גליון 1691 מתאריך 28 בינואר 1970

מאז הופעתה של הטלוויזיה, הועמד בספק ק״נים של
שבועוני־החדשות. זוהי תופעה שנפוצה בכל המדינות בהן קיימת
טלוויזיה. שבועוני־חדשות גדולים ועשירים, נסגרו בזה אחר זה.
כל עוד לא היתד, הטלוויזיה קיימת, היה לשבועוני־החדשות יתרון
על היומונים בפירסום החדשות בתמונות. מיידיות הקרנת צילומי
החדשות בטלוויזיה, שללה יתרון זה מן השבועונים.
אין ספק שגם בישראל, בה קיים למעשה רק שבועון־חדשות אחד
— עיתון זה — מהווה קיומה של הטלוויזיה התחרות קשה. לא
אחת עסקנו בבירורים מעמיקים אם לא כדאי, נוכח קיימה של
הטלוויזיה, לשנות את אופיו של העיתון משבועון־חדשות למאגאז־ן
מצולם, מסוג זה שמוציאים היומונים בערבי שבתות.
היו כמה שיקולים שהכריעו בעד המשכת הופעתו של העולם
הזה כשבועון־חדשות. העיקריים שבהם היו: בישראל, בה שייכים
רוב אמצעי התקשורת למימסד או לגופים הקשורים למימסד,
נותרו שטחים רבים שאמצעי תקשורת אלה נמנעים מלגעת בהם.
גם לגבי החדשות הכלליות המיידיות, יכול שבועון־חדשית להת־חרות
בהצלחה ביומונים ובטלוויזיה. אמנם הוא מופיע באיחור מה
אחרי החדשות, אולם דווקא איחור זה נותן בידו יתרון של הצגת
התמונה הכללית וחדירה לעומק.

לדיווח ראשוני בבועות הוצח
דו גמהכולטתלכך ניתנה בשבוע שעבר, בדיודח שהגיש לך
העולם הזה על פרשת רצח הילדה חנה הורוביץ בירושלים. הרצח
המזעזע של הילדת בת השבע וחצי, זכה לכיסוי מקיף ויסודי
בכל העיתונות היומית, ברדיו ובטלוויזיה. גליון העולם הזה 1690
הופיע כשבוע אחרי גילוי גופתה של הילדה.
למרות זאת יכלה הכתבה לחדש לך בנושא זה דברים שלא
קראת אותם בשום מקום אחר. בעיקר לגבי זהותו האפשרית של
הרוצח. העולם הזה היה העיתון הראשון שדיווח לך כי החשוד
העיקרי ברצח הילדה הוא פועל־נקיון, שעבד בסביבה, וכי המפתח
לפיענוח תעלומת הרצח הוא הקלמר הכחול של חנה הורוביץ.
כאשר פירסמנו כי החשוד ברצח הוא פועל הנקיון, היו בידי
משטרת ירושלים 12 חשודים ברצח. רק 24 שעות אחרי הופעת
העולם הזה הודיעה המשטרה כי׳החליטה לשחרר 11 חשודים וכי
ביקשה להוציא פקודת־מעצר רק נגד חשוד אחד: פועל הנקיון.
רק 72 שעות אחרי הופעת העולם הזה פירסמו היומונים כי ההוכחה
שהביאה להחלטה זו של המשטרה היתה מציאת הקלמר
הכחול של חנה׳לה בביתו של החשוד.

מסקנה בווו ההקשה

דחף

יכולנו להכיא לך אינפורמציה זו לפני כל שאר העיתונים,
לא משום שהיתר, לנו אינפורמציה סודית, אלא מפני שהיה לנו
הזמן לנתח את ההוכחות והעובדות בצורה לוגית.
ציפורה כיסלו, הכתבת שליקטה את העובדות סביב רצח חנה
הורוביץ, מספרת כיצד הגיעה בדרך ההקשה למסקנה כי מכל העצורים
שבידי המשטרה רק פועל־הנקיון עשוי להיות חשוד ממש•:
״היו שתי עובדות־מפתח בפרשה זו,״ מספרת ציפורה ,״האחת
היתר, שהרצח בוצע בשעות הבוקר, כשהסביבה מלאה שכנים וילדים
היוצאים לעבודתם וללימודיהם. עובדה זו הביאה אותי למסקנה כי
הרוצח היה חייב להיות אדם מוכר בסביבה, חלק מהנוף המקומי.
״העובדה השניה היתד, שהרוצח לקח את הילדה למרתף הסמוך
לביתה בשעה שהיתר, בדרכה לבית־הספר, זמן קצר אחרי שיצאה
מפתח־ביתה. ילדה מפותחת ופיקחית כמו חנה הורוביץ לא היתה
יוצאת מפתח הבית ומתפתה לרדת למרתף עם אדם זר. האיש
שהיה מסוגל להובילה למרתף היה צריך להיות אדם מוכר לה.
״המסקנה שלי היתד, שהרוצח חייב היה להיות בן־בית בסביבה
ומוכר לילדה. מכל החשודים שנעצרו על־ידי המשטרה, רק תיאורו
של פועל־הנקיון שנעצר, התאים למסקנה זו.״

4י:עובון רעיחונא׳ שואל

.העולם הזה• ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אב־ב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

מי עצת ״ ה עי תונות הקימה בשעתו ועדה לבדיקת הפירסומיס
של הליכי משפט אזרחי לפני הדיון הפומבי במשפט. הגורם הישיר
להקמת ועדה זו היה פירסום השאלון שהגיש בשעתו העולם הזה
לח״כ מנחם פורוש בעקבות התביעה שהגיש הח״כ נגד העולם הזה.
מסקנות הרוב בוועדה, שפורסמו השבוע, היו :״יש להגביל את
פירסום ההליכים במשפט אזרחי לפני הדיון הפומבי בו כדלקמן:
מותר לפרסם את פרשת התביעה בצירוף הערה שההגנה טרם
הוגשה אם אין מפרסמים את פרשת ההגנה בעת ובעונה אחת;
עיתון שפירסם את פרשת התביעה בצירוף ההערה הנ״ל יפרסם גם
את פרשת ההגנה. לא יפורסמו שום בקשות בהליכי ביניים אלא
אחרי שנשמעו על־ידי בית־המשפט וניתנה בהם החלטה, בתנאי כי
הבקשה תפורסם יחד עם ההחלטה.״
החלטה זו היא עלבון לעיתונאי ישראל, המאוגדים באגודת־העיתו־נאים
שהקימה את מועצת־העיתונות. אין תקדים בעולם להחלטה של
עיתונאים להטיל, על עצמם הגבלות, שנועדו לצמצם את חופש ח״
פירסום, ביוזמתם שלהם.
חוק לשון־הרע עצמו מטיל סייגים והגבלות חמורות, המצמצמים
את חופש הפן רסום עד למינימום. פירסום כתב־ההגנה במשפט
פורוש נעשה לא משום שהיתר, פירצה בחוק, אלא מפני שח״ב
פורוש לא נקט בצעד שמתיר לו החוק: לבקש לאסור או לדחות
את פירסום כתב־ההגנה.
על מחדל זה החליטה מועצת־ר,עיתונות להעניש את כל העיתונאים.
למותר לציין כי החלטתה של מועצת־העיתונות אינה מחייבת
אותנו. מועצה זו אינה אלא גוף פרטי, שאיננו חברים בו
ושאף לא טרח להזמין את׳נציגי העולם הזה לחוות דעה
בפרשה, הנוגעת בעיקר לעיתון זה.
אם רוצים עיתונאי ישראל להטיל על עצמם מיגב־לות
ולצמצם את חופש האינפורמציה — יבושם להם.
העולם הזה ימשיך לפרסם את כל הניתן וראוי ל־פירסום
— במיסגרת החוק, כמובן.

מרקוו תורג׳מו רצה לוזבייא אמנים 7אי שדואו
ושאול ביבר אמר :״רק לאי־היונים!״
חסיד היה, פנה מרקו אל קצץ
הודי ובידור ראשי של צה״ל,
סגן־אלוף שאול ביכר, וביקש
ממנו שיעזור באירגון הסעת
האמנים לאי. השיב ביבר:
״אם אתה דווקא רוצה להופיע
על אי, מה שאני יכול לסדר
לך זה את הסלע בבת־ים אי
את אי־היונים מול חוף טנטו־רה.״
מרקו נעלב והשיב :״גם
כשרציתי להביא אמנים לאילת
אחרי שהופגזה, צחקת ממני
וצה״ל סייע לי. עכשיו אני רוצה
שתסדר לי את הטיסה ל־שדואן!״
השיב ביבר :״תקנה
מחברת ותכתוב עליה, מחברת
רצונות׳ ותכתוב בפנים את כל
הרצונות שלך במשך השנה ובסוף
השנה תסכם איזה רצון
התגשם ואיזה לא. דבר ראשון
תרשום שאתה רוצה לשכב עם
בריג׳יט בארדו.״ מרקו ניסה
לארגן את ההופעה ללא ביבר,
אולם ׳ אז הסתבר שכוחות
צר,״ל עזבו את האי.
! עומס העבודה השפיע,

מצרים• רות הזמינה את העיתונאית
לבוא, לפני נסיעתה למצרים,
לישראל .״האם בעלך
ידע מזה?״ שאל אבנרי .״כן,
טילפנתי אליו מצ׳ילי ושאלתי
אותו,״ סיפרה רות .״הוא הסכים׳
והעיתונאית נמצאת עכשיו
בארץ,״ הוסיפה.
י אגב, השבוע התברר כי
רות דיין חברה באגודה בשם
ברית בני־שם, שהנשיא שלה
הוא פרופסור בנימין דה־פרים,
ושמטרתה טיפוח יחסים
טובים בין יהודים וערבים.
י בישיבת סיעת גח״ל דנו
ברוגז על מאמרה של סילכי
קשת בהארץ שדן בשר מנחם
כנין. בגין עצמו גילה
בקיאות מפתיעה במאמר וציטט
קטעים שלמים ממנו בעל־פה.
חברים אחרים בסיעה הציעי
ברוגז לא להעביר את ההקצבה
לצבא של עיתון היום שנסגר,
להארץ. הגדילה מכולם אסתר
רזיאל־נאור שסיפרה לנוכ־

הרב הראשי של צה״ל נוכח
בקנטרה בשעת העברת גופתו
של הטייס רט״ן דב פלג לידי
צה״ל. בין רגליו, בשעת
הליכתו, נראה בבירור פגז
של מרגמה 120 מילימטר.

״שגולדה תלך
לבכות״
בין כל הסקנדאלים של
דורג׳ ביאון שהתפרסמו עד
כה, לא פורסם עדיין הסיפור
הבא, שכל הנוכחים התחייבו
להשתיקו. זה היה בארוחה שערכה
לו גולדה מאיר, בהשתתפות
אישי ההסתדרות ו־מפלגת־העבודה.
גולדה אמרה,
כהרגלה :״העם ש לי התפרץ
בראון :״לי יש ארץ, לא
עם! מה זאת אומרת, העם
שלך? הבן שלי שייך לעם
שלך?״ בראון נשא אשה יהודיה
בשם סופי לוין, ולפי
ההלכה, בנו הוא יהודי .״למה
אתה אישי?״ שאלה גולדה.
״מפני שזה מתאים לטיעון
שלי!״ צעק בראון. ואז אמר
לה :״את בכלל לא שייכת לארץ!
את יהודיה רוסיה־אמריק־אית!״
גולדה פרשה מן המקום,
ואז אמר בראון בסיפוק :״מה
יש, שתלך לבכות!״
! במיזנון הכנסת התגלגלה
השבוע השיחה על עברם הצבאי
של אישים שונים. כתב
הארץ, דן מרגלית, סיפר כי
שר־החוץ אבא אבן היה
מפקדו של שר־החינוך יגאל
אלון, בפלוגות הלילה של
וינגייט. כאשר התעורר על־כך
ויכוה, ניגשו מרגלית ואחד
הח״כים אל שר־החוץ שישב
ליד שולחן סמוך, ושאלו אותו
מה האמת בסיפור? אבן, שב״
מלחמת־העולם השנייה שירת כקצין
מודיעין בצבא הבריטי במצרים,
השיב :״אומנם היכרתי
את וינגייט, אבל לא בתקופת
פלוגות הלילה, אלא מאוחר יותר.
נכון, לעומת זאת, שאי־מנתי
את יגאל אלון בחבלה.״
! 0רק, שמע האמרגן מ ר קו
תורג׳ מן על כיבוש האי שדו־אן
בידי צה״ל, מייד החל לארגן
אמנים להופעה בהתנדבות
בפני חיילי צה״ל באי. אחרי שהכין
רשימה מרשימה של אמי
נים שהיו מוכנים לנסוע לאי,
ביניהם אורי זוהר, להקת
הגשש החיוור וכל צוות איט

העולם הזה 1691

שעה?׳ מגדירה מהות ואילו השאלה,
כמה השעה?׳ קובעת
כמות,״ הסביר בן־אשר. לפני
שבוע ניגש עובר־אורח לבן־
אשר ושאל אותו ״מה השעה?״
השיב המרצה :״החלק ה־ 24 של
מחזור השמש הקטן.״ מעניין
מה היתד, תגובתו של השואל?
לאביבה סטן, עורכת
הירחון הספירטואליסטי עולמות
אחרים, אירע השבוע מיקרה
מעודד: היא ישבה בבית־הדפוס
בו מדפיסים את עיתונה. נכנם
שוטר במדים ושאל :״תגידו, פה
מדפיסים את עולמות אחרים?״
אביבה נבהלה :״כ—כן, למה
אתה שואל?״ שאלה בפחד.
״הבן שלי מחכה לגליון הבא,
ואני רוצה לדעת מתי הוא
יוצא,״ השיב השוטר.
כשנכנס חבר מזכירות
דבר, הסופר משה א. גד־כו?
, 5למלון הילטון בתל־אביב,
הוא פגש בעורכת מדור האשה
של דבר, מרים גורן .״האם
אינך מפחד להיכנס לגוב האריות,
ועוד במלון הילטון?״
שאלה גורן .״לא בא׳ רבתי; איני
מפחד להיכנס לגוב הערי־ת
בעין, ובעין פקוחה השיב
גלבוע .״ואשר להילטון — הרי
זה דומה להודעה על העלאת
המחירים, שבה הופיעה, הצרכנות
השיתופית׳ כ,צרחנות טי־פושית׳
— צרכנות בחטא ולא
בכף,״ סיים גלבוע.
בדיחת השבוע שייכת 7־
מזכ״ל העבודה החדש אריה
(ליובה) אליאב. סיפר אליאב
:״איש הלך ברחוב ושאל
מישהו, איך מגיעים למשרד הסעד?׳
,תלך ישר, אחר־כך תלך
עוד קצת ישר, אחר־כך תמשיך

ללכת ישר, וכשתלך ישו
שנים — תגיע למשרד ה
אורי זוהר הזמי
בוע ידיד לסעוד במיסעדה
אביבית המפוארת ויזוביו.
שטעם מכל מנות המיסעד
דיע כי הוא מסרב לשלם
הסכים לקבוע באמצעות
מטבע מי ישלם, הוא א
המיסעדה. הטילו מטבע
הפסיד.
באותה הזדמנות
באותה מיסעדה השגריר
פתי בישראל, פרנסים
רה, וראש משלחת 1
הישראלית אשר גורש
פת, האלוף מרדכי (מ
לימון. השניים החליפו
מעל הצלחות, אולם לא 1
מילה!
כששאלו את הו
מוהל יוסף אבו־הב,
על הצעירים של היום,
״אלה מתנהגים לפי
איינשטיין. הם ניצר
הזמן. הם מזמינים אותי
ניסם -לחופה, ואחרי שבו
מינים אותי להכניס או
בבריתו של אברהם אבי
בעלת אולפני ו
מרגוט קלאוזנר, הג
הסכם עם השחקן אדי
טנטין: היא הראתה?
תסריטים על נושאים יש
שנכתבו בידי התסריטאי
אדר, והציעה לו להשו
סרטים שיופק מהם. אדי
להופיע בשני סרטים: א
תקיפת מטוס אל־על והי
פרשת הראדאר המצרי
אוי הסכים להשתתף גם
רת סירטי טלוזיזיה ישר:

ך 5ןיןוןח״חיפושית״ השעירה קיצץ את שערות ראשו.
הוא עשה זאת בדנמרק. את הכבוד לטפרו נתן
לספרית הדנית אאס האנקראו. יחד איתו הסתפרה גס אשתו
יוקו אונו ובתה בת החמש, קיוקו. ידידיו של ג׳ון טוענים כי
השינוי בראשו הביא לו אישיות חדשה וחזקה הרבה יותר. הספרית
האנקראו בת ה״ ,27 השומרת את שערות המשפחה בשקית
ניילון, הודיעה שהתספורת דומה לתסרוקת הנער של מיאה פארו.

כנראה, על הרמטכ״ל חיים

חים כי מאז המאמר הפסיקה
לקרוא את הארץ.

ב ר־ ל ב. אחרת לא מובנת הופעתו
בטלוויזיה, בה סיפר כי
בפעולה האחרונה של צה״ל הי׳
למצרים 90 הרוגים 40 :בספינות
שטובעו ו־ 30 באי עצמו.

הד״ר ישראל אלדד־שייט
סיפר השבוע בשמו של
שר־התחבורה עזר וייצמן,

אדי קונ ס טנ טין
בסרט ישראלי

מה הוא עונה כששואלים אותו,
בימים האחרונים, מה יהיה הסוף?
״מי ששואל מה יהיה
הסוף, מעיד על עצמו שאינו
יודע מה היתר, ההתחלה.״

בראיון בטלוויזיה פנה
המראיין אל שר־הביטחון משה
דיין, ואמר :״אחרי הפשיטה
האחרונה זו לא הפשיטה
האחרונה!״ הפסיק אותו דיין.
בערב־ראיונות של העיתונאי
אריה אבנרי, שנערך
ברמת־גן, הופיעה גם אשת שר־הביטחון
רות דיין. בין השאר
סיפרה רות כי בביקורה
האחרון בדרום־אמריקה, היא
פגשה כעיתונאית מצ׳ילי, אוהדת
אל־פתח, שהוזמנה לבקר ב־

הפיזמונאי דידי מגופי
שאיחר השבוע לפגישה עם ד״־
שייב, שהוא מראשי התנועה למען
ארץ־ישראל השלמה, התנצל
באומרו :״נתקעתי בפקק התנועה
של ארץ־ישראל השלמה.״
0ד״ר מרדכי בן־אשר
הוא מרצה ללשון העברית במכון
האוניברסיטאי בחיפה. בשיעוריו
מסביר הד״ר לתלמידיו
כי כדי לדעת את השעה,
יש לשאול ״כמה השעה?״ ולא
״מה השעה?״ ״השאלה, מה ה
וווי
גה! יין־

ממציא הבליקיני, הביא רי
הוא הראה אותו לעיתוג
לאומית בתצוגת ״סתיו 70״ ,אותה ערך בלוס אנג׳לס,
נער ונערה, הופיעו קרחים, בגבות מגולחות ובלבוש זו
הורידו במשך התצוגה — עד שנשארו עירומים .״זו
שלי לסתיו הבא,״ הודיע גרנרייך לקול צחוקם של ה
תחזיות נוספות שלו: מראה חד״מיני בעזרת קרח
בגדים לצעירים, ולבוש אחיד בצורת גלימות ארוכוח

אבן :״אתפטר ד
מתקרב מועד ההכרעה בדבר הקמתו של משרדי,הסברה,
בראשות ישראל גלילי. גלילי הצהיר, כי לא
יסכים לעמוד בראש משרד שלא יקבל לידיו את ההסברה
בחו״ל.

שר־החוץ אכא אכן הצהיר, לעומת זאת,
כי אם יטלו את הסברת החוץ ממשרדו -
יתפטר. הוא המשיל זאת להוצאת אגך
התקציבים ממשרד־האוצר וצירופו למשרד
המיסחר והתעשייה.

החוק יתוקן
לפי דרישת הדתיים
משרד־המשפטים מכין הצעה לתיקון חוק מירשם האוכלוסין,
שיבטל למעשה את החלטת בית־המשפט, עלפי
דרישת הדתיים.

הערכת מנסהי הצעת התיקון: הממשלה
תקבל את דרישת המפד״ל, והתיקון יועכר
ללא קושי ככנסת.
חלוקת הקולות בממשלה, בעת הדיון על חוק זה.
לא ברורה עדיין. אן ייתכן שיהיו היעדרויות בעלות
משמעות.

כין השאר: נפוצה שמועה, כראשית השבוע,
כי משה דיין ייעדר מישיכת הממשלה
•כל יום ה /כדי שלא ייאלץ לנקוט
עמדה כוויכוח זה.

בגיו לא ידע
1שהאיש גרמני
מסתבר כי השר מנחם בגין לא ידע, כי האיש ששוחח
עימו בקבלת־הפנים אצל ראש־הממשלה — היה
שגריר גרמניה בישראל.

השגריר הגרמני ניגש לכגין, החל משוחה
עימו ברוסית גרועה. למנהיג חרות לא
ן היה מושג מי האיש, ודק לאחר סיוב ה שיחה
התבררה לו זהותו.

מכאן, כפי שהתבטא אחד ממקורביו, שאין להסיק
מסקנה כאילו חל שינוי בעמדתו האנטי־גרמנית העיקבית
של בגין.

פומפידו יהיה
גרוע מדה־גול
צפויה החמרה כימענז ודאית של יחסי ישראל—צרפת,
על רקע ביקורו הקרוב של הנשיא פומפידו בארצות־הברית.

פומפידו
מייחס חשיבות רכה לביקור
זה, ואין כימעט ספק כי כעת הכיקור יעמוד
מול התקפה דכתי •טל האירגונים היהודיים
ושל העיתונות, אותה ככד מגדירים
עוזריו ככלי-שרת כידי היהודים.
את המרירות העלולה לצמוח מהתקפה זו יפנה פומ־פידו
לעבר ישראל. אחד משרי ישראל הכריז השבוע:
״אנו עוד נתגעגע לשארל דה־גול!״

תחזית נוספת: צרפת תהפוך לספק העיקרי
של נשק למדינות הערכיות, תכיר
כאירגון לשיחרור פלסטין כאירגון יציג,
ותאפשר ל״אל־פתה״ להפעיל משרדים בצרפת.

לאגוס-ירושלים
: התקררות ההערכה כירושלים, לגבי התפתחות ה
יחסים כין ישראל לכין ניגריה: לאגוס לא
תנתק את יחסיה עם ישראל. ממשלת ניגריה
קיבלה את הבהרתו שד השגריר
יששכר בן־יעקב, כיחס לנאומו •טל אבא
אכן ככנסת. אולם היחסים יתקררו כיותר.
ניגריה, שאינה מחזיקה שגריר תושב בישראל, לא
תנקוט שום צעד העלול להרגיז את הערבים.

גולדה מאיר תנסה להנהיג פשרה, לפיה יוקם המש־רד
ותישאר פתוחה שאלת הסברת החוץ. במקום ההב״
טחה הראשונית שלה שנושא זה יהיה שייך למשרד״
ההסברה, תציע נוסחה של ״תיאום ושיתוף־פעולה״
בין שני המשרדים בענייני הסברת החוץ.

גלילי, מצידו, הצהיר כי אי-הקמת משרד
ההסברה לא יגרום משכר כינו לבין
ראש־הממשלה.

קנונייה ביו
?כורדים והישראלים

שגריר עיראק בפאריס, מוחמד אלי
דטאט, הכריז לפני מספר ימים, כי קיימו
;נונייה כין מנהיג הכורדים, מולא מוצטפ*
ול-ברזאני, לבין ישראל.
מטרת הקנוגייה, לפי אל-משאט, היא ל
;פיל את המשטר המהפכני.
כהוכחה מכיא השגריר קטע מהעיתו
; צרפתי ״לה*מונד״; כו מופיע ראיון ע:
:מנהיג הכורדי, שגילה, כין השאר, כי הו<
י דגר, מייד אחרי נצהץ מלחמת ששת
!:ימים, מיכרק כרכה לשר-הכיטחון חייט,
אלי, משה דיין.
כן •טלה שגריר עיראק מכתב מהאד
:ריי! ל״לה-מונד״ ,כו הוא טוען כי הראיון
י ם כרזאני ״מלא סילופים לדמות המשטר
1עיראקי החדש.״

הסתערות כללית
על המזכיר הכללי
תימשך ההסתערות על מזכ״ל מע״י אריה
אליאב. העילה תהיה הצהרתו כ״טיים״
כזכות ההכרה כיישות הפלסטינית, אודם
יתווספו אדיה טענות כאילו אין הוא משתלט
על ענייני האירגון של המפלגה.
בראש המערכה נגדו תעמוד גולדה מאיר עצמה, אם
כי ההתקפה הקולנית ינהל ח״כ מרדכי סורקים, הידוע
כנץ המתנגד לכל רעיון של הידברות עם הפלסטינים.

ביקורת על - הטלוויזיה בצמרת המערך הושמעה לאחרונה ביקורת
על רמתה של הטלוויזיה הישראלית.
מאחר ואין לממשלה זכות להתערב ישירות
כקביעת התוכניות המשודרות, הועלתה
הצעה להכניס תיקון כחוק רשות השידור,
כאילו כדי להבטיח את אופיים
הישראלי של השידורים.
לביקורת על רמת השידורים משיבים אנשי הטל־וזיזיה,
כי רמה זו מוגבלת על־ידי התקציב שהועמד
לרשותם. הצעתם: להתיר שידורי פירסומת, כדי שבהכנסה
הנוספת אפשר יהיה לממן תוכניות עצמיות
ותוכניות־ייבוא יקרות יותר.

מפ׳׳ם
נגד התנחלות
צפויה החלטה, כתום דיוני הוועדה המדינית
•טל מפ״ם, נגד התנחלות כשטחים.
תהיה זו, כפי הנראה, גולת־הכותרת של
המדיניות החדשה של מפלגה זו.
אלמוגי מתבצר בחיפה
שר־העבודה יוסף אלמוגי חולם על החיאת מיבצר־הכוח
החיפאי כגורם עצמאי בתוך מפלגת העבודה.

לאחרונה אין הוא מרכה להשתתך כפעילות
ממיטלתית או מפלגתית מחוץ לעירו,
משקיע מאמץ רב בהידוק קשריו עם מוק־די-הכוח
המקומיים, כגון ועדי העובדים שד
הנמל.
הוא רואה את עצמו עומד בראש גורם שלישי, שלא
יהיה תלוי בספיר או בדיין.
חרבישי סגו בעכו סגן ראש עיריית עכו
לשעבר, מוחמד חובישי,
ייבחר שוב כסגן שני
לראש עיריית עכו.
נגד תובישי, שמילא
במשך כמה שנים, תפקיד
של סגן, הופצו לפני
כמה חודשים שמועות
כאילו קיבל כסף מאל־פתח,
במטרה לפגוע בסיכויי
היבחרותו לעירייה
בבחירות 69׳.

כעת הוחלט כמרכז
מפלגת הע-
בודה 1לתת לו את
הסגנות, תפקיד כמטרה להפחית
את הישפעת הסגן
השני, שהוא איש

.ביה־ההשפבו העליון — והעליון יהזר

מדוע סוערת הכנסת לעיתים כה קרובות, כאשר דוברי
סיעתנו נואמים מעל הדוכן?
תשובת אנשי הסיעות האחרות היא, מן הסתם :״מפני
שהעולם הזה עושה תמיד סקנדאלים.״
אולם המוזר הוא שאנחנו איננו עושים סקנדאלים —
אלא במיקרים נדירים ביותר, כשזוהי חובה מצפונית —
למשל, בפרשת הסגרת הקצין היווני פאנאגולים. בדרך
כלל אנחנו מצטיינים דווקאבנימה השקטה של דברינו,
על אף תוכנם החריף.
השבוע החלטתי לערוך מחקר של ״סערות״ .רשמתי
לפני את כל הפעמים בהם הפריעו חברי־הכנסת במקהלה
לדברינו. התוצאה מאלפת מאד, ומעוררת למחשבה•
הנה הרשימה:
קריאות־ביניים נזעמות הפריעולנאומו של שלום

על מצב יהודי ערב — נאום שגינה את הזוועה,
כהן
אך הזהיר בפני שינאה עיוורת! קרא לשלום, לאהבה
ולכבוד הדדי (ראה מסגרת).
לדעתי, היה זה הנאום החזק ביותר שנשא שלום כהן

עד בה בכנסת — נאום שביטא את רגשותיו ואת נסיוך
חייו, ושחותם אישי מרגש היה טבוע בו. ואכן, רבים
מחברי־הכנסת התרשמו עמוקות, ניגשו אליו לאחר מכן
ובירכוהו.
אולם כמה מחברי הכנסת פשוט לא יכלו לסבול דברי־שלום.
אף ששלום כהן לא תקף איש, ורק הזכיר ברמז
דק מאד את נימת־השינאה של כמה מן הנואמים האחרים,
לא יכלו ח״כים מסויימים, בעיקר בספסלי המערך, לשבת
בשקט. הם שיסעו את דבריו בקריאות־ביניים נזעמות,
שלא נרשמו בפרוטוקול. אולי חשו גם הקצרניות עד כמה
בלתי־מכובדות היו קריאות־ביניים אלה בהזדמנות מיוחדת

( )2מקהלה של קריאות־ביניים הפריעה לדברי כאשר
הגבתי בכמה עקיצות — בלשון פרלמנטרית בהחלט —
על הוויכוח בין יוסף ספיר ויוחנן באדר — שני אנשי
גח״ל. כי הכנסת היא משפחה גדולה אחת ואסור לעקוץ
אותה.
( )3מקהלה נזעמת, בהנהגת מרדכי סורקים, ניסתה לשסע
את דברי בלי הרף, כאשר קראתי לממשלה שלא להקים

את הקריה היהודית בחברון — מעשה שירחיק את
השלום ויתפרש בעולם כולו כמעשה־סיפוח שרירותי
ישראל.
בייחוד גברו הצעקות כאשר הזכרתי כי זה עתו
קיים בכנסת כנס הפרלמנטים של בתי־הספר התיכ
וכי כנס זה הוכיח שהנוער תומך ברובו המכריע נ
השלום במדינה. אותה שעה ישבו עשרות תלמידי
ביציע, והם בוודאי תמהו מדוע יוצאת הכנסת ו
דווקא בשעה שמזכירים לה שבני הנוער הישראלי
בשלום.
אם כן, מה מסעיר את הכנסת• אין מנוס מן המו
מסעירה ומרגיזה אותה כל קריאה לשלום ולהבנה, ונ
אותה כל פגיעה בהארמוניה מקיר־אל־קיר של מש
העסקנים הגדולה.

״היו די י די די ערב ״ ,הכר תי אתתר בו ת ועברם״...

נגד שפת הדס והנקם
להלן דברי ח״ב שלום ההן בדיון על מצוקת יהודי
ערב, במלאות שנה לתליית תשעת היהודים בבגדד.
שלו ם כ הן ז מה שקרה לפני שנה בבגדד ובבצרה הוא חרפה לאנושות, וכתם־
הדם הזה לא במהרה יינקה.

שרדיה של קהילה מפוארת -בה נולדתי אני, ואשר ברוחה
גדלתי וחונכתי -מוחזקים נם היום בבני-ערוכה, כידי התלייניב
של אשתקד.
ולא רק שם. במצריים ובסוריה יושבים במעצר אנשים שכל פשעם הוא היותם
יהודים. נגד זה חייבים להתקומם לא רק חברי הביתה הזה. חייב להזדעזע מצפונו
של כל אדם נאור בעולם.

שאלה הרת־גורל
כבוד היושב־ראש, יכולתי לסיים כאן את דברי, אולי תוך תוספת מילת־ניחומים
למשפחותיהם של עולי־הגרדום.
אולם כנסת ישראל אינה יכולה לפטור את עצמה מן השאלה הרת־הגורל, הנוגעת
לא רק להרוגי המלכות של אתמול, אלא גם לדמות המרחב שבו אנו חיים היום
במלחמה — ואשר בו נחיה מחר בשלום.

כנסת ישראל אינה יכולה להסתפק בדברי קינה והתייחדות. עליה
לשאול; מה קרה כעולם הערכיץ האם עמים שלמים איבדו צלם
אנוש? האם חכרה׳שלמה נתקפה צמאון לדם חפים מפשע?
רבותי חברי־הכנסת, נשמעות אצלנו נימות כאילו אכן זה מה שקרה, כאילו תלייני
בגדד ודמשק וסוהרי קהיר — הם־הם העם הערבי, וכי דמותם היא הדמות הבלעדית
של החברה הסובבת אותנו.

״גדלתי בין ערבים-...
דווקא אנו, יוצאי ארצות האיסלם, שספגנו את התרבות הערבית,
שגם היום רגישים לצלילים הערכיים ולנועם המורשת הערכית
אנו שחיינו ביניהם ככבוד, שאכלנו את לחמם ושתינו את מימם דווקא אנו חייבים לומר בישראל, כי לא ייתכן עיוות מגונה יותרשל האמת מאשר לצייר את הערבים -באשר הם ערכים -כעדת
חיות-טרף שלא תיתכן כינינו לבינם אלא שפת הדם והנקם.
גדלתי בין ערבים בעיראק, וחונכתי במצריים. היו לי ידידים ערבים, והכרתי מקרוב
את תרבותם ועברם. לא מתרבות ומעבר אלה צמח המושג ״פוגרום״ .זוהי מילה
הלקוחה מן השפה של מזרח אירופה, לא של עמי־ערב.

חלילה לנו להעתיקו אל המרחב הזה -כאשר אין זה מרחב שאנו
רוצים לברוח ממנו, להינצל מן השואה שזוממים לעשות כנו תושביו
אלא מרחב שאנו רוצים לחיות בו, לגדל בו את ילדינו כחירות -ובשלום.
שלום לנו — ולשכנינו. שלום לבני ירושלים ובני בגדד; חירות לבני קאהיר וילדי
בית־שאן.

מרחב זה -לכם ולנו !
על־כן, גם בבואנו להתייחד עם קרבנות האתמול, חייבים אנו להבחין היטב בגורמי
הטרגדיה, התובעת מדי יום קרבן־דמים נוסף.
בבואנו להוקיע את התליינים, עלינו להבחין הבחנה ברורה בין מישטרם — התולה
גם ערבים — לבין העם הערבי.

אל לנו להסתפק היום רק בהוקעת תלייתם של יהודים חפים־
מפשע. נוקיע גם תליית ערבים וכורדים בידי אותם תליינים.

נן ורדדר ברי דדאדדאבו, אב ״בידד־הדץ דזגזהפכני״ בבגדאד;
נאמר להם, גם היום, במעמד דווי זה: דם אינו מכפר על דם. המרחב הזה לא
נוצר כוי שבניו ישמידו זה את זה. המרחב הזה נועד לחיים, לשיגשוג ולרווחה.

הוא גדול דיו כדי להכיל גס אתכם וגם אותנו. הוא יקר דיו כדי
לשלב גם אתכם וגם אותנו. יש בו כל הדרוש לכיבוד זכויותיכם
שלבם וזבויותינו אנו.
ייתכן כי עוד יוצבו גרדומים, ייתכן שעוד יפלו קורבנות־שוא. אבל, דעו: תלייני
היהודים הם גם תלייניכם אתם. המשתמש בגרדום נגד זרים, משתמש בו גם נגד
בני עמו הוא.

אם מותר לי להפנות בקשה אל עצמנו פנימה: תהיה תגובתנו
על מעשי־הכרכריות בבגדאד לא נקמה באותו קנה-מידה, כי אם
הכרזה חגיגית שבישראל לא יקום לעולם תליין ; ושכמדינת היהודים
לא יהיה לעולם חוק המתיר עונש־מוות. זוהי תגובתנו.

סור רכל פצוע
•משפחת כל חדר
עוד בכנסת הקודמת נטלה סיעתנו לידה את היוזמה להביא את הממשלה
להנהגת עיטורים לחיילי צה״ל. הגשנו הצעת״חוק פרטית, והשגנו את מטרתנו:
כאשר הגיעה הצעתנו סוף־סוף לדיון, הזדרזה הממשלה להודיע שהיא
עצמה יוזמת עכשיו הצעת״חוק משלה.
השבוע הגיעה הצעת־חוק ממשלתית זו לקריאה סופית. אולם חסרו בה
שני ד,כרים מהותיים, שהיו כלולים בהצעת־החוק המקורית שלנו: עיטור
לפצועים ועיטור לחללים.
הגשנו הסתייגויות על מחדל זה, ונימקנו אותן כדלהלן :
ודי אבניי: אנו מאמינים שראוי כל אדם שנפצע בשירות לאות על עצם פציעתו.
:ר זה מקובל בצבאות רבים בעולם, ואולי בכולם. המפורסם ביותר הוא אות ״לב
:מן״ שבצבא ארצות־הברית. מקבל אותו כל חייל שנפצע, בכל פעם שהוא נפצע.
זהתי תמיד, ואני תמה שבעתיים היום: מדוע לא נתקבל הדבר האלמנטרי הזה אצלנו?
ן לי, במלחמת־השיחרור, להיות זמן ממושך בחברת פצועים.

כורתו של פצוע בבית־חולים עולה על גבורתו של אותו איש
ז פציעתו. המלחמה הזאת בחזית הלבנה, בחזית בית־החולים,
לחמה לחיים, הם אחד הדברים המרכזיים בהווי הצבא.
ים שנפצע בקרב, שעבר את שלבי הגיהינום של בית־החולים וההבראה במשך חודשים,
ך שנה, לעיתים שנתיים, לעיתים שנים רבות, בהשתחררו מהצבא הוא חוזר לחיים
׳חיים, וכאילו כל הדבר נמחק ואיננו.
י פוגש את האנשים, שפגשתים בבתי־חולים, והם מתהלכים ברחובות ככל אדם אחר.
זכר למה שעבר עליהם, אלא אם כן הם נכים, ומעל לדרגת־נכות מסויימת. אז זכותם

עצומה דראש הממשדה
תא הסטודנטים של תנועת העולם הזה -כוח חדש באוניברסיטת
תל־אביב יזם הגשת עצומה. אם אתה מסכים לדיעה זו -גזור עצומה
זו, חתום עליה, החתם את ידידיך החושבים כמוד, ושלח אותה לת.ד.
,136 תל־אביב.
כשעה זו של הכרעה פנימית, חשוב כיותר להביא לתודעת הממשלה
בי הולך וגדל מחנה התומכים ברעיון בינון השלום בין ישראל
ובין מדינה פלסטינית. לכבוד הגברת גולדה מאיר,
ראש ממשלת ישראל,
ירושלים.
גברתי ראש הממשלה,
בפרלמנט הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב, שנערך ביום ,7.1.1.70 הצביעו 450/0
מן המשתתפים בעד הצעת החלטה שהוגשה על־ידי ח״כ אורי אבנרי, מטעם סיעת העולם
הזה — כוח חדש.
וזהו נוסח ההחלטה:
11״תוך קביעה שצה״ל לא ייטוג משום שטח אלא אחרי כינון מציאות של
שלום — אנו קוראים לממשלת ישראל להצהיר על הכרתה בקיומו ובזכו-
| | יותיו של העם הפלסטיני, ולנקוט יוזמה כדי להשיג שלום עימו.״
אני הח״מ מבקש בזה להודיעך כי אני מצטרף לקריאה זו.

