גליון 1672 מתאריך 17 בספטמבר 1969

מהו סוד ההפתעה שהשיג צה״ל בפשיטה בסואץ*

2צה״ ר הנעיל סנסיס מצו״ס

כותו על הנשק שקיבלו מברית־המועצות, כיודן שהסובייטים
שלחו לארצות־ערב נשק באיכות גבוהה מזו
שסיפקו לרומנים לפי אמנת וארשה.

לדעת העיתון היו אלה הדוסים שעודדו
את הערכים לנתק את יחסיהם עם רומניה,
וזאת כדי ליצור מחלוקת כין רומניה לפין
יוגוסלביה, המדינה העצמאית השנייה כגוש
הקומוניסטי, שמנהיגיה תומכים כערכים.

תוגוון יך
גולדה תחזור
בידיים מלאות
יועציה של גולדה מפזרים לאחרונה רמזים, כ־ ראש־הממשלה
תשוב מביקורה אצל נשיא ארצות־הברית
״בידיים מלאות״.
על רמזים אלה בנוי חלק מן ההיקוות של קברניטי
המערך להינצל מתבוסה בבחירות לכנסת. כדי להגביר
את הרושם של מסעה בארצות־הברית, הוכנה לגולדה
קבלת־סנים מלכותית על־ידי הקהילות ה הודיות ב־ניו־יורק.

דייו
מחרים
את מסע הבחירות
משה דיין אינו מראה כל סימן שהוא מתכוון לעזור
למערך במסע־הבחירות לכנסת. למרות שבעת השגת
ההסכם שאיפשר לו להישאר בתוך המפלגה הודיע שהוא
יטול חלק במסע־ההסברר״ ועל סמך הבטחה זו אף
תוכננו שלוש עצרות־עם גדולות בהשתתפיתו — חזר
בו עתה מהבטחה זו. הוא הודיע שלא יופיע באסיפות
אלה, תירץ זאת בעובדה שמפ״ם הסתייגה מסעיף ההתנחלות
במצע הבחירות.

ההערכה בצמרת מע״י: דיין לא יעשה
דכר שיפריע לגח״ל ולממשיכי רפ״י לצבור
קולות ככחירות. החשכץ: כדי שיוכל להישען
עליהם, כמיקרה שירצה לאיים כפרישה
ממע״י, אחרי הבחירות.

החליטו :
ההסברה אשמה
מסקנה כימעט״רשמית של מע״י: אחת הסיבות העיקריות
לכישלון המערך בבחירות להסתדרות היתה מע־רכת״ההסברה.
אשם בכך ראש מחלקת ההסברה, יוסי
שריד, שלדברי מותחי־הביקורת ״ניסה להכניס שיטות
אמריקאיות שלא נדבקו כאן.״

הכיזבוז הדוהר, הראוותנות והרמה הילדותית
של חומר־ההסברה גרמו, למעשה,
להחלטה לדחוק את שריד לפינה, למרות
שהוא ימשיך לכהן רשמית כתפקידו גם
בבחירות לכנסת. אך עתה לא תהיה לו יד
חופשית, אלא הוא יצטרך לפעול על פ־

אישור.

שני סע־פ״הוצאות הצפויים לצימצום מירבי, אם לא
לביטול מוחלט: אסיפות־עם באילמות יקרים; והמוסף
באמת שהודפס בשני הצהרונים.

״ישראל מספקת
נשק סובייטי לרומניה״
,,רומניה, הנתקלת מזה זמן מה כמיכשו־לים
כרכישת נשק סובייטי, קנתה מישראל
כלי־נשק שנלקחו שלל במלחמת ששת־הימים
״,מוסר קרל גוסטב סטרוהים, סופרו של

העיתון הגרמני כריסם אונד וולט. לדברי העיתון, היתר,
עיסקת־נשק זו אחד הגורמים שהביאו לניתוק היחסים
הדיפלומאטיים בין מיספר מדינות ערב לרומניה, ולא
העלאת נציגותה הדיפלומאטית בישראל לדרגת שגרירות.
העיתון הגרמני מוסיף וטוען, כי הרומנים מצאו שהנשק
הסובייטי שסופק להם על־ידי ישראל עולה באי־

מוצרים חיוניים
יתייקורו אחרי הבחירות
שורה שלימה של מוצרי-צריכה חיוניים
יתייקרו כשנה שאחרי הסחירות, כתוצאה
מהטלת המם-על־הערך-המוסף, שיבוא כמקום
מס-הקנייה הקיים.
מוצרים אלה, שמחירם הזול־יחסית נשמר משום
שלא הוטל עליהם מס קנייה, ייכללו במוצרים החייבים
במם הערך המוסף, שיהיה בעיקרו מס על רווחי ד,מתחי־כים.
הטלת מס זה, שנועדה להככיל את המם שגובה
כיום האוצר ממס־קנייה, תפגע בעיקר במיעוטי האמצעים.

כדי למנוע פגיעה כזו יינתנו כנראה הק לות
ניכרות כמם־הכנסה לכעלי משכורות
נמוכות.

מציעים לשנות
את שיטת־הגבייה של
המס הפוליטי בהסתדרות
תוצאות הבחירות לוועידה ה־ 11 של ההסתדרות
עוררו מבוכה בקרב עסקני המערך, בייחוד לאור העובדה
שעתה יהיה עליהם לחלק בצורה שונה את מם
המפלגות הנעכר• מחברי ההסתדרות.

כישלונו של המעיד בבחירות לא ישפיע
אומנם על שילטונו המוחלט כהסתדרות,
אולם הוא יתבטא כהפסר •טל הרכה מיליונים
מכספי מס-המפלגות.
אנשי המערך טוענים, כי כיוון שהמס הפוליטי הוא
מס־רשות ולא חובה, וכיח־ן שתומכי מפלגות אחרות
מסרבים לשלם את המם, הרי יצטרכו חברי המערך
לממן את המפלגות האחרות.

לאור זאת נדונה עתה הצעתו של חכר
הוועדה המרכזת מטעם אחדות־העכודה,
נתן אלמוזלינו, לשנות את שיטת־הגכייה
ולחייב כל חבר המוכן לשלם את המס
להצהיר לאיזו מפלגה הוא רוצה לתרום
את כספו.
באמצעות שיטה זו מתכוון המעיד להטיל
פיקוח על ההשתייכות המפלגתית של
חברי ההסתדרות, דכר שיגרור פניות רכות

לבתי״המשסט של המדינה, כאשר הוא
עלול לקפח פרנסתם של חכרי מפלגות
מסויימות.

שילטוו אל־גיעברי מתערער מעמדו של שייך מוחמד עלי אל־ג׳עברי, ראש ע ריית
חברון ואחד השליטים החזקים ביותר בגדה המערבית
— מתערער.
אחרי התרבות מיקרי החבלה באיזור הר חברון, המחתה
על אל־ג׳עברי מכה מכיוון בלתי־צפוי: מותם של
חמישה מבני כסר חירבת ערדים, שהורעלו מפאראתיון,
אחרי ששתו מים מן הבאר המקומית.

שמועה שהופצה כיישוכי ההר אמרה, כ*
היו אלה יהודים אשר הרעילו את הבארות,
כדי לחסל את האוכלוסייה ולרשת את
אדמותיה. שמועות אלה הצביעו על אל•
ג׳עכרי כעל שותפם של הישראלים במזימה

הגילוי, כי הבאר לא הורעלה וכי הקורבנות שאב־מים
בקופסה שהכילה את הרעל, הרגיע רק חלקית את
הרוחות. כל תקרית חדשה תפגע מחדש במעמדו של
השייך המזוקן.

חברות ביטוח סרבו לבטח
הסרטת טלוויזיה בביקעה
אף אחת מחברות הביטוח הלונדוניות
הגדולות לא הסכימה לבטח את ציור הטלוויזיה
בו עמדו להסריט אמנים כפני חיילי
צה״ל בביקעת-הירדן.
לצורך ההסרטה תיכננה הטלוויזיה הישראל ת להוריד
למקום את האולפן הנייד שלה, שערכו 3מיליון
ל״י. אולם אחרי שחברות הביטוח סרבו לבטח את
הציוד, צולם המופע במצלמות של 16מ״מ. בסופו
של דבר צולם המופע והוצג בטלוויזיה ללא שום תקלה,
וחברות־הביטוח הפסידו את דמי־הביטוח הגבוהים
שיכלו לקבל.

בית־ספר לקולנוע
יוקם בהרצליה
כית-ספר למיקצועות הקולנוע, שתכליתו
להכשיר עובדי הסרטה מיקצועיים בכל
שיטחי הקולנוע, יוקם ליד אולפני ההסרטה
בהרצליה.
בשבועות הקרובים עומדים אולפני הרצליה להשלים
את התקנת פיתוח הסרטים הציבעוניים, שיאפשרו, לראשונה
בארץ, לפתח תוך 24 שעות סרטי קולנוע ציב־עוניים
שיצולמו בארץ. התקנתן של מעבדות אלה
תגרום לכך שמרבית הסרטים הישראליים שיצולמו. בשנים
הקרובות בארץ, יהיו טרפים ציבעוניים.

מביא את

החדטות האחרונות
ח 6ק ט 3

מכנ סי

^101^ 7110

גוהץלת מי ד

ם £3 5 £חק

מאריגי
0101611 עבז *בכרו־ג

6*1־ ן נזק*שיו*(5!4>•!11*1,6416י1י•סוסוסז 0041^4.ן
מכנסי ״סופר קורטרוך ״גוה׳ו לתמיד״ נתפרו תפורה קילית מאריגי דיאולן קם צמר תעבדו
בתהליד ״קורטרוד. תהליד מהפכני שכבש בסקרה את תקש״ת הלבוש
בארצות הברית ובאירופה.
צורת המכנסיים קבוקה וקמט האורך בכל מכנס נשאר חד לקולם.
כבס אותם ביד או במכונת כביסה. תלה לייבוש והם שוב חדשים. מכנסי.״טונד קורטרוו־גזורים
ותפורים בדגמים ובדיגומים חדישים ביותר.

המכירה דק ב חנויו ת השיווק
תל־אביב: דחי אלנני :94 ירחי נחלת בנימין 11
חיפה: רח׳ הרצל ,18 בית הקרנות
יפו: שדרות ירושלים 6
באר־שבע: רח׳ ק ת קימת 102
נתניה: רח׳ שקר הגיא 1
רחובות: רח׳ הרצל .176ו פינ ת רח• יעזוב)
אשדוד: מרכז מסחרי ב׳ • 35 קריתיגת: מרכז מסחרי

פרסום מלוק

את מכנסי ״סופר קורטרוף מגהצים רק פעם אחת ולתמיד וזאת כבר
עשינו למענך,

הישיר של אומן:

תיווסד ! !

לפני מיטפר חודשים פירסמנו סידרה של סאטירות פוליטיות על
נושאים בוערים, כגון התנועות השונות לסיפוח שטחים, המלחמה
בלוחמי־המחתרת, החרם על אישים מסויימים בטלוויזיה של השר
ישראל גלילי.
כדי לייחדה מן המתכונת השיגרתית העייפה, היתה סאטירה זו
בנוייה בעיקרה על תצלומים. גייסנו את דוגמנית־הצמרת אן
טוכמאייר, שהופיעה ככוכב היצירות הללו.
התגובות היו חלוקות. בדרך כלל, נכנסו קוראינו למישחק ונהנו
ממנו. אבל רדו גם תגובות מסוייגות, שטענו כי אטור לפגוע
בפרות קדושות לאומיות. במיקרה של פיטומונטאז, מסויים, אף
נתקלנו בתגובה נרגזת למדי.

^.י לוחמים בנאצים

*.לוד ״אורלי״ יום ד׳ 17.9
* נתניה ״שרון״ יום ה׳ 18.9
< כפר־סבא ״עמל״ יום ו׳ 19.9
* נוה־שאנן ״מרכז קהילתי״ מוצ״ש 20.9
* אשקלון ״רחל״ יום ב׳ 22.9
אשדוד ״דגון״ יום ה׳ 25.9

ב־8.30
ב־9.00
ב־9.00
ב־9.00

ב־9.00

השבוע שלח אלי אהד מקוראינו בגרמניה כמה גליונות של
ירחון בשם פארדון, המופיע בפראנקפורט. זהו כתביעת המוקדש
כולו לביקורת חריפה על המישטר בגרמניה המערבית (והמזרחית),
והמציב את עצמו כאוייבם המושבע של הניאו־נאצים ושל המילי־טאריסטים.
אין
זה עיתון מחתרת של סטודנטים, או של קבוצת־שוליים מן
השמאל החדש. זהו ירחון בעל תפוצה המונית ( 400 אלף עותקים),
מהודר ומנוהל על בסיס מיסחרי איתן.
גם הוא משתמש בנשק הסאטירה הקטלנית; והמיוחד בסאטירה
של פארדון הוא שעורכיו עושים בדיוק מה שאנו עשינו: סאטירה

פ ר סו. פלקין

נשיא ליבקה ופוטומונטז׳

קאנצלר קיזינגר ופוטומונטז׳
הבנוייר בעיקר על צילום. גם הם לקחו דוגמנית־צמרת ידועה,
הפכו אותה לגיבורתן המרכזית של עלילות דמיוניות.
שתי הדוגמאות שאנו מביאים כאן מבהירות את הדמיון הרב.
בתצלום הראשון נראית הדוגמנית אניטה, בעלת החזה החשוף,
עומדת בשורה אחת עם צמרת השילטון בגרמניה, כשהנשיא היינריך
ליבקה מתכופף אליה מקרוב. תוכן העלילה הסאטירית: אניטה
רצה לבחירות לנשיאות.
בתמונה השנייה, אף היא פוטומונטאז׳ ,נראה הקאנצלר קיזינגר
שותה בירר, במסבאה, בחברת אותה דוגמנית מעורטלת. תמונה זו
היא חלק מרפורטז׳ה בת חמישה עמודים — המורכבת כולה
מפוטומונטאז׳ — המראה את קיזינגר מנצל את חמימותה של
העלמה אניטה המסמלת את גרמניה, ואחר זונח אותה בצרה.

מידת הסובלנות
שינוי כ תו ב ת —
סג ה המבק ש לשנות תתכ תוב תו מתבק ש
להודיע על-כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במ שלוח העתון למען החד ש

אני יכול לתאר לעצמי איזו זעקה היו מקימים
בישראל, אילו פורסמה סאטירת מסוג זה, שתיגע באישים
המקבילים אצלנו!
ואני שואל את עצמי: האם הסובלנות בגרמניה גדולה
יותר מאשר אצלנו?

מכתבים
7 88 הצי? את
הטופי המטוס
עלינו לנקוט בתגובה מיידית ונמרצת
לשיחרור שני חטופי המטוס הנמצאים בשבי
הטורים. הנסיון
הוכח מהו יחסם
של הסורים לשבויים
ישראלים. כל יום
העובר על השניים
בדמשק או בכלא
תדמור הוא יום עינויים
נוסף. רק
אוויל יאמין שצעדיפלומאטיים דים יביאו
לתוצאות ממשיות.
הצעדים היחידים
שישחררו אח רכן שני אזרחינו הם
אלו של שרשראות
השריון של צר,״ל, או חטיפת בני ערובה
סוריים.

מאיי יכן,

רמת־גן

8מדוע
כל השביתות*
שביתות הדוורים הינן דוגמה קלאסית
לשביתת תיסכול. כלל ידוע הוא שלעולם
אין עורכים שביתת באופן רשמי על יחס
גרוע מצד המעביד או זילזול בכבוד העובד•
במקום זאת מוצאים תמיד השובתים
סיבה פורמאלית כגון העלאות שכר, הורדת
הנורמות או הגנה על חבר מפוטר. בזמנו
נתקלתי בידיעה .׳נועה בעיתון על דוור
המצפה מזה שמונה חודשים לראיון עם
הממונה על דואר חיפה. ייתכן והנוהג
של הגשת בקשה לראיון יעיל במישטר
צבאי, אך ברור כי במיקרד, הנדון הוא
משמש תחבולה לדחיית בקשת העובד —
עוד לפני שזכה להשמיעה. המנהל בו
מדובר התחמק מהבעיות שבתחום תפקידו,
והפגין זילזול כלפי הכפופים לו.
הממונים על ענייני כוח האדם בישראל
הגיעו למעמדם לרוב דרך פעילות פוליטית,
או כמקורבי המשקיעים. הן הם והן
ראשי ההסתדרות אינם מכירים בעובדה כי
ניהול כוח אדם דורש יידע ומומחיות,
שהיעדרם הוא הגורם למרבית סיכסוכי העבודה
במשק. רק מחשבה חושה והינתקות
ממיסגרות מאובנות עשויים לפתור את בעיות
מוסר העבודה הירוד בישראל. אולי
תביאו אתם לדרכים הדשות לשיפור מעמדם
וכבודם העצמי של ציבור השכירים?
בהצלחה !

זילנפרוינד דב,

1מתוך 29
זהו רק אחד מתוך המבחר העשיר של 29 תנורים וכיריים ש״פזגז״ מעמידה
לרשותך, גברתי 29 .תנורים וכיריים — כולם מובחרים כולם משוכללים
ומעוצבים לפי מיטב הסגנון המודרני ומירב הטעם הטוב.
בחנויות ״פזגז״ בכל רחבי הארץ תוכלי לראות ולהתפעל ממבחר רביגווני
של תנורים וכיריים המותאמים לכל גודל משפחה לכל גודל מטבח
לכל תקציב בקרי בחנות ״פזגז״ ותראי במו עיניך !
איכות מעולה, שירות יעיל ו אספקה דייקנית מוכיחים כי

תל-אביב
רוצים כית־ספר חובשי
עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, ברצוננו
להתריע על המצב בבית־הספר במו־שבנו,
כרם בן־זמרה. בית הספר הינו בעל
רמה נמוכה מיום היוזסדו, ללא מנהל הראוי
לשמו. הילדים מעבירים שם את זמנם
לשווא, וכשגומרים — לא יודעים כלום.
לכן נאלצתי לשלוח את שלושת ילדי למיסיון,
עד אשר הופעל החוק נגד לימוד
במיסיון. חבל שבהתאם לחוק זה לא חוקקו
גם שהמנהל והמורים חייבים להיות ראויים
לתפקידם. ילדינו אינם כדור מישחק לפועל
המזרחי. תפקידו 4ל משרד־החינוך לדאוג
לטובת הילדים, ולא המפלגות. כהורים,
חושבים אנחנו שיש ליו זכות לדרוש מהמדינה
בית־ספר חופשי במקום, ואנו תובעים
זאת ממשרד־החינוך.

רפאל ״טוויצר,

על ^ 1 3

בינג־ליניאל

ימנסיה ריאלית

כרס בן־זימרה
כולדה הדוכמגית
הכתבה שלכם על ואש־הממשלה גולדה
מאיר, היתד, גדולה ולו ו ק רילל התמונה
המראה את גולדה כבחורה׳ צעירה ויפהפיה.
תארו לעצמכם שגולדה לא היתה בוחרת
בקריירה של עסקנית־ציבור. היא היתד,
יכולה להיות דוגמניודצמרת בתחילת המאה.
השאלה: מי הפסיד, עולם הדוגמנות או
עולם הפוליטיקה?
יפה פרידמן, דוגמנית לעתיד, תל־אביב
המחיר כתבתכם המחיר (העולם הזה )1671 היתד,
(המשך בעמוד )6

^ 1יבולי לסמוך!

הרשמה לשנת הלימודים תש״ל לכתות בוקר ס /י /י״א, י״ג

חינון ויוני 1ו ג 0וח תיכון מקצועי במגמות לבורנטים כימיים
גרפיקה־שרטוט
הומניסטית רדיראלקטרוניקה
ציור אופנה
ריאלית טלויזיה -תעופה
פקידות
כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות על-ידי משרד חחמוך
הוראה על-ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות
סרטים,
הרשמי״
9 1,5 8

ת ל ־ א בי ב
ברנד 17
מפנת אלנבי

חי פ ח שמריהו לוין 30

רטת ־ נן
ניאליק 42

כ ת ־י ם
רוטשילד 33
ע־י המצבה

חולון
סוקולוב א

פתח ־ ת קו ה
בר־כוכבא 1

חברון 22
מפנת מודיעין
77 דיג

מכתבים

₪מדינה פלסטינית -
לא באן

(המשך מעמוד )5

ההצעה לייסד מדינה פלסטינית בארץ־יש־ראל
היא לא רק גרועה — אלא גם השפלת
הכבוד העצמי והשכל הישר. מקומה של
מדינה פלסטינית הוא אך ורק באחת ממדינות
ערב הרבות, רחבות־ד,ידיים והעשירות.
כל מי שחושב שעל־ידי ויתורים לערבים
יצליח לעורר את ר,מרמתם לשלום — טועה
מרות. נהפוך הוא. ניסח במדוייק את המצב
בן־גוריון, כאשר קבע :״רק מלחמה שבה
ינצחו הערבים תהיה האחרונה.״

מזעזעת. יש הבדל כין להאזין כל יום לחדשות,
במשך השנה, לשמוע על עוד נופל
ועוד נופל — לבין לראות את כולם בבת-
אחת. הרושם המדכא עדיין לא סר מעלי.
יחד עם זאת, אני סבורה שטוב עשיתם.
כדאי שהמחיר יעמוד לנגד עינינו ללא הרף.

דנה כץ,

תל־אביב

חנן נולדגרט,
1מול - 119
3מול 117

מנכנץ החושד -
נורא כבעבר
נראה לי שממאמרו של אורי אבנרי חזרה
לחושך (העולם הזה ) 1668 משתמע כי
מנגנון־החושך כיום דינו גרוע פחות מזה
של ימי איסר הראל. לדעתי ההיפך הוא
הנכון, אלא שכרגע מופנים כל מעשי-
הזוועה של המנגנון הנוכחי כלפי הערבים,
במיוחד תושבי השטחים. חומר למכביר
על כך ניתן למצוא בעדויות בפני ועדת
האו״ם לחקירת המצב בשטחים — בעיקר
אלו העוסקות בעינוי עצירים ואסירים.
אין כל טעם להיאבק בעד זכות ההגדרה
העצמית של העם הפלסטיני — מבלי
לצאת באומץ לב .,גד הדיכוי, העינויים,
הגירושים וההתעללות של מנגנון החושך
בערבים.

ד״ר ישראל שחק,
ירושלים

תודה לכם על הספר 1מול 119 לקראת
השנה החדשה — אחולי קדימה. ואנו מצפים
בעוד ארבע שנים לספר נוסף 3 :מול
. 117

זאב וזמירה גוטסמן,
₪מוות למצית
״אל־אקצח״

תמונת השבוי;
נראה הממציא (משמאל) לאחר שניסה על
עצמו את שיטת ההרזייה החדשה שלו.״
תמונת השבוע

משה ברקוכיץ,

את הצילום הזה צילמתי בעת שידור של
הטלוויזיה הלימודית. אני מציע את הכותרת
:״אין מה להיבהל, ילדים: כך (מימין)

אשקלון

• תמונת השבוע מזכה את הקורא בר־קוביץ
בעשר ל״י.

11167

תארו לכם א ת אמריקה, ארע כל כך גדולה וע שירה
והם צריכים דו קאאת הדרמפון שלי.
בעצם דרמפון הוא לא רק שלי. גם אמא. אבא ואחי
החייל אורי כבר גילו אותו מזמן וכולם בולם או ה בי ם
להתרחץ בדרמפון שלי.
למה? דרמפוו באמת מנ ק ה ומקציף יותר מכל קבו! ף אחר והוא בריא יותר לעור.
ואמא אומרת כי דרמפון נורא ח ס כוני בשימוש.
אז באמת איו נלפלאשהאמריקאים רו צי םאת
הדרמפון שלי.

ם ג חברת •מק הסן את רוביגס״ חברת ההפצה הגדולה ביותר בארה״ב (בעולם כולו) החליטה
לאחר בדיקות מעבדתיות ומחקרי שוק קפדניים, לקנות ולהפיץ את הדרמפון ברחבי ארה״ב.

חיפה

הפושע השפל שהצית את מיסגד אל־אקצה
ראוי לפסק־דין מוזת — בדיוק כמו
אדולף אייכמן. מעשהו היה לא רק פגיעה
במקום קדוש, אלא גם הצתת אש בלבבות
מיליונים. אש שינאה זו יכולה לגרום
עתה להתפוצצות חדשה בין שני העמים,
שהיחסים המתוחים שביניהם הגיעו בגלל

דרמסון

חולון

זה לדרגת מתיחות מסוכנת, העלולה להיות
הרת־שואה לכל איזורנו.

ש. זמיר,

אמירים.

??;זרת כיאפרה הרשו לי לחזור ולעורר בעניין הסבל
האנושי הנורא בביאפרה, ולפנות אישית
אל קוראיכם בבקשת עזרה לגוועים ברעב
בארץ זו. אירגוננו רשום כחול, בבריטניה,
ועוסק אך ורק בהקלת מצבם של פליטי
ביאפרה.
תרומתכם, קטנה רגדולה, תתקבל בתודה.
הכתובת למישלוח תרומות :
מ 1)1 £6113.1 } 1111;3 ? 10ז ב? 116116 :ב ־ נ? ב 131״
׳ ׳ 1,ז 183.1;10מ § 3 .י 0 1

,ז1י 611);21 8411ו?11ת 00

1x1116011 , 8 1 6 6 0 . 2נ ] 8 0 , 0 1 1 6 £

הכומר ד״ר ס. אי. אוקקה,
מזכיר האירגון
ביאפרה, לונדון

פליטי

להצלת

אירועים בפסטיבל ציור ופיסול 1969
״חנוך א מנו תי ״

סימפוזיון בנושא
10.9.69
בשעה 6.00 בערב. המנחה: י .פרישמן — משרד החינוך
משתתפים: א .בוגן, י .ווקסלר, א .ירון, ר .שחור, י .תמיר

ק ליי דו ס קו פ

— 14.9.69
מוצאי רה״ש 8.30 בערב

— 20.9.69

(כל הכרטיסים נמכרו)

ערב ק ליי דו ס קו פ

מוצ״ש 8.30 בערב
— 24.9.69 מכיר ה פו מ בי ת של תמונות ופסלים
8.30 בערב בגן־אורנים יריד המזרח
ההכנסה תוקדש למלווה ביטחון

— 25.9.69ח לו ק ת פר ס דיזנגוף
7אמת פנים רבות
המערך מפרסם, במודעות הבחירות שלו,
פירושים רבים לראשי התיבות אמת. ברצוני
להוסיף פירוש משלי:
אמת — אנחנו משקרים תמיד.

אמיתי חיפתי,

חיפה

ערב־ערב בתערוכה :

ה ק רנו תסר טי א מנו ת מ עולי ם
ה ק רנ ת שיקופיו ת א מנו תואר כי ט ק טו ר ה בישראל״
הגרלת הדפ סי ם של טובי ה א מני ם בין המבק רי ם.

התערוכה פתוחה עד 25 בספטמבר משעה 5בערב עד 11 בלילה (פרט לערבי שבתות וחגים)
תחבורה: אוטובוסים קו ( 47 מהתחנה המרכזית) קו ( 48 מכבר הרברט סמואל)

האם ידועים לכם ראשי התיבות של סמל
המערך אמת? פשוט מאוד:
אמת —

דן זנזורי,

ירושלים

קוראים מיזולחים מכתבים
מתבקשים לגסה אותם כק־י
צרח. עדיפות תינתן למכתבים
קצרים.
זבות קדימה תינתן למב־תכיהם
של קוראים המצרפים
תצלומיהם למכתבים.

1ו113נ)|)16
מעואיה
1 עייי ״יק
נל1מן ותו־ *

א רון

תמרורים
נולדה * לזמר החיפושיות פול מק*
רתני ולרעייתו לינדה איסנזמן, בת;
נולד * למנהל מחלקת הפירסום של
חברת אנזפא, ארנון אדר ( )26 ולאשתו
חיה 23 בנם הראשון: יריב.
החלים מהתקף־לב, בו לקה מייד
לאחר השריפה ב־אד־אקצא, טיסגד ראש
עיריית חברון
ואחד האנשים המפורסמים
בגדה המערבית
— שיוך

ח!13ק)16
הקר ם השויצרי
הנודע להרחקת
שיער מיותר. דפילן
פועל על שורשי
ה שיער, מחלי ש
צ מי חתם ולכן
פעולתו לזמן
או־ח־ יותר מכל
מ שחה.

מוחמר טלי אל•
ג׳ן ןברי.
נפרדו

מרות שנחשבו לזוג
מאושר ביותר,

ג׳ולייט

מילס,

אחותה של השחקנית
היילי מילס,
בעלה הפיזמונאי האמריקאי ראסל אל־קוויספז.
ג׳ולייט, בת ה־ ,27 שוויתרה על
הקריירה שלה למען בעלה ובנם, הודיעה
במסיבת עיתונאים בי ״הנישואין לא עלו
יפה, אך נשארנו ידידים טובים.״

ה)!6|(113

קר ם ה קו ס מ טי
בעל הריח העדין
להסרת שיער
בדרך הנ שית
ללא פציעות, ללא
כאב, בצורה
היגייני ת ונעי מה.
דפילן מו תי ר לך
עור חל ק רך
כ ק טי פ ה.
נ סי ו הו כ חי גם

נחוג יום־הולדתה של העיתונאית
השנונה סמכי קשת. סילבי היפה וה-
בלונדית (כשהיא לבושה בצבעי המלחמה
שלד ,),הינד, ילידת צרפת׳ שגדלה בחיפה
והתפתחה בתל־אביב (וחולמת על ירושלים)
,היא בעלת הטור חץ מסילבי קשת
בהארץ, יצרה את אופנת הקטילה האלגנטית
בעיתונות הישראלית. אחרי הצלחת
ספרה חץ מסילבי קשת, ה־א מאיימת באפשרות
לפרסם ספר נוסף בשם ׳כולס
נבלות.
נחוג יום־הולדתו ה־ 49 של מנהל
חברת התעופה אל-על, מרדכי כן־ארי
(לייבוביץ) .יליד טרנסילבניה, עלה לארץ
ב״ 1940 והשתלם באוניברסיטה העברית בירושלים
והוסמך בתואר מ״א. בתקופת המנדט
הבריטי עמד בראש עליה ב׳ באוסטריה,
ובשנת 1950 נכנם לשירות אל־על.
את תפקידו הנוכחי
הוא ממלא מאז אוגוסט
. 1967

נפטרה•:.
גיל ,34 לאחר מח

ממושכת, שו*
למית פריסטר,
אשתו של העיתונאי
רומן פריסטר. ילידת
פולין, שניצלה
ימן המחנות בימי
השואה, עלתה ל
כן־ארי
ארץ בשנת 1947
ועסקה בעיקר בעבודות
תרגום ספרותי מאנגלית, גרמנית
וצרפתית.

נפטר * בניו־יורק, בעת ניתוח־לב,
הזמר הכושי ג׳וש וייט. יליד דרום-
קרוליינה, שהחל שר בגיל צעיר בהדרכת
אביו, שהיה כהן־דת בפטיסטי, קונן וייס
בשיריו על מצוקתם ועוניים של הכושים
בארצות״הברית. הופיע גם בישראל.
נפטר בוושינגטון, בגיל ,73חמישה
ימים לאחר שהורחק מריאתו גידול
ממאיר — מנהיג הסיעה הרפובליקאית בסנט
האמריקאי, הסנטור אוורט דירק

סון.

נפטר בתל־אביב, בגיל ,84 מי שהיה
רופאם האישי של מאיר דיזנגוף וחיים
נחמן ביאליק ד״ר יעקב ג-־״
קלס. יליד גליציה, עלה לארץ ב־1923
וכיהן במשך שנים כיו״ר אירגון רופאי
קופת־חולים של ההסתדרות.
נ י 0פ ה המזכיר השני בשגרירות
ישראל בבון, גרמניה, יעקב טל, בתאו־נת־דרכים,
ביום ו׳ של השבוע שעבר. ה־מיקרה
אירע בבאד־דדסברג, ליד בון, שעה
שפקיד מיניסטריון החוץ המצרי, מאהר אל-
דאלי, מזכיר שלישי בשגרירות, פגע בטל
במכוניתו, שעה שזה ניסה לחצות את
הכביש.

