גליון 1669 מתאריך 27 באוגוסט 1969

פ קו פי ם פזו רי ם לרוב בהעולם הזה השבוע נוכחתי, שגם
במדור נזנתבים יש סקופים. גילה זאת לה פיגארו הפאריסאי.
בכתבה על המצב בגבול ישראל—לבנון, הזכיר את פשיטת
צה״ל על נמל התעופה של ביירות, בתחילת שנה זו. תוך כדי כך
הזר על הסיפור — שסופר לראשונה בהעולס הזה — על אותי
קצין ישראלי, שלפני נסיגת היחידה הפושטת נכנס לאולם־הנוסעים,
ביקש קפה מהמיזנונאי — ורק לאחר מכן הצטרף לאנשיו.
לה פיגארו, שהזכיר את שמו של רפאל (״רפול״) איתן כמפקד
אותה פעולה, גם סיפר שהיה זה רפול ששתה את הקפה. העיתון
גם הוסיף את סיפורו של העיתונאי
הגרמני ולטר פוטרמן,
שהציג את הלירה הישראלית
בה שילם רפול עבור הקפה.
כאן נכנס לתמונה מדור המכתבים
של העולם הזה. שכן הידיעה
הראשונה על לירה זו —
בצירוף תצלום שלה —,״הופיעה
במדור המכתבים שלנו (העולם
הזה .)1637 כתב לנו פוטרמן:
״אני מודה לכם שהזכרתם את
שמי בהתייחסכם לסיפור על הקצין
הישראלי הבכיר, ששתה
כוס קפה בנמל־התעופה של
ביירות, בעת הפשיטה של צה״ל
שם. על־מנת שהסיפור יהיה
שלם, ושלא ייווצר הרושם כי
נוסף לנזק שנגרם למטוסים הלבנוניים
נגזלה מהלבנונים גם
מנת־קפה אחת, יהיה נכון לציין
שהקצין הישראלי שילם
עבור הקפה שקיבל במיזנון.
״המיזנונאי בנמל־התעופה של
ביירות, עבד אל־מג׳יד חמדאן,
הציג בפני לירה ישראלית אחת,
שלדבריו ניתנה לו על־ידי קצין
הקומנדו הישראלי, אחרי שנה״
הלידהשלר פו ד ״
נה מהקפה שהגיש לו.״
פור־מכיוון

שידיעה•
׳* י 11ן סמה, למיטב ידיעתי, בשום מקום מלבד מדור המכתבים שלנו, אני

ת ־ א, בבד בזלב ישראלד1

נ 1ל239715,295513 .

טלוויזיה ״\נ \ 8ג 8״ שלך הוא מקלט יקר מכדי להפקידו בידיים בלתי מוסמכות.
את הביטוח עשה אך ורק אצל הנציגים הבלעדיים של ״\.נ \ 8ג 8״ בישראל.

הבטוח תמיד משתלם 8^ 8״ שרותים כישראל.

*.ייז־ל ״לדיי*

יייר הד

משח

י שר

ל רוז ר ה

^ מנתב שחבל תגוז אוחוו מ מ דו רהמכתכיםש לנו, למדורים כאלה בעיתונים אחרים.
מדורים אלה פתוחים בפני קוראים — ובמיוחד אלה הרוצים
להגיב על פירסום הנוגע להם. אני יודע שמערכת העולם הזה
רואה בפירסום המכתבים ביטוי ליחסי־הגומלין בינה -לבין קוראי
העיתון, ואני מניח שכך גם מתייחסת כל מערכת־עיתון למכתבים
המגיעים אליה.
מובן שלא כל מכתב יכול להתפרסם, ואם הוא מתפרסם — לא
תמיד ניתן לפרסם מכתב, עליו לשקול את החלטתו ארוכות,
מחליט שלא לפרסם מכתב, עליו לשקול את החלמתו ארוכות,
והיטב. הוא חייב לשאול את עצמו: היכן נותר לכותב־המכתב
להגיב?
אנו מכירים את הרגשתו של הקורא, אשר מכתבו לא פורטם.
כי אנו לא רק מקבלים מכתבים למערכת שלנו, אלא גם כותבים
מכתבי־תגובה למערכות של עיתונים אחרים. אם מכתב שלנו אינו
מתפרסם, אנו מניחים שלעורך המדור באותו עיתון היו שיקולים
סבירים משלו — ומשלימים עם ההחלטה.
אבל יש מכתב אחד כזה, שבכל זאת חבל לי שלא יפורסם. שלח
אותו אורי אבנרי למערכת הארץ, וברשותך אפרסם אותו כאן. הוא
מתייחס אומנם למה שהתרחש בכנסת, אבל הוא נוגע בנושא
שהעולם הזה היה הראשון,שחקר אותו וגילה אותו ברבים.

*:המגבית וחונות המנרגוח
הנהמכתפו של אבנרי:
קשה לי שלא להגיב על מכתבו של ח״כ שמואל תמיר בהארץ
מיום .25.7.69
במכתב זה מספר ח״כ תמיר שגילה את אמריקה, פשוטו כמש מעו:
שביום האחרון של הכנסת גילה שכספי המגבית היהודית
המאוחדת והסוכנות מתחלקים בין מפלגות ביטזראל.
יורשה לי להזכיר לח״כ תמיר כי ביום י 22.2.1967 העליתי במליאת
הכנסת הצעה לסדר היום על הנושא :״היחסים בין ישראל והתפוצות
על רקע ההקצבות מטעם הסוכנות, היהודית למפלגות בישראל״
(דברי הכנסת עמוד .)1459
בפתח נאומי דה גיליתי כי באותה שנה הקציבה הסוכנות לתנועת
החירות 973,092ל״י, ולשני פלגי הליברלים 3,033,798ל״י. בסיום
הנאום תבעתי שהכנסת תחליט על הפסקה מיידית של כל התמיכות
האלה, ועל חיוב כל המפלגות להצהיר בפני המדינה על כל תרומה
המגיעה אליהן מחר׳ל.
למרות שבאותם הימים כבר הודח מתנועת החירות, לא הצביע
ח״כ תמיר בעד הצעה זו. הכנסת׳ כולה, מהמרכז החופשי ועד
מק״י, החליטה להורידה מסדר היום.
יתר על כן היה. זה אחד המיקרים הנדירים בתולדות הכנסת שאף
חבר כנסת אחד (כולל ח״ב תמיר) לא הציע אף להעביר את
ההצעה לוועדה. כרגיל, קופצים הח״כים על הזדמנות כזו, המאפשרת
להם לנאום נאום.
גם בכל תקופת כהונתו מטעם תנועת החירות, לא הזכיר ח״כ
תמיר מעולם את חלוקת כספים אלה.
ח״כ תמיר גם שוכח להזסיר כי בין המפעלים ה״ קונסטרוקטיביים״
של המפלגות, המקבלים עדיין את חלקם מקערת; ו
נמצא ״הנוער הענבר הלאומי״ ,השייך להסתדרות- .
דים הלאומית אשר מנהיגה, ח״כ אליעזר שוסטק,
עם סיעתו.

עתה, כשאנו שקועים בקלחת הבחירות, כדאי ב
לחשוב גם על אספקט זד, של הבעייה: כספי המם

מהנס-
ומה לא נס?
מה נכון?
אתה אומר:
״בהסתדרות נראים אותות של הזדקנות״ -זהנכון .
״המדיניות שהיא מנהלת נעדרת כח־נעורים״ -זהנכון .
׳׳מנהיגיה חושבים לפי מושגים של שנות העשרים״ -זהנכון .
״העולם כבר נמצא בעידן האוטומציה.
ואילו גלגלי ההסתדרות חורקים מעומס של חלודה״ -זהנכון .

מה לאנ כון?
אתה אומר:
ימה כל זה נוגע לי״ -זהלאנכוו .
״אין עוד כח שיוכל לרענן את ההסתדרות״ -זהלאנכון .
״כל הרשימות דומות זו לזו״ — זהלאנכון .
״מה כבר יכולה ההצבעה שלי לשנות״ — זהלאנכון .

עובד אוויר !
חנחיוות הס אתגרנשנירו !
נצל את ההזדמנות הניתנת לך! הצטרף לרשימה אשר פועלת

בעקביות למען ענין ההסתדרות, חידוש כליה והתאמתה לתנאי
ההתפתחות הדינאמיים בעולם ובישראל. לדרכה של ההסתדרות
יש השלכות לחייך היום־יומיים, לקביעת עתידך ורמת־חייך.
אל תקל ראש במערכה הנוכחית. למד את הדברים, עיין
במצעים של הרשימות השונות, בדוק מה עשו נציגיהם עד כה
-ואז יוברר לך כי מקומך הוא אתנו.

תנועת העבודה הליברלית
(! כי בדלים

עצמ איי ם )

ספיר במלחמה זו בהתנגשות גלויה עם גולדה.

למרות זאת לא מן הנמנע שספיר ינצח
במאבקו לרשת מחדש את שרף. אחרי הבחירות
לא יהיה מנוס מהנהגת מדיניות
בלבלית חדשה, תוף העלאת מיפים קיצונית
ובליעת כל הבטחות העלאת השכר
שניתנו בבר לעובדים. מדיניות כלתי פופולארית
בזו יובל לקחת על עצמו לביצוע
רק ספיר עצמו.

מ נ גי נן י ך

המצרים לא הצליחו
בתיהוו תעלת המים

ארי?! שרוו
במזרח הרהו?!

למרות הצהרתו של שר־הביטחון משה דיין, כי צה״ל
לא יפריע למצרים לתקן את תעלת מי השתייה לפורט־סעיד,
שנפגעה בהפצצת חיל־האוויר, כל עוד ישמרו
המצרים על השקט באיזור, לא חודשה עדיין אספקת
המים לפורט סעיד דרך התעלה.

.האלוף אריק שרון, שיצא לשנת השתלמות, לא יגביל
את השתלמותו לנושאים מופשטים אלא ישתלם בנוש
כידיעות
של בתבים זרים מקהיר נמסר,
בי המצרים ניסו אומנם לתקן את התעלה,

צמרת המערך אינה מרוצה מניהול מע־רבת־הבחירות
עד בה, ויש הצעה למסור
שתי מחלקות אלה לידיו של יגאל אלון,
שייהפך על-ידי בך לראש מטה שני של
המערך, יחד עם פינחס ספיר, כפי שהיה
בבחירות לכנסת הקודמת.

אי־שביעות רצון זו, והתוכנית לשנות את מיבנה
המטה, הן שתיים מן הסיבות הבלתי־רשמיות שהניעו
את ראשי המערך להודיע על צימצום מערכת־ההסברה
לארבעה שבועות בלבד.

תוך כדי כך, יושמעו האשמות פנימיות
על ביזבוז כספים, ועל הוצאת חמישה מיליון
ל״י כמקום שני המיליונים שהוכרז
זז לייי ס
מסע בארצות מוסלמיות
משרד־החוץ ייזום מסע־הסברה מיוחד אצל הממשלות
המוסלמיות, שעימן מקיימת ישראל קשרים מדיניים,
כדי להביא לתשומן ליבן את העובדות שמאחורי
הצתת אל־אקצה.

מאמץ מיוחד יושקע בהסברת הפרשה
בתורכיה ואיראן, ובבר הוטל על •טליחים
מיוחדים לצאת לארצות אלה.

ממאבק השפכים
לראשות העיר
עורך־הדין חנניה גיבשטיין, מי שהתפרסם
כשעמד כראש תושבי ראשון־לציון במאבקם
הציבורי נגד חברת ״מקורות״ לסילוק
מכון השפכים מגבולות עירם, מתכוון
לנצל את האהדה הציבורית לה זכה ולהציג
את מועמדותו לראשות עיריית רא־שון־לציון.
גיבשטיין
יופיע כנראה בראש רשימת הגח״ל בראשון־
לציון במקומו של נעמן בלקין, שעמד עד כה בראש
הרשימה.

שידורי פירסומת לישראל
בטלוויזיה הקפריסאית
תחנות הטלוויזיה של קפריסין החלו לאחרונה
לשדר סירטוני פירסומת ישראליים.
לכאורה

מכוונים

שידורים

אלה

לתושבי

קפריסין

עצמם, שכן החברות המפרסמות, כמו תד־ראן ואמקור,

מפיצות את מוצריהן בשוק הקפריסאי. אולם מאחר
שמאזינים רבים בישראל קולטים את שידורי הטלוויזיה
מקפריסין, יש בכך מעין שידור פירסומת עקיף לתושבי
ישראל.

אים שיהיו לו לעזר בהמשך שירותו הצבאי.

אריק, שיצא למסע הרצאות מטעם ה-
״בונד״ כארצות־הברית, עומד להמשיך
את מסע ההשתלמות שלו, באחת הארצות
במזרח הרחוק.

אולם לא הצליחו לחדש את זרימת המים
כה ומי השתייה לפורט-סעיד מובלים עדיין
כמיבליות.

בגב ״יון 1ה

כשיחזור לארץ הוא עומד להשתלם בלימוד השפה
הערבית.

בעמודים 9-8מתפרסמת אחת הכתבות
המזעזעות ביותר שהופיעו בעיתונות
העברית: קינתו של אב שכול
מקיבוץ מרחביה.
ספר חדש שהופיע בישראל שופך
אור על אחת היחידות הסודיות כצה״ל
-הקומנדו הימי. על כך כע׳ .21-20

פינחס ספיר יוצא למלחמה
בזאב שרר
אחרי שנאלץ להיכנע לדעתה של ראש־הממשלה,
גולדה מאיר, ולהפסיק את המלחמה
כתוך מע״י נגד משה דיין, מתכוון
עתה פינחס ספיר להסתער על מטרה נוספ
ת: שר-האוצר, המיפחר והתעשייה זאב
שרף.
בשיחות פרטיות מאשים ספיר את זאב שרף אישית
בניהול מדיניות כלכלית כושלת שהביאה את המשק
הישראלי לקראת משבר חמור, אותו נאלצים להסוות
עד אחרי הבחירות. נראה שספיר מתכנן ליטול לידיו
בממשלה הבאה מחדש את תיק האוצר, או להיות סמכות
כלכלית ומוניטארית עליונה מעל שר־האוצר. מאחר
ששרף הוא איש סודה ומקורבה של גולדה, מסתכן

כתי המלון ועסקי הנופש בקפריסין בכר
תפסו אמצעי זה, והם מפרסמים בשידורים
כאנגלית של התחנה הקפריסאית שיקופיות
פירסומת לעסקיהם, המדברות ישירות על
אפשרות של בילוי חופשת ראש־השנה
וסוכות בקפריסין.
ביזבוז וחוסר יעילות

! כשביל הקוראות -סקירה של הצעות
מיוחדות במכירה הכללית של סוף
העונה, במדור ״עולם האשה״ ,כעמוד
.29 אל תיבהלו מהכותרת ״מציות״ -
הכוונה ל״מציאות״.

ההפוגה בין גמר מערכת הבחירות להסתדרות, לבין
התחלת מערכת הבחירות לכנסת, תנוצל על־ידי המערך
כדי לארגן מחדש את מחלקות ההסברה והאירגון במטה
הבחירות שלו.

! כיום השלישי הבא תיבחר מלכת
המים לשנת .1969 חלק מן המועמדות
תוכל לראות כעמודים .37-35

מכתבים שוגאי המיסגדיס
לאור השריפה שפרצה במיסגד אל־אקצה,

חושבני שיש עניין מיוחד בקטעים הבאים
מתוך דיעות, ביטאון אקדמאים דתיים. קטעים
אלו הם מתוך דברים שהושמעו בסימפוזיון׳
אשר נערך כאן בט״ו בתמוז,
תשכ״ז.
• אלדד ג א ׳1אומר כל הדמן: אם
אחת התקוות המסמלות והעמוקות ביותר
שהגאולה נסתמלה אצלנו היא בניין בית
המקדש, וברור שבית מקדש לא נבנה על־יד
מוגרבי, אלא נבנה אותו בהר הבית,
אז ברור שהמיסגדיס האלה צריכים, כך או
כן, באחד הימים להיעלם. וזה איש אינו
אומר. ויש פחד. אז אומרים זאת היא פוליטיקה,
מטעמי פוליטיקה א סו ר ...הרוב
הערבי, אם לא ננהג בהם כימי יהושע
ודוד כמו שאנחנו מצווים לנהוג בהם, וכמו
שהם תיו נוהגים בנו, אילו הם היו מנצחים.
קריאה אלדד:

עת עם עין ודוח פיקוד אדקטוונ״ם

:או כמו דיר יאסין.

או כדיר יאסין. אילמלי דיר
יאמין — חצי מיליון ערבים היו במדינת־ישראל,
מדינת־ישראל לא היתה קיימת.
• פלק: הרגשותי דומות לאלה של
ז״ר אלדד, אך, לדעתי, יש להן משמעות
אחרת.
• שלזינגר: הדבר שהבהיל אותי ביותר
היה זה, שטען כי הוא מתנגד לכן
שאנחנו נראה אסון במיסגד על הר הבית.
הוא היה מתנגד לראות בכך אסון גס אילו
היתה כנסייה על הר הבית ולא מיסגד. מבהיל
לגלות שהיהדות והחינוך היהזדי מובילים
לזה, שאנחנו צריכים לראות ברצון,
או לא לראות אסון, בעבודה־זרה על הר־הבית.
שהרי, גס אם מיסגזים אינם עבודה
זרה, קשה לומר זאת על כנסיות קתוליות
אני רואה אסון גדול במיסגד עומר
על הר־הבית. אני הייתי רוצה להרוס אותו,
אילו היה לי הכוח, ואינני בטוח שאין לי
הכוח.
ד״ר ישראל שחק, ירושלים

; תלוגותיגו לאו״ם
צביעות

־ד 5ז .*0

ממשלת־ישראל עושה עצמה לצחוק, שעה
שהיא מבקשת כינוסה של מועצת־הביטחון
תמיד לאחר שמוגשת בקשה דומה נגדנו
על־ידי אחתממדינות־ערב. י
אם באמת יש לנו תלונה כלשהי נגד
מדינה ערבית —
מדוע אין אנו מגישים
אותה קודם,
אלא מחכים בכל
מיקרה עד שתוגש
על־ידי הצר השני?
שלא לדבר על העובדה
שאח פעם לא
כיבדנו החלטות מ־סויימות
של מועצת
הביטחון. זוהי צביעות
מהולה בחוצפה
להתלונן בפניה.
הגיע הזמן שנחליט:
או שאנו מכבדים
את המוסדות הבינלאומיים, או שלא
— ומספיק עם אותן הצגות המאחזות עיני
כסילים בלבד.

אברהם פילוסוף,

6לחצני מגע
בכל אחד מ־ 6תאי המנענעים
נמצא לחצן מגע. כל אחד מהם
אפשר לכוון מראש לכל אפיק
בכל תחומי ה״.ז.-׳7.11.1ז11.11.1

עין אלקטרונית מנענעים אוטומטיים
מראה לך על איזה מנענע
לחצת, ממש כמו במח שב
האלקטרוני.

אינך צריך ללחוץ ולסובב כפתורים
בכל פעם שתרצה להפעיל את
המקלט• מספיק שתכוון פעם אחת
את לחצן המגע שבתוך תא המנענע.
מעתה בלחיצת אצבע• קלה ביותר
תקבל מיד את הקליטה הטובה
ביותר, שבחרת מראש.

חידושים אחרונים אלה נכללים בספקטרה ,90 מקלט
היוקרה של אירופה וישראל. לבחירתן דגמים נוספים.
המפיצים, :״אמפא״ וסוחרים מורשים.

ה סז
בו*בל*ש

] 10י שן * 0םמן 1׳ ד י 8* 06ז 0 /א 0א)

רמת-גן

; לא ייתבן
שכזוהי רומגיח
ברצוני להתייחס למאמר רומניה — כפי
שניכסון לא ראה אותה (העולם הזה 667ז).

אני אדם פשוט, ואינני מתגעגע אחרי המשטר
הטוטליטארי, אבל מצב כפי שצוייר
במאמר הוא פשוט לא ייתכן — מפני שאז
אי־אפשר היה לחיות שם. אני מודה אומנם
שברומניה לא הייתי, אבל אני יליד ורשה,
ב־ 1939 הצלחתי ״לברוח״ לרוסיה, ושירתתי
כימעט שש שנים בצבא האדום.

ארליך משה,

ירושלים

•< הכתבה הנדונה היא דו״ח של אזרח
ישראלי יליד רומניה, שחזר לשם לביקור
ודיווח על מה שמצא שם. את התשובה לשאלה,
אם אפשר או אי־אפשר לחיות ברומניה,
רצוי לשמוע מפי הרומנים עצמם.
(המשך בעמוד )6

מקום ראשון
בפסטיבל להקות הקצב

הכוכבים הכחולים
בלהיטים :

״שלכת״
״שיר של שלום״
על תקליט ״הד־ארצי״

הכרז על שביתה
סגור את העסק ולד לים.
במקומך תענה מזכירה אוטומטית
בצורת מכשיר תשובה אוטומטי
לטלפון

(גם בשימוש של משרד הדואר).
להשיג אצל

רדיו-דוקטור, שרות להקלטה ישראלי
רה׳ שלום עליכם , 18 תל־אביב, טל.244118 .

ן מצעו נזמוג׳ השגה ן
תיאטרון דגן מציג:

מבחר הלהיטים מפל מצעדי הפזמונים העבריים של גלי צה״ל
והגל הקל לשנת תשכ״ט
בהשתתפות:

אריק איינ ש טיין
הצ׳רצ׳ילים
אלכסנדר ה
דני גרנות

שלישית
ה ת או מי ם
גבי ברלין
עמי שביט
מו טי פליישר

יגאל בשן
שולה חן
אפי וויס
רפי גינת
אופירה גלו סקא

צמד זמרי הזהב
ניהול מוסיקלי: שמעון כהן

מגיש: מני פאר

יום א /מוצאי ראש השנה תש״ל ,14.9 ,בשעה 9.00

ב״ היבל

ה תרבנ ת׳

להלן רשימת הפזמונים שיושמעו בערב.
נא״לגזור ולדרג מ 10-עד 1ולשלוח ל: תיאטרון דגן, רח׳ נצח ישראל 9
תל אביב עבור ״מצעד פזמוני השנה״ (לא יאוחר מה .)5.9.69-בין
המדרגים יוגרלו תקליטים.
אין לי יותר מה לומר
ערי הגדה
שיר לאלמונית
שנינו מאותו הכפר
יחד לתמיד
שיר ב• בתים

כבר אחרי חצות
הפרח הלבן
צמד חמד
פונדק האהבה
בן ציון המשוגע
אני אוה,ב אותך

אוריה
מה אברך
שיר ערש 69
החיים היפים
הייתי נער
חורשת האקליפטוס
מכופף הבננות

בית הערבה פראג הגר
בדרך חזרה טבריה יום א׳ בשבוע
על כפיו יביא

מכתבים
(המשד מעמוד )5

מברנב רז^/בבוע

)200000000000

חיי הסוהרים -
חיי־פדב
שירתתי מיספר חודשים כסוהר בכלא
תל מונה וברצוני לספר לכם כי חיי ד, סו-
הרים קשים פי כמה מחיי האסירים. איו
אסיר שלא מנסה לעבוד על הסוהרים, ול־סוהר
קשה מאוד להשתלט על כוח גדול של
אסירים, המנסים להערים עליו מכל צד.
האסירים מסוגלים להביא אותך לידי התפוצצות
— ולך אסור כמובן להגיב באלי•
מות, כי אז תתייצב הנהלת בית־הסוהר
נגדך. זה — אשר לסוהרים פשוטים. הקצינים,
לעומת זאת, מכים אסירים לעיתים
לא נדירות. מלבד זה אפשר גם לענות
אסיר בלי מכות. למשל: לכבול ידיו באזי-
קיס מאחורי גבו, ולמתוח את הידיים לאחור
כלפי מעלה לזמן ממושך.
בכלא תל־מונד עובדים רוב הסוהרים 24
שעות רצופות, ונחים 24 שעות. אולם
מ־ 24 שעות המנוחה נשארות להם למעשה
רק 19 או — 17 זמן לא מספיק כדי להש״
תחרר מהמתח ולהירגע. מישמרת לדוגמה
אצלי היתה: ארבע שעות כעוזר לסמל חצר,
אחר־כך ארבע שעות שמירה על המיגדל,
אחר־כך ארבע שעות שמירה על הגג. וכך
גם בלילה. וכל זה — בקרב עשרות אסירים
שלא גורעים ממך עין לרגע, ולצד סוהרים
טירונים שהתקבלו לעבודה מבלי שעברו
בכלל קורס סוהרים, בגלל המחסור החמיר
בכוח־אדם. ובנוסף לכל העבודה הקשה
הזו, מתייחסים אליך המפקדים בקשיחות,
מפעילים את הוראות המישמעת בצורה
החמורה ביותר, ומקשים עליך.
אשר לפרשת הנער שהתאובד או התאבד,
לידיעתכם, שאם איזה סוהר שיקר בעדותו,
הרי שהוא עשה זאת במיצוות הממונ״ם
עליו — אחרת היה עף מהשירות כמו טיל.
סיפור בפני עצמו הוא פרשת החובש
בכלא תל־מונד. לעיתים קרובות הוא היה
עסוק בשלושה תפקידים: מלבד עבודתו
כחובש, היד, גם חייב להתרוצץ כל היום
ולפתוח את השער הגדול של הכלא והשער
של החצר הפנימית, וכן עסק בתפקיד נוסף
— כיומנאי.
אלו הן אחדות מהסיבות לכך שרוב חברי,
ששירתו אתי, התפטרו מתפקידם, כמוני.
האשמה כולד — ,בהנהלה.
מאיר שפירא, חולון

>40000000000000000000000000
,,העולם הזה״ בדנית אני שולח לכם בזאת את העיתון הדני
סונדאג אקמואלם• בשערו מופיע תצלום
שער העולם הזה 1659 שבו התפרסמה הכתבה
על המארחות הסקנדינביות המגיעות
לישראל ומתגלגלות לזנות. מייד לאחר ה־

ו ) 1ע 7א ^ 40{ 1-ח 01 $9ס* ,חוו״ 40א •010ז• וו*ס? 0,11401 1 4 1,0*1111• 111*^ 144.

1ו/וא!0£ק

השער ב״סונדאג אקטואלט״

פירסום בהעולם הזה פורסם בעיתון הדני
תרגום מלא של הדברים, וכן תגובתה של
גיבורת הסיפור, אולר. אגרגורד. אגב, בדנית
אין ה״ג״ נשמעת, כך ששמה מבוטא
״איירגור.״

עלי כהן,

דנמרק

! ₪תחרות הצילומים אני שולח לכם בזאת צילום לתחרות ה־

תמונת השבוע
צילומים, ומציע את הכותרת :״הציח־יליזצ־יד,
הולכת איתו לכל מקום.״
חלילי, משמר־העמק

מ תי

י #תמונת השבוע מזכה את הקורא חליל׳
בפרס של 10ל״י.

ן כל הכ3וד -
לנהג האדיב
ברצוני להודות מעל דפי עיתונכם לנהג
מכונית שברולט, שאת מספרה אינני זוכר
— ואשר עזר לי לבלות את חופשתי הקצרה
בצורה הטובה ביותר.
ביום שישי 15 ,לחודש זה, עמדתי בצומת
הכפר הירוק בדרכי מן הדרום לעמק.
לפתע עצרה מכונית. הנהג אמר שהוא
נוסע לחיפה. נכנסתי ואמרתי לו שאני
צריך להגיע ליקנעם ושיוריד אותי בדרך.
הייתי הרוג מעייפות, ונרדמתי. כשהתעוררתי
— הייתי במרכז יוקנעם. הנהג עשה
את כל הסיבוב סביב הכרמל כדי להביאני
למושבה. הייתי כה נדהם שלא הספקתי
להודות לו.
ביליתי נפלא. תודה.

משה כהן,

צח״ל

קנה לידידיך את אשר ה״ת קונה לעצמך !

