גליון 1693 מתאריך 11 בפברואר 1970

געשה דרגתי
דוכן הכנסת 1
שבוע שר גאנק נ
בשאדת. :גיהו יה

־ 1 3 031ח 6ז

פו 7קסווגן
רנט א קר
השכרת רכב
רשת תחנות ההשכרה של פולקס-
רוגן, רנט א קר משתרעת מקרית-
שמונה ועד איל ת: בכל אחת מ25-
תחנות ההשכרה עומדות לרשותך
מכוניות פולקסווגן פרטיות, מסחריות
ואוטומטיות. פנה אל סוכנות
או מוסך מוסמך פולקסווגן הקרובים
אליך.

אםחיפשתבג ליון ז ה את דף התוספת של דו״ח לבוחר,
אל תבוא בטענות אל מוכר־העיתונים שלך. הדף לא נשמט ולא
הוצא במזיד. פעילותה של סיעת העולם הזה — כוח־חדש בכנסת
חרגה השבוע מתחום הדיווח לבוחר, עוררה סערת־רוחות כללית
במדינה ועמדה במרכז חדשות הפנים.
זו הסיבה לכך שחלק ניכר מעמודי עיתון זה מוקדשים למה
שהתחולל בכנסת בפרשת ״מיהו יהודי?״ .התגובה הריגשית הבלתי
ראציונאלית, כלפי הצעדים ההפגנתיים שנקטו נציגי העולם הזה
בכנסת — שנועדה להוציא את הציבור מאדישותו, לזעזעו ולחייבו
לנקוט עמדה כלפי נסיונה של הממשלה לשנות את דמותה של
המדינה — תגובה זו לא היתר, נחלתם של חברי־הכנסת בלבד.
היא מצאה ביטוי גם בדיווחיהם האובייקטיביים כביכול, של הכתבים
הפרלמנטריים ושל כותבי מאמרי־המערכת בעיתונות הישראלית.
התמונה שצויירה בידי אלה היא מסולפת, כוזבת לעיתים,
ובלתי שלמה. על־מנת שתוכל לקבוע עמדה אובייקטיבית לגבי
הפרשה, שבוודאי הסעירה גם אותך, החלטנו לפרסם את התיאור
המלא של מה שהתחולל בכנסת, כולל המניעים והתגובות, בעמודי
החדשות של העיתון.

אינטומציז! מהימנה
כ פי שנוכחוככר כמה עיתונאים, ואף ביטאו זאת בעיתוניהם
אחרי שהתגברו על ההלם הראשוני, היה הזעזוע מהתגובות שעוררו
צעדיהם של שלום כהן ואורי אבנרי בכנסת, גדול יותר מהזעזוע
מעצם המעשים.
כדוגמה לתגובה כזו אני רוצה לצטט כאן כמה משפטים ממאמר
שפירסם ביום השישי האחרון אחד מעורכי ידיעות־אחרונות, כסיל
מונומנטאלי, שרק נאמנותו לבעלי העיתון לפני 20 שנה, בעת

רעיון נהדר, פולקסווגן רנק א קר.
בוטיק נחר שמלווג ייבוא מאגגליה
עחירים לא ״מפחידים״.
ניזרי לבוש ומתנות.
המורחב שפע דגמים בלעדיים
* לרגל ההרחבה
שי-חינם לבל
קונה שמלה.

אנו לא נמצאים במרכז העיר,
אך המרחק הקטן משתלם מאד בקניה,

השמשההמנופצתכמכוניתושלש לו םכהן
שמרבית עובדי ידיעות־אחרונות הקימו את מעריב, נותנת לו את
הזכות לפרסם מדי שבוע חיבורים. אני בוחר לצטט דווקא אותו,
כיוון שאת מרבית התגובות האחרות ייתכן שקראת, ואילו על חיבור
זה ודאי פטחת, מתוך הרגל.
אותו כסיל, שמיטענו הרוחני אינו מאפשר לו להתמודד בוויכוח
על מהות הבעיה, בחר להגיב בתישפוכת של חרפות וגידופים. בין
השאר הוא כתב:
״לא, אסור לנו לקבל את התורות של האדונים הנ״ל, שהפור־נוגראפיה
היא צו־השעה, שהחאשיש הוא הפיתרון לבעיות הנפשיות
ומישכב הזכר הוא שלב נוטף בקידמה של העם היהודי.״
פשוט כך. זוהי רק עדות אחת לאופי האינפורמציה ושיקול־הדעת
של חלק מכתבי העיתונות הישראלית בסערה שהתחוללה
השבוע.

^ שמשות מנונצות

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמסרם * בית־דפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע׳־מ.

תנוכהמ סו גאחר אפשר היה למצוא במאמר הראשי של
ביטאון המפד״ל, הצופה, ביום רביעי האחרון. אחרי שהוא קובע
כי ״לא ייתכן שבריונות כלפי המדינה תהיה מותרת בתחומי הכנסת,״
קורא ביטאון המפד״ל לקהל המאמינים להגיב, :״הרוב הדומם׳
שהוא בוודאי בעד רציפות הייחוד היהודי, יצטרך בהכרח
להתעורר ולגלות פעילות, כדי להרתיע את הכנענים ולרסן את
הקומוניסטים ואת מפ״ם!״
קריאה זו לא נפלה על אוזניים ערלות. קהל המאמינים הבין את
הרמז. למשרדי המערכת החלו להגיע, בין מכתבי־העידוד וקריאות
ההזדהות הטלפוניות, גם איומים טלפוניים על הטמנות פצצות׳
במשרדי המערכת ועל פגיעה הנשקפת לחייהם ולרכושם של נציגי
התנועה בכנסת.
בחצות לילה ניפצו אלמונים את שמשת מכוניתו של ח״כ שלום
כהן, שחנתה ליד ביתו. למחרת, לאור היום, ניפצו אחרים את
שמשת מכוניתו של יועץ סיעת העולם הזה בכנסת, עורך־דין
אמנון זכרוני, בעת שחנתה ליד ביתו של אורי אבנרי. כדי שמלאכתם
לא תיעשה-ללא שכר, נטלו אחר־כך מתוך המכונית
גם את מעילו של זכרוני.
אין זו הפעם הראשונה בתולדות העולם הזה, בה
אנו נתקלים בתגובות של איומים וטירור. נסיון העבר
צריך היה לשכנע את אלה הקוראים לתגובות אלימות,
שהם מחטיאים את הכתובת.

העולם

הזה 1693

״בעוד חודש איהרג, ואז תיסח את
המצלמה,״ אמר הטייס שנהרג אחרי חודש
,,משה דיין —
ערבי!״
י צלם מעריב, זאב ספרך
טור, נסע לפני חודש ימים
לבסיס צד,״ל, לצלם שם כתבה
על תוכנית האדם השלישי המשודרת
בגלי צר,״ל• בעת ההופעה
ישב ליד ספקטור טייס בחיל־האוויר
ובידו מצלמה משוכללת.
אמר לו ספקטור :״אתה בין בה
וכה לא יכול לצלם בשעת טיסה,
אז למה אתה צריך מצלמה
כל־כך טובה? תן לי אותה.״
השיב הטייס :״אתה יודע
מה, בעוד חודש יפילו אותי, אז
תבוא ותיקח את המצלמה.״
חודש אחרי ההופעה פתח ספק־טור
את העיתון וראה כי סרן
שדמה נכות, הטייס בעל
המצלמה, נהרג עת הופל מטוסו
בשמי טוריה.
לשר־התחבורה אלוף
(מיל ).עזר וייצמן יש, כנראה,
דיעה טובה על גיסו
שר־הבטחון רב־אלוף (מיל).
משה דיין. לכן, כששאלו את
וייצמן מדוע נמנע דיין מהצבעה
בשאלה מיהו יהודי? השיב
וייצמן :״כיוון שהוא ערבי!״
י בשבוע שעבר הופיע עזר
וייצמן בכנס סגור של דור
ההמשך של התעשינים. לאחר
שנוכח כי אין עיתונאים באולם,
הוא דיבר בחופשיות. לדעת
וייצמן, גח״ל יזכה בבחירות
הבאות ב־ 42 מנדטים כשחלק
גדול מהם ״אני אביא באופן
אישי,״ אמר השר. עוד

גילה וייצמן :״אני לא מעוניין
במכונית שעולה 56.000ל״י,
אני אסע באסקורט תוצרת־הא־רץ.״
.למה? כי לא נעים לו
לבוא אל הפועלים בנמל־חיפה
במכונית מפוארת .״זה לא יפר״״
לדבריו.
בערב הראיונות של העיתונאי
אריה אבנרי, שנערך
במכון האוניברסיטאי בחיפה,
רואיין, בין השאר, שר יוסף והתעשייה המסחר ספיר. אחריו עלתה לבמה ה־גרפולוגית
רות צוקר, שביקשה
מספיר שישאר באולם.
היתד, סיבה לבקשתה של רות:
על המסך הקרינו את חתימותיהם
של ספיר ושל מנחם
כנין. הסבירה רות :״החתימה
של בגין, מ .בגין, היא קצרה
וזה מראה שהוא אדם מסוגר
וזו גם אחת הסיבות לרצון ההתפשטות
הטריטוריאלית של
בגין; חתימתו של ספיר, לעוס
ת־זאת, היא מלאה וארוכה
וזה מראה שהוא אדם פתוח ולא
מסוגר,״ הסבירה רות והוסיפה
:״ביחד הם צמד־חמד וצוות
עבודה טוב.״
ישראל אינה מקיימת,
אומנם, יחסים דיפלומטיים עם
בולגריה, אבל השר מטעסמפ״ם,
ויקטור שם־טוב, קיבל בשבוע
שעבר מכתב ברכה לרגל
מינויו לשר, מהשגריר הבולגרי
שהיה בישראל עד מלחמת ששת
הימים.

אין מה לדאוג לח״כ

מק״י לשעבר שמואל מיקו־

א ] שי ם

נים: בעת ביקורו האחרון ברומניה
הציע לו מנהיג רומניה,
ניר,ולאי צ׳אושסקו,
לכהן משך שנתיים כראש החוג
לאמנות התיאטרון באוניברסיטת
בוקרשט. מיקוניס, שהיה בעבר
שחקן בתיאטרון אוהל,
סירב ״בגלל עיסוקי הרבים.״
מי היה מאמין? שיעקב
מיידוי החרותניק הידוע,
יעסיק בתפקיד בכיר את
יו״ר ועדת־חוץ־וביטחון לשעבר,
המפא״יניק בה׳ הידיעה
דויד הכהן, בחברה הימית
להובלת פרי שבבעלותו? מי
שלא האמין, יכול להתחיל להאמין.
ומעניין
במה מתעסק
עכשיו ח״כ מע״י לשעבר
אמנון לין? הידיעות האחרונות
מספרות כי הוא נכנס
כשותף במשרד עורכי־דין
בחיפה וכי תקוותו להשיג לקוחות
ערביים מאלה שטיפל בהם
כשהיה מנהל המחלקה הערבית
של מפלגת העבודה.
׳ אחרי שגמר את שירותו
במשרדיה,חוץ, ועבר לתפקיד
בחיר בחברה הימית להובלת
פרי של יעקב מרידוד ומילא
ברנד, גילה זאב לוין, מי
שהיה מנהל המחלקה המדינית,
של ההסתדרות ולאחרונה שגריר
ישראל בקניה, את נסיבות
השערוריה הקשורה בשמו. לדבריו,
נתברר סופית כי האשמה
שהועלתה נגדו לפני כמה
חודשים, עת היה שגריר בקניה,
מקורה בהשמצות של המזכיר
השני בשגרירות, אליהו תכו״
רי, ש״דאג להפיצם״ .לוין,
שלא הסתפק בבירור פנימי של
משרד־החוץ, דרש חקירה משפטית
מלאה שלא השאירה
מקום להאשמות פליליות נגדו.״
כשדיבר ח״כ אגו״י
שלמה לורנץ על עניינו
של רס״ן כני שליט, הוא
אמר :״הפשע של רישום יהודים
ולא יהודים, נעשה בירושלים!״
קפץ לעומתו שרד,פנים
משה־חיים שפירא:
״לא נכון! זה נעשה בחיפה!״
בהתכוונו למקום מגוריו של
שליט•
אחרי ששלום כהן קרע
את הדף מתעודת־הזהות שלו,
ביקש ישראל קצוכר, המזכיר
הפרלמנטרי של פועלי אגו־דת־ישראל
את הקרעים, והסביר:
״הרי ישנה מיצוות איסוף קרעים.״

נשמע השבוע במסדרונות
הכנסת :״מי שולט בעיראק?״
״הבלתי תלויים!״

פרשת הרופא

אליזבט סודרסמדום גד = =

סמת, המככבת עתה בהצגת האופרה ״פלאס ומליסנדה״ בבית״
האופרה המלכותי בלונדון, היא ללא ספק בעלת הפאה המלאכו תית
הארוכה ביותר בעולם. לצורן תפקידה באופרה נושאת אלי־זבט
על ראשה פאה נוכרית, באורך של 3.5מטרים, שמחירה הוא !
כ־ 6000ל״י .״לא אני כוכבת ההצגה, אלא הפאה,״ אמרה היא.

אחת עם פצע בצוואר ואני
מכיר את הרופא שנשך אותה
ומצץ לה את הדם. יאבל אני
לא אגלה את שמו!״ והאם
מרגוט קלאוזנר מאמינה בכשפים?
״כן, בהחלט. בזמן האחרון
מישהו אפילו שם עלי
כישוף והייתי מאוד חולה והרופאים
לא יכלו לעזור לי,״
סיפרה מרגוט .״האם את חושבת
שהמכשף הוא מעולם הכישוף
או מעולם הקולנוע?״
התעניין עברון .״אני יודעת מי
זה, אבל אני לא יכולה להגיד,״
גילתה מרגוט.

הגיעה למסיבה אשר נערכה במועדון־הלילה

\ 1 / 1 1״מאנדי׳ס״ ,לרגל הבכורה של ״לחיי הסו/

סים שהוציאו את עם ישראל מהבוץ״ ,בחברת מחזאי ההצגה
יורם מסמור. דולי, שהיתה נשואה בעבר לאזרח קנדי, התגרשה
לפני במה שבועות בלונדון וחזרה לארץ, הופיעה למסיבה בבגד
מקורי ביותר: מכנסיים וחולצה העשויים מרצועות. אגב, המסיבה,
אליה הוזמנו 300 איש, עלתה לאמרגן גיורא גודיק 2500ל״י.
העולם הזה 1693

! הולך לה בחו״ל לעליזה
עזיקרי. בשבוע שעבר
היא חתמה אפילו על
חוזה הופעות באולם פלדיום
המפואר בלונדון. עליזה תהיה
האמנית הישראלית הראשונה
שתופיע באולם זה, בו הופיעו
בין השאר טוס ג׳ונס,

אדישה פרנקלין ופרנק
סינטרה.

! הצעה מקורית היתד, לקצין
המיבחן החיפאי שלמה
כן־אמנדן: הוא הציע להעניק
לכל שבוי ערבי, הנופל
בפעם השנייה בשבי הישראלי,
את עיטור השבוי. אגב, ב־עיקבות
השבויים המצריים שנתפסו
בפעולת צה״ל באי שדואן,
סיפר בהומור אחד מטייסי המסוקים
שהטיסו את הצנחנים
לאי, כי הבדיחה שלהם אתרי
המיבצע היתה: שד־ואן, שד־ואן,
הנה שד־טו, הנה שד־טו.

| במשחק הכדורגל בין
קבוצות הכוח רמת־גן ומכבי
נתניה, שנערך השבוע, הי־שמח.
במהלך המשחק הוציא השופט,
שמואל הנדוורק, את
שוער מכבי נתניה יוז׳י סו״
ריאנוכ, לאחר שהאחרון נגח
בביטנו של שחקן הכוח אפרים
גכאי. סוריאנוב, הידוע
כבעל מזג חם, החל מקלל את
השופט בשפת אימו, פולנית.
הנדוורק לא נשאר חייב והשיב
לשחקן בקללות — גם כן בפולנית.
כל זאת לפני 4000 צופי
המישחק שזכו להצגה כפולה
במחיר כרטיס אחד.

!|| הקוסמטיקאית השמנמונת
עליזה עולש, השמינה. כשנשאלה
על־ידי ידידותיה ״מה
קרה? את לא יכולה לעשות
דיאטה?״ השיבה :״אני בסך
הכל בחודש השישי, אז מה
אתם רוצים ממני?״

בשבוע שעבר חזרה להקת
הצ׳רצ׳ילים מהופעה. בכביש
גהה התנגשה מכוניתם במכונית
אחרת, והתהפכה. התוצאה:

מוצץ הדס
! מי שהקשיב בשבוע שעבר
לתוכנית הרדיו הלילה,
שבעריכת רם עכרדן, לא
ידע אם לצחוק או לבכות. בין
המשתתפים בתוכנית היו גם
בעלת אולפני הרצליה, הספי־רטואליסטית
מרגוט קלאדז־נר
ור,אסטרולוג הנס צוויי־ג
ר. בין השאר שאל המנחה
את השניים מד, דעתם על ערפדים?
לדעת קלאוזנר — הם
קיימים. וצווייגר? הוא אפילו
ראה אחד מהם .״כן, כן, בירושלים.
אני מכיר רופא אחד
שהוא כזה. פעם באה אלי אשה

החנויות שהם מתכוננים להקים
בארץ. בחנות זו ימכרו התקליטים
בחצי ממחירם המקובל.

( לחובבי תקליטי הפופ
והביט באח מחכה הפתעה נעימה.
בשבוע הבא עומדים מורי
דכינוביץ מקנדה ו ג׳ ף מיז־שטיין
מדרום־אפריקה לפתוח
את החנות הראשונה בשרשרת

חיים רומנו, דני שושן,
מיכאל כוק ועמי טרייכיש
נפצעו. רוב ה קפלי, חבר
הלהקה שהתגייר לפני חודש
והתחתן עם יהודיה, נפצע בצורה
הקשה ביותר. החמישה
הועברו לבית־חולים תל־השומר,
שהתמלא מיד בפרחים, בונבו־נירות
ומעריצים ששמעו על
התאונה.

נ 5״ ט 0 0 3פ £3
מתור פרוטוסוד הכנסת
ישיבה קכמ״א

חיושג־ראש ראובן ברקת: חברי
הכנסת, העניין המועלה כאן לדיון הוא
גורלי ורציני גררר גר האומה
היהודית בת האלפיים ...חררר חררר...
ברצוני לומר: לא נוכל להרשות, אני מת־בודן:
לא יי ת כן ...גררר ...גררר...
קריאה: תפסיק לאכול כניוויץ׳ !
היושב־דאש: אני קורא אותך לסדר!
ח״כ ציפלוניק: ואני קורא לך לסיים
קודם את אכילת הסנדוויץ׳!
היו״ר: חבר־הכנסת ...חבר־הכנסת...
מז כי רהכנבת (לוחש) :תגיד לו שישתוק.
היו״ר:
חבר־הכנסת ...שתוק ...אתה לא
תפריע לבית־המחוקקים לעשות את עבודתו.
ח״כ ציפלוניק: זה בניגוד לתקנון
שהיושב־ראש יאכל סנדוזיצ׳ים בשעת נאום!
קריאות: תתבייש לך! אתה מבזה את
הכנסת! החוצה! חזור לגליציה!
ה״כ ציפלוניק: אני דורש שהיושב־ראש
יאכל את הסנדוזיץ בהפסקה!

היו״ר: חוצפה! אני כבר גומר! בגללך
נתקע לי הסרדין בגרון! הישיבה נפסקת.

(הישיבה חודשה כעבור חמש
דקות).
ה״כ מזרחי: ועדת־הכנסת בדקה את

התקנון ולא מצאה שכתוב שם שליושב־ראש
אסור לאכול סנדוויצ׳ים בשעת נאום.
ח״ם ציפלוניק הפריע את הסדר וסיכן את
בית־המחוקקים. בגללו נתקעה עצם בגרונו
של היישב־ראש. אי־לזאת אני מעמיד להצבעה
להוציא את ח״ב ציפלוניק מהישיבה.
ח״ב כובהלטר: מה פיתאום רק מהישיבה?
לזרוק אותו בכלל!
ח״כ ישועה: לכל חייו!
ח״ב ברדיצ׳כסקי: לגרשו מהארץ!
ח״כ קדוכמאד: לתלות אותו!
ח״כ מזרחי י: יש לו חסינות! אנחנו
רק יכולים לכלוא אותו בתוך אולם הכנסת
ולא לתת לו לצאת! אני מציע בתור עונש,
שכולנו נצא לחמש ישיבות ונשאיר אותו
כאן לבד. הוא ילמד לקח.
היו״ר: מישהו אולי.הביא תרמוס תה?

״חבל מוכן להנחית המיראז׳ים החדשים שנקבל מצרפת״

דו א ר די פ לו מ טי
ניכסון נכבדי,
אתה תשגע אותי, בחיי! ממזכירות המפלגה
מודיעים לי שהגיעו אליהם ידיעות כי
החלטת כבר בחיוב על מכירת מטוסים נוספים
לישראל. השפיונים שלנו בארצכם
אפילו מסרו שתוך 30 יום תודיע על כך
בגלוי. אז אני שואל אותך: ככה מתנהגים?
אתה פשוט שובר את השוק.
הצענו כבר למצרים עיסקה מצויינת 200 :
מטוסי מיג 5000 ; 23 טילי ס.א 2 .נגד־מטו־סים;
100 תחנות ראדאר משוכללות. בתמורה
היינו צריכים לקבל את יבול הכותנה
המצרי ב־ 50 השנים הבאות; 20 שדות־תעופה
למטוסים שלנו; כל נמל אלכסנדריה
ווילות לפנסיונרים של הצבא האדום.
עכשיו קילקלת את כל העסק .״האמריקאים
נותנים לישראל רק 100 מטוסים,״ אמר
לי נאצר ,״אז גם אני לא צריך יותר מ־.100
חוץ מזה אני רוצה אותם באותם התנאים
שמקבלים הישראלים.״
אתה יודע למה זה יכול להוביל? יום
אחד הם יפסיקו לקנות אצל שנינו. מה נרוויח
מזה?
אני מציע לך להודיע שאינך מוכר יותר
מטוסים לישראל. חכה עד שאגמור את ה־עיסקה
עם מצרים. אז תוכל למכור לישראלים
כמה מטוסים שאתה רוצה. אולי
אפילו תרוויח מזה — היהודים ירצו בטח
יותר מטוסים.
שלך בידידות עמוקה

,.,יכ&יי קוסיגין

(לה מונד, פאריס)

חבר קוסיגין היקר,
עם כל הכבוד שאני חולק לממשלת הרפובליקה
של ברית־המועצות, אינני יכול
שלא להזכירך מי התחיל ראשון בתחרות
הבלתי־הוגנת בשוק המזרח־תיכוני.
הלא קבענו בינינו במפורש שהשוק הישראלי
שייך רק לנו. חשבתי שיהיה לכם
הכבוד המינימאלי לשמור על ההסכם. ומה
מוסרים לי? שאתם מספקים טנקים סובייטיים
לישראלים בטרנזיט דרך מצרים; ושלאחרונה
אפילו התחלתם לשווק להם תחנות
מכ״ם חדישות. אז מי שובר את השוק?
בגללכם עושים לנו הלקוחות הישראליים
שלנו כל מיני בעיות .״במיג־; 2יש זה
וזד״״ הם אומרים לנו ,״אנחנו רוצים שתר־כיבו
את זה גם בפאנסום.״ תשמע, חביבי,
המונקי־ביזנס האלה לא ילכו איתנו.
אם אתם רוצים להוכיח כוונות טובו!/
אני מציע שתתחילו לאיים בהתערבות סוב־׳
ייטית בסיכסוך. זה אולי יפחיד קצת את
הישראלים ונוכל לקבל מהם עוד קצת הזמנות.
אתה יודע עד כמה המצב קשה בשוק,
בייחוד אחרי צימצום המלחמה בווייטנאם.
למען הידידות האמריקאית—סובייטית —
עשה משהו, דחילק!
אגב, הייתי מציע לך להוציא את הפקדו־נות
שלך מצ׳״ס מנהאטן. המצב הכלכלי
של הבנק הזה הולך ומחמיר כפי שאני
מתחיל להריח.
שלך לתמיד,

ריצ׳אדד ניכסון

נערת השבוע

זאת לא חוכמה1
״טיבוע הספינות בחוף אילת,
לא היתה פעולה מסובכת במיוחד,
מבחינה מיקצועית, זה די
פשוט אמר הרמנוכ״ל.
באשר לבום שביצע מטוס
סורי מעל חיפה, אמר הרמטכי׳ל
כי ״מבחינה מיבצעית זו פעולה
פשוטה מאוד

הארץ.2.70 ,א

״חוכמה גדולה ...אבל נראה
את הישראלים בשש־בש?״

״הארץ״ 4 : 15.3.70 ,מטוסים מצריים
תקפו אתמול את שדה־הנפט באבו־רודים.
הכבאים טרם הצליחו להשתלט על
הדליקה והיא משתוללת בבארות הנפט. ענני
עשן היתמרו לגובה רב.
״זה מיבצע די פשוט,״ אמר קצין בכיר
בתגובה על ההתקפה המצרית ,״הנפט הוא
כידוע חומר מאוד דליק. מספיק שזורקים
פצצה אחת כדי שידלק. זאת אינה חוכמה.״
״י די עות ־ אחרונות 0.5.70 טייסת
של מפציצים מצריים טסה אתמול בגובה
נמוך מעל תל־אביב והשמיעה שלושה
בומים וארבעה טראחיס. כ״ 200 איש
נפצעו מרסיסים. באלפי בתים נופצו שמשות.
״זאת לא חוכמה,״ אמר פרשן צבאי בכיר
בהגיבו בשידור רדיו על התקרית המצערת,
״משום מה עשויים כל החלונות באיזור
תל־אביב מזכוכית? זה מאוד פשוט לשבור
זכוכיות בבומים.״
״דבר״ : 2.1.71 יחידת קומנדו לבנונית
פשטה בליל אמש על נמל חיפה.
היחידה השתלטה על פועלי־הנמל, הכריחה
אותם באיומי־נשק להעמיס תיבות פרי־הדר
על האוניות העוגנות בנמל. אחר־כך
כבשה היחידה הלבנונית את בניין מועצת
פועלי־חיפה, והניפה עליו את הדגל הלבנוני.
אנשי הקומנדו הלבנוני נסוגו דרך
מועדון רונדו במלון דן־כרמל.
״זאת באמת לא חוכמה,״ אמר מפקד
הג״א באיזור חיפה ,״אין דבר יותר פשוט
מזה. עובדה: בשנתיים האחרונות כבר הכריחו
את פועלי־הנמל תריסר פעמים להטעין
את תיבות־הפרי על האוניות.״
העולם

הזה 1693

תמרורים
נישאו * בתל־אביב, בתו השלישית
של האיש המכונה אבו־דאוה שו שנה, ו־יוסף
מוסא, בן לאחת המשפחות המפורסמות
בעדה הבבלית. אבו־דאוד הגיע לארץ
מעירק ב־ , 1945 אך נשלח חזרה לעירק על־ידי
ראובן שילוח, שהיה אז ראש המחלקה
לקישרי־חוץ של הסוכנות, כדי לעזור לשליחים
הציונים שם. ב־ 1952 נעצר אבו־דאוד
ונכלא בכלא העירקי ועם עלייתו של ידידו

שושנה ויוסף
עבד־אל־כרים קאסם לשלטון בעירק, שוחרר
׳מהמעצר. ב־ ,1963 עת נרצח קאסם, החל
השילטון החדש ממרר את חייו וב־ 1965 הוא
ברח מעירק והגיע לארץ• כיום הוא עובד ב־מימשל
הצבאי.
מצפהלתינוק. בעוד כחודש,
השחקנית אודרי הפכורן, הנחה עתה, לפי
עצת הרופאים, בחווילתה ברומא. לאודרי
בן אחד, שון, מנשואיה למל פרר. בעלה הנוכחי
הוא הפסיכיאטר האיטלקי אנדריאה

דומי.

מנהליםרומן. שחקן הקולנוע
מל פרר, בעלה לשעבר של אודרי הפי

1 :1 1 6 1 1 0 -1 0 1 ₪ 2צ

כיאטי ומל

בורן, והרוזנת הצרפתיה־אנגליה סי א מי{ ,
איתה בילה לאחרונה חופשה ארוכה באי !
מיורקה.

מנהליםרומן. השחקן רקם
האריסון ואליזכט האריס, רעייתו ב, -
ניפרד של ריצ׳ארד האריס, שהיא אם ל־ ן
שלושה בנים ובתו של הלורד אוגמור[ .
האריסון החלים השבוע מהתמוטטות עצבים
בה לקה בעיקבות פרידתו מרחל רד־ברטס.
דבר אחד עלול לעקב נישואים בין השניים:
סירובה האפשרי של רחל רוברטם
לתת גט לבעלה.

נקנם בבית־משפט לונדוני, ב־200
לירות שטרלינג, על החזקת סמים משכרים,
מי ק נ׳ אגר, חבר להקת האבנים המתגלגלות.
זוהי הפעם השלישית שמיק נמצא
אשם בהחזקת סמים ובשימוש בהם.
נהרג בתאונת־דרכים ברחוב רוקח
בתל־אביב, אריה (לני) נחמן 13 בנם
של נורה ויעקב נחמן. יעקב הוא מנהל
פירסום קורן.
נפטר בבריטניה, בגיל ,94 סר
ג׳ון פראט, המומחה הבריטי הנודע
ביותר לעניני המזרח הרחוק. סר ג׳ון
פרז4ט היה אחיו הבכור של שחקן סרטי־האימים
הידוע, שנפטר לא מכבר — בורים
קרלוף.
נפטר בוולס, בגיל ,97 המתמיטקאי

והפילוסוף המזהיר של המאה — סרט״
ראנד ראפר.
ה ודוד•!*_הידר? *1

פסלונים מכל העולם
מבירה לחנויות
ישר מהיבואן:

״סכ ם״
דוד המלך ,9ירושלים
טלפון 25752

מכתבים
₪דמוקרטיה/־
דיקטטורה!
שמעתי על הפגיעה בחברי־הכנסת אורי
אבנרי ושלום כהן — שליחי בוחריהם. זה
היה ביזיון הכנסת והדמוקרטיה.
ח״כ אורי אבנרי ושלום כהן זכאים לחסינות
פרלמנטרית, כמו בעולם הדמוקרטי.
ישראל היא דיקטטורה המעמידה פני
דמוקרטיה!
אני יליד הארץ. בעל מקצוע ומרוויח טוב.
למרות זאת החלטתי להגר מן הארץ, בעזרת
הדרכון של אשתי.
י. י.׳ תל־אביב
0הך רן הנכונה היא להישאר בארץ ולהילחם

1אד משתין
ע 7הדת

תעריפוו ה מנויים של
17. 12.69
לשנה?חצי שנה
בלירות בלירות

דמי המנוי בארץ

לכל ארצות תבל, בדאר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדאר אויר

ושח1ן-]1וונו1וזוות0-ומו 00ו0|1

.מעונות. סטואופוניות

בוטיק
״קוקי את קובר״

לגבר האקסקלוסיבי

רח׳ אבן גבירול 30
(בפסג׳)

(מול הכניסה לדיסקוטק עינבר)

לכל ארצות אירופה ואיראן

ליפאן, ונצואלה, ארגנטינה וברזיל

לאוסטרליה וניו־זילנד

למקסיקו, פנמה

לארצות־הברית ולקנדה

לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, ניגריה, קניה, ציילון,
חוף השנהב, תאילנד

לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, גואטמלה
86 160 176 150 110 120
140

אופנת ״הגואל״
חולצות לגבר, לנוער ולאשה

^ אקרילן, דקרון, דיאולן, פרלון !
9וטטרון -גם לפי הזמנה ;
תל־אביב, רחוב ישראל נגארה ,9מאחורי קולנוע אלנבי
טלפון המען 235763 :

היה אילולא
כלזאת לא קורה
לקחו הגויים ברצינות את הפסוק:
״אתה בחרתנו מכל העמים״ ,כי
אז לא היה איש זוכר שהיהדות
בכלל קיימת, והעולם היה יושב
תחת גפנו ותחת תאנתו. בשקט חוסר ההומור של הגויים, אבל שנתבטא בגזל, רצח והשמדת־עמים,
הפך את היהודי לנצחי ו-
הסוחב את צלבו ב־מיסתרים
— במקום
על גבו במכנסיו.
היהודים הרדופים
על־ידי סביבתם הגיעו
לארץ כדי להתחיל
הכל מחדש. נולד
דור שני ושלישי,
הגא להיות ישראלי,
כשם שצרפת
,,אנגלי או שודדי
גאים בארצם.
רבותי, הגיע הזמן
לחיות. במאה
ה־ 20 ולהפריד את הדת מהמדינה.
הדת הינד, דבר שבין אדם לעצמו.
היו פחות מתוסבכים! אנו צריכים
לחיות ואנומספיקחזקים !
איננו זקוקים לניסי־שמים, אפולוגטיקה
ופרצלציות מן התנ״ך (בו איני
מזלזל. הוא ספרות יפה).
כשאני רואה את הקאתולים האלה
מאגודת־ישראל ונטורי־קרתא
ושומע את המילה ג׳יהד, שאלה בפי:
מה לי ולדת: שודדים, מאחזי־עיניים!
הרי בשם האלוהים שפכתם
דם מימי בראשית ועד ימינו. אני
משתין על כולכם: יהודים, נוצרים,
מוסלמים (וגם מרכסיסטים) ,תנו
לחיות!

עצה לשר המשפטים:
במקום פשרות ופורמולציות פרימיטיביות
למיניהן בתעודת־הזהות
כגון דת, לאום וכו׳ ,הרי מספיק
שלכל תושב ועולה שיקבלו גושפנקא
משל הרבנות, יצורף שם
נוסף: שרה לאשר, וישראל לגבר.
כי אז נדע מי הוא מי מבלי להציץ
במכנסיו או לפחות בתעודתו.
השיטה כבר הוכיחה את יעילותה.
יגאל תומרקץ, תל-אביב
• הנאצים הוסיפו בתעודתו של
כל יהודי את השם הפרטי ישראל,
ולכל אשה יהודיה את השם שרה.

! ₪חוק חילוני
וחוק דוד
רב־סרן שליט משתוקק להצמיד לילדיו
את התואר ״יהודי״.
לי קורא בימים אלה תהליך הפוך. אני
גרוש זה חמש שנים ומבקר מדי פעם
אצל שתי בנותי הגרות עם אימן, .פתאום
החליטה האשה, לאסור עלי את הביקורים.
היא תבעתני למשפט בבית־המשפט המחוזי.
השופטת גב׳ מינה שמיר פסקה שאני
רשאי לבקר את בנותי (תיק מם׳
1422/69 מעמד אישי).
גרושתי היא מורה, חילונית, בת רב,
שומרת על כשרות וצמה ביום כיפור, לא

התייאשה ממפלתה בבית־הדין האזרחי ומיהרה
אל בית־הדין הרבני. שלושת הרבנים
פסקו פה־אחה ללא נוכחותי, שאסור לי
לבקר את בנותי בביתן (תיק מס׳
/4330 שי׳ל).
היות ואינני דתי קיבלתי עלי רק את
פסק־הדין האזרחי. בבואי לבקר את בנותי
הזעיקה האשד, שוטרים. הם אילצוני, בנוכחות
הילדות, לעזוב את הדירה.
מאז אני מתבייש שנולדתי יהודי.
חנן גולדגרט, חולו!

! דמות
בעד ארצנו ץ
כתגובה למאמר על החייל נחום באשו־ניק
(העולם הזה )1692 שהוכתרה בכותרת
״טוב למות בעד
ארצנו״ :דעתי היא
שלא טוב ״למות
בעד ארצנו״.
ולאחר שנתקבלו
חוקי הגזע החדשים
קשה לדעת, איך
בכלל אפשר לחיות

• דב ברנשטיין,
וזל־אביב

י הגזע
היהודי
עד כה התנגדתי לדיעותיכם ביחס להקמת
מדינה פלסטינית. עכשיו, לאחר עמדתכם
בפרשת ״מיהו יהודי?׳ הגעתי להחלטה כי
אתם צודקים. יש להקים מדינה פלסטינית
כדי שאתם וכל הדומים לכם תוכלו להתגורר
בה ולהגדיר את עצמכם איך שאתם
רוצים. מדינת־ישראל תישאר אז כולה של
בני הגזע היהודי.
יהושע נובוגראד, הרצליה

של הגיון, חייב להבין שבלי כינון מדינה
פלסטינית לא יקום השלום בין ישראל
למדינות ערב, והסכנה לתבערה עולמית
ממשיכה להתקיים.
מאחר ושליטי ירושלים מתעלמים ודוחים
זאת, יש להזהירם שגורלם יהיה כגורל
אותם המנהיגים מ״עם האדונים״ שיצאו
לכיבושים ולסיפוחים וגרמו להרג ורצח
עולמי.
כל אובדן חיים נוסף, ללא צורך, ירשם
בפנקס והם יתנו את הדין בבוא היום.
מאיר כדומברג, ראשון־לציון

איך?נצח
במכסיקו ז

תן כותדח!
מתוך הכותרות שנשלחו לתמונה משמאל.
שפורסמה בגליון העולם הזה , 1691 נבחרו
הכותרות הבאות:

• ״שדל, יבוא הצרפתי -אפשר
יהיה?התחיל כישיבת אר
3עהמעצמות ״ ,א. רפפורט,
, 120 חיפרו.

• .,לא נזוז מבאן עד שנחליט
— מיהו יהודי!״ ,אפללו מנלוף, דואר
צבאי , 1133 צה״ל.

ככל יתר תושבי ישראל היינו מרותקים
למקלט הרדיו בעת שיידור משחק הכדורגל
בין ישראל ואוסטרליה. שמחנו לתוצאת
התיקו• הכותרות בעתונים וכן זרי הדפנה
על ראשם של הבחורים ותיאור השער,
הזכירו לנו רגעים יפים בחיינו. אולם
המציאות היתה אחרת וזה לאחר שידור
המשחק בטלוויזיה הישראלית,
מסקנתנו בהקשר לכך היא אמנם קצת
אכזרית אולם נכונה ואמיתית: כיום אין
לנו נבחרת שיכולה להתמודד עם נבחרות
אחרות במכסיקו.
טובת הנבחרת והצלחתה — הצלחתינו.
לכן, פונים אנו מעל גבי העתונות להתאחדות
לכדורגל ולמאמן שפר שיקדימו תרופה
למכה ובחירת סגל השחקנים יהיה טהור,
בלי סנטימנטים כלפי שחקנים ללא הבדלי
גיל וכדומה. אנו מבקשים מהנהלת ההתאחדות
לבחור ב־ 3יועצים (מאמנים בכירים)
שיהיו לעזר למאמן הלאומי ושיזמנו לסגל
את הכדורגלנים שהרבני, בן רימוז׳ ,דניאל
שמילוביץ, חיים לוין שימעל׳ה כהן, רוני
קלדרון, סאבו, ועוד כאלה, לקראת ההתמודדות
הגדולה שתהיה לנו.