ככפים חיל־האוזיר, שעטו
שני מטוסים על המסלול. רעש מחריש
אוזניים, לשונות של אש מפתחי המנועים,
זינוק קצר והם כבר באוויר. אפילו הוותיקים
שבבסיס, האדישים כבר להמראות
מטוסי־קרב, כאילו היו אלה מכוניות החולפות
בכביש מתחת לחלון — הרימו עיני הם
ועקבו אחריהם במבטיהם. רעש המנועים
הבלתי־רגיל, צלליותיהם המוזרות של המטוסים,
ענני העשן שהותירו אחריהם, היו
שונים מכל מה שהכירו. בשבוע הראשון
אחרי שהגיעו לישראל, עדיין היו מטוסי
הפאנטום בבחינת חידוש מסעיר בנוף השמיים
של ישראל. אזרחים הביטו בהם
בהערצה. טייסי מטוסים אחרים הציצו בהם
בשמץ של קינאה.
במועדון הקצינים שבבסיס, יכול היה
סרן גיורא לקלוט את הדי הבומים של
מטוסי הפאנטום. אבל ההתרגשות שהיתה
אופיינית לחבריו, לא ניכרה עליו .״אילו
היו אומרים לי: לך תטוס בפאנטום,״ אמר
גיורא ,״היתד, לי הרגשה של דחייה. זה
בגלל ששני אנשים טסים במטוס הזה. ההרגשה
האישית שלי, כטייס, היא נגד זר,
שעוד מישהו יהיה איתי במטוס. את המלחמה
שלי באוויר -אני רוצה לעשות
לבד.״
סרן גיורא ,31 ,צבר, בן קיבוץ נגבה,
טייס מיראז׳ — עד לפני שבוע, שיא המאוויים
של כל טייס. לפתע הפך המיראו׳
מיושן יחסית בהשוואה לפאנטום. אבל לא
בעיני גיורא.
את המטוס שלו, הנזיראד, הוא לא מוכן
עדיין להחליף. זה המטוס שהוא נלחם בו
שלוש שנים. הוא עבד עליו במלחמת ששת־הימים.
הוא עבד עליי כל השנה האחרונה
— השנה שמבחינת כעילות מיבצעית לא
היתד, כמותה בהיסטוריה המפוארת של
חיל־ד,אוויר.
היו זמנים שטייסים היו מסיימים את
שירותם בחיל־האוז־ר מבלי שיזכו אפילו
לגיחה מבצעית אחת, מבלי שיתנסו בקרב־אוויר
אחד.
כיום, אפילו גורי הטייסים של החיל, שזה
רק סיימו את אימוניהם ונכנסו לטייסת
מיבצעית, כבר רושמים לזכותם מחברת
עבה של טיסות מיבצעיות.
אופיר, של המלחמה שניהל צה״ל בתש־כ״ט
הועיד לחיל־האזזיר תפקיד מרכזי. הזרוע
האווירית היתר, העסוקה ביותר, מ־בחינה
יחסית להיקפה, מכל זרועותיו של

״כאלף גיחות ביצעו טייסי חיל־ד,אוויר מעל
אדמת מצרים בשנה האחרונה,״ אמר רק
לפני שבוע הרמטכ״ל, רב־אלוף חיים בר־לב.
גיחות רבות נוספות בוצעו מעל שטחי
ירדן, סוריה ולבנון. היתר, זו הפעם הראשונה
בה נמצאו טייסי חיל־האודיר במלחמה
רצופה לאורך שנה שלמה, בה כל
יום כמעט היה יום של כוננות ושל טי
סות
מיבצעיות לקרבות־אוויר קשים.
סרן גיורא, טייס מיראז׳ ,הוא אחד מהם.

,,א פי לו מטוס בוער —
ב טו ח כ מו בי ת ״
ך כסיס הוא הבית. במרחק מה
) 1דקות מהבסיס, בשיכון הטייסים של
בתים דו־משפחתיים טובלים בגינות ובירק,
ממתינות האשד, והבת הקטנה, שרעש
המטוסים הממריאים וד,נוחתים הפך
לחלק מחייהן. הן יכולות לראות את אבא
ממריא ונוחת, למרות שאינן יודעות בדיוק
באיזה מטוס הוא ומצא. את חיי החברה
מנהלים בבתים; סרטים והצגות רואים בבסיס.
מובן שאפשר לנסוע ולבלות
בעיר הגדולה, או לקפוץ לביקור בקיבוץ.
אין שום הרגשה של ניתוק. אבי הבית הוא
הבסיס, קרוב עד כמה שאפשר למטוס.
זה אינו נוגע רק לטייסי־הקרב. גם טייסי
המסוקים, טייסי התוכלה וטייסי המטוסים
הקלים הפכו את הבסיסים לבתיהם. המשפחה
הגדולה של חיל־האת״ר חיה את חיי המשפחה
שלה, פשוטם כמשמעם, בצל המטוסים,
כשהיא נושמת ואוכלת בצוותא את
המלחמה באתיר.
טיבה של המלחמה באוזיר הוא כזה :״מלחמה
של אינטליגנטים״ או ״מלחמה של
בעלי הצווארון הלבן״ ,כפי שנוהגים הטייסים
לכנותה. סרן ג ורא יוצא למלחמה
מחדר־השינה שלו רבית, כשהוא מגולח,
רגוע ושבע, נפרד לשלום מהאשה והבת,
נלחם שעה או - 20 גע, כפי שמכתיבה המשימה,
וחוזר הביתה להאזין לתקליט ולשחק
עם הילדה. עד לקריאה הבאה.
אבל אין זה מפני שלטייסים יש פריבילגיות.
פשוט: אחרת לא היה להם כל סיכוי
לנהל חיי משפחה תקינים ומסודרים.
בשנה האחרונה יצא גיורא מביתו עשרות
פעמים למלחמה. הוא ביצע עשרות גיחות
מעל שטחי האוייב ושום דבר לא נראה לו
טבעי ומובן יותר. אין שום סתירה לגביו
בין צורת החיים שלו ואופי הפעילות שלו.
״אני טייס קרב,״ הוא אומר ,״וזה גם האופי
שלי ומהות השאיפות שלי. זאת העבודה
שלי — לשמור על שמי המדינה.״
האלמנט של הסכנה הכרוכה בפעילות זו,
הנראית כה טבעית ומובנת לו, אינו קיים
לגביו כלל .״כל טיסה היא דבר מסוכן,״
אמר גיורא ,״תמיד קיימת האפשרות שתקרה
איזו תקלה, או שציפור תיכנס למטוס.
אבל אין שום התייחסות לזה. הטיסה היא
דבר כל כך טבעי ־פשוט, שזה הופך לטבע
שני אצלך. המטוס ,:וא כאילו הבית שלך.
אפילו כשאני נפגע ויודע שהמטוס בוער,
הכל נראה לי במטוס בטוח. אין הרגשה של
פאניקה או סכנה. ולמה שתהיה? אתה עושה

תשכ יס היתה בשביו סון גיורא, ס״סיש־ב וצנחו חופש ,,שנת מרחמה וצונח .״איני
יכול לשנוא את טייס האויב־ ,אמר ,״אבל אני נועס עליו נשא! מצליח דסנירו!״
את הדבר הזה — הטיסה — כל יום, אלפי
פעמים כבר עשיתי את זה, והעניין של הסכנה
לא נכנס לתודעה בכלל. זה כמו שמישהו
יושב על כורסא בסלון ויחשוש כל
הזמן שהתקרה תיפול פתאום עליו. זה
יכול לקרות אמנם, אבל למה שזה יקרה?״

״ טיי ס ־ קרב
לא צריך לפחד!־
ך* מלחמת ששודהימים, בעת אחת
הגיחות על סוריה, חטף מטוסו של
גיורא 14 כדורים. בגיחות השונות שביצע
בשנה האחרונה מצא את עצמו לא פעם
טס בין התפוצצויות פגזי נ״מ. אבל זה לא
שינה את הרגשתו היסודית :״טייס קרב,

אים. המלחמה נמשכה שבע שנים, מיום
שהתגייס לראשונה, עד שניצח. הרופאים
הסכימו לאשר את קביתו לקורס הטייס, אבל
בהסתייגויות מסו־ימות.
הוא היה החניך המצטיין בקורס וגם המבוגר
שבחניכים. מלאו לו 25 וחצי שנים
כשהחל את הקורס — החניך המבוגר השני
מעל גיל 23 בתולדות חיל־האודיר. יתכן
שדוזקא הבגרות והיחס הרציני סייעו לו
להצליח בקורם. אמר גיורא., :הצלחה ב־קורס־טיים
מורכבת משלושה תנאים. ה־כו־לת
לטוס — זאת תכונה הנמצאת בך או
שאיננה בך. אם לא נולדת איתה, אי־אפשר
לפתח אותה; הצלחה בלימודים — דבר שאינו
מהווה בעייה או מאמץ מיוחד לכל
בוגר תיכון; והמשמעת. חבעייה היא להחליט
לנטרל את עניין המשמעת. שלא יהיה
קיים כלל. חבר׳ה צעירים שמתגייסים ל־חיל־האוזיר
אינם תופסים את זה בדרך כלל.
זה שחבר׳ה נכשלים בקורס־טיים בגלל בעיות
משמעת הוא דבר שאין לו הצדקה כלל.

חה בעל שם עולמי שפסק: הבחור מתאים
להיות טייס בכל מטוס בעולם. אבל
גיורא כבר היה טייס במסוק. הוציאו עליו
הרבה כסף כדי להכשירו לתפסיד זה. הוא
לא ויתר. הוא ניצח .״הצבא הפסיד אותי
במשך שבע שנים כטייס־קרב,״ אמר, עבר
את שלבי ההכשרה דל טייס־קרב בסוגים
שונים של מטוסים עד שלפני שלוש שנים
התגשמו חלומותיו: הוא הפך לטייס מיראז׳.
כאן, בפעם הראשונה, בא לידי סיפוק
מלא התו האינדיבידואליססי באישיותו של
גיורא, האופייני לטייסי־הקרב — להיות ב־אוזיר
לבד. להילחם לבד. נכון שתכונה
חשובה לטייס־קרבי היא עבודת הצוות שלו
עם שאר חבריו במיבנה האווירי. אבל זה
כבר עניין אחר, השייך לתחום האחריות האישית.
בסופו של דבר נשאר גם צוות
טייסי־הקרב צוות של אינדיבידואליסטים, ש־תכונתם
זו מעלה אח כושרם כצוות —
משהו על גבול הפרדוכס, שהמציאות מוכיחה
אותו בניגוד להיקש הלוגי.

ולפתוח את המיצנח רק כשהוא מתקרב אל
הקרקע•

״ קשה לי ל שנו א
א ת טיי ס ה אויי ב ״

תטעם הגיחה הקרבית הראשונה
_ .טעם גיורא ב־ 7באפריל ,1967 כשיצא
לתקיפה בסוריה. ביום הראשון של מלחמת
ששת״הימים היה מעל קאהיר. וביום השני
של המלחמה נטבל לראשונה בקרב־אויר.
זה אירע מעל לאל־עריש 3 .מפציצים מדגם
סוחוי הפציצו את כוחות הקרקע של
צה״ל 3 .מיבנים של מיראז׳ים הסתערו עליהם.
שני סוחויים הופלו מייד. השלישי ניסה

גיו ר א -מדרהש מי ם
גם כשהוא יודע ורואה שיורים עליו בנ״מ,
לא מתייחם לזה בכלל. יתכן שיש כאלה
שפוחדים, ימתגברים על הפחד, מפני שהכשירו
ואימנו אותם לכך. אני באופן אישי
לא מכיר את המושג הפחד. ט־יס־קרב לא
צריך לפחד. ואם •ש איזו התרגשות, הרי
היא קשורה בשאלה באיזו מידה יהיו הביצועים
שלי טובים.״
בפי מישהו אחר זה יכול היה להישמע
כיוהרה. אבל אצל גיורא זהו חלק מדרך־
חייו, חיים שמושג הפחד לא שיחק בהם
שום תפקיד.
הוא היה בן 16 או 17 כשהג׳וק הזה של
החלום להיות טייס־קרב נכנס לו לראש.
לא היתד, לו שום תודעה אירונאוטית או
הכשרה מוקדמת. בקיבוצי הדרום, בניגוד לקיבוצי
הגליל ומרכז הארץ, אין כמעט תודעה
אווירית. מספי הטייס ם מקרב בני
הקיבוצים באיזור זה הוא קטן יחסית. אין
אפילו גדנ״ע־אוויר כמו במקומות אחרים.
ואת השירות הטרום־צבאי שלו בקיבוץ נגבה
עשה גיורא בגדנ״ע־סיירים דוזקא. לא
היו טייסים בוגרים יותר במשק שיכלו
להוות לו דוגמא יגורם משיכה.
אם נמשך בכל זאת למטרה מוגדרת אחת,
היתד, הסיבה לכך, וג ורא אינו מסתיר
זאת, באופי ההרפתקני שלו. הוא לא ידע
בדיוק מה זה לדדות טייס־קרב, אבל היה
ברור לו שהוא יהיה כזה. הדרך שעשה עד
שהגיע לכך היתד, ארוכה פי כמה, מהדרך
שעושים בדרך כלל כל הנערים המחליטים
לראות בטייס את האתגר.
הוא התנדב לקורס־טיים עוד כשהיה
אזרח, עבר את כל הבדיקות הרפואיות
הדרושות. כשהתגייס, היה ברור שהוא הולך
לקורם־טיים. אלא שכאשר סיים את הטירונות,
פרץ מיבצע קדש. כמו כל פרחי־הטייס
הוא עסק בעבודות עזר בחיל־האוויר.
כשהסתיימה המלחמה, התייצב לבדיקות
רפואיות חוזרות. פסלו אותו מסיבית שלא
רצו לגלות לו אודותם דבר.
הכושר הקרבי שלו היה הגבוה ביותר.
לא נמצאו שום ליקויים בבריאותו. אולם
זה עוד לא מספיק כדי להיות טייס. צריך
גם שהסטנדרטים של הבריאות התקינה ימצאו
בהתאם למה שדורש חיל־האוויר. אצל
גיורא היתד, סטייה קלה מהסטנדרד. בלית
ברירה הוא הלך לצנחנים. שם לפחות הצליח
להגיע להיות קרוב לעסקי אוויר, הפך
למדריך צניחה, החל לעסוק כתחביב בצניחה
חופשית. אם לא לטוס במטוס, לפחות
לשהות באח־יר לבד.
נראה היה שיהיה עליו לגנוז את חלום
הטיסה. הוא סיים את שירותו הסדיר, חזר
למשק, עבד במשך שלוש שנים בדיר וב־פלחה
של קיבוץ נגבה. אבל היתוש המשיך
להציק לו. יום אחד ביקשו שלטונות צה״ל
מהמשק מתנדבים לצבא־הקבע. גיורא היה
המועמד היחיד, בתנאי אחד: שיעבירו אותו
קורס־טייס.
אבל הבדיקות הרפואיות שוב פסלו אותו.
הוא חזר לצבא כמדריך צניחה, מתוך אמונה
שבתוך הצבא יקל עליו להילחם ברום־

מי שנושר בגלל משמעת מוכיח שאין לו
מספיק רצון כדי להיות טייס־קרב.״
אבל גם ההצטיינות בקורס־הטיים עדיין
לא פתחה את הדרך בפני גיורא אל שורות
טייסי־הקרב.

״ להתחתן בגיל מ או ח ר —
ל היו ת פנוי להופתקנות ״
ך* גלל הסתייגויות הרופאים שלחו
^ אותו לטייסת רסוקים. גיורא עבר את
קורס ההסבה אבל המשיך להילחם על נושא
הטיסה הקרבית .״אם כבר להיות טייס,״
ניסה לשכנע את מפקדי חיל־האוזיר ,״אז להיות
טייס־קרב. האופי שלי לא מתאים
להיות טייס־תובלה או אפילו טייס־מפציץ.׳
הפעם ומשכה המלחמה שלושה חודשים.
הבדיקות הרפואיות של גיורא נשלחו למומי

מלבד התביעה ־,פסיכולוגית לאינדיבידואליזם,
באה לידי סיפוק תביעה נוספת, שהתבטאה
בכך שרק אחרי שהפך טייס־קרבי,
הרגיש גיורא את עצמו פנוי לחשוב על
נשואין. לפני שנתיים נשא לאשר, נערה שהכיר
כפקידה בטייסת.
״יכול להיות שיצר ההרפתקנות שלי דחה
את הנשואין. השאיפה העיקרית שלי בחיים
היתה להיות טייס־קרכ. אולי בגלל שהשגתי
את השאיפה העיקרית, התפניתי לנשואין,״
הוא אומר .״כשהייתי צעיר, הגדרתי לעצמי
שאני רוצה לתהחתן בגיל מאוחר, כדי לא
להגביל את עצמי מאתגרים של הרפתקנות.״
אבל קשה לומר שהנשואין הגבילו את
יצר ההרפתקנות שלו. הוא לא בא לידי
ביטוי בטיסה אלא בתחביב שגיורא לא נטש
— הצניחה החופשית. הוא ממשיך עד היום
להיות משוגע לנושא זה, כספורט. עד כה
נרשמו לזכותו כ־ 600 צניחות והוא נמנה
על נבחרת ישראל בצניחה חופשית, אינו
מחמיץ הזדמנות, כמו במיפגנים בימי הצנחן,
לקפוץ ממטוס, לעוף באויר כציפור,

לחמוק. גיורא, שה ה במיבנה השלישי של
הנזיראז׳ים, הבחין שמיראז׳ אחר דולק
אחרי הסוחוי. הוא הצטרף לרדיפה. היה
די קשה להשיג את המטוס הבורח והרדיפה
נמשכה כחמש דקות. הסוחוי טס נם,ך
מאוד ומהר מאוד. גיורא כבר היה בטווח
הירי ופתח את ההדק, אבל ברגע האחרון
חזר בו. הוא זכר שטייסים מתפתים לירות
מטווח רחוק, שהוא אפקטיבי אמים, אך
סיכויי הפגיעה בו עדיין קטנים. הוא סגר
את ההדק וסגר את המרחק בינו לבין
הסוחוי. רק כשהגיע למרחק 200 מטר ממנו,
החל לירות.
הפגיעה היתד, מידית. הסוחוי התסיצץ
באויר, וגיורא משך בצורה חריפה למעייה
כדי לא להפגע מהשגרים המתעופפים של
המטוס המצרי.
אחר־כך יכול היה לסכם לעצמו את ה־חויה
של הפלת מטוס אויב. הוא ידע
שההרגשה הראשונה היתד, שמחה. לא •>ל
עצם הפלת מטוס האויב, אלא על ההצלחה
לפגוע. יש טייסים שנמצאים במתח ולחץ
עשר שנים רצופות, והם טייסים מצויינים,
מפני שלא הזדמן להם להפיל מטיס איייב.
והנה, הוא הצליח.
הסיפוק בעקבות התפוצצות מטוס האוייב
היה הרבה יותר קטן ממה שתיאר לעצמו.
״אפשר לחלק את הסיפוק שבהפלת מטוס
אוייב לשניים,״ נזכר גיורא .״החלק הרא-
שון הוא ספורטיבי טהור — שגם אתה
הפלת מטוס. זה מין סיפוק שבתחרות עם
חבריך הטייסים — שגם אתה הגעת לגמר
בתחרות. אבל הסיפוק מעצם ההפלה —
היה מאכזב. ההתפרקות הרגשית שציפיתי
לה לא באה. הייתי מאוכזב מזה. ושמעתי
שאותה הרגשה היתה גם לחברה אחרים.
״קשה לי לשנוא טייס אוייב. אופי המלחמה
שלנו באויר אינו של מלחמה של
שנאה. אבל אתה שונא את טייס האוייב
שלא הצלחת לפגוע בו. מצטבר מן מטען
של רוגז, כעס שנפגשת איתו ולא הצלחת
להפילו״.

״ מהשחסרב חיי ם —
זההמתחהתח רו תי ״
ת המטוס דושני

הפיל גיורא ב-

קרב־אוירי השנה.
הוא טס במשימת הגנה אוירית באזור
תעלת סואץ. ארבעה מטוסים מצריים מדגם
מיג 17 חדרו לתקיפת כוחותינו. כשהגיע
גיורא לאמור הוא ראה כבר מיראז׳יס
רודפים אחרי המיגיס שיצאו מהתקיפה וניסו
לד,מלט לכיוון מצריים.
(המשך בעמוד ) 10

ה ״ מי ני
והמק סי
״מיני״ הממלה —
״ מקסי״ הסיגרי ה
ב או רן 100מ״מ׳
״סופר קינג-סייז״
תערובת א מ רי ק אי ת
20 סיג ריו ת 1.50ל״י
קנ ה ! נסה 1ו ת הנ ה1

זוז₪ממ8

100

(המשך מעמוד )9
מיג 17 אחד נפגע והתפוצץ מיד. מלמעלה
ראה גיורא את אחד המיראז״ם רודף
אחרי סיג נוסף, אבל מסתלק מהקרב ברגע
שנגמרה לו התחמושת. הוא לקח עליו את
המשימה. מבחינת מהירות היתד. לו עדיפות
על המיג .17 גם הטייס המצרי ידע
זאת, לכן נלחם על חייו. הקרב היה ממושך
וקשה, גם מבחינה פיזית. לבסוף
הצליח גיורא לפגוע. הטייס המצרי איבד
את השליטה על המטוס, לא הצליח להמלם
ממנו, והתרסק עמו על הקרקע, באדמת
מצריים.
לגבי גיורא היד, זה שחרור של מתח
מצטבר. כי קודם לכן במשך השנה יצא
לו להפגש עם מטוסי אוייב, אבל אף
פגישה כזו לא הסתיימה בהפלה. .זה
לא היה מתח שלא הצלחתי להרוג בן־
אדם. זה משהו לא טבעי בשבילי לשנוא
טייס אוייב. אבל זה היה מתח תחרותי —
לא עם סיים האוייב אלא עם אלה מחברי
שכן הפילו מסזסים. זה העניו. המתח התחרותי
— זד, מה שחסר לי בחיים.״
בטייסת של גיורא, אחת הטייסות הח־תי־קות
בחיל־האויר, יש מסורת מסויימת. קיים
מה שנקרא. לוח הטייסת״ ,עליו נרשם
כל טייס בטייסת שהצליח להפיל מטוס
אוייב. כל אחד בטייסת רוצה ששמו יופיע
מספר פעמים גדול ככל האפשר על גבי
הלוח. בחילות־אויר אחרים בעולם נהוג
להעניק תואר אנז לטייס־קרב המצליח להפיל
5מטוסי אוייב.
תואר כזה אינו מקובל בחיל־האויר הישראלי.
אבל את מקור השאיפה להפיל
מה שיותר מטוסי אוייב, אפשר למצוא
באותו לוח קטן בטייסת.

״ישש מיי ם ג דו לי ם —
יש אי פהל טו ס ״
ס כור גיורא, כמו לגבי שאר טייסי־הקרב
של חיל־האויר היתד, המלחמה
באויר בשנה האחרונה שונה מכל מה שידעו
לפני כן. לא באופן מהותי, אלא בפב-
טים קטנים, שמי שאינו טייס יתקשה להבינם.
החויה
הגדולה ביותר במלחמת ששת־הימים
היתה עבור גיורא לראות את תעלת־סואץ
מלמעלה. טסים וטסים ורואים רק
מדבר. פתאום רואים אניות באמצע החול.
לא רואים את המים אלא כשטסים מעליהם.
זה מה שנקרא ״חויה לא נורמלית״.
או לטוס מעל הדלתה של הנילוס. במיפגש
ראשון זה שטח ענק בעל נוף אחיד המקשה
על הזיהוי. הכל ירוק, הכל חרוץ
בתעלות מים ושטוח לגמרי. אז, במלחמת
ששת־הימים, היתד. עוד בעיה של זיהוי.
בעיה שניתן להתגבר עליה, אבל בעיה.
היום כל זה לא קיים. היום לא משחק
תפקיד אם טסים מעל אפריקה או אסיה.
התעלה אינה תגלית ואין עוד בעיה להתמצא
מעל הדלתה.
או האנשים שלמטה. האיש על הקרקע
רואה את המטוס לשבריר שניה, כשהוא
חולף מעליו. הטייס רואה את האיש מספר
שניות רב יותר, כשהוא מסתכל קדימה.
בימי המלחמה היו הפלחים במצרים מנופפים
בידיהם למטוסים. חשבו שאלה מטוסים
מצרים. ניתן היה לראות אנשים ברחובות
הערים. היום כל זה נעלם. היום
הם נחבאים ברגע ששומעים רעם של מטוס.
תשעים למאה שזה יהיה מטוס ישראלי.
בקושי אפשר לראות היום בן־אדם כשח-
גים מעל שטח מצריים.
מה שהשתנה באופן יותר יסודי הם המרחבים
הקרביים באויר. פעם התנהלו קר־בות־האויר
קרוב לשדות בישראל. היום
קיימת הבעיה של ״להגיע למלחמה״ .היום
המטוסים המצריים קרובים יותר לשדות
שלהם. זה מחייב להקדיש יותר תשומת־לב
למד־הדלק במטוס, להבחין בזמן בסימן,
שאם תמשיך לטוס אחריו, לא תוכל
להגיע הביתה חזרה. הגורם של מיגבלות
זמן ומרחב, שלא היה נכלל כמעט בחישובי
הטייסים עד למלחמה, צריך להכלל
היום בחישובים.
היום יש איפור, לטוס. יש שמיים גדולים
— מסוריה בצפון ועד לבקעת הנילוס,
שמיים שהשולט בהם הוא מלך.
גיורא וחבריו, טייסי־הקרב, הם מלכי
השמיים.
המולח הזה ><*7:

¥ (19 83 11־ *18ן1
י* משורר הערכי מלוד, פאוזי אל
} |אסטר, נשלח למאסר של חצי שנה, על
סי סעיף 111 של התקנות (הבריטיות) לש־עת־חירום.
תחילה
הובא בפני שופט, להוצאת פקודת־מעצר
רגילה. נאמר כי הוא מואשם בקיום
מגע עם רשת מחתרתית של אל־פתח.

נראה בי להאשמה זו לא היו
הוכחות שיבלו לעמוד בבית־המשפט.
בי במקום להביאו למשפט.
נשלח למעצר מינהלי.

יני יודע, ואיני יכול לדעת, אם יש

\ 4ממש בטענת מוסדות־הביטחון כי פאוזי
קיים מגע עם אל־פתח.
אני מוכן להאמין כי אנשי־הביטחון מאמינים
בתום־לב כי אכן זה כך.
א ך האם אמונה זו מספקת בדי

לשלוח אדם למעצר של חודשים נ

אחד אכל וחפוי-ראש -פאוזי אל
אסמאר. מעולם לא ראיתיו כה
שכור, בה הרוס.
לא רק עצם התבוסה הערבית גרמה
להתמוטטותו הנפשית. ידענו שפאוזי הוא
ערבי לאומי, וכי מפלת הערבים תעציב
אותו. כיבדנו את רגשותיו.
אולם פאוזי שמע את השידורים לפני
המלחמה. הוא הקשיב לכל מילה: לאיומים
נוטפי־הדם של שוקיירי, להבטחות שופ־עות־הביטחון
של עבד־אל־נאצר, להודעות־הנצחון
הפנטסטיות של קול הרעם.
הוא המשיך להקשיב לכל אלה כאשר
כבר ידע, מפינו, שחילות־האוזיר הערביים
נהרסו, שרבבות ה־ילים מצריים עומדים
למות במידבר, שכל ה־כל־הפאר של מילים,
דמיונות ואשליות התמוטט כבניין קלפים.

דור ערכי זה הרגיש את עצמו

איש־ביטחון יאמר: בהחלט כן. אנו נמצאים
במצב של מלחמה. הטרור משתולל
בחוצותינו. אם אנו בטוחים, על סמך ידיעות
שבידינו, שמישהו קיים מגע עם אל־פתח,
חייבים אנחנו לכלאו — אפילו אם
אין הידיעות שלנו מהוות הוכחות משפטיות,
זה דרוש כדי למנוע מעשי טרור,
שבהם ייהרגו בני־אדם.
איש־חוק יאמר: אין לזה גבול. הרי

כך אפשר לאסור בל אדם. אם אי־אפשר
לשפוט את החשוד בהליכים משפטיים
סבירים, יש לשחררו, אפילו אם יש בכך
סיכון מסויים. אפשר לסמוך על שירותי־הביטחון
שסיכון זה יהיה מ־נימלי.
אני מבין את הטענה של אנשי־הביטחון,
ואני מעריך את האחריות הנוראה הרובצת
עליהם — אחריות לחיי כולנו. אולם אני
מעריך עוד יותר את חשיבותו של החוק.

יות שונה לגמרי, אילו התייחסנו לציבור
זה אחרת!

ויכוח זה הוא חשוב. אך חשוב עוד יותר
להבין איך הגיע פאוזי לאן שהגיע.

ף• שאני הושב על פאוזי, עולה לנגד
עיני תמונה מסויימת מאיד.
המקום: מערכת העולם הזה. התאריך:
7ביוני . 1967
כולנו עייפים עד מוות. מזה 48 שעות
עבדנו ללא מנוחה בהוצאת דף, עיתון־
הערב שהחלטנו להוציאו במשך תקופת
המלחמה.
אחד העייפים ביותר הוא פאוזי אל־אסמר.
לפני כן עבד בתפקיד טכני — תירגום
חומר מעברית לערבית — במהדורה הערבית
שלנו. עם פרוץ המלחמה הטלנו עליו
להיצמד למכשיר־הרדיו ולרשום את שידורי
התחנות הערביות.

באותו יום -ה־ 7ביוני -היינו
נתונים כמצב־רוח של התרוממות־רוח
רוננת.
נחלצנו מן הסכנה האיומה. ניצחנו במלחמה.
פרצנו את שבעת־הכיתור והתקדמנו
בכל הביתנים. כל זה ללא הקזת־הדם הנוראה
שחששנו בפניה.
יתר על כן: כולנו קיווינו כי נהפוך
תוך שבועות מעטים את הנצחון הכביר
הזה לשלום של ממש. ניסחנו באותו יום
את המכתב הגלוי שלנו ללוי אשכול, ששימש
לאחר מכן בסיס לתוכנית־השלום
המפורטת שלנו( .לא העלינו כלל על דעתנו
כי ממשלת־הליכוד־הלאומי, תוך עיוזרון שיחריד
את לב ההיסטוריונים בעתיד —
תחמיץ הזדמנות חד־פעמית זו).

כבל השימחה הזאת ישב אדם

אני בטוח ששיטה זו לכדה דוחפת
לזרועות ״אל־פתח״ יותר
צעירים מכין ערביי ישראל מאשר
בל שאר הסיבות גם יחד. אך לך
תסביר זאת לשר-המשטרה במט•
שלת-הליבוד-הלאומי ! )
נצחון רק״ח בבחירות היא רק סימפטום
אחד של מחלה זו. כי רק״ח, ששפתה ברחוב
הערבי היא כולה שפה של שינאה

לא התכופה הרסה את פאוזי,
בי אם הבלוף. ההשפלה. הבושה.

אני זוכר את פניו הנפולות, פניו של
אדם חולה מאוד, ואת המילים שהפליט ממעמקי
הלב :״למה עוד אפשר להאמין?״

ך* ימים הראשונים אחרי המלחמה
^ הרביתי לחשוב על פאוזי ועל חבריו,
הצעירים הערביים שגדלו במדינת־ישראל.
אמרתי לעצמי: כל המצב היה יכול לה־

קיום החוק כמדינתנו חשוב יותר
מבל, כי בכך עדיונותנו המד
פרית והמעשית. אם נוותר על
עליונות זו, איזה הבדל יישאר
כינינו ובין אוייבינו?

וכסילים כמו אמנון לין, הגמדים שהרעילו
בזה אחר זה את השרד ראש־הממשלה בתפקיד
״יועצים לעניינים ערביים״ ,חומסי־האדמות
למיניהם ואיסר הראל.
מרבית האדמות הטובות של ערביי ישראל
נגזלו מהם, בתירוץ זה או אחר. במשך
רוב ימי חייהם ואלצו בני דורו של פאוזי
לשאת עימם ״תעודות מעבר״ ,בנוסעם מכפריהם
לעיר. המ-משל הצבאי קיים וביצר
בכפרים מישטר פיאודלי מאובן, לנוחיות
שילטונו. לכנסת נשלחו קוויזלינגים עלובים.
וכימעט כל העיסוקים האינטלקטואליים וה־מישרות
הממלכתיות נשארו חסומים בפני
בוגרי בתי־הספר התיכוניים, שהפכו בטלנים
בעלי תוארים בלתי־מוגדרים, כגון ״משורר״.

(באחד הוזיכוחים בכנסת העליתי נקודה
זו, ותבענו משר־המשטרה לתת הוראה שבכל
מיקרה של חיפוש כזה יתבעו השוטרים
מכל הנוסעים, יהודים וערבים, להזדהות.
השר התנפל עלי בשצף־קצף, כאילו
פגעתי פגיעה נוראה בביטחון המדינה.

איזה נבם עצום יכלו פאוזי וחבריו
להיות ברגע זה, אילו נתקבלו
כעוד מועד הצעותינו!
אילו הפכנו את ערביי ישראל לשותפים
אמיתיים ומלאים בבניין ישראל!
אילו בוטל המימשל הצבאי בקיץ ,1949
ולא כעבור 15 שנה!
אילו היו תוכניות־הסיתוח שלנו מקיפות
ערבים ויהודים כאחד, ללא הפלייה!
אילו נתנו לערבים את הזכות להתארגן
באופן חופשי, אפילו במיסגרת שיכלה להיות
תחילה בעלת צביון לאומני!

אילו היו הערכים מיוצגים כבל
מערבות־החיים של המדינה -כ
בית-המשפט העליון וכנבחרת הלאומית
לכדורגל, כמשלחת כאו״ם
וכשגרירויות !
אילו היו ערבים מייצגים את ישראל ב־חו״ל
כסגן־יו״ר־הכנסת וכסגן שר־העבודה,
כשר־הסעד או כמ״מ מזכיר ההסתדרות!
אילו חברי־הכנסת הערביים לא היו זנבות
עלובים מחד, יאנשי רק״ח מאידך!

כקיצור: אילו השכלנו ליצור
בישראל ציכור ערכי משגשג, כעל
דפוסים הכרתיים מתקדמים, כעל
תרבות ערכית שופעת וחיים דתיים
עשירים, ציבור המעורה כבל
חיי המדינה, בעל תודעה ערכית
לאומית ותודעה ישראלית ממלכתית,
ציבור שבל אחד מכניו היה
משמש בעצם קיומו דוגמה לאחיו
מעבר לגבול ותעודת־הצלחה של
רעיון השלום וההשתלבות!
אילו הגשמנו -עיונות אלה — וכמר,
מיליוני מילים כתבנו בעיתון זה כדי לתבוע
זאת שוב ושוב ושוב! — כי אז
היו 350 אלף ערביי ישראל הופכים ביוני
1969 דוברי ישראל באוזני הפלסטינים
בשטחים המוחזקים, יהמיפגש ביניהם היה
יוצר את הגשר בין ישראל ובין העולם
הערבי, שהיה אז נתון בהלם, כשהוא מוכן
לקלוט תבניות נפשיות חדשות.

