גליון 1671 מתאריך 10 בספטמבר 1969

מכתבים

דק״ח
1שגה טובה

קיבלה תפעם בהסתדרות
לתעלת ת־ 13 אלו קולות
לעומת 8 , 3 6 9ב 1 9 6 5

שנת הצלחה וגידול נוסף לעתונכם (הן בכמות
והן בתוכן).
שנת שיגשוג והצלחה.

מדר יוסף,

שנה טובה ומבורכת.

נעמי ומאיר פילימה,

צבי דינר,

חיזוקה של ר ק ״ ח

בוז־ים

שנה טובה — הצלחה
וגידול לעיתוג-

רוני גרום,
חיפה

ג רו ס

>• מערכת העולם
הזה מודה גם לכל

שאר הקוראים ששלחו ברכותיהם,
להם ולבל בי ת ישראל שנה טובה.

חיזוקה של ר ק ״ ח — חיזוק עניין העמלים.

חיפ ה

. ..מי יתן ותהא השנה הבאה עלינו, על
עם ישראל, מדינתנו ועיתונכם המכובד —
שנת שלום, שיגשוג
והתרחבות.
ולכם באופן מיוחד:
חיזקו ואימצו!

תוספת גדולה זו של 6070 באה מעמלים שהצביעו ו׳ בתל-אביב ובנצרת,
בחיפה ובטירה ובישובים רבים אחרים בארץ.
אלפי עמלים נוספים, יהודים וערבים, נתנו אמונם ברק״ח כנציגתם
בהסתדרות.
הפירסומים החלקיים ממקורות המערך בוועדת הבחירות המרכזית הם
מגמתיים וממעיטים את גידול כוחה של רק״ח.

כרמיאל

ו מאחלת

8יוסקו המסקנות
בשרות השידור;

-חיזוק עניין השלום.

מהצלחת רק״ח בבחירות להסתדרות—
להצלחת רק״ח
בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות !

המחדלים של הטלוויזיה הישראלית והשביתה
ברשות השידור הם סימנים מובהקים של
חוסר כושר ניהול, גמישות ושכל ישר של
המנהלים. הם תוצאה ישירה של אופן מינוי
המנכ״ל, מר אלמוג, ושל מינוי חברי הועד
המנהל בשיטה שאין לד, כל סמכות דמוקרטית
ומוסרית.
מסקנות השביתה מוליכות רק לפיתרון
אחד — חילוף המנכ״ל וחבר הממונים, ויפה
שעה אחת קודם.
אין ספק שמנהל בעל סמכות מיקצועית
ומוסרית היה מונע את ההתפתחות שממנה
סובל הציבור כולו. יוסקו המסקנות ושרותי
השידור שלנו יעלו על הדרך הנוכנה.

דן גלעדי,

בת־ים

8מהבוץ
?אבק עפר
כפרנו נועז ואין דומה לו במדינתנו. הכפר
מנותק בכלל מקשרי־חוץ, כלומר בלי
כביש ובלי כבלי הטלפון והחשמל.
הכפר שוכן לרגלי הר עצמון המקיף את
בקעת עמק בית נטופה, במרחק של שבעה
קילומטרים מהכביש הראשי שבין נצרת לשפרעם.
מאז
מלחמת השיחרור ועד עתה מצבנו החברתי
לא שונה, בחורף אין יוצא ואין נכנס,
המצור הטבעי אוסר עלינו זאת, כלי
התחבורה אשר הוכנו מכבר לחציית הבוץ
בקועים גם הם בשעת נסיעה, חולינו מתים
מרוב כאבים בבתיהם, נשינו יולדות במיטותיהן,
וכולנו נשארים בלי תזונה, ובקייץ
מעלה גלגל המכונית האבק הטוב לנשימה.
״נא הדורש נאה מקיים״ .כולנו ממלאים
״נאה דורש נאה מקיים״ .כולנו ממלאים
את חובתנו, ומקיימ־ם את המוטל עלינו.
פנינו למשרד העבודה ב־ 1967 בבקשה לסלול
כביש שיחבר את הכפר עם כביש נצרת—שפרעם,
נדרשנו לשלם את חלקנו —
שילמנו והמשרד התחיל בעבודה. העבודה
הופסקה — פנינו שנית, אז הבטיחו לקיים,
וטרם התחילו בעבודה.
אנו תושבי הכפר פונים בקריאה נמרצת
ועזה למצפונם של אנשי משרד העבודה כדי
לחלצנו מהטרגדיה האנושית אשר אנו חיים
בה חיים קשים עד לבלי נשוא. אנו זקוקים
מאוד לכביש בעורק חיים.
תקוותנו שייסלל הכביש ויושיע אותנו מן
הבוץ והעפר גם יחד.

נכבדי כפר מנדא,

שיערכריא

עפולה

שנה טובה לבל בית ישראל מבית ״וולה״ בירושלים

23ח תי מו ת

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למכתבים
קצרים.
זכות קדימה תינתן למב־תכיהם
של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתכים.

חס 6חי תסח

מיו ם שקנינו טל ביזי ה ״זניט״ — ה ם יושבים פה. כן, כל
ה שכנים!
בכל ערב של שידור ה ם מופיעי ם כאן, ולא זזי ם עד שמנגנים
אתה״ ת קו ה ״ כשמס תיי מתה תכני תהאח רונ ה.
אין טע ם אפילו לקוו ת שה טלביזי ה ת תקלקל. רק פעם אחת
במשך ה שנתיים האח רונו ת הי ה צריך לכוון אתהמקלט
ואנשי השרות של ״זניט״ ב או עוד באותו היום וכוונו א ת
המכשיר, ובערב ה ם שוב היו כ אן כרגיל, כל השכנים.

״זניט״־ מקלט מצויין, טדח 1נאמן

עם לא יופיע, בנהוג, מטעם פלג זה, נציג
ספרדי.

ראש־העיר הקודם, לא העלו תוצאות, לאחר שטוביהו
סירב לחזור לפעילות פוליטית עקב גילו הגבוה.

ח״כ ברון עוזיאל, שמילא בכנסת השישית תפקיד
זה, נפסל, ואילו מועמדותו של אליעזר מטלון, בספק.

מפא״י— במיעוט
בעיריית באר־שבע

מבול של
רשימות קטנות
כבר עתה ברור כי שורה שלמה •טל רשימות
קיקיוניות תתייצב בבהירות לכנסת
השביעית.
בין הקיקיונים :״ישראל הצעירה״ ,תושב מבת־ים,
וכמה אנשים תימהוניים.

שר־העבודד, יוסף אלמוגי וח״ב שרגא נצר נזעקו
השבוע לבאר־שבע, בנסיון להשתלט על האנדרלמוסיה
שפרצה במפלגת־העבודה שם, בעיקבות התוצאות החמורות
של הבחירות להסתדרות. הבעיות שעמדו בפני
השניים:

אולטימאטום מצד ראיט העירייה אליה.
נאווי, בי לא ירוץ לבחירות הקרובות ל־ראשות־העירייה
אם לא ייבחר פה-אחד
לראשות הרשימה.
• לפי ההסכם בין מפא״י לאחדות־העבודה ורפ״י,
חייבת מפא״י להקציב מנדט לכל אחת מהשתיים —
מתוך חמשת המנדטים שלה במועצת העירייה. מאחר
שלמפ״ם ארבעה מנדטים, תאבד מפא״י בעיקבות כך
את הרוב שבידה. זוהי גם הסיבה לכך שנאוזי עומד
על התנאי שהציב.

הסיכויים: תביעתו של נאווי תיענה -
מחוסר ברירה.

הקרב על
הטלוויזיה

גישושים שנערכו בימים האחרונים אצל דויד טוביהו,

הדתיים משתלטים
על התאחדות הסטודנטים
צפה לגילויים על השתלטות הדתיים בהסתדרות הסטודנטים,
בעיקבות מאבק משפטי העומד להתחולל
סב ב מועדון הסטודנטים בר־אתון.
לאחר הבחירות האחרונות להסתדרות הסטודנטים,
בה זכו המערך וגח״ל למיספר דומה של קולות, הפכו
הדתיים ללשון המאזניים, זכו בעיקבוח כך במישרה
נוספת שנוצרה במיוחד עבורם — סגנות ליו״ר.

צעדו הראשון של הסגן הדתי החדש,
פינחס רותם, היה סגירת ״כר-אתון״ בערכי
שכת, על-אף התנגדותם החריפה של
הסטודנטים. רותם וחבריו לא הסתפקו כהישג
זה, ניצלו השבוע את ההזדמנות, ש־יו״ר
ההסתדרות עמום אחרוני היה כמילואים,
סגרו את המועדון לגמרי.
הטענה החדשה: אמנון צבן, בעל הזכיון להפעלת
המועדון, הירשה, בניגוד לחוזה, כניסת לא־סטודנטים.
לדעת חוגים יודעי דבר, מסתתר גורם מאוד לא
שמימי מאחרי מסע־הצלב נגד צבן: לאחר שזה הצליח
להפוך את בר־אתון המנומנם לעסק משגשג, יוכלו
עתה ראשי־ההסתדרות, אם יסלקו את צבן, לקבל
מיורשו דמי־זכיון גבוהים יותר.

מחלוקת חמורה תפרוץ בוועדת הבחירות המרכזית,
המורכבת מנציגי המפלגות, כקשר עם חלוקת הזמנים
בטלוויזיה.

הרשימות הקטנות דרשו לפצל את הזמן
המועט העומד לרשותן, כדי לאפשר להן
הופעות רכות בבל האפשר. הרוב כוועדה,
המורכב מן המפלגות הגדולות, סיכל תוכנית

ויכוח אחר יפרוץ בקשר עם ההופעה ביום האחרון,
ערב הבחירות. גם כאן ניתנה עדיפות למפלגות טסו־יימות,
בעוד שאחרות יצטרכו לשדר את שידורן האחרון
חמישה ימים לפני הבחירות.

מה צפוי בתש״לץ שלושה חוזי-
עתידות עונים על בך.
* ליובה קגצ׳וק, אסטרולוגית
9פינחס ספיר: ראש־הממשלה הבא. השנה
הזאת נראית בשבילו מוצלחת במיוחד.
הכוכבים שלו הם ביחס הרמוני לכוכבים של
מדינת־ישראל, למרות שיש איזה אספקט קטן

^ שלום שאו? ,כירומן
• פינחס ספיר: ראש־הממשלה הבא של
ישראל, למרות שבינתיים גולדה ממשיכה. דיין
לא יהיה ראש־ממשלה כי לא יהיה לו זמן
לזה. גם ליגאל אלון אין הרבה סיכויים.
* שלום עם הערכים: אין סימנים
טובים. מלחמה אפשרית בחודשים אוקטובר ,69
פברואר ומרץ .1970

בקר מארגו
תמיכה בעצמו
מזכיר ההסתדרות היוצא, אהרן בקר, רוצה מאוד כי
תחודש כהונתו.

למרות שהודיע על התפטרותו מתפקיד
זה, מנסים כמה מתומכיו לארגן בשכילד
מסע־תמיכה כין ועדי עובדים, שידרשו ל השאירו
בתפקיד. הסיכויים: קרובים מאוד
לאפם.
כי גם אם יוחלט שיצחק בן־אהרן לא יהיה המזכיר
הבא של ההסתדרות, אין צמרת המערך ריאה בבקר
מועמד מתאים לתפקיד שיהיה בעל חש בות מכרעת
בתקופה הקרובה.

רבים על
ערביי המערר
יהושע חבושי, שקיבל את מקומו של אמנון לין
כראש המחלקה הערבית של מע״י, דורש לעצמו גם
את תפקיד ראש מטה הבחירות של המערך בסקטור
הערבי.
תפקיד זה נמצא עתה בידיו של יעקב כהן, ראש
המחלקה הערבית של ההסתדרות, הנהנה מתמיכתו של
היועץ לעניינים ערביים שמואל טולידאנו. יגאל אלון,
יו״ר המחלקה הערבית של מע״י, הוא ידידו של חבושי,
אך אינו יודע כיצד להיחלץ מן העניין.

ייתכן בי כישלון המערך כין המצביעים
הערביים יוצג לאחר־מעשה כתוצאה של
מריבה פנימית זו.

שינויים בפלג הליברלי
של גח״ל
כרשימת המועמדים כפלג הליברלי של
גח״ל לכנסת השביעית יהולו שינויים. הכד

קנצ׳וק
של סכנה. תקוותי שזה לא עניין של בריאות.
׳ 4גולדה מאיר: סוף ספטמבר נראה לי
מסוכן בשבילה. אז היא נוסעת לארצות־הברית.
עד כמר, שאני לא יכולה לתאר לעצמי שאפשר
לרמות את גולדה, בכל זאת היא צריכה להיזהר.
• משה דיין: מתחילת השנה הייתי
משוכנעת שלא יוכל להיות ראש־ממשלה, כי
המאדים שלו היה סתום. מלבד זאת המאדים
והמנוס שלו לא עמדו בהרמוניה. בקונסטלציה
כזאת אי־אפשר להצליח. בשנה הבאה הסטורן
מתרחק מהנקודה המסובנת הזאת, אולי אז
יהיו לו אפשרויות גדולות יותר. אבל לפי
כללי האסטרולוגיה, הוא מוכרח להיות צדיק
גמור כדי להגיע לראשות הממשלה.
• שרום עם הערכים: לא נראית התפתחות
מעודדת בצבא השמיים. על שלום אין
בכלל מה לדבר.
> #משק ופיננסים: יהיה פיחות. רמזים
לפיחות, עד סוף השנה, הם ברורים מאוד לפי
הקונסטלציה של הכוכבים. לא רק אצלנו. אנחנו
נהיה מושפעים מהלירה סטרלינג, שירידתה תביא
בעיקבותיה את הפיחות גם אצלנו.
• מלחמת־עולם שלישית: אין מה
להיבהל. לא תתרחש לא השנה ולא בשנה הבאה.
אולם השנים 1972—73 הינן מסוכנות.

כלאק

שאול

+תקופת הבחירות: עלולה להיות
תקופה קשה מאוד. אני עדיין לא בטוח אם
הבחירות תתבצענה כמתוכנן.

* פרופסור בלאק, אסטרולוג וטלפאט
• ראש־הממשלה הבא: שמו מתחיל
באות א׳ — אלון. לאדם ששמו מתחיל ב־א׳,
ושנולד במזל מאזניים, יש סיכויים טובים.
משה דיין: עתיד טוב, שיהיה טוב עוד
יותר, אבל בתור ראש־ממשלה אין לו סיכוי.
<•> השטחים: שינויים מסויימים, אם כי
לא קיצוניים. נחזיר חלק קטן מן הגדה. ירושלים
תישאר מאוחדת. גבולות מדינת־ישראל
לא יחזרו להיות מה שהיו.
#שלום: לא תהיה מלחמה בינינו לבין
שכנינו. השלום עשוי לבוא לפני סוף השנה.
#תקופת הבחירות: סוף אוקטובר
והתחלת נובמבר תהיה תקופה מסוכנת בשבילנו.
לא ממש מלחמה, אך מתיחות רבה יותר.
• פיחות: לא מופיע בכוכבים של מדי־נת־ישראל.
יהיה רק מחוץ לגבולות ישראל.
* מלחמת עולם שלישית: לא לפני
. 1972

רווי את צמאון פניך
^ו£ם 8811 טיפוח מוסיף לחות
אחד השעורים הראשונים אותו למדה היטב הלנה
רובינשטיין בלמדה א ת תורת העור, הוא כי פני אשה
חיים באופן מתמיד בסביבה עויינת: אוויר, שמש,
רוח והאוירה המסוגרת של חיים עירוניים, כל אלה
פוגמים ביופי העור.
״אנו גילינו כי עור צורך מים״ — כתבה הלנה
רובינשטיין ,״אם תגלי את פניך — ללא הגנה — לחום
השמש, ליובש הרוח, לקור החורף, סימני הפגיעה לא
יאחרו לבוא״.
הגנה זו, לחות זו, הוגשה על־ידי הלנה רובינשטיין לכל
נשות העולם כשיצרה את הקרמים ללילה המפורסמים
המאפשרים הזנת העור על-ידי הוספת לחות חיונית
בשעות השינה. אך מאחר והעור צורך גם הגנה במשך
שעות היום, חיפשנו אחר שיטה המאפשרת זאת,
ומצאנו כאשר יצרנו את ת!111310ת.51)111 061/7 £

^ 0א 1מ 5שלושה תכשירים
וכעת נוספו לסדרת
חדשים — המשלימים את הטיפוח מוסיף־לחות:
1 016811561ת1110ס1ז 51)11! 0677 £1תכשיר ניקוי עדין לעור
הפנים, מיוצר מתרכיבים ספציפיים המטפחים את
העור בעדינות ומשחררים את נקבוביות העור משיירי
איפור ולכלוך.
51)111 0077 116111011011011 טוניק ללא אלכוהול, מוסיף
לחות, מרכך ומרגיע את העור, משלים את פעולת
ניקוי פניך. מומלץ במיוחד לעור עדין ויבש. השתמשי
בו גם במשך היום לרענון פניך ועינייך.

החיפוש היה קשה. כצעד ראשון היה עלינו לגלות דרך
להפיכת היסודות העשירים של הקרמים שלנו לשקופים
ובלתי נראים — וכן גילינו את התחליב.

!ת68ז 51)111 0077 £70 0קרם קל ומזין מאד לעור העדין
מסביב לעיניים. נלחם ביובש העור, עוזר להעלמת
הקמטים העדינים ושומר על מראה חלק וצעיר.

לאחר מכן היה עלינו למצוא את היסוד הבסיסי אשר
יבטיח לתחליב החדש שלנו את תכונותיו המוסיפות
לחות. ושוב מצאנו. הם קיימים בחלב בלבד וזהו ה-
׳׳ ״13!* ?011116111 הנמצא ב 0 א 581 אשר עוזר לעורך
לשמור על איזון אידיאלי של הלחות.

הצעה מיוחדת ל ת קוו ה מוגבלת:

ע\ 0£א 1מ 5תחליב שקוף, מוסיף לחות לעורך, מגן
עליו מיובש ומלווה את פניך במשך כל היום מתחת
לאיפור. נסי ^ £ס א 1מ .5אז תביני במהרה מדוע הוא
התחליב הראשון במעלה בעולם כולו.

באריזה מיוחדת 3 :מוצרים במחיר של מוצר .1
51)111 0077 £11111181011 2 0 1£. 13.80
0י ] 51)111 0877 £11101116111 016011161: 1 01. — 0
חינם — 01 1011011 1 08.נ31)111 0077 1?011

> 1ת$1 <1
1616113 11111311151:6111־1

נגד

ססנדדה

11.12.68ג השתלה־הלב הראשונה בישראל
נעשהה ליצחק סולם — ונכשלה.

ג לי/9

עביבז

26.2.69ז גהתקפו! על מטוס ״אל־על״
בציריך נועד גיבור חדש: מרדהי רחמים.

^ ״ חברה, הבאתם לנועתון זאתהיתה השאלה הראשונהשהומטרהעל

חוליית -הכיסוי של _ סעולםהזה. כאשר נכנסהלבונקרלידהתעלה, בשבוע
שבילתה ביןחיילי צה״ל ב קו-האשהדרומי .

נדמהש אין עתוןפופולרייותרביןחיילים אלה מאשר׳ ה ש בו עון
הפסויים ( .השנה, ביוםהבחירותבהסתדרות, זההוכחשוב, כאשר נתנו
חייליצה ״ ללתנועת -האחות של השבועוןאחוזהגדולפישנייםמןהאחוז

שקי בל ה ב צי בו רהאזרחי) .
זרים, ה שומעי ם על תו פעהזו, אינםמבינים או ^ ה. איךבהיכול
להיותשע תון ה מ טיף ללא-הפסק ל טדי ניות -שלוס, התוקף ב שצף־ קצ ^ בל
גילוייהשוביניזם והקיט שהלאומני, א הו ד כל -כךדווקא על החיילים?
^ יש ל 3ןלכך, כמובן, הרבה סיבות. אחת מ הן היאשזהועתוןצעיר ,
הפונהלאנשיםצעירים, בלשונם של אנשיםצעירים .
1.1.69ג אחרי תקיפת מטוס ״אל־על״ 0סיבהשניההיו ^ זהעול ^ הזה עשה מאמציםמיוחדיםכדיללוות את
באתונה — פשיטת צה״ל על ביירות.
חייליצה״ל -בשרות חובה, מילואים וקבע -בדרכם, בתל או תי ה ם,
תשב

ם, הוקדשו 25ש ע רי םלפעולות
צ ה ״ לולאתגריםשצה״ למתמודדאיתם .

׳ 28.2.69 לוי אשכול, איש־הפשרות
הגדול, נפטר. מירוץ הירושה החל.

אך הסיבההעיקריתהיא -כך נדמהלי -שהעולסה ^ ד חו שבומדבר
בלשוןהגיונית, עניינית, תמציתית, ללא מליצות. זוהי שפתו של צ ה ״ ל ,
שפה התואמת אח דרכי -המחשבהנלמדותבבית = הם פר של צ ה ״ ל .
באחדמגליונותה שנ הפירטמנו ״ מכתבלחייל ״ .כאשר• הוצאנו מכתב
זהבחוברתמיוחדת, הדפסנו בראש החוברת אח הסיסמה ״ :כ ל הארץ חזית ,
^ ל _ ה ._3 £צבא -כלחיילחושב ״ 1
מובן שלא רק עלצה ״ לדיווחנוהשנה, ולא רק אלהבונקרים של ה ת על ה
הגיעוחוליות -הכיסוישלנו. צלם של ה מער כ ת התחפש לאח, חדר לחדר =
ההת או ש שו תבו שכב האישהראשון שנ ש תל ל ו לב בישראל, חזר משם עם
תצלומיםש שי תפו את הארץ כולהבמאבקו על חייו. חולייהשלנוהתנדבה
להחתיםעוברים ־ ושבים על העצומה ״ משה דייןלרא שות הממשלה״ ,כדילעמוד
מקרוב על תגובותהקהל. אחדמאיחנוגורשמ שכם. כאשר אסף את החומר
ששימש בסיםלכתבהפוקחת = העינייםעל שבי תתהנשיםבשכם. צלמינוליוו את
הזוגהראשון שהת ח תן בלב -י ם, מולשארס -א ר ^ ש ^ ך. וכא שר רבוהשמועות
הסותרותעליוזמת -השלום של ארבע המעצמות, הטילהה מערכת עלילנסוע
לאפריקה, להתראות עם כלאנשי -הצמרת שהשתתפו במיבצעדיפלומטיגורליזה
בארצות -הבריחובבריטניה, ולדווח לך עלכך .

15.1.69ג בא הקץ לשילטון הנשיא
שול דה״גול — הוא הפסיד בקלפי.

^ * 1כמובכלשנה, ניהלנומערכותציבוריותרבות, החלבמערכן ; קצרה
ויעילהלשיפורהטיפולהרפואיבבתי -הסוהר, וכלהבמערכההמ מו שכת ^להסעו^
*י מערכהש 4הניבהסוף ־ סוף ופ יי. רוח. וגםה שנה גרסההופעתאנשי

חיי ל
השבועוןהמסוייםבהלהבכלמקום שבו היה מה להסתיר, להעלים, לגנוז .

לא קופח, כמובן, ג ם החלק הקל של השבועוןהמסויים. נוספובושני

מיספיס /ח שו בי ם -הא חד, לוהטולו ^ ט, ל דו ר -הקצב; ה ש ני, עולסהאשה ,
לנשותהעולםהזה. שהיותמיד קצת מקופחותבעתוןגבריזה. פיספים
אחרים, הנמצאיםבשל בי היכנוןוביצוע, בוודאייתחילולהופיעבחש ״ ל .
בפרוםה שנ ההחדשה, נוףחיינוהואנוףהמלחמה. רבים /מעמודינו
מוקדשיםלחללים -ומי לא יבכהבלבול מרא הפניםצעירותאלה * איש -
ה שנ ההואחייל .
ה עו ל ם הז השיידלנוףהזה. הו א מו סדישרא לי, ו הו א מתגאה בכך. לטובה
אולרעה, איןדומהלובשוםמקוםבעולם. הוא יי שארכזהב שנ ה הבאה -
עתוןלוחם, עחוןשיקיף את כל ש טחי החיים, ושילווה באהב המיוחדת את אלה
ה קו ר אי םגליוןזהב מו צ בי התעלה, הי ר דן והגולן .
לא נלאהמללחום ^ ע ^ זשל ד שמז ^ והביתה ^ ובינתייםנאחל להם
ולכל משפחת העולםהזה, שותפינוהישניםוהחדשים למ אבק -

23.7.69ג האנושות פרצה אל היקום.
שלושה אנשים ראשונים על הירח.

איש חשש תשר ט
מאת

*** נת תשכ״ט

אור אבנר׳

תיכנס להיסטוריה בזכות רגע גדול אחה בו התגשמו החלומות של

\1/מאות בשנים.

רגלו של האדם הראשון דרכה על אדמת הירח.
נצחון כביר זה של המוח האנושי — נצחון כה כביר עד כי האדם של תשכ״ט התקשה
לתפוס את מלוא משמעותו — יכול היה לסמן מיפנה בתולדות המין האנושי. הוא יכול
היה לסמן את המעבר משילטון היצרים האפלים אל שילטון ההגיון הצרוף, משילטונם של
דמגוגים ורודנים לשילטונם של בעלי המוח הצלול.

אולם תשכ״ט לא הביאה מיפנה כזה.
להיפך: היה נדמה כאילו יצאה השנה מגידרה ממש כדי להדגים כי האדם לא התקדם
במאומה, שבעודו שולח את ידיו אל גופי־שמיים רחוקים, נשארו רגליו קשורות למישקלות
המושכים אותו לביצה של אינסטינקטים פרימיטיביים.
גזמזגזג ! הנגג רגן גזשרישיגז
ס ץ גת תשכ״ט כימעט נכנסה להיסטוריה כשנה כה התחילה מלחמת־העולם השלישית
המלחמה בין ענקי הקומוניזם הצהוב והקומוניזם הלבן.

אכן, כסו!? תשב״ט האמינו רכים מן הפרשנים כי מלחמה זו בבר

החלה, בי הניצוצות הראשונים בכר הותזו, וכי הם עלולים להצית בבל
רגע מצבור של חומר־נפץ שיקטול מיליונים.
היה משהו מדכא במיוחד בהתפרצות זו של הרי־געש שוביניסטיים בארצות הדוגלות
רשמית באחוזת־עמים ובגאולת־העולם, בח סול הלאומנות ובחברה של צדק. כישלונו
המונומנטלי של הקומוניזם בלט לאורך הגבול הסובייטי—סיני אף יותר מאשר בחוצות
פראג הכבושה, שם חגג הדיכוי הלאומי את נצחונו הציני.
גנרלים סובייטיים וסיניים הכינו תוכניות־חירום להתקפות־פתע גרעיניות, נואמים
סובייטיים וסיניים השמיעו איומים מסמרי־שיער זה נגד זה — וכל זה מתחת לתמונותיו
של הארל מארכם, היהודי חסר־המולדת וחסר־הלאום שהבטיח כי הפטריוטיזם יעבור מן
העולם יחד עם הניצול הבורגני, מכיוון שלפרולטריון אין מולדת.

הצארים האדומים בקרמלין, שהגנו על כיבושי האימפריאליזם של
הצארים הקודמים, סמכו על הלאומנות של נתיניהם המדוכאים לא
פחות מן הקיסרים האדומים בפקינג, שהצטרפו במעלליהם לקיסרי סין.

האימפריאליזם, שהתעטף באדרת האדומה של הקומוניזם, היה עדות עגומה לנחשלות המין
האנושי. אך אנאכרוניזם זה היה כאין וכאפס לעומת תופעה נוראה שבעתיים: חידוש
מלחמות הדת של ימי־הביניים.

זה לא קרה במחשכי אפריקה, או כין הרי ההימאלאיה. זה קרה

ער היוה: איש ההרר הראשון דודן ער אדעה הרסה
כאחד ממרכזי התרבות המערבית המתקדמת ביותר -כבריטניה.
באירלנד הצפונית, מחוז שקט ותרבותי, עלו לפתע היצרים הקדומים על גדותיהם. בני
עם אחד, בני דת אחת, המאמינים באותו שילוש מקודש, השייכים לשני זרמים דתיים
שונים, אשר הגבול ביניהם מובן רק לחכמי־דת מיקצועיים — החלו לפתע הורגים, פוצעים
ומענים זה את זה, כפי שעשו בני אירופה כולה לפני ארבע מאות שנה.
אם חשב מישהו כי הקנאות הדתית החשוכה שייכת לעבר, וכי האנושות התגברה לפחות
על מחלה ממארת זו, הרי התעורר מאשלייה זו בתשכ״ט.

הלהבות שפרצו מגג מיסגד ״אל־אקצה״ כירושלים, כמו הלהבות
שכילו בתים בלונדונדרי וככלפאסט, הוכיחו בי מסעי־הצלב ומלחמות־הקודש
אינם נחלת העבר. האדם המודרני בן דורו של ניל ארמסטרונג,
מובן להרוג וליהרג למען קנאות דתית כדיוק כמו אבות־אבותיו,
שלבשו שריון והרימו חרב בקוראם ״אלוהים רצה כזאת ! ״

אי \2בגן ביגז הדגן
ידו נחתו השנה אסטרונאוטים מבני המאדים או נוגה על הכוכב הקטן ששמו
ארץ, היו מקבלים רושם מחריד על הנעשה בו.

אנשים הרגו זה את זה כשם דוקטרינות קומוניסטיות, בשם דוגמות

11117911111*91
נוצריות, בגלל צבע־עור, כגלל ערים קדושות. שום מליצה לא היתה
שדופה מדי, שום תירוץ לא היה מגוחך מדי, בדי לשפוך דמענו דם.
אותם אסטרונאוטים, אם היו ניחונים בכושר־אבחנה, היו גם מגלים כי בכל רחבי תבל
קמו טובי האנושות נגד השתוללות זו. בכל ארץ, משני עבריו של כל מיתרס, משני
הצדדים של כל חזית, היו שהשתדלו לשמור על השכל האנושי, שקמו נגד המלחמה.
אנשים אלה עמדו במירוץ נואש עם הזמן. מדענים מפוכחים ניבאו כי יש יימין האנושי
רק סיכויים מעטים להגיע אל סוף המאה ה־ ,20 מבלי לעבור שואה שאולי תשים קץ
לעצם קיומו. תוך שנים מעטות יהיה הנשק האטומי בהישג ידה של כל קבוצת־מטורפים
פרטית, מבחינת מחירו וגודלו. נשק־השמדה כימי ובקטריולוגי מצטבר בידי כל הצבאות,
ובכלל זה צבאות של ממשלות בלתי־שפויות.

שאלת־המתח של סו!? תשכ״ט היתה: מי ינצח במירוץ גורלי זה של
סוף המאה דד? 20 ניל ארמסטרונג -או האדם הקדמון?
כל סימני־השאלה הגדולים, המרחפים על המין האנושי, ריחפו בתשכ״ט גם על ישראל —
ובצורה בולטת עוד יותר.

המדינה היתה נתונה במלחמה, יותר מכל ארץ אחרת בעולם. בעודה
עומדת על קווי הפסקת־האש וסובלת מהקזת־דם מתמדת, נערך בה
מאבק נואש כין ההגיון ובין קנאות לאומית ודתית. גרוע יותר:
הפסימיות, שפשתה בעולם כולו, הפכה בישראל למצב־ירוח לאומי.

