גליון 1658 מתאריך 11 ביוני 1969

מענייןלע קו ב אחרי תוצאותיה של כתבה בוזעולם הזה. הנה,
למשל, מה שהתרחש בעקבות פירסום הכתבה ,,ראש העיר נגד נכי
צר,״ל״ ,על הקמתה של תחנת הדלק בנצרת עילית, שפורסמה בשבוע
שעבר.
התוצאה הראשונה נגעה לאנשי־המינהלה שלנו. מוכרי העולם חזה•
בנצרת פנו למפיץ האזורי בחיפה, ביקשו ממנו בדחיפות מישלוח
נוסף של עיתונים. כל הגלימות, מסתבר, נחטפו בשעות הראשונות
לאחר שהגיעו העירה, וקוראים קבועים לא יכלו להשיג את העולם
הזה כמדי שבוע. הכמות הנוספת נשלחה — וגם היא אזלה מייד.
תוצאות אחרות נגעו לגיבורי הפרשה עצמה: ראש־המועצה מרדכי
אלון, והנכד, אלי פוגל, .
בתגובה לכתבה, ביקש ראש־המועצה לעמוד על נקודה עיקרית
אחת: פעולתו בנושא זה לא נעשתה מטעמים אישיים, אלא בשם
החברה לפיתות נצרת עילית. הוא אמנם בעל־מניה בחברה זו —
אך רק כנציג המועצה המקומית. ביום שקיבל את המניה הפקיד
בידי רואי־החשבון קסלנזן את קסלמן כתב־ויתור, המבטיח שלא
תהיה לו — וליתר חברי־ההנהלה המייצגים גופים ציבוריים —
זכות־קניין אישית על המנייה.
אם ביקש את הרשיון לתחנת־הדלק בשביל החברה, הרי זה מפני
שהוא סבור כי ההכנסות מעסק מבטיח כזה צריכות להיכנס למועצה
המקומית, לצרכים ציבוריים, ולאו דווקא לנכה מסויים. אם טעה
בשיקול — עשה זאת מטעמים ציבוריים, לא אישיים.
את ראש־המועצה סיקרנה שאלה אחת: איך הצלחנו לקבל את
פרטי־כל ועדת־הפנים של הכנסת. הוא עצמו ניסה להשיג עותק של
המיסמך, אך נענה כי רק חברי־הוועדר, רשאים לקבלו. מכיוון ש־ראש־מועצה
אינו יכול לנהל חיים ציבוריים מבלי לקומם נגדו גם
מתנגדים מפלגתיים, ניסה לברר אם לא הגיע אלינו החומר ממקור
מפלגתי כזה, ואם לא שימש העולם הזה שלא־מדעת ככלי בידי
אנשי רפ״י המקומיים, למשל.
לא יכולתי אמנם לגלות לו את המקור שממנו הגיע הפרטיכל,
אבל דבר אחד יכולתי להבטיח בוודאות: העולם הזה לא נתן יד
לעריכת חשבונות פוליטיים. שכן, דווקא עמדותיו של אלון עצמו,
בפרשות שונות של מאבק נגד הכפייה הדתית, כמו פרשת רינה
איתני — זכו לגיבוי מצידנו בעבר. אנחנו ראינו בפרשת תחנת־הדלק
עניין של שיקום נכים, והתייחסנו אליו במישור זה בלבד.

*האיש שנדהם
1ב 3 -

דגבז ־י ס ־ ;

ראלי
ספרינט סופר
למכירה בתנאים נוחים ובתשלומיס
בכל

סו כנויו ת

״וספה־

ב אר ץ

הסוכנים הראשיים לישראל:

״ עופר חברה לרכב בע״מ
תל-אביב, רחוב הסדנה ,6טלפון 821865

2א[וו 10־6שש 1:ם
בספוק רב אנו מודיעים ללקוחותינו
הנכבדים כי השרות
הטכני שלנו הגיע לדרגת
שלמות כזו, שכל קלקול במקלט
הטלויזיה שלנו אנו
מתקנים תוך 24 שעווק בתל־אביב
וברוב חלקי הארץ.
לשלמות שכזו יכולנו להגיע
גם בשל האחוז המינימלי של
קלקולים אפשריים במקלטי
הטלויזיה ״ ש או ב־ לו רנ ץ ״.

כגורי בע״מ הסוכן הבלעדי בישראל של 1־ 17
2א 11£ס 7־ 8ס ^ ה 30 לטלוויזיות, לרדיו ולרשמי־קול.

הניכור השני של הפרשה, אלי פוגל, פנה אף הוא למערכת,
מייד אחרי הפירסום. הוא נופף בטופס־מיברק, שקיבל זה עתה,
ובו בישרה לו ועדת־הפנים של הכנסת, כי ביום שלישי הקרוב
יתחדש הדיון בפרשתו. הוא הצביע גם על קטע בדבר, בו נאמר:
הסיכסוך בין נכי צה״ל ונצרת־עילית — לפני הסדר .״לפני שהעולם
הזה גילה את הפרשה, לא כתבו עליה,״ סיפר.
העניין זז גם במישור אחר: למחרת פירסום הידיעה בהעולם הזה,
נקראה ישיבה בקרייה בתל־אביב, בלישכתו של אריה פינק, ראש
אגף השיקום במשרד־הביטחון. השתתפו בה ראש־המועצה אלון
ונציגי אירגון הנכים, במטרה למצוא פשרה. ההצעה/ 0 :ס 60 מן הבעלות
על תחנת־הדלק תינתן לפוגל ולנכה השני דב שוורץ 40
לחברה לפיתוח נצרת עילית. ההכרעה תיפול, כפי הנראה, בישיבת
ועדת־הפנים.
פוגל, שריכז את פעולות דפ״י בנצרת עילית לקראת הבחירות
הקודמות, היה מלא התפעלות על המהירות בד, התפתחו העניינים
אחרי הפירסום בהעולם הזה .״לא היה לי שום קשר איתכם עד
עכשיו, ותאמינו לי, כשהכתב שלכם פנה אלי וציטט קטעים מן
הפרטיכל — נדהמתי. איך קיבלתם את החומר הזה? בעצם, אתם
מקבלים כל דבר
״לא חשבתי שישתנה הרבה אחרי הפירסום אצלכם. עכשיו ראיתי,
כמה פירסום כזה משפיע. את זה אני צריך לומר, למרות שלא
הייתי חסיד שלכם אף פעם

*הטומפיסס העובי
א 9היתה דרושה הדגמה נוספת למעמדו המיוחד של העולם
הזה, היא ניתנה לא מזמן.
בשעת סיור בגדה, לקחתי טרמפיסט ערבי מג׳נין לשכם. היה זה
גבר צעיר ומשכיל, העוקב בעניין רב אחרי הנעשה בישראל. הוא
הספיק לשמוע על העולם הזה, אבל היתד, זו פגישתו הראשונה עם
מישהו מחברי המערכת שלנו.
הוא ד,ירבה לשאול שאלות, והיה ברור כי נושא זד, מעניין לא
רק אותו, אלא רבים מחבריו.
בכניסה לשכם, חלפנו על־פני בניין המשטרה, בו שוכן גם ב תר,משפט
הצבאי. השעה היתר, שעת הפסקת־הצהריים, ובחצר נראו
כמה דמויות בגלימות שחורות. עצרנו לרגע בפתח, ואחת הדמויות
זיהתה אותנו וניגשה למכונית. היה זה עורך־הדין עלי ראפע, איש
רק״ח הידוע כלוחם עקשן נגד המימשל הצבאי עוד מהיותו סטודנט
בירושלים. עתה ייצג נאשמים בהשתייכות לאירגוני־חבלה.
הוא שאל מדוע אין העולם הזה מקדיש יותר תשומת־לב למשפטים
הצבאיים; הרי מעמדו המיוחד מחייב אותו לעקוב מקרוב
אחרי נושאים אלה. ראפע בירך אותנו לשלום, והתנעתי את המכונית
כדי להמשיך בדרך. אבל לפני שיכולנו לזוז מן המקום,
נשמעה חריקת־בלמים וג׳יפ משטרתי נעצר לפנינו. ישבו בו רב־פקד
מהמשטרה בשכם, ועימו שלושה שוטרים .״שלום, אנשי העולם
הזה!״ קרא הרב-פקד, ובמשך כמה דקות החלפנו ברכות ומחמאות.
ניפרדנו בניפנוף־ידיים גדול, והדים נכנס לחצר המשטרה. אך
לפני שיכולנו להתרחק, רץ אלינו שוטר צבאי. הרגשתי איך נוסענו
הערבי מתמתח לצידי• השוטר ביקש, בסך הכל, טרמפ למרכז העיר.
הוא נדחק פנימה, על נשקו וקסדתו הלבנה. ליד משרדי המושל
הצבאי ירד, הצביע על התווית תן טרמפ לחייל שעל שמשת המכונית׳
והכריז :״כל הכבוד להעולם הזה!״
בכיכר המרכזית של העיר ירד גם הנוסע הערבי שלנו. אבל
לפני שנפרדנו, הכריז :״עכשיו אני יודע מה זה העולם
הז ה: פלסטיני מנאבלום מחליף איתו דיעות, קומוניסט.
ישראלי רואה בו כתובת, מפקד משטרה מתייחם אליו
באמון ובידידות, וחייל ישראלי מכבד אותו.״
הגדרה לא רעה בכלל.

מכ תבי ם
מו? המימשד הנני מצרף תמונה בעלת משמעות, אשר
צולמה על־ידי תייר אמריקאי, ליד מיסגד
אל־אקצה.
התמונה צולמה אחרי הבטחת שר־הד־

מפגש במרי הספורגנאים
היהודיים מרחבי תבל
יג׳ -בג׳ באב תשכ״גו
7 .6 .4 9

זוג ברחבת אד־אקצה

החלה מניות הכרטיסים
להשיג בכל משורי הכרטיסים
הנצה ראשית ״רוקוקו״.

תות לח״ב אורי אבנרי — שיפעל למניעת
הישנות מצב דומה.
האם לא חושבים האחראים לשילטון שמצבים
כאלה מנוצלים על־ידי שופרות התעמולה
הערביים?
האם חסרות לנו עוד שערוריות כאלה?!

נעים גזית,

ירושלים

הקבלן והכביש,
עליהם־השלום
כשאצלנו בכפר הערבי מנדה חולה מישהו
בצורה מסוכנת, מוכרחים להעביר
אותו לבית־חולים בהליקופטר — כי כביש
אין לנו. והכי מעניין זה, שאין לנו כביש
למרות שכבר שילמנו עבורו.
ביום 2.10.66 ביקר בכפר סגן ראש־הממשלה
כיום, אז שר־העבודה, מר יגאל
אלון, והכריז על התחייבותו לסלול את
הכביש הנ״ל. לאחר פגישה זאת החלו שיחות
ופגישות בין נציגי משרד־העבודר,
ונציגי הכפר. לאחר־מכן חתמו שני הצדדים
על הסכם שמשרד־העבודה יסלול את
הכביש, והכפר ישלם את חלקו.
הכפר שילם את חלקו מייד, והעבודה
החלה על־ידי הבלן תל־אביבי.
אך הקבלן ניפטר — ומאז פטירתו ניפטר
גם הכביש, וכנראה שבעיני משרד־העבודה,
ניפטר גם ההסכם, כי מאז ועד היום לא
חודשה העבודה.
ויש לציין שהכפר כולו עמד תמיד לצד
מפלגת מפא׳׳י.
תושב, נפר מנדה

־דפילן• להורדת שערות
•דפילך בעל הריח הנעים מוריד בנקל שיער מיותר מבלי
לנרות י״
אח העזר.
*רפילן•
היש!
מזהיר
של המדע הקוסממי השוויצרי
8הפקח המגדף
אנו רוצים להתריע בזה על התנהגותו
המבישה של ראש פקחי־העירייה, מר מירון,
בחוף שרתו! בתל־אביב.
זו כבר העונה השנייה לשירותו של
מירון דנן בחוף ים זה, שאלפי המתרחצים
נאלצים לסבול את חוסר־אדיבותו ויחסו המביש.
לניבול־פיו יצאו מוניטין בכל רחבי
החוף.
לשיא הבזיון הגיע ראש־הפקחים כשהחל
רוחץ את מכוניתו החדשה בצינור ממי־המלתחות
שבחוף הים. בשנה שעברה רשם
עשרות דו״חות לאזרחים, שעשו כמוהו.
גולדה שמואד, הטכניון, חיפה
שוטון שלמה, תל אביב
אדפיוביץ צבי, תל-אביב
זמיר אברהם, תל-אביב
בר־לביא אליעזר, תל-אביב
יגורה יצחק, תל־אביב
זיתוגי חיים, תל־אביב
קרשגבאום שמעון, תל-אביב
מרכוס אברהם, תל-אביב
כן־דב מרצני, תל״אביב

\1311101

״ הע ול ם הזה״ ,שבועוןהח דש ותה יש ר אלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 30134*5׳
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בע*מ, תל־אביב, רח׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם •
העורך הראשי: אורי אבנרי • הטוציא־לאיד: העולם הזה בע״כב

מגיעו

לראשונה בישראל
גלידה בסגנון חדש

מהיום נובל ג אנו
להנות מגלידה
טעימה ונפלאה

את אדה״ב
דק 1.75ל

צ־וק צ י׳ פובטעםו גי לשו קו ! ה. צ־ו ק
צ־יפ• הי א ג לי דהבל תי שגר תי ת. זו הי
ג לי ד ת וניל מיו חדת. ה מ תו בלת בפ ר /רי
צי מ ק או לטעם עי ל אי.

פולריס 1בטעםונילשקדיסןג לי ד ת
.פולריס • ע שויי הבטעםמ קו רי. ב ל תי ;
רגיל. מ תו בלתב רו ט ב • כראמל ..ו ב תי ב ה !
פזו רי ם פ רו רי. ק רנ צ׳י *.

כרסוס *דח!׳

נאפו לי טןובטעםו גי לן טעם הוניל של
ג לי ד ת. נ א פו לי טן • נו ש א או פי מיו ח ד. ש כן
•נ א פו לי טן. ע טוי ה בג־לי. מ תו בלתב רו ט ב
תו ת־ שד ה 1,היאמ מו לאתב בו ט גי ם ־ ט חוני ם

מכ תבי ם
,חרדת אס בימים אלה הגיש לי בני, תלמיד כיתד,
ב׳ ,מכתב בכתב־ידו הילדותי שנועד להורים׳
ואשר הוכתב בידי המורה( ,מעניין
על־פי הוראת מיי):
״אמא ואבא יקרים!
״היום היתד, לנו שיחה בכיתה על ביט-
חון־ישראל. המורה סיפרה לנו עד כמר,
חשוב לספק לחיילינו את הנשק הטוב והחדיש
ביותר, על־מנת להרתיע את אוייבינו.
״כולנו יודעים עד כמה זקוקים אנו ל-
פנטומים. המורה סיפרה לנו שפנטום אחד
עולה כ־ 21 מיליון לירות ו־ 50 פנטומים
למעלה ממיליארד ל״י. על כן מצוזה היא
להשתתף בקנייתם למען ביטחוננו. היו גם
אתם בין המקיימים מצוזר. זו.׳׳
נדמה לי, כי מישהו הגדיש הפעם את
הסאה.
מדוע צריכים ילדים בני שבע ללמוד כי
על־מנת לזכות בביטחון, יש צורך בנשק
ולא בשלום? מקנים להם ערכים של כוח,
נשק, הרם — במקום ערכים הומניים של
כיבוד־העם, הזולת ושאיפה לשלום. הפנטום
הוא סמל ל״על חרבך תחיה״ .זה
העתיד שמועידים לילדינו?
גם חשבון עושים להם כבר, בכיתה ב׳
— במיליונים ובמיליארדים. מדוע לא יעשו
חשבון כמה נערים קסועי־ידיים ורגליים
מתהלכים כבר בארצנו? מדוע לא יעשו
חשבון, כמד, אלמנות ויתומים מתווספים
כל שבוע?
זוהי שיטה חינוכית פסולה — לנהל תעמולה
למילוזו-,ביטחון בעזרת ילדים רכים.
מישהו עשה חישוב קר, כי אם ילד יפנה
להוריו, מן הסתם יתביישו בפניו שאינם
״פטריוטים״ מספיק.
כאדם וכאם, חרדה אני לדמותו של הדור
הזה, אשר כבר בכיתה ב׳ מכתיבים לו:
״כולנו יודעים עד כמה זקוקים אנו ל־פנטומים״
.ואני לתומי סברתי, כי כולנו
יודעים, עד כמד, זקוקים אנו לשלום.
מרים גלילי, רמת־גן

! לא תהיה הפלייה
במדינת־ישראל :
עברתי השבוע ברחוב בן־יהודה בירושלים,
והנד, אני רואה שלוש שוטרות העוצרות
שני פועלים ערביים, ודורשות מהם
תעודת־זהות. מייד ביקשתי שיעצרו גם
אותי. השוטרות התבלבלו
בראשונה.
כאשר שאלתי אותן
עם קיבלו פקודה
לעצור רק ע רב
י ם, הודיעו לי
שהפקודה שלהן היא
לעצור כל אדם,
יהודי או לא־יהודי,
הנראה להן חשוד.
עניתי שאני איש
חשוד ומסוכן מאוד;
בשנת 1948 הודיע
לי מפקד איזור ירושדשבסקי
שלים
שבגלל פעילותי
הפוליטית (קשרים עם הצלב האדום,
מוסוות האו״ם והקונסולים בקשר עם החלפת
שבויים) עליהן החובה לעצור אותי
ולחפש אצלי אם אין לי דברים מסובגיס.
השוטרות עשו מה שדרשתי.
בינתיים עברו מכירים שלי — וגם הם
דרשו, לפי הצעתי, עצירה וחיפוש, עד שהשומרות
הבינו שהעניין אינו חלק כל־כך.
הן שיחררו מייד את הפועלים הערביים.
אז סיפרתי לשוטרות שעד היום אני זוכר
את הימים בברלין, הרבה זמן לפני היטלר,
כאשר נסעתי באוטובוס ופתאום הופיעו
שני שוטרים וצעקו :״יהודים וקומוניסטים
לצאת ולהראות את התעודות!״
לא חשבתי שגם במדינת־ישראל אראה
דבר דומה.
ד״ר שמעון שרשבסקי, ירושלים

^ א? תיתן
טרמפ לחייל
לאור טיפולכם הנמרץ בזמן האחרון בבעיית
הסעת חיילים, הרי לכם דוגמא קלאסית
ומשוזעת לפעולה.
ביום חמישי ,29.5.69 ,בשעה 15.00 בערך,
עמדנו, שני חיילים סדירים ואני, מילוי
נהמשך בעמוד )6

2א[ 1 0 6־ 6ששס $

111

בקנותך מקלט טלוויזיה ״שאוב״לורנץ״ הנן רוכש את מקלט הטלוויזיה הטוב בעולם ומבטיח לך את האחריות הרגילח
ושרות נאמן! נוסף על כל אלה הנן מקבל גם אחריות ל״ 7שנים להספקת חלפים לטלוויזיות ״שאוב־לורגץ״.

לן הגבר והנער
הקץ לסבל ולצער

הרחק ת פצעי
בגרות לחלוטין
במכון ״עור חלק״
בשיטה קוסמטית רפואית חדישה
״/״ 100 אחריות מלאה
תוצאות מפתיעות.
י־ח׳ ג׳בוטינסקי 16ת״א
טל.242494 .

החתיכות?
בברי תדאבי[
(גורדו!)

ססססססססססססססססססססססססססססססס^

מכ תבי ם

שני צ ב או ת על ג׳>פאחד

(המשך מעט־ )5
אימניק, במדים ונשק, ברומני שבסיני והמתנו
לטרמפ. משראינו מרחוק מכונית לארק
מתקרבת, ניפנפנו לד, בידינו וחיכינו שתעצור.
אך על אף שהיתר, זו מכונית ממשלתית,
בעלת מיספר כחול — לא היה נאה
לארבעת נוסעיה להואיל בטובם ולקחת
איתם חייל או שניים. מיספר המכונית —
.207—128
לאחר־מכן, כשהצלחנו לתפוס טרמס אחר
עם אוטובוס אגד, פגשתי את אותה מכונית
באל־עריש. לשאלתי מדוע לא לקחו
טרמפיסט ברומני, ענה לי אחד הנוסעים
שהיו צריכים לקחת איתם נוסע נוסף. אמרתי
לו שאין זה נכון: הם היו ארבעה ב־רומני
— וארבעה הגיעו לאל־עריש. ואו
עשה אותו אדם תנועת ביטול בידו ואמר
בגסות :״אי! זוז ממני!״ ואילו הנהג אמר:
״בשביל מת בכלל אתה צריך לענות לוי״
אורי בנד, בת-ים
• מכתבו של הקורא בנד הועבר למשרד
החשב הכללי של הממשלה. נחיה ונראה
מה תהית התשובה.

ן זכות
יוצרים

בקשר לכתבתכם
מלונדון״
״העתק
(העולם הזה )1657
על בוטיק ביבה,
ברצוני להבהיר ש־החשוף, האוברול הנילבש
ללא חזייה,
שהופיע תחת הכותרת
הנועזת, הוא
מעשר, ידיה של המתכננת
אסתר אלוף,
שגם מדגמנת אותו
בתמונה.

־־ רחל ברזין,

תל־אביב

! ₪מאב?בת,
מבע? ראשה
אלוף

; עליה
?צויד הורדה

במשך עשר השנים
האחרונות עושה ל־

הכתרתם, ובצדק, את החיילת רבקה סו־קולובסקי,
מבסיס קליטה ומיון, כסגנית
מלכת־הצעדה לשנת ( 1969 העולם הזה
.)1653 הכל טוב ויפה, אבל למה הייתם

מצורפת לנס בזאת תמונה בקשר לכתבתכם
על הסיור הישראלי־המצרי
(העולם הזה .)1656 בתמונה נראה

הסיור המשולש הישראלי—מצרי—או״ם.
במרכז קפיטן שוקרי המצרי (מסומן
בחץ) ,וגנרל ריילי מכוח האו״ם.
שמואל גוף, פתח־תקווה.

; 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 1נ 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 €נ״*
עצמו בעלי שבתון מדי יום ד׳ בשבוע, עד
שהוא מסיים את העולם הזה. לפעמים אני
מתמרדת ומחליטה שיש שוזיון־זכויות, ואז
נחטף העיתון מיד ליד. אנחנו מתחלקים
בינינו גם בחומר: בעלי נהנה לקרוא כל
מילה של אורי אמרי, ואילו אני נוטה
יותר לצד השני.
בכך, חוזרת ההיסטוריה על עצמה בביתנו.
אני זוכרת מלחמות דומות גם בבית־הורי:
העולם הזה נמצא בביתנו מאז .1948
שרה אבני, קריית־אליעזר, חיפה

! לחסל• את
משרד-הדתות
כל הכבוד לח״כ אורי אבנרי על שדרש
את חיסול משרד־הדתות (העולם הוה .)1655
אך דרישות אינן מספיקות. על מנת להשיגן
יש להילחם. וישנם רבים בארץ הזאת
המוכנים להילחם בכפייה הדתית.
אני קורא לאלה הסובלים מהות לקום ולהילחם
למען הפלת שילטונה המנוזן.
זיו רהב, בת-ים

! שגתיים אחרי -
וכמה עוד ז
בכיתי קצת כשראיתי את הסיפור שנתיים
אחרי (העולם הזה
)1657 על אלמנתו
ובנו של רב־סרן
שמאי קפלן. זיעזע
אותי הניגוד בין החיים
הנורמליים שמנסה
אלמנתו לקיים
— לבין האבל
הכבד השורר בעומק.
וכל הכבוד גם
לכם, על הסיפור
המצויין.
קצת מבכיי ניגרם
עקב המחשבה, שמי
יודע עד מתי נמשיך בדרך זו.

נטע גורן,

גג פו-י ס

]*דמסנח!

רב״ט סוקולוכסקי
צריכים להוריד אותה תוך כדי כך לדרגת
טוראית, כשרבקה היפה היא כבר רב״טית?
אחד ממעריציה, צה״ל
• הכתב האחראי הורד לדרגת כתבלב,
ועורן העולם הזה (רב״ם מיל ).מצדיע
לרב״ט סוקולובסקי.

קוראים השולחים מכתבים,
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למכתבים
קצרים.
זכות קדימה תינתן למב
תביהם של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתבים.

חיפה

זלזמביה

בדו־־בפ׳ רן וריוכדבירז והפקתראםטארמציג • :
בדברה

הזו כהבפרס
ה״אוק־דן־ד״פפפד
ב:עוחדן1יו־ 1ה טובה
וביותר עודי העונה
דן גוו״ 1יהבדוסיייזדזכביומו וגור• הדבדכו
ו־ן בדמ ר י ׳ ם ־ בואדדך

11111ה

מ ; 1דיימד ן \ ח ך
בי^ידו־נ ויריי*ו 0־ ויידיד -דיי ס־בואדדן
דו ם

מזג אי קוג ת

הבמא ! :ליאם ויי ר ד

ענקק 70ם־ם
ססך ע1 מסך צליל סטריאופוני

הצגת בכורה ארצית השבוע ״ פאר ״ ,ת״א
שבוע 2
שעות ה ה צג ה: מוצ״ש — 6.30—9.30 בימי חול 6.15—9.15

בעולם
*פאן
חלומם של הגנרלים
אוקינאווד. היא התגשמות חלומותיהם של
הגנרלים האמריקאים. בטווח של 2700 קילומטרים,
יכולים המפציצים האמריקאיים החונים
באי זה להגיע לכל מדינה אסיאתית
הקשורה בחוזה־הגנה עם ארצות־הברית
— וגם למרבית חלקי סין העממית. יתרונה
הגדול: היא מרוחקת די הצורך בלב ים, כדי
לתת למגיניה שהות להפעיל את מערכות־דיהגנגה,
במיקרד, של התקפה מסין או מקוריאה.
מזג־האוויר
שם אידיאלי, הנמלים סביב
האי הם מן הטובים והעמוקים בעולם. אבל
יש מיגרעת גדולה לאוקינאווה: היא אינה
שייכת לרצות־הברית. היא אחד משרשרת
איי ריוקי שנכבשו במלחמת העולם השנייה
בידי חייליו של הגנרל מק־ארתור, שייכת
רשמית ליפאן. בהסכמים שנחתמו אחרי המלחמה
בין שתי הארצות, אף התחייבה אר־צות־הברית
להשיב את אוקינאווה לניהולה
המלא של יפאן.
אבל שום מועד מדוייק לא נקבע.
גיכסץ רומז. מה שמפריע ליפאנים, בסידור
הזה, הוא שבניגוד להסכמים לגבי ה־

ח לי ט ה

עי צו ב

צ לי ל

הקליטה בפילוט 3520
מצטיינת בתמונה חדה, יציבה ונקיה ולכן גם נעימה לעין הצופה. יתרון זה
מושג הודות למעגלים אלקטרוניים חדישים הבלעדיים לטלוויזיה פילוט .3520
פילוט 3520 מצויד במסך פנורמי רחב של 110 מעלות.

הצליל בפילוט 3520
בעל איכות גבוהה ביותר העולה על המקובל במקלטי טלויזיה רגילים — וזאת
הודות לתכנון קפדני של מעגלי האודיו ולרמקול אובלי גדול בחזית המקלט.

עיצוב

בפילוט 3520

הינו חדיש, מפליא בהידורו ויחד עם זאת שימושי ביותר. מאות מהנדסים
במעבדות התכנון שבאנגליה תכננו ועיצבו א ת פילוט 3520 להנאתם של מליוני
צופים ברחבי תבל.
נצל גם אתה א ת חידוש הטכניקה והמדע להנאתך!
דרוש השוואה ותיווכח בעדיפות פילוט ! 3520

אוקינאווה * 1945

6 4 /40

בסיס אידיאלי
בסיסים האמריקאיים ביפאן עצמה, אין כל
הגבלה על השימוש בבסיסים באוקינאווה.
האמריקאים יכולים להמריא משם לכל פעולה
מלחמתית הנראית להם, הם מחזיקים שם
פצצות גרעיניות ללא אישור ממשלת יפאן.
יפאן, אשר חשה על בשרה את מוראות
האטום, רגישה מאוד לנושא זה. על כן,
פעם אחר פעם, ערכו רבבות מתושבי טוקיו
הפגנות לביטול המעמד המיוחד שיש לאמריקאים
באוקינאווה. עד כדי כך, שממשלתו
השמרנית של איסאקו סאטו חוששת מפני
תבוסה בבחירות המתקרבות, אם לא יימצא
עד אז פיתרון לבעיית אוקינאווה.
השבוע הגיע לוושינגטון שר החוץ של
סאטו, קישי אייצ׳י, כדי להבהיר לנשיא רי־צ׳ארד
ניכסון את חומרת המצב. אם לא
יתחייבו האמריקאים בקרוב למועד־פינוי
מדוייק, תעלה לשלטון ממשלה שמאלנית,
העלולה לשים קץ ליחסי הידידות הקיימים
בין שתי המדינות מאז תום המלחמה.
אחרי שיחה בת 40 דקות בבית הלבן,
רמזו האמריקאים כי ניכסון עשוי להכריז
על החזרת השלטון באי ליפאן, והוצאת הנשק
הגרעיני ממנו, כנראה בשנת . 1972 זה
ירגיז אמנם את הגנרלים, אבל מוטב לניכסון
לשמור על האחיזה האמריקאית ביפאן כולה
(המשך בעמוד )8
הנפת הדגל האמריקאי, אחרי הכיבוש.
מימין: המפקדים היפאניים שנכנעו — מצדיעים.

די ף ־ ב ט רו תוב נוי ב

א ל חי קהטבע -לפיקניק
מהו שיא הכיף בפיקניק ז הכנת האוכל, כמובן ! כאן הוא ה״א&יף״...
זהו תפקיד המושך כל גבר ...העמידי לרשותו מכשירי ״פזגז״ הניידים ותתפעלי
ממעדני המלכים שהוא מכין ...בתיאבון1
לרשותכם: כירת שדה ...גריל שדה ...מנורת שדה ...דגמים שונים — כולם משוכללי
נוחים בשמוש וחסכוניים ביותר ...שעות הפעלה מרובות...

•בולים ל ס מו ך !

בע 1ל ס

טיסות קבוצתיות

(המשך מעמוד )7
מאשר להתעקש ולשמור על בסיס בודד
אחד — יהיה טוב ומשוכלל כאשר יהיה.

ל מזדוז הד תו ק
צרפת פקידי שומה —
היזהרו!

תכנית ה סיו רי ם כוללת
יום בפרס
3ימים בפיליפינים
וו ימים ביפן
4ימים בהונג־קונג
2ימים בקמבודיה
3ימים בתאילנד
2ימים בנפאל
3ימים בהודו

הנושא החשוב ביותר בצרפת כיום הוא
הסיבוב השני בבחירות לנשיאות. אבל צרפתים
רבים אדישים לנושא החשוב. חלק
מהם — שהצביעו למועמד הקומוניסטי בסיבוב
הקודם — יימנע לגמרי מהצבעה הפעם.
אחרים יימנעו מפני שלא איכפת להם
מי ייבחר. אחרים — מפני שמדאיגות אותם
הבעיות הקטנות, שאיש אינו מאמין כי
ייפתרו על־ידי תוצאות הבחירות.
אחת מבעיות אלה היא בעיית המיסים.
בעיקר חשה את עצמה נפגעת שיכבת־הבי־ניים
של הבורגנות הזעירה,
כמה אזרחים נרגזים בעיר ליאון החליטו
לעשות משהו בנידון. בחשכת לילה התקרבו
אל משרד מס־הכנסה בעיר, חסמו את הכבישים
סביב. משאית נעצרה מול הכניסה
לבניין הממשלתי, ומתוכה נפרקו עשרות
חבילות ארוזות בבד• על הערימה הונחה
מעטפה גדולה, וכל החבורה הסתלקה כלעומת
שבאה.
היו אלה כל חלקיה המפורקים של מכונית
דה שבו, ובמיכתב־הלוואי נאמר :״האיר־גון
למלחמה במיסים מוגזמים וחמסניים
רוצה על־ידי מעשה סמלי זה להסב את
תשומת ליבם של השלטונות, כי משלם־
המיסים הקטן לא ישתוק יותר. פקידי השומה
— היזהרו! אנו מתכוונים לנקוט בצעדים
חמורים יותר נגד אלה שמתעלמים
מהזהרתנו!״
מה בעצם היתד, האזהרה? המכונית המפורקת
היתר, שייכת לפקידת מס־הכנסה
בשם מדאם בוסו ,״שנבחרה במיוחד בגלל
גישתה חסרת־ההגיון לאיש הקטן.״

תאריכי היציאה
20 ליולי 1969
28 לטפט 1969 .

המחיר החל מ־— 4,536ל״י *
(בולל מס נסיעות ו־)$ 287.00

בדבר פרטים נוספי ם פנה אל
סוכןהנסיעות שלך, או
הרפתקות בעיקבות
הפרעונים

1 4 1

ראע נולדה בצל הפיראמידות הגדולות,
במידבר שבמבואות קאהיר. עשרות פועלים
קלעו את קני הפאפירוס, עד שלאט־לאט

רח׳ בף יהודה ,32 טל 52233 .ת״א
רחוב ימו ,25 טל ,23341 .ירושלים

ט לזיזי ה

111

ז קו ק ה
ל סר סו!
מ ס פי קלש או לרב בו ת קוני םשלט לויויו ח ״ ש או ב -לו דנ ץ ״

״ראע״ באוקיינוס
אלפי שנים לפני קולונזבוס
נולדה הספינה המוזרה, בדמות כלי־שייט
פרעוני מלפני אלפי שנים.
במשך כל אותו זמן הסתובב בין הפועלים
השחומים גבר שגם הוא נראה כאילו
יצא מתוך ציור עתיק — אבל מחלק אחר
לגמרי של העולם. טור היידרתאל דמה ל־ויקינג
צפוני: גבוה, זהוב־שיער ותכול-
עיניים. הוא היה אבי הרעיון של ראע, והוא
רצה להוכיח תיאוריה ימית הראוייה
ליצר־ד,הרפתקנות של הוויקינגים.

התיאוריה: ספינת פאפירוס עברה לפגי
אלפי שנים את האוקיינוס האטלנטי, מחוף
אפריקה עד חוף אמריקה, ובכך הקדימה בהרבה
את קולומבוס. כדי להוכיח את התיאוריה,
החליט טור לבנות בעצמו ספינה
כזאת, ולהפליג בה מחופי מארוקו לדרום־
אמריקה.
מכיוון שהיידרתאל כבר הוכיח תיאוריה
ימית קודמת, על סיפון הרפסודה קון ט־קי
על פני האוקיינוס השקט, התייחס עולם ה
גבר
מ תגל ח תמיד עבור שניים!
קאמרי הקדושה
מאות שנים אחרי ישו
ימאות והספורט אל תוכניתו החדשה ברצינות
גמורה.
ההודעות הראשונות שהגיעו ממנה היו
מרגיעות: היא מתקדמת יפה. ואז נתקלה בסערה
הראשונה של המסע. במשך שלושה
ימים נאבקו היידרתאל וששת חבריו בגלים.
כמה מן החבלים שקשרו את קני הפאפי־רוס
— נקרעו. הם תיקנו את האונייה,
בעזרת מלאי הקנים שנשאו עימם. כתום
הסערה, היתד, ראע עדיין במצב טוב, וחר־טומה
פנה עדיין מערבה.
מתי תגיע לחוף הרחוק? איש לא יכול
היה לנחש מראש. אבל היידרתאל השאיר
אחריו הבטחה, :אל תדאגו. אני אגיע.״

איטליה

חשוב גם עליה התגלח ב׳׳ א ד יס נ ן ״
כי ״ אדיסון ״ הוא סכין הגלוח המגלח למשעי
ומקנה לך הופעה הדורה ורעננה.
״ אדיסוך הסכין המלטף את פניך
״ אדיסון ״ נכחד במשאל העם לשנת 1969
כסכין הגילוח המובחר.
״ אדיסון ״ מגלח יותר מכל סכין אחר

אדומת־העור הקדושה הכנסייה הקאתולית עומדת להנהיג עוד
חידוש: היא תעניק מעמד של קדושה לנערה
אינדיאנית מצפון אמריקה. הנערה מתה
לפני 279 שנים, וההמלצה להעניק לה את
המעמד הקדוש הוגשה לוותיקאן לפני 136
שנה — אבל כאשר מדובר בהכרעות כאלה,
אוהבים האפיפיורים להיות זהירים.
עתה, סוף־סוף, נכנם הטיפול במיקרה של
קאטרי טיקאקוויטה לשלבים מעשיים. ועדה
של היסטוריונים של הכנסייה אישרה את
אמיתות המעשים שבזכותם מגיע לה המעמד
הרם.
היא נולדה לשבט המוהאוק הגדול, ואביה
צ׳יף קנהרונקווא היה ראש אחד משבטי-
המישנה באזור הגבול בין ארצות־הברית וקנדה.
שמה פירושו ״זאת העושה סדר״,
והיא היתר, אדומת־העור הראשונה שהוטבלר,
כנוצריה על־ידי מיסיונרים צרפתיים.
כאשר נודע לבני השבט שרופאי־אליל לבנים
כישפו אותה, הטיל ראש־השבט על אחד
הגברים הצעירים לחטפה ולאנסה• קאטרי בת
ד,־ 18 הגנה על כבודה בטומאהוק, והלוחם
מקושט־הנוצות לא הצליח במזימתו.
שתי אופרות. במצב זה לא נותר לה
אלא לחפש מיקלט במינזר קאתולי, ולהישבע
לחיי־נזירות. היא הטבילה מאות ילדים אינדיאנים
לנצרות, עבדה בפרך למרות היותה
חולת־שחפת. הנס שעומד לדכות אותה בתואר
״קאתדינה הקדושה״ אירע זמן קצר
לפני מותה, כאשר הצילה שלושה כמרים
מטביעה בנהר גועש.
קברה הפך מקום עלייה־לרגל לאינדיאנים
של קנדה, ואילו באיטליה מחברים לכבודה
שתי אופרות. האחת היא פרי עבודתה של
וירג׳יניה גורדוני, בעצמה בת שבט מוהאוק
הגדול, שבינתיים עבר כולו לחיק הנצרות.