שי לחג• -מב חר משק או ת שטוק
עוטוק ־ י 1ב דן

הברנדי הגדור ב ^ 11 ריפו

ק<84

נהגים ונהגות
התנדבו1

פרסום ר.ד.ר נתניה גילום

מיחא — מחנכי ילדים חרשים — קוראת
בזאת להתנדבותם של נהגים ונהגות לשם
הסעת ילדים חרשים ממקומות מגוריהם
בסביבות תל־אביב, לתחנת מיחא ברחוב
בוגרשוב 64 בתל־אביב. כאן מקבלים ילדים
פעוטים אלה, בגיל שנתיים עד חמש,
הדרכה וטיפול לקראת כניסתם לבית־ספר.
כל ילד חרש יכול לרכוש דיבור גם בגיל
הרך, בתנאי שיקבל שיעורים מיוחדים ממורים
בעלי הכשרה מיוחדת.
נהג או נהגת מתנדבים מתבקשים להתקשר
בטלפון 231518 לגב׳ ראובני, העובדת
הסוציאלית במיחא, בשעות —8.00
,16.00 או לכתוב לפי הכתובת: מיחא, בוג־רשוב
,60 תל־אביב.
חן חן!
ראומה ויצמן, יו״ר ועדת התחבורה
,״מיחא״ ,תל־אביב

#טעות לעולם חוזרת;
לבית מלון חדש בתל־אביב דרושים :
חדרניות, מגישות, עובדות מטבח, פקידי
חבלה, נערי שרות (בל בוים)— .

0ז 5

(מעריב) 12.8.69 ,
כן־חיים, קיראוז

קוראים השולחים מכתבים,
מתבקשים לנסח אותם ברן
צרח. עדיפות תינתן למכתבים
לןצרים.
זכות קדימה תינתן למכ־תכיהם
של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתבים.

ו.מוטו!

, ,הגזירה ״
נשארו מקומות אחדים במחזור
ה־ 21 של הפמינר היחידי בארץ,
המכשיר ביסודיות במשך שנה
אחת במקצועות הנ״ל:

פאראפסיכולוגי

תפירה וגזירה סלונית וקוג־פקציונית

[חנן אברהם[

מקיף

^ דיגום (מורליזציה)
ומושלם ן
•¥פדגוגיה, מלאכת יד, מניפולציה,
טקסטיל וכו׳.
קיימים קורסים חצי-שנתיים
ול״ 4חודשים.
המנהלת: ב .גרודזנסקי
מחברת ספרי לימוד ״הגזירה״
תל־אביב, שדרות עמנואל (19ע״י
ז׳בוטיגסקי).
אוטובוסים,18 ,14 ,7 , 5 ,4 :
.92 ,84 ,62 ,61 , 22 , 21 , 20

!ה הרצ אה תלווה בכיסויים 1
היפנוטיים שמטרתם להח־י

לחיילים הנחה .

בשלישי ליולי השנה נהרג בביקעת הירדן, בעת היתקלות עם מחבלים, סמל צה״ל דויד
כרמלי. לרבבות אזרחים במדינה היה הסמל כרמלי עוד שם בעיתון, עוד טיפה בכוס-
הדמים. לבני משפחתו -בניו, הוריו, ואשתו שהיתה בחודש השמיני להריונה -היה
דויד כל עולמם שחרב.
בעמודים אלו רואה ״העולם הזה״ חובת-כבוד לעצמו להגיש את קינתו של האב השכול.

־ מאח שמואל כרמלי -
פני שבוע ימים נולד לדויד שלי,
/לדויד׳ל שאיננו, בנו השלישי. דויד לא
יראה אותו לעולם, והילד לא יכיר אף
פעם את אביו. כלתי מרים היתד, בחודש
האחרון להריונה, כשבאו להודיע לה שבעלה
נהרג. היא קיבלה הלם. לא דיברה עם
אף אחד במשך שבוע ימים ולא עזבה את
הבית עד הלידה.
הילד הגדול, שחר, לא מצא לו מקום
בחדר מאז שאביו איננו .״עצוב לי בחדר,״
הוא אומר כל הזמן ובורח החוצה.
רק הילדה אילת, בת השלוש, עדיין לא
מבינה. מרים ניסתה להסביר לה שאבא לא
יחזור יותר, שאבא נשאר במלחמה. אבל

הילדה לא רוצה להבין. היא יושבת ומחכה
לו על המירפסת.
גם אסתר, אשתי, לא יכולה להשלים. היא
נושאת איתר, בתיק גדול את כל התמונות
של דויד מאז נולד, ומראה אותם לכל אחד.
היא בוכה ובוכה ושואלת, כמו כל אם
שכולה, למד, הוא מת. למה דווקא דויד שלה.
רק אני ושני אחיו של דויד מנסים להשלים
עם העובדה. אבל גם אנחנו — השכל
מבין, והרגש לא מוכן להשלים.

ני זוכר את הרגע הנורא כשהודיעו
^ לי. יצאנו באותו בוקר לפרדס. אני

וארנון, בני הצעיר. אנחנו עובדים יחד בפרדס
כבר הרבה שנים. בתשע בבוקר הגיע
מזכיר המשק עם האוטו. ברגע שראיתי אותו
מרחוק בין העצים — ידעתי. הידיים
התרוממו לי מאליהן :״זה דויד,״ אמרתי.
המזכיר הניד בראשו.
חזרנו עם האוטו למשק. היינו צריכים
להודיע לאסתר. הלכנו למקום העבודה שלה
בלול.
אף אחד מאיתנו לא רצה לקחת על עצמו
להודיע לה. רק אחרי שעה הגיעה החברה
הטובה שלה, והיא עשתה זאת. מאז לא
חזרה אסתר לעבודה. היא נמצאת כל הזמן
בתל־אביב, עם אשתו של דויד והילדים.
אי־אפשר להכיר אותה. היא היתד, כזו אשד.
מלאת מרץ, השתתפה בכל הצעדות. היתד,
הרוח החיה בלול. תמיד חשבה על חידו
שים
וייעול. עכשיו היא לא חושבת על
שום דבר. רק על הבן שנפל.

^ ויד יצא למילואים ב־ 8ליוני. בע־
( צם הוא היה יכול להשתחרר הפעם מהשירות,
כסטודנט לפני בחינות־הגמר —
אך לא רצה .״אני רוצה להיות יחד עם
החבר׳ד״״ אמר .״כך טוב יותר ובטוח
יותר, כאשר אתה יכול לסמוך עלהחבר
שלך, שאותו אתה מכיר.״
ביום ראשון, ב־ 30 ליוני, הוא חזר ליום
חופש. יחד עם אשתו הוא השתתף בחגיגת״
הגמר בבית־הספר שלה. דויד עצמו לא עבד
כבר כמורה, בשנה האחרונה עבר לעבוד
באוניברסיטה. מרים ביקשה שיישאר בבית
עוד יום, אבל הוא סירב .״הרי אני דופק

הוא עדה דארץ כחדוץ, בנה אותה, הקים כיתי ושיכר
ך* דירת קוטג׳ מודרנית בקיבוץ מר-
^ חביה, קיבוץ־הדגל של השומר־הצעיר.
בחוץ היה יום לוהט, אופייני לעמק יזרעאל.
מישטחי־הדשא הנרחבים היו ריקים מאדם.
הקיבוץ ישן את שנת הצהריים שלו. החברים
נחו בחדריהם.
רק שמואל כרמלי, האחראי על הפרדס בקיבוץ
הגדול, לא ישן. מאז מות בנו הוא

ארבע מלחמות בחייו — ושיכל את בנו.

מכנמי־חאקי במקום קאפונזה
ך• אשר היה שמואל זילברגלד בן שמו־
^ נד״ נפטר אביו, חייט בעיר לודז שבפולין.
בבית נותרו חמישה ילדים, אותם
היתד, צריכה האם לפרנס. שמואל הקטן לא

חשמונאים ובני־נוער יהודיים, בני־חורין זקופים
וחזקים, עובדי אדמה — ולא חייטים
כפופים ליד מכונת־התפירה. על הערבים
שמע שמואל מעט מאוד, אם בכלל.
המציאות היתד, שונה. שמואל ואסתר הגיעו
לחדרה. נחתו ישר ללב בעיות־ד,עבודה העברית.
את רוב זמנו, אותה שנה, בילה
שמואל בלישכת העבודה, בתור ליום עבודה

אז בן חמש בלבד. בפרדסים שליד חדרה
נשחטו יהודים. אמהות התחלחלו כל אימת
שלא ראו את ילדיהן במשך עשר דקות.
הוכרז על כופר־הישוב לרכישת נשק להגנה.
ליד תחנת־ההתרמה בחדרה עמד תור ארוך.
רכושה של אסתר הסתכם בטבעת הנישואין
שלה ובטבעת זהב נוספת, אותה קיבלה במתנה
מאמה. גם היא עמדה בתור, שמואל

גו דדב קו טג
הדובי בקיבוץ
מאת ציפורה עצמון -בפרדס. פועל יהודי מאורגן באיגוד המיק־צועי
קיבל אז 20 גרוש ליום. הפועל הערבי
דרש תשעה גרוש בלבד.
בין ביקור בלישכה למישנהו, השתתף החלוץ
הצעיר במישמרות ליד בתי הפרדסנים
היהודים שהעסיקו ערבים.

קדחת; מאורעות, כו5ר־הישוכ
^ חרי שנה זכה שמואל לעבודה קבו־

הצילום המשפחתי המסורתי — בימים המאושרים,
לפני שהמשפחה ידעת טכול מהו. במרכז — דויד ז״ל.
מימין — אביו שמואל. בין שניהם — האם אסתר. למשפחה יש עוד שני בנים, צעירים מדויד.

משפחת כרמלי

מבלה את שעותיו הפנויות ישוב בכורסה,
בחדרו המרוהט בפשטות ובטעם. הגבר נמוך־
הקומה וכסוף־השיער, בעל העיניים הטובות
והאדומות, אותן הוא מוחה מדי פעם בכף
ידו, ישב מול תצלום הבן, שקוע בהירד,וריס.
עבר
גם הווה משמשים אצלו בעירבוביה.
הוא הירד,ר באשתו, אסתר, השוהה בתל־אביב
ליד מרים כלתה, אלמנתו של דויד.
הוא הירהר בבנו שנפל; ובכל דרך חייו.
מהרהר — ומספר.
אין זד, סיפור מיוחד במינו. להיפך, זהו
סיפורו הרגיל של החלוץ הקלאסי שעלה לארץ,
בנה אותה, הקים לו משפחה, עבר

למד בבית־ספר אף יום בחייו. רק בחדר.
בן 17 נהיה ציוני, הצטרף לתנועת החלוץ.
היתד, זו מהפיכה. הוא קיצץ את הפיאות׳
החליף את הקפוטה במיכנסי חאקי
וחולצה כחולה, והלך לאסיפות במקום לביתר,כנסת.
באחת האסיפות פגש חלוצה נלהבת
בשם אסתר, גם היא מבית מסורתי. כשהתחתנו,
בירכו איש את רעהו בברכה המסורתית:
לשנה הבאה בירושלים. ב־ 1929 התגשמה
הברכה. שמואל ואסתר זילברגלד —
כרמלי לעתיד — עלו לארץ־ישראל.
על ארץ־ישראל היד, לשמואל ואסתר מושג
מעורפל למדי, תערובת של סיפור החדר
וסיפורי החלוץ, מעין קאליידוסקום של

עד, בפרדם בחפציבה. חמש לירות לחודש
ודיור במקום. שם גם נולד דויד בכורו.
חברו היחיד של הילד היה בנו של השומר
הערבי במקום, מוחמד, שנולד בדיוק
באותו החודש כדויד.
בשנתם השלישית בחפציבה נתקפה כל המשפחה
קדחת. ד״ר קורץ, הרופא המפורסם
של חדרה, היה בא אליהם רכוב על חמור
לפחות פעם בשבוע. באחד הביקורים הודיע
להם כי עליהם לעזוב את המקום ולעבור
לחדרה, אחרת ימות דויד הקטן.
הם עברו לחדרה. שמואל ניסה מזלו כפועל
בנין, נכנס שוב למעגל המוכר של
לישכת העבודה והמאבק על עבודה עברית.
הוא זוכר בבירור עד היום את השביתה
המפורסמת נגד הקבלן קונגרצקי, שהעסיק
את הפועלים הלא מאורגנים — דהיינו הערביים,
שנד,
אחרי זה פרצו המאורעות. דויד היה

שמר באותו זמן בפרדסים ליד המושבה.

המשפחה גיספתה באושוויץ
ך* שנת 1941 הגיעו לאוזניו של שמואל
^ השמועות הראשונות מן השואה. היו
אלה ידיעות קטועות, מרוחקות מן האמת הנוראה.
אך גם בהן היה מספיק כדי לעורר
את דאגתו לבני משפחתו שנשארו בלודז.
הוא זוכר כאילו היה זה אתמול, את הסיפור
הראשון ששמע. דויד בנו היה אז בן
עשר, והסיפור היה אודות ילד בגילו, שניסה
לגנוב כיכר לחם בגיטו וחיל גרמני הרג
אותו במקום. שבוע אחרי כן נסע שמואל
לסרפנד כדי להתנדב לבריגדה היהודית.
סירבו לקבלו. הרופא הצבאי קבע שלחיים
מלודז יש פלטפוס. שמואל הפעיל פרוטקציה,
הלך להסתדרות ולסוכנות היהודית, ולבסוף
נתקבל. הוא נשלח למצרים, עבר את
טוברוק והגיע למונטה־קאסינו באיטליה.
כתום מלחמת העולם החלו להגיע לאיטליה
ראשוני הפליטים ממחנות־ר,ריכוז, ויחד איתם
האמת האיומה. באחת מרשימות הפליטים גילה
שמואל את השם שלום זילברגלד. הוא
קיבל פאס, עבר במחנות הפליטים, ולבסוף
,מצא את אחיו בפירנצה.
אז שמע לראשונה כי שלום ואח אחד נוסף,
ישראל, היו היחידים ששרדו מכל המש־

כזה היה רוי!

הוריד של דויד ז״ל, שמואל ואסתר, בעת טיול ברדזבי הארץ.
שני ותיקים שעמלו וטרחו כל ימיהם, והאמינו, לשעה קלה,
כי אכן הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. אך המציאות האכזרית באה וטפחה על פניהם.

האב והאם

בזה את החבר שלי, שצריך לצאת לחופשה
מחר,״ הסביר.
למחרת בבוקר הוא יצא עם כיתתו לסיור.
אחרי חצי שעה נכנסה הכיתה לאש
מרגמות פיתאומית• היו כמה סצועים והרוג
אחד — דויד שלי,

בה את בכורו

כשלפני שבועיים נכנסה מרים לבית־החו־לים
ליולדות, סירבתי לנסוע אליה. החלטנו
אחרי האסון, שאם ייוולד הבן, יינתן לו
השם דויד. אך ברגע האחרון הודיעה מרים
שהיא לא תוכל לעמוד בכך. שהילד יזכיר
לה תמיד את דויד שלי. אז לא נסעתי,
כדי לא ללחוץ עליה. לבסוף היא שינתה
י את דעתה, והילד קיבל את השם דויד.

ההגונה האחרונה

חמות מבט, שפם עבות מסתיר חיוך. אחד מאלה שהתייחסו לחיים ברצינות.

ץ שנודע כמשק שדויד נפל, באו
^ אלי החברים ולחצו לי ידיים. כל אחד
הרגיש צורך להגיד משהו. אני לא מאשים
אותם. זוהי שיגרה. היו גם כאלה שאמרו
מילים גדולות: על העם ועל המולדת. שוב,
אני לא מאשים אותם. גם זאת שיגרה.
איך אני יכול להסביר להם שבשבילי
נהרס כל העולם?
בחוץ נמשך הכל כאילו לא קרה כלום.
בגבולות יורים• במשק מתווכחים על הבחירות.
אני יוצא כל בוקר לעבודה בפרדס,
כמו כל השנים. אני הולך לחדר־האוכל
ופוגש את החברים הוותיקים, לפעמים את
מאיר יערי בעצמו. ואני חוזר בסוף לבית
הזה, הבית היפה, שפעם אפילו לא חלמנו
על דבר כזה.
ואז אני לבד. אז יש לי הרבה זמן לחשוב,
ואני עובר שוב ושוב על כל החיים,
על החרדה, על המאורעות, על המלחמות,
על הדברים הקטנים שצצים פיתאום בזיכרוני.

דויד
הקטן בחצר בית המשפחה
בחדרח, מחזיק גדי
בזרועותיו. לידו אחיו הקטן גדעון.

דויד בתל־אביב, נושא על
כתפו את בתו אילת בת
השלוש וחצי. הזמן: חודש לפני מותו.

שגואל ודויד
שמואל, מצטלם בגאווה עם בנו בכורו.
פחה הגדולה. שלום החליט להגר לבראזיל.
היתר ניספו באושוזיץ.
שמואל חזר לבד לארץ. הוא לא הספיק להניח
את נשקו — וכבר גוייס לצה״ל. לאחר
מלחמת העצמאות, חזר למישקו בחדרה. עתה
היו לו כבר שלושה בנים — דויד, גדעון,
שנולד ב־ ,1940 וארנון, שנולד ב־.1946
לפני 18 שנה עבר שמואל לקיבוץ מרחביה
בעמק. במלחמת סיני היה כבר מבוגר
מכדי להתגייס. ימי הקרבות עברו עליו בחרדה
לשני בניו המגוייסים. אחרי סיני זכה
לעשר שנים של רגיעה ממלחמות — עד שפרצה
מלחמת ששת־הימים. שוב היו שני
בניו במלחמה. כשחזרו בריאים ושלמים —
נשם לרווחה.
הוא לא ידע אז כי זכה רק באורכה של
שנתיים.

ומרים לי שבני נפל בעד המולדת,
בעד חיינו, בעד חיי ילדיו. אבל אני יושב
וחושב על דבר אחר: איפה עשינו את הטעות?
איפה לא היינו בסדר? איפה לא הייתי
אני בעצמי בסדר?
האם היה זה כבר בהתחלה, כאשר נלחמנו
על עבודה עברית, בימינו הראשונים בארץ?
אולי אפשר היה אז למצוא שפה משותפת עם
הפועלים הערבים? הלא גם הם ביקשו רק
יום עבודה ופת־לחם לילדיהם.
או אולי היה זה בימי מלחמת־השיחרור,
כאשר נוצרה בעיית הפליטים, הרודפת אותנו
עד היום? אולי לא עשינו מספיק אז?
איפה החמצנו את ההזדמנות הגדולה? האם
היתד, לנו בכלל הזדמנות?
כך אני יושב וחושב, ואני חוזר שוב ושוב
לאותה מסקנה נוראה: דויד שלי נפל חינם.
דויד, וכל הדוידים כמוהו. אם היינו מבינים,
אם היינו חושבים על זה מראש, היה דויד
שלי חי היום. ואסתר אמו לא היתד, כלי
שבור, וילדיו לא היו יתומים.

לל ג7ן וצי לקיבוץ לפני 18 שנה. ויתרתי
י 1על המשק הפרטי שלי בחדרה, שהתחיל
לשגשג. עמדנו לעבור ממש אז מן הצריף לבית
של שלושה חדרים. הכל היה כבר מוכן
— ואז החלטתי לעבור לקיבוץ. דויד שלי
הקדים אותי, הפך לקיבוצניק לפני. ישר מן
הצבא הוא הצטרף לגרעין הראל והיה אחד
ממייסדי המשק.
בילדותו למד דויד בבית־חינוך של ההם-
(המשך בעמוד ) 10

ז״ל בעת ביקור
הוריו במרחביה,
חובק בזרועותיו את אשתו מרים (מימין) ואת אמו אסתר.

עם האשה והאם .״״

1דויד, בני, בני^ ^ 1,..
(המשך מעמוד )9

תדרות. הוא היה ילד חולמני, שאהב לקרוא
הרבה. פעם כמעט נדרס על־ידי סוס, כשהלך
ברחוב וקרא ספר. מבית־החינוך הוא עבר ל־בית־ספר
מיקצועי לחרטות ומסגרות ביגור
— וישר משם לפלמ״ח.
כשהיה בן 17 בלבד השתתף בקרב על
טירת־צבי.
אני זוכר היטב איך שהוא חזר פעם לחופשה,
וגם אני שוחררתי אז משרותי ב־צה״ל.
הוא סיפר לי, מזועזע כולו, על בריחת
הערבים — גברים, נשים, וילדים — מן השטחים
הכבושים .״למה זה, אבא?״ הוא שאל.
״אנחנו נלחמים על החרות שלנו — לא נגד
החרות שלהם. למה הם בורחים?״

ך* יום אני חוזר לאותה השאלה עצמה,
| | ושוב שואל את עצמי: למר, זה באמת
היה כך?
ב־ 1953 חל הפילוג במפ״ם. דויד עזב את
קיבוצו, הראל, ועבר לתל־אביב. מצד אחד
זאת היתר, מכה קשה בשבילי. אבל רציתי
כמובן לעזור לו שיתבסס. הוא פגש אז בעיר
את מרים והם התחתנו. ממכירת המשק
נשארו לי, אחרי החובות, עשרת אלפים לירות.
נתתי
לדויד את החצי, שיקנה לו דירה,
ואת החצי השני נתתי לקיבוץ.
כל פעם שדויד היה בא לביקור, היו בינינו
ויכוחים סוערים, שבסיומם נשאר כל אחד
מאיתנו באותה נקודה שממנה התחיל: אני
האמנתי שדרכנו בארץ היתד, נכונה, ודויד
טען שלא עשינו ופעלנו מספיק למען השלום.
לסיום
— הוא היה תמיד אומר :״תראה,
אבא, אתה עוד תשתכנע שאני צודק.״
היום אני חוזר ושוקל מי מאיתנו באמת
צדק בימים ההם — אני, שנשארתי נאמן לציונות,
או דויד, שהתרחק ממנה? ואולי אף
אחד מאיתנו? ואולי שנינו?

הקדם משלוח ברכוודך לחג
ברכה טעימה, ברכ ה שמתה,
ברכה בעלת ערך
יינות, ברנד וליקרים ש ל

כרמל * מזרחי
מיקבי רא שון לזניון זזכייו יעקב

משקאות כרמל מזרחי ־ חבילות שי לידידו בחוץ לארץ
אפשר לשלוח: לארה״ב, לאנגליה, לאוסטריה, לשווייץ, לאיטליה, לבלגיה ילהולנד.

תשלום בלירות ישראליות. לטלפן למספר 51794 תל-אביב.

*ץ ;י חושב לעצמי שכל כך מעט הס-

• מבחר עשיר
• איכות מעולה
• שרות יעיל
• אספקה דיקנית
סס מימס

כולי ל ס מו ך !
״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

ך* פני פרוץ מיבצע סיני התארחתי אצל
/דויד בתל־אביב. שוחחנו כל היום, עד
שעות הערב המאוחרות, על חייו בעיר ועל
תוכניותיו. הוא סיים אז את הסמינר למורים
והתחיל לעבוד כמורה בבית־ספר יסודי. הוא
סיפר לי אז עד מיקרה אחד שקרה לו לאחרונה.
״חזרתי
מאוחר בלילה מן העבודה, ופגשתי
בדרך בחור ערבי משוטט ברחובות,״ סיפר.
״שאלתי אותו מה הוא עושה ברחוב בשעה
כה מאוחרת, והבחור ענה שהוא מאחד הכפרים
במשולש. מצא עבודה בתל־אביב, אבל
אין לו איפה לגור. שום משפחה יהודית לא
הסכימה להשכיר לו חדר. הזמנתי אותו לגור
אצלנו, והוא גר כאן עד לפני חודש, עד שהמשטרה
ביטלה את רישיונו והוא חזר לכפר
שלו.״
אותו לילה ממש הגיע לדויד הגיוס. הוא
יצא מן הבית לפנות בוקר ולמחרת היה כבר
בסיני בתוך הקרבות.
היו לנו אז, לכולנו, תקוות רבות לשלום.
אך השנים חלפו, והן לא התגשמו.

פקתי לראות את דויד לאורך השנים. היה
זה בעצם באשמתי. דויד התחיל לעבוד בשתי
מישרות, לאחר שגמר את הסמינר, ובנוסף
לזה גם ללמוד באוניברסיטה. אני שקעתי בעבודתי
בפרדס. נידמה היה לי שכל המשק
עומד על כתפי, ואם אעדר ליום אחד, יקרה
אסון. חבל שלא ביקרתי אותו יותר. אני האשם
בכך, לא הוא.
אותו אני לא יכול להאשים. היו לו חיים
כל־כך קשים — תמיד בחובות, שתי מישרות,
הלימודים באוניברסיטה. היינו נפגשים רק
פעם בכמה חודשים. מאז שהתחיל ללמוד באוניברסיטה,
לפני ארבע שנים, הוא התרחק
מכל פעילות ציבורית. גם אני שקעתי כולי
בעבודתי בפרדס הקיבוץ, ודאגות היום־יום
ציננו את ההתלהבות הפוליטית והציבורית
של שנינו.
אבל היום אני שואל את עצמי אם צדקנו
בכך, כשוויתרנו על המאבק. האם היתה הצדקה
לבנות את החיים כאילו לא קורה כלום
— בעוד שהמלחמה עמדה כל הזמן בפתח?
נכון שזה מה שקרה לרוב האנשים בארץ.
כולנו נכנסנו לשיגרת הקיום, הפסקנו לחשוב
על הבעיות היסודיות של חיינו, על היחסים
עם הערבים. אבל היום אני חושב לעצמי, שלוא
היינו מקדישים לכך יותר מחשבה אז,
להשגת השלום, ייתכן שפני הדברים היו נראים
אחרת.
ייתכן שדויד שלי היה היום בחיים.

הקשה החמישית
ך * אזרח הנורמלי אינו רוצה לשמוע
1י על ההסתדרות. הוא מפהק כשמזכירים
לו את שמה.
לשווא טרחו פירסומאים, יחסני־ציבור
וזרזירי־עט למיניהם, שכירי המפלגות הזקנות,
לעורר בציבור מינימום של התעניינות
בבחירות אלה. נדמה היה כי גם הם פיהקו
בשעה שניסחו את המודעות והנאומים.
האסיפות של המפלגות היו ריקות. המודעות
לא עניינו איש. רבים לא הסתכלו
אף בשידורי הטלוויזיה.

במידה שהאזרח מהעניין ככלל
בבחירות לוועידת ההסתדרות,
הרי רק מפני שהוא רואה בהן
חזרה כללית לבחירות לכנסת.

נים שלו — היו מכונסים תחת גג ההסתדרות.

יכול
היה להטיל מיסים, ולגבותם באמצעות
ההוצאה־לפועל.

הוא היה זקוק למכשירי־כוח
מוסווים, למכשירי־כפייה עדינים
ומחוכמים, כדי להטיל מרות.

כל זה היווה ביחד ריכוז עצום
של כוח. ללא כוח זה, היתה ההנהגה
הלאומית נדונה למלא תפקיד
של גיבוב מליצות בלבד.

לא מכשיר־כוח שהוקם נגד
רצון כני היישוב, אלא להיפך:
מכשיר־כוח שהוקם תוף הסכמה
כללית.

כאשר קיבלה ההנהגה הלאומית החלטה
שחייבה את הנוער להתגייס לצבא הבריטי
(החלטה השנוייה עדיין במחלוקת) היא יכלה
לבצע אותה. מי שסירב למלא את ההוראה,
פשוט מצא את עצמו ללא עבודה,
ללא פרנסה, ללא טיפול רפואי.
פעולות ה״סיזון״ ,שנועדו לחסל את כוחם
של אירגוני־ד,פורשים היריבים, תוכננו

ההסתדרות היתד, בדיוק זאת: מכשיר־כוח
ומכשיר־כפייה להפעלת המרות הלאומית
בכל רחבי היישוב העברי בארץ.

