גליון 1655 מתאריך 21 במאי 1969

2א 8~108£ש * א$0

בספוק רב אנו מודיעים ללקוחותינו
הנכבדים כי השרות
הטכני שלנו הגיע לדרגת
שלמות כזו, שכל קלקול במקלט
הטלויזיה שלנו אנו
מתקנים תוך 24 שעות, בתל-
אביב וברוב חלקי הארץ.
לשלמות שכזו יכולנו להגיע
גם בשל האחוז המינימלי של
קלקולים אפשריים במקלטי
הטלויזיה ״ ש או ב־לו רנ ץ ״.

כנורי בע״מ הסוכן הבלעדי בישראל של 1X1
2א 8 £ס \ 118״1:ג ^ 50 לטלוויזיות, לרדיו ולרשמי־קול.

.הכותרתהראשית של מעריב ביום שישי האחרון היתה: על
אף ההכחשות — צומצם הפער בין עמדות וושינגטון ומוסקבה. הסנט
בין הרוסים והאמריקאים על המזה׳׳ת צפוי בשבועות הקרובים
אולי בחורש יולי.
האם זה מזכמ* לך משהו? למשל, מאמר בן שלושה עמודים של
העולם הזה, שהתפרסם עשרה ימים לפני אותה כותרת במעריב.
ואשר כותרתו היתה :״יולי 1969״?
הסיפור שהתפרסם בעמוד הראשון של מעריב נכתב בידי פילים
בן, סופרו בארצות־הברית, והיה מבוסס על אינפורמציה סביב בואו
של יצחק רבין לישראל.
המאמר בהעולם הזה הוגדר כך :״זהו סיפור דמיוני, אבל אין
הוא לקוח מן הדמיון. הוא מבוסם על אינפורמציה מוסמכת ביותר
מבירות העולם, ועל הערכותיהם של כמה ממיטב המומחים העול׳
מיים. קרא את הדברים — וחשוב עליהם. כי תוך חודשיים הם
יעמדו במרכז חייך — ובמרכז חיי המדינה.״
כבר הפניתי בעבר את תשומת־לבך המיוחדת ל״סיפורים הדמיוניים״
של העולם הזה.
הוא הדין לגבי הסיפור האחרון, על הצפוי תוך השבועות הקרובים
משיחות ארבע המעצמות בניו־יורק, ובעיקר משיחות דוב־רינין—סיסקו
בוזשינגטון.

מ׳ מוסד אינפורמציה
אי ךמקבל העולם הזה את האינפורמציה הכמוסה הזאת? כיצד
יכול הוא לפרסם — זמן רב מאוד לפני יתר העיתונים — ידיעות
מוסמכות על העומד להתרחש בעתיד הקרוב?
ניקח לדוגמה את הסיפור האחרון ,״יולי 1969״ ,שנכתב בידי
אורי אבנרי.
את מרבית הדמויות המרכזיות בהתרחשויות אלה, בארץ ובחו״ל,
אנו מכירים לא מהיום. אציין עובדה אחת: כאשר מונה צ׳ארלס
יוסט לחבר ממשלת ניכסון ולנציג ארצות־הברית באו״ם, הוא היה
תעלומה לעיתונות הישראלית. לא כן לגבינו. כי חודשיים לפני
המינוי, התפרסם בהעולם הזה תוכן של שיחה ארוכה עימו — תוך
ציון שמו — אותה ניהל אורי אבנרי עם יוסט בארצות־הברית. באותה
שיחה הבהיר יוסט מה יהיו הקווים שינחו את מדיניותו של
ניכסון לגבי המרחב.
יוסט אינו המדינאי היחידי שעורכי העולם הזה מכירים מקרוב,
ואשר אנו עוקבים אחרי מחשבותיהם ברציפות. אני יכול גם לומר,
בכל הצניעות, כי אותם אישים — במערב, במזרח ובארצות־ערב —
עוקבים אחרי דיעותינו שלנו. עמדותינו המדיניות בשאלות ישראל—
ערב — הן היוצרות אצלם נכונות לפגישה ולדו־שיח. יוצא, שה-
התעניינות היא הדדית — ועל כן פוריה יותר.

*ו שסינת־המוח הגדולהמ ההמצב בשאר העיתונות הישראלית? אלה מן העיתונים היומיים
המחזיקים כתבים בחו״ל, ניזונים, בעניינים אלה, כמעט
בלעדית — מצינורות הנציגויות הישראליות בעולם. הם מדווחים
ארצה מה שהשגרירות המקומית רוצה שידווחו.
הכתבים האחרים שלהם, היושבים בארץ, יונקים מאותם צינורות
עצמם — אבל מן הפתחים שבירושלים. הם מדווחים את דיעותיו
של משרד החוץ — כאילו היתד, זו אינפורמציה.
כך נעשה עוול גדול לאזרח הישראלי: הוא קורא ״אינפורמציה״
מסוג אחד בלבד. עד שמזדמן לו לקרוא גם עיתונים זרים — או
שהמציאות טופחת ישירות על פניו — ואז הוא מגלה שהוא היה,
בעצם, נתון לשטיפת־מוח מתמדת, שהוגשה לו כמידע עיתונאי.
שסיפת־המוח המקיפה והחמורה ביותר נעשתה בעניין השלום הכפוי•
ממשלת ישראל, על כל חבריה ועל כל העיתונות העומדת
לרשותה, חזרה והכחישה שקיימת אפ סרות כלשהי שארבע המעצמות
ינפו לכפות הסדר על המרחב. כאשר כבר התיישבו ארבעת
הנציגים, והיד, ברור לכל משקיף רציני שהם צועדים במרץ לקראת
הסכם — המשיכו שופרות התעמולה של ישראל גלילי להצהיר שאין
שום חשש להסכם כזה•

^ מה עדו החנסשות?
מרכז עדשות מגע
? 7£א 5 0£א ! 1£ס ^זאסס
״גרוזובסקי -אי׳צדן לנסי
הופיע בהוצאה עממית, ספרו של

סאלבדור דאלי

״יומנו של גאון״

להשיג בכל חנויות הספרים
המחיר 4,30ל״

תל־אביב, רחוב שניאור ! 5פינת רח׳
פינסקר ,20 ליד מוגרבי, מול מגרש
חגיד ),סל 55029 .

מעות קבלה $—17
נשסח לשלוש יזזברח יזשבי-ח

על רקעזה, של מצב־ד,עניינים בחו״ל ובארץ, נכתבה הכתבה
״יולי 1969״ .את התמונה הכללית השלימה לנו אישיות בעלת
שם עולמי, שזה עתה קיימה שורת פגישות עם גדולי המדיניות באמריקה,
ועם אישים סובייטיים רמי־מעלה.
בשיחה ארוכה עם אותה אישיות, נוספו פרטים אישיים חיוניים
לתמונה הכללית, כפי שהצטיירה לעיני עורכי העולם הזה ממקורות
רבים אחרים.
מעניין מה שקרה עם השר מנחם בגין, על אותו נושא עצמו.
אחרי שבסיפור הדמיוני שלנו תיארנו כיצד יובאו נציגי ישראל וערב
לחתום על ״הסכם וזוזי״ באו״ם — כל אחד בנפרד, על אותו מיס-
מך — אישר בגין שאכן הציעה ארצות־הברית לישראל להסתפק
בהסכם הוזי כזה.

1אט 1ם 1ם.-ו 1א• 1:ג?

בוועידה — יגבר הכוח־הנגדי למשה דיין, ובדרך זו
ייווצר רוב מכריע נגד דיין.

יעקב חזן מקכל עמדה זו, ואילו מאיר
יערי עודנו מפקפק, אם כי גם הוא מודה,
ש״לא יהיה מיסלט מכף״ .השאלה -לגכיו
היא רק שאלה של זמן ,״כייחוד כשישעוד צרות מבפנים״.

תטקיף

אם מותר לספח
מותר גם אחרת
במפלגת־העבודה יקום חוג חדש בסיסמה :״שלום
קודם לשלימות״ ,שיהיה פתוח לאנשי מפא״י, אחדות־

גולדה נוסעת,
אבל בלי התלהבות
נסיעתה של גולדה לוושינגטון לא באה
מיוזמתה כראש־ממשלה, אלא בהזמנת הנשיא
ניכסון. אין הכוונה לביקור התוודות
ונימוסין, כי אם ל״שיחת שיכנוע״ שאין
גולדה ששה לקראתה.

רחית להשתתף בבחירות המוניציפליות בירושלים על־מנת
שבעיריה החדשה ייוצגו האינטרסים שלהם.

עיירת הקאובויים שוממה עיירת המערב־הפרוע שנבנתה על־ידי חברת־הסרטים
הישראלית רונבי ליד אילת, ניצבת שוממה וכנראה
תפורק, אחרי שאין עוד סיכוי כי תוכל לשמש להסרסת
מערבונים זרים.

העיירה הוקמה בשעתו על-ידי רם רץ
ואלכס הכהן, כדי לשמש כבמת-צילומים
למערבונים מתוצרת איטליה שיוסרטו בישראל.
אחרי שצולמו
במקום שני סרטים,
התברר כי גל
המערבונים רועו באיטליה
ואין עוד ביקוש
לעיירה זו.

סגל במקום
רוזנפלד?

כאשר הוצע שגם אבא אבן ישתתף במסע זה, התחמק
שר־החוץ במענה כי בלוח המועדים שלו אין
תוכנית נסיעה.
השבוע העביר מנהיג־פועלים אמריקאי לידיעת ירושלים
הודעה מוושינגטון, כי ממשלת ניכסון הופתע —
ולא לטובה — מעמדתה הקיצונית של גולדה מאיר.
עמדה זו הוגדרה על־ידם כהעתק של עמדת משה דיין
— שגם היא אינה אהודה שם.

המועמד הרציני ל תפקיד
שופט מחוזי
כתד-אכיב, אחרי מותו
כתאונת-דרכים של
השופט שלמה רוזנפלד,
הוא שופט־הש•
לום בתל-אביב, יעקב
סגל.

יחד עם זאת הועלתה בוושינגטון הסברה,
כי גולדה מכינה לעצמה אליבי, למיקרה שתצטרף
להסכים עם נסיגה מהשטחים. אז
תוכל לומר :״אפילו אני הגעתי למסקנה
שאין בריר ה...״

אבא אבו
לא יודע להסביר

צבי היימו יעבור להפועל ת״א

אבא אבן דחה הצעה לעמוד בראש ההסברה של המערך
בבחירות לכנסת. בין יתר הנימוקים שהעלה :״איני
יודע מה להסביר.״

למרות שמשחקי הליגה
הלאומית בכדורגל טרם הסתיימו,
נראה כי קבוצת
הפועל רמת־גן כבר השלימה
עם ירידתה לליגה א׳.
אנשי הקבוצה כבר החלו
לתכנן את הרכב קבוצתם
בעונה הבאה בליגה הנמו־

מה תורה
בנצרת עילית?
משרד הפנים הקים ועדת חקירה סודית
בענייני נצרת־עילית. החשש: אי-סדדים
כספיים.

נצר הולכת
נצר בא
משפחת נצר תערוף חילופין בכנסת השביעית.
ח״כ דבורה נצר תפרוש, כנראה,
מכית־המחוקקים לאחר כ־ 21 שנות חברות
בו. במקומה יבוא בנה, אל״מ (מיל ).משה
נצר, חבר קיבוץ רמת-יוחנן, ראש אגף הנוער
והנח״ל במשרד הבטחון.
משה נצר נימנה עם אנשי רפ״י־לשעבר. אביו, שרגא
נצר, שירד מגדולתו, עושה כבר עתה פעולה עניפה,
במגעיו עם ראשי רפ״י־לשעבר, למען שיבוץ בנו בין
מועמדי חטיבת רפ״י ברשימת המועמדים של מע״י
לכנסת השביעית.
רצונו זה משמש עילה נוספת לתמיכתו של מר נצר
בעמדת ראשי רפ״י־לשעבר לייצוג חטיבתי ברשימה,
בניגוד לדעתם של גולדה מאיר ופינחס ספיר.

״היגגז הגא גזיגגג גז־ססד שר גזרוגנזגז־ששגז־היגדם־,׳.
העבודה ורפ״י לשעבר גם יחד. מתכוזנים להזמין לחוג
זה גם אנשי־רוח שאינם חברים רשמיים במע״י, וכבר
החלו מגעים בעניין.

מארגני החוג טוענים, כי אם מותר לחברים
פעילים ולבעלי תפקידים במע״י להיות
פעילים בתנועת ארץ־ישראל השלימה -
אין למנוע בעדם להקים חוג משלהם בתוף
מע״י, בשיתוף אנשים מחוצה לה.
בין התומכים בחוג — מזכ״ל העבודה פינחס ספיר,
ח״כ ראובן ברקת, זלמן ארן, פרופסור יהושע פראוור,
פרופסור יהושע אריאלי ועוד. לא ידוע, מה יהיה יחסה
של גולדה מאיר.

נכבדים מירדן
נפגשו עם קולק וששון

בבד מדברים
על איחוד

קבוצה של נכבדים ירדניים שהגיעו לביקור
קרובים בגדה המערבית, נפגשו לשיחות
בלתי-רשמיות עם ראש-העיר ירושלים,
תדי קולק, ועם שר-המשטרה אליהו ששון.

כבר החלו מגעים חשאיים בין מזכ״ל העבודה לבין
מנהיגי מפ״ם מאיר יערי ויעקב חזן, להפיכת המערך
לאיחוד מלא — מיד אחרי הבחירות לכנסת השביעית,
ולפני הבחירות לוועידת מע״י.
הנימוק של פינחס ספיר: אם חברי מפ״ם ישתתפד

נראה שבשיחות עם קולק, ניסו אותם נכבדים לברר
כיצד רואה ישראל את שליטת ירדן במקומות הקדושים
למוסלמים בירושלים, במיקרה שיושג הסדר כלשהו.
ייתכן גם שתדי קולק ניטה לשכנע את אותם נכבדים
להפעיל לחץ בירדן, כדי להתיר לתושבי ירושלים המז־

בימים אלה עומד כ־
(קאריקטורח של ביל-מולדין)
נראה להסתיים משא-
ומתן בין קבוצות הפועל תל-אביב ורמת־גן,
לפיו יעברו שלושה משחקני־המילואים שד
תל-אכיב לחזק את הקבוצה הרמת-גנית ובתמורה
תקבל הפועל תל-אביב את כוכב
הפועל רמת־גן, צבי היימן.

גי ליון ז ה
זה קרה לפני 21 שנה -אבל הסיפור
לא סופר עדיין בצורה זו: נפילתה
של יפו הערבית, כפי שחי אותה מנהיג
פלסטיני ידוע, המפרסם את זכרונותיו
כעמודים .11-10
מה גילה הצעיר מחברון כשחיפש
את אוצרות בית־המיקדש בירושלים העתיקה?
קרא את הסיפור ״ארץ־יש-
ראל״ בעמוד .18
מי, מה, איו ואיפה עושים דברים
נחמדים בלילות -על כף במדור החדש,
״לילות ישראל״ ,בעמודים .23-22
מה אמרה החשפנית שהרקטור לא
הירשה לה להתפשט באוניברסיטה בירושלים?
זאת תוכל לקרוא בעמוד .25

מכתבים אל תרפו:
אני שירתתי בצבא. בעלי שירת בצבא,
עכשיו בננו משרת. כל השנים עשינו הכל
ברצון בשביל המדינה.
לכן אני מרשה לעצמי לכתוב אליכם ולדרוש
מכם: אל תרסו, המשיכו במאמצי־כם
למען השלום הכפוי
(העולם הזה
.)1652
הרי אם היו מציעים
לנו לפני שנתיים
שלום בתנאים
שמציעים היום, היינו
קופצים משים־

ועכשיו, עם כל
הקורבנות, המנהיגים
שלנו עוברים
על הצעה שתוכל גרוס להביא לפיתרון זמני,
ואולי לפיתתן
כולל של הבעייה, באדישות לסדר היום.
יפה גרום- ,חיפה

כ 7נתבנז /עבוע ססססס
,,דחיות
סעד ארצנו !״

יש גם אחרים קראתי את המאמר שלכם ״אלד, מול אלה״
ברגשות מעורבים.
מצד אחד כל הכבוד על זה שאתם מתקיפים
(המשך בעמוד )6

אמולזין — הצבע הפלסטי מס׳ ו של ישראל
קיר צבוע ב א מו לזי ן ידבר אל לבך. הוא ידבר אליך
ב 47-גוונים נפלאים, מוכנים לשמוש. הוא ידבר אליך
ב 47-מצבי רוח טובים, מרגיעים.
א מו לזין, הצבע הפלסטי של טמבור נושם, נמרח בקלות,
מתיבש מהר, אינו מתקלף, אינו מתלקח, קל לנקוי (כי
הוא רחיץ) ,ואינו משאיר ריחות לוואי.
כי, סוד צבעי טמבור באורך חייהם, במספר הגוונים
הרב שלהם ובאיכות יצורם. טמבור — לנוי ולהידור.

ה צי בו רבחר גו כז בו ר 13
ט מ בור נבחר גם ה שנה (זה 10 שנים) כ״מפעל ה מו בחר ״
במשאל דעת הקהל .

קונים

מלוה קליטה

מכון פסיכולוגי
היפנוזה וטיפול

מלוה בטח ו ן

בהנהלת

במחירים גבוהים

נם 1964

;ם 1968
״ נוח ״ שד׳ רוטשילד 15

תל-אביב, טלפון .54931 :
8.30 בבוקר עד 6בערב.

בכל הבעיות הנפשיות,
מבחני אישיות
בנימין רזניק

בחיפה טלפון 69300
וגתל־אביב המלך ג׳ורג׳ 44
מ־ 15.00 עד .18.00

ד ן ך לשחקנים
י לדוגמניות

אין צורך להיות רקדן
מקצועי פדי לרקוד גיז

שמעץ לוי,

הרקדן־והכוריאוגרף
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ופיקצב.
קורטי־בוקר וקורסי־ערב
( 2שיעורים בשבוע נ פל קוו ס)

ורטיס: סד— 8.00( 26 17 13 .
10.00ל פנ ח ״ צ; 20.00— 17.00 בערב).

שחםלנינסוו אי לו ך

במשך השנים בהן שוזיתי בארצות־הברית
הזדמן לי לשוחח עם פליטים
ערביים. דעתי על מדינת־ישראל השתנתה,
ואינני מאמין בשלום במיזרח התיכון,
עד אשר נשנה את עמדותינו.
(א) הערבים מאמינים שישראל רוצח
להשתלט ולהתפשט ס״וזפרת ועד
הנילוס* .הם טוענים, שהיות ואנו דורשים
את האדמה כזכות תנ״נית, כי התורה
מבטיחה שטח גדול יותר, אותו
אנו מנסים להשיג (לא רק הערבים ב״
דיעה זו).
(ב) לחיות בשלום עם ישראל, או
בתוך ישראל, אף ערבי אינו רוצה
זאת. כי לחיות כדת שנייה במעלה,
או כ״שני לעם נבחר״ ,מעמד כזה אינו
קוסם להם.
אני חונכתי על בירכי הציונות. גימנסיה
הרצליה וכו׳ .האמנתי שזכותנו
החוקית היא למדינה יהודית. כעת אינני
מאמין בנן. מדינה דתית אין לה מקום
בעולם! (נוכחתי בזאת כשהודעתי את
רצוני לשאת אשה נוצריה).
ברצוני לחזור לישראל( .חזרתי למלחמת
ששת־היסים, אבל אינני חושב שאחזור
למלחמה נוספת אני רוצה
לגור ולחיות בישראל. אבל ל א תחת
שילטון משרד־הדתות. אני רוצה לחצי
ביע עבור החוקים, ולא שהרב הראשי
יחליט עבורי.
אני חושב שמדינת־ישראל צריכה ל־שאת
ולתת עם הפליטים לבדו הם מרגישים
עתה את נוחם כקבוצה. אני
חושב שיש להם אירגון די גדול נעת,
כך שהמדינה יכולה להציע ולתת להם
את הגדה המערבית. להפוך אותם למדינה
פלסטינית, שאחרי אירגון של נמה
שנים, תתאחד עם ישראל למדינה
חילונית אחת.
תונניותי לעלות ארצה (עם אשתי השיקסה״
,ולמרות הידיעה שילדי נחשבים
ממזרים בארץ מולדתי) תלויות
במדיניותה של ישראל. אני רוצה ללמד
בתיכון (פיסיקה) .כלומר, שעלי להגיע
אולם אני רוצה
לישראל בספטמבר.
לחיות ולא -למות בעד ארצנו* .בן
שאם עד סוף יולי אין שום הצעה
ממשית, מצד המדינה, לשלום עם הפליטים
(ללא שום קשר למדינות הערביות
בהן לא איכפת ל׳ להילחם,
חיות ולהן אין שום זכות להתווכח אפילו
עס ישראל) ,אגיש בקשת התאזרחות
בארצות־הברית. כאן לפחות ני
שואי נחשבים חוקיים.
א. כרמון, ארצות־הברת

מכתבים
(המשך מעמוד )5
את בני הישיבות שאינם הולכים לצבא.
אבל מצד שני, מדוע אתם יוצרים רושם
כאילו כל הדתיים מתחמקים משרות?
זה לא נכון! איתי ביחידה, למשל, משרתים
בחורים דתיים. והם חיילים טובים.
משה רון, חיפה

י• העולם הזה הצביע
טים משרות צבאי בחסות
לם לא הסתיר את חלקו
הדתי, המשרת בצבא כנל

רק על המשתמהישיבות,
ומעושל
רוב הנוער
הנוער.

:משה דיין
והערביב

גבר מתגלח תמיד עב 1ר שגיים!

ח שוב גם עליה התגלח ב״ אדיסון ״
כי ״ אדיסנן ״ הוא סכין הגלוח המגלח ל מ שעי

ומקנה לך הופעה הדורה ורעננה.
״ אריסו הסכין ה מלטף את פניך
״ אדיסון ״ נבחר במ ש אל העם לשנת 1969
כסכין הגילוח המובחר.
״ אדיסון ״ מגלח יותר מכל סכין אחר

ך< § 0 *1ג ט10 סן י

^ ב 1£33א * 1ז5

או-כדדי או״בדדה
לחובש

קולס

חנ ם ־ שו ל ח! ואנטנה

לכל הקונה טלוויזיה מינרווה
בחודשי מאי ויוני בלבד

• המעולה במקלטי הטלויזיות

רדיו רומלט

הפצה :
יבוא: יונתי
תל־אביב, המלך ג׳ורג׳ ,40 טלפון 249339

המנוי
קיבלת חשבונן,
פרע נא
אותו בהקדם.

לפי דברי העיתונות אמר שר הביטחון
משר, דיין ש״בכוחנו לעמוד על קווי הפסקת־האש
לאורך ימים.״
חושבני שהוא אמר זאת מפני שהוא מכיר
לא רק את כוחו של
צה״ל ואת הכוח של
צבאות הערבים, אלא
גם את הלך הרוח
של שני הצדדים.
אין
לזלזל בדבר
הזה אצלנו, כי מלחמת
העצבים היא
מלחמה לגיטימית וחלק
חשוב בכל מלחמה.
וכאן נדמה לי
שאין אנו מחשיבים שרשכסקי מספיק את הפסיכו־לוגיה
של האוריינטאלי
בכלל ושל הערבים המוסלמים בפרט.
הביטוי שלה הוא המילים ״בוקרא״ (מחר),
״מעלייש״ (אין דבר) ,״מינאללה״ (מן השמים)
וכדומה.
קשה לדעת אם נוכל לעמוד לאורך ימים
נוכח פסיכולוגיה פאטאליסטית כזאת על־ידי
זד, שאנו, כאירופאים בני פסיכולוגית
אחרת לגמרי, נפעיל נגדם אמצעי־תגמול בהריסת
גשרים, ניתוק קווי חשמל ובו׳ .כי
על הכל עונים הם ״מעלייש״ ,כי הכל ״מיג־אללה״.
האם
תהיה ההנהגה שלנו, המדינית והצבאית,
מוכנה להוציא את המסקנות הנכונות
ממצב כזה?
ד״ר שמעון שרשכסקי, ירושלים

מי שחילל את הנופלים /ללא מגור /
מי שבנה את תפארתו
/על מכר שכול
/מי שמכר את דם
רעיו /במזומנים
של חול /הוא יהיה
כמו חוף אפל/
בלי מגדלור.
מי שצנח אל הכורסה
/שם בטרקלין
/מי שמכר
פירפור גסיסה /ב־מיכרזים
/מי שעשה
נ כל גוויה / קינן גביע־תרמית נכסף /
הוא על זרי־דפנה /
לא עוד ישכב.
הרצל קינן, תל-אביב
פנייה לאזרח
ידוע לכולנו שבעיית ביטחוננו בזמן הזה
היא חשובה מאוד, ובין השאר אנו אוספים
כסף לרכישת
הפאנטומים, בצורת
איגרות מילודד. ביטחון.
אני
רוצה לשאול
מדוע בנוסף על זה
לא עושים מיבצע
״הקש בדלת״ למען
הפאנטום, כמו שהאגודה
למילחמה בסרטן
עושה?
אני חושב שכל
אזרח במדינה יתן
כהן
את תרומתו למען
ביטחוננו.
אזרח יקר, עזור לנו להביא את הפאנטום,
בזמן שמדינות ערב מאיימות להשמידנו!
אהוד כהן, רמת־ישראל

מחפש
;לבודה
הנני צבר בן ,30 רווק, יתום מאמא מגיל

שרתתי בצה״ל, והייתי בקבע חמש שנים
בתפקיד אפסנאי בדרגת
רב־סמל.
מאז שיחרורי אין
לי מקום־עבודה קבוע.
עברתי
קורס לפקידות
כללית ו־מיקצועי
הנוסף הוא
מחסנאי.
ועם כל זאת אני
נשלח על־ידי ליש:
כת העבודה בחיפה
לעבודות זמניות עובד
כמה חודשים ו־מפטרים
אותי. אני
לא יודע מה יהיה הסוף למצבי המשונה?
אני בחור רגיש, שקט, אוהב לעבוד במרץ
גם עבודה קשה.
אנא עיזרו לי ופרסמו מכתבי זה, אולי
יימצא איזה מוסד או חברה שיהיו מוכנים
להעסיק אותי.
דויד יפתח, הנביאים ,26 חיפה

11״האס המורה שד
ילדד מופרעת?״
שמא תוכלו לומר לי מדוע נבחרו דווקא
המורים כנציגי המופרעים באוכלוסייה? האם
אין כתבה זו (העולם הזה )1662 מהווה
המשך לסידרת ההשמצות המפורסמות נגד
ציבור המורים בעיתונות ובראדיו?
האם לדעתכם רופא, קצין משטרה, פסי־כיאטור
או עיתונאי מופרע — טובים ממורה
מופרע?
ולעצם הפיתרון: אין צורך לרפא רק את
המורים ממופרעות. את גילויי המופרעות
יש לאבחן אצל הילד הרך! כל מורה תוכל
להצביע על גילויי מופרעות בכיתתה.
שמא תאמרו לי מי מוכן לעזור למורה
לפתור את בעיית הילד המופרע?
מורה, תל-אביב
• שאלה טובה.
תחרות הצידומיב
מצורפת תמונה לתחרות הצילומים שלכם.
מה דעתכם עליה?
יחיאל רם, רעננה

)1111) £11ץ £1£ז
חשוב למנהלי משרדים
ובתבניות !
מחק הפלא למכונת הכתיבה המוחק
את האוריגינל יההעתק.
חסוך בזמן וכסף, תוך שניה ביכולתך
למחוק כל אות או מילה
יחד עם ההעתק.
הזמן סט ענק המכיל 288 יחידות
במחיר 19.20ל״י בלבד, וחסוך על־ידי
כך 4ל 40 באופן ממשי.־
סוכננו ישמח לבקרך ולהדגים ללא
כל ־,תחייבות.
״ לוכקם ת.ד ,6031 .טל.
,441692 תל־אביב.

חד ש

ח_ד ש

אלבומיםבדגםי פני

״תענוג״

יצרני ויצואני פינות שקופות ואלבומים
גאים להציג בפעם הראשונה בישראל את האלבום החדש,

• בדגם יפני עם דפים אוריגינליים מיפן

המכירה לצרכן רק במשך חודש ימים מהיצרן לצרכן במחיר
פרסומת של 9.90ל״י האלבום הגדול ו־ 5.90 האלבום הקטן
אצל
ייתענוגיי ירמיהו , 28 תל־אביב.
המפיץ :
צילום ״ ק או פ מן ״ ,החשמונאים ,105 תל־אביב, טל.39075/6 .
חדש
חדש

כריכות

תמונת השבוע
• הזכיה בפרס מלמדת על דעתנו 10 .
הלירות תישלחנה לקורא יחיאל רם.

ד.ו1ונ!ם הוה

קוראים המעוניינים לברוד את נליונות ״העולם הזה״
של שנת ,1968 יכולים להפיא את הגליונות שכרשותם,
למערכת ״העולם הזה״ ,רחוב קרליכף ,12 תל־אביב,
החל מיום ראשון ה־.4.5.69

קוראים השולחים מכתבים,
מתבקשים לנסח אותם בק*
צרה. עדיפות תינתן למכתבים
קצרים.
זבות הרימה תינתן למב־תכיהם
של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתבים.
מיסשויס תוו ר 1ו(וחמוח-](!1סו
זווודוווחווווח
11 וווו!

הקוראים יקכלו כמקום, תמורת 10ל״י, כרף חדש
מוכן.
עבור בל גליון חסר יש לשלם 1.30ל״י.

בעולם
ז׳אקלין
ניצחה

סוף־סוף זד, קרה. היו חילוקי־דיעות בין
ז׳אקלין ואריסטוטל אונאסיס. וז׳אקלין ניצחה.
המיליונר
היווני רצה לבנות באי הפרטי
שלו, סקורפיום, ארמון אדיר, שיעלה בגודלו
ובהדרו על הבית הלבן. הוא רצה
להוכיח כי הוא יכול לספק לז׳אקלין היכל
מפואר יותר מבעלה הקודם.
הוא קרא לאדריכל־פנים, בילי באלדווין,
כדי לעזור לו לשכנע את אשתו. זו רצתה
דווקא משהו הרבה יותר צנוע — קבוצה
של ביתני־אבן פשוטים.
כמו בכל קרב, קבעה הטאקטיקה של
היערכות הכוחות. הדיון נערך בין שש
עיניים. האדריכל ישב מול אריסטוטל. אריס־טיטל
הסביר לו בדיוק מה הוא רוצה וביקש
את הסכמתו. אבל ז׳אקלין עמדה מאחורי
בעלה, ובכל פעם שהוא הסביר משהו׳
הסתכלה כאדריכל ועשתה העוויות אילמות
של שלילה.
האדריכל היה חכם. הוא הסתכל בז׳אקלין
ואמר כי אינו מסכים לדעתו של אריסטוטל.
המיליונר נשאר במיעוט — ודעתה של
ז׳אקלין נתקבלה ברוב דיעות.

בחוץ חם, הקיץ מעיק
ובבית ...מאוורר

חסכוני ביותר, תפוקת אויר מקסימלית
וצריכת חשמל מינימלית.
בעל מנגנון צידוד משוכלל. תוכל לכוונו לצד
הרצוי לך מבלי להזיזו ומבלי להקטין
את מרחב פעולתו. אינו מצריך טיפול ושימון.
המאוורר האידיאלי לסלון ולמטבח, למשרד
ולחנות, למוסך ולבית המלאכה.

הקדושים נגד האפיפיור

תו תקן של מכון התקנים.

המפיצים

יוון

הנ ה

כחור לוש

וסוחרים מורשים.

הקדושים בשמיים היו מרוגזים. ובצדק.
כי ועדת העורכים של האפיפיור עברה
על לוח־השנד, הקאתולי. בלוח זה שייך
כימעט כל יום לקדוש מסויים.
הוועדה החליטה שיש יותר מדי קדושים
בלוח. ולא כל הקדושים הם אותנטיים. ל־

היחידי המבוסס על מ׳
מעיינות זוהר.
מונע קשקשים
ומעניק לשיער
ברק וגמישות.
אונאסיס אין אונס, אבל

החודש נפתחים קורסים חדשים

ט ל מו עוש יי תז י ה
2שלבים — 6חודשים, בולל מבנה
המכשיר, תיקונים, אנטנות הרבבה
וכוון.
פרטים והרשמה .5—8 19—1 :

פוליטכניקום
ת״א 1
רחוב ברנד 17
ט&נת אלנבי 55ן

בתי״ י ם

חיפה 1
שמריהו לוין

רוטשילד 33

ביאליק

חולון

הטלויזיה הטובה
בעולם !

סוקולוב

פ ״ ת בר כוכבא 1

2ו\0מסו

גבי אחדים מהם יש ספקות, למרות שזכו
למעמדם כדת וכדין, בטכס של הכנסיה.
לכן, כדי להקל על המאמינים, פסקו למחוק
מן הלוח שורה ארוכה של קדושים.
כך, קיוו, יתפנה מקום לקדושים חדשים —
ביניהם קדושים שמוצאם בעמים שמחוץ
לאירופה. כי ד,כנסיה, הצועדת עם הזמן,
מכירה בצורך לספק קדושים גם לעמי
אפרו־אסיה.
דרקון מול יפו. מן הלוח נמחק כרים־
טופר, הקדוש של הנוודים, שזכה למעמדו
אחרי שהתנדב לשאת ילד מצד אחד של
נהר למישנהו. הילד גדל בזרועותיו, עד
שנתגלה כי אין זה אלא ישו הנוצרי עצמו.
נמחק ניקולאם הקדוש, אותו זקן נחמד
המביא את המתנות ערב חג־המולד, והידוע
בצפון אירופה בשם ״סנטה קלאום״.
גרוע עוד יותר: נמחק ג׳ורג׳ הקדוש,
האיש שהרג את הדרקון, שהפך הקדוש הלאומי
של אנגליה — למרות שהיה דווקא
תושב העיר לוד בארץ־ישראל. אותו ג׳ורג׳
מיסתורי, שיומו הקדוש הוא ד,־ 23 באפריל,
זכה לקדושתו בתקופה מוקדמת מאוד. כבר
בשנת 494 לספירה קבע האפיפיור גלאזיוס
כי הוא אחד מאותם ״ששמם נערץ בצדק
על־ידי הבריות, אך שמעשיהם ידועים רק
לאלוהים.״
ג׳ורג׳ היד, בר־מזל. לפני זמנו, העריצו

*כ* *ו* *כ * *ב * *ת י יה ט ל רו וד די זל יי הד !,
מלכת הלהיטים!
אלילת הנוער מאנגליה !

ג׳ורג׳ הקדוש הורג את הדרקון כדי לחציל עלמה
איך חובה, אבל
עובדי־אלילים את הגיבור פרסיאום, שהרג
מיפלצת־ים ביפו או בארסוף (היא אפולוניה,
ליד הרצליה של היום) .אגדה זו הועברה
אליו.
פעם קדוש, תמיד הדוש. החלטתו
השרירותית של הודאתיקאן לנשל את הקדושים,
עוררה סערה עצומה בארצות רבות,
בייחוד בדרום־אמריקה, שם יש מהלכים
רבים לפולחן הקדושים. השבוע, ימים טע־טים
אחרי ההחלטה המקורית, פירסם הוזא־תיקאן
הודעת־הרגעה.
הקדושים, כך נאמר, יישארו קדושים גם
להבא. מותר להעריץ אותם ולצום לכבודם.
אולם אין זאת עוד חובה. המחיקה מהלוח
נעשתה רק מטעמי נוחיות.
הקדושים ניצחו, איכשהו.

אדצות־הברית
מוצא מין
את מינו
בעיר אטלנטה, בדרום ארצות־הברית, ישב
אדם והסתכל בסרט פורנוגראפי, שהראה
מישכב־זכר.
המישטרה גילתה את הפשע. האיש הובא
לדין, נידון לשנה אחת של מאסר. בשבוע
שעבר ביטל בית־המשפט העליון של
ארצות־הברית את פסק־הדין.
הכריז השופט העליון :״לפי חוקת
ארצות־הברית, אסור למדינה להגיד לאזרח
איזה סרט עליו לראות ואיזה ספר עליו לקרוא
בפרטיות של ביתו,״
טענת היועץ המשפטי: אדם הרואה סרט
כזה, עלול לפרוץ החוצה ולבצע אונם. החליט
השופט: אפילו היה זה נכון, אין בכך
עילה לצימצום זכותו לפרטיות בביתו.
משהו לא נורמלי. פסק־דין זה היה
רק צעד קטן קדימה בשיחרור ארצות־הב־רית
מכבלי הפוריטאניות. כתב פרשן אחד:
״לולא היה לנו הכישרון להתעלם כליל מן
החוקים שלנו, היתד, כל האומד, מורכבת מ־אסירים.״
אין
זה מוגזם לומר כי בארצות־הברית
כל מגע מיני הוא פלילי, מלבד המגע פנים־
אל־פנים בין בעל ואשה.
ב־ 48 מתוך 10 מדינות ארצות־הברית,
מגע מיני מחוץ לנשואין אסור על פי חוקי
הניאוף. במדינה אחת, קנזאם, יכול גבר
לקבל חמש שנות מאסר עם עבודת־פרך
עבור נסיון לפתות אשד, לניאוף — אפילו
אם הפיתוי לא הצליח.
ברוב מדינות ארצות־הבדית יש חוקים
נגד הומו־סכסואליות, נגד מישכב שלא־כד־רך־הטבע
(גם של בעל ואשתו) וצורות אחרות
של פעילות מינית הפוגעת במושגי-
המוסר המקובלים, אך אינה מזיקה לאיש
(,מלבד, אולי, העוסקים בה).
כל שלישי: הדמו. לחוקים שלד, אין
שום השפעה על החיים. לפי דו״ח קינסי,
תשעה מבין כל 10 גברים אמריקאיים עסקו
אי־פעם במגעים מיניים מחוץ לנשואין, כמחצית
עסקו בניאוף, כשליש עסק אי־פעם ביחסים
הומו־סכסואליים. כל המעשים האלה
יכולים כיום לתת מקום לסחיטה, ולביצוע
בלתי־שווה של החוק.
לכן הציע המכון המשפטי האמריקאי להנהיג
חוק חדש, המתיר את כל היחסים
המיניים, מכל סוג שהוא, המבוצעים בין
הווו ל ח

הז ה

אנשים מבוגרים במקום פרטי.
רק מדינה אחת — אילינויס — ביצעה
עד כה רפורמה כזאת. היא התירה מישכב־זכר
ומישכב־שלא־כדרך־הטבע — אך לא
מישכב־מחוץ־לנשואין וניאוף.
הצלפה לשוטר. בית־המשפט פועל בהדרגה
לחסל מצב זה. לפני ארבע שנים
ביטל בית־המשפט העליון חוק במדינת קוד
טיקאט, האוסר את השימוש באמצעי־מני־עה.
קבע השופט: כל חוק, המגביל את היחסים
של זוג נשוי, נוגד את החוקה.
לפי אותו כלל, ביטל בית־המשפט פסק־דין
שניתן במדינת אינדיאנה, שדן אדם ל־
14 שנות מאסר על כי ״עסק עם אשתו
בפשע מזוויע ונתעב כלפי הטבע.״ בית־המשפט
קבע שאם האשד, הסכימה למעשה,
אין בכך פשע.
עתה תלוי ועומד עירעור של מוניק פון־
קלף, אשד, שריכזה חוג בן 2000 אנשים
שעסקו ביחסים סאדיסטיים־מאזוכים טיים. היא
נאסרה כאשר עמדה להצליף בשוטר, שהעמיד
פני לקוח המעוניין במאזוכיזם.
תבעה היא, בעירעור לבית־המשפט העליון:
״לאדם מבוגר יש הזכות היסודית לפרטיות,
המרשה לו לבחור בכל סוג שהוא של סיפוק
מיני בביתו הפרטי.״

ד־סז ימי הופעות

בי שר אד

בתבנית עשירה עם תזמורתה
המקסימה והמלהיבה!
פרטים בלוחות המודעות
כרטיסים: ב״רוקוקו״ וביתר המשרדים בארץ
שליט. ש.פ.י.צ. בע״מ.