ם מז£ם ן ^ 1ס ₪

סו ס

תכשיר איכות של
״טבע״
למריחה על הגוף

המנוי
קיבלת חשבונל,
פרע נא
אותו בחסדם.

שו-הותות הועיש שרמות נשהיוונים הרסו (8צבות בהו
הזיתים ־ אבר הוא שותק ומחפה כשיהודים עושים זאת

נניח ההבוות

לבועות מיספר אחרי מלחמת־ששת־הימים,
כאשר התבררו מעשי־ההרס שחוללו
הירדנים בבתי־הקברות היהודיים על
הר־הזיתים במלוא היקפם, פירסם משוד־הדתות
״ספר לבן״ על חילול בתי־העלמץ
בהר הזיתים ובחברון.
״הספר הלבן״ הכיל את מימצאיה של
ועדה מיוחדת, שמונתה לצורך זה על־ידי
שר־הדתות, הרבנים הראשיים, שר־המשפ־טים
ומנהל משרד־החוץ. בסכמם את אשר
ראו עיניהם בבתי־הקברות היהודיים שנמצאו
בשטח ירדן, לא חסכו חברי הוועדה
גינויים ומילים חריפות למה שעשו הירדנים
בהר.
״ואנדאליזם שכל מטרתו סיפוק הדחף
להרוס, להשמיד ולאבד״ ,״חילול מחפיר״,
״פרק מזעזע בתוך ים מעשי תועבה והתעללות
בארבאריים״ ,״חילול הקודש, פראות
וזילזול מוחלט בצלם האדם באשר הוא
אדם״ כתבו חברי הוועדה ב״ספר הלבן״
שלהם.
עברו כמה חודשים. הר־הזיתים נמצא בתחומה
של ירושלים השלימה ותחת פיקוח
משרד־הדתות, ומעשי ההרס התחדשו בו.
שוב החלו להרוס מצבות בבתי־הקברות היהודיים
על הר־הזיתים, בצורה ואנדאלית
ובארבארית. שוב החלו לחלל קברים ולזלזל
בצלם האדם.
והנה, ראו איזה פלא: משרד־הדתות, שהרעיש
עולמות על מעשי התועבה הירדניים,
סתם את פיו בשתיקה.
כי הוואנדאלים ומחללי הקודש במיקרה
זה לא היו ערבים בארבאריים, אלא יהודים
תרבותיים. ולא היו אלה סתם יהודים, אלא
אנשי חברא קדישא, הפועלת בפיקוחו של
שר־הדתות זרח ורהפטיג.
הפקרות חסרת-תקדים
ץ* ססר אכרהס עותמי, מרחוב שב־זי
, 14 בשכונת שעריים ברחובות:
״אמי המנוחה קבורה בהר־הזיתים בירושלים.
אחרי המלחמה עליתי לירושלים כדי
לראות מה עלה בגורל מצבת אמי ז״ל,
וכסי שציפיתי הייתי גם אני שותף לגורלם
של עוד הרבה אנשים. מצבת אמי נהרסה
כליל על־ידי הערבים.
״התקשרתי עם קבלן מצבות, מן הידועים
בירושלים, כדי להסדיר את שיקום
ושיפוץ המצבה. לתדהמתי הרבה נודע לי
לאחר זמן, כי המצבה נהרסה וחוללה אחרי
שנבנתה ע״י הקבלן, שלוש פעמים ברציפות.
הוא היה בונה והם היו הורסים. עוד
יותר נזדעזעתי לשמוע כי ההרס והחילול
בוצעו על־ידי החברא קדישא לעדת הספרדים
שבראשה עומד מר דוד סיטון. באתי
לירושלים כוי לברר את פשר המעשה המאוס.
לא האמנתי למשמע אוזני. כתבתי
למר דוד סיטון וסיפרתי לו את סיפור המעשה
וגם דרשתי תשובה על כל עניין ההריסה
והחילול. מר דוד סיטון טרם טרח
לענות למכתבי. מצבת אמי טרם הוקמה
וזאת על אף שכבר נהרסה על־ידי החברא
קדישא שלוש פעמים!״
כתב אברהם עותמי לשר־הדתות :״זאת
הפקרות חסרת תקדים במדינה הזאת, ואני
דורש מכבוד השר את התערבותו המיידית
ללא כל דיחוי, כדי שיושם קץ למעשים
מופקרים כאלה, מעשי בריונות, מן הסוג

הגרוע ביותר אשר רק הנאצים ושונאי ישראל
העזו לעשות.״
שר־הדתות, שהזדעזע כל־כך ממעשי ההרס
של הירדנים בבתי־הקברות, לא התרגש
כל-כך תפעם. הוא ביכר שלא להגיב.

עד כה טרם נקט בפעולה כלשהי מד מחללי
המצבות היהודים בהר־הזיתים.
כיצד יכלו מעשים מתועבים כאלה להתרחש
במדינת ישראל, ללא כל תגובה
מתאימה, וכשהם מועלמים׳ מעיני הציבור?
הפועל של ועד עדת הספרדים בירושלים.
הוא מנהל גס את החברא קדישא של העדה.

מצבה 11 נהרסה ביד׳ הירדני

תמונה זו של מצבה יהודית שנהרסה וחוללה בבית־הקברות על הר־הזיתים בידי הירדנים,
פורסמה ב״ספר הלבן״ של משרד הדתות, נדי להוקיע את יחס הירדנים למקומות הקדושים.

ומצבה 11 נתדסה

ביו׳ יהודים

מצבה זו נבנתה בהר־הזיתים אחרי מלחמת־ששת־הימים, במקום מצבה שנהרסה בידי
הירדנים. אנשי החברא קדישא של עדת הספרדים הרסוה בגלל סכסוך עם בונה־מצבות.

כדי להשיב על כך יש להבין את רקע-
ההפקרות השוררת בשטח הקבורה בישראל,
הנמצא בפיקוחו הבילעדי של מש־רד־הדתות.
בישראל פועלות כיום ברשיון
326 חברות־קדישא, בנוסף לקיבוצים הרשאים
לקבור את מתיהם בעצמם. חברות-
הקדישא חייבות לפעול לכאורה לפי ההנחיות
המיוחדות והתקנות של משרד־הדתות.
לפי תקנות אלה חייבות חברות הקבורה
לחתום על הסכם על המוסד לביטוח־לאו־מי,
המעניק להן סכום של 130ל״י עבור
קבורת כל יפטר. לחברה אסור לגבות כל
סכומים נוספים בקשר לקבורה.
התקנות אינן אומרות שחברות־קדישא אינן
רשאיות לגבות כספים בקשר להקמת
מצבות. ואומנם, ברגע שרוצה מישהו להתעסק
עם חברות־הקדישא בעניינים שאינם
נוגעים לקבורה, הוא חשוף לסחטנות.
חברות הקדישא נוהגות לגבות כספים
עבור מתן הרשיון להקמת מצבה על קבר.
סכומים אלה אינם קבועים בשום תקנה
ושום חוק, והחברא־קדישא יכולה לדרוש
סכומים ככל העולה על דעתה.
למרות שבתי־הקברות נמכרים לחברות־קדישא
מקרקעות ממשלתיים ועירוניים תמורת
סכומים נמוכים יחסים (בירושלים 3000 :
ל״י הדונם) ,הם משמשים להם לעסקים
מיסחריים טהורים. כל חברא־קדישא היא
שליט בילעדי בבית־הקברות שלה, היא גובה
כספים תמורת רשיונות כראות עיניה,
ודורשת כספים נוספים, בקומיסיון, גם
מבוני המצבות.

כמה עולה
לקבור?

ף* ירושלים שוררת הפקרות בתחום
^ הקבורה יותר מאשר בכל מקום אחר
בארץ. שם פועלות בתריסר חברות־קדישא
שלכל אחת מהן בית־קברות משלה, מנגנון
משלה, ומחירים משלה. הפיצול העדתי
הונצח בירושלים גם לאחר המרת. יוצאי
עיראק קבורים בבית־קברות פרטי שלהם,
וכך גם שאר בני העדות כמו הפרסים,
דוגמה לפעילותה של חברא-קדישא עדתית
כזו, היא החברא קדישת לעדת הספרדים
ובני עדות המזרח, זו שאנשיה הורסים
מצבות בהר־הזיתים.
חברא־קדישא זו מאורגנת כאגודה עותומנית
— כלומר אגודה שמטרתה עשיית
צדקה ולא עשיית רזזחים. איש אינו יודע
כיצד נבחרים מוסדות אגודה זו ומי מפקח
עליהם. בדו״ח האחרון של מבקר־המדינה
מציין המבקר, כי שר־הדתות דרש מכל חברה
להגיש דו״ח מאושר על־ידי רואה־חש״
בון.
ב־ 1968 קיבל משרד־הדתות דינים וחשבונות
כספיים מ־ 47 חברות־קדישא בלבד,
מהן 10 שלא מסרו בדו״חות שלהן כל
נתונים סטאטיסטיים. כלומר: למשרד־הדתות

חיים זהו
אצלאן לוי,
שומר בית־הקברות של העדה הספרדית
והורס את הקברים ששופצו אחרי המלחמה.

הורס הסברים

תשלום לאנשי הטהרה, הובלת הנפטר ואחזקת
הסגל, אינן עולות על 50ל״י לקבר.
המאזן הוא פשוט: החברא־קדישא משקיעה
בכל קבר 200ל״י לכל היותר, כש־הכנסתה
הממוצעת היא 600 מקבר, כלומר:
הזח נקי של ס /ס.300
״זה לא נכון,״ אומר דוד סיטון ,״כל קבר
עולה לנו לפחות 500ל״י. סלילת כבישים,
החזקת פרסונל, שיפור בית־הקברות והחזקתו
— כל זה עולה כסף.״
אולם די לגשת לבית־הקברות של עדת
הספרדים בהר־המנוחות כדי לראות כמה
עולה בית־הקברות לחברא־קדישא המחזיקה
אותו. זהו מחזה מזעזע. המתקרב להר־המנוחות
מכיוון גבעת־שאול בירושלים
יכול להבחין עוד מרחוק בהבדל הקיצוני
בין בית־הקברות של ועד הקהילה (האשכנזי)
לבין בית־הקברות הספרדי.
ביודהקברות האשכנזי, בצד הדרומי של
הר־המנוחות מכוסה כולו בירק, מוסתר
בצל עצים. בית־הקברות הספרדי חשוף כולו
לשמש. אבל כהבדל התהומי ניתן להבחין
רק כשמסיירים בשתי החלקות. בית־הקב־רות
האשכנזי מטופח ומטופל. יש בו כבישים׳
ברזי מים, פרחים, בית־כנסת, מדשאות
וצל.
במרחק של מטרים ספורים בלבד, בצד
הצפוני של הר־המנוחות, משתרע בית־הקב־רות
הספרדי, שכולו עזובה והזנחה. אין
בו טיפת צל ולא סימן לכביש. קוצים
בגובה של מטר מכסים את המצבות והשבילים.
המראה הוא ממש מחריד. הקברים
נבנו כאן בצפיפות, כדי לחסוך בשטח,
כשמצבה נוגעת במצבה• השבילים צרים
וחסומים, אין שילוט או סימון והשורות
בלתי ישרות. נראה שאין מי שיטפל וישמור
בבית־קברות זה, ואיש לא השקיע
גרוש בטיפוחו ובשמירתו.

איומים ברצח
ואלימות

היתה למעשה בשנה האחרונה אפשרות לפקח
על מאזניהם של כ־&יסז בלבד מחברות־הקדישא
הפועלות בישראל.
כמה עולה לקבור מת ולהקים לן מצנ:ה ^ ז צ כ דו מ ה לזה שהונצח בהר־המנו־יל
החברא־קדישא לעדת הספרדו ם ן השיב . ,יי 11 תות, קיים כיום גם בבתי־הקברות האצל
יליד
ירושלים, לשעבר עי משופצים והולכים בהר־הזיתים בירושלים.
דוד סיטון 60־
בתי״הקברות שם נמסרו לחברות־הקדישא
תונאי בעיתונות הרביזיוניסטית ומאז 1957
יו״ר ועד העדה הספרדית בירושלים :״אצלנו
זה עולה 200 עד 300 לירות.״

המציאות היא שונה במיקצת. החברא־קדישא
של עדת הספרדים גובה תמורת
רשיון להקים מצבה על קבר סכומים נד היא 500ל״י עד 3003ל״י. בתחום זה אין

שונה משאר חברות־קדישא העצמאיות.
נוסף לזאת גובה החברא־קדישא מכל
בונה מצבות / ,ס 10 ממחיר המצבה. מאחר
שהקמת מצבה ממוצעת עולה 500ל״י,
יש לה הכנסה ממוצעת של 50ל״י נוספות
מכל מצבה.
לפי הערכה מוסמכת יש לחברא־קדישא
של עדת הספרדים הכנסה ממוצעת של כ־
600ל״י מכל קבר, יחד עם התשלום של
130ל״י שהיא מקבלת עבור כל קבורה
מהמוסד לביטוח־לאומי.

רווח
של 30070
ך* חברא״קדישא של עדת הספרדים
} | משלמת כיום 130ל״י עבור כל קבר
לקבלן המכשיר את הקרקע וחופר את הקב
רים. ההוצאות הנוספות של מחיר הקרקע,

כן נראה בית־הקברות של פדת הספרדים
בהר המנוחות בירושל ים — קבר נוגע
בקבר, ללא רווחים ביניהם, נשקוצים ודרדרים צומחים בין הקבר ים ומנסים אותם.

אשכנזים בצל־ספודים בשמש

ד ך 1מראה העזובה וההזנחה בבית־הקברות של עדת

111 11 11 הספרדים בהר המנוחות בירושלים. איש אינו

דואג לנקיון ולסדר, אין שוס סימון של חלקות ובקושי ניתן לאתר קברים בים הקוצים.

תמונה כללית של בית־הקברות החדש בהר המנוחות. ניתן להבחין
בהבדל בין שתי החלקות, של האשכנזים משמאל, והספרדים, מימין.

הקיימות. ושוב, קיים הבדל עצום בין החלקה
של החברה האשכנזית לזו שנמסרה לעדת
הספרדים.
וכאן מתחיל העניין שבגללו נחלצה ה־חברא־קדישא
של עדת הספרדים להרוס
מצבות משופצות ,.בתי־הקברות שבהר־הזי•
תים אינם רשומים על שמות החברות־קדי־שא.
הם נרכשו לפני מאות שנים בידי אנשים
פרטיים, עסקני העדות בדרך־כלל. כל
מי שבנה שם קבר שילם בזמנו בעד הקרקע.
אחרים רכשו שם אחוזות־קבר בעודם
בחיים.
בחלקה הספרדית שבהר־הזיתים היתה
החזקה לבניית מצבות למשפחת פרנס מהעיר
העתיקה, שעיסוקה בכך מזה 300 שנים.
בידי משפחה זו נמצאים גם כל הספרים
ובהם רישום הקברים והמצבות. מאחר שאין
כל מיפוי של החלקה, ניתן לאתר מקומם
של קברים בבית־קברות זה רק בעזרת
הספרים העתיקים.
אלה שרצו לשפץ את מצבות בני משפחתם
הקבורים בהר־הזיתים בחלקת הספרדים,
פנו אל יהודה פרנס, קבלן מצבות,
ומסרו בידו את הקמת המצבות החדשות.
באה החברא־קדישא של עדת הספרדים
ודרשה מהקבלן תשלום אגרה בסך 25ל״י
תמורת רשיון לשפץ מצבה ועוד ס /ס 10 מערך
המצבה. הקבלן סירב לשלם את האחו
זים
בטענה שהקברים הם נחלתם של הקבורים
בהם ומשפחותיהם ולא של החברא־קדישא.
בגלל
סיכסוכים כספיים בין החברא־קדי־שא
והקבלן, הנמצאים עתה בבוררות בפני
חבר מועצת־עיריית־ירושלים, החליטה ה־חברא־קדישא
לאסור על הקבלן להקים מצבות
חדשות רהר־הזיתים. היא שכרה בריונים
מיוחדים כשומרים, שכל תפקידם למנוע
מהקבלן לשפץ מצבות בחלקה.
כשהקים הקבלן מצבות למרות האיסור
של החברא־קדישא, איימו עליו השומרים
ברצח ובאלימות. כשאלה לא עזרו הם באו
והחריבו את המצבות שהקים.

מצבות על

^ 1־ קברי אחרים
ך* וו־ תקופה קצרה הרם השומר,
1 1חיים אצלאן־לוי 11 ,מצבות. כמה ממעשי
ההרס נעשו בנוכחותם של חברי
הנהלת החברא־קדישא לעדת הספרדים, שלמה
גילה וסימן־טוב ששון.
כשפנו להתלונן למשטרה היא גבתה
תחילה עדויות, אך כשנשנו המעשים וחזרו
(המשך בעמוד )34

תמרורים
נ ישא ה. מרגלית פהן־צידון,
בתו בת ד,־ 24 של ח״כ שלמה כהן־צידון,
לאיתמר קלטניק, מהנדס טקסטיל תל־אביבי
בן .33 מרגלית, ההולכת בדרכי
אביה ועומדת לקבל הסמכתה כעורכת־דין.
נישאו תחת חופה שהוקמה בביתר,כנסת
(?עתיק, על סיסגת הר מצדה, ניצה
שביט וחיים סיכוני, שניהם עובדי
האכסניה שלרגלי המצדה.
נ יש א ה. רומינה פאואר, בתו
בת זד 17 של אליל־ד,קולנוע המנוח טיירון
פאואר, לזמר הידוע אלכאנו קאריסי,
,25 בטכס צנוע באיטליה.
התארסו * המנצח יליד־הודו ומנהלה
האמנותי של התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית, זוכין מהטה, ושחקנית הקולנוע
נאנסי קובאקם. השניים מתכוונים
להתחתן בחודש הבא.
נפרדו רקס האריסון ואשתו
רחל רוכרטס, למרות שלא החליטו
עדיין להתגרש. רקס פגש את רחל בעת

מוצלח ביותר, וסיבת הפירוד נשמרת בסוד.
פרש מעולם הבידור, שחקן הקולנוע
האנגלי טרנס סטאמס, שבסירטו האחרון
טאורמה גילם עובר־אורח המגיע לבית
איטלקי ומקיים יחסי־ מין עם כל המשפחה:
האם, האב, הבן, הבת והמשרתת. הוא הוציא
את מקלט הטלח־יזיה מביתו, הודיע
שהוא מתכוון לצאת לנדודים ממושכים בהודו,
כדי לחפש שם ״שלווה רוחנית״,
כשכל רכושו יהיה נתון בתרמיל גב.
נפטר בגיל ,58 משטף־דם במוח,

פרום׳ למתימטיקה בטכניון ערי ז׳בוטינ־

אלכאנו ורומינה
ששניהם השתתפו בהסרטה בלונדון, נישאו
אחרי שרחל התגרשה מבעלה הקודם. למרות
הפרש־הגילים ביניהם נחשבו לזוג

להקת קצב מודרנית — כוכבי הדור הצעיר

סקי, מייד לאחר חוזרו מביקור אצל חיילי
צר,״ל בסיני. בנו של מייסד הצה״ר (הסתדרות
ציונית רביזיוניסטית — לאחר מכן
חרות) זאב ז׳בוטינסקי, סיים את לימודיו
בפאריז, היה פעיל בתנועת הנוער בית״ר
ובתור שכזה נעצר פעמים רבות על־ידי
הבריטים. במלחמת השיחרור היה טוראי
בצה״ל. לאחר מלחמת־ששת־הימים היה מ
ראשי
התנועה למען ארץ־ישראל השלימה.

נפטר. בגיל ,62ד״ר מל,ס לוי,
רופא מומחה למחלות פנימיות בירושלים.
הוא עלה לפני 36 שנה מגרמניה, עבד שנים
רבות בים המלח. עם קום המדינה עבד
כרופא נודד מטעם קופת־חולים ביישובי
העולים של פרוזדור ירושלים.
נפטר. בגיל ,77 סטפאן דובצ׳ק,
אביו של מזכירה המודח של המפלגה הקומוניסטית
בצ׳כיה, אלכסנדר דובצ׳ק. דוב־צ׳ק
האב היה אחד ממייסדי המפלגה הקומוניסטית
בצ׳כוסלובקיה, היגר לארצות־הב־רית
ב־ ,1911 ניסה לברוח למכסיקו כאשר
נקרא להתגייס לצבא האמריקאי, נכלא בשל
כך ל־ 18 חודשים. אחרי מלחמת העולם
הראשונה חזר, יחד עם אשתו האמריקאית,
למולדתו, ושם נולד בנו הבכור אלכסנדר.
משפחת דובצ׳ק עברה לברית־המועצות, שם
חיתה עד .1938 במלחמת העולם השנייה
יצאו דובצ׳ק האב ובנו להרים, ללחום
עם הפרטיזנים. בן שני נהרג במלחמה.

במדינה הע מחוץ
לחוק 7
דיעותיה של רק״ח אינן סימפטיות במיוחד,
והן בוודאי אינן פופולאריות בישראל.
זוהי מפלגה הקובעת את עמדותיה
המדיניות על פי הקו האדוק של מוסקבה,
ומעולם לא היה הדבר בולט יותר מאשר
בשנתיים שחלפו מאז מלחמת־ששת־הימים.
השבוע הגיעו נציגיה למוסקבה, לוועידת
המפלגות הקומניסטיות. בוועידה זו נטוש
ויכוח חריף, סביב השאלה אם לגנות רשמית
את סין — או לאו. הקרמלין גייס
את כל נאמניו כדי לשפוך חרפות וגידופים
על פקין. אפילו מנהיג המפלגה הקומוניסטית
הירדנית (הבלתי חוקית) פואד
נצאר, כתב מאמר נגד סין בפראבדוז.
אולם קולה של רק״ח לא בלט בוויכוח
הגדול הזה. היא זכתה לכותרות בישראל
בשל חלקה בנושא אחר לגמרי. אל משתתפי
הוועידה הוגשה הצעת־החלטה, המגנה את
הכיבוש הישראלי ווקראת לפינוי כל השטחים
ולמתן סיוע לעמי ערב במאבקם.
ההצעה הוגשה על־ידי כל המשלחות הערביות
ורק״ח.
הצעת לין. לא היה בכך שום חידוש,
שכן זוהי העמדה הקומוניסטית הרשמית
מזה שנתיים — ורק׳׳ח אימצה עמדה זו
בדביקות מכסימלית. אפשר היה לצפות,
כי בישראל יעברו עליה לסדר־היום, כפי
שעברו עד כה על יתר עמדותיה של רק״ח
בינדון.
אך לפתע צץ חידוש: ח״כ אמנון לין,
עסקן מן השורה השנייה של מע״י, ומנהל
המחלקה הערבית של מפלגה זו, הריץ הצעה
בהולה אל יו״ר הכנסת — להוציא
את רק״ח אל מחוץ לחוק.
יש להניח, שההצעה תיפול. אולם עצם
העלאתה היה בו כדי ללמד על הלכי־הרוח
המנשבים בישראל. כי יהיו דיעותיה של
רק״ח כאשר יהיו, חייב מישטר דמוקראטי
לסבול אותן, ולאפשר למחזיקים בהן להביע
אותן בפורום הפרלמנטארי.
הוצאתה של רק״ח אל מחוץ לחוק, ופיזורה
כמפלגה חוקית, לא יפגעו כל־כך
ברק״ח עצמה — כפי שיפגעו בדמוקראטיה
הישראלית.
השוליים. זאת, דווקא בשבוע בו הב־ויזו
רשמית החוגים הלאומיים של ישראל
אלדד, בעלי האידיאולוגית הפאשיסטית המובהקת,
כי הם יגישו רשימה לכנסת הבאה.
אפשר
לגנות את תורת העליונות הגיז־עית
של החוגים הפאשיסטיים. אפשר ללעוג
לשאיפות ההתפשטות שלהם, כפי שעשה
חיים חפר (״אחריך אלדד /חזרנו אליך
שנית — בגדד! בגדד!) או לקרוא להם
תגר כפי שעשתה זיוה יריב (״למה לא?
שיצאו לבחירות! שיראו לנו פעם מי הם
,כל גווני הקשת הפוליטיים שמאחרינר.
נראה פעם אחת ולתמיד כמה הם בסו*
הכל בעצם! זה בריא לדמוקראטיה הישרא־לית!
הרבה יותר מאשר יזרקו פצצות
וכשם שזה נכון לגבי השוליים הפאשים־
ט״ם, זה נכון גם לגבי השוליים הקומוניסטיים.

ספסרי
הדח רותחים: ו ב העז
להתערב בפוליטיקה־ לטובת אחרים
רב המעדיף עסקנות פוליטית על הרמת
קרן התורה בעירו, מוטב לו לבחור בין רבנות
לבין פעילות ציבורית. א-אפשר לצרפן
יחד ולהשתמש בגלימה דרבנן להישגים פוליטיים.
רב הוא מורה הוראה ומרביץ חודה,
אין הוא מרביץ תעמולה למען מפלגת מסו־
״מת. רב הוא עיני העדה בדעת תורה ובחינוך
ליהדות. אין הוא עיני מפלגה מסויימת
כדי לזכותה בתוספת קולות. הרבנות הראשית
מתבקשת לומר דעתה בפרשה זאת.

יוסף משאש ( )77 נתכנסו מספר עסקנים של
מע״י. היו אלה, ברובם, עסקני עדות המזרח׳
ועימם גם ערבים. הרב בעל הדרת־הפ־נים
התנ״כית, אשר זקנו הלבן גולש על
חזהו ולחייו ורודות ונוצצות, גילה להם סוד.
הוא סיפר, כי לפני מותו אמר לו ראש
עיריית חיפה, אבא חושי, שהוא רואה במזכיר
העיר משה רופא את ״תקלתו הגדולה״.
לכן הציע הרב להתלכד ולדרוש מהנהגת
מע״י, כי תובטח לרופא סגנות ראשות ה־

חגנדר שרה
עיר בבחירות הבאות. ועוד חבע: יש לפעול
למען ייצוג מוגבר של יוצאי צפין־אפי־קה
במישור המוניציפלי והפרלמנטרי.
הדבר נודע לעסקני המפד״ל בעיר. תחילה
ניסו לשכנע את משאש שיחדל מפעילותו
למען מע״י. כאשר לא הועיל הדבר, הם הבהילו
את ראשי מפלגתם בתל־אביב, כי ״קנן

הרב יוסף משאש

הרב הספרדי גחינה
^ יזה פרשה? מי הלוחם האמיץ למען
הפרדת הדת מן המפלגות? מי מתריע
נגד ספסרות מפלגתית בדת? מי רוצה למנוע
פעילותם של רבנים בבחירות?
זהו בוודאי אדם המעוניין לפגוע באחת מ־זרועות־הפעולד.
החשובות ביותר של המפלגה
הדתית־לאומית, אשר עשרות רבנים וכלי־קודש
אחרים — המקבלים את משכורתם מן
המועצות הדתיות וממשרד הדתות — מהווים
את חיל־המחץ שלה בכל מערכת־בחירות, ומגייסים
קולות למענה.
מי זה העז לעורר סוף־סוף את הרבנות
הראשית לפעול? מי מעוניין שהרבנים לא
ויותר הרשמרצם
מתוך

יום
מופיעים באסיפות מפלגתיות,
משהם מטפלים בתפקידיהם הרבניים
מיים, מקדישים הם את זמנם ואת
למען המפלגה. הנה חמישה לדוגמא,
שמונה חברי המועצה:
• הרב כתריאל טכורש, ראש מחלקת
הכשרות של הרבנות בתל־אביב, וחבר מועצת
הרבנות הראשית בישראל, עומד גם בראש
מוסד הנקרא חבר הרבנים של ד,מפ־ד״ל.
הוא מזניח את הטיפול בשטח הכשרות
בתל־אביב וסומך על חבר העוזרים, כדי שיוכל
לבלות שעות רבות ב מ #ד המישני
שלו, בניין הקסטל של המפד עם היא
מושך בחוטים המפלגתיים• הוא״&ום יע כ־

טולידאנו חדש״ ,שיפגע קשות בזיכיון ה־מפד״ל
על קולות הדתיים. מה עוד, שהמס־ד״ל
יונקת כ־ס/״ 50 מקולותיה דווקא מעדוון
המזרח — ומשאש עלול להסיט חלק מן הזרם
הזה למע״י.
כאשר סירב משאש להיכנע, יצאה ר,מפ־ד״ל
להתקפה חזיתית. טען הצופה :״פעלו
בתחום הרבני בלתי־ידוע לנו.״
לפתע שכח הצופה, כי היה זה דווקא הרב
יוסף משאש, הלמדן המקל בדיני ההלכה,
שבשנים האחרונות חילץ את המפד״ל מעשרות
תסבוכות הילכתיות. הוא איפשר ל־מפד״ל
להישאר בקואליציה הממשלתית, ולחסל
משברים שפרצו על רקע הכפייה ה
לאלה
מותר, ה

שד המפדי׳לס

יחסים מרחביים הנץ מקאהיד
״לא נוכל לשאת עוד יום־שנה כזה!״
כתב השבוע חסניין הייכל, עורך אל־אהרם,
לרגל ה־ 5ביוני. והוא הוסיף, בנימה הנבואית
הרגילה שלו: לא יהיה מנוס ממלחמה
חדשה — והיא תבוא בחורף.
באיזו מידה ביטא את דעתו של עבד־אל־נאצר?
היה
זמן, שמאמרו השבועי של הייכל
נחשב לתמצית מחשבותיו ותוכניותיו של
נשיא מצרים. אולם מאז מלחמת־ששת־הימים,
חל שינוי עמוק. משקיפים המתמצאים
בענייניה הפנימים של מצרים יודעים,
כי הייכל ירד במידה רבה מגדולתו.
בינו לבין עבד־אל־נאצר נוצר פער מדיני,
המתרחב בהתמדה. כי בעוד שנשיא מצרים
אימץ לעצמו את קו הפיתרון המדיני, הצטרף
עורך אל־אהראס בגלוי למחנה הניצים
של מצרים.
העיתונאי, שבימי מלחמת תש״ח שירת
ככתב צבאי בחזית הישראלית, נחשב עתה
(המשך בעמוד ) 15

טכורש

זזלוי

יוכלו לקחת חלק פעיל במערכת״דבחירות
הקרובה?
לא ייאמן — אבל האיש שכתב מילים אלה
הוא איש צמרת המפד״ל. הוא כתב אותן —
ועוד רבות כמותן — דווקא בהצופה, יומון
המפד״ל בכבודה ובעצמה• והוא עשה זאת
דווקא על דעת מטה הבחירות של המפלגה
הדתית־הלאומית.
אבל הוא לא התכוון לפגוע במפד״ל, חלילה,
ובוודאי לא בחיל׳הרבנים הרתום כבר
עתה למערכת־הבחירות של המפלגה הדתית.
קיצפו של עורך הצופה יצא על רב שפעל
למען מפלגה אחרת — והרי הזכיון על
פעילות רבנים למען מפלגה נתון בידי ה״
מפד״ל לבדה. עורך הצופה לא חשב, בעת
שהתמלא חימת־קודש, שהוא מטיל בומראנג
— שיפגע בו עצמו, ובמפלגתו.

מסלק המוקשים

פרשה החלה לפני שבועיים, כאשר
( ן בדירתו של רב־העיר ה>ספרדי של חיפה

אונטרמן

ישראלי

דתית. בכל פעם שבכנסת ובציבור צפה
בעייה על רקע הכפייה הדתית, ואיימה בהתפוצצות
מרחיקת לבת, הועבר העניין לטיפולו
של משאש. אז, בניגוד לכל חבריו הרבנים,
מצא הרב החיפאי אסמכתא הילכתית
להתיר את הסבך ולהציל את המפד״ל.
כך היה כאשר מצא פתרון לבעיית נשואים
של קראים עם יהודים רבניים. הוא גם אשר
פתר את בעיית גיורה של נכדתו של דויד
בן־גוריון.
אך ברגע שהוברר כי האיש אינו צועד בתלם
המנגנון המפלגתי, ודווקא בשנת בחירות׳
נשכחו כל זכויותיו בשטח פירוק המוקשים,
והקצף יצא עליו.

להניח שהרבנות הראשית אמנם
תטפל בדרישות של הצופה. מכל מקום,
למשאש אין חשש. כי במועצת הרבנות ה־

ראשית טצייד יוד׳׳־יי יי*

אגו־חצירה

נואם באסיפות בחירות, והוא אהד הפולי-
טרוקים הפעילים ביותר של המפלגה.
• הרב יצחק אבו־חצירה, הרב הראשי
לרמלה ולוד, חבר מועצת הרבנות הראשית,
אך עיקר פעילותו הציבורית היא כשטח המפלגתי.
הוא נודד במשך ימות השבוע בריכוזים
של יוצאי צפון־אפריקה, מנהל תעמולה
למען המפד״ל. הוא חבר רשמי במוסדות
המפלגה, פעיל בסיעותיה. ,חשב
לאחד ממגייסי הקולות הראשיים של ה־מפד״ל.

הרב שאול ישראלי, חבר מועצת הרבנות
הראשית וחבר בית־הדין הגבוה של
הרבנות הראשית, הוא מראשי ,׳,פעילים של
חבר הרבנים של המפד״ל, איש מפלגה פעיל.
• הרב חיים דויד הלוי, הרב הראשי הספרדי
של ראשון־לציון וחבר מועצת הרבנות
הראשית, הינו חבר מוסדות המפד״ל.
י• הרב הראשי איסר יהודה אונטרמן
הוא חבר פעיל במפד״ל, משתתף קבוע ב־אסיפות
של המפלגה ונואם בשמה, מתערב

מאשר בעיצומה של מערכת־הבחירות, כשכל מועמד
מתחרה על כתר הקיצוניות

עיסקת חבילה

גם במע׳
על אף הוויכוחים הפומביים בין הצמרת הוזתיקה
של מע״י לבין ראשי רפ״י לשעבר — מתנהלים בשבועיים
האחרונים דיונים סודיים ביותר בין כמה אישים
משני הצדדים, כדי למצוא הסדר הגדולים בעבודה
הולכים בעיקבות המעצמות הגדולות ועושים מאמץ
להגיע, בשיחות הפנימיות, ל״עיסקת חבילה״.
בין ההצעות העומדות לסיכום:

• רפ״י לשעבר תקבל בממשלה הבאה
ייצוג של שני שרי ם -דיין ופרם. ראשי העבודה
יסכימו שפרם יהיה השר השני. יוסן ן
אלמוגי יהיה שר -אם לא יוצע לו, מתוף
חישובים פנימיים אחרים, תפקיד מזביר
ההסתדרות -מחוץ לבל חשבון סיעתי.

יועצו של ניכסוו
מגיע לביקוור
יועצו האישי של נשיא ארצות-הברית
לענייני־יהודים, מל,ס פישר, עומד להגיע

אלמוגי עצמו הודיע לא מזמן, שלא יסכים להיות
בשום מוסד ממוסדות המפלגה נציג של חטיבה זו או
אחרת.

להביא להפסקתם, או לפחות לשיבושם, אך
האישיות המפ״מית לא נענתה להצעה המרומזת.
תשובת
איש מפ״ם :״אנחנו רק במערך. איננו יכולים
להתערב בעניינים הפנימיים של מפלגתכם.״

אינפלציה
של סגני־שרים
בממשלה הבאה יהיה מיספר גדול יותר
של סגני-שרים. בין המועמדים מזכירים את שמותיהם
של רב־אלוף (מיל ).צבי צור, אהוד אבריאל, ד״ר
צבי דינשטיין, אריה אליאב, מיכאל צור (יו״ר מועצת
המנהלים של צי״ם, כיום ראש החברה הגדולה להשקעות
החברה לישראל) ,יעקב ניצן (נציב שירות המדינה)
,ואברהם עופר (מנכ״ל שיכון עובדים וסגן ראש
עיריית תל־אביב).
מועמדים אלה מתחלקים בין מקורבי גולדה מאיר,
משה דיין ופינחס ספיר. אהוד אבריאל וצבי צור הם
אנשי דיין, בעוד שדינשטייי, ומיכאל צור הם אנשי
ספיר. יעקב ניצן הוא איש גולדה. עופר ואליאב נימנו
בעבר עם צעירי מפא״י, אך בשנים האחרונות הלכו
עם הצמרת הוותיקה.

