גליון 1683 מתאריך 3 בדצמבר 1969

מספר 1683

כ״ג בסלו תשל

3.12.1969

המחיר 130 :אג׳

הדתיס 1ח״ד צודל
סגן ד רו רי ג ל בו ע

סרלין רוצה
להיות שר

איסר הראל
ועמלי המלונאות

מאבק פנימי מתנהל בתוך הפלג הליברלי של
יוסף סרלין ותומכיו תובעים שאת התיק השני
שלה שקיבלו הליברלים, יחזיק סרלין, שהיה
שר־הבריאות, ולא אלימלך רימלט, השני בדירוג
לגה אחרי יוסף ספיר.

תי צ11ץיך
החוק הישראלי
יוחל על עזה וצפון סיני?
אחד הצעדים הראשונים שתנקוט כנראה
ממשלת־ישראל החדשה, לביטתורבכ, יהיה
החלת החוק הישראלי על רצועת עזה
וצפון סיני.

נראה שצעד זה יינקט במיסגרת המאמצים להרגיע
את המתח הביטחוני באיזור זה. חיבור רצועת עזה
לרשת החשמל הישראלית, היה הצעד הראשון בכיוון

גח״ל: בממבזמנו המפ
נראה
שמאבק זה יסתיים בכישלונו של
פרלין, ורימלט הוא ש^היה שר בממשלה
הבאה.

יורשו של טולידאנו

אם לא יקבל זאב שרך תיק כלכלי בממשלה
החדשה, יובטח לו מקומו של דויד
הורוביץ, כאשר זה יפרוש מכהונתו כנגיד
בנק ישראל.

אחד החידושים שיונהגו בטיפול בערביי ישראל, כדי
להרחיקם מרק״ח, יהיה: הקמת מישמרת צעירה של
עסקני המ,רך הערביים, תחת הסיסמה של מלחמת
הצעירים במימסד הערבי החמולתי.
לטולידאגו הובטחה מישרה בכירה, כנראה בשרות
החוץ.

עד אז, ייתכן שתועלה ההצעה ששרף יכהן במזכיר

כללי של מע״י.

מרכז ישראלי גדול •
יוקם בלונדון

המערד וגח״ל
רוצים להצטלם

תפקידו של מרכז זה יהיה לרכז ולנהל
את פעילות הסטדונטים הישראליים והנוער
היהודי בלונדון, לצאת להתקפת-נגד
על תועמלני אירגוני הטירור, ולדא-ג לנוכחות
פרו-ישראלית בעלת מישקל בכל הפגנה
או ויכוח ציבורי, כולל הוויכוחים כ-
״הייד־פארק״.

למעשה כל תוכנית שינוי המושבים נו־עדה
למנוע מנציגי ״העולם הזה״ להשמיע
קריאות-כיניים שיירשמו בפרוטוקול ולהופיע
בטלוויזיה.

איפר הראל מעיין בהקמת קונצרן קטן,
בו ישתתפו קרוביו וידידיו, כרי לרכוש את
המלון.

זאב שרה
נגיד בנש! ישראל י

מאמץ לבלימת מסע התעמולה הערבי בבריטניה ייעשה
כאשר יוקם בקרוב מרכז יהודי גדול בלונדון.

בסדר הישיבה הנוכחי בכנסת יושבת סיעת ״העובט
הזה״ בקצה השמאלי של קשת הכיסאות באולם, ליד
שולחן הקצרנית. מטבע הדברים הוא שהקצרנית שומ־עת
כל קריאת ביניים המושמעת לידה ומכניסה אותה
לפרוטוקול. ממקום הצילום של צלמי הטלוויזיה ביציע
קל גם לצלם פינה זו.
לפי הסידור החדש, באמצעותו זוממים המערך וגח״ל
להפר מסורת של 20 שנה בכנסת, יורחקו נציגי הסי־עות
הקטנות למושבים אחוריים באמצע, משם אין ד,קצ־רנית
מסוגלת לקלוט את. קריאות הביניים, ושם אין
מצלמות הטלוזיזיה מסוגלות לקלוט את היושבים.

בחוף הרצליה, שבנייתו נפסקה מחמת קשיים כספיים.

בבר הוחלט, למעשה, על יורשו של
שמואל טולידאנו כיועץ ראש־הממשלה לעניינים
ערביים. המועמד: אורי טון, ידידו
של יגאל אלון מאז הפלמ״ח, ויועצו הרשמי
והבלתי־רשמי מזה שנים ארוכות.

פינתיים מעככת את ההודעה על החלת
החוק הישראלי כרצועת עזה רק ההתנגדות
החריפה של משרד־החוץ, החושש
מהתגובות הבינלאומיות, ובמיוחד אדו של
ממשלת ארצות־הכרית, בעיקבות צעד זה.

המזימה המשותפת למערך ולגה״ל לשנות
את סדר הישיבה של הסיעות באולם
הכנסת, נועדה, למעשה, לכלום את הפה
לסיעות הקטנות ובמיוחד לסיעת ״העולם־
הזה -כוח חדש״.

ייתכן שיימצא סוף־סוף גואל לבית־המלון אפולוניה

דוחים את פיצויי
עובדי ״היום״
עובדי מערכת יומון גחי׳ל, היוס, העומד להיסגר
ב־ 15 בדצמבר, לא יקבלו את פיצויי הפיטורים שלהם
עם סגירת החיתון.

כעלי העיתון, שהם ח״כ גח״ל יופר הר•
מדמן ובנק מרבנתיל, החליטו לנצל את
הסעיף כחוק המתיר לשלם פיצויים לעובדים
תוך חצי שנה מיום הפיטורים, הודיעו
לעובדי העיתון, כי יקבלו את הפיצויים
המגיעים להם רק כתום הצי השנה מסגירת
העיתון.

ירחון בריט* טוען:

שראד ת״צד מטוסי מיראי׳
״כימעט בטוח שישראל עומדת לבנות מטוסי־קרב
מדגם מיראז,,״ טוען העיתונאי הבייט׳ רוברט
ביסלי, במאמר שהתפרסם בירחון הב־ימי המזרח־התיכון
החדש, בעריכתו של ג׳ון קמחי.
״הישראלים אינם טירונים בתעשיית המטוסים,״
כותב ביסלי .״מזה 9שנים בונה ישראל ברשיון
צרפתי מטוסי פוגה מגיסטר, והייצור של מטוסי־סילון
חמושים אלה נמשך. לאחרונה רכשה התעשייה
האווירית הישראלית את הזכויות לבנות את

אם• ישראל תוכל להתחיל בייצור לפני סוף . 1971
״בעיות ייצור רבות ניצבות עתח בפני ישראל.
בעוד שייצור המיבנה של המיראז׳ יעורר רק מעט
בעיות, הרי מה שיגרום כאב־ראש למתכננים הישראליים
הוא בניית מנועי הטורבו־סילון
״תחילה יהיה עליה לייצר את המכונות המייצרות
את המנועים. בגלל זה ובשל סיבות אחרות, יעברו
כשנתיים לפני שהמיראז׳ מתוצרת ישראל ייצא
ממסלול היי צו ר ...אם יספקו לישראל את החונז־

אישור לטירדה שמטרידה הופעת סיעת העולם הזה
את המערך וגח״ל, ניתן בפגישת ראש־הממשלה השבוע
עם נציגי הליברלים העצמאיים. הם דרשו חופש
הופעה לחברי הקואליציה, וגולדה מאיר הראתה נכונות
להיענות לתביעה זאת באומרה :״אי־אפשר להשאיר
את הכל לאורי אבנרי.״

בודהים מכתבים
המגיעים מחדל
לראשונה מאז תקופת הצנע, בתחילת
שנות ה־ ,50 הונהגה צנזורה לגבי הדואר
שמקבלים אזרחי ישראל מחו״ל.
הסיבה העיקרית להנהגת צנזורה זו היא המחסור במטבע
זר בקופת המדינה. אזרחים רבים נוהגים לקבל
במכתביהם מחו״ל מענקים כספיים בסכומים קטנים
במטבע זר. עתה מעוניין האוצר גם בסכומים אלה, כיוון
שהם מוצאים בדרך כלל את דרכם לשוק השחור, שם
שער החליפין גבוה יותר.

מכיוון שהצנזורה היא ביטחונית, אין
מחרימים את הכסף המגיע מחו״ל, אלא
מצרפים למכתב תיזכורת המודיעה למקבלי
המכתבים שעליהם להחליף את המטבע
הזר כבנקים, לפי השער הרשמי. כדרך זו
מקווה האוצר שאזרחים יסתכנו פחות למכור
את המטבע הזר בשוק השחור.

מיראז׳ ,3תוצרת מפעלי ״דאסו״
מסוס התובלה האמריקאי המיסחרי אירו קומנדר
ג׳ט קומנדר. ומקווה ליצרו בשיעור של שני מטוסים
לחודש.
״בעוד שמעטים יערערו על כושרם של הישראלים
לייצר מטוסי אימון ומטוסי תובלה קלים, יהיה זה
נכון להצהיר שקיים הבדל גדול בין סוג זה של
עבודה לבין ייצור מסובן ומוצלח של מטוס־־קרב
מהקליבר של המיראז׳ של דאסו.
״אפילו אם תוכניות המנוע, הנמצאות עתה בידיים
יש־אליות, יספקו את כל המידע הדרוש, ספק

ריס הדרושים לייצור המנוע ואם ציוד הייצור יהיה
ברמה, אין כל סיבה להניח שהלירסה הישראלית של
המיראז׳ לא תהיה באיכותה זהה למוצרי דאסו״.
בהמשך המאמר בירחון הבריטי נאמר, כי ייצור
מטוסי״הקרב הסילוניים בישראל יחייב את המצרים
לנסות לייצר בעצמם מטוסי״קרב מדגם מיג וסוחרי.
אם תתיר ברית־המועצות למצרים לייצר מטוסים
אלה בעצמם, אין כל מניעה, לדעת בעל המאמר,
שניתן יהיה ליצרם במיפעלי התעשייה האווירית המצרית
בהלואן.

ד ל׳ ה ! 3טחד

24— 26 בנובמבר — 1969 ,מוסף לגליון העולם הזה 1683

השמצות במקו תשובה
ההצעה הראשונה לסדר־יומה של הכנסת השביעית היתד, של סיעתנו, והיא נגעה לעניין
מצפוני. השדר של גולדה מאיר בעניין מלחמת ויאט־נאם.
תשובתה של הגברת מאיר היתד, אופיינית לה: היא היתר, חדורה שינאה אישית
והתקפות אישיות, ולא היתד, בה שום תשובה לגופו של עניין.
לתשובה זו ניתן מירב הפירסום בארץ ובעולם. הטלוויזיה שידרה קטע גדול ממנה,
שהכיל התקפת־מחץ עלי — מבלי לשדר כלל את נאומי. לשכת העתונות הממשלתית, על פי
הוראה מגבוה, פירסמה בו ביום תירגום מילולי מלא של נאום הגברת מאיר, על גבי
חמישה עמודים לשם חלוקה לעתונות הזרה — מבלי לצטט את נאומי אף במילה אחת.
אנחנו ננהג כאן אחרת — נפרסם את נאום־התשובה של הגברת מאיר יחד עם
הנאום שלנו. נעשה זאת לא רק מטעמי הגינות, שהגברת מאיר אינה מסוגלת להבינם, אלא
גם כדי שכל קורא יוכל לשפוט בעצמו את טיבם של שני הנאומים. לגבי נאומה של ראש
הממשלה, ישים הקורא לב לכך שאין בה זכר של תשובה לנקודות הבאות שהועלו בנאומי :
• שמשרד ראש־הממשלה ניסה לגנוז ולהכחיש את קיום השדר.
• שיש קשר בין מועד פירסום השדר ובין פירסום הפרטים על מעשר,־הזוועה
בוויאט־נאם( .ואגב: יש לשים לב לעובדה המחרידה כי הגברת מאיר לא מצאת לנכון
להביע את הזדעזעותה ממעשר,־הזוועה עצמו אף במילה אחת. היא לא יכלה לדעת כי אפילו

ניכסון יביע הזדעזעות כזאת, שעות מעטות אחרי נאום הגברת מאיר).
• שיש בשדר הגדרה של הדיקטטורה הצבאית הכפוייה בסייגון כמדינה שוחרת־חרות.
• שהשדר נשלח ללא אישור ממשלת ישראל.
• שהשדר עוזר לתעמולת אל־פתח ברחבי העולם.
• שהגברת מאיר חזרה מביקורה בארצות־הברית בידיים ריקות( .בוודאי כבר ידעה
הגברת מאיר בשעת נאומה, את הדבר שפורסם כעבור כמה שעות: שארצות־הברית ביטלה
גם את הסכמתה לממן כור־התפלה בישראל).
• שד,שדר היווה התערבות ישירה בענייניה הפנימיים של ארצות־הברית.
• שד,שדר נועד לשתק את יהודי ארד,״ב, העומדים בראש המאבק נגד מלחמת ויאט־נאם
(ולצורך זה בלבד נדרש על־ידי ממשלת ניכסון).
על בל זד, לא ניתנה תשובה. תחת זאת באו
השמצות אישיות (כולל התקפה על השבועון ה־מסויים)
,ניגון זול על מיתרים ריגשיים, ואף זיוף
הנוסח של השדר עצמו.
הדברים מדברים בעד עצמם.

ואומו של אור א 3ור עד שדר ראש־ הממ שלה•

״ השפלת
באותו בוקר, ד,־ 18 בנובמבר, באותו
אורי אכנרי:
גליון, ולרוב גם באותו עמיד, בו פירסמו עתוני ארצות״
הברית על שדר ראש ממשלת ישראל לנשיא ניכסון, הם
פירסמו בצדו פרטים על טבח שנערך בוויאט־נאם.
הם הביאו את עדותו של בן־הכפר, כלהלן :
היינו אונליס ארוחת־בוקר. לפתע התחילו פגזים, המון
פגזים, להתפוצץ סביבנו. הסתתרנו בבונקרים. אז באו
שמונה מסוקים, והנחיתו חיילים אמריקאיים.
״הם ציוו עלינו לצאת מבתינו כולנו — זקנים, ילדים,
נשים עם תינוקות. הס הוב־לו אותנו כמה מאות מטרים,
ואמרו לנו לכרוע. לא פחדנו. לא היתה לנו סיבה לפחד.
״האמריקאים הציבו רובה עם רגליים, שלא ראינו כמוהו
לפני כן. אז התחילו האנשים לבכות ולהתחנן. נזיר אחד
הראה לחייל את תעודת־הזהות שלו אבל האמריקאי אמר :

״ ¥מ מ80״

כבודנו

״הרוב הגדול השותק״ .אכן, שותק מאד ! ורק ראש־

ממשלת ישראל לא שתקה.

הגברת גולדה מאיר, ומר ספירו אגניו.

עזיה ישירה לאל־פתח
אך הבה נבדוק את השדר עצמו. אין זו ברכה רגילה.
יש בו הצהרה מדינית רבת־משמעות :״נאום הנשיא

מכיל הרבה דברים המעודדים והמחזקים מדינות
קטנות שוחרות־חירות בעולם כולו, החותרות
לקיים את עצמאותן, בנושאן את עיניהן
לאותה דמוקרטיה גדולה, ארצות-הכרית של
אמריקה״.
אילו מדינות קטנות שוחרות־חירות ז על מי מרומז?

אז התחילו לירות. נפצעתי ברגל. גוויות רבות כיסו
אותי, ולא העזתי לזוז, עד שהחיילים הסתלקו״.

חייל אמריקאי, שהשתתף באותו טבח במארס , 1968 בו
ניספו כ־ 600 איש, תאר אותו כך :
״ראיתי ילד קטן בן שלוש או ארבע, שעמד שם, כשזרו עו
פצועה מכדורי־רובה״.
״הילד החזיק את ידו הפצועה בידו השניה, והדס נזל
בין אצבעותיו. הוא עמד עם עיניים קרועות לרווחה, במצב
של הלם, כאילו לא האמין במה שראה. הוא פשוט עמד
שם, עם עיניו הגדולות, תוהה ובוהה, כאילו לא הבין. הוא
לא האמין למה שקרה״.

״אז ניגש האלחוטאי של הסרן ותקע בו צרור של מיקלע״.

כבוד היושב־ראש, מיליוני הקוראים של ה־עתונים
האמריקאיים קראו כאותו בוקר את
שתי הידיעות: על מעשה־הזוועה המחריד,
ועל מיברק־הכרפה של ראש־הממשלה.
צירוף זה אינו מיקרי. כמעט מדי יום ביומו שומע
הציבור האמריקאי, בכל אמצעי־ר,תקשורת, פרטים מחרידים
על הנעשה בוויאט־נאם. הציבור האמריקאי מתקומם נגד מלחמה
מטונפת זו, ונגד מדיניות ממשלתו, שאיננה שמה לה קץ.

לציבור הזה פנתה הגברת גולדה מאיר,
כאשר התערבה בצורה פה גסה בעניינים הפנימיים
של ארצות-הברית, ונתנה תעודת-הב־שר,
ישראלית ויהודית, לממשלת ארה״ב.

מדוע הוכחש השדר?
מה טיבו של השדר הזה?
לא כמיקרה ניסה משרד ראש־הממשלה
לגנוז את השדר, ולהעלימו מעיני הציבור, עד
כדי הכחשת קיומו.
נטיון מגוחך — שהרי עצם מטרתו של השדר היתד,
לאפשר לנשיא ניכסון להשתמש בו בפומבי, ובהבלטה,
לצרכי תעמולתו נגד תנועת־השלום שם, אשר דווקא היהודים
ממלאים בד, תפקיד כה מרכזי ומפואר.

אחרי נפיץ הגניזה בא נסיון של היתממות.
נאמר לציבור הישראלי, כי היה זה בסך־הכל מיברק־נימוסין
שיגרתי, מן הסוג המקובל בין ראשי ממשלות.
נאמר שהגברת מאיר רק בירכה על נאום קונסטרוקטיבי,
שוחר־שלום, ושהמיברק רק הביע תקווה לקידום השלום.
איזו תמימות — ואיזה זלזול בכושר־השיפוט של הציבור !

אותו נאום של הנשיא ניכפון נתקבל על־ידי
העתונות האמריקאית מכל הזרמים, כמעט
פה־אחד, כניפוץ כל תקווה לסיום מהיר של
המלחמה, כהכרזת כוונה מובהקת של ממשלת
ניכסון, להמשיך בקו של הנשיא ג׳ונסון.
כמעט כל מי שיש לו קול בארצות־הברית התקומם נגד
נאום זה, והנשיא ניכמוז ואלי! ל התחדד—״ב יי.־-

הרי לקורא הנורמלי לא יכול להיות שום
ספק שמדובר על שתיים: על המישטר של
סייגון ועל מדינת ישראל. הן הנשיא ניכסון
לא דיבר בלל באותו נאום על שום מדינה
מלבד דרופ-וויאט-נאם.
לא ארחיב את הדיבור על המישטר של סייגון. עצם
החלטתו לגנוז את חקירת מעשר,־ד,זוועה שהזכרתי, מעידה
על התנוונותו המוסרית. מישטר זה עומד בזוי ודקלה לעיני
העולם כולו, ובראש וראשונה לעיני הציבור האמריקאי,
המסרב לשפוך את דם בניו למען קיומו.
כבוד היושב־ראש, מי מעוניין בהשוואה זו י מי מעוניין
ליצור קשר אסוסיאטיבי כלשהו בין ממשלת־הבובות ההיא,
אותה קבוצת־הגנרלים החיה על דם בני־עמה, וביו מדינתנו י

התשובה היא פשוטה ביותר: מעוניינים
בכך בל אותם המשתדלים ליצור קשר אסוסיא•
טיבי כין הוויאט-קונג, האהוד על מיטב הנוער
בעולם המערבי והמזרחי כאחד, ובין החבלנים
הפלסטיניים למיניהם.
אני עצמי עמדתי במאות ויכוחים ברחבי העולם המערבי
— בארצות־הברית, בבריטניה, בצרפת, בגרמניה ובארצות
אחרות — כשהשוואד, זו הוטחה בפני, ואני השתדלתי כמיטב
יכולתי להוכיח כי אין הפידאיון דומים לוויאט־קונג,
שיש הבדל תהומי בין סייגיו וירושלים, שצד,״ל אינו דומה
לשום צבא כיבוש זר.
והנה באה ראש ממשלת־ישראל, הדוברת העיקרית של
מדינה זו, והורסת במכה אחת את כל אשר ניסו אלפי
שליחי המדינה, שגרירים ודיפלומטים, וגם אנשים אופו־זיציוניים
כמוני, לבנות במשך שנים.

כבר אז התרענו נגד מעשה זה מעל דוכן זה, ואמרנו
שזוהי עזריה ישירה לאחמד שוקירי.

אם מישהו פיקפק בכך אז — מי יפקפק
בכך היום, כאשר האהדה לישראל כקרב האינ־טלגנציה
המערבית מתמוטטת לנגד עינינו,
ותועמלני אל-פתח רוכבים מהצלחה להצלחה,
כשהם מנופפים את דגל הוייאט-קונג?

כשלינה של גולדה מאיר
כבוד היושב־ראש, ראש הממשלה יכולה, אם היא רוצה,
להיתמם. אנחנו לא נעשה זאת. איננו תמימים.

אנו יודעים מה המריץ את ראש־הממש־לה,
מי המריץ אותה.
ישראל תלויה היום בארצות־הברית במידה מכרעת. ראש
הממשלה נסעה לשם להשיג כסף. למראית־עין נחלה הצלחה
גדולה בשטח יחסי־הציבור. על סמך זה הפסיד המערך
בבחירות פחות מכפי שהיד, אמור להפסיד, רק שבעה מנדטים
במקום מספר כפול.

אך למעשה נכשלה הגב׳ מאיר כשלון חרוץ
כארצות־הברית. היא לא השיגה אך מלווה
אחד, אך מענק אחד. עכשיו מנופפים אנשי
ניכסון את פתיון הדולרים, ואולי גם את עניין
הרכש, כדי לסחוט מהגב׳ מאיר כל אשר דרוש
להם לצרכים פנימיים.
ואנו שואלים: האם מותר היה להיכנע לסחיטה זו, לתת
טטירת־לחי למליוני אמריקאים אשר בניהם וקרוביהם משרתים
בשדה־הקטל, המואסים במלחמה זו מבחינה מוסרית?
יש חשבון לגב׳ מאיר. אבל הוא חשבון קצר־טווח, קצר־רואי.
הנשיא ניכסון ייעלם מחר, כשם שנעלם הנשיא ג׳ונ־סון,
ומאותה סיבה.
אולם העם האמריקאי הגדול יישאר, ואותו רבע מליון,
שהשתתף לפני שבועיים בהפגנה הגדולה ביותר בתולדות
ארצות־הברית — סטודנטים, פרופסורים, סנאטורים, כוהני־דת
— מיטב העם האמריקאי, הם יישארו והם יזכרו.
האהדה הטבעית שרבים מהם רהשו לישראל זו, ישראל
המתקדמת, שוחרת־החרות, מיבצר הדמוקרטיה, אהדה זו
ספגה מהלומה שאת תוצאותיה לא יתקנו אלף שליחים

כאמריקה משפיעה דעת הקהל גם על
משלוח פאנטומים. אם תשתנה האווירה שם
לרעת ישראל, יהיה גורלם בגורל המיראז׳ים.

היא אומרת לנוער העולמי, לסטודנטים בכל
רחבי העולם: צדקו אלה שניסו לקושר אח
שם ישראל עם שם פייגון, ואת שם אל-פתח
עם שם הוייאט-קונג.

כמה פעמים אפשר לחזור על אותה שגיאה קטלנית י
שרת־החוץ, גב׳ גולדה מאיר, נתנה גושפנקא של ישראל
לממשלת הרפובליקה הרביעית הצרפתית הכושלת, כאשר
כל בר־דעת כבר ידע כי צרפת הפסידה את מלחמת אלג׳י־ריה.
והתוצאה? — כיום מנדים ומחרימים אותנו ממשלות
צרפת ואלג׳יריה גם יחד.

געיקבות משה דיין

ס טיר ת׳לחי לאנשי־המצפון

אני שואל אותך, גברתי ראש הממשלה: בשם מי
שידרת שדר זה 1מי הסמיך אותך? האם העם בישראל י
האם היה זה כלול במצע מפלגתו לבחירות? האם היתד,
על כך החלטת ממשלתך?
עד כמה שנמסר לציבור, החליטה ממשלת ישראל שלא
להתערב בכל צורה שהיא בפרשת ויאט־נאם. לא הכרנו
בממשלת סייגון. סירבנו להקים שם נציגות ישראלית.

רק איש אחד הרשה לעצמו, כניגוד לדעת
משרד החוץ וראש-הממשלה דאז, להפגין אהדה
לדרום וייאט-נאם. היה זה משה דיין, אז
ח״כ אופוזיציוני, שערך טיול בחסות אמריקאית

גברתי ראש הממשלה, נתת סטירת־לחי
לידידי ישראל כארצות־הביית. קוממת נגדנו
את מיטב הנוער ואנשי־המצפון בעולם. השפלת
את כבודנו עד עפר.
הייתי רוצה, כבוד היושב־ראש, להוסיף משפט. הייתי
נוכח, במיקרה, בהפגנה שנערכה לפני שנתיים נגד מלחמת
ויאט־נאם, בה עלו מאה אלף אמריקאים על הפנטגון. הייתי
בקהל הזה. כאשר נודע להם שאני ישראלי, המטירו עלי
שאלות, בירכו אותי. התרשמתי מד,אהדה העמוקה דווקא
של הציבור הזה, מיטב הנוער המתקדם, לישראל. מי מעוניין
להרחיק את האנשים האלה מהמדינה שלנו? מי מעוניין
לתת לנשיא ניבסוו נשק במלחמתו התוימית דרו״וזיח—

1אום ה ת שוב ה שר גורד ה מאיר :

שמדבר מילחל מה
להלן עיקרי הדברים בנאוס״התשו״
בה של הגברת גולדה מאיר. לא
יכולתי להגיב בו במקום על כמה מן
הסילופים הבולטים בו, מכיוון שלא
ניתנת לחבר״ככסת כל אפשרות להתווכח
עם נאוט־תשובה של נציג הממשלה
על דבריו.
לבן אעשה זאת בקיצור באן. התגובות
שלי מופיעות להלן בסוגריים ובאותיות
שמנות. שאר הכתוב הוא ה נוסח
של דברי ראש־הממשלה.

ראש הממשלה גולדה מאיר: לפי דברי החבר־כנסת
אורי אבנרי זה אמנם לא כל־כן־ חשוב, אבל אולי בכל זאת
אמסור קצת עובדות.

קטע מזוייף של השדי
ב־ 3בנובמבר נאם נשיא ארצות־הברית, מר ניכסון, נאום
על מדיניות ארצות־הברית בוויאט־נאם. הוא אמר איך הוא
מציע לפעול כדי להביא לשלום בוויאט־נאם.
היה קטע אחד בנאומו, שלפי דעתי הוא רב־משמעות למדינות
קטנות בעולם כולו. הוא אמר כך :״אומה אינה יכולה
להישאר גדולה, אם היא בוגדת בבעלות־בריתה

ומזניחה

את ידידיה. כשלון שלנו והשפלתנו בדרום ויאט־נאם, יגביר
ללא ספק את חוסר האחריות בחוגי אותן המעצמות הגדולות
שטרם זנחו את יעדיהן להשתלטות על העולם. זה
יצית אלימות בכל מקום בו עוזרות התחייבויותינו לשמור
על השלום, במזרח התיכון, בברלין, ולבסוף אפילו בחצי
הכדור המערבי״.

ב־ 7בנובמבר שלחתי, דרן שגריר ארצות־הברית, את
השדר הבא :״ראש הממשלה רוצה לברן את הנשיא על
הנאום רב־המשמעות שלו ולהביע תקוותה כי יצליח במהרה
בהבאת שלום בוויאט־נאם. נאום הנשיא מכיל גם משפט
שמעודד ומחזק מדינות קטנות שוחרות חרות בעולם כולו,
החותרות לקיים את עצמאותן והנושאות עיניהם לאותה
דמוקרטיה גדולה — ארצות־הברית של אמריקה״.

(זהו נופח מזוייף, פשוטו כמשמעו. ב
עתוני ארצות־הכרית וישראל פורסם
נוסח אהד של הפסול, האחרון, דהיינו:
״הנאום מכיל הרכה שמעודד עתה
מנסה גולדה מאיר לצמצם פסוק זה ולהעמיד
פנים כאילו הוא מתייחם רק למיש־פט
אחד כלבד בנאומו של ניכסון. בתרגום
האנגלי של נאום גולדה מאיר, שפור
פס באותו יום על-ידי לשבת העתונות ה־הממשלתית,
לא הופיע הנופח המזוייף,
אלא המקורי).
נאום הנשיא היה ב־ 3בנובמבר. השדר שלי נמסר לשגריר
ארצות־הברית ב־ 7בנובמבר. תשובת הנשיא לשדר נתקבלה
ב־ 13 בנובמבר. השדר פורסם בעתונות ארצות־הברית ב־17
בנובמבר, וכאשר הוא פורסם שם הוא נמסר לפירסום גם
פה, בעתונות וברדיו ב־ 18 בנובמבר.
אלה הן עובדות, שלמי שמתעניין בעובדות יש בהן
משמעות.
ראש ממשלת גרמניה המערבית, וילי בראנדט, מסר
ב־ 4בנובמבר את השדר הבא הקאנצלר מקדם בברכח
את הצעתו של הנשיא ניכסון להגיע לפתרון מדיני בסכטוך
ויאט־נאם על־ידי הוצאת הכוחות האמריקאיים בשלב אחר
שלב, הקאנצלר מסכים לדעה שאין אפשרות לפתרון צבאי
לסכסוך בוויאט־נאס. הממשלה הפדרלית מקדמת לכן בברכה
כל יזמה שעשויה להביא לסיום הסבל של אזרחי ויאט־נאס,
על־ידי שלום באמצעות משא־ומתן. הממשלה הפדרלית מקווה
שהאות שניתן על־ידי נשיא ארצות־הברית ימצא הד חיובי
בהאנוי, וחוזרת על נכונותה של ממשלת גרמניה, שכבר
הובעה בהצהרה מ־ 28 באוקטובר, לתרום למען שיקומם של
שני חלקי המדינה שסועת המלחמה״,

ראש ממשלת אנגליה, הארולד וילסון, ב־ 10 בנובמבר,
אומר בפרלמנט :״לפני שבוע נשא הנשיא ניכסון את נאומו.
אנחנו קידמנו בברכה את החלטתו לחתור לפתרון מכובד
באמצעות משא־ומתן ותוכניתו לנסיגה של כל החילות הלוחמים
האמריקאיים. זוהי תקוותו של כל אחד מאתנו, הערב,
שהצד השני יגיב, כי הסכלון של ועידת פאריס יכוון לקראת
שלום יציב ומכובד. אני חוזר: אנחנו עומדים מוכנים למלא
את תפקידנו בנושא זה״.

(יש הבדל תהומי כין ברכת הגברת
מאיר, וכין שתי התגובות האחרות. ראשי
ממשלת גרמניה ובריטניה מתחו
למעשה, כמרומז, ביקורת קשה על ניב
פון, ותבעו ממנו להוציא במהרה את בל
צבאותיו מוויאט-נאם. אין כהן זכר למתן
גושפנקה לממשלת סייגון. ראוי גם לציון
כי רק שניים אלה, מבין כל עשרות בנות-

ן לדרישת שגרירי ניכסון והגיבו על הן
נאום לחיוב).

ועכשיו, להערכתו של ח״ב אבניי על המעשה הזה.
חבר־כנסת ישראל ; ב־ , 1969 שיכול ל־בר בזילזול כזה
במיראז׳ים ובפאנטומים — בעצם נתן בעצמו תשובה לעצמו.

זוהי תחבולה אופיינית של הגברת
מאיר. לא היה בנאומי שוב רמז של זיל
זול כמיראז׳ים וכפאנטומים. להיפד,
טענתי שמדיניות הגברת מאיר עצמה
היא שתביא לסתימת מלורות הרכש,
בעיקכות שינוי דעת־הקהל נגדנו. הגברת
מאיר סומכת על כף שהמאזין לא
עקב כדיוק אחרי נוסח דב־י, ויזכור רק
שדיברתי על פאנטומים, וכך אפשר ליצור
את הרושם באילו אני מזלזל כבטחון
המדינה).
מי מתערב בעניינים הפנימיים של ארצמדהברית 7מי
שמאחל לנשיא ארצותיהברית שיביא במהרה שלום בוויטנאם,
או מי שמחליט מי יהיה נשיא ארצות־הברית? חבר
הכנסת אורי אבנדי כבר החליט שניכסון לא יהיה נשיא
ארצות־הברית. וכרגיל, דבריי של חבר הכנסת אויי אבנרי
— כמו שהם מכריעים בחיי מדינת־ישראל, בוודאי אותה
מידת השפעה תהיה להם גם על מי שיה־ה נשיא ארה״ב.
אבל מי מתערב י מי נתן את הרשות לחבר־הכנסת
אבנרי להחליט אם ג׳ונסון היה צריך ללכת או לא היה
צריך ללכת, אם ניכסון יישאר או לא ישאר 7מה כוחו
להחליט, מה זכותו להחליט 7

(גם זוהי תחבולה דמגוגית. מובן שאין
שום דמיון כין נאום של חכר-בנסת
אופוזיציוני כישראל, ובין שדר של
ראש-ממשלת ישראל, שנועד לפירסום
בארצות־הברית, בידי מנגנון־התעמולה
של הנשיא, לשם השפעה על דעת-הקהל
האמריקאית).

קפיצה מסימון לפראג
חבר־הכנסת אבנרי, מי הן המדינות השוחרות־שלום
והחרדות לעצמאותן 7היתד, מדינה, רק לפני שנה. היתד,
לה זכות, ויש לה זכות, לחיות כרצונה. היא איננה מבקשת
רשות מחבר־הכנסת אבנרי — אבל בזה לא נגרמה
הטרגדיה שלה. היא העזה, רק העזה, בפנים, לנשום קצת
אויר של חרות, ולא שאלה את הקרמלין אם מותר לה.
והתשובה היתה: טנקים רוסיים בצ׳כוסלובקיה. לצערי
הרב לא ראיתי גם בארצות־הברית הפגנות גדולות של
הזדהות עם העם הצ׳כי, שגורלו המר הביא לידי כך ששלוש
פעמים בדור השתלטו על העם ועל המדינה שלו.

(הגברת מאיר יודעת היטב בי הייתי
הבר־הכנסת הראשון שהעלה בשעתו את
הפלישה הסובייטית לצ׳כוסלוכקיה על
סדר-יומה של הכנסת. יש באן תחבולה
— להעמיד פנים באילו הצדקתי את
הפלישה הברוטאלית ההיא. תחבולה
שניה: להעמיד פנים באילו הפסוק כשדר
שלה התייחס לצ׳כוסלוכקיה, ולא
לממשלת פייגון. אולם ככר בהמשף הדברים
מזדרזת הגברת מאיר לתת גושפנקה
רשמית לממשלת סייגון, כנציגה
חוקית וממשית של העם הוויאט־נאמי):
אני גם אינני יודעת אם לעם הוויאר־נאמי, בצפון
ויאט־נאם ובדרום־ויאט־נאם, אין רשות לחיות כרצונו. מי
החליט 7האם יש לחבר הכנסת אורי אבנרי יפוי־כוח לדבר
בשם העם הדרום־ויאט-נאמי, או הצפון־ויאט־נאמי, או
איזה עם שהוא 7אין לו גם סמכות לדבר בשם העם
בישראל. אמנם, המערך הפסיד מנדטים. קודם כל, היה לו
ממה להפסיד, וזה חשוב מאוד. לו, למשל. הפסיד הברד,כנסת
אבנרי רק מנדט, לא שבעה, זה היה שינוי רדיקאלי.

״תיאור וולגארי״
מה התיאור ד,וולגארי הזה שבאתי לאמריקה לבקש
דולארים !
מדינת־ישראל איננה יכולה לאזן את תקציבה על־ידי
הוצאת שבועון, ואין כל בושה שהיא ביקשה, מבקשת,
ואולי עוד תבקש במשך זמן רב — כל זמן שנעמוד במלחמה
— דולארים, קודם כל, מיהודים, אך היא מבקשת
עזרה גם מממשלות. אין בזה בושה. רק סי שאין עליו
כל עול, כל מידת אחריות, יכול לזלזל בזה,
אולם חבר־הבנסת אורי אבנרי יודע, כי מה שהוא אומר
כאן, זה לא אמת. אם ביקשתי רק דולאריב, מה פתאום
הוא הכנים את עניין הפאנטומים 7
זכותו להעריך את ביקורי בארצות־הברית ככשלון
חרוץ ; לא אתווכח איתו. יש למדינת־ישראל צורך חיוני
שבעמידה האיתנה על מד, שהיא חושבת כדברים החיוניים

זאת לעשות כל שיש באפשרותה כדי לחפש ידידים
זהו צורך חשוב מאוד למדינת ישראל לחפש
לשמור על ידידות. אני מודה ומתוודה שגם אחרי
שקרה בצרפת איננה מזלזלת במיראז׳ים שקיבלנו
בזמן שלא היתד, אף מדינה אחת בעולם שהיתר,
למכור לנו מטוסים.
מי שמזלזל, מדבר בליגלוג על מיראז׳ים ועל פאנטומים,
לא חשוב לו בכלל אם אמריקה תהיה ידידה או לא
תהיה ידידה. אפשר מעל הבמה הזאת לזלזל בממשלת!־*
בנשיא שלה, להתערב בעניינים האמריקאים הפנימיים, יאז
לא חשוב. נקבל פאנטומים — נקבל ; לא נקבל — לא
נקבל ; זה בכלל לא דבר חשוב.

בעולב.
ידידיב,
כל מד, מצרפת מוכנה

(למעשה טוענת הגברת מאיר באן
שהיא שלחה את השדר לפי דרישה אמ־|
ריקאית, ושאנשי ניכפון איימו עליה
שאי-משלוח שדר בזה עלול לפגוע כאם־;
פקת הפאנטומים. זוהי טענה חמורה
כיותר — אם היא אמת).