הכל הבינו כי יש צורך במרות לאומית,
כדי להגשים מטרות לאומיות ולהקים חב־

האנומליה הבולטת ביותר של ההסתדרות
היא מעמדה הכפול, כמעבידה מם׳ 1וכנציגת־עובדים
מם׳ .1אך זו לא האנומליה העיקרית.

העיקר הוא זה: ההסתדרות
אינה תלוייה בחבריה, אלא החברים
הם התלויים כה.
השילטון אינו יונק את סמכותו מרצון
החברים, אלא ממרכז־שילטוני הנמצא מחוץ
להסתדרות. הצמרת עצמה אינה תלוייה באגודות
המיקצועיות המקומיות, ואף לא
באגודות הארציות, כמו בכל הסתדרות־עובדים
אחרת בעולם החופשי.

אם אי-אפשר לשנות, לשם מה
לטרוח?

גופים ארציים ומקומיים אלה
מקבלים פקודות מלמעלה, והם
משולים למיפקדות של חטיבות
וגדודים, המקבלות פקודות מה•
מטכ״ל דרך שרשרת-הפיקוד.

אי־אפשר לשנות את ה

| הסתדרות?
אין דבר בעולם שאינו ניחן לשינוי.
מה שנעשה בידי אדם, יכול האדם לעשותו
מחדש.

כל זה היה טיבעי כשהיתה ההסתדרות
בולה צבא לביצוע משימות המדינה-בדרך.
אך זה הוא אסון מאז קמה המדינה עצמה.
כי כיום מהודה ההסתדרות ריכוז של
כוח שילטוני כאילו־ממלכתי, ללא פיקוח
ממלכתי וללא הכרעה דמוקרטית חופשית.

כתנאי אחד: שהוא מכין את
מהות הדבר.

נדמה לי כי האגדה בדבר אי־היכולת לשנות
את ההסתדרות נובעת קודם כל מכך
שאיש אינו יכול לתפוס כיום איך נולדיצור משונה זה, מדוע לבש צורה זו חזקא.

ההסתדרות, כמו שהיא כיום,
נראית כמשהו בלתי-סביר, בלתי•
הגיוני, בלתי־טיכעי. ואיך משנים
משהו על־טיבעי, על־אנושי?
לכן חשוב להבין, כי המיבנה המיוחד
של ההסתדרות נולד באופן טיבעי לגמרי.
הוא היה פרי הנסיבות המיוחדות של זמנו.
מאז השתנו הזמנים — ואילו ההסתדרות
נשארה ללא שינוי.

אין היא יותר או פחות טיבעית
מאשר סירת-מיפרשים צידונית כנמל
חיפה, או גדוד של חיילים
פלשתיים בכביש אשקלון-עזה.
ץ רים, הבאים לישראל כדי להתפעל
( מהישגיה הבילעדיים, עומדים משתאים
מול פני ההסתדרות.
הם מזכירים את הילד המודרני המשתאה
בראותו בפעם הראשונה פאטיפון מיוחד לגמרי,
שאינו זקוק לחשמל, שאפשר לסובב
אותו בידית.

בזאת היא ההסתדרות: משהו
השייך לשנות העשרים והשלושים
של המאה ה ,20-בפלסטינה (א״י)
של ימי המנדאט הבריטי.
היישוב

העברי

באותה הקופה, היווה
מדינר,־בתוך־מדינה.
הוא לא יכול היה לחוקק חוקים, ולהם־
עילם בכוח המשטרה ובתי־הסוהר. הוא לא

ביום ההסתדרות מדינה-

בתוך־מדינה.

ההסתדרות נראית לו כייצור מאובן מימי
קדם, שלא ניתן להזיזו בכל צורה שהיא.
השילטון בה מבוצר, ומחוסן בפני כל
פגיעה. השליטים, שלא השתנו במשך שגי
דורות, דבוקים למכשירי־הכוח.
למפלגת העבודה, הרואה בהסתדרות רכוש
פרטי שלה, מובטח רוב מוחלט בכל מחיר.
לגרורותיה — גח״ל ול״ע — מובטחים
כמה אחוזים נוספים, וכלל לא חשוב כמה.

ך* אם באמת

כף קרה שדויד בן־גוריון, אותו
ממלכתן מיקצועי, הלאים רק את
ההגנה. הלאמת החינון* היתה, במידה
רבה, הסוואה להמשך קיום
הזרמים, וכעיקר הזרם הדתי. הל אמת
הבריאות והמשק הציבורי
לא בוצעה אפילו למראית־עין.

במו הסוכנות היהודית, אשר לה
הוענק רשמית מעמד של מדינה
כתוך־מדינה, מהווה ההסתדרות
ביום אנאכרוניזם אמיתי.

אין האזרח מאמין כי הבחירות
ישנו משהו. אין הוא מאמין שככלל
ניתן לשנות משהו.

שנית, מפני שבהסתדרות היה השילטון
המוחלט מסור בידי צמרת מפלגתית, ששיל־טונה
במדינה היה פחות מוחלט. לא היה
כדאי לה להעביר את מכשירי־השילטון מן
ההסתדרות לידי המדינה.

ך יוך מהווה

ץץה מקורו של שיעמום כללי זה? מניין
אדישות טוטאלית זו בבחירות המקיפות
כמחצית אזרחי ישראל?
הסיבה הבולטת ביותר היא זו:

אינטרס משוריין ומבוצר להישאר
כפי שהיא, לגדול ולשמון.

ורוכזו במשרדי ההסתדרות, ובוצעו באמצעות
יחידות־ההגנה של ההסתדרות.

רה מתקדמת בליבה של ארץ קולוניאלית.
הכל הבינו כי יש לצייד את המרות הלאומית
במכשירי־כפייד. יעילים.
לא ניתן היה להקים מכשירים כאלה בהסתדרות
הציונית או בסוכנות היהודית.

החל בעיתונות
החינוך, לא היה
פעילות ציבורית
תפקיד שילטוני,

לבן הותקנו מכשירים אלה בתוך
ההסתדרות.

וכלה במערכת
בימעט ענך של
שכה לא מילאה
מנחה ומכוון.

ושוב: לא נגד רצון היישוב, אלא בתוקף
רצונו של רוב בניו.

** רב הקמת המדינה היתד, ההסתד־
^ רות מצויירת במכשירי־כפייה, שממשלות
רבות בעולם יכלו לקנא בהם.

אי־אפשר היה לקבל עבודה, מבלי
לעכור את לשכת־העכודה של
ההסתדרות.

*• ם קום המדינה, היו כל מכשירי2הכוח
האלה צריכים לעבור לידי הרשות
הממלכתית.

קופת־החולים היתה צריכה לעבור
לידי משרד-הבריאות, ולהוות
גרעין לשרות־כריאות ממלכתי -
כשם שההגנה הפכה לצה״ל.

אי־אפשר היה לקבל טיפול רפואי בתנאים
סבירים, אלא באמצעות קופת־החולים
של ההסתדרות.

הצבא של היישוב -אירגון ההגנה
— היה בפוך להסתדרות.
חלקו הסדיר -הפלמ״ח -סר
למרות ההסתדרות בלבד. מנהיג
ההגנה, אליהו גולומב, ישב כבניין
הוועד הפועל וניהל משם את
מערכות האירגון.
ההתיישבות היתד, שייכת להסתדרות.
חלק ניכר מן המשאבים הכלכליים של
היישוב — וגם המיפעלים הגדולים ד,ראשו־

מיפעלי חברת־העובדים היו צריכים לעבור
לידי המדינה, או לידי העובדים.
קרנות הפנסיה היו צריכות לשמש בסים
למערכת הביטוח הלאומי.

ההסתדרות כולה היתה צריבה
לקבל צורה של אירגון־עוכדים
נורמלי, ליהפך לפדרציה חופשית
של אגודות מיקצועיות ארציות.
מדוע זה לא קרה?

קודם בל, מכיוון שכל ביורוקרטיה
מתנגדת לחיסולה. יש לה

מאח

היא מפריעה למדינה למלא את
תפקידה, היא גזלה מן המדינה
רבות מסמכויותיה, היא מרכזת
בידה חלק ניכר מן השילטון שהיה
צריך להיות נתון בידי המוסדות
הדמוקרטיים של המדינה.
ומצד שני: היא גזלה מציבור העובדים
את היכולת לנהל את ענייניו באורח דמוקרטי,
לפי צרכיו ואינטרסיו שלו.

**כאן שאין כל אפשרות לנהל מאבק
יעיל על דמות המדינה מבלי להיאבק,
בעת ובעונה אחת, על שינוי ההסתדרות.

מאבק זה אינו קל, בי השיעמום
האופך את ההסתדרות מהווה,
כשלעצמו, חומת-מגן יעילה ביותר
לשילטון כה, נוסך על מכשירי השוחד,
הטרור והזיון? השיגרתיים.
אין תופעה מסוכנת יותר בחברה דמוקרטית
מאשר הסיסמה* :אי־אפשר לשנות״.
כאשר האזרח משתכנע ש״אי-אפשר לשנות״
,מתחילה הגסיסה של הדמוקרטיה,
ונסללת הדרך לרודנות.
או שנשיג דמוקרטיזציה של ההסתדרות,
או שיקרה ההיפך :״הסתדרותיזיציה״ של
המדינה, שיכנוע הציבור כי גם במערכות
המדינה ״אי־אפשר לשנות״.

לכן יש חשיבות לבחירות אלה,
הרכה מעבר למה שנדמה כרגע הראשון.
הן יכולות להיות התחלה
של ממש לשינוי של ממש.

תמרורים
החלימה מנסיון ההתאבדות שלה,

הזמרת־שחקנית הבריטית מריאן פיית־פול.
מייד אחרי ההחלמה נסעה מריאן
בחברת ידידה, איש להקת
לבוחר בטוב ביונור:

האבנים המת־

פייתפול וג׳אגר
גלגלות מייק ג׳אגר, לאוסטרליה, שם שכרו
השניים וילה מפוארת ״לתקופה בלתי מוגבלת,
כדי לנוח, לנוח, לנוח,״ כסי שהצהיר
מייק.
נעצר בבברלי־הילס, לאחר תאונת-
דרכים בה היה מעורב, השחקן הכושי
ג׳ים בדאון, כוכב הסרט תריסר המזו־המים.
בראון, אשר נהג במכוניתו והפך
את המכונית שהתנגשה במכוניתו, היכר, את
הנהג השני שהיה מעורב בתאונה, סירב
להזדהות והסתלק מהמקום. הוא נעצר על־ידי
המשטרה יומיים לאחר מכן.
התגרשה בלום אנג׳לס, שחקנית
הקולנוע האמריקאית קרול כייקר,
מבעלה הבמאי ג׳ק גרפיין. מייד לאחר
קבלת הגט הודיעה בייקר כי בכוונתה להשתקע
ברומא, כדי להימצא עם הגבר החדש
בחייה — אלברטו מונדלו. לזוג החדש יש
רק בעייה אחת: מונדלו נשוי, ואשתו מסרבת
להתגרש ממנו, אף על פי שהם חיים
בנפרד זד, שלוש שנים.
נדקרה בידה ובכתפה, ואושפזה
למשך שבוע בבית־חולים, שחקנית הקולנוע
האיטלקיה פייר אנג׳לי. עיתונאי רומא
שניסו לברר את נסיבות הדקירה, נתקלו
בחומה של שתיקה. המשטרה, הנהלת בית־החולים
וידידיה של השחקנית, סירבו לדבר
על המיקרה.
נפטרי בחיפה, בגיל ,68 עת ליווה
,את אשתו למקום ט בטכניון,
עבודתה
.מי שהיה מהנדס העיר
חיפה — ג׳ון

ליונל

דואטסדן

י 4 £יז 71 בחירת הצעירים והצעירים ברוחם.
1£לז 71 קינג-סייז פילטר מתערובת אמריקאית
— סיגרית האיכות החדישה של ״דובק״
מיוצרת מהמעולים שבזני הטבק ונתונה
בקופסת ״מבסובב״ הדורה.

בחר בטוב ביותר -עשן

1£עזרד

וואטסון.

הוא הגיע לארץ כפקיד
בכיר במנדט
הבריטי, הזדהה עם
המיפעל הציוני ונשאר
בארץ גם אחרי
שהשילטון הב*
בריטי נגמר ומילא
תפקידים בכירים בשרות
המדינה.

נפטר בניו־יורק, בגיל ,78 מי שהיה
בנו של הממציא תומאם א. אדיטון,
המדינאי האמריקאי שארל אדיסון.
שארל, שלא הלך בדרכי אביו המפורסם,
עסק רוב ימיו בפוליטיקה. הוא מונה ב־
1939 לתת־מזכיר המדינה לענייני הצי, וכעבור
שנה נבחר למושל מדינת ניו ג׳רסי.
בסוף ימיו ניהל מיספר חברות שנשאו את
שם אביו.
נפטר בירושלים, בגיל ,79 מי שהיה
ראש ישיבת חברון בירושלים, הרב יחז*
קאל סרנא. יליד
ליטא, למד בישיבת
סלובודקה ונשא לאשר,
את בתו של
ראש הישיבה, רבי
משה־מרדכי אפשטיין.
היה מראשוני
התלמידים שעלו לארץ
והעבירו את
הישיבה מסלובודקה
לחברון. מאז פטירת
חותנו עמד בראש
ישיבת חברון. בשנים
האחרונות ניצח
סדנא
על הקמת קריית
חברון בירושלים, שתכלול מספר מפעלים
תורתיים.

ך * רכה ־ הרכה אנשים צריכים להתבייש
( ן השבוע.
כל אותם ישראלים שקראו, מייד בהיוודע
להם דבר השריפה במיסגד :״זוהי
פרובוקאציה של הערבים!״
כל אותם ערבים שזעקו, באותו רגע
עצמו :״פשע זדוני של היהודים!״
כל אותם יהודים שהפיצו את הטענה
המיפלצתית כאילו תושבי העיר העתיקה
הפריעו במזיד לכבאים לכבות את השריפה
באחד מקודשי־הקדשים של דתם.
כל אותם מוטלמ״ם שהפיצו את הטענה,
המיפלצתית־לא־פחות, כאילו התמהמהו הכבאים
הישראליים בכוונה בכיבוי השריפה,

כדי שהמיסגד המקודש ייחרב.
באותו רגע, לא יכול היה אף ערבי אחד
להיות בטוח כי המיסגד לא הוצת על־ידי
מוסלמי, כשם שאף ישראלי אחד לא היה
יכול להיות בטוח כי לא הוצת בידי יהודי.
והרי אין מחסור בקנאים מטורפים בשני
העמים גם יחד.
למרבה המזל — אפשר לומר: ברוך השם
ואל־חמד־לאללת; — נמנע האסון שיכול
להיגרם אילו התאמתה אחת מן ההאשמות
האלה. אסון שקשה אף להעלותו על הדעת.

4.עומת אגשי הזדון משני הצדדים,
/מטיפי־השינאה וספסרי־הרעל, היו גם

כמה קרני־אור בפרשה, שהסעירה את כל
העולם, מוסלמי כלא־מוסלמי.
ממשלת ישראל הגיבה במהירות ובסיג־נון
הנכון. היא עמדה מול הפיתוי להפיץ,
האשמות בלתי־מבוססות, כדי להילחם בהאשמות
הנגדיות• היא הוכיחה שהיא יכולה
לפעול באופן אינטליגנטי — כשהיא
מכירה בגודל הסכנה, וכשהבעייה היא מעשית
ומיידית.
ראש עיריית ירושלים הראה שוב את
כישרונו הנדיר לתת אינסטינקטיבית את
התשובה הנכונה לשאלות הטעונות חומר-
נפץ בעירו.
הנכבדים המוסלמיים בעיר צדקו ב־

קבעם כי היה זה מעשה־הצתה, ולא קצר
מיקרי — דבר שנראה ברגע הראשון בעלילה.
השומרים
המוסלמיים, שתיארו את המצית,
אמרו דברי־אמת, אך שנראה תחילה
כאילו הם חוזרים על שמועות זדוניות. הם
עמדו על דעתם בגל החקירות שעברו, ועזרו
בכך רבות לפיתרונה של התעלומה.
העיתונות הישראלית, מלבד עטי־הרעל
המיקצועיים, שמרה על שיוזי־מישקלה הנפשי.

אלה מנעו הידרדרות חמורה יותר.
הם צימצמו, לפחות במיקצת, את הנזק
העצום שנגרם__ .

מכון היין הי שראלי ויריד ה מזר ח מכריזים על

ח ^י ^ו ת

היי!
וזוהנו7ז1כ1ת תשל
שלושה ערבים
רצופים
של יין,
סעודות בידור
וריקודים על
משטחי הדשא
הרחבים של גני
התערוכה ובעיר
השעשועים וה בידור
של היריד.

יין חינם יחולק
בדוכנים. סוכת ענק
חסידית של ברוך
שוורץ. מטעמי דגים ועופות.
תחרות מלצרים,
ריקודים, תצוגה מרהיבה
של זיקוקין די־נור. סרטונים
היתוליים.

30.9.69
110.69
2.10.69
אירועי מרכזיים

הדגשות הדתיים
מתפרצים החוצה
*** ריפת אל־אקצה וספיחיה הוכיחו
שוב את אחת האמיתות הנוראות ביותר
של תקופתנו: הרגשות הדתיים הקטלניים ביותר
מסוגלים לפרוץ בכל עת בכל מקום.
באירלנד הצפונית נשפך דם בחוצות, ב־מלחמת־אחים
בין שתי כתות נוצריות, הלוחמות
עתה זו בזו בלהט של ימי־הביניים.
שפיכות־הדמים בקפריסין, לא מכבר, היתה
בעלת אופי דתי, כשבראש הצד האחד עומד
הגמון נוצרי, ובראש הצד השני מנהיגים
מוסלמיים.
במרחב מכחישים כל הצדדים כאילו יש
להם אידיאולוגיה דתית. שני הצדדים מדברים
בשם לאומיות מודרנית, חילונית ואף
סוציאליסטית. אולם די בשביב הקטן ביותר
כדי להצית תבערה דתית מובהקת, המזכירה
את ימי מסעי־הצלב.
כאשר נכבש הכותל המערבי על־ידי צה״ל,
במהלך מלחמת־מגן מובהקת, הסך הרב בעל
השופר לגיבור היום, ושוללי־אלוהים כמו
דויד בן־גוריון ומשה דיין הצטלמו בפוזות
דתיות. המאורע תואר לפתע כחווייה דתית
עמוקה.
עתה חוזרת תופעה זו במהדורה מיפלצ־

* הופעת לואיג׳י — גדול זמרי הלהיטים, תזמורת
הזאבים הצעירים או הקוינטט, אריס סאן ותזמורתו,
רבקה זוהר, אריק איינשטיין והצ׳רצ׳ילים.
* שמואל שי מראיין א ת שייקה בן פורת, דידי מנוסי
עמוס קינן.
תחרות בחירת מלכת היין.

ארגון תיאטרון דגן, טל .229377 .כרטיסים במחיר 5.50ל״י להשיג
במשרדים ״כנף״ טל 615566 .ו״שרותרון״ טל 623971 .ובכל יתר
המשרדים. מוסדות וארגונים יפנו למשרדים הנייל. מחיר הכרטיס
כולל שתית יין חינם וכניסה לכל האירועים המרכזיים בחגיגות.

09000
ססססססססס גזוז ציגז .־

וזיי2 \2־ דוילז

וידיאלו רגהן
הנהלת השכונות
למד במכון
ברצונינו להביע את תודתינו הלבבית וריגשי
הערצתינו, על הטיול הנהדר שבצעתם עבורינו.
נהנינו מאוד מכל השרותים שספקתם לנו,
מהאיכסון בבתי מלון מצוינים עם שרותים
צמודים, מתחבורה באוטובוס נוח שהיה צמוד
לקבוצה כל הזמן, מהארוחות הדשנות שהי*
גשתם לנו ומהבידור המעניין והמגוון בערים
השונות שאליהם הזמנתם אותנו כאורחי
חברתכם.

וזעזגזגזפי בגיור 392ד

בעזרת ספרי

קורס בוקר מזורז סוג 1

קורסי ערב סוג 3 ,2 ,1
קורסים למדופלמים

הפתיחה4.9.69 :

חל״אביב, רחוב ספולגסקין ,7
מסנת בן־יהודה .90
רמודגן, שדרות הילד ,21 על־יד
__קולני* *.ורד*״•

תית בצד הערבי. עבד־אל־נאצר הסוציאליסטי,
המטיף ללאומיות ערבית חילונית מוסלמית-
נוצרית, הפך לפתע למגן אללה. אל־פאתוז,
השואף כביכול לכינון קהיליה פלסטינית בל־תי־דתית
ובלתי־לאומית, קורא למלחמת־קו־דש
להגנת דת הנביא.

ציבור הישראלי באה ההתפרצות
/הדתית־קנאית של העולם המוסלמי כ־אפתעה
גמורה.
במשך השנתיים היה נדמה לישראלי, ב־עיקבות
התעמולה הרשמית, שפרשת ירושלים
נסתיימה. הסיפוח עבר ללא תקלות רבות,
והיה נראה כאילו אין עוד מיכשול
בפני ייהוד העיר. הדיונים במועצת״הביטחון
נראו כבדיחה עלובה.
והנה נסתבר, לפתע, כי שם ירושלים ו־קודשיה
עלולים לעורר התלקחות עולמית,
שיש בה ללכד את כל העולם הערבי, ואף
את העולם המוסלמי. אפילו מישטרים מוסלמיים
ידידותיים לישראל — כמו איראן ותורכיה
— נסחפו בזרם האדיר של התרגשות
עממית.
ברור עתה כי פרשת ירושלים רחוקה מאוד
מסיומה. ייתכן שהיא נמצאת רק בתחילתה.
די במאורע דרמאתי אחד, כמו השריפה ב־א
ל־ אקצח, כדי להזכיר למאות מיליוני מאמינים
מוסלמיים כי העיר הקרוייה בשפתם
״אל־קודם״ ,הקדושה, נמצאת בידי אוייב,
בעל דת אחרת.
השבוע הביו כל ישראלי נבוז כי אשליה

היא לקוות שהעולם המוסלמי ישכח את ירושלים
— היום, בעוד שנה או בעוד חמישים
שנה. הרגשות הדתיים עמוקים מדי.
רק הסדר מדיני, שיספק גם את רגשותיהם
הדתיים והלאומיים של העמים הערביים, ושיתן
להם מעמד סביר בעיר, יכול למנוע בעד
ירושלים מלהפוך מוקד למלחמת־נצח בין
ישראל והערבים.

כפי שעשו זאת הנאצים בשעתו. אלא גם
מבחינת אי־האפשרות לשנות דעה אחרי שהשתרשה.
חקירה
גרמנית אובייקטיבית, שנערכה בשנים
האחרונות, הוכיחה כי הנאצים באמת

לא שרפו את הרייכסטאג •.השורף היה אותו
איש שהנאצים האשימו אותו — הולנדי בל־תי־שפוי
בשם מאריוס ואן־לובה, בעל עבר
קומוניסטי מעורפל. אולם אפילו קביעה זו,
דור שלם אחרי המעשה, לא תשנה את אמו

העולם. בספרי־ההיסטוריה תישאר השריפה
כאחד ׳הפשעים הבולטים של הנאצים.
הערבים, המבקשים לתאר את הישראלים
כנאצים חדשים, בוודאי לא יזנחו את אמונתם
כי היהודים הם ששרפו את מיקדשם

ל רקע זה נראים באור חדש דיבוריה
הם חסרי־האחריות של הקנאים הישראליים.
נראה עתה כי הגישו עזרה ישירה להסתה
האנטי־ישראלית במרחב.
ח׳׳כים של אגודת־ישראל, וגם של ד,מפ־ד״ל,
הביעו בכנסת לא פעם את התקווה הלוהטת
כי בית־המיקדש יקום מחדש. בוודאי
לא התכוונו להריסה ולשריפה של האתרים
הקדושים המוסלמיים, העומדים במקום המיק־דש.
הם התכוונו רק להתערבות אלוהית. אך
הביטאונים הערביים, שהעתיקו את דבריהם,
בוודתי לא עמדו על ההבחנה הדקה.
חברת־הכנסת הדתית של חרות, אסתר רזי־אל־נאור,
אמרה לא מכבר מעל דוכן בכנסת
כי ירושלים אינה מקודשת לערבים אלא בגלל
״איזשהו סוס״ .היא לא תרמה למניעת מל-
חמת־קודש.
אי־אפשר לקוות שגילוי חשוד נוצרי ירגיע
רגשות דתיים אלה. אמר השבוע ערבי ברמאללה
:״מה הייתם אומרים אילו נודע לכם
לפני עשר שנים כי הכותל המערבי פוצץ
בידי אלמונים? האם אנשים כמו מנחם בגין
שלכם, או הרבנים הראשיים, היו נרגעים
אילו הודיע המלך חוסיין כעבור יומיים כי
המפוצץ הוא נוצרי אוסטרלי משוגע?״

*** ריפת המיסגד דומה מכמה בחינות
לשריפת הרייכסטאג ולא רק מפני שהמנהיגים
הערביים מנסים לנצל את השריפה

נשים. מנצר.־ השבניוזים ניצח גז\ נזשחפח, נשים נזנן נננננז רנזראה חחרם בחונך גז^ריגזגד
* בית־הנבחרים הגרמני בברלין נשרף באורח
מיסתורי בינואר , 1933 ימים מעטים
אחרי שהיטלר הגיע לשלטון. הנאצים האשימו
את הקומוניסטים, והשתמשו בשריפה כדי
לחסל כל אופוזיציה לשלטונם. כל העולם
האמין כי השריפה אורגנה על־ידי הנאצים
עצמם, למטרה זו.

המקודש ביותר, סרט למיסגדים שבערים
מכה ומדינה.
שריפת אל-אקצה פותחת פרק מסוכן חדש
במלחמת ישראל—ערב. היא עלולה להצית
להבה גדולה לאין שיעור מן הלהבות שכילו
את דוכן־המטיסים של צלאח אל־דין, ה</ש
שגירש את הצלבנים והחזיר את ירושלים לאיסלאם.

הגג
השחף •.נושנזאר נננזח ר\2 \2נח\ז חעך הנדערננז ננשן

נזאגזצי ההצרה: צעירים ננרביים נזכבים בעורנז דריי זזנר

ננב ם שר נזנ זהת: סארי נזנזבננו רנ גהש רו 3שר ה\*י31ג-1

שלוש דשת -
והקריה היסטרית

** וסה שהכי 60 אחד השומרים ה־מוסלמיים
של הוואקף השומרים את
המיסגדים בהר־הבית, ניצב על משמרתו בשביל
המוביל מהר־הבית אל שער האריות
בחומה המיזרחית של העיר העתיקה בירושלים.
השעה היתד 7.15 .בבוקר. אותה שעה
נראו רק דמויות מעטות ברחבה הגדולה המובילה
אל מיסגד עומר ואל מיסגד אל־אקצה,
בפינה הדרומית של החומה. היו אלה
ראשוני המתפללים המוסלמיים שעשו דרכם
אל ומן המיסגדים.
לפתע חלף צעיר מוזר על פניו של מוסה.
הוא היה לבוש מכנסי חאקי קצרים, נשא
על גבו תרמיל־גב קטן וסביב צווארו היתד.
כרובד. אפודת מגבת כחולה. בשעה זו של
הבוקר, אסורה הכניסה לתחום הר־הבית לתיירים
ולשאינם מוסלמים. מראהו של הצעיר
הבלונדי וגבה־הקומה נראה חשוד בעיניו של
מוסר .,הוא ניסה לעצרו. תחילה ניסה הצעיר
לתחוב בידו שטר של 10 לירות. אחרבן
היפנה את גבו אל השומר הקשיש והחל
לרוץ בצעדים מהירים לעבר שער האריות,
כשהוא משאיר אחריו את אפודתו הכחולה.
מוסד. שהבי הרים את האפודה, היפנה צעדיו
לעבר משרדי הוואקף, כדי להודיע על
התקרית המוזרה עם הצעיר החשוד. אותו
רגע הבין שכבר מאוחר מדי. עננים של עשן
שחור וסמיך התרוממו מעל כיפת הכסף של
מיסגד אל־אקצה. המיסגד, שהוקם לראשונה
במאה השביעית, נהרס ברעידת אדמה והוקם
מחדש במאה השמינית — המקום השלישי
בקדושתו בעיני המוסלמים אחרי מכה
ומדינה שבערב הסעודית — עלה באש.