מפעל נוסח
לייצור מלט
נדונה אפשרות הקמתו של מפעל מלט נוסף בישראל,
נוכח המחסור החמור המשבש את הבנייה.
שני המפעלים הקיימים בחיפה ורמלה אינם מסוגלים
להדביק את התצרוכת. הפעלתו מחדש של בית־החרו־שת
המשותק שמשון בבית־שמש איננה באה בחשבון,
כי ציודו מיושן והייצור בו לא כדאי.

במידה ויוקם המפעל, ייעשה הדבר כאחת
מעיירות-הפיתוח כדרום. יוזמי הרעיון
הם כעלי מפעל ידוע לבטון מובן, שנכנסו
למטרה זו לשותפות עם חכרת השקעה
של אחד הבנקים הגדולים.
בינתיים, נתקלים יבואני מלט בסחבת משרדית, למרות
שיש ליברליזציה ביבוא זה. מייחסים סחבת זו
להשפעת יצרני המלט המקומיים.

טיסת אייבי לקהיר—
טכסיס בחירות
טיסתו של אייבי נתן לקהיר בשבוע שעבר נועדה
לשמש לו בטכסים, בעזרתו ינסה להיבחר לכנסת השביעית.
אייבי,
שנגדו תלוי ועומד מאסר על תנאי בגלל טיסותיו
הקודמות למצריים, ידע מראש שיצטרך לרצות
אוטומטית את עונש המאסר אם יחזור לישראל.

הוא מתכוון לשוב לארץ כעוד מיספר
חודשים, להציג את מועמדותו לכנסת, וב-
תוקך זה ליהנות מחסינות. בכוונתו לפנות
אז אל הבוחרים כנימוק שרק אם יבחרו
בו, ייחלץ ממאסר.

י,עיגז\2ן 1זזבירהיי
כימים הקרובים לישראל, לפגישות עס
ראשי השילטון בישראל.
לכאורה יבוא
ריט של החברה
דיה. אולם הוא
את הארץ לפני

פישר לישראל לצורכי כנס המיליונ־לישראל,
שהוא נמנה בשעתו עם מים־
יקדים את ביקור המיליונרים ויעזוב
שיתחיל הכנס.

לא מן הנמנע שפישר, אחד היהודים המקורבים
כיותר לנשיא ניבסון, ייעץ לראש־הממשלה
גולדה מאיר לרבך את התקפותיה
על דיוני המזרח־התיבון של שגרירי
ארבע המעצמות.

יחכו עד
אחרי הבחירות?
יתרבו הניחושים, בדבר נכונותם של האמריקאים
לדחות את לחצם על ישראל,
עד אחרי הבחירות לכנסת השישית.
ההסבר: קל יותר להשיג ויתורים אחרי הבחירות,

• מועמד של רפ״י ייכנס למעגל המועמדים
לתפקיד יו״ר הכנסת במקום קדיש
לוז. המועמד: יצחק רכין.

המכונית היקרה ביותר

שיחרת סודיות
בצמרת
אם יגיעו ל״עיסקת החבילה״ יצאו ראשי
רפ״י לשעבר בגלוי נגד הופעת דויד בן־
גוריון ברשימה עצמאית.
השיחות הסודיות על כך מתנהלות על־ידי גולדה
מאיר ופינחס ספיר. מצד אחד — שמעון סרס ואהוד
אבריאל מצד שני. משה דיין נתן הסכמתו לניהול השיחות
בפגישה אישית שקיים בזמן האחרון עם ראש־הממשלה
גולדה מאיר. בעיקבות אותה פגישה נתקיימו
כמה שיחות אישיות בין שליחו של דיין — אהוד אב־ריאל
— עם גולדה מאיר.

אחדים ממנהיגי אהדות־העכודה לשעבר,
שנודע להם על השיחות הסודיות, מלאי
תרעומת וחששות מפני ההתפתחות הצי
פוייה. הם ניסו לעורר אישיות חשוכה
במפ״ם לפעולה נגד המגעים הסודיים בדי

המכונית היקרה ביותר בעולם הוצאה לאחרונה למכירה
בגרמניה. זו היא מכונית מדגם פורש ,917 המסוגלת
לפתח 520 כוחות סוס ומהירות של 320 קילומטר
לשעה, בעזרת 12 צלינדרים.
אורכה של המכונית הוא 4,3מטר וגובהה 92ס״מ

מחירה כגרמניה 120 -אלף ל״י. כארץ,
אחרי תשלום המכס ומס־הקנייה, יגיע
מחירה לב 200-אלך ל״י.

במדינה
(המשך מעמוד )13
לדמות מרכזית בחוגי הקצינים הזועמים.
בגלל השפעתו בחוגים אלה, אין עבד־אל-
נאצר פוגע בו; אולם היחסים האינטימיים,
שנוצרו בין השניים בימים בהם תיכנן עבד־אל־נאצר
את הפיכתו הצבאית, התקררו עד
מאוד.
״פראכדה״ מצליף. בישראל, אין לדברים
אלה חשיבות. לגבי מעצבי דעת־הקהל,
ממשיך חסניין הייכל להיות דוברת
העליון והבילעדי של קאהיר. שני הצהרונים
מורחים את תוכן מאמרו השבועי בראש
ידיעותיהם מדי יום שישי, מבלי לרמוז
שאלה, בעצם, דיעותיו של המחנה הקיצוני
המצרי.
להיפך: מבליטים אותו — כדי להוכיח
שמצרים הרשמית מנופפת בחרבות, ואינה
לוקחת בחשבון אפשרות של הסדר בשלום.
היתר, זו דווקא מוסקבה שנטלה על עצמה
לצלוף בהייכל ובידידיו. במאמר ארוך ב־פראבדוז,
שהוקדש ליום השנה השני של
מלחמת־ששת־הימים, תקף ביטאון המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית את ״התעמולה
הלאומנית הערבית הקוראת לניצחון מוחלט
על ישראל.״ תעמולה זו, קבע פראבדה,
רק עוזרת לישראל ״למנוע פיתרון מדיני.״
הביטאון הסובייטי הרחיק־לכת עוד יותר,
מתח ביקורת על ״עיתונאי מצרי מפורסם
הכותב באל־אהראם,״ קבע שאם יתקבל
הקו הקיצוני של עיתונאי זה ושל חבריו
הקיצוניים, יקשה על עבד־אל־נאצר ״המתקדם״
לחלץ את ארצו ממצבה הקשה.
מיעוטים ההצעה;
לעזוב אתה אדץ
בדו״ח שמטר, זמן קצר אחרי מלחמת־ששת־הימים,
על הצפוי בקרב ערביי ישראל,
הביע יועץ ראש־הממשלה שמואל טו-
לידאנו את דעתו, כי ייתכן שמיטפר כל-

חיכמת אל־מצרי, אחד מנכבדי #בם ויז״ר בית־רנכחרים הירדני לעעבר, חזר
לאחרונה מביקור בקאהיר, שם נפגש עם נשיא מצריים. כעיני הישראלי הממוצע,
שבם הינה מעוז הלאומנות הערכית בגדה, העיר שתושביה מצטיינים
כגילויי מרי אזרחי, הפגנות ושביתות. אולם בשבם מצויים גם בוהות רבי־י
מישקל המאמינים עדיין כהסדר בדרכי־שלום. בולות אלו מגובשים כרובם כשתי
קבוצות עיקריות: כראש האחת עומד ד״ר מוסלם, רופא מקומי, הידוע בדביקותו
כרעיון המדינה הפלסטינית. החוג שלו כולל במה עשרות אינטלקטואלים,
רכים מהם מורים. חלק ניכר מביניהם לומד עברית ועובד במשרדי הממשלה.
כראש הקבוצה השנייה עומד חיכמת אל-מצרי. קבוצה זו כוללת כל השרים
לדזברי הפרלמנט הירדני לשעבר, ובן מאות סוחרים ונכבדים משכם והסביבה.
כל אלה, מסתבר, לא נואשו עדיין ממציאת פיתרון מדיני לסיבסוד הישראלי-
ערכי. שנתיים ימים לאחר מלחמת ששת-הימים, ועם שובו מפגישה עם גמאל
עכד-אל-נאצר, טעו אל־מצרי, כשיחה עם נעים גלעדי, נציגו של ״העולם הזה״ :

עד ולא
גאוחו גוי

אפילו ישוקמו צבאות־ערב ויצוידו במיטב
הציוד, אין להם כל סיכוי לחסל את מדינת־ישראל.
כאשר
יתחילו ארבע המעצמות ללחוץ, לא
תוכל ישראל לעמוד בלחץ. היא תיסוג. אך

סאתחיכמת אל־מצר
יושב־ראש הפרלמנט הירדני לשעבר
^ 4ני מאמין שהשלום ייתכן.
אולם הוא אינו יכול ליפול מן השמיים.
הוא לא יבוא מעצמו — יש להביא אותו.
ולדעתי, צריכה כרגע היוזמה לבוא מצד ישראל.
כצעד
ראשון, חייבות להצטמצם הכרזות־הסיפוח
הרמות הבוקעות מישראל. העובדה
שאינן רשמיות, אינה מבטלת את הנזק שהן
גורמות.
צעד זה ייצור מייד אווירה שונה במרחב.
ואז על ישראל להכריז הכרזה אחת ויחידה:
שהיא נכונה לקבל על עצמה את החלטות
מועצת הביטחון מן ה־נ 2בנובמבר . 1967
הכרזה זו תספיק: עבד־אל־נאצר יוכל אז
לומר בגלוי את אשר הוא מאמין כיום ב־סתר־ליבו
:״אנו בעד שלום עם ישראל. אנו
מאמינים שהיא אינה חפצה בהתפשטות, וש־רצונה
בשלום הוא כן. על כן אנו מושיטים
לה ידנו.״
למה ברע

דור שדבר זה לא קרה בן־יום.
^ אבל הוא יקרה — בזאת אני משוכנע.
ואז יחלו גלגלי ההיסטוריה במזרח־ד,תיכון
לנוע בכיוון ההפוך מזה בו נעו ב־ 20השנים
האחרונות.

ש־ה־ ה אני

יודע שגם בעיית הפליטים תמצא
פיתרונה. לפני ימים מספר שמענו כבר
ברית־ר,מועצות מוכנה לתת יד לפיתרון
בעייה על־ידי ישוב חלקם הגדול בחלק
ערבי של פלסטין. אז למה אתם מחכים?
החלטת ממשלת־ישראל שלא להחליט דבר,
מוטעה ביסודה. היא רק גורמת בארצות־ערב
לייאוש מהסדר־מדיני. כתוצאה מכך, עולה
כוחם של כל היסודות הקיצוניים ביותר. תהליך
זה עלול להסתיים בהפלתם של המנהיגים
המתונים כמו עבד־אל־נאצר והמלך חו־סיין.
אז, לא תצליח יותר ישראל לכרות
שלום, כי לא יהיה לד, עם מי.
במקום זאת, היא תיאלץ לקבל את החלטות
ארבעת־ד,גדולים. אני אישית בטוח שעם
ישראל רוצה בשלום. אינני חושב שבנה
של אם ישראלית יקר פחות מבנה של אם
ערביה. האם לא חבל, איפוא, על הדם הנשפך
לחינם, משני הצדדים, יום־יום ושעה־שעה
— עד שארבעת הגדולים יכופו את
רצונם עלינו?

תנו אומץ
לנאצר!

^ 4יומי ארצו־ת־ערב מכודנים לתצרו־כת
פנימית• כלפי חוץ, הם חסרי־משמ-
עות. גם מבחינה מעשית הם חסרי־משמעות:

אז, לא יבואו בעיקבות הנסיגה, קשרי־ידי־דות
ומיסחר עם הערבים.
האלטרנטיבה היחידה: אם, כאמור, תכריז
ישראל היום על נכונותה לקבלת החלטות
מועצת־ר,ביטחון, ייתן הדבר את האומץ למנהיג
כמו עבד־אל־נאצר להכריז הכרזה דומה.
הוא יהיה מוכן אז להרבה ויתורים.
למה, אם כן, לצאת מן השטחים תחת
לחץ — כאשר קיים מוצא מכובד כל־כך
לשני הצדדים?

עציר בראנסי

חיסול המנהיגות הלאומית?
שחו של ערביים ישראליים יצטרף אל איר-
גוני הטירור הפלסטיניים.
במשך השנתיים שחלפו מאז, נתגלו אומנם
מיקרים כאלה. אך מיספרם היה כימי
עט אפסי, ולא עלה על מיספר הצעירים
שהיו עוזבים את הארץ ועוברים בחשאי
אל אחת המדינות השכנות.
לעומת זאת חל שינוי חמור במעמדם של
מאות צעירים משכילים, שהיו ידועים בעבר
במתנגדי המימשל הצבאי ומנ׳א״י. הוצאו
נגדם צודי־ריתוק בסיטונות, האוסרים
עליהם לצאת ממקום־מגוריהם, ומחייבים
אותם להימצא בבתיהם מרדת החמה עד
עלות השחר. במיקרים רבים, עליהם גם
להתייצב בשעות קבועות במשטרה.
כל זה, על סמך צו אדמיניסטיאטיבי,
חתום בידי אלוף הפיקוד.
בל גילגולי המעצר. בפני אלה שלא
יכלו לעמוד בהגבלות החמורוא, נפתח אשנב
מפתה: לעזוב את הארץ. מעטים בלבד
התפתו, כי פירוש הדבר היה — ויתור על
זכותם לשוב.
המיקרה המפורסם ביותר נגע למשורר
חביב אל-קאהודג׳י ולאשתו. שניהם נעצרו
באשמת ביצוע פעולות ריגול נפרדות, יא

הובאו למשפט אלא הוחזקו במעצר אדמי־ניסטראטיבי.
עד שהסכימו לקבל את ההצעה
להגר.
אל־קאהוזג׳י היה אחד מחמשת מנהיגי
קבוצת אל־ארד. מנהיג אחר — והמפורסם
ביניהם — יושב עתה גם הוא במעצר, ממתין
לדינו. זהו סאלח בראנסי, איש כפר
טייבה שבמשולש.
בראנסי, מורה תיכון שפוטר מעבודתו
בשל דיעותיו, עבר את כל גילגולי הריתוק.
ההגלייה והמעצרים האדמיניסטראטיבי־ם,
אולם עד כה לא הוכחה נגדו כל פעילות
נגד ביטחון המדינה.
כאשר נעצר בפעם האחרונה, הודיעה ה משטרה
כי הוא חשוד בקבלת כסף מאיש
אל־קאוסיון אל־ערב, ד״ר סובהי גושה.
כדי לבצע פעולות אנטי־ישראליות. את גושה
פגש כאשר שניהם ישבו במעצר, לפני
כשנה וחצי.
הכסף לא הוזכר. פקודת־המעצר המבוקשת
הוצאה על־ידי השופט. אולס כאשר
ביקשה המשטרה להאריכה — דחה ה שופט
את הבקשה. ואז הוצא צו מעצר
אדמיניסטראטיבי. על פיו הוחזק ביאנסי
במעצר, עד להכנת כתב־האישום.
הכתב הוגש בשבוע שעבר. לא הוזכרה

בו האשמה המקורית — קבלת כסף מד״ר
גושה — ובמקומה הועלו חמישה סעיפים,
בהם הואשם בראנסי בהקמת אירגון בלתי-
חוקי. בץ השאר: היפנה, לטענת התביעה,
שלושה ערבים ישראליים, תושבי המשולש,
אל אנשים בגדה, כדי להתאמן אצלם בנשק.
פרקליטיו של בראנסי כפרו, כמובן, באשמה.
הם הצהירו, כי כל הפרשה לא
נועדה אלא לחסל את המנהיגות הלאומית
של ערביי ישראל. לחיזוק טענתם הוסיפו:
מן היום הראשון בו נעצר בראנסי, הציעו
לו חוקריו דרך לצאת מן העניין: לעזוב
את הארץ. אבל הוא סירב.

באר־שבע
שמח, עד
הסוף המד
סיעת מפא״י לשעבר במפלגת־ד,עבודה
בבאר־שבע ממשיכה, כממד,גר, בקודש, לגרום
צרות צרורות למרכז המפלגה הארצי
ולמזכירד״ פינחס ספיר.
הסיכסוכים הפנימיים האינסופיים בין
חברי־ד,מפלגה בעיר הביאו לכך שחברי־

המפלגה במרכז אינם יודעים כבר במי מה-
יריבים לוזמוך.
תוצאות מלחמות־היהודים: אחדווז־ר,עבודה
ורפ״י ניצלו את הריב הניצחי, מצאו
ביניהן• שפה משותפת, הבהירו לפינחס ספיר
שכוחה של מפא״י ירד. עד כדי־כך — שרק
מחצית החתימות הכשירות למיסקד, נאספו
על־ידי מפא״י לשעבר.
מכות במרכז. התוצאה האחרונה של
שפה־משותפת זו: השניים החליטו לשים
את מפא״י ללעג ולקלס בצורה גסה ביותר:
תשעה חברי־מזכירות מפלגת־העבודה ב־באר־שבע
פנו ליו״ר ועדת־ד,ביקורת של
מרכז העבודה בתביעה להשעות את חברם,
עזרה דבי, מחברותו במוסדות-המפלגה, ולהעמידו
למשפט בפני בית־הדין של המפלגה.
הסיבה
לתביעתם: המכות שחבט ובי בחברו
למפלגה, דויד הרפז, בעת ישיבת המרכז.
וכך,
יצאו להגנתו של הרפז, חבר מסא״י
לשעבר — דודקא חברי אחדות־ד,עבודה
ורפ״י.
והכל — כדי לשלות חץ נוסף ברוב ה־מפא״יי
השולט במרכז.
איזה אמצעים שהמירה מקדשת.

ד 1״ ה ר 13מוד ()142
(לרגל נסיעתו של אורי אבנרי לפגישות מדיניות בחמ-לארץ, נכתב הדידוחשבוו
השבוע בידיו של יועץ הסיעה ומזכירה הפארלמנטארי, עורר-הדיו אמנון זכרוני)
מספרים על נשיא ארצות־הברית המנוח
פרנקלין דלאנו רוזוזלט, כי להכנת
נאום בן שעתיים התכונן כחמש דקות, להכנת
נאום בן רבע שעה התכונן כחצי שעה,
ואילו להכנת נאום בן חמש דקות התכונן
שעתיים
נזכרתי בכך שעה שבאתי להחליט על
מה לדוזח השבוע. למען האמת, התקשיתי
במיקצת להבין כיצד מצליח אורי אבנרי
בבואו לדוזח על פעילותנו בכנסת, להקיף
מדי שבוע בשביע, בשני עמודים, כמות
כה רבה של חומר, אשר יכלה בנקל למלא
גליון שלם של העולם הזה.
הנה כי רן, בשבוע זה נשא אבנרי
שמונה נאומים, הגיש 15 שאילתות חדשות,
וקיבל מפי שרי הביטחון והמשטרה
תשובות לשמונה שאילתות קודמות.

דיפדוף שיטחי בפרטיכל הסטנוגרפי של
השבוע החולף מוכיח עד כמה נכונה הק־

המדינה ־״אקט דתי״?
עוד אותה מדינה של המאה ה־ .19 המדינה
חודרת כיום לחדריו של כל אזרח, למיט־בחו
של כל אזרח, לנשמתו של כל אזרח
המדינה כיום היא מולך, היא שולטת
על הכל.״
כיוון שכך, הבור השר שיש לכפות אמונה
וציוויים דתיים, באמצעות כוח־הכפייה
החילוני של המדינה המודרנית. דברים
ברורים מפי נציג ממשלה־הליכוד־הלאומי,
איש האורתודוכסיה הדתית, בשם ממשלת־הליכוד־הלאומי
ועל דעת ממשלת־ד,ליכוד־הלאומי.

אידיאולוגיה
זו מחייבת גם אפיקורס־כביכול
כמאיר יערי או ״חסיד תמים״ של
השתחררות מעול הכפייה הדתית, כמשה
קול.
אליבא דממשלת־הליכוד־הלאומי, מפי שר־הדתות,
זרח ורהפטיג :״הקמתה של מדי־נת־ישראל
היא: אקט דתי.״
אידיאולוגיה זו לא היתד, מגיעה לכלל
ביטוי בכנסת השישית, אילמלא היינו מציגים
באופן גלוי ופרובוקטיבי את תביעתנו
החד־משמעית להפרדה טוטאלית בין מדינה
ודת. רק משום כך יצא המרצע מן השק.

לאולם המליאה לראות מה מתרחש בה• הם לא יכלו להבין
מדוע הוא מתווכח עם אבנרי :
יוסן ז פי ש ר (המערך) :מה אתת מתווכח איתו?
או רי אכנרי: לכם יש כוח, אין צורן להתווכח.
כקר (לעומת אבנרי) :אני שולל ממן את הזכות להטיף
לנו בעניין יחסי־עבודה אינני בא לחלוק על ידיעותיו
וההתיימדויות שלן לפסוק בעניינים ביטחוניים ופוליטיים.
אני יכול לחלוק על דעותין, אבל אני קורא אותן וגס
שומע אותן. מייצגת לטענת בקר: הסתדרות העובדים — ורק היא
את פועלי ישראל. אן מה לעשות ופועלי ישראל אינם סומכים
על הסתדרותם, המנסה להוציא עתה משורותיה את אלה שאמם
מקבלים את מרותה הבלעדית והמוחלטת ז

מועמדותם למועצת הייצור. אבל בינתיים
כבר נוצרה אתירה כזאת מסביב למועצה,
שאף פועל אחד לא הסכים להעמיד את
מועמדותו ולקבל על עצמו את האחריות.

ביעה, כי הכנסת השישית עומדת בסימן של
1מול ,119 ולא חשוב על מה ייסוב הדיון.

למשל, הקדיש לנו שר־הדתות חלק
ניכר מנאום תשובתו, בסיכום הוויכוח על
פעולות משרדו. הנה פנינים אחדות מנאומו
של השר, בהן* הגיב על תביעתנו להפריד
את הדת מהמדינה:
״המושג של הפרדה בין דת ומדינה היה
לו כוח או תוקף במאה ה 19 המדינה
במחצית השנייה של המאה ה־ 20 איננה

סערה אמיתית התחוללה בישיבת הכנסת שעה שמזכירה ה כללי
של ההסתדרות, אהרון בקר, קם להשיב על נאומנו בפרשת
נמל אשדוד (ראה להלן).
עוד קודם החליטה היו״ר אמה תלמי לסיים את הישיבה
בשעה ,8מאחר שסיעת המערך עמדה לקיים דיון מדיני בהש תתפות
ראש-הממשלה וצמרת המפלגה. אלא שבמהלך דבריו
של אבנרי ביקש בקר את רשות הדיבור. הוא לא יכול היה
להרשות לעצמו להשאיר את דבריו של אבנרי ללא תגובה.
אגב: בעת הדיון רגשו אנשי המימסד בכנסת בעיקר על
ענייני תפוקה ונורמות — שעה שלמעלה מ־״ 807 של חברי
הכנסת נעדרו ממקום־העבודה, בזמן העבודה, כולל שני חברי
הכנסת שיזמו את הוויכוח (שטרן והאוזנר).
שעה שבקר החל נושא את דבריו, נתמלאו מושבי המערך.
חבריו לסיעה לא הבינו מדוע אין הישיבה מסתיימת, סרו

עד תמלים-אוכלוסיה עושה
להלן נאומו של אורי אבנרי על המצב
בנמל אשדוד :
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
פועלי נמל אשדוד עברו לידי רשות
הנמלים בנובמבר .1965 עד אז הם עבדו
בחלקם אצל סולל־בונה, שהקים את הנמל,
ובחלקם בנמלי תל־אביב ויפו. הוועד הזמני,
שהיה מורכב מזזעדי־הסועלים של עובדי
סולל־בונר. ושל עובדי נמלי תל־אביב ויפו,
חתם על הסבם־עבודה, בו נאמר כי רצוי —
רצוי, אך לא חובה! — להקים מועצות־ייצור
״לנמלים״.
כימעט כל חברי הסעד ההוא הפכו מאז
למנהלי־עבודה, והם חדלו מזמן לייצג את
הפועלים.
ב־ 1966 נבחר ועד חדש. פועלי נמל אשדוד
לא ידעו עדיין מה זה נורמות מדודות.
הם התייעצו עם חבריהם, פועלי נמל
חיפה, ואלה שיכנעו אותם שלא לחתום על
הסכם להקמת מועצת־ייצור. תחת זאת עבדו
על־פי נורמות מוסכמות, שהיו מבוססות
על תוספת של ־ 207 עד ס/״ 30 לשכר
היומי.
כדי לתת מושג: הפועלים הוותיקים, אחרי
20 שנות ותק בנמלי תל־אביב ויפו,
משתכרים כיום בממוצע 650ל״י לחודש
ברוטו (כולל שכר־יסוד, ותק וסוג) .עם
הפרמיות הנוכחיות הם מגיעים ל־ 900 עד
950ל״י ברוטו, שהן כ־ 700ל״י נטו ביד.
פועל מבמי־הנמל, שאין לו
אנשי נמל יפו, משתבר 530
(כולל שכר יסוד, ותק וארבעה
הפרמיה הנוכחית, הוא מגיע
700ל״י ברוטו.

הוותק של
ל״י ברוטו
ילדים) .עם
ל־ 680 עד

מועצת ייצור
ביום ה־ 12 בדצמבר , 1967 תחת לחץ
הסעד הפועל, חתם ועד פועלי התיפעול
על הסכם שקבע כללים מוסכמים להקמת

מר חיים כהן, ראש מדור־ההנדסה בוועד־הפועל,
הבטיח לוועד העובדים כי השכר
לא יירד, אלא להיפך: בעיקבות קביעת הנורמות,
תגיע הפרמיה ל־ 480/0מעל לשכר
היומי. כיום הפרמיה היא שליש, מכפי שמקובל
בכל ביח״ר.
כך קמה מועצת הייצור, שעבדה כשנה.
היא קמה בניגוד לחוזה־העבודה. בחוזה
היה כתוב כי נציגי העובדים במועצת־הייצור
ייבחרו על־ידי כלל ציבור העובדים,
ואילו במועצה זו מונו הנציגים על־ידי
ועד העובדים, תחת לחץ הוועד הפועל, ללא

בחירות.
שלחו את נציגי העובדים לקורס * של
שבוע בנמל אשדוד. שם למדו איך ללוות
את מהנדסי הייצור. אולם ככל שנכנסו לעניין,
כך גבר אי־האימון שלהם כמהנדסי־ייצור
אלה, שהם שכירי ההנהלה.
הנסיון הגביר אי־אימון זה.
למשל: יצאו למדוד נורמה במיתקן גרמני
שנקרא .0.1.1 ;.זהו מיתקן לטעינת
פרי־הדר, לתוך בטן האונייה, בלי מנוף.
המהנדסים קבעו נורמה של אלף תיבות
לשעה. הפועלים עירערו. הופיעו נציגי הוד־עד
הפועל במועצת־ו־,ייצורי, נערכה בדיקת
מחודשת במשך שלושה ימים, יום אחרי
יום, ונמצא כי המדידה היתד, כוזבת. הנורמה׳
הורדה במכה אחת מאלף ל־.550

כדי למנוע שיבוש עונת־ההדרים. הפועלים
הסכימו. אחרי שכבר חתמו על כך, באה
הרשות ואמרה: לא. היא דרשה שתיקבענה
הנורמות לשאר המיטענים שנמדדו.
כך התחילה המלחמה. הפועלים דרשו
להקפיא את הנורמות, כפי שהובטח להם
על־ידי ד,תעד הפועל ומועצת פועלי אשדוד.
הנהלת הרשות מצידה איימה בסנקציות.
אז פגה תקופת־הכהונה של נציגי הפו־

ההסתדרות איגה מכירה
בוועד החדש
לפני ארבעה חודשים הוכרז על בחירות
חדשות לתעד העובדים, באישור מועצת
הפועלים. כשנבחר ר,תעד החדש, הודיעו
ד,תעד הפועל ומועצת פועלי אשדוד שלא
יכירו בתעד החדש, שנבחר כחוק, אלא אם
כן תקום לפני כן מועצת־הייצור( .בתעד
החדש יש שישה חברים חדשים, מתוך .)15
כיום דורשים הפועלים שתהיה מועצת־ייצור
משותפת לנמלי אשדוד וחיפה, אחרי
שפועלי חיפה עברו גם הם לידי אותו
מעביד — רשות הנמלים. התעד־הפועל מתנגד
לכך. הוא מקתה להעביר באשדוד נורמה
גבוהה יותר, ולכפות אחרי כן נורמה
זו גם על פועלי חיפה.

ההסתדרות לוחמת
גגד הסועדיס
רבותי חברי־הכנסת, שום מושל צבאי בשכם,
בעזה יבחברון אינו מעז לדבר אל
תושבי השטחים המוחזקים כמו שהאדונים
בקר ומשל מדברים אל הפועלים שאותם
הם מייצגים, כביכול. לגביהם, ציבור הפו-

כיצד גקבעת גורמה?
כדי להבין מה טיבו של הוויכוח, יש
לקחת בחשבון את התנאים המיוחדים של
של העבודה בנמל. אין זה פית־חרושת•,
הפועל על פי שיטת הסרט הנע,1 .תפוקה׳
המעשית של ״יד״ ( 10 סתרים 2 ,מנופאים
ואתת אחד) תלוייה בגורמים רבים ושונים:
טיב המנוף, טיב העובדים. מיקום
הפרי בנמל, טיב בטן האונייה, העדר הפרעות,
האקלים, ועוד ועוד. כל זד, שונה
בכל מיקרה, והנורמה היא, במיקרה הטוב
ביותר, דבר ממוצע, ומופשט למדי.
ובכן, בסתיו האחרון הציע ד,תעד הפועל
להקפיא את הכל, בתנאי שיעלו את הנור־ייי•
ייייי ־יי ־י רדוד ״ 107 ההצעה באה

נותר נמל אשווו ותלוש ח שנו
עלים במועצת־הייצור, בתום שנה. נציגי
העובדים במועצה סיימו את תפקידם, ותבעו
לקיים בחירות כלליות, כפי שקבוע בחוזר,־ד,עבודה.
ועך
ת־ד,בחירות קראה לעובדים להציג את

עלים הוא אוכלוסייה כבושה, והם מושליה
מטעם המימסד.
אלו הן העובדות, אני מציע לכנסת למנות
ועדת־חקירה, שתבדוק את מהימנותן
ותקבע מה באמת אירע בנמל אשדוד.

התנאי השורריס בפת הפלא
אלימות מולידה אלימות ¥מנגנון
ה כנ ס ת מאמין ואינו מאמין לחבר
ה כנ ס ת * חו ב ת הטיפול במפגר ¥
ו מל חופשי אינו פתרון
כלכ לי

להלן קטעים מתוך שלושה נאומים
שנשאגו בשבוע שעבר מעל דוכן הכנסת :

על בתי-הסוהר
אנו מקיימים דיון באולם ממוזג־אוזיר,
ביום שרב כבד כאוד. ואין זה קל לחשוב
על כך שביום זה, בבתי־הסוהר בארץ, כלואים
אלפי אסירים, רבים מהם צפופים —20
30 בתא אחד, בלי מים קרים, בלי תנאים
המאפשרים יעמוד במזג־אוויר זה,
יבוא יום ואנשים ישאלו את עצמם. :איך
יכולנו אנו, בדורנו, להאמין אף לרגע ש־כליאת
אנשים בכלובים, כמו חיות, על מעשה
שעשו נגד החברה, תזזחר אותם לחיק
החברה, ותכשיר אותם לחיות בחברה!

אני מצפה ליום בו ייעלמו בתי־הסוהר
מעל פני פדור־הארץ ומעל
פני המדינה, ויבואו במקומם מקומות
טיפול, ריפוי ושיקום פסיכו•
לוני.

על המכות במשטרה
המשטרה יכולה להתגאות בהישגים רבים.
אך האם היא יכולה להתגאות גם בבל השיטות
בהן הושנו הישגים אלה?
יש בעולם שני סוגים של משטרות. יש
משטרה מכה, ויש משטרה שאינה מכה.
אנו, בארץ הזאת, התגאינו בכך שיש לנו
משטרה שאינה מכה. אני מתקומם נגד המחשבה
שאולי מצב זה שונה היום.

חקירה אלימה נגד שבויי־מלחמה. כל מדינה
בעולם, כל מדינה לוחמת, נופלים בידיד.
קצינים של האוייב. קצינים אלה יודעים
תוכניות־מלחמה

מדרבי ביבי: אתה משווה אוז
תפיסתם של הטרוריסטים עם שבויי מלחמהל אורי אכנרי: אני לא משווה
שום דבר. אני רוצה להמש ך במחשבה
זאת, ולהגיע למסקנה הגיונית,
כדי לחזור חזרה אל המצב המסויים
שלנו.

אם כל עמי העולם הגיעו אחרי מאות
שנים של נסיון למסקנה שלא כדאי להשתמש
באמצעים אלה נגד שבויי־מלחמה —
הם עשו זאת מפני שחוכמת־החיים מלמות
שבטווח הארוך זה איננו כדאי.

משלוח דברי דואר
מהכנסת :
(הסיעות הגדולות הציעו לבטל את האפשרות
לשלוח דברי דואר מהכנסת חינם,
57 ימים לפני הבחירות, על מנת שחברי
הכנסת לא ינצלו היתר זה למשלוח תעמולת
בחירות. על כך אמרנו:
ביקשתי להגביל את ההגבלה החדשה לחומר
מודפס המהווה תעמולת בחירות. בא
חבר־הכנסת אוניה ואומר: איך אנחנו יכולים
לדעת אם זוהי תעמולת בהירות או
חומר מודפס? הרי אסור לפתוח את החומר.
לזה יש לי תשבה פשוטה מאוד, חבר־הכנסת
אזניה. התשובה היא שאתה חייב להאמין
לחבר־כנסת. כשהכנסת משלמת אש״ל לחברי
הכנסת, היא אינה דורשת מחבר־הב־נסת
להוכיח שהיה נוכח בכנסת בימים שעליהם
הוא חלוק האש״ל. להיפך. כשהיתה
הצעה להשוות את הדיווחים של הברי-הכנ־סת
עם הרשימות של הסדרנים, כדי לבדוק
אם חברי־כנסת באמת היו נוכחים באיתם
ימים — נפסלה ההצעה. אמרו שיה לא
הוגן, שזה פסול, שזה מטיל ספק בד־ברתו
של חבר־הכנסת. ואם זה נכון לנכי אש״ל
המשתלם לחברי כנסת — במה זה שונה
ממשלוח דואר? אם חבר־כנסת אימר שזה
איננו חומר מודפס, כי אם מכתב פרטי —
צריך להאמין לו.

אתמול פורסם ברבים דבר שידוע היה
לרבים מאיתנו מזמן — שהמטפלים בנוער,
אנשים המקדישים את כל חייהם לשיקום
נוער סוטה ועבריין, מתלוננים על הנאת
נערים בעת חקירה במשטרה, כדי להביא
אותם להודאה.
הם אומרים — וכולנו יודעים זאת —
שהכאת חשודים במשטרה היא דבר שאינו
ניתן להוכחה. רק ילד בלתי־רגיל, או משפחה
בלתי־רגילה, תעז להתלונן על הכאה,
ביודעה שאותו נער עלול לחזור מחר לידי
המשטרה, לבית־הסוהר, ולהיתקל שוב באותם
שוטרים עצמם שנגדם התלונן. שי־טות־החקירד,
האלה, בדרך כלל, אינן משאירות
סימנים, ולא ניתן להוכיח כי אכן
הוכה הנער.
המטפלים — ומי מא תנו יפקפק ניושרם
— מאמינים כי רגילים להכות, וגם אני
מאמין. זה נוגע לנוער, וזה ניגע גם למבוגרים.
רבותי,
אלימות מולידה אלימית. הישגי
האלימות הם קיצרי־טוזח. הנזק היא ארוך׳
טווח.

אבל העניין עצמו הוא לא כל־כר חש־ב.
לי אישית הוא חשוב עוד פחות ׳,כי אני
כימעם לא השתמשתי בדואר על הכנסת.
אבל אני רואה בהצעת־החוק הזאת צעד נוסף
במגמה הכללית לצמצם את הסיגות
חברי־הכנסת, לצמצם את אפשרות הפעורה
של חברי־הכנסת.

* על הכאת מחבלים

#על הטיפול במפגרים

אני רוצה להביע הערכה, הערכה אמיתית,
להישגי המשטרה במערכה קשה נגד
פעולות החבלה, כולנו חבים לשוטרים חוב
שאיננו יכולים לשלם אות! — ואני אומר
זאת בלב שלם ובפה מלא.

החוק בכללו הוא טוב. הוא יקל על הטיפול
במפגרים. אבל אני רוצה להסתייג
בנקודה עקרונית, החורגת לפי השקפתי
הרבה מעבר לעניינים התקציביים. לדעתי
על המדינה לטפל במפגר ולדאיג לקיומו
ולשיקומו מיום לידתו וכל ימי חייו, ועליה
לשאת לבדה בעול זה.

