גליון 1663 מתאריך 16 ביולי 1969

אודי אבנדי:
מלחמת היו ס

אזרחי ישראל התרגלו לקרוא את הידיעות השיגרתיות על
תקריות, חילופי־אש, פשיטות, פשיטות־נגד וקורבנות בג־זרת תעלת
סואץ. הן הפכו לחלק מן הכרוניקה היומית. אך ספק אם מישהו
הנמצא בעורף מסוגל לתפוס מד, מתרחש באמת בחזית זו.
בתעלת סואץ נטושה מזה מספר שבועות מלחמה. מלחמה של
ממש, למרות שזו מלחמה סטאטית שאינה כוללת כיבושים. היא
משתוללת 24 שעות ביממה בכל אכזריותה, אבל מגיעה לתודעת
האזרחים שבעורף במשפט קצר אחד :״אתמול התנהלו חילופי־אש
בגיזרת תעלת סואץ.״
כאשר ירד צוות העולם הזה בשבוע שעבר לחזית התעלה, נוכחו
אנשיו לדעת כי לא ניתן לתאר ולהמח ש את המתהולל בתעלה בסיור
מהיר או בסיקור חטוף. אלי תבור, כתבו הצבאי של העולם הזה,
ואורי כוגן, הצלם הראשי של המערכת, הגיעו למסקנה כי כדי

השביעי
,,קוטל פרות קדושות ! ״
וושינגטון פוסט

״מהפכני ...מעורר מחשבות״
אחר־סאעה, קהיר

״אובייקטיבי, רב־תקווה...״
גארדיאן, לונדון

ספל שהפך נושא לכל דיון רציני בעולם
בענייני ישראל.
ספר שפל ישראלי חושב חייב לקרוא אוונו.
הפצה ראשית :״מרגליות״ רה׳ מלצ׳ט 38 טל 241224 .ח״א

הצעה

מ י וח דת
״ העולם

ל ק ורא י

הזה ״

תוכל להשיג את הספר במחיר מוזל של שבע ל״י,
על־ידי מילוי התלוש בעמוד 36

אדי תבור כתעלת סואץ
לספר על המלחמה בתעלה הם חייבים לחיות אותה: לחיות עם החיילים
במעוזים, לישון א תם בבונקרים, לספוג עימם הפגזה ארטילרית׳
לראות אותם מקרוב בשעת קרב ובשעה שהם אוכלים ונחים.
במשך שבוע ימים, ארבעה ימים בשבוע שעבר ושלושה ימים השביע׳
שהו תבור וכוגן במוצבי התעלה. התרשמותם וחוויותיהם
מתפרסמות בכתבת־ענק המופיעה בגליון זה.

^חייר נפצע בעמדה
כמה מן הצילומים המלווים כתבה זו, כפי שתיווכח לראות,
הם מיוחדים במינם, אשר כמותם לא התפרסמו עד כד, בעיתונות
הישראלית. כדי לצלמם היה על אורי סוגן להזדקף חשוף מעל
תעלות־הקשר במוצבים בשעת חילופי־אש, מול כוונות המצרים המצויות
במרחק 200 מטר. מספר פעמים הבחינו בו המצרים, וכיוונו
את אש הנשק הקל שלהם לעברו ורק בנס ניצל מפגיעה.
באחד המוצבים שהו תבור וכונן במשך שעתיים בעמדה פתוחה,
כשפגזי התותחים המצריים שורקים מעל ראשיהם ומתפוצצים לידם.
נפצע בשעה שירה על הצד השני של התעלה. הם
חייל

־1־ 1 5 5 0־1־
1* 1 1 5 1 6 6 1 6 0 ^ 01110
״טיטו? 11 516 אלקטרוניק״ — שעון ספודט לא־קונגנציוגלי,
עם תאריכון. המה כפולה מפני בל
זעזוע. עמיד בפני מים. צמיד פלדה, אל־חלד. אחריות
לפעולה תקינה במשך 12 חודש — ללא צורד
כדריכה (ומתיחה) ,גם במצב של חוסר תנועה.

השתתף במנצע הפרסים הגדול של מיסו
פרטים בחנויות טי ס ו המוס מכו ת

אורי בונן במוצב כתעלה
עקבו אחר תהליך חילוצו לעורף והטיפול בו עד שנלקח במסוק
לבית־חולים בצפון.
במוצב אחר עמד כוגן בפתח של בונקר, כשלפתע דחף אותו
מפקד המוצב פנימה. לשניות חטופות בלבד לא הבין כוגן את פשר
הדחיפה, עד ששמע התפוצצות בפתח הבונקר. פגז מרגמה מצרית
נחת בדיוק במקום בו עמד שניות ספורות קודם לכן.
בשבוע בו שהו בתעלה, פגשו תבור וכוגן וראיינו עשרות חיילים
ומפקדים, אלה שהמלחמה בתעלה היא לחם־חוקם. בכל
המיקרים הם שמחו לשתף פעולה לצורך הכתבה, שנועדה
להעניק לעורף את תחושת החזית. לכל אלה,
הגיבורים האמיתיים של החזית, שאיפשרו כתבה זו,
נתונה תודתנו.
יהי רצון שישובו בשלום לביתם.

פ ר סו ם * ,ר ף׳

המפיץ הראשי: שטינמא, רחוב נחלת בנימין ,46 תל-אביב.
וולטקס ־ צמרון תשלובת טקסטיל בע״מיצרנים של בדי טרוירה עם צמר בישראל.

בין הקהל תוגרל ״וסנה״!

החלה מכירה הכרטיסים!

פסטיבל המצב הישראלי 1369
מטעם מערכת העולם הזוז

בחסות

* 1ט כ| 1

תעשיות גלידה

בפארק הלאומי ברמת־גו, ביום ה׳ ,24.7.69ב־ 8בערב

ישתתפו מיטב הלהקות בארץ
(לפי סדר א״ב)

ה כו כ בי םהכ חו לי ם
העכבישים
נערי

החצר

המהפכה

השוקולדה

פעמוני

0 £ 5־1־ 1ט 5 0ס 1^ 1\4
להקה

איי ״ ת מי׳י ״י:

סוני

(ממזרח ירושלים)

פרם ראשון: שרביט הזהב

בחירת מלכת הגוגו 69׳
ב ח סו ת ״ליידי אסקווייר״
צבע הקסם לנעליים

כתר למלכה ופרסים לל הקו ת:
תכשיטי ״טופז״

ציוד אלקטרוני
״ראקום — תעשיות״

בין רוכשי הכרטיסים תוגרל,,וספה״(.ללא מסים) — הקטנוע הנפוץ ביותר בעולם

כרטיסים ב״הדרן״ ,אבן־גבירול ,90 ובכל יתר המשרדים בעיר.

ההפקה: מופע אמנים 1969 בע״מ

]העת התעלה בוערת?
ך* מ כ פז ר א שון נראית המלחמר, כתצו־
2גה אור־קולית מרהיבה, חינגא של זיקוקין,
שריקות ורעמים, שבעל־כורחך אתה נפעם
ונרגש למראיה.
כשעולה הירח על התעלה, היא נראית על
שתי גדותיה כארץ־אגדות קסומה. שתי ערי
רפאים, קנטרה המזרחית וזו המערבית שבידי
המצרים, פרושות לאורכה חשוכות ודוממות.

להבחין מהיכן יורים ולאן. אבל בלילה, כשהכדורים
הנותבים קורעים את האוויר בפסים
זרחניים אדומים וירוקים, אפשר לעקוב אחר
כל כדור מרגע היפלטו מהקנה ועד להתנפצו
לנתזים. כשרבבות כדורים זוהרים כאלה חוצים
בשריקה את התעלה משני הכיוונים, הופכת
התעלה לתמונה פסיכודלית מהממת.
וזו רק האוברטורה. לא חולף זמן רב עד
שלתזמורת הקלה מצטרפים הכלים הבינוניים.

מדליקות מדורות צבעוניות במקום בו נחתו.
כשכל זה קרה בגיזרה המשתרעת לאורך
קילומטרים, בה משתתק קטע אחד וקטע
אחר מתחיל במקומו, זהו מחזה בלתי ניתן
לתיאור, שיש בכוחו להשכיח לגמרי את המשמעות
האמיתית של הכלים המשחקים בו.
לאט לאט דועכים קולות הירי. גחליליות
הכדורים הנותבים, הרודפים זה את זה, נעשות
דלילות יותר. מסימפוניה רב־כלית נו־

שום רחש, שום תנועה, אף ניצוץ של אור.
השקט המרמה הוא עמוק כל כך, עד שניתן
לשמוע את איוושת צמרות האקליפטוסים הענקיים
שבשתי הגדות, ואת ליטוף הרוח על
המים הכסופים.
לפתע, כמו למגע ידו של קוסם, נדלק
הכל מאופק עד אופק. בבת אחת פוצחים באש
מאות כלי נשק קל. לאור היום לא ניתן

אלו הן המרגמות מכל הקטרים. לכל פצצה
של מרגמה יש מנגינה בשתי אוקטבות שונות:
ה״פוק״ העמום של יציאת הפגז מן
הלוע, וה״בום״ המהדהד של ההתפוצצות. יש
להן גם מה להגיד בנושא התאורה. פצצות־תאורה
מתפוצצות באוויר, צונחות במיצנחים
קטנים ומאירות את השטח בזוהר־של־יום.
פצצות זרחניות מתנפצות לאלפי זיקוקין,

תרים רק סוליסטים. נחש האש הגועש לאורך
התעלה גווע וגוסס לאיטו. ואז, כשנדמה שזה
הסוף, והשקט ישוב ויצא מתוך התעלה, מתחילים
להדהד הכלים הכבדים, כמו תופים ו־מצילתיים
בפרק האחרון של היצירה המוסיקלית.
אלה הם פגזי התותחים משני הצדדים.
הם באים מרחוק ונופלים רחוק, כאילו מנהלים
דו־שיח מעל ראשך, ואתה שומע רק

את שריקות הפגזים במעופם למטרה בלתי•
נודעת.
כשם שהכל התחיל, כך זה נגמר. פתאום,
השקט הופך בלתי־נסבל. ההרגשה היא של
החמצה גדולה, של חבל־שזה־נגמר.
ורק אז מתחילים לתפוס ולהבין שבעצם
כל הדבר המלהיב הזה, שבאופן בלתי־מודע
מפעים ומרגש, זה משהו שהורג ופוצע אנשים,
שמחריב ומדליק בתים, שמשאיר אברים
קטועים בשדה ומשקה א־תו נדם.

?5ירמ מל׳ 5ו:י מן החזית

אש לעמדות העווניות

להבות אש ותמרות-עשן עולות מקנטרה
המצרית, הגדה המערבית של התעלה, הריקה
מתושבים, בה הציבו המצרים את עמדות המרגמות שלהם. התמונה צולמה מתוך מעוז

נמו ביום העצמאות

כך נראית הגדה המערבית של תעלת סואץ,
בה התבצרו המצרים בעוצמה אדירה, שעה
שמונחתת עליה אש כוחות צה״ל שבגדה המזרחית של התעלה. המחזה הוא כמו ביום העצ

והי התמונה וזוהי ההרגשה של מה
( שהפך כבר לאחרונה למטבע לשון: תק־רית־אש
בתעלה.
כל זמן שאין נפגעים בצד שלך, כל עוד
הפגזים והפצצות מהצד השני נוחתים הרחק
מאחוריך, כל עוד הכדורים הזוהרים שורקים
מעל ראשך או נעצרים. חומת־־מיפגע שלפניך
— זהו מחזה שמדבר רק אל החושים
ומציף אותם בשיכרון המשתק לגמרי כל
הגיון ומחשבה.
לפעמים זה הופך למשהו סוריאליסטי. שכבנו
בעמדה וצפינו אל<
התעלה. בדיוק ברגע זה הצליח הקשר
שלידנו להשיג ו י < 1
0יוי 1 11ו ! ו י * 1הבית,
במרחק מאות קילומטרים מזרחה. מהבית לא
היתד, תשובה. כנראה הלכו ברגע זה לקולנוע
או משהו אחר. אבל המרכזנית בעלת
הקול הצעיר היתר, על הקו, בתל ׳אביב.
הקשר, צבר בן 20 מפתח־תקווה, לא ניתק
את הקו. הוא התחיל לחזר בטלפון אחר
המרכזנית. היא ידעה שהוא מדבר מקנטרה.
אבל ספק אם היתד, מסוגלת להעלות בדמיונה
הפרוע ביותר, שהוא מדבר מעמדה
קידמית במוצב.

של צה״ל, שעה שמוצבי צה״ל בתעלה פתחו באש נגדית להשתקת מקורות הירי המצריים. על
רקע הפיצוצים שבעומק ניתן לראות את צלליות הבתים שעל גדת תעלת סואץ, מאחורי ה־הבהקים
הבהירים של להבות ההתפוצצויות — אשר דמותם משתקפת גם על־פני המים.

מאות בתל־אביב. קנטרה המערבית מוארת כולה, כשהפצצות והכדורים הנותביס ניתזים
מעליה כזיקוקין די־נור. הפסים הבהירים הם נתיבי הכדורים הזרחניים הנורים לעבר עמדות
המצרים בקנטרה. תמונה זו צולמה כשצמצם המצלמה פתוח לרווחה במשך מספר שניות.

נגיעות ישירות

באמצעות עדשה טלסקופית רבת־עוצמה, בה צולמה
תמונה זו, ניתן להבחין בבירור בפגיעות הישירות
של הארטילריה של צה״ל בעמדות המצריות שעל גדת תעלת סואץ באזור קנטרה. הגזר מלפ
נים
היא דופן התעלה. מעליה נראים שקי־החול של העמדות המצריות, מהם יורים המצרים
לעבר כוחותינו. המיבנים שמעל העמדות הם מיבני תחנת הרכבת של קנטרה. מצד שמאל
נראה העשן המתפזר לאחר התפוצצות פגז ישראלי. כעבור דקות מספר כוסה הכל בעשן.

הקשר הג׳ינג׳י גיסה להסביר למרכזנית
בתל־אביב מה בדיוק מתרחש סביבו. היא
היתד, כנראה בחורה נורמאלית ולא יכלה
להאמין שבמקום כזה יכול מישהו לפלרטט
איתר, ולחזר אחריה בטלפון. ואז הוא אמר
לה. :יש לי משהו מיוחד להשמיע לך.״
הוא הרחיק את שפופרת הטלפון מפניו
והמרכזנית בתל־אביב יכלה להאזין במשך
כמה דקות לקולות.

.נו, איך את מרגישה עכשיו?״ שאל החייל
בנימת־נצחון, כשכולו קורן על שהצליח
לשתף נערה אלמונית בחוויותיו.
לרגע היתר, דומייה מהצד השני, כאילו
נותק הקו. .מה דעתך?״ שאל החייל.
.יש לי סחרחורת,״ השיבה המרכזנית בקול
חלוש.

פגז מתפוצץ בתוך ממדה מצרית בגדה המערבית של תעלת סואץ, שהיתה
במרחק של 250 מטר בלבד ממ1צב צה״ל. בגלל האש הנגדית הישראלית אין
החיילים המצריים מסתובבים עוד באופן חופשי ובגלוי בצד המצרי של גדת התעלה.

בול!

ה ו ! 1ד ה 111ל? 1ךןי |יןך | ח קנטרר, המערבית, מתוכה הציקו המצרים ל־
1 1 1 ^ 11 # 4 11 # 111 11 1 חיילי צה״ל בחודשים האחרונים וגרמו לאבי
דות — הרוסה ובוערת בעת שנוחתת עליה הפגזה צפופה. משמאל; מזח חילופי התושבים.

פגיעה בבית הצלף

1מתוך בניין צהוב שבתוך חורשת אקליפטוסים, ליד
קנטרה, הפריד צלף מצרי את חיילי צה״ל במוצבים.
פגז זרחן שפגע במרכז החורשה הצית אותה וגרם לדליקח — שהאירה את כל השטח.

האת תתעלה בוערת?

\ מעח הוא בי ת

ומקרר חשמלי. חברת אמקור נטלה על עצמה
לספק כתרומה את המקררים. אירגונים
ואנשים פרטיים שולחים מתנות. על חלק
מהמתנות מופיעות כתובות התורמים. זאת
זריקת עידוד עצומה לחיילים. כשחייל יושב
בבונקר בשעת הפגזה ומאזין לרדיו, אליו
צמודה לוחית המציינת כי נתרם על־ידי
צוות בית־החולים לחולי־נפש במיזרע, הוא
יודע כי לא שכחו אותו.
והדבר הנפלא מכולם במעוז הוא מכשיר
הטלפון. בכל שעה משעות היום והלילה
יכול חייל במעוז לטלפן הביתה, לקבל קו
אזרחי במהירות, ולהרגיע את הוריו ואת
משפחתו כי שלום לו.

המלחמה מקזקזת

| | 1ץ 1ץ ן ^ באמצעות מישקפת פריסקופית
11 11 צופה חייל אל עמדות המצרים.
מחשש צליפה אסור להרים הראשים מעל השקים.

סרן דדי, עזב מישרה טובה
ה | 11¥ה| ר
בחברת אמפא, חזר לצבא בדי

לרדת לתעלה. :כאן יש סיפוק שאין במקום אחר.״

ך* פסקת האש בחזית תעלת־סואץ שן
\ ייכת להיסטוריה. היא מתה. היא אינה
קיימת עוד לא רק לגבי המצרים, אלא גם
עבור חיילי צה״ל. משקיפי האו״ם עדיין ממשיכים
לנהל פינקסים ולרשום ביומניהם מי
פתח ראשון באש, אבל איש בתעלה אינו
מתחשב בהם יותר. שוב אין מבקשים את
עזרתם כדי להפסיק חילופי יריות והפגזות.
ההוראה שנתן בזמנו נאצר לחייליו, לירות
בכל מה שנע בצד השני של התעלה,
לא נשארה בלעדית שלו, ופגעה בצבא המצרי
יותר מאשר בצר,״ל. כמעט כל הצבא המצרי
מצטופף במערך לאורך התעלה. מוצביו
ועמדותיו גלויים וביצוריו אינם עמידים
בפני אש ארטילרית.
העדיפות המספרית המצרית בכוח־אדם ובמספר
הקנים הארטילריים, אינה מורגשת
עוד בחזית התעלה. אם עד לפני מספר חודשים
היתר, עליונות כוח־האש המצרי
,הרי שכיום המצב הוא הפוך.
לחיילי צה״ל אין שום תסביך נחיתות בחילופי
האש עם המצרים. היום אין המצרים
מעיזים להסתובב בגלוי לאור הי־ם במוצבי־הם
או לנוע ביניהם במכוניות. בכמה אזו

ן ן חייל מפעיל מיקלע מתון המעוז לעבר עמדות המצרים בצידה השני של
התעלה. התמונה צולמה בחשיבה, ללא מבזק, כשהאור נובע מהתפוצצות של

פגז בצד המצרי. הירי מהמעוז נמשך גס בשעת הפגזה וכתוצאה מכך נפגעים הלוחמים.

9מרות המרחקים העצומים מן ״הארץ״
— /זה התואר שכל החיילים בתעלה
משתמשים בו לגבי האזור מאל״עריש צפוני׳
— אין לחיילי המעוזים תחושה של
ניתוק. העורף אולי מנותק לגמרי מהנעשה
בחזית התעלה, אבל החזית קשורה לבית.
זו אולי הסיבה שכשחייל יוצא לחופשה,
הוא חוזר למעוז שלו בתחושה שחזר לבית,
זמני אמנם, מסוכן וצר, שהחיים בו מורטי
עצבים, אבל עם מירב התנאים שחייל יכול
לקבל במלחמה.
אם להוסיף לאלה את תנאי מזג־האוויר,
שאפילו בימי חום הם נוחים יותר מאשר
בתל־אביב, למשל, הרי שאילולא המלחמה,
היה המעוז בתעלה מקום כמעט אידיאלי לשרותו
של חייל.
המלחמה מקלקלת את התמונה. תיאור המעוז
ותנאי החיים שבו, יוצרים תמונה מסולפת
לחלוטין של מציאות החיים במעוזי
התעלה. אלה הם חיים של מתח מתמיד, של
סכנה בלתי פוסקת, של פעילות שאינה נגמרת.
חייל במעוז חוטף פה שעת תנומה
בבוקר ושם כמה רגעי מנוחה בלילה.
כשאינו מפעיל את נשקו לעבר האויב הנמצא
במרחק של 250 מטרים ממנו, מוטלים
עליו עוד אלף ואחד מיבצעים ותפקידים. הוא

הדוח

יהודה ברמן, בן ,22 חקלאי ממושב בית־חירות בעמק חפר, איש
מילואים המוצב במעוז בתעלה. .מה שקזרה בביקעה זה מישחק
לעומת המלחמה על גדות התעלה,״ אמר יהודה ברמן, הלוחם הוותיק והקשוח.

רים לא היתד. לאחרונה למצרים כלל גישה
למוצביהם והם לא יכלו להחיש אליהם אס[.

פקה•
אין זה עוד סוד כי מה שמכונה בשם
.קו בר־לב״ בתעלה — הוא שרשרת מוצבים
הנקראים מעוזים. בעוד שמוצב הוא
מערך הגנתי של יחידה צבאית בשטח גיאוגרפי
נתון וטבעי ותוך ניצול פני השטח
הקיימים, הרי המעוז הוא מערך כזה בשטת
ששונה והותאם ליעדו בהתאם לצרכים מיוחדים.
כדי להקים מוצבים מבוצרים בשטח
המישורי של התעלה היה צורך לשנות את
פני השטח, לערום גבעות של חול, להתחפר
באדמה ולהקים מערך ממנו ניתן לא
רק להילחם, אלא שאפשר גם לחיות בו בביטחון
מקסימלי.
זהו המעוז — רשת של עמדות לחימה,
תעלות־קשר, בונקרים חסינים מפני כל הפגזה
ושאר המיתקנים המאפשרים חיים שיגר־תיים
של יחידה צבאית. במבט ראשון הוא
מזכיר טירה מבוצרת מימי־הביניים. אבל
החיים המתנהלים בו עונים לכל הצרכים המודרניים.
מעולם
לא נלחם צבא בתנאי חיים כאלה
העומדים לרשות חיילי צד,״ל במעוזים ב
תעלה.
הם ישנים במיטות בתוך בונקרים
מוארים בחשמל, שם הם כטוח־ם מפני כל
הפגזה פתאומית. אספקת מזון טרי, מים
ודואר, מגיעה כל יום. קרח ומיצרכי שק״ס
מסופקים אף הם באורח סדיר. בתוך הבונקרים
מוצגים סרטי קולנוע ונערכות הופעות
של אמנים, אם של אמנים אזרחים או
של להקות צבאיות.
כמעט בכל מעוז יש מטבח וחדר־אוכל,
בו ניתן לאכול ארוחות בהגשה. יש מיקל־חות,
בתי־שימוש ואפילו מועדונים. המועדון
במעוז אינו אלא אוסף של ספות וכורסאות
מפוארות, מאלה שנטשו המצרים, מקושט
באביזרים משונים כיד הדמיון הטובה על
חיילי המעוז. שם מבלים את שעות ההפוגה
שבין המלחמות.
מכשירי הרדיו הנמצאים כמעט בכל בונקר
וכל עמדה, פועלים 24 שעית ביממה.
כל חייל שאינו בתפקיד נצמד מייד אל הטרנזיסטור
שלו. זהו הקשר ההדוק ביותר
עם הבית. עם העורף. לפעמים מגיעה תופעה
זו למימדים של אבסורד, כשבשעת חילופי
יריות או הפגזה, מלווים את קולות הנפץ
סיסמאות־ הפירסומת המושמעות בגל הקל.
בקרוב יהיה בכל מעוז מכשיר טלוויזיה

י ף | 1חייל מרים את קסדת הפלדה שלו
מעל לחומת המיפגע בדי למושך
| 111
באמצעותה את אש המצרים מהעבר השני.

יוצא לאבטח את הטרקטורים המשלימים את
עבודות הביצורים מתחת לאפם של המצן ים,
הוא נמצא בתצפית
או בעמדת כוננות כאשר ניחתת ע? המעוז
הפגזה ארטילרית. הוא עוסק בעצמו
בעבודות ביצורים נוספות, מנקה את נשקו
או עוזר לסרוק אספקה המגיעה למעוז.
את כל אלה עליו לעשות בתחושת סכנה
מתמדת, בעירנות חושים, כשכל האינסטינקטים
שלו מכוונים למטרה אחת: להישאר
בחיים. לא להיפגע. על אף הכל הלוחמים
עומדים במתח הנוראי הזה, שאין לו סוף
או הפוגה, במאבק הנמרץ נגד הפחד האנושי,
הטבעי, שאינו מרפה אף לרגע.

״הובי, לא פרנסה״

י ־ אפשד שלא להתמלא הערצה למראה
הלוחמים האלה היושבים במעוזים.

1 * 1ן ! ״לא שרנו לן ארצי — כי לא היה לנו זמן,״ אומרת הסיסמא בחדר־
האוכל של אחד המעוזים בתעלה. לחיילים במעוזים מוגש אוכל טרי
בשפע, אולם בחלק מהמעוזים עליהם להכין את ארוחותיהם בעצמם, מחוסר טבחים.

^ 11 בתוך המעוז מוצא
1 1 /הלוחם גד מאיר מירושלים
פנאי לתפילת שחרית.

צחת של להקת סיקור דרום מופיע בפני החיילים ב תון אחד
הבונקרים במעוז בתעלה. החיילים חזו במופע כשהם שוכבים
הדו־קומתיות• .החיילים קיבלו את הופעות הלהקה בהתלהבות רבה.
בידור במיטות

הם אינם עשויים מיקשה אחת. יש בהם
חיילי שירות סדיר, בני ,18 יוצאי עיירות-
פיתוח, שזו טבילת האש הראשונה שלהם.
במו אותו חייל צעיר מקריית־גת, שקיבל
מכתב מאחיו הבכור, שהשתחרר כבר מ־צה״ל,
בו הוא מציע לאח הצעיר לעבור
לשרות במקום יותר בטוח. ישב החייל הצעיר
וקרא את המכתב בקול רם לחבריו.
ויחד צחקו לאח שהאמין כי ישמעו ל-
עצותיו.
או סמל יעקב אוחנה בן ה־ ,19 ממושב

ירדו לתעלה ואני לא אהיה איתם?״
וישנם חיילי הקבע, מסוגו של דדי,
מפקד אחד המוצבים. הוא היה קצין בצבא
הקבע עד שנת , 1959 כשהשתחרר. מאז עבד
כמרכז קניות בחברת אמפא. במלחמת ששת־הימים
לחם בגדה. בחודש מרץ השנה החליט
לחזור לצבא .״זה לא בשביל הפרנסה, אלא
כהובי. את הכסף שלי כבר עשיתי,״ אמר
דדי וירד לתעלה .
אשתו התלוננה על שהוא ממעט לבוא ל־

כדורים למקלחת

חייל מכין את עצמו לקראת מכס נק־ון במקלחת
בתעלה. הראי המחוטב עץ, המפאר את המקלחת,
נפגע בכדורים של מקלע מצרי. החורים שנתהוו בראי כתוצאה מכך, לא מפריעים לחיילים.

קלחים, שקיבל מינוי של רב־סמל בבסיס
עורפי. ישב וכתב בקשה למפקד שיורידו
חזרה לקו — למעוז בתעלה. המפקד דחה
את בקשתו. כתב הסמל בקשה שנייה ובה
עירער על החלטת המפקד להשאירו בעורף.
רק אז קרא לו המפקד והסכים להחזירו למעוז.
ויש
ביניהם חיילי מילואים, בעלי משפחות,
ותיקי קרבות, שמאז מלחמת ששת־הימים
הם רואים את החודשים שהם מבלים
כאזרחים בבית בחופשות ארוכות משרותם
הצבאי. כמו משה קרקר, בן ד,־ ,25 עובד
עיריית חיפה, העומד לשאת אשה בעוד
שבועיים ולמרות זאת לא ביקש דחייה של

חופשות הביתה .״בטח בגלל הבנות במחנה
שלך,״ אמרה לו. ביקש דדי רשות, הביא
את אשתו לביקור במעוז, ומאז היא לא
שואלת יותר מיוע אינו בא לחופשות.
אלה הם האנשים. הם אינם מסתתרים בבונקרים
המוגנים וממתינים עד שתיגמר ההפגזה.
הם מנהלים את שיגרת חייהם במעוז
תחת אש, נלחמים תחת אש. הם הנפגעים
האלמוניים עליהם מדווחים יום יום העיתונים.
״ונגד
זה — אין מה לעשות,״ אמר אחד
המפקדים ,״כי במקום שחוטבים עצים, עפים

מרחוו הריחה

שלט אדהרח ותמונות של סופיה לורן

ופיטר סלרס, נושנז־
__ :1111.ז ד ריו 2מ __ר 11ל ם__ 1.1

מצייר בעיקר את המוות. למה? .מפני שאני
מפחד ממנו ורוצה להבינו.״

ע 7האי

ס רומית לקגטרה, במעוז מרוחקשוכב המתת על הגדר. גופותי־הם
של שני חיילי קומנדו מצריים, שניסו
לפשוט על המוצב, נרקבות זה השבוע השלישי
בין הגדרות.
מול המוצב משתרע אי מאורך בתוך די׳
תעלה. אורכו שמונה קילומטרים, רוחבו
כמה מאות מטרים בלבד. השאירו אותו
כשבנו את התעלה כדי לתסת את תנועת
האוניות בה. זהו אי חולי, חשוף כמעט ל־גמרי,
מלבד תחנת רדיו וכמה מיבנים של
מינהלת תעלת סואץ, במרכזו.
בתום המלחמה הוא היה בשטח ההפקר.
כשהחלו המצרים לפתח יוזמה בתעלה, הם
כנראה,
מכאן,
האי. את תפסו
הם יצאו בלילה לפשוט על המעוז. הניסו
אותם כשהיו כבר על הגדרות. שלושה
מהם נשארו מתים בשטח, אברים קטועים
של עוד שתי גופות עדיין מפוזרים בשדה
המוקשים.
במוצב הצליחו לחלץ גוויה אחת. כשיצאו
בלוויית משקיף או״ם לאסוף את השאר,
החלו המצרים להפגיז. מאז הם לא נותנים
להתקרב אל הגופות. הן הופכות בשמש הצורבת
לשלדים. רצו להחזיר להם לפחות
את הגופה שחולצה. הם סרבו, או את כולן,
או אף אחת לא, אמרו.
״הכל אני יכול להבין, רק לא את זה,״
אמר אחד החיילים במוצב .״הם שוכבים
באי ורואים את הגופות מול העיניים שלהם.
כל אחד מהם יודע שגורל דומה צפוי לו.
הוא עלול ליהרג וכל איש אצלם יודע שאם
ייהרג, הוריו לא יוכלו אפילו לערוך לו
הלווייה או לבוא להשתטח על קברו. אז
איך הם רוצים שהקומנדו הנוראי שלהם
יהיה מוכן להתסכן וליהרג? תהרוג אותי,
את זה אני לא תופס.״

ממה מפחדים ף
מדי פעם חושפות הרוחות בתעלה את גוויותיהם של
,חיילים מצריים שנהרגו עוד ביוני . 1967 המלח שנדבק
לגוויות שימר את הבשר עליהן ולעיתים הן נראות כאילו נהרגו רק לאחרונה. תמונה זו,
שצולמה השבוע, היא של איש קומנדו מצרי, אשר נהרג ביום האחרון במלחמת ששת־הימים.