״ 6(10 העולם!״

תפירה ראוזר הזזורבן: ערבי נושגן אה הרצפה הנזפוייוזוז

בר נראתה פעורת ההצרה

ך* עשן העולה מהר־הבית וצפירות
\ 1מכוניות־הכבאים, שימשו כאות אזעקה
לתושבים המוסלמיים של העיר העתיקה. הם

נטשו את עסקיהם ובתיהם, החלו לנהור ב־סימטאות
הצרות של העיר העתיקה לעבר
הר־הבית, כשהם מייללים וזועקים בהיסטריה.
תוך דקות ספורות הפכה סביבתו הקרובה
של מיסגד אל־אקצה לזירה לוהטת
של היסטריה המונית, נשים וגברים מיררו
בבכי, נשאו כפותיהם לשמיים, ניפנפו בידיהם
או הליטו את פניהם. היתד, זו זעקה
קולקטיבית קורעת־לב של אנשים הרואים
בעיניהם את ד,מיבנה המסמל את כל הקדוש
להם עולה באש.
״סוף העולם! זהו סוף העולם! זוהי נקמתו
של אללה!״ חזרה ללא הרף ערביה קשישה
לבושת שחורים.
אותה שעה עסקו מאות אחרים בנסיונות
נואשים להשתלט על הדליקה ולהציל את
שניתן עדיין להצלה. מכוניות־הכבאים הקיפו
את המיסגד. סולמות גבוהים הועלו אל הכיפה
המוכספת. סילונים של מים הותזו מכל
עבר, כשענני העשן ממשיכים וגוברים מעל
גג העץ בפינה הדרומית.
לפתע, כבמעשה כשפים, אזלו המים. טיב־ליות־הכיבוי
התרוקנו וברז־ד,שריפה היחיד
שנמצא במקום הוצא מכלל פעולה. רגשות
של זעם וייאוש גברו עתה על רגשות התדהמה
והחרדה. עד שחודשה פעולת הכיבוי,
שהגיעה לקיצה בשעה ,10 כבר הודלקה
שריפה אחרת: מדורת השינאה והנקמה של
התושבים המוסלמיים להטה כבר בכל עוזה.
.היהודים שרפו את אל־אקצה! היהודים
רוצים לסלק אותנו! הם רוצים לבנות את
בית־המקדש!״ הידהדו הקריאות. גושים של
אדם נגרפו באקסטזה, וכשהם משלהבים
את עצמם בקריאות קצובות נגד היהודים
והכיבוש הישראלי.
היתד. זד אותה סערת רוחות רגשית,
בלתי ניתנת לריסון על־ידי שיקולים הגיוניים,
שאחזה בכל העולם המוסלמי. בירושלים
עצמה היא שככה רק כעבור יומיים,
אחרי שחיילי צה׳׳ל בעיר העתיקה נאלצו
לירות באוזיר כדי להרגיע את הרוחות

ערביע וזעביריוז ר2־ וזיע וזוזיבדיוז שד כבאים־ .אשר הובגעה דוזור הנזיעגד הבוער

י ^ י י

הרזון נבכר יוצא להפגנה גזחזבת הר תבית: ער תכתפייב וושאיב כתובו! זזחגזגז ער שיש גזיגזיז שר צאחז אר־דין
ואחרי שבבוקר יום השבת כבר היד. ברור
לכל מי שרף את אל־אקצה. הגילוי סטר
על פניהם של הקיצוניים משני הצדדים.
בבת־אחת הוא השמיט את הקרקע גם מתחת
להאשמות כי היהודים הם שהציתו
את המיסגד וגם מתחת לחשדות שהועלו
במפורש על־ידי יהודים, כי השריפה לא היתד.
אלא פרובוקציה שפלה של מחבלים
ערביים, בדומה לשריפת הרייכסטאג הגרמני
בפברואר , 1933 שריפה שהעלתה את אדולף
היטלר לשילטון.
האיש שנעצר ביום שישי בבוקר על־ידי
משטרת ישראל כחשוד בהצתת מיסגד אל-
אקצה לא היה יהודי וגם לא ערבי. היה זה
מייקל דנים ויליאם רוחן. נוצרי פרוטסטנטי.
כך נכרכו תוך שעות ספורות שלוש הדתות
המונו־תיאיסטיות בתקרית מסעירת־יצ־רים,
ששיקפה יותר מכל מאורע יחיד אחר
את משמעות התיסבוכת של המקומות הקדושים
לשלוש הדתות בירושלים.

־^ ז*לי
קגאי דתי מהסוג המצוי
** ייקל רוהן, האיש שלפי כל המימי*
צאים והעדויות, ולפי הודאת עצמו בפני
חבריו ובמשטרה, הצית את מיסגד אל-
אקצה, לא היה מטורף. הוא היה קנאי דתי
מהסוג המצוי גם בקרב יהודים ומוסלמים.
שאמונתם הדתית היא מטרה המקדשת כל
אמצעי, ואפילו יהיה זה בזוי ושפל.
כחבר ״כנסיית האל״ ,המאמינה בהתגלותו
מחדש של ישו הנוצרי, האמין רוהך
כי קרבה שעת בואו של המשיח. כל מד,
שיש לעשות הוא להחיש את מועד בנייתו
מחדש של בית־המקדש על הר־הבית במקום
המיסגדים המוסלמיים הנמצאים עליו. רוהן
ד,ח$יט לסייע לאלוהים לקרב את ביאו של
המשיח. לשם כך יצא בדרך ;דודים ארוכה
מאוסטרליה לישראל, אותה כינה בשם ״הדרך
אל האלוהים״.
בישראל, אליה הגיע כתייר לפני. ארבעה
חודשים, התגורר רוהן בק־בוץ משמר־השדון,
שם נם למד באולפן. אבל מרגע
בואו לארץ תיכנן את הצתת מיסגד איד
אקצה בקפדנות חסרת פשרות. הוא יצא

לביקורים תכופים בהר־הביוו, צילם את
רמיסגד מכל עבריו, התרועע עם שומרי
המיסגד המוסלמיים כשהוא מחלק להם מתנות
כסף בשוזי של מאות דולארים, כוי
לרכוש את אמונם ולהקל על עצמי את
הכניסה והיציאה לתחומי המיסגד.
לפני שלושה שבועות עשה מ הן את ה־נסיון
הראשון להגשים את תוכניתו הזדונית.
גם אז הגיע בשעות הבוקר המוקדמות
אל המיסגד, כשדלתותיו היו נעולות עדיין.
הוא הזליף אז דלק מצינורית מתחת לדיית
והצית אותו. אולם הדליקה הקטנה שפיצה
במקום כבתה מעצמה מבלי לגרום כל נזק.
שומרי המיסגד המוסלמיים, שגילו את נס־יון
ההצתה, אפילו לא טרחו להודיע על
כך לשילטונות. מאחר שהשמירה בהר הבית
מופקדת בידם בילעדית, הם שמרו את הסוד
לעצמם.
ביום חמישי האחרון חזר רוהן ע 7מיב־צעו.
מבסיסו שבמלון ריבולי בעיר המזרחית
יצא עם תרמיל מלא סמרטוטים טבולים
בדלק. הוא נעזר בפיגומים שהוקמו
סביב קירות המיסגד לצרכי עבודות שיפוצים,
טיפס עליהם והטיל מבעד לאחד הפתחים
את הסמרטוטים הבוערים לעבד גג
העץ של המיסגד. אחר־כך ירד, נכנס לתוך
המיסגד עצמו בו שהתה אותה שעה רק
אשד, אחת, ומבלי שהבחינה בכך הצית את
דוכן צאלח־א־דין.
דוכן זה, הוזמן במיוחד עבור המיסגד
בידי צאלח־א־דין עצמו, ששיחרר את ירושלים
מידי הצלבנים. הוא היה עשוי עבודת
עץ מגולפת, ונעשה בידי אמני הגילוף של
חאלב במאה ד,־.12
כשהיה בטוח שהפעם אחזה האש במים־
גד, מיהר רוהן להסתלק מהמקום. שעה שהאש
עוד בערה במיסגד, כבר חזר רוהן
לקיבוץ רמת־השרון, ממנו נעדר ימים רבים.
חבריו לאולפן לא היו שם אותה שעה,
כיוון שיצאו לטיול. הוא ישב והמתין להם.
לא היתד, לו כל סדנה להסתיר את המעשה.
הוא סיפר על מעשה ההצתה לאחד מחבריו,
הודיע לו שאם לא ייעצר בידי המשטרה,
יילך בעצמו ויסגיר את עצמו.
כעבור 24 שעות עצרה אותו המשטרה.

ההפגגגז פזזג־זז ; בתובת השיש הושרמז ע?־ הגזידדמז בעיד

* הערלט הזה -כדר! הדש * מוסף

העולם הזה -כוה חדש * מוסף לבחירות

ממה ה פוחדים*
במשך יומיים ישבה ועדת הביקורת המרכזית
של ההסתדרות כדי להחליט: האם
יש לשלום כהן הזכות להיות מועמד בבחירות
להסתדרות.
ועדת הבחירות שללה ממנו זכות זו.
טענתה: מכיוזן ששמו של שלום כהן אינו
כלול בפינקם הבוחרים — א ן לו זכות
לבחור ולהיבחר.
פרקליטי העולם הזה — כוח חדש —
עורכי הדין אמנון זכרוני וחיים ליטוינטקי,
עירערו על הפסילה, והעירעור הובא בפני
ועדת הביקורת.
טענו זכרוני וליטוינסקי:
#חוקת הבחירות של ההסתדרות קובעת
:״כל חבר הסתדרות שמלאו לו שלושה
חודשי חברות בהסתדרות זכאי לבחור ולהיבחר
לכל מוסדות ההסתדרות ׳.שלום
כהן הינו חבר הסתדרות עוד מאז היותו
חבר קיבוץ, לפני קום המדינה. הוא המשיך
לשלם מיפים גם אחרי ששוחרר משירותו
הצבאי במלחמת העצמאות, והוא מחזיק
בפינקם מיסטר ,356740 שהוצא בשנת
.1950 המיטפר השוטף של פינקסי החבר
כיום מגיע למיספר מיליון ויותר.
! #חברות זו לא הופסקה. על פי חוקת
ההסתדרות אין חברותו של חבר נפסקת
אוטומטית, אפילו אם פיגר בתשלום מיסיו.
יש להתרות בו תחילה, ואחרי כן חייבת
מועצת הפועלים לקיים דיון מיוחד ולהחליט
אם יק! להוציאו מההסתדרות. אפשר
להוציא חבר מן ההסתדרות אך ורק על־ידי
העמדתו למשפט חברים. אף צעד מן
הצעדים האלה לא ננקט נגד שלום כהן.
בפני ועדת הביקורת הופיע נציג לישכת
המס המרכזית של ההסתדרות, יהציג את
כרטיס החבר המקורי של שלום כר* —
אשר לא נרשמה עליו שום הערה בדבר
מישלוח התראה אליו — ובוודאי לא בדבר
הוצאתו מן ההסתדרות עהב החלטת מועצת
הפועלים או עריכת משפט חברים. על כן
— נשאר הוא חבר מוכר בהסתדרות.
#במשך שנים לא שילם את מיסיו —
ועל כן גם ויתר על הזכות העיקרית שמע
ניק
תשלום המיסים: הזכות לקבל טיפול
רפואי בקופת־חולים. הסביר כהן עצמו:
״מכיוון שרמת השיגורת במרפאות של קר

פת־חולים היתר, ירודה ביותר!״
>• ועדת הבחירות טענה: מכיוון שלא
שילם את כל מיסיו כסידרם, לא נכלל ב•

הגנעועויס

עורכי־הדין חיים לימוינסקי ואמנון זכרוני,
יחד עם שלום כהן, בצאתם מבניין התעד
הפועל בתל־אביב, אחרי שהשמיעו את טענותיהם בפני ועדת

הביקורת. הוועדה, המורכבת מנציגי המפלגות האחרות, קבעה
שאין לשלום כהן הזכות להופיע ברשימת המועמדים, למרות
טענת עורכי־הדין כי הפסילה נוגדת את חוקת ההסתדרות.

דבר! שד אוד א 3ור ברד־ו:

ראש־גשר בוועד הבוער!
ערב טופ,

לפני ארבע שנים ישבתי באולפן זה, מול אותו מיקרופון,
ופניתי אליך בבקשה :״תן לנו שאנס!״
אז היתד, זאת מערכת הבחירות לכנסת. הכרזנו מלחמה על
המימסד, ויצאנו לכבוש ראש־גשר ראשון בבית־המחוקקים —
דבר ששום כוח חדש לא הצליח להשיגו מאז קום המדינה.
גם אז באו ואמרו לנו: אתם השתגעתם. אין לכם שום סיכוי.
אתם מתייצבים מוי מנגנונים אדירים, בעלי כספים עצומים ואמצעים
בלתי־מוגבלים.

חופחנו שאפשר ינצח את המנגנונים -כיי
כם ןק, כיי אמצעים, כעזרת קומץ מתנדכים, וככוח
רעיונות פשוטים ונבונים.

הפעם אנחנו יוצאים שוב לאותה מלחמה, נגד אותו מימסד,
אבל בזירת מאבק נוספת. וגם הפעם אנו מתכוונים להוכיח שאפשר
לנצח את המנגנונים — בעזרתך שלך.
גם אז, לפני ארבע שנים, אמרו לנו: אפילו תנצחו, מה זה
יעזורז מה תוכלו לעשות בכנסת, אם תכניסו בה איש אחד —
אחד מול מאה ותשעה־עשרז
עברו ארבע שנים. עבדנו, ועבדנו קשה. הכנסת שינתה כמה
פעמים את תקנונד. בגללנו, ולא הצליחה להשתיקנו.

השמענו מה שרצינו יהשמיע, פעינו כפי שרצינו
יפעוי, הוכחנו שגם סיעה קטנה, ואפייו
קטנטנה, יכויה יהטכיע את חותמה עי הכנסת,
כשכפיה רעיונות צודקים.
הפעם אנחנו מתכוונים להוכיח זאת בהסתדרות. אנו מתכוונים
להוכיח שסיעה חדשה, גם אם תהיה מיעוט קטן, תוכל להכניס
רוח חושה לתוך מוסד שטלתני זה, שהתרוקן מזמן מכל תוכן
דמוקראטי אמיתי. שאפשר לשים מחסום בפני תאוות השררה של
בוסים. שאפשר להטיל אור לתוך פינות חשוכות, שלא ראו
אור־יום מזה עשרות שנים. שאפשר לחשוף נוהלים מושחתים,
שאפשר להגן על החבר, שחדל מלהיות אדם, שהפך מיספר סידורי.

אם מישהו פיקפק ככף, הרי כאו הבוסים שי
ההסתדרות עצמה והוכיחו שאכן הם חרדים יק־ראת
כואנו. מה יא עשו כדי יחצר את צעדינוץ
כדי ימנוע מאיתנו הופעה בבחירות איה?

ה^ ר לס

ח ז .1

פר ח

558

ב, ר פר-

;בחירו!:

הם רצו לשלול מאיתנו את האות שלנו, אות שי״ן.
הם מנסים לפסול את ראש רשימתנו, שלום כהן, חבר־הסתד־רות
ותיק, חבר־קיבוץ לשעבר, שועל שמשון, האיש שהתמחה
בגילוי פרשות־שחיתות גם בתוך ההסתדרות.
הם ניסו למנוע מאיתנו אפילו את הדקות הספורות האלה
ברדיו ובטלוויזיה, והיה צורך בהתערבות בית־המשפט העליון
כדי להבטיח את זכותנו. הם לא רצו שנגיד לך את אשר אני
אומר לך עכשיו.

הדברים הם פשוטים. אין ינו צורף כמצע אריד,
שנכתב בידי מומחים יפירסומת מיסחרית, כין
מודעה לשאמפו והודעה ליתושים.
אנחנו רוצים שההסתדרות תחזור לידי חבריה.
אנחנו רוצים לשבור את שלטון העסקנים המיקצועיים,
שליחי מפלגות זקנות ומאובנות, בנילגולים ישנים וחדשים —
מגרשים ופורשים כאוזד.
אנחנו רוצים שההסתדרות, שתפקידה האחד הוא לייצג את
העובדים כלפי המעבידים, לא תהיה המעבידה הגדולד, ביותו
בארץ, שלא תהיה מעבידה בכלל. את מיסעלי חברת העובדים יש
להפוך למיפעלים עצמאיים, ואת מניותיהם לחלק בין חברי
ההסתדרות.
אנחנו רוצים להעביר את קופודהחולים לידי המדינה, כדי
שיקום, סוף־סוף, שירות־בריאות ממלכתי אחיד וחינם לכל, כמו
באנגליה.
אנחנו רוצים ששכר־העבודה יעלה אוטומטית עם פריון
העבודה, כדי שכל עובד יידע שעליית התפוקה תגדיל את שכרו.
אנחנו רוצים ביחסי־עבודה תקינים, שיהיו מבוססים על הרצון
החופשי של עובדים בני־חורין — ולא על צווי־ריתוק ו•
בוררות־חובה, משטרה ובתי־סוהר.

זהו המצע. אף חשוכה ממנו עצם נכונותנו
להילחם, לא רק לפני הבחירות, במו כולם, אלא
גס אחרי הכחירות, שלא כמו כולם.
אנחנו מוכנים לעבוד קשר״ ואנחנו לא נצטרף למימסד —
בשום מחיר, בשום שוחד.
מה שעשינו להם בכנסת, נעשה להם בהסתדרות.

תן לנו שאנס!

פינקס הבוחרים — כלומר נשללה ממנו
הזכות להצביע. על כך השיבו פרקליטי
העולם הזה — כוח חדש :״גם אם תתקבל
טענה זו — הרי לא נשללה ממנו הזכות
להיבחר!״ שכן בחוקת הבחירות, המעניקה
זכות •לבחור ולהיבחר״ מופיעים אומנם
סעיפים שונים המסייגים את זכות החבר
לבחור. אבל אחרי הקביעה היסודית של
•זכות לבחור ולהיבחר אם מלאו לו שלושה
חודשי חברות״ לא מופיע שום סייג לגבי
זכותו להיבחר. על כן היתד. פסילתו של
כהן מנוגדת לחוקת ההסתדרות.
אבל כהן עמד על זכותו העקרונית —
תעדת הביקורת החליטה לדחות את עירעורו.
לא נותרה בפני העולם הזה — כוח חדש
ברירה אלא לפנות לערכאות.
הפרקליטים ביקשו כי בית המשפט המחוזי
יוציא פסק־דין הצהרתי, המכיר בזכותו
של שלום כהן להופיע כמועמד.
זאת לא היתד. הפנייה היחידה שלנו לבית
המשפט. הפנייה השנייה היתד. חמורה עוד
יותר, במשמעותה הציבורית. פרקליט נו
ביקשו לדחות את מועד הבחירות להסתדרות.
הסיבה: אי־אפשר לקיים אותן על־פי
העקרון של התחרות שזזה בין המפלגות.
גרמה לכך שביתת הטלוויזיה והרדיו. בית־המשפט
העליון אילץ את רשות השידור
להעניק לנו — וליתר המפלגות החדשות
— עשר דקות בטלוויזיה. מאחר שאמצעיר,
הכספיים של תנועת העולם הזה — כוח
חדש מוגבלים ביותר, והפקת סרט טלוויזיה
היא עניין יקר מאוד, הושקע כל תקציב
ההסברה שלנו בהכנת סרט הטלוויזיה. אבל
לפני שאפשר היה לשדרו, פרצה השביחה.
לפני כן כבר הספיקו רוב המפלגות האחרות
— ובראש וראשונה המערך —
לשדר סרטי תעמולה. בכך היה להן יתרון
שנשלל מהעולם הזה — כוח חדש.
לא היינו היחידים שהגיעו למסקנה, כי
שר־ההסברד, ישראל גלילי וחף במיתכוון
את עובדי השידור לשבות — כדי לחסום
את הטלוויזיה והרדיו בפני אמת לא נוחה.
על כן ביקשנו ממזכיר ההסתדרות לכנס
בדחיפות אח הוועד הפועל ולהחליט על
דחיית הבחירות. השיב בקר :״אינני מעלה
זאת על דעתי!״
שוב — לא נותרה ברירה אלא לפנות לצדק
של בית המשפט של המדינה.

העולם הזה -כוח חדש * מוסף לבחירות * העולם הזה -בוח חדש * טוסף

ורק אחת מהן חדשה!
הסתכל נא כדיאגרמה פשוטה זו. היא לא מסוככת.
היא מראה את הרשימות המתחרות ככחירות אלה להסתדרות, ואת
הרשימות שהשתתפו ככחירות כהסתדרות מאז קומה לפני 50 שנה
(מלכד רשימות עדתיות, ורשימות של קכוצות מיקצועיות, שצצו עיתים
לכקרים ונעלמו).
אתה רואה כי מאז ימיה הראשונים של ההסתדרות אין כה אח כוח
חדש אחד. כל המפלגות הן ״היסטוריות״ -גופים זקנים וישישים,
שהחליפו שמות ואדרות, אף נשארו כפי שהיו. פורשי חרות ופורשי
רפ״י הם ספיחים של מפלגות זקנות, כדיוק כמו מפלגות־האם שלהם
עצמן. הן רחוקות ממציאות ימינו כדיוק כמותן. הח1ידה הראשונה

ככחירות אלה מופיע כפעם הראשונה כוח חדש של ממש. כוח זה
הוכיח את יכולתו ככנסת, כתנאים קשים כיותר. הוא יוכיח את יכולתו
כהסתדרות -כדיוק כאותה מידה.
הכל מדכרים על ״שינוי״ ,על ״תמורה״ ,על ״פנים חדשות״ ,על
״חילופי משמרות״ -וכולם אינם אלא אותן הגכרות כשינוי האדרות.
אם אתה רוצה כאמת כשינוי אין לך כדירה אלא לכחור כרשימה
האחת המייצגת את השינוי הזה כעצםמהותה. הרשימה שלא
פרשה משום מפלגה ״היסטורית״ ,שאינה ממשיכה שום מפלגה
״היסטורית״ ,הנמצאת ככלל מחוץ לכל המעגל ח״היסטורי״ הזה.
תן לה כוח !

כלש אר הד שי מו ת־נולדו
לפני 5 0שנה!

השניה

רביזיוניסטים

השלישית

נוער ציוני

הרביעית

החמישית

השישית

השביעית

השמינית

התשיעית

העשירית

האחתעשרה

סירת הגומי הממונעת היא כלי הלחימה המהיר ש>
ץ* עט יחידות צבאיות מסוגלות ל־הפעיל
את הדמיון ולעורר את הסקרנות
כמו אנשי הקומנדו הימי. יחידות
אלה, של לוחמים העשויים ללא־חת, בעלי
כשרים ותכונות נדירים, נחשבות בכל העולם
כעילית של הלוחמים. העובדה שהם
מסוגלים לפעול ולהתקדם מתחת למים היא
עובדה מישנית. בראש וראשונה הם אנשי
קומנדו, שבנוסף לשאר כישוריהם, קיימת
יכולתם כ״אנשי צפרדע״.
עד למלחמת ששת־הימים היתה יחידת
הקומנדו הימי של צה״ל אפופה במעטה
של סודיות. קיומה לא הוזכר כימעט כלל.
מיבצעיה לא פורסמו. אנשיה נשארו אל־

כי דו׳

חופשה

ב ביי רו ת

מ ש״ ת ״מיג״ סורי

מ תוך

מי הכינרת

#חדירו ת דנ מד, האוייכ • פ שי טו ת עד וצב• חוץ -אד ה ה רק חלק
ממיבצעי הקומנדו היפי ש ר צה״ל, המתפרסמים בספרי שר אלי חד ש

הטירות מתקרבות <

הרגליים עם הסנפירים למעלה. הראש למטה — כד צוללים אנשי חיל־הים מתוד סירגה הגומי שליתם

יי-י

במבואות הדרומיים של התעלה, טענו המצרים
כאילו בוצעה הפשיטה הנועזת על־ידי
״אנשי צפרדע״ ,הציגו כהוכחה סנפירים
וציוד תת־מימי אחר שנמצא לדבריהם על
האי ההרוס אחרי הפשיטה.
גם כיום מרובה החסוי על הנגלה מאחורי
קיומם ופעילותם של אנשי הקומנדו
הימי. מסיבות מובנות הם עדיין אנשי הדממה,
המעמקים והמחשבים, שעלילותיהם
בלתי ניתנות לפירסום.
אולם ספר חדש, שהופיע השבוע בשוק
הספרים הישראלי, זורק בפעם הראשונה
אור וגילויים חדשים על ״אנשי הצפרדע״
הישראלים.

מה דמיון, ומה מציאות?

@98#6

!וחמי הים של צה״ל

ך* ספר ״הקומנדו הימי״ ,מורכב
( | מסיפורים המוצהרים כדמיוניים בהחלט
מחברו האלמוני, המסתתר תחת השם
אלי בן־דוד, טוען במפורש :״הדברים שהועלו
על גבי הנייר הם מעבר למציאות
וגובלים עם הדמיון. ייתכן ואין המעשים
כה דמיוניים, ואולי אירעו והתרחשו אישם
באיזורנו. אם אומנם התרחשו כפי שהתרחשו
— עדיין הם בגדר של סיפור־של־דמיון
בלבד. אנשי הקומנדו הימי, הם
ורק הם, יודעים היכן מתחיל הדמיון והיכן
באה לסייע לו המציאות.״
חלק מעלילות אנשי הקומנדו הימי של
צה״ל המגוללות בספר מעוגנות אומנם באירועים,
שעלו במרוצת השנים לכותרות
העיתונות. אולם יותר מאשר הם באים
לחשוף את הנסתר יש בהם כדי לגלות את
חבריהם מחפים על
הפושטים תפסו מאחז על החוף —<0ה ם

החוף, הלוחמים מתבוננים לנחיתה והסתערות

של הכינרת; משתעשעת בשעות הפנאי
שלה בחקירת ספינה טבועה במיפרץ אילת;
שומרת על קשר עם אנשי ריגול ישראליים
בארץ ערבית; עורכת פשיטה על בית־ספר
ללוחמה ימית במצרים ומגיעה לשיא פעילותה
בפשיטת החבלה על נמל אלכסנדריה
במלחמת ששת־הימים.
הצילומים המתפרסמים בעמודים אלה הם
נספח מצולם לספר, המופיע בו כסיפור
נפרד ללא מילים. הצילומים הם אוטנטיים

כשחבריהם מחפים עליהם ליד הסירות על החוף מסתערים הלוחמים קדימה
מונים. רק אחרי שבמלחמה נתפסו כמד. מאנשי
הקומנדו הימי ונלקחו בשבי על־ידי המצרים, בעת
נסיון פשיטה וחבלה בנמל מצרי, הורם מעט המסך
מעליהם.
כשנערכו, לפני חודשים מיטפר, פשיטות התגמול
של צה״ל על מוצב מישמר מצרי בנמל עדביה ועל
מוצבי חוף מצריים במיפרץ סואץ, פורסם רשמית
כי מיבצעים אלה בוצעו בידי כוחות פשיטה של
הקומנדו הימי. גם אחרי הפשיטה על האי גרין,

יכולתם, את אופי מיבצעיהם ואת הפעולות
שאנשי קומנדו ימי מסוגלים לבצע.
חבורת הצפרדעים, שהם גיבורי העלילה,
יוצאת לבילוי חופשה בביירות, לשם היא
מגיעה בצלילה; היא עוסקת בעיקוב וריגול
תת־מימי אחרי אוניית־מלחמה סובייטית
חדישה שעגנה בנמל מצרי! מושה מיג
סורי שהופל לתוך מי הכינרת, מתחת לאפם
של המוצבים הסוריים שעל החוף המזרחי

אבל הסיפורים הם דמיוניים. מה שאינו
דמיוני כלל הוא אופי הפעולה מתחת למים,
צורת הלחימה התת־מימית והיכולת הכימעט
בלתי-אנושית של אלה המכונים ״אנשי צפרדע״.
אין
הם סופרמנים או ג׳יימם־בונדים —
הם בחורים רגילים, ומתנדבים. או כדי לענוד
את כנפי העטלף — חייבים הם לעבור
מיבחנים שרק מעטים מגיעים לסיומם.