על הארץ: שוסו בוער נעת הפגנה באירלנד הצנונית

הישראלי של תשכ״ט לא הרים את עיניו אל החלל החיצון. המאורע ההיסטורי של
השנה — הנחיתה על הירח — נראה לרוב הישראלים כמאורע חסר־תכלית, בתעלול קל־דעת
של מעצמה חסרת־אחריות ושוחרת־מותרות. ניל ארמסטרונג לא היה איש־השנה של
ישראל. כי באותן השעות בהן חרד העולם כולו לגורל כובשי־הירח, היתד, חרדת ישראל
נתונה לגורל חייליה, שכבשו אי קטן במיפרץ סואץ.
החייל הישראלי עמד במרכז אירועי השנה, במרכז התודעה הלאומית, במרכז כל הדאגות.
לעומתו החווירו הפוליטיקאים. לעומת מעשיו — ומעשי אוייביו — נעלמו האירועים
הפנימיים במדינה. ישראל דמתה למצודה במצור, ועובדה פשוטה זו קבעה יותר מכל.

איש השנה של תשכ״ט היה החייל הראשון של ישראל -האיש
שפיקד על המצודה.

1איט הוונה תטב־־ס
^ ל הי־ לקבוע מי ל א היו אנשי־השנה של תשכ״ט :
1/הפוליטיקאים.
מעולם לא נחלה המדיניות הישראלית והאנטי־ישראלית
כאחת כישלון כה חרוץ, כמו בשנה זו. קשה לומר שהיתה
זו שנה של מדיניות כושלת. היתד, זו שנה של חוסר־מדיניות
בכלל.

יותר מזה: המדינאים משני הצדדים התפארו
בכף שאין להם מד׳ניות, תיארו את
חופר-המדיניות כתכונה עילאית ונשגבת, בסמל
של כוח וביטחון עצמי.
גזאוזוריהוזונזההח ־י ה
ך* גנרל הגרמני קארל פון־קלאוזביץ טבע את האימרה
ן | המפורסמת :״המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים
אחרים.״
בדרך כלל מפרשים אימרה זו שלא כראוי, כאילו רצה

הגנרל לטעון כי המלחמה היא מכשיר מדיני רצוי. כוונתו
היחד, כמעט הפוכה: להנחיל לקצינים המיקצועיים את ההבנה
כי הזרוע הצבאית צריכה לשרת מדיניות.

מלחמה שאינה משרתת מדיניות בדורה,
היא חסרת-תבלית, וכישלונה מובטח מראש.
היו ימים כאשר ניחן להשיג יעדים באמצעות מלחמה —
כי ערך היעדים היה גדול ממחיר המלחמה. כיום, בעיון
כלי ־ההרס ההמוניים, אין מטרה מדינית שכדאי לפתוח
למענה במלחמה. ההרס עולה תמיד על כל רווח אפשרי.
יש רק יעד אחד המצדיק מלחמה: ההגנה העצמית.
לכן יש יעד עליון לכל מדיניות בימינו: מניעת מלחמה.

גורדה מקבלת תפקיד ראש־הממשלה: ספיד שולט, פרח שולח מבט נוגה
כאשר פורצת מלחמה, היא מסמלת תמיד אית כישלונה של
המדיניות. מלחמה הנמשכת ללא סוף, היא תעודת פשיטת־רגל
של המדינאים המעורבים בה.

כל המנהיגים המדיניים בנזרחב הישראלי- ,
ערכי היו פושטי-רגל מבחינה זו, פושטי־רגל
שלקחו אשראי כבנק הדם ושחשבון הפסד-הם
נרשם ככתי-הקברות.
אילו היה קם מנהיג מדיני אחד בישראל, שהיה מצליח
לקרב את המדינה אל השלום, או שהיה מנסה לפחות
להצביע על כיוון לשלום — היה הופך אוטומטית לאיש־השנה.
אך לא היה אף מדינאי אחד כזה. ההכרה שהשלום
אינו אפשרי או אינו רצוי, הפכה נחלתם המשותפת של כל
המדינאים. בכך ויתרו מראש על כל נסיון לשנות את
המצב.

המחשבה המדינית שבתה כישראל של
תשכ״ט שביתה מוחלטת. המעשים המדיניים
היו מכוונים לעניינים של מה בבד. צה״ל הבטיח
את הביטחון השוט!? של המדינה ליד
קווי-האש הרחוקים, ומאחורי חומה חיה זו
יבלו הפוליטיקאים להשתעשע במישחק הפוליטי
של תשכ״ט: הרדיפה אחרי הכיסא
העליון.
ההשתתפות במישחק זה לא יכלה להעלות שום איש
לדרגת איש־שנד״ להיפך: כל המשתתפים היו פסולים מ׳

האגטי־ גיבור.־ האגזרבו
ך* אנטי־גיכור של השנה היה, ללא ספק, משה ו לין.

<בן בשיחה ]להבת בוועידת המפלגה

( \ בתקופה הראשונה שלאחר מלחמת ששת־הימים האמינו
רבים כי דיין, איש המלחמה, יתגלה: יתה כאמ?ו־ה>?ולות- .

דיין עצמו טיפח אמונה זו, פיזר רעיונות־שלום מעורפלים,
גיבש את תדמיתו כאדם ״המסוגל לדבר עם הערבים״.

אילו הלך בדרד זו, היה קונה את עולמו,
פשוטו כמשמעו. אד דיין אינו מפוגל לכד.
מבחינת אופיו, דיין הוא אדם שכל מחשבתו נתונה לבעיות
מעשיות בטווח קצר. הוא דומה לטכנאי גאוני המתקן
קילקולים במנוע, תוך כושר־אילתור רב. אבל אין הוא
דומה לממציא המסוגל ליצור מנוע הדש.
עיקר כשרונותיו של דיין היו מוקדשים, בשנת תשכ״ט,
למאבק על השלטון הפנימי. גם בזירה זו לא דמה לגיבור,
המוכן לסכן את הישגיו, אלא להאמלם, המתלבט
בלי סוף. הוא לא רצה לוותר על מה שיש לו — משרד
הביטחון — כדי להמר על מה שאין לו — משרד ראש־הממשלה.

כעוד המדינה מתרחקת מדי ־יום מן היעד
המדיני הגורלי -השלום -החזיק דיין
את המדינה בולה כמתח רצו!? במלחמתו הפרטית
על השילטון, כשהוא מסתובב כמעגלים
סביב עצמו ואינו מפוגל להחליט.
בשנת תשכ״ט הופיעו 52 גליונות של העולם הזה. לעומת
25 שערים שהיו מוקדשים לענייני מלחמה. צבא וטרור
— היו מוקדשים 14 למשה דיין ולבני־משפחתו, כשכמעט
כולם עסקו במאבק זה על הכיסא.
בסוף תשכ״ט היה דיין נתון במצב עגום למדי. הוא היד,
אחד המנהיגים של מפלגה שנחלה זה עתה תבוסה בבחירות
(בהסתדרות) ,בה נמנעו רבים מאוהדיו מהצבעה, ורבים
אחרים הצביעו בעד ממשיכי המפלגה הפרטית שלו, שהיא
עצמו פגה לה עורף.
תוך כדי מאבקים אלה, כהכנה לפרישה שלא באה׳• ,כחיזוק
לעמדתו במפלגה שהוא מאס בה, שינה דיין גם את
עמדותיו המדיניות, נגרר לקו סיפוחיסטי קיצוני.

הוא הפד לדובר ה״התנחלות״ ,השחיר את

נ*ק• בור ש ט••!
מ 7לתאו מי

(חמ*ן מעמוד •)1

פני עצמו בעולם, וגיבש לעצמו את התדמית
שהוא עצמו רצה להתרחק ממנה: התדמית
של הנץ מיספר 1של ישראל, איש־המלחמה
המובהק, שאינו יבול לשגשג ולהצליח אלא
באווירה של מלחמה.

כי דיין הוא סוף־פסוק כשמה שלו. בישראל
אין צורף בסוסר־דיין, ברב־דיין, בדיין שני.
בסוסו של דבר הרגיז יגאל את כולם: את הסיפוחים־
טים, שראו בו בן־ברית של פינחס ספיר היונה: את
שוחרי־השלום, שסלדו מדרישותיו הצורמניות להתנחלות
חפוזה: את אנשי־הביטחון, שהפלירט שלו עם מתנחלי
חברון העלה את חמתם הנסתרת.

בראשית תשכ״ט בוודאי לא חלם דיין כי זה יהיה מצבו
בסופה.

ככל שגבר המרחק בינו יבין דיין, בן נכרה
המתיחות של אלץ, שדמתה בסוף לפאניקה.
ובמו בל אדם הפועל במצב־רוח בזה, הירבה
לעשות שגיאות, איבד גם את כישרונו המובהק
למצוא חן.

^ שלוגו של דיין היד. יכול להיות ערובה להצלחתו
^ של יריבו הגלד: יגאל אלץ. אבל הגיון זה לא
התגשם במציאות.

בסוף תשכ״ס היה אלון רחוק מאוד מלהיות מועמד ל־איש־השנה.

\זאיש
ט1רא נזצא חין

כישלונו של אלון אף עלה על כישלונו של
דיין. אם היה דיין נתון כסוף השנה במצב
עגום. היה אלץ במצב אומלל.
כשמנו של דיין נובע מאופיו: אי־יכולתו ליצור מדיניות
לטווח־ארוך. נטייתו הטבעית להסתפק בתגובה על

\זג1נ\ז ט21־ הגזדינה
כאורה, היה איש־השנה צריף להיות אשה. כי בריב
/בין דיין ואלון. ניצחה השלישית: גולדה מאיר.
הצלחתה של גולדה בדרה הפנימית דומה לאגדה. יום

כמגלמת את חדיעות השגורות ב-ותר של
המחנה, פשוט אין כמוה.

על גולדה נאמר כי ״יש לה חצי תריסר רעיונות, ואוצר
של כמאתיים מילים כדי לבטא אותם.״ אולם דווקא בזה
טמון כוחה: היא מסוגלת לחזור עד אין־סוף על אותם
חצי־תריסר סיסמות, בעברית לקוייה ופרימיטיבית, ולשכנע
את הכל בכנותה הגמורה. אכא אבן, לעומת זאת, בעל
שפע רעיונות ואוצר־מילים בלתי־מוגבל, לעולם לא שיכגע.

כפוליטיקאית וכעסקנית, הצליחה ג־ילדה מעל
לבל המשוער. היא הגיעה לשילטון בנקל, למרות
גילה ומצכ-בריאותה. היא מנעה פילוג
כמפלגתה, הכניעה את דיין הנוראי •את חבר
מרעיו, שלטה כמפלגה וכמדינה בגננת כגך
הילדים. במו גננת, היתה משוכנעת שהיא
צודקת תמיד. במו גננת, דיברה רק במליצות.
בשעה שהשתלט בציבור מצב־רוח של אי־תזוזה פוליטית
וצבאית, של נוקשות וקשיחות, הייתה גולדה המנהיגה האידיאלית.
אולם בהשוואה לתפקידו האמיתי של ראש־המפד
שלה בישראל — להזיז מחדש את המצב הקפוא, לקרב
את השלום המתרחק, לרכוש ידידים בעולם ולהצליח בחברה
המרחבית — היתד, גולדה כושלת.

גרוע מזה: היא בכלל לא הבירה כקיומו
של התפקיד.
היא לא יכלה להיות איש־השנה של תשכ״ט.

גיבורעו רששז ג2־ט 1נח
ף* משך השנה צצו כמה שמות, ישנים וחדשים, חל־
4קם חיוביים וחלקם שליליים.
אחד החיוביים ביותר, שיכול היה להתקרש לדרגת איש־השנה
אילו המשיך בדרכו, היה טדי קולק, ראש עיריית
ירושלים. הוא היה אחד האנשים המעטים מאוד בישראל
שהיה מוכן לסכן את הקאריירה שלו למען מילוי נכון של
תפקידו. בהציעו פיתרונות סבירים לבעיית ירושלים, ובגלותו
הבנה בלתי־רגילה לרגשות הערבים בעיר המזרחית
המטופחת, הפתיע אף את ידידיו, שהכירוהו כעסקן יבש.

אולם בסיסו הפוליטי של קולק חלש מדי,
ומעמדו פגיע מדי, מבדי שיכול היה להילחם
עבור דיעותיו עד הפוף. הוא נסוג כמיקצת,
התחפר, הצליח בקושי לשמור על עמדתו.
בדרך הפוכה הלך חברו־למפלגה, שמעון פרס. תפקידו
לא היה מפואר. לעיני כל, כמעט ללא הסוואה, לחם
למען פילוג מפלגודהעבודה עד לרגע בו הובטח לו תפקיד
של שר בממשלה הבאה.
אנשי־המחשבה שהתרוממו מעל לשיגרה הכללית — אנשים
כמו ההיסטוריון יעקוב טלמץ והאלוף בדימוס
מתי פלד — לא תרגמו את מחשבותיהם לשפה של
מעשה פוליטי, וממילא לא הפכו מועמדים.
נשארו רק הדמויות המיקריות, שהפכו גיבורי־היום באנשים
כימו איש־הביטחון
זכות מעשים חד־פעמיים:
מרדכי רחמים, שגרם לסנסציה עולמית כשתקף את
תוקפי מטוס אל־על בציריך; ולהבדיל — הקנאי האוסטרלי
התמהוני, דנים רוהן, שהדליק מלחמת־קודש כאשר הצית
את אל־אקצה, המיסגד השלישי בקדושתו לאיסלאם.

הגזרזזגזה \זשיגר\7י\7
^•עשהו של רוהן בא למנהיגי ערב כתירוץ איד׳אלי
)4לחיפוי על כישלונם להשיג ״הסדר מדיני״.
אין ספק כי גמאל עבד־אל־נאצר היה זקוק לשלום,
כדי לבצר, ואולי אף כדי להציל, את עצם קיום מישטרו.
אולם הנשיא המצרי לא היה מסוגל להחלטה של מדינאי.
הוא נקרע בין הנסיון לפייס את הקיצוניים בארצו ובין
הצורך להגיע להסדר, דבר שגרם למדיניות מגו מג מ ת, רבת־סתירות,
שהחזירה אותו לבסוף לקו השיגרתי.

כסוף השנה דיבר באחד ״האחים המוסלמים״
,קרא למלחמת־קודש.
המלך חוסיין היה אמיץ קצת יותר, עשה מאמץ

עשה ד״ן האס בוועידת סונה העבודה: חאנרס ושאר בחיק חוזשנחח
אתגרים מיידיים. גם כשלונו של אלון נבע מאופיו. רצונו
למצוא חן בעיני הכל, להגיד לכל אחר את אשר הוא רוצה
לשמוע, מביא לכן שלבסוף אינו מוצא חן בעיני הרוב.
ההזדמנות ההיסטורית של אלון באה כאשר התגבש דיין
סוסית כאיש־המלחמה. אילו הפך אלון את עצמו לאיש-
השלום, כאדם המסוגל לתכנן ולבצע מעשים מדיניים לשינוי
פני הדברים, היה יכול להיות אלטרנטיבה לדיין.
הגעגועים הרבים לשלום, הקיימים בישראל, יכלו להתמקד
סביב דמותו של האלוף הסלמ״תאי, כשם שהתחושות
המלחמתיות התמקדו סביב האלוף בעל הרטייה השחורה.
אלון פחד מפני תפקיד זה. כמו כל הפוליטיקאים, האמין
כי הסיפוח הוא פופולארי, וכי החתירה לשלום היא
בלתי־פופולרית.

בדי להתחרות בדיין, ניסה לעבור על פניו,
להיות סופר־נץ. היה זה נסיון חסר־תוחלת,

לפני שנפטר לוי אשכול היתד, אחד מבני־האדם הבלתי־פופולריים
ביותר במדינה. ראו בה אשה מפלגתית קנאית,
אכולת שינאה, חורשת מזימות.

באשר מת אשבול, לא קיבלה גולדה אפילו
אחוז אחד כסקר דעת־הקהל, בו נשאל הציבור
כאיזה יורש הוא רוצה. כעבור במה שבועות
בבר קיבלה גולדה ס.800/
לא היתד. זאת רק תוצאת השמרנות המדהימה של הציבור
הישראלי, המחייב כל ובר שישנו, מתנגד לכל
דבר היכול להיות. גולדה הצליחה גם בזכות עצמה —
באשר היא ביטאה בדיוק נמרץ את מצב־הרוח הלאומי.

כמנהיגה ההולכת לפני המחנה, המגלה
פיתרונות חדשים, היוצרת מעש מדיני חדש,
היתה ונשארה גולדה מאיר אפם גמור. אף

רציני להגיע לשלום, אך היה חלש מדי מכדי לתת לו תוקף
של ממש. מול עלייתם של הפידאיון הפלסטיניים ונוכח
העמדה הקשוחה של מדינאי ירושלים, שהתחרו ביניהם על
כתר מלך הניצים, החזיק בקושי מעמד.
היו רגעים כשהיה נדמה כי הפריצה המכרעת בחומת
השיגרה המלחמתית במרחב תבוא דוזקא מבחוץ. עם כניסתו
של ריצ׳ארד ניבסץ לבית הלבן, עבר הטיפול
האמריקאי בענייני המרחב לידי צוות חדש. אנשים כמו
יוסף סיסקו במשרד־החוץ ו צ׳ ארלס יוסט במשלחת
האמריקאית באו״ם באו מראש בכוונה להשיג שלום, וב־מיקרה
הצורך אף לכפותו. הם מצאו בן־ברית בראש המשלחת
הבריטית, הלורד קאראדץ, מי שהתפרסם בשמו
הקודם, יו פוט, מושל מחוז שכם ימייסד נתניה. הסובייטים
שיתפו פעולה לפחות מאחורי הקלעים, בנסיון להזיז את
עבד־אל־נאצר לעמדה סבירה יותר.

כסוף תשב״ט היה נדמה כי נסיון זה _ אולי
הנסיון החשוב האחרון להשיג שלום כמרחב,
לפני המלחמה הבאה -עלה על שירטון.
אם כן, אחראים לכך לא רק מנהיגי מדינות־ערב וישראל,
אלא גם הנשיא ניכסון, שגילה חוסר־החלטה, חולשה ופחדנות
בשטח זה, במו בכל השטחים האחרים. גם הוא לא
הפך לאיש־השנה של תשכ״ט.

כאשר נכשלים המדינאים, עובר התפקיד
לידי החייל. איש-השנה של תשכ״ט לבש
מדים.

].איט השנה תשרט
יש אינו יודע איך נולד השם ״קו בר־לב״ .הוא לא
ניתן על־ידי צה״ל, ואין הוא קיים רשמית. לפתע,
כאילו מעצמו, נולד. העיתונאים דיברו עליו, גמאל עבד־אל־נאצר
השתמש בו בנאומיו.
אך לולא נוצר השם מעצמו, היה צורך להמציא אותו.
כי יש הגיון מוחלט בכך ששמו של איש־השנה יתנוסס על
מערכת־הביצורים, שעמדה במרכז אירועי השנה, במרכז
התודעה הלאומית.

קו בר־לב סימל את שנת תשב״ט יוגבי יש

איש לא הישלה את עצמו כי פשיטות
אלה יחסלו את המצור.

ההגיון ש?־ ההגנה הצוזוחז
ך* ו בר״לב לא נולד בלי ויכוח נוקב. היו פרשנים
| /שהתנגדו בחריפות להקמתו — אם כי ויכוח זה לא
היה פומבי ולא הגיע לאוזני הציבור.

אולטימטום אמריקאי, עלולים למנוע את ההתקפה
הנגדית המוחצת. המצב של אותו רגע
יכול לקפוא -כשהצבא המצרי כתוף סיני
והתעלה כולה בידיו.
התוצאה הפשוטה תהיה שקו הפסקת־האש יזוז כמה
עשרות קילומטרים מזרחה, ללא כל תמורה לישראל. ובמלחמה
קצרה כזאת, עלול המחיר בדם להיות גבוה.

כסוף תשכ״ט לא יכול היה להיות כל ספק

חצו דתי שראל
ראל -מבחינה צבאית, מדינית ונפשית באחת.
כי כתשב״ט הפכה ישראל, סופית, למצודה.

הגבה
ער החהזה

וד לפני שלוש שנים, בעת התגברות מעשי־הטרור
> במיגזר הסורי, התנגד צה״ל בתוקף לרעיון הקמתו של
קו־ביצורים לאורך הגבול. לוי אשכול עצמו אמר זאת, בשיתה
פרטית, לעורך העולם הזה, כאשר זה הביא בפניו
את ההצעה לאטום את הגבול ב״קו מגן־דויד״ ,מערכת־אטימה
אלקטרונית, המוגנת על־ידי חיל־פרשים אווירי,
מומם במסוקים.
הרעיון של הגנה סטאטית על הגבול סתר אז לחלוטין
את דרכי־המחשב של צה״ל. צה״ל לא רצה להידפק ב־
״פסיכולוגיה של קו מז׳ינו׳׳ .תחת זאת העדיף את הדוק־

מבחינה צבאית טהורה, היה הגיון רב כטענות
המתנגדים.
אפשר לסכמן כך:
#במלחמה, ההגנה חזקה תמיד מן ההתקפה, כי התוקף
זקוק לעוצמה הגדולה פי כמה מעוצמת המגן. אך המכשיר
החזק ביותר היא התקפת־הנגד. אחרי שהאוייב ביזבז את
כוחו במיתקפה ומתרחק מבסיסיו, תופסת אותו מיתקפת־הנגד
המוכנה־מראש, ומחסלת אותו.
#מאז מלחמת ששת־הימים, יש לצה״ל בפעם הראשונה
מרחב־תימרון של ממש, שטחים גדולים שאפשר להיסוג
מהם כדי לתפוס את האוייב במלכודת של התקפה נגדית.
#אם כן, מדוע לבצר את התעלה? מדוע להציב שם
כוח רציני? מדוע לא להסתפק במסך דקיק של כמה יחידות
קטנות, ניידות, שאי־אפשר לפגוע בהן פגיעה המורה?
#אם יעברו המצרים את התעלה במיתקפה רצינית,
ויפרצו דרך המסך הראשון הזה, ימתין להם בעורף כוח־

בכף שהדוקטרינה של בר־לב היתה נבונה.
הקו לא זז אף במילימטר אחד. לאורך התעלה נפלו
קורבנות יקרים — בממוצע כימעט אחד ביומיים — אך
הם היו פחותים בהרבה ממיספר הצעירים שהיו נקטלים
בתשכ״ט לולא קו־בר־לב.
ההרוזההט 21־ אבאה
ותה מחשבה הדריכה את> המטכ״ל של בר־לב גם
כשפסל את אחד הרעיונות המעניינים שהושמעו השנה.
הוגה־דיעות צבאי פורה, האלוף (מיל ).מתי פלד, שפרש
אחרי מלחמת ששת־הימים והלומד עתה מדעי״המיזרח
בקאליפורניה, הפתיע את המדינה בכמה מחשבות בלתי־שיגרתיות.
בין השאר הציע שישראל תאפשר את פתיחת
תעלת־סואץ, בלי שום תנאים פוליטיים.

ההגיון שהיה טמון כהצעה זו קבע, שאם
תיפתח התעלה, מכלי שישראל תיסוג מסיני,
יפחת הלחץ הבינלאומי והרוסי למען נסיגת
ישראל, והסטאטוס-קוו ייכנס לשיגרה.
את בר־לב ויועציו הדריכה האפשרות ההפוכה: שאודות
סובייטיות יעברו את התעלה, ושצודתות סובייטיים
יתמקמו לאורך התעלה, כדי להגיש להן שרותים. הדבר
היה כובל את יכולת־התגובה של צה״ל, במיקרה של
התקפה ארטילרית מצרית מעל לתעלה. הסייסים והתות־חנים
של ישראל היו צריכים לחשוש בכל רגע, שאם
ישיבו אש, יפגעו במטרות סובייטיות — ויגרמו למשבר
בינלאומי הרה־סכנות, שיהיה כולו לרעת ישראל.
כך, בגלל שיקולים מדיניים בעיקרם, נתקבל בקו הדרומי
עיקרון של הגנה סטאטית, ללא תזוזה אחורה או
קדימה, מלבד פשיטות קלות.

השאלה היתה: האם תימשף סטאטיות זו?
האם לא תפרוץ מלחמה חדשה כין ישראל
ומצריים? כמשף בל תשכ״ט חזרה ועלתה
שאלה זו, ובפרוס תש״ל היא נשאלת לגבי
השנה הכאה.
התשובה היא: מלחמה יכולה לפרוץ רק במיקרה. אף
אחד משני הצדדים אינו מעוניין בה.

מבחינה מצרית, אין שום יכולת לפתוח ב
מיתקפה אל מעבר לתעלה -וגם לא תהיה
יכולת בזאת למשף זמן רב. חציית התעלה
ככוח ניכר, ללא עליונות גמורה כאוויר, אינה
אלא התאבדות המונית.

בונקר בקו נו ל ב: להקה מופיעה בפני הח״לים הלוחמים מתחת לארצה
טרינה התוקפנית של פעולות־התגמול, התקפת־הנגד והמלחמה
המונעת.

איש לא היה יבול לחלום אז בי תוף זמן קצר
יתבסס צה״ל כקו-ביצורים סטאטי, כמו מדי•
נת־הצלכנים כשלב השני של קיומה.
אך זה היה המצב בישראל בתשכ״ם :
• כמישור הטאקטי, עבר צה״ל לא פעם להתקפה.
הוא הלם ביריב על הקרקע ובאוויר, חדר כמה פעמים עמוק
לתוך שיטחו, ערך פעולות־תגמול בלבנון, בירדן ובמצריים.
אך עיקר הכובד ניתן למערכת הגנתית מובהקת.
• כמישור האיסטראטגי, שלטה דוקטרינה של
מיגננה. איש לא רצה במיתקפה.
• כמישור של איסטראטניה-רבתי, המישור
בו מתורגמים היעדים הלאומיים לשפה של יעדים צבאיים
בסיסיים, שלטה המיגננה שילמו! מוחלט. על צה״ל הוטל
להחזיק במה שיש, בכל מטר מרובע של שטה כבוש —
מבלי לצרף אליו אף מטר מרובע אחד נוסף.

כף הפך הקו -קו ״הפפקת-האש״ שהיה
לקו-האש — חומה של מצודה. המצודה היתה
במצור טוטאלי. לא פעם פשטו המגינים מכין
ההומות, כדי להנחית מכה על הצרים עליה.

המחץ המרכזי של צה״ל, יבלום את התקדמותם, יכתר
אותם בלב המידבר הצחיח וישמיד אותם בנקל.

מבחינה צבאית טהורה, זוהי תיאוריה נבונה
לחלוטין. אולם כמחצית השנייה של המאה
ה ,20-ובמרחב הישראלי-ערכי כפרט,
פשוט אין בחינה צבאית טהורה.
השיקולים המדיניים חודרים לשטח הצבאי, מעודתים ומסלפים
את הגיונו הצרוף, כוסים עליו הגיונות שונים לחלוטין.
החייל המודרני הוא אדם פוליטי, ואין הוא יכול
לשכוח את המציאות הפוליטית אף לרגע.

חיים כר-לב הוא דוגמה מובהקת של חייל
פוליטי -חייל שבל דרכי-מחשכתו הצבאיות
כפופות ומשועבדות לסיכויים ולסכנות הנובעים
מן המציאות הפוליטית.
קו בר־לב הוא התגלמות המחשבה הפוליטית הזאת.
מחשבה זו אומרת: אין ישראל יכולה להרשות את
פלישתו של הצבא המצרי לתוך מרחבי סיני — אפילו אם
הדבר מבטיח מטרה נוחה להתקפה נגדית, עד כדי חיסולו
הגמור של הצבא המצרי, כמו ביוני .1967

בי אחרי שהכוח המצרי יתפוס את הגדה
המערבית של התעלה ויתקדם לתוף המלכודת
המוכנה לו, עלולה לבוא התערבות בינלאומית
להפסקת האש. אולטימטום סובייטי, ואפילו

גם אילו יכלו המצרים לקוות לעליונות כזאת — למשל
בגלל אי־אספקת מטוסים לישראל — לא יכלו לקוות
לנצחון. עליונות אווירית, בידי צבא בעל בושר לקוי,
אינה מבטיחה הצלחה מול צבא בעל כושר גבוה הרבה
יותר, המבוצר בעמדותיו.
בסוף תשכ״ט היתר העליונות המצרית באוויר בגדר
חלום. הפאנטומים הראשונים הגיעו לישראל, ובאוויר
היה מצבו של צה״ל טוב אף יותר מאשר על הקרקע.
מרכזי ישראל רחוקים משדות־התעופה המצריים, וכמחצית
המטוסים של מצריים כלל אינם יכולים להגיע למרכזים
אלה, בגלל טודחם הקצר. אחרים, שהיו יכולים להגיע,
לא יוכלו לשהות מעל למטרות בישראל, מאותה טיבה.
לעומת זאת, היו מטוסי חיל־האוויר הישראלי סמוכים
למרכזי מצריים, בטווח של פגיעה קצרה ויעילה.

אם שליטי קאהיר לא יבלו לחלום ברצינות
על פתיחת מלחמה, הרי גם מצד ישראל היה
כל רעיון בזה כגדר טירוף.
לישראל לא היה מה להרוויח במלחמה. היא יכלה
לכבוש את קאהיר. אך כל התקדמות מעבר לחעלה היתד.
מביאה את צה״ל לתוך מרכזי האוכלוסייה הצפופה של
מצריים, עם כל הבעיות המדיניות העצומות הכרוכות
בכך. מבחינת צה״ל, קו־התעלה הוא קו־החזית האידיאלי,
עד להשכנת שלום של ממש.

בפרוס תש״ל, היה ברור בי מערכת־הכיצו-
רים של איש-השנה תישאר על בנה.

בזזוית הירדן אין כ2־ חדש

ל חייל מיקצועי צופה לעבר האוייב הפוטנציאלי
המרכזי שלו. תשומת־ליבו לאוייב מישני מועטה.

כשביל צה״ל, האוייב הפוטנציאלי העיקרי
(המשך

בעמוד ) 16

=|איש הסנה תסס[,

(המשך מעמוד ) 14

הוא מצריים. מצד הערבים לא תיתכן מלחמה
שבה לא תישא מצריים כעיקר המאמץ.
איש־השנה של תשכ״ח היה אל״מ אריק רגב, שסימל
את המלחמה בביקעת הירדן. אין זה מיקרה כי איש־השנה
של תשכ״ט הוא האדם שעל שמו נקרא הקו מול
מצריים. כי השנה תפס הקו הירדני, עם כל בעיותיו,
מקום שני־במעלה במחשב של צה״ל.
כמו התעלה בדרום, כן הירדן הוא במיזרח קו־חזית
אידיאלי בתנאי מלחמה. אולם התנאים בו שונים מאשר
בתעלה. אין מאחוריו מידבר ריק, אלא אזור מיושב, ובו
אוכלוסייה גדולה ועויינת. הוא חשוף לפעולות־גרילה.
הוא קרוב יותר למרכז ישראל.

אולם מיגרעות אלה אינן שקולות בנגד המעלה
העיקרית: כחזית המיזרחית אין מול
צה״ל אוייב מסובן.
החושב על החזית המצרית, מוכרח לתת את דעתו על
אפשרות של פלישה. החושב על החזית הירדנית, פטור
מן הבעייה הזאת. לעומת זאת נתונה דעתו לדאגה אחרת
— אירגוני־הפידאיון הפלסטיניים.