השם

מועצת התלמידים
של תנועת העולם הזה — כוח חדש

רוזזגז פצוע בדרך אר גזנוורף
יוש את אות־הנכה. ההבדל הוא בכך, שאות־הנכה אינו מקובל בציבור כאות־כבוד,
כים מהססים לענדו. כי זהו אות המעיד על נכות, על מום, על ליקוי.
זני רוצה שמינהג אות־הפצוע, המעיד כי האדם נפצע בהיותו בצבא, ולא חשוב אם
:ע תוך מעשר, גבורה או לא. ייתכן שנפצע בשעה ששכב במארב, וחוליית אנשי־פתח
זד. על המארב וזרקה רימון. אין כאן מעשה גבורה. זה מעשה יום ביומו ולילה בלילו.

אך גם אם לא היה זה מעשה גבורה, היה עליו לשכב כמשך חודשים
:ית־חולים. האם לא מגיע לו ציון בשל כך? האם לא מגיע לו לענוד
זזדמנויות חגיגיות, ביום־העצמאות למשל, סמל המעיד עליו שנפצע?
לל אחת כמר, וכמה שדרוש אות לחללי צה״ל, אות שיימסר למשפחת ההרוג.

לא די בתעודה. צריך שיהיה אות, שאפשר יהיה לתלותו על הקיר
נית, שיזכיר לכל באי־הבית שפה היה בן שנפל בצבא.
:דמה לי שזה כל־כך מובן מאליו, שאני תמה על עצמי, שעלי לעמוד כאן ולהסביר•.

צבא בל מאתוס!

בעיקבות הצעת־החוק המוקרית שלנו, הציעה הממשלה בהצעת״החוק
שלה לתת לעיטורים שמות פשוטים ופרוזאיים — ״עיטור הגבורה״ ,״עיטור
העוז״ ,״עיטור המופת״.
נגד הצעה זו, נוצרה קואליציה מוזרה של מחפשי פאתוס לאומני: גח״ל,
המפד״ל ומק״י. הם הציעו לקרוא לעיטורים על שם יהודה המכבי, יהושע
בן־נון, דויד המלך, בר־כוכבא, לוחמי״הגטאות, וכיוצא באלה.

לא היתה לי הזכות להגיב על כך, במיסגרת הקריאה השנייה של הצעת־החוק,
אן הספקתי להגניב להנמקת ההסתייגויות שלנו את הקטע הג א:
אורי אבנרי: חוק זה הוגש על־ידי צד,״ל, על־ידי שר־ד,ביטחון בשם צה״ל.
הוא הוכן בצד,״ל, הוא מתאים לרוחו של צד,״ל, ואין זה מיקרה שצד,״ל בחר בשמות
שים דווקא, לא בשמות מפוארים ולא מצלצלים.

תלמיד תיכון ! הולכת ומוקמת תנועה ארצית של תלמידים שאיכפת
להם -לשם פעולה ממשית למען השלום והדמוקרטיה.
אל תיעדר ! תן לנו יד ! גזור את התלוש שלמטה, ושלח אותו כאופן
דחוך לתא־דואר ,136 תל־אביב, על שם מועצת התלמידים.
אם יש לך הכרים בבית־הספר ובביתה -או, ככל מקום אחר -
המובנים להצטרך אך הם -צרך גם את שמותיהם!
אני מבקש להמציא לי חומר הסברה של תנועתכם בלי התחייבות מצידי.

צה״ל איננו רוצה כאותה רוח בומבאסטית של תקופת סטאלין. אין
ו צורך בכך, ולא מפני שאין לו זיקה להיסטוריה. צה״ל איננו זקוק
שום אמצעים מלאכותיים!
אני אני אני אני

מזדהה עם חלק מרעיונותיכם ומבקש לקבל חומר שוטף.
מוכן להתנדב לעזרת מועצת התלמידים ולהשתתף בפעולותיה.
מבקש להצטרף כחבר לתנועת הנוער.
מוכן לארגן חוג בית בביתי.
הכתובת המלאה
רחוב

טלפון

העיר

אין באן פאתום, והנוסח הוא בלתי־פאתטי, בי זהו רוחו של צה״ל.

אותו מיסחור של הגבורה, שד,וגנב לשירים מסויימים ולפירסומת מסויימת, אינו תואם
ז רוחו של צה״ל.

הכתובת

המקצוע

החתימה

גיל

ביה״ם

כתה

ב ן 1ב = 1כ ג 1תעס 1המי :
צמר, משי, מתנה, טרילין, ד י 71ן,
] יו.]]/היחידה עם 29 תמי 1ת כביסה בולל ״בי!״
אמא שלנו כבד לא כועסת עלינו >רק קצת) כשאנו ...מתלכלכים.
מה כפית לה? ממילא דובוט עושה לה את כל העבודה1
רובוט-מכונת הכביסה עם ארבעה פטנטים בינלאומיים.
המפיצים:

וסוחרים מורשים

גתולנגגן

מכתבים
הווו 0£1הוה

תעריפוו המנויים של

17. 12.69
לשנה לחצי שנת
בלירות בלירנת

דמי המנוי בארץ

• לכל ארצות תבל, בדאר רגיל

דמי ה מנוי לארצות חוץ בדאר אויר

לפל ארצות אירופה ואיראן

לארצות־חברית ולקנדה

לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, ניגריה, קניה, ציילון,
חוף הסנהב, תאילנד

לדרומ״אפריקה, זמביה, רודזיה, גואטמלה

למקסיקו, פנמה

• ליפאן, ונצואלה, ארגנטינה וברזיל

לאוסטרליה וניו״זילנד
86 110

120 140 150 160
176

שבועת מתגייס
כאחד מבני הנוער שאינם מוכנים לקבל
את גישת ר,/,אין ברירה״ המולעטת על־ידי
גופים שונים, והמקבל ורוצה בדיעה של:
״יש ברירה וצריך לנסות״ ,כי השלום איננו
מאחורי האופק אלא מתחת לאף, ואפילו
אם מרחק זה הוא 10 שנים או
יותר, אך סופו להלכד בכף הישראלית,
צירפתי שיר הדן בנושא:
נשבענו בשמש שעלה בדמעות / ,נשבענו
בשחר הזה / ,שיותר לא נמשיך
לנהל מלחמות / ,שיותר לא תראון בזה.
נשבענו בעולם תבוש הכומתה / ,נשבענו
ברפב עשן ש פו תי ם עדיפים על פני
אימתה /של שוחה, מובילה לאי־אן.
נשבענו באס לבושת שחורים /מול
מצבת אבן, בכי, נהמה /שנשיר עוד כאלה
ישירים /על שלום ולא על מלחמה.

עדי אנושכיץ,

מדרשת שדה בוקר

י סדר
בבאלנאן
את עץ הכריסטמם אשר בצילום ראיתי
אצל משפחה אמריקאית יהודית.

בית־ספר לנהיגה המרכזי

שמחי

מציע תנאים טובים ונוחים, שרות אדיב ומהיר
ללימוד נהיגה בבל טוני הרכב

לימוד

תאוריה

חנם.

מהשיעור הראשון לומדים במסלול הטסט. שיטת
הלימוד מאפשרת לן לחסון לפחות ־ 407 מההוצאות.

הקץ לבעיות רש יוןקנהיגה
למד בבית־ספר לנהיגה, שמחי״
שנקר 63 חולון, טלסון ,846333 אוטובוס 89׳ .93 ,92

כמו שאתם רואים הוסיפו מגן־דויד לשם
הסדר הטוב.

עמנואל אוראל,

ניו־יורק, ארצות־הברית
האמנם יהירים {

ב־־ 400ן״ו
בן1ן ן

_ י! בטוחה

חורטים יום זווע
פתיחת הקורס

.2.70ו

בי אנ ת

וייש , 1ת״א (נכר דיזנגוף) סל 226066 .
־הוותק. הנסיון, והמתיסין שלנו סמנה להצלחתך!

מה כתוב בספר דניאל?
תרגמנו את החלק הארמי של דניאל לעברית
בשבילכם. בתוספת פרושים והסברים בחינם לכל
הדורש.
פנה בכתב לא.נ. דוגר, ת.ד 568 .ירושלים, ותקבל.

איגרת העורך לקורא מלפני שבועיים
(העולם הזה ,)1689 העלתה אצלי את לחץ
הדם לנקודת שיא.
אני חייב לשאול אתכם: מתי תהדלו
להכריז מדי שבוע אנחנו היחידים?
אבנרי אינו פוסק
מלומר ש״אנחנו היחידים
הרוצים בשלום״
,באיגרת העורך
אינכם פוסקים
להלל ולשבח גילויים
יחידים, אשר לפחות
במיקרה השערורייה
בבית־שאן,
אינם היחידים ועיתון
הארץ עשה זאת
כבר לפני גליון
1687 של העולם הברנשטיין

תסכימו
ודאי שטוב
היה אילו העולם הזה יפסיק להיות
היחיד שיקשור לעצמו עטרת יחידים.
רב ברנשטיין, תל־אביב
• מאחר ש-יש קשר־שתיקה בעתוני ישראל
לגבי גילויי העולם הזה ופעולות הכוח
החדש מחוץ לכנסת — אין מנוס מלתאר
אותם מעל עמודי עתון זה.

הזידזדד שר
חברי-חבנסת
למרות הפרעות בשידור הטלוויזיה מהכנסת
השבוע, אי־אפשר היה שלא לראות
את הזילזול המשווע השורר בכנסת.
הכסאות עמדו ריקים כשגולדה עומדת

ונואמת על מצב היהודים בארצות־ערב. פה
ושם תפסה המצלמה דמות מזקינה ומשועממת.

ר ,.תל־אביב

1איזה

קיר!
הנני תלמידת תיכון, אחת מני רבות
היושבות ולומדות כחצי יום בכיתה קפואה•
אולי אפשר היה להפנות את דעתם
של המורים לכן שהגיע הזמן לעשות
משהו בנוגע לכך?
אני בטוחה שגם הם לא יצאו מופסדים
מכך.
תלמידה, תל-אביב

1 ! .הערת
ד״ר שיבא

היום הובא לידיעתי כתבתכם הנוגעת
לעבודתי במלחמה בעוני (העולם הזה
.)1690
יש בכתבה רצון לקנטר, בעיקר בגברת
מאיר; ואף כי אינני חבר ;במפלגת העבודה,
אני חייב לא רק להסתייג מבקורתכם על
ראש־ר,ממשלה. אני שלושה חדשים חולה,
אחרי התקף־לב; לכן לא יכלה גברת מאיר
להזמין אותי. ב) גברת מאיר לא רצתה
להצטרף לפעולה בה
אני עוסק, בפרטיזן,
אבל לא בחלוקת
אוכל אלא ברכישת
מכונות־כביסה, מקררים
חשמליים ומכונות
תפירה למרובות משפחות ילדים,
לפני הבחירות
מחמת הפרוש
המסולף שיכל להנהן.
אני
משוכנע שהגברת
מאיר, אשר שיכא הכרתיה מלפחות 30
שנה, חשה כמוני שיש לעשות מאמץ להבטחת
המצרכים האלה שציינתי לעיל למשפחות
מרובות ילדים. ועוד תופתעו
שלפני שהופיעה כתבתכם, ואני עדיין לא
בתפקיד, כי אם מחלים ממחלת הדור (לב),
גברת מאיר מתכננת פתרון לחלק מן המשפחות
הזקוקות לציוד שציינתי.
אם בכנות אתם, כנציגי ודוברי הדור
הצעיר רוצים לסייע בתיקון השפעת העוני
על הדור הגדל בארץ, אבקשכם מאד
לסייע בפועל כפי שלמשל עתון אחד או
אחר מגייס כסף לשליחת ילד לנתוח ל־חו״ל.
עבור סכום כזה תעזרו ל־ 10 משפחות
וברצון ניתן לכם רשימת המשפחות
הזקוקות למקררים ולמכונות־כביסה ואת־חלק
אתכם במצווה שאתם תהיו המוסרים
להם את משלוח המנות הזה לפורים.

ד ״ר ח. שיכא

מנהל בית החולים תל־השומר
תחרות הצילומים
מצורפת תמונה לתחרות הצילומים.
בתמונה אפשר לראות את השפעת לחץ
הזמן על פרצופנו.

ר * ןחו ^ 8וזז ־

תמונת השבוע
אני מציע כהגדרה: לאן עף האף? או
לחץ הזמן ותוצאותיו,

ירון יואל,
רמות חפר, דואר מעברות

התנהגותו
של רופא
ביום השבת ה־ 3.1.70 הוזמן ד״ר מיטל
העולם הזה 1691

מרח׳ אלימלך 13 ברמת־גן אשר היה
רופא תורן של קופ״ח מכבי רמת־גן אל
הגב׳ רות רפפורט ברח׳ מודיעין , 126ב־רמת־גן,
אשר שכבה זה היום השלישי עם
חום גבוה. הגב׳ רפפורט, סבתי, אשה
מבוגרת וחולנית, אשר החום הגבוה עלול
לגרום לסיבוכים במחלתה.
ד״ר מיטל בפותחו את הדלת ולפני
הכנסו לחדר החולה אמר :״ואתם רוצים
לומר לי שהיא לא יכלה לבוא אלי?״
אמי, שהיא אחות במקצועה, ענתה ל־ד״ר
מיטל :״ד״ר אבל יש לה חום גבוה!״
תשובתו של ד״ר מיטל לאמי היתה:
״הסתלקי מכאן לפני שאני הולך.״ לא גמר
לומר מילים אלה ויצא מהדירה בטריקת
דקת מבלי לבדוק את החולה.
האם זאת דרך טיפול והתנהגות של
רופא? האם היתד, זו התנהגות חד פעמית
של ד״ר מיטל?

הכותרות

מתוך הכותרות שנשלחו לתמונה המתפרסמת
למסה, שפורסמה בגליון ,1689 נבחרו
הכותרות הבאות:

• ״כוס, מעוניין בכמה צילומים
פורנוגרפיים משה שושן׳

יצחק

בן־דור 11׳ קרית־משה׳ ירושלים•

• ״שמע! אתה יצאת בתמונה
במו קוף:״ ,מרדכי דן, המלך ג׳ורג׳ ,76
תל־אביב.
פרסי הספרים ישלחו לזוכים בדואר.

אסתר כרנדך ירמת-נן
1טעות
?עורם צודקת
בתוכנית שידורי השבוע שהופיעה במוסף
השבת של ידיעות אחרונות מיום
, 17.1.70 מצאתי משהו נחמד6.35 :
״ זונות מוסיקאליות״.
מעניין מה חשב הבחור הזעצר באותו
רגע?!

אלכם הירשכרג, בארישבע

שזכו

תן כותרת!
שלח כותרת מתאימה לתמונה זו. לשולחי 3הכותרות המוצלחות
ביותר יחולקו פרסי ספרים. את הכותרות יש לשלוח על גבי גלויות
כלבד לת. ד ,136 .תל־אכיב, ולציין על הגלוייה :״תן כותרת״.
המועד האחרון למשלוח הכותרות הוא .7.2.70

תענוג. תענוג של ממש 1הפעם עם מי פנים לאחר גלות ח3*6 101;0יו 41161• $של קיוגסמן ם,
פנים לגבר היודע להעריך הרגשת רעשת וריח גברי נעים. לגילוח ששלם השתמש גם בסכין
הגילות העשוי פלדת אל-חלד של קעגסמן ובקצף לגילוח $113*6ץ ז״א״ע ולהשלמת ההופעה.
דיאודרונט גברי 6 51101.ח9ס1ס ,0מי קולון <1001 06 וקרם לשיער !9 06317ח!665ז01ז;-13ו. בקש אח,
סדרת מוצרי קיוגסמן באריזה הכחולה-מחהבת. סדרת מוצרי קיגגסמן נועדה לגבר המעודכן.
תענוג לגבר עם קיוגסס] -השם שכב ש את הגבר האמריקני.

תענ31

עכשיו נ בו גוהר דג לו ת־ בנעם הראשונה
מתנוסמיס הסינורים המלאים שו הערהונה בהערה
גזוה שבתייס גזוזווה וזרו! וזערוז סואץ אגז זזוי\ז גז1ז2־־ כעבור ומן. ם פר וזרש שהופיע השבוע, יים ואץ — אש
ממה תשיסרי שר צהייר. למרבית אוחזי ישראר יש ר \2ער המים״ ,מאת ם ופרו הצבאי שר ״מעריב״ ,ארי רגראו,
מושגים מרושיגו בר המהרמש. מזוית ואת. הרימח־יב שופע גירויים מם וג וה — דברים שרא ויתנו בשעתו
והודעות הרוברים, הנמנורים־ מרי פ3ומ, מוגברים באימו־ רפירם ום. ר2ן בו שר כמה מגירויים ארה, מעבו מועיר
רי פירם ום רבים. אורם רבדים רבים, שהיוו מודות בשנו שהותר רפירם ום, עשוי לצייר תמונה ברורה יותר שר
תו ורא הגינוו רירינות ה\2הר הרוזב, מותרים רפירם ום ״המרממה ער המרוזמהיי המתנהרת ראורך וווית וו.

נ(סודותהמוחמה
הקורב הראשון
(שבועיים אחרי המלחמה
הקרב הראשון על התעלה החל בדיוק עזבועייס אחרי
יתום מלחמת ששת־הימים הוא התפרסם בשם ״תקרית
יראם אל־עייש״ .עתה ניתן לגלות לראשונה את פרטי הקרב:
בקילומטר ה־ , 17 על דרך העפר, עצר מפקד הסיור את
והכוח. מן הזח״לם הראשון דיווחו לו, כי על הדרך פוזרו
|מוקשים. כמה חיילים זינקו מכלי־הרכב והחלו חופרים
ן בידיהם את הקרקע הבוצית. חמישה־עשר מוקשים הוצאו
^בזה אחר זה מתוך השביל הצר. מפקד הסיור פקד להמשיך.
זה ימים אחדים לא נערך סיור על הסוללה הצרה, המולי-

חונש הש״ס

אשר ממערב. האש המצרית תכפה והלכה. ניכר היה, כי
המצרים תיכננו קודם־לכן את ההתקפה על הסיור הישראלי.
בחסות החשיכה קרבה שריונית מצרית לשפת התעלה
והחלה בוחרת מטרות מקרב הכוח הישראלי. סגן גדעון
זינק חשוף במעלה הסוללה ובידיו באזוקה. המצרים ירו
בו כמטורפים. הכדורים התיזו תימרות עפר סביבו. הוא
ירה פגז ראשון והחטיא. הפגז השני הדליק את השריונית.
בעוד הטאנקים מפלסים את דרכם, תוך כדי אש, אל כוח
הסיור, שאותו ביקשו לתגבר, היו חיילי החרמ״ש נכונים
להסתער על הכוח המצרי.
כאלף מטר חצצו בין היחידה המצרית לבין הכוח הישראלי
שהחל מתקדם ברגל לאורך הסוללה לקראת ההסתערות
הצפוייה. שררה עלטה מוחלטת, אשר ניצתה מדי פעם
בפעם באורותיהם של פגזי־התאורה ובפגזי־המרגמות, שהת־

זמן קצר אחרי המלחמה התנהל הקרב על חופש השייט
בתעלה. אחרי שהמצרים השיטו את סירותיהם בתעלה,

כה מן העיר קנטרה לעבר פורט פואד. הסיירים נימנו
עם עוצבת מילואי־שריון שלחמה בסיני והופקדה על
הגיזרה. בתום הקרבות נתפרסו היחידות בעמדות־מגן
דלילות, שניכרו בחופזה על שפת המים. עד לבוקר ד,־1
ביולי 1967 נערכו סיוריהן באין מפריע על אדמת המלחה,
לאורך סוללה רצופת חול טובעני, בתוך נוף חדש.
משניתנה הפקודה להמשיך בסיור כמתוכנן, נשלח כוח
לתגבר את הסיירים. צוות משוריין מיחידתו של מפקד
הגדוד טוביה, בפיקודו של מפקד הפלוגה אוריאל מנוחין,
תפס את מלוא רוחבה של סוללת העפר והחל מתקדם
בזהירות אל הגיזרה שבה נתגלו המצרים. כל אותה שער,
נעו הטאנקים נכונים לירי, כשהם מצדדים את תותחיהם
כלפי העמדות המצריות ממערב. בשעה 7נפתח הקרב
מול העיירה ראם אל־עיש.
המצרים הפעילו את סוללות־החוף המוצבות באיזור
פורט סעיד. שלוש שעות נמשך קרב מרגמות בין הכוח
שנע על סוללת העפר לבין סוללות הארטילריה והעמדות

לאור היום, לעבר היעד שהוקצה לו. בדרך
החל לנוע,
גילו עקבות טריים על החול הטובעני לרגלי הסוללה.
תוך כדי הליכה מצאו החיילים הישראלים מיכלים ־מלאי
מי־שחיה. היה זה מיצרך חיוני ללוחמים, שד,אספקה עדיין
לא הגיעה אליהם• לא הרחק ממיכלי־המים נתגלו גם מצרים
שפתחו במנוסה. אחד מהם נפל בשבי.
בצהרי היום החלה הפגזה מצרית חדשה. הפגז הראשון
פגע במפקד הפלוגה, רב־סרן אוריאל מנוחין, בעודו
טאנק כשלידו השבוי המצרי שנתפס ליד
נשען על
מיכלי המים. מפקד הפלוגה נפל מתבוסס בדמו והשבוי
דקות רצופות נמשכה ההרעשה על הכוח
נמלט 15 .
הישראלי החשוף. בגלל מיבנה השטח הוחלט על פינוי
נפגעים דרך היבשה. כשפתח הזחל של אוריאל מנוחין
בדרכו דרומה, עלה על מוקש. אוריאל הושלך מן הזחל.

הוריד צה״ל סירות גומי של אנשי קומנדו־ימי. כשפתחו עליהם המצרים באש, השיבו
כוחות צה״ל באש טנקים לעבר ערי התעלה, שאילצו את המצרים לנטוש ערים אלה.

בקעו ברעם אדיר סמוך לכוח. לפתע נשמעה קריאה
מבוהלת בערבית :״מי אתם?״ היתד, דממה ואחרי־כן
קרא לעומתם מפקדהפלוגה מנוחין* :מי אתם? ״מצרים״
— השיבו לו הזקיפים .״שימעו — צעק אליהם בערבית
— יש כאן הרבה יהודים המסתערים עליכם, זירקו את
הנשק והרימו את הידיים״ .היו בין החיילים המצריים,
מורגלי קרבות קודמים, שצייתו לפקודה והחלו לנוס.
אחרים פתחו באש מטווח קצר.
ההסתערות נמשכה זמן מועט בלבד. בחצות התמוססה
ההתנגדות המצרית. עשרות מצרים נסו לעבר התעלה
ואחדים מהם זינקו אל המים ושחו אל הגדה השניה.
אחרים טיפסו על הסירות, אך הוכרחו לנטשן לאחר
שהמים חדרו לתוכן מבעד לניקבי הכדורים. לכוח הישראלי
ניתנה הוראה להתקדם עד לקילומטר העשירי.
עלה השחר. בשטח נתגלו, מפוזרות, גוויות המצרים
שנהרגו בקרב, מכשירי קשר, כלי נשק וסימני התחפרות
חפוזים במקום שבו ניצבו המצרים בלילה. הכוח הישראלי

כשהגיעו אליו חייליו, כבר היה ללא רוח חיים. הכוח
שנע מקנטרה כדי לסייע לפינוי הפצועים נלכד אף הוא
בתוך מערבולת הקרב, שנמשך לסירוגין מצהרי יום ועד
על סיפון הזחל,
לשעות הלילה. אוריאל שכב באלונקה
כשגופתו מכוסה בשמיכה. הזחל נסע באורות דולקים.
למחרת, בשעות הבוקר, הודיע קצין העיר ברחובות לאשתו
ההרה ולשתי בנותיו, כי אוריאל, הבעל והאב, נהרג. כך
נסתיים הקרב הראשון במלחמה על התעלה• כך טעמו
לראשונה חייליו של צבא המנצחים את טעמה המר

של אחזקת קו במיגננה.

תת־אלוו* מו
עלה על מוקוש
תת אלוף מנחם (״מן״) אבירם, הוא כיום מפקד כוחות

מעוז בתעלה

צה״ל החל במלאכת ההתבצרות בתעלה רק אחרי ההפגזות
הארטילריות הכבדות של המצרים. כתוצאה מכך הוקם

קו בר־לב המורכב משרשרת של מעוזים. לאזרחי ישראל יש רק מושג קלוש איך נראה[
׳מעוז כזה בתעלה. תמונה זו, שפורסמה בשבועון הגרמני שטרן, צולמה במעוז בתעלה|.

עלהמוחש
צה״ל ברצועת עזה ובצפון סיני. שבועות מיספר אחרי
המלחמה הוא עמד בסכנת חיים:
המצרים הוסיפו לחצות מדי פעם את התעלה ולמקש
את הדרכים הצרות והטובעניות. באחד הסיורים עלה גם
מנחם (״מן״) אבירם (אז אלוף־מישנה) על מוקש .״לגנרא־לים
יש מזל,״ אמרו החיילים בחיוך לאחר שבדקו ומצאו
כי לא אונה לו מאומה.

מלחמת ההתשה התחילה
במשחקו כדורגל
ב־ 8בספטמבר 1968 פתחו המצרים לראשונה בהפגזה
ארטילרית כבדה לאורך כל חזית התעלה. בהפגזה זו
נהרגו עשרת חיילים ונפצעו .18 אולם שלב מלחמת
ההתשה של המצרים התחיל בהרעשת הגדולח של ה־26
באוקטובר .1968 בהפגזה זו נהרגו 13 חיילים. עתה ניתן
לפרסם לראשונה כי האבירות נגרמו שעה שהפגזים נחתו
טל מגרש בו שיחקו חיילים כדורגל.
מעברה השני של התעלה נכנסו בשבת, ה־ 26 באוקטובר
אזרחים מצריים למיקלטים. אנשי־צבא ישבו דרוכים בעמדותיהם.
בשעה 4.55 אחה״צ עשה הליקופטר את דרכו,
מרחף ברעש ם מוך לאדמת החול של המידבר. ההליקופטר
נשא את שגרירה החדש של ישראל בוושינגטון, רב־אלוף
יצחק רבץ, מן התעלה צפונה. אותו יום סייר הרמטכ״ל
לשעבר בקוו החזית. הוא הוסע ברכב קל עד למוצב
הצפוני אשר ממול לפורט־פואד. רבין הביע באוזני הקצינים
המלווים את התרשמותו מן החיילים ושוחח באריכות על-
אודות הביצורים. גם אותו, כאיש־צבא מנוסה, הדאיגה
בעיית ההתבצרות במיוחד לאור נסיון העבר הקרוב.
בקנטרה עדיין נותרו בתי־קפה פתו-חים, וקולות מוסיקה
מזרחית רעשנית נפלטו מתוכם. האזרחים המעטים, שנותרו
לפליטה בעיר ההרוסה, עסקו בעבודותיהם — מהם בשיפוץ
ההריסות, מהם בעבודות־דחק, שאירגן בשבילם המימ־של
הצבאי.
אותה שעה התגלגל כדור־העור במגרש שבקנטרה למרכז
המישטח. לפחות חמישה שחקנים־חיילים נלחמו עליו
בשצף־קצף כאשר נשמע רעם עמום, כבד, שנהפך חיש־מהר
לסערת אש, אשר כמותה לא נשמעה מעולם בתעלה.
עשרות ומאות פגזים נחתו במגרש ובסביבתו בעוד שחקנים
וצופים נמלטים לכל עבר בתורם אחר מחסות.
שעד, ארוכה רעמו התותחים בהתמדה, כשהם פוגעים
בלא הבחנה בכל מטרה שנזדמנה לאורך הקוד. בתוך כך
החלו פגזים נוחתים גם בסמוך למכונית־משא, שמארגזה
נפלטו עשרות טיילים נדהמים• זינוקם בא בעיתו. האחרון
שזינק מן המשאית שמע היטב חבטה עמומה בדופן המכונית,
שהחלה להעלות עשן ואחרי־כן לבעור. הציוד שנותר
במכונית נשרף לנגד עיניהם הכלות של הטיילים. מפקד־טאנק
אמיץ צריך היה לעבור בדרך המופגזת כדי לחלץ
את האזרחים המבוהלים ולהעבירם אל מחסות. על מיבצעו
זה הומלץ לאחר־מכן לקבלת ציון לשבח על אומץ־לב.

בשעה ,5.00 חמש דקות לאחר שנפתחה ההרעשה, נשמע
קולו של קריין ראדיו קאהיר. בקולו ההיסטרי הודיע על
התקפת טילי-קרקע ישראליים, שנענתה בתגובה מוחצת
כחלק מ״מדיניות המנע של מצרים״ .הפעם תיכננו המצרים
את התקפתם עד לפירטי הפרטים. גם צד ההסברה לא
נעלם מעיניהם. ואילו מן העבר הישראלי לא עלה עניין
זה כלל על הפרק. כמה פעולות חיוניות יותר קדמו
לשלב זה. ראשית — חילוץ הנפגעים וההרוגים. יוסי,
שבמרוצת ההפגזה שהה במיפקדתו בקנטרה, שלח מיד
לאחר שהחלה ההרעשה שני טאנקים לתור ברחובות אחר
נפגעים. השריונאים העמיסו על סיפוני הפלדה חיילים
שמצאו מחסות ארעיים. אלה הובאו אל פתחי הבונקרים.
נסרקו מגרש הכדורגל וכן מבואות העיר. בתי־הקפה נשארו
פתוחים ומקלטי־הראדיו הוסיפו לפלוט את המוסיקה המונוטונית
שלהם, שנבלעה בקולות־הנפץ הבלתי־פוסקים. ד,ם אנ־קיסטים
אספו את החיילת שנותרה במיקלחת והביאוה אל
אמרה.
בונקר הפיקוד .״ספק אם יזכרו את ההפגזה״
״אבל ודאי יזכרו החיילים את העובדה שישבתי עטופה
בשמיכה כל זמן ההפגזה.״

משה דיי ו נסע
בשדה־מרהשים
למחרת ההפגזה המצרית ערך משה דיין סיור בקו׳
התעלה:
למחרת פורסמה כותרת בעתון־הערב הפאריסאי ״פראנסז
סואר״ז ״מה שלא גילו לוחמים ישראליים בשתי עיניהם1
גילה מקד, דיין, שר־הבטחון שלהם, בעינו האחת״ .ואמנם!,
היה זה משה דיין אשר גילה בעת סיור, שערך למחרת[
בקור, את גווייתו של איש־הקומאנדו המצרי, שנהרג בקרב!
היריות ליד צומת המיתלה ונעזב על־ידי חבריו שנסוגו[
על המים. העיתון הפאריסאי לא גילה כי דיין עשה דרכו|
ברכב חרף מחאותיהם של אנשי הצבא. לאחר שיצא מן[
השטח נתגלו 30 מוקשים מפוזרים סמוך לעקבות ;לגלי|

\ י רכבו בחול.

סיפור הפשיטה
על נגיע חמאדי
ב־ 31 באוקטובר , 1968 נערכה הפשיטה הראשונה של
צה״ל על אדמת מצריים, מהעבר המערבי של תעלת סואץ,
פשיטה על תחנת הטראנספורמטורים של העיירה נג׳ע
חמאדי בעמק הנילוס. בפעם הראשונה ניתן עתה לפרסם
את תיאור הפשיטה:
תושבים מקומיים סיפרו, כי סמוך לשעה 11 לפני
(המשך בעמוד )10

בפעס הראשונה הותר לפירסוס
צילום של תחנת־הכוח החדשה
שנבנתה על־ידי המצרים בנג׳ע חמדי בעמק הנילוס, אשר

נגיע ח9נאדי

שימשה כמטרה לפשיטה הראשונה של צה ״ל לעמק הנילוס.
בתמונה נראית תחנת הטרנספורמטורים שנפגעה, אחרי
הפשיטה של צה״ל אשר נערכה ב־ 31 באוקטובר .1968

הכזב־חמה ע ל המדדובזה

הגני ם הפצר׳ -נ רי לפרווה ולאנשו העבומו לארץ

וס ישראל׳ מפציץ בתעלה

שנעשו המראים את הפצצת חיל־האוויר של צה״ל על עמדות־ המצרים בתעלת סואץ. שני
;המשך מעמוד )9
חצות שמעו רעש מוזר של כלי־טייס. העירניים שביניהם
חיו משוכנעים, כי אלה הם מסוקים מצריים•
דקות אחדות לאחר־מכן טיפסו שני לוחמים על חומת
האבן הגבוהה המקיפה את תחנת הכוח. השניים, נתן
ומשה, בחנו בהתרגשות את המיתקנים הרדומים. עודם
בולשים את השטח שדרכו יכנס הכוח לתחנה, הבחין נתן
במצוין לביש גאלאבייה לבנה, שישב לרגלי החומה. המצרי
ניבט בפחד בשני האנשים הזרים. נתן קרא אליו בערבית
להתקרב אליהם. המצרי היסס שניות אחדות ואחרי־כן
נעלם בריצה מהירה לעבר עמודי המתח הגבוה. השניים
היו משוכנעים, כי לא יספיק להזעיק עזרה, וניגשו מיד
לנצל את הזמן המצומצם העומד לרשותם.
עודם מכינים, תוך כדי ריצה טרופה, את הטראנספורמא־
;!וריס לפיצוץ, נשמעו קולות בערבית ונתגלו עמישה
!:צרים חמושים, המתקרבים כשהם פרושים בשרשרת,
>ל המקום שממנו נמלט השומר המצרי. מטווח קרוב
פתח אחד הלוחמים באש. מצרי אחד נהרג ושני נפצע.
צעקותיו הקולניות של הפצוע ושאון היריות השביתו
את הדממה. שלושת המצרים, שלא נפגעו, פתחו. במנוסה.
עתה ידעו הפושטים, כי נותר להם רק זמן קצר לסיים
את מלאכתם• ואמנם, החבלנים נחפזו מטראנספורמאטור
אחד למישנהו, הניחו את חומרי־הנפץ והתקינום לפיצוץ.
שבו ופנו לעבר החומה. בעוד משה, מפקד

צילומים אלה, הלקוחים מתוך הספר סואץ — אש על המים, של כתבו הצבאי של מעריב,
אלי לנדאו, מראים: מימין — מטוס, סקייהוק ישראלי מטיל פצצות על עמדות המצרים
בתעלה. משמאל — ענני עשן ואבק אחרי התפוצצות הפצצות במקום בו הן הוטלו.

החבלנים, מפעיל את מיתקני־הפיצוץ, נשמעו קולות ירי.
ממחנה טכנאים, סמוך לתחנת־הכוח הגיע כוח מצרי על-
גבי רכב, לאחר שהיריות משכו את תשומת־לבו. ממש באותו
רגע התחוללה התפוצצות ענקית.
שבעים טונות השמן, המצויות בכל טראנספורמאטור
פעלו את פעולתן. הלוחמים הועפו מגל־ההדף הכביר
והשתרעו על האדמה כשהם מכסים את ראשיהם בידיהם
בגלל החום הרב ששפע כתוצאה מן הפיצוץ. מפקדם
האיץ בהם לגלוש, אל מעבר לחומה ולהיחפז אל נקודת
הנסיגה המתוכננת ׳.או־אז נשמע רעם התפוצצות מאיזור
הגשר שליד העיירה קאנא. אותה שעה לערך נשמעו
התפוצצויות נוספות, כ־ 50ק״מ ממערב לגשר קאנא,
סמוך לגשר אחר ששימש סכר־ויסות לנילוס.
אזרחים מבוהלים וכוחות משמר מיהרו אל שלושת
המקומות שמהם נשמעו ההתפוצצויות. באחד הגשרים
ניבעה חור ענק ותומכות־הביטון של הגשר זועזעו. הגשר
השני נפגע גם הוא. חחנת־הכוח נראתה כמיפלצת מעוכה.

ראשי המדינה חששו
מהתערבות סובייטית

דרוכים לקראת האפשרות, כי התפתחויות נרחבות בקנה־מידה
תתחוללנה בתעלה. הרמטכ״ל יצא לחזית סיני, אל
מיפקדת הכוחות, כדי לעמוד מקרוב על מהלך הפשיטה.
נילוו אליו במסעו האלוף ישראל טל, מפקד גייסות השריון,
וסגנו תת־אלוף אברהם אדן, הידוע בכינויו ״ברן״.
השאלה, שניצבה אז על הפרק, היתר אם ההרעשה
החוזרת מן ה־ 26 באוקטובר אינה מבשרת פתיחה של
מיתקפה גדולה, שעל־אודותיה לא פסקו המצרים מלדבר,
מיתקפה שפירושה נסיון לצלוח את התעלה. היו שטענו,
כי ההרעשות הארטילריות משמשות ״ניסוי כלים״ לקראת
האפשרות הזאת.
ראשי המדינה שאלו עצמם אותו ליל נג׳ע חמאדי, כמו
בפעמים קודמות, היכן מקומם של הרוסים במצב החדש
והמסוכן שנוצר לאורך התעלה. היו שגרסו, כי הרוסים
יהיו מוכנים להתערב גם בזן ופן פיסי במקרה שייערך
קרב במידבר. היו שטענו, כי במסגרת האסטרטגיה הכוללת
של ברית־המועצות במזרח התיכון סבורים השליטים הסובי־טיים,
כי מוטב להם לשמור על הישגיהם הגדולים בקרב
מדינות ערב גם שהמצב אינו לטובת המדינות הערביות.
מכל מקום, באותם ימים גברה דעתם של אלה שסברו,
כי ״הרוסים באים״ ומשום כך שקלה ישראל את צעדיה
בזהירות מרובה. רק מאוחר יותר עתידה היתד, סכנה זו
— לפחות במישור הצבאי — להתבדות.

בליל פשיטת נג׳ע חמאדי היו האמונים על הבטחון

״ברו״ תיכנו את
ההתבצרות בתעלה
שרשרת המעוזים של צה״ל בתעלה מכונה בשם ״קו
בר־לב״ על שמו של הרמטכ׳׳ל. אולם האיש שתיכנן את
הבצורים היה האלוף אברהם (״ברן״) אדן. מגלה הספר:
באחד הימים הביע ״ברן״ את מישאלתו לקחת חלק
בדיון בנושא ההתבצרות• ״נדמה לי שהגעתי לאיזשהו
פתרון• אולי אוכל גם אני לתרום משהו״ ,אמר. נתקבל
אישור לצרפו לדיון. בישיבת אותו לילה מונה תת־אלוף
ברן לראש צוות התיכנון. הוא ביקש לקבל עליו גם
את הגשמת ההתבצרות והמינוי אמנם ניתן לו.

״מיבצע צוללת
לסתימת הפרצות בסוללה

| | 111ן1

יחידות הקומנדו הימי של
צה״ל זבו לפירסום עקב

השתתפותן בפשיטות של צה״ל במיפרץ סואץ. בתמונה נר־איס
אנשי קומנדו ימי וחיילים אחרים בשעת יציאה לפשיטה.

