גליון 1692 מתאריך 4 בפברואר 1970

|1.11:ז|1י!1״•4

הטרגדיה שאירעה כשבת לפני שבוע, בהתפוצצות משאית
המוקשים בנמל אילת, העיבה על מיבצע צה״ל באי שדואן,
שהחל יומיים קודם לכן 22 .הקורבנות שנהרגו באסון המשאית,
בנוסף לשלושת החללים שנהרגו בעת הפשיטה על האי, מהווים
מחיר יקר מאוד.
הטרגדיה היא גדולה יותר בהתחשב בעובדה שמיבצע האי שדואן
תוכנן כולו ובוצע בצורה שנועדה לגרום מינימום אבידות לצה״ל.
חשוב להדגיש ולציין בנקודה זו שלאסון המשאית באילת לא היה
כל קשר לכוח הצנחנים שפשט על האי. טענות שהושמעו השבוע
בציבור מהסוג ״הנה מבצעים פעולה מוצלחת ומתרשלים בהקפדה
על הוראות,״ אין להן על
מה לסמוך.

ה עוו! ם

במידה שישנו קשר בין
אסון אילת לבין הפשיטה
על שדואן, הוא עקיף. זו
הסיבה שבגליון שעבר הב־ללנו
אח הכתבה על אסון
אילת במיסגרת כתבת־הענק
על הפשיטה. כשבחרנו, מתוך
התמונות שהיו מונחות
לפנינו, את תמונת השער
(העולם הזה ,) 1691 שהוקשה
אף היא לפשיטה, לא
ידענו שאף היא תסמל את
שני הנושאים אשר נקשרו
יחד.
התמונה, אשר בה נראה
חייל צה״ל באי שדואן, כש״
ה עו לםהזה ״ 1691
מסוק מרחף מעליו, צולמה
ביום השישי לפני שבוע, דקות מועטות בלבד לפני שכוח צה״ל
פינה את האי. למחרת הופעת הגליון קיבלנו שיחה טלפונית נרגשת.
על הקו היה אחד מבני משפחתו של חייל שנהרג בתאונה באילת.
״אתם יודעים?״ אמל הקול המזועזע ,״החייל שמופיע בתמונת
השער הקידמי שלכם הוא נהרג באסון באילת.״
היתר, זו תמונתו האחרונה. היא צולמה 24 שעות לפני שנהרג.

* מבחר עשיר ורב גוני של
תנורים וכיריים — שיא
השבלול לבישול, אפיה
וגריל.
לעולים חדשים — הנחה
במסים.
* לאנשי כוחות הבטחון—
הנחה מיוחדת 1

איכותמנ 1ולה, שרותיעילואספקה

^ חווים רבנים

דייקניתמוכיחיםב

יכולי םלס מוך
בינג -ליני א ל

בית־ספר לנהיגה המרכזי

מציע תנאים טובים ונוחים, שרות אדיב ומהיר
ללימוד נהיגה בבל סוגי הרבב

לימוד

תאוריה

הנהיגה

״שמחי״

שנקר 63 חולון, טלפון ,846333 אוטובוס 93 ,92 .89

מזכירה ללא שפעת
וללא שבת
כמובן — המזכירה

האוטומטית העונה לשיחות הטלפון שלך 24 שעות
ביממה.

* מכשירי ביקורת שיחות
* מגבירי טלפון
* התקנת מיקרופוגים והקלטות
רדיו דוקטור; רחוב שלום עליכם , 18 תל-אביב, טלפון 244118

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון 260134׳
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רה׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה נטפי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

אני מרגיש שאני חייב הסבר לקוראים על הכתמים הלבנים
המופיעים מדי פעם בעיתון. קוראי העולם הזה רגילים אומנם
לאותם חורים לבנים, המסמנים קטעים שנמחקו על־ידי הצנזורה.
אולם כמות הכתמים הלבנים בגליון האחרון היתד, גדולה מהמקובל.
הכתבה שבמקומה הופיע כתם לבן גדול בעיתון, מתפרסמת
השבוע. היא לא יכלה להופיע בגליון שעבר מאחר שעוכבה עלי
ידי הצנזורה.
בניגוד לעיתונים אחרים אין ההסדרים הטכניים, בעיקר סדרי־הדפום,
שעל פיהם מופיע עיתון זה, מאפשרים הכנסת
חומר אחר במקום שעוכב או נפסל. זו הסיבה שבגללה
אתה משלם לפעמים עבור עמודים לבנים.
תנאי החירום בהם אנו חיים מחייבים תקלות מעין
אלה. אני מקוזה שהבנתך נתונה לנו מראש במיקרים
אלה, ואת סליחתך אני מבקש.

מכתבים

חנם.

מהשיעור הראשון לומדים במסלול הטסט. שיטת
הלימוד מאפשרת לך לחסוך לפחות ־ 407 מההוצאות.

הקץ פבעיות רשיון
למד בבית־ספר לנהיגה

גוה

יהדות
או גזענות?
הצעת הפשרה שהעלה שר־המשפטים שלנו
בקשר לפסק הדין של בית־המשפט
העליון בעניין עתירת רב־סרן שליט, כפי
שפורסמה בעתונות מדהימה ממש.
ראשית, עצם ההצעה ששר־המשפטים מנסה
לעקוף את הרשות השופטת ע״י הצעת
חוק מעוררת מחשבות עגומות לגבי טיב
המישטר. במישטר דמוקרטי תקין של הפרדת
רשויות, אין רשות אחת עולה על
השניה.
שנית, כמיטב ידיעתי שר־המשפטים הוא
שר חילוני. כלומר, עד כמה שידוע לי
אין הוא אדם דתי המקיים את כל המצוות.
מדוע דוקא מצווה זו של ההלכה קובעת
לגביו? מה עוד שלדעתי ברגע שאדם לא
דתי מציע ללכת לפי ההלכה (דין תורד),
בענין מרשם האוכלוסין נודף מכאן ריח
של גזענות•
ואסביר: פסק הדין של בית־המשפט
העליון שנקבע ברוב קולות על־פי החוק
אינו מתכוון לקבוע דווקא בשאלה מי הוא
יהודי, לדעתי כל כוונתו למנוע סבל
אכזרי מילדים שעל־פי ההלכה שלנו וההלכה
בלבד אינם נחשבים ליהודים משום שאמם
אינה יהודיה. אולם אל לנו לשכוח שהילדים
האלה גדלו במדינת־ישראל בין ילדים
יהודיים ״כשרים״ מד, עוול ומה אשמים
הילדים האלה אם אמם במיקרה אינה
יהודיה. זה לא עניין של זכויות שינתנו

לפי חוק השבות למשפחות מעורבות, אלה
עניין פשוט של הפלייה של ילדים אלה
בא פסק הדיו
על לא עוול בכפם
וקבע ברוב קולות חוקי שהרשום צריך
להעשות על״פי הצהרת ורצון ההורים של
ילדים אלה. ואני בטוח שבפסק הדין התכוונו
בודאי השופטים לעקוף את הכוונה
הגזענית הזאת.
לגבי ההשלכות של העניין לגבי יהדות
הגולה בעיקר ועתידה אפשר רק לומר
שבגזענות לא תיוושע היהדות ולא תיפתר
בעיית נשואי התערובת שם. הייתי מרחיק
לכת וקובע: שפסק דין זה הוא חשוב
ביותר ודווקא אי־קבלת פסק הדין במות
שהוא מהווה צרות עין מרחיקת־לכת שעוד
עלולה להביא בעקבותיה תוצאות עגומות
ביותר לעם היהודי בכלל ולמדינת־ישראל
בפרט.

וינור דן

תל־אביב

״הרבו תבונה
ודעת״
תהי דוגמתבם, דוגמה של זכיכות־הדעת
וזקיפות״קומה, נחלת כלל בית ישראל במהרה
בימינו!
הרבו תבונה ודעת למען השתיתו במולדתנו
על בסים איתן של חוק, מוסר
וחינוך לאזרחות אמיצה שוחרת חופש ועמידה
בפני לחצים מגמדים למיניהם. כי
כאן אתחלתא דאורייתא — יהי רצון אמו
סלע.

יוסף רוט,

תל־אביב

העולם הזה 1692

משהו עד רכות־החיימ
וכד
עקבתי אחר נפילתה של ביאפרה, ואף
ראיתי את הסירטונים המתייחסים לנושא.
קראתי גם בעיתונות, את ההתפתחויות
בקשר להעלאות שונות של מוצרים מסויי-
מים. לסיום ניסיתי לטעום קצת מעוגות
הקצפת של מסיבת הסלפסטיק (העולם הזה
,)1688 למרות זאת הטעם שנשאר היה
מריר כלענה.

רחמים גלעד,

צה״ל

מלין
או כנסיה?
בכתבתכם נגד הרועה
הזה ,)1690 בסוף הפיסקה הראשונה, נאמר:
למנוע החכרת המנזר והפנסיה ביפו
להברה לפיתוח יפו העומדת להקים במקום
מלון.״
מי שמסר לכם את האינפורמציה הנ״ל
טעה או הוטעה.
חברתנו אינה קשורה בכל מו״מ לחכירת
או רכישת המיבנה שבו מצויים המנזר
והכנסיה הארמנים, ואין לחברתנו גם כל
תכנית להקמת מלון באותו מיבנה.

הרוחני (העולם

דן בדלי, מנהל החברה, יפו
$בסיור עיתונאים בעבודות פיתוח
עירוניות, שנערך לפני מספר חודשים,
הציגו המארחים, ביניהם דובר העירייה,
את המיבנה כמיועד למלון או אכסניה
במיסגרת עבודות המבוצעות על־ידי החברה

לפיתוח יפו.

מברנגה/ז תבו ע

לשר בגין!
להצהרותין בשיאלה מיהו יהודי!
אילו נולדו ילדיו של רס״ן בנימין
שליט בזמן השואה באירופה היו מוש־מדים
באושוויץ כיהודים. לא רק ל־חיטלר
חוקי גזע. פרט להליך הגיור
שהוא קשה ומוגדר כספחת, ובעולם
חילוני פירושו גם עשיית שקר בנפש,
הרי היהדות מבססת עצמה על מוצא!
אין רב שיכחיש עיקרון זה. המושג
״ישראל אף שחטא ישראל הוא״ רק
מדגיש את חשיבות המוצא בעיניים
יהודיות דתיות.
אינני מאמין באלוהים ורואה במושג
האלוהי אמונה תפלה. על כן אינני
יהודי על־פי מושגי ומצפוני אלא מהבחינה
הלאומית בלבד. גם זאת כל עוד
קיים המושג לאום בהיסטוריה. קרובים
לליבי יותר, מבחינה לאומית, אן שליט
וילדיה מתלמיד ישיבה המשתמט מישרות
בצה״ל.
מצירי יכול נאצי לטעון שאני נחות
(מענין שכל גזע מעורב טוען לטהרת
הגזע) ,ויהודי דתי לטעון שאני עליון
ובחיר היצירה מבחינה דתית וגזעית,
אין זה משנה את זכותי להגדרה עצמית
— דתית ולאומית — במדינה
דמוקרטית. כפי שזכותי שלא יאמרו
עלי קדיש אם אהרג בפעולות צה״ל
בלי שיפגעו בריגשותיהם של הורי על־ידי
רב צבאי.
אני חסר דת! נראה שמושגי הדמוקרטיה
נשכחו ממך על־ידי פיזיולוגיה
מיסטית דמגוגית.
חשבתי שאתה דמוקרט. נראה שאנו
בדרך למלחמת תרבות.
אדרבא.
חיי? ,צה״ל

יי ״מוסר
אדונים״
הכתבה במדור מיעוטים (העולם הזה
,) 1689.שהתייחסה, בין השאר, אלי, הינד,
צמחונית. היא אומרת דבר והיפוכו: מחד
היא קובעת שהמימשל הצבאי בוטל, ובכך
עלה מספר הסטודנטים הערביים באוניברסיטות,
ומאידך היא מספרת שהשלטונות
מפעילים כנגד הסטודנטים תקנות חירום.
האמת היא שהמימשל הצבאי ו״תקנות
ההגנה (שעת חירום) 1945״ הם שמות
נירדפים לאותו עניין. התקנות הן הן
המעניקות את התוקף המשפטי, ואם תרצו

!״זניט״־ האינות קודמת (חותמת
בעולם יודעים כיום שהשם זניט־ הוא ערובה לאיכות.
בשבילנו זוהי מחמאה -ואתגר ! גם אנחנו מתייחסים
אל חותמת ׳־זניס־ כאל חו תמת -אי כו ת, ומשום בד,
מקלטי הטלויזיה שלנו מקבלים את חותמת זניט׳ דק
לאחר שאיכותם עמדה בכל הבדיקות והמבחנים !

אצלנו האיכות קודמת לחות מ ת וד
ואינהרקסיסמה .

(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1692

מכתבים
(המשך מעמוד )5

גם את התוקף המוסרי (מוסר אדונים!)
לקיומו של המימשל
הצבאי הנתעב.
נכון הוא שלפני
מספר שנים הועברו
חלק מסמכויות ה־מימשל
לידי המשטרה,
אך בכך לא
הוקל המצב. ונהפוך
הוא: חמימשל
הצבאי פיעל כיום
ביתר אכזריות׳ ואלה
מבני דודנו, בעבר שהתיימרו
.לוחמי להיות חרות״ ,שבחו את
חובתם המוסרית, ואולי אף ההיסטורית,
והטמינו את מצפונם בביצת השתיקה.
פרט נוסף: כתב העולם הזה, עם כל
הכבוד לו, מערבב בטחון במימשל צבאי.
האמת: אין שום קשר בין בטחון לבין
השימוש בתקנות ההגנה הקולוניאליות —
אותן חקק והתקין השליט הבריטי ב־.1945
מנגנון החושך (זהו ביטוי הלקוח מאוצר
הביטויים של העולם הזה) משתמש בתקנות
אלה לדיכוי חרויות היסוד של הערבים.
ובאמת, אין הערבים בארץ זי נחשביב
לאזרחים בעיני הוד־מעלתו המימשל!
בדאי לציין שמספר הסטודנטיב הערביים
באוניברסטית תל־אביב לא הגיע בשנה
שעברה אפילו י לבדי מחצית האחוז.
מוהמד קיוואן, אום־אל־פחם
(סטודנט באוניברסיטת תל־אביב,
שלימודיו הופסקו עקב תקנות
ההגנה והוא מרותק לכפרו).

^ לזכרו ש*
טייס *בנפל

הנו יפה רעייתי...
אבל בחורף קשה לראות זאו\ .המעיליםוהצעיפים
העוטפים אותך, מכסי ם נל חלקה טו ב ה...
עםל בני חו ר ף של ל / 7/ל, סהע שויי ם מ^-דזו־יילו
תוכלי ללבוש שמלה קלילה, יהיה לך חם, נעים, ות שארי
יפה ומושכת.
העשויים מ-א׳ילזו־ילן ח מי מים,
לבני חורף של
נעימים לגוף. קלים לכביסה, ומתייב שים במהירות.

10ח $ 3חס!^/

ל ״ *י0 #תמיד קר 11 אליך
הופיע!
הופיע!
גליון מ ס׳ 2של

מן התוכן:

מחקר הטלפתיה בבריה״מ
רוחות רפאים
דראקולה — אמת ואגדה
האם ניחונת
בחישה־על-חושית?
אסטרולוגיה באור המדע
גלגול נשמות
מתת הנבואה של
ג׳ין דיקסון

מוסף אסט רו לוגי ענק !
ה מ חיר 1.50ל״י להשיג בכל הדוכני ם
--גזור ושלח--לבב׳ מערכת ״עולמות אחרים״ שדרות קק״ל 2תל־אביב

הנני מצרף 7.50ל״י בצ׳ק /המחאת דאר, עבור מינוי ל־ 6חוברות
של ״עולמות אחרים״.
הנני מצרף נ ל״י בצ׳ק /המחאת דאר, עבור חוברות מס׳ 2 , 1
של ״עולמות אחרים״.
הנני מצרף 1.50ל״י בצ׳ק /המחאת דאר, עבור חוברת אחת של
״עולמות אחרים״ מספר ...

מרכז עדשות מגע
1£11א 5 0 £א 1 1£ב< 1 £ .א 0 0

״גרוזוכפקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שביאור ( 5פינת רח׳
פינסקר ,)20 טל.55029 .

שעות קבלה 9-17
נשמח לשלוח חוברות הסברה
__לפי בקשה__

חיש־קל ובהצלחה בטוחה
( 2־ 8שעורים של שעתיים)

קצרנות
ז כ רי תחיו אנגלית

ב־אולפן גרג (בר־קמא).
ת ל ־ אביב: גוררון • ,3ל23420* .
י רו ש לי ם . :היקיר״ ,בגליל 18
היסח . :בפעלה* ,שמריהו לוין 30

בסך הנל היה ילד /ילד בוגר /נער
שהפן להיות חייל חוגר / .באחד מימות
האביב, אמר לאביו /״אבא שמור נא היטב
על אמא /לי אל תדאג״ /תרק את הדלת
מ א חוריו /מבלי לומר שלום ל הו ריו /.ח לפו
מאז כחמש שנים לערך /אמא מחתה
אז דמעות /עת
אבא אמר לבנו היקר,
לך /שמור על
עצמך, להתראות/ .
בסך הכל היה ילד,
כמעט תינוק /רק
תמול חרל הוא לינוק
/ .חלה בהרבה
מחלות בילדותו /
חלש היה וחסר תיאבון
/התרברב
תמיד עם אחותו:
״כשאגדל אהיה קצין
אי ל ץ
באווירון הוא
היה טייס אמיץ/ ,
כן סיפרו חבריו / .עוד זכור להם היטב,
מילות סוף, דבריו /״אני לעולם לא אפקיר
את המיראז׳ /אלך תמיד אחריו״ /
וכן עשה.
בסך הכל היה נער, נער בוגר /נער
שפסק לפתע להיות חייל חוגר.
שמואל אילץ, תל־אביב

1וז״ס או
1שליח?
כוחה של תנועת העולם הזה — כוח
חדש לא הוכפל כדי לתת לאחד הנציגים
שלה לרקוד על שתי חתונות: שליח ב־חו״ל
וחבר־כנסת.
במשך ארבע שנים ישב ח״ב אבנרי בכנסת
מבלי להעדר ולוא גם פעם אחת.
בזמן ההפגזה על ירושלים, בשבולם ירד־למיקלטים,
התניע אבנרי את המוסטנג
שלו ועלה לירושלים המופגזת — על מנת
להשתתף בישיבות הכנסת. לא אחת לחב
בשצף־קצף בהעדרות הכרונית של חברי־הכנסת,
וראה זה פלא, החלה הכנסת החדשה
בעבודתה, וכבר נרשמו לו חיסורים.
אם יצא אבנרי לחו״ל על מנת להסביר
לעולם שאיננו צריך להיות נגדנו, מה
שלא הצליחה ההסברה הממשלתית להסביר,
היד. צריך לעשות זאת בזמנו הפנוי.,
אך לא על חשבון עבודתו הפרלמנטרית.
אני מציע לנכות ממשכורתו של אבנרי
את ימי הימוריו בכנסת.

זהר שלום,

תל-יצחק

• ח״ב אבנרי הציע לנכות משכרם של
העולם הזה 1692

כל חברי־הכנסת את ימי העדרם — והוא
ממשיך להציע זאת.
ח״כ אבנרי נכח גם בכנסת השביעית
בכל ישיבות המליאה, וללא יוצא מן הכלל
— מלבד הימים בהם הוא שוהת
בחו״ל.
מעמדה המיוחד של תנועת העולם הזה
— כוח חדש הפך אותה לגורם הישראלי
היחידי המסוגל לדבר למען המדינה אל
חוגים מסויימים באירופה, וללויים מגעים
מסויימיס — ועל כן הוזמן ח״כ אבנר׳
.באופן בהול ארבע פעמים לאירופה בשלושת
החודשים האחרונים. הוא משתדל
לתכנן נסיעות אלה כך שאינו נעדר אלא
2—3ימי־כנסת בכל. פעם, תוך ניצול מיר־בי
של הזמן שבין הישיבות.

> דידקבו של
שר־חוץ לשעבר
מצורף תצלום של ג׳ורג׳ בראון, שר־החוץ
של בריטניה לשעבר, כפי שהופיע
בעיתון לייף ב־.1967

ג׳ורג׳ גראון
מה היה קורה, אילו דורג׳ בראון לא
היה חש בעייפות במסיבה אצל אבא אבן,
והיה נשאר יותר מאוחר?

הדסה כנוביץ,

תל-אביב
שיחדור רוחני
לקח לי הרבה זמן עד שהגעתי למסקנה
הסופית שאלוהים אינו קיים ומשום כך
המציאו אותו בני האדם. מאותו רגע הרגשתי
שחרור רוחני גדול ומאז אני מחייך
ברחמנות על אלה שטרם תפסו את הפרינציפ•
במאמרו
פרשת ( 007 העולם הזה ) 1689
מקטרג אבנרי על דיין בשל כניעתו כביכול
לכפייה הדתית. והרי המאמר עצמו
הוא מיסמך המוכיח שישראל היא מדינה
דתית. כל הישראלים הם יהודים פחות או
יותר דתיים: עובדה היא שאיש אינו נוקף
אצבע להשתחרר משילטון הדת — גם לא
אלה המכונים ״חילוניים״.
משה דיין הוא ישראלי אמיתי ומשום בך
אין לבוא אליו בטענות.

שמחה שחור,

חולון
טעות לעולם צוררת
הידיעה המצורפת הופיעה בעיתון הארץ

של השבוע שעבר. מעניין, לא?

ניוזוויק: גולדה מבקשת
עוד 100 מיליון דולר
מיהודי ארה״ב
הגשמים בגליל מוסיפים לרדת ב׳
כל האיזור ועל ההרמון יורד שלג
— נמסר אתר חצות.

משה פ. כרמי,

ראשון־לציח

קוראים השולחים מכתבים
מתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצר*
סיס תמונות למכתכיהם.

העולם הזה 1692

סע לפאריס על חשבון
מדי שבוע מתפרסם צילום אשר אתה מתבקש לזהותו. כל תשובה
נכונה, בכל שבוע, מזכה אותך בהשתתפות בהגרלה. בתום פירסום

העוגם

סידרת התמונות יוגרל הפרס בין שולחי התשובות הנכונות. את
התשובות שלח לת. ד 136 .תל-אביב עבור ״חידון צילומים״.

תלוש מ ס׳ 8
בחר אחת מהתשובות הבאות :

״היבל התרבות״ בתל״אביב.

״התיאטרון העירוני״ בחיפה.

״בית־העם״ ,ירושלים.

בית העירייה, הירושימה.

השולח

כתובתו ...

התשובה

אירופה טורם

בהפ לג ת הבכור ה של א. מ.
מ 17 -עד 28 לאפריל 1* 70
המחיר מ 1215 -ל־י

טיי לי ם
ייי ביייוז

יל״ינט,
3לוינ ס

סי י פסח

אירופה טורם
פ ר טי םוהרשמהבכלמשרדי

הנסיעות!

השגריר אשר בדנתו:
,,איזה אידיוט אני!״
ה אזנ ה ל שיחות
שמואל מי קוני ס
! אחרי ששר־החוץ אבא
אבן התמרמר על ששגריר יש־ראל
בגרמניה לשעבר, איטר
(ארתור) בן־נתן כונה בשם
״אידיוט מושלם״ ,פורסמה הודעת
בעל הדבר עצמו. הסיפור
פורסם במהדורה המיוחדת של
מעריב. המודפסת לקוראי העיתון
בחו״ל. כתבת העיתון בגרמניה,
אינגה דויטשקורן,
הזמינה את השגריר למישחק־פרידה
בטניס. כפי שסיפרה,
פנה אליה בן־נתן יום לפני ה־מישחק
בשגרירות ואמר לה:
״לא אוכל לשחק מחר. עקרו לי

גריה וזרקה אותה דרך החלון
לכביש; בשנייה ישב עזר וייצ־מן
שראה את מעשה הבחורה
ויצא ממכוניתו, הרים את הסיגריה.
.אמר ״תודה רבה!״ ונסע
לדרכו.
משהו על חבר־הכנסת,
איש גח״ל אכרהם שכטר
מן, שהפגין ידיעה רהוטה בערבית.
מששאל אותו אחד משומעיו
המשתאים היכן למד את
השפה, הסתבר כי שכטרמן יודע
שבע שפות עק בוריין. זה כלום
— פעם ידע .15 אחת מהן היתר,
שפת הסוואהילי, שהיא שפת
הכושים של מזרה־אפריקה. את
השפה הזאת למד תוך נסיעה
של חמש שעות, בחברת סמל
כושי בצבא הבריטי, במלחמת־העולם
השנייה, אבל את השפה
הזאת שכח מהר מאוד.

הרי אין רחוב בארץ שלא גר
שם איזה שפירא אחד.״
במשך החזרות של הצגת
הנערים בחבורה, כשהיה
מתרגז, נהג במאי ההצגה היי
קילוס לצעוק על השחקנים
באנגלית דיפקו את כולם!״
בשבוע שעבר נערכה הצגת
הבכורה של המחזה• קילוס,
ששהה בחו״ל, לא הופיע, שלח
לשחקנים מברק האומר :״דיפקו
את כולם!״ השיב לו עודד
תאומי במיברק .:״דפקנו אותם!״
אבל המיברק לא הגיע
ליעודו: המיברקד, הראשית החזירה
את המברק לעודד, צירפה
הסבר כי ״לפי החוק בארץ
א-אפשר לשלוח מיברק עם מילה
פורנוגרפית!״
בקולנוע חן בירושלים
הציגו את הסרט 2הדן בשיל־טונם
של הגנרלים הפאשיסטים
ביוון. בסוף ההקרנה, בעוד
הקהל נמצא תחת השפעתו
המהממת של הסרט, עלה על
הבמה אור׳ די ווים וצעק:
״אם לא נזהר, גם אצלנו זה
יקרה!״ הדברים הרגיזו את
הקהל, שדקות ספורות קודם
לכן הזדהה עם המחאה שבסרט,
והוא החל קוו א קריאות גנאי
לעבר דיוויס.

לדעתם של הכתבים המוניציפליים
בתל־אביב, הפסידה
הבמה העיברית שחקן מצויין.
מי? יו״ר סיעת גח״ל בעיריית
תל-אביב מנחם סבידור.
למה? מפני שכשהוא מטלפן
אליהם ומכתיב להם ידיעות על
עצמו, הוא עושה זאת ב״פאתוס
של שחקן מעולה,״ כדברי אחד
דכתבים.
י לפני שבועיים ביקר
שמואד מיקדניס ברומניה.
הוא ניצל את הזדמנות וטילפן
משם לאחותו במוסקבה. על
דבר אחד התרעם הח״ב הקומוניסטי
לשעבר :״במשך כל
השיחה היתד, האזנה על הקוד
סיפר.

הגנרל דה־גול
בפי שצולם בגיל , 14 על-ידי
חברו, לפני מישחק כדורגל.
לדה: גול הילד לא היו מכנסי
כדורגל והוא לבש זוג מכנסי
בנות. הדבר מצא-חן בעיני
חברו שהנציח את המעמד
הזה — בשביל ההיסטוריה.

שתי שיניים ואסור לי לרוץ ולהתכופף
- .איזהאידיוט
אני ששאלתי את הרופא אם
מותר לי לשחק טניס!״
י בעת הוויכוח בוועד־הפו־על
על הצעת־השכר החדשה של
ההסתדרות, פתח המזכיר הכללי
יצחק בן־אהרון בהסברת
ההצעה .״שלושה אחוזים ישולמו
במזומן לעובד בראותו
כמה מחבוי הוועד הפועל משתוממים,
הוסיף :״אתם לא
מבינים? גם אני לא!״
י מה אמר שר התחבורה
עזר וייצמן למזכיר הכללי של
מע״י אריה (לידבה) אלי־א
, 2כשפגש אותו השבוע,
אחרי הצהרתו בדבר ההכרה ב־יישות
הפלסטינית? ״תמשיך כך
עוד ארבע שנים. לכם יהיו
הפלסטינים — ולנו יהיו ד,מנד־
.גזים בכנסת.״
; שתי מכוניות נעצרו השבוע
ליד רמזור אדום• באחת
נהגה בחורה שגמרה לעשן סי־

זוכרים את הבחירות,
ואת סירטי הטלוויזיה של המפלגות?
לא? בסימנריון לקומו־ניקציה
כן זוכרים. רצו אפילו
להקרין א! תם שם• ניגשו למרכזי
המפלגות וביקשו שיתנו
להם את הסרטים. אז התברר
שהסרטים של המפד״ל נמצאים
אצל הבמאי אדיר זיק, והוא
לא מוכן לתת אותם מפני
שעדיין לא קיבל תשלום עבור
עבודתו; הסרטים של המערך
נמצאים בטלוויזיה הלימודית,
שם עושים מהם תוכנית על
אזרחות; למרכז החופשי יש
רק סרט אחד כי צילמו על
אותו פילם בשכבות ורק הסרט
האחרון נשאר אצל ש מו א ל
תמיר והוא לא מוכן להיפרד
ממנו; העולם הזה _ כוח
חדש? שם שמרו על הסרטים
— אצל אורי אבנרי בארגז
המיטען של המכונית.

* לצמד צחיויעד יש
מזל: בשבוע שעבר הם חזרו
במכוניתם מהופעה בסיני. בדרך
דתנגשו במכונית אחרת, והתדרדרו
לתוך ואד־ .המכונית התרסקה
אבל הם ־צאו בסריטות
קלות בלבד.

ואשר וול 9ש

הנחשבת לאחת השחקניות היפות
ביותר בעולם, הצטלמה בשורת צי־לומי־אופנה
עבור השבועון הצרפתי ״פארי מאטש״ .ראשל, השואפת
להגיע למעמד ״הדוגמנית מיספר 1באירופה״ ,הציגה בצרפת
אופנה ״קלה ואבנגארדית של קיץ .״1970 היו שם דגמים של
מתכנן האופנה אייב סאן־לורן (למעלה) ושמלות מתנועעות של
האופנאי פייר קארדן (למטה) .אחרי הצילומים הופיעה ראשל
בתוכנית של הטלוויזיה האמריקאית וערכה מסע קניות בבתי־האופנה
של פריס, שם קנתה שמלות-ערב, ענק מפואר לצוואר
וכן שתי פיאות נוכריות, אותם לק חה איתה לארצות-הברית.

קשה כנראה להיפרד
מהכיסא. אחרת לא מובן מדוע
למרות שמזכ״ל ההסתדרות לשעבר׳
אהרון כקר, הפסיק
לשמש בתפקיד מזכיר ההסתדרות׳
עדיין יש לו את אותה
המזכירה ואת אותו החדר בוועד
הפועל והוא אפילו ממשיך להגיע
לשם כל יום?
:ן! ומדוע, כשהוזמן שר
המשטרה לשעבר, אליהו
ששון, להופעה בטלוויזיה, נשלח
טנדר ישן של שידורי־ישראל
כדי להסיע אותו לשידור?

הזמר
רמי ניר, שאולי
אינו המפורסם שבין הזמרים
בארץ. אבל היפה ביניהם, עומד
להפוך לכוכב קולנוע
מפורסם. רמי קיבל אומנם תפקיד
קטן לצידה של השחקנית
מריה שד בסרט שעומדים
להסריט בקרוב אולפני הסרטה
בהרצליה. אבל בינתיים הוא
בבר הוחתם לחוזה הופעת לתפקיד
ראשי לצידה של מריה
בסירטה הבא. כיצד זכה בתפקיד?
אימו של רמי היא ידידתה
של מרגרט קלאוזנר,
בעלת אולפני הרצליה. מדי פעם,
כשהיה רמי מזדמן לביתה של
מרגוט, היה משמיע לה שיר
שאהבה במיוחד. במיבחן הבד
שר את אותי השיר — וזכה
בתפקיד.

מנחם ,.גפן
הצייר הגיע מאנגליה לארץ בחברת
השחקנית דליה ׳רביא, כדי
לפתיח תערוכה מציוריו. כש־שמע
על כך בדרן־הכוהימד,
ראובן צדיק, מיד חיבר כמה
אימרות־שפר :״למה מנחם גפן
מצליח למכור תמונות׳בלונדון?
כי שם יש ערפל והקונים לא
רואים את הציורים.״ או :״כדאי
לכם לקנות תמונות של גפן,
מפני שדליה לביא תקבור אותו
מהר מאוד והמחירים יעלו.״

הדואר לא
שולח פורנוגרפיה
! ביום החמישי האחרון,
אחרי הצהרים, פגש דן בן-
אמוץ, בבית־השידור של גלי
צה״ל את שר המישפמים יעקב
שמשון שפירא .״מה נשמע?״
שאל בן־אמוץ .״מפגינים
כעת נגדי ליד הבית שלי,״
השיב שפירא .״טוב מאוד,״
אמר דן .״אולי אתה נוסע
כמיקרה הביתה? אני מעוניין

אלה גפטר, מחלוצות
בעלי הבוטיקים בארץ,
מכרה את הבי־טיק שלה, ונסעה
לנוח באיטליה. הקווד :,ג׳ונם
חאדד, צרפתי ובעל בוטיקים
בפריס, שלא הסתפק רק בבוטיק
וקנה גם את המילק בר
הסמוך לו.

פסוק השבוע
ח״כ גח״ל יוהנן בא לנסוע בהפגנה.״

איתך

כדי

להשתתף

אגב,
יום אחרי זה, בהפ
גנה
נוספת ליו ביתו של שפירא,
הציע בן־אמוץ :״כדאי שבכל
שכונה בארץ יצאו הדיירים
ויפגינו נגד ר,שפירא שלהם.

דר :״בית־המשפט פתוח בפני
כל אזרח, כמו שמלון שרתו!
ומלון הילטון פתוחים בפני כל
אזרח. צריך רק שיהיה לו
הכסף הדרוש.״

תמרורים
פורש אחרי 14 שנה, מתפקידו
כמזכיר הטכני והמדעי של ועדת הכספים
של הכנסת. שמואל כזר .)42( ,יליד
ירושלים, מוסמך לכלכל!; מהאוניברסיטה
העיברית בירושלים, ממניני ירושלים ב־
,1948 נפל בשבי הירדנים וכתב ספר על
חוויותיו בשבי. בזק קיבל את הזמנת
יעקב מרידור להצטרף כחבר ההנהלה ויועצה
הפיננסי של החברה הימית להובלת
פרי.

נולדה. בחיפה, לטליה ולאהוד
דיין, בת. לאהוד, שהוא בנו של משה
דיין, יש עתה שלושה ילדים, שניים מאשתו
הראשונה.

נולדה לשדרנית־בדרנית־מנחה רב״

רבקה ויורם
קה מיבאלי ולבעלה עוה׳׳ד יורם ליבו*
ביץ, בת. לזוג ילד, יונתן, בן שנתיים.
נחוג * יום־הולדתו ה־ 97 של מייסד
חברת הסרטים האמריקאית
אדולן 5צוקר, הממשיך לשמש, למרות
גילו, כחבר הנהלה פעיל בנשיאות החברה.
פאראמונט,

נעצר. בפילדלפיה ג׳ון ק היל () 19
בנו של מושל מדינת ניו־ג׳רסי, ארה״ב,
ויליאם קהיל, בעוון החזקת חאשיש. אחרי
מעצרו הצהיר אביו, שהיה בעבר חבר
הקונגרס וסוכן חשאי של ד,פ. בי. .אי :.״יש
לנהוג בו כבכל צעיר אחר שהיה נתפס
באותן נסיבות״.

עומדים

דילון

להינשא. שחקן הצרפתי הקולנוע
אלן דילץ והשחקנית
מידיי דארק.
השניים מנהלים רומן
מאז הופיעו יחד
בסרט ג׳ף, ומיריי
אף הודתה כי ״אני
מאוהבת באלן.״

עומדים לה
תגרש. ה־שחקנית
קתרין
דנב והצלם דויד
ביילי שמצא לו

בינתיים אהבה חדשה
בדמותה של הדוגמנית פנלופ טרי.

ם או ה בי ם ״

11]\11£
£5ז ז 6יו * 0ו ם

הי־• י

) 0 €1 2א 1א

הוענק * ברחובות, עיטור נשר
האצטקים, שהוא העיטור הגבוה ביותר
המוענק על־יוי ממשלת מכסיקו לזרים,
לפרופסור אלכרט סייבין נשיא מכון
וו״צמן. העיטור, שהוענק על־ידי שגריר
מכסיקו בישראל הואקין במל, הוענק
לסייבין כ״אות הוקרה והערצה של נשיא
מכסיקו והעם המכסדאי על תרומחיך למען
רווחתה של האנושות הסובלת.״
נפטר בלונדון, בגיל ,74 אחד הפרשנים
והמומה ם הניבאיים הנודעים בי
עודם — בר בזיל לידד־הארט. יליר
צרפת סיים את לימ-דיו באוניברסיטת קמי
ברידג׳ בבריטניה, שירת בצבא הבריטי בשחי
מלחמות העולם וחיבר כבר בשנת
׳ 1917 ספר על שיטוח לתירגולת קרב של
חיל הרגלים, ומאוחר יותר פיתח שיטות
חדישות להתקפות על כוחות משוריינים.
היה אחד הטקטיקנים הראשונים שחזו שיתוף
בין חיילות האוויר והיבשה.

נפטרה ברומא, בגיל ,77 מדי
קאדים קרוסבי, האשד, שהמצאיה את
החזייה, כאשר היתד, הראשונה שנטלה את
המחוך שלה, בשנת ,1914 גזרה שני שליש
ממנו והשאירה רק את השליש העליון. על
המצאתה זו רשמה פאטנט, אותו מכרה
בסכום של 50 דולאר.
העולם הזה 1692

1דמד! לך שיש לד ראש״ממשלה.
^ נדמה לך שיש מדינאית, חכמה ונבונה
ומנוסה, המנהלת את ענייני המדינה במחשבה
צלולה ובריעה מפוכחת.
נדמה לך שיש מנהיגה, המלכדת סביבה
את מיטב הכוחות במדינה, והמתווה באו־מץ־לב
דרך בטוחה לעם בתקופה גורלית

נדמה לך.

אגל זוהי אשלייה.
אין לך ראש־ממשלה, אין לך מדינאית,
אין לך מנהיגה.
יש לך משהו שונה לגמרי.

יש לך גננת.
הגננת

היא בטוחה תמיד.
היא צודקת תמיד.
אין היא צודקת קצח, אין היא צודקת
הרבה. אין היא צודקת במעט תמיד.

היא צודקת תמיד .
הנער בבית־הספר שואל שאלות. מוחו
חוקר. מבטו חד. ולא חמ ד יודעת המורה
להשיב תשובה העומדת במיבחן ביקורתו
של התלמיד.
גם הילד בגן שואל שאלות. אבל אלה
הן שאלוח חמימות. והגננת משיבה עליהן
בנקל.
היא יודעת את החשובות.

היא יודעת את בל התשובות.

הלאומית.

ומי אינו יהודי, ממילא אין צורך בדיוק
בסיסי, בשמיעת דיעות נוגדות.
וכי איזה ערך יכול להיות לשמיעת
דיעותיהם של ילדים קטנים?

ומי, בממשלה זו,

קטן ז

אינו ילד

פעם ה־ה משה דיין. איש גדול, גבר
נערץ. אדם בעל דיעות נמרצות, אם כי
משחנות תכופות.
מה נשאר אחרי שנה בגן?

ילד. ילד האומר יפה שלום לגננת.
שלא יעלה כלל על דעתו להתנגד
למילה מדבריה.
פעם — קשר. לזכור — היה *יגאל אלון.

היום פוזלים הפוליטיקאים, ובעיקר
אותם המכונים שרים, לעבר
הגננת, והם מכריזים הכרזות
מפוצצות כפי שהגננת -לדעתם
רוצה לשמוע.מכאן התופעה המוזרה שהם אומרים
בדיוק את ההיפך — ברגע שהם עוזבים
את הממשלה,
אבל איש מהם אינו יכול לדבר כמו
הגננת. לגננת יש סגנון שאינו ניתן לחיקוי.

סיגנון שהפך עתה נחלת הממשלה,
נחלת המדינה, נחלת הסברתה
כמאה ארצות.
סימון השזור בפניני־הגות כגון:

.הגויים התרגלו ליהודים שאפשר לרחם
עליהם, הס לא יכולים להשלים עם יהודים
שמנצחים

ן*ינ גנבות היא מקצוע. היא תפקיד.
ן ) היא משימה חברתית חשובה.
אבל קודם כל היא אופי.

הסברת׳ מצבנו

הגננת האמיתית נולדת להיות
גננת.

בעולם! פשוט וברור.

,מישהו חושב שאין לנו עוד מספיק
צרות. שיש עוד מקום לאיזו צרח חדשה.
אז הוא המציא את רעיון הנודינה הפלסטי־

אפשר ללמוד את תכונות המקצוע, כפי
שעשו הרבה בחורות טובות בסמינרים.
אבל את האופי אין מקבלים בשום סמינר.

הוא מתת־שמיים, מתת ליחי־י
דות־פגולה.

חוות־דעת על הבעייה הגורלית ביותו
העומדת בפני המדינה! או:
,העם הזה רוצה בשלום, אבל לא נפרסם
תכונית־שלום ולא נשרטט מפות עד יאשר שולחן שליטי־ערב יישבו איתנו ליד

יש הרבה גננות הממלאות את תפקידן
באמונה. בבישרון, בהצלחה.

אבל רק אחת מאלך היא גננת
כלב ובנפש, גננת בכל רמ״ח אבריה,
גננת בכל מילה ובכל תנועה,
גננת בכל מצב ובבל עת.

או החלטה להיכנע לכפיר, הדתית לאורך
כל החזית, אפילו על חשבון תדמיתה
הדמוקרטיה של המדינה בנימוק :״אני
מוכנה ללכת לויתורים רבים כדי למנוע
יצירת עובדה, שמישראל ייצא היתר ל־נישואי־תערובת

היא נכנסה לחדר — וכל הילדים הטובים
יודעים מייד: הנה גננת.
אין׳היא צריכה לומר דבר, לעשות דבר.
היא מביטה בילדים — ובו ברגע הם
הופכים לגן.

אך אחת מן הקביעות האלה לא
תעמוד כמיבחן של ניתוח בחמישית
של גימנסיה. ה^ברמה של
גן־הילדים.

בזו היא.

הגננתהלאומית•

אבל אין ויכוח. הוויכוח מת לפני שנה.
בשביל מה דרוש ויכוח?
המדינה נמצאת בגן. הגננת יודעת. הגננת
צודקת.
היא לא צודקת ב 89 מי שאומר דבר
נורא כזה, אומר שהיא טועה באחוז אחד.
משמע שהוא טיפש, ילד רע.

^ גננת היא התחליף הראשון לאמא,
( ן בצאת הילד הפעוט מאחורי סינר הורתו
אל העולם.
האמא מבינה את הילד, כי היא ילדה
והיניקה וגידלה אותו.

הגננת מבינה את הילד, מפני
שהמוח שלה אינו רחוק מדי ממוחו
שלו.

היא מבינה אותו באופן אינטואיטיבי,
בגלל קירבה זו.
שום עיון בספרים, שום לימוד מופשט,
אינו יכול לבוא במקום קירבה בלתי־אמצעית

הגננת האמיתית מבינה את הילד
מפני שהיא משתדלת להבינו.

היא מבינה את הילד, מפני שהיא
חושבת כמוהו.

ובגלל קירבה זו, קירבה שאינה תלוייה
בגיל, היא נמשכת בכלל אל המקצוע הזה.
תחת לפנות אל ההוראה בגימנסיה, אל
עריכת־הדין או אל המדעים המדוייקים.

הגננת האמיתית היא ילזעתית
במיבנה המחשב שלה.
בזה כוחה, בכוונה את הילדים•

גננת מדריכה את הילדים בגיל
( ) הרך ביותר. זה תפקידה.

עולמה הוא עולם של דברים
מוחלטים.
אין היא מתווכחת עם הילד.
אין היא דוברת אל הילד בשפת או־או.
אין הוא אומרת לילד: אתה יכול לעשות
כך, אבל אתה יכול לעשות גם כך.
אין היא יודעת ספק מהו. אין היא
מהססת.

היא יודעת תמיד.

ועל תשובות אלה אין עירעור. לנביהן
אין ספק.

ואם מישהו מפריע
מעמידה אותו כפינה.

-הגננת

ילד-טוכ-ירושליס.
יתכן שהיה פעם אבא אין.

ץ ^ זהשנה הפכה המדינה כולה גן־
ילדים אחד גדול.
המישטר בה הוא מישטר של גן.
הסיגנון שלה הוא סיגנון של גן.
יעל הכל מנצחת הגננת הגדולה.

היא -הצודקת תמיד-תמיד. היודעת
את בל התשובות. הדוברת
תמיד בביטחון עילאי. שאינה
צריבה לחשוב, מפני שהכל ברור
לה לגמרי.
הגננת

מפקד הפלמ״ח. מצביא מהולל. אדם שהציע
קווים מדיניים.
מה נשאר?

הלאומית.

הוא באמת ילד טוב מאוד. ילד
המדקלם יפה-יפה את דברי הגננת.
ואפילו
אנשים כמו שר־המשפטים י״ש
שפירא ופינחס ספיר הולכים על בהונות

הרגליים.

לא יעלה על דעתם להמר את
דבריה.
פעם היה מאבק־איתנים בין יורשים,
מלהמת גוג־ומיוג בין צעירים שאפתניים.
עכשיו יושבים כולם ושרים במקהלה
מלבבת.
1 עוגה־עוגה-עוגה.
אז אין למדינה ממשלה. יש 24

יהודים טובים היושבים סביב שולחן י
עגול. אבל ממשלה אין.
ך* אנשים התגמדו. המאבק בניהם
כי ממשלה היא גוף המורכב מ ( ן ירד לדרגת אינטריגות ילדותיות.
אנשים עצמאיים, בעלי דיעה.
והוויכוח על עתיד המדינה -
ממשלה קובעת מדיניות תוך
בחינת נדם.
הצעות שונות, שמיעת הדוברים בעד ונגד,
השוואת המעלות והמגרעות של כולן.
אצל הגננת הלאומית, אין תהליך כזה.