אירגונים אלה אינם יכולים לסבן את המ
דומה
המצב בגבול הלבנוני. גם שם פועלים החבלנים,
וגם הם עלולים באחד הימים להפוך את המצב מ״נסבל״
ל״בלתי־נסבל״ .גם שם יש רק דרך אחת להגן על
היישובים: לכבוש את השטח ממול כיבוש־קבע. וגם שם
אין צה״ל שש לקראת אפשרות זו.
דווקא במיגזר הסורי של החזית היו העניינים בתשכ״ט
שקטים ביותר. כי השילטון הסורי, בעל הקול הרם, הוא
זהיר למדי במעשיו.

פלסטינית הוא ביטחוניסט מובהק, איש צמרת צה׳׳ל עד
לא מכבר — אותו אלוף (מיל ).מתי פלד.
הגורם המביא אנשים כמוהו לחיפוש פיתרונות־שלום
עם הפלסטינים דוזקא אינו ריבוי מעשי־טרור בשטחים
המוחזקים או בישראל — אלא הפוטנציאל העצום של
הפלסטינים לחולל מהפכה בעולם הערבי עצמו.
יכולת זו היא הגורם הדינאמי העיקרי במצב הביטחוני
של ישראל, לעומת הסטאטיות של קו־האש ויחסי־הכו־חות.
החיילים הפוליטיים רואים זאת במצב מפוכח יותר
מן הפוליטיקאים.

גזגגרגז גזדעאגזי: גזפדגזבגעים

למשל: אם יתפוס יאמר עראפאת כשנת
תש״ל את השילטון בעמאן, יחול שינוי דראסטי
במצב. כפני ישראל תעמוד אז אופציה כרודה:
לכבוש את עכר־הירדן במלחמה מונעת,
או לפתוח כמשא-ומתן לשלום עם עראפאת.
כתום תשב״ט עמדה אפשרות תיאורטית זו
לנגד עיני הוגי-דיעות רכים.

דמשק קרובה מאוד לקו־החזית -ואין איש
בדמשק שוכח זאת לרגע.

ף מראית״עין היה מאזן הביטחון של ישראל, בסוף
/תשכ״ט, מרגיע למדי. המדינה הפכה מצודה, ערוכה
להגנת היקפית. מצביאיה לא חששו שתפריץ מלחמה
חדשה בקרוב. מבחינה שיטח־ת, אפשר לומר כי מצב זה יכול
להימשך הרבה,־הרבה זמן, כפי שקבע משה דיין. אפשר
היה לחשוב, כמו דיין, כי מצב זה רצוי יותר מכל מצב
אפשרי של שלום.

אולם היה זה מבט שיטחי בלבד. למצודת
ישראל, עם בל כושרה הצבאי, צפויות סכנות

בחזית: חייל חוטר מנוחה קלה במעוז בהפסקה בין הבגחת
דינה מבחינה צבאית. אולם הם יכולים לגרום
להסתבכות צבאית בדיד אחרת.
במשך כל השנה הלמו החבלנים במיגזר היחידי של

החזית בו סמוכים יישובים ישראליים לקו־האש. עמק
^ בית־שאן ועמק הירדן נשארו שדה־קרב.
התנאים בשדה־קרב זה הם כולם לרעת צה״ל. רוב
הפגיעות שם באות מעבר לגבול. המרגמות והקטיושות
ממוקמות בגדה המיזרחית של הירדן. אין כל אפשרות
לשתק אותן אלא לשעה קלה.
כל פרשן צבאי מבין זאת היטב: הדרך היחידה להגנה
במיגזר זה, בהעדר שלום, היא לכבוש את השטח שמעבר
לירדן, כדי להרחיק את מוקדי־ההתקפה ממטרותיהם.

מבחינה צבאית זהו מיבצע קל. אולם אופייני
לצה״ל של כר-לב שאינו שש לקראת
אפשרות זו. הוא מבין בי היא עלולה לגרום
להסתבכויות פוליטיות בינלאומיות חמורות.
כל עוד הפגיעות והאבירות הן בגדר ה״נסבל״ ,אין
איש לוקח בחשבון ברצינות אפשרות של פלישה כזאת.
השאלה היא — היכן גבול ה״נסבל״י
קרוב לוזדאי שלא תיקבענה לכך הנחיות מראש. הדבר
הוא עניין של מצב־רוח לאומי, של גיבוש הדיעות בצמרת
המדינית המנהלת את המדינה. בסוף תשכ״ט נראתה
האפשרות של חידוש המלחמה רחוקה למדי.

הרעיון שישראל תנהל
רעיון ששום פוליטיקאי
בפומבי — אינו מפחיד
כמו האלוף (מיל ).חיים

משא־ומתן עם הטרוריסטים —
או עיתונאי אינו מעז להעלותו
ואינו מבעית את החיילים. איש
הרצוג העלה בתשכ״ט לא פעם

בעורר: ח״ל קורא מכתב מהבית במצוד אחר חבלנים בעזה

שאינן כתחום הצבאי הקלאסי. איש במו חיים
כר־לב יודע זאת היטב.

דבר זה באופן מפוכח ובלתי־ריגשי, כאחת האפשרויות
המעשיות במצב מסויים.

אחד התהליכים המסוכנים הוא עצם הגברת העומס
הביטחוני. שיעור האבידות גדל והולך. חלקו של תקציב
הביטחון בהכנסה הלאומית הולך יגדל משנה לשנה, הגיע
מזמן לאחוז מדאיג. גם שאר המשאבים הלאומיים המוקדשים
לביטחון — זמן־העבודה של אנשי־המילואים, השפעת
הביטחון על שיטחי־חיים אחרים — גדלים.
המהפכה הפלסטינית הולכת ומכה גלים בעולם הערבי
הסובב את ישראל. כוחה הצבאי אינו מסכן את קיום
ישראל, אך אין איש בצד,״ל המזלזל בו.

״גזי וגז צגזייר?״

בדברם על הפידאיון, משתמשים קציני צה״ל
כסיגנון שונה לגמרי מאשר הפוליטיראים והעיתונאים
בעורף.
צה״ל אחראי על השטחים המוחזקים. לכן אין הוא
מזלזל — שוב בניגוד לפוליטיקאים ולעיתונאים — בכוחה
של האומה הפלסטינית. הקצינים הבכירים יודעים
שיש ישות פלסטינית, והם מתחשבים בכך בחישוביהם הצבאיים.
גם כשאינם מנסחים פיתרונות פוליטיים, הם מכירים
בצורך למצוא פיתרון כזה .״אין אפשרות לחסל את
הטרור עד אשר יימצא הסדר ופיתרון לפלסטיגיים,״ הכריז
חיים בר־לב יותר מפעם אחת.
אין זה מיקרה שאחד המטיפים העיקריים להקמת מדינה

ץץה יקרה אם לא יושג השלום, אם תישאר ישראל
במצב של מצודה־במצור במשך זמן רב? האם יש
חשש בפני מיליטאריזציה רוחנית ומעשית של המדינה,
הפיכת המדינה לטפרטה או לפרוסיה חדשה?
בעייה זו עוררה חששות בתום תשכ״ח, וחששות כבדים
עוד יותר בתום תשכ״ט.

אדם אחד שלא חשש היה חיים כר־לב -
והוא עצמו הוא אחת העובדות שיש בהן בדי
להרגיע את החששות.
״איני רואה כל סכנה כזאת,״ אמר בר־לב בסוף השנה
במיבטאו המדוייק והאיטי .״מי זה צר,״ל? צה״ל זה כל
העם. כל אחד משרת במילואים. בעלי כל הריעות, כל
המפלגות, משרתים בצה״ל-.
היה זה אחד הפלאים של תשכ״ט, ואולי הפלא העיקרי,
שהמדינה־המצודה, הנתונה במצור מתמיד, שמרה על
שיוזי־מישקלה הנפשי.

ולא היה אדם פחות מיליטאריסטי מהאיש
שפיקד על המצודה: חיים כר־לב עצמו.

= ן8י 0הסנה ת₪כ ט
ך * בוצה של?ציני צה״ל בכירים ביקרה בשדה־
| /תעופה צבאי אי־שם. כאשר ראה אחד מהם את ה־פאנטומים,
ניכר היה עליו, כי כמו שאר הנוכחים באותו
מעמד, אף הוא אחוז התרגשות.
אלא שלגביו היתה זו תופעה יוצאת־דופן. כי הרמטכ״ל,
רב־אלוף חיים בר־לב, מוכר כמי שאינו מגלה סימני התרגשות
לעולם .״קר רוח״ ,״חזק כחלמיש״ ,״בעל עצבי
פלדה״ ,אלו הן ההגדרות שמגדירים אותו העובדים במחיצתו•
יחד עם זאת הם יודעים שאין היא הטיפוס של ״המפקד
הקשוח״ .הוא רגיש, ולפעמים אפילו רגיש מאוד. אלא
שבשליטתו העצמית הוא אינו מניח לרגישותו ולהתרגשותו
להיראות כלפי חוץ.
אם הפעם, בעת בואם של ד, פאנטומים הראשונים, חרג
חיים בר־לב מגידרו, ודאי היתה לו סיבה טובה לכך. כאיש
הממונה על הביצוע, הלכה למעשה, של המושג ״ביטחון
ישראל״ ,הוא הטיב אולי לדעת יותר מכל אדם אחר, עד
כמה חיוניים מטוסים אלה להשגת מטרה זו.
תפקידו של רב־אלוף בר־לב כרמטכ״ל השמיני של
צה״ל — שונה במהותו ובאופיו, באופן קיצוני, מאשר כל

מה שידעו קודמיו בתפקיד זה. לא רק שהוא מפקד על
צבא גדול יותר הפרוש על פני שטחים רחבים פי כמה
מאשר בימיהם של קודמיו — עובדית שדי בהן בלבד למלא
תוכן חדש לתפקיד הרמטכ״ל — אלא שהוא הרמטכ״ל
הראשון של צה״ל שכל תקופת כהונתו היא תקופת מלחמה

בלתי פוסקת•
העומס, המאמץ הנפשי 7הג 1מ^ו ^ 1היו מנת חלקם

של רמטכ״לים כמשה דיין בימי מיבצע קדש וכיצחק רבין
במלחמת ששת־הימים, נמשכים אצל חיים בר־לב מאז התמנה
כרמטכ״ל ב־ 31 בדצמבר . 1967
מאז מלחמת ששת־הימים גדל צה״ל פי כמה, הגבולות
התרחבו פי כמה. כדי לעשות את מה שעשו קודמיו בתפקיד
בזמנם — היה דרוש כיום לרמטכ״ל פי שניים זמן.
מאחר שגם התנאים, הנסיבות והמשימות המוטלות על
צה״ל השתנו, אין עוד כימעט מקום להשוואה.
קצב הדיווחים שמקבל כיום הרמטכ״ל, כמות ההחלטות
שעליו לקבל, מיספר התוכניות שעליו לבדוק ולאשר, הסיורים
והביקורים שעליו לערוך — אינם עומדים בשום יחם
למה שידעו קודמיו. די לציין שבתקופת כהונתו של בר־לב
כרמטכ״ל בוצעו יותר פעולות־תגמול ופשיטות מעבר לגבול,
כאלה שפורסמו וכאלה שטרם פורסמו, מכל מה
שביצע צה״ל ממלחמת־העצמאות ועד למלחמת ששת־הימים.
אילו היה תפקיד הרמטכ״ל בצה״ל תפקיד מינהלי ואים־
טראטגי בלבד, שניתן לבצעו במשרד; אילו ניתן היה לנהל
את המלחמה על גבי מפות, בעזרת תזכירים ומכשירי-
קשר, גם אז היה המאמץ הנדרש קשה ומפרך. אבל
הרמטכ״ל אינו מסתגר בלישכתו. הוא גומא בשבוע אחד
יותר קילומטרים מכל חייל אחר בצה״ל. אין שבוע בו אינו
מסייר לפחות פעם אחת בקו החזית בתעלת־סואץ ולסירוגין
בקווי החזית בביקעת הירדן וברמת־הגולן. אין תקרית או
פעולה רצינית אחרת, מבלי שיהיה נוכח במקום בשעת
הפעולה או אחריה.
שיטה זו, של בדיקת כל דבר במו עיניו, אינה המצאתו
של חיים בר־לב. זוהי האווירה •השיטה הכללית בחבורת
הפיקוד של צה״ל. הרמטכ״ל, כמפקד העליון, חש כי זוהי
גם חובתו, למרות העומס המוטל עליו.

האיש ששינה את התפקיד
** צב זה מכתיב את אורח החיים: של הרמטכ״ל,
לעיתים, כשהוא חוזר בשעות הלילה המאוחרות ללישכתי,
מציעים לו שם כרית ושמיכה והוא חוטף תנומה על
הספה המוצבת שם. בשבע בבוקר מעירים אותו. הוא מתקלח
ומתגלח במשרד ומתחיל את היום עם כוס קפה
בחלב, כאילו שום דבר לא אירע.
כל הדיווחים על מה שקורה בצה״ל ולצר,״ל, מגיעים
אליו. כשזה קורה בלילה, שעה שהוא ישן? ,ימיינים עוזריו
את הדיווחים לפני שהם מחליטים אם להעיר אותו.
לפעמים חבל להם לגזול משעות השינה הקצרות שלו, והם
מחליטים לדחות כמה דיווחים לבוקר. אבל לילות של
פעולות הם לילות של חוסר־שינה כימעט מוחלט לרמטכ״ל.
זוהי צורת חיים המכלה כוחותיו של אדם, המותחת את
עצביו. אבל לא אצל חיים בר־לב 20 .החודשים בהם הוא
שרוי במתח זה, כימעט ולא שינו אותו. הוא נשאר כפי
שהכירוהו ב־ 27 שנות שירותו הצבאי מאז התגייס לפלמ״ח:
אב־טיפוס של אדם קר־מזג, נוח לבריות, טיב־לב, בעל
דיבור איטי שאינו צועק לעולם, ובעל חוש הומור מיוחד
במינו — מעודן ובלתי פוגע.
אפילו כשהוא עייף עד כלות הכוחות אחרי לילה ללא
שינה, הוא לא ייכנס ללישכתו מבלי לעבור על פני חדרי
המזכירות ולומר להן :״בוקר טוב, ילדות, מה נשמע?״
והוא לא יעזוב בלילה את הלישכה, ואין זה משנה באיזו
שעה, מבלי לברך את הפקידות ב״לילה טוב״ ולהתעניין
אם יש להן תחבורה הביתה.
אם התפקיד לא שינה את האיש, הצליח האיש לשנות
את התפקיד. חיים בר־לב כרמטכ״ל, אינו רק המצביא העליון
של צה״ל. הוא אינו רק האיש המתכנן ובודק תוכניות
אופרטיביות, מאשר או פוסל ונותן פקודות, ומשאיר את
כל שאר העניינים לעוזריו או למפקדים האחראים.
הוא הרבה יותר מזה. אם בשנתיים האחרונות חלה מהפכה
עצומה בצה״ל בכל מה שנוגע לדאגה לחייל כפרט,
למלוי צרכיו ולהתחשבות בדרישותיו כאדם, הרי זה במידה
רבה בזכותו של הרמטכ״ל.
כשהוא יורד ליחידות ולקוזי־החזית ופוגש בחיילים, אין
הרמטכ״ל שומר על דיסטאנס. הוא מדבר עם החיילים ומתעניין
בבעיותיהם. העממיות שבאישיותו, והח־וך המלבב
השמור עימו תמיד בזווית פיו, מסירים מייד כל מחיצות.
השאלות שהוא שואל הן שגרתיות אולי :״מתי היית
בחופש בפעם האחרונה מתי כתבת בפעם האחרונה הביתה?״
,״האם יש לכם מיקלחות?״ ,או ״האם יש במוצב
מספיק מכשירי רדיו?״

מה עומד מע? הברז
ך* מפקדים הזוטרים בצה״ל חיים תמיד, ובייחוד
| | בתקופה הנוכחית, בתחושה שהמשימה המוטלת עליהם
היא מעל לכל. אם חופשה של חייל עלולה להידחות בשל
המשימה שעל היחידה לבצע — אין הדבר נורא בעיניהם.
בעיני הרמטכ״ל עומדת חופשתו של חייל, הנמצא בקו־החזית,
מעל הכל. זה נשמע באוזני מפקדים רבים ככפירה
בעיקר. קשה לשכנע אותם שאין דבר חשוב יותר מחופשה
לחייל אחת לכמה שבועות. צריך לחולל ממש מהפכה
נפשית בנפשם אחרי ששנים חינכו אותם ברוח אחרת. לא
אחת, כשיחידה יוצאת ממחזור החזקת הקו בחזית ונכנסת
לסידרת אימונים מפרכת, צריך הרמטכ״ל לקחת על עצמו
את האחריות שייפגעו אימוני היחידה, ובלבד שהחיילים
ייצאו לחופשה.
״בדיקת הטרנזיסטורים״ במוצבי החזית, הפכה לסיוט
למפקדים בקוזים הקידמיים. אם יגלה הרמטכ״ל שבמוצב
מסויים לא קיים מכשיר רדיו טרנזיסטור, יודע המפקד
שהוא צפוי למיקלחת, שקטה, אבל חודרת .״איך ייתכן
שאין במוצב טרנזיסטור, שהוא הקשר של החייל עם העולם
החיצון?״ ישאל בר־לב, והמפקד המקומי יודע שזה לא
יסלח לו אם לא ישלים מייד את החסר.

הרמסב״ד בר דב בגוו ברדב*
למטה: ראש אג״ם עזר וייצמן. מימין; דב שיאון, בעלה של יעל דיין.

( ה מ שן ב ע מו ד )20

• הו די ת בו ־-נ ס
מזלנ 1אונ ״ ם

| איו!! ה^נה תויונ 11

״חבר׳ה,״ הוא אומר להם ,״זאת לא בדיוק מלחמה, במל(המשך
מעמוד ) 18
חמה יש פקודה של, בכל מחיר.׳ במלחמה לא שואלים
זוהי אחת הבעיות המטרידות ביותר את הרמטכ״ל: איך
כמה זה יעלה בדם. כאן אין, בכל מחיר.׳ אם תחזרו לי
להקל את שירותם של חיילי צה״ל?
עם כמה חבר׳ה הרוגים על אלונקות, כל העסק הזה לא
לא מכבר סייר בר־לב באחד המעוזים בתעלה. הוא ישב
שווה לצה״ל. אפילו אם תהרגו 50 חיילי אוייב זה לא שוזר,
ושוחח עם החיילים. בתום הביקור פנה אל המפקד, סגן
בחור אחד שלנו.״
צעיר, ואמר לו :״תגיד, יש לר איזו בעייה שאני יכול
הנושא הזה, של חללים וקורבנות, מעיק עליו יותר מכל.
לעזור לר בה?״
״לא, המפקד,״ השיב סגן ,״אין שום בעיות״.
כל הרוג כואב לו. כשנהרגים מיספר חיילים תוך תקופה
״בכל זאת,״ אמר בר־לב ,״לא בכל יום מבקר רמטכ״ל
קצרה, ניכר עליו שהוא מדוכא.
אצלך במוצב, אולי אני יכול לעשות משהו?״
קשה למצוא בעולם אנשי־צבא מיקצועיים בדרג זד, ששי״לא,
המפקד, באמת,״ אמר הסגן ,״אנחנו לא צריכים שום קולים מסוג זה יקבעו לגביהם. אבל זהו אולי אחד מסודות
דבר.״
כוחו וגדולתו של צה״ל. דרוש אומץ אישי רב ואישיות
אבל כשהוסיף הרמטכ״ל ולחץ עליו, אמר הסגן בבייש חזקה כדי להכליל שיקול אנושי כזה בנטל האחריות.
נות :״יש לי בקשה אחת, לא נעימה כל־כר?״
דוגמה מוחשית למעמסת האחריות הזו ניתנה לפני חוד׳

״תאמר,״ שמח בר־לב על הבקשה.
שים מיספר, כאשר יחידת קומנדו־ימי של צה״ל פשטה על
״אם אפשר, לקבל עוד מיקלע בינוני אחד למוצב.״
מוצב חוף מצרי במיפרץ סואץ, בנמל אל־עדביה.
״תקבל,״ השיב הרמטכ״ל.
היד, זד, אחד המיבצעים הגדולים שחיל־הים היה צריך
כשיצאו מהמוצב אמר הרמטכ״ל לראש־לישכתו :״לא
יודע איר, אבל תסדר שמחר הוא יקבל שני מקלעים נוס לבצע מאז מלחמת ששת־הימים, ואולי הגדול ביותר מאז
מלחמת העצמאות. חשיבותו למוראל של חיל־הים היתד,
פים,״
למחרת נשלחו במטוס ארקיע לסיני שני המקלעים, שלא ברורה.
על חשבון התקן של היחידה.
כאשר יצאו הפושטים לדרכם, הם התמהמהו להגיע אל
נקודת ההסתערות•

חיים בר־לב הבחין במתיחות של המפקדים שנכחו בפיאות־הלח״״־פ עד המלחמה
מוצב
הפיקוד, ואז נתן לכוח הפועל שהות נוספת כדי
להסתער. אולם, גם תוספת זו לא הספיקה לכוח. על
ן״* דאגה לחייל ולתנאי שירותו, המתבטאת גם בחקירה
פניו של בר־לב ניכר המאבק הפנימי שהתחולל בו. קציני
! 5מתמדת של תנא -שירות חיילי המילוא ם, אינה באד,
ע? חשבון ההקפדה והמשמעת. כאשר פשטה בין חיילי חיל־הים ציפו לשמוע מפיו את הוראת הביטול. הוא הוסיף
עוד חמש דקות לשעת השי׳׳ן. כשחלפו חמש הדקות והכוח
הפושט דיווח על תחילת הסתערותו, נשמו כולם לרווחה.
הם לא הבחינו כיצד הרמטכ״ל עצמו נשם נשימה אחת ארוכה,
כאילו אבן נגולה מעל ליבו.

תוכניות ע? בסיס ריאלי

בו־לב עם הילרם בירדנה אחרי הפגזה
צה״ל אופנת גידול פיאות־הלחיים הארוכות, העומדת בניגוד
לחוקת מטכ״ל, יצא בר־לב למלחמה בתופעה זו.
בין אלפי המכתבים המתקבלים בלישכתו התקבל גם
מכתב של אם המתלוננת כי בנה, שבא לחופשה קצרה
מהתעלה, נעצר בידי שוטרים צבאיים על שגידל פיאות־לחיים.
מזכירתו של הרמטכ״ל, המשיבה על המכתב־ם, כתבה
לאם בשמו, כי הוא מצטער על התקרית. אבל בר־לב
אינו חותם על המכתבים לפני שהוא קורא אוחם. כשהגיע
לניסוח ״מצטער״ מחק את הפיסקה.
״איזה מצטער?״ אמר בר־לב ,״אני לא היית־ בסדר, או
החייל לא היה בסדר? אם החופשה חשובה לו, שיגלח את
הפיאות.״
אחר־כר קרא לקצין המתאים והורה לו :״או שישנו את
פקודות המטכ״ל בנושא זה או שאנחנו נעמוד בהם עד
הסוף.״
מציק לו כשהוא רואה שמישהו נשחק בגלגלי הביורוקרטיה.
יום אחד, בעת שביקר אצל חיילים פצועים בבתי־חולים,
נפל על צווארו אב, שהפסיק את עבודתו כדיילהיות
כל הזמן ליד מיטת בנו הפצוע. מבחינת החוק אין האב
זכאי לשום תגמול כספי, מוזן שיש לו מקום עבודה. אבל
בר־לב הזדעזע מהמיקרה. כשיצא מבית־החולים, הורה לשלוח
לאב סכום כסף מ״קרן הרמטכ״ל״ — קרן שנתרמה על־ידי
מיליונר צרפתי ושהרמטכ״ל רשאי להוציא את הכנסותיה
כראות עיניו. כשיצא מבית־החולים היה הסכום אותו
הורה לשלוח 1000ל״י. כשהגיע ללישכתו כבר גדל הסכום
פי כמה.
אבל אולי יותר מאשר על אווירת הדאגה לחייל, הטביע
בר־לב את חותמו האישי על עצם אופייה של המלחמה
שמנהל צה״ל מאז מלחמת ששת־הימים.

בטיס דומים פקדו את הרמטכ״ל כאשר היה צריך
/להחליט על הפעלת חיל־האוויר בגיזרת תעלת־סואץ.
״יש לי הרגשה של מתאגרף שיש לו מכה ימנית לא נורמלית,
אבל כל הזמן הוא מכה שמאליות,״ אמר בר־לב לפני
שהחליט.
כרמטכ״ל הוא חייב לראות לא רק את הבעייה הטאקטית
המקומית, אלא לתפוס מערכת שלמה של בעיות מדיניות,
איסטראטגיות ומוראליות. הוא חייב לבחון את התפתחות
המלחמה קדימה בהרבה מהלכים, מאספקטים שונים. הוא אינו
רק איש־צבא המבצע הנחיות מדיניות, אלא גם איש מדיני,
שתוכניותיו ומהלכיו חייבים להיות מושתתים על בסים
ריאלי. האישור הסופי לתוכניות נעשה כמובן בדרג מדיני,
אבל כבר בשעת תיכנון חייב הרמטכ״ל לקחת שיקולים מדיניים
בחשבון.
25 שנים של הכנה הכשירו את חיים בר־לב למלא תפקיד
זה ביעילות מירבית, ובכושר אינטלקטואלי המעורר התפעלות.
הוא נולד לפני 45 שנים בזאגרב שביוגוסלביה, שם
גדל בבית אמיד והתחנך בקן המקומי של השומר הצעיר.
בשנה בה פרצה מלחמודהעולם השנייה שלחו אותו הוריו
לבית־הספר החקלאי במיקווד,־ישראל, הספיקו לעלות מייד אחריו׳
בטרם פרצה המלחמה. כשסיים את לימודיו, הצטרף
לגרעין שיצא לקיבוץ השומר־הצעיר בית־אלפא שבעמק יזרעאל•
אבל הוא לא הספיק להיות שם זמן רב. כשהוקם ה־פלמ״ח,
היה מראשוני המצטרפים אליו, ומאז לא הסיר את
מדיו.
לפני קום המדינה השתתף במספר רב של פעולות, במיב־צעי־העפלה
ובליל־ר,גשרים, בו השתתף בפיצוץ גשר אלנבי
ביריחו. במלחמת העצמאות ׳היד, מג״ד בחטיבת הנגב של
הפלמ״ח ואחר־כך מדריך ומפקד בית־הספר למג״דים.
הוא מוני לראש־מטה פיקוד־צפון ומשם עבר להיות מפקדה
של חטיבת גבעתי. אחר־כך היה ראש פיקוד ההדרכה;
מפקד חטיבה משוריינת במייצע סיני. שהבקיעה דרך רצועת
עזה וכבשה את רפיח ואל־עריש; מפקד גייסות השריון; יאש
אגף מיבצעים במטכ״ל וסגנו של הרמטב״ל יצחק רבין במלחמת
ששת־הימים.
כל אותן שנים לא הפסיק ללמוד גם במישור האזרחי. הוא
זכה לכינוי ״האלוף הלומד ביותר בצד,״ל״ אחרי שבעת
שירותו הצבאי עמד בבחינות־הבגרות, למד באוניברסיטה
בירושלים, זכה בתואר מוסמך לכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת
קולומביה, והשתלם בפאריס עד לפרוץ מלחמת
ששודד,ימים.
האיזון בין התקדמותו בשלבי הקאריירה הצבאית לבין התפתחות
אישיותו, הפכו את חיים בר־לב לאישיות מפוכחת,
רחבת־אופקים ומעמיקה. בניגוד לאנשי צבא אחרים, שהם
מצויינים במיקצועם כאנשי־צבא, אך חסרים מושג ועניין בתחומים
אחרים, רחוק חיים בר־לב מהדמות הטיפוסית של
איש־צבא מיקצועי.
זוהי אחת הסיבות לכך שהוא מוכר כיום כסמכות עליונה
בצה״ל לא רק בתוקף מינויו כרמטכ״ל אלא בתיקף אישיותו.

ההחלטות והתוכניות במטכ״ל מתקבלות בעבודת מטה.
ולמרות שמדי פעם כופה הרמטכ״ל את דעתו על האחרים,
כיוון שהאחריות הסופית היא בסופו של דבר אחריותו שלו,
נשמרת רוח־הצוות וההרגשה של עשייה ללא מתח.

אין ״ ככלמחיר ״

ז ב ״ ש וי צ ל ״ ט

^ כל ת ד רי ך, כשהוא מדבר אל החיילים העומדים
לצאת לקרב, חוזר הרמטכ״ל על נושא אחד.

ך י• חייו הפרטיים אוהב הרמטכ״ל לעסוק ברכיבה על
^ סוסים, לחזות בסרטי קולנוע, ובעיקר לסוס. גם כש

עבר את קורס הטייס וזכה בכנסי טיסה המסמיכים אותו?
להטיס מטוסים קלים, לא הסתפק בכך. מדי פעם הוא משתלם
בטיסה, כשהוא מרחיב את תחום הכישורים שלו. כיום, ל
משל, הוא מוסמך כבר להטים מטוסים קלים עם נוסעים
בלילה.
לא מכבר טס בר־לב במיראז׳ ,לא כטייס, אלא כנוסע. הוא
השתתף כמספר 2בתרגיל של קרב אווירי שערכה רביעייה
של מיראז׳ים. זוהי חווייה, שמי שעובר אותה לראשונה ללא
הכשרה מוקדמת, נשבע שלא לחזור עליה לעולם. כל הסיכויים
הם שבסיחרורים ובתפניות מעבר למהירות הקול,
הוא יאבד, במיקרה הטוב ביותר, את הכרתו.
כשנחתו הנויראז׳ים והטייסים התקבצו לתחקיר, הם הופרעו
שבר־לב השתתף עימם בדיון וגילה בקיאות בכל מהלכי
הקרב, דכר שהוכיח שהיה כל עת הטיסה בהכרה מלאה
ויכול היד^ לעקוב אחרי הביצועים.
״עכשיו קל לי יותר להבין אותם,״ אמר.
במיקרד, אחר, בעת ביקור בתעלה, נכנם לטנק פטון, בו
לא הזדמן לו לנהוג, והחל להסיעו. הוא יצא מהטנק מלא
התפעלות :״זד, כמו לנהוג בטקסי,״ אמר ,״איך אפשר להשוות
את זה לשרמניס הישנים שהיו לנו פעם.״
מיבצעים אלה לא נועדו למען הרושם, נבעו מתוך השאיפה
היסודית המניעה את האיש להכיר וללמוד הכל. כי
אחת התכונות הבולטות של חיים בר־לב היא צניעותו והתרחקותו
מזרקורי הפירסומת.
הוא שונא להצטלם ולהתראיין.
עד היום ׳לא פורסם כי בצעדת שלושת־הימים האחרונה,
שנערכה בהרי ירושלים, היתה אחת הצועדות תמר בר״לב,
אשתו של הרמטכ״ל, שסיימה את לימודיה באוניברסיטת
בר־אילן ועומדת להתחיל להורות השנה בכפר־הירוק.
בר־לב הציע לאשתו שנהגו יסיעה למקום הכינוס. היא
סירבה. שהתה בחדר בירושלים וכל יום נסעה במכונית אזרחית
למסלול הצעדה. גאוותה הגדולה ביותר היתד, שלא הצליחו
לזהותה ולצלמה, ושבעיתונות לא הופיעה אף שורה
אחת עליה.
כשהוא מצליח להגיע לביתו, מנהל חיים בר־לב חיי מש־פחה
שקטים וצנועים. בתו, המשרתת בצה״ל ביחידה נבחרת,
עונדת כנפי צניחה. לא מכבר, כשאירעה לה תקלה בשעת
מיפגן צניחה בבית־אלפא, פורסמה הידיעה בעיתונות. מכל
רחבי העולם הגיעו אל הרמטכ״ל איחולים להינצלה של
הבת. למעשה לא דיתה זו אלא תקלה שיגרתית ובלתי מסוכנת
.״איזה אנשים מצחיקים אלה,״ הגיב בר־לב על מיברקי
האיחולים. בנו בן ד,־ 16 עבד בחופשת הקייץ שלו במיתקני
הנפט באבו־רודיס, הרוויח בחודש סכום המתקרב למשכורת
אביו.
חיים בר־לב עצמו הצליח כבר להחדיר בצה״ל כמה ממטבעות
הלשון האופייניות לו. ביטויים כמו זב״ש (ראשי־תיבות
של: זו בעיה שלך) או ילצ״מ (יש לי צרות משלי) נקלטו
כבר מזמן. הביטוי האחרון שאפשר לשמוע בצה״ל הוא:
דונק. כשמישהו מדווח על משהו והשומע מעיר לו ״דונק״,

בו־יב עס פצוע אחו׳ הזווית בתערח
המשמעות היא ״נו?״ או ״תכלית?״ .ביטוי זה שאל בר־לב
כנראה מהשפה הצרפתית.