הצדקת השמדת-העס
אני הייתי בוועידת האינטרנציונאל הסוציאליסטי בשטוק־הולם
לפני שנתיים־שלוש בתקופה קשה מאוד, כאשר
המטוסים האמריקאיים הפציצו את ויט־נאם. רבים מר,אירופאים
שהיו שם קמו בהתנגדות חריפה לארצות־הברית,
ואז קם ראש ממשלה של מדינה קטנטונת, אינני יודע אם
היא מעניינת את חבר הכנסת אבנרי או לא, אולם יש
מדינה אחת באסיה, מדינה של עיר אחת למעשה ושמה
סינגאפור, שראש ממשלתה הוא בימים אלה אולי האיש[
החשוב באסיה, מדינאי חשוב באסיה, סוציאליסט, אישי
מוכשר, איש משכיל.
הוא קם, פנה לחבריו הסוציאליסטים ואמר להם״ :לאט|
לכם, כולנו שונאים הפצצות, אולם אתם אירופאים. האם
מישהו מכם נתן את דעתו מד, יהיה עלינו, האסיאנים, אם
ארצות־הברית תצא מנוצחת מוויאט־נאם 7

(פסוק זה אומר שכל הסוציאל־דמוק
רטים באירופה גינו את ההפצצות, שהן
כבחינת השמדת-עם, ואילו הגברת מאיר
מצדיקה דווקא את ההפצצות, תיד הסתמכות
על ראש מדינה זעירה, הידוע
בסוכן אמריקאי לכל דבר).
זו אמת, שמדינות קטנות, עמים קטנים, שאינם מוכניב
לוותר על עצמאותם ואינם רוצים שמישהו יבלע אותם.
שחרדים לגורלה של צ׳כוסלובקיה, לדוגמה הזאת — נוש־אים
עיניהם לארצות־הברית. זו אמת.
מדינת־ישראל מעוניינת מאוד בידידות הזאת. בתון
ארצות־הברית הי הקיבוץ היהודי הגדול ביותר. למשטו
בארצות־הברית יכולה יהדות אמריקה להפגין במעשים
בדיבור ובעליה את הקשר שלה עם ישראל.

(כאן הכוי הסילון? החמור ביותו
כנאום כולו. השדר לא נשלח כדי לחזר
את יהודי אמריקה, אלא להיפף, בדי
לאפשר לנשיא ניבטון לפעול נגד יהודי
אמריקה, ידידי ישראל. שהם, עד האיע
האחרון שבהם, מתנגדי מלחמת ויאט
נאם. הגברת מאיר פעלה דווקא נגו
יהודי אמריקה).

״רוצים לרחם עלינו״
יש עוד מקום בו יש קיבוץ יהודי גדול — 4—3.5מיל
יון איש. מה מצבה של יהדות זו כולנו יודעים, ורק לפג
מספר ימים קיימה הכנסת ישיבה מיוחדת לבעיה זו, וער
וודאי נדבר על־כך.

(שוב טכסיס אופייני — לעורר סג
טימנטים באמצעים הזולים כיותר, כל
בל קשה לעניין. מצב יהודי ברית־המוע
צות פשוט אינו נוגע לוויכוח זה. ברגיל
לקראת סיום נאום פולמוסי, מתחילו
עתה הגברת מאיר לנגן על המיתריג
הרגשיים — שבעצם כל הגויים שונאי!
אותנו, שרוצים לראותנו חסרי-מגן).
אנחנו עם, שהעולם היה רגיל — בכל תילדות עו
ישראל — או לרחם עליו ולהביע לו תנחומים על האבי
דות, או — והמדובר בחלק קטן של עמי העולם — לחש
תתף בהשמדתנו. התופעה הזאת של עם יהודי במולדתו
שאי־אפשר להשמיד אותו וגם אין לרחם עלין _ הו
איננו יותר אובייקט לרחמים — זו תופעה שעדיין ג
הטובים שבעמים לא התרגלו לה.
זו בעייה. עושים, אולי לא עושים די, נצטרך לעשוו
יותר — כדי לנסות להסביר את עצמנו, שיבינו אותנו. ז
בעייה לחוד. אין לזה כל קשר יאף מלה אחת שנאמר
כאן על־ידי חבר־הכנסת אבנרי.
__אני מציעה, כבוד היושב־ראש. להסיר את הצעתו ש

וירסום אדמו! גע־מ

״יצהר״ מגישה לך, עקרת הבית, אריזות גדולות וחסכוניות. לאחר אבקת הכביסה
ביו־נס ענק, מגישה ״יצהר״ לעקרת הבית ענק חדש, שמן של ״יצהר״ בבקבוק ענק.
בקבוק ענק זה. מפיל 1000ס״ל, הרבה יותר
שמן מאשר בבקבוק הרגיל של ״יצהר״ .ועם
בקבוק זה — פחות ריצות לחנות המכולת
״בגלל שנגמר לי לפתע השמן״ .זהו, כמובן,
חסכון נוסף בזמן.

שמן ״יצהר״ ענק נועד לשימוש חד פעמי,
בנוסח ״טגני. וזרקי״ אין צורך לשמור את
הבקבוק ולדאוג להחזרת הפיקדון. הבקבוק
עשוי מזכוכית, השומר על טיב השמן, והריח
הוא ריח של שמן נהדר, שמן של ״יצהר״.

ענד מ1צר מובחר-דמבצע הר של
נהדר -עומןק 8עול

יצהר

סו ס לפאריס
על ח שבון

הווו & סדוה
על־ידי השתתפותך בחידון הצילומים.

ביום החמישי האחרון זנחה המערכת את עיסוקיה
השוטפים, התנתקה מן המרוץ עם המאורעות, והתכנסה
ליום־עיון מוקדש לבעיות לטווח ארוך.
ימי־עיון מסוג זה נערכים רק אחת לכמה שנים.
אין הם באים להחליף את הישיבות הקבועות
של המערכת, שתפקידן לבקר את השבועון ולתכנן
את פעולתו השוטפת. ימי־העיון נערכו תמיד ב־נקודות־מיפנה
גדולות, ותוצאותיהם שינו את פני
העולם חזה, או חלקים גדולים ממנו.
גם הפעם החל יום־העיון בביקורת מדוקדקת של כל חלקי העתון,
לאור תוצאותיו של סקר־דעת־קוראים שנערך במיוחד לקראת הישיבה.
השאלה המרכזית היתה: האם המתכונת הנוכחית של
העתון, והטיפול בנושאים שהוא מעלה, תואמים את רוח־הזמן?
האם צעדה -המערכת עם הזמן, או שהיא נשארה דורכת במקום?
בץ השאלות הספציפיות שחברי המערכת נתבקשו להשיב עליהן:
• 1כיצד צריכה הטלוויזיה להשפיע על עריכת העולם הזה?
ס האם העולם תזה מבטא את מאווייהם של בני הדור הצעיר?
׳ 9האם עליו לשים את הדגש על בידור, מאבק מדיני, מלחמה
בשחיתות, כיסוי־חדשות נייטראלי?
י• האם יש להרבות במדורים קבועים, או להתרכז על רפור־טז׳ות,
חקירות ומאמרים פובליציסטיים?
׳ . 9האם מין הוא דבר מלוכלך או לגיטימי? ואיפה הגבול?
9האם אנחנו משקפים את התפתחות הארץ — על עריה
החדשות, בעיותיה העדתיות, לבטיה הכלכליים?
9איזה חלק להקדיש לבעיות הבטחוניות השוטפות?
9איך לטפל בנושאים שהעתונות היומית, הרדיו והטלוויזיה
מלאים בהם?
׳ -וכמובן: איך להרחיב את סמכויותיהם של בני הדור הצעיר
במערכת, כדי שהם יטביעו את חותמם על העולם הזה של שנות
ה־ ,70 כשם שאנו — הבוגרים מהם — הטבענו את חותמנו על
העולם הזה של שנות ה־ 50 וה־?60

נשמח לשמוע ממו
מטבעו, אין דיון מסוג זה מסתיים בשורה של החלטות פסקניות,
המתבצעות כולן בן־לילה. מה שהישיבה הארוכה גיבשה היא
תפיסה כוללת ומחודשת של העולם הזה, והנחיות שידריכו את
המערכת במשך השנים הקרובות.
החידושים שהוחלט עליהם ישתקפו בעתון רק בהדרגה. כמה

הכה הצילום הראשון בסידרה. האם אתה מזהה אותו? בדי
להקל עליך, בחר אחת מן התשובות הבאות:

גשר גשר גשר גשר
אלנבי פירדאן
נהר ק מ אי
בנות יעקב

מדי שבוע יתפרסם צילום שתתבקש לזהותו. בתום הסידרה
יוגרל הפרס בין שולחי התשובות הנבונות.

יום העיון במערכת ״העולם הזה״
מהם ניתן לבצע מייד, ואתר. בוודאי תיתקל בהם בגליונות הקרובים.
אחרים׳דורשים הקמת כלים חדשים וצוותים נוספים, ורק כעבור
זמן רב יותר — אולי אפילו בעוד חודשים — תוכר השפעתם.
באופן כללי התקבל הקו־המנחה, שהעולם־הזה של שנות ה־70
ימשיך באותו מאבק מדיני וחברתי שהוא מנהל מאז הוקמה
המערכת הנוכחית על-ידי לוחמי תש״ח. אבי הוא יעשה זאת בשפה
ובכלים של שנות ה־סל, בשיטות המסוגלות לעמוד מול כלי־התיקשורת
האחרים של שנות ה־ ,70 ובראשם הרדיו והטלוויזיה.
יישום החלטה זו למציאות הוא עניין של נסיונות רבים, של
הצלחות וכשלונות. עזרתך ועצתך יתקבלו ברצון רב. ביקורת או
הצעות מעשיות ינחו את העורכים, כדי שהמוצר המוגמר ישקף
ככל האפשר גם את ראייתם של הקוראים.

* חירוני״ו^ישמוות
גזור את התלוש, הדבק אותו אן ורק על גלויית-דואר, ושלח
אותו לת.ד ,136 .עבור ״חידון הצילומים״.

תלוש מס׳ ו

התשובה :

אחד השינויים שייכנסו לתוקפם החל בגליון הבא יהיה החתימה
החדשה שתתנוסס במקום הזה. את האיגרת לקורא יכתוב ראש
המערכת אלי תבור, ויהיה בכך כדי לסמל את חילופי־המישמרות
בין שני דורות המערכת.
אלי, שהצטרף למערכת ככתב־מתלמד לפני קצת פחות מ־15
שנה, כבר נושא מזה זמן באחריות לכל העבודה השוטפת של
המערכת. העברת־הסמכויות נעשתה בצורה כה חלקה ויעילה
שלא יצרה שום זעזועים בעבודה. הודות לכשרונו
של אלי תבור ולעבודת־הצוות המעולה של
כל חברי המערכת, תהיה לאורי אבנרי ולי האפשרות
להקדיש יותר זמן לעריכה ולכתיבה, כדי שגם עם
היותנו פעילים בכנסת נוכל להמשיך ולתרום את
חלקנו להעולם הזה.

ידיים נקיות זלמן שזר ,80 ,נשיא המדי־ינה,
הורד לא מכבר לסיור במעוזי
צה״ל בתעלת סואץ, כש־נלוזים
אליו הרמטכ״ל, רב־אלוף
חיים בר־לב, אלוף פיקוד
דרום האלוף ישעיהו גביש
וקצינים בכירים אחרים. באחד
המעוזים הציגו את הנשיא י־פמלייתו
בפני קצין צעיר מפקד
המעוז, וביקשו ממנו להסביר
לנשיא את המתרחש בשטח.
פתח הקצין ואמר :״אז
ככה, אנחנו יושבים כאן והמצרים
יושבים ומעבר לתעלה, ויש
להם שם וכך המדיך הקצין
הצעיר לפרט שעה ארוכה
את מערך הכוחות של המצרים
וכלי נשקם. סיים את
דבריו ולא אמר מילה על המעוז
ואנשיו. העיר לו הרמט־ב״ל
:״אין דבר, אתה יכול לספר
לו גם על הצד שלנו, נד,
הנשיא דלנו עקיבא
גוברין ,67 ,מי שהיה
חבר ועדת־החוץ־והביטחון של
הכנסת השישית מטעם המערך,
סיפר השבוע על תקרית מסוג
אחר שאירעה לו בעת סיור בתעלה.
בראיון עם העיתונאית
זיווה יריב, סיפר גוברין:
״הגעתי עם חברי הוועדה למוצב
בסואץ. האלוף גביש הושיב
אותנו על׳ החול בחברת
חיילים ומפקדים צעירים ואמר
לנו, :אודרוב! שאלו!׳ שאלתי
חייל צעיר, :אמור לי, יש.לך
איזה שהן הפרעות בתור גבר
צעיר במידבר?׳ התכוונתי כמובן
לבחורות, בידור וכדומה.
ומה השייגץ הזה עונה ליי, יש
בהחלט הפרעות!׳ הוא אומר.
,איזה?׳ אני שואל אותו. והוא
עונה, :השאלות שאתה שואל׳!
אגב, באותו ראיון
גילה גוברין, המכונה ״הנשר הקרח״
,את סוד קרחתו :״בגיל
32 הייתי מפקד בהגנה. היתד,
לי בלורית בלונדית נאה. יום
אחד הדרכתי בחורים לזרוק ובה.
צעקתי על אחד הבחורים
שלא ידע לזרוק כהוגן, ולפתע
הוא זרק בכוח את קת הרובה
על ראשי. מייד נפתח במקום
חור בגודל של אבטיח. כחצי

שנה הסתובבתי עם פלאסטר על
הראש. בשהורד הפלאסטר, ירדו
יחד איתו כל השערות.״ •
מאיר יערי ,73 ,המזכיר הכללי
של מפ״ם, הצהיר השבוע
בראיון עם העיתונאית פילכי
קשת :״אף מפלגה לא היתד,
נאמנה כל הזמן לעקרונותיה
כמפ״ם ״.כאשר נשאל האם השמיעה
מפ״ם את קולה בעניין
השדר של ראש־הממשלה גול*
דה מאיר לנשיא ארצות־ד,ברית
ריצ׳ארד ניפסון, בקשר
למדיניות ארצו בווייאט־נאם,
השיב הדובר הנאמן של
המפלגה הנאמנה :״שחררי אותי
מזה.״ במקום אחר באותו ראיון,
אמר יערי :״ידינו פחות
או יותר נקיות.״ יערי לא הזכיר
כלל כי הידיים הנקיות האלה
הורמו 48 שעות קודם לכן,
בכנסת, כדי להסיר מסדר־היום
את עניין השדר, ונתנו
בכך אישור לצעדה של גולדה.

מח אות
בכית־־הכגטת
בגימין שחור ,53 ,סגן-
שר־הדתות, וחיים בסוק,42 ,
חבר מועצת עיריית תל־אביב
החדשה מטעם המפד״ל, נפגשו
בשבת האחרונה בבית־הכנסת
המרכזי ברחוב סמאטס בתל־אביב.
כשראה בסוק את שחור,
פנה אליו ואמר :״בשביל מה
שאתה עושה ליצחק רפאל
צריך להכניס אותך לבית־חו־לים.״
השיב לו שחור באידיש:
״שק לי!״ אמר בסוק :״עוד
תשלם בשביל זה!״ אבל שחור
לא נשאר חייב וסיים את הוויכוח
בין עסקני המפד״ל :״כל
עוד גולדה מאיר בראש הממשלה,
לא יהיה רפאל שר!״
יענקל גיגצבורג ,24
צייר הישראלי שהתפרסם באר־צות־הברית,
פותח השבוע את
תערוכת ציוריו הראשונה בניו־יורק,
בגלריות וייטהואז, בחסותו
של שגריר ישראל באר־צות־הברית,
יצחק רכין. ב-
הסכר, שצורף להזמנה לפתיחה,
הישווה נשיא הגלריות,
ירסן? רוכינפלד, את יגינצ־בורג
לפיקאסו ואילו הסופר ה־יהודי־אמריקאי
הרמן דדק כ
ג׳ולי
כריסטי, בופבת הקולנוע הבריטית הנודעת, היתה
רק אחת ממושכת כוכבי הקולנוע הלונדונית שראו
בבור לעצמם להופיע בבל הדרם כפתיחה החגיגית של
תערובת הצייר הישראלי מנחם גפן, בגלריה ״או׳הנה״,
אחת הגלריות המפורסמות בלונדון. בובכים נוספים
שהיו בפתיחה: אוה גארדנר, רקם האריסון, מנגן
הפבסופון הנודע סטן גץ, המפיק הארי זלצמן, ובמובן
-הבובבים הישראליים חיים טופול ודליה לביא.

צביה וישינסקי, הדוגמנית הצעירה היבולה להתגאות בעובדה שהיא הדוגמנית הרזה
ביותר כארץ 40 -ק״ג, עוררה השבוע את קינאתו של חצקל איש־כסית, אשר ראה
אותה רוכבת על אופניים זעירים על המדרכה שלפני גית־הקפה שלו,? ,כם ית״ .חצקל,
השוקל לפחות פי 3מצביה, נטל את אופניה והמחיש בי הס מסוגלים לשאת גם אותו.
תב :״איני יודע עד במה גבוה
יטפס יענקל, אבל קצהו של הסולם
שהוא מטפס עליו הוא
בשמים.״
ביטויים מלוכלכים
דויד מרסר,

מחזאי מאנגל

שבתב את המחזה מיורגן,
רואיין השבוע בתוכנית בינזות
ובדים של שידורי־ישראל. ה
במאי
דיבר אנגלית, כשדבריו
מתורגמים סימולטנית לעברית.
אולם על כמה הצהרות שהצהיר
מרסר בשטח המין, בחר
המתרגם לפסוח ולאי השמיעו בעברית.
כך, למשל, כאשר ציין
מרסר :״איני מעוניין בשדיים
על הבמה — אני מעוניין בהם
במיטה ״,העדיף המתרגם לשתוק.
קטע אחר שלא תורגם
לעברית אמר:״מין זה בשבילי
עניין בין גבר לאשה, או בין
גבר לגבר או בין אשר, לאשה.
זה עניינם.״ לעומת זאת, כאשר
אמר מרסר :״אני מעדיף לדפוק
אשר, מאשר לראותה, ל הבמה,״
תורגם המשפט ברדיו כך :״אינני
מעוניין בסקס על הבמה.
אותי מעניינת הבעייה שזה מעורר.״
+היי קילוס, הב-
מאי הישראלי המביים עתה בתיאטרון
בימות את המחזה הבחורים
בחבורה, העוסק בהצגת
חבורת ד,ומום כס1אלים על
הבמה, רואיין בערב ראיונות
של שמואל שי .״!זגידו בעצמכם
אם זה דבר מלוכלך,״
אמר קילוס, תפס את שי ונשק
לו על שפתיו לעיני הקהל• .
שלמה וחיה צח, המוכרים
יותר בשמם המיסחרי, צמד אילן
ואילנית, ערבו לאחרונה סיבוב
הופעות ב־ 24 יערים בשבדיה.
משבדיה יצאו השניים
למינכן שבגרמניה, שם הופיעו
בתוכניות רדיו, חתמו על חוזים
להקלטות ושידורי טלוויזיה.
העיתונות הגרמנית תיארה או־

תם כיורשיהם של צמד העופ
רים,
אסתר ואברהם רייב־שטאט,
שהתגרשו ונפרדו.

אילן ואילנית הופתעו כשניסו ל
התקשר
עם השחקן הישראלי
שמואל רודנסקי, המככב
זו השנה השנייה ככוכב המחזמר
כנר על הגג בגרמניה.
אך כדי להגיע לרודנסקי יש לעבור
שלוש מזכירות. אולם ברגע
שהשניים ציינו כי הם ישראלים,
נפתחו בפניהם כל ה
דלתות.
רודנסקי נתן הוראה לתת
להיכנס אליו מייד לכל ישראלי
או דובר עברית. כאותו
שבוע היה רודנסקי אורח הכבוד
בנשף שערך המיליונר הגרמני,
גיגטר זאקס, בעלה
לשעבר של כריב׳יט באר*
דו, לרגל סיום הסרט י ש־הסריט
בסט. מוריץ. כשנשאל
רודנסקי איך היה הנשף, השיב:
״היה חושך, אף אחד לא ראה
שם את השני,״

רודנסקי עם אידן ואילנית
מסיבה עם גינתר זאקס

מכתבים

הגדלת

* מכתב
לגולדה :
אנו, כשמונה־עשר בתי־אב ויותר, תושבי
אסיה המערבית, מבקשים לשטח בפני: ב׳
את מעללי השילטונות בנו ובחופש אמונתנו,
ומבקשים להביא את תחינתנו בפני
הוועדה לזכויות האדם.
מכריחים אותנו לבלות את השבת לפי
רצונם. מקצצים לפעוטינו בלי לשאול אותם.
מנסים למנוע מאיתנו לראות טלוויזיה
בשבת. מכריחים אותנו להיוולד, להתחנך,
להינשא ולהיקבר לפי הלכותיהם.
אנו נאבקים תחת עול המיסים, בני קהילתנו
נולדים כשהם חייבים קרוב לאלף
לירות, לפי הצהרת שר אוצרנו, רובנו עובדים
כחמורים, שעות רגילות ונוספות, וכי
שמתים, יורשינו משלמים את המשכנתא.
ואף היא שדיברה כשעה עליהם
לא היתד, מוכנה לומר אף מילה על
הטלוויזיה בשבת.
מתי כבר תבוא הישועה לעם ישראל?
הפרסים הגדולה

ז $0 $וז

שלא כשפנינו הגרוזיניס אגו
אפילו פוחדים להזדהות כברכת
עם ישראל חי(בקושי)
רמת־גן
לכן רק ז. א,.

תתקיים בחנוכה

! ₪״הגה
מה טוב״

ן פוס ראשיו 35 :י?240£ ?£י
חדח . 11111

ביום שני ה־ 17 לחודש זה, בשעות אחר־הצהריים,
ישבתי אני וחברי והאזנו לרדיו
ביירות. לפתע נשמע קולה של מגישת התוכנית
האומרת בצרפתית :״נשמע שיר
חדש יפה מאוד מוזרה בשפה
במיקצת בשם —

6פרסי טיס ה לשוייץ
בסילוני אל־על

פ ו י. סו פרטי שעון טיסו

הנה מה טוב.״

במיבטא הצרפתי
שלה חשבנו שזה
איזה. ביטוי חדש
בצרפתית, אך לפתע
נשמע השיר העברי

קנה ששו סיסו והשתחו בחגורה

הנה מה טוב ומה

פרטים בחנויות מיסו המובחרות

נעים, מושר בשפה
העברית, בפי צמד
זמרים צרפתיים.
נעים היה לשמוע
גנו ס ר
שיר בעברית בתחנת
רדיו ערבית. הבה נקווה שזה יימשך
וייהפך לדבר קבוע.

בבית דו
ויותר נעים״

גיורא גנוסר, החזה וכד השאר:

מכשירי ״פזגז״ לחמום הבית

באמת שלא יפה מצידכם!
לפני שבועיים והעולם הזה )1681 סירסמ־

במחירים ללא תקדים
נקי יותר...
התפשטות חום מהירה...
עצוב מודרני המתאים לכל
סגנון רהוט...

1ו גו

*כולי לסמוך

המנוי

האגודה לפאראפסיכולוגיה בישראל, תל-אביב
קיבלת חשבונן,

פרע נא
אותו בהקדם.

מזמינה את ידידיה להיות מנויים על הסדרה החדשה של
״עולם המיסתורין״ .גליון מם 13 .יופיע ב־.1.12.69
עורכת ואחראית

מרגוט קלאוזנר

תלוש הרשמה

ח שו ב

אל מזכירות ״עולם המיסתוריך, שד׳ קרן קיימת ,2תל־אביב.
הנני חותם בזה על מנוי לשנה ( 6חוברות) ,ומצרף שיק /המחאת |:

דואר על סך — 10.ל״י.

נא לשלוח לי מהגליונות הקודמים ( )1—12 את המספרים הב־ ;

| המחיר לכ״א — 1.50ל״י.

ולרו חניו ת

אין צורך להיות רקדן
מקצועי פדי לרקוד ג ז
הרקדן־והכוריאוגרף שמעון לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי״בוקר וקורסי״ערב
( 2שיעורים בשבוע בכל קורס)

חיפה

פרטים: מל—8.00( 24 74 70 .
10.00 לפנה״צ; 20.00— 17.00 בערב).

הדוגמנית השלמה

0 1 1 1 1 1 111ן שלח כותרת מתאימה, כראות עיניך, לתמונה
וו ן 1111.1י* * זו. כין שולחי הכותרות המוצלחות ביותר יוגרלו
3פרסי ספרים. את הכותרות יש לשלוח בגלויות כלבד לת.ד 136 .תל־אביב,
ולציין ״תן כותרת״ .ילקהו בחשבון הצעות שיגיעו עד ל־.6.12.69
מתם במדור לילות ישראל תמונה של דוגמנית
איטלקיה, בעלת חזה משגע, בלי להראות
את שאר חלקי גופה.
מה יש, רק אתם צריכים להנות משאר
החלקים?

דליה בת־עם, רחובות

באמת לא יפה.
— ראי תמונה.

הדוגמנית

השלמת

הבחירות האחרונות הייתי במילואים בתעלה,
כשדיבר שלום כהן על הסיבות שגרמו
להיבחרו דווקא על־ידי החיילים — הוא לא
הדגיש מספיק כי החיילים עייפים מהמלחמה
— נמאס להם, לכולנו, ולכן נתנו
לכם שאנס — אנא, עשו הכל למען השלום
ואל תכזיבו.

דן שפיר,

יה או מנס
חוסר טעס?

׳״כית־ספר, זה 1
אנו, שני תלמידי התיכון העירוני על־שם
אריה תגר באשקלון, הלומדים בכיתות י״ב,

ירושלים

נכון הוא שמתפקידה של סיעה אופוזיציונית
להגיש אלטרנטיבה מוצלחת יותר
מהצעת סיעת הרוב. אולם הפעם, עצם הגשת
מועמדותו של ח״כ אבנרי לתפקיד
יו״ר הכנסת, גבלה בחוסר טעם.
עם כל הכבוד לעבודה שביצע אבנרי
בכנסת השישית, הרי שעדיין איננו ותיק
דיו על־מנת לשמש יו״ר של בית המחוקקים.
לכך נדרש נסיון פרלמנטארי של
ממש.
לפיכך, עצם הגשת ההצעה מציגה את
הסיעה באור ליצני, וחבל.

דן רוזנפלד,

רמת-גן

• מר ראובן ברקת, שהוצע על־ידי המערך
ונבחר כיו׳־ר הכנסת, הוא בעל אותו
ותק פרלמנסארי יכח״כ אורי אבנר׳ — החל
מהכנסת השישית בלבד.

₪לזכרו
של רפי

הסורג בבית־הספר כאשקלון
רוצים להעיר את תשומת־לב הקוראים לתופעה
מוזרה שהופיעה בבית־ספרנו.
שערים מאיימים הופיעו פתאום בשתי
יציאות בית־הספר וזאת למרות שזה בית־ספר
ולא בית־סוהר.
האם במדינה דמוקראטית תיתכן גישה
כשל העירייה אל תלמידים שלמעשה באו
לכאן מרצונם החופשי? האם השערים צריכים
להיות כה דומים לשערי בית־סוהר?

איתן פרטוק וגדעון כן־־חור,
אשקלון

! רגשות מעורבים מצד אחד לא הבנתי׳ את תרעומתכם על
פיצוץ הבתים בכפר חלחול ובעזה. רק
זוהי הדרך להשתלט על התושבים בשטחים
— עובדה היא שברגע שמתרופפת החגורה
מייד הם מנצלים זאת: הסידור גובר וב־עיקבותיו
פצועינו והרוגינו.
לכן בנקודה זו אני חולק עליכם —
ותומך במשה דיין.
מצד שני, ואולי זה עומד בסתירה, בזמן

״ ר1,יילוז הזה *1*8

החלטנו להנציח את זכרו של בן־כפרנו,
רס׳׳ן רפי מילוא ז״ל אשר נפל אחרי טיבוע
המרפדות המצריות במפרץ סואץ.
בכוונתו להקיים כאן בכפר מגרש־משח־קים
כדי לאפיין את הצד הספורטיבי אשר
בלט בין תכונותיו הרבות.
לשם כך התחלנו בגיוס האמצעים הדרושים
ואנו פונים לכל מוקירי זיכרו לבוא
לעזרתנו ולהרים את תרומתם לביצוע מיפ-
על־ההנצחה- .
פתחנו חשבון מיוחד בבנק לאומי לישראל,
שדרות־בנימין ,6נתניה, מספר
12970/46 על־שם אליעזר שטרנברג ועזרא
יחזקאל, הוועדה להנצחת זיכרו של רס״ן
רפאל מילוא ז״ל, כפר־ידידיה, אשר לזכותו
אפשר להפקיד כל סכום שהוא למען המטרה
שלנו.

הוועה להנצחת זיברו של רס״ן
רפאל מילוא ז״ל, כפר־ילידיה

מה קרה כאמת
בגוש־עציון 1

הכסף אינו
מהוה בעיה!
אולמי ״גן

בתגובה לכתבה ראש עיריית חברון מגלת
בפעס הראשונה :״כך הצלתי את שבויי
גוש־עציון״ (העולם תזה ,)1681 הרשו לי

— כאחד משבויי הגוש שהיה נוכח בקבלת־הפנים
שערך לנו השייך ג׳עברי — לצטט

אורנים״

בחידוש מפתיע לחורף !
חופה מלכותית, כיבוד קל,
משקאות ומוסיק ת רקע

החל מ־ 4ל״י
מ־ 100 עד 2000 מקומות
כשר למהדרין

11£1־!1111
קד רסים
הנהח״ש — פקידות
ניקוב ותכנות [1.8.1/
)*נגלית
כתבנות וקצרנות
בעברית ובאנגלית
ת״א, החשמל 29
הרצליה, חברון .6

(המשך בעמוד )8

מכתבים
(המשך מעמוד )7

שורות אחוות מיומני, שנכתב בחברון ביום
15 במאי ( 1948 נדפס בספר מעוז ציון):
״כשראה ראש־העיר. ג׳עברי אותני, נחה
עליו הרוח, עצר במרכז החצר והחל נושא
נאום באקסטזה, כשמדי פעם מרים הוא את
קולו עד לצעקה, .כושי׳ ,העומד על־יוי
מתרגם לי כמה פנינים, :הם (,הפצועים)
מתקשטים להם בתחבושות ומקווים לצאת
,מכאן. אתם חושבים שהם פצועים ממש?
פצוע הוא אחד שרגלו הלכה, אחד שידו
נקטעה, שראשו ירד שכחתם את דיר-
יאסין? אני לא שכחתי! אסור לנו לשכוח!
תפסנו אותם חיים — לא יזיק אם נהרוג
כמה מהם.׳ קולו רעד׳ ומדי הרימו קול
צעקה — עברה צמרמורת בחוט־השדרה.״
האמת היא, שחייליו של עבדאללה הם
שהגנו עלינו. רק לאחר שחיילי צה״ל
תפסו בכביש יפו—בית־דגן חמישה מבני
משפחתו של ג׳עברי והוא קיבל מהם ד׳׳ש,
התחילה דאגתו הרבה לשלומנו.

אוריאל אופק,

נוף־ים
והתפל במודעת־בחירות מצאתי, בין היתר, פיר-
סוס בשמי, אשר אמנם הסכמתי לו, אולם
לא תיארתי לי כי דיעותי יסורסו בו בצורה
עגומה כזו ראשית: הכותרת, במיטב
הסיגנון העיתונאי :״חיים צוקר, מראשי
הימאים.״ אין לכם דבר הפוגע ורחוק יותר
מן המציאות: למיטב ידיעתי אין לציבור
הימאים הישראלי -,ראשים״ ואני מקווה שגם
בעתיד לא יזדקק לכאלה
בבואכם לתארני כחסיד נלהב של תנועת
העולם הזה דווקא בשטחים שאני רואה
אותם כחסרי ערך ואף טפלים — עברתם
את גבול הטעם הטוב: עשיתם ממני קורא
למצע־בחירות אשר עיקריו הם המלחמה
בשחיתות, נוכחות הח״כים בכנסת, מלחמה
במנגנון וטרמפ לחייל.
אינני סבור כי בשחיתות מלחמה
מצע־בחירות, היא אלא לתנועות פוליטיות
אשר אין
להן מה לומר ועל
כן נתפסו לשיר
נדוש זה.
דומני גם, שאף
בעיית הטרמפ לחייל
— עם כל חשיבותה
— אינה ענ־יין
לבחירות ולמצע צוקר אלא לליגה למען החייל.
בכל מיקרה — בין נקודות אלה ותוכנית
פוליטית או רעיון פוליטי אין, לדעתי,
כל מכנה משותף.
בקיצור — אמרתי לראובן קריץ, ששוחח
עימי לפני שהפלגתי מחיפה — כי אינני
רואה בתנועתכם עוד מפלגה, אלא מאגר
כוחות אפשרי, חזית רחבה ככל האפשר
למען השלום, לחיפוש דרכים חדשות להיחלצות
ממעגל הקסמים בו נתונים ידסי־ישראל—ערב,׳
נגד סיפוחים, נגד כל אנשי
״ארץ־ישראל השלמה״ למיניהם.
זו ורק זו היא הסיבה לשיתוף־פעולה
מצידי עם כל גורם אשר חותר למטרות
אלה. אולם גם לרצון זה, לשיתוף־פעולה
כנה למטרות מוסכמות ומוגבלות־מראש יש
סייגים, הן של עיקרון והן של סיגנון. יש
רק שאלת־חיים אחת למדינת־ישראל, ועליה
— או יותר נכון על פיתרונה — צריך
להיאבק! באמונה, כי הדבר חיוני ואפשרי.
את העיריות נשאיר למומהים או לעסקנים
המקומיים, את ההסתדרות — לפועלים
עצמם, והבה ננסה לרכז על העיקר —
ורק על העיקר ת מלוא כוחותינו. לא
השחיתות, לא הנוכחות בכנסת ואף לא הטרמפ
לחייל — אלא החתירה לשלום היא
המטרה היחידה עליה נוכל להתאחד. תפסת
מרובה — לא תפסת.
חיים צוקר, מכונאי ראשי, א.מ. גלילת•
חיים צוקר שוחח בזמנו עם ראובן
קריץ ועל־פי שיחה זו חוברה המודעה ש התפרסמה
בפירסומי הבחירות. מסתבר כ׳
חלה אי־הבנה בעת ניסוח התוכן, והעולה
הזה שימח לתת הזדמנות לחייס צוקר להבהיר
את המניעים העקרוניים שבגללם תמך
ברשימה בבחירות.

קוראים השולחים מכתבים
מתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצר
פים תמונות למבתביחם.

העולם הזה 683ז

הלו ! הלו 1כן, פיניה מדבר. מה הם
העבידה? בסדר, אבל בלי עבודות ציבוריות.
להם לבנות כבישים? זה כסף! ובכן, את
בוריות נעביר למשרד השיכון. שם בונים
יישאר אצלנו.
— הלו ! הלו 1כן, כאן פיניה, מה, אלה רוצים דווקא
את השיכון? לא איכפת לנו, אבל בבקשה, בלי מיפעל הבנייה.
נעביר אותו למשרד־הפיתוח, שיישאי בידינו.
— הלו. הלו. פיתוח? לא בא בחשבון. רק אם נוציא
משם את כל החברות הגדולות. אפשר לצרף למשרד־המם־
חר־והתעשייה. זה תעשייה, לא?
— הלו. הלו. מיסחר־ותעשייה לגח״ל? לא בא בחשבון.
בעצם, זה אפשרי. בתנאי שנעביר את כל ענייני הכספים
משם למשרד־האוצר. זה יישאר בידיים שלי.
— הלו. הלו. הספרדים רוצים את הסעד? לא בא בחשבון.
שם הולך המון כסף. מכסימום הם יכולים לקבל את
המישטרה. שם השר לאי קובע כלום, ממילא. ברוך השם,
יש לנו מפקח כללי משלנו.
— הלו. הלו. בריאות? גח״ל? השתגעו כבר לגמרי?
בריאות זה קופת־חולים, חביבי. זה שלנו. אי־אפשר לתת
את זה לימין. אבל מה? הם יכולים לקבל את הבריאות,
בתנאי שנוציא משם את כל ענייני קופות־החולים, עם כל
הכסף. זה יכול ללכת למשרד־האוצר. הרי זה הכל כסף.
— הלו. הלו. לא בא בחשבון, אי־אפשר לתת להם
לשלוט על רבבות מורים. קינדערלאך, זה שילטון. אז חינוך
נשאר אצלנו. שמעון? לא, יותר טוב יגאל. לשמעון אפשר
לתת קליטת עלייה. מי שיקבל את זה׳ יתחרבן, חה־חה.
— הלו. הלו. אז ככה, נעביר חלק מהפיתוח למיסחר
ותעשייה, וחלק לאוצר, ואת השאר ניתן לגח״ל, יחד עם
משהו מן התיירות. קול לא צריך כל־כך הרבה. בסדר,
אפשר לפצות את קול ולתת לו חלק מהחקלאות, אולי את
שמורות הטבע. לחקלאות נוסיף משהו מהפיתוח, לא נורא.
ואת התרבות אפשר להפריד מן החינוך, זה ממילא לא
חשוב, ולתת לתיירות, בתנאי שנעביר את בתי־המלון לתחבורה.
הרי צריכים לנסוע לשם. זה טוב בשביל אגד. משהו
ממשרד־התחבורה אפשר להעביר לדואר. ואת העבריינים
הצעירים מן הסעד למשפטים, כדי שהדתיים לא יקבלו יותר
מדי. ואם גח״ל רוצה עוד משהו, אפשר להעביר את

** ך, כערב, התנהלו השבוע השיחות בטלפון של השר
^ פינחס ספיר.
מצחיק? אולי. אבל צוחקים מאיתנו.
בי א ת ־ ממשלתנושלנדמרביכיםעכ שיו ב צורה
בז א ת !
את הממשלה שעליה יוטל לנהל את המדינה במשך ארבע
השנים הקרובות, שתהיינה הגורליות ביותר בחיי המדינה.
רוצים? משרד־השקגעתי
לתת
העבודות הציממילא.
כך זה

ממשלה שתקבע אם נתייחס אל המלחמה
הכאה כאל דבר מובן מאליו, או אם נעשה
משהו -משהו ! -בדי למנוע מלחמה זו,
כה ימותו מאות או אלפי כני־אדם המתהלכים
היום בקרבנו צוחקים ועליזים.
ממשלה שבה יהיה תלוי, אולי, אם נסיון מפואר זה,
ששמו ישראל, יסתיים בחורבן בית שלישי, או יהפוך עוב־דת־קבע
במרחב זה.
ממשלה שגישתה הכלכלית תגזור עלינו מיתון חדש, או
תתן לנו כמה שנים של שיגשוג וחיי־רווחה.
ממשלה. ממשלה של מדינה, לא הנהלה של חנות־מכולת.