בסוף חזדש אפריל 1969 התרכז מיבצע ההתבצרות של
צה״ל בתעלה, בסתימת הפרצות בסוללת העפר המתמשכת
מקנטרה צפונה עד למוצבים הצפוניים של צה״ל בתעלת
סואץ. המצרים ניסו להפריע בכל האמצעים שבידם לסתימת
הפרצות, כדי לאפשר לרכב צה״ל לנוע באיזור בהסתר.
צי הטראקסורים, שהובל לגיזרה הצפונית, לא סייע בתחילה
אלא סיוע מועט. בעיות עבירותו של הצי המיכני
הכבד בדרך החשופה והיחידה, השוקעת שוב ושוב בשולי
הביצה, הכבידו מאוד על הגבהת הסוללה. לגיזרה הצפונית
הובלו פחים, קרשים ושקי יוטה כדי להסתיר את העובדים
מעיני המצרים, שהוסיפו לירות ימים רצופים. לילה אחד
הונחו הפחים על־גבי הסוללה. בעלות השחר הועפו הפחים
ממקומם בפגיעות ישירות של תותחי הנ״ט מעברה השני
של התעלה. מן ההכרח היה לבקש פתרונות אחרים.
הבעייה העיקרית ניצבה בפני אלה שעסקו בסתימת
הפירצה הסמוכה למוצב הצפוני הקיצוני. מול הפירצה

הנשיטח המשוריינת

תמונה שטרם פורסמה מהפשיטה המשוריינת
של צה״ל לחוף המצרי בסואץ, שהד
הגדולה
והאחרונה נערכו המצרים נואשים, ביודעם, בי
סתימת הפירצה הזאת משמע סתימת הגולל על מאמציהם
לחנוק את הצפון. ואומנם, הקרב על הפיתחה הזאת נמשך
שלושה שבועות רצופים, מסוף אפריל ועד למחצית מאי.
אל הפיתחה נגררו מרכבי אוטובוסים, שהובאו מן הצפון.
אמורים היו להעלות את המרכבים אל פיסגת הסוללה.
תותחי הנ״ם המצריים העלו גם קרונות אלה באש
מיד כשהתגלו. לימים נמצא רעיון פשוט: לגרור לשש
מיכלי נפט, שלא היוו אלא קרונות רכבת ששימשו להובלת
דלק. הקרונות היו עשויים לוחות פלדה בעובי של
15—12מ״מ. המיכלים הכבדים נגררו על־ידי טאנקים בדרך
הארוכה אל הפיתחה הצפונית.
מתחנת הרכבת בקנטרה, מהלך 40ק״מ, הסיעו הטאנקים
את הקרונות בחשיבה לאורך הדרך המשובשת .״מיבצע
צוללות״ — כך קראו החיילים לנסיון האחרון, על שום
הצינורות שנזדקרו מעל לקרונות ויצרו רושם של צוללות
שמעליהן מתנשא פריסקום. בלילה נגררו המיכלים אל
הפירצה. נהג טאנק היה מקבל הוראה לזוז. נוסע במהירות
אל הפירצה, ובקצה סוללת־העפר היה מתיר את המיכל
מאסוריו, וטרקטוראי היה נרתם ביצול־ריכבו של המיכל.
חשוף לאש הנ״ט היה נע כמתוכנן, מניח את הקרון המשוריין
לרוחב הפירצה, מנתק עצמו מן הקרון ופורץ אל
מאחורי הסוללה.
מאות פגזי נ״ט נורו בלילות האחרונים אל הטאנקים וה
הימה
את העולם. בתמונה נראה פצוע מובל אל מסוק ישראלי שנחת על אדמת מצרים ן
בשעת הפשיטה. בעיתונות העולם פורסם, כי צה׳׳ל השתמש בפשיטה בטנקים סובייטיים

טראקטורים, אך חרף האש הסתכנו הטרקטוראים, אנשי חיל-
ההנדסה והשריונאים וגררו את הקרונות לרוחב הפירצה.

ב״סולם גנבים
למיבצר האי גריז
סיפור הפשיטה על האי גרין היה אחד מסיפורי הלחימה
המופלאים של צה״ל בשנה האחרונה. לראשונה מתפרסם
סיפור הלחימה על האי בספר ״סואץ — אש על המים״.
להלן, קטע קצר מתוך תיאור הפריצה למיבצר שבאי:
גדי, שפגע בזקיף, טיפס אל הגשר, פרץ אל העמדה שעל
המיבנה העגול של המכ״ם וחיסל ברימון־יד את אנשיה. מן
העמדות שעל הגג נשמעו צעקות וקולות־פקודה רמים
בערבית. המצרים עדיין לא ידעו מהיכן מטפסים הפושטים
אל הגג וניסו לאתר את מקור הפורענות. שני לוחמים
שילבו את אצבעות־ידיהם כבמישחקי הילדים, יצרו. סולם
גנבים״ ויצרו מדרגה חיה לרגלו של עמי.
כשהוא מאמץ את שרירי גופו, נאחז בפאת הגג ובמעקה
הבטון והחל גורר עצמו כלפי מעלה. משנתגלה ראשו מעל
לחגורת הבטון הושלך לעברו רימון. נתז פגע בו והוא
נפל לאחוריו. בעיניים קמות צפו בו חבריו. לאחר שהות .

קצרה התאושש וחזר על מיבצעו. הפעם הצליח להגיע אל
הגג, שלף רימון והטילו אל העמדה הקרובה. הרימון התגלגל
ולא התפוצץ בגלל הרטיבות שספג במים. עמי, הרכון
על מירצפת־הבטון של הגג, הטיל רימון נוסף שהתנפץ
בקול־רעם. רסיסי בטון התעופפו לכל עבר. העמדה שותקה.
חמשת המצרים שנמצאו בעמדה רוסקו ברסיסי הרימון!
וקולות הפצועים, הנאנקים מכאבם, הצטרפו לשאון־היריות
הרצוף: אש המיקלעים והתת־מיקלעים שטפה את הגג. עמי,
גחן על המעקה, וכשהוא משלשל את מחצית גופו, מתח
את ידיו והניף את חבריו למעלה.
נושא חומרי־הנפץ עט אל מקום הפירצה. האנשים, שה־1
מים הגיעו עד חזותיהם, טיפסו על הקיר החלקלק כשנשקם
מכותף והטילו עצמם מן המידרכה אל מעבר לחנורת־ו
הבטון שעל הגג. הפריצה המדהימה נמשכה דקות ספורות.
מעבר הקטע הגורלי מן המים אל הגג נסתיים בצורה
מושלמת. רק לוחם אחד נפצע ברגלו במרוצת הקרב אל
היעד.
על הגג, סמוך למקום שממנו טיפסו הלוחמים, שכב
חדל מצרי הרוג ובגדיו בוערים. האש ליחכה באיטיות
את בגדיו וריח בשר חרוך מילא את האוויר. הלאה מן
האש הנוראה הזאת שררה אפילה, שהוארה רק בהבזקי
הרימונים ובמטחי הירי. גופתו הבוערת של המצרי שימשה
תמרור ללוחמים, שהוסיפו לזרום בדרכם אל עמדות התו־, 1 תחים.

חמש־עשרה דקות לאחר חצות, ב־ 27 בדצמבר , 1969 יצא הסמל מוחמד ערפאת מפתח
בונקר־הפיקוד של המוצב בראם גארב. רעש הגנראטור, שהופעל לפתע, עורר אותו
משנתו. אנטינת המכ״ב הגדולה, שניצבה על גבעת־חול שהתנשאה מעל למוצב הקטן,
סבבה כמטוטלת על צירה בחצאי־סיבובים ימינה ושמאלה. הסמל ערפאת הצית סיגריה
ובלש בעיניו את גדר המוצב. הוא נעץ את. עיניו במזרח, לעבר המיס, וראה את האבוקות
הזוהרות של הגאז הבוער בבארות־הנפט של אבו־רודס.

שיש _1_1 _1ון ו ״ ן צ, ו

שהיה רגיל כי יורעפו עליו, לא נשמעו עוד. לבסוף קץ בכך והחליט להפר את שבועתו!.
עכשיו שכבו הגששים במרחק של כשלושים מטר מן המוצב. הס הבחינו בנקל באנטי׳
נת המכ״ם, העשוייה רשת פלדה, שהתרוממה מעל לדיונות החול, ובסמוך לה באנטינה
נמוכה יותר. שני קרונות כהים, שהיו מחוברים למרכבי מוכניות זיל, מתוצרת סובייט ת,
ניצבו לא־הרחק. מן האנטינות. לרגלי דיונות החול הלבין אוהל; שהכיל את מיצבור
התחמושת. מיכלי דלק נערמו ליד האוהל. לפתע, כשהחל הגנראטור להרעיש והאנטינה
הגבוהה החלה סובבת על צירה, קפאו האנשים שליד הגרר, לפתו את כלי־נשקם ונעצו
את עיניהם כמכושפיס באנטינה. עשר רקות תמימות נצמדו אל החול, בוחנים בעיניהם

אנשי קומנדו ימי מגיחים אל החוף בשעת אחת הפשיטות
1111\ 1
1/161 של צה״ל מעבר למיפרץ סואץ. צילומים אלה, שטרם 111111 פורסמו עד כה, מופיעים לראשונה בספר סואץ — אש על המים, שיצא לאור בימים אלה.

״ ,ויו

ו ״ו ה

מ-וז מו ח

ממאה

ה או מיו ה

טו סרה

חגורי־קרב ותת־מקלעים לשיכמס, הפעילו את המבערים שבידיהם. מיתות של ברזל
מלובן ניתזו לצדדים והאירו את פני הלוחמים המאבטחים את המוצב.
הכבלים החשמליים, ושאר אמצעי־החיבור, אשר ריתקו׳ את חלקי המכ״ס אל הקרונות,
נותקו בזה אחר זה. קולות הברזל החורק תכפו ותר ויותר .״כמו עץ חניהמולד״ ,פלס
אחד הלוחמים שזכר את תאריך ליל־הפשיטה! עשרה לוחמים ניתלו על מוטות הפלדה
הקרים של האנטינה, מאמצים את שריריהם כדי להעתיקה ממקומה. זו היתה תמונה
מיסתורית, הלקוחה כביכול מתוך פולחן נדיר. הלוחמים, התלויים על רשת הפלדה, דומים

היו לנרות חג־המולד.
עיתוני המערב ידעו לספר לאחר־מכן, כי הכוח הישראלי פונה מן המוצב בהליקוקטריס
תוארה גם דראמה, שהתחוללה מעל למיפרץ סואץ, כאשר הליקופטר ישראלי, אשר ושא
מתחת לגחונו קרון מכ״ם מצרי, כימעס נפל המימה. עודו נאבק על ייצוב כלי־הטיס,
ביקש טייסו להטיל את המטען היקר אל מימי המיפרץ. ברגע האחרון נמנע הדבר.
כשעלה השחר, הגיעו אנשי־הפשיטה לצידו המזרחי של המיפרץ. חב,רת המפקדים הצטו־פפה
סביב הפושטים כדי לשמוע פרטים על המיבצע, בעוד חבורת סכנת ם מטפלת במכשירי
המכ״ם שהונחו על החוף. תוך כדי דיווח בקעו פירצי־צחוק מקרב הלוחמים היגעים
שנתפרקו ממשא המתח העצום — צחוק של אחוזי״דיבוק, שהתנפץ אל המכ״ם הדומם.

בעולם
א ר צו ת־ ה ב די ת
חאשיש
מי שראל
״מה היתד. עושה עתונות העולם לולא
היתד, קיימת ישראל?״ נוהגים להתבדח,
בינם לבין עצמם, בתבי־החוץ בישראל.
ויש להם סיבה טובה לכך. בשנים האחרונות
מספקת ישראל בקביעות לעתונות
העולמית את מיטב הכותרות שלה.
אילו היה מישהו רוצה ללמוד על ישראל
לפי כמות הידיעות והסיפורים שהיא מעורבת
בהם בעתונות העולמית, היה יוצר
לעצמו תדמית של מעצמת־ענק עם מאות
מיליוני תושבים, המעורבים כמעט בכל
מאורע המתרחש על פני כדור הארץ.
הסיפור העתונאי הגדול של השבוע שעבר
היד, סיפור אמריקאי טהור. היה זה
סיפורו של ״יורש המרגרינה״ ,הגיטריסט-
הזמר הד,יפי מיכאל ברודי 21 שהודיע
כי הוא עומד לחלק את ירושת המיליונים

רנה ומיכאל בדודי
היכרות באמצעות סמים
שהוריש לו סבו, איל המרגרינה ג׳ון ג׳לק.
ברודי התחיל לחלק צ׳קים של אלפי
דולארים, שחלקם הוחזרו מחוסר כיסוי,
יצר היסטריה המונית.
בעיות העולם. תור פתרון ימים מיספר התגלה ברודי כנזטורף שטוף־
סמים. הסתבר כי ירושת 25 מיליון הדולאר
באמצעותה רצה להציל את העולם, אינה
בה גדולה. סבו הותיר אחריו רכוש בשווי
של כ־ 7מיליון דולאר בלבד, שחציו שמור
ליורשים אחרים. חלקו של מיכאל בדודי
יסתכם ברכוש בשווי של כ־ 3,5מיליון
דולאר בלבד, אך לא במזומנים. בינתיים
ברודי עצמו. דחוק במזומנים, לוקח הלוואות
מהעתונאים הבאים לראיינו.
אולם את מה שרצה להשיג — השיג
כבר, וזה לא היה דווקא עזרה לנצרכים.
תוך שבוע ימים זכה מיכאל ברודי בפיר־סום
חסר תקדים. תמונותיו התפרסמו בכל
העתונים. הוא רואיין בכל תחנות הטל־ויזיה.
אד סוליבאן נתן לו לשיר בתכניתו
והציג אותו כ״מוסיקאי מוכשר״.
ברודי, שלא הפסיק לקחת סמים כל
אותה עת, הכריז הכרזות מטורפות לגמרי,
כמו :״מר ניקסון ואני ניכנס למטוס
סילון ונטוס לועידת השלום בפאריס. נקרא
לברז׳נייב ונפתור יחד את כל בעיות העולם״;
או :״יש לי המון כסף לפזר. בשבוע
הבא אני רוצה לחלק 100 ביליון דולאר.״
התיירת היתה כאן. כקיץ. אפילו
אל תוך קומדיה אמריקאית טהורה זו
השתרבב שמה של ישראל. איך? זהו
סיפור בפני עצמו.
בת זוגו ואשתו של מיכאל בדודי היא
רנה בדודי 20 בעלת שיער חום גולש,
שאינה מפסיקה לנשקו. השניים התחתנו
בנשואים אזרחיים ב־ 5בינואר השנה. רנה
ברודי זכתה לאותו פירסו׳ם בו זכה בעלה,
כשהיא מופיעה לצידו בכל ראיון או שידור
טלוויזיה.
סיפר מיכאל ברודי, איך הכיר את אשתו
:״היא באה בחודש דצמבר האחרון
גדירתי כדי למכור לי קצת חאשיש.״
מאין השיגה העלמה הצעירה את החא־שיש,
אותו הציעה למכירה ל״יורש־המר־גרינה״?
את הסוד גילתה הגברת ברודי
עצמה :״הבאתי עמי חאשיש ועו־ כל מיני
סמים מישראל, שם ביקרתי בקיץ כמתנדבת.״

העולםהזח 1691

ך* ייתי רוצה לשתף את הציבור בן
ן חווייה מיוחדת־במינה שהיתר. לי השבוע.

חווייה
שגרמה די הרגשה שד
התרוממות־הרוח.
שעודדה אותי יותר מכל דבר אחר בחודשים
האחרונים.
ששיכנעה אותי שרבות מן התופעות ה מדכאות,
הבולטות כל־כך לעין, הן בנות־חלוף,
ואילו התהליכים העמוקים יותר,
החבויים מן העין, הם חיוביים הרבה יותר.

נכחתי כמושב הארצי שד ה*
פרלמנטים לנוער.

שקיבלתי את ההזמנה להיות נוכח
במושב זה, שנערך בבניין הכנסת ב־מיסגרת
חגיגות יום־השנה ד,־ 21 של בית־המחוקקים,
חייכתי לעצמי.

הייתי כטוח שתהיה זאת עוד
הצגה מבויימת, מעין דיקלום קולקטיבי,
להנאתם שד המבוגרים.
בבחינת ״ישחקו הנערים לפנינו״.
לא התכוננתי ללכת לאירוע זה, ושכחתי
את כל העניין.

עד שתפס אותי שלום כהן במסדרון,
וקרא לי בהתרגשות :״בוא
מייד! קורה שם משהו שאי־אפ
שר להאמין!״

אותנטי של ביוון מחשכתו.־
מה אמר הנוער הזה בהזדמנות חגיגית
זו, באוזני כמה מראשי המדינה?
בזה אחר זה קמו הנואמים והנואמות 1 ואמרו:

אנו רוצים כשלום. איננו משוכנעים
בי הממשלה עושה את הדרוש
להשגת השלום.
צד,״ל דרוש, אבל אנחנו לא רוצים ב־מיליטריזם.
ר,מיבנה
המפלגתי הקיים פשט את הרגל,
יחד עם ״תנועות־הנוער״ המזדנבות אחריו.

כארץ שולטים זקנים. אנחנו רוצים
שיישמע קולו של הדור הצעיר.
ואולי
חשוב עוד יותר מה שלא נאמר:

אן? נואם אחד לא תמך בסיפוח
שטחים: אן? נואם אחד לא
השמיע את סיסמות ארץ־ישראל
השלמה. אף נואם אחד לא הצדיק
את קו הממשלה. אף אחד
לא פיאר את אישיותם של גולדה,
בגין או דיין.
מסתבר כי בחברה צעירה אינטליגנטית,

• חשאן, באקה־אל־גרבייה: הנוער
הערבי פוחד לפתוח את פיו, ולמתוח
ביקורת על הנעשה במדינה, שמא יבולע
לו( .היה זה רמז עדין לאמונה הכללית
השוררת בין ערביי ישראל, שכל ביקורת
דמוקראטית תיענש במעצר מינהלי והגלייר.),
• יואב לוי, ראשון־לציון: יש
לשתף את הנוער במועצות הפדגוגיות.
השיטה הנוכחית של תעודות־הבגרות היא
פסולה, מעמדית, בלתי־צודקת.

האם הושפע על־ידי תרבות־הנעורים המציפה
עתה את העולם, המוצאת את ביטוייה
לא רק בשערות ארוכות ובסיגנוך
הקצב, אלא גם בתנועות־דשלום הגדולות,
במיפגני־המחאה האדירים, בפסטיבלים של
שירת השלום והשודיון?

עשו דבר כדי להפגיש את הנוער העברי
עם הנוער הערבי. על הצעירים לקחת עניין
זה לידיהם, לערוך מיבצע גדול של אחוזה
וידידות. הקשישים הם אדישים, מדברים
על שלום אך אינם עושים דבר למענו.

מי שסבור שאפשר לבודד את
הנוער הישראלי מן הנעשה כנוער
העולמי, משלהי את עצמו. השירים
חוצים גבולות, החיפושיות
הן דמויות עולמיות, תרבות-הנ-
עורים היא בינלאומית.

על הנוער להשמיע את קולו העצמאי. אין
לתת לקשישים, מנהלים ומורים, לסתום
את פיו. דרושה תנועת־נוער ארצית חדשה.
יש בארץ פולחן מיליטריסטי. מביאים בני״
נוער לביקורים בבסיסי חיל־האוזיר, כדי
שיראו כלי־משחית, אך אין מביאים אותם
למכון־וייצמן, כדי שיראו כלי־מדע.

אך הסימנים הראשונים של סיגנון־נעו־רים
ישראלי אינם חיקוי של משהו שבא
מן החוץ. ולראייה: אין הנוער הישראלי
מעתיק את הסממנים החיצוניים ואת הסיסמות
הזרים למציאות המיוחדת של ישראל.
פולחן־הסמים מוגבל בארץ, השערות הן
גזוזות, אופנת המאואיזם־טרוצקיזם־גווארי־זם
לא נקלטה.

• אסתר אברהמי, הרצליה: לא

• עופרה כארי, פתח-תקווה:

הייתי מסוקרן. עליתי לקומה הרביעית,
לטרקלין הגדול.
ומהרגע רתוק לכסא.

שישבתי,

ך • כנסת משקפת את הרמה הכללית
1 1של העסקנות המפלגתית בישראל.

אין היא מפנקת את מאזיניה
כזיקוקין־די־נור* אינטלקטואליים,
בלהטוטים ריטוריים.

בל יש גם צד ׳טני

לתופעה זו.

\ £צ ד ישראלי בילעדי.

הנוער הוא חלק מן העם. אין
הוא חי מחוץ לעם.

חברי פררגזבגו הבועך בכנטגז

בזה אחר זה עלו נערים ונערות,
כני 17 ,16ו־ ,18 ונשאו נאומים
מבריקים ממש.

כל אלה הם דברים שאבד עליהם הכלח,
דברים של אתמול.

נאומים שהצטיינו בבהירות השפה, ב־מיבנה
הגיוני, ואפילו בפעלולים ריטור־יים.
נאומים
שלא נקראו מן הכתב, ולא דוק־למו
על־פה כדרשה של בר־מיצווה, שנישאו
בלהט של אנשים היודעים מה הם
חושבים.
כעבור שעה, בישיבת הכנסת, עלה על
דעתי עד כמה נופלת רמת הדיונים בפרלמנט
הממלכתי מזו של פרלמנט הנוער,
למרות שהכנסת דנה בנושא כאוב ומרגש
מאין כמוהו — מצב יהודי ערב.

^ ףלא הקוקן עורר את התפעלותי
העיקרית, אלא מד, שיש בו.
250 הצעירים והצעירות שהשתתפו במושב
זה מייצגים 103 פרלמנטים, הקיימים
בבתי־הספר התיכוניים בארץ, מאילת
עד צפת.
המיבחר היה, מן הסתם, על פי הכשרון
והנטייה — אך לא על פי הריעות
או ההשתייכות התנועתית.

מכאן שפארלמנט זה הוא כבואה
של מיטב הנוער כארץ, ביטוי

התהליך עמוק הרכה יותר: אותם
הגורמים המביאים את הנוער
המערבי לדחיית המיליטריזם והשוביניזם
של הזקנים, פועלים גם
באן.
שאיפת־השלום של דור, שנולד בסימן
פצצת־האטום, היא אוניברסלית. תחושת־החיים
של הדור הצעיר שווה בעולם כולו,
ואין זו אלא שאלה של זמן עד שתתגבש
במלוא עוצמתה גם בארץ.

נשארת-

הרוב הגדול של הנאומים הם אפורים.
העברית של רוב הנואמים היא ענייה, קלו־שה,
ולפעמים גם רצוצה ומסורסת.
נואמים רבים בבנסת קוראים את נאומיהם
מן הנייר, אף בדברם על נושאים
פשוטים ביותר. אין הם מרימים את עיניהם
אל המאזינים — אפילו כשיש כאלה.
והנה, באסיפה צעירה זו, היתד, הרמה
שונה לגמרי.

נוער בריא מגיע לדרכו: על-ידי
בחינת הקיים, גילוי הזיוף, פסילת
המליצות שאינן תואמות את המציאות,
חיפוש האמת.

והמחר שייך לתנועת השלום.

ולי כדאי להזכיר כמה מן הדברים
שנאמרו בתוקף כה רב, ובשפה כה
•8186
צלולה:

• בתיה, נערה בלונדית מחו
לון:
הנוער רוצה בשלום. אין הוא יכול
להזדהות עם מנהיגיו. הקשישים מוציאים
אלבומים ותקליטים של מלחמה, תחת לפעול
למען השלום• שיר־השלום של להקת
הנח״ל מבטא את הדור הצעיר, אך הקשישים
משתדלים להורידו.

• ישראל בר״יוסף, הרצליה :

ד,מיבנה המפלגתי הקיים נכשל. הנוער מואס
בו. בעיניו הוא זהה עם ליכלוך• יש
להרחיק את הזקנים. על הדור הצעיר להתגייס
לפעולה פוליטית חדשה.

• שלמה רוזנפלד, פתח־תקווה:

הפוליטיקאי המצוי במימסד הוא אדם
שעקרונותיו נשכחו בדרך, הדבק בכסא,
הקורא עיתון במליאת הכנסת, הנזכר בציבור
אחת לארבע שנים.
• לאה חריט, עפולה: אבד הכלח
על תנועת־הנוער, השייכות למפלגות
הוותיקות.

בל זה • נאמר כשעתיים, נאום
אחרי נאום. שעתיים בהן התפוצצו
בבועות־סכון כל האגדות על
הנוער הישראלי הלאומני, המיליטריסטי,
צר-האופק.
וטוב שכמה מחברי־הכנסת הקשישים, המבקשים
לצוד נפשות באמצעות סיסמות
ארץ־ישראל השלמה, נוכחו לדעת מנין נושבת
רוח־הפרצים החדשה, הרעננה.

יך נוצרה רוח זו? זהו בוודאי אחד
מפלאי הדור.
אחרי שנתיים וחצי של שטיפת־מוח שוביניסטית,
באמצעות הרדיו, הטלוויזיה, העיתונות
ההמונית וכל שאר כלי־ד,תקשורת
ההמוניים, אלבומי המלחמה ותקליטי המלחמה,
שירי־ד,מלחמה הממוסחרים — איך
זכתה המדינה לנוער כזה?

אני מאמין שזוהי בעיקרה תופעה
עצמאית.
בוודאי, תופעה זו לא היתד, יכולה להתגבש,
לולא ניהלנו במשך שנתיים וחצי
אלה מאבק עקשני למען השלום, נגד שטי־פת־המוח
הטוטאלית.
אך הנוער הזה אינו מקבל את השקפו תיו
מן המוכן — גם לא מאיתנ:1

הוא הגיע לדרך זו במו שכל

בוודאי, הנוער בבתי־הספר התיכוניים,
שעדיין לא הגיע לצד,״ל. ,שעדיין אינו נושא
באחריות כלכלית וע&י׳כן לא נתפס עדיין
במכבש הגדול של המישטר, חופשי יותר
מכל שאר שיכבות העם לגבש את דעתו.

זה מטיל עליו אחריות מיוחדת.
הוכה מיוחדת.
אולם מה שאומר נוער זה בבירור, מכרסם
גם בליבן של שאר שיכבות הציבור.

מי שיש לו עיניים לראות ואוזניים
לשמוע, יודע כי יש לאחרונה
כציבור תזוזה איטית, אך עקבית,
מן הקיצוניות הלאומנית לעבר
מחנה־השלום.
שטיפת־המוח של אמצעי־התיקשורת מעלימה
תופעה זו. סוקרים שיטחיים יכולים
להתעלם ממנה. הנחשול של בידור מלחמתי
קלוקל יכול לכסות תהליך עמוק זה.

אכל הוא קיים.

זהו אחד הפאראדוכסים של המצב הנוכחי
בישראל: הציבור נמצא בתנועה מן
הקיצוניות אל הגישה המתונה, ואילו הממשלה
נמצאת בתנועה הפוכה, מן רמתי־נות
אל הקיצוניות.

ובין השניים -בין הציבור
וממשלתו, כין פרלמנט-הנוער והכנסת,
בין האם בחוג משפחתה
וגולדה כחוג עבדיה -נפער פער
ההופך לתהום.
תהום זו תקבור בבוא היום את המימסד
המאובן, שהפך סכנה למדינה.

וקול המחר הוא הקול שנשמע
בפרלמנט הנוער.

לא היה בהצהרה זו שום חידוש, לגבי
מדיניותה של ארצות־הברית עד כה. שכן
לכל אורך המשא־ומתן בין ושינגטון ו־מוסקבה,
ובין ארבע המעצמות, חזרו האמריקאים
והדגישו באוזני עמיתיהם, בי
כל כוונתם היא למצוא נוסחה מוסכמת
עליהם ועל הרוסים, ואת הנוסחה הזאת
יעבירו לשגריר גגנאר יארינג — כדי שהוא
ישכנע את ישראל והערבים לדון בה ישרות,
ולחתום על הסכם שיהפוך את הנוסחה
הזאת לחוזה מחייב.
את הקווים הכלליים להסדר קבעו האמריקאים
— כפי שעשה עתה ניכסון —
על־פי החלטת מועצת הבטחון.

ומה עם הרוסים ז
** ד1ן ן צהלה בכל זאת ירושלים?
( /הסיבה הראשונה היתד :,נימת הפייסנות
המופגנת של האיגרת, שלוותה
אף הבטחה לסיוע צבאי. סיבה שניה: היה
בדברי ניכסון רמז ברור לערבים, כי אץ
ושינגסון מתכוונת לזוז מעמדתה היסודית,
וכי דחיית ההצעות שפורטו על־ידי רוג/־ס
לא תדחוף את ממשלת ניכסון לחפש נוסחה
פייסנית יותר כלפי הערבים.
אחרי שבמשך חודשים הפגינה ושינגטון
קו החלטי — כמעט נוקשה — כלפי ישראל,
החליטה עתה להפגין אותה החלטיות
כלפי הערבים. זאת, ארבעה ימים בלבד אחרי
שכוח משוריין של, צד,״ל שהה כמעט
יממה שלמה בשטח ירדן, מדרום לים־
המלח. שטח, שעד לפני זמן קצר נחשב
מחוץ לתחום, ותחת חסות אמריקאית.
האם קדמה הידברות אמריקאית־רוסית
לניסוח האיגרת — או שדווקא העידו דברי
ניכסון על הקשחה ביחסי שתי המעצמות
לגבי המרחב? ואיך לפרש את חוסר-
התגובה של מוסקבה על כיבוש האי שדואן
במשך 36 שעות בידי צה״לז ומה לכל המאורעות
האלה ולניחושים על הכוונה להפיל
את עבד־אל־נאצר?
שאלות אלה החזיקו, ללא ספק, את המפתח
להתפתחויות של השבועות האחרונים.

הצעה
עטופה כנשק
ץץה יקדה אם יודיעו מחר הערבים
שהם מקבלים את הצעות ארצות־הברית?
האם פירוש איגרתו של ניכסון,
כי ישראל תוכל אז להכתיב את תנאיה
שלה לשלום?
האופטימיות המופרזת שהופצה על־ידי
ירושלים השבוע יכלה אמנם ליצור רושם
כזה. אולם רושם זה עלול להתגלות כטועה
ומטעה.
שכן, במיקרה שתיווצר מציאות ה־

מה, בעצם, אמר
הנשיא ניכסזץ?
!!•י ירושלים, היו המומחים של משרד^
החוץ עסוקים בתחילת השבוע במלאכה
משמחת: הם הזינו את הפרשנים
המדיניים בתגובות ודודות. גם ראש־הממשלה
היתד, שיתפה להתרוממות האופטימית.
גרם
לכך מכתב ששלח הנשיא ניכסון
אל ועידת־החירום של האירגונים היהודיים
בארצות־הברית. את האיגרת קרא באוזני
הוועידה ידידו הציוני של ניכסון, מקם
פישר: ארצות־הברית עומדת לימין ידידיה;
ישראל היא אחת מידידיה.״
העסקנים היהודיים, שהתכנסו כדי למחות
נגד הכרזותיו האחרונות של, שר
החוץ האמריקאי ויליאם רוג׳רס, ולהביע
חרדה לגורלה של ישראל, הופתעו בצורה
נעימה למשמע הבטחה מפורשת של ניכסון:
״ארצות־הברית מוכנה לספק ציוד צבאי,
הנחוץ כדי לתמוך במאמצים של ממשלות
ידידותיות — כגון מאמצה של ישראל —
להגן על בטחון תושביהן ...לא נהסס לספק
נשק למדינות ידידותיות, כפי ש
יתעורר
הצורך.״
כלומר: הדאגה
באה על סיפוקה.

הבטחונית

הראשונית

7א שזזם כפוי

מאפשרת פתרון, יסתבר כי העקרונות הכלליים
שנקבעו השבוע על־ידי הנשיא
ניכסון — כאשר באים לתרגם אותם לשפת
ההסדרים המוגדרים, יהיו דומים בדיוק להצעות
שהועלו על־ידי שר־החוץ רוג׳רס
לפני פחות מחודשיים, ושעוררו אז את
כעסה של גולדה מאיר.

*ץ כד מעבר להבטחת הנשק, כללה
איגרתו של ניכסון גם הצהרות־כוונות
בעלת משמעות מדינית. היא נגעה, בראש
ובראשונה, להסדר שממשלת וושינגטון רוצה
להשיג במרחב. עיקרי ההצהרה:

בקיפאון, בו נתון המרחב, ובהעדר נכונות
ישראלית לגשת לשיחות ישירות עם
הפלסטינים, זהו הפתרון המעשי היחידי ר,־
מסתמן.

ס שלום באיזור יכול להיות מושתת
רק על הסכם בין הצדדים, ורק באמצעות
משא־ומתן ביניהם;
! £,ארצות־הברית אינה מתכוונת לנהל
משא־ומתן על תנאי השלום;
0ארה״ב לא תכוף את תנאי השלום;
• השלום שאליו חותרת ארצות־הברית
הוא זד. המתואר בהחלטת מועצת הבטחון
מנובמבר . 1967
אנשי משרד־החוץ בירושלים ידעו, כי

הסביר אחד הפרשנים המפוכחים ביותר
של משרד־החוץ, שביקש להעלים את שמו:
ההבדל הגדול הוא, שניכסון עטף את התוכנית
שלו בהבטחה שאנחנו נקבל את
הדרוש לנו. ואילו רוג׳רס נתן להבין, שכל
עוד לא נקבל את התוכנית האמריקאית
אין לנו מד, לחפש נשק או תמיכה כלכלית
בוושינגטון. בשביל מדינה שחיה מהיום
למחר, ושבעצמה לא החליטה איזה מין
שלום היא רוצה — זה הרבה!״

במדינה
הע ם
ת עוד ת־כבוד
ללא כי סוי
לאזרחי ישראל היתד, השבוע סיבה
טובה להתגאות בהיותם ישראלים. מכל
המדינות בעולם בחרה ממשלת ניגריה
דווקא בישראל כדי לגנותה על שסייעה
בשעתו, באמצעים שונים, לחבל הפורש —
ביאפרה.
לרוע המזל הוענקה לישראל על ידי
לאגום תעודת־כבוד שהיא לא היתד, ראויה
לה כלל.
גדול עתוני ניגריה, הדיילי טייטס, האשים
את ישראל בכך שעזרה בגלוי לבי־אפרה,
דרש ממשלת לאגדם לבחון מחדש
את יחסיה עם ישראל .״מיליוני בני ניגריה
ידעו כל הזמן,״ כתב העתון ,״על
הפנים השונות והתפקיד הכפול ששיחקה
מדינת־ישראל מאז התחלתו של המשבר הניגרי.״
ממשלת
ישראל לא עשתה אמנם כל
צעד מעשי שיבהיר לאנושות כי ישראל
מתיצבת לצידה של אומה הנלחמת על
חייה. אולם בדיעבד יכלו אזרחי ישראל
להתנחם על התדמית שיצרו הניגרים לראייתם
את ישראל ולומר :״הלוואי והיתד,
זו אמת.״

״כאן *א
ס עו די ה! ״
באותו שבוע בו הנחית בית־המשפט
העליון מהלומה מוחצת על ראשי הכפיר.־
הדתית בישראל בפרשת הרב־סרן בני
שליט (ראה עמוד ,)24 כשהשופטים מגייסים
את מיטב כשרון ההתפלמסות שלהם
כדי לצאת מהסבך הרעיוני אליו הוטלו;
באותו שבוע עצמו לא היססו שופטי בית־המשפט
העליון מלנקוט בלשון חריפה ביותר,
חסרת־תקדים, בפרשת כפיה דתית
נוספת.
היה זה כאשר הגיש הצעיר האמריקאי
לורנס גולדברג צו על תנאי נגד שר־הפנים,
על שאינו מתיר את שהיתו בישראל
לסיום לימודיו באוניברסיטה העברית
בירושלים — משום שהוא בן לאם
נוצריה.
שלא כבמקרהו של בני שליט, לא בחרו
הפעם השופטים בביטויים פרלמנטריים.
תגובותיהם היו ביטוי להרגשת חוגים רחבים
בעם, הזועמים על שדווקא בימים
אלה מציגים אבירי הכפיר, הדתית את
ישראל כמדינה גזענית, בעוד הם זועקים
כאותו קוזאק הניגזל על סכנת הפילוג המאיימת
על העם.
״כמו בסוריה״ .״ברוסיה הצארים־
טית נהגו כך, וכיום בסוריה,״ אמר השופט
העליון זוסמן בשעת הדיון בבקשה, כשהוא
מכוון את דבריו אל שריד,פנים.
״העותר לא בא הנה כדי למצוא־חן בעיני
המינהל. הוא בא כדי ללמוד באוניברסיטה.
מנהגו של עולם הוא להתיחס באדיבות
ובסובלנות כלפי תושבים זרים. כאן
לא סעודיה!״
החרה אחריו השופט העליון צבי ב מזון
בזעם :״לוא היה שר־הפנים נוכרי
כאן ודאי היה מסכים לנהוג באדיבות
מינימאלית כלפי זרים. זה דבר כל כך
פשוט ואנושי. למה בכלל מתווכחים על
ז ה כולי רועד לשמוע גישה כזו,
יחם כזה לבן־אדם. מגרשים -ואותו. מן
המדינה לאחר מיספר שנות לימוד. אני
מתבייש בגישה הזו. זו סתם נוקשות!״
לא מדיגת כפיה דתית. לורנם
גולדברג, הסטודנט בן ד.״ ,25 הוא בן לאב
יהודי ואם נוצריה. שמו היהודי המובהק
לא עזר לו. למרות שטען כי הוא גא
במוצאו היהודי וכי נחשב תמיד על ידי
סביבתו בארצות־הברית ליהודי, ולמרות
שביקש רק רשיון ישיבה בישראל ולא
אזרחות — לא שיכנעו נימוקים אלה את
נציגי הכפיר, הדתית שהשתלטו על משדד־הפנים.
החלטת
בית־המשפט העליון, שהתיר לגולדברג
לשהות בישראל עד לסיום לימודיו׳
העמידה את ממשלת־ישראל בפעם
נוספת במקומה — כממשלה של מדינת
חוק ולא מדינת כפיה דתית.
יחד עם צה״ל, סיפקו השבוע השופטים
העליונים של ישראל לעם את הסיבות היחידות
להתגאות במוסדותיו הממלכתיים.
העולם הזר 1691 ,

השדי משדואו
אר שורת שיבצשי ררשישר שר צר״ר גושף רש־בונג
שגו וזריש — שתאן. ורו ראי בפיתשת שיפ־רץ
שואץ, כפי שצורש שצד דרוגו שששתן ישרארי
בששת פשיבות רצגשניש שרשרר ביום רששישי
ראוזרון בבו\2ר. רשיגדרור תבודד, ררציף ר2ן בון,
ורשיבניש רבודדיש ששביבש, גזיגרש רברודגר
שצד ששאר, שבש2ן וש שכריש שוצבות בו שביות

— ארר ריוו את כר ישובו שר ראי, שריו רת־בששר
ישידת \2ושאגדו שצרית, ששושרר וגשבתר
בירי כושות צר״ר. בתשוגר שתן ררבשין בג2ן ו־רות
ששורות בצר ששאר — רששרר •.ארר רש
שיירי צת״ר רשגרריש שדיין את ררשישר שר ר־שוצב
רששרבי שר ראי, רשישר שריגן גתר ררש
את תואר •.״רשריש ששרואן״.