שהרי היא

יודעת.

שהרי אצלה הכל ברור כשמש. היא
יודעת מה נכון ומה לא נכון, מי יהודי

פעם, בימים הטובים, פזלו פוליטיקאים
לעבר דעת־הקהל. הם הכריזו הכרזות
מפוצצות כפי שהקהל — לדעתם — רצה
לשמוע.
ימים אלה עברו.

יייייי:

שיעמוד בפינה.
ואם מישהו בעולם מעז להטיל ספק
קל שבקלים בתבונת הדברים, הרי הוא
אנטי־שמי. ומה הפלא? כל הגויים אנטישמים.
מפני שהיהודים מנצחים, וכו׳.
העולם משתגע מאיתנו. שגרירי המדינות
בארץ משתגעים. הגננת משגעת.

ני ׳מבריז בזה קבל עם ועולם:
ל? אני פורש מגן־הילדים, אני לא רוצה
להיות בו.
נמאס!
אני אוהב ומעריך את הגננות בגני־הילדים.
הן ממלאות תפקיד חשוב בחברה.

אכל נמאס לי לראות גננת בראש
המדינה.
נמאס לי סיגנון הגננת. אני מקבל עור־אווז
כשאני שומע את הקול הצדקני,
כשאני שומע פסוק הפותח במילים :״העם

נמאס לי לראות ממשלה שחדלה לחשוב,
בראשות גננת שלא חשבה מחשבה חדשה
מזה חמישים שנה.
מסביבנו מתחוללת מהפכה. כל יום
מציג אתגרים חדשים, פוחח אפשרויות
חדשות, סכנות חדשות. כל יום זועק
למחשבה חדשה, לפתרונות חדשים.

ד 23 ילדים טובים רוקדים סביב
הגננת הלאומית ושרים עוגה-
עוגה-עוגה.

בניע הרא ש 1נ ה

מעולם לא התקיים עד נר דו־ש ח ישיר, פנים־אל־פוים, בין אישיות ישראלית ובין נציג
אל־פתח. כל הנסיונות לארגן דו־שיח כזה עלו בתוהו, בשל סירובם העקשני של אנשי
אל־פתח, ושל כל שאר הנציגים הערביים, להתווכח פנים־אל־פנים עם ישראלים. בפומבי.

,דה-ציוניזציה״
או ״דה-ישראליזציה״

לרעת הדוברים הערביים, עצם הוויכוח הזה יש בו הכרה בקיום הצד הישראלי, דבר שעד
כה סיו׳בו לעשותו. לא מכבר, כשהטלוויזיה השווייצית רצתה לראיין ערבי וישראלי על
עניין מסויים, עמד הערבי על כך שהישראלי יישב באולפן אחר — ויכריזו על כן-בשידור.
משום כך עורר הוויכוח, המתפרסם להלן, תשומת־לב כללית, אף מעבר לגבולות שווייץ.
כי הוא מהווה את החיכוח הפומבי הראשון, פנים אל פנים, בין ישראלי ונציג רשמי ערבי.

* שלאל היא תוצר ציוני, והתגשמות האידיאולוגיה של התנועה הציונית. כאשר
1מדברים על ״דה־ציוניזציה״ של ישראל, פירושו של דבר שיש לשלול את עצם קיומה.
ואין זה אני האומר זאת.
אורי אבנרי: העובדה שמדינה קמה בצורה מסויימת, אין פירושה שעליה להמשיך
באותה צורה. למשל, אוסטרליה הוקמה על־ידי אסירים אנגליים, אולם אין היא. מדינת
אסירים. אני חושב ש ש להבחין בכנות בין שני דברים שונים לגמרי: בין ה״דה־ציתיזציה״
של ישראל, כלומר, שינוי המדיניות של ישראל, ובין ״דה־ישראליזציה״ של המזרח התיכון,
כלומר. ,הריסת מדינת ישראל.
אם הפלסטינים טוענים שישראל והציונות הן אותו הדבר, וישראל איננה יכולה שלא
להיות ציונית, מדוע הם יוצאים רק נגד רציונות? הם צריכים לצאת בגלוי נגד קיום
ישראל. אינני מבין מדוע הם משתמשים במילה בלתי־מדוייקת כמו ״דה־ציוניזציה״.
המראיין: הבה נלין וקודר זו. מר האלו, האם אליפתת והעם הפלסטיני שואפים כעת
למחוק בפשטות את ישראל ממפת הים־התיכון?

ן!איש המזוהה כ״חאלד״ הוא נציג אל־פחח בשווייץ, אן ילם הוא נושא באופן רשמי
בתואר ״יו׳׳ר אירגון הסטודנטים הפלמטינייס׳׳ באותה מדינה. מובן מאליו שלא הסכים
להיות צד בוויכוח זה, אל״ אחרי שקיבל אישור מטעם המוסדות העליונים של אירגונו.
הוויכוח נערך ברדיו ז׳נבה בחודש דצמבר, בשפה הצרפתית, ערב מתן פסק־הדין במשפטם
של מרדכי רחמים והחבלנים אירגן את הוויכוח הצייר היהודי הצרפתי מארק האלטר, מייסד
״.התעו הבינלאומי של השמאל למען השלום במיזרח התיכון״ ,המקובל על הערבים
ועל הישראלים כאחד. בריונים שקדמו למתן ההסכמה הערבית, העמידו הערבים רק תנאי
אחד: שהדבר לא ייקרא ״ויכוח״ ,אלא ״עימות״.
התקדים הראשון לוויכוח פנים־אל־פנים כזה נוצר כמה ימים לפני כן, בפאריס, ושוב
ביוזמת הצייר מארק רואלטר. אז הופיעו באסיפה פומבית, באולם תיאטרון, ח״כ אורי
אבנרי מול הסופר המצרי לוטפאללה מוליימן. במשא־ומתן שקדם לוויכוח זה, הוסכם
שנציג אל־פתח ישתתף בוויכוח כנואם שלישי מן האולם, וכי כנואם רביעי יופיע מר חזי
כרמל, כתב מעריב.
להלן מתפרסם הנוסח המלא של הוויכוח שנערך.בז׳נבה, כלשונו, כפי ששודר. מסתבר

כי אבנרי הצליח לחשוף את הסתירה הפנימית שבאידיאולוגיה הרשמית של אל־פתח,
המתכחשת לקיום הלאומי הישראלי. אולם עצם קיומו של דו־שיח זה, כתקדים ובהתחלה,
בוודאי חשוב יותר מן הזברים שנאמרו בו.

ך * מראיין: ערב טוב,
) 1אך לעיתים נדירות ניתן לרביא בפני המיקרופון צוות מורכב מישראלי ומפלסטיני.
הדבר טומן בחובו כמה וכמה סיכונים, מכיוון שאין לדעת איך יתפתח הדיון. מכל מקום
נמצאים עמנו באולפן, מר חאלד, פלסטיני שנולד בחיפה, העומד להציג את עצמו מייד,
ואורי אבנרי, המוכר לכולנו כהבר הכנסת הפרלמנט הישראלי, שפירסם זה לא מכבר
ספר בשם ״מלחמת היום השביעי״ (״ישראל ללא ציונות״).
נמצא עימנו אדם שלישי, עליו ניתן לומר שהוא נייטראלי, מארק האלטר, צייר ופעיל
ב״ועד הבינלאומי של השמאל למען השלום במזרח־התיכוף.
ובכן מר חאלד. :אמרתי לך קודם לכן שאני עומד להניח לך להציג את עצמך. אתה
פלסטיני, אולם האם אתה פלסטיני פעיל מבחינה פוליטית?
מר חאלד ג המלה ״פעיל״ חסרה לדעתי כל משמעות.
המראיין: האם אתה כפלסטיני, פעיל מבחינה פוליטית?
מרחאלד: פעילותי הפוליטית היא בעצם היותי פלסטיני, ובתגובותי. לשאיפות עמד.
מכאן שאני מגדיר את עצמי כמשתייך לדור שנענה כאיש אחד לקריאת התנועה לשיחרור
פלסטיני לאומי. בכך מסתכם כל העניין כולו.
המראיין: יפה.
נעבור כעת לדיון, שנקודותיו, כך אני מאמין, מוגדרות היטב. אבקש מאורי אבנרי לומר
לני, בתהילת הדיון, במה נבדלת עמדתו מן העמדה הישראלית הממשלתית הרשמית,
ובאיזה אופן עשוייה עמדתו זו לאפשר, אולי בקלות רבה יותר, מציאת דרך לשלים
במזרח־התיכון.

מה זאת
.,ציונות״ ?
ורי אכנרי: אנו מאמינים שעל מדינת ישראל להיות מדינה נורמלית, חילונית,
\ £דמוקרטית, ככל המדינות הדמוקרטיות בעולם. זאת אומרת שלדעתנו עבר זמנה של האידיאולוגיה
הציונית.
לפי תפיסתנו, הציונות היא אידיאולוגיה האומרת( :א) שיהודי כל העולם מהיזים אומה
פוליטית( ,ב) שמדינת ישראל שייכת ליהודי כל העולם, ו(ג) שכל היהודים חייבים להתקבץ
בישראל.
אנו מאמינים שאידיאולוגיה זו, שמילאה תפקיד מסויים בעבר, מפריעה עכשיו להכרת
התנאים המציאותיים השוררים במיזרח התיכון.
באופן מעשי אנו מאמינים שיש להכיר בקיומה של אומה פלסטינית. כלומר, יש להכיר
בכך שבארץ זו קיימות שתי אומות, האומה הישראלית והאומה הפלסטינית, ויש למצוא
צורה של דו־קיום בין שתי האומות, בין שחי התנועות הלאומיות — בארץ אחת.
המראיין: מר חאלד, האם מדינת ישראל מונעת לחלוטין, בעצם קיומה, את קיומה
של אומה פלסטינית, ובאיזו מידה תאפשרנה הצעות כמו אלו של אורי אבנרי, אם
תאומצנה על־ידי ממשלת־ישראל, להגיע לידי הסכם?
מר האלד: אני חושש שהשאלה הוצגה בצורה לא נכונה, ושהנקודה ההתחלתית
חייבת להיות ההגדרה, או ההגדרה החדשה. של מושג ״דה־ציוניזציה״.
אני חושב שהמילה ״דה־ציוניזציה״ אין פירושה אלא ביטול האופי הציוני של מדינת־ישראל.
בספרו מדבר מר אבנרי על ישראל ללא ציונות, ופירושו של דבר, לדעתי, הוא
ביטול עצם מעשה הולדתה של מדינת ישראל.

מטרות
״אל-פתח״

ץ* ר הארד: תנועת השיחרור הפלסטינית אליפתח הכריזה על יעדיה בבהי-
רות ובה. בהצהרת התנועה ובמיוחד בשבע הנקודות מפברואר ,1969 מובע הרצון,
רצון העם הפלסטיני המהפכני, להרוס את המיבנה הממלכתי, התיאוקוטי, ההפלייתי וה־גזעני
של מדינת־ישראל.
המראיין: מה נותר -אם כך?
מר האלד: אל־פתח והעם הפלסטיני מבחינים הבחנה ברורה ביותר בין היהודים
החיים בפלסטין, שהם בעינינו פלסטינים בעלי השתייכות דתית, מוסרית, מסורתית ותרבותית
יהודית, ובין מדינת־ישראל, שהיא תוצר ציוני קולוניאלי, ראש־גשר של האימפריאליזם.
הבחנה
זו מובילה אותנו לראות במדינת־ישראל, ב״מימסד״ הישראלי, גורם המנצל את
העם החי בישראל והמורכב, אפילו בהווה, מיהודים, נוצרים ומוסלמים. הוא מנהל, למעשה,
מדיניות הנוגדת את האינטרסים האמיתיים של היהודים החיים בפלסטין. לאלה אנו מציעים
את הנוסחה של ״מדינה פלסטינית חופשית ודמוקרטית״ ,בה יחיד, זה בצד זה, שוזי
זכויות וחובות, כל בני האדם, לא רק יהודים, נוצרים ומוסלמים, אלא כל בני האדם
באשר הם, ולא חשוב מהי דתם.
המראיין: אולם כיצד תיעשה בחירת אנשים אלה? למשל, מה יעלה בגורל הישראלים
החיים בישראל מזה שנתיים או שלוש בלבו? האם יהוייבו אלה לעזוב את הארץ ולנדוד
למקום אחר, או שתינתן בידם האפשרות לחיות במדינה החדשה?
מר חאלד: כל האנשים הבוחרים לח ות במדינה פלסטינית חופשית ודמוקרטית זו,
הזכות בידם להישאר בה ולקבל אזרחות פלסטינית מלאה. לא תהיה כל הפלייה.

אבנרי ; ״היהודים הם
__רוב בארץ״
ך• מראיין: אורי אכנרי, כישראלי בעל רצון טוב, האם אתה יכול לתאר
| | לעצמך שתהפוך לפלסטיני ממש, שתהיה לפלסטיני כמו הפלסטינים של היום?
אורי אבנרי: אינני• מבין רה זה׳ .נניח שמחר מקימים מדינה פלסטינית, חילונית
וחופשית בכל הארץ שהפלסטינים קוראים לד, פלסטין, ושאנו קוראים ילה אדץ־ישראל. אנו
מד,וזים את הרוב בארץ זו, והרוב יחליט. למשל, באיזה שם לקרוא למדינה זו. אם הרוב
במדינה ירצה לקרוא לה ישראל, היי זה יהיה שמה. אם זו תהיה באמת מדינה דמוקרטית,
הרי תהיה ההחלטה בידי הרוב.
אני תמה אם אנשי אל־פתח מוכנים לקבל ממשלה של הרוב, שהוא כיום ישראלי,
ממשלה המורכבת מישראל״ם, צבא מורכב מישראלים, שמפקדיו יהיו ישראלים, וכיוצא בזה.
קיימת כאן סתירה, כיוון שהעובדה הדמוגרפית הנוכחית בפלסטין היא מציאותו של רוב
יהודי, ואפילו יחזרו לפלסטין כל הפלסטינים הנמצאים מחוצה לה.
הייתי רוצה להסב את תשומת לבכם לדמיון המדהים הקיים בין דבריהם של אנשי
אל־פתח ובין דבריהם של גורמים נלסויימים בישראל, וגם של הגברת גולדה מאיר. הגברת
גולדה מאיר אומרת שלא קיים עם פלסטיני. לדבריה, ישנם כמה ערבים שהתגוררו בארץ
זו, אולם זה אינו עם, זו אינה אומה אמיתית. אנשי אליפתח אומרים בדיוק אותו הדבר
לגבינו. לא קיים עם, לא קיימת אומה ישראלית. ואני שואל את עצמי, לפי זה — מד,
אני? אין לי דת, איני יהודי לפי הדת, כיוון שאני אתאיסט קיצוני. אני מדבר עבר ת, זו
שפתי ותרבותי, הייתי חייל בצבא הישראלי. כיצד יש לסיוג אותי, בהתאם למושגים של
אנשי אל־פתח?

ך* 0אומרים שיש ״מוסלמים, נוצרים ויהודים״ .האנשים בישראל — רוב רובם של
( | האנשים בישראל — אינם דתיים. הם חסרי כל קשר עם הדת היהודית. הדבר המאחד

את תושבי ישראל — אינו דתי. זהו דבר לאומי, בדיוק כמו הדבר הלאימי המאחד את
הפלסטינים, וכל אומה אחרת.
אפשר להתעלם מכך, למען האידיאולוגיה אולם אידיאולוגיה המתעלמת מן העובדות —
נידונה לכישלון.
המראיין: מר חאלד, האם אינך חושב שבתנאים אלה, ובמיקרה שהפלסטינ ם הערבים
יהוד מיעוט במדינה פלסטינית, אפשר יהיה, כפתרון ביניים, להקים בכל זאת שתי.
מדינות מקבילות, שיחסיהן ההדדיים יהיו שונים מאלה הק־ימים כ״ם בין מדינות־עיב
וישראל? האם אדם פלסטיני לא יכול.לראות בזה תקופת־מעבר?
צר האלד: אני חייב לפתוח בתגובה לדמיון שניסו למצוא בין דברינו ודברי גילדה
מאיר. ישנו הבדל עצום ועמוק ומוחלט, יין הדברים שאנו אומרים, ובין הדברים שאומרים
אנשי ה״מימסד״ הישראלי, באמצעות ג גלדה מאיר, או בן־גוריון ואחרים.
מצידם קיימת שלילה מוחלטת לעובדה שקיים עם, שקיים אדם שקיימת יישות. גילדה
מאיר — שחזרה כימעט במדוייק על דירי בן־גוריון — אמרה שכאשר הגיעו היהירים
למידבר זה, לא היו שם אלא זוזדים, ובמשך הזמן, כאשר הם הפריחו את המידבר, הופיעי
אנשים שדרשו גן פורח זה לעצמם.
ובכן, מצד אחד קיימת שלילתו המוחלטת של הצד השני, ומאידך, מצידנו, קיימת ההכרה
בצד השני, באמצעות יישות ממשית, שהיא האזרחות במדינה פלסטינית חוג שית ודמוקרטית.
כאשר
אדם כאירי אבנרי מגדיר את עצמו כאתאיסט, ושואל איך רואים אותו, מכיוון
שאינו משתייך לדת היהודית מכיוון שהוא אתאיסט, יש לנו הגדרה בשבילו אם קיים בי
הרצון, אם הוא מצהיר על נכונותו לחיות כאזרח במדינה פלסטינית חופשית ודמיקרטית
זו — הרי שהוא פלסטיני. אין מתעלמים ממנו, להיפך, מעניקים לו את מלוא ממדיו.
אמרתי, ואני חוזר על דברי: אין אני מדבר על נוצרים, מוסלמים ויהודים בלבד, אני
מתייחס לכל בני־האדם ללא הבדל דתי, זאת אומרת, ללא הבדל אידיאולוגיה, בתנאי שהם
רוצים לחיות כאזרחים מלאים, שווי זכויות וחובות, במד יוה חופשית ודמוקרטית, שהיא
פלסטין של מחר, המוקמת והולכת בכאב ובסבל.

״היהודי
הוא כמונו״

ך•* צראיין: אולם אורי אצנרי ציין, שיש להניח בוודאות, שהרוב בארץ יהיה
ן | מורכב מאנשים החיים כרגע בישראל. ברור שבדמוקרטיה מכבדים את זכויות המיעו־טים,
אולם עם זאת הרוב משקלו גדול יותר. האם אתה, כפלסטיני, מוכן לקבל, ברצון או
באי־רצון, את ממשלת הרוב הזה, לאו־דווקא בגלל היותו ישראלי, אלא פשוט בגלל
היותו רוב?
מר חאלד: אנו מוכנים לקבל על עצמנו את כל ההתחייבויות הנובעות מהצעותינו.
אנו מוכנים לקבל את החלטות הרוב שייווצר במדינה פלסטינית זו. אולם אנו לא נהיה
ציניים, כרוב האנשים המציגים את הבעייה במונחים שונים, האומרים שהנה הרוב הישראלי,
בהווה ובעתיד, ירצה לחיות כיחידה נבדלת, בעלת הגדרות גזעיות, אדניות,
תיאוקרטיות ואחרות.
אין אנו ציניים. להיפך, אנו שמים מיבטחנו בעתיד, כיוון שלדעתנו אין היהודי שונה
מאיתנו, וכאשר ניתנת בידיו האפשרות לחיות עימנו במדינה חופשית ודמוקרטית, כאזרח
שווה זכויות, הוא ללא ספק ישתף־פעולה, הן מבחינה אנושית והן מבחינת הקמתה של
תרבות שהיא גם אותנטית וגם מודרנית.
אין אנו טוענים שהיהודי שונה, דבר שהציונות ניסתה להוכיח מאז ומתמיד באומרה
שהיהודי שונה, שהוא נמצא מחוץ להיסטוריה האנושית, שהוא בעל היסטוריה נבדלת משלו.
אנו טוענים, להיפך, שהיהודי הוא אדם כמונו, וכאשר בידו האפשרות לחיות עימנו,
כאזרח, הוא יבחר בה, כפי שאנו עצמנו מוכנים לבחור באפשרות זו.

״אנחנו מחנכים
אדם חדש״
*9מראיין: אולם מתקבל על הדעת שהישראלים יחששו מעט לשים בכם את מיבטחם,
ן ן ולוא רק בגלל ההכרזות, שהיו אולי נמהרות מעט, של מר שוקיירי ואפילו של
ממשלות מסויימות. האם אינך חושב שעל העם הפלסטיני להבהיר כעת את עמדתו,
ולגלות את רצונו הטוב ישירות כלפי הישראלים, ולא מעל במות בינלאומיות בלבד?
סר חאלד: העם הפלסטיני, באמצעות תנועתו לשיחרור לאומי, באמצעות המהפכה
שלו, ידחה את כל מה שנאמר בשמו, אם על־ידי שוקיירי ואם על־ידי אחרים.
דחייה זו איננה נובעת מרצונו להקים תנועה לאומנית כיתתית, אלא משאיפתו להיות
חלוץ המהפכה הערבית כולה, חלוץ השינוי העמוק שיתרחש בכל האיזור כולו.
אין הוא מסתפק בדחיית האפוטרופסות (של מדינות ערב) ,אלא בעת ובעונה אחת,
הוא מנסה באמצעות חינוך, באמצעות הלימוד המוקנה לכל אחד מאיתנו במחנות הקומנדו,
בבסיסים ובכל מקום, ליצור אדם חדש, האדם הפלסטיני. חלוץ האדם הערבי החדש

והאדם המזרח־תיכוני.
יש בלב עמנו ההכרה שמרחב זה חייב לתפוס את המקום הראוי לו, ישעל האד-
במרחב זה לתרום תרומה יעילה למשימות התרבות העולמית.
המראיין: אורי אבנרי, מתוך הצהרותיך האחרונות הבנתי שאפילו אם אינך מסכים

לגמרי עם מר חאלד, עם עמדה זו, אתה מוכן, בכל זאת, לצעוד צעד גדול לקראת
הפלסטינים. אולם אתה מהודה מיעוט בישראל, שיש בה אנשים קשוחים הרבה יותר,
אנשים הקשורים הרבה יותר לחזון מסויים לגבי מדינת־ישראל ותפקידה. האם תיתכן
התפתחות בכיוון לפשרה?

״אי־אפשר לחיות
במדינה משותפת״
דרי אכנלי: ללא ספק, ברגע זה ישנה הסלמה הדדית.
^ הקשבתי לדברי מר חאלד. עצם החלום, החזון, שיבוא יום בו יחיו שני. העמים
בארץ זו ביחסי ידידות, במיסגרת של קונפדרציה או פדרציה, או אפילו תוך איחוד מלא,
חזון זה הוא בלי ספק חיובי.
אולם הישראלי הממוצע שיקשיב לכך, לא ישסע אלא דבר אחד: שרוצים למנוע ממנו
דבר שהוא בסיסי עבורו: זכות ההגדרה העצמית, כפי שהוא בוחר בה.
אין זה קל, אפילו בארצנו שיש בה שתי אומות, אין זה קל לחיות יחד. ראו את
בלגיה. ביקרתי השבוע בבלגיה. יש שם שני עמים שלעולם לא נלחמו ביניהם ׳.והם
נאבקים זה בזה עתה. יש בעיות בקנדה, בקפריסין. אמרו לי שאפילו כאן בשווייץ יש
בעייה בקאנטון של ברן* — לא קל לשתי עדות הדוברות בשפות שונות, או לשתי
דתות שונות לחיות יחד במדינה אחת. קיימות בעיות.
אנו, אומתו של חאלד ואומתי שלי, נמצאים במצב מלחמה, אנו נלחמים זה בזה. אין
לשכוח שאחי, החיילים הישראליים, ואחיו של מר חאלד, אנשי אל־פתח, יכולים להרוג
זה את זה מחר. ישנה מלחמה הנמשכת זה קרוב למאה שנה. לדעתי אין זו אלא אשלייה
להאמין שבן לילה, מחר, נוכל לחיות במדינה משותפת, מאוחדים ובוטחים זה בזה.
אינני רוצה לעוץ לפלסטינים לקבל על עצמם סיכון זה, כיוון שבמדינה כזאת לא יהיה
רק רוב ישראלי, אלא תהיה גם עליונות כלכלית. במדינה המאוחדת ישלטו הישראלים,
כיוזן שהם מתקדמים יותר מבחינה טכנית, כלכלית וכד׳.
אני מאמין שאם נוטשים לרגע את המישור האידיאולוגי ובוחנים את הבעיות המעשיות
של המחר, של מחר בבוקר, הרי יש הבדל בין אנשי אל־פתח ובין אנשי חברון או
רמאללה, בשטחים המוחזקים, הרוצים להשתחרר מעול הכיבוש. בשבילם הדבר הראשון
הוא ׳להשיג את השיחרור ברמאללה ובחברון ובכל השטחים המוחזקים בפלסטין.
אני חושב שאפילו מהפכה לוחמת, מהפכת קומנדו, א־נה יכולה להתקיים ללא מגע
יומיומי עם האוכלוסייה, עם העם. אני חושב, אני מקווה, שאנשי אל־פתח יושפעו
מהאוכלוסייה הפלסטינית, הקשורה לאדמתה, האוכלוסייה הרוצה להמשיך ולחיות על
אותה אדמה, ובר האפשרי רק בצורה של חיים בצוותא, זו בצד זו, של שתי מדינות
לאומיות, שתיהן חופשיות וריבוניות הקשורות זו לזו בכל הקשרים ששתי מדינות
יוכלו ליצור ביניהן כדי להמחיש שוב את אחדות הארץ.
אני תומך באחדות הארץ. אני תומך בזה״ ותמיד תמכתי בזה. התנגדתי אפילו לחלוהה

של שנת .1947

מדינת־ישראל
ומדינת-פלסטין

אני מאמין שהדרך המציאותית היחידה שבה אפשר להגיע לאיחוד הארץ
\ 4ולסיום המלחמה, היא קיום שתי יחידות לאומיות נפרדות. זה לא יהיה בדיוק כמו
בשווייץ, אולם זוהי דוגמה טובה. מדוע ישנם בשווייץ קאנטונים, ולא מדינה אחת? מדוע
ישנה קינפדרציה שווייצית, ולא מדינה מאוחדת? כיוון שהדבר מקל על האנשים הדוברים
צרפתית, ואותם הדוברים גרמנית או איטלקית, לחיות יחדיו בארץ אחת, להגן עליה
יחדיו, ועם זאת לשמור כל אחד על צביונו, לבטא את אישיותו התרבותית הלאומית.
המר איין: ואפילו פתרון אפשרי זה, האם פירושו שיחרור אוטומטי של השטחים
שהם כיום מוחזקים?
אורי אכנרי נ אנו, חברי ואני — וזהו אחד מן ההבדלים הבולטים בינינו לבין
הממשלה הקודמת והנוכחית בישראל — אנו תומכים ראשית בהכרה בזכויות הלאומיות
של העם הפלסטיני, ושנית, אנו תומכים בהחזרת כל השטחים המוחזקים לעם הפלסטיני,
ולא לירדנים או למצרים.
אדמת פלסטין חייבת להיות מוחזרת לעם הפלסטיני, שיעשה בה כרצונו. וירושלים
גורם ריגשי רב־עוצמה עבור כולנו, לנו ולפלסטינים כאחד. אנו מאמינים שירושלים חייבת
להיות גם בירת המדינה הפלסטינית וגם בירת המדינה הישראלית וגם סמל לאחדות הארץ.

״לא נדון עם
המימסד הישראלי״

ר חאלד ג אם מוצאים כבר עתה דרך לאיחודה מחדש של ירושלים, אם חושבים
שזה אפשרי, הרי צריכים לשאול מדוע לא נשאף לאיחודה מחדש של פלסטין כולה?
(המשך בעמוד )24

בקאנטון ברן דורש מיעוט הדובר צרפתית, בחבל יורה, לפרוש ולהקים קאנטון עצמאי.

*111

וזו ס

תכש>רחדש לעגע
ע שי רבמטמעים
^ו מזיו דרדהשר שי ם
בעולם דנמרק
מ שהו ר קו ב?
החל מהראשון בינואר ,1970 שוב לא
יבטיחו בני זוג דנים העומדים להנשא
זה לזה, כי ישמרו אמונים ״עד אשר יפריד
ביניהם המוות* .בטל המושג אירושין, או
הפרת הבטחת נישואין. האיש האחראי
למהפכה זו, הוא שר־המשפטים הדני קנוד
טסטרום, האיש אשר לחם עבור החופש
הפורנוגראפי, ואשר תודות לו יבלה משטרת
דניה לציין בראשון לינואר , 1970 כי
הפשיעה המינית בשנת ,1969 ירדה ב־
/0״ 32 לעומת שנת . 1968
משום מד, שכחו עתונאים לציין בכתבותיהם
על יריד־המין בקופנהאגן, את התיאור
העסיסי של קהל הממתינים להכנס
ליריד, באשר מצדו השני של הרחוב
ניצבת קבוצת צעירים נוצרים, מחזיקה
בכרזות, הקוראות לחרם על התערוכה אשר
אחת מהן היתד, משל שקספיר :״יש משהו
רקוב בארץ דנמרק״.
האיש האחראי לכרזה זו, הוא מי שהיה
שר־המשפטים בממשלת דנמרק עד שנת
, 1967ק. נילסן, חבר המפלגה הסוציאליסטית,
ומתנגד מושבע של שר־המשפטים
הנוכחי שהוא חבר המפלגה השמרנית.

כלי. רומנטיקה

.1מכיל 01א£אזא*ק העשיר בויטמין
והחיוני לצמיחת השער ובריאותו.

של הש׳נר בטבע׳ות
אינו דביק או שמנוני.
הסתרק מידי בוקר
עם *תו*וו)1א\

311• 1.0) 1011א 106 8106

וחענק לשערך
גמישות. שפע ובריאות
ואת הניחוח המיוחד

של מוצרי 106 8106

להשיג בשני סוגים:

.לשער יבש או רגיל. ..

הסוכן בישראל בלמון בע״מ. המפיצים חב׳ נורית בע״מ

אל תתני
לגרות אותו.
הוא צעיר מדי
עורו של התינוק אינו סובל גרוי.
לכן תני לתינוק את החיתולים העדינים
ביותר חיתולי ״סיפון׳,
לשימוש חד פעמי.
הרטיבות עוברת דרך הציפוי הרך
של ״פיס! ן ״ ומשאירה אותו
יבש ונעים.
״ פיפץ ״ נזרק לאחר השימוש, ולכן
הוא אידיאלי לנסיעות וביקורים.

ושח, חוססנוויזיותטתזיסשויס!
וזעונוח ווווווווטניוח

את ״ פיפץ ״ תוכלי להשיג בכל
חנות שבה דואגים לתינוק.

פסלווים מכל העולם
מכירה לחנויות
ישר מהיבואן :
״סכם״

דוד המלך ,9ירושלים
טלפון 25752

מימי־הביינים.

קנוד טסטרוס, אשר משרדו ביטל את
המושג אירושין, סבור כי בשנת 1970
שוב אין אשד, זכאית לדרוש פיצויים מהגבר
בשל הפרת הבטחת נישואין. הגלולה נגד
הריון מגינה על האשד, מפני הסתבכות עקב
אימון בגבר המבטיח לד, הבטחות שווא.
ואילו הגבר אינו חייב עוד להבטיח לאשתו
לאהוב אותה ״עד עילם* .האשד, והגבר
זכאים שניהם להגנת החוק, אולם בצורר,
שווה ובלי העדפה.
חוזה נישואין בין גבר לאשה, מגדיר
בדיוק את זכות ההורים על צאציהם, על
נכסים משותפים, ואין בו יותר מערפלי
הרומנטיקה של ימי הביניים, בהם היה
מבורך הנוסח של טכס הנישואין אשר
בוטל בדנמרק ב־ 31 לדצמבר . 1969
מכל מקום, העולם סקרן עתה יותר
מאשר אי פעם לראות את דנמרק. משרדי-
נסיעות ובתי מלון מציינים עליה של
^״ 35 בהזמנות לקראת עונת הקיץ הבאה,
ויש לשער כי בחודשי יוני יולי ,1970
לא תראינה הנערות המיות, מרוב תיירים
אשר יעוטו על קופנהאגן.

יאפן
המ שפט .
ה א רון ביו תר
המשפט הארוך ביותר הידוע בתולדות
המשפט העולמי, הסתיים השבוע בביתו,משפט
המחוזי בטוקיו, ונמשך 16 שנים.
בפני בית־המשפט הועמדו לדין 261
גאשמים, שהשתתפו בהפגנה אלימה שנערכה
בטוקיו בראשון במאי ,1952במחאה
על חוזה השלום היאפני־אמריקאי,
אשר נחתם אז בסאן־פראיציסקו. באותה *
הפגנה נפצעו כאלפיים והמש מאות איש,
שניים נהרגו, ועשרות מכוניות, אמריקאיות
בעיקר, הועלו באש.
ההע*ד ל א הפו(! .המשטרה עצרה
באותה הפגנה 1,232 איש. רק 261 מהם
הועמדו לדין 15 .מהם מתו עד שהגיע
המשפט לסיומו. בית־המשפס ישב במהלך
המשפט 1,792 ישיבות 180 ישיבות
בשנה. הוא שמע 954 עדים, בחן 1,300
תמונות שצולמו במהלך ההפגנה, ובדק
אלפי מקלות במבו ואלף אבנים, שנערמו
על שולחן השופטים כהוכחות לאשמתם
של הנתבעים.
למשלם המיסים היפאני עלה המשפט 200
מיליון ין, שהם כ־ 2מיליון ארות
ישראליות. איל הסכום היה כדאי. בסוף
המשפט חרצו השופטים את גזר דינם
של הנאשמים 109 :מהם שוחררו מחוסר
הוכחות 90 .הורשעו בדין.
איל אם חשב בית־המשפט כי בכך
הסתיימה הפרשה — טעה. ביום בו ניתן
פסק־הדין נערכה הפגנה של אלפי שמאלנים
בפתח בית־המשפט, שגינתה את פסק־הדין.
המפגינים הניפו דגלים אדומים ונאבקו
ב־ 500 שוטרים, אשר גוייסו לשמירת הסדר.
כתריסר מהמפגינים נעצרו. הם יועמדו
כמובן לדין בעוון הפרעת הסדר. פסק־הוין
ינתן אולי בעוד עשר שנים.
העולם הזה 1692

28—26 בינו אר — 1970 מצורף לגליון ״ העולם הזה״ 592ד

שיי ר

באחד מאולמי־ד,הרצאה של הכנסת התכנסו כ־ 150 חיילות
וחיילים, אורחי י ו״ר הכנסת, לציון יום־הולדתה ה־ .21 היו״ר
ראובן ברקת החליט להפוך את המיפגש לדו־שיה חופשי
בינו לבינם. הוא ביקש מהם לשאול כל שאלה העולה על

דעתם.
הייתי הח״כ היחידי שם, וישבתי בין החיילים. שמחתי על
החלטת היו״ר, שכן אין נושא ראוי יותר לתשומת־לב׳ בארץ
מאשר דעותיהם של בני־הנוער בכלל, ושל החיילים בפרט.
מכיוון שלא ישבתי שם כעיתונאי, לא אדווח על תוכן. השיחה.
ארשה לעצמי רק למסור את הנושאים שהועלו על־ידי
החיילים בשאלותיהם.
9סמל צנחנים שאל אם לא הגיע הזמן שלמדינת ישראל
תהיה חוקה כתובה.
#צנחן אחר שאל אם לא הגיע הזמן לבטל את שיחדור
בחורי־הישיבה משירות צבאי.
#סמל חיל־הים שאל אם הרעיון לחוקק חוק בעניין רב־סרן
בני שליט אינו פוגע במעמדו של בית־המשפט העליון.
#שאלה אחרת, הנוגעת למעמדה של הכנסת: האם דיל-
דול כוחה של האופוזיציה אינו פוגע בערכיה של הדמוקרטיה
הישראלית?
#מדוע ישבה ישראל בחיבוק־ידיים בעניין ביאפרה?
ו • מדוע אין הממשלה יוצרת יותר עובדות בשטחים?
#מדוע אוסרים על חיילים במדים לבקר בהר־הבית?
#האם לא כדאי שממשלת ישראל תקבל בחזרה את
כספי המיראז׳ים מצרפת?
!• בעניין הנוכחות — או ההעדרות — של חברי־כנסת
מישיבות המליאה: אולי כדאי להנהיג מיסדר נוכחות, כמו
בצה״ל?

ל עניי ן?

האם יחול שינוי בשיטת הבחירות?

!• מדוע אין מחילים את החוק הישראלי על השטחים?
#האם רשאי ח״כ להמשיך ולשבת בכנסת, אחרי שפרש
מן הסיעה שבשמה נבחר?
אחרי השיחה השוטפת, שנמשכה למעלה משעה, עלה ב־ליבי
הרעיון: אמנם אי־אפשר לחייב חברי־כנסת להשתתף
בדיוני הכנסת; אבל אילו ניתן היה, הייתי מחייב אותם
להשתתף לפחות פעם אחת בחודש בדיון מסוג זה עם תלמידי
הגימנסיות או עם החיילים. גישתם אל בעיות המדינה,
כפי שהיא מתבטאת בהחלטותיהם המפלגתיות והפרלמג־טריות,
היתד, אז בוודאי שונה מכפי שהיא היום.

לכבוד יום־הולדתה של הכנסת, נקבע גם סדר־יום חגיגי
במיוחד: היומיים הראשונים יוחדו לדיון בהצעת־חוק בעלת
משמעות רבה לאזרחי המדינה. הצעת־החוק באה אמנם יק
להוסיף סעיפים אחדים לחוק מבקר מדינה. אבל משמעותה
גדולה: שכן היא יוצרת את מעמד האוטבודסנזן — ״נציב
התלונות״ כדברי ההצעה — שבפניו יוכל כל אזרח להתלונן
על מעשה של שרירות־לב או קיפוח.
חייבנו את ההצעה׳ אם כי התנגדנו להכללת האונזובודסמן
במסגרת משרד מבקר המדינה — באשר משרד זה הוא חלק
מן המנגנון הפקידותי. למען האמת, לא היה ליבי נתון לי
בעייה חשובה זו של האונזבודסמן. כמו כל יתר אזרחי
ישראל, העסיקה אותי הרבה יותר פרשת רישום ילדיו של
רב־סרן בני שליט.
דווקא נושא מרכזי זה לא הוזכר אפילו במילה אחת
על־ידי איש בכנסת. אורי אבנרי הגיש הצעת־חוק בעניין
זה (ראה מסגרת) אבל הצעת חוק מעין זו זוכה לדיץ

רק כעבור שבועות. הגשתי הצעה דחופה לסדר־היום לדון
מייד בפרשה, אך יו״ר הכנסת החליט לדחות את ההכרעה
בנושא זה עד לאחר שהממשלה עצמה תחליט כיצד לנהוג.
בקיצור: הנושא מס׳ 1על סדר־יומה של המדינה לא יכול
היה להבקיע לעצמו אל סדר־יומה של הכנסת. החלטתי
לנצל את הוויכוח על האומבודסמן כדי להביע את דעתי:
שלו ם כ הן: אדוני היושב־ראש, איני יכול שלא להזכיר
את הנושא המעסיק את המדינה כולה בשבוע האחרון,
ושיש לו השלכה גם על הדיון שלנו. כוונתי למקרהו
של רב־סרן בנימין שליט. הנה אזרח שהיתר, לו
תלונה גדולה על המנגנון, והוא פנה לבית־המשפט העליון.
ביתיר,משפט העליון קיבל את עתירתו וציווה על
הרשות המבצעת למלא אחר בקשתו של האזרח. ומה
קורה? הממשלה והמפלגותהשותפות בה מתרוצצות ו־מטכסות
עצה כיצד לרוקן החלטה זו מתוכנה
היו ״ ר מ. ביכי: חבר־הכנסת כהן, זוז לא שיין
| 1לנושא.
שלום כהן ג זה שיין מאד, ומיד אסביר זאת.

הן מטכסות עצה כיצד לשלול מן האזרח הזה ומרבבות
שיבואו אחריו את הזכות שהוענקה לו כדין. אני רוצה
להזהיר אותן לבל ילכו בדרך זו, כי דרך זו תשים ללעג
את עצם העקרון של כיבוד זכויותיו בשעה שהכנסת
מחוקקת חוק, שמטרתו
להבטיח את זכויותיו
האישיות של
הפרט מפני נגישת
המנגנון.

נוסח הצעת החוק שהוגש עד־יד׳ אור׳ אבנר׳ בעקבות
הוזרטת בי ת־ ה* ש 3ט בפרשת ידד*ו שד בגי שליט

ל מ חו ק
מחיקת הפרט לאום ממירשם האוכלוסין:
.1בסעיף (2א) לחוק מירשם האוכלוסין,
תשכ״ה 1965 להלן — ״החוק המקורי״)
יימחקו פיסקה ( )5הכוללת את המילה לאום
ופיסקה ( )6הכוללת את המילה הדת.
.2בסעיף 19ה (ב) של החוק המקורי
יימחקו המילים הלאום ודת.
.3בסוף סעיף 25 של החוק המקורי,
יבוא: תעודת־זהות לא תכיל את הפרט
הלאום.

עידכון הרישום:
4א. בתעודות הזהות שיוצאו מייד לאחר
היכנס חוק זה לתוקפו לא יופיע הלאום.
ב. תוך 6חודשים מיום היכנס חוק זה
לתוקפו יימחקו פרטי הרישום ״הלאום״ והדת
ממירשם האוכלוסין לגבי כל תושב וכן
יימחק פרט הרישום ״הלאום״ בתעודות
הזהות, ומכל מקום — מיום היכנס חוק
זה לתוקפו ייחשבו המילים ״הלאום״ והי
״דת״ המופיעות במירשם האוכלוסין ובסעודות
הזהות כחסרות משמעות.

דברי הסבר
בעת דיון בבית־המשפט העליון ביושבי
כבית־משפט גבוה לצדק בעתירתו של רב־סרן
בנימין שליט, הציע כב׳ נשיא ביתד,משפט
העליון על דעת כל עמיתיו היושבים
עימו לדין, למחוק את פרט הרישום
״לאום״ מחוק מירשם האוכלוסין.
הצעה זו נדחתה על־ידי הממשלה. ב־
13.12.68 הגשתי הצעת־חוק פרטית אשר
אימצה לעצמה את הצעת כב׳ נשיא ביתד,משפט
העליון ואשר לא נתקבלה על־יד׳
הכנסת השישית.
בעיקבות הצעת נשיא בית־המשפט העליון
נתעורר פולמוס ציבורי סביב המושג
לאום. השאלה שנתעוררה היתר, אם המושג
לאום זהה עם המושג דת, או — אם יש
לקבוע השתייכותו הלאומית של אדם לפי
מיבחני ההלכה או לפי מיבחנים אחרים.
פולמוס זה על כל השלכותיו נתן מישנה
תוקף להצעת נשיא בית־המשפט העליון,
וזה כדי להימנע מכל כפייה אידיאולוגית
בשאלה כה סבוכה.

דו־י״ו
ח״ 1ו״ו! 4 111
נו ם וו הכרעה בפירוש המונח ״לאום״ לפי
מיבחנים הלכתיים אינה לרוחם של מרבית
אזרחי המדינה אשר הינם בעלי תפיסה חילונית
מובהקת, ואילו הכרעה חילונית
לפי מיבחנים מודרניים עלולה לפגוע במושגיו
ועקרונותיו של הציבור הדתי בישראל.
לפיכך הצעת בית־המשפט יש בכוחה
לפתור סבך אידיאולוגי זה.
למעשה הולכת הצעת נשיא בית־המשפט
העליון בעיקבות חוקי מרבות מדינות העולם
הנאורות, אשר בהן לא מופיע במיר־שם
האוכלוסין רישום מהסוג הנדון כאן,
מתוך אי רצון לכפות על אזרחי המדינות
רישומים בעלי משמעות אידיאולוגית מובהקת.
בדומה לכך מיותר גם פרט הרישום
״דת״ המופיע בחוק מירשם האוכלוסין.
אין להכביר מילים על כך, שסירובו של
שר הפנים לרשום את ילדי הזוג שליט ב־מירשם
האוכלוסין כיהודים, מחבל למעשה
במאמצי העליה, מקשה על משפחות מעורבות
להתאקלם בישראל, יוצר אנומליה לגבי
משפחות אלה, ומביא להבטחות מלאכותיות
ובלתי מציאותיות.
שאלה דומה עמדה כבר להכרעה בבג״צ
,72/62 שנתפרסם בפסקי־דין כרך ט״ז (,)4.
עמ׳ 2432 ואילך. בפסק־דין זה נדונה מיש־אלתו
של אוסוולד רופאייזן.
אוסוולד רופאייזן הנ״ל נולד בפולין בשנת
1922 להורים יהודים ונתחנך על ברכי היהדות,
בנעוריו היה פעיל בתנועת נוער
ציונית והיה כשנתיים בהכשרה חלוצית כהכנה
לעלייתו ארצה. עם פרוץ המלחמה
בין גרמניה לרוסיה, ביוני ,1941 הוא
הושם על־ידי הגסטפו בכלא אך ברח. לאחר
שהצליח להשיג תעודה שהוא גרמני־נוצרי
נעשה מזכיר ומתורגמן בתחנת המשטרה
הגרמנית בעיר המחוז מיר.
בהיותו במיר היה מודיע ליהודים על
מזימות הגרמנים ותוכניות פעולותיהם נג־היהודים.
כאשר נודע לו שהגרמנים עומדים
לחסל את גטו מיר, הודיע על כך ליהודי
העיר והסביבה וסיפק להם נשק. על סמך
ידיעות אלו נמלטו רבים מהגטו והצטרפו
לפרטיזנים ורובם של ניצולים אלה חיים
כיום בישראל. עקב הלשנה הוא נחקר על־

ידי הממונים עליו ונכלא אך שוב ברח.
מצא מיקלט במשך תקופה ארוכה במינזר
ובאפשרות הראשונה הצטרף לשורות הפרטיזנים
הרוסיים.
הרוסים חשדו בו שהוא מרגל גרמני ודנו
אותו למוזת, אך הוא ניצל הודות לעדות
שמסר לטובתו יהודי מניצולי מיר ולבסוף
זכה לאות הצטיינות רוסי על פעולותיי
כפרטיזן. בהיותו בשנת 1942 במינזר, עכר
לדת הנוצרית ובשנת 1945 לבש מדי כומר

הא דניאד רו 3איי1ן
ובחר להיכנס למיסדר הכרמליתים בידעו
שיוכל במשך הזמן להצטרף למינזר הכר־מליתים
בארץ.
בזמן מלחמת השיחרור, ופעמים רבות ל־.
אחר מכן, ביקש רשות מהממונים עליו
לאפשר לו לעלות לארץ ומבוקשו ניתן לו
רק בשנת .1958 בכל פניותיו לשלטונות
הפולניים הוא הדגיש, שלמרות עברו לדת
הנוצרית הוא לא חדל בהכרתו הפנימית

לראות את עצמו יהודי לאומי הקשור בלבו
ובנפשו לעם היהודי. גם תעודת המסע שהוענקה
לו על־ידי השלטונות, היתד, מן
הסוג הניתן רק ליהודים העולים לישראל
והעוזבים את פולין לצמיתות ומבחינת ארץ
מוצאו הוא עלה לישראל כיהודי.
בקשתו לקבל תעודת עולה ולהירשם כיהודי
בתעודת הזהות שלו נדחתה על־ידי
שר הפנים דאז, השר מר בר־יהודה, על יסוד
החלטת הממשלה מיום ,20.7.58 אשר קבעה
כי רק אדם המצהיר בתום־לב כי הוא
יהודי ואינו בן־דת אחרת יירשם כיהודי.
לפיכך עתר רופאייזן לבית־המשפט העליון,
בטענו כי יהודי לפי לאומיותו אינו חייב
להיות גם יהודי לפי דתו.