ך* אוזי לא הפך לשליח כזה. לכך דאגו
^ עסקנים רודפי־שילטון כמו אבא חושי

זר כישראל, מדוכא במולדתו. הוא
לא היה ״שייך״.
אך שום אדם אינו יכול לחיות ללא שייכות•
לכן מצא דור זה את עולמו הנפשי
בשידורים הלאומניים שמעבר לגבול, בעולם
הסיסמות של עבד־אל־נאצר.

כאשר התמוטט עולם זה ביוני
,1967 נשאר חשוף, חסר־אונים,
שכור ורצוץ.
כזה היה פאוזי, כאשר הלך סוף־סוף להיפגש
עם בני משפחתו, שברהו במלחמת־העצמאות
מלוד לרמאללה הסמוכה. שום
בשורה לא היתר, בפיו — זולת בשורה
של תיסכול ועלבון. הוא לא יכול היה
להשפיע על איש, לטובת שום דבר. הוא
יכול היד, להיות רק מושפע.

** אז המלחמה מופנים מבטינו, תק־וזתינו
וחששותייו אל בני העם הפלסטיני
בשטחים המוחזקים, בן־הברית הטיבעי
לכל התחלה של שלום. תוך כדי כך הזנחנו
במיקצת את ערביי ישראל.

אולם מצבם הנפשי של ערכיי
ישראל הולך ורע, והוא עלול להגיע
לשואה.

אל־פתח

ורעל, מספקת מוצא לתיסכול.
מציע מוצא יעיל עוד יותר.

ץ* ה הרגיש פאוזי אל־אסמר במשך
שנתיים אלה, מאז המשבר שלו?

האם הרגיש בי הוא נוכרי כבל
מקום -בלוד וברמאללה, כישראל
ובפלסטין? ששוב אינו שייך?
מפעם לפעם ראיתיו בבתי־קפה, לרוב ,
בחברת ידידתו היהודיה. מפעם לפעם פגשתי
את שמו בכתבי־עת קטנים מתחת ל.-׳
מאמרי־תלונה שהועתקו בשימחה על־ידי
התעמולה הערבית ואנשי מצפן בחו״ל. פעם
גם מצאתי את שמו מתחת למכתב־השמצה
ארסי נגדי, אחרי שהבעתי את דעתי על
מעשיהם המבחילים של אנשי מצפן.

ובבל פעם, כשנתקלתי בו, פנים
אל פנים וככתב, בביתי כליכי. על
הטרגדיה האישית של פאוזי, על
הטרגדיה של בני דורו, על הטיפשות
של מוסדותינו.
כולנו אשמים בכך. גם אלה מאיתנו
שראו את ־,נולד, שהקריבו שנים מחייהם
בנסיונות־שווא למנוע זאת, שד,וחשדו והוש־מצו
ולוכלכו בגלל .:סיתות אלה.

מעשי־הטרור של אירגוני־הפידאיון הפכו
כל ערבי ישראלי י1חשוד. מאות כלואים
בבתי־הסוהר, ללא מישפט, על פי תקנות-
החירום. אלפים אחרים מאמינים שאם אך
יפתחו את הפה- ,יאסרו מייד.
כל ערבי צפוי בכל יום לחוויה זו: הוא
יושב :.מונית או באוטובוס, שוטרים עוצרים
את המכונית, מסתכלים בפני הנוסעים,
מוציאים אותו מן הכלל ותובעים ממנו לצאת
ולהזדהות.

זוהי השפלה יומיומית, ממאירה
וצורבת, והיא הופכת את חיי הערבי
כישראל לגיהינום.

מ אוג

אשמים אנחנו -כי לא הצלחנו
למנוע את האסון שידענו כי יבוא.

פאוזי אל־אסמר בתא כילאו הוא עדות
חיה לכישלוננו. איני מאמין כי הקים מחתרת,
איני מאמין שהיה מסוגל לכך. אם
הסתבך — בוודאי הסתבך מתוך תיסכול,
ללא תועלת לאיש. אני סבור שיש לשחררו,
או להעמידו למישפם.

אך יותר מכל אני סבור שיש
לפתוח דף חדש כיחס המדינה לבני
דורו של פאוזי, כדי שיובלו
לחיות במדלנה הזאת כקומה זקופה,
בישראלים ובערכים שלמים.

בידי חבר־הכנסת האחד שהשתתף בכל הישי־בות,
שהקשיב לכל הנאומים.
השבוע מרכיבות כל המפלגות את רשימות־המועמדים
שלהן. רוב חברי-הכנסת המתוארים
כן ייבחרו אוטומאטית מחדש. לציבור הרחב אין
כל השפעה על כך. אבל הציבור זכאי לדעת מי
ומי הם האנשים המתמנים השבוע על־ידי מנגנוני
המפלגות כנציגיו.

ריך איש את תכונות רעהו. פועל כאן כלל של
״שמור לי ואשמור לך״ ,כלל המשתרע מקיר אל
קיר. אולם מאחורי הקלעים יש בכנסת הסכמה
מוחלטת כמעט על רמתו וערכו של כל אחד
מחבריה.
בעמודים אלה מוגש מיסמך שהוא. על כן,
מיוחד במינו — הערכה של כל חברי־הכנסת,
כנסת, בניגוד לדמגוג נבוב מסוגו של יצחק
רפאל. הנואם המשעמם ביותר בכנסת, מרדים
את מאזיניו גם כאשר הוא אומר דברים
נבונים.

כרוך אזניח

(המערך — מפא״י)

— ,64 הקומיסאר העיקרי של מפא״י בכנסת,
האיש האחראי לכך שהכנסת תאשר
כחותמת־גומי כל דבר העולה על דעת השלטון.
אבי כל ,,קנוניות לסתימת פר,
האופוזיציה בכנסת, תוך חיוך ודברי נועם,
עליו נאמר :״ברעם יחתוך לך את הגרון
בסכין חלודה. אזניה ינעץ לך סכין בגב,
אך לפני כן ידאג לחטא אותה, כדי שלא
תמות בהרעלת־דם, חלילה.״

אחו׳ 4שנות
בהונה מסכם
אוווי אמוי את
ועתו 11 ול עמיתיו
• אבא אבן (המערך, מפא״י) —
,54 אמן הדיבור. בלתי־פופולרי. אינו משכנע,
מפני שהוא מדבר על כל נושא —
הזוועה בביאפרה ובעיית התה במשרדיה־חוץ
— בדיוק באותו סימון ובאותה אהבה
למילים. לא פעם נידמה בעת הנאום שהוא
אומר דבר אחד — ובעת קריאת הפרוטוקול
מסתבר כי אמר למעשה את ההיפך.
מבחינת הרמה התרבותית, הוא עולה פי
עשרה על ר,ח״כ הממוצע — והוא דואג
לכך שאיש לא ישכח זאת. מתייחס לכנסת
בכבוד פורמלי, לפי המסורת הבריטית.

יגאל אלון

(המערך — אחדות ה
עבודה)
— ,51 מצליח בהופעותיו בכנסת.
גמיש, חלק, מרגיע את הרוחות ואומר לכל
אחד את אשר הוא רוצה לשמוע. נץ ל־נצים
ויונה ליונים, לפעמים באותו נאום
עצמו.

9שלומית אדוני

(המערך

מפא״י 41 מומחית ליחסי־ציבור. בנתה
את הקאריירה שלה על כך שהיא מותחת
ביקורת על מפלגתה, ביודעה היטב היכן
בדיוק הגבול. כמה פעמים, בלהט דיבוריה,
עברה גבול זה והרגיזה את ראשי מפלגתה
יותר מדי (כמו בעניין ביאפרה) ,אך בכל
פעם מיהרה לחזור אל התחום המותר. היתד,
בסדר בעניינים של כפייה דתית וזכויות
האזרח, אך בהצבעות המכריעות הצביעה
לא פעם נגד העמדה של עצמה או נעלמה
מהאולם. ראשי מפא״י אינם אוהבים אותה,
אך סובלים אותה כרע שבהכרח, כדי
למשוך קולות של שוחרי־שינוי, שהיו אחרת
ניתנים לאופוזיציה אמיתית.

9פין ז־אד־דין אד־זועבי (קידמה
ופיתוח 56 סוכן של מפא״י, במובן
הגרוע ביותר של המילה. לא בא כמעט
לכנסת, משרת נאמן של השלטון, קיבל
במשך כל תקופת הכנסת השישית הוראות
מאמנון לין, שישב לידו. הערבים קוראים
לו ״זנב״ .מעולם לא התמרמר על איזה
עוול שהוא שנעשה לערבים,׳ מעולם לא
התערב כאשר העלינו פרשה הנוגעת לגורלו
של ערבי ישראלי ועמדנו מול מבול של
קריאות־ביניים משמיצית.

• בנימין אכניאד זגח״ל — חרות)
— ,63 לא ברור מר, הוא עושה בחרות,

כי מבחינת האופי יכול היה למצוא את
9׳ אדיה אליאב (המערך — מפא״יז
מקומו גם במע״י או אצל הליברלים. יו״ר
ועדת הכלכלה, העוסקת כמעט אך ורק ב — ,48 אחד האנשים הסימפאטיים בכנסת.
בעל דיעות הקרובות לשלנו בעניין שלום
עניינים של מה־בכך, מפני שמע״י דואגת
ישראל־פלסטין, אך אינו מדבר על כך בלהעביר
כל עניין כלכלי חשוב לוועדת־כנסת.
עד שקיבל את תפקיד סגן שר קליטת־הכספים,
בה יש לה שלטון מוחלט. הלך
ר,עליה, הנותן לו עיסוק של ממש, הוא
לגבות תרומות לגח״ל מקואופרטיב דן,
התענה בכנסת, לא הגיע בה לכלל ביטוי
אשר ענייניו כפופים לוועדת־הכלכלה. מסמל
את שיתוף־הפעולד, ההדוק בין מע״י וגח״ל. של ממש. מרגש כשהוא מדבר על עניין
יהודי ברית־המועצות, שם שהה כמזכיר

בשגרירות.
• שניאור זלמן אכרמוב >גח״ל

— ליברלים 61 משפטן, שהתרכז בדרך
׳ 9נסים אליעד (ל״ע 50 בא במקוכלל
בעניינים שהוא מבין בהם — תכונה
מו של פינחס רוזן, ואיזה הבדל! איש
נדירה בכנסת. דובר לעניין, מבלי להבריק.
מנגנון המפלגה, בעל אופק צר מאד ובאפשר
להקשיב לנאומיו.
טחון עצמי רב מאד, אנטי־ערבי קיצוני,

קרוב לחרות בסימונו ובדבריו. קורא קרי־אות־ביניים
נרגזות כל אימת שמישהו בא
• אהרון אוזן (המערך — נופא״י)
להתריע על עוול כלשהו, אם הקורבן הוא
— ,45 סגן שר־החקלאות. כמעט ולא נראה
ערבי. סמל ההידרדרות של ל״ע ממפלגה
בכנסת. נציג קבוצת־הלחץ של עסקני ההתליברלית
מתונה למפלגה לאומית קיצונית,
יישבות העובדת, פעיל לטובת חוק המושבים
התובעת התנחלות בשטחים, קביעת עובדות,
וחוקי־דיכוי דומים. נאם פעמיים־שלוש בכל
זכו׳ ובו׳.
תקופת הכנסת השישית.

יומן? אלמוגי

9משה אונא (המפד״ל 67 אהד
מאבות חוק לשון הרע׳ הפתיע אותי ל — ,59 בוס במלוא מובן המילה, אישטובה•
כיושב־ראש עדת החוקה, חוק ומשפט
ר,שלטון גם כאשר היה להלכה באופוזיציה.
עשה עבודה טובה. מאז המלחמה, היה
אמרו שהוא השתנה, עד שהפך שר־ר,עבודה
אחד מאנשי־השלום העיקביים המעטים בוהביא
את חוק מם־ד,מפלגות. אז נתגלה כי

(המערך — רפ״י)

נשאר חסיד
פיקח ומסוכן.

השלטון הגס, בלי חוכמות.

9ארי אנקוריון

(המערך — מפא״י)

— ,61 האיש שנכנס לכנסת במקומו של
לוי אשכול ז״ל. קודם לכן נכנס לכנסת
במקומו של משה שרת ז״ל. בכנסת מתלוצצים
שגולדה צריכה להיזהר ממנו. משפטן,
חיוור.

9שושנה ארבדי״אדמוזדינו

כמעט
לגמרי מאז שהפך שר. ג׳נטלמן
בהתנהגותו. תמיד נדמה ששתי נפשות
דרות בו: האחת של דמגוג שוביניסטי קיצוני,
הפונה אל היצרים האפלים ביותר.
השניה של אדם ליברלי מאוזן. אחד המעטים
בכנסת שאפשר לומר שיש לו רמה של
ממש.

9יו חנן בדר
,64 מן הרגע הראשון של הכנסת השישית,
בלט כאיש הקנוניות, שותפו־ימזימות של
ברוך אזניה. עוד לפני שנתכנסה הכנסת,
העביר את כל עמדותיה,מפתח בד, לידי
מפא״י, תמורת נזיד־עדשים לגח״ל. שותף
לשינוי התקנון, לסתימת הפה, למימון־ה־בחירות
העקום. בכנסות קודמות היה נואם
מזהיר בענייני כלכלה, אך בכנסת השישית
הפך צל של עצמו. כמעט ואי־אפשר לעקוב
אחרי נאומיו.

(ג ח״ל

מערך — אחדות העבודה 43 ניהלה את
המערכה הגדולה לסידור הדר פינג־פונג
בכנסת, למורת רוחם של נהגי־השרים, שהחדר
שימש עד אז חדר מנוחה בשבילם.
(מאז החדר ריק, ואיש אינו משחק) .בעלת
רצון טוב וחסרה כישורים אחרים. אחת
מקבוצת ״הספרדים המקצועיים׳ שהמפלגות
נותנות להם להתבטא כשמדובר על עידוד
הילודה, שכונות העוני ונושאים דומים, ש¥

איש אינו מתכונן לפעול ברצינות לתיקונם.
( המערך — רפ״י)
9א רי הבהיר
יש כמה מאות אלפי איש במדינה שיכלו — ,63 חיוור. לא ברור מדוע נכנס לרשימת
למלא תפקיד זה באותו כשרון.
רפ״י. תפס את מקומו של יזהר סמילנסקי,
אחרי שזה יצא לחופשה של שנה, והכרחנו

אותו להתפטר. עוד נציג של קבוצת־הלחץ
9משהארם (המערך — אחדות של עסקני ההתיישבות העובדת.
העבודה 73 איש ד,גוורדיה הישנה, ישר

מאד, בעל דיעות שלא השתנו מזה הרבה
9ידסך ז בו ר ג ( מפ ד״ל 60 שר
הסעד. מורה בגימנסיה, משכיל יותר מרוב
הח״כים. לוקח את ענייני הסעד ברצינות,
אך אינו מסוגל או מוכן ללחום למענם
בממשלה. איש הסטאטוס קוו בכל מצב.

׳ 9מרד כי בי בי
הע בודה 47 משפטן ממוצא עיראקי.
הגיע לכמה עמדות־מפתח בזכות מוצאו העדתי•
רציני, משתדל, אך רחוק מלהבריק.
(המערך

9אברהם ביטון

אחדות

(המערך

תהע בוד ה 45 מושך תשומת־לב
מפני שהוא יושכ במשך רוב זמן המליאה,
בפוזה של הוגה, שקוע במחשבה עמוקה.
מקריאות־הביניים שלו מסתבר כי אינו מבין
את רוב המדובר. לא ברור איך הגיע לכנסת,
ולמה. נאם נאום אחד בשנה, בערך,
כך שכל נאום שלו עלה למדינה כ־15
אלף לירות.

9אריה בן־אדיעזר (גד״ל
חרות 56 סגן יו״ר הכנסת, בעל חוש־הומור.
בעלותו לנאום, הופך לדמגוג שוביניסטי
בנוסח בגין, בעל כושר ריטורי לא־מבוטל.
אחד מעמודי־התווך של שיתוף־ה־פעולה
מפא״י־חרות.

9דוי ד בן ־ גו ריון
— ,73 בא לישיבות הכנסת לפתע, מבלי
שאיש יידע מדוע, מושך מייד את כל תשו־גו
ב רין
מת־הלב אליו, קם ויוצא אחרי כמה דקות
— ושוב אין איש יודע למה. מפתיע לפשנים,
נאמן לגישתו המתונה בענייני ערעמים
בצעירות הופעתו, בהשוואה לגילו —
בים, לוקח את השלום ברצינות.
אך כשהוא נואם הוא חוזר על אותן מליצות
שיגרתיות של ״עם סגולה״ .מעציב

לראותו במצב זה.
9ראובן ארזי (המערך — מפ״ס)

— ,62 המשפטן של מפ״ם. כמו כל אנשי
9ישראלשדמה כן ־ מאיר (מפי
מפ״ם, מסוגל לתרץ כל דבר. הצליח לעשות
ד״ל 59 סגן שר־הפנים, למעשה שר־את
המעבר מאופוזיציה פושרת לתמיכה
הפנים בפועל. בענייני המינהל הפנימי הונלהבת
בשלטון. רציני בענייני משפטים.
כיח לא פעם שהוא קרוב לדיעותינו על

הרפורמות הדרושות, אך לא היה לו הכוח
ללחום על כך. שנון, פיקח, פולמוסן
9זלמן ארן (המערך — מפא״י) —
המצוייר בכל אביזרי הפילפול התלמודי. לא
,70 המלמד הגדול, איש התודעה היהודית.
יעשה קאריירה במפלגתו, כי אין מאחוריו
פייטר. למרות גילו הצטיין בכושר־לחימה.
קבוצת־לחץ.
בייחוד נגד הסתדרות המורים. העביר בכנסת
השישית חוקים חשובים יותר מכל

שר אחר (הרפורמה בחינוך).
9מרדכי בן ־ פו ר ת (המערך) —

רפ״י 46 אחד הספרדים המעטים ב9מנחם
בגין (גח״ל — חרות) —
כנסת שאינם ״ספרדים מקצועיים״ .בשטח
,56 הנואם בה״א הידיעה של הכנסת, השתתק
המצומצם של ענייו הרשויות המקומיות
( מ מ שי כי

רפ״י)

הוא בעל דיעות מגובשות, ומוכן להילחם
עליהן. שיגרתי בעניינים אחרים.

• אהרון כ קר (המערך — מפא״י)
— ,64 כמעט ולא בא לכנסת. דוגמה
למינהג הנפסד להפוך את החברות בכנסת
לתואר בלבד, המוענק למי שממלא תפקיד
במקום אחר. דיבר בכל תקופת הכנסת
פעמיים־שלוש על ענייני עבודה, כמובן כדי
להגן על הבוסים של ההסתדרות. ההצעה
שהועלתה — להפכו ליו״ר הכנסת הבאה
— היא בגדר חוצפה.

• משה כרעם (המערך — מפא״׳)
— ,58 איש השלטון הגם בכנסת, יו״ר
ברוטאלי, עם
סיעת המערך והקואליציה.
חוש־הומור עממי מסויים, מוכן לעשות כל
דבר כדי לשחרר את הכנסת מן האופוזיציה.
איש אידיאלי לפרלמנט של דמוקרטיה עממית.
שינאתו לסיעתנו מגיעה עד כדי כך
שלא פעם הגיש הצעת־החלטה של כל הסיעות
בכנסת מחרות עד מק״י, בעניין לאומי
חשוב (כגון יהודי ברית־המועצות) ,והוציא
אותנו מן הכלל. אזהרה: ישלוט בכנסת
הבאה, אם יהיה בה למערך רוב מוחלט!

׳ 9ראובן ברקת (המערך — מפא״י)
— ,63 עסקן־מפלגה חיוור. דובר מפלגתו
בעניינים מדיניים, בהם הוא חוזר בדיוק
על כל המליצות השגורות. מעולם לא שמעתיו
משמיע רעיון שלא היה ישן לפני
40 שנה. כמעט ואינו מופיע בכנסת.

• עקיבא גוברין (המערך — מפא״י)
— ,67 עסקן הסתדרותי ותיק, אוהב לדבר
על ברל כצנלסון וסוקולוב. חדר לשעה
קלה לממשלה, אך לא קנה שם אחיזה. יש
הצעה למנותו כיו״ר הכנסת הבאה, כדי
לפתור את בעייתו הפרסונלית. מיעט להופיע
לישיבות הכנסת.

• אהרון

גולדשטיין (נח״ל

ליברלים 67 נציג הקבלנים. מדבר
רק על האינטרסים של שולחיו, ממעט
להופיע בוויכוחים אחרים. מסתדר טוב עם
ההון ההסתדרותי והממשלתי.

• דויד גולומב (המערך — מפא״י)
— ,37 בא במקומו של פרופסור דוב סדן,
שהתפטר מפני שהכנסת נמאסה עליו. צעיר
סימפאטי. מחונך היטב, שנראה עליו כי
בא מבית טוב (אביו היה אליהו גולומב
ז״ל, מייסדו הצנוע של אירגון ההגנה) .דיבר
לעניין, בעיקר בענייני כלכלה, אך לא
הגיע עדיין להשקפה מגובשת.

>• יצחק גולן (ל״ע 57 נכנס
לכנסת ב־ 5600 קולות — כמחצית המודד
של ציר. עסקן שיגרתי, הנמצא במיקרה
בל״ע ולא במפא״י, מפני שבא מקיבוץ
העובד הציוני ולא מקיבוץ האיחוד. מייצג
את הקבוצה האינטרסנטית הכלכלית של
העובד הציוני, שהוא מפא״י־בזעיר־אנפין.
אוהב לקרוא קריאות־ביניים שלא לעניין
וללא טעם, לחזור על הפראזות השגורות
ביותר בסימון של מגלה־אמריקה.

• עמום דגני (המערך — רפ״י) —

,43 היה ילד־הפלא של מפא״י, והפלא נעלם.
מצטיין בעיקר בכשרונו להרגיז את פינחס
ספיר, הדורס אותו בכל הזדמנות כמו שור
הדורך על עכבר־שדה. מרבה לדבר על
ענייני כלכלה, אך הכלכלנים בכנסת אינם
רואים בו מאור גדול.

9משה דיין (המערך — רפ״י) —
,54 באופוזיציה ניטה את כוחו כדובר ב•
יזהרהר רי (המערך, לשעבר ל״ע)
ענייני כלכלה, ללא הצלחה יתרה. מאז — ,61 מוותיקי הכנסת, שאינו מניח לאיש
המלחמה, הוא הופך בהיכנסו למליאה ללשכוח
זאת. נפגע קשה כאשר השתלט
מרכז תשומת־הלב. יחסו לכנסת הוא קורמשה
קול על ל״ע, בזכות שליטתו על
קטי, מבחינה פורמלית, מבלי להסתיר את
המנגנון הכלכלי של העובד הציוני. הררי
הזילזול התהומי שלו במוסד ובחבריו. אינו
התכוון להיות שריר,משפטים אחרי פינחס
יושב במליאה לעולם יותר מעשר דקות
ריין׳ אך קול לקח תחת זאת את תיק
רצופות, אם אינו חייב, ולעולם אינו מוהתיירות
לעצמו. אחרי זה פרש הררי. מפיע
כדי לשמוע נאומים של שרים אחרים.
בחינה מדינית, מעולם לא היה הבדל בין
צורת־הדיבור שלו בכנסת עניינית, לעיתים
הררי ובין האגף הימני של מפא״י. והוא
עם הברקות של הומור. אינו מנסה להירמתנהג
מזה שנים כאחד מראשי משרד־אות
כאינטלקטואל, רמו חברו שמעון פרם.
החוץ ושר־החוץ לעתיד. מכריז בגלוי שאין
כל טעם לשבת במליאת הכנסת ושר,נאומים

שם משעממים אותו, והוא נוהג בהתאם

( דינשטיין 9צכי
לכך.
— ,43 נער טיפוחיו של פ נחם ספיר. פקיד
בכיר, יבש וענייני. כסגן־שר־הבטחון (לפני

המלחמה) היה עגום. כסגן שר־האוצר (מאז)
• מ אי ר ויולנר (רק״ת) ,51 -האיש
הוא שולט בחומר שלו, מתוכנן היטב להשנוא
ביותר במליאה. לעיתים נדמה שהוא
הופעה ויודע בדרך כלל את התשובות הפועל
בכוונה תחילה כדי להיות שנוא עוד
נכונות. טכנאי של האוצר.
יותר, למשל כשהוא חוזר ומגדיר את מלח-

מת־ששתיהימים כמלחמה תוקפנית ישראלית.
קומוניסט אדוק, שאינו סוטה ימינה ושמא-
• גדעון ה או זנר (ל״ע) ,54 -אינו
יכול להשתחרר מתפקידו במישפט אייכמן. לד, מקו מוסקבה, שנאומיו הכתובים הם
חזרה מילולית על הניסוחים של פראבדה.
מחפש כל הזדמנות לדבר על השואה. בסגברור
שהוא ראש רק״ח מפני ששליט-יה
נון ובתוכן נאומיו על עניינים מדיניים
האמיתיים, שהם ערבים, רוצים שבמקום
אינו רחוק מחרות, חוזר על הדוקטרינה
הראשון יעמוד יהודי. כנואם הוא חיוור
הרשמית ללא סטיית. בשיחה פרטית יש
ביותר, אך אויביו עוזרים לו להשכיח זאת
לו חוש־הומור, ובוויכוחים על נושאים
על־ידי קריאותיו׳,ביניים הנרגזות שלהם, המשפטיים
הוא מעניין.
משוות לנאומי וילנר מימד דרמאתי החסר

לחלוטין בניסוחם.

• דויד הכהן

( המע רך — מפא״י) —

9אברהםור די ג ר (פא״י) _ 48
יורשו של יעקוב כץ ז״ל, שנדרס ליד
הכנסת. עסקן דתי מן המניין. כמו כל
המפלגות הדתיות, פא״י היא עסק דתי״
מיסחרי. ורדיגר הוא באופן פרטי בעל חוש
הומור, והוא מצייר קאריקטורות מצויינות
של הח״כים. אך הוא מסתיר זאת בהצלחה
בנאומיו, שהם כשרים למהדרין.

,71 אחת הדמויות היותר ססגוניות בכנסת,
בולט שם בים האפרוריות. לעולם אינו נואם
מבלי לצעוק. יו״ר ועדת־החוץ־והבטחון,
מוסד שהפך מזמן לבדיחה, ושכל תפקידו
הוא לתת חותמת־גומי של הכנסת לכל
ענייני החוץ והבטחון של הממשלה. יריביו
של הכהן טוענים כי שיתוק הוועדה באר,
באשמתו, אך יש להטיל את האשמה על
כל חבריה כאחת. הכהן מרבה לטייל בעולם,
בחברת יוחנן בדר, בשם משהו ה
קרוי
״האירגון הבין־פדלמנטרי״ ,מוסד בו
! 9זרהורהפטיג (מפד׳יל 63
משתפים פעולה עסקנים מכל הפרלמנטים
שר הדתות, הפונקציונר המובהק ביותר של
כדי לסדר לעצמם טיולים — איש־איש על
המימסד הדתי, האדם שתפקידו הוא להעביר
חשבון^ משלם־המיסים של ארצו. הכהן מגמכסימום
של כספי המדינה לידי המחנה
לה לפעמים ניצוצות של תבונה מדינית
הדתי. פולמוסן חריף, מזכיר לי תמיד נזיר
מפתיעה, אך בדרך כלל הוא חוזר רק בקול
ישועי קטן.
רם מאד על הדוקטרינות הרישמיות ה
שדופות.

שהורטםו (המעיו -מפא״י)

— ,45 מפא״יניק מחיפה. איש מנגנון מובהק.
• רותהקטין ( המערך — אחדות ה מעושי־דברו
של אבא חושי, המשתדל עתה
ע בוד ה 68 הנציגה האופיינית ביותר
להתקיים בלעדיו. אין מה להגיד עליו.
של ״קבוצת הגננות״ בכנסת השישית. זו־^־

הי קבוצה של חברות־כנסת קשישות, שהשתלטה
על הנשיאות ועל שתי ועדות אחרות.
9פ רי ג׳ א זו ארץ (מפד״ל) ,62 -
הספרדי המיקצועי של המפד״ל. יהודי צנוע,
פשוט וחיובי, המתמסר לתלונות של אז־רווים.
חוץ מזה אינו מורגש. בכנסת.

׳ 9עכד־ א ל־ן ןזיז זועכי (המערך -
מפ״ם 43 הפונקציונר הערבי של מפ״ם.
מתנגד באופן פרטי כימעט לכל מעשיה
ועמדותיה של מפלגתו, אך אינו חולם
להסיק מכך מסקנות. למד ממפ״ם איך לתרץ
כל שרץ, ולהסתדר בינתיים. כמו כל קודמיי
בתפקיד ״הערכי של מפ״ם״ ,הוא נש-
בר בהדרגה. לכנסת הבאה ייבחר ברשימה
אחת יחד עם כל האנשים שהוא מתעב
אותם, ושהם בעיניו אוייביו המושבעים
של עמו. עובד כסגן ראש־העיר בנצרת, גר
עם אשתו היהודיה בתל־אביב. ממעט להופיע
בכנסת בירושלים.

׳ 9מ טי לדה גל (המערך — רפ״י)
,51 הליידי של הכנסת. לבושה תמיד בטעם
טוב — דבר שהוא לגמרי יוצא דופן בכנסת.
בעלת נימוסים אירופיים. שמרה על
נאמנות סנטימנטלית לבן־גוריון. לוקחת ללב
עניינים סוציאליים. הרבתה להיות נוכחת
במליאה, אך כמעט ולא דיברה בה.

9 :ישראל גלילי (המערך — אחדות
העבודה 58 איש מפלגה מובהק, משתדל
להפוך את הרדיו והטלוויזיה למכשי-
של מפלגתו. נכשל כשר ההסברה. אחד
הנואמים הפחות משכנעים של הממשלה,
רואה את עצמו כדובר מצטיין.

9שלמה יעקוב גרוס (אגו
,61 הציע בכל הרצינות לדחות את הבחירות
מפני שלפי ההלכה יש לכל חבר־כנסת
״חזקה״ על מקומו. עסקן דתי אפור. פחות
צבוע מחברו פרוש. אחד הדוברים של
היוזמה הפרטית בכנסת. כאיש ״האופוזיציה
העיקרית״ ,נפל בחלקו לפתוח ויכוחים רבים
— דבר שיצר מצב מגוחר ממש.

בתור יושבת־ראש הישיבית, הן הנהיגו מיש-
טר של הקפדה על שניות של זמן־דיבור,
דיכוי קריאות־הביניים והפיכת מליאת־הכד
סת כולה לכיתה א׳ .הקטין היא חלוצה
ציונית אמיתית, החסרה כל חוש הומור,
שמנוי וגמור עימד, שלא לנטוש את המאה
ד,־ .19 הנואמים המחכים לתורם החווירו
כשראו שהיא יושבת על כס היו״ר.

׳ 9מרד כי ז ר (המערך — מפאי״י) —
,55 עסקן יוצאי־פרס של מפא״י בירושלים.
איש־מנגנון אפור. מעולם לא סטה מקו
המפלגה במילימטר אחד.

9א מי לחבי בי (רק״ח) ,47 -שליט
רק״ח בנצרת. לאומן ערבי קיצוני, בעל
כישרון רב להרגיז. קיצוני בהופעתו הרבה
יותר מאשר עמיתו, תופיק טובי. משתדל
לשמור על הגבול בכנסת, אך לא בכפרים
הערביים, שם הוא נואם נאומי־שינאה קיצוניים׳
גם נגד שוחרי־שלום ישראליים. טי-

פוס של הרפתקן, חברותי במסיבות פרטיות.

9יעקב
חזן

(המערך — מפ״ם) —

,70 גלש במשך הכנסת השישית יותר ויותר
ימינה. כיום אפשר ־1א פעם לקחת קטעים
מנאומיו, לערבבם עם קטעים של בגין ולערוך
חידון מי אמר מה. בעל הופעה יפה,
נואם טוב, מעמודי־התוזך של הליכוד הל־

ספסלי המערך*
אומי, האיש שתרם יותר מכל אחר להכנסת
מפ״ם לחיק מפא״י והריסת מחנה־הש־לום
בישראל.

׳ 9מיכאל חזני (מפר״ל 65 האיש
האהוד ביותר במפד״ל, מתמסר ברצינות
לעבודתו, מתמחה בענייני כלכלה וביקורת.
איש ההתיישבות העובות, מדבר לרוב לעניין,
אינו קיצוני בענייני דת.

9אשר חסין (המערך — מפא״י) —
,51 עוד ח״כ שכל אחד מנאומיו עולה
למדינה 15 אלף לירית. נעלם מנוף הכנסת
במשך חודשים רבים. איש אינו יודע איך
הגיע למוסד זה, וגם לא מה הוא עושה

9תופיק טובי (רק״ח 47 מקובל
בכנסת קצת יותר מאשר וילנר וחביבי,
מפני שהוא מדבר בהתאפקות. לעיתים אף
משתדל לשכנע, ולא תמיד רלי הצלחה.
ערבי מחיפה, מיושב, נראה יותר קומוניסטי
ופחות לאומני מחביבי.

׳ 9אברהם טיאר (המרכז החופשי) —
,45 מעסקני־הפועלים העדתיים של חרות
לשעבר. פשוט, תמים, סימפאט .-צנוע, נגרר
אחרי שמואל תמיר מבלי שאיש יודע למה.
רחוק מן הפאתוס הלאומני המזוייף של
חבריו. אהוד בכנסת.

