גליון 1657 מתאריך 4 ביוני 1969

י>! ז׳ז־1י.

המכד ^ ה

כעת הגיע
ראיתי בעיתון־בוקר מודעה המראה טייס צעיר, על רקע ציור של
מטום־קרב ולידו הקריאה :״תן לו פאנטום — רכוש אגרת מלווה
ביטחון תשכ״ט — החלק שלך הוא הקובע.״
בדקתי ביתר עיתוני הבוקר, ומצאתי גם בהם מודעה ברוח זו.
בדקתי את גליונות העולם הזה של השבועות האחרונים, ולא מצאתי
מודעה כזו. שאלתי את אנשי־המינהלה שלנו: מדוע? והם סיפרו
לי סיפור עגום.
מסתבר, כי כל המודעות הממשלתיות מועברות לעיתונים דרך
מחלקת־המודעות, הכפופה ישירות למשרד ראש־הממשלה. במחלקה
זו יש הוראה, האוסרת בפירוש מתן מודעות כאלה להעולם הזה.
ההנחה היא, שעל־ידי חרם כלכלי זה, ניתן לפגוע בהעולם הזה
ולאלצו להיכנע למימסד. הדבר חמור, לא בגלל הפגיעה הכלכלית
בנו. אנו מסתדרים יפה מאוד גם בלעדי המודעות הממשלתיות. הוא

ץ 0פ ץ ^ 1ק

191116־81

1ו*וק\> 40\/9£85ו$

9ז 586ח <31ח0 118ו 51 ץ וח 061-ק! 6 -קקו 8

!)חס 5ץ 186 1 0

6550ח / 0י 1זח 6101 0ז 8 0

׳5 6 6 ^ 651ז\ 01<0נ 01א • 6ט 6 0ק 1זח 0זסא* 65 01 וחב< 9

ח, 8161161• 180־ז !996נ) —1ם /6׳\6ן׳\ 6־וק 0 ,׳ 0¥61ח
0סף ו1חנ< ^<ח 067106 , !510׳! 10 05ק! 101110 • 5676661
0601 1058

541£א 0

!14097
.סוו! 611511106 0 0 6ו)א 6 1 9 6 9 ,

להשיג ככל מקום
ההפצה הבלעדית:

סוכנות ברונפמן בע״מ

ל מכיר ה
כהזדמנו ת
דירה יוצאת דופו

באיזור תל־בנימין, רמת־גן.

! 4חדרים מרווחים במיוחד
+הול ענק +מטבח ושרותים
מודרניים * גן גדול * גרג׳ *
אטלייה, בחצר * הסק ה מרכזית
ומים חמים 24 שעות *
מיזוג אויר ^ ארונות קיר *
איזור שקט.

דירה אידיאלית לאנשי בוהמה,
ארכיטקטים, ציירים, מוסיקאים
או לכל אלו היודעים
להעריך דירה עם ״אוירה״
המשולבת בכל אמצעי הנוחיות
המודרניים.

המחיר — 75,000.ל״י.

־ בוקנ^ט 7

הטכיויזיח •
ה טוב י

-ב עו ל ם! *

חמור, מפני שמישהו במשרד ראש־הממשלה רואה במודעות אלה —
המשולמות ממיסי האזרחים — מכשיר למתן פרם או להענשה.
אבל לא זה המביא אותי לכתוב אלייך, גבירתי ראש־הממשלה.
דוחפת אותי מחשבה אחרת: אותם פקידים אינם פוגעים בהעולם
הזה — הם פוגעים במאמץ הביטחוני. שכן, אל רבבות קוראי
העולם הזה אינם פונים לתרום את חלקם. ומי יודע? אולי חלקם
מגיע לפאנטום או יותר? וכך, בעוד שאני מוחל על הפגיעה בי
כאיש העולם הזה, אינני יכול למחול על הפגיעה בי כאיש הדואג
לביטחון המדינה, ואשר הקדיש מיטב שנותיו כלוחם למענה.
החלטתי, על כן, לפרסם את המודעה הזאת — חינםאין
כסף. ייתכן שפירסומה בעמוד זה, ללא נטילת רשות ממחלקת־המודעות
הממשלתית עלול לסבך אותי במשפט. ייתכן שהפרתי
זכויות־יוצרים של מישהו. אני מוכן לשאת באחריות.
אני גם מצהיר בזאת, כי במשך שנה מהיום, יפרסם העולם הזה,
חינםאיןכסף, כל מודעה ממשלתית הנוגעת לענייני ביטחון,
אשר תישלח לו על־ידי מחלקת־המודעות שבמשרדך.
בכבוד רב,

לקביעת מועד לביקור בדירה,
נא להתקשר בין השעות:
14.30—13.00ו 19.00—17.00-ל-
טלפון ,736203 רמת-גן.

העולם הזה 1657

אווי 11םיטת

)! ק ס טווי ת

ע11

השכלה אוניברסיטאית בערב לקראת תארים אקדמאים מוכרים של:
אגו דו תהמ הנ ד סי םהב רי טיו ת

ץ זוצ 1¥£8אטאססאס 0 1ץ זו !£85¥א 0£ 0סו 88 וא €4

סיום 1ההרשמה לשנת הלימודים תש״ל

19 1969/70

ביוני

1969

3ייי ל טוז

את התלמיד

הפקולטה מכשירה
לקראת התואר 8.4 .
של 1.00101001 001176051*7
על התלמיד לבחור בשלוש שפות
מ תון הרשימה להלן : גרמנית אנגלית רוסית צרפתית עברית ספרדית אטלקית השפות ספרדית, אטלקית, גרמנית
ורוסית נלמדות מהתחלה.

הפקולטה להנדסה מכינה את תל מידיה
לקראת ה תו ארי ם^ :
מהנדס אלקטרוניקה
מהנדס בנין
מהנדס ייצור
מהנדס מכונות
הבחינות לתוארים אלה נערכות
במסגרת ( 0.8.1.אגוד הגג של
אגודות המהנדסים הבריטיות).

הפקולטה מכינה את התלמיד לק*
ראת התואר 8.50.
של !7605!<7ו 0ט ו1-00>0100

פיזודטהז
יכיכיוז \
הפקולטה מכינה את התלמיד לק ראת
התואר 8.50.
של ץ)! 0>!7603ט 1.00101001
בפקולטה לאנגלית 3מחלקות.
. 1המחלקה לקראת 8.4 .

את התלמיד

הפקולטה מכשירה
לקראת התואר 8 .,4.
של ץ17605!1ו*ט וו 010ח1-0
לקבלת תואר זה על התלמיד לבחור
בשלושה תחומי־ידע מתוך 59 תחו־מי־ידע
אפשריים. במסגרת א.ע.א.
ניתן לבחור בצרוף של שלושה תחו־מי־ידע
מתון הרשימה להלן: כלכלה מתמטיקה שמושית מתמטיקה הסטוריה אנגלית גרמנית ספרדית עברית צרפתית רוסית
איטלקית

של ץ)!17605ו 0ט 1.0001001
. 2המחלקה לקראת התואר :
ץ 0ח 0 0 )10 !6ק ) 0 6 0 1 1 ) 1 0 3 *6 0
של ץ030016010196 110)17605!1
הלימודים במחלקה זו נמשכים
3—4טרימסטרים (בהתאם לרמת
התלמיד) ,פעמיים בשבוע 3 ,שעות
בערב.
. 3המחלקה לקראת התואר:
) £0191158 5 )001165ס 3וח 10ק!ס
של ץ*!76051ו 0ט 03*018010196
למחלקה זו מתקבלים סטודנטים
שעמדו במבחני התואר

ץ0ו060*1)108*6 0) £00)!0160
משן הלימודים 4—5טרימסטרים,
פעמיים בשבוע 3 ,שעות בערב.

הפקולטה מכינה את
לקראת התואר 8.50.
של ץ*!76051ו 0ט 1.00101001

תלמידיה

הערות כ ל ליו ת:
מ שד הלמודיס :
הלימודים בכל הפקולטות (אלא אם כן נאמר אחרת) נמשכים 4שנים.
המעונינים בכך יכולים להאריך את משד לימודיהם.

ה מו ארה מו קנ ה :
התוארים המוקנים הינם תוארים חצוניים מטעם, ץ 1760511 חט ח 0!0ח1_0
ואגודות המהנדסים הבריטיות.
;760511/ו 0ט 030018010196

שעות הלי מו ד :
הלימודים מתקיימים 4פעמים בשבוע בשעות 17.30 עד , 21.30 פרט
למחלקות 2ו־ 3בפקולטה לאנגלית.

המב חני ם :
המבחנים לתוארים השונים לשלביהם נערכים בישראל באמצעות ה*

שפת הוראה :
ההוראה בכל תקופת הלימודים היא בעברית (פרט לפקולטות לאנגלית,
ולשפות, כמובן) .בשלבים מתקדמים התרגול — באנגלית.
מנ אי קבלה :
מתקבלים בעלי תעודת בגרות או בוגרי בתי״ס מקצועים ארבע־שנתיים
ללא בחינות תחרות. בחלק מהפקולטות חייבים המועמדים לעבור
מבחן פסיכוטכני. מועמדים חסרי תעודת־בגרות יהיו חייבים במבחני
כניסה. תנאי קבלה מפורטים בידיעון האוניברסיטה.
פ ר טי םוהרשמה :
בדבר פרטים והרשמה, נא לפנות למזכירות אוניברסיטת -ערב— אכס־טרנית
תל־אביב, דרך חיפה ( 81 פינת פנקס — דרך חיפה) ,בנין
בי״ס ״תיכון־חדש״( ,אוטובוסים )25 , 27 , 28 , 61 , 5בימים א ~ ה
בשעות . 20.00 17.00
לקבלת פרוספקט מקיף, נא למלא התלוש :

.601) 158 00001011

קו ר סי ם בו ד די ם!
האוניברסיטה מקבלת סטודנטים שלא מן המניו לקורסים בודדים.
1לכבוד
.אוניברסיטת—ערב— אקסטרנית,
׳ ת.ד , 11030 .תל־אביב.
^ אני מעוניו ללמוד בפקולטה ל־ __
1נא

לשלוח

פרוספקט

מקיף.

| שמי השכלתי :

ניג* ליניאל

מכתבים

א ו פיו שד
הקהל הי שרא לי?

לעיתים נראה כי מלחמת־ששת־הימים
חוללה שינוי לרעה באופיו של הקהל הישראלי.
לצערי אוכל להביא דוגמה לכך
כפי שחזיתי אותה על בשרי.
חיכיתי בתור לאוטובוס, עם עוד כעשרה
אנשים, ושיחתנו נתגלגלה לנושא ״השטחים״
.משהבעתי את דעתי, התומכת בפדרציה,
נתקפו האנשים מעיו היסטריה,
החלו מקללים אותי בקללות כגון ״תבוסתן״
,״מטורף״ ו״תועמלן ערבושי״(!)
( = חזיר יהודון) ולא עוד אלא שאחד מביניהם
אף איים עלי כי ״ימרח לי סטירה״.
וכל זאת רק משום שהבעתי דעתי בציבור!

לון הלטר, סביס

מלד הי ה ו די ס
קם לתחייה

להלן אני שולח לכם את מציבת מלך היהודים
בבית־הכנסת טראנזיטו בטולדו. ב

1נ 1ן/

טלויזיהאיוקונים כל יום, לכןבטרם
תר כ וש טלויזיהעלירלדעתמספרפרטים
מאלפים על יתרונותיהם של מקלטי טלויזיה

״שאוב־לורנק״
לגבי ה מקלטים האחרים !

שנת 1947 ניבא קרבאנטם כי התקומה תתחדש
בעוד 400 שנה, בשנת .1947
פ. רוזנ ט ל, מאדריד, ספרד
#בשנת 1947 קמה, למעשה, מדינת-
ישראל.

נגד
ה כו פי ם

אני לא פועל נמל. אפילו לא סתם פועל.
אלא פקיד קטן במוסד גדול. חבר הסתדרות,
כמובן.
ליבי עם פועלי נמל אשדוד, כי מאבקם
צודק. מאבק על זכותם של פועלים ליי־צוג־אמת,
למען הגנה על מחייתם.
קראתי בהתרגשות את תמיכתכם בהם,
ונגד הבוסים של ההסתדרות. כה לחי!
א לי הו לוין, תל-אביב

צרו תי ו של

הודו ת לבניה מיו חדת, מצ טייני
םמקל טי טלויזיה
״שאוב־לורנץ״ באריכות י מי ם
גדולה מזו של מקל טי םאח רים.

מקל טי ״שאוב־לומץ״ ה ם
גם בעלי׳?!!ס.
כל מקל טי ״שאוב־לורנץ״ ה ם
או טו מ טיי ם במלוא ם.
הרגישות של מקל טי ״שאוב־לורנץ״
עולה על כל האח רי ם,
ולכן במקל טי ״שאוב־לורנץ״
קו ל טי ם טוב יו תר אתהתח נות
ה ר חו קו ת.

שיר וכ תו צאה מכך — יתר ארי כות
י מי ם.
רשת ה שרותים של ״שאוב־לורנץ״
מ קי פהאת כל הארץ
מדן ועד אי לתומב טי ח ה ללקוחו
ת שלנו פעולה ת קינ הלמ^י
עשרות בשנים.

״שאוב־לורנץ״
* השרות
מעולים
* ערבות לאיכות
* שקט ושלוה לכל הר י: ז

בכל מקלטט לויזי ה ״שאוב־לורנץ״
פועלות לא יותר מ־8
מנורות. י תר ת העבודה מבוצעת
על־ידי ט רנזי ס טו רי ם 1ג!814,1011
יקרי ערך, ודיודות. ה תו
צאה: פ חו ת קל קולי ם, תצ רוכת
נ מוכ ה יו תר של חשמל.
מניע תהתחמ מו ת יתר של ה מ כי

המעולה בידי

מוטחים

מקלם

הטלויזיה
ח טו ב
ב עו לםי

פו עלנמל
בחיפה ניתן רמז מגבוה לא להעמיד
אוטובוסים לרשות פועלי נמל חיפה שרצו
לנסוע לישיבת בית־המשפט של ההסתדרות
בתל־אביב. הרכבת סירבה גם למכור
מספיק כרטיסים אפילו לקרונות השמורים.
בינתיים נודע לנו כי גם המשפט נידחה
כדי להקשות על הפועלים.
למה? כי מר חיים לסקוב רוצה להכפיל
את הנורמות ולפטר את הפועלים שנתנו
את בריאותם ודמם כדי להעשיר את סולל
בונה ושות׳ .הוא רוצה פועלים דרוזיים ב־
13 ליי ליום בנורמה הכפולה.
פון ןד, חיפה

מי פו צ ץ
אתהפר אי?

בכתבה המעניינת ״ימיה האחרונים של
יפו הערבית״ (העולס הזה ,)1655 מופיעה
תמונת הסראי שפוצץ, והפעולה מיוחסת ל־אצ״ל.
זאת טעות.
פעולה זו בוצעה על־ידי שני אנשי לח״י,
שחדרו ליפו הסגורה והמסוגרח, מחופשים
(המשך בעמוד )6
הווו ל ח הז ה 1647

שירות ידיעות אזרחי
בהנהלת: יהודה טיננבוים

חקירות • בילוש •
איתור כתובות מבוקשים
גבית חובות, עקובים
דיזכגיח 155 טלפון .240292

המנוי
קיבלת חשבונן,
9רע נא
אותו בהקדם.

ב 7ברנ.ב רז//ך.ב ו £0000000000000000000000000000000) 1/

מכתבים
(המשך מעמוד )5
כערבים, כשהם נוהגים במכונית־מוקש, ש־הוסוואה
לשם כך בארגזי תפוזים.
לאחר שהמכונית התפוצצה, הצליחו השניים
לצאת מיפו ולהגיע בשלום לתל־אביב.
אחד מהשניים שביצעו את הפעולה
היה אלישע אביזוב, שכינויו המחתרתי היה
אברהם כהן.
לאחר כמה שבועות הוא נשלח לבצע פעולה
דומה בשכם, אבל נעצר על־ידי משמרות
ערביים, ולאחר חקירה הוצא להורג. גופתו
נמצאה לאחר קום המדינה, והועברה מעבר
לגבול לבית־הקברות בנחלת־יצחק, לאחר טיפול
של המימשל הצבאי והרבנות הצבאית.
איש לח ״י לשעבר, תל-אביב

! ₪ממאורעות
יום הסטודנט
ביום הסטודנט שחל ב־ 13.5.69 נמנעה
כניסת סטודנטים לתוכנית מאחרי הכותרות
שבאוניברסיטה העברית. למרות המודעה המכריזה
על כניסה חופשית, התבצעה סלקציה
(מכוונת או מיקרית) ,אשר איפ טרה רק את
שמיעת דברי הנואמים — חיים הנגבי, אלוף
במילואים עוזי נרקיס וח״כ אליעזר שוסטק,
שקדמו לח״כ אורי
אבנרי. את דברי האחרון
יכלו לשמוע
רק הנוכחים באולם,
מפני שנסגרו פתאום
הדלתות ואלה
שביקשו להיכנס נענו
בתשובות ודחיפות
ידיים גסות של
השוער.
מדוע ניתנה (אם
ניתנה) הוראה כזו
לקראת סיום דברי
רוב המוזמנים, ולפני
דברי אורי אבנריי
האולם יבול היה עדיין להכיל אנשים נו
ספים
במקומות עמידה ללא ״סכנה״.
מדוע לא היתר, כל תגובה מחאתית־קולק־טיבית
על ההוראה מצד הסטודנטים שרצו
להיכנס?
כרורית רוזנברג, סטודנטית, תל-אביב

₪צלב־קרס באיראן מצורף צילום של צלב־קרס שצוייר על־ידי
מבוגרים בקזווין, איראן, על גבי קיר
של בית בו גרים ישראלים. נעשו; גם נם־
יון לצייר את ראש ממשלת־ישראל, גולדה
מאיר (בקצה השמאלי).
וזה מראה שהאיראנים מעודכנים ביותר.

חיל־המצב האלוקי
חונכתי מילדותי במיסגרת דתית ולכן
(ואולי אף־על־פי־כן אני מה
שנקרא בז׳רגון המונחים המקובלים —
יהודי דתי. אני רק בן ,22 אך אולי
דווקא בגלל זה זיכרוני רענן יותר מזיכרונו
של הרב פרוש, לגבי דברים
שהוחדרו לדמי כיסוד היסודות של תו־רת־החיים
היהודית. פיקוח־נפש דוחה
שבת. הוא אפילו מתיר לבשל טריפה
ביום כיפור שחל בשבת
אך חיל־המצב־האלוקי בכנסת שכח
זאת (כאמור כבר אינם בני .)22 לדידם,
נועדו ניתוחי־מתים לספק את תאוותם
הבהמית של הרופאים למישחקים, לשמש
לצורכי מיסחר באברים, ולא חסר
הרבה שיטענו שהבשר משווק, במיסגרת
מחתרת רופאים, לצרכים פרטיים...
רק טשטוש־מוחין זדוני ביותר, או
תאוות חסרת־מעצורים להצדיק קיום פוליטי,
יכולים לגרום לאותה אגודת־צער־בעלי־חיים
פרלמנטרית להתעלם מ
ססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס׳
אגב,
משטרת איראן, שלא כמשטרות
אחרות, עדיין מלקה עבריינים בכדי להוציא
מהם הודאות.
יפה, ישראלית המבקרת באיראן

הכאת ידדיס,
בושה:

צלב־הקרם באיראן
הציור צוייר במחצית השנייה של חודש
מרם, מייד עם היבחרה של גולדה.
המשטרה עצרה את העבריינים.

גגרת וארמון ק׳לפים
מאת ברנרד רדר

ההוגה מאת אוגוסט רודאן

קראתי את המאמר על הנשים השובתות
בשכם (העולם הזה .)1649 למרות ש־הזדעזעתי
מהסיפור, לא היה לי רצון להגיב
כדי להימנע מלהיכנס לפולמוס.
אולם ברצוני להגיב על מכתבו של צבי
כהן (העולם הזה )1652 שהתמרמר על הצורה
שבה הבעתם את הובר.
לפי דעתו, סיפורה של הילדה אל־שח־שיר
מבויים וסוטומונטז׳ של העולם הזה.
ברצוני להעיר לקורא הנכבד, כי גם

משה מאת מיכלאנג׳לו

תוצ או ת הגרלת הפרסי ם — ה חי דון ה א מנו תי של
״שאוב לורנץ״
הנהלת סוכנות הטלויזיה ,,שאוב־לורנץ״ מודה לכל המשתתפים על משלוח הפתרונות
ומברכת בזה את הזוכים.
נתקבלו 12623 פתרונות. מתוכם 862 פתרונות נכונים. בהגרלה שנערכה ב־15
במאי 1969 בנוכחות רואה חשבון מר י• גודסי, נציגי סוכנות ״שאוב־לורנץ״
וחברת הפרסום פ.ב.ס — .הוגרלו 13 פרסים :
בפרס ראשון: נסיעה לציריך (שוויץ) וחזרה (לא כולל מסים) זכתה גב׳ איה
אלוני מבית זרע.
בפרס שני :
רדיו טרנזיסטור ביתי זכתה גב׳ רינה שוסטק מכפר גלעדי.
בפרס שלישי: רדיו טרנזיסטור זכתה גב׳ שחורי נעמה, גבעתיים, רח׳ בורוכוב .6
ב־ 10 פרסים ספרי אומנות זכו :
מלכה אליהו, מוסד ימין אורד,
בן־דרור נירה, צה״ל ,96 קיראון
ד.נ• חוף כרמל, חיפה
גדעון כהן, רח׳ הזורע, כפר שמריהו
משה ברין, השקמים, רמתיים הוד־השרון
א. כבירי, ת.ד ,3500 .ירושלים
דרורי יעקובוביץ, גליל ים, ד .גליל ים
אורה ויונתן דביר, בפר מנחם
שרביט יאירה, אפקה, רחוב שרשרת 45
שמואל פרום, מושב לכיש
נחמה אבני, הירקון ,124 תל־אביב
כל הפרסים יישלחו לזוכים בדאר•

בדידות מאת חנה אורלוף

עובדה ברורה כל־כך — שכל ניתוח
גתייה נועד להציל חיי־אדם. כל ניתוח
המוסיף מיליגרם אחד של יידע לרופא
או לסטודנט־לרפואה, הוא בגדר ״פי־קוח־נפש״
.פיקוח־נפש בדרגתו הגבוהה
ביותר. פיקוח־נפש הנוגע לא לאדם
אחד אלא למאות ואלפי אנשים.
ועוד דבר לי אליכם, אנשי אגו״י
(א־גוי?) :זהו זילזול׳ שאין בדוגמתו
בחוכמתה ובאלוקיותה של הדת היהודית,
להניח שמושג כמו ״תחיית-הסתים״
הוא כה פשטני כפי שהוא מצטייר בעיניכם
התמימות, יבוא איש זקן על
חמור לבן ובכל מקום שיעבור, יקומו
המתים מקיברם. אדם שתקריח יקום
קרח, אדם ששיניו נשרו, ושיניו התותבות
לא ניקברו יחד עיסו, יקום חסר
שיניים — ושישה־מיליון בני-אדם לא
יקומו כלל
בחייכם ווו
יהושפט זיסקינד, תל-אביב

111

עיתון מעריב פירסם כתבה על הכאת ילד
בגיל חמש משכם, ושכתבו ראה את ה־מיקרה
במו עיניו.
האם גם כתב מעריב בדה את המיקרהז
אני רוצה להגיד למר כהן ולאחרים
כמוהו, הדוגלים באותם עקרונות, לצערי,
כי מעשים כאלה אינם מוסיפים כבוד לעם
ישראל ולכוחות הביטחון.
שבי נדיב, קריית חיים

קראתי בעיתונים כי ממשלת פולין ציוותה
להחרים את ספרו של אורי אבנרי, שהובא
ליריד־הספרים בפוזנן.
לעומת זאת הסתמך פרשן סובייטי חשוב

אשה זקנה מאת ארנסט ברלך

על ספר זה במאמר גדול בירחון הסובייטי
זמנים חדשים.
אז מי מהם צודק?
חנן ייטי, רמת-גן

• שניהם.

! ברוסיה ״הורכים״ נגראלים,
ובישראל -פרופסורים...
ידידים תירגמו לי כמה ממחקריו של
הדיר ג׳ורג׳ טמרין, ומצאתי אותם בעלי-
ערך רב ופרוגרסיביים. אולם חטא כבד
חטא הדיר הנכבד, באי־רצונו להשתלב בחברה
המודרכת, בנוסח הידוע לגנאי של
ה״גלייכשאלטונג״ הנאציונאל־סוציאליסטי.
על כן החליט ״מצפון״ אוניברסיטת תל־אביב
להוציא מתוכו את הבן הסורר.
והיכן הסטודנטים ה״מרדנים״?
מדוע זד, לא איכפת להם?
כל הכבוד לדיר טמרין,
והבוז לסנאט האוניברסיטה!

אליעזר פומרנץ,

נהייה

בטוב ליבו
גייו הייתי באריאנה בשבוע שעבר, שמח וב־מצב־רוח
טוב. באה עיתונאית שלכם, עם
מצלמה. שאלה כמה שאלות. עשיתי איתר,
צחוק, בגלל מצב־הרוח הטוב שהיה לי.
שאלה כל מיני
שאלות, אמרתי לה
תפאדל, כל מה שאת
רוצה. סיפרתי
לה שיש לי שתי
נשים, ושהייתי נותן
חצי מיליון לירות,
וכל מיני שטויות
כאלה. לא חשבתי
שהיא תיקח
את זה ברצינות,
עד שראיתי את זה
מודפס בעיתון (האננ׳ל
עולם
הזח .)1656
אני אדם שעובד
קשה ביום, וכולם מכירים אותי. בלילה,
אם יש לי חשק וכסף, אני הולך לבלות
עם החברה. שם פגשה אותי העיתונאית

שלכם.
יש לי אשה וילדים, ברוך השם. אין לי
חצי מיליון לירות. אבל גם כן ברוך השם.

יצחק (״זכינו״) אנג׳ל,

תל־אביב

; תחרות הצילומים מצורפת תמונה לתחרות הצילומים.

הכותרת שאני מציע: פנים רבות במראה.

שלום דרור,

נווה-מגן .

• עבור תמונת השבוע זכה הקורא
שלום דרור בפרס של 10 ליי.

קוראים השולחים מכתבים,
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למכתבים
קצרים.
זכות קדימה תינתן למס־תביהם
של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתבים.

חשוב למנהלי משרדים
ובתבניות !
מחק הפלא למכונת הכתיבה המוחק
את האוריגינל יההעתק.
חסוך בזמן וכסף, תוך שניה ביכולתך
למחוק כל אות או מילה
יחד עם ההעתק.
הזמן סט ענק המכיל 288 יחידות
במחיר 19.20 ליי בלבד, וחסוך על־ידי
כך ס/ס 40 באופן ממשי.
סוכננו ישמח לבקרך ולהדגים ללא
כל ־,תחייבות.
״לובקס״ — ת.ד ,6031 .טל.
,441692 תל־אביב.

יפק
נ 1נן 0ינז
בשערה

הזוהר

ובתסרוקתה

הנהדרת.

הצטרפי גם א ת לנשים הי פו ת הדור שות :
״תלתל לימון ה שמפו החדי ש ה מובחר
בשפופרת ה שקופה.
״תלתל ספריי״ עם הבושם המק סי ם להפליא.
׳ ׳ תלתל ׳ יוצא

הכלל !

- 1ב, נ ג -ן־ ינ>אל --

בעולם ביאפרה הרוזן
מגית יוזן
הם הפגינו בתל־אביב, ובעשרות ערים
אחרות מסביב לעולם — במלאת שנתיים להכרזת
עצמאות ביאפרה ולמלחמת שיחרורה.
אולם בביאפרה עצמה היה זה יום רגיל
של מלחמה — מלחמה שהעלתה לפתע
גיבור בינלאומי.
לא ביאפרי, לא אפריקאי, כי אם שוודי.
אזרח כן . 5 9הרוזן קרל גוסטאב פון־
רוזן היה גם קודם לכן גיבור בינלאומי, והטייס
מס׳ 1של שוודיה.

כל חייו התייצב האוויראי גבה־הקומה לצד
החלשים. כאשר תקפו האיטלקים את אתיופיה׳
לפני 35 שנה, מיהר הטייס בן ה־24
לעזרת אתיופיה חסרת־הישע. כאשר פלשו
הסובייטים לפינלנד, כעבור חמש שנים, נמצא
הרוזן שם, הטיס את מטוסו נגד הפולש.
מאז הזדקן האציל, חגג את יום־הולדתו
ד,־ 59 כטייס ראשי של חברת־תעופד, מיס
דודגמינ!

11נים

לפעולה נגד לוחמי־גרילה.
באמצעות חברה דמיונית בדרום־אירופה,
שלא היה לה אלא תיבת־דואר, הזמין רוזן
חמישה מטוסים. הם נשלחו משוודיה בלתי־חמושים,
צויידו בנשק בצרפת, הובאו ב־מטוסי־תובלה
לגאבון, השכנה של ביאפרה,
הורכבו שם. שלושה שוודים, שגוייסו על־ידי
רוזן, וכמה טייסים ביאפריים, אומנו
בהפעלתם, שעה שבשטח הבלתי־כבוש של
ביאפרה הוכשרו מסלולים מוסווים.
כל יום. ביום בהיר אחד ירדה המהלומה
על פורט־הארקור, הנמל הניגרי. רוזן
סס בראש. בדרך הפר אחד הטייסים הביאפ־ריים
את שתיקת־הרדיו, ובכך הזהיר את
חיילי האוייב. הם פתחו באש נגד־מסוסית,
שכמעט הפכה את המטוסים בכוח ההדף של
פגזיהם. אך רוזן שיתק את התותחים, השמיד
שני מיגים.
מאז חזר רוזן ברא ס מטוסיו לשטח ניגריה
בכל יום, הפציץ שדות־תעופה, ריכוזי־צבא
ומיתקני־נפט.
שני הצדדים יודעים שזה לא ישנה את
מאזן־הכוחות. אבל זה החזיר לביאפרה את
ההרגשה כי אין היא חסרת־מגן, וזה הנחיל
לניגריה את הידיעה כי המלחמה רחוקה,
רחוקה מלהסתיים בנצחונה•

האינות

ארצות־הברית האמבורגד שותת דס
בבית הלבן עמד הנשיא ניכסון ומסר למשפחותיהם
של שני חיילים שנפלו את העיטור
הגבוה ביותר של ארצו: עיטור-
הכבוד.
במרחק כמה מאות מטרים משם, בשגרירות
של ויאט־נאם (הדרומית) ,נתקיים טכס
אחר. הגברת לואיזה ראנסום החזירה לשגריר
את העיטור הוויאט־נאמי שנשלח לה,
אחרי שבנה הסגן נהרג.
הכריזה האם השכולה :״כל אשר יש לי
לומר הוא כי בני מת למען ממשלה אשר,
לפי כל אשר קראתי, אין העם הוויאט־נאמי
רוצה בה. יש אירוניה טראגית בעובדה שבני
מת כדי להחזיק בשלטון מישסר ההורס
את החופש.״
טד נגד הגנרלים. הגברת ראנסום
ביטאה מצב־רוח המציף את אמריקה מחוף
אל חוף: ההרגשה כי מדי יום ביומו נהר־

טיים פון־רוזן
חמתו בערה —

כל דגמי טלויזיה \1£72
כתנאירכישה טופים
אצל:

ס ליון מהיר

ב ע ״נו

תל־אביב, רח׳ בן־יהודה ,14 טל 52304 .
רמת־גן: רח׳ הרוא״ה ,7טל 720807 .

ה״מיניקון״
— להשחית׳

חרית. לביאפרה הגיע במיקרה, בהטיסו מיט־עני־סעד
לארץ הנצורה. רוזן בא כאזרח.
עד אותו רגע היה רוזן אנטי־ביאפרי ב־מיקצת.
הוא שמע על רעב הילדים, אך
סבר, כמו רבים בעולם, שא שם בכך מנהיג
ביאפרה, אלוף־מישנה אוג׳וקבו. הטיסה ל־ביאפרה
היתר, בשבילו ג׳וב ככל הדובים
פרימוסים עם אגרוף. ואז בא ד,מיפ־נה.
רוזן ניפגש עם האלוף השחור, התרשם
עמוקות מעמדתו האמיצה והגאה. הוא ראה
את אלפי הילדים, החולים, הרופאים והאחיות
שנהרגו בהפצצות חיל־האוויר הניגרי, שמטו־סיו
הסובייטיים וטייסיו המצריים הפציצו
ללא אבחנה בתי־חולים ובתי־ספר. חמתו
בערה בו להשחית. כשאיש כמו רוזן מתרגז,
כדאי למעוררי־רוגזו להיזהר.
רוזן לא כתב מאמרים, לא שלח מכתבים
למערכת, לא ערך מגביות. הוא חזר בשקט
לעיר מולדתו, מאלמו, בדרום־שוודיה. שם
יש סניף של חברת סאאב. סניף זה מייצר
מטוסי־ננס בשם נזיניקון, בעלי 100 כוחות־סוס,
בגודל של פייפזי. אולם פרימוסים אלד,
מצויירים בכוח־מחץ גדול מאוד. הם נעודו

גים אמריקאים ללא כל מטרה ותכלית.
הגדיש את הסאה קרב עקוב־מדם, בו נכבשה,
אחרי כמה וכמה הסתערויות־נפל,
גיבער, שנקראה, בגלל צורתה ,״גיבעת ה׳
האמבורגר״ .האמריקאי הממוצע שאל את
עצמו :״לשם מה לכבוש גבעות ולהקריב
מאות חיילים, כשאנחנו כבר יושבים לייד
שולחן משא־ומתן וברור שהמלחמה אבודה?״
הרגשה זו נפוצה עד כדי כך, שאפילו
פוליטיקאים ממולחים התחילו להתלבש עליה.
הסנטור אדוארד (״טד״) קנדי, המועמד
הבא של משפחת קנדי לנשיאות, קם ומסר
הכרזה סנסציונית, בה גינה את ההתקפה
על גבעת־ההאמבורגר ותבע כי הצבא האמריקאי
יעבור למיגננה.
(״שטויות!״ הגיב על כך גנראל אמריקאי
בוויאט־נאם ,״במגיננה מאבדים יותר חיים
מאשר במיתקפה!״)
דבר אחד ברור: ירח־הדבש של הנשיא
ניכסון בשאלת ויאט־נאם נגמר. העם רוצה
בשלום, במהירות — ושליחי הוויאט־קונג
בפאריס משהים את הפיתדון עד שמצב־רוח
זה יגיע לשיאו.

חברת קיבוץ — סגנית ל״מלכת המטבח״
עליזה לבני, חברת קיבוץ נאות מרדכי, זכתה במקום השני
בתחרות מלכת המטבח 1969 ונבחרה כסגנית למר יעקב
לישנסקי שזכה בתאר ״מלכת המטבח״.
זו הפעם הראשונה שחברת קיבוץ מגיעה לשלב הגמר
בתחרות ״מלכת המטבח״ .לפני כשנתיים זכתה הגב׳
עליזה לבני במקום ראשון בתחרות בישול קיבוצית שנערכה
באילת השחר. המעניין הוא שבמשקה אין הגברת לבני
עובדת במטבח ועוסקת דווקא בחינוך. א ת אמנות הבישול
שלה היא מטפחת בחדרה להנאת בני המשפחה וידידיה.

בתמונה למעלה: הגב׳ עליזה לבני, מכינה מטעמיה
על תנור בישול ״אמקור״.