אנחנו נוער אנ חנו ...אבד
אתם גדעון אילת, הרוא״ה ,167
רמת־גן.
פרסי הספרים ישלחו לזוכים בדואר.

;״ריאל גרשון, רופא
שמואד, כהן מרדכי

שלח כותרת מתאימה לתמונה זו. לשולחי 3הכותרות המוצלחות
ביותר יחולקו פרסי ספריב. את הכותרות יש לשלוח על־גבי גלויות
כלבד לת. ד ,136 .תל־אכיב, ולציין על הגלוייה :״תן כותרת״.
המועד האחרון למישלוח הכותרות הוא .19.2.70

ירושלים

דוצ׳ה
או דולצ׳י ן?
4אזהרה חמורה!
לא דק מדינאים ופרופסורים מגדולי
העולם, אלא כל אזרח שיש לו גרם אחד

במלחמת

השחרור

מוייר

היה בפלוגה שלי
(המשך בעמוד )8

ספרית ארוס
החדש, המתקדם והנוע! ביותר
מביאה את

שראה איר אי פעם בארץ

\\\ תנוחות אהבה

בסידרת צילומי עירום מסעירים, בצבעים טבעיים
240 עמוד • בבריכה מהודרת
צילומים בגודל .15x24

שים לב

הוא והיא

מדגימים את היפה, המגוון
והמלמד הכל אודות אמנות תנוחת האהבה
המודרנית, והשפעותיה על חיי המין שלך.

בפעם הראשונה בארץ תוספת מיוחדת של

הסברים בעברית

במחיר 26ל״י
מס׳ קטלוגי 2001

אנו ממשיכים לספק לאלפי דורשים מוצרי
עזר והיגיינה לחיי מין מושלמים.

דרוש קטלוג ארוס מס׳ 1חינם.

--י גזור ושלחאנו מודיעים כי לרגל יציאתו של
הספר ״ 111 תנוחות אהבה ״ אנו
מוציאים מהמחזור את המהדורה
המיושנת של הספר ״ 100 תנוחות
אהבה של הלנה ובארנד״ ומעניקים
״ 307 הנחה במחיר הבלעדי 14ל״י
בלבד במספר מצומצם.

הזמנה /הצהרה

לכבוד
ש.צ.מ. רחוב המישנה 9תל־אביב.
נא לשלוח לי בדאר חוזר את הספר ״ 111 תנוחות אהבה״.
מבנק ה מח את דאר מס
ר.ב. צ׳ק מס׳
ע״ס 26ל״י בלבד. אני מצהיר שאני מעל גיל . 18

עיר ...גיל __ 1...חתימה ...

מס׳ קטלוגי ( 11090 ספרית ארוס).

בע״מ

מפיצים לארוס בישראל

רחוב המישנה 9תל־אביב
טלפון 445882

מכתבים
(המשך מעמוד )7

דרום־אמריקאי אחד שקראנו לו דוצ׳ה, בגלל
הדמיון בין שמו למילה זו. נדמה לי
שזה אותו איש שנבחר כשר — אריה
דולצין. כתבתי לו ולא ענה על שאלתי.
אולי חשב שאני רוצה משהו ממנו. אינני
צריך שום דבר — רק רציתי לחדש ידידות
שהתהדקה מול המוות.
בגלל ידידות זו חרה לי כששמעתי
שהמפלגה הליברלית רוצה לפטר אותו
מתפקידו כגזבר הסוכנות, אחרי שהוא הציל
את הסוכנות מפשיטת רגל, רוצה דווקא
מפלגת העבודה שימשיך. כל הכבוד.

יואל אבירם,

תל־אביב

₪תחרות

ה צי לו מי ס

דני אל

מצורפת תמונה לתחרות הצילומים שלכם.

ע 5י ^ 7ל \ 7־

תמונת השבוע
התמונה צולמה בשעת ביקור בגן־חיות
בחו״ל.
*מה דעתכם על הכותרת: שיווי משקל?

יעקב פאר, חיפה
• הקורא יעקב פאר מרחוב נורדאו ,22
חיפה, זונה בפרס של —.סו ל״י.

₪הרופא
המשתמט?
ברצוני להעיר בקשר לטעות אשר נפלה

במאמר שהתפרסם תחת הכותרת הרופא
המשתמט( .העולם הזה 688ו).
בניגוד לנאמר במאמר, מעולם לא הצהרתי
לעיתונאי אשר ריאיין אותי שאני עבדתי
גם עבור מגן־דוד־אדוס כמו כן לא העלתי
כלל וכלל את הבעייה הכספית הכרוכה
בתורנויות שלי. לא הצהרתי בפני העיתונאי
ש״בעבר התורנות היתד, משתלמת ועכשיו

ג 7 1 / 1ן 7י 1/

ד 1ב 7ןרויאז ״

אם הערכתי את הבעייה של הכסף אשר
שילמתי עבור נסיעות לחולים במוניות
עשיתי זאת כדי להראות את המספר הרב
של המיקרים הדחופים שטפלתי בהם( .חוץ
מזה הכסף הזה מוחזר לי).
ובכלל, לא נראית לי בכלל הבעייה
של ״כדאיות״ התורנות במקצועי כרופא
ואני עושה את התורנות לא בגלל החובה
אלא ברצון ויאהבה לאדם ולמקצוע.

ד״ר סאם ואטם, תל-אביב
• דבריו של הד״ר ואטס נכתבו תוך
כדי שיחה והודפסו כלשונם.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצר־פים
תמונות למכתכיהם.

^ ק פעמים מעטות בחיי הייתי עד להתפרצות
ן כזאת של היסטריה המונית, כמו שאירעה בשבוע
שעבר בכנסת.

אנשים מבוגרים קפצו ממקומם, צעקו וזעקו.
קריאות הזעם שפרצו מעשרות גרונות הפכו מקהלה
דיסהארמונית, עד שאי־אפשר היה לקלטן.

עסקנים מיושבים ומנוסים איבדו את השליטה
על עצמם, עד שקראו קריאות ילדותיות
ומכישות במו ,,לך חזרה למצרים!״
שר קפץ ממקומו, מוכן להנחית מהלומות.
את העוויות הפנים אי־אפשר לתאר במילים.

עדים אנו לראשיתו של פולחן חדש, פולחן
אלילי מובהק.
פעם רקדו בני־ישראל סביב עגל־הזהב. משה רבנו נחרד.
״וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר.״
(תמהני מה היה אומר יו״ר הכנסת על השחתה זו של
מיסמך!)

עכשיו מוזמנים אנחנו לרקוד סביב עגל
הנייר.
יש תקדימים לכך. בגרמניה הנאצית בוודאי אפשר היה
להישלח למחנה־ריכוז על השחתת נייר שנשא את סמל־

הנאום לברקת, בוזדאי חשב גם על כך.

אולם מי שראה את התפרצות ההיסטריה
הספונטאנית של הברי-הכנסת, אינו יבול
להאמין כי היתה מפוברקת.
מה הם מניעיה הנפשיים של התפרצות זו?

* ץומחה נו ד ע לפסיכולוגיה, מדען. בעל־שם, ששמע
את צריחות־הזעם המוקלטים כפי ששודרו ברדיו, הגדיר
את ההתפרצות בשלוש מילים:

״תמונת פסיכוטית מובהקת״.

תוף שנייה אחת הפכה הכנסת, כית־המחו
קקים האחראי של מדינה ריבונית, לאום!?
אנושי אי-ראציונאלי -להמון של לינץ .,

* * ה גרם לשינוי־דמות קיצונית זו של הכנסת ז
דן? קטן אחד של נייר.
דף אחד שנתלש ונקרע בפרהסיה.
הוא שילהב את היצרינו, הצית את להבת השינאה המשתוללת,
הפך קבוצת בני־תרבות להמון נקמני.

זוהי תופעה שכדאי לתת עליה את הדעת -
גם בלי קשר לבעייה האידיאולוגית והפוליטית
שבגללה נקרע הד!?.
מה טיבו של דף זה, המסוגל לגרום לתוצאות כאלה?

ך* עודת הזהות של מדינת־ישראל אינה שונה מתעו־
( 1דות־הזהות הנהוגות בעשרות מדינות אחרות.
זהו מיסמך מינהלי מובהק, המונפק בדרך מינהלית.
למען צרכים מינהליים.

שום כהן אינו מבדד אותו, שום מי־קודש
אינם מותזים עליו.
אין הוא בא לסמל יחס ריגשי, כמו דגל.
אין הוא מאשר השתייכות אדם למדינתו, כמו הדרכון.

שרוט כוזן בגוו! ואוטו, ראובן בר2ן ו( 1יגזין^ אחזו בפטיש

זהר מיסמך •טבא לעזור לאדם להזדהות.

במדינה מודרנית, יש מעמדות רבים המחייבים זיהוי
מוסמך — החל בגביית המחאה בבנק וכלה באימות רשיון־
נהיגה. תעודת־הזהות נועדה לאפשר זיהוי כזה.
החוק המעניש השחתת תעודת־זהות, מנוסח אף הוא
ברוח זו. זהו חוק פרוזאי, חוק מירשם התושבים. הוא
אוסר העברת התעודה מאיש לאיש לשם מטרה בלתי־חוקית
— סעיף הבא למנוע התחזות אדם כאחר. הוא אוסר
השחתת התעודה, או שינוי פריטים בה — שוב כדי לאפשר
זיהוי מדוייק ומוסמך.

הטומאה. בימי סטאלין בוודאי נזהרו הבריות מלהשחית
בפרהסיה פתשגן שנשא את דיוקנו של אבי־כל־העמלים.

עכשיו זה בא אלינו.

•י י לעיין בהודעתו של ראובן ברקת, עסקן מפא״י
1ויו״ר הכנסת, איש הגוורדיה הרוסית הוותיקה, כדי
למצות את מלוא משמעותו של פולחן עגל־הנייר.

זהו נאום של עובד-אלילים, פשוטו כמשמעו.

נאמר בו:

אין כאן עניין של קדושה, אלא דווקא של
חולין. אין הבדל מהותי בין תעודתי־הזהות
לבין רשיון־הנהיגה (הממלא את מקומו באר־

״מעשה מחפיר המעורר ספק רציני אס אומנם לא הפר
חבר־הכנסת שלום כהן אוז הצהרת־האימונים שלו, שיש
בה התחייבות לשמור אימונים למדינת־ישראל

צות-הכרית לצרכי זיהוי) ,תעודה של הביטוח
הלאומי. או פינקס של בנק־הדואר.

...בזיון למזינת־ישראל פגע בכבודה של הכנ ס ת...
שונאי ישראל למיניהם, מבקשי רעתה, המתכוונים להתנכל
לכבודה, לשלמותה ולביטחונה של המדינה
מעשה ניקלה וסביש הזדעזעות עמוקה ביותר...
הזדהות ללא סייג עם מדינת־ישראל בכל מאבקיה
ומיבחניה

ל זה ברור
3אולם כשבוע האחרון נעשה נסיון לתת לתעודה
זו מעמד ומשמעות שונים לגמרי.
לכל מי שמתפנה לרגע למחשבה צלולה.

עיתון אחד כתב: נכון שאין קדושה בתעודה, אולם הוא
נושא את סמל המדינה, וכו׳ וכוי.
אם נמשיך בקו־מחשבה זה, נרחיק לכת.

פירוש הדבר שכל מיסמד הנושא את שמה
וסמלה של מדינת ישראל, קדוש הנהו, ומצווים
אנחנו לסגוד לו.

קבלה על תשלום מיסים. התראה אחרונה של מם־
ההכנסה. הזמנה לבית־המשפט עם ברירת־קנס. הודעה של
משרד־השיכון. חשבון של משרד־האוצר. דו׳׳ח על חנייה
אסורה. הוראה של הווטרינר הממשלתי בדבר סכנת כלבת.
אישור של משרד־הרישוי. תעודה של מילוזה־ביטחון. שטר
של כסף. בול־דואר. פרוטוקול מדיוני הכנסת. לוקש של
פקיד ממשלתי.
כל אחד מאלה נושא את שם המדינה וסימלה.

ואם נקבל את דעת מקדשי תעודת-הזהות,
אין מנוס מלקדש את בל אלה, ולהאשים בבגידה
את בל המשחית אותם.
ין זו בדיחה. כלל וכלל לא. זהו עניין חמור ביותר.
יש כאן נסיון להפוך את כולנו לעכו״ם, לעובדי־כתבים־ומיסמכים.

אילו
דובר על מעשה ריגול, מסירת סודות צד,״ל, הנחת
פצצה בשוק — היה זה נאום הולם.

כשמדובר על קריעת דן? מתוף מיסמן* מיג־הלי,
שניתן על-ידי פקיד קטן על פי חוק מיר
שם התושבים -הרי זה נאום שריח חזק של
סטאליניזם או פאשיזם נודן? ממנו.

יי* ייתי מרגיש נוח יותר אילו יכולתי להאמין שדב־
| | רים אלה של עסקן מפלגתי מהשורה השנייה לא היו
אלא טכסיס ציני.

אומנם, אין ספק שהנהגת מפלגת-השילטון
ניסתה לעוות ולפרס את המעשה ההפגנתי,
כדי לחפות על מעשיה הניקלים והמבישים.
היא נקטה בתחבולה הישנה של ״תיפסו את הגנב!״,
כדי להסיח את דעת הציבור מן הפגיעה הגסה בחרויות־האדם
הכלולה בעיסקת־החבילה שלה עם סוחרי הדת האורתודוכסית.
היא
התריעה על ה״בגידה״ הנוראה של שלום כהן, כדי
להשכיח את בגידתה שלה בדמות המדינה ובהבטחותיה
לציבור־הבוחרים.
אדריכל המיסחר הזה, יעקב־שמשון שפירא, שהכתיב את

1 1 * 7 3־ 1

משהו התפרץ כאן, משהו שהוא עמוק יותר מוזיכוח
פוליטי חולף.

לי יש רק הסבר אחד לכך: היתה זאת הת פרצות
קולקטיבית של מצפון רע.
כל אדם בישראל מתעב את הפאשיזם, ואת צורתו הנאצית.
מחלת־רוח זו, שהפילה מיליוני חללים מקרב היהודים,
היא נושא לשינאה, לבוז, לסלידה.

כולנו שותפים לרגשות אלה -גם חברי*
הכנסת, גם שרי הממשלה.
כולנו מתחלחלים בזכרנו כי בגרמניה בדקו את הסב
והסבתא של כל אדם, ורשמו במיסמכים רשמיים (מיסמכים

רשמיים מקודשים, שנשאו את סמל המדינה הנאצית) את
הפרטים הביולוגיים האלה.

איד אפשר ליישב חלחלה אמיתית זו עם
הנסיון להנהיג כישראל חוקים ששופט עליון
אחד הישווה אותם בגלוי עם חוקי נירנכרג,
ואילו שופט עליון שני אמר שהם מתאימים
לערב הסעודית?
יש כאן סתירה אמיתית. שום פילפול תלמודי או משפטי
לא יכול להעלימה.
אפשר רק להעביר אותה מעולם המודע אל עולם הלא־מודע,
מן ההכרה אל תת־ההכרה.

אך הדחקה זו מסוכנת מאוד לבריאות הנפש.
היא יוצרת מתח תת-הכרתי. מתח היכול
להתפרץ בכל רגע, בנסיון למצוא לעצמו פורקן.
מה שאירע בשבוע שעבר בכנסת הוא נסיון כזה —
התפרצות קולקטיבית של מצפון רע, שמצאה את ביטויה
במסע־הלינץ׳ נגדנו.

ך א נעים לעמוד במרכזו של מסע־לינץ׳ ,כשמסביב
׳ /משתוללת הסתה פרועה לעריכת שפטים.
אולם יש בכך גם תפקיד חיובי.

עזרנו להוציא תסכיבים אלה מנככי תת*
ההכרה, לגלותם לעיני כל.

העלינו את הדברים, שרבצו עד כה במחשכים, אל האור.
הם ניתנים עתה לבחינה ראציונלית, לניתוח אובייקטיבי

זהו הצעד הראשון להבראה נפשית.

מעשה וו9א0י, שנא לעוור את הציבור נגד המזימה
העכורה של ואשי מוך׳ ,גום רמסע־רינץ, חסו־תהדים

השיפוע קרו מעשים חסרי-תקדים כמדינת־ישראל׳ -מעשים השוס*
כים אור פיתאומי על הסכנות המחרידות המאיימות על הדמוקרטיה
הישראלית תחת שילטון הקנוניה הכל־מפלגתית.
מעשה אחד של סיעת העולם הזה -כו־ח חדש, שפא להפגין
סלידה מוסרית מעיסקה אנטי־דמוקרמית מבישה, כאילו פתח פאיז־מל
של מנתח מורסה של מוגלה, שהצטברה כגוף הלאומי.
תוך שעות מעטות הפכו מוסדות הכנסת לטריבונאל סטאליניסטי
ונערך מסע פוגרומיסטי נגד סיעת העולם הזה, כשיושב־ראש
הכנסת עצמו קובע את הסיגנון בהודעת־הפתה שופעת־ארס, ש־א
נשמעה כדוגמתה מיושב־ראש של פרלמנט מחוץ לגוש הקומוניסטי.
מפלגות המימסד התלכדו מקיר אל קיר כדי לשפוך על הסיעה
דברי נבלה ושימנה. רוב עיתוני המימסד עשו יד אהת כדי לנהל
מסע של לינץ /תוך עיוות העובדות, גניזת דברינו, הפצת שקרים
גסים ממש. אחדים מהם אף התעלו לידי הסתה גלוייה למעשי־אלימות,
שנשאה תוך יום פרי במעשי־אלימות של גוף מי־סתורי.

הטלוויזיה נרתמה למסע זה, שידרה ראיון. שהפיל דכרי־התקפה
קשיס, מבלי לתת לנאשמים כל אפשרות להגן על עצמם, אחרי
שנאסר עליה כפירוש מטעם השילטון לראיין את המותקפים. רק
עיתונאים ואנשי־ציבור מעטים העזו להרים את קולם נגד ההסתה.
בתוך השתוללות כללית זו של רוב זרועות המימסד, לא היתה
לאזרח בל אפשרות לעמוד על העובדות לאמיתן, לשקול את הפרטים
ולהגיע לידי דיעה עצמאית וצלולה על אירועים אלה.
״העולם הזה״ אינו נרתע מהשתוללות זו. בדרכו הסוערת, ככר
ראה מסעי הסתה ואלימות, השמצות ופצצות, התנקשויות וחטיפות
ושום מהדורה חדשה של מעשים אלה לא תסיח אותו מלמלא אתשליחותו במאבק על השלום, הדמוקרטיה והצדק האנושי.
כעמודים אלה מוסר ״העולם הזה״ את העובדות הפשוטות, ללא
כחל ושרק, תוך ציטוט המיסמכים. בניגוד לכתבלכי המימסד ועסקניו,
איננו זקוקים לשקרים, לחצאי־אמיתות, לסילופים ולדברי•
הסתה. עקרונותינו ברורים, מעשינו גלויים. הם מדברים בעד עצמם.

רגע שהסתמנו הסימנים הראשונים
לקנוניה המכוערת בין עסקני מע״י
והמפד״ל, בכוונה לרו,קן מתוכנה את החלטת
בית־המשפט העליון, היה ברור
לסיעת העולם הזה — כוח חדש כי אינה

תיאוקראטי מובהק בעניין עקרוני מרכזי:
שלילת זכות האדם להגדרה עצמית.

שנית, מפני שתנועת העולם
הזה -כוח חדש היא התנועה
היחידה המסוגלת ביום להת
במאבקים
נגד הכפייה הדתית, גם אין של הפרת התקנון, מטעם הנשילסמוך
על שתי המפלגות הקומוניסטיות .,אות וועדת־הבנסת, שהפכו את
שכל אחת מהן מפלרטטת עם המסורת
הערבים, התקנון כאותו שבוע לחובא ו-
הדתית של עמה — רק״ח אצל
לרכוש תעודת -טלוגא. בשני מוסדות אלה נמנע
מק״י אצל היהודים — כדי
מאיתנו מראש כל ייצוג.
הכשר לאומית.
כמצב זה, אין העולם הזה -
כוח חדש יכול להשתחרר מחוב הטענה היחידה הופרכה מראש
תו להנהיג את המאבק -בפי שך*
אותו ערב נערך בסיעה דיון ל־עשה,
למעשה, לכדו, מאז ראשית
תיכנון הוויכוח שיתנהל למחרת. הוחימי
הכנסת השישית.
לט לפתוח בו בצורה שקטה ועניינית, על־

המשימה: לעור ר את הציבור?
ך * *טאלה הגדולה שעמדה בפני ה!
1סיעה היתה: איך להוציא את המאבק
הזה מן השיגרה?

איך לעורר את המוני הציבור
החילוני, המהווה את הרוב הגדול
במדינה, מתרדמתו?
חורשי המזימה במע״י, ובראשם גולדה
מאיר וי״ש שפירא, ערכו לעצמם חשבון
פשוט: הדתיים הם מיעוט, אבל מיעוט
קנאי וער. החילוניים הם רוב, אבל רוב
סובלני ואדיש. כדאי למכור לסוחרי־הדת
את הנתח הגדול הזה של כפייה דתית,
ולהשיג תמורתו מחיר גבוה בשטחים
אחרים. איש לא יתרגש.
תפקיד הסיעה היה ^להפר תהליך זה,
לעשות משהו בלתי־שיגרתי שיעורר את
הציבור, שיכניס את העניין לכל בית ולכל
שיחה, שיכריח את כל המפלגות לגלות
את פרצופן האמיתי, שיהפוך ויכוח זה
לראשית גיבושה של חזית תקיפה ולוחמת
נגד הכפייה הדתית.

כך נולד הרעיון: להגיש הצעת
אי־אימון לממשלה, על רקע החלטתה
להפר את החלטת בית-
המשפט העליון.

וגע הקריעה: נדוש קופץ ממקומו. נותח במקהלה
יבולה להסתפק בתגובה שיגרתית.

ייצב ללא-סייג מול מזימה כזאת.

ראשית, מפני שמעשה זה אינו
צעד קטן בלבד כדרך אל הכפייה׳
הדתית. זוהי פריצה מכרעת בחזית
הסטאטוס-קוו -כיטול הפי
סקת־האש וחידוש הלוחמה.

הנהגות מפ״ם ול״ע ערקו מזמן מחזית
המלחמה בכפייה הדתית• היה ברור מראש
בי לא ינטשו את סיר־הבשר של הקואליציה
כדי להיאבק, ולוא גם על עניין
עקרוני ומצפוני מאין כמוהו. היה ברור
מראש כי יישארו בממשלה, ישלמו מם־
שפתיים למצען ויחזרו לשולחן הממשלתי
העמוס כל טוב.

משמעות ההכרעה הממשלתית היא לכפות
על המדינה, רשמית וכחוק, מישטר
**י 1 0

החליטו על כך שלום כהן ואמנון זכרוגי.
אותה שעה שהה אורי אבנרי באירופה,
במסע־הסברה קצרצר. ברדתו מן המטוס
בנמל־התעופה של פאריס, שמע את שמו
משודר ברמקול. בשיחה טלפונית נתבקש
לחזור ארצה במטוס הראשון. הוא הגיע
מלוד ישר לבניין הכנסת — חמש דקות
לפני השעה שבה היה צריך להתקיים הדיון
על ההצעה. אולם דיון זה נדחה על־ידי
הנשיאות — בניגוד גמור לתקנון
הכנסת — ליום ג׳.

היתה זאת הראשונה כשרשרת

ידי הצגה שקולה ומאוזנת של הבעייח
המצפונית, הרעיונית והמדינית• תפקיד זה
הוטל על אורי אבנרי.
— תירגול
לאחר מכן נערך מעין
טאקטי ללא גייסות. כלומר: אחרי שסוכמו
הנקודות בנאום הפתיחה מטעם הסיעה,
חובר גם נאום־התשובה המצופה של י״ש
שפירא. ואכן — הנאום שנאם שפירא למחרת
היום היה זהה כמעט מילה במילה
עם הנאום המשוער.
שפירא אמר כי אין כל מקום להצעת
אי־האימון, באשר הממשלה לא עשתה
שום דבר מלבד להכין הצעת־חוק לכנסת.
הכנסת יכולה לקבלה או לדחותה, ואין להאשים
את הממשלה במאומה. זו היתה
טענתו היחידה של שפירא.

התשובה לטענה זו נאמרה עוד
לפני ששפירא קם לדבר, כמשפטו
האחרון של נאומו של אבנרי:
אורי אכנרי כבוד היושב־ראש,
אנחנו מציעים להביע אי־אמון לממשלת
— לא בגלל החלטתה להציע לכנסת הצעת־חוק
שהכנסת יכולה לקבלה או לדחותה,
אלא בגלל העובדה שהממשלה, בעצם תגובתה
לפסקן הדין של בית־המשפט העליון,
מפירה את קווי־היסוד שלה עצמה, שעל
פיהם היא קיבלה את אימון הכנסת, שהיא
מפירה את הסטאטוס־קוו ומחזירה אותנו
אל חשכת יסי־הביניים.

חוקי נירנברג והשמצה שופטים
פתיחת הוויכוח לא שררה באולם
שום מתיחות. למעלה משני שלישים
של חברי הכנסת הופיעו, דבר נדיר למדי.
אולם רק מעטים מד,ם טרחו להקשיב לנאומים.
העניינים העקרוניים לא עניינו אותם.

הם ידעו כי הרוב העצום של
הממשלה מובטח מראש, ובי הויכוח
כולו יישכח מחר. שרר

סיעת העולם הזה. אבל לגבי מעש״
הממשלה איננו יכולים אלא להביע אי־אימזן.
היה
בכך כמעט התנצלות — ורמז להתנהגותו
של משה סנה למחרת היום.

מי מבזה את הכנסת?

רגוע לפני: צחוק ציני בפי אבן, שפירא, אלון

ך! פני ההצבעה, עוד היתד, התנצחות
/בין הסיעה ובין י״ש שפירא, שקם
בפעם השלישית כדי להגיב על הוויכוח.
שר המשפטים י. ש .שפירא: אין
זו אמת, על כל פנים אין זו כל האמת,
שבכנסת הראשונה המתנגדים לחוקה כתובה
היו אלה שהתנגדו לה מנימוקים דתיים
או אנטי־דתיים.
הנימוק האמיתי היה, בין היתר, שאין
זה מן ההגיון ומהשכל המדיני ש־650
אלף יהודים יחוקקו קונסטיטוציה בשביל
עם ישראל שמתאסף בארץ.
אורי אכנרי: כמה זמן נחכה? כמה
צריכים לבוא לפני שנזכה לחוקה?
שר המשפטים י.ש. שפירא: אני
עוסק בזח, ולא אתה!
אורי אכנרי: כמה זמן זה יקח?

מצב־רוח מבודח, והשרים התלוצצו
ביניהם בימעט כקול רם.
אבנרי אמר את דבריו בשקט (הנאום ה־
,לא פורסם בגליון האחרון של העולם הזה)
.שר־המשפטים נאם את נאומו הקצר
— בדיוק כפי שהוכן לו באותו תרגיל.
נפתח הוויכוח. כל מפלגות האופוזיציה
נמנעו מלהשתתף בו בכלל. מפ״ם ול״זן
לא קמו ליטול את רשות־הדיבור, בידעם
כי יהיה זה מגוחך אם ינאמו נגד הכפייה
הדתית — שעה קלה לפני שירימו את
ידיהם כדי להביע אימון לממשלה, ודווקא
על רקע החלטתה להגביר את הכפייה הדתית.
נאמו רק ח״כים שמחוץ לממשלה,
כולם אנשי המימסד.
פתח שלמה לורנץ מאגודת־ישראל, שתמך.
ממשלה בהתלהבות• תוך כדי כך
חירף את שופטי בית־המשפט העליון, דבר
שגרם לתגובות חריפות מצד אבנרי:
שדמה לורנץ: מי מאתנו יכול היה
להעלות על דעתו שאדם התופס אחת העמדות
החשובות ביותר במדינתנו ירשה
לעצמו להגיד על ההלכה, לפיה יהודי הוא
מי שנולד מאם יהודיה, דבר אשר גס
הממשלה קיבלה וגם הכנסת תקבל בשבוע
הבא, את הדברים כדלקמן, ואני מצטט:
נדמה לי שזוהי אחת האירוניות המרות
ביותר של הגורל, שאותה גישה
ביולוגית או גזענית, אשר הופצה על־ידי
הנאצים, ואשר איפיינה את חוקי נירנברג
הנודעים־לשימצח, שאותה גישה תהפוך —
בגלל מסורת שטוענים לה שהיא קדושה
ומקודשת — לבסיס לקביעה או לפסילה
רשמית של הץ ת אדם יהודי בישראל.״
אדרי אכנרי: נכון מאוד! בדיוק כך!
אני נולדתי במדינה כזאת. במדינה בה
נולדתי שאלו מי הסבתא שלי ומי האמא
שלי. איני רוצה לחזור לזה!
שלמה לורנץ: אם מישהו, חבריה־כנסת,
מסוגל ברוב תיסבוכו, ומתוך שיד
את עצמית, להשמיע דברי נאצה אלה שאחד
מחוקי־היסוד של תורתנו, שגם הכנסת
תקבל אותו ושהממשלה כבר קיבלה
אותו, הוא חוק גיזעני שהופץ על־ידי ה־נאציט,
והמאפיין את חוקי־נירנברג — מה
הפלא שאותו איש, בשבתו על בס בית־המשפט,
הכריע את הכף בבעיית מי הוא
יהודי, ועל־ידי כך נתקבל אותו הרוב
כפי שנתקבל.
אורי א מ רי: כבוד היושב־ראש, אני
מוחה נגד זה שבישיבת הכנסת מעליבים
שופטים עליונים, ואין מוחה ע? כן!
מנחם פרוש: השופט העליב את עצמו!

אן? אחד משאר חכרי־הכנם ת לא
מחה על העלבת שופט. רק אחרי
מחאתו של אכנרי, נזכר י. ש.
שפירא לקום ולמהות א?,הוא.

הכל!״
״נשנה את
* ציג ע״מ, מאיר אביזוהר, קם ונאם
<4נאום מטושטש, כמו כל נאומי סיעה
זו שאין לד, השקפה ברורה על שום דבר.
הוא לא קבע עמדה עקרונית לכאן או לכאן.
מאיר וילנר מרק״ח תמך באי־האימון,
אך הסתייג בחריפות מן המציעים, מכיוון
שאבנרי תקף בנאומו את ברית־המועצות,
שם מצויין בתעודת־הזהות של יהודי כי
הוא ״יבריי״ (עברי).
מאיר וילנר: אני רוצה להגיד שי

חופשי — מפלגות המימסד שלא שותפו
בקואליציה,

כ ך הוחלט על קריעת הדף
ולם לפני כן אירע המאורע שר,ט־ביע
את חותמו על היום כולו, ושהפך
בן־רגע ויכוח שיגרתי להתמודדות דרמתית.
כאשר חיכננה הסיעה את הוויכוח, החליטה
לנצל סעיף בתקנון המאפשר גם לנציג
הסיעה המציעה אי־אימון להשתתף
בוויכוח על כך. בכך הובטחה זכות־דיבור
גם לשלום כהן — וניתנה האפשרות לפעולה
בלתי־שיגרתית.

היה ברור שדרוש משהו מיוחד
משהו דרמאתי ממש -כדישהמאבק נגד המזימה יחרוג מן
השיגרה הפרלמנטרית, ויעורר מאדישותו
בל אדם בישראל. היה
דרוש משהו שיגיד לכל אדם: אין
זה עניין שיגרתי, יש באן עניין
מצפוני עמוק, משהו הנוגע לעצם
דמותה של המדינה.
על רקע זה הציע שלום כהן לנקוט
פעולה קיצונית: לקרוע מתעודת־הזהות את
הדף המכיל את הפריט ״לאום״.

צעד זה נשקל בכובד ראש׳.היה
ברור מה עלולות להיות התוצאות
הסתה פרועה, סילופים, פעו•לות־נקם. אך היה ברור כי בהיעדר
צעד בזה, ישקע הוויכוח
בולו בבוץ של דיבורי־סרק, בדיוק
כפי שהתכוונו גולדה מאיר
וי.ש. שפירא, ובי אחרי נצחון קל
כזה תצא הכפייה הדתית למסע־נצחונות
שישנה את פני המדינה.
לכן נתקבלה ההחלטה. כדוגמה שימש
מעשהו הידוע של זאב ז׳בוטינסקי, שקרע
על דוכן הנאומים את השקל הציוני.
נקבע שהדבר לא ייעשה בעת הנמקת
הצעת אי־האימון על־ידי אבנרי, כדי לא
לתת פתחון־פה למפ״ם, ל״ע ואחרים לטעון
לאחר מבן כי הצביעו נגד ההצעה
בגלל מעשה זה. שלום כהן קיבל על עצמו
לבצע את הדבר בתום נאומו.
כשעלה שלום כהן על הדוכן, לא ציפה
איש למשהו דרמאתי. הוא דיבר בשקט האופייני

ברגע הקריעה: אנן מזועזע. יגאל מסתיר נ1״
אינני מזך הח עם המציע, ובמיוחד אני
דוחה בכל תוקף את דבריו נגד ברית־המועצות
והאידיאולוגיה הקומוניסטית.
הוא פשוט אינו יודע מה הוא מדבר,
מכיוון שדווקא בברית־המועצות נוהגים לפי
מה שהוא, מציע. שם יכול כל אזרח להכריז,
ורק הוא מכריז, לאיזה לאום הוא
שיין, ולאיזה לאום שייכים ילדיו. ולכן מה
שאמרת, ח״כ אבנרי, סותר את המציאות.
גם פועלי אגודת־ישראל תמכו, כמובן,
בממשלה, והשמיצו את השופט זוסמן, על
כי אמר כי הכפייה הדתית מזכירה את
ערב־ד,סעודית.
המרכז החופשי, המתייצב בפד, מלא
לצד הכפייה הדתית, העלה בכל זאת ספק.
טען אליעזר שוסטק, שהוא עצמו דתי:
מדוע לערבב את ההלכה עם חוקי המדינה
כשזה לא דרוש?
אליעזר שוסטק: אתם מחייבים את
הכנסת מפעם לפעם לקבוע ולחוקק חוק ם
הקשורים להלכה. היום, בהרכב זה, כל
זמן שעוד קיים הדור הישן, כל זמן שחי
עדיין מאיר יערי, עם היותו ממפ״ס, והוא
עדיין איש הדור הקודם — יש עוד איזה
שהוא סיכוי. יש לכם עוד תקוה להביא
חוקים כאלה.
אבל בעוד חמש־שש שנים יהיה הרכב
אחר בכנסת .״הפה שאסר הוא הפה שהתיר״
.מה יהיה אז?
אני רואה אפשרות ש״אבנרים״ כאלה
יבטלו את חוקי־הגירושין, וגס את חוק־הני־שואין!
מדוע אתם צריכים להביא למצב זה?
אורי אבנרי: את הכל נבטל. בעוד
עשר שנים לא יישאר שריד מכל אלה.
ק רי או ת: לא תזכה לכך!
א לי עז רשוסטק: אני מתפלל ומקווה
שהוא לא יזכה לכן, אבל האס קיימת
סכנה כזאת?
אחרון הנואמים, משד, סנה, הודיע שיצביע
בעד הצעתנו, אולם הוסיף לכך
הסתייגות:
משהסנה: יש לנו, לסיעת מק״י,
גישה שונה בתכלית מהגישה של הסיעה
אשר הציעה להביע אי־אימון בממשלה.

באולם עדיין שרר אותו מצב־רוח
של בדיחות-דעת צינית, מהו
רגע
אהבי: אבו מסתכל בתדהמה לעבר כהן
שרהמשפטים: עוד יהיה כתוב בקונסטיטוציה
באיזה שהיא תקנה, שאדם
שמבזה את הכנסת לא ימשיך לשבת בה
לכל הפחות כמה שבועות.
אכנרי: ואתה תחליט מי מבזה ומי לא!

שר המשפטים י. ש .שפירא:

הכנסת תחליט, אדוני.
אורי אבנרי: אנחנו יודעים איך הכנסת
מחליטה.
ההצבעה עצמת היתד, בהתאם לצפוי.
למען הצעת הסיעה הצביעו רק רק״ח ו־מק״י
— 5קולות, כולל שני קולות הסיעה.

נגדה הצביעו ,73 כולל כל אנשי
מפ״ם ול״ע, שתמכו בכך בקו הממשלה
בעניין הכפייה הדתית.
נמנעו — 7אגו׳׳י, ע״מ והמרכז ה

כזילזול ובאדישות, מכיוון שהכל
ידעו שהמזימה הממשלתית
תקבל רוב אוטומטי עצום.
להלן דברי שלום כהן, נפי שנרשמו בפרוטוקול:
שלום
כהן: שר־המשפטים בא בטרוניה
עצומה: איך בכלל אנו מציעים אי־אימון
בממשלה? מה עשתה הממשלה? הרי היא
בסך הכל הניחה על שולחן הכנסת הצעת־חוק,
שתידון בשבוע הבא. אז מר, אתם
מתרגשים היום?
התמימות הזאת היא פנטסטית.
האם זהו המעשה היחידי שממשלת ישראל
עשתה, מאז פסק בית־המשפט את אשר
פסק? והישיבות של הממשלה, וההחלטות,
(המשך בעמוד )12

שרום כהן קורע ו ו מתעודת הזהות שרו תער דוכן הנאוונים בכנסת
(המשך מעמוד )11
והד,צבעות, והשתיקה על השמצת בית־המש־פט
— אלה אינן קביעת עובדות?

האם לא נפלה כבר ההפרעה?
האם צריך לחכות עד שהכל יהיה
גמור, רשום וחתום?

הממשלה מועלת באימון
שר־המשפטים אמר שאפשר להציע אי־אמון
בממשלה רק אם הממשלה אינה
ממלאת את חובתה.