9מנחם ידיד (גח״ל — חרות 51
איש חרות בשכונת התקווה. איש אינו מעלה
על דעתו תכונת אחרת שיכלה להביאו
לכנסת. מרבה לקרוא קריאות־ביניים, המעידות
על חוסר טוטאלי של הבנה.

׳ 9אהרון ידלין (המערך — מפא״י)
— ,43 סגן שר־החינוך, ודובר המשרד ככנסת.
אדם שלא ישתחרר מעולם מן הסימון
של תנועת־הנוער הציונית. מאריך
בנאומים, הנשמעים תמיד כמו הרצאות בסמינר
של מדריכים צעירים, עם הרבה
מילים לועזיות (״האינטגראציה של האישיות״
,וכו׳) .בעל רצון טוב ונוח לבריות.

המ שך ב ש בו עהבא
* טור ימני מלמעלה: ורסמן, צדוק,
ברעם, כרמל. טור שמאל׳ מלמעלה: אלוני
אליאב, בקר, הקטין, אלון. מימין למטה:
ישעיהו __1

במדינה
העם
ה שלום שנשכח במוצאי החג, כאשר פתחו אזרחי ישראל
את מקלטי הטלוויזיה, הם ראו על המסך
את שר־הביטחון, בעת ביקור אצל פצועים
בבית־החולים. בתום הסיור פנה דיין ישר
למצלמה כדי להשמיע את דבריו לשנה החדשה.
באיש
מושב, בן האדמה, ידע בדיוק מה
לאחל לעם ישראל: שנד, פורייה. אבל לא
פורייה בתוצרת חקלאית, אלא בתוצרת בעלת
משמעות לאומית. הוא הפליג בתיאור
תוכניותיו, שנה הקרובה :״הפיכת שארם
אל־שיך, עזה והגולן לישראליים״( .ראה להלן).

בנקודה
זו ביטא כתב הטלוויזיה, רן
אדליסט, את התמיהה שחדרה ללב בל הצופים.
הוא פנה אל דיין :״אדוני השר,
לא הזכרת את המילה, שלום׳ באיחוליך.״
דיין מיהר להסביר כי בעצם השלום רצוי,
״אבל אינני רואה אנשים עומדים בתור
לעשות איתנו שלוב.״
לא במיקרה נעדר השלום מתחזיותיו של
דיין לעתיד הקרוב. כי בפרוס שנת תש׳ל,
היתד, צמרת השלטון — ובראשה משה
דיין — רחוקה יותר מתמיד מכל מחשבה
על השגת השלום. להיפך: כל תוכניותיה
היו קשורות בצעדים שמשמעותם אחת:
הרחקת השלום.

דגמי לבחירתך

* סו ני ד
* ס פ רינ ט

דאל

דיעות

ב תנ אי ם נו חי ם וב ת שלו מי ם
בכל סו כנויו ת
״וספה״ בארץ

ירו שלים

הסוכנים הראשיים לישראל :

״עופר״ — חגרה לרכב בע״מ
תל-אביב, רחוב הסדנה ,6
טלפון 821865

וספוד כזקנה לך:
£ 1פ 0ם ז[ 0ח ₪ 0 3 -ם ח • םשפ [ 10ס ן ₪ס 5
מ קצו ע מכובד
נפלא ומ שתלם
בביתספר ״ז־יאנה׳י רו כ ש

5000ל״י תרומה לקניית שי
לחג, דברי ספורט ומשחקים
שונים לחיילי צה״ל בתעלה
במטרה לעודד גופים מסחריים שוהגה
דומה, בדרך לנקוט נים אליהו
ספקטור (יבואן של הפיירקס
הצרפתי, מנקי שטיחים
ועוד) רעיון נפלא — במקום פרסומי
החגים של חברתו, העביר את כל הכסף
טבין ותקילין לידי צד,׳׳ל להנעמת חיי
חיילינו אשר בתעלה.
באקט ציבורי זה, מקיזה מר אליהו
ספקטור לגרור אחריו חברות אחרות
למעשים דומים.
כן יובו!

התל מי ד. בנוסף לי דעמק צו עי,
נ סיון מ ע שי רבובט חו ןעצ מי
בעבודהמעשית. וזאתתודות
ללקוחות בי ת־ הספר הנ הנו ת

מ ש רו תמעולה
ב מ חי רי ם נ מו כי ם

ת עו דו ת סיו ם
ו סי ועבעבודה.

רמה מקצועית
מעולה ומוניטין
בין-לאומי

״פונדק

הכרם״

בהנהלת

ברניצקי אליהו
מבחר מאכלים
מזרחיים ואירופאיים
הקור החדש
נפתח:
1.10.69

ת״א רח׳ רבי מאיר 12
טל 54203 .
קיבלת חשבונך,
פרע נא
אותו בהקדם.

״פרסום הסברה״

כל אמצעי התקשורת היו, ערב ראש השנה,
שופרותיו של משה דיין. מעריב ו ידיעות
אחרונות בישרו בכותרות ראשיות
כי שר־הביטחון העניק להם ראיון בלעדי.
הראדיו ראיין אותו ארוכות, והטלוויזיה לא
איחרה אחריו בהרבה.
בישראל התרגלו האזרחים לשמוע את
דיין סותר את עצמו בלי הרף. אבל בעולם
מייחסים לדבריו חשיבות עליונה.
אי־אפשר לדעת אם בעוד חודשים אחדים
לא ישנה דיין שוב את דעתו. בינתיים
אפשר לראות בהכרזותיו האחרונות ביטוי
לשאיפותיו ברגע זה, ואין ספק כי שאיפות
אלה עשויות גם ללבוש צורה ממשית.
מד. הן ריעות אלה?
״אנחנו מוכנים למשא־ומתן ללא תנאי.
אם יבואו ערבים ויאמרו שהם רוצים לשבת
איתנו לדון על כל השאלות, ויבללו
בסדר־היום אפילו את נושא ירושלים, אני
לא אציע למחוק ולומר, שעל ירושלים אין
מה לדבר.״
ומייד לאחר דברים אלה, בתשובה לשאלה
״האם, לדעתך, ירושלים עומדת למיקוח?״
השיב דיין :״תשובתי — לא! הנכונות
לדון על ירושלים אין פירושה
שבירת־ישראל עומדת למיקוח.״
״להכות ולחזור״ .בראיונות מתגלה
דיין באיש הבשורות הרעות .״המספר הגדול
(של הנפגעים) אומר שהמלחמה קשה
והולכת, הולכת ומכבידה עלינו ואין הר־פייה.״
נוסף למלחמה בצבאות הסדירים של
הערבים הופכים, לדעת דיין, אירגוני הטרור
הערביים לגורם בעל מישקל, שאפילו
המלך חוסיין בבר אינו מעז לומר שינסה
להשתלט עליהם,. .הפתח הפך לחלק יסודי
במרכיבים המלחמתיים ״.ואיך תיפתר בעיית
הטרור נגד ישראל? לשר־הביטחון יש חצי
תשובה על כך :״אילו היינו יכולים לפגוע
באלה שאחראים לטרור — אני הייתי חומך
בכך בבל לב.״
ריעות אחרות:
9שימוש רב יותר בגיחות־התקפה של
חיל־האוויד.
• ישיבה קבועה בקווים.
• הוספת מכות־נגד ,״לבל העומק, לכל
הרוחב, בכל המקומות הבלתי צפויים. להכות
מכות נגד, להכות ולחזור.״,
הסיכום עגום למדי: מצב מצור ממושך,
שיש להסתגל אליו ולהתבצר בתחומיו —
אבל בשום אופן לא ייעשה נסיון לפרוץ
אותו.

״ 13ז

--סואץ< שנעשה מחללית, ניתן להבחין בבירור באיזור הפעולה שם לחם כוח הפשיטה של

במשך 10 שעות כיום השלישי
בשבוע שעבר נשא קצין־שריון
ותיק של צה״ל תואר היסטורי
מיוחד במינו: מפקד כוחות צה״ל
על כוח המשימה המיוחד של
צה״ל שנחת על אדמת מצריים
ביבשת האפריקאית וביצע שם
פעולה צבאית, מצומצמת אומנם
בהיקפה, אך חסרת תקדים כמעט
מבחינת התעוזה ועוצמת בוח הדמיון
שהיו כרוכים בה.
כמשך 10 שעות דהר הכוח ה משוריין
לאורך דרך של למעלה
מ־ 60 קילומטר בצד המצרי של
מפרץ סואץ, כשהוא זורע סביבו
הרם ומוות במוצבי החוך המצריים.
בישראל, כה רודפים המאורעות
זה את זה בקצב מטורך,
הפך המיבצע להיסטוריה ישנה
כבר יומיים אחרי ביצועו. מאורעות
אחרים שעלו לראש הכותרות
הפכו את המיבצע לאפיזודה אחת
של חדשות השבוע. אולם לאורך
ימים עתידה מלחמת 10 השעות
של ״הכוח האפריקאי״ של צה״ל
להיזכר יותר מכל מאורע אחר.
(המשך בעמוד 06

וצו 11ש עונו! ; 111111.1-1ווורו! אל חגרה הישראלית. שני היעדים העיקריים של
הכוח הפושט היו תחנות המכ״ם ומחנות הצבא המצרים בראם אבו״דראגי ובראס זפרנה.

§= ן ןן 5ן ־ ן 7 4שני חיילים מצריים הרוגים שרועים על
1 1 1 1 /1 1 1 4 11 1הנתיב שחרצו בחול המשוריינים של
צה״ל. לפי התמונה ניתן לראות כי החייל מצד שמאל נהרג ונפל

על פסי הרכב אחרי שכלי־הרכב כבר עבר במקום לידו ניתן
לראות את רובה הקלצ׳ניקוב שלו. הדגל במרכז התמונה נעוץ
בחלקו האחורי של הרכב הישראלי השועט קדימה באיו מפריע.

(המשך מעמוד ) 15

חשיבותה לא תהיה רק בהשלכות
המדיניות והאיסטראטגיות
שלה. מעבר לאלה עשוי המיבצע
להיחרת כאחת הפעולות המרשימות
ביותר בהיסטוריה הצבאית,
ולא רק של הלוחמה המודרנית.
הוא עתיד עוד להילמד, באשר
ייחשפו פרטיו הבמוסים השמורים
עדיין בסוד, כמו מישחק שח-מת
וירטואוזי מבחינת התיכנון והמהלכים
שלו.
היטיב להגדיר את המיכצע
ראש אגן ז־המיבצעים במטב״ל,
האלוף עזר וייצמן, שאמר בתום
הפעולה :״עם קטן יבול להרשות
לעצמו לעשות רק דברים גדולים.״

** ילת המפתח היא: הסתעה. ד.פ־
1*1תעה גמורה, מוחלטת, מהממת. הודות
לה, הצליח צה״ל לבצע את הפשיטה המסובכת
והנועזת ביותר בתולדותיו. הודות
לה יבלו טנקים ישראליים לנוע ב־משך
עשר שעות תמימות על כבישים מצריים׳
בצד האפריקאי של מיפרץ סואץ —
ולא להיתקל בשום התנגדות.
ריכוזי טנקים מצריים חנו לא הרחק משם
— והם לא חשו אל זירת הפשיטה.
מחנות צבאיים ומוצבים מבוצרים לאורן
הדרן בה נע השריון הישראלי נפגעו
קשות, לפני שהספיקו להתאושש.
בגליונו האחרון, מפרסם סיים האמריקאי
את הגירסה שלו, כדי להסביר את ההפתעה
המדהימה הזאת:

..אשרי הסברנים

״ גו פו תי ה ם של שלושה
י י הרוגים מצריים ליד מיכלית
מצרית שהופיעה טל הכביש הול כוח הפשיטה, הכדורים

ניקבו את הסיכלית, שהדלק נראה ניתז מצידה, אך לא הדליקוה.
הכוח הפתיע את נהגי המיכלית לחלוטין. על גבי המכונית רשום
בערבית :״מובילי סואץ 61״ והפיתגם הערבי :״אשרי הסבלנים״.

דפני 25ש1ים

גרמנים בטנקים אמריקאים

ם אמנם ביצע צה״ל את הפשיטה
על מוצבי הצבא המצרי בחוף מיפרץ
סואץ, בשיטה עליה מצביע הטיים האמריקאי׳
כלומר, בעזרת טנקים ונגמ״שים סובייטיים
מציוד הצבא המצרי, לא היה צר,״ל
בעל הפאטנט הבלעדי על טכסים זה.
בדיוק לפני 25 שנה, בקיץ של שנת
,1944 השתמש הצבא הגרמני באירופה בטכסיס
דומה באחד הקרבות המפורסמים
ביותר של מלחמת העולם השנייה, הידוע
בשם ״הקרב על הבליטה״(831116 0£ 411
1£6ג.) 81
בדצמבר ,1944 אחרי הפלישה בחוף נור־מנדיה
ביוני אותה שנה, עמדו צבאות הברית
על גבול גרמניה, אחרי ששיחררו
מידי הגרמנים אח מרבית אדמת אירופה
המערבית. הצבא הגרמני, בפיקודו של הפילדמרשל
פון רונדשטאט, תיכנן אז מית־קפת־נגד
אדירה, שנועדה לבלום את המחנה
האמריקאי הראשון שאיים על אדמת גרמניה
מכיוון בלגיה ולוקסמבורג. לרוחב חזית של
כ־ 90 קילומטר (אותו רוחב אותו עבד כוח
הפשיטה של צה״ל בסואץ ב־ 10 שעות)
ריכזו הגרמנים את מיטב כוחות השריון

והצנחנים שעוד נותרו בידם, מול העיר הבלגית
בסטון שליד הגבול עם לוקסמבורג.
כדי לאפשר לדביזיות הטנקים שלהם לעבור
על פני גשרי הנהר מוס, שחצץ בין
הכוחות הגרמניים לאמריקאיים, הרכיבו הגרמנים
כוח משימה מיוחד, שמשימתו הוגדרה
כ״מיבצע בילבול״ .כוח משוריין זה
היה צריך לתפוס את גשרי דמום כשהם
שלמים. אז נולדה במטה הגרמני התוכנית
שנועדה להיות ״סוס טרוייה מודרני״.

המיבצע הצליח,
ההתקפה גבשלה
כוח שהוקצב למשימה נקרא ״חטי-
4 1בת הטנקים 150״ ,והאיש שהופקד
עליה היה אלוף המישנה אוטו סקורצני, איש
הקומנדו הגרמני המפורסם, שמילט את
מוסוליני ממאסרו.
סקורצני אסף למטרה זו יחידה מובחרת
של חיילים, כולם דוברי אנגלית רהוטה,
אותם הלביש במדים בריטיים ואמריקאיים.

כל הציוד של היחידה הורכב על טהרת
הנשק הבריטי והאמריקאי. ניתנו להם טנקים
אמריקאיים שנלקחו שלל על־ידי הגרמנים,
וכל ציודם, החל בכלי־הנשק הקלים
שבידיהם וכלה בציוד האפסנאי, היה
ציוד אמריקאי שנפל בידי הגרמנים.
כוח זה, בעזרת כוח נוסף שעמד תחת
פיקודו של סקורצני — אנשי קומנדו גרמניים
מחופשים כאמריקאים שהסתננו מעבר
לקודים כדי ליצור מהומה — נועד
לפלס את הדרך ולהוות ראש־גשר למית־קפה
הגרמנית הגדולה.
ואומנם, המשימה הצליחה. האמריקאים,
שלא ציפו כלל להתקפת־נגד גרמנית, והיו
מבולבלים מידיעות כזב שהועברו אליהם,
הופתעו לגמרי. היחידה המחופשת של
סקורצני איפשרה את מעבר הכוח הגרמני
שרוכז בעוצמה של 17 דיביזיות.
כתוצאה מכך הצליחו הגרמנים ביומיים
הראשונים של הקרב ליצור את ״הבליטה
הבלגית״ .האמריקאים היו נבוכים לחלוטין
ולא ידעו מה קורה ומה מתחולל. אמצעי־הקשר
בין הכוחות של מעצמות־הברית נותקו
ובמיפקדות לא התקבלו דיווחים נכונים.
המבוכה גדלה עוד יותר כאשר נתפסו
גרמנים מחופשים כאמריקאים. מרגע זה
היד, כל חייל אמריקאי, ותהיה דרגתו אשר
תהיה, צריך להזדהות על כל צעד ושעל.
השוטרים האמריקאים לא הסתפקו בתעודות
הזיהוי, חקרו את החשודים לגבי מינהגים
אמריקאיים אופייניים, כמו שמות קבוצות
הבייסבול בארצות־הברית ושמות נשיאי
ארצות־הברית.
רבות מהתקלות שנגרמו כתוצאה מכך
שימשו אחר־כך נושא למספר של ספרים
וסרטים. היו מפקדים בצבא האמריקאי שלא
יכלו לבצע את תפקידיהם בגלל המספר
הרב של הפעמים שהיה עליהם להזדהות.
בסופו של דבר נבלמה המיתקפה הגרמנית.
הכוחות הגרמניים כותרו והושמדו בקרב
שנמשך 8ימים והיה אחד מקרבות
הטנקים הגדולים של מלחמת העולם השנייה.
הוא נשאר חרות בהיסטוריה הצבאית
כניסיון ההתקפה האחרון של הצבא
הגרמני במלחמה.
אבל אם המיתקפה כולה נכשלה, הרי ה־מיבצע
של היחידה המחופשת כשלעצמו
הצליח, וכימעט שגרם להתמוטטות המחנה
האמריקאי הראשון בגבול גרמניה.

הפשיטה הישראלית לאדמת מצרים בוצעת
ברכב־שלל רוסי, שתפסו חיילי ישראל
במלחמת ששת־הימים. בסך הכל נחתו תש עה
כלי־רכב, בהם 150 חיילים ישראליים
דוברי־ערבית, אשר מדיהם דמו למדי הצבא
המצרי.
החיילים המצריים, שפגשו בדרך על החוף,
חשבו כי זאת שיירה של הצבא המצרי,
וסרו מן הדרן כדי לפנות לה מקום. הם
נורד לפני שהבינו מה שקרה. נורו גם
שומרים לפני שהספיקו להחזיק בנשקם.
נמה חיילים שישנו בעמדות־מישמר לאורך
הדרך נהרגו בתוך צריפיהם.
תשעת כלי־הרכב כללו שישה טנקים ושלושה
נושאי גייסזת משוריינים.

מתוך בטן הגחתות
* 1יש לא האמין שכך יתנהל המיבצע
^ וכך יסתיים. לא קומץ הלוחמים הנבחרים
ששעטו בריכבם על הדרך המצרית
במיפרץ סואץ, המשתרעת לאורך חוף
הים מתחת למצוקים אדירים, לא מפקדי
צה״ל שעקבו אחרי המיבצע בקשר האלחוטי
מן החוף הישראלי, ולא אותם רבבות
ישראלים שבדרך מיסתורית ידעו על
המיבצע שעות מעטות אחרי שהתחיל ו שעות
רבות לפני שהסתיים.
הארץ כולה היתד, שרויה במתח. הפרטים
לא היו ידועים בדיוק, אכל האנשים
ברחובות ידעו ש״משהו גדול הולך ב־סואץ״
.תעלומת הפצת הידיעה נפתרה רק
מאוחר יותר. הסתבר כי עיתוני הערב, להם
נודע על המיבצע העומד להתקיים, הכינו
מבעוד בוקר את מוכרי העיתונים בכל רחבי
הארץ להוצאה שנייר״ וכך עברה הידיעה
מפה לאוזן.
אבל איש לא יכול היה לחזות מראש
איך זה ייגמר. ההפתעה ד,מצריד היתד, מוחלטת,
ללא ספק היו אלה פני השטח שתרמי
לכך. ד,אתור שנבחר כמטרת הפשיטה המשוריינת
הוא אתור מידברי שומם לחלוטין.
לאורך של עשרות קילומטרים, מחוף
המיפרץ ועד לביקעת הנילוס, אין אפילו
ישוב אזרחי אחד. כמה מטרים מן החוף
מתרוממים פאיזור זה צוקים גבוהים, והרמה
נמשכת שם עד לנילוס כמעט. אין
שום דרכי רוחב המתחברות אל כביש החוף,
עליו נע הכוח, והדרך היחידה למעבר
מן העיר סואץ שבצפון לאורך החוף דרומה,
היא הכביש עליו דהרו עתה בחשיכד״
בפנסים דלוקים, שיריוני צד,״ל.
זיו

מבובה ב 7לית
ך* חנות״המישמר המצריות ומחנות!
4הצבא הפרושים לאורך הכביש, לא
:היו בנויים להגנה מתקיפה באגפים. הם

היו ערוכים לקראת אפשרות של התקפה
חזיתית מהים, אבל לא שיערו לעצמם שייאלצו
להתמודד עם שיריונים המתגלגלים
על הכביש.
משום כך, כאשר הופיע הטור המשוריין
לעיניהם, לא תפסו המצרים מה מתרחש.
גם ׳אחר שהכוח פגע והרס תחנות מישמר
ומוצבים בדרכו, הרי במרחק במה קילומטרים
דרומה לא היה ידוע כלל מה אירע
בצפון.
זו היתר. הסיבה לכר שכוחות־ד,שריון המצריים,
שנמצאו אותו יום צפונית ודרומית
לאיזור הפעולה, לא ניסו כלל להיחלץ
לעזרת היחידות המותקפות. חיל־האוויר
המצרי, שוודאי קיבל דיווחים, אם לא על

נשק קל. במיקרה אחד בלבד כוונה אל
הכוח המשוריין אש ארטילרית — אשו של
תותח נגד־מטוסים, שלועו הופנה כלפיהם.
במרחק של כמה עשרות קילומטרים דרומה
נמצא הבסיס הגדול של חיל־הים
המצרי בג׳רדקה. כלי־השיט שבו, שיכלו
להפריע ולהתערב במהלך הנחיתה והפשיטה,
לא התקרבו כלל אל איזור הפעולה.
שתי הטרפדות היחידות שנמצאו קודם לכן
בקירבת האיזור, פוצצו לילה קודם לכן
במיבצע נועז של אנשי הקומנדו הימי.
כך יכלה הפשיטה להסתיים ללא אבדות
בציוד ובנפש, להוציא פצוע אחד, שנפגע
בכדורים בשתי ידיו וחולץ במסוק מאיוי ר
הקרב. זהו מצב אידיאלי שכל מפקד צבאי

משאית עולה באש

משאית עמוסה כותנה בוערת ליד חוף הים,
אחרי שנפגעה באש הכוח הישראלי. לאורך
נתיב הפשיטה המשיכו לבוא משאיות צבאיות ואזרחיות שלא ידש על המתהולל בכביש.
במדינה ירושלים
המחט לי ם
מ מ חנ ה ־י הו ד ה

תנועת העולם הזה — כוח חד
יוצאת לזינוק חדש — בדי להכני
לכנסת השביעית כוח מדיני שיו>
לא רק להרים קול״מחאה, אלא ג

מזה כמה חודשים מתלוננים פועלים ערביים׳
תושבי ירושלים המיזרחית, כי בשוק
מחנו,־יהודה שבבירה פועלת כנופיית
ביריונים אנטי־ערבית. כנופייה זו, לדברי
המתלוננים, מתנפלת על כל ערבי או ערביה
העוברים בשוק לאחר חשיכה, מפליאה
את מכותיהם.
עד היום, לא זכו תלונות אייו לתשומת־לב
רצינית. התגובה הכללית היתד. שאין
הן אלא נסיונות השמצה והסתה, ושאם
אירעו אי־אלו מיקרי התנפלות, אין לראות
בהם פעולה מאורגנת. על אף שהמתלוננים
שיטחו דבריהם אף בפני ראש עיריית הבירה
טדי קולק, לא ננקטה כל פעולה בעקבות

הסכין הגורלית. השבוע הוברר
שחוסר־הפעולה מצד השלטונות נתפרש בעיני
התוקפים כעידוד למעשיהם. הם עברו
ממכות־ידיים לשימוש בסכינים. התוצאה:
צעיר ערבי בשם נורי ג׳מאל אחמד, נשוי
ואב לילדה קטנה, הגיע לתחנת מגן דויד
אדום כשכולו זב דם מחתך סכין עמוק
בזרועו.
סיפר אחמד בעדותו במשטרה :״עבדנו
במחנה־יהודה, מטעם העירייה. היינו אמנם
תשעה, אבל העבודה היא כזאת שכל אחד
מאיתנו היה לחוד. פתאום צצו לפני שני
צעירים. אחד מהם זינק בלי מילה עם סכין
שלופה בידו לעבר החזה שלי. זינקתי הצידה,
והסכין פגעה בזרועי.״
פגיעתה של הסכין היתד, דראסטית:
>• היא גרמה לשיתוק זרועו של אחמד,
הפכה אותו לנכה, ללא אפשרות לפרנס
את עצמו.
@ היא גרמה לשיתוק עבודות־הנקיון
בשוק בימי שישי, מאחר שהפועלים הערביים
מסרבים להמשיך לעבוד במקום.
י • היא גרמה לשיתוק, זמני לפחות,
ביחסי השכנות והקיום־בצוותא של יהודים
וערבים בבירה.

דרושים לנו באופן דחוף מתנדבי!
בקרב אוהדי התנועה בצד,״ל, כדי לו
גיש את רש־מת החברים מטעם רש
מתנו בוועדות הקלפיות הצבאיות, נ
בחירות לכנסת.

שביתות

כל חייל, עד דרגת סמל (ועד בכלי
יכול לכהן כחבר ועדת־קלפי צבאית.

פור טר ט של
מפיר* שביתה
שביתת־הדוורים בירושלים פרצה בשעה
לא מוצלחת, לא זכתה באהדת הציבור הרחב•
התוצאה: משרד הדואר לא התקשה
בגיוס מפירי־שביתה.
מי הם מתנדבים אלה, שהיו נכונים לעבור
של אחד האיסזרים החמורים של החברה
המודרנית — הפרת שביתה? כתבת
העולם הזה מדווחת על ראיון עם שניים
מהם:

עופרה גוטליב היא נערה נחמדה בת ,18
שזה עתה סיימה את בחינות הבגרות. היא
(המשן בעמוד )21

מנ״ם בועו

להשפיע על ההכרעות.

מיפקד חברים
לשם אירגון המיבצע יש צורך דחו
בעידכון ובמילוי כרטיסיית האוהדי
והתומכים. זה חיוני לקיום הקשר!
זכור — אין לרשותנו שום מנגנו
ושום אמצעים. כל העבודה נעשית ביז
מתנדבים.

אם לא קיבלת בחודש האחרון הוז
עות ממטה״הבחירות הארצי, פירוק
של דבר כי אינך מופיע בכרטיסי!
המעודכנת. במיקרה זה, אנא מל;
באופן דחוף את הטופס המתפרס!
בעמוד ,8שלח אותו לת.ד ,136 תל
אביב, או גש עימו אישית למטה
הבחירות הארצי, ברחוב גליקסון 3
תל־אביב.

חיילים!

חייל — אם אתה מוכן לכן
אנא שלח לנו באופן דחוף את מיס
פרך הצבאי, שמך (שם משפחה, ש!
פרטי ושם האב) ומיספר הדואר ו[
צבאי שלך !

דוכני הסברה
דוכני־ההסברה של תנועתנו הפכו נ)
ימים האחרונים חלק מן הנוף במקומו)
שונים ברחבי הארץ. בדוכנים אלה מו
צגים למכירה שני הספרים של התנו
עה, חוברות הסברה וחומר־הסברה אחו[

מיתקני הראדאר של ראם זפרנה עולים באש, כשחייל ישראלי
משקיף לעברם מעל למיקלע שלו. מיתקנים אלה היו סיתקני
סכ״ם ימי. מאז הפשיטה מונע חיל־האוויר מהמצרים לשקם את המיתקנים ולהקימם מחדש.

הדוכנים דרושים כדי ליצור מיפגג
בלתי־אמצעי בין פעילי התנועה ובי
הציבור. הם מביאים את דברנו ל
מאות בתים חדשים, שאין לנו כי
דרך אחרת להגיע אליהם, וההופביו
למוקדים חדשים של הסברה. הו
מפגינים את נוכחותנו בכל מקוק
והם מחזירים לתנועה חלק מן ה
בסף שהוציאה על פירסומים חשובי!
אלה.

ילד היד המצרים מצליחים להחיש תג־בורת
משוריינת לאיזור הפשיטה, אילו
אירגנו בעוד מועד להגנה את חיילי המוצבים
שהותקפו, אילו הזניקו את חיל״
האוויר שלהם ואילו השיטו את כלי־השיט
הצבאיים שלהם — ספק אם הפעולה היתד,
מסתיימת כפי שהסתיימה. אין ספק שמלחמת
10 השעות היתד, אז מתמשכת והופכת
לקרב ארוך יותר. חילוצו של הכוח
הפושט מהשטח המצרי והחזרתו לחוף
הישראלי היו הופכים לבעיה חמורה יותר.
אולם יש להניח שאלה שחשבו ותיכננו
את המיבצע, לקחו בחשבון, גם אפשרויות
אלה. לאלף ואחת הבעיות והתקלות שיכלו
להתעורר, היו לצה״ל גם פיתרונות. אלא
שהכל הודו על כך שלא היה צורך לבדוק
את יעילותם.
סוף־סוף אי-אפשר לסמוך על כך שהמצרים
יתנהגו תמיד כפי שהגיבו הפעם.

כדי לאייש דוכנים, בכל. מ קו ם בארץ
דרנשים מתנדבים. המוכן להתנדב לפ ע אשר תימשך
זו, עולה לבחירנת, מתבקש לפנות אל מטה הב
חירות המקומי שלנו, או אל המט!
הארצי — גליקסון ,8טלפון 222145
תל־אביב.

התנועה על הקרקע, הרי לפחות על תנועת
המטוסים שחיפו על הכוח הפושט, נשאר
מנוטרל גם הוא. מפקדיו סברו, כנראה,
כסי שהעידו הצהרות המצרים הראשונות,
שזו עוד אחת מפעולות המלכודת של חיל־האוויר
הישראלי, שנועדה לגרור את המטוסים
המצריים לקרב אווירי פתוח.
כשהסתיים המיבצע, היה ברור שההישג
שהושג הוא מעל ומעבר למצופה ולמתוכנן.
שכן, בילבול ואובדן עשתונות מעין זד,
במערכות הצבא המצרי, וחוסר מוחלט של
זרימת אינפורמציה, לא יכול היה איש לחזות
מראש.

התגגדותקדושח

ף , 1מעשה, לא היה צריך כוח הפשיטה
/המשוריין של צה״ל להיכנס לשום קרב
ממשי. כל מה שנשאר ללוחמיו לעשות
הוא לדהור ולירוק אש ולהשמיד כל מה
שנראה בדרכם. לא היו קרבות שריון בשריון,
וגם ההתנגדות, במידה שנתקלו בה,
היתד, קלושה ובלתי מאורגנת. רק במוצבים
הגדולים, סביב תחנות המכ״ם בראם
אבו דראג׳ וראם זפרנה, ניסו חיילים מצריים
להתגונן באש, שהיתר, ברובה אש מ
חולם
עליו, בו הנשק העיקרי שלו היא
ההפתעה והמבוכה של האוייב.
מובן שכל זה יכול היה להיות אחרת.

איז ו היו מגיבים

מפר שביתה אדן
האבא והחברה בחו״ל

•רחון־היוקדה האמריקאי רבהת פו צ ה מקדיש כתבת-ענה

><\חגלה

ארב ישראל
** הו שיא״הבדידות 1ליפול מן
)}//השמים, באמצע לילה אפל, ישר לתוך
ארץ נוכריה. ונמל־התעופה לוד —
שהיה באמצע שיפוצים, ושלתוכו נחתנו
בחצות הלילה — עשה עלי רושם כאילו
לא נבנה כלל עדיין, ואנחנו נוחתים בלב
המידבר.״
כך נתגלתה ישראל לראשונה לעיניה של
אן צ׳מברלין, כתבת ווג, ירחון־האופנה הגדול
בעולם, שהגיעה לארץ בראש צוות
גדול להכנת כתבה על ישראל. השבוע,
כאשר הגיע לארץ הגליון ובו הכתבה, ניתן
היה לראות כיצד בעצם נראית ישראל —
והישראלים — בעיניים זרות.
בעיניה של אן צ׳ימברלין, מסתבר, זה

נראה כחווייה משעשעת ביותר. את דעתה
זו הנחילה הכתבת לעשרות אלפי קוראותיה,
שאלפים רבים מתוכן הן נשות הצמרת
ברחבי העולש. שכן, כל מי שהיא
מישהי, ברחבי העולם המערבי, לומדת את
הורג בקפדנות מדי חודש בחודשו. לצד
חידושי האופנה הישראלית, לומדות הקוראות
גם משהו על הארץ עצמה.
השני תמיד שוטה
ספדת הכתבת הסופיסטיק״טד לקור^
/אותיה הסופיסטיקייטד:

לישראלים יש שיטה נהדרת: בכל מעשיהם,
הם יוצאים תמיד מתיר הנחה שהצד
השני שוטה גמור .׳משום כך נותן שם בל
אחד עצות לכל אחד אחר, ומנסה לחשוב
במקומו. וכאשר דברים בכל זאת משתבשים,
ממשיכים כולם להיות משוכנעים שהם
יסתדרו, איך שהוא. ואכן, הם מסתדרים
באמת, לרוב, והישראלים מקבלים זאת
כמובן מאליו. אך לגבי זרים זה מזעזע
לפעמים.
ישראל היא הארץ המאופיינת על־ידי בטון
מרי בכל פינה (״כשראיתי את תל־אביב,
לא יכולתי להחליט אם הורסים או בונים
אותה. עד היום אינני יודעת שבה יוצאים
תמיד לדרך באיחור, אך מגיעים תמיד

משהו״לרגלי׳ם *רזיגן־־-ק
עם קישוטי דיסקיות בצבע כסף, משלימים גרבי טייסו

בזמן: שבה מאבדים ארנק מלא כסף — אבל זוכים
לקבלו בחזרה תוך תקופה קצרה; שבה מוצאים חדר

נוד מדברי

אחת הבשורות מארץ הקודש היא הרגל
המקושטת: היא תציף השנה את שווקי
העולם, תעטוף בל רגל ראוייה לשמה, ושאינה ראוייה לשמה.