סוף התרגיל —
הצוללנים מסכמים

-2.9.69 יום הבחירות בא!
נעשה דהס בהסתדרות
מה שעשינו דהס בכנסת!
אין לנו מנגנון. אין לנו אמצעים. לא קיבלנו כס!? מחמם הפוליטי. לכן:

התנדב דמיבצע ביו הבחירות !
הבחירות בהסתדרות הן מועדות לפורענות — אין בהן
הערובות המינימליות נגד זיופים בקנה־מידה עצום!

רק פיקוח יעיל על הקלפיות יכול לצמצם, לפ חות,
זיופים אלה.
לכן דרושים לנו מתנדבים ביום הבחירות — להשגחה על
הקלפיות, לפיקוח על מניין הקולות.

אם אתה יבול לעזור -התנדב ביום חזה. אם
יש לד רכב -העמד אותו לרשותנו, בדי להבטיח
ניידות למפקחים.
יש לנו זכות לשגר משקיף לכל ועדת־קלפי — ב ך תלוי
אם נוכל לממש זכות זו. כי לא יעמוד לרשותנו אף שכיר אחד.

לכן: פנה נא כאופן דחו!? למטה־הבחירות כ*
אזורד, או למטה־הבחירות הארצי, והודע על
נכונותך להתנדב ביום הבחירות.
ביום־הבחירות עצמו, פנה למטה המקומי כשעה
מוקדמת בכל האפשר -כדי שנצייד אותך כתעודות
המתאימות.
המטות הן כדלקמן:

המטה הארצי — תל־אביב
רח׳ גליקסון ( 8ליד קולנוע ת״א) ,טלפון 222146,222145
ת.ד.136 .

• ירושלים

#חיפה
המטה עבר לרח׳ הנביאים ,28 חדר .305 המטה יהיה פתוח
בכל יום בין השעות 10—12 בבוקר 5—8 ,אחר־הצהריים.

#חולון
רח׳ מיבצע סיני ,24 טלפון .848565 נא לפנות בימים
ב׳ וד׳ בשבוע, בשעות 4—6אחר־הצהריים ובמשך כל
יום הבחירות.

#בת ים
אצל אסתר שפירא, רח׳ כצנלסון .60

ג ת גי ה
במדינה העם
ושוג — הגרדום כאשר הכריז ראדיו בגדאד, לפני שבעה
חודשים, כי ניתלו 14 אזרחים באשמת ריגול
לטובת ישראל וארצות־הברית — עבר זעזוע
בעולם. אפילו ארצות ערביות אחרות מיהרו
להסתייג מן התלייה הסיטונית. העובדה שתשעה
מבין עולי הגרדום היו יהודים, הוסיפה
לזעזוע.
השבוע שוב נכנסו התליינים לפעולה בבגדאד
15 :איש הוצאו להורג. מהם שני
יהודים.
התגובה בעולם היתד, מתונה הרבה יותר.
למרות מאמצי משרד החוץ הישראלי להזעיק
את מצפון העולם, לא התעוררו אותם הקולות
שהידהדו ברחבי תבל ב־ 27 בינואר.
היה מי שהסביר זאת בעובדה, שבשבוע
ששריפת אל־אקצה מעסיקה את העולם —
אין פנאי לעולם להתרגש מתלייתם של שני
יהודים בבגדאד.
היה הסבר נוסף: המרחב הפך מוקד של
פורענות. כל מעשה חדש עולה בהיקפו ובחומרתו
על הקודם. מה שזיעזע אתמול —
מתקבל היום בהרמת גבות, ומחר — בקושי
יזכירו אותו בשלוש שורות בעיתון הבוקר.
כך זה עם ההיתקלויות ומעשי־החבלה, וכך

קפה אקסודוס, בימים א׳ ,ב׳ ,ג׳ וזד, בשעות 5.30 עד
6.00 אחד,״צ, אצל משה שנק, ובמשך כל יום הבחירות.

#פתח־תקווה
קפה הנשיא, רח׳ שטמפפר , 13 בימים ב׳ וה׳ בשעות
7—3בערב, אצל משה גלילי, ובמשך כל יום הבחירות.
טלפון .911421

+באר־שבע
אצל דן לחמן, רח׳ האבות ( 80 מאחורי הפיקוד) ,טלפון .5523
אילת אצל רם סער, רח׳ לינדי ,31 טלפון .2061

רח׳ הגדוד העברי ,20 טלביה, טלפון ,61324 בימים א׳ עד
ה׳ בשבוע, בשעות 7—10 בערב. כל הפעילים בירושלים
מתבקשים לבוא לפגישה שם ביום השני בשעה 8.30 בערב.

* נהריה
אצל אלפרד רולף, שביל האלה ,3טלפון .921167

אס אינו יכול להתנדב -עתו לנו בעת הצבעתו !
בבואך לקלפי כדי להצביע כעד רשימת טי׳׳ן, אתח יכול
לעזור בפיקוח על טוהר הבחירות.
• אם לא קיבלת הודעה לבוחר, האומרת לך היכן
הקלפי שלך, נסח לוודא מראש היכן עליך להצביע ! מטות־הבחירות
שלנו יעזרו לך, במיקרח הצורך•
• הכן לך מראש פתקים של האות שי״ן, כדי שתוכל
להצביע גם במיקרה שהאות שלנו חסרה בקלפי. תוכל
לקבל פתקים כשרים במטות״הבחירות שלנו.
• בבואך לקלפי, שים לב אם מצויות שם פתקים של
שי״ן. אם אין, פנה מייד לוועדת״הקלפי, ודרוש כי הדבר
יירשם בפרוטוקול. כמו כן, דרוש שיושמו מייד הפתקים!
• שים לב שאתה שם פתק אחד בלבד, ושלא דבוק
אליו פתק שני. שים לב שהפתק אינו מקולקל על־ידי קיש־קושים
כלשהם. זוהי דרך בדוקה לפסול פתקים שלנו!
• אם אתה שם לב לאיזה שהוא סימן לחבלה או

לזיופים, או לנוהל בלתי־תקין, דרוש מייד לרשום זאת
בפרוטוקול של ועדת״חקלפי• כמו כן, טלפן מייד למטה־הבחירות
שלנו, כדי להודיע לנו על כך !
• הודע לנו על כל דבר החשוד בעיניך, המעיד על
תכונה לזיופים !
• אם אתה מחוץ למקומך הקבוע, אתה יכול להצביע
בקלפיות המיוחדות הקבועות לכך בכל מקום.
• באותו יום יש בחירות למוסדות שונים. רשימתנו
מופיעה רק בבחירות לוועידתההסתדרות. שים
לב שאתה שם את הפתק במעטפה הנכונה — מעטפה
חומה, החתומה בחותמת ועדת״חבחירות.
אתה יכול למנוע בעד המנגנונים לסלף את רצון
הבוחרים !
ובעיקר: הקדש את הימים האחרונים להסברה אינטנסיבית
בין מכריך! חומר מטעם התנועה מצוי במטות!

שידורינו דדיו ובטדווידה
בגלל השביתה בשרות השידור, לא שודרו תוכניותינו — בחן הושקע עמל עצום. אנו תבענו לדחות

את הבחירות בשל כך.
אם תיפסק השביתה, נילחם על מועדים חדשים. בינתיים נותרו לגו המועדים הקבועים הבאים.
נא לרשום לפניכם, ולהודיע על פך לידידיכם ומכריכם.

בטדודדה

• ביוב א׳ 31 ,באוגוסט, כשעה 7.41 בערב.

• ם דדיו
• גיוס א׳ 31 ,באוגוסט, ב׳בעה 10.15 נערב.

״הישראדים״ ככראמה*
ישראלים אנסי־ישראלים?

זה עם הוצאות־להורג ברבאריות בכיכר המרכזית
של בגדאד.
ככל שנמשך מחול הדמים באזור — נעשה
מחיר הדם זול יותר.
תעמולה ישראלים
בעמאן?
כ־ 15 יהודים, ביניהם כמה ישראלים, הש־תתפו
קשבוע שעבר בוועידת הסטודנטים הפלסטינים
שהתקיימה ברמת־עמון, ואשר בה
נאם, בין היתר, מנהיג אל־פאתח יאסיר ערא־פאת.
טענה
זו העלה השבוע השבועון המצרי
אל־מוסאוור, שאף צירף לסיפור סידרת צילומים׳
בהם ניראו משתתפי הוועידה בסיור ב־מתון
אל־מוסוואר הקאהירי.

יו_ 22

מי הזהיר את הפתחים מקב די־ השוחד שעותבים אחריהם 7
מה חררף שר ידידת הנאשם העיידי בקבלת השוחד 7
ך• דומה להר־געש מרוני, ממשיכה גם
שערוריית השוחד המדהימה בעיריית
תל־אביב לשוב ולהתפוצץ מחדש ללא הרף
— ודווקא ברגע שנדמה כי שיא המשבר
כבר חלף.
הפצצה האחרונה, שנתגלתה זה עתה, קשורה
בפרשת ידידתו של הנאשם העיקרי בקבלת
שוחד, הפקח אברהם בן־משה.
שאלות רבות נשאלו בקשר לפרשה — ועדיין
נשאלות. לרובן אין בינתיים תשובה.
אולם השאלה בהא הידיעה, שריחפה מעל
לכל השאר, היתה: כיצד זה הצליחו הפקחים
מקבלי השוחד להימנע מגילוי תקופה כה
ממושכת? בעיריית תל־אביב קיימת מחלקה
לייעוץ לענייני תברואה, שאחד מתפקידיה
הוא לבצע מעקבים וביקורי פתע אחרי הפקחים,
כדי לפקח על נקיון כפיהם. והנה,
למרות פעילותם הנמרצת של העוקבים, ולמרות
התלונות שהגיעו למחלקה על לקי

שוחד, לא נתפסו בן־משה וחבריו תקופה
ממושכת. מדוע?

מכוחרקיגאה

ך* שלב זה עולה לתמונה, מתוך תהום
2האלמוניות, גרושה יפהפייה, בעלת גיז־רה
נהדרת, בשם חנה בכר 27 חנו׳ שחו־רת־השיער
וכחולת־העיניים, העובדת גם היא
בעירייה, הפכה לאחרונה לנושא שיחה פופולארי
ביותר בין עובדי העירייה.
כי חנה היתד. מזה זמן רב ידידתו של
אברהם בן־משה, הגרוש גם הוא ואב לחמישה
ילדים. הרומן בין הפקח בן ד,־ 43 לצעירה
היפה היה ידוע לכל חבריהם לעבודה.
אלו שלא ידעו עליו בתחילה, שמעו עליו
מהר מאוד, כאשר התפרסמו הסיפורים בדבר
סצינות הקינאה שערך אברהם לחנה בפומבי,
סצינות שהסתיימו לא אחת במכות נאמנות.
אולם סיפורים אלה היו מישניים בחשיבותם.
חשובה הרבה יותר היתד, העובדה כי
חנה עבדה כמזכירה דווקא במחלקה לייעוץ.
עובדה שנייה, חשובה לא פחות, היתר, שחנה
הועברה מתפקידה זה לפני זמן מה.
והעובדה השלישית המעניינת היתה — שזמן
קצר לאחר שהועברה, נתפס בן־משה
וכל הפרשה התפוצצה.
בעיקבות כך, מסיקים עתה עובדים רבים
בעירייה כי חנה נחשדה בכך שנהגה להזהיר
את ידידה מפני ביקורי הפתע המתוכננים,
עד שסולקה, כאשר גברו החשדות נגדה —
ואז נעצר בן־משה.
כן ידעו חבריה לעבודה של חנה לספר גם
על המכונית שקנתה בשנה האחרונה, ועל כך
שמצבה הכלכלי נראה שפיר למדי.
אך כל אלו היו כמובן חשדות בלבד. חנה
נחקרה במשטרה — ושוחררה. גירסתה שלה
על המיקרה, שונה מן הקצה אל הקצה. סיפרה
היא לכתבת העולם הזה:

כל העניין, בקשר לחלקי בפרשה, מצוץ
מן האצבע. אני יכולה להוכיח מאיפה לקח־גשר־אלנבי
ובכראמה. העיתון אף ידע לציין
באילו מן התמונות המתפרסמות נראים הישראלים.
לפי
המסופר, נהפך כנם הסטודנטים לכנס
אנטי־ישראלי מובהק — בין היתר, בגלל השמועות
שפשטו בדבר כוונת ישראל לחצות
את הירדן ולבצע פעולת תגמול רבת־ממדים.

תי כל פרוטה לשם קניית המכונית. ואשר
לבן־משה, הרי שזאת היתד, בשבילי מכה
קשה מאוד.

״יום אחד סירבתי״
* ישאתי, בגיל ,21 לגבר הראשון ש־
^ יצאתי איתו. הנישואין נכשלו מן היום
הראשון. אני לא רוצה להשמיץ את בעלי
לשעבר, אבל עברתי איתו את כל שבעת
מדורי הגיהינום בחודשים שהיינו יחד.
באותה תקופה התקבלתי לעבודה למזכירות
העירייה ככתבנית. הם היו מרוצים
ממני. כל פעם שהיו צריכים מחליפה באחת
המחלקות, היו שולחים אותי, בגלל שסמכו
עלי. עד שבסוף הדבר נמאס לי. יום אחד
סירבתי להחליף. אז הזמין אותי לשיחה סגן
מזכיר העיר, אלטר נאמן, ואחרי זה החליטו
להעביר אותי למחלקה אחרת, למחלקתו של
מנהל העירייה החדש, אהרון דפני.

דפני הוא אחד האנשים הנפלאים שהכרתי.
אנושי ובעל לב חם, ויחד עם זה קשוח
שדרש עבודה — וקיבל אותה.
אבל לצערי גם כאן קרתה לי תקלה. אני
גרה בפחח־תקווה, והיה עלי להחליף שני
אוטובוסים עד שהגעתי לעבודה, וכך יצא לי
הרבה לאחר. התחילו ויכוחים ביני לבין דפני,
עד שהסכמנו יחד שאעבור למחלקה אחרת.
וכך עברתי למחלקה לענייני ייעוץ לתברואה.
מייד כשהתחלתי לעבוד חליתי. שכבתי ב־בית־חולים
חודש ימים. כשיצאתי, קראו לי
למנגנון והודיעו לי שמנהל המחלקה אינו
רוצה בי כי אני מנצלת את ימי־המחלה.
באותו זמן נסעה בלומה לבקובסקי, מזכירתו
של מנהל אגף התברואה, לשנה לאמריקה,
ואז העבירו אותי לתפקידה. לפני חודש
היא חזרה, ומאז אני לא משובצת.

עם גרושה -הכל מותר
ץ והי פרשת ההעברות שלי בעירייה. ב
שות.
היה מסיע אותי הביתה וזהו.
במשך הזמן התחלנו לצאת מדי פעם לקולנוע
ולאריאנה. אני משוגעת למוזיקה יוונית.
כל הסרטים שראינו יחד היו יווניים,
היות ובן־משה יווני בעצמו, היה לו פטיפון
במכונית על טהרת הפולקלור היווני. נהגנו
לנסוע לפעמים באוטו ולשמוע מוסיקה.
אבל ברגע שהוא הרגיש שתפס אותי,
התחיל יחסו להשתנות. היינו קובעים
פגישה, ופתאום היתר, הבת הגדולה שלו
מטלפנת אלי ש״אבא לא מרגיש טוב היום,
הוא לא יכול להגיע.״ הוא התחיל לדבר אלי
פחות בעדינות. בהתחלה הוא אמר שבבוא־היום
הוא יסדר את הילדים ואנחנו נתחתן.
אחר־כך הוא התחיל לסגת מזה. עד שיום
אחד הוא בא ואמר :״מר, פתאום שאני אתחתן?
אני אף פעם לא אתחתן יותר. בשביל
כוס חלב עוד לא צריך לקנות פרה שלמה•״
כששמעתי את זה, הבנתי איפה אני עומדת.
אבל היו גם עניינים נוספים: למשל, הוא
לא סיפר לי בהתחלה שיש לו חמישה ילדים.
בהתחלה הוא סיפר לי על ילד אחד, אחר־כך
על השני, והשלישי, אחר־כך הרביעי, ולבסוף
על החמישי. זה הדהים אותי.
דבר נוסף — אף פעם לא היה לו כסף.
לא רציתי אפילו לצאת איתו לאריאנה, כי
היה בוכה לי כל הזמן על הכסף שחסר לו.
פעם רציתי לראות סרט יווני, וביקשתי ממנו.
הוא אמר לי לחכות כמה ימים, עד
שישיג כרטיסים בהנחה. בסוף הוא לא השיג,
ולא הלכנו לסרס.
רציתי לעזור במצבו הכספי הקשה. פעם,
כשהבת שלו בת ד,־ 17 התלוננה שאין לה
שמלה במה לצאת בערב, ניגשתי לארון שלי,
הוצאתי שתי שמלות ונתתי לה אותן.

עוד 1000 השגתי מהחפצים שמכרתי, כמו גז
ורהיטים, שלא הייתי זקוקה להם אחרי הגירושין,
כי הלכתי לגור עם האמא שלי.
1500ל״י קיבלתי הלוואה מהעירייה, ועוד
1500ל״י נתן לי אחי. זה כבר מוכיח את כל
מקורות הכסף למכונית.
אחרי שקניתי את המכונית, הפסקתי כמעט
לצאת עם בן־משה. יצאנו אולי פעם בחודש
לקולנוע או לטיול. הוא לא קיבל את זה
ברוח טובה. הוא התחיל לקנא. כל פעם שהייתי
מדברת עם גבר, היה מכה אותי מכות
רצח בפני כל העובדים. זה קרה שלוש פעמים
ככה, שהוא נתן לי מכות , .ראיתי שאני
לא יכולה כבר, אז הזעקתי את האחים שלי,
שניהם גברים חסונים. הם ד,זיר,רו אותו? ,־
נוכחות כל העובדים, שלא יעיז להתקרב
אלי, אבל מכות לא נתנו לו.
אבל גם אחרי האזהרות האלו הוא לא
התייאש ממני. וגם לי היו כנראה עוד סנטימנטים
אליו, והמשכנו לצאת מדי פעם.
כשהתפוצצה פרשת השוחד בעירייה, קראו
לי לחקירה במשטרה. אז נודע לי בפעם
הראשונה, שאת שעות הלילה, אחרי שהיד,
מחזיר אותי הביתה, הוא היה מבלה עם
בחורות אחרות. החוקר במשטרה סיפר לי
שתוך כדי מעקב אחריו, גילתה המשטרה שהוא
היה משאיר באריאנה ובמועדוני״לילה
אחרים בין 400ל־ 500 לירות לערב.
קיבלתי הלם. לא הבנתי איך הוא היה יכול
לעשות לי את זה. הוא יצא עם בחורות כאלה
— בשביל מה הוא היה צריך אותי?

( אוחד, תקופה, של הצרות עם העבודה והגירושין,
כשעבדתי במחלקות של דפני׳ ,הי־כרתי
לראשונה את בן־משה. יום אחד ניגש
אלי חבר לעבודה, ישראל פוגל, ואמר לי
שישנו גבר בשם אברהם בן־משה שמשתגע
אחרי, ומבקש ממני להיפגש איתו. בהתחלה
סירבתי, ואז התחיל בן־משה בחיזור. כל
יום היה מחכה לי למטה עם המכונית שלו
בשתים וחצי כדי לקחת אותי הביתה. בהתחלה
לא רציתי, אך לבסוף הסכמתי.
באותו זמן הייתי די מדוכאה. בכלל לא
רציתי לחזור לחיים, אחרי הניסיון שהיה לי
עם בעלי. היה זה בן־משה שלאס־לאם החזיר
אותי לחיים. הוא היה אבירי אלי, אדיב ומתחשב.
כל כך שונה מן הגברים האחרים שהכרתי.
כשאשר, מתגרשת, יש לגברים יחם
מיוחד אליה. הם חושבם שהכל מותר להם,
ושלה אין מה להפסיד. בגלל היחס הזה לא
הסכמתי לצאת עם שום גבר אחרי הגירושין.
אבל בן־משה לא דרש ממני שום דרי

• ס;ישנה החלטתי לקנות מכונית. כ/שהתגרשתי,
קיבלתי מבעלי 4000ל״י.

> ^ כן, שאלה טובה. כיצד זה ייתכן שה־
\ £אי ש, שלפי כל הסימנים אהב את חנה
עד שיגעון, סירב לבזבז עליה זוג כרטיסים
לקולנוע — ולעומת זאת ביזבז הון על
חתיכות אחרות, ברגע שהיה מחזיר אותה
הביתה? לחנה אין תשובה עליה, ונראה
שבכלל אין עליה תשובה הגיונית.
עד שתתפוצץ הפצצה הבאה בשרשרת.

15 היהודים, טען העיתון, לא נפלו בקנאו־תם
האנטי־ישראלית משאר מאות הסטודנטים
הערביים, שהתכנסו מארצות־ערב ואחרות.
נציג הסטודנטים הצרפתיים, שלפי טענת
רדיו אל־פאתד. היה יהודי, הביע בנאומו את
תקוותו כי הכנס הבא ייערך על אדמת פלסטינה
המשוחררת.

ככד לא לזרוק לים. אם השתתפו
יהודים באותו כנס או לא, קשה לקבוע. מה
שברור הוא, כי הפירסום באל־מוסאוור וברדיו
אל־פאתח אינו מיקרי.
כי זה זמן מה שקווי־ד,תעמולה של ה־פאתח
התפתחו לכיוון של כיבוש דברי־השיטנר,
נגד היהודים כפרטים. הטענה שיש

לזרוק את כל היהודים לים חדלה להישמע
לאחרונה, והפאוזח נתן להבין כי בהחלט יסכים
לקיומם בשלווה תחת שלטונו בפלסטינה
המשוחררת.
בנוקטם קו תעמולה חדש זה, זכו אירגוני
החבלה ליתרון נוסף במאבק על דעת הקהל
העולמית, ולשיפור נוסף בתדמיתם.

חמש״מאות 7ירות ע 7בחורות

החיים הלושים של האמנים המתנדבים • האהבה פורחת ב,,הארי הסוס״
ביו ליז וז׳ילבר • למי מותר להיכנס ל״מרבד הקוסמים״ ,למי אסור ולמה

בלי חזיות -סותר<
בלי (על״ס-אסור*.
ך י* חיים של מר דהאדי, המלצר הראשי
( | החדש במועדון מרבד הקסמיס בשרתון
הרבה יותר קלים מהחיים של עסקני המכביד״
מפני שהוא לא בודק אם אתה יהודי
וכמה, אלא מתעניין בחלקים יותר תחתונים
ופחות רגישים של האנטומיה שלך, ומה
שיש עליהם.
לא מעניינת אותו האישיות שלך. לא מעניין
אותו איפה הרווחת את הכסף שאתה
מתכונן להוציא במועדון, לא מעניין אותו
אם אתה ציוני או אם תרמת לפאנטומים.
מעניין אותו רק אם אתר, נועל נעליים, או
להבדיל, סנדלים.
לשם כך הוא מאיר בפנס על רגליך, ואם
תפס אותך בקלקלתו, מייד מתכרכמות פניו,
והוא מרים את מבטו החמור, עושר, לך נו!
נו! נו! אגרסיבי ושולח אותך הביתה. מר
דהאדי ניהל את עסקי הסנדלרות שלו בשקט
ובשלווה עד שביום חמישי אחד בערב, הקרוי
הערב הישראלי, מפני שבו נוהגים כל
החבר׳ה הישראליים לבוא למועדון, הגיע בסנדלים
צליק, הליצן של הבוהימה התל־אביבית.

אז׳י
ילין: אין כניסה בסנדלים

דהאדי עשה לו את הנו! נו! נו! וצליק
הלך הביתה ללבוש נעליים, כמו כל אזרח
הגון ממשפחה טובה, וחזר לשרתון. ואת מי
הוא רואה אם לא את כל ידידיו וירידותיו,
יושבים בחוץ, ליד הפתח ומסתכלים ברחמים
על אריה (אז׳י) ילין, המקבל באותו רגע את
מנת הנו! נו! נו! שלו.
זה היה הקש ששבר את גב צליק. הוא

צליק, המנהל ודהאדי: למה לחתיכות מותר?
מוכן אולי לסבול יחס כזד, באופן אישי,
אבל שככה יעשו לחברים שלוז על זד. הוא
לא ישתוק להם.
צליק באמת לא שתק.
בראשית דבריו התייחס בעיקר לאישיותו
של מר דהאדי, לאבותיו וקרוביו מדרגה
ראשונה ושנייה, תוך שימוש נירחב בביטויים
לועזיים. עד שהגיעו מנהל המלון בלוויית
תיגבורת והוזיכוח הקולני הסך להיות ענייני
יותר.
טען צליק:
״למה לחתיכות מותר להיכנס אפילו בלי
חזייה, ולנו אסור בסנדלים? מה יש? ואם
כבר אסור, אז אפשר לפחות לקרוא לאורח
הצידה ולומר לו, :תסלח לי מאוד, אדוני,
אבל אנחנו מבקשים כי להבא תואיל ללבוש
נעליים.׳ אחרי הכל, החברים שלי ואני אורחים
קבועים שלכם כבר הרבה שנים.״ דבריו

האחרונים של צליק שיכנעו אפילו את מנהל
המלון, והרוחות נרגעו עד כדי כך, שהשוטר
נעול הנעליים שהוזעק למקום, עזב
כלעומת שבא.

גם צליק והחברים שלו הלכו לחפש מוסד
יותר סובלני, ונותרנו לבד. בתמימות ניסינו
להיכנס למועדון, כדי לנוח קצת מההתרגשות
לצלילי שירתה של ז׳קלין פרנסואה.
אך המטאטא החדש, מר דהאדי, טיאטא אותנו
החוצה במרץ אופייני למטאטאים חדשים ובתירוץ
חדש: לגברות לבד הכניסה אסורה.
ליתר ביטחון חסם בגופו את הכניסה. מי
יודע, אולי נתפרץ פנימה בריצה מטורפת
ולא יוכל לתפוס אותנו. אם מר דהאדי ימשיך
ככה ולא יתייאש, כל הבעיות תיפתרנה, ולא
יישאר אפילו אורח אחד לטאטא אותו החוצה.
עם או בלי נעליים.