מקימים אותה!

* * י יהיו השרים

בממשלה זו? אי ך הם נבחרים

/ 3לכהונה רמה זו?
22 או 23 בני־אדם. הם לא יהיו רק מנהלים טובים או
כושלים של ענייני התיירות, החקלאות, המשפטים. הם יהוו
גם את הקבוצה שתכריע ברוב־קולות על ענייני־הגורל של
דורנו, עמנו, מדינתנו. ובעקיפין גם של כמה מדינות אחרות,
ואולי של העולם כולו. מלחמת־העולם השלישית (והסופית)
עלולה לפרוץ גם במרחב זה.
ו ב בן, אי ךהםנבחרים?
איני מתכוון לאנשי־הקבע. יש בעלי־חזקה, שתפקידם אינו
קשור בשום מאזן של הצלחה או כישלון.

ענייני הביטחון יישארו בידי האיש שכיהן
בתפקיד זה בתקופה שכה התדרדר הביטחון

השוט!? של ישראל מאיגרא רמא של נצחון
היסטורי לבירא עמיקתא של התערערות כללית.
ענייני
החוץ יישארו בידי האיש שכיהן בתפקיד זה בתקופה
שבה התמוטטה האהדה לישראל בכל הארצות הידידותיות,
עד שמיליוני ידידים־לשעבר באותן ארצות מפקפקים
עתה בפה מלא בעצם זכות־הקיום של מדינתנו.
ענייני ההסברה יישארו בידי ישראל גלילי.

בראש הממשלה תעמוד הגננת הלאומית,
שכתקופת־כהונתה לא -התקרבה א?,כמילימטר
אחד לקראת פיתרון של שום כעייה, וכל
בוהה בשינון המליצות המקובלות כיותר על
ההמונים.
כל אוסף־הכישלונות הזה יישאר על כנו. זה טיבעי. כי
הרי בכך רצה העם, כאשר הצביע בקלפי.

איזה עיקרון מעקרונותיה לא מכרה מפ״ם תמורת נזיד־העדשים
של ישיבה בממשלה ובמערך?

(והרי רק השבוע הצביעה מפ״ם ביד גאה
למען השדר של גולדה מאיר לנשיא ניכסון,
•טהחריד וזיעזע את אחרון אוהדי מפ״ם באר•
צות-הברית ובעולם בולו!)
מדיניות של סיפוח. התנחלות. תמיכה בסייגון. כל זה
היה בסדר. כל זה אפשר היה לבלוע, למען האחדות הלאומית
בשעת חירום.
.אבל לא מסירת תיק הדואר בידי גח״ל. או תיק הבריאות.
חלילה. זה לא. זה נורא מדי.

ייתכן ששותפות המערף-גח״ל מובילה את
המדינה לידי הורכן. מילא. אכל שלא ייפגעו
בינתיים הערבים החלוציים־הסתדרותיים־הקו•
פת-חולימיים.

אבל איך נבחרים השרים החדשים?
מפלגה פלונית רוצה ולמסור משרד חשוב לעסקן זקן, ץ הבדיחה הנגדית,
1הבדיחה של גח״ל.

שאינה פחות עצובה.

י גח׳׳ל נעלבה קשות. רצו לתת לה את משרד־הדואי. איזה
עלבון!

איד אפשר לדרוש מחיים לנדאו, או מיוחנן
כאדר, לקבל על עצמו תפקיד משפיל כזה?
אמנם, משרד־הדואר הוא אחד השרותים החשובים יותר
לכל.אזרח. אמנם, כל אזרח מייחל ליום שבו יעמוד בראש
הדואר שר בעל מעוף וכושר, שיעביר אותנו סוף־סוף
לעידן הטלפונים והמיברקה של המאה ה־ .20 אמנם, קשה
לתאר אתגר מעשי גדול יותר לאיש נמרץ מאשר לבנות
מחדש משרד טכנולוגי זה, בעל התקציב העצום, ולהוכיח
בכך את כישרונו האישי.

אכל לא גח״ל. תודה רכה. מי שעוסק כשתי
גדות הירדן ומלכות ישראל, אין דעתו פנוייה
להבלים, בגון אירגון השירותים הכסיסייס
לאזרח.
הרי זה עלבון אף לדרוש דבר כזה ממנו!

ומרים שאין מה לעשות. שכך זה צריך להיות.
שזהו מחיר הדמוקרטיה.

לא דובים ולא יערי.
אין לזה שום קשר עם דמוקרטיה. וגם לא עם מישטי־רב־מפלגתי.

לזה קשר עם המישטר המיוחד שאותו
ירשה מדינת־ישראל מהקונגרסים הציוניים.
מישטר שאין בו ממשלה של ממש, ולא כנסת של ממש.
אלא רק פדרציה של מנגנוני־מפלגות סרטניים.

המיועדת׳•.גבו בנירים וגזוטזון תיגן?
שחבריו צוחקים ממנו מאחורי גבו, ושאינו אלא גרוטאה
המזכירה הצלחות של ימים עברו.
מפלגה אלמונית מתכוונת למסור משרד ממשלתי חשוב
לידי אדם שאינו מסוגל לנהל קיוסק, אבל המצטיין בהסתת
אספסוף בשוק.
מפלגה שלמונית רוצה למסור כהונה של שר לאדם שסרח
כמה פעמים לעיני כל, ששום מנהל־בנק לא היה מוסר בידו
ניהול סניף, אך שיש לו קבוצת־לחץ רצינית ביותר.
ובן הלאה.

•טרי ישראל. האנשים שיחליטו על מלחמה
ושלום. על חיים ומוות. על תקומה וחורבן.
ר* תיד הבדיחה
. 1מפ״ם, למשל.

הכללית יש כמה בדיחות מיוחדות.

לפני פחות משנה שמעתי את יעקב חזן בכנסת מתחנן
בפומבי בפני בגין שיעשה חסד ויואיל להישאר בממשלת־הליכוד־הלאומי.

במערכת
הבחירות הצהירו ראשי המעדר
בקול רם שהם חותרים לקואליציה מקיר אל
קיר, ושום ציוץ נגדי לא בא מצד מפ״ס.

במישטר דמוקרטי אמיתי, פלוראליסטי ורב׳
מפלגתי, יש לתת לראש הרשות המבצעת את
האפשרות להרכיב צוות מוכשר, צוות שהוא
מסוגל לעבוד עימו, ושחבריו מתאימים לתפקידים
הממלכתיים המוטלים עליהם.
במימשל הנשיאותי האמריקאי (העולה, לדעתי, על הממשל הנהוג אצלנו) נמצא פיתרון פשוט. הנשיא החזק מרכיב
את הממשלה כראות עיניו. הפרלמנט החזק יכול לאשר אי
לסכל את מעשיה של ממשלה זו. זה פועל מצויין.
אבל גם במימשל הבריטי, בו נבחרת הממשלה על-־די
הפרלמנט, כמו אצלנו, ראש־הממשלה הוא הבוחר בשרים.
לא יעלה שם על דעת איש לכפות עליו שר הנחשב בעיני״
לכסיל, לרמאי, לסניל או ליריב.

במציאות של ישראל, פירוש הדבר שבל מפלגה
קואליציונית תגיש לראש-הממשלה המיועד
רשימה שתכלול לפחות שנייפ-שלושה
מועמדים לבל כהונת שר, בדי שראש־הממש•
לה יבחר מתוכה את המועמדים הנראים לו.
הגברת גולדה מאיר, שתועמלניה מכריזים עליה כעל
״אשה חזקה״ ,היא באמת כזאת — תדרוש־נא להנהיג ער־שיו
— מייד — שיטה זו.
את הקשיחות העילאית שהיא מגלה כלפי כל מי שמעלה
על דעתו את הרעיון הנוראי שייתכן שלום במרחב -
מוטב שתפעיל כלפי שותפיה לשילטון.

כדי שתהיה ממשלה בישראל, ולא אום!? של
עסקנים עתירי-ותק או נציגי קכוצות־לחץ.

11**73א 1ו ־ יאבנדי
1111

את העולם

עוותו שד עד־וא״ה לרצח התמו1י המסעיר

שמו של הכפר הווייטנאמי הקטן סונג״מי יחרת כדברי ימי העולם כמו שמותיהם
של גרניקה ולידיצה. באפריל 1968 אירע בו פשע מלחמה נורא, כאשר מהלקה של
חיילים אמריקאיים הוציאה את תושבי הכפר, גברים, זקנים, נשים וילדים, להורג.
הפרשה שנחשפה רק כשנה וחצי לאחר שאירעה, מסעירה את העולם. מה אירע ,
באמת בכפרי על כך יכול להעיד הנוסח המלא של עדותו של אחד החיילים שהשתתפו
ברצח, פול מדלו 21 חייל משוחרר, נשוי ואב לשני ילדים, כפי שהושמעה
— לא מכבר — בתחנת הטלוויזיה של ״סי.בי.אס.״ בניו־יורק, ארצות־הברית :

עד ראיה מדלו
הכפר והתחלנו לחפש בכפר ולאסוף אנשים
ולרוץ אל מרכז הכפר.
המראיין 2כמה אנשים אספתם?
מדלו 2טוב, היו בערן 40 או 45 אנשים
שאספנו אל תוך מרכז הכפר. הושבנו
אותם שם, וזה היה כמו אי קטן, בדיוק
שם במרכז הכפר.
המראיין ג איזה סוג של אנשים —
גברים, נשים, ילדים?
מדלו: גברים, נשים וילדים.
המראיין 2תינוקות?
מדלל! תינוקות. סחבנו אותם החוצה.
הושבנו אותם וסגן קלי (שנעצר כאחראי
לפעולת הטבח) הופיע ואמר, :׳אתם יודעים
מה לעשות איתם, לא?״ ואני אמרתי:
״כן.״ לקחתי את זה כדבר מובן מאליו
שהוא רק רצה שנשמור עליהם. הוא הסתלק
וחזר אחרי 10 או 15 דקות ואמר:
״איך קרה שעוד לא הרגתם אותם?״ ואני
אמרתי לו שלא חשבתי שהוא רוצה שנהרוג
אותם ושהוא רק רצה שנשמור עליהם.
והוא אמר :״לא! אני רוצה אותם מתים!״

״הורקתי 4מחסניות״

גו ;3תיה של ושים נוידדים שנטבחו ביד׳ החיילי האהריהא״ס
ץ* דלל 2היינו בקבוצתו של סרן מדינה
והוא תידרך אותנו ואיני יכול לזכור
את התדריך.
המראיין 2כמה הייתם?
מדלל 2או, טוב, יחד עם יחידת המרגמות
היינו בערך 65—60 איש, אבל יחידת
המרגמות לא היתה איתנו. הייתי אומר
שביחידת המרגמות היו בערך ,25 או 20
איש. כך שלא כל הפלוגה היתה בפניקוויל
(שס הקוד לכפר סונג מי)׳ ,לא כולה.
המראיין 2לא היו בערך כ־ 45 איש...
מדלל 2נ כון...
המראיין 2שלקחו חלק בכל זה?

מדלל 2נכון.
המראיין 2ורכן, יצאתם מהמחנה שלכם

מדלל 2כן, מדולי.
המראיין 2דולי. באיזו שעה?
מדלל 2אינני יודע מה היתה השעה
המראיין 2מוקד ם ב בו ק ר...
מדלל 2מוקרם בבוקר. זה היה — זה
יכול היה להיות זמן רב לפני זה.
המראיין 2ומה תודרכתם לעשות כאשר
תגיעו לפינקוויל?

מדלל 2לחפש, ואה, ולבדוק שאין שם
חיילים צפון וייטנאמים, והתכוננו להילחם
כאשר נגיע לשם.
המראיין 2אז יצאתם, בכמה הליקופטרים?
מדלל
2טוב, הייתי אומר שבגל הראשון
היו ארבעה ו
המראיין 2כמה אנשים הד בכל הליקופטר?
מדלל
2חמישה מאיתנו. ונחתנו ליד הכפר
והסתדרנו בשורה והתחלנו לצעוד
לעבר הכפר. והיה שם איש אחד, אחד מ־הווייטקונג
בתוך מחבוא, והוא היה מחופר
שם, והאיש צעק :״יש שם קונג אחד!״
המראיין! כמה מבוגר היה האיש?
האם אתה יכול לדמיין? אני מתכוון אם
היה זה לוחם או איש מבוגר?
מדלל 2איש מבוגר. ואז הסמל מיצ׳ל
שאג אלינו ואמר לירות בו.
המראיין! הסמל מיטשל היה אחראי
ל־ 20 מכם?
מדלל 2הוא היה אחראי לכולנו. אז
האנשים ירו בהוא. כך התקדמנו אל תוך

ך * מראיין 2הוא אמר זאת לכולכם, או
5 1לן במיוחד?
מדלו 2טוב, אני עמדתי מולו. אבל
שאר שלושת, ארבעת הבחורים, שמעו את
זה והוא צעד לאחור כ־ 15 צעדים והתחיל,
לירות בהם והוא אמר לי להתחיל לירות׳.
אז התחלתי לירות. הורקתי כארבע מחסניות
לתוך הקבוצה.
המראיין 2ירית אח המחסניות מתוך...
מדלל 2מתוך הרובה נ4 16
המראיין 2כמה מחסניות?
מדלל 2יריתי כ־ 17 צרורות מכל מחסנית.
המראיין
2זאת אומרת שירית כ־67
כדורים
מדלל 2נכון.
המראיין 2וכמה הרגת י בזמן הזה?

מדלו: טוב, יריתי באש אוטומטית, כך
שאינך יכול — אתה פשוט מרסס את
שטח ואינך יכול לדעת כמה הרגת מפני
שהם הולכים מהר. כך שייתכן שהרגתי
עשרה או 15 מהם.
המראיין ג גברים, נשים וילדים?
מדלו: גברים, נשים וילדים.
המראיין: ותינוקות?
מדלו: ותינוקות.
.המראיין: אוקיי, ואז מה?
מדלו: אז התחלנו לאסוף אותם, עוד
אנשים. והיו לנו שבעה או שמונה אנשים
שעמדנו להכניסם לתוך ביב ולזרוק רימון־
יד לתוכם.
המראיין: ותינוקות?
מדלי: ותינוקות. וכך התחלנו לירות
בהם, ומישהו אמר לנו להחליף את ד,ניצרה
לירי בודדת, כדי לחסוך בתחמושת. אז
עברנו לירי ׳בודדת וירינו עוד כמה מחסניות,
ואחרי זה אני, אנחנו — התחלנו
להתאסף מחדש. התחלנו לנוע החוצה, והיו
לנו שם כמה כפריים לפנינו
המראיין: אתה מתכוון שהם צעדו לפניכם,
כדי לספוג כל אש שתיירה לעברכם?
מהלו: נכון. וכך התחלנו לחצות את
השדה. ובהמשך אותו יום לקחו אותם,
אני מניח שלקחו אותם לצ׳ו לאי או לאיזה׳
מחנה אחר וחקרו אותם. כך שאינני יודע
מה עשו איתם. למחרת בבוקר התחלנו
לעזוב, ואני עליתי /ל מוקש למחרת.
המראיין: וחזרת לארצות־הברית. .

תינוקות?
,מ ה לו: אינני יודע. זה אחד מהדברים
האלה.
המר איין: כמה אנשים אתה מתאר לעצמך
נהרגו באותו יום?
מ ד לו: הייתי אומר כ־.370
המר איין: איך אתה מגיע למספר זה?
מ ד לו: מראיה מלבד.
המר איין: ראית, כך אתה חושב, מספר
זה של גוויות, ולכמה, לדעתך אתה
היית אחראי?
מ ד לו: לא הייתי יכול לומר.
המר איין?50 ?2 0 :
מ ד לו : :אינני יכול לו מ ר ...יותר מדי.
,,פ שו טנקמה ! ״
•י מראיין: וכמה אנשים ירו ממש?
) 1מדמי: טוב, גם את זה איני יכול
לומר בדיוק. היה שם הייתה שם מחלקה
אחרת ו אבל אני איני יכול לומר
כמה.
המראיין: אבל האזרחים האלה הועמדו
בשורה ונורו. הם לא נורו באש צולבת?
מדלו: הם לא הועמדו בשורה ...הם
פשוט נדחפו אל הואדי ונורו.
המראיין: מה_ עשו האזרחים האלה,
במיוחד הנשים והילדים והזקנים, מה הם
עשו? מה הם אמרו לכם?
מדלי: הם לא אמרו הרבה. הם נדחפו
והם עשו מה שאמרו להם לעשות.

גופתה של אשה ויאט־נאמית כסונג־מי
מדלו: חזרתי לארצות־הברית ואיבדתי
המר איין: הם לא התחננו או אמרו

רגל מזה.
מדלו: נכון. הם התחננו ואמרו ״לא,
המראיין: אתה מרגיש
לא!״ והאמהות גוננו על ילדיהם, אבל הם
מדמני אני מרגיש מרומה מפני שמיני
המשיכו לירות אנחנו המשכנו לירות.
הל השיקום קבעו כי הנכות שלי כפי שקבעו
ואמרו שהגדם שלי הגליד בלי רגי הם נופפו בידיהם והתחננו
המראיין: האם זה הזכרון הברור בשות.
בסדר, הוא הגליד. אבל הוא רחוק
מלהיות בסדר. ובלי רגישות? זה כואב יותר שלך ממה שראית?
לי כל הזמן. אני צריך לעבוד 8שעות ביום
מדלו: נכון.
על רגלי ובסוף היום אני בקושי עומד. אבל
המראיין: ושום דבר לא נגע לליבך
אני חייב לעבוד מפני שאני חייב להרוויח
או למוחך?
למחייתי. ומינהל השיקום אינו נותן לי
מ ד לו: לא בשעה שעשיתי זאת. זה נרמספיק
כסף כדי לחיות.
אה לי כדבר טבעי לעשותו. אינני יודע.
הושפעתי ממה שראיתי קודם שם.
״הרגשתי שאני עושה נבון״
המר איין: למה אתה מתכוון?
מ ד לו: טוב, החברים שלי נפצעים ו^
מראיין: האם הרגשת שנענשת לנהרגים
או — לא קיבלנו שום סיפוק מזה,
ן | מחרת היום?
כך מה שזה היה באמת, זאת היתה נקמה.
מדלו: טוב, הרגשתי שנענשתי על מה
המר איין: אתם קוראים לוייט־נאמים
שעשיתי, למחרת היום. מאוחר יותר באותו
״גזקס״?
יום הרגשתי שנענשתי.
מדלו: גוקם.
המראיין: למה עשית זאת?
המר איין: האם הם בני־אדם לגביך?
מדלו: למה עשיתי זאת? מפני שהרגשמ
ד לי * טוב, הם היו אנשים. אבל זאת
תי שצוויתי לעשות זאת, וכך זה נראה לי אחת המילים שתפסנו שם. רק מילה אחת
בזמן שהרגשתי שאני עושה את הדבר המבץ
המילים שאתה תופס.
נכון, מפני, כפי שאמרתי, איבדתי חברים
המר איין: המחשבה שעוברת במוחי
לקרב. איבדתי חבר טוב לעזאזל, בובי ויל־ — הייתי שם זמן מה, והרגתי אנשים
סון, וזח העיק על מצפוני. כך שאחרי שבמלחמת
העולם השניה. אבל המחשבה
עשיתי זאת הרגשתי טוב, אבל מאוחר י העוברת במוחך היא: עוררנו מהומה על
יותר אותו יום זד, בא לי.
מהי, שעשו הנאצים או מה שעשו היפאנים,
המראיין: האם אתה נשוי?
הברוטאליות וכך הלאה. קשה להרבה אממדמ:
נכון.
ריקאים טובים להבין שבחורים אמריקאים
המראיין: ילדים?
צעירים, מוכשרים ואמיצים יכולים להעמיד
מדדו: שניים.
בשורה זקנים, נשים וילדים ותינוקות והמראיין:
בני כמה?
לירות בהם בדם קר. איך אתה מסביר זאת?
מ ד לו: בן בן שנתיים וחצי והבת בת
מ ד לו: אני לא יודע.
שנה וחצי.
המר איי ן: האם אתה חולם אי־פעם
המראיין: ברור, השאלה מתעוררת ב על כל שהולך בפינקוזיל?
מ ד לו: כן, חלמתי ואני עדיין חולם.
מוחי איך אב לשני ילדים קטנים
דמראייו: איזה סיג של חלומות?
במדינה העס
המדען של הי טלי
הוזמן לישראל
בשנת ,1944 בשלהי מלחמת העולם השנייה,
כאשר טילים גרמניים בלתי מאויישים
מדגם 1-1ודגם וי־ 2התפוצצו מעל לונדון,
ואדולף היטלר הבטיח לעמו כי טילים אלה
יכריעו את גורל המלחמה לטובתו, לא העלה
אף אדם שפוי בדעתו כי יבוא יום
והאיש האחראי לייצור טילי־מודת אלה בעיר
פיינמונדה שעל חוף הים הבאלטי, יוזמן
אי־פעם להיות אורח מדינת היהודים, לכשתקום.
בוודאי
נראה סיכוי כזה באותם ימים
פחות סביר מאשך הסיכוי כי נשיא מצרים,
ג׳מאל עבד אל־נאצר, יבקר בישראל ראורח
ממשלת־ישראל, כאשר ייכרת חוזה שלום
בין מצרים לישראל.
אולם מה שנראה בלתי מתקבל על הדעת
לפני 25 שנים, כימעט והתגשם החודש.
״אחת הסכנות הגדורות׳׳ .ורנר
פון־בראון, המדען הגרמני, שיצר עבור
היטלר את טילי ה־וי שלו, הוזמן לבקר
בישראל כאורח מכון וייצמן ברחובות. ביקורו
של פון־בראון, שהיגר בתום המל־חמה
לארצות־הברית, הסך שם אחד מי־אשי
תוכנית החלל האמריקאית, היה צריך להיערך
לפני כשבועיים, ונשמר בסוד כמום.
אפילו דובר מכון וייצמן לא ידע וינבר על
הביקור המיועד.
משום מה התבטל ביקורו של פון־בראון,
בגלל סיבות הקשורות בו, וכך נמנעה שערורייה
גדולה שהיתר, עלולה להסעיר את
ישראל. אולם עצם עובדת הזמנתו של פון־
בראון לישראל, שרירה וקיימת.
באותו שבוע בו נודע על הביקור שהתבטל,
דבר שהמחיש כי 25 שנים בהיסטוריה
עלולות לחולל את האבסורד הגדול
ביותר, עמדה האשד, המנהלת את ממשלת־ישראל
והכריזה בפומבי כי השלום הוא האבסורד
הגדול ביותר.
במסיבת עיתונאים הכריזה גולדה מאיר
השבוע :״אחת הסכנות הגדולות שאני רואה
זו הופעת אישים וחוגים אשר מטיפים לשלום
שעלולים לעורר בעם שסובל ספק,
אולי באמת אפשרי שלום.״
הזמנתו של פון בראון לישראל הוכיחה
כי מה שהיה בלתי אפשרי לפני 25 שנים,
אפשרי כיום, ומה שנראה בעיני ראש ממי
שלת־ישראל בלתי אפשרי כיום, ייתכן ויה־פוך
לעובדה בעוד מספר שנים.
הממשלה השגדיר
מד השר
בקאריירד, הצבאית הארוכה שלו החדיר
יצחק רבין בפקודיו את ר,עקרון, שפניות
אל הפיקוד הגבוה יש להעביר אך ורק
דרך הצינורות המקובלים. כלומר: באמצעות
הממונה הישיר עליהם.
אבל העיקרון אינו תופס, כפי הנראה.
בדיפלומטיה. כי השגריר רבץ עשה לו

לא רק זאת, אלא שעל כמה מפניותיו
של שר־החוץ אבא אבן השיב השגריר בנוסח:
לא ברור מה הכוונה, לא הבנתי מה
מבוקש, הגיסות מעורפל.

השפעה עד גולדה. כאשר נפגש אבא
אבן עם שליח האו״ם גונאר יארינג בשווייץ,
לפני חודשים אחדים, כתב רבץ לגולדה
כדי להביע את מורת־רוחו מן הפגישה הזאת,
שהתקיימה ללא ידיעתו המוקדמת של
השגריר.
כאשר התנהלו קרבות בין צבא לבנון
והפידאין, ומדיניות ישראל כלפי לבנון לא
עוצבה עדיין ברורות, הכריז יגאל אלון כי
ישראל תראה את עצמה חופשיה להתערב

עסקן גולדשמיד
מי ייפנה מקום,

בלבנון כדי להבטיח את שלום אזרחיה1 .
אבן מיהר להגיב, מסר לפירסום הודעה
מטעם דובר משרד־החוץ, בה נאמר בדיוק
ההיפך *.
באותו שבוע עצמו קיבלה גולדה איגרת
מרבין, בה הודיע לה שהוא תומך דווקא
בעמדתו של אלון. כאשר גולדה עצמה
נקטה עמדה בעניין זה, היא הכריזה:
״ייתכן שניאלץ לכבוש שטח לבנוני
בהזדמנות אחרת כתב רבין לגולדה, כי
ייתכן שיהיה צורך להפעיל את צה״ל —
כזרוע המדינית של ישראל — כדי לעלות
על עמאן, ולהשתמש בשטח שייכבש לצורכי
משא־ומתן.
מכיוון שגולדה ממילא נוטה למחשבות
מסוג זה, התרחב הפער בינה לבץ שר־החוץ
שלה, פעזרתו הפעילה של השגריר.
אולם כאשר הועלתה האפשרות, כי רבץ
יצורף כשר לממשלה, נימנע אבן מלהביע
את התנגדותו. אבל היה ברור, שבמיקרה
זה יעבור מוקד החיכוכים מציר ירושלים־
וושינגטון לישיבות הממשלה עצמה.
מפלגות מלחמתו של
מועמד מס 13 ,
יוסף גולדשמיד היה פקיד בכיר במשרד־החינוך־ור,תרבות,
מיום היווסדו. עוד לפני
כן עבד במחלקת־החינוך של ממשלת ה מנ־דט,
שם הצטיין כאיש דתי אם כי לא היק
חבר מפלגה דתית.
אחרי קום המדינה, צורפו עובדי מחלקת׳
החינוך הממשלתית אל עובדי מחלקת־החי
נוך של הוועד הלאומי, כדי להקים את גר
עין משרד־החינוך הממלכתי. במיזוג הזו
נהנו, כמובן, אנשי הוועד הלאומי הציונ
ממעמד בכורה. החיכוך הסמוי בין שג
סוגי הפקידים דחף את גולדשמיד לפינו
מבוצרת משלו, והוא הפך למגן החינו
הדתי בעימות שבינו לבין יתר הפקידוד
אבל הגבר השקט, בעל העיניים הכחולה
השלוות, החושב לאט ואינו מרים לעול
את קולו, הוא גם בעל שאיפות עזות. נ
כנסי המפד״ל היה מסעיר את הרוחות, ג
טענו כי ״חברי־הכנסת שלנו אינם מגיני
על החינוך הדתי! העסקנים המרכזיים מג
קירים את חינוך ילדינו!״ עד שבמרוצ
(המשך בעמוד 2

שגריר רכין
אסטרטגיית הגישה העקיפה

הרגל לפנות ישר אל ראש־הממשלה, בעד
יינים חשובים באמת. אל משרד־החוץ ב

* תחילה חשב אבן להשיב לאלון באו
תה דרך בה בחר סגן ראש־הממשלה למס1
את הודעתו: על־ידי נאום באסיפת בז1
רות. לבסוף העדיף לעשות זאת באוו

במדינה

המרכז לחינוך דתי, אותו גולם שהוקם
על־ידי השר שפירא מסיבות מנגנוניות.
כרוזים ומודעות בעתונים טענו, כי מש־רד־החינוך
מקפח קשות את החינוך הדתי,
כי תלמידים דתיים חייבים ללמוד בתנאים
תת־אנושיים. פורסם צילום של צריף עלוב
ליד בניין מפואר: בית־ספר דתי לעומת

(המשך מעמוד ) 11

השנים יצר לעצמו הפקיד חשוך־רבנים מעמד
של קדוש מעונה, רכוב על סוס החינוך
הממלכתי־דתי.
השר הכטיח. ברגע של רצון, תחת
השפעת הטפותיו, הבטיח ראש המפד״ל, השר
חיים משה שפירא, לגולדשמיד, כי יוצב
במקום בטוח ברשימת המפלגה לבחירות
הקרובות. כצעד ראשון לקראת ההגשמה
התפטר הפקיד הוותיק ממשרד־ו־,חינוך י, בהנחה
שעוד ישוב לאותו משרד — כממונה
על הפקידים האחרים. הוא עבר לנהל מוסד
בשם המרכז?חינוך דתי, זרוע המפד״ל השולטת
בחינוך הממלכתי־דתי. המרכז שוכן
בכית מאיר, מיבצר המפד״ל בירושלים והוא
מסונף ישירות למרכז העולמי של המזרחי.
כאשר הגיע מועד הרכבת הרשימה של
מועמדי המפלגה לכנסת השביעית, הסתבר
כי אי-אפשר למלא את רצונו של גולו־שמיד
בכל מאת האחוזים. הוא הוצב במקום
ה־ , 13 והובטח לו שאם תזכה ה־מפד״ל
רק ב־ 12—11 מנדטים, יתפטרו שרי
המפלגה כדי לפנות לו מקום.
המפד״ל זכתה ב־ 12 מנדטים, ומכמה מקורות
נשמעו רמזים כי אין בכוונתו של
איש להתפטר כדי להכניס אותו.
יש ככר סגן דתי. לפתע קם לתחייה

ארן ומנכ״ל משרדו יעקב שריד. כאשר חזר
ח״כ משה צבי נריה, ראש ישיבת בני־עקיבא
בכפר הרואה, על אותן טענות, הגיב ארן
באיום: אם לא יוכיח נריה את האשמותיו
— ייתבע לדין על הוצאת־דיבה.
זה לא הרתיע את המרכז לחינוך דתי, שהמשיך
לנופף בדחליל הקיפוח, גייס לעזרתו
את עסקני המפלגה. הדרישה הממשית
שהתגבשה: רק מינוי סגן־שר דתי
במשרד החינוך יתקן את המצב.
המועמד הטבעי למישרה זו: יוסף גולד־שמיד.
אך מכיוון שסגן שר יכול להיות
רק מי שנבחר כחבר־הכנסת׳ ,פירוש הדבר
שהשרים יצטרכו לקיים את הבטחתם, ולפחות
אחד מהם יצטרך להתפטר כדי לפנות
מקום למועמד מס׳ . 13
הפרט המגוחך בכל הפרשה, שאנשי ה־מפד׳׳ל
התעלמו ממנו כליל: במשרד־החנוך
מכהן, מזה שנים, סגן שר דתי. זהו הרב
קלמן כהנא, חבר קיבוץ חפץ־חיים ואיש־חינוך.
אלא שהוא איע פועלי אגודת ישראל.
יכול להיות שהוא אמנם פועל למען החינוך
הדתי — אבל מה זה נוגע להכנסתו
של יוסף גולדשמיד לכנסת?

ם נמ1ן
אס אין כיפה
אין ״בומראגג״

־ מפיק רובינשטיין
״הדתי לא היה נווסיף דבר״ —

בית־ספר ממלכתי. אלא שהצילום היה ישן,
ובינתיים עבר בית־הספר הדתי לבניין חדש.
מסע זה הרגיז את שר־החינוך זיאמה

לרבבות צופי הטלוויזיה ברחבי הארץ,
גרם ביטול התוכנית בומרנג על סדרי עבודת
הכנסת, ביום ראשון, אכזבה והפתעה. אולם
לעשרות ומאות עובדי הטלוויזיה וה
המגע
והסיבוכים בהרכבתהממ של ה

\ודדה ק

ום אחרי הבחירות לכנסת השביעית,
׳ :אשר נודעו תוצאות הבחירות, נראה
הכל שפיר ותקין בעיני גולדה מאיר ושריה.
נראה היה כי לא יהיו כל קשיים
בהרכבה מהירה וחלקה של הממשלה החדשה,
במתכונת הממשלה היוצאת. שום דבר
לא השתנה.

ואז הוכיחה גולדה מאיר בי למרות
בל נסיונה המפלגתי והמדיני
היא עדיין טירונית כהרבכת ממשלות.
בשליכה רחב עליה שאין
בל קשיים עומדים כדרכה, עשתה
גולדה שתי שגיאות :
• היא גילתה נבונות לוויתורים

לשותפי המעיד בקואליציה.
• היא החליטה לנהל בעצמה
את המשא־ומתן להקמת הממשלה.

התוצאה:
חמישה שבועות אחרי הבחירות
נראית הקמת הממשלה רחוקה יותר משד,יתה
אפילו ערב הבחירות, ושותפי הקואליציה
המיועדים מסוכסכים ביניהם כפי שלא
היו אף פעם.

*אז, אחרי שגילתה להפתעתה כי שות־
! פיה, ואפילו חבריה במערך,־שמים לה רגליים,
שינתה גולדה את הטון. כאשד, שתלטנית,
שאינה סובלת שום התמרדות, התקשחה
לפתע גולדה. ושוב היא עשתה שתי
שגיאות.

כיום השישי לפני שכועיים היא
הודיעה לחבריה הקרובים בממשלה,
הביעה את מישאלתה להחזיר
את המנדט לנשיא. רק בלחצם
של השרים פינחס ספיר ויעקב
שמשון שפירא, חזרה כה גולדה
מההתפטרות.

השגיאה השנייה: היא קיבלה דם ואומץ,
החליטה להיות קשוחה ולא להיכנע יותר לשום
ויתור. כך נוצר הסבך כפי שהצטייר השבוע:

מפ״ם איתנה בדעתה לא ללכת לקואליציה
פרוגרמטית יחד עם גח״ל, השאירה
לעצמה אחת משתי ברירות: או להצטרף לקואליציה
עם שרים ללא תיקים, מבלי להיות
שותפת לאחריות לקווי־היסוד, או להישאר
באופוזיציה.
• גח״ל ממורמר על שגולדה הלכה לקראתו
כשדובר על קווי־היסוד, אך נעשתה
קשוחה כשהגיעו ל״תכלית״ — חלוקת התיקים.
אנשי גח״ל רואים בתיקי הממשלה שהוצעו
להם עלבון צורב, מדברים על נסיון
להשאירם מחוץ לקואליציה על רק של איד,סכמה
לכיסאות.

• המפד״ל, אחרי שנכשלה ב
נסיון למנוע טלוויזיה בשבת, מוכרחה
להצביע בפני בוחריה על
הישג אחר. לדתיים ברור בכר בי
לא יהיה באפשרותם להחזיר את
הגלגל אחורנית ולאסור שידורי
טלוויזיה כשבתות. משום כף הם
רוצים כהישגים כתחום החינוך
הדתי. תביעתם בשטח זה מוצגת
ייאיליזימריד,

מפד״ל. הדתיים יודעים שאין מנד
ישלה בלעדיהם, לבן הם לוחצים
על גולדה, שאינה מובנה להיכנע
להם בתחום הדתי.

#בתוך המערך עצמו אין אחידות דעים.
פינחס ספיר, הרואה את עצמו כבר כשר־האוצר,
מעוניין בממשלת־ליכוד רחבה כדי
שיוכל להעביר את הצעדים המוניטאריים הדראסטיים
שהוא עומד לנקוט בהם, ללא התנגדות.
יגאל אלון מתנגד לממשלת־ליכוד,
בה יפחת מישקלו הסגולי. הוא רואה גם פגיעה
אישית בהטחתה של גולדה לשמעון פרם
לתת לו את תיק המיעוטים — זמן קצר
אחרי שלקח לידיו את ניהול ענייני המיעוטים
במערך. הוא הבהיר כבר שאם תיכנע גולדה
לדתיים, ותתן להם סגן שר־חינוך, יפרוש מן
הממשלה. אבא אבן כבר הצליח להמאיס את
עצמו על גולדה בהופעותיו השלומיאליות, ונראה
שבהזדמנות הראשונה היא תשמח להיפטר
ממנו ולהחליפו ביצחק רבץ.

כקיצור, גולדה הוכיחה את עצמה
בסוציולוגית גרועה כיותר כיחסי
חברות בממשלה. היא יודעת
לוותר ויותר להיות קשוחה, אכל
אינה יודעת את סוד העיתוי.
תמיד היא מוותרת או מתקשחת
כזמן הלא נבון.
״אצל אשכול זה לא יכול היה לקרות,״
אומרים עסקני המערך הרואים את שגיאתה
הגדולה ביותר של גולדה בניהול המשא־ומתן
עם שותפיה בעצמה .״היא לא השאירה רווח
של אינסטנציה. אחריה יכולים מנהיגי המפלגות
לדבר רק עם הנשיא. אין אחריה אינסטנציה
אחרת.״

ך* סופו של דבר אין המצב כה חמור
^ כפי שנראה השבוע. אין מה לדאוג:
גולדה לא תתפטר, וממשלה תהיה. עד לשבוע
הבא ימצאו הפשרות שיבטיחו שר,זאבה
תהיה שבעה והכבשים ישארו שלמות. הדתיים
לא יקבלו את מישרת שר־החינוך שהם
תובעים, אך ימצא הסדר אחר שיפצה
אותם. איש מהשותפים לא יפרוש מהממשלה,
כי איש אינו יכול להרשות זאת לעצמו.
טובות ההנאה ח גדולות מדי, מכדי שיוותרו
עליהן בגלל עקרונות.