מצלמה מזהב מהוד!

הסדין
שד>בד
בכנסת הירושלמית יודע רק קומץ אנשים
את האמת. אלה הם הסדרנים.
הם יודעים בדיוק מי מחברי־הכנסת אינו
מופיע כמעט לעולם לעבודה, ומי האיש
שהכל מרכלים מאחורי גבו.
אבל הסדרנים שותקים, חוץ מאשר בשיחות
פרטיות בהחלט.
את החוכמה הזאת לא ידע פיטר פראנץ,
סדרן צעיר ( )18 בבית־המחוקקים של מדינת
איובה בארצות־הברית. הוא הלך לתומו
ברחוב, כאשר נתקל בו צוות־מראיינים של
הטלוויזיה• הוא סיפר להם, בגילוי־לב, כי
המשכורת של חברי־ד,פרלמנט גבוהה הרבה
יותר מדי, בהשוואה לעבודתם, וכי שלושה
מכל ארבעה ״שווים לת
זהו אחוז סביר בכל פרלמנט. אבל חברי
בית־המחוקקים חשבו אחרת. הם התרגזו.
השבוע נמסר רשמית כי הסדרן סיטר
פראנץ ״החליט לפרוש״ מעבודתו.
באצבע הקטגה

כן, כל המגעים האלקטרוניים במצלמת
״ישיקה אלקטרי 35״ 2עשויים
זהב טהור המבטיח דיוק מכסימאלי של
חשיפת הפילם.
״ישיקה אכקטרו 35״ הינה המצלמה
היחידה בעולם עם מוח אלקטרוני
זעיר המפקח או טומ טי ת על חשיפת ה

בתנאי
פילם עד
תאורה גרועים ביותר. לקבלת תמונות
מושלמות — צבעוניות או בשחור לבן.

מדע

עוד מעט יקרה משהו נורא.
לכל אדם תהיינה רק ארבע אצבעות בכל
רגל.
גילה זאת המדען האמריקאי ד״ר ס״ר
בוב, בנאום שנשא השבוע בניו־זילנד.
״לעיתים קרובות אנחנו מגלים בקרני־רנטגן
כי לאצבע הקטנה ברגלו של פאצ־יינט
יש רק שתי עצמות, במקום שלוש.״
מדוע? כי הנעליים הצרות מפריעות לאצבע.
וכמו כל אבר שאין לו שימוש, הוא
נעלם בהדרגה.
אבל לבני־אדם החיים כרגע אין מה לדאוג.
האצבע תיעלם סופית רק בעוד עשרת
אלפים שנה, בערך.

הישראלי ה נ וסע
כבר עתה, מתכננים ישראלים רבים את
טיוליהם וחופשותיהם בחו״ל.
מה מצפה לנו שם? כיצד לבחור השנה בטיול
המתאים? מה הן אפשרויות הבדור? —
הם שואלים.
פנינו אל מר אליפלט לוין, מנהל חברת הנסיעות
״אירופה טורם״ ,ובקשנו לשמוע
עצתו.
זה מכבר, ספר לנו מר לוין, סיימנו את
תכנון הטיולים לכל העונה 101 .טיולים
עומדים לבחירת הישראלים השנה, טיולים
שתוכננו על כל פרטיהם, כשכל מטרתנו
לענג את נוסעינו ולהעניק להם חויה בלתי-
נשכחת!
— 101 טיולים, אכן זה מבחר!

•דפילך להורדת שעחת
•דפילן• בעל הריח הנעים שריד בנקל שיער
ם י1תר מבלי לנחת י
אח השר.
ירפילן• הישג שהיר
של הסדע הקוסססי השעיצרי

צועדים במבואות יפו, כשבראשם נישא דגל פלסטין.
הם היו חלק מן הגל הראשון של מתנדבים, אשר
הגיע ליפו עם פרוץ הקרבות של מלחמת תש״ח. רק מעטים מהם באו עם נשק —

מתנדבים מעזה

ומעטים עוד יותר עברו אימון צבאי כלשהו. בחלק הקידמי של התמונה: שני ילדים
יפואיים. בתון אחת משוחות־המגן שנחפרו ממורח לעיר, בין יפו ומקווה ישראל.
ליפו היו מגיעים מעזה דרך הים, וחוורים חזרה בסירות. לעיתים היה הדבר אף מסוכן.

מיה האחרונים

^ תחילת חודש פברואר, כבר היתד.
יפו עיר במצור. סימן־ההיכר הבולט
ביותר: מחסור גובר והולך במזון. הסוחרים
אגרו אותו, והמחירים האמירו.
שלושה מיקרי־רצח קרו, זה אחר זה, בגלל
המצוקה. עניים, שלא יכלו להשיג מזון
בצורה אחרת, רצחו סוחרים ושדדו את
מחסניהם.
ב־ 5בפברואר הופיע ביפו הסגן־אלוף
העיראקי עבד־אל־והאב אל־שייך עלי, שמונה
כמפקד חזית יפו מטעם הליגה ה
השבוע
מלאו 21 שנה לנפילתה
של יפו הערבית
לידי כוחות ישראל. אחד
המפקדים הערביים, שברח
מן העיר וחי מאז בירושלים
המזרחית, מתאר
בעמודים אלה את
התפוררותה האיטית של
העיר הערבית הגדולה
ביותר בארץ -יפו.

ערבית. הוא כינס אותנו במשרדי העירייה,
והירצה בפנינו על תוכניותיו. את כל
הביטחון, הצהיר, ייטול לידיו ה־ענייני
בילעדיות.
ההתחרות בין גופים צבאיים
להיפסק. צעירי אל־נג׳אדה יסורו חייבת למרותו; העירייה תבטיח תברואה מעתה ואספקת מזון. תקינה צעירי אל־נג׳אדה נעלבו — והוציאו
את הרהיטים ממשרד ועדת הביטחון. כאשר
ערך המפקד החדש מאזן של מצב
הנשק בעיר — נדהם. הוא לקח עימו אחד

הסראי שפוצץ

מישבן של משרדי הממשלה המנדטורית ביפו,
השעון. אפשר לראות את הריסותיו עד היום.
הוא פוצץ על־ידי האצ״ל, ב־ 4בינואר , 1948 ונהרגו בו 35 ערבים ונפצעו .143

1x1י x111^ 1שעמד בראש אירגון אל־נג׳אדה, אירגון צבא׳־
לסחצה שנועד להגן על יפו. אל־החאר׳ ,ביום
\ / 1־11x 1111

שופט מחוזי בנצרת, מסומן בעיגול. לידו עומד מוחמד אל־פארה, כיום נציג ירדן באו״ם.

מנכבדי העיר ונסע לדמשק, כדי למסור
דו״ח על המצב החמור לוועדה הצבאית
שליד הליגה הערבית. הוא נתקל באוזניים
אטומות — וכעבור שבוע מיום קבלתו את
המינוי, התפטר.
במקומו נשלח ליפו עאדל נג׳ם אל־דין,
אף הוא עיראקי. כעבור שבוע הופיעה גם
התיגבורת העיראקית שכה ציפינו לה.
זה היד, יום שחור ליפו. כי העיראקים
לא היו אלא אספסוף פרוע, שהתנהג בשחצנות
והתייחס אל בני העיר כאל תו־

שבים נחותים של עיר כבושה.
הם העליבו נכבדים, לעגו לאזלת־ידם
של הפלסטינים, נטפלו לבחורות הגונות
ברחוב. הם אספו את הנשק מידי תושבי
העיר — ומכרו אותו בשוק הפרטי. הם
ניסו להכניע את אל־נג׳אדה למרותם —
ורק הצליחו לגרום חיכוכים וקטטות.
הקצינים העיראקיים בילו את לילותיהם
בבתי־הקפה ובתי־הבושת, והיו חוזרים שיכורים
עם שחר למקומות־מגוריהם. כמה
משפחות, שחששו לכבוד בנותיהן, מיהרו

ההגנה על יפו היתה מחולקת לפי שכונות. בתמונה זו
1 ^ 1 0 1 *1ןךן \ ן ן |
נראית קבוצת מבין מגיני שכונת באסה, המקום שבו

#1111/
עומד כיוס איצטדיוז בלומפילד של הפועל תל־אביב, בו נערכות תחרויות הכדורגל.
לנטוש את העיר ולעבור למקומות אחרים.
המיפקדה של נג׳ם אל־דין לא היתד,
מסוגלת להשתלט על העיראקים. כי קצי־ניהם
עצמם חששו מהמתנדבים. באווירה
זו של הפקרות, קרה שהמפקד נג׳ם אל־דין
לא מצא מי שיישן בבית־המיפקדה
כקצין תורן.

״ ארבע צו ל לו תליפו ! ״
ך * וו עדההצבאית בדמשק הבטיחה
ן | לשלוח גדוד שלם מצבא השיחרור
לסייע למגיני יפו, אבל בסך־הכל הגיעו
שתי פלוגות. ואילו התותחנים, שסופחו
לכוח זה, נעצרו ביאזור. מפקד התותחנים
הודיע שהוא בא, בעצם, רק כדי
לחפות על שתי הפלוגות, במיקרה שיי־תקלו
באוייב. עתה, משהגיעו שתי הפלוגות
ליפו, הסתיים תפקידו — והוא חזר
לרמאללה.
באותו יום שידר מפקד צבא השיחרור,
פאוזי אל־קאוקג׳י הודעה, כי תותחיו הרסו
לגמרי את המושבה נטר (מיקווה ישראל)
,וכי הדליקות בתל־אביב נראות למרחקים.
שוב
יצאה מישלחת לדמשק, שתשפיע
על המפקד שם, סאה,א אל־האשמי, להתייחס
ברצינות למצבה של העיר. הוא קיבל
אותנו במשרדו, הקשיב לבקשתנו, והשיב,
:בסדר, תיכף נסדר את העניין.״
הוא הרים את שפופרת הטלפון, ודיבר
לתוכה :״האלו! שילחו לנו ארבע צוללות
בשביל מגיני יפו. כן, כן. וחמש משחתות.
גם כמה תותחים כבדים, איזה מאה.
ומיקלעי ברן. איזה אלף. כן, כן, זה
דחוף!״
בלענו את העלבון וחזרנו בידיים ריקות
ליפו.

ארמ ני מ צי ע מנ קי ם
^ י הו די ם הי תד! כמות מוגבלת של
/מרגמות קטנות. והנה, לפתע, התחילו
להפגיז את העיר בפגזים שהיו למעשה
מוקשים מעופפים. אורך האחד היה
1.30 מטר. הם הרסו את רוב הסימטאות
בשכונות אבו־כביר, מנשיה, ג׳בליה, תל
אל־עריש, ובאפה. עד כדי כן הפחידו פגזים
אלה את תושבי השכונות, שהאחראים
לביטחון יפו חיפשו מוצא מהיר להרגעת
הרוחות. הותל על מפקד איזור באסה
לקחת אחד הפגזים לדמשק, אל המפקד
העליון האלוף טאהא אל־האשמי, כדי למצוא
נשק־נגדי. האלוף התבונן בפגז, אמר
להם תודה רבה בשביל המזכרת — והעמיד
אותו בכניסה למחסן התחמושת המרכזי.
אנשי
המישלחת חזרו ליפו, גייסו בעל-
מסגרייה מקומי כדי שייצר פגז דומה.
הצעיר, שמו היה עלי, ייצר את הפגז.
אחר־כך ניגש לייצר מרגמה מתאימה בשבילו.
אבל תוך כדי כך התפוצץ ומת.
ב־ 18 בפברואר שלח השייך חסן סלא־מה
דו״ח מפורט על המצב ביפו, וביקש
תיגבורת. אתם בוודאי יודעים מי היה
חסן סלאמה. הוא היה אחד הלוחמים הוותיקים
של מרד , 1936 וברח עם המופתי
לגרמניה. שם התאמן בקרבות־קומנדו, הוצ־

נח ממטוס גרמני, יחד עם עוד חמישה
חברים, באיזור יריחו. עם פרוץ קרבות
מלחמת החלוקה, מונה כמפקד הרצועה
הערבית (החוף) והמרכז. בכל זאת נזרק
גם הדו״ח שלו לסל־הניירות בדמשק.
תושב ארמני, שאינני זוכר עתה את
שמו, הציע לוועד הלאומי 30 טנקים קלים*,
במחיר של 15 אלף דינאר. הוא הסכים
שלא יקבל את תמורתם עד מסירת הטנקים.
התעו הלאומי ביפו הטיל על מוצ־טפא
טאהיר לסיים את העניין עם הוזעדה
הצבאית בדמשק. אך שוב — דמשק לא
עשתה מאומה, והעיסקה המצויינת לא
התבצעה.
נשלחו מאות מיברקים למיפקדתו של
טאהא אל־האשמי, אך זה הסתפק בתשובה
אחת :״הפיקוד על יפו הועבר למים־
קדת אל־קאוקג׳י. הוא דואג לגורל העיר.״
אינני מהסס לומר, כי פאוזי אל־קאוק־ג׳י
בגד ביפו ובעם הפלסטיני. אפילו סו־ללת־התותחים
האחת והיחידה של חזית
יפו, שפעלה מיאזור תחת פיקודו של סגן־
אלוף מהדי, הוא העביר למקום אחר. הסוללה
הפגיזה את תל־אביב ביעילות.
פיתאום נתן לה קאוקג׳י הוראה לעבור
לנאבלום. בזאת הקל על היהודים את כיבוש
סאקיה וחיריה (אור־יהודה של היום)
וכפר עאנה, ומייד לאחר־מכן כיבוש יפו
עצמה.

המתנדבים היוגן סלבים
,מוסלמים נענו לקריאת הג׳יהאד, ומנהיגיהם נראיס בתמונה זו נואמים בנזיסגד ביפו.

מיטתה של זונה יהודיה, שעבדה ביפו.
על כך הועמד לדין.
מיברק מהמיפקדה בדמשק הודיע לנו,
כי נשלחו 50 אלף כדורים צ׳כיים 50 ,
אלף כדורים אנגליים, ומספר דומה של
כדורים איטלקיים. הם נמצאים ברפיח,
ועלינו לקבלם שם. הודעד שלח מישהו
לרפיח — והוא חזר בידיים ריקות. איש
לא שמע שם על מישלוח כזה.
ב־ 23 במארס ערכו היהודים התקפה
נוספת. המוקשים המעופפים שלהם הרסו
חלקים שלימים של העיר, ומיטב הנוער
נפל בקרב.
שבוע לאחר מכן הגיעו עוד 130 מוג׳א־הדין
(לוחמי ג׳יהאד) .אבל הביאו איתם
רק 50 רובים, וטומיגן אחד.
ב־ 28 באפריל פתחו היהודים בהתקפה
גדולה. הם הקימו את מיפקדתם בבית־ספר
אליאנס, שליד תחנת הרכבת. בחורינו
במיטה ע 8זוגה יהודיה
הצליחו להדוף את ההתקפה, ונידמה לי
הגיעו
ך* שבוע הראשון של מארם
שגרמנו אבידות לא מעטות ליהודים. למ.
1ליפו 300 מתנדבים חדשים. התנהגו חרת חידשו את ההפגזה — עד שלא
תם היתד, כמו התנהגות העיראקים. וכא נותר חוט חשמל אחד שלא נקרע, או
שר התנהל קרב אכזרי עם היהודים בתל
צינור מיים שלא התפוצץ. החל התוהו
אל־עריש, שלושה ימים אחרי בואם של
ובוהו בעיר; השליטה על הרחוב החלה
מתנדבים אלה, היד. מפקדם עסוק — בנשמטת
מידינו.
י שוב חידשו היהודים את הסתערותם.
• הבטנה, כנראה, לשריוניות הבריטי
שכונת מנשיה הפכה זירה של קרבות
יות, המצויידות בתותחי שני פאונד.
מבית־אל־בית. האנגלים התערבו — והת
שניים
מהשבאב של יפו, בפוזה של לוח־מים,
על גבי טנק מצוייר על עץ. תמונת
11 1 ! 14 1111111
זו אופיינית לחודשים הראשונים של המלחמה שקבעה את גורלה של יפו.

קדמות היהודים הופסקה. אבל אוייב נורא
יותר פגע בנו: מסע השמועות. סופר
על השחיטה הנוראה שבוצעה בדיר יאסין,
ובריחת התושבים — שהיתה איטית במשך
כל הזמן — קיבלה פיתאום תנופה.
רחובות העיד התמלאו טנקים אנגליים,
שכפו שביתת־נשק על הצדדים. לפי תנאי
שביתת־הנשק, נשארו היהודים בעמדות
שכבשו במנשיה. תושבי העיר ראו בכך
כניעה, והסיקו שגורל העיר נחתם —
דבר ששוב הגביר את זרם הבריחה.

שודדים מעזה
ך* ״ 4במאי הנחית אל־קאוקג׳י עוד
4,מכה על יפו. הוא הוציא צו להחלפת
המפקד העיראקי עאדל נג׳ם אל־דין ב־רב־סרן
מישל עיסא. הדבר פגע קשות
ברגשותיו של נג׳ם אל־דין, והוא שיכנע
את כל קציני־המטה שלו להתפטר. כך
נותרה יפו — בשיא הקרב על חייה —
ללא פיקוד. הוא הורה להכין לו סירה,
שתיקח אותו ואת קציניו לביירות .״אני
אראה לפאוזי אל־קאוקג׳י את תוצאת הוראותיו!״
איים בכעס.
ראש־העיר ד״ר יוסוף הייכל, ונכבדי
העיר האחרים, התחננו בפני נג׳ם אל־דין
שיישאר. מישל עיסא הודיע שאינו מעוני
(המשך בעמוד )12

הבדיחה

המוני יפו צובאים על מדרגות המעגן
של נמל יפו, מנסים לעלות לסירות
שיובילו אותם צפונה לביירות, או דרוסה למג׳דל ולעזה.

(המשך מעמוד )11
יין לקבל את הפיקוד. לשוזא. נג׳ם אל-
דין נעלב עד עומק נשמתו. נכבדים בכו
ונישקו את ידו — ללא תוצאה.
כאשר נודע למתנדבים, כי מפקדם עזב
את העיר — נפלו עליהם מורא ופחד.
איש איש נטל את נשקו וברח מהעיר —
כאילו היה בה הדבר. אבל לפני כן פרצו
לחנויות ולבתים, שדדו ובזזו — והיו
מיקרים רבים של אונס. מתנדבים רבים
נהרגו בידי אבותיהם של הבנות.
יפו שקעה בחבלי גסיסה — ומשכה
אליה את עופות־הטרף. כנופיות שודדים
מעזה, ממג׳דל ומג׳ורה בדרום נחתו מסי־מתיהם,
שדדו לאור היום, וחזרו דרך
הים כלעומת שבאו. אבות העיר נאלצו
להפנות חלק ניכר מכוח־המגן אל העיר
פנימה, כדי לשמור על הרכוש מפני השודדים.

אונייהל פי נוי ה עי ר
ך * משהי מי ם לפני גמר המנדט ה!
ו בו ס׳ בארץ, כינס המושל פולד את
נכבדי יפו. היו שם עזיז שחאדה, אדוארד
אל־ביירותי, ד״ר יוטוף הייכל, רשיד אל־ריחאני,
אל־חאג׳ אחמד אבו לבן, ואנוכי.
הוא אמר :״אני רואה בצער את מצבה
של העיר היפה הזאת. זה לא סוד שהיהודים
יוכלו להרוס את עירכם, מייד עם
צאת כוחותינו. נותרו בעיר רק 5000 תושבים
— הם יפלו קורבן לניקמת היהודים.
מה דעתכם שתכריזו על יפו כעיר פרזות,
שאינה מוגנת, ובזאת תצילו אותה מהרס?
אני משאיר זאת להחלטתכם, ואצפה
לתשובה.״
עם צאתו, היינו כולנו בדיעה להסכים
להצעתו. אבל איש מאיתנו לא העז לומר
זאת בקול רם — פן יאשימו אותו כבוגד.
בלית־ברירה, החליט רב־סרן מישל עיסא
להכין את הגנתה האחרונה של העיר. אבל
הוחלט בכל זאת להעביר את הצעת המושל
לדמשק, ואף נשלחה לשם מישלחת
אחרונה מיפו כדי להסביר אותה. היה
ברור, כי יפו תצטרך ללחום — עד מותה.
אחדים מהנכבדים שנותרו בעיר התקשרו
עם סוכנות נסיעות, הזמינו אוניית־נוסעים
גדולה שתיקח את כל התושבים
שנותרו. הם שילמו את הכסף — אך שום
אונייה לא הגיעה. הם פנו לנאבלום לשלוח
משאיות — אך גם אלה לא באו.

הגסיסה -והמוו *ת

£01541.

סרסוס ד־ ר יעקביזו!

?£77£51ז\ 0 311£ 010/א 1א 20

** 0שחר של ה־ 13 במאי יצאו אח-
^ רוני חברי מועצת־העיר את יפו; איתם
גם חברי הוזעד הלאומי. רק אחד מהם,
צלאח אל־נאצר, נשאר במשרד.
התושבים שנותרו הפגינו כל הזמן ברחובות
.״המוזת לזזעד הערבי העליון !
המוות למופתי ! לחם לילדינו ! תרופות
לפצועים הם צעקו.
סירחון הגוויות כיסה את העיר. אשפה
וזוהמה הצטברו ברחובות. החנויות היו
סגורות — או פרוצות.
אחרי הצהריים הגיע מיברק מעמאן,
על הסכמתה להכרזת יפו עיר פרזות.
כעבור שעה קלה הודיע על כך גם מזכיר
הליגה הערבית, עזאם פאשא, מרדיו ירושלים.
הוא מסר כי הודעה על כך הועברה
לאו״ם.
בשעה חמש אחרי הצהריים הזמין המושל
הבריטי את נציגי הצד הערבי והצד
היהודי, ושוחח עם כל מישלחת בנפרד.
הוא הודיע לנו כי מועצת הביטחון שיגרה
נציג, העומד להגיע בכל רגע. הוא
מסר לידי הנציגים הערביים 3000 לירות
— משכורות הנוטרים, שהיו צריכים לקבל
את שכרם באמצעות העירייה ששוב
לא נותר ממנה איש. באותו מעמד אף
העביר לרשותנו את הנשק של העיר 22 :
רובים, יחד עם תחמושת.
בשש בבוקר של ה־ 14 במאי יצאו יצחק
אל־דג׳אני ואמין אנדראוס ללודת את המושל
אל מבואותיה המזרחיים של העיר.
כמעשה רשמי אחרון מסר להם את מפתחות
המשרדים הממשלתיים בעיר.
בשעה 10 בבוקר נכנסו היהודים ליפו.
עובדת מרכזיית־הטלפון הודיעה למרכזייה
של רמלה :״ברגע זה נכנסו היהודים ליפו.
בושה וחרפה לערבים. בוז למנהיגים!״
אני אישית אינני יודע מה קרה אחרי
השעה עשר, כי באותה שעה בדיוק נטשתי
את העיר לכיוון עזה, ומשם לירושלים
המזרחית. עבדתי מספר חודשים בעיר
בצרה שבעיראק, אבל חשתי שאני זר שם.
חזרתי לירושלים, ומאז אני חי בבית הזה.
עכשיו אני מנסה לרשום את תולדות
נפילתה של ירושלים — 19 שנה אחרי
שראיתי את ימיה האחרונים של יפו.

לאויב
לכבוד יאסיד עראפאת,
מיפקרת אל-פתח.

לא, אין מוצא פשוט כזה. מדינת־ישראל לא
תתמוטט -לא מבחוץ, ולא מבפנים.

אין שמץ של אפשרות ששני עמים אלה יחיו
מחר בשלום במדינה אחת, אחרי שנלחמנו
איש ברעהו במשך 90 שנה.

^ אחרונה אתה מנסה להציג בפני העולם חזון העו־
׳ /שה רושם מתקדם וחיובי.

אין הדבר מצליח אפילו בארצות פחות מסובכות— ,
כמו קנדה, בלגיה, מאלאייה וקפריסין.

אני כותב אליך כאוייב אל אוייב.

אתה ואנשיך משתדלים להרוג את אחי
וידידי, חיילי צה״ל בקו הפסקת־האש ופני
היישובים הסמוכים לגבול.

אתה אינך מבריז על נכונותך לזרוק אותנו
לים, בפי שעשה אותו כסיל, אחמד שוקיירי.
אתה שופע סדנות טובות. אתה רוצה להקים מדינה חדשה,
בכל רחבי הארץ, מן הים עד הירדן. אתה מבטיח

אילו יכולת, היית זורע מוות וחורבן בכל רחבי ישראל.

צה״ל, שאני נמנה עליו בבל ישראל, משתדל
להרוג או ללכוד את אנשיך.

היא יבולה רק להמיט אסון על העם אשר
כשמו היא לוחמת.

ץ* חייל ישראלי, הייתי שייך לצבא שלעולם אינו
מזלזל באוייב. הוא משתדל, ולרוב גם מצליח, להעריך
את האוייב נכונה.
מכאן שאיני שותף לזילזול השורר בכמה חוגים בציבור
הישראלי — הרחוקים מאוד מצה״ל — באנשיך.
אני מוכן להאמין כי אנשיך ישתכללו בהדרגה מבחינה
צבאית. אני מוכן להאמין כי הם חדורים באמונה בצידקת
מלחמתם. אני מוכן להאמין שהם נכונים להקריב את נפשם
על מיזבח אמונתם.

נדמה לי שאתה קרוב לכך.

ברגע זה נרקמת ומתגבשת תוכנית בינלאומית,
שאחת ממטרותיה העיקריות היא
לחסל אותך ואת אירגונך -חיסול גופני,
פשוטו במשמעו.
אתה יודע זאת. הרי אמרת זאת בעצמך לעיתונאי אירופי
לפני כמה שבועות.
יוזמת ארבע־המעצמות נועדה, בשיתוף־פעולה עם ממשלות
העולם הערבי, לשים קץ לאירגוני־המלחמה הפלסטיניים.
ואין זה פלא.

אך האם הם יבולים לנצח?
הם יכולים להטריד אותנו — בוודאי.
הם יכולים להפיל בנו קורבנות יקרים — בוודאי. ואצלנו
כל קורבן הוא יקר.
הם יכולים להכריח אותנו לבזבז מאות מיליוני לירות
על ביטחון שוטף — בוודאי.
אך האם כל זה יקרב אותם אפילו בצעד אחד אל נצחון
צבאי?

אתה מאיים על עצם קיומן של ממשלות
מצריים, ירדן ולבנון. בעקיפין אתה מאיים גם
על ממשלות סוריה, עיראק וסעודיה.
אתה מאיים על קיום שני חלקי המימסד הערבי — החלק
הקשור בברית־המועצות והחלק הקשור בארצות־הברית.
לכן נוצר שיתוף־הפעולה האמריקאי־סובייטי, העומד מאחורי
יוזמת ארבע המעצמות. לכן פועלות ממשלות־ערב
בכל כוחן לזרז ולהחיש את ״ההסדר הכפוי״.

אני יודע, ואתה יודע, שהתשובה היא -לא.

בנסיבות שלנו, לא ניתן להשיג הכרעה צבאית באמצעים
של טרור, חבלה ולוחמה זעירה, ותהיה יעילה ומשוכללת
ככל שתהיה.

בולן כאחת רוצות ליצור במהירות מצב שבו
ניתן יהיה לחסל אותך.
הן רוצות להשיג הסדר שיכפה על ישראל נסיגה מן
השטחים הכבושים ופיתרון בעיית־הפליטים, כדי שתיזזצר
בעולם הערבי האווירה הנוחה לחיסול אירגונך.
מצב שבו תהיינה הן המנצחות, המשחררות, מביאות־השלום
— ואתה תהיה מפר־השלום, מחרחר־המלחמה, מא־ריך־המצוקה.

4ני אומר שאתה יודע זאת — כי אני עוקב אחרי
פירסומיכם. שמתי לב לכך שאתם מנסים לעקוף את
העובדה הפשוטה הזאת.
לכן המצאתם, לאחרונה, נוסח חדש. אתם אומרים שלא
תכניעו את ישראל באמצעים צבאיים. תקוותכם היא שבישראל
עצמה יקום פילוג, וכי חלק גדול מן האומה הישראלית
יתמוך בכם.

עם פיו הכבוד, זוהי שטות. ואני מקווה שאתה
יודע זאת.

חוץ מקומץ זעיר של קבוצות־שוליים, בנות־חלוף וחם-
רות־תוחלת, אין בישראל אף גוף אחד, אף אדם אחד, המוכן
לתת יד לחיסולה של מדינת־ישראל.
אנו מדינה דמוקראטית. בציבור שלנו משתקפים כל
ציבעי הקשת. יש לנו, בצד אחד, שואפי התפשטות וסיפוח,
שונאי־ערבים ולאומנים למיניהם. יש לנו, בצד השני, אנשים
המבקשים לחולל שינוי מהותי בעצם תפיסת־היסוד
של מדינת־ישראל.
אני עצמי סבור שאבד הכלח על ההשקפה הציונית של
אבותינו. אני מאמין כי הדור החדש במדינתי ייצור בבוא
העת מישטר חדש — חילוני, בלתי־דתי, בלתי־לאומני,
מבוסם על שוויון ושותפות.

יאפיר עד אפ א ת — האגייב
שבפלסטין השלימה יהיו הכל שווים והכל מאושרים —
ערבים ויהודים, בני כל העמים ובני כל הדתות.

תסלח לי אם איני מאמין -לא לך ולא להם.

אתה ערבי לאומי, ואתה רוצה במדינה שבה ישלטו הערבים
.״פלסטין השלימה״ שלך תהיה מדינה ערבית. בני עמי
יהיו בה, במיקרה הטוב, מיעוט נסבל, חסר זכויות לאומיות.
חסידי הסיפוח אצלנו הם יהודים לאומיים, והם רוצים
במדינה שבה ישלטו היהודים .״ארץ־ישראל השלימה״ שלהם
תהיה מדינה יהודית. הערבים יהיו בה, במיקרה הטוב
ביותר, אוכלוסייה נסבלת, חסרת זכויות לאומיות.
אני אדם לאומי. אני רואה בלאומיות כוח חיובי. אני
רואה בה את כוח־הדחף העיקרי בדורנו.

אולם אני מוכן למסור את נפשי על קיומה
לכן אני פוסל את ״פלסטין השלימה״ ואת
כדיוק כשם שאנשיך
של מדינת־ישראל
״ארץ־ישראל השלימה״ כמידה שווה. שום
מוכנים למסור את נפשם על קיום עמם.
מבחינה זו אין הבדל בישראל בין ציונים ולא־ציונים, מיבנה, המבוסס על דיכוי עם אחר, לא יצלח.
דתיים ואנטי־דתיים, בני מערב ובני מיזרח. ואם אתה

באמת סבור, כפי שכותבים תועמלניך, שתצמח לך הישועה 4^4ם דבריכם נועדו רק לתעמולה, כדי לאחז עיני
מבני עדות־המיזרח, אשר יקומו נגד המדינה ״האשכנזית״
ויצטרפו לאל־פתזז — הרי אתה מעיד על עצמך שהמציאות
הישראלית רחוקה ממך מאוד־מאוד.
״בני עדות־המיזרח״ עולים בלהט הלאומי שלהם על אחיהם
בני־המערב, וחוששני שיחם רבים מהם לארצות מוצאם
שלילי יותר מיחס יוצאי־אירופה.

נועה לוחמת שאין לה מטרת־מלחמה ברורה, מצי!
4אותית וניתנת־להגשמה, אינה יכולה לקוזת לנצחון.
אין היא יכולה לרכוש בעלי־ברית פוליטיים. אין היא
יכולה כלל לנהל מדיניות.

ואני מציע לך -באוייב לאוייב -לבדוק
מה הגיונה של מלחמה זו.

ואם רוצים אנחנו לשמור על שלימות הארץ, נוכל להגשים
זאת רק על־ידי הסדר והתקשרות ושיתוף־פעולה בין
שתי מדינות אלה.

האלטרנטיבה היחידה לכך היא חיסול העם
האחד על־ידי השני.

אילו יכולנו, בוזדאי היינו עוקרים משורשיו את אירגונך
כולו.
בינינו נטושה מלמחה. מלחמה הנראית, עתה, כמלחמת־חורמה.

שני
עמינו יוכלו לחיות זה כצד זה רק כשתי
מדינות לאומיות ריבוניות, שבל אחת מהן
מעניקה לעמה חירות וביטחון וזהות לאומית.

תמימים בעולם הערבי — ניחא.
אך אם אתה רוצה שיתייחסו לדברים ברצינות, אין בפי
אלא תשובה זו:
בארץ זו, שאתם קוראים לה פלסטין ושאנו קוראים לה
ארץ־ישראל, חיים שני עמים. לכל אחד מהם יש זכויות
לאומיות. לכל אחד מהם הזכות ליישות לאומית משלו.

אם יקום הדבר תוך הודשיים־שלושה -
ויש סיכוי רב מאוד שזה יקום -תיערך באחד
מימי קיץ 1969 התקפה מתואמת של כל
הצבאות ושירותי-הכיטחון הערביים לחיסול
מחנותיך. במרחץ-הדמיפ שייערך אז, אין לך
סיכוי לנצח.

ץ* כיוון שאני אוייב שלך, ואתה מאיים על חיי, הייתי
צריך לשמוח לקראת אפשרות זו.
אולם אין היא משמחת אותי.

לא מפני שאני דואג לך, אלא מפני שאני
דואג לעתיד מדינתי.
איני מאמין כי יוזמת המעצמות לבדר. יכולה להביא
לשלום של ממש. איני מאמין כי שלום של ממש ייתכן ללא
הידברות ישירה והסכם ישיר בין האומה הישראלית והאומה
הפלסטינית.
איני מאמין בהסדר שיקום על חורבנה של האומה הפלסטינית,
על חלוקתה מחדש, על שלילת יישותה הלאומית,
על מסירתה לאדונים זרים. האומה הפלסטינית תמשיך
לדפוק על שערי ההיסטוריה. רוחה תחזור ותטריד את
מנוחת העמים, כפי שעשתה בעשרים השנים האחרונות.

המלחמה התחילה בין שני עמינו -שני עמי
ארץ זו. השלום חייב לקום בין שני עמינו.

ך* רג עזה יש רק שני גורמים המתנגדים ליוזמת המע־
^ צמות: ממשלת־ישראל ואירגוני־המלחמה הפלסטיניים.
(המשך בעמוד )14

מאת 1 1 3־11

הנידון

במדינה

(המשך מעמוד )13

זוהי כימעט מהתלה.
כי ממשלת־ישראל אינה מכירה בעצם
קיום האומה הפלסטינית. והאירגונים הפלסטיניים
אינם מכירים באומה הישראלית.
האם לא הגיעה השעה לשים קץ למה־תלה
זו — מהתלה טראגית, המפילה יומיום
קורבנות־דמים ללא כל טעם ותכלית?

אילו היה נוצר היום כסיס משותף
להידברות כין שני עמינו -
כן, הידברות כין הלוחמים! -כי
אז היתה נשמטת הקרקע מתחת
לרעיון ״ההסדר הכפוי״.

העמים מחפשים הסדר כפוי, מפני שנואשו
מכל הסדר אחר. הם חוששים מפני
המלחמה בינינו, מפני שזו עלולה בנקל להביא
למלחמת־עולם. הם חוששים מפניה
גם מפני שהיא יכולה ליצור מצב של תוהו־ומהו
במרחב, ולהביא לחדירת הכוח הסיני,
באמצעותך.
כל זה ייעלם בן־רגע אם יקום השלום.

ייעלם הנסיון של האימפריאליזם
האמריקאי והאימפריאליזם הסובייטי
להשתלט במשותף על המרחב
שלנו.
ייעלם שילטונם של סוכנים זרים במדינות
השונות של המרחב.

עמי המרחב -וביניהם האומה
הפלסטינית והאומה הי שראלי ת-
יהיו שוב אדונים לגורלם -לא
בבית-הקכרות, לא בשדה-הקטל,
אלא בשדה־היצירה.

ך * אם זה אפשרי? התיתכן יציאה

| )כזאת מן המבוי הסתום?
על אף עמדתה של ממשלת־ישראל, יש
בישראל טובים ורבים המכירים בקיומה
ובזכויותיה של האומה הפלסטינית. מול
דיבוריהם של עסקני־המפלגות, שלא למדו
דבר ולא שכחו דבר בחמישים השנים האחרונות,
התייצבו כמה מגדולי הוגי־הדי־עות
שלנו, פרופסורים עתירי־כבוד, אלופי־צבא
עטורי־תהילה, וחזרו בימים אלה על
אמונתם כי השלום בין ישראל ופלסטין
יכול וצריך לקום.