ך -אמא של דיאנה וורטהיים היא
* רוסיה. האבא האמיתי שלת צר,
9״׳ והאבא החורג שלה ישראלי, מה
שעושה אותה בבר לחתיכה בינלאומית.
דיאנח עצמה נולדה בגרמניה, ופל מי
שמסתכל עליה אפילו פעם אחת הופך
מייד למאמין נלהב באחווה בינלאומית
ובשיתוף פעולה הדוק בין האומות.
מאז שהגיעה לארץ, לפני שלושה חוד-
שים, לא השתעממה דיאנה אפילו לרגע.
בהתחלה אירחו לה לחברה האמא ה
רוסיה והאבא הישראלי שלה, שהראו
לה את הארץ לאורך ולרוחב.
אחרי שהוריה נסעו, החליטה דיאנה
לנוח קצת, וכל בוקר היא הולכת לים,
וכל ערב ל״הארי הסוס׳׳ .את שארית
הזמן היא מבלה בחברת הידידים הרבים
שרכשה לה כאן, הודות לקסם האישי
שלה, לחינוכה הטוב ולעיניים ה־כחולות־ירוקות
ומחליפות צבעים שלח.
אז, כמו שאתם רואים, דיאנה היא
בחורה עסוקה מאוד מאוד, וכימעט
שאין לה זמן למצוא עבודה כדוגמנית
אופנה או צילום .״אם לא אמצא כאן
עבודה אחת ושתיים, אסע לאנגליה לל-
מוד היסטוריה ואנגלית באוניברסיטה
של קמבריג׳״ מאיימת דיאנה בכל המרץ
של 19 שנותיה.
אז תתחילו לחפש לה, מפני ששוש
דבר אחר לא יעזור. אפילו אהבה, מפני
שלדיאנה אין בינתיים כוונות רציניות.
״אולי
פעם, עוד הרבה זמן, כשאהיה
בת 26 או משהו כזה. ולא חשוב לי
אם הוא יהיה ישראלי, ולא חשוב לי
הכסף. העיקר שאוהב אותו ושיהיה
עשיר.״

רומיאו וינליה מהארי הסוס

ליז וז׳ילבר

ך • מילים הראשונות שליז גוסטבסון למן
! דה כשהגיעה לארץ, לא היו משה דיין,
או ירושלים של זהב, או אפילו שלום.
קודם כל למדד. ליז לומר במיבטא השבדי
שלה: אני מאורסת, וזה מפני שהמורה
לעברית שלה היה ז׳ילבר.
״אין בז׳ילבר שום דבר מיוחד חוץ מזה
שאני אוהבת אותו,״ מסבירה ליז ומסתכלת
בהערצה איך שהוא מגיש משקאות לאורחים
בדיסקוטק הארי הסוס .״זה שליז יפה
בכלל לא חשוב,״ מצהיר ז׳ילבר בין כוס
בירה לוזיסקי. ,אני אוהב אותה ודי.״
רוב האהבה בין ליז וז׳ילבר מתנהלת
בדיסקוטקים. היא אפילו התחילה בדיסקוטק
בבלגיה, איפה שז׳ילבר עבד יליז באה
לבלות. עכשיו היא נמשכת בארץ בדיסקוטק
הארי הסוס, וליז הגיעה הנה למטרה
זו באופן מיוחד.
אחרי שיתחתנו ימשיכו אה האהבה שלהם
בדיסקוטקים בספרד, או בשבדיה, ובינתיים
הם מבלים כל רגע פנוי בחיבוקים
ולחישות ומבטים לוהטים, שלמראיהם מוריקים
מקינאה פניהם של כל הדון־ז׳ואנים
בשטח.
אבל לז׳ילבר לא איכפת. הוא לא מפחד
מעין רעה. שיסתכלו כמה שהם רוצים.
אבל מרחוק.

אין כסר להיות קוסם!
* * ועדון אקרופול ביפו מלא אוזיר צח
ומוזיקה יוונית, עד שפרופסור בארי מתפרץ
לבמה ומחוזה קידה חיננית, ומקבל

זבאנג על הראש מהשרביט שבידי רעייתו
וירה. הזבאנג משפיע עליו ככה שהוא
מתחיל לרקוד סאצ׳אנגה־צ׳ארלססון־טווים ם

סוער, ומלהטט להטוטים מסמרי שיער.
תוך כדי ריקוד הוא משתדל לא להתקרב
יותר מדי לרעייתו וירה ולשרביט, אבל
שום דבר נוסף לא נוחת לו על הראש
עד סוף ההופעה.
אחריו מופיע ילד הפלא יעקב מוזס
בתרגילי גמישות. עוזר לו אבא שלו, שלפני
מלחמת העולם היה לו קירקם, ועד
שנפגע בגבו היה לוליין ,־ ושאין לו כסף
לקנות ציוד של קוסם. כך שבינתיים הוא
עוזר לבן לפרנס את המשפחה.
יעקב וויקטור מוזס הגיעו לארץ לתמיד,
ויש להם הרבה בעיות ובעיקר בעיות פרנסה.
אם אתם יודעים במיקרה על איזושהי
עבודה מתאימה ללוליין לשעבר, לקוסם
בלי ציוד או לילד פלא, תודיעו להם לפי
הכתובת: מועדון אקרופול, יפו.
אחרי הדואו מוזם יש ריקודי־עם, כאלה
עם הורהו! ,ישר מתנועת הנוער. מצילות
קצת את המצב הפנים החמודות של אחת
הרקדניות ששמה ציפי. היא נחמדה אפילו
בתוך שימלה יהודית מזרחית אירופית
מתחילת המאה. היינו מספרים לכם עליה
יותר, לולא מיהרה כל־כך להופעה נוספת,
כי מסתבר שריקודי הו־הו הם מיצרך מבוקש
במועדוני הלילה היפואיים.
הבמה נשארת פנויה לזמרת ג׳קי גליל,
הממלאת בקולה את כל המועדון וגם את
הסביבה, ומגיעה עד לזורבה.
בקיצור, בידור לכל המשפחה. אפשר
אפילו להביא את הילדים ולחסוך בייבי-

יהורם גאון בירדנה המ.צ. חיכו על הכביש

המתנדבים מדט

ך ל הארץ כבר שמעה אין אחרי ש־
^ החבלנים הפציצו את מושב ירדנה ש בעמק
הירדן, באו להפציץ אותה גם אמני
ישראל, בהתנדבות, ועשו ״נא״ גזול ליד־זנים.
אבל אף אחד לא יודע שכל הטאראראם
הזה נמעט והתבטל ברגע האחרון.
בהתחלה היו בעיות עם הזמרת ציפורה
אנוך. ציפורה, שהתחתנה לפני שנה, לא לקחה
בחשבון שהיא תצטרך להופיע בהתנדבות
בירדנה, וילדה לפני חודשיים בת. היא דווקא
היתח מוכנה להתנדב, אבל זה היה קצת
מסובך לקחת את התינוקת איתה. אבל אי־אפשר
היה להשאיר את אנשי ירדנה בלי
ציפורה אנוך. מרקו תורג׳מן, שהתנדב לסייע
לקצין־החינוך של פיקוד צפון לארגן את המופע,
מצא את הפיתרון.
הוא פקד על מזכירתו הפרטית לנסוע לדירתה
של ציפורה בבת־ים ולשבת שם כ־בייבי־סיטר.
לציפורה הוצמד טלפון פנוי,
בעזרתו יכלה כל רגע לצלצל הביתה ולשאול
לשלום בתה, שנשארה לבד בפעם הראשונה.
האמן השני שהיה צריך להופיע שם היה
רן אלירן. אבל ערב קודם לכן הוא הופיע ב־דרום־סיני
— ונתקע שם בלי יכולת להגיע
לצפון. הלילה נבר ירד בירזנה ואלירן לא
הופיע. ברגע האחרון נזכר מרקו תורג׳מן
שיהורם גאון נמצא בסביבה
״או שאתה נכנס תינף למוסטאנג שלך או
שאני שולח לך שני שוטרים צבאיים לקחתן,
אותך!״ טילפן אליו. יהורם יזע שלתפר
פקודה של מרקו זה כמו להתאבד, מבחינה
מוסרית .״חבל על הזמן,״ הוא צעק בטלפון,
״אני כבר בחוץ!״ ליתר ביטחון חיכתה לו
המשטרה הצבאית בחצי הדרך, ויהורם הגיע
לירדנה להופעה עם משמר־כבוד צבאי מלא.
לסי שלא היה נוח להתנדב להופיע ביר־דנה,
יכול היה השבוע להתנדב להופיע קרוב
יותר — בשפת־היס בתל־אביב. שם התאספו
כעשרת אלפים איש כדי לציין את יום השנה
לפלישה הסובייטית לצ׳כוסלובקיה. פופיק

ציפורה אנוך :
בייבי-סיטר לתינוקת
ארנון התנדב להנחות את הערב ואריק איע־

שטיין התנדב לשיר בו את שיר שחלמתי
על פראג. הוא זכה למקהלה של עשרת אלפים
איש, שזימזמה איתו יחד את השיר.
איחר־כך הם שרו עוד שירי חופש ועידוד
לצ׳נים, כשלבבם רוחש רק טוב לכל המדו־נאים
בעולם, אבל לצלמי הטלוויזיה לא נתנו
להתקרב לקיוסק, ששימש כבמה.
דבר לא פזר והמיעוט המדוכא עמד עם
מצלמותיו בצד והימהם :״אנו נתגבר!״

אנשים

שאיד

הפ!1ק[16
הקר ם השויצרי
הנודע להרחקת
שיער מיותר. דפילן
פועל על שורשי
ה שיער, מחלי ש
צ מי חתם ולכן
פעולתו לז מן
ארוך יותר מכל
מ שחה.

לאן געלם
רודי האדום?
איך לקרוא למסע הקנאי שמנהל ח״כ
דויד בן״גוריון בימים אלה נגד המערך?
הצעתו של עורך השבועון פנים אל פנים,
הרב שמואל אבידור: ביג׳יהאד• .
על אף העובדה שרפ״י לא התפלגה החוצה,
אין האהבה שוררת בין מנהיגי הגושים השונים
במערך. בחוג־בית שנערך השבוע בבית
פרטי, כינה מנהיג מפ״ם הקשיש,
מאיר יערי, את שמעון פרס בתואר
האיש הזה. כשנשאל על־ידי אחד הנוכחים
בצורה פרובוקאטיבית למי התכוון, סירב
יערי לנקוב בשמו של פרס, על אף שלכל
הנוכחים ברור היה למי הכוונה 4 • .באותו
חוג־בית נכח גם הסופר משה רשקם,

מד (מטורף) ,כאשר צילמו את האח״מים
בצורת בעלי חיים, כשכל בעל־חי מאפיין
דמות מסויימת, נשיא מצריים, ג׳מאל
עכר אל־נאצר, זכה לגוף של גמל ולהסבר
הבא :״הגמל מאופיין בדבשתו הגדולה,
אשר בילעדיה הוא חסר־ישע, מאחר
שבה טמון מוחו. הוא מכונה לעיתים פי
המידבר, בגלל מינהגו המוזר, אחת לכמה
שנים, לפרוץ בשאגה נוראה ולזנק על־פני
המידבר לקראת אוייביו, ואחר ימים ספורים
להשמיע שאגה מקפיאת־דם נוספת, ולזנק
בחזרה למקום ממנו יצא.״ 4לגוף של
בהמות ולתואר היפופוטאמאו זכה נשיא
סין, היו״ר מאו צה טוגג, כשההסבר
היה :״הבהמות הינו חיה מעוררת פלצות,
החיה בבדידות מאחרי מסך במבוק. בגלל
גודלה הענק, היא בולעת כל חיה קטנה
יותר הנמצאת בהישג ידה, אך כל בליעה

ייר אורי ליפשיץ על סכום של 37 מיל.
היא הפסידה בהתערבות. כיוון שאין יותר
מטבעות של מילים, כתבה לזכותו של, ליפשיץ
המחאה בנקאית על הסכום של 37 מיל.
אותה שעה עבר בקירבת השניים קבצן שביקש
מהם נדבה. אורי תרם את הצ׳ק לקבצן.
חלפו ימים והעניין השתכח מלב
השניים, כשלפתע קיבלה שושנה מהבנק
שלה הודעה, כי בחשבונה נרשמה משיכת־יתר
על סכום של 37ל״י. כאשר הלכה
לבדוק את החשבון, הסתבר כי הבנק שילם
לקבצן שהציג את הצ׳ק על סך 37 מיל,
סכום של 37ל״י .״הטעות היא שלכם, לא
שלי,״ אמרה שושנה. מנהלי הבנק דחו את
הצ׳ק והודו בטעותם. הם זיכו את שושנה
בסכום ששילמו לקבצן — אבל הודיעו לה
כי הם מחסלים את חשבונה אצלם, כיוון
שהטעתה אותם. כאשר פגש אורי ליפשיץ

ה)16[(113
ה קר ם ה קו ס מ טי
בעל הריח העדין
לה סר ת שיער
בדרך

הנשי

ללא פציעות,
כאב, בצורה
היגייני ת ונעי מה
דפילן מו תי ר לך
עור חל ק רך
כ ק טי פ ה.
נ סי ו הו כ חי גם
שחזר לאחרונה מברית־ד,מועצות, לשם נסע
כנציג איגוד התסריטאים. רשקם מחה באוזני
יערי על דברי השבח שחלק לסטאלין.
יערי לא הגיב על המחאה, אך בתום הערב
עיכב את רשקס והתעניין אצלו על הנעשה
בברית־המועצות ישראלי אחר, שחזר
לאחרונה מחו״ל, הוא מנהל גלי־צוז״ליצ הלו
לבני, שהתעניין, בעת ביקורו באיאב
הכמאי פיטר פריי - :בישראל
רופה, לאן נעלם מנהיג הסטודנטים המהישנה
טלוזיזיה של המאה ה־.18״
פכניים רודי דוצ׳קה, גילה להפתעתו
* ניל ארמסטרונג, האיש הכי
המהפכן אדום־השיער נמצא עדיין בטיראשון?{ל
הירח, בעיקבות הוויכוח על
פול רפואי, לאחר שנפגע במחלת השיכחה,
המשך ההקצבות לטיסות־חלל :״ככל שמתכתוצאה
מנסיון ההתנקשות בחייו שאירע
קרבים לכדור־הארץ, הוא נעשה קטן יותר.״
בספרד לפני כמה חודשים 4 .״ראש חבורת
פושקי השפתיים והולכי הבטל, המגלגל
רכילות טרייה ורועמת ככדור של ח פו 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 £י 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
ישית כינוי זה היה רק אחד מרבים
להם זכה השבוע הפיזמונאי דידי מנוסי
בנ&מר התקפה בדבר, בו הואשם בכך שהיה.
בין ראשי הלוחמים לפילוגה של רפ״י
מהמערך. המאמר הסתיים בשאלה :״כמה
בימים האחרונים התחילה אופנה חדשה בישראל — אופנת ה־או!
בקבוקי ויסקי ושמפניה יצטרך המיסכן
הבדיחות, השייכות לאסכולה זו, מסתיימות כולן במילה אחת :״או מילה
לשלם לאלה שאיתם התערב, כי אכן הפיהאומרת
את הכל.
לוג יארע?״ מה שנעלם מידיעתו של בעל
המילה אף הגיעה לטלוויזיה ולפוליטיקה — כי היא ממלאה תפקיד חשוב
המאמר, זה שמנוסי התערב דוזקא על כך
בשידורי הטלוויזיה של רשימת העולם הזה — כוח חדש, בבחירות להסתדרות.
שהפילוג לא יחול. נימוקו: אם אכן יהיה
הנה שלוש בדיחות לדוגמה :
פילוג, לא איכפת יהיה לו להפסיד כמה
4מעשה בגשר
4מעשה בשילמון
בקבוקים, אך אם לא יהיה, יזכה במלאי
משקאות מספיק, כדי להטביע בו את יגונו.
מהנדס רומני מבקר אצל עמיתו, מהנמבקש
לעלות לישיהודי
רומני
< 4מאוכזבים ביותר היו השבוע צכי
ה״דא־אל אותו מביא המארח רוסי. דס ראל.
הפקידים הרומניים מבקשים להניאו
(האדום) שיסד וכועז דוידזון, מנהשד.״
(וילד, כפרית) שלו, והאורח מתפעל
מכך.
לי חברת האמרגנות וההפקות הגר. היה
מחמשת החדרים של הבית וממכונית־ההדר
זה לאחר שהשניים ביקשו את אישורו של
״ממה אתה פוחד?״ הם אומרים .״גירשבמוסך.

את הסטאליניסטים. אנחנו מבטיחים לך
מזכיר עיריית תל־אביב, א 3י גיא, לאיר־
״איך עשית את זה?״ הוא שואל.
גונו, ברחבת העירייה ובחסותה, של ערב
שלא יחזרו לש־לטון. אנחנו נחזיק בשיל־מסביר
הרוסי :״אתה רואה שם את הבידור
בליל צאת השנה העברית, נענו בסיטון
לעולם!״
נהר? אתה רואה שם את הגשר? ובכן,
״או!״ אומר היהודי.
רוב, על אף שמרבית האמנים שנועדו להואני
הייתי אחראי על בניית הגשר. חסכתי
פיע באותו ערב הסכימו לעשות זאת בהתקצת
על הברזל, קצת על המלט, קצת על
נדבות • .אכזבה לא פחות חמורה נגרמה
4מעשה באשה
העבודה. ממה שחסכתי בניתי לי את ההשבוע
לקבוצת אישי ציבור, כאשר קרבה
אדם בא לבית־המשפט ומבקש צו־מניעה
בית.״
אליהם העיתונאית זיוה יריב ושאלה ללא
נגד אשתו.
כעבור שנה מבקר הרוסי אצל עמיתו
הקדמות מיותרות :״מעוניינים לראות אותי
״זה אינו אפשרי,״ מסביר לו השופט.
הרומני.המארח מראה לו את ביתו החדש
עירומה?״ לפני שהספיקו הנכבדים הנד״צו־מניעה
אפשר להוציא רק נגד גוף
המים להתאושש, שלפה הכתבת מעטפה — 25 חדרים, שלוש מכוניות־פאר, שישה
ציבורי!״
משרתים.
מתיקה, הוציאה החוצה את תוכנה, הראתה
״או!״ אומר המבקש.
הפעם מתפעל הרוסי .״איך עשית את
בגאודה לנוכחים את סידרת צילומי הרנטגן

שעשתה זה עתה בפקודת הרופא.
״אתה רואה את הנהר שם?״ שואל המערכת
״העולם הזה״ מזמינת את
רומני.
היו״ר
הקוראים להמציא לה בדיחות. בסיג״
הרוסי.
״כן,״ משיב
נון ה־או ישנות או חדשות• ל״ואת
הגשר אתה רואה?״
הוא היפופוטאם
בעל הבדיחה הטובה ביותר יוענק פרס
״לא!״ אומרהרוסי.
הרומני __ בסד 50ל״י__ .
״או:״ מסכם
כזו מספקת את רעבונה לשעה קלה בלבד,
והיא רעבה חיש קל לטרף נוסף.״ 4דיעה
לא מחמיאה מסוג אחר גילה השבוע העיתונאי
אריה אכינרי על עמיתיו למיק־צוע.
כאשר התעניינו כל מיודעיו, שלמדו
על הוצאת סיפרו החדש על פשיטות התגמול
רק באמצעות המודעות בעיתונים, מדוע
שמר בסוד את דבר כתיבת הספר, השיב
כי עשה זאת לאחר שבעבר קרו מיקרים
שעיתונאים, ששמעו כי חברם למיקצוע עומד
להוציא לאור ספר, הזדרזו והוציאו
אותו לפניו. הציירת שושנה אשתמוע
(שוורץ) התערבה בעניין מסויים עם ר,צ־

את הקבצן שקיבל ממנו את הצ׳ק, התעניין
איך הוציא מהבנק 37ל״י .״נתתי להם את
הצ׳ק,״ השיב זה ,״והם נתנו לי 37 לירות,
אז לקחתי.״

פ סו קי ה שבוע

במילה אחת :״א! 1״

לרואה״החשכץ המצליח היתד. אשה. עד כאן הכל פשוט
מאוד ובלתי מסובך. קשרי־משפחה פשוטים וברורים. אבל לאותה
אשה של רואה־החשבון היה אח, וזה קורה להרבה נשים, ואין בזה
שום קושי. הצרה היא שאותו אח של אשת רואה־החשבון היה נשוי
נשואין שלישיים לבחורה צעירה, איטלקיה, חמת־אופי וחמת־מזג.
וכל זה לא היה נורא אילולא אותה אשר, חמת־מזג היתר, דורשת
ממנו גט, בכל החום האפשרי.
עד כאן זה עוד לא נורא. יש בעל. ישנה אשה. לאשר, יש אח,
ולאח יש אשה, והאשה רוצה ממנו גט,
הסיפור מסתבך כשמתברר שישנו עוד אח אחד: אחיה של
האשד, האיטלקיה, והאח הזה מסבך מאוד את העניינים, כשהוא
מופיע יום אחד בארץ לביקור משפחתי קצר.
הוא הגיע על מנת לבקר את אחותו האיטלקית, ותוך כדי ביקור
התברר לו שאחותו רוצה גם מבעלה, ואם האחות האיטלקיה היא
חמת־מזג, הרי אחיה האיטלקי חם־מזג פי כמה ממנה. ואם היא עוסקת
בדיבורים, אצלו זה ישר עובר למעשים.
וכך מתגלה יום אחד שלאותו אח של האיטלקיה, הנשואה לאותו

בחור, שהוא אחיה של אשתו של רואה־החשבון, יש גם חכר,
ומספר המשתתפים, כפי שאפשר לראות, הולך וגובר.
החבר הזה לא יושב לו בחיבוק ידיים כשהאחות של חברו
בצרה, והוא עושה מה שכל איטלקי טוב היה עושה בכל מיקרה
שהוא. הוא מחפש לאן להשליך את אהבתו, ומוצא את אחותו
של בעלה של האיטלקיה, אותו בעל המסרב לתת גם לאחות של
חברו.
ובכן, הוא מוצא אותה ומתאהב בה, וגם אוהב אותה במשך זמן
מה במלון הילסון בתל־אביב, ומרשה ללא קטנוניות יתרה לחברו
הטוב לצלם איך בדיוק הוא מבצע את האהבה הזאת.
החבר מצלם ומצלם ומצלם, ואחר־כך לוקח את הצילומים ופונה
איתם ישר אל אחיה של הגיבורה שלהם, כלומר, לבעלה של אחותו.
הבעל האומלל רואה את אחותו היקרה בכל מיני סצינות אהבה,
וגם שומע באותה הזדמנות שאם לא יתן גט לאשתו, התמונות
תמצאנה איכשהו את דרכן אל בעלה של אחותו.
הוא יודע שחייו כבר הרוסים ממילא, ולא כדאי להרוס גם את
חיי אחותו, והוא מסכים מייד לתת גם.

רק בשביל להרגיז
לא כל יום מזדמן לראות כזה זוג מושלם:
הוא גבוה, יפה, שרירי, מדבר שפות
ובעל. התואר מלך הברמנים בישראל. היא
סגנית מלכת־יופי, סגנית מלכת־המים, סגנית
מיס אלגנם, דוגמנית־צמרת וגערת זוהר מוכרת•
והשניים — אכרהם ארכיב וסמדר
דרור, עומדים להתחתן, אחרי שהם
יוצאים יחד שנתיים עם הפסקות.
ההחלטה באה לא מזמן, דווקא אחרי פרידה
שנמשכה יותר מחודש. בהפסקה הזאת
יצא אברהם בחברת נערת־שעשועים גרמניה,
ואילו סמדר השתעשעה בחברת נער־זוהר ישראלי.
השניים
החליטו שבעצם הפרידה שלהם באה
רק כדי להרגיז זה את זו, ושחבל על
הזמן והופ, בית נוסף בישראל.
תוך חודש הם עמדו מתחת לחופה, אם
לא יחליטו עד אז שוב להרגיז זה את זו.

סמדר ואברהם

ף, מ ש כי מו ת קוס בשעת חמש בבוקר, כשהשמש עדיין ליא
עלתה מעל להרים, כשהחלבנים עוד מפה־קים,
ומחלקי־העיתונים עוד לא סיימו את
ליל העבודה שלהם, מגיע לבריכת תל־אביב,
עם בגד ים וגוף ספורטיבי, האדון אריה

פילץ.

אחריו מגיעים לאט־לאט הפרופסור
ווין רבאו, שתי אלמנות מפורסמות, אשת
איש ידוע. אחר־כן מגיעים כל השאר: אנשי
גיל העמידה המפנים את המקום לצעירים
מהם, כשהשמש מתחילה להפיץ את חום היום.
לפני
שבוע התברר לפתע לכל המאחרות
לבריכה, שהאדון פילץ עזב את ידידתו, ומאז
השתנה סדר־הזמנים.
בשעה ארבע וחצי, כשהחלבנים עוד לא
התעוררו והעיתונים עוד מריחים את ריח הדפוס,
והמאחרים בנשף עוד גוררים את רגליהם
מי יודע לאן, מגיעה לבריכת תל־אביב,
עטופה בבגד־ים, האלמנה מספר אחד.
כמה דקות אחריה, מגיעה האלמנה מספר
שניים. הן מחליפות מבטים בלתי אוהדים
ביניהן, ופונות לשבת אשה אשת בפינתה,
מבלי להחליף אף מילה.
כעבור חצי שעה מגיע גם האדון פילץ.
הוא מחליף ברכות עם האחת, והוא מחליף
ברכות עם השנייה, והוא מכבד את האחת
בכוס קפה, ומכבד את השנייה בכוס קפה,
ואומרים שבשבוע הבא תיפתח הבריכה כנראה
כבר בשלוש וחצי בלילה, ומספר ה־משכימות
קום ילד ויגדל.

קארץ לפגי

שינו״ בפרצור כשקארין דונסקי הדוגמנית התחילה
לחיות דוגמנית, היא היתח סתם
בחורה יפה עם אף יפה ועיניים יפות
ושיער יפה ונקודת״חן יפה על המצח.
עם הזמן החליטה לשפץ את מה
שנתן לח האלוהים. היא כיסתה את
האף בפודרה, את השיער בצבע, את
העיניים בריסים, את נקודת-החן בכל
מיני נקודות אחרות, והיא יצאה יותר
יפה. זה לא הספיק לה והיא הח ליטה
לשפר את עצמה משיפורים שלה.
לשם כך היא פנתה לפני חודש לפרופסור
צבי נוימן מ״הדסח״ בירושלים,
שילמה לו מא הלירות, והוא
הוריד לה את נקודת החן מהמצח.
אבל זה לא הספיק לה• לפני שבועיים
פנתה לרופא אף, שילמה לו אלף
לירות — והורידה חתיכה מהאף.
עכשיו היא נשארה אותה הקארין,
אבל בלי נקודת חן ובלי אף. והמצחיק
הוא, שאי-אפשר לראות את ההבדל.
בקצב כזה יישאר לה בסוף רק גוף.

המאומצ ת
כשגילה גולן ירדה במורד המדרגות של
ההילטון, נפל פתאום משהו על צווארה וכיסה
אותו בדברים רטובים, שיכלו להיראות
כמו נשיקות, וכל העניין היה דומה מאוד
לנסיון תקיפה בצהרי היום, לולא היה התוקף
המיסתורי לא פחות ולא יותר מאשר
גברת שמנה במיטב שנותיה.
״גילניו,״ זעקה אותה גברת ,״גילניו שלי,
הנה הדודה שלך, את לא שמחה לראות אותה?
גילה, כל כך הרבה חיפשתי אותו!״
והדבר היה מלווה בהמון נשיקות וגיפופים
וליפופים, וכשגילה הצליחה להימלט מזה,

גילה

היא החליטה לעזוב את הילטון. המקום שורץ
יותר מדי דודים ודודות. זו היתד, כבר
הדודה השלישית שצדה אותה.
בכל אשמה כמובן גילה עצמה. החברות
ההוליוודיות טרחו להפיץ ולפרסם את סיפור
חייה הנוגע ללב, ולתאר בפרטי פרטים את
ילדותה, ויתמותה, ואת העובדה שאין לה
קרוב וגואל.
לכן, מרגע שהיא באה ארצה, גילו אותה
כל מיני דודות, שאין להן את מי לדדות,
וניסו לאמץ אותה.
גילה סירבה. היא הגיעה ארצה במצב־רוח
רע. פעם היא חשבה שתגיע הנה ככוכבת
גדולה עם בעל אמיץ, וצלמים יחכו לה בשדר,־התעופה,
והיא תוכל לספר להם מה
עבר עליה בעיר ההצלחות.
אבל לאחר כמה הצלחות פעוטות בד,וליוון,
הסתבר שהיא לא הצליחה להצליח שם.
מתפקידים ראשונים בסרטים סוג ג׳ היא עברה
תוך זמן לתפקידי־מישנה בסרטים סוג
ד׳ ,וגם מהם היא הולכת ונעלמת.
מבעלה, העיתונאי היהודי אלכם אדר״
כן, היא התגרשה, ועכשיו היא הגיעה ארצה
אלמונית ובודדה, הסתגרה במלון היל־טון,
וכל מי שמצא אותה, זה בסך־הכל כמה
דודים ודודות.
היא ניסתה להתקשר עם חברתה הטובה,
העיתונאית דבורה גמיר, ולא הצליחה
לתפוס אותה. היא יצאה לטיול בכותל המערבי,
הכניסה את הכלב שלה קו קו לתיבת
האיסור והוציאה אותו משם, ובסוף תססה
את דבורה נמיר ונתנה לה את שעון הזהב
המצופה יהלומים שהביאה לה. רק אתרי זה,
בליוויית ידידתה הטובה, העזה לצאת קצת
לשאוף אוויר חברתי ישראלי.