אותו משפט הוכרע על יסוד החוק החילוני
׳(״חוק השבות״) ,והמושג ״יהודי״
לגבי חוק השבות קיבל פירוש חילוני. אילו
היו דנים שם על־יסוד ההלכה, צריכים היו
•להעתר לבקשתו של רופאייזן, באשר לפי
ההלכה היהודית מומר או משומד דינו כיהודי
לכל דבר (השופט זילברג בפסק־דינו
שם) ,וכן גם המאמר המפורסם :״ישראל
אף־על־פי שחטא, ישראל הוא״ (סנהדרין,
דף מ״ד, ע״א).
באותו פסק־דין מציין השופט כהן כלהלן
:״אני מסכים שאין לפרש את חוק
השבות ואת פקודת מירשם התושבים (אשר
קדמה לחוק מירשם האוכלוסין) לפי דיו
התורה.״ וכן גם בהמשך פסק־דינו :״הפקודה
ההיא (פקודת מירשם התושבים, תש״ט—
)1949 מונה, בסעיף ,)1(4בין הפרטים
שיש לרשמם במירשם התושבים גם האזרחות,
הלאום, הדת; והדבקם של דברים
.אלה לכאורה מצביע על כך שיכול ואדם
יהיה בן הלאום היהודי ודת לא יהודית.״
אף־על־פי־כן, בעניין ילדיו של רב־סרן
שליט העדיף שר הפנים הנוכחי להכריע
לפי מיבחנים הלכתיים, למרות החוק החילוני.
גישתו זו של. שר הפנים הוכחה ש׳
מוטעית בפסק־הדין שניתן על־ידי בית־המשפט
העליון בעתירתו של מר שליט.
אין חולק על־כך כי בחוק הנוכחי שמורה
סמכות ההכרעה לשר הפנים. יש למנוע
הכרעה בעניינים אידיאולוגיים על יסוד ש־קפתו
המיקרית של שר הפנים המכהן אותו
זמן בתפקיד זה, כדי להימנע מאנומליד, זו
ומכפייה אידיאולוגית מוצע להשמיט את
פרטי הרישום לאום. ודת במירשם האוכלוסין.
השמטה
זו אינה מונעת כמובן ויכוח
ציבורי על השאלות ״יהדות מהי״ ,ו״מיהו
יהודי״ ,אבל מונעת כאמור כפייה אידיאולוגית,
ותואמת את צורכי המדינה בשעה זי

התמימות והצ־נ־ות
הישיבה המיוחדת של הוועד הפועל,
שנועדה להחליט בענייני השכר, נדחתה
בשבוע אחד. המטרה: לאפשר לראשי
ההסתדרות להגיע לידי סיכום עם חבריהם
בממשלה, לגבי גובה התוספת לשכר.
1תום
הדיון התקבלה הצעת המזכיר
הכללי יצחק בן״אהרון, שההסתדרות
תדרוש העלאת שכר של 8—6אחוזים.
במיסגרת הדיון, בו הוקצו שבע דקות
לסיעת העולם הזה — כוח חדש, הציג

גן ־ א ה דן
שלום כהן את גישת התנועה לבעיות
השכר :
שמענו היום הצעות למכביר. בפתח
דבר-י אומר בגלוי: הויכוח של היום הוא
ויכוח כוזב, כי ההכרעה נפלה לפני ש־נתכנסנו
כאן. והכרעה זו אומרת: הורדה
ברורה של רמת־החיים לגבי ציבור העובדים.
מי שקיבל את ההחלטה מנסה
ליצור את האשליה כאילו מתכנס היום
המוסד העליון הזה כדי לקיים ויכוח
אמיתי בשאלת תוספת השכר וכדי להגן
כביכול על שכרו הריאלי של העובד.
על מה בעצם נסוב הויכוח? כולם תמימי-
דעים שמצבנו הכלכלי קשה. הבעיה ידועה
לכולנו: אנו מייצרים פחות ממה שאנו

צורכים. המלחמה אוכלת את המשאבים
הלאומיים. אין לנו כמעט רזרבות במטבע
זר. אנחנו חיים בחסדיהם של נותני אשראי
ונדיבותה של ממשלת ארה״ב. גם על כך
אין ויכוח. העומס והעול יגברו מיום
ליום, ככל שתגבר ההדרדרות המדינית,
והדרדרות זו גוברת מיום ליום.
לא הועד הפועל הוא זה שיעצור בעד
ההדרדרות. ואם כי בעיותיה הכלכליות של
ישראל קשורות קשר הדוק במצבנו המדיני
והבטחוני, הרי את הויכוח על נושאי מלחמה
ושלום אנו עורכים מחוץ לבית זה.
היום לא נדבר על העובד היוצא מביתו
לחזית, אלא על אותו עובד שעה שהוא
חן זר לביתו עם משכורתו. עם מה שנותר
ממנה.
אמרו לנו כאן שתוספת אחוזים מסויי־מים
לשכר — אם בגדר העלאת־השכר
עקב גידול הפריון ואם בגדר תשלום
הוספת־יוקר — תפתור בעיותיו של עובד
זה. לכאורה, הויכוח הוא רק על שיעורו
של גידול זה.
אבל האם כך באמת ובתמים הם פני
הדברים? האם באמת תוענק לציבור העובדים
תוספת ריאלית לשכרו? החבר בן־
אהרן הגן הבוקר בפאתום על אמונתו שזאת
תהיה תוספת ריאלית. זאת אומרת שכל
העלאות־המחירים והנטל שיוטלו על הפועל
יהיו, כביכול, מחוץ לאותה תוספת ריאלית.
אינני יודע במה לקנא יותר —
באמונתו או בתמימותו. אני חושש מאוד
שחזונו של בן־אהרן לא יחזיק מעמד מול
הריאליזם הציני של ספיר.
מה יהיה עם הגידול הצפוי בשיעורי
המסים הישירים? ומה עם המסים העקיפים?
ו או לי
למעשה כל תוספת שתינתן _
אף למעלה ממנה — תלקח בצורה זו או
אחרת מציבור העובדים. וכאן טמון שורש
הכזב בויכוח של היום.
קריאה :
11 במילה כזב?

מדוע ׳אתה

משתמש

ש לו ם כ הן נ כי זהו ויכוח כו ־
ן ן זב ולא אמיתיו

היו״ר ירוחם משל: המילה
שהחבר שלום כהן השתמש בה היא
מילה עברית, ואינני •מוצא לנחוץ
לדרוש ממנו כי יחזור בו.

שלום כהן: איזו גישה חייבת ההסתדרות
לאמץ לעצמה? האם צריכה היא
להגו ר אחר דוקטרינות ישנות מזוקן, שאבד
עליהן הכלח עוד בראשית שנות העשרים?
או שההסתדרות צריכה לאמץ לעצמה גישה
חדשה, תפיסה חדשה, של מדינת־הרווחה
המודרנית.
׳ישבנו היום והאזננו בדריכות לנאומי
הדוברים הקודמים; חיפשנו את הבשורה
החדשה; את הפתרון של זמננו לבעיית
האדם העובד בחברה המודרנית; ולא שמענו
לא מילה ואף לא חצי מילה, שתעיד על
ראשיתה של מחשבה חדשה בכיוון כלשהו.
נקודת־המוצא של מדינת הסעד המודרנית
היא הבטחת קיום הוגן לכל תושבי ואזרחי
המדינה. המדינה אינה צריכה לדאוג אך
ורק לנפגעים, לנכים, אלא שהיא צריכה
לשמש מכשיר שיבטיח רווחה ובטחון. היום
באים לפתור את בעייתו של העובד ע״י
הבטחת תוספת כלשהי לשכרו. אבל האם
תוספת זו תבטיח את רווחתו?!
אנו מציעים גישה שונה, גישה האומרת
כי יש להבטיח הכנסה מינימלית לכל
תושב בישראל, הכנסה שמתחתה — זוהי
חרפה שאין אנחנו יכולים לשאת אותה.
את המינימום הזה צריך להבטיח על־ידי
חקיקת חוק שכר־מינימום. ואם ההסתדרות
רוצה לרשום לזכותה הישג יסודי
— היא צריכה ליזום את החקיקה הזאת.
אם מסיבה כלשהי לא תגיע ההכנסה של
משפחה לאותו מינימום הכרחי — המדינה
צריכה להשלים את ההכנסה עד המינימום,
באמצעות הביטוח הלאומי.
אנחנו מציעים כי מינימום מובטח זה
לא יהיה פחות מ־ 450 עד 500 לירות לחודש
למשפחה בת ארבע נפשות, וזה יהיה
משוחרר ממס. כלומר, סכום זה ייכנס
בפועל למשפחה. מינימום זה צריך להיות
צמוד לאינדכם יוקר המחיה.
אבל עלינו לדאוג לא רק לקו העוני;
עלינו להבטיח גם את קו הרווחה.

הצעת־סינום מטעם העולם הזח-מח חדש
א. הוועד הפועל קובע כי:
• הוויכוח הנטוש עתה בציבור, בהסתדרות ובכנסת בדבר
מדיניות השכר מתעלם מן העובדה הבסיסית שאין כל אפשרות
להפריד בין אזלת־היד המדינית של ממשלת־ישראל לבין הנזצב
הכלכלי שלתוכו נקלעה המדינה. הורדת רמת־החיים הצפוייה נובעת
מאזלת־יד זו.
• המאמץ המלחמתי הביא לדילדול הרזרבות במטבע־חוץ. דיל-
דול זה נגרם חלקית על־ידי יבוא של מוצרי השקעה ותצרוכת. רק
חלק קטן מאוד מן היבוא הכולל ניתן לסווגו כיבוא של מותרות.
• במצב זה מציעה ממשלת־ישראל להאריך את התקופה, שלגביה
יספיקו יתרות מטבע החוץ ־לקיים חיי־משק סדירים, על־ידי
שורה של אמצעי־מיסוי והגבלות של יבוא ושל יצוא הון. ההסתדרות
מציעה להעלות את הכנסות השכירים באחוזים ניכרים כדי
לפצותם על היוקר הזוחל ועל העלייה בתפוקה. אמצעים אלה
אין בכוחם לפתור את בעיות המשק ולהבטיח רמת־חיים הוגנת
להמוני העובדים.
• המיסוי המוגבר וההגבלות המתוכננות פוגעות בעיקר בשיכ־בות־הביניים
— ציבור השכירים והעצמאיים המשתכרים בין׳
— 10,000.ל־— 20,000.ל״י לשנה. ההתייקרות, הנובעת כמסקנה
הגיונית מהעלאת המיסוי העקיף, תפגע בראש וראשונה בשיכבות
העניות, המשתכרות עד — 5,000.ל״י לשנה.
• העלאת־השכר המוצעת אינה משנה ממעט לגבי בעלי ההכנסות
הקטנות, מאחר ומדובר בתוספת אחוזים מן השכר הקיים.
המיסוי המוגבר יספוג למעשה את כל ההכנסה הנוספת של בעלי
ההכנסות הבינוניות. הפגיעה בבעלי ההכנסות הגבוהות תהיה
שולית, אם בכלל תהיה כזאת למעשה.
• חוסר השוויון בהטלת העול, הנגרם ביודעין על־ידי מפלגת
העבודה בהסתדרות ובממשלה, בסיסו בשיטות המיסוי הרגרסיביות
שהונהגו במדינה ביוזמתה של מפא״י, אחדות־העבודה ומפ״ם,
ובסיוע של מפלגות גח״ל והליברלים העצמאיים. שיטת תוספת
היוקר, הניתנת תמיד באיחור ובמידה בלתי מספקת, מנציחה הבדלים
סוציאליים ואף מעמיקה אותם. היא גזורה לפי צורכיהם של

בעלי ההכנסות הגבוהות בהסתדרות, הנהנים מהטבות
במיסיס שאינם עומדים לרשות כל ציבור אחר.

ומהקלות

כ. הוועד ׳הפועל מציע, איפוא, שינוי מהותי ככל
שיטת המיסוי הישיר כדלקמן:
• תיקבע הכנסת מינימום ליחיד ולמשפחה, בהתאם למיספר
הנפשות בה. במידה והכנסת המשפחה נופלת מן המינימום שלא
באשמתה, יושלם החסר ע״י המוסד לביטוח לאומי. המינימום המוצע
עתה הוא 2100ל״י ליחיד 3600 ,ל״י לזוג ותוספת של 1.000
ל״י לכל ילד עד גיל . 16 המינימום הזה יוצמד לאינדקס יוקר המחיה.
• ייקבע מינימום הכנסה הפטור מכל תשלום מס. מינימום ז!ז
צריך לספק את הצרכים הרגילים של ישראלי. הסכום הפטור ממס
המוצע עתה הוא 4.800ל״י ליחיד 7000 ,ל״י לזוג ו־ 1500ל״י לכל
ילד עד גיל . 18 כל עוד אין חינוך תיכון וחינוך גבוה חינם, יש
להכיר, נוסף לכך, בכל הוצאות החינוך כהוצאה פטורה לצורכי
מם־הכנסה. המינימום הפטור ממס יהיה צמוד למדד יוקר המחיה.

• שלוש הדרגות הראשונות של מס־ההכנסה תהיינה בהפרשים
של 5000ל״י, והמס שייגבה יהיה ־ ,257־ 307ו׳־ .357 אחרי הכנסה
של 25,000ל׳׳י חייבת במס, יעלה המס השולי ב׳־ 57 לכל
1,000ל״י עד אשר יגיע למס השולי המקסימלי של ־ 907 לגבי
הכנסה מעל ל־ 32,000ל״י לשנה החייבת במס.
• מס ההכנסה לחברות לגבי רווחים בלתי־מחולקים יועמד על
־ .757 רווחים המשמשים להשקעה יצרנית יזכו בהנחות מהמס
המוטל.
ג. שינוי שיטת המיסוי יביא לעלייה בדרגת־החיים של השיב־בות
המקופחות, ייצור תמריץ לתוספת עבודה לגבי השיכבות
הבינוניות, ויטיל מס בהתאם ליכולתן על השיכבות העשירות. הוא
ימנע אי־יציבות בשכר הנגרמת על־ידי תוספת־היוקר, ויבטיח
לעובד הכנסה בהתאם ליכולתו ולתפוקתו,
ד. שום שיטה כלכלית אינה יכולה לבוא במקום השכנת השלום,
שרק היא תוכל ליצור את התנאים לשיגשוג כלכלי אמיתי.
ספיד קודם כל יש לקבוע נורמה בסיסית
הדרושה להבטחת קיומו ההוגן של האזרח
העובד. אם היום, כדי לקיים באופן הוגן
משפחה בת ארבע נפשות, דרושה הכנסה
מינימלית של 800ל״י לחודש, הרי אז
צריך אותו סכום בסיסי להיות נקי ומשוחרר
מכל מם. כלומר יש להגדיל את
הניכוי ההתחלתי הניתן כפטור לצורכי
מס־ההכנסה. ואם צריך להיות משהו צמוד
למדד יוקר המחיה, הרי סכום זה, שנועד
להבטיח את רווחתה המינימלית של המשפחה
— הוא זה שצריך. להיות צמוד*
לאינדקס יוקר המחירים, ואם יעלה מחר
האינדקס, הרי אז בהתאם יעלה גובה
הסכום הפטור מתשלום מם הכנסה.
זוהי הגישה שאנו מציעים להסתדרות
לאמץ לעצמה, כדי להכניס את מדינת ישראל
לעידן של השליש השלישי של המאה
העשרים.
מעבר לנורמה בסיסית זו יגבו שיעורי
מס־הכנסד״ אולי בשיעור גבוה יותר מהמקובל
עתה, ומבעלי ההכנסות הגבוהות
יש לקחת שיעורי מס גבוהים יותר מן
המקובל עתה. סך כל ההכנסות שייגבו
בצורה זו יגדיל את הכנסות אוצר המדינה,
כי בפרוספריטי המלחמתי משתכרים רבים
אצלנו למעלה מ־ 50 או 75 או 100 אלף ל׳׳י
לשנה. אבל לא רק שיקול כספי מנחה אותנו.
לגבי אנשים אלה קיים השיקול המוסרי,
שבעלי ההכנסות הגבוהות צריכים לשלם
יותר מכפי שהם משלמים היום.
אין ויכוח על כך, שלגבי שכבות מסו-
יימות של האוכלוסיה, נוכח המצב הקיים,
צריך להוריד את רמת המחיה. השאלה
הערכית היא לגבי איזה שכבות?
מה שברור הוא, שאין להוריד את רמת־ •
המחיה אצל מעוטי־ההכנסות או אצל אלה
שמרויחים כדך הנורמה הבסיסית, או קצת
למעלה ממנה, יש לכוון את הורדת רמת־המחיל,
אל בעלי ההכנסות הגבוהות יותר,
וההצעה שהעלינו תואמת עקרון זה.
בתקופת מלחמת העולם השניה — ואיננו
רחוקים מבחינת המאמץ של האנגלים אז
— הוטלו מסים של 100 ושל 110 אחוזים
על הכנסות מסויימות. בארצות־הברית מוטל
כיום מם־הכנסה שולי של ־ 907 על יחידים•
אין הדבר כן במדינת ישראל. ומי
שמשוחרר מהנטל האמיתי — אלה הן
החברות.
איני בא אליכם היום בסיסמאות סרק.
כלכלני תנועתנו ישבו וחישבו, כי שיטה
זו של הגדלת המינימום המשוחרר ממם,
והשלמת המגיע על־ידי הביטוח הלאומי, לא
תגדיל את האינפלציה במשק או תקטין
את הכנסות אוצר המדינה. מה שישתנה
הוא חלוקת הצדק הסוציאלי, וזו למעשה
השאלה שצריכה להטריד אותנו בויכוח
של היום.

ך• חייל ;חום כאשוניק

לארץ חלה התינוק, ומת. ברנארד רצה
לקבור אותו בבית־קברות יהודי, כיוון שחשב
שבנו יהודי. אבל הרבנות לא התירה
לו זאת. התינוק נקבר מחוץ לגדר.
לבנו השני׳ ,שנולד בארץ, קרא ברנארד
בשם נחום. זמן קצר אחרי שנולד הילד
נשברה האשד, כשגילתה שבכל מקום
מתיחסים אליה כאל גויה, נטשה את בעלה
והילד וחזרה לחו״ל למשפחתה.

משרת ב

\ חיל־השריון בצה״ל.
מזה שמונה חודשים ׳,מאז גיוסו, מנסה
החייל נחום באשוניק להשתחרר משירותו
הצבאי. הסיבה לבך היא פשוטה: נחום
באשוניק הוא בן לאם נוצריה. על פי ההלכה
היהודית ולפי דעת שר־הפנים הוא
אינו יהודי. הוא גוי. כשמת אחיו הקטן,
עוד לפני שנחום נולד, סרבו הרבנים להתיר
לקבור אותו בבית־הקברות, המירו
את קבורתו רק מחוץ לגדר. מפני שגם
הוא היה בעיניהם גוי. בתור גוי אין נחום
חייב לשרת בצה״ל. למרות זאת רואה בו
משרד־הבטחון יהודי״ ומסרב לשחררו מהשירות.
לפי
חוק הגיוס רשאי צה״ל לגייס לשורותיו
כל אזרח, יהודי, מוסלמי או נוצרי.
אולם הנוהג הוא שאין מגייסים מוסלמיס
או נוצרים בניגוד לרצונם. לפעמים גם אין
מגייסים אותם למרות רצונם. אבל את
נחום באושניק מסרב צה״ל לשחרר.
י אומר נחום :״אחת מהשמיים — א• שאני
יהודי או שאני גוי. אם אני יהודי
שיכתבו את זה בתעודת־הזהות ׳שלי, אם
אני גוי — ששיחררו אותי מצה יל.״ פרשת
נחום באשוניק: היא הובחה נוספת לאיור,
אבסורדים מביאים הדתייב במרינה. השבוע,
כשרס״ן חיל־הים בני שליט זכה בנצחון
מכריע על הרבנות ומשרך־הפנים, היתר,
לסיפורו של נחום באשוניק משמעות כפולה.

התינוק
נקבר
מחוץ לגדר

__מכתב
למשה דיין
ך* רנראד ניסה לסדר את נחום במוסד.
^ אך בכל מקום, כשגילו כי הוא נוצרי,
סרבו לקבלו. רק כשעמד ברנארד להכניס
את נחום למיסיון, פתח בשביתת״רעב ו הזעיק
את העתונות, התערבה קרן ילדיו
בפרשה. נחום נשלח למוסד דתי בבני-
ברק. אולם כלפי החוק הוא המשיך להיות

נחום כאשוניק
ללחום זה בסדר?

שנשא אשר, גוצריה — תהפוך את חייו בארץ
לטרגדיה.
״הנאצים רדפו אותי מפני שהייתי בן לאם
יהודיה. לא חשבתי שבישראל ירדפו את
ילדי מפני שהם בנים לאם נוצריה,״ אמר.
ב־ 1949 עלה ברנארד באשוניק עם אשתו
הנוצריה ועם תינוקו מארטין, בן ששת
החדשים, לישראל. זמן קצר אחרי שהגיעו

ך חום כאשוניק נולד בחיפה. אביו,
י ברנארד, נולד לפני 45 שנים בגרמניה
לאם יהודיה ואב נוצרי. לפי ההלכה היהודית
הוא יהודי. אבל אשתו של בר־נארד
באשוניק היתד, נוצריה. הוא התחתן
איתר, כשהיה חייל בצבא הבריטי במלחמת
העולם השניה, שירת בעיראק, ביוון ובבריטניה.
בתקופה
בה שרת ברנארד באשוניק בבריטניה,
הוא הכיר שם נערה בריטית, התאהב
בה ונשא אותה לאשר, בנשואין אזרחיים.
אז לא התעוררה כלל בעיית הדת. ברנארד
היה אומנם בן לאב נוצרי, אולם הוא ראה
את עצמו אתאיסט, בן בלי־דת. היו אלה
הנאצים שראו בו יהודי. בדיוק כמו הרבנים,
כיוון שהיה בן לאם יהודיה. כתוצאה
מכך הפך ברנארד לציוני והחליט לעלות
לישראל. הוא לא תיאר לעצמו שהעובדה

העולם הזה 1692

כשגדל נחום ובגר הוא קבע לעצמו כי
ה! א בלתי דתי. כאשר הגיע זמן גיוסו ל-
צה״ל פנה למוסדות הנוגעים בדבר, ביקש
לשחררו מחובת השירות, טען :״אם לא
מגיעות לי זכויות של יהודי אין לי גם
חובות של יהודי.״
כשפנה נחום ללשכת הגיוס נאמר לו
כי מוקדם עדיין לדון בענינו, ורק כש־יגויס
יבררו את הענין. הוא המשיך לפנות
למוסדות ולאישים, אף שלח מכתב
לשר־ד,בטחון משה דיין. התשובות היחידות
שקיבל היו :,״הענין נמצא בטיפול,״
בין השאר כתב נחום ללשבת־הגיום:
״איני יכול לשרת בצר,״ל מפני שמעיקה
ע,י העובדה שאחי נקבר מחוץ לגדר ב־בית־הקברות
בגלל היותו חצי יהודי. אני
עצמי נרדף מזה שנים מפני שאינני מספיק
יהודי. יקשה עלי לשרת בצד,״ל עם מועקת
מצפון זו.״

לצאת עם
בנות יהודיות

אב ברנארד באשוניל,
אבל. איפה יקברו אותו?

ך* ל פניותיו של גחום באשוניק
^ לא הועילו. הוא גויים לחיל־ד,שריון.
אחרי גיוסו פנה למפקדו הישיר ביקש
להשתחרר, נימק את בקשתו בכך שקשה
לו לשרת יחד עם חיילים שהם בני עם
שאינו מעניק לו זכויות כלכל אזרח אחר.
״בל החיילים יוצאים עם בנות,״ סיפר נחום.
״אני לא יכול לצאת. עם איזו בחורה

יהודיה אני יכול לצאת ברצינות כשהיא
יודעת שלא תוכל להתחתן איתי?״ אחרי
שפניותיו במשך שמונה חדשים לא נענו,
ערק החייל נחום באשוניק מיחידתו. הוא
נשפט ונידון למאסר על תנאי.
״איננו יכולים לעזור לך,״ אמרו לו מפקדיו
,״הדרך היחידה עבורך לפתור את בע־יותיך
— היא להתגייר.״ אבל נחום באשו־ניק
אינו מוכן להתגייר. הוא רואה את עצמו
כבן־הלאום היהודי אך אינו מאמין בדת.
״לא אצטרף לדת שקברה את אחי מחוץ
לגדר,״ אמר.
״ללחום ולהיהרג בשביל העם הזה זה
בסדר, בשביל זה הוא טוב?״ אומר אבי,׳
של נחום .״אבל מה יהיה אם יהרג? הרי
הרבנות תכריח אז לקבור גם אותו מחוץ
לגדר!״

לא זכאי
להלוויה צבאית
צד,״ל עצמו אינו מפלה בין חיילים יהו־כים
וכאלה שאינם יהודים. אבל העובדה
שנחום באשוניק משרת ביחידה שכל חייליה
יהודים, גורמת לאבסורד נוסף: למרות
שהוא אינו מוכר, לא על־ידי הרבנות ולא
על־ידי התוספת שעומדת הממשלה להוסיף
לחוק־השבות — כיהודי, הוא חייב לשמור
על כשרות, ולהקפיד על כל דיני היהדות
שקבעה הרבנות הראשית לצר,״ל. למרות
שהוא מוגדר כמי שאינו יהודי הוא עלול
לעמוד למשפט אם יפר אחד מחוקים אלה,
שנקבעו בפקודות המטכ״ל.
עוד יותר מזאת. נחום באשוניק הוא חייל.
אם חלילה וחס יקרה אסון כלשהו והוא
יפיל בקרב, הוא לא יהיה ראוי אפילו להלוויה
צבאית. זכורה עדיין פרשתו של
סגן דרורי גלבוע, שרב־צבאי מנע הספד
בהלוזייתו לקיבוץ יד־מרדכי אחרי שהוריו
סירבו לקברו במכם דתי.
בתשובה לשאילתה שהוגשה לשר־ד,ביטחון
בעניין זה השיב משד, דיין:
״כל עוד פקודות מטכ״ל וההנחיות הקיימות
הן בתוקף, אין בכוונתי לעשות דבר,
כדי למנוע הישנות מיקרים כאלה בעתיד.״
כלומר: כל ההלוויות בצה״ל הן הלוויות
דתיות. אם החלל הוא יהודי, נערכת לו
הלוויה בטכס צבאי ודת־ יהודי. גם חייל
מוסלמי זוכה להלוויה צב<;ית הנערכת לפי
כללי הטכס הדתי המוסלמי. אבל חייל מסוגו
של נחום באשוניק, שאינו נמנה על שום
דת, לא יוכל כלל, לפי פק-דות המטכ״ל;
הקיימות, לזכות בהלוויה צבאית. מאיזה סוג
שהוא.

שני ילדיו של דני זיידל, שנשא לאשח
תיירת לא־יהודיה. כל המשפחה הצטרפה
אל מישמרות־המחאה שהתייצבו מול ביתו של שר־המשפטיס, יעקב־שמשון

אגאו־ יאגויה

שפירא, בשדרות הקרן־הקיימת בתל־אביב. השלטים אומרים :״מדינה עברית
! עלייה חופשית!״ ו״שפירא — חזור בך! ״ לבבי שני ילדים אלה,
פירוש החוק המוצע — הטבעת חותם ״לא יהודי״ על תעודותיהם הרשמיות.

הוא עשה זאת אף כי ידע, שגולדה
מאיר יכולה להרכיב ללא כל קושי ממשלה
בלי הדתיים. כי הוא מעדיף שותפים
קנויים, שותפים שאפשר לעשות עמם עיט־קות,
שותפים־לשחיתות־פוליטית.
את המחיר ישלם האזרח.
הדרך לכאשיזם !
כן הוצבו המשמרות דודקא מול ביתו
ביום ה׳ ,בשעה שהוא העלה בישיבת־ף*
יום החמישי האחרון התייצבו בשד־
4רות קרן־קיימת בתל־אביב עשרים נו־שאי־כרזות
.״שפירא — חזור בך!״ נאמר
בכרזות .״אנו מדינה חילונית!״ ״שפירא
+שפירא = גזענות!״ והשלט שמשך תשו־מת־לב
יותר מאחרים :״שפירע!״
היו אלה מישמרות־מחאה, שהוצבו ביוזמתה
של תנועת העולם הזה — כוח חדש
מול ביתו של שר המשפטים יעקב שמשון
שפירא. מדוע דווקא שם?
כי שר המשפטים היה אבי הקנוניה עם

הכפייה הדתית — והפגיעה במעמדו של
בית־המשפט העליון. הוא אשר יעץ לגולדה
מאיר לרוקן את החלטת בית־המשפט
העליון מתוכנה, לתת לדתיים מה שלא
ניתן להם עד כה במדינת ישראל —
שלטון מוחלט של ההלכה האורתודוכסית
על חיי הפרט. את הבגידה המחפירה הוא
הציג כמעשה לאומי חיוני, שבא למנוע
פילוג העם.
לא היה זה רעיון מיקרי, שצץ בלחץ
המאורעות. שכן שפירא הוא אדריכל ההס
קורא
שלום כהן בפג ה

משתתפים במישמרות־המח־

אה .״הפגיעה אותה יזם שר־המשפטים כפולה: פגיעה ברוב
החילוני של האזרחים, שמעתה יכפו עליו הגדרה דתית אורתודוכ

הקואליציוני האחרון עם המפלגות הדתיות.
הוא
האיש אשר ניהל בזמנו, עם השר
המפד״לי חיים־משה שפירא את המשא־וה־מתן
להקמת הממשלה במתכונתה הנוכחית.
הוא שסיכם את המכירה הכללית של זכות־האזרח
לראות טלוויזיה בשבת; והוא שחתם
על הקנוניה, שאם יפסוק בית־המשפט
העליון בניגוד לרצונם של הדתיים בפרשת
בני שליט — תחוקק הממשלה חוק שירוקן
את פסק־הדין מתוכנו.

סית לגבי שייכותם הלאומית; ופגיעה במעמדו של בית־המשפט
העליון, מיבצר הדמוקרטיה.״ בפינה משמאל — הסיסמה :״אנו
מדינה חילונית ו״ סיסמאות אחרות :״שפירע!״ ״יהדות היא דת
— לא גזע״ וכן הסיסמה :״שפירא +שפירא = גזענות !״

דן ונעמי

בן־אמוץ בין המפגיג־ס
מול ביתו של השר
שפירא. על גבה של נעמי בת 5ו החודשים
תלה דן שלט האומר :״גם אני נגד !״

א אי מון
(זהו נוסח נאומו של אורי אבנרי, בדיון על
אי־האימון בממשלה).

הצעת

הילד אורן שליט הוא בן של קצין צה״ל. כל חייו
יחייה בישראל, כעברי, כיהודי, ובמיקרה הצורך יתן את
חייו כישראלי, כעברי, כיהודי.
אולם שר־הפנים סירב לרשום את אורן שליט כעברי
או כיהודי על פי הלאום, באשר נולד לאם שאינה שייכת
לדת היהודית. החוק הישראלי עמד להטיל עליו את
החובה לשאת תעודת־זהות, שהיתר, מבדילה בינו לבין
כל שאר בני הלאום הזה, שהייתה מכתימה אותו כזר,
כנוכרי, אולי כחשוד.
אותו גורל צפוי עתה לאלפים, ובבוא העליה שכולנו
מייחלים לה, אולי לרבבות למאות אלפים.

זהו העניין כולו, העומד כאן לדיון. בל השאר
הוא עניין פורמדי, מופשט, משפטי. לא
על נוסחות אנחנו מתווכחים, לא ננד דברים
מופשטים אנחנו מתריעים, אלא נגד שיטה
המאמללת בני-אדם, הדנה אותם מראש למעמד
נחות, ואן* מנודה.

בל אדם הוא בן־חורין להתפלל או לא
להתפלל, בבל צורה שירצה, כבל מיסגרת או
מחוץ לבל מיפגרת, ולשום מוסד ממלכתי אין
בל זבות להתערב באמונתו ובתפילתו, להטיל
עליו חובות בל שהן בתחום זה.
הדת היא עניין שבין אדם לעצמו, ובין אדם לבוראו,
אם הוא איש מאמין. וכל רישום של פרט אינטימי זה,
בכל מיסמך ממלכתי, הוא פסול מעיקרו. זה פשוט אינו
שייך למדינה.

בל אדם הוא בן-חורין להזדהות עם לאום
כלשהו, לקשור את גורלו לגורל לאום זה, לראות
את עצמו שייך או לא שייך לו, ואף לב־

נו מתגאים בכך שיש לנו בית״משפט עליון שאימץ
לעצמו בדיוק תפיסה זו.

בי מה אמרו השופטים? תחילה הציעו לממשלה
למחוק ככלל את הפריט ״לאום״ ממיר•
שם התושבים ומתעודות־הזהות, אולם הממשלה
לא נענתה לכך.

** ה היינו אומרים אילו קם הנשיא פומפידו והציע
היום לאספה הלאומית הצרפתית לחוקק חוק שעל
פיו יצויין בתעודת־הזהות של כל יהודי צרפתי כי איננו
שייך ללאום הצרפתי, ואילו קבע הנחייה שכל מי שלא
נולד לאב קאתולי יירשם בתעודת־הזהות של הרפובליקה
הצרפתית כלא־צרפתי.
איזו סערה בינלאומית היינו מחוללים! אילו דיונים נרגשים
היינו עורכים בכנסת ישראל נגד המזימה השפלה!

הצענו אז לקבל המלצה זו, ואף הגשנו לצורך זה הצעת־חוק
פרטית. הממשלה לא קיבלה הצעה זו, והשאירה את
ההכרעה לבית־המשפט.
והנה החליט הרוב של בית־המשפט, בהחלטה היסטורית,
לקבל את הגישה שאנחנו דוגלים בה, היינו: אם בכלל
יש רישום של ״לאום״ ,הריהו לצרכים סטאטיסטיים בלבד,
וקובע לגביו רק הרצון החופשי של האיש המצהיר על
הזדהותו על פי הכרתו הסובייקטיבית.

האם לא היינו מדכרים על חוקי נירנכרג
חדשים? האם לא היינו צועקים שזהו טלאי
צהום? האם לא היינו קוראים ליהודי צרפת,
ולבל בני הקידמה שם, לשרוף בפומבי את
תעודות־הזהות המשפילות?

~מה~עושה הממשלה? היא אומרת לבית
המשפט: החלטתם נגד הקנוניות הקואליציוניות
שלנו, אז נשנה את החוק ונרוקן את
החלטתכם מתובנה. נקיים כמדינה מישטר
תיאוקראטי מימי-הביניים, נצעד עוד צעד
גדול אחורה, לחשכת הכפייה הדתית.

אולם צרפת היא מדינה מתקדמת. בתעודת־הזהות שלה
רשומה רק השתייכות אחת: האזרחות הצרפתית, לא יעלה
על דעת איש לרשום שם בתעודת־הזהות לאום או דת.

זוהי האנטי־שמיות בהתגלמותה. התרענו על כך מעל
דוכן הכנסת. נמשיך להתריע נגד מכשיר זה של דיכוי,
השפלה, הפלייה.

והנה, יהודי סובייטי שנשא אשה נוצריה -
בניו יירשמו שם ביהודים, ויסבלו כל חייהם
מהפליה. ואילו כבואם ארצה, יירשמו כניו
כלא־יהודים, ויסבלו כשל כך בל ימי חייהם,
אלא אם ינהגו באחרים ויהגרו לארץ ליבראלית.

כך נטוש הוויכוח. על כך אנחנו מתריעים. זוהי
הבעייה העומדת בפני הציבור.

מינשר בניי-חורין

שקפת עוללנו, והשקפת הרוב במדינה הזאת,
מבוססת על העקרונות הבאים:

ממשלה מיוחדת בירושלים את הצעת־הכני־ער,
שלו. ולכן, כאשר התייצבו המישמרות
למחרת היום באותו מקום, כבר הצטרפו
אליהם כמאה אנשי־רוח ואמנים, וקבוצות
מאורגנות של תלמידי־תיכון, שהזהירו:
״שפירא — אל תעשה את הצעד הראשון
בדרך המובילה לפאשיזם!״

חול בעיני
*״״*תמימים
בעם וצריכת־העלבון של אזר

ן חים׳ רבים התפרצו בעשרות צורות אחרות.
תוכניתו של שפירא היתה שיחת־היום
בכל בית ובכל מקום־עבודה. סיעות
הקואליציה ייחדו לה דיון סוער:
• במערך ניצחה דעתו של שפירא —
באשר הוא נהנה מאימונה העיוור של

יכולה המדינה להיות מעוניינת בעריכת סטיטסטיקה של
השתייכות אזרחיה ותושביה לקבוצות תרבותיות, דתיות
ולאומיות. אולם אז חייבת היא להסתפק בציון הוולונטרי
של האזרחים עצמם, לפי רצונם החופשי, ובוודאי אין
לה כל זכות לחייב אותם להזדהות בכלל, או לכפות
עליהם הזדהות מסויימת.
זהו המצב הקיים ברוב המדינות התרבותיות, והיהודים
הם שלחמו בשורה הראשונה כדי להשיג סוף־סוף מצב
זה, שבלעדיו כל הדיבורים של שיווירן, ללא הבדל דת
ולאום, הם פיטפוטים ריקים.

חזרה לימי-הביניים

טלאי צהוב!

אולם יש מדינה כעולם שכה מופיע ה״לאום״
בתעודת־הזהות. זוהי ברית-המועצות. שם
חייב יהודי להירשם ביהודי, ובכל ימי חייו
הוא חייב להזדהות כ״עכרי״ .אם ינפה להירשם
כרוסי, חס ושלום, יכלה את אחרית ימיו
כמחנות־הזוועה במידבר הלבן של וורקוטה.

חובתו של אדם לשרת כצבא מדינתו, לשלם
לה מיסיס, לשמור לה אימונים, ובל שאר החובות
שלו למיסגרת המדינית -בל כולן מתמצות
באזרחות, ורק היא עניינה של המדינה.

אורן ובני שליט
פור בקיום לאומים ככלל. זהו עניינו הפרטי,
זהו עניינו המצפוני, של כל אחד מאיתנו.
ורק אני עצמי יכול להטיל על עצמי את החובות המצפוניות
הנובעות מהזדהותי עם הלאום שאני חש עצמי
שייך אליו.
הזדהות פנימית זאת — גם היא אינה נוגעת לשום
מוסד ממלכתי, ולא יכירנה מקומה בכל מיטמך ממלכתי.

זוהי פגיעה גסה בסטאטוס־קוו, שבית־המשפט פירש
אותו כדין.

זוהי מעילה ברוטאלית כאימון מאות האלפים,
שהצביעו זה עתה כעד מפלגות חילו־ניות-בביכול.

מעילה
באימון !

מה בן נוגע למדינה? במה מוגדר יחסו
של האדם למדינה, מהו מקור זכויותיו וחובותיו?
לא הדת, לא הלאום, בי אם האזרחות.

זוהי כפירה צינית בקווי היסוד, שעל פיהם נתן רוב
הכנסת אימון בממשלה זאת.

במדינות הדמוקרטיות המתקדמות — בארצות־הברית,
בצרפת, בבריטניה ובעשרות מדינות אחרות, הדבר היחידי
הרשום בתעודות־זהות ובמסמכים דומים הוא האזרחות
— >ץ 014126118111 בלשון האמריקאים 3410113111>6 ,מ בלשין
הצרפתים; ,ז 61ז1£1־ 813£148311§ 611061 בלשון הגרמנים. ברוב
שפות ארצות המערב איבד המושג לאום בכלל את
משמעותו הפוליטית, והפך מילה נרדפת לאזרחות הפורמלית
גרידא.

אנו מציעים להביע אי-אימון לממשלה —
לא כגלל החלטתה להציע לכנסת הצעת־חוק
•טהכנסת יכולה לקבלה או לדחותה, אלא
כגלל העובדה שהממשלה, כעצם תגובתה על
פסק־דין כית־המשפט, מבירה את קווי־היסוד
שלה עצמה, את הסטאטום־קוו, ומחזירה אותנו
אל חשבת ימי-הכיניים.

גולדה מאיר. לשוא ניסתה ח״כ־לשעבר
שולמית אלוני למנוע את המעילה באימון
הבוחרים ,׳שהצביעו בעד מפלגה חילונית.
רוב גדול התייצב מאחורי מזימתו של
שפירא.
• מפ״ם והלביראלים העצמאיים החליטו
להצביע נגד הצעת־החוק של שפירא.
• גח״ל התפלגה, פחות או יותר לאורך

הקו חרוודליבראלים.
• הדתיים צהלו, ורק בקושי יכול
היה שפירא המפד״לי להסתיר את שימחתו
על ניצחון הכפייה הדתית. הוא השתיק
בכעס את הרבנים, שמתחו ביקורת על
הצעת־ההסוואה של שר המשפטים, בדבר
הענקת אזרחות אוטומטית לבני־זוגם הלא־יהודיים
של עולים יהודיים• הוא ידע שהצעה
זו באה רק לזרות חול בעיני תמימים.
על רקע זה נולדה הצעת אי־ד,אימון
הראשונה שהוגשה נגד ממשלתה הנוכחית

של גולדה מאיר. היא הוגשה על־ידי העולם
הזה — כוח חדש, כהפגנת־מחאה על
המעילה הצינית באימון האזרחים, למרות
שהיה ברור כי שום מפלגה קואליציונית
לא תעז להסיק מסקנה מהתנגדותה להצעת
שפירא, ולא תרחיק לכת עד כדי הצטרפות
להבעת אי־אימון. היה ברור מראש׳ כי
רק קולות מספר בכנסת יביעו אי־אימון
לממשלה.

השתיקה -בדתי
אפשרית !
ק מ פו ס של אוניברסיטת תל־אביב
^ נולדה תנועה ספונטאנית של סטודנטים
ומרצים — בעיקר בפקולטה למשפטים
— שתבעה פעולה הפגנתית. הוצע לשרוף
את תעודות־הזהות הנושאות את ההגדרה

לאום. הוצע לנהל מערכת־תעמולה, להחזרה
המונית של התעודות למשרד הפנים ר,מפ-
ד״לי.
גם חוגי אמנים נחרדו. דן בן־אמוץ
הודיע שהוא מחק את ההגדרה לאום
מתעודת הזהות שלו.
בתחילת השבוע התארגן גוף ציבורי —
בו היו מיוצגים אנשי מפלגות ותנועות
כמו מפ״ם, העולם הזה — כוח חדש,
מק״י, הליברלים העצמאיים, ואישים בלתי-
מפלגתיים רבים — שקרא להפגנה המונית
מול בניין הכנסת ביום השני הנא, כאשר
ייערך שם הדיון בהצעתו של שפירא.
מארגני ההפגנה קיוו, כי יופיעו שם
אזרחים רבים ככל האפשר וכי הפגנה זו
תהפוך מוקד של פעולת־מחאה נגד
תוכניתו המחפירה של השר שפירא.
הסיכוי להניא את גולדה ושפירא מתוב־ניתם
היה קלוש — אך השתיקה מול
חרפה זו היתה בלתי־אפשרית.

ערבים
ה חו צ ה

אתה טועה, גמר!