מיו אחרי שנחתו גהננסוסים התפרשו הצנחנים על פני הגנעו^הסועית שד האי
^ אי שדיאן רשום אומנם במפות, אך
׳ | 1שמו אינו מופיע בשום אנציקלופדיה
או ספר גיאוגרפיה. והכוזנה היא לאלה

שיצאו לאור לפני .1970 באלה שיצאו לאור
אחרי שנה זו יהיה, כנראה, כבר ערך
לאי. ההיסטוריה שלו התחילה ונגמרה ב

שעות בסוף השבוע שעבר.
לשם הערבי של האי, שדואן, אין שום
משמעות. אבל אם זו נטייה של פעלים
בשפה הערבית, נראה שאלה שנתנו לאי הקטן
את שמו, חזו מראש מה יתחולל בו.
אם נגזר השם משורש שד — פירושו

לרדוף אחרי. ואם נגזר משורש שדה, מובנו
לרוצץ ראש. השבוע הצדיק האי את
שמו. נערך בו מירדף ורוצצו בו ראשים.
קשה לדעת מדוע הציבו׳ המצרים פלוגת
אנשי קומנדו על האי הקטן הנמצא בשני
שליש הדרך משאדם א־שייך, לבסיס ה־
בר 31בעו

עו דו אן
שעה שהצנחנים מתפזרים על פני הגבעות לתפוס
עמדות מול מוצבי הצבא המצרי באי שדואן,
חוזרים המסוקים שהנחיתו אותם, לאחר שסיימו בהצלחה את משימתם, חזרה לכיוון סיני.

המסוקיס^חחויס

\ 1 | 1 1חןן 1 1קבוצת חיילים ישראליים צופה על פני האי שדואן, מייד אחרי
הנחיתה מהמסוקים (למעלה) .אחרי איתור מוצב מצרי, פות11
^1 ^111 5
) חת חוליית מיקלע קל באש חיפוי לעבר המוצב (צילום למטה) ,שתקיפתו אך זה החלה.

תרשים זה מתאר את מהלכי הקרב על כיבוש האי שדואן. הקרב נטרן בחלקו הדרומי-
של האי בלבד, שם התבססו המצרים. שלבי הלחימה מתוארים לפי המספרים: ו) מקום
הנחתת הכוח במסוקים )2 .המוצב הראשון שנתפס ובו נשבה חייל מצרי )3 .שדה המוקשים
בו נהרג אחד הלוחמים ושלושה נוספים נפצעו )4 .תחנת המנ״ם הימי שנתפסה
והועברה לישראל )5 .הגבעה ממנה שלט הכוח על הרמזור שבקצה האי )6 .המוצב
המערבי, בו התגלתה ההתנגדות החזקה ביותר )7 .המגדלור, שבטיהורו נהרג סרן קוטלר.
החץ המוביל מהמגדלור לכיוון הים מסמן את כיוון הבריחה של החיילים המצריים,

אנשי הקומנדו המצויים מסגיוים עצמם -יחפים ולרא מדים

ימי המצרי גרדקה, שבחוף המצרי של
סואץ. אין להניח שהם עשו זאת כדי
לשמור על המגדלור שבאי, הפועל אוטומטית
בעזרת מצברים ומכוון את האוניות
בצומת הימית בין מיפרץ סואץ למיפרץ
אילת. קשה גם להניח שהם התייחסו אל
האי כאל עמדה קידמי׳ת שנועדה לאבטח
את החוף המצרי. כל נסיון לתקוף את
גרדקה או את חוף ים־סוף המצרי, יכול
לעקוף בנקל את האי מבלי להתחשב בו.
המצרים אפילו לא ביצרו את האי, מלבד
התחפרות שיגרתית, ואף לא הציבו בו
מערכת אנטי־מטוסית.
נראה שהיערכות פלוגת הקומנדו המצרית
בשדואן, בתוספת עשרה מאנשי חיל־הים
המצרי, נעשתה רק כדי לקבוע את
הריבונות המצרית על האי, או לשמש עמדת
זינוק קידמית לפעולות סיור וחבלה
בחוף סיני שבידי ישראל.

אולם, כך הסתבר, הפעם לא היה בזה
כל צורך.
מלחמת רמקולים

מרות הקירבה למערך המצרי, עבר
זמן רב עד שהחל קרב־האש הממשי.

הוא נוהל תחילה עם עמדה שהיו בה בסך־
הכל 3חיילים, שטרם הספיקו אפילו לנעול

את נעליהם. אחד מהם נהרג, שני נפצע
ושלישי הרים ידיו ונכנע.
מרגע זה היה נדמה כי המלחמה על
שדואן תהיה מלחמת רמקולינ לוחם דובר
ערבית, צעיר בשם צבי מרחובות, הרכיב
על כתפיו צמד רמקולים רבי־עוצמה, החל
לשדר באמצעותם קריאה פאתטית בערבית
לחיילים המצרים להסגיר את עצמם ללא
קרב ולהיכנע.
כי זה היה המוטו של המיבצע, כפי שקבע
אותו הרמטכ״ל בעצמו* :לא הולכים
להרוג מצרים. הולכים לתפוס אותם חיים.״

11,1 ¥1 ״1״ רמקול נייד הועמס על א־חד
השבויים המצריים, ב111
אמצעותו
קרא לחבריו החיילים להיכנע.
התקפת חיל-הארויר
* 4.ילו הכינו המצרים הערכת-מצב,
והיו מנסים לנחש כיצד תחל פשיטה
צבאית ישראלית על האי, ייתכן והיו מצליחים
לנחש את צורת הביצוע, אבל בוודאי
לא את מועד התקיפה. כל הפשיטות
שערך עד כה צה״ל היו פשיטות ליליות
או פשיטות עם שחר, שנועדו לנצל את
גורם ההפתעה.
הפעם היתד, זו פשיטה שלאחר ארוחת-
הבוקר.
חיל־המצב המצרי בשדואן רק סיים את
ארוחת־הבוקר שלו, כשחלק מהחיילים המוצבים
באי עדיין ישנים באוהלים הקט־׳
נים שלהם בשיפולי הגבעות, כאשר החלה
מיתקפה מרוכזת של חיל־האוויר על הבסיס
המצרי שבקצה הדרומי שבאי. חלקו
הצפוני של האי שדואן הוא שומם ובלחי־מיושב.

נחיתת מסוקים

עוד המטוסים מרקטים את העמדות
^ המצריות ומטילים פצצות על המיתקנים
באי, טסה לאור היום בשלווה מעל
פני מי המיפרץ, שורת חרגולים שהובילה
את הצנחנים — כוח הפשיטה שנועד לכבוש
את האי.
כשהם נעזרים במיסוך עשן בלבד, נחתו
המסוקים במרחק של כ־ססד מטר בלבד
מהמוצב הצפוני ביותר של המערך המצרי
׳בשדואן. י הלוחמים פרצו מתוך ׳המסוקים
והתפרשו מייד בשטח כשהם תופסים עמי
דות־קרב, נכונים ללחימה מיידית, כפי שתורגלו
בשרותם הצבאי.

ך ך 1ך י אחרי השלמת כיבוש שדואן נערכו
11111 1 1 1 ) 11 הצנחנים שכבשו את האי להגנה מפני
אפשרות תקיפה נגדית של המצרים. ואומנם, בלילה ניסו שתי

סירות מצריות לחדור לאי, כנראה למטרות סיור. אחת מן הסירות
טובעה על אנשיה. בתמונה נראים אנשי הכוח שהשתלט
על האי כשהם מסמנים למסוק מקום נחיתה לפריקת הציוד.

מהקצינים המצרים. הקצין השלישי נפצע.
רק אז פשטו הצנחנים על המיבנים
יצחק קוטלר נכנס לאחד
לטהרם• סגן
החדרים. לפתע בקע משם צרור יריות. לחיילים
שפרצו למקום התגלה מחזה זוועות:
בתוך החדר, בין כלי נשק מפוזרים,
היו מונחות ארבע גוויות. שתיים,
של הקצינים המצרים, היו ללא־ רוח חיים.
סגן קומלר וקצין מצרי נוסף התפתלו בתוך
שלוליות דם. חובש מיהר להגיש
עזרה לשניהם. מסוק הוזעק כדי לחלצם
לבית־חולים. בדרך מת סגן קוטלר. הקצין
קיבלטיפולרפואי.
המצרי נשאר בחיים,

שדכ

^יילד-

השנוי הראשון

כך נראה השבוי המצרי הראשון
שנשבה על־ידי חיילי צה״ל בשדואן.
הוא הסגיר את עצמו יחף, אן לבוש בשינל. בחקירתו סיפר

ך* קריאה ששודרה אל החיילים הן
| מצרים הושמעה במיטב הסימון הערבי
הנמלץ :״הקשיבו! הקשיבו!״ הידהד
הקול על פני גבעות הסלעים השוממות של
שדואן ,״חיילי הקומנדו המצרי — הקשיבו!
כוחות צה״ל לא באו לכאן היום
כדי לקטול אתכם. כוחות צה״ל באו לכאן
כדי לשבות אתכם. תקפנו אתכם באוזיר,
בים וביבשה. מי שחייו יקרים לו — ייצא
החוצה, יזרוק את נשקו וירים ידיים. זרקו
אתכם כאן כמו כלבים, ללא כל הגנה. חיל־האוויר
שלנו תוקף אתכם כבר שעה ללא
כל הפרעה. איפה חיל־האוויר המצרי? ככל
שאתם מתמהמהים, כך יעלה לכם הדבר
ביוקר. לכן — היכנעו!״
הקריאות שודרו משני הרמקולים הניידים
על כתפיו של צבי ומאחד המסוקים.
אחרי שנתפס השבוי הראשון הוטלה עליו
מלאכת ההסברה. הרמקולים הורכבו על
כתפיו והוא יצא לקראת עמדות חבר ו
כדי לשכנעם בשפתו שלו להיכנע.
היה משהו מהמגוחך במחזה זה. השבוי
המצרי היה צריך להפנות את הרמקולים
לכיודן המוצבים המצריים, לעמוד עם גבו
אליהם. הוא ניצב, יחף וכשבידו המיקרופון
כשפניו אל חיילי צה״ל. לרגע נשמעו
קריאותיו כאילו הן מופנות לחיילי צה״ל.
הם לא יכלו שלא לחייך למשמע דבריו.
אחר־כך השיבו לו חבריו המצרים על
קריאותיו לצרורות של אש. השבוי המבוהל
הרים רגליו והתחיל לברוח. אבל הוא
לא ברח לכיוזן המצרים אלא לכיוון חיילי
צה״ל. היתד, זו סצינה שנראתה כאילו נלקחה
ממחזה אבסורדי: חייל מצרי שבוי
בורח מהאש המצרית ומבקש הגנה אצל
חיילי צה״ל.

אט לאט, כזהירות, כדי להימנע
/ככל האפשר מנפגעים, החלו הצנחנים
להתקדם על פני האי. סימן ההיאחזות הראשון
באי שנתקלו בו היה מאהל קטן של

כיתה, שניטש בבהלה.
מבחינת השטח היווה האי שטח קשה
ללחימה. הוא היה רצוף סלעים ואבנים
חדות. כל השתרעות על הקרקע הותירה
חריצי דם על חלקי הגוף החשופים. הלוחמים
הישראליים לא יכלו להבין כיצד בתנאים
כאלה רצים המצרים יחפים.
השטח כולו היה חרוץ בגאיות ובערוצים.
אחרי כל קפל קרקע היו שטחים
מתים בכל אחד מהם יכול היה להיות
מארב. משום כך נעו הצנחנים בזהירות.
אחרי שתפסו את המאחז הראשון במוצב
קטן, הצפוני ביותר, הם יכלו ללמוד
משב על היערכות המצרים באי. נראה היה
שהמצרים הכינו את עצמם לקראת אפש־
.רות של נחיתה מצפון ונסיון הסתערות על
איזור המיגדלור בו ישבו. משום כך הכייו
לעצמם מערך הגנתי לשעת הצורך. תה

כי האי מוחזק על־ידי 25 חיילים בלבד, בעוד שלמעשה שהו על
האי כ־ 90 חייל. חלק מן השבויים המצריים שנפלו בידי חיילי צה״ל
נכנעו רק לאחר שהוצאו ממחבואים שונים בפינות מפוזרות באי.

האחרון שד

הלחימה

1 1נערך במוצב המערבי בשעות הצהרים.
הפעם הסתערו עליו הלוחמים מכיוון דרום,
שם לא היה שדה־מוקשיס. אין זה נהוג
לחלק ציוני גבורה לאוייב. המצרים גם
לא היו ראויים מעולם לציונים כאלה• אולם
הפעם לא יכלו העדים לקרב שהתחולל על
המוצב המערבי שלא לציין גילויים נדירים
לגבי לוחמים בצבא המצרי.
היו שם כמה לוחמים בודדים שנלחמו
בחירוף נפש על חייהם, למרות שהיה
ברור להם כי הם אבודים. אחד מהם התרומם
בכל פעם מלוא קומתו מול יחידה
שניצבה מולו, הריק מחסנית של קלצ׳ניקוב,
כשהוא חשוף בכל גופו וכאילו הוא ־ז
למוות. אחר־כך הסתתר בשוחתו עד שהזדקף
שוב לירי• כך עשה כמה פעמים,
מבלי שיצליחו לפגוע בו, עד שחוסל.
הכיבוש הושלם. עתה הוחל בטיהור האי.

** ק לעת לילה ההשלמה הסדיקה.
היה זה אחרי שאחרוני הלוחן
מים
המצרים באי הסגירו את עצמם. כשהחל
הקרב הם ברחו אל חוף הים. שם,
מתחת למצוקים, ובתוך ערוצים צרים של
סלעי החוף, הסתתרו מעיני הצנחנים•
רק כשירד הלילה שוכנעו שאין טעם
62 שבויים נאספו באי, הם הועברו לשטח
ישראל, שם צורפו לארבעה השבויים
המצרים שנלקחו בפשיטה על המכ״ם
המצרי לפני שלושה שבועות• 66 השבויים
המצרים שבידי ישראל, הגדילו את מלאי
השבויים המצרים בישראל, מול השבוי
היחיד שבידי המצרים: סגן דן אבידן.
׳מספר זה אולי ישכנע את המצרים להתיר
לנציגי הצלב האדום לפגוש את
סגן אבידן, או אפילו להחליפו. כפי שהצהיר
השבוע נציג הצלב־האדום הביני
?אומי :״עתה גברו הסיכויים לשיחרורו
הקרוב של אבידן.״

הסנוה בומקוד

שנ״ס מן השבויים המצריים שעסקו במלאכת ההסברה
לחבריהם שטרם נכנעו. אחד משבויים אלה הוא גס שסרק
את המיבניס ליד המגדלור ומצאם ריקים. הוא לא הבחין בשלושה קצינים מצריים שם.

חלפו על פניו. הוא ירה לעברם גבם,
תפסו את העמדות שיועדו להם.
מהמוצב בו נאחזו הבחינו הצנחנים כי פגע באחד החיילים והרגו. כך נפל החלל
השני בקרב על שדואן.
עליהם לפעול בשלושה ראשים לשלושה
כיתנים שונים. לביתן מזרח, משם בלטה
לכוח השלישי, עליו הוטל לתפוס את
אנטנת הראדאר הימי הקטן, שהיתר, מוגנת ^ איזור המגדלור, נדמה היה ברגע מסויים
על־ידי כמה בונקרים ועמדות עם כיסוי־כי
המצרים המוצבים שם נכנעים. מתוך
ראש. לכיתן מערב, שם היה פרוש מוצב
אחד חלונות בקצה המגדלור התנופף דגל
מצרי, מוגן על־ידי שדה־מוקשים, על־פני
לבן .״הם נכנעים!״ צעקו החיילים.
גבעה שהתנוססה מאחורי ערוץ עמוק. ול־מאוחר
יותר התברר שהיתר, זו טעות.
כיתן דרום — שם ניצב המיגדלור הימי. מתוך חלון המגדלור התנופף החוצה בבתוך
שורת מיבנים, שכללה גם מזח קטן
רוח הים וילון לבן, שנראה כמו דגל־כניעה.
שיצא אל תוך המים.
גם ׳חלק זה של האי תבע את קורבנו.
הכוחות התפצלו לשלוש המשימות השוהיה
זה, כעבור שעות מאז החלה הלחימה.
נות שהוטלו עליהם. הלחימה החלה.
הלוחמים נאחזו בגבעה ששלטה על פני

איזור המגדלור. במקום לא נראתה כל
ך* כוח הראשון שיצא לכיוון המוצב תנועה. לא היה סימן שנמצא במקום
1 1המערבי עלה על שדה מוקשים. אחד חייל מצרי. גם אש לא נורתה משם. ליתר
בטחון נשלח אחד השבויים לבדוק
מהם התפוצץ. חייל אחד נהרג ושלושה
נפצעו. בעיקבות פגיעה זו שינה הכוח את את הבניינים שבתחתית המגדלור, לוודא
שאין שם חיילים מצרים. השבוי חזר כשתוכנית
התקפתו.
כוח שני יצא לכיוון תחנת המכ״ם. שם הוא מצהיר ׳שאין נפש חיה באיזיר.
למרות שעוותו התגלתה כמוטעית, נרהיתד,
הלחימה קלה יותר. הלוחמים המצאה
שלא שיקר. הוא פשוט לא הבחין
רים במקום גילו התנגדות קלה. חלקם
נהרגו. יתרם נכנעו. אולי משום שכיבוש בשלושה קצינים מצריים שהסתתרו באחד
החדרים. ליתר בטחון נפתחה אש ריכוך
תחום זה נעשה כל־כך בקלות, לא הבחינו
הלוחמים בחייל מצרי שהסתתר בעמדה כש חזקה לעבר המיבנים. באש זו נהרגו שניים

ה? 1ו 11 מסוק ישראלי נוטש את שדו־אן
בשבת אחר־וזצהרים, כש1
1 ^ 11
הוא משקיף על המגדלור שנותר שלם באי.

בחזרה משדואן ־ 20 הווגיס 1־ 40 פצועים באסון באילת

ך • יום השבת, בשעות אחר־הצהריים,
נערכו כוחות צה״ל שבאי שדואן לקראת
פינוי האי. מסוקים הרימו חבילות
ענק של ציוד מצרי שנאסף באי. אנשי חיל־ההנדסה
של צד,״ל, שהגיעו לאי בעיקבית המוקשים הצנחנים, סינו את
,העמיסו אותם על משאיות
והעבירום באמצעות ׳נחתת בדרך הים

מרוב אנשים לא ידענו מי נפגע ומי לא.
קרוב ל־ 200 איש נמצאו שם כדי לעזור.
האילתים הוכיחו את עצמם. לא אשכח לעולם
את המראה המחריד שראיתי אותו
יום. אפילו בשדה־הקרב לא רואים מראה
כזה.״
״מייד אחרי הפיצוץ רצתי לבית־החולים
כדי לעזור בהגשת עזרה,״ סיפר הטרקטו־

ריסט אדי בלומנפלד ,24 ,תושב אילת, לכתב
העולם הזה.

שלא ראה את הפצועים וההרוגים שהובאו
לחדר המיון לא יבין במשך כל חייו מה
התרחש באילת ביום השבת האחרון.״
אילת כולה עמדה על רגליה נחלצה ל
סייע
ל־ 60 הנפגעים באסון שאירע בנמל
הצבאי. עשרות אנשים, שהיו בנמל בעת
שאירעה בו ההתפוצצות, שיפשפו את אבריהם,
לא האמינו כי נותרו בחיים .״היה
הבהקי נורא והתפוצצות איומה,״ סיפר אחד
מהם ,״משאית טעונה שש טונות מוקשים
עפה לגובה 20 מטר. אלפי מוקשים הת־

אדי בלומנפלד
זהו מבט מרחוק לכיוון נמל אילת, שם
אירעה התפוצצות משאית המוקשים
חץ מצביע על המקום בו אירע האסון, ליז הרציף שם הגיחה ה־

משאית מבטן הנחתת, שהובילה אותה מן האי שדואן. חלקי ם־
משאית שהתפוצצה נמצאו מפוזרים ברדיוס של קילומטר, ורוב
החיילים והאזרחים שהיו בקירבתה נהרגו או נפצעו באורח קשה.

״מי שלא ראה — לא יבין!״
פזרו על פני הסביבה. רק נס שלא היו עוד
עשרות הרוגים מההתפוצצות הנוראה.

״יותר גרוע משדה־קרב״

אל החוף הישראלי.
במקום המוקשים שפונו, הניחו אנשי חיל
ההנדסה, כפי שטען העיתון המצרי אל־אהרם,
שדות מוקשים חדשים באי, כדי להקשות
על המצרים את ההתבססות כו
מחדש.
אותה שעה, דקות מיספר לפני השעה
ארבע, עברו בשערי הנמל הצבאי באילת
אחת־עשרה אלמנות, שבעליהן נפלו במלחמת
ששת־הימים. הן הוזמנו יחד עם יל־דיר,ן
לבוא מתל־אביב לאילת ולבלות שש
את סוף השבוע כאורחי מועדון רוטאר
המקומי.
לא האלמנות ולא תושבי אילת שאירחון,
לא שיערו כי תוך דקות ספורות תיגדל
משפחת אלמנות המלחמה בישראל באסון
נורא, ודווקא באילת.

יפר הנהג דוד ברצ׳צ׳ו 28ה־
^ עובד באילת :״ההתפוצצות הנוראה
אירעה בשטח הנמל בשעה ארבע ועשרה.
דקות מיספר אחרי ההתפוצצות הגעתי עם
המשאית שלי לנמל כדי להגיש עזרה. כמוני
עשו מאות מאלה שהיו באילת. המחזה היה
נורא. ראיתי המון הרוגים ופצועים מפוזרים
על פני הרציף. היה אי־סדר נורא.

וגע אחרי ההחפוצצוהו

חרי ההתפוצצות על הרציף. בתמונה המטושטשת ניתן להבחין ב
במסוק
לצפון

דמויות הרוגים ופצועים על הקרקע, שברי המשאית שהתפוצצה
ובאדם החש לעזרתו של אחד הפצועים (מצד׳שמאל) ,העושה נסיון
נואש להתרומם. עשרות אנשים חשו מייד לעזרת הנפגעים במקום.

מרבית הפצועים הועברו במהירות לבתי-חוליס בצפון הארץ,
לתל־השומר ולירושלים. בתמונה נראה אחד הפצועים
מובל על אלונקה לבטן המסוק, שהטיס את הפצועים קשה במהירות לעבר צפון המדינה.

מסתבר כי האסון אירע בעת שמשאית
ליילאנד טעונה מוקשים הגיחה מבטן הנחתת
אל הרציף בנמל,
בו עסקו עשרות אנשים, חיילים ואזרח׳־ס,
בפריקת הציוד שהובא משדואן. לפי עדות
אחת נתקעה המשאית שיצאה מן הנחתת —
בור על הרציף. חיילים ניסו לחלץ אותה
בדחיפות. כשלא הצליחו, הזעיקו משאית
נוספת שתדחוף את המשאית השקועה.
כתוצאה מהזעזוע שקיבלה המשאית בעת
הדחיפה, נדרך בה׳ כנראה, אחד המוקשים
והתפוצץ. הוא פיצץ את אלפי המוקשים
הבלתי־חמושים שהיו על המשאית. עשרות
האנשים שהצטופפו סביב המשאית כדי לחלצה,
נפגעו 20 .מהם נהרגו. כ־ 40 נפצעו,
מחציתם פצועים קשה.
היה זה סיום מזעזע למיבצע צבאי מוצלח.
רק הביטניקים שבחוף אילת לא התרגשו
.״ישבתי על החוף וקראתי ספר,״
סיפר ריצ׳ארד לואים בן ד,־ 20 מאוניברסיטת
בופאלו בארצות־הברית .״שמעתי התפוצצות
והמשכתי לקרוא. לא ייחסתי לזה
חשיבות. הרי כאן באילת שומעים כימעט
בכל יום פיצוץ.״

דוגמנית העירום 1.03 שד שואד נישאה השבוע:

לבשה ע ׳077
החלום שלי בחיים היה לעלות על במה,
לא חשוב איך: שחקנית, זמרת דוגמנית״,
מתוודה סמדר.
לשם כר היא הלכה לקורס טיפוח־החן
של לאה פלטשר, והדרך לדוגמנות היתד,

פתוחה. אחרי דיאטה חריפה הצליחה להוריד
עשרה קילו, והפסיקה לגמרי לאכול.
הארוחה היומית שלה היא רק בערב:
״מה יש, הרגלתי את הקיבה. יעכשיו
אין לי כבר תיאבון. רק על דבר אחד אני

סמדר לאחת הדוגמניות המבוקשות ביותר בישראל!.

ההתחלה

רה שעלתה עם הוריה ממרוקו והחלה את
הקאריירה שלה בעולם הזוהר הישראלי.
ף * א סיג * או ל א, אבל ז׳קלין עבדלחק
4 1עושה לנו את זה, והפעם ברצינות.
היא מתחתנת. ולא בשקט, חס וחלילה.
לפני 21 שנים היא נולדה במרוקו, כ־בתם־בכורתם
של אבא־אמא עבולחק (עבד־חוק)
,וכשהיתה בת שלוש עלו ארצה, וכיום
יש לה עוד תשעה אחים ואחיות.
היא, בגילגול העברי שלה — סמדר
דרור, דוגמנית ושחקנית לעת־מצוא, בעלת
הרגליים המדוברות ביותר בין רוול לכפית,
בעלת החירום המצולם ביותר בתוך
תחתונים וחזיות, והסגנית של כל התחרויות
האפשריות, חוץ מ״מלכת המטבח״.
״תמיד הייתי יפה, אבל הייתי שמנה.

סמדר דרור מציגה אופנת לבני נשים במועדון סקאלה
לעיניהם החודרות של הגברים. סמדר היתה אחת הדוגמניות
הישראליות היחידות שהסכימו להופיע בבגדים שקופים ובלבנים בתצוגות אופנה.

תצוגת הלבנים

ההומה

כשהיא לבושה בשמלת הכלה.
ארביב, בעלה .״אני ממשפחה מו
אומנם שמלת הכלולות שלה לא היתה שקופה, אב

ן ף 1ך *ך *־ לגברים של ישראל — סמדר במודעת פירסומת של
יצרני עניבות. גופה החטוב של סמדר היה הגוף

החשוף ביותר במודעות שפורסמו בעיתונות הישראלית. והיא אף גאה בפרסומת דו.

ר 1ר 1ן 1טענה בעבר סמדר דרור. אולם אברהם ארביב, שנשא אותה השבוע

לאשה, סלח לה בכל פעם על תצוגות העירום שלה, ,בזכות! הפכה
* 1 X 1 ^ 11 1 111
,רק שהוא קצת קנאי, ושנינו רבים כל הזמן משום שכל אחד רוצה להראות שהוא הבוס...״
לא מוכנה לוותר, על עוגה. עובדה, פעם
היתד, מסיבה, ואני הייתי האטרקציה: יצאתי
מתוף העוגה עם שני פרחים מודבקים
על החזה. כולם השתגעו.,״

־ 1נישאה השבוע, נישאת סמדר על כפיו של אברהם
דתית,״ סיפרה סמדר ,״ומשפחתי לחצה עלי להתחתן י״
שלא תהיה טעות: היא לא חושבת להפסיק עם זה.

** שהייתי כת שבע-עשרה, ש-
כרתי דירה עם חברה, ומאז אני
בתל־אביב,״ ממשיכה סמדר בוזידוי .״נהייתי
דוגמנית די מפורסמת. דיגמנתי לצייר
נחום ארבל, שבחר אותי בתור מודל־עירום
לפסל של אשת לוט, זאת ׳מהתנ״ך שהופכת
לנציב־מלח. חוץ מזה דיגמנתי גם את הבגדים
והלבנים הכי נועזים, אפילו שאני
ממשפחה מסורתית, כי אם יש לי מה להראות,
למה שאתבייש? פעם יצא לי אפילו
להסתובב בסקאלה עם לבנים שקופים, לעיני
כולם. בטח שלא התביישתי. כש־העירום
הוא יפה אז זה בסדר גמור.״
בערך באותה תלבושת היא הופיעה גם
בסרט מקרה אשה \,,ובעוד כמה סרטים.
האיש שזכה בכל הסמדר הזאת בגודל
טבעי הוא אברהם רביב (ארביב) ,הבארמן
במנדי׳ס, החתן המאושר.
״החבר הראשון שלי היה אריק״ מזהירה
סמדר מאי־הבנות ,״הוא היה דוגמן. יצאתי
איתו שנה. זה הוא שהכיר לי את אברהם.
אחר־כך הוא נסע לגרמניה, ואני התחלתי
לצאת עם אברהם, ושכחתי אותו.״
״כשהכרתי את אברהם, התאהבתי בו,

אז עברתי לגור איתו. יש לנו י דירה, ב־דיזנגוף,
ועוזרת. אברהם מבשל בשביל
שנינו, כי הוא מבשל יותר טוב ממני.
יש לנו רק בעייה אחת והיא: כי
שנינו נולדנו במזל עקרב, וידוע שכל מי
שנולד במזל הזה רוצה תמיד להראות שהוא
הבום, אז אנחנו רבים כל הזמן, כי
הוא מקני לי.״

ץ ם לאברהם היתה קודם חברה
^ אחרת, ברכה נאמן, אבל לסמדר זה לא
איכפת. מה שהיה — היה .
״הוא בשבילי הכל. כשהכרתי אותו,
הייתי נורא ענייה. לא היה לי כלום, לא
עבדתי, בקושי היה לי מה לאכול. לא
הכרתי אף אחד. הוא הוציא אותי לעולם
הרחב, כי יש לו קשרים.
״היום אני רואה בחורות שהחברים
שלהן עזבו אותן, והן עוברות מאחד לשני.
הוא שמר עלי שלא אדרדר והציל אותי
מזה. התאהבתי בו בגל־ 1הלארז׳יות שלו.
מספיק היה שאראה שמלה בחנות ואגיד שהיא
יפה, כדי שלמחרת היא תהיה שלי.
הוא היה מוכן לתת את העיינים שלו כשבילי.
הוא גם הכיר לי המון פירסומאים
וצלמים, אפילו התחלתי לקחת שיעורי
נהיגה. הוא עשה או$י מאושרת.״
נאום הכלה.
אבל בסוף היא החליטה להיות תקיפה
ולקחת את העניינים בידיים. היא הודיעה
שהיא עוזבת את הדירה. ומה אתם יודעים?
זה עזר. הוא הסכים להתחתן.
אז החתונה שלהם התרחשה השבוע,
במיני מנדי׳ס. והיו שם איזה אלף אנשים.
כל הבוהימה, אמרגנים, דוגמניות, פיר־סומאים,
עיתונאים, פיטר הרצוג, אריק
איינשטיין, הגששים, ליאורה, מימי, אורי
זוהר וכל אלה. כולם באו לחגוג.
וכיוון שכל־כך הרבה חלומות שלה כבר
התגשמו, נשאר לה רק חלום אחד: ללדת
ארבעה ילדים. היא מתה על ילדים. ובגלל
שיש לה הרבה אמביציה, אז חוץ מילדים
היא רוצה גם להיכנס לעולם הקולנוע ולטפס
עד לצמרת.
בינתיים, מה שבטוח־בטוח. שמלת הכלולות
שלה אמנם לא היתד, שקופה,

אבל שלא תהיה למשהו טעות. היא לא
חושבת להפסיק עם זה.

| ת ח ¥11 סמדר בשמלת החופה שלה.
״החלום שלי עכשיו,״ אמרה

,ללדת ארבעה ילדים ולהיכנס לעולם הבד.״

עורכי־הדין, י יש להביא בכניה כל מיקרה
בו נתבע פרקליט למשכם. בידי ׳גבירץ
מצויה ההתכתבות עם לישכת עורכי־הדין׳
בנושא זה. אולם מאחר וכפי הנראה לא
הודרך על־ידי משפטן לפני הגשת עתירתו
לבית־המשפט העליון, לא צירף את המיס־מכים
לבקשתו — וזו נדחתה לתיקון.
נשיא לישכת עורכי הדין, הד״ר רוטג־שטרייך,
לא יכול ה׳ ה לומר לכתב העולם
הזה מדוע לא ניתן לעורך־דין להופיע
בשמו, של גבירץ. לדבריו, לא ידע מאומה
על העניין•

^,י• אשרנשאל עורך־הדין בירן על־י־י
׳3העולם הזה למהותו של העניין, השיב:
״מדובר ביהודי שהוא איש תנועת החרות.
כך שלא קשה לתאר שיש כאן איזה שהוא
חשבון פוליטי.
״תחילתו של הסיפור בשנת ,1962 ומאז
הוא מהלך עם הסיפור ומשמיע אותו בכל
הזדמנות. כל הסיפור גם אינו רלוונטי, כי
העתירה. היא נגד לישכת עורכי־הדין ולא
נגדנו. .האמת היא, שלישכת עורכי־הדין מעולם
לא סירבה, אלא שלאחר שבדקה את
הנושא /הודיעה שכל מי שיקח את העניין
לטיפולו מסתכן בעבירה, באשר הוא נותן
את ידו למעשה סחיטה.
״אני גם יודע, שעורכי־דין אליהם פנה
השיבו לו, :אתה לוקח זאת על סיכונך.׳
אני חוזר ואומר: כל הסיפור אינו רלוונטי
לנושא. גבירץ צירף אותו לעתירה לבג״צ
על מנת שיקבל פיירסום. הוא יודע היטב,
שברגע שיגיש את התביעה ל-ית־המשפט
המחוזי, אנו ׳יכולים להגיש נגדו קובלנה
פלילית לפי דוק לשון הרע.
״היהודי הזר, מספר כל מיני סיפורי-
זוועה במשך כל השנים. בקשתי שלא לפרסם
אתי העניין, לאחר שהסברתי לעתו־נאים
מה הנזק שהם יכולים לגרום גם
מבחינה ציבורית וגם מבחינה, משפטית.״

ץ* אשר־ הו ברר לבירן, כי העולם הזת
^ מתכוון בכל זאת לפרסם את הסיפור,׳
הוא הודיע כי העניין נדון רק בלישכת
השופט, ולכן אין לפרסם אפילו את עצם
הגשת הבקשה לבית־המשפט.
אך עובדה היא, שהעתירה הובאה לדיון
פומב באולם בית־המשפט, ב־ 21 בינואר,
בנוכחות העתונאים.
למרות דברי בירן, כי הבקשה לא הוגשה
כלל, היא נמצאת בתיק הנושא את המספר
21/70 בארכיון בית־המשפט, כשרשו־מה
עליו, בכתב־יד השופט העליון מאני,
ההערה :״לדחות לשבעה ימים על מנת
לאפשר תיקון העתירה.״ הסיכסוך אין זהענייני להיכנס לפרטי
בין צבי גבירץ לבין עורכי־הדין שמואל
תמיר ושרגא בירן; גם השאלה אם יש לך
יו סהר בי ע, שעבר צילצל הטלפון
בשעת בוקר מוקדמת בבתיהם של הכתבים
הירושלמיים העוסקים בסיקור בתי־המשפט.
הקול הבלתי־מזוהה, מעברו השני
של הקו, הודיע :״יש היום בג״ץ בנוגע
לעורך־הדין שמואל תמיר. כדאי שתבואו.״
השיחה נותקה. הכתבים, שמיהרו לבית־המשפט,
מצאו כי א1רח בשם צבי גבירץ
עומד להגיש עתירה לבית־המשפט העליון,
על מנת שיוציא צו־על־תנאי, שיחייב את

ח״כ שדו כהן
לישכת עורכי־הדין בישראל לבוא ולנמק
מדוע אינה מתירה לאיש מחבריה לייצג את
גבירץ בתביעה שהוא רוצה להגיש נגד
שמואל תמיר ושרגא בירן.
במקום נמצא, מלבד גבירץ, גם עורך־
הדין שרגא בירן, שותפו הירושלמי של
תמיר.
בית־המשפט נכנם, בדק את העתירה ו דיירי׳
לדחות את מועד שמיעת הבקשה לשבוע
ימים, על־מנת לאפשר לגבירץ להגיש
עתירה מתוקנת, הכוללת מיסמכים לחיזוק
טענתו.

1.פתע קם בירן, ביקש מבית/המשפט
לאסור את פרסום הבקשה. הנימוק:
העתירה מסדנת נגד לישכת עורכי-
הדין; החומר שצורף לעתירה, לטענת בירן,
לא היה רלוזאנטי, והוא עסק בפרשה שאינה
נושא לעתירה.
בית־המשפט ביקש ניג^מונאים לעזוב
את האולם, שמע את ניממך ד של בירן —

והחליט לבסוף לדחות את הבקשה למנוע
פירסום.
כאן החל מירוץ שדים. העתונאים שנכחו
באולם בית־המשפם הוזהרו אישית
על־ידי בירן, כי אם יפרסמו מלה כלשהי
על עצם הדיון או הבקשה, יופעל נגדם
חוק לשון הרע, עיתונאים קיבלו טלפונים
נרגשים, לבל יפרסמו דבר על מה שקרה
בבית־המשפט העליון.
אמצאי־השיכנוע הצליחו. אף לא מילה
אחת לא פורסמה בעתונות היומית. לעומת
זאת הפכה הפרשה לשיחת־היום

בחוגי העתונאים; ובצמרת חרות דיברו
בהתרגשות על העניין.

** גי גבירץ, סוחר קרקעות תושב
סביון, הינו פעיל זוטר בתנועת החרות.
מזה שנים דיבר על הגשת תביעה
נגד תמיר ובידן — אך התביעה לא הוגשה.
בין השאר פנה י לעירך־הדין מיכאל כספי
מתל־אביב. כספי התעניין בנושא, אך
לבסוף מיאן לטפל בבקשיתו של גבירץ,
בגלל עמדתה של לישכת עורכי־הדין.
לפי נוהלי ועדת האתיקה של לישכת

גבירץ עילה משפטית כלשהי כנגד תמיר ו־בירן
אינה מענייני. אותי מעניינת הבחינה
הציבורית, ולפיכך מצאתי לנכון להגיש
שאילתה לשר המשפטים, הכוללת את השתלשלות
העניינים והמפנה את תשומת־ליבו
לאמצעי הפיקוח שמשרדו מקיים, על לישכת
.עורכי־הדין, מתוך מגמה להביא. לידיעת השר
את עמדתי, כי בסיכסוך בין אזרח ל־עורכיזדין
לא הלישכה בלעדית צריכה לפסוק
־־אלא בית־משפט, כבסיכסוכים אחרים.
אחרי הכל, לא הוענקה חסינות מפני
תביעה אזרחית לעורכי־דין.

במדינה
ע ד 1ח
הפאט דז אי ך
העליז ביום הרביעי האחרון התקבל. בכנסייה
הארמנית ביפו מכתב מאת הפטריארך הארמני
בארדיאן, העשב בירושלים המזרחית,
ובו הוראות של הפטריארך לכומר המקומי
להסתלק מייד מכהונתו, ולפנות
את מקומו לכומר אחה הכומר החדש נועד
להיות איש־אמוניו של הפטריארך, נשלח
מירושלים המזרחית. היתה זו תגובתו של
הפטריארך על שבני העדה הארמנית ביפו
החרימו את חגיגות חג המולד הארמני
לפני שבוע (העולם הזה .)1690
זה היה אור אדום לבני העדה הארמנית
ביפו. סילוקו של הכומר הוסיג בגדסיאן,
ששירת את העדה היפואית בנאמנות משך
למעלה מעשר שנים, עורר את חמתם. מששמע
על ההוראה החדשה, נעלם הכומר
בגדסיאן. יש טוענים שעזב את הארץ עקב
איומיו של הפטריארך, ויש אומרים כי הוא
מסתתר בתל־אביב. על פי מינהגי העדה,
חייב עתה בגדסיאן להתייצב בפני הפטריארך
בירושלים, ולהיענש במלקות.
הקרב עד הפנסיה. למחרת נודע
לארמנים ביפו כי הפטריארך הורה לאנשי־שלומו
׳להחליף את כל מנעולי המינזר

עבוו צה״יד הוא יהודי
אבר בשביל הרבנים הוא גוי!

