודיים של האדם. מנטייה
זו נהניתי גם אני.״ זאת היתר, תגובתו
של דן אלמגור, שפיזמונו בלאדה לחוב ש,
לנעימתו של אפי נצר, זכה במקום הראשון
בפסטיבאל הזמר הישראלי השנתי, שהתקיים
ב בנייני האומה בירושלים.
אין ספק שפיזמון זה כבש את הקהל,
הן בשל מילותיו, הן בטל מנגינתו עצורת־הכוח•
אלא שיחד עם זאת הוא עורר היר־הורים
נוגים. משום שכמו אצל עמים רבים,
ניתן גם אצלנו ללמוד את רוח התקופה
מהפיזמונים שחוברו בה. בלאדה לחייל
הוא הימנון של תקופה עצובה.
מוות ומלחמה
מי שיעבור על 12 הפיזמונים שהושרו
בתחרות, ימצא ששליש מהם מספרים על
מוות ומלחמה. שיר ערש , 1969 שהושר בפי
אלכסנדרה, מספר על ילדה השואלת, בין
גלעד לגולן: איך אפשר לאהוב בעולם שכולו
מלחמה? יגאל בשן זימר בפיזמון
על גל האבן הלבנה, על ״אלה שנפלו
אריק איינשטיין שר את פיזמונו של שלום
חנוך, שבחר נושא קצת רחוק מאיזורנו,
אם כי טראגי לא פחות — פראג. וכמובן,
בלאדה לחייל, המספרת על החובש שחש
לעזרת חברו הפצוע, והוא עצמו נפגע ומת.

יהווה גאון שד את ..נלאוה וחובש״ שונתה נוזקוס הראשון
פסטיבאל־הזמר של השנה היה השביעי
במספר, והראשון שהועבר בטלוויזיה היש־ראלית.
היה זה מיבצע רב־היקף, שהטל־רויזיה
הישראלית עמדה בו בהצלחה רבה.
הצופים שעקבו אחר התחרות בבתיהם יכלו
בשקט לומר, כי המעמד כולו היה רב־רושם
הרבה יותר מזה שראינו בסאן־רמו.
תוספת אחרת שהונהגה השנה היתד. פתיחת
חמש נקודות־הצבעה נוספות, בחמש
גקודות־ישוב בעלי אופי שונה: בקיבוץ
ותיק, בקיבוץ צעיר, במושב, בכפר־נוער
ובאולפן עולים. חידוש זה איפשר השגת

:ורה
פעם הוא היה ימאי, ולבן מעו טרו ת זרו עותיך
בכ תובו ת־קעקע צי בעגניו ת, ציורים
של אוניו ת וכ תו בו ת נ מו ״ הבי ת ה — לאנגליה.״
אבל ב מ שך ה שנתיים האח רונות
הוא עשה כל המאמצים כדי לחתור דווקא
בניוון ההפוך — מ אנגליה לישראל. הסיבה:
ח תיכה י שראלית, כ מו בן, שה שאירה בליבו

חתך רחב יותר של טעם הקהל.
על פי תקנון התחרות הצביע כל מאזין
בשביל פיזמון אחד, וחבר־ה שופטים קבע
את דירוג שלושת הפיזמונים הראשונים. עלפי
מישאל־בזק שערך לוהט ולהיט בקרב
הקהל באולם, התברר כי לו היו בוחרים
שלושה פיזמונים נוספים, היו זוכים בהם
— לאו דווקא לפי הסדר הבא — הפיזמונים
שיר ערש 1969 אלכסנדרה) ,על כפיו יביא
(רבקה׳לה זהר) ופראג (אריק איינשטיין).
אריק איינשטיין היווה את ההפתעה־המ־אכזבת
של הערב. הוא עלה על הבמה

צלקת ע מו ק ה יותר מכל נ תוב ת־קעקע.
קוראים לו ריקי, והוא הגיע לישראל
לרא שונה לפני מלחמת־ ש שת־חימים, יחד
יעם להקה שנקראה הווידס. הוא לא ניגן
בכלל, אלא היה, מה שקוראים ב שפת המיק־צוע,
מנהל־דרכים. כל להקת־קצב המכבדת
את עצמה מעסיקה מנהל־דרכים, שתפקידו

עות מיספר לפני שעזב את הארץ ה כי ר [ ]
כאן את נורה, וכל מה שהוא זו כ ר כיום ן )
זה שהיא גרה אי־שם ברחוב ריינס בתל־ י <
אביב, שהיא דוג מני ת ושהיא אהבת חייו
אחרי שעזב את הארץ קיימו קשר מכתבים1 1 ,

בו המ שיכה לספר לו על עצמה.
בז מן המלחמה — כך כתבה לו — שיר־ י 1

לדאוג להתקנת הציוד ב מ קו מו ת־ ה הופע ה,
ולפרקו. ובמידה והלהקה נמצאת בסיבוב־הופעות,
הרי הוא משמש גם נהג וגם מנהל
משק־הבית.
למי שזוכר מה היה בסופה של הלהקה,
אין מעם לחזור ולהזכיר. ולמי שאיננו זוכ ר
את כל העסקים עם המ שטרה ועם האמרגנים
שהביאו אותה — לא כדאי לספר.
העיקר שיומיים לפני פרוץ המלחמה עלו
הבחורים על אונייה ועזבו את הארץ•

אבל ריקי נ שבע שיחזור. מ שום ששבו־

תה באחד הקיבוצים, ונפצעח ביד מנוו ר[ .
אבל לא מ שהו רציני. היא היתה כו תב ת |
לו עוד הרבה דברים, אילמלא התערבו יום י
אחד הוריה, ו שיגרו לריקי מכתב קצר [
וחריף: אל תכ תוב יותר לבת שלנו, מ שום \ 1י שהיא יהודיה ואתה נוצרי!
לפני שבוע הגיע ריקי שוב לישראל, הפ
עם כמנהל־הדרכים של להקת הבלו־ג׳ינס! 1 .
מי שמכיר את נורה, או ראה אות ה לאחר [ ]
הודאריך הנ״ל, מתבק ש להתקשר עם ריקי ! 1
בד חיפו ת, באחד מ מ קו מו ת ההופע ה שלו 1 י1 הלהקה — ויבוא על עונ שו.

בהילוך אדיש, שר אל תוך המיקרופון
כאילו הוא עושה טובה לקהל, שניאות להופיע
בפניו.
התוצאה: הקהל אמר לו בלי־טובות, ולמרות
שפראג היה פיזמון טוב (שבוודאי עוד
יזכה לד,שמעות רבות ברדיו) ולמרות של-
אריק יש קול נעים — הוא לא הגיע לשלב
הגמר. היו גם כאלה ששאלו את עצמם
כיצד הגיע פיזמון על צרותיו של עם
אחר — לפסטיבאל הצרות של ישראל.
לעומת ההפתעה שעורר אריק איינש־טיין,
לא היתד, כל הפתעה בהצלחתו של
אבי טולידאנו• הוא זימר שני פיזמונים,
ואין פלא שדווקא בדרך חז ר ת הביא אותו
לבין שלושת הגדולים. פיזמון זה חובר
על־ידי הצמד המוכשר נורית הירש ואהוד
מנור. מאחר ואין זו הפעם הראשונה שאבי
שר פיזמון של השניים, היה ד,פיזמו! תפור
לפי מידותיו.

אכזבה מאריק
הצלחה לאבי
מול הצלחתו של אבי טולידאנו, קשר,
היה שלא להצטער על שבחלקו של זמר
צעיר ומוכשר כמו יגאל בשן, נפל לשיר
פיזמון שלא הצליח להשאיר כל רושם על
המאזינים. דבר דומה אפשר לומר גם על
מכתבי אהבה, שזימרו עדנה גורן וקובי רכס.
אילנית הצליחה להשאיר באישיותה רושם
רב יותר מאשר בפיזמון שזימרה, וזה
— טיב הפיזמון — ודאי שלא באשמתה.
צמד הפרברים ותיק־הפסטיבאלים נכשל הפעם
ברגע בו פתח את פיו. פיזמונם, בהר
הגלבוע, ניפתח בקריאות הו־הו־הו, כמסורת
שירי־ד,רועים מלפני 10 שנים, המשמשים
כיום רק פארודיה על אותם הימים.
וחבל, מפני שהם דווקא יודעים לשיר.

תמרורים
הרתה ללא נישואין, השחקנית
האנגלית ואנסה רדגדייב. העיתון
אנג׳לס טיינזס, שפירסם את הידיעה על־כן,
הודיע כי ההריון הוא ״תוצאה מידידותה
ההדוקה־מאוד של ואנסה עם השחקן פרנקו

לוס־

סכיויזיר־ו

טלויזיהאיןקוניםכלי ום, לכןבטרם
תרכ וש טלויזיהעל יה לדעת מספרפהטים
מאלפ ים על ית רונ ות יהם של מקלט י טל ויזיה

״שאוב־לורנ>ר
לגבי המקלטים האחרים !
* הודו ת לבניה מיו חדת, מצ טייני
םמקל טי טלויזיה
״שאוב־לורנץ״ באריכות י מי ם
גדולה מזו של מקל טי םאח רים.

כל מקל טי ״שאוב־לורנץ״ ה ם
גם בעלי?תס.
* כל מקל טי ״שאוב־לורנץ״ ה ם
או טו מ טיי ם במלוא ם.
* הרגישות של מקל טי ״שאוב־לורנץ״
עולה על כל האח רי ם,
ולכן במקל טי ״שאוב־לורנץ,,
קו ל טי ם טוב יותר אתהתח נות
ה ר חו קו ת.
בכל מקלטט לויזי ה ״שאוב־לורנץ״
פועלות לא יותר מ־8
מנורות. יתרת העבודה מבוצעת
על״ידי ט רנזי ס טו רי ם 811,1011151
יקרי ערך, ודיודות. ה תו
צאה: פ חו ת קל קולי ם, תצ רוכת
נ מוכ ה יותר של חשמל,
מניעת התחמ מו ת יתר של ה מכ-

שיר וכ תוצ א ה מכך — יתר ארי כות
י מי ם.

רשת ה שרותים של ״שאוב־לורנץ״
מ קי פהאת כל הארץ
מדן ועד אי לתומב טי ח ה ללקו^
חו ת שלנו פעולה ת קינ ה למש ן
עשרות בשנים.

״שאוב־לורנץ״
המעולה

* השרות
מעולים
* ערבות לאיכות
* שקט ושלוה לכל הרי״ם

!1111

בידי

טזמחיט
מקלט הטלניזיה הטוב בעול !

נרו.״ בגלל ההריון איבדה ואנסה, שהיא אם
לשתי ילדות מנישואיה לבמאי דוני ריצירד־סון,
את התשקיד שנועד לה בסרם־הענקים
קרומוול, בו משתתפים ריצ׳רד הרים ואלק
גינס.

הודתיק

וינסנט מינלי מאשתו דניז, שהיתה
ידועה כאחת הנשים האלגנטיות בעיר הסרטים•
לפני נישואיו לדניז היה וינסנט נשוי
לשחקנית־זמרת ג׳ודי גארלנד, שכתוצאה מ־גירושיה
קיבלה דיכאון נפשי והחלה שותה
לשוכרה.
פרש לשנת שבתון, אחרי שהופיע
במשך שש השנים האחרונות בערבי־ראיונות,
בהם ריאיין מאות אישי־ציבור, אמנים וסתם
אנשים אפורים — דן בן־אמוץ. ידידיו
מספרים שגם אחרי גמר השנה, לא ימשיך
דן לראיין.
נפצעה. עת
בילתה חופשה בהרי
!האלפים, כשהחליקה
על השלג, ונקעה את
השחקנית
)רגלה,
נטאלי ווד. אחרי
טיפול ראשוני הועברה
ללונדון, ולדברי
הרופאים שטיפלו
בה, יהיה עליה להיעזר
במשך החודש
הקרוב בכסא־גלגלים.
נפטרה. ב־כזזיית,
אחרי מחלה
קצרה, רבקה אל־נמרי,
יהודיה־ילי־דת־גרמניה,
שהתאס־למה
בירושלים לפני
נישואיה לדיא־אל־דין
ווד
אל־נמרי, אמו של
כמאל אל־נמרי, מי
ששימש כמפקד אל־פוזח בירושלים ונשפט
למאסר־עולם. רבקה היתד, אחותם של משד,
קליינר, מנהל בנק המזרחי בירושלים! ושל
אברהם קדרון, מנהל חברת שיכון עובדי ם
בירושלים.
נפטר בפראג, בגיל ,63 לאחר
מחלה ממושכת, מי שהיד, גנראל במלחמת־האזרחים
של ספרד, ומראשי הקומוניסטים
הספרדיים — חואן מודסטו. נפצע פעמיים
בעומדו בראש הכוחות הרפובליקאיים
בעת מלחמת־האזרחים, אחר עבר לברית-
המועצות וחי שם שנים רבות, עבר משם
לצ׳כיה.

נפטר. בגיל ,65 אשר זברוב־סקי.
אחיו של סגן יושב־ראש הכנסת אריה

מכון פסיכולוגי

,שניו ת ,

היפנוזה וטיפול

בכל הבעיות הנפשיות,
מבחני אישיות
בהנהלת

ד״ר רזניק
בחיפה מלם ון 69300
ובתל־אביב המלך ג׳ורג׳ 44
מ־ 15.00 עד .18,00

בן־אליעזר. זברובסקי, יליד וילנה, היה ממייסדי
הרצליה, מראשוני אגד בשרון, וחבר
הקואופרטיב עד יום מוחו.
נפטר בגיל ,71 השחקן שליחיה
את התיאטרון העברי בארץ־ישראל במשך
50 השנים האחרונות — מיכאל גור. יליד
ליטא, שלמד באוניברסיטאות חרקוב ומוסק־בה,
עלה גור ב־ 1921 לארץ והצטרף להביסה.
בשנות ה־ 30 יסד, יחד עם רעייתו
מרים ברנשטיין־כהן, את -הקומדיה הארצישראלית
והתפרסם בעיקר בהופעות בתפקידים
קומיים. היה מכוכבי לי לה לו וב־1949
הצטרף לקאמרי, שם מילא תפקידים שוגים.
הופעתו האחרונה היתד, בהצגת הנרי הרביעי.

בעלי הבתים כשהרצל חכם נפטר, הוא הותיר אחריו
שני בנים, כרוך ואכרהם, ובת —
עדנה, ואשד״ והרבה כסף, ובית בשדרות
חן פינת הנביאים.
האשד, החזיקה זמן־מה בבית, ועכשיו
החליטה למכור אותו כדי לקבל תמורתו
חצי מיליון לירות ודירה בקומה העליונה.
בעקבות זה, לפתע, עברו כל ילדיה לגור
בדירות־פאר. בין עדנה, הבת לבית חבס,
לבין דיצה, אשתו של ברוך, קיימת תחרות
מזה זמן רב. שתיהן נוהגות במכוניות
3י אט .600 דיצה היא אם לשלושה ילדים,
ואילו עדנה היא אם לארבע בנות, ועתה
היא שוב בהריון.
קודם כל קנתה עדנה, עם בעלד״ הד״ר

העופר האסית׳
ביום הראשון נסעו ארבעה אנשים ב־

נזוסטנג שכור לחיפה( :א) אכי עופרים,
עם כל התפאורה המכסה אותו —
פיאות, זקן, שיער מגודל, חולצות (בלית־ברירה
הוא לובש רק חולצה אחת בכל
פעם, אבל הן נראות תמיד כמו כמה ביחד)
,מגפיים לבנים וגם עם עצמו —
למרות שאת עצמו לא רואים כל־כך דרך
כל זה( .ב) ידידתו הפרטית שהביא מגרמניה,
איריס( ,ג) אשת יחסי־־הציבור

תגיד לנו, מאיפה אתה מכיר אותו?״
״כשהייתי בלונדון היכרתי אותו,״ הוא
סיפר לה .״הלכתי ברחוב ופיתאום ראיתי
אותו. איתי אין קונצים. אני רואה פרצוף
ותיכף מזהה אותו. אז ראיתי אותו ותיכף

מיקי כן־קיקי, ועד) צדוק, קראום -
אחיו של שמוליק קראום.

בדרך חזרה מחיפה הם לקחו שני חיי־לים
בטרמפ. את האחד מהם הושיבו במושב
הקידמי, ליד ידידתו של אבי, ואת
השני, במושב האחורי — ליד מיקי.
זר, שישב במושב הקידמי התרכז בנהיגה,
זה שישב במושב האחורי התלבט. בהתחלה
הוא הביט בפה פעור בחברה של
אבי. אחר־כך הוא הביט במיקי. אחר־כך
הוא הביט עוד פעם לכאן, ועוד פעם לכאן.
ואחר־כך הוא החליט שמיקי הרבה יותר
יפה והתרכז בה בלבד.
את אבי הוא לא ראה בכלל. לכן פנתה
אליו מיקי ושאלה אותו :״תגיד, אתה מכיר
את העופרים?״
״העופרים?״ הוא שאל, וטפח לחבר שלו
על הגב .״אתה מכיר את העופרים?״
״העופרים זה להקה,״ הסביר לו החבר
שלו, והוא תיכף הבין .״בטח שאני מכיר
אותם,״ הוא אמר .״הם גרים בלונדון,
נכון?״
״מה, באמת?״ שאלה מיקי בהערצה.
״בחייך,״ התלהב החייל ,״אז למה לא
אמרת תיכף? את יודעת שאחיו, אבי, הוא
החבר הכי טוב שלי?״
״מה אתה אומר!״ אמרה מיקי ,״בחייך,

מיקי כן־קיקי
אמרתי לעצמי: הרי זה אבי עופרים! מה
עשיתי? לא תאמיני. היתר, לי מצלמה ביד.
אז צילמתי אותו, וזה מצא חן בעיניו.
הוא בחור לעניין. את מבינה, הוא אוהב

33י דודי!
דיצה חכם
מור, דירה בת שתי קומות וגג ברחוב
בארי, במטרה לשים בקומה אחת את כל
חדרי השינה, בקומה השנייה את הסלון
ואת המיטבח, ועל הגג — בריכת־שחייה.
אחריה קנתה דיצה חבס, פנטהאוז ברחוב
אהבת־ציון, בשכנותו של הדוקטור מורים
לוי, שקנה שם וילת־פאר.
אבל לאותה שכנות עבר, חוץ מהדוקטור
מורים לוי, גם ידידה הקרוב מזה שנים
של ברכה, משה שניצר, נשיא בורסת
היהלומים. הוא יגור בדירה שמתחתיה.

כשדני זיידל הגיע ללונדון, בשליחות
מטעם המועצה לשיווק פרי הדר, הוא הסתובב
קצת בעיר, ואחר־כך החליט של׳
פליי־בזי לשעבר שכמוהו ראוי ללכת לראות
את המועדון שיש שם לאנשים מסוגו,
מועדון הפליי־בוי.
כשהוא הגיע לשם, כל הפליי־בויים היו
עסוקים במישחק בקארה מרתק. הוא הת
דברים
כאלה דוגרי. שמישהו ראה אותו,
ומכיר אותו. ומצלם אותו• אז הוא ניגש
אלי ושאל מי אני. כשאמרתי לו, הוא התלהב
והזמין אותי אליו הביתה.״
״אז אתה רואה,״ הצביעה מיקי על אבי
עופרים ,״זה אחיו. דומה לו, לא?״
״תשמעי,״ הוא טפח לה כבר בידידות על
הרגל .״לאבי אף אחד לא דומה! שיהיה
אחיו, או האבא שלו, או הבן שלו. הוא
מיוחד! אין עוד אחד כמוהו!״
ומפה לשם הסתבר שהחייל הזה היה אצל
אבי עופרים שבועיים. אבי הזמין אותו לאכול,
ולשתות ולישון. והכיר לו את אשתו,
אסתר עופרים. והם יצאו יחד לבלות.
״הם אנשים נפלאים, באמת אנשים נפלאים!״
כאן
לא התאפק אבי עופרים וסובב את
ראשו ואמר :״תגיד, נכון שהוא היה מתעסק
עם כל מיני בחורות כל הזמן?״
״אל תאמין,״ אמר לו החייל ,״משמיצים
אותו סתם. כל מה שמספרים עליו לא
נכון.״
״ונכון,״ שאלה החברה של אבי באנגלית
,״שהוא הומו?״
״השתגעת?״ התחיל החייל להתרגז ,״במו
עיני ראיתי! הוא לא הומו ולא כלום.״
״שמעתי,״ אמרה מיקי ,״שהוא מעשן
סמים.״
״זה בלוף,״ יצא החייל מכליו .״תסמעי,
אין בן־אדם שמכיר אותו יותר ממני. ואם
אני אומר לך, את יכולה להאמין לי.״
״אומרים שהוא קמצן נורא,״ העירה מיקי.
״איזה קמצן?! אם הוא היד, קמצן הוא
לא היה מארח אותי כל־כך יפה!״ בעיני
החייל כבר כימעט עמדו דמעות, והנוסעים
הרגישו שאסור להרגיז אותו יותר, ושהוא
יגן בחירוף־נפש על הידידות הקדושה שלו.
אבל מיקי שוב העירה לו :״זה מוזר,
אתר, יודע, אחיו היה באנגליה והוא אפילו
לא הזמין אותו לארוחת־צהריים.״
ואז גחן אליה החייל ולחש על אוזנה:
״תשמעי,״ ורמז לה על אבי ,״אח, אח —
אבל תראי איזו צורה יש לו

בלי רב

תובב אליה, לקח את ידה, נשק אותה ואמר
לה :״בת־דודי היקרה.״
זה לא מצא חן בעיניה, ובמקום להתייחם
אליו כמו אל קרוב־משפחה, היא התייחסה
אליו כמו אל מתחרה. ניגשה אל בעלה,
סעיד, בשולחן ממול, וחזרה עם סכום גדול
של כסף.
ההתחרות החלה. היא שמה כסף. דני שם
כסף. וגלגלי המזל הסתובבו.
כשהכסף נגמר לה, שלח סעיד שליח
למלון שלו, שיביא עוד כסף. היא המשיבה
לשחק. הגלגלים המשיכו /הסתובב. ודני
זיידל היפנה אליה מדי פעם את החיוך
המקסים שלו, ושאל אותה :״מה נשמע,
בת־דודה?״
״תחכה, עוד נראה מי ינצח,״ היא אמרה
לו, והגלגלים המשיכו להסתובב.
בסוף הערב הוא יצא מהמועדון עם
אלפיים שלוש־מאות לירות שטרלינג.

עידו כן־נוריון וויאולט הספרית ע־דיין
צ מודים זה לזו בדירת־הגג שלה, בבתי־קפה
ובכל מיני מ קו מו ת אחרים.
אבל, מסתבר שהם עדיין לא החליטו אס
לערב את הרב ב עניין הזה או לא. ולעת־עתה,
הם עדיין לא הולכי ם לרבנות.

דליה מתגרשת שוב
לאחר פירורים ואיחודים מספר, נראה שדליה
לכיא בכל זאת תתגרש. הפעם —
מבעלה הבמאי, ג׳ון סוליכאן, אבי-
בנה.
לאחר שהייה קצרה בארץ, לצורך צילומי
כתבת־אופנה עבור הווג, יצאה דליה את
הארץ בדרכה לאנגליה, שם יתחילו היא י־בעלה
בהליכים רשמיים לקבלת הגט.
הקאריירה בשבוע שעבר התגרשו זה מזו העיתונאית
סיגלית פריאל ומבקר הקולנוע
ז׳אן סלביק.
עכשיו יש להם בל מיני האשמות
האחד כלפי השני, למרות שהנישואין
כבר הסתיימו והכל נגמר על הצד היותר
שוב.
היא מספרת שיום אחד הוא קם,
עזב אותה, ונסע ליפאן לחצי שנה, כדי
לעשות שם סרטים, וחזר עם איזה
רבע סרט שאפשר היה לעשות אותו
בשבועיים.
הוא, לעומת זה, טוען שהיא הרסה
לו את הקאריירה, שהיא לא נותנת
לו להתפתח ולהתקדם, ושהיא מעכבת
אותו.

קזנו ב ה

לע ת

ז קנו,

ה קו סמ טיקאית הידועה היא כבר סבתא. גם מבחינ ת גיל ( )60 וגם מב חינ ה מ שפח תי ת
(נכדים) .אבל כיוון שהיא קוס מטיק אי ת, היא יודעת להיראות רק כ מו אמא, כ מו אשה יפה
ו מ טופחת שעוד ליא הגיעה לגיל המעבר.
אבל סבתא או לא סבתא, אמא או לא אמא, צרות יש לבן־אדם כל ז מן שהוא חי.
הזיקנה לא פותר ת אותן.