בתמונה: מכנסי־טייטט מניילון, בציבעי צהוביחום ובדוגמת עור
נחש. ,על רקע מידבר צין ושדה־בוקר. צוות הוזג, בראשותה של
הכתבת אן צ׳מברלין, צילם את דוגמניות־ו בעיקר בדרום הארץ.

חמש פנים לישראל
ד״ר ג׳ק גרוס, מנהל מחלקה באוניברסיטה; דניאל ר

כ ל הרבדים והיצורים היפים בישראלי

הברך, מדוגמנים על
המגפיים, מבד קרפ
חורים ושימלת מיני.

...ורואש

כיסוי ראש שחור, בהמשך ישיר למע ל, עשוי
צמר, ועטור ריקמה דמוי־תנכית בלבן. כך רגילים
לראות את ישראל בעולם הגדול, כפי שמסופר בכתבת הירחון ווג האחרונה.

:בית־מלון מלא ומושב במטוס דחוס לעייפה. בקיצור
-ארץ הניסים והנפלאות, כיאה לארץ־הקודש.

כתבת־הענק, הביא הווג שורה שלמה של דמויות
העיתונאית סילבי קשת; עורך הארץ גרשום שוקן;
:טי, מנכ״ל בנק דיסקונט; הגב פלאי, מנהלת מסדה.

אה, כן, בישראל יש גם מלחמה. הארץ,
מדודחת כתבת ווג, מוקפת במדינות אוייבות
מכל צדדיה, שלא לדבר על חבלנים מטמיני־דינאמיט
מבפנים. אולם עובדה זו אינה
מעיבה על חיי היום־יום. השלטים ברמת־הגולן,
המזהירים מפני מוקשים, קטנים בהרבה
מאלו המזהירים נהגים מפני ילדים
בדרך .״עמדתי נוטפת מים במיקלחת, באי־
(המשך בעמוד )26

הקו שד מחר
הגליון מלא פירסומות של

דליה הגדולה

דליה לביא, שהוטסה במיוחד מלונדון לצרכי הכתבה, סימלה
את ישראל יותר סכל דבר אחר. בתמונה זו, ציבעונית
במקור, מופיעה דליה על עמוד שלם. כותב הווג :״כשדליה עוזבת את החדר כהים בו האורות.״

פירסומת לבגו־ים חדיש של גוטקס
מופיעה בווג תחת הכותרת ישראל.
צרנים ישראליים, מבשמים ועד אל־על.

אוננה עתיקה

דליה לביא מדגמנת בגד שעטנז,
העושה רושם מאוד ישראלי, וה־מאופיין
על־ידי הטבור החשוף לחלוטין וענק התכשיטים הענק.

לעבור את הגבול האמריקאי; אבל אינני
פוחדת.
״ככלות הכל — מי לא מוכנה לסכן שנה
של חייה, תמורת האפשרות ללמוד בצורה
מסודרת?״

חי על חשבון
התיירת
ן איננה בודדה. שרשרת־החשיש
קושרת חוק נוודים רבים, שאינם מוצאים
דרך טובה יותר להתקיים. אנשים
מסוגו של פרדי ירגר.
פרדי הוא הרפתקן בן .26 מגיל 17 הוא

עברו רבים מן המעשנים מהסם התמים־
יחסית לשימוש בסמים ״חזקים״ יותר,
כגון הירואין או קוקאין. דבר זה התאים
דוזקא לאינטרסים של העולם התחתון. לכן
לא ניסתה המאפיה לחדש את פעולותיה
המכסיקאיות באותו קנה־מידה.
הרעב למאריחואנה, והשימוש ההולך
וגובר בהירואין, הביאו לריאקציה מסויימת
אצל כל אותם צעירים אמריקאיים — רובם
היפי׳ס, ביטניקים או אנשי־פרברים — המסרבים
להשתמש בסמים ״קשים״ ,רוא ם
בחשיש ובמאריחואנה תחליף בלתי־מזיק —
יחסית — למשקאות החריפים או לסיגריות.
חסידי־החשיש הללו, המגיעים, בין צע ־
רי אמריקה, למאות אלפים, אם לא למיל־

נתב ״העולם הזה״ בפריס

* 1פני שבועות אחדים העביר ה/פ.בי.אי.
האמריקאי את משרד־הקשר
שלו מרומא לפאריס. ביסוד החלטה זו עמד
בוכב־שביט חדש, שזרח בשמי סחר־הסמים
הבינלאומי: מדינת־ישראל.
לשני נתיבות־הסם המעבירים את האופיום׳
החשיש וההירואין מן המזרח ומאפריקה
לפאריס וללונדון, ומשם ליבשת האמריקאית,
נוסף עתה נתיב שלישי —
שתחילתו במחששות של העיר העתיקה בירושלים
ובביקתות־הביטניקים של חוף-
אילת.
לשתי הכנופיות הבינלאומיות — המאפיה
האיטלקית—יהודית, והאגודה החשאית של
הקורסיקאים — המנהלות את סחר־הסמים
בצורה מאורגנת למדי, הצטרף עתה גורם
שלישי ופרוע, המחדיר סימון של ״יוזמה
חופשית״ למיסחר הקפדני והמתוכן: התיירים
הצעירים היהודיים, המבקרים בישראל,
כימעט בלי פרוטה, וחוזרים כשהם עשירים
בכמה אלפי דולאר.

__חשיש -
בשביל האוניברסיטה
ץ׳* ספרת אן י־ובינשטיין *,ילידת אחת
1* 1המדינות במרכז ארצות־הברית:
״אני בת .19 קטינה• החוק האמריקאי
אינו יכול אלא לשגר אותי לבית־סוהר ל־קטינות
— עד לגיל בגרותי, שהוא באמריקה
.21 על כן אין לי הרבה מה לפחוד.
״רבתי עם הורי בגיל צעיר. עברתי מן
* השמות הוסוו למניעת זיהוי.

העיר שלנו, בה גרנו בבית בורגני באחד
הפרברים, לסאן פרנציטקו. שם היכרתי את
האנשים שהפכו אחר־כך למשפחתי השנייה•
זוג מבוגר וטוב־לב, שלימד אותי
לשנוא את המלחמה, ולאהוב את המארי־חואנה
ואת החשיש.
״חייתי איתם שלוש שנים. הייתי כבת
שלהם. הם עוסקים באמנות ובספרות. אני
רוצה לכתוב, כמו אבי־המאמץ. אבל אינני
מסוגלת: אינני כותבת היטב, הפסקתי את
לימודי בגיל מוקדם, איני יודעת כיצד לנסח
את דברי. הרקע הבורגני־היהודי־האמריקאי
שלי פשוט מפריע לי.
״על כן עלי להמשיך את לימודי באוניברסיטה.
לשם כך אני זקוקה ל־—4000
6000 דולארים. באמריקה אי־אפשר ללמוד
וגם לעבוד. לא לאוניברסיטה רצינית. אז
מה לעשות?
״את התשובה סיפק לי ידיד טוב. אני
מכירה אותו מזמן. הוא מממן את נסיעתי.
לקחתי ממנו אלף דולאר הוצאות
ועוד אלף דולאר לקניית חשיש. נסעתי לישראל.
ישבתי שם כמה חודשים, כי זה
מצא חן בעיני.
״לפני הנסיעה, הלכתי לעיר העתיקה של
ירושלים, למקומות בהם עישנתי המון פעמים.
חשיש באלף לירות ישראליות. שישה
קילו. אותה כמות תכניס לי ולחברי קרוב
ל־ 10 אלפים דולאר, בשווקים הנכונים.
״בעזרת ידיד, ביטניק ומעשן אף הוא,
התחפשתי לנערה הרה. החשיש היה מפוזר
על הבטן שלי. פחדתי פחד־מוות. אבל הגעתי
בשלום לצרפת, בלי הפרעות. כאן אני
נחה במיקצת. החלק הקשה ביותר הוא

מסתובב בעולם. אביו יהודי, אמו נוצריה.
בדרכונו הבריטי רמזוייף הוטבעה אשרת־שהות
ממשלתית ישראלית :״תושב זמני.
מועמד לעולה.״
ואומנם, פרדי שהה בארץ 10 חודשים.
ללא עבודה כלשהי. ישב באילת, הסתובב
בנגב ובגליל. אך בעיקר התגורר בירושלים.
בירושלים העתיקה לא התיידד עם תוש־בי־העיר
הערביים, אלא דודקא עם יהודי׳
מרוקאי מבוגר, הקשור איתם בקשרים מצו־יינים.
הייה זה הוא שסיפק לו, כל אותה
עת, את החשיש לו זקוק פרדי להנאתו —
ולעסקיו.
חלק ניכר מתקיפה זו חי על חשבונה
של תיירת יהודיה־אמריקאית, שהתגוררה
בירושלים המערבית. כאשר גילו הוריה
את העניין ובאו להפריד ביניהם, קנה עוד
כמה קילו חשיש — ונסע לאירופה.
ביבשת העתיקה עוסק פרדי בסחר־סמים.
הוא מוכר את החשיש הישראלי במנות
קטנות, למעשנים־חיבבים ולאנשי־בוהימה.
בפאריס הוא חי מזה תקופח־מה; אבל רווחיו
העיקריים נובעים ממסעותיו התכופים
ללונדון ולניו־יורק — שם קונים את הסם
במחיר טוב•
בשנה הבאה מתכונן פרדי לשוב ארצה.
״אני אוהב את הארץ,״ הוא אומר ,״היא
כל־כך נוחה לבריות!״

הסמים עוברים
בישראל
ן* סיכתה של ישראל לבירת־טחר, ב(
) עולם ד,ם מ־ם, היתר, תוצאה של התפתחות
כפולה ובינלאומית, שהחלה הרחק
מגבולותיה של המדינה.
כיבוש השטחים המוחזקים וירושלים העתיקה
פתח את השער לעולם הערבי, איפ־שר
למבריחי־החשיש לעבור באין־מפריע לתוך
גבולות־המדינה — בעיד שקודם לכן
הסתכנו בנפשם, שעה שניסו להעביר את
הסחורה המסחררת ב״נתיב החשיש״ הנודע
לשימצה, הלא הוא מעבר המבריחים שהיה
קיים לפני מלחמת .1367
ממש באותו זמן החל לגבור הלחץ על
מעשני־המאריחואנה והסוחרים בו, בארצות-
הברית. מאוחר יותר, לאחר היבחרו של
הנשיא ניכסון, גברו עוד יותר פעולות
משרד הסמים שליד ה־פ.בי.איי.
פעולות אלו הגיעו לשיאן בתחילת שנה
זו, כאשר הסכם חשאי בין משטרת מכסיקו
לבין ה־פ.בי.איי. איפשר לאמריקאים לעבור
את הגבול, במטוסים קטנים ומיוחדים, ולהבעיר
שדות־מאריחואנה ענקיים, במחוז
אקאפולקו, שנועדו לגידול הסם שהוצא
אל מחוץ לגבולות מכסיקו עצמה.
שדות אלו היו בפיקוח אירגון־המאפיה.
שילטונות מחוז אקאפולקו — ומחוזות מכי
סיקאים אחרים — ידעו על כך, אך קיבלו
שוחד.
מכל מקום, לאחר שה־פ.בי.איי. גרם למחסור
חריף בשוק־המאריחואנה האמריקאי,

יונים, פיתחו דרכי־התגוננות משלהם. כדי
להתחרות במאפיה ־,יה צורך בפעולה פאר־טיזאנית.
ואומנם, פעולה זו אורגנה לאורכם
של שלושה מסלולים פחות או יותר
מקבילים: המסלול התורכי, הצפון־אפריק־אי
והישראלי.
המסלול הישראלי
ך * גלל מלחמת ישראל—ערב הבלתי־
4פוסקת נמצאת המדינה בתודעתם של
האמריקאים. שלא לדבר על כך שחלק נכבד
מדור־ההיפי׳ם הם בני יהודים, לרוב —
מן המעמדות הבינוניים והאמידים. תנאי־התיור
המיוחדים, המאפשרים לסטודנט או
לתלמיד אמריקאי להגיע לישראל ולחזור
לארצו תמורת מאות דולארים מועטים —
בטיסות קבוצתיות או בציארטרים — מגביר
עוד יותר את השימוש בנתיב זה.
בישראל קונים האמריקאים הצעירים את
החשיש אצל ערבים, בשטחים המוחזקים;
או בתל־אביב — אצל הבוהימה או בעולם
התחתון. חלקם מנצלים את הנסיעה כוי
לשהות כאן במה שכולם מכנים, בהתלהבות
מטורפת ,״גן עדן של מעשנים״ .ואילו
שמה של אילת היא לא פחות מפורסם,
ברחבי עולם־המחוששים, מהקאסבה של טג־ג׳יר
עד רובע גריניץ׳־וילג׳ בניו־יורק.
האמריקאים מעדיפים את ישראל מעוד
סיבה :״המדינה היהודית היא יותר תרבותית,״
אמר לכתב העולם הזה באירופה
מוריס ברטרנד, אמריקאי צעיר לא־יהודי
מקליפורניה .״שם היהס אלינו הוא לאו־חזקא
חשדן. במארוקו, למשל, שונאים איש
עם שיער ארוך.״

המשטרה -
שותקת
* 1חסה של משטרת־ישראל לבעייה זו
י היה מאז ומעולם דו־משמעי. בדומה ליחסן
של כל משטרות־העולם.
כי המעשנים — ואף המשתמשים בסמים
הקשים, כגון הירואין וקוקאין — הם
מלשינים מועדים, אנשים המוכנים לעשות
הרבה, כדי לקבל את מנת־ר,חלומות היומית
שלהם•
משום כך, אין השטרות העולם מחמירות
במיוחד כלפי המשתמשים בסם. מה
עוד שהאלטרנאטיבה היא לכלוא צעיר המשתמש
בסם הקשה בבית־חולים — דבר
שעולה כסף, ולא ריוזחי מבחינה מודיעינית.
בארץ
קיימים, נוסף לכך, שיקולים ביטחוניים:
סוחרי־החשיש יודעם את הנעשה
בתוככי האוכלוסייה הערבית — הישראל ת
והכבושה — ומזהירים את החוקרים.
התוצאה: החשיש הפך לתופעה תדירה
מאוד, לא רק בעיר העתיקה או בשכונת
שפירא — אלא נם כרחוב גורדון ודיזנגוף.

במדינה
(המשך מעמוד )17

חניכת בני־עקיבא, ומתכוונת להצטרף למשק
בגולן, מפני שזה צו השעה. עופרה
באד, לחלק דואר בגלל מניעים אדיאליס־טיים
:״בימים שכאלה, אנשים רוצים לדעת.
אם היו מחלקים מכתבים מהצבא, לא
הייתי באה. אבל לפני שבוע הייתי בגולן,
והחיילים ביקשו ממני לטלפן אליהם הביתה
ולמסור דרישת שלום. צילצלתי, והאמהות
בכו מרוב התרגשות.״
האם ידוע לעופרה שההורים באים כל
יום לדואר ומבקשים לחלק את מכתבי החיילים,
למרות השביתה״ אך לא מאפשרים
להם זאת?
לא, עופרה לא ידעה. היא גם לא יודעת
בדיוק למה שובתים הדוורים. היא יודעת
רק כי ״יש להם כמה תביעות. אומרים
שהממשלה הבטיחה ולא קיימה. אני לא
מתכוונת לעזור לדואר. אני מסרבלת על הציבור
בתור פרטים. אנשים מחכים לכל
מכתב ולכל מילה, ובגללם באתי.״
אין פרינציפים. עופרה גם לא התעניינה
לדעת אם השביתה באמת צודקת.
אבל היא יודעת שהיא גורמת נזק כלכלי.
״גם שביתת הנמלים גרמה נזק, ובמצב הביטחוני
של היום זה חמור מאוד.״
עופרה לא יודעת בדיוק מדוע שבתו
פועלי אשדוד או אנשי הרדיו והטלוויזיה.
האם לא איכפת לה לפגוע באינטרסים של
החזרים? לשבור שביתה?
״כשעומדים מרחוק, אז הפרינציפ קובע.
אבל כשנוגע לי באופן אישי, אז אין פרינ־ציפים.
אידיאלים ופרינציפים זה מילים
יפות. אני לא רוצה להיכנס לזה. אנ רק
יפות. אני לא רוצה להיכנס לזה. אני רק
יודעת שאני שלמה לגמרי עם עצמי.״
אביה של עופרה מרצה באוניברסיטה
בירושלים בחוג לפילוספיה יהודית. הוא
מסכים שעופרה תשבור שביתה, מפני שגם
בבית מחכים למכתבים.
עופרה קוראת עיתונים. את כל העיתון,
מההתחלה ועד הסוף, אבל אף פעם בחייה

הנר עשו מאמצים והקים חזית שר
נוחות השרום ־ עו שרנתע הופיעו

ך* יום הששי האחרון עוד התנהלו שי־
1חות קדחתניות בין כל הגופים הדוגלים
בעקרון של שלום ללא סיפוח. שעה קלה
לפני כניסת החג עוד ישבו בקפה הרלי
בתל־אביב נציגי העולם הזה — כוח חדש
עם נציגי אחת הקבוצות, נתן ילין־מור
ושמואל אמיר, חותנו של מאיר וייסגל
שפרש לאחרונה ממק״י.
לנגד עיני הכוח החדש עמדה סכנה חמורה;
שקולות השלום יתפזרו ויתבזבזו בבחירות
אלה בין שורה של גופים זעירים,
שלא יעברו את אחוז־החסימה, ובכך ייפגעו
הגופים הפוליטיים הקיימים. כדי לגבש
קולות אלה לעובדה קיימת בכנסת הבאה
יזם הכוח החדש לפני חודשיים את המגעים
הראשונים להקמת חזית משותפת רחבה.
הוא העמיד רק שני תנאים:
• שהרשימה המשותפת תזכה בתמיכת
קבוצה מרשימה של אנשי־רוח, ובכללם עשרות
הפרופסורים שהקימו את התנועה למען
שלום ובטחון.
• שהחזית לא תשא תווית של שמאל
או ימין.
הציע אז אורי אבנרי להעמיד בראש הרשימה
את הפרופסור יעקוב טלמון,
ההיסטוריון בעל השם העולמי, שיצא בזכות
הקמתה של מדינה פלסטינית.

גח״לניק שרוף. אני מהמרכז החופשי. ואס
ד,דוודים היו פונים לגח״ל, היו מסד־דים
להם את הכל עוד לפני הבחירות.״
המורים, שעמדו מסביב והקשיבו לשיחה,
ניסו בסבלנות להסביר לו את המצב. אבל
לא איש כשבתאי ניתן לשיכנוע כל כך
בקלות. ד,דוודים עלו חזרה למיזנון, ושבתאי
סיכם :״לפי דעתי, אם החזרים יכלו להם־
תדר עד היום, הם יסתדרו גם הלאה.״
החיילים ביקשו לטלפן
לא השתתפה בהפגנה :״יש כל כך הרבה
הפגנות, ואני לא חושבת שזה עוזר׳.
שיסתדרו גם הלאה. שבתאי אילן
( )18 נמצא בחופשה מהצבא וזקוק לדמי־כיס.
הוא מוכן לעבוד בכל מקום, וחוץ
מזה יש לו בדואר זכויות, מאז שחילק
עוד דואר במלחמה. שבתאי הוא אידיאליסט
גדול. הוא דואג לענייני המדינה, הממשלה
ו״שההסברה תגיע״ .״מכתבים ממשלתיים
זה דבר חשוב מאוד, ופנסיונרים
לא מקבלים את הכסף שלהם בזמן. אבא
שלי בחו״ל, וגם החברה שלי, ואני מחכה
למכתבים מהם,״ הוא מסביר.
הוא בעד המורים בכל ליבו. כשנכנס למימון,
שם יושבים המורים כל היום, צעק
אלי מהקצה השני של החדר, כדי שכולם
ישמעו :״תכתבי שאני בעד המורים.״
אלא שהוא גם ״בעד השביתה ובעד האינטרסים
שלי.״ אך למרות שהוא נזקק
לדמי כים, אולי לא היה מתנדב, לולא
אחרים לא היו מתנדבים.
שבתאי גם מומחה בפוליטיקה :״אני לא

טכסים ש 7סחיטה
ך • ראש הקבוצה החדשה עמדו מרצה

. 4צעיר בשם גד יציב, שלא התפרסם עד
כה במאבקי השלום, נתן ילין־מור, וחברי
״שמאל ישראלי חדש״ ,וקבוצה אחרת של
פורשי מפ״ם.
היה ברור כי לקבוצה קטנטנה זו, שדבקה
בה תווית שמאלנית מובהקת, אין כל סיכוי
לעבור את אחוז החסימה. ראשיה ביקשו

בעלי הירושה
** געים אלה נתקלו מייד במחסום
!3חמור: הפרופסורים לא היו מוכנים
להצטרף ליוזמה מדינית כזאת. הם התכנסו
בבית הילל בירושלים, קיימו שורה של
דיונים, נתנו תשובה שלילית.
נדמה היה כי לא יהיה מנוס מהופעה של
שני כוחות — מק״י השמאלית מצד אחד,
והכוח החדש מאידך. בכל זאת נמשכו
המאמצים.
לפתע נוצר מצב חדש. קבוצה שולית
של עסקנים, שאחדים מהם היו מעורבים
במגעים הגדולים, החליטו לקפוץ על המציאה.
הם הפקיעו לעצמם ״רשימת שלום
ובטחון״ ,נטלו לעצמם את האדרת של הפרופסורים
החסרים, הכריזו על כוונתם להקים
רשימה נפרדת משלהם.
במקום אחר של הזירה החליטו פורשי מפ״ם

מפיית שכיתה גוטליב

השמאלניים, בהנהגת ״קובה״ ריפתין, שצברו
כ־ 3000 קולות בבחירות בהסתדרות,
להופיע אף הם ברשימה עצמאית משלהם
— בידעם היטב שאין להם שמץ של סיכוי
לעבור את אחוז־החסימה. הכוונה הברורה:
להוריד ממק״י די קולות כדי למנוע ממנה
לעבור את אחוז־ד,חסימה, דבר שרק״ח
מעוניינת בו ביותר.

אישפזז סיו ט
ושמו ״הרסה״
בית״החולים הדסה, ברחוב בלפור בתל
אביב, ידוע מזה שנים כמוסד מיושן וצפוף,
שהאישפוז בו הינו סיוט לחולים,
והעבודה בו סיוט יירופאים ולאנשי־הצוזת,
הנאלצים לפעול בחוסר תנאים מינימליים.
פרטים מלאים על התנאים במקום גילה השבוע
יהודה הראל, עיתונאי ומפיק־סרטים,
שאיתרע מזלו לבלות שם קרוב לחודש
לאחר שלקה בהתקף־לב. מתאר הראל:
״הזקנה בכיסא־גלגלים שישבה מולי, ב־מיסדרון־ר,המתנה,
לחדרי הרנטגן השמיעה לפתע
חירחור משונה, נשימתה התקצרה י־היא
התעלפה, ילד שישב לא רחוק ממנה
זה למעלה משעתיים, נראה מטושטש, וכאילו
אבדה הכרתו. האנשים הרבים שהצטופפו
במסדרון, חלקם על הספסלים, חלקם
באלונקות וחלקם בכיסאות-גלגלים, ניגבו

קובה ריפתין
פילוג — לטובת מיי

לנצל את איפת־ד,אחדות של הציבור שוחר
השלום$ ,בעו להכיר בהם ככוח המרכז
במחנה השלום, ולהכתיב תנאים לכוחות ה
קיימים — באיום שאחרת יופיעו בנפר
ויפגעו בכוחם.
בכל זאת לא נואשו אנשי הכוח החדע
ניהלו מגעים גם עם קבוצה זו, מתוך אמו
נה שנוכח ההכרעות הלאומיות הצפויו
יש חשיבות לכל קול בבחירות, ולכל תוג
פת כוח בכנסת. הסיכוי שמחנה־השלו
ידבר בקול אחד, ויהיה בעל ממדים מרש
מים בזירה הפרלמנטרית, היה חשוב מד
אנשי הקבוצה הבטיחו לתת תשובה ם
פית למחרת החג.

אמביציות אישיו!
ך * 0נהנו את התשובה — במסיב
} | עתונאים.
הכריזו ראשי הקבוצה: הם ילכו ברשינ
נפרדת בבחירות, יפלגו את מחנה־השלו
כדי לטשטש את המעשה החמור, צירי
לכך מישאלה חסודה: שכוחות־השלום
קיימים יצטרפו אליהם.
באותו יום סיפר מעריב שעוד קבו:
קיקיונית נוספת, שגם היא תובעת לעצג
את השם ״רשימת השלום״ ,תופיע בבו
רות.
הודיע הכוח החדש :״תנועת העולם ה
— כוח חדש מביעה את צערה סל הופע
של כמה קבוצות־עסקנים קטנטנות, המז!
לות במאמץ להקים חזית־שלום כול
וייצוגית בישראל. הופעתן של קבוצ
פלגניות, המכריזות על הליכה נפרדת
כנסת, בעיצומם של המגעים להקמת חז
רהיבה כזאת, היא פגיעה חמורה במת
השלום.
״רשימות מעין אלה, שאין להן כל סי
לעבור את אחוז־החטימה, מחזקות במעש
את מחנה חסידייהסיפוח בישראל.״
הגיב על כך פרופסור רחובותי, מר*
התנועה לשלום ובטחון :״זה אסון! 1
האנשים האלה לא יעברו את אחוז־החסימן
הוסיף אחד מאנשי־הרוח שהשתתפו בק
הראשון ביוזמה זו ושפרשו, בתדהמ
״האמביציות האישיות של כמה מעסקני ק
צד, זו העבירה אותם על דעתם.״

אותה שעה ועד למחרת בשבע בבוקר, נמאת
זיעתם ללא הרף. סירחון של מחנק
צא בית־ד,שימוש ללא מנקה. חולים רבים
נישא באוויר.״
אין רנטגן לחולה־לב. הראל הובא
מתאפקים שעות ארוכות רק כדי שלא|
ייאלצו להשתמש בו.
לבית־החולים ב־ 23 ליוני, אושפז במחלקה
פנימית גברים ה׳ ,בקומה השלישית. למח,,לא
אשמים״ .מנהל בית־החולים, ד״ר
רת בואו התקלקלה המעלית, נשארה שובתת
הירש, שנתבקש על־ידי כתב העולם הזה
כל 18 הימים בהם היה מאושפז. לגבי
להגיב על ההאשמות, השיב :״בית־החול־ם
חולה לב, היד, זה עניין ביש מאין כמוהו:
הדסה נמצא כיום בתהליך שיפורים ושיפואחד
האיסורים החמורים ביותר לחולה מ צים. אנחנו, הרופסוג
זר, היא העלייה במדרגות וטלטלה אים, האחיות והאמיותרת.
חוסר האפשרות להשתמש במע חים, משקיעים מאלית
הביא לביטול צילומי הרנטגן, שנועדו
מצים ורצון כדי ללאבחן
את מצבו. כתוצאה נאלצו הרופאים
שפר את תנאיהם של
להחליט על הטיפול בו בלי צילום.
החולים. יכול להיות
ביום שיחרורו תוקנה המעלית. בו ביים שקרו מיקרים בהם
נעשה להראל צילום־לב, לפי מימצאיו הוח הרגיש חולה יחם
לט לשנות את הטיפול ׳אותו עמדו הרופ לא טוב או הזנחה
בטיפול; הרופאים ואים
לתת לו בעת תקופת ההחלמה.
המשפחה הביאה אוכל. לא היה האחיות נותנים הרזה
הביזיון היחידי בבית־ד,חולים. הארוחות בה יותר מהמוטל
לחולים מובאות מהמיטבח המרכזי בסירים עליהם כדי לעזור לחולים.
נכון שהמעומועלות
למחלקות במעלית. כששבתה המעלית,
גויסו, מחוסר ידיים עובדות, קרובי לית התקלקלה, אך
מובן שלהחליף חלקים לוקח זמן. המעליו
משפחה של החולים או אורחיהם, והחל
לא פעלה כחמישה או שישה ימים• אשו
מירוץ שליחים של נושאי סירים במדרגות
למחלקת צילומי הרנטגן, הכנסנו מיתק
בית־ד,חולים.
חדש שעלה לנו 300 אלף לירות; אנ
אחד המחדלים הבולטים במחלקה פנימית
עוברים בקרוב לאולם חדש, ענקי, שאנשיו
גברים ה׳ ,הוא בית־ד,שימוש של החולים.
ירגישו בו מאד נוח. נכון שבחדר־ההמתנו
במחלקה בה מאושפזים כשלושים חולים,
הנוכחי התנאים לא נוחים במיוחד. לבן הר
קיימת רק אסלה אחת, משותפת לחולי־אנו
משנים. אם נגרמה לחולה אי־נוחוו
מעיים, לב ושאר מחלות. אסלה זו נתונה
לעיתים תכופות במצב מגעיל, מלאת הפ — אין זה באשמתנו.״
נותרה רק השאלה: מי כן אשם ב
רשות מבחילות. פועלת־הנקיון במחלקה
סיוט זה?
מסיימת עבודתה בארבע אחר־ד,צהרים. מ

במדינה
בריאות
לא כד אי
כ היו ת הו כ ה
כשתושב מוסרארה בירושלים נזקק לעזרת
המרפאה המקומית של קופת־חולים הכללית,
הוא חושב בדרך כלל פעמיים לפני
שהוא יוצא לדרכו.
שפן שלבי העינויים שעליו לעבור הם
אופייניים לנעשה בקופ״ח זו.
כדי לזכות להגיע לרופא, חייב החולד.
להשכים ק׳ ם בשש בבוקר, להפקיד את
פנקס־החבר שלו באשנב. אם יגיע בשמונה
— כבר אין לו סיכוי לקבל מספר לאותו
בוקר.
המרפאה עצמה, השוכנת ליד מיגרש הרוסים,
הינד, מיבנה עץ עלוב, שציבעו
האפור קלוף וחלונותיו המנופצים מסורגים.
החצר המזוהמת מוקפת גדר תיל. זהו המקום
המשרת 4,160 חולים, מהם 245 מיקרים
סוציאליים1 250 ,אחרים נכים ונתמכים.
הווה אומר — שמינית מתוך כלל החולים
הפוטנציאליים זקוקים לטיפול רפואי שוטף
וחיוני.
את 4,160 הלקוחות האלה משרתים שלושה
רופאים בלבד — אחד בבוקר, שניים
אחר־הצהריים.
לעשירים כן -לעניים לא. מום-
רארה הוא רובע פועלים עני. לרוב תושביו
אין ברירה אלא להשתייך להסתדרות, ומשום
כך — גם לקופת החולים שלה. הם
אינם יכולים, כבעל מיקצוע עצמאי, לעבור
לקופת־חולים אחרת. לפיכך נאלצים הם להפסיד
חצאי ימים בתורים מטופשים ומוי־טי־עצבים,
כשהם ממתינים בעמידה, מחופר

קידו זה הכיר מאות אנשים, קשר איתם
קשרי ידידות עמוקים, דאג להם כאב לבניו.
גם עם הבדואים באיזור קיים יחסי
ידידות הדוקים.
למהז׳ לפני שבוע נעלם אנסטאסייס
מהמינזר, כוחות הביטחון, בשיתוף עם
בדואים מקומיים, חיפשוהו באיזור המינזר,
גילו אד מהרה את
גופתו בתוך בור באחד
הערוצים. הוא
מת בצורה אכזרית:
אבר־המין שלו ואחת
מידיו היו כרותים.
מדוע
רצה מישהו
לנקום בנזיר, שהיה
ידוע בטוב־ליבו ובקשרי
ידידותו? אחת
הסברות, שהתבססה
על שמועות
בקרב הבדואים. הי־שלנזיר
היו תה קשרי מין־מיוחדים במינם, ואלו אשר הביאו
למותו. שמועה אחרת: הנזיר החביב,
ידידם של דיי! וקציני צה״ל, היה מרגל.
עד שייתפס רוצחו האכזר, ישארו סברות
אלו בגדר תעלומה.

דרכי אדם
המפ שיט
הצעירה, אשר ניקרתה בדרכו של ניקולאי
רדומייר, נראתה נבוכה. היתר זו שעת
ערב נעימה, וניקולאי פנה אליה באדיבות.
התעניין אם יש ביכולתו לעזור לה במשהו.
הסתבר שכן: הצעירה איבדה את דרכה,
ביקשה מן הצעיר נעים־הסבר והאדיב 7־

בתוך מרפאת קופ״ח במוסררה
לעניים מותר לסבול
*קום ישיבה מספיק, ולעיתים אף בחצר.
נקייץ לוהט הצריף מחום, בחורף הוא
;פרא מקור.
בשנה האחרונה הקימה קופת־חולים ה־
:ללית לפחות שלוש מרפאות חדשות בידו־סלים
— אחת במושבה הגרמנית, אחת ב־סכונת
רחביה העשירה, ושלישית, מיוחדת
׳עובדי ממשלה, ברחוב נרקיס. אולם לא

:מוסרארה.
שכן, שם ימשיכו התושבים לבוא למראה
בי כה וכה.
אין להם כל ברירה אחרת.