רוחות רעות מנשבות בימים אלו במסדרונות
הוועד־הפועל של ההסתדרות הכל*
£נ י עו מ ד לבצע משימה מאוד לא נעימה:
לית .״מוציאים את המחלקה הערבית לבניין
רונה שהיתה לו מדינה, לפני אלפיים שנה, היה זה הנוהג
לחלוק על דעתו של ליובה אליאב.
רחוק יותר,״ מתלחשים מפה לאוזן .״מטעמי
העולמי שכל מדינה היתה הומוגנית מבחינת גזע ודת.
ליובה אליאב נתגלה בציבור, מאז נבחר לתפקידו, לפני כחודש,
ביטחון!״
איש אינו מפחית בערכה של הדת כגורם שאיחד את ישראל
לא באריה — כשמו — אלא כנמר.
פעילי המחלקה הערבית הוכו בתדהמה.
באלפיים שנות גלותו. אבל כיום יש לנו מדינה. ומדינה, כפי
אמנם, מאז הבחירות חשו במתח מסויים
וזה — למרות אוזירת יילינץ׳ והחרם שהפעילה גולדה נגד כל
שאתה יודע, היא גוף הפועל באמצעות חוקים — כלומר,
מי שמעז להזכיר את השם האסור: מדינה פלסטינית.
ביחסה של ההסתדרות אליהם, מתח זה
באמצעות כוח. במשך כל ההיסטוריה היהודית, שעליה אתה
התבטא בין היתר גם בכך שתקציב המחלקה
משום כך, בלב כבד אני עומד לצאת חוצץ נגד דיעותיו בעניין
מסתמך, לא חלם איש לכפות את הדת היהודית על יהודים
ע־סקת החבילה עם הדתיים, כפי שהשמיען ביום השישי האחרון
(,מיליון וחצי לירות בלבד) לא הועלה־על־אף
בכוח — ודווקא עתה, כשהם זכו למדינה, נעשה נסיון זה.
הגידול הרב במספר חבריה, אולם לצעד
בראיון שהעניק לרפאל בשן במעריב.
הדת היא עניינו הפרטי של הפרט, או של עם שלם — אך
אחרון זה לא ציפו.
ודווקא משום כך: קיימת הסכנה שקולו, שהיה קול ההגיון
לא של המדינה. הדתיים יבולים לנסות להפיץ את הדת
והשפיות בנושא השלום, יתקבל ככזה גם בנושא עיסקת החבילה.
ואמנם, בהיסטוריה של המחלקה הערבית
בכוח השיבנוע, ההטפה, האמונה — ולא בכוח המשטרה,
בהסתדרות לא נמצא דבר שיצדיק צעד

שתפקידה לכפות את חוקי המדינה.
כזה.
תה אומר, ליובה ידידי:

עד לפני מספר שנים היו הפועלים הער\
1״הייתי בין מצביעי הרוב והבעתי את דעתי, שלפיה ההחלטה
ידידי: ליובה אומר,

ביים בישראל מאורגנים בשני אירגונים
איננה של מנצחים ומנוצחים: לא במפלגה, לא במערך, לא בממ״בנושא
הזה מוכרחה להימצא פשרה שהציבור הדתי יוכל
יריבים. האחד׳ היה קונגרס הפועלים הערשלה,
לא בכנסת, ובעיקר לא בעם.״
מהו

. מיסודו חילוני שהוא המדינה, מימשל בתוך
איתה, לחיות ביים, בו שלטו אנשיי׳מק״י, ובו נכללו
ואני אומר, ליובה ידידי : מספיק יודע,
אחד

— לפרט צריך אינני כיום הביטחוני המצב

גם אלה שהם כיום חברי רק״ח. השני
אני מסכים לדבייך — מלבד למילה האחרונה. נכון :
ה גם היה
פסק־הדין של השבוע
בעיתונות.
את.הכותרות לקרוא היה
ברית פועלי ישראל, בו שלטו אנשי
במערך, בממשלה, בכנסת — אין זו אכן החלטה של מנוצחים
שבוע של אסון אילת והפשיטה ב שדו אן ...הצורך שלא לקרוע
מפא״י דאז.
ומנווגחים. זוהי החלשה של משפחה אחת גדולה, שפתרה
את עצמנו לקרעים, הוא עכשיו סי אלף יותר בוער.״
משבר משפחתי קטן.
מוותיקי הוותיקים. לפני כעשר שנים
זאני אזמר, ליובה ידידי :
העובדה שחפיתרון הושג על חשבון העם — זו כבר באמת
החליטה ההסתדרות לצרף אל שורותיה גם
<;ינני מסוגל אף להתחיל לתאר לעצמי, לאיזו אקרובטיקה
הבעייה של העם הזה, לא של המשפחה המאושרת השלטת בו.
את הפועלים הערביים בארץ, ולחסל בכך
אינטלקטואלית נזקקת, בדי לכנות את ״עיסקת החבילה״
אני קובע ברורות: יש מנוצח ב״עיסקת החבילה״ — העם.
אח היריבות שבין שני האירגונים. למטרה
בשם פשרה. מה הפשרה — שהדתיים הסכימו לבצע את
רובו המכריע, החילוני, של העם. בארץ ובתפוצות.
זו הוקמה בהסתדרות המחלקה הערבית,
פסק-דינו של ביה״מ ולרשום את ילדיו של שליט כיהודים ז

שבראשה עמד, ועומד גם כיום, יעקב כהן.
ובמחיר הסכמתם זו לכבד את בית־המשפט העליון, הם זכו
^ 6תה אומר, ליובה ידידי:
במחלקה החדשה עברו לעבוד פעילי ברית
לנצחון נוסף במאבקם הבלתי-פוסק לכפות את הדת בכוח על
״סרק הזמן של חיינו במדינה תוא רסיס מן ההיסטורית
פועלי ישראל, אשר טיפלה בענייני הערבים
הרוב החילוני במדינה, והגדרת ״מיהו יהודי״ נקבעה בכוח
היהודית. ההיסטוריה היהודית יצרה קשר גורדי בין הלאום היהודי
בהסתדרות עוד קודם לכן.
החוק — לפי ההלכה. ודווקא עכשיו — במצב הביטחוני הזה
לבין הדת היהודית, ובמשך הרבה מאוד שנים ניסו כל מיני
כיום מונה המחלקה 116 עובדים, מהם
מישטרים שהיהודים חיו בתוכם, בכל מיני דרכים — כפויות וליעליו
אתה מדבר, באשר, כדבריך ,״הצורך שלא לקרוע את 88 ערבים, העושים רבות בקרב האוכלוסיה
עצמנו לקרעים הוא עכשיו פי אלף יותר בוער.״ האם לא
ברליות — להתיר איכשהו את הקשר הזה. וגם יהודי הגולה עצמם
הערבית בישראל. כיום 55 אלף חברים
על זה בדיוק הסתמכו הטאקטיקאי ם של הכפייה הד תי ת!
ניסו בכל מיני מקומות, צורות, תקופות וכל סיני אידיאולוגיות
מאורגנים בהסתדרות מהם כ־ 5000 מירושהאם
לא ברור שאלופי הכפייה הדתית רק ניצלו את ההזדמ —
לנסות להפריד בין דתם לבין לאומיותם. אבל כללית, העניין
לים המזרחית.
נות — שאותה תיכננו כבר עם הק מ ת הקואליציה הנוכחית
לא הצליח. לא הצליחו היהודים וגם לא המישטרים שבתוכם חיו.״
מייד לאחר הקמתה, שוכנה המחלקה הער—
ומצבנו הביטחוני החמור כלל לא הניא אותם מהתקפה !
ואני אומר, ליובה ידידי :
בית בקומה הראשונה של בית הוועד הפועל
מדוע לא חששו ה ם מקרע
אני מקווה בכל ליבי, שמלאכת הטישטוש המלוטשת שבי־ושם
היא יושבת עד היום.
בעם!
צעון לעיל נעשתה מבלי משים, שלא במזיד. מדבריך משתמע,
עובדי המחלקה הם כולם חברים ותיקים
אני אגיד לך מדוע, ליובה
שלמדינת־ישראל אין כל משמעות אורגאנית לגבי העם ^ז-
בהסתדרות. מעולם לא הועלה נגד איש
ידידי: בי הם ידעו שמתנגדי-
מסודרת קצת
יהודי: היא סתם שלב נוסף בחייו, צורה
מהם חשד על רקע ביטחוני. ביניהם:
הם — ״הרוב הדומם״ בעם,
יותר — של הגיטו.
יוסף ח׳מים, חבר הכנסת מסעם מפ״ם!
אכן הוא דומם — ונציגיו לא
אז לידיעתך: ההיסטוריה היהודית, עליה אתה מדבר, חל־ג׳ורג׳
נצאר, חבר פועלי ציון שמאל מזה
יחלמו כלל להילחם.
פה ברובה המכריע באשר לעם לא היתה מדינה. בפעם האח ארבעים
שנה: ג׳ורג׳ סעד, שעבד 25
שנים כמזכיר מועצת פועלי נצרת, ורבים
אחרים.
למה הסילוק? עכשיו, לאחר עשר
שנים של פעולה מסורה, עומדים לסלק
סוציאליזם בישראל, שאחת הסיסמאות שאפשר
להילחם בהם ולקוות לשינוי ־.־
אותם ממשרדיהם. לפעילים הוותיקים, שהוחרת
על דגלו בהיוולדו היתה התנערות
משטר. מה שאי־אפשר יהיה עוד לשנות
כיחו את מסירותם משך שנים רבות, ואשר
מהבפיה הדתית.
זה את העובדה שהשבוע מת סופית ה במדינה העם

שבוע
בו מתה סו צי אליז ם
זה לא יכול היה לקרות בשום מדינה
דמוקרטית. אבל זה אירע השבוע בישראל.
תוך שבוע אחד שינתה קבוצה של 24
אנשים את אופיר, ואת צביונה של המדינה.
בקבלה את נוסח החוק החדש הקובע
מיהו יהודי הפכה הממשלה את
המדינה שהיא עומדת בראשה ממדינה
דמוקראטית חילונית, למדינה תיאוקראטית
שחוקיה נקבעים על ידי ההלכה, וחוקי
גזע המזכירים את חוקי הגזע האריים
של גרמניה הנאצית נכללים בהם.
השבוע הפכה ישראל למדינת הכפיר,
הדתית היהודית.
כדיר לפאשיזם. אחד מאיפיוניהם
של המשטרים הסאשיסטים הוא התימרותם
לייצג את הסוציאליזם תוך כניעה ושיתוף
פעולה עם הבנסיה.
והיו אלה נציגי הסוציאליזם הישראלי
שנכנעו לכפיה הדתית והשליטו במדינה
את חוקי הגזע. באסיפות הסברה פנימיות
ניסו דוברי הממשלה לשכנע את מתנגדיהם
בהשתמשם, בין השאר, בנימוק הבא:
.בנקודה זו אנו מוכרחים לוותר לדתיים
— זאת ציפור הנפש שלהם.״
עצם העלאת נימוק זה כמוה כהוכחה
שלסוציאליזם הישראלי בהתגלמותו במערך
העבודה־מפ״ם, לא נותרו עוד אידיאלים,
לא נשארו עוד ציפורי־נפש.
העובדה שממשלת ישראל לא התחשבה
בכך כי גם לציבור החילוני בישראל יש
ציפורי־נפש, ושערכים כמו שוויון וחופש
הם עדיין בעלי־ערך בעיני אזרחי־ישראל,
רק הוכיחה לאיזה שפל־מדרגה וציניות
הגיעו מנהיגי המדינה.
חוקים דראקונים ניתן עוד לשנות.

!3 0ועצב ס תיהפך פתאום ישראל דמיטרו־ למערג
האס
ך* נוכחות הרוסית באיזורנו הפכה
| | כבר מזמן לעובדה קיימת. השאלה
המעניינת עתה היא: מה בדיוק מעוניינים
כיום הרוסים להשיג, באמצעות הערבים?
המשך המצב הקיים של מלחמה מוגבלת,
או קידומה עד להשמדת ישראל?
נראה כי ברית־ד,מועצות איננה מעוניינת
בהשמדתה של ישראל — ולא רק מטעמים
הומגיטארים. היא מנצלת את הסיכסוך
הישראלי־ערבי כדי להעמיק את השפעתה
באיזור ולחדור אל שווקי הנפט של המזרח
התיכון.

החסכון הצפוי לכלכלה הסובייטית כתוצאה
ממדיניות של ייבוא נפט מזרח
תיכוני נאמד ב־ 2מיליארד דולר בשנה.

למערב
ך* כיד להניח כי תוך חמש השנים
^ הבאות יצליחו הסובייטים לגלות ולהפיק
נפט בכמויות גדולות באזור. אך
רוסיה ובנות־בריתה תוכלנה לספוג רה

אירופה המערבית במדיניות של הסתגלות
אל השותף הסובייטי החדש. חברות־נפט
איטלקיות, צרפתיות וגרמניות מחפשות
נפט בכל מקום אפשרי במזרח־התיכון.
הנפט הערבי ייהיוה עבורן מקור אנרגייה
עיקרי במשך 20 השנים הבאות.
על רקע זה ניתן להבין, כי צעדיה של
צרפת בלוב אינם פוגעים באינטרסים מדיניים
של המערב באזור. צרפת מנסה להגביר
את השפעתה בלוב ולמנוע, או
לפחות לדחות, את חדירתה של רוסיה

נפט וול -תמורת מדינת ישראל*
צריכת הנפט של רוסיה הולכת וגדלה.
לפי הערכות סובייטיות, יהיה על רוסיה
לייצר בשנת 460 1975 מיליון טון נפט
במקום 309 מיליון טון המיוצרים על ידה
כיום, כלומר: גידול שנתי בייצור בשיעור
של ,60/0בעת שהגידול השנתי בצריכה
נאמד ב־£ל.8
עתה אף מתברר, שרוסיה לא תוכל כלל
להגביר את ייצור הנפט שלה בקצב הנדרש.
מומחים מעריכים, כי מאגרי הנפט
שלה מערבה מן האורל, מתייבשים והולכים.
אם תח7יט רוסיה לשאוב ולהזרים
נפט ממאגרי הנפט שלה הנמצאים מזרחה
מן ד,אורל, ישלמו בתי־ד,זיקוק הסובייטיים
בין 4ל־ 6דולר בעד חבית נפט גולמי —
בעוד שעליהם לשלם רק 2עד 3דולר
עבור חבית נפט גולמי המיובא מן המזרח־התיכון.
ב־ 1980 יהיה על רוסיה לייבא
כ־ 100 מיליון טון נפט גולמי. שיעור

חלק מן הכמות; את השאר ינסו למכור
בשוק העולמי. מטעמים פוליטיים תסרבנה
חברות הנפט האנגלו־אמריקאיות לקנות
נפט זה. אם יווצר מצב כזה, עשויות
ממשלות ערביות ״סוציאליסטיות״ ,אשר
בשטחן פועלות חברות נפט מערביות,
לד,בריחן לקנות נפט שהופק על ידי
חברות־נפט סובייטיות•
ההתפתחויות המדיניות במזרח התיכון
ב־ 15 השנים האחרונות, ובעיקר אחרי
מלחמת יוני , 1967 מורות כי רוסיה
מגבירה את קצב חדירתה לאזור. תוך
10 שנים היא תשלוט לפחות בחלק מייצור
הנפט ד,גלמי בכמה ממדינות המזרח התיכון
וצפון אפריקה. בסיוען הפעיל של
ממשלות ערביות ״סוציאליסטיות״ במזרח
התיכון, היא תמלא את התפקיד שבוצע
עד כה על־ידי חברות־נפט מערביות בלבד.
נוכח התפתחויות אלה נוקטות מדינות

ללוב. לכן מציעה צרפת ללוב סיוע כלכלי
וצבאי.
ישראל והנפט הערבי

ך• שרוסיה תומכת בעמדות המרי^
ניות הקשוחות של ממשלות ערב, על־ידי־כך
היא מגבירה את השפעתה באזור.
מדיניות החוץ הקשוחה של ישראל רק
מסייעת לרוסים לזרז את תהליך חדירתה
למזרח־התיכון ולקדם את האינטרסים שלה.
יש להניח כי אם תתמיד ישראל ב־קשיחותה,
יחמירו הניגודים המדיניים
בינה ובין ארד,״ב ובריטניה וכן בינה
לבין מדינות מערביות אחרות.
יש מקום להניח כי מדיניות ההסלמה
בקווים, בה נוקטת לאחרונה ישראל מתוך
כוונה לגרום להפלת משטרו של נאצר במצרים,
לא תשא פרי. רוסיה תעשה כל

אין להטיל ספק במהימנותם, לא ייתכן עלבון
גדול מזה.
אולם הסיבה האמיתית לסילוק שונה:
לוועד הפועל נתקבלו לאחרונה חברים

ראש־מחלקה כהן
עלבון גדול
חדשים רבים, ואילו הוותיקים לא פינו
עדיין את מקומותיהם. משום כך הוחלט
לפנות דווקא את חמשת החדרים שבקומה
הראשונה, בהם יושבת המחלקה הערבית.

יחסי־חוץ
מי יסע
לפא רי ס 7
השאלה נראית טכנית ופשוטה: מי יהיה
השגריר הבא של ישראל בפאריס? שכן
כהונתו של וולטר איתן מתקרבת לקיצה.
היה זמן, שבל גדולי הדיפלומטיה הישראלית
היו קופצים על ההזדמנות: עכשיו
פאריס חשובה הרבה פחות. לכן אפשר
להבין את הכחשותיו הנמרצות של מנכ״ל
משרד החוץ, גדעון רפאל, לידיעות שחזרו
והתפרסמו כאילו הוא מועמד למישרה זו.
אלא שהידיעות וההכחשות העידו לא
(המשך בעמוד )25

גבר מתגלח תמיד עבור שניים!
חשוב גם עליה התגלח ב ״ אדיסוך
כי ״אד יסוך הוא סכין הגלוח המגלח לסשעי
ומקנה לך הופעה הדודה ורעננה.
״ אדיסון ״ הסכין המלטף את פניך
״ אדיסון ״ נכחד במשאל העם לשנת 1?69
בסכין הגילוח המובחר.
״ אדיסון ״ מגלח יותר מכל סכין אחר

־מזרח כאחד?

שביכולתה למנוע זאת. אין להניח כי
היא תוכל להרשות לעצמה כשלונות נוספים
דוגמת התבוסה של ידידיה הערביים
ביוני .1967 משום כך האפשרות של
התערבות צבאית סובייטית נגד ישראל
איננה חלום־בלהות בלבד. מי שמתעלם
מאפשרות כזו סומך על התערבות־נגד
אמריקאית — שם את גורלה של מדינת־ישראל
על קרן הצבי.
בתנאים אלה מוכיחים מנהיגיה של
מדינת־ישראל עד כמה חסרים הם תכונות
וכשרים שיאפשרו להם להנהיג את המדינה
ולשמור על שלומה וקיומה: עמדותיהם
המדיניות והשקפות עולמם מקורם
במיתוסים לאומניים, באידיאולוגיות וברגשות
שגובשו לפני 50 שנה בתקופות
הפוגרומים ברוסיה, ולפני 30 שנה בתקופת
המלחמות עם כנופיותיו של אבו־ג׳ילדה
בארץ־ישראל. מנהיגנו מוכיחים,
כי הם נעדרים כל יכולת לנתח את המצב
באזור ובעולם כפי שהוא; הם דבקים
ברצונם לראות דברים כפי שהם רוצים
שיהיו. אין הם מסוגלים לגבש מדיניות
ריאלית. בעצם, אין הם מסוגלים לגבש
מדיניות כלל. צה׳׳ל נתן להם במתנה
נצחון צבאי מסחרר, ואין הם יודעים מה
לעשות בו. משהסתבר להם שאין הם
מסוגלים לעשות דבר, הפכו אי־עשייה זו
להחלטה ממשלתית, והם מנסים לשכנענו
כי זאת מדיניות. הם אף מלמדים את
ארה׳׳ב מה טוב לה ומה רע לה במזרח־התיכון.
אך על אף זאת ברור, כי עשוי
להיווצר מצב בו תהווה ישראל מיטיד
למערב, למזרח ולערבים גם יחד. מטפחיו
של פולחן ״העולם כולו נגדנו״ יוכלו אז
לשוב ולאשר בהנאה מאזוכיסטית :״אמרנו
לכם״ .תהיה זו נחמה פורתא.

תלמיד תיכון !

ביום ראשון ,8.2.70 ,בשעה 8.30 בערב, תתקיים ב״מיני־מנדיס״ ,רחוב
הירקון ,73 שיחה עם ח״כ

שלום כהן,

על הנושאים הבאים:

#האם המשך המצב המדיני הקיים הוא לטובת המדינה?
#מדוע אין החלטה עקרונית של הממשלה בנוגע לגורל השטחים?
#מדוע מתעלמת הממשלה מהיישות הפלסטינאית?
הנך מוזמן להביע את דעתך בנושאים אלה.
בוא והבא את חבריך אתך.

מועצת התלמידים
של תנועת העולם הזה — כוח חדש

הגיעו לארץ. העיכוב אינו כללי ומוחלט,
אלא הדרגתי. ההודעות נשלחות עתה בקצב
ובכמות קטנה בהרבה מבעבר.

מגעים
ע״מ— ל״ע
יימשכו המגעים ההדוקים בין מאי־ר אבי־זוהר
מרשימת ע״מ לבין חלק מראשי הליבראלים
העצמאיים, במישור ההסתדרותי,
כנסיון לקראת איחוד פרלמנטרי.
מפלגת העבודה, מצידה, עשויה להניח
את מלוא כובד מישקלה כדי למנוע איחוד

התדוזית המצרית:
הפצצות, הפצצות
זאת הערכת־המצב המצרית, לגבי ההפצצות האחרונות
של חיל־האוויר הישראלי, ומה שמשתמע מהן
לפיקוד המצרי העליון:

אחרי הפצצת תחנות המכ״ם והמחנות
הצבאיים, יתרכזו ההתקפות האוויריות על
הריסה שיטתית של הפוטנציאל הצבאי,
האזרחי והתעשייתי של מצרים: מחסני־נשק
שדות-תעופה, צמתי מסילת-הרכבת,
מרכזי תקשורת, כבישים אסטראטגיים,
גשרים, בתי־חרושת ומרכזים תעשייתיים.

המגמה: להמריד לא רק את האזרחים, אלא את החיילים,
הסובלים אבידות בהתקפות־האוויר, מבלי שתהיה להם
כל הגנה מצד חיל־האוויר המצרי. התמרדות זו תופנה
לא רק נגד מישטרו של עבד־אל־נאצר, אלא גם נגד
בני־הברית הסובייטיים שלו, שיואשמו בהפקרת מצרים.

מכאן המסקנה המדינית: ההסלמה הישראלית
מתואמת עם ארצות־הברית, במאמץ
להביא לנפילתו של עבד־אל־נאצר
ולדחיקת רגליהם של הסובייטיים מהמרחב.

שר המשפטים
לא יגיב
שר המשפטים החליט לא לנקוט שום
פעולה נגד אותם אזרחים שמחקו את הפריט
,,לאום״ מתעודות הזהות שלהם.
כפי שהוא עצמו הסביר: פעולה משפטית רק תגביר
את התסיסה, תהפוך אזרחים אלה לאנשי־מופת. העונש
שלהם, כדבריו :־הם לא יוכלו להצביע בבחירות
הבאות.״

שיטה בלתי־חוקית זו ננקטה במטרה לעכב את
תופעות אינפלציוניות במשק.
הפרשה נודעה במקרה אחרי שבמשפחות אחדות
קיבלו רק אחדים מבני המשפחה הודעות כי קיבלו את
הפיצויים בעוד ששאר בני־המשפחה, שהגישו בקשות
באותו מועד׳ לא קיבלו הודעות כאלה.
אחרי שהידיעה על כך התפשטה בציבור תובעי-
הפיצויים התחילו הזכאים ללחוץ על עורכי־הדין
שלהם לקבל מיד את התשלומים שהגיעו עוד לפני
כחודשיים.

איו מודיעים לעולים
את תאריד עלייתם

משרד־התיירות ילוים
חברה לאירועים
סערה מתחוללת במשרד-התיירות סביב
תוכניתו של מנהל המשרד הפורש, ממי
דה-שליט, להקים חכרה לאירועים כשי־תוך
עם ״אל-על״ וחברת אירועים פרטית.
לפני פרישתו רוצים אנשיו במשרד להעמיד
את המנהל החדש, חנוך גיבתון, בפני עובדה
קיימת, כשיקבל לידיו את המשרד. החברה
המיועדת תוקם בהון של מיליון
וחצי ל״י.
המתנגדים להקמת החברה טוענים כי בארץ פועלות
כשבע חברות לאירועים ולא יתכן לשתף רק אחת
מהן בחברה ממשלתית. אחרים טוענים כי יש פגם
בעובדה שממי דוחף להקמת החברה אחרי שידוע כי
הוא עומד להיות מנכ״ל חברת המלונאות החדשה
שתוקם במשותף ע״י תשת, חברת הבת של אל־על
לשירותים וקרן ההשקעות איי.או.אס.

המועמדים לעליה מפרם לישראל קיבלו לאחרונה
הודעות מהסוכנות בהם הם מתבקשים להיות מוכנים
לעליה תוך אתראה של 48 שעות• הסיבה: השערוריות
שהקימו העולים לפני חדשים מיספר כשסרבו לעזוב
את נמל־התעופה בלוד כל עוד לא יקבלו דירות
לפי דרישתם.

אנשי הסוכנות הגיעו למסקנה, כי הגורם
שהמריד את העולים הם קרוביהם בארץ.
עתה מקווים שהעולים לא יספיקו
להודיע לקרוביהם את תאריך בואם, כגלל
השהות הקצרה בין ההודעה לנסיעה, ואנשי
הסוכנות יוכלו לכוונם כרצונם למקומות
מגוריהם ההדשים.

מבריחים זהב
מירדו לישראל

האוצר מעכב
תשלום פיצויים מגרמניה

לאחרונה גדלו מימדיה של הברחת הזהב מירדן
לישראל, אחרי שגדל בארץ הביקוש למטילי־זהב במטרה
להבטיח את ערך הכסף. הזהב מוברח מירדן בצורת
מטילים דמויי מלפפון, שמשקלם קילו אחד ושמחירם
נע בין 5000ל״י ל־ 5500ל׳׳י.

אלפי אזרחים ישראלים, שתביעות הפיצויים שלהם
מגרמניה אושרו ע״י הממשלה הגרמנית, אינם יודעים
כי בקשותיהם אושרו וכי כספי הפיצויים שלהם כבר
מופקדים בבנקים ישראליים.

המבריחים הם ברובם תושבי הגדה המערבית,
שהיו בעלי פיקדונות גדולים בבנקים
בירדן אשר הוקפאו מאז מלחמת
ששת־הימים. מזה מיספר חודשים החלה
ממשלת ירדן לשחרר את הפיקדונות בהדרגה,
ובעליהם מעבירים אותם לישראל
בצורת זהב.

לפי הוראות האוצר מעכבים משרדי עור
כי-הדין שטיפלו בבקשות אלו, את משלוח
ההודעות לזכאים, כי כספיהם כבר

ח״כ באדר
נגד הצעת הממשלה
ח״כ גח״ל ד״ר יוחנן באדר יצביע נגד הצעת החוק
של הממשלה בעניין מי הוא יהודי?
בסיעת גח״ל התעורר ויכוח קשה על חוק זה,
וכמה מן הח״כים הליברליים הודיעו כי יצביעו נגדו.

את ההתקפה החריפה ביותר נגד החוק
השמיע דווקא ח״כ חרות באדר, והוא יצביע
נגדו על-אך שמנחם בגין וייתר ח״כי
חרות יתמכו בחוק.

חזית ההתמודדות
גולדה— אבו
כדאי לעקוב אחרי קבוצת השרים והעסקנים שתתגבש
מאחורי אבא אבן, לקראת התמודדותו עם גולדה מאיר.
מבחינה פורמלית תהיה זו התמודדות על ענייני
ההסברה, אך למעשה תהיה זו התייצבות של איתם
השרים שהחליטו להפסיק לקבל את מרותה של גילדה
בצורה עיוורת, לפחות בעניני הפנים. קבוצה זו מורכבת
משרים וח״כים של מפא״י ואחדות העבירה.

ישראל גלילי לא יביע דיעה, ולא יצטרך
ראך אחד משני המחנות, מאחר ואינו
מעוניין ליצור משבר על רקע ענייני ההסברה.

נויגז\2ו
1גזחיבירה

במדינה המלחמה אין זה עוד סוד כי אחד השיקולים שהר־תיעו
את ממשלת־ישראל בשעתו מפני תגובות
צבאיות מרתיעות במצרים, נוכח אי־הכרתה
של מצרים בהסכם הפסקת־האש,
היה החשש מפני, מה תהיה תגובתם של
הסובייטים?״
רק לאחרונה פורסם כי בליל הפשיטה
הראשונה של צה״ל בליבה של מצרים,
הפשיטה על תחנת הטרנספורמטורים בנאג׳
חמאדי, היו רבים ממנהיגי המדינה סבורים
כי הרוסים לא ישתקו על פעולה צבאית
מעין זו.
העובדה כי הרוסים שתקו, ומלבד יציאת
ידי־חובה מילולית לא הגיבו גם על הפעלת
חיל־האויר הישראלי, הפשיטות התדירות
לעומקה של מצרים והפצצות מטרות צבאיות
בקירבתה של קהיר, כל אלה יצרו את
הרושם כי עם כל תמיכתם של הרוסים
בערבים, הם מושכים את ידיהם ממשחק
המלחמה, ואינם רוצים להיכוות בקצות
אצבעותיהם באש המתלקחת על הגבול שבין
שתי המדינות.
״הרוסים מעונינים בפתרון בדרכי־שלום,״
אמרו אז פרשנים בבירות המערב שהופתעו
מחוסר־התגובה הסובייטית .״הם אינם יכולים
להשתלט׳ על נאצר ולהרגיעו הם
חייבים לתת לו לפחות גיבוי דיפלומטי,
גם כשהוא מפר את הפסקת־האש. בעצם
לא איכפת להם שצה״ל מכה במצרים —
צה״ל עושה ביתר יעילות את תפקידם
בהרגעת הצבא המצרי ומאפשר חדירה
עמוקה יותר של הרוסים לאיזור באמצעות
הסיוע הסובייטי.״
הדוב מחפש דג השבוע נראה
היה כי בא הקץ להתאפקות הדב הרוסי.
הוא הקיץ לפתע משנת החורף הארוכה
שלו והחל לתור אחר כוורות הדבש.
ידיעות שזרמו מכל בירות המערב הצביעו
על פעילות סובייטית עניפה וקדחתנית.
בעוד שעל האמריקאים איימו הרוסים
בהגברת אספקת־הנשק למצרים, תוך ניפוק
סוגי־נשק חדשים שעד כה נמנעו מלתיתם
בידי המצרים, כמו מטוסי מיג— ,23 הרי
בבירות מערב אחרות הם הפיצו רמזים
כי אם ימשך המצב הנוכחי לא תהיה
להם ברירה אלא לנקוט בפעולה צבאית
כדי לבוא לעזרתה של מצרים.
ההישג בהשמעת האיום. אין ספק
כי הגורם הישיר לפעילות הסובייטית
רצופת האיומים, היא תוצאת לחצו של
נשיא־מצרים ג׳מאל עבד אל נאצר. ההפצ־צות
הישראליות בעומקה של מצרים, ש-
התרחבו השבוע אל מחוץ למעגל של קהיר
הבירה, דחפו את המצרים לפינת התגוננות
מביכה. נאצר דמה השבוע למתאגרף שהם-
יריבו בזירת האיגרוף בשצף
תער על
קצף, נדחף לפינת הזירה, שם הוא חוטף
מחלומות מבלי אפשרות לתמרן את דרכו
חז!ה למרכז הזירה. במצב כזה הוא
מבקש את התערבות מאמנו, אבל לא
במגבת רטובה ובמתן עצות׳ אלא בעליה
לזירה ממש.

ד למלחמת ששוד־הימים היה
י ג גבולה של ישראל עם סוריה הגבול
החם ביותר. תוקפנותם ועזותם של הסורים,
היא שהובילה, למעשה, למלחמה. מאז
המלחמה היה זה הגבול השקט ביותר.
לא היה זה משום שהסורים החליטו לשבת
בשקט ולהיות ילדים טובים. הסיבות
האובייקטיביות הן שהכתיבו מצב זה. כיבוש
רמת־הגולן נתן לצה״ל מיקדמה טאק־טית
ברורה. כימעט בשני־שליש של הגבול
החדש עם סוריה נמצא מערך צה״ל
בעמדה טופוגרפית טובה משל הסורים.
המערך הישראלי פרוש ברמה שמתחתיה
משתרע מישור רחב ידיים, שרק פה ושם
מזדקרים בו תילים. בניגוד למערך הסורי
ברמת־הגולן לפני המלחמה, שהיה מערך
הגנתי אידיאלי כימעט, הם נאלצו למתוח
עתה את קו ההגנה שלהם בשטח בלתי־נוח
מבחינה צבאית.
מאז המלחמה התרכזו הסורים בביצור
קו ההגנה העבה שלהם, הנמשך מקו הגבול
ועד לדמשק הנמצאת במרחק כ־סד קילומטר.
זהו מערך צפוף ביותר המבוסס אף
הוא על הדוקטרינה הסובייטית, כשהוא בנוי
על מיספר קוזי־הגנה הערוכים בזה־אחר־זה.
אולם בעוד שהמערך ההגנתי של לפני
המלחמה איפשר לסורים להפכו גם למערך
התקפתי, תוך ניצול היתרון הטופוגרפי,
אין למערך החדש יתרון כזה.
יותר מאשר עובדה זו גרמו בעיקר שתי
סיבות להחלטתם של הסורים לשמור עד
עכשיו על הפסקת־אש כימעט מוחלטת:
׳ • שום מיכשול טבע אינו מפריד בין
הקו הישראלי למערך הסורי. התלקחות
הגיזרה, ידעו הסורים, עשויה לאפשר ל־צה״ל
להנחית עליהם מכות מסוג אחר
מאלה המקובלות בחזיתות מצרים וירדן.
׳•׳ הסיבה השנייה היתד, קירבתה של דמשק
הבירה לקו הגבול. כתוצאה מכך עלולה
כל התלקחות בגבול להכניס מייד את

הבירה הסורית עצמה לקו האש.
כתוצאה מגורמים אלה בחרו הסורים: ,במידה
שרצו מדי פעם להוכיח פעילות בגבולם,
להטיל את התפקיד על חוליות חבלנים
של אירגוני־הטירור. בניגוד לירדן, שם
ייתכן מצב בו יסתננו חוליות חבלנים דרך
קודי הצבא הירדני גם מבלי ידיעתו של
צבא זה, לא ייתכן מצב דומה בגבול הסורי.
המערך הצבאי שם צפוף כל־כך,
שרק אישור הדרגים העליונים של הצבא הסורי
יכול היה לאפשר פעילות חבלנית.
השבוע החליטו הסורים לחמם את הגבול.
הם פתחו בסידרת תקריות שהתפתחה
בינתיים, לשלב של מלחמה סטאטית כוללת
לאורך כל הגיזרה, תוך שימוש בטנקים,
ארטילריה וחיל־אוויר.

ך* ודאתם של הסורים כי יזמו את
| 1ההתלקחות בחזית שלהם אחרי שהגיעו
למסקנה כי שיקמו את צבאם וכי הם
מוכנים למלחמה עם ישראל, היתד, מספיק
שקופה כדי להבהיר את הסיבות האמיתיות
לפתיחת החזית השנייה.
ההפצצות הישראליות בעומקה של מצרים,
כסי שהודה השבוע נאצר, הכניסו את
הצבא המצרי למשבר קשה.
כדי להקל את הלחץ עליה שואפת מצרים
לחמם את החזיתות בכל קווי־הגבול, כולל
קווי הגבול של ירדן ולבנון. ביקורו של
שר־המלחמה המצרי השבוע בירדן, סוריה
ועיראק, נועד להפעיל את החזית המזרחית,
להעסיק מקסימום של כוחות צה״ל ב־גיזרה
זו, כדי להקל את הלחץ בחזית הדרומית.
החשבון
של המצרים הוא פשוט: ככל
שתצטרך ישראל להפעיל את מטוסיה בפעולות
מבצעיות בחזית המזרחית, היא תצטרך
להקטין את גיחותיה בחזית הדרומית.
הצלחות ראשוניות בשבוע הראשון של
ההתלקחות — חדירת מטוס סורי לשמי ,

חיפה והפלת מטוס ישראלי מעל לשטו
הקרבות בסוריה — יש להם משקל מעודו
לגבי הסורים הרבה יותר ממהלומות התגובה
שהפעיל צה״ל עד כה.
איל מה שאירע השבוע בחזית הסוריח
לא היה דומה כלל למה שאירע בחזיח
המצרית כאשר פתחו בה המצרים במלחמת
השלבים שלהם לפני כשנתיים. הסורינ
לא הצליחו להפתיע את כוחות צה״ל.
האפשרות שהסורים יפתחו ביום מן
הימים במלחמת־התשה משלהם, נלקחו
בחשבון. מערך צה״ל ברמת הגולן הוכשו
לקראת אפשרות כזו. כתוצאה מכך לזו
הפתיעה המיתקפה הסורית הפתאומית אח
חיילי צה״ל. הם נמצאו בעמדות וביצורים
שהבטיחו להם תנאי הגנה מקסימליים מפני
התקפת פתע כזו. מיספר הנפגעים המועט
יחסית שנגרם לצה״ל בתקריות השבוע,
הוכיח זאת.

דעת פרשנים ומשקיפים איו
/ההתגרות הסורית שהחלה השבון
מיועדת לטווח קצר בלבד, עד לפתיחו
ועידת מדינות ערב הנמצאות בקו העימות
עם ישראל, שתתכנס בקהיר עוד בסון
שבוע זה. האש הסורית אינה מכוונו
לצרכים פוליטיים בלבד.
לדעת הפרשנים זוהי תחילתה של פתיחו
שניה, שיתכן ותתרחבותקיף גג
חזית
את החזית הירדנית, בה שומרים הצבאוו
הירדנים והעיראקים על שקט כמעט מוחלב
בשבועות האחרונים — בכל אופן ללא כל
השראה לפעילותם בחודשים הקודמים. ולבנון שלא כמו בחזיתות עם ירדן
שם מונעות מיגבלות מדיניות את ההסלמו
כזו בחזיו
שלהמלחמה, אין מניעה
הסורית• החזית השניה עלולה להעסיי
בחדשים הקרובים את ישראל לא פחוו
מאשך החזית המצרית, תוך הסלמה הולכו
וגוברת של י הפעולות הקרביות שם.

האם יש ממש באיומי הסובייטים? אין
כל חשיבות לויכוח אם הם ישארו בגדר
איומים בלבד. עצם השמעת האיום מהוה
הישג לנאצר, כיון שזהו הדבר ממנו חושש
המימשל של ניכסון בארצות־הברית יותר
מכל — הפחד לעימות ישיר עם הסובייטים.
יותר
מדי יעילות. יש לראות באיומים
הסובייטיים איום נגד ארצות־הברית
יותר מאשר איום כנגד ישראל. זהו מהלך
דיפלומטי שנועד לענות על ! המהלך האחרון
של ניכסון בו יצר תדמית, מבלי שום
שינוי ממשי במדיניותו, של תמיכה מסוייגת
במדינת־ישראל ונכונות לספק לה עוד נשק
לצרכיה.
מכיוון שלא ממשלת־ישראל היא הקובעת
את הערכת ממשלת ארצות־הברית לאיומים
סובייטים, נקל לשער מראש לאיזה לחץ
יעדיף ניכסון להיכנע: לזה של יהדות אר־צות־הברית
או לזה של הרוסים?
מה שברור כבר עכשיו הוא שההפצ־צות
על המטרות הצבאיות בפרברי קהיר,
שנועדו לצרכים מדיניים־פסימלוגיים יותר
מאשר לצרכים צבאיים, היו קצת יותר מדי
יעילות.
העולם הזה 1692

כך נראית החזית הסורית מעבר
ד: ך 1ץ 1מ? 1ך ך 111
לקו הפסקת־האש ברמת־הגולן.

לאורן מרבית הגבול עם הסורים נמצא צה״ל בעליונות גיאוגרפית,

כשמעל הגבעות הוא צופה על פני מישורים נרחבים המשתרעים ע!
הרמה המוליכה לדמשק. בקטעים מסויימים יש לסורים עליונוו
טאקטית. החץ: תל עפר שהקימו הסורים למקם מאחוריו טאנקים

החליט הבוטיק הירושלמי ״מאד
ערך בתל־אניבחצוגת־אופנה מקורית תועזח בסיסמא

תר\2רן המשי תונזני תשגנו את ת\2תר ואת הררגוזבירר!

אוניקובסקי ויובל
ך * ושן* .ז ר קו ר זורק פסי אור פסיכדלי
| | על גופים של שני הרקדנים ה־מתפתלים
על המסלול. ס שהו בקהל שואל
אם יראו בחושן את כ ל התצוגה, אך
לאחר חמש דקות הבעיה נפתרת.
להקת האריות מנגנת את שיער, האור
נדלק, והופ החגיגה מתחילה. הדוגמנית
הראשונה יוצאת למסלול ורוקדת. בתחילה
היא עצורה קצת, נבוכה. מולה רוקד חוסני,
מוסלמי מירושלים המזרחית, שהספיק
כבר להתחמם קודם, כשרקד בחושך. הקצב
מתגבר, משתלט על הדוגמנית, שלפתע
שוכחת את מבוכתה ואת הקהל ואת,
רול, ונכנסת לאככטאזה. אחרי דקה
מצטרפת דוגמנית נוספת, קאתי, כושית
מולאטית־אינדיאנית מדרום־אמריקה. לקאתי
אין יראתיקהד. יחפה היא מתפתלת מול
חוסני, משתוללת ומצפצפת על כל העולם.

המנחה :

א\זי, אן וא\זי
אדית ואתי הפכה שאין

אביב

הבלונדית למדה גם היא את הפט ט,
לא מפגרת אחריה. לפני שאתי
לדוגמנית היא היתד, נערת גוגו, כך
לה שום בעיות בשטח הריקוד.
טיפוסים צבעוניים
ך תסרוקות — משוגעות. הדגמים —
| 1כיד דמיונה הטוב עליה שלי תמר יובל,
בעלת הבוטיק הירושלמי מאד. מקסי,
מידי, מיני, מקטיפה ערבית, מבדי ריפוד,
ממה לא :״אני מסתובבת בבגדים נוצצים
ובקטיפות משך כל היום,״ אומרת תמר בת
ה־ .25״ירושלים מלאה טיפוסים צבעוניים
והיום היא עיר בינלאומית, אפשר להתלבש
בה אך שמתחשק• יום אחד מצאתי את
עצמי מארחת בביתי בבת אחת סקוטי
עם חמת חלילים, שני שבדים, פינית
אחת, כושי, ורבי יהודי היפי מאנגליה,
שהגיע לירושלים אחרי סיור בעולם. בהברה
כזו אני ומתלבשת איך שמתחשק
לי, והרבה ירושלמיות אחרות עושות
כמוני.״
הרקדן הכושי חוסני הוא מוסלמי בן
העיר העתיקה, וידיד ותיק של תמר. הרקדנית
איתר, פתח את ההפנינג היא אשתו
האמריקאית בארבארה, אותה הכיר בארץ.
״חוסני ואני היינו יחד בהרבה מסיבות,
כך שידעתי שהוא רקדן לא נורמלי. כשהחלטתי
לערוך את תצוגת האופנה שלי
בדרך שונה מהמקובל, ביקשתי ממנו שיבוא
לרקוד עם הדוגמניות, והוא הסכים,׳•׳
מספרת תמר, וממהרת לעזור לאן טוב־מאייר
ללבוש חולצה שקופה ודקיקה, החולצה
לא הצליחה להסתיר כלום, ואן,
תוך כדי ריקוד החלה פיתאום להתבייש.
בלית־ברירה סגרה את הכפתורים של
החצאית, כדי שלא יראו לה את הברכיים,
והמשיכה לרקוד. לא לה ולא לאחרות היה

איכפת איך שהן ניראוח. השיער נפל
להן על הפנים, גופיהן הבריקו מזיעה, א־הן
מיהרו להחליף בגדים ולחזור לרקוד.
יעל אביב, המנתה, לא קישקשה שטויות
לתוך המיקרופון, כרגיל בתצוגות אופנה,
אלא הסתפקה בהצגת כל דגם. ז׳רמן
אוניקובסקי התחבקה עם תמר לבושה
במכנסיים קצרים, לפני שנתיים, הכינה
תמר תלבושות לסרט הגלולה, ותפרה ל-
ז׳רמן חליפה עם מכנסיים קצרים. מאז
היא הולכת איתם. .
כשהדגמים ניגמרו לדוגמניות, והקהל
מחא להן כפיים בהתלהבות, הן נעצרו
חסרות נשימה ומצחקקות מאחורי הקלעים,
וניסו להרגע מן ההתרגשות. קאתי
המולטית היתד, מאושרת. היא שונאת תצוגות
שגירתיות ,״זה משעמם. אני אוהבת
להשתולל, וללכת יחפה, ולרקוד ולעשות
מה שמתחשק לי וליהנות מהחיים.״ הודיעה
לעיתונאים שצבאו עליה, וסוף־כוף התיישבה
לנוח.
פעם נהגו התל־אביבים לומר על ירו־

שלים שבשעה תשע אפשר לישון בה על
הבביש. מי תאר לעצמו שיגיע יום בו
ילמדו האפרוחים את התרנגולות להטיל

ביצים, וירושלמית תלמד את האופנאים ט
חתל־אביבים איך לערוך תצוגות־אופנה — 8
ואת נערות־הזוהר התל־אביביות להתלבש8 .