המלחמה אינה כיתרון

ך* ש;ה שלכל אורכה עמד צד,״ל במרכז ההתעניינות,
והטביע את חותמו על האירועים וההתפתחויות הפנימיים
והחיצוניים, היה החייל מספר 1של צה״ל האיש שסימל
יותר מכל חייל אחר את אופיו ואת רוחו של הצבא.
רב־אלוף חיים בר־לב, האיש שלא כרע במלחמת ההתשה,
שעמד בכל החזיתות, שהקדים את המאורעות והכין את קו־הביצורים
בתעלה הנקרא על שמו; האיש שגם בסערת המל חמה
הסטאטית ידע לשמור על קור רוחו, הקפיד על טוהר
הנשק של צד,״ל ועל הליברליות שלו כצבא כובש; אישר,צבא
שהפך לערך עליון את שמירת חיי הלוחם, ושלחם
מתוך ידיעה כי מלחמה נוספת אינה פיתרון, היה איש השנה
של תשכ״ם.

— ^יו 18ח 0ש ת 0נ11

ס ילו היתה קיימת מכונת־צילום פסיכולוגית, שהיתה
^ מסוגלת לצלם את מצב־רוחו של עם שלם, היתד,
?ובעת בסוף תשכ׳׳ט:

האדם הישראלי התייאש מן השלום.
האדם הישראלי התייאש גם מן המלחמה.
האדם הישראלי אינו מאמין כשום פיתרון
לא כדרבי שלום, לא בדרכי מלחמה.קל להבין איך נולד מצב־רוח זה.
זה עתה נחלה ישראל נצחון צבאי כביר, שכימעט ואין
׳ו תקדים בממדיו.

והנה, שנתיים ורבע אחרי נצחון כביר זה,
זשלום רחוק יותר מאשר אי־פעם.
תקציב־הביטחון הוא פי שניים וחצי גדול יותר מאשר
ויה בשנה שלפני המלחמה. תקופת השרות הממוצעת של
ויש־המילואים התארכה בהרבה. מיספר האבידות הממוצע

שביקשו לרכב אל השילטון על סוס הסיפוח נוכחו לדעת
שהן יושבות על בהמה עלובה וכושלת. אולם גם הגופים
השונים של שוחרי־השלום נדחקו לפינה.

גודרה וזוזעזנזד \זן\2ן
*** ני אנשים גילמו, כדרכם, את מצב־הרוח הזה:
גולדה מאיר ומשה דיין.
אצל גולדה הפך מצב־רוח זה לדוקטרינה פוליטית .״אין
טעם להתווכח על תוכניות־שלום,״ אמרה וחזרה בלי סוף,
״כי אין עם מי לעשות שלום.״
היתה זאת סיסמה נוחה, כי היא איפשרה לגולדה להחזיק
תחת כנפיה את כל חלקי המימסד, מהקיצוניים ביותר
עד המתונים ביותר. היא פשוט אמרה לעם: לא כדאי לכם
לריב. בואו ונשב יחד, ונשכח את כל השטויות על
שלום. הרי ממילא לא יהיה שלום.

״השאלה, מה יהיה׳ לא מש ה מ שפתי עמנו ארבעת אלפים
שנה,״ התפלסף דייך.
״נראה לי כי הדגש בשאלה יהודית זו הוא הדרך, ולא
ביעד הסופי; בתה ליך ובמאבק, ולא בת חנה הסופית, .המנוחה
והנחלה׳ היו לעמנו שאיפות נכספות — ולא מציאות
ואס השגנו או תן, מדי פעם, היו אלת רק תחנות־ביניים
קצרות — שאיפת־רוח המאפשרת לאגור כוח ואומץ
להמשך המאבק.״

כל זה מזכיר קצת את הפילוסופיה של האדם
העליון של ניטשה, פילוסופיה שעשתה
שמות בנפש הנוער הגרמני, והכשירה לא כמעט
את הדרך כפני תנועות־ההרס. בי באן
המאבק הופך למטרה כפני עצמה, ואילו היעד
אינו חשוב עוד.
״נגזר עלינו מאבק ב מ שך כל הדורות,״ קבע דיין.
מעניינת בפסוק זה המילה ״נגזר• — מילה החוזרת בכל
נאומיו החשובים של דיין — החל בנאום־ההספד המפורסם
על קבר רועי רוטנברג, בשנת ,1955 דרך נאומיו אחרי
המלחמה, ועד עתה. דבקות זו במילה אחת אומרת דרשני.

״נגזר״ פירושו -יש כוח עליון הגוזר. כוח
המבטל את חופש־הכחירה של בן־האדם. אם
כוח זה נקרא אלוהים, או היסטוריה, או יעוד
לאומי -אחד הוא. שהרי אם ״נגזר״ -אין
טעם למרוד נגד זה, אין טעם לנפות לשנות.
סיכם דיין :״ כמו בעבר, כן גם עכשיו, התשובה שלנו
לשאלה, מה יהיה׳ חייבת להתר כז בכו שרנו לעמוד בפני
קשיים, ביכולתנו להתמודד — יותר מא שר בהבט חות
לפיתרונות מוחל טים וסופיים לבעיותינו. עלינו להכין את
לתהליךמ מו ש ך של מאבק,
עצמנו נפ שית ופיזית
יותר מאשר לקבינן ת לוח־זמנים לה שגת המנוח ה והנחלה.״

לא נאמר בפירוש, אך נרמז כאן: המנוחה
והנחלה הם אידיאלים רכרוביים, בזויים. האידיאל
היחידי המתאים לגבר הוא המאבק.
אידיאולוגיה זו נראית, במבט ראשון, כתורת־חיים תוקפנית,
אופטימית, רעננה. למעשה היא ההיפך הגמור.

זוהי התבוסנות הנוראה ביותר היכולה לעלות
על הדעת.
מי שמתייאש מן השלום, הרי הוא מתייאש
מן המדינה.
מי שמתייאש מן הפיתרון, הרי הוא מתייאש
מן העתיד.
האומר ״נגזר עלינו״ ,הריהו גוזר על המדינה
חזות קודרת.

השאלה ״מה יהיה הסוף?״ היא שאלה מוצדקת, כימעט
אוטומטית. שום ציבור אינו יכול להשלים, לאורך ימים, עם
חזות של מלחמה נצחית, מבלי להינזק בנפשו. חזות כזו
הרסה את מדינת־הצלבנים מבפנים, בתקופת החנית והחרב.
מובן
שהשקפה כזאת מאמתת את עצמה. מי שמאמין
כי אין שום סיכוי לשלום, פטור מלחפש דרך לשלום —
וממילא נשאר במצב של אי־שלום ניצחי. בהעדר אמונה
בשלום, אין צורך להתעמק ברגשותיו ובדיעותיו של העם
האוייב, על מנת למצוא דרכים לשינוי, לפיוס, למהפכה.

עולה ללא־השוזאה על מיספר הקורבנות הצבאיים והאזרחיים
בתקופת־השיא לפני המלחמה.
בידודה של ישראל בזירה הבינלאומית גבר בהרבה.
וגרוע עוד יותר: זו הפעם הראשונה מאז קום ישראל
החלו שכבות חשובות בדעת־הקהל המערבית מטילות ספק
בעצם זכות־קיומה של ישראל, עד כדי תמיכה גלוייה
באירגוני־המלחמה הפלסטיניים, הדוגלים בחיסולה המוחלט.
מצב זה מכאיב שבעתיים מכיוון שמייד אחרי המלחמה
שררה אופטימיות כללית בישראל, והכל קיוו שהשלום
עומד בפתח.

המסקנה שהאזרח הישראלי הממוצע מסיק
ממצב זה היא כפולה: שום מלחמה לא תפתור
את הבעייה. שהרי קשה להעלות על הדעת
נצחון מכריע עוד יותר מזה של יוני .1967
ולעומת זאת: השלום אינו אפשרי בדורנו,
ואולי גם לא בדורות הבאים. המלחמה תימשך,
בווריאציות שונות ובעוצמות שונות.
ייאוש זה מהשלום הטביע את חותמו על כל אורחות־החיים
של ישראל. הטרור היומיומי הפך לעניין שבשיגרה.
דאגת האמהות לשלום כניהן הרחוקים התחדשה כל בוקר
עם פתיחת מהדורת־החדשות, הפכה גם היא לחלק מהחיים.
הוויכוח הגדול על גורל השטחים השתתק. אנשי־ד,סיפוח
ירדו מן הפרק• התנועה למען ארץ־ישראל השלמה נראתה
כקוריוז בשולי הזירה המדינית. הקבוצות הפוליטיות

הדבר נוח גם מבחינה אחרת: בהעדר פרספקטיבה של
פיחרון, היתד. הממשלה פטורה מכל יוזמה שהיא. היא
היתד, פטורה מליזום מדיניות כלשהי, וממילא לא יכלה
לנחול כישלון כלשהו. הסיסמה היתה: לא לזוז, לא ליזום,
לא לעשות דבר.

היתה זאת פסיכולוגיה של מימסד זקן מאוד,
עייף מאוד, חולה מאוד. גולדה עצמה היתה
סמל המימסד הזה.

דיי\ •.גז־ירה 1ז\זש1זיי1ז
ם הפך מצב־הרוח של ייאוש מן השלום לדוקטרינה
בידי גולדה, הרי הפך אידיאולוגיה בסי דיין.
גם השנה לא עבר כימעט יום מבלי ששר־הביטחון ינאם
נאום, לעיני הצלמים ולאוזני העיתונאים ד,מתמוגגים. אך
מכל נאומי השנה היה מעניין ביותר נאומו בפו״ם —
במדד,ספר לפיקוד ומטה של קציני צר,״ל, בנוכחות אישר,שנה
של תשכ״ט.
דיין הגיב על השאלה: מה יהיה הסוף? זוהי שאלה
המתעוררת בלב כל אדם חושב, כאשר נאמר לו שאין
פיתרון של שלום ואין פיתרון של מלחמה.

השיב דיין: לא יהיה סוף. תהיה מלחמה
נצחית. וזה טוב.
כדי לבסס זאת, חזר דיין לספרי־ההיסטוריה של בית־הספר
היסודי, בנה לעצמו תיאוריה היסטורית:

גרוע מזה: מי שרואה את הוודאות של המלחמה
הנצחית, ישים לב רק לתופעות המאשרות
אמונה זו, ויתעלם מכל התופעות המצביעות
על אפשרות אחרת. ממילא הוא
יחמיץ בל הזדמנות לעלות על דרך של שלום.

כך נוצרת במצודה פסיכולוגיה של מצודה. הכורח החולף
של המציאות הופך לאידיאל, הגורם להמשך מציאות
זו. קו בר־לב, שנולד ככורח צבאי, הופך בהדרגה לאידיאל
פוליטי — דבר שבר״לב עצמו בוודאי לא חלם עליו.

בסוף תשכ״ט ריחפה סבנה זו על ישראל -
והיא היתה חמורה יותר מכל שאר הסכנות.

שגם דבר?־א נגזר\
ך * אמת היא, כמובן, שאין בחיי עם ובחיי אדם שום
ן |דבר שהוא ״נגזר״ .יש רק דברים שהיא גוזר על עצמו.

השלום תלוי תמיד כשני הצדדים
יוזמת השלום תלוייה תמיד כצד אחד.

השאלה הגדולה, בפרום תש״ל, היא: האם הייאוש מן
השלום הוא מצב־רוח חולף, שלב־כיניים בין האופטימיות
הבלתי־מעשית שלאחר־המלחמה ובין גישה אקטיביסטית
חדשה לשלום — או מצב־רוח קבוע וניצחי?

האם בצד החיילים, אשר משורותיהם יצאו
אנשי־השנה של תשכ״ח ותשכ״ט, יקומו מדינאים
שיובלו לספק את איש־השנה לתש״ל?
יש תשובה לשאלה: מה יהיה הסוף.
התשובה היא: הסוף למלחמה יהיה השלום, שיבטיח את
ביטחון המדינה ועתידה במרחב זה.

וזה תלוי כנו.

אלה הם הלוחמים, ח״ד• אהיד ונעשמר־ה^בוד, שגבלו במדחמה
בגבורו ת שדאד מראש־השוה תשבייט עד
ערב דאש־השנה תש״ל

סמל אריה רכי

ס. דניאל פריברג

רכ״ט דב רוזנסלט

סמל צבי קסטלר

ט. שמעון כהן

סמל ש. רוטפדט

ט. שדמה זכריה

בן ,20 מעין־חרוד, נהרג
ב־ 26.9.68 ליד שבטה.

בן ,20 מרמת־החייל, נה־רג
ב־ 26.9ליד שבטה.

בן ,19 ממגדיאל, נהרג
ב־ 26.9.68 ליד שבטה.

בן ,20 מחיפה, נהרג ל־יד
יריחו, ב־.3.10.68

בן , 18 מירושלים, נהרג
ב־ 3.10.68 בתעלת סואץ.

בן ,21 מחיפה, נהרג ב־
,5.10.68 בערבה.

בן , 19 מכפר־אתא, נדי׳
רג ב־ 25.10.68 בירדן.

סגן ויקטור וקסלר

ט. שמאי גלעד

סג״מ מ. כיגיסקי

סמל משה פהן

טר״ש גרגור לכקים

פו. יצחק אשר(?

ט.מ שהראומי
בן ,20 מצור־שלום, נה־רג
ב־ 26.10.68 בשבטה.

בן ,21 מירושלים, נהרג
ב־ 26.10.68 ליד תל־דן.

בן ,18 מראש־פינה, נה־רג
ב־ 26.10.68 בתל־דן.

ט. גיל בושכיץ

ט. מאיר חתואל

ט. שמואל יונג

בן ,19 מכפר־ביאליק, נ־הרג
ב־ 26.10.68 בתעלה.

בן ,18 מרמלה, נהרג ב־
26.10.68 בתעלת סואץ.

בן ,19 מקרית־מוצקין, נ־הרג
ב־ 26.10.68 בתעלה.

ט. חיים שלום

ט. ישראל עופר

ט. אלון פרטוש

בן , 19 מירושלים, נהרג
ב־ 26.10.68 ליד התעלה.

בן , 19 מרמת־גן, נהרג
ב־ 26.10.68 ליד התעלה.

בן , 19 מדימונה, נהרג
ב־ 27.10.68 ליד התעלה.

בן , 19 מחיפה, נהרג ב־
26.10.68 בתעלת סואץ.

ט. אברהם פרטוק
בן , 18 מרמלה, נהרג ב־
26.10.63 בתעלת סואץ.

ם ג״מ רון שרון
בן ,20 מקיבוץ גבת, נה־רג
ב־ 27.10.68 בביקעה.

בן ,21 ממישב, נהרג ב־
26.10.68 בתעלת סואץ.

ט. יצחק צדיק
בן , 18 מירושלים, נהרג
ב־ 26.10.68 ליד התעלה.

ט. ברל שינקמן
בן ,20 מבת־ים, נהרג ב־
1.11.68 בעמק בית־שאן.

בן ,21 מחולון, נהרג ב־
26.10.68 בתעלת סואץ.

ט. חיים קנפור
בן ,21 מנתיבות, נהרג
ב־ 26.10.68 ליד התעלה.

ט. יוהן שוורץ
בן ,21 מתל־אביב, נהרג
ב־ 1.11 בעמק בית־שאן.

בן ,18 מאשקלון, נהרג
ב־ 26.10.68 ליד התעלה.

ט. חיים שיפריס
בן ,19 מרמלה, נהרג
ב־ 26.10.68 ליד התעלה.

ט. אברהם יפרח
בן , 18 ממעונה, ממשמר
הגבול, נהרג ב־4.11.68

ס. אבנר שמחוני

סגן נדב נהוראי

רב״ט עמר מוכתר

גן ,22 טייס מבית־אלפא,
נרצח ב־ 4.12 בירדן.

בן ,32 ממשמר־הגבול
מג׳ולים. נהרג ב־.14.12

ט. יהושע מדעי

ט. מרים זלוצוכר

סמ״ר מוחמר חסין

בן ,38 מכפר אז״ר,
נהרג ב־ 20.12 בודי־קלט.

בן , 18 ממושב ברקת,
נהרג ב־ 26.12 בירדן.

בת , 18 מבאר־שבע, נהרגה
ב־ 29.12 בנח״ל צופר.

בן ,36 משבט אזריב.
נהרג ב־ 31.12 בתעלה.

סא״ל אברהם זקס

טר״ש גד רוזנטל

פא״ל צכי עופר

בן ,20 מתל־יוסף, נהרג
ב־ 31.12 ליד התעלה.

ט. גרגורי גולדפלד

סגן שמואל פרדי

בן ,21 מארגנטינה, נהרג
ב־ 31.12 ליד התעלה.

בן ,22 מרחובות, נהרג
ב־ 9.1ממוקש ליד רפיח.

בן ,42 מאשקלון, מושל
רפיח, נהרג ב־.29.1

בן ,20 מראשון־לציון,
נהרג ב־ 29.1בערבה.

ט. פנחס שרי

ט. יחזקאל טוינה

בן ,22 מירוחם, נהרג בן , 18 מנס־ציונה, נהב־
7.2ממוקש בגולן. רג ב־ 9.2ברמת־הגולן.

ט. יעקב ריינזידכר

ט. יוליאן וגמן

רב״ט ח. האופטמן

בן , 19 מבאר־שבע, נהרג
ב־ 16.2בערבה.

ט. מאיר קופיטו

ט. משה מימוני

סג״מ אהוד בן־ארי ט. ויקטור כר־־ששת

בן ,21 מנתניה, נהרג
ב־ 17.2ממוקש בגולן.

בן ,22 מקרית־ביאליק,
נהרג ב־ 26.2בביקעה.

בן ,20 מתל־אביב, נהרג
ב־ 6.3ליד התעלה.

בן ,21 מנצרת עילית,
נהרג ב־ 7.3ליד התעלה.

בן ,22 מק־בוץ יקום, בן ,20 מבאר־שבע, נה־רג
ב־ 9.3ליד התעלה.
נהרג במטוסו ב.9.3

ט. אליהו אראמה

בן ,20 מנתניה, נהרג
.ב 10,3:ליד התעלה.

רס״ן חנן סמסון

בן ,35 מקיבוץ מזרע,
נהרג ב־ 11.3בג׳יפטליק.

רס״ן יוסף קפלן

בן ,27 מתל־אביב, נה־רג
ב־ 11.3בג׳יפטליק.

סמל בועז ששון

בן ,21 מתל־אביב, נה־רג
ב־ 11.3בג׳יפטליק.

ם ג׳׳מ כ. הלפרין

בן ,22 מקיבוץ עמיר,
נהרג ב־ 18.3בתעלה.

סרן שאול גלבוע רב״ט מ. זוכיביאט

בן ,23 ממשמר העמק, בן ,28 איש משמר ה־והרג
במטוסו ב־ .21.3גבול, נהרג ב־ 29 במרץ.

סג״מ צבי רביב

ט. דב הדר

סג״ט עמרי מחוכר

ט. ישראל כלי

סמל זכריה ברזילי

ט. דוד אמרן

ט. יצחק גולדנברג

בן ,22 מרמת־גן, נהרג
ב־ 4.4ליד התעלה.

בן ,19 מתל־אביב, נר,־
רג ב־ 10.4ליד התעלה.

בן ,21 מקיבוץ גברעם,
נהרג ב־ 14.4בתעלה.

בן ,23 מקבוץ הגושרים.
והרג ב־ 14.4בתעלה.

בן ,21 ממשמר־הגבול,
נהרג ב־ 17.4בבית־שאן.

בן ,20 מאשקלון, נה־רג
ב• 18.4ליד התעלה.

בן , 19 מירושלים, נה־רג
ב״ 20.4ליד הירדן.

רכ״ט צבי רוזנברג

סמל יהושע פכטר

סרן נפתלי פורת

בן ,20 מכפר ויתקין,
נהרג ב־ 2!.4בבית־שאן.

בן ,20 ממושב בן־עמי,
נהרג ב־ 21.4בבית־שאן.

בן ,27 מכפר גלעדי,
נהרג במטוסו ב־.23.4

ט. משה נויהאוז

בן ,24 בקבוצת ניצנים,
והרג ב־ 23.4בתעלה.

ט. יהושע תבור
בן ,21מ־קנעם, נהרג
ב־ 23.4ליד התעלה.

ט. יורם כיאלר

ט. דוד מזון

בן ,21 מתל־אביב, נהרג בן , 19 מרמת־התייל,
ג־ 23.4ליד התעלה.
נהרג ב־ 21.4בתעלה.

ט. שמואל טיאר

ט. יצחק כרקוכיץ

בן , 19 מחיפה, נהרג
ב־ 24.4ליד התעלה.

סגן אריה רון

רכ״ט ש. כן־שטרית

ט. יהודה לייכוכיץ

ט. חנניה פילו

סמל יצחק לאוסר

בן , 19 מכרם מהר״ל,
ב־ 23.4ליד הירדן.

בן ,21 מקיבוץ סעד,
בהרג ב־ 28.4בתעלה.

בן ,19 מבאר־שבע, נהרג
ב־ 29.4ליד הירדן.

בן ,20 מקרית־אתא, מת
מפצעיו ב־ 30 באפריל.

בן , 19 מא־לת, נהרג
ב־ 30.4ליד התעלה.

בן ,20 מנס־ציונה, נהרג
ב־ 30.4בתעלת סואץ.

י־כ״ט דוד שטוקמן

סמל כרוך שבז׳•

ט. מנחם סילמן

ט. אריה ציטיאט

בן ,20 מקרית־אונו, נה־יג
ב־ 30.4בתעלת סואץ.

בן ,32 מכפר סירקין,
נהרג ב־ 30.4במיתלה.

רס׳׳ל לוטפי א־דין

סמל עזרא דהאן

בן ,23 מדלית אל־כר־מל,
נהרג ב־ 6.5במירדף.

בן ,20 מבני־ברק, נהרג
ב־ 8.5ליד התעלה.

סג׳יט א.קנדלשטין

סגן שמואל קלוגר

רב״ט דוד אלגרכלי

בן ,21 מגבעת־השלו־שה,
נהרג ב־ 3.5בתעלה.

בן ,21 מחיפה, נהרג
ב־ 3.5ברמת־הגולן.

בן ,22 מירושלים, נהרג
ב־ 3.5ברמת־הגולן.

רב״ט מנשה שוחט
בן ,19 מירושלים, נהרג
ב־ 8.5ליד התעלה.

ט. אבנר לנקרי
בן ,26 מפוריה, מת ב־
8.5מפצעי הפגזה.

רב״ט דאוד סמי
בן ,21 מקרית־מלאכי,
נהרג ב־ 11.5בתעלה.

בן ,19 מתל־אביב, נהרג בן ,22 מתל־אביב, מת
ב־ 3.5ברמת־הגולן.
ב־ ,5.5בקרב בביקעה.

ט. דוד לנדאו

ט. אכיהו דוצלר

בן ,22 מבני־ברק, נהרג בן ,20 מכפר החורש,
נהרג ב־ 10.5בירדן.
ג־ 11.5ליד התעלה.

ט. אברהם שטיין

רכ״ט מאיר סגל

ט. יצחק עופרי

בן , 19 מחיפה, נהרג ב־
14.5ליד תעלת־סואץ.

בן ,32 מבת־ים, נהרג
ב־ 17.5בביקעת הירדן.

בן ,45 מחולון, נהרג
ב־ 17.5בביקעת הירדן.

בן ,21 מקיבוץ יחיעם, כן ,22 מירושלים, נהרג
נהרג ב־ 17.5בתעלה.
ב־ 25.5ליד התעלה.

רס״ן יצחק דגן

טר׳יש מ. גרחי

רכ״ט יעקב ויזגאל

סמל דוד סיני

סמל אהרון שמש

בן ,28 מפתח־תקוה, נהרג
ב־ 30.5בתעלה.

בן ,19 מכפר גבירול,
נהרג ב־ 30.5בתעלה.

בן ,26 מרכת־גן, נהרג
ב־ 5.6ברצועת עזה.

בן ,28 מיפו, נהרג ב־5
ביוני, ברצועת עזה.

בן ,25 מבני־ברק, נהרג
ב־ 5.6ברצועת עזה.

ט. דניאל סכריגו

רכ״ט יוחנן אילתי

ט. יוסף קליין

בן ,30 מבאר־שבע, נה־רג
ב־ 14.5ליד התעלה.

בן ,20 מנהריה, נהרג
ב־ 14.5ליד התעלה.

סג׳׳מ חיים כן־יונה

ט. זלמן טמבור

שמואד אייזמן

בן , 19 מרמת־גן, נהרג בן , 19 מרמלה, נהרג
ב־ 6.6בביקעת הירדן.
ב־ 7.6ליד התעלה.

ט. יחזקאל גנגינה
גן ,18 ממשמר־הגבול,
|נם גע כ־ 10.6ומת מפצעיו.

ט. אברהם עיני

ט. אברהם צדקאי

סגן משה שהרבני

סמל אריה אגסי

בן ,18 מכפר אתא, נה־רג
ב־ 11.6ליד התעלה.

בן , 18 מנשר, נהרג ב־
11.6ליד התעלה.

בן ,22 מפתח־תקוה,
בהרג ב־ 11.6בביקעה.

גן 22 מיפעת, נהרג ב־
11.5בביקעת הירדן.

ט. ירון לנדסמן

סגן נדב קליין

בן ,19 מאיילת־השחר, בן ,25 מירושלים, נהרג
נהרג ב־ 11.6בביקעה. ב־ 12.6בביקעת הירדן

סמל רמזי עזאם

ט. יום־־טוב מלכה

סמלד״ר עודד לוין

סגן יוסן! גילאי

ט. שלום כהן

ט. עזרא ראובני

ורוזי מכפר מראר, נה־יג
ב־ 14.6בביקעה.

בן ,20 מכפר יונה, נה־רג
ב־ 18.6ליד התעלה.

בן ,31 מחיפה, נהרג ב־
12.6ברמת־הגולן.

בן ,26 מגן־שמואל, נה־רג
ב־ 15.6ברצועה,

בן ,20 מחיפה, נהרג
ב־ 16.6ליד התעלה.

ין ,22 מרמת־יצחק, נה־רג
ב־ 17.6ליד התעלה.

סמל דניאל רכין

רב ״ט מ״ ה מלמד

ט יוסה קורנכלום

סג! דויד דטנר

סג׳׳מ חיים לוי

ט. אריה זינגר

סמל שלמה סקנטיה

בן* ,20 מנהריה, נהרג ב־
24.6בתעלת סואץ.

בן ,22 מיד מרדכי, נה־רג
ב־ 5.7בתעלת סואץ.

בן ,20 מחיפה, נהרג ב־
7.7מפגז ליד התעלה.

בן ,27 מעין־גב, נהרג
ב־ 7.9בתעלת סואץ.

בן , 19 מקריית־שמונה,
נהרג ב־ 10.7בתעלה.

רב״ט מוניק כריש

סמל צבי גלנץ

ט. יצחק קלנגי

רכ״ט ברוך סכשי

סמל תן בר־ינאי

בן ,20 מחולון, נהרג
ב־ 10.7בתעלת סואץ.

בן ,21 מרמת־גן, נהרג
ב־ 10.7בתעלת סואץ.

בן ,19 מבני־ברק. מת
מפצעיו ב־ . 13.7בתעלה.

בן ,20 מלוד, מת ב־13
ביולי בשבי המצרי.

בן 20 מאילת, נהרג ב׳
14.7ברמת־הגולן.

רכ״ט 5ייד

גני

בן ,26 מחצור, נהרג ב־
19.7בתעלת סואץ.

סמ״ר יואב שחר
בן ,21 מגבת, נהרג ב־
20.7על האי גרין.

ט. גיל כהן

בן ,19 מחולון, נהרג ב־
27.7בתעלת סואץ.

סמל חזקיהו לוק

רב״ט נחמן כרמי

סרן אהוד רם

רס״ל ח. שטורמן

בן ,21 מרמת־החייל, נ־הרג
ב־ ,19.7בתעלה.

בן ,23 מירושלים, נהרג
ב־ 19.7בתעלת סואץ.

בן ,24 מקיבוץ חניתה,
נהרג ב־ 20.7באי גרין.

בן ,23 מעין־חרוד, נהרג
ב־ 20.7על האי גרין.

ט. יוכל מירון

סמל רמי טובי

בן ,19 מחופית, נהרג ב־
20.7בפשיטה באי גרין.

בן ,20 מקריית־שמונה,
נהרג ב־ 21.7בתעלה.

ט. יצחק ורסאנו

ט. משה אברהם

בן ,19 נהרג ב־ 28.7מ־אש
מצרות ליד התעלה.

בן , 18 מראשון־לציון,
נהרג ב־ 28.7בתעלה.

בן ,20 מתל־אביב, נה־ בן ,20 מתל־אביב, נהרג
רג ב־ 10.7ליד התעלה. ב־ 10.7בתעלת סואץ.

ט. ישעיהו וך־פרנק

ט. משה קאשי

בן ,20 מחדרה, מת מ בן ,24 מכפר־סבא, נהפצעיו
ב־ .16.7בתעלה. רג ב־ 16.7ליד התעלה.

רם״ל דניאל לוי

סמ״ר דניאל ואתה

בן ,22 מקיבוץ חולתא, בן ,21 מעין־חרוד, נרי״
נהרג ב־ 20.7באי גרין. רג ב־ 20.7על האי גרין.

סמל יצחק דרור

רכ״ט י. גרסיני

בן ,25 מקבוצת שילר,
נהרג ב־ 21.7בתעלה.

בן ,23 ממסילות, נהרג
ב־ 21.7בתעלת סואץ.

בן ,30 מבאר־שבע, נה בן ,24 מקריית־גת, נהרג
ב־ 26.7ליד התעלה. רג ב־ 25.7ליד התעלה.

סמ״ר זאב פוזניק

פמ״ר אבנר לורד

רכ״ט שמואל זוסטו סג׳׳מ אשר שדות

בן ,22 מבת־ים, נהרג ב־
30.7בתעלת סואץ.