יישב ליד אחד השולחנות והצטרף למישחק.
לימינו ישבה בחורה יפה, שחורת שיער
ועיניים, ושיחקה בעוז ובחירוף־נפש.
הוא חשב שהיא יהודיה, אולי אפילו
ישראלית. אבל כשהיא פתחה את פיה ד־רימ״וד.
ד!׳-1יימ ייהודו -זדי?,וי -ליד המזדלחד

כשהיא היתה צעירה וחסרת־מיקצוע, היא התאהבה בקופ אי צעיר וני שאה לו.
כשהיא הפכה קוס מטיק אי ת, היא התחילה לה שקיע בו כספים, ו מ הקופאי יצא בעל־גלריה
ואמן. ובאותה הזדמנות הוא הפך בבת־אחת בעלה של ציירת. כי אם יש כבר
גלריה אז צריך גס ציורים למלא אותה.
היא הפכה או תו לאמן, ולבו ה מי, והיא קנתה לו בית בצפת, ובסוף הוא החליט לקחת
את המיקצוע שלו ברצינות, והפך לדון ז׳ואן.
המט מו רפוזו ת הללו לקחו הרבה זמן. וכך קרה שכ שהוא הגיע לגיל זיקנה, הוא החליט
להתאהב בצעירה ב ת עשרים .״ד רו שו ת לי סערות בחייס,״ הוא הסביר.

״ווזתי 1,111,11 היולה וז1זוז 11ו*דיז יי״ו-ייז_1ה 111 וותריווות מוזוה 111־—11111 יותרד־ת זרו,ה^

אנשים המסיבה נגד דה־גול
הידיעה על התפטרות נשיא צרפת, הגנרל
שארל דה״גול, נפוצה בתל־אביב בחצות
ליל הראשון בשבוע. למרות זאת
הספיקו להתארגן מסיבות ספונטאניות לב־

איתן, וימסור לו את איחולי בל הנוכחים.
המסיבה הסתיימה כשג׳קי החתים את הנוכחים
על מפה של המסעדה, כשכל אחד מהם
מציין את הרגשתו האישית • .עד כמה הסתגלו
ערביי ביקעת־הירדן למנטאליות הישראלית,
סיפר מושל יריחו, סגן־אלוף מיטה
פלדמן, בערב ראיונות לחיילי צה״ל שנערך
על־ידי שמואל שי בביקעת־הירדן.

על חבלאדה לחוב ש, שאומרת שדן אלמגור
אמר לפצוע :״אתה מוכרח למות!״ ״אבל
אני לא רוצה,״ השיב הפצוע .״הרי אני
מוכרח לזכות במקום הראשון, אתה מוכרח
למות.״ ״אבל למה דווקא אני?״ ״כי חובש
מתחרז עם מוקש,״ משיב דן • .ואילו העיתונאית
הרה כו ש ס יצאה בהתקפה נגד
השיר ומחבריו במאמר שפירסמה בהארץ :

שחקנית הפכורן 1932 -כ,,זוהר הפוקר״ ו־ 1969כ״אריה כחור?,״
בוד המאורע בכל מקומות־הבילוי הפתוחים

אחרי חצות. במסעדתו של ג׳קי רונן
נערכה המסיבה הגדולה, מכיוון שניצחו
עליה המפיק יעקוב אגמון, אשתו השחקנית
גילה אלמגור ולוחם יחידת הקומנדו
101 לשעבר יצחק ג׳יבלי. בו במקום
טילפן כתב מעריב בפאריס השוהה
בישראל, אורי דן, לארמון אליזה בפאריס,
מהטלפון המותקן במסעדתו של ג׳קי. אורי,
שפירסם לאחרונה בפאריס ספר בשם דה־גול
נגד ישראל, רצה לבשר אישית מה חושבים
רוב הישראלים ברגע זה. הגנראל לא היה בארמון,
כיוון ששהה באחוזתו הכפרית. תחת
זאת הזעיקו את העיתונאי שייקה פן
פורת, כדי שיטלפן בשעה שלוש אחר־חצות
לשגריר ישראל בפאריס, ולטי

אכזך יות
יום אחד באו אל המושל שני ערבים עשירים,
בעלי אדמות בקירבת קו הפסקת־האש,
וביקשו ממנו הקלות במס־הכנסה. הסיבה:
״אנחנו נמצאים באיזור־ספר,״ הסבירו, ו־אצלכם
נוהגים לתת הקלות במס לתושבי
ישובי־הספר את מי מעריצה העיתונאית
סילכי קשת? את ראש״הממשלה גול דה
מאיר, כמובן• בזאת הודתה סילבי
בערב שכונה עולים על סילבי קשת, בו
רואיינה על־ידי ירון לונדון ושני סטודנטים׳
במועדון אגודת הסטודנטים הירושלמיים
בר-אתון .״כוחו של מזכיר העבודה,
השר פינהם ספיר, מפחיד אותי, הוא
גורם לי ביעותים. משה דיין ויגאל
אלון — שניהם אינם אבירי־החלומות
שלי,״ הוסיפה בחיוך.

״דן אלמגור ואפי נצר ראויים לפרס על שחישבו
לפרטיה את הנוסחה לכבוש לב קהל
ישראלי כיום. פיזמון מספר שבע, בלדה לחובש,
שזכה השנה ברוב־קולות מכריע בפרס
הראשון של פסטיבל הזמר והפיזמון,
הוא ניצול מחושב של רגשות קהל שאינו
אנין־טעם במיוחד, ומגיב על מילות פיזמון
כשם שהוא מגיב על כותרות העיתונים. אלא

הגרלה. לפני שהוציאו את הפתק עם שמו
של הזוכה, ערכו ביניהם שניים משחקני הנבחרת,
ראוכן (״רובי״) יאנג ויצחק
רוזנטל הסכם: אם אחד מהם יזכה במכשיר,
הוא יהיה שייך לשניהם, כשזה שיחזיק
בו ישלם את מחצית שוויו לחברו.
כעבור דקה זכה יאנג בהגרלה. בו במקום
ויתר על המכשיר לרוזנטל, ששילם לו תמורתו
700ל״י. מזל שיאנג אינו זקוק לטלביזיה:
הוא עומד לצאת לארצות־הברית לארבע
שנות לימודים • .מיקרה לא נעים
אירע השבוע לרחל ברזין, בעלת הדיסקו־בוטיק
ביבה. אחת המארחות ה שוודיות של
מועדון הארי הסום מדדה אצלה בגדים. השוודית
תלתה את חולצתה על קולב, ונכנסה
לחדר צדדי כדי לבדוק חולצות של הבוטיק.
בינתיים נכנסה לחנות קונה חדשה• היא ראתה
את החולצה של השוודית ומייד ביקשה
לרכוש אותה. רחל, שלא זכרה של מי החולצה,
ארזה אותה בשביל הקונה. באותו
רגע יצאה השוודית, היא התנפלה על הלקוחה
וחטפה ממנה את חולצתה • .זאבים תל־אביביים,
שלא היו בתערוכה של הצייר
עודד פיינגרש, החמיצו את האוסף הנאה
ביותר של יפהפיות שהתאסף לאחרונה תחת
גג אחד. אלה שהיו, הסתכלו על המיני של
אפייטג עמית ועל פצצת אטוס ע? רקע
אלגנטי של פיינגרש. אחר־כך הסתכלו לצד
שני וראו את הדוגמנית חניתה צנטנר
בחליפת מכנסיים, ואת שיכון עממי עם ניאון
של פיינגרש. בכיוון אחר היתר, דוגמנית נוספת,
רחל גלדפרב, ועוד פיינגרש אחד.
התערוכה הוצגה בביתם של מירי ואמנון
זכרוני. מירי, ידידה ותיקה של עודד,
זימנה את האירוע והזמינה את האורחים ה־רפרזנטטיביים
הנ״ל, בצד עוד כמה אורחים
חשובים. מירי ועודד החליטו להעביר חלק
מההכנסות לוריאטי, כתרומה לקניית אוטובוסים
להסעת נכים. י• היא לא אוהבת
אירועים פומביים. אף לטכס חלוקת האוסקר
לא באה. היא רגילה לפרסים. כי זו הפעם
השלישית בקאריירה שלה זוכה קאתרין
הפבירן בפרס החשוב ביותר בעולם הבד.
בפעם הראשונה היא קיבלה אותו לפני 37
שנים. לכן עניין את העיתונאים שנכחו בטכס
להשוות איך נראתה קאתרין של אז
לעומת היום. הם נברו בארכיוני עיתוניהם,
ומצאו. התמונות מראות באכזריות מה עושות
השנים לבן־אדם.

פסולד ה שבו ע
• ד״ר נחום גולדמן, כסיכום למאורעות
צרפת

:״כל דיקטטור משת־
המכתב ליאסיר עראפאת

בוטיקאית כרזין
מיקרה לא נעים

לא ינום ולא ישן אייכי נתן. מעשהו
האחרון: בימים אלה ביקש מעיתונאי צרפתי
להעביר מכתב אישי ממנו ליאסיר
עראפאת, מנהיג אל־פתח, בבקשה לקבל
אותו לפגישה. עראפאת קיבל את המכתב,
השיב תשובה בעל־פה: אין בכך טעם, כי
אייבי אינו מ־יצג איש. י • בפסטיבל הזמר,
שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים, הופיע
הזמר אכי טולדאנו פעמיים. הוא עלה
על הבמה כשהוא לבוש במדיו הצבאיים,
בהונות ידיו היו בתוך חגורתו, ומשך כל
ההופעה לא הוציא אותם משם, ועמידתו
היתר, משונה מעט• למה? מפני שכמה דקות
לפני שעלה שתה אבי כוס מים. מישהו דחף
אותו לא בכוונה, וחלק מהמים נשפך על
מכנסיו. אבי, שפחד שמא יחשוב הקהל שמרוב
התרגשות הרטיב במכנסיים, הסתיר
בידיו את החלק הקדמי של מכנסיו • .בתום
הפסטיבל הודיע הזמר יהורם גאון,
שביצועיו בפסטיבל זיכו שניים מהשירים
בשני המקומות הראשונים :״אני עומד להציע
לקול־ישראל לשדר שידור חוזר של התוכנית
ביום־השואה. כל שירי הפסטיבל הם
עצובים ומתאימים ליום זה בכלל, השיר
בלאדה לחוב ש, שזכה במקום הראשון,
הרגיז רבים, ביניהם היה המשורר יונתן
גפן. לכן הוא כתב פארודיה בשם בלאדה

צייר פיינגרש עם רחל גלדפרב*
אוסף של ח תי כו ת

שהעיתונאים אינם הופכים את המתים וההרוגים
למעשה־יצירה.״

התרומה
של מידי

במישחק הכדורגל הבינלאומי, שנערך ביום
העצמאות בין נבחרות אוסטריה וישראל,
העמידה חברת טלביזיה אוסטרית מכשיר־טל־ביזיה
להגרלה בין שחקני נבחרת ישראל שהשתתפו
במישחק. בתום המישחק נערכה ה

בסוף. לולא זה היה כך, היו הדיקטטורים
שולטים בכל העולם בכל התקופות.״
• העיתונאית זיוה ירים :״העננים
בשמים שטים, חולפים, זה הדבר היחיד
הנע אצלנו.״

• הקולנוען ישעיהו (״שיש״)

קולר ז ״ישראל מגישה לערבים יד לשלום,
אלא שביד היא מחזיקה עוזי.״
* ליד הציור ״עיר שחורה עם ים ורוד
ושני דליים אדומים״.

אוו׳ על הסוס: לטי הזינוק למיווץ בו זרקה אוהו סייחה אווגה זו
בסייחר של אודי. הוא האיץ באודי להצטרף
למירוץ. רק אז, כששאר הרוכבים היו
כבר במרחק של 50 מטר לפניו, זינק אודי.
אחרי 500 מטר הוא כבר הוביל בראש
הדוהרים. אבל אז הגיע לקטע הקשה של
המסלול. זה היה סיבוב במידרון.
מקימי המסלול, שידעו שתפנית זו מסוכנת
ליוכבים, חרשו תלמים בקצה המסלול,
כדי לעצור את הסוסים. אבל הסייחה של
אודי הריחה כנראה את ריח הדרך הביתה,
סטתה מהמסלול לכיוון הכביש המוליך לנהלל•
אודי ניטה להטותה אל המסלול בתפנית
חדה, ואז זרקה אותו הסייחה מעליה.
אלפי הצופים במירוץ, שהיו עדים לתאו

עצרו את נשימתם. כמה מהם זינקו מייד
לעבר אודי. ביניהם היתד, גם טליה הייטנר,
ידידתו החדשה, עימד. הוא חושב להינשא
בקרוב, אחרי שהתגרש מאשתו הראשונה.
כשהגיעו אל אודי מצאו אותו מחוסר-
הכרה עדיין. הוא שכב ללא תזוזה• האבחנה
הראשונה ׳ ד,יתה חשש לפגיעה חמורה בעמוד
ר,שידרה. הרימו אותו בזהירות אל
אלונקה שד,ובהלה למקום. אמבולנס שהיה
בקירבת מקום מיהר להעבירו לבית־ד,חולים
בעפולה. שם נקבע כי עצמותיו לא נפגעו
בשברים, אבל הוא סובל מזעזוע־מוח.
טליה הייטנר לא נטשה את מיטתו עד
שהתבהר סופית: אין סכנה לחייו. השבוע•
עומד אודי להשתחרר מבית־החולים.

המיווץ

כך נראה ה היפודרום ה מאולתר מתור שת ה שבט הבדואי ליז נהלל,
שם נערך הפיקניק של יום־העצמאות. במ סלול נראים דוהרים פר שים
שהשת תפו ב סי רו ץ בו נפצע או די דיין, לאתר שנפל מעל גב סו ס תו, לקה בזעזוע־ מוח.

הסיבוב הגורד׳

החיציס ב ת מונ הזו מצביעים על מקום פציע תו של אודי
דיין. החץ המקווקו מראה את המסלול בו היה אודי צריך
להוביל את סוסתו. החץ העבה מראה את הכיוון אליו דהרה הסוסה, שם נמצא השטח החרוש.

במדינה
דרכי־חיים
השידוך של גולדה הנתבעת שניצבה בפני שופט־השלום ד-,
תל־אביבי חיים־שמחה נחמני היתה גולדה.
התובע היה חיים בלכנר, שטען כי מגיע
לו מגולדה 666ל״י, חלקו מדמי־השדכנות
של בנו של ד״ר קליין.
השניים, בלכנר וגולדה שפררי תושבי
בני־ברק, היו שדכנים־לעת־מצוא. הסכם
ביניהם קבע כי בכל עיסקה משותפת יתחלקו
בדמי־השדכנות שווה בשווה, בתנאי שבלב־נר
ישתתף באורח פעיל בשידוך.
אך גולדה, שהיא קשישה וחולנית, לא
קיבלה בהתלהבות את עיסקת השידוך הפעם.
כאשר מסר לה בלכנר את שמו של
ד״ר קליין, כאביו של בן שהגיע לפירקו,
טענה :״אני לא רוצה להתעסק עם אנשים
כאלה. מאלה יש רק צרות. הם לא יודעים
מה הם רוצים, וכלום לא יצא מזה.״
השותף השלישי. לאחר הפצרות
רבות מצידו של בלכנר, הסכימה. את העבודה
השחורה ביצעה שכנתה של גולדה,
איתה הסכימה כי תקבל 60 אחוז, אם השידוך
יעלה בידה, והחלק הנותר — 40
אחוז — תקבל היא.
השידוך יצא אל הפועל. דמי השדכנות
היו 2000ל״י, כש־ 500 מתוכם שילם הדיר
קליין, אבי החתן.
בלכנר תבע מגולדה 1000ל״י, חצי דמי־השדבנות.
גולדה הסכימה לשלם לו רק
100ל״י — מחצית המגיע ל ה מדמי־השדב־נות
של החתן. בלכנר הסכים ל־ 666ל״י,
שליש דמי־השדכנות הכוללים, בהכירו בשותף
השלישי למלאכה, שכנתה של גולדה.
גולדה התעקשה, ולבלכנר לא נותרה
כל בדירה אלא לפנות לבית־המשפט. בבית־המשפט
טענה גולדה כי שמו של המועמד
הפוטנציאלי היה ידוע לה מפי בנה עוד
בטרם מסר לה אותו בלכנר ,״חוץ מזה,״
הוסיפה ,״ההסכם בינינו קבע במפורש כי
בלכנר יהיה זכאי לחלקו רק אם יטרח
באורח פעיל בביצוע השידוך׳.
השופט קיבל את טענותיה. בקבעו כי
הנוהג המקובל הוא ש״מי שנותן שם מקבל
חלק מדמי־ד,שדכנות שנותן אותו צד,״ וכי
״החלק מותנה במיספר השדכנים העוסקים
בשידוך״ — חייב את גולדה לשלם לבלב־נר
100ל״י, הסכום אותו הסכימה לשלם
לו ללא משפט.

לגבר נלאשה -ס פ ריי, ס טי !7פלש
1סטיקכח 1לבמ חי רעמ מי

החודש נפתחים קורסים חדשים
טדוויזיה מעשית

2שלבים — 6חודשים, כולל מבנה
המכשיר, תיקונים, אנטנות הרכבה
וכוון.
פרטים והרשמה .5—8 ! 9 — 1 :

פוליטכניקום
תי׳א 1
רחוב במר 17
מפנת אלנבי 155

חיפה

שמריהו לויו

ב ת ״ י ם רוטשילד 33

דוגמן

מעוניין לקבל עבודה בצילומי
פרסומת. בדבר פרטים לפגות

סי מ ו

רה׳ מסילת ישרים 26ת״א.
הטלויזיה הטובה
בעולם

מ שפט

ז טוב
שם טוב

אריה בן-משה* ,מהנדס בעיריית בני״
ברק לשעבר, הואשם בהעלמת הכנסות בסך
450 אלף ל״י מדו״חותיו למם־הכנסה. העבירות
התייחסו לשנים 1959־ ,1964 והמשפט
החל מתברר בפני השופטת־המחוזית חנה
אבנור, בשנת .1966 במשפט טען בן־משה
כי הכספים שהגיעו לידיו נמסרו לאגודת
בני־סשח ולאדמו״ר.
בן־משה הורשע, ונידון לתשלום קנם
בסך 50 אלף ל״י, או שנד, מאסר תמורתו,
וכן למאסר על-תנאי של שישה חודשים
למשך שלוש שנים. השופטת ציינה בגזר״
דינה כי למרות הפסיקה של בית־המשפס
העליון, היא אינה מטילה מאסר־ממש,
משום שהעבירות מתייחסות לתקופה שחלה
לפני שנים.
השם עוגי ת. לאחר מתן גזר־הדין
קם הנאשם .״אני מבקש איסור־פירסום
שמי,״ אמר .״אני כואב למשפחתי הנמצאת
ברוסיה. הזכרת שמי יכולה להביא נזק
לבני משפחתי.״
״לגבי פירסום שמו של הנאשם לא הייתי
נוטה להתחשב בשום בקשות אישיות לגבי
מקום עבודה וכדומה,״ קבעה השופטת
בהחלטתה ,״אולם ניראה לי כי אם קיים
חשש שדבר מעין זד, עלול לפגוע בבני
משפחה הנמצאים ברוסיה, ואפילו זה חשד
בלבד, הריני מורה כי לא יפורסם שמו.״
אלא שהשופטת, שחרגה למעשה מההיתר
לאסור פירסום שמו של נאשם ״למען
ביטחונו של בעל-דין,״ לא ידעה כי שמו
של הנאשם, שהוא שם עברי, הוחלף בארץ
משמו הלועזי, איתו בא׳מרוסיה.
* השם שונח״ בשל חצו לאיסור פירסום
שמו של חימחנדוז.

^ תאונות רודפות אחר משפחת דיין
| | עד שלפעמים נדמה שבני משפחת דיין
רודפים אחריהם.
תחילה היה זה משה דיין עצמו שנפצע,
על הגבול הסורי, שם איבד את עינו. אחר-
כך היה זה בנו הצעיר, אסי דיין, שנפצע
קשה בידו בעת ששיחק בפגז ישן שמצא
בשדה. אחר־כך היה זה שוב האב שכימעט
וניקבר חיים במפולת, בעת שעסק בחפירות
ארכיאולוגיות באזור, והשבוע הצטרף
גם הבן השני — אודי דיין, לנפגעי התאונה
במשפחה.
היה זה בעת חגיגת יום־העצמאות שנערכה
בנהלל. הפיקניק הגדול של ישובי עמק
יזרעאל המערבי, נערך בחורשה שבתחום
השבט הבדואי אלמזאריב, היושב זה עשרות
שנים בקירבת נהלל. הוא התחיל ביום־
העצמאות בבוקר בפיקניק של אלפי החוגגים
מהמושבים והקיבוצים, שהתערבבו זה
בזה ועם הבדואים מהעמק שבאו לחגוג עימם.
כל היום נערכו תחרויות ספורט שונות,
כמו כדורעף או משיכות־חבל. ובשעה שלוש
אחר־הצהריים החל שיא החגיגה: מירוץ הסוסים
המסורתי. כי זאת לדעת: גידול סוסי-
המירוץ הם ך בשנים האחרונות לפולחן
ביישובי העמק. סוס רתום למחרשה לא
רואים יותר בעמק, גם לא אצל הבדואים.

הידידה זינקה ראשונה
ף* ין הפרשים היד גם אודי דיין, בנו
של שר־הביטחון. הוא הופיע עם הסיי-
חה האדמונית שלו, בת השנתיים וחצי, זו
שניתנה לו במתנה על־ידי אחותו יעל.
היה זה במירוץ למרחק של אלף מטר,
בהיפודרום מאולתר, שהוקם על צלע גבעה.
מישקל הרוכבים במיקצה זה היה צריך
להיות מעל ל־ 85ק״ג, אבל משקלו של
אודי הוא פחות מ־ 75ק״ג. לכן היו לו
קצת ויכוחים עם המזניק בנקודת הזינוק.
לבסוף אמר אודי?מזניק :״אתה תזניק
ואני אשמור את הזכות להיכנס למירוץ.״
המזניק נתן את האות. הסוסים שעטו
קדימה ואודי נשאר על גב הסייחה שלו
בנקודת הזינוק. הוא לא רצה תחילה להשתתף
במירוץ, מחשש שאם יזכה במקום הראשון,
יהיו לשאר המתחרים טענות כלפיו.
אבל לידו ניצב נער בן 14׳ בגו של
איש נהלל מרדכי כפרי, המטפל דרך קבע

^ דיוק כשעה בה פרש הגנרל דה־
^ גול מכהונתו כנשיא צרפת, אירעו
חילופי גברי מלכותיים נוספים. סמלת חיל-
האוויר עדנה ברייטנפלד, מלכת הצעדה
,1968 הסירה את כיתרה והורישה אותו
לטוראית עדנה קלמן, מלכת הצעדה .1969
יורשת הכתר לא נבחרה בקלות. כי צעדת
שלושת הימים השנה היתר, שונה מקודמותיה
לא רק במסלוליה ואופייה. היתד,

מפתח בית־ספח בכפר תרבי ליד רמאללה מביסים הגברים במיצעד חתימת ישראל

69 111061

בעיר הצעדה

בבית־אל שליד רמאללה הו קמה עיר הצעדה הענקית. מלכת
הצעדה, עדנה קלמן, נראית בעיר אחרי יום הצעדה הרא שון :
עם חייל גיטריסט חו בב (בתמונה למעלה) ,ועם חב רו תי ה ליחידה ב שעת מנוחה באוהל שלהן
(בתמונה למטה) .גם אחרי הצעדה המפרכת והקשה — נראתה עדנה חינני ת ונ שית ביותר.

היל-הים על הראש
הים.

הצועדות

התערבו

ל או רן

עדנה קל מן צועדת במאסף של מחלקת החיילות
של בסיס הקליטה, כשלראשה כובע של חיל־והחליפו
איתם כובעים.
המסלול בצועדי חיל־היס,

זו הגדולה בצעדות. למעלה מ־ 11 אלף צועדים
נטלו בה חלק. היתר, זו גם היפה בצעדות.
מסלוליה, שהקיפו את עיר הצעדה
שהוקמה בבית־אל, ליד רמאללה, השתרעו
על פני שטח הררי, בלתי מיושב ברובו,
ונשגב ביופיו. הם התפתלו בעליות
ומורדות קשים לצעדה ואופי הצעדה הותאם
למסלולים•
שוב לא נדרשה מהצועדים, אפילו צעדו
במיסגרת יחידות צבאיות, צעדה צבאית קפדנית.
הם יכלו לטייל, לעצור כאוות־נפשם,
לפטפט, להחליף חוויות ורשמים בדרך, ולהתערב
בקבוצות צועדים אחרות. רק לפני
שתי נקודות השיפוט, נדרשה מהם צעידה
בעלת אופי צבאי.
בשינוי השני אפשר היה להבחין ביחידות
הצועדות. נראה היה שחשובה להם גם
התדמית הנשית החיצונית. משום כך בלט
הפעם מספרן של הצועדות החינניות,־ שהוצבו
בראש המחלקות .״אני רוצה שאתן

תהיו לא רק הצועדות הטובות ביותר, אלא
גם היפות ביותר !״ הודיעה קצינת ח״ן צעירה
למחלקתה בשעת הצעידה.
שתי יחידות בלטו מכולן. היו אלה יחידות
בנות חיל־הים ובנות בסיס קליטה
ומיון, בהם קובצו המיקבצים הגדולים ביותר
של נערות חינניות ויפהפיות. ומכולן
נבחרה עדנה קלמן, בת ה־ 18 וחצי, ילידת
טבריה, בת להורים ממוצא הונגרי, שהתגייסה
לצה״ל לפני חצי שנה, אחרי שסיימה
את לימודיה בתיכון עירוני ט׳ בתל־אביב.
עדנה, החיילת התמירה מבסיס מיון וקליטה,
המשתתפת בצעדות זו הפעם הראשונה,
זכתה בתואר מלכת הצעדה , 1969
בזכות צעדתה הנאה והצלחתה לשמור על
חינניותה ונשיותה גם בתום המסלול הקשה.
כקודמותיה לתואר סימלה עדנה קלמן
את אופייה האמיתי של הצעדה: מיפגש
המוני של עלומים תוססים, ששיקף את רוחו
של נוער ישראל חשכ״ט.