** רכה לנו הסכנה כי יתחיל מי־רוץ
שדים, בין השכר, המחירים
והמיסים,״ אמר שר־האוצר פינחס ספיר
בסכמו את ״עיסקת החבילה״ שנועדה לקבוע
את מדיניות השכר לשנתיים הבאות.
״זה אולי סוף מירוץ השדים,״ אמרו
כלכלנים מומחים שאינם תלויים בממשלה,
״אבל זוהי גם התחלת מחול השדים.״
כל כלכלן מתחיל יכול היה להצביע השבוע
על החסרונות של ״עיסקת החבילה״.
״עיסקת החבילה״ נועדה לסתום חורים.
היא באה לאפשר לממשלה להגיש לכנסת
תקציב גרעוני שהגירעון בו לא יבלוט
לעין כקאטאסטרופה גלוייה.
הבעיות האמיתיות של המשק, שיצאו
כבר מגדר מחלה והגיעו לשלב של גסיסה
הן כדלהלן:
#מאזן תשלומים במטבע־חוץ הגובל
בשואה. הפער בין הוצאת והכנסת המטבע
הזר הולך וגדל, מדלדל את הרזרבה הצמוקה
של מטבע זר בקצב הרה־אסון.
#צריכה עצומה של מוצרי־תיצרוכת,
בחלקם הגדול מוצרי מותרות, הן מיבוא
והן מיצור מקומי, דבר הפוגע ביצוא
ומגדיל באחוז ניכר את היבוא.
#הוצאות בטחוניות ההולכות וגדלות
מחודש לחודש.
אף אחת מבעיות אלה לא תמצא את
פתרונה כתוצאה מהצעדים הכלכליים שננקטו
ב״עיסקת החבילה״.

שר־האוצר חוהב בר ״ט־יחחה החבירה״

השדים

התחלת אין בעיסקה זו שום פתרון לגבי מאזן־
התשלומים. להיפך, בעיה זו תלך ותחמיר.
באותה מידה לא תהיה לה שום השפעה

על צימצום הצריכה. אותן עשרות הלירות
שינוכו מבעלי המשכורות הגבוהות, לא
ישפיעו על הצריכה. אין זה סוד כי

אף משפחת עובדים בישראל, מאלה החיים
ברמת משכורת של אלף ל״י ומעלה, אינה
חיה ממשכורתה בלבד.
הכלכלנים הבלתי־תלויים טוענים כי הפית־רון
היחיד לבעיות היסוד במשק הוא פיחות
והעלאת מיסים ישירים באחוז ניכר. רק

נסהיט אר להם?

משכורת של 1510ל״י
סה״ס הניכויים הנוספים _ 69ל״י.

תוספת השכר במזומן, פטורה ממם, תהיה בסך 28
ל״י ועוד איגרות־חוב בסכום של 40ל״י לחודש.

ך* נחס גולן הוא מנהל יחסי־הציבור של אחת החברות
הכלכליות הגדולות בארץ. הוא מתגורר עם אשתו איד,
ועם בנם בן השנתיים רן בדירה בת שלושה וחצי חדרים
בבניין רב־משתכנים ברמת־אביב, איה תצא לעבודה לאחר
שהילד יתחיל ללכת לגן. ברשותם מכונית פיאט . 124
משכורת הברוטו של פנחס היא 1510ל״י, ולאחר הניכויים
השונים הוא מביא הביתה סך 1,100 לירות נטו.
פנחס ואיה משלמים משכנתא חודשית על דירתם, בסך
190ל״י; חשמל ומים (כולל הסקר, מרכזית) — 60ל״י
לחודש; טלפון (בהשתתפות המפעל) — 40ל״י לחודש;
אחזקת המכונית כולל רישוי שנתי, ובהשתתפות המפעל)
— 90ל״י לחודש; תשלום ע״ח טלוויווזיה וסטריאו —
70ל״י לחודש; תשלום לבנק ע״ח הלוואה לקניית המכונית
— 100ל״י לחודש; ביגוד — 80ל״י לחודש; מתנות
ושונות — 50ל״י לחודש; סך־הכל — 780 לחודש;
הוצאות המשפחה על מזון לחודש, כולל בשר, פיחת,
ירקות וסיגריות — 450ל״י. סך־הכל ההוצאות השוטפות
לחודש — 1,130 לירות.

* ק ,.הוא פקיד בעיריית תל־אכיב מזה 18
* 7שנה• משכורת הברוטו שלו היא 953.6ל״י. נטו
הוא מקבל ליד 603ל״י. הוא מתגורר עם אשתו ובתו
בת ד,־ 16 בדירה בת שניים וחצי חדרים, שכורה בדמי־מפתח.

וזהו
חשבון ההוצאות החדשי של משפחתו :

י. ק .משלם שכר־דירה 40ל״י לחודש! חשמל — 20
ל״י לחודש! מים — 10ל״י לחודש! טלפון — 30ל״י
לחודש; הוצאות נסיעה — 15ל״י לחודש; ביטוח, מיסי־בית,
רשיונות־רדיו וכו׳ — 40ל״י לחודש! עיתונים —
20ל״י לחודש! כלי בית — 5ל״י לחודש; בגדים והנעלה
— 30ל״י לחודש; כביסה — 10ל״י לחודש; קוסמטיקה,
מספרה וכו׳ — 20ל״י לחודש; דמי־כים לבת — 30
ל״י לחודש: מתנות — 10ל״י לחודש; הוצאות לימודיה
של הבת (צרכי לימוד, ספרים וכו 10ל״י לחודש;
דמי הלימוד של הבת מנוכים אוטומטית ממשכורת הברוטו.
לבידור — אין תקציב. סך־הכל לחודש — 290 לירות.
הוצאות המשפחה על מזון: בשר — 80ל״י לחודש;
לחודש;ירקות — 60ל״י
צרכי מכולת — 120ל״י
20ל״י

לחודש;סיגריות
חודש; פימת — 20ל״י
לחודש. סך־הכל לחודש — 300 לירות.
סך־הכל י הוצאותיה השוטפות של המשפחה לחודש —
כ־ 600 לירות.
מחודש אפריל השנה ישארו למשפחת ק. ביד, אחרי
הניכויים, רק 572ל״י ביד, לפי הפירוט הבא:

השבתות ושביתות, מסוג זה שידעה המדינה
בשנתיים האחרונות יגבר.
בסופו של חשבון מחלתו של המשק
הישראלי היא פועל יוצא ממדיניות הממשלה•
ככל שמרחיקים את הסיכויים לשלום
כן תובע המולך ד,בטחוני קורבנות נוספים.

תוספת לביטוח לאומי 23 -ל״י.
מלוה־בטחון חובח 39 -ל״י.

משכורת של 953.6ל״י

היטד בטחון נוסף 7 -ל״י.

אלה יש בכוחם להיטיב את מאזן התשלומים
ולעצור את שטף הצריכה.
הממשלה נרתעה מצעדים אלה מסיבות
של מדיניות־פנים וחוץ. שר־האוצר דמה
לאותו סקוטי בבדיחה המפורסמת, שבשמעו
את צעדי מלאך־המוות מתקרב לביתו פקד
על אשתו :״תתיפי ולבשי הדר, אולי
יראה אותך מלאך־המוות ויקח קודם אותך.״
כל הצעדים שנקט, היו בבחינת דחיית
הקץ לגבי הממשלה והכנסת התעשיינים
וההסתדרות לבוץ הכלכלי לפניה.
אילו היתד, הממשלה סבורה באמת שהיא
חייבת לכסות את הגירעון במאזנה, היא
יכלה לעשות זאת בצימצום תקציביה המנופחים
שאינם נוגעים ישירות לבטחון ולקליטה.
אולם, בעיקר בגלל שיקולים קואלי־ציונים,
היא העדיפה להטיל את כיסוי
הגירעון על העובדים והמעסיקים.
כאשר יפורסמו פרטי התקציב תתגלה
השערוריה במלוא היקפה. רק אז יסתבר
לאיזה צרכים מוציאה הממשלה מאות מיליוני
לירות ואינה מוכנה לצמצם בהוצאותיה
בהם, למרות רוממות ״ר,בטחון״ ו״שעת
החירום״ שבפי שריה.
עד אז, מנבאים כלכלנים, יתחיל כבר
״מחול השדים״ .שכבות עובדים מקופחות
יתעוררו תוך מיספר שבועות מההלם וההפחדות
שקדמו ל״עיסקת החבילה״ ,התביעות
להעלאת־שכר יצוצו שוב, אולי בצורות
עיקפות כמו תביעות לשינוי דירוג• גל

וזשפחת .\2גהרגגן ש שרגז

ממשכורתו יוותרו עתה בידי פנחס גולן רק 995ל״י,
ב־ 105ל״י פחות מאשר היו לו קודם, לפי תחשיב זה:
היטל בטחון נוסף 18 -ל״י.
תוספת לכיטוח־דאומי 41 -ל״י.
מלוה בטחון חובה 74 -ל״י.
סך כל הניכויים 133 -ל״י.
ס״ה במזומן, פטור ממס — 28ל״י, ועוד איגרות־חוב
בסכום של 60ל״י לחודש, לפני המם.

־לחם מיו חדה

1ק״ג סו כ ר— —-ן׳

— בקבוק עמו --י

-מיונז-

! --מ רג רינ ה --
ג בינ ה לבנה —— חפיס ת מרק מוכך-

**511111*1111111

• מלעפונים ח מו צי ם.

זיתים כבו שים-

—י.1יי ק״גמלפ פוני ם־

ן 1ק ״ געגבנ יו ת—

יי *י 2ו *י 5י 1ג

1 —_,ק״ג ת פוזי ם נ
ס קפה --
ח בי חו מצות 1ק״ג בשר-

005^.2811

25.151־ ־

תוז ״ רז ר־גוות!

ר 7ו ז ־ הרבר ,

שני החשבונות המופיעים למעלה משקפים את עליית המחירים
בשלושת החודשים האחרונים במצרכי המזון. רשימת המיצרכים היא
רשימה מיקרית של קנייה של עקרת־בית תל־אכיכית כסופרמרקט
בצפון העיר, הקונה בחנות זו פעמיים בשבוע. ההפרש כמחיר בין
סכום הקניות לפני שלושה חדשים (מימין) לבין סכום הקניות של
אותם מיצרבים השבוע (משמאל) ,המסתכם בסכום של 7.13ל״י אינו

משכורת של 950ל״י- -ו-שעות נוספות
< דורה ומג־ ,ה פרומן הם זוג צעיר.| הוא בן ,32 חבר קואופרטיב דן מזה
11 שנה. היא בת 27 הם הורים לשני
ילדים, בני שנה וארבע שנים. הם מתגוררים
ברמת־יצחק, בדירה שאת תמורתה
סיימו לשלם רק לפני שנתיים. מרבית
הוצאותיהם החודשיות הן על מזון, אר
יש לשער שהמצב ישתנה כשיגדלו הילדים,
ויהיו גם הוצאות לימודים.
משכורת הברוטו של משה פרומו מסתכמת
ב־ 950ל״י לחודש. לאחר ניכוי
מס־הכנסד, וביטוח־לאומי נשארת משכורת
הנטו בסך 700ל״י בלבד. זהו רק חצי
מתקציב הוצאות המשפחה. כדי לאזן את
חשבון הוצאותיו עובד משה שעות נוספות
בלילה, ומכל שעה כזו מנכים לו
״/״ 40 מס־הכנסה.
הוצאותיה החודשיות של המשפחה כוללות:
אחזקת מכונית — 100ל״י; גן
ילדים — 40ל״י לחודש; עוזרת( ,שעתיים
בשבוע) — 30ל״י לחודש; הלבשה —
100ל״י לחודש; קוסמטיקה, מספרה וכו׳
— 30ל״י לחודש; בידור — 50ל׳״י לחודש;
מיסים עירוניים ומס־רכוש — 40
ל״י לחודש; חשמל — 15 לי״י לחודש;
טלפון — 20ל״י לחודש; קופת־חולים —
35ל״י לחודש; תשלום לוועד־הבית —
20ל״י לחודש; סך־הכל — 480 לירות
לחודש•
על מזון מוציאה המשפחה 400ל״י, כולל
בשר, ירקות, סירות וסיגריות.
סך־הכל הוצאותיה השוטפות של ה
משקן
5אומנם את התמונה, ביוון שהוא מכיל עלייה עונתית במחירי
הירקות (מלפפונים, למשל) .אולם גם מלבד התייקרות זו מסתכמת
העלייה כמהירים ב־ 10^,לפחות. בתקציבה של משפחה המוציאה
לחודש כ־ 400 לירות על מיצרבי מזון מתבטאת תוספת זו ב־ 40 לירות
לחודש, ולא בלירה או שלוש לירות, כפי שהציגו דוברי הממשלה את
התייקרות המחירים במיצרבי מזון.

משכורת של 1200ל״י

השה(דרורה פחגזן ובום בן ה־4
משפחה לחודש; 880ל״י. את היתרה הנשארת
בידו ואת הכנסתו מעבודת השעות
הנוספות חוסך משה פרומן. מדי חודש
הוא מפקיד בחשבון החסכון שלו כ־200

אחרי הניכויים החדשים יוכל משה פרומן
לחסוך 50ל״י פחות לחודש, אולם לעומת
זאת יזקפו על חשבונו 40ל״י באיגרות
חוב ועוד 40ל״י באיגרות מלוה־חובה
מדי חודש, וזה חוץ מחשבון השעות הנוספות
שלו, שמעתה ישלמו לו פחות.

ש ,.הוא אב לארבעה ילדים

קטנים, בגילים מ־ 3עד .10 הוא
עובד כמכונאי מזה * 12 שנה, ומתגורר
עם משפחתו בשכונת רמת־אליהו שב־ראשון־לציון.
משכורתו היא כ־ 1200ל״י
ברוטו מזה נשארות 900ל״י נטו לחודש.
כירן שילדיו קטנים, ברור שהוצאותיו
הן מעט גבוהות מן המקובל.
א.ש ,.משלם משכנתא על דירתו, בסך
113ל״י לחודש. מילווה ביטחון — 50
ל״י! מס־רכוש — 190ל״י לשנה ( 16ל״י

לחודש); מסי עירייה — 72ל״י לשנה
( 6ל״י לחודש); חשמל — 20ל״י לחודש;
מים — 12ל״י לחודשיים ( 6ל״י לחודש);
אגרת טלוויזיה — 85ל״י לשנה ( 7ל״י
לחודש); נעליים לילדים — כ־ 20ל״י
לחודש; דברי הלבשה אחרים — כ־ 40ל״י
לחודש. סך־הכל — כ־ 280ל״י לחודש,
מחוץ להוצאות ההכרחיות על דברי הלבשה
לו ולאשתו, הוצאות נסיעה, ספרים
וצרכי לימוד, כרטיסי קולנוע, שירותים
רפואיים ועוד, העשויות גם הן להסתכם
בכ־ 100ל״י לחודש.
הוצאות המשפחה על מזון בחודש מסתכמות
בצ־ 500ל״י. מזה — 100ל״י רק
על חלב ותוצרת חלב, וכ־ 30ל״י בשבוע
על פירות וירקות.
הוצאותיה השוטפות של משפחתו של
א.ש ,.מסתכמות ב־ 900ל״י בערך.
בעקבות עיסקת החבילה יצטרך א.ש.
לצמצם את הוצאותיו. יהיו לו ביד בסוף
כל חודש 66ל״י פחות מקודם. לפי התחשיב
הבא:

היטל בטחון נוסף :
תוספת לביטוח לאומי 30 :ל״י.
מלוה־כטחון חובה 53 :ל״י.
ם ה״כ תופפת ניכויים 94 :ל״י.
11ל״י.

העליה בשכרו במזומן, אחרי ניכוי מם,
תסתכם ב־ 28ל״י ויהיו עוד בידו מידי
חודש איגרות-חוב בסכום ישל 60 ,ל״י
לפני המם. ב־ 834 הל״י שיוותרו לו הוא
יוכל לקנות פחות מוצרים חיוניים מאשר
יכול היה לקנות לפני עיסקת החבילה.

י 23

(המשך מעמוד )11

במידה וניתן לאחד עיר אחת, מדוע לא את פלסטין כולה? לירושלים, יש אותה משמעות
כמו לחברון, לרמאללה, לחיפה ולכל עיירה אחרת. משמעותן עבורנו שווה לזו של
ירושלים. ירושלים תהיה הבירה, במידה והאיחוד יתאפשר. אולם אם אפשר לאחד מחדש
את הבירה, מדוע אי־אפשר לאחד מחדש את פלסטין כולה?
זאת אינה אידיאולוגיה; זוהי מציאות.
ברגע זה אפשר להציע פתרון. אולם מי יהיה השותף לפתרון זה? מי ידון עם מי?
האם אנו נדון עם המימסד הישראלי? עם אלה האוחזים באדמותינו, עם אלה שבשנת
1948 הקימו מדינה על חשבוננו תוך עיוזת הצדק, עם אלה שבשנת 1967 כבשו אדמות
חדשות ואשר כעת דורשים גבולות בטוחים ומוסכמים, תיקונים הנלקחים מעט מפה
ומעט משם? האם נדון עם מימסד זה? על איזה בסיס? פירושו של דבר זה הוא הכרה
מעשית בהנצחת הערל שנעשה בתחילה. אין מנציחים עוול, מכריזים עליו מלחמה !
המראיין: אולם אם תיקון העוול פירושו אי־קיום ישראל, ובמיוחד אי־קיומם של
מיספר רב של אנשים שהם כיום ישראלים? גם זוהי מציאות! מה בנוגע לזה?
מר האלו־ :איזו מציאות? מציאות מדינת־ישראל?
המראיין: לא, פשוט נוכחותם של אנשים אלה.
מר האלד: באשר לנוכחות, הרי שאנו מציעים לכל היהודים ולכל תושבי הארץ
מדינה חופשית ודמוקרטית, בה יחיוהכל כאזרחים שרי־זכויות. זהו הפתרון המוצע
להם, ואנו חייבים לצעוד לקראתו יחדיו. אנו משוכנעים בצידקת הפתרון הזה, כיוון
שנקודת־המוצא שלנו היא, שהיהודי בישראל אינו שונה מאיתנו.

״יש כוחות
חדשים בישראל״
** נו יודעים שבישראל קמים והולכים כוחות המתחילים לראות את המציאות
בעיניים פקוחות. ראשית, שאין כאן שאלה של 100 מיליון ערבים מזויינים, לעומת
שניים וחצי מיליון יהודים נצורים, כפי שרצו להציג בעייה זו. אלא ישנו עם פלסטיני,
הדורש את אדמתו ואת מולדתו ואת יישותו. ולא לעצמו בלבד. לא זו בלבד שהוא מכיר
בזכות הקיום של הצד השני, אלא שעל אף המוות והקורבנות, הוא ממשיך בשאיפתו
לחיות עם הצד השני ולהקים יחד עימו חברה חדשה.
אנו יודעים על קיומה של מגמה דומה בישראל, על התפתחותה של דעת־קהל מציאותית,
רבת־עוצמה ועממית, ואנו רוצים להתדיין עימה. היא תבוא לקראתנו ואנו לקראתה וכך
ניפגש עם העם החי כעת תחת שילטון המימסד הישראלי.
אנו מאמינים שהיהודים והלא־יהודים, החיים כעת בישראל, מנוצלים על־ידי המימסד.
אם אנו ניתן להם הזדמנות, והם יתנו לנו הזדמנות דומה, לחיות יחדיו ולהקים את
פלסטין, הרי שאנו אופטימיים ביותר ביחס לתוצאות, ביחס ליכולת לבנות את פלסטין
שתהיה חלוצת המרחב, חלוצת השינויים בכל השטחים, שתתפוס את מקומה במירקם
המזרח־תיכוני, שתשתתף ביצירת האדם אותו הגדרתי כנציג אותנטי של המרחב, בנוסף
להיותו בהכרח מודרני בטיבעו.
המראיין: אולם תוך ציפייה להתפתחות זו בתוך מדינת־ישראל אתם נלחמים זה
בזה? יש אומרים שהמטרדד מקדשת את האמצעים. בזמן האחרון נאמרו דברים בנושא
הנוגע באופן ישיר יותר לשווייץ. אני מתכזזן למשפט בווינטרטור.
ראינו שהופיעו שם אנשים (שודייציים) אשר לפי כל הנתונים והידיעות שאותן ניתן
לאמת בקלות רבה, המניע שלהם אינו ידידות לערבים, אלא שינאה ליהודים בכלל, ולא
לישראלים בלבד. במילים אחרות, ראינו את הופעתו של מניע אנטישמי. האם אינך חושש
מפני התערבותם של אנשים אלה במאבקכם?
מר האלו* :אין אנו חוששים מפני התערבותם, היות ודחינו כל התערבות שהיא,
ואם אנו נעזרים בכל התמיכה האפשרית מן השמאל ומן המרכז, מן הליברלים ומן
הנוצרים, ומכל האנשים בעלי הרצון הטוב, אנו דוחים תמיכה שמקורה באנטישמים•
בנאצים ובפאשיסטים.
אנו דוחים זאת לחלוטין, כיוון שאנו יודעים שהאנטישמים, הפאשיסטים והנאצים הם
אוייבינו, ממש כפי שהם אוייביה של האנושות כולה.
המראיין: האם אתה, אורי אבנרי, משוכנע בכוונותיהם הכנות של הפלסטינים
בעניין זה? האינך חושש שהערבים תומכים באנטישמיות, למרות שהמילה הינה חסרת
משמעות, היות וגם הערבים הינם שמיים?
אורי אבנרי: לדעתי אין כל ככק שקיים קשר מסויים בין הערבים והאנטי־שמיים.
אני שמח לשמוע שמר חאלד מתנגד לזה.
לדעתי אי־אפשר להיות גם פלסטיני אינטליגנטי וגם לבקש את תמיכת האנטישמים.
הרי האנטישמי דוחף את היהודים לעלות לישראל. אין ספק שהרוב היהודי הנוכחי בארץ
יגדל, במידה שהאנטישמיות תשגשג בשזזייץ, באמריקה ובארצות אחרות.

ך• כרד, אכי מאמין שמה שמתרהיט בווינטרטז־ר, מסמל את העניין שבו דו
מר חאלד. ישנם שם שלושה פלסטינים צעירים, אידיאליסטים כפי הנראה, וישראלי
צעיר, מרדכי רחמים, חייל לשעבר, גם הוא אידיאליסט ללא ספק. שני הצדדים מאמינים
שהם נלחמים למען ארצם.
כיצד אפשר לשכנע אדם כמו מרדכי רחמים שלא להיות ישראלי, שלא להיות ישראלי
לאומי במולדתו שלו, אלא להיהסך למשהו אחר, לא לאיש חסר־לאומיות, אלא לאיש
לאומי פלסטיני?! שהרי מר חאלד אינו מציע חברה על־לאומית, אלא חברה ערבית
ופלסטינית!
אנחנו איננו ערבים! אני רוחש כבוד רב לצד הערבי, ואני אוהב את השפה הערבית,
אפילו את המיטבח הערבי. אולם אני אינני ערבי, אינני יכול להיות ערבי, ואינני משתייך
לחברה ערבית. כאשר בני־אדם נמצאים מחוץ לחברה לאומית, ערכם מתבטל.
המראיין: אכן, גם אני התרשמתי שמר חאלד הציע חברה-ערבית וערבית בלבד.
אורי אכנרי: אני התרשמתי כך.
המראיין: התואיל להסביר, מר חאלד?
מר חאלד: אנו מציעים חברה חדשה.
המראיין: ערבית?
מר חאלד: אנו מציעים חברה חדשה, זאת אומרת, חברה פלסטינית, המורכבת
מערבים מוסלמים, מפלסטינים, מערבים ממוצא נוצרי ומיהודים.
אנו מציעים דבר־מה חדש, אדם חדש המוכן לשנות את המרחב כולו, ואת דמות האדם
שבו. איננו חוזרים להגדרות הלאומניות־שוביניסטיות צרות־האופק. היפוכו של דבר,
במאבקנו אנו משתדלים להרחיב אופקים. ולעבור את שלב השוביניזם.
נקודת־המוצא שלנו היא הגדרת התנועה, והאמונה ביישות הלאומית שלנו. אנו פתחנו
במהפכה עממית, קיבלנו על עצמנו את עול הגשמת משימות המהפכה. זאת אומרת, עול
יצירת מדינה פלסטינית, חופשית ודמוקרטית, מונח על כתפי העם כולו, נוצרים
כמוסלמים כיהודים, ואנשים ללא הבדל דת.
חייבת לקום חברה חדשה! אנו חיים במאה ה־ ,20 ואנו חייבים להקים מדינה ואנשים
בני המאה העשרים, לא רק בפלסטין, אלא בכל העולם הסובב אותנו.
הטר איין: מארק האלתר, עד עתה לא שמענו את אשר בפיך, הנחנו לדו־שיח זה
שיתפתח ואמנם הוא התפתח בקלות רבה יותר מכפי שחשבנו .״הוזעד הבינלאומי של

השמאל למען השלום במזרח־התיכון״ ,שאתה הוא אחד מפעיליו — מתי הוקם ועד זה?
מארק האלתר: לא רציתי להתערב עד עתה, מכיוון שכפי שנוכחת בעצמך, יש
עניין רב יותר למאזינים לההשיב לשני הצדדים הנוגעים ישירות ניעייה. אני חושב
ששני הצדדים הביעו השקפה שאינה רשמית, אך שהיא נפוצה מאוד במחנותיהם.
שני הצדדים אינם אורתודוכסיים. כשם שאורי אבנרי אינו מייצג את נקודת־ההשקפה
הרשמית והאידיאולוגית של המימסד הישראלי, כן גם ידידינו חאלד איננו מייצג בצורר,
מוחלטת את האידיאולוגיה הפלסטינית. מובן שהוא מייצג מגמה מתקדמת, כיוון
שבתשובתו לאורי אבנרי הוא צידד במדינה פלסטינית, אך בהתאם לתוכנית אל־פתח
תהווה מדינה זו חלק מן העולם הערבי. אולם חאלד רואה רחוק יותר מעבר לשלב זה.

ני מכיר או־] הגבייה, ועלי לומר שאני, כאדם מתקדם: מסכים עם שני הצדדים.
^ בטודח הארוך יש לעבור את שלב הלאומנות, את שלב הגבולות, המדינות, ולהגיע
לא ישררו הבדלים בין אנשים
לחברה האידיאלית, שכל אחד מאיתנו חולם עליה, בה
בעלי דתות שונות, צבע־עור שונה; חברה ללא ניצול האדם על־ידי האום, וכדומה.
בנקודה זו אני מסכים עם מר חאלד. אני מסכים כמו־כן עם ידידי אבנרי, כיוזן שאני
מאמין שכדי להגיע לפתרון זה, יש לעבור שלבים מסויימים. הרצין לדלג על פני
השלבים השונים, ולהגיע למטרה בבת־אחת, פירושו לדון את המטרה לכשלון, מפני
שבצורה זו מובילים את החברה, אשר לה מבטיחים עתיד טוב יותר, למבוי סתום.
לדעתי חייבת לבוא תחילה הכרה הודית מלאה ומוחלטת. כאשר קיים מיספר אנשים
אנו יכולים לטעון
שידעו סבל, שלהם היסטוריה משותפת, הרואים עצמם כאומה, אין
שהם אינם, מהוזים אומה. מסיבה זו החלטנו, אני וחברי, לתמוך באומה הפלסטינית.
באותה שעה קיימת קבוצת אנשים אחרת, הישראלים, שידעו סבל משותף, שחיו יחדיו 1 ונלחמו יחדיו, שהכריזו על עצמם כאומה, ואנו מכירים בהם כאומה:
אני מאמין, אם כך, שההכרה ההדדית בין שתי האומות, כאומות ולא כאנשים בני דת
אחת, מהווה את הבסיס להבנה הדדית.
ישנה קבוצה של פלסטינים צעירים, שדנה זה לא מכבר בזכויות הלאומיות של ה שראלים.
זוהי התקדמות. מכאן, שלדעתי יש לעבור דרך השלב שהציע אורי אבנרי — קיום שתי
המדינות — עד שנגיע מאוחר יותר לשלב שבו תתבטלנה המדינות בכלל.
המראיין: האם דיון כפי שאנו מנהלים הערב נראה לך כמקדם את העניין?
׳מארק !לאלתר: הרושם שלי הוא שאין זה דו־שיח, אלא עימות בין שת״ אידיאות
מקבילות, ולעת עתה מנוגדות זו לזו. אולם אני חושב שעצם העובדה ששני הצדדים
מאזינים בכובו־ראש זה לדעותיו של זה, ומהרהרים בדעות אלה, מהווה התקדמות.
מר זלאלד: אני חייב לתקן את דבריו של מארק האלתר, בעניין האורתודוכסיות. אני
סבור שאני יכול להסביר את עמדת התנועה הפלסטינית לשיחרור לאומי בצורה אורתודוכסית
ואמנם אני מתנצל, נראה לי שהתבטאתי באופן לא־מדוייק, באומרי אורתודוכסית.
אנו אומרים שאנו ערבים. אולם אין אנו יכולים להיות ערבים אם אנו פלסטינים. אנו
ממשיכים ואומרים שאנו מהפכנים, אולם אנו טוענים שאין אנו יכולים להיות מהפכנים
אלא אם אנו ערבים גם כן. ואנו ממשיכים ואומרים שיסדנו תנועה במיסגרת המאבק באימפריאליזם,
אולם כמו־כן אנו טוענים שאנחנו יכולים להיות אנטי־אימפריאליסטים רק בתנאי
שנהיה פלסטינים־ערבים־מהפכנים.
אני מאמין שאם ניקח הגדרה זו כנקודת־מוצא, נוכל להבהיר את הדברים באומרנו שאנו
מכירים בפלסטיניות שלנו, שהיא ערבית במהותה, החייבת להיות מהפכנית ואנטי־אימ־פריאליסטית.

הייתכן
שלום
בשלבים?

ך ראה שמארק רואה אפשרויות להשגת שלום אמיתי בשלבים. ראשית רוצה אני
ו ל ציין שעד כמה שהדבר נוגע לי, אין השלום יכול להיות מבוסס אלא על צדק והכרה
בכבודו של הזולת. זהו השלום האמיתי היחידי, שבלעדיו אין שלום. הצדק חייב לשרור
כבר בהתחלה, חייב לשמש כבסיס. הצדק והכבוד חייבים להוות את הבסיס לשלום בו אנו
רוצים וזו הסיבה למלחמתנו, וזו הסיבה לכך שיסדנו תנועה לשיחרור לאומי.
אולם אין ספק שאני מאמין כי דעת־הקהל והאנשים כמו אורי אבנרי, במידה וימשיכו
בדרך שהוא מציע, יש להם תפקיד חשוב בישראל. ברצוני לשכנע את האזרח הישראלי
הנלחם ננדנו, שאין אנו חפצים בהשמדתו, אלא בחיים משותפים עימו. יתר על כן, ביצירה
משותפת של מדינה פלסטינית חופשית ודמוקרטית. אנו מצפים שאנשים בעלי אמונה. הן
מבחוץ והן מבפנים, ייצרו וישתתפו ביצירת תנועה המונית, עממית, ומציאותית זו, שבמסגרתה
נחיה.
המראיין: אורי אבנרי, האם אתה קרוב להכרזה זו?
אורי אבנרי: הרשה־נא לי להקדים ולומר דבר אחד: יש גבולות גם למלחמה נגד
העוול. אינך יכול לתקן עוול על־ידי יצירת עודל גדול יותר.
בספרות הגרמנית קיים ספר בשם מיכאל קולהאס, בו מסופר על אדם שנעשה לו עוול
וכדי לתקן את העוול שנעשה לו, הוא הרס מדינה שלמה.
ללא פשרות לא תבוא הישועה לעם הפלסטיני, הנלחם נגד העוול. אין לשכוח את העוול,
אך יש לראות גם את חוסר־הצדק שנעשה לאחרים. כאשר אנשי אל־פתח — ואיני רוצה
לדבר עתה על שיטותיו של אירגון זה, ושל אירגוני־הקומנדו האחרים, למרות שניתן לדון
רבות בנושא זה — באים להרגני, אין זה קל להבין את מטרותיהם. שוחחתי עם כמה
מאנשי־הקומנדו שנלכדו בישראל. דבריהם אינם זהים לאלה של חאלד. אני חושב שחאלד
הוא מתקדם יותר מאשר הרבה אנשי אל־פתח אחרים, של הרבה פידאיון.
מר חאלד שואל: עם מי אפשר להגיע לשלום, האם עם הממשלה או המימסד הישראלי
הנוכחי? התשובה היא: יש לשנות אח הדברים בישראל, יש לשכנע את דעת־הקהל הישראלית.
אך לשם כך יש להוכיח לישראלים שקיים בצד השני גוף שעימו אפשר להגיע

לשלום. זוהי נקודה שעליה חייבים הפלסטינים לחשוב היטב.
אני סמוך ובטוח, שיבוא יום ושני העמים יחיו בידידות בארץ אחת. לדעתי, אין כל
אפשרות, למרות כל הוויכוחים וכל העימותים בין שתי הדיעות, לעבור בבת אחת ממצב
של מלחמה טוטאלית למצב של שלום טוטאלי, שלום שדוגמתו אינו קיים במדינה אחרת.
איחוד הארץ מחייב שלבים. לדעתי, הצעתנו לכינון השלום בין מדינת ישראל לבין מדינה
פלסטינית היא תוכנית היוצרת שלבים כאלה, היא בדיוק כזאת. היא מכירה באחדות הארץ,
ובזכות הפלסטינים, אך לא בזכותם להשמידנו.

ך * מראיין מסיים: שניכם כאחד בחרתם לקרוא לדיון זה ״עימות״ ,ולא ״דו־שיח״,
ן | אולם היה זה עימות מלא הבנה, שלא ציפיתי לה, ולדעתי זה עשוי להיות הצעד הראשון
של דו־שיח לא בין מושל ונמשל, אלא בין אדם לרעהו. אתם לדעתי הוכחתם זאת.
הייתי רוצה להזכיר שהמשתתפים בדיון זה היו אורי אבנרי — חבר הפרלמנט הישראלי,
ומר תאלד, שדעותיו זהות לדעות אירגון השיחרור אל־פתח.
כן השתתף מארק האלתר, פעיל ב״וועד הבינלאומי של השמאל למען השלום במזרח
התיכון״.

אני מודה לכולכם.

במדינה
(המשן מעמוד )17
רק על ירידת חשיבותה של פאריס בסולם־
הדרגות של הדיפלומטיה הישראלית, אלא
על מחול־השדים המתנהל במשרד־החוץ.
נאמן לאבן. קשה למצוא משרד ממשלתי,
בו אין מרגישים את השפעת השר
על ניהול המשרד — כמו משרד החוץ.
אבא אבן׳ כהגדרת אחד מראשי המשרד,
״עסוק בעניינים הגדולים של העולם. וכשהוא
מתפנה — הוא עסוק עם עצמו.״
לכן מובאות כל הבעיות למנכ״ל, והוא
המחלק שבחים ונזיפות. השר נותן לו

האיומים המגיעים אליהם ממיפעל־השפבים
של גוש־דן, עוררו סוף־סוף הד. אנשי
ועדת־הפנים של הכנסת נזעקו, סיירו במקום,
והודיעו כי אם יצדיקו מסקנותיה
של ועדת־המעקב של משרד־הבריאות את
התלונות יפעלו מייד להפסקת הזרמת השפכים
אל המיפעל.
אך לראשון־לציון יש נקודת־תורפה כאובה
הרבה יותר מאשר ריחות רעים. אולם
בה לא נזכר איש משום מה.
מוות מטיפוס. מי זוכר עדיין את
זעקתם של תושבי שכונת רמת־אליהו, על

אגן־הכיוב •טל ראשון־לציון מול רמת־אליהו
הילדים נושמים רעל

יד חופשית — ואינו מפקפק בנאמנותו.
אבל אם רפאל אהוד על אבא אבן —
הוא רחוק מאוד מלהיות אהוד על גולדה
מאיר. כשזו כיהנה כשרת־החוץ — יצא
רפאל לחופשה בת שנתיים.
יש המוכנים להסתכן ולהכריז, כי הרמזים
על הצבתו של רפאל בפאריס נולדו
בפמלייתה של גולדה מאיר.
לא סתם נבואה. שינאתה של גולדה
אל הגבר בן ר,־ ,57 שנולד בברלין וצמח
במנגנון של המחלקה המדינית של הסוכנות
היהודית, התחזקה אחרי מותו של אשכול.
היא יודעת מה מקור הידיעה שהתפרסמה
בכמה מן העיתונים החשובים בעולם, כאילו
היורש בעל־הסיכויים היה יגאל אלון.
הכתבים הזרים הבכירים הוזמנו אז אל
דובר משרד החוץ דויד ריבלין, שרמז להם
ממקורות יודעי־דבר, כי אלון הוא שיירש
את אשכול. כאשר התבדתה הנבואה, והכתבים
באו בטענות לריבלין, הוא הצטדק:
״גדעון רפאל אמר לי לספר לכם
אין דור צעיר ז כדי לשים קץ
לשמועות על יציאתו הקרובה לפאריס,
כינס רפאל את הסגל הבכיר של משרדו,
כדי לדון בבחירת מועמד שיחליף את וולטר
איתן. בהתעייצות זו הציע את המועמד
הנראה לו: אביעזר שלוש, סגן המנכ״ל,
המטפל עתה בענייני השוק האירופי.
תגובתו של שלוש היתר, פסקנית: לאי
נימוקיו: בעיקר משפחתיים, מתוך רצון
לאפשר לילדיו לגדול בארץ ולא בפאריס.
אבל אם לא שלוש — מי? אבן עצמו
קבע :״לא אהיה יותר בעד מינוי שגרירים
שיקחו טרמפ במשרד החוץ ויסעו תחנה
אחת.״ כוונתו: להימנע ממינוי שגרירים
שאינם דיפלומטים מקצועיים של משרד
החוץ, דוגמת יצחק רבץ בוושינגטון ואהרן
רמז בלונדון.
הטרגדיה של משרד החוץ היא, שדיפלו־מטים
צעיריב, שצמחו בעשר השנים האחרונות,
לא הצליחו להגיע לצמרת. שם
יושבים ותיקי המשרד, המחליפים ביניהם
את מקומות־כהונתם — או נשארים דבוקים
לאותו מקום, כמו וולטר איתן, שמלאו
לו שמונה שנים בפאריס, ואשר ייתכן
שימשיך לכהן שם, מכיוון שקשה למצוא
לו מחליף.

ראשורלציון

ה שכונה
שנידונה כ מוו ת

בשבוע האחרון עלתה ראשון־לציון שוב
לכותרות. תלונות תושביה על הסרחונות
העולם הזה 1692

גלול חולות ראשון־לציון? היה זה לא
מזמן, רק כחודש לפני הבחירות האחרונות.
לפתע נתגלה כי מספרם העצום של החולדות
והעכברים המתרוצצים באין מפריע
ברחבי השכונה מסכן את חיי התושבים.
לפתע נתגלה שכ־ 15 אלף תושבי השכונה
— מרביתם עולים חדשים — סובלים
ממחלות שונות ומשונות מדי שנה בשנה.
בשכונה זו נרשם ממוצע שנתי של שבעה־שמונה
מקרי טיפוס־בטן. המקרה היחיד
של מחלה זו שהסתיים במוות בשנה האחרונה,
קרה גם הוא כאן.
אז, לפני כארבעה חודשים, סערה העיתועיריית
ראשון־לציון הגיבה במרץ,
נות,
משרד הבריאות מסר הצהרות כבדות־מש־קל,
זה היה אז. וזה היה הכל. לאחר
הבחירות, השתררה דממה•
שפכים — ליד ׳התינוקות. תושבי
ראשון־לציון מזדעזעים מן הריחות המגיעים
אל העיר ממיפעל־השפכים של גוש־דן,
המרוחק כשבעה קילומטר מן העיר. האם
מישהו ״מהם שאגן־השפכים הפרטי
יודע
של העיר משתרע במרחק 300 מטר בלבד
משכונת רמת־אליהו?
זהו אגן נירחב, ששיטחו כעשרה דונמים.
השפכים זורמים אליו בזרם עצום,
והוא חולף ומתפשט מיום ליום. לאחרונה
עלה האגן על גדותיו, ייצר אגן חדש לא
הרחק מן הקודם, כ־ 150 מטר בלבד מבית־הספר
היסודי ויתקין ומגן־הילדים של ויצ״ו,
שבחצרותיה,פ משחקים ילדי השכונה ואוכלים
את ארוחותיהם.
במרחק מטרים ספורים מגן־הילדים נמצא
המרכז המיסחרי של רמת־אליהו: חנויות
מכולת,־ איטליזים, מיסעדות, נקודוודהטיול
של האמהות עם ילדיהן. רוחות הבאות מן
הים נושאות איתן ענני־יתושים ואוזיר שפכים
נושא מחלות.
מי יגן עד רמת אליהו ז לא רק
תושבי ראשון־לציון אינם יודעים עליו.
כמאתיים מתושבי רמת־אליהו, שנשאלו בדבר
האגן, נדהמו. הם לא ידעו כלל על
קיומו. ואילו ראש העיר שנשאל על כך,
השיב :״אמנם, היתר, תוכנית להעברת מי-
השפכים של העיר לעבר כביש החוף,
למרחק כמה מאות מטרים מהמקום הנוכחי,
אבל התנגדתי לזה מפני שזה לא פותר
את הבעייה. צריך לסלק את אגן־השפכים
מקירבת רמת־אליהו, להעביר אותו ליד
יבנה, ולכוון את הביוב לתוך הים. תוכנית
זו תעלה למעלה משני מיליון לירות.״
ועד אז? ראש־העיר הצהיר שיילחם למען
סילוק מיפעל־ד,שפכים של גוש דן, בדי
להגן על תושבי עירו. אך מי יילחם את
מלחמתם של תושבי רמת־אליהו?
קולנוע סרטים
א מ רי ק ה
מפחדת מחופ ש
אדם בעקבות גורלו

(סטודיו, תל־

אביב, אוצות־הברית) .פיטר פונדה ומיס
הופר הם שני צעירים החוזרים ממכסיקו
לארצות־הברית אחרי שסיימו עיסקה של
הברחת קוקאין. הכסף שהרוויחו טמון
במיכלי הדלק של אופנועיהם, והם נוסעים
מזרחה, לניו־אורליאנס, כוי לראות את
פסטיבאל המראדן־גרא. בדרכם הם פוגשים
את אמריקה, שהורגת אותם. נהג הטנדר
שיורה בשני החברים אינו הורג אותם
מפני שהם עשו לו משהו, אלא סתם,
מפני שלדנים הופר יש שיער ארוך, ומפני
שהוא וחברו עושים ככל העולה על רוחם
ומתלבשים איך שמתחשק להם.
הפיק את הסרט פיטר פונדה, ביים אותו
דניס הופר, ואת התסריט כתבו שניהם
יחד. מעלתו הגדולה — שאלה שיצרו אותו
חיים, חושיים, ומרגישים כמו גיבוריהם.
משום כך, אדם בעקבות גורלו הוא הסרט
הטיוב והאמיתי ביותר שנוצר עד כה על
ההתנגשות באמריקה בין הדור הצעיר לדור
המבוגר, המגיב על דרך החיים של הנוער
בתוקפנות שאין להסבירה בדרך ההגיון.
חסרונו של הסרט הוא הנסיון להפוך
אותו למחאה חברתית בדרך ספרותית,
שאינה מתאימה לקולנוע. יוצריו הצעירים
רצו להיות בטוחים שיצירתם תובן, ובמקום
להראות את מה שיש להם לומר ולתת
לצופה להסיק את המסקנות, הם גם אומרים
את מה שיש להם לומר, וללא צורך.
לחלק מהקהל הישראלי, שהנושא עדיין
רחוק ממנו, קשה למצוא ענין בסרט,
מפני שאינו. יכול להזדהות עם גבוריו
או אפילו להבין אותם. אולי כדאי שמי
שהנושא־ ׳אינו קרוב לליבו יילך לסרט
אחר, כדי שהחלק האחר של הקהל יוכל
לחזות בסרט בשלווה, ללא ההפרעות והצעקות.

ערפדים
י הו די ם
וערפדים הו מו אי ם
סלח די אבד אתה נושן־ אותי
(פריז, תל אביב, צרפת) הוא קומדיה על
ערפדים. ערפד — ואמפיר בלע׳ז — כפי

לבדוק את התיאוריה ץ של הפרופסור על
הנושא, מפני שהוא מומחה עולמי בשטח
הערפדיות. הם בודקים את התיאוריה, וכאן
מתחיל מסע־זוועות מלווה בהומור בית-
קברות שנמשך לאורך שעתיים מצחיקות
ומסמרות שיער•
כשרומאן פולנסקי ניגש לטפל בפחדים
האנושיים מפני הבלתי־טבעי או הבלתי-
ידוע הוא אינו עושה זאת בכפפות־משי,
ואינו משאיר דבר לדמיונו של הצופה.
הערפדים שלו מצחיקים אומנם קצת יותר
מערפדים נורמליים, אך מפחידים לא פחות:
הערפד למשל שרודף אחרי עוזרו של
הפרופסור במסדרונות טירה עתיקה הוא
הומו אבל זה עוד לא אומר שאין לו
שיניים זאביות, עיניים מוצפות דם ופרצוף
חיוזר כמודת. הערפד שבא למצוץ את דמה
של משרתת יפר,פיה הוא — אלא מה? —
יהודי. כשהיא מניפה מולו בייאוש צלב,
כדי להבריחו — כמו נגד כל ערפד נוצרי
הגון — הוא מגחך בערפדיות מסמרת־שיער,
מעיף בצלב מבט מזלזל ואומר:
זה בשבילי לא סחורה.
כפי שבוודאי הבנתם, הסרט לא מיועד
לבעלי עצבים חלשים, אי לילדים מתחת
לגיל .20

כוכבי
• כשהסריטו את בשרות הוד מלכותה,
הרגיש הבונד־ג׳ורג׳ לאזנכי את עצמו
על הסוס. הוא נתן לכולם הוראות, עיקם
אח אפו הסולד כשנתבקש לעשות משהו
כדי להרוויח את לחמו, והעביר על כולם
ביקורת. זה עלה לו ביוקר, מפני שהמפיק
הארי זאלצמן, לא רוצה אותו יותר.
נימאס לו מפרימדון, והוא מחפש בונד
חדש • .הראשון שקפץ על המציאה היה
רינגו בטאר, שהצהיר: לדעתי, ג׳יימם
בונד לא צריך להיות יפה וגבוה כמו
קונרי או לאזנבי, אלא נמוך ומכוער כמוני.
#סופיה לורן לקחה את הפונטי הצעיר
שלה לטייל. צלם זריז ראה אותה
והבזיק את הפלאש. התוצאה — הצאצא
נפגע בעיניו ובילה יום שלם בבית חולים.
תוצאה נוספת — סופיה הצהירה שמעתה
היא שונאת צלמים. י• לאליזכט
טיילדר יש דווקא יותר מזל. במכירה
פומבית שנערכה בחנות־התכשיטים הפאריז־אית
המפורסמת?דארטייה, נכחו בעלה

ריצ׳ארד כארטון ואריפטוטלס או־

ערפד וידיד
לבעלי עצבים חזקים בלבד

שאתם יודעים, זו מין מיפלצת בצורת אדם.
כל היום היא ישנה בתוך הקבר שלה,
ובלילה היא יוצאת מחוך ארון המתים,
מתנפלת על אנשים תמימים ומוצצת להם
את הדם. בררררר הקרבן המסכן הופך
מיד גם הוא לערפד, ומצטרף למשפחה
המאושרת. הדרך היחידה להוציא את היצורים
הנוראים האלה מכלל פעולה היא לתקוע
בליבם יתד של עץ.
עלילתו של הסרט מתרחשת לפני הרבה
שנים, בערבותיה המושלגות של טראנסיל־בניה,
האזור הידוע כמקור הערפדים, רחמנא
ליצלן. פרופסור ועוזרו הצעיר —
רומאן פולנסקי — מגיעים במיוחד כדי

נאפים, שבאו לקנות מציאות לנשים
שלדס. כשהכריזו על מכירתו של יהלום
ענק, נאבקו שני הבעלים האוהבים על
התכשיט. כשהמחיר הרקיע שחקים, ויתר
אונאטיס, ואליזבט זכתה ביהלום• י • בעלי
בתי הקולנוע האמריקאים בחרו את תריסר
הכוכבים והכוכבות הקופתיים ביותר של
שנת .69 במקום הראשון בין הנשים זכתה
ג׳ואן וודוורד. בעלה פאול ביומן
זכה בין הגברים רק במקום השני, אחרי
ג׳והן מיין. כנראה שהאופי של הבנאדם
לא משפיע על ההצלחה שלו, מפני שוויין
ידוע כפאשיסט, אנטישמי, ושונא כושים
מושבע.