מיטב המנהיגים הפלסטיניים
הביעו את אותה התקווה -מי
בגלוי וכפה מלא, מי בדיונים סודיים.
יש ביניהם הטוענים כי
אתה שותף לדיעה זו.
רמזים שונים שהשמיעו אנשיך, בפיר־סומים
עולמיים, יכולים להתפרש כרצון לשבת,
בבוא היום, ליד שולחן־הדיונים עם
ישראל. לדברי עיתונאי זר, אמר אחד מהם
כי ״נכריח את הישראלים בפצצות שלנו
לשבת עימנו-.
לשם כך — אין צורך בפצצות.

יש צורך כהכרזה אחת, פשוטה
וברורה, מפיך.

הכרזה האומרת :״אף כי ליבנו נתון לפלסטין
כולה, מוכנים אנחנו להסתפק כשיחדור
אותו חלק מפלסטין שהיה בידי הערבים
ביום ד,־ 5ביוני ,1967 ,אם מוכנה
ישראל להסתפק בחלק שהיה בידיה.
״אנו מוכנים להקים מדינה פלסטינית
חופשית בשטחים אלה, כדי להגשים סוף-
סוף את חזוננו הלאומי, להחזיר את פלסטין
למפת העמים, להניף דגלנו בארצנו.

המשבר המגוחך
המדינה עסוקה כל־כולה בנושא האחד החשוב
כיום: המצב בגבולות, היחסים עם
הערבים, דיוני ארבע המעצמות.
את הכנסת העסיקה השבוע שאלה אחרת
לגמרי. הצעת אי־האמון בממשלה, שהוגשה
על־ידי אגודת־ישראל, דנה בנושא ישן־נושן:
הכפייה הדתית. הפעם: החלטת הממשלה
לקיים את שידורי הטלביזיה גם בשבתות,
כמו את שידורי הרדיו.
קשה היה להבין את ההתרגשות הפתאומית
של הדתיים. המפד״ל הרחיקה לכת עד
כדי כך, שלא הצביעה בעד הממשלה בה
היא יושבת, בישלה תחת זאת משבר ממ שלתי מגוחך.
* אלא שמאחורי המהלכים המגוחכים, פעל
ההגיון המפלגתי. בעיית הטלביזיה היתד, רק
עילה ליצירת משבר בכל מחיר. כמו לפני
כל מערכת־בחירות, חיפשו הדתיים נושא
שיוכיח לבוחריהם שהם עומדים על מישמרת
הדת, ושהם שונים מיתר המפלגות.
ואם זה טוב למפד״ל, זה טוב למע״י. כי
אותו משבר מאפשר לה להשכיח מלב האזרח
החילוני את העובדה, שהיא מכרה את
חרויותיו האישיות לעסקני הכפייה הדתית.
הודות למשברים מבושלים מסוג זה, יכולה
היא להופיע כלוחמת אמיצה נגד הכפייה הדתית
— ולרמות על־ידי כך את בעלי הזיכרון
הקצר.
מהתלה שטנית

למען שלום של צדק, שלום כין
הלוחמים, שלום בין הנאמנים לעמיהם,
שלום כין אמיצי-הלב.
או רי

א בנ די

האחרון, בשמירת לילה במוצב צה״ל ב־ביקעת־הירדן,
דרומית לגשר דמיה. ורדי
חזר משם גיבור. סגל נפל שם חלל.

״רציתי שייעלמו באדמה״
ך* מוצב הוחזק בידי יחידת מילואים,
( | שאנשיה הם ברובם תושבי סביבות תל-
אביב. רבים מהם הם בעלי מיקצועות חופשיים:
פקידים, עורכי־דין, מורים. אף אחד
מהם אינו איש צבא מיקצועי.
באוקטובר, בשנה שעברה, נקראה היחידה
למילואים, והוטסה לשארם א־שייך. הפעם
הוטל עליה להחזיק במוצב בגיזרה חמה —
גיזרת גשר דמיה.
״זה עניין אחר לגמרי,״ סיפר דויד ורדי,
״זה משהו אחר כשאתה שומע על זה או
כשאתה נמצא במקום• זה לא עניין פשוט.
כל הזמן יש מתח ופעילות. אם זה לא החבלנים,
אז זה אנשי הצבא הירדני. וכאשר
כל החיילים הם אנשי מילואים ובעלי משפחות
עם ילדים, אז ברור שהעניין אינו
צחוק.
״לקחנו את זה ברצינות. במיוחד אני. כל

וגיקוונן וווי בוגוצב

יחיו יחד כירושלים המאוחדת,
כירת הארץ ובירת שתי המדינות.

ם תכריז אתה הכרזה מאת —

כשם שהעם של פלסטין יהיה אז — אז!
— איתך.

ך* יום הראשון השבוע, בשעות הצר,־
רים, הגיע דויד ורדי ( )34 לביתו שבשדרות
העצמאות בבת־ים. הוא היה לבוש
מדים מאובקים של צר,״ל, אותם לבש, כשקיבל
חופשה של 24 שעות מהמוצב ב־בקעת־הירדן,
בו הוא משרת את שירות המילואים
שלו.
כשנכנס לדירתו הנאה, התנפלו עליו שני
ילדיו, רוני בן ר,־ 4וגילי בן השנתיים. רוני
ביקש מהאב להיכנס עימו לחדר־ר,אמבטיה,
שם קרב אל אזנו ולחש לו משפט אחד:
״אבא, אתה גיבור.״
אותה שעה, במרחק של כמה רחובות
משם, ברחוב הרצל בבת־ים, מיררו שני

ככל שהסיכויים להסדר שלום בי ישראל
למדינות־ערב מתרחקים והולכים, וככל שההסדר
הכפוי, הצפוי מטעם המעצמות הופך
ליותר מוחשי, מתגברים בישראל הקולות
התובעים פיתרון בכיוון של הכרה
ביישות הפלסטינית והקמת מדינה פלסטינית.
תחילה, לפני מספר שבועות, היה זה
האלוף במילואים מתי פלד, מי שהיה
ראש אגף־אספקה במטכ״ל במלחמת־ששת־הימים
שתבע הקמת מדינה פלסטינית ב־פיתרון
הרצוי ביותר למדינת־ישראל מהבחינה
הצבאית. השבוע התווסף קול נוסף
לתובעי ההכרה ביישות הפלסטינית. היה
זה קולו של הפרופסור (להיססוריר) יעקב
טלמון 53 חתן פרס ישראל, שזכה בשם
עולם בזכות מחקרו ״יסודות הדמוקרטיה
הטוטליטארית״.
טלמון בחר להציג את עמדתו בצורת
מכתב גלוי אל שר־ההסברה ישראל גלילי,
בתגובה על הערתו של גלילי, שטען נ־

תחיינה שתי המדינות הלאומיות זו בצד
זו, ויחזירו בהדרגה את הביטחון ההדדי
והאמון ההדדי הדרוש, עד להקמת מיסגרת
חדשה לשלימות הארץ. יחיו יחד בארץ שלא
יהיו בה עוד פליטים.

אנחנו נכריה את ממשלתנו ללכת
בדרך זו -כי ארץ דמוקרא־טית
אנחנו, והעם של ישראל
יהיה עימנו.

ה 3רוד

דיעות

״אנו מוכנים לכך כדי להציל את
העם הפלסטיני מדיכוי ישותו,
ממלחמה עקובה-מדם העלולה להביא
עליו חורבן, ממזימתו הח דשה
של האימפריאליזם״.

ל? אתה תשנה את ההיסטוריה של הארץ
ושל המרחב.

זהו גיבור השבוע: המיקלען שסיכל הסחעוח

היסטוריון טלפון
חטא נגד המוסר, התבונה והיושר
וועידת הקיבוץ־המאוחד :״אין אנו. רוא־ס
כערביי הארץ קטגוריה אתנית, ציבור בעל
ייחוד לאומי בארץ הזאת.״
שאלת השאלות. טען טלמון, יליד
פולין :״בעיני העולם, וגם בעיני, הכרה
או אי־הברה בערבים הפלסטינים כבציבור
בעל זכות הגדרה עצמית, היא שאלת השאלות.
היא אבן בוחן שתקבע אם נשואות
עינינו להסדר ולהתפייסות, או להת־
(המשך בעמוד )18

תינוקות אחרים בבכי. סמדר סגל בת ר־5
בכתה מפני שסיפרו לה כי אבא חולה והוא
נמצא בבית־חולים. אופיר בכה מפני שהוא
תינוק בן חצי שנה, ושמע את אמו ביכה.
האם ביכתה את בעלה, מאיר סגל 32 אותו
עמדה להוביל לקבורות.
מאיר סגל נפל על אותו מוצב ממנו יצא
דויד ורדי לחופשה.
היה דמיון רב בין שני הצעירים מבת־ים
שהכירו זה את זה רק במיסגרת יחידת המילואים
שלהם. שניהם נולדו ברומניה. שניהם,
יחסית, חדשים בארץ. מאיר סגל עלה
לפני 18 שנים, דויד ורדי אחריו.
שניהם חלמו על קאריירות של מהנדסים.
דויד ורדי רצה להיות מהנדס טקסטיל. מאיר
סגל רצה להשלים את בחינות הבגרות שלו
ולהגיע לתואר מהנדס• שניהם עסקו במיק־צועות
אחרים: סגל כסגן מנהל מחלקה ב־תעשיר,־ר,אווירית,
ורדי כפקיד בבנק דיסקונט
ביפו.
אף אחד מהם לא נלחם בחייו מלחמה של
ממש. במלחמת ששת־הימים שירתו שניהם
ביחידה שפעלה בחזית המרכז בגיזרת לטרון,
לא נכנסה כמעט למגע של אש עם
האויב הנסוג.
בפעס האחרונה הם היו יחד בליל שבת

פקיד ורד׳ בבית
הזמן ישנתי על המיקלע שלי. היתר, לי מין
הרגשה שיקרה משהו. רציתי שאהיה קרום
עד כמה שאפשר לנשק שלי, כדי שאם יקרר,
משהו, אוכל מייד לפעול. לא רציתי שגורם
הזמן ישחק תפקיד בפעילות שלי, ושאם יקרה
משהו, אהיה קרוב עד כמה שאפשר לעניינים.
ובאמת זה עזר, חוץ מהאקשנשום
שקיבלתי בגב, כתוצאה מזה שישנתי על
הנשק.
״אותו לילה הייתי ב שמירה עם מאיר סגל.
הוא היה באמת בן־אדם נפלא. בפלוגה שלנו
הוא היה החובש ואני הכרתי אותו רק מהשירות
במילואים. זד, היד, לילה חשוך בלי
ירח. היה חושך מוחלט, אי־אפשר היה לראות
שום דבר אפילו במרחק כמד, מטרים.
אני לא יודע למה, אבל דווקא בשמירה הזאת

לילית על מוצב צה־־ל
היתד. לי הרגשה שיקרה משהו. לכן הייתי
כל הזמן דרוך ומתוח.
״בערך בשעה 2.30 בלילה שמעתי פתאום
רעש מוזר של נקישת מתכת. הרעש בא מ־כיויז
הגדר של המוצב. לא ראיתי שום דבר.
אבל הכרתי שם כל אבן וכל צורה• ביום
אתה מסתכל ולומד את השטח, ובלילה אתה
לומד להכיר את הרעשים הרגילים לסביבה.
״לא חשבתי אפילו לרגע כששמעתי את

צ 3א ס די ר
או כנופיות>
ף• ראיון שהעניק לשבועון הצרפתי לה־אקספרס,
סיכם שר־הביטחון משה דיין
את דעתו על אירגון החבלה אל־פתח :״זוהי
קבוצת טרוריסטים שאנו צריכים להילחם
בהם ונצליח בכך. זה חלק מן המישחק אין
זה מדאיג אותי יותר מדי אינני יכול
לומר שאינם יעילים, משום שאינם משפרים
את הכושר ההתקפי שלהם מנקודתיראות
צבאית.״
ימים מספר אחרי שאמר זאת, ושלושה
ימים לפני שפורסם הראיון, טפחה המציאות.
על פני דיין. יחידה של אל־פתח תקפה את
המוצב הצבאי של צה״ל ליד גשר דמיה ב״
ביקעת הירדן. ההתקפה נכשלה. התוקפים
נסוגו והשאירו אחריהם 12 חללים. אבל איש
מחיילי המוצבים בביקעה או מהמפקדים הנושאים
באחריות לקו, לא היה אומו כי

הרוגי ״אל־פתח״ במבואות המוצב: תמהו בדרך הלוחמה

אל־פתח ״לא שיפר את הכושר ההתקפי שלו
מנקודת־ראות צבאית.״
מבחינה זו קיים פער עמוק ומסוכן בין
החזית והעורף. העורף האזרחי בישראל נוטה
עדיין לזלזל וללעוג לאנשי אל־פתח.
כותבי מאמרים ראשיים מקווים בתרועה, אחרי
כל מהלומה ש מנחית צה״ל על החבלנים,
כי ״הדבר ישמש להם לקח.״ במוספים מתפרסמות
כתבות הומוריסטיות המתארות את
אל־פתח כצבא של ניצבים, העורך הצגות
לעיתונאים.
אבל בקו החזית הראשון ההרגשה היא
שונה לחלוטין. מאז הפשיטה של אל פתח
על אל־חמה חדלו רבים לראות באל־פתח
״קבוצת טירוריסטים״.
אפשר להדביק כינוי כזה לחוליות חבלנים
המסתננים דרך הקווים, נמנעים מכל
מגע עם כוחות מזויינים, ומחפשים לפגוע
במטרות אזרחיות. אבל אירגון, השולח יחידות
צבאיות מאומנות לפשיטות ולהתקפות

כיום חדירה דרך הירדן, הן נאלצות להתחיל
במסע לעבר הגבול במרחק קילומטרים
רבים מן הגבול.
גם בעורף הרחוק אין החבלנים יכולים.
לקיים בסיסים צבאיים גלויים. מהלומות האוויר
שהנחית צה״ל על בסיסים אלה הכריחו
את החבלנים לפזרם, להסתירם, ולהתארגן
במיסגרות קטנות.
אבל המציאות החדשה שהכתיב צה״ל לקו
החזית העמידה את אירגוני החבלה בפני
משימות חדשות, שחייבו שיטות־פעולה חדשות,
שיטות אלה באות עתה לידי ביטוי
בהתקפות שעורך אל־פתח על מוצבי צה״ל,
המחייבות פעילות במיסגרת מחלקתית או
פלוגתית צבאית.
זהו מצב חדש שאין צה״ל מתעלם ממנו.
הוא מציב בפניו אתגרים חדשים. אבל יותר
מאשר לצה״ל, חייב מצב זח להדליק אור
אדום בפני מדינאי ישראל.
התפתחות אל־פתח מצביעה על כיוון של
התקדמות ושיפורים מבחינה צבאית• מצב
זה אפשרי כאשר האירגון ניזון ממלאי אנושי
גדול של אנשים מיואשים — הפליטים
הפלם טיניים החיים בארצות־ערב.
במיקרה כזה אין הפיתרון יכול להיות!
צבאי, אלא מדיני. משום שכל פיתרון צבאי,
שבוודאי יימצא, יוליד בעתיד אתגרים צבאיים
דחרים.

הרעש. זה היה רעש בלתי מוכר. ההוראה
היתד, לפתוח מייד באש. צעקתי לסגל שירוץ
להעיר את החברה ואני פתחתי מייד
באש מהמיקלע שלי לכיוון שמשם שמעתי
את הרעש.
״מהכיוון שלשם יריתי שמעתי מייד כמה
צעקות כאב של אנסים, וידעתי שזהו זה:
מנסים להתקיף אותנו. המשכתי לירות בלי
הפסקה. שמעתי גם קריאת כאב מהכיוון
שלנו. מכיוון הגדר זרקו עלינו רימון שהתפוצץ
על שפת העמדה שלנו. ראיתי את
סגל נופל על ידי ועוד שניים אחרים שנפצעו.
״אחד
מהפצועים היה הסמל אמיר פיס,
עורך־דין מפתח־תקווה. הוא איבד הרבה דם
מהרגל אבל המשיך להילחם כאילו לא קרה
לו כלום. לא היה זמן להסתכל או לחשוב.
המשכתי לירות במיקלע שלי לאותו כיוון
של הגדר, כשהחבר׳ה שלי יורים גם כן
וזורקים רימונים לאותו כיוון. לא ראיתי
בהתחלה פגיעות, כי אי־אפשר היה לראות
כלום. אבל באופן פסיכולוגי הייתי בטוחן
שהרגתי כמה מהתוקפים. מתוך המוצב ירו
כמה פצצות תאורה שהאירו את השטח, ואז
ראיתי כמה דמויות שוכבות על האומה

על מוצבים בהם מחזיקים חיילים, רחוק
מלהיות ״קבוצת טרוריסטים״ .אפילו אם התקפות
אלה נכשלות, אפילו אם הן עולות
באבידות כבדות לתוקפים, אין ספק כי אפשר
לראות בהן התקדמות ניכרת ושיפור הכושר
ההתקפי שלהם, גם מנקודת ראות
צבאית.
״לדעתי, נמצאות היו יחידות אל־פתח באותה
רמה בה היו יח-דות החי״ש של ההגנה
ב־ 947ו, בתחילת מלחמת העצמאות,״
אמר לא מכבר אחד הפרשנים.
חברו היה מוכן אפילו להרחיק לכת :״אני
סבור שהם הגיעו כבר לרמה המיבצעית של
יח־דת הקומנדו 101 בתחילת דרכה, בשנת
.1953״

ך* עובדות מדברות בעד עצמן. ברשות
ן | אל־פתח נמצאים כיום, בירדן בלבד, מ־5
מד 15 אלף לוחמים. אירגון זה אינו מוגבל
בכוח אדם, בנשק, או בכספים. לוחמיו מקב־

״חשבתי שהיה שם רק אחד. אבל עכשיו,
יכולתי לראות לפחות שש דמויות. המשכתי
לירות לעברם. היה לי מין רצון חזק כזה
להכניס אותם לתוך האדמה, שייעלמו.״

״לא יכולתי להיות שם!״

* £תאום היתה התפוצצות• הסתבר
/ /ע שהדלקתי אותם. פגעתי כנראה במיט־ען־חבלה
שהיה על גב אחד מהם, והם כולם
התפוצצו.
״רק אז, כשהיה ברור שכבר לא יורים
אלינו מכיוון הגדר ושחיסלנו את כל מי שהיה
שם, התחילו לירות עלינו מכיוון הרתק
שלהם. המשכנו בחילופי יריות. כך זה נמשך
בערך שעתיים, כשלקראת הסוף פתחו
עלינו גם הירדנים בהפגזה. במשך שעתיים
אלה יריתי בעצמי מתוך המיקלע שלי כאלפיים
ומשהו כדורים. הקנה היה כבד אדום
מרוב אש. זה היה אולי הצרור הארוך ביותר
שמישהו ירה במיקלע.
״כשנגמר הכל, נשארתי בתצפית בעמדה.
אחר־כך ביקשתי שיחזירו אותי למוצב. לא
יכולתי עוד להישאר שם• הייתי נרגש ונסער
מנפילת החבר שלי, מאיר סגל.

ליס אימון צבאי מידי מדריכים מיקצועיים
באלג׳יריה או בסין העממית. הם מאורגנים
כיום במיסגרות גדודיות ואיזוריות. לגבי
צה״ל הם מהווים כיום אתגר חדש — אתגר
שפירושו מלחמה בצבא חצי־סדיר נוסף, ולא
בחוליות חבלנים כשם שהיה עד כה.
במלחמתו בטרור, במיסגרות ובשיטות שפעלו
עד כה, רשם לעצמו צה״ל הישגים
נכבדים. הוא חסם את ביקעת הירדן כמעט
לחלוטין. כיום לא יכולה כמעט חוליית חבלנים
לחצות את הירדן מבלי להתגלות ול-
היתפם. די לזכור את המצב ששרר לפני
שנה, כשחוליות חבלנים היו חודרות מדי
לילה למשקי עמק בית־שאן או לפנים השטחים
המוחזקים, כדי להבין את השינוי הקיצוני
שחולל צה״ל.

** וד יותר מזאת צה״ל כפה על אירגוני־החבלה
להרחיק את בסיסיהם מקו
הפסקת־האש. כשיחידות אל־פתח מתכננות

״בבוקר הלכו החבר׳ה לראות את אלה
שנהרגו על הגדר. היו שם 12 גוויות. מרוסקות
לגמרי. הם היו ממש חתוכים. חלק במרחק מהם היו
מהעמדה שלנו. אני לא הלכתי לראות
את הגוויות. לא יכולתי להסתכל. היה לי
כבר מספיק.
״אני לא מיליטריסט ולא מבין הרבה ב־צבאיות.
אבל אני חושב שהרגע בו פתחתי
עליהם באש היה ממש שניות לפני תחילת
ההסתערות שלהם• תפסתי אותם על הגדר
כשבידיים שלהם היו רימונים בלי ניצרות.
רובם נפלו כשהרימונים בתוך הידיים שלהם.
בגלל זה אני עוד כל כך נרגש. אני לא
יכול להשתחרר מהמחשבה מה היה קורה
אילו הייתי מאחר,לירות בכמה שניות, והם
היו יורים בהתחלה עם כל מה שהיה להם
שם: רימונים ובזוקות.
״אין לי ספק שהם הלכו להתאבד כ שעלו
עלינו. זה מוצב שקשה מאוד לעלות עליו.
הם בטח רצו לקחת דווקא את המוצב הזה,
כדי להוכיח שהם חזקים. לפי הסיפורים שסיפרו
החבר׳ה אחר־כך, הם היו אנשים מובחרים.
כנראה יחידת קומנדו של אל־פתזז.
רובם היו צעירים מאוד, בני .20—18״

בבוקר באו לבקר אותנו במוצב. היו שם
משה דיין וחיים בר־לב ועוד כל מיני קצינים.
אבל אני הייתי עדיין המום ממה שקרה
בלילה. המכה שקיבלתי מבחינה נפשית היתר,
חזקה מאוד.
״רק כשקיבלתי חופשה ובאתי העירה, הרגשתי
שעשיתי בעצם משהו גדול. עד שלא
באתי העירה לא תפסתי מה בעצם עטיתי.
לא חשבתי שהדבר כל כך חשוב. בסך־הכל
מילאתי את חובתי. אבל בעיר התחילו אנשים
לעצור אותי ברחוב ולברך אותי. בבית
מצאתי המון זרי פרחים מכל מיני׳
אירגונים של ילדים, בתי־ספר וחברים. הטלפון
לא הפסיק לצלצל אצלנו בבית. קיבלנו
טלפונים עם ברכות מנשים שלא היכר־נו
ושאמרו שהן אמהות של עם ישראל.
״מה לעשות? אני לא בנוי להיות גיבור
כמו כוכב קולנוע. אני בן־אדם רגיש. התרגשתי
מכל זה. זה פעם ראשונה בחיים
שלי שאני הורג בן־אדם ורואה מישהו נהרג
על־ידי, קרוב אלי. זאת תמונה שלא אזזכח
אף פעם בחיים שלי. אני לא יכול לשכוח.
״כל הזמן אני שם את עצמי במקום
מאיר סגל. הלא זה יכול היה להיות גם ההיפר.
וגם לו יקו מזוי ילדים ד מוי ת״

ד ל׳וז

ל? . 13ז ד

א. 81 אבו
)! 11 עתה
לא הייתי מאמין שאי־פעם אראה זאת במו עיני: אבא אבן נשאר ללא מילים. אבן עומד
על דוכן הנואמים, נשאל שאלה — ומסרב להשיב, מפני שאין לו מענה.
בוזדאי לא הייתי מאמין שאני הקטן אגרום לתופעת־טבע נדירה זו.

זה היה בשעת השאילתות.
השאילתה, כפי שהיא קיימת עתה, היא כל־כולה המצאה של סיעתנו. כשבאנו לכנסת,
מצאנו את השאילתה כמכשיר מוזנח וחלוד, בבחינת אבן מאסו הבונים. אמנון זכרוני
ואני הבחנו מייד כי אפשר להפוך אותה לאבן־פינה של פעולתנו. כך הפכנו את השאילתה
תחליף לפעולות רבות אחרות, החסומות בפנינו. את ״השאלה הנוספת״ — השאלה
הקצרה האחת שמותר להוסיפה בעל־פה אחרי תשובתו של השר — הפכנו תחליף לנאום
שלם.
מאז קמו לנו מחקים רבים. יש חברי־כנסת — ודווקא מבין אלה שאינם מצטיינים
ביותר — המציפים את הכנסת בשאילתות סתמיות, תוך העתקת ידיעות מן העיתונים,
ואינם טורחים אפילו להיות נוכחים בעת מתן התשובות. הם פשוט מקווים כי משהו
מכל זה יתפרסם בעיתונות, וייווצר רושם של פעילות מצידם. סיעת המרכז החופשי,
כאשר קמה, חיכתה את שיטותינו בשטח זה, כמו בכל שאר השטחים.
כיום הפכה ״השאלה הנוספת״ אחד מסימני־ההיכר של סיעתנו( .לפני שבועיים, בעת
שאריה בן־אליעזר כיהן כיו״ר הישיבה, קם ח״כ אחר כדי לשאול שאלה נוספת. היו״ר
לא ראה אותו. כשמחה הח״ב בקול רם, התנצל בן־אליעזר :״אני מסתכל רק בחבר־הכנסת
אורי אבנרי.״).
רוב השרים מתכוננים מראש לשאלות אלה, בבואם להשיב לשאילתות שלנו. כדי להימנע
מצורך זה, בנושאים שאינם נוחים לו, משתמש משה דיין בסעיף נשכח בתקנון, המאפשר
לו לסרב בכלל להשיב על שאילתות, מטעמי ״אינטרס המדינה״ .ואילו אבא אבן משהה
תשובותיו במשך ארבעה־חמישה חודשים, עד שהדברים מאבדים את ערכם. לאחרונה
המציא עוד שיטה חדשה: הוא מקבץ יחד כמה וכמה שאילתות,
הנוגעות לנושא אחד, משיב עליהן במרוכז.
קבעתי כי במיקרד, זה יש לי הזכות לשאול שאלה נוספת
על כל אחת מן השאילתות שנענו במרוכז — ועל
רקע זה אירעה התקרית הבאה.
אבן השיב ביחד על 23 שאילתות — מהן שמונה של
סיעתנו. הנושא היה יוזמת ארבע המעצמות. אבן קרא
הצהרה מפורטת, בה קבע שהובטח לו בפירוש כי הכוונה
אינה לשלום כפוי, אלא להמלצות בלבד. אחר־כך הודיע ,
כי ממשלת־ישראל מתנגדת בכלל לכל יוזמת המעצמות.
קמתי ושאלתי את השאלה הראשונה :
או רי אבנלי: יש לי שורה של שאלות נוספות. אני
מציע שאשאל אותן אזזת־אחת, כדי לתת לשר אפשרות
סנהדר אי
להתייחם אליהן.
השאלה הראשונה: האם אין סתירה בין הסיומת של הודעתך עכשיו, אדוני שר־החוץ,
לבין התחלתה? אם המעצמות מכריזות שאין כוונתן לכפייה, ואין כוונתן להסדר כפוי, כי
אם להיפך — לעיבוד המלצות שיונחו על שולחן האו״ם ויועברו על־ידי השגריר יארינג
לצדדים כדי להשיג את הסכמתם — מדוע צריכת ישראל לפסול מראש כל יוזמה כזו, כפי
שעשתה גם ראש־הממשלה השבוע, וכפי שעשית אתה כרגע?
אכאאכן: אינני מקבל כי יש סתירת כזאת.
אנו מתנגדים לא רק לכפ;יך ו, אלא גם לקביעה מראש של הסכם, שצריך לקום בינינו
לבין סמשלות־ערב. לאמות אנו מתנגדים לכך שגורם מחוץ לאיזור יאמר מצד אחד:
עליכם לנהל סשא־ומתן ולהגיע לידי הסכם, ומצד שני לאמור: אולם אנו רוצים שתגיעו
להסכם לפי א׳ — ב׳ — ג׳.
מי שיקבל את המושג של משא־ומתן, צריך לקבל מושג של משא־ומתן חופשי, שלא
יהיה מוגדר מראש. על כן אנו מביעים את התנגדותנו לכל מאמץ לחייב מראש את המשא־ומתן,
לפני ניהולו.
א ו די אכנרי: כבוד שר־החוץ, מדוע לא יתבצע הדבר בשני שלבים?
מדוע לא תהיה תחילה יוזמה מצד המעצמות, שבעיקבותיה תתחדש שליחות יארינג,
וכשלב שני — משא־ומתן פנים־אל־פנים של ישראל והערבים, בהשתתפות המעצמות,
כדי ששני הצדדים יגיעו לידי הסכם?
הבנתי שכוונת המעצמות היא שגם בשלב הראשון ״קבעו ההמלצות על דעת הצדדים
ותוך התייעצות עם הצדדים, כשברית־המועצות מייצגת את הצד הערבי ואילו ארצות־הברית
מתייעצת עם ישראל ומייצגת את הצד שלנו. מה רע בכך?
אבאא בן: גבירתי היושבת־ראש, הערה לסדר.
קמתי כדי להסביר מה עושה משרד־החוץ ומה אומרים נציגי ישראל במילוי תפקידם
כנציגי משרד־החוץ. כי זו המיסגרת של השאילתות: חבר־כנסת שואל, מה מושה או מה
אומר המשרד או השר בתחום המופקד לאחריותו. על זה עניתי שמשרדי פועל כדלהלן,
ואנו מסבירים את הדברים כדלהלן.
חבר־הכנסת הנכבד הציע כמה הצעות מדיניות. אם הוא יואיל לכתוב לי מכתב ולהציע
הצעותיו, אשמח להתייחס להצעותיו. אך אינני מסכים —! וזה בכפוף להכרמתך — אינני

סבור שזאת שאילתה נוספת על עבודת משרדי.
היו ״ לטובהסנהדראי: אני מקווה שחבר־הכנסת אבנרי מקבל את ההצעה. אם יש
לך שאילתות נוספות תואיל להמציא אותן בכתב.
או לי אבנלי: מובן שחוסר תשובה — גם הוא תשובה.
שאלתי הבאה לשר
ליו ״ ל טו כ ל, סנהללאי: הבינותי שזה מכוון לכל יתר השאילתות. כבוד השר
ענה במרוכז על כל השאילתות. אתה יכול להגיד לאיזו שאילתה אתה מתייחס, אם אתה

אולי אכנרי: לשאילתה מיספר ,6577 גבירתי. הייתי רוצה לשאול את כבוד השר,
האם חלה לאחרונה, לפי דעת משרד־החוץ, תזוזה משמעותית בעמדות ברית־המועצות
בניוון של ריכוך עמדתה האעוי־ישראלית, נמו, למשל, במכתב של השגריר יעקב מאליק
למזכיר הכללי של האו״ם, מאמרים מסויימים נגד אירגוני־הטרור בעיתונות הסובייטית,
ומעשים אחרים של ברית־המועצות?
אכא אכן: השואל הנכבד מתייחס לכמה התרחשויות שהיו אחרי ניסוח השאילתות
שעניתי עליהן. אס הוא יואיל לשאול אותי מה פטל משרדי לגבי מדיניות ברית־המועצות
בשבועיים האחרונים, אשמח להשיב על כן.
אורי אכנרי: השאלה הבאה
היו״ר טובה סנהדראי: אני חושבת שבזה סיימנו, אדוני. היתה כאן תשובה
כוללת על הרבה שאילתות, ולך, חבר־הכנסת אבנדי, היו שבע שאילתות. יהיה זה מאוד
קשה להתייחס בצורה שכזאת לדברים. יותר פשוט ויותר ברור יהיה אם תגיש את
השאלות הנוספות בשאילתות בנתב ותקבל עליהן תשובה.
אורי אבנרי: גבירתי היושבת־ראש, הערה לסדר.
תרשי לי להביע דיעה. הרי יכול שר לקחת חמישים שאילתות של חמישים חברי־כנסת,
ולפי נוהג זה לפטור את עצמו מן הצורך להשיב לשאלות נוספות.
השאלות הנוספות באות להבהיר דברים המתייחסים לשאילתה מסויימת. למשל, ישנה
כאן שאילתה המתייחסת להצבת כוחות זרים על אדמת ארץ־ישראל. אני רוצה לשאול
לגבי זה שאלה נוספת. אני חושב שאם לא כן, אנו עושים פלסתר מכל הפרוצדורה של
השאלות הנוספות, והולכים עוד צעד לקראת הגשמת מטרתן, חבר־הכנסת ברעם, לרוקן
את כל המכשירים הפרלמנטריים מתוכנם( .דברים אלה נאמרו כלפי משה ברעם, יו״ר
הקואליציה, שצעק ממקומו ודרש להפסיק אותי).
היו ״ ר ט1בד! סנהדראי: חבר־הכנסת אבנרי. ביחס לשאילתה הראשונה, המקורית,
קיבלת תשובה כוללת. לגבי שאילתה נוספת יכול השר, אם הוא רוצה, לענות עליה,
ויכול הוא לבקש להמציא אותה בכתב ולענות עליה אחר־כך. היות והפעם התשובה
היתה כוללת לשאילתות רבות, ל־ 23 שאילתות, אני חושבת שלמען הבהירות מוטב שאתה
תגיש שאלותיך בכתב. אני רוצה לשמוע את דעת השר בעניין זה.
אבאאכן: גבירתי היושבת־ראש, על־ידי עצם ההסכמה לכלול את כל השאילתות
במיסגרת אחת הודח יושב־ראש הכנסת, אחרי עיון, כי למעשה השאלות הללו חד הן.
למעשה נשאלתי עשרים ושמונה פעמים העם קיבלנו ידיעות על התייעצויות ארבע
המעצמות, מה העמדה הכללית של המעצמות ומה התגובה של ישראל על המהלך הזה
ועל העמדות הללו. על זה עניתי כפי שעניתי במיסגרת השאילתות.
על כן, אינני סבור שעושים את העניין פלסתר על־ידי הנוהג הזה. היפוכו של דבר.
לענות בנפרד על עשרים ושמונה שאילתות, שהן נפרדות אן למעשה הן זהות — אני
סבור שזה היה הופך את המוסד הזה של השאילתות, פלסתר.
היו ״ רטובהסנהדראי: אני מקווה, איפוא, שאתה, חבר־הכנסת אבנרי, ברגע זה
מקבל את התשובה, ותנסח את השאילתות הנוספות בכתב, ואני בטוחה שכבוד השר
יענה לן עליהן.
או לי אבנ רי: גבירתי היושבת־ראש, אם זאת פנייה לחבר־כנסת שינקוט גישה זו או
אחרת — זה דבר אחד. אם זאת הכרעה של היושבת־ראש — זה דבר אחר לגמרי. אם אני
מבין זאת כפנייה
היו ״ רטובהסנהדראי: כן.
או רי אכנרי: אם כן, אני מוכן בהחלט לנסח את הדברים בשאילתות נוספות, כדי
לתת לשר־החוץ אבא אבן אפשרות לעיין בדברים ביתר כובד־ראש — דבר שהוא רצוי
כשלעצמו.
(ארבע המילים האחרונות אינן מופיעות, משום מה, בפרוטוקול).

מה העלים ד>>ן?
יעצו לנו שלא נעשה זאת. אמרו :
״נבון, אתם צודקים, אבל לא כדאי לבם
שיפרסמו את שמכם בנשימה אחת עם

דחינו טענה זו. עלינו למלא את חובתנו
גם בשאינה פופולרית.
רק״ח הגישה הצעה לסדר־היום ודרשה
לדון בראיון שנתן לוי אשכול ז״ל
לעיתון מפלגתו ,״רמזור״ .בראיון זה
התלונן אשכול כי ערב המלחמה היו בישראל
״תופעות בעיו־פוטשיסטיות׳ ,ור־מז
בבירור כי הכוונה היא לאנשי דיין.
״פוטש״ ,בגרמנית״שווייצית, פירושו
הפיכת-פתע צבאית.
אחרי שדובר רק״ח נימק את הצעתו,
ענה השר יעקב שמשון שפירא. הוא לא
התייחס כימעט להאשמות, אלא פשוט
תקף בחריפות את סיעת רק״ח. קמתי
והצעתי לכנסת להעביר את העניין לד״
יון בוועדה. בין השאר אמרתי :
אורי אבנרי: שמענו זה עתה פרקליט

לעזאזל החיים
ה עי קו הבריאות
עד כמה חשובה בריאות העם ג
ביום ב׳ בשבוע שעבר, בשעה 8.45
בערב, בעת הוויכוח הכללי על ענייני
הבריאות, נבחו באולם המליאה מלבד
הנואם (חביבי) ,היו״ר (נצר) ,שר״הב־ריאות
ברזילי ואני שישה חברי־כנסת.
רשימת
הנוכחים: המערך — 4
מתוך ( 83 הקטין, גז, ביבי, בן־פורת).
אגו״י — 1מתוך ( 4גרוס) .פא״י —
1מתוך ( 2ורדיגר, שחיכה לתורו לנאום).
נעדרו
לחלוטין: בל סיעות גח״ל, ה־מפד״ל,
ל״ע, המרכז החופשי, רק״ח,

טוב מאוד מגן על עניין רע מאוד. הוא
נקט בשיטה המקובלת במיקרים כאלה, על
פי העיקרון שההתקפה היא ההגנה הטובה
ביותר. כשאין נימוקים סבירים להגנה,
מוטב להתקיף את הצד השני, בצדק או
שלא בצדק. אבל לא אופייה של סיעת רק״ח
עומד כאן היום לדיון.
היום מלאו שנתיים למלחמה. כזכור ל-
חברי־הכנסת,הייתי בעד המלחמה, בניגוד
לעמדת רק״ח. ראיתי במלחמה — ועדיין
אני רואה בה — מלחמת־התגוננות מובהקת,
למרות שהיום מנסים חוגים מסויי־מים
להפכה למלחמת כיבוש וסיפוח.
הנושא שלפנינו הוא עדין מאין כמוהו.
אין בישראל איש היכול להיות מעוניין
בעירעור האימון בצה״ל. אך מאידך, אין
אנו צריכים להפוך את צה״ל לגוף קדוש,
ואת הקצינים לסופר־מנים
שאינם יכולים לטעות.
הצבא
זה העם, הצבא
זה אנחנו, והעם כולו
חייב ורשאי לפקוח עיניו.
ככל
שעובר הזמן, כן
מתגלים פרטים חדשים,
טענות חדשות והאשמות
חדשות על המאו־דיין
רעות
שקדמו למלחמה.
הציבורית לערוך חקירה חיונילהיגיינה יסודית, מוסמכת ורצינית, הן לשם גילוי
האמת, הן לשם קביעת סטנדרטים ממלכתיים
להתנהגות שרים, והן לסימון התחומים
בין צה״ל והממשלה.
אני, אישית, אינני מאמין שיש סכנה,
ושיכולה להיות סכנה, של פוטשיזם צבאי
בישראל.
יצחק גולן: אז מה אתה מציע להעביר
לוועדה?
אורי אבנרי: מייד אסביר.
אני סבור שהתברכנו בצה״ל שהוא אחד
.הצבאנת_הממושמעים_ביותר_בעולם. יש

התעל לו ת בח״ד־ם -ב־זנם מן הכותל* המע רב,
-דיס הרפודנלים -מגיעה עדיה -סירוג העם

דחסד את משרד הדתות!
הוויכוח על משרד״הדתות נתן כימעט
לכל סיעות הכנסת הזדמנות לדרוש
חלק גדול יותר מתקציב המשרד, יותר
כיסאות במועצות הדתיות, יותר מישרות.
לא הצטרפנו למקהלה זו.
כאשר קמתי לנאום, נכחו באולם
בדיוק עשרה חברי־כנסת ושלוש חברות־כנסת.
בראשית דברינו יצא את האולם
גם שר־הדתות, זרח ורהפטיג, כמו בכל
שנה בעת נאומנו על נושא זה.
אורי אבנרי: אני שמח שבוויכוח
זה על משרד־הדתות נכח לפחות מניין

ורהפטיג
של חברי־הכנסת באולם (להבדיל מחברות-
הכנסת).
מה לנו כי נבוא ונלין על מעשיו ומחדליו
של משרד־הדתות?