מתה עיף,
משועמם?
רצונך לצאת
מהשיגרה -
ז ח ארוס
;ופי אר 01
לאלה שעוד לא קר או!!!
ולאלה הרוצים לקרוא
בשנית
זכרונותיה של
א שת התענוגות
היל פאני
מ הדור ת 1969

נרגום מ הי מן, בלתי מקוצר
קולנוע סרטים

לרצוח אותו — כי אין לו אומץ להתאבד.
הבעל מסרב לתת לו את השירות הנוח הזה.
ובתמימות מהולה בבוו הוא מעיר לו:
״שחיתות? למה לך כל המישחק הזה בשחיתות?
כל השחיתות היא בסך הכל המצאה
בורגנית!״
מה שבאמת נכון. שחיתות יכולה להיות
קיימת רק במקום שיש צביעות.
גבר ואשה

השב ויי ה (פאר, תל־אביבן צרפת) בסרט
הזה מתעלה קלוזו, מעל לראשיהם של אג־טוניוני,
בונואל, ללוש, ומתייצב ליד
פליני הטוב
הגדול• כל מה שקלוד ללוש יודע לצלם מבחוץ,
בכישרון, מצלם קלוזו מבפנים,
ועוד והרע
יותר בכישרון. כל הברק והעושר הטכני,
והשימוש בתנועת המצלמה והצבע שראינו
השתיקה הגדולה (היה בתל־אביב,
אצל האחרים, קלוזו זורק אותם מתוך התל־אביב;
איטליה) יש הגיון אכזרי בעובדה
שרוול כלאחר יד, והכל בשירותו של רעיון.
האכזרית שהקהל התל־אביבי האכזר הוריד
את הסרט האכזרי הזה לאחר שבוע אחד
אין ספק שהסרט הוא פרוורסי. השאלה
בלבד.
היא רק מה היא פרוורסיה. גיבור הסרט,
המערבון של האיטלקי סרג׳יו קורבוצ׳י
אחד סטאן הסלר (לוראן טרצייף) ,הוא
סוחר־אמנות שיש לו תחביב — הצילום!, .הוא, קודם כל, אנטי־מערבון. כבר היה בשעתו
מי שאמר שהפלמ״ח התחנך על שני
כמו גיבורו של אנטוניוני. ישנו צייר טוב,
דברים: על גרי קופר ועל יצחק שדה. גרי
תמים וסימפטי (ברנאר סרטון) ,ולו אשד,
קופר ידע לטעת בלבבות את ההרגשה שגם
יפר( ,אליזבט וינר) .בין שלושתם מתפתח
מישחק־אהבה, הגובל בשיגעון ובמוות.
אם הכל נראה אבוד, הטוב ינצח בסופו של
טרצייף מקרין לפני אליזבט וינר שקו־דבר.
ומאז גרי קופר, כל המערבונים הם

המחיר 2.5ל״י

(יה עושים זאת
:מדריד!
!אהבה
!קלסי?
קאמא 7זו\ 7רא
נתב במקור בשפה הסנס־ריטית
ע״י החכם ההודי
ואטסיאיאנה

מהדורה העברית תרגום בלתי
:ן וצר ממהדורת ״בארטון׳/שנת
18 8״ הוצאת אגודת ״קמה־וסטרה״
לונדון — בנראס.

גורלו המר של הרוזן
רובר דה קו ס אן
תאוות הכושית
האדון ומי השפחה?

:ברת ומי העבד? בעולם
:שרים רב־הצללים הזה? -
פריז עיר ה או רו ת —
סיפורה של קו ל ט
״ הדפק אי ת״
הרעבים והמוכים
!רו הנודע של הסופר הקנדי
רוברט וולץ

מדהים!!! מזעזע!!!

פאני היל חוזרת המשך
זכררנותיה של אשת התענוגות

וינר וטרציין? ב״השכוייה״
היא מאלצת או תו לאלץ אותה

פיות תמימות למדי, ולפתע משתרבבת ביניהן
— במיקרה? — תמונה פורנוגרפית.
כאן מתגלה הסוד — הגיבור עוסק בצילום
פורנוגרפי. הוא מביא לביתו דוגמניות, מצלם
אותן בתנוחות הלקוחות מעולמו של ה־מארקיז
דה־סאד.
מכאן ואילך, משחק סוחר האמנות באשת
הצייר כמו חתול בעכבר. הוא אינו מבקש
ממנה אף פעם שום דבר. אבל לאט־לאט
היא הופכת לשבוייה הרוחנית שלו. היא
רוצה לראות פעם כיצד הוא מצלם דוגמנית.
הדוגמנית באה, והסצינה בה היא מתנועעת
לאט־לאם, בעוד הצלם מצלם קליק־קליק־קליק,
מהד־מהר, וצד כל זווית וכל תנועה
בתמונה קפואה ודוממת, היא אולי הסצינה
האירוטית ביותר שהיתר, אי־פעם על הבד.
מעכשיו הכל אבוד. אליזבט וינר רוצה
שיצלמו גם אותה.
טרצייף אינו מאלץ אותה. להיפך, הוא
מסרב לה. היא מאלצת אותו לאלץ אותה• ו־יייא
מאלצת אותו לאלץ אותה להעמיד אוחד,
במצבים הנוראים ביותר, המזוהמים ביותר.
השאלה היא מה זה להיות מזוהם.
סוחר־האמנות, פסיכולוג בחסד, אסתטיקן
מעודן, הוא בסופו של דבר אדם עקר מבחינה
ריגשית, ולכן אינו מסוגל לבוא על סיפוקי׳
לא רק בדרך טבעית כמו כל גבר —
על־ידי יחסי אהבה ומין — אלא גם בדרך
פרוורסית. הוא נשאר ויישאר בודד, עקר,
עבד ולא אדון לתשוקותיו. וזאת, למרות
גאוניותו שאינה מוטלת בספק.
מה שהוא אינו מסוגל להבין, מבין בעלה,
שאינו כה תמים כפי שהוא נראה. וגם היא
מבינה זאת היטב, כאשר היא אומרת לו :
״הסכמתי לעשות כל זאת רק מתוך סיבה
אחת — למענך. כי אני אוהבת אותך.״
הגיבור האומלל, המסוגל כמעט לכל
סטייה, אינו מסוגל להתמודד עם דבר פשוט
כמו אהבה, והוא נשבר.
בסצינה מחרידה, הוא מזמין את הבעל

שיר־הלל לאלימות — אולו האלימות בשרות
הטוב.
אולם מאז גרי קופר קרו דברים רבים בעולם.
היתד, גרמניה הנאצית. ושום גרי קו־פר,
א הופיע ברגע האחרון להציל באורח
פלא את המובלים למוות• וכדי לא להסיק
מכך מסקנות, צריך להיות עיוור. קלאוס
קינסקי, המשחק בסרט את תפקיד האיש הרע,
דומה להפליא לאיש הס״ס כפי שרגילים
לראותו בסרטים. שיער בלונדי, עיני-
פלדה כחולות וקשוחות. ז׳ן לואי טרינטיאן,
שאינו מוציא מילה אחת מפיו, דומה מרצון
או שלא מרצון לצ׳ה גווארה. הוא אינו מוציא
מילה כי הוא אילם, ושם הסרט הוא
באמת ה שותק. יש לו שתיקות רבות־הבעה,
כי הוא שחקן גדול, ולבסוף הוא גם מת
בשתיקה.
הסרט עשוי בשחור־לבן, ודומה שגם הנושא
שלו הוא: השחור והלבן. השחור, הרע.
הלבן, הטיב. כל הצילומים מבוצעים על
רקע לבן של שלג, וכל הדמויות — פרשים
על סוסים, נוודים, בתים, עצים — הכל בשחור.
קשה למצוא תיאום גדול וסמלי יותר
בין הנושא לבין ביצועו האסתטי.
הסרט אינו מסתיים סתם במוות, או ברצח.
כיאה לסרט העוסק בבעיית הרע, כיאה לסרט
פסימי שנוצר בדור שראה בניצחון הרע
— ומי ניצח במלחמת־העולם אם לא הרע?
— הוא מסתיים בטבח.
הנה הנה, הגיבור הטוב שוכב פצוע. ואז,
נדמה לך, תבוא לפתע השליפה המיסתורית
הגואלת, וכל האנשים הרעים יפלו כמו זבובים.
אבל לא. כל האנשים הטובים נופלים,
אחד אחד, במו זבובים. אפילו איש טוב אחד
לא נשאר. אפילו לא אשה. כולם נטבחים
באכזריות, כבהמות. ורק הרע נותר בעולם,
לחגוג את נצחונו.
סרט מחריד, עוצר נשימה, מבוצע באופן
נפלא, מעורר למחשבה, כדאי לחפש אותו
אם ;(דיין הוא מיצג באיזשהו מקום•

מלכת הצעדה
עדנה קלמן

״האף שלי קטן יחמוד. הסנטר אגרסיבי, רבוע.
האוזניים קטנות. את צווארי איני מכירה.׳
״בסדר, נעצור כאן.״
״אתם, כנראה, לא כמו רוב האחרים.״
שאלה: אילו היה ביכולתך לעצור את השנים,
באיזה גיל היית בוחרת להישאר?
: .2.2בין 25ל־.35
שאלה ; לא יותר צעירה?
: . 2.2לא. לבני 25 יש המון דברים שלא יוד־

נוחים ומים ״
ה שחייה

שאלה

אמצא חן בעיני מישהו, הוא לא יירתע בגלל כמה
שנים לכאן או לכאן.
שאלה: מה פירוש הזיקנה עבורך י
: .2 .2משהו שקורה רק לנשים אחרות.
שאלה: סופרים מפורסמים כתבו עלייך, סימון
דה־בובואר, אנדרי מורואה, האם קלעו למטרה?
ב.כ : .הם לא מכירים׳ אותי. הם לא יכולים
להכיר אותי. הם לקחו את האימאג׳ הציבורי שלי
בתוספת כשרונותיהם הטיבעיים ועירבבו מזה דמות
הזרה לי לחלוטין.
שאלה: אילו היית צריכה להתבודד למשך 100
שנה, מה היית לוקחת איתך?
:את שיריו של אפולינר, תקליטים של

היידן, מוצארט וג׳ורג׳ בראסנם.
שאלה: ואת מי היית לוקחת איתך?
: .3 .3האם אתם חושבים שנוח יותר למות יחד
100 שנח מאשר לחיות יחד חודש אחד?

הפרטית

שלה,

בסאן־טרופז — על חוף הים, כש־לבושה
בפרחים בלבד, ובבריכת־כ
שהיא מניחה בפעם הרא שונה לצלמים

לצלמה, גם כ שאין מדובר בצילו מי ם לצורך הסרטה .״האם את
אוהבת כסף?״ נשאלה ב ריז׳י ט בארדו .״בוודאי,״ ה שיבה הכוכב ת
ה מפורס מת והע שירה ,״ז הו האמצעי היחיד הפותר כל הבעיו ת.״

להיפרד. משהו שבור יפה לאין שיעור ממשהו
רקוב.
שאלה: האם היית מסוגלת להתאהב
בגבר מכוער?
: .2 .2אתם מקווים שאומר ״כן, במידה
והוא פיקח.״ ובכן: לא. לא אשקר. אני מעדיפה
גברים נאים.

:האם את שומרת על תמונות

מאהביך?
: . 2,3בשום פנים לא. תמונה היא מזכרת
קפואה, יבשה. האהבה וזיכרונותיה
הם הרבה יותר מזה.
שבור יפה מרקוב
שאלה: האם זכור לך הגבר הראשון
שחיבק אותך?
: .2 .2לא, אבל הוא בוודאי זוכר.
שאלה: האם לדעתך המונח ״לנצח״
הוא שמיש?
: . 2.3בוודאי. אבל הזמן והמאורעות
עושים את שלהם. כדאי יותר לומר ״לכמה
שיותר זמן,״ זה יותר קרוב למציאות.
שאלה: האם קשרי נשואין מקודשים
בעיניך?
: .2.2איך תבקשו שבחורה ..חוטאת״
כמוני תראה בנשואין עניין מקודש? אני
מזדעזעת מזוגות הממשיכים בחיי נשואין
על אף שהם סולדים זה מזה. הם חייבים
לחיות לנצח

| 1 ? 1 \ 1 1ך בגיל 35 אומרת ב.ב מעו־
. 1 1 1 1 1 1 /לם אינני כה מאו שר ת כ מו
בז מן שאני אוהבת. ורוב הז מן אני או חבת.״

שאלה: מה הוא זכרונך הטוב ביותר?
: . 2.2הצלחתי לשכוח.
שאלה: בכל זאת, ניסית להתאבד בנובמבר
.1960 מדוע?
:למה שיקראו לזה התאבדות?

עבורי זה היה נסיון לברוח, כאילו להתחיל
מחדש באיזה שהוא מקום, מאוחר יותר.
אבל ראיתי את המוות בקירבה כזאת, שכעת
מתחשק לי לחיות לנצח•
שאלה: מה היה היום היפה ביותר בחייך.

1 .2 .2זה היה לילה.

ך* ש כו לםחש כו שהקאריירה שלה אבד
^ שהיא התדרדרה עד שהיא נאלצה לעשות סרט
עם שון קונרי ; כשאף אחד כבר לא זוכר בדי
מי הוא המאהב האחרון שלה. וכשהיא יכולה לבל
בדיסקוטקים מבלי שהמשטרה תצטרך להטיל עו
בסביבה — הוכיחה בריג׳יט בארדו שהיא עוד ב1.
האחת ואין שנייה, הגדולה ביותר מאז התחי
להנציח נשים במצלמות.
בגיל 35 היא התייצבה שוב לעין העדשות ס
תפארתה. היה רק הבדל אחד. ב־ 1969 לא היו

בריג׳יט צריכה להתנצל ולהסביר כי היא מתפש
רק למען אמנות הקולנוע. לא היה גם צורך לעע
את הצילומים בהסתר, באמצעות עדשות טלס
פיות. היא עשתה זאת בפשטות ובלי בעיות. לג
מעריציה. כדי שיידעו שהיא עוד לא גמרה.

__למג
•• היא חשפה

לא רק את גופה, אלא גם

1נשמתה.
״אילו היית צריכה לצייר קאריקטורה של עצמ 1 נשאלה ב.ב״ ״מה הן הנקודות הפיזיולוגיות >
שהיית מדגישה?״
״את שערותי ואת פי,״ השיבה ב.ב.
•נרד למטה יותר.״

אחד אחרי השני, התלכדו התושבים הפלסטיניים,
ניסו להתפרץ לעבר הערים הסמוכות.
ברוב המיקרים נתקלו במחסומי־צבא,
שלא היסס לפתוח עליהם באש. במחנה
צור, למשל, כאשר ניסו הפליטים
לעלות על עמדת־מישמר של הצבא, פתחו
החיילים באש, הרגו אשה אחת ופצעו
שלושה גברים.
ביום השני של המהומות, הגיע מספר
ההרוגים ל־ ,13 והפצועים ליותר מ־.200
נואמה רובם היו פלסטינים — אם כי בביירות
נכללו גם סטודנטים רבים בין הקורבנות.
וכך, במהירות מסחררת, אחזה שלהבת
המלחמה האזרחית בארזי הלבנון. הנשיא
מסר סמכויות חירום בידי הצבא ; ראש
הממשלה התפטר ; החיים התקינים שותקו
לחלוטין.
ההסדר שהתפוצץ
^ אשר עלה רשיד כראמה לכס השיל־
^ טון, למחרת התקפת צה״ל על נמל־התעופה
של ביירות, היתד, לבנון מפוצלת

בין המוסלמים שתמכו במאבק הפלסטיניים,
לבין הנוצרים שחששו כי הפיכת
לבנון לבסים־פעולה של החבלנים תביא
לכיבוש ישראלי.
כראמה, המפורסם כאיש־פשרות ומתמרן
עילאי, הרגיע את בני־דתו המוסלמיים,
בהשמיעו הכרזות רמות על הסולידאריות
הכלל־ערבית ; את פחדי הנוצרים הפיג
על־ידי מתן הוראה קפדנית לצבא ול

•פתח הודיע, שקבוצת פידאין, שחדרה
מסוריה על ושקה, נעצרה בידי אנשי הביטחון
הלבנוניים וגורשה אל מעבר לגבול
הסורי.

לעזור -
בלי להסתכן

ך* נשיא שאיל חילו ניסה אומנם
ן § לשכנע את ראש־הממשלה לחזור בו
מהתפטרותו, במאמץ להטליא שוב פשרה
מחוכמת. אך סערת־הרוחות הכללית לא
השאירה כל אפשרות של תימרון. יותר
ויותר מדינאים נכנעו לדרישות הרחוב,
שהגיע הזמן לקבל הכרעה ברורה: בעד
או נגד המאבק הפלסטיני המתחולל ב־איזור.
בקצה
השמאלי, התייצבו בעיקר סטודנטים
ללא הבדל של דת: אנשי בעת, קומוניסטים,
לאומנים קיצוניים, ותומכי מאי.
הם קבעו :״אין מנוס מהפיכת המזרח־התיכון
כולו לודיאט־נאם שנייה. לבנון
היא ארץ ערבית ועליה לשאת את חלקה
בקורבן, במאבק הכלל־ערבי להחזרת המולדת
השדודה*.
המנהיגים המוסלמיים, שהיו מעדיפים
עמדה זהירה יותר, חששו להתייצב נגד
התביעות הקיצוניות, אימצו לעצמם את
הסיסמות שנראו להם בפופולריות ביותר
בין ההמונים.
ואילו הנוצרים — פרט לצעירים שמאלניים
מעטים — הגיבו שלבנון אומנם
צריכה לתמוך באירגוני־הטירור, אבל בתשלה.
נאי
שהדברלא יפגע בביטחונה
״עם כל הכבוד שמגיע לפידאין,״ הסביר
אחד המנהיגים הנוצריים ,״איננו יכולים
למסור את גורל ארצנו בידיהם. לעזור
להם, להרשות להם להקים משרדי תעמולה
ואיסוף כספים — כן. לסבל אותנו
במלחמה ישירה עם כוחותיה הצבאיים של
ישראל — לא!״
הוא דרש להפקיד את השמירה על הג־

שירותי־הביון למנוע פעילות פידאיון פלסטיניים
בגבול ישראל.
ההסדר החזיק, מעמד בדיוק ארבעה חודשים.
המתיחות בין אנשי־הביטחון הלבנוניים
לבין אירגוני הפירור גברה. במחנות
הפליטים — בהם יושבים 230 אלף
פלסטיניים — נפוצו שמועות על מעצרים
נרחבים בין פעילי אירגוני־הטירור.
ההתפוצצות באה כאשר תחנת־שידור של

על כך יצטרך להחליט
ירושלמי מקם חיימוביץ׳,
חוקר למיקרי־מוות בפרשה
רת ירושלים תניח בפניו
תעלזמזת תעלומת
ברנרדאלקובי

בידי פקד ברוך מאיר, מלישכת החקירות
של נפת ירושלים, נמצא בימים אלה תיק
מב״ט (מות־בלתי־טיבעי) ,מן המוזרים ביותר.
בבוקר
יום א׳ ,לפני שבוע, נמצאה על-
ידי עובר־אורח, בגן סנהדריה בירושלים,
גופתו של ברנרד אלקובי, סטודנט ירושלמי
בן .24
אלקובי יליד אלג׳יר, גדל והתחנך בטולוז
שבצרפת, שם מתגוררים עד היום הוריו
ומרבית בני משפחתו. לפני שנה עלה
ארצה. הוא עבד במינהל הסטודנטים מטעם
משרד הקליטה והסוכנות היהודית, למד
בפקולטה למשפטים, שנה ב׳ ,התגורר
במעון הסטודנטים בירושלים.
אלקובי היד. בחור עליז וחברותי, ונערץ
על חוג ידידיו ועל חברתו אורה מורנו, מן
החוג לסוציולוגיה. לכאורה, לא היו לו
שום סיבות להימצא מת, כפי שקרה הדבר
באותו בוקר של אפריל. כי הוא נמצא
כשוורידי ידיו חתוכים, ובקיבתו כמות
רצחנית של סמי־הרדמה. המסקנה המתבקשת:
התאבדות.
ימה גרם לסטודנט יפה־התואר לשלוח יד
בנפשו — אם אומנם עשה כך?
חודשיים עם פליטים. לא מכבר
בילה חודשיים בקרב משפחת פליטים ערביים
בחאן־יונס .״כאשר חזר משם הרגשתי
בו שינוי עצום,״ מספרת ידידה, היגם כהן,
המשלימה את הדוקטוראט שלה בכימ-ה,
״הוא נראה כאילו רודף אותו משהו,
כאילו משהו מטריד את מנוחתו. הוא החל
גם סובל מתופעות פסיכו־סומטיות — בא־בים־בחזה,
קוצר נשימה ובו׳ .לבסוף החל
מקבל גלולות נגד אסטמה, ואפילו התכוננו
לנתחו בשל גידולים פוליפיים של הריאות.״
האם סבל הצעיר הרגיש מדיכאון כתוצ־

שופס־השלום השנתמנה
לשופט־זו,
כאשר משטאת
מימצאיה.
פשעים השומר
אחותי אגופ> 7
סיור שיגרתי של משטרת באר־שבע סרק
ביום הראשון השבוע את מאהל השבט
הבדואי אבו־רגייג, שליד בירת הנגב. לפתע
הבחינו השוטרים בבדואי זקן, קרוע בגדים
וזב דם, הזוחל אליהם בשארית כוחותיו
מפתח אד,לו.
״מה קרה? מי פצע אותך?״ שאלו השוטרים,
כשהבהילו את הבדואי הזקן -,-
פצוע לבית־החולים המרכזי בבאר־שבע.
״זה בני מילמל הבדואי ,״הוא עזר
לאנוס את בתי!״
כגלל המוהר. בנו של הזקן, צעיר
בן ,22 חמד את אחת מבנות השבט. אולם
לא היה בידו מוהר לשלם לאביה כדי לזכות
בה. הלך הצעיר אל אבי הנערה, בדואי
בן ,45 וניסה להשפיע עליו לתת לו את
בתו לאשר, ללא מוהר.
האב חיפש הסדר מתאים .״אתה יודע
מה?״ אמר הצעיר ,״אני מוכן לתת לך את
בתי לאשה, אבל בתנאי שתתן לי בתמורה
את אחותך לאשר.,״
אחותו של הבדואי היתד, צעירה בת .16
היא כמובן לא חשבה כלל להתחתן עם
הבדואי המבוגר, שהוא אב להרבה ילדים.
אבל לפני שבוע הופיע אחיה, לקח אותה
לאוהל בודד בתוך ואדי, הנמצא במרחק
של 500 מטר ממאהל השבט. שם הודיע
לה כי הוא משיא אותה לאבי הנערה שהוא
עצמו חשק בה.
לא היו עדים לנשואים אלה ואבי האח
והאחות לא ידע כלל על קיומם. לאחר
שערך את הטכס, יצא האח את האוהל, והש־

כול הדרומי בידי חיילי או״ם, שימנעו
חדירות משני הצדדים.