אולם עלינו לשאול: האם המטרה
הקדושה הזאת מקדשת את
בל האמצעים?
אינני מתעלם מן הבעייה. אני יכיל לדמיין
לעצמי שאני חוקר של המשטרה או של
שירות־הביטחון, בידי נמצא אסיר, אני מאמין
שהוא חבלן, ואני מאמין שאם אוציא
ממנו מה שהוא יודע, אני יכול להציל חיי־אדם.
ואני שואל את עצמי: באילו אמצעים
מותר לי להשתמש?
אני מבין את החוקר הזה. אבל אני עונה:
אם התשובה היא שמותר להשתמש בכל
האמצעים — תשובה זו מוטעית מבחינה
מוסרית ומבחינה מעשית.
אילו היינו ממשיכים בקו־המחשבה הזה,
היינו גם צריכים להשתמש בשיטות של

על איזורי-נמל חופשיים י
הרעיון של ומל.תופשי הוא יצירת שטח
בתחום המדינה הנהנה ממעמד מיוחד, ואשר
המשקיעים הבוחרים לפעול בו נהג ם מהטבות
שונות במיסים -.באמצעות הקמת נמלים
חופשיי, וההטבות שיינתנו למשקיעים,
מקזזים למשוך תעשייה ומיסחר לאיזור הנמל
החופשי.
השאלה היסודית היא: אם זה כל־כך טוב
— מדוע אין עושים זאת בכל הארץ? אם
המדינה מהדחה, מדוע לצמצם זאת ;חלק
ממנה? אבל אם זה לא טוב בכל המדינה,
מדוע שזה יהיה טוב בחלק ממנה?

ביום 19 בינואר ,1966 בימיה הראשונים
של הכנסת השישית, הגשנו הצעה לסדר-
היום, בה תבענו כי כל חייל במדים יוסע
חינם בכל רכב ציבורי בכבישי הארץ. עלפי
דרישתו של מי שהיה סגן שר־הביט־חון,
צבי דינשטיין, הסירה הכנסת ברוב של
31 נגד 18 את ההצעה הזאת מסדר היום.
מאז לא נילאינו מלחזור ולהעלות בכל
הזדמנות את הדרישה החד־משמעית להסדר
בעיית הסעתם חינם של חיילים בדרכים׳
יזמנו מיבצע מחוץ לכנסת. גייסנו
מתנדבים ששיכנעו כ־ 8000 נהנים להדביק
על שימשת מכוניתם את התווית האדומה;
תן טרמפ לחייל.
יוזמתנו זו המריצה גם את הוועד למען
החייל לנקוט ביוזמה דומה משלו. אולם כל
זה לא הביא, ולא יכול היה להביא, לפיתרון
הבעייה. החלטנו על כן לנצל את ההצעה

וף ם וף:
הסעת
היחידה לסדר היום שהוקצתה לנו במושב
האחרון של הכנסת, כדי להעלות מחדש
תביעה זו.
הפעם הסכים שר־הביטחון להעברת הצעתנו
לודעדת הכספים, שתנסה להגשים את
תוכניתנו.

כעת הנמקת ההצעה אמר אב־נרי:
לפני
ימים אחדים, ב־ 14 במאי, התפרסם
בעיתון הארץ מכתב של חייל בשם דן
שביט, שהכיל חמש שורות בלבד. לאמור :
״קיבלתי חופשה ל־ 48 שעות. עמדתי בצד
הדרך וחיכיתי לטרמפ. חלפה על פני מכונית
מבלי להיעצר. על השימשה האחורית
היתד, כתובת גדולה: כל הכבוד לצה״ל.״

בגוד היושכ-ראש, האם אין המדינה
בולה, האם אין הכנסת,
דומה במיקצת למכונית זו?
מי מאיתנו אינו נואם על צה״ל? מי
אינו מכתיר לו כתרים, שר לו שירי תהילה?

אולם כאשר התעוררה הכעייה
הנוגעת לבל חייל, הזכיר היחס
את האימרה ההיתולית :״אני
אוהב את האנושות. אבל איני
יכול לסבול בני־אדם .״
שלשום, בבואי לירושלים, בחום שהגיע
ל־ 39 מעלות, ראיתי עשרות חיילים עומדים
בפינה אחת, מיוזעים ומדוכאים, והמכוניות
המבהיקות חולפות על פניהם.

לצה״ל אסור להזיע
עד לאן מגיעה חרפה זו — על כך מעיד
קטע שפורסם שלשום בהארץ, תחת הכותרת
״מישאלות לטרמפיסטים״ .מוזכר בו
נהג נדיב המוכן לקחת טרמפיסטים, אבל
הוא דורש מהם, בין השאר :״יקפידו־נא
החיילים, שבצאתם לכביש יהיה לבושם נקי
כמידת האפשר, ולא ספוג ריחות זיעה.
מהממת במיוחד זיעת הרגליים.״

לאמור: כל הכבוד לצה״ל, בתנאי
שאינו מזיע.

כל מי ששירת אי־פעם כטוראי ביחי־דת־שדה
של צה״ל, יודע כי כלל אין אפשרות
לחייל, ביום קיץ חם, שלא להזיע בגופו
וברגליו, הנעולות נעליים כבדות. אותו
חייל בוודאי היה מעדיף לשכב בבית, בחדר
ממוזג, במקום לשרת בתנאים קשים
ולהגן על כולנו, ועל אותו אזרח בפרט.

•1למה ^לא ע ד ^עכשיו?

כבוד היושב־ראש, גם אחרי שיימצא הם־

למעשה יוצרים באמצעות החוק המוצע
שני משקים מקבילים. פירוש הדבר שמפעל
בנמל חופשי תהיה לו עדיפות לגבי מפעל
שיוקם מחוץ יינהל החופשי, או לגבי מפעל
אחר שכבר הוקם בעבר.
בסופו של דבר, יתחרו המפעלים שיוקמו
בתעשייה הקיימת, ויגרמו לאבטלה. היתרון
המשקי שיש לנמל חופשי הוא בדרך כלל
מצומצם. כי מה עושים בנמל חופשי? מעבדים
חומר מיובא המוצא לאחר מכן לחו״ל.

דר, יש לקרוא לכל נהג לאסוף חיילים בדרכים,
מיוזעים כבלתי־מיוזעים. אבל הטרמפ
אינו תחליף להסדר, ואנו באים היום,
לקראת סוף כהונת הכנסת השישית,
כפי שבאנו בימיה הראשונים, בדרישה נמרצת:
להסדיר את הסעת החיילים באופן
ממלכתי.

הצעתנו הפשוטה היא: יהיה
דינו של החייל בדינו שיו השוטר
או חבר־הבנסת. תינתן־נא לחייל
הזבות לנסוע בבל אוטובוס ובבל
רכבת, בישיבה או כעמידה, ללא
בל תשלום.
לאחרונה הועלתה הצעה של קואופרטיב
אגד, הגורם העיקרי בתחבורה הבינעירונית.
הוא הציע כי הציבור ישלם שני־שלי-
שים של ההוצאה הכרוכה בכך, וכי אגד
עצמו יתרום את השליש השלישי. זוהי
הצעה סבירה, אם כי בזזדאי אפשר להתווכח
גם על פרטיה.
כתגובה על כך באו ידיעות ממקורות
משרד־הביטחון, ונאמר כי יהיה זול יותר

חיי ל?
להסיע את החיילים ברכב צבאי מיוחד. איי
מפקפק בכך — אך אם אפשר, למה לא?

למה זה לא נעשה עד עכשיו?

זהו חלקנו במוראל !
אין לי כל ספק כי הציבור מוכן לשלם
בשביל המטרה הזאת, הן כציבור נוסעים,
הן כציבור משלמי־מיסים.

בי מי הוא הציבור? הוא מורכב
ממי שהיו אתמול חיילי צה״ל,
מי שחיכו אתמול בפרשות דרכים,
מי שקיללו אתמול את הנהגים
החולפים על פניהם, מי שאיבדו
אתמול את שעות-החופש
המעטות, היקרות מפז, בהמתנה
להסעה.
הציבור מורכב מהוריהם של החיילים
המחכים ברגע זה בכבישים, הוריהם, אחיהם,
רעיותיהם. מי יעלה על דעתו לסרב
לשלם כמה אגורות לחודש כדי למנוע סבל
מיקיריהם, כדי להקל עליהם את שירותם
רצוף־הסכנות?

מי יאמר בי נוסף על השעות כ
מירחן ובמארב, השעות באימונים
ובעבודה מפרכת, יש להטיל
עליהם שעות של עמידה כשמש
ובגשם -כשהמשכררת האפסית,
המשתלמת להם, אינה מספקת אף
לשלם עבור ברטים האוטובוס?
תמיד אמרנו כי בצד,״ל חשוב האדם מן
הכלי, חשוב המוראל מן הנשק. הנושא שלפנינו
נוגע מאין כמוהו לאדם בצה״ל, ל־מוראל
של הפרט.

בל אחד יודע מהו ״חלקו כ,פאנ*
טוס הכה נדע גם מהו חלקנו
כקיום המוראל של חיילי צה״ל.
אנו מציעים לכנסת שוב לדון בנושא זה,
במגמה להבטיח הסעת־חינם לכל חייל ב־צה״ל,
ללא כל הגבלה.
אסיים את דברי היום במילים בהן סיימתי
את דברי על אותה הצעה לפני שלוש
וחצי שנים :

״אין דמיון בין צה״ל וכין שום
צבא אחר בעולם, ואין יחסנו ל־צה״ל
צריף להיות דומה ליחס בל
אומה אחרת לצבאה. צבאנו הוא
צבא העם, צבא אזרחים, צבא
חלוצי, וזה מטיל חובות נוספות
על העם״.

לא מדובר על ייצור מקומי. זוהי למעשה
אריזה מחדש או עיבוד לא מהותי של חומר
מיובא. אין זה ייצור ממשי באמצעות חומרי
גלם מקומיים.
ההצעה משתלבת בדברים האופייניים לכלכלה
הישראלית. אין בחוק קריטריונים
אובייקטיביים. הכל מסור לשיקול דעת. פירוש
הדבר — המשך השיטה של פרוטקציו־ניזם
כלכלי ומתן הטבות למי ששר האוצר
יהיה מעוניין ביקרו.

__ במדינה משפט דווקא עם
אשת השוטר
כאשר יצאה צפורה זיו מחנות־התקליסים
ופנתה ללכת לביתה שברחוב מונסיפיורי,
הבחינה בגבר קשיש העוקב אחריה. הוא
הוביל אופניים בידו על המדרכה והחיש
את צעדיו לעברה. כשהשיג אותה, פנה
אליה ישירות והציע לה מה שצפורה הגדירה
כ״הצעות מגונות.״
כשכולה רועדת ונפחדת, המשיכה צפורה
בדרכה מבלי להגיב, כשהיא מחישה
את צעדיה. אבל בעל־האופניים לא נירתע.
הוא מיהר בעיקבותיה, לא פסק מלנסות
לשדלה.
צפורה עברה מייד למדרכה השנייה —
ובעל־האופניים אחריה. כשראה אותה נכנסת
לפתח אחד הבתים, אמר :״אה, את
רוצה בבית שלך.״ הוא הניח את אופניו

צפורה נכנסה לדירתהל ״איפה יוסי?״ שאלה
את אמה. יוסי זיו ישן. צפורה העירה
אותו וסיפרה לו על בעל ההצעות המגונות
הרודף אחריה. כשהוא לבוש בפיג׳מה וללא
נעליים, פנה יולי זיו אל הדלת. כשפתח
אותה ראה את האיש בעל האופניים עולה
__ במדרגות יוסי התמצא מייד במצב העדין, ידע מה
הצעדים שעליו לנקוט.
הוא הביא מדירתו תעודת־שוטר ועצר
את האיש. עד שהגיעה ניידת־המשסרד, ניסה
האיש, שהתגלה כיצחק נאמני, בן ,67לשכנע
את השוטר בפיג׳מה לשחררו.
״לא עשיתי שום דבר,״ אמר נאמני ,״לא
פרצתי ולא גנבתי. עשיתי רק טעות. לא
ידעתי שהאשה הזאת היא אשתו של שוסר.״
הטעות עלתה ליצחק נאמני בחודש מאסר
על־תנאי.

דיי7ץ נ 1ת וידע
עוויי׳לריים
מאחרי תוי ת זו

דרכי אדם
לעולם לא
מאוחר מדי

הלנקה -תוית האיכות המעידה על
ביקורת קפדנית שבוצעה במעבדות,
חברת האם בשוויצריה.
הלנקה -מוניטין בינלאומי למבחר
פריטי ביגוד אופנתיים.
הלנקה -מבטיח לך מוצר גמיש, אורירי
ונוח, קל לכביסה ואינו דורש גיהוץ -
מתאים לכל עונות השנה.
תוית הלנקה -ערובה לקניה טובה.
חוטי הלנקה מיוצרים בישראל בלעדית

ע־י מפעלי הברלון בע־מ.
ברשותה של חברת הברליין־שוויצריה.

כריכות

העולם הוו*.

קוראים חמעוניינים לנייד את גליונות ״העולם חזה״
של שנת ,1968 יבולים להביא את הגליונות שברשותם,
למערכת ״העולם חזה״ ,רחוב קרליכך ,13 תל־אכיב,
החל מיום ראשון דד.4^.69
הקוראים יקבלו כמקום, תמורת 10ל״י, כיו חדש
מוכן.
עכור כל בליון חיר יש לשלי 1^ 0ל״י.
דרושה דירה מרוהטת
בת 3—31/2חדרים
עם טלפון
למשך חודש אוגוסט.
לפנות 39ח ,3רב.

בשעות הערב אחזה האש בצריף, ברחוב
ביילינסון בחולון, המשמש כמחסן לשאול
זלצר. כשהגיע זלצר למקום, מצא כבר את
צריפו כערימת אודים מפוייחים.
בחקירה שנערכה במקום, הסתבר מייד כי
מוקד האש היה בתנור־הפיתות של יחיא
כהן, שכנו של זלצר. יחיא הקים את התנור,
העשוי מחבית־פח, ליד המחסן. אותו יום,
כשסיים לאפות את הפיתות, כיסה את התנור
בגיגית, ובהניחו כי האש תכבה מעצמה,
הלך להתפלל בבית־הכנסת.
השוטר ארמונד אזרזר שנקלע למקום, ניסה
לחפש את יחיא כהן בביתו, כדי לחקור
את סיבות הרשלנות שגרמה לדליקה. הוא
דפק על דלת ביתו של יחיא :״לפתוח! משטרה!״
אך יחיא השיב בצעקות מבפנים:
״אני למשטרה לא פותח!״
השוטר אזרזר לא נבהל ממשפט כל־כך
ברור ומרתיע — המשיך לדפוק על הדלת
ולדרוש מיחיא לפתוח אותה.
לבסוף הסכים בכל זאת לפתוח. השוטר
ראה אותו כשבידו בקבוק קוניאק והוא ב־מצב־רוח
מרומם. מאחורי גבו ראה אשד— .
שלא היתד, אשתו של יחיא — גם היא במצב
ברור של שיכרות מוחלטת וטישטוש־חושים.
בילוי
בהכרת אשה פנויה. כשהיו־בא
יחיא לבית־המשפט, כחשוד בהצתת צרי־פם
של שכניו, סירב להעיד בשבועה, טען
כי הוא ירא־שמיים. השופט מנחם אילן
התיר לו להישבע בהן־צדק, אך לא האמין
לעדותו•
״הנאשם הזה, שמעיד על עצמו כיהודי
ירא־שמיים ושומר־מיצוות,״ אמר בפסק־דיני,
״לא נמנע מלבלות בחברת אשד, פנוייה ב־שתיי!;
משקאות־חריפים, כשעות הערב המאוחרות,
כשאין מישהו נוסף עימהם.״ הוא
דן את יחיא למאסר חודש ימים על תנאי,
למשך שנתיים.
מפסק־הדין השתמע כאילו נזף השופט ב־יחיא,
נשוי ואב ל־ 11 ילדים, על שבשעת
השריפה ערך חינגת־הוללות בצריפו עם
אשד, זרה. אך מה בדיוק עשר, יחיא בצריף
עם האשד, הזרה, זאת צריך להשלים הדמיון
— במיוחד בהתחשב בעובדה, שיחיא כהן
הוא בן .74

״המיצוים לא הצליחו לעשות
לי נלוס ־ אבר המשטרה
שבדה אוו1׳ ובמעט הוציאה
לי עין במרתף העינויים שלה !״
זוהי טעלתו המזעזעת של ח״ר
שבא העירה לחופשה מסיני
^ום־טוב בן־חיים הגיע לעיר הגדולה
ישר מסיני. זה היה בשבוע שעבר. לאחר
חודשים מספר בסיני, שם הוא עושה את
שירותו הסדיר, קיבל יום־טוב כמה ימי
חופשה. הוא בא לבית־הוריו בשכונת־התק־ווה
עם תוכניות מוגדרות: שינה ובילוי.
תוכניותיו הוגשמו — אף מעבר למצופה.
כי מלבד לישון ולהתבדר, זכה החייל־בחום־
שה גם לתוספת מפתיעה לתוכניתו המקורית
— תוספת שכללה מכות־רצח מידי שוטרים,
ובילוי־לילה בתחנת־מעצר.
סיפר יום־טוב, כשהוא חבוש וחבול כולו,
לכתבת העולם הזה:
״במוצאי־שבת האחרון יצאנו לבלות בדיסקוטק
קליידוסקופ, ברחוב יצחק שדה.
היינו אני, החבר שלי יגאל ברזילי, שהוא
בן , 17 ושתי בנות.
איזה חצי שעד, בערך אחרי שהגענו,
ראינו התקהלות• ניגשנו לראות מה העניינים•
ראינו שיש שם משחק־קוביה. עמדנו
בצד והסתכלנו בשקט. פיתאום, כמו שאנחנו
עומדים — אני רואה את יגאל נופל
כמו מת.״
״חשבתי שנפל עלי הר,״ נטל לידיו יגאל
את המשך־הסיפור .״אלה היו שני שוטרים,
בריונים נוראים. הם תפסו אותי בידיים
וכופפו לי אותם. אחר־כך נתנו לי ראסייה,
וסחבו אותי לרחוב. הם אמרו ששם זה
מקום־המיפגש עם הניידת.

הזמין אותנו לטיפול חוזר למחרת בבוקר.
בחמש בבוקר הגענו לבית־המעצר באבו־כביר.
בבוקר לא לקחו אותנו לרופא —
למרות שכל הזמן ביקשתי רופא, כי העין
כאבה לי נורא. אבל הם לא עשו כלום. ב־12
בצהריים נתנו לנו פקודת־שיחרור ושיחררו

כך ניראו יום־טוב בן־חיים וחברו הצעיר ( )17 יגאל ברזילי
לאחר ששוחררו מהמעצר. הצילום נעשה במשרדו של
עורך־דינם ישעיהו לויט. לא מופיעים בתצלום: מימני־המכות בחלקי־גופם האחרים.

סימני הגנות

״וכל הזמן הם הכניסו לי מכות ובעטו
בי בכל חלקי־גופי.״
״יצאתי לראות מה קורה עם יגאל,״ חזר
ונכנס לשיחה יום־טוב .״שאלתי את השוטרים
למה הם מרביצים לו. במקום לענות
לי נתן לי השוטר בעיטה. אחר־כן־ המשיכו
להכות אותי ואמרו לי שגם אני עצור.

החמור שנגרם לשני הצעירים כתוצאה מן
המכות.
בשכונת־התקווה, בבית קטן שהוא מוקף
גינה מטופחת, גילתה כתבת העולם הזר,
את אמו של יום־טוב, כשעיניה אדומות
מבכי :״הילד בא לחופשה לכמה ימים,״
קוננה האם .״עומדים להעביר אותו ביום
שני מהנגב לסואץ. כשיצא במוצאי־שבת,
הוא ביקש שבע לירות כדי ללכת לדיסקוטק.
אנחנו אנשים עניים• רק אני עובדת,
אבא שלו לא עובד כבר שנה, אחרי שנפצע
בתאונה קשה. אספנו בכל המשפחה חמש
לירות מאבא, ושתי לירות מאחותו שעובדת
בתור ספרית, ונתנו לו. הוא הלך לבלות
את החופשה שלו — ותראי איך הוא חזר.
למה עשו לו את זה? הרי הם עשו לו יותר
גרוע מאשר לאל-פאח.״

״העין! העין!״
כסוף הגיעה הניידת. העלו או־תנו,
או יותר נכון דחפו אותנו עד
שעלינו. גם בניידת הם המשיכו לבעוט בנו
בעיניים ובראש. אני צעקתי כל הזמן, :העין!
העין! אני חייל בחופשה, עיזבו אותי! ,אבל
לא שמו לב לזה והמשיכו להרביץ, עד
שהביאו אותנו למשטרה, לנפה הצפונית.
״הביאו אותנו לפתח של מרתף־המעצרים.
שם הרביצו לכל אחד מאיתנו בעיטה חזקה
כל־כך, שהתגלגלגנו למטה מכל המדרגות.
במרתף המשיכו והתנהגו איתנו יותר גרוע
מאשר עם הפתח. בעטו והיכו בלי הפסק.
״אחרי שעה וחצי של עינויים, לקחו אותנו
לחקירה. סיפרנו לסמל־החוקר את כל
הסיפור, והוא הוציא נגדנו פקודת־מעצר ל־
48 שעות. הוא הסתכל על העיניים שלנו.
העין של יגאל — בקושי כבר ראו אותה.
היא היתד, כחולה ונפוחה כמו כדור. מהעין
שלי ירדו כל הזמן דמעות ודם. הוא נתן
הוראה שיביאו אותנו לאיכילוב לטיפול, ורק
אחרי זה לאבו־כביר.
״לקחו אותנו לאינילוב. הרופא נתן לנו
מייד זריקות ואחד״כן־ חבשו לנו את העיניים
ורצו לשלוח אותנו לצילום־רנטגן. אבל
הסמל שהיה איתנו אמר שלא צריך. הרופא

״התקיפו את השוטרים״
ייתכן שהיה ניצל מהמכות של השוטרים.
אותנו — מבלי להביא אותנו בפני שופט.
״מייד אחרי שהשתחררנו, הלכנו לעורו־דין.
אנחנו לא עשינו שום דבר רע• לא
מספיק שהיכו אותנו — עוד רוצים להעמיד
אותנו למשפט. אנחנו נגיש תלונה נגד המשטרה
ונבקש לבטל את המשפט.״
עורך־הדין אליו פנו השניים, ישעיהו לויט,
פתח בפעולה נמרצת. הוא שלח מייד מכתב
למפקד משטרת תל־אביב, ניצב יהודה פראג,
תבע בו להקים ועדת־חקירה ולהעמיד למשפט
את האשמים. במשפט זה מתעתד לויט
להציג תעודות רפואיות שיוכיחו את הנזק

ך* שאלה הזועקת לשמיים בכל הפרן
1שה היא: מדוע יתנפלו פתאום שוטרים
על עוברי־אורח העומדים לתומם וחוזים ב־משחק־קוביה?
ענת
על כך רב־פקד עמגט אריכא, דובר־המשטרה:
העובדות,
כפי שהובהרו עד כה, הן אלו:
במיסגרת הפעולות המתבצעות על־ידי משטרת
תל־אביב נגד מעשי בריונות, הימורים
בלתי־חוקיים ותופעות דומות, נעצרו שני
החשודים במוצאי־שבת ,7.6.69 ,ברחוב יצחק
שדה בתל־אביב.
כאשר ביקש השוטר לעצור את שגי החשודים
בניהול ההימודים, האחד בן 20 דוד
שני בן , 17 נתקל בהתנגדות אלימה מצידם

ומצד עוד כ־ 20—15 מחבריהם, שהתקהלו
וניסו לסכל את המעצר•
באותו זמן נקלעו למקום עוד שלושה
שוטרים ממשטרת תל־אביב. תוך נסיון לחלץ
את השוטר המותקף, נפגע אחד השוטרים
בראשו מאבן ונזקק לטיפול רפואי.
תוך נסיון להתגבר על התנגדותם של החשודים
למעצרם, וכדי להכניסם לניידת, נפגעו
גם שני המתלוננים.
לאחר שהובאו לנפה הצפונית, התלונן
אחד הצעירים בפני החוקר כי נפגע בפניו.
לפיכך הוגשה לו עזרה רפואית על־ידי רופא.
במקביל לכך, מונה גם קצין לבדיקת התלונה
האמורה, והיא תיחקר ביסודיות. ב־מיקרים
כגון אלה תהיה ההתייחסות למתלונן
בדיוק כמו לכל אזרח — אף אם יסתבר
כי הוא מוכר למשטרה מעברו. לכש־תסתיים
הבדיקה, יועברו המימצאים למפקד
משטרת מחוז הל־אביב.
לאיזה עבר התכוון דובר המשטרה?
ליום־טוב ילינאל יש, מסתבר, עבירות
קודמות. יגאל הועמד למשפט על גניבה,
קטטה, וניהול משחקים אסורים. יום־טוב,
לפני התגייסותו לצה״ל, הורשע באשמת
שוטטות ותקיפת שוטרים. והשאלה היא,
במידה ואכן נכונה גירסתם של שני הצעירים
שהוכו: האם ייתכן להרשות מצב שבו
יותקפו אנשים על לא עוול בכפם, רק בגלל
שהם מוכרים למשטרה?
אם לא נכונה גירסתם, וסיפורה של המשטרה
הוא האמת הצרופה — נשאלת שאלה
אחרת: האם היוו יום־טוב ויגאל, שניהם
בחורים צנומים ונמוכים, סכנה כה רצינית
לשוטרים — עיד שהיה צורך לבעוט ולחבוט
בהם לילה שלם?

הסטודנטים משתוללים * החיים הכפולים של מריה של *
לוונד• שאיו לאחוות? * צייו בדואי-חבינה החדש של הבוהימה התל*אב

61£$ות £8ז $זאו/זא£

ה סנ טו ר הידידור

כל השנה עוסקים הסטודנטים שלנו בלימודים,
רק פעם בשנה, בנשף השנתי, הם
משירים מעליהם את מסכת האדישות, כדי
שתראו שבעצם שוכנת לה בליבם נשמה
צעירה, סוערת ושואפת קידמה.
הרוח החדשה החלה נושבת בין כתלי הטכניון
ביום חמישי בשעה עשר בערב. מאות
סטודנטים עמדו על נפשם בתור לראות
סטריפטיז• אחרים הפקירו את גורלם ליד
שולחן הרולטה. אחד נועז אפילו הימר עשר
לירות כדי לעשות רושם על החתיכות.

סנטור ויליאמם: יזכיר לגיכסון

הסנטור האמריקאי הפרו־ישראלי הריסון ו
בא לארץ לוועידה של האו״ם על בעיות זיקנה
שהוא אדם חשוב מאד ואורח נכבד מאה אירח
הממשלה בהתאם.
בל יום בבוקר תקעה אותו לתוך אוטו כזה ז
ענבים, כדי שיראה את כל הארץ ותהיה לו נ
הסנטור ראה את סיני השלם, ואת הגולן הש
בסוף הגיע לירושלים השלמה, אפיה שחיכתה ל
עה בצורת הזמנה למסיבת קוקטייל בקונסוליה
קאית בירושלים המזרחית.
הסנטור שאל למה צריך שתי נציגויות אמו
בארץ, ובמיוחד שאחת מהן אמונה אצל המלך
המלווים אמרו באמת למה? סתם הוצאה 1
למשלם המיסים.
כשפגשנו אותו אוכל ארוחת־ערב במסעדה
ביפו, הבטיח להזכיר לניקסון את העניין, למרו!
לא באותה מפלגה.

מירוץ העכברים: טיטוס ניצח
נערת יוספה: יבוא מנתניה

אתי: גוגו מתל׳־אביב

מי שלא עמד במתח הקטלני הלך להתפרק
בריקוד סוער, בעידודן של נערות גוגו מתל״
אביב, שהתנועעו לכל הכיוונים בתוך כלובים
מוזהבים.
בחוץ התנהל מירוץ דרמטי בין עשרה
עכברים. בעלי תודעה פוליטית הימרו על
דובצ׳ק והפסידו. תמיד אמרנו שאין לסמוך
עליו. הזוכה היה טיטוס, עכבר סימפטי ושמנמן,
שגמא ברוב מרץ את מסלול הדיקט
כמה פעמים לכל כיוון, אולי בגלל היתוש
שזימזם לו באוזן.
אחר־כך לא היה על מה להסתכל, עד שהגיעה
ניבה קלטניק, סטודנטית למתמטיקה
שנה א׳ .בינתיים נשפכה על הגג כמים ק1קה
קולה קרה כקרח. זוגות עייפים אך מאושרים
הסתכלו זה לזו בעיניים. ואלה שלא
היה להם למי להסתכל, עמדו ואכלו בתאבון
סטיקים בפיתה.
בחצות פוצצו זיקוקין די נור וגם אריק
איינשטיין שר, ואז נגמרו הסטיקים והבלו-
נים, וכולם הלכו הביתה עייפים ומלאי סיפוק.
בעוד
כמה שנים, כשיהיו גדולים, ילכו לדיסקוטק.

נשף
הטכניון: בתור לסטריפטיז

השבוע:
דינה כשרואים את דינה ברכה ו את
העיניים הירוקות שלה,
מתעורר בבנאדם הרגש הלאו מי
ואומר לו כך: צריך מייד
לעשות משהו, כדי שכל העולם
יראה מה שאני רואה, ויידע
איזה חתיכות לא נורמליות
מסתובבות אצלנו!
בהתחלה זה קרה לאורי זו הר,
שנתן לדינה תפקיד בסר טו
התרוממות. אחר־כך זה קרה
•למפיק׳ מתי רז, שצילם אותה
לסירטון־פירם ומת של קופת-
חולים, כדי שכל החולים יס תכלו
על דינה ויבריאו.
אחר־כך ראה את דינה הבמאי
יואל זילברג, ונתן לה
תפקיד בסרט שעשה. משתו
דומה לאלווירה מאדיגן, רק
שבסוף זה פירסומת לזבנג.
בסוף גילה אותה גס יורם
לוקוב, הצייר הכי יפה בתל־אביב,
יורם בעצם מכיר את
דינה מזמן, אבל דינה היתה
אז קטנה, ויורם לא מסתובב
עם צוציקיות. עכשיו, כשהיא
כבר בת שבע־עשרה, יורם לו קח
אותה כל יום ליס, ומכיר
לה את רב־סרן הצנחנים לשע בר
ינוקא, ועוד ידידים.
דינה מרגישה שהיא עדיין
בתחילת הדרך .״הגעתי הכי
רחוק עד כסית, אבל מהצד
השני של דיזנגוף,״ היא אומ רת.
לפי
מה שהאינטואיציה לו חשת
לנו באתן, היא תגיע עוד
יותר רחוק.

דינה ברכה: עוד תגיע רחוק

מריה של: אצל יונים
לכאורה אין בג׳ון האזארד שום דבר מוזר;
סתם אדם נמוך בגיל העמידה, קצת
מקריח.
כך בדיוק חשבו אלכם שור, בעל הביסטרו,
והמלצרים, כאשר ג׳ון ישב שם בחברת
ידידים ואכל קוויאר.
פתאום קם אחד הידידים ותלה על צווארו
של ג׳ון שרשרת של פילפלים חריפים מן
הסוג הקטלני. ג׳ון חייך בתודה, תלש אחד
הפילפלים ואכל אותו. אחר־כך תלש עוד
פילפל ואכל גם אותו.
המלצרים עמדו חיוורים, ושאר האורחים
ישבו פעורי־פה.
ג׳ון המשיך לאכול את הקוויאר שלו, שתה

מי שמכיר את מריה של, מקנל ישר
רגשי נחיתות.
איזה מרץ•
מחמש בבוקר עד שבע בער! היא
אשתו המזדקנת של ז׳אן מארה בסרט
״הפרובוקציה״ שמסריטים עכשיו בארץ.
שאר הזמן היא אשתו האוהבת של
במאי התיאטרון וייט היילינג, שבא לשמור
עליה מפני אלה שהיא מצליחה
לשגע עם העיניים היפות שלח.
ובנוסף לתפקידים הנכבדים חנ״ל היא
עוד מצאה זמן לראות את ״הדודה
ליזה״ ב״הבימה״ ואת ״ליזיסטרטה״
ב״קאמרי״ ,ועוד נשאר לה כוח להתלבש
על ערימה של סלטים אצל יוניס
ביפו, ולספר לכולם שהיא ובעלה מדברים
ביניעהם רק יידיש, מכיוון שיידיש
זה ניב של השפה הגרמנית העתיקה מ-
ימי-הביניים•
לכן הולכת מריח בשבוע הבא לראות
את דג׳יגאן.

מריה של ובעלה: כדי לשמור מפני המעריצים

יש ל ה

אוץ זנח חלב מיס
קצת יין ומעת לעת תלש פילפל מהשרשרת
ונגס בו, בשביל התיאבון.
אתם בטח חושבים שזר, קצת מוזר, כי
כידוע לכל בר בי רב, פילפלים חריפים עולים
ביוקר. אבל ג׳ון הזארד יכול להרשות
לעצמו לאכול אותם אפילו בתור תחביב, כי
בתור מיקצוע הוא מפיק סרטוני־פירסומת,
עסק משתלם לכל הדעות. הוא כבר זכה בעשרים
פרסים בינלאומיים בשטח זה.
כשהיה עוד בניו־יורק, פגש את איש־הסר־טים
עמנואל הניגמן, שהבטיח לו שבישראל
יש המון פילפלים, בדיוק כמו שהוא אוהב.
ואם הוא לא מאמין, שיבוא לראות. ג׳ון
התכונן לנסוע לספרד ואולי גם לעשות שם
איזה סרט, אך כששמע על הפילפלים הישראליים,
מייד שינה את הכיוון.
עכשיו ג׳ון בארץ, וידידיו דואגים לו לכל
צרכיו. אבל ג׳ון הוא אדם עסוק, וחוץ מלאכול
פילפלים הוא גם מפיק כאן סרטון־
פירסומת, לבושם אחרי־הגילוח, בתקציב של
איזה מיליון לירות, שלא ישעמם לו בחיים.

בן ונידבו־כל
שוחרי־האמנות בארץ התאספו במוצאי־שבת
בסלון של מירי. מירי היא אשתו של
עו״ד אמנון זכרוני, ובשעות הפנאי היא
עורכת תערוכות לציירים, לשם שמיים ושלא
על מנת לקבל פרס.
הפעם ערכה תערוכה לבשיר אבו־רביע,
נער בדווי בן 18 משבט אבו־רביע שליד ערד.
כולם היו שם: ח״כ שולמית אלוני בשמלה
לבנה, קבוצת הכדורגל של מכבי
נתניה עם כמה יפהפיות בשביל הקומפוזיציה,
חניתה ואבנר צנטנר, והאמרגן מרקו
תורג׳מן.
מרקו היה הראשון שקנה תמונה. אולי
פחד שבסוף לא יישאר לו. אז התחילו להוריד
מהקיר את האגסים מתוצרת באק, כי
עוד מעט יהיה מודרני רק הווי בדווי כפרי,
פרי מכחולו של התגלית החדשה.
למרקו יש כבר מאהל עם גמלים בסלון.

חני וונדי: ירח דבש בישראל

מלך הפילפל

אתם זוכרים את וונדי? האנגליה שלקחה לנו את יורם פולני, נער־השעשועים הכי מוצלח
בארץ?
טוב, אז היא עשתה את זה עוד פעם. בלי להניד עפעף התחתנה עם חני בייטנר, וזהו זה.
אם אתם לא יודעים מי זה חני בייטנר, תשאלו את החברות שלכם. אם במיקוד, החברה לא
יודעת, אז חני בייטנר הוא חתיך, נחמד, ואת הכסף שיש לו לא לקח מאבא שלו אלא הרוויח
לבד, ובחו רות השתגעו אחריו מאז ומתמיד.
חני מנהל את רוב עסקיו בחו״ל, והיה נוהג לקפוץ מדי כמה חודשים לארץ, לשבור לא
בכוונה לב או שניים ולחזור לנכר.
לפני שלושה חודשים פגש בלונדון את וונדי, שגם לה יש נסיון בעסקי שבירת לבבות. וונדי
הצליחה לעשות מה שאחרות לא הצליחו במשך שנים — להביא אותו לחופה.
עכשיו הזוג בא לארץ, לבילוי ירח־הדבש.
פגשנו אותם רוקדים לחי אל לחי במועדון היפואי הארי הסוס. אם לשפוט לפי איך שחני
מסתכל על וונדי, רוקד איתר, ונותן לה לנהוג את הפרארי שלו, אז הוא לא מתחרט על כל

העסק•
אם לשפוט לפי איך מחזירה לו וונדי אותו דבר אבל בלהט כפול ומכופל, יש סיכויים ש־סוף־סוף
תפסיק לסחוב לנו את החתוכה המקומית.
מה היא חושבת לה, שיש לנו עודף?

בשיר ומירי: בדואי בסלון

לאן ה 1ל בי ם
כ שתל־אביב
סגורה?
חכה וקרא בשבוע הבא

ההסתדרות. ירוחם משל, אינו מרוצה
כל־כך מבנו. הבן, שהיה סטודנט בטכניון,
עבר לתל־אביב ופתח דיסקוטק מצליח. חבריו
של משל סזעד־הסועל לועגים לו על
שבנו של מנהיג פועלים הוא בעל דיסקוטק•
הדברים נגעו כנראה לליבו של משל.
לאחרונה הוא מפעיל לחץ על הבן שינטוש
את עיסוקו הבורגני ויבחר לעצמו מיקצוע
פועלי יותר.