והרי עצם קיומו של משרד זה
לא יכירנו מקומו במדינת־חו•פש, במדינה מודרנית, מדינה המבוססת
על עקרונות מגילת־העצמאות

האם נמתח ביקורת על משרד זה, שכולו
מכשיר בידי מפלגה אחת — שהיא
שיפחה נרצעת של מפלגת השילטון — כדי
לעשות עסקים פוליטיים וכלכליים על־חש־בון
האמונה התמימה של המאמינים?
אוי לאוזניים ששמעו היום את הדברים
שנאמרו מעל הדוכן הזה! נציגי זרמים
דתיים שונים מתקוטטים על תקציבים, על
הקצבות, על כסף, על ג׳ובים ומישרות,
כמו תגרנים בשוק!
מעט מאוד מדינות בעולם שבהן הצבא הוא
כפוף כל־כך לרשות האזרחית.
אולם ערב המלחמה נתגלו תופעות שאותן
יש לברר, ולגביהן יש להסיק מסקנות.
והן בשני מישורים:
במישור האחד יש האשמות על דיווחים
כוזבים של שרים לממשלה, בעניינים של
חיים ומוות, בתקופת סכנה עליונה.
מר מיכאל בר־זוהר, מי שהיה הדובר הרשמי
של השר דיין, האשים את השר אבן
בכך שהעלים מהממשלה, באותה תקופה,
הודעה של הנשיא ג׳ונסון, בה אמר ג׳ונ־סון
שאין לסמוך על התערבות אמריקאית
לפתיחת המיצרים. הגשתי בעניין זה שאילתות
לראש־הממשלה המנוח. לצערי התשר־בות
לא היו מספקות.
עתה מאשים מר גלבוע, שהוא דובר המחנה
האנטי־דייני בממשלה, את השר דיין
בכך שהעלים מהממשלה אינפורמציה חיונית
ביותר והיא, שהתנועות של היחידה
המצרית לעבר אילת, ערב המלחמה, לא היו
כלל בעלות מגמה מיתקפתית, אלא רק
תגובה על מעשים מסויימים של צה״ל.
האשמות מסוג זה אינן חד־פעמיות. אחרי
מיבצע־ביירות נתפרסמו האשמות ורמזים
כי השר דיין העלים מהממשלה פרטים
חשובים, שהיו דרושים להכרעה שעמדה על
סדר־יומה של הממשלה. ההכרעה לביצוע
הפעולה נפלה על חודו של קול אחד, השר
זרח ורהפטיג, ששינה דעתו על יסוד איני

מאניפסט חילוני
בתום נאומנו על תקציב משרד-הדתות, החלטנו לנסח בקצרה את האני־מאמין
של המחנה הלוחם בכפייה הדתית :
אורי אכנרי: זמן כה רב נאנק הציבור תחת עול הכפייה הדתית, עד כי
אינו מעלה כלל על דעתו מה יכולות להיות פניה של חברה בת־חורין, דמוקרא־טית
וחילונית, המשוחררת מכפייה.
כמדינה זו יהיה לכל זוג החופשל הי נשא, בכל סקס שהוא בוחר בו,
בפני רשם דתי או חילוני, כבחירתו.
במדינה זו יהיה לכל זוג ה חו פשלהתגרש, על פי חוק המדינה, כשהנסיבות
מצדיקות זאת, בלי קשר לשום הלכה דתית מימי מתושלח.
כמדינה זו יהיה לכל משפחה החופש לשוטט כשבת במולדתה, באוטובוס
הציבורי ולהשתמש ברכבת הציבורית, להינפש בחיק הטבע ולנשום את
אוויר הארץ.
במדינה זו יהיה לכל אדם החופש להתבדר בליל שבת וכשבת,
בכל צורה הנראית לו — להסתכל בטלוויזיה, לראות הצגת תיאטרון, לשמוע
צלילה של תיזמורת פילהרמונית, להסתכל בסרט טוב או רע.
כמדינה זו יהיה לכל אדם החופש לאכול באשר יחפוץ, מצדפים
ועד שפנים; כאוות נפשו, ויישלחו אלפי המשגיחים הטפיליים לשוק העבודה
היצרני. שם יש חוסר בידיים עובדות.
כמדינה זו יבוטלו כל חוקי הכפייה הדתית, הממלכתיים והעירוניים.
איש על פי מצפונו יחיה, ואיש לאלוהיו יסגוד — אם יש אלוהים בלבבו.
במדינה זו תשתחרר הדת עצמה מעול העסקנים, ותהיה לה ההזדמנות
— אס יש לה הכוח הנפשי לכך — לחדור ללבבות ולעשות נפשות.
זהו החזון.
מי הנושא בול אף לא אחת ממפלגות המימסד.
ומולה — המציאות. מציאות הכפייה והמקח־והסיסכר.

מי מקיים אותה? בל מפלגות המימסד, מהמרכז החופשי
וחירות ועד מפ״ם ול״ע, מכחורי־הישיבה של אגודת־ישראל
ועד משה דיין, המשחרר אותם מגיוס, כדי שיובלו להתמסר
להבאת רופאים ונשים זקנות.
אך לא לעולם תשלוט הצביעות בכיפה ובלי כיפה.

בבוא היום יגיש הציבור את החשבון לבעליו.
האם נדבר על כך שבמשך שנים לא היה
לתל־אביב אף רב ראשי אחד, ואיש
לא הרגיש בחיסרון, והנה לפתע יש שניים,
רב אשכנזי ורב ספרדי, כדי להגדיל פיצול
ופילוג?
האם נדבר על כך שהרב גורן, אחרי
שכבר נבחר, אינו יכול להיפרד מהאחוזה
הפרטית שלו בצה׳׳ל, והוא מנסה להיאחז
בקרנות המיזבח בכל כוחותיו?
האם נדבר על ההתעללות בחיילי
צה״ל, העומדים כיום בתפקידים מסוכנים
ומפרכים, המסכנים חייהם יום־יום ולילה־לילה
— ,וחבורה של סמלי־דת, ג׳ובניקים

מהסוג הגרוע ביותר, ממררים חייהם בשבתות,
מונעים הגשת אוכל חם מחיילים החוזרים
ממארב בלילה, מונעים נגינה בחד-
רי־התרבות של חיילים שיש להם כמה
שעות מנוחה במחנה, ועוד ועוד?
האם נדבר על כך שבתל־אביב הציע יו־שב־ראש
המועצה הדתית, שיינמן, איש
המפד״ל, למנוע לימודי דת בבתי־ספר
כלליים, כדי למנוע התחרות בזרם הדתי
בבתי־הספר?
האם נדבר על כך שמטעמים מפלגתיים
הוקצבו 50 אלף לירות לבניית כית־־כג
סת חדש בבני־כרק -שם לא חסרים,

פורמציה שניתנה באותה ישיבת ממשלה.
העלמת עובדות היא חטא חמור ביותר
במישטר דמוקראטי. אנו מאשימים את הממשלה
כולה כיום, שהיא מעלימה מהציבור
אינפורמציה חיונית לגבי יוזמת המעצמות,
שיש בה כדי לשנות, לדעתנו, לחלוטין
את יחס הציבור.
המישור השני נוגע לדברי לוי אשכול
על תופעות הפוטשיזם.
אריה בהיר: אתה בעצמך שללת את

ההערכות האלה מעל במה זו.
אורי אכנרי: כולנו יודעים, חבר
הכנסת בהיר — אנו חיים במדינה זו, שהיא
קטנה והדברים נפוצים בה — כולנו
יודעים בדיוק למה התייחס ראש־ד,ממשלה
המנוח באותם הדברים.
היה מאורע מסויים, ואנשים מסויימים —
מתוך דאגה כנה ואמיתית, מתוך חרדה לגורל
המדינה — הגיעו לפגישה מסויימת
עם ראש־הממשלה ואמרו דברים מסויימים,

טלוויד ה וקולנוע בשבת
באחד מנאומינו השבוע מצאנו הזדמנות להגיב על ההחלטה להנהיג שידורי טלוויזיה

בשבתות :
אורי אכנרי הממ של ה שמח ממש את נפשה בכפה, והחליטה להנהיג טלוויזיה
בשבת.
לא מייד, לא לפני הבחירות, חלילה, אלא אי־פעם בעתיד.
כל האיומים הנוראיים של המפד״ל על פרישה -ח נעלמו כלא היו, הם נשארו בממשלה
— למען שעת־החירום, ולמען התקציבים והפרנסות. הם נשארו בממשלת־הטלוויזיה־בשבת.
אנו שואלים: מה ההצדקה להציג בשבת סירטי טלוויזיה, אך לא סירטי קולנוע? מדוע
לא יונהגו הצגות קולנוע ותיאטרון בליל־שבת?
כמה מן הדוברים מתחו על הטלוויזיה ביקורת, בלתי־מוצדקת בחלקה, מוגזמת מאוד
בחלקה, אס לוקחים בחשבון את הזמן הקצר בה מופעלת הטלוויזיה. אך מה שמפריע
למיצוי האפשרויות של הטלוויזיה אינו חוסר רמה של העובדים, אלא קיום הרשימה
השחורה. רשימה זו מונעת ויכוח אמיתי וחופשי בטלוויזיה, ושומרת את החלק הציבורי
של הטלוויזיה לאנשי־שלזמנו.

כידוע, בתי־כנסת! — בשעה שחסרות דירות
לעולים בכל רחבי הארץ, ואין כסף
להסיע חיילים רצוצים ועייפים הביתה, לחופשה
קצרה?
האם נדבר על כך שמשרד־הדתות הרס
את החודייה הנהדרת של הבותל המערבי,
הזכורה לנו מימי ילדותנו, והפך את

גורן השטח לפניו למעין מיגרש־חנייה ענקי, חסר
הוד והדר?
האם נדבר על כך שעושים ביזנס גם
מן הכותל, ובונים אולם לחתונות ולבר-
מיצודה מול הכותל לשם עשיית רוזחים,
ולשם כך הפקיעו רכוש זה מבעליו האמיתיים,
יהודים דתיים שלא היד, מאנשי־שלו־מנו?
האם
נדבר על הדיכוי השיטתי של קונסרבטיבים
ורפורמיים, זרמים המקיפים
מיליוני יהודים בעולם, ושאין להם
אף אותו חופש דתי הניתן בארץ לבא־האיים,
לדרוזים ולמוסלמים?
האם נדבר על אפליית בני נישואי
התערובת, אפלייה העלולה למנוע עלייתם
של מאות אלפים מברית־המועצות ונד
ארצות־הברית?
על כל אלה לא נדבר. נדבר על המדינה
כפי שהיתר, צריכה להיות — על ההפרדה
המוחלטת בין הדת והמדינה.
באותה תקופה שלפני המלחמה. זוהי עובדה.
כולנו יודעים זאת. אינני מאשים את האנשים
ההם. אני מאמין להם ללא כל סייג
שפעלו, כפי שפעלו, מתוך דאגה עליונה
למדינה, פשוטו כמשמעו.
אריה בהיר: אבל אין לכך כל קשר
לפוטשיזם.
אורי אבנרי ז אני מנסח את דברי בזהירות,
כי הדברים עדינים מאין כמוהם.
חשוב לקבוע היום לקראת העתיד היכן
התחום המדוייק בין הצבא ובין הממשלה...
דברי לוי אשכול לא רק מצדיקים, כי אם
מחייבים, שתיערך חקירה מוסמכת, פרלמנטרית,
לבירור העובדות לא לשם העלאת
האשמות, אלא כדי להסיק מסקנות לקביעת
נוהלים ברורים של היחסים בין הצבא ובין
הממשלה.
אני יכול לחזות מצב קרוב שבו תחליט
הממשלה החוקית של ישראל על נסיגה
צבאית משטחים מסויימים, ואז עלולות להתעורר
בעיות חדשות. לכן מוטב שנקבע
סטנדרטים.
אדם ציבורי, שלאחרונה יש לו מהלכים
קרובים גם בחוגי השילטון, הד״ר ישראל
אלדד (שייב) ,כתב לא מכבר שהוא דיבר
עם קצין בכיר של צה״ל, ובירך אותו על
כך ש״אתם הכרחתם את הממשלה, ערב
המלחמה, לפתוח במלחמה״ והוא דרש מהקצינים
הבכירים של צה״ל להפר כל פקודה
של הממשלה לנסיגה מהשטחים.

במדינה
(המשך מעמוד )14
פשטות — לכיבוד זכויות הזולת או להתעלמות
מהן. היא אמת־מידה לקביעת
אופייה הדמוקראטי ומהותה של מדינתנו.
סלמון האשים ישירות את גלילי, הממונה
על הסברת העמדה הישראלית:
״הכרתי העמוקה היא שהצהרתך מהווה
נזק חמור לסיכויי ה פלוס, לשמה הטוב
של ישראל, לאינטרסים אמיתיים של המדינה,
למעמד היהודים בעולם; שהיא טומנת
בחובה סכנת שמד לחלקים חשובים
ביהדות התפוצות; והיא חטא נגד המוסר,
הטעם הטוב, התבונה והיושר האינטלקטואלי;
שהיא עומדת בסתירה משוועת
ללקח ההיסטוריה ותחושת הצדק של ה־טזבים
באנושות.״
אין חוזה ניצחי. כ״מהתלה שטנית״
הגדיר הפרופסור טלמון את האפשרות
ש״בשליש האחרון של המאה העשרים,
לאחר מאתיים שנות עלייתו הלאומית,
יבוא בן לאום אחד ויעז להחליט ולהצהיר
לגבי ציבור כלשהו אם הוא בגדר
לאום או לא.״
הסביר טלמון :״החוקר תולדות ממלכות
ונהירים לו קצת קומפליקטים ביין
עמים תפקיד הכוח ידוע לו יפה. ברם,
הוא גם יודע מיקרים אין־ספור של עמים
כובשים, גאים וחזקים, אשר נפלו בין
לילה מאיגרא רמה לביקעה עמוקה, לתוך
תהום ממש. לשום עם, אין חוזה ניצחי
עם שר ההיסטוריה.״
סיכם טלמון את עמדתו, כמומחה להיסטוריה
מיספר 1בישראל :״אני רואה
שתי עמדות מנוגדות בתכלית: אחת תבו־סנית
ביסודה, והדוגלים בה אומרים שיש
לסחוט מן הערבים את המקסימום, מת־ך
הנחה שהערבים לעולם לא ישלימו עימ־נו,
או שלא כדאי לנו שישלימו עימני.
היא תבוסנית, כי היא מניחה, בעצם, לפי
דעתי, הרג ללא קץ וחורבן כללי.
״הדוגלים באחרת מאמינים, שהשעה הזאת
צריכה להיות שעת התפייסות, כי
אולי היא השעה האחרונה להתפייסות,
ולפיכך יש להקל על הערבים המתונים
המבקשים בעומק ליבם, או אפילו בגלוי,
שהמעצמות יאנסו אותם. ועלינו להקל
עליהם או על־ידי יוזמה מ שלנו ...או
על־ידי הסכמה לוועידת־שלום בינלאומית,
שבה יהיו שני הצדדים היריבים מוקפים
נציגי מדינות אחרות — דבר שכיח ביותר
בהיסטוריה של סכסוכים בינלאומיים.״

סיכם הכתב :״ישראל השיבה במהלומת־מחץ
על מה שנראה כמעט כמחווה של ידידות
של ברית־ד,מועצות כלפיה.״

ארץ ־ישראל ! ^
הצבא של
מרים הקדושה
כשנתפס בשעתו הכומר אליאס חורי
מרמאללה כחשוד בהעברת נשק לאימון
חבלה, לא הפתיע הדבר את תושבי הגדה
המערבית. אלה התרגלו, עוד מתקופת ה־שילטון
הירדני, שאנשי המינזרים והכנסיות
בגדה המערבית הם אירגון צבאי בפני
עצמו, שיש להם מחסני־נשק עצמאיים,

סיפר על כך השכון ,$לכתג
״העולם הזה״ יאסר אר־קורקי, תו־שב
הגרון:
אבי היה אחד הסוחרים המצליחים בחברון.
אבל אני הייתי הבזבזן הגדול ב־איזור.
התחלתי לחפש חיים קלים עד שהגעתי
לעולם התחתון.
הגניבות שהייתי מבצע לא נתנו יי
אפשרות קיום יותר מאשר למיספר חודשים.
התחלתי לחלום על סכום הגון, בעזרתו
אוכל לחיות ללא דאגה. בירדן
התהלך סיפור על מטמון של בית־המקדש
של היהודים, שכאילו מצאו את תיאורו במגילות
קומראן. סיפרו על טונות של זהב
וכסף וכמה מאות קילו של אבני־חן. הסיפור
הזה משך את תשומת־ליבי. התחלתי
לאסוף פרטים והגעתי למסקנה שאם באמת
היה אוצר כזה, הרי בטח שהוא נמצא
כבר אצל אנשי־הדת הנוצרים, שערכו
חיפושים בכל המקומות הקדושים ליהודים.
מוטות ש ד מתכת נוצצת. חיפש־תי
שותפים, וערכנו תוכנית לערוך חיפושים
בכל הכנסיות הנוצריות והמינזרים.
בעזרת ידידים שלנו, שעבדו שם, התאסף
אצלנו חומר רב. יום אחד קיבלנו הודעה
שבמינזר דיר. אל־לאטין ראו את הנזירים
מעבירים ארגזים ובהם מוטות מתכת נוצצת.
הסתננתי לתוך המינזר. הסתתרתי במאפייה
ובלילה יצאתי ממחבואי כדי לראות
מה נעשה שם. בשעה אחת אחרי חצות
החלו הנזירים לרדת ולעבוד. הם החלו

יחסי־חוץ
״הדיפלומטים
חושדים״
״ישראל יצאה אתמול בהתקפת־מח׳ן על
איגרת סובייטית, שהיתה לדעת דיפלומטים
רבים כאן בעלת סיגנון פייסני מאין כמוהו
(כלפי ישראל)!״ כך פתח את הדיווח העיתון
וושינגטון פוסט, החשוב בעיתוני הבירה האמריקאית.
מעולם
לא כתבו על הדיפלומטיה הישראלית
בסיגנון כזה. אולם לאחרונה, עקב יחסה
של ממשלת ישראל ליוזמת־השלום של
ארבע המעצמות, חדר טון חדש.
דן? סובייטי חדש. הדברים התייחסו
למיכתב ששיגר השגריר יוסף תקוע, ראש
משלחת ישראל באו״ם, למזכיר הכללי של
האו״ם. מיכתב זה היווה תשובה לאיגרת
קודמת של ברית־המועצות למזכיר.
האיגרת הסובייטית נחצבה כפתיחת דף
חדש. היה בה גינוי ברור, אם כי מרומז,
על הפרת הפסקת־האש מצד מצריים• לעומת
זאת, חסרו בה לגמרי, ובצורה בולטת ביותר,
ההאשמות הרגילות נגד ישראל. ישראל
לא נאשמה בה בהפרת הפסקת־האש,
אלא רק בחתירה נגד יוזמת המעצמות.
״הדיפלומטים כאן תמהים תמיהה רבח על
הקיצוניות של מיכתב מר תקוע,״ הודיע
הכתב רוברט אסטברוק. והוא גם סיפק את
התשובה המשוערת:
״חריפות. התגובה הישראלית העלתה בלב
כמה מן הדיפלומטים את החשד שהכוונה האמיתית
של ישראל היא לגרום להתכתשות
חדשה בינה לבין ברית־המועצות, לאור הידיעות
על התקרבות עמדות ברית־המועצות
וארצות־הברית בשיחות בוושינגטון.״
מהלומה תמורת ידידות. במילים
אחרות: כדי לסכל את יוזמת־ה צלום של המעצמות,
מבקש משרדו של אבא אבן, בהשראת
גולדה מאיר, לגרור את מוסקבה להתקפה
מחודשת על ישראל.

ך* ינה הכט כתבה פעם ספר־שירים ש(
נשא את השם תמוז 63 או פנטסיות של
אשה עייפה. אבל לא בגלל זה דיברו עליה
השבוע בישראל.
היא גם שירתה בצה״ל והספיקה לחצוב
לעצמה פינה משלה בחיי־החברה הישראלית.
אבל לא על זה שידרו בשידורי ישראל בשבוע
שעבר.
מה שהפך את דינה הכם — שחרחורת,
קטנה, גדולת־עיניים ופיקנטית — לשם־דבר
בישראל היה שידור רדיו מלונדון. קולה של
הצברית מירושלים הורם באנגלית מהוקצעת
בזכות מלחמתם של הפלסטינים — נגד מדינתה
שלה.

לפני שהרגישה איזה מהומה
עוררו דבריה, הספיקה דינה לשלוח
ארצה דו״ח, כתוג ככתב־ידה,
על המאורע שהסעיר את
ישראל. הנה הדו״ח כלשונו:

מחפש־מטמון אל־קורקי*
חיים קלים
בשעה שעלו
מעבירים ארגזים גדולים.
לאכול בחדר האוכל, ניצלתי את ההזדמנות
וחדרתי לחדר בו הוטמנו הארגזים.
בלהיטות פתחתי ארגז אחד וידי קפאו.
הארגזים אומנם הכילו מוטות נוצצים, אבל
היו אלה קנים של מקלעים, פגזים ארוכים
ובאזוקות.
המושל מנע חיפוש. לא יכולתי
לחשוב על יעוד אחר של נשק זה ׳מלבד
נגד ירדן. נזכרתי שאנשי המינזרים הקימו
צבא, שקראו לו צבא מרים.
יצאתי החוצה והלכתי למשרדו של אבו־גזאלה,
שהיה קצין מחוז ירושלים. הוא
הזמין אליו את אנואר אל־חטיב ויחד שמעו
מפי את הסיפור. אבל מכיוון שמושל
העיר היה נוצרי וסגנו היה ארמני, לא
ערכו שום חיפוש במינזר. בלחץ הווא־תיקאן
הושתקה אז כל הפרשה.
* מימין, מתחבק עם אחמד אל־שוקיירי.

הפירסום היה אפסי. אבל ביום ראשון ב־צהריים
התאספו בפינת הנואאמים בהייד
פארק, מלבד כאלפיים מפגינים, גם חמישה
אוטובוסים טעונים משטרה, ומיעוט קטן
אבל קשוח עם חזות מפ״מית מובהקת.
ההפגנה אורגנה על־ידי מערכת הסולידאריות
עם פלסטין, אירגון־גג המאכלס חוגים
שמאליים שונים באנגליה, כמו הקבוצה ה־מארכסיסטית
הבינלאומית, הסוציאליסטים הבינלאומיים,
הגמד השחור, ועוד.

ך* מערכת הסולידריות עם פלסטין גם
^ ערבים: קבוצה שמאלית (סטודנטים ערביים
לסולידאריות עם המהפכה הערבית),
וכנגדם התאחדות הסטודנטים הערביים, שהיא
מסורתית־לאומנית. המתח בין שני הפלגים
האלה הביא לפרישת האירגון לקידום ההבנה
האנגלית—ערבית, שהוא אירגון לאומני,
פרלמנטרי־למחצה.
אוסף הדגלים והכרזות בהייד פארק הפיג
מעט את החשש שהלאומנים ישתלטו על
ההפגנה. הכרזות הלאומניות היו במיעוט,
לעומת שלל הדגלים האדומים שניסוחן שקול.
תמונה של נאצר, שנישאה בהייד
פארק — נעלמה בדרך לכיכר טרפלגר.
בעוד המפגינים מתארגנים למיצעד, פצח
המיעוט המפ״מי בהבה נגילה, מה שעורר
התעניינות מועטת, והמיצעד יצא לכיכר
טרפלגר, לקריאות נרגשות של יהודי מקומי
:״ערבים — הביתה!״
בכיכר טרפלגר התגודדו כשלושת אלפים
איש נוספים, מרביתם ערבים, לרבות אירגון

הפלסטינים החופשיים, וחגי אשד. כשהגיעו
המפגינים, מנה הקהל כששת אלפים איש
ועשרות שוטרים, שניצבו הפעם בתוך הקהל
מחשש התלקחות בין הישראלים והערבים.
האסיפה נפתחה בשירת האינטרנציונל,
דבר שהיסה את הלאומנים הערביים לגמרי.
נאמו נציגים מקבוצות שמאל אנגליות,
ביניהם פול פוט, בנו של הלורד קארדון.
הוא נולד בחיפה בשנות ה־ ,30 והוא עכשיו
מפעילי הסוציאליסטים הבינלאומיים. נאם
גם אחד מעורכי העין הפרטית, שניתח את
מניעי הנפט של המערב במזרח־התיכון, ותמך
ב״לקראת מזרח־תיכון מהפכני סוציאליסטי״.
דיבר
טאריק עלי, עורך הגמד השחור, שאמר
בין השאר :״איננו נאבקים למען פלסטין
חופשית, דמוקראטית ומאוחדת, אלא למען
פלסטין מהפכנית וסוציאליסטית.״
האחרים אמרו דברים דומים, להוציא אחד
מנציגי תנועה מאואיסטית, שניסה באותה
הזדמנות לסכם חשבונות עם הקרמלין.
ואז הקראתי את נוסח הכרוז שהפיצו
אנשי ישראקא* בין המפגינים. לא היו הפרעות,
אלא שהמיעוט המפ״מי שר את
החקווה.
הנה כמה מהקריאות שקראו בהפגנה:
״נצעד בעמאן בדרך לתל־אביב!״
״שחררו את היהודים מהציונות!״
״אנטי־ציונות — לא אנטי־שמיות!״
״הציונות — אוייבת ההמונים הערביים
והיהודיים!״
״למען המהפכה הערבית!״

* • ד כאן הדו״ח שכתבה דינה הכט.
י ג אבל מי היא, בעצם, דינה הכט?
״הכרתי אותה כשהיתה עוד גימנזיסטית,״
נזכר המשורר דן עומר.
״בשבילי היא עדיין ילדה קטנה,״ אמר האדריכל
אלישע גת.
״פריג׳ידית. מתוסבכת,״ פסק צייר, שמסיבות
מובנות ביקש להעלים את שמו.
״היא כאבה את כאבם של ערביי ישראל,״
התלהט הסטודנט ראיף אליאם.
והם היו רק קומץ קטן מתוך מאות אנשי
אמנות, עיתונות וחברה בתל־אביב ובירושלים,
שהכירו את דינה הכט מקרוב, והספיקו
לקבוע לעצמם דיעה ברורה עליה. דיעד.
חלוקה באופן קיצוני. אלה אומרים: תמימה,
* ראשי־תיבות אנגליים של ״ועד ישראלי
סוציאליסטי מהפכני בניכר״.

היא בוהה מיוושרים התשה -וזיעזה את ׳שואל נאשו ]אמה באספת אדפתח

חח חוש את ויש?

טובת־לב, אידיאליסטית. ואלד, אומרים: מופרעת,
סוטה, תמהונית.

ינה הכט, ילידת ירושלים בת ,25
( סיגלה לעצמה אהבות גדולות ושינאוח!
גדולות — הכל בעירבוביה, בתסביכים.
היא אהבה את עצמה — על זה אין
ויכוח. היא אפילו חיברה על כך שיר:
נאום אהבה לעצמי:
...אני נינוחה בקיבורת מותני, ומחליקה
על שיפולי בטני מרעידה קלות / ,אני יבולה
לחפון את שדי כשכף ידי פשוטה.
כתפי נופלות מעם צוארי כמו דייק /אני
יודעת את צדודית פני כמו תשבץ ישן/ ,
גבהות המצח, שיפולי האף ושרטוטי שפתיים
/ ,אני נושקת לכתפי בערגה — כמעט
נושכת / ,כשידי חוצות את גופי לפני פנים,
אחר כן באה העווית הגדולה /אני, אני,
אני /חיה נושמת גועשת — אתה רואה

ך* יא ג אהבה גברים — או שמא היו
ן | אלה רק רומנים של הגוף, אשר השאירו
את נשמתה קרה?
שאיפתה היתד, תמיד לפרוץ החוצה, לברוח
מהבית, מהעיר, מהארץ. אך ככל שהצליחה
להתרחק ולברוח, היא נשאה עימת
את הטראגדיה הגדולה של בית הוריה, בית
ירושלמי סולידי, אב במדים של שוטר המנדאט,
אם תרבותית, נאה. ופתאום — האב
לקה בשיתוק. הוא חי עד היום חסר־אונים,
תלוי בטיפולה המסור של אשתו.
האם מרים, קפדנית מטבעה, שפרנסת המשפחה
נפלה לפתע על שכמה, נהגה ביד קשה
בדינה ובאחיה.
״אילו היתר. דינה פחות יפר״״ הירהר האדריכל
אלישע גת ,״היתר, הופכת במרוצת
השנים עקרת־בית ממורמרת. אבל דינה ראתה
בנתוניה הטבעיים פתח להצלה. היא
רצתה לברוח. תחילה מעינה ד,צופיה של
האם הקפדנית וחסרת־הפשרות, ואחר־כך מירושלים,
ולבסוף מהארץ.״
בבדהמה הססגונית, בה חיפשה מיקלט,
היתד, חייבת דינה לנסות להתבלט בכל:

• כמראה — היא לבשה תמיד שחורים,
הסודרה את עורה הלבן החיוור, לבשה
כפפות ארוכות בקיץ וחבשה כובעים
רחבי־שולייב.
• כיותגהגות — היתד, מוכנה לכל
הרפתקה. כל הסיפורים המטורפים, שאנשי־הבוהמה
המציאו בדמיונם הפורה — היו
אצלה למציאות•
כאינטלקט — ספגה מידע בלי
גבול. ידידיה לא היו רק בני־זוג, אלא גם
מורים. מהם למדה קומוניזם, וסוציולוגיה,׳,
ועיתונות, וכתיבה, ובימוי סרטים. אורי ז•־
הר נתן לה תפקיד קטן בכל ממזר מלך,
ובמשך ימי חייו של השבועון הסאטירי
ציפור הנפש, היתד, דינה מזכירת המערכת
וכותבת פיליטונים.

** ד שיום אחד ״נגמרה לה הארץ״.
> .היא נסעה ללונדון, עבדה שם כדוגמנית־צילום
והתחברה אל ״השוליים המטורפים״
של השמאל החדש. היא סובבה בחברת

ישראלים כמו שמעון צבר, היתר, בין מייסדי
מוסד בעל ראשי־התיבות ישראקא והשם היומרני
הוועד הסוציאליסט׳ המהפכני הישראלי
בנכר.
מדוע עשתה מה שעשתה? השיבה אמה
מרים :״דינה היתד, תמיד לצידו של החלש,
הנרדף. היא חושבת שנעשה כאן אי־צדק,
ושהפלסטינאים הם הנרדפים. היא לא מבינה׳
שאין לנו, היהודים, כל ברירה אחרת.״

האם מחזיקה בדיעות מנוגדות לחלוטין
לאלו שהשמיעה בתה בהייד פארק (ראה!
מיסגרת) .היא קראה שם את הסיסמה :
״!21011181x1 1411מ 11י\ו ,״ 1(0כלומר ,״בוז
לציונות!״
זאת לא היתד, קריאה פוליטית בלבד. כי
אם גם קריאה נגד הבית ונגד המוסכמות
שלו — אסר הבריחה מהם הביאה את
דינה כה רחוק. אולי רחוק מדי.

אמהשל דינ ה :

״לא להדחיד שטח
אני לא חושבת כמו דינה. לדעתי, לא רק
שלא צריך להחזיר את השטחים. הרבה
יותר מזה: אסור לנו לוותר, אפילו על
שעל־אדמה אחד ממה שיש בידינו. מה היה

לים. אז מה יש לדבר על הסכמים ושלום?
יש דברים מאוד לא נעימים שעלינו לעשות׳
במו למשל המעצרים ההמוניים ופיצוץ
הבתים. אבל אין לנו ברירה. מה היה קורה

נאו מה ש ד די 1ח:
כיבוש הגדה המערבית ושטחים אחרים,
בידי כוח צבאי ישראלי, אינו רק
בלתי־צודק. הוא פשע פוליטי נגד כל
עמי המזרח״התיכון — יהודים וערבים,
ישראלים ופלסטינים.
המימסד הציוני בישראל מעמיד פנים
כאילו הוא מציל יהודים מרדיפות ו-
אפלייה. באותה שעה הוא רודף ומפלה
ערבים פלסטיניים לרעה, שולל מהם
זכויות אזרחיות וגם פוליטיות.
כניעתם של רוב הישראלים — אחדים
מהם מצהירים על עצמם כ״ליבראליים״
ו״סוציאליסטיים״ — לאידיאולוגיה ה גזענית
הציונית, הנישענת על עליונות
צבאית, אינה עושה אותם פחות קורבנות
מאשר העם הערבי הפלסטיני.
המאבק ההי סטורי המסונן גמזרח .
התיכון איננו התנגשות בין יהוך ים ן ער .
בים בתור שכאלה, כפי שהלאומנים טו-

הפאקיטטאני נואם ^ ש

נאמה דינה הכט הישראלית. היא מראה את טאריק עלי, שמאלני

עצמית, אלא גם פוטנציאל לשינוי פני
המזרח-התיכון כולו.
הנסיון של המאבק הישראלי— פלסטי-

ענים. זוהי התנגשות בין נחלנות ציונית
— שהינה, ותמיד היתה, בת-ברית של
האימפריאליזם — לבין אוכלוסיית פלסטין.
נוסף לזאת, עצם קיומה של ״היוזמה
הציונית״ הביא אותה לידי התנגשות
עם־ המוני העם הערבי ברחבי ה
איזור כולו.
העם הפלסטיני, הקורבן העיקרי וה ישיר
של הציונות, מנהל עתה מלחמת-
שיחרור. זה אינו סתם מאבק להגדרה-

ני מאשר, שבעיות לאומיות אינן יכולות
להיפתר בדרך לאומנית. כמו כל בעייה
חברתית ומדינית גדולה, היא יכולה למצוא
את פתרונה בדרך לא-לאומנית, לא
על-ידי מהפכה חברתית. לא מהפכה שתוביל
לקראת מישטר ביורוקראטי או
דורסני, כי אם לקראת חברה חדשה,
שבה עמים המשוחררים מכל שיעבוד
חברתי ולאומי יצרו יחדיו את הפדראציה
של המזרח-ה תיכון.

פאקיסטיאני היושב בלונדון, קורא לתמוך במלחמת הפלסטינים.
סביבו ניצבים ערבים ואנגלים, במצב הכן לקראת הפרעות כלשהן.
מאחור, החצי התחתון של דגל פלסטין, מוחזק בידי אחד המפגינים.

| מצבנו קודם? היינו חנוקים. אם נחזיר מה
ו שכבשנו, שוב נהיה חנוקים. הם יסגרו
] עלינו במעגל מכל עבר. גם עכשיו אנחנו
)סגורים, אבל לפחות הם קצת יותר רחוקים
1מאיתנו.
< מי שרוצה להחזיר את השטחים וחולם
)על שלום לא מכיר את הערבים. אני חייתי
! עם הערבים יחד במשך שנים רבות. אני
! ילידת הארץ, ובצפת היתה לי הזדמנות
< להיווכח מי הס. במשך שנים רבות חיינו
ביחסי־שכנות טובים. כבר כמעט שכחנו
על ההבדלים בינינו. ב־ 929ו פרצו המאו־רעות,
ואז הערבים שחטו אותנו. אותם
הערבים שממש גרו איתי באותו הבית,
באותה החצר.
1929 זה לא כל־כן רחוק. זה היה לא
מזמן. .אז אין אפשר לדבר על אמון ב״
׳ערבים? ואפילו אם יחתמו איתנו שלום,
איזה ערך יש למילים שלהם? איזה ערך
יש להבטחות של הערבים? אנחנו אומרים
שאנחנו רוצים שלום איתם, ובאמת רוצים.
יאבל כל מה שהם רוצים זה לזרוק אותנו

אם המצב היה הפוך, והם היו מנצחים במלחמה?
אם הם היו הכובשים השולטים,
ואנחנו מתחת לשלטונם? הם לא היו עורכים
מעצרים המוניים. הס היו הורגים את
כולנו. מצד שני אני יודעת שאין באפשרותנו
להחזיק בשטחים אלה. אבל בכל
זאת עלינז להשתדל להחזיר אותם עד כמה
שאפשר יותר מאוחר.
הערבים הס עם פרימיטיבי. הם חסרי״
תרבות. בכל אופן תרבות שונה לגמרי מהתרבות
שלנו. עובדה — הערבים שנשארו
יחד איתנו אחרי מלחמת־השיחרור הס שונים
לגמרי. הס ספגו משהו מאיתנו. אחד הנימוקים
שלי להחזיק בשטחים כמה שיותר
זמן, זה שאני חושבת שאם הס יחיו איתנו
תקופה די ארוכה הם ילמדו משהו מאיתנו.
הם יראו שאנחנו שונים מהם ויספגו משהו
מההומניזם ומן התרבות שלנו. זה שכל
ערביי השטתים הם האויבים שלנו, ולא רוצים
ללמוד מאיתנו ולקבל את התרבות
שלנו, לזה אין לנו ברירה. אנחנו צריכים
להמשיך ולהשתדל.