בן ,21 מעין־דור, נהרג
ב־ 13.8בביקעת הירדן

ט. ר .סספורטאט

בן , 18 מתל־אביב, נהרג
ב־ 13.8במיפרץ סואץ.

ט. ש .רוטשטיין

בן ,22 מתל־אביב, נהרג
ב־ 14.8ליד החרמון.

רכ׳׳ט י. סלומון

ט. ש .ברנשטיין

סג״מ מרדכי חרמן

בן ,22 מכפר־סירקין, נהוג
ב־ 17.8ליד החרמון.

בן ,22 מגרופית, מת מפצעיו
ב־ .17.8בתעלה.

בן ,21 מתל־אביב, נהרג
ב־ 18.8בתעלת סואץ.

ט. מעיד פינקו
בן ,19 מירושלים, נהרג
ב־ 18.8בתעלת סואץ.

ט. משה מהראוי

סמל יהונתן לוי

ט. אליעזר כהן

בן ,22 מאשדוד, נהרג
ב־ 19.8בתעלת סואץ.

בן ,21 מבאר־שבע, נהרג בן , 19 מחיפה, נהרג ב־ב־
21.8בתעלת סואץ 21.8 .ליד תעלת סואץ.

ט. אורי כוכליל

סגן עודד שכנאי

בן ,18 מבני־ברק, נהרג
ב־ 23.8בתעלת סואץ.

סמל יעקב וגנר

ט. ניסים כהן

בן ,25 מיפעת, נהרג ב־
24.8בביקעת הירדן.

רכ״ט אהרן ראובן

בן ,24 מחולון, נהרג ב־
24.8בביקעת הירדן.

בן ,18 מנתניה, נהרג
ב־ 24.8בתעלת סואץ.

בן ,24 מירושלים, נהרג
ב־ 28.8בביקעת הירדן.

רכ״ט יעקב תוכל

סגן גדליה ירון

בן ,21 מחיפה, נהרג ב־ בן , 19 מרמת־גן, נהרג
1.9באש נ.ט. בתעלה. ב־ 1.9באש נ״ט בתעלה.

רכ״ט י. קלומיטו

ט. הרולד לייכוכיץ

דב״ט אכי מרד,מן

רב״ט אהרון נכי

בן ,19 מחיפה, נהרג ב־
1.9באש נ.ט. בתעלה.

ט. שלמה כניטה

בן ,23 מצרעה, נהרג ב־
1.9באש נ.ט. בתעלה.

בן , 19 מרמת־גן, נהרג
ב־ 1.9ברמת־הגולן.

בן , 19 מבני־ברק, נהרג
ב־ 1.9בומת־הגולן.

ט. חנינא רוזינוכיץ

ט. משה סוויד

בן ,19 מירושלים, נהרג
ב־ 1.9ברמת־הגולן.

בן , 19 מצפת, נהרג ב־
2.9ליד תעלת סואץ.

בן ,19 מחיפה, נהרג ב
2.9ברמת־הגולן.

סמ ״ר ש. לינקכרג

ט. חוסיין גואנמה

ט. יעקב מנדל

בן ,20 מכפר נאג׳ר, נ־הרג
ב־ 5.9בערבה.

בן ,20 מבני־ברק, נהרג
ב־ 5.9בערבה.

רב״ט מ. שטיינר

ט. צלאח צלאח

ט. קלוד פינטו

בן ,29 מבת־ים, נהרג ב־
4.9בביקעת הירדן.

בן ,23 מאור־יהודה, נהרג
ב־ 5.9בתעלת סואץ.

בן ,25 מקרייודמלאכי,
נהרג ב־ 5.9ליד התעלה.

ט. נחום אהרון
בן ,21 מזכרון־יעקב, מת
מפצעיו ב־ .6.9בביקעה.

בן ,30 מתל־אביב, נד,״
רג ב־ 5.9בתעלת סואץ.

ט. זיגמונד ונדר
בן ,19 מחיפה, נהרג ב
5.9בערבה.

רב״ט
יצחק קריספין
טוראי אליהו גל
טוראי יחזקאל יחזקאל

סגן בף עמי
שוורצכוים

בן ,30 מרמלה, נהרג
ב־ 29 במאי בביקעת הירדן.

,30 מקריית־ביאליק,
נהרג ב־ 7ביוני ברמת-
הגולן.

בן ,34 מירושלים, נהרג
ב־ 7באוגוסט ליד אל־חמה.

,31 מחולון, נהרג
ב־ 22 באוגוסט בביקעת־הירדן.
סמל חוסיין
סולימן
סמל פנחס פינס
סגן שלמה אשל

רס״ל
עודד ניר

בן ,21 נהרג ב־ 2בספטמבר
במיפרץ סואץ.

בן ,31 מתל־אביב, נהרג
ב־ 4בספטמבר בביקעת־הירדן.

,27 משפיים, נהרג
ב־ 8.9במיפרץ סואץ.

בן ,25 מאיילת־השחר,
נהרג ב־ 8.9בסואץ.

ועוד 39 -אורחים שנהרגו פגס לו ת או
סנ ע ש׳ -חפלה ; ועוד 871 פצועים, חיילים
ואזרחים, שנפגעו ב מלח מה ב שנת תשכ״ט

גזששז־עשר איש ואשה סייגזרו בשבגז גזשכייט־ א\ז הישגיהם גכשרגוות־יגזגן ש2־ ישראל־ והעורבו.
הגד נבזזרו של־ירי נוורכי ״הנוורגו רזדרזיי, וזוך בח־ינת כל נזאנרשנת שנת \זשכייט.

עול ם

1יל אדמססרונג

מייקל ווהן

״זהו צעד קטן לאדם וצעד ענק לאנושות,״ אמר ניל
מסטרונג, האדם הראשון שכף רגלו דרכה על אדמת
־ח, עם נחיתתו. הנחיתה על הירח, הגשמת חלום משחר
נושות, היתה המאורע שהאפיל על כל שאר מאורעות
זנה בתבל, למרות שלא היו לה השלכות ישירות על
ל תושבי תבל, כמו למאורעות אנושיים שיגרתיים.
ותם מיבצע אפולו , 11 ואנשי־החלל האמריקאיים כובשי
רח חזרו אל כדור הארץ, נשארה האנושות כפי שהיתה
ום לכן .״בסדר, אז הגענו לירח, אז מה?״ היתד, התגובה
לל־עולמית שהולידה ויכוחים פילוסופיים. מבלי לבדוק
כדאיות כיבוש הירח ותוצאותיו העתידות לגבי האנו־ת,
היה זה ללא ספק, גדול המיבצעים המדעיים של
דם — מסע סיכום ותהילה לתבונתו ולאפשרויותיו של
אנוש. ניל ארמסטרונג היה הסמל החי ליכולת זו.

לא חסרו בתשכ״ט התנגשויות ביו ישראל לבין שכנותיה.
הגבולות התחממו והלכו, ומעבר להם הופיעו האיר־גונים
הפלסטיניים כגורם האקטיביסטי ביותר בעולם הערבי.
אולם אם במשך כל ימות השנה נדמה היה שהתנגשויות
בגבולות הן אשר יאפיינו את יחסי ישראל והמרחב לשנת
תשכ״ט, ואם ההפיכה השמאלנית בסודאן בישרה קץ החברה
הפיאודאלית, בא החודש האחרון של השנה וסיפק
מאורע שהבטיח בן־לילה את חותמו על המרחב כולו.
מיסגד אל־אקצה עלה באש, והעולם הערבי הקים קול
צוזחה :״היהודים אשמים!״ הם קראו לג׳יהאד נגד ישראל,
ולמרות שמשטרת ירושלים עצרה את הנווד האוסטראלי
בן ה־ ,24 שהודה במעשה ההצתה, לא נדמה ההסתה.
בתום השנה לא היה כל ביטחון שהקריאה לג׳יהאד תיאלם,
או שיחסם העויין של הערבים כלפי ישראל והיהודים ישתנה.

תי פלד

׳שואל קדגגג!
האיש שהעז השנה לנסות להתוזת דרך חדשה למדיניות
הישראלית, לנפץ מוסכמות ולהצביע על אפשרויות חדשות,
לא היה מדינאי. הוא גם לא היה כלל בישראל מקליפורניה
הרחוקה, שם הוא משתלם לתואר נוסף במזרחנות,
הצליח האלוף במילואים מתי פלד, מי שהיה ראש אגף
האפסנאות במטכ״ל במלחמת ששודר,ימים, לערער את יסודות
המדיניות המקובלת על המימסד הישראל•׳ .באמצעות
סידרת מאמרים בעיתונות הישראלית, עוררו דווקא מאמריו
של פלד, בזכות היותו איש המימסד, הדים רבים וויכוחים
נוקבים, למרות שהעקרונות עליהם היתד, מבוססת התיאוריה
שלו לא היו חדשים ומקוריים. מתי פלד הפך לנושא
הדגל של אותם מאזרחי ישראל המכירים בקיומד של ישות
פלסטינית והטוענים כי טובתה וביטחונה של מדינת־ישראל
מחייבים הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית.

ה כנ ס ת
מה שאיפיין את המושב האחרון של הכנסת השישית
היתד היווצרותה, לראשונה בתולדות המדינה, של סיעה
פרלמנטרית בעלת רוב מוחלט: סיעת המערך. מה שאירע
כתוצאה מכך יכול היה לשמש דוגמה למה שעלולה סיעה
זו לעולל אם תזכה שוב ברוב מוחלט — זילזול בכנסת,
בחוק ובאזרחי המדינה. האיש שאיפיין את דמותה זו של
מע״י היה ח״ב ישראל קלגמן. הוא נטל חלק מרכזי בהעברת
שורה של חוקים שרירותיים, שבאו להבטיח את שלטונו
המוחלט של המערך בבית־המחוקקים ובמדינה. קרג־מן
היה היוזם של חוק מימון המפלגות, שחילק סכומי עתק
למע״י ולגח״ל, ומונע מראש כל שוויון בסיכויים למפלגות
קטנות או חדשות, כאשר הטיל ביתיר,משפט העליון ספק
בחוקיות חוק זה, העבירו קרגמן וחבריו חוק תשריר, המונע
מאזרחים לפנות בענייני בחירות לבית־המשפט העליון.

03019

מרדכי וחמים

גלילות אנשי הביטחון של ישראל תמיד שבו את דמיון
הל. שנת תשכ״ט הבאישה סופית את ריחו של סוג אחד
עלילות: הבילוש הפוליטי הפנימי, שסמלו הוא איסר
!יסר הקטן״) הראל. לעומת זאת עלתה קרנו של הסוג
ני: מלחמת־ד,צללים של סוכני־ביון נועזים. ומלחמתם של
זזי־ביטחון המופקדים על שמירר, מפני פגיעותיהם של
׳גוני־הטרור הערביים. את אלד, סימל צעיר יפהפה כמו
קן קולנוע, גבוה, פשוט ואמיץ, שבעבר היה צנחן. מר־רחמים
ר,יהי במטוס אל־על שחנה בציריך. חולייה בת
בעה חבלנים פתחה עליו באש, פצעה את טייס־המישנה
!י־מוות. רחמים ירה עליהם, הרג אחד מהם, נעצר על־ידי
וזייצים ושוחרר בערבות. פרשה זו הרימה חלק מהמסך,
סתיר את מאמצי שירותי־ד,ביטחון הישראליים לשמור על
ם ורכוש ישראליים לא רק במדינה, אלא בכל העולם.

שוו נווד

מעולם לא זכה איש רפואה בודד בישראל לפירסומת כד
רבה, כפי שזכה לה הד״ר מורים לוי, מנתה־הלב בבית־החולים
גיילינסון, בזכות מיבצע השתלת־הלב שביצע בחודש
כסליו השנה. פחות משנה אחרי שבוצעה השתלת־הלב
הראשונה בעולם, העלה הרופא בן ד,־ 43 את ישראל אל
מפת הרפואה העולמית, כאשר ביצע את השתלת־הלב ד,־96
בתולדות הרפואה, שתל את ליבו של יצחק סדגת בחזהו
של חולה הלב יעקב סולם. אולם, אם מבחינה קלינית
הצליחה ההשתלה, למרות שהאיש בגופו נשתל הלב
מת כעבור שבועיים מבלי שחזר להכרתו, הרי מבחינה
ציבורית היה זה כישלון. המיסתורין סביב ההשתלד, והנם־
יונות להעלים את זהותו של תורם־הלב, כמו חוסר־ד,וודאות
לגבי מותו הקליני של התורם, חיזקו את ידי המערערים,
מבחינה מוסרית, על נסיונות רפואיים מסוג זה.

י ה דו ת
שום גורם לא איחד בתשכ״ט את היהדות העולמית למחנה
אחד. הקהילות המערביות הגדולות היו מפוצלות
בין בני הדור הוותיק יותר, אוהדי הציונות, לבין בני הדור
הצעיר. בגוש הקומוניסטי לא השתנה דבר, ורק מדי פעם
חורט המסך כדי לאפשר לבודדים לצאת למערב או לישראל.
אך מה שהיהדות עצמה לא הצליחה להשיג, נתן לה המיש־טר
הרודני בבגדאד. בחודש שבט הועלו לגרדום בבגדאד
ובבצרה 11 אזרחים. תשעה מהם היו יהודים. פסטיבל־המוות
עורר תגובות זעם בעולם היהודי, ורגשי־סלידה ברחבי העולם
כולו. עיראק הזעיקה כתבים וצלמים זרים, הירשתה
להם לראיין את הרב הראשי של עיראק, ששון כדורי.
התוצאה היתה הפוכה מזו לה קיוו: הרב הקשיש הצטייר
בעיני העולם כסמל של קהילה שבוייה ומצומקת, ש־2000
בניה חיים בעוני ובפחד, בצל עץ התלייה.

משח לנדו
מעופגו כאחד משלושת שופטי בית־המשפט העליון, שדנו בעתירתו
של אזרח פרטי נגד חוק מימון המפלגות שהועבר בכנסת,
היה זה השופט העליון משה לנדוי שניסח את החלטת
בית־המשפט, שבפעם הראשונה בתולדות המדינה פסלה
חוק שהעביר הרוב בכנסת. פסק־דינו של השופט לנדוי הכריח
את סיעות הרוב בכנסת להכניס תיקונים בחוק, הביא
אותן לחקיקת חוק תשריר, שימנע עתירות מסוג זה בעתיד.
היה זה פסק־דין מהפכני, שכן הוא המחיש לאזרחי המדינה
כי גם נבחרי־העם אינם רשאים לעשות בחוק כרצונם,
ובית־המשפט העליון עומד מעל להם. בכך הפך משה לנדוי
לסמלה של מערכת השיפוט הבלתי תלוייה, האוזרת אומץ
להתנגד למעשים שרירותיים של הרוב בכנסת. במדינה כמו
ישראל, בה אין חוקה כתובה, היה זד, אקט דון־קישוטי,
כפי שהוכיחה סיעת הרוב, בזלזלד, הפסק־הדין ובעקפה אותו.

ופול
עולמו של האזרח הישראלי בתשכ״נז היה מוגבל כימעם
לגמרי להודי של צה״ל והמלחמה. על כן גם לא הצמיח
מתוכו אישיות שהתבלטה במעשה ״אזרחי״ מיוחד, שיוכל
לשמש סמל לבני דורו. את הסמל לקח האזרח הישראלי
השנה מתוך שורות הלוחמים — יבעיקר אלה שפשטו
בעורף האוייב. גולת הכותרת של מיבצעים אלה היתד,
הפשיטה על נמל־התעופה של ביירות, ובעיקבותיד, באו
פשיטות מפתיעות נוספות בעמק הנילוס במצרים, שהישגיהן
היו יותר מוראליים ותעמולתיים מאשר צבאיים. בעיקבות
הפשיטה בביירות פירסם עיתון צרפתי, כי אלוף הצנחנים
רפאל (״רפול״) איתן, פיקד על הפעולה והשתתף בה
באופן אישי. זמן קצר אחרי המיבצע הועלה רפול לדרגת
אלוף והתמנה כקצין חי״ר וצנחנים ראשי. בתוקף תפקידו
זה הוא אחראי למעשה על רמתו המיבצעית של חיל־הרגלים.

יצחק עירוני

כלכלה
גם תשכ״ט, כמו השנה שקדמה לה, עמדה בסימן היחל־צותו
של המשק הישראלי ממשבר שנות המיתון. מאזן־
התשלומים של המדינה הוסיף אומנם להיות שלילי, הגרעין
המיסחרי שלה גדל והלך, קופת הממשלה התרוקנה ומלאי
המטבע הזר של האוצר התדלדל עד לנקודה קריטית. אולם
תמונה עגומה זו של הכלכלה הישראלית כימעט ולא ניכרה
ברחוב. אנומליה זו, העלולה להסתיים בשנה הבאה במשבר
נוסף, נגרמה בעיקר בשל הירתמות משאבים ניכרים של
המשק הישראלי לתעשייה הביטחונית. תעשייה זו פשטה על
עוד ועוד ענפים במשק, הגיעה למימדים ענקיים במאמץ
להבטיח את אי־התלות של ישראל בתוצרי ביטחון. האיש
שסימל את הצד החיובי בהתפתחות זי. ושתחת הנהלתי
הפכה התעשייה הביטחונית לענח מרכזי בכלכלה, היה
יצחק עירוני, מנהל תע״ש — התעשייה הצבאית הישראלית.

אברהם מקוב
והעתיד

עי תונו ת
בתחומים שונים של המדע הגיעו מדענים ישראליים
להישגים בולטים בקנו־,־מידה בינלאומי. מבחינת הישגיה
בתחומי המדע השונים, נמנתה ישראל גם בתשכ׳יט בין
המדינות המפותחות ביותר בעולם. אולם כמו בשיטחי
החיים האחרים של המדינה, היו גם ההישגים החשובים
ביותר במדע — אלה שיושמו לצרכי ביטחונה השוטף
שהישגים אלה
הוא
של המדינה. מטבע הדברים
נשמרים בסוד ולא ניתנים לפרסום. האיש שהגיע להישג
הנכבד ביותר בתחום זה היה המהנדס אברהם מקוב,
שזכה השנה בפרס ביטחון ישראל, על פיתוח מערכת נשק
מיוחדת. מקוב, אחד משלושת סגני מנהל תע׳׳ש, הוא
ראש המעבדה המרכזית של תע״ש — הסדנא בה נולדים
ונבחנים רעיונות חדשים. כמקוב כן שאר מדעני ביטחון
ישראל, נשארים אלמוניים בהמצאותיהם, שהן כה חיוניות.

שמואר הכהן־אבידוו

חיי הדת בישראל דומים לבצר, של מים רדודים. הדת הרשמית
שייכת לימי הביניים: שמרנית, מסוגרת, נעולה בפני
כל מחשבה מקורית. היא כופה את חוקיה בעזרת מיפלגות
דתיות ציניות ובעזרת החוק של המדינה החילונית. בצד המונופול
האורתודוכסי, משתדלות שתי תנועות להרים ראש:
הרפורמית והקונסרבטיבית. על רקע זה נעשה השנה נסיון
מקורי: בכפר שמריהו, בו אין בית־ספר ממלכתי־דתי, הקים
שמואל הכהן־אבידור, שהוא גם עורך השבועון הדתי פנים
•אל פנים, קהילה מקורית, שהפכה מוקד לנסיון חדש בדת.
אומר הוא :״זוהי משתלה לדת הישראלית, שאינה קשורה עם
הצורות והנוסח של העבר, אלא צומחת על רקע המציאות
הישראלית. יש בזה כאילו שיבה לימי בר־כוכבא והחשמונאים.״
הכהן־אבידור ( )42 הוא יליד ירושלים, בן למשפחת
רבנים מסועפת, התפרסם כרב ההולך נגד הזרם.

שלמה שבא

הטלוויזיה היתד, התופעה הבולטת ביותר בעיתונות הישראלית
בתשכ״ט, וחיים יבין, שהוא שדרן ולא עיתונאי,
היה האיש הבולט ביותר בטלוויזיה, לפחות על המסך.
אין ספק שתחילת עידן הטלוויזיה בישראל עשוייה לחולל
מהפכה בהרגלי החיים של אזרחי ישראל. כבר השנה
איימה הטלוויזיה לפגוע בקולנוע ובעיתונות. אבל המהפכה
טרם התחוללה. הטלוויזיה הישראלית, למרות שיצאה
כבר משלב הניסויים, עדיין פיגרה במרחק של שנים רבות
מאחורי מדיום זה בעולם. ספק גם אם האחראים לניהול
הטלוויזיה תפסו את מלוא כוחו של המכשיר שהופקד
בידם, שכן הם ניהלו אותו בצורה קרתנית למדי. אבל את
כוחו של המדיום החדש סימל חיים יבין — שהופעתו
על המסך הקטן בלבד, ולא שום תכונה אחרת, הפכה
אותו לאחת הדמויות הפופולאריות ביותר בארץ.

א מנו ת
היה זה אופייני שבמרכז אירועי האמנות של השנה לא
עמד מאורע אמנותי או יצירה אמנותית, כי אם שערורייה.
היא נולדה סביב האנדרטה לחללי הצוללת האבודה דקר,
שיזמה עיריית חיפה להקים במבואות העיר. הפסל יגאל תו־מרקין
נבחר לתכנן ולהקים את המצבה. ואז, בצורר, מיס־תורית,
החל מתעורר גל של מחאה ציבורית כאילו היתד,
האנדרטה שתיכנן תומרקין פלאגיאט של אנדרטה דומה
המוצבת בנמל רוטרדם. למרות שהיה דמיון מסויים בין
שתי האנדרטות, הוכחו ההאשמות לבסוף כבלתי מבוססות
וכנטולות כל יסוד. אולם הסערה הציבורית שעוררה הפרשה,
ההאשמות והאשמות הנגד, שיגיעו עוד לידי בירורים
משפטיים, היו כמשב רוח מעורר בחיי האמנות הקופאים
והרדומים של ישראל.

ס פ רו ת

ג־ילבוטו טובאנו

המוזות של סופרי ישראל יצאו לחופשה בתשכ״ט.
ספרים חדשים הופיעו בשוק הישראלי חדשים לבקרים,
אבל לא היתד, ביניהם אף יצירה ספרותית גדולה אחת.
אופנת ספרי המלחמה עדיין שלטה בשוק הישראלי, אולם
להיטות הקוראים שככה. ספרים אחרים שהופיעו היו רובם
ספרים תיעודיים, שעסקו לאו־הזקא בפרקים האחרונים
שרשמה ההיסטוריה של עם ישראל. בין אלה בלט ברמתו,
בהיקפו ובסיגנון כתיבתו הספר שבט הנועזים של העיתונאי
שלמה שבא — שגולל את האפוס המרתק של ראשית
היווצרות כוחו המזויין של היישוב היהודי בארץ. הספר,
הפורש את עלילות ה שומר, יכול היה להיכתב בצורה
כזו רק על־ידי אדם שהקדיש את עצמו לחקר התקופה
ושנחון באהבת גיבורי עלילתו. זאת עשה שלמה שבא,
שבהיעדר מתחרים סופרים היה איש הספרות של השנה.

כרמל וחרוב
שום מועמדות לתואר איש השנה לא היתד, מובנת
וודאית כל־כך כמו זו של צפניה כרמל ולידיה לזרוב.
עד לפני שבועות מיספר לא היה שמם ידוע אלא בקרב
חוג מצומצם של חובבי שיוט. בין לילה הפכו הצעיר
והצעירה הבת־ימיים לאלילי הספורט הישראלי. הם זיכו
אותנו בגדול ההישגים שידענו מעודנו — תואר של אליפות
עולם. מה שלא הצליחו ספורטאי ישראל בשום שטח
שהוא, עשה צמד זה בהתחרות הבינלאומית בשיט מפרשיות
מדגם .420 הם הוכיחו כי אין לנוער הישראלי כל
סיבה לריגשי נחיתות, וכי במאמץ מפרך ובאימונים ממושכים
ניתן להגיע אף לתואר הספורטאי הגדול בעולם גם
בשטח שאינו פופולארי כל־כך.

יגאל תומוקין

ת>אסרון

התיאטרון הישראלי גסס בתשכ״ט. האהל שבק חיים.
הבימה נעלמה מהבמה. שאר תיאטרוני ישראל לא העלו
אפילו יצירה חשובה אחת שהלהיבה את הקהל. האיש
היחידי שהצליח לתת הצדקה לקיומו של תיאטרון ישראלי,
היה דווקא תושב זר — הבמאי האיטלקי ג׳ילברטו
טופאנו. שתי ההצגות שהעלה טופאנו השנה על בימת
תיאטרון בי מו ת — גבעת ספון ריבר וכוח הכוח, היו
שתיהן תיאטרון גועש ומסעיר. מעבר לחשיבותן האידיאית
והחברתית של שתי הצגות אלה, ניצבה העובדה שטופאנו
הצליח להקים שני צוותים תוססים של שחקנים — כולם [
פנים חדשות על הבמה הישראלית, העתידים לשנות את [
פניו המיושנים של התיאטרון הישראלי. הוא עשה את
ד,כמעט בלתי יאומן ויצר תיאטרון ישראל׳־ חי ומרגש.

א שה
איפה מקומה של האשד, בחיים? האם היא יצור נערץ ומוגן,
שיש להעמידו על קתדרה מוגבהת ולסגוד לו בהערצה?
או שותפה (וגם מתחרה) בעלת זכויות וחובות שוות?
שאלה זו כבר הוכרעה לפני דור, והאשה כבשה את זכותה
להיות כמו גבר — פרט לאותו הבדל קטן. אך דווקא השנה,
בה הגיע האדם הראשון (במיקרה, גבר) לירח, התברר שהכמיהה
לראות באשה יצור פאסיבי, לא מתה. התופעה
התגלתה בכל עומקה כאשר החליטה ז׳קלין קנדי להינשא
לאיל־ר,ספנות היווני אריסטוטל אונאסיס. העולם נתקף כעס.
הגברים הרגישו כאילו בגדה בהם אישית. הם ציפו מאלמנתו
היפר,פיה של הנשיא קנדי לעמוד על הקתדרה המוגבהת שהציבו
לה, ולקמול שם לזכר הגבר הנהדר שמילא פעם את
חייה. אולם היא הפגינה מחדש את זכותה של האשד, ליטול
את גורילה בידיה, לעגה לייצר הרימום של גברי העולם.

דסלין סנדי

הבחירות בהסתדרות קבעו את דמות הכנסת

החזרה הכלבית
דרים מאורגנים היטב של עובדים בכל האגודות
המיקצועיות, רשת ענפה של יחסים
אישיים, ומנגנון מפלגתי מסועף ומגובש.
הישגה משקף, למעשה, את יציבות ונאמנות
ציבור־ד,בוחרים שלה.

כחירות להסתדרות היו -מלבד
( ן חשיבותן העצמית — חזרה כללית לבחירות
לכנסת.

מה הן מלמדות?

הן מראות על שתי מגמות עיקריות:
• 1הבוחר הישראלי של 1969 עייף מן
המערך, ממלחמת מנהיגיו על הכיסאות, משלטונו
הבלעדי, מתעמולתו הדבילית. הוא
פוחד מפני שילטון־יחיד של מפלגת־ענק.
!#י אין בארץ מבול שוביניסטי.
הכל שמו לב לתופעה הראשונה. מעטים
שמו לב לתופעה השנייה, שהיא חשובה עוד
יותר מבחינה לאומית.
אילו היה הציבור להוט אחרי סיפוח השטחים,
אילו נפל קורבן ליצרים הלאומניים
הקיצוניים, היתר, צריכה להיות עלייה גדולה
לרשימות גח״ל ופורשי חרות, שניגנו על
נימה זו במשך שנתיים ללא הפסק. תחת
זאת נחל המרכז החופשי תבוסה מוחצת,
גח״ל עלתה עלייה קטנה. הליברלים העצמאיים
משכו קולות מפני שהציבור עדיין מאמין
(שלא בצדק) שהיא רשימה מתונה מבחינה
לאומית, ואילו ממשיכי רפ״י לא הביעו
כל דיעה בסוגיה מרכזית.
הדיבורים על ״הנטייה ימינה״ ,שכמה עיתונים
השתעשעו בהם, הם בגדר האבסורד.
(לא היתד, שום ״נטייה״ כזאת. מה שקרה
הוא פשוט למדי: הגוש המרכזי של המערך
(איבד קולות, וקולות אלד, עברו לכל הצדדים.
| יתר על כן: רוב הרשימות, שעלו בחשבון
לאחוזים, כמעט לא עלו כלל מבחינה מיסס־רית.
גח״ל, ל״ע ומק״י, למשל, לא זכו כמעט
גתוספת לעומת גודלן בעבר הקרוב.

ין ספל! כי בשבעה השבועות שנותרו
עד לבחירות לכנסת יעשה המערך מאמץ
עליון לתקן את מצבו. בין השאר:
#ינצל עד תום את שליטתו בצמרת
ו,מדינה. כך, למשל, יהפוך ביקור גולדה
]ואיר בארצות־הברית למסע־בחירות מובהק.
!• יהדק עוד יותר את שלטונו״בידיו
ובטלוויזיה, כדי להעמידם כל־כולם לשות
מסע־ד,בחירות שלו.
#יזרוק לתוך המערכה את מלוא
שאביו האירגוניים, כדי להוביל את צאן־
בחירות הנאמן שלו לקלפי, בכל מחיר.

#יעודד
זונות,

רשימות

קיקיוניות

כדי לחתור תחת הרשימות המת־

רות בו.
אולם נדמה כי כל המאמצים האלה גם יחד,
אווירה של , 1969 לא ישנו את התמונה
1אופן מהותי. מכאן שאפשי להסיק מסקנות
יבי התוצאות הצפויות בבחירות לכנסת.

וכיצד?

המודד הקובע הוא היחס בין הקולות שובלו
המפלגות השונות לפני אר_ע שנים
נחירות בהסתדרות לבין הקולות שקיבגו
אותה שנה להנסת* מודד זה קובע את הורכב
הדמוגראפי של ציבור הבוחרים של
מפלגה — וממילא את התוספת הצפוייד
בעוד שבעה שבועות, לעומת הישגיה
חירות השבוע שעב,־.

מה אומרו! השוואה זו?
טפלגות המערך קיבלו לפני ארבע שנים
/״ 25 יותר קולות לכנסת מאשר להסתד־
.1מפ״ם הפסידה בערך כ־ס/ס .20 רפ״ילב־עלתה
ב־ס/ס .20 רק•׳ח קיבלה תוספת של
,201 מכיוון שרוב בוחריה הערביים אינם
י ההסתדרות. מק״י, לעומת זאת, קיבלה
|ם ת של .307,גח״ל קיבלה תוספת של
^ .1ל״ע קיבלה תוספת של 60 בלבד.
ן עולם הזה — כוח חדש הוא הגוף ר,יחי־שלא
השתתף בבחירות הקודמות להסת־
,לא בעצמו ולא כחלק ממפלגה קודמת.
יון שרק כ־,־ 33״/מחבריה ואוהדיה הם
י ההסתדרות, היא נמצאת מבחינה זו
ב דומה לרק״ח, ויש להניח כי צפוייה
תוספת של ״ 2007 בין שתי הבחירות.
פת גדולה יחסית זו נובעת מן העוב־שלפי
תוצאות הקלפיות בהסתדרות מרו־בוחרי
רשימה זו בעיקר במרכזי היישוב
יק (צפון תל־אביב ואזורים דומים) ,ש־

ייייי

לעומת זאת כולטת התכוסה
של המרכז החופשי. הסיגנון היומרני
והרכרכני של מפלגה זו עוד
הגכיר תכוסה זו. לפני חודש דיב־רה
על 8מנדאטים ככנסת. הש•
כוע התפוצצה יומרה זו ככאלון
נפוח.
רשימה זו הוציאה בבחירות להסתדרות
קרוב ל־ 400 אלף לירות — פי עשרה מרשימת
הכוח החדש. יש בידה קבוצות מאורגנות
של עסקנים ותיקים. שעברו עימד, מתנועת
החרות. הדבר התבטא בעיקר בעיירות
הפיתוח, שבהן לא היתר, עד כה דרי-
סת־רגל לכוח החדש( .מכאן ההבדל הקטן,
בכמה שברים של אחוז, בין שתי הרשימות,
שקיבלו אותו מיספר של אחוזים בערים).
בשבועות האחרונים השתמש המרכז החופשי
בתקציב גדול כדי לרכוש את ליבן של
חמולות בעיירות־פיתוח ובכפרי־מיעוטים.