יהיה רק הבדל אחד בץ הממשלה
שתורכב לממשלה היוצאת:
חבריה יהיו יותר מסוכסכים זה

חוגים המקורבים אליהם, היתד, לצעד זד.
משמעות הרבה יותר חמורה: היתד, זו
סטירת־לחי פומבית להנהלת הטלוויזיה, ו־במיוחד
למנהלו, חגי פינסקר, שאישר את
התוכנית. והסוטר היה לא אחר מאשר
מנכ״ל רשות השידור, שמואל אלמוג, שפסל
את התוכנית בטענה שלא שותף בה
נציג דתי — לאחר שפינסקר אישר אותה
בצורתה המוגמרת, דהיינו, ללא נציג דתי.
״לא כדור, לא מוכן.״ על צער זח
הגיב מנתח התוכנית הד״ר אמנון רובע
שטיין, בתשובת לשאלת כתב העולם

הזה:

אני מופתע ועדיין אינני מבין את הקביעה
של אלמוג. אני אישית הייתי שבע־רצון
מהבומראנג על הכנסת. צוות המשתתפים
אושר על־ידי הנהלת הטלוויזיה, ול־ י
עניינים שנידונו לא היתד, שום השלכה
על עניינים דתיים. אין שם מילה אחת שקשורה
בענייני דת. במקרה גם פנינו בשעתו
לח״כ דתי שישתתף בתוכנית, אך
הוא סירב.
עד עכשיו השתתפו בתוכניות בומראנג
יותר דתיים מאשר בכל תוכנית אחרת שאני
מכיר. ואם לא די בזאת, הרי שקיבלנו
מרוב המשתתפים הדתיים בבומראנג שבחים
בכתב ובעל־פה. המשתתפים בבומראנג על
הכנסת היו משפטן, יו׳׳ר סיעה, אופוזיציונר׳
ח״כ לשעבר וכתב פרלמנטארי של
עיתון מימסדי. אדם דתי לא היה יכול
להוסיף כלום לויכוח, רק בגלל היותו
דתי.
תמיד צריכים דתי. לדברי דובר
רשות השידור, משה חובב, היוותה היעדרותו
של נציג דתי מהתוכנית פגם עקרוני׳
שלא ניתן היה לעבור עליו לסדר היום.
)קבע הוא :״העיקרון בכל תוכנית הנושאת
אופי ציבורי הוא — לתת ביטוי מאוזן.״
דהיינו: צריכים משתתף דתי — גם כשלא
צריכים אותו.
מה הניע את אלמוג לצעדו החמור? על
אף הניחושים הרבים שפשטו בבית הטלוויזיה׳
סביר להניח שהסיבה היא אכן זו
כפי שנתפרסמה: החלטתו לקיים במלואה
את החלטת מועצת הרשות, לפיה חייב
להיות ייצוג גם לדתיים בכל דיון חברתי,
מועצות הצעירים המורדים
של דלית־אל־ברמל
רוח חדשה מנשבת לאחרונה בכפרי ערביי
ישראל, רוח המודרניזציה — וספק
אם בני הדור הישן ששים לקראתה. בעיניהם
המודרניזציה היא דבר טוב כשהיא
מביאה להם חשמל ומים, כבישים ורפואה.
היא פחות טובה כאשר היא מביאה עימה
התמרדות של הדור הצעיר במסורת אבות,
ועירעור המסגרות הישנות.
התמרדות הצעירים באה לידי ביטוי
חריף בכפר הדרוזי דלית־אל־כרמל, כאשר
נציג האופוזיציה הגיש צו־על־תנאי נגד
יריבו, ראש המועצה, שזה יבוא וינמק
מדוע לא יתפטר מתפקידו, לאור העובדה
שאינו יודע קרוא־וכתוב.
בנפרד מהצו־על־תנאי, חגגו שני הצדדים,
גם המנצח וגם המפסיד, את ניצחונם.
הסיבה: מחנה המורדים הצעירים, שמועמדם
זכה בשלושה מנדטים מתוך תשעה, ראו
בהישג זה ניצחון מוחץ. ביחוד לאור העובדה
שיריבם, אל־חלבי, זכה למנדט אחד בלבד.
אל־חלבי יצר אמנם קואליציה עם עוד
ארבעה ראשי רשימות יחץ, שזכו כל אחד
במנדט בודד, וזכה על־ידי כך בראשות
המועצה, אולם לא היה בכך להעיב על
תחושת הכוח של הצעירים.
נגד, נגד, נגד. סיפר אחל נצר אל־אדין,
ראש אופחיציית הצעירים, שביתו
המה מאוחדים צעירים, חיילים משוחררים
ובמדים וסטודנטים מחיפה וירושלים:

הדבר היחידי שיש לי נגד קופטאן אל-
חלבי, ראש המועצה, הוא שאינו יודע לקרוא
ולכתוב. באופן אישי אין לי כל טינה
אליו. אבל לדעתי ראש מועצה צריך לדעת
לקרוא ולכתוב. במצב הנוכחי, אל־חלבי
רק מפריע לקץ ום הכפר שלנו. למשל, הוא
חתם על חוזה לבנין בית־ספר בסו 350
אלף ל״י, ואחר כך דרש הקבלן תוספת
של עוד 150 אלף, בטענה שההסכם לא
כלל דברים רבים. אילו היה אל־חלבי יודע
לקרוא מה שחתם, לא היינו מפסידים את
הכסף הזד״
בכלל, אל־חלבי ואנשיו הם מהדור הישן,
ומתנגדים לכל שינוי. הם התנגדו גם להביא
חשמל אל הכפר ורה איחיי ריייי**

^ הרי הסערה הגדולה בא קול
\ £דממה דקה. כאשר נפתח בשבוע שעבר
משפט וינטרתור בשוזייץ, בו עומדים לדין
3חבלנים ערביים שתקפו את ממוט •*ול-על
בציריך, ואיש־הביטחון הישראלי, מרדכי
רחמים, שהגן על המטוס והרג את אחד התוקפים,
הקדישו עיתוני ישראל את כותרותיהם
הראשיות למאורע.
לפתע, כאשר חודש המשפט ביום שני
השבוע, התפשט האלם. כותרות יומוני ישראל
ניסו להתחמק׳ מהמאורע המרכזי של
המשפט, השתדלו להעלים מקוראיהם את
התדמית הבלתי רצויה, שיצר משפט זה
סביב דמותו של איש־הביטחון הישראלי
העומד למשפט. די היה לסקור את כותרות
היומונים ביום השלישי השבוע, כדי להבחין
בכך.
אלא שלא היה טעם להסתיר: כשהתחדש
המשפט הואר בו איש־הביטחון הישראלי
באור בלתי נוח. כל ארבעת עדי התביעה,
שהיו עדי ראייה ליריד, שירה מרדכי רחמים
בחבלן עבד אל־מוחסן, הסכימו ביניהם כי
שעה שנורה אל־מוחסן הם -לא ראו בידיו
כלי־נשק, וכי רחמים ירה בו אחרי שכבר
הסגיר את נשקו.

בתגובה זו משחזוים ושוטרים שוויצים ניצו הדג דהגיסואה החבלן, הוגשה כמוצג נגשנסו

שתקפו את מטוס אל־על בציריך והרגו את פרח
הטיס יורם פרס, יושבים על ספסל הנאשמים בבית־מימין
לשמאל: מוחמד אל הוג׳ה, אמינה זחבור ואיבדהים תופיק.

שלושת החבלנים
המשפט בוינטרתור

נמו כוכב קולנוע

נראה איש הביטחון הישראלי מרדכי רחמים, בעת
שהובל ע״י שוטר אל ספסל הנאשמים. הוא נאשם
בהריגת אחד התוקפים. תחילה עורר אהדה, אולם היא דעכה אחרי שהושמעו עדי התביעה.

נכון שהתגלו סתירות רבות בין דברי
העדים, ובין דבריהם לבין עדויותיהם, אולם
סתירות אלה לא היה בהן כדי להאפיל
על עיקר עדותם.

1מזלו של מרדכי רחמים היו סני-
׳ ) גוריו הטובים ביותר דוזקא אירגוני־החבלה
הערביים. הם שיעצו לנאשמים לשתוק
ולא לדבר במשפט. אלה שתקפו ביום
פתיחת המשפט את משרד אל־על באתונה,
יצרו בכך דעת־קהל עויינת, שעשויה להשפיע
על שיקול דעתם של המושבעים במשפט
וינטרתור.
למרות שהנאשמים הערביים ומדינות ערב
ניסו להציג את שתיקתם כצעד הפגנתי,
היתד, השתיקה, למעשה, טכסיס משפטי
מובהק. הפרוצדורה המשפטית בשוזייץ שונה
מזו המקובלת בארץ והמוכרת לאן רחי ישראל.
לפי השיטה המשפטית הבריטית, הנהוגה
בארץ, הנאשם הוא בחוקת חשוד בלבד
כל זמן שלא הוכחה אשמתו. על התביעה
מוטל עול הוכחת ההאשמה. אם אין
היא מצליחה בכך, זכאי בית־המשפט >פטור
את הנאשם ולא לחייבו כלל להשיב על
ההאשמה.

__ו-י״ייייס יל חחליד ד.ו א אחר. שת נחקרים

דרוזווד

דווזשרסוי זהו אילם בית המשפט הקנטו־נאלי בוינטרתנר, בו

מר הראיה העיקרי, מה עוד שבית־המשפט
רשאי כבר בשלב זה לחקור אותם חקירת
שתי־וערב ביוזמתו. רק אחרי עדות !;נאשמים,
פורשת התביעה את מסכת ההוכחות
שרה, מנסה להפריך את דברי הנאשמים .
החבלנים הערביים נאשמים בשבעה פרטי
אישום שונים זה מזה, מהריגת אדם (פרח
הטיס פרס) ועד לפגיעה בטריטוריה שוויי־צית.
בבוחרם בשתיקה הם הטילו את מסכת
ההוכחות כולה על התביעה, העדיפו לא
להרשיע את עצמם מראש בדברי עצמם.
מרדכי רחמים ופרקליטיו בחרו בדרך השנייה.
רחמים העיד בפתיחת המשפט, סיפר
את גירסתו שלו על ההתקפה. עתה ינסו
פרקליטיו לערער את עדויות התביעה, להוכיח
לבית־המשפט ולמושבעים כי גירסתו
של רחמים עדיפה על גירסתם של מכבי־האש
ואנשי המשטרה שהעידו נגדו.
תהיה זו מלאכה משפטית מפרכת שסיכוייה
מוטלים בספק. מה שנראה לישראלים
כברור ומובן מאליו — זכותו של מרדכי
רחמים לירות בתוקפי המטוס, ואפילו לנקום
בהם על הפגיעה בו — פסול לחלוטין
בעיני השוזייצים הקפדניים, המתאמצים לשמור
על עמדה נייטראלית קרה.
בסופו של דבר נראה, כי גורלו של מרדכי
רחמים יהיה נתון למידת רחמיהם של

נו נראים החבלנים בעיני האירופית: נעות אל־פתח מתאמנת ביו׳ בבאזוקה
בנאומה בבנסת השבוע תקפה גולדה מאיר בחריפות את פעולותיו
של אורי אבנרי כחוץ־לארץ ,״ובעיקר בצרפת״.
כוונתה היתה לפירסומת הבלתי־רגילה שנתלוותה לסיור כן שבועיים
שערך אורי אכנרי בצרפת ובגרמניה, לרגל הופעת ספרו ״מלחמת
היום השביעי״ כשתי ארצות אלה.
פירסומת זו, ששום ישראלי לא-רשמי לא זכה לה, בללה הופעות

בטלוויזיה וברדיו של גרמניה, צרפת, לוכסמכורג, בלגיה, שווייץ וקנדה
הצרפתית, הופעת כתכות־ענק בימעט כבל השבועונים החשובים,
׳ועשרות ראיונות ומסיבות־עיתונאים לעיתונות היומית. אף עיתון ישראלי
לא מצא לנכון לדווח על תגובה מפתיעה זו.
אך את עיקר זמנו הקדיש אכנרי לוויכוחים עם פרשנים, סטודנטים ופוליטיקאים
אירופיים וערכיים, על הנושאים שהוא מדווח עליהם כאן.

אור׳ אבנר׳ אדווח על סיורו באירופה:
ץ} ילה אחת מהלכת עתה באירופה
המערבית — המילה ״פלסטין״.
אי־אפשר לפתוח עיתון, מבלי שלוחמים
פלסטיניים יביטו בך מבין עמודיו, או מבלי
שהכותרות יכריזו על כתבה גדולה חדשה
על עלילות־הגבורה של גיבורי פלסטין.
אי־אפשר להיכנס לוויכוח, מבלי שהשאלה
הראשונה המופנית אליך מתייחסת אליהם.
אותם העיתונים, שהקדישו לפני 23 שנים
עמודים נלהבים למעשי המחתרת העברית,
מקדישים עתה את אותם העמודים, באותו
סיגנון ממש, למחתרת הפלסטינית. הצעירה
הפלסטינית, עטופת הכפייה, המחזיקה ב־קלצ׳ניקוב,
תפסה את מקומה של חיילת
צה״ל, בעלת העוזי. כובשים ישראליים,
קודרים ואימתניים, תפסו את מקומם של
כובשים אחרים בארצות אחרות.

מול תופעה זו עומדים נציגי ישראל,
וגם בימעט בל שליחי ישראל,
חסרי-אונים וחסרי-ישע.
כל השגרירויות הישראליות פנו אל מש־רד־החוץ
בבקשה דחופה לתת להם הנחיות
חדשות, שיאפשרו ויכוח ממשי עם התופעה
החדשה. התשובה היתה ״לא!״ רבתי,
על דעת גולדה מאיר ואבא אבן.

נאסר על הדיפלומטים הישראליים
בפירוש אף להזכיר את המילה
פלסטין -המילה האחת המושלכת
בפניהם בכל שיחה והד
פעה.
יש המדברים על ״כישלון״ ההסברה הישראלית.
זוהי הגדרה מגוחכת. ההסברה הישראלית
חדלה פשוט מלהתקיים כגורם
של ממש בשדה־הקרב. עמדתה של ישראל
בדעת־הקהל האירופית נתונה בתהליך של
התמוטטות מוחלטת — כשכל יום מנחית
עליה מהלומה מוחצת חדשה.
כל דיפלומט ישראלי יודע זאת. הגישה
הכללית היא ש״צריכים להציל מה שניתן
להציל״ — והתחזית היא שתוך כמה חודשים
תגיע האהדה לישראל בארצות הידידותיות
המסורתיות לנקודת־האפס.
מדוע מתמוטטת האהדה לישראלי
הוצ׳קין בטיימס הלונדוני, הדיודח של עד־ראייה
בריטי על השמדת חלק מן הכפר
חלחול, והתוכנית על השטחים המוחזקים
בטלוויזיה הצרפתית. מאז ירדה מהלומה
רביעית: המאמר בסאנדי טייטס על הנעשה
ברצועת־עזה.

הימידות ה\זהפ מ

** ל מאמרו של הוצ׳קין כבר נכתב הר־
׳ ג בה. מלבד קטע בו הוא מדבר על מיתק־ני־עינויים
בישראל, הוא מסתמך בעיקר על
מיספרים רשמיים ישראליים. אני מכיר את
״טד״ הוצ׳קין מזה זמן רב. הוא היה תמיד
פרו־ערבי, אך לא אנטי־ישראלי. בעבר עשה
מעשים מסויימים לטובת השלום. אין לי
ספק שהוא כתב את אשר כתב בכנות. כלואת
חומרת התוצאות -החל
מר: שהוא, כמו משקיפים רבים אחרים
באירופה, מאמין שאנחנו נוהגים להשתמש
כאובדן מקורות התמיכה והרכש
בעינויים כמכשיר קבוע להשגת מידע מפי
של ישראל, וכלה בהענקת סעד
חבלנים שנלכדו, וכי הוא רואה אותנו עתה
מדיני, כלכלי וצבאי לאירגונים הככובשים
שאינם שונים מן הצרפתים באל־ערביים
-אי־אפשר בלל להעריך
ג׳יריה, עתירי מעשי־ר,זוועה, ומן האמריקמראש.
אים
בוזיאט־נאם, המעוררים סלידה בעולם.
בשבועיים וחצי ששהיתי הפעם באירופה
* *י רי רי ר רי *י ר *יורדי רז• יייזי־

של ממשלת־ישראל עצמה.
הקהל הישראלי, שחזה לפני שבוע בתוכי
נית־הטלוויזיה הצרפתית על השטחים המוחזקים,
בוזדאי לא יבין את ההלם שזו גרמה
בדעת־הקהל הצרפתית. אנחנו רגילים כבר
למצב בשטחים. אנחנו יודעים כי תוכנית
זו צולמה באישור השילטונות, וכי היא מראה
דווקא את הצד היותר ייצוגי של מיש־טר־הכיבוש
שלנו. הרי לא כל החיפושים
נערכים באותה שיטה נימוסית הבולטת בתוכנית
זו, ואין אף ערבי אחד בשטחים
המוחזקים המאמין כי המצב בבתי-הסוהר
שלנו הוא כה הוגן כמו שנראה בתוכנית.

לכן תמה הצופה הישראלי־ הממוצע
על התגובה האירופית הנרגשת.
אולם
הצופה הצרפתי רואה את אותם
הדברים לגמרי אחרת. הוא רואה לוחמי־התנגדות
ערביים, והם מזכירים לו בהכרח
את לוחמי־ההתנגדות שלו. הוא רגיל לראות
את הישראלי בדמות איש־קיבוץ חייכני,
חמגן על מולדתו — והנה הוא רואה
אותו פיתאום בדמות חייל דרוזי קודר ומאיים,
המפנה את נשקו לעבר אוכלוסייה

לעומת המציאות בשטחים המוחזקים. הישגי
ישראל בכל השטחים נעלמים, למראה
צבא־הכיבוש ובתי־הסוהר. פעם ראו אותנו
כעם קטן ואמיץ הבונה את ארצו. עתה
רואים אותנו כעם חזק ושחצני, שפלש
לארץ אחרת, מסרב לצאת משם גם תמורת
הסדר־שלום סביר, והורם שם באופן שיטתי
שכונות וכפרים.

העובדה ששכונות אלו נהרסות
כמעשי-גמול על מעשי-טרור רק
מחמירה את התגובה, מכיוון שבל
אדם באירופה המערבית מצדיק,
ואף מעריץ, מעשי־טרור המבוצעים
בחירוף־נפש על-ידי עם בבוש
נגד כובשיו.
אין כאן ״מחדל של הסברה״ ,שאפשר לתקנו
באמצעים טכניים. אם יסבירו לסטודנט
בפאריס כי 18 הבתים בחלחול הושמדו
מפני שנהרג שם קצין ישראלי, יענה זה
בפשטות :״זה מגיע לו. מה היה לו לעשות
שם? זאת לא ארצו!״ אותו סטודנט יחשוב
בהערצה על הטרוריסטים שסיכנו את חייהם
כדי לבצע מעשה זה.
פעם אמר הסופר האמריקאי היהודי המנוח
בן הכט, כי ״כל פעם שנהרג חייל
בריטי בארץ־ישראל, זהו חג בלבבי!״ עתה
נתהפכו היוצרות. להרבה אנשים בעולם יש
חג בלב כאשר הם קוראים כי ״אנשי קומנדו״
נועזים הצליחו לפרוץ לנמל אילת
ולהטביע בה אוניות, כי ״פרטיזנים״ פלסטיניים
הצליחו להטיל רימון על מכוניתו
של המושל הישראלי בעזה, שמעונו של המושל
הישראלי באל־עריש הופצץ בבזוקות.

איך רמגד ל־״אר־פגזח־י׳
דוע באה ההתדרדרות הרת־השואה
רק עכשיו, ולא לפני שנתיים ורבע?
מדוע היה היחס העויין לישראל הכובשת
מוגבל לפני שנתיים לחוגים מצומצמים של
חסידי ברית־המועצות וסלון־קומוניסטים,
והפך עתה לנחלת הכלל?

יש לבך סיבה פוליטית.
לפני שנתיים עוד האמין רוב העולם המערבי
כי ישראל נמצאת בשטחים המוחזקים
רק מאונם, מפני שהערבים אינם רוצים
לעשות שלום. היו מוכנים לסלוח לנו הרבה
דברים, מתוך הנחה כי עיקר המדיניות
שלנו — השואפ ת לשלום — היא בסדר.

ובעיקר היהודים, מאמינים עדיין,
כי ישראל מוכנה באמת. לשלום
שיש בו ויתור על השטחים הכבושים.

שראל בעיני האירופים:

כל ידיעה שנייה הבאה מישראל מנחיתה
מכה נוספת על אמונה זו. המצע של המערך
לבחירות, שהבטיח את סיפוח רמת־הגולן,
איזור ירושלים, רצועת־עזה ואיזור
שארם־אל־שייך, הנחיל הלם למי שהאמין
עד כה להסברת השגרירויות שלנו. הרושם
המוטעה שנוצר למחרת הבחירות, כאילו
התחזק האגף שוחר־הסיפוח בכנסת, חיזק
את ההלם. ההחלטה שנפלה בשבוע שעבר
בדיון על קווי־היסוד, המחייבת את הממשלה
הבאה להקים התנחלות־קבע כפרית
ועירונית ״בשטחי המולדת״ (שהם, לדעת כל
אדם לא־יהודי, שטחי המולדת של העם הפלסטיני)
,עלולה להנחית מכת־מוות על שארית
האמונה בכוונות הטובות של ישראל. כל
אדם מבין כי התנחלות פירושה — סיפוח.
בעיני דעת־הקהל המערבית מאשרות ידיעות
אלה, בדיעבד, את נכונות התעמולה
הערבית שטענה תמיד, כי ישראל שואפת
לכבוש ולהתפשט, כדי לנשל ולהתנחל. הם
טענו כי ישראל מחבלת בזדון בסיכויי השלום,
הגלומים בהחלטת מועצת־הביטחון מנובמבר
,1967 כדי להמשיך במסע הכיבושים
וההתנחלות.

על רקע זה כרוי מדוע אנשים
טופים כמערם, שהיו עוד אתמול
חסידי ישראל והיו מוכנים לעזור
לה בכל כוחם כיוני ,1967 מתייחסים
עתה אל הפידאי הפלסטיני
כאל לוחם־שיחרור נועז, הקם
לגאול את עמו מידי כובש אכזרי.

א שריחה שר גורדה מיאיר
ך* דיר הנוחה כיותר, במצב זה,
< 1היא להרים את הידיים ולומר :״אין מה
לעשות. שונאים אותנו מפני שניצחנו במלחמה.
העולם אוהב תמיד את המפסיד,•.
ואילו גולדה מאיר חזרה השבוע בפעם
האלף ואחת על הנוסח :״העולם רגיל לרחם
על היהודים, ואינו יכול להתרגל ליהודים
שאינם זקוקים לרחמים.״
זה משכנע מאוד את כל היהודים שגדלו

7 *0 1 / 5 4 * 17

0 80118

^* 1¥11

בקאריקטורה זו מגיב עיתון־הסטודנטים הגרמני ״פארדון״
(״סליחה״) על הידיעה שאחות רחמניה ערביה בעזה בשם
פאטמה אנגולי נידונה למאסר 21 חודש, על כי טיפלה
בחבלו פצוע ולא הודיעה על כך למשטרה. הכותרת אומבגטו,
וזה מתאים מאוד לרמה של גן־ילדים.

זה גם נוח מאוד -כי זה תולה
את האשמה כגורם שאינו תלוי
כנו, ומשחרר ממילא את ממשלת־ישראל
מכל אחריות למה שקורה.
אבל אין ׳1יו אמת.
אומנם, נצחוננו המכריע במלחמת ששת־הימים
הפחית את האהדה אלינו. זה טיבעי.
ידידים רבים נזעקו לעזרתנו מפני שהשבו
כי אנחנו דויד אומלל מול גוליית שוחר־טרף.
כאשר נוכחו לדעת כי המצב הפור,
וכי אנחנו הננו גוליית חמוש, בעל עדיפות
צבאית עצומה, מול כמה דוזידים עלובים,
הם חושדים שרימינו אותם ערב המלחמה.
אבל לא זהו הדבר שגרם להתמוטטות
האהדה אלינו. גרמו לכך שני גורמים התלויים
בהחלט בנו:

9אי־הנכונות של ממשלת־יש•

ימצאו בהם הכרזה חדשה של שר ישראלי,
החי על הירח בירושלים.
לפעמים נדמה כי דיפלומטים אלה שמחים
לבואו של ישראלי המתנגד לקו הרשמי,
המוכיח לדעת־הקהל העולמית לפחות שלא
כל הישראלים דוגלים בקו הרשמי.
על כל פנים, ידידי ישראל מקבלים עתה
בזרועות פתוחות ממש אדם כמוני, המתמודד
בגלוי עם הבעייה הפלסטינית והמציע
מיתרון המתקבל על דעתם של אנשים טובים
באירופה. דבר זה מסביר את ההד שמצאו
דברי באירופה — הד שעורר את זעמה
הקולני של הגברת גולדה מאיר.

תדמיתם של אנשי ״אל־פתח״
באירופה לא תתערער בגלל פגיעתם
כאוכלוסייה אזרחית, והשלכת
רימוני-יד לתוף קהל במשרד

ראל להצביע על דיף כלשהי לש ״אל־על״.

לום, מלבד הקו הממשלתי הנוקשה ביותר.
(״משא־ומחן ישיר, פנים אל פנים, ללא
תנאים מוקדמים״ — אחרי שממשלת־ישראל
כבר הכריזה כי לא תחזיר בשום פנים חלקים
גדולים של השטחים הכבושים ואף
מתחילה להתנחל בהם בממדים גדולים).

9אי־הנכונות של ממשלת־יש־ראל
;הכיר כקיומו של.העם הפלסטיני,
ולא כל שכן לאפשר לו ייכונו

מדינה משלו ולנהל משא־ומתן עם נציגיו.

רת :״תחילה עלי לשאול אותך: אתה בן־אדם או חבלן ! ״
הקאריקטורה שהופיעה בעיתון הסטודנטים הגרמני משקפת
את היחס של חלק גדול מאוד מבני הנוער האירופי
אל המאורעות אשר הפכו במדינת ישראל לשיגרה יומיומית.

דעת־הקהל הישראלית מזדעזעת מכך, ואינה
מבינה מדוע סולח העולם מעשים כאלה.
אולם העולם זוקף שגם אנחנו עשינו מעשים
כאלה בראשית מלחמת־המחתרת שלנו,
והוא מאמין כי כיום פוגעות ההפצצות
שלגו באוכלוסייה אזרחית( .בכל אירופה
מופצות תמונות של תינוקות חרוכים, שנהרגו
על־ידי פצצות נאפאלם ישראליות.
השימוש בנאפאלם מבעית את העולם באופן
מיוחד).

מחתרות הפל״ן כאלג׳יריה וה
וויאט־קונג כוויאט־נאם ביצעו לא
פעם מעשים מחרידים נגד אוכלוסייה
אזרחית. ככל זאת תמכה
כהן דעת־הקהל העולמית, המובנה
לסלוח מעשים כאלה מצד חלשים,
המתקוממים נגד צכא־כיבוש.
הדרך היחידה להתמודד עם אנשי אל־פתח

היא להציג בפני העם הפלסטיני כיתרון
סביר, המפריד בבירור בין החזרת השטחים
המוחזקים לבין השמדת ישראל, בין ״שיח־רור
פלסטין״ שמחוץ לישראל לבין ״שיחדור
פלסטין״ הכוללת את ישראל.

רק אם יתברר שממשלת-ישראל
מובנה להחזיר את השטחים הכבושים
לעם הפלסטיני, לשם הקמת
ביתו הלאומי החופשי /היא תובל
להתמודד עם אותם פלסטינים
שלא יסתפקו בכף, והרוצים לחסל
את מדינת־ישראל כתור שכזו.
כל זה ברור לגמרי באירופה. לכן ששים
ידידי ישראל האמיתיים לקראת מי שמציע
פיתרון כזה — ולכן מביא הקו של גולדה
מאיר ואבא אבן לנצחונם המוחלט של אנשי
אל־פתח באירופה.
במאמרו הבא יספר אורי אבנרי על
שיחותיו עם ערבים וידידיהם באירופה.

צירוף שני הדכרים משכנע את
דעת־הקהל המערבית שישראל
שוב אינה דואגת להבטחת ביטחונה,
אלא רוצה בכיבוש שטחים
ערביים לצורכי התנחלות יהודית.
אנשים טובים מזדעזעים כאשר הם קוראים
נאומים של גולדה מאיר ומשה דיין,
המדברים בשלוות־נפש על המלחמה..הבאה,
הבלתי־נמנעת, כאילו דיברו על מ 8ר־גשם.
הם נחרדים בקראם את דברי דיין על ״העונש
הסביבתי״ — עונש קולקטיבי המזכיר
לצרפתים את הוצאתם להורג של בני-ערובה
והשמדת כפרים.
כל זה יוצר מצב אידיאלי לאנשי אל־פתח
ולעוזריהם, אנשי פלגים מסויימים של השמאל
החדש האירופי וקבוצת־המהגרים של
מצפן. הם פשוט חודרים לחלל ריק שנוצר
בעיקבות חוסר־היכולת של הישראלים להציג
עמדה סבירה.

נאפארגו ופצצות ב״אר־ער״

״הגיבורה

חוברת של אירגון
השיחרור הפלסטיני,

מוקדשת לאמינה דחבור, נאשמת ציריך, הכותבת
:״אילו היו לי אלף חיים לתתם

ך* ל הדיפלומטים הישראליים באירוח
פה המערבית, אולי מלבד כמה כסילים
רמי־דרג, יודעים כי זהו המצב. הם פותחים
בכל בוקר את עיתוניהם ברטט, מחשש פן

על הירדן
המתייצבים

אנשי אל־פתח יוצאים לאימונים ליד הירדן. תמונות מסוג זה,
המציפות את אירופה, יוצרות את תדמית הפידאיון כלוחמי־שיחרור,
בעוז־רוח מול צבא־כיבוש אדיר, כלוחמי שיחדור ויאט־נאס ואלג׳יריה.

במדינה
(המשך מעמוד ) 12

— אל־חלבי, לומר בתגובה?

הוא מתנגד לבל שינוי, רק בגלל שזה
שינוי. בשעתו הוקם כאן לא מזמן מפעל
הטקסטיל גיבור *,שבעליו היו מעוניינים
להרחיב אותו עד 500 פועלים. דבר זה
היה נותן לכפר הכנסה חודשית של רבע
מליון ל״י. אך במקום שראש־הכפר יירתם
לדבר ויעזור ויעודד, הו ארק מערים מב־

בביתו, שהמה נכבדים דרוזים, אנשי-דח!
ו׳סהזרים כבודים — פמליה שהיוותה ניגוד
שאפפו אתאלאדין
גמור לחבר הצעירים
— סיפר לכתב העולם הזה האיש
שזכה לכותרות לא מזמן כאשר, בעקבות
ביקור נימוסים שערך אצלו יגאל אלון,
עבר בבת־אחת מגת״ל למערך:

הכנסת צאלח כניפאס, ניצל את החסינות
שלו ולקח אותו אצלו ששה חודשים. ובכלל,
תמיד הייתי טוב בשבילו — ופתאום
נהייתי לא טוב? עכשיו הוא נגדי, האז
המאבק האמיתי. תשובות ענייניות
לטענותיו של אלאדין לא הצליח כתב
העולם הזה לקבל מקופטאן אל־חלבי. אבל
אולי גם לא היה בהן צורך. כי בסופו

מפת רשתות הטרור שד ערב״ ישראל

•י* רב־התותחים שהתנהל על גדות הק
ן תעלה היה אכזרי. למאזינים ליד מק־לטי
הרדיו ברחבי הארץ, היה זה סתם עוד
קרב, אחד מני רבים. לסגן דרורי גלבוע
וחייליו היה זה קרב של ממש, קרב בשר
ודם, ביחוד דם. פגזי המצרים התפוצצו
סביבם כגשם. סגן דרורי ניהל את הקרב
מהצד הישראלי: הוא עודד את חייליו, השגיח
שלא ייפגעו. רק על עצמו לא השגיח:
מדי פעם היה מתרומם מעל החפירה כדי
להיטיב ולאתר את מטרותיו.
המשיך למלא את תפקידו,
מעל ומעבר לצו החובה, עד שנהרג מפגיעת
פגז.

השפלה
ב מקוג ^וד ה

חדי המלחמות, באות ההלוויות.
צה״ל נוהג לולגדיע על קיברו של כל
חלל, להביע בכך את תודת האומה לנוטל —
ולמשפחתו. אולם במקרהו של דרורי ז״ל,
הפכה תודת־האומה להשפלה איומה והתעללות
בזיכרו — בגלל הכפייה ׳הדתית.
הוריו של דרורי מתגוררים בבאר־שבע.
אולם הם החליטו שבנם ייקבר ביד־מרדכי
— המקום שאותו אהב דרורי ושבו התחנך
:״הוא רצה להמשיך את חייו בקיבוץ,״
סיפרה, דומעת, אמו גיקה .״חשבנו
שאם הוא לא זכה לחזור לשם בחיים,
לפחות שינוח באדמה שאהב.״
להלוויה נתכנסו חברים, פיקודים ומפקדים
מכל רחבי־הארץ, הטקס. התחיל כמקובל.
איש לא חזה את השערוריה העתידה
להתחולל תוך שניות, כאשר, עם
סתימת הגולל, רצה הרב הצבאי להתחיל
באמירת הקדיש, כדרך השיגרה המקובלת.

הרב ציפצף
על ההורים השכולים
ך* ודיו של דרורי היו המומים ומוכי)
\ יגון, אולם מבעד לערפל ההלם, הם
ידעו בבירור שטקס זה נערך לכבוד בנם.
אינסטינקטיבית, ידעו שהם חפצים שהוא

מיקרא: ס מפקד הרשת;

^ — תא חבלנים ישראלי; — מפעילים בגדה מצבור נשק

תוך שבוע אחד נחשפו שתי רשתות־חבלה של ערביי ישראל, שנשאו
באחריות למרבית פעולות־החבלה הבלתי מפוענחות, שבוצעו ביישובים
היהודיים במדכז ובצפון הארץ. גילויים רדפו גילויים. תפיסת
תא אחד חשפה מייד תא נוסף, עד שהאזרח נשאר המום תחת מטר
הידיעות על גילויים של עשרות חבלנים ומשתפי־פעולה עימם,
בקרב ערביי ישראל. תרשים זה נועד לאפשר להתמצא בסבך רש תות
החבלה שנחשפו. למעשה התגלו שתי רשתות: האחת של

שולים בלי סוף, עד שבעלי המפעל חושבים
לסגור אותו.
״שודד כבשים״ .מה יש ליריבו של
אראדין, ראש המועצה — היוצא והנכנס
* המפעל אמור היה להיקרא על שם
בנו של אלאדין, לוטפי, רס״ר בצה״ל ש נפל
לפני כמה חודשים בעת מירדף אחרי
חבלנים.

ערביי עכו, ש־יוזה קשורה למפעילים בשכם, וההנהלה תחת פיקוד
אל־פתח בעמאן, רשת שנייה הי.תה מסובכת יותר, מפק 5ה היה קצין
הצבא הירדני לשעבר בכפר ציר, ליד גינין. הוא הקים לעצמו תאי
הפעלה בנקודות שונות ביישובי הגדה המערבית, שהפעילו את תאי
החבלנים הישראליים, שלא ידעו האחד על ליומו של השני. הקווים
השחורים בתרשים מצביעים על הקשר בין תאי־החבלנים לתא-
ההפעלה. הקווים הקטועים — מבצעי החבלה של התאים הישראליים.

21 שנה אני משרת את מדינת־ישראל.
מבקר־המדינה בעצמו, ד״ר נבנצאל, נתן לי
תעודה שהמועצה אצלי בסדר. אני עשיתי
הכל בשביל לבנות אח יחידת המיעוטים —
ועכשיו אני כבר לא טוב? הכל בגלל האיש
הזה אלאדין? מי הוא בכלל? לוחם מה־נגיאדה
נגד מדינת־ישראל, שודד כבשים ו־עיזים.
פעם, ב־ ,1953 הוא נכנס לארץ באופן
בלתי־חוקי, אבל הקרוב שלו, חבר־

של דבר, מתנהל המאבק בדלית אל־כרמל
לא על בעיות מסויימות, אלא בין שני
מחנות ברורים: צעירים ומבוגרים. מצד
אחד, מחנהו של אל־חלבי, הקופא על שמריו
ונאחז בקרנות המסורת העתיקה. מצד
שני מחנהו של אלאדין, המייצג את בני
הדור הצעיר, משוחררי צה״ל שחזרו לכפרם
לאחר שראו את העולם שבחוץ, ואינם מס־
(המשך בעמוד )20

ה [ 1 1גיקה, עלתה לפני
011
1 ^ 11 1נ־ 15 שנה לארץ ממכסיקו
עם בעלה ובניהם דרורי ואליעזר.

יהלום את אופיו של דרורי :״לא, לא
קדיש,׳׳ ביקש האב מבעד לדמעותיו .״אנחנו
משפחה לא דתית, ובני לא היה רוצה
שיאמרו עליו קדיש,״ הסביר לרב.
אולם הרב, בתוקף סמכותו הכפולה גם
כקצין הבכיר במעמד, וגם כנציגו של

אותו יום. שוצף וקוצף על הפגיעה בו,
ניגש הרב אל המג״ד של דרורי, שייצג
את יחידתו, הודיע לו שלפי פקודות המטכ״ל
אסור לשאת הספד בהלווייה צבאית שלא
נאמר בה קדיש. הנוכחים המזועזעים המתינו
בדריכות לתגובתו של הסמג״ד. זה,
חייל קרבי וותיק, שהתמצא יותר בהגנה
על התעלה מפני המצרים מאשר בסעיפים
הנוגעים לכפייה הדתית בפקודות ממכ״ל,
החליט שלא להסתכן באי־מילוי פקודה,
נסוג מנשיאת ההספד.
ההורים ההמומים עזבו מיד את המקום,
שנוכחותו של הרב הפכה אותו למאוס
בעיניהם, וההלוזיה התפזרה בחופזה. בין
הראשונים שעזבו את השטח היה הרב הצבאי.
אחרון נשאר הסמג״ד, שהמשיך לרכון
בודד שעה ארוכה, על הקבר הטרי.
״הוא ישב שם כל־כך מלא צער,״ סיפר
חבר משק משופם שהשקיף ממרחק ,״כמו
אחד שהפסיד משהו, ויודע שלעולם לא
יחזיר זאת לעצמו.״
קשה היה לדעת מה היתד, הסיבה האמיתית
ליגונו — או כעסו — של הסמג״ד:
אבדן אחד מבחירי לוחמיו — או מפח הנפש
ליד הקבר הטרי, בעקבות ההתנגשות בין
ההורים השכולים לבין הרב שניהל את הטקס.
בנזין למדינת
״ישראל

* * החשכו לעצמם הוריו של דרורי,
) 3כאשר חזרו מההלוויה הנוראה? מה
חשב האב יעקב, חולה הלב?
ספק אם הקדיש מחשבה שנייה לאותו
חסיד שוטה. סביר יותר להניח שהירהר בבנו
שנפל, ובדרך חייו שהביאה אותו לכאן.
יעקב
גלבוע לא היה נוכח ליד אשתו
בלילה בו נולד דרורי. היה זה במקסיקו,
באוגוסט . 1948 שלושה חודשים לפני כן
נולדה מדינת־ישראל. יעקב וחבריו, ציונים
ותיקים כולם, גויסו על־ידי שליחי ההוגנת
לעזור למדינה הנלחמת על חייה. עזרתם
התבטאה בהברחת בנזין לארץ, עבור המטוסים
שהתקבלו אז מצ׳כיה. מיבצע ההברחה
נמשך שלוש יממות, ורק בסופן
ראה האב את בנו לראשונה.
משפחת גלבוע עלתה לישראל רק כעבור
שבע שנים. ההורים ושני הבנים, דרורי
ואחיו הבכור אליעזר, הלומד כיום בטכניון׳
השתקעו בקיבוץ יד־מרדכי. דרורי הצעיר
התקשה בתחילה בתהליך המעבר
ממקסיקאי קטן לצבר, אך חיש מהר התערה׳
הפך למנהיג מוכר בין חבריו. אמו
גיקה, מאידך׳ אשה עדינה ויפהפייה, התקשתה
להסתגל לחיי הקיבוץ. כעבור שלוש
שנים, עקרה המשפחה לבאר־שבע.