שנתיים בהורות

** כל אפילו כשהמתים של האוייב מו־טלים
כל הזמן מול העיניים — מחזה
מבעית וזורע אימה — אין זה יצור התייחסות
אל המוות.
זוהי תופעה בולטת ומשונה. בסוג כזה

של מלחמה, מלחמת־חפירות סטאטית, הסיכויים
להתייצב פנים־אל־פנים מול המוות
גדולים משבכל סוג אחר של מלחמה. אין
מה לעשות נגד זה. כשנופלת מסה אדירה
של עופרת וברזל אל תוך השטח הקטן של
המוצב.
למעוז יש חיים משלו. אנשים חיים מנהלים
בו שיגרה. הם אינם שוכבים כל היום
בבונקרים המחוסנים נגד כל סוג של הרעשה.
כאשר מתחילה הפגזה, היא מופיעה
לרוב ללא כל אזהרה מוקדמת. כשנוחתים
הפגזים הראשונים, עדיין עסוקים האנשים
במוצב בתפקידיהם, חשופים בתוך המעוז.
אחרי הפגזים או הפצצות הראשונות זה
כבר משהו אחר. מפתחים חוש־שמיעה מיוחד,
המאפשר לעקוב אחר יציאת הפגז מן
הלוע בצד השני, ולהבחין בשריקת הפגז
ולאתר את יעדו. לפי הקולות יודעים גם
בדיוק איזה סוג נשק מפעילים עליך: אם
אלה מרגמות
או אש נגד סוללתית המעסיקה את הארטילריה
בעורף.
אבל גם כשיודעים שנמצאים תחת הפגזה מסוכנת עושים את המוטל עליהם תחת אש.
אם למרות כל אלה אין התייחסות ברורה
לסכנת המוות, הרי זה רק משום שהסכנה
אינה מתגלמת בצורה אנושית. אפשר
לפחד מאדם שרוצה להרגך, מאוייב מוחשי
ואנושי. נגדו אפשר להילחם. אי־אפשר להילחם
בפצצות ופגזים• הם לא אנושיים.
משום כך אי־אפשר ליישם עליהם את הפחד.
לעומת זאת הם יוצרים תחושות מרגיזות
אחרות.
היטיב להסביר זאת יהודה ברמן (,)22
חקלאי חסון וגדל־גוף, ממושב בית־חרות,
שבא לעשות את שירות המילואים שלו באחד
ממעוזי התעלה. את שרות המילואים הקודם
שלו עשה בביקעת הירדן.
״אין בכלל מה להשוות בין המלחמה המתנהלת
בביקעה לבין זאת המתחוללת כאן.
בביקעה אתה נלחם באנשים. מי שיותר טוב
— מנצח. אין חוכמות. כאן אתה במצב של
חוסר־אונים. אתה אפילו לא רואה מי שנלחם
בך. הרבה יותר נעים להילחם באנשים
מאשר בארטילריה, במצב בו אתה יודע של־כושר
שלך ולעליונות שלך כחייל אין כל
תפקיד במישחק.״

גוויות עד הגדרות
**ל תצלמו אותי, אני לא רוצה
?^//ל ה צטל ם!״ אמר החייל כשהצלם כיודך
אליו את עדשת מצלמתו.
היתד, זו תגובה מפתיעה ויוצאת־דופן,
בייחוד בהתחשב בעובדה שהגבר הצעיר והמשופם
לא היה לוחם אלא עוזר־טבח במוצב.
את אלה אין מרבים לצלם, והילת־הגי•
בורים רחוקה מהם. הצלם כיבד את בקשתו.
״עזבו אותו, הוא סתם פסיכי,״ אמר
חייל אחר.
כעבור כמה דקות, התקרב עוזר־הטבח,
שסיים את שטיפת הכלים. איש לא רצה
לצלם אותו יותר, אבל הוא הרגיש צורך
להסביר את עצמו .״אני לא רוצה להצטלם!״
חזר ואמר .״אף אחד לא יצלם אותך,״ הרגיע
אותו הצלם.
״ההורים שלי לא יודעים לקרוא,״ המשיך
החייל .״הם עולים חדשים.
הם לא יודעים לקרוא ולכתוב.
הרבה זמן לא הייתי בבית. הם יראו
את התמונה שלי בעיתון ויחשבו שנהרגתי.״
כך, בפעם הראשונה, עלה נושא המוות
בשיחה עם חיילים בתוך המוצב. זאת היתד,
גם הפעם האחרונה. לא מדברים על זה.
מדברים על הכל, על כל נושא בעולם, רק
לא על זה. לא שמפחדים. נגד עין־הרע. חייל
מאמין שהוא מחוסן. אם הוא דואג, הוא
דואג למשפחתו שלא תחרד לו. משום כך
רבים אינם כותבים הביתה ואינם מספרים
בחופשות איפה הם משרתים .״שלא ישבו
ההורים כל היום ליד הרדיו.״
מחוץ לקו־החזית הראשון, בבסיסים ה־עורפיים,
זהו נושא שמעסיק כבר יותר.
סמל־מיבצעים אחד מכפר גלעדי גזר מעיתון
תמונות מתים במחזה של שקספיר.
הוא מצייר בכישרון לא מבוטל. רישומיו
מתנוממים טל הי יו ת המ שרדים ב ב סי ס. הו א

ד 1ו 1 1 1י 1ן | ד י

זייי לי

יזו מו דו

ת ע ריייז

לגני
ןטו ״ ןדיווךן הסתערו

פ] 1ו ד צ מ ^ ל _ דסוולח .

ד רו מי ת

ל מו רו ר ה

הנשק שהשאירו המסתערים על הגדרות בעד שנהרגו, נאסר על־ידי
חיילי המוצב. בתמונה נראים שלושה מהם כשהם מנקים את
הז־וחוי

1* 11-סדז

העת התעלה בוערת?

הפצוע צעק
המעוז. האוויר מעל התעלה נחתך בשריקה
צורמנית.
הפגזים שטיחי־המסלול התרסקו על המוצב.
אלא שעתה
הצטרפו אליהם גם כמה מקלעי נוריונוב
מצריים שכדוריהם הנותבים התהככו בשקי
החול של העמדה. חיילי המוצב השיבו
אש. לידנו בעמדה
חבוש קסדת פלדה ירה חיים כשנשקו
נשען על שקי־החול והכדורים הנותבים
מתרוצצים סביבו. לפתע התקפי חיים במקום
בו עמד, צנח בתוך התעלה, תפס בידו
האחת את פרק ידו השנייה ופלט מפיו
צעקה קצרה אחת :״איי! איי! איי!״
משהו בער בשרתל חולצתו. דדי, מפקד
המעוז, רכן אל חיים ובתנופת יד השליך
משרוולו את הכתם הבוער .״זה שום דבר,״
אמר דדי• ,נתז זרחן של כדור נותב.״ באותו
רגע החלו להופיע כיתמי דם על השרוול.
דדי אחז בחיים ומשך אותו אל
בונקר החובש.

חיים, נפי
1 1 1 1 *1חייל המילואים
שצולם שפות מיספר לפני ש 1^

נפצע באותה עמדה בח נפצע אחר־כך.
דובר צה״ל מודיע. :ביום ו׳ התנהלו
חילופי אש לסירוגין בגזרות שונות של
התעלה. כתוצאה מהאש המצרית נפצעו
בליל שבת שני חיילים׳.

ידיעה קטנה שהתפרסמה ביום הראשון
בשבוע שעבר. ידיעה שיגרתית, כמה שורות׳
כותרת קטנה, כמו בכל יום. מאחוריה
הסתתרה הדראמה — סיפור המלחמה להצלת
חייהם של שני חיילים.
ישבנו בתעלת־קשר במעוז בגיזרה הצפונית
של תעלת־סואץ. כמה רגעים קודם
לכן הסתיימה הפגזה של תותחינו על מוצבי
המצרים. יכולנו לשמוע את יציאות
הפגזים מתותחי ה־ 155מ״מ המוצבים במרחק
קילומטרים מאחורי גבינו. אחר־כך ראינו
את בהק התפוצצות הפגז בצד המצרי.
רק אחר־כן־ נשמעה שריקת הפגז מעלינו:
הוכחה מוחשית לכך שמהירות האור גדולה

המור6יום 7א חש8יע
!** אש נמשכה .״הוא בטח נשרט מנתז
ן ) כדור,״ אמר מישהו כשהוא לוחץ על
המקלע שלו וסוחט אותו עד הסוף .״איזה
מזל,״ אמר מישהו אחר בתעלה ,״דוזקא
יום לפני השיחרור.״
חיים עמד לסיים את שירות־המילואים
בתוך הבונקר שבמעוז מקבל חיים הפצוע טי שלו למחרת, ביום שבת. בעצם היה יכול
פול ראשוני מידי החובש שבמעוז (מימין) .כבר להשתחרר ביום חמישי. היתה לו סיבה
מיוחדת. אשתו לומדת במכון וינגייט
בתמונה משמאל נראה חיים כשהוא שוכב על אלונקה בתוך אמבולנס בנקודת פינוי נפגעים.
בנתניה. בשבועות האחרונים לא יכלה לחבר
לקו הראשון של המצרים בתעלה. היה
מזו של הקול.
זור למשק משום שהתכוננה לבחינות הגזה
תותח נגד־טנקים שכיוון את אישו אל
אותה עת שמענו את יציאות הפגזים מע־מר•
בנם בן ה־ 3לא דאה את אביו ואמו

וגע אהו׳ הפציעה

1מתפתל מנאנ ובועט בוגריו ממתיו הפצוע נתוו.ן הבונ3ר וחילוצו מחור המעוז

החייל אורי (כורע משמאל) כפי שצו־ד
1י 1יהח 11ה
לם יום לפני שנפצע קשה בפתח הבונקר

• לו במעוז בתעלה. בתמונה משמאל נראה אורי השרוע על אלונקה בנק:דת פינוי

הנפגעים, לשס הובא אחרי שנחבש על ידי רופא המעוז. רופאי האמבולנס שהמתין במקום
בודקים אותו לפני העלאתו למסוק שיטיסו לבית־חוליס במרחק מאות קילומטרים.
במסוק נמצאים רופא וצתת רפואי מאומן, המטפלים בפצועים גס בשעת הטיסה לב־ת־החולים.

בדח. גם הוא היה איש מילואים שעמד
להשתחרר למחרת.
הוא נפגע מרסיס פגז מרגמה מצרי שחדר
לחזהו.
במעוז חבש אוחו רופא ורופא האמבולנס
רק בדק את פצעיו .״הוא פצוע קשה,׳

כי אורי יצא מכלל סכנה. חיים מחלים.
״איפה אתה רואה דבר כזה אצל המצרים?׳׳
אמר בהתפעלות אחד החיילים,
״אצלהם אתה יכול לראות שחייל נפצע
או נהרג ועד שלא יורד הלילה הם אפילו
לא יגשו אליו.׳׳

במשך חודש. אבל חיים ויתר על היציאה.
נכנסנו לבונקר החובש. החובש אליעזר
שני, אף הוא חייל מילואים ביחידתו של
חיים, העובד כסכנאי סלוויזיה בחברת סל-
פונקן בחל־אביב, נראה מבוהל מאד. חיים
שכב על המיסה כשהוא מתפתל מכאבים
אבל לא הוציא אף הגה מפיו. ידיו היו
נוליאום דם. כל מדיד היו מוכתמים בכימ־מי
דם. הזריקו זריקת מורפיים לארגעת
כאביו וחבשו את פצעיו.
הסתבר כי נפצע בצורה רצינית יותר
משנראה היה תחילה. כדור חדר לידו השמאלית,
יצא ממנה, פגע בידו הימנית ושבר
את העצם בסרק ליד כף היד. תוך דקה
התאדמו התחבושות שלו. היה ברור כי
הוא מאבד דם ויש לחלצו מהמעוז במהירות.
בחוץ עוד התנפצו הפגזים והתעופפו הכדורים.
חיים קם על רגליי ובכוחות עצמו
הגיע אל זחל׳׳ם החילוץ. כאשר יצא
הזחל״ם בדהרה מהמעוז כבר נשלחה הודעה
לבסיס העורפי על הפציעה. אמבולנס
ורופא יצאו לעבר הזחל״ם.
הפצוע התפתל ובעט ברגליו בדופן הזח־ל״ם.
המורפיום סרס החל להשפיע על כאביו.
אחזנו בראשו כדי שלא יחבט מקפיצות
הזחל׳׳ם.
נקודת פינוי הנפגעים נמצאת מחוץ לם־
וזח תותחי־המצרים, במרחק עשיות קילו-
מסרים מזזמעוז.

אמר הרופא לחיילים שעמדו סביבו.
חיילים הדליקו אבוקות בחול והמסוק
נחת בשטח המסומן. תוך דקות הועמסו
עליו שתי האלונקות והמסוק המריא ונעלם
בחשיכה. שעתיים אחרי שנפצעו הגיעו
הפצועים אל בית־החולים. השבוע הסתבר

ד6י 0מרגמה 3חזה
ך• תוף האמכולנס החליפי את תח־
^ בושותיו של חיים, וחיברו אינפוזיה
אל גופו. ידו הימנית, בה רוסקה העצם,
חוברה אל סד• ״הוא יהיה בסדר,״ אמר
הרופא ,״השרירים לא נפגעו, הוא יכול
להניע את האצבעות.׳׳
במכשיר הקשר שבאמבולנס הגיעו שתי
ידיעות: המסוק שנועד לחלץ את הפצוע
ולהובילו לבית־החולים כבר נמצא בדרך,
ובמעוז שכן נפצע חייל נוסף. המסוק יקח
את שניהם.
חייל הגיש סיגריה אל פיו של חיים.
הוא התחיל לחייך. כעבור דקות מעטות
הגיע למקום קומנדקאר. חיילים הורידו
ממנו אלונקה. הבטנו אל פני הפצוע והוא
חייך אלינו .״אפילו לכאן הגעתם?״ אמר
בלחש.
מכפר־גלעדי,
היה זה אורי
.יום קודם לכן פגשנו אותו במעוז
שלו כשהוא אינו מפסיק להתלוצץ ולהת
החילוץ

המסוק
נחת בשדה החולי ליד האמבולנס. תוך
דקות ספורות מועברים הפצועים מהאמבולנס,
שם קיבלו טיפול רפואי, אל המסוק שיקח אותם לבית־החולים.

המהירות בה מובאים הפצועים לבית־החולים היא הקובעת במ;ק־ריס
רבים את סיכויי הצלתם והחלסתם. כל אנשי הצתת הרפואי
עושים ככל יכולתם ואף למעלה מזה כדי להחיש עזרה לפצועים.

שמונה גופות תשעת מתון אנשי הקומנדו המצרים שנהרגו בעת נסיון פשיטה על מעוז צה״ל

סונה של נשיטה 1

מול איסמעיליה. ההרוג השמאלי בשורה הראשונה לבוש בגדי
גומי של צוללן וסנפירים, בעוד שחבריו לבושים בגדים מנומרים.
ההרוגים חיוו ב־ס/״סו מכוח הפשיטה המצרי שחצה את התעלה.

משמו כבודנמצוי

ניצב על המזח של קנטרה המערבית? ,שם
הוחזרו השבוע גוויותיהם של תשעת אנשי
הקומנדו המצרי שנהרגו בעת נסיון פשיטה על מוצב צה״ל מול איסמעיליה. בעוד שטירת

העמסה

מבט של עצב בעיניה של חיילת צה״ל
היושבת על הרציף בקנטרה המזרחית,
יליס מורידים את ארונות ההרוגים המצריים ממשאית.

נזיסה

^ דכעה ימים בלבד חלפו בין מד.
שנראה בתבוסה מצרית הרת־לקחים
בדו־קרב הפשיטות משני צידי התעלה, לביו
מה שנראה בהצלחתם הגדולה ביותר
בסוג מלחמה זה.
באותו יום עצמו, שמונה שעות אחרי
שקיבלו לידיהם בקנטרה את גופותיהם של
9אנשי קומנדו מצריים שנהרגו בנסיון־נפל
לפשוט על מעוז צה״ל בגיזרה המרכזית
של התעלה, מול איסמעיליה — מעמד מדכא׳
שחייב היה לכל הדיעות להבהיר למצרים
שהם מטיחים את ראשיהם בכותל
— פשטו המצרים שוב על מעוז אחר של
צה״ל, הפעם בגיזרה הדרומית.
אותו יום נדמה היה שהשקט חזר לתעלה•
בפעם הראשונה מזה שבועות רבים,
לא התעוררו החיילים בשתי הגדות, או
הלכו לישון, לרעמי הפגזים ושריקות הכדורים•
בלילה עוד בערה התעלה. דו־קרב
התותחים נמשך כל הלילה• אבל בבוקר
נדם הכל. בצד המצרי נראו חיילים יורדים
מעמדותיהם אל שדרת הגומא המפרידה בינם
לבין התעלה. חקלאים מצריים צצו כאילו
מתחת לאדמה, והחלו לעבד את חלקותיהם
המוזנחות, זרועות הפצצות.
בצד הישראלי העזו חיילים להתרומם
ולעמוד זקופים בעמדות־הירי שלהם במעוזים•
משני הצדדים השקיפו חיילים בטכם
הנורא וחסר הגינונים של החזרת הגוויות.
תשעת ההרוגים המצריים היוו כ־ס/ס10
מכוח הפשיטה המצרי שחצה את התעלה
בסירות־גומי מתחת מטח ארטילרי כבד.
שני אנשי הקומנדו־הימי המצרי, לבושים
בבגדי צלילה מגומי ובסנפירים, היו בין
ההרוגים, נראה כי קודם לצליחת הסירות,
הגיעו הצוללנים אל הגדה הישראלית. תפקידם
היה, כפי שמקובל בתירגולת הצלי־

המנוע (משמאל) נושאת את ארונות ההרוגים מהגדה המזרחית, ניצבים חבדיהס ליחידה
של ההרוגים, כשבידיהם רובי־סער מדגם קלשניקוב על המזח ובמדרגות המובילות לכביש.
בכביש נראית מכונית מתים שחורה, הנמצאת בשירות הצבא המצרי, אליה הועברו הארונות.

המצרים היו קצרי רוח להמתין עד העברת
ארונות ההרוגים לשיטחם. נראה שבין ספני
הספינה שהעבירה את הארונות היו אנשי־ביטחון מצריים.

סמל מחיל־השריון מצדיע כשמשמר

צת״ל מדגל את נשקו בעת החזרת

ההרוגים המצרים. ההחזרה בוצעה באמצעות הצלב האדום.

מאון
האימה
חד״ למצוא מקום נחיתה מתאים לסירות
ולסמן להם את הדרך.
הם התגלו עוד בשעת הצליחה. למרות
האש הארטילרית הכבדה שהונחתה על המעוז
הישראלי, היו לוחמיו בתצפית וב־כוננות
לקראת פשיטה אסשרית. כאשר גילה
אחו הלוחמים, בדרגת רב־טוראי, את
המצרים העולים על החוף, הוא לא פתח
כאש.
המתינו עד שיקרבו המצרים אל הגדרות,
ואז פתחו עליהם באש. בקרב הקצר שנערך
במקום התגלו כמה סימנים שהעידו על
שיסור בכושר לחימתם של אנשי הקומנדו
המצרים. בפשיטות קודמות, ברגע שהתגלו,
היתד, דאגה אחת מטרידה את הלוחמים
המצרים — שהסירות הממתינות להחזירם
לא יחכו להם, והם ייתקעו על החוף או
ייאלצו לחצות את התעלה בשחייה כשהכדורים
רודפים אותם. מיקרים כאלה אף אירעו,
הצדיקו את חששותיהם.
הפעם הם השיבו אש, היו אף נסיונות
לחלץ פצועים ולחבשם בעת קרב. רק כאשר
התגברה האש הישראלית וסיכנה את
דרך נסיגתם של התוקפים, ו>ם נסוגו.

תיירים בקו האש
מסקנה ההגיונית של כישלון זה
ן | היתד, צריכה להיות לגבי המצרים, כי
חלפו הימים בהם יכלו לחצות את התעלה
מבלי שיבחינו בהם. אבל גם המצרים
למדו מהלקח.
למחרת התבוסה טענו המצרים כי שנראה במה
שוב,
פשטו הם היה בעיניהם כהצלחה גדולה. דובר הצבא

המצרי הודיע על פשיטה נוספת באיזור
איסמעיליה, על תפיסת מעוז, החזקה בו
במשך שלוש שעות, והשמדת מיתקניו.

ואז באה, בערב יום החמישי האחרון,
הפשיטה על המזח של פורם־תאופיק. גם
לה קדם ריכוך ארטילרי אינטנסיבי. אבל
בפעם הזאת לא פשטו המצרים על המעוז
עצמו, אלא על מיספר טנקים שניצבו מחוץ
למעוז. ביוצאם לדרך עוד בשעת דימדומים,
יסגעו בצודתו־תיהם.
שישה שריונאים נהרגו בקרב זה.
שניים נוספים נפצעו. שריונאי נוטף מת
מפצעיו אחרי שקפץ מהטנק שלו ונלקח
פצוע לשבי.
צורת פשיטה זו והצלחתה יתבעו הסקת
לקחים בצה־׳ל, שיקשו בעתיד מיבצעים מצריים
דומים. אבל שום חברת־ביטוח לא
תבטח שלא יהיו הצלחות מצריות נוספות.
כי זה טיבעה של המלחמה הנטושה בתעלה:
מלחמה שאין בה הכרעות, בד, לא ניחן להביא
לידי ביטוי את היתרון בכושר הלחימה
ויכולת ריסוק צבא האוייב.
שמענו על הפשיטה בפורט־תאוסיק ברשת
הקשר, שעה שהיינו על גדת־התעלה,
צפונה. שהינו עם יחידת
טרקטורים של חיל־ההנדסד, שעבדה בשטח.
המצרים מנגד שמעו את רעש
הטרקטורים. בעבר הם לא היו מאפשרים
להם לעבוד במנוחה. הפעם לא ירו אפילו
יריר, או פגז אחד. הטרקטורים עבדו

מיבצע זה לא זכה לכותרות. אבל
העובדה שלמרות הפשיטות יהאש המצרית
יכולים טרקטורים של צה׳׳ל לעבוד בשלוזה
על גדודהתעלה ממש — היא ה־נצחון
הישראלי האמיתי.
למחרת, בדרך צפונה, כשבתעלד, שוב

השתוללה האש, ראינו את הסמל המובהק
ביותר של מלחמת אבסורדית זו. כמה עשרות
קילומטרים מזרחה למלחמה בתעלה,
נסע אוטובוס ובו תיירים אמריקאים שהיו
בטיול.
כאילו אין מלחמה בעולם.

לפני הפשיטה. על מעוז צה״ל במזח שבפורט־תאופיק, הנחיתו המצריס
על המעוז אש ארטילרית כבדה, שבחסותה חצו את התעלה. בתמונה
נראה פגז סל מרגמה מתפוצץ מעל מעוז. הפגזה מסוג זה אינה גורמת לנזקים במוצבים
כל עור נמצאים החיילים בתוך הבונקרים, כשמעליהם נמצאת שיכבת פיצוץ עבה.

ו^י?!138

1111111,

£אלה הם שבעת הטאנקיסטים שנהרגו בעת
0 0 1 1 1 1 * 1 * 1111 7 1 * 1 1 0
ששני הטאנק-ם שלהם נפגעו ונדלקו בפי

שיטה המצרית על גדות התעלה בערב יום חמ:שי האחרון. מימין לשמאל: סמל שלמה

סקנטיה ,21 ,מקר־ת־שמונה; סמל צבי קלנץ , 21 ,מרמת-גן; סמל דניאל רבין ,20 ,מתל־אביב
; רב-ס מוניק פריש , 20 ,מחולון ; טוראי משה מלמד ,20 ,מתל־אביב ; טוראי
יצחק קלוג׳י , 20 ,מבני־ברק; ורב״ט ברוך סבשי , 20 ,מלת, שמת בשבי המצרי.

זהו (בחלקה הקירמי של התמונה) מוצב צה״ל על
המזח של פורט־תאופיק, עליו נערכה השבזע פשיטת
קומנדו מצרי ואלג׳ירי, בה נהרגו שישה טאנקיסטים ושביעי נחטף ומת מפצעיו בשבי,

מול המוצב נשקפים הבתים הריקים וההרוסים של פורט איברהים, הנמצאים מעבר לפיתחת
תעלת סואץ, במרחק נמה מאות מטרים. בפשיטה לא תקפו המצרים את המעוז עצמו, אלא
פשטו על מיספר טנקים שנמצאו מחוץ למעוז, בקצה המזח. במקום זה פני המים רדודים.

המעוז שהותקו

במדינה העם זרם חזק
נגד פרישה
בקיים קנדי נספרו השניות האחרונות
לפני שיגור האדם הראשון ליוה.
אבל לא זה היה הנושא מיהפר 1במחשבותיו
של האזרח הישראלי. העסיקו אותו
בעיות קרובות יותר. בראשן, כמובן, המלחמה
לאורך קודי הפסקת האש, ונגד קבוצות
הטירור. אחריה — שאלת השאלות
במישור המדיני: האם יפרוש דיין?
20 *70מפחידים. פעילי רפ״י לשעבר
החלו מתרימים את אוהדיהם, למימון מע־רבת־בחירות
עצמאית. בעל־הון חיפאי, ש־התדיין
עם איש־עסקים מתחרה, הציע לסיים
את העניין בפרשה: הוא יתרום 20 אלף
ל״י לקרן הבחירות של רפ״י.
במישור ההסברתי, החלו אנשי פרם משבצים
מרצים להופעה בחוגי־בית ובמקומות
ציבוריים — הכל כאילו כבר הוכרע
דבר הפרישה מן המערך.
אבל מתחת לפני השטח, פעל זרם נגדי
חזק. שמעון פרס, שלכל הריעות הינו המניע
הראשי לפרישה, נפגש לשתי שיחות
ממושכות עם פינחס ספיר. התוצאה: מזכ״ל
מע״י הודיע על דחיית ועידת המפלגה, כדי
לא לדחוק את הקץ, ולמנוע מאנשי רפ״י
את ההרגשה כי רוצים לדחוף אותם החוצה.
ואילו דיין עצמו — לא אמר מילה לכאן
או לכאן. ליתר דיוק, כדרכו, אמר דברים
גם לכאן וגם לכאן.
כי לגביו, אין זו הכרעה קלה. לפי ה־מיספרים
שסיפק לו פרם, יש לרשימתו העצמאית
סיכויים לצבור 37 מנדטים בכנסת.
אבל ברור, כי מנדטים אלה יבואו במידה
ניכרת על חשבון גח״ל, המרכז החופשי
והדתיים — שותפיו־בכוח של דיין להקמת
ממשלה. בצורה זו, יהיה הסך־הכל של מחנה
זה קטן מכדי להבטיח רוב בכנסת השביעית.
אבל גם אילו התפתה דיין לקבל את
ההערכה, כי יש לו 8070 סיכויים להצליח
לרכז רוב — עדיין יהסס. שכן אותם ־207
סיכויים של כישלון — פירושם סוף הקאר־יירה
המדינית שלו. הממשלה שתוקם על
הריסותיה של רפ״י הפורשת לא תהיה פתוחה
בפניו כלל — גם לא כשר־ביטחון.
ראשי מע״י ייענו! בשעה שנמשכו
ההיסוסים, לא נחלש הלחץ על ראשי המערך•
אלה הצהירו — פרט לספיר — כי
אינם רוצים בפילוג. ואומנם נראו השבוע
סימנים ראשונים, שלחצם של אנשי רפ״י
עשוי להביא תוצאות, וכמה מדרישותיהם העיקריות
ימולאו על־ידי ראשי המערך.
ייתכן שנצחון זה — אם יהיה — יספק
את דיין ואת פרם, והם יחליטו כי מוטב
להמתין עד אחרי הבחירות, כדי לנסות
להגיע לשילטון — אם מתוך המערך, אם
על־ידי פרישה והתחברות עם סיעות הימין.
אבל גם זה היה בספק.

ה מל חמה
מצב־ הרוח
כמו כספית

אומת החוף המודרנית מתועדת ישראל — עתה ״שם דבר• גם ברחבי העולם.