בין יתר החובות של הממשלה
בולטת החובה למלא אחר התחייבויותיה
החגיגיות.
יש פה מיסמך שחולק לנו לא מזמן.
הכותרת שלו היא ״קווי היסוד של תוכנית
הממשלה״ .ובפרק ח׳ ,״הדת והמדינה״,
כתוב :״הממשלה תשמור על סטטוס־קוו
במדינה בענייני דת.״
יחד עם אותו מיסמך, הוגשה לנו חוברת
ששמה ״הסכם קואליציוני בין המפלגות —
מפלגת העבודה הישראלית, גוש חרות־ליבר־לים,
המפלגה הדתית לאומית והמפלגה

הליברלית העצמאית״ .הוא נחתם ביום ו׳
בטבת תש״ל. ושם, בסעיף ,5כתוב:
״סטטוס־קוו בעניינים דתיים:
(א) בהמשך להסכמים קואליציוניים מהכנסת
השלישית, הרביעית, החמישית והש־שית,
יישמר גם בתקופת הכנסת השביעית
הסטטוס־קוו בתחבורה הציבורית בשבת ובימי
חגים.
כנ״ל יישמר הסטטזס־קוו בעניין

חוק הנישואין והגרושין, ובכלשאר
ענייני הד ו\.״

אתם הבטחתם את הדברים האלה.
לא אנחנו. אתם התחייבתם
לזה. על סמך זה אתם קיבלתם
אימון הכנסת -על סמן ההבטחה
לא לשנות בכנסת השביעית
את הסטטוס־קוו.
ומה מציעים עכשיו?
שר המשפטים ניטה להפר את הסטטוס־קוו
לגבי הטלוויזיה. הוא נחל שם מפלה
מרדכי סורקים: הסיעה הגישה הצעת
אי־אמון. אין יכול לדבר חבר אותה סיעה

הודעתו שד שדו כהן
זהו נוסח ההודעה שהגיש שלום כהן לוועדת־הכנסת, בעת ה״דיון״ על ההצעה
לגרשו מחמש ישיבות המליאה. חברי הוועדה לא הניחו לקראה, והוא קרא אותה
למחרת היום מעל דוכן הכנסת, בנאום שנשא להנמקת עירעורו על הגירוש
השרירותי :
היום, בעת הדיון על הצעת סיעתי להביע אי-אימון לממשלה, בעיקבות
תגובתה על החלטת בית״המשפט העליון בעניין משפחת שליט, קרעתי מ תון
תעודת־הזהות שלי את העמודה שבה מצויין הפריט ״לאום״.
עשיתי מעשה זה בתוקף תפקידי בנבחר העם, במחאה על החלטת הממ שלה
להציע חוק שלפיו יצויין להבא בתעודת״הזהות פריט זה לפי ההלבה
האורתודובסית, המקובלת על חלק קטן מן העם, והנוגדת, לפי השקפתי
וחפרתי, את מושגי־היסוד של מדינת״חוק דמוקרטית, חילונית וליברלית.
עמדו לנגד עיני חברי בעבר, בהווה ובעתיד, חיילי צה״ל, המסבנים את
חייהם למען הגנת המולדת, שיוגדרו בלא-יהודים ובנוברים, רק מפני ש-
אמהותיהם וסבותיהם אינן יהודיות לפי הגדרה גזענית פסולה. .
מעשה זה, לא בלבד שאינו מהווה בזיון למדינה ולערכיה המקודשים
עלי, אלא מביע את הזדהותי העמוקה עם ערכים אלה, אותם שרתתי בחייל
קרבי במלחמת־העצמאות.
מדינת״ישראל, על דגלה וסימלה, יקרים לי יותר מכל ..ה ם מהווים בעיני
ערן עליון. מעשה זה שעשיתי, בקרעי מתעודת־הזהות פריט אשר בית״המשפט
העליון הציע למחקו בליל, לא בא לפגוע במדינה, בכבודה או בס מל מסמ ליה.
הרגשתי חובה מצפונית להפגין את שאיפת רוב העם להעניק ללאום
שלנו את ההגדרה הרחבה ביותר, בניגוד לתפיסות קנאיות הבאות לצמצמו.
לפיבן, קריעת העמודה מן התעודה לא באה לפגוע במדינה, ובוודאי לא
בכנסת, בדברי המשמיצים, אלא כוונה נגד מדיניות הממשלה, ונסיונה
לבפות תפיסה קנאית תיאוקראטית על העם.
אני מביע את תמהוני העמוק על הנוהל של ועדת-הבנסת, שלא קראה
לסדר את משמיצי השופטים מעל דוכן הבנסת, מעשה הפוגע באשיות
שילטון החוק הדמוקראטי, והפועלת בעיקבות החלטה של הנשיאות שקיבלה
תכתינן מצד שר״המשפטים. נוהל זה לא יכירנו מקומו בפרלמנט דמוקראטי.
הפורום היחידי שלפניו אני מובן לתת את הדין על מעשי הוא ציבור
הבוחרים ששלח אותי לכנסת, ושאת שליחותו אני משתדל למלא לפי
מיטב מצפוני, הכרתי ואמונתי.

שהגישה הצעת אי־אמון? ואם בסיעה יהיו
עשרים חברים, כולם ידברו?
שלום כהן: אני מציע לחבר־הכנמת
סורקים לקרוא את תקנון הכנסת, לפני שהוא
קורא קריאות־ביניים.
מרדכי סורקים: אני קראתי, וזה לא
מתקבל על ראשי.
אורי אבנרי: יש לך ראש מיוחד,
שלא כל דבר מתקבל עליו.
היו״ר ר. ברקת: חבר־הכנסת סורקים,
אני מבקש להביא לידיעתך, שלפי התקנון
רשאית כל סיעה המציעה אי־אסון לממשלה,
להשתתף גם בהודעות הנמסרות
בשם הסיעות, נוסף להצעת אי־האמון.
שלום בהן: שר המשפטים, בהסכם
קואליציוני עם המפד״ל אשר לא
פורסם — ,הבטיח לבטל את השידורים
בטלוויזיה בשבת. הוא הבטיח שאם
בית־המשפט יחליט את אשר החליט בינתיים,
שיש לקיים שידורים בשבת, יתקנו את
החוק. אני שמח שבעניין הטלוויזיה, הוא
נחל מפלה מחפירה, כפי שהגיע לו. אני
אצטער אם בפרשה השניה, בגלל ההסכמים
הקואליציוניים, לא ינחל את המפלה המגיעה
להצעה זו•
־ סגן ראש הממשלה י. אלון: על
איזה הסכם אתה מדבר?
ש לו םכהן: ההסכם בינו ובין המפד׳׳ל,
שלא פורסם, שהוכחש ושמקיימים אותו עתה.

הרב גיסים — לבית־הפוהר !
בית״המשפט פירש את הסטטוס־קוו. והוא
היחיד המוסמך לפרש את החוק הקיים
בנידון.

מה קרה לאחר מבן? בזיון כזה
של בית־המשפט עוד לא היה ב־מדינת-ישראל

הרב נסים התערב באמצע הליכי הדיון.
הוא ששלח את המכתב לשופט זוסמן,
המכתב המהווה בזיון בית־המשפט.
מה קרה לו? האם הוא יושב על ספסל
הנאשמים?
אילו אזרח פרטי היה עושה מה שהוא
עשה, היה מעז לעשות מה שהוא עשה,
האם היו שותקים לו על כך?
שר הפנים מ. ח .שפירא: מנין
אתה יודע שזה הרב נסים?
אורי אבנרי: זה כתוב בפסק־הדין.
השופט הזכיר שהרב נסים שלח לו, על
נייר ממשלתי, מסמן המהווה בזיון ביתי
המשפט. מקומו בכלא, כמו כל אזרח אחר.
ישראל כן־מאיר:לא כתוב מי היה
זח ששלח את המכתב.
אורי אבנרי: אז שהמשטרה תפתח
בחקירה. אז יתברר מי היה זה.
היו״ר ר. ברקת: חבר־הכנסת אבנר•,
אתה אינן נותן לחברן לסיים את דבריו.
שלום כהן : :כבוד היושב־ראש, ציטטו
את דבריו של השופט העליון זוסמן, שאמר

ש״כאן נוהגים כמו בסעודיה״ .אמרו שאמר
זאת בעידנא דריתחא. אינני אומר זאת ב־עידנא
דריתחא. אני אומר זאת בשלוזה ובשקט.

נחםפ רו ש: תתבייש לן!
ש לו םכהן: זה מבייש את סעודיה.
ש מו אלתמיר: מפיו זו אינה השמצה.
הוא רוצה בהשתלבות איתה.
היו ״ ר ר. ברקת: חבר־הכנסת כהן,
אני מבקש סמן לחזור בך מדבריך אלה.
יש בהם משום בזיון מדינת־ישראל.
ש לו םכהן: אם היושב־ראש דורש,
אני חוזר בי.
היו ״ ר ר. ברקת: כן, אני דורש.
ש לו ם כ הן: אם כבוד היושב־ראש דורש,
אני חוזר בי.
ש לו םבהן: המפלגות הדתיות --
— אתם מדברים על פילוג העם. אתם הייתם
הראשונים שאיימתם, שאתם תעזבו את
הממשלה, תעזבו את הקואליציה, ותפלגו,
ותפלגו.

צה> אינו לגיון זרים
מה קורה היום? קם נציג של אגודת
ישראל — תנועה שהתנגדה להקמת המדינה
— והוא מברך את ראש־ד,ממשלה, ראש
מפלגת־העבודה, ראש מפלגה סוציאליסטית,
מברך אותה על העמדה שלה בעניין זה,
הייתי רוצה לשמוע ממנו גם הכרזה, שעל
אותה מדינת־ישראל יגנו כל הבחורים
בגיל צבא, כולל, למשל, בחורי־ד,ישיבה,
בו בזמן שמחייבים בחורים — שעל תעודת־הזיהוי
שלהם כתוב ״לא יהודי״ ,שמגדירים
אותם כנוכרים — לשרת בצה״ל. אתם
רוצים שצה״ל יגן עליכם, אבל צה״ל
איננו לגיון־זרים, צה״ל איננו לגיון של
נוכרים.
זוהי תעודת־הזהות שלי. למרבה הצער,
הצעת־החוק ופעולות הממשלה יוצרות מצב
שזוהי בושה להחזיק תעודת זהות. מי
שמחזיק את התעודה הזאת משתף את
עצמו בהנהגת משטר תיאוקרטי, בהפלייה
ובקיפוח.
ק רי או ת: זו בושהו
ש לו םכהן: דוזקא אני, שגאה להגדיר
את דתי כיהודית, דווקא אני רואה עצמי
חייב, כאזרח חופשי, אין לי מנוס אלא
לקרוע את חעודת־הזהות( .קורע דף מתעודת
הזהות).
י. ש .בן״מאיר: זו עבירה לפי החוקן
האס מותר לעבור עבירה באולת הכנסת?
(קריאות מכל ספסלי הכנסת)
הי ד״ ר ר. ברקת: חבר־הכנסת שלום
כהן עשת מעשה אשר לא ייעשה. אני אצטרך
להעביר את הדבר הזה --
מנחםפ רו ש: זהו כבוד לתעודת־הז־הות
אם לא ישא אותה.
או רי אבנרי: יש לר תעודת גיוס לצה״ל,
שאין לן! הוא פצוע של צת״לו
היו ״ ר ר. ברקת: הדבר הזה יועבר
ליועץ המשפטי של הכנסת ושל הממשלה!

•י* פרוטוקול אינו משקף, כמובן, מה
( ! שאירע באמת באולם. אחרי רגע של
תדהמה, פרצו חברי־כנסת בשאגות זעם,
שקשה לתאר אותן במילים.

לינץ׳ בעתונות

מעל לפולן נשמעה כבירור שא*
גה של מרדכי זר :״תחזור למצרים!
תחזור למצרים!״
קריאה זו אינה מופיעה, משום מה, בפרוטוקול
— אף שכל העיתונאים שמעו
אותה בבירור. ייתכן שיד נעלמה מחקה
אותה. ייתכן גם שהקצרנית עצמה התביישה
לרשום אותה. היו״ר לא הגיב על קריאה
אנטי־שמית זו, שנלקחה ממילון אל־פתח.
ברגע שנסתיימה ההצבעה, נתרוקן האולם
כליל .,כשהח״בים הנרגשים מתווכחים
במיזנון. האווירה היתר, היסטרית. אף היו
גם תגובות הפוכות. אחד מחשובי הח״כים
בכנסת, שאינו מידידי הסיעה, לחץ בחמימות
את ידי שלום כהן — במיסדרון, הרחק
מעיני הבריות. כמה אחרים התלוצצו על
ההתרגשות של חבריהם, ראו בעניין הפגנה
פרלמנטרית מותרת.
תוך דקות מעטות נכנם המכבש הגדול
של המימסד לפעולה, כשעל מושב־הנהג יושב
יעקב שמשון שפירא. הוא התכוון להשתמש
בתגובה היסטרית של הח״כים, כדי
לטשטש את עיקבות מזימתו עם עסקני־הדת,
להציג את מתנגדי המזימה כבוגדים.

המשך הפרשה הכניס את הכנסת
לאווירת משפט סטאליניסטי.
בשעה שמונה נתכנסה הנשיאות — בנוכחות
שר־המשפטים והמישנה ליועץ המשפטי,
שאין להם שום מקום שם — אך
בהיעדרו של שלום כהן, שלא הוזמן.
הנשיאות (הקרויה רשמית :״יושב־ראש
הכנסת וסגניו״) היא ועדה המורכבת על־פי
המפתח המפלגתי, ואין בה זכר לאופוזיציה.
אין לה שום סמכות שיפוטית. סמכויותיה
באות לה מן התקנון, וזה מקנה לה
רק את הזכות לקבוע את סדר־היום.

״אל ייאוש שלו

ה צד ק עימנו׳

גזייגן רוגן ב״יריעגג! אזזרגגומיי

אולם כהדרכת שפירא, הפכה
הנשיאות לכית־משפט, כהיעדר
הנאשם. הוחלט לחבר הודעת־גי־נוי
מלאה עלילות פליליות, וכן
לדרוש מוועדת־הכנסת את סילוק
שלום כהן מן הכנסת. הישיכה
כולה ארכה כמה דקות.

קריאות :

כשעה זו:.עריכה התייעצות׳ כחדר
הסיעה, .כלל לא׳ עדה על דעת
איש להביע חרטה. לעומת זאת
נוסחה כריעה צלולה הודעה, אותה
התכוון שלום כהן לקרוא באוזני
חברי־הוועדה, שהגדיר כבירור
את מניעי המעשה ומשכד
עותו( .ראה מיסגרת בעמוד .)12

משפט סטאליניסטי
^ פי התקנון, יכולה ועדת־הכנסת ל/סלק
חבר־כנטת מחמש ישיבות המליאה,
אולם רק בשני מיקרים: אם נקרא חבו״
כנסת שלוש פעמים לסדר על־ידי היושב־ראש
ולא ציית, או אם פגע בכבוד יושב־ראש
הכנסת.
במיקרה מסויים זה, לא קרה לא זה ולא
זה. הפרוטוקול מוכיח ששלום כהן כלל לא
נקרא לסדר על־ידי היו״ר, וכי דבריו לא
התייחסו ליו״ר.

אולם שיקולים כאלה אין בהם כדי להרתיע
את עסקני המימסד, כאשר נדמה
להם שצפוייה להם סכנה. עוד לפני שנפתחה
הישיבה, היה ברור כי פסק־הדין של
״הנאשם״ ,שלא ניתן לו לדבר, כבר נחרץ.

ואב ב״הארץ״

.׳שיניתי דעתי -יא כדאי לתקוף את הכנסת י״

כשחזר כהן לישיבה, עם הודעה זו בידיו,
נתקבל על־ידי חברי־הוזעדה בזעקות של
לינץ׳ .כי לפני כן נכנם לחדר־הסיעה אחד
מסגני יו״ר הכנסת, וניתן לו לקרוא את
ההודעה. עיתונאית, שנלודתה אליו, לקחת
העתק. כך כבר ידעו חברי־הוזעדה כי אין
זו הודעת־חרטה סטאליניסטית, אלא הגנה־עצמית
גאה של נאשם במישפט פוליטי
מבויים.

הפעם לא ניתן לכהן א!? לקרוא
את ההודעה. הזעקות הקיפוהו
מכל עכר, והוא קם ועזב את ה
ישיכה.

בהיכנס שלום כהן לישיבה, נוכח
לדעת שישב שם יועץ משפטי,
שאין מקומו בה.

חברי־הוזעדה ישבו עד אחרי חצות, בבניין
האפל של הכנסת, למורת־רוהם של
הסדרנים שנאלצו להמשיך על משמרתם.
ובע שעה אחרי חצות יצאו — כשפסק־הדין
המוכן מראש אושר רשמית. כהן סולק
מחמש ישיבות המליאה.
כעבור שלוש דקות הגשנו ליו״ר הכנסת
עירעור — בהתאם לתקנון.

מה שאירע בישיבה, תואר למחרת היום
על־ידי שלום כהן, בנאומו במליאה להנמקת
עירעורו:
שלום כהן: אני רואה במה שקרח את־מול
בערב, לאחר סיום ישיבת הכנסת, הליך
המזכיר תקופה אפלה בתולדותיה של ברית־המועצות.
זהו הליך סטאליניסטי מובהק.

נקמת ברקת

(קריאות באולם).

אברהם כץ: סע לשם.
מנחםפ רו ש: איזה מילים אתה מדבר?
שלום כהן ז ה היה הליך לפי
מסורת סטאליניסטית, באשר הפעולה הפר־.
למנטרית באה בעיקבות התערבות של שר
בממשלה, שהשתתף בישיבה של יושב־ראש
הכנסת וסגניו לפי התערבות שר־המש־פטים
הובאה הסוגיה, על־ידי יושב־ראש הכנסת,
לוועדת־הכנסת.
בישיבת ועזת־הכנסת נכח גס היועץ״
המשפטי לממשלה, או נציגו. מכיוון שלא
רצו או אינם יכולים להביא אותי למשפט

שלו םכהן: חבות הכנסת רזיאל־נאור
אמרה ״לא רוצים לשמוע אותן כאן,״ ״אין
לך מה לדבר כאן.״ חברת הכנסת רזיאל
נאור אמרה זאת.
מיכאל חזני: ואתה חושב שכאן רוצים
לשמוע אותן?
שלום כהן: אחר עזבתי את ישיבת
ועות־הכנסת, והיא החליטה כאשר החליטה.
נראה כי חברי הוועדה, שיוזלו י ^ מו בן
שכל ההליך הוא?לחזיר יקי בהחלט;׳נאחזר
בתקווה ששלום כהן יביע חרטה, בך וזז של
נאשם במשפט סטאליניסטי. הם הפסיקו את

הישיבה לשעה.

מכאן עבר העניין לוזעדת־הכנסת, שגם
בה אין ייצוג לסיעה העולם הזה — כוח
חדש. הפעם הוזמן שלום כהן — אך לא
ניתן לו לדבר, כי בכל פעם שניסה לפתוח
את פיו נתקל במטר של קריאות־גנאי, השמצות
וצעקות. הכל דמה לישיבת־גינוי במפלגה
הקומוניסטית הסובייטית.

משום כך לא היתה לוועדת•
הכנסת שום סמכות להתערב, וכל
פעולתה כלתי־חוקית -כפי שהי־תה
פעולת הנשיאות לפניה.

— ואני מודיע כאן שלא אתנגד ולא הייתי
מתנגד לכל בקשת להסיר את חסינותי,
ולעמוד למשפט על המעשה שעשיתי —
אבל מכיוון שלא רצו או לא יכלו ללכת
בדרך זו, החליטו להפוך ׳את ועדת־הכנסת
לבית־משפט סגור.
הערתי תשומת ליבו של יושב״ראש הכנסת
לנוכחותו של היועץ־המשפטי לצידו,
וביקשתי, מכיוון שהולך להיות פה הליך
פסבדו־משפטי או משפטי, שיהיה נוכח גם
יועץ־משפטי שלי. בקשה זו נדחתה.
באותה ישיבה דרשו ממני, שוב לפי אותת
מסורת סטאליניסטית, גינוי עצמי, אוטו־קויטיקה.
היו״ר
ר. ברקת: חבר־-הכנסת כהן,
אני מבקש ממך שלא תשתמש להבא בביטויים
כאלת.
שלו ם כהן: ובכן, לא ד ר,ש ו ממני,
גינוי עצמי; הציעו לי גינוי עצמי. מניחו
שהיה ברור לי שכל הכוונה וזיתה
להעמיד את מעשי מאתמול כמעשה המכוון
לפגוע במדינה, בסמליה, ביוקרתה׳ ובכבודה
— הרי ברור גם שארצה למסור הודעה
אישית לכנסת, וכך גם הודעתי ליושב־ראש
ועזת הכנסת תוך כדי מהלך הדיון. ועשיתי
זאת, לא כדי להתחרט או להצטדק או לבקש
סליחתו של מישהו, או לגנות את עצמי
או למסור אוטו־קריטיקה, אלא כדי להבהיר
את עמדתי, את עמדת סיעתנו במה י שנוגע׳
לכבודה של המדינה, לכבודה של •הכנסת,
ובמה שנוגע לתפקידנו ולחובתנו, כסיעה.
אופוזיציונית המתנגדת למימסד עצמו, לא
למפלגה זו או אחרת, לפעול בכנסת- .
...כאשר ביקשתי את רשות־הדיבור,
אחרי מטר של השמצות נגדי, כדי להב־ •
היד מה היה, והיושביראש לא נתן לי?-י
השלמתי, מתוך הנחה שיתן לי לדבר לאחר
הדיון. אך ברגע זה התפרצו -נגדי כמה
מחברי הוועדה שצעקו ״אל תדבר כאן,׳־
״לא רוצים לשמוע אותך כאן,״ ״אין לן
מה לומר כאן.״ מאחר שיושב־ראש הוועדה
לא מצא לנכון לומר מילה לאותם
חברי כנסת --

פי תקנון הכנסת, אי־אפשר להכניס
/במפתיע סעיף חדש לסדד־היום. יש להודיע
על כך מראש לכל חברי־הכנסת, כדי
שיוכלו לבוא לישיבה ולהתכונן לתוכנה.

אולם לראובן ברקת לא היה
זמן. י.ש. שפירא רצה שבל העניין
יסתיים לפני שיניע תור הוויכוח
על הצעת־החוק שלו, שנועדה
לבצע את המזימה עם הד־

נזיי \2רונן ב״ יריבות אוזרונווזיי

(המשך בעמוד )14

זמשן מעמוד )13

;יים. לכן קבע פרקת את שמיעת
זעירעור כבר למחרת היום -
6וכ כניגוד לתקנון.
בשביל ראובן ברקת היה זה יום גדול.
יעת העולם הזה — כוח חדש היתר, היחיד,
שהצביעה נגד בחירתו לכהונה רמה זו.
:נאום־הבכורה שלו בכנסת, בישיבתה ה־
•אשונה, נימק שלום כהן מדוע חסרות ל־
:רקת התכונות היסודיות לכהונה, המחייבת
;תעלות מעל לאינטרסים מפלגתיים, וגישה
גמלכתית ללא משוא־פנים. הוא אמר ש־
:רקת הוא עסקן מפלגתי אפור, שימלא כל
זכתיב מפלגתי.

עתה הגיעה שעתו של כרקת
לנקום את נקמתו -ותוך כדי כך
להוכיח עד כמה צדק שלום בהן
כאותו נאום.
מייד בפתיחת הישיבה, פתח ברקת ב־
!:ריאת הודעת־הגינוי שלו. לא זה בלבד
שלא היתד, חוקית מבחינת התקנון, לא זה
כלבד שחוברה מבלי לשמוע כלל את דברי
־,איש שגונה, אלא שהכילה עלילות פליליות
שלוחות־רסן, האשמות בבגידה ודברי־דיבד,
אחרים, שאזרח רגל היה משלם עבורם
ביוקר בבית־המשפט.

כסך הבל הודעה שהיתה מתאימה
ליושב-דאש הסוכייט העליון
בארץ מולדתו.

במסע־הלינץ׳ של העיתונות, למחרת היום,
תואר מה שהתרחש לאחר מכן כהצגה
*אכסהיביציוניסטית״ של אורי אבנרי, כסקג־דל
שנערך במזיד, וכיוצא באלה. מה ש־אירע
באמת רשום בפרוטוקול הישיבה, המתפרסם
להלן במלואו:
ן חיו׳׳ר ר. ברקת: חברי־הכנסת, לפני
שנשמע את דברי יושב־ראש ועדת־הכנסת
על החלטת ועדת־הכנסת, אני רואה חובח
לעצמי לומר לחברי־הכנסת את הדברים הבאים:
בישיבת
הכנסת אתמול, בה נדונה הצעת
סיעת העולם הזה — כוח חרש להביע אי־אימון
לממשלה, עשה חבר־הכנסת שלום
כהן, אשר בהצהרת־האיסונים שלו התחייב
לשמור אימונים למרינת־ישראל, מעשה מחפיר...
אורי
אכנרי: כבוד היושב־ראש
ק רי או ת: שב, בלום פין ו
אורי אכנרי: כבור היושב־ראש
היו״ר ר. ברקת: חבר־הכנסת אבנרי,
אבקשך לא להפריע.
אורי אכנרי: כבור היושב־ראש, אני
מבקש לרעת
היו״ר ר. כרקת: חבר־הכנסת אבנרי,
אני קורא אותן לסדר.
אורי א מרי: אני מבקש לרעת: לפי
איזה סעיף בתקנון נמסרת ההודעה הזאת?
באן זה לא סוביים עליון! ליושב־ראש אין
שום סמכות למסור הודעות באלה.
( צ ע קו ת ב או ל ם).
הי ד׳ ר ר. ברקת: חבר־הכנסת אבנרי,
אני קורא אותך בפעם השנייח לסדר.
או רי אכנ רי: כאן לא גוף סטאליניס־טין
אין לן סמכות למסור הודעה כזאת!
היו ״ ר ר. ברקת: אנחנו מפסיקים
את הישיבה לחמש דקות. אני מבקש מאת
הסדרנים שלא לאפשר לחבר־הכנסת אבנרי
להשתתף בישיבת הכנסת, בהתאם לתקנון.
( הי שי בהנפסקהלחמשד קו ת ).
( הי שי ב ה חו דשהכשעה .) 11.08
היו ״ ר ר, ברקת: חברי־הכנסת, אני
קורא בפניכם את סעיף ( 69א) של תקנון
הכנסת האומר :״הפר חבר־הכנסת את הס
דר בישיבות הכנסת, או שפגע בכבוד ה״
יושב״ראש, רשאי היושב־ראש להעמיד, ל
לא ויכוח, להצבעה להוציא את החבר מהישיבה.״
בהתאם
לסעיף זה, אני מעמיד להצבעה
את ההצעה להוציא את תבר־הכנסת אבנרי
מן הישיבה הזאת.
( צ ע קו ת כ או ל ם).
הצבעה
ההצעה להוציא את חבר־הכנסת אורי
אבנרי מן הישיבה היום, נתקבלה.
ק רי א ה: חברי־הכנסת תופיק טובי ושלום
כהן הצביעו נגד.
תו פי קטובי: כל הסקנדל הזה מיותר.
היו׳׳ ר ר. פרקת: חבר־הכנסת אבנר׳
יעזוב את אולם המליאה.
היו ״ ר ר. כרקת: אני פונה וחוזר
ופונה אל חבר־הכנסת אבנר׳ לשמור על
כבודה של הכנסת לבל ניאלץ להשתמש,
לפי התקנון, בכוח, על־מנת לקיים את החלמת
הכנסת.
או רי אבנרי: מה שנעשה כאן זה
בזיון הכנסתו
שלמה לו רנ ץ: ישיבתן בכנסת זה
בזיון הכנסתו
היו ״ ר ד. ברקת: חבר־הכנסת אב־

נרי, אני פונה אליך בפעם האחרונה.
מנחם פרוש: תעזוב את הכנסת והציל
את כבודה!
היו״ר ר. כרקת: אני מבקש שתעזוב
את אולם המליאה של הכנסתו
מרדכי כיכי: אי־אפשר שיחיד בכנסת
יעשה דין לעצמו!
היו״ר ר. כרקת: אבקש את הסדרנים
למלא את הוראת התקנה.

(חסדרנים מרחיקים את ח״כ
אורי אכנרי מאולם המליאה).

מנחםפ רו ש: בוז לכם, בוז לאלה המבזים
את הכנסת.
קריאות: בוז לכם.

,,הייתי בז לעצמי

גי* רוטוקול זה מראה שלא היה כאן
3שום סקנדאל מפוברק מצד העולם ה״
זה. אבנרי קם ופנה באדיבות מירבית אל
היו״ר, וזה הגיב -כנראה בגלל מצפונו
הרע — בקיצוניות מדהימה. אווירת הלינץ׳
ששררה באולם שימשה רקע נאה לפרשה.

אמרי עצמו מסר לעיתונאים:
״הייתי בז לעצמי אילו ישבתי
ושתקתי כשעה שעסקן ־׳?י:״י
ממדרגה שנייה משמיץ את שלום
כהן כבוגד כמדינה.

מכתב מנכה

ב ן־אמנץ

מקר יא

בבני

אלפי

המ פגינ ים

מכתב

ממת נד ב

| לצה״ל שאיבד את שתי רגליו, ועתה לפי החוק המוצע לא
ייחשב כיהודי. מימינו של בן־אסוץ עו״ד אורי הופרט, יו׳׳ר הליגה למניעת כפייה־דתית,
וחברי הכנסת שלום כהן .״כל אחת ואמיתו הפרטית״ — נאמר בכרזה, שהיא אחת מרבות.

״שלום כהן היד. שותפי לא רק ב
מאבקים ציבוריים, בכנסת ובעתון, אלא גם
במלחמה מסוג אחר, בה נתן את ההוכחה
העליונה לנאמנותו למולדת.

״אילו יצאתי בשקט מן האולם,
הייתי יוצר את הרושם שאני מש,
לים
עם הזוועה״.

בתוך האולם נמשכה ההצגה, הסטאלי־ניסטית.
שלום כהן השמיע את עירעורו
על ההחלטה, קרא את ההודעה שביקש
למסור לוועדת הכנסת ערב לפני כן (ראוי
מסגרת בעמוד )!2והסביר מה אירע ב
וועדה. מרוב קריאות שינאה, כגון ״לא
,־,.יי!״ יימזמרט אותר!״ ,לא ניתן לו כמעט
לסיים משפט אחד.
לאחר מכן נשא יו״ר ועדת־הכנסת, יש־ראל
ישעיהו, נאום מתחסד, ואז נערכה
ההצבעה האוטומטית. רק תופיק טובי הצביע
נגד הגירוש.

בהצבעה זו התלכד המימסד ממור
אל קיר, מגח״ל והמרכז ה
חופשי ועד מפ״ם, כשמק״י בולטת
בהיעדרה.
כפי שנקבע מראש בסיעה, קם שלום
כהן, אסף את ניירותיו ונטש את האולם
ללא התנגדוח פיסית.

ג ה !0 1 9
9מה יהיה אס אמו של המשיח תהיה
נוצדיה?
• גם אחרים דיברו על טוהר הגזע.
• גולדה — לא נלקק.
9ירדנו כבר מהעצים.
9לא תשחטונו בשחיטה כשרה.
9אינני רוצה להיות יהודי סוג ס.
9הכנסת איננה בית־כנסת.
כך קראו אחדות מעשרות הכרזות שנישאו
בידי המפגינים, בהפגנה הגדולה שנערכה
ביום השני השבוע מול בניין הכנסת,
עת בתוך הבניין החל הדיון בהצעת

פרנק, מתנדב הולנדי שעלה לארץ, התנדב
לצד,״ל, נפצע בקרב וכתוצאה מכך
איבד את שתי רגליו. כאשר החליטה הממשלה
לקבוע מיהו יהודי במדינת־ישראל
לפי פקודת הרבנים, גילה שהוא איננו
יהודי, לפי החוק החדש .״האם איבדתי
את שתי רגלי לשוא?״ שאל את ראש
הממשלה במכתבו .״מה עלי לעשות?״

ף• נקודה זו אירעה סצינה קטנה, ש־
9לימדה יותר מכל דבר אחר על מהות
המאבק בין הדתיים לחילוניים: כאשר בק־

כגנבים בלילה
** ל זה נעשה כמעט במחתרת — כמע־
^ שה גנבים בלילה.
כי עוד בראשית היום פקד יו״ר הכנסת
שלא לתת לשום צלם עתונות וטלוויזיה
להיכנס לכנסת• האולם נסגר הרמטית —
כדי שהציבור לא יראה במו עיניו מה
מתרחש בביתיהמחוקקימ שלו.
בכל זאת הופיעה הטלוויזיה — אחרי
מעשה. היא הוזמנה על־ידי ראובן ברקת
— כדי לצלם אותו ונאום־השמצד, נוסף
שלו. ראש צוות הטלוויזיה פנה אל אבנרי,
קבע עימו שעה לצילום ראיון נגדי, להשמעת
טענותיו. אולם ברגע האחרון הופיע
האיש שוב אצל אבנרי, ביקש סליחה והסביר
כי — נגמרו חומרי־הצילום שלו!

רק לאהד מבן נודע בי יו״ר ה כנסת
עשה מעשה שהביא את ה־סטאליניזם
לשיא: הוא אסר על
הטלוויזיה לראיין את אכנרי, לא
רק בתוך הכנסת אלא גם מחוצה
לה! מנהל שירוחרהשידור קיבל
את הפקודה.
הוא לא היה שונה משאר כלי־התקשורת
של המימסד. העתונות נהגה בפרשה כולה
באופן מחפיר. לא רק עתוני המפלגות,
אלא גם מעריב, ידיעות אחרונות ו־הארץ
פירסמו מאמרי־השמצה קיצוניים, מבלי לתת
לאבנרי וכהן את ההזדמנות להשיב.
בלט לטובה דווקא הרדיו, שערך כמה
ויכוחים שקולים, לפי כללי ההגינות ה־עתונאית.
מלבד קרן־אור זו, ודבריהם
של כמה עתונים, יכול היה האזרח לחשוב
כי רוח סטאלין השתלטה על ישראל.

כשם שחטא גורר חטא, כשם
שפשע גורר פשע, הביאה מזימתו
של י. ש .שפירא, לכפיית מישטר
גזעני-תיאוקראטי על המדינה, להשתוללות
טוטאליטרית של כל
זרועות המימסד.

להפגנה נגד החוק המוצע של נית קליש ומוטי טלמור, שני גימנזיסטים תל־אביביים.
החוק שנועדה לפגוע בפסק־הדץ של בית-
הדין־העליון בפרשת רס״ן בני שליט ואשתו
הסקוטית חסרת־הדת, לקדם את הכפייה
הדתית בישראל צעד נוסף, להעמיק את
המרירות בקרב הרוב הדומם, החילוני,
בעם, ובכך לגרום לפילוג בקירבו בשעה
חמורה זו, ולהחתים את תדמיתה של מדינת־ישראל
ברחבי העולם בחותם של מדינה
דתית, כדוגמת סעודיה ומדינות דומות.

יש לא נשא נאום בפני כ־ 3,000ד,מפ־גינים
שנאספו ברחבת־הכנסת. השלטים
הדוממים בידיהם אמרו את שבליבם.
במקום הנאומים המקובלים, הקריא דן
בן־אמוץ בפני האלפים את מכתבו של חנן

עו מבעד למיקרופון מפיו של דן בן־אמוץ
המילים ״מה עלי לעשות?״ ,פרץ בצעקה
היסטרית צעיר חבוש־כיפה :״להתגייר!״
הקהל הדומם, שהאזין מזועזע למכתב
הדרמטי, נפנה בתדהמה לעבר הקנאי הדתי,
שהיתר, לו החוצפה התהומית להעיז ולבוא
למתנדב קטוע הרגליים בתביעות נוספות.
מספר חמומי־מוח הסתערו עליו, ורק בקושי
נעצרו על־ידי מוחות מתונים יותר.
היתד, זו סצינה יוצאת־דופן. יחסית לנושא
הכאוב, התנהלה ההפגנה על מי-
מנוחות — למרות נסיונות ההסתערות
מצד המפגינים לעבר שערי־הכנסת, למרות
הצלחתם של צעירים בודדים פה ושם
להתגבר על משמר־הכנסת ולחדור פנימה

במדינה הע שבוע שחור שמש אביבית חיממה השבוע את ישראל,
גירשה קצת מוקדם מדי את החורף הקצר.
אולם ספק אם היה בה לחמם את הלבבות.
למרות מזג־האוויר הקייצי, היה זה שבוע
חורפי מאוד, עמוס עבים קודרים. שבוע
שחור.
עננה כבדה כיסתה את תדמיתה הדמוקרטית
של המדינה. הרוב הדורסני של ה־מישטר
הופעל, תוך זילזול גלוי בחוקים,
תקנות, הבטחות ומצפונו של הרוב החילוני
במדינה, כדי לכפות חוק ההופך את
ישראל למדינה תיאוקרטית. אולם מרבית
העם, שנגרר בעל־כורחו לוזיכוח מהותי־עקרוני,
שהרגשנות קבעה בו יותר מאשר
ההגיון, היה רחוק בליבו מנושא הוויכוח.
הנושא הביטחוני שוב האפיל על כל נושא
אחר, אפילו לא נפלה חשיבותם של אלה
לגבי גורל המדינה, מהתחום הביטחוני.

מהלומות תוך הפגנת עוצמה.
דווקא בתקופה בה הופעלה עוצמתה הצבאית
של ישראל בצורה הפגנתית בנסיון
למצוא פתרון למלחמה ללא־סוף המתמש־

על הכנסת

חלק מהמפגינים נראים מסתערים על
גדר הכנסת. במציאנת נשאת רנב המפגינים
תלויים מרצונם הטנב על הגדרנת, כשהם קנראים במקהלת

ונושאים שלטים מעמדות אלו. רק צעירים בודדים פרצו פנימח
לתוך חצר הכנסת, הוצאו אחר כבוד בחזרה. בתמונה ניתן
לראות בבירור את האווירה המתונה חסרת־הזעם ששררה בהפגנה.
לחצר, ולמרות הקריאות הקצובות במקהלה,
שנמשכו כמעט ללא הפסק :״עלייח
חופשית, מדינה עברית״; ״נגד כפייה
דתית״.
ניכר היה שהפעילות הסוערת היתר, פחות
או יותר מיכנית. נעדר בהפגנה —
הזעם: גם משום שלא היו נואמים שהלהיבו
את ההמונים, וגם משום שהתנהגותם
של סדרני־הכנסת, שהגנו על השערים והגדרות,
היתה מתונה ולא גרמה פרובוקציות.
דבר זה נכון גם לגבי משטרת־ירושלים,
שנהגה בחוכמה מפתיעה — ופשוט
לא נראתה, להוציא קצינים ושוטרים
שהסתובבו בשטח ולא התערבו כמעט
בנעשה, מלבד לשמור קשר אלחוטי עם
התגבורות הכבדות שחנו במרחק כשני
קילומטר מהמקום.

אחד העימותים הרבים —.והשקטים — בין המפגינים נושאי השלטים
לסדרניס. בין הכרזות :״ציונות אינה נקנית בדם״ .״שפירא —
מי הסבתא שלך?״ וכן הכרזה האומרת :״לא ניתן לדת לשלוט במדינה״ ,ועוד, ועוד.

עימות

התנהגותם האלימה ביותר של סדרני הכנסת,

שעמדו נגד המפגינים, היתה כזו הנראית בת־

מונה: דחיפתם לאחור של המפגינים. לאורך כל ההפגנה הצ

היה צורך בתגבורות: ההפגנה נשארה
שקטה 3,000 :הצעירים, שבאו
מכל קצווי הארץ, מהאוניברסיטאות וקיבוצי
השומר הצעיר, בהיענות לקריאת הליגה
למניעת כפייה דתית והעולם הזה — כוח
חדש, וכאזרחים פרטיים, בודדים. ,שביקשו
לזעוק חמס — החלו מתפזרים כעבור כשעה
וחצי כמו שבאו — בשקט ובסדר.
ייתכן שהסיבה לשקט היתד, גם העוגמה,
שבישראל של ,1970 אין כבר בכוחם של
אזרחים לשנות את תוצאות הכפייה הדתית.

טיינה התנהגותם בנימוס — יחסי כמובן — והימנעות מהפעלת
אלות או כוח מיותר. הכרזות קראו בין היתר :״השומר־הצעיר
נגד שפירא״ .״תנו מט להשתלטות הדת״ .״ירדנו כבר מהעצים״.