אם לוקחים כחשכון כי תנועה
זו מנגנת מזה שנתיים על היצרים
הלאומנים הקיצוניים כיותר, הרי
מפליא שהישגה הוא כה דל.

** 6ונה לגמרי מצבו של הכוח החדש.
או ל פ ני חודש, בחוברת היחידה שפירסמה
רשימה זו בבחירות להסתדרות, נאמר:
״איננו מהלכים בגדולות אפילו הי שג
של ־ 0.17 הוא נצחון בש בילנו — כי אנחנו
מתהילים מאפס כל הי שג העולה על
— 170 נראה בו נצחון גדול מאד.״

לאור תוצאות הבחידות להסתדרות
בהם אחוז החברות בהסתדרות נמוך. הוא
הדין לגבי כוחה של תנועה זו בקרב הבוח־רים
הצעירים, ובעיקר האינטליגנציה הצעירה.

מי שמצוייר כידיעה זו, יכול
לחשכ ככירור את החשכון של
.1969 עליו לקחת את מיספר ה־קולות
(לא האחוז, כי אם המיספר
המוחלט) של מפלגות אלה מלפני
שכוע׳ ,ולהום ין 5את תוספות הקו־לות
הצפוייה לפי מודד זה. את
מיספר הקולות שיתקכל על פי
חשכון זה, עליו לחלק בין 120
המקומות ככנסת.
אם יצביעו לכנסת 807,מקהל הבוחרים
(כאחוז שהצביע לפני ארבע שנים) ,יהיה
המודד לח״כ כ־ 11 אלף קולות. אחוז״החסי־מה
יהיה בסביבות 14 אלף.

^ פי חשבון זה, יהיה מצב המפלגות
/ב־ 28 באוקטובר כלהלן:
• ג ח ״ ל — 25ח״כים (,בבחירות האחרונות
,26 :ואחרי פרישת 4חברים 22
• המרכז החופשי 2 -ח״כים, עם
סיכוי כלשהו להגיע ל־( 3כיום.)4 :
ס ל ״ע — 6מנדאטים (בבחירות האחרונות.)5

>•* ממשיכי רפ״י — 3מנדאטים.
• רק״ח — 3מנדאטים (כמו בפעם
שעברה).
• מ ק ״ י — 1מנדאט, עם עודף שיאפשר
לה לעבור את אחוז־ד,חסימה (בפעם
שעברה.)1 :

• העולם הזה -כוח חדש -

2ח״כים, עם סיכוי כלשהו ל־( 3בפעם שעברה.)1

• פורשי מפ״ם, אם יופיעו בבחירות,
אין להם סיכוי להגיע לאחוז־החסימה.
הוא הדין לגבי תנועת אחווה.
סהמעיד אינו ניתן לחישוב בקלות.
קולותיו, בתוספת קולות העובד הדתי, קולות
הרשימות הערביות והתוספת של הציבור
הבלתי־הסתדרותי נותנים רק כ־46
מנדאטים. מאמץ אירגני עליון יכול להעלותו
ל־ 55 על־חשבון הנמנעים ( 67 כיום).
לכך יש להוסיף את המנדאטים של שלוש
המפלגות הדתיות, שאינן משתתפות בבחירות
בהסתדרות. כמצופה:
• המפד׳׳ל 11 כמו כעת).
#אגו״י 5לעומת 4כיום).
#פא ״ י 2קמו כעת).
כך מתקבלת, בסך הכל, חלוקה של 115
מנדאטים. שאר החמישה יתחלקו בוודאי על
סי העודפים.

דברים מפוכחים אלה היו מבוססים על
חישוב קר. בין השאר:
#ההחלטה להשתתף בבחירות בהסתדרות
נתקבלה במרכז הכוח החדש ברגע האחרון
ממש.
• הרשימה התחילה בהסתדרות מאפם
ממש — ללא שום קבוצות־עובדים מאורגנות
בשום ענף ומקום.
#׳ הרשימה הוציאה סכום אפסי בבחירות
כ־ 35 אלף ל״י. מודעותיד, בעיתונות
הגיעי ל״ס 0.37 מכלל המודעות שפורסמו,
ותעמולה מסוג אחר היתד, כמעט אפסית.
• לפחות 1000 קולות — למעלה מעשירית
כוחה בהסתדרות — אבדו לה באותן
מאות קלפיות אשר בהן חסרו בכלל
פתקים של שי״ן. בכך הודו גם יושבי־ראש
ועדות־הקלפי האזוריות.
#קרוב לשני שלישים של חברי התנועה
ואוהדיה אינם כלל חברי ההסתדרות.

למרות מכשולים טיכעיים אלה,
זכתה כימעט לאחוז וחצי של הקולות.
כמרכזי האוכלוסייה הוותיקה
וריכוזי הא-נטליגנציה עלתה
על ס ,30/יא!? הגיעה ל׳0ן><.4
קולות אלה כוודאי שקולים יותר,
מכחינת ערכם הסגולי, מאשר קולות
קנויים של חמולות.

ז ה מוכיח שאין לצפות לשינויים

בפעם הראשונה חדר הכוח החדש לריכוזי
ישראל השנייה, רכש דריסת רגל ראשונה,
בשיעור של כחצי אחוז. לעומת זאת נחל
כשלון בולט ברחוב הערבי, הנשחק בין
הלאומנות הערבית הקיצונית של רק״ח ובין
הפחד בפני השלטונות.

שלוש רשימות -הכוח החדש,
המרכז החופשי ומק״י -קיבלו
את אותו האחוז כדיוק ככד הערים
הגדולות, וכימעט את אותו
האחוז כסיכום הארצי. אף הנתונים
לגכי שלושתן נכדלים מאד.

כשכיל רשימה הפונה אל ההגיון
כלכד, הדוגלת כקיץ 1969כקו
כלתי־מתפשר נגד הסיפוח ולמען
השלום, היה זה, כסן־ הכל,
הישג המעיד על כגרות הציכור.
הכוח החדש הפד עוכדת־קכע כזירה
המדינית, כסיס להתגכשות
כוח הרכה יותר גדול כעתיד.

ך* שכון

( ומפליגים, או אפילו מהותיים, בהרכב
הכנסת השביעית. לכן אין עניין רב בתוצאות
הבחירות בין מפלגות־הצמרת, וכל העניין
מרוכז, דווקא, במפלגות הקטנות.

מק״י היא מפלגה ותיקה ביותר, עם קא-

במדינה
העם
הי שלוס
בחילנו
מ סגו ״
מ דזז ל

ייי ^ין
1 1 1־

ל 1ב ן

> ^י ב 1 1 1

בסב

בסב !

ה מהמען ל 1ת שבסיו.ר י 1ת ישראל:
בק ס יגר יה לכל טעם ו 1טיה !

כ תערובת אמריקאית?
/א\ - 8 8 0 £ 0סופר קי1ג-ס״ו פילטר
ד ־ קיונ-ס״ז פילטר בקופסת •סכסובב־

תשכ״ט השאירה הרבה עניינים בלתי
גמורים. כאשר התקרבה לימיה האחרונים,
קשה היה לחוש בהם את האתנחתא הנפשית
המאפיינת מעבר משנה לשנה, מפרק
אחד למישנהו. המאורעות זרמו במהירות
כה קדחתנית, שאי־אפשר היה להינתק מהם
ולהתעטף בבגדי המנוחה והשלווה של החג,
כבכל שנה.
גורם אחד היה המירוץ לבחירות. זה עתה
ניתן הזינוק, ונערכו הבחירות להסתדרות.
אבל זהו רק סיבוב ראשון. הסיבוב העיקרי
— על הרכב הכנסת הבאה — עומד מעבר
לפינה, וקשה היה להתייחם אל שני המאורעות
כאל תאריכים השייכים לשתי שנים
נפרדות.
הגורם העיקרי היתה, ללא ספק, המלחמה.
גם מי שתלה חשיבות סמלית מירבית בהחלפת
האותיות תשכ״ט באותיות תש״ל לא
יכול היה להסיח את דעתו מן הנעשה בחזית,
להתרחק ממכשיר הרדיו בשעת שידור החדשות,
ולא לצפות בחרדה לרגע בו ישמיע
הקריין את שמותיהם של קורבנות נוספים
במלחמה.
מבחינה זו, סחטה חשכ״ט את טיפת הדם
האחרונה שיכלה.
עד כי לא הותירה מקום לשום תפילה לשנה
החדשה, מלבד אחת: יחי שלום בחילנו,
שלווה בישראל.

ה מלח מ ה חזיתות חדשות

ר, סיגריה ״ס>£וא 81£״ ?
ר 1יאל -יחידה במוחה
פילטר בקופסת •סכסובב•

ד מנטול?

:לאן

קיגג-ס״ו פילטר. קופסת •מבסזבב• סנטול־פילטד. רגילות -קיננ סייז פילטר. בחפיסה רבה

־־יף טעם מזרחי עשיר?
־ קינדס״ז פילטר. קופסת•.סבסובב•
פילטר -תערובת משרות. רגילות

נה סו ב ה־ ט ס סיגרית1־ 1בח!

שעה שבישראל נחלו כוחות הביטחון
נצחונות מרשימים במלחמה בטירור, חיסלו
תוך שבוע אחד מיספר חוליות חבלנים שהצליחו
לחדור לשטחים המוחזקים ולהתחיל
להקים בהם בסיסים, התרחב והלך גל הטי־רור
הערבי כלפי מוסדות ישראליים באירופה.
מלחמה
נגד ישראל. אולם לא הטי-
רור הערבי עמד במרכז ההתעניינות השביע׳
כי אם שלושה מאורעות שונים לחלוטין
במהותם, אשר אירעו בשלוש זרועות
שונות של צה״ל.
תיל־האוויר הישראלי זכה להתעצמות ניכרת
השבוע כאשר הגיעו לישראל ראשוני
מטוסי הפאנטום האמריקאיים.
שעה שמזלו של חיל־האוזיר האיר לו
פנים, היה המצב שונה בזרוע פגועת־הגורל
ביותר של צה״ל — חיל־הים. אנשי הקומנדו
הימי פשטו השבוע על בסים חיל־הים
המצרי, טיבעו בו שתי טרפדות. הפשיטה
הצליחה והסתיימה ללא נפגעים. אולם
בדרך חזרה חלה תקלה באחד מכלי־השיט,
הוא התפוצץ וגרם למותם של שלושה
לוחמים. נדמה היה כאילו המזל מתאנה
דווקא לחיל־הים הישראלי, מנחית עליו מהלומות
גם בהצלחותיו הגדולות.
פעולה מכריקה. פשיטת חיל־הים היתד.
למעשה מבוא למיבצע השלישי 24 :
שעות לאחר שטובעו ספינות הטורפדו, הפליג
כוח של נחתות מן החוף המיזרחי של
מיפרץ סואץ אל עבר החוף המצרי. הטר־פדות
המצריות שוב לא היו שם כדי להפריע

מן הנחתות ירד כוח משוריין בעל עוצמה
רבה, ועם שחר התפרס לאורך החוף על
גיזרה של 50 קמ״ר: במשך מחצית היממה
עשה שם כבתוך שלו, והעובדה שלא היו
בו אלא פצוע אחד, מלמדת על האפתעה
המוחלטת שבפעולה מבריקה זו.
המפתח, כמו בפעולות רבות מזה שנתיים,
היה בידי חיל־האוזיר. מטריה אוזירית חיפתה
על כוח הפשיטה, מנעה לא רק התערבות
מטוסים מצריים, אלא גם איבטחה את השר
יון הישראלי מפגי התקפת־נגד יבשתית.
כאשר הגיע הזמן להעלות את הכוח חזרה
לנחתות ולהפליג חזרה לבסיס — היה זה
שוב חיל־האוויר שאיפשר את ההתקפלות
ללא פגיעה.
פעולה זו לא היתד, פעולת־תגמול הצמודה
למעשה מיצרי קודם, אלא חלק מן התסיסה
האסטרטגית המשוערת של צרי״ל:
להרתיע את הצבא המצרי ממחשבות של
פלישה — דווקא על־ידי שורה של פעולות
אקטיביסטיות בתוך שטח מצרים.

עונת הצילומים
המשפחתיים

בני המשפחה מכל קצות הארץ מתאספים עתה
כדי לבלות יחד את החגים.
זו ההזדמנות לצלם את כולם כפי שהם נראים
היום. כעבור שנים רבות תוכל להתבונן כתמונות
של קודאק. הן תהיינה חדות וברורות כמו ביום
שצילמת, מעוררות זכרונות ומשמחות את הלב.
סרטי קודאקולור־אינסטמטיק :
12־ 120 צס — 6.50ל״י בלבד
20־ 120 צס— 7.50ל״י בלבד,
כולל פיתוח חינם במעבדות דלתה קולור.

:.ע 11ם מ

סהווז

£1/777
לק ת טס ה שלך

יז י דן וכד 1־ ?4נשו ן

לשני ימי חברה
ופיקניק־ארצי מאורגן
לצעירים־ות ונוער, במקום מקסי ם
ל״אי-שם״ ביערות הגליל וקפיצה
לחוף ולים, בתכנית פיקנטית רבת
גוון וענין.

יבוא ושווק חלקי הלוף בע״מ
רח׳ טברסקי ,6טל 35 8 93 .ת״א

המטרה: בילוי לשמו בענין ותוכן, הרחבת תחום
ההכרויות אל מעבר לסביבה הגיאוגרפית, חברתית
היופדיומית הרגילה.
בני־בנות 25—17 יפנו לת.ד 28014 .תל־אביב

לידידינו וללקוחותינו -ברכת שנ הטובה

יוצאים

אצלנו תמצא את הדרוש לך

מ. רביד

הישראלי הממוצע נוטה להתייחס ברצינות
להתרעות נגד הצהרות שרי־ממשלה, על
עתיד השטחים. זד, אומנם מוזר, ששרים יצהירו
בדיוק את הד,יפן ממה שהחליטה
הממשלה, אבל מאחר שהם שרים, יש
להניח שהם יודעים מה שהם אומרים.
תגובה נוספת: המתריעים למיניהם מנסים
לנגח את השרים,
ביהוד עתה, ערב
הבחירות. משום בך
יש להתייחס להתרעות
אלו בהסתייגות
רבה.

קול נגד קול

ימי שישי (אחה״צ) — שבת 26—27.9.69
חג הסוכות התש״ל.

שרות מהיר, יעיל ונאמן

סטירה לשרים

מפלגו ת

דך וז־*תדך

אנו

מדיניות

השבוע הושמעה
התרעה נוספת אותה
לא ניתן היה
לפטור רהתחמקויות
הרגילות. היא הועלתה
על ידי אישיות
ציבורית עליונה,
אהודה על כל רבין הציבור — שגריר
ישראל בארצות־הברית והרמטכ״ל לשעבר
יצחק רבין.
עוד פגז נגדנו. בראיון עם כתבת
הארץ סילבי קשת ענה רבין, בתשובה לשאלה
כיצד הוא מסביר בארצות־הברית
את הצהרותיהם המדיניות של השרים:
״יש לי פיתרון מצויין. אני אומר שישראל
היא מדינה דמוקרטית. כל אחד רשאי
להביע את דעתו. מה שמחייב אותי זה
החלטות הממשלה*.
אך כדי שלא יימצא מי מהקוראים שיתפתה
להאמין כי הפיתרון המצויין הוא
באמת מצויין, טרח רבין וסיפר על יב־ריו
של השגריר הירדני בהופעה בטלוויזיה
בארצות־הברית, שטען כי אין כלל
טעם לשבת לדיון עם ישראל: כל החוגים
בישראל אחידי־דיעה שירושלים אינה נושא
לדיון; גלילי אמר שעזה אינה נושא לדיון;
דיין, אלון ואבן טענו ששארם א־שייך אינה
נושא לדיון. וכן הלאה וכן הלאה. על מה,
אם כן, יש לדון? טיבם רבין :״במאבק
על דעת־ו־,ציבורי, היד, זה עוד פגז נגדנו.״
כשמושמעים דברים כד, בוטים מפי אדם
כה זהיר ושקול, בעמדה כד, רגישה ועדינה׳
כאשר ברור לו השימוש שייעשה בדבריו
במערכת הבחירות הקרובה — יש
לראות דברים אלו בנזיפה חמורה, אם לא
סטירת־לחי, לאותם שרים.

זכור את המשפחה תמיד כפי שהיא
היום, בעזרת סרטי קודאק.

וירון להון זינ
בכל החנויות
הנושאות סמל קודאק

במדינה

ל״בילוי והכרה כחג הסוכות״.

התרוצצות של ערב־בחירות, מסתבר, אינה
נחלתו הבלעדית של המערך. גם המפלגה
הליבראלית העצמאית זכתה לאחרונה
לתענוג זה, כאשר סגן יו״ר מרכז
המפלגה, חיים טייכמן, הקים את תנועת
היוז מהה חופ שי ת. מטרתו: ליצור משקל־נגד
לתנוע ת הגנבודה הליבראלית, עליה
נמנים יו״ר המפלגה השר משד, קול וכמעט
כל שאר הח״כים של המפלגה —
שערי, גולן ואליעד.
צעדה הראשון של התנועה החדשה היה
התקפה חריפה על
ההסתדרות הכללית.
טען טייכמן: כל ומן
שההסתדרות תמשיך
לשלוט במשק המדינה׳
אין לצפות
כלל לעלייה מארצות
הרווחה, אלא
רק להמשך זרם הנדבות.

*חר, הטובה ביותר
לכך, לדעתו:
שתי ועידות המילטייכמן
יונרים
שנערכו בירושלים,
המוכיחות
על פשיטת־הרגל של המדיניות הכלכלית.
צעקות ללא חשש. טייכמן היד, מאז
ומתמיד הילד הנורא של מפלגתו. הוא
נושא בשורה שלמר, של תארים אקדמאיים,
לא היסס מעולם להרים קולו — אפילו
נגד הבום שלו, קול.
כיו״ר המועצה הכלכלית של המפלגה,
וכיו״ר הסניף התל־אביבי, הוא נמצא בעמ־דת־כוח
המאפשרת לו לצעוק מבל• להיפגע.
משום כך מרשים ראשי המפלגה לחיים
טייכמן להרים קולו כאוות נפשו — גם
כאשר קול זה מופנה נגדם.

111־1

_ הו ד

במדינה
ספרו ת

ג׳ורג׳ אודוול מאשדוד
ישראל : 1989 מישטר כמעט טוטאליטארי;
חופש הבעה מוגבל! העמדת אזרחים בפני
בתי־דין מיוחדים לעבירות ביטחוניות! חקירות
מלוות לחץ ועינויים. מיעוט גדול שנשללו
ממנו זכויות האזרח; דיכוי הפגנות
סטודנטים באלות, גז ואש מיקלעים! מחתרות
השואפות להפיל את המישטר.
כזאת היא תחזיתו של הסופר יהושע
גרנות ( )35 בסיפדו פרגוד הבדולח, שיצא
לאור השבוע*.
גרנות, שהוא דובר נמל אשדוד בשעות
היום, מתאר בבירור כיצד יתפתחו גופים

סופר גרנות
ידיל^טטורה אינה חלונו
שוליים פוליטיים, כמו התנועה למען ארץ־
ישראל השלמה, כיצד יתפתח יחסן של מפלגות
הליכוד הלאומי אל האופוזיציה, מה
יעלה בגורלם של כוחות פוליטיים חדשים,
וכיצד תתפתח פעילות אירגוני הטירור.
הוא מתאר בריאליות הגורמת לאי־נוחידת
את נסיונה של קבוצת מנהיגים ואנשי־רוח
המאמינים ב״מלכות ישראל״ ,לבצע הפיכה,
את מנהיגי הקבוצה — משורר לאומי מוכר
הנלמד בבתי־הספר, איש־ביטחון הממונה
על המחלקה המיוחדת, ואחרים, הניתנים
בנקל לזיהוי עם אישים מוכרים.
קודר ומפחיד. התמונה אותה מתאר
גרנות בסיגנוך של סיפור מתח בלשי, היא
קודרת — בגלל שהיא נשמעת כה הגיונית
וסבירה. ניתוחיו הפוליטיים מעניינים, מפחידים,
ומעוררי־מחשבות.
פרגוד הבדולח אינו פנינה ספרותית, אך
הוא מעניין וחשוב — בגלל האזהרה החמורה
שבו לגורל עתידה של המדינה —
אזהרה שנועדה לכל ישראלי המאמין, שבישראל
לא תיתכן אף פעם דיקטטורה.

מ שפ ט
חבוח*מח והחשיש
הבלשים שדפקו על דלת דירת־הגג של
הדוגמנית האמריקאית ז׳אקלין כיקלס שמעו
מתוככי הדירה רעש מוכר: רעש המים ב־בית־השימוש.
במהירות
הבזק פרצו את הדלת, זינקו
לעבר חדר־י,נוחיות, שלו מעומקיה גוש חום:
אצבע חשיש.
עוד לפני גילוי זה עמד נגד ז׳אקלין
סיקלם תיק פלילי על החזקת 46 קילוגרם
של חשיש. כאשר התפרצו השוטרים לדירתה
היתד, משוחררת בערבות 10.000ל״י, שנחתמה
בידי אורי זוהר ואריק איינשטיין.
ביום השישי האחרון הובאה לפני שופט
השלום הראשי של תל־אביב, השופט יעקב
סגל. בבית־המשפט נכחו רבים מאנשי הצמרת
של הקולנוע, השירה והתיאטרון.
אין זה סוד, שרבים מאנשי הבוהימה בישראל
משתמשים בחשיש. מלבד עבירה זו
על החוק, הם מצטיינים כציבור שומר־חוק.
כמוהם ז׳אקלין סיקלס•
על כן, כאשר נשפטה לשלושה חודשי
מאסר בפועל, הרגישו רבים מהם כמוה.
עוד בטרם צאתם מבניין בית־המשפט החליטו
אחדים מהם לפתוח במסע להתרת
השימוש בחשיש בישראל.

מ ר כז
עדשות מגע
7 0 1א 8 0 £א 0 0 1 4 7 X 0 1 1£

,,גרוזובסקי

-אישוון לנס״

תל־אביב, רחוב שניאור 8 ( 5ינת רח׳
בינסקר ,20 ליד פוגרבי, מול מגרש
ת1יה) סל 55029 .

זוועות קגלח ז - 1י
* 91ח לשלוח חוברת חשביה
לבי בץ 9ח.

• הוצאת אות־פז.

• אשו גודלו תונל אש! להנוע!

אי חו לי ם לרגל השנה הבאה עלינו ל טו ב ה שלוחים לכל קו ר אי העתון.
ידידיך בבנק די ס קונ ט שולחים לך, קורא יקר, אי חו לי ה צל ח ה גם ב״מבצע יתרון
כפל״ ,בין א ם כבר נטלת בו חלק, או אםאתהמ תע תד לעשות כן בשנה החד שה.

״מבצע יתרון כפל״
החל ב־ 1באוגוסט ויסתיים ב־ 30 בנובמבר .1969 במבצע זה משתתפים אוטומטית
כל אלה שהפקידו או יפקידו בחשבון ״יתרון״ תוך התקופה הנ״ל.
יום מסויים. תוך תקופה זו, יהיו היום הקובע לקבל פרס במבצע זה. כל אלה
שהפקידו או יפקידו כסף ביום הקובע, שאינו ידוע לאיש, יקבלו ב־ 5ו בינואר
1970 פרס כספי בגובה הסכום שהפקידו באותו יום.
שי םלב: הפקדה בחשבון ״יתרון״ פירושה, בכל מקרה, ריבית מצטברת גבוהה עד 9 0/ 0
לשנה המגיעה עד כדי הכפלת הכסף בתום תקופת החסכון, תוך שמירה על ערכו על ידי
הצמדה למדד יוקר המחיה.

פתח את שנת תשל
בסיכוי יוצא מן הכלל

בהצלחה !

בגי סיו־ן ונ בו

החטא
של שטרן
הבחירות להסתדרות נסתיימו. הגיע הזמן
לעשות את חשבון־הנפש, ולהסיק מסקנות.
את ירידת מפלגת העבודה מתרצת ראש־הממשלה
גולדה מאיי ב״אנו פצועים זה
עשר שנים. הצלחנו להמאיס את עצמנו בעיני
הציבור.״ תקוותה :״אני מקווה כי המצב האומלל
במפלגה הגיע לסוף־פסוק, וכי המפלגה
תצליח לצאת לחיים חדשים.״ #ואילו
מזכ״ל המפלגה, השר פינחס ספיר, מפרש
את הכישלון בהימנעות הגדולה של הבוחרים,
בה הוא רואה ״מחאה שקטה מצד הבוחרים.״
9לשרגא נצר יש תירוץ מפורט יותר.
הוא מוען כי הירידה נובעת מן הסיכסוכים
בתוך מפלגת העבודה 9 .התירוץ המקורי ביותר
שייך, ללא ספק, לדובר מפלגת־העבודה,
יוסי שריד. הוא תולה את הקולר בטבע.
לדעתו ,״אסור לקיים את הבחירות בחודשי
הקייץ הלוהטים מפלגה שסבלה מזיכרון
לקוי היא גח״ל. סירטון הטלוויזיה העיקרי
בתעמולת הבחירות שלה הראה את צרותיהם
של המוריק השובתים, והסיק מכך שעל הציבור
לבחור בגח״ל. עורכי הסירטון שכחו
כנראה כי מפר השביתה המפורסם ביותר
היה דווקא אחד מהם: ח״כ גח״ל מרדכי
חיים שטרן. י • אך שטרן פורסם כבר
קודם לכן. כשהיה מנהל חברת רסקו. לכן,
משהוציא בימים אלה ספר בשם תחת. שלוש
רגזה הארץ, החושף את מחדלי מדיניותנו הכלכלית
והחברתית, רגזה העיתונאית זיוה
יריס. בטורה הקבוע בידיעות אחרונות, היא
עושה השבוע חשבון עם הח״כ היקר :״הניסיון
האישי של המחבר עלה למדינה בסך
הכל 120 מיליון לירות.״ וגם את חטאו כ־שובר־שביתה
אמה שוכחת העיתונאית :״מובן
שאם ח״כ שטרן היה מתחיל לחלק דואר
כבר לפני שלושים שנה, היה הספר עולה
היום יותר בזול.״ 9אחרים שרצו לחלק
דואר׳ ,אך נסוגו ברגע האחרון, היו שר הדואר
ישראל ישעיהו וראש עיריית ירושלים
טדי קולל!* היה זה עת שבתו הורי
ירושלים. בקול גדול הודיעו ממשרדיהם של
שני האנשים המכובדים כי הם מתכוננים

לחלק את הדואר במקום השובתים. אך ברגע
האחרון, בקול דממה דקה, התבטל הרעיון.
כנראה בגלל הבחירות המתקרבות # .בחירות,
לא בחירות -ח״כ דויד בן־גוריון
ממשיך בפעילות. בשבוע שעבר הוא טס לאנגליה,
לפגישות חשאיות, והשבוע, משנודע
מותו של הו צ׳י מין, סיפר ביג׳י כי
אחת מתוכניותיו היתה להציע להו את תיווכו
בסיכסוך בין צפון ויאט־נאם וארצות הברית.
ומה היה הקשר בין יסני המנהיגים? ב־1946
פגש בן־גוריון את הו הגולה בפאריס, עת
שהו באותו בית־מלון. התרשמותו של ביג׳י
מהו צ׳י מין :״הוא עשה עלי רושם של
אדם נבון מאד. סיפרתי לו אז כי אני מקיזה
להקים ממשלה יהודית בישראל בעוד שג־תיים־שלוש.״

המיקרה
המוזר
של האדם השללשי
מתברר שחותם של איש ביטחון נשאר גם
שנים אחרי שאותו איש חדל לעסוק במיק-
צוע והפך לאדם מן הישוב. איך התברר?
מהמיקרה שקרה לאדם השלישי, זה שהיה
מעורב בפרשה ביטחונית מפורסמת ועד
היום אסור להזכיר את שמו. לאדם השלישי
יש חנות גדולה בתל־אביב. באחד מימי
השבוע הוא עמד בפתח חנותו. לפתע נעצרה
מכונית דודג׳ לידו, ומתוכה יצאה סהי
אפן, אשתו של שר־החוץ אכא אגן.
אשת השר הסתכלה באדם השלישי ונכנסה
לבניין משרדים סמוך. אחרי שעתיים יצאה
משם בחברת זוג אנשים וראתה שוב את
האדם השלישי. היא ניגשה אליו ושאלה:
״תגיד, אתה שומר פה?״ ״לא!״ השיב הגבר
הקשוח .״אתה בטוח?״ ״כן, אני בטוח!״
״אז מה מעשיך פה במשך שעתיים?״ ״אני
עומד בפתח החנות שלי,״ השיב האדם השלישי
.״בחייך, אל תצחיק ענתה סוזי
בחיוך סרקסטי ונסעה הגן של בית
סוקולוב היה השבוע מקום מיפגש לעיתונאים,
שופטים, דוברים ממשלתיים ואישי־צי-
בור — כולם אורחיו של חיים כלצן,
עורך סוכנות עתי״ס, שערך שם את חגיגת
הבר־מיצווה של בנו אגיקם. באותו מעמד
סיפר הפירסומאי אליהו טל כיצד נולד

פסוקי השנה
תגובו תי ה ם של אי שים שונים, לקוחות מ תון ג ליונו ת ת שכ״ט:

תש די

• העיתונאי שלום רוזנפלד

אפילו הגשם שלנו — יורה.״

הסופר עמום קינן :

:״איזה מצב, איזה מצב

״אנו חיים כתקופת הנמשל הצבאי.״

חשוון

• שר־העגודה יוסף אלמוגי, בראיון עיתונאי:
״כשעובר שבוע בלי שהספקתי לקרוא ספר — אני ממש סובל!״

• גנרל מוסטאפה אל־־חנאוי, מפקד חיל־האוויר
המצרי :״איננו צריכים לחשוש ממטוסי הפאנטום שיקבלו

הישראלים. בסופו של דבר, לא המטוס אלא הטייס קיבע.״
בישלו

• מפכ״ל המשטרה פינחס קופל

:״עבודת השוטר שכ

בצידה — אבל יותר מדי בצידה.״

• פינחס לכון, על נאומו של משה דיין כבאר-
שבע על בעיית השטחים המוחזקים :״היה זה נסיון
הברחה של מעשה פוליטי קובע, בחשכת הלילה של באר־שבע.״

ט ג וו

• הפיזמונאי חיים חסר, על שר־הכיטהון משה
דיין :״נער השעשועים של הגדה המערבית.״
• שבועון החדשות הצרפתי ״ל׳אקססרס״ :״מלחמת

ששת־הימים מעולם לא היתה. זוהי מלחמה שהתחילה ב־ 5ביוני
ונמשכת מזה שנה וחצי.״
9האמרגן מרקו תורג׳מן :״כדאי לכם לבקר בחוצלארץ
— זה מקום נהדר.״
שבט

המזכיר הכללי של מפלגת העבודה, פינחס

ספיר :״אני מבולבל מדיעותיו של משה דיין. קשה להתוזכח
עם דיין. לפעמים אין עם מי להתווכח.״
> #ח״כ מפ״ם מאיר יערי :״אנחנו לא יכולים להרשות
לעצמנו את הלוכסוס הזה, של הפרדת הדת מן המדינה, בימים
אלה.״
• שר־הצכאות הצרפתי פיאר מסמר :״לפני מלחמת
ששת־הימים היתד, ישראל מדינה יציבה, בעלת גבולות גרועים.
עכשיו היא מדינה שבירה, בעלת גבולות חזקים.״
אדר
• ח ״כ מע״י משה ארם :״השאיפה למדינה פלסטינית
היא הציונות של ערביי ארץ־ישראל.״
ס ח״כ חרות יוחנן באדר :״הכל תלוי בשר אחד בממשלה
שלנו: השר עבד־אל־נאצר.״

9השחקן־במאי־סופר פיטר יוסטינוב על שתי המעצמות
:״אין הן מסוגלות מבחינת ציודן המוסרי להוביל

הנסיכה פאולה (מרכז) וידידתה ליד כנסיית סן־פייטרו
הנזזזצאית? לא — השרוול!