״אל-פתח״
מאיים
ך * גוכתוהרש מי ת של אל־פתח היתד,
1 1חד־משמעית בקיצוניותה:
״לא נרשה לשום ממשלה ערבית להפנות
נשק ערבי נגד הלוחמים הפלסטיניים.
״אנו ננהל את מלחמתנו באוייב הישראלי
מכל שטחי המולדת הערבית הגדולה
״לא נרשה שממשלת לבנון תהפוך את
הצבא הלבנוני הערבי, למעשה, לשומר על
שלומה של ישראל.״
חזית ה שיחרור הפלסטינית היתד, קיצונית
עוד יותר. היא הורתה לאנשיה לעמוד בראש
ההפגנות ברחבי לבנון, להתסיס את
הפליטים ואת האינטליגנציה השמאלנית —
״כדי שגם אם חלק אחר (הכוונה לאל־פתח)
של המחנה הפלסטיני ירצה לטשטש את
בגידת ממשלת לבנון — לא יוכל לעשות
זאת בלי פחד ההמונים.״

עאובאת

במדינה

אם לבנון
תתפורר

^ שה היה לראות, בתחילת ו־,ש־
1/בוע, כיצד ייגמר המשבר. אולם איש
לא פסל את האפשרות, שהרפובליקה הלבנונית׳
שזכתה בעצמאותה חמש שנים לפני
קום מדינת-שראל — תתפורר.
״ואז — איפה תעמוד התיאוריה של
אל־פתחז״ שאל כמיל שמעון, נשיאה לשעבר
של לבנון .״הם דוגלים במדינה פלסטינית׳
בד, יחיו יהודים ומוסלמים בצוד־תא.
הם הצביעו על לבנון כעל הוכחה
שמדינה כזאת יכולה להתקיים. האם יביאו
עתה להרס לבנון, ויוכיחו שהסיתרון בו הם
דוגלים לגבי פלסטין אינו מעשי?״

אלקוכי (מימין) במסיבה
נא-לו משהו

אה מהשתתפותו בגורל הערבים? לדעת המשטרה,
יכול היה להיות מניע נוסף: בגלל
פעילותו זנח אלקובי את לימודיו. הוא
נכשל בבחינותיו (בחלקן שייכים עוד לשנה
א׳) ,ובפני ידידיו התוודה :״את השנה
הזו אצטרך לעשות מחדש.״
אלקובי נהנה מתמיכה מלאה של משרד
הקליטה והסוכנות — מגורים, מילגה ועוד.
עם היכשלו בבחינות עמדה תמיכה זו
להיפסק. פירוש הדבר — לא בית, לא
כסף ולא לימודים.
מצב־רוח טוב. אולם ידידיו הרבים
של אלקובי מאמינים שלא ייתכן שהתאבד.
בליל המיקרה עזב את חברתו בחצות,
ליד דירתה ברסקו, חזר למעון הסטודנטים
ברחוב שמואל הנביא. את המכון עזב
כשבידו תיק־יד, בו נהג להחזיק את חומר
לימודיו. הוא לא היה במצב־רות מדוכא,
לא גילה כל סימן של התרגשות. הוא לא
השאיר גם שום מכתב שיכול היה להסביר
מניעים של התאבדות.
הוא נמצא למחרת היום בתוך גרוטאת
אוטובוס שבגן סנהדריה, הסמוך למעון
הסטודנטים, כשהתיק לידו. גם ארנקו לא
נגנב, ולא מעט הכסף שבתוכו.
מה קרה באותו אוטובוס באותו לילה?

רדף או תו

איר בו את אחותו עם אבי כלתו. המחותן
המיועד קשר את כלתו הצעירה בידיה וברגליה,
ובצורה זו חגג עימד, את ליל הכלולות
שלהם. אחרי ששבע תענוגות, חזר
אל אשתו וילדיו במאהל השבט.
החתנים ברחו. בבוקר הצליחה הנערה
לשחרר את עצמה מכבליה וברחה
לאוהל אביה. שם ביקשה מאביה הישיש
לקחתה למשטרה כדי שתוכל להתלונן על
האונס שבוצע בד, בסיוע אחיה. לקח האב
את הבת ויצא עימד, בדרך לכביש, כדי
לתפוס את האוטובוס לבאר־שבע.
בדרך פגש אותם האח .״אתה לא תלך
למשטרה!״ ציווה על אביו .״אני כן הולך,״
הודיע הבדואי הזקן. התנפל הבן על אביו,
היכר, אותו, ואחרי שהפילו שבר את צלעותיו
בעזרת אבנים.
״איננו יכולים למסור עדיין את שמות
המעורבים בפרשה,״ הודיע פקד אשר דוידו־ביץ׳
ממשטרת באר־שבע.״ אנחנו ממשיכים
בחקירה.״
אבל בשלב זה הגיעה החקירה למבוי
סתום: הבעל־הכפוי שאנס את הבדואית הקטינה.
ואחיה, נעלמו ועקבותיהם לא נודעו
עוד.

במדינה
ארץ־ישראל החתיך משכם

כאשר רואים אנשי־ביסחון צעירה ערכי־,
בשכם, הם עוקבים אחרי כל תנועד. מתנעו־תיה.
כי יש סיכויים רציניים, שהיא שייכת
לאחד מאירגוני המחתרת, או לפחות לקבוצה
של מפגינות.
דבר זה, כמובן, מצר את צעדיהן של
חברות המחתרת. לכן היה זה רק עניין של
זמן, עד שאחת מהן תגיע למסקנה, שכדי
להצליח — יש להתחפש דווקא לבחור. שכן
ידוע, כי הבחורים בשכם אינם פעילים
כל־כך בענייני מחתרת והפגנות.
הראשונה שהגתה את הרעיון וביצעה
אותו, בשבוע שעבר, היתד, צעירה בת 16
בשם אומימה סאעדה. כאשר הוטל עליה
לחלק כרוזים הקוראים לאוכלוסיה להגביר
את התנגדותה לשלטון־הכיבוש הישראלי,
היא נטלה חליפה של אחד ׳מארבעת אחיה,
ציירה שפם על שפתה העליונה, ויצאה
דווקא אל הכיכר שמול בית המושל הצבאי.
היא חילקה את כרוזיה לנוסעים שהצטופפו
ליד תחנת המוניות, ואיש משומרי

האלוף כתן פקודה. לדעתו של הרב
מימון הצטרפו אנשי הקיבוץ הדתי, וכן
הרב הראשי בצה״ל (אז סגן־אלוף) שלמה
גורן.
בהתקרב יום העצמאות השנה הוזמן הרב
גורן — בתוקף בחירתו כרב ראשי של
תל־אביב — להשתתף בתפילה החגיגית
המרכזית בבית־הכנסת הגדול ברחוב אלנבי
בתל־אביב .״אני מוכן לבוא,״ הודיע האלוף,
״אבל בתנאי שיאמרו הלל עם ברכה.״
ראשי המועצה הדתית, האחראים לאירגון
התפילה, היססו קצת — ולבסוף נכנעו.
אבל כאשר נודע הדבר לרב הראשי בישראל
איסר יהודה אונטרמן — שעמד
במשך עשרים שנה בראש טכס התפילה
בבית־הכנסת הגדול בתל־אביב — מיהר
להעביר אזהרה ״לא לפרוץ גדר״ ולא לומר
ברכה לפני ההלל.
בין העסקנים הדתיים השתררה מבוכה.
עד לרגע האחרון לא היה ברור אם תיאמר
הברכה או לא. ברגע שהחזן הראשי בנימין
אונגר ניגש לומר את ההלל — ציווה
עליו הרב ׳גורן :״תתחיל עם ברבה!״
אונגר נענה לצו — וכך נכנס יום־
העצמאות של המדינה סוף־סוף לרשימת
החגים המבורכים.

״אד־־סתחיי הפיד השבוע
311 משדה ערבית ראשונה
ץ* נן שחור כיסה את השמים הכחו-
? לים, מעל לעיר ציידה בדרום לבנון.
8000 פלסטינים, שצעדו ממחנה־הפליטים
במבואות העיר, הציתו מכוניות, הסתערו
על שוטרים, הרסו חנויות.
התקרית, שפרצה ביום רביעי האחרון,
נגעה בראש וראשונה לישראל: הפליטים
הנסערים ירדו העירה כדי למחות על גי-

הממשלה, המפעילה את הצבא נגד ערבים.
במרכז התסיסה עמדו תלמידי־תיכון
וסטודנטים, שבמהרה אספו סביבם כשלושת
אלפים פלסטיניים וסורים. הם התארגנו
בתהלוכה, צעדו אל מרכז העיר
ואל המבעים העשירים של ביירות.
כאשר נתקלו המפגינים במישמדות משטרה,
פתחו לעברם בצליפות. המשטרה

התיי שבות

יותר מדי ילדים
יותר ״ מדי ביצים

סאעדה בחור או בחורה 7

הסדר והביטחון לא שם לב לחתיך היפה.
עד שלפתע נשמט המעיל — וחזה התפוח
הזדקר מבעד לחולצה הדקה. אנשי הביטחון
הבחינו מייד בעובדה שהנה בחורה לפניהם.
היא נעצרה, וכעבור שעה קלה נעצרה
בחורה שנייה, בתו של רופא מקומי.
ברכת החג

תפילת ההלל היא החלק החגיגי של תפילות
כל חג יהודי. ההלל, שהוא צירוף
של פרקי תהילים, נפתח בברכה: אשר
קידשנו במיצוותיו וציוונו לקרוא את ההלל.

ערב יום־העצמאות הראשון של מדינת־׳
ישראל התלבטה הרבנות הראשית אם
להעניק ליום זה מעמד של חג דתי, אשר
יש לקרוא את ההלל. שר הדתות של
אז, הרב יהודה לייב הכהן מימון, תבע
שהרבנות תוציא הוראות המחייבות אמירת
ההלל כתיקונו. חלק מהרבנים התנגדו לכך,
בטענה שזהו אירוע חילוני, ובלאו־הכי אין
להוסיף ללוח הקבוע של חגי ישראל.
לבסוף הושגה פשרה: הרבנות 1פירסמה
הוראה לומר הלל ביום העצמאות — אבל
תוך השמטת הברכה שלפני ההלל.
אלה שהתנגדו לאמירת הלל באו על
סיפוקם; שכן יכלו לטעון כי ללא ההקדמה
של הברכה המיוחדת, אפשר לראות בתפילה
סתם מחרוזת של פרקי תהילים, שרצוי
לומר אותם בכל יום של חול. הרב מימון
רגז, ובבית־הכנסת שלו ערך תפילה הגיגית
שבה נאמר ההלל עם ברכה — בניגוד
להוראתה המפורשת של הרבנות הראשית.

כאשר הקימה הסוכנות היהודית את
מושבי העולים בנגב לפני 20 שנה, לא
לקחו מהנדסיה בחשבון עובדת יסוד אחת:
שבמושבים אלה ישוכנו בני עדות־המזרח
שפריון הילודה אצלם גבוה מאשר אצל
מתיישבים אחרים.
כתוצאה מכך חלה התפוצצות אוכלוסין
בכמה מישובי הנגב. במושב בטחה, ליד
העיירה אופקים, יושבו עולי תימן. ל־ 90המשפחות
במקום נבנו בתים סטנדרטיים,
ששטחו של גיל אחד מהם נע בין 48ל־57
מטר מרובע.
זה היה מספיק כשהתיישבו המתיישבים
במקום. אבל לא אחרי 19 שנה. כיום מונה
אוכלוסית המושב 875 נפשות, מהן )19
מבוגרים ו־ 685 ילדים. מספר הילדים הממוצע
במשפחה אחת בבטחה הוא בין 8לס!
ילדים.
המשפחות גדלו אבל את הבתים אי־אפשר
היה להגדיל. הם נבנו בשעתו בצורה ארעית
וללא יסודות ולא ניתן היה להרחיבם
בשעת הצורך.
להרוס את הגתים. לפני שנתיים,
כשהכירה הסוכנות סוף־סוף בכך שמשפחה
של 10 נפשות אינה יכולה לגור בבית
של 48מ״ר, נערך סקר של תנאי הדיור
במושב. המסקנה היתה: יש להרוס 85
מתוך 90 בתי המושב ולשפץ את שאר ה־.5
השאלה היתה רק: מי ישלם עבור זה?
אחרי סחבת ארוכה הוחלט שכל מתיישב
ישלם 500ל״י. משרד־השיכון ישלם 7000
ל״י לבית ואלף ל״י נוספות יתקבלו כהלוואה
מבנק טפחות.
אולם עד היום טרם נעשה דבר בתחום
זה .״עד שלא נעלה כולנו למשרד־השיכון
ונשבות שם שביתת־שבת, לא יכיר אף אחד
בזכותנו לחיות בצורה אנושית מתקבלת
על הדעת,״ אמר מזכיר המושב, אברהם
שרעבי.
קנסות על עודף כיצים. אולם לא
רק עודף ילדים יש בבטחה. יש שם גם
עודף ביצים. בגלל הקצבת המים הזעומה
שמקבל המושב, לא ניתן לפתח בו חקלאות
אינטנסיבית. ענף המשק היחיד המשתלם
בבטחה הוא הלול. אלא שמועצת־הלול
אינה מוכנה להכיר בכך.
לפני שנתיים נקנסו מתיישבי בטחה בקנס
של 200 אלף ל״י, על שבמקום לייצר במשקיהם
600 אלף ביצים, ייצרו 2.8מיליון
ביצים. גם השנה הטילו התרנגולות בבטחה
2מיליון ביצים יותר מאשר התירה להם
מועצת־הלול.
כשעשו השבוע מתיישבי בטחה את מאזן
19 שנות ישיבתם במושב, הסתבר להם
כי הם חייבים 3,1מיליון ל״י למוסדות
שונים. כל משפחה בבטחה משועבדת כיום
בחובות של כ־ 33 אלף ל״י.
״ילדים לא נותנים לנו לגדל; ביצים לא
נותנים לתרנגולות שלנו להטיל; חובות יש
לנו עד מעל לראש עד שילדינו ונכדינו
משועבדים להם,״ אומרים מתיישבי בטחה.
״אבל הסוכנות אומרת שאנחנו הגענו. כבר
לביסוס כלכלי.״

!עוות שבאלה

עמדו במרכז התסיסה ב אוניב רסיטו ת של ביי רו ת, צעדו
יחד עם הצעירים בהפגנות־האהדה לאירגוני הטירור הפלסטיניים.
התמונה צולמה בדירתה של אחת ה סטודנ טיו ת, פורסמה ב עי תון מצרי למחרת
ההפגנות. למצרים היה אינטרס מיוחד להראות לעולם את המרי העממי שפשט בלבנון.

מעשים שכאלה

רחוב ראשי בביירות, בעת הפגנות־הדמיס של יום
רביעי האחרון. ב מרכז נראה מחסום שהועלה באש
על־ירי המפגינים, שעה שהרחוב עצמו מכוסה שברי רכוש שהו ש מד על־ידי המפגינים. המ
שטרה והצבא הלבנוניים פ תחו באש על המתפרעים, הרגו שלו שה ופצעו כ־ 60 איש.

משם של אנשי אל-פתח חזרה לסומה,
ממנה חדרו עם נשקם אל איזור הגבול
הישראלי. בצהריים, מול חוסר־האונים של
המשטרה המקומית, נאלץ הצבא הלבנוני
להתערב. הוא ירה במפגינים, שהותירו
אחריהם שלושה הרוגים ולמעלה מחמישים
פצועים, ברחובות ההרוסים.
אך ברגע שכבתה האש בציידה — היא
התלקחה בביירות הבירה. בכיכר. התותחים,
לב הרובע העני של הבירה, התגודדו
צעירים -שקראו קריאות־גנאי נגד

הפעילה אף היא את נשקה — הרגה שני
מפגינים ופצעה .60
סטודנטים בין ההרוגים
ך* מאמץ נואש לשים קץ למרחץ^
הדמים, הטילה ממשלתו של רשיד
כראמה עוצר כללי על כל הערים. מישצד
רות צבא תיגברו את המשטרה ברחובות.
אך המהומות לא פסקו. במחנדרפליטים

בוגקו מער דגים

גדר האבנים, בתח תי תהת מונה, היא דופן־התעלה,
שלרגליו אפשר לראות פס של מיס. .מעל לסו־ללת־העפר,
סזדלן ר לעיני המצרים גג של בונקר ישראלי. מי מין נראית מיסגרת גדולה,

מקרוב על איכותו של הלוחם הישראלי
חיילינו השליכו הרחק מעצמם את המחשבות
שדבקו בכמה ראשים, בדבר עליונותו
של הצבא הישראלי, כצבא שאי־אפשר להביסו!
ושחייליו כולם גיבורים דמיוניים.״
כתב אחר, נציג אל־מוצאוור, דיווח על
שיחה עם ״חייל מצטיין״ .הוא שאל אותו
לדעתו על הצלפים הישראליים. תשובת
החייל המצטיין :״צלף חייב להיות רגוע
ושליו מבחינה נפשית, ובעל חוש ביטחון

עליה נמת חו יריעות של יוטה, כדי להסתיר מ שהו מעיני הצופים המצריים. ברוב התיאורים
של החיילים המצריים, כפי שסופרו לעיתונאים זרים, הובלטו ב הגז מ ה רבה תקריות־האוו)
שלאחריהן נראות תימרות־ע שן מן הצד הי שראלי בעיקבו ת ה הפגזו ת המדוייקו ת שלהם.

את חיילינו בלתי מוכנים. אלא שהמציאות
היתה הפוכה: י תרון ההפתעה היה בידינו.
יחידות־הסיוד ו ה מו די עין לאורך התעלה
אספו ידיעות על כל תנו עו ת האוייב, ועל
פעילו תו האווירית. ידיעו ת אלה העידו, שה־אוייב
מתמקם בעמדות־התקפ ה חד שות, מבעד
למעבר המיטלה. האוייב הופ תע כאשר
ירינו מעל לע מדו תיו פצצות תאורה, שחש פו
את עמדות־היירי של תו ת חיו ואת השר׳׳
! שלו. לא נותרה לו ברירה אלא לפ תו ח

העצרת מתאריס את קוב התערה
עילאי. הוא זקוק לאורך־רוח, כדי שיצליח
לצוד את אוייבו. אפילו אם הצלף הינו
בעל כושר מיקצועי גבוה, ייכשל בתפקידו
— אם אין לו אותן תכונות חיוניות. והרי
לצלף הישראלי — ולחייל הישראלי בכלל
— בסיני, אין התכונות האלה. הוא עצבני,
מודאג, חסר־ביטתון

יך פועל ״הצבא המצרי החדש״ ,כפי
שמגדירים אותו כל הכתבים? הנה סי־פור־התפארות
לדוגמה, מתורגם כלשונו
מערבית:
ה תלקחויו ת ה שבוע שעבר החלו ביום
שלישי, בקרב לילי בינינו ל בין האוייב
הישראלי. הוא פתח באש ב־ 11 בלילה, מ ת ון
הנחה שהטקטיקה הלילית החד שה ת תפו ס

באש, שעה לפני המועד שקבע לעצמו.
כו חו תינו כבר היו בדרגה עליונה
כוננות, וה שיבו באש מרוכז ת !מדוייקת.

^ ם סיפורים של גבורה אישית לא
^ ח ס רו במבול הכתבות על התעלה. אחד
מהם סיפר על צופה מצרי, שתפקידו
לטפס על עץ גבוה ולצפות משם אחר תנועות
הכוחות הישראליים. בסלאנג של צה״ל
קוראים לאנשים אלה ״קופים״.
אותו צופה, ששמו לא פורסם, שם לב
לעובדה מעניינת: כל פעם שהיה יורד
ממקום־התצפית שלו לפני תום־המישמרת,
היו הישראלים מבינים את הרמז — ״ומתחבאים
במעמקי הבונקרים שלהם״ .הם הבינו,
שברגע שהצופה יורד מעמדת־התצ־

לפני ואחו׳

או מרת הכותרת בערבית. החץ מצביע לעבר• בי ת ש נהרס
מפגיעו ת פגזי ם שנורו על־ידי המצרים, כשעל

גגו מתנוסס דגל ישראל. בין הצמחים, בחלק הקידמי של ה ת מונה, נראים מי מי התעלה.

פית — מתקרבת התקפה מצרית עליהם.
יום אחד עקב ״הקוף״ אחרי תנועות שריון
ישראלי בצד השני של התעלה, דיווח
עליהן למפקדו. זה החליט לפתוח באש על
המקומות שאותרו על־ידי איש־התצפית. כרגיל,
הורה לו לרדת אל מקום־מיבטחים. אך
הפעם סירב האיש. הוא לא רצה לתת אות־אזעקה
לישראלים.
התותחים המצריים פתחו באש ותפסו
את הישראלים בלתי־מוכנים• אבל צלפים
ישראליים ירו ב״קוף״ עשרות כדורים, פגעי
בו. הוא ניצל ממוות ״הודות למסירותם
של הרופאים המצריים, שאינם יושבים בבונקרים
ומחכים שיביאו אליהם פצועים
על אלונקות, אלא יוצאים ממש אל עמדות־ה
הר ר״

ועשן מנגיעות הפגזים שהוו מן הצו המצוי שר ו!תעלח

ך ן יפורים אדה מיועדים להרמת המו־ראל
של העורף. להרמת המוראל בין
החיילים עצמם, בחזית התעלה, באו פעו-
לות הקומנדו הליליות. הצלחתן של פעו־לות
אלה תוארה בפירטי״פרטים לא רק בעיתונות,
אלא גם בכנסים מיוחדים במוצבים
שלאורך התעלה.
דיווח העיתונאי חמדי לוטפי באל־מוצא־תר
:״הכל השתנה מאז יוני •1967 לא רק
הצבא המצרי הוא צבא חדש. גם הצבא
הישראלי איננו כפי שהתעמולה העולמית
תיארה אותו.״
ולראייה :״כדי להרים את המוראל של
חייליהם, נותנים הקצינים הישראליים פקודות
לתותחיהם לירות — סתם לירות, ללא
כל מטרה וללא כל תיקווה לגרום לנו אבי־דות.
רק כדי לשכנע את חייליהם שצבאם
עדיין חזק.״

\ | 1111ך\ 1

ת מונו ת המעטרות כתבה ב
אחד ה שבועוני ם המצריים.
111 1 1 1 1 1
ן ! 111
בה מתוארים הקרבות ב איזור התעלה. מי מין נראה צוות של טנק

מצרי ,״מחליף רשמים על פגיעה בטנק ישראלי.״ מ שמאל: חיילים
מסירים רשת־הסנואה מעל מרגמה כבדה, לפני הפתיחה באש.
לפי התיאנרים, שמחים החיילים המצריים לכל תקרית־אש בתעלה.

של התעלה, כפי שצולם מן ה
גדת המערבית. רואים ב בידוו

טנק, ולפניו אחד מאנ שי־הצטת הישראליים. מלפנים: מיבנים מן

התקופ ה המצרית. רחוק יותר, ב מרכז הגיבעה ה שמאלית: פתח של
בונקר. המצרים מספרים על מיקרים בהם הפ תיעו את החיילים
הישראליים, ו תפסו אותם כשהם בלתי סוכני ם כלל לקרב.

ר- 1 1[\ 1ן ןן ן ך 11

שהתאספו למטר, על כל פגיעה שם. רק
אחרי שהעץ נפגע בפגיעה ישירה, אילצו
אותו החיילים להיכנס למיקלט.

לה הם רק שניים מתוך עשרות קט־עים
שהופיעו בשבועיים האחרונים בעיתונות
המצרית. מאז תום מלחמת־ששת־הימים,
כימעט שלא פורסם דבר במצרים
על הקורה בתעלה. כי כל דיווח משם היה
רק מזכיר לתושבי מצרים, שצבא ישראלי
חונה בלב ליבה של ארצם — ואין הצבא
המצרי עושה דבר נגדו.
לפתע השתנה הכל. הצבא המצרי הסיע
עיתונאים וצלמים מקאהיר, שיהיו נוכחים
בעת קרבות־ד,ארטילריה הכבדים — וחשוב
עוד יותר: לספר על מעללי יחידות הקומנדו
שחצו התעלה ופגעו ביחידות צה״ל.
החייל המצרי תואר לא רק כגבר קשוח,
יעיל מלא־התלהבות — אלא כלוחם פיקח,
שידע להפר את תחבולות הישראלים. בקיצור:
לא רק כוח, כי אם גם מוח.
המסקנה, כפי שקבע אותה כתב אחר
סאעה :״חשתי, מתוך פגישותי הרבות עם
חיילים וקצינים לאורך החזית, שהקרבות
וחילופי־האש נתנו לחיילינו אפשרות לעמוד

ך* טלפון בבונקר צילצל. לא צילצול
ן | רגיל, אלא כאילו רצה המכשיר להתפוצץ
מעוצמת ההודעה שהוא עומד להעביר.
הקצין הצעיר הרים את השפופרת והאזין
לפקודה. הוא הביט בחייליו הדרוכים סביבו
ואמר להם :״להסיר את הרשתות!״
פני החיילים התלהטו. הם טפחו איש על

גב רעהו, וקראו בהתלהבות :״אללה אללה,
יא גדע!״*
הם קפצו את הצעדים המעטים שהפרידו
בין הבונקר לבין עמדות־היירי. לחייהם היו
סמוקות, כאילו פגשו את אהוביהם אחרי
פרידה ארוכה איזה עין אוהדת לא תזיל
דימעה של גאווה בבנים הגיבורים!
*יה לי הכבוד להימצא עם כוחו־
\ ן תינו, בעת שהתלקחה האש בחזית סיני.
תקפנו את האוייב בפירדאן, בקנטרה, ב־פורט־תאופיק
ומול סואץ. קשה לתאר את
התלהבות התושבים ביישובי הסביבה. הם
התאספו מחוץ למיקלטים, כשהם מוקפים
ילדים ומוחאים כפיים באושר. השוטרים
ואנשי הג״א לא יכלו להשפיע עליהם שישובו
למיקלטים.
כל פעם שתותחינו הכבדים ירו על עמדות
האוייב בגדה המזרחית של התעלה,
היו התושבים פורצים בקריאות הידד ״אללה
אכבר!״ הם קפצו באוויר, כדי לראות את
הלהבות האוכלות את מוצבי האוייב, את
מחסניו וריכוזי התחמושת שלו. כאשר
שותקו׳התותחים הישראליים, פתחו במחול.
פלאח זקן טיפס על עץ, כדי לעקוב אחרי
תנועות הישראלים בצד השני, ולדווח לאלה
* ב ע רן :״איז ה יופי 1״

מעברה של תעלת סואץ, בצד הישראר: נראים תימרות

במדינה

על חשבון
הבא רון?
מי יהיה היורש?
השאלה הראשונה, כאשר נתקבלה הידיעה
על נפילת שארל דהיגול, היתר, כמובן :״זה
טוב או רע ליהודים?״ (ראה הנדון).
השאלה השנייה היתה: מה ומי יבוא
במקומו? ואיך זה ישפיע על ישראל?
בנקאי שמנמן. השם שעמד בראש
כל הרשימות היה שמו של ז׳ורז׳ פומפידו,
הבנקאי השמנמן שניהל את ממשלתו של
וה־גול תקופה ארוכה.
מדוע דווקא הוא? יש לכך כמה סיבות:
>• למעלה משנה הוא נמצא מחוץ ל-
שילטון, ולכן פופולרי יותר מאשר המועמדים
הפוטנציאליים של התנועה הגוליסטית.
לשמאל הצרפתי אין שום מועמד
סביר. לפיאר מנדס־פראנם אין סיכויים.
מיטראן, מנהיג הפדרציה של השמאל, ירד
מגדולתו. איש אינו רוצה בפוליטיקאים העלובים
של הרפובליקה הרביעית, שסולקו
על־ידי דה־גול.
•י היחסים בין הסוציאליסטים ובין הקומוניסטים
מתוחים כיום יותר מתמיד,
וקשה להניח שיוכלו לשתף פעולה ביניהם.
• י צרפת, שרצתה להיפטר מדה־גול,
אינה רוצה להיפטר מן הדה־גוליזם.
איש ועוקץ. במבט שיטחי, פומפידו
הוא מועמד רצוי מאוד לישראל. כי במשך
שנים רבות היה מנהל עיסקי משפחת
רוטשילד, אדם המקורב ליהודים ולהשפעה
יהודית. אולם דווקא בכך יש עוקץ.
כי בצרפת ידוע פומפידו כ״איש של הרוטשילדים.״
אם יעלה לשלטון, יצטרך
להקפיד שבעתיים כדי לא לתת פתחון פה
ללעז. לכן ייזהר, בלי ספק, יותר מכל
ראש־ממשלה אחר מלעשות מחודת לישראל.
במשך הזמן יתרופף, בוודאי, היחס ה־אנטי־ישראלי
הקיצוני שציין את דה־גול.
יתכן והאמבארגו יהיה פחות חמור, ויתבטל
בהדרגה. אך אין לצפות לשינוי ממש.
גם ד,בארון לא יוכל להשפיע.