במדינה
נ 1ע ר מאבק לרגבי המצבות
בית־הספר התיכון האיזורי בחדרה החליט
להנציח את זכר תלמידיו שנפלו במלחמת
ששודהימים. לשם כך תוכננה אנדרטה מרשימה,
שעתידה להחנך בעוד כחודש בחצר
בית־הספר. היא בנויה ממונומנט פיסולי הניצב
ליד קיר שגובהו שני מטרים. בצידו
האחד של הקיר חרותים הפסוקים: זרעונו
במעניו! לבב /יום יגיע והיינו לשיבול*
זהב. בצידו השני נחצבה בתוך הקיר מפת
ארץ־ישראל השלמה.
בוקר אחה כשהגיעו מורי ותלמידי בית־הספר
לבניין, הם נחרדו למראה האנדרטה
הניצבת בחצר. מישהו קילקל את המפה ה־

רט לא גמור ולא היו שום שמות או משהו
כזה. אך אפילו כרגע ברור דבר אחד: יותר
מדי אנשים הלכו למות בשם, כל הקדוש׳.
ואם יש קדוש — הרי הוא לא המצבות והחללים,
אלא בראש וראשונה — החיים.
הורי החללים שמחר אולי ימותו ובניהם
שאולי מחרתיים.
״המאבק הפוליטי אינו נגמר לרגלי המצבות.
אם הוא נגמר שם, אז כולם צריכים
להכיר בכך, וגם אלה שרצו להנציח
את יקיריהם ובמיקרה הנציחו את מאווייהם.״
מחרבנים על הל,בר. כשנודע בגן-
שמואל, אחד העשירים בקיבוצי השומר־הצעיר,
כי שניים מחבריו הם שחיללו את
האנדרטה בחדרה, סערו הרוחות במשק.
הוחלט להביא את הפרשה לשיחת הקיבוץ.
אולם עוד לפני שהתכנסה אסיפת הקיבוץ,
התחוללה שערורייה נוספת. סמוך ליום בו
תיקנו השניים את המפה בחדרה, הטילו
מוסדות הקיבוץ על שני צעירים אחרים
במשק, להכין קישוט מתאים לתג האחד במאי.
זהו קישוט שיגרתי, אותו מבצעים
מדי שנה, הנתלה בחג הפועלים בחדר־האוכל
של הקיבוץ.
שני ציירי האחד במאי הגיעו למסקנה כי
השנה יש לתת בפלאקאט שיציירו ביטוי
לעובדה שהחג צויין השנה בישראל בקול
ענות חלושה. לשם כך הכינו לוח דיקט
גדול, בגודל של שני מטרים על שלושה,
צבעו אותו בשחור, עיטרו אותו בציורים
וכתבו בו משפט באותיות אדומות :״הבוז
למלחמות האימפריאליסטיות — אנו מחרבנים
על קברו של החייל האלמוני.״
המשפט נלקח מתוך סיפרו של הסופר
והמהפכן הספרדי חורחה סמפרון, והתייחס
למלחמת־העולם הראשונה. אבל במשק הבינו
כולם שציירי הפלקט התכודנו למלח־חמה
מאוחרת יותר. מה עוד, שאחד הציירים
היה דן פראנק, אחיו של אברהם,
מציירי גבולות האנדרטה בחדרה.
״לדפוק אותם!״ מובן שהפלקאט

בגשם משחק ברידג׳

אשת החברה התל־אביבית ברוריה צוורן,
היתה מוכנה לוותר על מישחק ברידג׳ ,כדי
לרדת לעזרת חיילי צה״ל בביקעת־הירדן. כאן היא נראית (מימין) עם בת־דודתה.

האנדרטה בחדרה והגבולות ששונו

״יותר מדי אנשים הלכו למות

חצובה, הוסיף בתוכה בצבע שחור את גבולות
ישראל, כפי שהיו לפני ה־ 5ביוני.
קמר. התרגשות עצומה. המורים הנסערים
דרשו חקירה. בלב רובם לא היה ספק, מי
היה מסוגל לחלל את האנדרטה. כי בבית־הספר
התיכון האיזורי של חדרה לומדים גם
נערים ערביים מכפרי הסביבה. הם הוזמנו
אחד אחד לחדרי המורים. אבל אף אחד לא
הודה בביצוע המעשה.
התעלומה פוענחה כעבור זמן קצר. כאשר
גברה הסערה, הודו שני צעירים יהודיים בביצוע
המעשה. היו אלה אברהם פראנק
( )24 ויובל גולן 23 שניהם חברי קיבוץ
השומר־הצעיר גן־שמואל, שניהם משוחררי
צה״ל. אברהם פראנק היה קצין ביחידת צנחנים.
גולן שירת ביחידה קרבית אחרת.

הונצחו מאוויים, לא יקירים.
פראנק וגולן לומדים בשעות הערב באותו
בית־ספר חדרתי במיסגרת חינוך תיכון ל־משוחררי
צה״ל. ערב אחד, כשסיימו את
לימודיהם, החליטו להביע בפומבי את מחאתם
נגד גבולות ארץ־ישראל השלמה כפי
שנקבעו באנדרטה. הם הביאו קופסת צבע,
ותיקנו את הגבול.
הסבירו שני הקיבוצניקים את כוונת מעשיהם
:״כשביצענו את הצביעה, היה ד,מיפ־

הוסר מחדר־האוכל והושלך למחסן הגרוטאות.
אבל זה הגדיש את הסאה. באסיפת
הקיבוץ לא חסכו חברי המשק ביטויים
חריפים מגילויי המרדנות של הצעירים.
״טינופת!״ אמר חבר אחד.
״צריך לדפוק אותם,״ הציע חבר אחר.
״הייתי אוסר אותם כמו שאסרו נאצים
שחיללו קברים!״ צעק אחר.
כל המשתתפים בדיון הסכימו כי שני
המיקרים שהובאו לדיון הם גילוי חיצוני
למשבר נפשי העובר על בני הקיבוץ. בהחלטותיו
הביע הקיבוץ את הסתייגותו מתיקון
המפה באנדרטה, והביע צער בפני
מנהל בית־הספר, תוך הבעת נכונות לשאת
בהוצאות תיקון המפה. החלטה נוספת קבעה
כי אין לבחור באברהם פראנק למזכירות
הקיבוץ.
מנהל בית־הספר התיכון האחורי בחדרה
קיבל את התנצלות המשק. אבל הוא הוסיף
פסק־דין משלו. השבוע הוא הודיע לאב־רהמל׳ה
כי לימודיו בבית־הספר ייפסקו.
הסבירו פרנק וגולן בעלון קיבוץ גן-
שמואל :״איננו מצטערים — זה לא עוזר.
איננו מתנצלים כאן ולא בשום מקום אחר.
אך אנו חושבים שהגיע הזמן לדיון רציני
בין אלה שמוכנים לעשות, מהי בכל זאת
הדרך. כי הרי כך זה לא יכול להימשך.״

ץ* ה שחסר לנו כאן,״ אומרים ה־
) ^ 4חיילים במוצבים שבתעלת־סואץ וב־ביקעת
הירדן ,״זה רק חתיכות.״ אבל אם
החתיכות של דיזנגוף אינן מגיעות לחזית,
זה לא מפני שהן מפחדות או שרוח ההתנדבות
פסחה עליהן. ההתקפות של אל־פתח
אינן מרתיעות אותן, גם לא ההפגזות
של הארטילריה הירדנית. הן דווקא
משתגעות להיות בקו, להציג את עצמן
בפני צנחנים ולזכות בשריקות התפעלות
מפי השריונאים. יין רק מי שיקח אתון לקו.
עובדה: השבוע, כשרק ניתנה להן ההזדמנות
הן ניצבו ממש בתור כדי לרדת
לביקעה. כל העניין התחיל מזה שהאמרגן
מרקו תורג׳מן קיבל אוטובוס להוריד אמ־נים
כדי לבדר את החיילים בביקעה. הוא
החליט שאמנים זה לא מספיק ומה שחסר
לחיילים זה גם סוכריות. אבל מכיוזן שחיילים
אינם מסתפקים בסוכריה־על־מקל רצה
מרקו להצמיד לכלסוכריה חתיכה דיזנגופית.
מועמדות לא חסרו. היו כל־כך הרבה
קופצות נלהבות על הרעיון, שלא היה
מקום לכולן באוטובוס. כל חתיכה רצתה
גם להביא את האמא שלה ואת הדודה שהיו
פעם חתיכות, עד שהיה צורך שהחתי־כות
האמיתיות ירדו לחזית ברכב הפרטי
שלהן.

ארגמן, הסתבר שטעו בכתובת. שם לא
זקוקים לחתיכות. יש מספיק במלאי המקומי.
היו שם חתיכות לא נורמליות, ש־דיזנגוף
יכול בשקט להכניס אותן למחזור.
התקוזה היתד, שבמחנה צבאי לפחות, תהווה
הופעת הקומאנדו של דיזנגוף סנסציה.
שם אין להם כל כך הרבה בנות. אבל הסתבר
שבמחנה צה״ל בביקעה, יש אפשרו־

המלאי המקומי מספיק

ך • חיילים ישתגעו כשנביא להם
א ת הקולקציה הזאת,״ חשב מרקו
תורג׳מן, כשהאוטובוס יצא סוף־סוף לדרך,
ובאמת, מה׳ הם יכולים לרצות יותר? הביאו
להם את כל מה שאפשר לאסוף היום
בדיזנגוף. היתד, שם ברוריה צודרן, שוזית־רה
למען החיילים על מישחק הברידג׳
שלה; היתד, שולה מרנשטרן, שבעלה, בעל
בית־חרושת לסוכריות, שלח איתר, את הממתקים;
היתד, סנדרה אבנרי, שעלתה לארץ
מדרום־אפריקה וכרמלה שפר, אחות
במיקצועה, שהגיעה מביקור משפחתי בפרס,
ואחרות.
האמנים, אריס סאן, אילן ואילנית, דני
ליטאני ורביעיית איי לייק מייק, היו צריכים
לבדר את החיילים, ואילו החתיכות —
לארח להן לחברה בשעת התוכנית. אבל
כשהגיעו לתחנתם הראשונה, היאחזות נח״ל

ווי ,1ו 1ן 111ה המקומית שמצאו ח!
11 • 1תינות דיזנגוף בהי־אמזות
נח״ל ארגמן היא עיזה שוורץ, ממושב
אביגדור, נמצאת חצי שנה בהיאחזות.

במדינה
ם 3לג 1ת מפות בבית־המפלגה

״הוא היכר, אותי!״ טען דויד הרפז, מזכיר
העבודה בבאר־שבע, כשהודיע השבוע
על התפטרותו מתפקידו. הסיבה להתפטרות,
לדבריו: עזרא דבי, חבר מועצת עירייה
באר־שבע מטעם העבודה, התנפל עליו בבית
המפלגה והיסה אותו לעיני ראש־העיר.
״הרפז הרים את ידו נגדי ראשון!״ טען
עזרא דבי ,״ראש־העיר וחברי מרכז המפלגה
שנכחו שם תפסו אותי ומנעו ממני להגיב.״
״ראש־העיר יכול להעיד שעזרא דבי קם
שלוש פעמים בכדי להרביץ לי!״ אמרהרפז.
אי־אפשר לדעת בדיוק מדברי שני מנהיגי
העבודה מי היכר, את מי. אבל דבר אחד
ברור: המריבות במפלגה הגיעו למהלומות.
בו גדכסיעה. דבי, נמוך קומה, אב
למשפחה מרובת ילדים, הוא עסקן מפא״י

יות בחירה בבידור. במיפקדה הקרינו סרטים.
הציגו שם מיקי־מאוס מלפנים לאחור
ומאחור לפנים, בחזרם. לפתע נשמעו יריות.
הפסיקו את ההקרנה. החיילים יצאו
עם הנשק החוצה .״חכו לנו,״ הם אמרו,
״אנחנו רוצים לראות את הסרט עוד פעם

כשנחזור מהמלחמה. אל תסריטו בינתיים.״
אלה שוויתרו על הסרט יכלו לראות בחדר
האוכל את האמנים והחתיכות. את
האמנים קיבלו שם בהתלהבות, אבל החתיכות
היו מוכנות להודות שבדיזנגוף מתפעלים
מהן העוברים ושבים הרבה יותר.

עכשיו שיפסיקו להשמיץ את דיזנגוף. אם
יש באיזה מקום חיילים שחסרות להם
חתיכות, שרק יגידו. מתנדבות לא חסרות,
הן מוכנות לוותר על התור במספרה ועל
המדידה אצל התופרת וללכת לכל מקום.
קומאנדו דיזנגוף נמצא במצב הכן.

מכה דבי

״לא הרבצתי ראשון!״
האמניים הופעות
נערכו גם בתוך
אוהלים צבאיים, כשהאזרחיות מתערבות
בין החיילים הצופים בהצגה.

באהל

אילנית

הזמרת חיה צח — האילנית
שבצמד אילן ואילנית, בשעת
ארוחה באוהל צבאי במחנה נח״ל בביקעת־הירדן.
אילנית היתה בין המתנדבים לבדר את החיילים.

שולה

מרנשטרן, א׳שתו של בעל|
.בית־חרושת לסוכריות, לא !
הסתפקה במשלוח ממתקים, ירדה בעצמה
למוצבים. היא נראית בחברת חייל במוצב.

עוד מימי ראשית ההתיישבות בבאר־שבע.
הוא אחד הנציגים הבולטים של העדה העיראקית
בעיר.
הסביר דבי השבוע את סיבות הריב בינו
לבין הרפז :״הרפז החליט עוד ב־ 16 לאפריל
השנה להתפטר מתפקידו. זאת לאחר
שבגד בסיעת מפא״י והוא כיום מאנשי שמעון
פרם ומשר, דיין. ראובן קליגלר (ה*
״שרגא נצר״ של מפא״י בבאר־שבע) החליט
להוציא את מושכות המפלגה מידיו. קליגלר
משמם כמנהל קופת־חולים במחוז הנגב ו־הרפז
עבד במחיצתו בתור מנהל מחלקה.
״כשר,תמנה הרפז כמזכיר ר,מפלגה, בבאר־שבע,
ביקש קליגלר ממנו בחזרה את הרכב
שהחזיק בו, שהוא רכוש קופת־חולים. הוא
גם קיצץ את השתתפות קופת־חולים בטלפון
שהותקן בביתו של הרפז. אך המכה הקשה
ביותר היתד, שמקום עבודתו של הרפז נתפס
בידי אחר, שהובא מתל־אביב.
״אחרי כל הדברים האלה, ביקש הרפז
ממרכז המפלגה שיאשרו לו מכונית, ושיתנו
לו הבטחה חד־משמעית שהם ידאגו למצוא
לו תעסוקה נאותה אחרי הבחירות. מרכז
המפלגה החליט לא להיענות לבקשותיו, ואז
הוא החליט להתפטר.״
״לא יהיו שני עיראקים״ .באשר לתקרית
בינו לבין הרפז, מספר דבי :״אני
מזכיר איגוד פועלי־המתכת במועצת פועלל
באר־שבע. ביקשתי מהרפז להעמיד את
מרדכי סלים כמספר 2במועצת פועלי המתכת
הארצית• הסברתי לו שיש לו את כל
הנתונים הדרושים. אבל הרפז התנגד ואמר
לי, :לא יהיו שני עיראקים במועצת פועלי
המתכת הארצית.׳ אז התחיל בינינו ויכוח
חריף והרפז הרים את ידו נגדי ראשון.״
״התקרית הזאת החזירה את החיים הפוליטיים
בבאר־שבע שנים רבות אחורנית,״ אמר
השבוע דויד הרפז, בהזכירו את התקופה
בה כיהן דויד טוביה,ו כראש־העיר, תקופה
בה קללות והרמת־ידיים היו דברים רגיליס
בחיים הפוליטיים בבאר־שבע.
״לא החלטתי סופית איזה צעדים לנקוט
נגד דבי. ישנם גם דרכים אחרות בהן אפשר
ללכת, ואינני חייב דווקא לדרוש את
הוצאתו מהמפלגה.״

מאוד• תב1א במק1ם! פרד, בשרפי יסתדר עם דלי * כך נבחרה
המלכה * מה תלבש מחרת איפה רפגנש חתיכים הינדים חיצים *

וגרה זאבה
עם כ>בע\ה
חזון ישעיהו עומד להתגשם בחודש יולי
הקרוב, הודות לעזרתה של משטרת תל־אביב.
היריבים
לשעבר, מנדי ורפי שאולי מ־מנדים,
ופרדריקה ודב סגל מפרדי, עומדים
לפתוח במשותף פאב בנוסח ישראלי, זאת
אומרת עם מוזיקה. הפאב יהיה ליד הי
טיילת, בבניין בו שכן פעם כבוד קפה
פנורמה, שהיה בימי המנדט מקום מיפגש
הייקים התל־אביביים.
את הפאב תנהל פרדריקה, שכבר הוכיחה
בעבר שאין לה מתחרים בשטח זה. בנוסף
לשותפות הנ״ל, מנהל רפי שאולי ממנדיס
מו״מ ישיר עם וילי, שותפה־לשעבר של
פרדריקה ועתה בעליו היחידי של הדיסקוטק.
הבעייה העיקרית היא החובות בהם
שקוע עתה המקום.
אם יצליחו השיחות, יהפוך פרדי ז״ל
למנדיס ייבדל לחיים ארוכים. כל ד,שינ יים
האלה לא היו באים עלינו, לולא חשב מישהו
במשטרה שבעיר הפועלים תל־אביב
שומה על כל אזרח הגון לשכב במיטתו עם
השעה העשירית ולקרוא דבר, או במיקרה
של נדודי־שינה, להקשיב למה נשמע בהסתדרות.
בעל
הרעיון הנ״ל מצטיין בתכונות בי־צועיסטיות
מובהקות. הוא לא ביזבז זמן

יקר, והורה מיד לא לחדש לדיסקוטק של
מנדי את הרשיון.
רפי ומנדי הצליחו איכשהו לדחות את
הגזירה לזמן מה, ובעיר הגדוליז ביותר בארץ
נשאר עדיין מקום אליו באו תיירים,
עיתונאים, ציפורי־לילה או סתם אזרחים מן
היישוב שחשקה נפשם לרקוד מעט, לשתות
כוסית או לפלרטט עם חתיכות בשביל המוראל.
בינתיים
החל להתנהל מאבק ציבורי במטרה
למנוע את חורבנם הסופי של חיי־הלילה
התל־אביביים.
אורי אבנרי הגיש שאילתא לשר־התיירות
משה קול. בתשובתו אמר השר שהוא בעד,
ושחיי־לילה ומקומות־בידור הינם מוסדות
חיוניים בארץ המנסה לעודד אליה תיירות.
השר גם שלח מכתבים המסבירים את
השקפותיו לראש־העיר ולמשטרה. הוא הנד
לק לחדש למנדיס את הרשיון.
אזרחים אחרים אף הם לא טמנו ידם
בצלחת. נחום רז, נציג רפ״י, חובב דיסקוטקים
לכשעצמו, הפגיש את רפי שאולי עם
ראש־העיר כדי שינסה לשכנע אותו.
התברר שאין צורך במאמצים לשכנע איש.
כולם בעד. לראש־העיר יש אפילו תוכנית
מוכנה משלו, להכשיר את רחוב הירקון
כולו לחיי־לילה בנוסח שונה מאלו המת
נהלים
שם עכשיו. התוכנית היא לבנות
דיסקוטקים ומועדוני־לילה בשטח של שכונת
מחלול, ולסיים את ביצועה תוך שנה.
ראש־העיר שלח מכתב למשטרה, הסביר
שמנדיס יעבור למרכז חיי־הלילה החדש,

דרו גבר במסלול
התצוגה השנייה נערכה במלון הילנוון.
בתצוגה נוכחה העילית החייטית של ישראל׳
בצד אנשי ציבור ורוח, וכמה יפהפיות
לקישוט. בשורה הראשונה ישבו עשרה
אורחים מוסלמים בבגדים מסורתיים.
אך מסמר הערב לא היה יפהפיה או

קסקט, שיערו הבלונדי מסורק ובפיו סיגריה.
אתם
בטח מכירים אותו. הוא נוסע במכוניות
שכורות של הרץ, מעשן מרלבורו בקולנוע
לפני ״על כל לשון, ליבר תמיד ראשון״
,שותה קוקה קולה בפוזה גברית,

בטלית: דגם של פטרוצ׳לי
חלפו ימי החולצה הפתוחה ומכנסי החאקי.
אפילו באמריקה.
היום גברים אלגנטיים לובשים שכמיות־קטיפה
משובצות, או מקטורן עשוי טלית.
האחרון שימושי מאוד, בעיקר כשנוסעים בשבת
לבית־הכנסת.
כך לפחות סבורים המתכננים האמריקאיים
לבגדי גברים, פטרוצ׳לי, שבאו לארץ
לערוך סידרת־צילומים ותצוגות־אופנה.
תצוגה אחת נערכה באוניברסיטה בירושלים.
כדוגמנים ליצירות המודרניסטיות
שימשו סטודנטים מתנדבים. תמיד טענו כי
רוח ההתנדבות טרם פסה, ושאין שמץ של
אמת בהשמצה כי הסטודנטים אדישים לכל
דבר חוץ מהציונים שלהם.

החליפה של מחרתיים: הארב אדאמם (מימין)
מישהו מהאורחים, אלא ד,ארב אדאמם, דוגמן
מיקצועי לאופנת־גברים, שריחף על המסלול
באצילות אלגנטית ובטבעיות מעוררת
קינאה. הוא נראה כאילו נולד שם,
על המסלול, לבוש בחליפה אנגלית וכובע

מעל דפי רוב השבועונים הגדולים. התענוגות
האלה גם משתלמים לו. הוא מרוויח
300 דולר ליום־צילומים, ומטייל בכל העולם.
נראה שבקבוק קוקח קולה נראה הרבה
יותר טוב עם הקרמלין ברקע.

וביקש לאפשר לדיסקוטק להישאר במקומו
עד אז. איש־המשטרה הביצועיסט היקשה
עורפו וסירב.
לרפי שאולי לא נותרה ברירה אלא לפנות
ליריביו־לשעבר.

השבוע נפתח במלון אוויה פאב אנגלי
אמיתי, עם בארמן אנגלי אמיתי, שעד עתה
ניהל פאב אמיתי עוד יותר באנגליה.
מאחר והפאבים למיניהם נכנסו אצלנו
לאופנה, מן הראוי להסביר באופן מדעי
מה זה פאב ואיך שותים את זה.
הפרינציפ הוא ככה:
משאירים את האשד, בבית ובאים צמאים
ולבד. עומדים ליד הדלפק, שותים בירה
ומשוחחים על מזג־ד,אוויר. בהתחלה מותר

היתה פעם בירושלים נערה יפה שקראו
לה שהנז אמיד• דון־ז׳ואנים חיזרו אחריה,
ושמה הופיע ררך־קבע בטורי הרכילות. יום
אחד התחתנה שהנז, בחתונה מפוארת שערכו
לה הוריה העשירים, בעלי מלון
המלכים. מאז לא ראינו אותה בפרמיירות
או במסיבות נוצצות, ולא שמענו עליה
דבר.
השבוע פגשנו בה שוב. היא באה למנדיס
יחד עם בעלה — לני לנדם, שהוא יצרן־
סכססיל מצליח וצייר חובב. הם לא באו

ש מ פנ י ה

ב חו ר ש

שקו החן,

ה ח מי שי

למנדיס סתם בשביל להרוג ערב, אלא
לחגוג את התחלת החודש החמישי. רפי
שאולי הזמין להם שמפניה, וידידים ישנים
ומחזרים־לשעבר שתו שוב לחיי שהנז. בעלה
כבר קורא לה אמא והיא קוראת לו
אבא. שניהם מקווים כי הפעם תהיה זו
לפחות ילדה אחת, או שתיים ביחד. מהמין
האחר יש להם כבר אחד מוכן מהפעם
הקודמת.

מלכת־היופי השתא: חיה לוי

שלג דאשתקד: מירי זמיר ובעלה

העיקר השכל!

אתם בוודאי חושבים שלבחור מלכת־יופי זה דבר קל. צ׳יק־צ׳ק,
וגמרנו. זה נכון רק באופן חלקי.
באלסקה, למשל, אין בעיות. בוחרים את הכי שמנה ודי.
גם אצל האצטקים לא עשו מזה צימעס. חיפשו את בעלת האוזניים
הארוכות ביותר, וזהו. תראו מה בסוף קרה להם.

מסחר פורח
.שהנז וידיד

בלירה!
גם לשחק בקליעה בחיצים על מטרה על
הקיר (דארטס בלעז) .מאוחר יותר, כשהאווירה
מתחממת, שרים שירי־עם סקוטיים
או בלדות איריות עתיקות או שירי־מלחים
מתקופת אליזבם הראשונה.
לולא המעשה שיסופר להלן, הייתם יודעים
את כל זה כבר מזמן, מנסיון אישי,
ואולי הייתם מספיקים אפילו ללמוד בלאדה
או שתיים בעל־פה.
וכך היה המעשה:
הבונגלו שבתוכו בנוי הפאב הובא לארץ
מאנגליה כבר לפני שנתיים, לתערוכה בינלאומית,
ועמד לו בשקט בגני התערוכה.
מנהל מלון אוויוז ראה את הפאב והירהר
לעצמו: למה שלא נקנה אותו ונעמיד אותו
ליד המלון למען יוכלו האורחים לשובב
נפשם בכום בירה קרה ביום חמסין, וליהנות
מאווירה ביתית?
בעלי המלון הסכימו לרעיון וקנו את הבונגלו
עם כל אשר בו, וכבר הזמינו את
השכנים לבוא מחר לשתות כוסית על חשבון
הבית ולזמר בצוותא זמר עתיק.
אך הכוונות הטובות היו לאל, והשכנים
נשארו צמאים שנתיים, והכל בגלל המכס.
כי כידוע לכל בר־בי־רב, מי שקונה משהו
תוצרת חוץ צריך לשלם עבורו מכס. לכן
הלכו המנהלים להסדיר את העניין הפעוט
ושאלו כמה כסף עליהם לשלם כמכס תמורת
בונגלו־פאב אנגלי אוריגינל.
המכס אמר ״רגע״ ופת חאת הספר. חיפש
באות ב׳ ,באות ו׳ ובעוד אותיות ולא מצא
פריס שנקרא ״פאב אנגלי אוריגינלי״.
המכס מיד אמר למנהלים בכעס:
אין דבר כזה. אתם סתם מותחים אותי.
המנהלים אמרו: מה פתאום אין. יש
ועוד איך, עובדה שקנינו אחד.
המכס אמר: בונגלו יוק; המנהלים אמרו:
מה פתאום.
הוויכוח ארך שנתיים. קושי העורף של
אנשי אחיה ניצח לבסוף, והפאב בכל זאת
נפתח. ואם אתם רוצים לשתות בירה תמורת
לירה, וויסקי תמורת שלוש לירות, ולפגוש
חתיכים מחברות־התעופה וחושבים מסביון
האלגנטית — זה המקום.

אצלנו העניין לקח ארבע שעות נטו, ומינימום עשר ברוטו. יש
לזה כמה וכמה סיבות.
כמו פרשת האיפור. כמה זמן, לדעתכם, לוקח למרוח את פניה
של כל מועמדת בכל־כך הרבה צבע, שמפחיד אפילו לחשוב מה
היו וינאטו או הקומאנצ׳ים עושים כשהיו רואים את זה.
והתסרוקות.
אל יקל הדבר בעיניכם.
פרעה חופו בנה פירמידה אחת ויחידה במשך עשרות שנים, תוך
שימוש בשיטות קפיטליסטיות וניצול מחפיר של מעמד העמלים.

לזו כמו משטאנץ אחד, אבל מבוגרות בעשר שנים מכפי שהן
באמת. כל אחת יורדת, לפי התור, קדה לקהל, ומעבירה את הוורד
האדום שבידה לבאה אחריה.
וכך הלאה וכך הלאה. החזיון מתנהל לפי השיטה הפבלובית של
רפלקס מותנה. שריקה — הן קדות לקהל, או זו לזו. שריקה
שנייה — הן רוקדות לפי התור. שריקה שלישית — עולות על
הבמה במעילים, ויורדות להוריד אותם. שריקה רביעית עד עשירית
— עולות על הבמה כולן יחד, כל אחת לחוד, לובשות שמלות־ערב,
מורידות את השמלות, לובשות ופושטות בגדי־ים ומשוחחות
בהתרגשות עם חיים יבין.

כולם משתוללים
השופטים מתבוננים בנעשה בריכוז רב. קשה לבחור. מי לדעתכם
יותר יפה בתור מלכת־יופי — זו שאוספת צדפים, או זו שלומדת
היסטוריה?
בשביל זה אנו בוחרים בלבנו בחיים יבין למקום ראשון, ואחריו,

ציפי שקד ורותי שגיא: גם חיים יבין לא נבחר
כאן בנו 19 פירמידות בערב אחד. תארו לכם! 19 ,
נדלג על פרשת. השמלות והמעילים למיניהם. נשאיר את המועמדות
הרועדות מהתרגשות בחדר־ההלבשה שלהן ונגיע אל הפתיחה.
בנייני האומה הומים מאדם. המארגנים מתרוצצים, הסדרנים
עצבניים, בחוץ מתנהל מסחר פורח בכרטיסים במחירי עגבניות
בתקופת־הצנע. השוטרות בודקות תיקים. ארבעה גנבים נתפסים
בחדרי־ההלבשה. המועמדות עולות על הבמה, התזמורת פוצחת
בזמר והמסך עולה.
האיפור והתסרוקות עשו, את שלהם. המועמדות,נראות דומות זו

למקומות שני ושלישי, את ציפי שקד מבני־ברק ואת רותי שגיא
מרמת־גן.
המתח עולה. תדי קולק מגיע לחדר־ההלבשה עם נבחרת הכדורסל
מאמריקה. כולם מצטלמים. גם השוטרים מצטלמים, אבל רק בפרופיל
הטוב שלהם. אלכסנדרה שרה, יונה. לוי רוקדת.
חיה לוי נבחרת. כולם משתוללים מרוב אושר. רק תהילה סלע,
סגניתה הראשונה, מתקשה לבלוע את אכזבתה.
חיים יבין לא זוכה בשום תואר. גם רותי וציפי לא. מה לעשות.
שקר היופי, הבל החן. העיקר השכל.

תמרורים
מצפהלתינוק בעוד שלושה
חודשים בערך, זמרת שירי־העם ג׳ואן
כאייז 28 הנשואה לסטודנט כויד
האריס (.)23
1ש החיד האחרון 1י1

נחוג יום־הולדתו ה־ 41 של הפיז־מונאי
דידי מנוסי, יליד קובצת גבע,
שעזב את קיבוצו כדי לשרת בפלמ״ח, ומאז
לא חזר אליו. דידי היה, בין שאר עיסוקיו
הרבגוזניים, כתב של האו״ם במלחמת
קוריאה, ומשמש כיום כבעל טור קבוע
בידיעות אחרונות.

נחוג יום־הולדתו של פרופסור
יוכל נאמן. יליד תל־אביב, שסיים בגיל
15 את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה,
קיבל בגיל 21 דיפלומה של אינג׳ינר,
היה פעיל בהגנה ובפרוץ מלחמת־השיחרור
הפך לסגן מפקד גדוד בחטיבת גיבעתי,
המשיך אחרי המלחמה לשרת בצה״ל, וב־מיבצע־סיני
היה סגן ראש אגף־מודיעין,
בדרגת אלוף־מישנה. ב־ 1960 השתחרר מ־צה״ל
והתמסר למחקר בתחום החלקיקים
ופיסיקת־החלל, הצטרף לסגל אוניברסיטת
תל־אביב כראש המחלקה לפיסיקה, וחבר
הודעד המנהל של האוניברסיטה.

עיסו

נחוג יום־הולדתו ה־ 45 של?{זריה
רפפורט,יליד תל-

1 110ו
0ץ 6 1 6 0 1־

1 5 8 0 1־ 1

אביב שסיים את הבלפור, גימנסיה למד
באוניברסיטה
העיברית בירושלים
והשתלם בארצות-
הברית באמנות ובקולנוע,
הופיע על
בימות הבימה ואוהל,
ובכמה סרטים
ישראליים. מנחה
ועורך תוכניות
וטלוויזיה, ראדיו ומבקר קולנוע של
מעריב.

רפפורט

נחוג יום־הולדתם המשותף של
חניתה ואבנר צנטנר. את יום־ההולדת
חגג הזוג בצורה מקורית: אבנר בן ה־,29
מבעלי בית־החרושת אלד, קנה לאשתו

נניסי 0ת ק 6ר >/1ק
טיטו? 11 516 אלקטרוניק — שעון ספורט אלקטרוני,
עם תאריכון. הגנה כפולה מפני כל זעזוע. עמיד בפני
מים אחריות לפעולה תקינה במשך 12 חודש —
ללא צויד בדריכה (מתיחה).

חניתה ואבנר צנטנר

השתתףבמבצעהפרסיםהגדול של \ 7יסו
פרטים בחנויות טיסו המוסמכות

ריאלית

יחנסית

הרשמה לשנת הלימודים תש״ל לכתות בוקר ט י״א, י״ב
תיכון עיוני 13ג 1ות

תיכח מקצועי במגמות

הו מני ס טי ת
רדיראלקטרוניקה טלויזיה ־ תעופה

ריאלית

לבורנטים כימיים
גדפיקה -שרטוט
ציור אופנה
פקידות

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החיגוך שטיפנדיות הוראה על־ידי מורים אקדמאיים בעלי נשיון
סרטים, ן תל־אביג

הרשמה1,
8־1,5־9

ברנד 17
מפנת אלנבי

חיפה שמריהו
לוין 30

רמודגן

גת־ים

ביאליק 42

רוטשילד 33
ע״י המצבה
חולון סוקולוב •ג

פתח־יתקוח
בר־כובבא 1

חברון 22
מפנת מודיעין
דד ר״ג

טלוויזיה; וחניתה בת ה־ ,25 הדוגמנית הראשית
של אלד, קנתה לבעלה מערכת
סטריופונית. לזוג ילדה: לורי בת .6
נחוג בצפון־מערב חילם, בטכס צנוע
בחוג ידידיו וקרוביו, יום־הולדתו ה־ 97 של
הלוחם העיקבי באי־הצדק בעולם, הפילוסוף
לורד ברטרנד ראפל. יחד עם חגיגת
יום־ההולדת חגגו הנוכחים גם הוצאת כרך
נוסף של האוטוביאוגרפיה של הפילוסוף,
הממשיך להיות פעיל בשאלות עולמיות
כמו מלחמת ויאט־נאם ויחסי ישראל—ערב.
נפרדול״תקופת ניסיון״ ,ד,שחקן

ג׳ורג׳ פפארד מרעייתו אליזכט אשלי.
הודעתו של ספארד, המופיע עתה ב־לונדון,
על הפירוד, הפתיעה את ידידיו,
מפני שחיי הזוג נראו להם מאושרים.
אושפז בבית־החולים בניו־יורק,
בגלל מה שהרופאים הגדירו כ״מיקרה עין״
הקומיקאי 13ב הופ בן ה־ ,64 הסובל מזה
10 שנים מקאטארקם (קרום המכסה את האישון)
שאין לו תרופה אלא ניתוחים חוזרים.

דקר בגבו, בפגיון נחתים, על-ידי
אשתו, מי שהיה נציג ארצות־הברית באו״ם
ובנו של נשיא ארה״ב לשעבר פרנקלין
רו זוו ל ט -ג׳יי מ ם רוזדרלט 2משפחת
רוזוזלט התגוררה בשנתיים האחרונות ב־ז׳נבה
וג׳יימס ניהל חברת השקעות. הדקירה
באד. אחרי סידרה ארוכה של מריבות, בגלל
קינאת ד,אשרי.

אוניברסיטה

הה טסו 1חט1
*ץטודנטית שחרחורת וחמודה הציגה
^ כרזת־פירסומת גדולה בכניסה לקמפוס בירושלים
.״לאן?״ שאל השלט, וענה :״ליום
הסטודנט כמובן!״
ועוד נאמר: במחיר 2.5ל״י הנך מוזמן
לד׳סקוטקים, טירים, מיזנונים, חשפניות, הו פעות
אמנים, דוכני הימורים, רונדו המונים
ולשמוח !!!
כדי שיהיה ברור מה המופע העיקרי, הו
סיפו
בהבלטה, ליד המילה ״חשפניות״ ,את
ההבטחה המפורשת :״בקטעי עירום וסטריפ־טיז
נועזים 1
היה זה מזעזע לחשוב, כי בשנת 1969
סברו מארגני יום הסטודנט שחשפנות יכולה
לשמש אטרקציה עיקרית.
מכל מקום, לא ניתן לחשפניות להוכיח
את כות־המשיכה שלהן. לפני שהסדרנים
יכלו למכור אפילו כרטיס אחד לחינגה, הוד

ה שנ ה ביו םהס טו דנ ט. בידור ק ל -ח ש פנו ת
וסרק • עירום.
ב שנ ההבאההרמההאקדמ אי תתעלה, לתה לא
אורגיותמ או ר גנו ת? האם לא מגי עלסטו דנ טים
העמ לי םבמדעוב תו ד ה, התפרקותבהמית ביו
כתל׳ המוסד?
ב עו לםהסטודנט עו ש ה כיף חיי ם ב אוני ב ר סי ט ה
רק הי ש ר אלי ם ״ מפגרים ־ א ח רי ה ם !