״אמא, ג׳ 1עגת רא בא כנו או נעם מביתה ד שואר עד״! את אגו איתי
בן ה־ ,5כנו שו וב־ סון שגא׳ קפדן, שנהוג בגרחגת ששת ־הימים

ש שיי ם 8וזוי
ך* בוצת קציני־שריון בכומתווז שחו׳
! /רות ניצבה ליד הקבר. זרי־הפרחים
כיסו את כל המצבה עד שמתוך החקוק
עליה ניתן היה להבחין רק בצמד ספרות:
.28 בן 28 היה רב־סרן שמאי קפלן כשנהרג,
חשוף בצריח. הוא הוביל את פלוגת
טנקי הצנטריון שלו בציר שהוליך לאים־
מעיליה, כשהוא דוהר ומשתוקק להגיע ראשון
לתעלה. כ־ 40ק״מ לפני התעלה עלתה
פלוגתו על מארב של טנקי ט׳ 55 מצריים.
הפגז הראשון פגע בצריח בו עמד שמאי.
שנתיים עברו. עלילות שמאי, אחד מגיבורי
סיפרו של שבתי טבת חשופים בצריח,
הפכו לאגדה. ממנו נותר רק הקבר. ליד
הקבר עמדו גם שתי נשים במיטפחות שחורות,
שלובות זרוע. הקשישה בהן לא הפסיקה
להתייפח. הצעירה, שמשקפיים שחורים
כיסו את עיניה, שתקה. ארשת קיפאון
על פניה הנאים. וכשנסתיימה האזכרה
וכל הידידים והחברים התפזרו, חזרה נאות
קפלן ,27 ,אלמנתו של רס׳׳ן שמאי קפלן
לביתה שברמת־אביב, אל שני ילדיה, אל
המציאות של אלמנות המלחמה.
היא הכירה את שמאי בעת ששירתה
כחיילת בגייסות־השריון. חתונתם היתד.
אחת מחתונות־השריון הזכורות ביותר, על
במה שהונפה בזרועו של טנק חילוץ. תותחי
הטנקים ירו קונפטי. נאוה, בת קיבוץ
משמר־השרון, עברה לגור באשקלון. שמאי
נשאר לשרת כקצין בצבא־הקבע.

כשנהרג שמאי הוא השאיר אחריו בן
בן ,3איתי (מתחרז עם שמאי) .נאוה היתד,
אז בחודש התשיעי להריונה. היא ילדה בת
בימי השיבעה. הבת נקראה על שם האב:
שמית.
בדירתה בת 3החדרים, אליה עברה בעזרת
משרד־הביטחון, ישבה השבוע נאוה
קפלן, שאטנית, דקת־גיזרה, הנראית צעירה
בהרבה מגילה, וסיפרה את סיפורה. סיפור
של אלמנת חלל מלחסת־ששת־הימים, שנתיים
אחרי המלחמה:

אז לא
נהרגו כל יום

**ץ מאי היה בשבילי הכל. ציר שמ
סביבו הסתובבו כל חיי. נישאנו מתוך
אהבה. אי־אפשר למדוד אהבה ואת במשורה.
זאת לא היתד, רק אהבה רומנטית,
אלא הבנה עמוקה, רגשות ומאוזיים משותפים,
שאיחדו אותנו יחד.
עברו שנתיים מאז נהרג שמאי. אבל
בשבילי הוא עדיין קיים במלוא עוצמתו.
אני רואה אותו יום יום כשאני מסתכלת
על איתי, כששמית בת השנתיים עושה
משהו חדש. אני חושבת: איזו שימחה זה
היה גורם לשמאי לוא ראה אותם עכשיו.
הוא כל-כך רצה עוד ילד. כשהייתי בהריון
עם שמית נהג לטלפן׳כל יום ובקול מצודה
פקד עלי :״מייד אחרי שתלדי הודיעי לי

דרך הרדיו. אני מוכרח לדעת מה נולד
לנו.״ היא נולדה וכבר לא היה למי להודיע.

הכבוד לאלמנות המסוגלות להינשא
שנית. אני מכירה כאלה שבעליהן נהרגו
במלחמה והן נישאו שוב. אחת טענה שהיא
לא מסוגלת יותר לסבול את הבדידות הנוראה,
לא מסוגלת להסתדר עם הילדים, לא
יכולה להירדם בלילות. אחרת סיפרה שחסר
לה הגבר בבית, שייטול על עצמו את
הדאגות, שירכז את החיים.
אבל אני לא לבד. שמאי נמצא איתי בכל
רגע. הצער והכאב אינם פוחתים עם הזמן.
פשוט, מתרגלים לחיות עם זה. זה כאילו
קטעו למישהו רגל. תחילה זה אסון נורא
והאיש הוא בהלם. אחר־כך מתרגלים למום
וחיים עם זה. אבל אין זאת אומרת שהרגל
לא חסרה. אך מה עושים כשנקרעת חתיכה
מהלב? איך לומדים לחיות עם זה?
מאז נישאנו היד, שמאי בצבא הקבע.
אבל מעולם לא התרגלתי לרעיון שהוא נמצא
בסכנה מתמדת. אני זוכרת תקופה
כששמאי היה בצפון. שמעתי ברדיו שיורים
בגבול הסורי. לא יכולתי לשבת רגע נוסף.
טילפנתי לגייסות השריון. אז לא היו דברים
כאלה שגברים נהרגו כל יום, כמו עכשיו.
לא היה דבר כזה שאחד אחרי השני
נהרגים. המוסד הזה של האלמנות עוד לא
היה קיים. עוד לא היכרנו את ההרג. ופית-
אום אני יודעת שהבעל שלי שם ויורים.

הפחד שיגע אותי. היום אני יודעת שזה
קורה כל יום.
צילצלתי לקצין בגיים והוא אמר לי
כמו שהיה עונה תמיד כששאלתי על שלומו
של שמאי :״אם לא הודיעו לך כלום,
תהיי מאושרת.״ היום אני עדיין חיה בדריכות
ובפחד כשאני שומעת על יריות. אומנם,
כביכול אין לי מה לאבד עוד. בעלי
לא בכראמה או בתעלה או ברמת־הגולן.
אבל אני פוחדת לשמוע שמישהו נהרג.
היום אני יודעת מה זה כשבאים הביתה
ומודיעים לך שבעלך איננו יותר.

״אמא, מה
יהיה הסוף?״
** לבד הצער והכאב שאני נושאת
עימי כל רגע, אני צריכה ללמוד להסתדר
עם בעיות של חיי יום־יום, שאיש לא
הכין אותי לקראתם. למשל, הניאון התקלקל
במיטבח. גבר היה מתקן זאת תוך חמש
דקות. אצלי הוא כבר שבוע מקולקל. אני
חושבת עשר פעמים לפני שאני מצלצלת
לידידים או קרובים שיבואו לעזור לי. אני
פשוט לא אוהבת שיעשו לי טובות. לא
אוהבת להטריד אנשים. להזעיק חשמלאי
למיקרה כזה זה מגוחך.
או, למשל, סידור החשבונות. מי חלם
אי־פעם שאצטרך לאזן את התקציב בעצמי?
אני מקבלת ממשרד־ר,ביטחון 850ל״י בחודש.
מספיק בהחלט לקיום בכבוד. אבל אני
לא מרשה לעצמי לצאת לבילויים לעיתים
קרובות. פשוט, אין לי תקציב. בייבי־סיטר
עולה היום לירה וחצי לשעה. אני לא
יכולה להרשות לעצמי. הילדים זו בעייה
בפני עצמה. עלי להיות עבורם גם אב וגם
אם. אומנם לילדה לא חסר האבא, מפני
שאף פעם לא היה לה. אבל יבוא יום
ואצטרך לעמוד בפניה ולהסביר לה שאביה
כלל לא ידע שהיא נולדה.
איתי, שהוא היום בן ,5שואל אותי
כימעט כל־יום :״אמא, מי שמת לא בא
אף פעם הביתה?״ הוא שואל המון שאלות
על אביו ועל נסיבות מותו. בזמן האחרון,
כששמע ברדיו על חיילים שנהרגו הוא שאל
איתי :״אמא, מד, יהיה הסוף, לא יישארו
לנו יותר חיילים. את כולם הורגים.״
יש לו דיעה ברורה מאוד על מלחמה.
לא מזמן הוא אמר לי :״זה לא טוב מלחמה.
את יודעת, אמא, למה אנשים צעירים
מתים במלחמות? שאנשים יראו כמה
שזה רע מלחמה ולא יעשו יותר מלחמות.״
היתד, תקרית בצפון. הילד שמע שמטוס
נפגע והטייס צנח וניצל. הוא אמר לי:
״המטוס אין דבר. אפשר לקנות חדש. טוב
שהטייס נשאר בחיים, כי איש שמת כבר
לא בא הביתה.״

חיים נורמליים,
ככל האפשר

,נשואייל־זו לא בא בחשבון״

שנת״ס אחרי מותו של בעלת, אין אלמנת המלחמה נאוח קפלן,

שני ילדיס,״ היא אומרת ,״אבל מסתדרים.״ בתמונה נראיתי נאוה
עס שני ילדיה, איתי ושמית. שמית נולדה חודש אחד בלבד אחרי
מותו של שמאי .״אף פעס לא חיה לח אבא,״ מספרת נאווה ,״לכן
0ה בחסרונו. אולם לגבי איתי - -המצב שונה לגמרי.״

שה במצבי לא יכולה להתחשב
> £במה שאומרים עליה אנשים. אני חיה
כפי שאני מבינה שעלי לחיות, בלי להתחשב
במה שחושבים אחרים. אני מתלבשת
ויוצאת בחברה. אני מרבה לנסוע לבקר
ידידים באשקלון ומשתדלת לתת לילדים
חיים נורמאליים ככל האפשר.
יש לנו פולקסוואגן קטן. זה כמו זוג
רגליים בשבילי. הילדים יוצאים בבוקר לגן
ואני יוצאת לעשות קניות או סידורים.
בצהריים אני מכינה להם ארוחה, ומשכיבה
אותם לישון. כשהם קמים אנחנו יוצאים
לטיול. בערב אני חוזרת הביתה ומשכיבה
אותם. אחר־כך יש לי מה שאני קוראת
״הערב השמח שלי.״
החברים שהיו לנו פעם מבקרים עכשיו
לעיתים רחוקות. זה לא מפני שהם מתחמקים
ממני או לא רוצים לבקר. פשוט,
המרחסים עכשיו גדולים. כולם אנשי צבא־

קבע ומשרתים במקומות מרוחקים. אבל
בינתיים חיברתי אנשים חדשים ומדי פעם
אני יוצאת בחברה. לא מזמן חזרתי מטיול
של שישה שבועות באירופה. את הילדים
השארתי אצל הורי בקיבוץ. זאת היתה בע־ייה
די גדולה׳ אבל אף פעם לא הייתי עוד
בחוץ־לארץ ולא רציתי לוזתר על הזדמנות,
שיכול להיות שלא תחזור יותר.
העיקרון הוא להיות עסוקים, שלא יהיה
זמן לחשוב. בשנה הראשונה אחרי ששמאי
נהרג עוד גרתי באשקלון. בחודשיים הראשונים
ישבתי אצל אחותי בכפר־סבא
ורק אחרי ארבעה־חמישה חודשים התחלתי
לעבוד ככתבנית בבית־המשסט באשקלון.
לא בשביל הכסף, אלא שתהיה לי
תעסוקה. היו לי שם הרבה ידידים׳.

״בני הוא
חלום שנגוז׳
ך* סו!? ה קי ץ עברתי לגור בתל־אביב.
תחילה היה קשה לי להסתגל: מקום
חדש, אנשים בלתי מוכרים. היחה חסרה
לי החמימות והרגשת השייכות שהיתר, לי
באשקלון. היינו שם כמו משפחה אחת.
כאן עלי להכיר אנשים חדשים ומצבי לא
קל. אומנם הורי גרים קרוב וכאן יותר ווח
להם לבקר אותי. גם חמתי גרה קרוב ומבקרת
לעיתים תכופות, לאט לאט מסתגלים.
אני
לא לובשת שחורים. אף פעם גם
לא לבשתי. את הכאב והצער לא מודדים
לפי הלבוש וההתנהגות. אני מכירה כמה
אלמנות במצבי. אחדות מהן מתלבשות
יפה, מתאפרות ויוצאות הרבה. זה גורם
לגל עצום של רכילות אצל אלה שלא נפגעו
במלחמה. פעם ניגשתי אל אחת מהן
ושאלתי אותה: את מדברת כל־כך הרבה
על האלמנה, איך שהיא מתלבשת ואיך שהיא
מבלה. תגידי לי, האם היית מוכנה
להתחלף איתה, לחנך לבד את הילדים ולחזור
בערב אל ארבע קירות?
סימנים חיצוניים לא אומרים כלום. יש
רגעים שבא לי לצרוח ולבכות עד אבדן
חושים. אני לא עושה את זה כימעט אף
פעם בנוכחות הילדים. אומנם לילד מותר
לראות את אמא שלו בוכה, אבל לא בכל
יום. אי־אפשר לגזול ממנו את הילדות
בגלל האסון שאירע לנו. אסור לילד לחשוב
שכל העולם רע ושדווקא לנו עשו
את הנורא בדברים.
שמאי ואני כימעט ולא הספקנו לחיות
יחד. היינו נשואים ב0ך הכל ארבע וחצי
שנים. זה שום דבר. אני לא יודעת מה
יותר גרוע: אם הבעל נהרג חודש אחרי
הנשואין או אחרי שנים רבות? לדעתי,
למרות שקשה למדוד את זה, הכאב של
אשד, שבעלה נפל חודש אחרי הנשואין הוא
גדול יותר משל זו שהאסון קרה לה אחרי
הרבה שנים. זו שבעלה נהרג אחרי 15
שנות נשואין הספיקה לפחות לחיות איתו
את השנים האלה. מה נשאר כשהבעל נהרג
אחרי חודש? אפילו לא הזכרונות של
חיים משותפים.
כששמאי היה עדיין קבור בבארי, ניגשה

חהתוש

תמונה מיום חתונתם
של נאוה ושמאי קפלן,
שנערכה בטכס צבאי מלא בחיל־השריון בו
שירת שמאי ונחשב לקצין בעל עתיד מזהיר.

.רההזיו הנר -אבר שיהיה שלום!

״י אומרת נאוה קפלן, אלמנתו של רס״ן שמאי קפלן,
שנתיים אחרי המלחמה .״אני שונאת את המלחמה.
שיהיה שלוס —! בכל מחיר. אני גס בעד להחזיר את סיני למרות ששמאי נפל שם, ואולי דווקא בגלל שנפל שם. אני לא רוצה לגדל
את בני בשביל המלחמה.״ תמונה זו של שמאי קפלן צולמה בעת שרותו הצבאי של שמאי, כשמצב־רוחו מרומם והוא מחייך למצלמה.
אלי אמו של אחד ההרוגים. בנה נהרג
חודשים מיספר אחרי נשואיו .״לך יש
לפחות ילדים משמאי,״ אמרה לי ,״ולאמו
נכדים. לי לא נשאר כלום. בני הוא חלום
שהיד, ונגוז.״

בלי פרצוף
חמוץ
יד הקכר של שמאי אני כימעט
ולא בוכה. הכאב הוא כל־כן גדול
שהדמעות לא יכולות להקל עליו. אך מצד
שני אני לא דנה לכף חובה אלמנה צעירה
שבעלה נהרג זמן קצר אחרי נשואיה.
כל פעם לפני שהיא הולכת לבית־הקברות
היא הולכת למספרה, עושה תיסרוקת ומתאפרת.
היא אומרת שהיא רוצה לבקר את
בעלה כמו שהכיר אותה בחייו: יפה ורעננה.
לדעתי
אסור להפגין את הכאב בכל מקום
ובכל הזדמנות. אם אני מוזמנת למסיבה
ומרגישה שאני לא יכולה להיות שמחה, או
להיות במצב־רוח טוב, אני לא הולכת.

עם הנן

אני משתדלת לא לשבת אף פעם עם פרצוף
חמוץ בחברה. אנשים לא סולחים על זה.

שלום -
בכל מחיר
לא מרבה לספר מי אני. רק ני פעם אחת קרה לי שמישהו שאל אותי
:״מה עושה בעלך?״ לא היתה לי ברירה
וסיפרתי לו.
אני לא יכולה לנדור נדר שאף פעם לא
אנשא. אולי השנים יעשו את שלהם. אומרים
לי שאני מקריבה את עצמי למען הילדים•
זה לא נכון. הילדים הם כמו אוצר
שהופקד בידי על־ידי שמאי. עלי לשמור
עליהם ולהביא אותם לחוף מיבטחים. הילדים
— זה כל מה שנשאר ממזו.
שמאי היה אב נפלא. הילד היה כל חייו.
אני לא יכולה להאמין שאיזה שהוא גבר
יהיה בשביל הילדים אב כמו שמאי. אם
אתחתן פעם, יהיה עלי לקחת בחשבון שזה
עלול לא להצליח בגלל הילדים. אינני רוצה
לעמוד במצב הנוכחי הזה, בו יהיה עלי

שמאי עם בנו איתי, שהיה בן שלוש כשנהרג. למרות גילו הצע-ר אין
זכרון האב מש מאיתי, והוא מרבה לשאול אודותיו מדי פעם. גם הילד,
שהוא עתה בן־חמש, הגיע למסקנה :״אמא, מלחמות זה לא דבר טוב, נכון?״ למרות מצבם
המיוחד של ילדיה, משתדלת נאווה לתת להם חינוך נורמלי, כדי שלא ירגישו עצמם שונים.

לבחור בין הגבר ובין הילדים שלי.
עברו שנתיים ימים. כשזה קורה לך —
את בטוחה שלא תחיי יותר. אבל אחר־כך
את מתעוררת בבוקר ואת רואה שאת חיה.
את רואה שאין לך ברירה, שאת ממשיכה
לחיות. את רואה שהחיים חזקים יותר מהמוות.
את עושה כמו רובוט כל מה שאת
עושה, בייחוד שיש לך עוד בשביל מי
לחיות — את רואה שנשארו לך ילדים
וכדאי לחיות בשבילם.
חודשים רבים את נמצאת בטימטום חושים.
קשה לדעת מתי ואיך חל המעבר
לחיים נורמליים. זאת שאלה של הרגל וזמן.
עד שיום אחד את מתחילה לחשוב גם
על העתיד. בשנה הבאה אני מתכוונת ללמוד
שפות בברליץ. הייתי רוצה ללמוד
באוניברסיטה. אבל הילדים עוד קטנים,
ואי־אפשר לחשוב על לימודים רציניים.
ורק שלא תהיה מלחמה. אני שונאת מלחמה.
שיהיה שלום — בכל מחיר שיהיה.
להחזיר את הכל — אבל שיהיה שלום.
גם את סיני להחזיר, למרות ששמאי נפל
שם, ואולי דווקא בגלל זה שנפל שם. אני
לא רוצה לגדל את בני בשביל המלחמה.

עד הטנק

שמאי קפלן מציג
בפני בנו את טנק
הצנטוריון בתערוכה של חיל-השריון. ב־טנק
כזה מצא שמאי קפלן את מותו.

תמרורים
מצפיםלתינוק. בסוף שנה
זו, אחרי שנישאו לפני חודשיים, החיפושית
פול מקרתני ורעייתו לינדה איסט•
מן. בינתיים עוסק פול בתיכנון מסע הופעות
של החיפושיות מסביב לעולם.
מנהליםר ומ ן * שחקנית הקולנוע
מיאה פארו, ומחבר המוסיקה אנ*
דרה פרפין. השניים נפגשו לראשונה
עת נסעו ברכבת — מיאה לבדה ואנדרה
בחברת אשתו — ובגמר הנסיעה כבר הפכו
ידידים טובים.
נישאו •ילד הפלא״ לשעבר של
עולם הקולנוע, מיקי רוני, בן ה־,48
והמזכירה קלורין האקט בת ה־ .25 אלה
הם נשואיו בשביעית של רוני.
נחוג יום־הולדתו ה־ 55 של מפקד

מחוז תל־אביב במשטרת־ישראל, ניצב יהודה
(ליאה) פראג. יליד פולין, למד

באוניברסיטת ורשה
בחוג למדעי המדינה,
עלה לארץ ב־
1934 והצטרף להגנה.
ב־ 1936 הצטרף
למשטרת המנדט ו־מ־
1948 משרת ב־משטרת־ישראל.
היה
מפקד בית־הספר לקצינים
וראש אגף
ההדרכה במטה הארצי.
אשתו, שילה,
היא אנגליה, קצינה ביחידה לשעבר
מובחרת של חיל־הנשים
הבריטי.

פראג

זכתה. בפרס אמנות הבמה של עיריית
תל־אביב, בזכות פעלה והישגיה בתחום
האמנות התיאטרלית בארץ, השחקנית

מרים ברנשטין־כהן.

זכה. בפרס עיריית חיפה על שם
ד״ר ארתור רופין, עבור מחקרו על החקלאות
במיזרח הערבי, פרופסור שמואל
הורוכיץ 67 יליד לימה, עלה ב־1924
לארץ, וב־ 1957 זכה בפרס ישראל עבור ספרו
תורת השדה. מנהל כיום את המחלקה
לגידולי שדה בפקולטה של רחובות.
נפרדו * .פרידת ניסיון״ ,אחרי 12
שנות נשואין ושני ילדים, המחצצר הנודע
הארס אלפרט ורעייתו שרון.
פרש מתפקידו כשופט בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, ד״ר יוסף־־מיכאל לס
(כימעט .)70 יליד גליציה, שלמד משפטים
באוניברסיטת וינה,
היה פעיל באירגו־נים
ציוניים באוסטריה,
נאסר ב־1938
על־ידי הנאצים והובא
למחנה־הריכוז
דכאו. ב־ 1939 שוחרר
משם, עלה ארצה
ונתמנה תובע
כללי בענייני ספסרות.
עם הקמת המדינה
מונה כמנהל
המחלקה המשפטית
על־יד המשרד לפיקוח
על המזונות,
ואחר לשופט שלום. היה חבר הכנסת הראשונה
מפעם מפא״י. המשיך לפעול ב־מיסגרת
בית־המשפט בתל־אביב כשהוא מסיים
את תפקידו בו כשופט מחוזי. התגאה
בכך שמעולם לא שפט אדם בפלילים לעו־נש־מאסר
שעלה על שלוש שנים. פעולתו
המשפטית האחרונה: נסיון־נפל לשכנע את
ח״כ מנחם פרוש לוותר על תשלום כספי
תמורת פירסומו ליד נערה מעורטלת, בתביעת
לשון־הרע שהגיש נגד ח״ב אורי
אבנרי.

קראת ביבוש החלל ,״אפולו 9״ מעל לירח. ברקע נראה
וור הארץ במרחק 370,000ק״מ.

נפטר. בתל־אביב, בגיל ,45 מי
שהיה המפקד האחרון של האצ״ל באוסטריה,
ד״ר משה הירשפרונג.

^7ט ר

נפטרה בנתניה, בגיל ,88 אחת
ממייסדות פתח־תקווה ואלמנתו של ראש
עיריית פחח־תקווה לשעבר — אסתר

גיסין.

נפטר בלונדון, בגיל ,93 השחקן
האנגלי הנודע סיר רואים קאסון. היה
נשוי לשחקנית סיביל טורנדייט, ובמיסגרת
הקאריירה המשותפת שלהם הספיקו השניים
להופיע גם בארץ, בערבי קריאה.

ק א רי קטח־ ה
אכזרית, המטפלת במר־תפי־העינויים
בכל דמו-
קראט הנילכד ברישתה.

אנשי ״ישראקא״
באים לאחז עיני
תמימים, להגיד להם:
נרדפנו במולדתנו,
נאלצנו להימלט
על נפשנו
מציפורני הגסטאפו
הישראלי, אין
לנו ברירה אלא
לפעול בנכר.
כתחבולה של פירסו־מת,
או ככרטים־כניטה
למועדון העליז של השמאל
החדש, זה יעיל
מאוד. מבחינה מוסרית,
זוהי שיפלות — שיפ•
לותם של עריקים מן
המערכה.

ך* וכן החוברת תואם
ן 1את הקאריקטורות
ואת השער. יש בה, על
גבי כמה עמודים ,״ידיעות
מן המושבות״ —
לקט ידיעות מן העיתונות הישראלית, בעיקר מהארץ, על
הנעשה בשטחים המוחזקים.

הידיעות נכונות. השקר נוצר על-ידי המיבחר.
זר הקורא את הלקט המובחר הזה, ואינו יודע דבר על
הנעשה, מוכרח לקבל את הרושם כי הכיבוש הישראלי
דומה, פחות או יותר, לכיבוש הנאצי.
השבועה הבריטית הידועה מצודה :״להגיד את האמת, כל
האמת, ורק את האמת.״ כשמספרים חלק מן האמת —
חלק חשוב, או קטן — הרי זה שקר גס.
אין כאן זכר לשום תנועה אופוזיציונית בישראל, אין
זכר ללבטים הכנים של חלק גדול מן הציבור, אין זכר
לוזיכוח הקשה והאמיתי בחברה הישראלית. אנשים כמו
האלוף מתי פלד, הפרופסורים טלמון ואריאלי — פשוט
אינם קיימים. כל הישראלים שווים, ממנחם בגין ועד השמאל.

על-ידי העלמה פשוטה של רוב האמת, נוצר
שקר מיפלצתי.

1ז\2ארי\2ב\ץ רה ט 1ר ״ישראקויי
ך* סתכל נא בקאריקטורה זו. האיש העומד, כשבסיו
ן | המילים ״אמור זאת בפרחים״ ,מייצג את ישראל.
לקורא האנגלי, אשר לו נועד הציור, אין צורך להסביר
מי האיש, הוא מכיר אותו מקאריקטורות דומות.

זוהי הדמות המקובלת של היהודי בציורים
אנטי־שמיים בריטיים, שהם שונים במיקצת
מן הקאריקטורות האנטי־שמיות של ״דר
שטירמר״ הנאצי.
ממילא אין גם צורך להסביר מי הם ההרוגים הפזורים
בשטח. אלה הם הערבים, קורבנות ישראל.
האם זוהי קאריקטורה אנטי־ציונית? האם זוהי קאריקטורה
אנטי־ישראלית?

לא. זוהי קאריקטורה אנטי-שמית, פשוטו
במשמעו. בל מי שיש לו ידיעה כלשהי בתולדות
מחלת־הנפש האנטי־שמית, יכיר אותה.
היכן היא הופיעה?
לא בחוברת של הניאו־נאצים הבריטיים. בוודאי לא בחוברת
של הליגה הערבית — כי זו היתד, נזהרת מאוד
מלפרסם בבריטניה קאריקטורה אנטי־שמית.

יצירה נעלה זו הופיעה בחוברת המוצאת

בלונדון מטעם חמישה ישראלים, שהעניקו
לעצמם את השם הרברבני והמפוצץ ״יש
ראק(א)״ ,דהיינו :״ועד־הפעולה המהפכני הישראלי
(בנכר)״.
שלושה מן החמישה הם מיודעינו, אנשי־מצפן משה
מחובר, עודד פילבסקי ועקיבא אור. הרביעי הוא שמעון
צבר. החמישי הוא אחד רמי היילברון.
לקבוצה שייכים עוד שישה מהפכנים ישראליים דגולים:
שניים בצרפת, שניים בגרמניה ושניים בארצות־הברית.

ך* יבלתי את החוברת שלשום — ואני עדיין מזועזע.
1/על שערה מופיע השם ישראק, ופירוט מחיר החוברת
ב־ 42 ארצות, מקונגו ועד אפגאניסתאן.

רברבנות ילדותית בלתי-מסוכנת.
עצמו. כי כשבע־ב
נ כר ״ ,אין הם
בארץ, או שהם
או מפני שהציעו

הרבה יותר מסוכנת הרברבנות שבשם
ליה קראו לעצמם ״מהפכנים ישראליים
מתכוונים לומר שהם ערקו מן המערכה
נמצאים בחו״ל מפני שבארץ צחקו מהם,
להם שם משכורות יותר שמנות.
השם מועתק, בסדנה, משמותיהם של אירגוני מהגרים
ופליטים מארצות כמו יוזן וספרד, בהן שולטת בולשת

לדוגמה: החוברת מעתיקה מעיתון הארץ מכתב בו מתלונן
אזרח על כך כי בוויכוח בכנסת על התליות בעיראק,
גינו הנואמים רק את תליית היהודים, אך לא הערבים. איזה
שוביניזם בארבארי! אבל החוברת אינה מעתיקה את המכתב
שהתפרסם כעבור יומיים באותו מדור, בו הוכח לאותו
אזרח שהוא טעה, וכי באותו ויכוח הוזכרו בפירוש גם
מעשי האכזריות של המישטר העיראקי נגד הערבים והכורדים.
דוגמה
אחרת: בחוברת מועתק, בלי רשות, מאמר ש־פירסמתי
במדור זה על הנעשה בעזה. כדי שלא ייווצר,
חלילה, הרושם המוטעה שבבל זאת דואג מישהו בישראל
לגורל העם הפלסטיני, ממהרים העורכים לציין כי גם אני
הצבעתי בעד ״סיפוח ירושלים״ .אין העורכים טורחים להוסיף
כי אמרתי בעת ההצבעה, ומאות פעמים לאחר מכן,
שאני דוגל בהפיכת ירושלים המאוחדת לבירה משותפת
של מדינת־ישראל ומדינת־פלסטין( .למעשה נאמר לקורא:
חשבתם שיש צדיק אחד בסדום? ובכן, גם הוא רשע
מרושע ).וכן הלאה וכן הלאה.

כקיצור: ישראל היא מדינה אכזרית, שפלה,
גזענית; שולטים בה קצינים צמאי־דם
הדומים להפליא לקצונה האמריקאית בוויאט־נאם
; ואין בה א!? קרן־אור אחת, זולת אותם
עשרים־שלושים נערים נחמדים מקפה ״טע
מון״ בירושלים, המכלים את ימיהם בריצה
מהפגנה אחת לשנייה, והמתקראים ״מצפן״.

ץ * ה רוצה ״מצפן מה רוצים חבריו בנכר, אותם
פליטי־חרב אמיצים, נרדפי הגסטאפו היהודית־נאצית?
לציבור הישראלי הם מספרים, בדרך כלל, שהם נגד
״הציונות״ ,כלומר שהם רוצים בשינוי האידיאולוגיה וה־מישטר
במדינת־ישראל. בכך הם מעוררים את הרושם כי

בעצם אין הבדל ביניהם ובין אנשים כמונו, הרוצים כשיחדור
ישראל מדפוסים מדיניים ורעיוניים מיושנים.
אולם זהו שקר.

החוברת אינה משאירה כל ספק לגבי המטרה
היסודית של כעליה: חיסול מדינת־יש־ראל
בתור שכזאת, והקמת מדינה פלסטינית
בבל רחבי הארץ.

נניח לחברים היקרים לדבר בלשונם:
העם הישראלי־יהוזי והעם הפלסטיני־ערבי, או העמים
היהודי והערבי של פלסטין — או כנען? — אינם יכולים
להכריע בגורלם מבלי לקחת בחשבון את הזכויות הלאומיות
של העם השני.
״הקמתה — או קיומה — של מדינה יהודית נפרדת —
ישראל — פירושה שלילת הזכויות הלאומיות של העם
הערבי. כל פיתרון המבוסס על הקמת פלסטין ערבית פירושו
שלילת הזכויות הלאומיות של העם היהודי.
״הפיתרון היחידי, המבטא את זכויות שני העמים, הוא
הקמת פלסטין דמוקראטית, ללא הפלייה אתנית או דתית,
בלי קשר לשאלה איזו קבוצה אתנית תהווה בה רוב.״

זוהי בימעט העתקה מילולית של תעמולת
,,אל-פתח״ -תעמולה לאחז עיני תמימים.
שהרי אין ״אל-פתח״ חולם על פלסטין השלימה
שכה יהוו הישראלים רוב.
ובצדק. כיום חיים בארץ־ישראל השלימה כ־ 2.5מיליון
יהודים ו־ 1.4מיליון ערבים. אם יחזרו לארץ הפליטים
והמהגרים הפלסטיניים, יגיעו גם הערבים ל־ 2.5מיליון. אז
תקבע הילודה למי יהיה הרוב.
זהו חשבון אל־פתח — להלכה. למעשה חשבונו פשוט
יותר. הוא מתכוון להקים פלסטין ערבית, עם מיעוט יהודי
נטבל — כשם שאנשי ארץ־ישראל השלימה מתכודנים להקים
ארץ־ישראל יהודית, עם מיעוט ערבי נסבל. אלה ואלה
סומכים על כך שבני העם השני יהגרו — או ייאלצו להגר.

ומי שצועד בהפגנות של ״אל-פתח״ -במו
שעושים חמשת המהפכנים של ״מצפן״ בנכר
מוברח לדעת זאת.

* ם אם לא נטיל על מצפן את האחריות להשקפות
^ אל-פתח, ונקבל את הכתוב בחוברת כלשונו, הרי ברור
לחלוטין:

פירוש מצעה של הקבוצה -חיסול ישראל.

לא עשיית צדק עם ערביי פלסטין, לא הקמת מדינה פלסטינית
בצד מדינת־ישראל, לא שלום בין התנועה הלאומית
הפלסטינית ובין ישראל — אלא חיסול ישראל.

וכאשר מציעים את חיסול ישראל, אין זה
חשוב כלל מהי האידיאולוגיה שמצטטים אותה
-שמאלית אז׳ ימנית, סינית או הוטנטו•
טית, לאומנית או אנטי־לאומנית. ההיסטוריה
עוסקת כעובדות -ולא חשוב מהו הדגל שכשמו
נוצרו העובדות.
התעמולה הערבית
בלונדון

בחלק הזה של המצע — חיסול מדינת־ישראל — מזדהה
מצפן עם אל־פתח. לכן רואה אל־פתח בקבוצה זו מכשיר־עזר
חשוב לתעמולה שלו. לכן הכריז דובר של אל־פתח
כי הוא מקיים ״מגעים בעלי אופי אישי״ עם אנשי מצפן.
(אנשי מצפן הכחישו זאת בכתב. אך עצם העובדה שאיש
אל־פתח, או עיתונאית המבקשת לעזור לאל־פתח, טוענים
זאת — מלמדת על הד שיבות שמייחס אל־פתח לקיומה של
קבוצת ישראליים שאפשר לנצלה, שאפשר להסתמך עליה
כדי להוכיח שהנה מתחילה ישראל להתפרק מבפנים, וכי
יש למצע אל־פתח סיכוי סביר להתגשם).

ההכרזה, אותה קראה דינה הפט בשם קבו־צה
זו כהפגנת ״אל־פתח״ ,אין בה זכר לתביעה
להכיר בקיום ישראל, או לעשות שלום
עם ישראל.
יש בה חיוב טוטאלי, בלתי־מסוייג, של אירגוני־החבלה
הפלסטיניים — כשהמטרה אינה לשחרר את השטחים המוחזקים,
אלא למחוק את קיום ישראל.
אין היא מסתיימת בתביעה להשתלבות ישראל במרחב
— אלא בתביעה להקמת ״פדרציה מהפכנית של המיזרח־התיכון״
.מתוכן הדברים מובן שהכוונה היא לפדרציה
ב לי קיום ישראל.

שהרי מי שמשתתף בהפגנת ״אל-פתח״,
ואינו מסתייג מדברי ״אל-פתח״ ,מקבל את
תוכנית ״אל־פת־ד.

תוכנית המובילה בהכרח למלחמת־השמדה גרעינית —
שהרי אין ה״ה מחובר וצבר מעלים על דעתם שמישהו
מאיתנו יודתר על קיום ישראל ללא מלחמה.

ני רוצה לומר

את דעתי על קבוצה זו בלי כחל

ושרק.
אני סבור כי קבוצה שכל ראשיה יושבים בחו׳-ל, ומת־

בוריגו שר ״אר־פתווי׳ — ירר שומות
והגזירה ״שרתו תאפארגויי
פנקים שם כנערי־השעשועים של השמאל החדש האופנתי,
איבדה כל זכות שהיא ליחס של כבוד והערכה מצד הציבור
הישראלי.

אני סבור בי אנשים אלה, אחרי שנכשלו
לחלוטין בישראל עצמה, אחרי שגילו חוסר-
כושר טוטאלי, מצאו תחבולה נלוזה להתקיים
ולשגשג כקלות בחו״ל שם יש ביקוש לישראלים
המובנים לשלול את קיום ישראל.
אני סבור כי אנשים אלה מחקים בצורה מגוחכת מהפכנים
אמיתיים מארצות אחרות, שחירפו את נפשם למען החופש
והם משתעשעים להם בפוזה של ״תראו כמה אנחנו
יפים״ ,״תראו כמה אנחנו גיבורים״ ,״תראו כמה אנחנו
מוכנים להקריב למען הצדק.״

אני סכור בי אנשים אלה הופכים בהדרגה
לסוכנים של האלמנטים השליליים כיותר כעולם
הערכי -סניף־מישנה של התעמולה
האנטי־ישראלית והאנטי־שמית של שוללי השלום
כעולם הערכי.