ראווה או הכנה למלחמה

5נ -511111 5

מתבוננים לצריחה

יחידת מצריים

וירת הדיכאון שהשתררה ברחובות
ערי ישראל, ערב יום העצמאות תש־כ״ט,
לא היתה רק תוצאה של הידיעות על
ההתלקחות הגוברת באזור תעלת סואץ, שבישרה
מלחמה קרבה והולכת.
יותר מהידיעות שפורסמו, תרם לאווירה
זו גל של שמועות, שהתפשט בין רבבות
החוגגים במהירות מדהימה. עוד לפני ש

מנדו אנשי מתא מנ ת בצלי־

חת מיכ שול מים בעזרת סירת גומי. ב סירו ת־גו מי מעין אלה,
צולחות יחידות הקומ אנדו המצריות את התעלה ב חסו ת הח שיכה.

מאנדו שלהם הצליחה לחדור ב׳ 20 באפרי1
מהחיה עבורם הישג.
יומיים אחר־כך, בהתקלות עם מישמר־צד,״ל
בגדה המיזרחית של התעלה, פגעה
פצצת בזוקה בתוך המישמר. כתוצאה מכך
נהרגו שלושה חיילי צד,״ל, שניים נפצעו,
כשאחד מהם מת אחר־כך מפצעיו. חייל נוסף
נחטף באותה התקלות על־ידי המצרים.

להאמין שהם מסוגלים לחצות את התעלה
לא רק לשם פשיטות, אלא לשם מלחמה
גלוייה על מנת להכריח את צר,״ל לסגת.
זו היא המשמעות לגבי הצד המצרי.
אולם פשיטות הקומאנדו המצרי חייבות
להביא להערכת מצב מחודשת גם בצד הישראלי.
המצרים יכולים לקצור הצלחות
זמניות כשצה״ל נתון במצב אליו לא הור־

התחפרות

יחסים מרחביים
יעלש מוסא
עיתונאי אמריקאי, שהגיע השבוע לישראל,
סיפר סיפור מאלף ביותר, השופך אור
על הנעשה עתה במרחב:
אותו עיתונאי שאל את אחד מראשי
אירגוני־החבלה, מדוע אינו שולח חולייה
לישראל כדי להרוג את משה דיין, לפי
שיטתו של סירחאן סירחאן.
מנהיג החבלנים פקח זוג־עיניים .״להרוג
אותו? חלילה! הוא דרוש לנו מאוד כדי
למנוע שלום כפוי שיחסל אותנו!״

פתאום —
הס חשובים
אזרחי ישראל המחוננים בחושים מחודדים
יותר הבחינו השבוע בתפנית חדשה בהסברה
הרשמית: לפתע הכירה הממשלה
בקיומם וחשיבותם של הפלסטינים.
בסימפוזיון בקול ישראל, היו המתווכחים
תמימי דעים, שאין מוצא מן המלחמה
הנוכחית — ללא הידברות עם הפלסטינים.
עיתונאי המקורב למימסד כתב, שרק אם
יאסיר עראפאת יחתום על התחייבות —
אפשר להאמין שיימצא פתרון.
ההסבר היה פשוט: אחרי שגם עבד־אל-
נאצר וגם המלך חוסיין הכריזו בשבועות
האחרונים במפורש שהם רוצים שלום —
לא ״פתרון מדיני,״ ולא ״חיסול עקבות
התוקפנות,״ כי אם ממש ״שלום״ — נותר
רק גורם אחד שהמשיך להכריז על כוונתו
ללחום בישראל. היו אלה אירגוני־הטרור
הפלסטיניים, שדחו את תוכנית שש הנקודות
של חוסיין ועבד־אל־נאצר.
מלישכותיהם של הממונים על ההסברה
יצאה ההוראה: להבליט את חלקם של
הפלסטינים, להציג אותם כגורם החשוב
ביותר בם יכסוך.
אם הגורם החשוב ביותר מסרב לדבר
על שלום — איזה ערך יהיה להכרזותיהם
של גורמים מישניים כמו נשיא מצריים
ומלך ירדן? מי לא יראה שישראל צודקת,
כאשר היא מתעקשת לטעון שהעולם הערבי
בשום אופן אינו מוכן לשלום?

פורסמה הודעת דובר צד,״ל על ההיתקלות
ביחידת קומאנדו מצרית בגדה המיזרחית
של התעלה, בה נהרגו שלושה מחיילי צה״ל
ורביעי נחטף, כבר עברה השמועה מפה לאוזן.
היא נופחה לשמועה חסרת־יסוד על
פשיטה מצרית, בה נפלו קורבנות רבים.
הידיעה הרשמית על התקרית פורסמה במהדורת
החדשות של קול־ישראל בשעה 11
בלילה, בערב יום־ד,עצמאות. מרבית אזרחי
ישראל היו עסוקים אותה שעה בחגיגות,
שמעו את ההודעה רק 24 שעות אחר־כך,
בסיכום חדשות יום־ו־,עצמאות. מאחר שרובם
כבר קלטו את השמועות, נוצר־ בקרב רבים
ההרגשה שמסתירים מהם משהו.
צירוף מיקרים מוזר הוסיף להרגשה זו.
ביום־הזיכרון לחללי צה״ל, ערב יום־העצמ־אות,
ביקרו רבבות בחלקות הצבאיות ש־בבתי־הקברות.
הם היו עדים שם להלוויות.
צבאיות של חיילים.
מדיניות הפירסום בצה״ל גורסת אי הוצאת
הודעות על נפגעים בתאונות בהן אין מעורב
רכב אזרחי ותאונות אחרות שאינן קשורות
ישירות בפעילות קרבית. כתוצאה מכך היו
רבים שסברו בטעות, כי הם עדים להל־וויות
חללים שנפילתם הועלמה מהם.

לפירסום פעולה כזו יש השפעה מוראלית
עצומה בצבא המצרי. עצם העובדה שחיילים
מצריים מצליחים להתמודד עם חיילי
צה״ל ולהביא עימם חטוף לגדה המערבית,
פוגעת בדמות החייל הישראלי כסופר־מן.
מלבד הערך הראוותני שיש לפשיטות ה־קומאנדו
האלה לגבי חיילי הצבא המצרי, ש
להן השלכות נוספות. יחידות הקומאנדו
חוצות את התעלה בסירות־גומי, ולדברי
מקורות זרים גם בסירות־מנוע שקטות, שסופקו
להם על־ידי הצרפתים. הצלחתם בחדירות
עשויה לשכר את המצרים ולפתותם

גל מעולם — מצב של ״זיץ קריג״ —
מלחמת חפירות. עליונותו של צר,״ל היא
במלחמה הניידת, בה ניתן לבטל את יתרונו
הכמותי של האוייב. מצב של הסתגרות
ממושכת בתוך בונקרים ומוצבים לאורך
קו ארוך, אינו רק מצב של התגוננות
סבילה, אלא מצב שיש בו סכנה פסיכולוגית.
הוא מעניק מראש לאוייב את היתרון
של האפתעה ויכולת התנועה.
לאור זאת יצטרך צה״ל להסיק לקחים
חדשים, על־מנת לבלום ביעילות. את מלחמת
הקומאנדו בה פתחו המצרים.

מרחמה בתדמית
הסופר־מן

4^ 1ולס למרות שהשמועות בציבור היו
^ מופרכות מעיקרן, הרי מד, שהתרחש
בתעלת־סואץ סביב יום־העצמאות, היה בו
כדי להדאיג.
אחרי שנוכחו לדעת כי הפגזות הארטילריה
שלהם הן בלתי יעילות לגבי לוחמי
צה״ל, המחופרים לאורך התעלה בעמדות
בלתי־פגיעות לאש ארטילרית, פתחו המצרים
במלחמת הטרדה של פשיטות קומאנדו רצופות,
במטרה להגיע למגע עם כוחות צה״ל.
בידיעות שהגיעו ממקורות־חוץ נמסר כי
שני גדודי קומאנדו נוטלים חלק בפעילות
זו. כתב זר שחזר מקאהיר מסר כי נראה
שאחד משני גדודי קומאנדו אלה הוא גדוד
קומאנדו אלג׳ירי, שחייליו משתתפים בפשיטות
מעבר לתעלה.
מבחינתם של המצרים, קצרו פשיטות אלה
הצלחה עצומה. עצם העובדה שיחידת קו־

פרימיס אותם הציגו המצרים נ של ל שלקחו יחידות הקו־

מנרו שלהם בפ שיט ה טל מוצב צה״ל ב־ 20 לאפריל.
1 1 1 1 111^ 11 1 1 1
ב ת מונ ה מוצגים דגל ישראלי ועליו מ שקפת פרי סקופית, קנה של מקלע, ו שר שרת כרורים.

^ צדנו זה לא יכול היה לקרות. בהחלט לא.
קודם כל, לא היה עולה על דעת איש אצלנו
לערוך מישאל־עם ולתת לציבור להכריע
בעניין גורלי, ולא בל שבן בעניין פחות חשוב.
ראש־ממשלה ביששניים־שלושה
אחומפלגתו
של שום
במישאל־העם. משה
במישאלי דעת־קהל

שנית, לא היה עולה על דעת שום
ראל להתפטר, רק מפני שחסרים לו
זים לרוב מוחלט. אצלנו לא זכתה
ראש־ממשלה באחוזים שקיבל דה־גול
דיין אינו מגיע לאחוזים כאלה אפילו
בלתי־מחייבים.
ובעיקר: אצלנו זה לא יכול לקרות, מפגי שהציבור
הישראלי לא התקומם מעולם נגד שום ממשלה קיימת.

ואילו צרפת, זו שהכל קוננו על מות הד•
מוקראטיה בה -צרפת קמה ואמרה ״לא״
לאחד המנהיגים הדגולים של דורנו.

מלחכי־הפינכה של ״ארץ־־ישראל השלימה״ ,כל המתרפסים
בפני הצהרונים, כל המומהים ל״יחסי ציבור״ ,כל
ציידי הכותרות, כל שוחרי נמל־מיבטחים של ״ליכוד
לאומי״!)

הוא הציל את צרפת.
יותר מזה — אחרי ששיחרר את צרפת מספחת השטחים
המוחזקים, אחרי שהעניק עצמאות לכל מושבותיה, הוא
הקנה לה מעמד עולמי שעלה לאין שיעור על כוחה הממשי.
ואחרי שיישכחו כל שגיונותיו, כל התעקשויותיו, כל
גילויי הזיקנה שהעיבו את מעשיו בשנים האחרונות, כל
שירותיו לריאקציה ולשמרנות המימסד, ייזכר דבר אחד:

הוא, הגנרל, החייל המיקצועי, אחד מנביאי
מלחמת־הכזק המודרנית, איש-המלחמה ה•

הוא הכניס לעצמו גול.

כמידה שיחול ככלל שינוי, הוא יהיה פסיכולוגי
כלבד. אצלנו.
עד כה סברו רבים כי ישראל אינה יכולה לקודת לשום
יחס הוגן, מפני ששתיים מחוך ארבע המעצמות — ברית־המועצות
וצרפת — הן אנטי־ישראליות מובהקות. עתה,
כשצרפת תדבר מן הסתם בסיגנון יותר סימפאטי, אולי
תיודצר בישראל תמונה מאוונת יותר.
אולם שום ממשלה צרפתית לא תעלה על דעתה לסכן
את ההישגים שהשיג הדגול באלג׳יריה ובעולם הערבי
כולו, ואין בידי ישראל לשלם תמורה כלשהי.

הוא רצה שהעם יקום ויגיד: הוא צודק.
כשם שכן־גוריון רצה שהעם יצדיק אותו
בעניין של מח־ככך, שאיש מלבדו לא ייחס
לו חשיבות.

העקיצות של דה-גול תיעלמנה. לא ידובר
עוד על ״עם שתלטני״ אכל הגוליזם יישאר.

ך* צורה כה נפל דה־גול מעידה על השינוי שחל

הדגול רצה שהעם יגיד לו: אתה המושיע, אתה האחד־בדורו,
איננו יכולים לחיות בלעדיך. הוא היה בטוח כי
העם ייבהל ויקבל את התכתיב שלו.

ן | בעולם בחודשים האחרונים — שינוי שתהיה לו השפעה
מכרעת על גורל ישראל.

וזה נמאס לצרפתים.
לכן, אחרי תריסר שנים של אדישות פוליטית, של
התפטרות מן האחריות, התעוררה לפתע הדמוקרטיה הצרפתית
ופיטרה את הזקן.

אילו רצתה מוסקבה להחזיק את דה־גול
בשילטון, היא היתה עושה זאת.
בשנים האחרונות היה דה־גול השותף העיקרי של
ברית־המועצות נגד ארצות־הברית. לכן הצילה מוסקבה את
שילטונו כמד, וכמה פעמים. עוד במאי האחרון בגדו
הקומוניסטים הצרפתיים, בהשראה סובייטית, במהפכת
הסטודנטים. הקומוניסטים הצילו אז את הגנרל.
מדוע לא עשו זאת הפעם? מדוע לא נמנעו כמה מאות
אלפי קומוניסטים מהצבעה במישאל־עם — דבר שהיה
מבטיח לדה־גול את הרוב המיוחל?
מפני שדה־גול הפך מיותר.

ך* יום עגום זה לא יטשטש את גדולתו של האיש
^ בעיני ההיסטוריה. כשם שתעלולי בן־גוריון לא ישכיחו
את שעתו הגדולה.

פעמיים כדור אחד הציל דה*גול את נשמתה
של צרפת. פעמיים מנע ממנה מלחמת*
אחים עקובה כדם.

כמנהיג ״צרפת החופשית״ גאל את הכבוד־העצמי של
בני עמו, ועם תום המלחמה איפשר את תקומתה של
צרפת ללא זעזועים קיצוניים.
אך ההיסטוריון יקבע ששירותו הגדול ביותר לצרפת
היה סיום מלחמת אלג׳יריה.

תשפיע ההפיכה הצרפתית על עניינינו

ההחלטות תתקבלנה בדיונים של וושינגטון ומוסקבה.
הן תועברנה לאישורן של פאריס ולונדון רק למען הסדר
הטוב, כדי להכשיר את הקרקע לכפיית הפיתרון באמצעות
מועצת־הביטחון.

בלי שום סיבה סבירה, פשוט מתוך התעקשות של זקן.
כמו בן־גוריון.
אילו ייחם חשיבות לרפורמה המינהלית ששימשה נושא
למישאל־העם — יכול היה להעבירה בנקל, בלי שום
-1ן ןיו|ן ן*ן מישאל־עם.
כי הרפורמה המוצעת היתד, טובה כשלעצמה, ואיש לא
לחם בד, ברצינות.
אבל דה־גול לא היה מעוניין בכך.

בשורה של טכסיסים מסובכים, חיסל את אנשי־הסיפוח,
דיכא בכוח את תומכיו הנלהבים מאתמול, השליך לכלא
את אותם שהעלו אותו לשילטון שהתכוננו עתה לרצחו
נפש, והגשים בדם קר את המדיניות הנבונה.
(מה עלובים לעומתו כל המתחנחנים הקטנים שלנו, כל

לכן -יבוא מי שיבוא במקום דה-גול, שמעון
פרם שלנו יישאר מובטל. לא יהיה ירח
דבש חדש בין פאריס וירושלים.

אולם ליד שולחן־הדיונים של הארבע, צרפת
היא שותפה קטנה מאוד. התייעצויות
הארבע אינן אלא הסוואה להכרעה של שתיים.

הוא עשה זאת בהצלחה רבה. כפי שעשה זאת בן־
גוריון שלנו.

אך התבונה המפוכחת של גנרל-אינטלק־טואל
זה איפשרה לו להכין שצרפת זקוקה
לאלג׳יריה כמו לספחת, שצרפת זקוקה לשלום,
לא לשטחים.

האיש הלך. המדיניות תישאר.
לכן יש להזהיר בפני השימחה והרינה.
לעדה דתית, שאין לה מדינה ואין לה מדיניות, מותר
לראות את ההיסטוריה כשורה של התנכלויות אישיות,
החל בהמן הרשע וכלה בדד,־גול המנוול.
אולם אנו, הישראלים, אומה שיש לה מדינה והמצווה
לנהל מדיניות, חייבים להבין כי ביחסים בין מדינות
קובעים האינטרסים. שגיונות אישיים יכולים להוסיף קצת
או לגרוע קצת. אין הם יכולים לשנות גורמים מהותיים.

^ השוטפים?
צרפת היא אחת מארבע המעצמות, הפועלות עתה למען
שלום כפוי. דה־גול אף התיימר להיות יוזם מיבצע־הארבע,
והאמריקאים הניחו לו להשתעשע באשלייה זו.

/רק אדם אחד בצרפת היה מפוגל לכך:
שארל דה־גול עצמו.

כאשר עמדה האומה הצרפתית על עברי פי פחת של
מלחמת־אזרחים, כאשר הפאשיסטים השחיזו את סכיניהם,
השמאל התכונן להקים באריקדות והצבא עמד לתפוס את
השילטון, הוא קיבל לידיו את השילטון.
הפאשיסטים, אנשי ״אלג׳ידיה הצרפתית״ ,היו תומכיו
הנלהבים ביותר. הוא עלה בעזרתם.

היחס הזה נבע מניתוח קר ומעמיק של האינטרס הצרפתי.
אינטרס זה לא ישתנה עם הסתלקות האיש.

^ איזו מידה

והמנהיג, שכולם אמרו שהוא רודן, דיקטטור, נפוליון
הרביעי — העמיד את עצמו, מרצונו, לדין הציבור —
באורח דמוקרטי למופת.
לא, זה לא יכול לקרות אצלנו.

א היה מי שינצח את שארל דה־גול.

שירות זה חייב אומץ־לב רב יותר, תכונה
מדינית עמוקה יותר, כישרון טאקטי מזהיר
יותר.

הוא הפך מיותר, מפני שמוסקבה שוב אינה
רואה בוושינגטון אוייב, אלא כת־כרית.

מובהק, חסיד מליצות ״הגדולה הצרפתית״ -
כבל מיבחן חשוב התייצב בצד השלום.

^ ישראל גרמה תבוסתו, כמובן, ששון ושימחה.
^ שהרי נחשב לשונא־ישראל תרתי משמע.

אולם יש בכך עוול לאיש.
הקו הפרו־ערבי של דה־גול תאם את האינטרס היסודי
של צרפת. עוד בשיא מלחמת אלג׳יריה, זמן רב לפני
שמישהו חלם על שיבתו של דה־גול לשילטון, ניבאנו כי
צרפת תיפנה נגדנו ברגע שתסתיים מלחמה זו.
אנשי־ד,איוולת בישראל עוד דחפו את דד,־גול בכיוון זה
בשלב האחרון של המאבק האלג׳ירי, כאשר תמכו באוייבי
נפשו, מרצחי האו־אודאס. אנשים כמו שמעון פרס ומנחם
בגין, בקוצר־ראייתם, ולאחר־מכן אבא אבן, ביהירותו,
הוסיפו גוון אישי ליחסו של דה־גול לישראל. אבל עצם

אין היא זקוקה עוד לשותפים נגד אמריקה — מפני
שאמריקה עצמה הופכת שותפת.
צרפת היא כוח קטן לעומת ארצות־הברית. תמיכתה
היתר, חשובה לברית־המועצות רק בשעת מאבק, כאחד
האמצעים להטרדת אמריקה ולפיצול המחנה המערבי.
שירות זה אינו דרוש עוד. ברית־המועצות אינה מעוד
יינת עוד להטריד את וושינגטון. היא רוצה להגיע עימה,
במהירות האפשרית, לשיתוף־פעולה הדוק. והיא משוכנעת
כי ממשלת ניכסון רוצה בכך לא פחות ממנה.
מי שעדיין יש לו אשלייה לגבי רצינות הברית האמריקאית—סובייטית,
ולגבי נכונותן ויכולתן של שתי המעצמות
לבצע מיבצע של שלום כפוי במרחב — מוטב שיתעורר
מייד.

דה־גול הוא הקורבן הראשון של המציאות
החדשה. גול-דה עלולה להיות הקורבן הבא.

נפילת דה־גול לא תפרוץ אח טבעת־הבידוד המתהדקת
סביב ישראל. כי טבעת זו לא נולדה בפאריס, כשם שלא
נולדה במוסקבה או בוזשינגטון, אלא בירושלים.

היא נובעת ממחדליה של ממשלת־ישראל -
ואלה לא ישתנו.

בהיותו בניו־יורק, קיבל הנשיא — הידוע כחסיד
חב״ד מושבע — הזמנה מאת הרבי מלובביץ להשתתף
בסדר ליל־ססח בחצרו. הנשיא נטה לקבל את ההזמנה,
ולדחות את שובו ארצה.

יהודי אמרי?וה
וארבע המעצמות
צפוי קרע מתרחב בין נציגי ישראל לבין מנהיגים
ידועים של היהדות בארצות־הברית• הרקע: הסתייגותם
של מנהיגים אלה מן העמדה הנוקשה של משרד החוץ
נגד התערבות ארבע המעצמות בסיכסוך הישראלי־ערבי.
למנהיגים אלה נראה, כי על־ידי כך מפגינה ישראל
זילזול בדעת־הקהל העולמית, ופוגעת בדמותה כמדינה
שוחרת־שלום.
הקרע הסנסציוני הראשון בא בעיקבות פירסום מאמר
מאת פילים קלוצניק, לשעבר נשיא מועדון הנשיאים
של האירגונים היהודיים בארצות־הברית, בו צידד בפירוש
בהתערבות ארבע המעצמות. לעמדה זו הצטרף
לאחרונה גם נשיא הקונגרס היהודי העולמי, ד״ר נחום 1 גולדמן.
נוסף לאנשים מסוג זה, המקורבים למימסד היש־ראלי,
נוקטים חוגים יהודיים אחרים — בעיקר השמאליים
— עמדה ביקורתית ביותר כלפי מדמותה של
ישראל.

חמה כין אירגוני-הטירור הערביים לבין
מדינת־ישראל מחוץ לגבולות המרחב, ותפגע
כאישים ובמוסדות יהודיים בחו״ל.
נציגי תנועות אלה כבר נקטו בצעדים מעשיים ראשונים,
תוך התייעצות עם אנשים בישראל.

באשר נודע הדבר לסגל השגרירות בוושינגטון,
ביקשו התערבות ירושלים. גולדה
שיגרה מיברק לנשיא, ביקשה ממנו לשוב
ארצה לליל-החג. היא לא אמרה מדוע,
אכל מאחורי התערבותה היה החשש שישיבתו
של הנשיא בחסיד בצל הרבי מלו*
בכיץ תמעיט את דמותה של המדינה.

מנסים לטרפד
את ״פורד אסקורט״

בסיס־הכוה
של אלמוגי בצפון

המודעות שהתפרסמו לאחרונה כעיתד
נות, כהן הוצעו למכירה זכויות על תור
לקניית מכונית ה״פורד אסקורט״ ,הניט־ברות
על-ידי החברה הארץ-ישראלית לאד
טומובילים, הן, לדעת החכרה, כרוב המיק־דים,
פיקטיביות.