מיבצע ספר לחייל :״יום אחד סיפר לי קצין
החינוך הראשי של צה״ל שיש להם קושי
עצום למצוא מספיק חומר קריאה לחיילים
בחזית. ספרים נגמרים במהירות. למחרת כבר
ידעתי מה צריך לעשות: פניתי לישעיהו
פרדר (יו״ר מועצת המנהלים של בנק לאומי
לישראל) והצעתי לו לרתום את כל סניפי
הבנק ברחבי הארץ למיבצע איסוף ספרים

לשום מקום — אלא לחלל החיצון או למלחמה
׳ 9ההומוריסט אפרים קישון :״בן
שבעים לחופה, בן שמונים לגבורות ובן תשעים
9ראשהממשלה גולדה מאיר :״אני
אופק.״
ניסן

הדדית.״
שישים לעצה, בן
לראשוח־הממשלה.״
אדם מצומצם וצר-

9שר החינוך• והתרבות זלמן ארן:

״המורים הכירו

במדינה ובמוסדותיה, פרם למשרד החינוך!״
9סופר ״לה מונד״ רובר אסקארפי, מפי אישיות
פוליטית במרחב :״אם האמריקאים והסובייטים ימצא־ במשותף
פיתרון לבעיית המיזרח־התיכון, הרי שאין כל מניעה שישראל
והערבים לא יישבו יחד כדי לפתור את בעיית ויאט־נאם.״
9הפיזמונאי חיים חפר על הרוסים :״הם יהרסו את
האנושות — העיקר שיהיה שלום.״ אייר 9הרמטכ״ל רבאלון ז חיים כר־לב :״במקים הפסקת-
אש יש לנו אש וקצת הפסקות.״

׳ 9לייכלה ווייספיש, מראשי נטורי־קרתא, על ההבדל
בין הציונות והנצרות :״הנצרות עשתה ביזנס עם

יהודי אחד. הציונות עושה ביזנס עם מיליוני יהודים.״
9הקולנוען ישעיהו (״שיש״) קולר :״ישראל מגישה
לערבים יד לשלום, אלא שביד היא מחזיקה טוזי.״
סיזון
9ח״כ משה אונא לח״כ יוחנן באדר :״לא נאה לנהוג
כמו מוקיון.״
9ח״כ כאדר לח״כ אונא :״אם יש כאן מוקיון -זה
אתה!״
9שר״הביטחון משה דיין :״אני מתייחס לנהג שלי כפי
שאני מתייחם לראש־הממשלד.,״
מ מוז
9סגן שר-האוצר צבי דינשטיין :״ישראל היא מדינת
האי־אפשרויות הבלתי־מוגבלות.״ אב 9ראש־הממשלה גולדה מאיר :״לפי מיטב ידיעתי, כל
המקומות בכנסת השביעית תפוסים, אך ייתכן שנותרו עוד כמה
מקומות עמידה.״
9סגן ראש-הממשלה יגאל אלון :״יש לברר דברים
לגופם, ולא לגופותיהם של חברים.״
אלול

הבמאי פיטר פריי

המאה ה־.18״

:״בישראל ישנה טלוויזיה של

9ניל ארמסטרונג, האיש הראשון על הירח, בעיק-
בות הוזיכוח על המשך ההקצבות לטיסוודחלל :״ככל שמתקרבים
לכדור־הארץ, הוא נעשה קטן יותר.״

לחיילים.״ תוך שבועיים נאספו 40 אלף ספרים
— כמות שהוועד למען הח״ל אוסף
במשך שנה שלמה אורח אחר, דובר המשטרה
ניצב־מישנה יעקב ניט, נזכר בהפתעה
פחות נעימה: הוא החנה את מכוניתו
בבני־ברק ובשובו — מצא שאיננה .״אבל המשטרה
בסדר,״ אמר ,״המכונית נמצאה ל מחרת
— דווקא על־ידי שוטר.״

מי אתה
משה דיין?
יושבי בתי־הקפה קליפו רניה וג׳קי הופתעו.
ילד צעיר עבר ביניהם וחילק פתקים, עליהם
היה מודפס :״נערות יפות מתבקשית
לפנות למשה דיין,״ בתוספת כתובת. אחרי
חקירה התברר כי חברת התמרוקים הלנה
רובינ שטיין מכינה סירטון פירסימת קצר, ודרושות
לה נערות יפות, אך מה לשר הביטחון
בכל העסק הזה? שום קשר. הכוונה
היתד, כמובן למנהל הפירסום של החברה,
ששמו: משה דיין 9 .לרגע חששו מן
הגרוע ביותר. משמר הוותיקן מדד בעין של
אינקוויזיטור את אורכן הקצר של שתי שמלות
הקיץ, שאחת מהן, נוסף לכל הצרות,
היתד, בלי שרוולים. כתוצאה מהבדיקה, נאסרה
על לובשות השמלות הכניסה לכנסיית
סן־פייטרו. אך הצרה היתד, שהשמלות היו
שייכות לנסיכה פאולה ולידידתה. כמעט
התחוללה שערורייה. מנעו אותה נציגי הותיקן
שמיהרו להסביר שהכניסה נאסרה דווקא
בגלל שמלתה של הידידה — שהיתר. ללא
שרוולים. כך ניצל כבודה של הנסיכה הבלגית
9 .סוף־סוף התברר האמת על ביקורם
בארץ של חיים טופולי ודני קיי. השניים
באו כדי להחתים את חברי להקת הגשש ה חימר,
גברי, פולי ושייקה, על חוזה
השתתפות בסרט האיש מלנזנשה שיוסרט בקולומביה.
טופול משחק בסרט את סאנשו
פאנשו ואילו דני קיי יהיה דון קישוט9 .
סרט אחר הוא הסרט בלונזפילד, שהסרטתו
עומדת להתחיל בשבועות הקרובים. הסרט
מספר על שחקן כדורגל מזדקן שלא יכול
כבר לשחק. את תפקיד הכדורגלן ימלא רי*
צ׳ארד האריס ואילו התפקיד הנשי הראשי
בסרט ניתן לשחקנית האוסטרית רומי
שניידר 9 .בתוכנית הרדיו לטענוק
אירחו את אורי זוהר. אורי ביקש לשמוע,
בין השאר, שיר של הזמרת רבקה זוהר.
לפני השמעת השיר סיפר אורי למאזינים
כי הוא מאוהב ברבקה, אך היא עומדת להתחתן
בקרוב. מיום שידור התוכנית החלו
להגיע עשרות מכתבי ברכה לרבקה הנבוכה.
כי האמת היא שרבקה כלל לא עומדת
להתחתן בקרוב והיא אפילו הפסיקה לצאת
עם החבר האחרון שלה.

קולנוע
במאים

בין שני עולמה?

גורלו של הבמאי רומן פולנסקי הוא
אכזרי לא רק בגל הרצח האכזרי של אשתו,
אלא משום שהוא עזב עולם אחד, כדי
להגיע אל העולם החופשי, ועכשיו הוא
החליט לעזוב את העולם החופשי הזה,
ולאיזה עולם הוא יילך?
בראיון שנתן לעיתונאי, לאחר הרצח הנורא
של אשתו שרון טייט, ולאחר שהודיע
על החלטתו לעזוב את הוליוזד, הוא
מנתח חריפות את החברה האמריקאית.
ראשים ערופים, .באמריקה,׳׳ הוא
אומר• ,אתה יכול להראות בטלוויזיה ובקולנוע
אנשים נהרגים ונשרפים — אכל
אתה לא יכול להראות משהו ללא בגדים.
זה הרי מסולף, לאי האלימות מחליפה
כאן במידה מסויימת את כל התשוקות ודי־חשקים
האמריקאיים, שהשרידים של זד
פוריטניזם לא מאפשרים להם להתבטא.
•זה הכל עניין של הרגלים. יש המון
חברות באמריקה הנלחמות למען הלבשת
קופים בגני החיות. במשר מאות שנים
ניתצו אח אברי־המין של הפסלים במוזיאו נים,
או כיסו אותם. רק לפני מאה שנד,
צדו מכשפות. אסור להראות עירום על
המסך. מותר לצעוק ברחוב, בקול רם,
כמה שאתה רוצה, את המילה אבר־מין,
אבל אם תגיד את המילה המפורשת, אתה
בצרות. אף אחד לא חושב שמלחמה זה פחות
מוסרי ממין. ולכן כל הערכים של החברה

ע סכזנת הסריגה האזסוסטית החד שה
אמע ״ ס ־ ל

0ד־רז לוקס

-סריגה. אריגה ותחרה -

הכל אוג\ומלו>!
והכל במחיר הצמר בלבד !
בל בך קל -אפילו ילדה בת 10
יבולה לסרוג ב״אמפיסל״.
דאגי כבר עכשיו להלבשת
משפחתך בחורף 1
חליפה זו (חולצה +חצאית) נסוגה ב־ 5שעות
ובמחיר של 32.50ל״י, שהוא רק מחיו הצמר
אצל ״אמפיסל״.

כעת בעלך יכול להרשות לעצמו
לקנות לך את המתנה שכה חלמת
עליה. כל אשר דרוש לו הוא
תשלום

׳־יל 50 ליי במזומן

לשרותך באזור מגורין מדריכה מוסמכת
של ״אמפיסל״ הנותנת שעורי הדרכה
חנם•

את רוכשת את מכונת הסריגה
החדשה ״אמפיסל מודל 1970
היתרה בתשלומים נוחים של 45
ל״י לחודש ללא רביח. ספרי
לבעלך עוד היום על הצעה בלעדית

פולנסקי ושרון
כמו חי ה בגו׳נג ל

אמפיסל (ישראל) בע״מ, רחוב המלך ג׳ורג׳ 62 תל אביב. טלפון 235142

להשיג בבל סזבנויות

ו״ אמפיסל״

שנה גוובה

אל חיק הטבע-לפיקניק
מהו שיא הכיף בפיקניק י הכנת האוכל, כמובן ! כאן הוא ה״אשף״...
זהו תפקיד המושך כל גבר ...העמידי לרשותו מכשירי ״פזגז״ הניידים ותתפעלי
ממעדני המלכים שהוא מכין ...בתיאבון !
לרשותכם: כירת שדה ...גריל שדה ...מנורת שדה ...דגמים שונים — כולם משוכללים...
נוחים בשמוש וחסכוניים ביותר ...שעות הפעלה מרובות...

•בולי לסמוך !

הזאת מסולפים. גבר בערב בלי עניבה —
זד. רע. כולם מסכימים. צריך לענוב עניבות,
ולדברים אחרים לא שמים לב.״
כולנו חיים כג׳ונגל. ממשיך פולג־סקי•
:לאדם מבחוץ הכל ייראה כאן מים-
לצתי, מעוות. נמכרים ספרים שמלמדים
את תורת האלימות, האונס והרצח, פורנוגרפיה
מהסוג הגרוע ביותר. אבל בקולנוע
אסור להראות פחות מזה, כי בקולנוע האדם
לא לבדו. אשתו יושבת מימין, מישהו
אחר משמאל. הצביעות לא נותנת לאדם
ליהנות מדברים גלויים, וכל מה שהוא מקבל
במיסתרים מתפרץ אחר־כך החוצה.
•ובעיקר באלימות. יש רושם שקודם היה
איזה סוג של אלימות ואכזריות שחורה
ומאיימת. היום — שום דבר. היום יש תרבות
גלוייד, ומפותחת של האלימות. וזה
מאפשר לבצע את בל הרצחים ההמוניים
והאלימות ההמונית המתבצעת בכל מקום,
ולא צריך לחפש את זה הרבה. זה נורא.
זה בכל מקום. צריך רק לפתוח את העיתון,
כדי להיות חולה. אנשים הורגים
האהד את השני. מלחמה, שכירי החרב באפריקה
— אלוהים, קשה ממש להאמין.
•אבל אני רציונאלי, ואני יודע, כמו החיה
בג׳ונגל, שצריך לחיות, ושהחיים שלנו
זה הג׳ונגל שלנו.״

סרטים

העגק האמריקאי
מיסטר

חופש ( תכלת, תליאביב; צרפת)

אמריקה מופיעה בצורת ענק אמריקאי, מתאגרף
ג׳יימס־בונדי מציורי הקומיקס. רוסיה

מתגלה בדמותו של מוז׳־ק־מן, אום דמוי
כדור אדום, ממולא היטב. סין מתערבת
בוויכוחים ביניהם בצורת דרקון צהוב עם
זנב אינסופי, וצרפת, שבתוכה נערכת ההיאבקות
בין הגדולים הללו, מגולמת על-
ידי בלון נפוח היורד מן התקרה.
זהו עיקר ההומור שבסרט. הומור של
סמלים, בתלבושות, בדמויות וכצבעים.
מיסטר פרידום, האמריקאי העליון, שבא
להציל את צרפת מהאדומים והשחורים,
ממצה את האופי האמריקאי, הפוליטיקה האמריקאית
ודרך־החיים האמריקאית. הוא
מפיל במה יפנים קטנים בטיול מול מגדל
אייפל; דוחף הצידה כל מי שניקרה בדרכו;
מכריח ברוב חוכמתו את החדרנית של המלון
להתפשט, לאכול עירומה את הביצה
המורעלת שנועדה לו, ולנפוח את נשמתה.
מין מזעזע. כל זה טוב ויפה ונכון,

״מיסטר חופש״
בובה או אדס?

אבל אין זו פארודיד, על אמריקה, ובוודאי
שלא סאטירה זהו פשוט סיכום התכונות
האמריקאיות בצורה די מדוייקת, מבלי שהדברים
יגיעו עד לאבסורד.
יש הרבה השתוללויות, תמונות די מזעזעות
של מין וסאדיזם, מישחק מצויין של
דלפין סרז׳ ,פרצוף מטופש להחריד של האמריקאי,
מיסטר פרידום, ואפילו מספר
הברקות :״תאכל את ארוחת הבוקר שלך,״
מנסה דלפין סרז׳ לפתות את מיסטר פרי־דום
(ארוחת־הבוקר היא צלחת־ענק של
קו רנפל״ ק ם אמריקאי) ,״הנה, כפית אחת
בשביל הדמוקרטיה האמריקאית,״ והיא ממלאת
לו את הפד, בדייסה המבחילה,
״כפית אחת בשביל קידום העמים המתפתחים,
כפית אחת בשביל החופש,״ והוא
אוכל, ומתמלא כוח, ויוצא להרוס את העולם,
ואחרי שהוא הורם אותו — הוא
פצוע, ורואים שיד עשוייה קפיצים וברזל
נפלה ממנו, והיא נסרחת אחריו כמו חלק
מבובה ממוכנת. ויש עוד, אבל בדרך כלל
שהבמאי־התסריטאי־צייר־התפאורות נראה ויליאם קליין הרבה יותר חריף בשטח הויזואלי
מאשר בשטח הרעיוני.

עונה מתוקה מאחלת עלי ת

העיקר הכמות

תחנת זכרה אינה עתה

סד׳זזם ד־ו •ינעגסוו
(צפון, תל־

אביב; ארצוודהברי ת) הפרינציפ זה שיהיה
הרבה. הרבה מכל דבר. הרבה מם ך, ועל
הפסן־ הרבה חיילים והרבה מוסיקה. ורואים
הרבה פעמים את הצוללת נכנסת לתוך המים
ויוצאת מהם, וההרבה חיילים מסתכלים
הרבה זמן על הרבה רדארים שעושים
הרבה סימנים, והקהל יושב מתוח ומרותק
מעוצם הכמויות הללו.
רוק האדסון, שעדיין לא למד לשחק,
עובד בתור רב־חובל, והוא מוביל את הצוללת
שלו לקוטב, כדי להציל את אנשי
תחנת זברה שאינה עונה, ואיש ביטחון
סודי נוסע יחד איתו כדי להציל מאותה
תחנה משהו סודי.
בשביל העלילה לא היד, צורך באליסטייר
מקלין — כל ילד יכול היה לכתוב אותה.
במאי לא מרגישים בכלל שיש כאן. יש
הרבה קרבות, כי יש הרבה חיילים, והרבה
חיילים הולכים בהרבה שלג, והרבה צילומים
(יפים מאוד) של שמים וים ומטוסים,
וזה הכל. אבל נראה שהחישוב של
כמות במקום איכות היה נכון, משום שב־קולנוע
צפון יש הרבה הרבה קהל.

תיאטרון ג׳אז
עם להקת המחול ג׳אז

״בכו נוטס״
בהשתתפות הרקדנים יער,כ סלד
מון, ברוריה כת־אל, וולי
גגלר, שמעון לוי. אמנים אורחים:
הומר ציון יקר, הגיטריסט
אברהם פרלמוטר.
תזמורת ג׳אז בלו כוריאוגרפיה
ובימוי שמעון לוי.

פרטים במודפות.

ועחח ששו נוסף-
העונה התואהאנקטוונית
ושחיווו ווואוינותהיהתקוע

והטלויזיה 1תו
(היתרה !תשלומים נוחים עד 24 חודש)
7קראת התנים 711( 1המסת הזנ ם ה חז ש המליטה
תנו תנחנזיג ( אפשולקה( הו ח ג ( ומש את חק 7עי ה
בתנאים מ תי ם 180 .״י והיתרה 1ת ש ( 1חי 0נ 1חי ם
סד 24ח ו דש .
ת ל ״ א בי ב :״רב־טוך׳ — רח׳ אלנבי ; 79״אחים מצא ושות׳ *
— ד רן פ״ת !7ירושלים :״שיר״ — רח׳ יפו ; 115״אלקך
— בן־י הוד ה ; 36חיפה :״אהוד את יונס״ — רח׳ יונ ה ; 14
״זילברשטיין — רח׳ הנביאים ; 25ר חו בו ת :״סינטרה״ —
רח׳ הרצל ; 94נתניה . :רון־בה״ — רח׳ גורדון ; 1חולץ :
״רדיו אלי״ — רח׳ סוקולוב ; 28באר״ ש בן ן :״סיטבוך —
רח׳ הפלמח ; 79אשדוד :״אשקור־ירדני״ — מרכז מסחרי א׳
; 41ראשץלציץ :״אחים זיכל -הרצל
; 34כפרסבא :״רדיו־רון״ — רח׳ וייצמן
;35נ ס צי ונה :״שוכטוביץ״.
ס או*זוז 4 * 0אז שיז

ה מ סו עו ד היום ( אחתסת מי ותהחשת ( המובחרות
1( 1001 ברטים נ וספ ים ע ( מבצעתיוחד 1ה .

החדשים מערכת אזעקה
בכל דגמי \ 1£72
אלקטרונית לגילוי פגמים והפרעות במערכת
הטלוויזיה או ברשת החשמל, עוד לפני שיפגעו
בפעולתו התקינה של המקלט ובקליטת השידורים.
צפצופה של מערכת האזעקה מתריע בעוד מועד
על התקלה, ובכך מאפשר שמירה על תקינות
המקלט ואריכות חייו.

דרוש

הדגמה

ותיווכח

באיכות, בשירות, בקליטה
ובקול טלויזיה
מעל לכל

( 6 3 0 1 1 0 1 6
סוכנות גוונז־יג בישראל; תלאביב, נחלת בניס*! 1> .7 0לנ< 11
מרוח גרונדיג: תל־אביב. רחוב נחלת בניס׳! .11 נולפו! .612292

5466$
615029

״ האםה שתתף רפול בפ שיטת צה״ל בנמל
ה תעופה של ביי רו ת?״ נשאל שר־הבטחון
משה דיין.
״אינני יודע מ ה עושים קציני צה״ל השיב.
תאורה המפורט של פשיטת התגמול בנמל התעופה
של ביירות היא רק אחת מפשיטות התגמול שלאחר
מלחמת ששת הימים, שתיאורן
מופיע ב

מ שי טו ת
*7 1 1 3 3 7 1 7 1
ספרו החדש והסנמציוני של אריה אבנרי
הוצאת ספרית ״מדים״ ,ת.ד 9090 .תל־אביב.
2 5 0/0הנחהלמוסדותוארגונים
שיזמינו במרוכז בחודש הראשון להופעה.
הפצה ראשית :״מרגליות״ מלצ׳ט 38 טל׳ 241224 תל־אביב.

תמרורים
מצפהלתינוק. הרביעי במספר,
אשת השאח של איראן, הקיסרית
פאראח. בגלל הלידה לא תוכל הקיסרית
ללוות את בעלה בביקורות הממלכתי ב־ארצוודהברית
בחודש הבא.
ילדה בטוראנט שבדרום איטליה, כרמלה אחרי 25 שנות נישואין,
סכאסטיו, את ילדה ה־ 12 .24 מילדיה
מתו! 11 מבין אלה שנותרו בחיים הם
בנים.
נחוג יום־הולדתו ה־ 46 של מי שמכהן
משנת 1955 כראש מועצת אור־יהודה,
ח״כ מרדכי כן־פורת. יליד עיראק,
שעלה ב־ 1945 לארץ ונשלח חזרה בשליחות
הממשלה ב־ 1949 לעיראק כדי לארגן
את עלייתם הבלתי־ליגלית של יהודי עיראק
לארץ, במיפגרת מיבצע עזרא ונחמיה. חזר
לארץ ב־ 1951 ופעל בהקמת מעברות זמניות
ליישוב העולים מעיראק באור־יהודה.
ב־ 1955 נבחר לראש המועצה וב־ 1965 נבחר
לכנסת מטעם רפ״י,
נפטר ברחובות, בגיל ,43 מי שהיה
המנהל הכללי והמדעי של מכון וייצמן,
פרופסור עמוס דה־שליט. יליד ירושלים׳
שמייד לאחר סיום לימודיו בבית־

דה־שליט (עם אופנהיימר)
הספר התיכון התמסר למדעי הפיסיקה הגרעינית,
בהם הגיע להישגים בינלאומיים.
אחיהם של מנכ״ל משרד התיירות ממי דה־שליט
ואדריכלית־הפנים הידועה תמר גולד־

רייו•
נפטר מי שהיה מעמודי־התווך של
הישיבות בארץ —
הרב יוסף שלמה
כהנמן, ראש ישיבת
פוניבייז׳ .הג־ע
לארץ לאחר מלחמת
העולם השנייה מאירופה,
שם שיכל
את כל בני משפחתו
ואת כל 300
תלמידיו, והחל בונה
מחדש את חייו.
הקים ישיבות וקר־יות
לתלמידי־תורה,
ועד יומו האחרון כהנמן עסק בעזרה לתלמידי
ישיבות מוכשרים נצרכים וללומדי תורה
בכלל.
נפטר בוושינגטון, בגיל ,71 מי
שהיה במשך שנים ־מוסד״ רב־עוצמה, שראשי
המימשל בארצות־הברית רעדו מפניו
— העיתונאי דאריו פי ר פון. היה פרשן
מדיני מזהיר, שאחוז גבוה של תחזיותיו
נתאמת, פירסם טור יומי ב־ 615 עיתונ-ם
אמריקאיים, שנקרא סחרחורת וושינגטונית.
ביקר בישראל פעמים אחדות ואף השתתף
בסרטים על ישראל, בהם היה המראיין והמנחה.

פטר בלונדון, בגיל ,72 עת היה
בביקור עיסקי, מי שהיה המנהל הכללי של
חברות הביטוח ציון ויהודה, יעקכ שריר,
שבוע אחרי פטירתו של אליהו ׳מרכוס,
המנהל השני כאותן • חברות. יליד אוקראינה,
למד באוניברסיטאות לנינגראד ו־קייב,
עלה לארץ ב־ ,1921 ייסד את החבל
הינד לישראל והיה חבר הנהלת אורם העולמי.

פטר בחיפה, בגיל ,84 מי שהיה
מראשוני הרופאים היהודיים בארץ, ד״ר
לאון עפרון. יליד רוסיה עלה לארץ ב־
1907 והשתלם ברפואה בביירות. במלחמת
העולם הראשונה שירת בצבא התורכי כרופא
יהודי יחיד, בדרגת סרן. לחיפה
הגיע ב־ 1922 והיד, בין מקימי ההסתדרות
הרפואית בעיר.

ה פתיעי את הגבר שלך עם

המתנה המקורית

אריזת שי של נן עגסמן
בקופסה מ הו דרת ובה ממיטב מוצרי ין יננסחן:
?10x116
קצף לגילוח
£6זק*
א 0וז 10
מי פנים לאחר גילוח
וחפיסת סכיני גילוח קיוגסח].
מחיר אריזת השי 13.75ל״י

תענוג לגבר עם ק עג ס מן
השם שכבש א ת הגבר ה א מריק אי
מוצרי נ|י 1גסמ ] זבו ב תו ארה מוצר
הנבחר 1969

הידראפו -התכשיר המיוחד המחדיר לחות לעורך ומזין רקמות
פני מיות -יפתיע אותך בה שפעתו הישירה על מראה פניך.

תחליב הלחות האידיאלי באקלים כשלנו, מגן על עורך מפנייובש .,־נספג כולו בעור (בפעולת השתיה) ,חודר עד לרקמת העור התחתונה
ביותר ...משאיר הרגשת רעננות קרירה על פניך לזמן ארוך. ההידראפו פועל
במהירות וב שלמות ...תופתעי מתוצאות פעולתו המידיות; עור פניך יהפוך
חלק יותר, יפה יותר. .
עשי את השמוש ברזידר אפו לחלק קבוע מיומך, ברחצה ושתיה. לרשותך
הידראפו לבל סוג עו(9
•י ^!כשיר אנסל ם־ ש ם מהימן למוצרי איכות.
לכל מוצרי אנ סלם מצורף החודש שי־תכשיר קוסמטי מעולה!

בקבוקון הידראפו מצורף כשי לחגים בגליון

16 וז3ז 3ז€1ץ1 0x1151001
6וזז 561 וזג<

הנסיו וה*01 נה
מכו ההשקאות

מבקרים אצל

שבוע אחרי שהוכתרו בכתרים של הנסיך והנסיכה של ישראל, ערכו דניאל ירון ודורית
רידר ביקור במיפעלי ״קוקה־קולה״ ,שתחת חסותה נערכה בחירתם.
היו לביקור זה כל הסממנים המלכותיים: שכן ״קוקה־קולה״ נקרא מלך המשקאות
הקלים בעולם. מדי יום נמכרים מסביב לכדור הארץ 100 מילון בקבוקי ״קוקה־קולה״.
הנסיך והנסיכה, אשר החברה העניקה להם ולמשפחתם שתיית ״קוקה־קולה״ חינם למשך
כל השנה, הסתובבו במיפעל המודרני .״עד עכשיו ידעתי איך מוציאים את ר״קוקה־קולה׳
מהבקבוק,״ הכרזה הוד נסיכותה .״עכשיו אנ יודעת גם איך מכניסים אותו לשם.״

נסיכת ישראל, דורית רידד, עם כתר ובקי•
כוק קר כקרח, שהוצא למענה מהסרט הנע
חגיגה ככית־שאן: המשאית האדומה של ״קוקה־קולה״
הכיאה ארגזי משקה לכיתו של הנסיך

דורית ניצכת על ארגז, על רקע המכונה
הפולטת את הכקכוקים המלאים

הנסיכה מול הכניין החדיש,
מוקך הגנים, גו מיוצר המשקה

ראוכן וימר, נציג ״קוקח
קולה״ כנשך ההכתרה

במעמד מרשים נבחרה ל״היכל] החובות״ מלכת המים של ישראל ושנת 1969

המראה החסום

מראה כללי של במת היכל התרבות.
התפאורה תוכננ ה על־ידי

דני קרוח. הביצוע הרטל על ירח פרלמן מפרחי כץ, שהתפנה
מההכנות לפתיחת פסטיבל הפרחים, כדי לשוות לבמה מראה קסום.

המיוחד בתחרות של השנה היה — גיל המועמדות• בתנאי־ההשתתפוה נאמר, פי
התחרות פתוחה בפני צעירות מפל הגילים. כך יכלו לצעוד, זו בצד זו, נערה בת 15
וחיילת בת .20 המלגה סיימה כבר את שירותה הצבאי, ואילו סגניתה לומדת

111

האורות ב״היכל התרבות״ כבו.
זרקורים השליכו אלומות של אור
כחלחל על הכמה, ולא-רם נראו
14 נימפות כלכן זוהר. כף נפתחה
תחרות מלכת המים .1969
היה זה ערב מהנה ומלא חוויות
לקהל הרב, שעקב אחרי המופע
תוף השתתפות עדה לכל
שהתרחש על הכמה.
כמשך שלוש שעות חזו הצופים
כמיצעד מסנוור של יפהפיות,
אופנה ומיטב אמני ישראל. כאותו
ערב עצמו נערכו הבהירות להסתדרות.
אכל כעוד ששם לא מיהרו
המצביעים לקלפיות, הרי שכאן
נחפזו כולם להטיל את הפתק לקלפי.
כי תחרות זו היא היחידה
כה נכהרה המלכה על־ידי הקהל,
ככחירות חשאיות.
כאשר סיימה ועדת הקלפי את
ספירת הקולות, ושרית דמיר,
שחרחורת כת 20 מעכו, הוכרזה
ברוב גדול כמלכה, היא נתבקשה
לעלות על כס המלכותי היה זה
אותו כיסא רם ששימש את המלך
ליר כהצגה של ,,הבימה״ ,ונתרם
למעמד זה כמיוחד.

עדייו בבית-הספר. על הבמה הופיעה גם איריס דוידסקו, שנבחרה בתחרות המוקדמת
כנסיכת הים התיכון. אבל היא לא השתתפה בתחרות ה סופי ת: מנהל בית•
הספר שלה החליט שהיא צעירה מדי, למרות שאביה, עורך־הדין הידוע, הסכים.