סרן דרורי גלבוע ז״ל

שלוש שנים -
7א מספיק

אלוהים עלי אדמות, לא חלם כלל לכבד
את רצון האב השכול, והתעלם מבקשתו:
״הוא המשיך בקדיש כאילו לא דיברו אליו.
לא ראיתי חוצפה בזו מימי,״ סיפר לאחר
מכן חבר ליחידה של דרורי.
האב המוכה חזר והתחנן להפסיק את הקדיש,
בו ראה חילול זיכרו של בנו וסילוף
דמותו. רק עתה, כאשר האווירה מסביב
הפכה בבירור עויינת, נסוג הרב,
אך החל מתמקח בתגר בשוק. בהתעלמו
מרוח בקשתו של האב, הציע להחליף את
*הקדיש בתהילים.
האב השכול סירב להתפשר ולהשפיל את
כבוד בנו, כפי שהוא הבינו. הרב מצידו
המשיך לצפצף, החל קורא את התהילים.
באותו רגע ניגשה אליו האם הבוכיה, הוציאה
מידיו את הספר. רק אז הפסיק הרב
ממעשיו.

ך * 0הסתדרו יפה בבאר־שבע; ההון
| רים התפרנסו מחנות מתנות במלון
?:וחין זמדבר. אולם דרורי לא הסתגל, המשיך
להתגעגע למשק, ולבסוף חזר לשם,
בגיל .15 הוא השתלב מיד בין חבריו שקיבלוהו
חזרה בשמחה אל בין שורותיהם.
הוא התגייס לצד,״ל בנובמבר , 1966 הוצב
לשריון, ובקושי הספיק לסיים את הטירונות
כאשר פרצה מלחמת ששודד,ימים.
היה זה בלהט הפריצה קדימה, קדימה, על
גבי טנק שועט לכיוון מעבר המיתלה, כאשר
התגלה אופיו, בסצינה הלקוחה כאילו
מסרט: אלפי חיילים מצריים נסוגים חסמו
את דרכם של הטנקים.

אין קדיש -

ן * יתד ! זו כניעה זמנית. הרב לא סיים
( | עדיין את מיכסת השערוריות שלו ל־

המשפחה המאושרת

לפני האסון. האס, האב ושני הבנים בתמונה
משפחתית טיפוסית. תחילת דרכה
של המשפחה שעלתה לארץ ממכסיקו היתה בקיבוץ יד־מרדני, משם עברו לבאר־שבע.

.הוא ראה לפניו חיילים,
חמושים אמנם — אך נסוגים, ולא היה
מוכן לפתוח עליהם באש. רק כאשר תפס
המפקד מידיו את המיקלע והחל יורה, הבין
דרורי שהוא נמצא במלחמה, ושאוייב מזו-
(המשך בעמוד )20

ניצול ה שו א ה, במאי בידור בטלוויזיה
שנ ש א או ת ה לא שה

ך* רגע זה, סוניה עינבר היא עולה
• 2חדשה, אלמונית ששמה אינו אומר דבר
לאיש. היא לומדת באולפן, בקושי מבינה
מילה עברית.
למרות זאת, קל מאוד להתנבא כבר עתה,
שעולה חדשה זו תהיה בקרוב הפרימא־דונה
של הטלוויזיה הישראלית, הכוכבת
מספר 1של המסך הקטן.
שכן עד לפני חודשיים, היא היתד, סוניה
ברנד, אחת המנחות ועורכות הטלוויזיה הפופולאריות
בהולאנד. האיש שהפך אותה
לעולה חדשה הוא ראלף עינבר, המביים
כיום את מיצעד הפיזמונים, הנחשב לבמאי
תוכניות־הבידור הטוב ביותר בארץ, והזכור
לצופי הטלוויזיה בעיקר בגלל השערורייה
שהתחוללה בעקבות חיסול תוכניתו אולפן
עגול — כאשר התפטר מהטלוויזיה בקול
רעם גדול, לאחר שלא איפשרו לו יד חופ-
שיה בעבודתו.

__אלפים
בדרך האחרונה
שתו של ראלף עינבר לא נולדה
להיות כוכבת. היא הפכה לכזו במקרה.
בכלל שלטה המקריות בחייה, והיה•
זה רק מקרה שהיא נותרה בחיים.
בדירתה החדשה ברחביה בירושלים, בסלון
המרוהט בסימון עתיק, גוללה היפה־פיה
התמירה, בעלת השיער השחור הגולש
והעיניים הירוקות, אח סיפור חייה של
ילדה יהודיה, ניצולת השואה באירופה, שנשארה
בחיים במקום בו ניכפו -בבות
אחרים.
היתד, זו אמר, שבזכותה היא חיה כיום.
״האסון הגדול של יהודי הולאנד היה שהם
לא האמינו למה שהנאצים עומדים לעשות
להם,״ היא מספרת .״אבל אמי האמינה,
היא סירבה להשלות את עצמה. היא הציעה
לכל השכנות שלה לקחת את הילדים שלהן
ולשלוח אותם איתי אל הסבא שלי מחוץ
לאמסטרדאם.
״הסבא שלי לא היה יהודי, לכן היה
לילדים סיכוי להינצל שם. אבל אף אחת
לא הסכימה. הן גם לא רצו לברוח. הגרמנים
הודיעו שהם רק מעבירים את היהודים
לתוך גרמניה, ולא יאונה להם שם כל

סוגיה ואמה לא השתכנעו. הן הסתתרו
במחבוא, ראו מבעד לחלון אלפי יהודים
צועדים בשורות עורפיות, נושאים בידיהם
כלי־בית ותינוקות .״אלפים אין־סוף עברו
מתחת לחלוננו,״ נזכרת סוניה .״איש מהם
לא חזר. לפני המלחמה היו בהולנד על
כל עשרה נוצרים יהודי אחד. כיום נותרו
בכל הארץ רק אלפיים יהודים.״

גנבו
את המדרגות
בבית 1ב1

ראלף, הישראלי שעשה לעצמו
בביר בבית, וסוניה, אשת הקריירה. שנטשה הכל.

ף אחר שהיהודים פונו מאמסטאר־
/דם, התחמקו סוניה ואמה לכפר, לבית
הורי האם. שנות המלחמה היו שנות סבל
ורעב .״אכלנו לענה מבושלת וסלק סוכר
במשך שנים. לא היה במה להסיק את התנורים,
בחורף הקר של הולנד. לילה אחד,
אני זוכרת, שמענו רעש. פחדנו לצאת,
וחיכינו עד הבוקר. אז ראינו שחסרות מד־

שניה עיננו(מימיו, בחרינה רננה) מווע
רגות־העץ מהקומה הראשונה לשנייה. מישהו
פירק אותם עבור עצי הסקה. מאותו
יום היינו יורדים ועולים בסולם.״
המלחמה נסתיימה. סוניה חזרה לאמסטר־דאם.
אביה וכל משפחתו ניספו באושוזיץ,
אמה נישאה עם השנים מחדש. גם סוניה
שיקמה את חייה. היא סיימה תיכון ערב,
כשהיא עובדת לפרנסתה ביום. אחר סיימה
שלוש שנים באוניברסיטה, הוסמכה כבוחנת
במיבחנים פסיכוטכניים. היא עבדה
במקצועה זה שבע שנים תמימות, עד שהחליטה
יום אחד שהיא זקוקה לשינוי. ואז,

שוב שיחקה המיקריות תפקיד מכריע בחיי

שית? ,
ך* געתי לטלוויזיה לגמרי במיקרר״״
( ן שיכה בסיפורה ,״הכרתי את מישהו
אותו אם יש לו משהו במיקדה בשבילי, וז
במיקרה, היה לו,
״התחלתי כעוזרת במאי, וזה הלך. לאחר ז
לי לעבוד כקריינית. עשו לי מיבחן בד, וה*

היא -סוני ה עינבר
כוכבת הנולוויזיה ה הולנ די ת. עולה
המת כוונ ת להופיע בי שר אל

כאשתו, הצעירה ממנו בשנתיים. סיפור
חייו דומה במידה מפתיעה לסיפורה שלה.
זהו סיפורם של ילדי השואה שעברו דרך
ארוכה, רצופת יסורים, ילדי־המלחמה שגדלו
ללא ילדות וללא הורים, ואשר הצליחו
לשקם את חייהם בשתי ידיהם, במאמץ וב־כישרון.
ראלף,
יליד האג, הולנד, נותר עם אביו,
לאחר שהוריו התגרשו. בתחילת מלחמת ה
ריקאם
לראשונה, שאלתי, :איפה האנשים
הג׳יפים?״׳

תום המלחמה הוכנס לבית־ילדים
בהאג, ובמשך שנות התיכון הצטרף

ן ! 1 | 11ץ ך 1ך י סוניה ברנד מראיינת את צמד העופרים באחת מתוכניותיה
ל פו פו ל א ריו ת בטלוויזיה ההולנדית. ברקע ,,מסכי־הפיקוח (הם

שבעזרתם רואה עורן התוכנית ׳את המתרחש ושולט על מהלך הדברים באו

ת בשידוד ה׳ בטלוויזיה ההולנדית על מונע ניווו

היא ממ־ושאלתי
1כן,
ממש

כך המשכתי, קריינית בערב ועוזרת־במאי ביום. זה
הלך, ולאט־לאט התחלתי להפיק תוכניות בעצמי —
ולהגיש אותן בעצמי. בשנה האחרונה היו לי שלוש
תוכניות, שאותן הפקתי והגשתי בעצמי: אל תצחקו,
תוכנית בשביל קשישים; תוכנית שנייה על אמנות, בה
ארחתי הכל — יכולתי לארח ערב אחת את סליואדור
דאלי, ולמחרת קוף שיודע לצייר; ותוכנית שלישית על
ממציאים צעירים, בגילים .20—14 אופייני להם אולי
היה ילד אחד, שהמציא מדינה ושפה חדשות, שפה
שלמה והגיונית. שאלתי אותו למה ההמצאה שלו
טובה, ותשובתו היתד, אופיינית לדור הצעיר: במשך
כל חיי אני אצטרך לעבוד על דברים מועילים. אז

בזמני הפנוי אני
מועיל לאף אחד׳

נעו 11 וו שעו

ותמונותיה, בצירוף כתבות עליה, התפרסמו בעיתונים
ניס ברחבי הולנד ואף מחוצה לה. את הקריירה שלה החלה כעוזרת בלא וב

האנשים־הג׳יפים
ן * יה זה באותה׳ תקופה כשהיא פגשה
( | לראשונה את הישראלי שנועד להיות
בעלה. ראלף היה גם הוא כוכב, בשטחו
שלו. וגם הוא לא הגיע לכך ביום אחד.
ראלף בן ה־ 31 המו גם כן מילדי השואה,

עולם השנייה מסר אותו אביו לידי משפחה
נוצרית. כך עבר ממשפחה למשפחה
כל שנות המלחמה. הוא אינו מרבה לספר
על שנים אלה. לעומת זאת, הוא מוכן
לספר על יום השיחרוד. :״שמעתי שמגיעים
ג׳יפים אמריקאיים לשחרר אותנו,״ הוא
נזכר .״חשבתי שג׳יפים זה אנשים עם רגליים
וידיים. כשראיתי את החיילים ד,אמ־

לתנועת הבונים. ב־ 1956 עלה לאו
לקיבוץ אושה. אחרי שנה בקיבוץ
העולה החדש מהולנד לצה״ל, שירת
נרשם בתום השירות לבצלאל, ולמ
שנים ציור וגרפיקה. כשסיים את
יצא מיד לפאריז :״נסעתי לשם
פראנק בכיס ומזוודה אחת,״ הוו
״אמרתי אז לעצמי שלהיות איזה 1

במדינה

(המשך מעמוד ) 17

מוני במשרד פירסום עוד אספיק תמיד.
קודם אני רוצה לנסות משהו אחר.״
החודשים הראשונים בפאריס היו איומים.
,השרתי שגמרתי את בצלאל אני אמן
גדול, ובפאריס רק מחכים לי. עשיתי תיק
מכל הציורים והרישומים שלי והלכתי
עם המזוודה והציורים ממשרד למשרד. בכל
מקום היתד, התגובה אחידה: עברו ב־ריפרוף
על הציורים, ואמרו לי, :אל תתקשר,
אנחנו נתקשר איתך.׳
,זאת היתד, האכזבה הראשונה. תוך זמן
קצר נשארתי חסר פרוטה. התגוררתי ב־למרה,
הרובע העני של היורדים בפאריס.
לאכול הלכתי למטרו. היו שם מכונות
אוטומטיות שתמורת סכום השווה לאגורה
ישראלית שילשלו חפיסת שוקולד קטנטונת.
אכלתי שוקולדות כאלה בתוספת כוס קפה,
במשך חודשים.״
מצב עניינים כזה עלול לשבור כל אחד.
ראלף החזיק מעמד וקיווה במשך חודשים
ארוכים. אולם לכל כוח סבל יש גבול.
הוא החליט כבר לחזור ארצה, מיואש ומאוכזב,
כאשר נצנצה קרן תקווה .״כב־ישבתי
על המזוודות,״ הוא ממשיך ,״כש־

השתחרר מעבודתו בלילות, החליט לנצל אח
הזמן ללימודים נוספים, החל עושה סטאז׳
במחלקת הבידור הקל של הטלוויזיה. כעבור
זמן קצר התקבל כעוזר במאי, ושט*
התחיל להופיע בקביעות על המסך.
הוא עבד ולמד. למד בבתי־ספר, אך בעיקר׳
בעבודה לצידם של גדולי הבמאים.
עד שרודי קארל, אחד הכוכבים וד,בוסים
הגדולים של הטלוויזיה ההולנדית, גילה
אותו — וחטף אותו אליו, :זאת היתד,
תקופת דה־גול, והם עסקו בדיוק אז ב־ריאורגניזציה.
של הטלוויזיה בצרפת. היו
להם קשיי־תקציב, והם התחילו להשליך
החוצה ׳ קומוניססים וזרים. קומוניסט לא
הייתי, אבל זר כן. ההצעה מהולנד באה
ברגע הנכון,״ מספר ראלף.
הוא הפיק וביים עבור ההולנדים תוכנית
פופ שכללה אופנה, חידונים, מוסקה,
סרטים — הכל. הוא השתכר סכום השווה
ל־ 3,500ל״י לחודש, נסע תדירות לרגל
עבודתו על פני כל אירופה.
עד שיום אחד נתבקשה הכוכבת סוניה
ברנד להשתתף בתוכניתו של הבמאי הכוכב
מישראל. היא הסכימה, והם נפגשו.
,התחלנו לעבוד ביחד, וכמו בכל עבודה,
ביהוד רגישה כזו, היו בינינו חילוקי-
דיעות. רבנו בלי סוף. אולם המריבות היו
בשעות העבודה. בערבים התחלנו לצאת
ביחד. רבנו אז כל־כך הרבה, שהוצאנו
הכל החוצה כבר אז. בגלל זה עכשיו אנחנו
כבר לא רבים,״ היא מתחייבת.

מה, אתם
החתן והכלה?

סוניה ענבר
מריבות ביום — רומן בערב

הי את אוליבי דורר, מפיק ד,תסכיתים
ויירים.
]בדתי משמונה בבוקר עד 12 בלילה.
היתד, עבודה של מתלמד. כסף לא
׳תי. מ־ 12 בלילה ועד שעות בוקר ה־
,ת עבדתי בציור עטיפות לספרים, ו־התפרנסתי.״

לימודים,
עבודה,
לימודים, עבודה
1ן* חייו בתקופתו הראשונד, בפא־ים
מוכיחה, לדעתו של ראלף, את
העבודה בטלוויזיה :״לדעתי רק אדם
משוגע למקצוע, מוכן לרעוב ולע־פילו
בלי כסף במשך תקופה ארוכה,
זדם חיובי למיקצוע ״.לדברי ראלף,
מאוד הגורמים מסוג זה בטלוויזיה
לית, וזהו אחד המחדלים שלה.
בבד עם עבודתו בטלוויזיה ובצייר
:לספרים, החליט ראלף שעליו ל ייזר
יידע תיאורטי. הוא נרשם לבית־לאמנות
הקולנוע אידק בפאריס. זה
יו עוד שנה שלמד. של מאמצים,
־,ם השתלמו: כעבור שנה, וכה נעם
הטלוויזיה הצרפתית, להופיע
ג על המסך ולצייר את התוכניות
לאותו ערב. הפעם — בשכר מלא.
י לא האיט את הקצב: עתה, מש־
—ייו -י *ייייייי
4י ^ ״יי

יתד! זו מלחמת ששת־הימים שהזכירה
ן | לראלף שמקומו בישראל. הוא הגיע
ארצה — לאמצע המלחמה.
אחרי המלחמה הוא ביקש מסוגיה לבוא
להתרשם מהארץ. היא באה, הם בילו כאן
חופשה קצרה, וחזרו יחד להולנד. לגבי
עצמו לא היו לו היסוסים. הוא ידע ששום
קריירה והצלחה לא יחזקו אותו יותר ב־חו״ל.
הוא חזר לארץ, קיבל על עצמו
את ביום אולפן עגול בטלוויזיה — .עד
שהעניין התפוצץ. הוא התפטר וחזר להולנד.
הבעייה, עתה, היתה סוניה. הוא היה
חייב להחליט אם לקחת על אחריותו את
חיסול הקריירה המזהירה שלה, ועקירתה
לארץ חדשה.
הוא המשיך בעבודתו בהולנד, עד שההחלטה
הסופית התגבשה בליבו. שלושה
ימים לאחר ההחלטה, עמדו השניים בפני
פקיד רישום־הנישואין.
,רצינו לעשות את זה בשקט,״ הוא מספר.
״הלכנו לעיריית אמסטרדאם. הזמנו רק את
ההודים והקרובים. סוניה לבשה מגפיים
גבוהים ופרוות מיני שחורה. אני לבשתי
חליפה חומה רגילה, והפקיד לא כל־כך
האמין לנו שאנחנו באמת החתן והכלה.
אבל למרות כל הצינעה, מה אני רואה
למחרת בבוקר, דבר ראשון כשאני פותח
את העיתון? התמונה שלנו בעמוד ראשון
של העיתון הכי גדול בהולנד. צלם חבר
שהייה בחתונה הלך ומכר את התמונה
לעיתון.״
בינתיים, מאז ימי אולפן עגול, חלו
שינויים בטלוויזיה. היא עברה ממשרד
ראש־הממשלה לידי רשות־ו־,שידורי, ושלטון
הפקידים הוחלף בשלטונם של בעלי מקצוע.
״אני אוהב את ישראל,״ אומר ראלף ,״אבל
אני גם מכיר את הישראלים. לא עזבתי את
עבודתי בהולנד עד שלא קיבלתי את כל
ההבטחות שחור על גבי לבן. בחווה שלי
עם הטלוויזיה הישראלית השכר שלי הוא
אמנם חצי מזה שבהולנד, אבל אפשר
לחיות״.
ברגע שנחתם החוזה, קם הזוג הצעיר
שנישא זה עתה, נטלו עימם את הריהוט,
שתי מכוניות הפיאט — ובאו לאסיה.
סוניה מלאת־התפעלות מכל השובב אותה.
במיוחד נראה לה מעורר התפעלות כושרן
של הישראליות להסתדר עם הכנסות כה
נמוכות ומחירים כה גבוהים :״ראלף מרוויח
מצויין, לפי קנה,־מידה ישראלי,״ היא אומרת
,״אבל זה לא מספיק.
״אלא מה? אני אתרגל. כבר היה לי
פחות מזה בחיי.״

תיקון טעות
בשל תקלה טכנית שאירעה
התחלפה בחלק מהגליונות התמונה
המופיעה בעמוד , 19 מעל
הכותרת ״עם העופרים״ ,ובמקום
התמונה המקורית מופיעה
תמונה אחרת. עם הקוראים הסליחה.

יין
הוא עדיין אוייב, ופתח גם הוא באש.
הוא יצא מהמלחמה ללא שריטה, הוגיע
לדרגת סגן. לקראת תום שלוש״ שנות שירותו,
הופיע בבית הורידי— ובישר להם
שהחליט להתנדב לשלושה חודשי שירות
נוספים,

המבריחים בחרו

(המשך מעמוד )16

כימים שכפרס ינוהל כמו שנוהלו כפרים
בימי התורכים.
ואיש אינו מסמל את ימי התורכים יפה
יותר מקופטאן אל־חלבי, ראש־ד,מועצה שאמנם
אינו יודע לקרוא ולכתוב — אבל
לעומת זאת ידע כיצד לזכות בראשות המועצה,
בעזרת המנדט הבודד שלו, וניצח
את יריבו בעל שלושת המנדטים.

שם לילד
^ הורים התנגדו בתוקף :״שלוש
ן 1שנים לא מספיק,״ התחננה אמו .״מלחמת
ששת הימים׳ נ
זד, לא מספיק?״
גם אביו חולה־הלב הצטרף לבקשה :״אני
חולה, דרורי,״ ביקש .״אני חושב עליך
24 שעות ביממה. אם יקרה לך משהו, אינני
יודע מה יקרה לי.״
דרורי לא ויתר .״הפלוגה שלי יושבת
בתעלה,״ הסביר להוריו ,״אם אני אלך,
הם יקבלו מפקד חדש
אני מכיר את הקרב, את האנשים,
אני יודע איך לשמור עליהם. אם
יפול שם אפילו קורבן אחד, בגלל שאני
לא הייתי במקום, לא אוכל לסלוח לעצמי
לעולם.״
כך יצא לדרכו האחרונה .״אני זוכר איך
נתנו לו את שמו כשנולד,״ סיפר אביו.
היה זה לאחר שהאב וחבריו חזרו ממיבצע
הברחת־ד,בנזין. חבורת המבריחים העייפה
התיישבה מסביב למיטת היולדת. החלה
התייעצות איזה שם יינתן לרך הנולד. פה־אחד
הוחלט על השם בן־דרור (שהוחלף אחר־כך
לדרורי) :״כדי שיזכה לגדול כאדם
חופשי במדינת־ישראל החדשה.״
ספק אם שיערו אז ההורים לעצמם, שלא
יזכו להיות חופשיים 14 ,שנה מאוחר יותר,
להביא את בנם לקבורה.

דיעות מד שיתוק
נהוג היה, בחוגי העתונאים, לחשוב את
שבתי (״סבי״) טבת לנץ. אך ידידיו הזהירו,
בחודשים האחרונים, שהוא מתהלך עם
רעיונות מפתיעים. השבוע נתן ביטוי לרעיונותיו,
מעל דפי הארץ.
במאמר תחת הכותרת לא ממשלה מקיר
אל קיר, יצא נגד שאיפתה של גולדה מאיר
להקים ממשלת ליכוד, כי ״חסרונה הרב,
והמכריע, שהיא מלווה סכנה של שית
וק כמעט קרוב לודאי שממשלת ליכוד
לאומי תהיה ממשלה שרגל שמאל שלה
אסורה בסד של גח״ל ורגל ימין בסד
של. מפ״ם. ואם דרושה לנו היום ממשלה,
הרי זו דווקא ממשלה גמישה, המסוגלת
לגלות דמיון ומחשבה מדיניים בהתאם לנסיבות
וגם להכריע כדרוש. לא ממשלה
משותקת.״
ההפתעה לא היתד, טמונה בהרכב הממשלה
שהוא מעדיף, אלא במדיניות שלדעתו
חייבת הממשלה לנקוט.
מדיניותה של ממשלת ישראל, אחרי
מלחמת ששת־הימים, היתד, מעין מלכודת
מדינית שהמוצא היחיד ממנה הוא מלחמה
חדשה, בלא שתקדם לה מחשבה או
תכנית להסדר־שלום בעקבותיה נסיגה
תמורת שלום היתד, נוסחה יפה לשבועות,
ואולי לחודשים הראשונים שלאחר המל־

להלחם כשבת -כן!
אוכל חם -לא!
^ מחרת השערוריה בהלוויתו של
/סגן דרורי גלבוע, הביעו מזכירות ה-
קיבוץ־הארצי והוריו את הזדעזעותם מהתנהגותו
של הרב־הצבאי, במכתבים ששלחו
לראש־הממשלד, ולשר־ד,בטחון. חבר-
הכנסת דב זכין אף הגיש שאילתה לשר-
ד,בטחון משה דיין, בה הוא מבקש לדעת
אם אכן פקודות מטכ״ל מנעו מהרב להיענות
לבקשת ההורים השכולים, ואם אמנם
בסמכותו של הרב היה לאסור על מפקדו
של דרורי להספידו ליד קברו.
תהיה אשר תהיה תשובתו של שר־הבטחון,
התנהגותו של הרב הצבאי בד,לווית דרורי
גלבוע ׳אינה תופעה חריגה ויוצאת־דופן.
היא חלק מהאווירה של הכפיה הדתית שהשליטו
הדתיים באמצעות הרבנות הצבאית
על חיילי צר,״ל.
הרב הראשי לצר,״ל, האלוף שלמה גורן,
ידוע אמנם בדיעותיו הליברליות בענייני
דת, אולם הוא אחראי לאותם חוקים בעניי־
׳ני דת המהווים חלק מפקודות המטכ״ל.
לפי חוקים אלה אין חיילי צה״ל יכולים
גם כיום, בתקופת חירום של מלחמה
מתמשכת, ליהנות מאוכל טרי וחם בשבתות•
מותר להם להלחם ולמות בשבתות,
אבל אסור להם להדליק את הבוילרים
במטבח ולהכין לעצמם ארוחה חמה.
לכל אזרחי ישראל הרוצים בכך, מותר
כיום לחזות בטלוויזיה בלילות. שבת —
רק לא לחיילי צר,״ל. בפקודת הרבנות-
הצבאית נאסר להפעיל את מכשירי הטלוויזיה
במועדוני היחידות בלילות שבת.
בערבי שבתות מקבלים אמנם חיילי צה״ל
חלות ויין, אבל אסור להם ליהנות מבידור.
אם הם רוצים לערוך מסיבה, אסור
שתנגן בה תזמורת. אם אמנים מתנדבים
להופיע בפניהם, הם יכולים לעשות זאת
בכל יום, מלבד בערבי שבתות.
הפרשה המזעזעת של התנהגות הרב הצבאי
בהלווייתו של דרורי גלבוע מהווה הוכהה
חותכת לכך, שיש להעריך מחדש
את החוקים הדתיים הכלולים בפקודות
המטכ״ל ולבדוק מחדש את סמכויותיהם
של הרבנים הצבאיים.
המדינה מנתקת מעליה בהדרגה את כבלי
ד,כפיה הדתית — הגיע הזמן שחיילי
צה״ל לא יהיו שונים בתחום זה משאר
האזרחים.

עיתונאי טבת
נגד ממשלה משותקת

חמה מאז נוצרה הנוסחה, סופחה מז־רח־ירושלים
לישראל והוכרז שישראל לא
תיסוג מרמת־הגולן וממקומות נוספים.״
רום ליונים. לאן חייבת, לדעת טבת,
לחתור ממשלת ישראל החדשה? לפני שישיב
על כך, הזכיר את הפלירט הקצר
שניהלו לוי אשכול ומשה דיין עם רעיון
היישות הפלסטינאית. אבל ״גברת מאיר
טוענת שאין היא מכירה בזכות קיומו,
או בעצם הימצאותו, של עם פל שתיני,..
עם הורדתה מן •הפרק של התכנית לכונן
בשטחים המוחזקים מדינה פלשתינית, נסתם
הגולל על כל דמיון מדיני של הממשלה.״
דעתו
על ראש־ר,ממשלה אינה מחמיאה
במיוחד :״אין לבוא בטענות אל הגברת
מאיר בגלל תכונות שבהיוולדה לא נחונה
בהן, כמו ראייה מדינית רחוקת־טווח כשל
דוד בן־גוריון. היא אינה בן־גוריון׳ וזו
ודאי לא אשמתה. באותה מידה גם אין
לתבוע ממנה את הסגולה לנטילת אחריות
מירבית והכרעה גורלית — כהכרעת בן-
(המשך בעמוד )25
העולם הזה 1683

זה ו>השמ צפ הדבדבדהה־שדאד־ת בחודווויס

* 30 לססטמכר ,1900 בשעה ,23.59 אירע אסון
* 1נורא למדינת־ישראל: קרה הדבר, שדויד (דולק) הורוביץ
,72 ,נגיד בנק־ישראל ואחד האנשים שהחלטותיהם עשויות
להשפיע על כיסו של כל אזרח, הזהיר מפניו וטען
שלעולם אין להרשות שיקרה. אם אכן תהיה סכנה שהאסון
יתרחש, קבע דולק בן ה־ ,72 לשעבר חבר היבוץ
השומר הצעיר בית־אלפא, יהיה על ממשלת־ישראל לנקוט
בשורה של צעדי־חירום, שלעומתם ייראה מישטר־הצנע של

מאוד, גרמה להברחה רבתי של כסף לחו״ל. אין להניח
שיחזרו על נסיון אומלל זה, אלא אם כן יגיעו מים עד נפש.

קדחתניים, כיצד לצאת ממצב־הביש — שלתוכו נכנסו קברניטי
המשק דודקא בעיניים פתוחות מאוד.
כמו אצל כל פושט־רגל שעסקיו טרם נסגרו רשמית על־ידי
כונס־הנבסים, יש גם כאן רק שתי אפשרויות — שניתן
לשלבן יחד: אפשר לנסות ולהגדיל את הכנסות המדינה
במטבע־חוץ, ואפשר לנסות לצמצם את ההוצאות במטבע־חוץ.
העיקר הוא, שיש להחזיר את הסער בין ההכנסות
להוצאות, חזרה אל הרמה ״הנורמאלית״ שלו, דהיינו

__הפער

* * צ 2זה, שלמעשה אין רכוש קבוע במטבע זר שיוכל
לעזור למדינת־ישראל לכסות התחייבויות פיתאומיות
וגדולות בחו״ל, אילץ את בנק־ישראל ליצור את הרזרבות

^ האס עטיה שואה נרנדיח?
האס היה ניחוח? ; 8

^ 1111 וגור! המיסיס1
^ זוזדה0רתקו3ת הניקוח?
^ מ 71113
ש ד ־ או צ ד מיו עדס מי ד
דוב יוסף בשנות ה־ 50 כבית־הבראה.
המעניין הוא, שאיש מאזרחי ישראל לא היד, חש שהאסון
אומנם אירע, אילמלא דיתחו העיתונים על כך כעבור שבוע
ימים. החיים נמשכו כרגיל — ועדיין הם נמשכים כך —
כימעט חודשיים אחרי האסון הנורא.
האסון: רזרבות בנק־־שראל במטבע־חוץ ירדו אל מתחת
לקו האדום של 500 מיליון דולרים אמריקאיים. כרגע הם
עומדים בערך על 450 מיליון, ויש סיכוי סביר שעד סוף
השנה האזרחית יירדו לסביבת 400 מיליון.
תועלת מפוקפקת
** יכוי סכיר — אך אין כלל הכרח שהדבר יקרה. אם
^ ירצו דויד הורוביץ או שר־האוצר בכך, תחזורנה הרזרבות
בסוף דצמבר שוב אל מעל לקו האדום. הדבר כלל
אינו כרוך במאמץ גדול. הסיבה: רזרבות אלו אינן אלא
כספים של אחרים, שממשלת־ישראל לוותה אותם יזמנים
קצדים או ארוכים יותר.
אולם — בנק־ישראל טרם השתמש בהלוואות אלו לצרכים
שלמענם נלקחו. בשוק־הכספים הבינלאומי ניתן להשיג
תמיד כספים כאלה לימים מיספר — למשל לתקופה שבין
ה־ 29 לדצמבר 1969 לבין ה־ 2לינואר . 1970 במיקרה כזה
יוכלו העיתונים לדווח על שיפור מפתיע ברזרבות של
בנק־ישראל. דברים כאלה כבר נעשו בעבר. התועלת בהם
מפוקפקת ביותר, ואין להניח שאכן ייעשו גם הפעם.
בגידה באזרחים
*** ווי הרכוש הממשי של מדינת־ישראל במטבע זר
או בניירות־ערך שניתן להפכם לכסף בצורה מיידית — אינו ידוע בדיוק. אין גם ידיעה מדוייקת על
רכושם של אזרחי ישראל בחו״ל, שחלק ממנו מוחזק שם
בצורה בלתי־חוקית.
על חלק מהסכומים האלה — כ־ 250 מיליון דולר המוחזקים
בניירות־ערך זרים, ברשות, על־ידי אזרחי ישראל —
תוכל המדינה לשים ידה בעת הצורך. הדבר כבר נעשה
פעם, ב־ ,1950 כאשר בעלי־מניות כאלה קיבלו מהאוצר את
טבי־הדולר — התחייבות לשלם את התמורה בלירות ישראליות
צמודות לערך הדולר, בתוספת /0ס 2ריבית.
פעולה זו הרסה אז את האמון באוצר לתקופה ארוכה

האמורות מהלוואות: התנודות בהן אינן מראות מה קורה
לרכוש שלנו. בעיקר, הן משמשות מדד לאמון שנותנים
בנו בשוק־הכספים הבינלאומי.
נראה, כי אמון זה נמצא בירידה מתמדת. הסיבה פשוטה:
אנו מוציאים בחו״ל יותר כסף ממה שאנו מהזיחים. בעבר
כוסו ההפרשים מכספי־השילומים, מכספי המגבית־המאוחדת,
מהעברות של עולים חדשים ומהלוזאות לזמן ־ארוך ממקורות
שונים.
הפער בין ההכנסות מייצוא סחורות־ושירותים, לבין ההוצאות
על היבוא מסוגים אלה, היה בשנים 1962 עד ,1967
בסביבות 500 מיליון דולר לשנה. גרעון זה כוסה איכשהו
בלי לגרום לצרות מיידיות. אולם ב־ 1968 זינק הסער ל־700
מיליון דולר. ההפרש הנוסף בסך 200 מיליון כוסה כולו
על־ידי תוספת הלוואות.
ב״ 1969 יגיע הפ עי ל׳ 800 מיליון — ואולי אף ל־850
נראה, כי אין_עוד אפשרות לכסות את התוספת ( 350 מיל-
יון דולר מעל ל״שנור״ הנורמאלי) בצורה שיגרתית. במ־יוחד
חמורה הסכנה, מכיוון שיש חשש סביר שהפער יגדל
עוד יותר ב־ — 1970 ואז לא תוכל המדינה לעמוד בהתחייבויותיה
לתשלום חובות ואפילו ריבית על הר,לודאות
הישנות. למצב זה קוראים, בשפה פשוטה, פשיטת־רגל.
המציאות מאחרי התיאוריות
ך* בעייה אינה, איפוא, איזה קו־אדום דמיוני ותיו
) אורטי — אלא העובדה הפשוטה, שעלולים לסגור בפני
מדינת־ישראל את אשנבי הבנקים בחו״ל. הדבר אינו מפליא
ביותר, מאחר שחובותינו יגיעו, בסוף ,1969 לם ך
2,300 מיליון דולר בערך. לגבי משפחה ישראלית ממוצעת
בת חמש נפשות, זהו סכום של 13,375ל״י, והתשלומים
שיש לשלם לחו״ל על חשבון חוב זה מגיעים לכ־ 950ל״י
לשנה.
מס-הד,כנם ד, הממוצע שניגבה בשנת 1968/69 מכל אזרח
ישראלי היה 500ל״י — או 2,500ל״י למשפחה הממוצעת
הנ״ל. פירושו של דבר, שיותר משליש של מס ההכנסה
היה דרוש כדי להבטיח רק את תשלום הריבית ואת
החזרת ד,ד,לודאות לחו״ל. מיספרים אלה גלויים לכל —
כולל אנשי הכספים בחו״ל — ואין זה מפליא ביותר שהם
מתחילים לשאול שאלות לא נוחות למדי.

עצמאות כלכלית
חלום שנגוזיי* יות והפסקת האשראי בחו״ל עלולה להמיט שואה
| ן כלכלית על המדינה, מתנהלים כעת באוצר בירורים

נ גי ד הורוביץ
ל־ 500 מיליון דולר. על עצמאות כלכלית, כבר איש היום
אינו מדבר עוד.

נסיונות השנור
נכשלו
ך* חילה ניסתה הממשלה ללכת בדרכים המקובלות
4 1עליה מאז קום המדינה. בעת ביקורה בארצות־הברית,
ביקשה גולדה הלוואה נוספת של 600 מיליון דולר — 200
מיליון לשנה בשלוש השנים הקרובות. הסכום, כפי שמתברר
מהנאמר כאן, אינו מיקרי.
טרם שמענו על הסכמה אמריקאית לבקשה זן _ יייתכן
שהמיברק הודיאם־נאמי של גולדה נועד לשם תיזכורת
לניקסון — אך דבר אחד ברור: בקשה זו תפתח פתח רחב
ללחץ אמריקאי — ורק תדחה את פיתרון הבעייה לעוד
שלוש שנים. ואז, כצזובן, יהיה עוד יותר קשה לפתור אותה.
פינחס ספיר נסע אף הוא לארצות־הברית, בלי הרבה
רעש, מייד אחרי הבחירות. מטרתו — לדרבן את פעולות
המגבית ולגייס השקעות נוספות בישראל.
אולם ספק רב אם ספיר הצליח לעצור את הירידה התלולה,
המסתמנת מאז ,1967 בהכנסות ממקור זה. סך־הכל
התרומות מארד,״ב הגיעו ב־ 1968ל־ 220 מיליון דולד. ב־
1969 יגיע הסכום ל־ 180 מיליון בערך. ב־ 1970 צפוייה ירידה
נוספת. ההשקעות של אמריקאים בישראל — לא רק
של יהודים — הגיעו ב־ 1968ל־ 230 מיליון דולר (זה כולל
את אגרות־החוב הממשלתיות שנמכרו בחו״ל) וסכום זד,
מהתר, שיא: אין להניח שיושג שנית ב־ .1969 אנשי עסקים
אינם אוהבים, בדרך כלל, להשקיע את כספם במקומות ששם
יורים ומפוצצים.