מנהלי חברת א״י לאוטומובילים סבורים, כי מאחורי
יוסף אלמוגי יחליט, כנראה, להתלבש על הירושה
המודעות מסתתרים גורמים שבכוונתם ליצור רושם כאישל
אבא חושי, באיש מספר 1של שילטון מע״י בלו
ההגנה הניתנת לפורר אסקורט היא גבוהה מדי, והחיפה.
בתחילה היסס, הודיע שהוא מעדיף להתרכז
רוצים ללחוץ בצורה זו על גורמים ממשלתיים, כדי
במישור הממשלתי. אולם מכיודן שלא נמצא מי שימלא
שאלה יסדירו וימנעו ספקולציות, שכביכול קיימות לג־בי
מכירת האסקורט.

הנשק הצרפתי והלקוחות הערביים

תופעה זו מדאיגה את משרד החוץ היש•
ראלי, שאינו יודע אם יובל לסמור על מלוא
ההשפעה היהודית, פאשר יצטרך לפתוח
כמערכה נגד החלטות ארכע המעצמות.
במערכה זו תהיה חשיבות מכרעת לדעת-
הקהל האמריקאית הכללית, וללא התייצבותם
הבלתי-מסוייגת של הגורמים היהודיים
-תהיה יד ההסברה הישראלית על
התחתונה.
היטלים למימון מחקר תעשייתי

רגיעה בחזית
גולדה-דייו
תימשך הרגיעה הזמנית במאבק הפנימי על ראשות•
הממשלה בישראל. גולדה מאיר תמשיך לבצר את מעמדה׳
בעוד שההערכה המקובלת בצמרת מע״י היא
שהמסע להכתרת משה דיין ימשיך לאבד מתנופתו.

צפויים אפילו צעדים של ידידות מופגנת
מצד גולדה מאיר לעבר משה דיין.

המנגנוו נשאר
של גולדה
התפתחות שכדאי מאוד לעקוב אחריה: החרפת ההתמודדות
הסמוייד, בין שר־האוצר, המיסחר והתעשייה
זאב שרף, לבין מזכיר מע״י פינחס ספיר.

גולדה מאיר, העושה הכל בדי לחזק את
מעמדו של ידידה שרך, תנסה למנוע עימות
ישיר כינה לבין ספיר. אולם מקורביו של
המזכיר הכללי חוזים אפשרות של קרע כין
השניים, ואך מהרהרים בקול רם בי ״מנגנון
המפלגה הוא עדיין של גולדה. ספיר ירש
אותו ממנה ולא הכנים בו שינויים,״
נסיון ראשון להחריף את המצב בין גולדה וסם־ר
נעשה השבוע על־ידי דויד בן־גוריון, שהילל את שרף
ואמר שהוא בהחלט יכול להיות ראש־ממשלה.

מיברקו לנשיא:
נא לחזור הביתה
פרט בלתי־ידוע על מסעו של נשיא המדינה לארצות־הברית,
כדי להשתתף בלווייתו של הגנראל אייזנהאור :

אחד הצעדים שנקטה
חב׳ א״י לאוטומר
כילים למניעת המים•
הר בזכויות לתור,
הוא לא להסכים לבקשת
קונה של ה״אס־קורט״
לרשום את
המכונית על שם
אחר. לשם בך נקבע
כי תעודת האחריות
מטעם בית-החרושת,
כוחה יפה רק לגבי
המזמין.

תמונה זו צולמה בשבוע שעבר, בעת ביקורו של השייך של כוויית,
באחד מבסיסי התעשייה הצבאית הצרפתית, ליד פאריס. רואים כה
את השייך ומלוויו, כחברת אנשי משרד ההגנה הצרפתי, כשעל
השולחן מולם מוצגים טילים, פצצות, מיקלעים ונשק קל. האורחים
הערכיים יבלו לבחור את מבוקשם, במו עקרת־בית בסופרמרקט. הוצגו
בפניהם גם טנקים, ולשייך האורח ניתנה האפשרות לפקד על תימרוני
הטנקים באמצעות מבשיר-אלחוט, באילו היה מפקד יחידת שריון.
את החלל הריק שהותיר אחריו חושי, נכנם אלמוגי
יותר ויותר לפעילות חיפאית.

השבוע העכיר הודעה פנימית לראשי
משרד-העכודה, בי מעתה ייעדר יומיים
כשבוע -ימי חמישי-שישי -ממשרד־העבודה.
היומיים יוקדשו לפעילות בחיפה.
סיבה אפשרית לשינוי גישתו: אין כל ביטחון, כי
בהיערכות שלאחר הבחירות הבאות, ימשיך לכהן כשר־העבודה.
לכן כדאי לו לבצר את בסים־הכוח שלו בצפון.

מישמרות־בטהון
יהודיים באירופה
תנועות נוער יהודיות באירופה — ציוניות ולא־ציוניות
— החלו מארגנות מישמרות־ביטחון לשמירה
על מוסדות הקהילות שלהן.

דוחפת אותן הדאגה, שמא תגלוש המל•

בעיקבות פניית התאחדות
בעלי־התעשייר, לקביעת היטל
זזלנטרי על ענפים בהם
דרוש מחקר תעשייתי, עובדה
במשרד המיסחר ווזמע־שייר,
הצעת־חוק, לסיר* ,ה־חו*ה.
פוך
תשלום זה

כל מיפעל, בענפים .
שעליהם יוחלט, ישלם
אחוז מסויים מהכנסותיו
והכסף ישמש
לקידום המחקר
כאותו ענף.

נראה שהראשון בתור
יהיה ענף הטקסטיל, עליו
יוטל ההיטל שייקרא :״היטל יישום למען קידום מחקי
תעשייתי״ .לשם קביעת ההיטל יהיה צורך לשנות
חלק מתקנות שעת חירום תשלומי חובה.

מנהל הדש להינור הערבי
מנהל המחלקה הערבית במשרד החינוך
יוחלף. יוסף גדיש, שמרבית המורים הערכיים התנגדו למינויו מן הרגע הראשון,
יוחלף כעתיד הקרוב כאחד מעובדי ליש-
כתו של יועץ ראש־הממשלה לעניינים ערכיים.

עיווריס ב צי ר־ ר
(המשך

מעמוד <11

ניתן לנו אלא לשוב למלון. הסתבר כי
אל־על ביצעה טיסה זו במטוס ליברי חכור.
* יום שני 17 בפברואר. אותו
מקום, אבל לא אותה שעה. הפעם באנו
ב־ 11.30 בבוקר, בכוזנה לתקוף את המטוס
שיוצא ב־ 12.00 ללונדון. אבל כשהגענו,
הספקנו לראות את המטוס ממריא. הוא
פשוט הקדים את מועד ההמראה.
כי האוייב ערמומי, וכל הזמן מחליף
את מועדי ההמראה של מטוסיו. ואילו
טיסת אחר־הצהריים, אשר המתנו לה בלית-
ברירה, בוצעה על-ידי המטוס הליברי שנשאר
מאתמול.
אמינה הפטירה :״איזה מזל יש למטוס
הזה! אבל כמה זמן יצליח להתחמק מ־איתנו?״

יום שלישי 13 בפברואר.
הבואינג הישראלי נוחת בציריך ב־ 11 בבוקר,
וממשיך את דרכו ללונדון. הוא חוזר ב־3.30
אחר־הצהריים, ואחרי חנייה של 40 דקות
ממריא חזרה לתל־אביב. בדרך כלל נידחה
מועד ההמראה בשעה או שעתיים, כפי
שכבר למדנו.
עמדות ירי

! בשעות הבנו

ך* מפקד החליט לתקוף את המטוס
ן | בדרכו חזרה לתל־אביב, כאשר הוא
פחות או יותר ריק, ונמצאים בו אנשי-
הצוות שהם אנשי־צבא וכמה אישים ממשלתיים
וקצינים ישראליים, המרבים בחודשים
האחרונים לטוס לחו״ל.
ובכן, בשעה 4אחר־הצהריים כבר עמדנו
במקומנו, מסתתרים מאחורי ערימות השלג.
בינינו לבין מסלול מספר 28 הפרידו כ־70
מטר בלבד.
המפקד בדק במישקפת את המטוס היש״
ראלי, וידא שאומנם מצויין הכוכב המשושה
על הזנב, והודיע לנו :״זהו זה. הפעם לא
יתחמק. ברגע שיתחיל לנוע יקח כל אחד
את נישקו ויתפוס את עמדת היירי שנקבעה.
ברגע שהמטוס יגיע מולנו — נפתח
באש.״
הוא פנה לידידתו אמינה :״אם אפול,
יש לי בקשה אליך: שתקראי את תפילת
האשכבה. אם תיפלי את — אעשה לך זאת
אני״.

דנכז־יד

3 1 0גו ~ 7
רימונים ופצצות

שטח חתקרכה ל-ל. החל להחשיך.
| | ב־ 5.30 החל המטוס לנוע. הוצאנו את ייני
שק ותפשנו את עמדותינו. המפקד ואבי אל״
היג׳ד, עמדו באגפים, ובידי כל אחד מיקלע
!!?שניעוב. באמצע עמדו אמינה דחבור
ואיברהים תאופיק, ובידיהם רימונים ופצ-
צוודמדמיעות. כעבור ארבע דקות עמד המטוס
מולנו — ופתחנו עליו באש• ריכזנו
את האש על תא הטייס. אמינה ותאופיק
הטילו שלושה רימונים, שאחד מהם התפוצץ
הרחק מן המטרה.
מישהו מתוך המטוס ניפץ זגוגית של
אחד החלונות ופתח באש תת־מיקלע לעברנו,
המטוס בינתיים נעצר, ואפשר היה
לראות את עוזר־הטייס מתפתל על כיסאו
מכאבים.
עבת ארבע דקות עד שהופיעו שמונה
כבאים מקומיים במכונית, וקראו לנו להפסיק
את האש. בידיהם אותתו לנו לזרוק
את נשקנו. עשינו כבקשתם, הפסקנו את
האש ומסרנו את נשקנו לידיהם. באותה
שנייה התפרץ דדך פתח החירום, אותו
נוסע שירה עלינו מקודם, כשהוא רץ לכיוון
הגדר ויורה עלינו. הוא פגע בעבדול־מוחסן־חסן,
שנפל על השלג. כתם אדום
התרחב מתחתיו. מכבי־האש זינקו לעבר
הישראלי, שניסה להמשיך ולירות אחרי שכבד
מסרנו אח נשקנו. הם התגברו על
התנגדותו, הוציאו את אקדחו מידו והרחיקו
אותו מן המקום.
ברגע שנפגע המפקד רצה אליו אמינה.
היא כרעה ברך לידו ולחשה באוזניו את
תפילת האשכבה. אחר כך נשקה לו על
מיצחו, קמה והתייצבה בפני אנשי־הביטחון
השווייציים. בכיסנו ובתיק הם מצאו את
הכרוזים המופנים לאזרחי שווייץ _ ופקד
דת־הקרב מטעם המיפקדה העליונה שלנו.
חו ו ול ח

הזת

מיסמך זה מחייב מחשבה -ומסקנות*
איד בוצעה ההת? 8ה הרצחגית על מטוס ״אל־על״ בציריד? התמוכה

שלושת הטדודיסמים בשבתם בכלא השווייצי, והוברח לשבועון המצרי

המ>ו!ובלת עד כה: חוליית טרוריסטים ארגה ליד מסלול ההמראה -

״אל־מוצאוור״ .מבריאתו מסתבר, בי הטרוריסטים עשו שניאות רבות,

וברגע שהתר!רב המטוס 5תהה עליו באש. כלומר: מיבצע מתוככן

ופי שש התקפות קודמות שתיבגגו -בוטלו ! כשאלת השאלה: איף

היטב, שמוצע בדייקנות וביעילות רצחנית. מעמודים אלה מפרסם

לא כילו אותם אנשי-הבטהון חשווייציים, או אכשי-הבמחון של ״אל-על״,

״העולם הזה״ מיסמף המצייר תמוכה שוגה לגמרי. הוא הוגד בידי

המופקרים בשדה-התעופה, במשך כל אותם ימים של מיזמוזים ובזיוגות?
גבר לבוש מדים ונושא מכשיר אלחוט. עיי
ניו ננעצו בנו והוא החל מדבר במהירות
לתוך המכשיר. המטוס כבר הגיע לתחילת
המסלול והתקרב לפנייה הראשונה שמאלה.
מוחמד אבואל־היג׳ה התכונן לפתוח את
מיזוודת הנשק, אבל עבד־אל־מוחסן הורה לו
להימנע מכך, והודיע כי נצטרך לדחות את
ההתקפה למחר.
מטוס חכור
ך* תפתח ויכוח חם בינינו, ואמינה
\ 4הרימה קולה. תוך כך הגיע המטוס
מולנו ואחר־כך התרומם באוויר. איש האלחוט
שהיה במקום כל אותו זמן התבונן במטוס
הממריא, עבר אחר־כך את גדר הברזל בקפיצה,
והתרחק לכיוון בית הנתיבות. גם
אנחנו מיהרנו להסתלק חזרה למלון.
ניותיהם, וחזרו לאורות העיר.
השער, כבר היתד 6.15 ,בערב. חושך מלא
ירד. הכפור והקור חתכו את בשרנו. ואז
פקד המפקד המנוח עבד־אל־מוחסן חסן להכניס
את המיזוודה חזרה למכונית ולחזור
למלון.
פנינו לאחור, צעדנו כמה צעדים בכיוון
היציאה מרחבת התצפית — ואז נראה מטוס
האוייב מתקדם במהירות לאורך המסלול.

__זוג נאהבים מפקד הביט על המטוס המתרומם,
ו | חרק בשיניו וקילל עצמו על שלא היתה
לו סבלנות לחכות כמה דקות. ואילו אנחנו
התבוננו בצער ובעוגמת־נפש במטוס הנישא
בשמים. עד שחברתנו אמינה עוררה

המפקד החליט לנצל את היום ללימוד מדוקדק
של התנועה בנמל־התעופה, ובשינון לוח־הזמנים
של נחיתות והמראות מטוסי האו־ייב.
הוא יצא לנמל־התעופה ב־ 10 בבוקר,
צעד למעלה מחמישה קילומטרים בשדה המושלג
עד לרחבת התצפית, וחזר אל אולם
ההמתנה. הוא התיישב על כורסה במירפסת־התצפית,
שממנה ניתן לראות את תנועת
המטוסים,
משם עקב אחר הנעשה עם מטוס האוייב
שהגיע בשעה 12.30 בצהריים, ועיניו לא
עזבו את המטוס עד אשר המריא בשעה
•1.20 הוא לא עזב את מקומו אלא אחרי
שנחת מטוס האוייב בדרכו חזרה לתל־אביב
בשעה ,3.15 והמריא שוב בשעה 5.55
אחר״הצהריים. וזאת למרות שמועד ההמראה
הקבוע היה .4.20

* יום רביעי 12 בפברואר.

מועד

״ אבל לפני כן.

ארבעת אנשי החולי ה הספיקו להסתובב ולצלם
ליד מסלול־ההמראה. ב ת מונ ה מי מין נראים עבד-
אל־מוחסן ח סן ו מוח מד אבו אל־חיג׳ה; ואילו ב ת מונ ה משמאל נראית אמינה דחבור, כ שברקע

אותנו מחלומותינו ומן הצער, ואמרה למפקד
:״זה המזל שלו. אולי ידע שאנחנו
עוקבים אחריו ומשתוקקים אליו, אבל הוא
דווקא לא רוצה לראות אותנו.״ צחקנו וחזרנו
למלון.
וכך הסתיים יום מלא מתח וציפייה —
והופעת השלל אחרי שאספנו את הרשתות.

* יום שלישי 11 כפכרואר.

ההמראה של מטוס האוייב לתל־אביב, כפי
שנרשם על לוח מודעות טלוויזיוני של השדה,
הוא .4.20 תפשנו עמדה מאחורי ערי־מות
השלג, ליד הגדר של מסלול מספר
.28 שניים מאיתנו — עבד־אל־מוחסן וידי־דתו
אמינה, טיילו להם כזוג נאהבים. שנינו
הנותרים, איברהים תאופיק ומוחמד
אבו אל־היג׳ה, התיישבנו על ספסל עץ צמוד
לגדר, הפונה לכיוון נמל־התעופה, ועקבנו
אחר נחיתת והמראת המטוסים.

מזג־ד,אוויר היה קשה במיוחד, והחמיר
בהדרגה. שלג כבד ירד, ורוחות סערה שרקו
וחתכו את פנינו החשופות.
תנועת המטוסים התמעטה, ולבסוף פסקה
כליל. השלג נערם על המסלולים במהירות
רבה מזו שבה יכלו העובדים לסלקו הצידה.
עד שנמל התעופה נסגר לתנועה, ומטוס
האוייב לא נחת בו באותו יום.

* יום חמישי

בפברואר.
המ פקד
שלח את החבר איברהים תאופיק לנ־מל־התעופה
בשעות הבוקר, לוודא אם אין
שינויים בלוח־הזמנים• איברהים חזר והודיע
שההמראה קבועה לשעה .4.20ב־3.30
אחרי־הצהריים כבר ניצבנו בעמדתנו, במקום
שכבר התרגלנו אליו. המתנו והמתנו, אבל
המטוס לא ניתק ממקומו. כפי שקרה ביום
השני, איחר גם הפעם המטוס להמריא. אבל
החלטנו שהיום אנחנו תוקפים אותו ,״אפילו

* שישי ושבת 14—15 בפברואר.
לא יצאנו מהמלון, כי זהו יוכר
השבתון של מטוסי אל־על ביומיים אלה
אינם פוקדים את ציריך.
שאלנו את עבד־אל־מוחסן מדוע ביטל את
ההתקפה אתמול, והוא ענה :״היו תופס-ם
אותנו עם נשקנו לפני שהיינו מצליחים לבצע
את ההתקפה. עיניו של איש האלחיט
לא עזבו אותנו, והוא בלי ספק הודיע על
נוכחותנו. אילו היינו מוציאים את הנשק,
היו אנ שי־הביטחון מספיקים להגיע אלינו
לפני שהמריא המטוס. באתונה לקח למשטרה
היודנית ארבע דקות בדי להגיע למקום
היריות, המשטרה השווייצית היתד,
מגיעה אלינו תוך 2דקות, והיתד, מזהירה
גם את המטוס שלא יתקרב.
״אני גם רוצה להזכיר לכם שבאנו לכאן
לתקוף את המטוס הישראלי, ולבקש על
כך סליחה מאזרחי שוזייץ. תפיסתנו לפני

מתקדם מטוס״סילון אל גקודת ההמראה. בניגו ד למה שפורסם, מסתבר כי ח סן — שהוצג
כארוסה של אמינה — היה נ שוי ואב ל שבעה ילדים. מסתבר עוד, כי ת מונו ת אלה לא צול מו
ביום ההתקפה, אלא שבמ שך שבוע שלם היו הארבעה בנקודת־המארב, ואיש לא ח שד בהס!

אם נצטרך לחכות עד חצות,״ כפי שאמרה
אמינה.
בשעה שעבד־אל־מוחסן ואיברהים טיילו
הלוך וחזור, ישבו אמינה ואבו אל־היג׳ה
ליד הנשק, משוחחים כאילו היו זוג מתבודד,
וכל הזמן עקבו אחר המטוס.
כאשר החל סוף־סוף המטוס לנוע לכיוון
המארב שלנו, קראו אמינה ואבו אל־היג׳ה:
״ה מ טו ס ...המטוס מגיע!״
רצנו אליהם. באותה שנייה ממש הופיע

מעשה לא היתד, מקדמת אף אחת משתי
מטרות אלה.״

* יום

ראשון 16 בפברואר.

שוב עמדנו במקום התצפית. המפקד לקח
את המישקפת והתבונן במטוס, שחנה מול
הבניין הראשי. אחר־כך העביר את המיש־קפת
לחברו ואמר :״הסתכל תביט
זה מטוס ליברי.״ איברהים אישר זאת, ולא
(וזנזשד ב ע מו ד ) 12

(המשך
שלס נחות

קבל ותר!
נהג, לפני חידוש ביטוח הרכב
בקש מסוכן הביטוח שלך שיציג
בפניך את תנאי פוליסת בטוח רכב
של ״יובל״ .פוליסה זו נותנת לך כיסוי
רחב שאין כמוהו בפוליסות אחרות.
פוליסת ה״בונוס הכפול״
היא הפוליסה לנהג הטוב

ובד נותן יותר!
לקבלת הסבר או יעוץ. פנה לסוכן הביטוח שלך א 1אל:

חברת הבטוח לי שראל בע״מ
תל־אביב

ירו שלי ם

רח, לבווט־ן 30 - 32
טלפון 611491-2-3
ח.ד326 .

רחי קרן היסוד 27
טלפון ! 21089.25971-2-3
ח. ד1485 .

או למשרדי ״החומר.״ חברה לבטוח בע-נז
תל-אביב ־ רח, הרצל 14 טלפון 59647
חיפה ־ רח, הבנקים 3טלפון 526122
ירושלים ־ רח־ הסורג 2טלפון 28186

זוגות צעירים !
מודעה זו תעניין אותכם, מבצע ירח הדבש בעיצומו

מלון פרנק בנהריה החדי ש והמ שוכלל על
שפת הי ם לשרותכם
הזמנות לפטת! ת.ד 58 .או טלפונית — טלפון 04—920278

2 0¥אעס מזג ס

ציטרואן 2שבו
הו פעברנו ! !
כתבתנו החדשה*
תל־אביב רח, טפרפקי 6פינת רדו׳ בית אלפא
חיבור הטלפון טרם הושלם !

מ. רביד
חלקי חילוף ואביזרים למכוניות

מעמוד )9

מימצאי ועדת־החקירה של חיל־הים.
#איך הגיעה הצוללת כה קרוב לחופי
מצריים, בזמן שהיו לה הוראות להפליג
ישר לארץ?
בהפלגות כאלה יש נתיב־הפלגה מוגדר
היטב, ובפרט סמוך לחופי אוייב. סטייה של
שש עד עשר מעלות מהנתיב שנקבע לה
אינה סבירה, אלא אם חלה תקלה חמורה
במערכת הניווט, שאיש לא שם אליה לב,
דבר זה כמעט אינו יכול לקרות, כי משווים
בכל מישמרת את קריאת המצפן הג׳ירו־בקופי
עם המצפן המגנטי.
#מה היתה סיבת הטביעה?
קשה לשער שהצוללת היתר, מותקפת מבלי
שאיזשהו מקור מודיעיני יגלה את עובדת
ההתקפה. קשה גם להפציץ צוללת, בלא שיישאר
ממנה זכר שיצוף על פני המים. כל
פיצוץ היה מותיר כתם שמן כה גדול, וחפצים
צפים, שקשה היה לטעות בהם.
#האם בזמן האסון היתד, הצוללת על
פני המים, בצלילה או בצלילה בעזרת
שנורקל?
אילו קרתה התקלה בשעת שיוט על פני
השטח — סביר היה להניח שמשהו יצוף
על פני המים, ולוא רק חגורת־הצלה של
מישהו.
סתם צלילה — אין כמעט אפשרות כזו,
אלא אם עשתה הצוללת אימוני־צלילה בדרך.
המהירות בצלילה היא כה איטית לצוללת
מסוג זה, שאין מפליגים בצלילה אלא
לצורך מיבצעי.
שיוט בשנורקל — סביר בהחלט. מהירות
הצוללת במצב זה די גבוהה, ואפשרות
גילוייה על־ידי כוחות עויינים קטנה בהרבה.
מצב זה הוא גם המסוכן ביותר להפלגה, כי
השנורקל — צינור פתוח המכנים ישירות
כמויות־אוזיר ענקיות לתוך חדר המכונות —
יכול להישבר. השסתום האוטומטי בראשו,
שתפקידו לסתום את הצינור כאשר גל מכסה
את קצה הצינור, או כאשר הגאי העומק
מתרשל בתפקידו, יכול גם להתקלקל, ואז
חלה פריצת־מים ענקית לצוללת. קיים אומנם
שסתום ביטחון לתיפעול מהיר, אך הפעלתו
תלוייה בגורם האנושי.

* יום שני 10 בפברואר. יצאנו
ב־ 9בבוקר לנמל־התעופה לסייר את העמדה
שנקבעה לתקיפת מטוס האוייב. משם
חזרנו לרחוב לאונרד, בקירבת תחנת הרכבת,
בו שוכן מלון לאוניק, בסיס־הפעולה שלנו השעה שנקבעה לתקיפת המטוס היתר,
4.20 אחרי־הצהריים, לפי השעון המקומי —
הוא מועד המראת מטוס אל־על באותו יום.
חזרנו אחרי־הצהריים למקום שממנו קבענו
לבצע את ההתקפה. זוהי נקודת־תצפית
לתיירים, בסמוך למסלול־ההמראה מספר 28
בנמל־התעופה הבינלאומי הגדול. מסלול זה
מתחיל מול בניין בית הנתיבות, פונה
שמאלה ושוב שמאלה. המטוס מתקדם לאורו
המסלול עד לתפנית השנייה, שם הוא
מאיט לרגע קט, מגביר את עוצמת מנועיי
ומזנק לשמים. בנקודה המדוייקת הזאת של
הזינוק נמצא מיגרש, בו עומדים מבקרים
כדי לראות את המטוס לפני המראתו.
המיפקדה קבעה אותו כמקום המתאים
לפעולה. עזרה לבחירה זו העובדה, שכימעט
כל יתר איזורי נמל־התעופה היו תחת שמירה
קפדנית ושל המשטרה השווייצית, ובמיוחד
מסביב לנקודות־החנייה של המטוסים
הישראליים על הקרקע. שמירר, זו הוטלה
למחרת ההתקפה על הבו אינג הישראלי באתונה׳
ב־ 26 בדצמבר שעבר.