סטודנט ישראלי! החיים שלך שונים בזה יתרונך
ב״פגור״ הזה-יתרון צה״ל באיכות חייליו בטהר
הנשק. יחרונך בטוהר לימודיך, באצילות המדע.
הרם קול מחאה, גרש בבוז החלאה
העוטה חרפה על מוסדות ההשכלה
סטודנטי ם עם טיפת כבוד עצמי
וטיפת כבוד למוסד זה

ערב המימסד — וטוף־סוף הוצתה בישראל׳
אש העימות בין הסטודנטים לבין ההנהלה.
** י שיזדעזע מן המחשבה, שחשפניות
יחשפו מה שיש להן לחשוף בקמפוס
המקודש, היה רקטור האוניברסיטה העברית,
הפרופסור נתן רוטנשטרייך. הוא אסר לקיים
את המופע — אפילו אם יצטרך לשלם

סה בחגיגות יום הסטודנט בירושלים.
תוצאה אחרת, שאמנם הושמעה מפי סטודנטים
מאוכזבים, לא זכתה לביצוע. בעת
ששוטטו מדוכן־הימורים אחד למישנהו, מ־שיעמום
אחד לשני, קרא אחד הסטודנטים:
״נפלוש למשרדי הרקטור!״
חבריו שאלו, בזיק של תיקווה :״מה
מציגים שם? מה אפשר לראות שם?״

ביוס הסטודנט
בשל כך פיצויים לאמרגן שמכר לסטודנטים
מבט חטוף לעבר החמוקים של נערותיו.
לצידו של הרקטור התייצבו ״סטודנטים
עם טיפת כבוד עצמי וטיפת כבוד למוסד

אך בל יאמר איש שהסטודנטים לא הגיבו
כאריות על הגזירה הפוריטאנית. כאשר הוד
כנטו בבר־אתון, בשעות הלילה הבינוניות,
כדי לראות הקרנת סרטים מצחיקים של

| 111 *111ן ה 14111ך 1ה היה סמל יום הסטודנט. המופעים המובטחים בוטלו,
11 11/1 1111 | 11 #1111 או הוכיחו את עצמם בלתי־מספיקים. הזכיונות
למחזיקי שולחנות־הימורים התרבו ואיש מהם לא תרם רווחיו לייסור קרן מילגות, כמובטח.
זה,״ אבל בלי טיפת מיץ. הם חילקו כרוז
בהאי לישנא:
השנה ביום הסטודנט, בידור קל — חשפנות
וסרט עירום.
בשנה הבאה הרסה האקדמאית תעלה, למת
לא אורגיות מאורגנות? האם לא מגיע לסטודנטים
העמלים במדע ובתורה, התפרק
ותבהמית בין כותלי המוסד?
בעולם הסטודנט עושה כיף חיים באוניברסיטה,
רק הישראלים ״מפגרים״ אחריהם!
סטודנט ישראלי! החיים שלך שונים. בזת
יתרונן. ב״פיגור״ הזה — יתרון צה״ל• באיכות
חייליו, בטוהר הנשק. יתרונן בטוהר
לימודיך, באצילות המדע.
הרם קול מחאה, גרש בבוז החלאה העוטה
חרפה על מוסדות ההשכלה!
כאילו מדובר היה, חס ושלום, בהקמת
פקולטה ללימודי קבע של מדעי הטטרינד
סיזיולוגיה.

שבנללה רעשה
האוניברסיטה

ך * מו פ ע, כמובן, בוטל. בקמפוס מתלת״
ן ן שים, שהרקטור יצטרך לפצות את ה־
_די?י*_טיד!_סחחר_י*//י_יזר!_^ידיז־י-דזריי*_

לורל והארדי, מצאו מנהיגי המרד את הדרך
הנאותה להתנקם ברקטור. יחד עם סרט הרזה
והשמן הקרינו סרט של חשפניות.
וכך התנגשו לורל והארדי, על מסך אחד,
עם נשים מעורטלות.
היחידה שלא שמעד, על כל המהומה היתד,
בלונדית בת ,22 תושבת ארעית של תל־אביב.
הגברת ווסנה, כפי שהיא נקראת בחוגי
המיקצוע, הגיעה ארצה לפני חודשיים
מיוגוסלביה. בלילות אלה היא מופיעה בתצוגת
חשפנות בבאר רודיקה בתל־אביב.
היא לא ידעה זאת, אבל האמרגן מונטאנון
התכוון להעלותה לבירה, כדי שתראה לסטודנטים
מה שהיא מראה ללקוחות של
רודיקה.
האם היתד, מופיעה בפני הסטודנטים, לולא
התערבה הרשות? היא נשאלה.
הגברת ווסנה הירהרה לרגע, והכריזה:

״אפשר לצטט זאת?״ היא נשאלה.
״אהה!״ היא ענתה.
ומי שזקוק לתרגום סימולטאני, יתבונן

במדינה הבחירות לגאות

כבר ת פו סי ם
אומרים שלסופר יש חיי נצח, ויודעים
מד, שאומרים. בייחוד בדור שלנו, כשבעזרת
כל המכשירים המודרניים אפשר להשתלט
על הנצח הזה כל־כך בקלות.
הנה מארק חלאסקו. לפני שנים הוא
היה בארץ, ובאותו זמן הוא היה רתק וצעיר,
והיה לו דומן ארוך ומעניין עם
דיילת ירושלמית בשם אסתר שטיינבך,
אחר־כך הרומן נגמר. אז הוא התיישב
והתחיל לעבור אותו עוד פעם — בצורת!

מים, הוא אף פעם לא יגמור לחיות.
את תפקיד הדיילת ממלאת אשתו. את
תפקיד עצמו ממלא השחקן הגרמני ניקולם
ברגר, ואין שום תפקידים נוספים. וכש־הדיילת
עצמה, אסתר שטיינבך, באה לאילת,
למלון קאראוון, שם הם שוהים, כדי למלא
אולי עוד פעם את התפקיד שמילאה בעבר,
היא יצאה מהמלון תוך חצי שעה. אין מקום.
כל התפקידים תפוסים.
זה היה ביום החמישי. ביום השישי נער
ספר
שנקרא כולם פנו לו עורף.
ובינתיים הוא המשיך לעשות כל מיני
דברים אחרים. הוא נשא לו לאשה את
פתיה זימן, שחקנית התיאטרון השווייצית
היפהפיה, כתב עוד כמה טפרים, ועכשיו
הוא חזר ארצה כדי לעבור שוב את
הרומן ההוא, הפעם בצורת סרט. לכן אפשר
לעשות חשבון פשוט, שאם כל המאורע
העובר עליו יעבור עליו כל־כך הרבה פע־

כה באילת פתיחת דיסקוטק אדווה שנקרא
כך על־ידי כו סי, על שם אשתו, ולפתיחה
הגיעו כל אנשי הצוזת וגיבורי הסרט.
מארק חלאסקו השתכר וקילל בקולי קולות
את העולם המחורבן הזה שאנחנו חיים
בו, ואשתו עלתה על שולחן ורקדה שייק
לקול קללותיו. וורדה מאייר וריצ׳ארד
קורונהויזר בעלה, וכל קציני האוניה ה״
דרומה : ,מחאו כפיים לפי הקצב.

מה לא עושה אשה אוהבת לקידום ה־קאריירה
של אהובה
פעם היו אמהות עובדות בסופנג׳ה כדי
לשלוח את הבנים לבית־הספר. עכשיו זה
נגמר. בין כה וכה יש חנודיחובה חינם.
ובין כה וכה חשובה רק התעודה האקדמאית
עכשיו. ומכיוון שלא תמיד יש אמא כשמגיע
זמן ללמוד באוניברסיטה, אז הנטל
נופל על האשה. היא מוכנה לעבוד קשר,
כדי לאפשר לבעל ללמוד.
אחת מהנשים האוהבות הללו מימנה את
העיסוקים האקדמאים של בעלה בצורה נאה
ביותר: היא הלכה להיות דוגמנית אופנה.
ובשעה שבעלה עלה בדרגות האקדמיות, היא
עלתה בסולם הדוגמנות, עד לצמרת.
היא הקדישה את לילותיה למיקצוע, צעדה
על מסלולים והדגימה והדגימה.
והבעל, שלמד בתנאים טובים בשעות היום,
השתעמם בשעות הלילה. מכיוון של-
הפריע לאשתו לפרנס אותו לא רצח, חיפש
עיסוק אחר באותן השעות.
את העיסוק הזה היה לוקח איתו למסע-
דות, לבילויים ולהצגות. מכיוון שגם היה
לו כסף כיס, היה לוקח אותה לבוטיקים
האקסקלוסיבייס. לרכוש לח שמלות. ולאיזה
יצרן־אופנה הוא הלך בשביל להלביש את
העיסוק שלו — אם לא ליצרן שבשבילו
עבדה דווקא אשתו הדוגמנית?
היה סקאנדאל וכמעט היתה פרידה. אבל
השניים החליטו לבסוף שחבל על הקאריירה
האקדמאית. האשה המשיכה לצעוד על המסלול
והבעל חזר ללימודים.
ולבדידות חלילית.
עכשיו, אומרים, מצא עיסוק חדש.

מערכת־הבחירות צריכה להתחיל רק בהכוונה
המוצהרת
עוד ארבעהחודשים.
היא לקצר את מערכת־הבחירות לשישה ולמעט שבועות,
בניצול נוישאים ד־מאגוגיים
דיגשיים.
לכן והוחלט, בין
היתר, שאסור. למפלגות
להשתמש
באותיות המסמלות
את רשימותיהן בבחירות
— אלא
שישה שבועות לפני
יום־הבחירות
עצמו.
הפירצה הראשונה
נפרצה השבוע במצח נחושה. ההזדמנות:
יום איחוד ירושלים.
חייל מול הכותל. המפד״ל הטילה
את חסותה על אירועי היום, באילו היא
אשר שיחררהאת העיר המזרחית ואיחדה
את הבירה. היא פירסמה מודעות גדולות,
בהן נראה חייל קרבי מול הכותל, ולצידו
הסיסמה בונה ירושלים ה׳ — נידחי ישראל
יכנס. האות ב* — שהיא אות הרשימה
הדתית בבחירות — צויירה בהדגשה•
מודעה אחרת נשאה בראשה סמל מיוחד,
שצוייר לכבוד יום ירושלים. רוא־ם
בו את הכותל המערבי, ועליו בגדול האות
״ב״ ,כאילו באה סתם לסמל את השנה
השנייה לשיחרור הכותל.
בחג הבא בוודאי תפרסם המפד״ל מודעות
בנוסה:
כרוך שנתן תורה לעמו ישראל כרוך
הוא.

מ שפט
חגלן
או פורץ?

קדיחה הקידמה
בעולם שלנו, שכבר ראה הכל ושמע
הכל, נהוג מזה הרבה שנים לקיים בכל
מטרופולין הצגות שונות של פרברסיה מינית,
וההצגה הנפוצה ביותר היא הצגה של
לסביות.
אז הקידמה הגיעה גט ארצה, אל ביתו
של אחד מיקירי העיר תל־אביב, אחד ה-

תנאים
כ ש שייקה בן־ פו ר ת התכונן לנסוע
לפסטיבל קאן, ומשם לחופשה לפאריז,
החליטה אשתו עלמה בן־ פו ר ת להצטרף
אליו. אבל הוא לא החליט את זה.
הם אמנם החליטו לבטל את הגירושין
שלהם, ולחזור איש אל רעותו, אבל
לפני שהוא נסע הוא אמר לה :״רק
כשתגמרי את כל העניינים שלך עם ה צייר
שלך, ואני אהיה בטוח בזה, נוכל
לשוב ולחיות כמו שחיינו פעם.״
בינתיים השאיר אותה בארץ כדי לח־שוב
ולהרהר בדבר__ .

אנשים המתקדמים ביותר בעיר, בעיקר
מבחינת הגיל (הוא מתקרב כבר לגיל השבעים)
והמעשים (שהיום הוא כבר לא מסוגל
לעשות).
אותו איש אמנם הגיע כבר לסוף המחצית
השנייה של חייו, אבל הוא עדיין קורא
לעצמו נער־שעשועים, ומי שמכיר אותו אומר
שבקשר למילה נער עוד אפשר להת־זוכח,
אבל בענייני שעשועים הוא כבר הפסיק
לשעשע מזה שנים.
בכל אופן לא זה העיקר, העיקר הוא
שאותו יהודי הביא לביתו עקרת־בית בת
שישים, ואותה עקרת־בית הביאה איתה חברה
צעירה, ושתי הנשים הללו מבצעות באותו
בית הצגות־ראווה לאורחים, תמורת
מאה לירות לערב.
וזוהי רק התחלת הערב. המסמר מגיע
רק אחר־כך, בדמות אשתו־לשעבר של בעל־מסעדה
ידוע, וידידתה כהת־העור, ואותו
מסמר מבצע כל מיני דברים לעיני כל מיני
אנשים, המשלמים 250 לירות ישראליות,
כדי לראות את זה.
ואיפה הן מוצאות את האנשים הללו?
בבריכה. כל בוקר הן הולכות לבריכת
מלון אוויה, אוספות שם את המעוניינים,
בעיקר תיירים, ובערב הן עורכות בפניהם
את ההצגה __
הנורא באשת
לאנשי נטורי־קרתא בירושלים קרה אסון
נורא. הם גילו למגינת־ליבם ותדהמת־נפשם
שאשת מנהל בית־החולים שערי צדק, חנה
מאייר, לא הולכת למיקווה.
כל האמונה שלהם באדם נשברה מזה.
מזל שנשארה להם האמונה באלוהים, והם
החליטו מיד לפעול לשינוי המצב הזה, ביד
חזקה ובזרוע נטוייה, כי ידיים וזרועות לא
חסרות להם.
קודם־כל הם פנו לאשה וביקשו ממנה
להודות במעשה הנורא הזה, כדי שיוכלו
לשפוט ולהעניש. האשה סירבה לדבר איתם,
ואז הם עשו אסיפה מיוחדת של כל חכמי
ונכבדי הקרתא, כדי לדון במצב ובתקנתו.
חכם אחד אמר שצריך להדביק על האשד,
כרוזים ולהודיע שהיא אינה כשרה לשימוש,
ואם לא על האשה, אז לפחות על כל הבתים
של ירושלים.
חכם אחר חשב חשב ואמר שלפי מה
שנאמר בתורה ושנוי בברייתא ומשולש
במישנה, צריך פשוט להחטיף לה מכות־רצח.
אבל העירו לו שהדבר הזה כבר
נעשה.
בקיצור, הדיונים היו סוערים, הרבה שעות
ישבו על המדוכה, והתדיינו והתוזכחו ובסוף
הוחלט שהמעשה הטוב ביותר יהיה לשלוח
שליח למיקווה של ארצות־הברית, שיברר
אם אותה אשה, כשהיתה גרה שם, נהגה
לטהר את עצמה או לא.
הפיתרון הלהיב את ד,חכמים. כסף לא
חסר, יש מספיק תרומות, והשליח יצא מיד
לשליחותו הקדושה.
עד עכשיו הוא כבר היה ב־ 25 מיקודאות,
ועדיין לא מצא איש שראה אותה, ויעיד
לטובתה. אבל אמריקה עוד גדולה, ויפה,
ורחבה, ואולי בזמן הקרוב הוא יביא אליה
גם את אשתו וילדיו, שיחפשו גם הם

״לתפוס את הערבים! אל־פתח! חבלנים!״
השעה היתד, קרוב ל־ 1בצהריים, בסביבת
התחנה המרכזית בתל־אביב. שלושה
צעירים רצו בבהלה כשאחריהם המון של
עשרות רודפים. כשהגיעו הבורחים לשטח
הבנייה של התחנה המרכזית החדשה,
נכנסו לפעולה גם הפועלים העובדים בבנייה•
שניים מהם קפצו מגגון שעליו
עמדו, ותפסו בחוזקה בבחור שחרחר.
״אני לא ערבי! אני יהודי כמוכם! ראיתי
שאתם רודפים אחרי אל־פתח אז הצטרפתי!״
צעק הבחור, והוציא מכיסו תעו-
דת־זהות. ואומנם היתד, זאת תעודד, כשרה
למהדרין. יצחק בן־עזרא היה רשום
בה כיהודי לבל דבר.
אך לפני שהספיקו הפועלים לשחרר את
הערבי המדומה, הגיעד, למקום הקבוצה
העיקרית של הרודפים ואיתם האיש שעורר
את המהומה — יהודה קנז. התברר
אז שלרדיפה לא היה בעצם כל קשר ל-
׳אל־פתזז.
זכאי ויורד. שעה קלה לפני בן חזר
יהודה קנז לביתו, ברחוב מנשה בן־ישראל
בתל־אביב. הוא הופתע למראה שלושה
גברים יוצאים מביתו, התאושש רק כשהשלושה
פתחו בריצה ואיבדו בדרכם רדיו־טראנזיסטור
וכמה מטבעות של לירה.
״גנבים!״ צעק בעל הדירה ורץ אחרי הבורחים.
לעוברים ושבים נשמעו ה״גנבים״
כ״ערבים״ והרדיפה הפכה להיות המונית.
כשהובא יצחק בן־עזרא למשטרה —
לא כחשוד בחבלה וריגול אלא סתם —
בגניבה ופריצה, הוא טען שלא היד, לו
קשר עם הפריצה ושהוא בעצמו רדף אחרי
הערבים, אלא שהיה זריז יותר מאחרים.
הוא חזר על טענתו גם בבית־ד,משפט
המחוזי, לשם הגיע כנאשם בפריצה.
סניגורו של בן־עזרא, עורך־דין צבי
לידסקי, הצליח להוציא מיהודה קנז ומד,רודפים
האחרים, שהם אינם בטוחים כלל
שהנאשם היה בין הבורחים — ולא בין
הרודפים. השבוע זיכה השופט שמואל
קוארט את הנאשם מחמת ספק.
יצחק בן־עזרא מצידו הכריז שבימים
הקרובים הוא עומד לעזוב את ישראל
ולרדת לאנגליה. האנשים שם חמים פחות
והחיים שקטים יותר. אם שם רודפים אחרי
גנב, אז בטוח שהוא גנב ולא חבלן.

אנשים
הבגדים

גולדה הבדיחה האחרונה המתהלכת בירושלים:
בשבוע הבא יתקיים טכס חגיגי — הנחת
אבן בפינה. ס הבדיחות האחרונות המתהלכות
על שר־החוץ בירושלים לא הצליחו
להעכיר את רוחו. עובדה: לאחר שקיא
במדורה של העיתונאית מירה אב•
רד בידיעות אחרונות, כי שלושה מגידי
עתידות -שלוט ׳־)אוד, לובה דג
שדק ופרופסור כלאק -ניבאו ש־ראש־הממשלה
הבא של ישראל יהיה אבא
אבן׳ כמוצא של פשרה ביו פינחס
ספיר ומשה דיין, הסתובב השר כש-
הוא שמח וטוב לב, וחזר על הנבואה ב־אוזני
כמה מאורחיו 6 .מועמד אפשרי
אחר לראשות־הממשלה הוא סגן ראש־הממשלה
יגאל אלון. לכן הורה אלון
למזכירתו לשלוח חוזר לכל מזכירויות העיתונים
בארץ, המבקש מהן בל חומר,
כתוב וצילומים, על פעולותיו של השר.
יגאל מתכונן להוציא ספר כדי לרומם
את דמותו בעיני הציבור 0 . .כדי למנוע
פירושים מיותרים, הורה סגן ראש־הממ־שלה
לארכיטקט אליעזר פרנקל, זה
שתיכנן את ביתו של אלון בירושלים ה־מיזרחית,
להזדרז בהקמת הבית כדי ש־הוא
יוכל לעבור אליו לפני הבחירות המתקרבות
0 ! .נראה כי גולדה אינה לוקחת
ברצינות את הלוחמים על ירושתה.
השבוע, למשל, היא נראתה ברחוב אלנבי
בתל-אביב. שלווה, שקטה ובוטחת. היא
נכנסה לחנות הבגדים של אתא וקנתה
לעצמה שלוש שמלות • .גם לנריגה של
גולדה, עובדיה נתן, יש זמן לעיסוקים
פרטיים. השבוע, למשל, הופיע עובדיה
כמתופף שליווה את להקת המחול
של הסטודנטים, במיסגרת יום הסטודנט.
0באותו יום סטודנט הוקמה באוניברסיטה
העיברית בירושלים תנועה חדשה.
אמיתית. עם מצע הקורא להחזיר אח
משה דיין לראשות משרד החקלאות. ראשי
התנועה, הרואים בדיין ״סכנה מוחשית
לאובדן הסיכויים לשלום,״ שייכים
לתא הסטודנטים המכונה סטודנטים למען
ביטחון ע״י שלום. למרבית הפלא חתמו
סטודנטים רבים על הכרוזים.

לא השתתף אישית בפעולה המזוויעה. הוא
נפצע בדרך אל הכפר הערבי, נלקח לטיפול
רפואי וידו לא היתד, במעשה0 .
״כל הכבוד לצה״ל״ .בדרך־כלל גאים הישראלים
בכותרת זו. הם אפילו מדביקים
אותה על מכוניותיהם. אך לראובן וינ*
כרג 59 מנהל לישכת המס של ההסתדרות
בתל־אביב, גרמה הכותרת אי־נעי־מות.
היד, זה אחרי שוינברג סירב לקבל
לעבודה בלישכה את הצנחן הנכה ניסים

הילדה בתמונה זו היא ג׳קלין קנדי, לבושה בתלבושת אינדיאנית ומחזיקה
ברסן שוסתה האהובה ״רקדנית״ .כאשר •גילמו אותה בבגד זה לא שם איש
לב לקישוט האינדיאני שבמרכז השימלה. ג׳קלין היתה אז בת 10 שנים ולא
יכלה לנחש כי יבוא יום שבלב הקרס יסמל את הנוראה בזוועות אנוש.

ההצעה של ציגלד
איך לגרום לכך שחברי־הכנסת יהיו נוכחים
בזמן ישיבות המליאה? לוותיק סדרני
הכנסת, יצחק ציגלר, יש הצעה:
״על הח״כים להגיש לפחות פעם בשבוע
הצעת אי־אימון בממשלה. רק כך אפשי
למשוך לאולם הרבה חברי־כנסת.״ 0השבוע
זה קרה סוף־סוף. מה? התנגשות בין
חבר־כנסת דתי לבין ראש־הממשלה. כשסיים
ח״כ אגו״י, הרב יצחק־מאיר
לוין את נאומו מעל דוכן הכנסת, וירי
לאולם, קמה גולדה מאיר להשיב לו —
והשניים התנגשו פיזית. גולדה נסוגה
וגם הרב. ראש־הממשלה ביקשה מהרב שיעבור׳
והוא מצידו ביקש ממנה אותה
בקשה. שעה ארוכה עמדו השניים, כשמצבו
של הרב אינו נעים בכלל: הרי אשד,
לפניו והוא יכול לנגוע בה שוב, רחמנא
ליצלן. לבסוף נכנעה גולדה. היא עברה
ליד הרב, בלי לנגוע בו, ועלתה לדוכן
— כדי לנהל התנגשות מילולית 0 .מה
הם הדברים הנעימים של יושב־ראש־ועדת־חוץ־וביטחון
של הכנסת, ח״כ דויד ה כהן
ץ השבוע, בתוכנית הראדיו שאלות
אישיות, נשאל הכהן על־ידי המראיין יעקב
אגמון על היחסים המתוחים בין הח״כים
מעל דוכן הנואמים ויחסיהם הידידותיים
במיזנון. השיב הכהן :״נעים לי לשוחח
בייחוד
עם ח״כ אורי אבנרי במיזנון.
על החלק השני של השבועון המסויים.
על דיעותיו מעל דוכן הנואמים,״ המשיך.
״אני חולק בתשעים אחוז.״ 0לקראת
יום־הולדתו ד,־ 42 קיבל החודש עמום
קינן שי נאה, לו פילל מזה זמן רב.
את השי העניק לו מפקד לח״י לשעבר,
נתן ילין־מור, בצורת מאמר, אותו שלח
לפירסום בביטאון מפ״ם ומשרד־החוץ ניו־אום־לוק.
עמוס, חסיד ההבנה היהודית—ער־
.בית, הושמץ מזה שנה כמי שהשתתף בטבח
דיר־יאסין המפורסם. עתה בא מפקד
לח״י והעמיד עובדות על דיוקן: עמיס

ג׳אקי וצלב־הקרס

דוגמנית מרגולים
פרצוף רציני
מכורך. התחוללה סערה ציבורית. מזכיר
ההסתדרות אהרון כקד נזף בויג־ברג
והאחרון נאלץ לקבל את הנכה לעבודה.
כשיצא וינברג ממשרדו, אחרי ש־מבורך
החל עובד, מצא על מכוניתו מדבקה
שלא היתד, עליה קורם לכן: כל הכבוד
לצה״ל.

החזייה
של לוי
סוף־סוף התגלה הקשר בין ח״כ יצחק
נבון והשחקן יעקב בנאי. היד, זה
בתוכנית הפומבית ירושלים של מטה מספר
שניים, שהתקיימה במרתפי סורמללו בירושלים.
בין שאר המשתתפים הופיע
גם חלק ממשפחת בנאי: יעקב, יוסי,
גברי ואברהם. באותה תוכנית הופיע
גם נבון. כשהגיע תורו של יעקב בנאי,
הוא סיפר :״יצחק ואני למדנו בצעירותגו
באותו. בית־ספר. היינו שובבים גדולים.
היה לנו מורה אחד שתמיד העניש אותנו.
הוא היה מכריח אותנו להוריד את
נעלינו ולקשור אותן לצוואר. אחר־כך היי

צריכים לעבור בצורה זו בכל הכיתות.
יצחק ואני היינו המטיילים הראשיים.״
0הופעה מיוחדת במינה ערך השבוע
חלק אחר של משפחת בנאי המפורסמת,
השחקן חיים בנאי, שעה שישב,
כטוב ליבו ביין במועדון־האמנים האורדום
הצהוב השייך לצייר אורי ליפשיץ, לעיתונאי
עמום קינן ולבעל פונדק הנמר־ס,
גאזי חאקק. אחת הנערות שבמקום
ביקשה ממנו לשיר פיזמון — ואז נטל
בנאי את גיליון העולם הזה ( 0654 ושר
בסיגנון אופראי את הפיזמון האנטי־פיר־סומי
של אחד הקוראים :״הוא קטן /הוא
אדום /הוא גמיש /הוא תלוי במרכז
לכל איש עתה נתבקש בנאי להכליל
פיזמון זה באחת מתובניות־הבידור
שהוא עורך בפני חיילי־צה״ל 0 .ההצגה
חייבת להימשך. בכל מיקרה. אפילו אם
מתפוצצת החזייה לשחקנית באמצע ההופעה,
כפי שקרה השבוע לשחקנית רחל
לוי, זאת שמופיעה בהצגה תעלולי סולומון
גריפ, בתיאטרון העונות. היא עלתה
על הבמה כשחלקו העליון של גופה מכוסה
רק בחזייה ארוכה, תוצרת שנות השלושים.
רבע שעה ראשונה ישב הכל על
מקומו בשלום. ופיתאום נכנם גורם חדש
לתמונה: החזייה הישנה התפוצצה. רחל
הספיקה לכסות את חזה ובמאי ההצגה,

הילל נאמן, המופיע גם הוא, נוגש בניחותא
וחיבר את חוטי החזייה חזרה —
כאילו זר, חלק מההצגה 01 .מה לא עושים
כדי למשוך לקוחות? חברת אלסטקס הוציאה
לשוק שני דגמים של בגדי־ים• האחד
לבן בתוספת חלוק לבן שקוף, והשני שחור
עם חלוק שחור. בתצוגה שנערכה במלון
הילטון בתל־אביב, הופיעה הדוגמנית מימי
את שם דיגמנה
מרגוליס. היא
בגד־הים השחור והתהלכה על המסלול עם
פרצוף רציני, כיאות לתואר שהעניק בית־׳
החרושת למוצרו החדש והמקורי :״אלמנה״.
׳ 0לתעשיין וילי לוכניצקי היו בעיות
בייצור פינות־לאלבומים תענוג, אבל ב־עסקי־אמנות
הולך לו יותר טוב. הוא פגש
בכסית צייר בריטי צעיר, אדוארד לי־מ
מי ת, שהוזמן לישראל על־ידי בעל־גלר־יה
ישראלי. הצייר סיפר ללובניצקי כי
בעל הגלריה קיבל התקף־לב ואושפז, וכך
נותר בארץ ללא אמצעים. לי־סמית הציע
ללובניצקי שיקנה ממנו את שבע התמונות,
תמורת דמי המלון וכרטים־טיסה
חזרה לאנגליה. הם השתוו על מחיר כולל
של 200 לירות — ועוד באותו ערב מכר
לובניצקי שתיים משבע התמונות לידיד,
תמורת 500ל״י. את היתר סירב למכור.
הוא ׳מאמין כי יבוא יום בו ירוויח מהן
הרבה יותר.

מסוקי השבוע
0 .ראש־הממשלה גולדה מאיר

:״למה לנו מלחמות בין יהודים בטרם ידוע

בכלל אם יש סיכוי לשלום עם הערבים?״
0,שר־הכטחון משה דיין :״אם האמריקאים ישלחו לכאן את הנחתים שלהם,
יוכלו להתגבר עלינו.״
! 0הנ״ל :״אני מתייחם לנהג שלי כפי שאני מתייחם לראש־הממשלה.״
0הרב הראשי לישראל, הרב יצחק ניסים :״בכיתי על שהטלזזיזיה תפעל

בשבת•״
0שר־החוץ אבא אכן :״מפת ה־ 4ביוני נכנסה לאטלס של מלכויות ישראל שהיו.״
0הנ״ל :״אין אף ממשלה אחת המזדהה איתנו בכל, מלבד ממשלה אחת — ממשלת־ישראל.
וגם זו בקושי, לפעמים.״
0מ״ב משה אונא לח״ב יוחנן כאדר :״לא נאד, לנהוג כמו מוקיון.״
01ח״ב כאדר לח״ב אונא :״אם יש כאן מוקיון — זה אתה!״
0הנ״ל להנ״ל :״אתה עבד של מפא״י ותמיד היית כזה!״

קולנוע

קאן

חדשות מהפסטיבל
לפני שמנהל פסטיבל קאן ראה את
הסרט מצור, אמרו עליו שהוא קצת אנטישמי,
וקצת אנטי־ישראלי. אחרי שהוא ראה
את הסרט, הוא הודיע שהוא עומד על כך
שהכוכבת שלו, גילה אלמגור, תהיה ב־הקרנת־הבכורה.
אמרו לו שהיא עובדת, והוא
אמר :״כן, אני יודע, אבל איך זה אצלכם,
ביום שישי ושבת לא עובדים, נכון?
אז נסדר את ההקרנה ליום שישי.״
ואכן, גילה באה לפסטיבל לשלושים שעות,
וביום הראשון חזרה כבר ארצה, במטוס,
ישר להצגה. אבל לפני שהיא חזרה,
ניגש אליה המנהל ואמר לה :״אני רוצה
שתחזרי הנה.״ וכשמנהל פסטיבל רוצה דבר
כזה, הוא רוצה את זה בשם הפסטיבל כולו,
ולכן הוא כבר הכין לה מלון, וכרטיסי־טיסה,
ובסוף השבוע היא תהיה שם שוב.

בלגיה, והיא צרפתיד, שבאה עימו לגור
איתו, בלי נשואין. היא רוצה להתחתן. הוא
לא. היא סנטימנטלית, רומנטית, והוא קר־מזג,
אדיש.
שניהם עובדים במחזה כלאדם (המוצג עכשיו
בחאן בירושלים) ,היא בתור עוזרת לבמאי
והוא כמתרגם. זהו משל בודהיסטי,
שעבר גילגולים רבים. על מלאך־המוות שניתנה
לו זכות להרוג כל־אדם, והוא בא
אל האיש הנקרא כלאדם ורוצה לקחת אותו
עימו, וכלאדם מבקש שיתן לו שהות לקחת
עימו ידיד, לדרך הארוכה. המלאך מסכים.
הוא רוצה לקחת את ידידו הקרוב, שנקרא
הידידות. הידיד לא רוצה לבוא. הוא רוצה
לקחת את חברו, הנקרא הרכוש, וגם הוא
לא רוצה לבוא• הוא רוצה לקחת את התאווה,
את התשוקה, איש לא רוצה. ורק
חברתו, האהבה, נשארת לצידו והולכת עימו.
העבודה על המחזה הזד, מעלה בין שני
האנשים את חילוקי־הדיעות שלהם• ,עוזרת
להם גם להבהיר את היחסים ביניהם, ובינם
לבין החיים. והסרט מגיע לשיא כשיום
אחד ...ברכבת, מתערב ביניהם המוזת, אי־

בעית הזיעה באה על פתרונה
עם די אודורנ ט די 1ה
לנבר ולא ש ה-ספריי, סטיק פל ש
ו ס טי !7כ חול ב מ חיר ע מ מי

רומיאו ויודיה

מכירת אמצעי מניעה באמצעות הדואר *

לקבלת פרטים נא לפנות*

טד-רסן בע״מ
ת. ד ,3309 .ירושלים
שרוח יעיל, דיסקרטי וסודי !
־/27י 12 הנחה לכל השולח מודעה זו.

2 07א01180£

ציטהאן 2שבו
הו פעברנו ! !
כתבתנו החדשה ז
תל־אפיב רח׳ טגרסקי 6פינת רח׳ כית אלפא

כשהוא מטפס על עץ, זה לא הולך
זה מה שנאמר :״עם שונאי ישראל כאלה,
מי זקוק לאוהבי ישראל?״
^ ומה אומרים כל מיני אנשים על הסרט
הישראלי?
ס 0שפיגל אמר :״זוהי גולת הכותרון
של הפסטיבל. אמנם עדיין לא הציגו את
איזדורה, ואת זד, ואת מיס ברודי, ואת הסרט
היוגוסלבי המצויין, אבל עד עכשיו
זוהי גולת־הכותרת של הפסטיבל.״
לוצינו ויסקונטי אמר י רואה את
הסרט ואני לא מבין איך אתם יכולים לחיות
ככה. עם שלם. כל כך הרבה זמן.״
פרנסואז רייכנבך אמר :״יש למדינת
שלכם הסברה רעה, אבל יש לכם סרטים
טובים. זה יותר טוב מהכל.״
עמום קינן אמר :״סרט ישראלי בלי אף
גנרל, בלי אף מרש. הפלא ופלא,״
והביקורות? הן אומרות :״אם מחפשים
את השחקנית הטובה ביותר כדי לתת לה
פרס, כבר אין צורך לחפש. היא נמצאה:
גילה אלמגור״ (פראנם סואר).
״זוהי הפתעה. רמת הביצוע, האיכות. זהו
סרט לא־תעמולתי, מעניין, עשוי בצורה מרגשת,
פיוטית״ (אובסרווטר).

סרטים

חיבור הטלפון טרם הושלם !

מ. רביד
חלקי חילוף ואביזרים למכוניות

שינוי ב תו ג ת -
מנוי המבקש לשנות את כתובתו ממבקש
להודיע על״כך שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

המוות קם לתחייה
פעם אחת ...כרככת (תל-אביב,
תל־אביב; צרפת) הבעייה היא איך להתייחס
אל המוות. האם לקבל אותו בשיוויון־נפש,
כמו שהיא (אנוק אימה) אומרת, או לברוח
ממנו, כמו שהוא (איב מונטן) עושה.
הוא פרופסור לבלשנות באוניברסיטר, ב־

שית, עם סיוטים סוריאליסטיים נוסח ברגמן.
הבעייה נשארת ותישאר. אבל הסרט נותן
לה את הפיתרון שלו :״אם אתה מוכן לקבל
את המוות, אתה יכול גם לשאת את החיים.
ולא, גם החיים שלך יהיו זיוף, בריחה,
שקר, בדידות.״
זהו סרט מרשים, משום שהבעיות שבו
לא מתגברות על הכנות שלו. על המישחק
הטוב, על הצילומים האמנותיים.
מחוץ לזמן ולמקוס תמיאו ויוליה (אלנבי, תל-אביב)
פרנקו זפירלי ניסה להפוך את הסיפור הרומנטי
והאפלטוני למשהו מוחשי יותר, בן־
זמננו, משהו ארוטי, מיני, התפרצות אהבה
של צעירים מודרניים. וזה מה שהרס את
הסרט.
האהבה הקלילה והחמודה של בני זמננו
לא הולכת עם המונולוגים של שקספיר.
הדמויות וההתרחשויות של הסרט לא מתאימות
למחזה. הסיפור הוצא מזמנו ומן הנוף
המתאים לו, ולא ניתן לו נוף אחר שיהלום
אותו.
כך, למשל, מונולוג המירפסת הפיוטי,
הנפלא, נהרס כולו מפני שרומיאו עסוק באותו
זמן בטיפוס על עץ קרוב. הדיאלוגים
שלו לא הולכים עם הטכסט, וכן גם סצינת
המיטה, וכל האווירה בכלל.
חוץ מזה צילומי ורונה נהדרים, שני הנאהבים
יפים ומקסימים, ארמונות, נסיכים,
משרתים, סצינות המוניות, רעש, מהומה,
תלבושות, הווי התקופה, דמויות־מישנר, נחמדות,
יחסים בין משרתים — כל זה ניתן
בצורה מלבבת ומשמחת את העין.

עול האשח
יש לר חבר !7בוע —
ואת מאוהבת בג גם
הוא בה אולם את

שמד לב, שהוא לא

לגמרי אדיש ל !7ס־

מיה של חברתר ה־טובה
ביותה בלית־

ז3 1

11111

ברירה — באיזו מ־שתי
האפשרויות ה־באות
היית בוחרת:
להבליג. החלטתי לעשות את עצמי שאני
לא יודעת מכלום, כי אהבתי אותו נורא,
וקיוויתי שהיא רק הרפתקה בשבילו. ובאמת
כך זה היה. היום, כשזה כבר מאחרי,
אני בטוחה שנהגתי נכון. הייתי נורא מצטערת
לאבד אותו. אני בהחלט מעדיפה שכך
זה יצא, מאשר לו הוא היה מתאהב בה
ועוזב אותי. אבל אם הייתי רואה שזה נהיה
אצלו מינה,ג קבוע, שיש לו הרפתקות עם

תאו! 111־ או רה
י שע איש!?
ך* ורייף היו מקבלים שוק אם רק היו
( | שומעים את השאלה. אבל את, ואלפי
צעירות מודרניות כמותך, כבר מתייחסות
כיום אל עובדות־החיים בצורר, מציאותית,
בלי לטמון את הראש בחול. כל צעיר וצעירה
בימינו יודעים שדברים אלו קורים
מסביבם כל הזמן• כיצד תגיבי עליהם כשהם
יקרו ל ך?
כאשר לא איכפת לן מהבחור — אז לא
איכפת לך ממנו. אין בעייה. השאלה מתעוררת
רק כאשר את באמת מאוהבת בו.
ויותר ויותר צעירות מעדיפות כיום, כשהן
נתקלות במצב קשה זה, את הברירה השנייה:
שהחבר שלהן יהיה מעורב בהרפתקה
מינית עם החברה.
לדעתן, זה הרע במיעוטו. הרבה יותר
גרוע, מבחינתן, יהיה אם הוא יסתבך איתר.
מבחינה ריגשית ברצינות — אפילו אם הם
יסתפקו אז רק באחיזת־ידיים.
אבל כל זה — בתנאי אחד: שההרפתקה
תישאר בסוד. הדיברה החשובה ביותר, ב־תנ״ך
החברתי של הדור הצעיר, היא ה־דיברה
ה״ : 11 לא יתגלו ניאופיך. כי כאשר
החבר שלך מתעלם עם החברה שלך — זה
עוד לא מוכיח שהוא איננו אוהב אותך.
אבל אם הוא מרשה לסיפור להתפרסם —
ז ה מוכיח שהוא מזלזל בריגשותייך.