ה״מבוצתן״ ,הימי רס־יררה התמות
״נוופרתך, תראה גבר אריגו ואמרי

אם זהו תהליך בלתי־מודע, ואם הם משכנעים את עצמם
שהם משרתים את עמם — הרי אין בכך כל דבר בלתי־רגיל.
כי בצורה זו שיכנעו את הציבור גם הקוזיזלינגים
למיניהם.
הג׳וב שהם עושים עכור שבעתיים, מפני שבימים אלה
גוברת בכל רחבי העולם הערבי ההכרה שיש להכיר בקיום
ישראל. סימנים מובהקים מעידים על כך שגם בקרב אל־פתח
עצמו גוברת ההכרה שיש להשלים עם עובדת קיום
ישראל, וכי הדרך היחידה להגשמת החזון הפלסטיני היא
תוך הסדר עימה. כדברי איש אל־פתח לעיתונאי גרמני:
״נבריח את ישראל בפצצות שלנו לשבת עימנו.״

והנה באים להם הישראלים האלה, ועוזרים
לקיצוניים שבאנשי ״אל-פתח״ להחניק כאיכה
הברה חדשה זו!

שנור הוווברת תראה את ישראר
תננוה רהריגו את השתווינו התווזו\2יוו

ההומור

״ישיאה יי

יני סבור שיש להילחם בתופעת־שוליים זו, או
לפעול נגדה בכל צורה שהיא.

התגובה הנבונה היא להציג לעולם, ולשמאל
החדש העולמי, את התמונה האמיתית של
ישראל, על הטוב ועל הרע שכה, על מחנה•
המלחמה ועל מחנה־השלום שבה.

״ערית רנוצור את התוהפויגו תתנו י״
ודיירי צהייר כאתריגן איגו בוויאת־ואוו

להציג לעולם את תוכנית־השלום האמיתית, היחידה
שהיא אפשרית ומעשית: ההכרה ההדדית של העם הישראלי
והעם הפלסטיני איש בקיום רעהו ואיש בזכויות
רעהו, שתמצא את ביטוייה בקיום־יחד של מדינת־ישראל
ומדינת־פלסטין, כשתי מדינות לאומיות, ריבוניות ושוחרות־שלום.

באשר
תזדקף האמת, יתגמד השקר. כאשר
יתגבש מחנה־השלום האמיתי, ייעלמו גילויי-
האופנה השארלאטאניים.

במדינה
העם

מה הסיכויים לקבל את המיואדים?
שנתיים קשה היד, להעלות, השבוע, את זכר ימי
החרדה שקדמו ל־ 5ביוני .1967 בשנתיים
שעברו מאז השתנו הרבה דברים: לא רק
האיום הצבאי נעלם, אלא שמלחמת־המגן המובהקת
הולידה שאיפות סיפוח שוביניסטיות,
שאיש לא חלם עליהן לפני מלחמת
ששת־הימים.
אך עם כל השוני בין אז והיום, נשאר
דבר אחד ללא שינוי :״המלחמה שתשים
קץ לכל המלחמות״ לא פתרה את בעיית״
היסוד בין ישראל והערבים, לא שמה קץ
להרג בגבולות, לא פתחה בפני ישראל את
המרחב הכלכלי בו טמון שיגשוגה.
חלק לא־מבוטל מן האשם מוטל על ממשלת
ישראל. כי היא לא השכילה ליזום
מיבצעי־שלום, לא ניצלה את הקלפים חסרי־התקדים
שנפלו לפתע לידיה. היא העדיפה
לשבת באפס־מעשה, להחזיק בקלפים —
ולתת לאחרים לנהל אח המישחק•
והרי ידוע, שאם אין מנצלים קלפים טובים
— הם הולכים לאיבוד.
השטחים אחרונות
או ראשונות?
באולם־ההרצאות של בית החייל בתל-
אביב התכנסו כמה עשרות עיתונאים, כדי
לשמוע דו״ח על שנתיים של מימשל צבאי.
בשטחים עצמם הדביקו אנשי־מחתרת על הקירות
ועמודי־החשמל כרוזים משוכפלים,
הקוראים לשביתה כללית לציון שנתיים לכיבוש.
כאן
ושם שררה אווירה של ליאות ושל
חוסר־התלהבות. כאילו גם העיתונאים שבאו
לשמוע את שר־הביטחון ואת אלופי
המימשל הצבאי: וגם ערביי הגדה המערבית
ורצועת עזה, משכו בכתפיהם ואמרו :״ממילא
לא כאן תיפול ההכרעה.״
הדו״חות שהגישו התת־אלופים שמואל
גזית, רפאל ורדי ומוטה גור דיברו על תעסוקה,
בריאות, פיתוח כלכלי, מיסחר ו־תנועת־תושבים.
אבל שתי העובדות העיקריות
שבלטו על פני הים הסטטיסטי היו:
>• ברגע זה נמצאים במעצר 2000 פלסטינים:
#מספר
הבתים שפוצצו עד כה מגיע
לכ־.250
מישד |51ב רי ת /ההברקה היחידה שהושמעה
במשך שעה וחצי, באה מסיו של
משה דיין, והיא מלמדת על מאווייו — אם
לא על הסיכויים המעשיים. אחד העיתונאים
ביקש הבהרה בקשר לעובדות שנמסרו אודות
״השנתיים האחרונות של מימשל
דיין שיסע אותו :״שנתיים האחרונות —1
או הראשונות?״
כתב ישראלי של עיתון לונדוני חשוב
הריץ פתק לחברו :״שיחות ארבע המעצמות
על המיזרח התיכון בניו־יורק הן מישחק־ברידג׳
שבועי. ההימורים נעשים בניו־יורק,
אבל המישחק מתקיים במיזרח התיכון.״
כי למרות שבמשך כל מסיבת־ר,עיתונאים
לא הוזכרה השאלה הבוערת של הסדר בלחץ
ארבע המעצמות, אי־אפשר היד, להתעלם מ״
סימן־השאלה הגדל והולך, המרחף על כל
דיבור על עתיד שטחים.
אישים שופטים
מזמרים
על לם
כאשר פרש ה ׳שבוע השופט המחוזי יוסף-
מיכאל לם לגימלאות, עם הגיעו לגיל ,70
הקדישו לו שניים מחבריו לעבודה שירי״
פרידה מלאי נשמה ורגש. להלן קטעים נבחרים
משירו של השופט המחוזי יצחק
שילה. המנגינה: לפי בין נהר פרת ונהר
חידקל.
לפני ע׳ שנים בגליציה איישם /תינוק
נולד משקלו 200 גרם ולא היה זה

ראו הבריטים בו נישרונות /לקחוהו
יועץ לפיקוח־מזונות /ותובע הגינות בכל
מחיר /של סחורה הנמכרת בשיוקי־העיר

העיקרון: מקוריות /הלכה פסוקה תמיד
נהמשן בעמוד 9י)

ך* משך 24 שעות, ביום הראשון השבוע,
/נדמה היה לישראלים כי 26 מיליון הבוחרים
הצרפתיים אינם הולכים לבחור לעצמם
נשיא חדש, אלא להכריע בקלפי אם להסיר
או לא להסיר את האמברגו על מישלוח
מטוסי המיראז׳ לישראל. לפעמים היה נידמה,
כי המתח אחרי תוצאות ההצבעה בצרפת
גדול בישראל מאשר בצרפת עצמה, שם
גילה חלק גדול מהבוחרים אדישות ועייפות
לגבי תוצאות הבחירות.
לא היתד, אשלייה גדולה מזו. היא נולדה
למעשה ביום בו הודיע הגנרל דה־גול על
התפטרותו. האמברגו על מישלוחי מטוסים
ונשק לישראל היה קשור כל כך בדמותו
ואישיותו של הגמל, עד שהישראלים שוכנעו
להאמין כי הוא אינו אלא המן במהדורה
מודרנית, והחלטת האמברגו שלו נובעוץ
מנטיותיו האנטישמיות.
עזרו בכך לא מעט דיווחי העיתונות הישראלית
מפארים, שכתחליף למיראז׳ ,יצרו

מדיניות שקבע דה־גול לגבי המיזרח התיכון.
במיקרה כזה היה עליו להסתמך על פרלמנט
בעל רוב גוליטטי ולהרכיב ממשלה
בעלת אופי גוליסטי. שלושת נותני הטון
העיקריים במחנה הגוליסטי — ראש־הממש־לה
קוב דה־מרוזיל, שר־החוץ מישל דברה
ושר־ההגנה פייר מסמר — כולם אימצו לעצמם
את התמיכה הבלתי־מסוייגת באמברגו
לא כמיצודת אדונם הגנרל, אלא כתואם את
האינטרסים של צרפת.
במצב זה, כשכיום כמעט ברור שאם לא
יחולו שינויים קיצוניים עד לבחירות, יהיה
ז׳ורז׳ פומפידו נשיאה הבא של צרפת, נוטים
חוגים ישראליים לנחם את עצמם .״דווקא
פומפידו יהיה מסוגל להתיר את האמברגו
ביתר קלות,״ הם אומרים .״אם יגיע
למסקנה לשנות את מדיניות דה־גול, ייקל
עליו לקב /את תמיכת הפרלמנט והממשלה
הגוליסטית מאשר כל אחד אחר.״
הקול היהודי בצרפת, המתקרב בקושי ל
פומפיזו

מן הנמנע כי הצרפתים ירצו לעניין את
ישראל גם ברכישת דגם המיראז׳ג׳י — המטוס
בעל הכנפיים המתנייעות, שהוא מטוס
קרב והתקפה גם יחד.
(שלושת דגמי המיראז׳ים החדשים מופיעים
בתמונת השער. המטוס הקידמי הוא
המיראז׳ פ , 1,מטוס־קרב; המטוס האמצעי
הוא מיראז׳ פ ,2.מטוס־התקפה, והשלישי הוא
מיראז׳ ג׳י, בעל הכנפיים המתנייעות).
נוכחותה של משלחת ישראלית בסלון האווירי
הנערך ליד פאריס בעצם ימים אלה,

סיראו 9( 31
מיראז׳ חדש — תעתועי־שווא לגבי הסיבות
שגרמו לאמברגו. הדברים הגיעו עד לידי כך
שעם נפילת הדגול, ד,כרזיה אישיות
בכירה בישראל :״דה־גול עשה לנו בעצם
טובה. אם המיראז׳ים היו מגיעים לפני שנתיים,
החברה היו משפשפים אותם באימונים.
עכשיו נקבל אותם חדשים.״

ך* אשרנודעו תוצאות הבחירות בצר-
^ פת, שוב נטו הישראלים להתעלם ממשמעותן
האמיתית. כל כך הירבו לקשור
את שיחרור 50 המיראז׳ים שישראל כבר
שילמה עבורם בהצלחתו של מועמד המרכז,
אלן פוהר, עד שכישלונו המוחץ בבחירות
נראה כאילו שוב בגד בה מזלה של ישראל
והצרפתים הצביעו נגדה.
האמת הפשוטה והמרה היא שנושא האמברגו,
והמדיניות המיזרח־תיכונית של ממשלת
צרפת, כלל לא היה נושא מרכזי בבחירות
אלה. לצרפתים יש בעיות מעיקות
יותר. בראש וראשונה — שיפור מצבם הכלכלי
וייצוב שער הפראנק הצרפתי. אחריהם
באות בעיות כמו יציבות המישטר, היחס
למדינות המערב, בעיות החימוש הגרעיני,
האיחוד האירופי והיחס לבריטניה.
אם עלה נושא האמברגו במערכת הבחרות,
היה זה רק בגלל לחציהם של ידיד*
ישראל בפאריס, שתבעו מן המועמדים לגלות
את קלפיהם בנושא זה. שני המועמדים
הרציניים לנשיאות, ז׳ורז׳ פומפידו ואלן
פוהר, ניסו להתחמק ככל האפשר מהתחייבות
מפורשת, למרות הלחצים שהופעלו
עליהם הן מצד בעלי התעשייה האווירית הצרפתית
והן מצד סניגורי ישראל בדעת־הקהל
הצרפתית, מסוגו של הגנרל פייר קניג
והגוליסם לשעבר ז׳אק סוסטל•
בישראל אמנם קפצו על כל רמז ותלו
תילי־תילים של פרשנות על כל לחישה שנאמרה
בארבע עיניים או הצהרה מתחמקת.
אך האמת היתר, שונה. שום נשיא צרפתי
שייבחר בתנאים הנוכחיים לא יהיה חופשי
לקבוע על דעת עצמו את ביטול או אי־בי־טול
האמברגו על ישראל.
אפילו אם היה אלן פוהר זוכה להצלחה
בסיבוב הראשון של הבחירות ומשפר אוץ
סיכוייו לסיבוב השני של ההצבעה ב־ 15ביוני,
ספק אם כאשר היה מגיע לכהונת הנשיא,
יכול היה לשחרר את עצמו מן ה־

עשוייה לתרום יתר משקל לסיכויי חזרתה
של ישראל לשוק המטוסים הצרפתי.
משום כך, כאשר ירצה הנשיא המיועד
לבחון דרכים לשיפור מאזן התשלומים של
צרפת בעתיד, ולהגברת התעסוקה בתעשייה
שלה, יהיה לביטול האמברגו מישקל כלכלי
מסויים.

נוחו
ול־אחוז
אחד מכלל קולותד,בוחרים,
לובי הישראלי המסוגל ללחוץ על המועמדים
לנשיאות, אין כל השפעה על שיקולי המועמדים
לנשיאות.

ךמעשה, כשיצטרך הנשיא המיועד ל/הכריע
בנושא המיראז׳ים הישראליים,
יעמדו בפניו, זה מול זה, שני שיקולים מנוגדים
מכריעים. השיקול החיובי הוא כלכלי
טהור. אמנם שיחדור המיראז׳ים לישראל,
שתמורתם כבר שולמה, לא ישפיע על משק
הכספים הצרפתי. לכל היותר תהיה לו השפעה
על התדמית של צרפת כמדינה המקיימת
חוזים מסחריים
אולם התעשייה האווירית הצרפתית מעוג־יינת
לרכוש מחדש את ישראל כלקוח ראשון
במעלה. לשם כך כבר הופצו בפאריס
הידיעות כי עניינה של ישראל אינו רק בסל
מטוסי חנזיראז׳ 5המוקפאים, אלא שבכוונתה
להזמין 100 מטוסים נוספים מדגם
נזיראז׳ פ.ו, שהוא מטוס משוכלל בהרבה
ועשוי לשרת עד שנות ה־ .80 נוסף לכך

ך* שיקול השלילי, נגד הסרת האמן
\ ברגו, קשור במדיניות־החוץ של צרפת.
בהכללתה בוועידת שגרירי 4המעצמות הדנים
בבעיות המזרח־התיכון, החזירה לעצמה
צרפת את המעמד של מעצמה עולמית.
שום נשיא צרפתי לא יבוא ויטרפד ועידה
זו בהסרת האמברגו. מה עוד שהשבוע
נפוצו בוזאשינגטון ידיעות כאילו ארצות־הברית
עצמה עומדת לעכב את מסירת מטוסי
הפאנטום לישראל בגלל שיקולים הנוגעים
לאותה ועידה.
ייתכן והטון של מדיניות החוץ הצרפתית
כלפי ישראל יתרכך במידה מסויימת, אך
ביסודה תישאר זו אותה מדיניות, לא בגלל
שינאת ישראל אלא בגלל האינטרסים החיוניים
של צרפת במדינות־ערב.
במצב הנוכחי אין כימעט ספק ששיקולי
מדיניות־החוץ הם שיכריעו ולא השיקולים
הכלכליים או לחציהם של מארסל דאסו,
מייצר המיראז׳ים, וידידי ישראל אחרים.
אף על פי כן,
ספק אם ישראל עוד
תוכל בעתיד להסתמך על יצרני המטוסים
הצרפתיים, אבל שיחרור 50 המטוסים השייכים
כבר לישראל, אינו בלתי אפשרי.
אם הוא ייעשה, לא יתחולל הדבר בגלל
מיפנה במדיניות־החוץ הצרפתית, אלא דת־קא
בהמשכה. הנוגעים בדבר בישראל מאמינים
כי צרפת, מתוך רצון לשוזת לעצמה
עמדה נייטראלית יותר בסכסוך המזרח־תיכוני,
וכפתח לדו־שיח אפשרי עם ישראל,
תעשה מחתה בצורת שיחרור ה־מיראז׳ים.
יותר
קרוב למציאות הוא שאם יעשו
זאת הצרפתים הם יעשו זאת כפוף לדיוני
4המעצמות והחלטותיהן. במיקוד, זה ישמשו
המיראדים כפיתיון נוסף לישראל להסכים
להסדר המדיני שיוצע.
כי יותר משהמיראז׳ים משמשים כאמצעי־לחץ
על הנשיא הצרפתי המיועד, הם משמשים
כאמצעי לחץ על ישראל.

ד 1״ הלב 1ה ר ()141

אנו הולכים בצעדי־ענק לקראת דיקטטורה של ניפלגה אחת — מפא״י־רבתי, הכוללת את
מפ״ם. היא מתהלכת כשליטה כל־יכולה ושחצנית. מאחוריה מזדנב, בנאמנות, כלבלב

מגודל בשם גח״ל.

שוס דבר אינו ממחיש זאת טוב יותר מאשר פרשת הטלוויזיה
במעדבת-הכחירות.

בצרפת התחרו שבעה מועמדים על כם הנשיאות. הטלוויזיה הממלכתית הקציבה לכל
מועמד 100 דקות — זמן שווה לז״׳ורז׳ פומפידו, מנהיגם של כימעם מחצית הצרפתים,
ולאלן קריבין, נציג קבוצת־שוליים יוצאת־דופן.
בישראל אין לחלום על שוויון כזה. אין לחלום אף על צדק מינימלי.
לפני כמה חודשים הגשנו הצעת־חוק. הכנסת העבירה אותה פד,־אחד לדיון בוועדה. שם
נדחה הדיון ונדחה. כשהחל לבסוף, הודיע ברוך אזניה ,׳בשם מע״י, שאין לה עדיין
דיעה, ולכן יש לדחות שוב. רק השבוע התחיל, סוף־סוף, הדיון האמיתי.

בי בינתיים החליטה מע״י. מה ז

הצעת־הוזוק שלנו הציעה להחיל על הטלוויזיה את ההוראות הקיימות כיום בחוק לגבי
הרדיו. הוראות אלה אומרות: לכל רשימה יש 25 דקות ברדיו כדי להסביר את דיעותיה.
לכל סיעה שהיתר, מיוצגת בכנסת היוצאת
יש, נוסף על כך 4 ,דקות לכל

לפי חשבון זה, עומדות לרשות סיעתנו
ברדיו 29 דקות — .4 + 25
ואילו למערך עבודה—מפ״ם יהיו 277
דקות — למעלה מארבע שעות וחצי.
זה לא צודק, כי למע״י אין סי שבעה
יותר דיעות להסביר מאשר לסיעתנו,
או למק״י. אבל הסתפקתי בכך, כי ידעתי
שבמישטר המפלגתי הקיים אין טעם
להציע הצעה צודקת.

אד באשר התחיל הדיון כוועדה,
נסתבר חיש מדר שאין
מע״י חולמת להקציב לנו אפילו
זמן זעום זה.

דיין •בטלוויזיה
פתח בדיון שמואל אלמיג, מנכ״ל
רשות השידור, איש־אימונו של ישראל
גלילי. הוא הביע את דעתו כאיש מיקצועי, כביכול, שאינו איש־מפלגה. הוא אמר כי
הרשות סבורה שהזמן המוצע בהצעה שלנו ארוך מדי, מפני שתעמולת־הבחירות משעממת.
אחריו נטל רשות־הדיבור שמואל ארזי ממפ״ם. הוא תפס את הכדור מידי אלמוג כמו
שחקן כדורסל מאומן, המבצע תימרון שתורגל היטב מראש. אם יש לקצר את הזמן, אמר
ארזי, אז הוא מציע 10 :דקות לכל סיעה, ו־ 5דקות עבור כל ח״ב בכנסת היוצאת.
תוך שניות עשיתי חשבון ונסתבר כי הצעה זו -בלל אינד מקצרת
את אורך השיעור. היא רק גוזלת שעות-שידור מן הסיעות הקטנות,
ומעבירה אותן לסיעות הגדולות.

דברי אלמוג והצעת ארזי נועדו לשרת מסע־שוד גדול. כי לפי הצעה זו, יירד זמן
השידור שלנו מ־ 29ל־ 15 דקות, ואילו זמן־השידור של המערך יעלהמ־ 227 דקות ל־325
דקות — רווח של 48 דקות! גח״ל תקבל, תמורת שירותה, בשקשיש של שמונה דקות.
(לאן ירדה מפ׳׳ם! היא חיל־החלוץ של קנונייה, שבאה לגזול את זמן־הדיבור של סיעתנו
וסיעת מק״י, מזימה שאחת מאבותיה הוא מנהיג ארץ־ישראל השלימה, הדיר חיים יחיל —
יו״ר רשות השידור!) שאר דוברי מפא״י — ברוך אזניה, אריה אנקוריון ובו׳ ,פשוט
הסתמכו על דברי איש מפ״ם ותמכו בו.

בדיון שנתקיים, לא נמנעתי מלקרוא לילד בשמו.

זוהי קנונייה, שבאה לגזול את ביבשת הרש. מטרתה העיקרית היא
למנוע מן הסיעות הקטנות להשמיע את דברן בטלוויזיה — ולגזול מן
הבוחר את האפשרות לראות את המועמדים בדי לבחור ביניהם.
הטחתי בפני יחיל ואלמוג, שנכחו שניהם בישיבה, כי קיימת בסלודיזיה וברדיו רשימה
שחורה, האוסרת את שיתופי בכל תוכנית פוליטית. ולראייה: במשך ארבע שנות ישיבתי
בכנסת, תקופה שבה הושמעו ברדיו ובטלוויזיה אלפי תוכניות פוליטיות — לא שותפתי
אני, ולא שותף אף אחד מחברי תנועתנו, אף בתוכנית פוליטית אחת מסוג ״יש שאלות״
ו״במחיצה אחת״ .ברור כי איש מאיתנו לא יופיע ברדיו ובטלוויזיה אף פעם אחת בתוכנית
פוליטית מהיום ועד אחרי הבחירות, מלבד במיסגרת החוק.
כל אותו זמן מופיעים ראשי מע״י ללא הפסק — באיצטלה של נושאי תפקידים ממלכתיים
— בטלוויזיה וברדיו.

מובן שאין מע״י חולמת בלל להציג את בל מועמדיה בטלוויזיה. זה
נתברר עוד כעת הוויכוח. היא מתבוננת להציג סרטים, להעלים את
פני מועמדיה הבלתי-מושבים.

הח״ב יצחק רפאל, איש המפד״ל, גילה דווקא יחס הוגן. אף כי זמן־השידור של סיעתו
אינו שונה כימעט לפי שני החשבונות, יצא בתוקף נגד המזימה. ואילו הסיעות הקטנות כלל
אינן מיוצגות בוועדה זו. למערך יש בה רוב מוחלט, כמו בכנסת כולה — ורוב זה מגשים
את החלטותיו, תוך ציפצוף על כולם, כשכימעט אינו טורח אפילו להסתיר את כוונותיו
הציניות באדרת הצביעות המתחסדת.

הדרו אר האנס
מי שחשב שלקראת סיום כהונת הכנס
ת השישית יגברו בה המתח והנוכחות,
טועה. הכנסת גוססת. הנוכחות הממו צעת
ירדה מ״־/ס 20ל־. 107<,
בשבוע שעבר, ביום ב׳ ,בשעה 8.10
בערב, השיב שר״הסעד, יוסף בורג, למתווכחים
בדיון על משרדו. כאמור —
היתה השעה — 8.10 ובמליאת״הכנסת
נכחו, מלבד השר, היו״ר (סנהדראי) ו אני
— ארבעה חברי״כנסת.

רשימת הנוכחים :

חו ד

ובזויה

יער.

המערך

רו זו.

רי מון ).

נעד רו

כליל כל שאר הסיעות — גח״ל, מפד״ל,
ל״ע, מרכז חופשי, אגו״י, פא״י, רק״ח,
מק״י והסיעות הערביות.
יש לציין כי בוויכוח על משרד-הסעד
השתתפו באותו יום 11 נואמים 11 .מהם
לא טרחו כלל לשמוע את תשובתו
של השר לדבריהם!
בהמשך אותו ערב׳ נעיד הדיון על
הצעת״החוק לשנות את שם המטבע ה ישראלי
מ״לירה״ ל״שקל״ .בתום הדיון
הקצר, בשעה שנערכה ההצבעה, קמתי
וביקשתי למנות את הקולות. כך נרשם
בפרוטוקול כי בעד הרצעה הצביעו ,7
ונגדה ( 1אני)•
בסך־חכל נכחו, איפוא, שמונה ,
ח״כים, שהם 77,מכלל חברי-חכנסת!

מד 1ע גורשתי1

משכם?
לחגר־כנסת יש הזכות למסור הודעה
אישית מעל דוכן הכנסת, אם הואשם
על־ידי חבר־כנסת אחר. השבוע השתמשתי
בזכות זו כדי להשיב למשה דיין
על דבריו בפרשת גירושי משכם :

אורי אכנרי: כבוד היו״ר, כנסת נכבדה,
בישיבת הכנסת ביום ד׳ האחרון, הטיח
השר משה דיין כלפי שורה של האשמות,
שאיני יכול להשאירן בפרוטוקול ללא מענה.
מה גם שהדברים הועתקו בעיתונים, ואף
נמסר עליהם בשידורי־ישראל.
שאלתי את השר מדוע נתן הוראה לגרש
אותי משכם בעת שביתת־הנשים שם, באחד
באפריל. על כך ענה השר דיין :״מתוך שיקול,
כי עירוב גופים מפלגתיים בעניין זת
יפריע להרגעת הרוחות וליישוב הבעיות.״
נובע מכך כי פעלתי מתוך אינטרס מפלגתי.
האמת היא כי באותו יום נסעתי לשכם,
אחרי שנתבקשתי לכך על־ידי הנשים שהתקשרו
איתי בטלפון. אותן נשים אינן מצויות
בענייני מפלגות בישראל, והן לא התקשרו
איתי כאיש מפלגה. הן קראו לי כחבר ה־

לוה רע גל*ו־ה?
לסיעת גח״ל אין מה לעשות• לכן
קיבלה על עצמה מיצוווז. ח״כ ש. ז.
אברמוב הציע להחליף את שם המטבע
הישראלי מ״לירח״ ל״שקל״.

בדיון על הצעה זו השתתפו׳ .רק שלושה
ח״כים, בנוכחות חמישה אחרים• בפסלי את
ההצעה, אמרתי:
אורי אכנרי: הייתי מבין את חבר־הכנסת
אברמוב אילו הציע לבטל גם את המילה
״טנק״ ולהחליפה ב״רכב מלחמה*;
את המילה ״בזוקה״ ב״בליסטרה״; את המילה
״בנק״ ב״בית־נספים״; את המילה
״טלפון״ ב״שת־רחוק״.
יש עוד הרבה מילים בשפה העברית שמקורן
זר — רומי, יווני, מצרי, פרסי, וכל
שאר לשונות העולם.

אני רואה כהצעה זו ביטוי גרוע
של שוביניזם מילולי, חלק מאותו

גל של ״הורה־פטריוטיזם״ ,של
״הידד-פטריוטיזם״ ,שהציך את
המדינה אחרי מלחמת-ששת־הי-
מים, למורת-רוחם של הלוחמים
שהשתתפו כה.
בניגוד לדבריו של חבר־הכנסת אברמוב,
אין כמעט מדינה אחת בעולם שיש לה מטבע
ששמה נובע משפת־האם שלה למשל:
בטעות גמורה סבור ח״כ אברמוב (כפי
שאמר בנאומו) ,ש״דינר״ היא מילה ערבית
או עברית. הדינר הוא מטבע רומי.
הדינר הוא מטבע בעל שם רומי, דבר שאינו
מפריע למדינות כסו יוגוסלביה, ירדן,
איראן ועיראק — ארבע מדינות שונות לגמרי,
בעלות שלוש תרבויות שונות — לקרוא
למטבע הלאומי שלהן בשם זה.
שם המטבע האמריקאי אין לו זכר בהיסטוריה
האמריקאית, או אפילו בהיסטורית
האנגלו־סכסית .״דולר״ הוא שיבוש של המילה
הגרמנית ״טלר״ ,ששמו המקורי הוא
״יאכימסטלר״ ,טל שם מקום בגרמניה. השם
הובא לאמריקה מגרמניה בשנת .1792בגרמניה
עצמה בוטל ה״טלר״ בשנת . 1873
והוחלף במטבע בשם ״מרק״ ,שאין לו זכר
בהיסטוריה הגרמנית .״מרקוס״ או ״סרקה״
היה מישקל רומאי. האנגלים השתמשו בשם
זה בסאה ה־.11

פרלמנט הישראלי, אחרי שקראו בעיתונות
שאני דוגל בשלום ישראלי—פלסטיני, וכי
אני מעלה את בעיות פלסטין בכנסת.
מנחם בהן (מע״י) :מדוע פנו אלין?
שלמה כהן-צידון (מ״ח) :למה לא
פנו לחבר־הכנסת מנחם כהן?
אירי אכנרי: זה רק מוכיח שהן לא
מטומטמות.
לא היה לי שום עניין מפלגתי בביקור זה.
בוודאי ידוע גם לשר משר, דיין כי שכם
אינה במדינת־ישראל, וכי תושביה אינם בוחרים
לכנסת. מגוחך להניח כי פעולתי למען
מניעת עוול בשטחים המוחזקים נובעת מתוך
אינטרס מפלגתי. ההיפך סביר יותר, לצערי.
אחרי תשובה זו של השר, שאלתיו ב שאלד,
נוספת :״האם נובע מזה שיש לך מדיניות
למנוע מחברי־הכנסת בכלל, או מחברי כנסת
מסויימים, לאסוף בשטחים המוחזקים את המידע
הדרוש להם למילוי תפקידם?״
על כך ענה השר דיין :״יש מדיניות לנהל
ולהבטיח חוק וסדר בשטחים המוחזקים, ולמנוע
מאלה שמפריעים, אפילו הם ח״כים.״
בכך האשים אותי השר דיין שבאתי לשכם
כדי להפריע לחוק ולסדר. תמהני איך מעז
שר בישראל להעלות האשמה כד, חמורה, מבלי
לנסות אפילו להוכיח אותה בכל צורה
שהיא — שיטה שאין השר דיין משתמש בה,
לצערי, בפעם הראשונה.
השר דיין יודע כמוני שבאתי לשכם כדי׳
לגבות מפי הנשים השובתות עדויות על התלונות
שהיו בפיהן, וכך אמנם עשיתי.
עמדתי לפנות אל המושל הצבאי כדי לברר
תלונות אלה לפרטיהן, ואז פנה אלי המושל
ומסר לי את פקודת־ר,גירוש של שר־הביטחון.
עד לאותו רגע שהיתי בשכם במשך קרוב
לשלוש שעות — ואיני שומע בפי השר אף
טענה מוחשית אחת נגד מעשי שם. גם המושל
הצבאי, באותו יום, לא העלה שום
טענה כזאת.
לא נותר לי אלא לחזור על הטענד, שד,ע״
ליתיה בשאלתי הנוספת והיא: שמטרת הגירוש
היתד, למנוע מחבר־כנסת לאסוף אינפורמציה
בלתי־תלויה ובלתי־אמצעית, הדרושה
לו למילוי תפקידו.
המצב הנוכחי, כשחוק חסינות הכנסת אינו
מופעל בשטחים המוחזקים, בהם פעולות
שלוחות ממשלת ישראל, פירושו שאין הפרלמנט
מסוגל לפקח על הרשות המבצעת,
הפועלת בשמו, בשטח הרגיש ביותר.
מצב זה הוא בלתי־נסבל, ותמהני על כי
נשיאות הכנסת לא נקטה באמצעים כדי
להבטיח את זכויות הבית.
תביעתנו היא, לאור מיקרה זה, כי עיקרי
חוק החסינות יוחלו בשטחים המוחזקים, באמצעות
צו מטעם המושל הצבאי, על מנת
לאפשר פיקוח פרלמנטרי נאות•
המטבע הלאומי של אנגליה ״סטרלינג״,
איננו אנגלי, ואיננו אנגלו־סכסי. השם ה״
מקורי הוא ״אוסטרלינג״ ,מטבע שהובא עליך.
הסוחרים הגרמניים מערי ההאנזה, ב״
צפון גרמניה, כאשר הקימו גילדה בלונדון.
המצרים קוראים ״גיני״ למטבע שלהם, שם
אנגלי שמקורו באפריקה. ה״גיני״ הבריטית!
נקראת על שם גיניאוק כי המטבע האנגליון
״גיני״ הופק לראשונה מזהב שהובא מארץ
אפריקאית זו.
אפשר למצוא דוגמות בלי סוף. אנחנו
השתמשנו במילה הערבית ״גרוש״ ,שהוא
שיבוש המילה הגרמנית ״גרושן״ ,שהיא שיבוש
של המילה האיטלקית ״גרוסו״ — מטבע
שמן. המילה המקבילה ביוונית היא
״פיאסטר* .ה״פזו״ הדרום אמריקאי הוא
מטבע ספרדי, מתקופת פרדיננד ואיזבלה,
תקופת גירוש יהודי ספרד.

וכבן, אין בימעט מדינה בעולם
שהמטבע הלאומי שלה נעוץ בתרבות
הלאומית שלה. אני בא
ושואל: מה רע במילה ״לירה״?
היא נקלטה כשפה העברית, כמו
אלפי מילים אחרות כשפה העברית
שמקורן כשפות אחרות.

מ קובע שחייד צה״ד איוו ש״ן־ לאומה 11 מדוע מוזנחת
שפת-הים השש־וריה שד בית-הסוהד * הבע״ה
העדתית היא פצצת־זמו * זכות חידה דישראדיס בחו״ד!
להלן כמה קטעים מתיך ארבעת הנאומים שנשאנו
בשבוע שעבר מעל דוכן הכנסת :

לענייני סעד דווקא. לא רק מפני שמיבצע זה עולה הרבה
מאוד כסף מתקציב אותה מדינה, מדינה שיש בה עדיין
עוני רב. אלא גם מפני שמיבצע אפולו מראה לנו מה
יכולה החברה האנושית להשיג, כאשר היא מציבה לעצמה
משימה ברורה ומרכזת את מיטב המשאבים הלאומיים
הדרושים לכך להגשמתה תוך 10 שנים ומעלה.

• על הכפייה הדתית :
המעשים הממשיים היחידים של משרד־הפנים הם כפיית
הדת, וכפיית המפלגה הדתית, על הרוב האזרחי.

אילו אותה גישה היתה מנחה אותנו כמלחמה
בעוני ובהשגת היעדים של מדינת־הסעד
כי אז החברה האנושית בולה, וגם החכרהשלנו, היתה בוודאי נראית אחרת.

עצם שליטת המפד״ל במשרד זה מבטיחה
את שיתוף הסיעות הדתיות ככל הקואליציות
המוניציפליות -דבר שמכטיח למפד״ל לא
רק בפיית חוקי־עזר דתיים בבל רחבי הארץ,
בניגוד מוחלט ומרגיז לרצון הרוב החילוני _
אלא גם קבלת נתח שמן מכל קערת שלל
מוניציפלית. והרי אין קערות שופעות יותר
בכל מערבות המימסד.

> על ריבוי הילודה :

זוהי, כמובן, הסיבה להתנגדות המפד״ל לבחירה אישית
של ראשי־ערים — רפורמה שהציבור כולו דורש אותה,
ושתועלתה מובנת מאליה. מעטות הדוגמות המוכיחות
בצורה כה חותכת איך יכולים עסקני־מפלגות לסכל מאחו -
ר י ־הקלעים את אשר החליטה הכנסת לפני־הקלעים.

• על ״מיהו יהודי״?

רב־פרן שריגג גנזשפוזוח

מה רבה החוצפה של עסקני־מפלגה, המעמידים עצמם
שופטים על העם, לקבוע לא רק מה נעשה ומה לא,
אלא גם מ ה אנחנו ומי אנחנו.