לפעולה
** מינו בשלנים, מאחורי גדר־הבר־יג
זל הנמוכה, המפרידה בין מיגרש התצפית
לבין מסלול־ההמראה. נשקנו היה ארוז
בתוך מיזוודה בינונית, עשוייה מעור צהוב.

אפשרי,
אבל יקר מאוד
ך * יפותאפש רי ו ת נוספות לטביעת
^ דקר הן: קצר חשמלי ושריפה, שכתוצאה
ממנה נגמר החמצן במהירות; חדירת
מים למצברים ויצירת גאז כלור; או פתיחה
מיקרית של אחד מפתחי־הגוף, כמו צינור
טורפדו או אחד השסתומים (בתי־שימוש
וכר).
אפשרות זו של תקלה טכנית קיימת תמיד
בכל צוללת, ובפרט בכלי שזה עתה גמר
שיפוץ במספנה, לא הספיק להתאמן — ולאור
הספקות החמורים לגבי טיב השיפוץ
שנערך באנגליה.
על סמך מימצאים אלה הגיע חיל־הים למסקנה
להפסיק את כל החיפושים אחרי הצוללת
האבודה. הנימוק הרשמי: אין טעם
בחיפושים בשטח המשתרע על פני 1850
מיל מרובעים, שרובם נמצאים בתחום המים
הטריטוריאליים של מצריים. לדוגמא הביא
מפקד חיל־הים את טווחי החיפושים אחרי
הצוללות האחרות שטבעו לפני שנה. החיפושים
אחרי הצוללת הצרפתית מיגרב, טען,
נערכו ברדיוס של 3מיל. החיפושים אחר
הצוללת האטומית האמריקאית סקורפיון
נערכו, לדברי בוצר, בשטח של 144 מיל.
זוהי קביעה מוטעית. ה ס קו רפיון נמצאה
במרחק של 300 מיל מהנקודה האחרונה בה
היד, ידוע כמקום הימצאה; כלומר, לפחות ברדיוס
של 300 מיל — שטח הגדול פי כמה
מהשטח המשוער בו נמצאת דקר. ה ס קו רפיון
נמצאה לבסוף בעומק של 10 אלפים רגל,
עומק הגדול פי עשרה מהעומק המשוער בו
נמצאת דקר.
כך, שמבחינה טכנית, ניתן לחפש אחר
זקר באיזור בו מניחים כי אבדה, בתנאי
שהמצרים יתירו את החיפושים במימיהם.
אלא שחיפוש כזה עלול להימשך חודשים
ושנים ולעלות מיליוני ל״י, ללא כל בטחון
שאם יזהו את מקום טביעתה של הצוללת
תהיה איזו אפשרות לחלצה, בלי הציוד המיוחד
(ראה מי סג מ ס הדרוש למטרה זו.
תעלומת מקומה של הצוללת האבודה פוענחה
אולי, כפי שמניחים המדענים. תעלומת
טביעתה של דקר עדיין קיימת. ייתכן שהיא
תצוף ותתעורר שוב באחד הימים ותתבע
פתרונות אולם גם אם תימצאנה סיבות
אובדנה של דקר הן לא תחזרנה לחיים את
אנשי צוותה, הקבורים יחד עימד״ מול הדלתה
של הנילוש.

כך זה נג מר-

חוליה, עבד־אל־מוחסן חסן, מוטלת על השלג,
הוא הצטווה לנסוע לציריך מכוויית, בה
רינז את מגבי ת החזית לשיחרור פלסטין.

הסתרנו אותה בתוך אחת מערימות השלג
שהוערמו בצד.
מכיוון שהקדמנו לבוא, ניצלנו את הזמן
עד להמראה כדי להתקרב, לאורך הגדר, עד
למקום חנייתו של מטוס האוייב. כל הזמן
התנהגנו כאילו אנו מתפעלים ממראה המטוסים
הנוחתים והממריאים ; כאילו היינו
חבורה חסרת־דאגות, שבאה לבלות בצורה
זו את שעות אחר־הצהריים.
מיספר דקות לפני המועד שנקבע להמראה
מטוס האוייב חזרנו אל נקודת־התצ־פית,
מוכנים לפעולה. מוחמר אבו אל־הי־ג׳ה,
הוציא את המיזוזדד. מתוך השלג, רכן
מעליה כדי להוציא את הנשק ולחלקו לנו.
הוא חיכה לרגע בו יתחיל המטוס לנוע,
כדי להוציא את הנשק. אבל השעה 4.20
חלפה והמטוס לא זז. עברו דקות ארוכות,
והמטוס נשאר במקומו.
ההתרגשות שככה• השלג נפל ביתר עוז,
ואור היום נמוג. השניות זחלו באיטיות.
האנשים המעטים שהיו ברחבה הסתלקו,
ונשארנו לבדנו. אחרוני הנאהבים שבאו
לכאן להתבודד גמרו להתנשק בתוך מכו־

חי ד ־ הי ססגראתהת* - 3ו 3 3דזאת :

היכן מונחת ״דקר״?
או כתוצאה מהפצצת־עומק, כאשר הצוללת
נחבלת קשה — יכול לגלות את מקום הצוללת
ברגע בלתי־רצוי. למשל: תוך כדי קרב
או מירדף. לכן חייב השיחרור להיעשות
בכוונה מבפנים, וקשה להאמין שהמצוף סתם־
ככה נחלץ לו בלי להתעקם או להיפגע
קשות.
אשר לאנטנה השבורה, זהו פרט חסר-
משמעות כמעט. האנטנה יכלה להישבר בזמן
הגיע המצוף לחוף, מחמת חבלות בסלעי
החוף או בקרקע הים.
איפה הזי הוי של הצוללת והמילים ״צולל ת במצו־ ) 1
קה!״ עד שהסוללות מתרוקנות. הפנס מהב־ 1י
הב כדי למ שוך ת שומת־לב, ואפ שר לראותו [ ]
על פני הים עד מר חק של עשרה קילומטרים< 1 .
על המצוף ״ עיני ח תול״ של זכוכי ת להחזרת י ]
אור, ו שלטים המבק שים מכל מוצא המצוף ] ]
להודיע למ שטרה, צבא או צי הקרובים. ה־ 1ו

המפקד מודיע ז2.8

ף* דו רשהמשדר פעל, וכך גם קבעה
^ הוועדה. אך בהיות המצוף שקוע, לא
היתד, אפשרות לקלוט את השידורים. אלא
שדבר זה אינו מסביר את פשר השידורים
שנקלטו בזמנו, כאשר טבעה הצוללת.
איך בכל זאת השתחרר המצוף והגיע לללת,
כאשר תורן האנטנה, המקופל בדרך |
כלל, מזדקר אל־על בכוח קפיץ ומפעיל על־ • חוף?
העובדה שהכבל נקרע הדרגתית — סיב
ידי־כך את המפסק הח שמלי של המצוף[ .
אחר סיב — מאשרת את ההנחה, שלאחר
ששוחרר (או השתחרר) נתקל בגוף הצוללת,

מודיע על סימצאי ועדת־החקירה, ועל החלטת
חיל־הים להפסיק את כל החיפו שים.

** נים עצובות. גב כפוף במיקצת. אדם
שהחיים התאכזרו אליו. כך נראה האיש,
שניגש ביום החמישי האחרון בבית סו קולו ב
בתל־אביב אל מפקד חיל־הים הישראלי, האלוף
אברהם בוצר.
״מדוע אינכם עונים על המכתבים? מדוע
אינכם בקשר איתנו?״
האלוף שתק. מה שהיה לו לומר, סיפר
דקות ספורות קודם לכן לעיתונאים שזומנו
למסיבודעיתונאים על הנושא: מימצאי ועדת־החקירה
בפרשת המצוף של הצוללת דקר,
שהתגלה לפני כחודשיים בחוף חאן־יונס.
ועדת־החקירה הוקמה על־ידי חיל־הים,
מיד אחרי מציאת מצוף־ההצלה של דקר.
היא הורכבה מקצין בכיר של החיל, שני
מדענים מהטכניון, ומדען מהתחנה לחקר
הדייג של משרד החקלאות.
תפקידה של הודעדה היה לבדוק את המצוף,
לנסות למצוא דרכו פרטים על המקום
בו טבעה הצוללת.

מה סיפר
המטוס
ף כל צוללת קיימים שני מצופי־הצלה
^ (ראה נזיסגרת) .הם צמודים לגופה של
הצוללת, בתוך שקעים בסיפון, ומחוברים
אליה בכבל־פלדה דק וגמיש, באורך 600
רגל (כמאתיים מטר) ,הנמצא על תוף מתחת
לבית המצוף. המצופים משתחררים מתוך
הצוללת הטבועה על־ידי סיבוב ידית פנימית׳
ותפקידם להזעיק עזרה למקום טביעתה
של הצוללת.
הצורך במצופים כאלו נתגלה כאשר טבעה
הצוללת הבריטית טרוקילנט, לפני ב״ 15 שנה,
במבואות התמוה. האנשים נחלצו אומנם מ־הצוללת
(בעומק לא רב) ,הצליחו להגיע אל
פני המים. אך רובם נסחפו ואבדו בגלים
הקרים בים הסוער. איש לא ידע בעוד מועד
שהצוללת טבעה -ולכן לא חשו מצילים

״דקר״ ?

למקום־הטביעה.
העובדות כפי שנתגלו לוזעדה הישראלית

#1המצוף נמצא בחוף חאן־יונס.
#גוף המצוף שלם.
#האנטנה שבורה.
#1המצברים ריקים, זאת אומרת — המשדר
פעל והמנורה היבהבה.
#כבל־הקישור קרוע סמוך לגוף המצוף;
הקרע הדרגתי.
#1לפי בעלי־החיים על המצוף, שהה ה־מצגף
בעומק 400—200 מטר, במשך רוב
התקופה מאז נעלמה הצוללת.
#1לפי בעלי החיים שלא נמצאו עליו
— לא שהה המצוף על פני המים יותר
משבוע־שבועיים.
תוצאות אלה הביאו את הוזעדה למסקנות
הבאות:
#1מקום מציאת המצוף מצביע על
היסחפו אל חוף חאן־יונס, מדרום. הזרמים
באיזור זה של הים־התיכון הם מדרום לצפון.

עובדת היות המצוף שלם מפחיתה ב־מיקצת
את האפשרות שהצוללת הותקפה.

השתחרר מעצמו-
ך אל פי טענת מפקד חיל־הים, לא שוחרר
א המצוף מבפנים, אלא השתחרר לבדו.
זו הטענה המוזרה היחידה, שנילוותה אל
מסקנות ועדת־החקירה.
מצוף כזה בנוי בצורה, ששיחרור מיקרי
שלו — כמעט בלתי־אפשרי. כי שיחרור
מיקרי — בגלל טלטלות עזות של ים סוער: ,

המבשירים שאין לנו

סקורפיון 25 ,
החידוש האחוו;
שטבעה
את הצוללת האטו מי ת
כחוד שיים אחרי דקר. ה מי ת קן נגרר לאורך שתי קרקע הים, מצלם 4000ת מונו ת
ת מונז ת בדקה — בעזר ת מבזק אלקטרוני.

פדי לגלות צוללת אבודה בעומק רב,
כאשר גיזרת-החיפושים היא רחבה במיו־חד,
כמו במיקרה של ״דקר״ ,יש צורן
להסתייע במספר רב של מכשירים משוכללים
ביותר, ובספינות-מחקר מהסוג המצוי
כיום רק בידי ארצות-הברית, ואולי
גם ברית-חמועצות.
ספינות אלו צריכות להיות מסוגלות
לשהות בים זמן רב, לבצע סריקה מדו-
ייקת של כל גיזרת־החיפוש, בעזרת מכשירים
אלקטרוניים.
למטרות ניווט, צריך להשתמש בתח-
נות־רדיו מיוחדות על החוף הקרוב ביותר•
במיקרה זה — מצריים.
בזמן החיפוש שולחות הספינות קרניים
על-קוליות, מנסות לזהות בעזרת
מיתקני סונאר משוכללים כל הד חשוד
מקרקע הים. ברגע שמתגלה חד כזה —
ויש חשד שהוא מוחזר על-ידי גוף מתכתי
— מורידים למים מצלמות טלוויזיה או

טלוויזיה למצולות
המאפ שרים

לחוקר

פני

השטח

איש צי ארצות־הברית מעלה מצלמת טלוויזיה
תת־מימית במנוף. במצלמה מותקני ם מנופים,
להפנו ת את העד שות לכל הכיוונים מ תחת למים.

מצלמות 35מ״מ, המסוגלות לעמוד בלחץ
העצום השורר במעמקים.
מצלמות כאלה הן ספורות בעולם, דורשות
ידע רב וציוד מיוחד להפעלתן.
קיימת גם בעייה של הארת קרקע-הים
בעומקים גדולים, ובעיית שמירת מקומה
של אוניית-חחיפוש. אסור לח לסטות
יותר מעשרה מטרים מנקודת-החיפוש.
לשם כך מסתייעים בשידורי הרדיו מהחוף,
ובמטרות מכ״ם מותקנות על-גבי
מצופים, העוגנים בקרקע הים.
כל זה מתייחס רק לפעולת גילוי הצוללת.
למשיית צוללת מעומק כזה נדרשים
אמצעים כמעט אסטרונומיים, עד
כדי כך שהדבר לא בוצע מעולם באיזה
צי שהוא.

או הסתבך באחד הפריסקופים או האנטנות,
וזירמי הים שטילטלו אותו קרעו לאט־לאט
את הכבל.
העומק, שנקבע לפי החיות שעל המצוף,
מצביע על מדף־היבשת, או הירידה ממדף־
היבשת — שעומקו המקסימלי 300—200
מטר — כעל מקום־הימצאה המשוער של
הצוללת. בחוף הדרומי של הים־התיכון,
פירוש הדבר 60—30 מייל מהחוף.
זהו המימצא הברור ביותר, כי הים מלא
בבעלי־חיים זעירים, המתיישבים על כל גוף
זר ומתחילים להתרבות. לכל עומק בעלי־חיים
מסוגים מוגדרים היטב.
יש גם שאלות, שאין עליהן תשובה ב־
(חמשך ב ע מו ד סז)

בעולם
(המשך מעמוד )7
אלף שוטרים מסתערים במיבנה צבאי, צורחים
כמו אינדיאנים פראים, כדי להטיל אימה
על התושבים, ואחר־כך להכותם!״
היא ערכה את מאזן־השלטון של בעלי־השררה
השמרניים, סיכמה לקול דממה דקה:
״אינני יודעת אם אפשר יהיה לשים קץ
לטראגדיה.״
מלחמת השמלות. זוהי טראגדיה של
מיעוט גדול (שליש מבין אוכלוסיה של מיליון
וחצי) ,נחשל ומדוכא. לקאתולים באירלנד
הצפונית* אין ייצוג הוגן במוסדות
השלטון המקומי. על־פי שיטה מחוכמת של
בחירות אזוריות, נשללת מהם הזכות היסודית
של קול לכל תושב.
המימסד השמרני מנצל את האיבה הבין-
דתית, כדי להנציח את הפיגור של המוני
הקאתולים, הדחוסים בשכונות־עוני משלהם.
הוא מנופף בדגל של שיעור־הילודה הגבוה
של הקאתולים, כדי להצדיק את שלילת
זכות״ההצבעה מהם.
ברנאדט דוולין, בעצמה בת למשפחה קא־תולית
ענייה, החלה את פעילותה הפוליטית
בגיל צעיר. לפני חצי שנה, בהיותה סטודנטית
לפסיכולוגיה, התייצבה בראש תנועת
הסטודנטים לשיודי־זכויות. סביב תנועה זו
התלכדו יתר האירגונים הקאתוליים, וכאשר
נפטר אחד מ־ 12 הח״כים המייצגים את
אולסטר בבית־הנבחרים בלונדון — החליטה
ברנאדט להציג את מועמדותה. מולה התייצבה
אלמנתו של הח״כ שנפטר — עובדה
שהדביקה למערכת־הבחירות את הכינוי, מלחמת
השמלות״.
מתנגדיה פוצצו את אסיפותיה, רגמו אותה
באבנים. אבל היא גם הצליחה להלהיב
לפחות חלק מן הפועלים הפרוטסטנטיים —
וזה הספיק להעניק לה נצחון מכריע.
״אני מגיעה לווסטמינסטר כמו בת־איכרים
לביתם של האדונים אינני אלא משרתת
של העם אשר בחר בי,״ הצהירה בבית־הנבחרים,
שכינה אותה מייד ״ז׳אן דארק
האירית״.

ארצות ־הברית
ך ימיוגו של
מוסוליגי לרומל

חיש־קל ובהצלחה בטוחה
(ב־ 8שעורים של שעתיים)
ילמד כל אחד — לכל מטרה —

ביה״ס הב7רכ1י דידימו־ד נהיגה

״\1/־ב 7חי ״
מציע לך :
קצרנות עברית ו/או אנגלית

ב־אולפן גרג

* לימוד במסלול הטסט מהשעור הראשון

תל״אביב: גורדון ,5סל.
ירושלים . :הפקיד* ,בצלאל 18
חי פ ה . :במעלה* ,שמריהו לוין 30
קורסים חדשים השבוע !

* לימוד תאוריה חינם
* ס/״ 50 מאגרת הרשיון על חשבון ביה״ס.
בביהיידד ד־ינרזיגרז

ר ח נ 7ן ו־ , 63חולון .

4 4 4 4 4 * 44444

אופנה

(בר־קמא).
236209

* תנאים נוחים ונהיגה בשיטה קלה

אם זה היד. קורה בארץ, היתר, חברת
ליידר פרודוקטס מכנה את הדגם החדש של
מעילי עור לגברים דיין או ביג׳י. אבל
מאחר וחברת ליידר פרודוקטס יושבת ב־שיקאגו
שבמדינת אוהיו, היא כינתה אח!
המעיל שלה בשם נזוסוליני.
יריבתה, חברת טיינר ביי, לא פיגרה
הרבה אחריה. לא עברו עשרה ימים, וכבר
יכלו אזרחי שיקאגו לרכוש מעיל מדגם
דומה, שכונה רוטל.
ליידר פרודוקטם ראתה במעיל של מתחרתה
העתקה של סימלה המיסתרי, בהיות
שמו מזכיר את זה שלה. היא תבעה את
טייגר ביי לדין, ולאחר שבית־המשפט העליון
באוהיו דחה את התביעה, היא עירערד.
על־כך לבית־הדין הפדראלי של ארצות־הב־רית.

דוכן־העדים עלו עשרות עדים —
פסיכולוגים, סוציולוגים, חוקרי דעת־קהל,
פירסומאים וצרכנים• בתום מיצעד העדים,
לאחר שלוש ישיבות, קבע בית־הדין כי
אין רומל דומה למוסוליני, כפי שאין נפו־ליאון
דומה לברנתדוט.

ה קו ף העירום
להשיג בחנויות הספרים

כמו אדם
הראשון
זה היה חייב לבוא — וזה יבוא בשבוע
הבא: תצוגת־האופנה הראשונה של בגדי
גברים בלבד, מעשי־ידיהם של גדולי מתכנני-
האופנה בעולם.
ההזדמנות: פסטיבל שייקספיר בניו־יורק.
יציגו את יצירותיהם איב סן־לורן ד קוראז/
פייר קארדן ועוד 47 אחרים. גברים יצעדו
במעילי מקסי (עם חגורה בגב) ,בחולצות
קטיפה אדומות (מעל למכנסיים) — ואפילו
בלבושו של אדם הראשון, בתוספת המון
שרשרות וחרוזים.
* הנקראת אולסטר מאז חולק האי ב־
1921 בין המחוז האוטונומי הבריטי לבין
הרפובליקה של אירלנד בדרוס.

בעולם רומא וירושלים

איטליה

כאשר ישראלי מעז להתלונן, כי חיי־האישות
שלו הופקרו לשלטונם הבלעדי של
הרבנים, משיבים לו חסידי הכפייה הדתית:
״ואיך זה באיטליה? שם אי־אפשר בכלל להתגרש!״
השבוע
נראה, כי טענה זו תחוסל בקרוב:
ועדת החוק והמשפט של בית־הנבחרים האיטלקי
אישרה הצעת־חוק להתיר גירושין.
ההצעה, שהועלתה לפני שלוש שנים, נקברה
בכל מיני תירוצים. עתה, אחרי אישורה
בוועדה, תועבר לאישורה של המליאה. שם
צפוי לה רוב, בתמיכת הסוציאליסטים וה־רפובליקאים
— שהתלכדו נגד שותפתם הגדולה
בקואליציה, המפלגה הנוצרית־הדמוק־ראטית.

עורר את הוועדה מתרדמתה הארוכה?
היתר, זו הודעה של קונגרס הבישופים האיטלקיים,
שהתכנס ברומא השבוע, והחליט
כי יש להמשיך באיסור הגירושין. חברי

ח ״כ דוולין
״צורחיט

כ מו

אינדיאנים ! ״

ועדת בית־הנבחרים ראו בכך התערבות בענייניהם,
ניערו את האבק מהצעת־החוק
כדי לתת תוקף מחודש להפרדת הדת מהמדינה.
אולסטר דאן
דאדק
הא ידי ת
ברנאדט דוולין חגגה את יום־הולדתה ה־22
כפי ששום אשד, לא עשתה זאת לפניה: היא
נאמה את נאום־הבכורה שלה בבית־הנבחרים
הבריטי.
הבית, שציפה להופעתה של הח״כ מאירלנד
הצפונית, היה מלא. הנבחרים, שהוט־רדו
ממהומות־הדמים בין קאתולים ופרוטסטנטים
בערי אירלנד, ציפו בדריכות לדבריה
של הצעירה נמוכת־הקומה ( 1.52 מטר),
בעלת העיניים הכחולות־אפורות והשיער החום
הגולש על כתפיה. כי היא נבחרה,
שבועיים קודם־לכן, כמועמדת של החזית
הקאתולית המתקוממת.
לפניה על דוכן הנואמים עמד נציג אחר
של אירלנד: רוברט צ׳סטר־קלארק, בן האצולה
השמרנית, שנגדה התקוממה ברנאדט.
בניב אוכספורדי תיאר את מראה העיר לוב־דונדרי,
אחרי ליל־הפרעות של השבוע שעבר,
בו נפגעו למעלה ממאתיים איש.
הוא דיבר שטויות:״ כאשר ניגשה
ברנאדט אל דוכן הנואמים, הושיט לה היו״ר
יד ג׳נטלמנית .״נשק אותה! נשק אותה!״
צעקו הח״כים. היו״ר פנה אל הבית הצוהל:
״אינני מרשה לבית לקנא!״
אבל ברגע שברנאדט פצחה פה — השתתק
הבית .״הקשבתי לדברי קודמי,״ פתחה.
״הוא דיבר שטויות!״
גם היא היתד, בלונדונדרי בליל־הדמים.
אבל לא כדי לסקור מלמעלה את המצב העגום
.״עזרתי להקים באריקאדות. ראיתי
(המשך ב ע מו ד )8

זכור את ה עי ק ר: השרותהמעולה של
יבטיח לך הנאהמתמדתממקלטך

ח ל קי חילו ף לזמן ב ל תי מוגבל

עריך -

בשרות

ובטיב!

כריכות 05111:1רוה
קוראים המעוניינים לפרוד את גליונות ״העולם הזה״
של שנת ,1968 יכולים להביא את הגליונות שברשותם,
למערכת ״העולם הזה״ ,רחוב קרליכך ,12 תל־אביב,
החל מיום ראשון ה״.4.5.69
הקוראים יקבלו במקום, תמורת 10ל״י, כרך חדש
מובן.
עבור בל בליון חסר יש לשלם 1.30ל״י.
הופיע בהוצאה עממית, ספרו של

סאלבדור דאלי

,,יומנו של גאון״
להשיג בכל חנויות הספרים
המחיר 4.30ל״י

;׳ססססססססססססססססססססססססססססססס; מבתברז ״ ג ־ בדע

מכתבים
(המשך מעמוד )5
נוריאל מדנמרק (העולם הזה :) 1649

כנראה שהמגן־דויד מעצבן את חברי־ה־מועדון.
סוף־סוף אתה משתתף בתחרויות
מטעם המועדון ולא מטעם המפלגה הדתית־לאומית.

אתה חושב שהמגן־דויד יביא לך מזל,
אין שום סיבה שלא תצייר אותו בצד הפנימי
של הכובע או יותר טוב על המושב,
זה ידחוף אותך קדימה יותר מהר.