הארמנים היפואים בכנסיה*
הכומר המורד פוטר
הארמני ביפו וכן את מנעוליהם של מספר
חדרים בכנסייה עצמה, במטרה למנוע
מבני העדה להתפלל שם, את המפתחות
החדשים הוא שומר בידיו.
בשבת בבוקר, כמדי* שבת, עמד להיערך
בכנסייה טקס התפילה השבועי, אך עוד
לפני כן נפוצו בין הארמנים ביפו שמועות
בדבר פעולותיו האחרונות של הפטריארך.
לארמנים היפואים נודע שאנשיו
של הפטריארך תפסו עמדות בתוך המינזר,
מול הכנסייה, על־מנת למנוע התנגדות לניהול
התפילה על־ידי הכומר החדש, שהגיע
מירושלים בליוויית עוזרים ומקהלה.
שמועות אלו משכו אל הכנסייה עשרות
ארמנים, ביניהם כאלה שבדרך־כלל היו
באים להתפלל רק אחת לשנה. ועד־החי־רום
של הארמנים היפואים, שלח רצים
דחופים להודיע לכל בני העדה לבוא מייד
לכנסייה. נראה שר,פטריארך צפה זאת מראש,
כיוון שהורה לכומר הירושלמי להתחיל
בתפילה בשעה שמונה, בעוד שהשעה
המקובלת להתחלתה היא תשע בבוקר.
אך תחבולה זו לא הועילה למנוע
בעד אנשי יפו מלהתרכז במקום. תחבולה
נוספת, בה השתמשה הקבוצה הירושלמית,
היתד, הסרת גלימות־התפילה של היפואים.
צעדים אלה גרמו להתחממות האווירה בכנסיה.
לבסוף
הסתיימה, התפילה. אנשי יפו
ביקשו לקיים מינהג עתיק של התכנסות
בחדר־ההארחה, כמדי שבת (מאז קום המדינה
מנהלים הארמנים בארץ את תפילות
הם בשבת במקום ביום ראשון, על־מנת
למנוע ביטול יום עבודה) .לתדהמתם׳
סירב הכומר הירושלמי, במבוכה
רבה, לפתוח את החדר ולהעמידו לרשותם,
בטענה שזוהי הוראתו המפורשת של הפטריארך.
בחצר
הכנסייה סערו הרוחות. הנאספים
* לובשים את כלי הפולחן שהפאטריארך
ניסה להסתיר מהם.

התווכחו בלהט בעד או נגד ריצת הדלתות,
החליטו לבסוף לטובת המתינות.
אבל כאשר עברה בחוץ מכונית־השרד
המפוארת של הפטריארך, שפך עליה הקהל
את חמתו בצעקות בוז ובקריאות
גנאי. הפטריארך דארדאריאן בא לבדוק
את המצב ולאסוף את אנשיו.
הפטריארך משחק קלפים. לעש
רות
הנשים והגברים הארמניים הזועמים
שנשארו בחצר — היה מה להגיד .״הפטריארך
גנב!״ צעקו הנשים .״הוא מכר את
אדמות הכנסייה, ועכשיו הוא רוצה למכור
גם את הכנסייה!״
״האלמנה זאכאריאן חיפשה אותו פעם
בביתו בירושלים,״ סיפרה אחת הנשים,
״כדי להציל מידיו את הדירה שלה׳ שהי־

המהומה בחצר הפנסיה הארמנית ביפו
וזנשיס ן יעקו ; ״גנב ו גנב ו״

תה בין הדירות שהוא מכר לחברת פיתוח
יפו אמרו לה שר,פטריארך איננו בבית,
אבל כשהיא פתחה את דלת הדירה שלו,
היא גילתה שם צעירים יושבים ומשחקים
בקלפים.״
״נכון מאד,״ הוסיף צעיר שעמד לידה,
״הפטריארך דארדאריאן נוהג לשחק קלפים
בתוך. הפטריארביה בירושלים, אבל הוא
אינו מסרב לשחק גם כשהוא מבקר ביפו.
מובן שכשהוא כאן הוא יותר זהיר, ואינו
משחק על סכומים גדולים.״
״לדארדאריאן יש ידידה,״ הצהיר גבר
ארמני אחר .״הוא מבלה עם אשד, בשם
לוסיה ארבאביאן, בת ,55 אשתו של נהג־מונית
מתל־אביב. היחסים האלה התחילו
לפני שמונה שנים. באוקטובר שנה שעברה
הוא נסע לבקר בארמניה. אנחנו יודעים
שאחרי שהוא חזר משם הוא נפגש עם
הגברת ארבאביאן בעיר טיפליס, בירת
גרוזיה.״
ארמנים אחרים מעידים כי ראו את
הפטריארך שלהם מטייל ברחוב דיזנגוף,
מתרחץ בקיץ בבריכת־השחייה של תל־אביב׳
בחברתה של אותה גברת.
סיכם את המצב ארמני צעיר :״הפעם
זה 1 :0לטובת הפטריארך. הוא גירש
את הכומר ונעל את חדרי הכנסייה במנעולים
חדשים. אין לנו בדירה אלא להמשיך
להילחם בו. נראה מה יהיה בשבת
הבאה אך מדוע שותקים שלטונוו
ישראל?״

מאוד לביזיון אותו בית־משפט, כאשר הכריז
כי ״לא מפי שופטים נחיה!״

*״!ה הרגיז את הדתיים ץ
!*) שופטי הרוב אמנם קבעו, כי חוק
מירשם אוכלוסין נועד למטרות סטטיסטיות
בלבד. על כן גם יכלו הדתיים לראות
בהחלטת השופטים עניין פורמלי
בלבד. אולם הם הבינו כי מעבר לקביעה
הנוהלית נשקפת סכנה יסודית לכל מיבנה
הכפייה ההילכתית.
פסק־הדין ניתן ביום ששי בבוקר. עוד
לפני כניסת השבת הגישו הדתיים את
דרישתם האולטימטיבית: הגיע הזמן שגולדה
מאיר ושר המשפטים שלה יפרעו

את השטר שנתנו ערב הקמת הממשלה.
התביעה הממשית של הדתיים: שינוי חוק
מרשם האוכלוסין, וקביעה כי יהדותו של
אדם תיקבע אך ורק על פי ההלכה.
הסתבר כי לא כל כך פשוט לפרוע
את השטר. על כל פנים לא מבלי לפגוע
בגסות במעמדו ־ של בית־המשפט העליון
— דבר שאין האזרחים מוכנים לקבלו
בשוויון־נפש.
המחנו! הדתי העלה שלוש הצעות:
• חקיקת חוק כוללני אשר יגדיר מיהו
יהודי לא רק לצורך חוק מירשם׳ האוכלוסין׳
כי אם לגבי כל שאר החוקים הקובעים
אח מעמדו האישי של האזרח.
•:תיקון חוק מירשם האוכלוסין, תביעה

נ ו 0נ ע 1השופטים

הרוב
י השופט חיים בהן:

11111 *121 רב־סרן בחיל־הים בני שליט 35 צבר, בן חיפה, בנה של פסיכולוגית
^ 1 1 1 / 1 1ידועה, יצא בגיל 18 ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת אדינבודג
בסקוטלנד, שם הכיר את אן גדס, אשר למדה ביאולוגיה. הם נפגשו בשיעורים
לפיזיולוגיה, המשותפים לשני החוגים, והחליטו להינשא בנשואים אזרחיים. כי
אן היתה נוצריה. בתמונה — רב־סרן בני שליט בחברת בנו הבכור, אורן.

** וד לפני שהוקמה הממשלה הנוכחית,
2היה ברור שהיא יושבת על מוקש
העלול להתפוצץ ולגרום להתפרקותה.
את המוקש טמן הפעם איש חיל־הים,
רב־סרן בני שליט. הוא התעקש לרשום
בסעיף לאוס שבמירשם האוכלוסין, כי
ילדיו הם יהודים. וזאת למרות שאשתו
אן אינה בת הדת היהודית.
ההלכה הדתית, לפיה פעל שר־הפנים,
] מנעה. רישום כזה — והרס״ן הגיש את
י עתירתו לבית־המשפט העליון.

•י* שה היה לנחש מה יחליט בית־
1/המשפט העליון. לאור חשיבות הנושא
ישב בית־המשפט בהרכב בלתי־רגיל: תשעה
שופטים עליונים. בנסיון למנוע ויכוח בשאלה
אידיאולוגית סבוכה של מיהו יהודי,
הציע נשיא בית־המשפט העליון השופט
שמעון אגרנט, על דעת כל שופטי בית״
המשפט העליון, כי ההמשלה תפתור את
הבעייה על־ידי מחיקת סעיף לאום ממיר־שם
התושבים.
הממשלה לא נענתה להצעה זו —
בראש וראשונה מפני שהדתיים סברו כי
ההכרעה תהיה לטובתם. בשעתו, היפנה
דויד בן־גוריון אל מי שהוא כינה ״חכמי
ישראל״ את השאלה מיהו יהודי, ומרביתם
השיבו כי יהודי הוא מי שנחשב ליהודי
על־פי ההלכה. הדתיים סברו; כי גם בית־המשפט
העליון יגיע לאותה מסקנה.
אבל וי־אפשר לדעת מראש מר, יהיה
פסק־דין של שופט. לכן, בשעה שניגשה
גולדה מאיר להרכיב את ממשלתה הנוכחית,
הציגו הדתיים את השאלה: מה

יקרה אם בית־המשפט העליון יפסוק בניגוד
לתפיסתם לגבי השאלה אם ילדיו של
בני שליט זכאים להירשם כיהודיים? הם
הבהירו שאם אמנם יתקבל פסק־דין כזה,
לא יוכלו לשבת בממשלה אשר תאפשר
רישום ״נוכרים״ כיהודים.
ראש הממשלה ושר המשפטים שלה,
יעקב שמשון שפירא, הרגיעו את שר
הפנים המיועד חיים משה שפירא. תוכן
הרגעה זו החגלה במיקרה, כאשר פרץ
משבר שידורי הטלוויזיה בשבת. הצופה
פירסם ידיעה, מפיו של שר הפנים, כי
שר המשפטים הבטיח — כחלק מן ההסכם
הקואליציוני — לא רק למנוע שידורי־שבת
בטלוויזיה אלא גם לחוקק חוק לטובת
הדתיים — במיקרה שבית־המשפט
יפסוק נגדם בעניין שליט,

ך• שבוע התפוצץ המוקש. חמישה
ן ) מתוך תשעת השופטים קבעו, כי יש
לרשום את ילדיה של אן שליט כיהודים.
חשיבות פסק־הדין היתד, בכך, שביתר,משפט
העליון נתן אישור נוסף שישראל
הינד, מדינה חילונית — ולא תיאוקרטיה
המיוסדת על ההלכה היהודית.
האזרח הפשוט קיבל את הידיעה בשיט־חה:
שוב נחל מחנה הכפייה הדתית תבוסה.
אך לפני שהאזרח יכול היה להחליט
מה בדיוק קרה, כבר נכנסו הדתיים להילוך
גבוה במיתקפה על החלטת בית־המשפט.
התגובה החריפה ביותר היתד, של שרד,דתות
זרח ורהפטיג. האיש שלא פעם
הוזכר כמועמד אפשרי מטעם המחנה הדתי
לחברות בבית־המשפט העליון, התקרב

״השאלה היחידה העומדת לפוינו בהליכים
אלה אינה אלא זאת, אם מוסמך
היה שר הפנים ליתן לפקיד־ד,רישום
את ד,הנחייה האמורה ומוכן אני
לצאת מן ההנחה, שיכול שר הפנים
לתת לפקיד־הרישום הוראות מינהליות
ככל שיראה לנכון, ובלבד שלא יהיו
בנות פועל תחיקתי ולא יוסיפו
לפקידי־ד,רישום סמכויות אשר אינן
מוקנות להם על־פי החוק, ולא יגרעו
מן החובות המוטלות על פקידי הרישום
על פי החוק.
...פקיד הרישום אינו מוסמך להכריע
לאומו של אדם

השופט ד ״ר יואד זוסמן:
י• פקיד־הרישום חייב לרשום בהתאם
להודעתו של מוסר ההודעה,
אלא אם כן היתד. לו טיבה סבירה
להניח שההודעה אינה נכונה•
#הנתונים שעליהם מתבסס העותר
מצדיקים את בקשתו, מד, גם שהעותר
נוהג על־פי אותן ההנחיות שהממשלה
עצמה קבעה, ושעל פיהן היא נהגה
עד לשנת .1960

ד״ר אדפרד ויתקון:
אין להפוך חוק המירשם לאבן־בוחן
לקביעה מי שייך לעם.

השופט צבי כרנזון:
התפיסה ההלכתית אינה תואמת
מציאות ימינו בזמנים קדומים היה
כנראה חשש מבוסם, כי במשפחה מעורבת
של יהודי ונוכריה, עובדת אלילים,
ילמדו הילדים מאמם את תועבותיה
וילכו בדרכי עבודה זרה שלה.
על כן פסקו הלכה, שילדים כאלה לא
יבואו בקהל ישראל אלא על־ידי גיור;
האם שיקול זה יכול וצריך להדריכני
בכל מיקרה, גםבימינו ובמדינת־ישראל?
לדעתי, לא.

השופט אליהו מ. מגי:

פקיד הרישום חייב לרשום, הלאום
בהתאם להודעה.
המיעוט נשיא כית־המשפט העליון,
ד״ר שמעון אגרנט:
״זוהי

בעייה

אידיאולוגית;

דרוש

תהליך של השתכנעות משותפת
במשך אלפי שנות קיומו, ולפחות עד
לתקופה המודרנית, תפסה ההכרה ה-
גיזע ח־הדתית מקום גדול בתודעת העם
היהודי, בחינת ההכרה ש״אוריי־תא
וישראל — חד״ .עם כל התופעות
של תערובת דם נכרי, שחלו בקירבם,
לא חדלו היהודים לשמור, בדרך כלל,
על הכרת ישותם הלאומית־הגזעית
(בחינת היותם ״בני זרע אברהם, יצחק
ויעקב״) ,כשם ששמרו בעבר — וכשם
שרבים שומרים גם עד היום — על
הכרתם הדתית־היהודית.

ט ממלא־מקום -שיא כית ה־משפט־העליון,
השופט ד״ר
משה זילברג:

אין בנמצא, או ביתר דיוק: אין
עדיין בנמצא, לאומיות יהודית־ישראלית,
ואם היא קיימת — אין היא
בהכרח לאומיות חילונית.
אך אילו כבר היתד, בימינו לאומיות
חילונית שכזאת, היא לא היתד. זהה
עם הלאומיות הנרשמת במירשם התושבים.

השופט משה לנדאו:

״בית־המשפט אינו יכול לתרום לפתרון
מחלוקת אידיאולוגית ...העותר
חייב לזכור, שישנם רבים — וטובים
גם הם — במדינה הזו, המחזיקים
בדיעות המנוגדות לדיעות שלו, ורגשותיהם
לא פחות עזים מרגשותיו.
״ואשר לילדים מוטב היה אילי גמי
נע העותר מלחרוש בפומבי את חריש
דיעותיו על גבם, והיה משאיר להם
את זכות ההגדרה העצמית שלהם,
לכשיגדלו ויעמדו על דעתם, כי מי
יודע אם יטמעו הם מוסר אביהם
דווקא ...עד לאותו זמן לא יפריעו
להם ענייני המירשם במשהו בהשתלבותם
המלאה בתוך סביבתם, כל עוד
הם קטינים.״

י השופט יצחק קיסטר:
״הכלל הוא, במדינה הרוצה כי תעו־מתיה
תהיינה תעודות אמת, והרישומים
בפנקסים תואמים את האמת, תעשר,
כל הצעדים למניעת רישומים בלתי
נכונים בפנקסיד אין זכות
האזרח נפגעת אם הרשות לא תרשום
לפי הודעתו, כאשר לפי הפרטים אשר
בידי הרשות, פרט פלוני שנמסר על־ידי
האזרח אינו נכון, או אפילו אינו
מדוייק; או שהנתונים הנמסרים עלית
אינם תואמים אמות־המידה, ההגדרות,
או המיבחנים. שנתקבלו על־ידי
הרשות, שלפיהן יוכל אדם מן החוץ
או רשות המדינה להבין משמעות הרישום
בפינקם, או בתעודה.״

במדינה

על הנפיה הדתית בשאלה :״מיהו יהודי

צ ה״ל
ה סוו א ה
לי לי ת
אדוני הרסטנ״ל,
הרשה לי לפנות אלין בענין הממריד
אותי מזה זמן רב. בחוזרי מאוחר בלילה
מאסיפות במקומות שונים בארץ, אני נתקל
בתופעה מדאינה והיא, שחיילים המחכים
לטרמפים, לפעמים במצב של יאוש בגלל
השעה המאוחרת, עומרים על הכביש ממש
ורק ברגע האחרון קופצים אחורה וניצ־לים
בנס מדרימה.
מכיון שמדי צה״ל הומצאו במיוחד כדי
שהחייל לא. יראה בחשיבה, הם גורמים
לכך שהנהג אינו רואה אותם עומדים על
הכביש. תמהני שהדבר לא גרם עדיין
לאסונות רבים.
חייתי מציע לצייד את כל החיילים בפסים
לבנים זוהרים, כמו שוטרי־התנועת כדי
שיוכלו לענוד אותם על שרווליהם או
במקום אחר בעומדם על הכביש בלילות.
אודה לן אם תעביר הצעה זו למי שמוסמך
לכך.
משאית בחשיפה. זה נוסח המכתב
ששלח ח׳׳כ אורי אבנרי לרמטכ״ל רב־אלוף
חיים בר־לב, לפני כארבעה חושים.
כעבור 10 ימים התקבלה תשובה מלשכת
הרמטכ״ל. תוכנה היה, בערך, כך: הענין
נבדק עם המועצה למניעת תאונות־דרכים.
הנוגעים בדבר הגיעו למסקנה כי אין כל
צורך לצייד את חיילי צה״ל בתגים זוה־

תושבי טירה היו בטוחים שהניירות הג
כדי להפריע לתופיק טובי ואמיל חב
בנאומיהם. אבל מטרת השוטרים ה׳
אחרת. הם פשטו על בתי הכפר רע:
כחצי תריסר צעירים. ביניהם היו גם ש
שה חברי מזכירות רק״ח בטירה.
אלה חלק מרשת שמנתה 17 איש, ט
ערבים ישראליים, שהתארגנה לפעוי
חבלה ונחטפה על־ידי כוחות הביטחון: .
מועמד מטעם רק״ח. משפחת
סם היא אלת המשפחות המכובדות
משולש. אחד מבני המשפחה הוא ר;
המועצה בטירה. ואילו ליוסוף חליל 7
סם יש מאות דונמים של קרקע הזרון
בתות־שדה. בשל גילו 65 מסר קא
הזקן את עיבוד שדות התות לבנו מוחו
זה היה משווק את תות־השדה המשובח
גדל בשדותיו לאגרסקו ולתנובה.
לאחרונה רכש מוחמד קאסם מכונית נ
חדשה, כדי להוביל בה תות־שדה. מסת
כי בין השאר הוביל בה גם רימונים, א
לא מפרי העץ אלא רימוני־יד.
בשדה התות מצאו אנשי המשטרה סל
מטוייח היטב, חפור בתוך האדמה. י
נמצאו גם כלי־נשק, רימוני־יד ומכש
חבלה שונים.
חבורת חבלנים ישראלית זו, ששלה
מחבריה הם פעילים ברק״ח, היו נפגע
עם קרוביהם מכפר ג׳יום שליד קלקיל
שם תיכננו את פעולות י החבלה של!
בתקופת הבחירות, כשהניחו מטען חב
מתחת לבמה עליה עמד לנאום יגאל א׳
ברעננה. מוחמד קאסם, נשוי ואב לשל
בנות, אשר בשדהו נמצא הנשק, היה
מועמד מספר 2ברשימת רק״ח למוע:

יוסף חריד קאסם
תות־שזח ורימוני־יד

ך ל 1ע ח אן שליט, מקודם גדס, נוצריה ילידת סקוטלנד, נישאה לרב־סרן
1 1 / 1 1 1 1 / 1 1בני שליט בנשואים אזרחיים, פנתה יחד עם געלה אל בית־המשפט
העליון בעתירה לחייב את שר־הפנים ואת פקיד הרישום בחיפה, לרשום את
ילדיהם ביהודים לפי לאומיותם וכחסרי״דת. סבה, פטריק גדס, היה ידידו האישי
של פרופסור חיים וייצמן ויעץ לו בבעיות רבות. בתמונה — אן ובתה גליה.
מפורשת כי מיבחן ההלכה יחול לצורך
חוק זה•
תיקון חוק המירשם מבלי להיכנס
לבעיית ההלכה, אלא להסתפק בהענקת
סמכות לשר הפנים לקבוע על־ידי התקנת
תקנות מיהו יהודי — ולהגניב דרך הדלת
האחורית מה שנפסל על־ידי בית־המשפט.
מבין כל האפשרויות שהועלו, נראתה
האפשרות השלישית כבעלת הסיכויים הטובים
ביותר, מבחינת הדתיים. כי בצומעיני*
הציבור את

רה זו היו מעלימים
הוויכוח האמיתי ומעמידים פנים שבעקבות
החלטת בית־המשפט הם עוסקים רק במישור
הטכני של הרישום.

ף* ו ׳ד פ&עט לחלוטין, שהדתיים
לא יפרשו מן הממשלה. הם למדו את
לקח פרישתם הקודמת, כאשר דויד בן-
גוריון החליף אותם בשר דתי משלו —
הרב טולידאנו.

הם לי רצו לוותר על עמדות־כוח, שהן
בסיס שלטונם. גם לציבור בוחריהם יכלו
לומר, כי בית־המשפט העליון קיבל החלטה
טכנית מובהקת, ושממילא הסמכות
בענייני נישואין נשארה לבתי־הדין הרבניים.
אבל למרות זאת, התנהגו ראשי המפד״ל
כאנשים הבטוחים בכוחם.
מבחינה מספרית פשוטה, יכולה להתקיים
הממשלה גם ללא 12 הח״כים של
המפד״ל. אבל ממשלת הליכוד יכולה להתפרק
בכל רגע, כאשר יתחיל הוויכוח הגדול
על השלום והשטחים. במיקרה זר,
יכולים הדתיים להוות לשון־המאזניים.
אך ייתכן, שהמערך לא יוכל להרשות
לעצמו כניעה מוחלטת לדתיים. ייתכן שיהיה
עליו להתחשב בדעת־הקהל. במיקרה
זה עשויה הממשלה לחזור אל המוצא
שהציע׳לה בית־המשפט העליון עצמו לפני
כשנה: מחיקת הסעיף לאום במירשם התושבים.

רים,
כדי שהנהגים יוכלו להבחין בהם
בלילות.
השבוע צעדו שתי חיילות על כביש
גהה. השעה היתד ,5.30 ,זמן קצר אחרי
רדת החשיכה. משאית שנסעה על הכביש
לא הבחינה בשתי החיילות, פגעה באחת
מהן. החיילת רינה סלומון 19 בתו של
עורך־הדין רם סלומון, נהרגה במקום.
יתכן ואילו היתד, רינה סלומון מצויידת
בתג שרוול זוהר, היה נהג המשאית מבחין
בה בעוד מועד, בלכתה בחשיכה
על הכביש, ומצליח להמנע מלפגוע בה.
אבל רינה סלומון לא צוידה בתג שרוול
זוהר.

ח בלני ם
ביו ם ה הו לדת
ללגין
זה אירע ביום השישי בערב, כשמועדון
רק״ח בכפר טירה שבמשולש היה מלא
אנשים, שהתכנסו במקום כדי לחגוג את
יום הולדתו של לנין ואת יציאתו מבית-
החולים של חבר המועצה המקומית מטעם
רק״ח, גאזי שביטא, אחרי שנהבל בידי
אלמונים לפני כחודש.
לפתע פשטו ניידות המשטרה בכפר.

כפר טירה. חבר אחר ברשת הוא מוצטאנ
באשרה, אשר בביתו נמצא מועדון רק׳
בטירה.
17 הערבים הישראלים שהתארגנו כרש
חבלה עצמאית, נעצרו כולם.

מ פ לגו ת
או ת ה מפ״ ם
בשינוי ה שפם
בקול תרועה גדולה הציגה מפ״ם ז
תוכנית־השלום החדשה שלה. תמונות /׳
מאיר יערי פרחו בעיתונים, כותרות גד
לות בישרו את השינוי.
עיקרו: הכרה ב׳,פלסטינים״.
אולם בדיקה מדוקדקת יותר גילתה
במפ״ם לא השתנה דבר. אותה הגברת 1
צגה בשינוי האדרת.
מיני־סיפוהיזם. מייד אחרי המלחו
הציגה מפ״ם תוכנית, אותה כינתה ״תוכנ
שלום״ .תוכנית זו כללה:
• סיפוח רצועת־עזה ורמת־הגולן
ישראל.
0אי־מתן מעמד לאומי כלשהו לערב
בירושלים( .הובטחה להם זכות חסרת־עד
שיוכלו לנהל את מקומותיהם הדתיים).
• תיקון הגבול בין ישראל והגדה.
נאמר מה יהיה היקף התיקונים.
תוכנית־השבוע לא שינתה דבר מכל אק
מפ״ם חזרה על עמדותיה, הוסיפה ל
סעיף המצדיק התנחלויות ביטחוניות ״ז
(המשך בעמוד 1

רשימה שניה בסידרה
ך עשרים וארבעה ביוני , 1969 נע־
,1״ רך טכס הנחת אבן־הפינה להתחלת
ביצועה של תוכנית ל׳ בתל־אביב. בטכס
החגיגי, שאורגן על־ידי העירייה, נטל חלק
גם השר פינחס ספיר, פטרונו של ראש־העיר
יהושע רבינוביץ, ומי שעמד מאחור•
המאבק להקמת תחנת רדינג ד׳ בתחום
תוכנית ל׳.
בדבריו בטכס, שיבח ספיר את רבינוביץ
על היוזמה שגילה, בזירוז תחילת הבנייה
באיזור, כשהוא מנצל מעמד חגיגי לכאורה,
על־מנת לתקוף בחריפות את העיתונות
על שהביעה התנגדות להקמת תחנת־הכוח
בצפון תל־אביב. ספיר לא הסתפק בדברי
הגנאי, כינה את התחנה כ״סמל הקידמה״.
הטכס, בו החלה, לא רשמית, מערכת
הבחירות לעירייה, היווה למעשה את גולת
הכותרת של תוכנית ל׳ המפורסמת, אלא
שמאז הנחת אבן־הפינה ועד עתה, כימעט
ולא נעשה דבר במקום.
תחילה קצת היסטוריה: לפני למעלה מעשר
שנים הבינו פרנסי תל־אביב, כי המקום
היחיד אליו יכולה העיר להתפשט
הוא האיזור שמעבר לירקון. תל־אביב נבנתה
שלבים־שלבים, כשמדי פעם נבנה איזור
נרחב בבת־אחת. כך היה בחלקה המזרחי
של העיר, מזרחית לרחוב אבן גבירול. כך׳
היה בחלקה הצפוני, צפונית לרחוב ארלו־זורוב
וכך אף בחלקים אחרים, בשיכון
בבלי ורמת״אביב.
השטח הנרחב שמצפון לירקון ומערבית
לכביש נתניה, קרץ במשך שנים למתכנני
העיר. תל־אביב חנוקה מכל צדדיה על־ידי
הערים השכנות. השטח שנועד לתוכנית
ל׳ ,מהודה למעשה את ריאות האוויר של
״תל־אביב.
כשבאו ראשי העיר לתכנן את האיזור,
וזאת לפני קיומה של תוכנית האב של
תל־אביב, יצאו מתוך הנחה כי ש1ה־הת־עופר,
המצוי במקום, שדח דב, יפונה, וכי
חברת ארקיע תפעיל את שירותיה מלוד.
ב־ 15 במרס ,1961 הודיע מרדכי נמיר,
ראש־העיר של אז, במיברק לראש עיריית
אילת . ,כי ״אושרה העברת שדה־התעופה
מתל־אביב.״ נמיר לא טרח לזרז את ההע־ברה
וראה הישג בעצם שליחת המיברק.
אפל מדוע להרחיק תשע שנים אחורנית?
לפני כשנה בלבד, הודיעו דוברי העירייה
כי שדה דב יועתק מהמקום. רובע ה׳,
שהוא הרובע הראשון לבנייה בתחום תוכיועד
להיבנות כולו בתחום שדה־נות
התעופה,
כשהוא כולל 800 יחידות דיור.
בינתיים הוברר כי מסיבות שונות לא
יועתק שדה־התעופה מתל־אביב. אולם העירייה,
שלא היתר, מוכנה לראות כיצד
השלב הראשון של התוכנית יורד לטמיון,
הצליחה להפעיל לחצים על משרד־התחבו-
רה. בעיקבותיהם יחוסל המסלול המקביל
לירקון ובמקומו ייבנה מסלול מקביל לחוף,
על שלוחה שתיבנה בים. מחיר המסלול
המיועד 30 :מיליון ל״י.

רק מאה
יחידות-דיור
אץש מו נהמאות יחידות־הדיור הסר
תוכננות תבוצענה 283 בלבד. אולם
גם אלה נתדלדלו, ובינתיים החלה׳ העירייה
בבניית 100 יחידות־דיור, המיועדות לזוגות
צעירים. אומר בגילוי־לב איש מחלקת
הנכסים של העירייה :״העניין פשוט. יש
צורך בשפני נסיון שיסכימו לגור מתחת
לארובה המפחידה. ידענו שלא נוכל למכור
דירות־פאר לציבור הרחב, ופנינו לקהל
המוכן היום לקנות דירה בכל מקום שיציעו
לו במרחב תל־אביב — לזוגות הצעירים.
אלה יקפצו על המציאה מתוך הנחה
ששהותם במקום קצרה וכי לאחר שד
תיים־שלוש יעברו מהמקום.״
איש העירייה מסתמך בדבריו על עובדה
מיספרית פשוטה: עם ההודעה על תחילת
ההרשמה לדירות לזוגות צעירים, בתחום
תוכנית ל׳ ,פנו חמש מאות זוגות לעירייה׳
כשהם מתחרים ביניהם על 100 הדירות הראשונות.
בניית השיכון לזוגות צעירים
מתבצעת במשותף על־ידי שני גורמים,
שיכון טובדים בע׳׳נז וחברת גד לבניין.
אף צעד זה היה מחושב. שני הגופים
זכו לכאורה במיכרז לבניית הדירות. מנכ״ל
שיכון עובדים, אברהם עופר, כחבר מוע צת
עיריית תל־אביב וכחבר הרעדה לבניין־

האס תל-אביב גוססת?

ערים בעירייה. לאחר מכן החליט עורך־דין
העירייה, כי בישיבתו של עופר בוועדת
בניין־ערים יש פסול והוא אף דיווח על כך
לראש־העיר בדו״ח סודי. אולם בינתיים
קיבלה שיכון עובדים את ביצוע הבנייה.
חברת גד צורפה לפרוייקט, בהיותה שייכת
לח״כ שלמה גולדשטיין, איש גח״ל. על־ידי
כך נמנעה מן האופוזיציה בראשות עו״ד
רפאל קוטלוביץ׳ וח״ב שמחה ארליך בל
אפשרות של מחאה.
גח״ל לא יכלה לפגוע באינטרסים של
גולדשטיין. משך תקופה ארוכה ריננו חוגי
הקבלנים כי המיכרז היה פגום. היום, שמונה
חודשים לאחר תחילת הבנייה, מתנהלת
העבודה בעצלתיים, כשברור לכל כי הדירות
לא תימסרנה לרוכשיהן במועד הקוב,
שהוא סתיו .1970

מלונות בצל
מטוסי-הסילון

*ץ י אחראי למחדלי תוכנית ל׳?
(!) כדרכה, הקימה עיריית תל־אביב חברה
ציבורית־עירונית לצורך הפרוייקט. חברת
הירקון בע״ם, חברה לפיתוח עבר־הירקון
הוקמה בשנת .1964 כמנהלה מונה אל״מ
שמואל (״סאמק״) ינאי, איש חיל־הים לשעבר•
בתיק רישום החברה נרשם, כי החברה
נועדה ״לפתח את האיזור הידוע כאיזור
תוכנית ל׳ ע״י פיתוח הקרקעות ובנייה,
וכן סיוע לעירייה בפיתוח העירוני של
האיזור.״ הון החברה 5מילירן ל״י.
בשנת 1966 נחתם חוזה עם מינהל מקרקעי
ישראל לרכישת כ־ 1,400 דונם. עד
היום הועברו לרשות החברה כ־ 200 דונם
בלבד, מהם כ־ 100 דונם למגורים.

שלושים תוכניות-בינוי ידעה תל-אביב
במשך שישים שנות קיומה. התוכנית
השלושים, תוכנית ל /נועדה להיות
תוכנית המפתח לפיתוחה של העיר
הגוססת. כתוצאה מתיכנון לקוי, מק*-

ינאי, המשמש גם כמנהל חברת אחוזת
החוף, המיועדת לפיתוח מנשיה, שש על
כל הזדמנות להוכיח את כישוריו כאיש עסקים
ומנהל. כתוצאה מכך זכו תושבי תל־אביב
במשך השנה האחרונה להכרזות חגיגיות
בדבר תחילת מיפעלי פיתוח בשטח
התוכנית. הכרזות שלאחר מכן הוברר כי
הן חסרות כיסוי. הראשונה שבהן ידועה
כפרשת האינטרקונטיעמל. דובר העירייה
הכריז לפני כשנה, כי חברת אינטרקונ־טיננמל
החליטה לבנות מלון בחוף הים
של תוכנית לי. בנאום התקציב לשנת
69/70 הכריז ראש־העיר יהושע רבינוביץ,
כי החברה בעלת המוניטין הבינלאומי הם־
כימה לבוא ולתרום מכישרונה ומנסיונה׳
להקמת מלון פאר, שיהווה גולת הכותרת
של מיפעלי התיירות בחוף עבר־הירקון.
הכרזתו של ראש־העיר זכתה להדים נרחבים
בעיתונות, אולם אחרי ימים מיספר
הוברר כי המדובר בברווז. לחברת המלונות
א־נטרקונטיננטל לא היה כל קשר לתוכנית
הקמת המלון במקום. המדובר היה בחברת
השקעות פרטית בשם אינטרקונטיננטל אע־חסטמנטס,
הרשומה בדלודר שבארצות־הב־רית.
בעל החברה היה יהודי פיקח בשם
ברנרד פסקין, בעל במה מוטלים קטנים,
שמכר את הרעיון לינאי.
ינאי הוקסם משם החברה ורק לאחר קבלת
האישור לבניית המלון, הוברר לאנשי
העירייה הנבוכים, כי פסקין יצא עם האישור
לארצות־הברית לנסות לאסוף כס״
פיט להקמת המלון. העניין כולו הושתק
ובינתיים אין כל סימן לתחילת העבודות
להקמת ״מלון הפאר״.
לסיפור חסר עתה רק פרט משלים: הש
,ריאת
האויר של תל-אביב!

טח שיועד להקמת המלון נמצא למעשה
באיזור המיועד למסלול המוצע לאורך חוף
הים. קשה להאמין שתיירים יסכימו לבלות
חופשה בישראל בצילם של מטוסי־סילון
מרעישים. זמן קצר לאחר מכן הכריזה
העירייה על כך, שמשקיעים יהודים מפרס
הסכימו לבנות מלון בחוף הים, לא הרחק
ממלון אינטרקונטיעטל. אף מכך לא יצא
עד כה דבר.
ארובה ואגן החימצון
ם לא די כרעש שדה־התעופה וב־מורא
הארובה של תחנת ודינג ז׳,
מצפה למשתכנים בשיכון לזוגות צעירים
מתנה נוספת: בהמשך רחוב אבן גבירול,
ליד אתר הבנייה, מצוי אגן החימצון של
מיפעל הביוב העירוני. הריח הנודף ממיתקן
זה מדהים בעוצמתו וקשה להאמין שניתז
בכלל לגור בסמוך למיתקן. המיתקן יועבר
אמנם, עם השלמת מיפעל הביוב לגוש דן
בחולות ראשון־לציון, אולם גם לכך יש
להמתין מיספר שנים.
כאן מגיעים לבעיה הכאובה — הארובה
של רדינג ד׳ .מה לא נכתב כבר על מיס-
לצת בטון זו? אולם כשבאו הנרשמים לדירות
הראשונות לעירייה הסבירו להם כי
הארובה כה גבוהה עד כי חלקיקי העשן
יגיעו לי?חום רמת־גן ובני־ברק ולא יפלו
בתחום תוכנית ל׳ וברמת־אביב. גם אם
אפשר להתעלם מנחמה מוזרה זו, עדיין
אין העובדות נכונות.
דו״חות סודיים של משרד־הבריאות קבעו
בפירוש כי דו״ח ססורן, עליו מסתמכת

לאחר הקמת רדינג ד, והשארת שדה־התעופה במקומו, צומצם שמח
הבנייה. תוכנית ל׳ הפכה נקניקיה ארוכה בין הארובה וכביש חיפה.

ום אינטרסים אישיים, ומניהול חובבני׳כושל, הפכה התוכנית לבשלון. הזז־מ-
:ויות רבות לא נוצלו כהלכה. תוכניות
;יתוח מקוריות לא בוצעו ומאגר הקר-
ד!עות של הגדולה בערי ישראל בוזבז.
חברת־החשמל, אינו מדוייק וכי אין כימעט
ימים בהם התנאים האקלימיים באיזור ד,כ
התנאים המצויינים. בדו״ח. התוצאה: החלקיקים
הנפלטים יפלו בתחום תוכנית ל׳
ורמת־אביב, לא יגיעו לערים השכנות.
תחנת־הכוח שהוקמה באיזור, בלחציו של
אורי אלפרט, מזכיר מועצת־פועלי־תל־אביב,
תרעיל את תושבי האיזור שיועד מלכתחילה
להיות איזור עירוני מתוכנן לתפארת.