מה רבה, מה תהומית, החוצפה של עסקני•
מפלגה המחליטים כי אדם המשרת בצה״ל,
היוצא לילה־לילה למארבים, המחרף נפשו למען
האומה, המדבר עברית ועברית כלבד,
החש את עצמו עברי ככל רמ״ח אבריו -
אינו שייך לאומה הזאת, אינו שייף לאומה
שלמענה הוקמה המדינה, ובל זה רק משום
שאמו, שהצטרפה לאומה כמלוא ההברה, נול־

דה לאם קאתולית או דרוזית או בודהיסטית.
מה רבה החוצפה של עסקני־מפלגה הקובעים כי בניו
של רב־סרן בני שליט, שאת אשתו אני מכיר ומוקיר כאז־רחית
למופת של מדינת־ישראל, אינם שייכים לאומה שלנו,
על פי מיבחנים הלכתיים שרובנו פוסלים אותם, ואשר שו־פט
עליון בישראל אמר שהם מזכירים לו את חוקי נירנברג•
ומד, רבה החוצפה — חוצפה ממש! — של עסקני״
מפלגות מכל הסוגים, המחליטים פשוט להתעלם מדרישתו
המאוחדת של בית־המשפט העליון, על כל שופטיו, הדתיים
והבלתי״דתיים כאחד, למחוק את הסעיף ״לאום׳׳ ממירשם

התושבים.
יש לחסל את שרידי ההלכה הדתית לגבי מירשם תושבים.
ואם שר מטעם המפד״ל אינו יכול לקבל זאת על מצפונו,
ימסור נא את מירשם התושבים למשרד אחר; או יתפטר
נא ממשרד הפנים; או, הכי טוב — תתפטר נא מפלגתו
מן הממשלה בכלל.
מרד כי סו ר קי ם: הוא מצא את הכתובת מי
שיתפטר!
אורי אכנרי: בשבוע שעבר אמר דובר ה־מפד׳׳ל
בכנסת :״לא נעזוב את הממשלה מרצוננו
הטוב.״ אני חושב שהצהרה כל־כן גלויית־לב אפילו
מפ״ם לא היתה מוסרת.

• על חיל-כבאים ארצי :
מאז יומנו הראשון בבית זה דרשנו את הקמתו
של חיל-ככאים ארצי, חיל במלוא מוכן
המילה, חיל ארצי שלישי כצד הצבא הארצי
והמשטרה הארצית.
תחילה התבדח סגן־שר־הפנים על חשבון רעיון זה. אחרי
שריפת צי״ם נעלמה הבדיחה, אך נשארו חוסר־הדמיון
וחוסר־המעש. נשאר התירוץ העלוב כי זה שייך לרשות
המקומית, ונשארה המישאלה החסודה שיקומו ״איגודי־ערים״
,וכיוצא באלה נמרי־נייר.

* על חופי הרחצה :
המחדל הבולט ביותר של משרד־הפנים הוא אי־הסדרת
חופי־הרחצה במדינה.
אנו מטיפים לעניין זה מאז יומה הראשון של כנסת זו.

הצענו את הקמתה של רשות ארצית לחופי•
הים -רשות שתהפוך את כל רצועת החוף
ליחידה אחת, תכשיר את הקטעים הכיתי־

מפותחים, תארגן שירות-הצלה מודרני, תהפוך
את כל שפת-הים של ישראל לפארק לאומי
אחד גדול ומאוחד, בו תתפזר בל האוכלוסייה
באופן שווה.
כמה נאומים כבר נאמנו על נושא זה? כמה שאילתות
כבר הגשנו?
על כל זה יש בפי סגן־השר תשובה אחת: זה שייך
לעיריות ולמועצות המקומיות. יפה מאוד. אבל השר יודע
כי המועצות — ברובן הגדול — הן כושלות וחסרות כוח־מעש,
וכי גם אילו היו מוכשרות יותר, לא ניתן היה לכונן

• על הביזבוז בעיריות :
האמת הפשוטה היא שמשרד־הפנים יודע את האמת על
העיריות והמועצות המקומיות, ומתייחס אליהן בליבו
בזילזול, שהוא מוצדק בעיקרו. אך כשבאים אל המשרד
בתביעות, כי אז הוא לובש ארשת־פנים חסודה, ומדקלם
חרוזים לבנים על קדושת האוטונומיה המקומית.
זה פוטר את משרד־הפנים מהרבה טירדות, אך זה דן
אותו לתפקיד של כלב־שמירה ללא שיניים.
מרדכי כן״פורת: אני מבין שאתה אינך ן מועמד להיות שר הפנים?

שאם לא כן, אם אין בל החלטה, אם בל משרד
עושה בטוב בעיניו ללא בל החלטה מרב־זית,
יש אנדרלמוסיה גמורה. משרד הסעד
נותן תמיכה מינימלית, שאי־אפשר להגדירה
כבלתי-מספקת, מכיוון שההגדרה ״בלתי מספקת״
כאן גם היא בלתי־מספיקה. משרד שני

אומדנו

פארק לאומי ענק כזה כשכל כמה קילומטרים של חול
שייכים לרשות אחרת.

אורי אבנרי:

הרי צריכים להחליט פעם אחת — או שהמדינה מעת־יינת
בריבוי הילודה בכל השכבות, או שאינה מעוניינת.
אם היא מעוניינת, כי אז דרוש שינוי מוחלט של כל
ההיערכות החברתית בישראל לקראת יעד זה. בצרפת,
למשל, מי שיש לו עשרה ילדים — זאת פרנסה, הוא חי
מהענקות המדינה.
אם רוצים ריבוי הילודה בכל השכבות, אם רוצים לא רק
להגדיל משפחות קטנות אלא רוצים שהמשפחות הגדולות
תהיינה עוד יותר גדולות — כי אז יש צורך בשינוי גמור
של תקציב המדינה. כל הדברים שעליהם דיבר היום שר־הסעד
הם כטיפה בים לעומת הדרוש.
אך אם סבורים שאין מקום בחברה שלנו למשפחות
בעלות שמונה, או עשרה ילדים, שיש לשאוף לסטנדרד
אחיד, פחות או יותר, של שלושה או ארבעה ילדים למשפחה
— כי אז יש צורך להפסיק את הדיבורים חסרי־התכ־לית,
את התיכנונים הדמוגרפיים ואת הקמת המוסדות לעידוד
הילודה, כפי שזה נעשה היום.

האם פועל המשרד, לפחות, כדי לכפות על רשויות
סמוכות להתאחד, כדי לאפשר ייעול, חיסול מנגנונים מיותרים
וכפולים, אספקת שירותי נקיון סבירים? יש תזוזה
אפסית פה ושם, ויש דיבורים על אותם ״איגודי־ערים״,
אך אין איחוד של ממש. כל קבוצת עסקנים מקומית והאימפריה
הריבונית שלה — אימפריה עם כל השלל הניתן
לחלוקה.

אלפי פקידים מיותרים בעיריות ובמועצות
המקומיות נשארים פקידים ונשארים מיותרים,
גם כימים אלה של חוסר חמור בידיים
עובדות. ומפקחים עליהם 800 פקידי משרד•
הפנים, שהם עצמם נותנים דוגמה נאה של
אבטלה סמוייה.

> על הישראלים בחו׳׳ל:
הכנסת העניקה, סוף־סוף, זכות־הצבעה לימאים.

אבל, רבותי, זה מעשה בלתי-דמוקרטי, כל•
תי-סכיר וכלתי־מוצדק שלא ניתנה זכות-בחי-
רה לכל ישראלי כחוץ־לארץ, בפי שזה קיים
כמדינה דמוקראטית כמו ארצות־הכרית. שם
ניגש בל אזרח לקונסוליה או לשגרירות ארצו
בנכר ומצביע.

• על ״אפולו 10״:
לפני כמה דקות חזרה החללית ״אפולו 10״.
זהו מיבצע מפואר, ואין אדם בעולם שאינו מתגאה בו.
ובכל זאת הוא מעורר שאלות, בשעה שדעתנו נתונה

מעודד את הילודה. משרד שלישי -משרד
השיכון, אינו חולם ככלל על אפשרות לספק
למשפחות אלה דירות מתאימות.
אם כל הבעיות האלה תישארנה בלתי־פתורות, אנו יוצרים
בעין פקוחה שני עמים בתוך אומה אחת.

מכיוון ששני עמים אלה נוצרים במידה רכה
מאוד גם לפי קווי־תיחום עדתיים, נוצרת פה
הצטלבות של בעייה סוציאלית עם כעייה
עדתית. כמו ידינו אנו מרכיבים כמדינה הזאת
פצצת זמן, אשד כיום מן הימים תתפוצץ
כרעש גדול מאוד.

* על העבריינות הצעירה :
אין לי כל ספק שהדרך שבה מטפלים אצלנו בעבריינים
צעירים יוצרת עבריינים מבוגרים. ולא מפני שחסרים אנשים
טובים, ולא מפני שחסרה גישה נכונה. הטיפול שמשרד־הסעד
יכול לתת, במיסגרת המעונות שישנם, אינו אלא
תהליך של גידול עבריינים מועדים. ילד שנכנס למכונה
הזאת, יש לו מעט מאוד סיכויים לחזור למוטב. זה נכון
לא רק לגבי עבריינים צעירים, זה נכון גם לגבי מבוגרים.

מי שנכנס לבית-הסוהר כעבריין קטן, יוצא
מבית-הסוהר בעבריין גדול. מי שנבנס לבית־הסוהר
מפני שבא איכשהו במגע עם הפשע
לרוב הוא יוצא את בית-הסוהר כפושעמדופלם.

כל הגישה שעליה מבוסס בית־הסוהר בישראל היא גישה
אנכרוניסטית פסולה.
זהו הדין לגבי עבריין מבוגר, ובוודאי שזהו הדין גם
לגבי עבריין צעיר. אילו הקמנו מינהל לטיפול בעבריינות
צעירה ולא־צעירה, היינו יכולים לתכנן את שינוי הדבר.
במצב הנוכחי אין כל סיכוי לכך.

• על ״העם הדרוזי״:
אני למד מדברי סגן־שר־הפנים שקיים ״עם דרוזי״.
בשבילי זה חידוש. ידעתי שיש עדה דתית דרוזית. בל
הכבוד לה. קיום עם או אומה דרוזית — זה חידוש.
אם ישנה אומה דרוזית, אז מדוע לא אומה קראית? מדוע
לא אומה אשכנזית?
למדנו היסטוריה ותולדות הדת, ונוכחנו לדעת שהדרוזים,
עדה חשובה מאוד, היא עדה דתית ערבית, שפרשה
מדת האיסלאם. אפילו על כך יש, אגב, ספק — אם זה
פלג בתוך דת האיסלאם או מחוץ לדת האיסלאם. אבל
שתוך כדי כך נולד עם חדש — זוהי המצאה חדשה.

גתו גם אחר הבחירות. במיקוח זה, יקפל
אלמוגי את משרד התחבורה.

אריז-ישראל השלימה
מחפשת קצינים

וזוג* !1ך

בתנועת ארץ־ישראל השלימה: ערכים
בירורים מקיפים, כדי לבדוק את האפשרות
של הצגת רשימה עצמאית לכנסת, מתוך
הנחה שמשה דיין לא יפרוש מן המערך.
לארץ־ישראל השלימה דרושים, בין יתר הדברים,
כמד, מועמדים בעלי עבר צבאי רם. הם מקווים, כי
תצטרף בקרוב
לסתות אישיות צבאית
לרשימתם.

כזכור, קבע בית־המשפס המחוזי כי לפי הסכם זה
מגיעים לאלכסנדר זרחין תמלוגים מכל מיתקן להת־פלת
מי־ים שיותקן בישראל, אפילו לא לסי המצאתו.
לפי פירוש זה יגיעו לזרחין מיליוני לירות. פרקליטות
המדינה הגישה ערעור על פסק־דין זה. אולם אפילו
תפסיד המדינה את המשפט באינסטנציה העליונה, לא
ישולם הכסף לזרחין.

משרד־הפיתוח מאיים כי יגיש לפנסת
הצעת־חוק מיוחדת שתבטל את תוקף החוזה
עם זרחץ.

יוסי שריד
יוע״ז מדיני לגולדה
יוסי שריד, מנהל מחלקת ההסברה במטה
הבחירות של המערך, יתמנה במקומו של
עדי יפה, שיפרוש בעוד כחודש ויופיע
ברשימת המועמדים של המערך לכנסת.

קופות נפרדות
למערכת הבחירות

לעומת זאת, נירפו הקשרים בין אלוך
(מיל ).אברהם יפה לבין התנועה, והוא חדל
להיות פעיל בה כבעבר.

לפי כל הסימנים, יתעלמו המפלגות הגדולות מהוראות
חוק מימון הבחירות, הקובע גבול ברור לסכום
שמותר להן להוציא על מערכת־הבחירות לכנסת השביעית.

ארוחות
דשנות
במקום ראיונות פומביים

שופטים צעירים
לבית-המשפט המחוזי

המערך רכש מניות בחברת אירועים, שהתמחתה בהפקת
ערבי ראיונות ובידור פומביים. החברה תתרכז
מעתה בפעולות־תעמולה, כחלק ממסע הבחירות של
המערך.

במשרד המשפטים מסתמנת מגמה למנות שופטים
צעירים לכהונת שופטים מחוזיים, במקומות שהתפנו
לאחרונה.

ככר עתה רוכזו עשרות מיליוני לירות
בקופות נפרדות, שלא יהיו תחת ביקורת
מבקר המדינה.
הפתח הגדול ביותר להתחמקות מהוראות החוק:
סמיכות המועדים של הבחירות להסתדרות ולכנסת. חלק
גדול מן ההוצאות יוספה כהוצאה לצורכי מערכת־הב־חירות
הראשונה.

המטה המצומצם
של דיין

כמקום ערכי-ראיונות באולמות גדולים,
היא תארגן הופעות של אישי המערך בפני

מועמדי לשכת עורכי-הדין לתפקיד שופטים
מחוזיים הם שופטי-השלום הצעירים
יהושע אברכך ויוסף
חריש.
פרקליט המדינה, צבי
בר-ניב, שיפנה את מקו-
כך, יתמנה כנראה ליד
שב־ראש בית-הדין ה ארצי
לענייני עבודה.

התמונה המסעירה את המפד״ל

אהוד אבריאל חזר לזירה המדינית, הפעם לצידו של
משה דיין. הוא אף נחשב עתה לאיש המקורב ביותר
לשר־הביטחון, ומרכז את המטה המצומצם של דיין.

זהירות !
מזוו להוי !

מטה זה כולל: מפכ״ל המשטרה לשעבר
יוסף נחמיאם, גד יעקכי, מויש פרלמן, ראש
המוסד לשעבר מאיר עמית, והאלוף (מיל).
חיים הרצוג.
איש הבולט בהיעדרו מהרכב זה: שמעון
פרם.

בדיקות מעבדתיות שנערכו
על־ידי שירות המזון של מש-
רד־הבריאות, גילו ליקויים חמורים
מיצרכי־מזון שונים הנמכרים
לצרכנים. ברוב המיקרים
לא התאימו המוצרים לתקנים
ולצווים שהוצאו על־ידי משרד-
הבריאות.

בו־גוריוו יררז
לכנסת הבאה
עם שובו של דויד בן־גוריון מסיורו בחו׳׳ל, יתחדשו
המגעים בדבר הופעתו ברשימת רס״י בבחירות הבאות.

לפי הערכה מוסמכת, לא תהיה זו רשי־מת־יחיד.
בשלב זה נראה, כי יצטרף אליו
ח״כ מרדכי בן־פורת. הח״ב מאור־יהודה,
שלא חדל למתוח ביקורת על הנהגת רפ״י
לשעבר, עשוי להודיע בקרוב לנשיאות ה
כנסת, כי הוא פוריט מסיעת המערך ומצטרף*
לסיעת רפ״י, בה חבר כיום רק דויד
בן־גוריון.

עיקר הליקויים התגלו
בבדיקות של נקניק, שימורי
בשר, שימורי דגים,
מוצרי קקאו וגלידה בק•
טריולוגית.

ררפגית חרדה *דן נואמת לפגי הרבגיפ

הרבנים קוראים לנציגות הנשים
לפעול לשמירת טוהר המשפחה
מאת סופר ״הצופה״ בירושלים
הרבנים הראשיים לישראל פנו אל נציגות

בן־פורת גם שוקל את האפשרות לחזור בו מהתפטרותו
מראשות המועצה המקומית אור־יהודה.

מי יהיה
ראש עיריית חיפה?
משה פלימן נלחם על עתידו כראש עיריית חיפה.
במישור הפנימי, נקט בשורת צעדים הפגנתיים, שמטרתם
להוכיח כי תם מישטר הדיקטטורה האישית, וכי ראש־העיר
החדש הינו דמוקראט מושבע.
במקביל, התעוררו מחשבות שונות בצמרת מע״י,
אם כדאי שבמקום אבא חושי יבוא דווקא איש חזק
חדש, בדמותו של יוסף אלמוגי. החשש: במיקרה זה
ישחק אלמוגי את מישחקו של אבא חושי, יגבש את
מחוז הצפון כאחוזה פרטית שתאפשר לו להוזת לשון-
מאזניים במאבקים הפנימיים.

למרות שאלמוגי זנח את חברי רפ״י
לשעבר, קיימת סברה כי הבטיח לתמוך
במשה דיין, אם זה יישאר בתוך המפלגה
וינסה להשתלט עליה אחרי הבחירות. זאת
הסיכה מדוע הצהיר מזכ״ל מע״י פינחס
ספיר, כי היה רוצה שפלימן ימשיך בכהו

תמונה זו, שפורסמה השבוע ביומון המפד״ל ״הצופה״,
עוררה התלחשויות בצמרת המפלגה הדתית-לאומית. נראית
בה הרבנית חוה כהן, נואמת כפני שני הרבנים הראשיים,
על טוהר המשפחה. ייתכן שתמונה זו אף תשמש בידי חוגים
כמפלגה נשק למסע-השמצות פנימי לקראת הבחירות.
של כ 200-מוזחוגיב
מצומצמים יותר
מנים -אשר יסבו לארוחה, ותוך כדי כך
יציגו שאלות לאישיות האורחת.

חוק מיוחד
נגד זרחיו
אפילו אם יזכה הממציא אלכסנדר זרחין
בעירעור שיתברר בפני בית־המשפט העליון,
אין הממשלה מתכוונת לשלם לו את
המיליונים שיגיעו לו לסי ההסכם שנחתם
כזמנו כינו לבין משרד-הפיתוח.

בחודש מאי האחרון בלבד
עוכבו 329 רשיונות של מאפיות
וקונדיטוריות בגלל תנאי
תברואה לקויים.

הדו״ח של שירות ה מזון
מצביע גם, כי ה ממתקים
מתוצרת הגדה
המערבית המופצים כישראל
מכילים בתוכם האסורים ציבעי־מאכל
מו למישנהו, גבריאל
לאכילה לפי צווי משרד•
הבריאות.

החמרה בתקנות
הבטיחות

צפוייה החמרה בתקנות לשימוש באבי•
זרי-כטיחות לרכב מנועי. חובת חבישת
קסדת־מגן לדוכבי־קטנועים, המוגבלת כיום
לכבישים בין־עירוניים, תורחב גם לנסיעות
עירוניות.
גם התקנת חגורות־בטיחות תורחב לכל סוגי הרכב
הפרטי, כולל כלי־רכב -שנים שהיו פטורים עד עתה
מחובה זו. כמו כן יחוייבו נהגי מוניות, שאינם נוסעים
בנסיעות ״שרות ,-להתקין חגורות לנוסעים במושב
הקידמי.

לא צסוייה בינתיים חובת חגירת חגורות-
הבטיחות, אולם בשלב מאוחר יותר ייתכן
ויחוייבו נוסעים בנסיעות כידעירוניות להשתמש
בהן.

במדינה
(המשך מעמוד )15
היא שטות /דיון יסתיים יותר מהר /
אס לא ניתן לעורך־דין לדבר
לס הצדק, לס המוסר /על כל גבר בצו
חמור אסר /עס אשה נאה להיפגש /
בטרם אותה כדת־משה קידש
נשיא בני־ברית הוא ד״ר לס /נשיא
בונים־חופשיים הוא גם /לס שבר את כל
השיאים /הוא לעצמו מועדון של נשיאים

עינו לא כהתה, ליחו לא נס /למראה
שימלה ליבו עוד ימס /מלא חיים כוחו
במותנו /ממתני אחרים גדול קטנו/ .
גם השופט דוד ולך לא טמן ידו בצלחת.
התוצאה:
משחר נעוריו היה ציוני וסוציאל־דמוק-
רט /ועל כן כבר בוינה כאיש־ציבור
בלט /וכאשר פלשו הגרמנים לאוסטריה,
כשילטון כיבוש /הכניסו את ידידנו לדכאו,
למחנה־ריכוז /אך הוא התגבר על הנאציזם
המשתולל /ויחד עם הרעייה הנאמנה,
אמי, הגיע לארץ־ישראל /וכאן עשת
קריירה מסחררת, משפטית וציבורית /
אשר מעטים ישתוו לה בצורתה הציורית/ .
תוך שנתיים נהיה אדבוקט / ,ש ש שנים
תובע בתקופת המנדט /חצי ש1ה שופט־

ועדת הפנים שונתחקיוה שזית סביב שעהו״וז
תחנת הדלק שר ואש עירית נצרת עיליה
ץ* רדכי (״מוטקה״) אלין, ראש ה-
מועצה המקומית של נצרת עילית, רוצה
לרוץ לכנסת. כבר התחילו לארגן עבורו
ועדים ציבוריים ומפה לאוזן מלחשים, כי
בעצם מקומו ברשימת המועמדים של המערך
כבר הובטח לו על־ידי פינחס ספיר.
אולם דווקא עתה, כשעלייתו בסולם ה־קאריירה
המפלגתית נראתה מובטחת, פרצה
השערורייה העלולה לחסום בפניו את דרכו
לכנסת. כי מוטקה אלון הצעיר והדינמי,
ניצב במרכזה של חקירה סודית שערכה לאחרונה
ועדת־הפנים של הכנסת. בעקבות
הגילויים שנחשפו בחקירה זו, נקרא היועץ-
המשפטי של משרד־הפנים לשקול אם אין
מקום למסור את חקירת הפרשה ליועץ-
המשפטי של הממשלה.

השפעה, לחץ
והפחדות
יה זה כשוועדת־הפנים של הכנסת
} | מינתה ועדת־מישנה כדי לחקור את

כמתי לדבריו. הוא הבטיח את התחנה לשנינו
ולא יצא מזה שום דבר.
״אלון התחיל לחפש דרכים כיצד, לסדר׳
אותי. אך אני השתמשתי בחוזה שבידי ולא
נתתי לו לעשות זאת ...כאשר ראה מר
אלון שאין לו ברירה, הוא רצה לגמור את
העניין איתי. התקשר אלי אל־זועבי ואמר כי
אינו רוצה שאהיה בריב עם מר אלון והוא
מוכן להפגיש אותנו כדי שנגיע לפשרה.
״נפגשתי עם מר אלון. ישבנו יחד, והוא
ניסה לעלות עלי בדיבורים, בהשפעה, בלחץ
ואפילו בהפחדות• הוא אמר כי הוא יכול
להיכנס לכל מקום, ואילו אני לא. הוא לא
אמר לי שהסיבה היא שאני ערבי והוא
יהודי, אך אני הבנתי זאת מדבריו.״
חבר הוועדה, ח״כ חיים מגורי־כהן, שאל
את סאלם :״מה דרש ממך מר אלון שלא
הסכמת?״ ועל כך השיב לו סאלם:
״מר אלון ביקש ממני בישיבה השנייה, בנוכחות
מר מנחם אריאב, סגן ראש־המועצה
— למעשה דיבר אריאב בשם מר אלון ומר
אלון אישר זאת. הוא אמר לי כי כדי שהתחנה
תפעל, אני חייב לתת אחוזים מחלקי

+ח״כ מגורי׳יכהן ז ״האם הרגשת תו!
כדי שיחה איתך כי הם ויתרו על ד,־״0/ס!
והיו מוכנים להעביר כך את העניין? ד,אנ
אמרו לך כי אל־זועבי אינו רוצה ס/ס?20
אולי היו הם מעוניינים בעצמם ב־ס/ס?20״

ח״כ גיסים אליעד

:״אם תשאל או־

ראעו ־ העיר

נ כי

דו״ח המסעדה
תעלול פירסומת
שלום בבית־חמשפם /ולכנסת הראשונה
נבחר מיד
ולא רק לניו־יורק וושינגטון נסע /הוא
גם ייצג אותנו באיצטדיון של מוסקבה.
משטרה קוגקודגציה לשוטרים משטרת חיפה אינה אוהבת תחרות. לכן,
כשראו שוטרי־התנועה של המשטרה מאות
דו״חות חנייה דבוקים על שמשות המכוניות
החונות בהר הכרמל, תמהו מאוד.
מבט באחד הדו״חות הראה להם כי הדו״ח
אינו אלא תעלול פירסומת של מסעדג,
אחת ממיסעדות העיר.
מה שהיה דבוק לשמשה, היה בדיוק בצורת
דו״ח תנועה, אפילו עם כיתמי הקופי
השחורים מאחור. אך במקום ההאשמה
על חנייה במקום אסור היתד, האשמה
״העמדת רכב במקום שלא על־יד מסעדג —
רציף פנחס מרגולין ,29 מול קזינו בת־גלים״.
במקום
הסכום של הקנס, צויין העונש:
״לאכול תוך חמישה עשר יום מתאריך ההאשמה
במסעדג.״ בנוסף לכל אלה היה
אף האיום, התואם את האיום המשטרתי
הסטנדרטי :״אם לא תאכל בנוסעדג במועד
או אם תאכל אצל הקונקורנציה, תוזמן להופיע
לבירור ההאשמה״ .מאות מבעלי הרכב
של הר הכרמל קיללו את השוטרים
שהדביקו להם דו״חות ללא אשמה. אחרים
שקראו את הדו״ח, נהנו מהרעיון שהרוויחו
20ל״י, מכך שלא היה זה רפורט.
(המשך בעמוד )23

תלונתו של נכה צה״ל אליהו פוגל, תושב
נצרת עילית, אשר טען כי מרדכי אלון
מנסה לדחוק את רגליו ולמנוע ממנו לנצל
את זכותו כנכה צה״ל לשותפות בתחנת־דלק
שתוקם בנצרת עילית. בפני הוועדה הופיע
יעקב סאלם, ערבי תושב נצרת, בעל
חחנת־דלק ובעל הזיכיון של חברת דלק
לשמש כסוכנה הראשי בנצרת וברדיוס של
15ק״מ מסביבה.
סיפר יעקב סאלם בעדותו :״העניין היה
כך. לפני ארבע שנים, אחרי שסגרתי למר
אלון את הדרך ולא נתתי לו אפשרות לפתוח
את התחנה, אני הייתי בנצרת תחתית.
סיפרתי לסייף אל־דין אל־זועבי, שהיה ראש-
העיריה, את כל העניין. הוא אמר לי כי לא
אעשה מהעניין דבר גדול, כי גם אני וגם
מר אלון חברים שלו. הוא אמר שיביא את
העניין לידי כך שיהיה לנו עסק משותף של
ערבי ויהודי והדבר יהווה דוגמא טובה. הס

לסייף אל־דין אל־זועבי. עניתי כי איני מוכן
לתת אחוזים מחלקי.
״לא סיכמנו בישיבה זאת שום דבר. הלכתי
אל אל־זועבי ושאלתי אותו מה פשר
הדבר? הוא אמר לי כי אינו רוצה אחוזים
וזה לא מעניין אותו.״

2070 כדי
לגמור עיסקה
ף ראה כי נקודה זו בעדותו של סאלם
ל עו ררה את חברי הוועדה לחשדות מוזרים.
שכן, כפי שמורה הפרוטוקול של הועדה,
התנהלה החקירה כדלהלן:
ח״כ ניסים אליעד :״הדבר היחידי
שאינו ברור הוא מה שמסתתר מאחורי הכתלים.
אך מה שנמצא מעל פני השטח, מבחינה
משפטית — ברור.״
יעקב סאלם :״הוא ביקש ממני ס/ס20
עבור סייף אל־דין אל־זועבי.״

ראש־עיר לשעכר אל־זועבי
״לא רוצה אחוזים״
תם, יטענו כי ביקשו את ה־ 207,לחברה.״
י?ן קכ סאלם :״מר אריאב אמר לי בנוכחות
מר אלון, כי נהוג בעולם שמי שגומר
עיסקה, מגיע לו החלק שלו. הם התכוונו,
לפי דעתי, לאל־זועבי.״
גיסים אליעד :״או שאתה אומר שד,נ
אמרו לך כי אל־זועבי צריך לקבל 2070 או
שאתה אומר שהם אמרו לך כי מי שגומו
עיסקה יקבל ־.207״
ין ןקכ סאלם :״פעם אמרו לי כי אלי
זועבי צריך לקבל ־ ,207 ופעם אחרת, כאשר
עמדנו לחתום על החוזה, הם אמרו ל׳
כי מי שגומר עיסקה, יקבל .2070״
עד כאן עדותו של סאלם. כאשר נקראו
מרדכי אלון וסגנו, מנחם אריאב, להופין
בפני הוועדה, הם הכחישו את האשמותיו
אמר מנחם אריאב :״נפגשתי עם מר סאלנ
פעם אחת בלבד וזה היה בנוכחות איק
חברת הדלק ואיש המשביר המרכזי. מעולג
לא נפגשתי איתו לבד, ובציבור לא הייתי
אומר דברים כאלה.״
אמר מוטקה אלון :״אנחנו במדינה דמו
קרטית. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רו
צה. ברגע שנפגשנו איתו, נפגשנו יחד, ו
נכחו בפגישה כמה אנשים נוטפים.״
סיכמה יושבת־ראש הוועדה, מתילדה גז
״אילו אני הייתי שר־הפנים, הייתי אוסרו
בהחלט על כל ראשי המועצות להיות חל?
מאיזו שהיא חברה. ראש־המועצה צריך להיוו
ראש המועצה מעל לכל!״

מי זח
הגרף הציבורי?;
ראש־מועצה מרדכי אלון
״זאת מדינה דנווקראטית, כל אחד יכול לדבר״

ו ^ ד ת ״ ה פ גי ם של הכנסת אין כל סמי
כות להוציא מסקנות מחייבות. היא גם
(המשך בעמוד )22

משרר התיירות עורו מסע פירשם צמחוג׳
ובעלי יוזמה פרטית מלבישים עדיו בשר

81144 46ממא 40889.א #מוס <^66־}0 6 1

•8מממ4 {43 אא *זוממי
* 16 11 *;!01י4 41^ .ין ט 86 4ו אוי 10*66

*$8* 66 <8118*00 1<0> £11460 046 6*** 101086
1*3 *61ט ** 0 4 * 46 *0• 0 4 4ס*י

ה״ עיוותה
ל איל ת׳

0 1 ^0^ 0111

ך* תיירות השוודית לישראל היתה
ן | בסכנה. כל העניינים האלה עם טיסות־השכר
והכותרת בעיתונים על היריות בגבולות׳
הורידו בצורה קיצונית את עקומת
הרדיפה הסקנדינבית אחרי השמש הישראלית.
״בכל אשמה ההסברה,״ חשב ליאון נפט-
ניאל, צעיר שוזדי־יהודי, שבגיל 12 בילה

•מ חסרו
רק הנערות. אומנם ליאון עצמו מעסיק
קבוצה סל שוודיות יפהפיות כמלצ־ריות
במועדונו היפואי, אלא שהוא לא היה
רוצה לקלקל את התדמית שלהן, כנערות
צנועות המגישות רק משקאות ושאסור לגעת
בהן .״מה הבעייהי״ אמר ליאון ,״ישראל
תשמח ודאי על הפירסום שנעשה לה.

עם חיילי צה״ל

כדי להפיג את חששות התיירות השוודיות מהסיפורים
על המלחמה הנטושה בגבולות ישראל, הצטלמו אינגר
ולנה עם חיילי צה״ל ליד אילת, .אין מה לחשוש מהערבים, צה׳-ל שומר עלינו״ ,סיפרו.

11111ך י אקטואלט, הנפוץ ב־ 4מיליון פותקיט בארצות

סקנדינביה, הקדיש עוניים מניליונותיו לכתבות על
י 11111#11 11
נערות שוודיות הסבלות בעירום בישראל. התיאורים הציגו את ישראל כגן־עדן נודיסטי.

שנה בקיבוץ גלעד בגליל, וחזר לאחרונה
לישראל כדי להקים את מועדון הארי הסוס
ביפו .״צריך להראות לשודדים מה הם יכולים
לעשות במערב הפרוע של ישראל,״
הסביר לעיתונאים השוודים שפגש בארץ.
הוא ערך להם סיור בכל הנופים הנפלאים,
באילת, בסדום ובעין־גדי .״ועכשיו תארו
לכם איך זה ייראה עם כמה פצצות שוודיות
עירומות ברקע,״ הסית אותם.
העיתונאים כבר היו מוכנים למיבצע.

נביא בעזרת משרד־התיירות נערות מיוחדות
למטרה זו.״
אמר ועשה. הוא פנה למשרד־התיירות
והסביר למנהליו איך יעמדו בל הנערות
השוודיות בתור כאשר רק יראו את חברו תיהן
משתזפות בעירום בשמש הישראלית.
פקידי משרד־החיירות היו אדיבים מאוד.
הם הודו לליאון על הרעיון הגאוני אבל
הסבירו לו, שבישראל יש גם ציבור דתי,
שבמיקרה יש לו גם נציגות בכנסת. הם

תגב

העליון ח

סידוהולם השוודיות מהשמש הישראלית ־ כתמריץ להגבות התיירות מססנדינביח
תיארו בפניו מה יעשו הדתיים כאשר מדי־נת־ישראל
תפרסם במודעה חתיכה עירומה.
מה שלא נראה בעיני משרד־התיירות מצא
חן דווקא בעיני מערכת השבועון השוודי
פיב אקטואלט. ליאון חתם על חוזה עם
השבועון. ליאון התחייב למצוא את הבחורות.
השבועון התחייב לכסות את ההוצאות.
ואז יצא ליאון בהצעה פאנטסטית לנוער
השחידי: כל צעירה שתסכים להצטלם בעירום
בישראל, תקבל כרטיס טיסה חינם
הלוך ושוב, אירוח של שבועיים בארץ ועוד
100 דולאר הדמי־כיס. כ־ 50 שודדיות בלוג־דיות
נענו להצעה. מתוכן בחר ליאון שתיים,
את האחות לנה סנדבק ( )19 ואת המזכירה
אינגר סידרהולם (.)20
הביאו אותן לארץ, לקחו אותן מייד לדרום
והירשו להן להתפשט ככל העולה
על רוחן. צילמו אותן על חוף אילת, בעיירת
המערב הפרוע ליד העיר, בסדום, בחוף
ים־המלח ובמעיינות עין־גדי.

ת צברית
הצטרפה

במעין עין־גדי, בו רחצו
לנה ואינגר כשחצי גופן
צברית שחרחורת (מימין, למטה).

מה היא עשה את זהז ״אני לא מר/טיח
מהעסק שום דבר,״ אומר ליאון,
״הכל מקבלות הבחורות. אני עושר, זאת רק
בגלל, איך לומר, רק בגלל שאני קצת ציוני.״
לממי דה־שליט, מנהל משרד־התיירות הממשלתי,
היה הסבר מנומק מדוע לא שי־תף־פעולה
עם מיבצע ההסברה הפרטי של
ליאון :״יש לנו מספיק שטדים ושטדיות
באילת. אנחנו באמת משתמשים בצילומים
שלהם לעידוד התיירות מאירופה. גם בפלא־קט
הגדול החדש של משרד־התיירות, המופץ
כפירסומת לאילת, מופיעה בחורה שוד
דית. אז אני בכלל לא מבין מדוע צריכים
להביא במיוחד נערות משטדיה ולהיכנס
להוצאות מיותרות.״
השאלה היא רק אם הדרך של משרד־התיירות
היא גם יעילה באותה מידה.
כאשר נשאל ליאון מדוע בעצם לא צילם
בחורות ישראליות בעירום על רקע הנופים
הישראליים, השיב :״בחרתי בשטדיות
כי הן הבחורות הכי יפות בעולם. הן גם
מקבלות הכי הרבה כטף בשביל צילומים.
ישראליות משיגים בזול, ויש לזה סיבה.״
אין מה לעשות, כשמישהו הופך לציוני
— אז הוא יגשים את הציונות למרות כל
המיכשולים.