תעלזמות צח 1גזיר החייכן
במידבר סיני הכירו אותו הכל בשם
:אסטאסיוס: גבר שמן, חייכן ועליז, שש
עזור לכל אדם. הכירו אותו הבדואים
סביבת מינזר סנטה קתרינוז, חיילי צה״ל
איזור, ואפילו שר־הביטחון משה דיין,
שוחח איתו לא פעם ארוכות. אנסטא־יום
היה שם דבר במרחבי סיני.
הוא שימש כדיקון — אחת הדרגות הזירות
במינזר. יליד אלכסנדריה, התייתם
סטאסיוס בילדותו, בחר בחיי הנזירות
;שים. מהמטיילים הישראליים באיזור
!ד את השפה העברית על בורייה. משים
י נתמנה כמנהל האכסניה במינזר, ובתם-

הדריך אותה לכתובת מסויימת בחולון.
ניקולאי מילא את בקשתה ברצון, התנדב
ללוותה בדרכה. בדרכם התפתחה בין
השניים שיחה עדה וידידותית. ניקולאי חינו
צעיר בעל כושר שיכנוע רב, וכתוצאה מכושר
זה הגיעה הצעירה — מרצונה הטוב
— במקום לחולון, לדירתו בגבעתיים,
לספל קפה, כפי שהסביר ניקולאי לאחר מכל•
ההפשפזת
וגם סטרת ז־ אולם הסברים
לחוד ומציאות לחוד. ברגע שנסגרה
הדלת מאחוריהם, שכח ניקולאי מן הקפה,
התנפל על הצעירה והתחיל מפשיט אותה.
הצעירה המבוהלת פתחה בצעקות היסטריות.
ניקולאי נבהל מצעקותיה, איבד את
עשתונותיו, ויתר על המשך מאמצי ההפשטה.
אולם לפני שהצעירה הצליחה לזנק
מבעד לדלת, כל עוד בגדיה עליה ורוחה
בנפשה, הספיק ניקולאי להפליק לה סטירת
לחי נכבדה. הצעירה לא התעכבה, המשיכה
לרוץ — עד לתחנת המשטרה הקרובה.
בעקבות תלונתה, נעצר ניקולאי.
עד באן — גירסת המעשה כפי שסופרה
על־ידי תובע המשטרה לשופט השלום ה־תל־אביבי
ברונו יעקובי. גירסתו של ניקו־לאי
עצמו היתה שונה לגמרי, וקצרה בהרבה:
להד״ם.
אולם השופט נטה להאמין לגירסת התביעה,
שילח את ניקולאי לעשרה ימי מעצר.

בחכותו למשפטו, יצטרך ניקולאי
להרהר היטב בתוצאות מעשהו.

איזו שנה! הפנטומיס הגיעו לכאן, ארמסט־דונג
הגיע לירח (מה לא עושה אדם בשביל
פרסומת) וז׳קלין קנדי התחתנה.
ובסוף, כשחשבנו ששום דבר לא יספיק
לקרות יותר, הגיע סמי דייוים!
למרות הדחיות, למרות הביטולים, ורק
לעשרים וארבע שעות. אבל הגיע, ושר.
כדי לארח אותו הגיע במיוחד מלונדון
חיים טופול, כי לארח את סמי זה לא
כל כך פשוט כמו שאתם חושבים. צריך
להחליט למשל לאן לקחת אותו ולאן לא,
כי אי־אפשר להספיק לקחת אותו לכל
סמי בכה פעמיים המק־מות אליהם הוזמן. כך שתמיד מעליבים
לפחות חלק מהמזמינים.
כדי להתגבר על הבעיה נסעו סמי וחיים
לבקר פצועים בתל השומר. סמי שוחח
עם הפצועים, לחץ להם את היד ואחר כך
נכנס לחור פנוי ובבה כמו ילד מרוב
התרגשות.
סמי כבר רגיל לבכות אצלנו. בביקורו
הקודם בכה כשראה את תין־אביב מבעד
לחלון. וכמו שאתם בודאי מבינים הוא
ברנש מאד סנטימנטלי ואוהב אותנו מאד.
בערב הופיע בהיכל התרבות לפני נכי
צה״ל ואישים נכבדים ששילמו כ־ 50ל״י
לכרטיס.
בנוסף לתגבורת סדרנים שמרו על הסדר
שני שומרי הראש של סמי דייוים. הם
שמרו כל כך טוב, עד ששברו כמעט את
עצמותיהם של שני המקליטים שהוזמנו
על ידי סמי להקליט את ההופעה.
אי־ההבנה יושבה מהר, והערב התחיל.
בשורה הראשונה ישבו פצועים, שהובאו
במיוחד להופעה אחרי שהתברר שסמי לא
יוכל לבוא אליהם. סמי כל־כך התרגש, עד
שקיצר את תוכניתו ב־ 20 דקות. ומה רציתם?
שיתבדח ויתלוצץ בימים טרופים אלה?
במקום זה שר את השיר אכסודוס,
שאיננו מצחיק בכלל.
כאשר גמר סמי את ההופעה שלו —
חשבו כולם שזו ההפסקה. במיוחד חשבו
ככה כל הגברות שתפרו שמלוח־ערב מפוארות
לכבוד האירוע, למרות שאיש לא היה
בטוח שסמי יבוא, ואחרי כל הסיכון, לא
היתד, להן אפילו הזדמנות להראות אותן.
כמה מהן עוד ניסו להסתובב הלוך ושוב
בקוקטייל שנערך אחרי ההופעה מאחורי הקלעים
— אבל אף אחד לא שם לב. אפילו
סמי הסתלק אחרי חמש דקות.
אבל מה אתם רוצים מסמי? שיתבדח
ויתלוצץ בימים טרופים אלה.

סמי בהיכל: ברנש סנטימנטלי
הוא הבטיח לחזור בקרוב, להופעות נוספות.
בינתיים הכניסה הופעתו עשרות אלפי
לירות לקופת אירגון נכי צה״ל.

וחותם למעריצים: למה לא מחאו כפיים?

סמי דייוויס ואי־אפשר
פורחים בגבעתיים
רוצה ל7ן בל
תמצאו לה מהר עבודה, אתם שומעים,
אחרת היא תיסע מכאן. ברצינות!! ולא
עבודה חדגונית ומשעממת כמו אי.בי.אם.
בשביל זה היא לא צריכה אתכם, כי את
זה יש לה לבד. אלא עבודה מעניינת ולא
שיגרתית בקבלת קהל. ואז הכל יסתדר ובולם
יהיו מרוצים.
לאלן כהן יהיה מעניין בחיים, לזאבים
התל־אביביים תישאר עוד חתיכה להתלבש
עליה, ולקהל יהיה על מה להסתכל כשהוא
מתקבל. מפני שלאלן יש הכל בכמות הנכונה
ובמקומות הנכונים.
חוץ מזה היא לא אוהבת לדבר על
עצמה. היא אוהבת רק חיות, חוץ מנחשים,
ולקרוא ספרים על דברים מציאותיים או
על חיות, וחוץ מדברים מציאותיים רק
סיפורים עם תוכן מתקבל על הדעת.
הבנתם?
אה, הטעם שלה בגברים :״באופן כללי
בל אישה אוהבת גבר שמבין נשים, אבל
איפה מוצאים דבר כזה?״
אלן ניסתה כבר לעבור לערד, אבל מקבלים
שם רק משפחות עם ילדים.

לדעתם של נציגי הקב״ה בעיריית תל־אביב,
ראש השנה הוא חג רציני מאוד,
כמו יום כיפור ויום השואה. לכן הם נוע־מועדוני־הלילה
סגורים׳ בתי־הקולנוע סגורים׳
ואפילו המיסעדות סגורות, שנאמר: מי
שלא טרח בערב ראש השנה, יושב בראש
השנה בבית רעב !׳עושה את חשבון־הנפש
שלו על קיבה ריקה.
בכל זאת נמצאו במה אפיקורסים, רחמנא
ליצלן, שליבם מלא מחשבות זדון והבלי
העולם הזה, ושעיקר דאגתם איך לבלות
את החג בנעימים.
ישבו וחשבו, והגיעו כולם לאותה מסקנה
— לבלות את החג בחיק הטבע, ברחבי
ארצנו המשוחררת, ולהתרחק מכל הפרצופים
שהם רואים כל השנה.
אמרו ועשו: לקחו את אישתם ואת המשפחה,
או את ידידת הנעורים ואת סירת
המירוץ, ינסעו.
במהרה התמלא :־,טבע באפיקורסים. הנועזים
שבהם הרחיקו עד אילת, אחרים הציפו
את תורשת טל בקופסאות סרדינים
ואת הסחנה בקליפות אבטיה. טבריה עלתה
על גדותיה, יד,כינרת נחרשה בסירות
מירוץ.
הבטלנים מבין האפיי־ורסים נשארו בסביבות
תל־אביב, ובל ל שבת מצאו את
עצמם בחברה דומה בחוף תל־ברוך. כל זוג
הצית לו מדורה, והתרגז בגלל המדורה של
השכן, שלא לדבר על פנסי עשרות המכוניות
שחנו בכל השטח והפכו את הלילה
ליום.
כמה נפשות נועזות במיוחד התעלמו מן
התאורה ומן הקהל ועסקו במרץ בעיסוק הרגיל
בחוף תל־ברוך בשעות הלילה. האחרים,
בלית־ברירה, שרו שירי מולדת.
ברי־המזל שנסעו לחוף הרצליה נהנו מ־

שלווה ובדידות מזהירה, וזוהי אינפורמציה
מהימנה ממקור ראשון, זאת אומרת מפי בעל
השמחה. נותרו רק הסופר־בבלנים, אלה
שלא מוכנים להזיז את עצמם אפילו נש־מאיימת
עליהם סכנת רעב ושיממון.
אלה ישבו בבית, אכלו וד,שמינו וקראו
עיתונים.
בערב יצאו לנשום קצת אוזיר צח, וטיילו

דינה: נשארה בתל-אביב

ציונה: הכי יפה בטבריה

ברחובותיה הריקים של העיר, איזה שקט!!!
איזו שלווה אולימפית!!!
ערכנו מישאל קטן בין ציפורי הלילה
ואנשי ד,בור,ימה, היכן וכיצד בילו את
החג.
עיתונאית ידועה, שני שחקני־במה וצייר
מצליח לא רצו בשום פנים לספר.
אלונה איינשטיין אמרה בקול רדום שהיא
לא עושה כלום. דינה ברכה הודיעה
בגאווה שרקדה ריקוד או שניים במיני־מנדים.
מה אפשר לעשות, היא עוד בגיל
המתאים.
פשנל ומשפחתו מבלים באילת, יחד עם
עמיתיו מהגשש החיוור.
ציונה טוכטרמן הקסימה את טבריה.
וכל מיני שמועות נבזיות התעופפו בעיר,
על הילולות רציניות מאוד שנערכו גם ב־תל־אביב
וגם בטבריה, על רחצוח עירום
המוניות, ובו׳ .שלא לדבר על מישחקי פוקר
מרתוניים, שלא היו בכלל שמועות,
אלא עובדות־חיים עצובות מאוד.
במיוחד עבור המפסידים.

״אתה ער או
אתה ישן ץ-״

אלן כהן: משהו יותר מעניין מאי.בי.אם.

בחצות ליל שישי נכנסה הבור,ימה התל-
אביבית למכוניות שלה ונסעה לגבעתיים,
ללמוד פרק בהלכות קולנוע מפי אורי זוהר.
לראות סרטים זה לא חכמה, כי 1אחד יכול.
הקונץ הוא לעשות אותם, ואורי זוהר
החליט להראות לקהל הרחב מה מתרחש
מאחורי המסך.
בנוסף לבוד,ימה ר,ג עו מרבית תושבי
גבעתיים והסביבה, וקולנוע שביט לא הצליח
להכיל את בולם.
מי שהיה לו מזל הצליח למצוא מקום־
חניה ולשבת על כיסא, אחרים ישבו במעברים,
וחסרי״המזל ׳נשארו בחוץ, ולא למדו
כלום על אמנות הקולנוע.
בהתחלה זיהה הקהל את קולו של יעקב
בודו, וקיבל במתנה תקליט של גדי יגיל.
אחר־כך הסביר דידי מנוסי איך כתב את
התסריט לסרט נקה .7
יגאל תומרקין סיפר כמה נעים ליצוק
את הגוף של הלית קטמור בסרט מקרח
אש ה, ורבקה זוהר שרה משירי אלתרמן
של פשנל.
אורי ראיין את עמום קינן בקשר לסרט
שעשה בימים אלה, ודיבר כיי־כך בשטף
שעמוס לא הצליח להוציא מילה.
אורי שאל את עמוס למה הוא לא אומר
כלום :״אתה ער או שאתה ישן?״
עמוס ענה :״אני לא ער ולא ישן, אני
מרואיין על ידך״ ,וזוי היתה הבדיחה הכי
מצחיקה של הערב.
אחר־כך התחיל הכל להזכיר לאורי זוהר
סרטים של אורי זוהר, חוץ מהסרט השכונה,
ששום דבר לא הזכיר לו אותו.
אבל זה טיבעי.

מרואיינים מנוסי וקינן

מיבחני הבד של יהורם גאון ועודד קום־ ,
לר, לצד המוצר הסופי, הוכיחו ששניהם ,
התקדמו מאוד בתור שחקני קולנוע, וגדי 1
יגיל הראה איך הוא מחקה את בן־גוריון
ואת גדעון זינגר. אחר־כך הראו איך בוחנים
שחקנים ושחקניות — אבל את זר,
הראה אורי יותר יפה בסרטו חור בלבנה
— ואת רודולף ולנטינו.
הערב נמשך שלוש וחצי שעות, וכרטיס
עלה שמונה לירות. הדבר הכי חשוב
שלמדנו, היה שאין בארץ מתחרים לאורי
זוהר בהגשת תוכניות. והדבר הכי מצחיק
זה שהערב היה יפה.

אנשים
מ ה טיבו
של מ שה דיין 7
האם מתאים שר־הביטחון משה דיין

לתפקיד ראש־הממשלה? לא, לדעתו של
אלון. בראיון שהעניק אלון בשבוע שעבר
למוסף הארץ, הסביר :״משה דיין אינו
המועמד שלי לראשות הממשלה, לא מתוך
מחלוקת אישית, אלא מחוך הערכת תכונותיו•
אני חושב שאיננו מתאים לתפקיד
ראש־הממשלה ומי בכל־זאת, לדעת
אלון, מתאים להיות ראש־ממשלה? גולדה
מאיר. ואם לא היא? ״הייתי מציג את
מועמדותי שלי,״ השיב השר • .שר אחר
בממשלה שאינו מרוצה ביותר ממשה דיין,
הוא שר-הפנים משה חיים שפירא.
״אינני יודע מה טיבו,״ אמר השר .״קשה
לי לקבוע אם הוא נץ או יונה. אילו ידעתי
מה עמדותיו ותוכניותיו, הייתי קובע עמדתי
לגביהן.״ •י פוליטיקאי אחר, שהוא
עוד לא שר, אך הרוצה מאוד להיות שר,
הוא שמעון פרס. בינתיים, הוא סנטור.
הסביר פרס השבוע, בטכס בחירת נשיא
ארצי של הלי שנה הצעירה :״בתור חבר
הסנט של הלישכה הצעירה, אני סנטור.
תואר זה הוא לכל החיים, וזהו התואר
היחיד שאני לא פוחד שיקחו אותו ממני.״
חוץ מזה שהיא ראש־ממשלה, גולדה
מאיר היא גם אשת. היא אפילו ממלאת

9ו0ה טרס

1 הרב נובר בין כיני הגילוח מ פ לדת אל־ חלד

מסעדה

? א ^ ז^ 111י ד 8 £ 8

7ור>אנה ו\ו\> ₪
תל־אביב, רחוב קרליבן 8 12

17, 12 יד

טל6 264949 .ת? 110
הנה בחול לבן

מבחר גדול

של מקרני״שקופמת • מבחר גדול
של מכשירי בזק י בלעדיות שלנו
במבזקים הידועים,

פתוח שחור־לבן וצבעוני ע״י ה מעבדות
המשוכללות ביותר.
טובה
לשנה

מאחל שנה טו ב ה וגמר ח תי מ ה טוב ה

יחיד !
בפעם הראשונה בישראל
לו ח כי ס ת קו פ תי ־ אינ טי מי של האשה
ההפתעה הנ עי מ ה ביו ת ר לראש ה שנה
מעוניינים אתם לדעת א ת מאורעות חייבם לפרטיהם
לעתיד לבוא, מ חולקים לפי ימים?
שלחו את הסכום הסמלי של 3.50ל״י בצ׳ק בנקאי או בצ׳ק
דאר לת.ד 3364 .תל־אגיב, ותקבלו בדאר רשום את לוח הכיס

חוג בית
אצל ראובן קיץ, רחוב אורן ,4
קרית־מוצקין, טלפון 40—; 15404
ביום ד׳ 24 ,בספטמבר ,1969
בשעה .8.45

או ה די ס מוז מני ם__ .

גולדה קונה —
המצב הטתוח —

תפקידים של עקרת־בית. בפרום ראש־השנה
יצאה גולדה למסע קניות ברחבי תל־אביב.
אך בניגוד לאשר, רגילה, ליווה אותה
גדוד של שומרי־ראש. אך גם במסע הקניות
ניכר בגולדה המצב המתוח: היא לא פסקה
מלעשן סיגריות בשרשרת • .לח״ב דויד
כן־גוריון יש שבעה נכדים. לכן, כנראה,
פנה אליו עורך עיתון גרמני העוסק בחינוך
ילדים, כדי לשמיע את דעתו על חינוך
נכדיו. מישאלתו של ביג׳י לגבי נכדו הצעיר,
אורי, היא ״שאורי יחיה פעם במידבר״
לא רק על נכדיו סיפר בן־גוריון,
אלא גם על בנו עמוס :״בשנת 1940
התחיל עמוס לעשו. וכששאלתי אותו :
,מדוע אתה מעשן סיגריות?׳ ענה, :ומדוע
אתה מעשן?׳ ואז אמרתי לעמום, :אם תחדל
אתה, אחדל אף אני לעשן.׳ ואומנם חדלתי.
הבטחתי לעמוס שאשלח לו מיברק ברגע
שלא אעמוד בדיבורי. אך עמדתי בכך.
שמונה או תשעה חודשים היה לי קשה
מאוד, עד שהתרגלתי. ובסוף — כשנפגש־תי
שוב עם עמוס מקץ שנה, היתר, סיגריה
תקועה בפיו.״

ת רו מתס של
א מני־י שר אל
לרגל ראש־השנה הגבירו אמני־ישראל את
תרומתם בהופעות בפני החיילים. ערב החג
יצאו חנה רוכינא וחגה מרון בראש
קבוצת אמנים והופיעו במעוזים של גדות
תעלת־סואץ. ואילו בסוף החג אירגנו בעלי

בית־הקפד, סקאלה בתל־אביב במועדון־
הלילה שלהם, ערב בידורי לפצועי מלחמת
ששת־הימים והתקריות שאחריה. לפני הפצועים
הופיעו אריק אייגשטיין ולהקת
הצ׳רצ׳ילים, החקיין דודו דרתן, חווה
׳אלברשטיין ולהקת השגרירים. למאורע
נרתם גם הצייר א;דרי קידצ׳ינסקי
שתרם חמש מתמונותיו שהוגדלו בתחרות
כישרונות בין החיילים. אך הפעיל מכולם
היה ניצול גיטו ורשה שמחה הולדצ׳
כדג, שלא פסק מלהסתובב בין הפצועים
ולהרעיף עליהם מתנות 9 .חוף הלידו
בטבריה עשוי לזכות במעמד אכסטריטור־יאלי,
אחרי שהפן למקום המיפגש של המושבה
הבולגרית בישראל. האצולה הבול־

ראש־השנה היתד, התחרות בחופי טבריה
בין נוער־הזהב התל־אביבי המשתכן בגלי
כינרת לבין הבולגרים של חוף לידו, כשידם
של האחרונים היתד, כימעט תמיד על
העליונה במיבצעי המים• ׳ 9סופרו הצבאי
של מעריב, אלי לנדאו, שזכה בסקופ
בינלאומי כשצורף לכוח הפשיטה של צד,״ל
שנחת בשבוע שעבר בחוף המצרי של מ־פ־רץ־סואץ,
נלקח לפעולה מחוץ לתור של
תא הכתבים הצבאיים. הסיבה: מלבד היותו
סרן (מיל ).בצנחנים, הרי מכל חברי התא
אלי הוא היחיד שהוא בעל כושר פיזי שהיה
מתאים לפעולה מעין זו. אגב, צירופו
של עיתונאי לכוח הפשיטה של צד,״ל הוכיח
את עצמו. בפעם הראשונה היה עד
הסברתי נרחב לפעולה של צה״ל. מה שלא
הצליחו אף פעם לעשות דוברי משרד ההסברה,
עשו הצילומים וסרטי הטלתיזיה
שצילם אלי לנדאו בפשיטה.
מי הרוצח?
מי רצח את השחקנית שרון טייט,
ולמה? השבוע הודה הרוצח ברצח. היה

זה האמרגן הישראלי אברהם (פשנל)
דיטא. המאורע הדרמטי התרחש במטוס

מציתים לה סיגריה— משפיע
גרית של ישראל, החל בשותל־הלבבות הד״ר
מורים לוי וכלה ביצרן התקליטים נפתלי
אלשייף, בע; חברה ישראפון,
הפכה את ד,לידו הטברייני למקום מישכנה
הקבוע ולבסים סירות־המירוץ שלה. ב־

ארקיע שחזר מאילת לתל־אביב. בין הנוסעים
היו פשנל ואורי זוהר. תוך כדי
הטיסה ניגשה הדיילת לשניים ומסרה להם
את ספר האורחים החשובים של המטוס,
וביקשה מהם לחתום בו. כתב פשנל :״אני
רצחתי את שרון טייט, כי היא לא הזמינה
אותי לחתונה שלה•״ 9שניהם עיתונאים.
אחד עובד בידיעות אחרונות והשני בוזארץ.
שניהם שולחים מדי שבוע את חיציהם בכל
העולם. הכוונה לחתן דידי מנוסי ול־קריקאטוריסט
זאב פרקש. לפני כמה
חודשים החליטו יי,שניים כי בכוחות משותפים
יוכלו לפגוע הרבה יותר חזק. התוצאה:
ספר משותף העומד לצאת לאור בשבוע
הבא, בשם המצב חמור אבל לא
רציני 9 .המיבצע הגדול ביותר של חברת
הגר, השבוע, היה ללא ספק הקלטת השיר
תנו צ׳אנס לשלום, לפי מילים של הצמד
ג׳ון לנון ריוקו אונו, בתירגומו של
יהונתן גפן. את השיר מבצע הזמר
אריק איינשטיין, יבמקהלה המלווה, המורכבת
מ־ 45 זמרים וזמרות, אפשר למצוא
את גילה אדמגור, יוסי בנאי, רבקה

מיכאלי, ישראל גוריון, שולה חן
ודן בן־אמוץ. השינוי היחיד בתירגום
הוא הפיזמון החוזר, שמילותיו הן: גולדה
ונאצר, תנו צ׳אנס לשלום. ההכנסות מה
תקליט
מיועדות למועדון יהודי—ערבי בחיפה.

אמרה חנה זמר
סגנית העורך של ״דבר״ ,עורכת המדור ״הפסקת של
תה״ ב״שידורי ישראל״ והאשה המקורבת ביותר לראש-
הממשלה, בסיפרה ״חצי תה, חצי קפה״ שיצא לאור:

9על האו״ם:-

בעת הזאת, כאשר אירגון האומות
המאוחדות כבר מונה 126 אומות מסוכסכות,
הוא הגיע לרמה גבוהה בתוצר
הבינלאומי ד,גלמי תרתי־משמע, ויכול
להתגאות בתפוקה של 550 מיליון דפים
של מיסמכים: פרוטוכולים ודו״חות,
תזכירים ותקצירים, סקרים וסטאטיס־טיקות,
ושאר התיעוד העשיר.

9על אחמד שוקיירי:
שוקיירי המיסכן. מאז סולק מן המשלחת
הסעודית, מורגש חסרונו במקהלה
הערבית של האו״ם. הוא היה
פעיל מאוד, ולא רק בנאומים. בכספי
חברות הנפט האמריקאיות אירח אנשי־ביון
סובייטיים, וחילק שעוני־זהב לעי־תונאיות
בלונדיות מארצות הצפון. לצרכים
׳מדיניים, כמובן.

9על נאומי הישראלים:
...וז כי תי לראות ולשמוע גם את
המלכה אליזבת בעת ביקורה בעצרת.
נאומה היה קצר ולא מרשים ביותר, סתמי
בתוכנו ופשוט בסיגנונו. אבל הנוכחות
המלכותית חישמלה את כל אנשי
ד,קידמה בגורד־השחקים של האו״ם.
אחרי־כן שאל איש את רעהו מדוע
הוד־מלכותה מלכת בריטניה הגדולה דיברה
באנגלית פשוטה כל־כך? והתשובה
היתה: פן יחשבוה לחברת המישלחת
הישראלית.

9על קומוניסטים:
יש פרו־סובייטיים ויש פרו־סיניים,
יש אינטרנאציונאליסטים ויש לאומנים:

אבל קומוניסטים חופשיים, גבירות, י״
רבותי — קומוניסט ם חופשיים יש רק
בארצות ד,קפיטליסטיות.

9על השפעת הטלוויזיה
בפוליטיקה :
בשלב הראשון, הופך הפוליטיקאי לשחקן,
השלב השני — הופך שחקנים
לפוליטיקאים.

9על תוכנית אי-לימוד:
מאז למדתי את
לוח הכפל בכיתה
ג׳ ,חלה התפתחות
טכנולוגית
מסחררת,
אשר חדרה בהשפעתה
לכל
תחומי החיים. הכל
נשתנה, מלבד
דרכו הביולוגית
של האדם
ותוכנית הלימודים
של בית־ה־ספר.

אנו
ש מחי ם להודיע על
פ תי חתס דר ה של קו ר סי ם
ק צ רי םועמ מיי ם
בשלב א, למעלה מ 30-נושאים
לבחירה
* הבר ושמור על ביתך
* צבע בעצמך
* עסוק בשרברבות עצמית
* דע את החשמל בביתך
אל תשליך — לקט ונצל
* נברשות ואהילים
צייר ועצב את האופנה שלך
* רישום
* טפל בצומח בביתך ומסביב לו
נקה וכבס
* הכן את שימוריך בעצמך

ועוד נו ש אים רבים
ומגוונים.
פר טים ו הר שמה
במכון.

]המכון להשתלמות
מ ק צו עי ת
משולבת גזר*״!
1המשרד: תל־אביב, שדרות דוד המלן 39ז
י טלפונים 261687 — 261688 :ת.ד16087 .

נעצור בעד
ההידרדרות
ש פי כו תהדמים נמ שכת.
המערך, ג ח ״ לוגרורותיהםמנסים לזרו עבקרבהעםיאושוהרגשת
חו ס ר־ מו צ א.
לא כן המצב.

יש מו צ א!

ניתן ל שי ם קץ לסיוטהמלחמה !
כי נון שלוםי צי באפשרי :
המוצא ; ביצועההמלא של החלטתמועצת -הבטחוןמה ,22.11.1967 -
אשריביאל כי נון שלוםבר -קיימא בין ישראלוהמדינותהערביות .
ההחלטהמחייבתהכרהמצדמדינות ערב בזכותקיומהה רי ב ו ני של
מדינתישראלבגבולותמוכריםובטוחיםו כן בזכותהלחופש שיי ט,
יחד -עם-זא ת מ חיי בתההחלטהנ סיגה
צו ד ק לבעיית ה פ לי טי ם.

מהשטחיםהכ בו שי ם ופתרון

יהיהזההסדרשלוםי צי ב ו צו ד ק, חתום בי די שני הצדדיםובערבות
מו עצת -הבט חון וארבע המעצמות הגדולות.
י הי ה זה קץ ל שפיכו תהד מי ם.
ש לו ם בלי סיפוחיםאפש רי בהחלט :
ל מ ען חיזוקהמערכהלהפסקתשפיכותהדמים, לשלוםולבטחון —

חזקו את רקי׳ח,
הצביעו

9על הישראלי:

הוא כמו ארצו, שהיא ארץ זבת חלב
ודבש וארץ אוכלת יושביה.

9על גולדה מאיר:
...שהרי אם ש אשה המעוררת הערכה
בהגיון הצלול שלה, בכושר הניתוח
שלה או בכוח ההנהגה שלה, כי אז
מהו תואר־הכבוד שמועידים לה? אומרים
עליה שהיא גבר, וזה תואר־הב־בוד
העליון.
ו נעצור בעד
ההידרדרות

את ישראל
(המשך מעמוד )19
לת, כשלפתע החל מיילל צופר־אזעקה״ ,היא
מספרת לקוראותיד, הנרגשות .״מאחר שהייתי
רגילה כבר יאורהות־חייהם של הישראלים,
לא התרגשתי, לא התייבשתי,
ולא התלבשתי, אלא המשכתי לנקות בשלווה
את כל ארבע זוגות משקפי. צדקתי
כמובן. התברר ש־,אזעקה היתד, סימן לתחילתו
של חג חדש.״
הסיפור כזוג מכיל גם חדשות לאותם אזרחים
ישראליים, שנדמה היה להם עד
היום כי רמת־החיים, או לפחות התחבורה,
יקרה בארץ. מסתבר שהיא זולה. כה זולה,
טוענת אן צ׳מברלין, שאינך יכול פשוט
להרשות לעצמך שלא לנסוע. מוניות־ד,שירות
הבינעירוניות זולות להדהים, האוטובוסים
אפילו יותר, וארקיע עוד יותר.
ישראל, מסתבר, היא גם ארץ נקייה.
התענוג לנסוע לאורד י־ילומטרים ממושכים
של כבישים, מבלי לראות שלטי־פירסומת
לצידי הדרכים, הינו חוזייה נדירה. ואיזו
הנאה היא זו לראות את הישראלים והישראליות
הצעירים וד,חסונים, אזרחים וחיילים,
עומדים לאורך כל הכבישים ומבקשים
טרמפים. ממש נהדר.
וכמובן, השפה העברית. משהו לא נורמלי.
נכתבת הפוך, ומי שמשתלט עליה,

מובטח לו שיוכל להשתלט על כל שפה
אחרת. ואכן, אין לך כימעט ישראלי שלא
דובר מיספר שפות אחרות, מאנגלית ועד
רוסית, פולנית וערבית, צ׳כית ויידיש.
שיזוף חצות
זרח לדג רואה כל פגע. גם
\ £כשהוא כתבת ירחון־אופנה. מדווחת
צ׳מברלין :״יחסית לניו־יורק ורומא, הדרך
לפשיטת־רגל בישראל מהווה חידוש מרענן.
הילטון תל־אביב הוא חוויית שאסור להחמיצה.
כדי למנוע מן האורח התקפת־לב,
מייעצת לו ההנהלה, כאשר החשבון שלו
מגיע בגודלו לתקציב משרד־ד,ביטחון, לחטוף
שיחה קלה עם הקופאי. הלובי, לעומת
זאת, הינו קארניבאל סוחף של יפהפיות
יחפות בג׳ינס כחולים, צוותות־אוויר מהונג־קונג,
מסיבות־חתונד, וסוחרי יהלומים. אך
חשוב מכל: ההיכרויות שאתה יוצר במעליות
שם, הופכות להיות ידידות לכל החיים.
לעיתים מגיעות כל ארבע המעליות
לקומת הקרקע בבת־אחת, לעיתים אחרות,

לעומת זאת, נעלמות כולן אי־שם בגבהים,
נעצרות ונפתחות בקומות בהן אין איש
ממתין להן. פעם, מאוחר בלילה, הצטרף
אלינו במעלית אדם לבוש בגד־ים, שנשא
בידו שפופרת קרם שיזוף. השאלה שהציקה
לי עד היום היא: האם הוא המתין למעלית
מאז הבוקר, או שמיהר לתפוס מעלית
לקראת הבוקר החדש.
במיקרים מסויימיס, ראה צוות העיתון רק
מה שמלוויו הישראליים רצו שיראה:
• מתפעלת כתבת העיתון :״אי אפשר
שלא להיות אסירת־תודה על כי ערים עתיקות
כגון צפת או עכו נותרו לנפשן, ללא
מגע בולדוזר.״ על רחבת הכותל המערבי,
או על הכניסה לירושלים, לא נאמר דבר
בכתבה.
• חוף הים, מראשיו־,ניקרה ועד אל־עריש,
מתואר בצבעים נלהבים כ״ריביירה
הישראלית״ .ישראלי הקורא תיאור נלהב
זה אינו יכול להימנע מהמחשבה, שהגברת
לא זכתה לתענוג להתרחץ בחוף שרתון
בתל־אביב.
• בכתבה, מונחים אוצרות ארכיאולוגיים
בגלוי, לאור השמש, ללא חשש שייגרם
להם נזק כלשהו.
בקיצור, ישראל היא ארץ אקזוטית מרוחקת,
מאוכלסת ילידים עליזים ומשעשעים.
אולם בסופו של דבר יש לזכור, כי ה
כתבה
נועדה לשמש במידה רבה מיסגרת
ורקע, כדי להביא בפני הקוראות האמריקאיות
ור,אירופאיות העשירות את האופנה
הישראלית. ייצגה אופנה זו דליה לביא,
שד,וטסה במיוחד מלונדון לסידרת תצלומים
על חוף אילת ובסביבותיה.
הממשלה מתנגדת
*ץ יפור אהד — אולי הפיקאנטי ב־
^ יותר — דווקא לא נכלל בכתבה שהקדיש
ווג לישראל. צוות הו 1ג הגיע לישראל
ושהה בד, על חשבון ממשלת ישראל.
הצוות הגיע לארץ מובן למשימתו כהלכה,
מצוייד במידע מוקדם על הארץ. בין השאר,
היתר. בידיו רשימה מוכנה מראש
של אישים שאותם רצו לראיין לצורכי הכתבה.
נציג הממשלה שליווה את הצוות
הודיע באבירות שאין בעייה — הוא ישיג
עבורם את כל מי שברצונם לראות.
הוא שינה את דעתו ברגע שנטל לידיו
את הרשימה. לאחר מבוכה קלה, חזר והודיע
כי אחד השמות ברשימה לא בא
בחשבון, והממשלה מתנגדת להכללתו.
היה זה שמו של חבר־כנסת בשם אורי
אבנרי.