קארין אחרי

בעי 1ת פרחים
בל הרצליה־פיתוח רוצה לדעת איזה פרח
תלבש פייגלה ברוידא, חברת מועצת
העירייה, לחתונת בתה.
היא עצמה עוד לא החליטה, אבל היא
עוסקת בבע״ה ברצינות יתרה.
בל החתונה באה די בהפתעה. מורים
קושילביץ אמנם מחזר אחרי הבת צי
ליה מזה כמה שנים. אבל הבת החליטה לא
להתחתן איתו.
היא נסעה ללונדון, והוא נסע אחריה. היא
חזרה ארצה והוא אחריה.
כאשר ראתה שהבחור מתמיד, החליטה ל־העתר
לו ועכשיו לאמה יש בעיות פרחים.

קולנוע

שנייה לעצור את עצירת הנשימה. והקהל
של קולנוע תמר מאושר, ויהיה מאושר בודאי
עוד שבועות רבים.

סרטים
מיו וסטירות־־לחי
עד גלות
הגשימה

צעירים כמו־רון

איש ושמו ג׳ייסון

(תמר, תל-אביב,

איטליה) .הוא עומד על כבש המטוס. שוטרים
מחכים לו למעלה ולמטה, שתי ידיו
כבולות. הסרט רק התחיל, וכבר אין לו
שום שאנס. ואז, פתאום, מתנגשת מכונית
במכונית, השוטרים מסתכלים, מישהו צועק,
והוא כבר רץ בין המטוסים בתוך שדה־התעופה.
ברח.
עכשיו, חושבים, אפשר לנוח קצת. יראו
קצת כותרות, יראו מישהו יורד ממטוס. איש
עוקב אחרי איש. מכונית נוסעת. לא. שום
דבר מהסוג הזה. בסרטו של הבמאי האיטלקי
קוך בוצ׳י לא נחים אפילו לרגע. האיש רק
ברח מהמטוס, וכבר תופסים אותו שני אנשים
עם אקדחים. עוד לא הספיקו לתפוס
אותו, וכבר הוא מבצע למענם מיבצע מסו
המטרה:
שן של מת

כן של עקירת שן מיסתורית ממת, בארון־
מתים סגור.
השן רק הגיעה לידיו, וכבר מתנפלת עליו
קבוצה אחרת ודורשת אותה. עוד הקבוצה

ההיא מדברת, וכבר הקבוצה הראשונה יורה.
עוד שתיהן יורות זו בזו ושתיהן בו, וכבר
מופיעה המשטרה ויורה בכולם. אין רגע
פנאי. אין רגע הפסקה. אי־אפשר אפילו ל
(אסתר,
תל-אביב ;

ארצות־הברית) סקס. סטירת־לחי. סקס. סטי־רת־לחי.
סקס. סטירת־לחי. כך מתחיל הסרט.
זהו הקונפליקט בין האמא (סטירות־הלחי)
לבין הבת (הסקס).
באמריקה עושים מאות סרטים כאלה בשנה.
יש בהם תמיד הרבה נוער, שדוהר
באופנועים, ויש בלונדית אחת טובה שאוהבים
אותה, ועוד אחת לא כל־כך מוסרית,
ויש בהם קצת זנות. בקיצור, הסיפור
הוא אותו הסיפור.
גם כאן. אלא שהפעם משמשת שיקאגו
בתור רקע והדיסקוטקים שלה וחצי מיליון
בני הנוער שבה הבורחים מדי שנה מבתיהם.
הסוף הוא מאוד האפי. מוסר ההשכל
הוא שכל הילדים צריכים לחזור הביתה להוריהם
המודאגים כי ההורים בעצם מאוד
אוהבים אותם. קהל הפרובינציות לא צריך
יותר מזה כדי ללכת מאושר הביתה.
והקהל האחר? הסרט הזה לא מכודן אליו.

\ 1מ ד ״ ק ה

לסנין

תארו לכם את אמריקה, ארע כל כד גדולה ועשירה
והם צריכים דוקא את הדרמפון שלי.
בעצם דרמפון הוא לא רק שלי. גם אמא, אבא ואחי
החייל אורי כבר גילו אותו מזמן וכולם כולם אוהבים
להתרחץ בדרמפון שלי.
למה? דרמפון באמת מנקה ומקציף יותר מכל סבון
אחר והוא בריא יותר לעור.
ואמא אומרת כי דרמפון נורא חסכוני בשימוש.
אז באמת איו כל פלא שהאמריקאים רוצים את
הדרמפון שלי.

^ חברת ״מק הסן את רוביגס״ חברת ההפצה הגדולה ביותר בארה״ב (בעולם כולו) החליטה
״ לאחר בדיקות מעבדתיות ומחקרי שוק קפדניים, לקנות ולהפיץ את הדרמפון ברחבי ארה״ב.

עול האשה
דרגד מכיד ת סור העוגה, חסכה דךכתבת, שדם האשה״ את הטירחה -ונדכה ב מ קו מך
סיור ברח בי תד־־אביב
ו מ ספר ת ה כד אודות -

1 1ך חליפה נוקסינזה נובד־נזגבת קטיפה, לא ברור אס לבוקר
או לערב, או למתי 85 .לירות. מציאות אחרות בבוטיק
סנוב: ביקיני נהדר מעבודת קרושה, ב־ 39 לירות. מתאים רק לבעלות
גוף מושלם. חגורות עור מקוריות ב־ 30 לירות, מיועד לאלה
שיש להן 30 לירות להוציא עבור חגורה. מכנסיים בגיזרה סצויינת,
עשויות מבד ערבי — רקום וגם בלתי־רקוס — במחיר 65—54ל״י.

^ חד החסרונות הבולטים של מכירות
סוף העונה, זו העונה. חם. אין חשק
להתחיל לכתת את הרגליים בחיפוש אחרי
מציאות — מר, עוד שאין כל ביטחון למצוא
משהו. בכלל, את רוב הבגדים המוצעים בעיר
לא הייתי ממליצה ללבוש אפילו בתחילת
העונה, או גם לקבל במתנה.
אינני יודעת אם התאוזה לראות, או לרכוש,
דבר יפה ומודרני, שווה את כיתות
הרגליים ואת המאמץ הרב. אך בכל זאת —
הייצר מתגבר, ויוצאים העירה כדי לראות
מה נשמע.
בחנויות הבגדים ״המסורתיות״ ,מכירת סו־ף
העונה היא עסק גדול, ההנחות ממשיות,
והמציאות בשפע. אך מה המצב בבוטיקים?
מסתבר שבהם — לפחות בתל־אביבים —
מכירת סוף העונה אינה מורגשת במיוחד.
רוב הבגדים שומרים על מחיריהם — המזעזעים
לפעמים — של כל ימות השנה. פשטתי
מבוטיק לבוטיק, חיטטתי בכל המדפים ומי
תחתיהם, עברתי על כמויות ענקיות של
שמאטעם מכל הגדלים והצבעים, ובסיכומו
של כל העמל הזר, הצלחתי לגלות מעט —
מעט מאוד — מציאות ראויות לשמן:
ברוב הבוטיקים תוכלי למצוא את שמלות
התחרה שהיו כל כך באופנה הקיץ. הצבע
השולט הוא הלבן, והמחירים מסתובבים בסביבות
ה־ 150 לירות.
מחירי שמלות הפולו מטריקו, ד.מ.צ ,.ושאר
סיבים טינטטיים, נעים בין 39ל־60
לירות, תלוי בבד ובביצוע.
הדרישה לשמלות אלה גדולה, כך שתתכו־נני
באופן נפשי לפגוש את בנות מינך בתלבושת
אחידה על כל צעד ושעל.

ק 1| 71 התחרה הבלתי נמנעת, ששלטה בעונה החולפת

0 1 9 בכיפה. הפעם בלבן, אצל לה־קוקם. בגלל הכיסים
במקומות הרגישים, את יכולה ללבוש גם בלי חזייה — נל
זה רק בתנאי, כמובן, שיש לך את. כל הנתונים הגופניים המתאימים
שתוכלי ללבוש לבוש כזה. המחיר 119 :לירות. אם לא יותר — אז
אולי קצת פחות. אצל לה־קוקט תמצאי גם דברים פיקנטיים במיוחד.

ח ציו ת זגטעיק׳ע

שמלה ממשי מלאכותי. נקו־

11 111 #1דות אדומות על רקע לבן.
הדוגמנית: ניקי, סטודנטית הלומדת בקנדה,
באה ארצה לחופשת־סולדת. המחיר 55 :ל״י.
רק השמלה. מציאות אחרות אצל מגדה: שמלה
מקומון עם מוחן חשופה 45 ,ל״י. חליפת־מכנסיים
קייצית יפה — בסביבות 150ל״׳.

ואריאציה נחמדה על שמלות; הפולו
גאגגין בכחול־אדום, שחור, צהוב, לבן ובאז .בבוטיק גאסין. הדוגמנית: דינה ברון. המיני
הקצרצר מצרין גוף חטוב — בלי זה לא
כדאי אפילו לנסות. המתיר 60 :לירות. אצל בוטיק
גאמין יש מ יבחר די ניכר של דוגמאות ש נשארו
לסוף העונה. כדאי להיכנס ולהציץ קצת.

בבוטיק אדלר אין מציאות סיוח־
* 1 / 1 1דות של סוף־העונה, מלבד שמלות
הפולו וכו׳ .לעומת זאת יש שם חליפות מכנסיים
מקסימות למעבר, ב־ 155 לירות, עשויות ממשהו
הדומה לג׳רסי, וגזורות מצויין. זאת שנראית בתמונה:
צבע ורוד כהה, הכיסים והאימרה —
בצבע לבן. המחירים בבוטיק אדלר — סבירים.

ך בין שאר הפריטים המעד
1 1 1 ^ 11 יינים מצאנו שמלת־ערב
מקסימה עשוייה מז׳ורדט. בלבן, ירוק,
אדום, ורוד או שחור. ב־ 130 לירות. בבוטיק
אלה גפטר. יש בבוטיק גם כמה
שמלות בוקר נחמדות, ב־ 60ל״י בערן,
אן מאלה אין המיבחר גדול כל־כן.

עול האשה

ר ס ״ ר הפרח־מ
גיע רס״ר לסידור פרחים?״
1 שאלר, בתימהון אמריקאית אחת את
ירח פרלמן בעת ביקורו בארצות־הברית. היה
זה כאשר ירח, השותף יחד עם גיסו חגי
כץ בחנות הפרחים התל־אביבית כץ, הוזמן
לארצות־הברית על־ידי האירגון העולמי איד
סרפלורה, כדי לייצגו בשיזור פרחים אמנותי.
ירח פרלמן ניסה להסביר לאותה גברת
אמריקאית כי הוא רס״ר רק חודש בשנה,
כאשר הוא במילואים — ואין זה מונע בעדו
מלאהוב פרחים ולעסוק בסידורם האמנותי
שאר ימות השנה. הוא חזר ומכר את רעיון
אהבת הפרחים במשך כל סיורו, ב־ 26 הופעותיו
בטלוויזיה, בארוחות הערב החגיגיות, ב־קבלות־הפנים,
בנאומים. האמריקאים השתגעו
אחריו, לא חדלו להתפעל מהתופעה: רס״ר
בצבא — ועוסק בפרחים.
ירח התאהב בפרחים לאחר שהתאהב באשתו.
האשה ואחיה גדלו בעולם של פרחים,
ירשו מאביהם את אהבתו הגדולה. ירח,

יליד השואה, נדבק מהם. כיום גורם לו פרח
שבור לצביטה בלב. הפרחים הם אמנם בינלאומיים,
אך בסידורם ניתן לבטא דברים
שונים. ירח וחגי מצליחים, בשזירת הפרחים
שלהם, להבליט את האופייני לישראל: הם
משתמשים בכלי־נחושת עתיקים, בסלים דרוזיים,
יבפרחים אופייניים לישראל.
התוצאה: כאשר יסד אבי המשפחה את העסק,
לפני 46 שנה, היתר, זו משתלה קטנה.
כיום כץ היא שרשרת חנויות ברחבי הארץ,
וירח וגיסו זכו להיבחר, לפני שלוש שנים,
לייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית לשיזור
פרחים אמנותי, שהתקיימה בוזיכל־ה־תרבות
בתל־אביב.

** תה מתכוננים ירח וקרוביו למאו־
> רע־שיא בקריירה הפירחונית שלהם: הם
הישראלים הראשונים שנבחרו, לראשונה מאז
שנות אלפיים, לתכנן את תערוכת הפר
ידה
פרלמן ויצירה
חים הבינלאומית שתתקיים בסוכות השנה,
בפארק הלאומי ברמת־גן, בהשתתפות 22

מדינות. וזה לאחר שעד היום היו ד,מתכ־ננים
תמיד רק מומחים מארצות אחרות.

בנא נספר לך״על הרגשת תענוג. נסה את הדיאודורנט הגברי של קיגגסמן. דיא1ד 1ת ט ־
*<6 5!:״9ס1ס 0של קיגגסמן יקנה ל ן הרגשה קרירה ומרגיעה. ולהשלמת התענוג השתמש ב שר
מנצרים בסדרת נן י 1ג ס מן: סכין גילוח קיגגס מן, קצף לגילוח 51^ 6ץ ז״א״ ,1מי פנים ״/10110 ופיו5
קרם לשיער 069ל^זופו-ז ומי קולון 01 0 )1נ 0
מוצרי 1ן י 1ג ס מן קל לזהות. באריזת זהב וכחול. סדרת מוצרי קיגגסמן ננערה לגבר המענדכן.
תענוג לגבר עם קינגסס! -השם שכבש את הגבר האמריקני. מוצרי >ן1גסמ! זכו בתואר המוצר המובחר .1969
תענוג לגבר!

* 68 # 0או<ז

עגל םהאשה
חוזרים אל ימי
הסב ת א -אבל
איזה 1וזבדל!

| הנפף[
ץ* כלש עו ל מ נו נעשה חדש יותר, נועז
יותר, מודרני יותר — כן נסוגה האופנה
— הנשית לפחות — לאחור. בקייץ בו
הגיע האדם לירח, חוזרות הנשים ומתאהבות

ווח שובבה

שימלה אדומה פשוטת בסימון כותונת,
עם ריקמה בהילק העליון. בצורתה המקורית
היא הגיעה עד הברכיים, אך בנוסח המערבי קוצצה לממדי מיני.

״1 1 1 1ניגוד שובה־לב מהוות
11111 | 1 1שילוב אביזרי לבוש
מודרניים במראה הכפרי, כמו הביקיני הזעיר.

ייימי

בסיגנונות מימי הסבתא. הלהיט האחרון
— המראה הכפרי, הישן והנוסטאלגי. רובן
הגדול של הנשים אינן יכולות ללבוש יצירות
מקוריות של דיור וחבריו, נאלצות להסתפק
ביצירות הייצור ההמוני. הנטייה להימלט מן
האנונימיות ולגלות טעם אישי בלבוש, העלתה
מחדש את החולצות והשמלות הרקומות,
המונחות עלייך בחופשיות ונראות מיושנות
וחמימות בצורה נוגעת ללב.
ההשראה לאופנה הכפרית הגיעה לאירופה
המערבית מארצות הבלקן, שם בגדים בסיגנון
הכפרי הרקום הם הבגד הלאומי, פחות או
יותר. התפירה והריקמה בבגדים אלה הם
מלאכת מחשבת — ולמרות זאת הם עדיין
זולים יותר מתוצרת המיכון של ייצרני המערב.
בינתיים
מיובאים עוד בגדי המראה הכפרי
לבוטיקים שונים ברחבי אירופה המערבית
מארצות מוצאם המקורי. אך יש להניח כי
עם שהאופנה תתפשט, יתחילו לייצר אותם
בייצור המוני — ואז שוב תוכלי לראות את
החולצה הנדירה שקנית על שבע נשים בערב
אחד.

אין ספק שבימים מודרניים אלו של קונפקציה המונית, נדרש מבחורה
הרבה דמיון יוצר כדי להיראות שונה, רעננה ומשובבת. מה גם,
שהקו החדש עדיין אינו ברור, והכל מחכות למילה האחרונה מפאריז.

הנובע הלבן

מוסיף נופך רומנטי וחמים לחולצת הבאטיסט הלבנה, הרקומה
כולה בשחור לבן. בינתיים פשטה אופנת המראה הכפרי רק בבוטיקים
ברחבי אירופה. אך אם עולם כמנהגו ינהג, נראה אותה גם אצלנו, בקרוב מאוד.

אריס והנסיך מבית־שאן

אילו ואילנית

מנחה התחרות, אריק מחקה החיות, מראיין את דניאל ירון מבית־שאן,
צעיר המשתתפים (בן שלוש וחצי) ,שזכה בכתר נסיר .1969

ריתקו, בדרכם, את הקהל הססגוני, שמנה ב־ 6000 מבוגרים ובני־נוער
מכל רחבי הארץ, ושבעליזותו העניק למופע אווירה של קרנבל.

ובקהילה זוהו

הוו!,׳ הקוסם

פתחה כלהיט אשר הפכה לכוכבת ,״מה אכרד״ ,המשיכה בשירים
מתוכניתה ״צץ וצצה״ ,סחפה איתה את הקהל בשירה משותפת.

היה, כמובן, מסמר הערב -לנסיכים ולנסיכות שעל הכמה, לאלו
שבקהל, ולהוריהם. יונים התעופפו, מקלות פרחו ושעון־יד נעלם.

ש׳ מראש העיו
ראש עיריית רמת־נן, אכרהם קריניצי, שבחסותו נערפה התחרות,

נסיכת ישראל

מעמד ההכתרה
הרגע הגדול -הנסיך והנסיפה זפו ככתריהם. מימין לשמאל: חייק׳ה
רזניק כת ה־ 4ממטולה. נציג חכרת הפיטוח ״אררט״ .נסיכת ישראל
דורית רידד. אשת ראש העירייה שרה קריניצי. נסיך ישראל דניאל
ירון. ח״פ אורי אבנרי. שלום בהן וראובן וימר, נציג ״קוקה קולה״.

דורית רידר בת החמש מתל־אכיב, זפתה כתואר הנכסך של נסיכת
ישראל לשנת .1969 בתואר נסיר השרון זבה דניאל גורטלר מתל•
אביב. לנסיבת־הגליל נבחרה חייק׳ה רזניק ממטולה, בנסיך הדרום
נבחר אורי דושי מתל־אכיב, וכנסיפת הכרמל -לירון בר־יונה
מחיפה. בתריהם של הנסיך והנסיכה הם יצירתם של רחל ואלי׳גרא.

״קוקה קורה״ דשנה

מתנת ״אדרם״

מתנת ״עלית״ המתוקה

חכרת ״קוקה קולה״ ,שתחת חסותה נערכה
התחרות, העניקה לנסיך ולנסיכה פרס המהווה
חלומו של כל ילד: הם ומשפחותיהם זכאים
לשתות ״קוקה קולה״ חינם במשך כל השנה.

נציג חכרת הביטוח ״אררט״ מעניק לנסיכה
את הפרם בו זכתה היא, כמוה כבן־זוגה הגברי:
פוליסת ביטוח בסך אלך ל״י. הנסיך והנסיכה
הוצפו בים של מתנות ססגוניות.

חכרת ״עלית״ העניקה בשער הכניסה סופריה
לכל ילד, העניקה לבל 27 המשתתפים בונבוניירה
ענקית. בתמונה: נציגתה, מירי בן־
ארי, מעניקה לנסיך סל ענקי של ממתקים.

במדינה

נמשכת ההרשמה

* בגרו ת מוקדמות

ם*ע1טי
ערבים סוג ב׳

משן הלמודים עד להצלחה בנחמות

הכנה לבחינות באנגלית

ש פו ת ל מבוגרי ם:
אנגלית — צרפתית — גרמנית
ערבית — איטלקית — ספרדית
עברית — שיפור הלשון

לאוניברסיט ה

אנגלית — צרפתית

אין זד, מן הנמנע כי כאשר יוגשו רשימות
המועמדים לבחירות לכנסת השביעית,
תימצא בהן גם רשימה ערבית עצמאית, שאינה
קשורה באף אחת מן המפלגות, בה יופיעו
נציגי הערבים הקתולים בישראל כשבראשה
יתייצב ח״ב אליאם נחלה.
נחלה נבחר לכנסת השישית מטעם רשימת
האחווה הקשורה במפלגת העבודה. אולם בעוד
שמועמדותם של שלושת הח״כים הערביים
האחרים כמעט מובטחת גם בבחירות
הבאות, לא כן המצב עם נחלה.
נחלה, בן הכפר רמה שבגליל, הסתכסך עם
מפלגת העבודה כאשר נפלה ההחלטה לשלב

ווזרה ל תל מידי ם
באנגלית וצרפתית לבתי״ס יסודיים
מ־כ 8ולתיכוניים

מוכנות לעשות הכל כדי לשעשע אורחים.
מובן שד,מארחות לא עשו את עבודתן
חינם. הן קיבלו משכורת חודשית של 300
ראנד כל אחת (,כ־ 1500ל״י).
מנהלו ובעליו של המועדון המצליח היה
צעיר בלתי מוכר. היה זה אורי ממבר, תושב
נווה־שאנן בחיפה, כימאי במיקצועו, שעבד
בעבר במיפעלים הפטרוכימיים בחיפה כמומחה
לתעשיית הפלסטיק.
אורי הגיע לדרום־אפריקה כשהוא מנסה לקבל
עבודה במיקצועו. תוך כדי כך קשר קשרים
עם אילי ההון המקומיים, הצליח לעורר
את רחמיהם של היהודים והישראלים הוותיקים
במקום, וכך צבר סכום כסף מספ-ב ל־איפשר
לו לפתוח את מועדון־הלילד. שלו.
הישראלי המכוער. לילה אחד הופיעו
במועדון שני בלשים של משטרת דרום־אפרי־קד
.,הם הסתובבו במקום וחקרו את המארחות•
אולם נושא התעניינותם לא היתר. רמתן
המוסרית של הנערות. הם רצו לדעת היכן
נמצא בעל המועדון, אורי ממבר. כי למשטרת
יוהנסבורג הוגשו תלונות נגדו על הוצאת
שקים ללא כיסוי לשלושה בנקים מקומיים.
אותה שעה כבר לא היה אורי ממבר בגבו־

תל־אביב, נחלת בנימין ,2טלפון 56347
שד׳ דוד המלך ,1טלפון 266443
חיפה, רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265
ב ת־ י ם, רחוב רוטשילד 25

מ ק צו ע נפלא
לל א אבטל ה
ב בי תספר ״ד״א1ה״ רוכ ש

ה תל מיד. בנו ס ף לידע מ ק צו עי
נ סי ח מע שי רב ובס חון ע צ מי
ב ע בו דהמע שי ת, וז אתתודות
ל ל קו חו תהר בו תוהק בו עו ת

המבק רו תבסלח

הקוד

הדודו 11

נפתח:

, 1.9.69

דיאנה

בפד דיז נ ^ ר ה״גם 1ת״א ד 5 5 .ם 225

מתנה נפלאה לחגי !
* 3311*1:

היא כל־כך תשמח אם תביא לה את מוצר הפלא המהפכני
(סווייפ) המנקה הכל: בדים, בגדים, ריפוד, ,טפטים,

רצפות, קירות, כיורים, כיריים, כתמי שומן, זיעה וסתם ליכלוך,
ואפילו את מנוע המכונית!
(דרך אגב, בום: מדוע לא תיתן את ה־1?£ז\ץ0( 3ווייפ) ותשורה
לחגים לעובדיך ולעובדותיך? הם יודו לך באמת!)

לא לשכוח?£ :ד\\( 8סורים) מביא את האושר לביתך !
מיכל ( 3\¥1?£סורים) שיספיק לחצי שנה לפחות ניתן להשיג
תמורת ״נותב״ אחד ( 10ל״י, בלשון הבנקאים) על־ידי צילצול
לטלפוז ,624983 או שיגור גלויה לת.ד ,29232 .תל־אבנב*-

ח״כ אליאס נחלה
״הצהרת נאמנות —
מועמדים ערביים ברשימת המערך, כמו מועמדותו
של ח״ב מפ״ם עבדול עזיז אל־זועבי.
כל ארבעת חברי הכנסת הערביים של המערך
התכנסו אז וייפו את כוחו של נחלה להצהיר
בשמם :״לא נסכים שיחיו ערבים סוג א׳ —
שישובצו ברשימת המערך, וערבים סוג ב׳ —
שיופיעו ברשימות נפרדות.״
אולם בעוד שחבריו נסוגו מן ההחלטה,
נשאר נחלה נאמן לה, כשהוא יודע שהוא
יכול לסמוך על נאמנותם של פטרוניו במפלגת
העבודה: אבא חושי ואמנון לין.
אבל אבא חושי נפטר. אמנון לין, שתמך
לאחרונה באנשי רפ״י לשעבר, שוב אין כוחו
עימו במערך. נחלה נותר קרח מכאן ומכאן.
יש בס יש תומכים. נראה שבמקומו
רוצים אנשי המערך להכניס לכנסת השביעית
את עאזר ערטול 42 יו״ר המועצה
לשיווק פרי עץ־הזית בנצרת. ערטול, יליד
הכפר מרר, היה סטודנט לרפואה באוניברסי־סד,
האמריקאית בביירות וחזר לארץ לפני 9
שנים בלבד. נוסף לו ישובץ כנראה ברשימת
המערך עצמה עוד מועמד ערבי — הדרוזי
כמאל מנצור.
כששמע נחלה כי מציעים את ערטול כיורשו,
חזר בו מהצהרתו הקודמת והודיע :״אני
מוכן לרוץ עם סייף אל־דין זועבי באותה
רשימה.״ היתד, זו הצהרה מנוגדת למה שהוחלט
לפני כחודש באסיפת נכבדים נוצריים
מכפרי הגליל שנערכה בביתו של נחלה.
נחלה גם ניסה לטהר את עברו .״קשרי עם
אבא חושי ואמנון לין היו טבעיים ביותר.
הם מנהלי המחלקות הערביות במפלגת העבודה
ובהסתדרות ואני ח״ב ערבי השייך למפלגה.
לא היתד, לי כוונה לפגוע ביריביהם
של השניים. כאשר התמנה יגאל אלון לאחראי
על המחלקה הערבית, הודעתי לו על
נכונותי לשתף עימו פעולה. עד היום אני
נאמן להבטחתי.״
אבל כדי שלא יחשבו שיוכלו לזרוק אותו
ככה סתם, הוסיף נחלה גם איום להצהרת
הנאמנות שלו :״אם לא יכללו אותי ברשימת
המערך, ארוץ ברשימה נפרדת. יש לי כסף,
יש תומכים והנכבדים הערביים רוצים בי.״

י שראלי ם בחו״־ל

הדובין האדום
כאשר נפתח ביוהנסבורג, לפני מספר חודשים,
מועדון־הלילה המפואר התבין האדום,
ניבאו לו הכל הצלחה, בעיר בה חיי הלילה
רדומים כמעט לגמרי, היה זה מקום בידור
ושעשועים מושך, מה עוד שלרשות הלקוחות
עמדו שם 12 מארחות יפהפיות, שהיו

מועמד ערטול
— וגם איום!״
לות דרום־אפריקה. קודם לכן דהר במכונית
שכורה לשדר,־התעופה. שם מצאו את המכונית
כשמד־ר,קילומטרים שלה מנותק. ממוזמביק
טילפן אורי למארחות שבמועדונו, הודיע
להן כי הוא נוסע לישראל לעשרה ימים כדי
״לסדר כמה עניינים כספיים״.
כשחלפו עשרת הימים ואורי לא חזר ליוהנסבורג,
עורר הדבר לא רק את דאגתה
של המשטרה המקומית, אלא גם את חששותיהם
של הרבה יהודים טובים במקום, מהם
לווה אורי כספים בסכומים שהסתכמו בב־
150 אלף ל״י. הישראלי הצעיר נשאר חייב
לא רק לנושיו, אלא גם למארחות שעבדו ב־מועדונו
ולתזמורת שניגנה שם. לפני שעזב,
שילם לכולם בשקים ללא כיסוי.
לבית־המשפט העליון ביוהנסבורג הוגשו
תביעות נגד הישראלי הנודד, אחד מאותם הישראלים
המכוערים המוציאים את דיבת הארץ
רעה.
עסקנים פועל עס הכרה
צבי (״האיש בעל הצלקת״) ברים, הוא
פועל בעל הכרה מעמדית. העובדה שהוא
עתיר נכסים, בעליו של בית־דפוס ברחובות
ובעליו של בית־קולנוע בתל־ברוך, נוסף
לעסקים אחרים שהוא מנהל, אינה מונעת
ממנו לייצג פועלים. ברים הוא נציג
אירגון הספורט של הסתדרות העובדים, הפועל,
בהתאחדות לכדורגל, משמש כסגן
היו״ר באירגון זה.
לפני שבועיים אירעה תקלה למנהיג הפועלים
הזה, הנוהג במכונית ברקודה מהודרת.
הוצא נגדו צו עיכוב יציאת מן הארץ,
אחרי שהתברר כי במשך שנד, שלמה התחמק
מדרישת משרד־הביטחון להעסיק נכה
כסדרן בקולנוע שבבעלותו, כפי שמורה החוק.