עין־ גדי

מתחת למפל הגבוה של מעיין עין־גדי, רחצו שתי השוודיות בבריכה
הקטנה. שתיהן הובאו לישראל במיוחד כדי להתפשט על רקע נופים
ישראליים אחרי שמשרד־הת״רות הישראלי דחה הצעה לערוך מסע־פירסום עירום בסיועו.

ה11 ולם
חתונה בבית דיין
זהו. אחרי כל הרעש שהם עשו הם גם
הגיעו סוף סוף לרבנות. היא — טלי
הייטנר בשימלה פירחונית חמודה, הוא
אודי דיין, בבגדיו הכפריים חפשוסיס.
ביום חמישי הלכו להירשם לנשואין.
אחרי שהם נרשמו הם הירשו לעצמם
להתחבק ולהתנשק לעיני הרבנים. זה כבר
מותר. והם חזרו למושב לחכות לחתונה
עצמה.
לא ברור בדיוק מה הם יעשו עם זה
במושב, אבל האשה, מלי, הביאה לחתן
נדוניה של עשרים אלף דולאר, כפיצוי
שבעלת נתן לה על גירושיהם. חוץ מזה
יש כל הסיכויים שהתרנגולות של נהלל,
והסזסים והפרות יתפוצצו בקרוב ממראות
עיניהם, כי אס הכלה החדשה, טלי הייט־נר,
לא תלן לחלוב אותם ולתת להם אוכל
ולאסוף את הביצים שלהם כשהיא לבושה
בכל שמלות דיור שלה, או רק בחלק
מהן, מה היא תעשה עם כל השמלות
הללו?
חוץ משמלות יש לה גם איזמרגדיס
זיהלומים, ואבנים טובות ויפות מכל המינים,
ועל נכסים כאלה קשה לוותר, אז
לפחות אפשר לנקר בהם את עיני התר]

נגולות.
ובזה עוד לא גמרנו את החתונות בבית
דיין. הם גמרו לחתן את המשפחה, והס
מתחילים להתרחב קצת בעניין הזה.
ביום השבת חיתנו בבית שבע־החתונות
הזה את יונתן גפן, את אשתו גורית

מקובר.

ליונתן גפן יש יחוס גדול וארון. מלבד
היותו פיזמונאי הוא גם כתב ספר שירים

אברת רבנים
ז׳ אן מארה הגיע ארצה עם נער
צעיר ויפה, העונה לשם ס רג׳.
אם מישהו רוצה לדעת מי הוא אותו
גחור, הוא צריך רק לשאול ואז הוא
יקבל תשובה שזה בנו של ז׳אן מארה,
רק לא ברור אם התשובה הזאת נכונה.
במשך שנים ידוע היה ז׳אן מארה
השחקן בידידו האישי של ז׳ אןקוק -
טי, אחר כך הוא חי כמה שנים עם
ידיד אחר ונפרד ממנו, וחזר אליו שוב,
ולכן כל העולם התפלא כשיום אחד
הוא פנה אל הרדיו, הטלוויזיה והעי תונות
בסיפור חדש ומוזר.
הוא סיפר איך ישב פעם בבית-קפה,
וצעיר אלמוני ניגש אליו והתיישב לידו,
וחם החלו לשוחח, ופיתאום פרץ הצעיר
בקריאה נוראה :״אבא, אבא !״
קודם כל הם התחבקו והתנשקו, ואחר־כך
ניסה ז׳אן מארה לברר באיזה נסי בות
ובאיזה דרכים הוא נהיה אבא לאותו
בחור צעיר ונחמד, והתברר לו
שזה יצא לו מאיזו צועניה.
הוא הביא אותו לביתו, דאג לכלכלתו,
לחינוכו, לתלבושתו, וכשכעבור
כמה שנים עבר שם איזה בן״דוד של
אותו בחור, וסיפר בעיר שהכל בלוף,
והבן הוא בן חוקי להורים לגמרי אח רים
מאלה שאימץ לעצמו עכשיו, איש
לא שם לב אליו, ובייחוד לא ז׳אן מארה.

יונתן ונורית (עם האחות הקטנה ענת)
הנקרא שירים שענת אוהבת במיוחד. ומלבד
היותו עיתונאי, העובד במעריב, הוא
גס בן־אחותו של משה דיין.
זח לא כלום לעומת היחוסים של נורית
מקובר, שמלבד העיניים המקסימות שלח,
המדברות בעד עצמה היא ידידתו של אסי
דייו במשך זמן רב, ועכשיו היא חזזרת
למשפחה הזאת בדרן צדדית.
כשה?ן י תונ אי בעל־השם עזם את הארץ
הוא השאיר את אשתו בתוכד, סירק
יפה את הקרחת שלו, שערר. אחת לד,נד,
ושערה אחת להנה, והכין את עצמו לכיבושים
גדולים. ואכן כשהוא הגיע לעיר
החוף הוא ראה שלא יהיו שום בעיות.
בכל העיר, שהיתר, מלאה עיתונאים, לא

אהבה

נמצא אף עיתונאי שידמה לו וישווה לו
בכוח הכיבוש שלו, ובמיספר שערותיו.
ביום הראשון הוא הוציא את עצמו לטיול
בטיילת, והבחין מייד בשלוש נערות
שנועצות בו עיניים. שתיים מהן נראו לו
תיכף ומייד כמו סתם פראייריות, והוא,
עם הנסיון שלו יכול היה מייד להגיד
שהשלישית, כאילו נולדה בשביל לבלות
את הלילה איתו.
הוא ניגש אליה וסיפר לה על יפי הים
וגליו, כי הוא גם כותב ספרים, ועל חלקת
צווארה המושכת אותו, ועל עיניה שדיברו
אליו ממבט ראשון, ועל כל מה
שמחכה להם יחד.
היא מצאה חן בעיניו. יותר ממה ש

לומות...

חשב. היא היתד, נהדרת. היא לא התחילה
עם כל מיני קונצים הנהוגים בישראל על־ידי
ישראליות מזוייפות. כמו אשת־תרבות
מהעולם הגדול היא השיבה לו שיחה על
הים הגדול ועל גליו הטומנים בחובם מי
יודע מה. היא סיפרה לו על החיים בעולם
הגדול, על ספרים שהיא קראה לאחרונה,
בכל מיני שפות, והוא הרגיש שבאמת
הוא ראוי לעולם, והעולם ראוי לו.
הם טיילו יחד על שפת הים, הם הלכו
לאכול במיסעדה קטנה ונעימה הנשקפת אל
העיר, ואחר־כך הם הלכו לאיטם לכיוון
המלון שלו. לאט לאט, בעצלות, שום דבר
לא בוער, הלילה עוד גדול והאהבה רבה.
וכשהם היו שניהם בתוך המיטה הרח־

סוף־סוף גילתה גליה ארקין את גבר
חייה. עד עכשיו היא היתה טיפשה, היא

ה ח 1ף

בה, מתחת לסדינים הנקיים, והוא ליטף
את חלקת צווארה, זאת אותה חלקה שדובר
בה עוד בהתחלה, היא גחנה אליו
ברכות, קירבה את שפתיה לשפתיו ולחשה
לו בקול מלא חושים :״אתה יודע,
מון שרי,״ כי זה היה בארץ בה אומרים
דברים כאלה ,״אתה מוצא חן בעיני. בשבילך
אני אקח הרבה יותר זול, רק שלושים
פראנק.״ כי זה היה בארץ בה מחשבים
דברים כאלה בפראנקים.
ואל תחשבו שהעיתונאי שלנו הוא טיפש.
לא. תיבף ומייד הוא הבין שמה שמונח
כאן לפניו זה זוגה, והוא לא היסט.
הוא קם מהמיטה. הגיש לה את בגדיה
וביקש אותה לעזוב את המלון.
לא הבינה את החיים, היא עשתה כל מיני
טעויות. עכשיו היא גילתה את האמת,
והאמת היא יהורם גאץ.
היא חיכתה לו כבר במלון מרטינז ב־קאן.
היא ניהלה איתו חיים מלאי אהבה
במשן כל הפסטיבל. ועכשיו, כשהוא נמצא
כבר בארץ, היא מנהלת איתו קשרי־אהבה
טלפוניים הרוקים.
לפני שנה, כשהיא מצאה את גבר חייה,
משה ינוקא, והבינה שמה שהיה עד
אז הכל היה טעות, וגס לפני שנתיים, כשהיא
מצאה את אביר חלומותיה טדי
שאולי, והבינה שהנה סוף־סוף היא עומדת
להתחיל בחיים חדשים, גם אז היה
לגמרי אחרת. לא דומה בכלל למה שקורת
לה היום. כי היום קרה לה דבר שלא
קורה לכל אשה כל פעם. דבר שעובר
על האדם פעם אחת בעשרות שנים, וגם
אז, רק כשהוא צעיר. היום היא מצאה את
הגבר האחד והיחידי, גבר חייה, אביר חלומותיה,
שאינו ניתן בשום אופן להחלפה.
היא תתגרש. אולי. היא תבוא לארץ.
אולי. בכל אופן כשיורם יסע ללונדון היא
תיפגש איתו כימעט יום יום. ואז היא
תראה הכל. ותחליט.
ומה אוסר בעל הדבר? אותו לא שואלים
בכלל.

(המשך מעמוד )19
לא נקראה לחקור את אומנם הציע מישהו
ליעקב שאלם לשלם למישהו אחר סכום של
80 אלף ל״י, תמורת הסכמה להכניסו בשותף
בתחנת־דלק. בעייה זו נתונה עתה לחקירת
משרד־הפנים. היה זר. רק גילוי שולי
בשערורייה ציבורית גדולה הרבה יותר, המסילה
צל כבד על מוסקה אלון.
בין מישרד־הביטחץ ואירגון נכי צה״ל מצד
אחד לבין מינהל מקרקעי ישראל קיים הסכם׳
לפיו לא יחכיר מינהל המקרקעין שטח
אדמה לצורך הקמתה של תחנת־דלק, אלא
אם כן שותף לאותה תחנה נכה צה״ל, שקיבל
על כך המלצה ממשרד־הביטחון.
לפני כשנתיים שמע אליהו פוגל, תושב
נצרת עילית, כי עומדים להקים תחנת־דלק
בשטח נצרת עילית, על אדמת מינהל מקרקעי
ישראל. פוגל הוא נכה צה״ל, שנפצע
עוד במלחמת העצמאות, בעת התקפת מטוסים
מצריים על שדה־דוב בתל־אביב. הוא
נכה בשיעור של .6570 יחד עם נכה שני,
דוב שוורץ, שהוא נכה ביס 1007 מאחת מפעולות
התגמול, קיבלו השניים המלצה מ־מסרד־הבים
חון להיכנס כשותפים לתחנה.
כ שההמלצה בידם, פנו השניים למינהל
מקרקעי ישראל משם ביקשו אישור להקמוץ
תחנת־הדלק מן המועצה המקומית של נצרת
עילית. המועצה סרבה לתת את האישור. הטענה
היתד, כי המועצה רוצה שהתחנה תוקם
בידי גוף ציבורי וכל מה שהיא מוכנה
לעשות הוא להמליץ בפני אותו גוף שיעסיק
נכה בתחנה, אבל לא כשותף.
כתוצאה מסרוב מועצת נצרת עילית לתת
את האישור לנכי צר,״ל, החלה התרוצצות,
שבמהלכה נחשפו עובדות מוזרות:
• המועצה לא רצתה לתת לנכי צה״ל
להקים תחנת דלק מפני שראש־המועצה בעצמו
רצה להקים במקום תחנת דלק•
,ראש־המועצה לא רצה את תחנת הדלק
כאישיות פרטית, אלא כנציג החברה לפיתוח
נצרת, בה שותפים המועצה המקומית
וחברת עמידר, ושמניותיה רשומות על
שם אנשים פרטיים, כמר אלון וכמה מעובדי
עמידר, שאינם עובדים עוד בחברה. למעשה
הוקמה חברה זו עוד לפני שהיתר, קיימת
המועצה המקומית בנצרת עילית, ולא חל
עליה כל פיקוח של משרד־הפנים.
• סינהל מקרקעי ישראל הקציב למר
אלון שסח להקמת תחנת הדלק, בניגוד להסכם
עם אירגון הנכים, על־סמך הטענה המוזרה
:״כי המשא־והמתן עימו החל עוד
לפני שההסכם נכנס לתוקפו.״
• מינהל מקרקעי ישראל ביטל בזמנו
את חוזה החכירה עם החברה לפיתוח נצרתן
ואף החזיר לה את הכסף ששילמה. אולם
המועצה המקומית של נצרת עילית סרבה
להכיר בביטול החכירה. במכתב שנשלח למקרקעי
ישראל נאמר :״מרשתי דוחה את
טענותיכם כי החכירה של החלקה האמורה
בוטלה, ורואה את עצמה כמחזיקה כחוק בחלקה
האמורה*.

נלחמנו
על התחנה !

** וטל,ה אלון וסגנו, מנחם אריאב, ל<#
הסתירו, לשם מה דרושה להם תחנו*
דלק. לאחר שתוקם התחנה, סענו, אפשר •
למכור את הבעלות עליה ב־ 250 אלף ל״י,
אולם הם לא הצליחו להקים את התחנה,
למרות כל הקשרים הטובים שלהם. הסתבר
להם כי בידי סוכן חברת דלק בנצרת, י
יעקב סאלם, יש חוזה עם החברה, לפיו
אסור למישהו להקים תחנת דלק ברדיוס
של 15ק״מ מנצרת תחתית, בלעדיי. לכן
ניסו השניים להכניס את סאלם כשותף.
אבל מצד שני הם המשיכו להתנגד בכל
תוקף לשתף את נכי צה״ל בתחנה, כפי
שמחייב ההסכם בין מינהל מקרקעי ישראל
לאירגון נכי צה״ל.
אמר מנחם אריאב :״את התחנה הזאת
נקים אנחנו! יש שטחים פנויים של מאוון
דונאמים. מדוע לא יקימו שם תחנות־דלק
אם דואגים לנכי מלחמה, נדמה לי שצריך
לדאוג להם לא רק בשיקומם בתחום נצרת
עילית, אלא גם בנצרת. אנחנו נלחמנו על
החתנה הזאת, השקענו בה כספים, אנחנו
רוצים שהישוב ייהנה מהרווחים שלה!״
המלחמה על תחנת־הדלק בנצרת עילית
עוד לא נגמרה. ועדת־הפנים של הכנסת
לא הצליחה לשכנע את ראש־המועצה נצרת
עילית להתיר לנכי צה״ל להקים תחנת־דלק
בתחומה. השבוע, בפגישה שתיערך
בין ראשי משרד־הביסחון ואירגון נכי צה״ל
לבין ראשי מועצת נצרת עילית, ייע פה
מאמץ אחרון לשכנעם כי תחנודדלק על
קרקע של המדינה היא זכותם של: כי
צה״ל יותר מאשר של ראש־המועצה וסגנו.

אומנת הקצין הוציאה בוגיומה 200
אלו וניסתה לשדם חובות ־ בגופת

לה, שאם היא תצטרך את הכסף לזמן
ארוך יותר, שרק תגיד, זה לא דחוף לי.
״אבל אחרי חודש ימים התחלתי להרגיש
שמשהו לא בסדר. למרות שהיו לה
חובות של אלפי ל״י, היא היתה נוסעת
כימעט כל שבוע למיספר ימים עם הילדים
לאיזה מלון מפואר. התחלתי לדאוג. אשד,
אלמנה, שאין לה הכנסה — וחיה כמו נסיכה.
״כשהגיע זמן פרעון הצ׳ק הלכתי לבנק.
נעשה לי חושך בעיניים. הפקיד צחק לי
בפנים. הוא אמר שהחשבון שלה סגור
מזמן. אין בו גרוש.
״רצתי מייד לאהובה. היא נתנה לי צ׳ק
אחר, לעוד חודש. כמובן שגם לצ׳ק הזה
לא היה כיסוי. כך היא דחתה אותי בלך־
ושוב בסיפורים אלגנטיים במשך שבועות.
למרות הכל לא רציתי ללכת למשטרה.
אמא שלה התחתנה בדיוק באותו זמן עם
איזה אמריקאי, וחשבתי שאולי הוא עשיר
ואני אקבל את המגיע לי. אבל בעלה החדש
מת כעבור חודש ולא יצא מזה כלום.
״אז הבנתי שהכסף אבוד. הלכתי למשטרה.
אמרו לי שם שאני לא הראשון, ושכמעט
אין לי סיכוי לראות את הכסף.״

•^מאסר לא פתר את התעלומה שן
)אפסה את הפרשה מרגע שהתפוצצה
החוצה: כיצד אירע שאנשי־עסקים מנוסים
הילוו לה סכומים כה נכבדים? נכון שרבים
מהם היו ידידיה וידידי־משפחה ותיקים.
נכון שהיא אשר, יפיפייה. ייתכן שגברים
נוספים יכולים לספר על סצינות־עירום ב־

אפילו תמונה אנטיקה זו
אינה מצליחה להסתיר את
יופייה של האלמנה, שאהבה ממון יותר מכל.

השקיעה את כספה בעסקים, הפסידה את
כולו — ונכנסה לחובות נוספים.

מיטה, כדוגמא אבי חלמיש. אך כל זה עדיין
לא סיבה מספקת לתת עשרות אלפי לירות
לאשה, הידועה מזה שנים כשקועה בחובות.
את המפתח לתעלומה סיפקה אמה האלמנה
של אהובה, מינה טורקניץ. בדמעות
בעיניה סיפרה היא לכתבת העולם הזח
על הצד השני של המטבע:
״האמת היא שכולם חשבו לנצל אותה.
היא עשתה רושם טוב, סיפרה שיש לה
הרבה כסף באנגליה — והם רצו להרוויח
עליה. אחרת, אני שואלת, למה הם הילוו
לה עשרות אלפי לירות? אף אחד לא נותן
כסף סתם. אני פעם רציתי ללוות בבנק,
ששם אני לקוחה ותיקה מזה עשרות שנים,
500ל״י. הם ביקשו כל־כך הרבה ביטחו-
נתו וערבים, שוויתרתי על זה. ופה פיתאום
נתנו לאהובה אלפי לירות בלי ביטחונות.
״האדם הזה מסקנדינביה, למשל, נתן לה
רק 8000ל״י מזומן — והיא נתנה לו צ׳ק
על .8,400 זאת אומרת שהוא רצה להרוויח
ריבית של 25 אחוז. אדם כזה, שרוצה
רווחים קלים, צריו לקחת בחשבון שהוא
מסתכן. מלבד זאת הוא היה עולה חדש,
ועל־ידי הקשרים של אהובה הוא נתקבל
לעבודה במשרד ממשלתי במישרה טובה.
קודם הוא ניצל אותה, וקיווה לנצל אותר.
עוד מכל הצדדים — ועכשיו הוא מופיע

בתור צדיק גמור ומתלונן עליה במשטרה.
״אדם אחר, שאני לא רוצה לנקוב בשמו,
הוא בעל מיטפר תיקים במשטרה. הוא רצה
להשיג מטבע זר בדרך בלתי־חוקית, ונתן
לאהובה אלפי לירות ישראליות כדי לקבל
תמורתן לירות שטרלינג באנגליה. כשאר,ובה
לא יכלה לשלם לו, הוא איים עליה
בטלפון שיהרוג את הילדים.״

ך • בתש לי איננה פושעת, היא פשוט
נשברה,״ הצהירה האם מרות .״לא יכלה
לעמוד בכל הצרות שנפלו עליה ונשברה.
אנחנו היינו משפחה עשירה מאוד.
היו לנו בתי־חרושת ומיגרשים• לאהובה אף
פעם לא היה חסר שום דבר. גם אחרי שהתחתנה
היו לה חיים טובים. בעלה היד,
קצין גבוה בצבא, היא הסתובבה תמיד בחוגים
של החברה הגבוהה, ואנחנו עזרנו לה
תמיד כשהיה חסר לה כסף. עד שבעלי מת
היא לא ידעה מה זר, דאגה. והיא היתד, תמיד)
אם מסורה מאוד לילדיה. תמיד רצתה רק
שלא יחסר להם כלום. וכשבעלה מת, זה
שבר אותה. וכשראתה שכולם נותנים לה
כספים בקלות, היא חשבה שאפשר להמשיך.
״אולי עכשיו יותר טוב לה, כשכל הדאגות
ירדו ממנה. היא יושבת אמנם בבית־סוהר
— אבל הרדיפה הגדולה נסתיימה.״

שתושבי העיירה סובלים ממחסור במים —
בעצם ימי־השרב הלוהטים. ואילו בחורף,
לעומת זאת, הם מוצפים שיטפונות המאיימים
להטביעם.
לדעת התושבים, אשמים בצרות אלו חברי
המועצה, הדואגים רק לנהל את מלחמותיהם
האישיות, מזניחים תוך כדי כך
את ענייני־המקום.
כולם נעדריס. טוענים התושבים:
ראש־ר,מועצה, משה מייבסקי, איש ד,מם־
ד״ל, משתתף זה כבר שנה תמימה רק בישיבות
הדו־שבועיות של המועצה, אינו
משמש בתפקידו במשכורת. במקום זאת,
הוא עובד כפקיד בכיר במפעל־ד,טקסטיל
המקומי, אופאר. ואילו ראש־ר,מועצה, בפועל,
רפי מלכה, איש המפד״ל גם הוא,
התכעס בשעתו על מד, שהתכעס, נטל ל־

עצמו חופשה, ויצא לירושלים, שם הוא

ך * פרט הסנסא צי וני ביותר בפרשת
( | הסתבכותה של אהובה גזית, החשודה
בהוצאת 200 אלף לירות במירמה, נחשף
רק השבוע: היה זה הגילוי שאשת־החברה
ניסתה לשלם את חובותיה — בגופה.
גילה זאת אחד מקורבנותיה, אברהם חלמיש,
בעל חנות רהיטים ברחוב בן־יהודה
בתל־אביב. סיפר אבי לכתבת העולם הזה :
״אהובה באה לחנות שלי, וקנתה רהיטים
באלפי לירות. תמורתם היא נתנה לי צ׳ק.
כשמסרתי את הצ׳ק לפרעון, הוא חזר עם
הסימון הידוע לש־מצה נא לפנות למושך.
ניגשתי לביתה בו ביום. פתחה לי את הדלת
בתה בת החמש. גברת גזית שכבה
במיטתה, מכוסה בשמיכה דקה. כשביקשתי
את הכסף, היא נתנה לשמיכה ליפול, וגילתה
לי את גופם העירום. אבל זה לא עזר
לה. אמרתי לה שאני רוצה את הכסף. רק
את הכסף. היא הציעה לי אז לנסוע ללונדון
על חשבונה, לקבל שם את הכסף מעו־רך־הדין
שלה. היא טענה שאינה יכולה
להעביר את הכסף ארצה באופן רשמי,
ומשתלם לה לשלם לי את הנסיעה. החלטתי
להתייעץ תחילה בעורך־דין שלי, וקבענו
פגישה נוספת.״ היא לא הופיעה לפגישה
— ונעצרה באותו יום.
בזאת הגיעה לשיאה הפרשה הפנטאסטית,
שתחילתה בהולנד, לפני כחמש שנים, כאשר
סגן־אלוף בשם גרשון מרדכי גזית נהרג
שם בתאונה מיסתורית, עת נפלה מכו־ניתו
לתעלה — וסופה השבוע בתל־אביב,
כאשר אלמנתו נידונה לארבעה חודשי מאסר
על עבירות־המירמה שלה ומשיכת־צ׳קים
ללא כיסוי על מאות־אלפי לירות.

הו כ ה הי תד! אשתו של סגן־אלוף
גזית. במשך 12 שנה, ילדה לו ארבעה
ילדים. בעזרת הוריה בעלי־האמצעים, ומעמדו
הרם של בעלה, ניהלה חיי־מותרות
ורתחה על רמה גבוהה ביותר: דירה מחד־חת,
מכונית פרטית ונסיעות לחוץ־לארץ
היו עבורה דברים מובנים מאליהם. לוא
היה קיים בישראל חוג־סילון, ניתן היה
לומר שאהובה משתייכת אליו.
המצב השתנה כאשר אביה נפטר. אמה
האלמנה לא יכלה להמשיך לספק לבתה
כספים כמקודם. משכורתו של בעלה —
5 ניסתה לפתות
לקבל נספו וזכה, לדבריו, בהצעה רומנטית.

במדינה
(ר,משן מעמוד )19
לא כן משטרת חיפה. סמ״ר אברהם מר־מור
ביקש משופט השלום החיפאי צבי
לוין צו־תפיסה כנגד מלאי ד,רפורטים שנשארו
אצל בעל המיסעדה, משה שטרית.
השופט הוציא את הצו המבוקש בגלל ״הפצת
מיסמכים המתיימרים להיות טופסי משטרה
רשמיים״ .סמ״ר מרמור אף ביקש לעצור
את שיטרית, באשמת הטעיית הציבור.
שטרית טען כי בשום מקום בדו״ח הפרטי
שלו, לא הופיעה המילה משטרה, פרט למקום
המיועד לחתימת השוטר בו היה כתוב:
״שוטר 000000 אבוטבול ירחמיאל״.
״אין בכל המשטרה שוטר בשם זה״,

היתר. רק משכורת. ההגיון דרש שאהובה
תתאים את עצמה למציאות החדשה ותצמצם
את הוצאותיה. אולם היא סירבה אפילו
לשמוע על כך: היו לה ידידים בלונדון,
בפאריס, באמסטרדם — והיא הרגישה חובה
לעצמה לבקר אצלם לפחות פעמיים בשנה.
לקבלות־הפנים הרבות אליהם הוזמנה,
היתד, חייבת להופיע כל פעם בשימלה
חדשה. והיה עליה גם, כמובן, לארגן קב־לות־פנים
ומסיבות בביתה שלה.
כך הידרדרו הדברים עד אשר, בנובמבר
,1964 נהרג בעלה של אהובה באותה תאונה
מיסתורית — שנשארה מיסתורית עד היום.
אהובה נשארה אלמנה עם ארבעה ילדים.
מחברות־הביטוח היא קיבלה, לדבריה, מקדמה
של 70 אלף לירות. כסף זה יכול היה
להספיק לה לשלם את חובותיה ולארגן מ־חדש
את חייה, תוך שהיא מתפרנסת למחייתה
מדקורציית־פנים או קוסמטיקה, שני
מיקצועות בהם התמחתה.
אולם אשת־החברה היפהפייה לא היתד,
מסוגלת לוותר על חיי־הזוהר והמותרות גם
לאחר שהתאלמנה. במקום להחזיר חובות,

אהובה

דולצה רטח

ץ* יפר אחד מידידיה הנדיבים, עולה
^ בעל-אמצעים מסקנדינביה:
״היכרתי את אהובה לפני מיספר חודשים
בקבלת־פנים אצל ידידים משותפים, אנשים
מכובדים, ידועים בארץ. היא עשתה רושם
כביר. יפה, אלגנטית, בעלת כושר־שיחה
אינטליגנטי ומבדר. אשתי והיא הפכו מייד
לחברות. אהובה החלה מבקרת אצלנו בבית
ואנחנו אצלה. גם הילדים שלנו, שהיו
באותו גיל, מצאו שפה משותפת.
״כחודש לאחר שהיכרנו, היא ניגשה אלי
יום אחד וסיפרה לי סיפור נוגע־ללב. היא
לוותה כסף מאדם מסויים, וזה דורש פית־אום
שהיא תחזיר לו לפני הזמן. לדבריה,
נמצא כל כספה, המסתכם באלפי לירות
שטרלינג, באנגליה — וזה יקח לה חודשיים
להסדיר את העברתו לארץ.
״האמנתי לה בלי היסוס. שאלתי אותה
לכמה היא זקוקה. היא אמרה לא הרבה,
8,400ל״י. נתתי לה את הכסף, בלי לחשוס
פעמיים, ולקחתי ממנה צ׳ק דחוי לחודשיים
תמורתו. היא עשתה כזה רושם טוב, של
אשד, מהימנה, בעלת כסף, ואם כל־כך
מסורה לילדיה — שעוד הוספתי ואמרתי
טען שיטרית .״אבוטבול זה שם של ספרדים
וירחמיאל של אשכנזים.״
נימוק זד, שיכנע את משטרת חיפה, שדחתה
בינתיים את מעצרו של שיטרית.
קללות באופקים

עסקנים

קללות הינן כיום המיצרך הפופולארי
ביותר בעיירת־העולים אופקים. השימוש
בהן עולה על גדותיו — וכולן שלוחות
מתושבי־העיירה — אל נבחריהם, חברי המועצה
המקומית, ללא הבדל אם אלו משתייכים
למפד״ל או לעבודה. הסיבה לזעם
מוצדקת לכל הדיעות: זו השגה השלישית

מנהל את ישיבת פורט־יוסף. בלכתו לעיר־

הקודש, נטל עימו מלכה גם את זכות
החתימה על צ׳קים.
גם מזכיר־מועצה אין לעיירה האומללה.
מנהל מחלקת־ו־,חינוך י, שהוא — במיקרה
— גיסו של ראש־המועצה — ממלא גם
את תפקיד המזכיר. דבר זה, טוענים הטוענים׳
גורם לכך שאין לאופקים לא מזכיר
— ולא מנהל מחלקת־חינוך.
בימים האחרונים, חזרו המים לזרום בבתי
תושבי־העיירה. אולם ההסדר שהושג
עם מקורות הוא זמני בלבד — זאת יודעים
הכל במקום. הסיכויים הם, חוששים
התושבים למודי־הנסיון, שהם עלולים לקום
באחד הבקרים הלוהטים — ולגלות ששוב
ניתקו אותם מרידות־ד,עסקנים מהמים.

^ 1איו הבריחה המשטוה סוו-סוו להטו את תדאב־נ לעיו 3וע1ים
ודומה * 3ואנ דו האוזניים? וינדה תעזוו * זוהו קרא: ב! 11 ,,אנשרום

ת״א נ7זגרה
האוראדום הצהוב נשרף. הלך לעולמו,
בלי להשאיר שריד למזכרת לשלושת השותפים
עמוס קינן, אורי ליפשיץ ו-

גאזי חקק.

בימי חייו הקצרים והסוערים נערכו בו
הרבה הילולות. נולדו בו פיתגמים כמו:
״אדם לאדם זאב, אדם לחווה שפן״ .הומצאו
בו השמצות כמו זו על יגאל תומרקין,
המוכר את הפסלים שלו עם שירות של

כדי לטבע את צערם הקודר, שתר האורחים
כוס אחרי בום. כל הזמן המשיכו להגיע
אנשים עצובים, ואחרי שרבע הצער
טבע, לא נשאר ויסקי.
האבלים התנחמו בשמפניה. משמפניה עברו
לבירה, מבירה לליקרים ולכל מה שנשאר,
כדי שיפי שאולי ומדי לא יצטרכו
לסחוב הרבה הביתה.

חתיכות,
חתיכות
חר״כך אכלו סטיקים שהביא רפי. ואז,
בלי שהצמא והרעב יציקו להם, נתפנו
להעיף כמה מבטי־פרידה. הסתכלו ימינה —
ראו חתיכות. הסתכלו שמאלה — .גם כן
ראו חתיכות. מייד החליטו שזה לא עסק,
וכי בצורה כזאת אפשר לקבל סחרחורת, ושצריך
לבחור מייד את הכי חתיכה ולשים

ה״אורדום הצהוב״ השרוף: אדם לחווה שפן
אותה באמצע. לשם כך בחרו במומחים הנודעים
רפי שאולי, ינוקא ומתכנן האופנה
פרדי, ואלה בחרו ביהודית פולה. לכבוד
הבחירה המוצלחת שתו עוד שמפניה,
ואז סגרו את המועדון.

מ 1ל טוב
תסלחו לנו אם השורות עקומות קצת.
זה בגלל שבחתונה של ר 1תי, הבת של
אדיה פילץ עם דורון בורנשטיין,
נשפך ויסקי כמים.
כל החברה הגבוהה היתה שם. במיוחד

הזוג בורשטיין: הסנדוויצ׳ים
הלכו -
רפי בלילה האחרון: צער -
אנזפא. התחילו בו הרבה אהבות ונגמרו עוד
יותר, ובכלל, היה שמח• תהיה נשמתו צרורה
בצרור החיים.
כוי להוסיף פצע על חבורה, נסגר מנדי׳ס
באופן סופי ומוחלט, ולתמיד. על־ידי המשטרה
ובית־המשפט. לכבוד האירוע באו תו־שבי־הקבע,
המשפחה והידידם לחלוק לז״ל
את הכבוד האחרון.

-בוויסקי וגם בשמפניה: מלכת הלילה האחרון יהודית סולה

מה קרה לסגנית באשו הכניסה את וגליה ובוינה ברומא
פאטריסיה פוקסטרלי היא איטלקית
יפהפיה בת . 22 חוץ מזה היא
סגנית מנהל ״אל־על״ ברומא. חוץ מזה
היא הופיעה בסרטו של רוברטו רוסליני.
אם אתם חושבים שפאטריסיח עובדת
קשה מאוד ושמגיע לח חופש, אז את ם
חושבים בדיוק מה שפאטריסיח חשבה,
כשישבה ברומא ליד הבריכה בווילה של

פאטריסיה פוקסטרל י עם דני בן־אב: מי מוכן להראות?

-אחרי המישמיש: אבא פילץ

מרצ׳לו מסטרויאני.

כל מיני מנהלים ושרים בממשלח. כמו, לפי

היא טבלה את רגליה היפות במים,
קימטה את מיצחוז החמוד והירהרה
לה: לאן אטע לנוח מעמלי !
הגורל העיוור זימן למקום את דני
בן ־ א ב, שסיפר לפאטריסיח על ישראל,
ועל החלוצים ועל ביאליק. כשהגיע לירושלים
המשוחררת, הוציאה פאטרי-
סיה א ת רגליה מהבריכה ואמרה מה
שאמר אריכמדט: זהו זה.
אחרי ארבעה ימים הגיעה פאטריסיה
לישראל ודני מראה לח את הארץ לאורכה
ולרוחבה, כולל כל מועדוני-
הלילה. והאינטואיציה השפלה שלנו לוחשת
לנו באוזן שחלק נכבד מ הק הל שם
מוכן להקריא לפאטריטיה את ביאליק.

החברה הגבוהה התנהגה יפה מאוד, וב־אופן
עממי, לעסה במרץ רב את הסנדביצ׳יס
הקטנים ואת הביצים הממולאות, תוך התבוננות
מהורהרת במיורקת־המים שעמדה על
השולחן, איפה שקודם היו המישמשים.
כשהסנדוויצ׳ים הלכו בדרכם של המיש־
.מישים, עברה החברה הגבוהה לגולאש.
הגברות הצליחו איכשהו להסתדר עם הגו״
לאש, למרות שידן האחת היתח עסוקה ״ב־קטיפת
הפרחים שעמדו לקישוט. מה שמוכיח
שאנחנו היהודים יכולים לעשות ביד
אחת יותר משהגוייס עושים בשלוש ידיים.

סדר החשיבות וההופעה: עזר וייצמד,
פינחס ספיר, זיוה יריב, יגאל
אלון וחיים כר־לב. נס השופט מלחי.

אוזניים אטוסווז
תשמעו, מסתובב כאן חתיך לא־נורמלי.
מי שרואה את מייק ליפי, חושב שזה
פליי־בוי. ורק העין החדה של נילי אקר־

ועוד אין. למה שמייק הוא מנתח לאוזניים
בעל שם עולמי. וחוץ מזה הוא אלמן,
ויש לו שתי בנות. הוא מנהל את צוות
על פוקח האוזניים: ד״ר מייק ליפי עם נילי אקרשטיין

לינדה עם מייק סטולוביצקי: פוקחים עיניים -
שטיין, זו שדומה לקלאודיה קארדינלה,
ראתה מייד שזה לא, שזה דווקא רציני.