,,התעסק עם
בת דודתי״

ן ¥ /וענת רינה פ ,.בת 17 וחצי, פועלת
/י ו בבית־חרושת לייצור גרביים, בתשובה
למישאל שערך צוות מולם־האשה :״מעדיפה?
בטח שאני לא מעדיפה. מה פתאום? אבל

יש לי ברירה? אם החבר שלי שם עין על
אחת החברות שלי, מה אני אעשה לו —
אזרוק אותו? אנחנו אוהבים הרי, מדברים
כבר על חתונה אפילו. הוא אשם שהפריי־רית
הזאת מפתה אותו? היא בין כה עושה
את זה רק בשביל שכולם יידעו, כדי להרגיז
אותי. אבל אני אף פעם לא מודאגת,
אני יודעת שהיא שום דבר בשבילו, רק
בשביל המיטה. תמיד הוא חוזר אלי.״
דיעה דומה השמיעה עלמה ש ,.בת ,24
סטודנטית שנה א׳ באוניברסיטת תל־אביב:
״תראי, זה נורא תלוי. אני לא חושבת
שאפשר לקבוע כללים. לי יש חבר קבוע

מלפני הצבא, ואני יודעת שפעם אחת לפחות
הוא התעסק עם בת־דודה שלי. עמדתי אז
באמת בפני הברירה אם להיפרד ממנו או

תוצ או ת ה מי ש אל ש דנו
צוות ״עולם־חאשה״ ערן, במשך שלושה ימים רצופים, מישאל־נזק בנושא
הכתבה בין צעירות תל״אביביות. ברחובות״העיר, בבתי״קפה, בשעת יציאה
מבתי־קולנוע, בדיסקוטקים ובמיזנונים שבבתי״משרדים. הוא כלל 60 בנות
בגילים 16 עד .25־ 907 מהן היו ילידות הארץ ,־ 107 מתנדבות ותיירות.
לו פעם, עם מישהי זרה׳ ,אין לאהבתו
^ שדק ישכב
כל ערך בעיניהן, והן לא מוכנות להמשיך
איתו. רובן )8070 היו הצעירות
־ 707 מהנישאלות ענו שהיו מעדיפות,
יותר מבין הנישאלות, בנות 16 עד .20
בלית־ברירה, שהחבר שלהן רק ישכב
עם חברתן — ולא יתאהב בה. בקבוצה
זו ניכללו כל המתנדבות והתיירות * .לא יודעת
רובן המכריע 807 של בנות קבוצה
מספר לא מבוטל (^,ס )10 מבין הבנות,
זו השתייכו לקבוצות־הגיל הגבוהות
לאחר שהתמודדו קשות עם השאלה,
( 20 עד .)25
הגיעו למסקנה שאינן מסוגלות להחליט
עליה מראש — והן תנהגנה, אם
* מתנגדת
וכאשר זה יקרה להן, בהתאם להרגש־
2070 מהנישאלות התנגדו לכך שהתן
באותו רגע. לקבוצה זו השתייכו,
חבר שלהן ישכב עם נערה אחרת. כולן
פחות או יותר במידה שווה, בנות כל
טענו שברגע שהוא מקיים יחסים, אפי־הגילים.

אחרות
כל שני וחמישי — לא הייתי מוכנה
להשלים עם זה. מה, שכולם יצחקו ממני?״

״אוציא לו
את השערות״

^ יעה הפוכה היתד, לאילנה ח״ בת
\ ,20 רב״טית חמודה בשיריון:
״בשום פנים ואופן לא. מה פיתאום? אני
יוצאת עם החבר הנוכחי שלי שנתיים. אבל
לפני זה היה לי חבר אחר, שהיינו חברים
מגיל — 13 ובדיוק בגלל זה נפרדנו: אני
הייתי אז בטירונות, וקיבלתי חופש במפתיע,
ובאתי אליו העירה. עליתי אליו לחדר,
הוא גר אז לבד, והתחיל ללמוד בטכניון
בעתודה האקדמאית. ואת מי אני
מוצאת שם, אם לא את החברה הכי טובה
שלי? לא אמרתי מילה, הסתובבתי והסתלקתי,
נסעתי הביתה — וכשהגעתי, הוא
כבר היה שם לפני. הוא התחנן שזו היתד,
הפעם הראשונה, ושהיא פיתתה אותו, וכל
המעשיות האלו. לא עזר לו שום דבר. לא
רציתי לראות אותו יותר. למרות שאהבתי!
(המשך מעבר לדף)

1111האשה

(המשך מעמוד )29
אותו. אבל אצלי זה או אהבה או בגידה.
אין שניהם ביהד.״
ואילו שרה ק ,.בת ,18 פקידה במשרה
ארכיטקטים, השמיעה דעה מקורית לגמרי:
״אני אגיד לך את האמת — אין לי דעה
בעניין הזה. אני עומדת להתחתן בחודש
הבא, אני יוצאת עם החבר שלי כבר שלוש
שנים. והחלטנו להתחתן עכשיו כדי שאני
לא אצטרך ללכת לצבא. אני מוכנה אפילו
לגלות לך שאני בכלל לא מאוהבת בו במיוחד.
אבל מה? הוא בחור נעים, ועובד ב־מישרה
טובה, ופשוט כבר התרגלתי אליו,
אז למה שלא נתחתן? ואם אני אתפוס אותו
מחר במיטה עם החברה הכי טובה שלי,
אני בכלל לא אלך להתגרש ממנו. מה פתאום?
אני רק אוציא לה את כל השערות
מהראש.״

אס!31)01 )7

ח13ו) 10ק 51)01

-051)01ז £6

״ סקול פלפ ״
קצף במיכל
ספריי. מיוחד
לעור יבש.

״ ס קול ריצ׳טן״
ללא שומן.
מיוחד לעור
רגיל או
שמנוני.

ללא שומן
במיכל ספריי.
לעור רגיל
או שמנוני.

*51)01 ?*30
560916108

קר מיוחד
לעור רגיש

51)01

8 16 7
מיוחד לתינו קו ת ופעוטים באריזת
שפופרת.

4 4 244

המין

לא העיקר

* * מהנובעת גישה ריאליסטית זו, ה־
0עלולה להיראות בה צינית בעיני המבוגרים?
הטיבה היא שהצעירים של היום נתפסו,
מבחינת חינוכם וריגשותיהם במערבולת
בין שני זרמים נגדיים.
מההורים הם קלטו את החינוך המסורתי,
לפיו בגידה היא עסק מגונה. מצד שני, העולם
שמסביבם, והמהפכה המינית המזעזעת
אותו, לימדו אותם שאין זה כך: שיחסי־מין
אינם הדבר הכי חשוב בעולם.
התוצאה: צעירות רבות — גם נשואות
— מסוגלות להשלים עקרונית עם הרעיון
שבן־זוגן בוגד בהן. אבל כאשר הן מגלות
שהפרשה גלוייה לכל החבר׳ה — או־אז
עולה דמן לראשן.
ייתכן שזה לא הגיוני כל־כך — אבל ככה
זה. כאן לא פועל רק ההגיון, אלא מערכת
שלמה של רגשות מורכבים ומנוגדים, תוצאת
היותנו דור־מעבר: מהעבר הקפוא כבר
השתחררנו — אבל לא לגמרי. ואורח־חיים
חדש כבר יצרנו — אבל עוד לא בשלמות.
תנאים אידיאליים לבגידה

יתאהב בה?

גגי !
3X 01.

מיוצר בישראל על־ידי בלמון בע״מ

**זייגזי•־*0#יי *

המפיצים: חברת נורית בע״ט

ך* יום כמופן שונים הדברים מאשר
ן | פעם. גם התנאים הטכניים לבגידה הם
אידיאליים, וגם הפילוסופיה השתנתה. קשה
לדעת מה גרם למה, מן הסתם, היתר, פה
השפעה הדדית.
המשפחה היום קטנה יותר, כוללת שניים
או שלושה ילדים בלבד. את יכולה לגור
שנים בלי להכיר את שכנייך. הבעל וה־אשד,
כאחד יוצאים לעבודתם למקומות מרוחקים׳
פוגשים ללא הרף אנשים חדשים. אמצעיי,תחבורה
והתקשורת מעמידים בפנייך
אפשרויות לסטות מדרך־הישר שלא היו
פתוחות בימים עברו אף בפני נסיכים ומלכים•
תהליך
זה יגבר בעתיד. נכדינו יסתכלו
עלינו כעל משוגעים: הם לא יהיו מסוגלים
להבין בכלל ממה התרגשנו כל־כך בגלל
יחסי־מין ״זרים״ .לרשותם יעמוד אז הרבה
יותר זמן פנוי מאשר לנו. ומן פנוי פירושו
בילוי ובידור, ובילוי. ובידור פירושו את
יודעת מה.
וזה יהיה כל־כך טבעי אז. כי המין יתפוס
סוף־סוף את מקומו הנכון. ופירוש הדבר
שהוא יתפוס מקום פחות מנופח מאשר
כיום. הרבה פחות.
ביחסים בין הגבר לאשר, תהיה חשיבות
גדולה יותר לדברים אחרים: אהבה, חיבה,
אופי נוח, נדיבות, טוב־לב. נאמנות בקשרי-
מין תהיה בתחתית הרשימה.
מובן, היא לא תיעלם — גם אז: כי זה
תמיד מחמיא, ותמיד יחמיא, לאשה לחשוב
שהגבר שלה מוצא אותה כה מושכת, עד
שאינו מעוניין בשום אשד, אחרת בעולם.
אבל זה לא יהיה עוד השיגעון הגדול,
המאפיל על כל הערכים האנושיים האחרים,
כמו היום.

עול האשה
וידויו שלחבר״ מערכת או מלל, שד ״עולם האשהי׳

אני כבר ודע מי הבוס...
ך* אסון התחיל ביום שנולדתי.
ן 1מאותו רגע והלאה, הייתי אפוף נשים.
כל ימי־ילדותי, בחרותי ובגרותי. ולא סתם
נשים, אלא נשים שתלטניות, יהירות ובוטחות
בעצמן, כדברי החכם מכל אדם.
בשנים מאוחרות יותר סיפר לי פעם פסיכולוג
שהנשים הן כאלה — רק כאשר הגבר
שבסביבתו המיידית הוא פונקציה.
הוא היה מדבר אחרת, אני בטוח, לוא
היתד, לו הזדמנות להכיר את אמי.
הקיצור, את תחילת דרכי ביליתי בחברת
אמא אחת וחמש אחיות. ימי עברו עלי,
בדרך כלל, בהחלפת נורות־חשמל וסגירת
רוכסנים של שמלות מאחור. אלה בערך
היו יעודי העיקריים בבית. היחס הכללי
אלי היה דוזקא טוב. אני וליוס, הבוקסר הנק,
זכינו לפינוקיהן והערצחן של כל נשות-
הבית. ובצדק: היינו חיות־שעשועים חביבות
ומסורות. נכון, ליוס לא ידע אומנם לסגור
רוכסנים. אבל מאידך, לא ידעתי אני
לכשכש בזנב.

נשוי,
להפתעתי !
ך • שגדל תי והתחלתי עומד על דעתי —
^ בסתר כמובן — הגעתי למסקנה הנועזת
שאני מוכרח להימלט מהעסק הזה. החלטתי

חושבת

ועשיתי. בגיל 32 הסתלקתי לי מהבית ויצאתי
אל החופש.
חצי שנה אחרי כן כבר מצאתי את
עצמי, להפתעתי הרבה, נשוי. בדיוק
כמו שניבאה אמי כל השנים. לא שרציתי
כל־כך להתחתן. אבל הנערה רצתה, ולא
היה לי נעים להגיד לה לא. כעבור ארבע
שנים הייתי — כן, שוב — הגבר היחידי
בבית הומה נשים מזמזמות, שגילן נע מ־13
חודש ועד — טוב, לא חשוב, עד גילה של
אשתי• איך הצלחתי לעשות זאת אינני יודע
— אבל עובדה: נעשיתי אב לארבע בנות.
לא שיש לי משהו נגד בנות. להיפך, הן
נחמדות מאוד. אבל גם איזה בן בודד פה
ושם זה לא בושה, לא? ובכלל, מה החיפזון,
כל שנה ילד?
נשים מפרנסות
כל אשתי אוהבת הרבה ילדים, וכא־ל?
מור, לא רציתי להתעקש איתה על כל
פרט.
כדי להימלט קצת מהאווירה הנשיית בבית,
הקדשתי את כל מירצי לעבודתי. ועבודתי
— מה לעשות, כך רצה הגורל —
הביאה אותי להיות הכתב הגברי היחידי
במערכת של נשים: יש לי נשים מעלי —

עלש> ז וף?

עורכות־מדורים, ועורכות־בכירות, ועוד בעלות
שמות מפוצצים — המריצות אותי הלוך
ושוב! יש לי נשים לידי, חברות לעבודה׳
המתייעצות איתי בענייני לבבות
שבורים, בעיות בנות־הנעורים, וכדומה —
ולרוב מתעלמות מעצותי. ויש לי כמובן
נשים הקוראות את מה שאני כותב, וכך
דואגות לפרנסתי.

הפסדנו,
חביבי
ך• נסיכות אלו ברורות אם כן הסיבות
1לכניעתי המוחלטת, והצהרתי קבל עם
ועדה :״אוקיי, נשים — ניצחתן. לא נעים
להודות — אבל אתן הן השולטות בעולמנו.
אני מרים ידיים.״
במשך שנים ניסיתי להתעלם מאמת מרה
זו, ולהתכחש למציאות שטפחה חזרה וטפחה
באכזריות על פני 24 שעות ביממה.
החלטתי להודות בה ערב אחד, במסיבת
קוקטייל עליזה שערכנו בביתנו, כאשר ידיד
טוב שלי — עורך מדור־הספורט בעיתון —
גחן לעברי והכריז:
״אתה יודע — הפסדנו את המערכה• עולמנו
נישלט על־ידי נשים. אנחנו חיים היום
בחברה מטר מטר מטריארכלית.״
הוא היה שיכור כמו לוט כמובן, ואשתו
נעצה בו מבט מאוד מאוד לא מבשר טובות.
אי־ שביעות רצונה הקיפה גם אותי, כאילו
הייתי אני אשם בכך שבעלה שיכור,
אבל מבטה לא הבהיל אותי. בכלל לא.
עניתי לו ברורות, בלי היסום:
״שטויות• הגבר הוא השליט בין בני־הזויג
וזהו זה. ואין אשר, שלא מכירה בזה. אולי
אצלך בבית, במיקרה, המצב הוא שאשתך
רוכבת עליך. אבל אצלי אין דבר כזה, חביבי.
אצלנו אני הוא הגבר — בלי חוכמות.״
״אליפלט חבוב,״ נישא באותו רגע קולה
הצלול של רעייתי מעברו השני של הסלון
,״אני רואה שנגמרו לנו כל הכוסיות.
אול־ אתה ניגש למיטבח ושוטף לי אחדות?״
״מייד, מותק,״ עניתי ונחפזתי לעמוד על
רגלי. אחרי הכל, לא נעים שאין לאורחים
כוסיות נקיות.
״הא, הא,״ שמעתי את צחוקו הפרוע של
ידידי מאחורי. לא שמתי אליו לב. הוא היה
שיכור הרי.
אולם למחרת בבוקר, כשגם מראשי שלי
פג הערפל, הבזיקה במוחי ההכרה שהוא
צדק, ושבעצם, ידעתי כל השנים שזה כך,
מאותו רגע היכרתי בזה בפה מלא.
המלבישות רחמנא-ליצלן

אז כדאי שתחשבי על זה — ותתכונני לזה — ברצינות: כי בילוי מופרז על < 1
שפת־הים, מהנה ככל שיהיה, מחבל קשות בעורך, כידוע לך. אפילו כשאת מסתתרת < 1
מקרני־השמש. כי גם בצל את חשופה עדיין לקרניים האולטרה־סגוליות, המזיקות י1 לעור לא פחות מקרני־השמש הישירות.
הדרך להגן על עצמך — מלבד כמובן להישאר כל הקיץ בבית — היא להיעזר <1
בתכשירי־שיזוף הולמים. חברת רבלון הוציאה עתה לשוק מערכת שלימה של | ]
תכשירים אלו, המכילים מרכיב מיוחד לסינון קרני־השמש. המערכת, המכונה ! !
״6־01126 £11511־81 שיזוף הברונזה״ — כוללת שני סוגי קרם — לעור רגיל \ )
ורגיש — שני סוגי ג׳לי לעור יבש, מקלון מיוחד להגנה על האף, השפתיים, וכדומה | ,י
ונוזל מיוחד למיקרה של כווייה. הדוגמנית הבינלאומית של רבלון, המופיעה בתצלום
השיגה את השיזוף שלה לאחר פחות מחודש על שפת־הים, מבטיחים לנו אנשי רבלון

אז מה הסיפור? בזמנה, ידעה כל אחת
מהשלוש מה הכי מתאים בשבילי. אבל
אחרי שגמרתי איתן, גיליתי להפתעתי שאף
אחד מהבגדים שקנתה לי האחת — איננו
מתאים לשום בגד שקנתה לי האחרת. אז
אני שואל אתכן!
נו, והחבר שלי מקם לא הופיע יום אחד
בביתנו כשצלב־זהב קטן תלוי לו על חזהו?,

ך• רגע שהשלמתי עם המציאות ו־
4פסקתי ממלחמתי הדון־קישוטית בטח־נות־הרוח,
ירדה עלי שלווה מופלאה. אתן
יודעות — מנוחת הלוחם, הגיבורים עייפים,
אל ביתו ממרחקים שב גיבור־הצייד, וכל זה.
לא רק זה: התחלתי גם רואה בעיניים
פקוחות את המצב לאשורו — איזו השפעה
לא־נורמלית יש לכן עלינו בכל שטתי
החיים. נזכרתי כיצד פעם, בימי רווקותי העליזים,
היו לי, אחת אחרי השנייה, שלוש
ידידות־מלבישות. מה הן ידידות־מלבישות?
אסביר לכן: לכל אחת מהנשים שהיכרתי
בחיי היתד, איזו תכונה מיוחדת, שאותה היא
אהבה במיוחד להפעיל עלי• אחת אהבה לתת
לי עצות בנהיגה. אחת אהבה ללמד אותי
איך לחסוך את משכורתי. ואחת אהבה להראות
לי איך לבזבז את משכורתי. לא, לא
אחת — את זה אהבו כמעט כולן, בעצם.
זהו. ושלוש מהן אהבו, משום מה, להחליט
בשבילי איזה בגדים אני צריך ללבוש.

כן, מקס — שסבו היה רב מפורסם בגליציה!
אני אישית לא רציתי להעיר לו על
זה. אחרי הכל, אם הוא החליט פתאום להתנצר,
זה באמת עניינו הפרטי. אבל אשתי,
אתן הרי יודעות, אין לה מעצורים כאלה:
״מקם — מה זה?״ היא שאלה אותו ללא
גינונים של טקס.
התברר שהוא יוצא בימים אלו עם איזה
מתנדבת נוצריה משוודיה, והיא נתנה לו
את זה במתנה .״יכולתי לתאר לעצמי,״
הכריזה אשתי. אני שתקתי.

כל בוקר -
מכיוון אחר
בל מה אני צריך לחפש דוגמאות ב־
^ מרחקים? אין לי את אשתי־יקירתי בבית?
אני, שהייתי בימים הטובים מגיע ל־עבודה
כל בוקר מכיוון אחר! אני, שבלילות
שישי הייתי בא הביתה בארבע בבוקר, אחרי
לילה שלם בבארים — בימי עוד לא
היו דיסקוטקים — בלי עניבה, בלי דאגה
בעולם, ובלי מיל בכים. והיום? היום אני
מבלה את ערבי בבית, בוהה בטלוויזיה, עוזר
לבנותי לעשות שיעורים, לאשתי לרחוץ
את הכלים, ומעז לשחות בוסית רק כשהיא
בחדר השני. איפה ה״פלייבוי״ שהייתי, איפה.
ורק נחמה קטנה אחת יש לי בעוניי: שאינני
יחידי. כל חברי מימי־הזוהר העליזים
הולכים לאט־לאט בדרכי, לוקחים לעצמם
אשה, משכנתה, וצרות.
רק שהם לא הכירו עדיין באמת הגדולה.
ה ם חושבים עדיין שהם הגברים במשפחה.
אין דבר, תנו להם כמה שנים. הם ילמדו.
טוב, אני מוכרח לסיים עכשיו. העורכת
כבר זועקת חמס. איחרתי קצף. היום. אם
לא אעמוד בלוח־ד,זמנים, היא תרצח אותי
נפש.

עול האשה
״בוז __
ליום האם!״
זאת היתד, קריאת־הקרב שנישאה בפיהן
של מאות אימהות אמריקאיות. דיה זה בעת
הפגנה שהן ערכו לפני הבית הלבן, לכבוד
יום־האם המסורתי, שחל בארצות־הברית רק
בשבוע שעבר.
הסיבה להפגנה, שהשתתפו בה נציגות מכל
רחבי ארצות־הברית, היתד, היחם האנטי-
נשי שמפגינה, לטענתן, ממשלת ניכסון.
נשיאת האירגון הלאומי למען האשה תבעה
לבטל את יום האם, מאחר שלדבריה
זהו מינהג צבוע ומגעיל לקיים פעם בשנה
חגיגה לכבוד האשד — ,ולזלזל בה בשאר
364 הימים,
בין תביעותיהן של המפגינות לבושות
הסינורים וד,שרשרות:
#מינוי נשים למישרות בכירות — בראש
וראשונה לממשלה ולבית־הדין העליון.
#ביטול כל החוזים שיש לממשלה עם
מיפעלים המפלים לרעה נשים.
#פתיחת מערכה ציבורית נגד העיתונים,
כדי שיפסיקו לקבל מודעות חיפוש־
האטה בעולם
עובדים המציינות אם העובד המבוקש הוא
גבר או אשה.
במסיבת עיתונאים שבה סיכמה את דרישותיהן,
הזהירה נשיאת־האירגון:
״יש שני דברים בעולם שאין לרסנם:
הים הגדול — ונשים.״

ברית מילה
לילדות

תוצרת

ביח״ר

נקהבע ״ מ.

נורית בע״ מ

המפיצים: חב׳

לן הגבר והנער
הקץ לסבל ולצער
גברים ונערים !

הרחקת פצעי ׳
בגרות לחלוטין
במכון ״עור חלק״
בשיטה קוסמטית רפואית חדישה
ס 1000/אחריות מלאה
תוצאות מפתיעות.
רח׳ ג׳בוטינסקי 16ת״א
טל.242494 .

בבל־

ב ו 111

יחסי מין
-וספורט

( 6 X 0 /0 7

מ מ 5 £ס 0ולו 041

154

לנתק את בתוליה של כל תינחקת ערביה,
בהיותה בת שבעה ימים — זוהי הצעתו של
ד״ר עבד אל־רזאק אל־נג׳פי, רופא עיראקי
העובד בבחריין.
הרופא הנועז העלה את הצעתו זו מעל
דפי הירחון הערבי אל־ערבי, היוצא לאור
בכוויית.
בכך, טען הרופא המלומד, יבוא הקץ על
הנוהג המכוער, השולט ברחבי ארצות האים-
לם, של ליל־הכלולות — לפיו כל נערה
המגיעה למיטת־כלולותיה כשאינה בתולה,
צפוייה לגורל מר ממוות. ולעיתים תכופות
— אף למוות סתם.
בעיקבות מאמרו זכה הרופא לשטף אדיר
של מכתבי־תגובה 90 מהם היו מתלמי־דות־תיכון
ואמהות, שבירכוהו על יוזמתו.
עשרת האחוזים הנותרים היו מכתבי־איום
ומחאה — כולם מגברים. כמובן. רובם
הציעו לו להגשים את הצעתו בבנותיו שלו,

לו ס

מאז ומתמיד ידעו נשותיהם של ספורטאים
ברחבי העולם, שלפני כל תחרות עליהן
להינזר מבעליהן, שכן יחסי־מין פוגמים
בכושרו האתלטי של הגבר.
לא דובים ולא יער, הכריז עתה ד״ר וורן
ג׳והנסון, פרופסור לחינוך־גופני באוניברסיטת
מארילאנד שבארצות־הברית.
הוא ערך מיבחני־כושר ל־ 14 אתלטים
נשואים, וחזר עליהם פעמיים: פעם בבוקר
לאחר לילה שבו קיימו ד,־ 14 יחסי־מין עם
נשותיהם — ופעם שנייה לאחר שבוע של
הינזרות.
התוצאות היו זהות בשתי הפעמים.

ונול האשה
111.

מהאומרות דגל>>ך
לא ידעת שרגלייך אומרות דבר־מה ! אוהו, ועוד איך. הצורה שבה את מניחה,
משכלת, משלבת, מכופפת, או צולבת אותן, מגלח עלייך את הכל, למי שמבין
בעניינים. זאת אומרת, לכל גבר היושב מולך. ג׳והן בלייזר, פסיכולוג קליני
אמריקאי ידוע, ערך מחקר ממצא בנושא, והרי לפנייך חלק ממסקנותיו.

הזוממת

למרות שנראית כלפי,
חוץ שלימה ובוטחת
בעצמה, היא מליאת־פחדים מפני הגבר,
לאמיתו של דבר. התוצאה: היא אם־
ביציונית, נוטה להתחרות תמיד בגבר.

המשוחררת =׳

מהשיגרה. דמות־האב, או יותר נכון,
האם, של נערת־המחר. מעריכה יותר מכל
את החופש שלה ומשתדלת לשמור עליו.

הקונפורמיסטית
שונאת למשוך
תשומת־לב, אוהבת שהגבר יגיד לה מה
לעשות. לא מתחילה עם גברים בקלות,
אך כשמתחילה —! עושה זאת ברצינות.

הפילנטרופית = .
נעימת הליכות, ולא סנובית. חשה תמיד
בנוח עם עצמה ועם סביבתה. רומאנטית,
ואוהבת לאהוב. מכל הלב, והרבה.

מלכת הגוגו סיסה שובג־ במי1י

המיני מגלה -
יותר מו־גלייר
גס על זה נבו עונו מחקו באמריקה

התאווה ושדמות העובדת=הסוציארית
מרבה להתייחם יומר מדי לרושם שחיא
עושה על אחרים. חסרת־ביטחון ומודאגת
מאוד. נהנית להשתתף בצרות אחרים.

באופייה, לאו־דהקא במיקצועה. נורא לא־אגואיסטית,
תמיד מחפשת למי אפשר רק
לעזור. נהנית להקריב את עצמה לקורבן.

האם קיים קשר כלשהו בין אורך החצאית שלובשת צעירה, לבין דחפיה
המיניים! או, בלשון פחות מדעית, האם נכון הדבר שככל שהחצאית קצרה
יותר, הנערה הלובשת אותה תאוותנית וסקסית יותר !
זהו נושאה של עבודת״המחקר שנטלו על עצמם לא מזמן שני חוקרים
נועזים — גבר ואשה — בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ג׳ורג׳יה בארצות־

חברית•
השניים, שרלוט מ. קוק וד״ר יואל ר. באטלר, יצאו מהנחת־יסוד שלפיה,
בהתבסס על תורת פרויד, חייב להיות קשר בין גובהה של חצאית־המיני לבין
מיספר הסמלים המיניים המופיעים בחלומותיה.
כדי לבחון את התיאוריה שלהם, התלבשו החוקרים על 30 מהסטודנטיות
בפקולטה . .הם מדדו את קוצר שמלותיהן, ואחר רשמו מפיהן את החלומות
שכל אחת זכרה. ניתוח החומר גילה תוצאות מפתיעות: הוכח שככל שהמיני
היתה קצרה יותר, הכילו חלומותיה של הנערה סמלים מיניים רבים יותר.
המסקנה: נערה החושפת רגליה עושה כך במפורש כדי לגרות את יצריו של הגבר.
אולם, הזהירו שני החוקרים, אל לגברים לקפוץ למסקנות חפוזות, להאמין
כי ״מיני״ קצרצר פירושו שהנערה תקפוץ בקלות למיטתם. לא היא: כל התה ליך
הזה הוא תת״הכרתי בלבד. הנערה עשוייה לגלות התנגדות תקיפה להעלאת
תשוקותיה המיניות הסמויות אל פני השטח.
יתרה מזו — היא אף עשוייה להיעלב מעצם הרעיון שהיא מנסה לגרות
גברים: מי, היא ! מה פיתאום !

•ליי

1 1 1 1

הא שה

איד להיות
^)טבחית משלה
זלהטאר זוהרת?

ומשיבה
ש( יש1אג

יאתב1/ית הבט1ל פתרנו לן
אז נבון טנותר לד זמן
לטיפוח עצמי?

חברת. איוגו מגיטה לד :
מבחר מקסים טל מטעמי בטו
הקרויים רוסידץ ו מוכנים
לאכילה ומדהימים בטעמם
הנפלא!! באיכות עולמית!

1 1 איוג

מיוצר עי

אביבב רזי לי, בן שש, מרחובאדמית ,9גבע תי י ם
גם לך יש בבית צבר או צברית — לא פחות מקסימים. שילחי את תמונותיהם
בציון השם, הכתובת והגיל אל מערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד ,136 .תל־אביב (עבור
תחרות הנסיך והנסיכה) .עדיפות תמונות בשחור־לבן. מדי שבוע יפורסם מיבחר
התצלומים. תחרות זו פתוחה לכל ילד וילדה — מגיל שלוש עד שש בלבד.

המינלצות טלי
כמובן — אחות הרי לא יכול היה להיות:
את יום־ההולדת ה־ 11 של רוני תיכננו
ליום שישי אחרי־הצהריים. אז ביום שישי
בבוקר, כשאנחנו קמים, אני מעיפה מבט
בדנה הקטנה — ונהיה לי חושן בעיניים:
הפרצוף שלה אדום כמו עגבניה. אני מפ

להשתתף בחגיגה, זה היא היתה מוכנת
להבין, ואפילו קיבלה את זה נורא יפה —
בלי אף דמעה. והלא הפספוסית היא רק בת
שש. אבל לא לשבת בחדרה, ולפחות לשמוח
מרחוק? לא בא בחשבון.
לאחר עבודת־שיכנוע לא־נורמלית, הצלחנו

רק תג>דו לי שאין מעש>־שג\ן!

נגזר־ קטקטיס

* מונע נשירת שער
י* מחזק את השורשים
* ממריץ גידול השער

£310
יאיכות וגור* חעבדות

שילה את חולצת הפיג׳סה שלה — ישמור
אלוהים: כל גופה פורח.
חשבתי שאני מתעלפת על עומרי .״דנה׳״
לה, מה קרה לך?״ אני שואלת כמו שוטה.
הקטנה מסתכלת בעצמה, ומכריזה בשיסחה:
•אני אדומה.״
ל י נהיה אדום בעיניים. זאת לא הפעם הראשונה
שקורה לי דבר כזה. תמיד לפני
איזו שימחה או טיול או משהו — צריך
לקרות חרבון. אם רק הייתי תופסת את
המלאך בשמיים שאחראי לעניינים האלו
חיכיתי לשעה שמונה, ושלחתי את הקטנה
עם בעלי לרופאה. לא שהיו לי ספיקות
שהיא חולה — בזה הייתי במוחה.
וכמובן שכעבור שעה הם חוזרים לי עם
הבשורה שלילדה יש סקרלטינה. הרופאה גם
לא שכחה להוסיף שדנה מן הסתם הספיקה
כבר להדביק את אחותה ואת כל ילדי־הגן
עוד לפני שהפריחה הופיעה אצלה.

התיישבנו למועצת־חירום. מה נעשה? לדחות
את החגיגה — אין עושים דבר כזה?
הלא צריכים להתחשב גם בגדולה. ובכלל,
איך מודיעים לכל הילדים שכבר הוזמנו?
מצד שני, לקיים את החגיגה ולסגור את הקמנה
בחדרה — הלא היא חתפוצ׳ן מ־עגמת־נפש,
האומללה.
מעליש, החלטנו — אין ברירה: הרופאה
אמנם הזהירה אותנו שלא להוציא אותה מן
הבית, אבל פיקוח־נפש דוחה שבת. החלטנו
להעביר אותה לסבא וסבתא.
החלטנו והחלטנו — אבל אין מבצעים?
דנה לא חלמה בכלל לנטוש את שדה־הקרב.
לא מעניין אותה מכלום. זה שהיא לא יכו־

להגיע איתה להסכם־חוזי, פחות או יותר.
היא הסכימה לעבור דירה, בתנאים הבאים:
א. שומרים עבורה את המנה שלה, ב .שומרים
עבורה את ההגרלה והפרסים שלה; ג.
שואלים אותה את כל החידונים שיהיו ביום־
הולדת; ד. מראים לה את כל המתנות שאחותה
תקבל. ואחרון אחרון חביב, כמובן
— מראים לה אח כל הסרטים שיוסרטו שם.
מה אגיד לכם — יצאנו עוד בזול.

ישראל א חד נכנס ל מי ט ה עם \ וו דגו! ו־וקו אונו
וי שראל, א חר שיחק קלפי עם א ד בי ס פדסל
אחד ממאווייו הכמוסים של בימעט כל ישראלי היוצא לחוצלארץ,
הוא להיפגש עם אנשים מפורסמים. ומי הם האנשים המפורסמים
ביותר -אם לא אנשי עולם הבידור. שני ישראלים דיווחו לנו השבוע
על פגישות עם דמויות מפורסמות בעולם הזמר. האחד, דויד לנגר,
שנפגש עם אלבים פרסלי ליד שולחן הלבד הירוק כלאם־וגאס והשני,
עקיבא נוף, שהצליח לחדור למיטת ירח הדבש של ג׳ון לנון ויוקו אונו.
ך* ו תג דויד לנגר, לא בלי גאווה:
^ ״אני הישראלי הראשון שהיה לו הכבוד
והעונג לשחק קלפים ורולטה בחברתו
של אלבים פרסלי.
״ישבתי ליד שולחן בו שיחקו עשרים
ואחד. ליד אותו שולחן ישב הסוכן של
אלבים, הלא הוא ״קולונל״ תום פרקר המפורסם.
בסביבות 10 בערב, הופיע אלבים
בלזזיית שומר־ראש אישי, ועוד שני זוגות.
אלביס, שתי הבחורות ואחד הגברים, הצטרפו
למשחק. אלבים, שבא בלי אשתו, לא
התערב במשחק כל הערב על יותר מ־25
דולאר. למרות שה״קולונל״ התערב במיקרים
מסויימים בסביבות 5000 דולאר למכה, ובדרך
כלל שם התערבויות של אלף־אלפיים
דולאר.
״כל שאר המהמרים, כולל אותי, שיחקנו
בסביבות 50 עד 100 דולאר למכה. ואילו
אלביס ואחת הבחורות שבחבורה היו היחידים
ששיחקו על חמישה דולאר לסיבוב.
״תוך כדי המישחק שוחחנו על כל מיני
שטויות. למשל, באחד המיקרים שאלתי
אותו למה הוא פוחד לשים יותר, כדוגמאת
ה״קולונל״ .אלביס השיב :״שאהיה בן 90
עדיין אהיה עשיר. כשהוא (הקולונל) יגיע
ל־ ,90 יהיה כבר קבצן ברחובות
כולם חייכו. שומר־הראש שלו עמד כל
הזמן מאחריו ולא זז ממנו. כאשר הלך
אלבים לבית־השימוש, הלך אחריו, השומר.
אלבים עצמו חייך כל הזמן — במין חיוך

שנראה כאילו מודבק עליו. תוך כדי המשחק
פנו כל מיני אנשים וביקשו אוטוגרפים;
הוא חתם לכולם בלבביות.
ך* עבור מספר שעות עברנו לשולחן
^ הקוביות — שולחן ״חם״ מאוד. ב־מיקרים
שונים הסתובבו על השולחן איזה
70—60 אלף דולאר לסיבוב. שוב אלבים היה
היחידי שההתערבות שלו לא זזה מהמכסי־מום
של 25 דולאר למכה. הוא הפסיד כל
הזמן — והתלונן שלא הולך לו.
״פה המקום לציין שאלביס הוא הרבה יו
עקיבא
טף! במיטתם של ג׳ון ויוקר

תר יפה משנראה בכל הסרטים והתמונות
שלו. הייתי אומר, ללא שום סייג, שהוא
הגבר היפה ביותר שנראה אי־פעם במציאות.
״האמת היא שכימעט ואי־אפשר לתאר
זאת בכתב. הוא נראה כמו בובה של צייר
או אמן. מוזר שגבר יכתוב בצורר, כזו על
גבר אחר, אבל אני פשוט מנסה לתאר
במיקצת מראהו של אליל־המונים.

״אני עצמי לא אוסף חתימות, אבל רציתי
מאלבים משהו שאוכל להראות לחבר׳ה וש־יאמינו
שדיברתי איתו. לכן, עוד בראשית
מהלך המישחק, לפני שהספקנו להחליף את
המשפטים הראשונים, שלפתי את הצ׳ק האחרון
שהיה ברשותי וביקשתיו שיחתום.
הוא הביט לרגע על איזה בנק משוך, חייך
בזווית־פיו, ואמר :״אני מקווה שאינך מתכונן
להשתמש בו וחתם.