לן 1 1 | 1שזכו בכתרים: ציפי לוין , 15 ,נבחרה
המלכה
ב מ רכז:
ראשונה.
* * 1 1 1 1 /1 1כסגנית
1רי_ת ו מיר. מ שמאל: הסגנית ה שנייה נילי שרי. בת ה־. 19

17111171ל 3נ ׳ עלותג לבמה אופרו וזנזועמדות ביד ׳
מו ס חו ת חב׳ הלנה רובינשטיין, שבחסותה
11 * 1111
נערכה התחרות. מ י משה ברוך, הכתיר את הסגנית הראשונה.

״1X17111

אריס

סאן, כוכב

מבוק ש

ביו תר בישראל,

הלהיב את הקהל כ שמנו את הקולות. לפניו

הופיעו בהצלחה רבה דודו דו תן וצמד שתיים בלילה.

—זזי*1יויי—י —יי**ייי—י 1ו*

—0ן זי ^101111

שרית דמיר, בת עשרים, צברית מעכו

ךןסךיךן־ ל

יוסי 1נ^׳

מנהל חברת אולי מפי ק בישראל, מר ג׳וני קין, מעניק
למלכה כרטיס טיסה לאירופה באחד מ מטוסי החברה.

ללוש בחליפ ת קטיפה שחורה הגיש מיבחר משירי ברסאנס, מ תוך
תוכניתו הפופולרית אין א הבו תשמ חות. לצידו: סטו הכה! ותו מו רתו.

המלכה

במלוא הדרה: הכתר וה שרביט עוצבו בידי אלי ורחל גרא, יוצגו ב מוזיאון
ברקלי׳ בסן־פרנציסקו. הגלימה: ע״י סלון ביבה ובגד חים של אלסטקס.

נציג חברת
שמש ,

!1 111
טי סו, מעניק למלכה שעון

< 111 1 1 1 1 1 1
תת־מימ פרס זה הפך מסור ת: בל מלכת־מינז זו כ ה בו.

על הואש
תיסרוקתה. בנש

כאשר הוז מנ ה המלכה להצטל ס

אולפו, ב

נפלאים, אופנתיים, נעימים לגוף, קלים לכביסה וללא גיהוץ -אלן הם בגדי האופנה עש1יים ח1טי
ל״רבי־מכר״ .נשים אופנתיות,
^/ 2 7חכונותיהם הנפלאות הן אשר עשו אח חוטי
נעים ומחמיא לגופן -מקפידות לקנות בגדים עשויים חוטי ק 3 #
בגד י״י״
המעריכות י־״־
--נשים
הברלזו מיוצרים בי שראל בלעדית על ידי חוטי מפעלי הברלזן ־ ברשותה של חברת הברל״ן. שוויץ

הדגמים הגיעו בחצות במטוס
מדתדון והינו התוסת
| \ 111ןןךי

ריקי כץ באוברול אדום ד מוי בגד צועניה, מארנל־מ שי, וריאצ-ה נוספ ת של

שנות ה .30-יצירת הריאט. לערב 257.— .ל״י. כל הדגמים: בו טי ק ביבה.

וחום, עם צירופי הדפסות בצורות שונות,
בהתאם לדמיון.
באיפור יצא האיי־לייקר מן האופנה, אך
במקומו הפכו ריסים תחתונים, בנוסף לעל־
״יונים, לחובה. השפתונים האדומים הפכו
גם הם פופולאריים, כשהשפתיים מצויירות

בצורת לב — א־לה־איזאדורה.
פרט פופולארי נוסף — הגרביים: טוזיגי
ומרי קודנט עדיין שולטות בשטח זה, כב־עונות
הקודמות. השנה הן מציגות גרביים
עם חורים, גרבי־רשת מבריקות. מצויירות
— בקיצור: הכל הולך היום.

שסוו וחללי

מי מין — שרה סיסו ב מכנסי סאטן בז ״זהב, יצירת אליסטר
קאון (— 95.ל״י) וחולצה פירזזונית שקופה 75.ל״י) .לערב.
משמאל חליפ ת חלל: הדוג מו ת הלונדוניות החד שות שופעו ת רעיונו ת די מיוניי ם ומ שוגעים.

צונת״האופנה שנערכה בשבוע שע־
1בר במיסגרת תחרות מלכת המים, בהיכל
התרבות בהל־אביב, היתר, מן הסתם
המעופפת ביותר בישראל: ביום שני היא
הגיעה ללוד מלונדון, משם הובאה על־ידי
בוטיק ביבה — וכעבור 24 שעות כבר
הוצגה בפני הקהל.
מדווחת כתבת

״עולם האשה״:

את יכולה להוציא בלב־שקט את בגדי
הסבתא מתוך הנפתלין, ללובשם — ולגלות
שאת לבושה בשיא האופנה. המראה
האחרון הכובש את לונדון — שהיא עדיין
נותנת הטון באופנת אירופה — הוא
מראה איזאדורה: שמלות מקסי וחליפות
מכנסיים מבדי קרפ הנראים ישנים במת־מדן.
כיתצים ממלאים את א זור החזה,

השרוולים והמותניים. בקיצור, כל העובר
בקינג׳ס־רוד בלונדון, נזכר בתמונות הרקע
מחוך הסרטים האילמים של ציארלי ציאפ־לין
— וזה כולל כמובן נעלי רוקי אנטי־קות־מודרניות.
תיסרוקות שפעם קראו להן
בריקדות סבתא מתנשאות על הראשים המפוארים
ביותר. רעמות שיער שגעוניות מכל
הסוגים — בהשפעת המחזמר המטורף
שיער — גרמו לכל הכושיות בלונדון לחדול
ליישר את שערן, והן מסתובבות מסולסלות,
פרועות וגאות.
הבדים הפופולאריים באופנח איזאדורה
החדשה: קרס וקטיפה מהוהה, בד המראה־הרטוב,
דמוי־העור, וארנל. התחומים בין
בגדי בוקר, אחר־הצהריים וערב — נמוגו.
הצבעים המקובלים: שחור, לבן, צהוב

ענת רוזן מדגמנת מכמקרפ צהובים נסיים

,יצירת א חי קלארק, טוניקה
מטריקו עם הדפסה 65.ל״י).

חגודנסל

שהוו והסי

מימן — ענת
מדג מנת רוזן אוברול שחור 250 ל״י) .מ שמאל: ברכה
בריש בחולצה ב סיגנון רוסי ומכנסיים לבנים.

לא כדאי לראות
לא ח שוכ לראות
אפשר לראות
רצוי לראות
חוכה לראות

* צעירים במדרון (אסתר, תל
אביב) מדוע בורחים כל מיני נערים ונערות
מן הבית ומה קורה להם בעיר הגדולה
אליה הם בורחים, ואיך דוחפים אותם
לזרועות הפשע והזנות, ואיך הם ניצלים
מזה, ומדוע צריך לאהוב את אבא ואמא
ולא לברוח מהם, כל זה מוסבר היטב
בסרט המיועד למסתפקים במועט.

* * כם ןז נוצץ במיורקה (ארמון
דוד, תל אביב) עלילת שוד המשולבת המשולבת
בהרבה רעיונות קומיים. משעשע.
* * המדבר המתעורר (גורדון,
תל אביב) חיות הטבע, מעשיהן, חייהן,
מחשבותיהן, מלחמותיהן ומזימותיהן כפי
שצולמו לפני כמה שנים על ידי צוות
צלמים של וולט דימני.

מבוי סתום
אביב); הצוללת הצהובה

אביב) שתי ההוכחות היחידות המצויות
השבוע בתל אביב לכך שהקולנוע הוא
בכל זאת אמנות.
* * המשימה הקשה (תל אביב,
תל-אביב) הרבה מחשבה הושקעה בדיאלוגים
על אודות הטוב והרע, ויחסו של האדם
המודרני אל ערכים בני אלפי שנים. הרבה
כישרון הושקע במשחקם של לי רמיק,
ג׳יימם קובורן, לילי פלמר ושאר שחקני
המשנה, ובכל זאת הסרט אינו סרט, אלא
אוסף של שיחות מתובלות בנסיונות לא
מוצלחים ביותר להחיותם בעזרת עלילה
על רוצח שכיר ואהובתו המקסימה.

יהן/ן,ו| ן ן ^ ^
* * שש נפשות מחפשות מהכ
ר (הבימה) .לחזרה, בה מדריך במאי
שחקנים על בימת תיאטרון, פולשות לפתע
שש דמויות תמהוניות, המנסות לשכנע

(תכלת, תל-
(פאריז, תל-

ה צג ה חד ש ה

.העולם הזה״ ,שבועוןהחד שו ת הי שרא לי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבף , 12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלויות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

חתונת פיגרו (תיאטרון עירוני,
חיפה) יום!? מילוא תירגם, עיבד וביים
את הקומדיה של פייר אוגוסטין קארון
ד ה ״ כו מארשה (שהוצגה לראשונה בשנת
,) 1784 ואף מגלם ב,ת אחד התפקידים
המרכזיים. הוא החליט להבליט בהצגתו
את הצד הריאליסטי, מבלי להישען על
הקומדיה דל־ארטה, על סיגנון הרוקוקו,
או עירוב של בארוק־רוקוקו. הוא אף החליט,
על אף שהענין פיתה אותו — לא להשתמש
במוסיקה, ואף לא בפיאות נוכריות או
בתלבושות קלאסיות.
עיון קטן במחזה של פייר אוגוסטין
קארון (בנו של שען פריסאי, שהוסיף
לשמו את תואר האצולה בכסף מלא),
מגלה עלילונת שטותית למדי על אחד
פיגרו, משרתו של רוזן העומד לשאת לאישה
את סוזן, משרתת הרוזנת.
לפי מינהג אותם ימים(?) מעוניין הרוזן
לנצל זכות עתיקה, לפיה שוכב בעל האחוזה
עם הכלה, בליל כלולותיה הראשון, עוד
לפני בעלה החוקי. מובן שפיגרו מנסה
לסכל מזימה שפלה זו. עוזרת לו סוזן,
המסבכת את הרוזן בעלילת ניאופים, בה
משחקת הרוזנת את תפקיד המשרתת.
צרותיו של פיגרו אינן מסתיימות, מאחר
וישישה טומנת כי הבטיח לה נשואין בשעה
שהלוותה לו כסף. בעת המשפט הנערך
למפר הבטהת הנישואין, מתברר לפתע כי
הישישה היא אמו של החתן הבוגדן, שנולד
כתוצאה מיחסיה עם רופא, לו היא משמשת
סוכנת־בית.
גם במחזהו זה, וגם בהספר מסביליה
שלו, שם בוסארשה ללעג את האצילים
ומנהגיהם הנלוזים. לא לחינם נאסרו המחזות
להצגה על־ידי הצנזורה, והותרו רק לאחר
מאבק נימרץ. אלא שכיום לא נותר כמעט

יכולתו לצאת בשלום מן המרקחת הדלילה,
אם כי מידה נוספת של פילפל ועורמה
תככנית לא היתה מזיקה לו.
מרים גכריאלי כסוזן המשרתת מתעלמת
מן העסיסיות המשוחקקת והטמפרא־מנט
אותם הפגינה, לא במקום, במרי מרי
של הקאמרי. פה זה היה יכול להוסיף
משהו. רות סגל, כאשת הרוזן המחליטה
ללמדו לקח, עושה מאמצים רציניים להשתלב
באווירה הקלילה. תפקידו של עזריאד
אשרוכ הוא כפוי־טובה: מגוחך ומצער
לראותו בלבוש אשח.
ורהיע רי לא שיכנעה כסוכנת־בית המוכנה
לתבוע את פיגרו למשפט, כדי שיקיים
את הבטחתו לשאתה לאשה, ועוד יותר
כאחת שאינה אלא אמו. מבחינה זו היא
אף צעירה מדי.
דוקטור ברטולו של גתן מייזלר היה
רציני וכבד מדי. נ סי ם זו ה ר כשופט

סאכאוין

מצועצע

דבר מן העוקץ הסאטירי ששיעשע את
הצרפתים לפני כ־ 200 שנה.
מה שעשוי לייחד הצגה על־פי קומדיה
שטחית וילדותית כזו הוא המשחק. תענוג
לראות שחקנים מעולים משתעשעים בחומר
מסוג זה, בבימוי, תפאורות, פיאות, תלבושות
ומשחק מסוגננים־קלאסיים. אך מילוא
ניסר מלכתחילה את הענף עליו יכול היה
להיתלות, על בימוי, מישחק ועטיפה מסוגננים
הוא ויתר מראש. מה נותר להפגין?
מעם מאד.
צוות השחקנים בינוני, ובראשם מילוא
עצמו. הופעתו יפה, אצילית, תרבותית וכו׳
וכו׳ ,אך הוא פשוט איננו מתאים — בחוסר
הטמפרמנט המופגן שלו — לגלם דמות
של רוזן, המנסה לשכב בכל מחיר עם
אשת משרתו. לא מורגש כי דמו תוסס
למראה שימלת אשה.

ו -ייי1

ר רד רוו,-י ז__ -ר? 11-1זוז י

וווזוז ה

ו־ ר זי רו ר

סגל וגכריאלי כ״חתונת פיגרו״

מגמגם; גימגם. וגם זאת בהפרזה גדולה
מדי. אי לן ד ר העמיד פנים של גנן שיכור,
ואסתר אשר כבתו, קדה קידות חטופות
מדי. כמעט גונב לכולם את ההצגה השחקן
הצעיר יוסף פולק (אחד הזקנים מדודה
ליזה) כבזיליו, מורח למוסיקה המנסה אף
הוא להנות מן הספק ולתפוס לו שמלה.
אך אם יחזור פחות על ה״אינני צודק?״
שלו, יצא נשכר, ישעשע באותה מידה,
ודמותו של התככן הדבילי לא תיפגם.
התפאורה של אריה נכון והתלבושות
של ערהלכ צבעוניות ומצועצעות. תריסי
המחצלת של נבון לא תמיד תכליתיים,
והדבר בלט למשל בסצינה בה מסתירה
הרוזנת את שלישו של בעלה במקום האמור
לסמל מלתחה, או ארון, החלפת התפאורה
והכנסת אביזרים לבמה על ידי פועלים
לבושים בסגנון ההצגה, הייתה בתחילה
אינטגראלית־אורגאנית, אן לאחר כסה דקות
רוזמלוז חוד תילוא. ללא נל הניוו__ .

שסוס1

את הלהקה לממש על הבמה את חייהם
האומללים. זוהי קומידראמה שחיבר בשנת
1921 האיטלקי, זוכה פרס־נובל לואיג׳י
פירנדלי, שאולי בגלל הבחילה שהתיאטרון
עורר בו התלבט, כיוצר, אם לתת חיים
לשש הנפשות שסיפורך העיק עליו.
את השקפתו הפילוסופית הטראגית של
פירנרלו, המשתקפת בכלל מחזותיו ובשש
נ פ שו ת בפרט מסוגל מרצה בינוני יעיל
באוניברסיטה־עממית להרביץ בזמן קצר למדי•
יוסי יזרעאלי, שעיבד וביים את

כי א ל -סבון ״ נקה 7״
מקציף אפילו במים מלוחים.
הקצף הנעים של ״נקה 7״
מסיר מהעור את כל שיירי
המלח ומותיר אותו רך וחלק
כקטיפה.

6^111/

לבחירתך

אשרוב ופרידלנד ב״שש נפשות״
המחזה, הבחין בכך מיד. זאת ניתן להסיק
מהצגתו. היצירה זכתה לטיפול חיצוני מסנוור
ושטוח. במקום להתרכז בדמויות הבמאי,
שחקניו הראשיים ומספר עוזרים, הציף
יזרעאלי את הבמה בערב־רב של שחקנים.
כשמופיעות לפתע שש הנפשות, כמעט
ולא ניתן לעמוד על משמעותן, והרי מדובר
בשחקנים המגלמים נפשות שסופר סירב
לכתוב את הטרגדיה שלהן.
זהו סיפור למשרתות, אודות משפחה
סובלת: גבר העוזב את אשתו ונפגש,
כלקוח, עם בתו החורגת, בבית־בושת, שם
הפכה לפרוצה, באמתלה של מכירת מעילים
ושמלות. הילדה הקטנה טובעת במיזרקה,
והילד מאבד את עצמו לדעת ביריה.
לואיג׳י פירנדלו לא כתב את המחזה הזה
בשביל יהודה אפיוני (המגלם את הבמאי)
טוכה פרדו, ארי קוטאי או
אחרים המגלמים שחקנים. מדוע, אם כן,
לקרוא להם בשמם האמיתי על הבמה? .אף
פעם לא יצליחו לשכנע אותנו באשליה כי
אכן לחזרה המתקיימת כביכול בהבינוה.
פולשות לפתע נפשות איטלקיות דווקא
בעלות שמות איטלקיים המדברות עברית...
אם קוטאי משחק את קוטאי השחקן, למה
הדביקו לו שפם, שאין לו במציאות, לעומת
נכי?{מיני (כמנהל הבמה) הלבוש ומסוג־דל
כמעט כמו בחיים?
יהודה אפרוני איננו מצליח לגלם דמות
של במאי אינטלקואל־חדשן. הוא ניראה לכל
היותר כבמאי המביים חאלטורה עם להקת
חובבים באיזה מושב. כשמולו ניצב מישה
אשרוס, המגלם את האב, לא נוצר ביניהם
כל עימות: לאשרוב קול גדול חסר
ניואנסים. הופעתו חסונה ובריאה, ממש ר,הי־פך
ממה שדרוש כדי לגלם אב איטלקי
כמעט־זקן — אך בטוח מסכן.
דליה פיידלנד יפה ובולטת. אן חסרת
עממיות וארציות של נערה שהפכה לפרוצה,
בעל־כורחה.
הטרגדיה של האם כפי שמגלמת אותה
׳טושנה דואר התבטאה בזעקה שהיא
משמיעה כשהיא מגלה כי האב־הלקוח מבקש
לשכב עם בתה (בתו החורגת) הפרוצה.
הטרגדיה של הבן הגדול, בביצועו של
דודו ירדני היתד, ובריש) גרונית וחיוורת
על אף בגדיו והרקע הכהים. חנה הנדלר
כמאדם פצ׳ה, מנהלת בית הבושת, משעשעת.

״נקה 7

ורוד — עם בושם צרפתי

מירבל

לבנדר

מרענן

ירוק

ריח

כחול — עם בושם

81606 פט!! ,

ולתינוק — בצבע שנהב.

תוצרת ביח״ר נקה בע״נז
המפיצים: חב׳ נורית בע״נז

פרסום או־קי

יחנסית רי א לי ת
הרשמה לשנת הלימודים תש״ל לכתות בוקר ט /י /י״א, י״ג

תיכון עיוני במגבות תיכח מקצועי במגמות
הו מני ס טי ת
רדיראלקטרוניקה
ריאלית
טלויזיה ־ תעופה

לבורנטים כימיים
גרפיקה -שרטוט
ציור אופנה
פקידות

בולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד החינוך
הוראה על־ידי מורים אקדמאיים בעלי גטיון * סטיפנדיות
סרסים,
הרעמה,
8־ 1,5־9

תל־אביב

חיפח

רמת־גן

בת־ים

חולון

ס תוד תקו ח

ברנר 17
מפנת אלנבי
שמריהו לוין 30

גיסליק 42

רוטשילד 33
ע״י המעבד,

רקויוב *5

בר־כוכבא!

חברון 22
מפנת מודיעין
77ר״ג

בעולם

קם =ם

צפזן־זיאטנאם
מותו
של הענק
בישראל, הניזונה בעיקר ממקורות־האינ־פורמציה
של המערב, ובמיוחד אלו של
ארצות־הברית, לא הוכרה העובדה כהלכה.
אולם הו־צ׳י־מין, נשיא צפון־ויאטנאם, שנפטר
בשבוע שעבר בגיל ,79 היה אחד מענקי
המאה שלנו.
הישיש המצומק, בעל הזקן המדובלל המצחיק,
שנראה כאחיו התאום של הטבח
הסיני הקלאסי בסרטי הפעולה האמריקאיים,
עמד בהצלחה בראש המאבק שסיכל את
עוצמתה הצבאית של האדירה במדינות
תבל. היתד. זו גולת הכותרת של הקריירה
של לוחם־השיחרור מספר אחד של המאה
— לפחות מבחינת אורכן של המלחמות
שניהל, השתרעותן הגיאוגרפית, גיוון סוגי
הטקטיקות שלו, והמשימות חסרות־הסיגויים
שעליהן גבר.
מסית ותיק. הוא היה כבר מסית מוכי
בדרום־מזרח אסיה כאשר מאו־צה־טונג
היה עדיין ספרן אלמוני בפקינג. הוא חי
על פניהם של סטאלין, גאנדי ונהרו, המשיר
במאבקו לאחד את ויאטנאם והשתלט
עליה זמן רב לאחר שאו־נו, סיקארנו, בן־
גוריון ומנהיגים לאומנים אחרים ירדו מן
הזירה.
תוצאות המאבק הממושך: הוא שיחרר
את צפון־ויאטנאם משילטון הצרפתים, השליט
במקומם שילטון קומוניסט־ בראשותו.
יורשיו יצליחו, ככל הנראה לעין, יסלק
את האמריקאים מדרום־ויאטנאם. אם שליטו
גם שם את הקומוניזם, מוקדם עדיין
להתנבא.
החכם שבהם. סמלית אולי יותר מכל,
לגבי אופייה של מלחמת ויאטנאם, היא

*יפנ *׳1
טדטובו פאגוגו

תמונתה שבוע

המונה ליזה היא גולת הפותרת של אמנות
הציור האיטלקי.
גלידות ארטיק בסגנון האיטלקי הן גולת
הכותרת של הגלידות בישראל.

בבחירתכם בטעמים שונים ומגוונים
ובאריזות פלסטיות נאות ושימושיות.

פרסום אדכזון בע״נז

פונד ק

הכרם

בהנהלת

ברניצקי אליהו

מבחר מאכלים
מזרחיים ואירופאיים
ת״א רח׳ רבי מאיר 12
טל 54203 .

סרר ייפ

מוצר הפלא המנקה הכל ־ בדים, בגדים, טפטים, ריפוד,
רצפות, קירות, כיורים, כיריים, כתמי שומן, זיעה וסתם
לכלוך, ואפילו את מנוע המכונית!

הכנס את האושר לביתך
תמורת 10ל״י ביך־הכל, במיכל שיספיק לחצי שגה ליחות !
להשיג! ליון ,*24983 או ת.ד ,29232 .תל־אביב.

זוהי התמונה שהסקירה את אמריקה
השמרנית: תמונת הצופה
בהריץ, בלוויית סיסמת הצופים
״היה נסוך -או, ליתר דיוק,
בהקשר זה :״היי נכונה״ .המודעה
נועדה אומנם להיות חומד
ריסשית, אולם אחד מאירגוני־הנשים
הגדולים ביותר בארצות*
הכרית לא הצליח לראות את העוקץ
שבבריחה, הגיש נגד חמי
פרסמים תביעת פיצויים בסד
של מיליון דולר — על המלת
דופי בתמימות של האמריקאים.

העובדה כי מותו של הו לא ישנה מאומה׳
לפחות עד סיומה — יהיה ׳יורשו
אשר יהיה. סיבה אחת לכו היא שלמעשה
פרש הו מניהול פעיל של המדינה מזה
זמן רב, השאיר את המלאכה בידי הצעי־ר-ם.
היה זה צעד נבון: בניגוד למאו־צה־טונג,
דה־גול ובן־גוריון, הצליח הו על־ידי
כך שלא לאבד את יוקרתו העצומה, נותר
אגדה חיה. דבר זה תרם לגיבוש רגש האחדות
בעמו, איפשר להם לעמוד בהצלחה
בלחץ ההפצצות הנוראות של האמריקאים,
מבלי להישבר.
מנגנונו המאורגן היטב של הו, הפורש את
רישתו גם על מדינות אהרות בהצי־האי של
הודו סין — כמו דרום־ויאטנאם, קמבודיה

כאשר בותרה ביטנה של החולה, הוברר
למנתחים שהגידול הענק עטוף קרום מוזר.
עתה עמדו בפני התעלומה: האם שייך
קרום זה לגידול ויש לעוקרו, אם לאו.
פתר את הבעייה המנתח הצעיר והמוכשר
קאו צ׳י צ׳יין, שגילה את הפיסקה האומרת:
תפקידנו להיות נאמנים לאח ריו תנו
כלפי העם. כל אשר נאמר וכל אשר נעשה
חיים להיות מותאם לאינטרס של העם.

על שפתי צוות המנתחים עלה חיוך של
הבנה: עתה ידעו כי הקרום אינו אלא חלק
של הגידול, ויש לסלקו.
תודה למושיע. הקרום והגידו׳ סולקו,
והניתוח הושלם בהצלחה. החברה
צ׳אנג התעוררה מתרדמתה עשר שעות ל־

צ׳אנג מודה לפסל ההכר מאו
דברי אלוהים חיים

ולאוס — הוכיח עליונות מכרעת בגיבוש
המונים לקראת עיתות מצוקה חריפה.
מסיבה זו סביר להניח שכל עוד תימשך
המלחמה, תאחד לאומנותם הקנאית את
יורשיו של הדוד הו. במערב ידוע כי
ישנם ביניהם יונים וניצים בתחום יחסי־חוץ,
וכן חילוקי־דיעות חמורים בשאלות־פנים.
אולם תהיינה נטיותיהם כאשר תהיינה,
בראש ובראשונה הם כולם כאחד, לפני
הכל, ויאטנאמים נאמנים. וגורם זה ישאירם
מאוחדים — כל עוד הם מאמינים
שלארצם נשקפת סכנה.
אשר לעתיד, מנבאים המומחים כי בגלל
הסתלקות דמותו המאחדת והמגבשת של
הו, יתפוצצו חילוקי דיעות אלו החוצה.
לדעתם, תעמוד אז ההירארכיה השלטת ב־האנוי
בפני אותם הלחצים הפנימיים המטרידים
כל מישטר קומוניסטי אחר ברחבי
העולם.

סץ העממית
מאו עוז צור ישועתי לפני כשנה חשה החברה צ׳אנג קיו צ׳יו
שמשהו אצלה לא בסדר: ביטנה החלה תופחת
— למרות שהרופאים קבעו ברורות
שהיא לא בהריון. ולא סתם תופחת: הבטן
הפכה לכדור ענק, ומישקלה של צ׳אנג
הוכפל — מ־ 45ל־ 90ק״ג.
כאשר לא הצליחו הרופאים האזרחיים לברר
את התעלומה, נשלחה צ׳אנג לבי.ד
החולים הצבאי באיזור. הרופאים הצבאיים,
שפעלו לפי הכתוב בסיפרון האדום המפורסם
(עלינו להחדיר את הפעולות הבריאותיות
לכפרים) ,הצליחו לגלות את מקור
התעלומה: צ׳אנג סבלה מגידול נדיר, שדרש
סילוק מיידי, על אף שהיה בלתי־ממאיר.

דיונים
דיאלקטיים בהדר׳׳הניתוח.

אלא שבבית־החולים לא היו האמצעים הדרושים
לניחוח מסובך מעין זה. הרופאים
לא נואשו גם הפעם: הם חזרו לדפדף ב־מישנתו
של מאו הגדול, גילו מיד את התשובה
הנכונה: היו אמיצים ואל תהססו
מנכונות להקרבה — כדי שלכם יהיה הניצחון.

הרופאים
לא היססו. החברה צ׳אנג הושכבה
על מיטת הניתוחים, והמנתחים התפצלו
לשני צוותות: האחד החל בניתוח, השני
פתח בדיון דיאלקטי.

ו ד דוו ל ח

הז ה

1£71

אחר מבן, והדבר הראשון שעשתה, לדברי
ביטאון המפלגה הקומוניסטית הסינית, שדיווח
על הפרשה — היא פרצה בקריאה
נרגשת: חיים ארוכים לחבר מאו.
ומה היה הדבר הראשון שעשתה כעבור
שבועיים, באשר יצאה מבית־החולים? מובן
מאליו: היא סרה אל פיסלו של החבר מאו,
בחצר בית־החולים, והודתה בפניו, כשהספר
האדום בידה, על הנס הגדול.

צד פ ת

מו ס ץ יז
* 7י י -דבילינ 1א י
דז ע ר ־ בךךכ -,ם ; דןאלמגיר

אהבת המודה והתלמיד פרשת אהבה בין מורה צרפתית יפהפייה,
תושבת מרסיי בת ה־ ,32 לבין תלמיד גימנסיה
בן ,17 הגיעה השבוע לקיצה הטראגי,
כאשר המורה, גבריאלה רוסייה, נמצאה
מתה בדירתה. לדברי המשטרה, התאבדה
גבריאלד, על־ידי פתיחת ברזי־הגז
במיטבה. היה זה חודשיים לאחר שביתר,משפט
מצא אותה אשמה, בעיקבות הפרשה,
פסק לה שנה על תנאי. בנוסף לכך
גם איבדה גבריאלה את מישרתה כמורה
והוחרמה על־ידי הקהילה.
לינץ׳ באוהבת. אהבתם של השניים
נולדה בעת מהומות הסטודנטים במאי של
השנה שעברה. התלמיד המזוקן וגבה הקומה,
כריסטיאן, והמורה היפה, שהיא
גרושה ואם לשניים, מצאו עצמם לוחמים
כתף אל כתף על הבריקאדות. כך נולד
הרומן.
הוא התפוצץ כאשר הוריו של כריסטיאן
גילו את הדבר, שילחו את הבן ממרסיי.
המורד, יצאה בעקבותיו. כאשר ראו ההורים
שלא יצליחו להיפטר ממנה, הגישו
נגדה תביעה משפטית. במהלך המשפט ה־סנסאציוני,
שבו הואשמה המורה בהשחתת
קטין, צבאו נשות מרסיי הכבודות על פתח
האולם, ניסו לעשות בה שפטים. במהלך
המשפט כלאה אותה המשטרה בחברת כיי־סות
ופרוצות, התעללה בה, כפי שטענה
המורה בבית־המשפט.
״ברור לי בדיוק למה התאבדה גברי-
אלה,״ הגיבה ידידתה כאשר נודע על מותה
.״לכריסטיאן ימלאו בעוד חודשיים , 18
והיא היתד, יכולה להינשא לו ולחיות איתו
באושר כל ימיה. לא בגלל זה היא התאבדה.
היא פשוט לא יכלה לסבול את
יחסם השפל של האנשים.״

תל־ אבי ב ״ בי ת ה חיי ל ״

רמלה ״ ה מג דל ״
באר־שבע ״גיל ת ׳
פרדס־ חנ ה ״ דקל ״
הרצלי ה ״ דו ד״
לוד ״ או רלי׳

יו ם ה׳ 11.9ב־ \ 8.30
יו ם ד׳
יו ם א׳
יו ם ב׳
יו ם ג׳
יו ם ד׳

10.9
14.9
15.9
16.9
17.9

ב 9.15
ב־ 9.00
ב־ 8.30
ב־ 8.30
ב־ 8.30

פרסו. בלקין

חיד!
בפעם הראשונה בישראל
לוח כי ס ת קו פ תי־ אינ טי מי של האשה
ה הפ תעה הנ עי מ ה ביותר לראש ה שנה
מעוניינים אתם לדעת את מאורעות חייכם לפרטיהם
לעתיד לבוא, מחולקים לפי ימים?
שלחו את הסכום הסמלי של 3.50ל״י בצ׳ק בנקאי או בצ׳ק
דאר לת.ד 3364 .תל־אביב, ותקבלו בדאר רשום את לוח הכיס
לפי הכתובת המבוקשת