סה פיח ש קרם לשיער תז 9 0 6 3ת;655ז61ז-(3:ו שלון י 1ג ס מן? פיחשו -שיער בריא, ברק טבעי.
הת שה נעימה. קל לזהזתאת סזצרי ״קיעסכזן־ שכזלם באריזה כחנלה מחהבח. נסה את סכין גיל 1ח-
ודיאודורנט גברי
מי פנים ״/6 10110ו3יו5
5131016565 51661 גסמן. קצף לוילנה 5113*6
* £010^ 6 561 בקש את סדרת שצרי נן יגגסמ! שמעדה לגבר המשדכן.
תענוג לגבר עם קינגסח! ־ השם שכבש את הגבר האמריקני. סוצוי קיגגסס!

ת ע13ו#
3ב 71ג ם
6 8א10

זכו בתואר המוצר המובחר 1969

ונול האשה

תוננוויוח
וא היית א ת צעירה הנאלצת לפרנס
/את עצמה — האם היית מוכנה לעבוד
כצבעית?
לא, נכון? ודאי שלא. הצעירות שלנו —
ביחוד העירוניות — הן איסטניסיות מדי,

כיצד הגיעו השלוש למקצוען זה? מספרת
חיה :״לפני כן עבדנו בטיפול בילדים, ב־נקיון,
במה שבא. יום אחד, כשעבדנו, אני
ולאה, בניקוי דירה חדשה בקבלנות, פגשנו
את דויד הקבלן. באותו זמן עזבו אותו

חיה, אחותה התאומה של לאה, נזסיידת במיקצוענות את

הקיר מעל לחלון הפנימי במיטבח. מדוע עליה להשוזר־

1 1 1 ^ 1 /1
בב מבעד לחלון לשם כך? לאלוהי המיידים הפיתרונים. כנראה שהיא יודעת מה היא עושה.

עדינות מדי, קפואות מדי :״להתלכלך כל
כמה פועלים שלו, אז הוא הציע לי ולאחוהיום
בסיד? השתגעתי? ובכלל, הלא כולם
תי שנעבוד אצלו. הוא הציע תנאים טובים,
יצחקו עלי. יותר טוב לי ללכת רעבה.״
והסכמנו. צירפנו אלינו גם את כרמלה,
אבל יש עדיין, פה ושם, בנות עם דם,
החברה שלנו, ונהיינו קבוצה.
המאמינות בפתגם האומר :״העבודה לעולם
״ביום הראשון שיצאנו לעבודה קנינו
איננה בושה לאדם, גם אם האדם לפעמים
לנו בגדים מיוחדים, קרטון וסיגריות
הוא בושה לעבודה.״
— שתינו מעשנות בשרשרת — והגענו.
כגבר לכל דבר, עומדת לאה גירזי על הסולם, מלוכלכת בגדים
שלוש כאלו הן התאומות חיה ולאה
לאוכל לא דאגנו, דויד מספק את האוכל
אולם מבסוטית לחלוטין, כשהיא מסיירת את התיקרה
גירזי 22 וחברתן כרמלה ( 18 וחצי),
בווילה שבסביון. לאה היא אשה מעשית, אינה מתרגשת מן הקשיים שבעבודות־גבריס.
מההתחלה. הוא קונה בשר וירקות, ואנחנו
העובדות כרגע בוילה בסביון — כצבעיות
ללאה יש שתי שותפות־לעבודה — אחותה חיה וחברתן המשותפת כרמלה. הרעיון לחיות
מבשלות בבית איפה שאנחנו עובדות.
אצל הקבלן דויד ותיד.
צבעות בא להן בעזרתו של הקבלן שלהן — דויד ותיד, שלימד אותן את המיקצוע כולו.
״בהתחלה פחדנו בעיקר מהליכלוך, לא
מהעבודה הקשה. אבל התרגלנו מהר. ראינו
שלא מתים מזה. אחרי העבודה אנחנו
מתרחצות — וזהו זה. סיד זה דבר שיורד.״
״בהתחלה התביישנו קצת,״ מתערבת לאה,
תאומתה של חיה .״אבל זה עבר מהר, ביהוד
אחרי שראינו שכל מי שעבר וראה
אותנו היה אומר, :תיראו איזה בנות חרוצות,
איזה יופי׳ ,ואף אחד לא צחק עלינו.
״במשפחה לא יודעים עד היום שאנחנו
צבעיות. אנחנו גרות בחדר שכור בקיראון,
ב־ 130ל״י לחודש. עכשיו, כשיידעו מהסיפור
בעיתון, דווקא יהיו מבסוטים. מה
יש? המשכורת טובה, ואנחנו לא מבזבזות
אותה. אנחנו רוצות לקנות לעצמנו דירה
משלנו. הוצאות כמעט שאין לנו — אוכלות
אצל דויד, לא מבלות כמעט — אין
זמן, בערב אנחנו עייפות למודת.״
שלוש הצבעיות, מסתבר, אינן היחידות
אשר נלהבות מהעסק. גם הצד השני
מרוצה. דויד הקבלן רווה נחת מקבוצת העבודה
שלו .״הכי אני מבסוט מהן,״ הוא
טוען ,״בגלל שהן לא מורידות את הרמה.
עובדות — כאילו בשביל עצמן. שומרות
משמעת נהדר, לא עושות חוכמות. מה עוד,
שהן נחשבות מתלמדות עדיין, אז גם מבחינה
כספית זה עסק טוב בשבילי. אני משלם
להן 20ל״י ליום, ומקבל מהן טיב והספק
של עבודה לא פחות מגבר.״
עד כדי כך, שכבר החלו נשמעים
דיבורים על שותפות, הקמת קואופרטיב, ושאר
רעיונות של התקשרות קבועה יותר׳
בין הקבלן לפועלות שלו. אולם הפעם, הבנות
הן אלו המהססות. ביחוד לאה:
״לא יודעת,״ היא מודה .״עוד לא החלטתי.
זו עבודה טובה, אבל אני בכל זאת
חיה, כשאר הבנות, נהנית מן
כרמלה (מימין) וחיה התלבשו מל
יש לי עוד את החלום שלי מתמיד — ללהעבודה
לא רק שעה שהיא
אחד התריסים, ובעבודת צוות מהירה
חיסלו אותו. בין צביעה ובין אם סיוד — הן מומחיות לכל.
מוד להיות פעם מורה לספורט.״
לפני המצלמה 20 .ל״י ליום, ועוד כמתחילה, לא הולכות ברגל.

על הגובה:

עבודת הצוות:

החיוך הגשים:

8111(111111111211

איפור זוהר של אור פנימי

א ^ 710א11ג 10017השתק פו ת
8710x8 ?11
ע מ מו ה של או ר הנ רמו סי פ ה יו פי מ חני ף
לעורך, באמצ עו ת אי פו רקל וזו ה ר גם
ב שעו ת היו ם. תשעה גוני ם ש קו פי ם.
^ 51,11811£? 87א.4710א11ג11ו101
מ עני קלל חיי ךסומקו מזו ה ר
ש קי עתהשמש. ב שלו שה גוני ם
רכים.
הי ל ה
?מס^וס? א ^ 710א11ג10011
של או רעםאבקתה אי פו ר
? מננ ^ו ס?

נ צנו צי ם של זהב,
^ 00x187ז> ^ 710א11ג10017
פ ל טינ האו צדף ל ה דג שתהמצח, ע צ מו תהל חיי
םוא פי לו העפע פיי ם. ב עז רתה אי פו ר
א^.710א11ג11!1!11
הנוצץ החדש 7א100£ל?11
ב ש שה גוני םמקסימים.
0 00א11ג 8118011ה אי רי פניך
ל או ר ה או פנהבתכ שי רי ה אי פו ר

11111111111311011

א . 4 7 1 0א 11ג10011

ב שלו ש ה גוני ם עדיני ם.

1 1 0 1 0 1 1 3 111111111810111

ההדרכה על ה אי פו רהחדש ני תנ תבמר כז ההדרכה של ה לנ ה רו בינ ש טיין, שדרו ת ק רן קיי מ ת לי שראל ,94ת ל־ א בי ב
בי מי ם ב׳ — ד׳ ב שבוע בין 3.30 עד 6.00א ח ״ צ.

העולם הזה 1672

עול האשה
הינד, כיום — לא, לא בישראל; באירופה
ובארצות־הברית — לא סתם הדוגמנית מספר
אחד. היא הרבה יותר מכו: היא מוסד
בזכות עצמה.
קשה לנתח את גורמי הצלחתה הפנונד
נאלית של בת משפחת אצילים זו. בימי־הביניים,
היתד, ודאי נסיכה מפורסמת, משאת
נפשו של כל אביר. במאה העשרים, היא
מוצאת את פרנסתה כדוגמנית.
אולם היא הביאה איתר, למיקצועה זד, את
הדם הכחו של משפחתה, וזוהי כנראה
הסיבה להצלחתה. כי הבחורה הזו מצליחה
— בכל תנוחה, בכל בגד, בכל עירום
— להקרין את התכונה העיקרית המבטיחה
הצלחה בימינו: את הזוהר.

,אחות קטנה לנו -והיא
מייצרת אופנה ביוקר,״ אמרה
ותשקה, הדוגמנית מ 1 >0בעו־לם
-והציגה את היצירות.

** כין כל האופנות המשוגעות, הצצות
ברחבי העולם — קרי, לונדון, פאריז
וניו־יורק — כל שני וחמישי, המשוגעת
ביותר היא אופנת האחות האלמונית של
האישיות המפורסמת.
כל שחקנית, אופנאית, דוגמנית או מה
לא, הזוכה לפירסום, שולפת לפתע מתור
תהום הנשייה את אחותה, מפרסמת אותה
בזכות שמה שלה, מעלה אותה בדרך לצמרת
— לפעמים באותו תחום בו נחלה
היא עצמה הצלחה לעיתים קרובות יותר
בתחום שונה. אחות אחות, אבל מה שבטוח
בטוח. הכרת־ תודה איננה, כידוע,
נפוצה ביותר בעולמנו.

לא נועד
לעירום
י• אחרונה לנהות אחרי אופנה זו היא
1 1ותשקה הגדולה, שהנחילה השבוע לאחותה
קתרינה פירסום עולמי, עת דיגמגה
את יצירותיה על גופה השמיימי.
המילה ״יצירות״ היא המדוייקת ביותר
— כי מעשי־ידיה של קתרינה הם בפירוש
ל א בגדים. מה הם כ ן — זאת צריך לראות
כדי להבין. לא משנה אין קוראים להם
— הרוצה ללבוש יצירות אלו, העשויות
עור ברובן, זקוקה לגיזרה נהדרת, אומץ־לב
רב וארנק כבד כמיוחד. אה, כן — עוד
משהו: היא צריכה גם להיות שטוחה כמו
דיקט; ״אני יוצרת רק בשביל בעלות שד-ים
קטנים,״ מודה קתרינה .״זה פשוט בהשפעת

בעור ברדלס

נסר תלוי

חגורת רחבה מעור־ברדלס,
ושרשראות־כסף
באורכים שונים, מהצוואר ועד מתחת
למותניים, מוסיפות ללא ספק אפקט נהדר
לשיסלת־מיני שחורה. המחיר — תלוי כמה
כסף יש בשרשראות־הכסף — ובארנקך.

קו רומאי

ורושקה, הדוגמנית מס׳ 1של אירופה ואמריקה, מדגימה
אחת מיצירותיה של אחותה קתרינה. היצירה — (האומנם
בגד־יס?) עשוייה עור ברדלס, עולה 700 מארק (כ־ 600ל״י) .היצירות נועדו רק לשטוחות־חזה.
מצולבת חגודת־עור
בצורה מושכת עין,
אך ספק אם נוחה, שבמרכזה מגן מתכת.

רוחה את יצירותיה על גופות חתיכות עירומות.

ורושקה
אינה מדגמנת בגדי אתא. שמד,
הוא שם נרדף לבגדים, אביזרים ותכשירי־האיפור
היקרים ביותר.
אך ורושקד, אינה מוכרת את, מוצר שהיא
מדגמנת, אלא את תכונתה זו היקרה
מפז — את הזוהר. הלקוחה המשלמת הון
תועפות בשביל איזה בגד או צעיף שריג־מנה
ורושקה אינה מעוניינת בצעיף. היא
רוצה לקנות באמצעותו את הזוהר של
ורושקה.
אלא שזוהר זה אינו ניתן למכירה. הוא
בלעדי של ורושקה.

ורושקה. כל פעם שאני מתכננת משהו חדש,
יש לי את דמותה כמודל לנגד עיני.״
קתרינה הצליחה לרתק את בנות חוגי־הסילון
באביזריה, שהם ספק אביזרים, ספק
עדיים, עוד לפני הפירסום שהנחילה לה
אחותה. היא מרתקת אותן, תרתי משמע.
עד בדי כך, שבנותיו־,שעשועים של העולם
המערבי צעדו צעד אחד לפנים — אף יותר
ממה שתיכננה קתרינה עצמה: הן לובשות
את יצירותיה על גופן החשוף .״הדברים
שלי תוכננו להילבש מעל סוודרים ובגדי
טריקו,״ היא מתלוננת, בראותה למורת-

במאה העשרים
אין נסיכות
ת רי נהזכתה בפידסום העולמי בחי־
| /נם. אולם במונחים קרים של פרנקים
ודולרים, שווה הפירסום הון תועפות. כי
דיגמון על־ידי ורושקה מבטיח למוצר סיכויי
הצלחה ודאיים כמעט. כי ורושקה

עול האשה
ייעוץ מדעי
לפי כף היד
ניתוחאופי—
גילוי כשרונות —
ייעוץ לעתיד !

שלום שאזל
5 X 4 10^ 5X 4 141
ת״א המלך ג׳ורג׳ .33
נא לקבוע ראיון מראש.
טלפון 226342
()6.30—4 ; 12.30—10

גזור ושמור -הטלפון אינו רשום כמירידי

ח:א>ר ! ׳0 3

מראה הבריחה׳־ -לפנים במראה ״הבחירה״ — אופנה האיפור החדשה לפנים לסתיו/חורף — 1970
מעמידה לרשותך חברת ״רבלון״ שידרה שלמה של תכשירי־איפור, שנועדו לאפשר
לך לבחור את דמותך בהתאם לנסיבות או למצבי״רוחך המשתנים. השנה כבר לא
תדמינה כל הנשים לגרשה גרבו, בריג׳יט בארדו או טוויגי. השנה יהיה הדגש על
הבלטת האינדיוידואליות.
זה טוב — אבל גם קשה: במהפיכת אופנה זו תצטרכי לעמוד במיבחן: האם
תצליחי לבחור מתוך כל המימון העשיר את המתאים ביותר למטרתך !
הסידרה החדשה העומדת לרשותך כוללת :
• בסיס לח לאיפור בארבעה גוונים, שכל אחד מהם נועד לסוג עור אחר.
• חמישה תכשירי-איפור פנים, שנועדו להסוות ליקויים, להבליט יתרונות.
ס ארבעה תכשירים לאיפור העיניים — מכל צבע — וסביבתן.
• שורת שפתונים תואמת.
עמל כה רב, את אומרת לעצמך ן נכון. אבל מה דעתך על התוצאה, כפי שהיא
משתקפת בדוגמנית שבתמונה 1

המיפלצוו! טלי

אם קסם לאשה, אינה זקוקה ליותר
מזה ; אם חסרת־קסם היא -
אין זה חשוב מה יש לה.

(ג׳יימס מאתיו בארי)

הגרבונים של ״מרסי״ הם מתנה שכל אשדי
משתוקקת לה.

על ילדה אחרת אני רוצה לספר היום,
לא שלי. ילדה קטנה, בכיתה ב׳ .גס שמה
לא חשוב, כי בעצם היא הילדה של כולנו.
אביה יצא למילואים לפני חודש וחצי בערך.
אב צעיר, ביחידה קרבית, ואצלם מילו־

שיאה. הקטנה לא התה מסוגלת לשבת
בשקט על הכיסא בכיתה, וכל ההפסקות רק
שרה ורקדה, וזה נמשך גם בבית. כל אותו
יום היא שרה וצהלה :״מחר חוזר אבא ץ שלי, אבא שלי חוזר מחר.״

כל א1ת 1י1ם היא שרה 1רקדה...
איס זה מילואים 40 .יום, עם שתיים־שלוש
חופשותב קו שי.

והילדה הקטנה — כמו כולן, לאן —
התפנקה והשתגעה בימים הראשונים בלי
אבא בבית. ואמה, שהבינה אותה, לא לחצה
יותר מדי, והירשתה לה להתפרע.
לאחר שבוע בערך חלפה ההתפרעות והגיע
העצב. עצב של ילדה שפשוט מתגעגעת לאביה.
זה התבטא ביחוד בערב כשהיתה
שוכבת לישון .״אמא, מתי כבר אבא יחזור?״
״אמא, למה הוא לא בא עוד לחופש?״
ואמא המבינה, שגם לה היה בעצם די
עגום על הנשמה — לא שהיא חששה שיקרה
לו משהו, אבל בכל זאת יחידה קרבית
— ,התאזרה בסבלנות שלא היתה לה,
וקישקשה עם הקטנה עד שזו היתה נרדמת.
וכשאבא הגיע סוף סוף לחופשה הראשונה,
אני לא צריכה לספר מה הלך שם. הקטנה
נדבקה אליו ולא נפרדה ממנו, וזהו
זה. וכשהיא התעוררה בבוקר כשהוא חזר
ליחידה, ומצאה שהוא כבר איננו, שוב פטם
ידועים הדברים.
אבל כל דבר מגיע לקיצו — אפילו ארבעים
ימים בלי אבא. ובשבוע שעבר נסתיימו
ארבעים הימים. ושבוע שלם לפני כן כבר
חזרה הקטנה למצב־רוח טוב, כשהיא נזכרת
עשרים פעם ביום, :עוד חמישה ימים אבא
יחזור, עוד ארבעה ימים אבא יחזור.״
ביום האחרון למילואים הגיעה השמחה ל־

והיא לא ידעה עדיין, כל אותו יום, ש¥ -
מתוך שני אנשי מילואים שנהרגו בבי קעה $
באותו בוקר היה אחד אבא שלה.

לאן נעדם אוצר
השדה מרומניה?
ץ * ה גו ד לו של עולה חדש, המגיע ל־ישראל
ומגלה שכל עמל חייו, שהביא
עימו מארץ מוצאו — נגנב במכם?
התשובה תלוייה, במידה רבה, בצורת תגובתו
של הקורבן: אם הוא יהודי עקשן,
המרעיש עולמות, הוא עלול לגלות, למגי־נת־ליבו,
שממשלת־ישראל תנקוט נגדו בפעולות
עוינות, אולי גם תתנקם בילדיו
— כפי שקרה לעימנואל צ׳ורפקשו, שהגיע
לישראל מרומניה לפני חצי שנה.
^ פני ארבע שגים, במארס , 1965
/המתינה משפחת צ׳ורפקשו — בעל,
אשר, ושני בנים — למטוס בשדה־התעופד.
בבוקרשט, שנועד להעלות אותם לישראל.
את הרכוש שלהם שלחו באונייה
עוד קודם לכן, בארבעה ארגזים גדולים.
הנוסעים התחלו לעלות אל המטוס. מרטה
ועימנואל צ׳ורפקשו, עם שני הבנים, היו
האחרונים בתור. לפתע ניגש אל עמנואל
קצין משטרה לבוש אזרחית, ביקש ממנו
לסור עם משפחתו למשרד, שם הוסבר
לו שהשלטונות קיבלו הודעה לפיה במיטען
שנשלח על־ידם ארצה היו זהב ואבנים
יקרות, שהוצאתם מתחום רומניה אסורה.
צ׳ורפקשו הכחיש את האשמה, טען שלא
היו דברים מעולם. החוקרים פנו אל אשתו
:״מה עשית בכסף שקיבלת תמורת שתי-
החנויות להלבשת־גברים שלכם, שמכרת לפני
הנסיעה?״ מרטה הסבירה שקנתה בכסף רק
לבוש וכלים, כדי שיוכלו להסתדר בארץ
החדשה אליה הם יוצאים. אולם זה לא
הועיל. האישה הועברה למעצר, האב ושני
בניו הורשו לחזור הביתה.
מרטה הועמדה למשפט, נידונה לשנת מאסר.
כשהשתחררה, הגישה המשפחה בקשה
חדשה לעלות ארצה. התשובה השתהתה
שלוש שנים, בהן התקיימה המשפחה בקושי
רב מאחר ועימנואל, שהיה בבחינת
ציוני, הועסק רק בעבודות ארעיות.

^ משפחה הגיעה ארצה באפריל
ן 1969 כשבידם מזודה דלה אחת. אולם
הם לא דאגו — הם ידעו שבישראל מצפה
להם כל רכושם, כולל יהלומים וזהב, שהיו
מוסתרים בתוך שעון מעורר ובחגורת אחת
השמלות של מרטה. הערך הכולל של חפצי
הערך — 100 אלף לירות ישראליות.
למחרת הגיעם, נסע עמנואל צ׳ורפקשו לחיפה
כדי לשחרר את מטענו. פקיד־המכם
פתח בפניו את המחסן הנעול, וצ׳ורפקשו
גילה, בקצה המחסן, את הארגזים שלו:
הם היו שבורים ופרוצים.
עימנואל הנידהם התחיל בודק את רכושו,
גילה כי כל חפציו חסרים. במקומם היו
הארגזים מלאים סמרטוטים. מנהל המכס
הוזעק למקום, פתח בחיפושים, אך לשוא.
היהלומים והזהב, הריקמות היקרות, השטיחים
והפרוות — הכל נעלם.
מנהל המכס הסביר לצ׳ורפקשו שעליו
לפנות לסוכנות. רק שם יוכלו לעזור לו.
צ׳ורפקשו הנזעם פנה לסוכנות בירושלים,
למשטרת ישראל ולמכס.
כעבור שבוע הוזמן למשטרה, נתבקש
להצהיר על כל החפצים שנגנבו .״איך אני
יכול לזכור בדיוק מה היה בארגזים ששלח

לפני ארבע שנים?״ התמרמר. הוסבר
לו שעליו להביא אם כן למשטרה את
דשימת־המלאי, שהיתר, מצורפת לארגזים.
עתה החל מחול־שדים:
צ׳ורפקשו פנה למשרד־החוץ, שם נמצאים
כל מיסמכיו, ביקש את רשימת־המלאי.
לתדהמתו הודיעו לו שאין באפשרות משרד
החוץ להיענות לבקשתו, מאחר וקיים הסכם
עם ממשלת רומניה, לפיו מדינת־ישראל אינה
מוסרת רשימות כאלו, או כל דבר אחר
הקשור ברכוש של עולים מרומניה. הסכם

עולה שדוד צ׳ורפקשו
מכלא רומניה — לכליו! בישראל

זה נערך כדי למנוע עולים לתבוע מממשלת
רומניה פיצויים על רכוש שהותירו אחריהם
ברומניה.

>* משך חצי שנה התרוצץ צ׳ורפקשו
^ בין הסוכנות למשרד־החוץ, כשמשפחתו
חסרה בגד לעורה. המענק ד,חדשי בסך
150ל״י שזכו לו, הספיק בקושי לקיום.
שני בניה עברו לקיבוץ רמת־דויד. אולם
מכל ההתרוצצויות שלו והתעקשותו שלא
לוותר על רכושו, זכה עימנואל רק בדבר
אחד! משרד החוץ סירב למסור לידיו את
תעודות־הבגרות של בניו — בני 19ו־24
— עד שלא יחתום על הצהרה שהוא מוותר
על רשימת־המלאי. התוצאה: שני הבנים אינם
יכולים להתקבל כיום לטכניון.
משרד הקליטה חילץ ידיו מהפרשה,
הסביר שמשרד־החוץ מטפל בעניין. משרד־החוץ
לא יודע מכלום: הרושם הוא שחלה
כאן אי־הבנה, הגיב נציג המשרד, דומניצר.
הוא הסביר שלא שמע על הסכם כזה, לפיו
אין מוסרים את רשימת־המלאי לעולים.
״יש לברר את אי־ההבנה, והבעייה תבוא
על פתרונה״ ,הסביר באלגאנטיות.
הסברו לא הועיל כמובן למשפחת
צ׳ורפקשו:
״אני מאושרת להיות בארץ,״ אומרת מרטה
צ׳ורפקשו ,״אבל הסבל שלנו לא יתואר.
עבדנו קשה כל חיינו עד שחסכנו את
רכושנו. מצבנו הכלכלי בחוץ־לארץ היה
תמיד טוב. עכשיו שהגענו ארצה — אנחנו
חסרי כל. אנחנו כבר אנשים מבוגרים —
כיצד נתחיל את חיינו מחדש בלי כלום?״
במדינה דרכי אדם
דא שומון ממלבס
האשמה נגד משה ממן 26 בבית־המש־פט
המחוזי בתל־אביב, היתד, פשוטה למדי,
במבט ראשון: לדברי התביעה, פרץ ממן
לפני שבועות מספר, בשתיים בבוקר, דרך
חלון דידה במחנה־יהודה, ליד פתח־תקווה״
ונחת לתוך חדר־השינה של מזל חשביני.
לפי המשך הסיפור, החל ממן מלטף
ומגפף את מזל הישנה, עד שזו התעוררת
ופרצה בזעקות־אימים. צעקותיה הבהילו את.
ממן, והוא נמלט על נפשו — הפעם, לא;

כשם שנכנס, אלא דרך חדר־המדרגות.
אלא שהצעקות שהבהילוהו, הבהילו גם
את שכניה של מזל. אלו יצאו בחופזה
לחדר המדרגות, נתקלו שם בממן הנמלט,
׳ותפשוהו.
לדברי התובעת, התחיל ממן לבקש רח־ימים
בפניהם, בזעקו בקול גדול שלא ימסרו-
הו לידי המשטרה, בהתחשב בכך שהוא
בעל לאשר, ואב לילדים. השכנים הרחמנים
נעתרו לתחנוניו ושיחררו אותו. מזל חזרה
לדירתה, אך כעבור יומיים פנתה למשטרה
והתלוננה על המקרה.
רגיל לשכה איתה. בעקבות תלונתה
נעצר ממן והועמד לדין. אלא שבמהלך
המשפט ניגלה שהדברים אינם כלל כה
פשוטים. התפתח סיפור נוסח ראשומון:
בחקירתה הנגדית נשאלה מזל, העובדת

בסטייקיה פופו בגבעתיים, על־ידי בא כוחו
של ממן, עורך־דין דרור מקרין, מדוע בעצם
המתינה יומיים תמימים לפני שהגישה את
התלונה. תשובתה :״למחרת המקרה אמר
לי השכן שלי, שלמה קוממי, זה שתפס את
ממן כשברח, שממן אמר לו שהוא לא מבין
מה כל הרעש, הרי הוא רגיל לשכב איתי
כל פעם — הוא שכב איתי בעבר, ועכשיו
בא לשכב איתי שוב. דברים אלו פגעו
בכבודי ובשמי הטוב, ובגלל זה הלכתי
למשטרה.״
מזל אף הוסיפה וטענה בפני השופט מקם
צ׳רנובילסקי כי מעודה לא ראתה את ממן
לפני הפלישה, וכל רצונה הוא לטהר את
שמה בעיני השכנים.
גירסתו של ממן, כפי שהתגלתה בבית-
המשפט, היתד, שונה קצת מזו של מזל.
לדבריו, הכיר את מזל זמן רב. בזמנו,
נהג לבקר הרבה בדירה הסמוכה לשלה,
אצל חבר בשם שלום דהאן. כתוצאה
התפתחה ידידות הדוקה בינו לבין מזל,
והוא נהג לבקר אצלה לעתים תכופות.
וכן לשכב איתה. מזל, לדבריו, זכתה לא
רק באהבתו, אלא גס בעזרתו הפינאנסית.
גם הפעם הזו לא היתד, שונה, לדברי
ממן: הוא בא אל מזל כדי לשכב איתר״
אלא מאחר שהיא קיבלה את עונתה, הדבר
לא יצא לפועל. מה שלא הפריע לה, לדבריו,
לתבוע ממנו 100ל״י, עבור שכר־דירה.
ממן סירב בטענה ההגיונית שלא שכב איתר
— ,אז למה לשלם? .בלהט הויכוח
פתחה מזל בצעקות אימים — ואז התערבו
השכנים. ממן חזר לביתו, עד שהוזעק
למשטרה כעבור ימים מספר.
הסתירה המשחררת. אחרי חקירה
נוקבת הצליח בא־כוחו של ממן לסחוט
ממזל את העובדה שאכן הכירה את ממן
עוד מקודם. דבר זה היה כמובן בניגוד
לעדותה בחקירה הראשית וכן להודאתה במשטרה,
עת הכחישה מכל וכל שהכירה
את ממן אי־פעם.
על אף זאת, המשיבה מזל והכחישה
שאי־פעם שכבה עם ממן. לדבריה, הציע
לה אמנם הלה לשכב איתר״ אך היא סירבה,
וימים מספר לאחר סירובה אירע המקרה
המגונה.
אחרי ששמע את שתי הגירסאות, שקע
השופט בהירהורים למשך דקות ארוכות,
כשד,בער, מרוכזת על פניו, ואז הכריז על
החלטתו:
מאחר שמזל הודתה שאכן הכירה את
ממן עוד מקודם, ובזה סתרה את עדויותיד,
הקודמות — התעורר אצלו הספק באמיתות
דבריה, וקשה לו לשפוט בין שתי הגירסות.
מחמת ספק זה, זיכה את משה ממן.

פשעים

שודדי ה חיי לו ת
דממה מעיקה ועויינת, מלווה לחישות
תמיהה ובוז, מילאה השבוע את חלל או־לם־המשפטים
של שופט־השלום התל־אביבי
ברונו יעקובי, כאשר השמיע התובע את
האשמה נגד אפריים סילבר. שכן סילבר
נחשד על־יידי המשטרה בפשע קל יחסית,
אך שפל מעין כמוהו: שדידת ארנקה של
חיילת.
״הלארק״ ; עלמה בדהרה. היד.
זה באחד מערבי השבוע החמים. דורית
גרינבוים, חיילת חיננת בשירות סדיר, חזרה
לביתה בהרצליה בצעדים איטיים. השעה
היתד 11 ,בלילה, כשלפתע עצרה לידה מכונית
לארק לבנה. במכונית ישבו שלושה צעירים
עליזים וקולניים. אחד מהם הושיט
ידו, במהירות, חטף את ארנקה של דורית.
המכונית הסתלקה בדהירה.
דורית מיהרה לתחנת המשטרה הקרובה.
ניידות יצאו בחופזה לכיוון שבו נעלמה
הלארק. כל מי ששמע על הפשע רתח
מזעם. כעבור שעה נעצר אפרים סילבר,
יחד עם צעיר נוסף, בקירבת ד,לארק שפרטיה
נמסרו על־ידי דורית.
התמרמרות מוצדקת בפני השופט
טען התובע כי סילבר הוא דמות ידועה
למשטרה לא מהיום. נוסף לחשד על חטיפת
התיק, נעצר סילבר לפגי מספר שבועות
כחשוד בפריצה לדירה פרטית ברמת־ד,שרון,
ממנה נעלמו חפצים שונים, כולל
ניירות־ערך בשווי 1500ל״י. סילבר נתפס
כשניסה למכור חלק מניירות אלו. אז
הכחיש סילבר את האשמה, ומשפטו בענין
זה עומד להתברר בימים אלה.
גם את האשמה הנוכחית הכחיש אפריים.
״אני לא יודע כלום מכל הענין,״ טען בקולו
הרועם. על פניו הסתמנה הונעת־מרירות,
כאשר פסק לו השופט עשרה יטי־מעצר.
אכן, היה לו על מה להתמרמר: ארנקה
של דורית הכיל בסך־הכל חמש >״י.

שסססו

לא כדאי לראות
לא ח שוב לראות
אפשר לראות
רצוי לראות
חובח לראות

* * שש נפשיות מחפשות מחכ
ך (הבימה) יותר מדי שחקנים מיותרים
מאכלסים את הבמה, בהצגה חיצונית בלתי
מעמיקה, מסנוורת וחסרת פיוט, שביים
יוסי יזרעאלי, על־פי יצירתו של האיטלקי
לואיג׳י פירנדלו. עצם הטראגדיה של
ששת הנפשות, הפורצות אל־בימת תיאטרון,
ומכריחות במאי ושחקנים, להעלות
על הקרשים את סיפורן, מיושנת. בשל התרגום
הבלתי שוטף, לפיו נשמעת השפה
מקוטעת, כבתוך סוגריים, וד,מ זנצינות המנופחות,
כמעט ולא עובר אל האולם רעיו־׳
נו הפילוסופי של פירנדלו, לפיו כל החיים
אבסורדיים, וכי דבר איננו וודאי מלבד,
אולי, אי־הוודאות. בין מישא אשרדב
לשושנה דואר, המופיעים כאן, קיימת
דיספרופורציה בולטת. לא רק מבחינת נתוניו
הפיזיים, אין אשרוב מצליח ליצור דמות
מיוסרת ומבוהלת, של אדם ששלח את אשתו
לחיות עם גבר אחר, אותו, לדעתו,
תאהב יותר. הבמאי, המגולם על־ידי השחקן
יהודה אפרוני, היה חייב להיות קצת
יותר מעמיק ופחות שטחי, דבר שאולי
היה סוחף עמו את כל הלהקה, ומעניק
להצגה מימדי־עומק פנימיים.