תערובתמודרנית • קופסאמודרנית • פילטר סזו־רני

מצב־הרוח הכללי של אזרחי ישראל דומה
לכספית: מרקיע לשחקים ו״ולש לתהומות•
השבוע הוא היה קרוב לתחתית.
הסיבה: שבעה קורבנות של פשיטת קומנדו
מצרי בקצה הדרומי של התעלה.
היתד, זו פעולה מוצלחת — אבל לא
חרגה ממימדי הפעולות הדומות בשבועות
האחרונים, וגם לא מסיגנון־ביצוען. הדיב־דרך
בא בעיקבות מיספר הקורבנות הגבוה.
חמורות הרבה יותר — אם כי לא גרמו
לאובדן בנפש — היו שתי פעולות אחרות
השבוע. הן בוצעו בידי חוליות טירור,
וכוונתן לפגוע במתרחצים ובמטיילים:
#בחוף דור, אחד הנופים המרהיבים
ביותר בארץ, התפוצצה פצצה. בגלל טעות
בחישוב, אירע הפיצוץ בחמש לפנות בוקר
— ואיש לא נפגע.
#בפארק המוריק ושוקק־החיים של מעיינות
הבניאם, התפוצצו שלוש פצצות בא-
זוקה. הן נפלו בין המכוניות והנופשים,
שמילאו את המקום כמדי שבת. גם כאן
לא היו אבידות בנפש, פרט למספר פצועים.
כוונתן של שתי תקריות אלה היתד, ברורה:
להגביר את המועקה בקרב תושבי
ישראל, לנטוע בהם הרגשה שאין מקום
בטוח — ולהוריד בעוד כמה נקודות את
כספית הבארומטר של מצב־הרוח הלאומי.

תה יושב במוצב, במעוז, בבסיס —
ויש לך זמן לחשוב.

סמוכים, שחששו שמא באו המתיישבים לנשלם.

זוהי
זכותך. זוהי גם חובתך, כחייל במדינה
דמוקרטית.
אתה שומע את כולם — כמעט כל המנהיגים,
כמעט בל המפלגות, כמעט כל העיתונים
— אומרים: אין שלום, אין סיכוי
לשלום, זה אינו תלוי בנו.

סיכם וך בה ארוך, הנמשך זה
הדור הרביעי -משפיע על נפש
שני הצדדים. הוא גורם לכך שאך
אחד בלל אינו יבול לתאר לעצמו
מה זה שלום, מה זה מצכ של
שלום. שהרי מעולם לא ראה מצב
של שלום.

למשל: על השלום.

אתה שומע אותנו אומרים את
ההיפך: אפשר להשיג שלום, יש
כמה דרבים להשגת השלום, וזה
תלוי לא מעט גם כנו.

מבחינה זו שונים אנחנו מעם רגיל הנמצא
במלחמה. כי עם רגיל זוכר את השלום
ששרר לפני שפרצה המלחמה — והוא נושא

קוח הדדי. שלום שיפתור את הבעיות
הממשיות התלויות ועומדות
בינינו וכין הערכים -בעיית
המעבר בטיראן וכסואץ, בעיית
הפליטים, בעיית ירושלים, בעיית
הסדרי-הכיטחון.
בקיצור — שלום שאינו מחייב אותנו ל ־
האמין לערבים, או לאהוב ערבים —
כשם שאינו מחייב את הערבים להאמין לנו
או לאהוב אותנו .

אם יקום שלום כזה, ייווצר בהדרגה
האימון ההדדי, ולאחר

ואתה שואל אותנו, בצדק:
הייתכן שרק אתם רוצים בשלום, וכל האחרים
אינם רוצים בו? האם זה יכול להיות?

הייתכן שרק אתם חבמים, ובל
האחרים טיפשים? האם זה יכול
להיות?
אלה הן שאלות פשוטות.

ף • ודם כל, אין אדם בעולם כולו שאינו
\ /רוצה בשלום. אולם אנשים שונים הרוצים
בשלום — לא תמיד מתכוונים לאותו
הדבר.
יש המעוניין בשלום — אחרי השמדת ה־אוייב.
יש רבים כאלה במחנה אל־פתח, בסין,
ואולי אפילו בברית־המועצות ובארצות־הברית.

איך
זה אצלנו?
יש אצלנו רבים — רבים מדי! — המעונ־יינים
בשלום בתנאי שנחזיק בחלק גדול מן
השטחים שכבשנו במלחמת ששת־הימים.
שלום כזה אינו אפשרי.

ויש אצלנו רכים -ואני מקווה
שזה הרוב — המוכנים לשלום כלי
שוס סיפוח שטחים, מלכד קיום
ירושלים המאוחדת ותיקוני־גכול
הכרחיים מטעמי ביטחון.
שלום כזה אפשרי — עכשיו.
אנחנו שייכים למחנה הזה.
אין זה עניין של ״חכמים״ ו״טפשים״ .יש
כאן שאלה פשוטה: האם אתה חושב שהחזקת
שטחים חשובה יותר מן השלום, או
שאחר, חושב כי השלום חשוב יותר מהחזקת
כל שטח שהוא.
אם אתה מעדיף שטחים על שלום — אין
לנו שפה משותפת בנושא זה. הוויכוח בינינו
על השלום לא יישא פרי.

אף אם אתה מעדיף שלום על
שטחים -יבולים אנחנו להמשיך
כדיון.

*ש עוד עניין אשר לגביו נחלקות ה,גישות
באופן קיצוני.
מזה 90 שנה יש סיכסוך בין העולם הערבי
ובינינו — מאז התנגשו ראשוני המתיישבים
הציוניים עם בני הכפרים הערביים ה
וכרגע
שהחליט כך, יקדיש את
כל כוחו ומירצו בדי להגשים אותה,
ואפילו יכניס כה הרבה שינויים
תוך כדי מהלך המיכצע.
זוהי השיטה של צה־ל. בי צה׳׳ל מחנך
את מפקדיו להקדיש לתפקידם מחשבה צלולה,
עניינית, בלי סנטימנטים. לא לשאול
את עצמם :״מה הייתי רוצה שיהיה.״ אלא.
״מה הנתונים שישנם, ואיך אני אגיע ממצב
עובדתי זה אל היעד שהוטל עלי לכבשו.״

ףעתה, אגיד לך את כל תורתנו על רגל
| אחת:

אנחנו רוצים שממשלת-ישראל
תתייחס אל כיבוש היעד ששמו
״שלום״ כשם שכל מפקד בצה״ל
מתייחם לבל משימה אחרת של
כיבוש יעד.
אנחנו רוצים שיפסיקו לפזר מליצות נבובות,
שיפסיקו לנאום נאומים שאין להם
שום קשר למציאות, שיפסיקו לחשוב כי
השגת השלום הוא עניין של אידיאולוגיה.
אנחנו רוצים שהממשלה תעשה את המלאכה

שתטיל על מטה־פעולה מוסמך לבדוק את
כל הנתונים, אצל הערבים ואצלנו.

יש המעוניין כשלום -בתנאי
שהצד השני ישלם את כל המחיר.
היו רכים כאלה ככל התקופות,
והם גרמו לשפיכת נהרות־נהרות
של דם.

ויש המעוניין כשלום סתם ד
שלום שאפשר לחיות כו, שלום
שאינו בליל השלמות, שלום ששני
הצדדים משלמים עבורו,
שלום שאין כו משפיל ומישפל.

אל תקנא באותו מפקד. הוא יתלבט קשה.
אבל בסופו של דבר יצטרך להחליט: תוכנית
פלונית היא הטובה ביותר.

ומכיוון שחינוך זה הצליח, צה״ל
הוא גוך יעיל. לא רק צבא מעולה
ואולי הטוב כצבאות כעולם -אלא גם מוסד המוכשר לאין שיעור
יותר מכל מוסד אחר במדינת
ישראל.

הן ראויות לתשובות פ מוטות -
גלויות, בנות ולעניין.

יש המעוניין בשלום בתנאי — בתנאי
שיתווסף לו שטח, בתנאי שהאוייב ישפיל
את עצמו, בתנאי שישיג כל מיני טובות־הנאה.
גם אלד, גרמו לאסונות רבים.

הסיכויים הטובים כיותר, והברוכה
כסכנה הקטנה כיותר של כישלון
ושפיכת דם -הדם שלך.

את עיניו אל חידוש המצב הזה. אצלנו אין
מצב שאפשר לחדש אותו. אפשר רק
ליצור מצב חדש.

רכים, רבים מן המדברים אצלנו
על שלום -מתכוונים למצב שלא
היה קיים מעולם בין עמים עלי
אדמות, משהו הלקוח מהזון אח־רית־הימים.

אומרים: שלום פירושו שכל הערבים
יאהבו את כל היהודים, שכל הגבולות יהיו
פתוחים לרווחה, שיחבקו אותנו ברחובות
קאהיר ועמאן ודמשק.

ומכיוון שהם חושבים על מצב
של ימי המשיח -אין הם יבולים
לקוות שיבוא אלא בימי המשיח.
אנחנו צנועים הרבה יותר.
אנחנו, בדברנו על השלום, איננו מתכוונים
למצב מופשט, למצב דמיוני, למצב
של חזון ישעיהו.

אנחנו מתכוונים לשלום מציאותי,
שלום שאפשר להגשים אד
תו כין שני עמים אחרי שלחמו
ביניהם במשך זמן כה רב.
איננו סבורים שהערבים יתאהבו בנו בן־
לילה. איננו מקווים שינשקו את לחיינו.
אנחנו מתכוונים למצב של דו־קיום, שבו
ייפתחו הגבולות לאט־לאט, שבו יגלידו הפצעים
בהדרגה, שבו ייווצרו במרוצת הזמן
יחסים של אמון הדדי — כמו בין שני עמים
רגילים.

אנחנו מתכוונים לשלום ממשי,
שיבטיח ביטחון ממשי> .טלום שיביא
לפירוק הנשק ולצימצום הצבאות
-תוך ביטחון הדדי ופי
מכן
-מי יודע? -אולי גם קצת־קצת
הבנה הדדית.
בקיצור: יש השואפים לשלום אידיאלי,
ולכן אינם מאמינים כי הוא אפשרי.
ואילו אנחנו חותרים לשלום מציאותי,
ולכן אנחנו שאולים את עצמנו שאלה מעשית:

להשיג

ף באן אני רוצה

אותו?

לדבר אליך, החייל, ב

שפה של חיילים.
נדמה לי שכאן השוני האמיתי בין הותיקים,
בני הדור הקודם, שאינם מאמינים
בשלום, ובינינו, הבטוחים שניתן להשיגו.
אסביר לך זאת כך:

אם אומרים למפקד־החטיכה
שלך שעליו לכבוש כבל מחיר יעד
מסויים -מה הוא עושה?
הוא מטיל על אנשי המטה שלו להפין לו
תוכניות. לא תוכנית אחת, אלא כמה וכמה
תוכניות אפשריות.
כל תוכנית כזאת תהיה מבוססת על הערכת
כוחות האוייב, על הערכת הכוחות העומדים
לרשות החטיבה ועל שיקולים מעשיים
אחרים, שהם סרי עבודת מודיעין ו־תיכנון.
בסוף
יהיו מונחים על שולחן המפקד
כמה תוכניות. הוא יבחן, בעזרת קציניו, כל
תוכנית ותוכנית לחוד. הוא ישקול: מד, הן
הסכנות הכרוכות בכל אחת מהן, מה הם
הסיכויים שלה?

קרוב לוודאי שלא תהיה אך
תוכנית אידיאלית אחת. על המפקד
יהיה לבחור כתוכנית הנראית
לו כיותר -זו המבטיחה את

שהיא תטיל על מטה זה להכין
במה וכמה תוכניות אלטרנטיביות
להשגת השלום.
(למשל: תוכנית א׳ להשגת השלום באמצעות
הידברות ישירה בין ישראל והעם הערבי
הפלסטיני, ודרכו עם עבד־אל־נאצר.
תוכנית ב׳ :השגת השלום באמצעות שתים
או ארבע המעצמות הגדולות, שיתווכו בין
ישראל וממשלות ערב. וכן הלאה).

שהיא תשקול כל תוכנית לחוד
כאופן הגיוני, בלי סנטימנטים,כלי אידיאולוגיות ,-שתבדוק את
הסיכויים ושתכחן את הסכנות.
שהיא תחלים לבסוף איזו תוכנית היא
היותר מבטיחה, והפחות מסוכנת.

שהיא תנסה באופן מעשי, באמצעות
צוות מאומן ומיקצועי, להגשים
תוכנית זו.
(אין בכך שום סכנה, כי איש אינו מציע
לסגת אף משעל אחד של אדמה כבושה אלא
אחרי השנת שלום של ממש, אמיתי ובר־קיימא,
עם הסדרי־ביטחון מוצקים. אנחנו
רוצים רק שבשעה שאנחנו מחזיקים בכל
אותן אדמות, ייעשה נסיון רציני, מיקצועי,
תוכניתי, להשיג את השלום).

תה תגיד שזה הגיוני בהחלט. אתה
גם תגיד: מניין לי שזח לא נעשה?
כאן אתה חייב להאמין לנו. אנו קובעים
בפשטות חד־משמעית:
זהלאנ עש ה .

גרוע מזח: זה כלל אינו יכול
להיעשות ברגע זח על-ידי ממשלה

מדוע?
(המשך בעמוד )28

ד ל׳ חכסתד ()146

גונדה אינה משינה
רבבות צופי הטלתיזיה ראו, בשבוע שעבר, איך גולדה מאיר מתפלמסת עימנו. בנאום־ ״
התשובה שלה בודיבוח על משרד ראש־הממשלה, ששודר ברבים, שפכה קיתונות של לעג
עלינו. היא הקדישה לנו את ראשית דבריה, תוך הכרה בכך שאנחנו הננו היום האופוזיציה
היחידה החולקת על קו הממשלה, מלבד רק׳׳ח :
גולדהמאיר פרם לחבר־הכנסת וילנר ולחבר־הכנסת אבנרי לא היו חילוקי־דיעות
ביחסה של הכנסת, יחסו של העם, לשיחות אלה (שיחות הארבע והשניים).
...ל מ רז ת העדות ששמענו כאן מפי חבר־הכנסת וילנר, שבא ממוסקבה, וחבר־הכנסת
אבנרי, שבא מניו־יורק ומוושינגטון, לצערי לא אוכל להצטרף לעדות זאת, שהכל בסדר
א ו ייק רוצה בטובת
ובריתיהמועצות — על פי תשובותיה, על פי רוח תשובותיה
ישראל. נזמה לי שהמרחק בין העדות של חבר־הכנסת אבנרי
על מידת ההסכמה בין הצעות ארצות־הברית ותשובותיה של
ברית־המועצות, המרחק הוא כה רב, עד שהמקור היחידי ממנו
שמענו שיש הסכמה כזאת (בין ארצות־הברית וברית־המועצות)
— הוא חבר־הכנסת אנרי אבנרי בכנסת־ישראל. כל היתר שוד
ניע לאוזנינו אומר בדיוק את ההיפך

זוהי שיטה נאה וטיפוסית לשיטת־ד,פולמוס של הגברת מאיר
— שיטה המתאימה לעסקנית מפלגתית, אך לא לראש־ממשלד.
האחראי לגורל המדינה.
ראשית: מעולם לא טענתי כי ברית־המועצות רוצה בטובת
ישראל. אולי אמר זאת וילנר — אך הגישה של וילנר רחוקה
מגישתנו כרחוק מיזרח ממערב. לשים אותנו בצרור אחד —
גו לדה
הרי זה טריק דמאגוגי זול ביותר.
שנית: לא אמרתי כי נעלמו כל חילוקי־הדיעות בין מוסקבה ודשינגטון. אמרתי כי
התשובה הסובייטית האחרונה היא חיובית, וכי כך נתקבלה בחוגי הממשלה האמריקאית.
זהו צעד חשוב קדימה — אך הפער בין שתי המעצמות הוא עדיין רב. הרי לכן נסע
סיפקו למוסקבה.
שלישית, ובעיקר: הגברת גולדה מאיר התחמקה באופן אלגנטי מלתת תשובה לשאלה
המכרעת שהצגתי לה. היא נהגה על פי העיקרון שההתקפה היא שיטת־ההגנה הטובה
ביותר. בפולמוס שלה השכיחה את אשר שאלתי אותה. לכן אחזור על כך שוב.
הנה הדברים שלי, באותו ויכוח :
אוריאפנדי: ברצוני להעלות כאן את השאלה המכרעת, המגלה את חוסר-
ההגיון הבסיסי בעמדת הממשלה.
אני רוצה לשאול את ראש־הממשלה פנים אל פנים, ובכל הפשטות :
גברתי, האס את מאמינה שמנהיג מצריים יכול או רוצה להגיע בדוך זו (של
שיחת המעצמות) למשא״ומתן ישיר ולחוזה הדדי?
אס אינך מאמינה — והרי את אומרת שאינך מאמינה — מה ההגיון המדיני
בשלילת יוזמת המעצמות מצידנו? אס את בטוחה ששום דבר לא ייצא מיוזמה
זו, בגלל סירוב המצרים, מה טעם בכריית תהום בינינו ובין אחרוני ידידינו
בעולם, הרואים ביוזמה זו פתח להצלה ודרך להצלת שלומם ושלום העילם?
אם, לעומת זאת, את מאמינה כי יש סיכוי סביר ששליט מצריים יקבל — בסופו
של דבר, ואחרי תמרונים שונים — את ״עיסקת־החבילה״ האמריקאית, ואת אוסרת
שיסכים למשא־ומתן ישיר ולהסכם ישיר (כפי שהבטיח בשמו המלך חוסיין) —
מה היא זכותך המוסרית והמדינית להתנגד לכך, ולחבל ביוזמה זו ן
האם החלטות הכנסת, האם המדיניות המוצהרת שלך, לא היו מחייבות אותך,
במיקרה זה, לתמוך ביוזמה ז כנסת זו סמכה את ידיה על החלטת מועצת-
הביטחון. היא קראה למשא־וסתן ישיר ולחוזה־שלום ישיר, מבלי להתנות זאת בשום
תנאי של סיפוח שטחים.
אני מזמין אותך, גברתי ראש־הממשלה, להשיב טל שאלה פשוטה זו תשובה
פשוטה. אני סעו לומר מראש, שתשובה כזאת לא תינתן, כי היא לא תיתכן.
מפני שאין בעמדת ממשלתך שום הגיון, אלא אם כן מנוי וגמור טימה לסתר
על שלום שאין בו סיפוח שטחים גדולים.

אם כן, נבואה זו התאמתה. הגברת מאיר, שהגיבה בצורה כה ארוכה ונמרצת על
הנאום שלי — פשוט התעלמה מן הקטע האחד המכריע שבו.
יש בכך אישור ברור לניתוח שלנו.

היו באותו נאום גם מומנטים הומוריסטיים.
ידוע כי גולדה שונאת — בין השאר — את שולמית אלוני. כיום, כשכל הכנסת
מתעניינת באופן בילעדי בהרכב הכנסת הבאה, יש הסבורים כי גולדה תתנגד לשיבוץ
אלוני ברשימת המערך, ותעדיף עליה את חנה זמר או זינה הרמן.
באותו נאום הגיבה גולדה על דברים שאמרה שולמית אלוני :
גולדהמאירז לא תהיה ברירה אלא לחכות לכנסת החדשה (בעניין הצעה
כלשהי שהציעה אלוני) .בוודאי אפשר לסמוך על חברת־הכנסת אלוני שתנסה
להעביר זאת בכנסת השביעית.
אוריאפנדי: הבטחת לה כבר מקום?
גולדהמאיר: אני מציעה לחבר־הכנסת אבנרי לדאוג קודם כל למקומו
בכנסת, בטרם הוא דואג לאחרים.
אוריאפנדינ תוכלי לסמוך עליו שידאג לכך.

זזיכז המוסר, סו אנז?
חנר״חכנסת חנט קלינגהופר העלח
שוב א ת פרשת ניאפרה, כהצעה לסדר־חיום.
השר אבן אמר שהמצב מעורר
״חרדה מזעזעת״ ,והציע להעביר א ת
העניין לדיון בוועדה.

אורי אפנדי: בהמנענו מהצבעה, באנו
לא רק למחות נגד העברת העניין לוועדה,
כי אם נגד כל הגישה שהשתקפה בדברי
שר־החוץ לגבי פרשת ביאפרה. שר־החוץ מדבר
על ״חרדה מזועזעת״ .היכן החרדה ה
ודים
האחרונות, ואפילו בחודשים האחרר
נים?
יש השמדת־עם ב־ביאפרה!
לא רק אנו
משתמשים בהגדרה
זו. הניו־יורק סיימם
אומר שיש לגנות
את ״השימוש בהש־מדת־עם
כבנשק־מל־חמה״
.זו איננה
בעייה הומניטרית !
אני הזהרתי את
הכנסת עוד מן הרגע
הראשון (לפני
חצי שנה) שלא ל־

צווי ריתוק דחכד כנסת
נדמה לי כי לא היה צורך לסיים את כהו־נת
הכנסת השישית. אילו נמשכו הדברים
סתם כמו בזמן האחרון, היתד, הנוכחות ממילא
יורדת ל־ס. יותר נכון: ל־. 1
השבוע דנה הכנסת בחוק בעניין בתי־קברות
צבאיים. כאשר הגיש יו״ר ועדת החוץ
והביטחון את הצעת־החוק לקריאה סופית,
נכחו באולם, מלבד היו״ר (לוז) ואני,
רק ארבעה חברי־כנסת: ארבלי ושמטוב
מהמערך, באדר ועוזיאל מגח״ל. שאר הסיעות
נעדרו כליל.

שעה קלה לפני שקמתי לנאום על משרד-
הדואר, כאשר נאם ורדיגר (פא״י) ,נכחו באולם
מלבד היו״ר (תלמי) ,השר (ישעיהו)
ואני — חמישה חברי־כנסת: נצר ופלד
מהמערך, זוארץ מהמפד״ל, אליעד מל־ע וגרום
מאגו״י.
פתחתי את דברי כלהלן:
אורי אפנדי: כאשר אני משקיף על
אולם־המליאה ברגע זה, אני מצטער קצת,
שאין סמכות להוציא צחי־ריתוק לחברי־כנסת,
כדי שימלאו את תפקידם, כפי ששרי
הדואר היה רוצה שהדוורים ימלאו אותו.
לשלוח צחי-
שו״הדואר ישעיהו :
ריתוק באמצעות דוורים שעושים שביתת־האטה

דכורה נצר:

טוב לדעת שאתה בעד

צחי־ריתוק.

אורי א מ רי: אלה הם צווי־הדיתוק
היחידים שאנחנו בעדסו

לאחר מכן עמדה על סדר-היום הצעת־חוק
בעלת חשיבות ביטחונית ממדרגה ראשונה
— הצעה שנועדה להסמיך שוטרים ואנשי
הג״א לערוך חיפושים בכלים ובארנקים של
הנכנסים לבתי־קולנוע ומקומות דומים.
נחלקו הדיעות על הדרך הנאותה לעשות
זאת, מבחינה פורמאלית — אם בדרך של
חוק קבוע, או בדרך של תקנה לשעת־חירום.
כאשר הורמו הידיים בהצבעה, נכחו באולם
שמונה איש. הפרוטוקול אומר:
אורי א מ רי: אני מבקש להצביע מחדש
ולמנות את הקולות.
היו״ר יצחל, נפץ: אני מעמיד להצבעה
מחדש את הצעת־החוק.
בעד ההצעה להעביר את החוק לוועדה.5 :
בעד ההצעה להחזירה לממשלה.3 :

כלומר, בסך־הכל, כולל היו״ר.8 :

חיילים, דוודים
וה שר י שעיהו
בין השאר טיפלנו במשך השבוע שעבר בעניינים
הבאים:
• שיפוטצצאי. נימקנו את הסתיי־גויותינו
לתיקון בחוק השיפוט הצבאי. בניגוד
להצעת שר־הביטחון, שדרש כי במיק־ריס
של שעת־חירום יוכל דן יחיד לדון חייל
לחמש שנות מאסר, הצענו כי דן יחיד יוכל
לדון חייל רק לשנתיים — וכי החייל יוכל
לסרב לעמוד לדין בפני דן יחיד. במיקרהזה
יעמוד לדין בפני הרכב יותר רחב, כמו עד
כה. הסתייגויותינו נדחו.

זו בעייה הומאניטרית. ביאפרה מורעבת.
היא מורעבת מפני שהיא לוחמת, מפני
שהיא לוחמת מלחמת־שיחרור שהניגרים
המדכאים אינם מוכנים לדכא ולחסל אותה.
נוצר מצב של קיפאון צבאי.
על אף הנשק העצום שבידה, כולל מפ•
פיטורי טמרין. כדי להוכיח
ציצים בריטיים ורוסיים מהדגמים החדישים |
שאין למסור בידי משרד־החינוך את הסמכות
— אין ניגריה יכולה לנצח את ביאפרה,
לפקח פיקוח אידיכשם
שהערבים לא יכלו לנצח אותנו בשנת
אולוגי על בתי־הס־
.1948 שיטת השמדת־העם מופעלת כנשק אחפר
הפרטיים, העלירון
בידי ניגריה כדי לחסל את ביאפרה.
תי את פרשת הד״ר
האם תהיה התשובה על כך שאנו נמחה
ג׳ורג׳ ממרין, שפועל
גירוש שליח של הצלב האדום הבינלאומאוניברסיטת

מניגריה? או שהתשובה היא שנכיר ב־תל־אביב
אחרי שביאפרה,
כפי שדרשתי מן הרגע הראשון,
ערך מחקרים שעוואני
חוזר ודורש זאת עכשיו. מדינודישר־ררו
את זעס משרד
אל חייבת להכיר בביאפרה, למען מצפוני׳ ישעיהו החינוך (בקשר לדי־שלה!
עוד
קדומות לאומא
כאאכן: מזוע אינך מציע זאת?
אורי א מ רי: הצעתי זאת עוד בעת.
שנידונה ההצעה הראשונה לסדר־היום בעניין
ביאפרה.

יתרה מזו: איזו זכות מוסרית יכולה לה־יות
לשר״החוץ של מדינודישראל לבוא ול״
התמרמר על האו״ם, המתייחס באדישות לפרשת
ביאפרה? מי זה האו״ם? האם אין אנו
חברים באו״ם? האם אתה יכול לבוא ולהת־מרמה
כאשר המשלחת שלך לא נקטה בשום
יוזמה שהיא?
אני סבור, כי בעניין זה אין לחכות ליוזמה
של איש, אף לא של הנוגעים בדבר. המצפון
שלנו קודם לכל שיקול של נוחיות
פוליטית. אנו יושבים בבית המחוקקים של
מדינת־ישראל, ואתה אינך יכול להתמרמר
על כך שהאו״ם אינו פועל ואינו דן בפרשת
ביאפרה, אם אתה לא מעלה זאת ב־י
או״ם!
הוא
הדין לגבי כל הבעיות האחרות, שאתה
הזכרת, כולל צ׳כוסלובקיה. איך אתה
יכול לומר, שהאו״ם לא התערב, כאשר אנו
— כחברים באו״ם — לא העלינו את הדבר
באו״ם, מתוך שיקול של נוחיות פוליטית
שלנו? במה אנחנו טובים מאחרים, במה
אנחנו שונים מאחרים, הדואגים לנוחיות ה-

ניות) .שר־החינוך הכחיש בקריאותיבינייס
שהיתה לו יד בפיטורין אלה.
• פיקוח על פתי־ספר. נימקתי
שורה ארוכה של הסתייגויות שלנו לחוק
הבא להטיל פיקוח ממשלתי על בתי־ספר
פרטיים. הסכמנו לעיקרון זה, אך תבענו כי
שר־הח־נוך לא יהיה הפוסק האחרון, וכי
אפשר יהיה להגיש עירעור על החלטותיו.
• פיקוח על הרמים. באותה מיס•
גרת דרשנו להטיל פיקוח ממלכתי חמור על
בתי־הספר הדתיים, כגון ישיבות, כדי למנוע
חינוך המביא להכאת רופאים ולקריעת דגל
המדינה ביום־חעצסאות.
• גורלם של דוודים. בנאום על
משרד־הרואר גוללתי ארוכות את תנאי־ה־עבודה
והשכר של הדחרים, וקבעתי שהם
צודקים במאבקם להטבת תנאיהם, הטלתי על
הנהלת משרד־הדואר את מלוא האחריות ל״
מישקע המרירות שנוצר אצל הדווריס.
• השר ישעיהו והעיתונות. באותו
ויכוח הזכרתי לשר ישעיהו את השערורייה
שפרצה אחרי שדרש להטיל פיקוח
ממשלתי על העיתונות. הזכרתי לו שהעיתון
הארץ קרא לו ״שקרן״ ,והצעתי לו להשתמש
בהזדמנות אחרונה זו בכנסת השישית
נדי להשיב על ההאשמה. ישעיהו לא הגיב

חבו־י הבז סתהפך רו ס ס שד הצבעהוהססת
כול ה גחותמיו-גומ דאישור מעשי הממ שלה. איר אפ שר דדפאמחדה?11
לפני שבוע העלינו את חצעת־חחוק הפרטית
האחרונה שלנו בכנסת השישית. היא נגעה
למחלות של הכנסת עצמה. ביקשנו לשנות את
הסעיף ב״חוק המעבר״ ,הכופה על חברי־הכנסת
מישמעת קואליציונית נוקשה, ולמעשה גם מיש״
מעת סיעתית מוחלטת.
נימקנו זאת בנאום שהיה, בעינינו, מעין סיכום
כולל של מחלות הכנ ס ת:
בגלל הסעיף השרירותי בתקנון, שהונהג בראשית הכנסת
השישית כדי לבלום את יוזמתנו, לא יכולנו להגיש הצעה
זו לפני שנר, או שנתיים. החלטנו בכל זאת להעלותה עתה,
ערב תום כהונת הכנסת השישית, כדי לתת לכנסת אפשרות
להצביע בעדה כהפגנה של רצון לשנות את. פני הדברים
בבית הזה.
כולנו יודעים שיש צורך ברפירמה יסודית של הכנסת.
כשבאתי לכנסת, לפני ארבע שנים, היה המצב בכל רע.
בימי כהונתה של הכנסת הזאת חלה הרעה גדולה נוספת.