הולכים לחלוב
את האזרח*
** ה, איפוא, עומדת הממשלה לעשות?
תוכל לצפות בשנת — 1970 ואולי כבר בחודש זה —
לפעולות הבאות, מיקצתן או כולן, בבת־אחת או בהדרגה:
!• ייעשה מאמץ להקטין את היבוא שאינו ביטחוני
ושאינו מסייע לייצוא. פירוש הדבר — קודם כל מוצרי-
צריכה. הדבר ייעשה מן הסתם על־ידי מיסוי כבד נוסף על
מוצרים כגון מכוניות, דלק, מכשירי־חשמל, חומרי-בניין
רבים, פריטי מזון מיובאים, נסיעות לחו״ל ועוד. המיסוי
(המשך בעמוד )24

רבת־עמון 4 :אזרחים נהרגו 1 ,נעדר
בהתקפת מארב ישראלי בדרום ים־המלח
— פאת סופר ״מעריכי׳
לענינים ערכיים —

ירדן מענה לפנות כור,ר,
כי ארכעה מאזרחיה נהרגו
ואחד נעדר כהתנגשות שאירעה
אור ליום אתמול כין
^,משמר צכאי ישראלי לבין
אזרחימ^כדרט ים

בן טוענת ירדן כי תותחים
ארוכי טווח של צה״ל, המו צבים
בדרום רמת הגולן, הפגיזו
הלילה מטרות שונות באזורי
אירביד וסאלט• הדובר
לא מסר אם היו בהפגזה זו
נפגעים. כידוע, נמצאים באותן
גזרות תותחים ארוכי טווח
יל צבכנת סנ^,זעי:

אינה כתרח עדיין. אולם!
מניחים, כי הדבר נובע מכד
שכמה מאות רכלנים
שפונו מירדן והועברו ל מורדות
החרמון, כשיא ה־|
משבר בין ארגוני הפירור
לביו ממשלת לבנון — ן
הוחזרו עתה לבסיפיהם בירדן׳
ושולבו בפעילות ה! -
לאורה לו הפסלת

ידיעה קצרה שהתפרסמה כהצנעה השבוע היפנתה את תשומת־־הלב
אל עכר הגבול הנשכח של ישראל -גבול הערבה המתמשך מעין־גו״י
בצפון ועד לאילת בדרום. זה אינו רק קו הגבול הארוך של ישראל,
מעבר לגבול רואים אנשי אירגוני החבלה כך את
מפעלי ים־המלח (תמונה משמאל) ,המשמשים מטרה עיקרית להפגזד
תיהם והתקפותיהם. זהו גם הקו דרכו הם מנסים לבצע את חדירותיהם,
אחרי שהם נכשלים בגזרות אחרות. על אבטחת קו גבול ארוך
זה מופקדת אחת מיחידות צה״ל, שאינה עולה לכותרות.

הגבוי השגה

אחד מחיילי היחידה הממונה
על השמירה 6 .ו שמות עבו\||

דה ביום ו־ 24 שעות כוננות, הם סדר יומו.

ך | 1ך ך | ל אי שם, במרחבי הדרום המידברי, מול הגבול החשוף עם
7119111
ירדן, מהווה עמדת שקי־חול את עובדת הנוכחות הישראלית
1 1 1 .1 11 1 # 1 1 1
על הגבול. מקלע על השקים ומישקפת טלסקופית שנועדה לגלות מסתננים, נראים בעמדה.

^ י־שם, כקצה הדרומי של ים-
המלח, שוטטו גמלים בערבה. בצבעיהם
הם השתלבו עם הנוף עד שכימעט איאפשר
היה להבחין בהם. הם שוטטו במפוזר
במרחק כמה עשרות מטרים זה מזה, כשהם
מלחכים את מעט העשב במקום בשלווה
סטואית.
לכאורה — תמונה אידילית, המסוגלת
להרדים אף את הצופה הנסער ביותר. אולם
לא כאשר הגמלים עוברים את אותה רצועת
המידבר המסומנת במפות בגבול המפריד
בין ירדן לישראל.
מבעד למישקפת הבחין ניר כי הגמלים,
שכאילו תוך כדי חיפוש אחר מזון, חצו
את הגבול בכמה עשרות מטרים, אינם לבדם
בשטח. בקירבתם הסתובב בדואי תמים,
רועה גמלים. אלא שהיה משהו בבגדיו של
הבדואי לבוש הקרעים שמשך את עיניו
של נייר. היה זה חפץ נוצץ שאי־אפשר
היה לטעות בו.
כאשר הגיעו ניר וחבריו אל המקום בו

| | ך אחד החיילים הצעירים ביחידת הגבול
הנשכח, המאבטחים את הגבול
הפרוץ והארון ביותר של מדינת־ישראל.

של 4דינרים לחודש.
בצאפי ובפיפי, הכפרים הירדניים השוכנים
מדרום לים־המלח ושימשו כמה פעמים
מטרות לפעולות חיילי צה״ל, אין כימי
עט כיום תושבים אזרחיים. אלה נטשו.
במקומם שורצים במקום כנופיות חבלנים.

שוטטו הגמלים, לא נראה הבדואי. הוא
הסתתר בין קפלי הקרקע ורק בקושי הצליחו
למצאו .״לא רצינו לקחת איתנו את
המיסכן,״ אמר ניר אחר־כך ,״אבל כשחי-
פשנו בין חפציו מצאנו מישקפת־שדה חזקה
וחדשה, מהסוג שמוצאים אצל חבלני אל-
פתח״
עבודה צדדית
כאשר נלקח מוחמד, כך הציג הבדואי
את עצמו — לחקירה, התברר שהוא באמת
רועה גמלים במיקצועו. אלא שהוא מבצע
גם עבודה צדדית: תצפיות. הוא סופר את
המכוניות, צבאיות ואזרחיות כאחת, החולפות
בכביש הערבה, מדווח לממונים עליו
על המתרחש בצד הישראלי תמורת שכר
גורי אריות
*ץ תפיסת הצופה הבדואי היתד,
| 1רק אחת הפעולות השיגרתיות שמי

בדואי שנראה מסתובב
ן ן ליד הגבול, כשמשקפת
חדישה בידו, נחקר לפשר שוטטותו בגבול.

המלחה האטוה שר ״*וו אריות״ -
חיוה אלמונית שר צהיר המאנסחת
חרק מגבול 220 הק׳מ של ישראל בערבה
בצעים חיילי היחידה המבטיחים גיורה זו.
לעומת המיגזרים האחרים של הגמל זהו
מיגזר שקט יחסית. מפעם לפעם שומעים בו
אומנם הדי ירי של קאטיושות ומרגמות,
המכוזנות לעצר מיפעלי ים־המלח או היאחזויות
הנח״ל בערבה. אולם בדרך בלל הפעילות
במקום היא שיגרתית ביותר.
רוב חיילי היחידה הם בוגרי תיכון, צעירים
מהיישובים הוותיקים בארץ. כך למשל
ניר, שהגיע למקום מנהריה, או אבנרי,
יליד קיבוץ חולדה, שהוא כיום תושב תל-
אביב. הם וחבריהם מתפארים בהישג לא

תודות להם עובדים פועלי
מיפעלי ים־המלח, ביום ובלילה, בביטחון
ממעט מלא, ואנשי משקי הערבה עוסקים
בביטחה בעבודתם החקלאית.
ילד הסיפוחים של היחידה היא התיישבות
״היהודים הנוצרים״ בעיר אובות בערבה,
אותה אימצה היחידה לעצמה, בניגוד ליחידות
אחרות שערים אזרחיות מאמצות אותן.
בלילות הם מרכזים את המכוניות הרוצות
להגיע מאילת צפונה או מהצפון לדרום,
מארגנים אותן לשיירות ומובילים
אותן כדי שיגיעו למחוז חפצן בביטחון.
במדינה עליי!,6
״אנא

כורדי״
הפרשה החלה מסתבכת יותר ויותר עם
כל יום שחלף, ונראה היה שתהפוך כל רגע
לשערורייה נוטפת. העיתונים עלו עליה,
הטלוויזיה כיסתה אותה, והאחראים בוססו
ציפורניים בדאגה: מאין יבוא עזרם?
הם ודאי לא שיערו.שעזרם יבוא מהעולם
הזה,
הפרשה היא פרשת קבוצת המשפחות
הכורדיות שעלו ארצה מאיזור כרמאנשאה
שבפרס, לפני ארבעה חודשים, ונתקעו מאז
בלוד, בדרישה להביאם למושב פעמי תש״ז
שבנגב, שם יושבים בני־ארצם. מוסד־העלייה
בטהרן הבטיח להם זאת — והעולים החדשים
סירבו לשמוע על כל תחליף. העובדה
שוזעד המושב נסוג בו, מסיבות שונות,
ואינו מוכן לקבלם, לא עניינה אותם .״פעמי
תש״ז״ — זו היתד, תשובתם הפסקנית והיחידה.
מוסדות
הקליטה הביאו בפניהם הצעות
לחליפים שונים, הזעיקו לעזרתם את ח״ב
מרדכי זר, את ראשי אירגון עולי פרם,
ניסו לפתות אותם במקררים, כיריים־גז,
רהיטים, אפילו מכונות־כביסה — הכל חינם
כמובן — אך מאומה לא הועיל :״אנא
כורדי,״ היתד, התשובה של העולים ,״פע־מי־תש״ז״.
כורדי
כין בורדים. כך נמשך החד-
גדיא ארבעה חודשים. העולים מסרס חסמו

ב ש המחבר את תל־אביב לחולון להגברת
לחץ־הדם. שכן כביש זה מוביל, בין היתר,
גם למשרד־ד,רישוי בחולון, עובדה שדיר,
לגרום עצבנות לכל נהג. עובדה לא הגיו-
נית אולי, אבל עובדה.
מ אולם ישנם אזרחים ישראליים, שעבורם
האיזור גן־עדן עלי־אדמות. זוהי
בימים ^גאים משבט אל־הוזייל, שהתמקמו
ך ןרי ^ן ב, ,כמדי שנה, בשטח שבין
מ דן ןחבתכץ גר ש הכדורגל הסמוך.

סייר כמקום ^ללס הזה״ ,אשר
׳אזהגרים ה־חדשים:
כארץ
של אלוהים. ארבעה
הרבה בדואים, והרבה יותר כבשים׳1ום,
אים מכסים את השטח, למרגלות מגרד
השחקים הסמוך. בדואית קמוטה כבת 50
יוצאת לקראתי :״הלו חבר,״ היא קוראת
בעברית צחה, פחות או יותר .״רוצה כבש
זכר בשביל פסח? כשר, בחיי, אצלנו אין
טרף. כולם קונים אצלנו כבש בשביל הפסח.״
כאשר
היא מגלה שאינני חושב עדיין על
פסח, נבהלת הבדואית :״תראה אדון, אנחנו
לא בארץ של חולון, וגם לא בארץ של תל־אביבי,
וגם לא בארץ של יפו. אנחנו באמצע,
באדמה של אללה. אין חוק להוציא
אותנו.״
היא נרגעת רק לאחר שאני מבהיר לה
שאינני מהעירייה, מעלה חיוך נרחב למראה
המצלמה שהתחילה מתקתקת, אולם לא לפני
שמצאה לנכון להזהיר אותי :״הבעל שלי
מקנא,״ אמרה .״יראה שאתה מצטלם איתי

| \ 1ך ך 1X1191 *1 11 חיילות היחידה באות לביקור אצל הבחורים בקו הקידמי.
החיילים ״מכבדים״ אותן בהצצה במישקפת, ממנה
1 1 1 1 1 1111
ניתן למשקיף להבחין במה שמתרחש בכפרים הירדניים הנמצאים דרומית לים המלח.
מבוטל: כ־ס /ס 90 מנסיונות החדירה של החבלנים
דרך קו הגבול הנתון להשגחתם, נתפסים.
בגלל
תנאי האיזור. ואורך הגיזרה הם
פועלים בשיטות בלתי קונבנציונאליות,

״אם בתעלה יושבים נמרים ובביקעה מחזיקים
אריות, הרי חיילים אלה ,־עושים
עבודה שיגרתית, אבל הדורשת הרבה אומץ
ונסיון קרבי הם גורי אריות,״ אמר עליהם
אחד המפקדים.

מאהל שכט אל־הוזייל כצומת חולון
״אנחנו באדמה של אללה״
את המקום היקר במעונות העולים בלוד,
היקשו על קליטתם של עולים חדשים שהגיעו.
איש לא ידע כיצד לפתור את ה־
׳בעייה.
בשלב זה של יאוש, נזכר מישהו במש־רד־ר,קליטה,
בירושלים, שבמערכת העולם
הזה נמצא כתב שבעבר עסק בקליטה נ:פר.0
נעים גלעדי הוזעק לעזרה, ולאחר שבחן
את הקייס, הסכים לעזור. הוא יצא ללוד,
ביקש מכל מלוזיו להניחו לבדו, ונועד לשיחה
ממושכת עם העולים, בשפה שאיש
מהאחרים לא הבינה.
שעה לאחר מכן, יצאו ראשי העולים,
הודיעו לאחראי על מרכז הקליטה בלוד
שהם מסכימים להצעתו לעבור לראש־העין
או לפרדס־כץ.
כשהסיעו עובדי משרד־הקליטה, שלא האמינו
למשמע אוזניהם, את הכתב בחזרה
לתל־אביב, ביקשו לדעת איך עשה את מה
שהם לא הצליחו לעשות.
תשובתו היתד, קצרה :״אנא כורדי״.
מיעוטים בדואים בארץ חולון
,הבאנו אותו,״ אומר ניר (קיצוני משמאל) ,כשחבריו

לרבים מאזרחי תל־אביב־רבתי — לאלו
מביניהם היושבים ליד הגה מכונית או ה

ירביץ לי מכות חזק. אבל אין דבר,
שיהיה לך לבריאות. תעשה תמונה, יאללה,
תעשה.״
זו־יזין דקדימין. מסעם של הבדואים
לצפון הוא מסע עסקים. לדבריהם, ניהגים
יהודים רבים, בייחוד יוצאי טריפולי, עיראק,
ומרוקו, לרדת לבאר־שבע עם התקרב
חג־הפסח, לבחור לעצמם כבש משובח. כדי
להקל על ההתחרות הקשה בבארישבע, החליטו
משפחות אחדות בעלות יוזמה, להביא
את הסחורה לשערי ביתו של הלקוח, דבר
המתבטא, כמובן, במחירים טובים •ותר,
מה גם שהלקוח חוסך לעצמו דמי־הובלה
ניכרים.
ואכן, החישוב הוכיח עצמו כנכון, והעסקים
שפירים. חששם היחידי של הסוחרים
הזריזים באוהלי קידר, הוא שהתענוג
לא יימשך לנצח .״אנחנו כמו יהודים,״
טענה בת־שיחי .״מדברים עברית כמו יהודים,
מולידים הילדים בבית־חולים כמו יהודים,
אצל הרופא של הבדואים בן־עיסה
(ד״ר בן אסא) ורוצים רק למכור כאן קצת
גבינה, קצת חלב, וקצת כבשים, איפה שב־באר־שבע
קשה למכור. אז זה לא רע, נכון?
לפני כמה זמן אמרו לנו שיבואו כאן לבנות
שיכונים בשביל עולים. למה? אין מספיק
שיכונים עוד בארץ?״
שאלה טובה. בינתיים, עד שיפלשו השיכונים
לנווה במידבר־הבטון, ממשיכים הבדואים
לעזור ליהודים בהכנות לחג־הפסח.
נכון אומנם שהפסח יחול רק בעוד חמישה
חודשים. אבל זה כבר באמת יותר מדי —
לצפות מהבדואים שגם יתמצאו בלוח ה־

של הזמו, נעונה :

במלאות שנה למוחו

אולם ההצלחה לא האירה לו פנים. הוא
חזר לפאריס, ובכמה להיטים, כמו השיר
התורכי איצ׳קידרה ונזזסטפה, קנה את עולמו.
הוא הפך לכוכב קולנוע מבוקש, הופיע
בסרטים לצידם של בריג׳יט בארדו ואדי
קונסטנטין.
לפני שנתיים הגיע לשיא הצלחתו: הוא
קיבל את תפקיד סנשו פנשה במחזמר איש־למאנשה,
לצידו של ז׳אק ברל בתפקיד דון
קישוט, שהוצג באולימפיה בפאריס.
הצלחתם המשותפת של מורנו וברל היתר.
כה גדולה, שבתום עשרה חודשי הצגה
התכוננו להעבירה לארצות־הברית ולהציגה
שם בצרפתית. לפני היציאה לאר־צות־הברית
ניתנו למורנו 15 ימי חופשה.
הוא הגיע לארץ כדי לבקר את אמו, רוזה

^ בו צהקטנה של אנשים סבבה הק
ן שבוע את המצבה הכפולה בבית־הקב־רות
בבת־ים. הם הסירו את פרוכת הקטיפה
השחורה שכיסתה את זתמצבית, ו ^׳3
שייש התגלו אותיות המתכת הבי
אחי כ ד פרשו מפי ז׳ ביצים קשות,
הניחו עליי׳ ם עידד־.ם ל מלחיה ופלפליה,
ענביס׳ זיתים 8-שר סיים הרב את תפי־ובקבוק
עי^׳ רחמים״ ,מחו הסובבים את
לת דמעותיהם, והטיבו את ליבם נ•
הגי
שעל המצבה.
כי זהו מינהגם של יהודי תורכיה: גבר
שהלך לעולמו בהיותו רווק ,׳מבלי שנשא
אשד, מימיו, יביאו לו מיצרכים אל קברו
ויערכו סעודה סביב מצבתו. אם לא זכה

דדיו מורנו

ממגז צשגתג* **מממ־גגז

רוזה

ע\או>

דו ד דרי1
ארוגטה *

יוסי
מז מג *מ״* :

שאול, ובתום עשרה ימי ביקור נסע לאיזמיר
כדי לבלות שם את חמשת ימי חופשתו
הנותרים.
ביום האחרון לשהותו באיזמיר ערכו
אמני תורכיה ובדרניה מסיבה לכבודו. למחרת,
בשבע בבוקר, היה צריך להמריא
לפאריס. אולם הוא התעורר מאוחר, הגיע
לנמל התעופה ברגע שהחל המטוס בו עמד
להמריא. דריו התרגז. כעבור דקות אחדות
חש ברע. העבירוהו באמבולנס לבית־חו-
לים. אולם בדרך אזל הדלק באמרולנם. עד
שהגיע אמבולנס אחר, כבר נפח דריו את
נשמתו.
בני משפחתו של דדיו מספרים כי בחייו
ניצל ממוות כמה פעמים. פעם אחת
שהה בעיר אגאדיר במרוקו, בעת שהתחולל
בה הרעש הגדול. הוא יצא מפתח בית־מלונו
לטלפן לאמרגנו בפאריס. כשחזר, לא
היה בית־המלון קיים יותר. בפעם אחרת,
כך מספרים קרוביו, הורעל באיזמיר, שכב
20 יום ללא הכרה, אך הצליח להתאושש
ולהחלים.

ך | 1 | 0ך 7 1קרובת משפחה ישישה מתייפחת בישגה על
11ד 0 1דןןן
כיסא לפני המצבה, כשעל מצבתם המשותפת של

הזמר דריו ואמו פרושה ארוחה, כמנהג יהודי תורכיה, הסועדים על קבר גבר שמת רווק.

ח ד השירים הפופולאריים של דדיו
מורנו היה כשאמות — אקבר באיזמיר.
מעריציו ראו בשיר זה מעין צוואה, רצו

לסעודה משפחתית בחייו, יזכה בה במותו.
בתום טכס גילוי־המצבה התפזרו המסובים
לבתיהם כשליבם מלא מרירות. מלבד רני
משפחה וכמה מכרים, לא בא איש, לא מאמני
ישראל ולא מקהלם, לחלוק כבוד לזמר
שהלהיב מיליונים ברחבי תבל.

*ץ )?0אם מישהו מן העוברים על פני
^ המצבה בבית־הקברות בבת־ים היד,
מנחש כי מתחת למצבה הנושאת את השם

(המשך מעמוד )2:

כבד במיוחד, כי הפעם
לחסוך במטבע־חוץ -לא
לאוצר מטבע ישראלי, שהכל,
במיקרה הצורך, גם

עשוי להיות
הכוונה היא
סתם להכניס
ניתן, אחרי
להדפיסו.
מטרה דומה תושג על־ידי פיחות הלירה
הישראלית, ומוסדות כספיים בינלאומיים
מסויימים לוחצים בכיוון זה על ־ ממשלת־ישראל.
אולם מכיודן שהפיחות מכביד גם
על הממשלה — בגלל ההתחייבויות הר בות
שלה הצמודות למטבע־חוץ — ומכיוון
שאין לומר שהפיחותים הקודמים
השיגו את המטרה, אין עוד לדעת על
מה הוחלט. ייתכן מאוד שיוחלט, בסיגנון
״חצי תה וחצי קפה״ ,על שני הדברים
גם יחד.
צעדים חמורים

• הגדלת מס־הכנסה ו/או מילווה־חד
בה — בעיקר על־מנת להקטין את כמות
הכסף שבידי הציבור. על־ידי כך יוקטן
הביקוש למוצרי־היבוא היקרים, ובנוסף
גם ירוקנו ביד שמאל כיסי־עובדים, שיתמלאו
— קצת — מתוספות השכר של
,1970 שהובטחו כבר למעשה.
י • יוגבר הפיקוח על מטבע־חוץ. יקשה
על אזרחי ישראל לקבל הקצבות
במזומן לנסיעות ולמטרות אחרות. הקצבות
אלה ניתנות היום בצורה חופשית
למדי. אגב — הדבר יגרום כימעט אוטומאטית
להברחות מטבע ולעלייה בשער
של הדולר השחור.
• יצומצם האשראי ליבואנים, שיצטרכו
לשלם עבור סחורותיהם במזומן,
זמן ניכר לפני שתגענה ארצה. הדבר
יקטין את המלאי, יקשה על רכישת
מוצרי־חוץ ויצמצם, כך מקווים, את הצריכה
של מוצרים אלה.
י • ייעשה נסיון להגביר את הייצוא,
גם על־ידי הטבות שונות. כיום, במצב
של תעסוקה מלאה, קורה שהזמנות יצוא
אינן מתמלאות מחוסר עובדים.

נסיונות אנגליים

ךדגרע שוי להתבצע על־ידי הנהגת מס
( | משכורת על מיפעלי שירותים כגון חנו-
יות, בעלי־מלאכה, עורכי־דין ועוד. כל
מעסיק ישלם מס בהתאם למשכורות שישלם.
דבר
זה נוסה כבר באנגליה, אולם לא 1
גרם שם לנהירה המקווה לתעשיות הייצוא.
הסיבה: ההתייקרות הועברה ברובה ללקוחות
של מיפעלי השירותים.
כן התפתחה שם תופעה דל עבודה
שחורה, דהיינו עבודה שלא דיווחו עליה
לשילטונות המס. המדובר כאן בעיקר
בעובדים שעסקו במיפעלי־שירותים בשעות
הנוספות, מחוץ למיסגרת עבודתם הגלוייה
והרשמית.
אין כל ספק שגם המשק הישראלי יסגל
לעצמו במהירות את דרכי ההתחמקות האלו
ממס.
#הגדלת תפוקת הנפט. זוהי למעשה
תקוותה הגדולה ביותר של הממשלה. אך
אפילו אם יתאפשר הדבר מבחינה מדינית
וביטחונית, לא תהיה לבך כל השפעה
על המשק בשנת . 1970
הפיתרון הנכון

רב ער הסבו

זר פרחים בצורת לב, מניחה ט? קברם של דריו מורנו ואמו
בת משפחה חבושת כיפה. הבד השחור מכסה את המצבה
לפני גילויה. על קברו של דריו: ספר שחור שבדפיו חרות :״זנרך לא ימוש מלבנו לנצח.״

ווזות הגזירה רוזל^ות

דוד דריו ארוגטה בן מורנו, טמונות עצמותיו
של דריו מורנו, הזמר היהודי יליד
תורכיה, שהגיע לפיסגת ההצלחה של זמר.
דריו נולד לפני 47 שנים באיזמיר. כשהיה
בן שנתיים, נהרג אביו הסוחר בתאונה.
דריו עצמו נשלח ללמוד בבית הכפר
התיכון אליאנס, וכשסיים את לימודיו שם,
כבר היה זמר ידוע ברחבי אירופה.
כאשר עלתה משפחתו מאיזמיר לישראל,
בא גם דריו לארץ, ניסה לבסס בד את

להקים לו מצבה מפוארת באיזמיר. רבבות
אנשים צעדו אחרי ארונו בתורכיה, כשהובא
לקבורה באיזמיר. אולם אמו הישישה
עמדה על כך שבנה יקבר בישראל. לפני
שנה הובא לקבורה בארץ. כעבור שלושה
חודשים נפטרה גם האם, נקברה ליד קברו
של דריו.
כדי לקיים בכל זאת את רצונו של יריו
להיקבר באיזמיר ולא לבטל את רצון אמי,
הביא הקונסול התורכי בישראל שק אדמה

ן תכן שכל האמצעים האלה יספיקו
לצמצם את הפער בין ההכנסות
לבין ההוצאות ב־ 350 מיליון דולר לשנה.
מה שברור הוא שהם ימררו את חייהם
של מרבית אזרחי ישראל, לא ייצרו אקלים
נוח לקליטת העולים, שיגאל אלון
מקווה למשכם.
אפשר היה, כמובן, להפנות את המרץ
והכישרון המושקע עתה באוצר ובמקומות
אחרים גם בכיוון אחר: למשל, בניתוח
מצבנו המדיני ובאיתור דרכים להשגת
השלום. דבר זה היה פותר את
הבעייה פיתרון. יסודי הרבה יותר. אולם

איש השסע
רן אדליסט
הכתב הצבאי של!הטלוו>ז>ה
ן ץ מל ין איליסט חבש את קסדת
^ הפלדה שלו. בדרך נלל הוא שונא
לחבוש קסדה. אולם הפעם בחר שלא ל הסתנן.
כמפקד הרכב שעמד לצאת לסיגר
בגיזרה הדרומית של התעלה, היה עליו
לשמש דוגמא לפקודיו. הוא היין אותם
לסיור ובדק את ציודם. כולם פלו על הרכב.
הנהג
התניע את הכלי וזה זינק ממקומו.
הוא לא הספיק להתקדם אלא מטרים
ספורים, כאשר מן העבר המערבי של התעלה
נשמע ״בום״ יציאה של פגז מרגמה.
חלפו שניות ספורות והתפוצצות נ! ספת
נשמעה.
שניים מחייליו של רן, חייל סדיר ואיש־מילואים,
נהרגו במקום. רן, אשר גבו היה
מופנה אל עבר נהג כלי הרכב, נפצע במספר
מקומות.
בבית־החולים התברר שרסיס אחד של
פגז מרגמה 82מ״מ פגע בקסדת הפלדה
של רן. רסיס שני חדר לכתף ושני רסי סים
נוספים פגעו בגבו. רן אושפז ל־48
שעות. רסיס אחד הושאר בגופו למזכרת.
הוא הוחזר ליחידתו. את קסדת הפלדה המנוקבת
שלו הוא שומר עתה על המכתבה
שבחדרו בקיבוץ עין־שמר.
אין זו הפעם הראשונה שרן אדליסט, 26 ,

במדינה
(המשך מעמוד ) 20

גוריון על נסיגה ממפרץ שלמד, תוך 48
שעות לאחר שהכריז על סיפוחו. אבל אפשר
לבקש מהגברת מאיר שתבחר לעצמה

סבת אף מציע את הקו. הוא עורך את
מאזן־הכוחות בין ניצים לבין יונים בכנסת
השביעית, קובע כי רק 50ח״כים רוצים
באופן בסיסי בארץ־ישראל שלמה. שבעים
הנותרים ״מוכנים לקחת בחשבון נסיגה,
כינון יישות פלסתינית ומוכנים לגלות גמישות
משוחררת מדבקות טריטוריאלית, כדי
לפעול במה שניתן לפעול, להשקיט ככל האפשר
את האזור — ולמנוע מלחמה חדשה.״
סיכומו
:״ממשלה עם מפ״ם עדיפה על
ממשלה עם ג ח״ ל ...ממשלה עם גח״ל

עסקן ברים במכס בלוד
שתי מזוודות עם שמלות

ועם מפ״ם תהיה ממשלה משותקת שהמאורעות,
במרוצם המסחרר והשוטף, יש-
אור, כפגר דברני על גבם.״

עסקנים
אי־הבנה

כתב צבאי אדדיסט
כינס הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית,
נפצע בשירות. לראשונה נפצע כש
כשכולו
זורח ־וקורן לאולם המכס בנמל-
התעופה בלוד.
הוא נופף בידיו לשוטרי־המכם, והם
רצו ללחוץ את ידו. כי צבי ברים אינו
סתם נוסע בנמל־התעופה של לוד. הוא

היה בן , 19 בשירותו הצבאי הסדיר. ג׳יפ
הסיירת בה שירת עלה על מוקש. רן נפצע
בלסתו, אושפז למשך שבוע. בפעם השנייה
נפצע לפני כשנה, בעת סיור שערך
בתוקף תפקידו בטלוויזיה במזח של פורט-
תאזפיק. הוא נפגע אז משני קליעים ש חדרו,
ראחד לרגלו והשני לידו.
למרות פציעותיו אין לרן שוס כמנה לנטוש
את תפקידו. הוא נולד בעפולה, גדל
בקיבוץ איילון בגליל המערבי ובחיפה,
סיים תיכון בעין־שמר. כששוחרר משירותו
הצבאי, חזר לעין־שמר והיה במשך שלוש
שנים רפתן ומרכז ענף הרפת של הקיבוץ.
אותה תקופת׳ גם נתב ספר, הציידים, ובו
שלושה סיפורים קצרים מתקופת שירותו
בסיירת מידברית, שזכה לשבחי הביקורת.
מקיבוצו נשלח רן להיות כתב בעל ה־מישמר.
אחרי שלושה חודשי עבודה בעיתון׳
הוא הציע לעורך ולעובדי מערכת
אחרים להתפטר. כשלא קיבלו את הצעתו,
התפטר בעצמו.
כעבור תקופה קצרה קיבל את תפקיד הנתב
הצבאי בטלוויזיה. הוא לא נטש את
קיבזצו. רן, נשוי ואב לילד בן שלוש, הנראה
ככוכב קולנוע, חוזר מדי יום אל
הקיבוץ. את משכורתו מהטלוויזיה מקבל
הקיבוץ־הארצי, שהעמיד לרשותו טלפון
בחדרו בקיבוץ, מכונית פרטית צמודה וחשבון
הוצאות בלתי מוגבל כמעט.
הקיבוץ גא ברן. אן חבריו מקנאים בו
במיקצת — הוא קם בבוקר זמן רב אחריהם
ובפיו, בדרן כלל, סיגר ריחני.

עובר שם מדי כמה שבועות, או ליציאה
או בכניסה לארץ. מלבד עסקיו המסועפים
המחייבים נסיעות תכופות לחו״ל, צבי ברים
הוא גם גזבר וסגן יושב־ראש התאחדות
הכדורגל הישראלית. בתוקף תפקידו זה
הוא מלווה או מקביל את פניה של כל

משלחת כדורגל הנוסעת לחו״ל, אם אינו
משתתף בה בעצמו.
כרטיסי־חינם לתחרויות. שוטרי-
המכס מכירים אותו מזה שנים. הם יודעים
שלא כדאי להכביד עליו בעת ביקורת
המכס, ומקילים עליו את המעבר. ללא
שום קשר להקלות אלו, זוכים שוטרי-
המכס בהזמנות־חינס למשחקי־כדורגל מהתאחדות
הכדורגל, שצבי ברים הוא סגן
היושב־ראש שלה מטעם הפועל.
כמנהגו מתמיד ניסה צבי ברים לחלוף
על פני תאי ביקורת המכס. אלא שבמקרה,
הוא עבר על פניו של עובד חדש יחסית,
שלא ידע מי זה צבי פרים. השוטר החדש
התעקש, לא שם לב לפנים התמוהות של
לקוחו. צבי ברים נאלץ היה להישאר עם
השוטר שלפניו, נאלץ לפתוח בפניו את מזוודותיו.
שתיים ממזוודותיו של צבי ברים
הכילו שמלות ובגדי־נשים חדשים בכמות
גדולה, המחייבת הצהרה וחייבת כמובן במכס.
מכיון
שברים ניסה להבריח את השמלות
דרך המכס מבלי להצהיר עליהן, הן הוחרמו.
כדי לקבל אותן,..מחדש היה צבי ברים
נאלץ לשלם כעבור כמה ימים מכם בסכום
של כאלף ל״י וכופר בסכום דומה.
כתם על ההתאחדות. הממונה-על-
הכנסות־המדינה לא תבע את צבי ברים לדין
על נסיון ההברחה שלו. הסביר דובר ה־ממונה־על־הכנם
ות־המדינה :״אנחנו פוטרים
בכופר את מי שקשה להוכיח נגדו את העבירה
או מי שמנסה להבריח חפצים בסכום
פעוט של 100 או 200ל״י.״ הוא לא היה
מוכן לגלות לאיזה משני המקרים מתיחם
המקרה של צבי ברים.
יתכן אולי שלממונה־על־הכנסות־ד,מדינה
לא היה ענין בהעמדתו של צבי ברים לדין.
אבל ההתאחדות לכדורגל תהיה חייבת לדון
בפרשה. העובדה שאחד מהעומדים בראשה
נתפס בנסיון הברחה מטילה כתם על ההתאחדות
כולה.

מהפכת הבין כובשת את העולם -אבל ישראל נסוגה לפורימאדות

הצנזורה

קמה

דתחיה

ך * צנזורה בתיאטרון מתה. בלונדון, ב!
\ ניו־יורק, באירופה — בכל רחבי העולם
המערבי כמעט — מציגים כיום תיאטרון
חי ותוסס, המדבר בשפה של בני־אדם
ומציג בני־אדם כמו שהם, אפילו אם אינם
לבושים כל כך. אבל לא בישראל.
בשני מיקרים שארעו לאחרונה לא הסתפקה
הצנזורה בקבלת העתקים משוכפלים
של מחזות העומדים להיות מוצגים על
הבמה הישראלית, הודיעה כי לא תתיר את
הצגתם, לפני שחברי המועצה לביקורת
סרטים ומחזות יראו במו עיניהם חזרה
כללית של ההצגות על הבמה, ולפני שיאשרו
כי מותר לבני־תמותה רגילים לראותם.
תחילה אירע הדבר במחזמר עיצרו את
העולם, אני רוצה לרדת. זהו אמנם מחזמר
ללא עירום וללא מעשים אירוטיים על הבמה,
אבל כמה מהטקסטים שבו עוררו את
דמיונם של הצנזורים הישראליים, עד שתבעו
לראות את המחזמר לפני הצגתו.
בעיקר הטריד את הצנזורים הקטע העוסק
בביקורו של צוציק בניו־יורק, שם הוא
פוגש ״שפנ?נד, ערדמת־חזה״ ,המזמרת י־סיגנון
מרילין מונרו המנוחה, ומשוחחת
איתו לאחר מכן:
אוף, איזה קהל מטומטם! יש לך סיג
ר יה מזל שיש פה, לפחות, מלצריות
בלי חזייה! אחרת לא היה בא הנח אף
אחר אני שואלת אותך: אם הגברים
מעונייינים כל־כן לראות שפנפנות — למה
הס לא הולכים ישר לשפנייה? הנה, תסתכל
על ההוא, שם, סוכן מברשות. איזה עיניים
שהוא פותח אילו אשתו היתה מגישה
לו את ארוחת־הערב כשהיא חצי־ער,ימה,
היה צורח שהיא מקלקלת לו את התיאבון.
אבל כאן הוא מוכן לשלם בשב-ל
זה ויש כבר מקום, ששם מופיעות
המלצריות עם חזייה, אבל בלי תחתונים!
קוראים לזה ״מועדון העולם התח תון

עכשיו תופסים מדוע לא הסתפקה הצנזורה
בקריאת המחזה, ובאה בהרכב מלא
לראות את ההצגה במו עיניה? כמו שנאמר
:״טוב מראה עיניים — מהלך נפש״
ובעיקר לאחר שנודע לחברי הצנזורה. ש
להקת
הנערות כ״עיצרו את העולם, אני רוצה לרדת״
״השפנפנות מסתובבות עם החזה בחוץ״

את החזרה, פסקו שאין בה כדי להשחית
ואישרוה להצגה בפני הקהל הרחב.
אולם במיקרה אחר מסכנת הצנזורה העלאת
מחזה אחר. המדובר הוא במחזה
הנערים שבחבורה, העומד להיות מוצג בתיאטרון
בימות ושגיבוריו הומוסכסואלים.
גם כאן תבעה הצנזורה לראות את המחזה
לפני הצגתו, בחזרה הכללית. אלא
שהפעם התנגד לכד מטיה המחזה. י״י־י•

אבל הערתכם שהקביעה הסופית שלכם
תינתן רק לאחר שתחזו בחזרה הגנרלית,
פירושה שאנחנו נסתבך בהוצאות של 100
אלף ל״י ולאחר מכן תבוא החלטתכם לטוב
או לרע.
״במידה והרכב חברי הוועדה נו מאפשר
לכם מבחינה מיקצועית לקבוע את
עמדתכם בשלבים של קריאת המחזה, אזי

סעדרלה

מ>הן ד
עד היום, לא היו אף פעם שום מיליונרים
ביהוד.
גם מהיום לא יהיו. אבל אשה של
מיליונר — בן תהיה.
זותי אתי דניאל, בתו בת ה״24
של אדון דניאל .,שהוא ירקן ביהוד. אז
אין זה קרה !
זה היה ככה. אתי היא דיילת ב״אל־על״
.ובין הדיילות בכל העולם ידוץ,
שאין מקום טוב לתפוס איזה מיליונר
טוב לרפואה מאשר חוף אקפולקו במקסיקו.
יש כבר מספיק דיילות ״אייר״
פראנס״ ו״ט.וו.א ״.המשמשות הוכחה
טובה לכן.
אז עכשיו יש גם ל״אל־על״ הוכחה
דומה. לפני תשעה חודשים ירדה אתי
וחברה שלה לחופשה קצרה באקפולקו.
כמו שהיא על החוף, היא שומעת גבר

מ7ן רה
הסרט מיקרה אשה כבר זכה לניתוחים
מעמיקים במוספים העמוקים של כל העיתונות.
המומחים השונים והמשונים הספיקו
לעמוד על המשמעויות הפילוסופיות,

.אק קאטמור

אתי דניאל
נאה אחד, לידה, אומר לשני, כשהוא
מסתכל לעברה :״שמע, את זאת היי תי

הוא אומנם אמר את זאת בספרדית,
אבל איך הוא יכול היה לדעת שאתי

ספרדית ז התוצאה טל ההערה היתה,
שאתי וחברתה בילו את השבועיים חופש
שלהן עם שני הגברים.
והסוף ממש אירע השבוע, כשאתי
וההוא, שהעיר את ההערה, נישאו אחד
לשנייה.
הם נישאו באולם נשפים ענקי במנ-
האטו, והחתונה נערכה כל הלילה והסתיימה
בארוחת־בוקר. החתן הכין לכלה
שמלה צנועה שעלתה אלף דולר,
ותכשיטים לא עלינו, שיותר טוב שלא
נדבר עליהם.
כי הגבר ההוא שהעיר הערות כאלו

מערבון ב׳קינגס קלדוב״
השעה: אחת לפנות בוקר. המקום: קינג׳ס
קלאב. ליתר דיוק, הבר של הקלאב, השמור
למכובדים. בין המכובדים הנוכחים:
לפחות חמישה מוותיקי כלא רמלה, שהתאספו
במקום באקראי. האווירה שקטה. ליד
הבר מסבים בוסתנאי (בוסי) סחה ואשתו
נעמי אדווה. ליד שולחן צדדי
משוחח האדם השלישי עם ידידה. בשולחן
לידו מבלה בחברת אשתו לעתיד
״יקצין לשעבר״ שנידון על רמאויות.
בפינה אחרת חונה עורך ״ דין שישב לכלא
רמלה, לא חשוב למה. בין השולחנות
מסתובב מאמן־לכדורסל של כלא רמלה,
שחקן הנבחרת לשעבר ארז לוסטיג.