הניתוח לאוזניים בבית־החולים בעיירה וארן
ליד קליבלאנד בארצות־הברית. ושם קנה לו

מתע ( 1ן

מוניטין ותהילה גדולה בשטח הרפואה.
אז ביקשו את מייק לבוא קצת לישראל,
מפני שיש פה המון אוזניים אטומות, שצריכים
לפתוח אותן. והוא בא בהתנדבות,
על חשבונו. לקח מייק את המומחה לשמיעה
שלו, אמריקאי ממוצא איטלקי בשם טוני.
ואם מייק נראה כמו פליי־בוי, אז טוני
נראה כמו פליי־בוי בריבוע. אבל הוא מומחה
גדול, ויש לו תואר של דוקטור לפילוסופיה.
וכדי
להשלים את האנסמבל, לקח מייק
את שתי האחיות הכי טובות שלו, סאנדי
ולינדה. ואם מייק וטוני נראים כמו פליי-
בויס, אז סאנדי ולינדה נראות כמו חתיכות
עולמיות. כשהן באות לפקוח לחולה און
האוזניים, הוא פוקח את העיניים.
לינדה אומרת ״תודה רבה״ ,וסאנדי אומרת
״מה שלומך?״ ולינדה מוסיפה ״זה

יפה מאוד״ ,וסאנדי אומרת ״אני רוצה לרקוד״
.כל זה בעברית, מפני שד״ר מייק
הוא אום רציני, ועמד על כך ששתי האחיות
שלו, שהן נוצריות למהדרין, תלמדנה
עברית לפני בואן הנה, כדי שתוכלנה לדבר
עם החולים אחרי שהשמיעה חזרה אליהם
סוף־סוף.
אז כשכל החבורה הזאת הופיעה במועדון־
לילה, אתם מתארים לכם מה שקרה. מייק
— לא ד״ר מייק, אלא מייק פטולד
כיצקי, איש יחסי־הציבור, ישר התלבש
על סאנדי. וכל הבנות רצו להתלבש על
מייק הדוקטור — אבל אי־אפשר היה. למה
שנילי ראתה אותו קודם, וכל זמן שהוא
כאן, הוא שייך לה.
רק בערב. כי ביום הם נמצאים כולם ב־תל־השומר,
ועושים שניים־ שלושה ניתוחים,
ואפילו ארבעה־חמישה, אם צריך.

כדי לקחת חלק באושר הכפול, קמו הידידים
וקרובי־המשפחה בשבת בבוקר, ובמקום
לנסוע לים, נסעו לבריתות המילה.

דשא. יונתן רץ וחיבק את שירלי בזרועותיו
ונישק אותה בחום, וכשפשנל הגיע,
כבר לא היה מה לעשות, אלא שמראהו
הפחיד בצדק את הבן של יונה עטרי, שפרץ
בבכי, ורץ לאמא שלו. הוא כבר יחזיר ליונתן
בהזדמנות אחרת. לפי צורתן של
הרבה גברות מבין האורחים יהיו לו הזדמנויות
רבות בעתיד הקרוב. הן כולן
הרות: זוהר אוריין של נחום רז,
אשתו של פשנל, ועוד ועוד.
הרות התחלה שתו ויסקי אצל אורי זוהר.
עשו פוצי־מוצי לילדי הידידים, והסתכלו

ל ת עו ת ־
ט חנו
יז ט ת
אבשלום זוהר: אחרי
האדם המאושר ביותר בעולם, השבוע,
היד, מולי ק עינ ב, שסוף־סוף, אחרי שלוש
בנות, ערך ברית־מילה לבן. גם לאורי
זוהר נולד בן באותו יום, אבל אורי לא

התרגש כמו מוליק, כי הוא כבר רגיל לעניינים
כאלה. יש לו בן מקודם, ששמו
פישל, ואפילו עוד בת באמצע, ששמה
אחי־נועמי, לשם גיוון.

אורי זוהר ומוליק עינב: אב מחבק אב

האדון והגברת אריק שרון עם

המוהל: על קיבה ריקה

בחדווה איך שחותכים לאכשלום. אחר־כך
ארזו את האשד, והילדים לתוך האוטו ונסעו
מהר לאכול בשר אצל מוליק, כי זה
לא בריא לשתות ויסקי על קיבה ריקה. אצל
מוליק ראו איך שחותכים ליפתח, ושוחחו
על עינייני דיומא• רק לילדים לא היה מה
לעשות. כי הם לא שותים ויסקי ולא מכירים
את דיומא, ואת הפוצי־מוצי גמרו לעשות
להם אצל אורי זוהר. לכן החליטו ההורים
לתת להם להסתכל במה שעושים ליפתח.
יונתן של רבקה מיכאלי אמר שהוא
רוצה תפוח.
רבקה מיכאלי אמרה: תאכל בננה. יונתן
אמר שהוא לא רוצה בננה, אבל לא היה לו
זמן להתווכח, כי בינתיים הרביץ הבן של
יונה עטרי לבת של אברהם (פשנל)

מי זאת?
קרא בשבוע הבא

אנשים
הנטיעה של ברזילי

אם היו שולחים את שר־המשטרה אליהו
ששון להיפגש עם המלך חוסיין, הוא
היה פותר הרבה בעיות. אולי אפילו היה
מצליח לעשות שלום עט הממלכה ריהאש־מית.
כי ״כשחוסיין היה בן תשע, הוא היה
יושב על הברכיים שלי, כל פעם שהיית״
מבקר את סבו עכדאללה ״,גילה ששון
השבוע .״ביקרתי אותו יותר מ־ 30 פעמים.״
<• מתי הופיע בפעם הראשונה שמו של
יאסיר עראפאת בעיתון? השבועון המיצוי
אל־מוצאוור גילה זאת השבוע: זה
היה ב־ , 1956 שבועות מעטים לפני מלחמת
סיני. נציג ישראל בפסטיבל הנוער בפראג
הכריז :״ידינו מושטות לשלום. מדוע דו
חים
אותן מדינוח־ערב?״ מזכיר אגודת ה־כטודנטים
הפלסטיניים קפץ ממקומו, ביקש
רשות לתשובה. אך הנשיאות לא נתנד לו
אותה, על כן הסתפק בקריאת־ביניים :״שים
ידיך בכיסך! הערבים לא ילחצו אותן!״ המזכיר
היה יאמיר עראפאת, וסיפור המעשה
זכה לפירסום באל־מוצאוור, שכבר אז קבע
כי הצעיר הפלסטיני הוא ״נביא הנקם״• •
ברוב הארצות ממונה בדרך כלל שר־הברי־אות
על הבריאות. גם בארץ. לכן מפליא
היה לראות את מכונית הסינזקה 1500 של
השר ישראל כרזילי נוסעת במהירות של
למעלה מ־ 120 קמ״ש בכביש ירושלים—תל־אביב,
כשהיא עוברת על הפסים הלבנים
ונהגה אינו שם לב לתמרורי התנועה. ל-
תשומת־ליבו של השר, שישב במושב האחורי
של המכונית: במהירות כזאת פגיעה
בהולכי־רגל או במכוניות חולפות, זה בכלל
לא בריא # .מי זכאי להנחה בהתקנת מכשיר
טלפון? אליבא דשר־הדואר ישראל

ישעיהו, לא נכי־צה״ל. לאחר ארבע שנים
של דחיות, החליטו השבוע הנכים להשבית
את לישכת השר בירושלים. הם הגיעו לירושלים
מכל קצות הארץ, והשתלטו על המשרד.
כשהגיע באותו יום השר ללשכתו,
הוא מצא, יושב על כיסאו, את הנכה קטוע
שתי הרגליים חנן לזרוביץ ן )44 מבתים
.״סליחה, אדוני, זה מקומי,״ ניסה השר
להתלוצץ .״כן, אבל לי אין עדיין טלפון,״
השיב לזרוביץ ברוגז. י • במצב לא נעים
עמד השבוע היועץ המשפטי לשעבר של הממשלה,
משה בן*זאכ. היה זה במישפט
ההסתדרות נגד 15 עובדי ועד התיפעול של
נמל אשדוד, בו הוא משמש כתובע. הנתבעים
אירגנו מקהלה מאולתרת, שצעקה לעברו
:״אנחנו מממנים את המשכורת שלך,
ואתה אפילו לא ירדת לבטן של אונייה כדי
להבין מה זה נורמה!״ #בכלל היה שמח
במשפט. בשלבים מסויימים שלו אפילו התחלפו
התפקידים. אחד הנתבעים, יוסף

.כרוך, סמל־צנחנים לשעבר, קם ממקומו
על ספסל הנאשמים, והטיח כלפי נציגי ההסתדרות
:״ההסתדרות רימתה אותנו. אנחנו
לא יושבים כאן בנתבעים אלא כתובעים; ההסתדרות
היא הנתבעת. איפה נשמע דבר
כזה שנציגי פועלים ילכו נגד הפועלים?״ •
השר מנחםכנין נעלב מאוד כשקרא את
דבריו של ראש המועצה הדתית בתל־אביב,
פינחס שיינמן, שאמר :״מלחמה לנו
הן עם הימין והן עם השמאל.״ בגין הורה
לראש לישכתו לצלצל לשיינמן ולדרוש
ממנו הסבר, למי התכוון בדיוק כשאמר ״הימין״׳
האם לבניו? שיינמן לא התבלבל,
השיב מייד בטלפון :״מה פתאום? מאז הצטרפה
גח״ל לממשלה, היא כבר לא ימין.״
#מה לא עושים כדי לחזור בתשובה? ח״כ
שמואל מיקוניס ממק״י, שבמשך שנים
רבות קיבל את דבריה של ברית־המועצות
הקומוניסטית כתורה שאין עליה עוררין,
מוכן היום אפילו להשמיץ אותה, כדי ש־

בצעדי האופנה
במכנסי העונה
גברים המק פי די םבל בו ש ם
מ ע דיפי םאתמ כנ סי הקי ץ

0 1 0 1 0 1 1
כדא פו ט ר
להשיג במבחר הגדול
ביותר של דגמים ח די שי ם
בבתי ה או פנ ה של

תל־אביב: רח׳ דיזנגוף וסו, דחי אלנבי ,74 דחי גחלת בנימיו 44

בתי האופנה של מ צקין
זכו במשאל דעת הקהל בתואר בתי המסחר
המובחרים להלבשת גברים.
חיפה: דחי הרצל 7ז

יגידו שהוא בסדר. השבוע, למשל, הוא
הישוזה מעל בימת הכנסת את הפירסומים
המופיעים בעיתונות הרוסית על ישראל ל־
״עלילות־הדם מימי־הביניים.״
הנבואה קלאוזגר
מה לא עושים בשביל הפאנטומים? אפילו
ערבי־ראיונות ומכירות פומביות עושים בשבילם.
השבוע, למשל, ערך היהלומן יצחל,
דנקר בביתו שבהרצליה מ ן ערב כזה.
היו שם השחקנית־זמרת רחל אטאיס, הזמר
אריק איינשטיין, הבמאי אורי
זוהר, ח״כ שמעון פרס, הזמר דני בך
ייטראל וגם מנהל חברת אולימפיק בישראל,
זאב קים. אחרי הראיונות והמכירות,
הגיעו ההגרלות. מי זכה בפרס הראשון
(כרטיס־טיסה לאירופה, מתנת חברת־התעופה
סוויסאייר)? זאב קיס, מנהל אולימפיק, כמובן.
י • מה הקשר בין חברת האוטובוסים
דן לבין עלילות ג׳יימס בונד? תתפלאו, אבל
יש קשר. לשניהם יש שיטות דומות. ומעשר,
שהיה כך היה: לאחר שהודלפו לידיעות אחרונות
מיסמכים חשאיים הקשורים בטיהורים
הפנימיים שנערכו בקואופרטיב, הורה היו״ר
החדש של מזכירות הקואופרטיב, יוסף
הורביץ, להטיל קנס אדמיניסטרטיבי בסך
500ל״י על כל חבר שידליף אינפורמציה
לעיתונאים. כאן מגיעים לדמיון לג׳יימס
בונד: שליחים מיוחדים של החברה החלו
במעקבים. הם הציצו לפינות חשוכות ול־בתי־קפה
מוארים כדי לגלות פגישות של
חברים עם עיתונאים. אבל בניגוד לדבור
הקולנועי, הם לא מצאו, מפני שרוב הפגישות
התקיימו בקפה אנגל בתל־אביב . ,ה

ד,מדליפים שלי הם גם המדליפים שלו,״
אמר למראה הנוכחים בחתונה כאשר
חנך השבוע רפאל הלפרין את מיתקן
רתיצת־המכוניות החדיש שהביא ארצה, נתקעה
אחת המכוניות באמצע נחש־ד,תנוער,
הענק של בעלי־רכב, שמיהרו לנצל את הרחיצה
חינם שהעניק ד,לפרץ באותו ערב.
בעוד שוטרי־התנועה שמסביב מנסים להתגבר
על המהומה, ניגש אלוף־העולם בהיאבקות
אל מאחרי המכונית, שם כתף בריאה
ודחף את המכונית התקועה בשלוות־נסש
לאורך כל הדרך עד פתח המיתקן # .מי
בארץ לא יודע מה קרה ב־ 5ביוני? אבל
זה שמדי שנה, ב־ 6ביוני, חוגגת העיתונאית
מירח אברך יום־הולדת, לא כולם יודעים.
השגריר האמריקאי וולוורת כרכור
כן יודע. לכן הוא עורך השנה, בתאריך זה,
מסיבה גדולה, בה יחגגו המסובים את יום־
הולדתה ד,־ 44 של ידידתו העיתונאית. ההפתעה
אותה שומר השגריר: יומיים קודם חל
גם יום־הולדתו • .כמה מאמני הצמרת של
ישראל התנדבו להופיע בפני חיילי צד,״ל ב־בסיני.
כמנחה הערב שימש השחקן
אריק לכיא. בתום הופעת האמנים
האזרחיים עמדה להופיע גם להקת השריון.
אלא שכאן פרצה השערורייה. אריק לביא
הציג את ה שריונאים במילים אלה :״אני
מצטער לקלקל לכם את הערב. אבל בתור
מנחה אני חייב לקרוא ללהקת השריון, שתציג
בפניכם את תוכניתה הבלתי מוצלחת.״
השריונאים לא הבינו את חוש־ד,הומור של
אריק, נעלבו, וסרבו לעלות על הבמה עד
שאריק לא יתנצל בפניהם. אריק סרב להתנצל,
ורק כשקיבלו פקודה, עלו חברי הלהקה
להופעה. הם הגיבו מאוחר יותר בצורה שכמעט
הביאה אותם למשפט צבאי. התוצאה:
ענף הווי ובידור של צה״ל יחליט בקרוב אם
ימשיך אריק לביא את הופעותיו בפני חיילי
צד,״ל • .פעם הוא היה ביטניק. אחר־כך
נהפך לשחקן, שאפילו התיאטרון החיפאי לא

סנסציה במשפטו של הנאשם
בנסיו! רוצוח אנשי־משסוה
ך * מתח באולם בית־המשפט המחוזי בתל!
| אביב, במשפטו של זאב (״אידיש״)
הורוביץ, הנאשם בנסיון לשוד ולרצח שוטרים׳
הורגש עוד לפני כניסתה של העדה.
ולא פלא: הדרמה של אשד, נשואה, הבאה
לספק אליבי לאהובה, שבתה את דמיונם של
כל הנוכחים. אך לא רק זאת: אם יחליטו
השופטים להאמין לדבריה, ייצא הורוביץ
זכאי.

״בעלי אינו
יודע מכלום״
ך * צ עי רהש חו ר ת ־ ה שי ע ר, בעלת ה!
| גוף החטוב והפנים הנאות, נכנסה פנימה
בלוויית השמש. היא שלחה מבטים מפוחדים
בקהל, הביטה בהיסוס לעבר הנאשם,
שהליט את פניו, קדה קלות לשופטים ועלתה
על דוכן העדים. שלא כמקובל, לא
נשאלה לשמה. עוד לפני כניסתה הוחלט
להיענות לבקשת ההגנה ולאסור את פיר־סום
שמה, בגלל היותה נשואה ואם לשני
ילדים.
לשאלות הסניגור, עורך־הדין דוב שילד
סקי, ענתה העדה, נפחדת :״אני פעם ראשונה
בבית־משפט. בעלי אינו יודע כלום על
העניין.״
על העניין עצמו, סיפרה העדה :״אני מכירה
את הורוביץ כארבע שנים. בבוקר אותו
היום שנעצר, נפגשנו ליד היכל התרבות.

ךיע | 1־ ךןןןי הובל ה רובץ ל
4חצרות הבתים בהם,

טוענת התביעה, עבר בבריחתו ממקום הפשע.
הורוביץ מליט פניו מפני המצלמות.
היה רב־סמל גואטה ברגע של זריקת המזוודה.״
ואילו
בעדותו של גואטה, המתייחסת לאותו
סיפור, נשמעים הדברים כך :״כשהגעתי
לפינת בר־אילן ופאיירברג, נזרקה מזורה
לעברי, והתגלגלתי. המרחק ביני לבין

האליבי:

אשת נשואה
שר־הדואר ישעיהו והנכד! לזרוכיץ שתפס את פסאו
לא, לנכה צה״ל
נמצא בבית הסמוך למשרדי זן # .כשסיפרו
לעורך השבועון הדתי פנים־אל־פנים, הרב
שמואל הכהן־אבידור, כי שגרירה החדש
של אנגליה בישראל מדבר עברית,
אמר :״לא אבדה תקוותנו. עוד יבוא יום
ושגריר ישראל בלונדון ידבר אנגלית...״
0פעילות רבה ביותר היתד, בשבוע שעבר
לבעלת אולפני הרצליה מרגוט קלאחנר
בשטח הספיריטואליזם, דווקא. תחילה פנתה
אליה השחקנית מריה של, שהגיעה לביקור
בארץ, וביקשה ממנה לערוך איתר,
סיאנס ספיריטואליסטי. אחר־כך העבירה מר־גוט
לשר־ד,ביטחון משה דיין תחזיות ביטחוניות
שהעלו הרוחות שלה. ואחרי שהיא
חזתה לפני מיבצע סיני שהמיבצע עומד לפרוץ,
יש לשער שהשר יתייחס לנבואותיה
ברצינות. רוח נוספת בה טיפלה היא רוחו
של חיים ארלוזורוכ. מרגוט קיבלה אינפורמציה
על רוצחי המנהיג הציוני ,״ועכשיו
אני בודקת אותה,״ גילתה.

השערורייה 22 אריק
להפתעת חייו זכה הכתב הצבאי של מעריב,
אלי לנדאו, כשהגיע בשבוע שעבר
לחתונתו של מתחרהו הוותיק, הכתב הצבאי
של ידיעות אחרונות איתן הכר .״הרי

הסכים להעסיק אותו, ולכן הוא החל מוכר
סטיקים. היום יש לג׳סי נחייסי מיסעדה.
לא סתם מיסעדה, אלא מיסעדת דגים. וכמו
כל דבר הקשור בג׳סי, גם המיסעדה שנפתחה
השבוע היא מקורית ביותר. הוא הצליח
להשיג כמה סירות ישנות, עשה מהן
שולחנות. בכיסאות משמשים ארגזים. הוא
התקשר עם אלי הדייג, וזה היקצה לו
פינה קטנה בחצרו שעל גדת הירקון, ליד
רדינג. אך מיסעדה ללא שם אי־אפשר. לכן
החליטו השניים, כטוב ליבם ביין, לקרוא
למקום: נווה המוזה.

פסוקי השבוע
• ראש־הממשלה גולדה מאיר :
״בשום פנים ואופן לא ניראה מיתון באופק.״
• הנ״ל :״השותפות עם הדתיים יקרה
לתנועת הפועלים.״

• מנהיג פועלי אשדוד, יהושע
פרץ :״לא פחדתי מהכדורים במלחמה ואיני
מפחד מההסתדרות. אז לחמתי למען המולדת
והיום — למען הפועלים.״
י• המלך חוסיין :״אני מעריץ את
הישראלים.״
• קצין כצכא ירדן, בראיון לעיתונאי
וינסטון צ׳רצ׳יל :״משה דיין גרם לכך
שניווכח עד כמה אנו אוהבים את חוסיין.״

היה זה ב־ 11 וחצי בערך, איחרתי קצת, כחמש
דקות. כשבאתי, הוא כבר היה שם.
הוא הציע לי לבוא לדירה של חבר. הסכמתי
לכך — בפעם הראשונה מאז שהכרתי
אותו• טיילנו לכיוון הדירה, חיפשנו את המפתח.
אך הוא לא היה. הדלת היתד, נעולה.
ירדנו למטה וקבענו להיפגש בערב.
היות והורוביץ עובד בערבים, הוא אמר לי
שיבקש מאביו להחליפו. הלכנו עוד כעשר,
15 דקות אחרי שירדנו מהדירה. הוא ליווה
אותי לקו חמש ושם נפרדנו.״
התובע אורי וגמן ניסה בשאלותיו לערער
את העדות ולשוות לה מימד בלתי־הגיוני.
הוא שאל על משפחתה של העדה, ילדיה,
שעות־האכילה שלהם, היכן היה בעלה בעת
הפגישה הגורלית. דווקא על שאלות אלו ענתה
האשד, הנשואה בביטחון גמור :״בעלי
עובד בלילה בבר, ומסיים בשלוש לפנות
בוקר. באותו יום לא ישן בעלי כשהלכתי
הילדים שלי בני שנתיים ושלוש
בעלי יכול להאכיל אותם, הוא עשה זאת
כבר לא פעם אם הייתי מאחרת לשעה
שבה הם צריכים לאכול, לא היד, הדבר חשוד
בעיניו. להיעדר בצוהריים זה תמיד פחות
חשוד.״

נושא המזוודה — שהוא הנאשם, לטענת התביעה
— היה קצת יותר ממטר.״
מי אם כן משקר? מלול, שרדף אחרי הבורחים
וטוען שלא ראה את גואטה באותו
רגע — או גואטה, הטוען שהיה במרחק
מטר מנושא המזוודה?
אלא שגם בעדויות ההגנה לא חסרות סתירות.
בגזר־דינם, יהיה על השופטים להכריע
אם להאמין לאנשי־המשטרה — או לאשר,
הנשואה האלמונית, שהוכיחה אומץ־לב כה
רב בבואה להגן על אהובה.
עדויות מוזרות
ך* אשה הנשואה היתד האחרונה בן
| רשימת העדים במשפט. לאחר עדותה,
יצא בית־המשפט לאיזור השוד והיריות ולמקום
בו נתפס הורוביץ. השבוע, כאשר
יסכמו עורכי־הדין שילנסקי ותוסיה־כהן את
נאום ההגנה, ייאלץ בית־המשפט לתת את
דעתו על הסתירות בעדויות השוטרים —
אשר כנגד אחד מהם, רב־סמל גואטה, הושמעו
טענות חמורות של לקיזות שוחד (העולם
הזה .)1656 הדוגמה ד״בולטת לחוסר־ההיגיון
שבעדות השוטרים הוא הקטע בעדותו
של השוטר שלום מלול. מלול טען
כי רדף אחרי נושא־ד,מזוודה, שנזרקה על־ידי
הנירדף בפינת הרחובות בר־אילן ו־פאיירברג
:״ראיתי את הבורחים כל הזמן,
גם כשהם סובבו את הפינה• לא אדע איפה

ה 1 ¥111111ר נשי_א בית־המשפט ה־מחוזי
ד״ר זאב צלם־
11 11111
נר מקבל במקום השוד הסבר ופירושים על|
פרטי השוד השונים מהתובע אורי וגמן.

— 2 7י

קולנוע

במדינה

סרטים

דרכי אדם
עובדה בדוקה

חדש לאשה ־ דפילטור ״לוך
הקרם העדין המרחיק את שערות
הרגליים תוך דקות ספורות
בעל ריח נעים ומתאים
לשמוש גם על חלקי גוף אחרים.

אשה יש
דירה אין

מצחיקונת (פאר, תל־אביב; ארצות־הברית)
זה נראה כמו סרט־הדרכה, שצריך
היה לשאת את הכותרת: אין לעשות מחזמר
אמריקאי.
איך לעשות? ככה: הסיפור צריך להיות
פשוט: הבחורה צריכה להיות שחקנית־רק־דנית־וזמרת,
כדי שתוכל לשיר ולרקוד במשך
הסרט. בהתחלה הכל צריך להיות
קשה. לא הולך לה, במיקרה שלנו יש לה
גם אף ארוך, ומיבטא יהודי, והיא לא מצליחה
לקבל תפקידים. אחר־כך, לאט־לאט,
היא צריכה להיכנס לעולם הזוהר, לקבל
תפקידים ראשיים, ולהופיע בהם, ולהיות
אומללה בחייה הפרטיים, במיקרה זה משום
שבעלה אינו מצליח כמוה, ובשעה שהיא
עולה ועולה בסולם הקריירה, הוא יורד
ויורד בקלפנות ובהימורי־סוסים.
זה הסיפור. אחר כך צריך פשוט למלא
אותו כסף. צריך להשקיע הרבה כסף בצי־לומי־צבע
מרהיבים, בכוריאוגרפיה עשירה,
במוזיקה, בתלבושות, ובעיקר להשיג כוכ־בת
גדולה כמו ברברה סטרייזנד, וההצלחה
מובטחת.
עובדה.
מי יודע

1X111:

מישחקים אכזריים (תל־אב־ב, תל־אביב;
ארצות־הברית) מייקל קיין עוזב את
אנה קארינה ומגיע לאי יווני, כדי למלא את
מקומו של המורה לאנגלית שנרצח. אג־טוני
קוזיך, שהיה בזמן הנאצים ראש־עיר,
ותושבי האי חושדים בו ששיתף איתם
פעולה, מקבל אותו בווילה שלו.
בהתחלה נדמה למייקל קיץ שבווילה
הזאת עוסקים בשדים ורוחות, אחר־כך נדמה
לו שהוא עוזר לאנטוני קוזין, רופא
במיקצועו, לרפא את קנדיס ברגן ממחלה
מיוחדת, אחר כך מתברר שאולי בכלל
מסריטים שם סרט, וגם זה לא ברור, משום
שאולי כל מה שקורה זה רק פרי דמיונו
ופרי ייסורי־המצפון של מייקל קיץ.
מה באמת קורה שם? יש שם סצינות
עם נאצים, ופרטיזנים, ובתי־קברות, וכנסיות
מיסתוריות, ורוחות ואנשים שנעלמים.
ומי יודע, מי יודע מה כל זה רוצה
להגיד.

יומן החדשות

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה יש ר אל י •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 סלם ון 5־,30134
תא״דואר • 130 מען מברקי: עולמשרם • בית־דם וס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ סין • 6גלוסות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״פב

* מי שיזדמן אי־פעם לדירה של גילה
אלמגור, ויזדקק במיקרה לבית־הכבוד
של אותה דירה, יוכל לעבור שם חוזייה
אינטלקטואלית מיוחדת. יש שם שתי תעודות
חתומות וממוגרות, זו לצד זו. האחת:
הודעה פיטורין מתיאטרון הבימה. כתיב
שם שמצטערים שאין להם מקום בשבילה,
ומקווים שהיא תמצא לה עבודה אחרת.
בשני כתוב שחבר־השופטים של פסטיבל
קאן מביע לה את הערכתו על מישחקה
בסרט המצוד. על המכתב (בניגוד למיברק
שקיבלה מויסקונטי מיד עם תום הפסטיבל)
חתומים גם הנציג הרוסי, הצ׳כי, היוגוסלבי,
וכל השאר.
* ביערות הקרן הקיימת, בין כל מיני
עצים, עם כל מיני שמות, של כל מיני
אנשים, יש גם עץ אחד על שמו של
עומר שריף. הוא הובטח לו על־ידי העיתונאי
ג. עיטור בתנאי שיסכים להתראיין
אצלו. הוא הסכים. ולא ברור אם
הוא חיכה לעץ הזה בכליון עיניים או לא,
בכל אופן השבוע הוא קיבל את התעודה
של הקרן הקיימת.
^ כדי להוכיח לכל התיירים המהססים
לבוא לארץ שלא נכון, כאן לא יורים, ואין
סכנה, ואפשר להסתובב ברחובות באופן
חופשי, בלי לדרוך על פצצות, ולהיתקל
כחבלנים חמושים, עושים למענם סרט המראה
איך כל זה לא קורה, ואיך החיים מתנהלים
כאן על מי מנוחות, וכדי שהסרט
יהיה יותר משכנע יככב בו גלן פורד,
אלא שלגלן פורד יש בעיות אישיות, והוא
דוחה את הביקור לצורכי הסרטה מחודש
לחודש, והדחייה האחרונה היא לחודש יוני,
בתנאי שעד אז לא תפרוץ מלחמה, ולא
יהיה כבר מה להוכיח.

בדרך כלל מגלה משטרת־ישראל תקיפות
רבה נגד אזרח המשתולל במשרד ממשלתי.
אולם ביום השישי האחרון שינתה ממינהגה:
כאשר הוזעקו על־ידי פקידי מחלקת השיקום
במשרד־הביטחון בתל־אביב, חזרו השוטרים
כלעומת שבאו, מייד כאשר ראו מיהו המשתולל.

המשתולל היה יוסף מוגלניצקי, נכה
צה״ל בעל דרגת נכות של 100 אחוז, שאיבד
את שליטתו העצמית בעקבות טיפולם
של אנשי מחלקת השיקום.

סיפר מוגלניצקי לכתב ״העולם
הזה״ :
״מדוע השתוללתי? אני אספר לך מדוע.
אתה יודע מה זה בשביל נכה כמוני למצוא
אשה? תחשוב בעצמך: איזה בחורה תסכים
לחיות עם בחור נכה 100 אחוז? אז תתאר
לך את שמחתי, כשהצלחתי סוף־סוף למצוא
לעצמי חברה לחיים. אבל מה? כדי להקים
בית, צריך דירה, לא? ואני צריך דירה מיוחדת,
כדי שאפשר יהיה להגיע לכל פיגר,
בה עם כיסא־הגלגלים שלי.
״אז ביקשתי ממשרד־הביטחון להחליף לי
את הדירה שלי. מכספי שלי, אינני יכול
להחליף דירות: אני משתכר 300ל״י לחודש,
ומקבל ממשרד־הביטחון 380ל״י נוספות
— מהן הולך לי 340 על המכונית,
שבלעדיה אינני יכול לזוז.
״אז ענו לי שאינם יכולים, אך אם אמצא
מישהו שיהיה מוכן להתחלף איתי, יעזרו לי.
״טוב• מצאתי לאחר חיפושים חבר נכה שהיה
מוכן לכך. אבל ברגע שראה את דירתי,
התחרט. חזרתי למשרד־הביטחון, אך שם ענו
לי, :מצטערים, מה שקיבלת — זהו זה, ואין
אחר.׳ בשלב זה התייאשה החברה שלי —
ונטשה אותי.״
סוב סוכם המעגד. בזאת לא הסתיימו.
הרפתקאותיו של מוגלניצקי: למזלו
המר, הזא פגש בחורה נוספת שהביעה את
הסכמתה להינשא לו• מאחר שהיתר, גרושה
ואם לשני ילדים, חזרה כמובן ועלתה בעיית
הדירה — הפעם ביתר שאת.
חזרו יוסף והמיועדת להיות אשתו ונסעו
למשרד־הביטחון. יוסף עצמו לא יכול היה
לעלות למשרדו של מנהל מחלקת־השיקום.
לפיכך עלתה האשד, במקומו.
״הייתי בטוח שהיא תתקבל בנימוס, אפילו
אם לא יתנו לה תשובה חיובית,״ קבל
יוסף .״תאר לך את תדהמתי, כשהתברר שזרקו
אותה בבושת־פנים מהמשרד. למרוח
זאת, חיכיתי עוד חצי שעה — אבל המנהל
סירב לרדת לדבר איתי.
״עכשיו אתה מבין למה השתוללתי? מה
יהיה אם גם האשד, הזאת תעזוב אותי?״
טוף העועם
כאשר רכש עודד קליפצקי את מועדון
סוף העולם באילת, הוא לא ייחס שום משמעות
לשמו של המועדון. את השם העניק
בזמנו למקום בעליו הראשון, רפי נלסון,
ועודד בן ר,־ ,27 נשוי ואב לילדה, החליט
להמשיך לנהל את המקום כפי שהיה עד אז.
אותה תקופה פעלו באילת עוד שני מוע־דוני־לילה,
הסלע האדום וחצות וחצי. לא
היו מספיק לקוחות כדי למלא את כל המועדונים.
בעליו של הסלע האדום שילמו
לבעלי חצות וחצי כדי שיסגרו את מועדונם
למשך שנה. ואז לפתע עלה הסלע האדום
לילה אחד באש.
החשד בהצתה נפל מייד על עודד• היה
ברור לכל שהוא הצית את המועדון המתחרה
כדי להישאר יחידי בענף. הוא נעצר
ל־ 30 יום. משפטו נמשך כשנתיים, כתוצאה
מכך נהרס העסק שלו והלקוחות הפסיקו
לבקרו.
השבוע זוכה עודד קליפצקי מאשמת הצתת
הסלע האדום. אבל הזיכוי לא יכול היה
עוד לעזור לו .״גורלי נחרץ ברגע שנעצרתי,״
אמר ,״סוף העולם הפך בשבילי לסוף
העולם. מי יפצה אותי עכשיו על הנזקים
שגרמה לי המשטרה על שהחשידה
אותי לשווא בהצתה?״

הבן או הבת מתגרדים. דנתע אין הם ילדים קטנים עוד. כיצד תעזרי להם?
בימים הקרובים עומד לצאת לאור, בארצות-הברית, סיפרו השני
של פרופסור חיים גינות, האיש שכתב את רב-המכר ״בין הורים
לילדים״ .בסיפרו החדש, המבטיח להיות סנסציה לא פחותה
מקודמו, דן המחבר במאבק המר והממושך בין ההורים לילדיהם,
כאשר הללו עוברים את התקופה הקשה של גיל הטיפשעשרה,
פרופסור גינות ץ

,,עולם האשה ״ מגיש לך פרק מתוך ספר חיוני ומעניין?ה.

בחייה של כל אם מגיע לפתע היום, בו
היא אומרת לעצמה — בהפתעה גמורה:
״הלא ילדי איננו יותר ילד קטן.״
תגלית זו היא חווייה נדירה, רגע מלא
אושר — ואימה. אושר, בראות האם את
ילדה הופך לנער. ואימה — ביודעה, כי
מעתה לא תוכל עוד להמשיך ולגונן עליו
מפני סכנות־החיים.
עתה, נולד גם מאבק: כהורים, אנו זקוקים
לכך שילדינו יזדקקו לנו. אך הצורך
שלהם, כנערים מתבגרים — הוא דווקא
ל א להיזקק לנו. שני צרכים מנוגדים אלו
יוצרים חיכוך יומיומי, בלתי־פוסק, לאורך
כל שנות התבגרותו של הנער — תוך התהליך
שבו אנו עוזרים לו להשתחרר
מתלותו בנו ולהיות עצמאי.
כיצד נחיה עם ילדינו בגיל זה? תקופה
זו יכולה להיות שעתנו היפה ביותר: לשחרר
את הרסן, דווקא שעה שאנחנו
רוצים כל־כך להדק אותו כדי לשמור שהציפור
לא תעוף מהקן. למאמץ זה, הדורש
נדיבות, והקרבה עילאיים, מסוגלים רק
הורים.
ואנחנו אומר אביו של ג׳ימי: אני מוכן לעשות
הכל בחיים כדי שבני יצליח.״
אומר ג׳ימי בן ה־ : 16״נשבר לי כבר
מהעצות האינסופיות של אבי. כל הימים
הוא רק מברבר על עתידי ועתידי, ובינ
תיים הוא הורס לי את ההוזה.״
אומרת אמו של טוני :״בני הלך למסיבה.
אז אמרתי לו, ,תבלה יפה, טוני, אבל
אל תתפרע יותר מדי.׳ היית צריך לראות
איך הוא התנפל עלי, :אולי לא תגידי לי
מה לעשות?׳ אינני יודעת — כבר נהיה
מסוכן להגיד לו אפילו בוקר טוב. מי הוא
חושב שאני — האוייבת שלו?״
אומר טוני בן ה־ 5ו :״אמי מתנהגת כאילו
הייתי תינוק .״תתנהג יפה, עמוד זקוף,
השתמש במפית, תיזהר.׳ נישבר לי מזה.״
מה הולך כאן? הלא כל־כך ברור שהורים
אלו רוצים רק את טובתם של הילדים.
אך אלו דוחים אהבה זו — וההורים עומדים
בפני דילמה קשה: כיצד לעזור —
כאשר עזרתך אינה רצוייה? כיצד להדריך
ולכודן — כשכל מילה מצידך מתפרשת
כהתערבות גסה?
האם ייתכן בכלל, במצב זה, לחיות בהרמוניה,
בשלווה, ובכבוד־הדדי — או שה־סיכסוכים
האינסופיים הם בלתי־נמנעים?
ייתכן — אך רק בתנאים מסויימים.
ספר זה מתחיה אותם.
לבני־הטיסשעשרה יש ראדאר פנימי משוכלל
המגלה בדייקנות כל מה שמרגיז
את הוריהם — ואז הם עושים בדיוק את

זה. ואנו, ההורים, תוהים נבוכים ואיננו
מבינים איזה שד ניכנס בם: הלא עד לפני
כמה זמן היה הילד כל־כך ממושמע, כלבך
טוב.