^ אחד הסיבוכים הגיע תורי לזרוק
^ את הקוביות. אלביס קרא אלי :״ידידי,
אל תאכזב אותי!״
״במיקרה אחר, כששוב זרקתי את הקוביות,
צעק *הקולונל״ לעברי :״למה אינך
זורק ביד ימין?״ השבתי לו :״אם אתה
יודע יותר טיוב, זרוק בעצמך את הקוביות.״
ויתרתי לו על התור שלי. הקולונל שם
התערבות כפולה — בסביבות 30 אלף
דולאר — ובמכה ראשונה הפסיד.
״בסך הכל הייתי בחברתם איזה שש־שבע
שעות. הייתי עייף עד מוות אך פשוט לא

אין כל מחשבות כאלה. כי שערה הוא
סימלה המיסחרי.
היא הגיעה לתודעתם של חובבי הפיזי
מונים באנגליה לפי זמן לא רב. והיכן
היתה יכולה לקנות את עולמה אם לא
במחזמר המצליח שיער? בין עשרות ה־

״כבר קיבלתי כמה הצעות לתפקידים במחזות
ובסרטים, אך לפי שעה דחיתי את
כולן, מאחר ולא מצאתי אותן מתאימות

בינתיים אין היא מבטלת זמן, והשבוע
הקליטה גם את פיזמון הסולו הראשון

דויד נגר

קול מסמר טיעו
מארשה האנט
באנגליה קוראים לה ג׳ימי הנדריקס
ממין נקבה, ומתכוונים, כמובן, לשיער
ראשה, את מישהי אחרת זה היה, אולי,
מעליב ואולי היתה מנסה, אפילו, ליישר
את שערה המקורזל. אבל למארשה האנט

שחקנים המשתתפים במחזמר, היתה מאר־שה
הדמות הבולטת. אולי לא כל־כך בקולה
— כסו בתיסרוקתה.
לפני ימים אחדים פרשה מארשה מצוות
המחזמר, על־מנת להתחיל לטפח קאר־יירה
פרטית .״אני אוהבת את המישחק
ואינני מוכנה לוותר עליו,״ היא אומרת.

שלה, הנקרא אני דורכת על שבבי זהב.
״יש הטוענים שאין לי קול בכלל,״ היא
צוחקת ,״ויש הסבורים שאני מגרגרת באילו
גרוני מלא חצץ. אבל מצאנו שאם אני
שרה נמוך וסקסי, אני מצליחה להוציא
קול יוצא מן הכלל
היא מתכוונת, בוודאי, לקול מסמר־שיער.

יכולתי לעזוב את השולחן. ברגעים מסויי־מים
הייתי מורווח איזה 6—5אלפים דולאר.
בדרך־כלל זד, הזמן הטוב ביותר להפסיק.
אבל לא יכולתי. בסיכומו הפסדתי איזה
אלפיים דולאר באותו ערב. מאוד רציתי
איזה צילום אחד. אך כידוע, בלאס־ויגאם
אסור לצלם בקזינו. פשוט כדי לא לזהוו?
את המהמרים.
״בחמש בבוקר הפסקנו. אמרתי לו, שהייתי
רוצה איזה מזכרת, לשלוח לחבר׳ה
בארץ, והזכרתי עד כמה הוא פופולארי
אצלנו. אלבים פנה לאחד האחראים, ביקשו
להביא לו חפיסת קלפים מהשולחן ששיחקנו
קודם, שלף את הקלף הראשון — אם אדום.
הוא חתם עליו, והגיש לי את החפיסה.
״אני חושב שזה הקלף הטוב ביותר שהיה
לי באותו ערב.״

ישראלי השני שהצליח לבוא במחיצתם
של אלילי עולם הפיזמונים הוא
דובר המרכז החופשי לשעבר, עורך־הדיו
עקיבא נוף, המשתלם בימים אלד, ביחסים
בינלאומיים בהולנד.
התעניינותו בסוג זה של יחסים הביאה
אותו לתהות על קנקנם של היחסים בין
ג׳ון לנון ויוקו אונו, שבילו את ירח־הדבש
שלהם במלון הילטון באמסטרדאם.
הוא כותב :״כאשר שמעתי שג׳ון ויוקו
הגיעו לאמסטרדאם, החלטתי לקפוץ ולבקר
אותם במיטה הפומבית, אותה פרטו לעצמם
במלון. לבשתי פיג׳מה והצגתי את עצמי
בפני יוקו כישראלי, המעריץ את דרך
החיים שהיא וג׳ון בחרו לעצמם.
״יוקו היתד, מאושרת שגם במדינה כלבך
רחוקה וקטנה כמו ישראל יש אנשים
המכירים אותה, והזמינה אותי להיכנס למיטה.
ג׳ון עיקם את האף ושאל מי אני
ומה פתאום אני ניכנס להם למיטה. אז
יוקו הרגיעה אותו ואמרה, :זה בחור ישראלי.
הישראלים הם רודפי־שלום והוא יכול
לעזור לנו להפיץ את שתילי האלון שאנו
רוצים לשתול בכל ארץ בעולם, כחלק מתוכנית
השלום שלנו.׳
״רק אז השתכנע ג׳ון והניח לי לבלות
כמה דקות מתחת לסדין שלו ושל יוקו.״

הברחזה המכוערת

מרי
! גאה בשמה

יכולתו, לעזור לה, ואפילו סידר לה
היא היתה תמיר בזאת רזה ומכוערת,
הופעות עם כוכבים גדולים שלפני חצי
שאף אחד לא רצה להסתכל עליה —
וגסה לא לשמוע אותה. לא עזר לה עשור שנים, כמו קייקל הולידיי. אבל
אפילו האבא שלח, שהיה אמרגן זמרים
הקהל הבריטי לא רצה אותה.
ולהקות־קצב. הוא השתדל, אומנם, ככל
לכן הלכה קלודה רוג׳רס לרעות בשדות
זרים. היא נדדה על פני אירופה,
ושם זכתה להצלחה בבל מיני פסטי -ן ]
באלי-זמר לאומיים. כאשר חזרה לאנ ! !
גליה, אחרי כמה שנים, קשה היה לה 1 1
כיר אותה. לא רק קולח השתפר, אלא | ]
שהיא הפכה מברווזונת מבוערת, לחתי ! !
כה לא נורמאלית, עם שיער בלונדי גו ! 1
לש ורגליים של מרלן דיטריך, כאשר ;
היתה צעירת. היא חזרה וקראה לחובבי ! !
הזמר לחזור אליה. היא הקליטה את ! 1
הפיזמון ״חזור ונענע אותי״ ,וחובבי ה
פיזמונים חזרו אליה ורכשו את תקלי
טה באלפים. השבוע הגיע הפיזמון למ ! י
קום השני במיצעד הפיזמונים הבריטי | ]
ויש לו סיכויים טובים לכבוש את ה ו !
צמרת. יי קלודה ( )22 חתומה על חוזה אצל ] ]
חברת ״ר.סי.איי.״ ואילו בעלה הוא מנ ו !
הל הרפרטואר של ״דקא״ ,מה שלא 1י
מפריע להם לחיות חיי נשואין מאו | |

שרים.
רוג׳רם

...על תפוח וץ וגס
כימעט לא ייאמן, אבל אמרגנו של אדפיס פרסלי, קולונל תום פארקר, חתם על
חוזה, לפיו יקבל אלביס סכום השווה לשבעים אלף לירות ישראליות בקירוב, עבור כל
הוסעה בלאס וזגאס, משך חודש ימים! #בפולין רוי אורכיסץ פופולארי יותר מתום
גזונם • .חיים סבאן, אמרגנם של האריות, יצא בשבוע שעבר לאנגליה, כדי להכין
את חזרתם של האריות ללונדון בשבוע הבא, לקראת הוצאת אהפתנו היא דפר
צומח לשוק הבריטי • .הרמן הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שנשואיו של זמר
אינם פוגעים, בהברח, במידת הפופולאריות שלו ובהצלחת להיטיו • .גפי פרלין זכה
לקבל זר פרחים וצרור נוצות־טוום ציבעוניות מילדי בית זית, לאחר שהופיע בפניהם
במיקלט בו הם ישנים. י• לכל מעריציה הוציאה פילה פלאק אלבום המכיל אוסף
תמונות מטקס נשואיה • .פיזמונה האחרון של להקת תותח נכשל לחלוטין, והליצנים
אומרים: זה היה פגז עקר • .אוטיס רדינג נהרג בתאונת מטוס לפני שנתיים בקירוב,
אבל חברת התקליטים עימד. היה חתום ממשיכה להוציא מפיזמוניו. התקליט החדש נושא
את הפיזמון איש האהבה • .עוד לפני שתקליט הסולו הראשון של מורים גיס, שפרש
מלהקת הבי ג׳ים יצא לשוק, כבר מנבאים לו מקום בצמרת. התקליט נושא את הפיזמון:
הצילצול הגואל • .הארפ אלפרט התגרש מאשתו שרץ בימים אלה סיימה
פטולה קלארק את צילומי הסרט שלום מר צ׳יפס • .אלן פריים, שחזר לעבוד
עם להקתו, לאחר הפסקה ארוכה, הקליט את גירסתו לפיזמונה הישן והמפורסם של
מארלן דיטריף — להתאהב שנית # .לולו נפרדה מהיועץ המוסיקאלי והפיק הקבוע
שלה — מיקי מוסט, שיצר, בין השאר, את להיטיה הסירה בה אני חותרת, הבה נעמיד
פנים, אני נמרה ולאדוני באהבה # .שילטונות ארצות־הברית סירבו להעניק אשרת־כניסה
לג׳ץ לגץ • .להיטה הבא של להקת היסודות — הנה באה רוח השינוי. י • בלונדון
נפוצו שמועות עקשניות שהאבנים המתגלגלות עומדים אף הם להקים חברת־הקלטה
פרטית, כשם שעשו החיפושיות. בעוד ששם החברה של החיפושיות הוא תפוח, יהיה
שם החברה של האבנים המתגלגלות — אגס.

יש להקות שהכי קל לספר עליהן מהחתחלה
לסוף. ללהקת תחיית קרידנס קלירווטר,
השרה את הלהיט מרי הגאה, יש לא רק שם
קשה — אלא גם היסטוריה מסובכת. לכן
מוטב שנתחיל לספר עליה מהסוף אל ההוד
חלה, עד למקום בו כל העסק הופך מבולבל
מאוד.
ובכן, תחיית ובו׳ מונה ארבעה צעירים
אמריקאיים, תושבי החוף המערבי של היב־שת
— קרי: סאן פרנציסקו. הארבעה הם
ג׳ון פוג׳רטי, אחיו תום, סטו קוק ודאג
קליפורד.
תחת שמם הנוכחי הם מופיעים כשנתיים
בלבד, לאחר שקודם לכן הופיעו תחת השמות
גוליווגס (שפירושו בובת־סמרטוטים
כושית) והקטיפה הכחולה. הם הכירו איש
את רעהו, לאחר שלמדו בכיתה אחת בביתהספר.
כאן
הגענו לקטע המסובך, המספר איך
הם ניגנו בהתחלה מוסיקה מסובכת, שאף
אחד לא הבין אותה, ולכן לא רצה לשמוע
אותה ולא לקנות את התקליטים שהקליטה
הלהקה. אבל כל זה שייך לעבר ועל כן
לא נספר על זה.
מה שחסר להשלמת הסיפור הכימעט־מושלם
הזה, הוא הסבר לשמה המוזר של
הלהקה, וגם זה, כאמור, לא פשוט, מסביר
ג׳ון פוג׳רטי :״קרידנס הוא שם של

קרידנם קדירווטר
חבר שלנו. תאמינו או לא. חוץ מזה פירוש
השם באנגלית הוא, אמונה׳ .את השם
השני — קלירווטר — שפירושו באנגלית
מים־זכים, לקחתי ממודעת פירסומת של
חברת משקאות, המתיימרת לייצר משקה
צלול וזך.
״המילה המשלימה היא, ריבייבל׳ שפירושה׳
כמובן, תחייה. הוספנו את המילה
הזאת משום שחשבנו שהיא מלהיבה ועושה

אז מי אומר ששם אינו מסוגל לתרום
להצלחתה של להקה? אפילו מרי גאה בשם

גוה חציק ״ י״?

ע שר ת
הרה טי ם

לאנשים כבר נמאס היה לשמוע את פיטר טאונשנד, מלהקת המי, כשהיה מספר על
המחזמר המקורי שלו, שהוא התעקש לקרוא לו דווקא אופרה. משך חודשים רצופים היה
מפרט בהתפעלות את עלילת האופרה, ומספר כיצד הוא עומד להשלים אותה.
בשבוע שעבר הועלתה היצירה בהצגת־בכורה, באחד ממועדוני־הלילה של לונדון. שמה
טומי, והיא נמשכת בשעה. אנשי עולם הפיזמונים, מבקרים ומוזמנים שחזו באופרה, יצאו
בדיעות חלוקות. היו שטענו ני דוהי יצירה מותחת ומקורית, וחיו
כאלה שהסתפקו בהגדרה קצרה — אך פסקנית יותר -ח ״גועל
נפש״.
פיטר טאונשנד נפגע .״אני לא מבין מה מגעיל באופרה שלי? הסיפור
הוא סיפור רגיל הלקוח מחיי יום־יום• העלילה מספרת על
נער שנולד כנער רגיל, כמוני וכמון. עד שיום אחד הוא היח עד־ראייה
לרצח, ומחמת ההלם הוא הופך עיוור, חרש ואילס. ואחר־מכן
הוא נאנס על־ידי דודו, ואז הוא הופן להיות מכור לסמים ול־

״אז מה כבר יכול להיות מגעיל בסיפור נזה?״
אבל אפילו אס האופרה תיכשל מבחינה מיסחרית — אין ללהקת י:
המי ביום מה לדאוג. להיטה האחרון — אשף מישחקי המזל, הוא ,
אולי התקליט המיסחרי ביותר שהקליטו אי־פעס, וההצלחה הגדולה טאונשנד ביותר שהיתח להם אי־פעס בעבר, מאז הקלטת ג׳ק המאושר.

על פי סקר המכירה הדו־שבועי של
לוהט ולהיט, מתברר כי עשרת התקליטים
הנמכרים ביותר בשבוע האחרון היו:

.1פסטיכאל הזמר הישראלי —
(מאריך־נגן)0( ,י.בי.אם.).

.2פסטיבאל סאן רמו

(מאריך־נגן).

קאזאצ׳וק — ריקה זראי (פונודור).
כרכות כרכות — השווים (פרזידנט).
סחרחר
— טומי רו (מ.ג.מ.).
רחוק מן העין — מרי הופקין —

כוס פאם — אריס סאן (ע.ז.ר.).
גשם — ג׳יליולה צ׳יקוונטי (סי.בי.אס.).
אהכתנו היא דכר צומח
האריות (פיליפס).
סו כ ר — ריטה פאבונה (סי.בי.א.).0

מעדיפות

£357 סנף

סדסוס

סס ׳-3לי־

לי מור סבון ה אי כו ת
לימורהסבוןלרע ננ ו ת
העור. ניחוחונשמר
ז מן רב.
להנאתכם דרשו סבון
״ לי מו ר ״ ,הסבוןב אי כו
ת צרפ תי ת מ עול ה
בארבעה סוגי ם ובאר ב
ע ה צבעים.

מפע לי ״עץ הזית ״ מ פ
תחיםתע שי ה י שרא לי
ת ב חו ״לומקימים
שור ה של מפעליםב אר
צו ת א סי המת אי לנד
ועד י פ אן.

^XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXסX X X X X X X > 0000

תיווכח השבוע ני תזדמן
לך אפשרות להגדיל
את הכנסותיך או
לצמצם את הוצאותיך במידה
ניכרת. אתה מצוי
במצב של אי־ודאות בקשר
לנסיעות או לימודים.
לפני שתנקוט ב:
1 21מרס -
צעד חפוז, מומב שתש־
: 1 20א פ רי ל
קול אם לא נדא־ לך
החי ים החברתיים
לדחות עניינים אלה.
שלך יהיו מגוונים במידה בלתי רגילה.

11 11

אל תחליט החלטות
חשובות בשבוע זה.
אינך רואה בבירור
מעשיהם של אחרים,
וגם לאחרים יש עתה
דיעה מוטעית עליך.
מצב זה של עירפול
יפוג לקראת סוף הש:
1 21 אפריל -
סן: ב מ אי
בוע• בחיי האהבה
שלך צפויים לך סע-
רות והתרגשויות. תיווכח כי לנפש הא הובה
עליך תהיה השפעה על רגשותיך.

שווו

אתה נמצא בתקופה בה
אתה נוטה להקדיש את
מרבית זמנך החופשי לביתך
ולמשפחתך. זו הזדמנות
מתאימה לקשור
מחדש קשרים חברתיים
שהזנחת בגלל טרדותיך
בעבר. השתדל שלא לפזר
את מרצך על פני
יותר סדי שטחים. כדאי
לך לנצל את תקופת הרוגע הנפשי בה אתה
מצוי להתעמקות יתר בנושא אחד בלבד.

תאומים

אתה נמצא בקדחת
של הכנות לקראת
מאורע אותו אתה עומד
להגשים בקיץ.
כדאי שלא תפטם את
עצמך באשליות מרובות.
תקלות בלתי־צפויות
עלולות לשבש
את תוכניותיך.
הרפתקת אהבים קלה
עלולה לפגוע בחיי הנשואין שלך. אל
תבזבז וחסוך לימים קשים. לבשי בהיר.

גורלו של בן־משפחה הנמצא
רחוק מהבית יע־סיקך
וידאיגך. למרות
שלא קיבלת ממנו סימן
חיים מזה זמן רב, אין
מקום לחשש. קרוב לודאי
שלקראת סוף השבוע
תקבל מכתב או
פריסת־שלום. כדאי לך
לבצע בדייקנות את הוראות
הממונים עליך סבלי להתווכח. נטיח
למרדנות עלולה לסבך אותך במצב מביך.

בעיות פינאנסיות מע-
כירות את רוחך וא תה
מטה לשפוך את
חמתך על אנשים שאינם
אשמים בבך.
צפויים לך חיכוכים
עם אחד משותפיך או
חבריך לעבודה. כדאי
לך לשקול אם אין זו שמערערת עקשנותך
את היחסים ביניכם. המכתב מחו״ל לו
אתה מצפה לא יניע אליך השבוע.

תכונתך לבחון כל בעייה מכל צדדיה
ולהיות זהיר ושקול בהוצאת מסקנות,
תסייע לך השבוע לעזור לידיד הזקוק
לעצתך. לכוכב ונוס
יש השבוע השפעה ני כרת
על תענוגות החיים
שלך. אך הישמר
לבל יפגע הדבר
בעבודתך. התיחס בספקנות
לכל הצעה
מיסחרית שתוצע לך
השבוע. מציעיה אינם 23בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר
מבקשים את טובתך.
לקראת סוף השבוע
תגבר אי־המנוחה הנפשית שלך. צא לחופשת
סוף־שבוע למען הרגעת עצביך.

חסזנ״ס

הבטחות שציפית להגשמתן והן לא התממשו
יגרמו לך לעוגסח־נפש. השתדל להמתין ב־לסבלנות
ולא להתפרץ.

׳,7היה זה עבורך שבוע
*1סצויין להתקדמות בלי־
*מודים. אם תתגבר על
!,התרגשותך בשעת ה־
״בחינות, עתה עשוי לקיצור
ציונים מפתיעים.
׳פגישה מיקרית עם בן
22באוקטובר ־ ^מזל תאומים עשויה ל־
22בנובמבר [״הוליד ידידות עמוקה.
י־ מספר המזל שלך הוא

,8ויום חמישי הוא היום המוצלח ביותר
של השבוע — נצל סימנים אלה להימורים.

ייתכן והקשיים שנגרמו לך לאחרונה
בעבודתך, נגרמו משום שעשית אותה

ביחידות וללא סיוע.
כדאי לך להמשיך בעבודה
זו כשאת המו קף
באנשים העשויים
להועיל לך. צפוי לך
השבוע שטח התעניינות
חדש, אולם גם
הוא לא ישביע את
שאיפתך ללמוד ולד23
בנו במבר -
20בדצמבר
עת ככל האפשר יותר. ההולמים הצבעים
אותך ביותר, בת ״קשת״ ,הם הסגול
והוורוד. תפרי שמלותיך בצבעים אלה.

ע1ן ת

1ן ש1

משהו ביחסי האנוש שלך עם הסובבים אותך
בעבודתך עלול להתערער השבוע. זוהי תקו־פה
מאוד לא מוצלחת!

עבורך כדי לחפש לעצמך
עיסוקים חדשים. לכן,
נסה להבליג ולדחות
הכרעות למועד מאוחר
יותר. השתדל במיוחד
להימנע משגיאות
של מה בכך במשימות
המוטלות עליך
ו 2בדצמבר •
10בינואר
שאחרים עלולים לנפחם
ולנצלם נגדך. מהשבוע
ועד ה־ 24 ביוני עשויות כמה מתפיסותיך המחשבתיות
להשתנות בצורה קיצונית ביותר.

ספקנות הנוגעת ליחסים הרומנטיים שלך
עלולה להטריד את מנוחתך. מישהו
האהוב עליך אינו
יכול להחליט בצורה
בעניין
חד-משמעית
החשוב לך מאוד. השתדל
שלא ללחוץ עליו
בשיקוליו. ולהתערב החל מסוף השבוע
מצפה לך תקופה של
20 בינו א ר ־־
פעילות קדחתנית ה18
בפברואר
קשורה בענייני כספים.
בבעיות הנוגעות
לתוכניותיו לגבי הקיץ, סמוך על שיקול
דעתך ואל תתפתה לעצות של אחרים.

אס אתה נמצא רובך ככולו
בתיכנון נסיעה
רחוקה ומקדיש את כל
מרצך להשגת האמצעים
להגשמת תוכנית זו,
היזהר ! מאורעות בינלאומיים
עלולים לשבש
את מאמציך. הקפד שלא
לפגוע בידידים. האגוצנטריות
שלך מביאה
אותך לעיתים לשכוח את קיומם של אנשים
אחרים בעולם, מלבדך. זוהי תקופה מצו״נת
להתחיל בדיאטה שאתה דוחה את שמירתה
מעת לעת. את מפריזה בהערכת ההשפעה
שיש לחיצוניות שלך על אנשים אחרים.

? 3 8 X X Xה ח 0חחחחחחחחח 0 0ח 0ו! < ח 0חחתחחח 0חחח 0ח ח 0ח 3 0ג X X X X ( 0־

לא בדאי לראות
לא חשוב לראות
אפשר לראות
רצוי לראות
חובה לראות

סרטים חדשים
המלחמה אחר המלחמה (בן־יהו-
דה, תל־אביב) מלחמת־ששת־הימים הנמשכת
כבר שנתיים מתוארת בסרט דוקומנטרי
שנעשה בידי מיכה שגריר. לפי
תסריט של משה הדר.
החתלתולה והנמר (אוריון, תל־אביב)
ו מו ריו ג ס מן הוא האיטלקי הניצחי

* התשוקה לילד (ארמון דוד, תל-
אביב) האהבה והלידה מצולות ממוזת נער
הסובלת ממחלה ממארת׳ בסרט שוודי

המבוסם על סיפור שהיה.
השבוייה (פאי, תל-אביס
בצבעים מרהיבים, בחריפות, בחדות, מתאר
ג׳ ורג׳ ק ל חו יחסים פרוזטים בין בעל
גלריה לאמנות (לורן טרזיין?) לאשר
צעירה המתאהבת בו (אליזבט ווינר).
* * רומיאו ויוליה (אלנבי תל-
אביב) זוהי הגירסה האחרונה שלהם, לאחר
סרטים שנעשו עליהם. הפעם הם צעירים
יותר, יפים יותר, ציבעוניים יותר, ובויימו
בידי פרנקו (אילוף הסוררת) זפירלי.

? 1111£נםם
מי שמתעניין בחקלאות, ובמיוחד ב־הדרים
בעזה, יוכל לראות ביום רביעי

׳׳.0^^000^XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
כמובן שרק האהבה מסנגרת עליו,
בפני אלוהים, וכלאדם מוכנס לגן־העדן.
שחקן כמו ל׳אק כהן בתפקיד ה
ידידות (שאינו שוכח לגזול מאצב־עות
כלאדם את טבעותיו, מייד עם מו״
כלאדם (בהחאן הירותו)
קשה למצוא בתל־אביב. זהו קושלמי)
דוקטור אריה זקם, מרצה
מיקאי מעולה המתאים אף לדראמה,
באוניברסיטה העברית בירושלים, שבשהתגלה
בהצגת המלך אובו של פילים
יים בעבר מיספר הצגות, עם הלהקה
דיסקין.
הדרמאטית של המוסד בו הוא מכהן,
ואת השלום בבימת השחקנים, עשה
לאחר החמציצים, איי לייק מייק וזאת
שוב ! 1 1
שמשון בהבימה, נעימה ומרתקת הופמשל
עתיק, כנראה, בודיסטי, שהתגלעתו
של ליאור ייני כהיאוש. היגל
כדרשה מוצגת להולנד, ומשם לאנגויו,
תנועותיו, תירחוריו ואיפורו הנו־גליה,
מספר על
כלאדם (קרי: כל
אדם) ,שאינו מצליח
לשכנע את
ידידיו ללוותו בדרכו
האחרונה —
אלי קבר. המתת
מילא את שליחותו,
והוא יכול לדווח
לאלוהים :
כלאדם מת.
זוהי אגדה למבוגרים,
העלולה
בקלות לגלוש לרמה
ילדותית מבישה.
זקס התבסס
בהצגתו על מחזה
בלתי קיים מאת
מחבר אנונימי, ותירגמו
ועיבדו ניד
הדמיון הטובה
שוץ, רוזן וברקן ב״כלאדם״
עליו, להצגה חיה
ותוססת שבמאי תיאטראות המימסד שללוטשים,
יצרו דמות גרוטסקית דוחה
נו יכולים ללמוד ממנה הרבה. מדובר
ואהודה כאחת.
בהצגה שרוב משתתפיה חובבים: סטועליזה
רוזן היתה התשוקה סופ-
דנטים ומרצים חובבי תיאטרון (נ־)30
רזת במיקצת, משעשעת ורעשנית.
הנעזרים במיספר שחקנים מיקצועיים,
מוטי ברקן נכלאדם, היה פחות
המשתתפים כאן שלא על־מנת לקבל
מדי בנל אדם. בם־סגרת תפקידים
פרס. בגוף הרקוב של התיאטרון הישבפויי־טובה
ככלאדם, היה ברקן יפה
ראלי המושחת, נבט פרח־חן.
מזי, חיצוני מזי, דקלמן וחסר רות
אנושיות, שחייבת הייתה לעמוד כנגד
התפאורה והתלבושות של עדה ה־סמליותן
של יתר הדמויות, אף כי המאירית,
נאות ביותר, פשוטות ומר־מדובר
באגדה.
נינות. התאורה, הניהול המוסיקאלי,
גבי אלדור כהאהבה היתה יפה
הדרכת הסייף והכוריאוגרפיה נקיים
וזכה.
ומעודנים. לא מדובר כאן בפאוסט או
העברית (הנאה אך הבלתי עקבית)
בהחתום השביעי של ברגמן. זוהי
נשמעה יפה בין כותלי החאן, ויחד עם
הצגה הרבה פחות כבדה ומאולצת׳,הרפעלולי
הבימוי והמצאותיו המשעשעות
בה יותר פשוטה ומשעשעת, כשמוסר־של
זקס, שבלטו היטב, הפיחה רוח
השכל בצידה.
חיים באליגורית המוסר מן המאה ה־, 15 לו מתכחשים
כלאדם,

עם מותו
משל נכתבה על־יזי אחד מאבות תיאטכל
ידידיו ואינם פוסקים מלדבר בגנותו.
רון האבסורד של המאה ה־.20

הצגה חד שה

> 000000000000000000000000000000000000000000ס :,00

שאינו מפסיק להזדקן ואינו מפסיק מזה
שנים להפעיל בכל זאת, למרות הזיקנה,
את אונו הגברי. אן מרגרט היא מוצר
הסקס האמריקאי שיובא במיוחד מאיטליה
כדי לקלוט את קסמיו. הבמאי הוא דינו

ריסי.

סרטים אחרים
ארבע זוויות למשולש
(גת, תל־אביב) ביקורת מזהירה של החברה
המערבית, תיאור מדכא של כוחות המחר
שבו: השמאל החדש שהתנוזן עוד
לפני שנולד, וסין העומדת בצד ומצפה
לרגע המתאים. השחקנים בלתי ידועים. הבמאי:
מארקו באלוצי.

ד,־ ,21.5.69 בשעה 18.30 כיצד פועל בית־האריזה
המשוכלל שבעזה. מייד לאחר־לכן
משהו על שליחות בחלל החיצוני
והפעם על טיל שהפליג אל מעבר לאטמוספירה.

19.30 שידור חוזר מהופעת להקת
הג׳אז של פול וינטר שצולמה לפני
כשנה. משתתפת בתיזמורת המתופפת הישראלית
רות בן־צבי.
ב־ 20.10 ארץ לא נודעת. הפעם מגלה
משלחת את שרידי האינקאם, בהרי האנדים,
ובשעה 2.35 בשעת האפס —
תוכנית דראמאטית מאוד מאוד מאוד (להחזיק
חזק את המושב) על מטוס שנקלע
לסכנה, ושעות המתח שעברו על הנוסעים,
הווולת דזזה

שנו&סס

ביניהם אפשר לזהות שחקנים אמריקאיים
כמו קינן ווין וויליאם לנדיגן.

1הנ לזזוזזי^ 9 סולומון תעלולי

גרים (התיאטרון הפתוח) כל מי שיחפש
כאן את חנוך לוין, איש הקאברט הסאטירי׳
לא ימצאנו. הלל נאמן ביים ברצינות
יתירה עלילה בועתית (על בעייותיהם
של סולומון גריפ, אשתו פרציפלוכא, גיסה
יהושע, הרופא בר־מלאי והזמר גלכטה) משולבת
בפיזמונים אינפנטיליים, המזכירים
(בשל מנגינותיהם) :אריה אופראיח, שאנסון
צרפתי, שלאגר ממיוסיקאל אמריקאי ומוסיקה
של קו ר ט מי ל שחיבר את אופרה
בגרוש על־פי הטכסטים של גרטולד
כרכט. רחל לוי היא היחידה המצליחה
לא להזדהות עם הדמות אותה היא מגלמת
(של פרציפלוכא הקטנה והחלשה, רחמנא
ליצלן) במידה ניכרת של ניכור תיאט־ראלי
משכנע, ואילו להלל נאמן עצמו,
בתפקיד המרכזי, עוזרת פיג׳מה (אותה הוא

ומשעשע, במחזה מיושן של מארסל
פניול. מישחק פחות וירטואוזי, אך יותר
חם, הוא מישחקו המפוקח של אברהם
חלפי כמורה הקטן טמיז שילך בעיקבות
טופז, וממורה ישר,
ממנו, ייהפך׳לרב־נוכל.

שהחברה התעלמה

* * קירקסטוקיו (כיכר המזינה׳
תל־אביב) על מפת הקירקסים העולמית
קשה יהיה למצוא את הקירקס, הנושא
את שם בירת יפאן, המסייר עתה בארץ׳
משום שזה פשוט איננו קיים. המציאו
אותו האמרגנים אורי יברמן. הצוות הטכני׳
ורוב האמנים הם איטלקיים, אליהם
צורפו מיספר בדרני מועדוני־לילה יפאניים,
ותיזמורת כנ״ל, שבינה לבין תיזמורת
קירקסים, ישנו הבדל קטן; קובע. מרתק
קטע הטרפז במרומי האוהל, וכן (במיוחד)
מאלף האריות הצעיר, המצליח בעזרת שלושה
אריות ולביאת, לאלף את הקהל ו״למ־כור״
לו את ה״סחורה״ ביעילות וירטואוזית.
המנחה הישראלי הממושקף, משה
גולדמן, זקוק באופן דחוף לעצתם של
מאלף מומחה, ומורה לדקדוק עברי.

3464

לוו 1לנטאר

* * ג׳ אזפלוס, היא להקת מחול
נחמדה ומשעשעת, קטנה מדי; בעלת תוכנית
בלתי ארוכה מדי. הכוריאוגרפיה החיצונית,
חסרת השורשיות של שמעון
בדאון, זוכה לביצוע מלוטש ומבריק. גברי
הלהקה עולים ברמתם על הנשים. התלבושות
משובבות־עין. מוסיקת הג׳אז המוקלטת
— מפוסטרת. הופעה בלתי משעממת
ובלתי־מזיקה, בשעה שהיא מוגשת עם פאר־טנרים
מתאימים, למילוי ערב שלם.

לב־ארי ועזיקרי כ,,מחכים לגורו״
לובש כימעט לאורך כל ההצגה) ,להפגין
יכולת בהגשת פיזמונים.
* * וולפונה (הבימה) זר דובר
עברית, שאינו מכיר את השחקנים, האולם
והבמה, אם יוכנס בעיניים עצומות אל האולם
הקטן של הבימה ויפקחן בתחילת ההצגה,
לא יוכל לעולם לתאר לעצמו כי
הוא חוזה בהצגת תיאטרון לאומי. האיש
יקבע ללא היסוס כי נקלע להצגה קרתנית
של תיאטרון שולי. היצירה של כן ג׳ונ־פץ
בעיבודו של כטפן צמיג זכתה לנוסח
עברי עסיסי, לבימוי אופראי, לתפאורה
דחוסה, ולמשחק בינוני מלבד נסים
עזיקרי ורפאל קדצ׳קין, המצליחים
ליצור דמויות של ממש, מלאות חיות,
לעומת הקריקטורות הפוחלציות שיצרו ה־קולגים
שלהם לבמה.
מהניםלג וד ו (הבימה)
יוסף יזרעאלי ביים הצגה בלתי־רגילה,
חדשנית, מעמיקה ומשעשעת עלפי
מחזהו של אבי תיאטרון האבסורד,
סמואל בקט. עזרו לו לא במעט השחקנים
אילן תורן, ברוד דויד, שמעון
לכ״ארי ובמיוחד נסים עזיקרי, ותם־
אורתו האופיינית של יגאל תומרקין.
צמד הקלושארים, בקונספציה המיוחדת של
יזרעאלי, הם מוקיונים הממתינים עד בוש
לאחד גודו, בעולם שכולו קירקס.
^ מרימרי (התיאטרון הקאמרי)
תמורת 8וחצי לירות בשורות 8—3באולם
7 ,וחצי לירות בשורות 2—1ו־12—9
באולם, או שורה 1ביציע 6 ,וחצי לירות
בשורות 16—13 באולם, או 3—2ביציע,
5והצי לירות בשורות 7—4ביציע, או 4
לירות בשורות האחרונות שביציע, אפשר
לראות קומדיה אמריקאית שאינה שוזר,
פרוטה שחוקה. מרים גבריאלי בתפקיד
הראשי, היתד, מצליחה באותה מידה לוא
פחות שיחקקה. גדעון שמר, נקלע לכאן
בטעות. זלמן לביוש, מיקצועי אף בתבשיל
אידיוטי זה.

ליזיסטרטה (התיאטרון
הקאמרי) אריפטופאנס איבערגעזעצט
און פארבעסערט על־ידי עודד קוטלר
להצגה מבולגנת פסבדו־מוסיקאלית־וזלגא־רית.
אין מוסיקה, אין כוריאוגרפיה, יש
אורנה פורת הנראית ליד יתר המשתתפות,
כגננת חביבה, ויש קטע נחמד בביצועם
של ליאורה ריכלין ואלי כהן.
מן היצירה המקורית (לפיה, כדי לאלץ אול
הגברים לכרות שלום עם אוייביהם על הנשים
להינזר מהם לא נותר זכר.
טופז (תיאטרון השחר) אילי
גורליצקי מגיש מישחק וירטואוזי קר

שא, דער

שלום

גייט התיאטרון הסאטירי ביידיש)
כל קשר בין תוכניתו החדשה של שמעון
דז׳יגן לשמה, מיקרי ביותר. המונולוגים,
הבדיחות, המערכונים, הפיזמונים, התפאורה,
הכוריאוגרפיה (של אחד פליקס פי*
בךמ״ניו יורק״ ,לא פחות ולא יותר),
בינוניים, ואינם מתעלים מרמתן הרגילה
של הצגות היידיש. הניהול המוסיקאלי של
׳ ב מ עון כהן — מתקתק, והבימוי של
אברהם ניניו בלתי קיים. דז׳יגן הוא
קומיקאי מבריק, הזקוק לחומר מעולה יו־

3סיבות מדוע לק]1תוק*5*8
* במקלט 5484 מושקע מיטב הידע העולמי
* ייצור 3484 עומד על רמה גבוהה במיוחד
* מקלט 5484 הוביח את עצמו בארץ.

--דגם חד ש-- 10א £0180י 7 2 4 3 5/183 £1מצטיין :
* בתמונה מושלמת * בצליל הי־פי *
בנושף לעשרות היתרונות
בעיצוב חדיש
המיוחדים המאפיינים מקלטי 8 4 8 4
להשיג בכלחנויותהטלביזיההמובחרות

השרות __
לכל מכשיר מלווה שרות מקצועי מהיר ומסור עם
התחייבות של ״שירותי סאבא בישראל״ להספקת
חלקי חילוף אוריגינליים מינימום שבע שנים.
טלפונים.239715 — 246515 :

״מלך ומלכה״ של בן־שלום
תר. מאמצי השחקנית הצעירה והיפה אנ״
בלה והקומיקאי זיגמונד סאוויץ, מצליחים
לשכנע כי תוכניתו הרדודה של
דז׳יגן, איננה מבשרת פעמי שלום,

^מיספבש
בגלריה מבט מוצגת תערוכת
הפסלים של שולמית בן־שלום, בוגרת
המחזור הראשון של מכון אבני. הפסלים
הם יציקות קטנות של ברונזה בטכניקה
מיוחדת של תבניות שעווה. הצורות המתקבלות
הן בעלות מקוריות הקרובות לפראות
הטבע.
שישים ציורים של יצחק רייכר
מוצגים בגלריה צמרינסקי. הציורים בסיג־נון
אקדמי־קלאסי. ברוב הציורים מופגנת
האהבה ליופי הצורות והצבעים של הטבע.
הצייר הוותיק מפגין בציוריו שליטה טכנית
מצויינת.

הזדמנות

מכונת חישוב מרצ׳נט 8.4.10
במצב מצויין, לפנות לעו״ד בועז רוה
רחוב מקוה ישראל ,2תל־אביב — טלפון 615456

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בע*מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע*מ.

סיפורו האיש
שד המיקלען
שסיפר התקפת
א ר ־ פתחב בי קעה

הסעירה את
האמיברסיטה