״חזור למצרים:״
עננה כבדה
כת על הגבול, דווקא אז ספגו אזרחי ישראל
מהלומות מוראליות כבדות.
תוך שבוע אחד:
> #הצליחו כוחות קומנדו־ימי מצריים
לחדור לנמל־הצבאי של אילת, להצמיד מיט־עני־חבלה
לשתי אוניות בשירות חיל־הים,
להטביע ספינת־עזר ולפגוע בנחתת.
#פגע מארב מצרי בתעלת סואץ בסיור
של צד,״ל, הרג ארבעה חיילים, בתוכם שני
קצינים.
י• תקפו מטוסים מצריים מדי יום את
מעוזי צה״ל בתעלה, הצליחו בפעם הראשונה
לגרום אבידות בהפצצות — 4הרוגים
ו־ד פצועים.
• הופל מטוס ישראלי בקרב אוויר
מעל אדמת מצרים וטייסו נלקח בשבי.
עובדות אלה לא היה בהן כדי לשנות
את התמונה של יתרון ישראלי בולט בתחום
הצבאי ובעיקר בתחום האוזירי. מול
הגיחות אשר ביצע חיל־ד,אוויר המצרי
ב־ 34 תקיפות שערך על שטח ישראל בחצי
השנה האחרונה, ערכו מטוסי חיל־ד,אודיי
בתקופה זו כ־ 3000 גיחות מעל מצרים, בהן
8תקיפות של מטרות בליבה של מצרים.
אבל היה בהן כדי להאפיל על המשמעות
העיקרית של ההסלמה הצבאית בחזית המצרית:
מניעת מלחמה שהמצרים הועידו אותת
לקיץ האחרון, והקלת הלחץ המצרי על
הקו הראשון של חזית התעלה.
עד כמה שההסלמה הרחיקה את סכנת
המלחמה המיידית, היא לא הצליחה להרחיק
את המלחמה מליבותיהם של אזרחי ישראל.

חליפת הלחץ

של טייס חיל־האוויר, רב־סרן דב פלג, שמטוסו הופל לפני
כשלושה שבועות מעל שמי מצרים, בעת שהיה בטיסת הפצצה.
לזברי המצרים, שפירסמו תמונה. זו, הטיס דב פלג מטוס הפצצה מזגם סקייהוק.

171
לו שיקול זר של לוחמה פסיכולוגית הטביע
את חותמו על הפעילות הצבאית נגד מצרים,
מאז החלה תגובתה הנמרצת של ישראל
למלחמת ההתשה המצרית.
בכל מלחמה — זהו שיקול חשוב. במלחמה
זו, כאשר ראש ממשלת־ישראל מודיעה
בפירוש שהיא רוצה בנפילתו של עבד־אל־נאצר,
וכאשר בירות העולם מלאות השערות
שנפילה זו היא מטרת־המלחמה המיידית
של ישראל — השיקול הפסיכולוגי
מקבל מישנה תוקף.
מהי מידת הצלחתו? את התשובה אפשר
לחפש בעיקר אצל משקיפים זרים — לרוב
(המשך בעמוד )18

משור החירום =

חפציו של דב פלג. לטענתם נועד המשדר
להודיע על מקום נפילתו ולהזעיק מסוקים.

מצרים היו יכולים לפגוע בשתי הו
{ ספינות באילת במועד אחר; הם עשו
זאת דודקא ביום השישי האחרון — כדי
להשיג נצחון פסיכולוגי ערב פתיחת הפיט־גר,
הקטנה בקאהיר.
חיל־האודיר הישראלי יכול היה — והוא
גם עשה זאת — לטוס מעל שמי קאהיר,
ליצור שם בום על־קולי ולפגוע במטרות
הנראות לו, גם ביום אחר מלבד היום הראשון
של שבוע זה. הוא עשה זאת דווקא
באותו יום, ובאותו מקום — כך אפשר
להניח — כדי להנחית מהלומה פסיכולוגית
לראשי המדינות הערביות, ולאלצם לרדת
למיקלטים.

מנות חחיום ״

נמצאו במטוסו של פלג שהופל. ה 1מאפשרות
לטייס הנופל להתקיים כ־ 43 שעות.

במדינה

א ד ״ פתח טען שהוא והרגבכלאאךב!9ן ף! 3פתח משפ טו

ש כ 1״ ם

ממנות
מ״אל־פמח״

חיי ל

לפני כשבועיים קיבלה איטה רוזנוואסר,
אשתו של שמואל רונזוואסר השומר שנחטף
על־ידי אנשי אל־פתח במטולה, מכתב
מבעלה באמצעות מגן דוד־אדוס.
המכתב היה כתוב ציכית והאשה טענה
כי קשה לה לפענחו. מאוחר יותר, כאשי
הצליחה לקרוא את הכתוב במכתב, לא
הסכימה אשת השומר החטוף למסור את
תוכנו, מלבד הקטע בו ביקש ממנה בעלה
לפנות אל אחד משכניו כדי שיסייע לה
להשיג נפט לחמם בו את התנורים בביתם.
השבוע פורסם לראשונה תוכן המכתב
שכתב רונזוואסר לאשתו. הוא לא התפרסם
בישראל, אלא בעיתונות הלבנונית. כי
השומר החטוף משמש מאז הטיפתו כ־אמצעי־תעמולה
ראשון לדוברי אל־פתח.
בעיקר מעונינים תועמלני אל־פתח להשתמש
בשבוי כאמצעי לחץ על ממשלת
ישראל לנהל משא־ומתן ישיר עמם, דבר
שהממשלה מתנגדת לו בכל תוקף.
כאשר פיו סם אל־פתח את העתק המכתב

מכתבו של רוזנוואסר
״תפני לממשלה —
ששלח רוזנוואסר לאשתו, ניתן היה גם
להבין מדוע טרם פורסם המכתב בישראל.
חולצה כתומה לבת. תזנודאסר
רהב על נייר של הסהר־האדום הפלסטיני,
ארגון שאינו מוכר אמנם על־ידי הצלב־האדום
הבינלאומי, אך שנציגי הצלב־האדום
מנהלים עמו מגעים רשמיים ואף נפגשו
באמצעותו עם החטוף הישראלי. המכתב :
אני מעביר מכתב זה באמצעות הסתר
האדום הפלסטיני ע״י הצלב האדום הבינלאומי
לאשתי איטה ולבתי אינה. אני
במצב בריאות טוב ומבקשכם להתקשר
עם ממשלת־ישראל. אני נמצא בידי אלפתה
ואיש אינו נוגע בי לרעה ומגישים
לי את נל האוכל שאני מבקש.
אשתי, בקשי מהממשלה בישראל שתתקשר
עם אל־פחח להשגת שחרורי. אני
מעביר דרישת־שלום לאשתי, לבתי ולאחי
מאיר ודרישת־שלום לתושבי מטולה ואני

וגה ״ ד

בשיחת אל־פרודו
^ ל־פתח״ התמוגג מנחת, זעק
באמצעות כל אמצעי־התיקשורת על
הצלחתו הפנטאסטית: הוא החדיר את
אנשיו לתוך שורות צה״ל.
העיתון הלבנוני אל־אנואר הביא את הסיפור
תחת הכותרת הראשית, בצירוף
תמונת־ענק של ההוכחה: תמונתו שד
מוחמד חוסיין מוסה, סמל ראשון בצה״ל,
במדים, ענוד אות מלחמת־ששת־הימים י־כנפי־צנחן.
מוחמד
מוסד, חשוד כחבר בחוליית החבלה
בעכו שביצעו ביולי ובאוקטובר 69
שורת. מעשי חבלה באיזור חיפה והמפרץ.
כתב אל־אנואר;
״דובר אירגון אל־פתח הודיע כי ה־פידאיון
הגיבור מוחמר מוסה חוסיין הצליח
לחוור לתוך שורות צבא האוייב הישראלי
וביצע שורת פעולות מוצלחות
בחיפה ובעכו בטרם תתגלה זהותו,
.,כשנתפס, נהרג כתוצאה מעינויים.
״הוא הגיע לדרגת סמל ראשון, הצטרף
לשורות פתח בספטמבר ,!968 ובטרם
נעצר ב־ 1969 הצליח לבצע פעולות רבות
עם שאר חברי רישתו, כשהוא משתמש
לשם כך ברכב צבאי.
״בין פעולותיו: פיצוץ צינור הנפט בנמל
הקישון ובתי מגורים בחיפה.
״שלטונות ישראל סיפרו שהוא חלה
והועבר לבית־חולים, שם נפטר.״

ךתלהכות מחברי הסיפור סחפה אותם.
! { הם הרגו את מוחמד מוקדם מדי.
משפטו, יחד עם 12 חבריו לרשת, ייפתח
ב־ 23 לחודש זה בפני בית־המשפט הצבאי
בלוד, והוא יופיע בפני שופטיו בריא.
עובדה זו אין בה כמובן לסתור את
נכונות הסיפור בכללותו: מוחמד, סמל ראשון שלחם במלחמת
ששת־הימים, החליט אי־שם אחרי המלחמה
להצטרף לשורות פתח. הוא אמנם לא
השתמש ברכב צבאי לביצוע החבלות,
אולם אין ספק שניצל את מדיו למטרה
זו: המכוניות שבהן השתמשו חברי הרשת
לביצוע משימותיהן הצליחו לעבור ללא
בדיקת מחסומים — בגלל שליד הנהג ישב
מש״ק בצה״ל חמוש בעוזי: מוחמר.
היתר, זו אחת הסיבות להצלחתה של
הרשה — נוסף לעובדת היותה מאורגנת
בצורה יעילה יותר מהרגיל. עקב כך,
הצליחה לפני שנתפסה לחבל במסילת הברזל
י׳יד קיבוץ החותרים ובצינור הנפט
ליד מעגן הקישון: ולפגוע בבתים בכרמל;
כתוצאה מחבלות אלו נהרגו ונפצעו אזרחים.
מוחמד בן ה־ 29 הוא הצעיר בין חברי
הרשת בן השבט הבדואי אלהייב, נשא

י -י 11111111

1881.,

ך ^ 1ן ך \ 1 1ן ן ״ ן * זוהי תמונתו של סמל־ראשון נזוחמד חוסיין מוסה, בן השבט
* / 1 1 .הבדואי עארב אל הייב, במדי צה״ל, כפי שנמסרה לפירסום

על־ידי אל־פתח, כדי להוכיח שאנשי אירגון הטירור חודרים גם לשורות צה״ל. טל חזהו
של החייל, המואשם בהשתייכות לחבלנים מעכו, כנפי צנחן ואות מלחמת ששת־הימים.

נציגת ״אל־פתח״ מעניקה לרוזנוואסר מתנות משפחתו
— שתתקשר עם אל־פתח
העולם הזה 1693

לאשר, בת למשפחה עכואית מכובדת, עבר,
עם נישואיו אחרי מלחמת ששת־הימים,
להתגורר בעכו. הוא סיים בית־ספר יסודי,
דובר עברית שוטפת, ונראה היה כלפי חוץ

טרוד בכל מה שמעסיק כל איש צבא־קבע
בעל משפחה.
־ אין ספק שהוא גרם לצהלה רבה בשורות
אל־פתח.

מצפה לתשובה מהירה מכס.
אשתי, באל־פתח לא אוכלים בשר־אדס,
כפי שסיפרה לנו הממשלה בישראל. אני
שומע כל מה שאומרים בשדורי־ישראל
בקשר אלי. אני מצפה לתשובה מכם שתכתבו
לי מה מצבכם. אני שולח חולצה

בתומה ומכנסיים כחולים לבתי, ומכנסיים
שחורים וחולצה לדודק — מתנת אל־פתח.
המכתב הגיע, כפי שפורסם לתעודתו.
אך מה עלה בגורל המתנות ששלח אל־פתח
לבני משפחתו של רונזוואסר, טרם
נודע עד כה.

מעל

(הנושך מעמוד )16
עתונאים ידועים — ששהו במצרים במהלך
ההתקפות האוויריות.

י ג נפגע קשות המוראל של האזרח המצרי*
שקאהיר רוחשת שמועות על תוצאותיה
הקשות של המיתקפה האווירית הישראלית•
כאשר הותקף מחנה אינשאס, באי-
זור הפורה שלאורך הנילוס׳ לא הרחק מ־קאהיר,
הודיע הרדיו המצרי שלא היו שם
נפגעים. אבל תושבי הבירה, כפי שסיפר
אותו עיתונאי, ידעו כי הממשלה גייסה ב־קריאת־חירום
את כל הרופאים של קאהיר,
הסיעה אותם באוטובוסים לאינשאס, כדי
לטפל בנפגעי ההפצצה.
מעשים כאלה, כדברי העיתונאי הגרמני,
פגעו באימון ההמונים המצריים בממשלתם.
ואילו אימון החיילים בממשלתם ובבני״הב־רית
הסובייטיים התערער אף הוא, עקב
חוסר״האונים מול ההתקפות הישראליות.
זהו דו״ח אחד. קיימים דו״חות אחרים
באותה רוח. אבל קיימים גם דו״חות בכיוון
הפוך. כמו זה של כתב לה־מונד.
גם הוא אינו מקל בערך ההפצצות בעומק
מצרים, או בהשפעתן על דעת־הקהל המצרית.
אלא שמסקנתו הפוכה: הרוח השוררת
עתה במצרים היא רוח הפאטאליזם, שהתחזקה
לנקודה בה שוב אין המצרי הפשוט
רואה מוצא מן הסבך — והוא מתכונן
בשוויון־נפש להמשך המלחמה. הוא אינו
מאמין שעבד־אל־נאצר אשם במצב — אלא
ישראל. ומכיוון שאין ביכולתו להשפיע על
שיקוליה של ישראל — הוא מתכונן למלחמה.
התוססים
יותר מבין הקהל אף מנופפים
בסיסמות כמו :״מאבק עד לנצחון!״

ודווקא שם פגעו המטוסים קשה ובדייקנות
במחנה צבאי.

הבטן הרכה

* 1דקסור ואסיוט ^ עוד שני שמות
/סתמיים בהודעותיו של דובר צה״ל.
בשביל המצרי הרגיל — אלה הם לב ליבה
של מצרים. שתי הערים בדרום עמק הנילוס
הן מושג בעולמו הנפשי של המצרי:
סמל של מקום מרוחק, שקשה להגיע אליו.
עשרות מיליונים מתושבי אלכסנדריה והי־דלתה,
ומתושבי קאהיר, חיים ומתים מבלי
לראות את אסיוט ולוקסור. ערים אלה תשוט
שייכות לעולם אחר — רחוק, חבוי, מוגן.
גם החיילים המשרתים באיזור זה שותפים
לאותה תחושה; התחושה כי המרחבים
האינסופיים של המידבר ושל עמק הנילוס
מגינים עליהם. והנה, דווקא שם הונחתו
המהלומות.
גרדקה הוא בסים ימי חשוב וחדש־יחסית.
מצרים לא התייחסה אליו כאל מוצב מלחמתי,
שכן עד לפני זמן קצר לא העלה
איש בדעתו שהחזית תגיע אליו. הוא הוקם
עוד בימי מלחמת העולם השנייה, ושירת
את הצי הבריטי. במלחמת תימן שימש נקו־דת־זינוק
לחיל־המישלוח המצרי אל מעבר
לים־סוף. מאז חסימת תעלת סואץ, הפך
בסיס עיקרי ליחידות הצי של מצרים שנשארו
ממזרח לתעלה.
תקיפתו במשך שעתיים רצופות, על־ידי
גלים־גלים של מפציצים ישראליים, פגעה
שוב ב״בטן הרכה״ של מצרים.
בעצם, אחרי ההרס השיטתי שעשה חיל־האוזיר
במיתקני המכ״ם ובמערכת ההגנה
האנטי־אוזירית של הצבא המצרי — הפכה
מצרים כולה, פרט לחזית התעלה, ל׳,בטן
רכה״ .כל מכה פוגעת בה קשות, מעבירה
זעזועים לכל חלקי הגוף.

חמה המודרנית, המשמשת מטרה להת־קפות־אוזיר
מרוכזות. בכל המיקרים, היתד,
להתקפות־ד,אוויר חשיבות מסייעת, במיסגרת
מלחמה שהוכרעה על־ידי כוחות יבשתיים.
ההפצצות על גרמניה במלחמת העולם
השנייה; ועל צפון ויאטנאם עד לפני שנתיים,
לא הכריעו את הכף — על אף שגרמו
נזק לא־מבוטל למרכזי־הכוח שבעומק.
דווקא במישור הפסיכולוגי, התגלתה תופעה
מפתיעה: במקום לשבור את רוח האוכלוסייה
הכללית — סיגלו ההפצצות את
האוכלוסייה למציאות המלחמתית, חיזקו את
ההכרה שאין ברירה. במצרים — שכמה
מריכוזיה העיקריים הופצצו קשות על־ידי
מאות מטוסים איטלקיים וגרמניים בימי
מלחמת העולם השנייה — התחזקה רוח
המעליש — ״אין דבר״.
על כן התאכזבו אלה שקיוד לראות בנפילתו
המהירה של עבד־אל־נאצר תחת
מטר הפצצות הישראליות על בירתו ועל
מחנות צבאו. נפילה זו גם לא נראתה השבוע
קרובה כל־כך. אם היא אומנם תבוא
— אין כל ביטחון שתהיה תוצאה של ההפצצות.
שכן תסיסה נגד עבד־אל־נאצר,
בקרב קציניו, היתה קיימת — ואולי גם
במימדים רחבים יותר — עוד לפני שהחלו
ההפצצות האסטרטגיות.

במו רמודגן

כמה עלו
חברי הכנסת?
קרוב ל־ 20 מיליון לירות הוציאו המפלגות
בישראל לצרכי הבחירות לכנסת
השביעית. כאשר פירסם השבוע מבקר המדינה
את מימצאיו לגבי הביקורת שעיך
בהוצאות המפלגות ולגבי הסכומים שהוציאו
בפועל לעומת הסכומים שהיי
רשאיות להוציא לפי חוק הבחירות, התגלו
כמה עובדות מאלפות.
כך למשל הסתבר כי המערך גייס והוציא
קרוב למיליון וחצי ל״י נוסף למה
שקיבל מקופת־המדינה• אפילו מק״י. גייסה
כ־ 40 אלף ל״י יותר מכפי שהקציב לה
אוצר־המדינה. המפלגה היחידה שהתקרבה
להוצאה הרשמית היתד, תנועת העולם הזה
— כוח חדש• היא הוציאה בסך הכל 12
אלף ל״י יותר מכפי שקיבלה בהקצבה
(אבל ב־ 28 אלף ל״י פחות מכפי שהתיר
לה החוק).
הזולים כיותר. ניתוח מעניין יותר
של דו״ח המבקר, שלא נעשה בשום מקום,
היה הניתוח סביב השאלה: כמה עלה כל
ח״כ לכל מפלגה?
מסתבר שהח״כים היקרים ביותר בכנסת
הם הח״כים של המרכז החופשי. כל אחד
מהם עלה 293,435ל״י•
אחרי המרכז החופשי צועדים הליברלים
העצמאיים: על כל נציג שהכניסו לכנסת
הוצאו לא פחות מאשר 206,500ל״י.
שאר למפלגות הוציאו כלהלן, על כל
חבר־כנסת שהכניסו לכנסת השביעית:
המערך — 174,356ל״י.

הבקשה: טייסים רוסיים
** ול מיתקפד! זו, עומדת מצרים חשו־פה
וחסרת־אונים. מטוסיו של עבד־אל־נאצר
נשארים חבויים בתוך בונקרים של
בטון. באיחור רב, החלו צמדי־מיגים ממריאים
לגיחות קצרות על מוצבי התעלה. כאשר
נסקו השבוע שני מיגים לקראת מטוסים
ישראליים מעל לדלתה — הופלו בקרב
אוויר.
אבל גם אם עבד־אל־נאצר משוכנע, כי
מכות חיל־האוויר לא יגרמו לנפילתו —
ברור לו כי אינו יכול לשבת ללא תגובה.
צעד אחד יהיה, כפי הנראה, שיקום
מהיר ככל האפשר של מערכת־ההתראה
ומערכת הראדאר, שבלעדיה אין ערך ל־טילי
קרקע־אודיר. ייתכן גם, שברית־המוע־צות
תספק לו טילים חדישים, פיקחים יותר
מן הס.א 2.שברשותו. אבל אין בכך תשובה
מספקת.
ב־ 23 בינואר ביקר נשיא מצרים — כפי
הנראה — באודיסה, לפגישה סודית עם
ראשי הקרמלין. הוא עצמו סירב לאשר או
להכחיש את קיום הפגישה. אבל השמועות
וההשערות על תוכן פגישה זו שימשו השבוע
נושא מרכזי לפרשנים מדיניים סביב
העולם.
כולם הסכימו על נקודה אחת: שעבד־אל-
נאצר דחק נואשות ברוסים לעשות משהו
כדי להגן על מצרים מפני התקפות חיל-
האוויר הישראלי.
רבים מפרשנים אלה גם סבורים שהם
יודעים מה היתד, הבקשה: שהגיע הזמן כי
רוסיה לא תסתפק במתן מטוסים, אלא נם
תשלח את הטייסים שיהיו מסוגלים להטים
מטוסים אלה מול טייסי צה״ל.

^ כל הפצצות חיל־האוויר הישראלי
לא בוצעו רק מתוך מניעים פסיכולוגיים.
יש להן מטרה צבאית מובהקת: פגיעה
במרכזי־כוח של הצבא והמשק המצריים.
באיזו מידה הושגה מטרה זו?
הישראלי הממוצע, השומע כי הופצץ
מחנה במעדי, או הותקפה תחנת מכ״ם ב־בלטים,
מתייחס אל הפעולה עצמה. שמות
המקומות המותקפים אינם אומרים לו דבר.
והזקא שמות אלה מלמדים על היקף הפעולות
ועל חשיבותן.
מעדי היא שכונת־גנים של קאהיר. אפשר
להשוותה לרמת־גן ביחס לתל־אביב.

** אז מלחמת ששת־הימים שוהה דרר
קבע במצרים מישלחת בת כמה עשרות
טייסים קרביים מברית־המועצות. תפקידם
עד כה היה מוגבל להדרכה ולייעוץ.

בלטים שהופצצה בשבוע שעבר (ראה
תמונה בעמוד )16 היא עיירת־נופש על חוף
הים־התיבון, בין פורט־סעיד ואלכסנדריה, שם
נשפכת דמיאטה — אחת משתי זרועות
הנילוס — אל הים. זהו אולי המקום המרוחק
ביותר, מבחינת אמירתו ומיקומו —
מהתרחשויות החזית הבוערת של התעלה.

אבל לא
ידוע עד כה על טיסות־קרב מיבצעיות של
טייסים סובייטיים במטוסים מצריים.
ייתכן שזה יהיה הצעד הבא: שטייסים
סובייטיים יגנו על שמי מצרים — וימנעו
מחציית קו התעלה, כדי שלא תיתכן נפילת
טייס כזה בשטח המוחזק בידי צה״ל.
תהיה זו, בלי ספק, החרפה רצינית של
ההסלמה. ייתכן שלרוסיה לא תהיה ברירה
אלא לצעוד את הצעד הזה. אם כן או לאו
— הדבר יוכרע בעתיד הקרוב.

הכנסת

המנהלים של ההסתדרות. ואת החקירה
צריך לפשות, איך זה שהם חברי־חסתדרות
כמוני וכמו כל החברים שלי, יכלו לקנות
דירה ב־ 70 אלף ל״י? מאיפה בא הכסף, האז בכל הכבוד לכם,
נעים ג.
ואכן, אזרח תל־אביבי שיקנה לעצמו
בימים אלו דירה בשיכון בבלי בצפון תל־אביב,
מובטח לו שיזכה בחברה טובה:
בין שכניו יימנו באמת אנשי־הצמרת של
הסתדרות העובדים הכללית בארץ־ישראל,
הבוסים ד,הסתדרותיים בהא הידיעה. מדי
בוקר יהיה ביכולתו לברך לשלום שכנים
אח״מים כמו אשר ידלין מנכ״ל חברת־העובדים,
צבי רכטר, מנכ״ל סולל בונה,
ופגזים כבדים דומים אחרים.
מתנה מהדוד כארה״ב. למעשה,
השאלה שעניינה את נעים ג ,.והעשוייה
גם אולי לעניין כל אזרח צנוע־משכורת
המתאמץ כל השנים לחסל את המשכנתא,
המחסלת בינתיים אותו — ,ספק אם היא
כל־כך מוצקת: אנשי ניהול בכירים בדרג
של ראשי ההסתדרות וחברת־חעובדים נהנים
ממשכורות נכבדות, וסביר להניח — בארץ
נורמלית אף מוצדק — שיצליחו
לרכוש לעצמם דירות־פאר לאחר שנות
עמל ממושכות. אולם מה שכאב כנראה
לנעים ג. ולחבריו היה הפגם האסטתי
שבדבר.
כאשר נשאל הבום של סולל־בונה,
צבי רכטר, על העניין, התברר שהוא
במקרה פשוט יהודי בר־מזל: יש לו דודים
באמריקה. אחרת, לא היה יכול להרשות
לעצמו לגור בכפיפה אחת עם חבריו לעבודה.
שווי
דירתו של מר רכטר — בזמן ה־

מעזי ש...
ץ} צרים אינה הארץ^הראשונ^מל־

הפיסגה

מוראל שכור ץ
** יתונאי גרמני״ דיווח השבוע, כי

במדינה

מצד זה של התעלה?

11111111111

שיכון מנהלי ההסתדרות בצפון תל־אכיג
מ־ 70 אלף — ל־ 100 אלף

גח״ל — 136,162ל״י.
המפד״ל — 158,181ל״י.
רק״ח — 122,594ל״י.
אגודת־ישראל — 149,733ל״י.
הרשימה הממלכתית — 151,199ל״י.
מק״י — 159,169ל״י.
חברי הכנסת הזולים ביותר למשלם
המיסים ולמפלגתם היו נציגי העולם הזה —
כוח־חדש. כל אחד מהם עלה רק 60 ,080
ל״י, פחות מהחצי ממה שעלה הת״כ הזול
השני ברשימה, של רק״ח.
ההסתדרות דידות־פאר
לראשי־ההסתדרות
המכתב שהתקבל במערכת היה כתוב
בכתב־יד מסורבל:
אדון נכבד —
אני מבקש שתעשו חקידה בבתים של
החברה דיור ב.פ. בע״מ, ברחוב בני־דן.
זה בשיכון בבלי, על־יד נשר הירקון פה
בתל־אביב. אני וכמה חברים שלי, אנחנו
עובדים פה בבתים האלו, אלו בתים
לוקסוס א.א ,.שאין כמוהם בכל הסביבה,
ואתם יודעים מי קנו אותם? אני אגיד לכס,
כי נודע לנו: אדון רכטר, המנהל של
סולל בונה, ואדון ידלין, המנהל של
החברת־העובדים, ועוד אנשים שהם כולם

קנייה — היה 70,000ל״י — ר 50.000ל״י
מתוך־זה — קיבל מתנה מקרוביו שבארצות-
הברית.
השקעה טובה, בכל אופן. הדירות,
שניבנו על־ידי חברת דיור ב.פ.
בע״מ, חברת־בת של סולל־בונה, תוכננו
בזמן המיתון. לא היתד, אז עבודה לפועלים
וראשי החברה החליטו לספק פרנסה ל־בנאים,
רצפים, זגגים, מתקיני ההסקה
המרכזית, מכונאי המעליות, טכנאי ה־טלויזיה,
והגננים. חשבון פשוט הראה
שבדירות מפוארות יותר ירויחו הפועלים
טוב.
הדירות, בשלושת ד,בנינים רבי־ד,קומות,
נמכרו כולן עוד לפני שנה. אלו הן דירות
בבניה מעולה, עם שלושה כווני אויר,
מעליות, גנרטור, טלפון פנימי, אנטנה
לטלויזיה, קירות חוץ כפולים, הספקת
גז מרכזית, חימום מתחת לרצפות, כרי
דשא נרחבים וחניה למכוניות!
גם אשר ידלין, מנכ״ל חברת־העובדים,
אישר באוזני כתב העולם הזה את העובדה
שרכש לפני כשנה דירה מפוארת ברחוב
בני דן, בסכום של 70,000ל״י.
ללא ספק, מבחינה פורמלית אין כל
טעם לפגם ברכישת דירות אלו. מחסכונותיהם
לאורך השנים, הלוואות פה ושם, וכמה
דודים טובים באמריקה, הצליחו
רוכשי הדירות לאסוף את הכספים הדרושים
לקנייתן.
השאלה היא כנראה יותר אסטתית. כך
העולם

הזה 1693

יש לד כמה לירות פנויות? אל תחזיקוו במזומנים: נוכח התוצאות הצפויות מעיסקת-
החבילה, כדאי לד להשקיע אותו מייד בניירות-ערד הצמודים למדד יוהר-המחייה

ך!• ולאי העולם הזה לא הופתעו: עוד
׳ 1/בשלישי לדצמבר — 1969 שישה שבועות
לפני שנחתמה עיסקת החבילה —
כבר קראו בעיתון את אשר עומד להתרחש.
ב־ 31 לדצמבר יכלו ללמוד מעל דפי העיתון
על אחדות־הדיעות הבסיסית בין ספיר,
בן־אהרון ונציג ההון הישראלי הפרטי —
מרק מושביץ.
במציאות השתנה רק דבר אחד: פינחס
ספיר נסע לחו״ל וחזר משם, יומיים לפני
חתימת העיסקה הכוללת, עם בשורה טובה:

קופת הדולרים של מדינת ישראל לא תתרוקן
כבר בשנה הזאת. במאמצים אל־אנושיים
הצליח אשף־הכספים הישראלי לשנורר ולהלוות
כ־ 200 מיליון דולר מעל למה שהיה
מצופה.
אמנם — הדבר אינו כל־כך בטוח. הבטחות
רבות — כגון המילווה האמריקאי
בסך 200 מיליון דולר — טרם אושרו. גם
הסכומים שהובטחו — בריבית גבוהה למדי
— על־ידי בנקים שונים בארץ אירופית
״מסויימת״ (אסור לגלות את שמה,
אם כי כל פקיד באוצר יודע במי המדובר)
טרם נמצאים בכיסיו הרחבים של
ספיר. אבל הוא חזר מלא אופטימיות והחליט
שאפשר, לעת עתה, לוותר על שורה
של אמצעים שהיו מכודנים לצמצם את הדליפה
של מטבע־חוץ.
לעומת זאת נשאר בעינו תקציב־הענק
לשנת הכספים ,1970/71 בסך עשרה מיליארד
ל״י — או 12,000ל״י לכל משפחה
בארץ הזאת. בדיחה עצובה למדי: התקציב
גבוה יותר מההכנסה הממוצעת של משפחה
בישראל. הדבר מתאפשר, כמובן, על־ידי
מילוזת מחו״ל, מיסוי של חברות, שאינן
כלולות בחשבון הכנסות המשפחה —
והדפסת כסף נוסף.
אך העיקר נשאר, בינתיים, מכבש המי־סים
שצריך להוציא מאזרחי ישראל את
טיפת הזיעה האחרונה.

כל מספר
מפסיד
ך* מלל הרב והמליצות הרבות שנערמי
( $סביב עיסקת החבילה של בן־אהרון ומוש־ביץ
מסתירים עובדה פשוטה: רמת־המחייה
של כל אזרחי הארץ, פרט לאותם ס/ס20
המרוויחים מעל 20,000ל״י לשנה, תרד
באחוזים ניכרים. תוספת־היוקר, שבן־אהרון
כל־כך נהרג עליה, מוסיפה בסך־הכל סכום
מכסימאלי של 28ל״י לחודש. התשלום
המוגדל לביטוח הלאומי של השכירים, חלקו
מוסווה כקרן אבטלה, יאכל את כל התוספת
הזו למי שמרתיח מעל ל־ססד ל״י
לחודש, ישאיר כמה לירות לאלה המרתיחים
מתחת ל־ 400ל״י לחודש.

מכל מקום היא עשויה להיראות בעיניו
של נעים וחבריו, בייחוד בימים אלו של
עיסקות חבילה. אבל אולי תימצא לנעים
נחמה בעובדה, שראשי ההסתדרות לפחות
לא הפסידו את כספם. מאז השנה שעברה,
זינק ערך הדירות מ־ 70 אלף ל״י — למאה
אלף.

ה מלח מ ה ישראל גגד אדה״ב
פצצת־זמן חדשה, שתגרום להסלמה ניכרת
במלחמה עם המצרים, עומדת להגיע
העולם הזה 1693

חלק מהתוספת של השכר יתקבל באיג־רות־חוב.
נסיון העבר מלמד, כי המנגנון
הממשלתי אינו מסוגל להשתלט על חלוקת
איגרות־חוב בממדים כאלה. עד היום מחפש
מנהל מילווה־הקליטה כ־ססס 200,בעלי זכות
לקבלת איגרות. הדבר קשה להבנה מצד
אדם רגיל. כל בעלי הזכויות הם בעלי
תעודות זהות, הם משלמים גם כיום מס
הכנסה, ורק אותה מחלקה באוצר, שצריכה
לתת משהו לאזרח — אינה מצליחה למצוא
אותם.

נתן את דעתו על התוצאות הצפויות מהן
כבר בטוזח קרוב למדי. בראש וראשונה
תגרום אי־המדיניות הזו לפגיעות שונות
במפרנסים בישראל.
הפגיעה הקטנה ביותר תהיה לגבי שכירים
שהכנסתם נמוכה ביותר — למשל
שכיר נשוי עם שני ילדים המרוויח היום
400ל״י ברוטו, יקבל בל חודש שלוש ל״י
במזומן יותר מקודם — ועוד 16ל״י ב־איגרות־בלוף.
לעומת זאת יצטרך שכיר
באותו מצב משפחתי, המרוויח 1200ל״י

גבוה במיוחד, כגון מספרות, תיקון רכב,
בתי־מלון ובו׳ .לעסקים מסוג זה לא תהיה
כל ברירה אלא להעלות מחירים.
ציבור נוסף שייפגע, מבלי שמרכיבי ה־
״חבילה• חשבו על כך, הוא החקלאים,
כגון חברי המושבים והקיבוצים. מבחינת
החוק הם נחשבים לעצמאיים, ועל־אף ההקלות
הרבות שמהן נהנים החקלאים מן
״ההתיישבות העובדת״ ,עשוייה הפגיעה בהם
להיות חמורה. הדבר יגרום — אם נוכל
לדון על־פי נסיון העבר — למחול־שדים,

נוסף לכך לא יהיה מיסחר באיגרות אלה
— אשר יחולקו, אגב, לא לפני שנת . 1973

לחודש, להסתפק בסך 66ל״י פחות כל
חודש — והוא יוכל לשים איגרות בסך 38
ל״י בערך בבנק או בארון הבגדים.
בצורה רצינית הרבה יותר ייפגע העצמאי.
בעל חנות־מכולת קטנה, למשל, שיש
לו שני ילדים והמדתיח 400ל״י לחודש —
ויש רבים כאלה — יצטרך להסתפק מעכשיו
ב־ 380ל״י בלבד. הרבה יותר גרוע
יהיה, יחסית, מצבו של עצמאי המרתיח
1,200ל״י. לפי חשבון ארעי — טרם פורסמו
תקנות הביצוע לחוקים המתייחסים
לעיסקת החבילה — יצטרך לשלשל לקופות
האוצר מדי חודש כ־ 170ל״י יותר
מאשר קודם. ההפרש העצום נובע בעיקר
מהתשלום המוגדל לביטוח לאומי ומההצעה
שהעצמאיים ייאלצו לקנות איגרות־בלוף בסך
״ 90/מהכנסתם החייבת במם־הכנסה,
ולא 70/0כמו השכירים או כמו 40/0בשנה
זו, לפי תקנות המילווה ״מרצון״.
כל החישובים האלה אינם כוללים העלאות
נוספות של מיסים עירוניים ואחרים, שעל
חלק מהם כבר ידוע. גם קופת־חולים כבר
הזדרזה והודיעה שהיא מתכוונת להעלות
את דמי־החבר לגבי אלה המרוזיחים מעל
ל־ 700ל״י ברוטו לחודש.

תוך מיצוי כל אפשרות סבירה או בלתי־סבירה
לחלץ את בעלי הפרוטקציה הללו
מן הסבך אליו נקלעו על־ידי מנהיגיהם הפזיזים.

במקום
לקבל -
תשלם
ף* כך לא די. מילתה־הביטחון יהפוך
• 1מילתה־חובה — דבר מתקבל על הדעת
בתנאים שלנו — אך תנאיו ישונו עד לידי
כך לרעה שהוא הופך, למעשה, מס.
הוא יוחזר כעבור 15 שנה, ישא ריבית
נמוכה ביותר 50/שאינה צמודה
לכלום. פירוש הדבר, כי כאשר המחירים
בארץ יעלו בחמישה אחוזים בלבד — דבר
שיקרה, קרוב לוודאי, תוך שנה זו — לא
ישא המילתה בעצם ריבית ממשית כלשהי.
ולהיפך: כל עליית־מחירים נוספת, תגרום
לתופעה הנקראת אצל הכלכלנים ״ריבית
שלילית״ — דהיינו ריבית שמלתה הכסף
— האזרח — משלם למעשה ללתה —
הממשלה.
כדי להדגים: אתה לוקח הלוואה כדי לקנות
בית, ומשלם עבורה 150/0לשנה. אחרי
שלוש שנים אתה מוכר את הבית, שמחירו
עלה בינתיים ב־־/ס .60 עבור ההלתאה שילמת
סך־הכל 450/0ריבית — ולמעשה, מביתן
שלא השקעת גרוש משלך, הוסיף לך בעל
הכסף עוד 15 או 50/0לשנה, עבור הזכות
שלך להשתמש בכספו. זו הריבית
השלילית שקיבל.
אותו הדבר יקרה עם מילתה החובה ל־
15 שנה. תמיד, נאשר צפויה עליית־מחירים
— והיא צפויה — יפסיד מי שילתה את
כספו בריבית. קבועה. האיגרות שיקבל האזרח
הן, איפוא, אינן איגרות־חוב אלא
איגרות־בלוף. רק הכסף שיוחזר — אולי
ליורשיך — בעוד 15 שנה, יהיה צמוד ל־מדד־יוקר־המחיה.