הרזרבה שאבדה

ץ יכנון שטח תיכנית ל׳ ,נמסר לידיו
| 1של האדריכל ומתכנן הערים יצחק
פרלשטיין. כשבאו אנשי צוזת תוכנית־הא־של
תל־אביב לתכנן את תל־אביב של שנת
,2000 מצאו כבר 19 פרוייקטים מוכנים
ש ראש־ העיר של היום ומי שהיה אז סגנו

במדינה דת סערה ב גי ת ־ הכגסת
העיר חולון נסערת. הנשמע כזאת?
זה התחיל לפני כשש שנים. מזה שנים
רבות היה רבה הראשי של חולון הרב ויין
זצ״ל. הוא שימש בכהונתו הרמה במסירות,
עמד בראש המועצה־הדתית בעיר,
והיה אהוד מאוד על צאן מרעיתו, איתם
היה מתפלל בבית־הכנסת הגדול שבעיר.
אז הגיע• חולונה הרב ברוך רבינוביץ,
שהעתיק את מקום־מושבו מבראזיל הרחוקה
לארץ־הקודש. הוא קבע את מישבנו ברחוב
פייארברג , 14 שם גם הקים בית־כנסת
פרטי, וקיבץ אליו צאן קטן משלו.
זמן־מה לאחר מכן נפטר הרב ויין, והרב
רבינוביץ ירש את מקומו. הוא החל
מופיע בתפילות בית־הכנסת הגדול.
למה רב צייד מזכירה ז כמה
תושבים זריזים, שהסידור החדש לא מצא
חן בעיניהם, מיהרו לגלות מספר פרטים
מעניינים הנוגעים להתנהגותו של רבינוביץ.
אשתו הראשונה של הרב היתד, בתו
של רב העיר מונקצ׳י שבהונגריה, והיא
ילדה לו ארבעה בנים ובת. לאחר פטירתה
התחתן הרב בן ה־ 45 בשנית, הפעם —
עם עוזרת־ביתו בת ה־ 18 מרעננה. היא ילדה
לו בת ובן.
מאז נתמנה לרבה הראשי של חולון הצמיד
הרב לעצמו מכונית פרטית, טלפון
פרטי, ומזכירה — גם היא פרטית, המקבלת
את משכורתה מן המועצה־הדתית
של חולון.
על זה עוד יכלו המתפללים לעבור
לסדר־היום, לולא מה שקרה בערב העשרה
בטבת, שנקבע על־ידי הרבנות הראשית
כיום השואה והחורבן של יהדות אירופה.
באותו ערב, בעוד קהל המתפללים מקיים
עצרת־התייחדות בבית־הכנסת, קיים הרב
בביתו מסיבת־קוקטייל לכבוד נציגי ה עירייה.
הניבחרים. במסיבה זו נעדרו, כמובן,
הנציגים הדתיים, שמחו בדרך זו על
חילול־הקודש.
״ כשנשאל הרב מה יש לו לומר, זה
נשמע כך• :״נכון שיש לי בית־כנסת פרטי׳,

התוכנית

מינימום של שטחי ירק
ניצול מקסימלי של שטחי
הבני ה המעטים שנותרו לבנייה צפופה
— כך נראית תוכנית ל׳ הנודעת במקורה.

של נמיר הורה להם לקבלם כמות שהם.
אחד הפרוייקטים היה תוכנית לי.
פרלשטיין, בעל הנסיון הרב בתיכנון
ערים, עשה כמיטב יכולתו במיסגרת ההגבלות
הרבות שהוכתבו לו על־ידי פרנסי
העיר — מיגבלות שנבעו מהתחייבויות
כספיות שונות וכן מצורת חלוקת קרקע
מעוותת שנעשתה במשך שנים רבות.׳ הדבי
גרם לכך שפרלשטיין נאלץ לתכנן רובע
מגורים חסר גינות וחסר מעוף, מעין
רמת־אביב שנייה. במקום מתוכננת אומנם
מעין עיר נוער ומרכז למוסדות תרבות
לנוער, אולם אלה יקומו כבר מעברו השני
של כביש תל־ברוך, בקרבת הקאונטרי־

קלאב.
בבוא היום, כאשר תוכנית נתיבי איילון
תצא אל הפועל (העולם הזה )1690 יעבור
עורק התחבורה הראשי לחיפה מזרחית
לתל־אביב, וכביש נתניה ישמש רק כעורק
מישני. במקביל יחצה כביש רב־מסלולי
את שטח תוכנית ל׳ ,כביש שיהווה המשך
טיבעי לרחוב אבן־גבירול.
הכביש המיועד יחצה את הירקון מעל
לגשר הנבנה עתה בעצלתיים על־ידי חברת
רסקו. בינתיים אין כל אפשרות להמשיך
את רחוב אבן־גבירול עד לתחום שטח ל׳.
מסלול שדד,־התעופה של שדה׳ לב חוצה
את האתר לשניים. לעובדה זו תהיה גם
תוצאת לתאי אחרת: שטח שיכון־הזוגות־הצעירים
יתוחם מצפון על־ידי מסלול שדה־דב,
ממערב על־ידי תחנת־החשמל וממזרח
על־ידי כביש חיפה הסואן, שימשיך להיות
עורק תחבורה בינעירוני מרכזי עוד שנים
רבות.
תוכנית ל׳ הגראנדיוזית, שנועדה להיות
גולת־הכותרת במיפעלי הפיתוח של תל־אביב,
ורזרבת הקרקע היחידה שנותרה לגדולה
בערי ישראל, הפכה להיות לסמל
המחדלים והכישלונות של שילסון עירוני התוכנית קרתני. הערכה כספית צנועה:
הקי£יונית עלתה עד היום למשלם המיטים
התל־אביבי כ־ 25 מיליון ל׳׳י.

?!ולנוע

רב רבינוביץ
מסיבה ביום־השואה
אבל כך עושה כל רב שאינו רוצה להטריח
את עצמו למרחקים.״ אם כך, מה
חיפש בבית־הכנסת הגדול? על זה איך
לו תשובה.
״לשם מה לי ׳מזכירה פרטית? פשוטי
מאד. יש לי הרבה עבודה במישרד, ספרייה
וכולי, והיא עובדת שם, ומגיע לרב
להחזיק מזכירה במו שמגיע לו להחזיק
סנדלר.״
ועל הטענה הכאובה ביותר, על הפגיעה
העמוקה בריגשותיהם של תושבי חולון,
הוא מגיב :״זו לא היתד, חינגא. פשוט
היה צורך להיפגש עם חברי העירייה ועם
ראש־העיר. ראש־העיר בעצמו קבע את
התאריך. הם באו אלי לשם שיחות בעניינים
חשובים.״

סו־טיס
כשנצח ה או פל
יי אבק עם מצפרירים
הנאהכיב לנצח (תל-אביב, תל־אביב,
ארצות־הברית) .בימי הביניים, באמצע
מלחמת מאת השנים, הולך אסי
דיין לחפש את הים. בדרך הוא פוגש
משרתת ששרה את שיר־המשרתות, ואבירים
דוהרים על סוסיהם ושרים את שיר״
האבירים. כשעצוב לו הוא הולך ברגליים
כושלות מאד, כדי שכולם יבינו אותו.
את שורותיו הוא מדקלם כתלמיד כיתה
ג׳ במסכת ט״ו בשבט. הוא גם אוהב את
אנג׳ליקה יוסטון, ולא איכפת לו אפילו
שהיא כל פעם מבליטה את החזה השטוח
שלה והסנטר הרפוי שלה, פוערת בגאווה
את עיני הדג שלה ואומרת: אני הליידי
סנט ז׳אן•
אסי ואנג׳ליקה משוחחים ביניהם לפעמים.
אם היא שואלת אותו, דרך משל,
מה השעה, הוא עונה :״כשרוח האביב
האלמותית תישק לנצח האופל, וכשצפ־רירי
השחר ייעלמו בזוהר האינסופי של
האינסוף לא בדיוק, אבל בערך.
כדי שיהיה בכל זאת קצת שמח, וסיפור
האהבה האידילי הזה יחדור ללב הצופה,
רואים גם איך קושרים איכר לארבעה
סוסים, כל יד וכל רגל לסוס אחר
וקורעים אותו לגזרים. למי שלא מבין
רמזים כאלה מראים גם את היד התלושה׳
שותתת הדם, כשהיא נגררת על הארץ
באופן ניפרד ועצמאי לגמרי. מראה הזוועה
הזה, אחד האיומים ביותר שניראו על
איתואיזובשורה חדשה
׳הבד, לא נושא
חיוני אפילו לתוכן
לאנושות. הוא לא
העלילה. אולי חשב הבמאי ג׳והן יוסטון
שכל האמצעים כשרים כדי לגוון קצת את
פרצופיהם חסרי ההבעה של גיבוריו —
בתו ובנו של הגנרל דיין.

אג טו אן דואגל
מ ס׳ 3
נשיקות גנובות (אוריון, תל-אביב;
צרפת) .הבמאי הצרפתי פראנסואה טריפו
ש, אב את הרעיונות לעלילות סרטיו מחייו
הוא. בסרטו 400 המלקות, סיפר על ילדותו.
לילד, גיבור העלילה קרא אנטואן
דואנל. בסרטו אהבה בניל ,20 הוא מספר
על האהבה הראשונה של אותו אנטואן
דואנל, שגדל בינתיים. היום, בנשיקות גנובות,
אנטואן דואנל כבר בן ,22 ומגורש
מהצבא.
פראנסואה טריפו לא לוקח את עצמו
ברצינות, וכמובן זה גם גורלו של אנטו־
.אן דואנל (ז׳אן פייר לאו) .אנטואן המסכן
לא מצליח לעשות שום דבר כהלכה. הוא
,מנסה את מזלו בכמה מלאכות. וניכשל.
לבסוף הוא ״נוחת״ במשרד בלשים, ומת־
:אהב באשתו של הקליינט (דלפין סייריג׳).
לאורך כל הדרך מלווה אותו אהבתם
,החמימה של נערתו וההורים המבינים שלה.
.אנטואן נכנע לאהבה־ללא־תנאי זאת, לוקח
כמובן מאליו כל מה שנותנים לו, וממשיך
לאהוב את אשתו של הקליינט ואת וערתו
באופן רוחני.
את אהבתו הגשמית יותר הוא משביע
זמל זונות, בתנאי שאינן ניגשות למלאכה
בצורה מקצועית וקרה מדי לטעמו. שתי
אהובותיו אינן מסתפקות זמן רב באהבה
הרוחנית׳ ובעדינות לוקחות את היוזמה לידיהן.
כורכו, מתמסר אנטואן גם להן.
סרט עדין, חביב, בסימונו האישי מאד
והמיוחד של טריפו.

א הג ה
נשפכת
• 24 שעות בהייה שד אשה (בן־
יהודה, תל־אביב, גרמניה—צרפת) .דאנייל
דארייה ורוברת הופמן נוסעים במרכבה
בחיק הטבע. המרכבה נעצרת ליד מחסום
רכבת. דאנייל דארייה עוצמת את עיניך״
סותמת את אוזניה ואומרת ברגש :״אני
אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת
אותך.״ רוברט הופמן שומע. אחר־כך
הם נוסעים למלון ומלטפים אחד את
השני ליטופים אנמיים. אחר־כך הם חוש־

בים על זה כל הזמן בפלאש באק.
הצרה של רוברט הופמן היא שהוא מהמר
כרוני, וגם מדקלם שירים בגרמנית.
הצרה של דאנייל דארייה היא שהסכימה
להופיע בסרט אותו לא יכולות להציל
אפילו עיניה המפורסמות. הצרה של הבמאי
דומיניק דה לוש היא שהרעיונות שלו על
רומנטיקה ועל אהבה לא השתנו מגיל , 16
ולכן הסרט עולה על גדותיו מרוב שמאלץ.
אפילו סיסי כלב על ידו. לו ראה
הסופר המנוח סטפן צודיג מה עשו לסיפור
שלו, היה מתהפך בקברו.

ה פ קו ת
פולנסק
מ ס רי ט שוב
אנרי (״פאפיון״) שארייר היה גנב זוטר
ורוצח. בשבועות האחרונים התנהל אחריו
מצוד. הפעם לא על ידי המשטרה, אלא
על ידי מפיקי סרטים ובמאים מכל העולם,
שהתחרו ביניהם על רכישת הזכויות ל פאפיון הרוצח
נתב ספר
הסריט את הספר שפאפיון כתב על חייו,
ושהפך בין לילה לרב המכר הגדול ביותר
בצרפת.
זכה במירוץ המפיק האמריקאי ודלטר
ריד, ששילם לסופר למעלה מחצי מיליון
דולר.
סיפורו של פאפיון מתחיל בשנת ,1932
בה נאסר בעוון רצח שלא ביצע. הוא נדון
למאסר עולם ולעבודת־פרך בכית־הסוהר
המחריד שבגוייאנה הצרפתית. בית־הסוהר
היה בנוי בצורת בורות חפורים בקרקע
מכוסים ברשת, דרכה היו השומרים זורקים
לאסירים אוכל.
האסירים היו י שקועים עד למתניהם ב־מיים,
שבתוכם שורצות עלוקות ענק. נאסר
עליהם לדבר והעונש עי־ העבירה הקלד,
ביותר היה מכות־רצח ורעב. האסירים
מתו כזבובים ואיבדו צלם אנוש, אך
״פאפיון״ לא נישבר 7 .פעמים ניסה לברוח,
ו־ 7פעמים ניתפס. אחרי 13 שנה,
בפעם השמינית, הצליח. הוא ברח לוג־צואלה
ופתח מסעדה שנהרסה ברעידת
אדמה לפני 3שנים. בפעם הראשונה
בחייו, ניתפנה אז ״פאפיוך לקרוא ספר.
ויספר שקרא היה אסטרגל, סיפורה של
אסירה צרפתיה בשם אלברטין סאראזין.
״יש דמיון במצד פאפיוך החליט
שגם הוא יכול לעשות מה שעשתה
הסופרת, ואפילו יותר טוב. התוצאה ידועה
היום בכל העולם. אחרי פרסום הספר
קיבל ״פאפיון״ חנינה מנשיא צרפת^1 ,ם
על רצח אסיר שהלשין עליו באזני שומרי
בית־הסוהר, רצח שבביצועו מודה פאפיון!
בינתיים נפגש הסופר עם הבמאי העתיז)
של הסרט על חייו — רומן פולנסקי
״פאפיון״ מצא בפולנסקי גבר כלבבו :״גר
הוא, כמוני, לא נישבר בגלל האסונות
שירדו עליו (רצח שרון טייט, אשתו) .הו<
אדם, רגיש מאד, והוא מאמין, ובצדק, ש
הוא מוכרח להמשיך לחיות וליצור למען
זיכרה של שרון. יש דמיון רב בסבל שעבר
על שנינו, ואני מאמין שפולנסקי יבי
נכונה את רוח ספרי״.
את תפקיד ״פאפיון״ ימלא בסרט ה
שחקן ודדן ביאטי.

איו זמ1
להתח תן
מי אינו מכיר את הזוג הפופולארי,
החמוד, החביב, המוכשר, ששני מרכיביו
הם דרורה חב קין ודני ליטגי ז
היא מלחינה וזמרת מצליחה (״שירי
רחוב״) והוא שחקן וזמר (״איש חסיד
היה״) .אבל חוץ מזה שהיו זוג, אז
דרורה היתה נשואה למפקד הגדנ״ע
לשעבר, דוב נשרי.
זה נמסך בעין שנתיים, עד שלפניו

מ> 7זטרבר אוו והדו>פא>ת
ג׳ורג׳ בדאון הגדול הלך, אבל הסיפורים
שנשארו בארץ אחריו
הפעם נספר על סיפור שהיה בגינוסר,
הקיבוץ של סגן ראש הממשלה יגאל
אלון, שאירח את סגן מנהיג הלייבור.
זה החל במסיבת קוקטייל, שהמשתתפים

מזמן, התכנסו רבים וטובים במלון נאות
מידבר. המארגנים, המתמצאים מצויין בענייני
צבא ואסטרטגיה, הבינו מספיק בענייני
אמנות ורוח כדי לרצות שבאותה
מסיבה יופיעו שתי זמרות גדולות. לא
פחות ולא יותר מאשר יפה ירקוני

דרורה ודני
חצי שנה התגרשה דרורה. כולם היו
משוכנעים שהיא מייד תינשא לדני.
הם נכנסו לגור יחד, בדירת־גג מקסימה
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב. הם
מארחים שם את עילית הבוהימה של
תל-אביב, וביתם עליז תמיד. שומעים

שם שירים וצלילי-מוסיקה עד שעות
מאוחרות. זה פשוט מיפגש של אמנים,
אחרי שהם גמרו את ההופעות שלהם.
ומה עם החתונה ז
״אין לנו זמן,״ השיבה דרורה ,״אנחנו
עסוקים מדי.״

מלחמת הנשי
אנשי הצפון אולי קצת מנותקים מן
העניינים, אבל בדרום ערים אזרחים וחיילים
לאירועי פסטיבל גביש, שנמשך

הבולטים בה היו בדאון, אלון, נשותיהם,
המלווה ממשרד החוץ, אנשי צבא ועוד.
אצלנו חושבים שקוקטייל זה להחזיק
כוסית ביד — ולדבר הרבה. ג׳ורג׳ בראון,
כידוע, גם הוא אוהב לדבר הרבה. אבל
בקוקטייל הוא חושב שצריכים לפתוח את
הפה בעיקר בשביל לרוקן לתוכו מה שיש
בכוס. והעיקר — להחליף כמה שאפשר
כוסות, לא בני־שיחה.
אז תבינו, שאחרי הקוקטייל כבר היה
במצב־רוח מרומם. היי, כמו שאומרים.
וזה דווקא התאים מאוד לאירוע הבא:
פגישה עם איזה עשרים עתונאים אנגליים.
בין העתונאים היתר, גם צ עי ר ה ישראלית
מחיפה, שבדרך כלל עובדת במועצת
הפועלים שם. היא לבשה שימלת
תחרה שחורה, והגיעה עם עתונאי אנגלי.
אז המסיבה התחילה. בראון התיישב מול
העתונאים, אשתו התיישבה מאחוריו, ומד
כירתו לידו. בין השואלים היתר, אותה
חיפאית. היא שאלה :״יש לי ידיד בשם
דן אבידן, שאשתו הצעירה חלתה לאחרונה,
אחרי שבעלה נחטף בידי המצרים.
האם תוכל לעזור לו?״
המזכיר הזדרז והכריז :״אין תגובה.״
.,גברת בראון לחשה לבעלה :״אל

בראוז צבט את אשתי בישבן לעיני ה־עתונאים
המשתאים, וכטוב לבו בקוק־מייל
לחש לה במתיקות :״אני עוד יכול
להרזרש ממך.״ ואל מזכירו העיר :״אותך
אני בבלל יכול לפטר.״
זאת אומרת :״אל תבלבלו...״
אחר כך פנה אל העלמה מחיפה ואמר:
״מסרי פרטים למזכירי. אשתדל לעזור.״
אחר כך, עם גמר מסיבת העיתונאים,
הלבה הגברת בראון לחדרה, ומיסטר בראון
לקח את החיפאית לאירוע הבא: מסיבה

כמה שבועות אחרי שאלוף פיקוד הדרום

שייקה גביש הוחלף באריק ׳גזרון.
באחד האירועים האלה, שהתקיים לא

ושושנה דמארי.

אבל מכיוון שהסבירו להם ששתי הזמרות
האלה אינן מדברות אחת עם ה־שנייה,
שהן מקנאות אחת בשנייה בצורה
חולנית — ושבכלל להופיע יחד על במה
אחת, בנשף אחד, לא בא בחשבון —
אז החליטו המארגנים שיש לנקוט בכל
מיני כללי קונספירציה ותיאום־זמנים, כדי
שהשתיים בכל זאת יופיעו במסיבה הזאת.
קבעו לוח־מיבצעים מדוקדק, לפיו תופיע
שושנה דמארי בחלק המוקדם של
התוכנית, ורק אחרי שהיא תגמור ותעזוב
את באר־שבע, תגיע לשם המתחרה הגדולה
שלה• וכמובן — איש לא יספר לשניה
על הסידור הזה.
בדאון אשר חבריו של בנו של יגאל ערכו לחבר׳ה
שלהם שהשתחררו מהצבא. מיסטר בראון
הצטרף למעגל, התחיל לשיר שירים אנגליים
מימי מלחמת העולם השניה. אבל
הוא לא נשאר הרבה זמן: אם צעירים, אז
הוא העדיף את חברת הצעירה מחיפה.
למחרת, בשבת בבוקר, המתין לו מטוס
מיוחד להטיסו מראש־פינה לאילת. המטוס
הוזמן לשער. שמונה בבוקר. מיסטר בראון
הופיע בשעה 12 בצהריים•
המיבצע התבצע כמתוכנן. שושנה דמארי
באה, שרה, כבשה את לב הקהל — והקהל
כבש את ילבה. היא החליטה להישאר
ולהינות עם החברה. התיישבה לה בשורה
הראשונה, והיה לה טוב מאד.
מחוגי השעון התקדמו. התקרב הרגע
הקריטי בו צריכה להופיע יפה ירקוני.
ושושנה — טוב לה, ולא זזה. הגיעה
יפה. לקחו אותה לפינה צדדית, העטירו
עליה כל מיני מחמאות, ואמרו לה לחכות.
היא חיכתה וחיכתה, ושאלה מה זה שלא
נותנים לה להופיע• לא היתר, ברירה, אלא
לקבל את המצב שנוצר, ולתת לה לעלות
על הבמה, למרות נוכחותה של שושנה
דמארי. מפקדי צד,״ל חזקים באילתורים.
ליתר זהירות, הכינו כמה חברה מטפים,
כדי לכבות את השריפה.
יפה שרה — וראו פלא! שושנה מחאה
לה כפיים. כדי לבלבל את האוייב, כמובן.
אבל אחרי שיפה גמרה לשיר, שושנה
רצה אל הבמה .״זהו,״ אמרו האסטרטגים של
הגישה העקיפה ,״עכשיו יתלשו שערות.״
שתי הזמרות רצו אחת לשניה בתנופה.
הזרועות הורמו — והשתיים התנשקו ב־הפגנת־אהבה.
לא רק זאת, אפילו שרו ׳
יחד את השיר היו זמנים.
אז אפשר לסמוך על נש-ם.

נפרדים
• עוד זוג עומד להיפרד, הפעם מורלה
כ ר ־ א ץ ואשתו 7
מורלה בהיר־השיער, בעל ההופעה האתלטית
הנאה, היה בשעתו ראש לישכתו של
הרמטנ״ל 0שה דיין, ואחר־כך קצין חינוך
ראשי בצה״ל, ועכשיו הוא מנהל מחלקת
הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית.

לא נפרדים

יפה ושושנה

• אריס סאן, שהכריז :״שילמתי
מחיר גבוה מדי בשביל שטויות,״ למד את
הלקח, והוא ואשתו החליטו שיותר מחודש
אחד לא ייפרדו? לכן כשנסע לשלושה חודשי
הופעה בארצות־הברית, לקח איתו את
אשתו 1

הד״ר יהושע רייר נתן לאשתו תעודה בס־תב
:״אני מרשה לר לשכב עם כל גבר
שתרצי ד אבל היא טוענת שדרש ממנה
לשכב עם הגבר שהוא רצה — אחיו התאום

ד״ר •הושע ד ״ ך

ד״ר מילוא ד ״ ך

תביעה שהוגשה השבוע לביתהמשפט
המחוזי בתל־אביב היתה ללא
תביעה חסרת־תקדים. נושא התביעה
אמנם שיגרתי — תביעה של אשד,
בעלה לתשלום מזונות, אולם הנימושהועלו
בפרשת התביעה היו יוצאי-

שהוא חייב לו הרבה מאוד ובעצם הכל
בחיים משותף אצלהם.״

{ ) ספק היה נגד קים
דופן.
התובעת היתד, הרוקחת מידה רייך והנתבע
היה בעלה, הד״ר אוסיאס יהושע
רייך, רופא פנימי של קופת־החולים הכללית
במרפאת רמת־יצחק. הסבירה מירד,
רייך לבית־המשפט מדוע היא תובעת מבעלה
סכום של 1000ל״י לחודש כדמי
מזונות:
״לפני כחודש עזב הנתבע את הדירה
המשותפת, חדל לפרנס את התובעת והחל
להוציא חפצים מן הדירה ולהעבירם לדירת
אחיו. הנתבע לקח מהתובעת סיכת
יהלומים בשווי של עשרת אלפים ל״י אשר

״יהלומים מזוייבים;״

דו קחחמ־רה ר״ד

*•יר ה ריין* סירבה כמובן; לדב־ריר״
ששני התאומים יתחלקו בה.
היא כנראה לא האמינה למילות השיר
המפורסם צ׳ה צ׳ה התאומים שמוסר הד,שכל
שלו הוא ״כי גם אני זה הוא!״
זו היתד, הסיבה, לטענתה בכתב התביעה
שהגישה לבית־המשפט, שבעלה עזב
לפני כחודש את הדירה המשותפת שלהם
(הרשומה על־שם אחיו ולא על שמד— ,
כפי שהבטיח לה בעלה לפני הנשואין,
לדבריה) ועבר להתגורר בדירת אחיו.
״על חובתה של התובעת לקיים יחסי־מין

שלישיית חת1//הי0

קיבלה מהוריה. הנתבע הוא רופא פנימי,
לדבריו בעל ותק של 20 שנה, ומשתכר
בקופת־חולים סכום של 1500ל״י לחודש.
כן מקבל הנתבע חולים בקליניקה הפרטית
בבית ומרוויח לפחות עוד 1500ל״י נוספים.
התובעת זקוקה למזונותיה לסך אלף
ל״י לחודש וביכולתו ובאפשרותו של הנתבע
לשאת לפחות בסכום זה.״

גילוי נוסף שגילתה מירה אחרי הנשו־אין
היה גילו של בעלה. לפני הנשואין,
טוענת מידה, אמר לד, בעלה כי הוא בן
.39 אחרי הנשואין גילתה כי הוא בן .50
זמן קצר אחרי הנשואים גילתה מירד,
כי ידידו הטוב ביותר של בעלה הוא אחיו
התאום, הד״ר מילוא רייך, רופא גם הוא,

תה, .יתחילה הוא התחיל לשלוח אלי
ידיים ולדבר אלי דברי נועם,״ סיפרה מי-
רה ,״אבל אחר־כך הוא תפס אותי בכוח,
נשק לי וניסה כל מיני דברים. מיד התחלתי
לצעוק, פתחתי את הדלת ואמרתי
לו להסתלק. אז הוא אמר לי, :בעלך
לא התחתן איתך בגלל שהוא אוהב אותך.

הגיס הסתובב עירום
*•< ד כאן תביעה רגילה, אשר כמוה
! 1מצויות לאלפים בתיקי בית־המשפט.
אולם בכתב־התביעה, שהוגש על־ידי עורך־
דינה של התובעת, הועלו גם אותן הסיבות
שהביאו את הד״ר רייך לעזוב את דירת
אשתו.
טענה מירה רייך :״אחרי הנשואין ני6ד.
אחיו של בעלה, גם הוא רופא, לאנסה
ולקיים עימד, יחסי־מין. כאשר סרבה, הודיע
הגיס כי הוא יתנכל לחיי נשואיה. התובעת
הודיעה לבעלה על מעשי אחיו וזה אמר
לה כי הוא חב הרבה מאוד לאחיו וכי
היא חייבת למלא את דרישותיו של האח.
ועל כך יש בידי התובעת מיסמך בכתב.״
המיסמך שבידי מירר, רייך הוא מיסמך
חד־פעמי. הוא כתוב ברומנית וחתום בידי
ד,ד״ר יהושע רייך, בעלה של מיוה. כתוב
בו לאמור :״אני, ד,ד״ר אוסיאס רייך נותן
רשות לאשתי ללכת עם מי שהיא רוצה,״
מתי שהיא רוצה ומרשה לה להתמסר ולשכב
עם כל גבר שתרצה.״
מאחורי מיסמך זה מסתתר סיפור חיים
מזעזע. מירה רייך, רוקחת במקצועה, היתד,
בת ,24 כשנישאה לפני שנתיים באמצעות
שדכן לד״ר רייך. הוא היה רופא
פנימי בעל מעמד ובעל דירה ברחוב בן־
יהודה בתל־אביב.
״לא התחתנתי איתו מאהבה,״ סיפרה
מירה ,״ההורים שלי הם שלחצו עלי להינשא
לרופא• הם חשבו שהוא עשיר. הוא
סינוור להם את העיניים. אחרי הנשואים
התברר לי שכל כספו מסתכם ב־ 140ל״י
בלבד. הייתי צריכה לעבוד קשה כדי לעזור
לו להחזיר חובות שאף פעם לא
ידעתי למי הוא מחזיר אותם.״

1 1 0 0 ״1ה הד״ר יהושע ריין ואשתו מירח בעת טכס נשואיהס שנערך לפני
^ 1 1 1 1 1 1 1 1שנתיים וחצי. נשואיהם. נערכו אחרי שהכירו זה את זו באמצעות
שדכן. עתה הגישה מירה תביעת מזונות נגד בעלה, שעזב אותה, על סך של 1000ל״י לחודש.
המכהן בקופת־החולים הכללית בגבעתיים.
דירתו של האח היתד. דלת מול דירתם
של מירד, ויהושע רייך, אבל האח התאום
הרגיש בדירתם כמו בבית. סיפרה מירד:,
״הוא היה נוהג להתהלך בביתו כמעט
עירום. אבל הוא אהב להסתובב ככה גם
בדירתנו. בכל פעם שהייתי מנסה למחות
על כך, הייתי זוכה לגדופים מבעלי.״

הבעל חייב הרכה לאח
•• אחד הימים, מספרת מירה, כשבע-
4לד, נקרא בשעה לילה לביקור חולד,
דחוף, נכנם אחיו התאום של בעלה לדיר
אני
הייתי זה שלחצתי עליו לשאתך. אם
לא תהיי איתי — תצטערי.״
אחרי תקרית זו הכיר הד״ר מילוא רייך,
אחיו התאום של יהושע רייך, מורה שגם
שמה מירד, ונשא אותה לאשה. באחד
הימים גילתה מירה, לדבריה, לבעלה, כי
אחיו התאום ניסה לאנוס אותה. לתדהמתה
שמעה מבעלה וידוי שזיעזע אותה. בעלה
סיפר לה כי לו ולאחיו היתה פעם ידידה
משותפת, אחות רחמניה, כשעבדו בבית-
חולים בעפולה. כל לילה היא היתד, מבלה
עם מישהו אחר משניהם. המשולש העליז
הסתיים רק כשהם גילו שהאחות מבלה גם
עם גבר שלישי.
״בעלי הסביר לי,״ אומרת מירד״ ״שאין
כל פסול בזד, שאשכב עם אחיו, כיון

עם הגיס — הד״ר מילוא רייך — סיפר
הנתבע גם בנוכחות אורח שהתארח אצלו,״
נאמר בכתב-התביעה ״ובשל סירובה של
התובעת לקיים יחסי־מין עם הגיס, נהג
הלה להסית את אחיו נגדה ולהתערב
בחייהם המשותפים.״
בהעדרה מהבית, טוענת מירד״ נכנסים
האחים התאומים לדירתה, ומוציאים משם
את הרהיטים ואת כל דברי הערך. גם
כשהיא בבית אין הם מהססים להציק
לה, מוציאים את פקקי החשמל ומונעים
ממנה תאורה בלילות.
משום כך לא היססה מירה רייך, הגישה
תביעה נוספת, הפעם תביעה פלילית אזרחית
נגד ד,ד״ר מילוא רייך, אחיו התאום
של בעלה, ונגד אשתו הנושאת אף היא
את השם מירר, רייך.
התביעה מבוססת על חוק הלשון הרע
ונאמר בה:
״ביום ה־ 19 בינואר 1970 בשעה שבע
בבוקר או בסמוך לזה, ברחוב בן־יהודה
בתל־אביב, לאורך קטע המתחיל ברחוב
בן־יהודה 58 ומסתיים בתחנת האוטובוס
מס׳ 7ברחוב זה, מקום שהיה אותה
שעה הומה מאדם, הלך הד״ר מילוא רייך
בעקבות הקובלת שהיתר, עם חברתה וקרא
לה בכינויי גנאי בשפה הרומנית. באותו
יום תקף הנאשם שלא כחוק את הקובלת
בניגוד לרצונה וללא הסכמתה, בזה
שר,יכה אותה במקל הלבן שאחז בידו.
״באותו יום ובאותו מקום,״ נאמר בקובלנה
הפלילית, הלכה מירד, רייך ב׳
אחרי מירד, רייך א׳ וקראה לעברה כינויי
גנאי שונים. בין השאר צעקה הנאשמת
לעבר הקובלת :״בואי הנה זונה זונה
בת זונה,״ והוסיפה ואמרה כי היא מקבלת
כסף מגברים, כי היא שוכבת עם
גברים ומקבלת בתמורה בגדים ואף נקבה
בשמות שני גברים.
״כמו כן אמרה הנאשמת לקובלת,״ נאמר
בכתב הקובלנה ,״כי היא מתקשטת ביהלומים
מזוייפים. כל זה בנוכחות אנשים
שהיו אותה שעד, ברחוב ובכללה חברתה
של הקובלת שהיתה עימה.״
כך הגיעו ארבעה אקדמאים — שני
רופאים, רוקחת ומורה, לבירורים משפטיים
בפני שני בתי־משפט, שיהיו להם אולי
השלכות רפואיות וחינוכיות גם יחד.

סיפורה שד שוש וערינצ״ק -מורת־הנהי\ה
היהירה בישראל שהיא אשה

ןןךון! ך-ן הנלבה שירי שומרת מל
שוש מגברים לא מנות־
|^|1ן 111ן
סיס. אינה מתירה אף לבעלה לגעת בח.

״אני רק יורדת מהמכונית. ואני שוכחת
כל שעבר עלי משך היום. הבית הוא שוב
עולם חדש בשבילי,״ היא מניעה את ראשה
הבלונדי ומחייכת.
לחייך זה אצלה בדם .״תמיד אני עם
חיוך על הפנים. תמיד עם מצב רוח סוב.
אחרת זה לא יילך!״ והיא ממשיכה לחייך
גם אחרי שעות העבודה אל שני ילדיה
המרבים לה בקוצר רוח. עוברת על שעו־ריהם
של מיכל בת ד,־ 11 ושל ישראל בן
ד,־ 8ומתחילה בעבודות הבית.
פעם, היא היתד, פקידת בנק. באותה
תקופה, היד, גם מי שהמריץ אותה לעסוק
בדוגמנות. אך שוש העדיפה, לאחר שעות
העבודה בבנק, למהר למוסך של בעלה ולעזור
לו בתיקון מכוניות.
היא המשיכה לעבוד כפקידת בנק עוד
הרבה שנים. עד שיום אחד פגשה בשלמה
כהן, מורה נהיגה מזה 25 שנה. היא שחקה
איתו, פינג־פונג׳ על שפת הים. וניצחה.
כדרכה בבני אדם, התנגחה מילולית בגבר
המקריח :״אם אתה מורה־לנהיגה אז
אני יכולה להיות מורה־לנהיגה!״ ״אין לך
סיכוי!״ טען האיש.
שיש החליטה להוכיח את עצמה. לאחר
שלושה ימים כבר ידע המורה הותיק כי
נפל בפח .״הוא נוכח לדעת עם מי יש לו
עסק ״.שוש הרמת־גנית נרשמה לקורס
מורי־נהיגה שנמשך שבעה חודשים. היא
היתה אשד, יחידה בן 50 גברים. היא בלטה
ביניהם לא רק בעצם היותה אשה. אלא
גס בהשגת החומר הנלמד 50 .הגברים לא
סיימו את הקורם. היא סיימה.
עם תום הקורם עזבה את עבודתה בבנק
והחלה לעסוק בהוראת נהיגה. עצם היותה
אשה היווה אטרקציה. ובית־הספר היאשון
לנהיגה אליו פנתה קלט אותה ברצון.
״אשה־מורה בבית־ספר לנהיגה זה פרסומת!״
היא מסבירה, ומספרת על אופו
קבלתה לבית־הספר :״נגשתי לבית־ספר לנהיגה
בגבעתיים וראיתי פקידה יושבת.
שאלתי אותה, מי זה המנהל המקצועי?׳
והיא אמרה לי שזה בעלה, והוא במילואים.
״אך היא הסבירה לי שאם אני רוצה
ללמוד נהיגה, זה לא בעיה. אמרתי לה
שלא באתי ללמוד, אלא להדריך. היא
קפצה מהמקום. ושאלה בהערצה אם יש לי
רשיון. וממש השביעה אותי לא ללכת לשום
מקום. ושאבוא לעבוד רק אצלהם.״

ך• יא היתה צריפה להיוולד גבו*,״
ן אומרים עליה הקולגים שלה .״יש לד,
כוח של אלהים,״ מטעים אחד מהם בהדגשה.
ואילו היה מפרשת בקריצה שובבה
:״אצלי אין, לא!׳ ,אנ׳לא נרתעת משום
דבר.״ אמרה ולא נרתעה מלהכנם לעולמם
של גברים, עולם מורי הנהיגה.
שמה שושנה מרינצ׳יק אך כולם קוראים
לה שוש, כולל ז׳אקו, התוכי המדבר שלה.
פרט לו היא מגדלת, בן, בת וכלבה העונה
לשם שירי. לה קוראת, הבת השלישית שלי!׳
תחילת יום עבודה עבורה זה כניסה ל
עולם
חדש. ופרוש הדבר לשכוח את כל
הסובב אותה .״יש לי סיפוק שאי־אפשר ל וש יודעת לספר שאם לא הייתה
הגדיר אותו במילים,״ היא אומרת ואינה
14/חזקה מבחינה פיזית לא הייתה ניחוששת
לספר שהוראת נהיגה היא שאלת
גשת ללמוד מקצוע כזה. ומיד ממחישה
חיים עבורה. כך שפעם כשבעלה, גדעון,
זאת בספור על שני פקידי ההוצאה־לפועל
הצליח להשפיע עליה לחדול מלעבוד כשל
מס־הכנסה, שבאו אל ביתה והיא לא
מורה לנהיגה, נדמה היה לה שכל עולמה
נרתעה מלהתמודד עמם באופן גופני ממש.
חרב עליה :״כל היום לא אכלתי. רק עיכשהשניים
הצליחו להדפה לקיר. תוך
שנתי סיגריחת ושתיתי קפה.״ משראה ההתפרצות
לדירה, די היה לקרוא לעזרתה
בעל האוהב, מה עולל לאשתו, שלח אותה
את כלבתה, שירי. מיותר לציין ששני
מהבית במהירות לעבודה.
הגברים נסו בבהלה.

המפליא בכל זה, ששוש היא רק אשה.
ואפילו אשד, נאה. אך היא׳אשר, במכנסיים
ץ* הכית היא יוצאת בשעה שבע
^ ^ ן ןזרת ^ ליו ^ שצו ^ זמש ^ ואפודה ספורטיבית ונעליים שטוחות :״ל
עולם
לא תראי אותי עם שמלה. אינני
קונה שמלות,״ היא אומרת בגאווה. היא
מסתפקת במשיחת שפתיה בצבע ורוד, ונמנעת
מלבקר במספרה בהשתמשה בתירוץ
של, חוסר זמן׳.
התחביב שלה היום מתבטא בהוצאת
רשיונות נהיגה לכל סוגי כלי־הרכב. בכיסה
מצויים רשיונות נהיגה לרכב פרטי,
אוטובוס, משאית ומונית. חסר לה עוד
רשיון הטיס. היא עברה רק שני שעורי
טיסה. רשיון נוסף בו רוצה שוש לנפנף
הוא רשיון להנהלה מקצועית. היא רוצה
כבר לפתוח בית־ספר נהיגה פרטי שלה.
״אני הראשונה שיצאתי לשעורים עם
קונטיסה,״ היא מתפארת .״כל המורים
חשבו שזה רכב חלש שלא מחזיק מעמד.