הנופחות הממוצעת במליאה ירדה כחודשים
האחרונים מ־ 25ל־ 10 עד .15 נוכחים כאן
פחות מ־ .15 עובדה פשוטה זו, המנקרת את

אולם האם קיומן של סיעות אינו יבול להתיישב,
אינו צריך להתיישב, עם קיומו הריבד
ני של הנבחר?

הסינטור האמריקאי הוא ריבון. הוא מצביע לעתים קרובות
ביותר נגד הרוב של מפלגתו. הוא תוקף לעיתים
קרובות ביותר את הממשלה, שבראשה עומד הנשיא של
מפלגן זו, מבלי שהדבר מפריע לתחיקה השוטפת ולניהול
הסדיר של ענייני המדינה.
ההבדלים הבסיסיים בין המישטר הנשיאותי האמריקאי ובין
המשטר הפרלמנטרי הישראלי, אינם משנים לגבי הצורך
החיוני בעצמאות חבר־הכנסת בכל ענייני הכנסת, זולת
האימון ואי־האימון בממשלה.
על כך בנויה הצעת החוק שלנו.

רובוטים של הצבעה
היא באה לבטל את הסעיף בחוק ־ המעבר, שהושאר
בתקפו גם כאשר נתקבל חוקיסודהממשלה, האומר
כי השר יכול להיות מפוטר אם הצביעה סיעתו נגד הממשלה׳
או אם נמנעה מהצבעה, בכל עניין הנוגע לכספים, ובכל
ענין אחר שהממשלה מחליטה להכלילו במסגרת זו.

מצפונו של ח״כ
עיני הציבור יום־יום, אינה אלא סימפטום
למחלה הרבה יותר עמוקה.

אפשר היה להבין סעיף זה — להבין ולא להצדיק —
בימים שבהם שררה אי־יציבות יסודית במשטר הקיים, והממשלה
מטה ליפול בכל רגע.

הח״כים מצביעים נגד מצפונם

אולם כיום ישנה סיעה בעלת רוב מוחיוט
בכנסת.

למה יסרה חבר־הבנסת, איש הסיעה הגדולה, לבוא אל
המליאה הזאת? למד, בכלל יתייחס לתפקידו כחבר־כנסת כאל
מלאכה קדושה?

אותו חבר־כנסת אינו יכול להצביע בהתאם
למצפונו, אם מצפונו אינו תואם את הצו של
המנגנון הסיעתי.

היא מקווה להגיע לאותו מעמד גם בכנסת הבאה, אם
שר הבטחון משה דיין לא ייעתר לבקשות ידידיו (ומי שיש
לו ידידים כאלה, אינו זקוק לאוייבים).

יתר על כן, יש במדינה ליכוד לאומי המקיף
תשעים אחוז מהכנסת, ואץ שמץ של ספק,

אין הוא יכול ליטול את רשות־הדיבור ולהשמיע בגלוי
את דעתו, אם דיעה זו נוגדת את החלטת הסיעה.

אין לי הרכה תקוות כי הצעה זו תתקבל
על-ידי הכנסת, שהרי גם עליה אין חברי הכנסת
יכולים להצביע לפי מצפונם. אפילו היד
רוב חברי הכנסת משוכנעים בצדקתנו, נאלצים
היו על־פי המשמעת הסיעתית להצביע נגדה.
יהיה מעניין מאוד אם סיעת גח״ל תצביע נגד הצעה,
שהיא עצמה דגלה בה לפני שהשתלבה בקואליציה ! כרגע
נעדרת סיעת גח״ל מן האולם, כשם שסיעת המפד״ל נעדרה
קודם מן האולם בעת ההצבעה על השאלה ״מיהו יהודי״.
זהו, אולי, הסימפטום הקיצוני של המחלה שאני מדבר עליה.

זודד תעמולת בחירות!
אפשר להאשים אותי בכך שהצעה זו היא תעמולת־בחירות.
אני מודה באשמה זו.

מנוי וגמור עימנו ללכת אל הבוחר ולומר
לו: הפרלמנטאריזם הישראלי חולה, השתלטות
המנגנונים המלגתיים היא אסון, הדימוק•
ראטיה הישראלית בולה עומדת כפני סבנה.
כדי לבצר דימוקרטיד, זו, כדי להשתית את החיים המפלגתיים
הדרושים על בסיס בריא של מלחמת דיעות ומאבק
על עקרונות, כדי להקים כנסת שתהיה מורכבת מאישים
ריבוניים, עצמאיים, בעלי הכרעה עצמית — מבלי לפגוע
בקיום הסיעות בכנסת — יש לחולל ריפורמה יסודית.

אורי אכנרי: אני יכול להסתפק במילים מעטות, כי
שר־המשפמיס לא הביא אף נימוק ענייני אחד הסותר את
מגמות הצעתדהחוק שלנו.

בין השאר טען שפירא שהעולם הזה
ואני ביזינו במשך השנים את הכנסת במאמרים
שלנו. על כך עניתי :

אורי אבנרי אני מצהיר שלא אני, ולא העתון שאני
שיין אליו, פירסמו מעולם חומר כלשהו המבזה את הכנסת.
נכון הוא שפירסמנו, ונמשיך לפרסם, חומר המבטא את
ביקורתנו העקרונית העמוקה ביותר לגבי מיבנה המפלגות
בארץ. לא על עצס קיום המפלגות, אלא על המיבנה והאידיאולוגיות
של המפלגות הוותיקות הקיימות,
על כן יכולתי לנאום כאן עכשיו נאום ארוך. אולם רק
לפני שבוע הוצאתי ספר, שפרק שלם ממנו מוקדש לנושא
זה, וארשה לעצמי לשלוח לשר־המשפטים עותק של ספר
זה, כדי לחסון לעצמי ולכנסת נאום ארון.

אפילו חברי־הכנסת החדשים, שבאו לפני ארבע שנים שופעי
מרץ וכוונות טובות — אני זוכר זאת — מה נשאר היום,
מקץ ארבע שנים, מתקוותיהם, מכוונויהם ומרצונם הטוב?

שתי המיפלצות

מובן מאליו שהסיעות הן חיוניות לניהול עבודת הכנסת.
אפילו הסינם האמריקאי הדומה בגודלו לכנסת זו (אפילו
סידורי־הישיבה הם די דומים. הייתי שם לפני שבועיים,
וראיתי שאולם הישיבות שלהם די דומה לשלנו) .זקוק

שנית, אם הצביע רוב הסיעה נגד הממשלה בהצבעת אי־אמון,
או אם נמנע מהצבעה, תהיה פרישתה מן הקואליציה
אוטומאטית, ולא יחזור המישחק המגוחך שהיינו עדים לו
לא מכבר, כאשר סיעה שלימה (המפד״ל) נמנעה מהצבעה
על הצעת אי־אמון לממשלה, ובכל זאת נשארה בממשלה,
מפני שהממשלה לא החליטה בפירוש לגרש אותה.

ההצבעה של היום תהווה מבחינה זו סימן־דרך לבאות.

תופעות אלה הן בעוכרי הכנסת. הן מערערות
את הרצון הטוב של חבר־הכנסת להתייחס
לעבודתו בחרדת-קודש, ואף ברצינות.

משהברעם (יו״ר המערך) :הכנסת מורכבת
מסיעות!
מרדכי ביבי: הכנסת בכל זאת איוה מורכבת
מזזברי־כנסת בתפזורת.
משה ברעם: מה שאתה רוצה זו אנרכיה
מוחלטת! באיזה פרלמנט בעולם קיים דבר כזה?
אודי אבנרי: אתייחס להערה זו.

כבוד היושב־ראש, הצעת־החוק שלנו כוללת שני עקרונות :

ראשית, חובת האחריות הקולקטיבית תחול
רק על הצכעות-אמון, וגם במיקרה זה תקבע
רק הצבעת רוב הסיעה, ולא ב ו לה, כך של-
מיעוט של חברי-הסיעה יישאר החופש המצפוני
גם כמקרה קיצוני זה.

על כך השיב שר־המשפטים, יעקב שמשון
שפירא, בנאום פולמוסי בו תבע, כמובן,
להסיר את הצעתי מסדר-היום. כשקמתי
להשיב לו, פתחתי במילים:

כמה פעמים ראינו בכנסת זו את אנשי המפד״ל נמנעים
מלהצביע נגד ניתוחי־מתים, בניגוד מפורש למצפונם? היום
היתד, הצבעה על עניין דתי מובהק, וחברי סיעת המפד״ל
נעדרו באופן בולת ממליאת־הכנסת.
כמר, פעמים נאלצו חברי־כנסת מן המערך לברוח מן
המליאה, מפני שלא רצו להצביע בעד עניין של כפייה דתית?
כמה פעמים הצביעו חברי־כנסת ממפ״ם בניגוד למצפונם?
היום נכחו שני חברי־כנסת של מפ״ם במליאה בעת ההצבעה
על צווי־הריתוק לדוזרים. אחד נמנע מהצבעה, ואחד הצביע
בעד צווי־הריתוק !
כמה פעמים נאמו חברי־כנסת, כמעט מכל הסיעות, נגד
הצעות־חוקים — והצביעו בעדן בתום הדיון ז

בית.
לדיון עומד העקרון: האם מורכבת הכנסת
מקומץ של סיעות, או שהיא מורכבת ממאה
ועשרים נכחרי-ציבור, בעלי דיעה, מצפון והכרה
אישית.

הבורחים מן האולם

רק בך אפשר למשוך לכנסת את האישים
החסרים בה ביום: מומחים כלכליים, מומחים
צבאיים, אנשי-רוח, אישי מדע וטכנולוגים.

אין הוא יכול להעלות הצעת־חוק או הצעה•
לסדר־היום, נאפילו להגי ששאירתה, אם עמדתו
סותרת כאותו עניין את העמדה שקבעה
מפלגתו -לעיתים קרובות כניגוד למצע המוצ ה ר שלה, מתוף קנונייה עם מפלגות אחרות,
מתון* מקח-ומימכר מפלגתי.

את שורשי הרע אפשר לאתר בשני מושגים, שהפכו גידולים
ממאירים, לא מפני שהם רעים כשלעצמם, אלא מפני
שהסתאבו והתעוותו והסתלפו עד כדי הפיכתם למיפלצות :
המשמעתהסיעתיתוהאחריותהקולקטי
וראשי
המערך בבר הצהירו על כוונתם להפקיעו
מיד אחרי הבחירות.

אוחז הכננזת — ריגן
שאותה ברית-אינטרסיס, תחת דגל שעת־החי־רום,
תישאר קיימת גם ככנסת הכאה.
אם כן, מהי ההצדקה למנוע כל שמץ של עצמאות מחבר
הכנסת היחיד?

איזו הצדקה יכולה להיות לכף, זולת הרצון
של המנגנונים המפלגתיים לשלוט שלטון מוח לט
בחברי-הכנסת, להפכם כדיר זו לרובוטים
של הצבעה, ולהפוך את הכנסת כולה לחותמת•
גומי בידי הממשלה?
הדבר מוכח בעליל על־ידי העובדה שככל שגדל הליכוד
הלאומי ומתמזגות הסיעות למפלגות־לוויתן, כן מצטמקות
ונהרסות הזכויות השמורות בתקנות־הכנסת לחבר הכנסת
היחיד, כיחיד .־
ההצעה־לסדר־היום והצעת־החוק־ו־,פרטית, שהיו שמורות
לחבר־כנסת היחיד בראשית כנסת זו, הופקעו בגללנו, והפכו
נחלת הסיעות, על פי מיכסד-

_ המכשור האחרון_שנותר^ליהמת^ הכר_חכנ•

בין השאר אמר השר, בלעג, כי כל העניין
בכלל אינו נוגע לי, מפני שאיני חבר
הקואליציה וגם לא אהיה חבר הקואליציה
אחרי הבחירות.

אורי אבנרי: אם אהיה בכנסת. הבאה, בסיעה קטנה או
גדולה, לא אהיה אני, ולא יהיו חברי, שותפים בשום קואליציה
המבוססת על המימסד הקיים.
משה כרעם: לא יזמינו תן !
אורי א מ רי: אף פעם אי־אפשר לדעת, חבר־הכנסת
ברעם. אם יפרוש השר דיין ממפלגתן, יתכן ותצטרכו להתחנן
על כל קול בכנסת הבאה. לכן אל תראו את עצמכם
כיוס בבחינת בעלים בעמך. מי כמון יודע שלא צריך לזלזל
אפילו בקול אחד ! קול אחד יכול להיות חשוב — ואני
מקמה שלנו יהיה יותר מקול אחד.

סיימתי את הנאום במילים :

אורי אבגרי במשך ארבע השנים וזאחרונות דיברתי
עם חברי־כנסת רבים גס מסיעת המערך. לא אזכיר שמות,
אן סבורני שאילו היו הם חופשיים עכשיו להצביע כראות
עיניהם, היו הס הראשונים שהיו מצביעים בעד הצעתי.

מובן שההצעה הוסרה מסדר-היום -ב-

יזזי>יי״ו *-ש 1די״יייר? __

קולנוע הגאות הילדות

נערה 11 תוניע

סרס ,

3ו 33 הדרום

ך* אשר הגיע לפני כחודש ימ
^ הפלייבוי מדווין ניומן לישר*
לערוך סידרת־צילומים של ישראליוו
עיתונו המפורסם, ציפתה לו הפתעו
מבין הישראליות שהציפו אותו,
על ידו רובן כבלתי מתאימות לו
גבוהה של עיתון היוקרה הבינלאומי
המעסות שנותרו, גילה דומן שרוו
נכונות להצטלם בעירום. המיבחר
בידיו היה מצומצם למדי.
היה, לכלל זה, יוצא־מהכלל בוו
אחד התייצבה בפני דומן יפהפייה
בעלת שיער בלונדיני משחפך על
״מתקבלת,״ קבע המומחה במבט
לפני שהחליף עימד, מילה. ואז גי
ההפתעה שנכונה לו: הישראלית
פתחה פיה — ודיברה במיבסא <
טהור• .אוי לבושה,״ גנח דומן.
היפהפיות המוצלחות ביותר שהשגח
ראל היחד, דווקא אמריקאית.״

(חן, תל־אביב; ארצות-

הברית) זה לא ריגול, זה לא שוד, זה לא
מערבון, זה סרט הרפתקאות מרתק, מותח
וטוב, מהסוג שהיו מראים עוד לפני שהומצאו
כל סוגי המתח החדשים.
זה לא סתם הרפתקאות, זה הרפתקאות
בארץ אפריקאית רחוקה, עם נמרים ואריות
וכל מיני חיות־טרף, ויהלום ענק שנגנב לא
ברור על־ידי מי, ותככים בין אחד שאוהב
את אורסולה אנדרם ובין אחד (ג׳ורג׳ סגל)
שהולך להתחתן איתה, ותככים בין אחד
שסולק מהאחוזה (אורסון ודל )0ואחד שסילק
אותו, וכולם מחפשים יחד איך להרוג
האחד את השני, ואיך להשיג האחד מהשני
את היהלום, וכל חיות היער משתתפות באופן
פעיל, ויש אפילו הומור, ומישחק
טוב, אם לא מביאים בחשבון את אורסולד.
אנדרם, בקיצור הנאה אמיתית המזכירה
את ההנאות של ימי הילדות.

יפהפייה עם
ך* אמריקאית ^ממ!הל?ה*
מלבד העוזרת
נימפונת (הוד, תל־אביב; אנגלית) בר*
גע מסויים, אחרי הסצינות הלסביות, אחרי
הקלפטומניה, אחרי הליטופים בקולנוע עם
סוטה־המין, אחרי ההתמזמזות עם הכושי
המעשן חשיש, אחרי הנסיון לפתות את
הבן, ואחרי הנסיון לסתות את האב (בעירום
מלא) שלא לדבר על ההתאבדות באמבטיה,
מרגישים שאם לא יבוא תיכף ומייד
איזה אונם קטן, הצופה הבלתי מסופק יש־אר
מאוכזב עד היסוד. אין מה לדאוג, לא
יעשו לו דבר כזה. האונס החסר מגיע, וכדי
לא להשאיר שום ספקות הוא גם מתובל
בקצת הומוסכסואליזם, ובסוף גם יש מעין
חצי רצח. בקיצור לא חסר שים דבר.
לא שזה סרט מרגיז, או רע, או מגוחך.
במאי מפוקח מאוד לקח פשוט את כל הסטיות
האפשריות, הכניס אותן יידמות נערה
צעירה, נתן לזה גם כמה הסבתם:
דאמא המתעלסת בנוכחותה עם גבר זר,
האמא המתאבדת באמבטיה. אחר כך העביר
את הבת הזאת, עם כל הסלש־בקים שלה,
למשפחה מסודרת ועשירה עם רמזים שאבי
ך,משפחה הוא גם אביה, ונתן לה לבצע את
כל הסטיות האפשריות על האבא, על ה־אמא,
על הבן, חוץ מהעוזרת. בעוזרת היא
דווקא לא נוגעת.
מובן שכל המופיעים בסרט י׳א מופיעים
בו בתור אנשים ממש אלא רק כדי לספק
את אוסף הסטיות, וכן גם הגיבורה הראשית
לינדה היידן, אם כי היא, מצידה,
לפעמים מרגיזה, עם כל הסלש־בקים שהיא
סוחבת עימד״ ועם השאלות הפתטיות שלה
:״למה עזבת את אמא שלי לבדה?״) ולפעמים
היא אפילו קצת מעניינת, כשקשה
להבדיל בין הסיוטים האמיתיים שלה, ובין
אלה המשמשים אותה כדי להתעלל בסביבה,
וכשקשד, לדעת מתי היא אמיתית,
ומתי היא משחקת.

| 1ניומן היתד. קוני סרנר (,)22
סאן־דיאגו שבקליפורניה, בת למשפח
טסטנטית, שהגיעה לישראל לפני
חודשים. לפני שנה בדיוק עזבה ק
אוניברסיטת ברקלי בה למדה, יצאה
קצת בעולם הגדול :״זה טיפשי למ
להכיר אף אחד מלבד את בני קליפ
היא מסבירה בפשטות.
תחנתה הראשונה היתד. אירופה.
עוד מיספר חברים וחברות מהאוניב
סרקה קוני את אנגליה, צרפת1 ,
יוגוסלוזיה ויוון. הם נסעו בטרמפים
— ״אלא איך אחרת?״ משתוממת

הנערה עז
שדאנומז
טבע ומכוניות

1 4 X 1 *1 *1 *1 1ודפהפיר, האמריקאית
*11111
| / 1 / 1 1 1 1 1של מרתפי סוראמל:
בצידה. בתמונה למעלה, מימין: אחד מפורמרסי־חעירום ו

אני אוהב אותך אריס כ. טוק
*אס (גת, תל־אביב; ארצות־הברית) לא כאן
־,מקום להסביר לקומיקאים גדולים מה זה
;ומור• אבל אולי כאן המקום לספר לקהל
׳,פשוט והלא־מבין מה זה לא־הימור.
לא־הומור זה כשלוקחים מציאות פשוטה,
גולי קצת לא נעימה, ומתארים אותה כמו
8ד,יא, בתקחיה שהאדם הפשוט יראה בעצמו
1ת האבסורד שבה, למשל: פיטר סלרם
ן סתובב בחניון ולא מצליח לצאת ממנו,
מתבלבל בין כל ד,״איך״ וה״אאוט״ המסו־זנים

ועוד פחות הומור זה כשהקומיקאי עצמו
גבין שהדבר כשלעצמו, בלי הוסרה, לא די
:ו כדי להצחיק ולהראות כמר. המציאות
:זאת (החניון) מגוחכת ואבסורדית, ועל
:ן הוא מוסיף לה זמן. ובמקום שפיטר
ולרס יסתובב בחניון דקה הוא מסתובב
:ו חמש דקות, וכך יצא שמה שהיה קודם
א־מצחיק עכשיו הוא גם משעמם.
המדובר הוא בפיטר סלרם משום שבכל
:סרטים שלו, לא חשוב שם הבמאי, ד,בדי-
וות הן אותן בדיחות.
כל הסצינה בחניון באה להראות את ה־
(המשך בעמוד )21

דור הבאריקדות של ארצות־הברית .״הדבר הכי חשוב 9

באירופה היה שד,אירופאים מכירים את ארצות־הברית
סוב מד,אמריקאים,״ היא קובעת. קוני היא בהחלט
מוזרה במיקצת: מאחרי פניה המקסימים מסתתר מוח
ואישיות מגובשת ושופעת ביטחון עצמי.

צחבת-ו

1 1 ^ 111
! 1 1 111

11 *1 1 1ך | 1יינן הצטלמה קוני מרנר עבור הירחון האמריקאי חמפורסם
פלייבוי — לבושה כפיות, עבאיות ובגדים

וזיח־וייה—^ד• ע.ו11כ__ מרננדוז

ורמה

המדוור מ מ היר

מרר ת

ירושר־ חיס י״ יי

״י לי

י׳י -״י

יייי -י-י

ירופח היתד! רק תחנה ראשונה בטיול שסיימו ג
הוגדר ביום תחילתו. מיוון יצאה קוני לטורקיה,
אפגניסטאן, עיראק, כוויית, סוריה — וחזרה לסורקי
סיבוב זה נערך כולו בטרמפים — •אבל בהבדל אחד
אומרת .״הפעם, כימעס כל הטרמפים היו על־גב׳ 9.
מכוניות פרסיות כימעט שלא פגשנו.״
את סיבוב המזרח־התיכון ערכה קוני בלוויית שלושה
שפגשה באירופה: שני צרפתים ואמריקאי אחד — ש׳
יהודים .״הם יצאו לטיול רק בגלל התענוג של הפחד
יתפסו אותם,״ היא מחייכת — אך ניכר בה, שאינה מ
בדיוק להבין למה הם עשו זאת.
״בכל הארצות האלו לא היו לי בכלל בעיות,״ ממשיכו
״מלבד בתורכיה. לא הייתי מוכנה לחזור לשם בכל הו
עולם. כל התורכים משוגעים.״ איך משוגעים?
״משוגעים, וזהו זה. אם אינך מבין, לא כדאי לד,סבי
בתורכית נפרדה החבורה• שלושת הבחורים וזזרו לאר

נעור תצי שנה ב״פלייבוי״ ־ עכשיו תוכלו לראותה ביוושדים

(המשך מעמוד )20

אדם שהסתבך במציאות המודרנית בתוך
מכוניות ומכונות, ומצד שני ניתנים ההי־פיז
הבורחים אל הטבע ואל עצמם.
גם העולם התרבותי, הנשואין של פיטר
סלרם עם נערתו המגעילה, גם עולם ההי־פיז,
אליו הוא מגיע בעיקבות נערה יפהפייה,
ניתנים בצורה חיצונית, בעיקר על־ידי שיער
זקן, באריכות ובשיטתיות.
צלם כדי נבור סנה.
פסלו
ה־זתוך אינן נותר

יוסן
ה חד שו ת
¥בפריצה הגדולה צריכים היו כמה
בחורים ישראליים אמיצים לעבור את הגבול
ולשחרר את חבריהם מהכלא הסורי.
הצנזור קרא את התסריט והטיל עליו וטו.
לא ייתכן שכמה בחורים ילכו ביוזמתם
ויעברו את הגובל. אין דבר כזה, אמר הצנזור
למנחם גולן. אם אתה רוצה, בבקשה,
שהצבא ישלח אותם. לכן סידר גולן
שהצבא שולח אותם, ולשם כך הוכנס לסרט
אלוף, ואת האלוף הזה ישחק אורי אורן,
סופר האלמנות והגיבורים של -דיעות אח יום דרה,

ושון,
*ת גדרת יקאי
אחת

כע8־

רונות.
אש זפעל
לידת

פהו־

!בעה את טייל

ולא

וויית
:יטה,
זליה, מובן לידת

קולנוע

עם החנו

קוני בריקוד אינטימי עם ידידה מרנוין, אף
הוא אמריקאי, שמוצאו מפלורידה, העובד לידה
בבאר של סוראמללו. הם מנצלים כל הזדמנות כדי לרקוד יחדיו.

יפהפיה, צעירה, בלונדית, חטובת־גו להפליא —
ועצובה ומהורהרת רוב הזמן. קשה לומר אם
הירהוריה קשורים בעבר רומאנטי, או במצב הפוליטי השורר בעולם.

בדידות

היא מתעתדת להישאר. בינתיים.
הדבר המטריד ביותר את קוני טרנר
בישראל הוא — טרדנותן של הבריות. גברים
ונשים כאחד. בכל מקום בעולם בו
היתה, הצליחה לשמור על חופש התנועה
שלה• ,להישאר רואה ואינה נראית,״ כפי
שהיא מתארת זאת. בישראל מרשה לעצמו
כל אחד לשאול למה היא הולכת לבד לסרט,
כשמתחשק לה, ולמה זה ולמה זה.
אולם לבד מזה, אין לה בעצם טרוניות
רבות לישראל .״אחרי ארצות־הברית, זוהי
מדינה שקטה ושליטה, על אף כל מה שנעשה
פה בגבולות,״ היא מחייכת במרירות.
מי כמוה יודע: שכן, במשף חמש שנים
ארוכות, השתייכה קוני לצרת עובדיו של
המנהיג הכושי שנרצח, הדוקטור מרטין
לותר קינג. נוסף לעבודת־המחקר שלה באוניברסיטה
על יחסי־הגזעים, עסקה קוני
בכל מה שנדרש ממנה. בין השאר, ירדה

לאלאבאמה הגזענית עם קבוצת מתנדבים,
לפעולה בין הכושים. עיקר פעולתם היתד,
לספר לכושים הנבערים — שיש להם בכלל
זכות בחירה. הם פשוט לא ידעו זאת: העיתונים
ותחנות־השידור המקומיות לא דיווחו
על כך. כאשר גילו הכושים את זכותם,
הפגינו אומץ־לב אזרחי נהדר: הם יצאו
בהמוניהם לבחירות — על אף שהלבנים
פיטרו אותם ממקומות־עבודתם, סילקו אותם
ממקומות מגוריהם השכורים, ואף הציקו
להם באמצעות המשטרה.
סוף פעילותה של קוני היה כאשר הושלכה
עם חבריה לכלא, לאחר שנמצאה תואנה
חוקית מתאימה• ״היינו, במשך 24
שעות 17 ,איש בתא של שתי מיטות,״
היא מספרת .״ועל היחס של השוטרים שם
מוטב שלא אדבר בכלל. פלא שאני אוהבת
כל־כך את ירושלים — ולא ממהרת בכלל
לחזור הביתה?״

^ הסרט שצילומיו החלו ביום הרביעי
צריך היה להיפתח בתמונות של פיצוצים,
אבל גיבורי התמונות הללו הם יהורם
גאון שעוד לא חזר מלונדון ואריק
לביא, שלא יכול היה להופיע לצילומים
באותם ימים כי הוא עסוק בבתו הקטנה,
נועה, שנולדה בחודש השמיני ועדיין נמצאת
בבית־החולים. דחו את צילומי הפיצוצים
למיספר ימים וכשאריק צריך היה סוף־
סוף להגיע הוא שוב לא בא, במקום זד,
צילצלה אשתו וסיפרה שיש גו פורונקל
באוזן והצילומים שוב נידחי. במקום זה
מצלמים לעת עתה את סצינות העינויים,

אתי אולמן ב״הסעודה״
הסרטה בחוף נידח

מקליפורניה, בעת עבודתה הנוכחית מאחורי הבאר
בירושלים. קוני אינה בוחלת בכל עבודה ששכרה
ביותר של קוני, שצולם לפני זמן לא רב.

היא

זאיות. זכרים ושתם שמא לליחה
קוני,

ותיהם

עות על ישראל הקטנה, שבקושי רואים אוחד,
על המפה, אבל לשמוע דוזקא שומעים
עליה הרבה. כך הגיעה לנמל חיפה —
על־ידי חברים שהכירה בספינה
הכרה לחוף, ומשם ישר לבית־חולים.
בצהבת.
שכבה קוני חודש ימים.
פגשה חברה מקליפורניה שעסקה
מדריך־תיירות על ישראל. קוני
אליה, והשתיים בילו את ארבעת
סיס הבאים בנדידה על פני הארץ,
פעדה למיסעדה, ממלון למלון. כאשר
•יימה העבודה, ידעה קוני שבכל הארץ
,אין כמו ירושלים. היא התאהבה בעירהזו עד מעל לראשה•

עם ד״ר קינג

ך* יא עלתה ירושלימה, מצאה מכירים
$ 1כתובות של חברים מהבית, ותוך זמן
קצר החלה מוצאת את פרנסתה בדוגמנות,
מיקצוע בו עסקה עוד מילדות. כעבור חודש
ימים קיבלה יחד עם ידידה מרטין —
באר הקטן במועדונו של סוראממלו. כאן
—י יי •יי איי•מיי* י ייייי. עד*ד חרמזד.

7 1 1 1 1 1ן ך > ן * 1ץ ן ^ קוני, בת לדור של מורדים צעירים, ואשר עבדה לצידו של
המנהיג הכושי שנרצח, ד״ר מרטין לותר קינג, מתייחסת ל־ 111111 יייריח דמיחחוח רה טבעית. שכל נישה אחרת נראית בעיניה מגוחכת ותוצאת תסביך בורגני.