המרוויח
יותר -
יפסיד יותר
** ה שנקרא ״המדיניות הכלכלית הח־
!* /דשה״ אינו אלא גיבוב של פעולות
שנערמו במהירות מסחררת, מבלי שאיש
בקרוב לישראל, כתב השבוע הראלד טריב־יון
המופיע בפאריס.
זוהי ספינה לקידוחי־נפט־בים השוהה
כרגע לצרכי תיקונים בנמל דאקאר האפריקאי
לאחר שניזוקה במסעה מקנדה
לישראל. הספינה, שנחכרה על־ידי ישראל,
תסיים את מסעה בחוף המזרחי — הישראלי
— של מפרץ סואץ שם היא מיועדת
לעסוק בקידוח נפט במימי המפרץ.
ממשלת מצרים כבר הספיקה להזהיר,
בשקט, את ממשלות ארצות־הברית, בריטניה
וקנדה, כי ברגע שהספינה תיכנס
למימי המפרץ היא תהפוך למטרה צבאית.
אולם ישראל סירבה להיבהל למרות
לחץ בכיוון זה מצד שלוש הממשלות
הנזכרות. טענתה היא שבהתאם לחוק הבינלאומי,
רשאית היא לבצע קידוחים אלו

אל תחזיק
מזומנים

ך* ציבור שישלם את החלק הגדול
} | ביותר, יחסית, מעיסקת החבילה, הוא
ציבור המעסיקים. הוצאות השכר, בצירוף
הרכישה של איגרות־החוב שהתחייבו לה,
תעלה את סך־הכל הוצאות השכר ב־ס—150/
.180/0יש כמובן עסקים — כגון הבנקים
ומיפעלים המייצרים במלוא תפוקתם, והיכולים
להרשות לעצמם עלייה כזו בהוצאות
מבלי שיצטרכו להעלות את מחירי מוצריהם•
לעומת זאת יש מיפעלים רבים אחרים,
המייצרים מוצרים שמחיריהם קבועים בחוק,
כמו לחם למשל, שלא יוכלו לעמוד במצב
החדש מבלי להעלות מחירים או לקבל סובסידיה
נוספת.
גרוע ביותר הוא מצבם של נותני שירותים
שונים, שמרכיב סחר־העבודה אצלם

** יסקת־החכילה תגרום במשך השנה
׳ ג הקרובה קודם־כל לאבטלה במיקצועות
השירותים — ולפי נסיון העבר אין כימעט
אפשרות לנצל את כוחות העבודה הללו
לעבודה אחרת. תקח־תו של ספיר, שה״עיס־קר,״
תגדיל את היצוא — ותקטין את היבוא
— מבוססת על הנחה שהיא חלקית נכונה
— הביקוש של המובטלים יירד, הם יקנו
פחות וכוח הייצור יתפנה לאספקת סחו־רות־יצוא.
אולם שיטה זו של עידוד היצוא
היא יקרה ביותר: כלכלני האוניברסיטה העברית
ישבו וחישבו כי בזמן המיתון הקודם
עלה כל דולר שיפור במאזן התשלומים
(כלומר כל דולר שבו יר,-, 1׳•בו׳• .אעלה
היצוא) למעלה מ־ 10ל״י של ..פסי
ייצור שנגרם על־ידי האבטלה.
לאזרח הישראלי הרגיל אין כימעט אפשרות
חוקית להקל מעליו את הנטל העצום
שהממשלה וההסתדרות מטילות עליו.
העצה היחידה שניתן לתת כרגע היא: אל
תחזיק בכסף מזומן מעל לצרכיך המיידיים.
מכיוון שאין להימנע מעליות נוספות ב־מדד־יוקר־המחיה,
במיוחד בשל התייקרות
השירותים, כדאי להשקיע כל כסף פנוי ב־ניירות־ערך
שגם הקרן וגם הריבית שלהן
צמודות למדד זה. השקעת כסף במטבע
זר, או בניירות ערך הצמודים למטבע זר,
כדאית רק לטווח ארוך יותר — וגם את
רק בתנאי שלא תיאלץ לשלם מחיר מופרז
עבור רכישה כזו. ייתכן ופינחס ספיר באמת
אינו רוצה בפיחות — אולם מדיניות ה־
״חבילה״ תביא במוקדם או במאוחר למצב
שלא יהיד, ממנו עוד שום מנוס מכך, למרות
שאין לדעת מתי יקרה הדבר.
אך אם לדעתך תהיה זקוק לכספך בחודשים
הקרובים, סביר יותר להשקיעו בניירות
צמודים למדד, שמחיריהם בבורסה עולים
על כל עליית מחירים בשוק.

במימי החוף המזרחי. מצריים ושלוש
המדינות המערביות שוללות טענה זו.
הבעייה האמיתית, כמובן, איננה קשורה
כלל בקידוח נפט. לדעת דיפלומאטים מערביים,
העובדה שישראל מוכנה השקיע
סכומים ניכרים של מטבע זר, החסר לה
כל כך כרגע, בחופי סיני, מוכיחה על
כוונתה לשבת בחצי־האי לנצח.
השמדת הנפט המצרי. המצב ביום
הוא שישראל שואבת נפט מהשדה ב־בלאין,
גם הוא במימי המפרץ, סמור לחוף
המזרחי. אולם שדה בלאץ הוא שדה
שנלכד מידי המצרים במלחמת־ששת־הימים,
והוא בלול בהסכם הבלתי־מוצהר ביי
ישראל ומצריים, לפיו כל אחת מהן זכאית
לנצל את הנפט שבתחומיה.
אולם בארות חדשים — שאני: מצרים

מתכוונת לראות בכך הפרת הססאטוס־קוו,
דבר שיביא לדבריה למלחמת־נסט בינינו
לבין המצרים.
מקורות מערביים רמזו שלדעתם זו
בדיוק היתד. מטרתה של ישראל, כאשר
חכרה את הספינה מקנדה — מאחר שבמלחמת
נפט כזו, תוצאתה תהיה אחת בלבד:
השמדת כל בארות־הנפט של מצרים.
במקרה זה, מזכירים אותם מקורות, תעמוד
ישראל בפני בעייה מעניינת: שדה־הנפט
העשיר ביותר של מצריים, כרגע — גם
הוא תת־ימי — הוא שדה אל־נזווגן, הנמצא
בבעלות משותפת של ממשלת מצרים
— וחברת סטאנדארד האמריקאית: אם
תרצה ישראל להשמידו, היא תשמיד בכך
רכוש אמריקאי — עובדה שתקומם נגדר.
את ארצות־הברית.
פגיעה בחקלאים

ו 8 | 1י
ר 1X1*11 *1״ כך התחיל הכל — בצילום תת־מימי בו נראית
}) /ציונה צוללת במי הבריכה כשהיא לבושה בבגד־

ים חדיש ומשתעשעת מתחת למים עם צוללן בבגדי־צלילה
ומיכלי־חמצן. ציונה מיטיבה לשחות ולצלול ולכן נבחרה לתפקיד.

^ 8י 1118111״
ן* עם זה היה טפסים פירסום. ב־
21 פסטיבלי הסרטים בקאן ידעו צלמי
העתונות שהם רק צריכים לעמוד על החוף
ולהמתין. תמיד תימצא שם איזו
נערת־זוהר או כוכבנית שתאיר לפתע את
בגדיה במרחק שיאפשר לצלמים לצלמה
ולה להתפרסם.
זה קרה אפילו לדליה לביא, בימים

אויר לנשימה
שים את ציונה ממיכל החמצן שעליו, הוא
חיבק את גבה. תוך כז פעולה זו, נשמט
החלק העליון של בגד־הים של ציונה.

הפנציו

אחרי שאיבדה את החלק העליון של בגד־הים שלה, הזדקפה ציונה
במי הבריכה כשהיא מכסה בכפות ידיה את מערומיה. הבעת התדהמה
שעלי פניה הצביעה על מבוכתה. בפסטיבל הסרטים בקאן השתמשו בתרגיל החזיה לפירסום.

שהיתה עוד כוכבנית מתחילה. היא איברה
את בגד־הים שלה בריו דה ז׳נרו ובדיוק
היו שם צלמים שהנציחו את האסון. והשבוע
זה קרה לדוגמנית הישראלית
ציונה טוכטרמן. אבל בה לא יחשוד איש
שהיא עשתה כדי להתפרסם. היא כבר
מפורסמת מספיק ואינה צריכה לחפש
תפקידים חדשים בקולנוע אחרי הסרטים

יוצאת ציונה טוכטרמן מתוך המים, כשהיא מנסה להרים את
חלקו העליון של בנד־הים שלה שנשמט. היא נאלצה להפסיק את
השעשוע ויצאה מתוך הה ם. מאוחר יותר, כאשר נרגעה, צחקת הדוגמנית מכל התקרית.

ברי חזיה

בהם כיכבה כמו המטרה טיראן והקופרו־דוקציות
הפדסיות־ישראליות.
זה קרה לה באמת במקרה. ביום אביב
נאה שהזדמן באמצע החורף, הבהילו אותה
לבריכת־שחיה, שם היתה צריכה לצלול
במים הקרים לצורכי צילומי־אופנה. כבד
עתה מכינים בישראל את צילומי ה־פירכומת
של בגדי־הים הישראלים החדשים
שישתקו בעולם באביב ובקיץ. פרסום פלד
בחר להציג את בנדי־הים החדשים של
חבית אלסטקס בצילומים תת־מימיים.
וכך, במשך שעה ארוכה צללה ציונה
במי הבריכה. כשהיא משתעשעת מתחת
לפני־המים עם הצולל־־הדוגמן ששימש לה
כבן־לויה. גפי: ע היא החליטה לעשות

תרגיל חדש: להאריך את שהותה מתחת
למים על־ידי נשימת חמצן מבקבוק החמצן
של הצוללן שלידה. לצורך זה חיבק הצוללן
את ציונה, הניח את ידו מאחורי
גבה. ובעוד היד משוטטת שם, נפתח האבזם
שחיבר. את חלקו העליון של בגד־הים
שלה לגופה.
ציונה המבוהלת מיהרה להפסיק את ה־שעש־ע
ויצאה מתוך המים כשהיא מכסה
את חזה בידיה. מובן שהצלם המשיך כל
הזמן לצלם. אבל את אותן התמונות שצולמו
מתחת למים, כאשר ידיד. של ציונה
היו עסוקית בשחיה ולא בכיסוי מערומיה,
לא התייר, ציונה לפירסום.׳ אמדנו לכם:
היא קא רוצה להתפרסם.

מגיש הגרפיקאי בזיל לדוגמנית, אחרי שהתעטפה במעיל
רחצה. לידה עומדים גם הצוללן שצלל יחד עימה לצורך
הצילום והצלם מולה, שצילם את התמונות התת־מימיות ואף אלו שמעל לפני ה מי ם...

בתדי לחימום

י 2 1יי־

במדינה בריאות פיקוח על
בתי־חוליס
פרטיים

שאתה 1ז 1ו ! 1ב
טלהיזיה

העולה

שזבה

היא

ביום א׳ ,15.2 ,ב־ 8.00 בערב,
במשרדי מערכת ״העולם הזה״,
רחוב קרליבך ,12 תל־אביב,
תתקיים

״1307
פגישת מורי

שאלות, שאלות -ומה בקשר

על הנושא:
בחירות להסתדרות המורים
חברי הסתדרות המורים, אוהדי
התנועה, מתבקשים לבוא.

־1007

האיכות הידועה של איוניר
־207

חשוב

הנחה ממשית על כל הדגמים

ב מכיר ת סו ף ה עננ ה

ל שחקנים
ולדוגמניווג

אין צורן להיות רקדן
מקצועי כדי לרקוד ג׳ז

שמעון לוי,

הרקדן־והכוריאוגרף
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי״נוקר וקורסי־ערב
( 2שיעורים בסבוע בכל קורס)

9רטים: מל—8.00( 24 74 80 .
10.00 לפנה״צ; 20.00—17.00 בערב).

ג־ 12 לינואר השנה צלצל הטלסון ב־תחנת
מגן דוד אדום ברחוב מזא״ה בתל-
אביב :״מדברים מבית־חולים מין גדי״
הודיע הקול הנרגש. .שלחו אלינו מיד
אמבולנס.״
כשהגיע נהג האמבולנס כעבור דקות
ספורות, נתבקש להוריד צעירה בת , 18
רבקה לינזום, שסבלה משטף־דם חמור,
מחדרה שבקומה השניה. כאן נתפתח דין
ודברים: הנהג ביקש עזרה כדי שיוכל להשכיב
את החולה על אלונקה ולהוריד
אותה במדרגות• פקידת בית־החולים שאלה
בהתמרמרות מדוע לא הביא איתו אדם
נוסף. הנהג ענה מה שענה, והוויכוח נמשך
תוך ביזבוז דקות יקרות, העלולות להיות
גורליות במקרים של שטף־דם. לבסוף
הורדה החולה איכשהו אך הנהג הנרגז
לא היה מוכן לעבור בשקם על הפרשה,
איים לספר על המתרחש לעיתונות.
לפני שעזב את עין גדי, ביקש הנהג
מכתב־הפגיה לבית־החולים הממשלתי בקריה׳
שהיה התורן למיקרים גינקולוגיים
באותו יום. ד״ר א.ג ,*.הרופא שטיפל ברבקה
לינזום, הורה לו לנסוע לבית־החולים
צהלון ביפו — ללא שום מכתב.
הנהג ביקש לדעת מדוע, ואז הסביר לו
הרופא הנבוך והחיוור מהתרגשות, שקיים
הסכם בין עין גדי וצהלון למקרים כאלו
של חולים שמצבם מסוכן.
הנהג לא התווכח, עשה כפי שנאמר לו
על־ידי הרופא.
אן? אחד לא יודע מכלום. האמנם
קיים הסכם כזה בין שני בתי־החולים? ואם
לא — כיצד ומתי נרשמה ריבקה לינזום,
כאשר הובאה לצהלון? כאשר התעניין
כתב העולם הזה על כך אצל ד״ר אלטרמן,
רופא במחלקה הגינקולוגית של צהלון.
חיפש ד״ר אלטרמן את התיק, ולא מצא
אותו, והשיב. :לא טיפלתי בחולה באופן לא אישי, ולא ידוע לי דבר עלהמקרה.
ידוע לי גם על הסכם כלשהו כזה ביד
בית־חולים עין גדי ובית־החולים שלנו.״
אמר מנהל המחלקה הגינקולוגית של
צוזלון, ד״ר ריקובר. :רבקה לינזום הועברה
אלינו מעין־גדי, אך איני יודע כיצד
נירשמה, ובכלל אם נירשמה,״ הכתובת
לבידור הענין, לדבריו היא מחלקת האדמיניסטרציה•
אולם
פינחס אורך, עוזר למינהלן של
בית־החולים, סירב לטפל בעניין. החקירה
נפתחה רק אחרי שכתב העולם הזח ביקש
את התערבותו של משרד־הבריאות, זה
פנה למנהל בית־החולים, ד״ר פ. גייזלר.
ד״ר גייזלר הודיע לבסוף שרבקה לינזום
אושפזה בצהלון, נותחה, ועזבה את בית־החולים
לאחר שמונה ימים.

הצעות מיוחדות עד חיסול המלאי

מעילים וחליפות עור וזמש בדגמים
אופנתיים ובמחירים נמוכים ללא ת ק די ם!

לתשובה ׳.1המקרה של רבקה לינזום
אינו הראשון של חולה שהועברה מעיז־גדי
לצהלון במצב קשה. ד״ר כץ מנהל
עין־גדי, אינו מכחיש זאת• הוא גם הוסיף
שלרוב נישלחים משלוחים כאלה לא באמבולנס
אלא בסתם מונית.
לשאלתו של כתב העולם הזה מדוע
בכלל הוא שולח חולות לבית־חולים אחר,
לאחר שעברו ניתוחים בבית־ד,חולים שלו,
השיב ד״ר כץ שזהו ענין רפואי, והאתיקה
המיקצועית אינה מאפשרת לו לפרט פרטים.

כץ גם הכחיש הסכם כלשהו בין
בית־החולים שלו לצהלון. כאשר נשאל
מדוע שלח את החולד, לצהלון דווקא,
כאשר בית־החולים התורני היה קרוב
יותר, השיב קצת שלא לענין. :כל בית־חולים
מוכרח לקבל תולה במצב כזה. זה
ענין הומאניטארי.״
האם זו באמת הסיבה בגללה הועברה
רבקה לינזום לצהלון? מדוע בכלל מעביד
בית־חולים פרטי חולים למקום אחר אחרי
התחלת הטיפול, שהוא לעיתים ניתוח סובך

אין ספק שהגיע הזמן שמשרד־הבריאות
יטפל בפרשה זו, ויחליט אם אין צורך
לקיים פיקוח על בתי־חולים פרטיים.

(* שמו המלא שמור במערכת)

ב תי האופנההראוייםלאמונך
תל אביב

חיפה

הרצייה

העולם

הזה 1693

התיכננן התחלק על השלג

המפולת

הקמת המיסעדה והמיבניס לשירות המחליקים בחרמון נמסרה למשרד־השיכון.
לפי התוכנית המקורית היו צריכים להקים במקום מיבנים
שווייצייס. במקום זה הקימו אסבסטונים שקרסו תחתם כאשר ירד השלג הראשון.

הכביש. אולם במקום מכונית כזו רכשה
רשות החרמון מכונית לפינוי־שלגים, המצויירת
במעין דחפור בחרטומה, הדוחף
את השלג לצידי הכביש.
מכונית זו לא הספיקה להשתלט על השלג
שנערם בכביש המוביל לחרמון. משרד
העבודה היה צריך להשאיל ארבעה טרקטורים
כבדים, שעבדו כשבוע ימים לפינוי
השלג. אבל השלג שנדחף הצידה נמס, הפך
את השטחים הבלתי־כבושים לבוציים.
מחדל שני של רשות־החרמון נוגע ל־מיבנים
שהיו צריכים לקום ליד מסלול
ההחלקה. לפי התוכנית עמדו להקים שם
מסעדה גדולה. ליד המסעדה היה צריך
להקים, לפי דרישת שלטונות צה״ל, מיב־נים
נוספים, שישרתו את המחליקים, ושאחר
מהם יהווה תחנת עזרה־ראשונה.
רשות־החרמון אמנם הקימה את המסעדה
והמיבנים. אולם הבניה נמסרה למשרד־השיכון.
מומחי משרד־השיכון החליטו כי
הם מבינים די והותר בבניית מבנים במקומות
כאלה, הקימו אותם מלוחות אסבסט
בהשקעה של 150 אלף ל״י.
כאשר ירד השלג הראשון הוא כיסה
את מבני האסבסט ומוטט אותם.

* ם דרישות אחרות, בהם היתה
ץ* רשות־החרמון צריכה לעמוד, לא הת־

רשות החרמון הבטיחה
כי השנה יעמוד
לרשות המחליקים רכבל לצורך עלייה
למשטח ההחלקה. עמודי הרכבל והקרוניות
כבר ישנם. אבל עדיין אין במקום כבלים,

בלי־כבל

מלאו. כך למשל, היה עליה להקים בתי־שימוש
לאלפי המחליקים המתכנסים מדי
שבת בהר. במקום זה הכינו מיספר זעום

בתתו בתומת

** שרות חובבי ספורט־הסקי שז
ג הגיעו לכפר הדרוזי מג׳דל שמס בשבת
לפני שבועיים, עמדו מול החרמון ברגשות
נסערים. ההר היה מכוסה שלג. שכבת
השלג העבה שירדה השנה במאוחר, כיסתה
את מידרונות ההר, הפכה אותם למסלולי
החלקה אידיאליים לכל חובבי־סקי. ומספרם
של אלה עולה בישראל בעטיו של החרמון.
אבל הם עמדו מנגד ואל ההר לא יכלו
לגשת. מחסום ניצב על דרכם .״מציתו
אפשר לפתוח את ההר,״ אמר מנהל רשות־החרמון,
דן פרי, איש רשות שמורות־הטבע
מקיבוץ מלכיה .״אבל ההר הוא שטח
צבאי והצבא קובע מתי יפתח ההר לקהל.״

היתד, זו טענה מוזרה. נכון אמנם ש־צה״ל,
שבשליטתו נמצא החרמון, הוא
הקובע אם להרשות למחליקים לגלוש במורדותיו
או לא. לפני שבועיים אסר
צה״ל את ההחלקה בהר. אבל השלטונות
שהחליטו על כך עשו זאת רק בגלל מחדליה
של רשות־החרמון.

** אשר הוחלט על הקמתה
^ רשות־החרמון, שנועדה לפתח את
ספורט החורף הישראלי בהר, הוצבו בפניה
כמה דרישות, שמילויין היווה תנאי לפתיחת
החרמון לאלפי הספורטאים.
הדרישה הראשונה היתד, שהכביש המוליך
אל מסלול ההחלקה יהיה מפונה
ונקי משלגים. רשות־החרמון אמנם הכינה
את עצמה למטרה זו. המהנדסגיל, איש
משרד־העבודה בנצרת, אף נסע לצורך
זה לסיור השתלמות של שלושה חדשים
בשוויץ, על מנת ללמוד את שיטות פינוי
השלגים בדרכים המובילות למסלולים.
אלא שההשתלמות לא היתה מושלמת
כנראה. בכל העולם מקובל לפנות שלגים
במכוניות מיוחדות הטוחנות את השלג
ומפנות אותו הצידה. השלג הטחון אינו
מפשיר בצורה הגורמת להחלקה מסוכנת על

למרות שרשות החרמון הודיעה כי החרמון סגוו
החליקו בשבת מאות אנשים. בתמונה: המחליקי
מקבלים שיעור מהמדריכה הפינית שהתגיירה, מרים רוטי, מבית־הספר של יהודה אבנ

המדריכה הפינית

של ארגזי־עץ, שהוצבו ליד שטח ההחלקו
ללא כל מבנה או מיסתור.
לפי התוכנית היה גם הרכבל צריך לו
יות מוכן השנה לנוחיות המחליקים0 ,
להעלותם אל מסלולי ההחלקה. כיום ניו
לראות במקום את עמודי הרכבל וא
הקרוניות. אבל המיתקן אינו פועל. טו
חוברו הכבלים וטרם הותקנו המנועי!
למרות שרשות־ד,חרמון לא עמדה בתנאי
שהוכתבו לה לפתיחת החרמון, פתחו ש׳
טונות צה״ל בשבת האחרונה את הו
למחליקים. מאות מחליקים הסתערו ו
המדרונות המושלגים, עסקו בלהטוטי גל
שה, עד שלרגעים דמו מורדות החרנ|
לעיירת־נופש בשוייץ.

במקום בתי־שימוש
הוצבו
במשטח ההחלקה ארגזים כנראה בתמונה.

בתי־השימוש

פציעה ואשונה

בפעם הראשונה מאז החלה ההחלקה הישראלית
בחרמון, שברה השבוע אחת המחליקות את רגלה.
בהיעדר אמבולנס — נפי שדרש צה״ל — היא הורדה מההר באלונקה מאולתרת.

תחת שמש אביבית החליקו הגולש
העליזים, בהם אנשי־צבא רבים, על מסל
לי השלג, כשהם צופים כל הזמן בחורב
התכנית לפיתוח־החרמון והפיכתו למו
תיירות פנים וחוץ — תוכניתה של רשו
החרמון אשר התמוטטה בשלג הראשון

היא נראית חתיכה משגעת? -א! 0אתה איש=מכס ־ !1יזהו!
מקצוו 1חדש נשס לאחרונה בין! נעוות=ח1והר הישראליות:

**ץ וויצייה ידועה בשעונים ובגבינית.
(§4צרפת ביינות ובנשים. ישראל מפורסמת
כבר מזמן במשה דיין, תפוזים, ובעוד
כל מיני דברים. אך מאז המלחמה נוסף
לרשימה מוצר איכות ישראלי חדש —
חשיש מטיב מעולה, המבוקש בעולם כולו,
והמכונה בצדק חשיש ישראלי.
נכון שהשימוש והמסחר במוצר החדש
הזה הוא לא כל כך חוקי, אך סיבה
פעוטה זו לא מפריעה לעסקיהם הפורחים
של סוחרי החשיש לפרוח עוד יותר, וליצוא
ההולך וגובר של הסם מישראל
לכל חלקי תבל, ובעיקר לאמריקה. ייצוא
זה מכנים לישראל, גם אם לא לאוצר,
מיליונים רבים במטבע זר.
העובדה המעניינת אולי ביותר בכל העסק
המחושש הזה: מרבית המבריחים הן
מבריחות. ומרבית המכריחות _ הן נערות
זוהר.
הסיבות לכך שו!ות: הן נראות תמימות
יותר וחשודות פדות מגברים, ומצויירות באביזרים
טבעיים המקלים עליהן את המלאכה,
כגון שדייב גדולים, בטן בהריון, או
אביזרי לבוש מטורפים ששום גבר לא
יכול להתעטף בם•
הנערות עצמן מוכנות להסתכן יותר
מגברים תמורת רווח שהוא בסופו של
דבר צנוע יחסית לסיכון. בנוסף לזה, אין
נערות הזוהר הישראליות רואות בהברחת
חשיש משום עבירה מוסרית שיש להתבייש
בה. זה אצלן ספורט מסוכן. ותו לא.
כך הן חושיות עד שהן מגיעות לבית־הסוהר,
כמו הדוגמנית ג׳קי סיקלם.
הסיבה לנכונותם של העוסקים והעוס־

לא לקלקל את שמה הטוב. התיירת הסכימה,
חזרה לארצות־הברית באניה יחד עם מכוניתה.
הבחור עלה על המטוס לניו־יורק.
כשהאניה נכנסה לנמל, הוא כבר חיבה
לה, חיבק אותה בזרועותיו, וכמו ג׳נטלמן
אמיתי עזר לה לשחרר את המכונית מהמכס•
אחר כך לקח את המכונית לטיול קצר —
ולא חזר יותר. התיירת המסכנה מצאה
את מכוניתה חונה ליד הבית, ריקה מ־בנזין,
ועל חלונה דו״ח חנייה במקום אסור.
היא עדיין מחכה לארוסה, ועד היום אין לה
מושג על הדרך בה נוצלו היא ומכוניתה.
הפשע הזה, במקרה, השתלם. הצעיר
חזר לארץ, התחתן עם צעירה נחמדה והם
חיים יחד באושר עד היום. וגם בעושר.
אוסבע יקירתי
** קרה נוסן* של מבריח שלא נתפס
קשור בתופעה כמעט עליטבעית•
מעשה שהיה כך היה: בירושלים חי לו
ערבי מוסלמי, האוהב שני דברים בחיים.
הראשון זה חשיש. הוא מעשן אותו, אוכל
אותו, ומתפרנס מהברחתו לחו״ל.
הדבר השני שהוא אוהב זוהי הכלבה
שלו, מגזע בלתי מוגדר, אשר שמה אוסבע
(אצבע בערבית) .שני בניר, הצעירים של
הכלבה ניקראים בופלוק (גרגיר) ונאפס
(כמות החשיש לסיגריה אחת).
המשפחה חיה באושר, עד שיום אחד
ביקר אותה ישראלי, שבין שאר עיסוקיו
הוא גם מלשין. הערבי כיבד אותו בנרגילה,
ואחר־כך הלך לקבור את שארית החשיש
במקום המחבוא שלו, באחת החצרות השכנות.
המלשין עקב אחריו, וכעבור חצי
שעה הגיעה המשטרה. זו ערכה חיפוש
שטחי בדירה, סתם בשביל הרושם, ומיד
ניגשה למקום המחבוא עליו ידעה. הערבי
עמד בצד עצוב, משלים עם מר גורלו,
כאשר לתדהמתו נוכח שמקום המחבוא
ריק! המשטרה חפרה וחפרה עד שהמקום
נראה כמו תעלת בלאומילך, ואחר כך הס־

איריס

המבריחים האמיתיים, נפי שאתם בוודאי מבינים, לא נל־כן מתו להצטלם,
מה שבטוח זח שכל מבריח לחוד, ואפילו כולם ביחד, לא חתיכים כמו
ים, שהסכימה באומץ להדגים חלק משיטות ההברחה. לאיריס אין ש ם קשר להברחות.

קות במסחר זה לקחת על עצמם את הסיכון,
נעוצה בתשובה שהשיב פעם מח־שב
אלקטו .־ני משי: לל, כששאלו אותו
מהי הדרך ־טובה בל תר להתעשר :״ליק־נות
בזול ו׳למכור ב־;־קר.׳׳
כ:ה שת 1פשו, לא תמ>.או מוצר שאפי
שר ללנות א־תו יותר רך ן ל ולמכור אותו
יותר ביוקר מאשר חשיש,
קילוגרם ו״שיש עולה! בא
דולר.
בארצות הבריח הוא נימבר בסיטונות ב־
1000 דולר לערך. בכמויות קטנות, לצרכנים
עצמם, הוא נימבר ב־ 3000 דולר —
רווה של 3000 אחוז.
איך מתנהל הייצוא הזה? מי עוסק בו?
מהן הדרכים המקובלות והלא מקובלות בהן
משתמשים המבריחים? מתי ואיך מגיעה
אליהם — לפעמים — ידו של החוק?
חובבים ומיקצועיים

המעיל המשולש

שיטה להברחת כמות קטנה: ללוש את הח־שיש,
ולתפור אותו בין הביטנה למעיל.

ך* מבריחים מתחלקים לשני סוגים.
| ) אלה שלוקחים איתם את החשיש לשימוש
אישי, ואלה שסוחרים בו. בזמן
האחרון נוהג סינדיקט הפשע האמריקאי
לשלוח לארץ צעירים מתנדבים. הוא משלם
להם את הוצאות הדרך, בתוספת דמי
כיס. בתמורה הם מביאים איתם בדרכם
חזרה כמה קילו חשיש. צעירים אלה ניתם־

סים ביתר קלות מאשר מבריחים מקצועיים
של ממש. המכירים את הודי המקצוע. הברחות
של כמויות קטנות מאד, לשימוש
אישי. קשה מאוד לתפוס.
ואלה השיטות המקובלות בענף:
צעיר ישראלי יפר,־תואר התלבש על
תיירת אמריקאית מזדקנת ועשירה. הוא
חיזר אחריה בלהט לא רגיל, ואף הפעיל
את מיטב קסמיו. תוך שבועיים היא התאהבה
בו מעל הראש, כמובן שמידי פעם
נתנה לו מתנות קטנות כמו חפתים משובצים
ביהלומים, או סתם 3000 דולר כדי
שיקנה לו מזכרת לכי-ימו האישי. בתמורה
הבטיח לה האביר ;שאת אותה לאישה
ולעשות אותה מאושרת לכל החיים.
המזכרת שהצעיר קנה לעצמו היתר, עשרים
קילוגרם חשיש. הוא לקח את הסחורה,
הכניס אותה למכונית האולזסמוביל
שלה, שהתיירת נתנה לו כמובן לנהוג,
ונסע לבאר־שבע. שם השאיר את המכונית
לשעה בידיו של רתח מומחה, שאטם כחצי
מהלל מיכל הבנזין. הצעיר מילא את
המיכל בחשיש, את שארית המקום בבנזין׳
ונסע בחזרה למלון הפאר התל־אביבי
בו התגוררה ידידתו המבוגרת.
הוא הודיע לה עסיים את ענייניו בארץ,
ושהוא מוכן להתחיל לעשות אותה מאושרת
כבר עכשיו, אלא שלדעתו יותר כדאי
שיתחתנו בארצות־הברית. הוא גם עמד על
כך שכל אחד מהם יגיע לשם לחוד, כדי

חשיש בכלב

שו אמצעי הברחה. הראשונות שנתפסו בדרן
זו היו שתי תיירות אמריקאיות צעירות.

גם נערות בעלות חזה גדול באופן מיוחד.
רבות מהן נבדקו על־ידי שוטרות.
שיטה זו גרמה למכס האמריקאי בושות
גדולות, כאשר בתולה זקנה אחת שהטבע
היה נדיב אליה התבקשה להתפשט. היא
סירבה והופשטה בכוח. כל מה שנמצא
על גופה היה כמובן שלה, אבל היא לא
הסתפקה בזה וערכה למכס שערוריה שנתפרסמה
בכל אמריקה.

בת המנהיג
הבריחה חשיש

פני כשנה הגיעו לארץ שתי נע/רות
אמריקאיות, יהודיה ולא. הן התגוררו
במלון פאר תל־אביבי, בילו בדיסקוטקים,
והתנהגו בתיירות לכל דבר —
חוץ מהעובדה המוזרה שנהגו לקנות כמויות
של כלבי צעצוע ענקיים מאקרילן.
קניות אלה עוררו את חשדם של אנשי
המדור המרכזי לבילוש, שהחלו לעקוב
אחריהן ולהתעניין. לא עבר זמן רב והתברר
להם שהצעירות משמשות כבר מזמן
נושא שיחה בין חדרניות המלון, מפני
שחדריהן מלאים בכלבי צעצוע, וכל בוקר,
כשהחדרניות באות לנקות את החדר, הן
מוצאות כמויות של קש על השטיח.
וכך, בצהרי היום, רצו אנשי החוק לחדרן
של הצעירות כשביום צו חיפוש.
הנערות נשאו לעברם עיניים תמימות, והשוטרים
התבוננו בתדהמה בעשרות כלבי
הצעצוע שמילאו את החדר.
״מה הכלבים האלה?״ שאל שוטר.
״אני אוהבת כלבים. אסור?״ ענתה אחת
הנערות.
״גם אני אוהב כלבים,״ ענה השוטר,
״אבל אין לי חדר מלא מהם.״ הוא ניגש

מונן ליצוא

לפני שמכניסים את החשיש לתוך הכלב, עוטפים אותו בנייר־כסף
וניילון, כדי למנוע את התפשטותו של הו־ח החריף.
אמצעי ביטחון נוסף — הוא פילפל שחור, שנועד לבלבל את כלבי הגישוש הרחרחניס.

תלקה כדי לגמור את החשבון עם המלשין.
הערבי ההמום חזר הכיתה. לידיד שהגיע
מאוחר יותר כדי לעשן בצוותא הודיע
בצער שאין מה לעשן, ושהוא כבר
לא מבין כלום בשים דבר.
באותו רגע נשמע קול גירוד בדלת, ומי
ניכנס אם לא אוסבע, כשבפיה סוליית החשיש,
אותה חפרה מהמחבוא ולקחה לטיול
קצר.

מחללי־קודש,
הממזרים

ך יא דיה מישהו בא למכס בימי
/מיכאלאנג׳לו כשבידיו שני דליים ונייר
טואלט ומודיע שזו יצירת אמנות המיועדת
להישלח לתערוב־־ ,בר־ץ לארץ, היו
ישר חושדים בו. היום, כשיצירות מסוג
זה מוצגות במוזיאונים, כבר אף אחד לא
בטוח, כולל פקידי המכס.
כל מה שסוחר חשיש צייך לעשות, זה
ליצוק איזה פסל כיד דמיונו הטובה עליו,
ולמלא אוחו בסם. אם הוא יוצק שוב
את הפתח דרכו הכניס את החשיש פנימה,
אין סיכוי שייתפס, מפני שהדרך היחידה

לבדוק את תוכנו של פסל כזה היא לשבור
אותו. ומי יודע? אולי, בנוסף לחשיש
— ימכור בחוץ־לארץ גם את הפסל?
תשמישי קדושה כמו תפילין, מזוזות,
ספרי תנ״ך עבים תוצרת בצלאל, או סתם
אדמת ארץ הקודש, הם׳ אמצעים חביבים
מאד על המבריחים, וזורמים בקצב לפי
כתובותיהם של כל מי;־ סבים וסכתות
שלא היו ולא ניבראו.
לשלטונית האמריקריים נידע על השיטה
הפופולארית הזאת. ,אז נבדקת כל חבילה
המגיעה מישראל בשבע עיניים, ולא
חשוב אם היא מיועדת לרב, כומר, קאדי
או ארכיבישוף.
אלבומים עבים על מלחמת ששת־הימים
גם הם היו חביבים על המבריחים, מפני
שמשקלו של החשיש שמוחדר לתוך החלל
שגזרו בתוך האלבום התאים למשקל הנייר
הגזור. ייתרן שמחבריהם של האלבומים
חייבים הלק גדול מההצלחה של יצירותיהם
לשימוש הנוסף הזה.
כאשר גל ההברחות עלה, החל חשדו
של המכס להתעורר למראה כל אשה
הרה. אחרי שבועות מספר, הפכו לחשודות

לאהד הכלבים והרים אותו. זאת אומרת
ניסה להרים אותו• הכלב שקל כמו עשרה
כלבים לפחות: הוא וכל חבריו היו מלאים
בסוליות חשיש עד אוזניהם.
הצעירות, שתיהן בנות ,21 נעצרו. ב־חקירה
התברר שהיו מעורבות ברשת הברחה
בין־לאומית.
הצעירה היהודיה לא הפגינה כל פחד
או חרטה .״חכו חכו,״ הודיעה לשוטרים
״אתם עוד תיראו מי זה אבא שלי, ואו
נראה אם תעיזו לעשות לי משהו.״
היא ידעה מה שהיא אומרת. למחרת
הגיע אביה, שהוא אחת הדמויות הבולטות
ביהדות ארצות־הברית, וגייס סוללה של
מיטב עורכי־הדין להגן על בתו. היא יצאה
מהפרשה במאסר על תנאי. חברתה הנוצ-
ריה, שהאבר, שלה אינו נימנה על הצט־דת
קיבלה כמה חודשי מאסר בפועל, וריצתה
אותם עד הסוף.

משקשקים, משקשקים להתאים את משקל החפץ הממולא בחשיש
למשקלו המקורי.
כך ניתפס צעיר אמריקאי בן ,19 ששלח
לכל ידידותיו בחו״ל נרות־ענק אמנותיים.
המשטרה, שקיבלה ידיעה על עיסוקיו׳ עקבה
אחריו זמן רב ולא גילתה דבר. יום אחד
החליטו אנשי המדור המרכזי לעצור אותו
סתם ככה ולהתעניין.
״אני הולך לשלוח מתנה לחבר שלי,״
ענה הצעיר. שהחזיק בידו נר גדול. החוקר,
שלא חשד עדיין בכלום, ר,-:עניין בנר, לקח
(המשך בעמוד )26

נוות נוו או

הם בין אמצעי ההברחה החביבים ביותר על המבריחים, לצידם
של תשמישי קדושה שונים, כמו תפילין, מזוזות, או אדמת
ארץ הקודש. חבילות המגיעות לארצות־הברית מישראל נבדקות בזהירות וביסודיות.

בהכנה

מילוי נר בחשיש הוא מלאכה קלה. הבעייה העומדת בפני המבריח
היא קלות משקלו של הנר הממולא בסם. בגלל משקלו הקל של הנר —
נתפס צעיר אמריקאי, אשר למרות שהמשטרה חשדה בו, לא הצליחה למצוא נגדו הוכחות.