התמרדות - ותגובה במבוכתנו אנו מגיבים בשורת צעדים
נואשים — המתגלים חסרי־תועלת כולם.
בתחילה אנחנו מנסים תקיפות. כשזה ניכשל,
אנחנו עוברים לחיבה ולשון־בקשה.
גם זה ניכשל. פונים להגיון — לא עוזר.
מנסים ליגלוג וציניות. שום דבר, דבר אל
הקיר. ביאושנו, אנחנו חוזרים שוב לאיומים
וצריחות שרצינו להימנע מהם.
זהו תהליך המקובל כיום במשפחה המו־

אחד הוא משתמש בביטויים גסים — ולעומת
זאת הוא מתבייש להחליף בגדים בנוכחות
מישהו אחר. הוא ידבר בחופשיות
על ענייני אהבה — אחרי הכל, הוא שייך
לדור שאחרי המהפיכה־המינית, לא? —
אבל יימלט כל עוד נפשו בו, ברגע שאמו
תנסה לתת לו חיבוק.
הנחמה היחידה שלנו היא, שיש שיטה
בשיגעון הזה: אישיותו של הגברבר שלנו
עוברת שינויים דרמטיים בתקופה זו, עת
הילד הופך לגבר, מנתק את קשרי־הילדות
עם הוריו, יוצר מערכת־הזדהות חדשה עם
סביבתו — וחשוב מכל, מגבש לעצמו את
זהותו ש לו החדשה.
תוך חיפושיו אחרי זהותו החדשה, דומה
הנער לסוס משתולל. אך חוסר־המשמעת
שלו והתמרדותו אינם מכוונים כל־כך נגד

זהיווה: טטטיתס
רדניטווו,גיוונו־דרנית
— תהליך שבו שולט התיסכול ההדדי.
מה יכולים אנו, ההורים, לעשות כדי
להישאר נורמלים במצב כזה?
תקופת ההתבגרות של הנער והנערה הינד,
תקופה קשה מאוד — להורים. אפשר
להשתגע, כשאת רואה כיצד מופיעים פית־אום
אצל ילדך כל המינהגים המרגיזים
האלו של כיסוס־ציפורניים, חיטמדבאף, תיפוף
עצבני באצבעות, ביחכוח־גרון כרוני,
מיצמוץ־עיניים, או העוויות אידיוטיות.
איזה אם לא תתחיל לדאוג, כשהיא רואה
את בתה מבלה שעות על שעות במיטתה,
שוכבת על הגב ובוהה בתיקרה באפס
מעשה? ומה עם מצבי־הרוח המשתנים
ללא־הרף, וזרם התלונות האינסופיות?
החיים הופכים, עבור ההורים, לסידרה
אינסופית של התרגזויות: צריך לריב עם
הבן כדי שיקום בבוקר, וצריך לריב איתו
כדי שילך לישון בערב. צריך לנדנד לו
להכין שיעורים, וצריך לנדנד לו שיעשה
סוף־סוף אמבטיה פעם בשבוע. וצריך לסבול
את כל הסתירות בהתנהגותו: מצד

ההורים. הם נועדו בעיקר לבחון את מידת־עצמאותו
שלו, ואת תכונות־אופיו החדשות,
המתגלות. שאל בן־טיסשעשרה אחד
את המוכר בחנות, עת קנה לעצמו זוג
מכנסיים :״תגיד, אם הם ימצאו־חן בעיני
אמי — אוכל להחליף אותם
החיפוש אחרי הזהות
ההורים חייבים להבין שהתפקיד בפניו
ניצב הנער הוא עצום — והזמן כה קצר.
כל־כך הרבה שינויים מתרחשים אצלו ב־בת־אחת
— בגופו, במוחו, ברגשותיו. בתקופה
זו, הוא משווע לעזרת ההורים —
למרות שהוא דוחה אותה. תפקידנו להגיש
לו עזרה זו — אך בצורה שלא יחוש בה
כלל. כיצד עושים זאת?
#קבלי את עצבנותו ואת התנהגותו
המרגיזה.

אל תשכחי — אלו ימים קשים גם בשבילו.
ימים של חרדה, בילבול, חוסר־ביט־חון.
הביני — הוא סובל.
אין טעם, משום כך, גם לשאול אותו:
״מה נכנס בך היום? מדוע אינך מסוגל
לשבת רגע בשקט?״ מה את רוצה — שהוא
יענה לך:
״אמא, את לא מבינה שאני מתבגר, נקרע
בין רגשות מנוגדים, נשרף בתשוקות
מוזרות?״
עלייך להבין שיש דברים שאין עליהם
תשובה.
• אל תגלי הבנה יותר מדי.
הטיפשונים שלך לארוצים שתביני
אותם. הם חשים עצמם כה מיוחדים במינם,
בעונה זו. הם בטוחים, שמה שהם
מרגישים — עוד לא הרגיש יצור־אנוש לפניהם.
הם נעלבים ממש כשאת אומרת להם:
״כן, אני יודעת בדיוק מה אתה מרגיש.
גם אני בגילך הרגשתי כך.״ בזאת, הרסת
להם את כל העסק.
(המשך מעבר לוף)

עול האשה
זהירות: שנותיהם
הרגישות ביותר
(המשך מעמוד )29
• הבדילי בין לסבול התנהגות מסו־
״מת, לבין לתת לח אישור.
העובדה שאת טובלת התנהגות לא־נעי־מה
מצד בנך או בתך, בתקופה זו, אינה
אומרת שאת מקבלת אותה בברכה. אב
אחד, שנימאם לו סוף־סוף שערו הפרוע
של בנו, הודיע לו :״אני מצטער, מייק.
השיער הוא אומנם שלך — אבל העיניים
הן שלי. אינני מסוגל לראות פרצוף כזה,
דבר ראשון בבוקר. תואיל לאכול ארוחת־בוקר
לחוד, לא איתנו.״
היתה זו תגובה מצויינת: האב לא הכריח
את בנו להסתפר. הוא הירשה לו להמשיך
למרוד — אך הביע במילים מפורשות
את התנגדותו. לוא היה, לעומת
זאת, מביע את הסכמתו לתיסרוקת — היא
היתד, מאבדת את ערכה בתור נם־המרד.
הנער היה צריך לחפש לעצמו צורת תגובה
שונה — חמורה יותר.

התנור המהפ כני ביו ת ר בי שראל

או״שואגז 2 0
ה תנור ל צ עי רי ם

אל תתקני
שגיאות

תנור מושלם • עיצוב נדיר ביופיו •
4מבערים • תא גדול לאפיה • גריל •
טרמזסטט לויסות החוסיחלון פנורמי

• אל תדרכי על יבלות.
אל תלגלגי — אפילו לא בטוב־לב —
על איזה פגם של הילד, כגון היותו שמן,
בעל אף ארוך, וכדומה. הם רגישים להפליא,
בתקופת ההתבגרות. עלבון מהורים
עשוי לגרום נזק תמידי.
והעלבון החמור ביותר הוא, כמובן, אם
את מתייחסת אליו כאל ילד. אל תעשי זאת
בשום אופן. אל תזכירי לו כל מיני מעשיות
פיקאנטיות מהעבר, כגון: איזה תינוק
חמוד היה, ואיך הרטיב במכנסיים
ביום הולדתו החמישי, וכן הלאה וכן הלאה.
הימנעי גם מלחזור ולהציג בפומבי,
בנוכחותו, את תמונת־העירום שלו מגיל
שנה.

• אל תעודדי ת7ות.
מחם לביגסח איליו

בכל הזדמנות עודדי אותו להחליט בעצמו.
השתמשי ככל האפשר יותר בביטויים
כמו :״תחליט אתה,״ ״מה דעתך?״
״אני מסכימה למה שתחליט.״

• אל תזדרזי לתקן שגיאות.

תיקון שגיאות לבן־הטיפשעשרה הוא כמו
סמרטוט אדום לשור: זה משגע אותו
לגמרי. סיפר נער אחד:
״לאבי יש רק מטרה אחת בחיים — לתקן
שגיאות. הוא לא יכול לנשום אם אני עושה
טעות. אני שונא את העצות שלו.
יש לי זכות לעשות את השגיאות שלי בעצמי,
וזהו זה.״

שוחחי,
אל תנאמי
• אל תפגעי בפרטיות שלו.
כשאנו מגלים יחם־כבוד כלפי הפרטיות
שלו, אנו עוזרים לנער לחוש עצמו מבוגר.
כשאנו פוגעים בה, פירוש הדבר שאנו
מתייחסים אליו כאל ילד. והכוונה איננה
רק לחיטוט בניירות או במגירות שלו, אלא
גם להתעניינות מוגזמת בכל צעד ושעל
שלו.

• הינזנעי נזסיססאות־נדושות וסהטפות־מוסר.

בעיות
ולבטים
בח י י המ י ן
סאת
חד״ר

מרדכי זידמן

הומת רשפים.
להשיג

בחנויו ת

הספרים ו עוולו ת

אף פעם אל תשמיעי את המשפט האיום:
״כשאני הייתי בגילך ילדייך אינם
מעוניינים לשמוע כמה טהורה, צדיקה, וחכמה
היית כאשר היית בגילם. הם פשוט
לא מאמינים לך. למען האמת, הם מתקשים
אפילו להאמין שבכלל היית פעם בגילם.
אומר ברני, בן : 17״אמי לא משוחחת
— היא מרצה! כל דבר הכי פשוט הופך
אצלה לנאום שלם. הלוואי שהיתח מדברת
במילים וקטעים — לא בפרקים שלמים.״
קונים במחירים גבוחיס

מלוה קליטה
גס 1964

מלוה בטחון
; 1968 0
, ,נוה ״ שד׳ רוטשילד 15
תל־אביב, טלפון.54931 :
8.30 בבוקר עד 6בערב.
מכירת אמצעי מניעה מסוג מקובל ומאיכות
מעולה באמצעות הדואר
לקבלת פרטים נא לפנות:

טל־רסן בע״מ

ת. ד ,3309 .ירושלים

שדות יעיל, דיסקרטי וסודי

כיצד לפגות אל הכן או הבת,
כתקופת ההתבגרות הקשה כלבך,
מבלי לעורר בם התנגדות?
איך להגיש להם עזרה־ראשונה
מכחינה ריגשית, באשר הם מסרבים
לקבלה? איך למתוח עליהם
ביקורת -כך שיקבלוה? והעיקר
איך לכעוס עליהם, מכלי להעליבם?
על כל אלה, כשבוע הבא.

עוול האשה
המיפלצות טלי
רק אפרוחים היו חסרים ל׳ ,לכל הצרות.
הנל התחיל מביקורה של הדודה שרה
מהקיבוץ. הדודה שרה היא דודה נחמדה
מהקיבוץ שהביאה לדנה הקטנה מתנה: ארבעה
אפרוחים קטנים ומצייציס.

שלי. נכון אומנם שבשבוע שעבר איבדתי
לרגע את עשתונותי. היה זה ביום החמסין
הגדול, באשר היבחנתי פיתאום שהבית
שקט מציוצים. חקירה מהירת גילתה
לי שדנה החלימה שהאפרוחים נראים עיי־

גגה יודעת האגודה רצעו בעלי־וויים?
תוך חצי יום עבר הבית ריאורגניזצית
שלימה וחיי־המשפחה התרכזו סביב חברי־הקומונה
החדשים.
הימים הראשונים היו ימי היכרות ננסי
יונות מדעיים: יש לנו בבית דרגש בצורת
חבית־יין קטנה. בשלב ראשון, לקחה דנה
את הדרגש הזה, העמידה אותו על צידו,
התחילה לגלגל אותו על הריצפה, ושמה
עליו את האפרוחים אחד אחד, כדי לראות
אם הם יצליחו לשמור על שיווי־מישקל.
כיצד הצליחו ארבעת היתומים האומללים
לסיים את הפרשה בלי שלאף אחד
מהם נימלק ראשו — אינני יודעת עד
היום. כנראה שבכל זאת יש אלוהים בש מיים,
ועינו פקוחה על כל יצוריו.
לקראת השינה, נועדה לאפרוחים חוריה
מרתקת נוספת: הילדה הכניסה אותם ל־וזוך
סיר־הלילה הישן שלה, ואת הסיר היא
שמה בבית״השימוש. החלטתה היתה נחושה
ללמד את בני״טיפוחיה סידרי היגיינה נאו׳
וזים כבר מרגע ראשון. האפרוחים כנראה
לא הבינו כל־כך את מטרת התרגיל, כי כא״
שר הוציאה אותם דנה החוצה, לאחר כע״
של דקות — הם מיהרו להפריש פרש
בדיוק — לתוך ידיה.
בצורה זו, פחות או יותר, התקדמה פר־שת״ההיכרות
בין הקטנה שלי לעולם־החי.
היום, לאחר כשבועיים, כבר התרגלתי ל־גמרי
לישון לקול ציוצים, ואינני מתרגזת
בכלל כשאני מוצאת נוצות בארון־הבגדים

פים מהחמסין
דר. הצלחתי
בקירבי. אבל
מתרגלת. גס

— והכניסה אותה לפריז׳י־להציל
אותם כל עוד נפשי
חוץ מזה, אני חושבת שאני
הם, אני מקווה.

דו־קד לאור השמש

ה כ דו ר המקפיץ את
היפהפיות של אירופה
יפיפייה זו מדגמנת את הצרור האחרון, שנורה במיסגרת הדו״קרג המתחולל
בין יצרני״היופי על תשומת־ליגך. צרור אחרון זה הוא סידרת־תכשירים
חדישה בשם זש^ח 31 0זטז 3א, שהוציאה זה עתה לשוק חברת ״וכליו״.
הסידרה נועדה בעיקר לבנות-הנעורים ולבעלות עור-שמן, שהקיץ הלוהט
מגביר את סיבלן. היא כוללת 17 שפתונים חדישים, בסיס־לאיפור, איפור־פנים,
אבקת־פידור ואודם לחיים רב״שימושי — כולם מיוצרים במיוחד
לפנים מוכות אקנה ועודף־שומן. במאבק המתחולל על הזכות להגן על
יופייך מפני הקיץ הלוהט — יוצאת את הנישכרת.

הכדור המצחיק הזה שבתמונה הוא כיוס הדבר הרציני ביותר באירופה:
הוא נועד להתגבר על הבעייה מימפר 1של יפהפיות היבשת — ולא רק
היבשת: בעיית העצלות. כי כל אחת מאיתנו יודעת שהתעמלות זה דבר טוב
לגיזרה, ולהתעמל כל יום — זו חובה קדושה. אבל בין ידיעה לביצוע המרחק
גדול — מי אינה שונאת את המאמץ הפיזי הכרוך בכך?
עתה בא הכדור הגואל, שיפתור את הדילמה: כל מה שעלייך לעשות, זה
להקפיץ אותו על הריצפה — כשאת רכובה עליו, כמובן. בעזרת רגלייך. ,את
חייבת לשמור שלא תתגלגלי ממנו. זה בערך כמו לרכב על סוס משתולל. רק
לא כל־כך פשוט. אבל זה נורא משעשע — וכעבור דקות מיספר של שעשוע
זה, את מגלה שאין שריר בגופך שאינו כואב.
ושרירים כואבים, כידוע לך, פירושם גיזרה יפה.

ויי*

עול האשה

׳׳^/מתוול׳ -ק ריי רהב/נרנרנ 1905 גציי

גם לממזר
זנות

ב בי ח סו
לאושר להגן על אלמנות ויתומים — זהו אחד
מתפקידיו העיקריים של כל בית־דין בישראל.
זאת יודע כל דיין מתחיל.
אך לא רק על אלמנות ויתומים. לעיתים,
גם על ממזרים.
ואם גבר ואשה, שהביאו ממזר לעולם,
אינם נרתעים מלפגוע בו למען מטרותיהם
הפרטיות — לא ירשה זאת בית־הדין כל
עוד הדבר בידיו.
ומעשה שהיה כך היה:
אילנה ודויד היו נשואים כבר שבע שנים,
ובתם היחידה היתד, בת חמש, כאשר התאהבה
אילנה בדניאל•* היא נטשה את דויד,
השאירה בידיו את הילדה, ועברה לגור עם
דניאל מבלי לטרוח כלל להתגרש.
אולם לגורל חוקיות משלו: לאחר עשר

תו4 17
איטי
:ובנוו

שנות חיים משותפים עם אהובה, בהן נולד
לשניים ילד — התאהב דניאל באחרת, קם
ונמש את אילנה.

1155101

1 )1111

יימס

הפקד את הדאגה לבריאותך ולבריאות בני משפחתך בידי
קופת חולים עממית
דאגה זו כוללת:
בטוח רפואי מלא ומקיף לכל המשפחה * אשפוז ללא תשלום במשך
24 חודשים לכל מחלה * בחירה חופשית של הרופאים הכלליים
והמקצועיים * רופא המשפחה הוא המטפל בך גם במקרים דחופים,
מחוץ לשעות הקבלה * טיפול מקצועי ללא המתנה ותורים * נוסף
לכך, שהאשפוז-ללא תשלום, מקבל החבר המאושפז בבי״ח —•25
ל״י ליום, החל מהיום הרביעי, עד 100 יום בשנה * לשכירים —
החלמה בבית הבראה לאחר אשפה.
קופת חולים עממית, בעלת צביון צבורי מובהק. העובדה שרוב
רופאי המדינה ביטחו עצמם בקופת חולים עממית, מדברת בעד
עצמה.
לקבלת פרטים — הכנס נא לאחד מ־ 60 סניפי הקופה ברחבי הארץ.
מיסודה של הדסה -המרכז
ת״א, רדד ארלווורוב , 100 טל2 :.־243000, 229231

!ופת חולים עממית

סטזדיו נרם -שבררון

הוא לא הסתפק בכך. למען יוכל להתחתן
עם אהובתו החדשה, הצהיר בפני בית־הדין
שהוא מעולם לא נשא את אילנה בחופה וקידושין.
לפיכך, אין הוא חייב בכלל להתגרש
ממנה לפני שיישא את אהובתו החדשה.
בכך,
הוא קבע כמובן בפומבי שהילד שנולד
לו ולאילנה הוא ממזר. אולם דבר זה
לא הרתיע אותו.
המגוחך היה, שדניאל דווקא אהב את בנו.
כל הדיון בבית־הדין נסב סביב תביעתו
שאילנה תאפשר לו להמשיך ולראות את הילד
גם בעתיד. ואילו אילנה התנגדה לכו׳:
היא לא הכחישה שהילד הוא ילדם. היא רק
טענה שאין לדניאל זכות מוסרית לראותו,
כי הוא הוא אימלל אותו לכל חייו, כאשר
הכריז שהוא ממזר — רק כדי שיוכל לד,ת*
חתן עתה עם אהובתו.
וכך, במלחמתם זה בזו, אישרו גם אילנה
וגם דניאל שהילד הוא ילדם. כלומר —
ממזר.

אולם את בית־הדין הרבני בתל־אביב לא
עניינה כל־כך מלחמתם הפרטית. עניין אותו
הרבה יותר גורלו של הילד, שאמו ואביו
לא היססו להרוס את חייו. הדיינים יצאו
להציל את עתידו ביוזמתם.
קבעו הם:
האם הנואפת והגבר שנאף איתר — ,אינם
מוסמכים, לפי ההלכה, לקבוע שילד שנולד,
לאשר, הוא ממזר. ילד בישראל מוכרז כממזר
רק אם אביו החוקי קובע זאת. ואביו
החוקי, הלא הוא דויד — בעלה של אילנה,
שממנו היא לא התגרשה מעולם — לא קבע
זאת, כי לא היה כלל צד במשפט.
התוצאה: בזכות בית־הדין, ולמרות מאמציהם
של הוריו — לא הוכרז הילד כממזר.
* השמות הוסת למניעת זיהוי.

האלגנטית
בוטיק חדש בתל־אביב מציג את וגמיו המיוהוים, ומזהיר :״לצעירות בלבד ד
1ו 1 | 1ו ד \ 11ו 1ו | טוניקה מבד ארנל בצבע זית,
1נלבשת מעל מכנסיים, או כשימ־

לת־מיני, בצירוף חגורת־שרשת וסרט אינדיאני 175 .ל*י.

1המראהו הרטוב

דמוי־עור, הנראה רטוב כל הזמן. מדגמנת — דליה לוינבוק.

אוברול חשוף מפלנים ומאחור. מיועד

בעיקר לחוף ולרחוב, לכל שעות היום
1 1 1 111111
והלילה. נלבש ללא חזייה. עשוי ממשי סינטטי 230 .ל״י.

מכנסיים מתרחבים עשויים מבד קרס
לבן. מחירם 90 :ל״י. הטוניקה ממשי
נקי. מחירה 255 :ל״י. תיכנון של אוזו קלארק, לונדון.

כל ישראלית שביקרה בלונדון מבירה א ת בוטיק
״ביבה״ ,שם, שהפך שם־דבר בין בנות״הנעורים בלונדון
העליזה, המשתעשעת.
עתה, ברוך השם, יש לנו ״ביבה״ משלנו גם בתל״
אביב• רחל ברזין, מומחית״ליהלומים, נערת״זוהר, נערת״
פלא במתמטיקה ועתה אופנאית, פתחה בצפון־העיר
בוטיק שהוא העתק של ״ביבה״ המקורי — לא רק
בעיצוב״הפנים, מוזיקת־הרקע מחרישת־האוזניים, ואלף
ואחד האביזרים המפתיעים והחדשניים, אלא בעיקר
בדגמים שהיא מציעה: דגמים שהם בחלקם אורגינלים
מלונדון, ובחלקם ייצור מקומי של רעיונות פופולריים
בין צעירות לונדון התוססת.
והשאלה היא רק, עד במה תהיינה בנות״הטיפש-
עשרה הישראליות מובנות להעיז ולהופיע בבגדים כה
מקוריים ונועזים.
נחיה ונראה.

י• י ] י המעוניינת למשוך תשומת־רגל, יכולה
לרכוש לעצמה טבעות לרגליים, בנוסף
1 לעדיי־רגל שיגרתיים יותר• מחייב להסתובב יחפה ברחוב.

במדינה העב המפלגה —
זה אני!

חולצת להיט מבן־לון,
שהמונים ברחבי העולם
מעדיפים בעונה זו.
שומרת על צורתה,
מתכבסת בקלות,
אינה צריכה גיהוץ,
תמיד חדשה,
במבחר צבעי השנה.
להשיג רק ברשת
חנויות השיווק
הישיר של אומן.

תל־אביב: רח׳ נחלת בנימין ,11 אלנני 94
חיפה: רח׳ הרצל > 18 בית הקרנית)
יפו: שורות ירושלים 6
נתניה: שער הגיא 1
רחובות: רה׳ הרצל 176 ופנת רח׳ יעקב)
באר שבע: רה׳ קרן קיימת 102
אשדוד: מרכז מסחרי ב׳ 35
קרית־גת:מרכז מסחרי.
חוטי בן־לון מיוצרים בישראל בלעדית ע״י

מפעלי הברלון בע״מ
ברשותה של חב׳ יוסף בנקרופט ובניו, ארה״:
ח 1 0ח ^ 6

עוד לפני חצי שנה נדרש פנחם (״מוג־צ׳יק״)
מענית, ראש מועצת העיר הנגבית
ירוחם, להחזיר את המנדט שלו למפלגת העבודה
ולהפסיק את כהונתו כראש־המועצה.
מונצ׳יק החליט לצפצף על המפלגה. בעזרת
קולותיהם של שני נציגי המפד״ל ושני נציגי
רפ״י לשעבר במועצה, שלא הצטרפו לעבודה׳
ממשיך מענית לשמש בתפקידו.
שום דבר לא עזר לעבודה: לא ההחתמות
ההמוניות בין 6000 חושבי ירוחם להדחתו
של מענית, לא שביתת העובדים במועצה
המקומית, ולא שביתת הדיבור של 100מהיר
130 עובדי השירותים בעיירה, שאינם
מדברים עוד עם ראש המועצה שלהם .״הדיקטטור
הקטן״ — כפי שמכונה מענית בפי
מתנגדיו — ממשיך להיות הבוס של ירוחם,
זאתזנות ! מועצת הפועלים המקו־מית
היא נגדו. אבל מונצ׳יק ממשיך לצפצף;
״עד היום לא היתר, בירוחם מועצת־פועלים
ולא קיימת מועצת־פועלים. מי שיושב כיום
במועצת הפועלים לא בא לייצג את העוב־דים
בירוחם, אלא נשלח על״ידי מרכז ר,מפ־לגד,
להפיל את המועצה המקומית ולסלק
אותי. זה כל תפקידה של מועצת הפועלים.
אם זה נקרא פעילות פוליטית, אז אני אקרא
לילד בשמו: זאת זנות!״
מענית ממשיך ללחום נגד הנסיונות לאחד
את ירוחם עם דימונה .״אין מה לדבר על
זה בכלל,״ הוא אומר ,״למה לא דיברו אנשי
דימונה על רצונם להתאחד עם ירוחם
בזמן שבירוחם לא היו מפעלי תעשייה ולא
היתד, תעסוקה?
״אינני מתכוון להציג את מועמדותי לקדנציה
נוספת,״ הצהיר השבוע מענית ,״אני
אפסיק את עבודתי כראש המועצה עוד לפני

שם של התושבים הוותיקים במקום קצה
כבר בסיכסוכים הפנימיים בעיירה. אמר אחד
מהם השבוע :״ירוחם אינה עפולה. זאת
חלם, מי מוכן לחיות עד סוף ימיו בחלם?״
משפט צדקה — לא
תציל ממאסר
כאשר פסק בית־המשפט הצבאי בעזה,
לפני שבוע, עשר שנות מאסר לד״ר פאיק
אל־חוסייני 39 מי ששימש ראש אירגון
הקאוסיון אל־ערב ברצועה, לא עורר העונש
התרגשות גדולה בין מכריו של הד״ר, כפי
שניתן היה לצפות בעת שנפתח המשפט.
כשנעצר אל־חוסייני והואשם בהנהגת איר־גון
בלתי חוקי, סיוע לחבלנים, מיסחר בנשק
והחזקת חומרי־נפץ, עורר המעצר הדים
רבים בעזה. כי פאיק הוא בנו של פחמי אל־חוסייני,
מי שהיה המפורסם בעורכי־הדין
בעיר וראש־העיר עד יום מותו. הוא היה
מפורסם גם בזכות עצמו. אחרי שלמד רפי-

ד״ר אל־חוסייני
פיתרון מדיני

ראש־מועצה מענית
״מתי טיהיה לי נוח״

הבחירות. אך את היום והשעה מתי ללכת,
אקבע בעצמי. אני אקום מכיסא ראש המועצה
מתי שזה יהיה נוח לי.״
חלם, לא עפולה. תושבי ירוחם מתלוננים
על דלות השירותים המוניציפאליים,
על יוקר הסחורות בחנויות ועל העדר בית־מרקחת
ורופאים. לזה יש למענית תשובה
משלו :״אם הוועד הפועל של ההסתדרות
יכול להחזיק בירוחם מנגנון עם מכונית
צמודה כדי להילחם בי — הם יכולים למצוא
גם תקציב להביא הנה רופא ולהקים
כאן מרפאה.״
״בירוחם ,״סבור מענית ,״אני מהווה את
המפלגה. כל מה שאני עושה בביתי ובעבודתי
הציבורית מבוסס על ערכי המפלגה,
כפי שאני מבין אותם. אני לא צריך גיבוי
מאף אחד. ירוחם לא סובלת מזה. בשנה האחרונה
היא גדלה באוכלוסייתה ובפיתוחה.
אם עובדי המועצה שובתים נגדי, הם לא
עושים עלי רושם. ביום שהם עובדים, הם
עושים אותה עבודה כמו ביום שהם שוב_ן
תים.״
בימים
הקרובים עומדים עובדי המועצה
לשבות שוב. מענית אינו מתרגש. אבל נפ

בקאהיר ושירת 8שנים במשרד־הברי-
אות של כוויית, חזר פאיק לעזה חידשיים
לפני מלחמת ששת־הימים, הק ם שם מרפאה,
ונכנס מייד לפעילות פוליטית.
בני עזה תלו בו תקוות. הם האמינו שמשפטו
יהפוך למשפט פוליטי גדול וכי
הד״ר יתגלה כגיבור, בניגוד לשאר הנאשמים
המובאים בפני בית־המשפט הצבאי ב־׳
עזה. לכן באו בהמוניהם לישיבות בית־הדין.
הם התכאזבו קשות. הסתבר להם שהד״ר
אל־חוסייני הוא רמאי, שהוליך אותם שולל.
צדקה כלי קבלות. כשר נשאל אל־חוסייני
בבית־הדין מה היא השקפתו הפוליטית,
השיב :״אני דוגל בפיתרון מדיני.״
הוא ניסה לטעון להגנתו כי כל פעילותו
התבטאה בחלוקת כספים למשפחות העצייים
בעזה, אותם קיבל מהד״ר אל־אנבתואי בשכם•
״האם לקחת קבלות מן האנשים שנתת
להם כסף?״ שאל אותו התובע .״לא,״
השיב אל־חוסייני .״איך זה אתה מוסר כסף
ללא קבלות?״ המשיך התובע ,״אגודוח־צדקה
חייבות לערוך רישום של פעולותיהן. האס
ערכת רישום כלשהו, האם התעניינת למי
מחלקים אנשיך את הכסף?״
״לא,״ השיב שוב אל־חוסייני.
בעקבות זה דתחוללה הסערה. בבית־ה־דין
הוצגה הודאתו של אל־חוסייני כי מתוך
1500 דינאר שקיבל לחלוקה בין משפחות
נצרכים, לקח 500 דינאר לעצמו .״אתה מדבר
על שירות לאנושות, אז. מדוע לקחת
500 דינאר לעצמך מכסף זה?״ שאל התובע.
״זה כתוב רק בהודאה, זה לא נכון,״
גימגם אל־חוסייני, והשפיל עיניו נוכח מבטיהם
המאשימים של בני עירו.
על גניבה מכספי־הצדקה לנצרכי עזה לא
הואשם אל־חוסייני. אך תושבי עזה ראו בקנס
בסך 15 אלף ל״י שהוטל עליו, בנוסף
למאסר, גם עונש בגלל חטא זה.

1המלחין היחידי, בי שראל שאנו מעריצי!
^ ני מחפש את ד,שלימות. מעולם
לא קרר. לי שכתבתי שיר ולאחר ה//
עיבוד
בידי מישהו אחר — הוא נשמע
כמו שרציתי שיישמע. אבל לשלימות כזאת
אגיע רק כאשר לא אהיה לחוץ בהזמנות.
אני רוצה להגיע למצב שבו יהיה לי מספיק
זמן לשבת בשקם, ולכתוב לבד גם
מילים, גם מוסיקה וגם עיבוד. אז אוכל
להוציא מתחת ידי פיזמונים מושלמים...״
זהו המוטו, האני־מאמין והשאיפה האישית
של שלום חנוך, המלחין הצעיר הבולט
ביותר כיום בישראל. האיש שהקים לעצמו
דור מעריצים שלם בזכות סיזמונים
כמו הגר, מנופף הבננות, מה שהיה היה,
הימים הארוכים העצובים, פראג, אוריה
ועוד. היוצר המוסיקאלי היחידי שתחת להצטרף
לזרם האופנה המוסיקאלית השליט
בפיזמונים העבריים — החליט להביא לנו
סיגנון שונה לחלוטין.

שחקן -לא
במאי ^ כן
ן<* וא תמיד היה כזה. עם שאיפות גדו־ן
| לות. והוא השיג אותן בכוחות עצמו.
בקיבוץ משמרות בו נולד, חלם תמיד להצטרף
ללהקת הבידור של המשק, מש מרון.
אביו היה מנהל תעל, בית־חרושת ללבי•
דים של המשק, ובמיסגרת תפקידו נסע
לעיתים קרובות לחו״ל .״יום אחד, כשהייתי

;?ל *בן 14 בערך, אמרתי לו: במקום להביא
לי צעצועים וכל מיני שמונצעס מחוץ-
לארץ, תביא לי גיטרה,״ הוא ניזכר .״אז
הוא הביא לי איזה מין גיטרה שבקושי
יכולתי להרים אותה. ישבתי שעות עם ה־

לית. הוא הקים שלישייה יחד עם עוד
שני חברי הקיבוץ, מאיר אריאל (שהתפר־שם,
מאוחר יותר, כ״הצנחן המזמר״ ,שחיבר
את ירושלים של ברזל, ועם דוד עתיד,
(שחיבר לא מזמן את הסיזמון הייתי נער).

מי מפחד
משלום חמו?
גיטרה ולמדתי אקורדים.״
כשהיה בן 16 החליט ללמוד את אמנות
התיאטרון. הוא נרשם לבית־הספר לדראמה
של בית צבי ברמת־גן. כששאל אותו מנהל
בית־הספר, בעת בחינות הכניסה, האם
הוא רוצה להיות שחקן, השיב שלום :״לא
— במאי!״
בינתיים לא זנח את פעילותו המוסיקא־

הם היו כותבים את המילים, והוא הלחין
את המנגינות.
כשעמד לפני גיוסו לצבא, היה זה טיבעי
שיפנה ללהקה צבאית. הוא ניגש לבחינות
ללהקת הנח״ל — אולם כפי שקורה לכל
האנשים המוכשרים, הוא נכשל. באותו זמן
החל יאיר רוזנבלום, שהיה המנהל המוסיקאלי
של להקת קיבוץ משמרות, לעבוד
עם להקת הנח״ל. כאשר שמע כי שלום
נכשל בבחינות, ניגש אל הממונים על
הלהקה ואמר: השתגעתם? את שלום חנוך
לא קיבלתם ללהקה? והם קיבלו אותו?
את הדרך אל עולם הזמר האזרחי החל
שלום לסלול לעצמו, עוד בתקופה בה שרת
בלהקת הנח״ל. אז נולדה ההיכרות עם אריק
איינשטיין, שבעקבותיה נולד הלהים הגר.

פצצות

להקת גולני כמוצג בביקעת הירדן

הקו

במוצבים לאורך הקו עוברות השסו־ 1 1
עות מהר. החבר׳ה מחכים לפצצות. לא | ]
פצצות מן הסוג המקובל, שיש לפרוק 1 1
אותן מהמשאית בחום לוהם ולאנסן ב־ י )
מקום בטוח, ני אם פצצות מסוג מיוחד
וכאשר הן מגיעות, ארבעת הפצצות של 1 1
להקת גולני, מסתערים עליהן החבר׳ה י ]

חזיתית ואוכלים אותן בעיניים.
אורית, קלרה, זולי וחנה, בלוויית ( !
תשעת הגברים שבלהקה, כובשות את [ י
המוצבים בסערה, בזה אחר זה, ללא 1 1
התנגדות. הנכבשים לא נותנים להן לזוז י י
ומאלצים אותן להופיע שוב ושוב, ב
קריאות ״עוד הפעם״ ומחיאות כפיים1 1 .
זה שהתוכנית שהביאו איתן לעמק ה
ירדן הלוהט היא חורפית ונקראת רוח ן )
במוצב, זה פרט קטן. ולמי איכפת אם 1י
אין לאיפה לחבר את כלי הנגינה החש־ |
מליים ומסתפקים בליווי אקורדיון. העי־ י
קר שהן כאן והן חתיכות אחת אחת[ .
אומרים שכשיש להן תנאים וכשלא •
מבשלים אותן שעתיים לפני ההופעה ב־ י
משאית דחוסה — הן יודעות גם לשיר.