השיעור הראשון שהם מקבלים אצלה.
״ישנם מקרים, שתלמידים בורחים ממורים
אחרים ובאים אלי. אני מבקשת שלא
יספרו לי אצל מי למדו. פשוט לא
נעים לי מאותו מורה. אמנם השלום ממשיך
להיות שלום, אבל פחות לבבי.״
כל תלמידותיה הופכות לבנות בית בביתה.
היא בוכה כשתלמידה טובה נכשלת
בטסט ראשון. ושמחתה אינה יודעת גבול
בעת הצלחתה. אין אנשים שאינם מחבבים
את המורה ד,חברמנית• בשבת מלא ביתה
מבקרים. מספר בעלה :״פתאום אחת באד,
עם סיר חמין. היא עברה טסט. לא גמרנו
איתר״ ובא אחר: מזמין לארוחת־צהריים.
לא מספיק לגמור — בא עוד מישהו.״
לא רק בני אדם אוהבים את שוש. גם

ר 1 41ת שוש היא בעלת רשיון־נהיגר, במשאית. נוסף לכך היא מחזיקת גס
| 1ברשיונות נהיגה באוטובוס ובמונית. איסוף רשיונות־הנהיגה הוא
התחביב שלה. עתה היא מתכוננת להוציא גס רשיון־טיס. בינתיים עברה שני שיעורי טיסה.
אבל כשנגשו אלי אחרי כחצי ש^ה ושאלו
איך הרכב, ואמרתי :׳לי אין בעיות׳ ,לא
האמינו. לקחו את המפתח, עשו סיבוב,
ועובדה: היום מורי נהיגה מחפשים
קונטסות לעבודה, ואין להשיג.״

ך* ימי שבת, לשם גיוון, היא נוהגת
. 4במשאית הגדולה של בעלה או בקטנוע
העומד ליד הבית.
שוש מודה שהמקצוע בו היא עוסקת,
גברי למדי. אך מאשרת שלא כל גבר יכול
לנהוג כל אוטו ואילו אצלה אין הגבלה.
היא נכנסת למכונית יושבת. ונוסעת .״היא
נוהגת יותר טוב מנהג מקצועי טוב,״ מעיד
עליה בעלה•
אצל שוש שיעור זה. שיעור. אין בו
שיחות חולין. כל השכנים, המכרים ו הידידים
לומדים אצלה נהיגה. ואלה שאינם
נמנים על קטגוריה זו, נמנים עליה לאחר

הכלבה שירי. היא לא מתירה לגדעון, הבעל,
לגעת באשתו. רק יעיז לעשות זאת
בנוכחותה של הכלבה, יהיה צפוי לנשיכה
הגונה .״היא גידלה אותה מגיל 6שבועות
והלואי שבי היתד, מטפלת כמו שהיא מטפלת
בכלבה,״ אומר הבעל.
בעלי־חיים ובני־אדם גורמים לאשר, הצעירה
רק אושר. היא אוהבת אותם. מהיותה
מורת־נהיגה, סובבים אותה אנשים
משך יום שלם והיא מרגישה כמו דג במים.
היא אומרת :״אמשיך במקצוע כל
זמן שארגיש שאני יכולה, ושאני אותה
שוש כמו שהתחלתי. כמו שיש לי אמביציה
להתחיל. אני גם יודעת מתי להפסיק.״
היא גם יודעת ליעץ לכל אשד, הרוצה
להיות מודה לנהיגה, ולהרויח 14 לירות
ברוטו בחמישים דקות :״עליך להיות
מלאת חיים ולהצטייד בהרבה מלח ופלפל.״
״אחרת זה לא ילך!״

במדינה
(המשך מעמוד )25
ניות׳׳ .אל התנגדות להתנחלות־קבע. לא
ברור מהו ההבדל, מלבד ההגדרה המילולית.
מארכס וחופיין. העוקץ של התוכנית
הקודמת של מפ״ם היה כלול בהתכחשות
מוחלטת ליישות הפלסטינית. מפ״ם פשוט
קיבלה את הגדרת המלך חוסיין, קבעה כי
ממלכת ירדן היא מדינתם של הפלסטינים,
תבעה משא־ומתן עם ירדן.
כך נוצר המצב האבסורדי שמפלגה סוציאליסטית
מארכסיסטית הפכה, בישראל, ל־תומכת
העיקרית בקיום המלוכה הירדנית,
בצידה של רק״ח.
מפ״ם סבלה קשה בגלל עמדה זו. מי שמתכחש
ליישות הפלסטינית, אין לו עוד
קיום בשמאל העולמי. ואכן, מפ״ם איבדה
את רוב קשריה בחו״ל — שהפכוה בעבר
שותף רצוי למשרד־החוץ. גם שוחרי־ה־שלום
בארץ התחילו להתעלם ממפ״ם.
עתה גילתה מפ״ם גילוי גדול: יש ערבים
בגדה המערבית, והם פלסטינים. מפ״ם הח־ ־
ליטר, שעל ישראל לפנות אליהם. לשם מה?
התשובה י כלולה בתוכנית החדשה: יש
להפוך את הערבים בגדה לגורם מדיני, בדי
שילחצו על מלך ירדן לנהל משא־ומתן עם
ישראל. המשא־והמתן עצמו יתנהל בין
ישראל וממלכת ירדן.
עם גולדה. מה ההבדל בין גישה וו
והגישה הקודמת?
אין כל הבדל. אולם הניסוח מאפשר ל־מפ״ם
להעמיד פנים, בארץ ובעיקר בחו״ל,
כאילו היא מכירה בפלסטינים — בעודה
מתכחשת ליישותם הלאומית ולזכותם להקים
מדינה פלסטינית.
מפ״ם מתנגדת למדינה פלסטינית בפירוש,
בהשתמשה באותם נימוקים שהושמעו על-
ידי גולדה מאיר ואבא אבן. בבן היא קרובה
יותר לגולדה מאשר למזכ״ל מפלגת העבודה,
לובה אליאב.
מדוע מתעקשת מפ״ם להתעלם מן המציאות
הפלסטינית?
על כך יש כמה סיבות הגיוניות:
י • שום פלסטיני לא יסכים לשלום בלי
מעמד בירושלים, ובלי רצועת־עזה, כהצעת
מפ״ם. למפ״ם יש עדיין האשלייה כי המלי
חוסיין יכול להסכים לכך — אף שהוכח
מזמן שהדבר אינו אפשרי.

אחד מהם הוא הנם צוייגר ( )70 ממושב
תל־שחר שבעמק שורק. הנם הישיש אינו
יודע לאחרונה מנוחה. בעצמו הוא נוהג
את הג׳יפ שלו כשהוא נוסע ברחבי הארץ
ממקום למקום להרצאות. הוא מרצה במוסדות
ממשלתיים, מפעלי הסתדרות, בקיבוצים
ובמועדונים חברתיים. בפני כולם
מנסה צוייגר לנבא, לפי הכוכבים, מה
יהיה הסוף.
צוייגר, גבוה, בריא זריז ובעל־שיער
כסוף, נראה צעיר מכפי שנותיו. ביתו
שבמושב טל־שחר שמור על־ידי שלושה
כלבים הנאמנים לו עד טירוף• בתוך הבית
נדמה כי הדירה נמצאת אי־שם באירופה
של ראשית המאה. מסביב נראים רק
עצים, שדות והשמים. רחוק באופק נראה
במוערפל הכביש העולה לירושלים. כשמביטים
דרך החלון נדמה כי משקיפים
דרך צוהר של מטוס החוצה.

וניסיון
י • מי שדוגל בהקמת מדינה פלסטינית,
צריך לפעול למען מטרה זו מייד. זה תלוי
במידה רבה בישראל, אך מי שמחכה לשלום
עם חוסיין, יכול לשבת בשקט בממשלת
גולדה—אבן. הדבר אינו מחייב לשום
דבר.

די עו ת
ה ס ישנס,
אבל אינ ם
באותה שעה, בה ראתה מפ׳׳ם צורך לשים
מעט טיט מילולי על עמדותיה המיושנות
(ראה לעיל) ,הגיע גם אבא אבן לאותה מסקנה.
בראיון
שהעניק לעיתון הצרפתי פיגארו,
אמר אבן :״הציבור הערבי־פלסטיני קיים
ישראל לא סירבה מעולם להודות בקיומה
של אומה פלסטינית ערבית, ואין
זה חשוב כלל אם מכנים אותה, פלסטינית׳
או ירדנית׳.׳׳
מבתונה מהותית, לא היה בכך משום שי־

נוי לטובת הגישה הפלסטינית. בפקודת
גולדה, מוסיף אבן להתכחש לקיומם הלאומי
ולשאיפותיהם הלאומיות של ערביי פלסטין.
אולם הוא הצליח להגניב את המילה ״פלסטינים״
לתוך הדברים — ובכך ליצור רושם
שטחי כאילו הוא מכיר בהם.
הפרט הפיקנטי: אבן עשה דבר האסור
בהחלט על אנשי השגרירות הישראלית בפאריס.
אלה כפופים להוראה רשמית מ־משרד־החוץ
הירושלמי, האוסר עליהם להזכיר
בכלל את המושג ״פלסטינים״.

ד ר כי אד ם
מ תי
יבוא ה שלום
בשעות משבר רוצים אנשים לדעת מה
ילד. יום. כשאינם יכולים לקבל תשובות
מוסמכות הם פונים לאסטרולוגיה. קריאת
ההורוסקופים הפכה בשנים האחרונות לתופעה
המונית. החוזים בכוכבים הפכו
לאנשים מבוקשים מאוד.

כמקום תשלום -תרומה. קרוב לשמיים
וללבבות הצובאים על פתחו, קורא
הנס צוייגר את גורלם ועתידם של אנשים.
בין מעריציו נמנים אלופי צה״ל,
שרים, אמנים, ודיפלומטים, המעונינים לדעת
אם יצליחו או יכשלו ומה צופן העתיד
לגביהם• צוייגר מזהיר את מבקריו
כי אינו מקבל כל תשלום בעד עצותיו
האסטרולוגיות, אולם הוא דורש תרומת
שאינה מסתכמת בפחות מ־ 40ל״י למגן־
דוד־אדום, לאילנש׳יל פוליו לבית חינוך
לעיוורים או למוסדות צדקה אחרים.
האסטרולוג הישיש נולד בוינה, למד
פילוסופיה באוסטריה ובברלין ועלה לארץ
לפני כ־ 40 שנה. הוא היה פועל בנין, עתו־נאי,
פקיד ממשלתי בימי המנדט הבריטי,
מורה לאנגלית ומרצה לאסטרולוגיה. עתה
הוא מכין מזלות (הורוסקופים) רק במקרים
דחופים ורציניים, כפי שהוא טעון.
למעלה מ־ 50 שנה הוא צמחוני אדוק. יש
לו פילוסופיה משלו לגבי הטבע• כש־הסוכנות
לחצה עליו לגדל עופות במשקו
סבל הרבה, חיסל בהזדמנות הראשונה אח
הענף. כשה: א נשאל מהו סוד הצלחת
ההורוסקופים שלו, משיב צוייגר :״שני
דברים: אינטואיציה ונסיון.׳׳ בלוח הגרמני
שלו הוא לומד על תנועת הכוכבים
(המשך בעמוד )34

ל ב על טל 11י 1י ה
אל תהיהמנוי על שבועוןהטלוויזיה ״ 8בערב ״ לפני
שתקנה גליון אחד ותווכח בעצמך בתועלת אשר הוא מביא לר !!!

בערבי׳ שבועון הטלוויזיה תמצאו:

פרטים רבים יותר על תכניות השבוע.
סיפור תוכו סדרות הסרטים הלועזיים.
סיפור תוכו התכניות העבריות.
כתבות על הנעשה מאחורי הקלעים של
הטלוויזיה.
יעוץ טכני שיעזור לד לפתור בעיות עם

המקלט ועם האנטנה שלד.

הצעה מיו חדת
ל מנויי ם חד שים בלבד
מוגבל לשבוע זה בלבד

מנוי לנסיוןל־ 3חדשים
במחיר סמלי של 8. -ל״י.
מערכת ״8־בערב״
ת.ד 28110 .ת״א
נא לרשמנילמנוי על
שבועונכם ל־ 3חדשים.
ר.ב. צ׳ק/המחאת־דואר ע׳׳ס —8.

כל זה נוסף על המדורים הקבועים של ״אופנה״ ,ו״מצעד הפזמונים״,
ספור־השבוע, תשבצים, קריקטורות ומאמרים וכתבות מלאי תוכו ועניין.

בעזרת

^ ג ס נו ת

!/ובו טח ה ט דזיזי ה

תובל! לתכנן את השבוע
בולו וליהנות משבועו!
מעניין לכל המ שפחה

תמרורים

כול ימה

נולד אחרי ארבע שנות נשואין, לרות
ואברהם (כושי) לוי, בנם הבכור.
כושי, שהוא מנהל חברת הוצאה לאור,
לה סניפים בתל־אביב, ירושלים, ניו־יורק
ופרנקפורט, עוסק בעיקר בפירסומי
תיירות ומארגן את תחרות המסעדות המקבלים
את פרס המזלגות.

מצפים לתינוק
קולנוע ג׳וליאנו
ג׳מה וידידתו נטלי
רוכרטי. זהו

.שחקן ה
תינוקם
השני של
בני הזוג הלא־נשוי.

עומדים יד

הינשא. הזמרת
הצרפתיה־יהו־דיר,
דלידה והמו-
מחה למיסטיקה ומזרחיות
לדתות

לארנו
דאסז׳א
רדינם, המופיע ב
טלוויזיה
הצרפתית.
דלידה היתר. נשואה בעבר למנהל חברה
התקליטים לוסיאן מורים.
נישאו בסתר, לאחר שהסתבר כי
הכלה מצפה לתינוק, השחקן היוגוסלבי

מודל 197
ד4ם

13000£7

ע די ף

ת מונ ה יציבה ורגישות
גבוהה הו דו ת למערכות
ק לי ט ה נפרדות לגלי ולגלי צליל נפלא הודו ת לרמקול
אליפ טי גדול ב חזי ת
המקלט
מסך רחב 24 אינט ש
( 61ס״מ) 110 מעלות
קונ טרסט מצוין הודו ת
לזכוכי תמסן יצוקה
עם צבע ל סינון או ר( כ ל
סינון נוסף מיו תר)
שנתיים א ח ריו ת ל מנור ת
המסך

עו רודנ

בקיפ וכרנקה
כקים פמיו וידידתו ברנקה פטריק,
איתר. שיחק במשך שנים בתיאטרון בבלגרד.

ונה לגנרל בחיל־האוויר האמריקאי,
הכושי דניאל ג׳יימם הכן (.)49
ג׳יימס הגבוה 190 והכבד ( 107ק״ג)
שירת בוויאט־נאם כסגן מפקד הגיס האווירי
ה־ ,8שמטוסי הפאנטום שלו הפילו 30
מטוסי מיג בתקופת כהונתו.
נבחרה במשאל שנערך על־ידי
שבועון בידור ידוע בארצות־הברית, לבד־רנית
השנה, זו הפעם השנייה ברציפות,
ברברה פטרייסנד. בשנה שעברה זכתה
ברברה בתואר עבור הופעתה במצחי-
קונת, השנה — עבור משחקה בהלו דולי.
נהרג * בתאונת־דרכים בכביש החוף,
מנהל חברת ליילנד־אנסדוד, משה

יוליש (.)63

לתושבי ישראל בגילים 60 - 16

גבר ואשה:
היום אתם עדיין אלמונים זו לזה -אבל מחר -מי יו ד עז ״.

״סטיוארט דולינגר״

יודע!

תוכלו להכיר זו את זה באופן סודי ופרטי באמצעות המחשב האלקטרוני של
״סטיוארט דולינגר״ .המחשב ימצא עבורכם את בן/בת הזוג האידיאלי.
כתבו עכשיו א ל :״דולינגר קו מפיו טר ס״ ,5.0.0 .ת.ד 4775 .תל-אביב
(בצרוף מעטפה מבויילת) ו ת קבלו שאלון ללא ת שלום וללא ה ת חיי בו ת.

זכרו ! זהו הצעד !הנבון ביותר שתעשו אי־פטם בחייכם

נפטר בניו־יורק, מהתקף־לב, בגיל
,53 הפרקליט האמריקאי שהסדיר אה
החלפת המרגל הסובייטי רודולף אבל
בטייס היו־ 2האמריקאי גרי פאוור —
ג׳יימס דונובן. מבצע נוסף שזוקפים
לזכותו של דוגובן: שיחרורם של 1000
קובנים שנעצרו בעיקבות פלישת־הנפל למפרץ
החזירים בקובה, ב־.1961
נפטר בתל־אביב, בגיל ,73 אחד
מגדולי שחקני הבימה באידיש ובעברית,

טור־
זיגמונד קוב. יליד פולין,

עלה לארץ ב־1952
ויסד כאן, בין היתר,
את תיאטרון
זוטא, שהיה התיאטרון
העברי הנודד
הראשון.

נפטרה

בגיל ,94 מי שהיתר,
אחת מחלוצות
העלייה השר׳
לישית
וממייסדי שטורקוב
בונה
בורוכוב, רחל
לוינשטיין. השאירה אחריה למעלה מ־
50 בנים, בנות, נכדים ונינים•
ה עו ל ם הז ה 691ז

ישראל 1^ 7 0

בחסות ראש־עיריית רמת־גו עודאל פלד

גיא לב

מזל בלינ קו

משה ח סי דו ב

בן ,6רחוב הלל ,36 חיפה

בת ! 1/ג, רחוב עקיבא ,5חולון

בן /2י ,5רח׳ ק״ם ,48 רמת״החייל

אי רי ס פרידמן

רויטל לנד או

מרסל פי טו סי

בת ,5מודיעין , 205 רמת״גן

בת ,3רחוב רמז , 26 נתניה

בת /2ג ,3קהילת לודז׳ ,35 רמת״יוסף

גם לך יש צבר או צברית — לא פחות מקסימים. שילחי את תמונותיהם —
בשחור־לבן — בציון השם, הכתובת והגיל אל מערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד,136 .

תל״אביב (עבור תחרות הנסיך והנסיכה) .מדי שבוע יפורסם במדור זח מיבחר
התצלומים. תחרות זו פתוחה לכל ילד וילדה — מגיל שלוש עד גיל שש בלבד.

התח רו ת תיערך בפסחה ־.23.4.70

במדינה
׳ (המשן מעמוד )31
ומבצע מייד מדידות על גלגלת המזלות.
צפוייה מהפכה במצרים .״הכוכב
של היהודים ושל מדינת־ישראל הוא שבתי
(סטורן) .הכוכב של הערבים הוא כוכב
נוגה,״ מסביר צוייגר ,״לפי תנועותיהם
והיחסים ביניהם אפשר לקבוע מה עלול
להתרחש בין ישראל למדינות־ערב. מתי
יהיה שלום ומתי תהיה מלחמה.״
אחרי רבע שעה של עיון בגלגלי המזלות
מוכן צוייגר לנחש מה צופן עתה העתיד
למדינת יש־אל ואזרחיה :״נכנסנו לתקופה
מדינית שתסתיים באמצע השנה. אני רואה
ששבתי הולך קדימה. קיימת אפשרות שבמשך
שישה החדשים הבאים יהיו מגעים
לשלום בין ישראל לירדן וללבנון.
״אני רואה תחילת משא־ומתן בין יהודים
וערבים ב־ 11 באפריל השנה. את התוצאות
של משא ומתן זה נוכל לראות החל
ב־ 5ליוני. אני גם רואה מהפכה במצרים

אופנה

״הגואל״

חולצות לגבר, לנוער ולאשה

אקרילן, דקרון, דיאולן, פרלון
וטטרון -גםל פי הזמנה

תל־אביב, רחוב ישראל נגארה ,9מאחורי קולנוע אלנבי
טלפון המען 235763 :

אל תתני
לגרות אותו.
הוא צעיר מדי
עורו של התינוק אינו סובל גרוי.
לכן תני לתינוק את החיתולים ה־עדינים
ביותר חיתולי ״ סי פון ״
לשימוש חד פעמי. מעלתם הגדולה:
הרטיבות עוברת דרך הציפוי הרך
ומשאירה אותו יבש ונעים.
״פיפץ״ נזרק לאחר השימוש, ולכן
הוא אידיאלי לנסיעות וביקורים.
להשיג בכל חנות
שבודדואגים לתינוק

פאיזה רושדי שרה כ,היבל התר בו ת׳
שלוש יהודיות וערביה אחת
הבאים.

הדבר

במשך שלושתהחדשים
יהיה לטובת הרוסים.
״ב־ 18 לאוגוסט השנה יכנס כוכב נוגה למסלול
בתולה,״ מוסיף האסטרולוג בבטחון
מלא .״יש לצפות למצב מתוח קשה בירושלים,
בין ה־ 13 ביולי לראשון באוגוסט.
בראשון באוגוסט יהיה הסכם על מעמדה
של ירושלים, אבל בספטמבר ישתפר מצבם
של הערבים. כוכב שבתאי יתחיל אז
בנסיגה.״ מה פירוש מהלכים אלה? מסביר
צוייגר :״הערבים יהיו תוקפניים יותר.״
מה שנשאר לעשות עתה הוא לחכות
ולראות אם משרד־החוץ וצה״ל אמנם מקבלים
את תצפיותיו של הנס צוייגר או שיש
להם אסטרולוג אחר.

מיעו טי ם

צעיר גבוה
בגיל 37 בעל אמצעים

מעונין בצעירה יפה
מגיל 27 עד גיל 33 לבלוי
בשעות היום בלבד. לפנות:
תל־אביב, ת.ד.4665 .

מועידהדדאש 9ע 111
ודדא שבת
בתוכו — המזכירה האוטומטית תעונה לשיחות הסלסון שלך 24 שעות
ביממה.
* מכשירי ביקורת שיחות
* מגבירי טלפון
* התקנת מיקרופונים והקלטות
רדיו דוקטור, רחוב שלום עליכם ,18 תל-אביב, טלפון 244118

בין שאר האטרקציות של הערב היו
הופעותיהם של תזמורת הבלומס שניגנה
את מנגינת קליאופטרה של עבדול והאב
בסגנון הפופ ואת השיר אלף לילה ולילה
של אום כולתום באותו סיגנון; והופעתו
של פרנסוא ניגודים. שנולד לאב איטלקי
ואם ערביה במזרח ירושלים, והגיש שלושה
קטעי נגינה בפסנתר.
אמצעי להסברה. מאחורי המבצע
עמד צע ר ישראלי, אביעזר יצחק,38 ,
עובד התחנה הערבית של קול־ישראל מזה
עשר שנים, שרק לאחרונה התמנה כאחראי
על התוכניות המוסיקאליות של התחנה
הערבית של קול־ישראל.
הלהקות שביצעו את המוסיקה הערבית
היו מעורבות, חציין מורכבות מיהודים
וחציין מערבים. ואילו בין הצופים בלטו
דווקא יוצאי־אירופה שהיוו כשליש מקהל
הצופים.
התלהב אחד מהצופים, מיוצאי־אירופה,

או ם פו ל מו ס
ב״היפל התרבות״
היכל התרבות התל־אביבי ראה כבר
מופעים רבים בשנות קיומו. אלה שהקימוהו
לא האמינו אולי באותם ימים, כי להקות־קצב
יופיעו על בימתו, וכמה מהן יחד
עם התזמורת הפילהרמונית. אבל הצלילים
שבקעו השבוע מהבנין היו עשויים להפתיע
גם את המתקדמים ביותר בין אנשי
התרבות התל־אביביים,
מי שהיה נקלע במקרה אותו ערב להיכל
היה סבור ודאי כי נקלע להופעה בקהיר
או בבירות. היה זה פסטיבאל המוסיקה
הערבית הראשון שנערך השבוע בישראל,
בחסות בית־השידור הישראלי.
אום כורתום בביצוע פופ. למרות
הגשם השוטף שירד אותו ערב, היה היכל
התרבות מלא מפה לפה. שתי תזמורות
השפיעו על הבמה צלילים הבוקעים בדרך
כלל רק מתחנות השידור הערביות. תז־מורת
בית־השידור ניגנה מנגינות ערביות
ידועות, עברה לאחר מכן לביצוע נעימות
מזרחיות שחוברו בידי מלחינים ישראלים
לעומתה השמיעה התזמורת של פיאמנטה
מנגינות ערביות בעיבוד ג׳ז מודרני.
שלוש זמרות, שלוש מהן יהודיות ואחת
ערביה. דווקא זמרת הנושאת את השם
פאיזה רושדי התגלתה כזמרת יהודיה ואילו
זמרת בשם שאדיית אל־כרמל, היתר, ערביה.

בסיום הפסטיבאל :״מדוע הממשלה לא
עורכת פסטיבאל כזה בחוץ־לארץ? שום
דבר לא ישרת את ההסברה הישראלית
יותר ממופע כזה?״
הצופה נשאר ללא תשובה. אם היה
יודע שראשי רשות־השידור צימצמו לאחרונה
את מיכסת השידורים הערביים בשלוש
שעות ביממה, לא היה מתפלא ודאי על
העדר היוזמה להבלטת תחייתה של המוסיקה
הערבית בישראל.

המשק
האם יעלו
מחירי כ ר טי סי הנ סי ע ה 7
מדי שנה חוזר אותו החזיון. הקואופרטיבים
לתחבורה דורשים העלאה בדמי הנסיעה,
משרדי האוצר והתחבורה מתנגדים.
בסופו של דבר מוצאים פשרה כל שהיא
והרוחות נרגעות עד לשנה הבאה.
מה גורם לכך, שדווקא בענף זה מרובים
החיכוכים, מבלי שניתן יהיה להימנע מהם?
הקואופרטיבים לתחבורה, אגד, דן והמקשר
שולטים באורח בלעדי על התחבורה
העירונית והבינעירונית בישראל. במשך עשרות
שנים אגרו הקואופרטיבים גרעונות
מצטברים עצומים. גרעונות אלה נבעו תחילה
מניהול לקוי, בימי המנדט הבריטי,
ולאחר מכן מעצם העובדה שחברות התחבורה
הוגבלו על ידי ברית הקואופרציה
ועל ידי משרד־התחבורד, ורשות התעריפים,
בקביעת מחירי הנסיעה.
זו עובדה שאין לערער עליה: מחירי
הנסיעה בישראל הם הנמוכים ביותר בעולם
ואין למעשה כל אפשרות לקיים חברות
רווחיות במבנה התעריפים הקיים. יש היום
באגד קווי נסיעה בהם משלמים 17ו־18
אגורות לנסיעה עירונית.״ נסיעד, עירונית
לטווח מקביל באירופה עולה לפחות כ־50
אגורות. נסיעה באגד מתל־אביב להרצליה
עולה 35 אגורות. נסיעה למרחק מקביל
בלונדון עולה שניים וחצי שילינג, שהם
בלירה ועשרים, וזאת ברכבת התחתית
שמהירות נסיעתה גדולה יותר ורוותיותה
גדולים בהרבה מאשר בשרות אוטובוסים.
ממה מורכב מחיר הברטים ז־ ה־
(המשן בעמוד )36

ך* לוויה ללא תקדים נערכה בלוד בהתחלת חודש
1 1זה. בפעם הראשונה בתולדות עיר זו, ואולי גם בפעם
הראשונה בישראל, נסע הנפטר אל בית־העלמין, לטכס
קבורתו, בטרמפים.
שלוש פעמים הועבר המת במכוניות שונות, עד שהצליח
להגיע מבית־החולים קפל! ברחובות, שם נפטר, לבית־הקברות
בלוד.
היה זה ב־ 2בינואר ,1970 ביום שישי בשעה 4ו־12
דקות אחר־הצהריים. בירושלים, התחילה כבר השבת, דקית
ספורות לפני כניסת השבת גם בתל־אביב. הבמאי והמארגן
של שערורייה זו, היתר, המועצה הדתית בלוד.
הפרשה התחילה ביום השישי בבוקר בשעה ,6כשבביתו
של פנט שלמה, גיסו של רב העיר, הופיע קצין בחיל־האוזיר,
והודיע, שאביו, שמואל פרל, נפטר, ויש לקבור
אותו. שמואל פנט, פקיד בכיר במועצה־הדתית, השיב שאין
בעיות, ועל בנו של הנפטר רק לקבוע את שעת הקבורה.
בשעה שמונה בבוקר, פנה בנו של שמואל פרל למועצה
הדתית ונקבע שם, שטכס הקבורה יתחיל בשעה אחת
בצהריים .״אין בעיות, אדוני!״ הובטח שנית לבנו של פרל.
כעבור שעתיים התייצב פרל הצעיר במשרד המועצה
הדתית והביא את המיסמכים הרשמיים המאפשרים את
הקבורה. הפקיד המטפל בענייני חברה־קדישא לקח את
המיסמכים, הביט על בנו של המנוח, והתחיל לגרד את
זקנו. וכאן התחילה הטראגדיה:
״אינני חושב שיהיה לנו אוטו להלוויה גימגם
האיש .״האוטו שלנו נסע להעביר נפטר לטבריה . .אינני
יודע מתי הוא יחזור.״
בנו של שמואל פרל המנוח הרגיש פתאום שהעולם
סובב בראשו, יחד עם כל המשרד. ההלוויה עמדה להתחיל
בעוד שעתיים. עשרות אנשים המתינו, ומאות אחרים
שראו את מודעות־האבל, התכוננו לנסוע לבית־העלמין.
הקצין התגבר על המשבר, וכשהרגיש כי הוא שולט מחדש
בעצביו, פנה אל יוסף כנפו, מזכיר המועצה הדתית.
יוסף כנסו המשיך לדבר בטלפון, לספר •בדיחות ומעשיות,
בזמן שבנו של פרל שהמתין בחדר, הרגיש שכל
רגע שחולף, כמוהו בדקירות סכין בלב. בבית המתינו
האם והאחיות להתחלת ההלוויה כשהן מבכות את יקירן.

*י שגמר כנפו לפטפט כטלפון, אישר באוזני
^ הקצין שהאוטו נשלח לטבריה. מה שכנפו לא אמר
זה שהנסיעה לטבריה, נעשתה תמורת 130ל״י, שהיו חשובות
בעיני המועצה, כנראה, יותר מהלווייתו של פרל.
לפתע, מצאו אנשי המועצה הדתית פתרון: יש לנסוע
לבית־הקברות ברמלה, לחפש שם את נהג חברה קדישא
המקומית. בנו של המנוח יצא במהירות לבית־הקברות
ברמלה, מצא את הנהג, אבל אז התעוררה בעיה אחרת.
מכונית המתים של רמלה, היתד, מקולקלת, עמדה תקועה
במוסך. הקצין, הנהג, ופקיד החברה קדישא נסעו למוסך

לבדוק את המכונית. בנו של המנוח הוריד את מדיו, נכנס
מתחת לאוטו ועזר למכונאי של המוסך לתקן את מיכל
הדלק. השעה היתה אז 12 ורבע. האוטו השחור, שתוקן,
עזב מייד את רמלה כדי להביא את גופתו של פרל מבית־החולים
קפלן ברחובות, כשהקצין ממהר הביתה כדי להודיע
למשפחתו שהלוויה תצא בכל זאת, במועדה.
בשעה אחת ורבע עדיין לא הגיע האוטו של חברה
קדישא. אז נסעה אשת הבן של המנוח לרחובות, לבית-
התולים, כדי לראות מה קרה. הקצין עצמו נשאר בבית.
בדרך לקפלן, הבחינה האשד, בסיבוב בילו במכונית
החברה קדישא, שהתקלקלה ונתקעה בסיבוב. הנהג תיקן
את האוטו והצליח להגיע לרחובות. עד שמצאו את האח־יאי
על חדר המתים, היתה השעה כבר שלוש אחר־הצ־הריים.
בדרך ללוד, נעצר האוטו שוב, באמצע הכביש, ללא
שום תקוזה שיוכל להמשיך בנסיעה לבית־הקברות.
למרבה המזל עבר טנדר צבאי במקום, כשהנוהג בו חייל,
חברו של בן הנפטר. הוא שאל אם אפשר לעזור במשהו.
גופתו של שמואל פרל הועברה ממכוניתה של החברה
קדישא לטנדר הצבאי, ויצאה בטרמפ להלח־יה.
אבל זה היה רק הטרמם הראשון של המנוח. בעזרת
השם, נפגשה השיירה בדרכה לבית־הקברות, באוטו השחיר
של החברה קדישא, שחזר מטבריה. אז התחיל מירדף
כדי לעצור את האוטו השחור. כשהצליחו להשיגו הועברה
גופת שמואל פרל למכונית השלישית והגיעה לבית־העלמין.
גופת שמואל פרל נקברה 12 דקות לפני כניסת השבת,
בשעה 4ורבע. מייד לאחר סתימת הגולל גורשה המשפחה
החוצה :״שבת, שבת,״ צעקו אנשי המועצה הדתית,
מה שלא הפריע להם לבקש מבנו של שמואל פרל המנוח
50ל״י עבור העברת הגופה בטרמפ לבית־הקברות.

סרטו הטוב ביותר של
פרנסוא טריפו ...ליי ף מ גזין
סרט שיישאר חרוט בזכרונכם
זמן רב נ י . 1יןרקנ 1יימס
הסרט הטוב ביותר״...הברסהנדיד
שלהקולנסהצרפ תי

סדט! של פרנסוא טריפו

נ עוי 7ן וו1

011$ץ 1$£8$ג6

וגנ 1ב 1רנ

ט ג׳אן־פ״ר לאו*דלפין ס״ריג * קלוד ג׳״ד * מישל לונסדיל
פר ׳׳כוכב הבדולח׳
״אחד מ־ 10 הסרטים הטובים של השנה״
111110)141 *11818:
חזס־^ ז ח 6תזוזו )3ת 0ז ת £
ח סו /03 0 0 7 0 0 7 3 1תתז 53 וז 3ז7

העולם הזה 1691

הצגת בכורה ארצית השבוע בקולנוע

״אוריון״

תל־אביב — למבוגרים בלבד

¥ 1 1 2 1 1 1העוצס

את פתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על המעטפה, תשבץ 1691״
בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים.
ר או נ ף :
מאוזן :
)1קיבוץ בעמק־הירדן )2 .פסלת ישרא)1מלכת
אנגליה )7 .גיאיות חרבים בקיץ.
לית מפורסמת )3 .יוריד מעט מהנטל.
)13 תפקידו: להרגיז שוורים )15 .מכונית
ציפור הרעם• )16 יחלוץ נעליו )17 .סרטן )4זאת אומרת (ר״ת) )5 .נפרד• )6סימון
הדם )18 .מקלי )19 ל צי פו ר בין דרך )7 .שנף• )8קיטורח )9 .אם לפנינה
העצים 20 .משקה חריף בלי סוף( .פלמוטר) )10 .גיס )11 .פסיכולוג גרמני־יהודי,
הניח היסוד לתורת התבנית)12 .
)21 תבלין מזרחי לקפה )22 .יחידה בתוך
שכיחות )14 .שתי הרבה טל )15 .השתורכס
)23 .״כן״ — ביוונית )25 .רפידת
ממנו, התפלאנו )24 .הרי־געש )26 .בהמת־קרקעית
הנחל• )27 אינם עוד )28 .פטיפון.
משא טיבטית• 2 )27 מדינות באסיה = 1
)30 שלל, בז• )32 ספזמה )33 .פרח־בר —
מדינה באסיה )29 .חוסר ציפוי שקוף.
הרועים )35 .יליד ארץ קדומה)37 .
אגם גדול )38 .תלארבה )39 .נכדו )30 )42 .מחזאי וסופר ישראלי (ש״מ))31 .
...רייק, טל־שמח קיבוץ בשזמרון)32 .
שוק לסחר־כספים )54 .מטבע אמריקנית
אותה לא נותנים או שמים ט ל )46 ...חצי ציפור־שיר )34 .שחקן מערבונים הוליוודי,
ג׳ון )36 הלכו אחרי )39
מזור )49 .קליפה דקה )51 .פסל )52 .הוטל
בהם פגם )53 .כלי־המאור הקטן שלו.
תוכנית מפורסמת, על־שמה רחוב בת״א.
)54 תאריך חשוב בנובמבר )55 .מהלך־ )40 בתוכם )41 .קרום דקיק )43 .כלי על
לוח־השחמט )44 .בעלת תכונת ההפראה.
ניצחון סופי )56 .פש )58 .חודש עברי.
)59 בירת מדינה אסיאתית )60 .זמר אופרה )45 שש המכות הראשונות )47 .היכל.
מפורסם )63 .עונת השלכת )65 .ח״כ )48 באופן מבולבל )50 .נהר באמריקה.
שפרש )66 .רוסי אדמוני )68 .עיר מפור )55 מקשקש בלשונו )57.השגת מספר
סמת במטריותיה וספינותיה )69 .מתייהר.
בטלפון )60 .נתן מתן )61 .בירה)62 .
נתייגע, נתעייף )63 .חגו )65 .קריאת
פתיעה )67 מר סר. מלילה, שומר
מה מליל״.

סע רנאויס ער חשבון העול הוה
מדי שבוע מתפרסם צילום אשר אתה מתבקש לזהותו. כל תשובה
׳ נכונה, בכל שבוע, מזכה אותך בהשתתפות בהגרלה. בתום פירסום
סידרת התמונות יוגרל הפרס בין שולחי התשובות הנכונות. את
התשובות שלח לת. ד 136 .תל־אביב עבור ״חידון צילומים״.
בחר אתת מהתשובות הבאות:
.1ראש־ממשלת הודו, אינדירה גאנדי.
.2גולדה מאיר בארצות־הברית.
.3נשיאת מועצת הפועלות — בבה
אידלסון.
.4כוכבת הקולנוע של שנות ה־— 30
גרטה גרבו.

במדינה
(המשך מעמוד )35
קואופרטיבים יכולים להמשיך ולקיים שרו־תים
זולים, כשהם נעזרים בסובסידיות ממשלתיות
ובהתעלמות מעצם הכורח לקיים
מאזן רווחי. מצב זר, לא יכול היה להמשך
ללא סוף. בנובמבר 1967 הוסכם בין משרד־התחבורה
וחברות אגד ודן על מחיקת
גרעונות העבר ועל הכורח לאזן את
תקציבי הקואופרטיבים על בסים מחירי התשומה
(ההוצאות) לאחר הפיחות של
נובמבר .1967
במקביל העניקה הממשלה לקואופרטיבים
סובסידיה ונמנעה מאשור העלאת תעריפי
הנסיעה. הסובסידיה הייתה כרוכה בבצוע
קיצוצים וצימצומים. אגד הצליח לדברי
דוברו, מרדכי שיפמן, לקצץ ב־ 5מיליון
ל״י את ההוצאות. ההסכם היה בתוקף
שנה אחת ולאחר מכן הוארך עד לדצמבר
. 1969 בחודש דצמבר באו נציגי הקואופרטיבים
וטענו כי גם אם תמשכנה הסובסידיות
אינם יכולים לקיים את מבנה
התעריפים הנוכחי מבלי להסתבך שוב ב־גרעונות
עצומים. אגד תבע העלאה של
32.7אחוז ואילו דן, שמצבו ודרך ניהולו
גרועים בהרבה, תבע העלאה של 35 אחוז.
הציבור נרתע מבקשה כגון זו ואינו
מבין גם היטב מד, ניצב מאחוריה. לשם
כך יש להבין את מבנה תעריף כרטיס הנסיעה.
מסבירים אנשי אגד:
מחיר כרטיס נסיעה מורכב מהמרכיבים
הבאים:
משכורת ותנאים סוציאליים 60.17
דלק 4.67 אחזקת מכוניות — ס/ס; 10.7
הוצאות השרות (תחנות וכדומה) — 9.80/0ו
ביטוח וארנונה 2.17 ריבית ועמלה
2.07 מנהלה, כלליות ושונות— ,
־ !4.07 פחת — !6.7סך הכל — 100 אחוז.
שום איום כשביתה. לדברי אנשי
אגד ההתייקרויות שחלו במחירי התשומה
בשרותי החברה מסתכמות ב־־.22.77
טוענים אנשי אגד :״העלאות אלה אינן
באות להעלות אוולנו על דרך הרווחיות
הן באות בסך הכל למנוע התדרדרות והסתבכויות
בגרעונות עצומים.״ אם כך
למה החליטו, למרות המצב הגרוע, להעלות
את דמי מנית־החבר ובמקביל את משכורתו,
לפני זמן קצר?
התשובה לכך היא אבסורדית מבחינה
כלכלית. המנייה מורכבת משני מרכיבים התלויים
זה בזה. מחיר מניית הצטרפות הוא
היום 38.500ל״י. הוא מורכב, לפי החלטת
ברית הקואופרציה, מ־ 36 משכורות חודשיות
בסיסיות של החבר. למה דזזקא?36 מפני שכפולה
זו נותנת מחירו של חצי אוטובוס,
שר 10,חלקו של כל נהג בקואופרטיב. וכאן
טמון האבסורד — אם עולה מחירו
של אוטובוס וההוצאות לקואופרטיב גדלות
יש להעלות גם את המשכורת מכיוון שממיר
המניה הוא כפולה של משכורת!
זהו תרגיל כלכלי משונה ביותר שנכפה
על הקואופרטיב על־ידי תקנות מיושנות.
מה המצב כיום ולאן נוטים פני הדברים?
לאנשי אגד ברור שאם לא תענה
תביעתם תוך חודשיים מיום הגשתה ישבתו
.״אין לנו ברירה,״ הם אומרים.
לכלכלני הממשלה העוסקים בגתוח הבעיה,
אין עדיין תשובה ברורה לבעיה.
מצד אחד מצדדת המדיניות הנוכחית בביטול
סובסידיות ובהעלאת מסים ותעריפים!
אלא שתהליך זה הינו עדיין היולי
ומאד יתכן שיחול מינונה בחשיבה הכלכלית
של ראשי המשק, הנחרדים מפני גל העלאות
המחירים והם יחליטו בכל זאת על
המשך הסובסידיות, או מתן סובסידיות
מוגדלות, כדי למנוע העלאת תעריפים.
אם לאו — לא יהיה מנוס מהעלאת תעריפי
הנסיעה, מפני שאם יצטברו גרעונות גדולים
ישלם אותם בסופו של דבר משלם
המיסים.