וזשך מעמוד )25
ץ ן לידיו, להפתעתו׳ שקל הנר כמחצית

ושקלו הרגיל.
הצעיר, שראה על פניו של החוקר׳
ובור לו, לקח את רגליו וברח.
הוא ניתפס מיד, נלקח אחר כבוד למטה
שטרה, יחד עם הנר. כאשר פתחו אותו,
ז אומרת את הנר, גילו בפנים חבילה
קית של חשיש עטופה בניילון.
כבריח אחר הגיע יום אחד לדואר ה־מי
בתל־אביב וביקש לשלוח לשוודיה
:סאות שימורים ישראליות. הפקיד אמר
דר, מפני שהקופסאות ניראו בסדר. הוא
ן ל את החבילה כדי לדעת כמה עולה
שלוח, וגילה שהיא שוקלת יותר מדי.
א לקח את אחת הקופסאות, שיקשק
זה, ושמע משהו משקשק בפנים, שלא
זמיע את השיקשוק הרגיל שמשקשקים
רסקים בסירופ. הוא הזעיק את המשה
.,שתפסה את הברנש ביש־המזל. בירת
הוא גילה מיד גם את בית־המלאכה
שוכלל בו הוכנס החשיש לקופסאות

פילפל נגד
כלבי־גישוש
א יטניקית אמריקאית לקחה אי,תה
לארצות־הברית שלושה קילוגרם
:יש לשימוש פרטי בדרך מקורית. היא
נמה את החומר, שהוא גמיש, ועברה
יו במערוך, כמו שעושים לבצק. כאשר
!ך ללוח דק בעובי של כמה מילימטרים,
!רה אותו כביטנה למעיל, וכיסתה אותו
יטנה נוספת, רגילה.
היא לבשה את המעיל, שצורתו השתפרה
לל הביטנה הכפולה והנוקשה במקצת,
ברה את המכס בלי להניד עפעף. כדי
לבל את כלבי־הגישוש, במידה ויהיו כה,
עטפה את לוחות החשיש בניילון,
•תה עליהם פילפל שחור.
שיטה אחרת לשלוח קצת חשיש בשביל
ברה היא לפורר אותו ולדחוף את הורים
לתוך החורים הקטנים שעל שו־סרט
של רשם־קול. את הסרטים מחזי־ם
לעטיפה המקורית, שאינה מעבירה
נ ריחו החריף של הסם. בהזדמנות זו
זן גם לשלוח דרישת שלום מוקלטת ואת
ושלים של זהב בביצוע אוריגינלי.

איך בעצם נתפסה
ג>אקי סיקלס

* תמימים והחובבנים בין המב־ן
ריחים שולחים לידידיהם חשיש כותב
רשום או בתוך חבילת עיתונים
ולגלת. אלה נתפסים מיד, ובקלות.
אך אחרים, פיקחים יותר, נתפסים יותר
ושי. קחו למשל את ג׳אקי סיקלם, הומנית
האמריקאית היפהפיה. המשטרה
1עד, לביתה בוקר אחד עם צו חיפוש,
!שה וחיפשה ולא מצאה כלום. על גג
ית אמנם נמצאה מזוודה נעולה מלאה
יש, אך לא היתד, שום דרך להוכיח
יא שייכת לג׳אקי או לידידה הישראלי
יק קראום. מד, עושים? קצין המשטרה
־יד את המזתדה לדירתה של ג׳אקי ואמר:
,תראי, אני יודע שהמזוודה מלאה ביש,
אבל היא חדשה ויפה, וחבל לי
*קל אותה. תני לי את המפתח שלה,
שאוכל לפתוח אותה בלי לגרום נזק•״
׳אקי, שראתה את ההגיון בדבריו, שלפה
המפתח — וסיפקה למשטרה את הותר,
שהמזוודה שייכת לה.
:פור עוברי־חוק אחרים, שאינם חרדים
י ג׳אקי לגורל רכושם, הכינה המשטרה
מיני פטנטים, כמו תמיסה מיוחדת, הסד.
חשיש, לתוכה מכניסים את ידיו
החשוד, בתיקווה שפירורים אחדים
הצטברו מתחת לצפרניו.
זומר
:יטה נוספת — להעמיד שוטר מתחת
׳ונות הדירה, לפני שעולים לערוך בה
וש. פעמים רבות מנסים העבריינים
מהחשיש וזורקים אותו דרך הפטר

לתוך ידיו של השוטר המחכה.
לבסוף — השיטה הקלאסית, המזכירה
הסיפור הידוע על היהודי שהגיע ליקה
חסר־כל והפך למיליונר.
איך התעשרתי״ שאל אותו ידיד.
אין קל מזה,״ השיב המיליונר* .במשך
־ים שנה הלכתי יום־יום לשוק, מכרתי
ניות, ואת הכסף שהרווחתי שמתי ב־

,וככה דיתעשרתז״:ן. אחרי 20 שנה מת הדוד שלי ויש
לי חמישה מיליון.״
כה זד, גם עם המשטרה, בשיטה הזו:
חוקרת ובולשת — ותופסת את המב־כאשר
מישהו מלשין עליו.

תיאטרון

לא בדאי לראות
לא חשוב לראות
אפשר לראות
רצוי לראות
חובה לראות
זרקורים הסוסיס שהכניסו לבוץ
לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מן הבוץ שבר את כל השיאים הקודמים
של גיורא גודיק, ירד מן הבמה מהר יותר מכל מחזמר אחר שהעלה עד עתה.
הסיבותי
*כל הביקורות היו קטלניות, ללא יוצא מן הכלל,״ אומר יוסף צורי, מנהל
ההצגה, המדבר בשמה, אחרי שגיורא גודיק נסע בסוף השבוע שעבר לחו״ל .״לוא
היתד, חוזת־דעת חיובית אחת לפחות, אילי היינו מהרהרים יותר בדבר. חבל,
בעצם, כי השחקנים דווקא התחילו לאהוב את תפקידיהם ולהיכנס ממש לתוכם.
חבל.״
מאימתי קובעות ביקורות גורל הצגה בארץ? הרי קרה לא פעם בעבר שהמבקרים
גמזו, וההצגה גרפה הון. אז מה יום מיומיים?
״אמנם איי ל״ק מייק זכה גם הוא לביקורות דומות ובכל זאת הוצג שלוש
מאות ועשר פעם. אלא שאז עוד לא היתר, הטלוויזיה,״ אמר צורי .״היום אין עוד
שום טעם להתחרות איתר .,כשעליך לשלם משכורות לצוות של מאה אנשים, אתה
צריך להיט בטוח. אחרת, כל הצגה נוספת מגדילה את ההפסד.״
וזהו סוף פסוק? ״עוד לא. אנחנו מתכוננים לקראת המחזמר הבא שלנו. השם
עוד לא ידוע. טרם נקבע.״
נשאלת שאלה אחת: מה מצאו בה בטלוויזיה הישראלית, שיוכל להפריע ולהכריע
הצגה כלשהי, אפילו אינה מוצלחת כל־כך?

טרוצקי ומגיפות בדיסלדורף
דיסלדורף שבגרמניה המערבית, היתד, לאחרונה למרכז חשוב של התיאטרון
האירופי. תוך חודש אחד העלו שם, בהצגות בכורה עולמיות, שני המחזות האחרונים
של יוג׳ן יונסקו ופיטר וייס.
המחזה של יונסקו הקרוי משחקי רצח כונה ע״י עיתונאי אירופי כהמשך לסידרת
״מחזות הבהלה״ שלו, נוסח הקרנפים: בארץ בלתי־מוגדרת פשטה, ביום בהיר
אחד, מגיפה פיתאומית. אנשים מתחילים למות. בלי הודעה מוקדמת. במפתיע.
נדבקים זה מזה ופשוט מתים.הבהלה כללית. מנסים את כל דרכי החיטוי האפשריות,
בני־האדם בורחים זה מפני זה, אך דבר אינו מועיל. כולם מתים. בדיוק
כמו בחיים.
יונסקו הרכיב את המחזה מתשע־עשרה סצינות שהם כתשעה־עשר סיוטים נפרדים
שאינם דווקא המשך אחיד. דבר אחד מאחד אותם: הלעג לפולחן הטכנולוגי, לקידמה
המדעית ולמהפכות למיניהן. מכאן ברור כי תהיה דעת הביקורת כאשר תהיה,
השמאל החדש בוודאי ישמיץ.
פיטר וייס (מארה סאד) ,לעומת זאת, רואה עצמו כאחד מדוברי השמאל החדש,
ומחזר,ו החדש, טרוצקי בגלות, נראה לדעת המבקרים יותר ככרזה פוליטית מאשר
כחוויה דרמאטית. את טרוצקי בחר וייס להעמיד במרכז המחזה לא משום אהבתו
את הדמות, אלא כדי שיוכל להביע דרכה את דיעותיו שלו על המהפכה, על
המארכסיזם ועל התפתחותם במאד,־העשרים. דבר אחד ברור: אפילו אם השמאל
החדש יקבל את המחזה של וייס, מעטים הסיכויים שיוצג מאחורי מסך הברזל,
שם היה עד היום, אחד המחזאים המערביים המעטים המקובלים.

שגי טוריס בברודווי
כל עולם התיאטרון האמריקאי סוער ומתרגש סביב ההצגה האחרונה שהועלתה
בברודווי — הקומדיה כבש במנוסה של בעל הטור הסאטירי הנודע ארט בוכוואלד,
שהועלה בתיאטרון הלן הייס. אין זה מפני שמחזהו הראשון בוכוואלד הוא מצויין
כל־כך, למרות שד,ביקורות התייחסו אליו בסלחנות, אלא בגלל העובדה שעוד לפני

ה צג ה חד ש ה
הנערים בחבורה (״בימות״)
אינו המחזה הגדול של המאה. ישנם מעמיקים
יותר ממנו וישנם בנוים טוב יותר.
אולם זו הצגה מרתקת וחריפה בה אין
המתח הפנימי נרפא אף לרגע. היא מעלה
על הבמה עולם שלם שבדרך כלל נוהגים
שלא לשוחח עליו ומזעזעת את אמות ה־סיפים
של הנשמות הבורגניות הרגועות.
הצגה זו היא הוכחה נוספת לכך שתיאטרון
טוב אינו חייב להיות פסל של
שעווה במוזיאון, אלא יצור חי ותוסס.
הנערים בחבורה הוא תיאור חגיגת יום־
הולדת שעורכת קבוצת הומוסקסואלים לאחד
משלהם. המחזה כולו מתרחש בדירת
נער־השעשועים שבחבורה וההפסקה בין
שתי המערכות באה רק כדי לתת לשחקנים
מרווח נשימה כשהמערכה השניה מתחילה
בדיוק במקום בו ירד המסך על
הראשונה.
תשעה גברים ממלאים את הבימה, כל
אחד שונה לחלוטין מרעיו, הן באופיו
אחד הוא עולם
והן בהתנהגותו, כל
בפני עצמו, ואף־על־פי־כן, כולם, פרט לאחד,
כלולים במושג הבזוי *הומו״ בו
מתאר אותם איש הרחוב, כאילו לא היה
בהם דבר פרט לתכונה זו.
מארט קראולי, מחבר המחזה, משתדל
להוכיח את ההיפך. אם המערכה הראשונה
רצופה בנבולי־פה (שעזרו ללא ספק לפרסם
את המחזה) ,וההומוסקסאליות של הדמות
היא תכונתם הבולטת ביותר, הרי המערכה
השנייה קורעת כל מסווה של עליצות או
פארודיה ומביאה במקומן התפרצויות נוסח
וירג׳ינית וולף. מסתבר, שה״נערים״ הם
יצורים אומללים, מתוסבכים וחסרי־ישע,
לא פחות מגיבוריו של אלבי, ועצם הווייתם
ההומוסקסואלית הופכת למישנית.
העמקה נוספת בתוך הנשמות המסוכסכות
של כל אחת מן הדמויות היתד, בודאי
אפשרית ורצויה, אולם קראולי מעדיף
בדרך כלל את ההברקות הלשוניות, את
הרפליקות השנונות ואת התיאטרליות לשמה
על פני חיטוט יסודי יותר. מבקרים
מקצועיים יבואו אולי בטענות על כך, הקהל
הרחב בא לעומת זאת על סיפוקו המלא.
הדיאלוגים שנונים, נבולי־הפה נראים בהחלט
במקומם במסגרת בה הוצבו והתרגום
(תרצח אתר) שמר בדרך כלל על ר,לולי־נות
הלשונית של קראולי, והוסיף מטבעות
לשוניות עבריות משלו. כמו למשל: משענת
קנה מצוץ.
הבמאי היי קילוס העמיד הצגה שכל פרט
מפרטיה מתוכנן ומחושב, עם עיתוי נכון
ומתח מתמיד. הוא שמר על כוונת המחבר
ולא הניח לשחקניו (פרט לאלה שנדרשו לכך
ע״י הטקסט) להשתמש בתנועות ובגינונים
שהפכו לסממנים פארודיים של ד,״הומו״.
בכך הודגשה יותר כלל־אנושיות הדמויות.
המחזה דורש תשעה וירטואוזים, וכאלה
קשה למצוא בעולם התיאטרון הישראלי.
לזכות ההצגה יש לומר שלפחות שלושה
ממשתתפיה, עודד תאומי, שלמה בר־שביט
וטוביה צפיר משכנעים בהחלט, ולזכות
היי קילוס יש לזקוף כנראה את העובדה
שהיתר ממלאים את המוטל עליהם בצורה
שאינה צורמת את האוזן והעין.

העובסהיה*

ארט בופוואלד בברודווי
שהוצג המחזה הסתבר כי גיבורו הראשי, ג׳ו מייפלאור, אינו אלא בן־דמותו של
בעל טור אמריקאי נודע אחר: ג׳ון אלסופ, שהוא פרשן מדיני בעל מהלכים
בודאשינגטון.
לפני הצגת הבכורה פשטו שמועות כי אלסום הצהיר שלא ידבר לעולם עם מי
שיכבד את הבכורה בנוכחותו. למרות האיום העזו כ־ס 30 אישים אמריקאיים, דווקא
מצמרת השילטון, להופיע להצגה, ביניהם אתל קנדי, אברל הרימן וראש עיריית
ניו־יורק, ג׳ון לינדסי.
האם באמת נכתבה הקומדיה אודות בעל־הטור הנודע? אפשר ללמוד על כך
מהצהרתו של סטיוארט אלסוס, אחיו של ג׳ון :״זד, מוכרח להיות אחי. אחרת
מדוע קוראים לי עכשיו כולם סטיוארט מייפלאור?״

לה מסתובב (תיאטרון מועדון
מרתף, תל-אביב) בעת שהרצל של יוסף
מונדי, שכתב וביים מחזה זה, מחליט
להתנסות ולד,כנס אל מכונת העינויים שיצר
קפקא, דוחפים לו סוכריה לפה —
דבר שמסמל את המתקת גלולת החיים המרה.
ההומור במחזה שחור־שחור, אך לא
חסרים בו מומנטים משעשעים, אמיתיים
ומכאיבים ואף לא סלידה מפני גזענות,
דמגוגיה ומיליטאריזם לשמם.
בלאדם (תיאטרון האוניברסיטה
העברית בירושלים) נאיביותה של
האליגורית המוסיקאלית מן המאה ה־15
(על צביעות ידידיו של כלאדם המסרבים
להצטרף אליו במסעו האחרון) נוסכת בה
חן וקסם תיאטרליים בלתי מבוטלים המודגשים
היטב בבימוי ד,פיקחי של אריה
זקס, הנעזר בשחקנים מצויינים כליאור
ייני, ז׳אק כהן ועליזה רוזן.

תקליטים
קולנוע המצפון הרע
של קאזאן
ההסדר (מוגרבי, ת״א) .בסרטו הקודם׳
אמריקה, אמריקה תיאר הבמאי איליה קאזאן
אפוס של בחור ארמני העוזב את עיירתו
העלובה בתורכיה ויוצא למסע ארוך אל
הארץ המובטחת, אמריקה.
ההסדר ממשיך ומגלגל את קורות אותה
המשפחה, כשבמרכז ניצב עתה בנו של
אותו פליט, שהגיע ליבשת החדשה בשנות
העשרים.
ההסדר הוא בעצם אותו הסכם הקיים
בין האדם המודרני לחברה שסביבו, הסכם
לפיו הוא מוותר על חופש הפרט, על
אישיותו ועל מצפונו ובתמורה הוא זוכה
לרווחה כלכלית, לעמדה מכובדת בחברה,
לזוהר, לפאר ולכל אותם תענוגות שניתן
לרכוש במזומנים ובמסגרת השקרים המוסכמים
של אותה החברה.
גיבורו של קאזאן הוא פירסומאי מצליח,
המואס בהסדר ומנסה להפר אותו. לשם
כך הוא צריך להיאבק בילדותו, בחינוך
שנתנו לו הוריו, במשפחתו ובהתחייבויותיו.
הסרט מבוסס על רב־מכר שכתב הבמאי
לפני שנתיים. נראה בעליל שקאזאן הבמאי
התקשה לקצץ בחומר של קאזאן הסופר.
ומאחר והספר עב כרם וגדוש מעללים,
נותר בסרט ריכוז של שיאים דראמתיים
רבי־עוצמה שדבר אינו מוביל לקראתם.
בבולמוס ההתנגשויות ביניהן, מאבדות
הדמויות את עומקן והופכות לסקיצות שטחיות:
הגאון שמכר נשמתו לשטן וחוזר
בתשובה: הנערה היפה והמודרנית, הצינית
וו־,אידיאליסטית גם יחד: האשד, ד,רכושנית
והשמרנית שאינה מבינה לרוח בעלה וכן
הלאה. קירק מגלם, פיי דאנאוויי
ודבורה קר, בשלושת התפקידים הראשיים
עושים כמיטב יכולתם, אך אינם מספיקים
גם הם להוסיף הרבה עומק. הבולט
בין השחקנים הוא דוקא ריצ׳ארד בון,
המגלם את האב הזקן, הרודני והנוטה
למות של גיבור סרט.
הסטאנדרט של איליה קאזאן, עד היום,
היה הרבה יותר גבוה מן ההסדר.
נראה שהמצפון הלא נקי של קאזאן,
שניסה לטהר עצמו בסרט זה מההאשמות

טוטים, מה עוד ששני הילדים שחומי־העור
בפופי חביבים מאד וחפים מכל פשע.
אבל אפילו הם אינם מסתירים רגעים בהם
מגזים הבמאי ארתור היל ר בסאטירה
שלו על החברה האמריקאית.
אם יש חלק משכנע בפופי הרי זה דווקא
הצד הקודר שבו: תיאור האוירה וביבי־השופכין
בבנינים המרופטים והמטים ליפול
של הארלם. למראה אלה, נראות כל
מרידות הכושים מובנות יותר.
אם כדאי לראות את הסרט הרי זה בשל
משחקו של אלן ארקין כפועל הפורטורי־קאי,
העמל בפרך בשלוש משרות שונות
בעת ובעונה אחת, כדי לכלכל בכבוד דחוק
את שני ילדיו, ובו בזמן מנסה גם להקנות
להם חינוך ותבונה ונימוסים טובים. ארקין
מצליח להקנות לפופי מימדים של טוב
ורע, החסרים בשאר חלקי הסרט.

חדש בגלריות
* * ארנפט

דהגספרי (גלריה הגפן,

חיפה) .תיאולוג איטלקי היושב בוינה.
קתולי אדוק, המחפש קשר נפשי בין הנוף
הקדמוני והפראי של הנגב לבין ספו־רי
התנ״ך והברית־החדשה. שתי סדרות
של תחריטים. :מצודה״ ו״בראשית״ על
ספורי־גבורה מקראיים ועל בריאת־העולם
בנוסח של שחור לבן, טוב ורע, בני־אור
ובני־חושך. כמי שמושפע מהאסכולה הוינאית
גם התחריטים שלו בנויים בטכניקה
טובה, אך מגיעים לאבסורד של אירנמד
טיקה מצועצעת.

* * יעקב אייזנשר

(בית אגודת ה
ציירים,
תל־אביב)• מורה בבצלאל שהעמיד
עשרות רבות של תלמידים וציירים. זכה
בפרס דיזנגוף ובפרס חיפה ופופולארי
המיטרד המקולל
כורביל נגד הטלוויזיה (אסתר,
ת״א) יכול לשאת בעצם שם נוסף :״המסך
הגדול מנסה להתנקם במסך הקטן״ .זהו
סיפור על מורה מסור לתלמידיו, המגיע
ביום בהיר אחד למסקנה כי הטלוויזיה היא
המיטרד המקולל בדרך לחינוכם הנכון של
בני־הנעורים. שלא כאחרים, המסתפקים
בקובלנות מעל גבי העתונות, מחליט המורה
ליטול את היוזמה לידיו ולסייע בפועל ל־
40 תלמידי כיתתו להשיג שעה של שקט
בביתם, להכנת שעורי־הבית.
יחד עם מורה להתעמלות, כימאי בדימום
ומרפא־שיניים, יוצא בורביל לגגות פאריס
ומרסס אותם בנוזל מיוחד, היוצר סערה
מגנטית ומפריע לקליטת השידורים. מכאן:
שערוריה רבתי, מירדף משטרתי, התרגשות.
הנושא כשלעצמו יכול לספק חומר יוצא
מן הכלל לסאטירה, אבל בורביל נגד הטלוויזיה
מבריק רק לעתים רחוקות. לרוב,
משנן הסרט מחדש בדיחות ישנות על
שוטרים מטומטמים ופקידים שיכורים.
הרמה הטכנית, הן של הצילום והן של
הבימוי, מעידה על כך שזו הסקה סוג
ב׳ .עם כל הכבוד לכשרונם הקומי של
בורביל ופרנסים בלאנש, יש להודות שמצאו
כבר קרקע מכובדת ופוריה יותר.

ציור של אייזנשר
מאוד בארץ. עיקר נושאיו הם נופי צפת
וסימטאות ירושלים, בנוסח הקוביזם־הלירי,
כשרוב התמונות בנויות על משטחים חמים
מלאים צבעים אופטימיים.
* * יודהנדלר (גלריה גורדון, תל-
אביב) .אחד מותיקי הציירים בישראל. התערוכה
סובבת סביב נושא האשד״ כשקל
לזהות בדוגמנית את רעיתו היפהפייה, הציירת
אביבה אדרי. צייר רגיש שעיקר
כוחו בצבעוניות חושנית ואינטימית ובקוים
זורמים ורכים המזכירים את אסכולת פריז
של שנות השלושים ובעיקר את *יורי

׳מאטים.

ארים סאן (ם י.בי.אס .).ארים אינו
נמנה אולי על הזמרים המעודנים והאינטלקטואליים
בארץ, אבל יש בכל אחד משיריו
מספיק שמחת־חיים כדי לחפות על
כל מחדליו האחרים. אם טרם נמאס לכם
לשמוע את סיגל, או את בום פם, או אם
חפץ לבכם בשניהם גם יחד, בתוספת עוד
עשרה מוצרים מאותו סגנון באריזה אחת,
זה התקליט.

ז׳ק ברד בריא ושלם וחי בפאריס
(סי.בי.אט .).זוהי ההקלטה המקורית
של הצוות אשר העלה הצגה בשם זד,
בניו יורק וזכה להצלחה מסחררת. אולי
זה מספיק למי שאינו מכיר את ברל או
אינו מבין את שפתו, אולם גירטה אמריקאית
זו של שירי הזמר־מלחין־משורר
הבלגי רחוקה מאד מן המקור. הזרמים
חסרים את העוצמה האדירה שיש לבצועיו
של ברל עצמו, התרגומים ממצים רק לעתים
רחוקות את הפיוט שבשיריו והעיבודים
התזמוריים דלי־דמיון לעומת אלה
של פרנסואה רובר המלווה את ברל עצמו.
פליפיאנו כד 10 עד 3צ (אר.סי.א״).
הגיטריסט והזמר הפורטו־ריקאי העיוור
הוא אחד המבצעים המחוננים המעטים המסוגלים
לקחת כל פזמון שהוא ולהעניק
לו גוון מיוחד כל כך, כאילו נכתב במיוחד
עבורו. תקליט זה כולל גם גירסאות של
פליסיאנו לשירי ד,בי.ג׳י והחפושיות, ושיר
אחד מסרי עטו, שעבורו כדאי לרכוש את
התקליט: גשם.
ז׳וליאט גרקו -אשה (פונזדור).
אחת הזמרות האינטליגנטיות וו־,פקחיות
ביותר של צרפת. כאן היא מגישה צרור
של פזמונים, מן הנועזים ועד הסנטימד
טליים, המוקדשים לאספקטים שונים באופי
האשה• העלמה גרקו שרה בעבר חומר
משובח יותר, אבל גם בתקליט זד. יש
כמה פנינים כמו הארץ נרדמת, דינזיטרי
וטוב לי, האחרון משל ז׳אק ברל.

וילסון פיק* -אני אוהב (אס-

לנטיק) .מן המוכרים בזמרי הנשמה הכושים
בארצות־הברית, מציע פזמונים, שב־צפוי,
הם מן תערובת של בלוז ורוק׳ד
רול־ לפי מיטב המסורת של ד,״נשמה״
המודרנית, ניצבת מאחוריו תזמורת גדולה
של כלי־נשיפה ומיתרים. אוהבי הקצב
ינסו לשמוע את אל תבכי יותר ואלה המעדיפים
את הנשמה יוזנו בודאי מן השיר
שעל שמו נקרא התקליט כולו, אני מאוהב.

ניצוצות
ג רג רהסטוייסנד צח7וה ב ץ

אלן ארקין כ״פופי״
שהועלו נגדו על התנהגותו בתקופת המק־ארתיזם,
היה בעוכריו. .י
סאטירה מוגזמת
פופי (חן, ת״א) .התחלת הסרט רגישה,
ההמשך רגשני ולקראת הסוף הוא
הופך לסוחט דמעות. כל אם המכבדת את
עצמה תמחה דמעה בחשאי, וכל אב מסור
יחוש צביטה בלב למראה האב ר,פורטו־ריקאי
שמשאת נפשו להוציא את ילדיו
משכונות העוני והזוהמה של הארלם אל
עתיד מכובד בעולם החיצון. שם תינתן להם
ההזדמנות ללמוד, להתקדם ואולי אף לשכוח
את העוני האיום בו גדלו.
התסריט מתנדנד על גלי האהדה שרוחשים
באופן אוטומטי לכוכבי קולנוע זא־

נשיקות גנובות

(אוריון,

ת״א) סרט רגיש ופיקנטי של פרנסואה
טריפו על התבגרותו הנפשית של צעיר
בפאריס בת זמננו. לאלה המעדיפים הומור
מעודן על פני פעילות קדחתנית.

אדם בעקבות

גורלו ( ס טו
דיו,
ת״א) שני רוכבי אופנועים עוברים
את אמריקה מלום אנג׳לס ועד לניו־אורלי־אנס,
מגלים בדרכם אי־סובלנות, חופש
מסולף, אלימות, צרות מוחין, ורק מעט
אהבת בריות ואנושיות. סרט מקורי ומעניין
שנעשה באמצעים דלים אך בכשרון רב
(דסטין הופר — פטר פונדה).

#נואל קוארד, השחקן והמחז-
אי הבריטי שזח מקרוב מלאו לו שבעים׳
זכה לתואר אבירות מידי מלכת
בריטניה. קוארד (קדחת האביב) אחד
האנשים השנונים של עולם התיאטרון
והקולנוע, מופיע השבוע על בד קולחייך
נוע
אלנבי בהג׳וב האיטלקי.
וחשוף זוהי שמה של פארסה נודיסטיון
בנוסח הרוויו של שנות העשרים, אותת
מתכוננים להעלות בחודש הבא
בניו״יורק. כשאופנת העירום מוכיחה
את עצמה בקופת, החליט מפיק תיאטרון
בשם כארי פלאקין, שהוא גם
נודיסט בזמנו הפנוי, כי כדאי בהחלט
להביא הצגת בידור ששיעשעה מאד
את חבריו לתחביב אל בימת ברודווי•
לשם כן שכר שחקנים מקצועיים
פחות או יותר, העוברים בימים אלה
אימון אינטנסיבי לקראת הופעתם, כמובן
בתוך מחנה נודיסטים. נושא ההצגה
תמים בהחלט: נערה מזמינה את
ארוסה לבקר בבית הוריה, זשם מתברר
לו כי הם מעדיפים להתהלך במערומיהם
# .מאז ילדה הכוכבת הב־ריטית
ונסה רדגרייב בן בלתי חוקי
לשחקן הקולנוע האיטלקי פרנ קו נ ר /
היא מקבלת מכתבי־זעם ממעריציה.
סיפרה ונסה :״באחד המכתבים נכתב
— ,אבין צרין להתביש בן. תמיד
הערצתי אותן. אבל את ואחותך לין

אינכן אלא חולות-מין. יותר לא אראה
לעולם את סרטיו של סיר סייקלו״
סיר מייקל הוא אביהן של ונסת ולין,
שחקן הקולנוע הבריטי המפורסם מייקל
רדגרייב• #זה יכול לקרות אפילו
בתיזמורת המפורסמת של הבי.בי.ם י.
הלונדוני. במשן ארבע שעות ערכה
תיזמורת זו בשבוע שעבר חזרות על
נגינת תרגיל סימפוני מיסטר 2של ה־מלחין
פאול פטרפון, בניצוחו של
פטרסון עצמו. רק אחרי ארבע שעות
של חזרות הסתבר כי מחצית התיז־מורת
ניגנה בכלל יצירה אחרת לגמרי
מבלי שאיש הבחין בכן, כולל המלחין
עצמו. פטרסון הסביר את הטעות כ־אתרי
שליווה את
״תקלה משרדית״. ברברה הידועה
השחקנית־הזמרת
פטרייסנד למרכז האמנות הלאומי
באוטאבה שבקנדה, עמד ראש־ממשלת
קנדה, פייר אליוט מרודד בפני
הפתעה. למחרת היום ביקרה ברברה
ביציע האורחים של הפרלמנט הקנדי.
אהד הצירים הגיש לפתע שאילתה ל־ראש־הממשלה,
בה שאל אותו אם הוא
מוכן להמיר את עיניו מיציע האורחים
מספיק זמן בדי שיוכל לענות לשאילתות.
טרולן, הקופא בדרן כלל לשמע
שאלות על חייו הפרטיים, פרץ בצחוק.
מיציע־האורחים בקע גם קולה של
ברברה סטרייסנד.

לווופע 1סיד -
אבר בעת״נן...
החתונה שנערכה ביום שלישי
האחרון ב״בית־ציוני־אמריקה״ ב-
תל-אביב היתה אוסף נכבד של
שמות מצלצלים. החתן היה אורי
גרבנאו, כלתו היתה יעל שרון,
ובין האורחים רשמתי שמות
היסטוריים כמו דניאלה הוד ובעלה
הצעיר יק סלומון, הדוגמנית
ציונה טוכטרמן, מלכת-היופי
תהילה סלע, מירה דביר, הקצו-
דינים, החוצ׳נרים, ועוד כמה הגדות
לבית-פורסייט ישראליות
מהלכות על שתיים.
הבמאי העליז

למרות זאת, היה אורח־הכבוד
בחתונה דווקא דמות פחות היסטורית.
כולם עטו עליו, סבבו
אותו בדחילו-ורחימו, מיששו
לראות אם הוא בריא ושלם, וגם
התעניינו על כך בקול, בנוסח הישראלי
המקורי להפליא — דהיינו

״מה שלומך: מה נשמעל איד
הוללו״
הגיבור היה יאיר קולטון. כן,
בכבודו ובעצמו. בן־הטובים מצפון
תל-אביב, היושב בכלא
,,מעשיהו״ על הברחת סמים קטנה,
באמת לא משהו רציני, פחות
מטונה סחורה בסך־הכל.
יאיר הסתובב בחתונה בכובד-
ראש, כיאות לאורח-הכבוד, כשהוא
לבוש חליפה חומה >לא, לא

יוסף מילוא מעריץ את שקספיו,
את לורקה, את עצמו, זאחרי כל זה
עוד נשאר לו אפילו קצת עודף הע רצה.
כדי להיפטר מהעודף הוא מוצא
לו מדי פעם שחקנית, וישר מתחיל
להעריץ אותה.
בחזרות על חתונת הדמים בקאמרי
ערך מילוא חזרות בלי סוף על קטע
מסוייס, בו מופיעה אדית ארטרוב.
הידועה בציבור של נים׳ ם אלוני.
כל השחקנים שאלו את עצמם מה
לעזאזל הוא מחפש — עד שמישהו
שם לב.
ומאז כל השחקנים שואלים את
עצמם אם מילוא עוד מחפש — או
שכבר מצא.
אם הם שואלים אותי, אז כדאי ש יגידו
מהר לנימים לעשות משהו
דראסטי, לפני שמילוא יביים אותה
יותר מדי.

עם פסים. חלקה) ,מעשן סיגר,
ונושא עטופה על זרועו בלונדית
יפהפייה בשם דייבי משהו. הוא
קיבל 48 שעות חופש מהקלבוש,

איוב קראום
ובילה אותן על הצד הטוב ביותר,
ואולי לא רק על הצד.
באשר נגמרה החתונה, נמשכה
החגיגה לכבוד יאיר במועדון
״מאנדי׳ס״ .ובצדק. לא כל יום
זוכה האזרח הכבול באזיקי החברה
לחופש, ומצד שני, לא כל
יום זוכה החברה באח״מים כאלה
בתוכה.

ה א רו ס
ה תנ הג
כ מו ארס
האמנית הצעירה היא צעירה, לא
תמירה במיוחד, אבל כבשה את הקהל
בארץ בזינוק אחד, ככוכב. אין ביום איש
בארץ שאינו מכיר אותה — ונהנה ממנה.
נושף
להצלחתה על הבמה, זכתה ה-
אמנית לאושר נוסף היא התארסה.
המאושר המיועד הוא עובד בדרגה די
נכבדה במוסד ממלכתי ידוע, פופולארי
למדי.
אז אם הסיפור כלבך נחמד ווורוד,
אתם שואלים, אז מדוע אני מסתירה
את זהותם של החתן והכלה ז מה ה סוד
הגדול ז
שאלה טובה. הסוד — לא הגדול,
הקטן דווקא — הוא שהארוס השובב
הואשם לפני זמן מה ב״ביצוע מעשה
מגונה״ — אל תשאלו אותי מה, כבה
היה כתוב שם — במזכירה שלו (גם כן
מזכירה — איפה הנאמנות לבוס ז)
וספג על זה 200ל׳יי קנס ואי חידוש
חוזה.
בחייך, יא ג׳חש — אתה הולך להת חתן,
אולי תתחיל להיות רציני ז אתה
מתאר לן מה החותנת היתה אומרת
אם היתה שומעת על זה 1

ע מק, עמק -ע בו ד ה
בשבוע הבא יתפרסמו, לפי התוכנית, תוצאות
המיכרזים בטלוויזיה. מי הם הזוכים,
אני לא רוצה לגלות לכם. אבל מי ל א
יזכה אני יבולה כבר לגלות. אחד מהם,
לפחות, זהו עמק פרי.
בשביל עמק, אני יכולה לומר לכם, זה
ממש אסון. כי לקראת המיכרזים האלה הוא
נטש את עבודתו ברדיו, ובמשך חודשים
התכונן להופעה לפני המסך הקטן והממזר.
ועכשיו — פנצ׳ר כזה.
ומה שמרגיז במיוחד, זה שהפנצ׳ר הוא
לא משמים, אלא מעשה ידי אדם. זאת אומרת,
לא בדיוק אדם. אשה.
ומה שהוא עדיין לא יודע — וכשהוא
יקרא את זה כאן הוא בטח יתרגז עוד יותר
— זה שהאשה הזאת הנחיתה על ראשו
עוד אסון: בגללה, הוא כנראה לא יזכה
במימון הסרט הדוקומנטארי שלו על צה״ל.
האשד״ שתצטרך להישאר אלמונית בסיפור,
מלבד לאותם רבבות ספורים המכירים
אוחד, אישית, היא גרושתו של רופא, שניהלה
עם עמק רומן קצר — שלושה חודשים
בלבד.
קצר — אבל כנראה לוהט. כי בשל-שד,
חודשים קצרים אלה הוציאה ה ג רו ש ה
על עמק איזה עשרת אלפים ל״י. אמכם
צריכים להתרגש כל־כך — היא בחורה
עשירה מאוד, ובשבילה סכום כזה באמת לא
משחק.
כשעמק סיפר לה שהוא הפסיק לעבוד
ברדיו ומוכרח להתכונן להופעה בטלוזיזיה,
היא ציידה אותו בחליפה חומה עם פסים,
ועוד חליפה שחורה, ומכנסיים, וחולצות,

ותיקנה לו גם את המנוע של מכונית הס־פודט
שלו — כי מה טעם בכל החליפות
האלו אם הוא לא יוכל להגיע לאולפנים? —

כמה צרות יבול בן־אדם אחד לסבול ב־בת־אחת?
תשאלו את שמואליק קראום
ותדעו. אני חושבת שהאיש הזה יכול לזכות
בשיא:
קודם, נפטר עליו אביו, ואמו חולה מאוד.
אחרי זה — אחיו צדוק בבית־סוהר.
החברה של אחיו, הדוגמנית ג״׳קי סיקלס
— גם־כן בבית־סוהר, אחרי שהיא הואשמה
יחד עם צדוק בהברחת חשיש.
חכו, זה עוד לא הכל: אחיו הצעיר,
סיקלס יגאל (״גיגי״) ,המשרת ביחידה קרבית,
התאהב בג׳קי בהזדמנות שהיא היתה משוחררת
בין בית־סוהר לבית־סוהר, והיא התאהבה
בו בחזרה.
וגם זה עוד לא הכל: כאילו כל המיטען
הזה לא מספיק, קם אחיו צדוק ונמלט מ־בית־הסוהר
לפני שבועות מיספר. הבריחה
הטיפשית הזו הוסיפה לו שנת מאסר, כי
השליש על מאסרו המקורי בוטל,
אז איוב זד, גם כן משהו?

זונר,

ליחה להוציא ממנו שטרות על אלפיים ל״י,
אותם התחייב לשלם במאה ל״י לחודש,
בנוסף לשטר של 6,000ל״י ב־.1.1.71
אבל זה באמת עוד לא נורא. אחרי הכל, ן
בינינו, הכסף היה שלה, לאי מה שפחות !
נעים זה, שלהט האהבה הפך כנראה ללהט
שינאה, שכן הגרושה הלכה וגילתה את
הכל לממונים עליו ברשות השידור — וזה
גרם למה שגרם.
הוא תעשיין צעיר, חתיך, עשיר.
ואם זה לא הספיק, אז היא הקדיחה לעמק
את התבשיל גם אצל משה דיפקין,
מה עוד האדם צריך? אשה יפה?
יהודי אמריקאי עשיר בן ,60 שהוא ידיד
בסדר, גס זה יש לו. הוא התחתן עם
שלה. ושהתעתד לממן את סירטו של
עמק. אשה, שעליה יש חילוקי־דיעות סוע כשזיסקין
הגיע לארץ לפני שלושה שבורים:
חלק טוענים שהיא אוזת היפה עות,
היא נצמדה אליו, נראתה לצידו בכל
מקום במכונית הצמודה עם הנהג שהועמדה
פיות הגדולות בישראל, וחלק טוענים
לרשותו, ובין נסיעה לנסיעה דאגה לספר
שלא, שהיא היפהפייה מיספר אחד.
לו על עמק. התוצאה בשביל עמק עגומה
כך או כך, מסתבר שבאמת יש לו
מאוד — לא טלוויזיה ולא קולנוע.
הכל.
מה שכן, צרות מנשים אינן דבר חדש
אז מה הולך האיש ועושה? לא
בשביל עמק. תמיד הן רק מסבכות אותו.
כרגע פתוח נגדו תיק באשמת מכות ש ,הייתי מאמינה, אם לא היו ההוכחות
הוא הכניס לדוגמנית האנגלית ג׳יין בארי.
לנגד עיני: לפני זמן מה הוא נתקל,
לפני כן הוא התגרש מאשתו הפסיכולוגית.
במסיבה של החבר׳ה, באיזו זונה
אחרי־כן הוא יצא עם עופרה הלוי, בתו
מבוגרת ובלה. וברגע שהוא ראה או של
השופט הלוי, והאבא דאג לשלוח את
הבת ללונדון. עמק נסע ללונדון, אבל גם תה, הוא תפס עליה שיגעון, הלך
שם לא יצא מזה שום דבר קונסטרוקטיבי,
ושיכן אותה בהילטון — על חשבונו
למרות זאת, עמק לא מתייאש מהמין — כמובן — ומתייצב שם בחדרה כל
הנשיי. הוא ממשיך לסמפט אותן, בייחוד
עמק, בוקר, כמו שעון.
כשהן בלונדיניות וגבוהות. המשך,
אתם רואים, אפילו זונה צריכה
המשך. משהו טוב מוכרח לצאת פעם מהן,
לעזאזל.
מזל — שכל לבד לא ממפיק.