האורחים המכובדים שותים, צוחקים, וצובטים
בישבנה של המלצרית.
לפתע — כן, תמיד יש ״לפתע״ — ניגשת
לילי קנובל, מי שהייתה פעם סגנית מל־כת־המיס,
לעבר הבר ונעמדת בסמון לבוסי
ואדווה. לטענת יודעי־דבר, היא מתחצפת
לבוסי. מה שברור הוא, שפתאום שומעים
שני ״גונגים״ מהדהדים, כתוצאה מהתחברות
כף־ידו של בוסי לפרצופה של קנובל.
היפהפייה הבלונדית מועפת למרחק כמה
מטרים — בדיוק למקום ממנו באה, שם
ישב בן־זוגה, יצוריאימיס ענק המתנשא לגובה
שני מטרים ו עוד׳כמה סנטימטרים,
שתפקידו היום־יומי לשמש כשומר־ראש

האמנותיות, הקולנועיות, הטכנו־סקסולוגיות
והחנטארישיות הטמונות. בו. בעיקר הם
הצליחו למצוא את המשמעויות במקומות
שהן לא נמצאו שם.
וחבל רק שאיש לא טרח לשאול על המשמעויות
מפי זה שעשה אותן — ז׳אל,
קאטמור בכבודו ובעצמו. אם הם שואלים,
היו מגלים שכל הסרט נעשה בהשפעת
הגלולה — ואני לא מתכוונת לגלולה
למניעת הריון.
סיפר זאק:
״התחלתי להשתמש במסקלין בגיל .19
אז גם גיליתי את המשורר הצרפתי הנהדר
הנרי מישור, שחוץ משיריו המופלא-ם
יצר גם את הרישומים המקסימים ביותר
— תחת השפעת חומר זה. והוא לא השתמש
בססקלין כדי לברוח מהמציאות, כפי
שרבים מאמינים, אלא להיפר — :די להגיע
לשיאי־ערנות גדולים יותר.
״אל.אס.די. וחשיש מרדימים אותך, מוציאים
אותך מהמציאות. המסקלין להיפך —
מעורר אותך, מעביר בך פנטזיות פנטסטיות.
בסרט, לדוגמה, הפנטזיות האלו דיו
מיניות.
״ובאמת, רוב המשתתפים בסרט לקחו כל

ציונה נלסון

* מיני גלולות. רק חלית היתד, נגד. עובדה:
היא מצליחה להגיע לשירה נהדרת בלי
על שפת הים, היה לא אחר מאשר
שום תוספות.
וירן פלידאס, מיליונר בריבוע. ובגלל
״אבל מלבדה — כולם. מי שהיה נקלע
זה אתי תהיה מיליונרית.
לבית בדיזנגוף, שבו הוסרט רוב הסרט,
המחותן הראשי בחתונה היה החבר
שלו ההוא משפת-הים — שהוא לא היה נדהם מהאווירה ׳:אן טוכמאייר,
ציונה נלסון — אמריקאית שעזבה בינאחר
מאשר בנו של נשיא ניקרגואה
ברגבה סימיסה. הוא העניק לזוג תיים את הארץ -תרצה ארבל, סדזי
הולד, ועוד-ישתי הולנדיות, מסתובבות
חלקת אדמה בארצו, כמתנת-נישואין.
כולן ערומות כביום היוולדן, מתיישבות
אחרי החתונה יצא הזוג לירח דבש
ערומות בהפסקות לאכול, ובכלל מרגיבהוואי
— לפני שהם יוצאים לירח־שות
טבעיות ביותר במצב זה.״
דבש שני במזרח הרחוק.
אני מצפה לראות מה יכתבו המבקרים
באקפולקו הם, כנראה, לא יבקרו.
מספיק פעם.
עכשיו.

ונהג לשחקן המפורסם

פילס האריס.

ריצ׳ארד

(בלומ־

הענק, הרואה את חברתו מתעופפת, עולה
על שולחנו, ומשם, בזינוק אקרובטי, מתעופף
כמו טרזן לעבר בוסי.
משנייה זו ואילך מתרחשים המאורעות
בקצב של מערבון איטלקי משובח: בוסי
מנסה להשתחרר מתפיסתו של הענק, ובינתיים
ספק זה האחרון בקבזק ויסקי באיזור
הקרקפת מנעמי אדווה. זה עוזר לבוסי להשתחרר,
והוא מעיף את הענק לכיוון הצד
השני׳ של הבאר, תופס את שיערו ופותת
בסידרת ראשיות, שהדיהן נשמעים כמו
מצילתייס. שומר־הראש הענק מתעלף, אבל
שתי סטירות קלות של בוסי מעירות אותו.
וכמו תמיד אצל ג׳נטלמנים אמיתיים במערבון
מיקצועי, מזמין בוסי את המנוצח
לבקבוק י ויסקי.

קאט!
המשמיץ הראשי
של עמום

הרעיון, כפי שניצנץ במוחו
קי נ ה היה גדול: הוא ערך מסיבה, ביים
שלישי האחרון, אצל מן ורדי, לכל המשמיצים
הפרופסיונאליים, והעיסקה היתה
כזאת: המסיבה הוקלט וחשודר בשידורי־ישראל,
ושידורי־ישראל, למטרה זו, יספקו
את הוויסקי. פייר?
פייר.
שידורי־ישראל סיפקו את הוויסקי, ועמוס
סיפק את ד״ר פינחס אביבי והחברה
שלו, את אורי זוהר והאשה שלו, את
ממס פוגל וגם כן האשד, שלו, את ניסן

דגני

(העצוב),

עמיקם מרביץ, דירי

מנוסי ונתיבה בן־יהודה, שבתור בתו
של ברוך בן־יהודה הגדול, ידועה בלשונה
החדה.
עד כאן, הרעיון. הביצוע היה קצת פחות
מוצלח . .כי לאחר שהחבר׳ה חיסלו את
חמשת בקבוקי הוויסקי שניקנו על חשבון
משלם המיסים, התברר שהתוכנית לא תזכה
להיות משודרת. כי במקום השמצות
רציניות, בילתה החבורה את הערב בהשמצות
הדדיות והעלאת נוסטלגיה — אחרי
הכל, כולם שם מכירים את כולם מזה 20
שנה — ואת מי ז ה מעניין?

תמרורים

בימוי
צילום

מצפותלתינוק. לינדה
בירד רוב 25 ולוסי נוג׳נט (,)22
בנותיו של נשיא ארצות־הברית לשעבר,
לינדץ ג׳ונסון. לתינוקה של לינדה, הנשואה
לקצין מארינס, מצפים בחודש מאי
ואילו אחותה הצעירה מקדימה אותה והיא
תלד כבר בדצמבר.
בוטלוהנישואין. בארצות־הברית,
של כוכבת־הקולנוע האיטלקיק ג׳יגה

ןהפקה
נתינה
; הגשה
; איפור

+חוג בית בקרית מוצקין
ביום חמישי הבא 4 ,בדצמבר, ב־ 8.45 בערב, אצל משפחת
קריץ, סימטת אורן ,4קרית מוצקין (טל .)715404 .הנושא:

הערכת הבחירות ותוכניית לעתיד.

לטלוויזיה !
לטלוויזיה;
לטלוויזיה;
לטלוויזיה; לטלוויזיה לטלוויזיה

נמשכת ההרשמה
לקורס לטלוויזיה
מחזור ג׳

פעילים ואוהדים מוזמנים.

קאופמן וה־לדלו
לולובריג׳ידה והמפיק הניו־יורקי היהודי
והמיליונר גורדון קאופמן, הצעיר מהשחקנית
במיספר שנים טובות.

לרשות התלמידים מערכת מצלמות טלוויזיה
ואולפן בקרה
לעבודה מעשית
סגל המרצים מורכב מאנשי טלוויזיה מדופלמים
מספר המקומות מוגבל

נישאו בטקס אזרחי קצר, שחקנית
הקולנוע ג׳ולי אנדריום ( )34 וארוסה
מזה שנתיים, הבמאי כלייק אדי
וארדס 47 אדווארדס היה בן־לווייתה
הקבוע של ג׳ולי מאז התגרשה מבעלה הראשון,
התפאורן הבריטי טוני וולטון,
ממנו יש לה בת אחת.
נחוג יום־הולדתו ה־ 80 של ד״ר
שלמה פירט, מישפטן חיפאי שהיה שו־פט־הנוער
הראשון של גרמניה. פירט, שעם
עלותו ארצה עבד בנוטר חמוש בקו הרכבת
חיפה—צמח, הוא אביו של דובר צה״ל,
אלוף־מישנה רפאל אפרת.
מונה לטגן נשיא חברת דתעופה
הפיליפינית — הרמן יפה, מעובדיה הבכירים
של חברת אל־על וקודם לכן ממנהלי
חברת־התעופה הסקנדינווית סא״ס.
היה מראשי׳אגף המסחר של אל־על והשתתף
כנציג אל־על ברוב הדיונים עם גורמי
תעופה זרים. הנהלת אל־על ביקשה למנוע
את פרישתו ולכן הוסכם להעניק לו חופשה
ללא תשלום למשך שנתיים ולשמור
לו את מקומו באל-על, עם דרגתו וזכויותיו
הסוציאליות, במיקרה שירצה לשוב לחברה.
מונה לסגן־מנהל־כללי של חברת
אמפא — עודד גורודצקי, בן ,31 בוגר
אוניברסיטת בוסטון, בה למד מינהל־עם־
קים, ואשר החל עובד באמפא לפני שמונה
שנים כפקיד במנגנון השירות, התקדם עד
לתפקיד הבכיר של מנהל השירות־הארצי
של החברה, ועתה — לסגן המנכ״ל. גורו״
דצקי, המכהן אף כחבר במועצת־המנהלים
של קונצרן אמקור, הוא בנו של מייסד
אמפא, זאב גורודצקי ז״ל.

ההרשמה:

יום יום, בשעות 7—4אחר־הצהר־ם
בבית ״בני־ברית״ ,רחוב קפלן | ,10
טלפון.257235 :
תל־אביב

נבחר לתפקיד המזכיר הכללי של
הקיבוץ־הארצי, מי שהיה מפקד חטיבת

חיש-קל ובהצלחה בטוחה
(ב־ 8שעורים של שעתיים)
קצרנות עברית ו/או אנגלית

ב־אולפן גרג (בר־^פא).
תל־אכיב: גורדון ,3סל 236209 .
ירושלים. :הפקיד״ ,בצלאל •1
חיפח . :במעלה* ,שמריהו ליין 30

קורס חדש אחרי חגוכה.

לנשי בלבד! אבירן גבעתי

במלחמת העצמאות — שמעון

אבירן. חבר קיבוץ עין השופט ומהפעי־לים
הבכירים של תנועתו.

מתגרשים. רונאלד רנטה
( ,)49 והשחקנית רנה טרנר. רונאלד,
שהוא בעלה השביעי של הכוכבת, הגיש
נגדה תביעת גירושין בלום־אנג׳לס — על
התאכזרות רוחנית.
_נ!11 ולם_רוזה 1683

אל תתני לבעלך לסגרך בבית (במשרד) כדי לענות לטלפונים שלו,
דאגי שיקח מזבירה״אוטומטית (בלתי מסוכנת ולא יקרה) העונה
לכל שיחות הטלפון.

חד״ר מרדכי זידמן

מכשיר מאושר ע״י דאר ישראל.

פרטים: אצל היבואן ״רדידדוקטור״

בעיות ולבטים
בחיי המי!

רח׳ שלום־עליכם ,18ת״א,

טל.244118 .

מכשירי ביקורת שיחות וגם מגבירי טלפון.

חוצצת רשפים.
לאשת *דיות

הסמריס הגדולות

עול האשה

התכש?ח לך!
ין וכרת את סירטו של איליה
| קאזאן, אמריקה אמריקה? ודאי,
זה לא מהסרטים ששוכחים. וזוכרות
שם את הטיפוס היווני הנוצרי? את
אותו טיפוס גילם שם בסרט השחקן
גרגורי רוזאקיס. עתה, מתברר —
כמו בבדיחה עם הפיל ושאלת היהודים
— .שקיים קשר בין רוזאקים לש אלת
היהודים.

עירומי הבמה. אולם עוד לפני כן,
השבוע, ערכו הזוג גרא תצוגת תכ שיטי
תיאטרון ואופנה, בה הראו גם
את אוסף הג׳יגולו. התצוגה נערכה
עבור ארגון אמהות עובדות, בראשו
רוזאקיס
יככב במחזה הג׳יגולו,
אותו הוא גם כתב, שיועלה בעוד כ חודשיים
באוף־ברודווי בניו־יורק. ב אותו
מחזה יופיעו השחקנים, כמקובל

מאחור

חזיית תכשיט — מבט מאחור.
מתאימה לשני המי־נים.
תכשיט ראש ממתכת לבנה 250 .ל״י.

ת ן יפור הולך ואיפור בא. ועיניו ממשיכות להיות במרכז. לקראת חג החנוכה,
\ י 1יצאה חברת ״רבלון״ עם ״איפור האורים״ שלה שבמרכזו צללית עיניים נוזלית
למשיחת העפעפיים. כל מה שעלייך לעשות עתה, זה לטבול את המברשת בבקבוק
— ולצייר את העפעף. הצל לי ת מ יו צרת בכחול, טורקיז, ירוק ופנינה. בנוסף לה
הוציאה ״רבלון״ גם אייליינר נוזלי להדגשת קו הריסים, וכן שורת תכשירים לאיפור
הפנים. שתי התמונות שלפנייך מדגימות אפשרויות מעניינות לאיפור עינייך במסיבות
חנוכה, וכמובן, אם את נועזת מספיק — אפילו ברחוב.

בלבוש מלא

ספק־ניסוי . ,ממתכת לבנה וחרוזים. ניתנת
ללבישה על גוף עירום, בגדיים או בגד.
מתאימה במיוחד למסיבות קוקטייל, מאחר
שהחרודים מקשים במיקצת על הישיבה.
המחיר — כ־ססל ל״י. מדגמנת — קארין.
למרגלותיה של קארין — רחל גרא.

בימינו, עירומים וערייה, כשלבושם
היחידי הוא תכשיטים. והקשר בין
הפיל לשאלה היהודית הוא — שאת
התכשיטים להצגה הזמין רוזאקיס אצל
זוג יוצרי תכשיטים מיפו, ישראל:
רחל ואלי גרא.
ואכן, הזוג גרא נרתם לאתגר —
ביצע את ההזמנה כמתוכנן, השקיע
בה את כל היידע והכישרון שהפכו
אותם למפורסמים כל־כך .

בחודש הבא תקפץ, אם כן, רחל
גרא לניו־יורק, כדי להלביש שם את

-ומלפנים

סמי בן־גד מדגמן
חזיית תכשיט וחגורה
ממתנת־לבנה (החזייה — כ־ 200ל״י, החגורה
כ־ 120ל״י) ,וכן צמיד כסף על הזרוע
(.כ־ 120ל״י) :קארין מדגמנת ענק
וחגורה פסייאודו נעלי מראה פריחיטיבי.

תה של אורה נמיר. ובעוד שמרבית
התכשיטים שהוצגו בה ניתנים לרכי שה
על־ידי כל ישראלית, ספק אם
רבות תסכמנה להתלבש י־ ק בתכ שיטי.
ג׳יגולו
ג׳יגולו — אבל יש גבול.

גרגורי רוזאקיס, השחקן הבלתי־גשכח מה
סרט ״אמריקה, א מריק ה׳ /יככב בקרוב ב~
מחזה ניו־יודקי חדש ,״הג׳יגולו״ — שאת
התכשיטים עבורו הוא הזמין בישראל.

גואה הבצל

אופנת חורף 70 מבוססת על עקרון הבצל: שכבות שכבות
אינסופיות. מעל לחצאית מיני וחולצה או סוודר נלבשת
אפודה, עליה צעיף אינסופי, ומעליהם מעיל סקסי. אופנת הגברים הושפעה מזו של הנשים,

מתחת למקסי
חורצת הברך
ן | 1י ף 1 1 ^ 1כן. בדיוק, בתכשיטים אלו של רחל ואלי גרא, ובמחשוף כזה,
11 תופיע על הבמה השחקנית במחזה הניו־יורקי ג׳יגולו, שעבויו
הם הוזמנו. בניגוד לתכשיטים הרגילים שמחיריהם מתחילים ב־ 60—50ל״י, הם עלו הון.

באורה, חורן! 70 הוא חורף ללא
/אופנה. לפחות, לא אופנה מוגדרת:
הכל הולך, הכל מותר, אין ובר משוגע מדי.
למעשה, אין זה מדוייק. ישנה שיטה
בשיגעון, והבלגן הוא די מאורגן. כל האנדרלמוסיה
הזאת של בדים ופרוות, עור
ומשי׳ תחרה ואריגים סינטתיים, בכל צבע
וצורה מתקבלים ושאינם מתקבלים על הדעת
— כל זה נשען על קו בסיסי מסויים,
שהיא צללית חורף : 70 הצללית המוארכת,
העטופה, שאחד מסממניה העיקריים הוא

עתר, נותר לחכות לקור הראשון, ולראות
את כל זה בפעולה. מכוער או יפה — דבר
אחד ברור: החורף יהיה לנו חם.

מראה המיני־מקסי.

לרגלי אדונה

קארן מדגימה שכמיית־תכשיט עשו״ה מתכת לבנה וחרוזים.
המתיר כ־ 400ל״׳ .התכשיטים בעיצוב רחל ואלי גרוב

בעזרת צללית זו מושגת הפשרה בין המיני
למקסי• ד,מקסי משלים את המיני, בעיקר
במעילים ארוכים, שהם היוצרים את
הצללית המוארכת, ובחליפות שבהן החצאית
ארוכה והז׳קט הוא בסגנון בטלדרם קצר.
המעילים נלבשים מעל חצאיות מיני, סרבלים
ו/או חליפות מכנסיים.
בארץ עדיין לא התקבל המראה העטוף
— בעיקר משום שהחורף עדיין לא החל.
אולם סקירה קלה בין מרכזי האופנה מוכיחה
שיש לו סיכויים. גם אלו הטוענות — והן
רבות — שהמקסי מזקין, מכער, מגוחך
ומטופש — מודות שהן מתעתדות להיכנע.
מה שוודאי יכביד על השקולים האופנתיים
יהיו המחירים הגבוהים של קו ה־ :70 הוא
צורך יותר בד, יותר פריטי-לבוש — מעיל
ד,מקסי בפרט, ומשום כך יהיה יקר יחסית.

פריט אופנתי — גם הוא יקר, בינתיים
— בחורף זה יהיה בגד־הגוף. בגד זה
סרוג בסריגת פטנט, והוא צירוף של סוודר
וגרב עשויים מיקשה אחת. אפשר ללבוש
עליו חצאיות מיני או סרפאנים עם פתחים
נועזים, ואפשר גם להסתפק בו בלבד ,בתוספת
שרשראות למשל.
האפודה גם היא החורף סממן שאי אפשר
בלעדיו. היא נלבשת מעל כל מערכת בגדים,
תורמת ליצירת הצללית העטופה. היא אינה
נרכסת ומגלה את כל שכבות הלבוש ש־מתחתה,
גלדים גלדים כבצל.

ומראה הגוף

נים ומאחור, הוא עשוי כולו מיקשה אחו

י ~ 2 9

״מזרות שכר אגו שונה !ובר שאר האנזהגת
— תעניין שכורן עושות את אותן השגיאות״,
\ 2בע השבוע הפדאגוג והפס־יכורוג האתריגן אי
פרופעור רורורף דריי\2ורע, העורך ביתיגו ארה
תעע־הרצאות בישראר. פרופעור דריי\2ורנו
זכה רפירעוע עורתי בגדיפרו הראשון ״ירדים־ ;
האתגר״ .בעפר וה, שהפך ראוזר תרבי־התכר
שר התאה, הציג העופר, רראשונה, את הזזו־

ק־יות השוררת בתשפזוה התוררנית — שאין
ורא כרוע בינה רבין התשפזדה בעבר.
הירריע וההוריע, וביעור האע, כבוריע
יעריו בתעגר־!2עתיע שר הבופות־תוער, גזרי־*
בות ותדירות כתעבו ברתי פועמת. בעידרת
הרצאותיו הראה הפרופעור דריימרע ער הדרך
רהשתערר תהכבריע, רבנות יעעיע עדשיע
— ונכוניע — עע הירריע. רהרן עי\2רי דבריו.־
דרות בכוח. הוא מנסה להשיג את שלו
בכל מחיה כשהנחתו היא: אם לא תרשו
לי לעשות מה שאני רוצה, סימן שאינכם
אוהבים אותי.
בשלב זה עושה הילד בדיוק ההיפך ממה
שאומרים לד.
כאן אולי המקום להזכיר לאם, שהיא
יכולה לצעוק גם בפה סגור. אין צורך
לעשות סקנדל כדי,לכעוס. ילדן יודע כשאת
כועסת, גם אם לא אמרת מילה. להיפך :
אם הצעקה הופכת לעניין יומיומי, הוא
מתרגל לכך. כמו אותה בת שמונה, ששיחקה
יום אחד ברחוב, ואמה קראה לה
להיכנס הביתה. כאשר הילדה לא צייתה,
שאלה אותה עוברת־אורח :״ילדה, למה את
לא שומעת למה שאמא שלך אומרת?״
הרימה אליה הילדה את עיניה בתימהון:
״אבל אמא עוד לא צעקה,״ השיבה.
כשהמצב בבית מחמיר, עובר הילד לשלב
השלישי: נקמה. בשלב זה הוא כבר
אינו מאמין שיוכל להשיג את מקומו ושייכותו
במשפחה. ומשלב זה קצרה הדרך
לשלב האחרון, האומלל ביותר: הייאוש. תיקך
אינו מאמין יותר בעצמו, משוכנע
שהוא חסר־ערך לחלוטין, ורוצה דק דבר
אחד: שיניחו לו לנפשו, כדי שלא יתגלה
עד כמה הוא טיפש ולא מוצלח.

ץ ^ רכית ההורים בימינו אינם יודעים
)4לגדל את ילדיהם. זוהי עובדת־יסוד
במשפחה המודרנית, ואין כל טעם להתכחש

רבים מאשימים בכך את האמהות. האמת
היא שאין מקום להאשמה זו, לא כלפי
האם ולא כלפי האב. אשמה במצב ד,מהפיכה
התרבותית העוברת על העולם המודרני.
מאז שנעשינו דמוקראטים, אין
איש מסכים שישלטו בו. וזה כולל גם את
ילדייך.
בתחילת תהליך הדמוקראטיה, היו אלו
הנשים שהשתחררו משלטון הבעלים. לאחר
מכן נמשך התהליך גם בילדים. אולם האם
המודרנית לא. השלימה מעולם עם ד,ועיון
— והיא מנסה לכפות את דעתה בכוח:
בכוח סמכותה, בכוח הצעקה, ולעיתים גם
בכוח הזרוע.
נסיונות אלו נועדו לכישלון. כמה אמהות
יכולות לזכור יום אחד בחודש האחרון,
שבו לא רבו עם ילדיהן? ייתכן שהאם
תשיג, בעקבות הלחץ שתפעיל על הילד,
את מה שרצתה ממנו. אך המחיר שתשלם
יהיה יקר מדי. הילד יתחיל לפתח התנהגות
שלילית.
ילד שהתנהגותו שלילית הוא ילד שהייאוש
התגנב לליבו, כתוצאה מכך שהופעל
עליו לחץ מכוון, או שלא זכה לעידוד מספיק.
כאשר זה קורה — וזה קורה כמעט
.בכל משפחה בימינו — מציב לעצמו הילד
אינסטינקטיבית ארבע מטרות — כולן
כמובן מוטעות — ומכוון את התנהגותו
כך, שישיג אותן.

אל תיכנסי לקרב אשר קיים בבית מצב של הת־
^ מודדות רצונות, במקום שיתוף־פעולה,
חובת ההורים — ובמידה רבה גם המורים
— היא לנסות ולזהות באיזה שלב
של התנהגות נמצא הילד, כדי שיוכלו להגיב
נכון. מהי התגובה הנכונה?
בשלושת המצבים הראשונים: להוציא את
הרוח ממפרשיו של הילד, לסרב להיענות
לאתגר שלו, לא לתת לו את תשומת־הלב
המוגזמת, לא להיכנס עימו למאבק על

החוכמה הגדולה:
שתקי
** טרוד המוטעה הראשונה של ה־ילד
היא: השגת תשומת־לב מופרזת
מהוריו.
הקורבן העיקרי להתנהגותו זו היא האם׳
משום שהאב נמצא הרבה פחות נ־

1£1ו 1י ח 1ב1י 1ת
בית. כמו־כן, קיים הבדל גדול בין האב
לאם: האם מדברת ללא הרף — ואינה
עושה, בעוד שהאב אומר — ומצפה לביצוע.
לאם רגש־חובה הרבה יותר מפותח,
והיא אינה מסוגלת לשתוק, כשהיא רואה
משהו הדורש תגובה, לדעתה. היא מתערבת
מייד, לוקחת על עצמה את האחריות —
שהיתר, צריכה להיות בעצם של הבן אי
הבת.
משום כך, הדבר הראשון שהאם צריכה
ללמוד, אם ברצונה לשבור את מעגל־היח־סיס
השליליים בבית, הוא — לשתוק. זוהי
תורה קשה, אך אין לה תחליף.
הבן, שהתרגל לדיבורדעהבלתי־פוסק של
האם, ביחוד שאינו מלווה״ במעשים, מתחיל
לא לשמוע אותה. ובמיוחד לא ברגע של
חיכוך: אז הופכות ך,מילים לנשק שבו מצליפים
שני היריבים אחד על השני, ולא
לאמצעי־תקשורת. לפנות אל הילד בשיכנוע
או הסבר מותר רק כששוררת קירבה בין
האם לבינו, או בעת מועצה משפחתית.
האם המודרנית מאמינה שזה מתפקידה
לגרום לכך שהילד ״יהיה בסדר״ :יקום ב
בוקר
בזמן, ילך לבית־הספר, יכין שיעורים,
לא יתקוטט עם אחיו. אין טעות
גדולה מזו.
האמת היא שהאם צריכה לחלק את האחריות
עם הילד, לא ליטול אותה בשלמותה
על כתפיה .״בתי כל־כך איטית,
ואני כל־כך זריזה,״ התלוננה אם אחת —
ולא הבינה שהבת, באיטיותה, גורמת לה
בכוונה להזדרז עוד יותר. הבת, שלא זכתה
לעידוד מצד האם ולשותפות באחריות, הולכת
ונסוגה הלאה והלאה, כשהיא יודעת
שהתנהגותה מדאיגה את אמה, ובכך מזכה
אותה בתשומת־לב יתירה מצידה.

דרכי החינוך שלנו, בבית ובבית־הספר
כאחד, גורמות לייאוש אצל ילדינו. אנו
עושים במקומם דברים רבים, ובכך מונעים
מהם מלהכיר בכוחם ושוללים מהם את העידוד,
שהוא כה חיוני -לגביהם.

לצעוק -
בפה סגור
ך* איטר מחריף הסיכסוך בין ההורים
לילדים, עובר הילד מהנסיון למשוך
תשומת־לב מופרזת, לשלב השני: התמו־

כוח ויוקרה, לא להשיב בפעולות־תגמול
על אלו שלו.
במצב הרביעי, כאשר הילד מיויאש, התגובה
היא: לסרב להאמין בכך — ולהוכיח
לו זאת במעשים.
העצה קשה לביצוע, ביחוד בשלושת המצבים
הראשונים. האם, שהתרגלה להתנהגות
מסויימת כל השנים, מתקשה מאוד
— אפילו כאשר היא נכונה לכך — להשתנות.
אולם אין לה ברירה: הדרך היחידה
להשפיע על הילד היא לא במילים, לא
בהטפות־מוסר — אלא רק בכך שהוא נוכח
שהתנהגותו — השלילית — אינה נותנת
תוצאות. אם הוא מנדנד לאמא, והיא נכנסת
לאמבטיה׳ ומסתגרת שם, מאבד הניד־דוד
את טעמו — מבלי שהאם אמרה אפילו
מילה אחת ומבלי שנכנסה לריב איתו. אם
הוא עושה משהו להכעיס, והיא אינה מתנגשת
איתו, אלא מסתלקת מהמערכה —
לא תהיה בכך נסיגה מצידה, אלא השמטת
הקרקע מתחת רגליו: הרי הוא אינו מעוניין
להשיג את הדבר שאותו הוא עשה
דווקא — הוא היה מעוניין רק להת־

המיפלצות טלי
מודד עם אימו ולהיווכח שהוא חזק ממנה.
קיים נושא אחד, שבו מתמקדות כל בעיות
היחסים המשפחתיים בצורה קלאסית
ממש: הטלוויזיה.
בבעיית הטלוויזיה יכולים ההורים לראות
כיצד נכשלים כל נסיונותיהם לכפות חוקים,
וגורמים רק לחיכוכים.
הדרך הנכונה להשיג את המטרה היא על־ידי
השגת אהדת הילדים ושיתוף־פעולה
מצידם. אלו יושגו רק בהסכם: יש להסביר
לילדים בשיחה משותפת — שיחה, לא
הטפת־מוסר — מה הן הסיבות האובייקטיביות
להגבלות עליהם, ולהביאם לידי הסכמה.
אזי, במידה והילדים לא עומדים בהסכם
— מסלקים את המכשיר או מנתקים אותו
מן האנטנה. בכך, משיגים את התוצאות
בלי ריב — ובלי עונש. סילוק המכשיר
אינו עונש. הוא פשוט חלק מן ההסכם.
כאשר ישובו הילדים ויבקשו להחזיר את
המכשיר כעבור יום או שבוע — הם כבר
ישמרו אחרי זה על ההסכם. ויותר מזה:
הם ילמדו אז לקח חשוב, כיצד מיישבים
חילוקי־דעות בלי ריב ובלי דיבורי־סרק.
ומד. שחשוב לא פחות: גם הוריהם ילמדו
אז לקח זה.

כמה שאנחנו הולכים ומתקרבים יותר ל־בר־מצווה
של אריק, הולכת הכפייה הדתית
כמשפחה זו וגדלה. את בעיית האולם־או־לא־אולס,
להזמין חמש־מאות־נפש־או־לא־ל־הזמין,
עוד לא פתרתי. אבל בינתיים, החי

״דרשה, לא דדישה. הדרשה שלך בבר־מצווח׳.

כבר גרם לו להסיט את עיניו אלי.
״אמא, יש לן בדיחות — ירחם השם•״
ברוח זו נמשכו הדיאלוגים בערן שבוע,

מי היה מאמין? ננייה״דתית נמשבחה?
לטתי, צרין להתקדם בהכנות. וההכנה הכי
ממושכת כמובן היא הדרשה. לא שאני
צריכה את הדרשה. אלא מה? לא נעים.:
אבי, למרות שודוא לא דתי, צרין אותה
בשביל כל המכרים. אחרי הכל, זה בר־מצווה
של הנכד הבכור שלו, לא? והסבתא
של בעלי, אם היא תשמע שאין דרשה, בטח
תקבל שבץ. ופה ושם, אין מה לעשות.
צויבים דרשה.

אלא שאת כל החשבונות עשינו בלי הכלה
זאת אומרת ,׳בלי החתן .״אריק, יש
לן איזה נושא מיוחד שהיית רוצה לדבר
עליו בדרשה שלך?״ שאלתי אותו. ככה כלאחר
יד, ערב אחז לא מזמן:
״דרישה? איזה דרישה?״ השיב, בלי להסיר
את עיניו ממבט־ספורט.

שמיכות וכרים עם מילוי הפלא
? 111א ( 0 1 0 1 £המילוי היחידי
המעובד בשיטת ה 55-ס 08155 08
בשילוב כימי ) מב טיחים לך שינה
רגועה וערבה.

הסוף הוא שאריק התחיל להכין את הדרשה.
תמורת זה הסכמנו כן:
• מותר לו להופיע בבר־מצווה בתסרוקת
הנוכחית שלו, אולי פחות סנטימטר
או טנייס מכסימום.
• הוא יוכל לקרוא את הדרשה מהנייר,
מבלי שיצטרן ללמוד אותה בעל־פה.

• הוא מזמין למסיבה את כל הכיתה
שלו ואת כל החבר׳ה מהצופים.
• הוא יגיד בדרשה רק מה שהוא רוצה,
לנו מותר להציע כל מה שאנחנו רוצים
— אבל בלי זכות צנזורה.
הסכמנו, ודאי שהסכמנו. היתה לני ברירה,
נגד הכפייה הדתית הזאת במשפחה?
אני צריכה שהסבתא של בעלי עוד ממות
לי באמצע מהתקפת־לב?

[> 1 0 1 6 1 1

ז ס* < 1ז 8וזח

השמיכה מחממת וקלילה, יציבה
ב צו רתה, א ל -אלרגיתוניתנת
לכביסה בבית או לניקוי יבש.

עד שהכנסתי לתמונה את הבעל. הבעל, לא
נעים לספר, לפעמים מצליח במקום שאני
נכשלת. גם הפעם.
הוא לא אמר שום דבר ברור, רק התחיל
לזרוק פה ושם כל מיני דיבורים, שאפילו
אני לא ראיתי מה הקשר שלהם לדרשה.
אבל אריק כנראה יותר פיקח ממני. הוא
התחיל לראות את האור.

^ בתל־אביב — שתי הופעות צדקה בעת ובעונה אחת • 30.000 לירות —
לבריכה * ארוחת צהריים ב״סקווטש האוס״ #רקדנית על חבל מחפשת נמר

תופעה

וש מה

אם אתם רוצים לדעת איך לרקוד בשתי
חתונות בעת ובעונה אחת, אז אל תשאלו
את יפה ירקוני.
אצלה שתי חתונות זה לא סחורה. היא
רוקדת בבת אחת על מינימום ארבע ולם־

יפה והגוגולים: במקום סיני

עמים עוד קופצת בהפסקה לסיני, להופיע
לפני החיילים.
קחו למשל את ליל יום ה׳ בשבוע שעבר׳
לילה עמוס מאד לכל הפילנסרופים.
בהיכל התרבזת הופיעו אמנים חינם, לטובת
קרן מילגה על שמו של חברם פפה
ז״ל, שניספה לפני חודש בתעלה.
במלון שרתון הופיעו אמנים חינם כדי
לאסוף כסף לבריכה בבית החולים תל
השומר, תוך כדי מכירה פומבית של תמונות׳
תכשיטים ומה לא.
רוב בני התמותה הסתפקו בהופעד באחד
המקומות הנ״ל, ואפילו בני האלמוות,
כלומר אמנים, עשו אותו דבר. אך לא אשד,
כיפה תסתפק בהופעה אחת לערב, או בשתיים.
היא הגיעה בסערה להיכל התרבות,
עודדה את יגאל בשן העייף, חיבקה את
אבי טולידאנו ועלתה לבמה.
גמרה לשיר, וכבר מיהרה לברר אם המטיס
מחכה לה, כדי לקחת אותה להופעה
בסיני, עוד לפני ההופעה בשרתון.
התברר שיש מטוס הלוך, אבל אין חזור,
ויפה ויתרה.
— אין דבר, ניחמה את חברי התזמורת
הרצוצים שלה, במקום לסיני ניקפוץ להגיד

קנת וירקוני: תאמר לי שלום!

שני, לביא וכר: עייפים...