כדי ליצור את סירטו השני באווירה הולמת,
ומאשתו -אל חדר שכור ואל אשה אחרת

הלית קאתמור
ך! אק קאתמור, יוצר הסרט מקרה
ן אטה, הוא בדרך־כלל, בשש השנים האחרונות,
בעלה של הלית קאתמור. אלא
שבימים אלו התואר הוא פחות או יותר
ישמי בלבד. דאק מנהל כרגע רומן עם
אן טוכמאייר, דוגמנית העירום מספר 1
של ישראל. זוהי למעשה הצגה שנייה:
השניים כבר ניהלו ביניהם רומן פעם.
עקרונית, מסתכלת אשתו של ז׳אק על
העסק בחיוב. ההסתייגות היחידה שלה היא
מבחירתו של ז׳אק באן דווקא. נראה שאם
היו משאירים את הברירה בידיה, היתד,
בוחרת עבור בעלה מאהבת אחרת.

ן* פיכה שז׳אל! נזקק בימים אלו
( | לשינויים מסוימים היא הסרט החדש
שעליו הוא עובד. מספרת הלית, הנהדרת
בחיים לא פחות מאשר על הצללויד:
״אחרי מקרה אשה, התחיל ז׳אק לחשוב
על הסרט הבא שלו. הגענו למסקנה שזה
יהיה לטובת שנינו אם נינתק אחד מהשני.
לי יש השפעה גדולה עליו. הניתוק יעזור
לו למצוא את עצמו יותר בבהירות, על
מנת שיוכל ליצור את הסרט כהלכה.
״בגלל זה הוא חי היום בחדר שכור
— כדי להיות שם עם עצמו, להשתולל,
לצאת מהמסגרת של הבית, ולצאת עם
כל נערה שהוא רוצה. אני רק מקווה
בשבילו שהוא יצליח לבלות בצורה יותר
מוצלחת מאשר עכשיו. אני וז׳אק נשואים

דאס והלית

כבר שש שנים, ואן היתר, חברה שלו
לפני שנתיים, כשהייתי בפאריס. ועד היום
היא משוגעת עליו.״

** ה אומר ז׳אק עצמו? בתחילה סירב
0לומר בכלל :״זה עניין רציני, אנא,
עזבי אותי,״ ביקש מכתבת העולם הזה.
מאוחר יותר הפשיר קצת. עדין, תרבותי,
בעל פרצוף חיוור ומזוקן של סגפן, מסוגל
ז׳אק קאתמור לומר את הדברים הנועזים
ביותר בצורה המקסימה ביותר, מהווה
הוכחה מוחצת לכך שאפשר להיות מורד
בחברה גם מבלי לוותר על אמבטיה במשך
חודש ימים וללבוש פרחים.
״מה אתה מוצא באן?״
״אני לא יודע — חוץ מזה שאני עושה
מה שאני רוצה.״
״תל־אביב היא עיר קטנה.״
״לא איכפת לי שיידעו בתל־אביב, ניו־יורק
או פאריס. אני רק מקווה לא להכאיב
להלית.״
״ואתה מאושר?״
״אושר הוא מונח של עוזרות־בית.״
אחד הדברים המשותפים לאן ולז׳אק
היא החיבה לגלולות. גם הסרט מקרה אשה
צולם ברובו כאשר כל הנוגעים בדבר
נמצאים תחת השפעת סמים — מלבד הלית,
שאינה נזקקת לכך.
״האם נכון שאחד השטחים המשותפים
לך ולאן הן הגלולות?״ שאלה כתבת

קאתמור, הנחשבים לזוג מהשמיים — אולם ללא ספק לא
שיגרתי. ז׳אק השחרחר והחיוור, בעל ההופעה הסגפנייז,
מהווה ניגוד גמור ומרתק להלית הבלונדינית, המקרינה סביבה עליצות וחיוניות רבה.

2 6 — 1

דאק סאתועזר
העולם הזה את ז׳אק קאתמור .״יכול להיות,״
היתה התשובה הדיפלומאטית.
על סירטו ההולך ונוצר בימים אלו מבטיח
ז׳אק דבר אחד :״שום צנזורה לא

אן וחדת

תראה אותו לפני הכמת הבכורה.״
יהיה זה סרט על במאי המייצר סרט
על מקובל מיסתורי מהמאה ה־ ,17 החי
בצפת. המקובל הורם את עצמו, ומנסה

בסרט מקרה אשה, שנחשב ליצירה אמנותית מצויינת על־ידי חלק
מהמבקרים, זוועה על־ידי אחרים, ושיעמום גדול על־ידי הקהל
הפשוט, שאינו מבין באמנות. הפנים בתמונה שייכות לאן טוכמאייר, הישבן להלית קאתמור.

:ר יוצרו של הסרט ״מיהרה אשה״ מדירתו
דוגמנית-העירום המבוהשת או טוכמאייר

להרוס את העולם כולו, במטרה להביא
בכך את המשיח. הלית מופיעה בסרט
בשני תפקידים: כאשתו של הבמאי, וב־חתיכה
בת המאה ה־ 17 המפתה את המקובל
ועוזרת לו להרוס את עצמו ואת
עולמו. מה תפקידה של אן בסרט? ״עד
כמה שאני יודעת, אין לה עוד כל תפקיד
בסרט,״ מספרת הלית.
מבחינת חוסר תיכנון ואירגון, אין ספק
שז׳אק הוא אמן אמיתי. כשהוא התחיל
את מקרה אשה, היו לו בביס בסך־הכל
אלפיים לירות. איך הצליח לייצר סרט עם
הון התחלתי כזה — אפילו הוא אינו
מבין. גם את סירטו השני החדש הוא
מייצר בשיטה דומה — הוא מתחיל. ההמשך
כבר ידאג לעצמו.
אם יחליט בכל אופן, בשלב מאוחר יותר,
לתת לאן תפקיד בסרט, בנוסף לתפקידה
במציאות, לא תעמוד לרשותו שחקנית
ירוקה. אן הופיעה כבר בסרטים — בעירום,
בעירום — אצל ז׳אק ואורי זוהר.

הגדיל לעשות מכולם אוריאל גבריאלי,
בעלה של השחקנית מרים גבריאלי, שהפיק
בזמנו סירטון שעסק כולו רק באן —
פירט בדייקנות את מידות גופה, כתובתה,
ושאר־ פרטים חיוניים כגון אלה.
הסרט של גבריאלי נשא כמובן את השם
של השחקנית הראשית: אן.
אשר להמשך הרומן־למטרת־יצירת־הסרט
— בעניינים כאלה, מוטב לא להתנבא.
כרגע, נראים הדברים כפשוטם — שאכן
מנהל ז׳אק בסך־הכל רומן חמים עם אן,
דבר שכמובן לא מפריע לו להמשיך להיות
מעריץ נלהב של אשתו :״היא גדולה״״
הוא אומר.
ומה היא אומרת? אוהו, מה שהיא
אומרת:
״כל הסיפורים על ז׳אק לא מרגיזים
אותי,״ אומרת הלית .״רק חבל שמצא
דבר עלוב כמו אן, בלי טיפת שכל ואישיות.״
אוף.
במדינה נונגנזן

ש ח קי ס א סו רי ם
במשרד השיכון
לפני שנתיים עשה רפאל אטיאס, אדריכל
בן 45 המועסק במשרד השיכון בחיפה,
את טעות חייו: הוא העז לצאת למלחמה
בשחיתות שגילה במקום עבודתו.
התוצאה: בשנתיים האחרונות מנהלים
נגדו הבוסים שלו מלחמת חורמה קטלנית.
השערוריה הראשונה שאותה גילה אטיאס
אירעה כאשר אדריכל בשם רותחין, שנהג
לפני־כן לקבל עבודות באופן פרטי מ־משרד־השיכון,
נתמנה לתפקיד סגן־מנהל
המחלקה הטכנית לענייני אדריכלות. בתפקידו
זה, היה עליו לפקח ולאשר
פרוייקטים של אדריכלים פרטיים — כולל
עבודותיו שלו עצמו. רותחין היה מופיע
במשרד־השיכון פעמיים בשבוע, זכה עביר
מאמציו אלו לשכר של 1,500ל״י לחודש.
בין המהנדסים שקמו חוצץ נגד השערוריה
הזו היו גם רפאל אטיאס וידידו קורט
רודאן, אדריכל גם הוא.
תדמיתו של מנהל מחוז חיפה, יחזקאל
פנט, יצאה מקומטת למדי מפרשה זו, והוא
החליט לאפשר לאטיאס להציע את
שירותיו וכשרונותיו במקום אחר. אולם
אטיאס נתגלה כלוחם עיקש, סירב להיכנע.
הפירסום בעיתץ היעוד. ההתנגשות
השנייה אירעה בסתיו. שוב היו אלה

תלונה נגד אטיאס על־כך שהאדריכל עושה־הצרות
רחץ את מכוניתו במגרש־החנייה
של המשרד בשעות העבודה.
אולם, המזכיר מסתבר, לא הצליח לגלות
פיקחות יותר מלנדאו. גם הוא
נכשל בבזיון דומה, שהוכיח את מידת
האמת בתלונתו: בבירור שנערך נתגלה
שבמקום־החנייה לא היה אפילו ברז מים.
כל זה לא שבר כלל את אטיאם. גם
הניסיונות לשכנע את הסתדרות־המהנדסים
לנטוש את הגנתם עליו עלו בתוהו. כשלב
אחרון, הגישו הבוסים של משרד-
השיכון נגד אטיאם שורת תביעות בבית־הדין
לעבודה. באחד השלבים נאמר לו
שאם יעז לגלות לעיתונות פרטים על
מהלך הדיונים, יחטוף ששה חודשי מאסר.
אטיאם המשיר לא להיבהל. הוא פנה
לעורך־הדין ישראל כהנא לייצגו בבית-
הדין, מתכונן להילחם עד הלירה האחרונה
שבכיסו :״אני מוכן להגיע עד לחם ומים,״
הצהיר השבוע ,״ולהילחם למען הצדק.״

עולים
ה הגדה לבית פור סיי ט -
נו ס ח 1970
האב: יהודי בגיל העמידה, מאצילי
יהדות ארצות־הברית. י בין השאר, כיהן
שלוש שנים כחבר בית־המשפס העליון
של ארצות־הברית. כיום הוא נשיא בית-
המשפט המחוזי באחת הערים הגדולות

*נממ דיני ם 6ן 7ן 2נ ) 7ג ו

הדפיס אח כ ד סי ם הנו כ חו ת בעעיה
3חו ס ד הפסד 01 סל סעץכהח רי גזו

סגןד סנ הל הכלל•
המאריך
}״)נ לועדה המשחעגג (ג עותקיס)

למסרו* ג ו נזזעגזק *זגספס

לג ציג ה שירות

כתב־התלונה: גד אטיאס
התלונה על האיחור ב־ 24 לחודש — הוגשה ב־ 18 לחודש

א! טוכמא״ר

רידאן ואטיאם שפוצצו את הפרשה.
הפעם מדובר היה בנתן סורצקי, מהנדס
צעיר בעל משרד פרטי, שמונה לתפקיד
בכיר במשרד. סורצקי היה קרוב משפחתו
של בן־ציון מילמן, סגן מנכ״ל משרד־השיכון.
גם סורצקי נהג להופיע במשרד
פעמיים בשבוע, זכה עבור כך בשכר־טירחה
של אלף ל״י לחודש. ועד־המהנדסים
בחיפה טען בהתמרמרות שתפקידו זה הוא
ביזבוז מוחלט של כספי המדינה, מאחר
שבסניף חיפה של המשרד עבדו 25 מהנדסים,
רבים מהם מבוגרים ובעלי ניסיון
יותר מסורצקי הצעיר, שניתן היה בקלית
לבחור אחד מביניהם לתפקיד.
הפרשה התפוצצה כשרודאן ואטיאם כתבו
עליה׳ בעלון המהנדסים.
נבואה ניתנה לשוטים. עתה החליט
פנט, מנהל המחוז, להתלבש על אטיאם.
ברודאן הוא חשש לנגוע, כי ידע שהוא
ביחסים מצויינים עם שר־השיכון.
פנט הזמין את אטיאם למשרדו, בישר
לו שקיים נגדו תיק סודי, והציע לו להתפטר
כדי לחסוך מעצמו צרות. אטיאס לא
התרגש, ביקש לראות את תוכן התיק,
נענה בשלילה.
בשלב הבא זומן אטיאם להופיע לבפני
תותח כבד יותר — סגן בירור מגכ״ל המשרד, משה לנדאו. בעצתם של
מועצת־פועלי חיפה והסתדרות־המהנדסים
סירב אטיאס להופיע, לאחר שהוברר שהתלונה
נגדו אינה רצינית.
זה נכשל סגן המנכ״ל לנדאו, בשלב בבזיון מגוחך. הוא הגיש נגד אטיאם
מכתב תלונה, לפיו הדפיס הלה את
כרטיס הנוכחות בשעון־הביקורת בתאריכים
,23 ,22 , 17 , 12 ,7 ,6ו־ 24 בנובמבר
1968 בצורה משובשת, כך שלא ניתן לקרוא
את הכרטיס. אלא שתאריך מכתב התלונה
היה — 18 לנובמבר.
מלחמה עד הלירה־אחרונה. המערכה
הבאה של הקומדיה המגוחכת
נערכה שוב בחיפה. לנדאו, שנכווה, החזיר
את הכדור לידידו פנט, זה העביר את הכדור
למזכירו, והמזכיר הצייתן הגיש

ביותר של יבשת אמריקה הצפונית.
בהיותו. אלמן, הקדיש את כל מאמציו
לבנו ובתו, התכונן בעצמו לעלות לישראל
לאחר יציאתו לפנסיה, קיווה שילדיו יקדימו
אותו ויקימו את משפחתם בישראל.
נישואין עם כושי. הבן: הגיע לישראל
בקיץ , 1968 כסטודנט, והצטרף ל־חדשיים
לאחת המכללות במסגרת לימודי
קיץ. אך הוא לא חזר לארצות־הברית,
אלא נשאר בארץ — לעולמים: בסוף קיץ
1968 הוא נעלם — ולאחר תקופה ארוכה
נתגלתה גופתו על שפת־הים בדרום. ה־בדיקה־לאחר־המוות
גילתה שהוא התאבד.
הבת: תינוקת כושית ערה ונחמדה בת
שנתיים משחקת על הדשא, באחד האולפנים
בדרום הארץ• זוהי נכדתו של
שופט בית־המשפט העליון לשעבר —
בתה של בתו: בתו של האיש הזקן והשבור
הכירה את בעלה הכושי בהיותה
תלמידה באוניברסיטה, התחתנה עימו למרות
התנגדותה הנמרצת של משפחתה.
ראן נמלטים ז לקיבוץ. הבת התחתנה
עוד לפני מותו הטראגי של אחיה.
אביה המשיך להפציר בה ללא הרף לעזוב
את בעלה. לבסוף, לא יכלה לעמוד
בלחצים הבלתי פוסקים. באחד הימים
נטלה את בתה, הבריחה אותה מחוץ לגבולות
מולדתה ועלתה איתר. לישראל.
כיום היא מורה לאנגלית וצרפתית,
מתכוננת להפוך באחד הימים לחברת־קיבוץ
בצפון הארץ.
בינתיים, מחפש בעלה אחר בתו הקטנה
שנעלמה עם אשתו — בארצות־הברית.
הוא רוצה את בתו חזרה, לאו־דודקא את
אשתו. אולם האשד״ בשום פנים ואופן
אינה מוכנה לוותר על הילדה. יש לה גם
טיעון חזק: הרי היא יהודיה, לא כן? וגם
בתה יהודיה בהתאם לחוק. כי היא למדה
בינתיים שבישראל לגוי — ,יהיה לבן או
שחור — אין בל זכות על ילדיו מנישואים
אזרחיים חוקיים — המוכרים בכל מקום
אחר בעולם. הוסבר לה, שבהתאם להלכה,
נישואים עם גוי אינם תופסים.
אפילו כאשר הוא אב לילדיה.

אמו־יקה
מתעניינת בפלאי דירתה
הזמרת הישראלית — לשעבר —
אסתר טובי, החיה כיום בארצות-
הברית, גילתה כבר מזמן את כוחה של ״
הפירסומת, והיא מקדישה תשומת־לב
לא מבוטלת להחדרת שמה לאמצעי־ ^
התיקשורת ההמוניים.

יעל
אסתר גוובי

מכיל הארגז שמתחת למיטתה של הז מרת.
תוך כדי כך, דרך־אגב, חוזרת הכ תבת
ומזכירה את שמה של אטתר שוב
ושוב, ומפרטת את סיבובי הופעותיה
ברחבי ארצות־הברית, תוך ציון מקום
הופעתה הנוכחי בניו־יורק, כדי שאותם
קוראים שיחליטו — סתם ככה, במיק-
רה, ללא כל קשר לכתבה — לראות
את הופעתה, לא יתקשו מדי באיתור
המקום.
בסיום הכתבה, יש לאסתר בשורה
משמחת לעקרות־הבית האמריקאיות :
״ניצול־יתר של השטח של דירתך הוא
די קל,״ קובעת היא ,״בתנאי שתתכנני
קודם את כל השינויים בזהירות על
הנייר, לפני שאת ניגשת לב צוע. זה
יחסוך לך שגיאות יקרות״.

אסתר טוכי
לאחרונה, נראה לי שהיא הגיעה לשיא
בשטח זה, אפילו לגבי פרופסיונא לית
כמוה: היא זכתה לסיפור נרחב,
לאורך שני טורים, לא סתם באחד מעיאלא
ב״וואשינגטון
הרכילות, תוני פוסט״ נשוא־הפנים. בגליון ה־ 11לינואר,
במדור ״תרבות הבית״ ,מתארת
כתבת העיתון בפרטי פרטים מדוקדקים
ביותר את השיטות היעילות והחכמות
שהמציאה אסתר כדי לנצל ביעילות
מקסימאלית את השטח בדירתה שבמנ-
האטן.
הכתבה מתארת כל פינה בדירה, כולל
כל ארון-בגדים, כל כיסא, כל טפיט על
כל קיר. היא אפילו יודעת לספר מה

טוב, אם היא אומרת, מי אני שאתווכח.

שתות דרכ> האהבה אחיו של ד״ר אמנון קפליוק,
הוא עורך תוכנית חקלאית בטלוויז יה
— כן, מה יש, מה זה כל־כך
מצחיק? זה סיפור בכלל לא מצחיק
— וכבר, הרבה זמן שהוא מנהל רומן
עם עוזרת ההפקה שלו, רחל בלכ־מן,
שהיא בת־דודתה של זיוה רודן
(שגם לה קראו בלכמן לפני גל הני שואין
שלה).
צריך לדעת באיזה משפחה להיוולד.
קרובים מפורסמים הם תמיד רבו־חיובי.
וכך
אתם מבינים ודאי שרחל, עם
בת־דודה כזו, לא יכולה אלא להיות
נערה יפה מאוד. וזה למרות שבילדותה
קרה לה אסון, כאשר בגלל זי הום
באחת מרגליה, נאלצו לקטוע לה
את והרגל.
אז כעת הגיש עודד בקשה לקבלת
גט מאשתו, אמם של שלושת ילדיו.
כל מכריהם קיוו שזה לא יגיע לגי רושין,
אבל עכשיו נראה שאין מנוס
מזה.
לא אמרתי לכם שזה לא סיפור

מצחיק?

ברכר, לנטלר
יום אחד, לפני כמה ימים, התחילה
מפיקת הטלוויזיה רחל׳ה חלפי לקבל
זרם של פרחים, מברקים וברכות מזל־טוב
מכל הכיוונים. זה חיה בעקבות הידיעה
שפורסמה בעיתונים שהיא חזרה והתחתנה
שוב פעם. ועם מי? דווקא עם בעלה לשעבר.
אבל
מאחר שזה היה גם אחרי. שידור
תוכנית הטלוויזיה המוצלחת שלה על שד־

כניס ושידוכים, לא ידעה רחל׳ה איזה
מן הברכות מיועדות לאיזו שמחה, ובן
לא היה באפשרותה לעשות כלום כדי
לצאת מהבוץ.
איזה בוץ? אה, שכחתי. הידיעה בעיתון
היתה ברווז אחד גדול ושמן :״לא התחתנתי,
אני לא מתחתנת, ולא אתחתן,״ הסבירה
רחל׳ה בעבר, הווה ועתיד בחיים. וזה מה
שנקרא אצלנו — ״ברכה לבטלה״.

רחל כדכמן
מחתה שם בקרמיקה, התחתנה, בגיל ,20 עם
צ׳סנוף, וילדה לו בן, וכו׳ ובו ,,הכל
כמנהגו של עולם. וכמנהגו של עולם,
שלא נדע מהצרות, החלו גם בין הצ׳סנופים
חיכוכים, עד שלפני שנתיים הם התגרשו.
ריצ׳ארד עבר לפאריס, ונתמנה שם למנהל
המשרד המקומי של ניוזזויק.
אבל דווקא כאן, כשאתם חושבים שהסיפור
הגיע לקיצו, דווקא כאן הוא מתחיל
להיות מעניין: חודש אחרי הגירושין יורה
גילתה שהיא מתגעגעת לבעלה לשעבר.
היא לקחה את הבן וניגשה לפאריס, נשארה
שם כמה חודשים, חזרה לארץ, ריצ׳ארד
קפץ אליה, ובקיצור, כפי שאתם מבינים
— האהבה נולדה מחדש. ריצ׳ארד השאיר

איו ג 9מ גיבורים? כנה מחנושיס-מחנושים
אץ?התחרט
דירקס
* — 1— 38 2 8י

אתם רואים — האנוש, אף פעם לא כדאי
לו להשוויץ יותר מדי. הוא לעולם לא
יודע איפה תהיה מפלתו•
תיקחו למשל את קאמיל דיררן ם,
הכדורגלן הבלגי שבא במקום טל פרודי
כדורסלן אורח של מכבי רסת־גן, ושמשגע
את כל החתיכות בארץ.
אתם זוכרים איך הוא סיפר בביטחון־
לא־ניתן־לעירעור (אני כמו בריג׳יט בארדו,
העולם הזה )1690 איך שטוב לו ככה,
ונעים לו להיות מספר אחד ברשימת
הפלייבויס השוטפת, ועל חתונה אין בכלל
מה לחלום, ומה רע לו ככה להסתובב
כל יום עם יפהפייה אחרת במכונית הספורט
המשגעת שלו, וכן הלאה, הלאה,
חלאה — אתם הלא מכירים את התקליט.
אז טראחחח — בבת אחת כל העסק
התפוצץ עכשיו, וקאמיל הגדול נפל בפח
לפני שהספיק אפילו לגמור את הנאום.
הוא עומד להתחתן עם ישראלה
מלאכי, ותנחשו מה היא עושה? כמובן,
אלא מה? שחקנית כדורסל במכבי רמת־גן.
אז מה הוא היה צריך להסתובב בכל
החורים בארץ, אם היה לו את זה כל כך
קרוב?

זוכרים את הספר אילו נוצחה ישראל?
כמובן. אפילו אם לא קראתם אותו, הרי
בטח ניתחתם אותו, כרגיל, בידענות.
או. אז יש לי סיפור עליו. זאת אומרת,
לא על הספר בעצמו, אלא על האיש שכתב
אותו -ריצ׳ארד צ׳סנו־ן ז, שהיה כתב
הניוזוויק בישראל.
צ׳סנוף, כמו כתבי־חוץ רבים אחרים,
התאקלם אצלנו יפה מאוד, עד שאפילו
התחתן עם ישראלית. זאת היתד, סגנית
מלכת היופי של ,1958 ולמען אותם מתי־מעט
ביניכם ששכחו את שמה, אני מוכנה
להעלות אותו מנבכי ההיסטוריה: יורה,
שהיתר, החתיכה מספר אחד של גימנסיה
הרצליה, משהו כמו ב.ב.
אחרי שנבחרה, היא הלכה לבצלאל, הת־

את אשתו לשעבר בדירתם בירושלים, וחזר
לפאריס לחסל שם את ענייניו.
רק שהוא חיסל שם את ענייניו קצת
יותר מוי בזריזות. כי כשהוא חזר ארצה
הסתבר לו שאשתו לשעבר דווקא רוצה
להישאר בסטאטוס של ״לשעבר״.
ריצ׳ארד, שכבר הורשע בעבר על הכאת
אום, החליט שלא לוותר ומאז הוא מטריד
כל מי שניקרה על דרכו. יודעי־דבר יודעים
לספר שבזמנו כתב ריציאוד מאמר לעיתוני
הניו־יורקי, שכל־כך מצא חן בעיני המשלחות
הערביות באו״ם, עד שמצאו לנכון
לשכפלו ולהפיצו בין יתר המשלחות. ועוד
מספרים שמרבית החיכוכים בין בני־הזוג
פרצו על רקע זה. ויש להניח שאם ריצ׳ארד
ימשיך בקצב הנוכחי — עוד יספרו ויספרו.

מבטאל ₪לי החנוה הישראלית
דוו עיניה של צעירה בת 22

והו ם־יפורת של צעירת ישראלית־ — נריפגר פזר ישראר האזזר\ז, רג ה־תוצאת
בשוליים־ .היא הגיעה באתר העזים לתשרדי תתנורכת, אכולת
גותיע וייאוש כשבפיה תח־יגה •.״הצילו את ילדיי״ כשהוולה לגולל את
ם־יפורה, נפרשה עלילת־ח־יית נווטועת, שתשתעויותיה ה\ תעל ותעבר
לתצתותה האישית שד רותי — כפי שהיא תי2ן רא בראיון וה.
בתשך שבוע יתים־ ישבה רותי עם כתבת ״העולת הוהיי ציפי כתליו.
ווהי עבונוגרתה כיתעת תלאה, בהשתתות תעבוות בלבד, תשיוותן.
צי פי כ ס ליו ג תפסיקי לבכות. הדמעות שלך מקלקלות
לך את כל האיפור. כל הפנים שלך מלאים פסים שחורים.
חגשי לנגב את הפנים בנוחיות.
דומי: זה בסדר, לא ח שו ב...
צי פי: אני מבינה שיש לך המון דברים שלוחצים לך
על הלב. תנסי להירגע ולספר אותם בסדר מסויים.
דוחי: אני מוכרחה לדבר עם מישהו. אין לי בכלל

יעם מי לדבר...
צי פי: בואי נתחיל עם זה — מה הביא אותך בכלל
לרצון לספר את מה שמעיק עליך?
רו מי: אני עובדת במקצוע שש שנים. יש לי שני
ילדים לא־חוקיים. אני עוברת עכשיו משבר חזק מאוד.
התחלתי לשתות כדורים פוונוקטל. אני לוקחת סמים.
חאשיש• אני שו ת ה ,..אני לא שולטת בעצמי.
נמאס לי להיות זונה:; .ני מרביצה לילדים שלי כל
הזמן. את הילד הגדול שרפתי בסכין מלובן
צי פי: בני כמה הם הילדים?
ר־ת* נ הבן הגדול הוא בן 4והילד הקטן בן שנתיים.
הגדול כבר שבועיים לא הולך לגן. עד שהצלחתי למצוא
מטפלת שקמה בבוקר ולוקחת את הילדים מהבית כשאני
עוד ישנה. אני רוצה שיכניסו את הילדים שלי למוסד.
זה לא חיים בשבילהם ככר אני באה בשעה ארבע בלילה
הביתה. לפעמים עוצרים אותי ואז אני באה בבוקר. אין
אף אחד עם הילדים. אני סוגרת אותם בלכתי לעבודה.
צי פי: את מתיחסת אליהם בתור אמא? אני מתכוונת
אם העובדה שאת יצאנית אינה מפריעה לך להרגיש את
עצמך כאמא?
רו ת * :אני אמא טובה, לא רעה. רק העבודה הזאת
קילקלה אצלי את כל החושים. אני לא יכולה לתת אהבה
לילדים שלי. הילד הקטן שלי אוהב אותי. אבל הבן
הגדול אינו אוהב אותי. מפני שכשאני מחזירה אותם
מהמטפלת אני מכניסה אותם ישר לישון. כשהם לא
רוצים לישון אני מרביצה להם ישבתי בבית־סוהר
שנה •חצי לפני שנולדו הילדים. הייתי באישפוז שישה
חדשים, אין לי אבא. אמי נשואה, עם בן אדם אחר...
צי פי: רגע, בואי תנסי לארגן את הדברים שלך. אולי
נתחיל לפי הסדר איפור, את רוצה להתחיל?
דו תי: אני לא יודעת
ציפי: נתחיל מהתחלה. ספרי על עצמך.
רו תי: טו ב ...נולדתי במרוקו• אמי התחתנה פעם
שניה אחרי שאבי מת. באנו ממרוקו בשנת . 1951 הייתי
בת שלוש, אחרי שהאבא שלי מת אמי התחתנה עם
בן־אדם שבכלל לא מכיר אותנו. גרנו בירושלים. הייתי
מסתובבת ברחובות ירושלים וגונבת. עד שיום אחד גירשו
אותי מהבית. הייתי אז בת .14 לא ידעתי מה לעשות.

נזכרתי שחברה אחת שלי, שריחה איתי יחד בצופיה,
גרה בבאר־שבע. היא נתנה לי פעם את הכתובת ואמרה
שאני יכולה לבוא אליה מתי שאני רוצה•
פגישה בבאר-שבע
ציפי: הזכרת את צופיה. לא סיפרת מתי היית שם.
רומי: אני אגיע לזה. קודם אני רוצה לספר איך הגעתי
לזנות. כשירדתי לזנות הייתי בת .14 ההורים שלי
גירשו אותי מהבית אז. האבא החורג שלי היה תמיד צועק
לי :״זונה!״ הייתי אומרת לאימי :״אתם תמיד צועקים ;יי
זונה, אני באמת אהיה זונה!״
כשגירשו אותי מהבית היו לי כמה לירות בכים. נסעתי
לבאר־שבע. החברה קיבלה אוחי יפה אבל המשפחה שלה
היתד, עניה מאוד. היה ברור לי שאני מוכרחה לדאוג לעצמי.
המשכתי לדאוג לעצמי כמו תמיד: גנבתי ׳.יומיים
אחרי שהגעתי לבאר־שבע כבר הייתי במשטרה. אבל בכיתי
בפני השוטרים והם ריחמו עלי ושיחררו אותי.
צי פי: בגלל מה תפסו אותך?
רומי: אני זוכרת שנכנסתי לנוחיות ליד איזו מאפיה.
פתאום ראיתי מכנסיים של גבר תלויות על זז על הקיר.
התחלתי לחפש במכנסיים. בכים אחד מצאתי 30 לירות.
לקחתי והסתלקתי. הייתי אז כזו בלונדינית קטנה. צבעוני
את השערות עוד בירושלים. כך שבלטתי בשטח. בעל המאפיה
ראה אותי כשנכנסתי לנוחיות ורץ למשטרה אחרי
שראה שחסר לו הכסף.
אני כמובן לא ידעתי שהוא ואה אותי אז הסתובבתי
ברחוב וקניתי בכסף כל מיני דירים. איך שאני יוצאת מחנות
גלנטריה ששמה קניתי גרביים, שני שוטרים באים
אלי.
צי פי: מה עשית אחרי׳ששחררו אותך?
רו מי: חזרתי לחברה שלי ובערב ירדתי לעיר לקולנוע.
עמדתי ליד הקופה כשראיתי את הבחור עם הבלורית
עומד ומסתכל עלי שכחתי לספר: איך שהגעתי
לבאר־שבע שמתי לב שבחור אחד, נמוך ובריא, עם
בלורית, עוקב אחרי כל הזמן. הוא גם ראה שהשוטרים
(המשך בעמוד )30

(הנושן מעמוד )29
לוקחים אותי. הוא היה שם ליד הקופה של הקולנוע.
חלתי לטייל ברחוב והוא עקב אחרי כל הזמן. אחרי
חמש דקות הוא עצר אותי והתחיל לדבר אלי. הוא
לי שהוא רואה איך שאני מסתובבת בבאר־שבע כבר
ימים והוא נורא רוצה להכיר אותי.
בהתחלה לא רציתי לדבר איתו, אבל הוא היה ג׳נטלמן,
הזמין אותי לבית־קפה. אז הלכתי איתו. הוא אמר שקוראים
לו אברהם ושהוא רוצה לעזור לי .״יש לי בית
יפה ואת יכולה להיות אצלי כמה זמן שאת רוצה, לא יהיה
חסר לך כלום,״ הוא אמר לי. היה ברור לי שלא אוכל להיות
אצל החברה הרבה זמן. אז הלכתי איתו.
הבית שלו היד, אצל זוג נשוי עם שישה ילדים. היה לו
חור אצלם. בחדר היו שתי מיטות, שולחן, ארון וכיסא.
אז עוד הייתי בתולה. אבל לא פחדתי ממנו הוא נראה לי
כזה בחור טוב.
בערב הוא הזמין אותי למסעדה. אכלנו ארוחת־ערב
מצויינת ואחר־כך חזרנו לחדר. כשהגענו לחדר הוא התחיל
למזמז אותי מיד. אני לא רציתי שום דבר. הייתי כזו
קטנה ובחולה שלא מבינה כלום מהחיים. לבסוף הוא
אמר לי בפירוש :״אני רוצה לשכבאיחך!״ התחלתי לבכות
ואמרתי לו שאני עוד בתולה. כששמע את זה אז
הוא התחיל לצחוק, אבל בכל זאת עזב אותי והלך לישון. התאיזה אמר
כמה

ע, י 1 1 3

זד. היה השוק השני שלי -אותו יום. אברהם כבר סיפר
לזוג הזה, שהיו ידידים שלו, שהוא רוצה להוריד אותי לזנות
ואמר שהוא מחכה לתשובה שלי. סיפרתי להם שהוא
רק השאיר לי את הפתק הזה והראתי להם, ועל זנות בנגל
לא דיבר איתי. הבעל והאשה דיברו ביניהם כמה רגעים
לבסוף פנה אלי הגבר ואמר לי :״יש לי שישה ילדים.
אין לי הרבה כסף, אבל תאכלי לחם ומים ותהיי הבת השביעית
שלי. ואל תהיי זונה״.
הם לקחו אותי איתם הביתה והמשכתי לגור אצלם במשך
חודשיים. אחרי חודשיים, יום אחד, אחרי ארוחת־הצהרים
הופיע אברהם. הוא פנה. אלי ואמר לי :״אם את
אוהבת אותי עזבי כאן הכל ובואי ותעשי מה שאבקש
ממך״ .אני אהבתי אותו נורא והלכתי איתו. מיד באותו
ערב הוא לקח אותי לאיזה. צריף והתחיל להביא לי
קליינטים. כל גבר ששכב איתי שילם לו עשר לירות מראש.
אחרי ארבעול קליינטים קיבלתי שטף דם.
הוא נבהל ולקח אותי הביתה. המשכנו לגור אצל הזוג
הזה בחדר. למחרת הוא הוציא אותי בערב שוב לעבודה.
הפעם כבר לא קיבלתי שטף דם והיו אצלי אולי איזה 15
גברים. כך זה הלך יום־יום. גרנו אצל האנשים האלה ובלילה
הייתי עובדת בצריף׳.
יום אחד באו אברהם ובעל־הבית ולקחו אותי לאיזה
מקום רחוק, קרוב לואדי. בדרך קנו בירה וקוניאק. הכניסו
אותי לאיזה צריף עזוב ונתנו לי כוס מלאה קוניאק עם
טיפת בירה. הם בעצמם שתו רק בירה. אני השתכרתי
ואמרי כמה זמן אברהם ברח והשאיר אותי עם בעל־הבית.
הוא רצה לשכב איתי אבל אני התנגדתי. לא היה לי
נעים עם בעל־הבית וגבר שאני גרה עם המשפחה שלו. הוא
התחיל להרביץ לי וברחתי לואדי. בואדי הוא שוב תפס
אותי ורצה להפשיט אותי בכוח. קיבלתי ממנו מכות רצח
אבל הוא לא הצליח לשכב איתי. בסוף הוא התייאש ועזב
אותי.
חזרתי הביתה וסיפרתי הכל לאשתו. היא התחילה
לריב איתו נורא ואני ברחתי לחדר שלי . .אחרי שעה בא
אברהם ולקח אותי משם. הוא הביא אותי לצריף ושם
גרתי וגם קיבלתי קליינטים.

בית-בושת
במעברה

ככה נמשכו הענינים כמה ימים. יום אחד הוא הציע לי
לבוא לישון מחוץ לבית, באחד הבניינים שעומדים בבניה.
הוא חשב שאני לא רוצה לשכב איתו בגלל שאני מתביישת
מהאנשים שאצלם אנחנו גרים. אבל גם שם לא
הסכמתי לשכב איתו. חזרנו לחדר והמשכנו לגור כך עוד
כמה ימים. עד שיום אחד לפנות ערב הוא לקח אותי החוצה
לבית הלא גמור, התחיל לנשק אותי ולקרוע ממני
את הבגדים בכוח. לבסוף לא היה לי כוח להתנגד אז הוא
אנס ־אותי.
מאותו יום התחלתי לחיות איתו ולאט לאט התקשרתי
אליו. עד שיום אחד באתי הביתה ומצאתי בחדר פתק. בפתק
היה כתוב :׳׳אני נוסע לאילת ויותר לא תיראי אותי.
והיה חתום למטה ״אברהם״ .קיבלתי שוק. אני כבר
אהבתי אותו אז, וזה היה כמו מכה גדולה בשבילי. מהר
ירדתי לעיר כי עברנו לגור במעברה ליד באר־שבע. כשהגעתי
העירה, פגשתי את הזוג שאצלם גרתי. הבעל פנה
אלי ושאל אותי :״באת לתת לו תשובה?״
לא הבנתי על מה הוא מדבר ושאלתי ״איזה תשובה?״
הבעל הסתכל עלי ואמר ״אל תעשי את עצמך שאת לא
יודעת, תשובה שאת מסכימה להיות זונה ולעבוד בשביל
אברהם״.

ציפי נ וכל הזמן הזה המשטרה לא התערבה?
רותל: מהיום שהתחלתי לעבוד בזנות הדבר נודע
למשטרה אברהם לקח אותי לבית־קפה עם כל הזונות
של באר־-שבע והציג אותי בתור זונה חדשה. הבחורות
הלשינו מיד במשטרה עלי ועל זה שאני עובדת עם
אברהם בצריף. אבל אז המשטרה לא היתד, חזקה כמו
עכשיו וחודש ימים בכלל לא הופיע שוטר במקום. אחרי
חודש הופיעה ניידת במקום ועצרו אותי. לקחו אותי
לתחנת המשטרה והשיבו איתי ליד היומנאי. ישבתי שם
כמה שעות בסוף הביאו איזה אישה זקנה ושלחו אותנו
לישון בחדר בתחנת המשטרה. למחרת בבוקר שיחררו
אותי.
אחרי ששחררו אותי חזרתי לעבוד בצריף• אבל המשטרה
כבר שמה עין על המקום והתחילו לעצור א־תי כל פעם.
גם הקליינטים פחדו לבוא ולא הרווחנו הרבה כסף. אז
אברהם חשב ולבסוף מצא פיתרון. היתד, אישך, טוניסאית
במעברה. היה לה צריף לוקסוס: צריף שכדי בעל שלושה
חדרים וגינה מסביב. היא עבדה בתור זונה וגם תמיד
היו אצלה כמה בחורות שעבדו. באותו זמן לא עבדך,
אצלה אף אחת. אז אברהם בא אליה ועשה עסק. החליטו
שאני אגור אצלה ואוכל אצלה בבית, אקבל קליינטים
וברווח נתחלק חצי בחצי. כמובן שאת כל -הכסף שאני
קיבלתי קיבל ממני אברהם.
הבית שלה היה יפה מאד. היתד, לה בת בת 13 ובעל
כזה לא יוצלח, שישב כל היום ליד הצריף וניגן בגיטרה.
הקליינטים היו באים מהבוקר ועד הערב. היו באים
המונים מכל הסביבה׳.אבל אלה היו אנשים נורמלים בלי
שום דרישות מיוחדות רק רצו לשכב וללכת.
לבית־בושת הזה היה שם טוב מאד בבאר־שבע• בעלת
הבית היתה עקרת בית מצויינת. היה שם כל כך נקי
שאפשר היה לאכול מהריצפה. היא גם אמרה שאחרי
כל קליינט אני אתרחץ.
היה ניראה שם כמו אצל הרופא. בחדר הכניסה ישבו
הקליינטים וחיכו לתור שלהם. תמיד ישבו שם איזה
עשרה איש. בשני החדרים הנוספים היינו עובדות אני
ובעלת הבית.
יום יום היא היתה יורדת לשוק עם שני סלים ועשר
לירות. היא היתר, חוזרת עם מצרכים ששוויים 100ל״י.
היא אמרה להם שהם יבולים לבוא אליה ולשלם פחות
או לא לשלם בכלל, הכל לפי עדך הסחורה שלקחה אצלם.
בבית היא היתר, מבשלת סיר ענקי של שקשוקה או
קוסקוסו עם בשר, שמה על השולחן עם פיתות וזיתים
וכולנו היינו אוכלים.
האוכל שימש אצלה גם בשביל לרמות את המשטרה.
על הדלת של הבית היה תלוי פעמון עם חוט בחוץ.
הבת שלה היתד, יושבת כל היום על יד הדלת וכשראתה
ניידת מתקרבת היתד, מושכת בחוט והפעמון היה מצלצל.
אז היינו אני ובעלת־הבית יוצאות מן החדר. כל הגברים
התיישבו ליד שולחן ענקי שהיה בהול. בעלת הבית היתה

שמה סיר שקשוקה על השולחן וכשהמשטרה הגיעה כבר
כולם אכלו ובעלת־הבית היתה אומרת :״מה יש? כבר
אסור לי לעשות מסיבה בבית?״ וכוי שזה יהיה יותר
אמיתי היה נכנם בעלה ומנגן על הגיטרה.