הטלוויזיה של
יהורם גאון

דייב ויצירותיו

אופנת השמלות —

חניתה -כיצירה
— בעיקבות התיסרוקת

הזמר יהורם גאון נדהם לקרוא בוקר
אחד במודעות בעיתונים, כי השתתף בתח־רות
שערכה חברת סכיני־גילוח, וכי אחרי
ששלח לאותה חברה אריזות של סכיני-
גילוח שלה, הוא זכה במכשיר טלוויזיה
חינם. יהורם ערך חקירה והתברר לו כי
העוזרת שלו היא שהשתתפה בתחרות בשמו•
שלח יהורם ידיד לקחת עבורו את
מכשיר הסלוזיזיה שזכה בו, אבל חברת
סכיני־הגילוח סירבה לתת את המכשיר.
״שיהורם יבוא בעצמו ויצטלם עם המכשיר
ואז ניתן לו אותו,״ אמרו. מובן שליהורם
לא היד, כל חשק להופיע במודעת פירסומת
עם מכשיר סלודיזיה, מה עוד שיש לו כבר
מכשיר כזה בבית. יהורם, שנסע השבוע
ללונדון על מנת להתחיל בחזרות על הגיר-
סה הבריטית של המחזמר קזבלן, החליט
לתרום את הטלוויזיה לנכי צה״ל ,״ונראה
אם החברה תסרב לתת את המכשיר לנכים,״
אמר • .יותר הצלחה היתד, לזמרת
הישראלית המתגוררת בפאריס, ריקה
זראי ריקה משגעת את פאריס מזה שלושה
חודשים בשיר עממי רוסי, אותו שרו
בתנועות־הנוער בישראל במילים: ליבלבו
אגס וגס תפוח /ערפילים ירדו טל הנהר.
השיר, הנקרא קזאצ׳וק, העלה את ריקה
בבת־אחת אל צמרת אלילי־הזמר האירופיים.
מזה 12 שבועות הוא צועד בראש מיצעד
הפיזמונים הצרפתי וכלול גם במיצעדי ה־פיזמונים
של בלגיה, הולנד, שווייץ, איסליה,
ספרד וקנדה. עד כד. נמכרו מתקליט דד
קזאצ׳וק של ייקר, כ־ 800 אלף תקליטים ברחבי
העולם, וריקה מתקרבת בקצב מהיר
אל תקליט הזהב הראשון שלה, לרגל מכירת
תקליט המיליון של השיר .״מי היד,
מאמין שהשיר הזה, המשגע את אירופה,
הוא השיר ששרו לי הורי בירושלים?״ כתבה
השבוע ריקה לידידיה בישראל. אגב,
בתוכניות הטלוויזיה הצרפתית, שם שרה
ריקה את השיר כשברקע מופיעה להקת רק־

רשמה אותם על כפות ידיה ותוך כדי שירה
פרשה את ידיה לפניה כדי להיזכר במילים.

הססד של
פר*סטין קילד
דיים איכגי, הוא כיום המלה האחרונה
בכל מה שנוגע לתיסרוקות בישראל.
הוא נחשב כיום לספרן האישי של כוכבות
הקולנוע והתיאטרון של הדוגמניות בישראל•
כך למשל, לפני צאתה לפסטיבל הסרטים
בקאן, מסרה לו גילה אלמגור
את הפיאה שלה להכנת תיסרוקת מיוחדת.
דייב לא רק שהכין את התיסרוקת, אלא
שאף בנה אריזה מיוחדת כדי שהתיסרוקת
תישמר בטילטולי הדרך עד קאן. השבוע,
ישבו כימעט כל דוגמניות הצמרת של
ישראל, עירומות למחצה מתחת למיספריו
ומסרקו של דייב. היה זה בעת שנערכה
הדגמת תיסרוקות מיוחדת באחת הווילות
שבהרצליה. ליאורה לפידות, שרה

אלי, חניתה צנטנר ומימי מרגד
ליס, היו בין הדוגמניות שמשערן הכין

דייב תיסרוקות מיוחדות. לתצוגה הוזמנו
יצרני האופנה של ישראל, כדי שיוכלו לתכנן
דגמי־אופנה מיוחדים לפי יצירות ה־תיסרוקות
של דייב במאי הקולנוע הצעיר
בועז דוידסון, יצא ללונדון כדי
לפקח שם על הפיתוח והעריכה של סירטו
האחרון של אורי זוהר, שנועד לתוכנית
החדשה של הגשש החיוור. בתמורה הסכים
זוהר להופיע כשחקן בסרט הפירסומת הראשון
שמפיקה חברת הגר, חברתו של
בועז. יהיה זה סרט עבור המועצה לבטיחות.
בינתיים נטש גם אריק איינשטיץ
את אמרגנו דני דגן ומייצג עתה את עצמו
באמצעות הגר שהוא שותף בה• .
קדיסטיאן קילר, גיבורת פרש פרו־פיומו
בבריטניה, ניצלה השבוע מסיבת
עיתונאים שנערכה לכבודו של כוכב הקולנוע
סטיב מקוץ. אחרי שהעיתונאים
הופתעו לגלותה ביניהם, סיפרה להם כריס־טין
כי היא עומדת להוציא לאור ספר
שיגלה את חלקה בפרשת הניאופים שהפילה
את ממשלת בריטניה. כשנשאל מקוץ
מה דעתו על התחרות הבלתי־הוגנת מצידה
של קילר, השיב :״לא ידעתי שהיא כאן,
אבל אני בטוח שהיא גברת הגונה מאוד.״

פסוקי השבוע
• שר-החוץ אכא אכן :״שנים
רבות העמסתי על עצמי עמל הרבה במאמץ

*!ערות אלה יופיעו
בעוד חצי שנה על 14
עמודים ב,.פלייבוי
ם מישהו עוד לא שם לב לכך, הרי
ל? עכשיו הזמן לזרוק לו את האמת המרה
בפנים: נערות ישראל הן פוריטאניות.
איך לא השמיצו אותן? מה רק לא אמרו
עליהן? ״כמה את מוכנה לשלם כדי שתמונת
עירום שלך תופיע בפלייבוי?״ שאלו אותן.
והנר, פתאום מסתבר שאפילו שהפלייבוי
מוכן לשלם להן כדי לפרסם תמונות עירום
שלהן, מעטות הן הישראליות שהסכימו לכך.
עד כה לא התפרסמה תמונתה של אף
ישראלית אחת בירחון העירום האמריקאי
רב־היוקרה. והנה, גילו עורכיו של הפלייבוי
את ישראל. הם החליטו להקדיש בגליון
של חודש ינואר 1970 לא פחות מאשר 14
עמודים לנערות ישראל. הם הכינו מיבצע
מתוכנן בקפדנות, שהוטל על אירווין נוימן
( ,)35 מטובי הצלמים בארצות־הברית.
״סע לישראל,״ אמרו לו ,״תסתובב שם

הן סירבו לגמרי

יעד אביב

הדיסקו טק של
ירוחם משל*•
ביום השנה לפרוץ מלחמת־ששת־הימים,
הפגינה קבוצה של בחורים ובחורות אנשי
מצפן מול בניין־הכנסת בירושלים, כשהם
נושאים בידם כרזות נגד הכיבוש ובעד
נסיגה. מיספר סקרנים הצטופף להתבונן
בהם. ביניהם היה גם מנהיג החוגים הלאו מיים׳
הד״ר ישראל שייב. שייב גיחך
למראה המפגינים, עבר בין הסקרנים ומכר
להם את הבדיחה האחרונה שלו :״אני חושב
שהבחורות האלה עם השלטים הן דוזקא
כן בעד כיבוש ונגד כל צורה של נסיגה ! ״
•• בערב של מועדון צוותא בבאר״שבע,
הופיע דובר משרד־החוץ דוד ריכדין.
בין השאר תקף ריבלין בחריפות את הד״ר
נחום גולדמן .״אני סבור כי הוא שרלטן,״
אמר ריבלין ,״אילו הייתי יכול הייתי
סותם לו את הפה. גולדמן אשם ישירות
במחדל העלייה מארצות־הברית ב־ 20 השנים
האחרונות והוא טמא מבחינה ציונית, במיוחד
בגלל נתינותו השווייצית.״ ריבלין הדגיש
כי הוא אומר זאת על דעתו הפרטית
ולא כאיש משרד־החוץ • .הפרופסור לספרות
כרוך קורצווייל עורר השבוע
שערורייה רבתי באוניברסיטת בר־אילן, שם
הוא מכהן כמרצה, אחרי שהתברר לו כי
גיזבר האוניברסיטה ניכה לו ממשכורתו,
ללא רשותו, סכום מסויים לדכישת מילתה־ביטחון.
לדברי קורצח־ייל כינה אותו הגיזבר
בכינויי גנאי ואף הרים עליו כיסא. כשנשאל
מנהל האוניברסיטה, מתתיהו אדלר,
לתגובתו על התקרית, השיב :״הגיזבר לא
הניף כיסא אלא רק נגע בקורצזזייל. יש
לתלות את הקולר בחמסין ראש־המחלקה
לאיגוד מיקצועי בוועד הפועל של

גילה אדווגור

ריקה זראי כ״קאזאצ׳וק״
המיליון בדרך
דניות הרוקדות קזאצ״וק, היא מדגישה את
מוצאה הישראלי • .לציון מלאות שנתיים
למלחמת־ששת־הימים, נערך השבוע
בהיכל־התרבות ערב של שירי המלחמה,
בהשתתפות אמני הצמרת שבתקופת הכוננות
והמלחמה שרו בפני החיילים. בין ה־אמנים
שהופיעו היו ארים סאן, יהורם גאון,
אילן ואילנית, אריק איינשטיין, רן אלירן,
שולי נתן, אילקה רודה, רחל אטאס וי פ ה
ירקוני. יפה הספיקה לשכוח בינתיים את
המילים של השירים ששרה במלחמה. היא

להנחיל לרבבות בני־דורנו הבנת ״חוויית
היהודית ברציפותה המופלאה ובעצימות
זיקותיה לארץ הזאת.״

• שר-הפנים חיים משה שפי

:״אם מישהו הוא בעד עבר־הירדן,
אז הוא נהפך לקדוש בישראל. מניין באה
ירידה מוסרית ודתית כזו?״

#המשורר אברהם שלונסקי:
״אנו מתקרבים לעייפות מן הריקנות. אני
רואה כבר בחורות במכנסיים נורא ארוכים.״

קדרה יקד

אן שכמא״ר

תרצה ארבל

סמדר דרור

כמה שאתה רוצה. הכסף לא חשוב. רק תביא
תמונות של חתיכות ישראליות.״
אירווין, יהודי במוצאו, הנשוי לאשר. פינית
ומתגורר בניו־יורק, לקח ערימה גדולה
של דולארים ויצא לישראל. הוא פנה לליש־כת־התיירות
וללישכת־ד,עיתונות הממשלתית,

לסובב את העניינים וביקש שאצטלם עירומה.
זה כבר הכעיס אותי.
״לא רציתי להצטלם בעירום ואז הוא אמר
שאינו מוכן לצלם אותי יותר. ביקשתי את
התשלום שהבטיח לי בשביל צילומים רגילים.
בהתחלה הוא סירב. הסברתי לו שזה לא

ביקש שיעזרו לו למצוא יפהפיות ישראליות.
״זאת התעמולה הטובה ביותר שיכולה להיות
לישראל,״ הסביר להם. אבל בלשכות הממשלתיות
אמרו לו שחתיכות זה לא בתחום
העיסוק שלהן. הם היפנו אותו לצלם העיתונות
הוותיק אברהם ירון.

צחוק בשבילי לקום בשש בבוקר והוא חייב
שלי הופיעה בירחון עירום, אז לכי ותסחיילות
או קיבוצניקיות שתסכמנה להצטלם
לשלם. הוא נתן לי 100 לירות ואת הפילם
בעירום. אבל הוא לא נואש. השבוע יצא
בירי לה אחר־כך שאת בעצם צולמת לבושה.
וכך הסתיים הרומן שלי עם הפלייבוי.״
לסקנדינביה, אל אשתו. הוא יחזור לארץ
לא, תודה!״ אמרה גילה. גם השחקנית יעל

בתחילת חודש יולי, כדי להמשיך במיבצע.
אביב סירבה להצטלם.
אז, אם יש עוד איזו ישראלית הרוצה
מכל יפהפיות ישראל הצליח נוימן לשכנע
יש עוד הזדמנות
שתמונת העירום שלה תפאר את עמודי הרק
בודדות להצטלם בעירום. ביניהן היו אן
פלייבוי — עוד לא מאוחר מדי. יש עוד
טוכמאייר, תרצה ארבל, שצולמה בצללית
ך ם את השחקנית גילה אלמגור ביקש
עירום על חוף־הים וסמדר דרור שצולמה
הזדמנות בלתי חוזרת אחת.
^ הפלייבוי לצלם. הסבירו לה כי היא תהיה

גולת הכותרת של הנערות הישראליות.
גילה ביקשה לדעת באיזו חברה היא תופיע.
אמרו לה עם מי, וזה לא מצא־חן בעיניה.
למרות שהצלם רצה לצלמה לבושה, היא
דחתה את ההצעה.
״חסר לי שהאמא שלי תשמע שהתמונה

בעירום במשך שעתיים בחוף עין־דור.
״קיבלתי 100 דולאר,״ סיפרה סמדר ,״חוץ
מזר״ להופיע בפלייבוי, זה פתח להצלחה.
אולי איזה מפיק יראה אותי ויגלה אותי.״
נוימן נשאר מאוכזב• אחרי שבילה בישראל
כמעט חודש ימים, לא הצליח למצוא

.סלינו מחפט ח״וות
מאה דולאר פשביל חולצה דנזובה
^ ירווין רצה לצלם לפחות מאה ישר-
\ £אליות, מהן יתפרסמו תמונותיהן של כ־
.30 הוא רצה שבכתבה שתתפרסם בפלייבוי
תיוצג הישראלית האופיינית, לכן ביקש למצוא
גם חיילות וקיבוצניקיות• הוא לא רצה
את כולן עירומות. אבל לפחות שליש מן
הנערות היו צריכות להתפשט. לשם כך גם
נקבע סולם מחירים בהתאם 100 :ל״י תמורת
תמונת פנים וגוף לבוש 200 .ל״י תמורת
חצי עירום 100 ,דולאר לתמונת עירום.
תוך זמן קצר החל מיבצע גיוס המוני.
צלמים, אמרגנים וסתם ציידי־חתיכות, החלו
לגייס נערות בשביל הפלייבוי. אבל אחרי
מספר שבועות התאכזב אירודין נוימן מרה:
״הישראלית הממוצעת היא א יידישע מאמע.״
הסיבה: רוב הישראליות סירבו להצטלם
בעירום בשביל הפלייבוי.
צלם האופנה פיטר הרצוג שלח אל נוימן
מספר דוגמניות: ליאורה לפידות, ציונה
טוכטרמן, והשחקנית יהודית סולה. נוימן
צילם אותן, אבל הן לא הסכימו להתפשט.
את ליאורה וציונה לקח נוימן עד ים־המלח,
שם צילם אותן על רקע הנוף הפרוע. אבל
גם האווירה המדברית לא שיכנעה אותן.
סיפרה השחקנית הצעירה חנה יקל (:)20
״הצלם קיבל את הכתובת שלי ממישהו. הוא
בא אלי והסביר לי את התנאים 125 :ל״י
בשבי /חצי שעה צילומים בבגדים 250 ,ל״י
בשביל צילום עם חולצה עם כפתורים פתוחים
ו־ 350ל״י בשביל צילום עם חולצה
רטובה שיראו דרכה את הציצי.
״הוא אמר לי שאני טיפוס צברי מובהק
ולכן הוא מוכן לצלם אותי גם רק בבגדים.
למחרת באתי לפגישה שקבענו ברחוב בן־
יהודה פינת שדרות נורדאו. הוא צילם אותי
שם כרבע שעה ואמר שאלה היו רק צילומי
ניסון. אחר־כך הוא שאל אותי אם אני מוכנה
להצטלם בחולצה רטובה. הסכמתי. אבל
הוא אמד שאקבל רק 125ל״י. הוא התחיל

ואלה הסכימו להצטלם -אבל לא להתפ שט

הודח סולת

__ציונה 10נ 0ו1נן __ויאווה וני דו ת ״

במדינה
תל־אביב הצדק מנצח
פרשה שיגרתית של קנם עירוני, של 20
לירות בסך־הכל, הפכה למלחמת־קודש בין
עיריית תל־אביב לעיתונות. במהלכה, נכתבו
ערימות מכתבים ותצהירים, הועסקו עשרות
פקידים, ולבסוף, כשהגיעה לפני כשבוע הפרשה
המסעירה לבית־המשפט העירוני בתל-
אביב — זוכה הנאשם.
לעירייה — עלתה הפרשה לפחות פי חמש

גרפיקאי ג׳קסון

״אדוני, אתה עברת עבירהו״

3ל עיי־ ה
לכל עור ־ הקר םהמת אי ם לו:
וד! 0 6 0זח 96 חהז לעור שמנוני
וח @0־ז 9 0ח 1ו151 וו 0לעור צ עי ר
וח 6 0 6 0 015101לעוריבש
9 0 0 0 0 1ח!ר51ו־ז 0ס1אז — לע ור בוגר

נשכשפ חי ם
בקר מי ם

או תו

המפיצים: חב׳ גורית בע׳־מ.

מגובה הקנס. לנאשם — לא פחות. אך העיקר
שהצדק ניצח.
האזרחים שקרנים כולם? לפני
עשרה חודשים הסתבך העיתונאי והגרפל-
קאי יהושע (ג׳קי) ג׳קסון במערבולת משפ־סית
דוגמת קפקא. בוקר בהיר אחד עמד לו
ג׳קי ברחוב בצלאל יפה, שרוי בשרעפים.
המדחן שעל־ידו החנה את מכוניתו הראה
על חצי שער, פנוייה, וג׳קי חכך בדעתו אם
כדאי לו להוסיף עוד עשירית
״אדוני, אתה עברת עבירה,״ שמע לפתע
קול מאחוריו. היה זד, הפקח העירוני אליהו
בן־נחום .״אתה חבטת במדחן.״ דקי ניסה
להתגונן ולהכחיש, אך הפקח עמד על שלו
— אף לאחר שהתערב בשיחה זר שהזדמן
למקום, ואישר את דבריו של דקי. כולכם
שקרנים,״ קבע הפקח באובייקטיביות ורשם
דו״ח על 20ל״י.
מכריו של דקי יעצו לו לשלם את ה־דו״ח
ולשכוח ממנו. אך דקי החליט להילחם
על העיקרון. הוא כתב מכתב לעירית, ואחריו
שני, שלישי, ורביעי. הוא הופיע לבירורים
בפני פקידי־העיריה. אולם הפקידים החליטו
שמוטב להאמין לפקח. אגב אורחא,
הוסיפו, כדאי גם ללמד את העיתונאים ה־מחוצפים
לקח.
לבסוף, לפני כשבוע, הופיע דקי בבית-
המשפט העירוני, מצוייר בעורך־הדין יהושע
לויט ועד־ההגנה צבי צימבר, בעל־חנות מנס־ציונה•
לאחר ששמע את העדויות, זיכה השופט
זלמן לכטנשטיין את דקי מכל אשמה.
דקי עשה חשבון־נפש מהיר, ונוכח ש־מלחמת־המיצווה
עלתה לו למעלה מ־ססס!
ל״י. הפקח, לעומת זאת, הרוויח יום־חופש
מעבודה — אותו יום בו הופיע על חשבין
העירייה כעד נגד דקי.

דרכי־חיים זוגה משיכון בבלי

חשוב למנהלי משרדים
ובתבניות !

052

מכירת אמצעי מניעה מסוג מקובל ומאיכות
מעולה באמצעות הדואר

לקבלת פרטים נא לפנות:

טל-רסן בע״מ

ת. ד3309 .׳ ירושלים
שדורג יעיל, דימקדמי וסודי

מטס בפרפומריות
המובחרות

מחק הפלא למכונת הכתיבה המוחק
את האוריגינל יההעתק.
תסור בזמן וכסף, תוך שניה ביכולתו
למחוק כל אות או מילה
יחד עם ההעתק.
הזמן סט ענק המכיל 288 יחידות
במחיר 19.20ל״י בלבד, וחסוך על־ידי
כר 40 באופן ממשי.
סוכננו ישמח לבקרך ולהדגים ללא
כל התחייבות.

״לובקס״ — ת.ד ,6031 .סל.

,441692 תל־אביב.

מאז ומתמיד טענו כל הדיירים בבית מספר
5ברחוב זוהר, בשיכון בבלי שבצפון
תל־אביב, ששכנתם אוגוטטה פינקנטל, מדירה
מספר , 16 היא סתם זונה.
בשבוע שעבר, התגלה שלא רק הם בדעה
זו, אלא גם משטרת־ישראל: ניידח־משטרה
עצרה ביום שלישי אחר־הצהריים ליד הבית
ברחוב המהודר. השוטרים הקיפו את הבית
מכל צדדיו, ושניים מהם עלו לקומה הרביעית,
צילצלו בדלת דירה מספר .16 כעבור
דקות מספר שבו וירדו — הפעם בחברת
אשה גבוהה ויפה, בעלת שיער שחור וגיזרה
חטובה, וגבר מבוגר בשנות ד,־ .60 החבורה
הוכנסה לניידת, הוסעה אחר־כבוד למשטרה.
לקוח? רק כהמלצה. אוגוסטה פיד
קנטל לא מצאה חן בעיני שכניה כבר מן
הרגע הראשון.

נאשו געצו מוחמר עדיו המשסוה באש?1ת חסינה
ואונס, היהה בניו טענה מקורית :״זאת אשתי!״

ך * שעה הי תד! שמונה בבוקר, כשג׳יפ ובו שלושה
( | צעירים קרב לאחד הבתים ברחוב צדדי בכפר טייבה.
בחורה צעירה התקרבה לבית וקראה :״צפיה, תבואי רגע,
אני רוצה לקנות כמה דברים בחנות.״
צפיה ג׳בר מיהרה להיטיב את שערה ויצאה החוצה. חנות
המכולת של אביה שכנה מיספר מטרים ליד הבית, והיא
ניגשה לשרת את הקונה.
אולם רק פסעה מיספר צעדים ברחוב, זינקו עליה לפתע
שני צעירים שקפצו מן הג׳יפ, וסחבו אותה לתוכו בכוח.
הג׳ים פתח בדהרה, ולא עצר עד שהגיע לפרדס מרוחק.
כאן ציפו לנערה מוחמד ג׳בר, ארוסה, בחברת אחיו ואביו.
צפיה הורדה מן הג׳ים, ותחת איומים נסחבה לתוך מיבנה
עזוב בקירבת המקום. שם, בעוד האח והאב מחזיקים
בה, אנס אותה מוחמד.
צפיה נאבקה על תומתה וצעקה נואשות. אולם איש לא
שמע אותה. השלושה לא הסתפקו במעשם. צפיה נסחבה
מן המיבנה אל תוך הפרדס, ושם בעל אותה מוחמד פעם
נוספת. אחר הסתיר אותה בפרדם עד רדת החשיכה, ואז
החזיר אותה לאותו בית עזוב.
רק דרכה כף־רגלה של צפית בבית זה, התחילה שוב

וצפיה להתחתן,״ סיפר לכתבת העולם הזה .״שילמתי להורים
שלה 5000ל״י, נוסף למתנות ובגדים ותכשיטים רבים
מזהב שנתתי לה. הלכנו לקאדי והתארסנו. זה למעשה
נחשב בנישואין אצלנו. הקאדי פסק שעל צפיה לעבור
לגור אתי אצל ההורים שלי, כי היא למעשה אשתי. אבל
בינתיים התחילו לסכסך בין המשפחה שלי למשפחה של
צפיה כל מיני אנשים, שקינאו במצב הכלכלי הטוב של
משפחתי — וההורים של צפיה לא הירשו לה לעבור
לגור יחד אתי. שלחתי נכבדים מהכפר שלנו, וגם מקלנסוא,
לתוזך בינינו — אבל שום דבר לא עזר. ההורים שלה לא
הסכימו לתת אותה וחלם.
״כל פעם, המציאו תירוץ חדש. פעם היה זה עוד כסף,
פעם, עוד בגדים, פעם — בית. נתתי להם כל מה שביקשו.
גמרתי לבנות את הבית הזה —״ מוחמד מראה על ביתו
בעל שתי הקומות, ובו שישה חדרים מהדחים עם מיטבח
מודרני מלא ארונות־פורמייקה, וכן חדר־אורחים מרוהט
במיטב הריהוט המודרני, עם רדיו־ענק וטלפון לבן.
״— שצפיה לא תרגיש את עצמה לבד כשאני לא בבית,״
הוא מסביר.
״אולם אפילו שגמרתי לבנות אותו ולרהט אותו ולמלא
אותו בכלים, ההורים שלה לא הסכימו,״ הוא ממשיך.
״אז אמרתי להם, :בסדר, תחזירו לי את הכסף וכל מת
שנתתי, ואני אחפש לי אשד, אחרת.׳ אבל על זה הם לא
רצו אפילו לשמוע.״

״ ה ו רי דהאתהתחתונים ״

אצלנו יש כל שנה ילד. יכלו להיות לי כבר שלושה ילדים
— ואין לי כלום: רק הבית הריק.״
בינתיים, בעוד המשפט נמשך, משחיזים בכפר־טייבד,
את הסכינים. הכפר נחלק לשני מחנות: האחד דורש כי

ך 1מרות כל ה מי כ שו לי ם, סרחה האהבה בין השניים,
/לדברי מוחמד :״אני הייתי רואה את צפיה כל יום.
היא היתד, עולה על הגג כשאף אחד לא היה בבית, וככה
הייתי רואה אותה. או שהיתר. עומדת בחנות ואני הייתי
עובר שם והיינו מסתכלים אחד על השני. כשההורים שלה
לא היו בבית, היינו גם עומדים על יד הגדר ומדברים.
חדר־האורחים בביתו
בזמן האחרון היא התחילה להגיד לי שנימאם לה כבי
של מוחמד ג׳בר, בו
לחכות, ועלינו לעשות משהו. לברוח. חשבתי על זה,
מצויים ארונות המכילים כלי בית שהוכנו לכלה החדשה.
וראיתי שאין לי ברירה אחרת. החלטנו לברוח. קבענו
פגישה ליד החנות שלה בשמונה בבוקר. היא חיכתה לי
״הם צריכים להחזיר לי את כל הכסף ועוד פיצויים,״
שם ואני באתי עם הג׳ים שלי. באתי לבד. מה אני משוגע
קובל מוחמד .״עברו כבר ארבע שנים מאז התארסנו.
לקחת אתנו עוד אנשים?
צפיה תינתן לארוסה, לאחר שזה מילא אחרי כל התנאים.
״צפיה עלתה לג׳יפ, כשיצאנו מהכפר, אמרה לי, :ברוך־
ואילו השני טוען כי אין למוחמד שום זכות על צפיה,
השם שהתפטרנו מן ההורים שלי.׳ נסענו מחוץ לכפר לפרומאשים
את מוחמד בהתנהגות שפלה.
דס, וישבנו ודיברנו שם עד הערב. אנחנו שנינו צעירים

ואוהבים, אז התחממנו, ואני התחלתי למזמז אותה. צפיה
מו כן ל הו סי ף 5000ל ״י
גם כן התחממה והורידה את התחתונים שלה. היא ביקשה
ממני לבוא איתה במגע. בהתחלה פחדתי לבוא איתה במגע
ףכףנתון מו חמר בין הפטיש לסדן: מצד אחד, תלוי
שלם. בכל זאת שכבתי איתר, פעמיים ונזהרתי. היא עשתה
את הכל מרצונה הטוב. אם היא לא היתד, קובעת איתי ן ועומד נגדו משפט על חטיפה ואונם בבית־המשפט המחוזי.
אם ירשיעוהו השופטים, הוא עלול לקבל בין ארבע
פגישה, לא הייתי בורח איתה אפילו בעוד מאה שנה.״
לשמונה שנים. אולם גם אם ייצא זכאי, לא נסתיימו חשבואת
סיפורו זה של מוחמר, הכחישה ארוסתו במשטרה
מכל וכל, ומסרה את הגירסה שלה — כי נחטפה נגד נותיו בכפרו: בעילת בתולה היא עניין חמור. דינו עלול
להיות רצח. רק דבר אחד יציל אותו מהדילמה בה הוא נתון:
רצונה, ותחת איומים בסכין ניבעלה פעמיים.
כשהופיעו הצדדים בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, טען נישואין לצפיה אהובתו. ואכן, לזה מייחל בכל ליבו גם
אביו הזקן. הצהיר הוא בפני כתבת העולם הזה:
בא־כוחם של הנאשמים, עורך־הדין משה אלוני, כי צפיה
״אני רק מקווה שהמשטרה תראה מה הולך פה, ותבוא
מסרה את כל העדויות שלה בנוכחות בני־משפחתה, ואפילו
לעשות שלום בינינו. שיבואו וידברו עם ההורים של
פעם אחת לא נחקרה לבדה. על־כן, אין היא מדברת אמת :
צפיה.״ הוא קם פירט עד במה הוא מייחל :״אני אוסיף
בני־משפחתה איימו על חייה אם תמסור גירסה אחרת,
עוד 5,000ל״י מוהר. ולא רק זה: אם רק יסכימו לחתונה
ואין לסמוך על עדותה.
אחרי הודאתה במשטרה, נלקחה צפיה לבית־החולים — אני נותן לבן שלי מאה אלף לירות, שילך ויקנה מונית,
ויעבוד בתור נהג־טקסי.
בילינסון לבדיקה. מוחמר טוען שאולי עשו לה שם משהו.
״ואם אפילו זה לא ישכנע אותם — וולא, אני לא יודע
לולא כן, היתד, כבר בהריון — וכך היתד. מתחסלת התנגמה
עוד בעולם אפשר לעשות.״
דות משפחתה והם היו מתחתנים:

הרהיטים שחוננו

הבעל המחכה

כפר הערבי טייבה. משמאל, בחצר הבית, נראה ה;׳יפ שלו.

בצעקות נואשות לעזרה. הפעם, שמעו אותה שניים מתושבי
הכפר, קסם וסאלח מדיגה, וחשו לעזרתה. הם מצאו אותה
עם מוחמד, החזירו אותה לכפר, והודיעו למשטרה.

״ המחיזו 07כסך ״
** ד כ אן גי רסתהתריעה. למוחמד, מצית, יש סייג
פור שונה לגמרי :״לפני שלוש שנים החלטנו אני

מאז נכנסו אוגוסטה ובעלה הרמן, לפני
שנתיים, לדירתם החדשה, ריננו השכנים ש־האשה
היפה מנהלת אורח־חיים משונה. לדעתם,
היו הגברים שפקדו את דירתה בשעות
לפני־הצהריים לקוחות — אוגוסטד,
עסקה בזנות.
לפני עשר שנים גר עדיין הזוג פינקנטל
בדירה של חדר, ברחוב ציטלין .27 בעלה
של אוגוסטה עבד כאינסטלטור. אוגוסטה
שכרה אז דירה בעלת שלושה חדרים ברמת־אביב,
וכן סוכנת, אשד, מבוגית. בדירה זו
נהגה לקבל את לקוחותיה פעמיים בשבוע
— בימים שני וחמישי, בין השעות חמש לשבע.
כמו שעון.
בתחילה היו הלקוחות מבין חוג מכריה.
אולם אוגוסטה הקפידה להזכיר להם כל
פעם, שאם הם מרוצים משירותיה — שימליצו
עליה בפני חבריהם. וכך, לאט אך בהתמדה,
התרחב חודו־,לקוחות.
אוגוסטה נהגה להציג עצמה בשם מרים,
ללא שם משפחה. ואף פעם לא קבילה גבר
סתם. האיש חייב היה לבוא רק דרך מכר

שהמליץ עליו, לפני כן, בפניה. סיפר אחד
הלקוחות לכתבת העולם הזח;
״פעם באתי לדירה של מרים ברמת־אביב,
לאחר שחבר סיפר לי עליה. כשראתה אותי,
היא טרקה לי את הדלת בפנים. רק אחרי שהחבר
שלי זימן אותנו יחד בבית־קפה, היא
נאותה לקבל אותי.
״אבל היא היתד, בסדר גמור,״ המשיך אותו
גבר לספר .״במיטה היא היתד, מצויינת
— ממש פראית. ולקחה בסך הכל 20ל״י.
פעם, בזמן המיתון, אני זוכר שהיא רצתה
להעלות את המחיר. אז אמרתי לה, :תשמעי
גברת — זאת לא סחורה צמודה לדולר.
להיפך, אני מכיר אותך כבר כמה שנים,
אפשר לומר שהסחורה קצת התיישנה, חל
בה בלאי. מחירה דווקא חייב לרדת, לא
לעלות׳ .אחרי השיחה הזאת, היא לא ביל־בלה
לי יותר את המוח על העלאת מחירים.״
זונה במחנה־ריגוז. אוגוסטה עבדה
ברמת־אביב בצורה אינטנסיבית. במשך שעתיים
היתד, מספיקה בין 15ל־ 20 גברים.
הלקוחות התקבלו על־ידי הסוכנת הקשישה.

כל לקוח הוכנס לחדר נפרד, וכשהיה דוחק
— גם לאמבטיה ולמטבח• מרים היתה עוברת
מלקוח ללקוח, במרוצה, ערומה.
העסק פרח. אוגוסטה גם לא היתה טיפשה,
היא ידעה שאם תישאר זמן רב במקום אחד,
עלולה המשטרה לתפוס אותה. היא חיסלה
את הדירה ברמת־אביב, שכרה דירת שלושה
חדרים בשיכון מפ״ם ליד הסינרמה.
בעשר שנות עבודתה המאומצת, הצליחה
אוגוסטה־מרים לחסוך יפה. היא קנתה לבעלה
מכונית, ואחר־כך את הדירה המדווחת
בשיכון בבלי. לאט־לאט העבירה את העסק
לדירתה החדשה. השכנים ראו מדי יום־ב־יומו
ליד בית מכוניות־פאר, רבות מהן בעלות
מספר דיפלומטי. הגברים נהגו לעלות
לדירה אחד אחד, ברווחי־זמן של 20 דקות
עד חצי שעה, בכל שעות לפני־הצהרים. ואילו
בעלה עבד באותו זמן כקבלן לשרב-
רבות.
לאחר מעצרה, סיפרו השכנים :״הרגשנו
הקלה כשהיא נעצרה. זה היה כאן ממש
בית־בושת. למעלית אצלנו בבית יש מפתח,
אנחנו חושדים שהיא חילקה מפתחות בין

הלקוחות שלה. אבל לא התערבנו. כל עוד
היא ניהלה את העניינים שלה בשקט.
״האורחים שלה היו תמיד גברים מבוגרים,
לבושים בחליפות מהודרות. בהחלט
לא אנשי העולם־ר,תחתון. בעלה רוא חולה-
לב מזה שנה וכמעט לא עובד. יש לו מכונית
אופל מסחרית וכל בוקר הוא יוצא מן
הבית, וחוזר רק אחרי־הצהויים. אנחנו בטוחים
שהוא ידע מכל העניין. פעם הוא
גם סיפר שהיא היתר, במחנד,־ריכוז, ועם
השתמשו בה הנאצים בתור זונת־שדה.״
לאחרהנ פי ל ה. בימי זוהרה, היה ל־אוגוסטה
סדר־יום קבוע: כל בוקר, לים.
אחר־כך, קצת פרנסה מכניסה, ואחר־ר,צהרים
נהגה לטייל בשיכון עם כלב־הזאב הענק
שלה. בשיכון הכירו אותה בשם האשד,
עם הכלב. אלו, כלומר, שלא הכירו אותה
בשמה המיקצועי.
עתה, משנתפסה על־ידי המשטרה בחברת
לקוח, והשופט יהודה טרייביש ציווה לעצור
אותה לשישה ימים, עד גמר החקירה —
מטייל במקומה, עם כלב־הזאב הענק, בעלה,
כשעל פני שניהם הבעה עגומה למדי.