* חתונת פיגרו

(תיאטרון עירוני,

חיפה) עוקצה הסאטירי של הקומדיה של
בומארשה, קהה וניתיישן. ההצלפה ב־אצולה
ומינהגיה דלילה וסאכרינית. מה שנו

היא עלילה קלושה ושטותית למדי, על
רוזן המנסה לנצל מינהג עתיק, לפיו לו
הזכות לשכב ראשון עם משרתת אשתו,
בליל כלולותיה, עוד לפני שיעשה זאת
בעלה החוקי. אך מאחר והבעל המיועד
הוא פיגרו, מסתבר לרוזן עד מהרה כי
המשימה אינה כה קלה כפי שדימה לעצמו,
ובסופו של דבר נופל הוא עצמו בפח
שטומנת לו אשתו. יום!? מילוא ביים
מרקחת דלילה זו באיטיות ומבלי שיסתמך
על סיגנון כלשהו. כשחקן חסרים לו
טמפרמנט ולהט, כדי לשכנע בדמותו של
הרוזן רודף השמלות. זאב רווח בתפקיד
המרכזי, עושה את המוטל עליו בנאמנות
אך תפקידו מקופח בקומדיה קטנה
זו של טעויות, בה אינו מהווה ציר מרכזי,
שסביבו משתזרת העלילה. מילוא לא הצליח
לעבד את הקומדיה ולנודטה אל שיא, בסופה,
לכן קיימים בה מפלי־מתח לא מעטים.
התפאורה של אריה נכון מצועצעת
וחסרת תכליתיות. יוסף פולק בתפקיד
מישני, מצליח ליצור דמות מגובשת ומשעשעת
המאפילה על כל היתר.

אלפי

הצגה חדשה
¥כוח הכוח (בימות) — האיטלקי
ג׳ילברטו טופאנו חיבר, צייר תפאורה
ותלבושות ואף ביים ואשתו, כינה פיי־נ
ר, תירגמה ועזרה לו במלאכה. עם שמונה
שחקנים צעירים הוא מעלה מחזה, המבוסס
על חומר דוקומנטארי, קטעי־עתונות ומחזות
העוסקים במשפטם של בני הזוג היהודי
אתל ויוליום רוזנכרג, שהוצאו להורג

האגודה לפאראפסיכולוגיה ב ישראל,
תל־אביב, מתכבדת
להודיע על הרצאה של גב׳

מרגוט קלאוזנר.
הנושא: פגישות עם אישים
מעולם המיסתורין.
(רשמי מסע בחו״ל).
בהמשך:

הדגמות רפוי

טופאנו סולד מן הכוח, קרי: השלטון,
באשר הוא. בשורה ארוכה של ציטוטים
מחקירות וממשפט הרוזנברגים, וכן ממשפטים
אחרים, בימים רחוקים וקרובים יותר,
הוא מנסה להוכיח כי המשטרים באשר הס
כולאים את חופש הפרט ודיעותיו.
אין זו יצירה המטיפה דווקא גגד פסקי־דין
מוות אלא נגד פסקי־דין בכלל, נגד
מנגנונים שלטוניים, ומשפטיים בפרט. טופא־נו
משוכנע כי בני הזוג רוזנברג, חפים
מכל פשע, ורק בשל עדותו הכוזבת של

הכוח

פר סו ם ש פי חיפה

(בימת השחקנים של ה
תיאטרון
הקאמרי) עלילותיו של גבר בריטי
צעיר העובר מאשר, לאשר, בין אם
היא רווקה או נשואה, ומובן שלסיפוק
תאוותיו אין הוא מהסם להשתמש בנערו־תיהם
של מכריו, ואשר השקפת חייו היא
של זאב בודד שאינו מוכן לעמוד לביקורת,
איזו שלא תהא. אך לא תמיד הוא מצליח
בכך, על כל פנים הוא עושה מאמצים.
זהו סיפורה של קומדיה קלילה מאת כיל
נוטון, שכדי להינות ממנה לא צריך לחפש
בה מה שאין בה. היא איננה מגובשת
ונידמה כי היא מגיעה לשיאה עוד לפני
ההפסקה. מה שברור הוא, שאין גיבורנו
מסמל תופעה חברתית. עודד קוטלר,
ניסה לשוות משקל כבד יותר, לבועת הסבון
של נוטון, על־ידי בימוי, תפאורה

בארצות־הברית על הכסא החשמלי, בעוון
מסירת חומר סודי על הפצצה האטומית
לרוסיה.
ייאמר מיד: טופאנו איננו מחזאי. יתכן
ואף איננו מתיימר להיות כזה. אן אין
ספק כי מה שמוצג על הבמה הוא פרי
הגותו המקורית, בדרך ובצורה בלתי־שכי־חות
לגבי התיאטרון בישראל.

אחי האשה, הורשעו השניים בדין. הוא
מאשים בל מי שהיה קשור במשפט זה
בעיוות הדין, כולל השופט.
למעשה הוא מזכה את הרוונברגים מכל
אשמה, ואם אינו מצליח להחיותם, הרי
כוונתו להתריע בהווה ובעתיד, על־מנת שפרשה
כשלהם לא תישנה.
טופאנו אינו ארתור מילר ולא פאר*

חנו אברהם.
ההרצאה תתקיים ביום ד׳ 17
בספטמבר, בשעה ,20.30 בבית
סוקולוב.
הרשמת הברים תחל
בשעה . 19.30

.העולם הזד שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־וואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־ופוס משה שהם
בע*מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלויות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע*מ.

משתתפי ..כוח הכוח״

נמשכת ההרשמה לקורס

ואביזרים חכמניים, אך אלה לא הצליחו

להסתיר ולהסוות את רדידות החומר. אלכם
אנסקי, בתפקיד המרכזי, עושה מאמצים
להיות קוקטי, דבר שאינו מצליח במיוחד,
ויחד עם חוסר הניואנסים בקולו, אינו
יוצר דמות ברורה של טיפוס כה ברור
כאלפי. איצקו רחמימוב וזהרירה

קורספונדנציה אנגלית
והכנה לבחינות באנגלית
לאוניברסיטה

קורס מזורז אנגלית

* * ערב פיזמוני אדתרמן (בהפקת
פנטנל) פזמונים לא כל־כך חדשים וחסרי
אקטואליות ברובם, המאפיינים בדרך

ה פ תי ח ה 1.10.69 :

שפות:

עז רהלתל מי ד
אנגלי ת — צרפ תי ת

אנגלי ת — צרפ תי ת — גר מני ת
ערבית — איטלקית — ספר די ת

ולתיכוניים

לבתי״ס יסודיים מ 8 , 0

.בי־׳ס• לעופות

כוויי ס
1—1 X 2

תל־אביב, נחלת בנימין ,2טלפון 56347
שדי דוד המלך ,1טלפון 266443
חיפה, רחוב החלוץ ,27 טלפון 69265
ג ת -י ם, רחוב רוטשילד 25

פסטיבל הציור כגני התערוכה
חריפאי, בעזרת כשרונם ונסיונם, משרטטים
אפיזודות מהוקצעות מבלי להתחשב
בסובב אותם. פיאה נוכרית, קומבניזון שחור
ובום משקה ביד, אינם עוזרים לעדנה
שפיט לשכנע כבעלת־מספרה, לעומת חלוקה
הלבן ומשקפיה, בתפקידה האחר כרופאה.

כלל חומר שלא נס ליהו, מבצעים ארבעה
צעירים, מיוצאי להקות צבאיות, ועוד אחד,
כומבה צור, שהופעתו נראית מודבקת,
אף בעין בלתי מזויינת. עזרא דגן מוכיח
בקלות כי למד שלוש שנים פנטומימה.
טליה שפירא מעוררת לחיים את גברת
צימרשרק מלהקת השריון, כדי שתפזם לנו
כבר מאוחר מדי. קשה לגלות בהופעתו
של מנחם זילברמן אחד מכוכבי להקת
הנח״ל, ואילו קולה הנוטה לצעקנות של
רבקה זוהר היה נשמע הרבה יותר
רב־גווני, לוא רוסן ועובד יותר. המערכון
מוסקת חבד טיפשי ומיותר. שין בונים
שביים את המופע, חוזר כאן בדיוק על
עבודתו בערב קודם של פזמוני אלתרמן

ועתו! ששו נוסף-
מעונת התואה אוקווהנית
ושמירת סו )ותות ת״ המקלע

-שוק המציאות.

יאיר רובין ורחל שור
נץקפקה: לאיפיון דראסטי פיוטי של

ציד המכשפות והמשפט הוא לא

ניסה כלל לחתור. הוא ניצב (באמצעות
שחקניו) טל הבמה, ומטיח ישירות את
כתב־האישום. ניכר בהצגה כולה רצונו של
ג׳ילברטו טופאנו. כל תנועה של השחקנים,
כל מיזנצינה מדודה ומחושבת; הוא כמעט
ואינו מאפשר להם מרחב מחייה.
כדי?שפוך אור על תופעות חברתיות
שליליות בתקופתנו, ה ה כרטולד ברכט
מעביר אותנו באמצעות עלילותינ שנים רבות
חזרה אל העבר. אצל טופאנו, הניכוד ה־ברכטייני
הוא הרבה יותר חיצוני ונאיבי.
אין ספק שמבחינה כוריאוגרפית הוא עשה
עבודה יסודית, המצטיינת פה ושם ברעיונות
מקוריים. יוחנן זראי חיבר מוסיקה
בימתית רבת־עוצמה. אך כל אלה אינם משנים
את העובדה כי זוהי יצירה מגמתית,
בסוף ההצגה קושרים השתקנים חבלים אל
בובת פח, שצריכה לסמל את מיפלצת הכוח,
ומניחים אותה על שפת הבמה.
טופאנו, המסביר בתוכניה כי תפקיד התיאטרון
הוא מיפנש עם הציבור לרב־שיח
משותף, אבל קשה לראות כיצד יבול
מיפגש כזה להתקיים, הלכה למעשה. נניח
שבאמת מישהו מהקהל ימשוך בחבלים, או
יעלה טיעונים נגדיים במהלך ההצגה, האס
מישהו מהשחקנים ידע לענות לוז ההצגה
ממילא אינה בנויה בצורה שתאפשר לקהל

ימים טובים (בהפקת ש. צמח)
הבטיחו לנו את שייקה אופיר חדש
כפי שלא היכרנוהו. האמת היא שזה בדיוק
אותו השייקה. ושייקח יודע לשעשע. במילה
ובתנועה. כפנטומימאי הוא חוטא לאמנות
טיהורה זו, בהגישו אותה במעטה
מאד־מאד עממי, משעשע ובלתי מחייב. הקטעים
המילוליים חסרי כל מוסר־השכל.
אף כי ידוע כי מטרתם לשעשע ולבדר,
רמתם אינה שווה ושווים אינו על רמה.
שייקר, עדיין יודע למכור את סחורתו כבדרן
ממדרגה ראשונה. הרדקנית יונה
לוי מצליחה ללא מאמץ מיוחד לרתק
אליה את מלוא תשומת הלב.
להקת פיקוד דיזנגוף (תיאט־רח
דגן) דני ליטאי חוזר על הצלחותיו
האחרונות כמעמיד פי!מונים, ומעצב תכניות
בלהקות הצבאיות, עם חבורה עליזה שפשטה
את מדיה. הצבעוניות והתנועה הכמעט
בלתי־פוסקת מחפות במידה מרובה על חומר
ועיבודים מוסיקאליים שיגרתיים ורדו־דדים
למדי. יהודה ברקן מצליח להתגבר
על חומר אינפאנטילי שהוצא ממחסן
הגרוטאות. לופו העגלון שלו, היה משעשע
יותר לוא הבדיחות מהן מורכב כמו־ה־מערבון,
בו הוא נקלע אל משרד הרישוי,
היו קצת יותר רציניות.

בגלריה מבט מציג יהודה
ניימן חלקי גוף בשיטת הקולאג׳ .הציורים,
הנוצרים מחלקי־תמונות זהים, יוצרים
קומפוזיציות מעניינות ומאוזנות היטב.
שרהאסף מציגה ציורים
אירוטיים, בבית סוקולוב. התערוכה מורכבת
מציורי אקריל סוריאליסטיים. הרושם
הנוצר הוא של מישחק ציבעוני פסיכודילי.
החיסרון היחיד: מעט מדי ציורים, ביחס
לגודל אולם התצוגה.
פסטיבל הציור בגני התערוכה. אוסף
גדול של כל הזרמים בציור הישראלי
בחמישים השנים האחרונות. חבל רק שהכמות
בולטת מעל האיכות המוצנעת.

להשיג בכל סניפי

מהיר״
״סלון
ת ״ א רח׳ בן־־הודה 14
טל׳ 52304
רמת״גן רח׳ הרא״ה 7
טל׳ 720807
חיפה הנביאים 17
טל׳ 532422
סוכנים בלעדיים ״רלפו״ בע״מ
ת״א טל׳ 268866

בכל דגמי 2י1׳1£ענ 1.\7.׳ החדשים מערכת אזעקה
אלקטרונית לגילוי פגמים והפרעות במערכת
הטלוויזיה או ברשת החשמל, עוד לפני שיפגעו
בפעולתו התקינה של המקלט ובקליטת השידורים.
צפצופה של מערכת האזעקה מתריע בעוד מועד
על התקלה, ובכך מאפשר שמירה על תקינות
המקלט ואריכות חייו.

דרוש

הדגמה

ותיווכח

באיכות, בשירות,בקליטה
מעל לכל
ובקול טלויזיה

חילקנו את הצד השני של התקליט לכמה
פיזמונים, קצרים יחסית.״
בין השאר כולל צידו השני של התקליט
קטע ראשון בעולם של מוסיקת־מחתרת־מזר־חית.
זהו עיבוד מחתרתי לנעימת דבקה
דרוזית של נועם שריף. פיזמון אחר מספר
על האנשים־הישרים, החושבים במושגים
מיושנים ומגנים את הנערים המגדלים שיער
ארוך, רק משום שאין זה דבר מקובל.
הסמים הם נושא קבוע בפיזמוני המחתרת,
והוא לא נפקד גם בתקליט של הצ׳רצ׳י־ליס
הפיזמון מספר על נרקומן המנסה
להחלץ מזרועותיו של הסם. הוא מבטיח
לעצמו, בכל פעם, כי זו ההזרקה האחרונה
שהוא מזריק לעצמו — אך כוחו לא עומד
בו להפסיק והוא משלם, לבסוף, בחייו.

המותח!
ההגיון של האדם הפשוט מתאר לעצמו,
מבחינה ציורית, את המושג התקדמות —
בקו אלכסוני של עליה. כך למדנו בדיאגרמות
ובעקומות לציון התפתחות. אבל מושגי
עולמו של האדם הפשוט, שונים ממושגי
עולם הפיזמונים. כאן, מסתבר, התקדמות
היא ירידה כלפי מטה — אל מוסיקת
המחתרת.
קהל חובבי־הקצב הישראלי מתקשה, עדיין,
להבין מה היא, בדיוק, מוסיקת־המחתרת,
שכבשה חלק נכבד בתעשיית הפזמונים המערבית.
ייתכן שהגורם העיקרי לכך הוא
מחסום־השפה. המילים בפזמוני־ד,מחתרת
מהווים חלק בלתי מבוטל ממשקלו של ה־פזמון,
לא פחות מאשר המנגינה עצמה. מי
שאינו מבין את המילים׳ לא יצליח לרדת
לעולם לעומקו של סיגנון המחתרת.
להקות־המחתרת היחידות שהצליחו, איב־שהו,
לכבוש את אזניו של המאזין הישר-
אלי, היו אלה שסיגנונם לא היה מחתרתי־צריף
— אלא מטובל בסממנים מסחריים.

חדשות

4הלהיטים

להקת ה״צ׳רצ׳ליס״
כמו להקת סגול כהה (בלהיטה הס) או
לאחרונה דם זיעת ודמעות, בלהיטה גלגל
מסתובב.

השבוע עשה עולם הפיזמונים הישראלי
צעד חשוב בהבאת סגנון המחתרת לחובבי־הקצב
בארץ. להקת הצ׳רצ׳ילים, נושאת
דברה של מוסיקת־המחתרת בקרב הלהקות
הישראליות, הוציאה תקליט מאריך נגן חדש,
שנועד להוות שיעור־מבוא לתורת מוסיקת־המחתרת.
״למעשה,
זוהי לא מוסיקת מחתרת אמיתית׳״
אומר סולן הלהקה, סטן סולומון.
״זוהי מוסיקה שעומקה הוא רק כמה סנטי־

מה ההבדל?
אנחנו לא נשבח לכם לעולם על כך
שלא הענקתם לדזמונד דקר את ההצלחה
שהיתה מגיעה לו עם להיטו הקודם
״גני ישראל״ .אבל אנו סולחים לכם
לפחות משום שגיליתם אהדה ללהיטו
השני — ״ידעתי שזה יקרה (איט
מאק שכבש את מיצעד הפיזמונים
באן ובאנגליה.
מהו סוד הצלחת פיזמוניו של דזמונד
דקר 1מעיד הנחתום על עיסתו :״אני

מעולם

חושב שזה משום שהבאתי מיקצב חדש
לעולם הפיזמונים המערבי: מיקצב ה
ריגאי. בג׳מאייקה, מולדתי, זהו מיקצב
מקובל. לעומת זאת, אם אנו שומעים
משהו בנוסח, איזה יום מאושר׳ ,או
איזה פיזמון פסיכודילי — זה חדש עבו־

דקר

* •ז״ן יין״ג * 2

רנו, ויש לו סיכויים רבים להיות להיט.
״באנגליה משתגעים הצעירים אחרי
מיקצבי הריגאי, הסקא והרוק״סטדי.
אולי לא רבים הבחינו בכך, אבל כמה
אלמנטים של מיקאבים אלה נמצאים ב-
פיזמונים של, החיפושיות׳ ,אוב״לה־די
אוב-לה-דה
בל זה עוד לא מחכים אותנו בהרבה.
משום שעדיין לא ררור לנו מה הם,
בדיוק, מקיצבי הריגאי, הרוק״סטדי וה-
סקא. אומר דזמונד :״עיקר ההבדל הוא
בבס ובתופים. הסקא הוא מיקצב יותר
מהיר. הרוק-סטדי הוא משהו בין ה
בלאדה והג׳אז ואילו הריגאי הוא בין
הסקא לג׳ז, עם פה ושם צליל קליפסו.״

4 4 בכוונה

מטרים מתחת לפני ;;קרקע. חשבנו
להתחיל במוסיקה קצת פחות מסובכת, ו׳ |
יותר מסחרית, כדי להקל על חובבי הפיז־ *4
מונים בארץ לד,כנס למחילותיה המסועפות 2

של מוסיקת־המחתרת
מי שמכיר את להקת הצ׳רצ׳ילים מימיה |
הראשונים, זוכר כי בתחילה היתד, זו להקת־ 2
קצב ישראלית טיפוסית, שהצטמצמה בעיקר
בביצוע חיקויים של להיטים זרים, להנאת
באי הדיסקוטקים. לאחר מכן חלו חילופי־ *4
גברי. מייסד הלהקה, צ׳רצ׳יל, גויים לצה״ל 2
וזמן קצר אחריו גויים חבר אחר, סלווין| .
במקומם נכנסו להרכב שני חברים חדשים£ :
סטן סולומון הקנדי ורוב האקסלי האנגלי.*•,
שפרש מלהקת הטורנאדוס שביקרה בארץ* .ז*
זמן קצר לאחר שניקבע הליהוק החדש2 ,
יצאו הצ׳רצ׳ילים לסיבוב הופעות בארצות •ן•
הסקנדינאביות. היה זה סבוב עטור הצלחה2 .
אולם כאשר חזרה הלהקה ארצה — שוב 4
לא היתד, יכולה למצוא את מקומה בקרב ־ז*
קהל חובבי הפיזמונים הישראלי.
אומר סטן סולומון :״באירופה התוודענו
אל סיגנון המחתרת, שהוא הסימון הפופו־ 4>4
לארי ביותר כיום בעולם הפזמונים המער־ 2
בי. אבל כשחזרנו ארצה — לא היה לנו
קהל. בעלי הדיסקוטקים לא רצו לתת לנו
עבודה — משום שלא היינו מוכנים לחזור
ולבצע להיטים מסחריים, כפי שהקהל דרש.
כששרנו פיזמוני־מחתרת, קיבל אותנו הקהל
בבוז וצעק חאנטאריש׳!׳׳
אבל סטן אופטימי. הוא סבור שלאחרונה
החלו חובבי־הקצב בארץ לעלות — כלומר,
לרדת — על הדרך הנכונה. התקליט החדש
של הלהקה יסייע, לא במעט, לאלה ה־מעוניינים
להבין את סגנון מוסיקת המחתרת,
ולהתרגל אליה.
צידו האחד של התקליט מוקדש לפיזמו־נים
שהקליטה הלהקה עבור הסרט מיקרה
צידו השני, לעומת זאת, מבטא
אנסה.
יותר את סגנונה האישי של הלהקה .״אם
זה תלוי בי,״ אומר סטן ,״הייתי נכנס 2
לאולפן ומנגן, ללא הפסקה, משך 20 רגע4* ,
קטע שלם אחד. אבל הקהל שלנו לא יהיה 2
מסוגל, עדיין, להבין מוסיקה כזאת. לכן

הזמר לואיג׳י הפך, לאחרונה, לאורח
קבוע בארצנו. הוא יבוא אלינו
שוב — בתיווכו של האמרגן זאב קרס
— בתחילת החודש הבא, כדי להשתתף
בחגיגות־היין 9השבוע נערכה הקלטה־רבתי
של הגירסה העברית לפזמונה
של להקת אונו הפלאסטית — תנו לשלום
סיכוי. בגירסה העברית משתתפים
מיטב זמרי ישראל, בראשותו של
אריק אינשטיין • 200 אלף איש
נכחו בהופעתו של כוס דירן, ב-
פסטיבל זמר אשר
נערך באי
וייט, ליד חופי
האי הבריטי. הי־תה
זו הופעתו
הפומבית הראשונה
של דילן,
מאז נפגע בתאונת
דרכים, לפני
4שנים • פיטוריו לאחר
של קולין פי־טרסון
מלהקת פיטרסון הבי ג׳ים, עומד
עתיד הלהקה כולו
בספק • .אלבים פרסלי קיבל
תקליט־זהב עבור פיזמונו בגטו • סמי
דייויס התרגש עד דמעות, כאשר הודה
לקהל על החמימות בה קיבלו,
בתום הופעתו היחידה בהירל התרבות
• סוף סוף מובטח לגשש החיוור
להיט אמיתי, עם פיזמונם תלחץ את
הבננה ס להיטה הבא של מרי הו־פ־יהיה,
קרוב לוודאי, גירטה מחוד־שת
של לחיטה הישן של דודים דיי
— מה שהיה היה • תקליט זהב גם
לדזמונד דקר עבור הפיזמון ידעתי
#שבועון
שזה יקרה (איט מאק)
הפיזמונים הבריטי ניו מיוזיקל אקספרס
מוסר כי ביקור של להקת ה־מארמלאדה
בישראל, שתוכנן לחודש
הבא, בוטל בגלל המתיחות באזורינו
• פיזמונה הבא של להקת כלב המשפחה
נקרא אריזונה.

י!יו

ועכשיו -
האושר

רצתה להחליט, ואז הם נפרדו.
״זה נגמר בינינו״ ,היא אומרת ,״מה שאני
מחפשת עכשיו זה בחור שמבין באמנות,
ויודע להעריך את זה. אני לא יודעת

אז אם אתם רו צי ם לד ע ת, ואם אתם לא
רו צי םלדעת, אתי כיטמן מ או שרת.
במכתבש קי ב ל תי מ מנ ה היא כו תבת לי
ב אל ה ה מי לי ם, לא פ חו ת, אבל גם לא יו תר

״ אני נו ראמ או שרת. ה בו טי קשפתח תי
לשמ לו ת ו לנ ע ליי ם הו לךמש הו לא נו ר מ לי.
בל ניו־יו ר ק קונ ה אצלי. ו אני ג ס עו מדת
להתח תן בספטמבר, ה ב חו ר שלי הו אשח קן
יוצא מהכלל, וג סזמרמ צויין, וג ם אי ש
ע ס קי ם נפלא, ו הו א בן ע ש רי םושש, ו כל
בך יפה, א ת לא י כו להל תא רלעצ מן ,־
ב או פן מיו ח ד, ו ב חו ר כל
הוא גם גב רי
כך טו ב, קשהלהא מין, ו הו א מ או ה ב בי מד
מעל לרא ש, ו רק הו רי מ תנג די ם לנ שראין,
כי הוא לא כל כןע שי ר, א בל אני פני תי
לכל מיני ח ב רי ם שלי, שי ש כנ עו או ת ם, ואני
מקוו ה שז ה י הי ה ב סד ר, כי הו אבאמת
ב חו ר יו צאמהכלל, ו הו א כל כןיפה•? ,א

ת א מיני כשתר אי או תו, ו הו אזמרמ צויין,
ואי שעס קי ם יו צאמ הכ לל, ו בי ק ש תי מ ח ברים
שלי שי ב ר רו לי כמה עו להח תונ ה
למא תיי ם אי שבמ לון אכדיה ושר תון ורמת־אביב,
וא םזה לא הרבה כס ף אז אני א בו א
להתח תן בארץ, אה, כן שכח תי ל ספ ר לך
שיש לו שם כל כןמ תו ק, קו ר אי ם לו
טוני די, ו אני או מרת לך ש אני כל כ ן
מ או שרת, אף פעםב חיי ם לא היי תי כל כך
מ או שרת. ואני מקוו הלהתר או תבק רו ב עם
כל החב רי ם שלי ב אר ץ, ו אני אביא את
טוני ואת תר אי או תו, הו א כל כןיפה

במכתבהמ קו רי ז ה
שמהכ אן נ קו ד ה.

על הצלחה צריך תמיד לשלם במשהו,
ורבקה זוהר, הזמרת הצעירה המקסימה,
בעלת הקול הנפלא, משלמת.
כשהיא היתר, בלהקת חיל־הים, ושלומי
נבוני, החבר שלה, ה ה גם הוא בצבא,
דיברו הרבה על חיים משותפים, ועל ילדים
אול, ובית עם דשא ועצים ״זה היה
ממשי,״ היא מספרת ,״חשבנו באמת לחיות
יחד.״
והנה, היום היא בת עשרים ואחת, וגם
שלומי בן עשרים ואחת, ושניהם הגיעו לפרשת
דרכים, והוא פונה שמאלה והיא
ימינה, או ההיפר.
כשהיא הפכה כוכבת התחילו לסובב אותה
פתאום מעריצים, התאספו סביבה חברים,
ושלומי לא היה מוכן .״הוא רצה שאני
אד, ה רק שלו,״ היא מסבירה .״יום אחד,
בזמן החזרות של ההצגה צץ וצצה, בונים
נתן לי נשיקה, והוא היה שם. הוא
עזב את האולם בכעס, חרה לו שבונים
נתן ל׳ נשיקה. הוא שאל: מה פתאום, מה
יש ביניכם?״
גם ההצלחה שלה לא נעמה לו .״יום
אחד באתי אליו, היתד, לנו פגישה, והראתי
לו עיתונים ואמרתי לו: תראה מה כתבו
עלי, והוא ענה לי בכעס: יש לי תרגיל
במתמטיקה, זה לא מעניין אותי.״
הוא העמיד לה תנאי, שתשחק קצת בהצלחה
שלה, אבל בעוד שנה שנתיים תפסיק
לד,ופ ע, ואז הם יתחתנו, ויגדלו ילדים,
בבית יפה, עם דשא ועצים. היא לא הסכ מה,
ואז הוא שאל אותה :״מה יותר חשוב
לך? אני או הזמרה, תחליטי,״ והיא לא

רבקה זוהר

חברה טובה

טוני •אתי

עוד נ מ שן.
אולטימאטום לזמרו!

אבל אני

הוא הביא
(בעדך)
את סמי
ליאץ צ׳רני הוא האיש שבעצם נו
מגיעה התווה והברכה.
כי הוא האיש שהביא לארץ את סמי

דייויס.

זאת אומרת, בערן. כימעט. ככה ככה.

את רינה מור

מי זה יהיר״ אבל אני יכולה להגיד בביטחון
שהוא יהיה בלונדי עם עיניים כחולות. כל
החברים שלי היו בלונדים עם עיניים כחולות•
אולי זה נשמע טיפשי אבל זה ככה.
כל החברים שלי היו גם עירוניים, עם
נשמה של קיבוצניקים, ובטח גם הבא יהיה
כזה.״
החבר הראשון שלה, כשהיא היתד! בת
, 16 היה שר לה שירים, ומספר לה סיפורים
על פרחים ועל שדוח, והתייחס אליו• ,במו
אל ילדה קטנה. אולי גם הבא יהיה בזה.

המדביק

רואים הרבה. פעם בויה ונטו, פעם בויה אחר ותמיד בחברה

טובה.
בזמן האחרון היא החליפה את חברת השחקנים בחברה של במאים.
בשבוע שעבר ראו אותה בחברת במאי מערבונים איטלקיים. שום דבר ממשי לא
יבא מזה.
לאחר מפן ראו אותה בחברת במאי קומדיות איטלקיות. גם מזה לא יצא שום
דבר ממשי.
השבוע רואים אותה, זו הפעם השלישית, בחברת במאי אנגלי. אולי מזה ייצא
משהו.
זאת אומרת, ליאון ידע לספר לכל מי
שרק האזין לו בישראל, כי הוא זה שהביא
את סמי. המדקדקים יותר יכולים לטעון
שהוא בעצם רק עורך־הדין האמריקאי
של הקבוצה שהביאה את סמי לארץ, אבל
זה באמת פרט קטן. אם צ׳רני אומר שהוא
הביא, אז הוא הביא. למה להתוזכח?
אותו דבר עם או ל פני־ הרצ לי ה. לכל מי
שפגש אותו, סיפר צ׳רני הממושקף שהוא
קנה את חצי אולפני־ההסרטה. המדקדק ס
יכולים שוב פעם לדקדק
ו י ידביע על
העובדה שהוא בסך
הכל קנה רק 6
אחוזים, לא חצי,
וזה בכלל לא הוא,
אלא הקבוצה שהוא
מייצג אותה. אבל
זה שוב אותו סיפור.
אם הבן־אדם
אומר לך שהוא קנה
חצי, מה איכפת
לך? שיהיה לו לבריאות.

מ$נפת
השבוע
הראשון של חודש האמנות

בצפת עמד בסימן של הזמרת מילי
מור, שהופיעה במלין ״רין״.

הביגן ור
אילגה?$ז*ן

לפני ש בו ע הגי עההשח קני ת
א רצה ל בי קו ר.
היא לא באה לבדה. יחד אי ת ה, יד בי ד,
או אצבע באצבע,־ הגי עהגסטבעתנ שו אין
מוז הבת יפה.
כן בן. רק ל פני ארבעה חו ד שי ם היא
התח תנ ה.
ב עלה הו א מו סי ק אי, כו ת ב מו סי קהל סרטי
ם, והס יו ש בי םיחדבק לי פו רני ה, ו הו א
כו תבומנ גן, ו הי אמשחקת, כ שי ש לה עם

ב ש בו ע הבא היא ת חזו ר א ליו, ל אנג לי ה,
ו מ אנג לי ה הם י חז רו ל בי ת ם.
ב ת כניו ת של ה, חו ץ מ חיי משפחה יש גם
כ מה ס ר טי ט לוויזי ה, אבל זהת לוי, כי
לא ב רו ר אם אלה הן גם ה ת כניו ת של
ה טלוויזי ה.

כל האמנות של צפת חיזרה אחריה
בלהט.
המחזרים הזקנים הביאו לה שמפניה,
והמחזרים הצעירים הביאו לה זרי״
פרחים.
הבוהימה לקחה אותה לטיולים מתחת
לירח של צפת, והבורגנות קבעה
איתה פגישות בבתי הקפה. האמנים
שרו לה סרנדות, והלא״אמנים סתם
סיפרו לה סיפורים. עד שכולם ראו במו
עיניהם את אותה מחוזרת יוצאת שלו-
בת־זרוע עם אחד האנשים הזקנים ביותר
בצפת.
חשבו: אולי זה האבא שלה. אבל
כשלמחרת היא הופיעה עם אותו שלוב״
זרוע, וכן גם למחרתיים, התברר שיש
דברים בגו.
ואכן, אם יש דברים בגו או אם אין
דברים בגו, עוד באותו שבוע נראה אותו
זקן מסתובב בחוצות צפת ומדביק על
הקירות את הפלאקאטים של אותה
זמרת.

ספד 1672

ה׳ ת שרי תש״ל17.9.1969 ,

אוו׳ אבנו
מחווה דעתו
ער עעיתיו
בטסת

מ׳ מפדג
את מחנה
השלום 7

דרח מיוחד; סודם מישראל
דבוער

א*ו־31ה

ורועוסה והאופנה