מזל טוב לשמואל גוגול המחתן את הבן
שלו. היא לא החליפה את בגדי ההופעה,
ותוך דקות ספורות נישקה במרץ את שמואל
גוגול, כעשרים חברים משותפים ואת החתן
והכלה. אלכסנדר יהלומי, שהינחה את החתונה,
הזמין אותה לשיר.
שום סירוב לא -עזר. יפר, עלתה על הבמה
ושרה שוב, ומיד נמלטה לראיון בקול
ישראל. לבקשתו של המראיין, אהוד מנור,
שרה עוד שיר או שניים, שתתה קפה וקפצה
לתוך מונית, כדי לא לאחר חלילה
להופעתה בשרתון.
התברר שהגיעה כשעה וחצי לפני הזמן,
מפני שהעשירים גילו נדיבות לב בלתי צפויה׳
והחזירו למכירה חוזרת הרבה מהרכישות.
דן בן־אמוץ, שהינחה את המכירה, היה
כבר צרוד מרוב דיבורים. שושיק ואריק
לביא עם עוד כמה ידידים, ישבו לנוח
במדרגות, אך יפה ניראתה כאילו זה הרגע
יצאה מסלון ליופי, או קמה משנת הצהרים
שלה.

לעמנואל רסין, מנהל חברת דלק שתרם
לבריכה 30 אלף לירות, הדביקה נשיקר,
נלהבת ,,התעניינה לשלומו של האמרגן מיקי
פלד, שאירגן את הערב וישב רצוץ ועייף
ליד הבמה, ולא ביקשה אפילו כיסא לשבת.
באחת וחצי אחריחצות הגיעה שעתה.
הקהל כבר כמעט נירדם, אך יפה העירה
אותו, והזמינה את עורך הדין נתן קנת
לשיר אתה אל נא תאמר לי שלום. קנת
הפסיד במשפט נגד יפה לפני עשרים שנה,
אך זה לא הפריע לו להדביק לה נשיקה
אחרי נשיקה, לרקוד איתה טנגו, וללחוש
״שלום״ רגשני כל פעם שיפה אמרה לו,
שתי ד,מזדקנות שישבו מאחורינו התבוננו
בקינאה גיפה בת הארבעים פלוס,
הנראית בעשרים שנה צעירה מגילה.
״תראי איך שהיא נראית,״ אמרה האחת
לשנייה .״גם כן חוכמה,״ ענתה זו ,״היא
בטח ישנה עד הצהרים, מבלה שעות במכוני
יופי, ואז שרה עשר דקות. ככה גם
אני הייתי יכולה.״ נניח,

הכוכבים אוכלים זה את זה

עמי: מתחת
המסעדאי העסוק ביותר בארץ היד, השבוע
רוז׳ה וויבאסק, בעל המסעדה היפואית
סקוטש האוז.

אבירי מיסדר־הגריל שהוא נמנה על שורותיו׳
וכבר עבר לארוחה מסוג אחר לגמרי.
מרק האספרגוס של אבירי המיסדר הפך
למרק ״הגר״ ,יין כרמל מזרחי ליין אורי
זוהר, ולזה נוספו סטייק צ׳רצ׳יל, ארטישוק
השלושרים וכו׳ ובו׳.
כל האמנים האלה הוזמנו לסקוטץ׳ האוז
לאכול את המנות שנקראו על שמם.
הם הגיעו בשמחה ובששון יחד עם עוד
כמה לא מוזמנים, וניגשו למלאכה.
עמי מלהקת הצ׳רצ׳ילים לא התחיל לאכול
כלום, מפני שעל הצלחת שלו היתר, מונחת
מפית.
״מה עושים עם זהי״ שאל.
״מניחים על המכנסיים, כדי שלא יתלכלכו.״
עמי
התבונן במכנסי הג׳ינס הבלויים וה־מוכתמים
שלו וגיחך:
״שאני אשים את המפית הנקייה הזאת על
המכנסיים המלוכלכים שלי? יותר טוב שאשים
את המכנסיים על המפית, כדי שלא
תתלכלך.״
בראש הושלחן ישבו שיסל ובועז דויד־סון
מחברת הגר, עם יהודית סולר, באמצע,
מלאים גאווה על מרק האספרגוס המצוין
שלהם. פולי מד,גשש ים אכל את השרימפס

קולנוע

65168844

מיכל והתיש: חזרות אחרונות

תגידו, אתם לא מרגישים שבארץ שלנו
חסר משהו? נכון שיש לנו כבר טלוויזיה בשבת
ועונש סביבתי בימי חול, אבל זה עור
לא הכל מה שהאיש צריך בחיים.
ישנם דברים שלכל העמים יש כבר מזמן,
ורק לנו אין, כמו קירקס, למשל. אז אנחנו
שמחים להודיעכם שהחסר בשטח זה עומד
להתמלא בקרוב, ושגם לנו יהיה קירקם אמיתי,
כמו לכולם.
בקירקם יהיו נמרים, לוליינים, קוסמים וליצנים,
אבל הדבר הכי יפה שיהיה בו זה
מיכל אלמוג.
מיכל בת ה־ 21 יודעת לעשות דברים שאף
אחד בארץ לא יודע, כמו הליכה על חבל
ועוד כל מיני קונצים מסמרי־שיער.
לפני שלוש שנים עוד עבדה כפקידה במשרדו
של עורך דין, אבל הגורל הפגיש
אותה עם הקוסם הנוראי׳ הלוליין והמהפנט
טומי דיאבולו. הדיאבולו בחן את מיכל,
והחליט שהוא מוכן ללמד אותה לשכב
על חרבות, ועוד כל מיני דברים כאלה, אם
זה באמת מה שהיא אוהבת.
מאז היא הופיעה עם טומי, הנחשים שלו,
התייש שלו, התנין, ואפילו עם אשתו היידי.
עד שהיידי התגרשה מטומי ונטשה את כל
האינוונטר החי.
עכשיו מיכל עסוקה בחזרות קדחתניות
לקראת הפתיחה של הקירקס הקטן לילדים,
שיתחיל בהופעותיו בחנוכה׳ ושל הקירקם
הגדול, שייפתח באביב.
בשעות הפנאי היא מחפשת נמר קטן, כדי
לאלף אותו, שיהיה מוכן. אולי אתם יודעים
על אחד?

במאי
״אל־פתח״
ומשרד־החוץ
ז׳אן לוק גודאר, נביא הקולנוע המודרני,
הא־ש שדבריו, הנאמרים בתמונות ודיאלוגים,
משפיעים על רבבות צעירים בעולם, עומד
לעשות סרט על ארגון הפאתח. לשם כך
הוא יערוך מסע בארצות ערב, יחיה בין
החבלנים, יצלם אותם, יראיין אותם ויפיץ
את רעיונותיהם ואת חלומותיהם ואת דברם
בעולם כולו.
הידיעה על סרטו של גודאר עשתה לה
כנפיים בעולם כולו, ואפילו עד משרד החוץ
הישראלי הגיעה.
הפקיד הראשון ששמע על כך, פקיד
בכיר, מבוגר, שאל את השאלה הראשונה:
״מי זה גודאר? את מי הוא מעניין?״
אבל במשרד החוץ יש גם צעירים שחיים
כבר במאה ה־ ,20 וביוזמתם הוחלט לפנות

הבטחות, בצורת שידורי פרסומת, וזכרונות
הילדות שלו מזכירים לו את הסבתא שלו
שהיתה מלטפת אותו, את חברתו שהבטיחה
לו שהוא היחידי בעולם, והמראה שלו הניבט׳
אליו מכל ראי מבטיח לו את כל מה
שלא הבטיחו האחרים.
במשך הזמן, לאחר שהגיע העירה, נעלם
החיוך המטופש שלו. זכרונות הילדות מתחילים
להזכיר לו דברים אחרים — את
המאהבים של הסבתא, את סופה של אותה
חברה שהבטיחה לו שהוא היחידי בעולם,
וביום חורף נורא, כשהוא רועד מקור בתוך
בית העומד להריסה, והרדיו שר לו שירים
על :״כמה זה טוב, מיץ תפוזים קפיא״
הוא הולך וממשכן את הרדיו הזה. לכאורה
כדי להשיג קצת כסף לקנות אוכל, ולמעשה
כיוון שהוא בבר לא צריך אותו. הוא כבר
לא יכול להאמין בו יותר. בהדרגה, לאט
לאט, הוא מתפכח מכל האשליות שלו.
בניו־יורק, בבית־קפה קטן, הוא נפגש עם
ריקו, המכונה בפי כל ראצו (עכברוש)
(דאסטין הופמן) וראצו לוקח ממנו את בם־

המתפלחים והיכל
הנוער התל־אביני מצא שיטה חדשה
לחסוך דמי כניסה למופעים ב״היפל
התרבות״.
הנערים ממתינים בחוץ עד שכל ה קהל
ייכנס, ואז כשחוץ מעוברים ושבים
איש אינו רואה, הם מטפסים על החלונות
לעבר חדר ארתור רובינשטיין שבקומה
השלישית.
מנסיונם למדו שהדלת בין החדר ל-
מיסדרון נשארת פתוחה בזמן ההופעות.
ומשם אין בעייה להגיע לאולם.
המתפלחים גילו את הפטנט כאשר
״הצ׳רצ׳ילים״ עשו בחדר שעל שמו של
רובינשטיין את החזרות שלהם לקראת
הופעתם עם התזמורת. כמה מעריצים
נלהבים טיפסו אז כדי לראות את
״הצ׳רצ׳ילים״ ומצאו את הדרן פנימה.
עכשיו משתמשים בזה למוסיקה קלא סית.

ג׳ון
וויט (מימין) ב,,קאובוי של חצות״
פר־הרבעוז מיקצועי

הנוער: בעקבות הצ׳רצ׳ילים

אל איש קולנוע ישראלי, בעל שם ובעל
דעות שמאליות כדי שידבר עם אותו במאי.
האיש הסכים. אבל הוא הסביר לפקידה
שפנתה אליו שאי־אפשר לשכנע אמן לא
לעשות סרט שהוא רוצה לעשות. מה שאפשר
לעשות זה לנסות להביא בפניו גם
את הצד השני, לנסות לשכנע אותו לעשות
סרט אובייקטיבי, ולשם כך להביא אותו
אולי לישראל, שישוחח כאן עם אנשים,
שיראה מה הולך כאן, שיצלם מה נעשה
כאן, לא רק שם.
הפקידה העבירה את ההצעה לממונים
עליה, ופקידים גבוהים במחלקת־ההסברה
של משרד־החוץ דנו בדבר — והחליטו שאין
צורך .״יש טעם שתסע אליו,״ העבירה
הפקידה את התשובה ,״רק אם תשבנע אותו
לגנוז את הסרט. כי אם נרשה לו
לצלם אצלנו, זה בטוח שהוא יהיה נגדנו.״
המסקנות כמובן, מעניינות מאוד:
! 0אם אפשר להסביר את ישראל רק
למי שמסכים איתנו מראש, הרי שאין צורך
במחלקת־הסברה.
• אם אי־אפשר להסביר את ישראל
למי שלא מסכים — הרי שאין צורך במחלקת
הסברה.
0אם זה בטוח מראש שמה שיש לנו
להראות כאן מספק חומר לתעמולה נגדנו
— כדאי כבר באמת לכבות את האור בלוד.
סרטים עיר
אוכלת יושביה
קאובוי של חצות

פולי ומונה: שרימפס הגשש
אינטנסיבית עם ידידתו מונה זילברשטיין.
שולה חן דאגה כל הזמן איך ייצא המום
שוקולד שעל שמה, וחיכתה בחוסר סבלנות
שיגיע. עד אז בלתה את הזמן באכילת
ובשיחה עליזה עם כל הנוכחים חוץ מפשנל,
והכל מפני שפשנל לא מדבר עם שולה,

י ייי• י. -י״י-תרר*.

ייז ר־

רה לעבוד אצל גודיק באיי לייק מייק. ייכון,
מאז עברו אמנם שנתיים בערך, אך לא איש
כפשנל ישכח חטאות נעורים.
ברגע שהגיע מום שולה, קם פשנל, לקח
את אשתו והלך. הוא לא חזר אפילו לכבוד
התאנים המיובשות והממולאות על שם יפה
יר סווי. אסרי הבל. יש כבוד לבז־אדם.

תל־אביר;

ארצות־הברית) .הסרט מתחיל כשג׳ו בק, היפהפה
של העיירה, מלביש את עצמו בבגדי
קאובוי ומכין עצמו לנסיעה לעיר הגדולה.
הוא החליט להפסיק להתבזבז בעיירה הקטנה,
הוא החליט ללכת להראות את עצמו
שם, איפה שהכסף נמצא, והנשים היפות,
ודירות הפאר שלהן.
הרדיו פתוח לידו כל הזמן ומוכר לו

פו האחרון, ושולח אותו, תמורת זה, למישהו
שיסדר לו נשים על מנת להרוויח עליהן
כסף .״המקצוע שלי,״ אומר הנער לראצו,
״אני פר הרבעה,״ וקורץ לו בעין. אבל
המקצוע של ראצו הוא רמאויות — ולאחר
שהוא לקח מהצעיר את כספו, הוא שולח
אותו אל משוגע ידוע, המכריח אותו להתפלל
יחד עמו למאמנה.
אבל אל ראצו הוא חוזר. הוא פוגש בו
שוב ומסכים לבוא עמו לחור שלו, בבית
העומד להריסה. ראצו הוא ניו־יורק השנייה,
ללא הזוהר וללא האשליות. הוא חולה
שחפת, הוא צולע — הוא חי על גניבות
פעוטות ורמאויות — ובעצם לא חי בכלל
— במקום קר ואפל וטחוב, וג׳ו בק עובר
לגור איתו באותו המקום, ומבלה עמו כמה
ימים ראשונים של שנאה ובוז הדדי. עלוב
חיים אחד בז לעלוב חיים שני .״תלבושת
הקאו־בוי שלך י לא עושה היום רושם על
שום אשה,״ אומר ראצו ,״רק על כמה
הומוסקסואלים ברחוב .42״
אבל אחרי זה משלים הג׳יגולו עם גורלו,
ובין השניים מתפתחת ידידות אמיתית, שהיא
בעצם הרעיון של הסרט* והיא נראיח
יפה ומופלאה דווקא משום שהיא מוצגח
על רקע כל החלאה שמסביב. אבל ג׳וו
שלזינגר, הבמאי, אינו מאמין בסוף טוב;
בדארלינג הוא הראה איך ־חברה המודרניון
אוכלת את אנשיה. בהרחק מההמון הסועד
הוא נתן חופש לגעגועים אל חברה אחרת!
החברה הכפרית, הטבעית, הפשוטה, של ה
מאות הקודמות: בקאובוי של חצות הוא ל)
נעשה אופטימיסט יותר. העיר המודרניו
שוחקת לדעתו את היושבים בה. הכל מזויין
ומעוות בה. אין אהבה. יש כיבושים. א־יחסים
בין אנשים, יש ביניהם עסקים. אה
מטפס על אדם, בעל על אשתו ואיש ע׳
אהובתו, וכולם רוצים להגיע, להצליח, ב
מירוץ המטורף אל הפיסגה הזוהרת. ואב
נוצרת במקום הנורא הזה איזו ידידות יפו
ואמיתית, כמו זו שבין ג׳ו בק לראצו -
אין לה שום סיכוי, וג׳ון שלזינגר מבין
את דעתו זו בפסקנות רבה.
כדאי לראות את הסרט לפחות בגלל מש
חקו המיוחד במינו של דסטין הופמן.

; ^30000*X> 000000000^XXXXX 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
גילוי חשוב יכה אותך
בתדהמה בראשית ה שבוע.
הגילוי, שלא
יהיה קשור אליך ישי רות,
יגרום לך עוגמת
נפש בהמשך השבוע.
ייתכנו שינויים קלים
באורח החיים השיג-
רתי שלך, וזאת כתו״
וגאה מחילופים שיי ערכו
במקום ענודה אליו אתה קשור.
נסי להגשים תוכנית שעיכבת השבוע.

תחילת השבוע תעמוד
בסימן רצון עז לשנות
את פני הדברים הקיימים.
אם הינן ארם יוצר,
שנה את אפיקי היצירה.
אם אתה סוחר
עבור לענף אחר, ואם
אתה מה שנקרא אדם
: 1 21 אפריל -
20במאי
אפור, נסה לאזור אומץ
ולהתחיל במיקצוע חרש.

כל הסיכויים להצלחה קיימים בשבוע זה.
לטובתך, גלי לו את חיבתן בתחילת השבוע.

1111

חלים אצלך שינויים
קיצוניים במצבי״רוח,
לבוש, אורח־חיים. ה גיע
הזמן שתתחיל
להיות יותר רציני.
הפסק לבזבז ממון על
שטויות ולהיכנס לחואל
מיותרים.
בות

2במאי -
תקנה בשבוע זה דב20ב
יוני
רי מותרות יקרים. לא
תיהנה מהם. ההגבלות שהגבילו אותך,
מסבכות אותך ואינן עוזרות לך במאומה.

תאוחיס

אתה מבזבז יותר מדי
ואינן מסוגל להגיע
לידי ביצוע כהלכה
שום דבר. במקביל
אתה מזניח א ת העי סוק
הנוכחי שלך. יח סין
עם בת זוגן יח מירו
השבוע עד כדי
21 ביו לי -
21ב או גו ס ג !
פירוד מוחלט. הפסק
את פזרנותך, נסה לרכוש
דברים חיוניים השבוע, כמו דירה,
עסק וכדומה. כל הסיכויים שתצליח.

)וויו\

האנרגיה שלן מוגבלת.
לא כדאי לך להתאמץ
יתר טל המידה בשבוע
זה, אחרת תתמוטטי ו־תתכרבל׳
שוב בתוך
עצמך. המתח הרב ש פקד
אותך בעניינים רומאנטיים
מזיק אף הוא.
23בספטמבר -
השבוע מוטב לן לנסות
22באוקטובר
ולהטות את העניינים לאפיקים
שיגרתיים ושקטים יותר. יום א׳
הבא יביא לשיפור ניכר במצב־הרוח והכיס.

לא בדאי לראות

לא חשוב לראות

אפשר לראות
רצוי לראות
¥¥¥¥חובה לראות

י ז *3
!ן ש!ו

עדיי קוטלי, שניסה ולא תמיד בחוסר־הצלחה,
להציל את הקהל משעמום.

זהרירה חריפאי -איצקו רח־מימוב
שבים ומאשרים שאין תפקיד קטן,
ואין תפקיד גדול. באפיזודות שלהם הם
מגלמים למעלה ממה שיכול היה המחבר
לצפות. אלכם אנסקי אינו בחירה אידיאלית,
כדי לגלם טיפוס אנגלי ריקא —
כאלפי, אך כדאי לציין את מאמציו הכנים.

** שש נפשות מחפשות מהכר
אהבת החיים (ארמון דוד,
תל־אביב) .סרס חובה (ראה סרטים).

קאובוי של חצות

אמצע השבוע הבא עשוי להעלות או תן
לכותרות, אם יהיח לן מספיק אומץ
לומר דברים אותם
אתה שומר בליבן.
אם תעשה זאת, תרחף
סכנה על ראשן. אן
היא תחלוף. תצא נשכר
מהעניין. אל תרבי
לחשוב על העבר,
אפילו שהוא הגורם הרע הישיר למצב
שלן. השתחררי ממנו,
ונסי להתחיל מחדש.
את עשויה להצליח אם תשימי ל ב׳ למחזר
ביישן החושש לעשות זאת בגלוי.

(גת, תל

אביב) ידידות בן שני עלובי חיים, בעיר
גדולה, בבימויו של ג׳ון שלזינגר, בהשתתפות
דאסטין הופמן וג׳ון ודיס( .ראה סרטים).

תנו שאנס לאהבה

(בן יהודה,

חל אביב) קומדיה על נשואין מאושרים
ובגידה קלילה, בעיירה קטנה בצרפת, נעשתה
על ידי אדם (פייר אטקס) ,שההומור
לא בא לו מתוך השראה, אלא מתוך ידיעה
מושלמת של הטכניקה שלו. לכן קל מאוד
לתפוס את מנגנון הבדיחות, שרובן, נוסף
לכל, שגרתיות ומוכרות, ולדמיין את סופן.
פייר אטקס, הבמאי, ממלא את תפקידו של
הבעל שנאלץ לשאת את אשתו, ולקבל את
בית החרושת של אביה׳ ועשר שנים הוא

(הבימה) סיפור למשרתות, על־אודות משפחה
סובלת. לכל אחד ״טראגדיהי׳ משלו.
כך, למשל, אבי המשפחה הוא גבר העוזב
את אשתו ונפגש, כלקוח, עם בתו החורגת
בבית־בושת, שם היא פועלת כפרוצה. זוהי
יצירה בימתית, שחיבר בשנת 1921 המחזאי
האיטלקי לואיג׳י פיינדלו, שבאמצעות
גיבוריה (ר,״נפשות״ ,המפסיקות חזרה המתנהלת
על בימת תיאטרון, בנסיון לשכנע
את הצוות להעלות על הקרשים את סיפורן)
,ניסה להציג את מישנתו הפילוסופית.

כלאדם

(על־ידי להקת האוני
ברסיטה
העברית בירושלים) בידיו האמונות
של איש תיאטרון אמיתי — המרצה
אריה זקם, הפכו שחקנים חובבנים ומקצועיים
כחומר ביד היוצר. זה לצד זה
הם מופיעים, מבלי שניתן יהיה לזהות
ולהבחין בהבדלי רמות. האנסאמבל מגובש
היטב. התפאורה יפהפיה. התאורה עוזרת

העקרבים יהיו השבוע עצבניים ומתוחים
תחילת השבוע תהיה רעה, המשכו ישתפר

בהדרגה ו-יגיע לשיא ב־שבת.
שבת עשוייה לחולל
מיפנה חשוב ורציני
בחייך. השליחות
אותה הטלת על מישהו
לא תישא את התוצאות
שקיוות, אך גם לא תאב־זבן.
ביום שלישי הימנע
מלצאת לבילויים או
לשחק מישחקי־מזל. עיין

היטב בעיתוני יום שי־שי.
רבים הסיכויים שתמצא שם את אשר
אשר הנן׳ מחפש זמן רב. הרבה לנוח.

][11ף

מחלה קלה תפיל אותך
למישכב לימים אחדים.
אל תזלזל בהוראות הרופא.
בכלל צפזיים לן
יבמה ימים בהם תרבה
לשהות בבית. שינוי
מזג־אוויר -שפיעו עליך
גם כן, ויבטלו כמה מ21
ביו ני ״
20 ביו לי
תוכניות ! ,לשבוע זה.
אל תתני יותר מדי אמון

בזה שיקסים אותן בסוף השבוע. בייחוד
היזהרי אם הוא בן מזל דלי. היי עירנית.

יום רביעי וחמישי בהחלט אינם מתאימים
לבילוי. מוטב לן איפוא, בת קשת, להסתגר
בימים אלה בבית. אס את סטודנטית,

להשקיע את מירצן בלי־מודים.
הפסדים כספיים
ניכרים מאיימים עליך.
אל תיבהל — תצא מזה.
קטטה או מריבה עם
אשה יהיו גורם רציני
במצב־רוחן הרע לקראת
סוף השבוע. זה יחלוף
כשתפגוש ידיד ישן ש 23ב
נו ב יו ב ר -
20בדדייבר
ישפר את מצב רוחן
ללא הכר, ואולי אף יגרום
לשינויים אחרים בחייך. דברים אלה
אמורים בתנאי שתדע לכלכל דרכן בתבונה.

אל תהיה נוקשה כל־כן. אתה חו תן
דברים לפני שהספקת לשוקלם. אם תמ-
שין, בקו זה תמצא
עצמן עירום ועריה.
חיי החברה שלן אינם
מעודדים: אינן
מקובל על הרבה אנשים,
בגלל תכונות-
אופי שרצוי שתבדוק
אותן אצל רופא. שי נויים
לטובת האינטר21ב
דצמבר ־
סו בינואר
סים שלן יחולו בסוף
השבוע אם תדע להת״
נהג
בתבונה ובסבלנות, ולא תהססל-
האיר־פנים אפילו לאנשים רחוקים.

את מרבה לחשוב על עצמן, ועל עצמן
בלבד. לצורך התקדמותן לא איכפת לך לדרוס
את כל העומד בדרכן.
השבוע תנקום בן
מישהי באותה צורה.
חייך עם בן־זוגן יהיו
מתוחים בתחילת השבוע׳
אן המתח יחלוף
וייפסק בסופו. רצוי ש תצאו
יחד לנופש ותת־רחקו
קצת מהסביבה ה20ב
ינואר -
קבועה שלכם. החליפו
*יבכנרואר

את השמרטפית הקבו־עה
שלכם. הפסק להתמכר לדברים העלו0
׳ ,לגרום לחורבנן הפיננסי ואף יותר מזה.

חדלי לטפס על אנלחם ולגרום שים
צרות.
מישהו מחפש
לנקום בן והוא ינסח
לעשות זאת בסוף ה שבוע.
הישמרי. בן-
מ מן מתרחק זוגן
בגלל יצר השתלטנות
שבן. ביום ג׳ עלולים
הדברים להגיע להתפוצצות.
עסק אותו עמדת לעשות יגרום
לן הפסדים לא גדולים, אן רישומם
על חמשן עסקיך יחיה ניכר. אורחים
שיבואו לביקור פתע יציעו לכם עיסקה
מושכת. היזהרו. זה לא ישתלם לכם.

זהרירה חריפאי ואיצ׳קו רחמימוב כ״אלפי״
מאושר בכל זה עד שהוא מגלה את המזכירה
החדשה. קומדיה טובת־לב, על אנשים
טובי לב.
* +בו ש ה (פריז, תל־אביב) סרטו
המצוי! של ברגמן העוסק בנפשם וחייהם
של זוג אנשים על רקע מלחמת זוועות
המשנה אותם לחלוטין, ומאפשרת להם ולנו
לגלות כי המקור האמיתי לכל הזוועות הוא
בנפשו של האדם.

מקרה אשה

(סטודיו, תל אביב)

המוות המתחיל לפורר את האדם עוד בחייו•
התפוררות הערכים, התפוררות הגוף,
התפוררות הרגשות, הכל מתפורר בסרטו
הראשון של ז׳ק קתמור בכיכובה של הלית
קתמור.

היו זמנים

במערב ( אלנבי, תל אביב)

סרג׳ו ליאונה, האיש שהמציא את המערבון
האיטלקי, נכנע לטעם האמריקאי והראה את
המערב עם אשה יפהפיה בתוכו, ומאבק
בין קבוצות בריונים על אחוזתה. משחק
מצויין של הנרי פונדה וצ׳ארלס ברונסון.
הו (סינרמה, תל אביב) סרט על
שוד, העוסק לא בשוד עצמו אלא בנפשו
של השודד השובב, רודף הפרסומת. הלא
הוא בלמונדו.

אלפי (בימת השחקנים של התיאטרון
הקאמרי)

מחזה קטן, של ביל

נו ט ון על טיפוס בריטי קטן ונאלח בשם
אלפי, הכותב בצורה בלתי מגובשת, זכה
לבימוי קורקטי אך לא מרקיע־שחקים של

לה לא במעט, וכן לתלבושות הנאות.
המוסיקה, הדרכת הסייף, והמשחק של הצוות
כולו, מהנים ומבדרים, ללא צורך בהפסקה.
האגדה התיאולוגית מן המאה הצג׳
לא נתיישנה או העלתה אבק, וניתן
לגלות בה רגעים מרתקים, המזכירים שיאים
דומים בתיאטרון האבסורד המודרני.

ידידי האר*י

(תיאטרון

עירוני

חיפה) קומדיה מיושנת של מחזאית אמריקנית׳
מרי צ׳יים, על־אודות תמהוני וידידו
היחיד עלי אדמות: ארנב לבן המתקרב
לגובה של 2מטרים. מה שהייתה חייבת
להיות סאטירה על אורח וקצב החיים האמריקני,
שם, כביכול, לכל אזרח שני יש
פסיכיאטר פרסי, לוקה באריכות ובחוסר־קצב
בשל בימוי איטי. התפאורן יוסף קארר
בנה שלא לצורך שתי תפאורות גלויות,
דבר שהכשיל הפעם תאורן מעולה כיחיאל
אורגל. השחקנים המסכנים שנקלעו לאלטע
זאכען זה, לא הצליחו לתגבר את הקצב
ולמנוע שעמום. אברהם חלפי בתפקיד
המרכזי, הינו תמהוני סימפאטי, איטי ו־מדוקלם
כלשהו׳ כל־כך לא אמריקני, ולאחר
דקות אחדות ניראה ונישמע כי הוא פורם
לאורך כל הדרך, באימונה אמנם, אך על
אותם מיתרים דהויים, דלי־מיגוון.
* פנטסטי (הבימה) מחזמר־כיס בעל
עלילה ילדותית סבארינית. במקרה ״ כזה
מסוגלים להציל את ההפקה מבצעים מן הדרגה
הראשונה, וכאלה, מסתבר, קשה למצוא
בארץ, במיוחד כשמדובר בהצגה מוסיקאלית.
אריק לביא הוא אריק לביא. מגלגל
את אותה רי״ש גרונית שלו, שר בדיקציה
ברורה וצלולה, ומתנהג על הבמה כמו

בבית. שולה חן לא הייתה מפריעה לוא
תפקידה דרש ממנה שירה בלבד, אך במה
שנוגע למשחק, אפילו במרקחת זו, הינה
חיוורת וקרה.

קרופל (תיאטרון דנן) מין המעורב
שלא במינו, ולא לצורך. הצגת פנטומימה
ומחול שבחלק מן הקטעים הקו
ביניהן דק ו;דין, כימעט ללא הבחנה. בעוד
שהריקוד נראה משוחרר, דומה כי הפנטומימה
כאן מאולצת בחלקה הגדול, בשל

הצגה חדשה
$פילומנה (התיאטרון הקאמרי) אדו־אדרו
דה־פיליפו הינו בן למשפחת שחקנים
נאפוליטנית, שמלבד מישחק הפקח
ובימוי, בתיאטרון ובקולנוע, מחבר אף
מחזות. יצירתו אינה חדשנית, ואינה נושאת
שליחות *רעישה. המחזות שלו ועלילותיהם
עממיים י מאוד, בעלי נימה סוציאלית המוגשת
על קצה המזלג.
עיקר הצטיינותם באיפיזן הטיפזסיס, זהע־ברת
הסלאנג׳ שלהם אל קרשי הבמה. אלו
הם בעיקר מחזות וטיפוסים לוקאליים, הסוכרים
לכל בן נאפולי אשר בביצוע מתאים,
עשויים לגרום נחת לתושבי איטליה
ונאפולי בפרט. כמו סלח שבתי, או קזבלן

מרכוס ובן־יוסף כ״פילומנה״
למשל, מצאו להם בארץ אוהדים מבני עדות
שונות, וספק אם יזכו לאותה הצלחה לאחר
תרגום והצגה בחו״ל.
כזאת בדיוק היא פידדמנה ששם מש־פחתה
( מארטדראנו ) הושמט בגירסה הנוכחית
של הקאמרי. מסתבר שהעלילה תגיעה
לשיאה עוד לפני שהמסך נפתח. פילומ־נה,
זונה לשעבר, ועתה פילגשו של דומינקו
סוריאנו העשיר, העמידה פני גוססת, כדי
שימלא• את רצונה האחרון, וישאנה לאשה.
כך היא מערימה עליו. כמובן שבעזרת החוק
מבוטלים נשואים אלה, אך לאחר שמסתבר
לחולל כי לידועה בציבור שלו שלושה בנים

ג׳ורג׳ בראפאנס, והוא עושה זאת בהומור
של בדרן, הה פך כל שאנסון להצגה
קטנה ומקסימה. הוא מנצל היטב את גופו
ובמיוחד את ידיו, יותר מאשר את קולו,
נתמך היטב בתזמורתו ועיבודיו הצמודים
של סטו הכהן. מומלץ לכל מי שא. הב
את יוסי, את דרך הגשתו ואת אילתוריו,
כי יותר משיש כאן בראסאנס — יש כאן
יוסי בנאי.

* * להקת פיקוד דיזנגץ:

רון דגן) מאז עזבו הבריטים את הארץ,
המטאטא פסק מלטאטא, הבצל ירוק חול
להזיל דמעות, החמאם הכסיק לחמם אז
שאחד מהם מזרעו, אותם גידלה בהסתר בעזרת
הכ(זף שגנבה ממנו, הוא מחליט לשאתה
לאשה, והכל בא טל מקומו בשלום.
זהו מחזה.מאוד מאוד קלוש ושיטה׳ ,העשוי
להתעלות לדרגת גבוהה _ק!ת י, תר
רק בעזרת במאי ושחקנים מתאימים. אן
ניתן לקבוע בצער, כי הצגתו של ליאו, , 2
שף בקאמרי פשוט אומללה. הבימזי של־מזכיר
בדיחה אנגלית בלתי מוצלחת. הקצב
קפוא, חסר תסיסה, ומרוחק מעמטיותו ה־נאפוליטנית
של דה־פיליפו בכמה אלפי
שנות־אור. שך לא השכיל להדריך את השחקנים
במידה מינימאלית, בכיוון המתאים.
רחל מרכוס בתפקיד המרכזי, מ כירה
יותר אידישע־מאמע, מאשר איטלקיה לוהטת.
היא בשום פנים ואופן אינה משכנעת
כזונה לשעבר. כשעולה המסך על ההצגה
לא מורגש ני רק קודם. לכן העמידה פני
גוססת.
אברהם בן־יופף מיקצועי, אבל גם,ז,
הוא לא שיין למקום. הוא לא שיכנע כהולל? ,
חובב סוסים ונשים, המתנוון לשאת יאשה
עלמה צעירה. בפגישתו עם שלושת הצעי •ןרים
שאחד מחם הוא בנו, לא חלה במיש־ ?
חקו של בן־יוסף כל תמורה. ניסן יתיר
היה אותו ניסן יתיר, לא אחד שבשעתו
היה סייס משובח. הגברת מרים כרגש ״ י טיין־כהן
כרוזאליה, אומנתה של פילומנה,
נקלעה לכאן בטעות. צר היה לראותה בתפ קיד
כה בלתי הולם את נתוניה. מהופעתה
של אביבה מרקם ניתן לזכור את תלתליה
הזהובים והחלוק הלבן עליו נתפר
צלב אדום, באמצעותו ניסתה להעמיד פני
אחות־רחמניה. שום פרקליט לא ילך אל
בית לקוחו ללא תיק, כשספר החוקים גלוי
בידו. הבמאי שך, כנראה לא יודע זאת, לכן
נראתה הופעתו של יוסףכרמץ כעורך־
הדין נוצ׳לה, מגוחכת, כשהדיפדוף שלו בספר,
תוך כדי יריקה להחלקת הדפים, מהווה
את השיא.
יעד אביב היתה משרתת, שכל בעל־בית
הגון היה מוצא לה עיסוק אחר מ־מריקת־רצפות.
אם בן־יוסף — דומיניקו לא.
שם אליה לב, כנראה שהיתה כאן אי־התאמה,
שהמחבר לא נתכוון אליה, בתפקידי שלושת
הבנים לא הפריע שלמה פז כאינסטלטור,
אריה יצחק בלט בטמפראמנט נאפולי־מאני
מופרז של מוכר חולצות, ואם לא
הצליח לנשק כהלכה את יעל אביב, הרי זה
משום שהבמאי אסר עליו כנראה לסתום לה
את הפה, על־מנת שתוכל לפלוט את התמליל
שלה.
הגירסה העברית הקודמת של פילומנה
שהוצגה בתיאטרון אהל ז״ל תחת. השם
הידועה בציבור, היתה הרבה יותר משכנעת,
אך גם היא היתה מיותרת, ומסתבר ני
היוותה עוד מסמר בארון המתים של תיאט־רון
ישראלי שגווע. כנראה שלקברניטי התיאטרון
הקאמרי. לא מפריעה עובדה זו
לבחור ברפרטואר מאובק, מתון ביטחון
מופרז שספינתם לא תטבע, מאחר ולא רחוק
היום, בו ייהפך תיאטרונם לעירוני, ויתקיים
כטפיל על־חשבון משלט־המסים. אך כדאי
שירשמו לעצמם, כי הצגות כמו זו של
הבמאי שך, עלולות להביא להם את המט.

בנייתה על מיסגרת מוסיקאלית מוכנה ומגבילה.
יורם בוקר ושמואל לכנה הם
עוד שני פנטומימאים, לא מבריקים במיוחד,
ולא מרג ש* לרקוד אינם יודעים.
בעוד שהרקדנית נעמי כן־דויך אינה
יודעת לפנטם. שלושתם צעירים ונחמדים.
המוסיקה. התלבושות והרקעים המצויירים,
אסתטיים ומבדרים.

אין אהבות שמחות

מות)
יופי בנאי ממלא ערב שלם מיצירות
הטרובאדור הצרפתי המודרני המשופם,

(תיאט

הלב בבדיחות לא רעות, ורביעיית מועדון
התיאטרון סגרה את החנות, שלא לדבר על
לי־לה־לו, אותו. תיאטרון עתיק בעל אנסנד

בל השחקנים המגוזן ביותר — אין סאטירה
בימתית בארץ הקודש. ההומור של תשעת
החבר׳ה שהחליפו את המדים הצבאיים, ב־לבוש
אזרחי, בלתי מחייב, ילדותי ורדוד.
יש מיספר פיזמונים חביבים. העמדה מלוטשת
של דני ליטאי, לא תמיד פונקציונאלית.
קומיקאים זזביבים כמו
ברקן ומוסקונה וזמרים נעימים כ צי לן׳

וששי.

״ צמד ־ חמד ״ היכרויות באמצעת הדואר

תנו שאנסלאהבה
את מחפשת אותו

הוא מחפש אותך.שלח/י חמש ל״י בהמחא ת דואר
לת.ד , 2082 .ת״א (מס׳ )7006/8
אנו נדאג לן להיכרויות חדשות.

יצרת קשר — כספך יוחזר.

תושב צרפתי
מעוניין להתחלף לחודשיים בדירה בתל־אביב
תמורת דירה בצרפת.
המעוניינים יפנו :

£1,זלנ׳מ£43 1(17(.
X6 5.נ 31י1ג01כ31ח־56, 15)1 ):16 841

ל ד•.טון
עתון הפזמונים והבידור של ישראל

הופיעגלי 4 11
* פול מקארטני רהרג * .השוקולדה — קצבית יותר* .
* התאומים מאשימים ¥
מוסיקת מחתרת

הארצ׳יס
* תצלומי ענק :
* מלים ללהיטים
איך מנשלים תקליטים
ריטה פבונה, אבי טולדנו, פול מקארטני, רן אלירן, לו בריסטי,
זמירה חן ועליזה עזיקרי
שעשועון פרסים
להשיג בבל הדוכנים

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אב־ב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־ופוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

מספר 1683

כ״ג כסלו תשג*

3.12.1969

המחיר 130 :אג׳

] 10י ר

^ 16ח ר