המפימצוהמכבת
בשנה שעברה גילתה הכוכבת הבינלאומית
אכיטל פז את המפיק הבינלאומי
איתור בראוני, והם נסעו יחד לגרמניה,
כל אחד עם תוכניות משלו. אביטל
רצתה לשחק בסרטים, וארתור בראונר
כל מיני דברים אחרים.
היא הגיעה לאירופה לפסטיבל קאן עם
הסרט הבינלאומי טובית ושבע בנותיו.
אבל הסרט לא הוצג, משום שהפסטיבל נפסק,
ואביטל עזבה את קאן במפח־נפש.
היא הגיעה לגרמניה וצילמו אותה שם
בעיתונים וכתבו עליה שם שהיא כוכבת
ישראלית מופרסמת, והראו אותה עם ה־

ענוה שר נערה
לפני שנה, כשהרוסים פלשו לצ׳כיה באה
קבוצת אינטלקטואלים צ׳כיים ארצה, ואחז
מהם התגורר אצל הגברת מרש, אמה של
שרונה מרש, ושרונה התאהבה בצ׳ב׳
הזה, שנקרא איבאן מרטל, וכשהוא
נסע ללונדון הוא הבטיח לחזור.
עכשיו כשהיא נבחרה נמלכת הן\ער הבינלאומית
והיא תקיף את כל העוצים, היא
בוודאי תפגוש אותו שוב, ותשאל אותו
מדוע הוא לא חזר.
היא מלאה מרד נעורים, כיאה למעמדה.
לפני שנתיים וחצי רבה עם אמה, ועזבה
את הבית. ארבעה ימים חיפשו אחריה בכל
הארץ, עד שמצאו אותה בווילה מלצ׳ט•
בטבריה, עם כמה חברים וחברות.
כל הדברים קרו משוס שלפני הרבה
שנים נפרדו הוריה, והדבר השפיע מאוד
על הנערה ־צעירה, שהגיעה היום לגיל
שבע עשרה.
זה השפיע עליה אבל לא הפריע להתפתחותה•
היא היתה תמיד תלמידה טובה בכיתה,
על היופי שלה ועל העיניים הבהירות
של ועל זנבות הסוס שלה דיבר כל
הבית־ספר, כשהיא רק נמסה ללמוד. עכשיו,
לאחר שהיא נבחרה כמלכת הנוער,
יש לה מטרה אחת חשובה מאוד: היא החליטה
להיפגש עם ניקסון, ולהסביר לו קצת
את העניינים במזרח התיכון. היא בטוחה
שהוא יבין.

עיניים שלה ועם השפתיים שלה, והעולם
נראה ורוד כמו העור שלה.
וארתור בראונר הבטיח לה הכל. הוא
הבטיח לתת לה כמה וכמה מתפקידי חיי ;,
הוא הבטיח לה מלתחות גדולות של כוכבת,
ומשכורות ענק, וטיולים ברחבי העולם, ואיזה
יאכטה פרטית, ומכוניות ספורט, וכלבי
פודל ועוד ועוד. והיא האמינה לו, כי
מדוע ישקר?
אז היא הלכה אחריו על לקצווי גרמניה,
והיא עשתה כל מה שהוא אמר לה, ואחרי
חצי שנה שהיא הסתובבה במחיצתו, היא
גילתה דבר וורא ,״כל מה שהוא רצה,״
היא גילתה ,״זה להתעסק איתי.״ זה הכל.
אפילו לא יותר מזה.
אבל עכשיו יש לה משהו אחר. היא
מצאה מפיק חדש, שונה לגמרי מההיא.
הוא לא רוצה להתעסק איתה, ולא כלום,
כל מה שהוא רוצה זה רק לסור לה קריירה
מפוארת, להפוך אותה לכוכבת גדילה,
לקחת אותה לפסטיבלים ביאכטות ובמכוניות
ספורט, לא יותר.

כשהמדפיסים החלו לעבוד על הספר שהגישה הרבנית לבית הדפוס, חשנו עיניהם. הם
גילו שהוא כולו דברי תועבה, אוסף סיפורים מלאי בדותות וניבול פה, והם החליטו
להפסיק להדפיס אותו, כי בבית דפוס, ובייחוד בבית דפס דתי, כל אדם הא נציג הקדוש
ברוך הוא, ושופט בשמו.
הם לקחו את הספר, שנקרא דה קמרון ,1968 הלכו איתו לבעל בית הדפוס, ואמרו לו
שלא ייתכן שרבנית תדפיס ספרים כאלה, שמכניסים מהומה בלבבות, והם ביקשו לשרוף
את הספר ולהעמיד את הרבנית לדין תורה.
הרבנית, אשה בת שלושים וחמש, החיה עם בעלה בירושלים, ללא ילדים, עוד לא ידעה
על מרד פועלי הדפוס.
כבר מזמן עוררה הרבנית נגדה תגובות לא כל״כך אוהדות, בגלל הפיאה הנוכרית
הבלונדית שהיא חובשת על ראשה, דבר שלא נראה כמוהו בישראל, בישראל של מטה,
אי־שם בין מאה שערים והסביבה.
בעל בית־הדפוס סירב להיכנע לדרישות הפועלים. הוא סטן שהספר בכלל לא של הרבנית,
ושתפקיד הפועלים להדפיס ולא לפסוק בדיני ספרות.
אבל הפועלים לא נכנעו. הס הוציאו את הספר מהדפוס, איימו להשבית את המקום אם
הוא יוחזר לשם, וביום השבת, בבית״הכנסת, נבר התנפלו על הרב כמה יהודים חרדים,
ושאלו איד הוא מרשה שיתרחשו בביתו דברים כאלה, והרב עדיין לא השיב תשובה
כלשהי.
והסקנדל עדיין בעיצומו.

מסוסיתא עו מרצדם

אז לא היה נעים לה לסרב, והיא הסכימה
לבוא איתו לפסטיבל קאן, ובפסטיבל
הוא סידר לה קשרים לא נורמליים, וכימ־עט
הצליח להכניס אותה לבכורה של הסרט
מצור, וכל מיני אנשים התרשמו ממנה
באופן יוצא מהכלל, ועם כל ההצלחה הזאת
היא הגיעה איתו ישר לרומא, ושם
הם מבלים ביחד, והוא כל הזמן מסדר לה
את הקאריירה, מהבוקר עד הבוקר.

אביטל

עמי ורותה

זיוה דילין ו נ > ה

ביום החמישי התחתנה

( )23 הרחובותית עם יגאל ברקוביץ.
אחותה תאומתה הזהה, רינה, היתה

שרונה

שמו של עמי היפה הוא עמי פרידמן.
את השם עמי היפה הוא הפיץ לעצמו בעצמו׳
למרות שזה לא סינודר את עיניו
של אף אחד, זה גרם לו ביטחון־עצמי
ואומץ.
עם שמו החדש הוא מכר את המכונית
העלובה שהיתר, לו, וזכתה כמוהו לשם
לא מתאים: כרמלה, ונסע לחינציה.
בוונציה ראו אותו פעם פה ופעם שם.
ראו אותו סוחב ארגזי תפוזים, וראו אותו
סוחב ארגזי עגבניות, ופעם גם ראו אותו
בתור מלצר באחד מבתי הקפה.
אבל יום אחד הוא הבין שלא זו הדרך,
ומאז לא ראו אותו בוונציה. במקום זה
הוא הופיע ברומא, והסתובב הרבה בכבישים
שבין רומא לצ׳ינה צ׳יטה.
ואז התחילו לראות אותו במצבים לגמרי
אחרים. במקום ארגזי עגבניות הוא נראה
סוחב על זרועותיו נשים מבוגרות, עמוסות
בשר ויהלומים. הוא נראה שזוף יותר, ראוי
יותר לשמו, ויום אחד הוא שוב נעלם.
השבוע הוא הגיע ארצה. על זרועו האחת
תלוייה ספרית גרמניה בשם רותה
פריד, על זרועו השנייה מונחת מרצדס
קופה סלון ,69 ולשונו אינה חדלה מלספר
ניסים ינסלאות.
יש לו רשת של מועדוני־לילה, הוא מספר׳
ויש לו רשת של בתי־מלון, ויש לו
מועדונים בפלמה־דה־מיורקה ובתי־קפה ב־שודייץ
ועסקים בגרמניה, וכדי להוכיח את
דבריו הוא אפילו ירד מהמרצדם שלו,
ומהספרית שלו, וקנה לחבר׳ה קפה עם עו־גה.
שיראו. אדם כמוהו יכול להרשות
לעצמו.

אחת הדמויות הבולטות בחתונה, משום
שכל אחד חשב שהיא הבלה .״מזל
טוב,״ אמרו לה ,״מזל טוב, איך ההרגשה
להיות פלה! את מתרגשת;!״
וכשהאנשים הבחינו בטעותם דם אמרו
לה שהם מצטערים, ובעבור כמה
דקות הגיעו אליה שוב :״מזל טוב,״
אמרו לה ,״מזל טוב, מצחיק מאוד,
לפני רגע פגשנו את אחותך, וחשבנו
שזאת את, ואמרנו לה מזל טוב,״ והיא
רגילה לזה, ובבר לא מתרגשת.
בשהאחיות ילין הלבו לבית-הטפר ה עממי
הן השיגו שם את הציונים הבי
טובים שידע המוסד מעודו.
כשהן עברו לבית-הספר התיכון הן
קיבלו תעודות-הצטיינות, ושר-החינוך
שלח להן מכתב הערבה, לשתיהן, ביחד,
בלשון ספרותית מאוד•
כשהן עברו לאוניברסיטה הן התחרו
ביניהן על המקום הראשון במחזור.
זיוה קיבלה סטיפנדיה של שלושת אלפים
לירות, פרס ראשון על הצטיינות
בלימודים, ורינה קיבלה את הפרס השני.

סיימו את חמ.א. שלהן ועברו יחד

ל מ כון ויי צ מן, ועכשיו רבים עליתן
שם מי תעבוד איפה.

ולגן, כששאלו את האבא שלחן ח-
עובד ב״סולל בונה״ ,מה הוא מתבונן
לתת לבתו נדוניה, הוא אמר :״נתתי
לה את המוח שלה. זאת הנדוניה הכי
טובה.״

רינה, יגאל וזיוה

* חזי תתסה
*פעמוני אזעקה
*1צאני!ת צמות
ף • רו צהלבקר בימים אלו במועדון*
| הלילה שלושת־הקופים, שברחוב גיבורי
ישראל בתל־אביב, ימצא אותו סגור ומסוגר•
אפילו להציץ פנימה אי־אפשר. נורית,
הבחורה השחרחורת העובדת במיזנון ציון
הסמוך, מוכנה לספר לכל המעוניין :״בעל
המקום איננו. כבר שלושה ימים שלא ראיתי
אותו. תנסה מחר.״
חבל על הטירחה. שכן גם מחר יהיה המועדון
סגור, וגם בעוד שבוע. כי יהודה
עינב (,ויינברג) .בעל המקום, נעצר השבוע
על־ידי המשטרה, יחד עם אשתי ובחורה
נוספת. האשמה: ניהול בית־בושת.

ספות, ספות
ץץב חו ץנראה מועדון שלושת־הקופים
] )₪ככל מועדון־לילה הגון, פחות או יותר.
בית קטן, צבוע אדום, מקושט עיטורי־עץ
שחורים. פנס קטן, מדשאה נאה ושלט המכריז
על שם המועדון.
אולם ברגע שהיית נכנס פנימה, היית חש

בהבדל הקטן. אין שולחנות, אין כיסאות,
אין רחבת־ריקודים מוגבהת. לעומת זאת,
יש לאורך הקירות ספות־עור. ספות נוספות
מפוזרות בפינות. בקיצור — שפע של
ספות. באמצע האולם המרווח — שולחן
קטן. בקצהו השני של החדר — בר משקאות.
האור עמום, והחשיכה כמעט מוחלטת.
את פניך היה מקבל גבר מזוקן, גבה־קומה
ויפזדתואר, ששאל למבוקשך. היה זה בעל
המקום, יהודה עינב. היה זה הוא שגם פתה
לך את הדלת ובחן אותך מגף־רגל ועד ראש,
לפני שהיה מכנים אותך פנימה.
לכל הסידורים האלה היתד, סיבה טובה.
לטענת המשטרה, ולדבריהם של לקוחות

בילוי אדיאלי. זה היה כמו מועדון־חברים.
היו יכולים להיכנס רק עם המלצה. יהודה
היה באמת בסדר גמור. בברים אחרים יש
לך מארחת שיושבת איתך כל הערב, מוציאה
ממך מאות לירות — ולא נותנת לך
כלום חוץ מהבטחות. אצל יהודה כל אחד
קיבל תמורה מלאה עבור כספו•
״באמת, הסידור במקום היה לפי מיטב
המסורת של בתי־בושת מפוארים ברחבי העולם.
מי שהיה בא למקום — לרוב בר,מ־
;צת מכרים — היה מתקבל על־ידי בעל־הבית
או אשתו אווה. באולם היו מסתובבות
המון בחורות בלבוש מגרה, והגבר היה
בוחר לו את הנראית לו. לאחר הבחירה,

שבועיים באתי למועדון עם שני מכרים מ־חוץ
לארץ. היו אלה אנשי־עסקים שרציתי
לגמור איתם עיסקה, וחשבתי שהם ייהנו
מביקור במקום. כשהגענו, היו כבר כל הבחורות
תפוסות• אני לא יודע אם יש שם
חדר נוסף, מפני שהזוגות היו הולכים ב־דרך־כלל
לב; ו ת על ספה בפינה חשוכה,
ואהר־כך היה הגבר יכול לשכב עם הבחורה
ליד הבר. לא היו מתביישים אחד מהשני.
כל אחד היה עסוק בשלו ולא התעניין באחרים.
״כשראיתי
שכולן עסוקות באותו ערב,
רציתי ללכת. אבל יהודה עצר אותנו ליד
הדלת ואמר שהוא יזמין לנו בחורות בטלפון
ויביא אותן בטקסי ספיישל. הוא
ביקש שכל אחד יתאר לו איזה טיפוס הוא
רוצה. השניים שבאו איתי הזמינו שחרחו־רות,
ואני ביקשתי בלונדינית. הבחורות
הגיעו לאחר עשר דקות.

ביים, פורץ -וסרסור?

ותיקים, לא היה שלושת־הקופיס אלא בית־בושת
מהודר בסיגנון המאה ה־.19

מאות לירות -בשביל כלום
*ץיפראחד הלקוחות, בעל חברה ידו־עה
בארץ, לכתבת העולם הזה:
״אני באמת לא מבין למה עצרו אותו.
הוא ניהל עסק שחייב להיות בכל ארץ.
הרבה אנשים מכובדים מצאו אצלו מקום־

היה נותן 65 לירות ליהודה, מזמין בקבוק
משקה, ומתייחד עם הבחורה. לאחר הבילוי,
היה מוסיף עוד 50 לירות לבחורה. כל ה־טראנסאקציות
הכספיות היו נעשות בדיסקרטיות,
בלי ויכוחים.
״בעצם, האמת היא שלא היו מחירים קבועים.
יהודה אומנם דרש 150 לירות, אבל
לא כל אחד שילם. תלוי בפראייר שתפסו.
ממני, למשל, אף פעם לא הצליחו להוציא
יותר מ־ 50 לירות. אבל אין לי טענות. לפני

ךיהודהן{ינכ היו קשרים ענפים בכל
/כל חוגי החברה התל־אביבית. אפשר
היה לראות אותו מדי יום בדיזנגוף, מחובק
עם יפהפייה או שתיים. הוא נחשב לגבר
מושך ואינטליגנטי. רבות משעות היום נהג
לבלות בקפה רומא ברחוב בן־היודה וברוזל
בדיזנגוף. בכל מקום נהג, כך מספרים, להעביר
מפה לאוזן, שאצלו בשלושת־הקופים,
ניתן להשיג כל בחורה שגבר יחפוץ בה.
בקרב לקוחותיו יצא ליהודה שם של איש־עסקים
הגון• כפי שהתבטא אחד הלקוחות,
מפיץ־סרטים ידוע :״כל אחד שבא לשלושת־הקופים
ידע לאן הוא הולך ומה הוא עומד
לקבל שם — ואף פעם לא התאכזב.״
יהודה היה ידוע לא פחות גם בעולם־
התחתון.לפני מספר שנים נחשב לאחד הכייסים
המוצלחים בארץ. אחר־כך עבר למעמד
מכובד יותר, הפך לפורץ בעל־שם —
עד שנתפס בשוד בבית־הספר לאמנות בצלאל.
הוא גנב שם תכשיטי־זדב, התיך אותם
ויצק מהם לבנים. למרות זהירותו, לא שיחק
לו מזלו. הוא נתפס ונידון למספר שנות־מאסר.
כשיצא
מבית־הסוהר, פתח את שלושת־הקופים,
ובעיני המשטרה נחשב לחוזר־למו־טב,
עבריין־מועד שעזב את הפשע ומנהל
עסק כשר. אומנם במשך הזמן גונבו שמועות
לאוזני המשטרה שהעסק איננו כשר
כל־כך, אבל משום מה היא לא התערבה
במשך שלוש וחצי שנים. לדעת יודעי־דבר,

היתד, הסיבה פשוטה: עינב שימש לה מודיע
— עד שקרה משהו שקילקל את היחסים
בין הצדדים.
יהודה, שחש שהנה הגיע למנוחה ולנחלה,
המשיך לנהל את העסק המשגשג. אשתו
הרביעית, אווה, בלונדינית קטנה וחמודה,
עבדה כברמנית. הוא שכר גם בחורה
נוספת בשם אווה שר, יפהפייה שחורת־שיעי
בת ,19 שעבדה כברמנית ומארחת לסירוגין.
כדי להבטיח את עצמו מפלישת בלשים למקום,
התקין יהודה מחשיר־אזעקה מתחת
לבר. כשהיתה מופיעה המשטרה, היתה אשתו
לוחצת על הכפתור ובכל האולם ודו
נדלקים אורות אדומים. לטענת המשטרה,
היה נדלק אז אור אדום גם בחדר הסמוך
לבר. והזוג שנמצא שם באותה שעה היה
מתלבש במהירות. הגבר הולך היה לבית־השימוש
— והבחורה לבר.

ארבעת־אלפים ככנק
ך* סדן 5השסון ן פלשו אנשי־המשטרה ל-
מקום, עצרו את יהודה, את אשתו אווה
ואת המארחת היפהפיה אווה שר. כשהובאו
השלושה בפני השופט יהודה טרייביש, הכחישו
את האשמות בדבר ניהול בית־בושת.
אמנם בחשבון הבנק של אווה שר גילתה
המשטרה 4,000 לירות שלא היה להן הסבר,
אך יהודה טען שהוא זה שנתן לה את ריב
הכספים, ואילו אווה הסבירה :״אני עובדת
בתור מארחת, ומרוויחה בין 50ל־ 100ל״י
לערב, כי יש לי קונסומציה גבוהה.״ תיבע
המשטרה, לעומת זאת, טען שאווה איננה
מארחת, כי אם זונה. הוא אף ציין שאם
ישוחרר יהודה, הוא יחבל בחקירה :״לחשוד
יש השפעה חזקה על נשים,״ טען התובע.
״בחורות המשתפות כרגע פעולה עם המשטרה,
עלולות לחזור בהן.״
השופט טרייביש החליט להאמין לתובע:
״שמעתי את העדות־בשבועה של ממ״ש
פסח קריסברגר, לפיה היה מעקב מצד המשטרה
על הנעשה במועדון־הלילה שלושת־הקופים,
והתברר שהמקום משמש לא רק
כמועדון, אלא גם כבית־בושת. על כן אני
פוסק לעצור את החשודים ל־ 10 ימים, כדי
לאפשר סיום החקירה,״ קבע השופט.
ואם לא יצליח סניגורם של הנאשמים,
עורך־הדין משה אלוני, לערער את טענות
התביעה — עשויים שלושת הקופים ושלושת
הנשאמים גם יחד להישאר סגורים —
תרתי משמע — עוד זמן רב.
הרבה יותר מעשרה ימים.

קולנוע
סרטים
בחיפה

צ׳רבי

ביום חמישי 26 ,ביוני , 1969

בשעה 8.30 בערב
תתקיים

פגישת חברים ואוהדים

בבית אירגון הלוחמים בנאצים (מדרגות הלל — מול ״אורה״)

בהט\1ז\זפו\ז.־ ח ״ כ אודי אבנרי

ה קי רקס (מקסים, תל־אביב; ארצות-
הברית) יש כמה סיבות מצויינות מדוע ללכת
לקולנוע מקסים. קודם כל אין שם
פירסומת. ואילו זה היה כל מה שהיו נותנים
שם, זד, כבר היה בידור מצויין. ונד
שמגיעה שעת השקופיות ורואים שהפירסו־מת
היחידה המושקפת שם היא פירסומח
לא לעשן ולא לפצח גרעינים, יש לבן־אדם
רצון לקום וללכת הביתה מאושר ושבע-
רצון, עם הרגשה שקיבל את התמורה המלאה
עבור כספו.
חוץ מזה יש שם מיקי מאוס. זה הדבר
הזה שהיו מראים פעם בקולנוע כשההנחה
היתר, שהאדם הולך אליו להתבדר ולא כדי
לתכנן את הקניות שלו למחר. ורואים עוד
סרט קצר אסתטי להפליא על מחליקי מים,
ואם אחרי זה עוד רואים סרט של צ׳רלי
צ׳פלין מה צריך יותר.
כל פעם שרואים את צ׳רלי צ׳פלין מבחינים
מחדש שעוד לא היה אדם שהביא
כמוהו את ההומור למדרגה כזאת של אמנות.
הומור. ממש הומור. המבוסם על
דיוק של שניות. על החמצת הרגע הנכון.
על ההפתעה המתאימה ביותר במקומות
המתאימים ביותר.
הנודד העלוב מוצא ארנק כסף שהוכנס
לכיסו בדיוק לאחר שסיים לאכול לילדה
קטנה את הסנדביץ׳ שלה, והוא נתפס בדיוק
כשהוא מוציא את הארנק כדי לשלם, והוא
בורח מהשוטרים לחדר מראות בלונה־פארק
ומוצא שם כר נרחב לעשרות גגים משגעים
מצחוק, והוא מגיע לקירקם תוך כדי
בריחה מהשוטרים בדיוק באמצע ההצגה,
כמובן, והוא מצחיק את הקהל כמו שאף
אחד לא מצחיק אותו, ואחר־כך הקירקס
הזה מאפשר לו להראות את כל מה שהוא
יודע בשטח האקרובטיקה וההומור.
היו לו סרטים עם יותר משמעות ותוכן,
אבל כשההומור הוא כל־כך נפלא, מי צריך
תוכן?
טופול בשן
ועין
״טיטו? 11 516 אלקטו מיק״ — שעוו ספורט לא־קונבנציונלי,
עם תאריכון. המה כפולה מפני כל
זעזוע. עמיד בפני מים. צמיד פלדה, אל-חלד. אחריות
לפעולה תקינה במשך 12 חודש — ללא צורך
בדריכה ומתיחה, גם במצב של חוטר תנועה.

לפני בוא החורף (חן, תל-אביב;
אנגליה) מה חסר כאן? יש שחקן מצויין
כמו חיים טופול, יש מקום אידיאלי —
מחנה פליטים שבו מחליטים מי לחיים ומי
למוות. מי לרוסיה למחנות־הסגר ומאסרים,
ומי למערב. ויש גם בעיות מעניינות: מפקד
מחנה (דוד ניכן) שצריך להחליט על
גורלם של אנשים, ואינו יכול שלא לעשות
טעויות, והוא עצמו רוצה להיות במקום
אחר, להילחם, או לפקד על גדודים; ומתורגמן
(דמות עממית) המצליח לעזור במומחיות
ובערמומיות עממית לכולם, מלבד לעצמו.
ויש גם צילומים מצויינים, אז מה
חסר?
הכל. חוץ מנתונים אין בסרט שום דבר.
דיאלוגים מטופשים להחריד המורכבים נד
אימרות־כנף של כל מיני עמים, גיבורים
על־אנושיים או תת־אנושיים, סצינות אהבה
לא מעניינות, והווי מחנה בלתי משכנע,
אפילו טופול יוצא מכל זה בשן ועין.
ישראל הומוסכסואבים
לכולם כבר יש, והנה סוף־סוף גם לישראל
יהיו הומוסכסואלים. הומוסכסואלים
אמיתיים, שיעשו אהבה על הבד, ויחיו יחד
חיי זוג אמיתי, עם בעיות, מריבות, וכל
מה שצריך.
איך זה קרה לנו? פשוט מאוד, הם ייובאו
על־ידי אנשי קולנוע ישראלים, שלמדו
את המיקצוע בחוץ־לארץ, והם מגשימים
אותו בארץ.
האנשים הם דן וזלמן ועמי ארצי. הם
נפגשו בבית־ספר לקולנוע באמריקה והחליטו
להמשיך את דרכם ביחד. התוצאה
היא הסרט התמהוני, שהוסרט בצפת ויוקרן
בארץ.
כתמהוני לא קורה שום דבר מיוחד.
בחור צעיר מגיע למושב זקנים ומתאהב

שם בבחורה צעירה (ליאורה ריבלין) ,והם
מגלים האחד את השני בין כותלי המושב.
אך למרות שלא קורה שום דבר כבר נקנה
הסרט להפצה בארצות־הברית ובאירופה,
וגם בארץ רבים עליו שלושה בתי קולנוע
ידועים.
בסרט השני שלהם יקרה המון. הרעיון
להפגיש שני הומוסכסואלים עלה בהם כבר
לפני חמש שנים. הם חשבו וחשבו איך
להגשים אותו, ובסוף החליטו לפנות לתס־ריטאי
הומוסכסואל כדי שיכתוב על הנושא
בכנות ומתוך נסיון אישי.
הוא כתב סיפור על שני גברים, החיים
יחד, ומאמצים להם נערה קטנה בתור בת,
והנערה הזאת גורמת להם לקנא האחד בשני,
וגם לגלות האחד את השני.
אבל לפני חמש שנים הנושא הזה היה

ליאורה ריכלין כ״התמהוני״
צעירים במושב זקנים

עוד בלתי אפשרי. עכשיו, לאחר שריצ׳רד
ברטון ורקם האריסון נתנו לו גושפנקה,
מותר כבר להעלות אותו .״נוהגים להתייחס
אליהם בזילזול, בחוסר הבנה, לא באובייקטיביות,
אונחגו רוצים להראות את זה
כפי שזה באמת. כמו שהם חיים, כמו שאני
ואשתי חיים,״ אומר עמי. ארצי, מפיק הסרט,
והוא יודע מה הוא אומר כי הוא
מומחה. הוא ב.א. בקולנוע.
השחקנים יהיו רק ישראלים, בשבוע הקרוב
הם עומדים לערוך מיבחני בד, יש
להם כבר כמה רעיונות לאנשים היכולים
לגלם תפקידים כאלה. אבל הם לא רוצים
לקרוא בשמות, או אפילו לרמוז — כדי לא
להעליב.

כוכבים
אס אין

א3י

ג׳ון דונר לא אוהב שום אדם שאינו נקרא
ג׳ון דונר. זוהי הסיבה שהוא לא שיתף
בסרט שלו אנשים, מלבד את ג׳ון דונר בתור
מפיק, במאי ושחקן. הפגם היחידי בשילוש
הזה הוא שהסרט שלו, שתור על
לבן, מתאר יום מלא אהבה בחייו של
ג׳ון דונר. ואומנם הוא אוהב מאוד את
עצמו, אבל הוא לא יכול היה לתאר בפני
המצלמה איך הוא עושה את זה בלי לשתף
בחורה בעניין.
הוא שיתף. ויצא סרט המראה איך ג׳ון
דונר הבמאי מצלם את ג׳ון דונר השחקן,
המגלם את ג׳ון דונר האדם, כשהוא נמצא
במיטה במשך סוף־שבוע שלם עם האהובה
שלו.
בפסטיבל הסרטים של ברלין פסלו את
הסרט. ג׳ון דונר אסף את העיתונאים כדי
להסביר שזה נעשה מתוך קינאה, והם,
במקום לשאול שאלות אינטליגנטיות, שאלו
מה אומרת אשתו על כל מה שהוא עושה
באינטימיות רבה, במשך שעתיים של
סרט.
הוא אמר שהיא לא אמרה כלום. לא היה
לה זמן. כי היא עמדה מאחורי המצלמה.

הקיץ שלנו די קשה-גם בלי שתוס־פ׳ לצוות״ו, במו ידייך, על־ידי תפריט לא נכון

* * ים, מים, מים: זה מה שעלייך
לאכול ולהאכיל את בני־ביתך, בקיץ
המתלהט עלינו למובה. בני־משפחתך חייבים
לשתות — לא עד שירגישו שאינם
צמאים יותר׳ אלא הרבה יותר.

כיצד תאבדו בקיץ ך י
ך) א חשוב כל־כך מה שתאכלו, העיקר
/שזה יכניס לגופכם הרבה נוזלים. זוהי
קביעתם החד־משמעית של כל הרופאים
ומומחי־המזון.
ד״ר אברהם רשף, ראש היחידה׳לתזוגך.
במשרד־הבריאות, מנפץ לרסיסים את האמו

הטפלה המקובלת ביו עקרות־הבית הישראליות
:״ההבדל בין מאכלים כבדים־
לעיכול וקלים־לעיכול הוא שטות אחת גדולה,״
אמר לעולם האשה .״מבחינה מדעית,
אין דבר כזה. כשאדם נמצא במידבר, רצוי
שיימנע ממאכלים רבי־חלבונים ושומנים, כי
הם גורמים לגוף צריכת־מים מוגברת. אבל
בחיים היום־יומיים, בתנאים רגילים, כאשר
אין מחסור במים — אין לדבר כל משמעות.״
לדברי
הד״ר רשף, ההרגשה המעיקה בקיבה,
לאחר ארוחה ״כבדה״ ,היא סובייקטיבית
בלבד, תוצאה של הרגל.
טעות נוספת של הישראלית הממוצעת,
לדבריו: בעיית המינרלים .״הדיעה המקוב
וער
ויהודא׳ מציע לן־ ארוחות ־ גבינה

שיפח־־קר
ל מסיבת־קיק טיל

על שיפוד־עץ שימי, לסרוגין, גבינה צהובה׳
זית שחור, גבינה מסוג אחר, עגבניח
או גמבה, ושוב גבינה מסוג שלישי, זיון
ירוק, מלפפון ירוק (עס הקליפה) .סדרי
12—8שיפודים ותקעי לתוך חציל. חתכי
את הגבינה בקוביות שוות וסדרי במיגוון
צבעים יפה.

סלט גביגה־דליקדו

2חלקים גבינה צהובה 1 ,חלק בננות1 ,
פלחי־תפוזים או מנדרינות. אשכוליות. דובדבן.
סלט חסה. מיונית. שמנת חמוצה.
מכינים את התערובת מהגבינה הצהובה
כשהיא חתוכה לקוביות, בננות, תפוזים או
מנדרינות, מערבבים עס המיונית והשמנת.
מכינים את קליפת האשכוליות לסלסלה.
ממלאים עם התערובת. ומקשטים עס דובדבן,
תפוז וחסת.

^ ביצה בחושה עם
גבינה ועגבניות
3—2ביצים לאיש כמנה עיקרית.
2—1ביצים לאיש כמנת ביניים, או ל־ארוחת־בוקר.
טורפים
את הביצים, מוסיפים מעט שמנת
טרייה ו־ 30 גרם גבינה צהובה מרוסקת.
מחממים חמאה או מרגרינה, מוסיפים את
הביצים ובוחשים עד שהן כמעט נקרשות.
מכינים טוסט ושמים כל מנה על הטוסט.
את העגבניות קולפים, קוצצים ומטגנים מעט
יחד עם קצת בצל מטוגן. על הביצה ה
בחושה
שמים את העגבניות ומפזרים לפני
ההגשה מעט עירית קצוצה. מגישים מייד.

תפיחת גבינה

300 גרם גבינה צהובה, רצוי לפחות שני
מינים 100 ,גרם חמאה 110 ,גרם קורנפלור,
חצי ליטר חלב, מלח, מוסקט, פלפל8 ,
ביצים.
מרתיחים את החלב עם החמאה ועם התבלינים,
שופכים לתוך זה את הקמח תוך
כרי בחישה מהירה עד שהתערובת חלקה.
מקררים קצת ומוסיפים את הגבינה ואת החלמונים.
את החלבונים מקציפים ומוסיפים
לקצף את הקורנפלור. את הקצף עם הקורנפלור
מוסיפים לתערובת ויוצקים לכלי־חרם
קטנים משומנים ומקומחים (ממלא ם לא

לת, שצריך להקפיד בקיץ על תוספת מינרלים
לגוף, בגלל שההזעה המוגברת גורמת
להפסדם, איננה נכונה. אם תזונת המשפחה
היא נורמלית ומגוונת כהלכה במשך
כל השנה, יש לבני־המשפחה מספיק מינרלים
— ואין צורך בתוספת מיוחדת.

איד

תימזטי?

יף תימלטי מההרגשה הכבדה הזו,
אחרי שהלעטת את בעלך והילדים ב־

יותר מאשך נ 2/כלי) ,אופים בתנוך מם חום
בינוני. להגיש מיידן

* דגים ממולאיס פטריות
מכינים דגי־אמנון־הגליל או דג אחר עם
מעט אדרות, או אפילו דגפילה, וכן פטריות
קצוצות עם בצל מאודה והרבה פטרוזיליה.
מכינים
רוטב לבן ״בשמל״ עם חלמונים
וגבינה מגורדת, גבינה צהובה מגורדת, ו־נטיפי
חמאה.
את הדג ממלאים בפטריות, מקמחים מעט
ומטגנים טיגון קצר. מסדרים את הדג המטוגן
על תבנית או כלי־חרם או זכוכית, עם
מעט בצל מאודה. מכניסים את הדג לתנור
אפייה בחום בינוני. אחרי כ־ 20 דקות יוצקים
על הזג את הרוטב, ועל הרוטב מפזרים
גבינה מגורדת ונטיפי חמאה. מכניסים
עוד פעם לתנור, אופים עד שגם הרוטב עם
הגבינה יקבלו צבע חוס־זהבהב ומפזרים ברגע
האחרון שמיר קצוץ. מגישים מייד.

^ בצקיות גביגה
200 גרס גבינה מגורדת/2 ,י ליטר מיס,
80 גרס חמאה, מלח־מוסקט 300 ,גרם קמח,
7—6ביצים.
להקרמה /2 :י ליטר ״בשמל״ 50 ,גרם
גבינה מגורדת 50 ,גרם חמאה.
להרתיח את המים עם החמאה והתבלינים.
לתוך המים הרותחים לשפוך את הקמח
ולבחוש היטב, עד שהכל יורד חלק מדפנות
הסיר. לקרר מעט, להוסיף את הגבינה המגורדת.
להוסיף את הביצים ולבחוש היטב.
מרתיחים מים עם מלח ומרגרינה ולתוכם
מזליפים (עם כפית או עם שק זילוף) את
התערובת, בכמות של 2ס״מ בערך. מרתיחים
מעט, ומשהים עוד כ־ 5דקות בתוך המים.
מוציאים מהמים ומסדרים יפה על כלי־חרס
או זכוכית, מרוח בשמן. יוצקים סל
הנטיפים את הרוטב •בשמל״ ,מפזרים גבינה
מגורדת ונטיפי חמאה, ואופים ברגע
האחרון בתנור חם עד לצבע זהבהב.

טשולנט בריא? כי אפילו אם ההרגשה היא
אולי רק פסיכולוגית, היא בכל זאת מעיקה
מאוד.
התשובה פשוטה להפליא: אל תאכילי אותם
בטשולנט. הישראלי האשכנזי הממוצע
הוא חובב־בשר מושבע. ארוחה בלי בשר,
בעיניו, איננה ארוחה. הסיבה לכך נעוצה
במידה רבה בימי הצנע המפורסמים, כאשר
הבשר היה ־קר־המציאות, וכן בנוהגי־הא־כילה
שהביאו עימם יוצאי ארצות־המערב.
התוצאה: סוגי מזון רבים אחרים, המתאימים
ביותר לאקלים הישראלי, אינם בשימוש
במידה מספקת במיטבח הישראלי.
לעומת זאת, תושבי־הארץ המעורים ב־אקלימנו
— הערבים, ובני עדות־המזרח —
מכירים מהו תפריט אידיאלי: ארוחה קיי־צית
אופיינית כוללת למנה, גבינת־עיזים,
גבינה מלוחה והרבה ירקות ואבטיחים.

אין משקה ק?

**הוי התפריט הרצוי ץ קיבעת ה-
תזונאית ליליאן קורנפלד, שספרה הבישול
הטוב במזרח ומערב יצא בימים אלה
כבר במהדורה שנייה:
התפריט הקייצי חייב לכלול את המאכלים
הבאים:
בבוקר: סלט או מיצי פירות.
בצהריים: הרבה ירקות, מרק, או חמיצה
או מיץ־עגבניות.
בערב: סלט־ירקות, גבינות, ביצים.
לא פשטידות, לא עוגות, לא שומנים.
לא אלכוהול ולא סוכר. אל תשימי רוטבים
ותבלינים על בשר ודגים. אל תטגני ואל
תצלי.
והעיקר — הרבה מיצים טיבעיים, מרק־סירות
קר, חמיצות קרות, מיץ־לימון, תה

משקאות קלים המכילים סוכר — לא.
משקאות המכילים המתקה מלאכותית —
ודאי תדאי שלא. זה אינו רצוי׳ מבחינה
בריאותית.
עצה אחרונה זו קשה קצת לביצוע, למען
האמת: רוב המשקאות הקלים בארץ
מכילים כ־ 8עד 9אחוזים סוכר — כמות
קלוריות לא־מבוטלת. מדוע בעצם אין
בארץ משקאות קלים דלי־קלוריות?

ארוחה חמה -בדי בשר
^ צרני״המזון מקפידים השנה להתאים
את עצמם לקיץ הלוהט. מנה אידיאלית
לקיץ, יכולה להיות בשבילך, צלחת מרק,
העונה על כל שלוש הדרישות: היא מהתה
(המשך בעמוד הבא)

״ ונולס האשה

(ד חי €!3ה אז דסבר!