במוסד דתי
בבני-ברק
ציפי: באותה תקופה, לא ניסית לקבל חלק מהכסף
שהרווחת, לחסוך משהו?
רודני: פחדתי להסתיר כסף. אבל בעלת הבית תמיד
אמרה לי שאני כן אסתיר. אז יום אחד עמדתי שם ואמרתי
שכדאי לי אולי באמת להסתיר. אז שמתי כסף בצד.
כשאברהם בא ושאל אותי אם יש לי כסף, אמרתי לו שיש
לי והיה לי איזה 50 לירות. אז הבוסית לקחה אותו לחדר
ואמרה לו :״לא נכון, באמת יש לד, יותר כסף.״ אז הוא
אמר לי שהכסף שהסתרתי יותר טוב שאני אוציא אותו.
לא היתד, לי ברירה, אז הוצאתי והוא לקח אותו -וקרע
את השטרות — 30ל״י•
הוא אמר לי לקום להתלבש ולבוא. הוא לקח אותי לוודאי
והתחיל להרביץ לי, וזרק עלי אבנים. אמרתי לו שאני
בהריון ולא ירביץ לי .״כמו שאת בהריון כך אני אעשה
לך הפלד״״ הוא אמר לי וזרק לי אבנים על הגב והפלתי.
אחר כך קיבלתי שטף־דם. אמרתי לו שאני רוצה ללכת
למכולת לקוות צמר־גפן, הוא אמר לי שאני גם אקנה
לו סכיני־גילוח. כשהלכתי למכולת הלכתי ולא חזרתי.
ציפי: ברחת ממנו?
רותי: לא היה לי לאן לחזור. לא היה לי בית. אולי
כדאי שאני אספר על המשפחה שלי. ,אז תביני יותר טוב.
כמו שאמרתי, עליתי ארצה ב־ .1951 אבי, שהיה סנדלר,
היתד, לו חנות בירושלים בתלפיות. היינו שלושה ילדים.
הייתי בת ארבע, הוא היה בן־אדם טוב, ואם היה בחיים
לא הייתי מגיעה למצב כזה. אבי סבל מכאב־שיניים. הוא
הלך לרופא. הרבה רופאים, ואף רופא -לא רצה לעקור
לו את השן. הלך לאיזה רופא שאמר שהוא מבטיח לו
שהכל יהיה בסדר• עקר לו את השן. עם עקירת השן
הוא עקר גם את הראיה. הוא הפיל לו את המוח ועיוור
אותו בעין אחת. לא גדל לו יותר זקן בצד אחד.
הרבה רופאים אמרו שאין לו סיכויים לחיות• כך הוא
התהלך שנה. הוא היה גבר יפה מאוד, בן , 24 רצה הרבה
הרבה מאוד לחיות. היה ישן בקבר ־ של דוד המלך. אז
היו מאמינים בשטויות האלה, מפני שהוא רצה לחיות.
אחרי שנר, הוא קיבל שיתוק בכל הגוף. הוא לא יכל
יותר לדבר, והיה מזריק זריקות לבד. אמא שלי, שהיתה
בת ,23 יצאה לפרנס את המשפחה, היא עבדה במשק־בית
עד שאבי מת•
אני זוכרת איך באו לבית שלנו רב ורבנית, עשו לנו
קרחת, הלבישו אותנו שחור ולקחו אותנו למוסד בבני־ברק.
נשארתי שם ארבע שנים. לא היה לי טוב כי הייתי
יותר מדי קשורה לאמא שלי. לא רציתי להיות במוסד.
רציתי תמיד להיות עם האמא שלי.

״אבי החורג
ביקש שאשן איתר״
אד!רי ארכע שנים קבעו שהמוסד לא מתאים לי. אז
המנהלת יום אחד קראה לי ואמרה לי שהיא לוקחת אותי
לטייל. היא לקחה אותי לבית־משוגעים להסתכלות. כשחזרנו
היא אמרה שלא אספר לאף בחורה לאן לקחה אותי.
הייתי ישנה עם הקטנות, ואחותי בת ד,־ 14 היתד, ישנה
עם הגדולות. היא לקחה אותי ושאלה אותי :״לאיפה לקחו
אותך?״ אמרתי לה שלקחו אותי לבית־משוגעים. אחרי איזה
3—4שבועות בא איזה ג׳יפ בזמן ארוחת־הבוקר, ואמרו
לי שאני צריכה לנסוע. הייתי אז בת שמונה•
לאחותי לא רצו להגיד שום דבר. אחותי, כשראתה
שלוקחים אותי, הורידה את הראש והתחילה לבכות. לא
היתד, להם ברירה, אז לקחו גם אותה יחד איתי.
לקחו אותי לבית־משוגעים בנס־ציונה והשאירו אותי
שם, ואחותי חזרה למוסד. נשארתי שם שישה חודשים.
קיבלתי כל הזמן זריקות. היו קושרים אותי למיטה,
ואחרי שישה חודשים אמרו שאני כבר לא צריכה להיות
שם. העבירו אותי למוסד דתי בפרדם הגדוד בנתניה.
כל חג הייתי נוסעת לראות את אמא שלי, ואמא שלי
כבר היתד, נשואה. בעלה לא היה הכי טוב. הוא היה
פועל־בנין.
פעם באתי לחופשה ואמא שלי הלכה ללדת• בלילה
אבי החורג ביקש שאני ואחותי נישן איתו במיטה אחת.
לא ידענו שהוא ישחק איתנו כך.
כבר רצינו להירדם, אז אני הרגשתי שהוא משחק איתי.
הערתי את אחותי. גם איתר, הוא שיחק, אבל לא כמו
איתי. הייתי אז בת שש וחצי. התחלנו לבכות. קמנו
וברחנו מהבית. הלכנו וישבנו כל הלילה ליד בית־ד,חולים
איפה שאמא. הלכה ללדת.
בבוקר כשראינו את אמא שלי לא סיפרנו לה שום
דבר. פעם, אחרי שהוא הרביץ לאמא שלי, היא הבטיחה

לי שתתגרש, אמרתי לה :״אמא, אם את מבטיחה לי שאת
תתגרשי, אז אני אספר לך משהו״ .וסיפרתי לה.
בכל זאת, היא השלימה איתו והמשיכה לחיות איתו.
אחר־כך טיפלה בי אישה אחת מלשכת־הסעד. היא אהבה
אותי נורא ורצתה לעזור לי. לקחו אותי למשפחה אומנת.
הבן, הבת, האישה ואני גרנו בחדר אחד. אמא שלי יום
אחד באה וראתה שהבחור ישן איתי באותו חדר; אז
היא הלכה למשרד־הסעד, לאלה שמטפלים בי, ואמרה
להם :״מה זה? היא יושנת על־יד בחור!״
אז החליפו לי מקום. גם אמא שלי הרבה הרסה לי.
אצל המשפחה החדשה לא היה לי טוב.
אז התחלתי לגנוב. ההורים שלי לא היו מחפשים אותי.
חזרתי הביתה ומצאתי את אמא שלי עם בן־אדם אחר.
שאלתי אותה :״מה זה צריך להיותי״ היא אמרה לי שהיא
התגרשה בינתיים. היה לה בן מהבעל השני, שאותו אני
אוהבת מאוד.
היא אמרה לי שהוא בן־אדם נורא טוב. לנו היתר,
זכות לשיכון. אז הוא אמר לה :״תמסרי את הזכות שלך,
ותבואי לגור איתי״.
הוא גר בשיכון של חדר בקרית־יובל. אמא היתה
לו והלכה איתו, ולא עשתה את החשבון שלנו. כשכבר
עברנו לגור איתו, הוא התחיל להראות מי הוא.
אז ברחתי מהבית ונסעתי לתל־אביב. רק בבגדים.
!הגעתי לתל־אביב• הלכתי בתחנה מרכזית. בן־אדם נורא
מבוגר התחיל לרדוף אחרי. נורא נבהלתי ממנו. אז הייתי
בתולה. רציתי להתחמק ממנו. פתאום הרגשתי שאני תחת
אוטובוס.
לקחו אותי מהר לטיפול. אחר־כך החזירו אוחי לתחנה
המרכזית. רק היד התנפחה והדם התקדש. לא ידעו שיש
לי שבר. רק אחר־כך כשחזרתי לירושלים, לקחו אותי
לבית־חולים ושמו לי גבס.
שנה היתד, היד שלי חבושה, כי התביישתי מהצלקת אז
חבשתי את היד. מחברת אגד קיבלתי פיצוי 1000ל״י.
לא לקחתי אותם. העורכת־דץ אמרה :״תראי, קיבלת
פיצויים. אם את לא רוצה אותם, את יכולה לחכות עוד
קצת.״ כבר לא היה לי איכפת מהפיצויים בכלל. כמו שאני
חבושה הייתי מסתובבת בירושלים• הייתי גונבת, לא ישנה
בבית. אז לקחו אותי לשופט רייפין• הוא ריחם עלי
והכניס אותי לצופיה לשלוש שנים.
ציפי: וזאת הפעם הראשונה שהיית בבית־סוהר?
רו תי 1כן. כשנכנסתי למוסד צופיה הייתי הכי קטנה
מכל הבנות. והיה שם סגור. הכל היה בסורגים. הבנות
שם היו נורא רעות. גרנו ארבע בנות בחדר.
אם הייתי בורחת מהמוסד וחוזרת, כולן היו מרביצות
לי. היתה מנהלת נורא רעה, שרה פרנקל. אם הייתי
חוזרת מבריחה היתד, מכניסה את כל הבנות לחדר־האוכל,
והיתד, יורקת עלי ואומרת :״חתיכת זונה! בבית גם לחם
לא היה לך!״
לכולן היתד, אומרת כך, אבל אני לא הייתי יכולה לשמוע
את זה, .
היא היתר, אומרת לבחורות שישמרו עלי חזק שלא
אברח. אבל בגלל שהיתר, עושה כך, אני כן הייתי בורחת.
ברחתי הרבה פעמים, וכל
בריחה שהייתי בורחת זה
היה תיק במשטרה. בצופיח
היו שני ביתנים, והיה בנין
אפסנאות ונתנו לי חולצה
וחצאית חאקי. ארוחות היו
שלוש פעמים ביום. אוכל
טוב דודקא. בצהדיים לא נתנו
לחם, פחדו שנשמין.
מייד כשבאתי לקחו לי
את הבגדים, שמו אותם באפסנאות.
למטה היה בית
של המנהלת. בלילה היה
מסתובב שומר עם אקדח,
והיו סוגרים אותנו על
מפתח.

יום אחד חזרתי מבריחה מהמוסד. היתד, עלי השגחה
חזקה. כל הבנות יצאו אז לטיול ואותי לא לקחו. סגרו
אותי בביתה־ הביאו לי לשם מזרון. ושם גם רצו להביא
לי ארוחת־ערב. ישבתי וחשבתי מה אוי אעשה•
כשברהתי ראה איתי המדריך. יש במוסד כלב גישוש.
כשהתחלתי לברוח, הרגשתי שמשהו רודף אחרי. הסתובבתי
וראיתי כלב. אבל לא הייתי בטוחה שזה של המוסד.
הסתובבתי, וראיתי את המדריך• המשכתי לרוץ, אבל
הכלב רץ אחרי. הוא הפיל אותי איזה עשר פעמים• הפיל
אותי, קמתי וברחתי הלאה. כמה שרצתי, הכלב רץ
יותר חזק, סמני. לא היתד, לי ברירה, אז חיכיתי שהמדריך

יתפוס אותי.
הוא לקח אותי למוסד וכל הבנות הרביצו לי ואז
סגרו אותי בכיתה.
בלילה, לפני שהביאו לי את ארוחת־הערב, תיכננתי שאני
אעשה להם משהו. כשהביאו לי את ארוחת־הערב אמרתי
לבחורה שבלעתי מחט .,ואני לא בלעתי. לא הרגזתי טוב.
היה לי קר אחרי שהרביצו לי והיה לי חום.
מהר הביאו אגי את המדריך. הוא אמר להן :״תביאו
מהר נעלי־בית וחלוק״ .ולי אמר :״תדעי לך, שאם את
משקרת, כשנחזור — כל קילומטר תקבלי סטירה.״
לקחו איתי ליית־החולים ביילינסון. עשו צילומים מכף
רגל עד הראש. אחר כך לקחו מחט עם ראש וזרקו על
המיטה ׳ושאלו אותי אם זאת המחט. אמרתי :״לא, זאת
מחט בלי ראש.״
אז עוד פעם לקחו אותי לצילומים. כשראו שאין לי
שום דבר החזירו אותי למוסד. המדדיך לא נתן לי
מכות. הכניסו.אותי לישון בחדר שלי. בבוקר באו, דיברו
איתי המדריכים שאהיה בסדר. אמרתי להם שאהיה בסדר.
מה עשיתי? לבשתי חלוק ארוך על הבגדים שלי, הגעתי
לאיזה מחסן, הורדתי את החלוק וברחתי. המנהלת יותר
לא רצתה לקבל אותי. אז לקחו אותי לשופט ושפטו
אותי ל־ 18 חודשי מאסר• אבל לא הכניסו אותי לביתר,סוהר,
כי לא היה מקום• חזרתי הביתה.
ביום שהשתחררתי הלכתי לעורך־דין, ואמא שלי חיכתה
לי וקיבלתי את כל הכסף. את הכסף נתתי ביד של
האמא שלי, וההורים שלי עשו בכסף חיים. נתנו לי לקנות
קצת בגדים; ואחרי שניגמר הכסף סילקו אותי מהבית.
אחרי זה, אמא לא ראתה אותי שלוש שנים. כי כבר
הייתי זונה.

החייט
ב״נוה־תרצה״
אחרי שאברהם עשה לי הפלה בואדי, ברחתי ממנו.
רצתי בואדי וברחתי. בדרך עצרה לידי ניידת. הם תפסו
אותי ועצרו אותי. אז רצו לשלוח אותי עוד פעם לצופיה.
אבל אחרי שברחתי כבר ארבע פעמים מצופיה, המנהלת
לא רצתה לקבל אותי שם. לא אמרתי לך שהיה נגדי
פסק-דין של 18 חודש מאסר? רק מפני זה שלא היה
מקום בבית־הסוהר לא הכניסו אותי.
אז אחרי שהמשטרה תפסה אותי לנוה־תרצוז בשביל
ה־ 18 חודש האלה.
ציפי: הייתי רוצה שתספרי לי עכשיו קצת על בית־הסוהר.
על החיים שם והכל
ר 1תי נ נכנסתי לבית־הסוהר נוה־תרצה חולה ורזה,
אחרי ההפלה שהגבר שהכניס אותי לזנות עשה לי. בבית-
הסוהר הייתי מיואשת נורא. הפסיכיאטר, שהיה בא לבית־הסוהר,
היה מראיין אותי. הם רצו לעזור לי, יצאתי
פעמיים לחופשה של 24 שעות. עבודות קשות לא נתנו
לי אף פעם. הייתי עובדת במתפרה חצי יום, והיו משלמים

לי ליום שלם 19 גרוש. אחר כך הייתי עובדת עבודות
פרטיות שלי. תפרתי לי חליפה. תמיד היו לי המלצות
טובות.
לפני שנכנסתי לבית־הסוהר לקחו אותי לבדיקות. ככה
זה עם בחורות הדשות. רק אחרי חודש, אם היא לא
חולה, אז מעבירים אותה עם הבנות לחדרים.
החדר מטוייד בלבן, ארבע מיטות, כיסוי־מיטה יפה,
ארון לכל בחורה. כל אחת מקבלת 4 :סדינים 3 ,מגבות,
לבנים; 3תחתונים 3 ,חזיות 3 ,חצאיות חאקי 3 ,חולצות
חאקי, חלוק ירוק עם חגורה וזוג נעלים חצאיות חומות;
3שמיכות, סבון, משחת־שיניים, מברשת־שיניים ומסרק.
בזה עולים לחדר.
הבנות שהיו שם קיבלו אותי׳ יפה. בשש בבוקר יש
השכמה. החדר צריך להיות נקי ומסודר עד שש וחצי.
אז באה הסוהרת• היא מסתכלת אם החדרים מסודרים
וכל בחורה מקבלת שלוש סיגריות אודם. מי שלא קמה
לא מקבלת סיגריה, ויש לה גם דו״ח. אחרי זד, יורדים
לארוחת־בוקר.
כשגומרים את ארוחת־הבוקר, כל אחת יוצאת לעבודה
שלה. בהתחלה שלחו אותי לחקלאות. עבדנו במלפפונים;
שתלנו מלפפונים, עגבניות, פילפל וכל מיני ירקות. ב־10
היתד, הפסקה.

״גולדה מאיר״
היתה סמלת
חדר״האוכל לא היה הכי גדול. היינו איזה 40 בחורות.
שולחנות חומים מעץ, מסודרים עם צלחות, סכין מזלג,
כפ ת, כוסות. לא מזכוכית, מפלסטיק. שש בחורות יושבות
ליד שולחן. כל אחת באה לאשנב ומקבלת את האוכל
בצלדח. המבשלות הן אסירות־עולם. כשאני הייתי, היו
המבשלות עליזה פנו, שושנה בתאני ויוסרד, מוסטאפה.
בהפסקת השעה עשר מקבלים תה וסנדביץ .,לעשן הרבה
לא נותנים• יש שק״ם. כל יום שאת עובדת רושמים
ומשלמים, עובדים על פרמיות: יותר ותיקה, או עובדת
יותר טוב, מקבלת יותר• בסוף השבוע זה מצטבר לשתי
לירות, ואת הולכת לשק״ם כל יום שישי. יש שם
סיגריות, שוקולד, סבונים, ופלות.
אחרי ההפסקה חוזרים לעבודה עד 12 בצר,דיים. מ־12
עד אחת יש הפסקה מנוחה, חוזרים לעבודה עד ארבע
אחר כך יש כיתות. מורה באה ללמד. חשבון, עברית
תנ״ך. למדנו שעה, שעה וחצי. אחר־כך היינו יוצאות
לחצר ויושבות, או עושות את העבודה הפרטית שלנו•
אחת תופרת, אחת סורגת, קוראת, כותבת.
קוראים ספרים מהספריה. אני קראתי על אלי כהן,
על האסירים בכלא סוריה, ספרי ילדים, ומחר אזיל דמעה.
בשעה שש היתד, ארוחת ערב. עד שמונה וחצי יכולנו
להסתובב. היו תקליטים בערבית ובעברית, הפטיפון יהיה
בחדר הסוהרות. לפעמים היו סרטים. אחר כך היינו
נכנסות לתאים. סיגריה אחרונה עישנו ב־ .9לנו לא היו
גפרורים. הסוהרת היתה באה כל פעם עם הגפרורים
ומדליקה לנו סיגריה.
ציפי: איך התנהגו איתכם הסוהרות? הלא למעשה
גם הן אסירות שם• 1האם הן היו חברות איתכם? איזה
סוג של נשים הן?
רותי: הסוהרות היו בסדר. אותי אהבה סמלת אחת,
שהיו מכנים אותה בשם ״גולדה מאיר״ .תמיד שהיתר,
באה מהמשמרת, היתד, מכניסה אותי אליה לחדר הסוהרות.
היתד, אומרת לי :״את רואה, הילדה שלי בגימנסיה
ואת צריכה להיות כאן. חבל עליך״.
כולם׳ התנהגו איתי יפה, כי לא הייתי מזיקה. לפעמים
הייתי מתפרעת. הייתי הופכת את פחי־הזבל בחצר. פעם
קרה שהייתי תופרת חליפה פרטית שלי, ונתנו לי סליל
גדול של חוט• הייתי חתומה עליו. אז הבחורות היו
לוקחות מהחוט ומורידות את השערות מהרגליים. אבל
הייתי חתומה על החוט ולא יכולתי לתת, ניגשה בחורה
(המשך בעמוד )32

(המשך מעמוד )31

בשם שמחה וביקשה חוט. לא יכולתי לתת לה. היא

הרביצה לי.
כל היום בכיתי. לא יכולתי להפסיק לבכות. למחרת
ביקשתי ראיון עם נציגת הסעד. סיפרתי לה שקיבלתי
מכות למה שהייתי נורא נורא צעירה. התחלתי להשתולל.
הפכתי את פחי־הזבל. כשראו שאני לא מפסיקה להשתולל
נתנו לי זריקה, ועליתי לישון.
אני זוכרת שהיה לי שיער ארוך בכלא. אני זוכרת
שהיו באים שופטים וכל מיני אנשים לבקר. אז הקצינה
היתד, מצלצלת ושואלת אם השיער שלי אסוף. היא תמיד
רצתה שלא אראה יותר מהגיל שלי. הייתי בת .16
פעם הביאו ספר והושיבו אותי ראשונה אצל הספר.
אחר כך פתחו בכלא מספרה, והבחורות עבדו׳ ואפשר היה
לעשות תסרוקת, צבע, מה שאת לא רוצה.
הרבה מהבחורות שישבו — ישבו על זנות. אבל הרוב
היו כאלה שהרביצו במשרד־הסעד. היו גם נשים עם
הילדים שלהן בכלא. היו גם גנבות. דווקא הגנבות היו
מבוגרות.
פעם היתר, הפגנה בנוה־תרצה. זה קרה אחרי שהכניסו
לצינוק בחורה שהתפרעה ולא רצתה לעבוד. היא שפכה
מי־אש על הפרצוף של בחורה אחרת, והיתד, שפוטה למשך
שנה. האסירות רצו שיוציאו אותה מן הצינוק. הסוהרות
לא רצו להוציא אותה. הבנות פתחו בשביתה! לא רצו
לה,כנם לחדר־האוכל לארוחת ערב.
לי תמיד היו המלצות טובות, ודווקא רצו לעזור לי
בכלא; אז פחדתי להשתתף בהפגנה. באה סמלת ואמרה:
״כל מי שלא רוצה להשתתף בהפגנה, שתיכנס לחדר
האוכל, תאכל, תיכנס לתא ותסגור את עצמה שם. הרבה
בחורות עשו זאת, כי רוב הבחורות היו נגד ההפגנה.
רק עשר השתתפו. הייתי בין אלה שלא הפגינו.

היה לי קשה נורא. כי בחוץ היה יותר טוב מבפנים.
נשארה לי עוד שנה.
אחרי כמה זמן קיבלתי עוד מכתב מאמא שלי והיא
כתבה לי שהיא עומדת ללדת. עליתי לסגנית ואמרתי
לה שאמא שלי עומדת ללדת, וביקשתי שתאפשר לי
חופש. היא אמרה לי שהיא לא תוכל לעזור לי. אמרה
ששר־ר,משטרה צריך לבואי לביקור ושאני אדבר איתו.
ובאמת, בא שיטרית. כל הבחורות דיברו איתו ואני
התביישתי לדבר. אז כל הבחורות אמרו :״לכי לדבר איתו,
לכי לדבר איתו, אולי הוא יאפשר לך!״ בדיוק הוא רצה
לצאת, אז ניגשתי אליו ואמרתי :״אולי אני יכולה לדבר
איתך?״ אז הוא ענה לי :״כל הזמן היית פה, ולא יכולת
לגשת אלי?״

מרד אסירות
ב״נוה־תירצה״
הבחורות שהפגינו התפשטו ערומות ועמדו על גג
המרפאה. הפכו את פחי־הזבל של החצר, נכנסו ערומות
לחדר־האוכל והפכו את השולחנות והכיסאות. יש שם
דליים מלאים עם חול, לשעת שריפה. שפכו אותם על
הריצפה. הסוהרות קראו לתגבורת. המשטרה הביאה איזה
30 איש. הביאו צינורות והתחילו להשפריץ מים על
הבחורות על הגג. אבל גם השוטרים האלה לא התגברו,
והביאו תגבורת של 20 שוטרים נוספים מתל־מונד. עלו
על הגג והתחילו לרוץ אחרי הבחורות.
הבחורות שברו חלונות, לקחו שברי־זכוכית וחתכו
את הידיים. אחת שהיתר, בהריון, בחורה שחרחורת, רצחה
לחתוך את הבטן.
בסוף תפסו אותן והורידו אותן, הרביצו להן והכניסו
אית כולן ישר לצינוק. אבל היתד, להן סיגריה וגפרורים
— ועשו שריפה• לא הוציאו אותן מהצינוק. שפס ,.׳ם
לתוך הצינוק עם צינור, וכיבו את האש. הבנות נשארו
ערומות בתוך המים בצינוק. הצינוק זה שני הדרים ללא
חלון, בלי מזרונים. ישנים על הריצשר .,למטה בדלת יש
אשנב ווזרקים את הצלחת עם האוכל.
אחרי יום נתנו להן בגדים והק::־:ה אמרה להשאיר
אותן שבעה ימים בצינוק. בבוקר ב.:ד, אלי הקצינה.
היא אמרה לי שבגלל שלא השחיז־מי בהפגנה, ה־א
תעזור לי הרבה. אחר כך פעם אני התפרעתי ולקחו
אותי שתי סמלות והכניסו אותי בכוח לגי־ ק. אז כשועתי
שאני צריכה להיכנס לצינוק, החבאתי בג סי של המכנסיים
שלי חתיכה זכוכית וחתכתי את הידיים בתוך הצינוק.
שרטתי את הידיים, לא חתכתי חזק. התחלתי -לצעוק.
כשהם ראו שהידיים שלי עם דם הם עשו לי חיפוש
ולקחו לי את הזכוכית. שמו לי יוד וסגרו אותי עוד
פעם בצינוק. אחר כך ישבתי צוד קצת בצינוק. נרגעתי.
אחר כך עוד פעם התחלתי להתעצבן. אמרתי לעצמי,
שאחנוק את עצמי. אבל הם ידעו שכבר חתכתי את הידיים,
אז כל פעם הציצו עלי דרך החור בדלת. ובדיוק כשהתחלתי
לחנוק את עצמי אז הם הציצו וראו מה שאני עושה.
מהר הביאו את המפתחות. לקחו לי את החזיר״ את
החולצה והשאירו אותי כמעט ערומה. הבנות נורא ריחמו
עלי. הן רצו שאצא מן הצינוק, אז מה הן עשו? בשעה
ארבע, במקום -ישימו לי סוכר בתה. שמו לי אפר של
סיגריות. קיבלתי חום נורא גבוה ולא יכולתי לדבר.
בערב נכנסה אלי הסמלת כי ידעו שלא הרגשתי טוב.
היא אמרה לי שאם אשב בשקט אז היא תכנים את הסגנית
שתדבר איתי. הסגנית של הקצינה נכנסה לצינוק ואמרה
לי :״תראי, אני סגנית, ואני מעשנת דגל ואת אשה פשוטה
רוצה לעשן נזרלבורו״.
היא פקדה שיוציאו אותי מן הצינוק. לעמוד לא יכולתי
אז הרימו אותי שתי בחורות ולקחו אותי לחדר־חולים.
הייתי שם איזה שבוע• אחר כך קיבלתי מכתב מההורים
שלי. ניגשתי לסגנית ואמרתי לה שהייתי נורא מעוניינת
לצאת לחופש. אז היא אמרה שאני אכתוב אליה בקשת
ראיון והיא תשלח את זה לשר־המשטרה, לשיטרית. היא
הבטיחה לי שאם שיטרית יאשר לי חופש ל־ 48 שעות,
או היא תאפשר לי. הוא אישר. יצאתי לחופש של 48
שעות. לפני שיצאתי׳ לחופש, אז כל הזמן חשבו הסמלות
שלא אחזור בחזרה. החתימו אותי על פתק של 7שנים.
ואמרו לי שאם לא אחזור יעמידו אותי לדין. נתנו לי
פס חופשה ונסעתי לבקר את ההורים שלי.
בשעה 10 הייתי צריכה להתייצב בבית־הסוהר. אסור
היה לי להיות בחוץ אפילו דקה יותר. כשחזרתי מהחופש

אמרה לי :״אברהם התחתן!״
זאת היתד, מכה גדולה בשבילי. כי אוי אהבתי אותו
מאוד. הלכתי תיכף לעובדת הסוציאלית וסיפרתי לה הכל
על אברהם. היא הזמינה חוקר מהמשטרה והם לקחו ממני
עדות שאברהם חי על הרווחים שלי כזונה. הסכמתי למסור
את העדות בתנאי שהם יעצרו את אברהם אחרי
יעשה לי שום דבר. כך זה
שאשתחרר. כדי שהוא לא
היה גם. מסרתי את העדות, שוחררתי ונסעתי לירושלים.
אחר־כך אברהם נעצר.
בירושלים לא היה לי מה לעשות אז עבדתי בזנות.
היתד, לי אחות לא נשואה. יום אחד היא באה אלי ובכתה
נורא. היא אמרה לי שהיא לא יכולהלהתחתן בגלל
שהבחור שלה לא מסכים להתחתן עם אחות של זונה.
כי הכירו אותי כבר בירושלים וידעו במה אני מתעסקת.
היא ביקשה ממני שאעבור לתל־אביב כדי שלפחות תוכל
שלא מכיר אותה, אם לא
להתחתן עם מישהו אחר

עם הבחור הזה.
ריחמתי עליה נורא. בסוף עזבתי את ירושלים ועברתי
לתל־אביב. בינתיים שמעתי שעצרו את אברהם ושהוא
נשפט ל־ 4שנים. הרגשתי את עצמי בטוחה. הייתי עובדת
בסביבת מוגרבי, והבחורות כבר הכירו אותי. ככה זה
היה שנתיים, עד שפעם אחת באו החברים שלו לעשות
לי נקמה•
יום אחד הייתי עומדת על יד רחוב קרן־קיימת. פתאום
נעצרה לידי מכונית וישב שם רק הנהג. לא ראיתי עוד
בן־אדם באוטו. אני אף פעם לא נכנסת למכונה שיושבים
שם שניים. הנהג היה לבוש יפה עם חליפה ומשקפיים.
נכנסתי איתו למכונה ונסענו לנמל בצפון תל־אביב. כשהגענו
לשם היו כל האורות דלוקים. אמרתי לו :״תחזיר
אותי בחזרה למקום שלקחת אותי ותבוא לקהת אותי
יותר מאוחר.״ הוא אמר לי :״בסדר״.
איך שאנחנו מגיעים לסיבוב, קפץ פתאום אחד מאחורה,
שם לי יד על הפה והתחיל לחנוק אותי. הם התחילו לנסוע.
בכיוון לרמת־אביב ולקחו אותי על־יד תחנת רדינג.
כשההוא לקח אותי באוטו היתד, השעה בערך •8שם,
על־יד רדינג, הם החזיקו אותי באוטו עד שעה שתיים
בלילה. כל הזמן עינו אותי. הם שכבו איתי האחד אחרי
השני, הרביצו לי באגרופים, הפילו אותי על הריצפה,
ובעטו בי בכל הגוף. אבל זה לא היה להם מספיק. הם
הוציאו מאיזה מקום מברג, דקרו אותי ושרטו אותי, בגב,
בחזה בכל הגוף.
הם אמרו לי שהם מחפשים אותי כבר שמונה ימים.
הם אמרו שיש לי מזל שאני עוד חיה בכלל, מפני שבן־
אדם אחד שלח. אותם אלי, שילם להם כסף והוא חושב
כבר שהם רצחו אותי. זה היה אברהם, שאחרי עדותי
במשטרה שהוא חי על רווחי כזונה, נשפט לארבע שנים.
כנקמה הוא שלח אותם אלי.

אמרתי לו שהתבישתי. שיטרית שאל אותי במה הענין?
אמרתי לו :״אני שפוטה 18 חודש. אמא שלי עומדת
ללדת ואין אף אחד שיכול לעזור לה בבית״ ,ואם הוא
יוכל לחת לי לצאת ל־ 48 שעות?״,
אז הוא ענה לי ״אם אמא שלך תלד בן אז תוכלי
לצאת לברית, ואם אמא שלך תלד בת את לא תוכלי
לצאת״.
קיבלתי מכתב מההורים, שאמא שלי ילדה. לא כתבו
לי מה ילדה, רק כתבו לי שהיא ילדה עם ניתוח קשה.
מהכלא צילצלו לבית־חולים וולאן בירושלים ושאלו מה
אמא שלי ילדה? אמרו שדי א ילדה בן. הסגנית באה אלי
ואמרה לי שמחר בבוקר אני יוצאת לחופש.

נקמתו
של הסרסור
ציפי: בואי נגמור עם בית־הסוהר. מה קרה אחרי
שהשתחררת?
מ תי: תשמעי, זה לא הכל. שבוע לפני שהייתי
צריכה > להשתחרר, הגיעה בחורה חדשה לבית־הסוהר.
כשראתה אותי התחילה לבכות. אחר־כך היא אמרה לי:
תחזיקי מעמד. אני לא רוצה שתחתכי לך את הורידים.״
שאלתי אותה למה? האם קרה אסון במשפחה שלי? היא

הם אמרו לי שאם אלך להתלונן במשטרה אז בפעם
הבאה הם לא יסתפקו במה שעשו לי עכשיו, אלא ישלחו
אלי זקן שיהרוג אותי.
.אחרי זה, שכימעט הייתי מעולפת, ביקשתי מהם
שיחזירו אותי למוגרבי. שכחתי לספר, שקודם, כשהתנפלו
עלי באוטו, התפרעתי להם ושברתי לנהג את המשקפיים.
אז הוא אמר לי :״שברת לי את המשקפיים, איך אני
אסע?״
אמרתי לו שאני מבטיחה שאם רק יקח אותי עד
מוגרבי אשלם לו את המשקפיים. הם אמרו שהם רוצים
לקבור אותי. התחננתי. ביקשתי שירחמו עלי, שיש לי
ילד. שיקרתי להם, אז עוד לא היה לי ילד. הבטחתי להם
שלא אלך למשטרה אם רק יעזבו אותי. אבל הנהג נתן
לי סטירה ואמר :״כל הזונות אותו הדבר.״ הבחור השני,
שהפנים שלו היו מכוסים עם מטפחת, לקח את התיק שלי
והתחיל לחפש אם יש לי כסף. לא היה לי כסף בארנק,
בי בדיוק באתי לעבוד כשהם לקחו אותי. הוא זרק
את התיק כדי שלא ימצאו טביעות אצבעות.
בסוף הם זרקו אותי. באיזה מקום ליד רחוב איבן
גבירול ונתנו לי שתי לירות.
עמדתי ברחוב, כולי פצועה• רציתי לעצור איזה טקסי.
הספקתי עוד לקחת את מיספר המכונית שלהם אבל
לא זכרתי אותו כל כך טוב. עצרתי טקסי והתחלתי לבכות.
הנהג שאל אותי :״מה יש לך, את שיכורה?״ אמרתי
לו שאני לא שיכורה וסיפרתי לו מה שעשו לי. הוא
הביא אותי עד מוגרבי. בדיוק פגשתי שם את החבר שלי
אז. שהיום הוא בעלי. סיפרתי לו את הכל. הייתי כולי
מכוסה בדם. פחדתי ללכת למשטרה. אבל הוא לקח אותי
למשטרה בכוח.

תיכף שלחו אותי לעזרו,־ראשונה. בעזרה ראשונה הביאו
רופא דחוף• הוא מצא אצלי בצואר שני חורים ונתן
תעודה שהיה כתוב שם ״נסיון לרצח, חבלה גופנית
חמורה ואונס.״ האונס זה היה בגלל זה שהשניים שכבו
איתי בכוח ואני התנגדתי. אחר־כך לקחו אותי לרדינג,
איפור, שכל הענין הזה קרה.
אחרי ד,מיקרה הזה הייתי בסיוט. היה לי קליינט אחד,
רופא_ ,שהייתי הולכת אליו הביתה. תמיד הייתי עולה
אליו ב״מעלית ויורדת במעלית. כשיצאתי מהבית של הרופא,
הוא פתח לי את הדלת של המעלית לרדת. באמצע הדרך
המעלית נעצרה. חשבתי שאולי מחכים לי למטה. קיבלתי
קריזה והתחלתי לצעוק בכל הכוח שלי. הרופא שמע
את זה והעלה את המעלית.
׳הוא ביקש שאכנס אליו הביתה ואספר לו למה אני כל-
כך פוחדת. סיפרתי לו הכל.
ציפי: והמשטרה, האם הם מצאו את אלה שתקפו
אותך? איך זה נגמר?
רומי: לא מצאו שום דבר.
ואת החולצה
אחרי שנה שלחו לאמי את התחתונים
שלי, שלבשתי באותו לילה והמשטרה לקחה לבדיקה.
כתבו שלא יכולים למצוא את האנשים. אז האמא שלי
שלחה לי מברק. היא לא ידעה אם אני חיה או מתה.
מאז נשארתי כל הזמן בפחד.

חיפשתי גבר
ולא מצאתי
ציפי: את מזכירה כל פעם את הבחור שהפך להיות
בעלך. מיהו? איך היכרת אותו למה התחתנת איתו?
רו תי: את זה נעזוב. אני לא רוצה להכניס אותו...
צי פי: אינך צריכה לגלות את זהותו. רציתי לדעת
איך הגעת להתחתן איתו?
רו תי: הכרתי אותו עוד בירושלים. הוא היה צעיר
ויפה. הוא היה מסתובב בכל המקומות שאנחנו, הזונות,
היינו מסתובבות בלילות. הוא עבד במועדון קלפים. פעם
הוא התחיל לדבר איתי ומצא־חן בעיני. אחרי שבוע היינו
חברים. כשעברתי לתל־אביב הוא עבר יחד איתי.
צי פי: אהבת אותו?
רו תי: כן. אבל אני לא רוצה לדבר עליו.
צי פי: ומתי נולדו הילדים?
רומי: כשהגעתי לתל־אביב ירדתי מיד לרחוב הירקון.
הלק מהבחורות שם הכירו אותי, לא עשו לי צרות ונתנו
לי.לעבוד. לגור הלכתי בבית־מלון. הייתי עובדת בלילה
משבע עד עשר ומרויחה אולי 300 לירות בערב. אכל
בבוקר כבר לא היה לי בדרך כלל גרוש. הכל הוצאתי
במועדון ד,קלפים.
שלוש שנים אחרי שהגעתי לתל־אביב נכנסתי להריון.
באותו זמן כבר הייתי גרה עם החבר שלי באותה דירה,
אבל לא היינו נשואים.
צי פי: רצית בילד, או שהוא נולד מפני שלא הייתה
לך ברירה?
ד ר תי: נורא רציתי שיהיה לי ילד. בהתחלה החבר
שלי התנגד. בסוף הוא הסכים. כשהגיע הזמן הלכחי לבית־חולים
ללדת. היתד, בעיה איך לרשום את הילד — את מי
לרשום בתור האבא שלו. החבר שלי הסכים שאלד את
הילד אבל הוא לא היה מוכן לחתום על אבהות. אז אחרי
שנכנסתי לב׳ת־חולים היתד, לי בעייה אחת: איך להוציא
משם את הילד בלי שיהיו לי בושות, בלי שכולם בביתר,חולים
ידעו שיש לי ילד בלתי־חוקי. שכבתי כל הזמן
ושברתי לי את הראש. בבית־ד,חולים אמרתי שבעלי עובד
בנגב ובגלל זה הוא לא יכול לבקר אותי. אחרי שנולד

הילד הכנתי תוכנית. שלושה ימים אחרי הלידה קמתי
מהמיטה וברחתי מבית־החולים.
ציפי: איזה בית־חולים זה היה?
רותי: בית־החולים ליולדות בקריה, בתל־אביב ...הלכתי
לחברה שלי ולקחתי ממנה בגדים בשביל הילד. אחר־כך
חזרתי לבית־החולים ואמרתי להם שלמחרת אני רוצה
לצאת ושיכינו לי את הילד. למחרת שוב ברחתי והלכתי
לחפש מישהו, איזה גבר שיבוא יחד איתי לקחת את הילד.
ציפי: למה לא לקחת את החבר שלך?

רומי: הוא היה כל הזמן בירושלים, אצל המשפחה
שלו ...גבר לא מצאתי, אבל החברה שלי הסכימה לבוא
איתי. באתי בשעה 12 לבית־החולים. הילד כבר היה לבוש,
מוכן ליציאה. האחות, שלא חשבה על כלום, ניגשה אלי
והגישה לי את הילד. לקחתי אותו וברחתי יחד איתו
מבית־ד,חולים. את התעודות שלו סידרתי כבר כשהייתי
בבית.
הלכתי לגור איתו בבית־מלון. היו לי אז חיים קשים
מאוד. בסוף ההריון כבר לא הירווחתי כלום וחסכונות לא
היו לי. היו ימים שלילד היה בקושי חלב לשתות. אני
כמעט לא אכלתי. אבל. החברות שלי, שאיתן עבדתי ברחוב,
ראו מה מצבי וכל אחת עזוה.
ציפי: בכל השנים האלה שעבדת לא חסכת אף גרוש?
רותי: לפני שהייתי בהריון לא הייתי חושבת על
שום עתיד. את כל הכסף שהיה לי הייתי מכניסה לקלוב
קלפים. שלוש שנים הייתי משחקת כל הלילה בקלובים.
הייתי גרה בבית־מלון _,משלמת 40 לירות כל לילה. כשהייתי
כבר בחודשים המתקדמים של ההריון, שקלתי 60
קילו. אף בן־אדם לא רצה ללכת איתי. למה שאני הייתי
קטנטונת והיתד, לי בטן לא רגילה.
לא היה לי אפילו כסף לעשות לילד ברית. לא היה
איכפת* לי שום דבר. כל הזמן הייתי מודאגת על הברית
שלו. עד שבאו אלי החברות ואמרו לי שאין לי מה לדאוג.
שכל ענין הברית סודר.
הן הכינו הכל. היתר. דירה והן עשו ממנה אולם גדול.
הביאו מוהל ודווקא היה נורא נחמד. אחר־כך החזרתי את
הבן שלי למלון. בעלת־המלון היתד, אשד, רעה. כשידעה
שהייתי צריכה לרחוץ את הילד היתד, מנתקת את החשמל.
על כל קערה של מים חמים, הייתי משלמת חצי לירה.
כשהייתי רואה באיזה מצב אני והילד, הלכתי לטיפת־זזלב.
לא סיפרתי שום דבר, אבל בתעודה שלו כתוב שאין לו
אבא. איך שהוא יצאתי מזה. הצלחתי לספר כאילו כן יש
לו אבא וזאת רק טעות.
תמיד ראו בטיפת־חלב שאני עצובה. תמיד היה הילד
חולה ואני הייתי בוכה. פעם האחות שם ביקשה ממני את
הכתובת ואמרה, שתבוא לבקר אצלי ביקור־בית. לא ידעתי
מה לענות לה. אבל איך שחזרתי הביתה, היא באה אחרי.
כשנכנסה לחדר התחילה גם היא לבכות. היא אמרה לי
לבוא אליה מחר. כשבאתי, היא הכינה לי מתנה: שמיכה
לעגלה. היא הבטיחה שתעזור לי הרבה.
אבל יותר לא באתי לשם. לא רציתי שידעו שאני
יצאנית.

יום־הולדת
ב־ 8000 לירות
ציפי: את מתכוונת שחזרת לעבוד ברחוב?
רו מי: כן. חודש אחרי הלידה התחלתי לעבוד. שכרתי
דירה. תמיד קניתי לילד שלי בגדים. אחד־כך ד,סכתי לעצמי
קצת כסף. רציתי להחזיר לבחורות שעשו בשבילי
את החגיגה של הברית. כשהוא היה בן שנה עשיתי לו
חגיגת יום־הולדת גדולה, שעלתה לי 3000 לירות. שבוע
ימים היתר, אצלי בבית תזמורת שניגנה כל הזמן. האנשים
השתוללו ועשו נזק. הם שברו את הרהיטים, והבנות
הוציאו את הברזים והרימו את הבאלאטות. בעל-
הדירה תבע אותי אחר־כך למשפט. יצא פסק־דין שאני
צריכה לשלם לו 5000 לירות פיצויים. ככה שהיום־הולדח
הזה עלה כבר 8000 לירות.
ציפי: והחבר שלך, הוא עזב אותך?
רותי: לא. אחרי חודש, כשהתחלתי לעבוד, הוא חזר
מירושלים והמשכנו לחיות ביחד. אחרי שנתיים עוד פעם
נכנסתי להריון. עכשיו הוא כבר התנגד שאלד את הילד.
בסוף הוא אמר לי שיסכים להתחתן איתי רק אם אני אמסור
את הילד שאלד לאימוץ. בהתחלה התנגדתי. אבל
הוא עשה לי כל כך את המוות שהסכמתי.
כל הזמן שהייתי בהריון נתתי לו את ההרגשה שאני

עומדת למסור את הילד לאימוץ. כשהגיע הרגע ללדת,
הלכתי לבית־חולים ולאי מסרתי אותו לאף אחד. הוצאתי
אותו משם באותה צורה שהוצאתי את הראשון. החבר שלי
עשה לי סקנדלים נוראים. באותו זמן גרנו בדירה קטנה
בצפון תל־אביב. שמתי את הילד בחדר לחוד וכל הזמן
שמרתי שהוא לא יבכה, כדי שהחבר שלי לא ירגיש אותו,
שהוא מפריע לו. אחרי כמה חודשים הוא הסכים להתחתן

איתי.
ציפי: למה רצית כל כך להתחתן?
רומי: אחרי שנולד הילד השני החלטתי שאני. עוזבת
את הזנות לא היו לנו חסכונות. אבל החלטנו לנפות
להיות כמו כל האנשים. אחרי שהתחתנו באמת עשינו את
זה. לקחנו את הילדים ועברנו לגור בעיירת־פיתוח בגנב,
שאני לא רוצה להגיד את שמה מפני שהאנשים שהכירו
אותי שם לא ידעו מה העבר שלי ומה אני עושה עכשיו.
בעלי התחיל לעבוד בבניה זבצבעות ואני עבדתי כמלצרית
בבית־מלון. הייתי מרוויחה 400 לירות בחודש.
בשביל שמירה על הילדים שילמתי 200 לירות. הנסיעה
לעבודה היתה עולה לי לירה וחצי. אז יכולתי להסתדר

בכסף הזה?
בחזרה לרחוב הירקון
ציפי: לא החזקת מעמד בעבודה?
רומי: את בעלי פיטרו מהעבודה. אחרי כמה זמן
פיטרו גם אותי. רצו שאעבוד בלילה. לא יכולתי בגלל
הילדים. אחד מהם היד, אז קטן מאוד. זה היה פחות משנה
כשעזבתי את העבודה. הלכתי לעבוד בתור מלצרית באולפן
לעברית. אבל גם שם לא הלך. הלכתי ללשכה הסוציאלית
שיעזרו לי. הם אמרו שאני ובעלי צעירים ואנחנו
יכולים לעבוד והם לא מטפלים במיקרים כמו שלנו. גם
המשפחה שלי היתד, ענייה ולא יכלה לעזור לנו. התחלתי
לחלום בלילות איך אני חוזרת לזנות ומרוויחה כסף. וככה
זה היה. אחרי שראיתי שאין לי עזרה משום מקום, ואנחנו
נשארים בלי אוכל והילדים בלי בגדים, החלטתי לחזור
לתל־אביב, לעבוד בזנות.
בעלי בהתחלה לא הסכים. הוא נשאר עם הילד הגדול ב־עיירת־הפיתוח.
אני עם הילד הקטן היינו בתל־אביב. אחרי
כמה חודשים בעלי גם כן הגיע.
ת־כף שהגעתי לתל־אביב יצאתי לעבוד ברחוב הירקון
והתחלתי להרוויח הרבה כסף. שכרתי דירה, קניתי טלוויזיה
והסתדרתי.
ציפי: לא היה לך קשה המעבר הזה, אחרי שחיית יותר
משנה כאשד, רגילה, לחזור לעבוד ברחוב?
מתי: בזמן הראשון זה היה קשה מאוד. אבל כשראיתי
שאין אף אחד שעוזר לי אחרי שחזרתי למוטב, ולאף
אחד לא איכפת ממני, התגברתי על זה. בהתחלה הייתי
בוכה הרבה, למד, שהבן הגדול שלי לא היה איתי. אבל
אמרתי לעצמי :״יותר טוב שאני אעבוד בחור זונה מאשר
שהילדים שלי ירעבו ללחם.״
אני לא משתגעת מהכסף. כבר ראיתי בחיים שלי י הרבה
כסף• אבל אחרי התקופה שהייתי הגונה — באמת, השתדלתי
להיות הגונה — וראיתי שזה לא משנה לאף אחד אם את
זונה או הגונה, למדתי דבר אחד :״אי־אפשר לחזור למוטב
מבלי שמישהו יתן לך יד ויעזור לך.״
השלמתי עם זה, שהגורל שלי זה להיות זונה.