מאז ועד היום הוא איננו מפסיק לתור אחר
סיגנונות מוסיקאליים חדשים, והוא עושה
זאת בדרכו המיוחדת.
״אני לא יכול לשמוע את המוסיקה ה־סטאנדארטית
של רוב הפיזמונים הישראליים.
אין לי מה ללמוד ממנה. אני עושר,
אחת מהשתיים: או הולך אחורנית, אל המוסיקה
שלפני 40—30 שנה, או מנסה להשיג
ולעבור את המוסיקה של ימינו• אני
מאזין לסיגנונות שהיו בעולם בתחילת המאה,
כי לי הם נשמעים חדשים. אני לומד
מהם, ונותן להם את האינטרפרטציה שלי.
שלום סולד מאקטואליות .״אני לא יכול
לכתוב מילים לנושאים אקטואליים חולפים.
יש לי תמיד הרגשה שכל מה שיש לומר
בנושאים אקטואליים — נכתב כבר בעיתונים•
אז מה אני כבר יכול לחדש?״ כיצר
נולד, איפוא, הפיזמון פראג? שלום מחייך
רגע, חושב ומשיב :״זה משהו אחר. כשישבתי
לכתוב את מילות הפיזמון, חשבתי
שכל מה שהיה לומר בנושא זה — כבר
נאמר. אבל שיר עוד לא נכתב. אז כתבתי.״
אבל על נושאים שהם תמיד אקטואליים
— אין שלום מהסם להביע דעתו, או לחבר
מנגינות למילים של מישהו אחר. בתוכנית
החדשה של השלושר ם, שהוא אחד מהם,
ישנו, למשל, פיזמון הנקרא מי מפחו מגבית
לוין? והוא •מספר על מבקרת תיאט־רון,
הקוטלת את כל השחקנים ואת כל המחזות
— אבל אף אחד, בעצם, לא מפחד
ממנה.

__ מ י אם
לא אלוהים
רום זמני אני מקדיש לשלישיית
השלושרים,״ הוא מספר .״יש לנו
כבר תריסר פיזמונים, איתם אנו מופיעים
בהצגות־הרצה בארץ. אנחנו שרים פיזמונים
ביסגנונות שונים• פיזמון אחד, למשל, נקרא
צרות טובות, והוא מספר על בחור שיוצא
עם תאומות. לילי שלי, שכתוב בסיג־נון
מוסיקת הוודביל, כבר הפך להיט. לעומת
זאת, יש לנו פיזמון בקצב הרוק־נ־רול,
שנקרא טי אם לא אלוהים...״
כולנו סולדים כאשר מישהו מאותם אנשים,
הסבורים כי הם רשאים להכתיב את
טעם הקהל, טוען כי יש לתנך את המאזינים
ל״מוסיקה טובה״ .אבל אם יהיה מישהו
שיצליח לחנך את חובבי הפיזמונים למוסיקה
שלו — זה שלום חנוך. ואצלו נהיה
כולנו תלמידים טובים.

...שלו ש ה
1בבפ>פה אחת בין המתנות שמעריציו של יהורם גאון

ואוססו^ו 0או<ו_ו*ד 3

בסרט של אקולה־מולי4אן( מוח הזמיר״1

הצגת בכורה ארצית השבוע
בקולנוע

״אוריון״

תל-אביב

בקרוב ״אמפי״

חיסר,

שולחים לו, אפשר למצוא פרחים מיובשים,
סוכריות ומסטיקים • .התברר כי הכווייה
ממנה סבל כארי ראיין, בעקבות תאונה
בעת צילומי סירטון פירסומת שלו באולפן
בגרמניה — לא היתד, כל כך נוראה כפי
שחשבנו. סוכני הפירסום של בארי הצליחו
לנצל אותה יפה לפירסומת, דאגו להפיץ תצלומים
מזעזעים של בארי, כשפניו חבושות
לחלוטין. השבוע התברר כי הכוויות כמעט
שלא הותירו צלקות
על פניו של בארי,
ואת הבודדות שנותרו
הוא מכסה
בזקן, שהוא מגדל
עתה • .תקליטם
מאריך הנגן של הפרברים
הוא, אולי,
התקליט הלועזי הראשון
של זמרים
ישראליים שהוקלט
בארץ (פרט לתקליטים
ביידיש) .כל
הזמרים האחרים שהקליטו
בשפות זרות,
ערכו את ההקלטות בחו״ל • .בימים
אלה יוצאת לשוק גירסתה העברית של הזמרת
היהודיה מישל, לפיזמון בלאדה ליהונתן.
מישל ביקרה, כזכור, בארץ יחד עם
כריסטוף, ואז הקליטה את הפיזמון בעברית
• .המבקרת האמנותית של הארץ,
המתיימרת להיות מומחית בענייני פיזמונים,
לא יודעת אפילו ששם משפחתו של קליף
הוא ריצ׳ארד, ולא ריצ׳ארדס, כפי שכתבה
בשבוע שעבר • .להקת השלושרים תצא
בקרוב לסיבוב הופעות, במיסגרת תוכנית
שלא היתד, כמוה. בתוכנית זו יופיע בכפיפה
אחת, יהורם גאון, אריק איינשטיין ו־השלושרים
אל רשימת הפיזמונאים הישראליים
הצטרף כתב הטלביזיה הישראלית,
דן רכיב. יחד עם המלחין דן זכאי הוא
כתב שורה של פיזמונים חדשים. ששלושה
מהם מקליט השבוע קובי רכט • .יש
בעל טור־פיזמונים בעיתונות הישראלית, שעדיין
קורא לפול, ג׳ורג׳ ,ג׳ון ורינגו בשם
חיפושיות־הקצב כמה חבל שהוא נשוי,״
אמרה אגיטה האריס, לאחר הופעה בתוכנית
הטלביזיה של סאיטה דיסטל• .
רון דוד יהיה כנראה ממלא מקומו של
סטיכ מאריוט, שפרש מלהקת הפנים הקטנות
• .פיטר סארסטדט עומד לשאת
את ידידתו הדנית, אגיטה אטקה.
• מורים גיב דחה הצעה להופיע בגיר־ _
סה המוסרטת של המחזמר שיער, משום שהתפקיד
דורש ממנו להופיע, בקטע מסויים,
ערום.

פרס 1ם ־פרו־
מועמדות למלכת המים 1969
מועמדות הרוצות להשתתף
בתחרות על תואר ״מלכת המים
1969״ ,הנערכת על-ידי
מערכת ״העולם הזה״ ,מוזמנות
לפגישה עם צלם התחרות,
ביום שישי זה, בשעה 3
אחרי הצהרים, במשרדי בריכת
״תל-אביב, ברחוב גורדון.

גיורא גודיק
מציג את המחזה המוסיקלי

* גבירתי
14 חנא 11ה
נמשכת מכירת הכרטיסים
ברוקוקו וביתר המשרדים
בכורה: אולם אלהמברה .29.6
עשרת הלזהסים
עשרת התקליטים הננזכרים ביותר השבוע

. 1סחרחר — טומי רו (הד ארצי)
.2חזו ר — החיפושיות (אפל)
.3פסטיבאל הזמר -מאריך נגן(טי.־
בי.אס)
.4פסטיכאל סאן רמו -מאריך נגן
>ם י.בי.אס).
.5אהכתנו היא דכר צומח -האריות
(פיליפם)
.6אנה מועדות פנייך — פיטר סאר-
סטדט (סי.בי.אם).
.7גשם — ג׳יליולה צ׳יקוונטי (,סי.בי.אס).
.8להתראות — מרי הופקין (אפל)
.9קאזאצ׳וק — ריקה זראי (פינודור)
.10 סוכר — ריטה פאבונה (סי.בי.אס).

הנסיך והנסיכה של ישראל
לשנת
מטעםמע רכ ת

11171

ה 1ר

$ 6 9ו
בי שראל

ב ח סו ת י צרני

עדית ה מב רג

עידן שרון

דורון פלח

בת ,4רח׳ גדרה , 6ירושלים

בן ,3שיכון הרופאים, תל־השומר

בן ,3רח׳ ירושלים ,34 רמת־גן

אבי רקח

או רי ת זתוני

בן שלוש, קיבוץ עין־דור, ד.נ. יזרעאל

בת ארבע־וחצי, רח׳ זנגביל ,3תל־אביב

גם לד יש בכית צבר או צברית -לא פחות מקסימים. שילחי את תמונותיהם בציון השם,
הכתובת והגיל אל מערכת ״העולם חזה״ ,ת.ד ,136 .תל־אכיב (עבור תחרות הנסיד והנסיכה).
עדיפות תמונות כשחור־לכן. התחרות פתוחה לכל ילד וילדה מגיל שלוש עד שש כלבד.

נ1וב י 1תר נ]ם מ!קה-ק;כה

7940 494 9)0

מיפן

קאראטה,

ג׳ידג׳יטסו

וקונגפו,
הו שיטות ,,הקרב־כיד־ריקה״,
צורות ההתגוננות המהירות — וד,קטלניות
.ביותר שקיימות כיום.
בקאראטה או בג׳יו־ג׳יטסו אפשר להתגבר
על יריב או קבוצת יריבים התוקפים אותך.
וכדי להכניע 4יריבים דרושות 3שניות
בלבד. הסבר זה ניתן לנו כשביקרנו במי

בוד״ג׳ודוקא״ -ברח׳ שדמה
המל ד 15 בתל־אכיב, מפיו של

איתמר, המורה לקא־ראטה
בעל החגורה
השחורה. אלופי ה־קאראטה
ביפן מבצעים
ממש את הבלתי
יאומן. אייאמה הגדול
מעמיד בקבוק על
שולחן ומתיז על־ידי
מכה מהירה בצד כף
היד את ראש הבקבוק
מעליו. חלקו העליון
של הבקבוק
מועף, ואילו הבקבוק
נשאר במקומו. מבצע
נוטף שלו: מהלומה
אדירה על 25 רעפים
המונחים זה על גבי
זה, שוברת אותם לחצאים.

ידה

יורם,
שדרגתו חגורה שחורה דאן־ 2ב-
ג׳ודו.

התלמידים הלבושים בגדי־קרב יפניים לבנים,
יושבים בצידי המזרון הירוק התופס
את רוב שטחו של האולם רחב־הידיים. החגורות
הצבעוניות על מותניהם, צריבות,
כתומות, ירוקות, כחולות וח־מות, מסמנית
את השלבים בדרכם לחגורה השחורה ! המשמעת
על המזרון קפדנית, ח :בה לשמור
על נמוס, והוראותיו ללא עוררין. חיבה
לכבד את היריב בקידה
לפני — ואחרי הקרב.

איגד קובע

״אין צורך בכוח או
בנתונים פיזיים מיוחדים״
,טוען המדריך
יונה, העונד חגורה
שחורה בג׳ידג׳יטרו,
״העיקר הוא ביציע
מדויק, הכיית נקודות
התורפה, זריזות, ותגובות
מהירות״ .ג׳יו־ג׳יטסו
למד יונה מכושר
נתור מושלם מדגים איש הקארא מורד,ואברהם הו־מה
השולח בעיטת חסול לספרקת יך יךולברט, שהינו דאן־3
בג׳יו־ג׳יטסו. כל כמה הילדים הכושר המעולה, המהירות, והתגובות המהינות
לתלמידיו ומעניק דרגות לעומדים בקבוצת
ילדות וילדים, שהצעיר ביניהם בחינות.
בן , 5עולה למזרון ומבצעת תרגילי ג׳ודו הכושר המעולה, המהירות, והתגוב־ת המהימסובכים
.״כאשר התחיל בני ללמוד ג׳ו -רות׳ מוסיפים לתלמידים הרבה גם בחיי
דו כאן במכון, הוא היה ילד חלוש וחסר היום־יום, מבלי להביא בחשבון את הבטחון
בטחון עצמי. כיום הוא ממש השתנה, העצמי. תלמידים רבים מגיעים למכון מוהפך
לעירני, ומנומס יותר• גופו הת מקומות מרוחקים כגון: פתח־תקווה, רמת־חזק,
וכתוצאה מהבטחון העצמי שרכש גן, רחובות, הרצליה, ואפילו מירושלים.
בני כאן, עלתה רמת ציוניו בביה״ס״ ,ואין הדבר קשה כלל, שהרי מכון
אומרת אמו של איתן בן ה־ . 10״אימוני ״ג׳ודוקא״ שוכן כ־ססז מטר מככר דיזנ־הג׳ודו
מקנים לילד בטחון עצמי — גוף, ברחוב שלמה המלך 15 בתל אביב, ליד
רפלקסים חדים, וכושר גופני מעולה״ ,פינת זמנהוף, וניתן להגיע למק ־ם באוטומציין
יורם פומרנץ, אלוף ישראל בג׳ויו
בוסים ,23 ,22 ,21 ,20 ,19 , 18 , 11 ,5 ,1
— , 1967 ונתונים אלה גורמים לשיפור .92 ,64 ,63 ,61 ,26 ,25 וכאשר תגיעו לרמת
הלימודים ולציונים גבוהים יותר
מכון הפתוח כל יום בשעות 10—4בערב,
בביה״ס. אימוני הג׳ודו נותנים פורקן תתקבלו בסבר־פנים יפות ותהנו מיחס חם
לעודף המרץ שבילד והוא הופך לרגוע,
ולבבי.
מנומס, וממושמע יותר״ .מוסיף המדריך

ישסססי

החיה בארץ לא נחלה כזכור הצלחה, אלה
פיצג׳ארלד.
נולה צ׳ילטץ זכורה ממיספר הצגות

לא בדאי לראות
לא חשוב לראות
אפשר לראות
רצוי לראות
חובה לראות

הזזעזזזי ^י

ס ד טי ס חד שי ס
מצחיקונת >פאר, תל-אביב) ברברה
״טריילנד קיבלה על זה את האוסקאר.
וי לי א ב מי ל ר הספיק לאסוף כבר די אום־
קארים לפני זה. ואת עומר יטריף אין
צורך להציג. בכל זאת הביקורת הזרה ש־מתפעלת
מברברה סטרייזנד אינה מתפעלת
מהמחזה כולו.

הציפורים

כאות

כפרו

למות

(סטודיו, תל־אביב) אשתו לשעבר של רומן
גרי, ג׳ץ סיכרג, אוהבת גברים, והרבה,
ורומן גרי, שהיה עד עכשיו סופר, מביים
אותה בסרט שיש בו מתח, יש בו פסיכולוגיה,
ויש בו אהבה.

ס ר טי םאח רי ם
הצוללת הצהובה

(פאריס,

תל־אביב) סרט תמים ומלא חוכמה על חמשת
החיפושיות המצויירות ביד אמן, היוצאות
להציל את ממלכת היופי והאהבה והפרחים
מידי אגרופי הברזל של ממלכת הרשעים.
שילוב נהדר של פנטזיה והומור,
ונונסנס מלא סנס.

מישחקים אסורים

תל־אביב) פירטו הפיוטי הנפלא של
רנה קלמנט שבו מוראות המלחמה ניתנים
דרך עיניהם של שני ילדים תמימים

נפל שביימה בתיאטראות המימסד, לאחרונה
היא מתמסרת להוראת מישחק. עתה
תראה מה כוחה כטלווזית במישדר שיח
לוחמים, המבוסס על ספר בשם זה, שיצא
לאור, כזכור, ביוזמתם של חברים
צעירים של התנועה הקיבוצית, מייד לאחר
מלחמת־ששת־הימים. ב־ 21.30 מבט לחד*
שות ולאחר־מכן כלום; כי לעניות דעת
הנהלת שידורי ישראל, אין להטריד מאוחר
יותר את מנוחת האזרחים, החייבים לישון
מוקדם, כדי להשכים קום אל מלאכת בניין
הארץ והאומה.

״ריפ

תעלולי
(התיאטרון הפתוח)
סולומון הלל נאמן

התייחס ברצינות יתירה אל מחזהו ופיזמוניו
של הנוף לוין ואחרת אולי הוא לא היה
מציג אותם כלל מה שלא מפריע לו,
לישראל גוריץ (המוקיוני במיקצת) ובמיוחד
לרחל לוי, לסחוט מהקהל צחוקים.
לוין, שהצטיין בעבר במיוחד בכתיבת פיז־מונים,
מגלה כאן אזלת־יד מוחלטת, לא
עוזרת המוסיקה ו/או העמדת הפיזמונים,
חסרת המעוף. אם זוהי ״טרגיקומדיה המשקפת
בראי עקום את חיי המשפחה, הרפואה
והאמנות״ ,הרי חנוך לוין הוא צל
של מאחז־עיניים המשתקף בראי עקום.
לילהבמאי (בימות) הצגה
של ״כוכבים״ ,על־פי מחזה בלתי מגובש,
מנופח וחסר כנות, של פרה ספרותית קדושה:
א.כ. יהושע. יותר מדי דברים מתרחשים
בלילה אחד, בחוזילה ישנה בשכונת
רחביה, בירושלים. וכל זאת כמובן, בתקופה
המעיקה והדחוסה של ערב מלחמת
ששת־הימים. כולם נירוטים, לכל אחד יש
בעייה. מיספר דמויות מיותרות, ואינן נחוצות
לקידום או לפיתוח העלילה. הבימוי
חכמני. התיפאורה מאכזבת. המישחק של
כוכבים ושל כוכבי־לכת. עודד תאומי
משחק סולו. אלישבע מיכאלי מבוז־בזת.
שמואל עצמץ לא במקום. אמיד
אוריין בלתי משכנע. יעל אביב נאה
בבגדיה התחתוניים, אך חסרת נסיון. רחל
מ ד פו ס נוגעת ללב אך יותר משעשעת
ממרגשת. גילה אלמגור היא הכוכבת.

ב לאדם

(בחאן

הירושלמי)

שיעור מקסים בתיאטרון, מגישים שחקנים
חובבים מן האוניברסיטה העברית בירושלים,
הנעזרים במיספר שחקנים מיקצועיים
וידועים יותר. ד״ר אדיה זקס נפח רוח

2א [ מ 10־ 6טגא 80
״שנת ״2001
בספוק רב אנו מודיעים ללקוחותינו
הנכבדים כי השרות
הטכני שלנו הגיע לדרגת
שלמות כזו, שכל קלקול במקלט
הטלויזיה שלנו אנו
מתקנים תוך 24 שעות, בתל-
אביב וברוב חלקי הארץ.
לשלמות שכזו יכולנו להגיע
גם בשל האחוז המינימלי של
קלקולים אפשריים במקלטי
הטלויזיה ״שאוב־לורנץ״.

כנורי בע״מ הסוכן הבלעדי בישראל של 177
2זר 7011£1־ .1; 2ף17כ< 3לטלוויזיות, לרדיו ולרשמי־קול.

וקטנים, שאינם יודעים ואינם מבינים מה
קורה ומדוע.

* * רומיאו ויוליה

(אלנבי,

אביב; מאי חיפה) שני הנאהבים המפורסמים
מופיעים הפעם בגילם האמיתי (חמש־עשרה
וארבע־עשרה) בתוך שיחזור מלא
חיים של התקופה, כשהעלילה והבימוי לא
תמיד מתאימים לטכסט השקספירי.
שנת ( 2 0 0 1צפון, תל־אביב)

מסע אל החלל, ואל העתיד, ואל שאלות
חסרות פיתרון, הצריכות להעסיק היום את
כל מי ששייך למין האנושי, ומהרהר בעתידו.
0211015 יום
חמישי ה־ ,5.6.68 שנתיים למלחמת־ששת־הימים,
יפתח ב־ 18.30 במישדר על
חקלאות (בערבית) .בשעה 18.50 תעלומת
מזג האוויר, סרט מדעי למעוד
יינים.
כי איננו לבד, ניווכח בשעה 19.30 בה
יספרו לנו בתמונות נעות על המתנדבים
שהגיעו לישראל. ב־ 20.00 תוכנית הבאה
לתפוס את מקומה של תוכניתו של ראלף
ענבר, אולפן עגול היא אולפן מס, 1 .
מאיטליה בהשתתפות חבורת הבוכות
מפאריס וזמרת הג׳אז הנפלאה, שבהופעתה

ז׳אק בהן כ״כלאדם״
חיים באלגוריה מן המאה ה־ . 15 עיבודו
השנון, בימויו רב ההמצאות, ההקפדה על
כל פרט ופרט (המוסיקה, התפאורה והתלבושות
האסתטיות, התאורה והסייף המלו־טשים)
,חוסר היומרנות ולהט כל השותפים
להעלאת ההצגה ניכרים ובולטים. ז׳אק
ב הן כהידידות עושה עבודה מצויינת.
ליאור ייני (כהיאוש) יוצר דמות משעשעת
ומטלידה כאחת, במינימום של אמצעים
ובמאכסימום של יכולת.
* * ששוטראנס (המועדון הלאומי,
רח׳ שלמה המלך תל־אביב) הם שני
מערכונים כתובים ומבויימים בלהט תי״אט־ראלי
אופייני קר, על־ידי יוסף מונדי,
אודות צעירה (המלחמה) התוקעת סכין ב־

,י^xxx ?0000000000000000000000000000^xxxxxxxxxxxxxגx 00
גבו של עלם תמים׳ ועל שר־ביטחון המחסל
צלמת חבלנית, לא לפני שהוא מנסה לשג־לה.
בי ח ד שדר, שבתאי קונורטי
וגד קינר מצא מונדי שלושה שחקנים
צעירים המאמינים ברעיונותיו, אשר בשל
חוסר מימדי מרחק היסטוריים, מלבד רגעי
אי־נוחות לקהל ממוסד, אינם מצליחים
לזעזע.

התיאטרוןשלי (חי-
אטרון מרתף, בן־יהודה ,256 תל־אביב) תסכית
בימתי מוקדש על־ידי המעבד והבמאי

מיכאל אדמז לאנטואן ארטו, חדשן
ומהפכן המכונה אבי תיאטרון האכזריות.

דויד מוכתר כארטו, מגלם בשיכנוע אך
בטמפרמנט מופרז במיקצת, דמות של אמן
מתוסבך הנאבק על דיעותיו. הן המעבד־

ריו יש קצת יותר דם, מגישים בקלילות
עסיסית די־מלוטשת שלושה שחקנים צעירים:
תיקי דיין, שמעון לב־ארי
וקוכי רכט (המצטיין בזימרה, אך מגזים
במישחק) .הבימוי של דויד לוין,
עזר לא במעט לחומר של אחיו, חנוך,
להוליד קברט סאטירי, שחסרונו בה מורגש
אצלנו, מהיום שהקומקום, המטאטא ו־החמאם
שבקו חיים. מאחר וכיום אין כבר
בריטים בשטח, מצליפה השלישייה בנו,
בערבים, וכמובן בגונאר יארינג.

דע ר

שלום

* אכק הארגמן

(התיאט-

רון הקאמרי) שני אנשי עסקים, עם
פילגשיהם, זונחים את הכרך, קונים
אחוזה בכפר ומחליטים להעביר שם את
חייהם בנעימים. מסתבר כי הפועלים
שנשכרו כדי לתקן ולשפץ את הבניין
העתיק, אינם מזדרזים במלאכתם, אפשר
לומר כי אין להם עניין לעזור
לזרים להשתכן בקירבם. מלאכתם צולעת
ואף מן השמים עוזרים להם. גשם
עז מתחיל לרדת ומבול המים מאיים
לשטנף את ינשבי הבית. שניים מהפועלים,
קונים את לב הפילגשות העליזות,
ולאנשי העסקים לא נותר אלא
למלט את נפשם.
כל מי שסבנר כי בכן נסתיים העניין
אינו אלא תמים. העיקר לפנינו: אנשי
העסקים הס בריטים, האחוזה שקנו
אינה בפרברי לונדון אלא באירלנד דווקא,
הפילגשות איריות, והפועלים כמובן
׳איריים לאומניים מבטן ומלידה. כולם
נלחמים כאן נגד צמד אנשי העסקים,
המסמלים את האימפריה הבריטית
המתפוררת.

את המחזה חיבר לפני ב־ 30 שנה
המחבר האירי שדן אוקייפי, שיצי־רתו
הינה אגוז קשה לפיצוח לפחות
ביצירת צ׳ כוכ. שפתו המיוחדת רבת
הפיוט והעומק מחד, השפה העממית
הגנבלת לעיתים בניבול פה מאידך, והטפתו
ללאומננת היקננ לאוקייסי מקנס
כבנד על בימנת אירלנד.
קשה להשתחרר מהרושם כי אבק הארגמן
הוא פלקט לאומני, עטוף היטב
במליצנת נבובות ובפיטפוטי־סרק, כמו־פיוטיים
העלולים בקלות להטענת את
הרבים. אין ספק שבאירלנד הנאבקת
עד לעצם היום הזה בבריטניה, יש ערך
מסויים ליצירת אוקייסי. את אלה שי
מאבקים מן הסוג הנ״ל אינם מעניינים
במיוחד, עשו״ה משמעות המחזה ל הלאות.
כי מעבר לרעיונות הפטריוטיים
הגדולים של אוקייסי, לפנינו מחזה מ־שעמט
וכפי שהוא כתוב הרי הוא בנא״
לי וגובל בילדותיות. אין ספק שאת
אותו רעיון היו כותבים ב״ 1969 בצו
רה הרבה יותר חיה ובלתי מוזיאונית.

הבמאי ג׳פרי דיכם

ניו

הרגיש כי לם־

מ חז ה די מי ו שן, ולכן ניסה להכניס

שינוייים במיבנה. אן שינויים מהותיים,

כמובן, לא יכול היה לבצע.
הישג בלתי מבוטל של ההצגה
הוא התרגום של נסים אלוג י, שהצי
ליח ליצור בעברית ניואנסים והבדלים
נפלאים בין סיגנון הדיבור האירי לבין
שפת האנגלים.

בקשר לבימוי הרי שכימעט ואיננו
קיים. ההצגה משעממת, נאיבית וחסרת
חן. ההומור דל ופרימ •טיבי. אכנר
חזקיהו חוזר על עצמו במיקצועיות.
אדכרט בהן מוקיוני מדי. לאכרהכ
מור עוזרת מיקטרת להיות פילוסוף
יותר מפועל בניין 1 .אכ רווח, פחות
מדי לוהט, פחות מדי שוביניסט במי

קטשופ (מרתף קולנוע פאריס,
תל־אביב) רוטב עגבניות עוקצני ומחוספס,
שבמאמץ יתר היה מוכיח כי ליוצ־העולם
הזה 1657

מזלכם יעמוד בסימן של
נסיעות מרובות. קרוב
לוודאי שתגיעו למצבים
של עייפות ואולי אף א־פיסת־כוחות,
משום כך,

כדאי לכס לבטל את היציאות
שקבעתם לסוף
השבוע. הם לא יהלמו
( : 1 2אפריל -
סן; ב מ אי
את מצבכם הנפשי והפיזי.
בעיות בחיי־הנשו־אין,
שצצו בעבר הלא רחוק, ייעלמו באותה
פתאומיות כשם שהופיעו. אל תקת הלוואות.

שוו

אתה מזניח את אחד
מבני משפחתך הזקוק
לעזרתך. ייתכן וירסד
•כלפיו מושפע מהתנה גותי
אליך, אולם עליך
לשכוח את כל
חילוקי הדיעות ש אירעו
ביניכם לאחרו 21ב
מ אי
20 גי וגי
נה וללכת לקראתו.
תהיה עסוק בימים ה קרובים
בכתיבה. ייתכן ויפול בחלקך
כסף שלא ציפית לו. אל תבזבז אותו.

1אומי0

!1אזנייו1

כמה מהמעשים שאתה עושה לאחרונה
עלולים לסבכך עם החוק. תביעות מוס ריות
לא היו אף פעם

מרשימות ביותר לגביך,
אך מוטב שדוותיתן
השבוע,

דעתך. עליהם אתה מרבה לדבר ולהתווכח,
ולדבר עלו לות
להיות השלכות
22באולזטונר בלתי-נעימות במקום
22ביוברער
עבודתך. פעילות ס פורטאית
עשוייה ל-

להחזירך להרגשתך הקפואה. הרבה לכ תוב
מכתבים. במיוחד ענה למכתבים.

עקת

תוכל השבוע להרבות ולהתמסר לתחביבן.
עיסוקיין השוליים יגרמו לן קורח־רוח, שלא
תהיה מנת חלקן ביחסי
העבודה או המשפחה
שלן. נסה להתגבר על
התקפת הדיכאון שתפסה
אותן לאחרונה. הרבה
לצאת ולבלות ונסה
לקשור קשרים עם מכרים
חדשים. זוהי תקופה
נהדרת עבורן להצ(
2בנובמבר -
20בדצמבר

טלם. את פורחת ונר־אית
רעננה ומקסימה. י
השמעי לצו האינטואיציה שלן בכל הנוגע
להוצאת כספים. השבוע המזל עומד לימינן.

|1שס

רווח וחיזקיהו ב״אכק הארגמן״
יוחד כמגלם דמותו של לוחם שהשתתף
במלחמת ספרד.
לא מוצדקת וחדה מדי הקיצוניות בה
עוברות הפילגשות האיריות מן הבריטים
השלומיאלים אל חיק האירים.
מישחקן של יעל דרויאנוב ושול־מית
ירון, לא הבהיר דיו נקודה זו.
יוסי גרכר מפריז מאוד בכל שלו־שת
התפקידים שהוא משחק; כבהצגת
ילדים. שלמהפז מאופר יפה, אך
נשמע מאולץ קימעה, משהו מדוקלם.
על כל פנים פחות מדי חי. עליזה
יצחקי היא משרתת כפופה מדי, ש־ניסתה
למצוא יותר ממה שהתפקיד שהופקד
בידה יכול להציע.
היחיד היוצר דמות של ממש, אנושית,
חמה, מלאת הומור ואמיתית הוא
השחקן הצעיר אריה יצחק כאחד הפועלים
האיריים, עממי, פשוט אך מלא
עורמה.
התפאורה של אדיה נכון מאסי־בית
מאוד, כבדה וקודרת.
האח החובבני, האביזרים ובמיוחד ה־פעלולים
הקוליים, אינם ברמה המקו־בלת
של הקאמרי, ומזכירים הצגת סיום
בגימנסיה. קשה להתעלם ולא להשתמש
בפנינה מתון תרגומו של אלוני, ולקבוע
בצער כי ההצגה מחורקקת.

-XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX

במאי והן השחקן הסתמכו על קיטעי הרצאות,
מינשרים, ראיונות וקיטעי זיכרונות
על האיש שהשאיר רישומו על תיאטרון
המאה ה־ ,20 ואשר מלבד מחזה בן )!(3
דקות לא הותיר אחריו כל יצירה בימתית.
שפרה מילשטיין, המסייעת למוכתר
כמנחה וכקריינית, מפגינה מישחק מעולה
ללא מילים במערכון היותר חזקה מאת
אוגוסט סטרינדכרג, המשלים את הערב
רב העניין.

גייט (התיאטרון הסאטירי ביידיש) הקומיקאי
שמעון דדיגן אינו מצליח לשכנע
כי אכן פעמי השלום קרבים, ואם אכן
נידמה לו כי יש סימנים לכך, מדוע יש

;ן< 00000 ^0000ג ^xxxxxxxxx3000000^xxxxxxxxxxxג^xג £ x 0 0

ה צג החדשה

בעיות בלתי צפויות,
שכמעט ונשכחו ממך,
ישובו ויצופו השבוע את מחדש ויתבעו
פיתרונן. השתדל שלא
לדחותן שוב, שכן ד־חיה
נוספת פירושה
סבך ללא מוצא. היש ו
2במרס -
מר מקרני־השמש —
20באפריל
אל תרבה לחשוף את
גופך. תני אימון בידיד קרוב המבקש את
קירבתך• אל תשמעי לעצות חברותייך.

השבוע יעמוד עבורן בסימן של התנגשויות,
שכמה מהן עלולות להסתיים במריבה. יהיה
עלין לנסות ולהבין את צעדו של אדם קרוב
שייראה לן פוגע ומעליב.
ייתכן שלאחר מחשבה
ייראו לן הדברים
אחרת. אשה מבוגרת
מתערבת בחייך ומציקה
לן. העמיד אותה במקומה
בהזדמנות הראשונה,
אפילו תיאלצי להשתמש
במילים חרי23ב
ספטמבר -
2ן; באוקטובר
פות. מה שנראה לן
אהבה אינו אלא הרפתקה
חולפת. זה לא זה. תצטרכי להמשיך ולחפש
את המשהו המושלם יותר, האידיאלי.

לשמור זאת בסוד וללחוש ״ שא החומר
המימי הרדוד לא הצליח להטביע את
כישרונו של דז׳יגן, אך שיכנע כי תוכניתו
האחרונה של האמן האידי הוותיק איננה
בדיוק המיסגרת להצגת קטע פאתאטי באנדרטת
לוחמי הגיסה

אין אהבותשמחות
(בהפקת בימות) כשג׳ורג׳ כראסנס,
הטרובאדור המודרני, מופיע, הוא מסתפק
בליוזי פשוט של גיטרה, ובחצי תוכנית,
כשבשני מופיעים אמנים אחרים. יופי
בנאי ממלא ערב שלם מיצירות הצרפתי
המשופם בליוויית תיזמורת (של סטו
הפהן) ,הוא עושה זאת בהומור של בדרן
מעולה, ההופך כל שאנסון להצגה קטנה
ומקסימה. קיטעי הקישור, האביזרים, התאורה
והמיקרופונים משרתים אותו יפה.

הבעייה העיקרית שלך
בימים הקרובים תהיה
כיצד לשמור על שלוות
נפשן, נוכח מיקרים ותקריות
שיעבירו את
רוחן. השתדל בכל מיקרה
לתת לעצמן רווח
זמן למחשבה. משהו ה1ן;
ביו ני -
כ) 2ביו לי
קשור בכלי־רכב יעסיק
אותן לקראת סוף השבוע.
תצטרכי לארח בדירתן אורחים רביס
לקראת סוף השבוע. חובתן לגבות חובות.

סוס1

המצב החדש אליו נקלעת
נותן כבר את
הראשונים.
אותותיו
את עשוייה להתפכח
מחלום ורוד• אל תח שבי
שהכל נראה אח רת
מפני שהעולם אי נו
מורכב מחלומותיי!*
הקודמים. נסי לבנות
את המציאות בהתא ם
לרצונך. עיסוקים הקשורים באמנות יפרו
השבוע את מחשבתך ויטעו בה השראה.

אם תוכניותין כוללות
נסיעה למרחקים, השתדל
לסיים את כל הסי:
דורים הכרוכים בכן ולהגשימה
במהירות• פגישות
עם אנשים חדשים
יעלו את שאיפותיך על
פסים מציאותיים יותר.
22ב אוגו ס ט -
22בספט מבר
__ הסתבכות. הקשורה עם
החוק או נציגיו תיפתר
בצורה שתניח את דעתן. המאמצים שעשית
לאחרונה מכבידים עליך. אן אל תתייאש.

נתונו!

העירנות הרוחנית בה אתה נמצא בת-
קופיי האחרונה עשוייה לפתוח בפניך
אופקים חדשים ולהו ליד
במוחך רעיונות
מבריקים. היזהר בנהיגה
בשעות החשי כה.
בכלל, מוטב שלא
תרבה לצאת בער בים.
הלילה עומד ה שבוע
בסימן שלילי
למזלך. מישהו מבני
משפחתך יצטרך השבוע
לטיפול רפואי.
אל תתן הלוואות, ואפילו לא לידידים
טובים. א ם תעשה זאת השבוע, תפסיד.

לא יהיה זה עבורן השבוע הטוב מבין השבועות
האחרונים. אבל תוכל להתנחם בעובדה
שמתחילת החודש הבא תשרה הצלחה
בפעולותין יותר מאשי
בחודש האחרון.
מאורעות שאינם בתחום
שליטתך ישפיעו בצורה
מכרעת על תוכניותין
לקייץ זה. למוסיקה וריקודים
עשויים להיות
השבוע השפעות חיוביות
ביותר על מצב־
—5ז 1־ 0ו׳1ו 11׳1 1
רוחך. אם את מוטרדת 8811235X 1
מן הקרירות המינית שפקדה
אותן לאחרונה
פסיכולוג יעזור לן.

כסף, כסף, כסף —
זה בל מה שחשוב
לך בתקופה הנוכחית.
להיטותך הרבה אחרי
הכסף גורמת לך להזניח
תחומים רבים
של אישיותך הזקוסו
בפברואר ־
קים בתקופה זו ל׳־ל
כ יי י ס
תמריצים יותר מאשר
בבל תקופה אחרת.

גם גרגרנותך עוברת בל גבול, ובדאי ש תתחיל
לשמור על דיאטה. מאכלים
חריפים עלולים להזיק לך במיוחד. נסי עה
שעמדה בבר באופק עלולה להתבטל
ברגע האחרון. תן שאנס גם לאחרים ואל
תחשוב שאתה מבוגר ומנוסה מהם.

*ז 0 0מ 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0ס* 0 0מ ) 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0ם 9 9 9

מספר

1657

4.6.1!(69

המחיר 130 אג׳

בישראל