ו 0׳וט 0 1

91055

(המשך מעבר לדף)
ארוחה חמה, אינה גורמת להרגשה כבדה
— וכולה נוזלים. ואכן, יצרני־המרקים הציפו
למענך את השוק במרקים קלים במיוחד
לקיץ. חברת ויטה למשל יצאה במסע-
פירסום נרחב, שסיסמתו: קיץ קל. המטרה:
להנהיג במיטבח הישראלי תפריט מתאים
לקיץ, המבוסם על מנות־קרות, סלטים,
וסנדביצ׳ים, כאשר המרק מהתה את המנה
החמה היחידה. אחדים מהתפריטים אותם
מציעה החברה, במיסגרת המסע:
• מרק־אספרגוס נוסח אוריינטל, עגבנייה
ממולאה בסלט־ביצים, סלט־מלפפונים
עם שמנת, לחמניה, ליפתן־אגסים.
• מרק־עוף, כבד־קצוץ עם מלפפון־
חמוץ, גזר־חי עם מיץ־לימון, קרקרס, אבטיח
או פרי־העונה.
• מרק־פטריות, בקלה כבושה עם רוטב־מיונית,
סלט־מלפפונים, לחמניה, גלידה.
• 1מרק־גולש, סנדוזיץ׳ חזה־הודו מעושן
על לחם שחור, סלט־פילפל ירוק, ליפתן־
אפרסקים.
• מרק־עגבניות, גבינת־קוטג, סלט־ירקות
עם שמנת, לחם־שחור.

ארוחה שלמה -ממוצרי גבינה

ה א חיד ה
שאינה
שו קעת

***טח אחר שבו הישראלית מפגרת
|4/ד,וא — הגבינות. בעולם הרחב נוהגים
להכין ארוחות שלימות ממוצרי גבינה.
מציפים את השולחן בכעשרה סוגי גבינות
שונות, חמוצים, כמה מיני לחם ו־

איד!!

תקני
*לידה *

39|9יע
.מג׳יק־פרל״ זהו ההישג המדעי הג דו ל המקל
עליך את מריחת הלכה, תודות לאחידותם
המתמדת של פתיתי ה־ £*81ק.
״מג־יק־פדל״ מעניק לד ברק קריסטלי נהדר, בשלל גוונים,
כשהציפורן מכוסה כולה בשכבה אחת ואחידה.
היי זוהרת ואופנתית עם ״מגייק־פרל־
״דורה־גלוס״

כן, גם זו אמנות. הנת מספר
כללים:
+הגלידח חייבת להיות קשח.
מששי אותה בעת הקנייה, אם היא
רכה, אל תקחי אותה.
בקשי שיארזו לך אותה ב״
נייר־עיתון. הוא מבודד טוב, וישמור
על הטמפרטורה שלה עד
שתגיעי הביתה.
אל תכניסי אותה לתא־ה־הקפאה
יחד עם בשר לא מקורר.
קדרי קודם את הבשר בפריג׳ידר. אחרת,
יחמם הבשר את הטמפרטורה
בתא, יגרום לכך שהגלידה תתרכן.
כל הפעולות האלו נועדו
להגן על הגלידה מפני התרככות.
כאשר גלידת מתרככת וחוזרת וקופאת,
היא מקבלת טעם של גדג־רי־חול
בשעת האכילה.

קרקרס, סלטים פיקנטיים — ולידענים אמיתיים׳
גם יין מקורר לפי התקן. ארוחת
כזו היא גם קלה להכנה, וגם זולה יותר
מארוחה ״קלה׳ עם ארבעה סוגי פלטות
של בשר קר.
בארץ לא היה הדבר מקובל כל השנים.
ארוחות־גבינות היו נהוגות בישראל רק בין
דיפלומטים, טייסים, ובבתי־מלון, לתיירים.
רק לאחרונה החל הרעיון ניקלט בשיב־בות
רחבות יותר — בעיקר בגלל הגוון
הסנובי שהיה לו, אך גם בגלל מאמציהם
של היצרנים לדחוף את הנושא. מפעלי
שטראוס בנהריה, למשל, הדגימו השבוע
מיבחר מדהים של תפריטי ארוחות־גבינה,
מעשה־ידיו של ניקולאי המפורסם (ראה
מיסגרת) .כן עומדים הם לפתוח בקרוב
בוטיק־גבינות מיוחד, ראשון מסוגו בארץ,
ברחוב דיזינגוף בתל־אביב. יהיו שם יותר
סוגי גבינות משחלמת בכלל שקיימים בעולם.
ומה שחשוב יותר: יעמוד שם לרשות
הקונות מומחה מיוחד, שילמדן, בשלב ראשון,
מה זה בכלל גבינות.
אבל כן בוטיק לא בוטיק, עם גבינות
או בלי גבינות — דבר אחד את מוכרחה
לזכור, הקיץ:
לשתות.

עולס האשה
בגיל הטיפשעשרה, מצליח בנך להוציא אותך מדעתך תריסר פעמים ביום. תגובתך
האינסטינקטיבית היא: לשפוך עליו את כל מה שבליבך.
בבקשה -אין כל סיבה שתבלעי את זעמך. אדרבא, רצוי דווקא שתשפכי אותו

החוצה. השאלה הגדולה היא רק -איך?

את נ\11 סת 111 בנו?
דניאל ב! ה־ 14 הגיע הביתה מלא־זעם;
״הנהג האידיוט הזה של האוטובוס של בית־הספר,״
קצף .״הוא קרא לי אידיוט שלוש
פעמים.״
אמו של דניאל :״סתם ככה הוא קרא לך
אידיוט? בטח עשית משהו. מה כבר עשית
הפעם?״
דניאל, בצווחה, במלוא־קולו :״בטת, אני
עשיתי משהו. תמיד אני אשם. אף פעם לא
איכפת לד ממני — תמיד את מגינה על
הצד השני.״
ההורים כסנגורים
ך* שה לומר שאמו של דניאל נהגה
| /בפיקחות. כשנעו מסתבך בצרה, יש
תמיד מספיק מבוגרים מסביב הששים להשמיצו
— אותו ואת כל הנוער הפרוע של
ימינו. קטגורים לא חסרים. מה שחסר זה
סניגור טוב. ומי ימלא תפקיד זה טוב יותר
מן ההורים?
הורים רבים, רבים מדי, שוכחים דבר
פשוט זה. וחבל. כי כשאת מלמדת סנגוריה
על בנך, בעת סיכסוך, אין זה אומר שאת
מצדיקה את מעשיו. עורך־דין איננו מעודד
את הפושע, שעה שהוא מגן עליו. זכרי
זאת, בפעם הבאה כשבנך יסתכסך עם מישהו
— תעמדי לצידו. אחרי הכל, את אמו,
לא כן?
אמו של דניאל צריכה היתר, להראות לבנה
שהיא מבינה את רגשותיו — את כעסו,
עלבונו, השפלתו. בעת סערת הרגשות של
ילדך, חייבת תגובתך להיות שונה משל
זרים: זרים פונים להגיון. את צריכה לפנות
ללב. כדי להוכיח לדניאל שמבינים אותו,
היתד, אמו צריכה לענות לו אחת מן התשובות
הבאות:

#״זה בטח העליב אותך נורא, לא?״
#״אני יכולה לתאר לעצמי איך שהתרגזה
עליו.״
דויד בן ד,־ 17 התייצב לראיון כמועמד ל־מישרה
לתקופת החופש. הוא נכשל, ומישהו
אחר זכה במישרה. הנער חזר לביתו מאוכזב
ומדוכא. אביו הגיב בצורה מצויינת: הוא
הביע במילים ברורות את הרגשתו של בנו,
הוכיח לו בכך שהוא מבין לליבו.
אבא :״רצית מאוד־מאוד את. הג׳וב ההוא,

דויד :״אוהו, ועוד איד״
אבא: יוכמה שהתכוננת לראיון הזה.״
דויד :״כן, אבל זה עזר לי כמו כוסות־רוח
למת׳.
אבא :״איזה אכזבה קשה.״
דויד :״כן — אתה מספר לי?״
השתררה דממה קלה, ואחר משד דויד ב־כתפיו,
משלים עם גורלו :״אה, אין דבר.
זח לא סוף העולם. עוד אמצא לי ג׳וב
אחר.״

שגעה דרכים
לצרות
^ ודם אכיר של דויד, לוא היה פ-
חות שנון, יכול היה בקלות לקלקל
את כל העסק. איך? בכל אחת מן הדרכים
הבאות:
• בגישה הגיונית :״נו, אז מה רצית?
לתפוס תיכף את הג׳וב הראשון בחייך? ה־חיים
הם לא כל־כך פשוטים. אל תתפלא אם
תעבור חמישה או עשרה ראיונות עד שתתפוס
איזה ג׳וב.״
#בסיסמאות מנופחות :״טוב, אתה יו־דע
שרומא לא ניבנתה ביום אחד. אתה
צעיר עדיין, כל חייך לפניך• התעודד.״
• בשיטת קח אותי לדוגמה :״כשאני
הייתי בגילך, התכוננתי לראיון הראשון שלי
ברצינות: ציחצחתי את נעלי, הסתפרתי,
לבשתי בגדי״שבת; צריך לדעת איר לעשות
רושם על אנשים.״
• בהמעטת ערך ד,מיקרה :״טוב, אז מד,
יש? זר, סיבר, להיות מדוכא? אז מה אם
נכשלת בראיון? זה גם כן משהוז*

פרופסור גינות
בעמודים אלח מגיש לך ״עולם
חאשה״ פרק נוסף מסיפרו של
פרופיסור חיים גינות ,״נין חורים
לבני־חגעורים״ .בעיקבות ה-
הבלחח הסנסציונית של סיפרו
חראשון ,״בין חורים לילדים,״
זכח פרופסור גינות בארצות־חב־רית,
מקום מושבו, לתואר ״ד״ר
ספוק של הרגשות״ .חסיבח :
שיטותיו היעילות והמעשיות, בעזרתן
ניתן לכל אם ואב להתגבר
על הבעיות עם ילדיהם בעיות
הנובעות כימעט ללא יוצא-
מהכלל ממצבים ריגשיים.

רצוי לחדול מכך. תשובותייך ותגובותייך
חייבות להיות נייטרליות, לא לכלול הערכה.
במקום זה, נסי לזהות בתשובתך את ריג־שותיו.
הרי
מיספר דוגמאות לתגובה נכונה
בעת משבר ריגשי:
מספרת אם: היה זה הערב השלישי
ברציפות שאני ובעלי יצאנו לבלות —
דבר נדיר למדי אצלנו. היו לי עוד המון

אחרי הצהריים להחליק על הקרח. ואז חלתה
לפתע דונה בת ד 14 ורק בננו הקטן
יכול היה ללכת. דונה התרגזה ונעשתה
עצבנית, מתוחה וחסרת־סבלנות. רציתי להגיד
לה, :בדרך־כלל את היא ההולכת תמיד
עם אבא, ודוזקא אחיך הקטן נשאר בבית.
אז מה את נל־כך חמוצה אם קרה פעם
לה,יפו?״
אבל הצלחתי להתגבר על התגובה ה

בשיטת הצרה איתד היא הצרה
איתך היא שאינך יודע לדבר עם בני־אדם.
אין לך הופעה מלאת־ביטחון. אתה נעלב
בקלות רבה מדי.״
#רחמים עצמיים :״באמת שאינני יודע
איך לנחם אותך. החיים הם כל־כך עניין
של מזל. יש כאלה שיש להם את כל המזל
בחיים. הם מכירים את כל האנשים הנכונים.
אנחנו לא כאלה, מה אפשר לעשות?״
#בשיטת הנחמה־בעלמא :״אין דבר, הכל
לטובה. אם החמצת את האוטובוס,
יהיה תמיד אחר אחריו. אולי זה דווקא למזלו
שלא קיבלת את הג׳וב הזה• אולי ה־ג׳וב
הבא יהיר, יותר טוב.״

מתיחת-ביקורת ;
הגישה החדשה
םאת אם ממוצעת, הסיכויים הם ש-
^ כל דבר שאת אומרת לילדים כולל או
תוכחה, או דבר־שבח.

דברים להכין לפני שעמדתי לצאת כדי לפגוש
את בעלי בתיאטרון. הילדים השתמטו
מלעזור לי. היינו כולנו מתוחים ועצבניים.
התחשק לי לתת להם מנה כמו שצריך,
אבל התאפקתי, ואמרתי בשלווה:
״ד,מממ עושה רושם שאינני זוכה
להרבה עזרה כאן הערב, מה? נדמה לי
שאתם לא כל־כך מרוצים מכך שאני ואבא
יוצאים השבוע כל־כך הרבה. הייתם שמחים
לוא הייתם יכולים לבוא איתנו, נכון?״
שלושתם התחייבו במבוכה, ולא ענו.
אולם תוך שניות מועטות נשתנתה האווירה,
וכולם החלו משתפים פעולה.
^ האם ובתה בת ד,־ 13 עומדות ושוטפות
כלים במיטבח.
דורה :״אוף, אני כל־כך עייפה.״
אמא :״כן, היה לך יום קשה היום.״
דורה :״והלימודים היו כל־כך משעממים,
זוועה.״
אמא :״כן, היו לכם המון שעות היום.״
דורה :״כן, והמורה כל־כך איטית, להשתגע.
יש לה קול כזה חדגוני.״
אמא :״כן, חשבת בטח שזה לא ייגמר
לעולם, נכון?״
דורה :״כן, נכון מ אוד ...אבל אין דבר,
עכשיו אני מרגישה יותר טוב.״
דיווחה אם אחרת:
בעלי תיכנן לקחת את הילדים ביום א׳

אינסטינקטיבית הזאת. במקום זה, זכרתי
שרצוי לזהות בקול את רגשותיה, במקום
לנזוף בה. אמרתי, :זה באמת קשה להישאר
חולה בבית, כשאבא ואחיך הולכים
לבלות.׳ היא הנידה ראשה בעגמומיות.
המשכתי, .השתגעת בטח ללכת איתם, נכון?׳
,כן,׳ ענתה לי באנחה עמוקה, ותיכף אחרי
זה השתנה מצב־רוחה מהקצה לקצה
והיא שקעה בקריאת ספר.
כשדברים משתבשים, אין זה הזמן המתאים
לתאר בפני בן־הטיפש־עשרה את
אישיותו או תכונותיו. כשאדם טובע, מנסים
קודם כל להוציא אותו מהמים, לא
מתחילים ללמד אותו לשחות, או לבקר את
חוסר־זהירותו, או לשאול אותו למה לא
דאג בשעתו ללמוד שחייה. נותנים לו עזרה
— וזהו זה.
ביקורת מצד ההורים אינה שווה כלום,
ברוב המיקרים. היא מולידה רק התנגדות,
כעס, ורצון לנקום בבנים — כאשר בן
טיפשעשרה סופג ביקורת ללא הרף, הוא
מתחיל להאשים את עצמו, ולמצוא מיגרעות
באחרים, הוא מאבד את ביטחונו העצמי —
ואת אמונו באחרים. והמצער ביותר הוא —
שרובה של הביקורת היתד, בכלל מיותרת.
כשאנחנו טועים בדרך, בשעת טיול במכונית,
איננו אוהבים שמישהו ישאל אותנו :
״למה לא הסתובבת בפנייה הנכונה?״
(המשך מעבר לדף)

את כועסת על 3נך*
(המשך מעמוד )31
״לא ראית את השלט?״
״אינך יודע לקרוא?״
״אולי אתה צריך משקפיים, לא?״
ביקורת חיובית — יש לה מטרה אחת
ויחידה: להראות מה יש לעשות כדי לתקן,
ולא כיצד להעליב מישהו אישית.
ביקורת שלילית, לעומת זאת, אינה ביקורת
כלל. היא אוסף עלבונות. הצרה היא,
שאוסף זה ניפלט מהפה לפני שחושבים על

אבל בין הורים לנערים, אסור שדבר כזה
יקרה. סארקאזם וליגלוג מולידים בילדך
שינאה• השינאה באה לביטוי בפנטאויות של
נקמה, ואלו יוצרים בו רגשי־אשמה.
לפיכך זיכרי: נוצרה בעייה? הקפידי על
שני חוקים:
#לעולם אל תתקפי תכונות־אופי.
#טפלי רק במצב שנוצר, לא כמעורבים
בעניין•

איך לכעוס -
בלי להעליב
ך * וריס רבים לאין ספור חושבים ש!
| כעם הוא דבר רע, רגש שחייבים להתגבר
עליו ולבלוע אותו. הם מחנכים גם
את ילדיהם, מינקות, לכבוש את כעסם ול־התבייש

אין טעות גדולה מזו: הכעס הוא רגש
לגיטימי, בדיוק כמו עייפות.
מאות מיליוני הורים בעולם אינם יכולים
לשגות — והם כולם כועסים על ילדיהם
מפעם לפעם.
כשאת מביעה את כעסך, את משרתת מטרה
חשובה: את מגלה שאיכפת לך. כשאינך
כועסת, פירוש הדבר שאת אדישה.
ואם את אדישה — סימן שאינך אוהבת. ואין
דבר נורא מזה לילדך — להגיע, בגיל
רגיש זה, למסקנה שהוריו אינם מתעניינים

מי שאוהב, אינו יכול להימנע מלכעוס.
אולם אין פירוש הדבר שהנער חייב להיות
מוצף נחלי חימר, וקצף יומם ולילה. פירוש
הדבר הוא, שהנער יכול רק לצאת נשכר

מכך, שהוריו יכעסו וישימו גבול להש־תוללותו
באיזו נקודה•
מאוד לא רצוי להיות סבלני מדי עם בני־הנעורים
שלנו. כאשר את חשה בגל זעם
גואה בקירבך, ואת רוצה להתפוצץ, אבל
מצליחה לבלוע זאת, תהיה התוצאה שהבן
או הבת יראו בכך צביעות, לא טוב־לב. כשאת
כועסת — תכעסי, אל תסתירי זאת.

כועסין
^ עיקרון הוא פשוט מאוד: עלייך להן
§ כיר בעובדה שמותר לך לכעוס כמה
שמתחשק לך — ללא כל הרגשות אשמה.
אך בתנאי אחד: שלא תעליבי את הצד השני
באופן אישי. יש כמה שיטות להבעת
כעס.
הראשונה היא הבעת מורת־רוח — כקביעת
עובדה. כשג׳רי בן ד,־ 15 מתחיל לתופף
במזלגו על הצלחת, יש לומר לו :״הקול
הזה מפריע לי מאוד.״ הסיכויים הם שג׳רי
ימשיך לתופף שניות מספר, ויחדל לו.
אולם לעיתים מתפרץ זעמך כלבה גועשת.
במיקרים אלו, עשי את הדברים הבאים:
תארי במילים — כועסות ככל שיתחשק
לך — את מראה עינייך.
תארי את ריגשותייך.
אמרי מה שיש לדעתך לעשות.
אל תתקיפי את הבן או הבת שגרמו ל־כעסך•
ג׳והן
בן ה־ 17 ביקש מאמו לקבוע לו תור
לרופא־שיני׳־ם — ולא הופיע. אמו, שהתרגזה
על כך. הודיעה לו בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים :״תדע לך שאני כועסת
נורא. העמדת אותי במצב אידיוטי.״
תגובה זו עדיפה בהרבה על התקפות
אישיות על שבחנותו וזילזולו של ג׳והן, או
על נסיון לעבור בשתיקה על הכעס.
כן, אין זה קל לכעוס בלי להעליב. לאדם
המודרני, להורה המודרני — זה ממש נגד
הטבע.
אבל זוהי חובתנו ללמוד לעשות זאת, אם
ברצוננו לדעת לחיות עם הכעס — מבלי
להרוס את אלה שאהבנו.

המיפלצות טלי
לפעמים הם מקבלים התקפת־הלשנות, ה־מיפלצות
שלי — ואז זה כמעיין־המתגבר.
כולם מלשינים על כולם, והדברים שמתגלים,
מה שהולך אצלי בבית מתחת לאף
— אפשר להזדעזע ממש.
בפעם וזאחרתה שזה קרה, רק אני נכ־זז״ח
<01ו 8
״סקול פלפ״
קצף במיכל
ספריי. מיוחד
לעור יבש.

ח ) 3ו81) 01 8101

״סקול ריצ׳טן״
ללא שומן.
מיוחד לעור
רגיל או
שמנוני.

צט 81) 01 ? 6 3
133ל 1ג ח 8 6

ללא שומן
במיכל ספריי. קרם מיוחד
לעור רגיל
לעור רגיש
או שמנוני.

81) 01
מיוחד לתינוקות ופעוטים באריזת
שסופרת.

)* :צויד

שירות ידיעות אזרחי
בהנהלת:

ץ נ 834

יהודה טיננבוים

חקירות • בילוש •
£ימור כתובות מבוקשים
גבית חובות, עקובים
דיזנגיה 155 טלפון .240292

שהגדולה תלן בעיקבותיה?
״השתגעת?״ הסתערתי עליה.
פת פרצה הילדה בבכי :״בחיי, כל החיים
אני לא אדבר יותר עם המלשינה הקטנה
הזאת. לא רק שהיא זאת שפיתתה
אותי לטפס לארון ולהוריד את השקדים,

מה שהולך לפעמים בב>ת הזה
נסת בצהריים הביתה, מקבלת רוני בת ה־11
את פני בהכרזה:
״אמא, תדעי לך שדנה ביקשה סוכריות.
ולא רק זה — היא אפילו רצתה שאני לא
אספר לך.״
תקעתי בדנה מבט חמור. היא יודעת,
הארטיסטית הזאת, שאני לא מרשה לה לזלול
סוכריות כל היום. אולם זאת לא
חיכתה שאפתח את פי. במקום זאת פתחה
היא ראשונה את פיח:
״מי, אני ביקשתי סוכריות? אמא, שלא
תאמיני לה. לא ראיתי שקרנית כזאת בחיי.״
בגיל
שש, אני אומרת לכן, הן מסוגלות
לשקר בפרצוף כזה תמים, שאינן מסוגלת
כבר להאמין שזה שקר, אפילו כשאת יודעת
שזה שקר.
״הוי, אמא,״ הכריזה רוני בבוז ,״את לא
רואת שהיא משקרת?״
״רמאית,״ השיבה הקטנה בביטחה. אין
לה שוס יראת־כבוד כלפי אחותה הגדולה.
אינני יודעת מה יהיה הסוף. היא פנתה
אלי:
״אבל אס את רוצה לדעת מה באמת
קרה, אז אני אגלה לך: רוני אכלה את כל
השקדים מהארון שבמיטבח.״

הסתכלתי ברוני נדהמת: זה שהפספוסית
תנסה להיות ארטיסטית — מילא: אבל גם

ולא רק שהיא אכלה את רוב השקדים אחר־כך,
ובקושי נשארו לי כמה — אז עכשיו
היא עוד מלשינה, הנבלה הזאת?״

ונול האשה
כאשר אליזבט מלכת אנגליה הופיעה לראשונה בטלוויזיה
הבריטית נזדעזעה שם כל הארץ: האנגלים החליטו שמלכתם
לא נראתה חתיכית במידה מספקת -ועל־כן סירבו לעבור על־כך
בשתיקה.
ים של מכתבים, מאמרים, תלונות והצעות הציף את מערכות
העיתונים, הרדיו והטלוויזיה. אופנאי־הצמרת -וגם לא הצמרת
-נזדרזו להגיש את חוות־דעתם המיקצועית: מה לעשות כדי

לשפר את הופעתה של המלכה ולהלבישה בבגדים שיהלמו אותה.
הישראלים, מסתבר, אדישים יותר לשאלה כיצד נראית ראש־הממשלה
שלהם: או שלא איכפת להם -או שהם חושבים
שהיא מושלמת.
בעיקבות מסע־הקניות שערכה ראש־הממשלה בחנות ״אתא״
בתל־אביב לפג׳ שבועיים, פנתה מערכת ״עולם האשה״ אל
מיספר אופנאי הצמרת של ישראל, הציגה בפניהם את השאלה :

א*ו רזו וורנ*ש 08 מעה?
מירי שפיר:
מעצבת־האופנה של כל־בו שלום בתל־אביב
מציעה:
חליפה קייצית מבד חלק (ראי ציור) ,בצבע
טורקיז־כהה או ברונזה. מתחתה חול־צת־משי
מנוקדת, בגוזן תואם אך עליז. בד
משובח, לא קמיט, תפירה מעולה. כל הפרטים
הקטנים, כגון כפתורים וכדומה, חייבים
להיות מיוחדים במינם.

* ג׳רי מליץ :
תלבושתה של ראש־הממשלה היא, עבורה,
מושלמת. לדעתי, היא אינה זקוקה לא
לשיפורים ולא לשינויים. היא לבושה כיום
והיתד, לבושה תמיד — בצורה ההולמת
אותה ביותר.
ישנם שני סוגי שינויים: שינויי גיל ושי־

נויי מקום. אשר לשינויי גיל, הם אינם
באים בחשבון. איש לא יציע ברצינות להלביש
אשה כבודה כזו בתלבושת של
חתיכה צעירה.
אפשרות שנייה היא לשוות לגולדה מאיר
הופעה מהודרת יותר, בנוסח נשות החברה
הגבוהה בעולם הגדול.
גם אפשרות זו פסולה בעיני: גולדה איננה
אצילה אירופאית. היא אשד, ישראלית,
ישראלית עממית. למרות מעמדה הרם, היא
אשד, פשוטת־הליכות, ללא גינוני־מלכות. לדעתי,
החליפות והשמלות המקובלות עליה
כל השנים הן אידיאליות לדמותה זו. יותר
מזה: על־אף ת1זי־פניד, הגבריים, הנוקשים,
ותיסרוקתה החמורה, מצליחים בגדיה אלו

הגברי של גולדה. החיטוב הנוקשה הזה לא
הולך בד־בבד עם שמלות קוקטיות.

לכן הייתי ממליץ לראש־הממשלה ללבוש
חליפות קלאסיות כבדות, ולגוון אותן בעיטורים
דקים בלבן או קרם, או בצווארון
קלאסי, בצבעים אפור או קרם גם כן,
כדי שהניגוד בין הבגד לצוזארון לא יהיה
חריף מדי. לערב, הייתי ממליץ עבורה שוב
על חליפה קלאסית כהה, אולי בלורקם עם
עיטורים בזהב או כסף. סיכה מוזהבת
ומעוטרת באבני־חן, צמודה לדש, תוסיף
כאן המון.
לדעתי, עשויות גם שמלות בשני חלקים

האופנאי המציעים
ג׳רי מליץ, בן הדור השני
של אופנאי ישראל,
השומר על מקומו בצמרת
זה מספר שנים.

יצחק אדלר, גם הוא בן
הדור השני של אופנאי
הצמרת, בעל בוטיק
בדיזנגוף, עומד לפתוח
בימים אלה בוטיק נוסף.

מליץ

אדלר

מירי שפיר, בת
הדור הצעיר, ה
שלישי, של אופ
נאי ישראל, מע
צבת אופנה בכל בו שלום ב
תל־אביב.

יאיר גליקסון, בן
,24 הוא בן הדור
השלישי של
אופנאי ישראל.

שפיר

גליקפון

הצעת גליקסון ״״״דו!

דגם שלו מבלי לראות כמובן את הצעתה
של מירי שפיר — ובכל זאת יצר מוצר דומח.

לשוות לה נימת־חן נשית.
ומה יותר מזה אפשר לדרוש מבגד?

הצעת שפיו דגי

פה אלגאנטיות ונוטה לשפר את גיזרתה של
ראש־הנזנזשלה על־ידי שני הקווים לאורן.

יצחק אדלר:

הבגדים אותם לובשת ראש־הממשלר.
כיום הם הרע במיעוטו, פחות או יותר.
גולדה היא אשר, שקשה מאוד להתאים לד,
דגמים צעירים. זו אינה שאלד, של גיל,
אלא של טיפוס. יש טיפוסי נשים, שעל אף
גילן הגבוה, ופנים חרושוודקמטים, תיראינה
יפר. מאוד בבגדים קוקטיים וצעירי-
מראה. דוגמה קלאסית לכך היא קוקו שאנל
המפורסמת, היכולה להרשות לעצמה להופיע
בחליפות מצועצעות וחולצות עם וולא־נים
מקושטים — דבר שלא בא כלל בחשבון
לגבי ראש־הממשלה שלנו.
הסיבה לכך נעוצה בעיקר בקלסתר־פניד.

להחמיא לגולדה הרבה יותר מהחצאיות אותן
היא לובשת כיום, שהן באורך מקסי
ונראות ארוכות מדי עליה. אידיאליות, לדעתי,
היו שמלות־קיץ בהדפסות פירחוניות
כהות, גם הן עם צווארון קלאסי ושרוול
שלושת־רבעי.

לולה בר:

ראש־הממשלה איננה מתלבשת בצורה
באותה: הופעתה חמורה מדי, לא מחמיאה
מספיק לנשיותה. הדבר בולט במיוחד בגלל
התפקיד הגברי שלה.
כללית, היא מרבד, ללבוש שחור יותר
מדי. היד, רצוי גם פחות מהחליפות שלד,
ויותר שמלות. היא יכולה להיראות הרבה
יותר טוב לדעתי. אולם אינני יכולה ממש
לתכנן עבורה הצעה לבגד מבלי לראותה.
כדי להלביש אותה כיאות, הייתי צריכה

להיפגש עימה, להכיר את אופייה, את התנהגותה,
כיצד רואה הי א את עצמה —
כדי שכל הדברים האלה ישתקפו בבגד.

*איד גביקסוו:
בן הדור־הצעיר של אופנאי־ישראל, מציע:
שימלת־ספורט אלגאנט, באורך עד מתחת
לברכיים (ראי ציור) ,למטרוח־ייצוג.
לאורכה, עד מתחת למותניים, שני תפרים
מודגשים, להצרת הגיזרה הרחבה, עם
הדגשה קלה על המותן, לפי רוח־האופנד.
כיום. שני כיסים וחגורת עור. יש בדגם
שמץ שובבות, המתאים לאופייה התוסס
של ראש־הממשלה.
בד השימלד, חלק ובהיר, לצווארה, מחרו־זת־הפנינים
החביבה על גולדה.

גאנגסטריזם !

1 1ע ם

(הסשן מעמוד ) 11

לרחצה לאחר הגלוח מ הנ ה ומרנינה לשפת הים !
לכל עונות השנה
לאחר עבודות הבית -
ב שבילה;
לאחר הגלוח ־

בשבילו.
שומר על עור חלק
וגמיש.

מי ק טיפ ה •!לוטה׳
לעור בריא וחלק -
למצב רוח טוב.
לו ולסביבתו

סבון •ולוטה• -עם
קרם יופי מעדן ובושם
מק סי ם! נפלא! סבון
כזה עוד לא היה!
עבורה עבורו
עבור הילדים

קרם חדי ש לשזוף
״!לוטה־ בשפופרת
נוחה ונאה. לשזוף
אחיד -חום נאה -
נעים וספורטיבי
למראה !
לכל בני המ שפחה !

בינג־ליניאל

סרטי ״המאה ה שלו שים״/הסתדרות הסטודנטים
מציגים :
סרטו הנועז של דוד אבידן

וויל ס

החיסתודיו

הכול אפשרי
בהק רנו ת־ לל א־ ה פ סק ב ש טח הקאמ פו ם הירו של מי, עם
הצופים, גםה שבו ע וג םבש בו ע הב א:

הופיע!

גליון מס׳ סג

הופיע!

ת שו בו ת אבידן ל ש אלו ת

ביו ם ה 1 2 /ביוני, ב ש עו ת 3— 11 בצו הריים, ב אול ם וייז, ה אוניבר סי ט ה
ה עברי ת, ק ריי ת ה אוניב ר סי ט ה, ירו שלי ם.
* ביו ם ה׳ הבא 1 0 ,ביוני, ב או תן ש עו ת, ב או תו אולם.
ד מי־כניס ה ( ל כי סוי ה הו צ או ת בלבד) 1 :ל״י( ,כל ה ה כנ סו ת מו קד שו ת ל מי מון
עו ת קי םלפס טיב לי ם בינל או מיי ם).

ו־רזון ר״סזראקסיבור״וגירז?!•91111

התוכן:
מחקר הטלפתיה בברית המועצות
היפנוזה ופשע
ריפוי רוחני
חלומות ואסונות
__,להשיג בכל הקיוסקים.

הכני ס ה מו תרתגם לל א־ס טודנ טים, ב תנ אי שגילם עול ה על ( 16 הצנזורה).

ב ק רו ב יתחד ש מסע־הד,קרנות של ״ ה כול אפ שרי״ ב מ קו מו ת שונים בארץ:

ה מ חי רלא רב עהק רנו ת ר צו פו ת, בלי נו כ חו ת אבירן, אך כו ל ל מקרין ו מ קרן)
( ב תל־ א בי בוס בי בתה אין תו ספת הו צ או ת־ ת חבור ה).
150ל

ה מ חי רלא רב עהק רנו ת ר צו פו ת, כו ל ל נו כ חו ת אבידן ו ת שו בו תלשא לו ת —
2 5 0ל ״י.
ה מ חי רלש תי ה ק רנו תבלבד ( בלי נו כ חו ת אבידן, אך כו ל ל מקרין ו מ קרן) —
1 00ל ״י.

מספר מוג ב ל של עו ת קי ם, לגו פי ם וליחידים, ב מ חי ר 500ל״י ה עו ת ק (בלי ה ע בר ת
ז כויו ת) — מוצע ל מכי ר ה.

ח ל חו ד

ד ד דז ג ר.

רוצה? מי יוס פ>קגיק
ארצי משותף
עס חבורת צעירים קטנה, בימי
שישי—שבת 4—5 ,ליולי הקרובים,
בתכנית פיקנטית. בנים/בנות
17—25 בלבד

יפנו לת.ד 28014 .תל־אביב

ל״יום פיקניק

חדלה המשטרה לטפל בעניין. הלך יהודה
פרנס והגיש צו על תנאי בבית־הדין הגבוה
לצדק נגד שר־הדתות, מועצת בתי־העלמין
והחברא־קדישא של עדת הספרדים, שיבואו
וינמקו מדוע לא יבוטל הרשיון שניתן לחברה
לעסוק כחברא־קדישא בבתי־העלמין,
לנוכח הרם המצבות המבוצע בידי אנשיה.
הטענה העיקרית בבג״ץ היתד : .תפקידה
של החברא־קדישא מסתיים בקבורת הנפטר.
כשמשפחה קונה חלקת־קבר עבור נפטר
היא נהפכת לבעלים שלו. אין שום אסמכתא
חוקית להתערבות החברא־קדישא או
לדרישה מצידה להצטייד ברשיון לשיפוץ
הקבר.
״החברא־קדישי גובה ס/ס 10 מההכנסות
ברוטו של קבלני המצבות, ולכן היא מעוג־יינת
שמחירי המצבות יהיו גבוהים ככל
האפשר, על־מנת להגדיל את הכנסותיה,״
נטען בבקשה לבג״ץ.
כן טען פרנס כי החברא־קדישא הקימה
מצבות משופצית על מקום קבורתם של
אנשים אחרים. כך למשל, הוקמה מצבה
המיועדת להנציח את זכר דניאל אלקלעי
על קיברו של גדליה בן בונה נחמיאם ז״ל.
בבג״ץ צויין גם ששר־הדתות טען, כשפנו
אליו להתערב בעניין, שאינו רואה את
עצמו בר־סמכא לקבוע באם מותר או אסור
לחברא־קדישא להרוס קברים בבית־עלמין.
כאשר הוגש הבג״ץ נחרו שר־הדתות.
שכן בבירור היד. מתברר ודאי שהתקנות
שהתקין, לפיהן רשאיות חברות־הקדישא לגבות
אגרה של 25ל״י, תמורת כל מצבה
משופצת בהר־הזיתים, אינן חוקיות. משום
כך הופיע סגן פרקליט־המדינה, יורם בר־סלע,
בפני בית־הדין העליון וטען, :לסב־סוף
נושא הדיון עשויות להיות השלכות
בתחומי המשפט הציבורי, ולא כפי שסברו
עובדי משרד־הדתות עד כה, שהמדובר הוא
בסכסוך פרטי. לכן הסכים שר־הדתות שהוא
והסרים למשמעתו יבדקו את העניין
מקרוב ואם ימצאו שיש צורך בדבר, ישמעו
אף את דברי העוררים.
ביזנס פרטי
** ל סמך החלטה זו בוטל הבג״ץ.
> אולם שר־הדתות נמנע עד כה מלברר
את פרשת הריסת המצבות, תוך התחמקות
גלוייה ונסיונות להשתיק את הפרשה.
אלא שלא ניתן עוד להשתיק את השערורייה
ולשמרה בסוד. למרות כל הלחצים
והבקשות החליט היועץ־המשפטי לממשלה
לפני שבוע, שלא לעכב את ההליכים המשפטיים
נגד הורסי המצבות, ובעתיד הקרוב
יחלו להתברר המשפטים הפליליים שהוגשו
נגד אנשי הדזברא־קדישא לעדת הספרדים
בגלל הרס וחילול מצבות על הר־הזיתים.
דוד
סיטון, הבוס של החברא־קדישא הספרדית,
מכחיש את כל עניין הרס המצבות,
.אנחנו לא הרסנו מצבות,״ אמר סימון
,״אנחנו רק מנענו להקים מצבות.
זהו אחד השקרים הגדולים ביותר שאנחנו

הורסים מצבות. בסך־הכל מינינו שומרים

למנוע הקמת מצבות ללא רשיון.״
כשנשאל סיטון מדוע לא פנה לבית־משפט
להוציא צווי־מניעה נגד מקימי המצבות
ללא רשיון במקום להרסם, השיב:
,עד שאני אלך לבית־המשפט ואוציא צו־מניעה,
זה יימשך ארבע שנים. זה עניין
של דורות על דורות, ובינתיים ימשיכו להקים
לי מצבות.״
הסביר סיטון :״זאת גוזמא להגיד של-
חברא־קדישא שלנו יש רווחים. אין לנו
פרוטה בכים. יש לנו חוב של 17 אלף
ל״י בבנק. זה מפני שאנחנו מפרישים חלק
מהכסף למילגות ולמוסדות שהעדה מקימה,
כמו בית־המדרש שהקמנו בעיר העתיקה.
אבל כל מה שהחברא־קדישא נותנת זה רק
טיפה בים ממה שצריכים. יש לנו הכנסות
נוספות, מהקדשים ומתרומות.״
בדבריו אלה הודה סיטון עצמו שלחב־רא־קדישא
יש הכנסות אותם היא תורמת
למפעלים אחרים של ועד העדה הספרדית.
נשאלה השאלה מדוע צריכים משפחות הנפטרים
לממן בכספם את מיפעליד, של קבוצת
עסקנים, ויהיו חשובים עד כמה שיהיו?
ביזיון
המתים ומשפחות החיים בידי ה־חברא־קדישא,
הגאנגסטריזם שהשתלט על
בית־הקברות, ונסיונות הטישטוש של שר־הדתות
בפרשה זו, מוכיחים בפעם נוספת
כי שירותי־הקבורה בישראל חייבים לעבור
לרשות ממלכתית. יש להוציאם פעם אחת
לתמיד מחברוות העסקנים הדתיים למיניהם,
ההופכים אותם לביזנס פרטי, תוך התעלמות
ממצוות הדת והמוסר האנושי, שאותם
הם מתיימרים לייצג.