אחרי הפירסום בעיתונות, כשחשש
ברים מפני הסערה הציבורית שתקום, פיר־סם
באמצעות פרקליטו מכתב-ם בעיתונות,
בהם הצהיר כי הוא מוכן כבר להעסיק נכה.
אולם כניעתו של ברים לא הועילה. השבוע
נודע כי פרקליטות־המחוז החליטה
לא לבטל את התיק שנפתח נגד ברים.

המועמדות הסופיות לכתר

מלב

תהמים

הנערכת על־ידי מערבת

העובס ו.ו ר
ובחסות חברת

הלנה רובינשטיין
הראשונה באיפור א^110א11 אט 111 הזוהר צולמו המועמדות
בבגדי -י ם של חברת

אלסטקס
שרית דמיך

מיפעל העילית של ישראל
ליצור בגדי-ים ומחוכים

בת ,19 מעכו

אילנית רגונס
בת , 17 מתל״אגיב

חיה דורי
בת , 19 מירושלים

נילי שרי
בת , 19 מתל־אביב

ציפי לוין
בת , 1$מתל־אביב

ברבה בריש
גת ,18 מחיפה

ענת רוזן
בת , 18 מבת־ים

ריקי כץ
בת ,17 מתל־אביג

לאה ורדי

אפרת אמסטד

נורית ניר

בת , 2 2מחיפה

בת ,16 מחיפה

בת ,17 מרמת-גן

המדבה תטוס בחברה טובה -היא תטוס ב״אודימביק״

יוטי גנאי
בקטעים מיזיד ״אין
אהבות שמחות״ בליווי
סטו הכהן ותזמורתו

אריס סאן

היכל התרבות
יו ם

שלישי

2.9.69

ותזמורתו

הבא

המראיין

ב־ 8בערב

* שמואל שי
(עם מלכת המים )1968
המלכה ריכוז

איריט דוידטקו
בת , 14 מתל־אביב

בזה

תיבחר

רחל אפשטיין
בת ,17 מרמת״גן

ויופי

* מיצעד המועמדות הסופיות ^ הבדרן דודו דותן
תצוגת בגדי־ים ״אלטטקט״
* צמד ״שתיים בלילה״
תפאורה: דני קרוון

פרם למלכה: שעון תת־מימי טיסו

אמנות

עוד
הקהל היה!

ביצוע במה: פרחי כץ

תצוגת-אופנה שהוטסה במיוחד מלונדון על־ידי בוטיק ״ביבה״ ותצוגת תכשיטים
מקוריים של רחל ואלי גרא מיפו העתיקה. תצוגת תסרוקות מקוריות מאת דויד וליזה

כרטיסים להשיג ככל המישרדים

יהודית מעברי
בת , 17 מבת״ים

שרה טיטו
בת , 17 מבת־ים

שגסס
הדגמים עוווים
האיכות

לא כדאי לראות

לא חשוב לראות

אפשר לראות
רצו ילראות
חובח לראות

טרטיס חדשים
מדתו של איש לוחם

(סוגרבי, תל־

אביב) אלן סמיתי ביים מערבון שלפי הביקורות
המגיעות מחו״ל הוא בלתי שיגרתי, ולא
רק משום שמעורבת בו פרשת אהבה בין
אקדחן לבן (ריצ׳ארד וידמארק) לנערה כושית
(לנה הורן).

תחנת זכרה אינה עונה

(צפון, תל-

אביב) מי שהיה פעם מטובי במאי הפעולה

וירד קצת בשנים האחרונות, ג׳ון סטרגס,
ביים מלחמת שלגים בציר הצפוני בין שתי
המעצמות, לפי ספרו של אליסטר מקלין, בהשתתפות
כוכבים רבים וגדולים: ארנסט
בורגניין, ג׳ים בראון ורוק האדסון.

צעירים כמידרון

(אסתר, תל־אביב)

חייו, אהבותיו ובעיותיו של הנוער בזמננו,
עם הרבה שמות בלתי ידועים (קוין קישלר
ולויד בוכנר) ועם במאי שנחשב היום לאחת
ההבטחות הגדולות של הקולנוע האנגלי —
ארתור דרייפוס.

סרטים אחרים
* * כסף נוצץ כמיורקה

(ארמון־

דויד, תל־אביב) בידור פשטני בסרט משעשע
על שוד דמיוני. ארבעה שודדים בראשותו
של אדוארד ג׳י רובינסון מתחפשים לארבעה
עובדי בנק וממלאים את מקומם במשך יום
עבודה שלם. הרבה בדיחות קלאסיות מצחיקות
והרבה מתח, גם אם אין פה שום הגיון.

!חד ש בבידור

0ועזם 0־ד £1_£ 0

באיכות,בשדות,
בקליטה ובקול
^ 6 2 2
טלוויזית 3
מעל הכל !!!
להשיג בכל חנויות השק״ם
במחירים ותנאים נוחים

^ ירושלים

שלי (בהפקת החאן הירו־

שלמי) יואל זילכרג, שביים הצגות ראווה-
כקזבלן ואיי לייק מייק, ביים עם שישה שחקנים
צעירים מופע, שנכתב ונערך על־ידי
דן אלמגור, הפעם ללא כל אפשרות שי־מוש
כתפאורות מתחלפות, עולות ויורדות,
תזמורת־ענק, או להקת־מחוללים בכוריאוגר־פיה
מסחררת, פרי רוחו של כוריאוגרף מ־ברודביי
או סביבתה. התוצאה היא די מאכ־זבת.
לפני
מספר שנים העלו בחמאם היפואי

רה פשוטה כאחד האדם. את קטעי הקישור
החייבים להישמע בשיא הפשטות, הם מדקלמים
בפאתוס מייגע ומיותר. לשיא הגיחוך
מגיע המופע ברגע שמישהו מהמשתתפים
מנסה לגלם דמות של ממש, כמו למשל את,
הסופר תושב ירושלים, ש״י עגנץ, של
חוקר בפרשת הפוגרום במוצא, או ערבי חשב
אל ביתו לאחר מלחמת ששת־היסים ומוצא
בו כמובן את אותה הדיירת, לה הוא
מוכיח• כי טרם שכח לשוחח ביידיש עסיסית.
המשתתפים: זמר צעיר בעל קול לא מבוסס,
בשם דני גרנות, שלשחק איננו יודע,
אז למה הוא מתיימר להלחין מוסיקה לפיז־מון
אפסי, אותו הוא מתכבד לבצע בעצמוז
מוטי פליישר הוא תוצר טרי של להקה

היבואן ו ה סוכן:
״רלפו״ (ישראל) בע״ני

גאולה נוני וחיליק צדוק ב,,ירושלים שלי״

ערב דומה, תל־אביב הקטנה, אלא שאז החומר
היה הרבה יותר מעולה ומשופשף, המש תתפים
היו מהוקצעים ומיקצועיים יותר ולכן
אין כמעט להשוות מבחינת הרמה בין שני
המופעים.
אין ספק שדן אלמגור יודע פיזמונאות מהי,
ראם האופרה של עפולה היתה קמה על תילה
ומישהו מיקירי המקום היה מזמין אצלו
תוכנית בשם עפולה שלי, כדי להציגה שם,
אלמגור היה עושה זאת באותה מידה של
שאבלוניות מיקצועיח, חסרת מעוף ורגש. הערב
מורכב מפיזמונים, משירים, מקטעי קישור
ומסקצ׳ים קטנים, שכולם כמובן עוסקים
בירושלים וביקיריה.
שירים כמו אבני ירושלים או למות בירושלים,
עשויים להתחבב או להיפך, על כל
אלה שאהבו או סלדו יצירה דומה של אל־סגור
— בלדה לחובש.
בכלל, כל המופע כתוב, ערוך ומבויים
כאילו היה מסכת בתנועת־נוער. מסתבר שאף
אחד מן המשתתפים איננו יודע לדבר בצו־

צבאית, ובשעה שהוא שר, הוא מזכיר מייד
גאון התחיל את הקריירה
שגם יהוו
שלו על בימה צבאית. לגאולה ניני העגלגלה
גומות־חן משובבות ושיניים צחורות
העוזרות לה פה ושם לנסות לגלם טיפוס
של יהודיה בעלת מיבטא מירושלים־של־אז.
שוד רוזן יכולה להיות קריינית בשידורי
ישראל; יאיר קליגגר הוא השחקן שבחבורה,
והוא אינו פוסק להזכיר זאת לאורך
כל הדרך. לחידיק צדוק יש מזל:
בתום המופע לא זוכרים אותו. המוסיקה של
נורית הירש לשיר ירושלים שלי מזכירה
מנגינה מתוך אופרטה יהודית של אכרהם
גולדפאדן, ואילו העיבודים והתיזמורים ה־שאבלוניים
אינם נשמעים כאילו נעשו על־ידי
מלחין בעל שיעור קומתו של נו?ן ם שריף.
דבר אחד ניתן היה ללמוד מן המופע:
ירושלמי הוא אחד שאיננו יודע לשחות. האם
כדי להוכיח (מה שאגב לא נכון) ,כי בירושלים
אין שחקנים, היה צריך להביא אותם
סתל־אביב?

xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx?5גxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxג*9
ה קי רקס

(מקסים,

תל־אביב)

צ׳ארלי צ׳אפלין באחד מסרטיו הפחות ידועים
והיותר מצחיקים.

הצוללת הצהובה

(פריז,

תל־אביב) מלחמת הרע בטוב וניצוחו של
הטוב בהדרכת החיפושיות, בסט תמים, מצחיק
ומקסים.
(ומזד 1ז ^ <

* * גבירתי הנאווה
דיק< אילי גורליצקי ואברהם מוי
צעירים מדי, רבקה רז מבוגרת במיטפר
שנים. קרנדל דיל איננו במאי יוצר, אלא

(תיאסון גו-

משחזר בימוי וכוריאוגרפיה של בקיאים
ומוכשרים ממנו. התיזמורת נשמעת מיותמת•
להקת המחוללים מדרגה שנייה, ואילו
צוות שחקני המישנה מדרגה שלישית; מה
שלא מפריע למחזמר על־פי יצירתו של
ברנרדש או, פיגנוליון, לבדר בסטאנ־דארטיות
מתמשכת ויגעה, פרובינציאלית
אומנם, אך אל־שנייה, לגבי מימדי הפקה
ישראליים.

* * המכתב האבוד

(תיאטרון עי־

רוני, חיפה) יון לוקה קרג׳יאלה, איננו
יוג׳ ץ יונפקו. הבמאי הרומני הצעיר
דוד אסריג יודע זאת היטב. אך מה
שלא היה מעלה על דעתו לעשות בבוקרשט,
הירשה לעצמו בחיפה. הוא ביים את קרג׳י•
אלה משל היה יונסקו. הקומדיה הרומנית
הקלאסית יצאה מתחת ידו שחורה וכבדה,
חסרת כל צבעוניות ועסיסיות כפי שכל
רומני מצוי למד להכירה. מה שבכל זאת
בולט בהצגה היא הדרכת השחקנים המדוקדקת
עד לפרטי הפרטים. בכל צעד ושעל
שלהם ניכרת ידו של הבמאי־כוריאוגרף,
שהתייחס אליהם כאל גיבורי תיאטרון בובות,
בו הוא מושך החוטים היחידי. התרגום
היבש של א.ב. יפה, לא עזר אף
הוא לשחקנים המיסכנים לגלם דמויות חיות
של טיפוסים רומניים מגוחכים במיקצת,
בעיר־שדה רומנית, ערב הבחירות לפרלמנט,
בשלהי המאה הקודמת.

* * תעלולי סולומון גרים

(התי
אטרון
הפתוח) הלל נאמן התייחס ברצינות
יתירה אל החומר הרדוד של חנוך
לוין המתיימר להיות ,,טרגיקוסדיה המשקפת
בראי עקום את חיי המשפחה, הרפו

והאמנות״ .אי־אלו בדיחות חביבות
ומישחקי־לשון מבריקים, אינם עדיין מחזה.
ואם לכל אחד מחמשת הדמויות יש בעייה
משלו והוא חייב לפרסמה ברבים, על־ידי
כך שהוא בוצח בזמר, מדוע חייב הפיזמון
להיות דבילי? רחל לוי תפסה כיצד יש
לשחק במידה של ניכור חיצוני ומהוייך,
דמות סמרטוטית ומאריונטית, של אשד, קטנה
וחלשה ששמה לא פחות ולא יותר
אלא פרציפלזכא.
הזמיר (תיאטרון יובל — ליל
דים)
אגדתו של האנס כריסטיאן
אנדרסן זכתה להמחזה מצומצמת, ולב•־
מוי סטאטי של איש •הרדיו, מיכאל
אוהד. הצייר אריק סמית לא מצא

ונסיונו, וכן בבמאי. הוקרה מיוחדת מגיעה
לשייקה על ששיתף בתוכניתו את
יונה לוי, המוכיחה כי כימעט בכל סיג־נון,
ואף בכוריאוגרפיה סתמית, רקדנית
נפלאה כמותה מצליחה לרתק ולחשמל.
הפארודיה המשותפת שלה עם שייקה, על
המחול הקלאסי, מומלצת אף לרקדנים קלאסיים
בעלי חוש הומור.
שלמה קרליכך. הוא ולהקתו
נראים כהיפיס מאושרים, מגודלי זקן ופיאות.
מה שבכל זאת לא עושה אותם לב־אלה,
הן הציציות הבולטות מעל למכנסיהם.
הרבי וחסידיו, שיובאו במיוחד על־ידו מ־סאן
פרנציסקו, יכולים לעמוד על הבמה
שעות ארוכות ולזמר מנגינות פרטיות, לטקסטים
מן המקורות, מבלי שהמאמץ ייראה
על פניהם, וכאילו ללא כל כוונה לסיים.
קרליבך, המכונה הרבי המרקר, בכוונה להצדיק
את תוארו, איננו מהסס לעשות
על הבמה כבשלו: הוא מקפץ, מפזז, מכרכר!
או סתם משתולל, בעיניים פקוחות או
עצומות. הביטחון העצמי והבימתי שלו,
שליטתו בחומר ובמיוחד הזדהותו עימו,
בולטים יסוחפים. אף אלו המתנגדים לתוכן
ולמשמעות הדתית המטיפה של השירים,
לא יוכלו להתעלם מכושרו של קרליבך
למכור ולשתק את סחורתו, כטרובאדור חינני
ומשעשע.

* * להקת פיקוד דיזנגוף

(תיאט
רון
דגן) חבורה של מצחיקנים צעירים, מ־יוצאי
להקות צבאיות, בהדרכתו של דני
ליטאי, מגישה צרור פיזמונים בלתי מזיקים,
זמניים מאוד; אוסף של בדיחות
משעשעות בחלקן, ממלא את מקום ד,מערי
כונים. צילה דגן שרה כמו שתיים, ויהי*
דה ברקן גונב את ההצגה כלופו, עגלון
ממוצא רומני המזדמן למשרד־הרישוי.

ערב פיזמוני אלתרמן
אטרון העממי) אל רבקה זוהר, עזרא
דגן, טליה שפירא ומנחם זילברמן,
(התי-

* * בגלריה ״מבט׳׳ מציג ח ;
שחורי 33 את תערוכתו הראשונה. באוסף
של שחורי ציורי שמן, שהשולט בהם הוא |
העירום המסוגנן, הציורים יפים והחיסרון י
הבולט הוא. הרושם של יובש, חוסר־חיים
וחוסר תנועה. רן שחורי מנהל המידרשה

השבוע תגלה הבנה מיוחדת
לאנשים שיפנו אליך
לספר על צרותיהם.
הבנה זו תועיל לך, בסופו
של דבר, בצורת מסנה
בלתי צפוייה וקידום!
בסולם החברתי.
אל תניחי למתחרה ה־ 23 בספטמבר ־

סמוייה שלך להפר את.
:*2באוקטיבר
מנוחתך. את מייחסת לה
חשיבות־יתר, הנוטה להיות היסטרית כמעט.
הרגעי — הוא יהיה שלך. ידיד יעזור לך.

1זאזנ״ס

מצב בריאותך משתפר,
אין מקום לדאגה. ה הפסקה
בחיי הלילה
רק תועיל לך. הי*
פעתן החיצונית השתנתה
לטובה — ה חיזורים
אחריך יתרבו
בהתמדה. השתדל
22באוקטובר
_ 22־ ניובלינר
אתה
__ לחסוך כסף.
עלול למצוא עצמך

בפני עיסקה שתדרוש ממון רב. פקח
עיניים. ישנם כאלו שינסו להתנכל לך.

הגורל שלח לן השבוע
בחורה זהה, כפרי בשל?
דע לנצל זאת עד תום.
בת קשת; גם לן צפוייר,
הפתעה הקשורה באנשים
שלא היכרוז. ויכוחים סוערים
בינן לבין מעבידך
ירתיחו אותך ב23
בנובמבר ־*.
20 בדצמבר
אמצע השבוע*,.הבלג. ה בקשה
ששלחת נמצאת;
בדיון. סיכוייה החיוביים — טובים. לחץ
מיותר לתשובה מהירה עלול רק להזיק לך.

0ש]9

רן שחורי: עירום
למורי ציור ומשתתף קבוע בתצוגות קבוצת

ימים טובים

* * לא כיום ולא בלילה (בצמתא)

עשר פלוס.
(בהפקת ש. צמח)

גשנו1

עזן רב

במיקצת

יטייקה אופיר בתוכנית חדשה. הוא
מגיש בה קיטעי פנטומימה, המזכירים מסי־בת־סיום
בתנועת־נוער, וקטעים מילוליים
מיקריים מדי, חסרי מישקל, פואנטה, או
מוסר־השכל. חבל שהוא לא נעזר בפאר־טנאר,
או בפארטנארית בשיעור כישרוני

את נוטה השבוע לבמדרנותך, הגזמות סימון
דיבורך ופזרנו-
ייד• על אף תכונות
בלתי חיוביות אלו,
תהיה החיבה אליך
גדולה השבוע מתמיד.
22 באוגוסט -
אתה מעסיק את עצ22
בספטמבר
מך בפעולות רומאנטיות
שונות כאמצעי
לברוח מהנערה המעסיקה את מוחך.
הגזמה בעניין זה עלולה להזיק לך.

ארבעה צעירים מיוצאי להקות צבאיות,
צירפו את בומבה צור, על־מנת לבצע
בחד־גוניות כ־ 20 מפיזמוניו הלא כל־כך
חדשים של בעל עיר היונה. חלק גדול מה־פיזמונים,
מהם נודף ריח המטאטא ולי לה
לו ז״ל, היה מתאים יותר למבצעים מבוגרים
ומהוקצעים יותר. עניין זה מודגש במיוחד
בפיזמון הקווקזיס, או־אז נראים ארבעת
צעירינו החביבים, כילדים שהתחפשו
לכבוד פורים. עזרא דגן מתנועע בחופשיות
וחינניות הראויות לציון.

פיתרון רב־דמיון יותר להצגת הזמיר החי,
הנראה כאן הרבה יותר מלאכותי מן הזמיר
המלאכותי, אותו מקבל קיסר סין
כשי. אבנר חזקיהו כקיסר סין שיגרתי
למדי, חסר הוד ורוממות. יוסי גרכר
כשר־החצר התככן, מצועצע, ולעליזה
יצחקי חסרים ויום וחן ילדותיים, כדי
לגלם ביתר הצלחה את נערת המיטבח הקט־ י
נה, המשכנעת את הזמיר החי לבוא ולזמר
לפני הקיסר.
אברהםרז חיבר מחזה ארוך
(שלוא קוצר וגובש למערכון היה יוצא
נשכר) על מורה ותיקה המאושפזת במח־לקת־עיניים
בבית־חולים, והמוכנה להאמין,
כימעט עד הסוף, כי החייל הצעיר המאושפז
אף הוא שם, הינו אהוב נעוריה. מיש־חקה
של מרים כרנשטיין־כהן, מת
עלה הרבה מעבר לטקסט ולבימוי. היא ממש
חיה את התפקיד, וקשה שלא להאמין 0
לפנינו שחקנית על במה, ולא ישישה
בבית־חולים.

אל תתפסי לדאגה אם
תחושי בחיוורון לא רגיל
בפנייך ורגישות מוזרה
לגבי כל הסובב
אותך. נסי לשלום בהרגשה
זו, ואל תתני לאנשים
לנצלה. הגיעה ה עת
שתחליטו אחת ול תמיד
אם ברצונכם ל המשיך
לחיות יחד או
להיפרד. מריבות והתפייסויות חוזרו ת ונש נית
אינן פיתרון. הפסק לנהוג באגרסיביות.

^ זזנן אברמסון, מציג ציורים בטכני־קות
ביצוע מגנזנות, בגלריה ״עידן״.
הפורטרטים המוצגים יפים. ציורי הנוף הם
חסרי אישיות והקומפוזיציה לקויה. הסיג־נון
מבולבל והצבעים הכהים משרים הרגשת
עצבות. חנן אברמסון, הוא בוגר
בצלאל, ומורה לציור בבית־ספר יסודי.

41י׳

הוויכוחים שערכת לא
יעזרו לן להפגת המתח
הפנימי. מאמץ
מיוחד מצידך למנוע
מריבה רצינית — יצליח.
נסיונותיך הנוא שים
להגיע להישגים
של ממש לא ישאו
21 בדצמבר -
סו בינואר
פרי, אם לא תדע לנצל
את הערמומיות
הטיבעית שלן• רגישותן המופרזת לדמותך
החיצונית היא רק פוגמת בה.

שבוע סוער מבחינה פיננסית ורומאנטית.
היגררות להוצאות מופרזות תביא אותך
לסף הייאוש. אך הצלה שתבוא בעיק-
בות קשר רומאנטי
חדש, תהפוך את ה גלגל.
בשבוע זה רבים
סיכוייך למצוא את בן
הזוג האידיאלי. פחדך
מצרה המרחפת על
ראשך מוצדק ביסודו.
התייעץ עם פסיכולוג
טוב• קשריך החברתיים
הענפים יסתעפו
עוד ועוד. את עלולה השבוע למצוא את
עצמך במרכזה של שערורייה חברתית.

העבודה בוערת והתוצאות מפתיעות לטובה.
המשך — המאמץ כדאי. ב סופו של. ח שבון
העבודה הנוספת, הגוזלת
את שעות הבילוי,
תצדיק את עצמה. תבוא
על שכרך. בעין יפה. נסיעה
לטיול בסוף הש בוע
תביא הפתעות רו מאנטיות
משעשעות בחברת
מישהו שזה זמן
רב כבר חפצ ת בו. קמ־צנותך,
שהיא נחלת רוב
בני משפחתך, אינה מו־סיפה
ל ן כבוד רב. עליכם להשתחרר מתכו ני
זו — ומהר. במישהקי מזל אל תהמר.

האתגרים שנטלת על עצמך יהיו קשים
לביצוע. רק כוח רצון חזק יעזור לך
להתגבר עליהם —
וגם זה לא בהצלחה
מלאה כפי שציפית.
אל תאשימי את ידידך
על כי הוא קר
ואדיש כלפייך. זה
בגללך. היי סבלנית
כלפיו ואל תדחקי את 1110 הקץ. צפי לגילוי חיו
2במרס ־
בה מפתיע מצד הבוס
20 באפריל
שלך. גילוי זה צופן
בחובו סכנה — הוא אדם ערמומי.
היזהרי ממנו. דחי אותו בעדינות, כמובן.

הרבה מזל מחכה לן לקראת סוף השבוע.
מתנות, גילויי אהבה, כסף, והצלחה עם בני
מזל עקרב. אך מכל אלו
לא תצמח לן, ב סופו
של דבר, שום טוב ת הנאה
לטווח ארוך. המזל
הזח ייגמר כתום ה שבוע.
גישה רצינית. ו עמוקה
לבעיות הנפש ירו!

המטרידות תועיל לך ל טווח
ארון. זילזול 4־ ,
ו:1 2אפריל ־
סן: במאי
בעיות אלו יזיק לן בסופו
של דבר בצורה
רצינית. השבוע עליך להימנע מנסיעה ח פוז ה
ובלתי־אחראית. הצבע האדום יהלום אותן.

שוו

מבט עיניך מסגיר אותך• משקפי־שמש
יעזרו לן להסתיר דברים שאינך רוצה
שיתגלו. הבית בו הינן
מתגורר אינו נראה
לך, ואתה מהרהר בהחלפת
דירה. אל תדחה
— עשה זאת ה שבוע.
הבית הזה מעכיר
את רוחך בצורה
חמורה. סיכוייך רבים
השבוע לעלות בסולם
החברתי. נסה למצוא
דבר שיהיה בו מההס-
תכנות — אם תצליח לגבור עליו, הצלחתן
מובטחת. היעני להזמנה שתקבלי.

האומים

הרשגת אשמה על דברים
שבעצם אינך אש0
בהם, תטריד את מנו ח תן
במשך השבוע. השתדל
לצאת לחופשה מיידית
לבית־הבראה. אל תחסוך
בכסף. נסיונו של אדם
קרוב אלין לעזור לןע־
21 ביוני -
20 ביולי
__ שוי להעשות בצורה א נונימית
— והדבר י 9־
תיעך מאוד. נסיונו תין להיחלץ סהמשברינג
הפוקדיס או תן עלולים להסתיים בכי רע.
שקול כל צעד פעמיים. לקראת סוף השבוע
יתבהרו לך מספר דברים חשובים, שיעודדו
או תן מאוד, ויהיו ב שבילן כאוויר לנשימה.

11110

היחידה החסויה ביותר
בצ״הל
1וצאת

מאלמוניותו