ומחכים שאריק יתפנה מכל הצרות והשמחות
שלו.
* אתי אולמן מרחה את עצמה בשמן,
הכינה את בגד־הים שלה והתכוננה
ללכת, כמו בכל שבח, להשתזפית על שפת
הים. פיתאום צילצל הטלפון בביתה, ודני
וולמן, במאי התהמוני, שאל אותה אם
היא רוצה לבוא לים להצטלם. היא רצתה,
ושניהם יצאו לחוף נידח, עם צלם, טכנאי
ושחקן, וצילמו במשך כמה שעות סרט
קצר על בחורה הפוגשת גבר על שפת־הים,
והוא מזמין אותה לסעודה, והם אוכלים
יחד עוף, ובשר, וסנדביצ׳ים, ופירות
וירקות, וכשהכל נגמר לוקחת הבחורה את
הסכין והמזלג ואוכלת את הגבר• שם הסרט,
כמובן, הסעודה.
דולן בקרי, הסופר היהידי היחידי
בעיתון הנפוץ סוננ^ון סמפ1דת 3מ ,1^ 03
כתב ספר על יהודי אלג׳יריה נשם ובכן.
את הספר הזה עמד לביים ולהפוך לסרט
סרנסואה רייכנבך, ומקום הצילומים צריך
היה להיות אלג׳יריה. אבל השבוע הגיע
רולן בקרי ארצה וגילה כאן תגלית מעניינת
:״הרי יש כאן לא פחות יהודים אל־ג׳ירים
מאשר באלג׳יר.״ לכן מקום הצילומים
יועבר לישראל.
^ אילת, שנעזבה על־־די תעשיית הקול־נוע,
תיושב שוב על־ידי חברת ישראפילם
בסרט ישראלי—צרפתי על פונדק דרכים,
ועל איש גיססאפו לשעבר המתארח בו.
לצורך ההסרטה יגיעו ארצה שלושה יש־ראלים
חשובים שהשתקעו בצרפת: משה
מזרחי, במאי סרטים מצליח בפאריז,
אשתו, רחל מזרחי, תסריטאית וסופרת,
והשחקנית הניח סוכר.

מאות מתומביהם בעבודה במנגנון ההסתדרות.
הם מציעים את סנטה יוססטל
בראש הרשימה יוהסתדרות.
אגב, השינוי המוצע בחוק מימון המפלגות עשוי
לקרב את החלטת אנשי דיין לקראת פילוג. אם עד כה
חששו אנשי דיין מגיוס כספים למימון מערכת הבחירות
שלהם, הרי עתה, כשלפי התיקון בחוק יקבלו
120 אלף ל״י על כל חבר־כנסת שייבחר מרשימתם,
הם יכולים לגייס הלוואות במיליוני ל׳׳ י על סמך ההקצבה
שיקבלו במועד מאוחר יותר.

מסע נצהוו
למען גולדה
האמריקאים הבטיחו שנסיעתה של גולדה
מאיר לוושינגטץ תתקיים לפני הבחירות
לכנסת. המועד המשוער: דווקא בשיא
מערבת הבחירות, כאשר ביקור זה יובל
לשמש להגברת הפופולריות שלה.
לקראת הביקור הוטל על מיטפר נציגים בארצות־הברית
— ביניהם גם מנהיגים ציוניים מקומיים —
להכין קבלת־פנים מפוארת במיוחד. המטרה: להפוך את
הביקור למסע־נצחון גדול לגולדה.
מחוגי ראש־הממשלה נרמז, כי היא מעיינת באפשרות
למתן את הצהרותיה המלחמתיות, מתוך מחשבה
שהצהרות אלה מחזקות למעשה את מעמדו של דיין.

כמקביל למסעה של גולדה בארצות-הב-
רית, קיימת אפשרות שמשה דיין יערוך
מסע דומה, על פי הזמנה מקנדה, שתאפשר
לו גם לקפוץ למסע־נצחון משלו כארצות
הכרית.

הבירור חייב
להסתיים השבוע
לישכת הצמרת של מע״י מתייחסת ברצינות לבירור
עם דיין וחבריו, העומד להיערך השבוע. כדי למצותו
עד תום במהירות האפשרית, הקציבו לו שבע שעות
ביום חמישי הקרוב (מארבע אחרי הצהריים) ,וחמש
שעות ביום שישי (משמונה בבוקר) .אם יהיה צורך
יוקדש לבירור זה גם יום השבת.
שלא כמקובל, יתקיימו שיחות אלה באולם הישיבות
של הוועד הפועל ולא במרכז המפלגה.

מנב״ל מתרים
כסר לרפ״י
מנב״ל של משרד ממשלתי, אליו נזקקים
רוב התעשיינים והיבואנים כארץ, מנהל
מסע פעיל להתרמת בספים לקרן הבחירות
של רפ״י.

האיש אינו מחמיץ הזדמנות להסביר לתורמים, כי
אחת המטרות החשובות של פעולתו היא לחסל את
מעמדו של פינחס ספיר, שהשתלט על חייכם עם שיטת
הפתקים שהוא מחזיק בכיסו.״

נקובעו מועמדי רפ״י
לבהירות המוניציפאליות
עוד בטרם התקבלה החלטה סופית על פילוג, כבר
נקבעו בשיחות בין אנשי רפ״י לשעבר מועמדיהם
לראשות הערים בבחירות המוניציפאליות, אם לא יתרחש
משהו שימנע את הפילוג.

מדוע לא השיב
אלוו לדייו
יגאל אלון עמד לעשות חשבון עם משה דיין —
ונמנע מכך ברגע האחרון.

כטבס קבלת אזרחות בכור בלוד, התכוון
אלון להסביר לקהל את אופן מינויו של
דיין כשר־כיטחון, ולהשיב להתקפתו של
דיין עליו בכנס ה״סינרמה״ .אך לפני שנסע
ללוד, ביקש את עצתם של גולדה
מאיר וישראל גלילי, ואלה יעצו לו לעכור
על כך לסדר־היום.
לא מן הנימנע, כי עריכת־החשבון תיעשה אקטואלית
אם יפרוש דיין.

דוכני־פרחים בדרכים
לשיקום נכים
אגף השיקום של משרד הביטחון יכהן
את אפשרויות השיקום של נבי צה״ל בעזרת
דובני-פרחים כבבישים הראשיים של
ישראל.

הכוונה היא לבנות בשולי הדרכים, בכניסות לערים
הגדולות, דוכנים מיוחדים למכירת פרחים, כדוגמת
דוכני הפיס, שיספקו פרנסה לנכים.

בשלב הראשון יוקמו לנסיון מיספר דוכנים
בכביש תל־אביכ-נתניה, ומידת הצלחתם
היא שתקבע את היקף מיכצע השיקום.

לראשות
עיריית ירושלים יציעו את תדי
קולק, לראשות עיריית תל־אכיב את רב-
אלון? חיים לסקוב או את האלון? חיים
(ויויאן) הרצוג, עימם ניהל גח״ל משא•
ומתן על תפקיד דומה; ולראשות עיריית
חיפה את האלוף שלמה טנקום, מי שהיה
מפקד חיל-הים וכיום מנהל בית־הספר הימי
כעבו.
גם בערים הקטנות יותר יוצבו אנשי־צבא לשעבר
בראשות הרשימות. כך למשל, יועמד אלוף־מישנה
(מיל ).יהושע ורבץ בראש רשימת דיין ברחובות: וב-
רמת־גן יוצב כנראה איסר הראל בראש הרשימה, אם
ייפתרו הקשיים הכרוכים בעובדה שהראל הוא תושב
צהלה השייכת לתל־אביב.

כשהמצרים משתדלים להרים את המוראל

הערבים של
ליו — לדיין?
אמנון לין, מנהל המחלקה הערבית של מע״י, אינו
מסתיר את בחינתו להצטרף לדיין, במיקרה שזה יפרוש
מהמפלגה וילך בנפרד לבחירות.

לץ, שחדל לאחרונה לבוא לישיבות המחלקה
הערבית, הביע את ההערכה, שעם
הצטרפותו לדיין יעכיר איתו שלושה
מתוך ארבעת המנדטים של מע״י.

מחלוקות על התייצבות
רפ״י לבחירות בהסתדרות
מחלוקת פרצה לאחרונה בין משה דיין ותומכיו
בשאלת הגשת רשימה של אנשי רפ״י לשעבר לבחירות
בהסתדרות.

דיין אינו מעוניין בהתייצבות ברשימר
נפרדת להסתדרות, אולם תומכיו לוחציב
עליו להסכים לכך כנימוקים שהדבר דרוש
לשם קיום העורף האירגוני שלו בעתיד,
טענתם של העסקנים ההסתדרותיים היא,
שאם ילבו לבחירות בהסתדרות, ייהנו בע
תיר ממס-המפלגות ומהאפשרות לשלב

קריקטורה זו פורסמה כגליון האחרון של
״אל מוצוואר״ הקאהירי. היא מראה חייל
מצרי שחצה את התעלה ובא אל חייל
צה״ל מאחור. הכותרת :״נחש מי זה?״
קריקטורה זו, ועשרות כמוה שפורסמו
בשבועות האחרונים בעיתונות המצרית,

היא חלק ממסע מרוכז להעלאת המוראל
המצרי. היא רוצה להחדיר בלב הקורא המצרי
את המחשבה, כי לא זו בלבד שצבאו
מסוגל לפגוע כצבא הישראלי, יכול לנצח
אותו כבל מיקרה, אלא שאפשר אפילו
להתייחס אל חיילי צה״ל בבדיחות הרעת

במדינה

על שולחן הניתוחים הימה מונחת

דרכי ח״ ם

נופתה של אשה שבאה לבצע

״העיתון סמי —
העייד בחופש״
גבריאל אלון, עורך הביזנס ד״ארי, זיכה
לאחרונה את אהרון רוזנפלד, איש הספנות
החיפני הוותיק, במתנה משעשעת, לרגל יום־
הולדתו ה־ 70 של זד, האחרון. עורכו של העיתון
הכלכלי המשוכפל, היוצא לאור בחיפה,
פירסם מאמר נוסטלגי לרגל היובל,
שהתחיל כהאי לישנה :״יום־ד,הולדת ה־70
של הקונסול אהרון רוזנפלד בחיפה, יליד
זכרון־יעקב האוהב להיות נשיא באירגונים
רבים, מזכיר לי ימים שעברו ולא ישובו
עוד. אני אז הייתי יועץ מס־הכנסה צעיר
בחיפה, בימים האחרונים של המנדאט. לא
היו לי לקוחות בעלי מעמד, ונמאס לי לשקר
לפקידי המם יומם ולילה (כי זה מה
שדרשו ממני אז הלקוחות).״
מנוחת הלוחם. וכך ממשיך אלון ומספר,
לאורך כל הרשימה הארוכה, על
אלון — ופה ושם, לפעמים, גם על חתן
השמחה. בין השאר מוכיח אלון זיכרון פנו-
מנאלי על מיקרה שאירע לפני 22 שנים,
כאשר קיבל מרוזנפלד את המודעות הראשונות
לעיתונו :״אני זוכר,״ כותב הוא,
״שביום 21.8.1947 עבדתי 38 שעות רצופות
ללא הפסקה כדי לצייר במו ידי את 4המודעות
הראשונות שהופיעו בעיתוני!״
הוא לא נשאר חייב למטיבו. :בנסיעתי
הראשונה לניו־יורק, בחג המולד , 1949
יכולתי לגמול לו,״ הוא מדווח ,״ביקורי הראשון
בעיר זרה לי היה במשרד הראשי של
חברת אמריק! אקספורט ליינס בברודוויי,
ששם שרתי שיר הלל למר רוזנפלד. למדתי
שם על החלטתם למסור לו את כל הסוכנות.״
אלון
לא הגביל את הנימה המקורית בדבריו
לרוזנפלד בלבד. בראש העיתון, תחת
הכותרת תמצית הידיעות, גילה הוא לקוראיו
כדלהלן:
•לא יהיה ביזנס דייארי בשבוע הבא —
לקחתי שבוע חופשה. העיתון מופיע 48 פעם
בשנה, וכל רבע שנה צריכים קוראי להסתדר
שבוע אחד ללא עיתון (עתה ידעו להעריכו
אל נכון) .אשתי ואני נחים כמה ימים
באחד מבתי המלון הנעימים והביתיים בישראל
— מלון דגון באשקלון, אצל משפחת
דורות.״

עתתות

הפלה הרופא התבונן בה, ערד
את חשגין״ה;5ש הסופי, והוציא
א קדח

מס גירתו

ויחזורכעוד שעד״״ הודיעה עזיזה
ג׳י ב לי לבתה רוזה בת ר 14 כאשר
יצאה מביתה ביום השני בשבוע שעבר, כדי

ח*י 0סהיח
110X1

לכצע הפלה. אך כעבור שעה, היתר, כבר
עזיזה ג׳יבלי מתה.
״כן, היא חזרה — אבל בארגז,״ פלט השבוע
במרירות בעלה, חיים ג׳יבלי, בעל
בית־מלאכה לקונפקציה בתל־אביב, בביתם
שברחוב המכבים 45 ברעננה .״כל מה שעשתה
אשתי בחיים שלה — היה למען המשפחה
היא גם מתה. שישה ילדים יש לנו,
הגדול הוא בן 16 והקטנה בת שנה. ובכל
זאת היא התעקשה לצאת לעבודה. לפני
כמה שבועות היא ראתה שהיא בהריון. אמרה
לי, :חיים, אני מוכרחה להמשיך לעבוד,
צריך לשלם את הדירה החדשה. אני אעשה
הפלה.״
לא היתד, זו ההפלה הראשונה של עזיזה:
״היו לה ורידים ברגליים,״ סיפר בעלה ,״ולפני
חמש שנים אישרו לה לעשות הפלה
מלאכותית בקופת־חולים. גם הפעם אמרה
לי עזיזה שהיא תיגש למרפאה של קופת־חולים,
כאן ברעננה, ותבקש מהרופא שיאשרו
לה הפלה מלאכותית.
״אז ביום שני היא הלכה למרפאה. ב־מיקרה
היה שם הרופא המקבל, ד״ר קלמ־נוביץ.
היא ביקשה שיכתוב לוועדה רפואית
שיאשרו לה הפלה. הרופא אמר לה שזה
באמת מסוכן בשבילה, ללדת, כי יש לה

מל חמת
ה ח ״כי ם
הכל התחיל בבדיחה. העולס הזה () 1642

פירסם כתבה היתולית, שבאה לגנות את
חוסר חופש־ד,ביטוי בטלוויזיה. זה היה אחרי
שחיים לסקוב ואורי אבנרי נמחקו על־ידי
הנהלת רשות־ד,שידור מרשימה של ראיונות,
שתוכננו על־ידי הצוות.
הכתבה השתמשה באמצעי המקובל עתה
בחלק מעיתונות העולם: פוטומונסז׳ות הדומות
לקאריקטורות. בין השאר היתר, שם
תמונה של חבר־הכנסת מנחם פרוש מאגודת־ישראל,
בשיחה עם בחורה עירומה. מוסר־הר,שכל:
מי שיופיע באסיפה דתית, יש לו
סיכוי להופיע בטלוויזיה.
המדינה צחקה מתמונה זו, ומהתמונות האחרות
שהופיעו באותה כתבה. אך אדם אחד
לא צחק: מנחם פרוש.
דאגתו של פרוש: אוהדי אגודת־ישראל ב־חו״ל
יראו את התמונה, לא יבינו את ההומור,
ואולי לא יוכלו כלל לקרוא את הכתוב.
הם יאמינו כי הרב שלהם מבלה את
זמנו בחברת נערות עירומות.
סוף רבע מיליון. עוד באותו יום הסבירו
עורכי העולם הזה לעיתונאים כי המדובר
בפוטומונטאג׳ היתולי, וכי הם מוכנים
בהחלט לבקש את סליחת פרוש. אבל
פרוש לא הסתפק בכך, וגם לא בהסבר הגלוי
שהופיע בגיליון הבא של העולם הזח (.)1643
הוא הגיש תביעה על הוצאת לשון־רע. ולא
סתם תביעה, אלא תביעה בסכום־שיא 240 :
אלף לירות.
נסיונות של אישים שונים — ביניהם ה־
(המשך בעמוד )25

הרופא שהתאבד

ד״ר כתריאל קלמנוביץ נהג לעשות במרפאתו ימים
השעון.
למחוגי לב לשים מבלי כלילות,

הנפטרת

מזיזה ג׳יבלי טס שניים
מששת ילדיה .״חיה
וז ח ה

ר שריל

המשפחה״.

רן ץ וון לי ך!
^ 11 # 1 1 1 1

ומדברים עם אשתו של הרופא. שאלתי אותם,
:אשתי מתה? ,שניים מהשוטרים שתקו,
והשלישי אמר לי, כשהוא מוריד את הראש,
:כן, היא מתה.׳

סוקולוב מספר 10 בכפרך*
רחוכ
^ סבא, בדירה מרוהטת בטוב־טעם, יושבים
אבלים והמומים אלמנתו של הד״ר כת-
ריאל קלמנוביץ, ריטה, בתו איילה ושאר
בני המשפחה.
״לא היינו בבית כשזה קרה,״ סיפרה
איילה, יפהפיה שחורת־שיער ובעלת עיניים
ירוקות .״אנחנו יוצאים מדעתנו למחשבה,
שלוא היינו בבית, לא היה האסון קורה,
ואבא היה עוד היום בחיים.״

תמונה אופיינית של ד״ר קלמנוביץ (ימני קיצוני) ,בעת
גינקולוגי מסובך, שהצריך צוות גדול של שישה אנשי צוות

הרבה ורידים ברגליים והם יכולים להתפוצץ,
אבל קופת־חולים לא תאשר לה הפלה,
כי זה לא סיבה מספקת. עזיזד, הסבירה
לו שהיא לא יכולה ללדת עכשיו, כי
חוץ מזה שהיא לא כל־כך בריאה, אנחנו
נכנסנו גם לחובות, והיא מוכרחה לעבוד.
הרופא אמר לה שכל מה שהוא יכול לעזור
לה, זה לעשות לה הפלד, באופן פרטי, אצלו
בקליניקה בבית, אבל זה יעלה לה 200ל״י.

ך י כוקר הגיתוח יצאה עזיזה לעבודה
^ כרגיל, עבדה שמונה שעות, חזרה הביתה,
עשתה כביסה, והכינה אוכל לילדים.
כשהכל היה גמור, הודיעה לבת הגדולה שהיא
יוצאת לשעה ושתשגיח על הילדים.
״אחרתי חצי שעד״״ מספר בעלה של
עזיזה .״הגעתי לבית של הרופא בשבע בערב•
צילצלתי בדלת ולא קיבלתי תשובה.
אחרי רבע שעד, פתחה לי את הדלת אשה
זקנה. אחר־כך נודע לי שזאת האמא של
אשתו של הרופא. היא רעדה בכל הגוף
שלה כשראתה אותי. שאלתי אותה אם יש
כאן אשד, בשם עזיזה ג׳יבלי. היא הכניסה
אותי לחדר העבודה של הרופא. פתאום אני
רואה שם את אשתי שוכבת על המיטה. לא
היה לי לב לשבת על ידה. ביקשתי מהזקנה
שתתן לי לשבת בחדר־ההמתנה. אחרי
חצי שעה באה הזקנה ואמרה לי שאלך להסתובב
קצת, כי זה יקח עוד זמן. הלכתי
הביתה, התרחצתי, התגלחתי, החלפתי בגדים,
וחזרתי לקחת את אשתי. הפעם פתחה
לי את הדלת אשה צעירה יותר. היא אמרה
לי, :אשתך בבית־החולים מאיר וגם הרופא
מת.׳ מייד היתד, לי הרגשה לא טובה. רצתי
לבית־החולים. שאלתי על אשתי. אמרו
לי שהיא בחדר־המיון. בחדר־המיון אמרו לי
שהיא עוד לא הגיעה. רצתי מהר בחזרה
לבית של הרופא. בחוץ ראיתי ניידת של המשטרה.
באותו רגע הבנתי הכל. נכנסתי
כמו משוגע. ראיתי שלושה שוטרים עומדים

״את כל חייו הוא הקדיש לרפואה ולי!
משפחה,״ סיפרה אשתו ריטה.
״מייד אחרי שעלינו ארצה ב־ ,1959 התחיל
בעלי לעבוד בבית־היולדות בחדרה.
אחר־כך העבירו אותו לכפר־סבא. שם היה
סגן מנהל בית־ד,יולדות. לא היו אצלו אף
פעם שעות עבודה. אם חולה היתד, זקוקה
לו, הוא היה נשאר בבית־החולים לילה
שלם, אפילו אחר יום עבודה קשה. אשד,
אחת שבעלי ניתח הביאה לו פעם במתנה
זוג כפפות שסרגה, :תלבש את הכספות האלה,
כדי לשמור על ידי הזהב שלך.׳ אמרה
לו. מאז שנפטר באות אלי הביתה יום
יום נשים עם ילדיהן ואומרות, :הנה הילד
הזה הוא פרי עמלו של הדוקטור.׳ אשה
אחת הצביעה על הילדה שלה ואמרה, :תר־א
,,את הילדה הזאת הוא הציל.׳ אשר, שנותחה
על ידו לא מזמך, שלחה לנו אוכל,
הוא היה נערץ על כולם. בכלל, ילדים היז
אצלו נכס. הוא לא היה מסוגל לעבור על׳
יד ילד זר — בלי ללטף אותו או להגיד
ילה טובה.״

העכר במוחו של ד״ר קלמנוביץ
! כשראה אם לשישה ילדים מתה תחק
•״ על מה חשב, כשגילה לחרדתו שיי ׳ ,
! קיימה את הוראותיו ואכלה לפני ה1
תוחז האם חשב על עתידו שנהרס, כאש*
זה אותה נחנקת בקיאה — והוא חסר
ינים להצילה, לאחר שכל מאמציו עלו ב
הוי האם ד,ירד,ר בקריירה המפוארת שלי׳ 40 שנות עבודתו, בשמו הנקי — שנימח
אותו רגע? האם חשב על המשפט הצפי
י, על אובדן רשיונו, על הרס חייו ז
ייתכן שחשב גס ן ל בל אלו. אולם, כ
פותו, כפי שהצטיירה בפי כל מיודעיו
כיר להניח, שכאשר קירב לרקתו את י|
קדח ולחץ על ההדק, חשב הרופא בעל ו
צפון על דבר אחד: על ששת ילדיה ס׳

מה יוצא כשמפירים חוזה אצל גודיק? * מה קורא
כשאומרים שלום בשפה העברית? * היסטוריה של סוס

אסור להתעסק !
השבוע התכנס כל שבט גיורא גודיק —
שחקנים, רקדנים, פועלי במה וכו׳ — בצירוף
כמה מוזמנים מהצד, לחגוג את ההצגה
המחודשת של גבירתי הנאסה.
היו בהצגה שמואל רודנסקי מכנר על

רז המחדשת היתה צעירה ויפה יותר,
ושרה אולי פי שניים יותר יפה מאשר ב־גילגול
הקודם.
אילי גורליצקי דיקלם בחן את השירים
של פרופסור היגינם האגואיסט, ואברהם

היה מנהל הבמה של גבירתי הנאעוז בגיל־גול
הקודם, וברכה היתד, רקדנית בלהקה.
לשמוליק היה סעיף בחוזה שלו עם גודיק,
שאסר עליו בפירוש להתעסק עם מישהו
מהצוות. אבל מייד כשראה את ברכה, היא

גודיק

אלמגור מנשק את רבקה רז
הגג, שרגא פרידמן מהלו דולי, ודן אלמגור
מהצגת השחרית המוצגת ביכדם אלה ב־בית־המשפם,
בעניין איזה רבע מיליון לירות
שגודיק חייב או לא חייב לאלמגור.
העניין הפעוט הנ״ל לא הפריע לגודיק
להזמין את דן להצגה, ואחרי ההצגה לבמה,
בשביל לקוד לקהל ולקצור תשואות
עבור התרגום שעשה לגבירתי הנאווה עוד
מזמן, לפני קזבלן.
ההצגה המחודשת היתד, יפה כאוד. רבקה

רודנסקי כנ״ל

מור היה מצחיק מאוד בתור האבא של
רבקה.
אחרי ההצגה כולם נישקו את כולם, במיוחד
נישק את כולם שמואל וודנסקי, כי
כמו שאתם מבינים זה היה ערב מלא נוסטלגיה.

זה מפני שהשידוך הגדול של ההצגה
זה לא ליזה דוליטל ופרופסור היגינס,
כמו שאתם חושבים, אלא שמוליק וברכה
צמח. ומעשה שהיה כך היה: טמוליק צמח

שמואל צמח מנשק את ברכה

כל־כך מצאה חן בעיניו עד שלא יכול היה
להתאפק.
בהתחלה הטיל עליה כל־כך הרבה קנסות,
על איחורים וכו ,,עד שבסוף החודש כינד
עט שלא נשארה לה משכורת. בין קנס
לקנס היה מעיף בה מבטים מרושעים, וברכה
המיסכנה עוד לא ידעה מה שהיא
יודעת היום, כלומר שזה המבט הקבוע
שלו.
אחר־כך החלו שמוליק וברכה להיפגש

בחשאי, כמו רומיאו ויוליה בסרט, ורבקה
רז היתר, מעבירה ביניהם פתקים. אחרי
380 הצגות התחתנו. ובגלל הסעיף בחוזה
הפך שמוליק להיות אמרגן עצמאי ומצליח.
מאז עברו חמש שנים. לשמוליק וברכה
יש כבר שתי בנות, ועוד ידם נטוייה.
זה רק מראה שצריך לדעת איזה חוזים
להפר ועם מי, למרות שגודיק שולח הזמנות
לבכורה.

אבו חאנטויש והאיש מהחחש
הטעות הגורלית של חיינו, כאשר נכנסנו
למיסעדת הדגים העכואית של א 1ו כריסטו,
היתר. שאמרנו שלום בעברית. עברית? החיוך
הרחב של המלצר הצטמק כירח בראש
חודש, או שלפחות כך נדמה לנו. מה שנשאר
מאותו חיוך — שוב, ייתכן שכך רק
נדמה לעינינו הרגישות — הי! ,כן כמו
מחמאה של ספיר לדיין.
בשלושת רבעי השעה שחיכינו, עד שהמלצר
נזכר בקיומנו הצנוע, נהי־נו מהרוח

הקלילה של הים התיכון, הנעריים שהשתעשעו
במים, ונחילי הדגיגים שהסתערו על
כל חתיכת־לחם שזרקו להם הטוריסטים.
האידיליה נסתיימה כאשר טוריסט פוחז
וחסר זהירות זרק למים שלד של דג ; הד־גיגים
נעלמו כהרף עין בתהומות החשוכים
והבטוחים -לא חזרו. חשבנו שזה בגלל
שהם צמחונים, אבל כשקיבלנו אנחנו את
מנת הדג שהזמנו, הבנו את הסיבה האמיתית.
מסתבר שלדגים בסביבה יש כבר

־־ ומלצר לטוריסטים: סועדים אצל אבו־כריסטו
נסיון עם הדגים שעברו תחת ידיו של
אבו כריסטו.

אלתר במיסעדתו החדשה: קצין על האש -

זה מתחיל בכך שמכניסים את האורח
למיטבח ומציעים לו לבחור מתיו המיבחר
העשיר שכולל דגי בורי. כאשר האורח,
שאינו טוריסט, אלא ישראלי חסר־נימום,
מספר לשף שדגי בורי יש לו גם בשוק
הכרמל, ומה החוכמה, מציעים לו פרידה.
וזהו. האורח, בלית ברירה, לוקח את הפרידה.
וכי מה הוא יקח, אחרי שאת השרימפס
הלא־טריים הוא כבר החזיר עוד
מקודם? לא כל השרימפס שבצלחת הריחו.
ה אמ ת

היא

שהגדול.

שרימה

איו י־.י־.״ייי,

דווקא היה טרי. אבל ארבעת אחיו הקטנים
— אלוהים י ש מו ר...
האורח האמיץ אוכל את המרידה, את
הקשקשים בתוספת קאלאסריס לא־טעימים
ובקבוק בירה ובקבוק סיידר, מבקש חשבון,
מקבל חשבון רואה שכתוב שם 29
לירות, הולך לברר אם זה לא טעות, מגלה
שזה לא טעות, משלם אותן וחושב לעצמו
שביום ראשון בבוקר ילך לקנות במאה
לירות אגרות מילוזה ביטחון, אולי זה ים־
חוק את ההרגשה מליבו שהוא שוזנץ.

ום הולד ת לג׳ק*
(ולא לסוס)

על הסוס: גוריון ועדן
ב־ 33 שנותיו הצליח יהושע (ג׳קי) ג׳קסון
לאסוף כמות כזאת של ידידים, שכדי שכולם
יוכלו לבוא למסיבת יום־ר,הולדת שלו,
ערך אותה בגלריה של ידידו הצייר פנחס
שער, ביפו.
האורחים באו, אמרו שלום, נתנו לג׳קי
נשיקה על הלחי, ואמרו לו מזל־טוב ובו׳,
והלכו לסוס. עלו על הסוס, ירדו מהסוס
הסתכלו עליו לכל הצדדים ונפרדו ממנו
רק כשהגיע תורו של אורח חדש לעשות
את הנ״ל.
כי הסום שעמד בחדר זה לא היה סתם
סוס, אלא סוס נדנדה אמיתי, תוצרת בלגיה,
ויש לו היסטוריה מפוארת:
פנחס שער ראה פעם סוס כזה אצל חבר
שלו בבלגיה ואמר: אם יזדמן לך לקנות
עוד סוס כזה, אנא שלח לי אחד בדואר.
אחר־כך נסע פנחס לכל מיני מקומות,
והשתקע בפאריס. יום אחד מצלצלים אצלו
בדלת, ומודיעים לו שלמטה מחכה לו סוס.
פנחס, ששכח מכל העניין, אמר: מה? איזה
סוס? מה אתם רוצים ממני? אבל שום
דבר לא עזר לו, והסוס עלה את ארבע
הקומות על גבו של פנחס.
לארץ הגיע הסוס בתוך ארגז, ונרשם
במכס בתור סוס־נדנדה בלגי, ובזמן המסיבה
אי־אפשר היה כימעט להפריד ממנו
(וזה מזו) את חנה עדן, השתקנית, וישראל
גוריון הזמר.
ובלי פירסומת, מיסעדה קטנה למאכלי־ים
בתחנת־הדלק באבו־כביר.
כחודש אחרי הפתיחה כבר ניקרו אצלו
באופן קבוע כל האכלנים שיי תל־אביב,
מכיוון שדגים כמו שאלתר יודע לבשל לא
זקוקים לפירסומת. שימעם עובר במהירות
מאוזן לאוזן, ומי שאוכל אותם פעם בא
לאכול אותם שוב. המקום הקטן בתחנת־הדלק
קטן מלהכיל את הזללנים שהמשיכו
לנהור בהמוניהם, ואלתר עבר השבוע למקום
חדש, גדול יותר ומהודר יותר, בפינת
הרחובות פינסקר וטרומפלדור בתל-
אביב.
אלתר הנ״ל הוא יקה בן ,64 מדבר עברית
בקושי, במיבטא רך המטעה את מי
שלא מכיר אותו ולא יודע שאלתר היה
פעם אלוף אירופה באיגרוף.
אחר־כך עבד במשך שלושים שנה על
אוניות מכל הסוגים, ראה את כל העולם,
ולמד לבשל. מה שלא למד זה לעשות יח־סי־ציבור,
ולכן הזמין לפתיחה של המיס־עדה
החדשה שלו ידידים משכבר הימים,
ימאים ודייגים לשעבר, ורק כמה מכרים
חדשים, כמו עמוס קינן עם ידידתו נורית,
הקוסמטיקאית עליזה עולש, ואלכס טל,
בעל היקב של מקווה־ישראל, טבח חובב,
ומבין גדול בענייני אכילה ושתייה.
כל הידידים והמומחים התפעלו וליקקו
שפתיים, מפני שהאוכל היה מצויין ובגלל
הסיפור הבא:
כשאלתר היה טבח ראשי באחת מהאוניות
שעבד עליהן, בישל משהו שלא ערב
לחיכו של קצין המכונות. קצין המכונות
לא אמר דבר, רק העלה על פרצופו מין
הבעה של שאט־נפש שלא מצאה חן בעיני
אלתר.
אלתר לא חשב פעמיים, ניגש אל קצין
המכונות, נטל אותו בזרועותיו והושיב
אותו על התנור הלוהט, שילמד נימוסים.
מאז אצל אלתר לא מעקמים את האף.