כשהרמן המת בו ד ד שופך א ת ליבו על מוסיקה, ה צלח ה1 ,שי וכל ה שאר
כשהגיע לנמל התעופה בלוד, לא התנפלו
עליו אלפי נערות צרחניות. במלון שרתון
בו התאכסן, יכול היה להתפרקד בשקט על
כיסאות־השיזוף הפלאסטיים, וליהנות ללא
הפרעה מקרני השמש. גם בהופעות לא היה
צורך במשמר סדרנים מוגבר, משום שאף
נערה לא עשתה מאמץ מיוחד להתפרץ אל
הבמה, או למשוך את תשומת ליבו.
רק נערה אחת, בעלת גוף חטוב להפליא
ותווי פנים שאינם נופלים כיופים משאר
נתוניה, ליוזתה אותו בכל שהלך. זוהי
מירי שטראסר, כיום מירי נון, אשתו מזה-
כמה־חודשים של פיטר נון, המוכר לכל
מעריציו בשם הבמה שלו — הרמן.

חברי להקת המתבודדים של הרמן, אינם
מתבודדים מזה זמן רב. כל אחד מארבעת
חברי הלהקה כבר נשוי. הרמן היה אחרון
המתבודדים .״לפני שפגשתי את מירי,
חשבתי שלעולם לא אתחתן,״ הוא אומר

יפה ומיכל
לפעמים נדמה שהסיפורים המרגשים מתקופת
מלחמת־ששת־הימים, ומימי הכוננות
שקדמו לה — לא ייתמו לעולם. אחד מהם,
שהתרחש שעות מעטות לפני המלחמה, חזר
והרטיט לבבות רבים בשבוע שעבר, בערב
שירי מלחמת־שש־היטים, שהתקיים בהיכל
התרבות בתל־אביב.
הסיפור החל בערב המלחמה, נאשר יפה
(זמרת שלושת־המלחסות) ירקוני נסעה לבדר
את החיילים שישבו במוצבים בדרזם
הארץ. בדרכה התעכבה במחנה צבאי, במרכז
הארץ. באותו מקום ניהל המלחין יוסי

כיום .״רציתי להיות תמיד חופשי. אבל
לבסוף נפלתי. התחתנתי והנשואין חוללו

הנער מן
הדלת הסמוכה

ארק הרמן חייב להתרגל לאורח/חיים
חדש ולמחשבה חדשה עם נשואיו,
אלא גם, ובעיקר, מאות אלפי מעריציו
ומעריצותיו. כי מהיום בו החל את הקאדי
יירה שלו בעולם הפופ, לפני כשש שנים,
ראו בו הכל דמות של ״מותק־של־האמא״,
או, כפי שמכנים זאת באנגלית, הנער־מן־
הדלת־הסמוכה.
רעמת שערו הבלונדי היתד, גולשת ברי-
שול־מתוכנן על עורפו ומיצחו, חיוכו גילה
תמיד שני טורי שיניים צחורות, אם כי לא
ישרות וכל הפיזמונים שזימר היו קלילים
ושובביים, כאלה שהתחבבו על מבוגרים
וצעירים כאחד.
על תדמית זו הירבו אנשי הפירסומת
של הרמן לשמור מכל מישמר. את השנים

חומן ואשתו מיו׳ בתדאביב

שנוספו להרמן בגילו, הם השתדלו לעצור
על־ידי כללי התנהגות שהוכתבו לו, ועל־ידי
אופי הפיזמונים שנכתבו למענו. על
הצלחתו של החלק האחרון, המוסיקאלי,
חייב פיטר תודה לאדם אחד — מיקי מוסט.
בתקופת הרוק־אן־רול היה מיקי זמר ב־דרום־אפריקה.
כאשר מת המיקצב, עבר ללונדון
והפך לאחד המלחינים ובוררי־הרפר־טואר
המוצלחים ביותר. תפקידו הוא לבחור
עבור הרמן את הפיזמונים הנראים לו
בלהיטים בטוחים, ולפקח על הפקתם עד
צאתם לשוק 12 .תקליטי הזהב שקיבל הרמן
עד היום, מעידים על כישרונו של מיקי,

ק* דמן הוא יליד עיר־ר,תעשייה מנצ׳סטר
ן | שבאנגליה. אולם את מרבית השנה הוא
מבלה בארצות־הברית, שם מרוכז קהל מעריציו
הנלהב ביותר .״האמת הפשוטה היא
שאמריקה היא שוק תקליטים הרבה יותר
גדול מאשר אנגליה,״ הוא מסביר לכל אלה
הטוענים נגדו על שעזב את ארצו, כדי

ואלד שירה בציבור עס החיילים.
כאשר גמר את תפקידו ויצא עם יפת
למוצבים שבדרום, הראה לה, אנב נסיעה,
שיר שמצא בעלון של צה״ל. היה זה מכתב
בחרוזים, אותו כתב איש מילואים לבתו
בת השלוש, מיכל. יוסי התאהב ב־

ששת־הימים, עמדה יפה לשיר אותו שוב
בהיכל התרבות.
דקות אחדות לפני שעלתה לבמה, ניגש
אליה אלמוני ושאל: את זוכרת אותי? יפת
השיבה: מוכר, אבל לא זוכרת מאיפה. אז
אולי תכירי מישהי אחרת — אמר והציג

לא פחות מאשר על קסם הבמה של הרמן.

נושא להערצת
מבוגרים ונוער

ובנו. זוהי מינל...
שיר, חיבר לו מנגינה, ואגב נסיעה לימד
את יפה לשיר אותו.
כאשר הגיעו למוצב בו עמדו להופיע,
סיפרה יפה לחיילים כיצד למדה את השיר
לפני דקות אחדות, ושרה להם אותו. נאשר
סיימה את שירתה, קם אחד מחיילי המילואים,
יוסף צור, והודה בהתרגשות .״אני
אביה של מיכל,״ אמר .״ואני כתבתי את
מכתב־השיר
באותו מעמד הוציא צור תמונה של בתו,
נתב עליה הקדשה ומסר אותה ליפה. שנתיים
עברו, השיר הושר על־יד זמרות
רבות ובשבוע שעבר, בערב שירי מלחמת־

בפניה ילדה בת חמש. אז נזכרה יפה מייד
— מיכל.
״הבטחתי לה שאם היא תישן אחרי־הצה־ריים
— אקח אותה לשמזע אין את שרה
עליה,״ הסביר האב. יפה נימעט ולא היתה
יכולה לעצור בעד דמעותיה. היא העלתה
את מיכל על הבמה, הציגה אותה בפני
האלפים שמילאו את האולם, וסיפרה את כל
הסיפור.
ומי שראה ממחטות נשלפות מתון הכיסים,
יכול היה להיות בטוח שהן לא נועדו
למחות את הזיעה. ני בהיכל התרבות יש
מיזוג אוויר.

לרעות בשדות זרים.
הצלחה של להקה אנגלית באמריקה, היא
דבר נדיר. כיצד הצליח, איפוא, הרמן הקטן
להגיע לפופולאריות שכזאת בארצות־הברית?
יש לו הסבר לכך :״אנחנו הגענו לאמריקה
לראשונה מייד לאחר שד,חיפושיות ביקרו
שם בפעם הראשונה. אז היה באמריקה גל-
אופנה של להקות אנגליות. אנחנו והאבנים
המתגלגלות, שבאו מייד אחרינו, הצלחנו
לקפוץ עליו, וכל מי שבא אחרינו
כבר הפסיד את הגל
את הרמן לא קשה היה להעריץ, משום
שלכולם היה קל להזדהות עימו. הורים
ראו בו ילד טוב וחביב, נערות ראו בו
אליל חלומות בלונדי וחייכני והנערים ראו
בו מישהו בדמותם. מישהו שעם קצת מאמץ
— אולי גם הם יוכלו להיות כמוהו.
לכן היתד, שאלת נשואיו כה מכרעת
בחייו. עבורו, יותר מאשר עבור כל זמר
אחר, היה זה שינוי עצום בתדמית. בעיני
המבוגרים הוא ייראה כמי שכבר יצא מקהל
בני הטיפשיעשרה, אצל הנערות כנושא
אבוד בחלומותיהן הרומנטיים ואצל הנערים
כמי ששם ריחיים על צוזארו,

הוא חיפש
נשים מבוגרות
כל הוא החליט. את מירי שטראסר
הכיר במועדון לילה במרכז לונדון, לשם
בא כדי להתבדר מעט. הוריה — אביה
יהודי ואמה נוצריה — היו בעלי מכבסה
לניקוי יבש בפינת הרחוב בו שכן המועדון׳
ודירתם שכנה בקומה העליונה של
אותו בניין.
משפחת שטראסר היתד, חדשה בלונדון.
היא הגיעה שנתיים קודם לכן מצרפת, כדי
לגור יחד עם אחודד, של מירי, שנישאה
לישראלי, שעבד בשירות צי״ם באנגליה.
אותה אחות נישאה לפני כעשר שנים בישראל,
ומירי התגוררה בביתה שבחיפה משך
4שנים. היא ואחותה דוברות עברית.
לאחר ארבעה חודשים של היכרות וחיזור
לוהט, הציע הרמן למירי להתחתן. הם
נישאו בכנסייה בלונדון ומאז היא נוסעת
יחד איתו לכל מקום בו הוא מופיע. היא
מבוגרת מהרמן בשנתיים, אולם לדבריה
אין הבדל זה מורגש כלל .״הוא היה
תמיד מוקף ילדות צעירות,״ היא אומרת.
״ולכן חיפש מישהו מבוגרת ממנו בגיל.
הוא אומנם רק בן ,21 אבל בדרך מחשבתו
ובנסיונו בחיים הוא מבוגר הרבה יותר.״

האווז
הדרי ש ה
לדוג מניו ת צילום
הולכ ת וגוברת!!
רכש מ ק צו ע נדרש
היי ג את

זונחנית)נילוס י

ארבע וחצי שנים נדדו אווזי הבר יחד.
הם היו שלושה: אריה פיין, אשתו כהוד
העור איווט, ויהודה בדיחי. כל מי ששמע
אותם, טען שהם דווקא זמירים ולא אווזים
— אבל התקליט היחידי שהקליטו — לא
נמכר, משום מה. אולי באמת בגלל השם.
אז הם הרימו כנף ונדדו ליבשת אירופה.
הם הופיעו בעיקר בצרפת, ארץ הולדתה
של האווזה איווט, ואחר כך גם בתורכיה.
״שם התאהבתי בשירי־העם והפולקלור,״
מספר יהודה בדיחי, שהוא, דווקא, ממוצא
תימני .״בזמן הפנוי מהופעות האזנתי ל תקליטים
של שירי־עם תורכיים, וחיפשתי
משהו מתאים...״
לאחר שלושה חודשים בתורכיה, חזרו לצרפת
ולפני שבועות אחדים שבו ארצה. ל יתר
דיוק — שניים בלבד: אריה ויהודה.
איווט נשארה בפאריס, ובינתיים נוצרה אי-
ודאות באשר לעתידה של השלישייה. את
החלל הזה החליט יהודה בדיחי לנצל כדי
לנסות כוחו כזמר יחיד, ודווקא בשירים מזרחיים.
״עכשיו
זאת האופנה באירופה,״ הוא מג לה
.״כשהיינו בצרפת, שמענו שיר תורכי,
המושר באנגלית, שהגיע לראש מיצעד־וד
פיזמונים שם.״ בדיוק את הפיזמון הזה, הנקרא
בעברית שביל החלב, הקליט יהודה
לאחרונה, יחד עם עוד שלושה פיזמונים שייצאו
לשוק בקרוב.

הבודד

יהודה כדידוי
״התקליט הזה יהיה מיבחן כפול לגבי,״
הוא אומר בתקווה .״הוא יקבע, מצד אחד,
אם אופנת שירי המיזרח בעיבוד מודרני
תתפוס גם אצלנו. ומצד שני, אם אוכל
לרכוש מאזינים גם כזמר יחיד

^ 900990909999909900099009999909000090099900991

זמר הרחוב שהצליח
״המרכז הארצי
לדוגמנות צילום״
פותח ק ו רס ים נוספים;
לדוגמנות ציהום וטיפוח החן.
בהדרכה

מקצועית

דוגמנית הצילום,

ובהנחייתה

האישית של

ציונה טובטרמן.

מה תל מ די בקורס?
יסודות טיפוח החן והיופי.
* הליכות ונימוסין.
* התאמת איפור ולבוש לפני הצילום.
* תנוחות בסיסיות בדוגמנות צילום.
עמידה נבונה לפני המצלמה.
* התאמת התנוחה לאופי הפרסום.
מימיקה בשעת הצילום.
* כיצד את משתלבת בשטח הפרסום
והצילום.
* רכישת בטחון ונסיון בדוגמנית
צילום.

תעודות למסיימות!
למצטיינות — נדאג לעבודה!!
פרטים ו הר שמ ה:
ת״א בנין אל־על בן־יהודר ,32 .טל 58738 .
שעות ההרשמה . 14.00—19.00

המקומות

מרם 1ם איריס

פלא־של־להינראחד הוא תואר ממנו חושש
כל אמן שזנה להצלחה בן־לילה. כולם —
חוץ מאחד: פיטר סארסטדט. הצעיר המוזר,
שפיזמונו אנה מועדות
פנייך? הגיע לראש
המיצעד הבריטי
ולצמרת המיצע־דים
בישראל, אומר:
״מה זה משנה בכלל?
בין כה וכה לא
הייתי אף פעם תלוי
בהצלחת להיטים
פיזסונו החדש של
פיטר — זמר־דתוב
לשעבר — הנקרא
מיץ תפוזים קפוא,
יצא השבוע לשוק פיטר באנגליה .״קצת קשה

לצאת עם משהו חדש, לאחר פיזמון כמו
אנה מועדות פנייך?,״ מודה פיטר .״לפני
חברת התקליטים שלי היה מיבחר של כל
מיני פיזמונים, והם בחרו את זה. הייתי
מרוצה באותה מידה גם לו בחרו משהו

פיטר מספר ני כדי לבדוק את תגובת ה־צ
בור לפיזמון החדש, הוא הריץ אותו טל
הבמה משן נמה שבועות לפני ההקלטה.
אולם לדבריו לא יכול היה ללמוד מכך דבר.
״אחרי הכל אני סתם טיפוס שעומד על הבמה
עם גיטרה, והקהל מגיב בצורה דומה
לכל פיזמון
אבל לא הכל נשאר דומה בעולמו של
פיטר, מאז הצלחת אנה מועדות פנייך? ״יש
הבדל אחד גדול,״ הוא אומר בחיון .״כיום
אני שר על במת אולם הקונצרטים, בעוד!
שבעבר שרתי על המדרכה, מחוצה ל ו

איפה נל הקו3ים כולם?
בזמן האחרון לא שומעים יותר על להקת ״הקופים״ .אותה להקה סינטטית,
שנועדה להוות את התשובה האמריקנית ל״חיפושיות״ ,ואשר הצליחה, במידה לא
מעטה, להגשים את התקוות שתלו בה.
לפני חודשים אחדים פרש אחד הקופים, פיטר טורק, ועמיתיו החליטו להמשיך
דרכם בשלישייה, עם תיזמורת לווי נוספת• השבוע אפשר היה לשמוע רמזים על
אפשרות פרישתו של קוף נוסף — מיקי דולנז. רמזים אלה באו מפי אשתו, סמנטה
ג׳אסט, דוגמנית ונערת־טלוויזיה בריטית מפורסמת לשעבר.
״מיקי מרוצה ממהלך העניינים כיום,״ היא אומרת .״אולם הוא חולם על בך
שיובל להקדיש זמן רב יותר למישחק. זה זמן רב שאני מנסה לשכנע אותו כי
כישוריו בשטח המישחק — לפחות על בד הקולנוע — עשויים להביא לו פירסום
כלל״עולמי, הצלחה ומטרה שונה בחיים. אין זאת אומרת שהוא לא זמר מוצלח
אבל הוא גם שחקן מלידה• יש בו כל אותן תכונות שהפכו שחקנים אלמוניים
לכוכבי־צמרת כריצ׳ארד בארטון ופיטר או׳טול.
דברים אלה אמרה סמנטה ג׳אסט, כאשר באה לביקור בבית הוריה, במנצ׳סטר
שבאנגליה. אבל למעשה היא הגיעה לאנגליה לא בדי למסור הצהרות על תוכניות
העתיד של בעלה, אלא כדי להראות להוריה את נכדתם החדשה, אמי, הדומה כשתי
טיפות מים לאביה מיקי.

הנסיך והנסיכה של ישראל
מטעם מערכת

לשנת 969ו
ב ח סו ת יצרני
ה 05111 הוה

בישראל

מורי שטיינברג

אורנית חורי

גן ,3£מרח׳ אידר , 20 חיפה

יורם כהן

בת ,5מרח׳ הלסינקי ,18ת״א

בן שלוש, רח׳ אחימאיר ,19 רמת״גן

רחל מירצקי
בת ,6מרח׳ הכרמל ,34/6גבעת אוסישקין, נהריה

אורלי קירשנבוים
בא ! ,5מרח׳ חנקין ,66 חולון

גם לד יש בכית צכר או צכרית -לא פחות מקסימים. שילחי את תמונותיהם כציון השם,
הכתוכת והגיל אל מערכת ״העולם הזה״ ,ת.ד ,136 .תל-אכיכ (עכור תחרות הנסיד והנסיכה).
עדיפות תמונות כשחור־ילכן. התחרות פתוחה לכל ילד וילדה מגיל שלוש עד שש כלכד.

נ 11ב יותר ב 1ם ק!קה־ק 1כ ה

ישס&סו

לא כדאי לראות

לא חשוב לראות

אפשר לראות

רצוי לראות

הוכה לראות

סרטים חדשיס
שחור על לבן

(ארמון־דוד, תל־אביב)

סרט פיני של הבמאי ג׳ון דונר, המתאר
בפירטי פרטים יום שבת בחייהם של גבר
ואהובתו. הבמאי משחק גם את התפקיד
הראשי.
הקירקם (מקסים, תל־אביב) אחד סרטים
הפחות ידועים אבל לא פחות מצחיקים
של צ׳רלי צ׳פלין, שהוצא לשוק

המתגוררים יג׳ונגל שבצפון בורניאו, ניתן
יהיה ללמוד משהו בארץלאנודעת ;
, 19.30 וב־ 20.00 טילודז הופעתו של הזמר־רקדן־נגן־חקיין
סמי דייייס הכן שהתקיימה
בהופעה פומבית בלונדון.
משהו על היפנוזה ועל הניסויים בה,
במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה,
לימודים בסיוע ההיפנוזה, ועל השימוש
המוזר בה בתיאטרון, ניתן יהיה ללמוד בשער
.21.00 ,ישתתפו שלושה דוקטורים :
ר .,בנימין, א .אדלשטיין והשופט
יעקב בזק, ושלושה שאין להם תואר
כנ״ל: השחקנים עודד תאומי ורחל
דובסון והמהפנט אבישלום דרורי.
ב־ 2!.30 יוקרן מבט החדשות.

* אכל, הארגמן

(התיאטרון הקא־

מרי) פיטפוט לאומני כמו־פיוטי, מאת המחזאי
האירי שון אוקייסי, על צמד

כריסמינה בלקולה וג׳ון דונר ב״שחדר על לכן״
מחדש לכבוד יום הולדתו השמונים. הוא
ממלא שם תפקיד של הלך בודד, הנכנס
לקירקם בגלל אחת ממשתתפותיו, נשאר בו
בזכות עצמו, ויוצא ממנו באותה זכות.

סרטים אחדים

קונים

המלחמה שלאחר המלחמה
(בן־יהודה, תל־אביב) דוקומנט מרשים

בסחירים גבוהים

1964ליטה
מלו הנס ק
מלוה בטח ו ן
1968 0 ׳.

״ נ ו 0שד׳ רוטשילד 15
תל־אביב, טלפון .54931 :
8.30 בבוקר עד 6בערב.

או ד /7 7

ולעיתים מזעזע על חייו של עם במלחמה,
בצילה, בצידה, ובעורפה. סרט תעודתי למחצה
של מיכה שגריר על ישראל הבוכה
וצוחקת, שלאחר מלחמת־ששת־הימים.

מצחיקונת

11£1

(פאר,

תל־אביב)

כרכרה סטרייסנד. כל מה שאפשר
להגיד לטובת הסרט מתמצא בשם הזה. וזה
לגמרי לא מעט. להיפך.

צוללת צהוכה

בריטיים המגיעים עם פילגשיהם כדי להתיישב
בטירה שקנו בכפר אירי, המסמלת
את האימפריה הבריטית הגדולה, המתפוררת
והולכת. תרגום מעולה של נסים
אלוני, לבימוי יבש וחסר כל השראה של
ג׳פרי ריכם ולביצוע משעמם וחסר חיות
של אבנר חזקיהו, אלכרט כהן,

אברהם מור, זאב רווה, יעל דרו-
יאנוב, שולמית ירון, יוסי גרכר,
שלמה פז, עליזה יצחקי, שלמה
וישינסקי, ואריה יצחק (האחרון נחמד
למדי).
* * תעלולי סולומון גריפ (התיאטרון
הפתוח) אביהם של סלומון גריפ,
פרצילוכא רעייתו, הרופא ברסלאי, יהושע

(פריז, תל-

אביב) אמנות דמאה־העשרים, בסרט בן ה־מאה־העשרים,
עם פנטזיה והומור של הנד
אה־העשרים, עם החיפושיות המצויירות
ואוסף שיריהם.
שנ ת

2001

(צפון,

תל־אביב)

מסע אל החלל ואל העתיד ואל שאלות חסרות
פיתרון הצריכות להעסיק כל מי ששייך
למין האנושי ומהרהר בעתידו.

מייטחקים אסורים

$0118116
2א[106 01 מקלט

ן הטב־ויזיה
ה טו ב

ב עו ל ם!

תל־אביב) סירטו הפיוטי הנפלא של
רנה קלמנט, שבו מוצגים מוראות המל־חמה
דרך י עיניהם של שני ילדים תמימים
וקטנים, שאינם יודעים ואינם מבינים כה
קורה ומדוע.

@$11ש631
סועאד קראמאן, ערני חכש,
מוחמר הכיב אללה ומוסטפה
כנאיים יביעו את דעתם בערבית בחוות
דמת שתדון הפעם בנושא: בוגרי האוניברסיטה
לעיר או לכפר? תוכנית זו תפתח
את המשדרים בשעה ,18.30 של יום חמישי
. 12.6.69 מייד לאחר מכן חדשות בערבית
וחדשות בעברית. על חיי שבט הדיאקים

גוריון ילוי ב״סולומון גריפ״
האידיוט והזמר גלבטה איננו אומנם אפרים
קישץ אלא חנוך לוין, אך קיימת
קירבה משפחתית בולטת ביניהם לשולט-
הייס, ציגלר, ארבינקה ד/או בלאומילך.

הלל נאמן ולתייחס ברצינות יתירה (כבמאי
וכשחקן) אל החומר הרדוד של לוין,
מה שלא הפריע, לרחל לוי ובמידה פחו־

ישפוטו

תה ומוקיונית מוי, לישראל גוריון,

כלאדם

ש111ס

זכר. המוסיקה הבלתי מתנגנת, הכוריאוגרפיה
הבלתי קיימת, הביצוע הילדותי חסר
הליטוש והעומק, מזכירים מסכת צולעת
שבויימה על־ידי חובב בקיבוץ.

לתסוס כיצד לשחק במידה של ניכור חיצוני
ומחוייך, דמויות סמרטוטיות ומאריוד
טיות.
(בחאן

נודגמים

הירושלמי)

ז׳אק כהן, ליאור ייני, עליזה רוזן
ו ע מי א ל שו ץ מהוזים רביעייה בלתי־רגילה
של ידידות, יאוש, תשוקה ותאווה
הממאנים להצטרף אל כלאדס (מוטי כר
קו היפה) בדרכו האחרונה, באלגוריה תיאולוגית
מוסיקאלית מן המאה ד,־ 15 שעובדה
ובויימה בהשראה וביעילות על־ידי ד״ר
אריה זקס מן האוניברסיטה העברית
בירושלים. צוזת שחקנים חובבים, מבין ה
קירקס
טוקיו (באר •שבע) הוא
אוהל ואמנים איטלקיים, בתוספת כמה
״מיספרים״ בינוניים מיפאן, שהיו מצליחים
יותר לוא היו מוצגים במיסגרת הולמת
יותר של מועדוני־לילה. קטע הטרפז המרתק
במרומים, ומאלף האריות הצעיר

?> xxxxxxxx ^0000000ג xxxxx ^00000000כ^ 000000ג xxx ^000000ד.

הצגה חדשה
הזמיר (תיאסרון יובל — לילדים)
האנס כריסטיאן אנדרסן, כתב
אגדה על אודות קיסר סין, שציווה להביא
אליו זמיר שהפליא בשירתו. זה הובא, ו־מייד
הוכנס לכלוב זהב שעליו הוצב מיש־מר.
כן שר הזמיר לפני הקיסר, עד אשר
זמיר מלאכותי, מיפאן, נשלח כשי לשליט
הסיני. כמובן שהזמיר המלאכותי הפסיק
לזמר שעה שמנגנונו נישחק, ואת לב הקיסר
שנפל למישכב שימח הזמיר החי, לאחר

גרבר, יצחקי וחזקיהו ב״הזמיר״
שחזר במיוחד מן היער, אליו ברח. מיכאל
אוהד, המוכר כאיש־רדיו וכעיתונאי שב־דרן
כלל כותב על תיאטרון, עיבד, המתיז
וביים את אגדתו הנפלאה של אנדרסן.
אריק סמית צייר תפאורה ותילבושות,
אהוד מנור חיבר פיזמתיס, נורית
הירש מוסיקה, אכנר חזקיהו משחק
את הקיסר, עליזה יצחקי את נערת ה־מיטבח
ויוסי גרגר שר־חצר תככן, הזו מם
מזימות כלפי קיסרו.
ייאמר מייד כי הזמיר, היא אגדה קשה

להמחזה לצורכי הצגה בימתית רגילה (שהצליחה
בעבר בתיאטרון צלליות ובסרט
בובות צ׳כי נפלא) ,המזמינה עיבוד הרבה
יותר גדול, רב־דמיון המצאות ומפואר משל
אוהד. להציג את הזמיר עס שלושה מש־תתפים
בלבד, אפילו לילדים בעלי הדמיון
המפותח ביותר, הרי זה כאותו חלמאי ש שלח
מיברק ללא מילים, משוס שהמוען
בלאו־הכי ידע במה המדובר.
העיבוד יבש וכבד מדי לילדים, חסר הותיר
ומתח. אוהד וציירו לא מצאו פתרון
נאות להצגת הזמיר החי, ובשל מנגנון ההפעלה
של הפוחלץ (הגדול מדי, אפילי
לבמה) ,ניראה זמיר זה הרבה יותר מלאכותי
מן הזמיר המלאכותי שנשלח כשי
לקיסר.
אם כבר לסמוך על דמיון הצופים, כדאי
היה אולי כי את הזמיר החי תשחק ילדה
קטנה שתולבש ותודרך בהתאם. על הילדים
(שבדרן כלל יא שמעו על המשתתפים ולא
חזו בהם בהצגות אחרות) לא ישפיע עברם
המפואר עלי בימות של שלושת השחקנים,
לכן ישפטו יזומה באובייקטיביות• חזקיהו
— מיקצועי, אן הפעם חסר הומור. על כל
פנים קשה לילדים להאמין כי אישיות חסרת
שדרה כמותו מייצגת את סין הגדולה.
יוסי גרבר: מצועצע מדי, אן מסתבר כי
הילדים מצליחים לא לסמפטו מייד, כדרישות
התפקיד. עליזה יצחקי: מבוגדת מדי,
על כן חסרת תום וחן ילדותיים, הנחוצים
כל־כן לגילום וערת־מיטבח, במיוחד באגדה.

ם ! עוםתזםפ£1.

כל דגמי טלויזיה 2ז׳\ 1£
בתנאירכישה טובים
אצל:

ס לון מה>ר
ת״א בעי־מ

השפה משעממת, הפיזמונים מאולצים ומבוגרים
מדי. קשה לדרוש כי המוסיקה הנחמדה
תהיה סינית, אבל מה עושה כאן
שאנסון צרפתי?! הליווי הנזוקלס, המלווה
את השחקנים בשירתם, נשמע מוקלט, ואפשר
היה לצפות כי בהצגה לילדים תוקדש
לפחות לצד זה תשומת־אוזן מוסיקאלית
יותר.

תל־אביב, רח׳ בן־יהודה ,14 טל 52304
רמת־גן: דוד הרוא״ה ,7טל 720807 .

מועדון ״השעות הקטנות״

התפאורה והתילבושות נאות מאוד, אן
אי־אפשר לומר עליהן כי הן עוצרות נשי-
מה. הבימוי קורקטי, אן מוגבל, וחסר השראת
מיוחדת, או הברקות, בשל העיבוד
הדל והמצומצם. מורגשת גישתם המיקצו־עית־רצינית
של היוצרים, המשתתפים והמפיקים,
אן מסתבר כי על אף העיבוד,
הפיזמונים והביצוע ״המבוגרים״ ,לחלק מן
הילדים ההצגה ניראית ״תינוקית״ מדי.

יפתח בצפת נסור החודש תחת הנהלה חדשה

2 .נxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx>000000000נxxx ^0ג^ג
תלמידים, שנעזרו במיספר מיקצוענים. התוצאה:
הצגה יפהפיד, שמלאכת כל הקשי־דים
ביצירתה נעשתה מתוך אהבת תיאטרון
אמיתית.
לילה במאי (בימות) הבימוי
האקרובסי של יוסף יזרעאלי, לא הצליח
לגבש מחזה מנופח של אברהם
יהושע, בו כל אחד ניירוטי לפי דרכו.
התיפאורה המאכזבת מסתירה מאחוריה
תפאורן מעולה כמו דני קרוון. מן ההתמודדות
הבינכוכבית גילה אלמגוד —
עודד תאומי, יוצא האחרון כשידו על
העליונה.
דודה ליזה (הבימה) חיבר
וביים נסים אלוני. וזה בעצם אומר
הכל. הצגה המעוררת שאלות רבות שאינן
באותעל פיתרונן. לחובב התיאטרון המצוי
צפוייה חווייה, בשל שפתו וכתיבתו
המיוחדות של אלוני, שאין להם אח ורע
בתיאטרון הישראלי (אך אם ואב בתיאטרון
האירופאי המודרני יש ויש הופעתם
האצילית של חנה רוכינא, רפאל
קלצ׳קין המרתק, ויוסף פולק המבטיח.
ליזיטטרטה (הקאמרי) כישלון
קולוסאלי של עודד קוטלר בעיבוד ובבימוי
מבולגנים של אריסטופאנס. מן
היצירה המקורית (לפיה מכריזות הנשים
על מרד מיני כדי לאלץ את הגברים להפסיק
את מלחמותיהם) כימעט ולא נותר

העושה רושם עצום משום שהוא יודע איך
למכור את הסחורה, מהודים פיצוי־מה.
קטשופ (מרתף קולנוע פאריס,

תל-אביב! שמעון לב״ארי, קובי רכט
ותיקי דיין, המבצעים בליטוש ובחן צברי
עסיסי, תוכנית המצליפה בנו, בערבים
ובמתודכים למיניהם, המנסים לפתור לנו
את הבעיות. חנוך לוין חיבר ביעילות
שובבנית פושדת־העזה, ואחיו דויד ביים
לעניין, מבלי שבימונת של ד׳ אמות תפריע
לו. קברט סאטירי שחסרונו הורגש.

אין אהבות שמחות

מות)
ביצוע מיקצועי מלוטש של כ־ 20מ־שאנסוניו
של ג׳ורג׳ בראסנם, הטרו־באדור
הצרפתי המשופם, בידי יוסי סנאי.
התיזמורת, התאורה, קיטעי הקישור וכמובן
התרגומים המעולים עושים את שלהם: זה
אולי לא בדיוק מה שבראסנס (המסתפק
בגיטרה ובחצי תוכנית) היה רוצה שיעשו
ממנו, אבל זה תרבותי ומבדר.
רבותי פצצה (שלישיית התאומים)
אין צורך להיזהר מדיפצצה של אד
שיק, חנן ופופיק. היא אינה מסוגלת
להרע לאיש. את רוב החומר חיבר יוסי
סנאי שגם ביים על אותה רמה את התוכנית,
ולצד המוסיקאלי אחראי כמובן
יאיר רהנבלום. בנאי לא עשד, מהתאו־מים
גשש חיסר ורוזנבלום לא הצליח להפכם
ל גשר הירקון. זה מצחיק פה ושם,
אבל כשיוצאים החוצה שוכחים למה.

המועדון הצפתי ״השעות הקטנות״ ילבש העונה צורה שונה, כשינוהל כמועדון
לילה תרבותי ויושם גם הדגש על הצד הגסטרונומי, כך, על־כל־פנים, החליטו
מנהליו החדשים, הזמרת אהלה הלוי ו״איש הדגים״ מטבריה, אלי עבדי.
אלי, שהתמחה בניהול מסעדת הדגים בטבריה, יהיה כמובן אחראי לצד הגסטרונומי
של המועדון, בעוד אוהלה הלוי תדאג לאוירה התרבותית ולצד
האמנותי במועדון ״השעות הקטנות״.
בדעתה ליצור זיווג של מועדון לילה ובימה זעירה, עליה יופיעו לא רק
אמנים אורחים, אלא גם אורחים חובבים המבורכים בכשרון אמנותי. לרב, יהיו
אלה ערבים של אימפרוביזציה, אך יהיו גם ערבים אמנותיים שתוכננו מראש,
שכן לאוהלה הלוי, שהופיעה בזמנו ב״צ׳יזבטרון״ ,קשרים מצויינים עם אמנים
ישראליים ידועי שם והיא תעשה הכל שהאוירה במועדון תהיה נעימה, תרבותית
ואמנותית.

אשתך ברחה?
הילדים בצבא?
ואתה צריר לצאת1
התקן מזכירה אוטומטית בביתך
בצורת מכשיר תשובה אוטו מאטי
לטלפון (גם בשימוש של
משרד הדואר).
טלפן למס׳ 244118 בשעות הלילה
ותראה איך העסק עובד.
דרושים סוכני אלקטרוניקה
להפצת המכשיר הנ״ל.

רדיו־דוקטור -
שרות להקלטה ישראלי
רחוב שלום־עליכם ,18 תל־אביב

גנבים בעלי טעם
בימים אלה פרצו גנבים
את בית המסחר מרכז ה־טלויזיה
סלון ״יוסי״ בשדרות
ירושלים ביפו ומכל
מקלטי הטלויזיות שנמצאו
אותה שעה במקום, נגנבו
אך ורק טלויזיות ״שאוב־לורנץ״.
בנראה
בקיאים בעלי האצבעות
הארוכות בשוק הט-
לויזיות בארץ ויודעים היטב,
שמקלטי הטלויזיות
של ״שאוב-לורנץ״ אפשר
בקלות למכור.

מם 1658 ,כ״ה סידר תשב״ט 11.6.1969 המחיר 1.30ל״׳

שן דולרים

הישואליות

סירבו להתפשם
נכשל!

*בצעסודי שלירחון העירום

יהודית סו?ה;
אחת המסרבות

כך נתגלה

.בגליו! זה

בית התענוגות
החברה

הגבוהה