ב״תילטון״

עמק פרי
וחיסלה לו באותה הזדמנות גם חלק מהחובות
שלו, וכו׳ וכו׳.
ורק אז, אחרי כל ההשקעות האלו, היא
החליטה שעמק איננו השקעה משתלמת.
בעזרת עורך־הדין משה נחשון היא הצ־

14 שנים אחר*
נובח כפרקאסם
ור גיבורו־ לחדשות-
ם כמרמה 7ן ציני צה־ל
ש מו א ל * לינ קי
** נני האכל! עוד לא שקעו מעל
> .שדות־הקרב של מלחמת־ששת־הימים,
כאשר החלו אנשי עסקים ממולחים לשים
עיניהם בשטחים הנרחבים של סיני. אנשי
תיירות ותיקים שזכרו היטב את מבול
המטיילים שהציף את מרחבי סיני לאחר
מלחמת , 1956 ידעו כי ככל שיקדימו לבנות
פונדקי דרכים ותחנות־דלק במקום, כן
יגדלו רווחיהם.
בחודשים שלאחר המלחמה התל המאבק

על זכיונות ההקמה. ביחוד גדול היה
הצורך בתחנת־דלק מסודרת. נהגי ישראל
לא היו רגילים למרחבים העצומים של
סיני, נשארו לעתים תכופות ללא טיפת
דלק במכוניתם, בלב המדבר.
משוחררי־קבע רבים החליטו לנצל את קיבלו קשריהם
זכיונות להקמת והפעלת מיבנים שונים
ברחבי סיני• בחודשים הראשונים לא ניתנו
אמנם זכיונות אלה ביד רחבה, אולם לאחר
מחצית השנה החלה עבודת ההקמה
במלוא המרץ.
בין המתעניינים בנושא היו א.ום ,.שני
קציני־קבע משוחררים ששרתו בכוחות ה־בטחון
מאז מלחמת השחרור, החליטו
עתה לפרוש ולעסוק בעסקי קרקעות. כשהחלו
להתעניין באפשרות הקמת מרכז לתיירות
עממית בלב סיני, הופיע יום אחד
במשרדם שמואל מלינקי.

מלינקי, קבעו השופטים, לא זו בלבד
שלא עירער על פקודתו הבלתי־חוקית של
מפקדו, אלוף־מישנה יששכר (איסקד ).שדמי,
לירות באזרחים שיהיו מחוץ לבתיהם
אחרי הטלת העוצר — אלא אף הרחיבה,
כלל גם נשים וילדים.
לדברי השופטים, מחובתו של מלינקי,
בקבלו את פקודתו הבלוד־חוקית של שדמי,
היה לסרב למלא אחריה. לקצין דרוש
אומץ־לב לא רק בפני האוייב, קבעו הם,
אלא — במקרה קיצוני כזה — גם בפני
המפקד שנותן לו את הפקודה.

הסתבר כי הוא^ילא ״1הכי^ייכלל״איש מהם! ״ 1ששמע על העיסקה, הציע את עצמו לביצועה.
הוא הסביר כי קשריו עם הוכי
השיחות היו דמיוניות.
בנקים מצוינים ולגביו אין זו כלל בעיה
א. וס ,.השתכנעו, והציעו למלינקי שולהפוך
שטרות אלה למזומנים.
תפות בשליש בכל העסקים שיוקמו בהשניים
נתפתו להאמין לו, ימסרו לעקבות
פעילותו וקשריו. מלינקי הסכים
ידיו שטרות בסך 6,500ל״י. לאחר ימים
כמובן — ובין השלושה נחתם הסכם
מספר נשאל מלינקי מה עלה בגורל השותפות
להקמת חברה להקמת מבנים בשטרות.
תשובתו היתד, מתחמקת כשמדי
סיני.
פעם הוא משנה את הסיפור. פעם שכחם,
עתה החל מלינקי לנהוג כמנהל במשרדם
פעם נמצאו בדיון בהנהלת הבנק.
של השניים. חשבון ההוצאות שלו הלך
הסוף היה שמלינקי נעלם. כשלא הגיע
וגדל. למרות שעדיין לא ביצע כל עיסקה,
למשרד במשך ימים מספר החלו השניים
החל מושך סכומים קטנים מהקופה ה־

מלינקי לא נהג כך. נראה היה כי
הסכים ברצון למלא את פקודת-הדמים
ששדמי הורה לו לבצעה; .
בקבוצת הפקודות לאנשיו, הדגיש מלינקי
כי יש לירות על מנת להרוג בכל מי שיימצא
מחוץ לביתו. אם יהיו כמה הרוגים
הלילה, אמר, יקל הדבר על שמירת העוצר
בלילות הבאים. כאשר נשאל מה
לעשות עם הנפגעים, השיב,, :איו לטפל
בהם.״ כאשר נשאל מה בקשר לנשים ולילדים,
השיב* :בלי סנטימנטים.״ סיכמו
השופטים:
״הוכח כי 43 האזרחים נהרגו במבוא
המערבי של כפר קאסם על יסוד פקודתו
של מלינקי ובתוצאה ממנה.״
מלינקי לא נידון, על הטבח ההמוני, למאסר
עולם. הוא נידון ל־ 14 שנות מאסר
בלבד — ושוחרר לאחר שנתיים!
כאשר יצא מבין הסורגים, גילה שהוא
נחשב לאזרח כשר בחברה הישראלית,

משותפת. א .ום. העלימו עין, מתוך הנחה
שהוא פועל בינתיים להשגת הרשיון לקומפלקס
המבנים בלב סיני.

איך לגלח 6500ל״י
1ימים נזקקו השותפים לכסף מזומן.
/השניים עשו תרגיל המקובל בשוק הכספים
הישראלי — הוציאו. שטרות טובה
איש לרעהו, מתוך כוונה להפכם למזומנים
על־ידי דיסקונט באחד הבנקים. מלינקי,

לדאוג. מכתב שנשלח למעונו בנתניה לא
זכה בתשובה• הוא פשוט לא ניתן לאיתור.
אולם לא לאורך זמן. לפני כמחצית השנה
נוכחו השותפים הנדהמים לדעת כי
למרות חוזה השותפות לגבי מפעל התיירות
בסיני, הצליח מלינקי לקבל רשיון
להקמת תחנת דלק בביר־גפגפה על שמו
בלבד. השותפים ההמומים לא הספיקו להתאושש,
כשהחלו לקבל מבנקים שונים
דרישות לכבד את השטרות בחתימת ידם
(המשך בעמוד )37

רצח 43 גברים
נשים וילדים

^ ציפור הרחם, בייחוד לבני הדור
? הצעיר ספק אם השם שמואל מלינקי
אומר משהו. אולם לפני 14 שנה זיעזע שם
זר, את המדינה, הכתים את שמה לדיראון
עולם:
מלינקי היה הנאשם מספר אחד בפרשת
הטבח הזוועתי בכפר־קאסם.
הוא היה אז מג״ד במשמר־הגבול ו־בפקודתו
רצחו אנשיו 43 גברים נשים וילדים
מתושבי הכפר, שפישעם היחיד
היה שהם לא ידעו שבכפרם הוכרז עוצר,
וחזרו מעבודתם בשדות לאחר שעת העוצר.

, 1958 שנתיים לאחר הטבח, הוציאו
השופטים את פסק־דינם: מלינקי נמצא
אשם ברצח בכוונה תחילה של 43 אזרחים.
יחד איתו נמצאו אשמים שבעה מאנשיו
שביצעו את פקודת הרצח שלו.

מריגקי מכניס רגל

י• פ א. ו ס. קיבלו את מלינקי בסבר^
פנים יפות. ביחוד ם ,.ששירת יחד
איתו עוד במלחמת השיחרור.
מלינקי הסביר לשני השותפים כי הינו
בעל קשרים וזכויות במשרד־הבטחון, וכי
לאחר ששמע על תוכניתם להקים מפעל־תיירות
ברחבי סיני, הוא מוכן לשתף
עימם פעולה. הוא הציע לטפל באורח
מעשי בהקמת המיבנה כשהוא רומז על
האפשרויות הטמונות בקשריו המרובים
בצמרת־הבטחון בארץ.
מלינקי לא היסט להסביר לשניים כי
הוא משמש עדיין כאיש־בטחון והוא השתמש
בטלפון במשרדם לביצוע שיחות מרשימות
עם אישים ידועים, שרק לאחר מכן

הפרוייקט :

זוהי תוכנית הפרוייקט רב־המסדים של תשלובת מוטל־תחנת־דלק
בצומת ביר־גפגפה, עליה הצליח מלינקי להשתלט בדרכים
מיסתוריות, ואשר הקמתה מתעכבת כרגע בגלל חוסר האפשרות לגלות את מקום הימצאו.

דו״ח רפואי מדהים שפורסם בארצות-
הברית, מגלה: בשימוש בלתי נכוו —

))!התהסאוב
ד״ר מרטין ג׳ון קיאו
המקרוסקופיים של אבן הטאלק, חלקים למשעי וחסרי כל
גורם חיכוך, מספקים את השיכבה המגינה על העור מפני
שיפשוף וגירוי.
אולם דווקא חלקיקים אלו, מאמינים עתה הרופאים, הם
הם האוייב הגדול:
כל אימת שהאם מטלטלת קופסת טאלק־ לעבר ישבנו
הזעיר של תינוקה, מתפזרת כמות אבקה באוויר .״דזזקא
בגלל שהאבקה דקיקה ועדינה, כל־כך, הכמות המתפזרת
באוויר גדולה יותר ממה שנראה לעין,״ טוען ד״ר קיאו.
ואת האבקה הזו המתפזדת באוויר נושם התינוק לתיך
ריאותיו — כל פעם, כמות קטנה נוספת. אולם גם ריאו־תיו
של התינוק הן קטנות, וכמות קטנה, כל פעם מחדש,
מסתכמת במטען גורלי של רעל: הריאות נחלשות — ואז,
יום אחד, התינוק מסתובב בשנתו, וראשו ופניו נתחבים
לתוך הכר או אל בין הסדינים. אם הוא בעל ריאות
בריאות, הוא לא יחנק למוות. אולם אם ריאותיו נחלשו,
יהיה העומס עליהן גדול מדי, והוא ימות מחנק — לכאורה,
בתם מחנק.

ך• אנגליה, פירסם הירחון הרפואי הבריטי, בסאונה
,*1הרשמי של אגודת הרופאים בבריטניה, קריאה לאמהות
לוהוג בטאלק בזהירות .״תינוקות בגיל שנה עד שנתיים
העזוסים לכמות גדולה של אבקת־טאלק,״ כותב הירחון,
״כאשר הם נושמים יותר מדי מהאבקה, מופיעים אצלם
קשיי־נשימה וסימני ברונכיטיס.״
הירחון דיווח על חמישה מקרי מוות מהרעלת טאלק:
״שלושה מהם מתו תוך עשר עד עשרים שעות,״ גילה.
• לסיכום, קובע הדו״ח:
״אבקת־טאלק, מלבד היותה מצויינת לעור התינוק,
היא גם בטוחה — בתנאי שישתמשו בה נכון. בשימוש
לא נכון, היא מהווה סכנה לחיי התינוק.״

שימוש נכוו באב?ת טל?

תוך כל הפעולות שאם צעירה עושה למען תינוקה
אין אולי פעולה אופיינית וסמלית כל כך לאהבתה
לילה כמו זריית אבקת־טאלק על עורו.
ואין אולי גם פעולה אחרת — קטלנית כל־כך.
פעולה המסכנת את חיי התינוק, וגורמת, בארצות־הברית
בלבד, למותם של אלפיים תינוקות לשנה!
מאז מלחמת העולם השנייה, קובע הדו״ח, גרמה אבקת
הטאלק למותם של 50 אלף תינוקות.
״אבקת־טאלק היא מצויינת לעורו של התינוק,״ אמר
ד״ר מרטין ג׳והן קיאו ממשרד הבריאות האמריקאי,״ —
אבל רק לעורו. כאשר היא באה במגע עם אבריו הפנימיים
— היא קטלנית. אימהות רבות, שמעולם לא ידעו שעליהן
לחשוש מפני האבקה, זורות אותה בשפע.

״המספר הרשמי הוא 50 אלף מקרי־מוות מאז מלחמת
העולם השנייה, אולם אני אישית מאמין שהמספר הוא
רבע מיליון, בנוסף למליונים נוספים ששנות חייהם
קוצרו לפני שהספיקו עדיין לעמוד על רגליהם. כל אם
חייבת לזכור: אבקודטאלק בתוך הריאות היא רעל. בשימוש
לא נכון היא הורגת.״

פקודהטאלק, הנמכרת, בצורה המנופה והטהורה
ביותר כאבקת־טאלק לתינוקות, מיוצרת מאב; הטאלק,
לאחר שנופתה מכל יסודות אחרים ונטחנה לאבקה דקיקה
מעין כמוה. בצורתה זו, היא מהווה זה למעלה מחמישים
שנה מגן מצויין לעורו העדין של התינוק, החלקיקים

• לעולם אל תזרי אפקה על חזהו או
כיטנו של התינוק כאשר הוא שוככ על
גפו.
• לעולם אל תזרי את האפקה ישירות
על עורו ואל תנענעי את קופסת הטאלק
פמרחק קטן מחצי מטר ממנו.
• אל תשאירי את הקופסה ליד התינוק,
אפילו לרגע, כדי שלא יוכל להגיע
אליה.
• הצורה הנכונה לשימוש פאכקה:
קרפי את הקופסה לכף־ידך, שפכי כזהירות
אפקה לתוך היד, כאשר כל אותו
זמן את עוצרת את נשימתך או נושמת
לצד, לא לכיוון האכקה, והחליקי פירך
את האפקה על עורו.

תחר|ו ת

הנסיך והנסיכה
של ישראל 970ו
ב ח סו ת רא ש־עיריית רמת־גו ישראל 31 לד

רבקה מגיר
בת ,5נחלת צבי , 11 פתח־תקווה

גדיש יפתח

ליאת נתנזון

בן 5ת.ד ,333 .אשדוד

בת , 5ירושלים , 60 בת־ים

גם לך יש צבר או צברית — לא פחות מקסימים. שילחי את תמונותיהם —
בשחור־לבן — בציון השם, הכתיבת והגיל אל מערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד,136 .

ונל״אביב (עבור תחרות הנסיד והנסיכה) .מדי שבוע יפורסם במדור זה מיבחר
התצלומים. תחרות זו פתוחה לכל ילד וילדה — מגיל שלוש עד גיל שש בלבד.

התחרות תיערך בפסח ה״.23.4.70

ס ע לפ ארי ס על ח שבון

הש&ס ה!ה
בחברת מדי שבוע מתפרסם צילום אשר אתה מתבקש לזהותו. כל תשובה
נכונה, בכל שבוע, מזכה או תן בהשתתפות בהגרלה. בתום פירסום

סידרת התמונות יוגרל הפרס בין שולחי התשובות הנכונות. את
התשובות שלח לת. ד 136 .תל״אביב עבור ״חידוו צילומים״.

תלוש מס׳ 9
בחר אחת מהתשובות הבאות :

היאחזות נח״ל בסיני.

מיבצר צלבני בגליל העליון.

ישוב חומה ומיגדל.

חוות בוקרים בטכסאס.

כתובתו __

התשובה

^אנוי^ו״ס״ו״ויס וצווח דוגמניות
צמות הציגו השבוע אח ציוותיה שר
ך* מלחמת המינים המודרנית, כ־
^ ידוע לכל מי שמשתתף בה — ומי
לא משתתף בה? — אין לגבר המסכן שום
סיכוי. הוא הפסיד את הקרב עוד לפני
שזה נפתח — למרות ש לו נדמה תמיד
שהוא ניצח. כף זה היה לפני אלפיים שנה,
בשחתה אמנו הגיעה לחופה לבושה עלה־תאנה
מקסים — וכך זה כיום, כשהיא באה
בכיסוי קצת פחות לעניין, אבל לא פחות
קטלני.
אחדים מניסויים אלו נראו ביום שישי
האחרון בתצוגת בגדי כלות במלון שרתון,
שערך סלון רחל לכלה התל־אביבי. צתת
פגזות כמו מאנדי שאולי, לני אורן, שרה
אלי ואילנה שרון הציגו בפני הקהל את
יצירותיה של בעלת הסלון, רחל, שנועדו
להכניס לחתן המבולבל את הנוקאאוט האחרון
לפני שיספיק להתחרט ברגע המכריע.
מאנדי
הדגימה שימלת דושיז צרפתי עם
מעיל מבד תחרים שתייצרי מעוטר בנוצות.
(בתמונה משמאל) לני אורן הדגימה שימי
לת כלה מאורגנזה איטלקית מקושטת בתחרה
שתייצרית (בתמונה מימין).

הסבתא
של הכאת
רחל הגיעה למיקצוע יצירת שמלות־חופה
במיקרה. זה התחיל עוד בחו״ל, כשהיא
תפרה במו־ידיה את שימלת־החופה שלה
בעצמה. השימלה כל־כך מצאה־חן בעיני
הנשים בקהל, שהיא החליטה להיכנס ל־מיקצוע
— ונשארה בו עד היום.
כשהיא עלתה ארצה, כבר ציפה לה כאן
קהל מכרים וקרובים שהכיר אותה עוד
מחו״ל. השבוע היא חגגה את יום ההולדת
העשירי של הסלון שלה בתצוגות האופנה:
״הלבשתי את עצמי בשימלת־חופה,״ מחיי־כת
רחל בשביעות רצון ,״הלבשתי את
הבת שלי, ובקרוב אלביש גם את הנכדה.״

המיפלצוו! טלי
השבוע הגיעו סוף־סוף הדי אסון ההתפוצצות
באילת גם לביתנו. לילדים אני מתכוונת.
לצערי הגדול אומנם — אבל מה
אני יכולה לעשות נגד זה?
ומתי? דחקא ברגע כל־כן שמח. זה היה
אחרי חגיגת הספר של דנה, בכיתה א׳.

אמצע? דנה פנתה שוב לאביה:
״,ואם אני אגע בפרח או בעלה, יכול להיות
מוקש בפנים?״
״אף פעם לא, נחמדה,״ השיב בעלי בביטחון
כזה, שאפילו אני השתכנעתי.
גם דנה — וכמו שזה הופיע בפיתאו־

אמא, למה אדהים בוא את המוקשים?
הפספוסים גמרו ללמוד את אלפוני, הספר
הראשון שלהם בחיים, ומובן שזה הצדיק
טקס שהאפיל אפילו על טקס קבלת תעודת
הב.א. שלי באוניברסיטה.
השמחה של דנה היתה כפולה ומכופלת,
בגלל שהמורה תמר חלתה. לא שיש לה
משהו נגד המורה תמר, אבל בגלל זה נדחתה
החגיגה בשבוע, ואביה הספיק לחזור
מהמילואים ולהשתתף. מה יכול להיות שמח
יותר?

היה זה כשחזרנו מהחגיגה, כשדנה פית-
אום שאלה:
״אמא, למה אלוהים ברא את המוקשים?״
״אוי באמת,״ אמרה רוני.
״איזו טיפשה,״ אמר אריק.
אני שתקתי, ורק הסתכלתי בתדהמה בבעלי.
מה פיתאום מחשבה כזו דווקא עכשיו?

לא אלוהים ברא את המוקשים, ילדה,״
הציל בעלי את המצב .״זה האנשים.
את יודעת שהם עושים לפעמים שטויות,
נכון?״
זה עזר קצת, אבל הקטנה המשיכה ללכת
מהורהרת. שתקתי, מודאגת. איזה חיים,
חשבתי לעצמי. איזה מוקשים פיתאום ב־

מיות, ככה זה נעלם, והיא חזרה לקשקשבהתלהבות על החגיגה וההצגה.
אבל אני המשכתי להיות מצוברחת עוד
די הרבה.

צעידה בת ,22 מעלה בוידוי איש
את הוו סונומוקס המין בתל־אביב

זהו חלקו השני של ראיון־הענק שקיימה כתכת ״העולם הזה״
ציפורה כסלו עם יצאנית ישראלית, שכונתה לצרכי הכתכה
כשם רותי.
כחלקו הראשון של הראיון, פגליון הקודם, סיפרה רותי כיצר
הגיעה לזנות. כחלק זה היא מספרת איך נראה עולם הזנות
הישראלי -לא מתוך דו״חות ומחקרים סוציולוגיים, אלא כעיניה
של מי שנאלצת להת פלש כעצמה כפוץ: כיצד מתייחם הישראלי
גם כלקוח, וגם כאשר אינו נזקק לשירותיה -כיצד נראים
החיים מחוץ להכרה, וכעיקר -מדוע שולט הייאוש, תמיד
הייאוש, כחייה של צעירה כת .22
ציפי: רותי, ספרי לי עכשיו קצת,
איך מתייחסים אנשים אל זונה?
רותי: כל העולם מנצל אותנו. כל
דבר אנחנו משלמות יותר. האנשים ההגונים
רואים זונה, אז כל מה שהם חושבים
זה איך לנצל אותה.
למשל אני עולה לטכסי, אז בעלי המוניות
כבר יודעים שאני זונה. מה הם
עושים? פשוט הם לא מפעילים את המונה.
כל נסיעה קטנה לוקחים ממני חמש ל״י.
בדרך כלל אני שותקת. אבל פעם למשל
התרגזתי נורא• נסעתי עם קליינט, והנהג
דווקא כן הפעיל את המונה. כשהגענו
למלון ביקשתי ממנו שיחכה עד שארד.
כשירדתי עם הקליינט, אני רואה שהוא
הפסיק את השעון .״לא השתלם לי לחכות
עם השעון, אז הפסקתי אותו.״ הוא חייך,
ואמר לי שהנסיעה הלוך וחזור עם ההמתנה
תעלה לי 20ל״י. ירדתי מהמכונית
ואמרתי לו שלא אשלם פרוטה, ושילך
למשטרה. הוא ירד אחרי ורצה להרביץ
לי. הקליינט שהיה איתי בכלל לא התערב.
בסוף חשבתי לי, מה אני צריכה בעיות
עם המשטרה. נתתי לנהג את הכסף.
גם בבתי־קפה זה רגיל שלוקחים מאיתנו
יותר. כשהמן נכנס לשתות כוס קפה הוא
משלם חצי לירה. כשאני נכנסת אני משלמת
לירה. ארוחת־הצהרים זה תמיד מחיר
כפול. אבל אנחנו משלמות ושותקות, כי
אחרת בעלי בתי־הקפה לא נותנים לנו
להיכנס.
או שפעם גרתי בבית־מלון. בכלל לא הבאתי
קליינטים לשם. אבל בעלת המלון
ידעה שאני זונה, אז היא לקחה ממני
פי שניים שכר־דירה. וחוץ מזה הייתי
צריכה לשלם לחוד כל פעם שרציתי לעשות
אמבטיה.
ציפי: ומה בדבר אנשים סתם? לא
כאלו שעושים איתכן עסקים?
רדתי: האנשים ההגונים מסתכלים
עלינו בעין לא יפה. נניח עובר זוג ברחוב,
אז הם נעצרים להם ועומדים מסתכלים
עלינו כמו איזה סרט. אבל גם אנחנו
לא שותקות להם. אנחנו אומרים לבחורה:
־אם את רוצה, את יכולה גם לבוא

לעמוד פה״ .אנחנו יודעות שזה פוגע בה.
ויש אנשים שעומדים וצוחקים. בשבילם
לראות זונה זה בידור. איך שאני שונאת
את האנשים האלה. אלה בדרך כלל נשים
שבאות עם הגברים שלהן.
פעם, כשהייתי בהריון ועברתי ברחוב,
כולם צעקו לי, תאונת עבודה׳ .ואחד צעק
לי, ,היום הכלבה שלי בהריון.׳ זה נורא
עם האנשים האלה — יותר סוב להיקבר.
האנשים בחוץ הם סאדיסטיים ורעים. במקום
שיגידו, אלוהים ישמור,׳ הם עומדים
וצוחקים.

ציפי: אז אין לך שום קשר עם האנשים
ההגונים?
רותי: דווקא כן. יש לנו ידידים וידידות
שהם לא עובדים. יש לי הרבה חברה
הגונים ברמת־גן לא־נשואים ונשואים. יש
ביניהם שגם יודעים שאני במקצוע, ומתנהגים
אלי יפה.
החברות שלי מרמת־גן הן עקרות־בית.
אני מדברת איתן על הילדים, על הבית,
דברים כאלה,
אבל אני תמיד ברגשי נחיתות. אפילו
שאני יודעת שהם יודעים, אני רוצה לשכוח
מזה שהם יודעים.
לפעמים קורה שהם מקללים, בן־זונה,׳
ופתאום הם משתתקים, כדי לא לפגוע בי.
לפעמים כשרוצה לבוא אלי חברה מהמקצוע,
אני אומרת לה לבוא עם חצאית
קצת יותר ארוכה.
ציפי: ואיך המשפחה שלך מתייחסת
אליך?
רותי: האחים שלי נורא אוהבים אותי.
למשל כשאחי שבא לבקר אותי, קניתי לו
נעליים, לקחתי אותו למסעדה והאכלתי
אותו ארוחה על־הכיפק. הוא בן , 12 והוא
יודע עלי הכל. אבל אלוהים ישמור אם
(המשך בעמוד )34

אדם אחד ושאל אותי כמה זה עולה. אחד
מישמר־הגבול .״עשרים־בחצר,״ אמרתי לו.
הוא אמר בסדר. הכנסתי אותו לחצר ברחוב
הירקון.

התיקון הקט!
אל תצבע א ת פנים המקרר כי אין צורך בכך.
טמבור-ספריי נועד לצביעת פגמים קטני ם
בצבע של המקרר בבית, האופנים של הילד,
עגלת התינוק, מכונת הכביסה של הגברת
או פגמי צבע של מכוניתך. טמגור־ספריי
באחד־עשר גוונים נפלאים י ת קן א ת הפגמים.
טמבור-ספריי מכ ס ה כל פגם. לנוי ולהידור:

מ בו ר 13
עם החזרת האניה ״נילי״ לשירות בצי הנוסעים ופתיחת עונת הנסיעות, חכרה
חברת ״אירופה טורס״ את האניה לשייט פסח.
האניה ״נילי״ החדישה ביותר בצי הנוסעים הישראלי. באניה: מיצבים, מיזוג
אויר מלא, תאים זוגיים עם שירותים צמודים, אולם קולנע 2 ,אולמות ריקודים,
אולמות משחקים ומרגוע, מועדון לילה, בארים, בריכת שחיה חיצונית, סיפון־
שמש ענק, בית כנסת, חנות פטורה ממס, מערכת טלביזיה במעגל סגור ומעלית.
חברת ״אירופה טורס״ בעלת הידע והנסיון הרב בארגון טיולים לחו״ל ארגנה
בשייט זה ביקורים בנמלים: פלרמו (סיציליה) ,פלמה דה מיורקה (ספרד) ,ניצה
(צרפת) ,ליבורנו (איטליה).
בנוסף יאורגנו לנוסעים סיורים מודרכים בפלרמו, פלמה דה מיורקה, ני צ ה-
מונטה־קרלו, ליבורנו—פלורנס—פיזה.
על האניה יהנו הנוסעים מלהקת בידור מיוחדת, תזמורת לריקודים, קולנע
ונשף גאלה מפואר בו תבחר מלכת האניה.
בליל החג יערך על האניה סדר פסח מסורתי.
המזכירה שלא היתה !
אך תשובה לטלפון תנתן 24 שעות

94 מי אתה ״9

1י?מה עתידו
קריאה גכף היד

״מרים״

טל׳ , 245703ת״א

ביממה ע״י המזכירה האוטומטית.
וכן
אנו מספקים:

* מכשירי האזנה
* מגבירי טלפון
* התקנת מיקרופונים
והקלטות

רדיו דוקטור, רח׳ שלום־עליכם , 18
תל־אביב, טלפון .244118

(המשך מעמוד )33
בן־אדם ברחוב יגש ויגיד לו ״אחותך זונה״.
הוא יקח את האבן הכי גדולה וישבור
לו את הראש.
כשא:י באה לירושלים כל המשפחה מוד
כה לי, בתרועה. גם ברחובות נורא קשורים
אלי למרות שהם יודעים. הלקוח ציפי: כמה מרוויחה זונה, רותי?
רותי: בסביבות אלנבי מוגרבי, בן־
של? אקדח
יהודה, זה האזור הכי ותיק והמוכר בתל־אביב.
וגם הכי יקר. קליינט יכול להשיג
בחורה בשביל לילה שלם במלון עבור
בדיוק איך שאני רוצה לבוא איתו ב200
לירות או אפילו .100 במלון לשעה
מגע, נגעתי לו מאחורי הגב, ואני מרגיזה
עולה 70 לירות 50 :גונה ו־ 20 למלון.
אהר־כך יש מחירים בחוץ 15 :לירות שה שיש לו אקדח. נבהלתי. שאלתי אותו:
״מה זה, יש לך אקדח בכיס?״
בעמידה בחצר או בחדר־מדרגות, ד 20 ליאז
הוא הוציא את האקדח, כיוון אותו
רות בשניבדי בחצר.
מולי ואמר לי :״תני לי מהר את הכסף
אחרי־זה יש הזונות בכבישים. כביש
בחזרה,״ ותפס אותי בחולצה ולא רצה
חיפה—רמת־אביב, רמת־גן ועלית. המחיר
הקבוע זה 15 לירות במכונית.
לעזוב אותי בכלל.
אמרתי לו :״אחזיר לך את הכסף רק
האזור הזול ביותר בתל־אביב הוא כיכר־תעזוב
אותי.״ אבל הוא לא רצה לעזוב
המושבות. שם אפשר להשיג בחורה ב־10
לירות שכיבה, חמש לירות עמידה. בגלל אותי. נורא נבהלתי. חשבתי שהוא באמת
שהקליינטים משלמים כל־כך מעט, אז ה רוצה להרוג אותי. זה היה מקום סגור
שאף אחד לא יכול להיכנס לשם.
בחורה איספת שמונה; ,שרה קליינטים
ולוקחת אותם למגרש או לחצר ושוכבת
התחלתי לצעוק. התאספו אנשים, אבל
איתם בשרשרת.
אף אחד לא יכל להתקרב, כי כל אחד
בכיכר־המושבות מסתובבות גם זקנות
חייו יקרים לו ופחדו לקבל כדור.
בנות 50 ,45 שמוכנות לשכב בעד שתי
לא יודעת איך, אבל תפסתי לו את
לירות. למשל ישנה זקנה בת ,50 הבת
האקדח וזרקתי לו מהיד. אותו רגע כבר
שלה זונה באלנבי -והבן סרסור ומספק לא ראיתי כלום, רק האקדח והחיים שלי.
קליינטים לאמא ולבת. אבל היא כבר זקנה
בינתיים נכנסו כמה חבר׳ה והצליחו לואפילו
בשביל שתי לירות לא רוצים לשכב
הוציא אותנו החוצה. הוא הוציא תעודה
איתה. יש לה אולי אחד שניים ליום ורווהראה
שהוא שוטר, ותפס אותי. אמר
אים אותה שהיא מחטטת בפחי אשפה -שהוא רוצה להסגיר אותי למשטרה. התומחפשת
משהו לאכול• אלוהים ישמור
חלתי לצעוק. באו עוד אנשים, ואני ברחתי.
שלא נדע ימים כאלה. לבחורה חדשה קשה
הסתובבתי קצת ברחוב, וראיתי שעשיתי
לתפוס מקום ליד מוגובי. כשבאה בחורה
טעות שהתחבאתי. אמרתי שאלך למשטרה
חדשה, אז קודם מדברים איתה ומסבירים
ואסגיר את עצמי. איך שנכנסתי למשטרה
לה שהיא לא יכולה לעמוד כאן ושתלך
ראיתי אותו. אמרתי לו.. :אתה באמת נורא
לכביש או לכיכר־המושבות. אם היא לא
עבדאי, אבל לא על גבר אלא על אישה!״
שומעת אז מתחילים להרביץ לה. היא
אז המשטרה שאלה אותי :״מה, זה את?״
מקבלת מכות רצח. בדרך כלל היא בוחקרו
אותי ואמרו לי לבוא עמחרת בשעה
רחת ויותר לא רואים אותה.
שמונה לקצין שגיב.
אבל רק השבוע למשל קרה מקרה שכשנכנסתי
לשגיב הוא אמר :״תראי, בגבאה
בחורה חדשה אלינו. הסבירו לה
לל שהוא ממשמר־הגביל. ואבא לארבע
בטובות אבל לא שמעה. אז היא קיבלה ילדים ועובד על משכורת קטנה, אז אנחנו
מכות רצח. אלא שלמחרת היא באה עם
סוגרים את התיק״.
בחור בריון מטר שמונים. אף אחד לא
אמרתי לו בסדר ויצאנו מהמשרד. אפילו
נגע בה יותר. אם היא תהיה פקחית, היא
לא עצרו א־תי לדקה.
תבוא ככה עם החבר שבוע שבועיים עד
יש כל מיני י נבלות: פעם נסעתי עם
שיתרגלו אליה ואז היא תהיה משלנו.
שלו על יד קולנוע
איזה בן־אדם לחדר
זוהר. נכנסתי איתו לחדר — והתפשטתי.
הוא נתן לי את ה־ ,100 לירות. באתי איתו
במגע. הוא רצה לשכב עלי שעה שלימה.
״אפילו ג^ווי-קרתא
לא יכולתי. אמרתי לו :״תשמע מותק,״
אני,אומנם זונה, אבל לא כלב.״
גאים אלינו״
הוא לא אמר מילה, קם ולקח לי את
הבגדים, והתלבש :״עכשיו אני הולך לצלצל
למשטרה,״ הוא אומר לי• ״אגיד שמצאתי
אותך גונבת דפנים הדירה שלי.״
ציפי: רותי, כמה את מרוויחה?
נורא נבהלתי. אמרתי לו :״בשביל מה
שתעשה לי צרות? קח. ן 1ת הכסף ותן
רותי: פעם 300 לירות בערב, פעם
לי ללכת.״
•400.יש קליינט שמשלם ,70 יש ,20 ויש
הוא לקח את המאה לירות וגם את כל
כאלה שבכלל לא: או שבורחים, או שלוקמה
שהיה לי בתיק, ואחר כך התחיל להרחים
את הכסף בחזרה.
ביץ לי. חצי־ערומה התחלתי לרוץ ברחוב.
ציפי: ספרי לי קצת על הקליינטים.
הוא רץ אחרי עד הטכסי, וצעק :״אני
רותי 2אוהו, על אלה יש לי סימבט־ח
לך שאהרוג אותך!״
פורים — לא היית מאמינה.
חזרתי למוגרבי, וסיפרתי לחבר שלי.
רוב הקליינטים הם נשואים. לפעמים
אספנו 16 איש וגם כלב גדול, בולדוג.
אני שואלת :״למה אתה בא?״ אז הוא
אמרו לי :״את תחכי בחוץ, ואנחנו ניכנס
אומר :״אשתי הלכה ללדת,״ או :״אשתי
שניים־שניים.״
בבית־חולים,״ או :״אשתי נטעה לטיול.״
קודם נכנם הראשון עם הכלב בולדוג
יש כאלה מהחברה הגבוהה שמפחדים,
ואחריו לאט־לאט התחילו להיכנס, שנים־
אז קודם הם שואלים :״את בסדר, את
שניים, כל ה־ . 16 הבן־זונה ההוא נבהל
לא חולה״?
כהוגן והתחיל להתחנן. כאב לי הלב, אז
אפילו נטורי־קרתא באים אלינו. לי יש
אמרתי לא להרביץ לו. לקחו את כל
בערך שישה. הם משלמים טוב 30—40 .ל״י
לירות,ונסענו
הכסף שלי ואת המאה
בחצר, והם לא באים במגע ממש, סתם ביד.
בחזרה. מאז כשהייתי רואה אותו, הייתי
אחד מהם, בחור צעיר בן ,24—25 אחמזהירה
כל בחורה שלא תלך איתו• עד
רי שהוא שוכב איתי, הוא אומר :״שאשתי
שהפסיק לבוא.
תמות, תישרף, היא לא נותנת.״
הם רוצים רק בחצר, מפחדים ללכת למלון.
״הק?יי:ט
רצה
ויש לי בחור דתי שקורץ לי, ואחר־כך
צריך לרוץ אחריו שעה לחצר ולתפוס אולהתחתן
אתי,,־
תו שם. הוא כולו שחור, זקן שחור, פאות
שחורות מסתלסלות. אבל את הפאות הוא
מחביא מאחורי האוזניים וכשנכנס לחצר
ופעם היה קליינט שהתאהב בי. זה היה
הוא מוריד את הכובע( .כשאני מתעצבנת
עליו אני אומרת לו ״דתי רמאי״) .יש לו
בחורף, ברחוב הירקון. ניגש אלי בן־אדם,
ציציות ארוכות, מעיל שחור וספר תורה נראה לי מהחברה הגבוהה. כזה נאה
בכיס. כמו לכולם. אחרי זה הוא יוצא כמו
מאוד, שטיני, אשכנזי. אמרתי לו 70 ליגנב
מהחצר. בשבילנו זה בידור גדול.
רות. לא התווכח. הלכתי איתו למלון, נתן
לי 100 לירות ואמר :״תשאירי את היתר
פעם דיברתי עם קליינט דתי. שאלתי למה
בשבילך.״
אתם עושים צרות נגד הזונות? אז הוא
בסוף הוא שאל :״איך אני יכול לפגוש
אמר :״אנחנו דוזקא כן בעד זנות, שאם
אותך עוד פעם?״ קבעתי איתו ליום חמילא
יהיו זונות יאנסו את הילדות שלנו.״
שי. כשהוא בא, הוא אמר שהוא נורא
לפני איזה שלושה חודשים בא אלי בן-

רוצה לדבר איתי. הלכנו למלון. היא לא
רצה לשכב איתי. אמר שהתאהב בי, שהוא
מוכן הכל לעשות בשבילי.
התחלנו לצאת. היה קונה לי מתנות.
הוא רק ראה שמתקרב הלילה, היה מפחד
שלא ארד לרחוב. היה אומר לי :״תראי
רותי, אני אתן לן כסף, בתנאי שתבטיחי
לי שלא תרדי לרחוב.״
אחר־כך התחיל לדבר איתי על חתונה.
אמרתי לו :״אני לא יכולה להתחתן איתן,
מפני שאני הרבה. זמן עוסקת במקצוע.
אולי אבא שלך פעם שכב איתי?״ והוא
רק ענה :״אני אוהב אותך.״
יום אחד עצרה אותי המשטרה, ונודע
לו. הוא בא לשחרר אותי. במשטרה ראו
שהוא לא בן־אדם מהרחוב, שאלו אותו
מי אתה? אמר להם שהוא אוהב אותי
ורוצה להחזיר אותי למוטב. אמרו לו:
״לא כדאי לך לצאת איתה. היא רק תיקח
ממך את הכספים שלך ותנצל אותך.״
אחרי זה הוא הפסיק לתת לי כספים,
ולא נתן לי לעמוד ברחוב. לא נתן לי
לזוז בכלל. כל הזמן עמד לידי, למרות

צ׳יק צ׳אק. העיקר הוא התעניין אם אני
יודעת טוב להרביץ, ולהשפיל אותו: להגיד
לו שאתה כלב שלי, שאתה תצחצח
את הנעליים, וכל מיני עלבונות.
אמרתי לו :״סמוך עלי — בעלבונות
אין כמוני.״ לקח אותי לדירה שלו. דירה
יפה מאד ומסודרת. נשוי. אשתו לא היתד,
בבית. נסעה לאיזה ביקור. יש לו שני
ילדים. אני לא הייתי צריכה להתפשט.
רק הוא התפשט עירום, והביא גורה.
אוי איזה חגורה שחורה עבה! נשכב על
הריצפה ואמר שאני אתחיל להכות אותו!
אם הייתי מקבלת בעצמי מכה אחת
מהחגורה הזאת, הייתי מתה. אבל הוא —
כמה שד,רבצתי לא — ונדמה לי שד,רבצתי
לו בכל הכוח שלי — הוא ביקש עוד.
בסוף הוא קם. לא היה לו שום סימן.
הוא החזיר אותי במכונית. בדרך הייתי
נורא סקרנית. שאלתי אותו :״אישתך יודעת
שאתה אוהב מכות?״
״השתגעת?״ הוא ענה .״האישה לא צריכה
לדעת הכל!״ באמת, בן־אדם כזה נחמד
ועדין. רק כעם קצת שלא הרבצתי לא

שתמיד אמרתי לו שאני לא אוהבת אותו.
באותה תקופה כבר הייתי בהריון עם
הבן הראשון שלי, ואהבתי נורא את בעלי,
שעוד היה אז רק החבר שלי. לא הייתי
מוכנה לוזתר עליו.
אפילו כשהייתי כבר בחודש תשיעי, הוא
עוד היה בא אלי, הקליינט הזה :״זה עוד
לא מאוחר,״ היה אומר לי, והציע למסור
את הילד.
רק אחרי שילדתי הוא השתכנע סוף
סוף לוותר עלי. הוא בא רק עוד פעם
אחת — לספר לי שהוא התחתן. כמד,
שהוא היה עצוב אז.