טלוויזיה
קו מ די ה
של ט עויו ת
ביום השישי לפני שלושה שבועות שודרה
בטלוויזיה תכנית הבידור של להקת־פיקוד־המרכז:
רד אלינו לביקעה. סביב
תכנית זו פרצו סערת רוחות וקרב האשמות
שמקורם באי־הבנה. דני ליטאי, במאי
הלהקה, האשים את ראלף עינבר, מפיק
התכנית על שלא ציין את שמו ותפקידו
בשידור בכוונה תחילה ובזדון. הוא אף
פנה לעתון יומי, פירסם את תלונתו ברבים.
ראלף עינבר, אחד הבמאים הכשרוניים
ביותר בטלוויזיה הישראלית, שרכש שם

כמפיק ובמאי תכניות־בידור בעלות ייחוד
ורמה באירופה, הגיב על המיקוד. בזעם.
״למעשה עשו לו טובה שלא נתנו את
שמו,״ אמר עינבר .״התכנית ורמתה לא
צריכים פירושים. אני לא רציתי אפילו
שיחשבו שאני ביימתי תכנית זאת. אבל
כל העניין היתד, טעות מצערת.״
צורת העמדה מיושנת. קצין החינוך
של להקת־פיקוד־המרכז פנה לטלוויזיה
במשאלה. הוא סיפר ששחקני התכנית הנוכחית
של הלהקה, משתחררים בעוד חודש.
כדי להנציח את התכנית, ביקש מרשות־השידור
לברר אם יש באפשרות הטלוויזיה
לעשות משהו כדי להנציח את התכנית.
סיפר עינבר :״מפני שאני מכיר את קצין־
החינוך טוב, והחבר׳ה של הלהקה נחמדים,
ונוסף לכך שמעתי שיש להם הצלחה
גדולה, וכשהם מופיעים בבית־החייל אין
להשיג כרטיסים, הסכמתי לשדר אותם. אז
התחילו הבעיות. היו לי שתי אפשרויות
או לקחת אותם לאולפני הרצליה לביים
אותם בלי קהל! ללמד אותם איך לעמוד
ולקצץ באופן דראסטי את התנועות הראו־תניות,
כמו שאני רוצה! או לקחת אותם
לאולפן פומבי ולעשות שידור חי עם
קהל מוזמן בלי להיכנס לבימוי והעמדה.
״לביים אותם מחדש בהרצליה בזמן הקצר
שעמד לרשותי היתד, משימה בלתי
אפשרית. אי־אפשר לביים ולהתאים את
השירים שלהם לטלוויזיה. הם לא מסוגלים
לכו•
״לכן החלטתי לצלם את תוכניתם כפי
שבוימה על ידי דני ליטאי, ולמצוא להם
מקום כרקע שיתאים למצלמות שלנו. הבחירה
נפלה על האולם בקיבוץ גבעת־השלו־

ראדף עינבר
שלא יחשבו
שה. חצי מהנוכחים היו קיבוצניקים וחצי
מהמוזמנים אנשי־צבא.
״היה ברור שאני לא אתערב בהצגה
ולא אפריע לבימוי של דני ליטאי, למרות
שאני לא שלם בתוכי עם מה שליטאי
עושה. ההעמדה שלו היא צורת עבודה
מלפני 20 שנה והתנועות תיאטרליות ומוגזמות
בשביל הטלוויזיה.
״מובן שאפילו לא רציתי שאנשים יחשבו
שאני ביימתי את התכנית בצורה הזאת.״
טלפון **,מצע השידוד. התוכנית
שודרה ועוררה ביקורת שלילית ביותר.
מסביר ראלף :״אירעה טעות. למרות שחזרתי
וביקשתי שהקרינית תודיע: בימוי דני
ליטאי ומסיקה יאיר רוזנבלום, היא שכחה
להודיע על דני ליטאי. עובדה היא שב־שידור
החוזר תוקנה הטעות. הודיעו כי
הבימוי הוא של דני ליטאי והכל היה בסדר.
״אולם אחרי השידור של יום שישי,
חשב דני ליטאי שאני רוצה לסדר אותו
בכוונה תחילה. מה הוא עשה? ביום שלישי,
באמצע השידור החוזר, הוא צילצל
לתחנה, איים שאם לא יכריזו עליו כעל
במאי התוכנית, הוא יפתח בתהליכים משפטיים
נגד הטלוויזיה. אותו זמן הוא לא
ידע שהטעות תוקנה כבר• אולי חשב ששמו
הוזכר בגלל הטלפון שלו. אבל האמת
היא שאני עמדתי ושמרתי על הקריינית
שתקריא את שמו. על זד, הוחלט מראש.
״אני באמת מצטער על הטעות שאירעה,
מכל הבחינות,״ אמר עינבר ,״אולם דבר
אחד קשה לי לסלוח: קשה לי לסלוח
על האי קולגיאליות של דני ליטאי, שלא
טרח אפילו להתקשר איתי כדי לברר את
הטעות ורץ ישר לפרסם האשמות בעתונות.״

מדור זה עומד לרשות הקוראים. כל קורא אשר ברשותו
חומר סאטירי מכל סוג שהוא: פיליטונים, בדיחות, קא־ריקטורות,
סיפורים משעשעים ורעיונות מבדרים אחרים,
מתבקש לשלוח את החומר לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה ״עבור העולם הבא״ .מדי שבוע יוענק פרס
לקורא שייבחר מקרב אלה ששלחו חומר למדור. השבוע
זוכה בפרס הכספי בסן 25ל״י, דני רויטמן, נתניה.

ערב רא>ונ 1ת בגן־החין ת
אלפי האזרחים התל״אביביים, שהתפרצו השבת לגן־החיות העירוני בתל־אביב
בעיקבות פתיחת שערי הגן בשבת ללא תשלום, כפי שסוכם בין מ׳׳מ ראש־העיר
אברהם בואייר, ומ״מ ראש״העיר אריאל עמיעד, חשו עצמם שלא בנוח.
דיירי הגן הציגו להם שאלות נוקבות והציקו להם בהצעותיהם ללא הרף.
הנמר המנומר שאל אותם אם במיקרה יהושע רבינוביץ, ראש־העיזן, שמשרדו
סמוך לכלובו, אינו נמר של נייר והציע לערוך ״פייר פאייט״ ביניהם.
נחש השפיפון אמר שהוא מציע להנהיג, בנוסף לעיטורים הצבאיים שעליהם החליטו הכנסת, גם עיטורים אזרחיים לעסקנים. העיטורים שהוצעו על־ידו :״עיטור
הצפע״ ,״עיטור הארנבת״ ,״עיטור הצבוע״ ו״עיטור הקרפדה״ (לנשים).
הפיל שאל לשלומו של ראש־העיר הקודם, מרדכי נמיר, הידוע לו כאוסף פילים,
והביע משאלה להצטרף לאוסף.
הקוף הבכיר ביותר תמה לשמוע כי כמה מידידיו החקיינים, העובדים במוסדות
ציבוריים, עלו בדרגה.
הזברה כעסה על ששמה מנוצל לצרכי פירסומת למישחת שיניים.
רק הנמלה החרוצה לא אמרה דבר. היא היתה עסוקה בסילוק מי־השפכים של
גוש דן לעבר הנגב.

•בוא

היה אתה-הטונ׳ט
כאמור, נביא בשבוע הבא את פסקי־הדין של הקוראים במשפט שפורסם בשבוע שעבר,
שעסק בהצגת התלמידים בבית־הספר באנגליה. גם הפעם נביא בעיה משפטית שיש לה
קשר לעולם הבידור. אנו מחכים לפסקי־הדין שלכם, אותם נפרסם ליד פסק־הדין המקורי.
קוראים שיקלעו לדעת השופטים יזכו אף בפרסים.
באחד העיתונים הנפוצים של ארצות־הברית פורסמה בימי מלחמת־העולם ד,שנייד, כתבת־ענק
ובה סיפור גבורה של סמל אמריקאי, שאף זכה לכמה עיטורי גבורה.
הסמל אדוארד נלווין, שוחרר בינתיים מן הצבא וחזר לעיסוקו הקודם — סוכן באחת
מחברוה־הביטוח. והנה, יום אחד, נתברר לו שחברת סרטים גדולה השתמשה בחומר
שפורסם בכתבה והכינה סרט עלילתי ובו סיפור תולדות חייו ומעשי הגבורה שלו.
העניין לא מצא־חן בעיניו. הוא בחל בפירסום המחודש של חייו ועוד על בד הקולנוע.
הוא תנע את חברת הסרטים למשפט ודרש שישולם לו סכום פיצויים גבוה על שימוש
בסיפור חייו לסרט ללא הסכמתו מראש.
עורך־הדין של חברת הסרטים טען לעומת זאת, כי במלחמה השתתפות מאות אלפי
חיילים וכל אחד יכול לטעון שסרט מלחמתי אוטנטי מספר על חייו שלו באותה עת.
״אין הסרט העתק מדוייק של חיי התובע. זוהי יצירה אמנותית המתבססת על מציאות
החיים.״
עורך־הוין של נלווין טען לעומת זאת, כי הסרט איננו תיאור סתמי של המלחמה אלא
תיאור אירוע שנלווין קשור בו אישית. לכל אדם יש זכות לחיים פרטיים שלא יוצגי
לראווה ללא רשותו המפורשת.
מה דעתכם אתם? שילחו תשוב׳זתיכם להשוואה עם פסק־הדין המקורי, שניתן בשעת;
בארצוה־הברית.

סם עזת יוהראשן!

לאן הערב?

שר־האוצר פנחס ספיר משוחח עם
מיל״הון אמריקני, ומנסה להשפיע עליי
שישקיע בארץ.
״יש הרבה סיכויים להשקעה במשק
הישראלי,״ אומר ספיר ,״אילו לא הייתי
שר־האוצר שם, הייתי משקיע בעצמי.״
״נכון מאוד,״ משיב המיליונר האמריקני,״
אילו לא היית שריד,אוצר שם,
הייתי גם אני משקיע.״

לוח הצעות למופעי הבידור האמיתיים
של ישראל:
תיאטרון המעדן—עבודה — מ פ ״ ם מציג:

אין אהבות שמהות.

ממשלת־ישראל, בהפקת גולדה
מגישה מחזמר ענק 24 .משתתפים:
*ייכחכור*1

בתפקידים הראשיים: משה דיין, עזר
וייצמן ויגאל אלון.

משרד־האוצר מתכנן את הבידור הבא
לאזרח הישראלי:

בעל־הון פנה לספיר ושאל אותו איך
אפשר לעשות קצת כסף בארץ.
״אין פשוט מזה,״ השיב השר ,״תבוא
לארץ עם הרבה כסף. תוך זמן קצר
תצליח להפוך אותו לקצת כסף.״
באסיפת־עם שערך ספיר באמריקה,
עמד יהודי וצעק בקול גדול :״תהי
מדינת־ישראל!״
״אני מסכים,״ אמר לו ספיר ,״רק
תגיד לי ממה?״

נערת השבוע

יצוא

מאיר,

היי כלב.

המפד״ל מגיש הצגת יחיד בהשתתפות
יצחק רפאל:

איש הסיד היה.

(קאנאר אנשאנה, פאריס)

הכנסת מגישה שלוש פעמים בשבוע ערב
מיוחד מאנלם המליאה:

בדיחות השבוע
בדיחות השבנע נשלחנ על־ידי הקנרא דני רויטמן, נתניה, וכנלן ענסקנת בנערים שבחבורה.
• גבר צעיר נכנס בבהלה לתחנת־המשטרה ופונה אל השוטר התורן :״אדוני השוטר,
קרא לי דבר נורא. הלכתי בסיילת ולפתע התנפל עלי גבר בכל מיני הצעות מגונות. א
אמרתי לו שאני לא הומו, אבל הוא לא הניח לי.״
״אז למה לא ברחת?״ שאל אותו השוטר.
״השתגעת?״ השיב הצעיר ,״איך אני יכול לרוץ על עקבים גבוהים?״

• שניים ראו את בריג׳יט בארדו מטיילת ברחוב בפאריס ומנענעת את אחוריה. אמר
האחד לשני :״תסתכל! מה היא חושבת את עצמה, שהיא מארלון בראנדו?״
• אחד הנערים נכנס לבית־קפה ומזמין כוס קפה .״איזה קפה אתה רוצה,״ שאל אותי

הידידים החדשים אשר
רכשת יראו לך דרך
עליה לא חשבת כלל.
השבוע אתה מתחיל
להשתחרר מהמועקה
שהעיקה עלין. גל העמל
שהציף אותן
ממשיך לפעול. צפי ל21ב
מרס -
הכנסות רבות יותר,
20באפריל
ולסיבוכים האירגוניים
הנובעים מעסקים מסועפים. ביום >׳
תהיה לך נטייה לבזבז ן נסי להתאפק.

אס תסמכי על האינסטינקטים
הבריאים ואפילו
על הפחות בריאים
שלך תוכלי להפיק תועלת
מרובה מקשרים
חדשים שהתגלו לך, בתחילת
השבוע הבא. אס
ילדיך יקרים לן, מוטב
: 1 21 אפריל -
; בלואי
שתעיפי עליהם עין ביום
א׳ ׳.איל. תתפתה להאמין
לידיד ותיק. הוא רוצה בטובתן אך ברברים
ססויימים -שיקולו בלתי מאוזן.

שוו

החוכמה, השבוע, היא לסגת לתון קליפתן,
להתבונן בעולם מאחורי קיר של חלומות
ושל זכוכית, ולא להתחשב בהשפעות
השליליות, ובבוונות־זדון
ובדברי הרכילות שיעוטו
עליך מכל עבר• זה
מצריך, כמובן, המנעות
מוחלטת מכל החלטה
עסקית, אישית או כלכלית.
את בת מאזניים,
חייבת לרסן את נטיתן
לקפוץ לכל כיוון מבלי
( 2בספ ט מבר ־
לבדוק מראש אם יש.
2ן; באוקטובר
בכלל לאן. היי טובה
אליו. אס הוא טלה או תאומים, הוא
זקוק לזה. תוכיחי את עצמך כלפיו.

זה קורה, אן באיטיות משגעת. הסכנה
הגדולה ביותר המאיימת עליך בשלב זה
של המישחק, היא שתאבד
את העצבים
ותנקוט בצעדים נחפזים.
תערוך שינויים
זעירים במאזן התשלומים
שלך. השבוע
חל מיפנה בחייך. הם
ישתנו מבלי הכר. רק
תורידי את הקליפה
__ החיצונית תיווכחי בזה.
פגישה עם ידיד

אינטימי תסתיים במריבה חסרת תועלת
וחסרת סיבה. השתדלי לרסן את עצמך.

עקת

1נאולזטונר

זהו. פגישה אחת נוספת
ואת יכולה לה גיד
שהוא שלך. עשית
עליו רושם כביר ואם
תדעי להיות טיבעית
ולוותר, פעם אחת לפחות,
על חישובים ושיקולי
שיקולים, תמצאי
בו את האושר.
כוח הרצון שלן עוזר
לך השבוע, לסיים עיסקה או לקבל
מישרה אשר בה רצית מאוד מאוד.

מאוחים

שב בשקט. בתחילת ה
שבוע, אין לן מה לעשות.
אופיה ההוגה וה׳
מעמיק יעזור לן לעבור
את תקופת המשבר
המסתמנת השבוע —
משבר פנימי, ונפשי, יותר
מכלכלי או רומנטי.
21 ביוני -
20 ביולי
את עדיין מסוגלת להסתבן
כהוגן, כן מוטב
שתפתחי עין על רגשותיך. צפויה לן הכנסת
יוקרה. מבחינה כלכלית המצב ישתפר.

לא נכון שאתה אבוד.
אתה רק מבולבל. לו
יכולת להשקיע מעט
לב במקום תככים בעניין
— היית יוצא
ממנו בכבוד, אם כי
בשום פנים ואופן לא
כמנצח. את, בת אריה,
רסני את חוש הביקו רת
החריף שלן או
לפחות אל תגלי לסובבים אותך עד כמה
הוא חריף. היי נדיבה וחד-משמעית.

אל אף מאמציך להיות
טוב והגיוני צפוי לך
ריב חמור עם בת זוגתך.
היא ודאשים אותך
בדברים שבאמת אינך
אחראי להם, משום כך
קל לך לשכוח שגם
עשית המון צרות. צפו22ב
אוגוסט -
22בספטמבר
יה לך אהבה חדשה, אל
תאבד את הראש, היא
זמנית. אל תכנס בשום פנים ואופן להתחייבויות
פרטיות והתחייבויות חברתיות.

לא כדאי לראות
לא חשוב לדאות
אפשר לראות
רצ וילראות
חובה לראות

1זז{/ן 1ףוינ ^

** +אריה בחורף (פאר, תל־אביב).
בעיות המשפחה של המלך הגרי השני,
אשתו אלינור מאקוויטניה ושלושת בניהם,
דיאלוגים מבריקים, משחק מעולה של פיטר
או׳טול וקתרין הפבורן, שקיבלה עבור
משחקה אוסקר.

מחיר המחילה

גחן,

אביב) .אלכם קורד הוא השודד המפורסם
ביותר בניו מכסיקו. רוברט ריאן הוא
מושל המדינה המנסה לשכנע את הפושע
להסגיר את עצמו. מערבון מצוין בבימויו
של פראנקו ג׳יראלדי.
** +הגנגסטר המר־סים (מקסים,

* * ה קי ץ (הבימה) .אפשר כמובן לגלות
בצמד החתולים שבהצגה זו, הרבה
יותר מאשר סתם חתולים בעלי ישות ו־הווייה
חתוליים. אחד מהם מתייצב כבעל־בית
הבא לגבות את שכר־הדירה ורגע ל־לאחר
מכן הוזה השני הזיות השתלטות
על העולם כולו. תיאודור תומא ביים בצורה
מכובדת, לרגעים איטית מדי. רונית
פורת היא שחקנית כשרונית• יהודה אפ־רוני,
החתול המאוהב בזבובה בלתי ניר־אית,
עושה עבודה יפה. נסים עזיקרי —
חתול בכל רמ״ח אבריו ומורגש כי הקדיש
תשומת־לב לצד התנועתי של הופעתו.
כלאדם (תיאטרון האוניברסיטה
העברית בירושלים) .אליגוריה מוסיקאלית
בה מסרבים רעיו של כלאדם להיצטרף
אל מסעו האחרון. הצגה נאיבית־פיוטית
עשויה בחן רב ובהומור בלתי מבוטל, על־ידי
המרצה, אריה זקס• באולמות השונים

בייבריבי ־

גל העמל שהציף אותן ממשיך לגאות.
כוח הרצון שלן מופנה, כרגע, לערוצים
הנכונים. עשי מאמצים
להמשיך בדרן זו. אתה,
בן קשת, תן לחוש ההומור
שלן חופש פעולה.
אתה ואהובין תהנו
מזה — ייתכן וזה יביא
לעיסוק חדש. אנשים
שוחרים לטובתן, אבל
זה לא מספיק: עליך גס
23ב. נוב מב ר ״•
20בדצמבר
להכיר בזה ולהחזיר
להס גמול. ערכי קניות,
אן בחסכנות והזהר מתדמית. סיכויים
טובים להמר השבוע על הצבע האדום.

ן שה

גדולה. בהשתתפות דאסטין הופמן וג׳ון
וויאט. הבמאי — ג׳והן שלזינגר.

1זאזנ״ם

11100

גם השבוע אסור לן להסתבך באהבה.
החלשה גורלית אותה קיבלת לא תתתעזוב היא גשם.
אותך.
לכן, אמשיך
לטפח את הקשרים
הישנים. אם לא תשקע
במחלות מדומות,
מסביב לימים ו׳ ושבת,
יש כל הסיכויים
שתהיה בריא ב?ן$נב
21בדצמבר ־
רוח המאפשר לך לי10
בינו אר
הנות מהצלחותיך בסוף
השבוע. אם אתה
רוצה בידידים אמיתיים הימנע לספר
יותר מדי על עצמך. הנח זאת לאחרים.

שבוע של מפח נפש, צרות ובעיות כספיות.
שבת הוא היום המתאים ביותר למסע
קצר ומעניין. אם
תזהרי ולא תקשרי קשרים
נחפזים, מצפה לך
הפתעה ממש גדולה ופרק תון רומנטית
זמן
קצר. נטיתן להתחלות
גוברת, השבוע,
בעיקר בימים האחרונים
שלו. אל תכנע לגופך,
20 בי גו א ר ־

התגבר עליו• אל תבז־
18בפב רו א ר
בז יותר מדי ואל תנסה זעירים לבזבז ביום אחד. ערון שינויים
בנדאזן התשלומים שלן על מנת לשפרו.

ניסית, בשבועות האחרונים,
לא להיכנס
לצרות ולא להיחפז.
אבל לפעמים, כשמנסים
לא לשכב על ה בטן,
שוכבים מרוב
פחד על הגב. אתה
צריך לנקוט עמדה ו להגדיר
את כוונותיך.
זה נכון לא רק בתחום
הרומנטי אישי, אלא גם בתחום
העיסקי. אם לא תעשה כן תישאר קרח
מכאן ומכאן. השבוע הכל יעבור ואושר
רב צפוי לך ממקום שלא ציפית לו.
בת דגים: השתדלי להקפיד על לבושך.

!הצגה חדשה

הפכו אותה לטיפוס חם יותר אפילו ברג־עים
בהם היא מציעה :״בו אלי, תרגיש ;
איזה שד קשה יש לי. תגע ברגליים שלי״.
לא פלא שמול מטען קרירות כזה עונה לה
הסופר :״אני רוצה לכתוב — צאי !״
שמואל דולף המחיש יפה, לא רק בקטע
האמור, התלבטויות של מטורף המתחזה
כסופר שלא נותנים לו לכתוב, כשהוא
שואג :״אוייבי אמנות!״ ,אפשר לשמוע
את מונדי מפיו.
זכריה טיבי השכיל לבנות מטקסט
כמו־דמאגוגי דמות דמאגוגית מסלידה. משחקו,
קולו, פחות רב־גווניים משל וולף,
אן בסוף ההצגה כשהמנהל הבלתי ניראה
קובע כי הנסיון להפגיש את קפקא עם
הרצל לא הצליח, מהדהדת זעקתו בעוצמה

זה מסתובב (תיאטרון מוע־דון
מרתף, רחוב בן־יהודה ,256 תל־אביב)
* *:לאחר המערכונים שש (בו שולחת אשה
תאוותנית נער לשליחויות־מוות) וטראנס
בו מנסה צלמת־חבלנית לרצוח גנרל) חו־
* זר יו סףמונ די אל הבמה במערכון ארון
* *:ומגובש יותר, שחובר ובויים על־ידו בהש־תתפות
שלושה שחקנים.
הוא מפגיש בדלתיים סגורות שני טיפוסים
תמהוניים המאמיניק ומנסים לשכנע
כי הינס בנימין זאב תיאודור הרצל, והסופר
הצ׳כי המעונה פראנץ (המשפט, הטירה)
קפקא אולי כדי לסמל כי כל תושב בארץ
הזאת הוא הרצל ובכל שני יש מן הקפקא
הפקיד מונדי את תפקיד הסופר הכחוש
דווקא בידי שחקן גבה־קומה ואילו את
חוזה מדינת היהודים מגלם שחקן נמון.
מסכת האריה־דה־קאפו של מונדי, הינה
למעשה שלשלת בלתי פוסקת של זעקות״
מחאה של יוצר ישראלי. מאחורי כל מילה
אפשר לשמוע את מונדי. הוא אינו חושש
להטיח בפומבי את דיעותיו ותהיינה סר־גיזות
ככל שתהיינה. והוא אינו נשאר
חייב לאיש. הוא עושה כאן חשבון עם כל
העסקנים־עגלונים־דמאגוגים למיניהם. המו־סד־סגור
בו שוהיס שני הפאציינמים של
מונדי היא למעשה המדינה ומנהל המוסד
העוקב אחר השניים באמצעות מתקו״בקרה,
יוכל לסמל, אם רוצים, את המעצמות.
זה תיאטרון בעיקר של מילים. מונדי
אינו עוטף את רעיונותיו במחצלות״נועם
סאכריניות. כשהוא רוצה להצביע על סב״
שפה, אינו נזקק ללכת רחוק, לסאלם. נדי
להסליד עלינו מעשי־אונן, הוא כמעט מראה
לנו זאת בפועל. הוא אינו מוותר על
הפשטת השחקנית היחידה (מזכירת ״המוסד״)
ולהתעלסות שלה עם הרצל מצא
פתרון נאה: עושים זאת בעמידה כשמעליהם
סוכן סדין. רעיון יפה הוא חיפוש
ז פצצה בקרב הקהל בעזרת פנס״כיס, רמז
י גס ומכעיס למצב ברחוב הישראלי. את
;! מקום היהודי החדש של הרצל ממלא מאנין
קאן של חייטים וכשהרצל עוסק בשיפו־ן!
צו והלבשתו בחאקי אינו שוכח לשיר ב:פאתוס
מתאים :״הוא •יהיה יפה יפה. הוא
!* יהיה חזק, חזק.״
( החצאית הארוכה־פוריטאנית, המקל והן!
מבטא הזר של יהודית קריים, לא

חריפה :״בכל זאת המדינה קיימת רק ב
מוח שלי! בכל זאת המדינה קיימת ר׳
במוח שלי!״ על אותו מוח ועל אות!
מדינה, יצא כניראה קיצפו של ממדי. א
מתחת למעטה הדברים מורגש כי -אין ז
סתם השמצה אלא זעקת־כאב־איכפתית.
זוהי יצירה בלתי מגובשת, מחוספסת א
אכזרית ומלאת־חיות. מונדי לא מצי
פתרונות אן אינו מהסס להצביע על פ!
עים באמצעים תיאטרליים מינימאליים מג
לתהודה מכסימאלית.

תל־אביב)• קומדיה מבריקה של פילים דה
ברוקה על משפחת אצילים מרוששת והב־סצנטרית.
מומלץ.
השמלה (סרס ישראלי, סטודיו,
תל־אביב) .סרט כנה, רגיש וחסר יומרות
המורכב משלוש אפיזודות בחייהם של
צעירים תל־אביביים. הבמאי — יהודה נאמן.
דיאלוגים טבעיים, שחקנים טובים.
** ארוטיסימו (ארמון־דויד, תל־אביב)
.סאטירה מעולה על פירפומת אי־רוטית
בבימויו של ז׳ראר פירט. משחק
מצוין של אני ז׳ירארדו ופראנסיס בלאנש.
קאובוי של חצות !גת, תל-
אביב) .ידידות בין שני עלובי חיים בעיר

ברחבי הארץ מאבדת ההצגה רבות 1
האווירה הטבועה בה בעת הצגתה בא1י
החאן בירוען לים. הדבר מפריע במיוחד
תפאורה ולתלבושות אך לא לז׳אק כ
ולליאור ייני, המגלמים כאן אפיזודות עו
פיות של הידידות והיאוש.
** אדם וצילו (מועדון צוות
זלמן לביוש ביים שלשה קטעים בינוני
למדי. הוא עצמו משתתף בשלושתם רמוג
כי במשחק כוחו רב יותר. קשה להא!
כי את בין השמשות חיבר דירנמאט נ
ביקור הגברת הזקנה. זו בועת־סבון
נחוצה על פנקסן בדימום ההופך לבי
כדי לגלות כי לרציחותיו הספרותיות

וולף וקריים כ״זה מסתובב״

העולם הזה 1

רעת על שלבי ונושאי ציוריהם, ולכן מן
הראוי לתת פרטים אישיים עליו.
ילד־גטו, נולד. ב־ 1887 בעיירה ויטבסק
שברוסיה הלבנה וסיים למרות התנגדות
הוריו את האקדמיה המלכותית לאמנויות
בסנט. פיטסבורג. בשנת 1910 יצא לפריז,
שם גילה את המרכז התוסס של האמנויות
היפות של אותם ימים ושם הונידד עם
טובי הציירים והמשוררים. בשנת 1915
נשא לאשר, את כלה רוזנפלד, בתו של
סוחר תכשיטים עשיר ואשר רישומים לספרי׳
״נרות דולקים״ מוצגים בתערוכה.
לאחר המהפיכה הרוסית עבר למוסקבה עם
בתו אידה ואשתו, ועסק שם כתפאורות
לתיאטרונים. ב־ 1923 עבר להתגורר בפריז,
שם לקח אותו מוציא לאור, צרפתי
בשם וולאדד, תחת חסותו ונתן לו פרסום
עולם ברישומיו למשלי לה־פוכטיין,

סופר מפורסם יש קשר הדוק עם המציאות•
שבתאי קונורטי מגזים, אך לא מפריע.

* * קלוסל ( תיאטרוןדגן ) .יורם בוקר
הוא פנטומימאי המבצע. כבמאי וכמחבר
החומר לתכניתו כמעט ולא חידש דבר.
שילוב קטעי־ריקוד במופע פנטומימה ובתוך
הקטעים עצמם הוא כשרות־דב לאמנות
האילמת, ולקהל׳ .אמנם נעמי בן־דוד היא
רקדנית חיננית אך המחול שלה תלוש
ממסגרת המופע כולו. הצד הוויזואלי נאד,
מאד, מלא־חן. אפשר לצחוק פה ושם
ולהינות.

ה פז מונ או ת
בשטח
הי הלצ פו ת ל חו מ ר

מקצוען
הו א חפר אבל דוו קאממנואפשר
בעל משקעממ שי־יו תר.
רעיונות ועלובה,
בלי
ה כו רי אוג רפי ה כך מבצעים בלי כמעט
הצער
ל מ רבי ת
נאלץ
ה בריטי ם,
המלחי ם
ברי קוד למשל גבב
תפקידי
נ שים לשתף הכורי אוג ר ף
ו ביפ

ה תפ או ר ה
בולט. והדבר רים,

חדעו בב>דור
* לחיי הפוסיס שיוציאו את
עם ישראל מהבוץ

(בהפקת גיורא

נודיק)

בשעה חלה

שבארה׳׳ ב,

תסיסה

מרש

עצו מ ה

מחזו ת

ב ת חו ם

שיער, ציה והו כלכותא,

זוז״אטרון ( ,אשר
זן רקדוגמאותלתולדתהעידןוהשפעתו של מתנד רו
עתה זה יצא
ה מדיו ם)

מחזמרהמזכיראתימיה־
:א ר שי ת של ה תי א ט רון המוסיקאלי.
מרובאופיםקשהלראותאתהעוגה. ב־ל
הכני ס לארץ
כדי
המקרה:
הי ה
־א שית
שר אלהק טנ ה, ב צו ר ה ליג א לי תעו לו ת חד־ש
ה גי עו בדרךבל תי ליג א לי ת וגור־סו

ווו ע ״ יהבריטיםלביירות, הציעעורך ־ דין
להשיאן לזהגנה

ריםיהודייםבעליאזרחותפלסטינית. ה רזה
הרפתקאותותלאותעברועלהחתנים -
:כ ח, שאורגנובמיוחדלמבצע, עדשחצי
י חו לשיםטבעת על אצבעהעלמותשלא

ת מונו ת מ סויי מו ת אפילו
הרב ההרבהפ חו ת מזה.

דודא גודיק

מ אד.

נגד 1ז־ו±ודן עוי

ה תל בו שו ת

* מונע נ שירת שער
* מחזק את השורשים
ממריע גידול השער
לשחק מאד. יפה שרה
אלכ סנ דרה
היא בכלל לא יו דעת (ו או לי משוםשאף
אחד לא יו דע ל שי ר אי ת ה, אין כ אן א פי לו
דו א ט אחד טו ב לרפואה).

אכרדזם מור
טוב

אהרון חוטר״ישי

מ תפ קיד

י הוא ש ח קן הרבה
מפקד ההגנה ש שו כתב

יותר
ע בו־

ן ו 3₪ץ13
רז עכ ר־ צויכות וגור* העבדות

כי רו. רק אז ה צ לי חו להחזיראתהנשים
מכןלהיפרדמהן, מ י בולאחר
רצה

רומיבשמחה, באמצעותגט.
על־יסוד עליל ה א מי תי ת זו, של אחס רו
ההרבה רגעי מתחוח רד ה, חי בריורם
ת מליל ל מ חז מ ר, את הדי אלוגי ם, את יבר
מו סיק ה
פז מוני ם,
ערך תיז מו רי ם ועיבודי ם
וסיקאליים. אתהתל בו שו ת ת כננ ה
ה תפ אור ה
ואת
האמ ריקני הכין א ת

פז מוני ם

ו הע מיד
כו רי אוג רפי ה

יעקב שבתאי
׳ממור
חיים הפר
וולא־דוכי?לצי
ינייד
קוסמה לידיה אריה
ינקוס־יגני
]13 קרנדל דיל
|זמואל כונים

ביים.
]יאמר מי ד: לכלהעוסקיםבמלאכההיו
| !נ ות טובות. הדברמורגש • גיוראגודיק ,
מדו ב ר
ו אין
חסךבאמצ עי ם,
זז פי ק, ל א
!זחזמרשנוסהבהצלחהעלבימותברוד תוך

שר אלי ת
הבימה

); והועתק
ואביז־תל
בו שו ת
בתפ או רו ת,
שי מו ש

י שר אלי ת־ מקד
ם מקוריי ם. ההצגה היא
ת, מתחילתהו עד סופה.
יש לברךאתגודיקעלהעזתולהעלות
נגה מקוריתבהיקףכהג דו לבימיםאלה ,
ום מעדיףהציבורלשבתמכורבלבפי ־
זה מולהטלוויזיההביתית. אךיחדעם
ת, חבלמאדכיהתוצאהכהקלושה
לבשל
ה שכילו לא המחברי ם
אכזב ת.
ילה מ ענינ ת, זה אן נו א פי לו מעשה בי ל
ותל־ 7אחים ( במקרהשלנו , 6לעומת
ב מ צי או ת).
זצרה היא שבמחזמר אין דמותמרכזית
בי ב ה תי סו ב העלילה. דמו תו של עורך־
ץ לא מו פי עהב עי בו ד ה בי מ תי, וכל מ ה
חברי
סאכ ריני ת על
מע שי ה היא ותר
:החביביםהמצליחיםלשטותבבריטים
ו מט מי ם

ול הוליכ ם

אדבסנדרה וגלעדי כ,לחיי הסוסים׳
רו. נכי עמרני מביאלבמהמשברוח
קל שלהומורעממיבתפקידמצ לי ח, הנ ה ג
בעלהעקרונותשהצליחלהעביראת ״ ה חג
לעדיהואק ומו

תנים״ לביי רו ת.
מי ק אי חבי ב, אך בתפ קי ד לוי טנ אנ ט קו ק
ל היו ת עליו הוטל
ל מדי,
מסכן
ה בריטי, זמן כמה אבל ההצגה,

ה שלו מי אל
אפ שר לה מ שיך בזה?
ר ח מנו ת על ש מו א ל בוני ם ש הי ה צריך
ההצגה,
מ רבי בי

להשתלט על
לנסו ת
ה מימדים
״הפעם
ה ת כני ה:
שאומרת
כ מו
גדולים״

שו לל

ע בו רו.

מו רג ש.

* 3להקת פיקוד דיזנגוף

־ תדגן ) .תשעה בוגרי להקות צבאיות
:נית חביבה. החומר ילדותי במקצת,
מונים אינם מחדשים דבר, אף אחד
י זמר שאי־אפשר לוותר עליו, אבל
הם שרים נחמד. דני ליטאי העמיד
הפזמונים בתנופה ובצבעוניות יעילה.
ה ברקן ומוסקונה הם הקומיקאים שב
ויי•

מרק שגא.

(הלנה

רובינ ש טיין,

! בי ב ) .פרה קדושה של הציור הי•
אחד מן הציירים המועטים שה־ביאוגרפיה
שלהם השפיעה בצורה מב־ג
ס הז ה זסוזז

ול״נשמות המתות״ של גוגול

(התחרי
טים
מוצגים בתערוכה).
בתערוכה מוצגים תחריטים לספרו של
גוגול. אלו עשויים בקוביזם־נאיבי שהיה
נפוץ בראשית המאה והן תערובת של
האסכולה השולטת בפריז בהנהגת פי־קאפו,
ושל ה,,יעילות״ המרכסיסטית שדרשה
להוציא את כל הסנטימנטליות מהאמנות
ו״לשרת את האומה״ .תחריטים
שלו אינם קשורים בנושאים יהודיים ולכן
הם חסרים אותם סממנים חיצוניים של
מנייריזם שדבקו בו אחר־כך ושקל לגלותם
ברישומים הגרועים שעשה לספרה של
אשתו הראשונה בלה. תערוכה מענינת של
צייר שהיה אחד מענקי הציור והביא לעולם
את הסוריליזם־הרומנטי, עשיר הצבע, ו־שנפל.

שוב
גרביים וגרבוני ם
חםגוי

קיבל ת
ת שבונן,
פרע גא

לשח קני ם
ולדוגמניו ת

אין צורך ל היו ת רקדן
מקצועי כדי ל ר קו ד ג׳ז
הרקדן־והכוריאוגרף שמעון לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־חנועה־ומיקצב.
קורסי־בוקר וקורסי״ערב
( 2שיעורים בשבוע בכל קורס)
פרטים: מל 24 74 80 .ות- 8.0

\ 3י י *1

הנוגע
לח״כ שמואל תמיד
* מדוע סירב בית־המשפט העליון לאסור פירסום התביעה י
מדוע הוזהרו עיתונאים מפירסום הפרשה? * האם יתיר בית-
המשפט העליון לעורר־דיו אחר להופיע בתביעה נגד תמיר י