במדינה

קטנוע ״וספה״

(המשך מעמוד )23

שופט יוסף לם, שטיפל בתיק זה דקות
מעטות לפני שפרש מתפקידו — להשיג פשרה
בין שני הח״כים, עלו בתוהו. המשפט
התחיל להתגלגל ברצינות. העולם הזה הגיש
לח״כ פרוש שאלון של 248 שאלות אישיות.
פרוש התרגז עוד יותר, תבע מן היועץ המשפטי
להסיר את חסינותו של אבנרי. אב־נרי,
מצידו, תבע להסיר את חסינותו של
פרוש.
האיש באמצע היה מאיר שמגר, היועץ המשפטי
לממשלה. היה עליו להחליט מהר בעניין
הסרת החסינות, לפני סיום כהונת הכנסת
— כי העניין טעון החלמה של מליאת
הכנסת. בעזרת מנכ״ל משרד המשפטים, צבי
טרלו, החלים לנקוט פעולה נמרצת כדי למנוע
משפט שהיה עשוי להימשך שנים, לתפוס
מקום מרכזי בתעמולת־הבחירות.
השבוע, במשך שלושה ימים, פעל המנכ״ל
הצעיר והממושקף כמעט ללא הפוגה, לפעמים
עד השעות הקטנות של הבוקר, כדי
לתווך בין הצדדים. לבסוף הושגה פשרה.
לא היה בה עוד זכר ל־ 240 אלף הלירות.
הפגיעה כככוד. הפשרה שהושגה נוסחה
על־ידי מנכ״ל משרד המשפטים, צבי
טרלו, כדלהלן:

יוגרל בין הצופים בפסטיבל הקצב
בפארק הלאומי ברמת־גן 24.7.69 ,

! ס בו ר

בהתערבותם של היועץ המשפטי לממשלה,
מר מאיר שמגר, ומנכ׳״ל משרד המשפטים,
מר צבי טרלו, אשר פנה אל חבר־הננמת
הרב מנחם פרוש ואל חבר־הננסת אורי אב־נרי,
נענה הרב פרוש להפסיק את ההליכים
המשפטיים שנקט בהם נגד חבר־הכנסת אב־נרי,
העולם הזה ומר שלום כהן, וזאת לאחר
שהודיעו לו כלהלן:
( )1בגיליון העולם הזה 1642 פורסמה,

? 2 4 .0 0 1 0

ה דן טנו טהטובביותר ׳ ב עו לו

מנכ״ל טרלו
עד השעות הקטנות
במיסגרת כתבה היתולית, תסונת פוטומוג־טאג׳
מטעה, אשר בעקבותיה הגיש חברי
הכנסת הרב פרוש משפט על הוצאת. לשון־
הרע נגד חבר־הכנסת אבנרי, העולם הזה
ושלום כהן.
במשך המשפט האמור ביקשו הנ״ל להגי!!)
לרב פרוש שאלון, אשר נתפרסם בגיליון
העולם הזה 1661 הנ״ל מצהירים
כי לאחר הגשת השאלון הוברר להם שהשאלון
היה מבוסס על אינפורמציה בלתי-
מהימנה, ולכן אין בו ממש.
אשר על כן, מצטערים חבר־הכנסת אבנרי,
העולם הזד, ושלום כהן על הפירסומים ה־נ״ל,
ומתנצלים בפני חבר־הכנסת הרב מנחם
פרוש על הפגיעה בכבודו.
( )2העולם הזה הביע את נכונותו לתרום
סכום של 5000ל״י למוסד־צדקה שייקבע
על־ידי היועץ המשפטי לממשלה.

היועץ המשפטי לממשלה קבע, כי הסכום
ימסד למוסד לילדים יתומים בית דבורה

בירושלים, אשר בראשו עומד הרב מנחם
פרוש.
כמה זה עלה? בעיקבות זאת בוטלו
כל המשפטים בין שני הח״כים, וכל צד
נשא בהוצאותיו שלו*.
* ההוצאות המשוערות של הרב פרוש:
כ־ 20 אלף ל״י.

מליון ל״י יושקעו בפיתוח
ובהרחבת מפעלי טלוויזיה ״פילוט״ בישראל
מפעל טלוויזיה ״פילוט״ בישראל מוסיף להתפתח בתנופה רבתי.
סכום של מיליון ל״י, אשר יושקע במפעל, יאפשר רכישת ציוד ומתקנים
חדשים והרחבת שטח המפעל ל־ 3000מ״ר.
הרחבה ניכרת זאת תאפשר העמקת הייצור של חלקים מתוצרת הארץ
עד ל 40 זאת, תוך העמדת המקלטים תחת ביקורת טיב אוטומטית
וייצור של 100 מקלטים ליום.

אנשים
הבחירות

להסתדרות

תנועת העולם הזה -כוח חדש
מגישה רשימה בבחירות להסתדרות

חבר׳ואוהד 7
— אנו ז קו קי ם לן כפעיל
— אנו ז קו קי םלח תי מ תן להגשת הרשימה
— אנו ז קו קי ם לן כמשקיף בקלפי
אנא, פנה אלינו בהקדם: בכתב, טלפונית וחשוב יותר —
אישית (קרליבך ,12 טל.)30134 .
בוא לחתום על טופס הגשת הרשימה או אמור לנו היכן
אפשר לגשת להחתימך.

הנשיקות
של דיין
מועדון עוסאר נייאם ביפו היה מלא מפה
לפה. השעה היתר 10.30 ,בערב. הקהל^נע
בעצבנות במושבים. כולם חיכו לזמרת יפה
ירקוני. פתאום צילצל הטלפון במועדון
וקולו של פקיד הקבלה בשדה דוב אמר :
״היא כאן. הרגע הגיע המטוס.״ יפה, לבושה
בג׳ינס וחולצה מאובקת, ירדה מן המטוס.
כעבור רבע שעה הופיעה במועדון
— ובאחת בלילה נפלה על המיטה בביתה
באפיסת כוחות. בשעות הערב של יום המחרת
צילצל הטלפון בבית ירקוני. יפה,
בעלה והילדים אכלו ארוחת־ערב. על ׳הקו
היה חייל צעיר שסיפר ליפה בהתרגשות:
״את זוכרת את המוצב ששרת בו אתמול
בתעלה, ואת החיילים שנתנו לך חתיכה מפגז
שנפל לפני שבאת? אז שעה אחרי שנסעת
והיינו במצב־רוח מרומם,״ המילים
נקטעו קצת. יפה שאלה ,״נו?״ המשיך החייל
:״שעה אחרי שעזבת תקפו אותנו המצרים
בבזוקות. קראת בעיתונים מה היתד,
התוצאה האם יש למפלגות הדתיות
השפעה על ממשלת־ישראל? השבוע התברר
פעם נוספת שכן. בראיון בטלוויזיה האמריקאית
נשאלה ראש־ך־,ממשלה גולדה
מאיר :״האם את חושבת שאלוהים היה
לצידה של ישראל במלחמת ששת־הימים?״
״אינני מעזה לומר לא,״ השיבה ראש־הממש־לה
,״מכיוון שאני עומדת בראש קואליציה
ממשלתית שגם המפלגות הדתיות שותפות
לה.״ י • במסיבת קבלת־הפנים שנערכה לגנרל
פייר קניג, הגיש לו שר־הביטחון
משה דיין שי: כלי־נשק עתיקים בני 3000
שנה. כשקם השר מנחם בגין לברך את
האורח, התנצל על־כך שאין לו מתנה עבו״

שהתרומם ההליקופטר, הספיקו המתרחצים
להבחין בטייס, שהיה לבוש בגדים אזרחיים
— האלוף הוד. כרבע שעה לאחר מכן הופתעו
גם מתרחצי בריכת השחייה של צהלה.
גם שם נחת אותו הליקופטר, וממנו ירד רכן,
האלוף מוטי הוד, שקפץ הפעם למים
בעצמו • .צלילים עליזים ־בקעו השבוע
מגן ביתו של ראש עיריית רמת־גן, אב־רהם
קריניצי. המאורע החגיגי: מסיבה
שערכו ראש־העיר ורעייתו לבוגרי בתי־הספר
התיכוניים בעיר, העומדים לפני גיוסם. קרי-
ניצי, שיצר לראשונה את אופנת אימוצן של
יחידות צה״ל על־ידי ערים בישראל, כאשר
אימץ את יחידת הצנחנים לחיקה של רמת־גן,
היה גם הראשון באופנה אנושית־ציבורית
חשובה: עריכת מסיבות פרידה למחזורי המתגייסים
לצה״ל .״אחד מכם יהיה רמטכ״ל,״
הבטיח קריניצי לצעירי עירו. ואילו סגנו,
דויד מלמדוביץ׳ ,הסתפק בברכה קצרה
וקולעת :״צאו בשלום — וחיזרו בשלום
להוריכם ולרמת־גן עם התקרב פגרת
הכנסת, מתחילות מסיבות הסיום של המושב•
המסיבה השמחה ביותר, בדרך כלל,
היא זו של צעירי הכנסת. למסיבה זו הוזמן
השנה גם מנהל לישכת שר־החוץ, מיכה
לפיתת. המזמינים הסבירו לו כי
הוא יכול להביא גם את אשתו. שאל מיכה:
״ממתי מביאים סנדוויץ׳ למסיבת קוקטייל?״

״כבר אז
עשית עלינו
כטף״
כשדובר בכנסת על האפשרות שיוצאו צווי
ריתוק נגד המהנדסים, העיר ותיק סדרני

קריניצי נפרד מהמתגייסים
אופנה אנושית־ציבורית
רו. .הסיבה שלי אין מתנות כאלה,״ אמר
בגין ,״היא שכשאני בא לעיר העתיקה —
אני הולך ישר לכותל.״ #לאסוף כסף בשביל
מטוסי הפאנטום זה עתה באופנה. גם בצהלה.
השבוע נערך בבריכת השחייה של השכונה
ערב שהכנסותיו היו קודש לפאנטונזים. מנחה
הערב היה מאני כאוור, שבין שאר
תעלוליו, שנועדו להוציא כסף מהנוכחים,
הציע למכור זכויות־נשיקה למלכת הבריכה
שנבחרה באותו ערב. להצעה היו הרבה
קופצים, הרבה יותר מאשר קופצים למים.
אבל הנשים שבחבורה התרגזו, שכן גם הן
רצו להתנשק. ניגש אם כן המנחה לאורח
הכבוד, משה דיין, והציע גם לו למכור
זכויות־נשיקה בשביל הפאנטונדם. השר נעץ
בו עין ערמומית ואמר :״אני את הנשיקות
שלי בוחר לבד.״

דחף

*העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קוליבן־ ,12 טלפון 5־,30134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

סנדוויץ׳
במטיבת קוקטייל
פיתרון פאנטסטי לבעיית העומס בדרכים
גילה מפקד חיל־ו־,אווירי, אלוף מרדכי (מוטי)
הוד. מתרחצי בריכת השחייה של מלון
קיסריה הופתעו השבוע למראה הליקופטר
אזרחי שנחת על מישטח־הדשא הסמוך. מתוך
ההליקופטר ירדה קבוצת אנשים, שהסירו
את בגדיהם וקפצו לבריכה. לפני

הכנסת, יצחק ציגלר :״המהנדסים מוכנים
לקבל צווי ריתוק בתנאי שישלחו אותם
באמצעות דואר ישראל לכבוד
בלתי־רגיל זכה הזמר־החייל יגאל כשן,
כאשר, בעת הופעה בפני חיילים, בתום תרגיל
צבאי גדול, התגלה שמארגני הטכס
שכחו להביא את העמוד אליו מחברים את
המיקרופון. הרמטכ״ל חיים כר־לב עלה
מייד לבמה — והחזיק במיקרופון משך כל
הופעתו של הזמר • .במשך חמישה ימים
השבוע סייר הזמר ארים סאן במוצבי
צר,״ל בתעלת־סואץ, כאורח גייסות השיר־יון.
הוא חזר משם כשבגדיו קרועים ולציוד
החשמלי היקר שלו נגרם נזק בשווי של
5000ל״י. אולם לא המצרים הם שאחראים
לנזק הזה, אלא דווקא חיילי צה״ל. הם קיבלו
את אריס בהתלהבות כזו, כאילו היה
להקת החיפושיות לפחות -הם קרעו את בגדיו,
תלשו כפתורים מחולצותיו למזכרת,
ובהסתערותם על להקתו הפכו את כלי-
הנגינה שלו. הגיב אחד הקצינים, נוכח ההתלהבות
:״אם ארים סאן ילך עכשיו קדימה
למצרים, כל החיילים יסתערו אחריו!״ #
למרות שבכתבותיו לא צידד במיוחד בוועד
התיפעול של פועלי נמל אשדוד, הרי כשפגש
השבוע הכתב לענייני ההסתדרות של
הארץ, דן מרגלית, את מנהיג פועלי
נמל אשדוד, יהושע פרץ, הוא העניק לו

במתנה עותק מהמהדורה הרביעית של ספרו
צנחנים בכלא הסורי, בתוספת הקדשה אישית.
דיפדף פרץ בספר ולפתע גילה בין התמונות
שבו את הצנחן לשעבר, יוסי
כרוה שהוא כיום חבר ועד עובדי התמד
עול באשדוד. אמר פרץ למרגלית :״אה, כבר
אז עשית עלינו כסף עשרים שנה
הוא ככר נהג. על כבישי הארץ עבר יותר
מתשעה מיליון קילומטר 20 .פעם, ב־ 20השנים
האחרונות הוא קיבל תואר נהג זהיר.
מי? נהג דן כני מאירי. השבוע, כשנסע
ברחוב יצחק שדה בתל־אביב, התנגש במכוניתו
אוטובוס של דן. התוצאה: פצעים בכל
חלקי הגוף # .למי שלא הבין מדוע התעקש
מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, ע מנו *
אל שפר, לשלם את החשבון של הקפה
והעוגות שאכלו השבוע הוא וחבר הנהלת
ההתאחדות לכדורגל צכי כרים, בקפה
אנגל בתל-אביב, גילה שפר :״בין כה אני
מביא אליו את הקבלות בסוף החודש.״ •
לפיזמונאית ד רו רהחכקץ יש זיכרונות
נעימים מהתקופה ששירתה בצה״ל. לכן, כשהחליטה
לקנות לעצמה מכונית, ונכנסה
למגרש מכירות ונתקלה שם במכונית פולקנד
נוגן שמספרה היה זהה למספר הצבאי שלה,
רכשה מייד את המכונית, מבלי לבדוק אותה
אפילו • .מי שחשב שלהיות בדרן במדינת־ישראל
זה קל, טעה. זה אולי היה נכון בישראל
שלפני מלחמת ששת־הימים. אז היה
על האמנים לנסוע להופעות, מקסימום עד

ועם זנב פצצה מהמוצברק אחד נשאר

מטולה. אבל היום? היום יש את רמת־הגולן
ואת התעלה. וזה מעייף. לכן, כשחזרו חברי
להקת הגשש החיוור מהופעה בסיני, ישר

לאולפני שידורי ישראל בתל־אביב, כדי להשתתף
בשידור החי של אהוד מנור, עד
חצות, התיישב חבר הלהקה, נכרי כנאי,

על הריצפה כדי לנוח. לנוח מילא, גם להירדם
באולפן בשעת שידור חי, זה לא נורא.
אבל לנחור? אוי לאוזניים שכך שמעו.

ליו, וחן ועורי בון ה ת חרו ח׳ שליזןיח1י כ

הנדו׳ ^ 1
(המשך מעמוד ) 17

לפני שניגשים למלאכה זו, צריכה להיות
בממשלה הסכמה על כך שמוכנים להשיג
שלום בלי סיפוח שטחים. אין בעולם הערבי
כולו אף גורם אחד — בכוח או בפועל —
המוכן או המסוגל לעשות שלום שיביא לשינוי
ניכר בגבולות ר,־ 5ביוני .1967

סקובי ניווויז 1ף מ הי ד ונ ס!

(ואל נא תשכח, ח׳־יל: כאשר
יצאנו לאותה מלחמה, שהיתה
מלחמת־מגן הכרחית, אמרו לנו
ראש־הממשלה לוי אשכול, ושר״
הביטחון החדש, משה דיין, שאנחנו
יוצאים להגן על מדינתנו,
ושאין פנינו לשום כיבושים. זה
היה כ 5-ביוני).1967 ,

הממשלה מורכבת מכמה וכמה מפלגות.
יש בין שריה הרוצים לספח לישראל את כל
השטחים המוחזקים, מקנטרה ועד קונייטרה,
והמוכנים לוותר לשם כך על כל סיכוי של
שלום לדורות. יש גם שרים הרוצים לספח
חלק ניכר מן השטחים, אם כי לא את כולם
(״תוכנית אלון״).

כל עוד אין לנו ממשלה שתחליט
שהיא מוכנה לפנות את כל
השטחים תמורת שלום ואחרי
שלום, אין מה לחשוב על שלום.

לכן לא נקטר, ממשלה זו בשיטה שהצבענו
עליה כדי לתכנן מיבצעי־שלום.

בל, חיי ל, גם אילו החליטה ממשלה
זו מחר כי היא מעדיפה שלום על שטחים,
גם אז לא יכלה ללכת בדרך שתארתי
אותה.
מדוע?

מפני שבכל המנגנון העצום של
ממשלת-ישראל, על רבבות עובדיה
ועשרות משרדיה, אין אף גו!ז
אחד המסוגל לתכנן מיבצעי־שלום,
כשם שמטכ״ל צה״ל מתכנן מיב*
צעי־מלחמה.

זוהי האמת הפשוטה.
לפני תריסר שנים הצעתי לממשלה להקים
מיניסטריון מיוחד, בראשות שר, שירכז בידיו
את כל העניינים הנוגעים להשגת השלום
בין ישראל והעולם הערבי.

81)01 ? 1118
״סקול פלפ׳י
קצף במיכל
ספריי. מיוחד
לעור יבש.

051)01־* 61
81)01 81011180
צטגסק 81)01
״סקול ריצ׳טן״ ללא שומן
•360511116
במיכל ספריי. קרם מיוחד
ללא שומן.
מיוחד לעור
לעור רגיש
לעור רגיל
רגיל או
או שמנוני
שמנוני.

81)01 על> 8 מיוחד לתינוקות
ופעוטים

אמרנו: רק במשרד כזה אפשר
יהיה לרכז את מאות המומחים
הדרושים -מומחים לענייני ערב,
מומחים למודיעין, מומחים לתעמולה,
מומחים לפעולות מחתרת
ולבעיות כלכלה וחברה -שבלעדיהם
אי-אפשר לתכנן שום מיב־צע
מדיני רציני כלפי העולם הערבי.
קראנו
לכך: מטכ ״ ל לב ן, ואמרנו שיתכנן
ויבצע מיבצעי־שלום כשם שמטכ״ל
החאקי מתכנן ומבצע מיבצעי־־מלחמה (והלוואי
באותה יעילות!).
הצעה זו לא נתקבלה עד עצם היום הזה
— לא לפני מלחמת ששודד,ימים, ולא אחריה.
בוודאי,
יש כל מיני מוסדות המטפלים בבעיות
ערביות. יש מוסדות המטפלים כערביי
ישראל. יש המימשל הצבאי בשטחים
המוחזקים. יש אגף המודיעין של צה״ל ו־שרותי
הביון למיניהם.

אך כל אלה עוסקים בעניינים
המסויימים המוטלים עליהם. אף
אחד מהם אינו ערוך ומוכן לטפל
בכעייה העיקרית: לתכנן ולבצע
מיבצעיס פוליטיים כעולם הערבי,
כדי להשיג שלום.
מיוצר בישראל על יזי

בלמו ! בנדנו

המפיצים:

חברת

נורית בט״נז

יורם ארבל

״מחפשים
את קופידוד
תקליט ״הד־ארצי״

* 4כיוון שזה כך, נתון העניין החשוב
ביותר של חיינו — של חיינו, פשוטו
כמשמעו — בידי חובבים .
הדיונים בכנסת על ענייני השלום אינם
שונים מן הוויכוחים בקפה ברחוב דיזנגוף,
או בשק״ם של יחידתך. אותה רמה, אותן
הסיסמאות, אותו היידע.
על ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת אמר
משה דיין, לפני שלוש שנים (כשעוד היד,
באופוזיציה) שאינו בא לישיבותיה, מפני
שזה ביזבוז זמן.

הממשלה מורכבת מ־ 22 יהודים
טובים, ראשי-מפלגות, שרבים
מהם הם מומחים לשטחים רבים
אך אף אחד מהם אינו מומההמעודכן לעולם הערבי.
הנאומים באסיפות מפלגתיות, המאמרים
בעיתונים, השידורים ברדיו — כמעט כולם

הם פרי ידיהם של אנשים שלא עסקו מעולם
באופן מיקצועי, שיטתי ותכליתי בבעיית השגת
השלום, באותה מיקצועיות ושיטתיות
שבהן עוסק כל קצין זוטר בצה״ל בתפקידו
שלו.
משרד־החוץ, שעליו מוטל תפקיד זה, כביכול,
עסוק עד מעל לראש ביחסים עם מאה
מדינות ועשרות מוסדות בינלאומיים. אין בו
יותר מאשר חמישה אנשים העוסקים באופן
מיקצועי ובלעדי בענייני־ערב — ואלה מתחלפים
תדיר, מרוב תיסכול.

ובאותה שעה מסתובבים כארץ
מאות מומחים ממדרגה ראשונה,
שיכלו להוות צוות מצויין לתפקיד

מסתובב בארץ איש כמו ירוחם כהן, ש־גמאל
עבד־אל־נאצר הזמינו אישית לבקרו
בקאהיר כמה פעמים. מסתובבים בארץ עשרות
אנשים שהכירו מקריב אישים מרכזיים
בעולם הערבי. יש מומחים מצויינים לתעמולה׳
שאיש אינו מפעילם. יש מוחות פוליטיים
מעולים, המבוזבזים בחברות מיסחריות.

תאר לך את התמונה הזאת:
ברגע זה מוטלות במגרות צה״ל — כמו
בכל מטכ״ל צבאי בעולם — מאות תוכניות
מגובשות למיבצעים שונים, לעת מצוא• אם
יהיה פתאום צורך, אפשר לשלוף את התוכנית
המוכנה מן המגירה.
אך ברגע זה אין אפילו תוכניתאחת
למיבצע־שלום בשום מגרה, בשום מוסד.

כי אץ אף מוסד אחראי לכך -
ופשוט אין מגירה.

44א, אנחנו איננו חכמים יותר מאח/רים,
ואיננו שוחרי ־ שלום יותר
מאחרים.

אבל אנחנו הקדשנו הרבה־הר
בה שנים מחיינו ללימוד הבעייח
האחת הזאת: בעיית השלום.
אנחנו רואים בכך בעייה מעשית, ואנחנו
ניגשים לכך באופן מעשי.
במשך הרבה שנים קיימנו מאות מגעים
עם מנהיגים ערביים. אנחנו יודעים מה הם
חושבים, למה הם מסוגלים — וגם למה
אינם מסוגלים,
גיבשנו תוכניות. לא אוסף של מליצות,
אלא תוכניות ממשיות, תוכניות־מיבצע המוכנות
לביצוע.
יש בידינו שתי תוכניות מגובשות להשגת
שלום בשעה זו:
תוכנית א׳ ,שאנו רואים בה את הסית-
רון הטוב ביותר: הקמת מדינה פלסטינית
בשטחים המוחזקים, תוך הסדר ביטחוני, כלכלי
ומדיני עם ישראל.

אין זה מיקרה שאדם בעל מוח
צבאי מעולה כמו האלוף מתי פלד,
או מדען בעל מוח מאומן כמו הפרופסור
יעקוב טלמון, דוגלים אף
הם בתוכנית כזאת.
תוכנית ב׳ ,הנראית לנו פחות, אך הקלי׳
יותר לביצוע: ניצול יוזמת ארבע המעצמות
כדי להגיע למשא־ומתן ישיר, ולשלום
ישיר, עם ממשלות־ערב הקיימות.
בכך דוגלים, כידוע, ידידינו הטובים ביותר
בעולם, ובעיקר ממשלת ארצות־הברית.
היינו רוצים להגיש תוכניות אלה למוסד
מוסמך, כדי שיבחן אותם במיבחנים האכזריים
ביותר של ההגיון הקר.

למרבה הצער, אין בממשלת*
ישראל אף מוסד אחד המסוגל
לכך, או אף המעוניין בכך.

* הו מצב העניינים כיום, חייל.
ן מדוע אנחנו פונים אליך?

מפני שאתה חייל, אתה חושב
כחייל, ואתה תיטיב להכין את
גישתנו יותר מכל הקשישים, שאינם
אמונים על מחשבה חדשה,
צלולה ומעשית.
ומפני שאתה, החייל, הנך קודם כל
אזרחצעיר — וכאזרח צעיר יש לך
השפעה עצומה על קביעת דמות המדינה
בשנים הבאות.

כל הארץ חזית. כל העם צבא.
כל חייל חושב.
שלום,

אורי אבנרי.

אם את ־ נועזת אז ברי ברום.
אם רא -אנשו עם בגד־ים ־

סמדר דוור:י׳ד״.דיב־צבע
בסף, ניתנת ללבישת עם מכנסיים או
בלעדיהם. להשלמת המערכת: תכשיטי־שר־שרת
לידיי• ולרגליים ופיאה משרשרות.

באו פל שיגעון ראוי לשמו, הגיעו עתח לישראל גם בגדי״חשרשרת• ברגיל, באיחור
קל של במה חודשים, אך לזה אנו כנר רגילות. לאחר המראה השקוף, שעטף את
נשות העולם בבדים שקופים למחצה, והמראה הרטוב, שהפיץ את הבד החדש,
הנראה תמיד באילו יצאת זה עתה מהמים, הפך עתה מראה השרשרת ללהיט
האחרון: חולצות שרשרות, חצאיות שרשרות, פיאות — בן, פיאות — משרשרות,
ואפילו שרשרות למותניים משרשרות. בלונדון יכולה ביום יפהפייה לעבור ברחוב
לבושה בשימלת״שרשרת — ר ק בשימלת-שרשרת, ורק לשם הרושם כמובן — ואיש
לא יניד עפעף, מלבד התיירים הישראלים שיזילו ריר, ונשותיהם שיגידו, פוי, איזה

גועל־נפש.׳ האמת היא שמעטות הנועזות המעיזות ללבוש שימלת־שרשרת לגופו־העירום.
לרוב היא נלבשת על ביקיני או מבנסי־גרניים בצנע העור.
בעוד שקשה להניח שהשרשרות אידיאליות לצעדה ברחוב, אין טפק שהן דבר
גדול במסיבה או כשאת מארחת. יש בהן משיבה מיוחדת בכך שהן ממתכת, דבר
הנותן אסוציאציה של בגדי העתיד והשתייכות לתקופת החלל• שלא לדבר על הקסם!
וחמיסתורין של גוף עירום, או דמוי עירום, החוזר ומתגלה עם כל תנועה.
מחיר התענוג, מיובא מאנגליה, בבוטיק ״ביבה״ התל־אניבי: בולרו בצבע זהב ־ ־
150ל״י. חצאית נצבע זהב — 75ל״י. שימלח בצבע כסף — 175ל״י.

שימורי י׳זיטה״
על טהרת התמרים הטבעיים בל ב ד
ללא תמרי שימור או צבע מאכל.

הקיץ בא! זמן לצאת לפיקניק וטיולים.
ואם יוצאים לדרד ...מה רבה תהיה
ההנאה אם הארוחות יוכנו בקלות ובמהירות
עם מוצרי ״ויטה׳
המיועדים לפיקניק וטיולים.
מה שעליך לעשות הוא רק לפתוח את
הקופסא (מצוין כמאכל קר או חם בתיאבון.

מוצרי *ויטה׳ לטיול ולפיקניק
. 1כיסוני בשר( .רביולי)
. 2שעועית אפויה( ,במיץ עגבניות אוברטבב שר)
.3קרעפלך.
.4ספגטי( ,במיץ עגבניות או ברטב בשר)
. 5לפתן חצאי מישמיש.
. 6לפתן חצאי אפרסקים.