בגליון הבא של

המשך הר איון ״אני, יצאנית״
רותי מספרת על עולם הזנות הישראלי

את ווצה ניוד ־ אורם אינו נודה ומס, חביתווו :

!•ח-חרת ש! ויו רי ם
במקרה כזה תופרה הביצית בהזרעה
מלאכותית. מיילדי העתיד לא ירצו לסמוך
על המקריות, ימנעו בכך סבוכים בלידה.
לאחר שיוחלט כי הביצית הופרתה, תעמודנה
בפני האם לעתיד שלוש ברירות: ללדת
בעצמה את ילדה, ולסבול במשך תשעת
חודשי ההריון: להניח לרופאים להעביר
את הביצית המופרית לרחם מלאכותי, שם
יתפתח במשך תשעת החודשים עד ללידה:
להסכים להעברת הביצית לרחמה של אשר.
אחרת, יולדת מקצועית, בעלת מבנה גוף
רחב, אשר תהרה עבור האם האמיתית,
תמסור לה את ילדה מיד לאחר הלידה.
האפשרות השניה והשלישית אינן כה
דמיוניות כפי שניתן היד, לשער מקריאה
ראשונה, מדענים בעולם כולו עוסקים היום
בפיתוחו של רחם מלאכותי. לאחר המצאת
הריאה המלאכותית ומכשיר הלב־ראות,
המרצע את כל התפקידים הדרושים לגוף
האדם, בשעת ניתוחי־הלב וההשתלות האברים,
הסיקו החוקרים כי מבחינה טכנית

את מצה בירד, אורם אע ך ימרת 2־?־דת?
את רוצה בירד, אורם את ך רוצה בם ברי ההדיון?. ,
תרנו הרפואה צונוד ר?\דאתך, הרופאים תציעים ר ך את
הגרורה שבתהפבות אנוש — רירה ר־רא בעיות, רירה תר!
עית תרויים ת, בה תוברי רבוזור את־ הידד הרצוי רך, כ עת
העובר התפתה ברוום תראבותי או בגובה עור אעזה ורה
— יורדת תי?\צו.עית. וו אינה עדיין הורעה תם וזרית. תצ~
הרבי רההתין 2ן צת. אבר עוד העבו ואת תהיה עוברה.
בשנת ארפיים תוברי רר בת הרי סובוע ור עמב אוזר
התפתוזות העובר העויי ך רך, הבער רזזרון ומבית. זהו
צער נו־ם ף בהעז תרהות הארם ער תהריכי הטבע. צער
ר?ן ראת אנושות הועזרהת.

ידי השתלת ביצית מופרית ברחמה של אשד״
שנד״ מתפתח להוא
כבר היום בן
מופת. היום מדברים כבר על אפשרות של
קיום בתי־חרושת לתינוקות, בהם תופרה
אשר. עקרה ובהם תוכל אשה ללדת בגופה
של אשה אחרת או ברחם מלאכותי.
הבראה מלאכותית וגילה הנה היום
דבר של מה בכך. יש בישראל אלפי
ילדים שנולדו בשנים האחרונות מהפראד,
מלאכותית. כאן התהליך הוא פשוט ביותר:
האשד, הפוריה מופרת באמצעים
מלאכותיים שלא במגע מיני, מזרעו של.
תורם שאין היא יודעת על זהותו. התהליך
פשוט ביותר וההריון רגיל.
אך מה קורה כשהאשה אינה פוריה, ובכל
זאת רוצה ללדת? כאן באים המדענים לעזרתה
כשהם מציעים את בית־החרושת
ללידות. מה יקרה בבית־חרושת כגון זה?

שהשתוכנם למפעל הלידות תוכל
לבחור בכמה אפשרויות ללידת פרי

^ ( 1 1 1 1 1 1 1 * 1 1משמאל לימין):

האשה תופרה ב־
1111 * 1 1 11 # 111111 1 1 1 1 1 11 >4 / 1 1 -1

הפראהמלאכותית כשניתן להשתמש בזרע בעלה או בזרע תורם המצוי בבנק הזרע. כאן
תוכל האשה לומראס ברצונה בזרע של מדען בעל פרס־נובל, או בבן שתכונותיו כשל

זמר להיטים מצליח. אם האשוז לא תרצה להרות בגופה שלה, תוצא הביצית מגופה
וההפואה תיעשה במבחנה. במידה ותרצה להרות, תישלח לביתה. לאחר שהביצית תופרה
במבחנה תוחזר חזרה׳לגופה של האם. ,או תושתל בגופה של יולדת מיקצועית. אפשרות
שלישית היא התפתחות העובר ברחם מלאכותי. בשנת אלפיים תוכלי לעקוב אתר התפתחותו.

19 פני תקופה ל,צרה געש העולם
/כשנודע כי מדען איטלקי הצליח להפרות
ביצית אדם, ולגדל את העובר במבחנה
במשך ששה שבועות. הדיעות
לגבי הנסיון היו חלוקות. אנשי הרת
טענו כי זוהי פגיעה במרות הטבע והאלוהות.
אנשי המדע צפו בענין אחרי
המתרחש. לגביהם הייתה זו פריצה לק
ראת
העתיד ולקראת התקופה בה ישלוט
האדם שליטה מלאה בפלאי הבריאה.
היום, כשלוש שנים לאחר הנסיון המפורסם
מדברים מדענים ורופאים בעולם
כולו בפומבי על הנסיונות שהם מבצעים
בהבראה מלאכותית ובלידת בעלי־חיים ברחם
מלאכותי. יותר מזה: התינוק הראשון
שנולד בהפראה מלאכותית מושלמת, על־

בטנה. כנראה שיהיה גם הצורך במציאת
דימויים חדשים, מפני שהמלה פרי־בטן לא
תהיה מדויקת בעתיד. האם לעתיד תיבדק
לגבי מידת פורייותה. במידה וימצא כי
הביצית שברחמה, ניתנת להפריה תהיה המלאכה
קלה. במידה וימצא שהיא עקדה
תהיה הלידה קשה במיקצת.
נחזור לאפשרות הראשונה.

אין זו בעיה לבנות רחם מלאכותי.
העובר מצוי ברחם במצב נוח בדרך
כלל, בתוך מאגר נוזלים, כשהוא מקבל
את מזונו באמצעות שליית הטבור. אין
כל מניעה לבצע כל זאת באורח מלאכותי.
הנסיונות שנעשו על טלאים וגדיים הצליחו
למעלה מן המשוער. אמנם אין עדיין
אפשרות להניח לעובר להתפתח בתנאי

מבחנה מיום הפראת הביצית ועד ללידה,
אולם היום מצליחים בבר להחזיק עוברי
טלאים כחודשיים לפני הלידה ברחם המלאכותי.
עד לשעה שהחוקרים מחליטים
כי העובר יכול לצאת לאויר העולם.
יתכן מאוד שחוקרים מסוימים מבצעים,
נסיונות מקבילים בעוברי אדם, אולם לאחר
הסערה שקמה בעקבות הנסיון באיטליה,
אינם מוכנים לתת למעשיהם
פומבי.

^ לידה כרהם מלאכותי יתרונות
/עצומים. הרופאים יעקבו מקרוב אחר
התפתחות העובר ויחליטו מתי הוא חייב
לצאת לאו׳ ר העולם, בצורה כזו ימנעו
נפלים ולידות נפל. המלה הפלה תהיה
חסרת משמעות בהיות הפלה מושג שאבד
עליו הכלח. זאת ועוד — המעקב המתמיד
אחר העוברים יגלה לידות תפלצתיות או
פגמים שונים,יביא לאפשרות לתקן זאת.
מרבית מחלות_ הילדות תמנענה אף הן,
בהעדר הספקת־דם ישירה בין העובר ואמו.
מחקרים הוכיחו כי עשון ושתיה מופרזים
על ידי האם עשויים להשפיע על העובר,
גורמים לעתים מחלות ילדות.
האפשרות השלישית, של התפתחות ה עובר ברחמה של אשד, שניר, היא יותר
מתקדמת מהלידה ברחם מלאכותי, בהיותה
מוצא הגיוני לרבבות נשים הרוצות ללדת
ואינן יכולות לעשות זאת. בהיותן בלתי
פוריות.
תהליך הלידה במקרה זה ׳יהיה מורכב
יותר. לאחר שהאם לעתיד תוכנם למפעל
התינוקות, תושתל ברחמה ביצית שהופרתה
בזרע בעלה האמיתי. הביצית
תלקח מבנק הביציות שיהיה במקום במקביל
לבנק הזרע. במידה ואף בעלה לא
יהיה בעל זרע פורה, תופרה הביצית,
שתלקח מאשר, בעלת נתוני גוף דומים
לאם, בזרע מגבר הדומה בצורתו לבעל
האשה המופרית.
האם תסכמנה נשים להיות יולדות מקצועיות?
האם תסכים אשה שביצית זרה
מופרית תישתל ברחמה, להרות למען
אשד. אחרת? סביר שבמקרים מסוימים נן,
ביחוד כשמדובר באחיות או בידידות
טובות שתהיינה מוכנות לעשות זאת האחת
למען רעותה. קיימת גם אפשרות
שע סוק זה יהפוך למקצוע, כמעיקות של
הדורות הקודמים.
האם תסכמנה נשים לתרום ביצית מרוזמן
למען נשים אחרות? אף כאן סביר שהתשובה
תהיה חיובית.
שליטה מלאה זו על תהליכי הלידה
.תאפשר פקוח מלא על רבוי האוכלוסין.
זאת ועוד: האמהות לא תמנע עוד מנשים
הרוצות בכך, גם אם מבחינה רפואית
אינן מסוגלות לכך בתנאים הקיימים. התועלת
העקרית: בעתיד הלא רחוק כל כך,
יוכלו הרופאים להקפיד על כך שהילודים
יהיו בריאים לחלוטין, ללא מומים וללא
י סבוכים הנובעים מלידה ומהריון לקויים.
האם תרגיש האם כלפי התינוק המתוכנן
אותו וגש אמהות המצוי אצלה היום כלפי
בן בטנה האמיתי? לעתיד פתרונים.

^ 7י €י 0

תחרות

הנסיך והנסיכה
של ישראל $70ו
בחסות ראש־עיריית רמת־גו ישראל פ לד

פרידה אורווץ
בת , 47 רח׳ המלבן ,7גבעתיים

בת ,4קנמון ,6עפולה

גם לך יש צבר או צברית — לא פחות מקסימים. שילחי
את תמונותיהם — בשחור־לבן — בציון השם, הכתובת
והגיל אל מערכת ״העולם הזה״ ,ת.ד 136 .תל״אביב

(עבור תחרות הנסיך והנסיכה) .מדי שבוע יפורסם במדור
זה מיבחר התצלומים. תחרות זו פתוחה לכל ילד
וילדה — החל מגיל שלוש עד גיל שש שנים בלבד.

התח רו ת תיערך בפסחה־.23.4.70

א 8 11 £

העולם הזה 1692

סיגל שטראוכלר

6א 1ס 1 £ 4

7־ ס 7ץ

חרה-גלוס
בנרתיק סובב
ז חרט!
>£**1ו א£קט5

] 1.95 לי׳י __ 3 .9 0ל״י

טוב שם משמן טוב
...ולנו -שניהם

שמן טוב

שם טוב
חברת טית־בית משווקת שמגי מאכל
בישראל וברחבי,העולם זה יותר מעשרים
• שנה.
איכות שמנינו ו מו מחיותנו הוציאו
מוניטין רב לתוצרתנו והביקוש לה גבר
גם בישראל וגם בארצות אחרות.
ערך היצוא שלנו בשנת 1969 היה
כ־ 1,5מיליון דולר. משנה לשנה גדלה
המכירה. יותר ויותר עקרות בית בכל
מקום הקפידו לדרוש את שמני המאכל
המעולים שלנו.
גדלנו והתסתחנו כדי שנוכל להדביק
את הביקוש. היום משתרע מפעלנו על
פני שטח בן למעלה מ־ 40 דונם ובו
נמצאים המתקנים המודרניים ביותר
בארץ לייצור ולזיקוק שמנים.
השם טית־בית נודע בכל מקום כשמו
של השמן הטוב.

לפגי כחודשיים התחלנו בשווק שמן
הסלט הנודע שלנו, בבקבוק זכוכית
חדש המכיל ליטר אחד.
בקבוק הזכוכית החדש הוא חד פעמי,
ללא פקדון, דבר המונע ממך ומהחנווגי
שלך טרדה רבה.
בחרנו בבקבו? זכוכית של ליטר, כי
הוא אינו נפגם ליד אש, אינו סופג
ריחות, הגייגי יותר ואינו נמעך בסל
הקניות.
לבקבוק הזכוכית החדש, פקק חדיש
צמוד, הנפתח ונ סג ר בקלות בכל
תקופת השימוש, והשמן הוא שמן
איכות.
שמן טוב באמת ־ שמן טית־בית.

טי ת בית ־ טוב באמ ת

פ £ 0 3־ { ס 6פ£3
ת עו דו ת־ז הו תחד שו ת

בתוקף צו של שר־הפנים, תיכנס לתוקפה
החל ב־ט׳ באדר א׳ תש״ל החובה להחליף
את כל תעודות־הזהות בישראל. מתאריך זה
והלאה יחוייבו אזרחי ישראל לשאת את
תעודת־הזהות החדשה, שתיאורה להלן :

משרד הפנים
תעודת־זהות

הוצאה כלישכת עדייה ומיריבב
תושבים כ ...
שם המשפהה (אם שינית את שם
משפחתן ציין למה ומדוע
השםהפרטי (אם אתה נקרא על שם
מישהו, נמק למה ומדוע
השםהקודם (רק לגרים, תושבים זמניים,
עולי־ם חדשים וחשודים
תאריך הלידה (רק תאריך עברי)
תאריך המילה (לגברים בלבד /ציין
את שם המוהל ואורן העורלה שנחתכה

המצב האישי (רוק /גרוש /נשוי /
נואף /אלמן /ידועה בציבור
צורת האף ואורכו ( א ם את/אתה בעל
אף סולד, ציין את סיבת התאונה
הקומה (אם אתה גבוה מ־ 1.50 מטר
ציין מדוע)...
צבעעיניים (אם אתה בעל עיניים
כחולות ציין מדוע
הלאום היהודי (רק לבני אם יהודיה,
אב יהודי וסבתא יהודיה בתנאי שנימולו
והניחו תפילין
הדת (פרט לבנים לאם נוכריה ואב יהו־די
ופרט למוסלמים, נוצרים, בודהיסטים
ובהאיסטים
מם׳ מקלט הטלוויזיה (רק לסוגרי
טלוויזיה בשבתות

כך יושג השלום
״הנשיא ניכסון יודע כי הוא חייב להזדרז,״ אמר בירנצוויג ,״עוד החודש הוא חייב
לכפק לנו עוד י מטוסים. אחרת כל עניין השלום אבוד.״
״מה יש למהר כל־כך?״ שאלנו ,״הלובים יקבלו את המיראז׳ים שלהם רק בעוד שנתיים.״
״גם זה עניין חמור מאוד,״ הודיע בירנצוויג ,״צריך למצוא דרך לאלץ את הממשלה
הצרפתית לזרז את אספקת המטוסים ללוב. אולי בסוף נציע לצרפתים לתת להם את 50
המיראז׳ים שלנו, למרות שהם דרושים לנו מאוד.״
עכשיו כבר לא הבננו כלום. ידענו כי ידידנו בירנצוויג הוא פקיד מאוד בכיר במשרד-
החוץ במחלקת תוכניות־השלום. למעשה הוא מנהל המחלקה. הוא גם העובד היחיד של
המחלקה .״מדוע, לעזאזל, דווקא אתה,״ שאלנו ,״חושב שהגברת אספקת המטוסים למזרח־התיכון
תקרב את השלום?״
״העניין פשוטמאוד,״ הודיע בירנצוויג חגיגית,״כל תוכנית־השלום שלנו תלויה
במטוסים האלה. העסק התחיל לזוז. אלא שחיל־האוויר פשוט לא יכול להספיק למלא את
כל ההזמנות. בשבוע הבא יש מיצעד צבאי בבגדאד. העיראקים ביקשו שתי טייסות של
פוגות למיבצעים אירובטיים מעל המיצעד. הם רוצים גם פסי־עשן ירוקים.״
״נו, וזאת בעיה בשביל חיל־האוויר?״
״ועוד איזו בעיה,״ אמר בירנצוויג ,״בדיוק באותו. יום רוצה דרום־תימן השכמה בשעה
04.46 בבוקר בדיוק. יש תפילה חגיגית והם חוששים שהתושבים לא יקומו בזמן אם לא
יהיו בומים.״
״האם לא מוטב לספק קודם את הדרישות של הארצות המעורבות ישירות בסיכסוך?״
תמהנו.
״אנחנו משתדלים כמיטב יכולתנו,״ הרגיע אותנו בירנצוויג ,״הנה רק בשבוע האחרון
ערכנו מטם־שעשועים מעל קהיר עם בלונים וכרזות. הייתם צריכים לראות איך כל תושבי
העיר יצאו לרחובות ומחאו כף. לרבת־עמון שלחנו הליקופטרים עם צנחנים. הם ירדו כל

מס׳ פרטים ההבר כמפד״ל...
כל מי שישרוף ו/או
ו/או יקמט ו/או ילכלך
שאינו יהודי ו/או יאכל

בתעודת־זהות זו, צפוי
יהודי, למחיקה מפינקם
יכריז עליו חרם דרבנו

יחבל, ו/או יוסיף
ו/או יציג בפני מי
מאכלי בשר וחלב
לנידוי מהעם ההבוחרים
וכל העם
שפירא.

נערת השבוע

״בקשר לביקור פומפידו להזמין דחוף
יבוא חדש של עגבניות ישראליות!״
(קאנאר אנשנה, פאריס)

נזיפגן נזטגס־י ח־יר־האורר \זיט\1־א2־י בש\זי 2ן\זיר
הזמן ועלו בסולמות התלויים באוויר בזמן הטיסה. תרגיל מסוכן מאוד, אבל לפי הידיעות
שקיבלנו הגיעו אוטובוסים עם תיירים מביירות כדי לחזות במיפגן. הדרישות של דמשק
כבר גובלות בחוצפה. הם דורשים בומים בלילה בכל שעה מליאה בדיוק
״האם זה בגלל שמפלגת הזגגים המהפכנית עלתה לשילטון במקום הבעת?״
״עדיין לא,״ השיב בירנצוויג, ,׳למרות שכוחה גובר מיום ליום. השעונים לא מאופסים
שם מאז התחילו תושבי דמשק לכוון את השעונים שלהם לפי מטסי חיל־האוויר. אין לנו
פשוט מספיק מטוסים כדי למלא את כל הדרישות.״
״האם האינפורמציה שבידיכם מעידה כי זה מקרב את השלום?״ שאלנו.
.,אתם לא מבינים את המנטאליות הערבית,״ הסביר בירנצוויג ,״הרחוב הערבי נהנה
והממשלות הערביות יוצאות נשברות. אוצר־המדינה במצרים חסך בשנה האחרונה בלבד
8.5מיליון לירות מצריות. פיטרו את כל המואזינים. הבום של שעה 5.00 בבוקר מע־ר
את כל המאמינים.״
״והערבים,״ העזנו לשאול ,״האם הם עומדים בתנאי ההסכם?״
״צריך להתחשב בהם,״ אמר בירנצוויג ,״למרות שאני יודע שיש כאלה שאימרים שהסכם
עם ערבים לא שווה את הנייר עליו נכתב. הטייסים שלהם עדיין מפגרים בתרגילי אירוב־טיקה.
ביקשנו מחיל־האנזיר הסורי לבצע תרגילי צלילה מהכרמל אל נמל־חיפה. אבל
הטייסים הסורים פחדו להנמיך לטוס, הם חששו שיפלו לים.״
״האם יש סיכוי שהם ישתפרו?״
״בהחלט. הצרפתים הבטיחו לנו שהם מאמנים כבר את המצרים בצניחה חופשית
ממטוסי סילון. עד יום־העצמאות ה־ 22 שלנו הם יהיו מוכנים.״
״מר בירנציזיג,״ התקשחנו ,״אתה באמת מאמין שזה יביא את השלום?״
״איזו שאלה?״ אמר הוא ,״אחרי שבקהיר יתרגלו לראות כל יום מטוסים ישראליים,
אפשר יהיה לשלוח לשם גם אוטובוסים. זה נותן להם את ההרגשה שהישראלי אינו
אוייב, אלא ידיד הבא לברכם בהזדמנויות חגיגיות, שכל חיל־האוויר שלנו עסוק בתוכניות
לבדרם
״זה יפה,״ מצאנו לבסוף את השאלה המכשילה ,״אבל אתה לא רוצה להגיד שגם המנטאליות
של הישראלים היא כזו של הערבים? שגם הם מאושרים כשהם רואים מטוסים
ערביים מעל תל־אביב, חיפה וירושלים?״
בירנצוזיג חייך במלוא פיו ישר לתוך פנינו :״זהו בדיוק. הם לא מאושרים. אבל עכשיו
הם מתחילים להבין שמלחמה זה עסק דו־סיטרי. איזה יהודי רוצה לקום בשבת ב־7.00
בבוקר ועוד עם בום? סקר דעת הקהל האחרון שעשינו, מוכיח כי אחוז רוצי־השלום
בישראל עלה מאז התחילו הטיסות הערביות ב־/0״ 7אחוזים.״
נכנענו .״מתי, לדעתך, יושג השלום לפי תוכנית זו?״
״הכל תלוי בניכסון ופומפידו,״ השיב בירנצוזיג ,״אם הם היו מעוניינים באמת בשלום,
הם היו שולחים את המטוסים שהוזמנו, מייד!״

מה יש בחבילה?
תל׳אגיב.

מאת סופרנו

הכלכלי:

עים־

קת החבילה שנחתמה אתמול בין נציגי
הממשלה, ההסתדרות והתעשיינים על
מדיניות השכר והמיסים החדשה, עדיין
נשמרת בסוד כמום• היא תובא בפני
הממשלה רק בשבוע הבא. לכתבנו נודע
כי הסעיפים העיקריים בעיסקת החבילה
הן כדלהלן:
• החל מחודש אפריל 1970 יקבלו כל
העובדים בישראל תוספת־שכר גלובאלית
של /<,ס/0 . 10״ 3ממנה ינתנו באיגרות
מילנזה־בטחון־חובה 4באיגרות של מינד
על־הפים להגרלות שיתקיימו החל נד 1985
ו־״ 3״/בטפסי טוטו לתוצאות הכדורגל
באולימפיאדה שתתקיים ב־ 1972 במינכן.
• האוצר התחייב שלא להעלות את
המיסים פרט ל :׳מס־הכנסה, היטל ביטחון,
ביטוח־לאומי, מיסים עירוניים, מם רכוש,
ארנונה, מס־קניה, מכס, מיסי טאבו זורקו,
מס עקיף, מס ישיר, מס סמוי ,׳מס גלוי,
מס הדמוקרטיה ומס המפד״ל. האוצר
התחייב גם ששיעור המיסים לא יעלה על
״/״ 100 מהכנסת העובד, בעיקר אצל עובדים
מיעוטי-יכולת.
• התעשיינים התחייבו לתת את כל
הטבות השכר לעובדים מתחת לשולחן,
ולרכוש שולחנות למיפעלים שאין בהם
כאלה. כן התחייבו התעשיינים לשלם
לעובדים פרמיות לפי השער של לירד,
תוספת עבור כל אלף דולאר עליה בייצוא.
• ההסתדרות התחייבה להסתפק ב־24
שביתות בשנה ולהגבילן רק לנמלים, ל־משרד־הדואר,
לחברת־החשמל ולשירותי־המים•
תמורת התחייבות זו התחייב שר־האוצר
להפריש עוד ס/ס 10 מהכנסות המגבית
המאוחדת למגבית ההסתדרות.

1 1ו ! ו ב * העול הזה

1692

המזלות דווקא לא
חיוביים עבורן השבוע,
אבל כוחותיך ה אישיים
גדולים, לכן
תצליח להתגבר על
המשברים אשר יפקדו
אותך השבוע. לן, כת
טלה, מצפים השבוע
הפתעות בחייך המשפחתיים.
כנראה תקבלי
מתנה מאדם שמעריך או תן. כסף
ייכנס בקלות אך תבזבזי אותו במהירות.

חודש חזק ומלא התנגשויות
המתח־ל בשבוע
אלים. אל תריב: אתה
יכול לגרום לאדם שאתה
מעריך נזק חמור
ביותר. רומן סוער מצפה
לך, בת־שור, אם רק
^היו לך העיניים לראות
את האיש הנראה לך כבלתי
נכון. אל תרבו
בנסיעות בשבוע זה. במשך החודש הקרוב
אל תלווה כסף לאנשים הקרובים לך !

את פתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על המעטפה ״תשבץ 1692״.
בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים,

מאוזן :

) 1עולם ומלואו )2קינה )3 .מילת
שאלה )4 .ימתיק סוד )5 .יורק החדשה.
)6סרט ישראלי חדש )7 .נתבקשה לקלל
ונמצאה מברכת )8 .אומן חסר ראש)9 .
מבלה בבית־הסוהר, ואינו אסיר ) 10 .אדון,
) 11 רשע ) 12 .נתינה במתנה )15 .כתלו.
)19 זוג• )20 מזון מלאכים .)23 .סוג של
אדמה בנגב )24 .קסם אישי הסיוחד לצרפ־תיות
)26 .אילתור )27 .עש המזיק לבגדים.
)28 ראשי תיבות )30 .תנודה )32 .נטף.
)34 טוריסט )38 .עצים עתיקים בלבנון.
)40 רעל חריף )42 .להט כבד )44 .מדינה
אדירת )45 יום הפלישה לנורמנדיה)46 .
בנו הוא שם נפוץ בארץ )47 .מזרת)48 .
מפוטם )49 .פסל וצייר איטלקי מפורסם.
)54 סיום וסיכום )55 .יאוספלט )59 .ניתן
ללקיקה )61 .נתקלל )64 .בוא לכאן!)66 .
תינוקות של בית־רבן )67 .שאינו קודש.
)68 קידמות לשלילה.

תחוות ״חן־נותוח

תל־אביב! יוסף אבוש, רחוב ירושלים ,27
נתניה; מרים וייל, לאסל ,14 תל־אביב.

ס ״הרי את בעד מגע ישיר,
רא־בן גברת מאירז״ בני אבן־חן,
ת. ד ,23147 .תל־אביב.

• ״תעשה לי טובה מיסטר בר־אץ,
תרגיז קצת את אבא אכן:״
גרשון נוריאל, תיבת־דואר ,75 ירושלים.

6״אני אוהבת אותך

3כרלא שירם של סרג׳ גינזבורג
וג׳ין בירקין) .מאיר אורדננץ, הלבנון , 12

מאונך :

131 בפרסי
ואלה הם הקוראים, מבין פותרי התשבצים׳
שזכו בפרסי ספרים בהגרלה שנערכה
בין הפותרים נכונה. פרסי הספרים ישלחו
לזוכים בדואר.

תשבץ : 1687 עליזה גילדור, רחוב
בן־יהודה, תל־אביב; שמעון הדני, חיפה;
ראובן רמתי, צה״ל.

תשבץ : 1688 רב״ט יצחק פינקלשטיין.
דואר צבאי ;2297 ,שרה ויצחק מרגלית,
גן יאשיה, דואר־נע השומרון; דב דנציגר,
טרומפלדור ,4חולון.

תשבץ

: 1689 שאול גורן, איזנברג

תשבץ : 1690 סוגיה אלטמן, שיכון
חסכון ל , 1/לוד; ד״ר עופר, רחוב ביצרון
,4תל־אביב; יהודית גנדלמן, רחוב ברקת
,4נתניה.

התחשבי בריגשותיו! אל תהיי קטנונית•
ותרי לו. כסף לא רב, אבל חשוב יגיע עבורן, מאוד אליך. בזבז אותו. קנה
בו מתנות אבל לא
רק עבורך. שתף בחוויותיו
את האנשים
הקרובים אליך. לא
בריא לשמור הכל בפנים.
צא מתוך הקלי פה.
זה ישתלם לך.
גם הסובבים אותך כך לפניך. יפתחו יפתרו לן בעיות רבות שהיו בלתי ברורות
ונעלמות בפניך במשך הזמן האחרון.

אתה יודע לצחוק גם על
חשבון עצמך? השבוע
תהיה לן ההזדמנות לכן:
תיתקל למצב מבין
שיש בו הרבה מן הזאת,
הומור.
מלבד
שבוע מצויין: הכסף,
ההצלחה והאהבה — כל
אלה מחזרים אחריך,
בן־סרטן ובייחוד אחרין
סרטנית. היזהרו אבל שזה לא יסובב את
ראשכם. הרבי ביציאות מהבית בסוף השבוע.

אידיאלי.
לא שבוע
סכנה גדולה אורבת
לנוסעים למרחקים ק צרים
או ארוכים. עיי פות
גדולה תגרום לך שלא לומר דברים
התכוונת להגיד. את
תתחרטי על דברים
אלה. חיפזון בתחום
העיסקי יגרום לסיבוך
רציני ביותר. השתדל לתקן את הטעות.
מריבה עם בן״זוג תביא להסתבכות.

זהו שבוע מסוכן לחולי־לב
ולנוטים למחלות
פנימיות. אל תסמוך על
ידידים. פשה הכל במו
ידיך. כסף בא ואתה
מפסיד אותו שוב, בגלל
שגיאתו חסרת־הזדון של
ידידך הקרוב ביותר. אל
תטיל בו אשם. התקשר
טלפונית אל אדם שאתה
מכיר ושאינן מייחס לו חשיבות. סיכסוכים
אישיים במישור הכלכלי האישי והאינטימי.

חלפה־עברה. עתה מחכים
תקופתהרגיעה
לן הסתבכויות ברוב השטחים המעניינים
אותך. היזהר בכל מעשיך.
גס לן, בת־קשת,
לא מחכה שבוע נעים לשעת חסכי
ביותר.
מצוקה. מי יודע מה
ילד יום. את מצחה להתגבר
מל רגשות הזעם
שתוקפים אותך על המעשים
שעושה בן־זוגן.
פלין להבין אותו. גס
מצבו אינו שפיר, לכן
ותרי לו. מה שנראה לך כרומן בינו לבין
השכנה — אינו נכון. אל תדחפיהו לכך.

הפרסים ישלחו לזוכים בדואר.

,3רחובות; סרן דן ליניאל, דואר צבאי
; 1034 חיים בלומנפלד, כפר הנוער ניצנים,
דואר־נע אבטח.

לא ! הדרן הנכונה
אינה להגיד הכל ישר
| בפרצוף בשבוע זה. אף
| לא למקורבים אליך.
כל הסיכויים שתרצי
לנצל את החופש ה מתקרב
ובא. אל תע שי
זאת. התאפקי ושבי
גבית. כדאי לעומת
זאת לנסות ולהכיר
אנשים חדשים. זה ישתלם לכם. עיסקה
טובה מצפה לן — קחנה בשתי ידיים.

ציפור פוליטית )70 .הופעה אופיינית לרובי־צייד
)71 .משקה ערבי.

) 1מושבה ותיקה בארץ )7 .פעפוע)13 .
לשעבר — נשיא קוריאה ) 14 .דוגמנית־משוררת־שחקנית
ישראלית ) 16 .עליך לדעת!.
)17 בת־זוגו של קולנוע תל־אביבי)18 .
ממהר, נחפז )20 .מהלך־ניצחון סופי)21 .
מחבר ספרי הרפתקאות נודע )22 .רוצה
לומר (ר״ת) )24 .אמתחת )25 .קהל רב.
)27 מיחם־תה ממוצא רוסי )29 .מגידולי
הקיץ )31 .אם הפנינה (פרלמוטר))32 .
אמבר )33 .משמש לתעשיית הבירה)35 .
בהמת־משא טיבטית )36 .ממשוררי ההשכלה
(״בין שיני אריות״) )37 .בו דורכים ענבים.
)38 מאה אחוז• )39 אליה מחוברות השיניים.
41 יהיה יום חדש )43 .ראש ממשלה
(ר״ת) )45 .יפייס )48 .תהלוכה צבאית.
)50 מיניסטר+מיניסטר )51 .תבנית ליציקת
אותיות עופרת )52 .מי הוא? )53 יחלק
קומפלימנטים )56 .בהמת־מים חסרת זנב.
)57 כזו היא הורתך )58 .תופעה המיוחדת
לסתיו )60 .קפץ ממקומו )62 .קינה• )63
גדלים לחוף הנחל )65 .יחידת המתח
החשמלי )67 .שר בממשלת ישראל)69 .

מתוך הכותרת שנשלחו לוזמונתם של
ג׳ורג׳ בראון וגולדה מאיר, שהתפרסמה
בגליון , 1690 נבחרו הכותרות הבאות:

אם יש באפשרותן, רסן במיקצת את תחושותיך
— ואפילו את המרירות הממלאת
את ליבן. הסיכסוך עם הבוס יתפתח. ל־מימדים
מדאיגים. שמור
על קור רוחך ואל תגיד
לו מה שאתה חושב
עליו באמת. חכה לקז־דמנות
בה אתה תהיה
החזק. לפי כל הסימנים
הוא לא ה7ה הזמן
רחוק. ליתר ביטחון,
שמור על קשרים טובים
עם חבריך לעבודה.
עוד תצטרך לעזרתם.
ערכי בשבוע זה את כל הקניות שתיכננת.
אך אל. תגזימי, ותיקני דברים מיותרים.

העבודה שהתחלת בה הולכת ומסתיי מת.
העזרה לה ציפית מבת־זוגך מתגשמת.
בחיים הרומנטיים
— הצלחה. אבל אין
לך מה להשתחץ —
היא זמנית. צעד מכריע
וגורלי בחייך. צעד
אותו. עמל של שנים,
מתחיל להראות תוצאות.
אתה זוכה להערכה
מחודשת של ה סובבים
אותך. גם ב מצב
בריאותך חל שי-
פור ניכר. בן־גדי: השחרחורת הקטנה
אינה מעמידה פנים. אהבתה טהורה.

המשך בדרך בה התחלת לפני מיספר
שבועות. בני משפחתך מרוצים ממן. דאג
להם וגלה כלפיהם תשו־מת־לב.
הם מעריכים את
זה, אף־על־פי שהם לא
מביעים זאת כלפי חוץ.
בת־דלי, לן נכונה הפתעה
יוצאת מן. הכלל
מכיוון שלגמרי לא ציפית
כי יבוא. חיטפי
אותה. המשיכי בסידרת ואל הגדולה הקניות תשמעי לעצת ידידות-
כביכול, המנסות לשים לך רגל. הפסיקי
להעמיד אותו בנסיון, הרי לכל יש גבול!

היחס הקריר, אותו גילית
כלפי בו״זוגן, רק
יזיק לך. פנקי אותו
ותני לו את כל מבו קשו.
זה ישתלם לך
בסופו של דבר ויח זיר
את ליבו הפצוע
אליך. עיזרי לו בעבודתו
אף על פי שלכ אורה
זה נראה כעיסוק
לא משתלם ולעיתים אף מטריד.
לכם בני מזל דגים: השבוע נראה כ-
שיגרתי ומשעמם. אבל אל ייאוש. עוד
החיים לפניכם ומצפים לכם בהם חוו יות
למכביר. רק אל תפלו למרה שחורה.

אלא שבסגנון שהוכתב על־ידי דוש, ניראה
ונשמע מאולץ.

לא כדאי לראות

לא חשוב לראות

אפשר לראות

*** רצוי לראות
חובה לראות

אריה בחורף

(פאר,

** ימים טובים

אביב)
בעיות המשפחה של המלך הנרי
השני, אשתו אלינור מאקווינטה ושלושת
בניהם. דיאלוגים מבריקים. מישחק מעולה
של פיטר או׳טול וקתרין הפבורן, שקיבלה
אוסקר עבור משחקה.

הגנגסטר המקסים

(מקסים,

תל־אביב) קומדיה מבריקה של פיליפ דה
ברוקה על משפחת אצילים מרוששת
ואכטצנטר׳ת. מומלץ.

ארוטיסימו (ארמון דויד, תל-

אביב) סאטירה מעולה על פירסומת אי-
רוטית בבימוי של ז׳ראר פירס. משחק
מצויין של אני ז׳ירארדו ופרנסים בלאנש.

** נשיקות גנובות

(אוריון, תל-

אביב) .סרטו השלישי של הבמאי פראג־מואדי
טריפו על אנטואן דואנל, גיבור 400
המלקות ואהבה בגיל .20 אנטואן מגורש
מהצבא, חוזר לאהובתו ומנסה ידו בכל
מיני משלחי־יד. קומדיה עדינה בסגנונו
האישי מאד של טריפו.

* עושים חיים

(הבירה,

ירושלים,

אמפיתיאטרון, חיפה)• לואי דה פינה הוא
סוחר אמנות מגעיל וז׳אן גאבן, אציל צרפתי
תמהוני, שעל גבו יש לו ציור של
מודליאני. קומדיה פושרת מאד, בה משחק
לואי דה פינה את עצמו, כרגיל.
2חן, ירושלייס) .פרשת
רציחתו של מנהיג אופוזיציה יווני על ידי
השלטון המושחת. סרט מענין, מותח,
ואינטליגנטי בבימוי של היווני הגולה
קומטה גאבארם.

(האמרגן ש. צמח)

שייקר, אופיר, בדרן אלף־אלף. יונה לוי,
רקדנית מצויינת בפרודיה המשותפת שלהם
על הבאלט הקלאסי, שניהם משעשעים
במקצועיות. ביתר הקטעים מחוללת לוי
כמיטב יכולתה ויוצאת מהעניין בכבוד,
אם־כי הכוריאוגרפיה אליה נקלעה יבשה
וחסרת דמיון.
* * קרוסל (תיאטרון דגן) יורם בוקר
ושמואל לבנה הם פנטומימאים. נעמי בן־
דויד היא רקדנית. התכנית המשותפת שלהם
נאה ומבדרת על־אף רעיונות קלושים.

** להקת פיקוד דיזנגוף

(תיא
טרון
דגן) פארודיה נחמדה על המחזות ה־מוסיקאליים
למיניהם, סקצ׳ים ילדותיים,
בדיחות צפויות מראש, מוסיקה ועיבודים
שיגרתיים, בבימוי תוסס החסר ספונטאניות.
,כל אלה עשויים לערוב במיוחד לחיכם של
בני־תשחורת ולצעירים ברוחם, בזכות מבצעים
צעירים וחביבים שברובם החליפו
את מדי החאקי של הלהקות הצבאיות, בתלבושת
אזרחית רב־גוונית יותר.

אין אהבות שמחות

מות)
יוסי בנאי מגיש במקצועיות כ־20
שאנסונים שחיבר הטרובאדור הצרפתי המשופם,
ג׳ורג ברסאנס. על החומר שהוכיח
עצמו קשה להוסיף המלצות, התרגומ-ם
לעברית קולחים. קטעי הקישור אינם באותה
רמה• את מקום הגיאטרה של ברא-
סאנס, תופסים תזמורתו של סטו הכהן,
בנאילהפוך כל
שבליווים הצמוד מצליח
שאנסון להצגה קטנה.

$ו,וווי1וצה1
אורי ליפשיץ

(גלריה גורוון

,2תל־אביב) .לאחר תערוכת יחיד אחרונה סוערים מאכזבת, שובמוצגים ציורים
אסכולת ה־ומסעירים.
נציג בולט של
״ריאליזם החדש״ ,שמרכזה בלונדון והכהן
הגדול שלה הוא פרנסים בייקון.
אסכולה זו באה כתשובה לאסכולת ה

זהמסתובב (תיאטרון מועדון

מרתף, תל־אביב) בעת שהרצל של יוסף
מונדי, שכתב וביים מחזה זה, מחליט
להתנסות ולה,כנס אל מכונת העינויים שיצר
קפקא, דוחפים לו סוכריה לפה —
דבר שמסמל את המתקת גלולת החיים המרה•
ההומור במחזה שחור־שחור, אך לא
חסרים בו מומנטים משעשעים, אמיתיים
ומכאיבים. ואף לא סלידה מפני גזענות,
דמגוגיה ומיליטאריזם לשמם. נשק המחאה
של מונדי אינן עצומות. את כל מה שיש
לו לומר הוא אינו מהסם לומר באמצעות
התיאטרון, ואינו נזקק לשם כך למקהלות-
מדברות, לתפאורה ססגונית, לשלל צבעים
ואורות, תלבושות־פאר, או אביזרים מיוחדים•
שני השחקנים מאמינים בדברים
שהושמו בפיהם, לכן הם משכנעים.

כלאדם

(תיאטרון
האוניבר סיטה
העברית בירושלים) נאיביותה של
האליגורית המוסיקאלית מן המאה ר,־15
(על צביעות ידידיו של כלאום המסרבים
להצטרף אליו במסעו האחרון) נוסכת בה
חן וקטם תיאטרליים בלתי מבוטלים המודגשים
היטב בבימוי הפיקחי של אריה
זקם, הנעזר בשחקנים מצויינים בליאור
ייני, ז׳אק כהן ועליזה רוזן, ותפאורה ותלבושות
נאות מאוד של עדה המאירית.
* * הקיץ (הבימה) נסים עזיקרי הוא
חתול אמיתי, מתנועע יוצא מהכלל, מתמתח
ומזדקף כחתול ואפילו מצליח לתת לטקסט
העברי שבפיו גוון וצבע חתוליים. יד,ודה
אפרוני אף הוא חתול. כבד יותר, אך לא
פחות משכנע. רונית פורת ומיכאל וור־שביאק
הם האח והאחות הקטנים ההוזים
לא מעט בהזיות ומעסיקים את עצמם במשחקים
אסורים. תיאודור תומא ביים
בעדינות מתמיכת ופשרנית מדי.

ציור של אורי ליפשיץ
אבסטרקטס הביאה לריאקציה של ״הריאליזם
החדש״ שלקחה כנושא מרכזי את הגוף
האקספרסיוניסטי המעוות והמוגזם ש 7הדמויות.
בתערוכה מוצגות תמונות הנבדלות
מעבודות קודמות בשלושה דברים
עיקריים: צבע (כשלצבעים הברוטאליים
של אורי ליפשיץ נוספו צבעי פסטל
רכים בכחול־סגול) צמצום אלמנטים (בולל
משטחים גדולים של בד־בתולי) וברמזים
ריאליסטיים לתקופת הרנסנס האיטלקי והספרדי:
וזאת בעקבות נסיעתו האחרונה
של הצייר לאירופה. מומלץ.

מנ ח ם

** מנה ראשונה (בצוותא) דוש,
המוכר לנו כקריקטוריסטן, כתב שבעה
קטעים לצורכי הצגה בימתית. בתלקם
משעשעים ובחלקם פחות. פה ושם מוסווה
רעיון עמוק, המוסתר על־ידי עודף מלל
ובימוי בלתי קולע של גיורא מנור. שפרה
מילשטיין בסדר גמור. פנחס קורן ניראה
טוב. ויקטור עטר הוא השחקן שבחבורה,
העולם הזה 1692

ג פן

(גלריח

נפוליאון,

תל־אביב) .סדרת רישומים בפורמט קטן,
רובם שחור־לבן ומקצתם צבעוניים. יש
משהו ביזנטי בדמויות הנשים המוצגות
כשהן קפואות, מלאות הוד, קרירות וחסרות
כרספקטיבה בדומה למוזאייקות.
את יכולת הרישום הידועה של הצייר
אפשר לגלות בשלושה רישומים קטנים
שנעשו עוד בשנות החמישים. החלק החזק
של התערוכה הוא רישומי הצבע העשירים.
גי ל דו ר

(ספריה

מרכזית,

אוניברסיטת תל־אביב) .סטודנט למשפטים
המציג ציורי שמן, חיתוכי־עץ ורישומים.
הרישומים נעשו בבטחון ובקלילות. חיתו־
׳כי העץ עשויים בידע טכני ובזריזות,
ואילו ציורי השמן הסוריאליטטים, לוקים
במקצת בטכניקה, אך מגלים הרבה דמיון.
תערוכה שנעה בין סוריאליזם לאקספרסיוניזם
והיא הפתעה נעימה מצד צעיר,
שלא למד מעולם ציור.

העוגם הזה

תעריפון המנויים של

17.12.69
לשנה לחצי שנה
בלירות בלירות

דמי המנוי בארץ

לכל ארצות תבל, בדאר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדאר אויר

לבל ארצות אירופה ואיראן
ליפאן, ונצואלה, ארגנטינה וברזיל

לאוסטרליה וניו״זילנד

ל מקסיקו, פנמה

לארצות-הברית ולקנדה

לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, ניגריה, קניה* ,ניילון,
חוף השנהב, תאילנד

לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, גואטמלה
86 160 176 150 110 120
140

מקרה אשה של במאי ״סקרה אשה״
מסעיר את חוגי ״האנשים היפים* בארץ

או טובמא״ר דקחה מהדית קטנ7ור
את ב עד ה

* ז׳ אקקט מו ר

אן טוכ מ אייר
ההית ק ט מו ר

* מ?גי:

*111