ישראל רוזנברג,

גבעתיים

:חיפוש קרובים אני רוצה לבקש את עזרתכם. יש לי
מכר אשר ביקש ממני לעזור לו לחפש את
קרוביו בארץ.
מצורפת תמונתו, שקרוביו בתקווה
יתקלו בה, ויווצר
הקשר.
שמו מהבית י -
איציק סלודובסקי.
שמו הנוכחי ז—
ארווין סלון.
הוא גר עכשיו
בלום אנג׳לם.
מחפש את בני
דודיו ששמותיהם :
משה סלודובסקי י־לאון־אריה
סלודוב־סקי,
שניהם מטבריה;
ואת שמעון סלודובסקי — מהנדס
בניין מתל־אביב.
כולם נולדו בלודג׳.
כתובתו הנוכחית 810311, 620 :
£616$, )2311{.,ת\ל ., 1.03־!ס 11363א
.90048, 115.40

יוזמת־שלום

הארץ
יקרה לכולנו, לכל צאצאי אברהם
אבינו. הבה נכבד את רג שות יריבינו
כ מו שכ תוב בתור ה ואהבת־לרעך־כמוך.״
כ מו שאנו אוהבים את
הארץ הזאת — בייחוד שהיא שלימה
וטובה וקרני־ה שמ ש והנחלים והציפורים
עוברו ת בה מן החרמון עד המדבר
ו מן המדבר עד הים, ללא ג בו לו ת
חוצצים באמצע — כך גם הם, היריבים,
אחינו בני־אברהם, אוהבים אותה.
הבה נחפש דרך איך להוסיף לחיות
עם אהוב תנו זו מבלי לקצץ איש באהבת
אחיו, איש בידי אחיו,׳ איש ב־ראש
אחיו.
הבה׳ נחפש מה ני תן לע שות בעזר ת
רוחב־לב.
נתחיל מעצ מנו: ייקל למנצחים בקרב
להיות רחבי־לב בי׳ייחסם אל המנוצחים,
למה לא לכבד את זכותם של תו שבי-
הארץ מימי סלאח־אל־דין לפחות —
לאהוב את הארץ שבה נולדו?
יש לשער שרוב העם היו שב בישראל

מוכן להכיר בא הב תו ו בז כויו תיו של
העם הערבי היו שב כאן — בתנאי שלא
יפריעו לתקומת ישראל כאן.
וכאן יש לפנות אל רוחב ליבו של
העם הערבי. כמו ש״ קל למנצח לגלות
רוחב־לב אל ה מנוצח בהכרת ז כויו תיו
ובכיבוד כאבו על א בידו תיו — כן ייקל
לבעל ארצות רבות ור חבות לגלות
רוחב לב בהכרת ז כו תו של עם קטן
שיד הגורל התאכזרה אליו וזרקה או תו
מהארץ שבה נוצר ושאליה שב אחרי
נסיזן בן אלפיים שנה לחיות בארצות
א ח רו ת
בהנחה שבתוך העמים הערביים, בו־לל
זה החי בארץ זו — יש מיו שבי
דעת המוכני ם להכיר בז כו תו של עם
ישראל לקומם הריסו תיו סאן, ו מ תו ך
הנחה וידיעה שב תוך עם ישראל היו שב
כאן יש רבים, וביניהם המ שמיעים את
קולם ברמה, המכירים במלוא ז כויו תיהם
של הערבים החיים כאן — פונה
מכתב זה אל שני הצדדים לע שות לשיכוך
השינאה ההדדית.

אשר נוטע,
תחרות צילומים
תמונת זו צילמתי בגן־העצמאות בתל־אביב.
אני
נותן לכם את הבחירה בין שתי כות־

בית-זית

< 0מ 0000000000000000נ< 000000000000000000000000 מז

לא נותר לי אלא להוסיף בהצלחה.

אילנה פרדל,
ן לצעירים
שבינינו

לוס אנג׳לם

מצורף אחד משירי הפוליטיים, המופנה
לצעירים שבינינו:
נגזר דינך /היו ת קורבן־
ו מרירותך אלי יתד תוצ מ ת
מחר /אל הטיבחה?
/בז רו עו תיי ך קטוף את
מסביב /עד אם תז קין /

צעיר! /האם
שיבת־דורן? /
/כלגל שיובל
עייניך פקח.
פטריות־הרעל /
תאמר: רק כך!
איגרת זו, אליך היא נכתבת /מבן דורך
נכלם /על עוולות־ שילטון רעי / ,יש

לה שיב — נקם!

ערן רוזנברג,

י המצב
ב״מלב״ן״ (המשך)

קיבוץ חצור

בקשר לתלונתה של הגב׳ ברקוביץ׳
לם הזה ,) 1648 המתאר את מצבו הירוד
של בית־זקנים בחיפה, הנני להודיעכם ש־בית־זקנים
זד, אינו שייך למלב״ן. עד כמה
שלנו ידוע המוסד הנ״ל הינו מוסד צדקה
הנתמך על־ידי נדבנים פרטיים.
מלב״ן פועל בישראל כבר 20 שנה ומשמש
דוגמה למופת למוסדות דומים, לא רק
בארץ אלא גם בחו״ל.

(העו
תמונת
השבוע
רות: הישראלי האומלל, או אזרחים תו מכי
נאור זידמן, תל־אביב
ספיר.
#ת מונ ת ה שבוע מזכה את הקורא
נאור זיד מן בפרס 10ל״י.

רוברטגרי, מנהל המחלקה ליחסי־ציבור,
תל־אביב

קוראים השולחים מכתבים,
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למכתבים
קצרים.
זכות קדימה תינתן למכ•
תכיהם של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתבים.

0ישמש8
ב עו עז ת

ג רגו רי פ מ ^ עומדטר

131מ קנ 3

איכות רזגווביה,ע1ו־ות י עיל ו אספ ק ה

קמיל ה ספארב ג 1לי ניונור• ט לי ס אב אל ס ליי ג׳י 1!7ב
אנ טוני ק הי ל • אד 1ארדג. ר 1בינ סון א לינ אלאך
גהפקח

דיי קני ת לווביסים כ•

עו ד ענ ק מ קו לו מ בי ה
קרל פורמן ודיכוי ט רי טיוכו קיו

יננ׳ מזי ו של

ג. ליי טו מ פ סון

ה מו סי ק ה: קווי נ סי ג׳ ונס

•כול• ל ס מו ך
בינג -ליני א ל

צולם ב 70מ״ מ * טכניקולור

מכתבים
(המשך

מעמוד )3

במטרות צבאיות ונלחמים בחיילים, ועונש־מוות
לרוצחי אזרחים חסרי־וזגנה.
כך תבוא על סיפוקה טענתם העיקרית
של שוללי עונש־המוות והיא, כי משידעו
המחבלים שצפוי להם מוות בתלייה, יילחמו
עד טיפת־דמם האחרונה, לא יסגירו עצמם
ולא *יזמרו״ כפי שהם עושים עכשיו.

ד״ר אברהם חרמוני,

ס ביון

פומומוכמז /זה?
קראתי את המאמר על הנשים השובתות
בשכם (העולם הזה ,) 1649 והתמרמרתי
על הצורה שבה הבעתם את הדבר.
האם גבורתם של הערבים מתבטאת בהפגזות
ובפגיעה בתינוקות
וכאזרחים?
הרי האוכלוסייה
בשטחים מגינה על
המחבלים, כי אחרת
לא היו מצליחים לעשות
מה שהם עושים.
העם
על ר,שילמו־גות
לבקש מאת ההנמצאים ערבים תחת
כיבוש את דעתם
והצעתם לדרך
אד־שחשיר
שבה יחקרו את החשודים?
בושה
שעיתון המופיע בארץ יגנה התנה-
גות מופתית של כוחות הביטחון, ויעלה
על נס את ההפגנות — ולו בצורה עקיפה.
האם אתם מאמינים לסיפורה של הילדה
בת ה־ ,9שאת תצלומה הדפסתם, שהחיילים
אכן נטפלו אליה׳ או אולי זהו שוב פוטו־מנטז׳
שלכם?

צכי כהן,
• ת מונ ת ה
הח שודה על־ידי
מז׳ ,עם סימני
— מראה מצב

עכו

של הילדה רפא אל־שזזשיר,
הקורא צבי כ הן כ פו טו מ ד
ה מכו ת ליד העין וב שפתיים
עו בד תי, לא מבויים.

תמיד רצו 7זרול
אותנו לים!

כן, דווקא בקיץ באילת
* בוא להינפש דווקא בעונה
בה תקבל את מיטב השרות.
* אל תדאג, החום אינו נורא
כל כך, והיובש ימנע ממך
להזיע.
* ים כה שקט ורוגע כמו ים
סוף לא תמצא לכל אורכו
של הים התיכון.

בוויכוח האינסופי על יחסנו לערבים, אני
רוצה רק להזכיר לחולי־השלום הכרוניים
שטרומפלדור וברנד נרצחו זמן רב לפני
מלחמת ששת־הימים...
היה זה בימים שטרם ישבנו בסיני, בגדה
ובגולן. הצטמצמנו בתל־אביב הקטנה וב־פתח־תקווד
.,אך הרוצחים שאפו לזרוק אותנו
לים אפילו משם.
עובדה זו בלבד צריכה להספיק כדי להעיר
את חולמי השלום מתרדמתם המתוקה.

חנן גולדגרט,

ץ ורכך ע

קווי

חו לון

ת עו פ ה

בי שראל בע״נד

נושס וווו 11100/ויסהור

אני לא
פלייבוי1

השאלון ״איזה מין אישה תהיי לבעלך?״
(העולם הזה ) 1650 חובר אולי על״ידי מלומדים
גדולים, אבל איננו נכון בכלל.
עניתי על ״שאלות
לגבר״ ,ומה
יצא לי? *.אתה הי־נך
ה פ ליי בוי ששמו
הולך לפניו, שכל
החתיכות המפורסמות
כבר עברו
תחת ידיך.״
שטויות! איזה אני בכלל לא פלייבוי,
כי־אם אודם
סולידי ושקט, ובכלל
אין לי שום
קשר לחתיכות. י
כדי להסביר את
עצמי יותר טוב, יהיה עלי לתת. וידויו
של הומו״ (העולם הזה ,) 1650 ואת זה
אינני מוכן לעשות עדיין.

מיכאל צופי,

חיפ ה
מקים המגך ידויד

חשוב למנהלי משרדים
ובתבניות !

מחק הפלא למכונת הכתיבה המוחק
את האוריגינל יההעתק.
חסוך בזמן וכסף, תוך שניה ביכולתך
למחוק כל אות או מילה
יחד עם ההעתק.
הזמן סם ענק המכיל 288 יחידות
במחיר 19.20ל״י בלבד, וחסוך על־ידי
כך ס׳ל 40 באופן ממשי.
סוכננו ישמח לבקרך ולהדגים ללא
כל התחייבות.
״ל וכקס״ — ת.ד ,6031 .טל.
,441692 תל־אביב.
למכירה פיאט 2300
יד ראשונה במצב טוב.
למורה דרך ותייר
ללא מיסיס.

ברצוני להגיב על מכתבו של אברהם
(המשך ב ע סו ד )6

פרטיי: בת.ד 250 .טבריה.

פקידות כללית
בירושלים
() 1.8.111.
כתיבה במכונה — חודש !
פנקסנות, קצרנות:
ביח״ס ״ה פ קי ד ״ ,י. פורמן,
בצלאל ,18 ירושלים

51¥0115

מחזה השבוע:
אדייה, שארלו!
(קולומביי־לה־דז־אגליז, משכנו הכפרי של דה־גול. יום א׳.
.24.00 נכנס ראש־ד,ממשלה, קוב דה־מרוויל):

ד ה־ מ רווי ל: הוד מעלתו
הגנ ר ל: אה, זה אתה דביל קטן שלי
ד ה־ מ רווי ל: הוד מעלתו אני רוצה לבשר לו
הגנ ר ל: מה אתה כבר יכול להגיד לי שאני לא יודע?
ד ה ״ מ רווי ל: חשבתי אולי כדאי בכל זאת נערך
היום מישאל
הגנרל: אה, העניין הזה, שכחתי. כמה אמרו ״כן״?

ד ה־ מ רווי ל: עשרה מיליון ו
הגנ ר ל: מצויין, אמרתי לך ש
ד ה ־ מ רווי ד: כן, אבל
הגנ ר ל: עוד לא למדת לשתוק כשאני מדבר?
ד ה־ מ רווי ל: יש טעות בחישוב!
הגנרל: לא חשוב, העיקר שאמרו ״כן״ו
ד ה ״ מ רווי ל: ל א ...בחישוב שלד.

הגנרל: איך אתה מעז ! 7
דה״מרוויר ! 1 :מיליון אמרו ״לא״!
הגנרל: זה מצחיק. אולי הם לא הבינו למי הם אומי
רים ״לאי׳ ? הסבירו להם מה קרה לאחרונים שאמרו לי
״לא״ ,הישראלים האלה?
ד ה ־ מ רווי ל: ניסינו הכל, אבל העם הצרפתי
הגנ ר ל: תעזוב אותי, זה גם עם שתלטני וקשה־עוריז

יחי האחד במאו !
הרעד. נפתחד מבית הוועד הפועל של ההסתדרות. הוזעדד, המרכזת החליטה שב־1969
אין עוד טעם לחגוג את האחד במאי. אין יותר סולידאריות עם פועלי העולם. פועלי
העולם תומכים בפלסטינאים. והפועלים שעוד נשארו בארץ הם הסלסטינאים מהשטחים.
״הם צודקים! איך לא חשבנו על זה מקודם!״ צעק החבר ברז׳נייב בקרמלין, כשהביאו
לו את הידיעה המרעישה ,״לבטל מייד את מיצעד הצבא־האדום בכיכר האדומה!״ הלאה
כבר פעל הכל בתגובת שרשרת. בפולין שרפו את הדגלים האדומים. בהונגריה החלו
לשנזק פפריקה כחולה. בצ׳כיה הכריזו על האחד במאי כעל יום אבל לאומי.
המקום היחיד שבו המשיכו לחגוג את האחד במאי היה סין העממית .״אין לנו שום
כוונה להזדהות עם הרביזיוניסטים ממוסקבה,״ אמר היורש לין פיאו ,״אבל זהו חגו של
היושב־ראש, חג האחד במאת״
יום העצמאות ה־ 22 של מדינת־ישראל נחוג בחמישי במאו.

מאגדות הספורט הע&רי
אריאל כספי היה מפקד סכבי־האש של
תל־אביב, כשנשרף בניין צי״ם ותכבאיס לא
יכלו להושיע. מאז הפסיק יספי להתעסק
באש ומתמסר רק לספורט. הוא היה ראש
משלחת קבוצת הכדורגל של סכבי תל־אביב,
שיצאה לסישחקי גביע אסיה בבאג־קוק,
שם זכתה בגביע לאלופות.
בדרך חזרה הביתה, שהתה הקבוצה במלון
ברומא .״אני רוצה שבשעה שתיים

בדיוק יהיו כולם בארוחת־הצהריים,״ הודיע
כספי לכדורגלנים. בשעה שתיים ירדו
כל השחקנים והתיישבו ליד השולחנות,
מלבד בלם הקבוצה והנבחרת, צבי רוזן.
רק כשכל הקבוצה סיימה לאכול, ירד
צבי רוזן, מצוחצח ומגולח, לחדר האוכל.
״איך אתה לא מתבייש להפר הוראות ולאחר
בצורה כזאת!״ צעק עליו כספי,
״אני לא מובן לסבול איחורים!״
״אתה תשתוקו״ השיב רוזן .״אתה איחרת
פעם חצי שעה וכל בית צי״ם הלך.״
£018661

באלונים

¥01 £2

״אם אתה אוהב זאת כך

-הצכיע פן!״

...הציונים האלה השתלטו על כל הצבא הצרפתי ...בסדר,
פעולת־תגמול!
ד ה ־ מ רווי ל: הוד מעלתו
הגנ ר ל: אני אלמד אותם! להטיל עליהם מייד אמבארגו!
הם לא יקבלו יותר גנרל דה־גול!

האם ישנם בעיני חברה קדישה, או אולי
הדת היהודית, שני סוגי מתים, או שתי
דרגות פטירה?
לדעתי, על נציגי העם בכנסת לפעול ל׳
בירור מצב בלתי־נסבל זה, ולשים קץ לשליטתם
של אנשים כאלה ברגשות הציבור!
יונתן בר־־לב, חיפה

הכתבה שלכם ״איך תיראה ישראל ביים
העצמאות?1990״ (העולם הזה ,)1651
מעוררת למחשבה עמוקה. בייחוד הקטעים
על משה דיין, המראים
את שתי הברירות
שיש למדינה
שלנו.
אני חושבת שבשאלה
יסודית זו,
של יחסינו עם שכנינו
במרחב, אין
הרבה ברירות.
באמת או זה שלום, שיביא לשי-
גשוג ולפריחה; או שתגרום מלחמה,
להרס ולחורבן. סופר ומדובר גם בנו,
היהודים בארץ וגם בשכנינו הערבים.
הלוואי וה״או״ הראשון שלכם יתגשם!

דבורה סופר,
חוסש־זזדיכור,

פתח־תקווה

בתעולם הזה 1648 מצאתי חומר חשוב,
אקסואלי וזועק לשמיים, והמוכיח יחס
אנושי ומוסרי של אורי אבנרי למצבם ולגורלם
של ערביי ישראל. אולם באותו
גיליון, נדפס מכתב נבזה של אחד הקוראים׳
המהווה שיא של שקר והשמצת ערבים.
היתפן
להדפיס בעיתון ראוי לשמו דברים
כגון אלה:
״מתברר שהגברים היחידים בין לוחמי
המחתרת הן נשים.״ (מתוך מכתבו של
מיכאל פלשקס, מתל־אביב).
איפה החוש העיתונאי, האסתטי והציבורי
שלכם? האם חופש־הדיבור צריך לגבול
בהפקרות ובהסתר, פרועה נגד הערבים?
אליעזר פומרנץ, נהריה

ס מה יהיה עם
ה־ 1במאי?
ובכן, מה דעתכם על המהדורה החדשה
של ה־ 1במאי? חצי־חצי לקראת הביטול!
אני מוכן להמר שבקרוב מאוד תופיע
צלחת מעופפת חדשה בשמי כדור־הארץ:
את המע״י יעיפו אפילו מהאינטרנציונל הימני.
משה
פ. כרסי, ראשון־לציון

גזל דם ע אי
ל י 1 1 ! 3

הפ ח ח

כסדר!
באמת אני לא מבינה אותכם!
אני מוכנה לקבל את זה שיש לעיתון
שלכם חלק רציני
וחלק קל. אני אפילו
מוכנה לקבל
עירום בחלק הקל.
מי שזה לא מעניין
לא צריך
אותו,
להמשיך ולדפדף בעיתון,
אחרי שהוא
גומר את החלק הרציני.
אבל
לצרף למאמר
כל־כך רציני,

כמו התחזית שלכם שמואלי ליום העצמאות כעוד
21 שנה, תמונה
של בחורה חשופת־חזה, במסווה של
אופנת העתיד, זה באמת לא בסדר!
רינה שמואדי, חיפה

^ צורדתרענישה לחבלנים בעיקבות הפולמוס החריף בין מחייבי
עונש־מוות לחבלנים ובין השוללים אותו,
צץ בי רעיון העשוי להתקבל על דעת שני
הצדדים: עונש מקסימלי של מאסר־עולם
עם עבודת פרך ללוחמי הגרילה המחבלים
(המשן בעמוד )5

3טר 11 ים נוור ליו
יוגרלו בין אלה הנהגים מבירה גולדסטאד
גולדס ט אר — בירה א מי תי ת, המיוצרת לפי נ סיון
וידע עולמיים — הי א בירה ב איכו ת בינל או מי ת
אשר כבשה הודו ת ל טיב הוטעמהה מעולי םאת
או ה בי הבירה בישראל וברחבי העולם.
וכך תעשו: איספו 5פקקי בירה גולדסטאר, השלימו את
הסיס מ ה: תנו לגבר ...ושלחו בציון שם וכתובת לתיבת דאר
7095 תל-אביב עבור מבצע גולדסטאר. בין השולחים יוגרלו
3טרנזיסטורים ליום (פרט לימי ו׳).
ההגרלה הראשונה נערכה.
הודעות נשלחו לזוכים.

תנו לגבו גולדססאר
ולמשנחה טרנזיסטורים
י. אריאלי

חד ש לא ש ה ־ דפילטור ״לוך
הקרםהע די ן המרחיק את שערו ת
הרגליים תוך דקות ספורות

ה ש כו עשמעתי סיפור מחריד. בעל אחד הדוכנים בתחנה
המרכזית בתל־אביב בא למערכת, ובקשה בפיו:
,,אתם מוכרחים לעשות משהו נגד זה. שלשום, בערב החג,
עמדו ארבעה־חמישה חיילים בתחנה המרכזית — ומכרו סיגריות
וחפצים אישיים. לא הרבה. מה שהיה להם.
״שאלתי אותם: חברה, מה זה? ואחד מהם אמר לי, :אנחנו
צריכים כסף בשביל לנסוע באוטובוס. רוצים להגיע לטבריה —
וטרמפים קשה לתפוס !׳
״היו הרבה אנשים שם, והתחיל ויכוח. אמרו זה סקנדל! איך
זה חיילים שמסכנים את חייהם בתעלה צריכים למכור סיגריות
שלהם בשביל לנסוע הביתה? חייל אחד אפילו רצה למכור את
השעון שלו. האנשים רצו לתת להם סתם ככה כסף, אבל הם לא
רצו לקבל נדבות. רק אחד הסכים לקחת עשר לירות בשביל
קופסה אסקוט. אני שואל: זאת לא בושה?״

בעלריחנ עי ם ומתאים
ל שמו ש גם על חלקי גוף אחרים.

^ מה או 3ו משוד הביטחון
מדוע מצא לנכון לפנות דווקא אל מערכת העולם הזה?
האיש הסביר :״לפני שנה בערר, הבן שלי שלומד בגימנסיה הלר
עם כמה חברים שלו להדביק פיתקאות על המכוניות, שיתני
טרמפ לחייל. אמר לי שזה מיפעל של העולם הזה. אני לא מתעניין
בפוליטיקה, ואני לא קורא את העולם הזה. אבל אמרתי לו שאם
הם עושים משהו בשביל שנהגים יתנו טרמפ לחיילים שלנו —
כל הכבוד! ובאמת ראיתי את הפתקים האלה על הרבה מכוניות
בכבישים. אפילו קניתי פתק אחד בלירה מהבן שלי, למרות שאין
לי אוטו.״
אני מקווה שהמיבצע שלנו להדבקת אותן תוויות אדומות על
שמשות המכוניות, שבעליהן התחייבו לתת טרמם לחיילים, תרם
תרומה צנועה לשיפור מוסר־ההסעה בארץ. אבל איננו משלים
את עצמנו: מיבצע זד, לא פתר את הבעייה. ראויים לציון מעשי-
התנדבות של יחידים ושל חברות מיסחריות, המעמידים מכוניות
פרטיות ומשאיות לרשות החיילים בערבי חגים. אלא שגם מאמץ
זה לא פתר את הבעייה: אפשר עדיין לראות חיילים ממתינים
לצידי הכבישים, מתחננים לנהג שיאספם.

משרד הביטחון יכול היד, לפתור את הבעייה בן־לילה. אורי
אבנרי העלה בכנסת הצעה, שמשרד הביטחון יקציב לאגד סכום
שנתי כולל, שתמורתו יתחייב הקואופרטיב להסיע חינם כל חייל
לובש מדים, בכל הקמים שלו ברחבי הארץ, כפי שהדבר נהוג
לגבי שוטרים. אך הצעה זו נדחתה, ותשובת שר־ד,ביטחון היתה:
אין צורך.
מסתבר שזה לא בדיוק כך. יש צורך — והסיפור הנורא והמש פיל
של בעל־הדוכן בתחנה המרכזית יוכיח.

^אנא, ה 1הג
אכל אם משרד־ד,ביטחון — מסיבות שקשה להבין אותן —
מתעקש בסירובו, לא נותר אלא לפנות שוב ושוב אל הרצון־הטוב
ואל חוש־האזרחות של הנהגים בכל הכבישים, בכל השעות:
אנא, תן טרמפ לחייל. הוא בנך, הרוצה להגיע מהר לכמה
שעות של חופשה בבית.

מכתבים __
• העולםה זה * ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, רח׳ קרליבך ,12 סלסון 5־,30134
ת.ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • ופוס משה שהם בע*ם,
העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם הזה בעיים.
תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ• .

^ הפלייה
ברבורה ;
יש לי ידידים אשר יקירם נפטר לא מזמן,
והם ביקשו לכתוב את תאריך הלידה
והפטירה שלו על המצבה, גם לפי הלוח
הלועזי. משום מה התנגדה לכך חברה קדי־

שה בחיפה, דבר אשר גרם עוגמת־נפש
למשפחת הנפטר.
ימים מספר לאחר מכן ביקרתי בביח-
הקברות, ובמיקוד, עברתי ליד מצבתו של
אבא חושי ז״ל, והנד, אני רואה, להפתעתי,
את תאריך לידתו ופטירתו של חושי בלועזית.
נשאלת
השאלה, אם אסור אז למד, מותרי