רוצה כשיער נהדר? כל התכשירים כעולם לא יעזרו לף, אם לא
יהיה לד שיער כריא. שיער חולה אינו יכול אן? פעם להיות יסה,
משיי, נעים לליטוף.
משום פך, עמדי על המשמר: כרגע שמופיעים כשערף סימני מחלה
טפלי כהם מייד. כדי לעזור לך ככד, מגלה לד ״עולם האשה״ מה הם הליקויים העלולים לפגוע כעטרת ראשך, ומה הם הסימנים הראשונים
המצכיעים ככל מיקרה על הסכנה. קרחת זהו כמובן האסון הנורא ביותר. קיימים
שלושה סוגים של אסון זה: ישנה קרחת
הנגרמת פשוט עקב זיקנה, ישנה קרחת
טרם זמנה, וישנה קרחת חלקית, פה ושם.
הסוג הראשון אינו ניתן לריפוי. הסוג השני,
אם הוא צץ אצלך מסיבות תורשתיות,
גם כן אינו ניתן לריפוי. אולם הוא עלול

פולים מסויימים, כגון קרניים אולטרה־סגו־ליות,
עשויים לעזור.
אנמיה מחלה זו יכולה לגרום לשערך לאבד את
רכותו וגמישותו, ולהחליש אותו. מומחה
לשיער (טריקולוג׳יסט) מסוגל בדרך כלל

איך לשמור על

ונסיה

ראשו

גם להיגרם עקב מחלות שונות בעור הקרקפת.
אם למזלך זה המיקוד• אצלך, ניתן
לרפא אותו, או לפחות למנוע הרעת המצב.
הקרחת השלישית, זו המופיעה באיזורים
מוגבלים, נגרמת לרוב כתוצאה מעצבנות
ומתח נפשי. צרה זו יכולה לקרות לכל
אחת, בכל גיל. היא קשה לריפוי, אך טי־

לאבחן מצב זה פשוט על־ידי מישוש השיער
באצבעותיו, ואז יש להניח שימליץ בפניך
להתייעץ עם רופאך, בהתחשב בכך ש־אנמיה
אינה מזיקה לשיער בלבד, אלא לכל
הגוף. הטיפול שתקבלי מרופאך יכלול מן
הסתם זריקות כבד, ויטאמינים וטבליות ברזל,
בנוסף לדיאטה נכונה, שגם היא חיונית

לשמירת בריאות השיער. דיאטה נכונה חייבת
להיות עשירה בפרוטאינים ודלה בשומן
מן החי. סוכר הוא האוייב הגדול ביותר

המיפלצזת טלי
זה נבר שלושה ימים שהשן של דנה
משנעת לנו את כל הבית. לא לבלוע ולא
להקיא: מתנדנדת, מתנדנדת, נל רגע חוש בים
הופ — הופ —ז ובסוף לא הופ ולא

אכן, בלי זה לא היינו יודעים .״עכשיו,״
הסביר לילדה את השלב הבא ,״אני אתחיל
למשוך אותה החוצה, וברגע שאת תרגישי
שזה כואב, תגידי, ואז אני אפסיק.״

השן מתנדנדת ־ וכולנו איחה !חד
בטיח. מובן מאליו שפרשה כזו היא עניין
לגברים, לא לי.
״דנח׳לה, בואי אני אוציא לד את השן,״
הציע בעלי באבירות.
״לא רוצה.״ זעקות עד לב השמיים.
״טוב, מה את צורחת כל־כן, רק שאלתי,
לא?״ התרגז בעלי.
״אבל אני לא יכולה לאכול,״ ייבבה הקטנה.
״תאכלי
רק על הצד השני,״ הציע אריק

בכורי.
רעיון מצויין. דנה התחילה ללעוס על
הצד הבריא — ולפתע שוב ייללה :״התבלבלתי
ולעסתי עם השן,״ היא גונחת.
למחרת שינתה הקטנת את דעתה :״טוב,
אבא, תוציא לי את השן,״ הכריזה מייד
בבוקר. בעלי ניגש למלאכה בפסיכולוגיה:
״קודם אני רק אגע בה בשביל לבדוק,״
הסביר. הקטנה, חיוורת אן נחושה להיות
גיבורה, נידנזה בראשה לאות הן, פיה פעור
לרווחה. עוזי בדק את המצב בעדינות, הכריז
בקול :״טוב, היא מתנדנדת באמת.״

עוד נידנוד בראש. עוזי מתחיל למשוך.
ידו רועדת, פיו קמוץ במתיחות עילאית,
ועינו על פרצוף בת הזקונים שלו, נכון
לחדול ברגע שזו תשמיע הגה. אלא שזו
לא משמיעה הגה. עוזי מושך, מוסיף ומושך
— כלום. הקטנה לא צורחת והשן לא יוצאת.
אחרי שניות ממושכות, רוויות דממה
ומתח, מתייאש בעלי :״היא עוד יושבת
חזק מדי,״ הוא קובע את הדיאגנוזה שלו.
״צריך לחנות עוד נמה ימים.״
״לא רו צ ה מזדעקת הקטנה ,״השתגעתם?״
״טוב,
טוב, לא צריך לצרוח,״ אני מתערבת
.״אז את יודעת מה? בואי נלך לרופא,
והוא יוציא לן את זה — בכלל בלי כאב.״
הקטנה רק תקעה בי מבט, וזה הספיק
להחניק את הרעיון באיבו.
״טוב אז מה את רוצה,״ התרגז פיתאום
על הילדה אחיה המבוגר .״לאכול את לא
יכולה, לא לאכול את לא יבולה, לרופא
את לא רוצה, אבא ניסה וראית שאי־אפשר
— אז מה את סתם מבלבלת את המוח?
תוציאי אותה לבד ודי.״

״סוב, בלי טובות,״ נעלבה דנה. בתנועת
כעס היא הכניסה את אצבעותיה לפה, תפסה
את השן הכואבת, נתנה משיכה — והשן
היתה לפתע מונחת בכף־יד.
אז אני שואלת אתכן — אלוהים לא עו שה
מאיתנו צחוק לפעמים?

של שיערך. אולם בעיקר עלייך להקפיד
על הפרוטאינים.
הפרוטאין חיוני כל־כך בגלל שהוא המו
למעשר, החומר המרכיב את השיער. השיער
בנוי מפרוטאין בשם קאראטין( .קראטום
ביוונית פירושו קרן) .התהליכים החימיים
בגופך המייצרים את הקאראטין זקוקים
לפרוטאינים, הרבה פרוטאינים. רק כך יהיה
לך שיער בריא, עור בריא, ציפורניים בריאות.
כאשר
הקאראטין הזה מכסה את שיערך
בצורה אחידה, את בעלת שיער חלק. כאשר
הוא מרוכז יותר בצד אחד של השערה,
נופל בחלקו להיות מסולסלת.
את הפרוטאינים החיוניים את יכולה להוסיף
לשערך לא רק באמצעות מזון, אלא
גם ישירות. מזה דורות נוהגות נשים לחפוף
את שערן בחלמון־ביצים. השיטה פשוטה:
את חופפת את שערך קלות במים פושרים
ושמפו, אחר שופכת על שערך את החלמון
ומורחת אותו על כל שטח הראש על־ידי
עיסוי קל. במצב זה את נשארת במשך רבע
שעה, אחר שוטפת פעמיים במים פושרים.
קשקשים אלו הם פיסות עור מת מקרקפתך. קודקוד
נורמאלי משיר את העור המת ברסיסים
זעירים שאין להבחין בהם. אך כאשר המצב
הנורמאלי הזה משתבש, הופכים הרסיסים
לחתיכות גדולות. הסיבה הנפוצה ביותר:
הפרעה בקצב הצמיחה של השיכבה העליונה
של עור הקרקפת, תהליך הידוע בשם
קארטיניזציה.
כאשר את מגלה אצלך קשקשים, חיוני
הוא שתנקי את שיערך מהם בעזרת שמפו
נגד קשקשים כלשהו. אם כעבור זמן מה
הקשקשים אינם נעלמים, פני למומחה־לשי־
(המשך בעמוד 2ג)

עטרת ראשן־
(המשך מעמוד )31

ער. החמרה במצב יכולה לגרום לחתכים
בעור ודלקת.

נשירת שיער

לרוב, הנשירה היא תופעה זמנית, המתגלה
בדרך כלל בחורף, ואין לה כל משמעות.
אבל כאשר את מבחינה שהמסרק
או המברשת מלאים פיתאום שערות בכמות
רצינית, כדאי שתמהרי לרופא. כך מתחילה
לפעמים קרחת מקומית.

האוייב הגדול ביותר: כל מומחי־השיער
אחידים כיום בדעתם כי החום מזיק לשיער.
משום כך, כשאת חופפת, השתמשי במים
פושרים, אף פעם לא חמים. במספרה הקפידי
שהילדה שחופפת לך תשתמש גם־כן
במים פושרים בלבד, ואל תצאי מתחת מיי־בש־השיער
לפני ששערך יבש עד הסוף.
כובע או מיטפחת הדוקים לראשך, במשך
שעות רבות, הם צורה נוספת להזיק לשיער:
הם אינם מאפשרים איוורור, גורמים
להתחממות הראש ומחלישים את השיער.
הכי יעילים ונעימים.
ואחרונה אחרונה חביבה, כמובן — השמש.
בלעדיה אין לנו אומנם חיים, אבל לשערך
היא אסון. הישמרי ממנה.

כל חלומותיך

ספחת

ארקיע שמחה להציג בפניך תבנית נופש חדשה, הכוללת
טיסה, שייט וסיורים באילת ושרם־אל-שייך ב־ 6ימים
ו 5-לילות.
חופשה של 4ימים באילת עם סיור מקומי. הפלגה
לשרם־אל-שייך באוניה ״היי דרומה״ וסיור במקום.
טיסה משרם־אל־שיין לת״א.
אירוח מלא 3ארוחות ליום, סידורי לינה בבית מלון
באילת.
מחירים נוחים, הנחה ניכרת לזוגות בירח דבש.
פרטים והרשמה:
תל״אביב
תל־אניב ירושלים חיפה
נתניה
צפת
אילת
או אצל

ט ל30771—2 :
רה׳ החשמונאים , 88
ט ל226640—231735 :
רה׳ פרישמן , 11
25888

רח׳ יפו ,19
ט ל67722—3 :
רה׳ איבן סינא ,4
טל : 3644 ככר העצמאות ,7
31128

רח׳ ירושלים מול מלון הרצליה
ט ל2141—2 :
בשדה התעופה
סוכן הנסיעות שלך

* ר קי ע
7ן1י תעופה לישראזי ב1/״מ

האושרבביתך— ;1״1ו*\*!
מוצר הפלא המהפכני המנקד. הכל: רצפות, קירות, כיורים,
בדים, בגדים, טפטים, ריפוד, כיריים, כתמי שומן, זיעה ודם,
ואפילו את מנוע המכונית!
10ל״י בלבד — וה־1?£ז \\ 5שלך, במיכל שיספיק לחצי שנה
לפחות !
טלפני ,624983 והסוכן יבוא לביתך (או כתבי ל־— ,5 \ ¥1 ?£
ת. ר ,29232 .תל־אביב).

פסוריאזיז בלע״ז:
מחלת־עור זו היא פסיכוסומאטית בהרבה
מיקרים, אך יכולה לפעמים לעבור גם בירושה.
אין לה כל מרפא. המקסימום שניתן
לעשות: להגביל את התפשטותה. היא תוקפת
אותך לרוב בעיתות־מתח. סימניה: איזו־רים
בהירי־צבע ואדמומיות דלקתית בעור
הראש.

סכוריאה

להפרעה זו שתי צורות: האחת מתבטאת
ביובש מופרז של השיער, השנייה בשמ־נוניות
יתירה. השיער מקבל את שמנוניותו
ולחותו מבלוטות המייצרות את החומר השומני
המיוחד ומפרישות אותו לתוך שורשי
השערות. כאשר חלה הפרעה בפעולת
הבלוטות האלה והן מפסיקות לייצר את
השומן בכמויות הדרושות, מתפתח הליקוי
הנקרא סבוריאה בגירסתו ״היבשה״ :שיערך
נעשה יבש, נוקשה ושביר ושימלתך מתמלאת
ים של קשקשים.
כאשר הליקוי בבלוטות הוא בכיוון ההפוך,
והן מייצרות עודף חומר שומני
— ששמו, אגב, סאבום — נעשה שיערך
משומן ללא הרף. ולא רק שיערך: גם
הפנים והקודקוד הופכים משומנים בצורה
לא נעימה, ועל הפנים מופיעות גם נקודות
אדומות דלקתיות.
דלקת עור סכוריאית עלולה להתפתח גם
כאשר את מזניחה קשקשים ואינך מקפידה
לנקות אותם, אפילו כשאינם דלקתיים לכשעצמם,
הסיבה: הקשקשים חודרים לפיצוצים
בעור הקודקוד, גורמים שם לדלקת.

אקזמה

חיש־קל ובהצלחה בטוחה
(ב״ 8שעורים של שעתיים)

ק צרנו ת
צברית ו /או אנגלית

ב־אולפן גרג (בר־קמא).
ת ל ׳ אכיג: גורדון ,5סל 236209 .

ירושלים

, :הפקיד• ,בצלאל 18

חיסח .״במעלה• ,שמריהו לוין 30
קורס חדש ב״! 20.7.69

זוהי צורה חמורה של סבוריאה, שבה
שטחים מקודקוד נעשים אדומים ודלקתיים.
אל תצפי מאקזמה לחלוף מעצמה. התייעצי
עם רופא־עור או מומחה־לשיער.

לסיכום, זיכרי אם כן: אין ספק שחשוב
שתטפלי בשיערך כמו שצריך. דיאטה נכונה,
הישמרות מחום מיותר, ושמירה על
עצבים רגועים — אם את אחת מאלו שיודעות
איך עושים זאת. אבל חשוב מכל
אלה — שמירה על שיער בריא. ברגע
שאת מגלה סימנים שהוא חולה — פני לרופא
או למומחו־,־לשיער.
וכאשר את פונה אליהם, אל תשכחי לספר
להם אם את מקבלת תרופות בקשר
למחלות אחרות. שכן כל תרופה שאת לוקחת
משפיעה על שיערך. כפי שידוע כבר
כיום, ניתן לגלות בשיערך או בציפורנייך
כל חומר כימי או רעל שהגוף ספג. ולפעמים
רפואה שעוזרת לחולי אחר שלך,
יכולה לגרום נזק לשיערך. אפילו האספירין
הקטן שאת לוקחת כשיש לך כאב־ראש,
מגיע כעבור כמה שבועות לשיערך,
וניתן לגילוי שם.

פתח מועדון־קצב על שפת ימה של תל־אביב,
קרא לו בשם סימן שאלה. הוא
קיוזה להפוך את המועדון להיכל־הקצב
הראשון בישראל. אבל העיתוי לא היה
נכון. בני הנוער, הממלאים כיום את הדיסקוטקים,
טרם הבינו אז כיצד בדיוק מעכלים
את זה. התוצאה: סימן השאלה הפך
לכישלון עובדתי.
אבל כל זה — בתוספת עזיבתם הפיח־אומית
של פיפי ודל שנון — לא ייאש את
ששון ולא את חמשת חברי חסינג סינג
דאז. אחד מהם, הסאכספוניסט, החליט,

אסיר חדט
בסעג סינג
ך פני יותר משש שנים, כאשר שאלו
תלמיד בית־ספר מה זה חיפושיות,
היתה התשובה האפשרית היחידה: מין חרקים
שחורים, בעלי שריון קשר, הזוחלים
בשדה. אבל אם תשאלו אותה שאלה כיום,
תהיה התשובה המתקבלת יותר על הדעת:

תקעו שורשים עמוקים יותר ויותר בעולם-
הקצב הישראלי, ולידם החלו לצמוח השתילים
הרכים הראשונים של להקות־הקצב הישראליות.
שיטת עבודתם היתה מושתתת
על קביעת ישראל כבסיס הקיץ, ממנו יצאו
להופעות בחו״ל בחודשי החורף. בכל מקום
אליו הגיעו — מפרס במזרח יעד הארצות
הסקאנדינאביות במערב, זכו להצלחה עצומה.
אולם מעולם לא חשבו לוותר על ישראל
כבסיס הבית שלהם.
התאקלמותם בישראל היתד, כה שורשית
ועמוקה, עד שלפני כשנתיים נישאו שניים

מי שחושב שהעלייה מארצות הרווחה היא
פטנט חדש — אכן טועה טעות חמורה.
לפחות בשטח הפום היו הברי להקת
הסינג סינג החלוצים הראשונים שהעדיפו
לעזוב את פיר הבשר באנגליה, ולהביא
את היידע והכישרון שלהם לעולם־הקצב
הישראלי הנחשל, שלפני חצי תריסר שנים.

ראשונים תמיד
ה״סינג סינג״
ץ מיד היה להם אופי חלוצי. שאיפה
ן 1להגיע ראשונים לכל מקום. להיות ראשונים
בקפיצה על גל כל אופנה חדשה• באנגליה
הם היו הראשונים שיצאו להביא את
בשורת הטוויסט לחובבי המיקצב הבריטיים.
באותם הימים הם היו נקראים עדיין ה־ניו־יורק
טוויסטרס, והם הדגימו את המיק־צב
המתפתל בכל רחבי בריטניה.
כאשר דעך שיגעון הטוויסט, היפשו אתגר
חדש. אז באה להם לראשונה ההצעה
לעבוד בישראל. ששון רג׳ואן, מי שמשמש
עד היום כאמרגנם, קיבל אותם מידיו של
אחד האמרגנים הבריטיים הגדולים, טיסו
ברנם, כדי לערוך שורת הופעות יחד עם
שני זמרים אחרים: סאפי ודל שנון.
לששון היו אז תוכניות גדולות. הוא

להקת ה״סינג סינג״
אומנם, לעזוב ולחזור לאנגליה. אולם שאר
עמיתיו גמרו אומר להמשיך ולהיאבק.
ששון זז דרומה, פתח את הדיסקוטק
הראשון ברחוב הגר״א בתל־אביב. אולם
המשטרה, שאז — כמו היום — לא גילתה
חיבה יתירה למוסד לחדש, הביאה לסגירתו.
לאחר תקופה קצרה של רגיעה צצו
ועלו הסינג סינג מחדש, במועדון־לילה שהיה
אף הוא הראשון ברובע, המאכלס
כיום את רוב הדיסקוטקים של תל־אביב.
מועדון האמא המתגלחת, ליד נהל אילון.
לאט לאט הלכו חברי להקת סינג סינג ו
מחברי
הלהקה הוותיקים, וולי וביקס, לנערות
ישראליות, פרשו מהלהקה, השתקעו
סופית בארץ והקימו משפחה .״מאז שעזבנו
את אנגליה, לא התגעגענו אף פעם לחזור
אליה. כל פעם שהיינו בחו״ל, התגעגענו
לחזור לישראל,״ אומר דייב קארול, ראש
הלהקה והרוח החיה שלה .״ישראל השפיעה
עלינו רוב טובה לא רק מבחינת הסיפוק
האישי בעבודה, אלא אפילו מבחינה
בריאותית. ודלי, למשל, סבל תמיד מקצרת.
מהיום בו הגענו לישראל — הוא שכח שהיד,
אי־פעם חול ה...״

ישראל נתנה
סיפוק ובריאות

...כ שב חצ׳ גר 1ש היה נבל
חבר להקת המי, פיטטאונשנד, טל הגאון שיתפוס את מקומם של החיפושיות
ואלביס בעתיד :״הוא בוודאי יתגלה באמריקה. באנגליה אין כיום אווירה מתאימה

רג׳ואן
החיפושיות! להקת־קצב אנגלית מפורסמת!
אותו דבר היה קורה לו הייתם שואלים,
לפני חצי תריסר שנים, כל צעיר מתבגר,
מה זה סינג סינג? הוא היה עונה לכם
שזהו בית־הסוהר המפורסם בארצות־הברית.
היום היו רבים משיבים לשאלה :״סינג
סינג? זאת להקת־הקצב הכי מפורסמת
בישראל!״
כי להקת הסינג סינג היא כיום נכס
ברזל בתודעתו של כל חובב פיזמונים ישראלי.
מאז הגיעה אלינו, לפני שש שנים,
הפכה באופן קבוע, למכתיבת הטון בכל מה
שנוגע לעולם הפיזמונים. כל כך התרגלנו
אליה, עד שכימעט שכחנו כיצד באה אלינו,
והפכה חלק קבוע מנוף עולם הסום הישראלי.

לצמיחת
גאונים בעולם הפופ השוואה מגוחכת של מבקר הרדיו כ ד ־ ט מי
בידיעות אחרונות, שהציג את מאבק הפופולאריות בין יהורםגאון לבין אריק
איינשטיין בתוכנית ברוב קולות בגלי צר,״ל — בתחרות בין קבוצת כדורגל לקבוצת
כדורסל על האליפות. באנגליה ובארצות־הברית נערכים מישאלי
פופולאריות בין הזמרים השונים בסיננונם יותר מאר ק ויהורם.
הבנה רבה יותר לאותה תוכנית גילתה, לעומת זאת, מבקרת
הרדיו של הארץ, הדהכושס • .חובבי הפיזמונים בארץ
לא יחמיצו, כמובן, את תוכנית הטלוויזיה של תוםג ׳ ונם,
שתשודר בטלוויזיה הישראלית מחר (יום חמישי חבר
להקת התנועה, כאוובוואן, חגג את החזרת רשיון הנהיגה
שלו, לאחר שנת־שלילה, ברכישת מכונית רובר • ,2000 סיסמת
חברת התקליטים תפוח היא :״המוסיקה שלנו — חזקה ממילים״
• .המכירה של חזור בכל רחבי העולם מתקרבת ל״ 3
מיליון עותקים • .רוכרט סטיפווד, אמרגנם של הבי גייס,
חוזה עתיד גדול ללהקה חדשה שהקים, והנקראת טין־טין• .
מסתבר שהנבל לא נעלם מהעולם יחד עם חצאי הגרושים,
עליהם היה מוטבע. השבוע הגיעה ארצה אמנית־הנבל הבריטית
רחליןגלר ׳ המנגנת נעימות פופ על כלי נגינה קלאסי
ועתיק זה. מטרתה: למצוא פיזמוני־קצב ישראליים, לשיבוץ בתקליט מאריך־נגן שלה• .
רמיניר, שהוציא השבוע תחליט חדש, סבור שעדיין אין תחנות הרדיו מקדישות
מספיק שעות שידור לפיזמונים עבריים • .מוטי גלעדי מבקש להודיע לכל מעריציו,
כי אפשר לשלוח לו מכתבים לפי הכתובת ״סולן״ ,בלוק ,24 תל־אביב • .הדואט
שמשמיעים עלילה עזיקרי ודיים קארול בהופעותיהם במועדוני לילה, מולידים
את המחשבה שהם עשויים להיות צמד מוסיקאלי מוצלח.

יייייימי

ך* יים סכור

שמצבה של להקת סינג

| סיגג טוב כיום ממצבן של להקות
בריטיות אחרות, המנסות לפלס את דרכן
בעולם הפיזמונים באנגליה .״אין כיום אף
להקה בריטית היכולה להצהיר כי יש לה
עבודה קבועה משך כל ימות השנה. לנו
יש תמיד חוזים לשנה מראש, ואנו מופיעים,
לעיתים, פעמיים־שלוש ביום.״
לאחר פרישתם של תלי וביקם הצטרפו
לסינג סינג שני חברים חדשים, פיטר צ׳אני
ודייב אלן, שהכירו את הסיע סינג בעת
סיבוב ההופעות שלהם בגרמניה, לפני למעלה
משנה. השבוע קיבלו חברי הלהקה
לשורותיהם אסיר חדש — דוד רג׳ואן, שכל
דמיון לקשר משפחתי בינו לבין ששון
רג׳ואן, איננו מיקרי בהחלט. הוא בן דודו.
דוד ( )19 מוכר לחובבי־הקצב מהימים
בהם היה חבר בלהקת המטריות ובלהקת
השמנים והרזים. הוא היה עסוק בחזרות
עם להקת השוקולאדה, כאשר באה לו ההצעה
הקוסמת להצטרף כבאסיסט ללהקת
הסינג סינג .״ששון בא אלי עם ההצעה,
כשישבתי בקפה נוגה בתל־אביב,״ סיפר.
״כששמעתי מה הוא רוצה ממני — כימעט
נפלתי מהכיסא. כמובן שלא חשבתי פעמיים,
עזבתי את כל ההצעות האחרות —
והצטרפתי לסינג סינג.״

במדינה
ארץ־ישראל
הנציג הנכבד מפלסטין הטיעון הישראלי הרשמי הוא שהערבים
המתגוררים בגדה המערבית של הירדן אינם
עם. אין דבר כזה הנקרא עם פלסטיני, אין
ישות פלסטינית, אין מנהיגות פלסטינית.
משום כך ברור מאליו כי אין צורך גם
במדינה פלסטינית.
מה חושבים על כך בעלי הדבר עצמם?
השבוע פירסם העיתונאי הערבי מוחמד אבו־שלבאיה
מאמר ארוך בעיתון המזרח־ירו־שלמי
אלקודס, בו תבע לשגר לאו״ם מייד
משלחת פלסטינית. הוא אף טרח והכין למ־

עיתונאי אכו־שדכאיה
שיחרור ה עי ר,,.

ען המשלחת את נאום הבכורה שלה, בזו
הלשון:
*אחינו חברי האו׳׳ם: ידוע לנו שכולכם
כאן מייצגים מדינות ריבוניות ואילו אנחנו
לא. במדינותיכם שולטים עמיכם במצב.
ואילו עמנו, מחציתו פליטים סזורים על־פני
כל כדור־הארץ, ומחציתו תחת שילטון
כיבוש. ביתנו, אדמתנו, מולדתנו, זכותנו
להגדרה עצמית — כולם נתונים בידי אפוט־רופסים,
ואנו הפכנו לכדור מישחק בידי
זרים, לנוצה הנישאת לכל רוח.
שתי ירושלים .״אחינו חברי האו׳׳ם:
ודאי תסכימו עימנו שאף עם לא ישלים
עם גורל כזה. לוא היה גורל כזה נופל בחלקו
של אחו מכם, הייתם קמים להילחם
כדי לשנותו. אנו, בני העם הפלסטיני, רוצים
גם כן להיות אדונים לגורלנו. אנחנו
שוחרי שלום. למעשה, אין עוד אומה בעולם
הזקוקה לשלום כמותנו. איננו דוגלים
בסיסמאות סאשיסטיות, איננו מאמינים בלאומנות
קיצונית. איננו רוצים לזרוק לאומים
אחרים לים. אנו רוצים רק שלא ניזרק
בעצמנו לאבדון. נסיבות היסטוריות מסובכות
הושיבו בארץ־ישראל שני עמים, הפלסטיני
והיהודי. המצב כיום הוא שהעם
היהודי השיג את מלוא זכויותיו, אך עמנו
לא קיבל כלום. יכול מישהו מיכם להרהר
לעצמו שבזמנו סירבנו לקבל את החלטת
האו״ם ויצאנו למלחמה. על זאת אענה לכם
שוב, שנמנע מאיתנו להביע את דעתנו שלנו,
והרסן היה בידי אפוטרופסים בעלי
אינטרסים שונים, ששאפו לפירות רבים
כאשר יצאו למלחמה, אך אנו היינו הקורבן

״לדעתנו אפשר גם אפשר כיום לבצע
החלטות ברוח החלטות האו׳׳ם מ־ ,1948 למרות
כל מה שאירע במדינת־ישראל. גם את
ירושלים אפשר להשאיר כשתי ערים —
ואז תהיה לכל עם בירה משלו.
״אנא, למען השלום, עשו למען החלטה

תחבורה

גהג זהיר מאוד

מדי שנה מחלק משרד־התחבורה תעודות
נהג זהיר לאותם אזרחים טובים שנזהרו
ולא עברו עבירות כלשהן בדרכים.
השנה הגיעה הודעה על הענקת תעודת
נהג זהיר גם לביתו של הארולד שטיינר

מנתניה. הדבר עשוי היה לשמח מאוד את
שטיינר — אלמלא שתי עובדות קטנות:
י • למרות שהוציא מזמן רשיון נהיגה,
לא החזיק שטיינר מעולם מכונית בישראל.
• מזה שנתיים שוהה שטיינר כסטודנט
בוזינה.

ב אד־ שבע

י ח דיו ע ם
הספ רי די או דו רנטהפעיל, המרענן

יחדיו עם - 201(1
הספריי-ליאודרנט הפעיל
המרענן בל יום מחדש.
עבורך ועבורו, לכל אירוע,
בכל מצב, מונע,ריח גוף״
מכיל תכשיר מגן מיוחד
לעור העדין ובושם מיוחד
מבית היוצר של מיטב
יצרני הבשמים באירופה.

עוד גוש
לקראת הבחירות הקרבות, מתחילים היריבים
ברחבי־הארץ להתכונן למלחמה.
באר־שבע אינה שונה. אלא שבה, נטושים
כיום הקרבות הנואשים ביותר לא בין המפלגות
היריבות, אלא בתוך מפלגה אחת
ויחידה, מפלגת העבודה.
נציגי מפלגת העבודה בעירייה זוכרים
יפה שחלקם בא ממפא״י, חלקם מאחדות
העבודה וחלקם מרפ״י. משום כך, קיימות
היום לצד מזכירות העבודה, בת 59 החברים,
גם שני מזכירויות סמויות.
מישחק הכיסאות. כאילו לא הספיקו
שלוש מזכירויות, הוקם עתה חוג
רעיוני חדש במועצת העירייה בשם ליכוד
וקידום. פעולתם הראשונה של חברי החוג:
להודיע לשר פנחס ספיר על היוולדם.
בחוג החדש משתתפים 32 חברי מזכירות
העבודה. מטרתם :״לטהר את העיר מתופעות
שליליות ואנשים שליליים.״ בעברית פחות
נמלצת: הם שואפים לסילוקו של ראש
העיר הנוכחי אליהו נאווי. בראשם עומד
ראובן קריגלר, מנהל קופת־חולים במחוז
הנגב, וחבריו הם ברובם מיוצאי אחדות
העבודה ורפ״י לשעבר.
לעומתם יעמוד הגוש המפא״יניקי הוותיק
בראשות נאוזי. גוש זה מבוסס ברובו על

,בוו״ ל גני
הפעיל והנמרץ
בריח צעיר וספורטיבי

,בור לאשת
לשעות היום
מכיל בושם
קל ונעים

חייל־שודד־סופר מסורי

,בון״ לאשה
לשעות הערב
מכיל בושם צרפתי
מעודן

מבצע פרסים מיוחד לקוני ^ 8 0בחודש יולי ׳69
500ל״י במזומן ו־ססו אריזות שי של 8 0 > 1יוגרלו בחודש ־ולי ב־ן אלה שיש־לחו
3תוויות ממוצרי א ( 8 0סיסי ספריי־א ,8 0ספריי דאודתט 8 0 1קצף
גי לו חי א ,8 0אינטים איריס־א ) 8 0לת.ד 16274 .עבור ״מבצע א 8 0״.
דרשו את א 8 0בספריי דאודרנט הפעיל בפרפומריה שלכם.

וכיבוש הכפר

הסבו־וד

ייצוג עדתי, תופעה נגדה יצא הגוש החדש.
בינתיים, כמטח נסיוני, מאשימים חברי הגוש
החדש את הוותיקים שאלו ניסו, בזמן
המיפקד הגדול, להכליל במיפקד גם את טופס
התפקדותו של דויד חכם — למרות
שזה הוצא ממפא״י עוד בבחירות האחרונות.

דרכי אדם
עע>לות
הקלגט הבודד
לאחר מלחמת־ששת־הימים התפרסם טוראי
טוביה מסורי (העולם הזה )1596 יותר
מכל טוראי אחר בצה״ל. אולם מסורי לא
התפרסם בזכות מיבצעי־גבורה שזיכוהו ב־צל״ש,
אלא עקב פעילות מסוג אחר: הוא
הובא למשפט צבאי בעודן שוד מזויין, רצח,
אונס, ועשרות פרטי־אישום חמורים ביותר.
מיקצוענות. משפטו של מסורי היה
יוצא דופן. הצעיר, שכבש לבדו כפר שלם
וביצע שם מעללים מסמרי־שיער, החליט
לפטר את עורך־הדין שניתן לו על־ידי בית־המשפט
ולנהל את משפטו לבדו. הוא
הורשע, עירער פעמיים, וניהל את משפטו
בצורה מיקצועית ביותר, הצליח לסתור
עדויות רבות, ביניהם אלו של אנשי המש־טרה־הצבאית.
התוצאה: הוא הצליח לספוג
שלוש שנים בית־סוהר.
מתוכן, ישב מסורי שנתיים, לאחר שנוכתה
לו תקופת השליש. הוא לא ישב בטל:
במשך זמן ישיבתו בבית־הסוהר, העלה
מסורי קורות חייו ומשפטו על הנייר. יש
לו כבר אפילו שם לסיפרו — ללא סניגור.
כל מד, שחסר לו עתה, הוא מו״ל שיוציא
את סיפרו לאור.

אוהד!
אנחנו יוצרים כוח חדש. עזור. לנו.

מלא ! גזור ! ושלח !

תנועת העולם חזה כוח חדש, ת .ד ,136 .תל־אבים

אני מבקש להמציא לי חומר הסברה של תנועתכם -בלי התחייבות
מצדי.
אני אוהד התנועה ומבקש לקפל חומר שוטן ז
אני מבקש להזמין אותי לאסיפות התנועה במקום מגורי
אני מוכן להתנדב לעזרת רשימתכם ביום הבחירות
אני מבקש להצטרך בחבר לתנועה

השם

הכתובת המלאה רחוב עיר
מקצוע

מנד טלפון

בגצנ7

תמרורים
נחוג יום־הולדתו ה־ 39 של הד״ ר
לפילוסופיה, הידוע יותר כמחבר סיזמוגים,
דן אלמגור. יליד רמת־גן, סג ד תיכון
ברחובות, למד באוניברסיטאות תל־אביב
וירושלים, שירת בצה״ל ככתב צבאי, ונד
1956 פעיל כפיזומונאי יכססיר־קאן. חיבר
מאות שירים ותירגם לעברית מחזות מוסיקאליים
כגברתי הנאתה ומר מל הגג, פיר־סם
מחקרים על השירה העברית בימי־הבי־ניים
והדראמה העברית בתקופת הרנסאנס.
בין השנים 1964ל־ 1966 שהה בלום־אנג׳לם,
שימש כמרצה־אורח לספרות העברית באוניברסיטת
קליפורניה, שם גם סיים את לימודיו
וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.
נחוג יום־הולדתו ה־ 47 של הסופר
והעיתונאי, שהחל את הקאריירה העיתונאית
שלו כבר בהיותו בגיל ,16 אכיעזר
גולן. יליד ירושלים, בוגר תיכון מיסחרי
בתל־אביב, מראשוני המתנדבים לצבא הבריטי,
שגוייסו לפי
צו המוסדות הלאומיים,
ערך, יחד עם
אחרים, את העיתון
קול ירושלים, שהופיע
בירושלים בתקופת
המצור כנתבעת
ייצוגי מטעם
כל שאר העיתונים באותה העבריים
תקופה. חיבר כמה
ספרים, שהאחרון בהם,
אנשי פלדה, על
דמותם של חיילי
במלחמת־צה״ל
ששת־הימים,
זכה לתפוצה רבה.

קורסי קיץ לשפות

פקידות — מזכירות
כתבנות — הנה״ח

משך הלימודים עד להצלחה בבחינות

למסיימי כתות ח׳ ,ט ,,י׳.

לתלמידים ולמובגרים

בגרות -מוקדמות

טיפול אינדיבידואלי • מורים מוסמכים

.בי׳כז * 7ען כיות

ב חיי ט

תל־אביב, רחוב נחלת בנימין ,2טלפון 56347
תל־אביב, שדרות דוד המלך , 1טלפון 266443

כרשת כתי ספר

או ריון

חיפה, רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265
בת־ים, רחוב רוטשילד 25

נחוג • יום־הולדתו ה־ 48 של מי
שהיה קצין במשטרת־ישראל וטגן פרקליט
מחוז תל־אביב —
נ תן
עורך־הדין
ק״ת וקנטרוביץ).
יליד ירושלים שסיים
את בית־הספר
למיסחר בתל־אביב,
קיבל שיעורי משפט
בירושלים, השתלם
במכון למדעי
הפשע בשיקאגו וקיבל
את הסמכתו
כעורך־דין באוניברסיטת
תל־אביב. שירת
בפלוגה המיוחדת
של ההגנה ומשמש
כיום כעורך־דין עצמאי. אחיו של
השופט מכס קנת.
מנהליםר ומ ן שחקנית הקולנוע
כרכרה סטרייסנד והסופר היהודי
פילים רות. ברברה, הנשואה
מזה כמה שנים לאליוט גולד, ניסתה להכחיש
את קיום הרומן, אך רכלני ניד
יורק יודעים לספר כי היא נראית בקביעות
במקומות רומנטיים, עם הסופר.
התגרשו לאחר 22 שנות נישואין
וחמישה ילדים, מהם שלושה נשואים,
כרט ונורמה לנקסטר. הגס ניתן
על סמר הטענה המקובלת במישפטי גירושין
בארצות־הברית: התאכזרות רוחנית.
יודעי דבר בהוליווד מספרים כי כבר
שלוש שנים מתנהלות מריבות בבית משפחת
לנקסטר, בעיקבות הפלירטים שניהל
השחקן בן ה־ 55 עם נשים אחרות —
שעם אחת מהן אף ערך מסע־נופש באירופה.
נותח

תכריז

שביתה

תלוש הנחה
לספרו של אודי אמרי
מ לח מת היום השביעי

סגור א ת העסק
ולן לים
ב מ קו מן תענה מזכירה אוטומטי ת
בצורת מכשיר תשובה אוטומטי
לטלפון
(גם בשימוש של משרד הדואר).

(כוחו יפה עד )31.7.69
נא לשלוח לי ...טפסים של ^ ,פ ר ״מלחמת היום
השביעי״ ,במחיר מיוחד של 7ל״י הספר.
אני מצרף סך__ ל ״י.

הכתובת 1

דרושים סוכנים אלקטרוניקה
להפצת המכשיר
הנ״ל.
להשיג אצל

רדיו־דוקטור,
שרות להקלטה ישראלי
רח׳ שלום עליכם , 18

בניו־יורק, ניתוח טחורים,

המזכיר הכללי של האו״ם, או תאנט.
בהודעת בית־החולים נמסר כי הניתוח
עבר בהצלחה והמזכיר בן ה־ 60 נמצא בשלבי
החלמה.
התפטר * מתפקידו כציר המפלגה
הנוצרית־דמוקרטית בפרלמנט המחוזי במדינת
באדן־וירטמברג במערב־גרמניה, פ.
שולן, בטענה כי. הדיונים בפרלמנט הם
משעממים ובלתי־יעילים. דיון על עניין
שניתן למצותו בשעתיים, נמשך 12
שעות.״

נפטר בבוסטון, בגיל ,86 אחד מגדולי
הארכיטקטים של המאה ה־— 20
ד״ר וולטר־אדולף גרופיום. יליד
ברלין, יוצר אסכולת ה״באו־האוז״ ,שהיגר
ב־ 1937 לארצות־הברית ותיכנן שם פרויקטים
רבים, מהם לארצות שמחוץ לאמריקה,
בבנייני האוניברסיטה של בגדאד,
השגרירות האמריקאית באתונה ורובע מגורים
בברלין הנושא את שמו.

והנסיכה 6של ישראל
הנסיך

לשנת

ויצרני

מטעםמע רכ ת ה 091111ה 1ה

בי שראל

ובחסותוהאדיבה של

מד אברהם קריגי?ני
רא ש

רמת ־ ג ן

עיריית

אורי דושי

אתי נהיו

הדר ישראלי

בן ,5$מרחוב ז׳בוטמסקי , 105ת״א

בת ,41 בית־הספר אשל הנשיא, ד.נ. הנגב

בן שש, מרחוב טשרניחובסקי , 1$ירושלים

חברת ״עלית״ ,יצרני ה ממ ת קי
ם המובחרים, תעניק שי
מתוק לבל ילד שיבוא לנשף־
הבחירה הגדול, וחבילות־שי
מיוחדות למועמדים הסופיים.
1ימ חברה לנ טו ת בו

תעניק לנסיך ולנסיכה במתנה
פוליסה בסך סססו ל״י כל אחת.
ו דואגת לעתיד משפחתך
ומעניקה לך שירות אישי.

העילית בשוקולד

גם לך יש ככית צפר או צכרית -לא פחות מקסימים. שילחי את תמונותיהם כציון השם,
הפתוכת והגיל אל מערכת ״העולם הזח״ ,ת.ד ,136 .תל־אכים (עכור תחרות חנסיו והנסיכה).
עדיפות תמונות כשחור־־לכן. התחרות פתוחה לכל ילד וילדה מגיל שלוש עד שש כלכד.

נ11ב י 1תר>1ם קוקה-קולה

לא כדאי לראות
לא חשוב לראות
אפשר לראות
רצוי לראות
חובה לראות

סרטים חדשים
כוכב הדרום (חן, תל־אביב) צוות עשיר
של כוכבים (ג׳ורג׳ סגד, אורפו־לה
אנדרם, אורסון ולם) יוצא-ם עם
הבמאי, סידני היירס, לחפש יהלום נדיר,
לפי הוראותיו של ז׳ול ורן.

שיכורים בצמרת
כל מיני שמות נשכחים כמו פסקל פטי,
(ירון,

תל־אביב)

זה, בבימויו של ניקו ניתאי, על־ידי
שחקני ד,א1הל ז״ל, הוא קולה המרתק של
זמרה הבלוז הנפלאה, המושמע חליפות ברקע.
המערכון השני של אלבי, הנושא את
שם הערב, אינו כמובן המחזה של קופיט,
בו תולה אמא־לה את אבא׳לה בארון, אך
גם כאן הגיבורים הם בני זוג אמריקני.
טיפוסי בתוספת סבתא׳לה — אמה של אמא׳־
לה. זוהי פארודיה אבסורדית, הכתובה ברוח
האבסורד, המזמינה בימוי ומישחק קלילים;
כמו — קולחים מן השרוול. מאמציהן
של חיה שרון ודבורה ק״טלניץ לא
הצליחה לשכנע כי לפנינו שתי דמויות אמריקניות
טיפוס ות, ממש קלאסיות. פה ושם
אפשר להסיק על פי המיזנצינה והדרכת השחקנים,
מה היה עושה צוות אחר, מתאים
יותר, מן המערכון המשעשע.

ודלפונה (הבימה) מישא

אשרום לוחץ בחוזקה בלתי משכנעת על
מיתרי קולו, ומתאמץ לשכנע כי כסף ונשים
הם מעייניו היחידים, בהצגה קרתנית
שביים מנהלו האמנותי המיובא של התיאטרון
הלאומי, דויד ויליאמס. הקומדיה
של כן ג׳ונסון, שנכתבה לפני כ־ 369ש:
נר״ עובדה משפה שירית לפרוזה על־ידי
סטפן צדוייג לפני כ־ 40 שנה. אך אפילו
התרגום הפיקחי והמשעשע של עמום
קינן לא הצליח לחלצה ממגוחיותה. עלילתה
הקוריוזית מתאימה למערכון ולא להצגה
מלאה. נסים עזיקרי מנסה בכל כוחו
לא לגלוש לרמת הבימוי, ואילו רפאל
קלצ׳קין מצליח ללא מאמץ מרובה לגלם
דמות מלוטשת של כילי זקן וערמומי. התפאורה
של אדריאן ווקס (מאנגליה) ומשחקו
של נחום כוכמן מזכירים אופרה
מאובקת.
0 רון

המכתבהאבוד (תיאטעירוני,
חיפה; יון לוקה קרג׳אלה,

המחזאי הרומני שנפטר לפני כ־ 57 שנה,
חיבר קומדיה מאוד מאוד לוקאלית על תככי ם
ומלחמת בחירות בעיירה רומנית טיפוסית.
ביים אותה בחיפה דויד אסריג, מרומניה,
שהוא במאי הרבה יותר מעמיק וכבד
מן הקומדיה שהופקדה בידיו, על כל
פנים, זאת התוצאה. אסריג נעזר בצורה
מכובדת בתפאורתו של הצייר הקבוע שלו,
יון פופסקו־אודרישטה ובתאורה של
יחיאל אורגל. אן אלו כהות מדי, חסרות
צבעוניות וקלילות, הנחוצות כה לקומדיה.
התרגום של א. ב .יפה ספרותי
מדי, ובלתי משעשע. הבמאי התייחס בחרדת
קודש אל החומר הכתוב, לא קיצר בתלי
הדיאלוגים הארוכים והמייגעים, דבר
המכביד על הצופים לא במעט. משחקם של
יעקב בן־סירא ויוסף כאשי מופרז
ומעושה. שמעון בר לא משכנע, ואפילו
הרגעים המשעשעים במשחקה הטכני של
ליאה קניג אינם מצליחים להפיג את
השיממון. הצד הנאה ביותר בהצגה היא
הדרכת ההמונים. חלוקת תפקיד האזרח המבושם
לחמישה שחקנים הוא רעיון תיאטרלי
מבריק ומשעשע. המסקנה הנובעת מן
ההצגה היא, כי לבמאים שאינם שומעים עברית
אין למסור לבימוי דווקא קומדיות.

גבירתי הנאווה
לץ והיידן ב״נימפונת״
קורט יוגנם, דניאל ז׳לין, המופיעים
עדיין בכל מיני קופרודוקציות נידחות, חברו
יחד בקופרודוקציה צרפתית—גרמנית, המטפלת
ביחסים בינלאומיים דרך חדרי המיטות.
שכירי
חרב (אסתר, תל־אביב) מה שפעם
עשו האינדיאנים לקולנוע, עושים עכשיו
כל מיני גזעים אחרים בפינות העולם.
שכירי החרב הלבנים האמיצים נלחמים בסרט
הנוכחי בקונגולזים פראיים, בסרט-
פעולה בהשתתפות רוד טיילור.

סרטים אחרים
צ׳ה (תל־אביב, תל־אב-ב) הבמאי
האמריקאי פליישר אמנם ניסה להיות נאמן
לעובדות, אבל לא הוא ולא גיבורו יפה
העיניים עומר שריף, אינם די גדולים
כדי לתאר את דמותו הגדולה של צ׳ה גווא־רה.
על כן הסרט שלהם מורכב מאוסף פרטים
לא תמיד משכנעים, לא תמיד מעניינים.
גיק פאלאנס מצויין בתפקיד קאסטרו.

* אני אוהב או אלים ב.
טוקלאס (;ת, תל־אביב) שם הסרט מבו

על עוגת חשיש המצוייר, בספר הבישול
של אלים ב. טוקלאס, יש בו גם שיר
יפה ומטורף (המתורגם גם לעברית יפה),
העוסק באותה עוגת חשיש, אבל הרבה
דברים מעניינים חוץ מזה אין שם. קומדיה
לא די מעמיקה, לא די אבסורדית על פיטר
סלרס שאינו מוצא את מקומו לא בעולם
הבורגני ולא בעולם ההיפיז.
״ -¥נימפונת (הוד, תל־אביב) אוסף
מפורט של כל הסטיות שבעולם. לסוטים ולסתם
חובבי סטיות.

^ 003323
* * החלוםהאמריקני (ב-
צוותא) אדוארד אלכי אמנם יכול לזקוף
לזכותו הצלחת מחזה כמי מפחד מווירג׳יניה
וולף ומערכון הרבה יותר מגובש כסיפור
גן החיות, אך אין זאת אומרת כי כל מה
שכתב לפני או אחרי כן, יכול וחייב ל-
הינות מאותה גושפנקה. מותה של כסי
סמית הוא מערכון שלפי סיגנון כתיבתו,
כאילו חובר בשנת האירוע 1937 הדבר
הכמעם יחיד המצליח לרתק בהצגת מערכון

(,תיאטרון גו-

דיקן גיורא גודיק הוא אמרגן פרטי; בלתי־נתמך;
בעל כוונות טובות. הוא מעלה עתה
מחדש (לאחר כ־ 5שנים) את המחזה המוסיקאלי,
בו פתח את פעילותו התיאטרונית,
גבירתי הנאווה, המבוסס על מחזהו של
ג׳ורג׳ כרנרד שאו — פיגמליון. האמת
ניתנת להיאמר כי בארץ אין מסורת של
הצגות. מוסיקאליות. אין כמעט אמנים היודעים
לשחק, לשיר ולרקוד באותה מידה.
הצגתו של גודיק איטית, בלתי מגרה ואינה
מבריקה. אחראי להצגה כבמאי וככוריאוגרף
קרנדל דיל, שהסתמך על עבודותיהם
של יוצרי ההצגה המקורית. מה שהוא
הצליח לרקוח היא הצגה הנראית ברפרודוקציה
דהוייה בביצועה של להקה פרובינציאלית.
צבת הרקדנים בינוני, הרקדניות
אינן מצליחות להסתיר מעידות, והגברים
שומטים לעיתים את הפרטנריות שלהם ללא
כל נקיפות מצפון. הכוריאוגרפיה עצמה דלה,
חוזרת. על עצמה ומשום כך נראים מספר
ריקודים ארוכים וחסרי־מתח. התזמורת
(בניהולו המוסיקאלי של יצחק גרציאני
ובניצוחו של הנרי ברנבלט) נשמעת
עלובה למדי. מייצגים זאת במיוחד כלי ה־התזמורת
כולה.
התפאורה, שצויירה במקור על־ידי א*לי*
3ר 0מית, צומצמה וקוצצה למימדים הדחוסים
של בימת אלהמברה. הדבר ניכר
היטב, מה גם שיש רושם כי לקראת חידוש
חלקי תפאורה שונים הנראים מרופטים. תמונה
אחת עושה רושם; הכוונה לסצינה שליד
שדה מרוץ הסוסים באסקוט. מצטיינת בעיק
ר בשל התלבושות הססגוניות (השחורות־לבנות)
והכובעים של סיסיל ביטון. הבסיס
ליצירתו המקורית של שאו נשאר;
פרופסור הנרי היגינס אוסף מן הרחוב מוכרת
פרחים עלובה, מלמדה לדבר כהלכה והופכה
לליידי מן השורה. מיבנה המחזה,
שנכתב על־ידי אלן ג׳י לרנר, מזכיר לא
במעט מחזות מוסיקאליים אמריקאיים אחרים,
אך לפנינו עבודה של בעל־מיקצוע מעולה.
המוסיקה של פרדריק לאו קצבית
ותוססת, עם נופך שמאלץ אופראטי, ולא
לחינם הפכו שירים רבים מתוכה לשלאגרים
בינלאומיים.
התרגום של דן אלמגור ושרגא
פרידמן חי ומשעשע, אם כי ניכר היטב
שלא בנקל עלה בידיהם להתגבר על לימוד
הוראת האנגלית (בעברית) לסוכרת הפרחים.
אין ספק שבאנגלית ההבדל בין שפת הפרופסור
המלומד לבין שפת הרחוב של ליזה
דוליטל בולם ומשכנע יותר. את התפקיד

אשרוב כ״וולפונה״
סיסי ומיקי־מאוס משעשעות למדי. אחת ה
משתתפות
היא קומיקאית חיננית. בשטח ה־זימרה
לא נולד כאן שום כוכב.

* * רד אלינולכיקעה

פיקוד מרכז) אין ספק שלחיילים הסדירים
ולמילואימניקים, שיחזו בתוכנית
החדשה של להקה צבאית זו, תיגרם הנאה,

יסססססססססססססססססססססססססססססנסססססססססססססססססססו׳

ה צג החדשה

בעיקר בשל החיילות החינניות המשתתפות
בה. דני ליטאי הצליח לאלף 12 חובבים
צעירים, ולהפכם לצוות הווי מבדר. החומר
קלוש מאוד. במיוחד המערכונים. מצילים
במיקצת את המצב מספר פיזמונים. וכמובן
שבלי פארודיה אי־אפשר. והפעם מדובר
ב״פסטיבל״ הסרט הטוב. הפארודיות על

המרכזי של הגברת הנאווה הפקיד גודיק
בידיה של רבקהרז. הגברת רז ניחונה
בתווי פנים מעניינים המזכירים לעיתים את
זמרת האופרה מאריה קאלאס, דבר זה מתחזק
לעיתים קרובות בשעה שהיא גולשת ל־זימרה
אופראיח. בקשר למשחקה ניתן לקבוע
כי הינו חיצוני למדי, ממש כמעבר החד
מנערת רחוב לאשת סאלונים. יש לה שני
קטעים חביבים; האחד שעה שהיא מתחננת
ככלבלב לעוגה, והשני, שעה שהיא לומדת
לבטא כהלכה, בעזרת להבת נר, אה (באל״ף)
והה בה״א) .מלבד זאת היא מבוגרת לתפקידה,
ואינה מצליחה לשכנע כי לפנינו עלמה
בת .21
דבר זה מודגש במיוחד בהופעתו של
אילי גורליצקי, הנראה צעיר מאד לעומתה.
הופעתו של גורליצקי מצטיינת במו־

** קנטטה

לשווארמה

(התיאטרון העממי) הופעה עממית מאוד
מאוד מאוד של פולי ,׳טייקה וגברי,
המוכרים יותר בשלישיית הגשש החיוור.
היידה היידה, תזיזו את העצם על האש! /
היום קצר, העם רעב והשווארמה מרובה! /
טפו, מרקו! קדימה, עזרא! אני פה, מאיר!
עם בשרינו /שיפודינו /חומוסינו /מג׳־
דרינו /שקשוקותינו /צנוברינו /חמו־צינו
/וממולאינו /ממולאינו! ממולאינו!
ממולאינו! /ישמחו הצדיקים /שירו שיר
חדש /הללויה לשווארמה /קנטטה ל שווארמה.
זה מה שהם שרים על סי מילים

של המחבר והבמאי שלהם, ניסיס אלו*
ני ומנגינה לא פחות רדודה של יאיר
רוזנכלום, האחראי כמעט לכל הצד המו
סיקאלי,
משום כך תמוה כי מלחין רציני
כמו נועם שריף, ד,וטרח לצורך הפארו־דיה
הבאנאלית על מיצעד הפיזמונים, לולא
ציון שמו של שריף, לא היה איש מבחין
על פי המוסיקה שלו, כי איננה משל רוזנ־בלום.
גם לחסידי הגששים יסתבר כי השלושה
חוזרים על עצמם, לא במעט בשל
צודת היוצרים שעבד עימם בעבר.

את ואני ו המ לחמה
הכאה (הקברט הסאטירי, מרתף קולנוע
פאריס, תל־אביב) נדמה כי ארבעת המבצעים
הצעירים עורכים חזרה כללית ולא
הצגה בפני קהל, וזאת בשל הבימוי המאוד
דל־דמיון ומעוף של עדנהש בי ט. החומר
של חנוך לוין (במיוחד הפיזמו־נים)
מצטיין פה ושם בעקיצות חביבות על
חשבון המצב, בו אנו שקועים כצפרדע בביצה.
החיים ממשיכים. רבות מאלמנות
מלחמת ששת־הימים מצאו להן בעלים חדשים,
המלחמה הקודמת נסתיימה לכאורה,
לכן, על־אף התקהות חיציו של לוין, יש
לברך על חידוש התוכנית העשוייה להזכיר
לרבים כי המלחמה הבאה היא בעצם
המלחמה הקודמת, שטרם הסתיימה. צבע
מיוחד, קברט מעולה, תורמות המנגינות
הבלתי שיגרתיות והליווי בפסנתר.
קטשופ (הקברט הסאטירי)

דויד לוין ניצל באקרובטיות ראויה לשבח
את הבימונת הזעירה, וביים חומר של
אחיו חנוך, בצורה ההולמת במה זעירה.

תיקי דיין, שמעון לב־ארי וקובי
רכט, הבינו בדיוק את דרישות המחבר

רז וגורליצקי ב״גכרתי הנאווה״
סיקאליות רבה, הוא גם יודע להתגבר על
דיאלוגים בקטעי הפרוזה המרובים, כשחקן
בעל כישרון ונסיון. כל הופעתו והתנהגותו
מזכירים יותר סטודנט נלהב מאשר פרו־פסור
מיושב. אברהם מור כאלפרד פ.
דוליטל, אביה של ליזח, הצליח ליצור דמות
משעשעת ומשכנעת של שיכור הולל. הוא
גס הצטיין מאוד בביצוע הפיזמונים והמחולות•
הצוות הסישני של המשתתפים בלתי
משכנע. ההצגה מתמשכת יתר על המידה,
מייגעת בחלקה, וניתן להגביר את קיצבה,
ולקצר ממנה רגעים לא מעסים.

והבמאי, ובצורה עסיסית ומשעשעת, מצליחים
להצליף ביעילות בישראל, בערבים
ובמתווכים למיניעהם, המנסים לפתור לשני
הצדדים את בעיותיהם. זהו קטשופ מחוספס,
שבמאמץ קטן נוסף היה מוכיח כי ליוצריו
אכן יש דם ולא מיץ עגבניות.

* * קירקם טוקי ו

(באמרגנות

ברמן—אורי) מי שביקר פעם בקירקם יודע
כי לתזמורת חלק גדול ומכריע בעיצוב התוכנית
כולה. התזמורת היפאנית המלווה
קירקס איטלקי זה, המתהדר בשם בירת
יפאן, היא תזמורת מועדוני לילה, חסרת
כל ״צבע״ קירקסי. המספרים היפאניים
(מחול, קראסה, והיאבקות סומו) בינוניים
למדי, ואינם מתאימים לקירקם.

מי מכנות הארץ ראוייה לכתר מלכת המים? זאת נדע כעוד
שכועות מיספר, עם עריכת נשף הכהירה המפואר כ״היכל
התרבות״ ,כהשתתפות מיטכ האמנים. כעמוד זה מתפרסמות
שתי המועמדות הראשונות לכתר מלכת המים .1969
התהרות פתוחה לצעירות כנות כל הגילים. מועמדות יכולות

מלכת

לשלוח את תמונותיהן, יחד עם פרטים אישיים על עצמו.
להנהלת התחרות, ת.ד 136 .ת״א. אם רצונן שצלם המערכת
יצלם אותן, עליהן לקכוע מועד לתצלום, כטלפון 231422ת״א
(כין 6-4אחה״צ) .והעיקר: את המלכה כוחר הקהל -על פי
כרטיסי כחירה וקלפיות. ועדת הקלפי תיכחד מכין הקהל.

המים

מטעםמע רכ ת ר11.ופםד.ו ה

1.70 גובה, שיער חום ועיניים חומות.
הארץ, דוגמנית מתחילה, תלמידת
האולפן של לאה פלטשר, חובבת שחיה וריקוד בדיסקוטקים, תושבת בת־ים.

שרה 7ז>סו

התחרות נערכת
ב חסו ת חברת

בת 17 וחצי, בעלת עיניים ירוקות ושיער
חוס. ילידת הארץ, תושבת רמת־גן. היא
מעידה על עצמה נאוהבת לטייל, לרקוד ולשחות — ובכלל לעשות חיים.

רחל אפ ש טיין

הראשונה כאיפור
אס* 11ו 9ו1ס 01 הזוהר

שריינו לכם תאריכים אלה :
בחוף הירוק: נשף מוקדם לבחירת נסיכת הים־התיכון במוצ״ש 2.8.69ב־ 8בערב
בחוף אילת: פנטזיה ימית לבחירת נסיכת ים־סוף במוצ״ש 9.8.69ב־ 8בערב
ביום ג׳ 2.9.69ב 8-בערב
נשף הבחירה: בהיכל התרבות בת״א

המלכה תצא לסיור
באירופה כאורחת חברת

מיפעל העלית
של ישראל
לייצור בגדי־ים ״ז
ומחוכים

איפור למועמדות: הלנה רובינשטיין

הדרכת המועמדות: לאה פלטשר

־1־ 1550־1־

טישו השעון
הנמכר ביותר
בעולם