מספיק זמן, ואמר שהוא אוהב גם סטירות
על הפנים ובעיטות. נהפך לקליינט
קבוע שלי.
באים אלי עורכי־דין, קבלנים, בעלי-
עסקים. באים מכל שכבות׳החברה. הרבה
חיילים, וגם כל מיני אנשים פשוטים. רובם
נשואים.
לפני שבוע בא אלי׳ חייל. זה היה חייל
בקבע. אמרתי לו .70 אמר בסדר. עלינו
למלון, אמרתי לו :״אשאר יותר זמן
איתך, ותתן לי מאה.״ למה שהיה לו
מאה ל״י ביד.
הוא אמר לי בסדר. אחר־כך כמעט
שהוא בכה. הוא אמר :״כל החודש אני
עובד בשב ל 100 לירות, ואת בחמישה רגעים
הרווחת את זה.״
לא היתר, לי תשובה. עזבתי אותו והלכתי.
לפעמים
בא אלי חייל בחובה ואומר
לי :״תעשי טובה, אין לי במה להגיע למחנה.״
בלב ונפש אני נותנת לו. לא את
הגוף — כסף. נותנת 10ל״י, אוספת
מעוד חברה איזה 10 לירות, והוא לא
מפסיק לברך אותי תודה רבה ותהיי
בריאה.

המזוכיסט גירש
מכות כחגורה

הי ה לי פעם מיקרה עם קליינט ששאל
אותי עם אני יודעת לתת מכות חזקות.
הוא אמר שיש לו דירה בחולון, ושאל
אותי כמה אני לוקחת. אמרתי לו שבדירה
שלו זה יעלה לו רק 50 לירות. הסכים

פעם ראיתי איזה חייל שוכב על ספסל.
אמרתי לו :״למה אתה שוכב על
הספסל?״ אז הוא אומר :״מה אני אגיד
לך, אין לי במה להגיע למחנה.״
אמרתי לחברה שלי :״בואי הנה, תוציאי
לו.״ לקח את
חמש ואני חמש וניתן
הכסף ונסע.
ופעם היה לי בן־אדם פרסי. לא היד,
רואה טוב בעיניים. היה בא עם שקית
בד מלאת כסף, אבל אף פעם לא גנבתי
לו. אז בפעם הראשונה הוא בא אלי
ושאל :״כמה את לוקחת כל הלילה?״
אני אף פעם לא יכולה להישאר עם
קליינט כל הלילה. אין לי עצבים בשבילם.
אמרתי לו 200 לירות. הוא אמר לא,
רק 100 לירות. אמרתי לו בסדר. במלון
הוא נתן לי את ה־ססז לירות. שכבתי
איתו והוא נרדם. היערתי אותו, אמרתי
לו :״שמע, אני יורדת לקנות סיגריות
ותיכף אני עולה.״ אמר בסדר. הלכתי
ולא חזרתי.
אחרי כמה זמן הוא עוד פעם בא.
לא הכיר אותי, למה שהוא לא רואה
טוב. אז הוא שאל אותי שוב :״כמה
את לוקחת בשביל כל הלילה?״
אמרתי לו 100 לירות, אז הוא אמר:
״ 50 עכשיו ו־ 50 בבוקר.״
אמרתי לו בסדר. הלכתי איתו למלון,
ונתן לי .50 אמרתי לו :״תשמע, אני
מבטיחה לך שלא אברח. תן את ד,־100
לירות ואהיה בסדר .״שיכנעתי אותו והוא
נתן לי אותם. אחרי ששכבנו אמרתי לו:
״אתה יודע מה? אני רעבה, בוא נרד ונאכל.״
אמר לי :״לא, אני לא רעב.״
אמרתי לו :״אז מה אתה רוצה, שאני
אשאר פה רעבה?״
הוא אמר :״טוב טוב, את יכולה לרדת
לאכול. אבל את מבטיחה שתחזרי.״ הלכתי
ולא חזרתי.
פעם שלישית שפגשתי אותו שאלתי
אותו אם הוא רוצה. אבל הפעם הוא
כבר הכיר אותי. הוא אמר :״לא תודה.
לא חמישים עכשיו ולא חמישים בבוקר.״

ציפי: כן, רותי, אני רואה שאף פעם
לא משעמם במקצוע הזה. ספרי לי עכשיו,
איך מתייחסת המשטרה לזונות?
רו תי: בסדר. לפעמים הם מתחשבים
בבחורה ומשחררים. סמל אחד למשל, שמכיר
את ההיסטוריה שלי, אמר לי, שמתי
שאני רוצה לדבר איתו או איזה
עזרה, הוא ישתדל לעזור. זאת דודקא הרגשה
טובה שבן־אדם מוכן לעזור. בדרך
כלל אם אנחנו רואות שוטר אנחנו ישר
בורחות. אבל אנחנו יודעות שזה התפקיד
שלהם לתפוס אותנו, ובגלל זה כשעוצ־רים
אותי אני עולה לניידת בלי בעיות.
אפילו כשעוצרים אותנו, השוטרים מבינים
אותנו ואם יש סיבה כמו ילדים למשל,
הם משחררים. לפני ארבע שנים עוד
היו עוצרים בחורות, נוסעים איתן הביתה,
ולוקחים את הילד לכלא עם האמא
שלו. אבל היום לא עושים את זה יותר.
קשה להסתדר כי כמעט לכל בחורה יש
ילד ואין איפה להחזיק אותם.
לפעמים יש כל־כך הרבה בחולות באבו־כביר,
שיושנות שתיים במיטה ואפילו
שלוש.
היום, כשעוצרים אותנו בלילה, אנחנו נש־ארות
עצורות באבו־כביר עד ארבע או
שש בבוקר, ומשתחררות.
ציפי: מה בקשר למחלות־מין
רותי 1אנחנו הולכות לרופא כל חודש.
כל יום לוקחות אנטיביוטיקה. כל יום
שני כדורי סטרפטומיצין. המחלה הנפוצה
היא טריפל. קיבלתי אותה כבר. המון פעמים•
סיפיליס אין, רק מעט. כשכבשו את
העיר העתיקה סיפרו שהסיפיליס נכנס ל־תל־אביב.
הרופא
כבר מכיר אותנו. בדיקה ראשונה
הוא לוקח 20ל״י ואחר־כך ,15
למה הוא יודע שאנחנו מבקרות הרבה
אצלו. לי היו הרבה דלקות ברחם.
אני עובדת גם כשיש לי וסת. הקליינט
לא יודע:
ציפי: רותי, האם זה נכון שבין הזונות
מקובל למכור ילדים?
רותי: לרוב הזונות יש ילדים. הרבה
הן נשואות, והרבה יש להן ילדים בלי
להיות נשואות. בדרך כלל לא מוכרים את
הילדים. יש אחדות שלא רוצות את הטיפול
בילדים. לא רוצות ילד על הראש,
אז מוכרות אותו. הן מספרות לרופא,
עוד כשהן בהריון, שהן רוצות למכור
את הילד. הרופא משיג להן קליינט עוד

לפני שהן הולכות לבית־החולים. הבחורה
הזאת נכנסת לבית־החולים ויוצאת בלי
ילד. היא אפילו לא רואה אותו, אפילו
לא יודעת מתי ומי לקח אותו.
כמובן שהיא מקבלת אחר־כך כסף. אבל
היא לא מקבלת את הכסף מההורים, כי
ההורים החדשים לא רוצים שיום אחד
תבוא אליהם הבחורה ותדרוש את הילד
בחזרה. את כל הענין מסדר הרופא.
המחירים — זה לא דבר קבוע. יש
כאלה שמוכרות באלף ל״י, ויש שיודעות
לעשות מזה ביזנס ומקבלות .5000

מסיבות ז.ס.די.
על שפת־הים
ציפי ג מה עם סמים?
רותי: רוב הבחורות לוקחות סמים.
כמעט כולן לוקחות חשיש. זה נותן לבחירה
קצת שמחה בחיים. לא איכפת
לה אז מה קורה איתה, מה אומרים עליה,
ובכלל מה יהיה מחר. יש שלוקחות כדורים•
כל מיני כדורים. אבל זה מסוכן,
והבחורות יודעות את זה. לכדורים מתרגלים
ואחר־כך קשה להפסיק.
ל.ס.ד. זה דבר קצת חדש. מנה עולה
25—20 לירות, וקל להשיג אותו עכשיו.
אז מארגנים מסיבות בשפת־הים. סרסורים
..וזונות יחד.
אני לא לוקחת ל.ס.ד. אבל ראיתי איך
אחרים לוקחים. האנשים נעשים מזה ממיט
משוגעים. לפני שבוע היה מקרה שבחור
אחד לקח ל.ס.ד ,.ופתאום התחיל להתפרפר•
הוא לא ראה את הידיים שלן והתחיל
לנפנף בידיים לכל הכיוונים, עד
שנתן מכה בפרצוף לסרסור אחר.
ההוא לא ידע שהוא פשוט משוגע מהסם,
וחשב שהוא מרביץ לו. אז הרביץ לי
בחזרה. היו מכות איומות. הזונה של
הבחור הראשון התערבה ומיד התערבה
גם הזונה של הסרסור השני. שתיהן הל-
כו מכות והחברות של כל אחת התערבו.
אני בעצמי משתמשת בכדורים חזקים,
פרונוקטל. הכדור הזה עושה שאני מאבדת
את כל החושים, אבל מקבלת מצב־רות
טוב. אני לא שותה, רק לוקחת כדורים.
כל כדור לירה.
לסמים חזקים אני לא מתמסרת. פרו-
נוקטול אני לוקחת ארבעה ליום. בהתחלה
זה היה משפיע עלי נורא. אחר־כך לאט-
לאט זה היה פחות משפיע.
ל.ס.ד. אני לא לוקחת, כי שמעתי שב־ל.ס.ד
,.אם יש לי שונא, אני רואה אותו
ברור ובאותו רגע כשבן־אדם נמצא בהשפעת
הסם הוא יכול להרוג. אומרים
שאפשר לאבד את ההכרה, ואני יכולה
לשבור את הרהיטים ולהרוג את הילדים.
אומרים שרואים את האנשים כמו מיקי־מאוס
פרצוף גדול וגוף קטן.
ציפי: איך השפיעו עליך חיי הזנות?
רו תי. נהייתי קשה. פעם הייתי רכה
ורחמנית. הייתי יכולה לראות אדם ברחוב
בוכה ולבכות יחד איתו. היום אני לא
מרגישה כלום.
היתד, לי למשל תקופה של שנה רצופה
שלא הייתי מסוגלת בכלל לבכות .־1פני
כשנתיים היתר. ההלוויה של אחת הבנות,
רותי הדר הבלונדינית היפהפיה, שנדרסה
למידת כשהיא היתד, בחודש התשיעי. כל
הבנות מרחוב הירקון ואלנבי באנו להלוויה.
גם אני. כולן בכו וצעקו. רק אני עמדתי
כמו אבן. לא שזה לא כאב לי. אחרי־זה
לא הצלחתי לישון שלושה ימים. אבל
לבכות לא יכולתי.
אני פוחדת שאף פעם לא אוכל להיות
טובה כמו שהייתי . .התאכזבתי יותר מדי
הרבה בחיים.
פעם למשל פגשתי בן־אדם שהכרתי.
אמרתי לו שלום, והוא לא רצה לענות.
נורא נעלבתי. מה יש, אני לא בן־אדם?
אז אחר־כך כשעוד פעם פגשתי אותו,
אמרתי לו :״למה לא רצית לענות לי
שלום?״
אותו יום שאמרתי לך
אמר :״אם הייתי עונה לך
אז הוא
שלום, אז היית שואלת אותי מה שלומך.
לספר
מה שלום הילדים, והיית מתחילה
לי את הבעיות שלך. ומה הייתי אני יכול
לענות לך? עזבי, יותר טוב כך, כל אחד
עם הצרות שלו.״
את יכולה להיות במצבים הכי קשים
— ואין לך עם מי לדבר בעולם. מד,
הם החיים שלנו?
ציפי: מה סדר היום, או יותר נכון,
הלילה שלך?
רותי: בלילה אנחנו לא ישנות, מסתובבות
ברחובות. אחר־כך, ביום ישנות.
(המשך בעמוד )36

(המשך מעמוד )35
אני מתעוררת בארבע אחר־הצהריים, מתרחצת
ויורדת לחיים הלא־רגילים שלי.
משכיבה את הילדים; אכלו לא אכלו, זה
לא משנה לי. בהתחלה לא היתר, לי מטפלת•
הילדים היו פותחים את הפריג׳ידר
ומוציאים מה שהם רוצים זורקים, אוכלים.
הילד הגדול אוהב את אחיו, והוא
דואג לו שגם הוא יאכל.
אחרי שהייתי מתעוררת הייתי רואה
איזה ברדק הם עשו בבית. הייתי צורחת
על הבן הגדול למה אתה עושה ככה.
אז היה אומר בגלל שאת ישנה כל הזמן.
בהתחלה הייתי מרביצה להם. אחר־כך
השלמתי עם הבלגן. ידעתי שאניאשמה.
כמה זמן ילד יכול לא לאכול, או לאכול
רק סוכריות?
ציפי: חשבת פעם על העתיד שלך,
רותי? את חושבת שיש לך בכלל עתיד?
רותי: מחר־מחרתיים הילדים ייכנסו
לבית־הספר ואז אני לא אוכל להחזיק
אותם מאחורי דלת סגורה. ואז יגידו להם
החברים, אמא שלך זונה.
יכול להיות שפעם, עוד שנים, הילדים
שלי יידעו שאני הייתי זונה. אבל אני
רוצה שאז אני אוכל להסביר להם שזה
רק בגללם קרה לי הכל. אגיד לילד שלי
שלא מכרתי אותו, ושבמקום שאני אקנה
לעצמי נעליים, קניתי לו מכנסיים. אבל
היום זה עוד מוקדם. ואם הם יישמעו
את זה מהחברים שלהם בבית־ספר, זה
יהרוס אותם. בגלל זה הייתי רוצה
שיקהו את הילדים שלי למוסד, ושיעזרו
לי למצוא עבודה. אז הייתי עוזבת את
הרחוב.
עתיד לזונה?

אל תתני לגרות אותו.
הוא צעיר מדי!

מ ש ״י צ רי ה

הססריי האינטימי
בעל המוניטין
הבינלאומי

עורו של התינוק אינו סובל גרוי.
לכן תני לתינוק את החיתולים העדינים
ביותר חיתולי ״סיפון״
לשימוש חד פעמי.
הרטיבות עוברת דרך הציפוי הרו
של ״סיפון״ ומשאירה אותו
יבש ונעים.
״ פיסץ ״ נזרק לאחר השימוש, ולכן
הוא אידיאלי לנסיעות וביקורים.
את ״סיפון״ תוכלי להשיג בכל
חנות שבה דואגים לתינוק.

מכיל א ^ זופוא

חיש-קל ובהצלחה בטוחה
(נ־ 8שעורים של שעתיים)

קצרנות
?בתת ו /או *גלית

ב־אולפן גרג (בר־קמא^
הקפידי לדרוש בפוטמדיה שלך א ת -

תל־אביב: טרדמ • 3ל2300• .

ירושלים :

.ואקיד״ ,נצלאל •1

חי 6ח . :במעלה* ,שמריהו לוק 30

אני חושבת שהעתיד של הילדים רק
במוסד. לי יש בית יפה. אבל בית יפה
ואמא לא טובה — זה לא מכסה. יש
לי הרבה מקצועות. אני סורגת טוב, רוקמת
גובלינים. עושה עבודות מלאכתייד
יפות. יכולה להתפרנס. אבל אני לא סודרת.
לא מרוכזת. מיואשת. בגלל זה אני
מעדיפה להסתובב ברחוב: רק ככה אני
בטוחה שאני יכולה לתת לילדים שלי,
אוכל ובגדים.
אם הילדים לא יהיו איתי אוכל להסתדר
אפילו עם 500—600ל״י לחודש.
הלא מהכסף שאני מרוויחה אין לי כלום.
אם לא יעזרו לי ולא ישימו את הילדים
במוסד, אז לא יהיה אכפת לי מכלום.
הילדים שלי יהרסו ואני אעשה את הכל
בפומבי על ידם אפילו. ואשתמש עוד
יותר גרוע בסמים. אני רוצה עתיד לילדים
שלי. יש לי שני ילדים — והם
לא אשמים.
אין לי שאיפות גדולות, לא לכסף ולא
למעמד. לא רוצה בית לוקסוס ופרייבט.
לחזור לחברה הגונה זה קשה. להיות
הגונה אחרי משבר כמו שאני עברתי זה
סיוט. לא מבחינת הכסף. אם אני יושבת
בחברה הגונה, כולם מדברים על המלחמה,
על פוליטיקה, ואני שותקת. אז מה כולם
חושבים? שאגי טמבל. או שכולם צוחקים
ואני יושבת בצד בשקט.
פעם, באותו זמן כששנה חזרתי למוטב
וגרתי בעיירת פיתוח, פתאום הגיע מברק
למשטרה במקום. במברק כתבו את השם
שלי והיה כתוב ״הנ״ל פרוצה שחזרה
למוטב עברה לגור אליכם.״ המשטרה באה
אלי הביתה. אז אפשר לתאר כמה זה לא
היה נעים לי.
לא יכולתי לברוח מהסיוט הזה. לא
יכולתי לשכוח את העבודה שלי ברחוב.
היה לי מאד קשה כשחזרתי למוטב, ביהוד
מבחינה כספית. הגעתי למצבים שלילדים
לא היה לחם והלכו בלי נעליים. אז בל
לילה הייתי חולמת שאני חוזרת לעבוד
ברחוב ויש לי המון כסף ולילדים יש
בגדים יפים והרבה אוכל.
לא חלמתי על העבודה הזאת בגלל
שהיה לי טוב ברחוב, אלא בגלל שמהרגע
שחזרתי למוטב היה לי כל־כך קשה ולא
היה מי שיעזור לי.
הפעם הקודמת שחזרתי למוטב — יכול
להיות שזה לימד אותי לקח. אני חושבת
שאם הפעם אני אחזור למוטב, אז אוכל
להחזיק מעמד.
אבל רק אם יעזרו לי.
אני חושבת שבן־אדם אחד לבד לא יכול
לבנות בנין שלם לבדו.
י!1יי ל ח

הזה

— מד־נק 386י₪55,5
(המשך מעמוד )29
שמלינקי לקח לנכיון. השניים, שלא קיבלו
אגורה אחת תמורת השטרות, סירבו לשלדם.
רק לאחר שהצליחו להוכיח לבנקים
כי השטרות נלקחו על־ידי מלינקי,
הסכימו הללו לתבוע אף אותו לדין.

מלינקי פה, מלינקי שם
ובכל מקום הכסף געלם
י ,. 0ר ת חו. מעולם לא העלו על
דעתפ שמלינקי ירמה אותם. רוצח
— בן, אבל רמאי? מי היה מאמין?
תוך דמן קצר גילו שאין הם הקורבנות
היחידים. למשרדם החלו להגיע ידיעות
ממכרים שונים, שהוחתמו על־ידי מלינקי,
בערבים על שטרות טובה. הוא לא פרע
אותם כמובן, והמכרים נאלצו לכבד את
חתימתם. בין המתקשרים היתד, גם. מזכירתו
של יחזקאל סהר מפכ״ל המשטרה לשעבי
שידעה לספר לס. הנדהם כי למשרדם
מתקשרים כמה פקידים בכירים המחפשים

את כתובתו של מלינקי. גם הם הוחתמו על
שטרות טובה, נאלצו לשלמם ממשכורתם.
לא היה זה סופו של מחול השדים. ג־אהד
המקרים הציג מלינקי עצמו כבעל
עבר בטחוני בפניו של שלמה הלפרן,
בעל מוסך בלאט בתל־אביב, סיפר לו על
קשריו המרובים בתוקף עברו וזכויות״,
הציע את עזרתו בביצוע עיסקת קרקעות
מפולפלת. הלפרן הסכים לשלם למלינקי
15,000ל״י תמורת טרחתו. חלק מהכסף
שולם מראש. לאחר זמן החל הלפרן ל־התענין
מה עלה בגורל כספו, גילה כי
מלינקי לא ניסה כלל לבצע את חלקו ב־עיסקה.
הלפרן לא היסס, הגיש תביעה
משפטית כנגד מלינקי, זכה בדין. קורבנות
אהרים העדיפו לשתוק, לעיתים מתוך
בושה, לעיתים מתוך אי־רצון לפרסם זאת.

הכוחות המיסתוריים
ך * כעי ניצכת בפני יוזמי הקמת
) 1מרכז התיירות בביר־גפגפה כרגע היא

כיצד הצליח מלינקי לקבל רשיון לתחנת-
הדלק לעצמו בלבד — שעה שידוע היה
לכל כי הוא שותף רק בשליש בפרוייקט?
זאת ועוד: בימים האחרונים הגיעו
לא. ולס. שמועות בדבר נסיונות מצד מלינקי
— שאינו ניתן לאיתור — למכור את חלקו
וחלקם גם יחד בפרויקט. למשרדם הגיע
מכתב מקונה פוטנציאלי בחו״ל המיועד
למלינקי, ובו נאמר כי בתשובה לפנייה
הוא מעוניין לרכוש את המפעל. השניים
אינם יודעים על כל פנייה שהיא.
בינתיים לוחץ עליהם משרד־ד,תיירות להקים
את המוטל ויחידות השרותים בפרוייקט
לקראת עונת התיירות הקרובה.
מרכז ההשקעות מוכן אף הוא לממן את.
הקמת הפרויקט. אולם ידי שני היוזמים
כבולות — בגלל החוזה, לפיו שותפים
השלושה במיפעל. כל הבקשות הוגשו בשם
השלושה לבדם, הם אינם יכולים לעשות
דבר.
איפה ומצא גיבור הטבח מכפר־קאסם היום?
קשה לדעת. על מכתבים ופניות לביתו

לנשואים בלבד!
׳א !7ר לר
ואשתך חולה בשפעת
או ברוגז אתך
!7נה לבני
ר קסמא /דךו־י לו

ויהיה לך חם

בנתניה אין תשובה. הדלת נעולה.
למרות כל זאת, הצליח בדרך מיסתורית
שוב, לפני זמן קצר, לקבל באמצעות קשריו
רשיון להקמת תחנת־דלק
ב.יביש החוף, ליד נתניה, בשותפות עם מא־י
אמיתי, תושב עפולה.
בדיקה במינהל מקרקעי־ישראל גילתה כי
יש לו, בנוסף לכך, גם אופציה על חלקת
קרקע בת ארבעה דונם בפיתחת כביש גהה,
ליד כביש החוף. קרקע זו מיועדת אף היא
להקמת תחנת־דלק.
עובדות מיסתוריות אלו מעלות בהכרח
את השאלה: מי עוזר למלינקי?
מי מעוניין היום 14 ,שנה לאחר פרשת
כפר־קאסם, לסייע לו בביצוע עיסקותיו השונות?
כיצד יכול היד. לקבל רשיונות ו־זכיונות
כה רבים — שעה שמיפעל תיירות
חיוני עומד משותק בגלל מעלליו, ופקידים
בכירים, אותם סידר, מחפשים אחריו
בנרות?
התשובות לשאלות אלו עשויות להיות
מעניינות ביותר.

במדינה
ישראלים בחו״ל אמן אחד
שהצליח

.איננה
מענגחי

הטאר
.אותה

החודש זכה אמן ישראלי בכבוד בלתי״
מקובל כמעט: עיריית פאריס ומשרד החינוך
של צרפת הכירו בזכויותיו האמנותיות
של יצחק פרסבורגר 27 והעניקו לו
זכות־שהות בסיטה ד-ה א׳ר הפאריסאית —
עיר־האמנויות, בה יושבים ציירים, פסליס,
סופרים ומוסיקאים מובחרים, שבאו מכל
קצות תבל.
שני דברים הפכו מחווה זו לחריגה:
קודם כל — שלא מטעם ישראל נבחר
האמן לזכות־יוצרים בלתי־רגילה זו, אלא
מטעם מוסדות צרפתיים. ושנית — פרסבור־גר
אינו נימנה עם אלה העושים לעצמם
פירסומת, אלא חי, מזה חמש שנים, את
סוג־החיים המתואר בביוגראפיות של אמ־נים
מקוללים מסוגם של מודליאני או
!1* 1111
ואן־גוך•
נישואין לגרמניה. יצחק, שנולד ב־בראטיסלבה
שבצ׳כיה, עלה ארצה עם י קום
המדינה, גדל במשפחה ישראלית רגילה:
אחיו סגן־אלוף, הוריו מהווים חלק מנוף
הארץ הפחות־אכזוטי.
אך הישראלי הצעיר חש את עקיצת יתוש־האמנות.
הוא קם, ארז את חפציו, וירד
ללמוד אמנות בפאריס עוד בשנת — 1964
ללא פרוטה בכיסו.
על כן עבר עליו גם הגורל האופייני
לאמן צעיר: רעב ללחם, חי בלי קורת־גג,
צייר אצל ידידים, הסתובב בקור בלי אפודה
חמה.
עד שפגש את גרדה, נערת או־פר גרמניה
שהתאהבה בו. היא הפכה לחברתו הקבועה,
וב־ — 1965 לאשתו. הישראלי הצעיר
והגרמניה הצעירה נישאו ברובע ה־

איכשהו, מצאו בני־המשפחה מקום־מגו־ריס
— חדר זעיר ומטבח גדול, בלי חימום
או נוחיות, בבית נידח. דירונת זו הייתה
שייכת ליהודיו־״ אשד, בשם מנדלסון שהיא
גם במיקרה אמו של הפרופסור לאמנות
מארסל מנדלסון, מרצה באוניברסיטת
בר־אילן. היא התחשבה במצבו של
האמן הישראלי, איפשרה לו להתגורר
עת רבה ללא תשלום.
״אלמלא כך,״ מודה יצחק פרסבורגר,
״היינו גוועים ברעב, פשוטו כמשמעו, מזה
זמן רב.״
הניצחון. ואז, כדרכה של איר־האו־רות
המורעלת והנדיבה גם יחד, החלו
להיפתח כמה שערים בפני האמן — ממש
ברגע האחרון, בדקה ה־ 12 לפני שישקע
ביאוש וברעב.
יום אחד ביקר במטבח־האטלייה שלו המבקר
הידוע ז׳ן־ז׳ק לבק. הסתכל, הודה
והלך מבלי לשבח או לבקר.
כעבור חודשיים הודיעו לפרסבורגר ש־לבק
בחר בו בתור אחד מארבעת אמני־השנה,
הנבחרים על־ידי מבקרי כתב־העח
האמנותי רב־היוקרה אופוס. פירסום זה
זיכה את פרסבורגר, סוף־סוף, בקשר אל
גאלריה — אמצעי חיוני לכל אמן שבכלל
מקווך, שתהייה לו אפשרות כלשהי למכור
תמונות.
ואז באו כמה הישגים אחרים: עיריית
פאריס רכשה עבור אחד המוזיאונים שלה
את תמונתו האכסורדית־אכספרסיוניסטית,
הרבי. אחריה באה שורה של תערוכות:
בפאריס, ברלין, נאנט ולה־האבר. ולבסוף
— ההזמנה הגואלת לעבור אל הסיטה
דה א׳ר.
פאריס עזרה, לא רצחה .״בשבילי
היתד, זו שאלה אם ילדי יסבול מקור או
אם אוכל לגדלו כראוי,״ מסביר יצחק.
״ציירתי גם ברעש הנורא שבמטבח הפונה
לכביש־מוצא מן העיר.״
הסיטה דה א׳ר הוא בניין־פאר שהוקם

בי ת־ ספר לנ היג ה ה מרכזי

..ש מ חי״
מביע תנאים טובים ונוחים, שרות אדיב ומהיר
ללימוד נהיגה בכל סוגי הרבב

לימוד תאוריה

חגם.

מהשיעור הראשון לומדים במסלול הטסט. שיטת
הלימוד מאפשרת לך לחסוך לפחות 407.מההוצאות.
חינם ! פרוספקט מיוחד ללימוד חוקי התנועה.
התשלום :־ 207 במזומן והיתרה בתשלומים.

הקץ לבעיות רשיון
למד ב בי ת־ ספר לנהיגה

הנהיגה

״שמחי״

שנקר 63 חולון, טלפון ,846333 אוטובוס .93 ,92 ,89

צייר פדסבורגר בפאריס
בלי קורת־גג

עשירי של פאריס, בנוכחות שופט־השלום
בלבד, הלובש את דגל־צרפת על חזהו.
עדים היו יהודיה אוסטרית צעירה, משוררת
אף היא, ועיתונאי ישראלי.

אמו שד

הפרופיסור

הצידה.

הנישואין לא הקלו על פרסבורגר, מלבד
מבחינה פסיכולוגית. מחוסר־כל נסע הזוג
הצעיר לברלין, שם היתו^לגרדה אפשרות
לעבוד ולאכול. הם שהו שנה בגרמניה:
״שנאתי כל רגע מהשנה הזו,״ מספר יצחק,
״ודווקא משום כך התחלתי לצייר טוב
יותר, בסימון חדש. אני מצפצף על כל מה
שעשיתי קודם לכן.״
כעבור שנה בדיוק חזר הזוג הצעיר
לפאריס. בין השאר, כדי שבנם יונה יוולד
בעיר־האורות ולא בברלין.
כאן שוב עברו עליהם ימי־רעב. בגר־מניד.
עבד פרסבורגר, לפחות, כצבעי מי-
כלי־גאז, כשהוא מטפס על פיגומים בגובה
40 מטר. בפאריס אין מקבלים אף צבעי
ממוצא זר ללא רשיון־עבודה מתאים מטעם
הרשות.
מחוסר־ברירה, הסתפק יצחק בציור בלבד.

לפני חמש שנים על־ידי העירייר. הפארי־סאית
ומשרד החינוך בראשותו של אנדרה
מאלרו.
הוא מחולק לאולפנים־דירות המוקצבים ל־בני־ארצות
שונות לפי מפתח מסויים, ול־אולפנים־דירות
השייכים לממשלה ולעיריית
פאריס.
ישראל כמדינה, מקבלת, שלושה מן ה־אטליים
הללו: אחד לצייר, אחד למוסיקאי
(בו יושב עתה, משום מה, דווקא אנגלי
ולא ישראלי) .ושלישי שניבנה במיוחד
על־ידי השר מאלרו עבור הצייר הישראלי
המבוגר,והמצויין מרדכי ארדון, אשר ישב
בו כל ימי חייו. לאחר מכן, כך נקבע,
יימסר אולפן זה אף הוא — לישראלים
אחרים.
אלא שבהיות כל אלה תפוסים, רצו ה־פאריסאים
שפרסבורגר ימצא בכל זאת
אורח־חיים הראוי לאמן .״איננו רוצים שכל
האמנים הטובים יסבלו אצלנו,״ הסביר
פקיד משרד־החינוך ,״אנחנו רוצים שלפחות
לגבי חלק מן הגדולים יזכרו שהעיר פאריס
עזרה — ולא רצחה.״
העולם הזח 1693

לא. הוא לא בוגד בך.
הוא רק מעוצבן עד
מוות. לכן כדאי שתוותרי
השבוע. אחרת
הבא, החודש יהי
ממש גיהינום בבית.
המסע שתיכננתם לא
יתבטל, ואם יתבשל
: 1 21 מרס -
— תבוא במקומו הב:
[ 20 אפריל
טחה קוסמ ת. תקריות
בלתי-צפויות עלולות להסתיים בקטטה,
בה תצא אתה וידך על התחתונה, היזהר.

11111ו!

עצבים חזקים ! תזדקק
להם השבוע. שב על
אחוריך וחכה. מבחינה
רומנטית — סתם שיגרה.
אל תהיה כפוי טו

לידידיך וקרוביך!
תן להם את מבוקשם,
אפילו אם זה יכביד
: 1 21 אפריל -
סן: במאי
עליך במיקצת. את, בת־שור,
המתיני בסבלנות.
המאורע לו ציפית — בוא יבוא. וכשיבוא
תהפכי למאושרת. קצת מנוחה לא תזיק לך.

עווו

מתנה בלתי-צפוייה מ אדם
ממנו לא ציפית תשמח לשום דבר,
אותך. גמול לאותו
אדם כפי שמגיע לו.

גם אם בן-זוגך מת רעם,
הוא אוהב אותך.
פגישה מיקרית
ובלתי חשובה לכאו רה,
תעורר בך רגשות
נעימים ביותר. הידידות החדשה שנרקמה
בינך ובין מזל אריה תלך ותפרח.

תאוהיס

המשיכי בדרך בה התשבועיים. לפני חלת
שימרי
על עצמך. אל
תתפתי לאכול מאכליס
שימרי על
משמינים.
דיאטה. את עוד תוכלי
לקבל תפקיד בסרט. היזהרי
מאדם מבוגר המנסה
לפתות אותך. ש מרי
על קשרייך עם ה־

סוו 11

;21 ביוני ־
כ) 2ביולי

צעירים. אתה, סרטן, המחכה השבוע לני־׳
סים. הפסק לחכות — הם לא יבואו.

נצור לשונן ! החיים
והמוות ביד הלשון.
אתה חושב שעל־ידי
פיטפוט תמצא־חן בעיני
הזולת. אתה טו עה.
הם יחשבו אותך
לסתם נודניק מתרב רב.
את לביאה, אל
תיכנסי למריבה חד שה.
זה יכול לגרום
למשהו קטלני לגבין. הרבי ביציאות לבילויים
והתנהגי שם בחביבות לכולם.

!וווזנייס

עקת

אל תאמץ את עצמך יותר מדי. המחלה
עלולה לחזור — והפחריפות.

ביתר
שימעי בקול בעלך ו אל
תבזבז* אפילו יום
אחד. הפעם צפויים
לך ימים קשים ביותר.
לכן כדאי לך ל ח סון.
אפילו א ם השימלח
החדשה קורצת לן.
אל תטיילי לבדך בלילות
— אפילו א ם
אין את צעירה. ה הס סנות לא תעזור לך
עליך להחליט אחת ולתמיד: כן או לא.

החמצת את ההזדמ נות
הגדולה האחרונה
— נסי להתנהג, ולוא בצורה הפעם, רק קצת יותר אנושית.
דיכאון קל לרווקות
קשה לנשואות. מיש אף-

יקר ייעלם.
; 2בספטמבר -
על״פי-כן אתה עשוי
22ב או ק טוב ר
למצוא את בת-הזוג
האידיאלית בקרוב, הודות לחיפושיך ה שבוע.
את, בת-מאזניים, דאגי ליופיין.

1101ה

ההתעמלות שאת מבצעת
תיתפסי לעצלות. הרומן
אותו את מנהלת עם
ידיד מבוגר, ייפסק. במקומו
צפויות לך הרפת־קות
רומנטיות עם בני־גיליך.
המקסימים. פנקי
את חברייך. אתה, בן־
עקרב, עומד בפני החביותר.
לטה
חשובה
שקול פעמיים לפני ש אתה
מחל־ט החלטה כל שהי.
אין הפירוש שעליך לנהוג בהססנות.
איך אומרים, זהירות עוד לא הזיקה לאיש.

בריאותך הלקוייה תלך ותשתפר. אבל !י!

מאורע מסעיר שאירע
בחייך, עלול לגרום ל שינויים
מרחיקי־לכת ביותר.
מאבק אותו התחלת
ילך׳ ויחריף. אל
תוותר ! אטום אוזו־ך
מלשמוע דברי משמי־ציך.
בסופו של חשבון
22ב אוגו ס ט -
;22בספטמבר
אתה תהיה המנצח! בת־בתולה,
מסע ארוך או־תו
תיכננת, לא יצא לפועל. אך אל ייאוש.
מסעות נוספים ומסעירים נרא־ם באופק.

יום

ואל

הפשרה שחלה ביחסיכם תימשך גם בשבוע
המתקרב. אם תדע לשמור על שיווי מש קלך,
למרות הצרות ש־גורמת
לך בת־זוגך, תוכל
להמשיך בחיים אידיאליים
עד זיקנה. התגבר
על הפיתוי הבא בלבוש
בחורה זרה. חכה, אל
תמהר. שום־דבר לא ברח.
כפי שאתה יודע,
פרי המהירות היא חר21
בדצמבר •
טה. בת־גדי, לך מצפה
9ז׳בינו אר
השבוע הפתעה לא־נור־מלית
בשטח הכלכלי. אל תעקמי את הפרצוף,
גם במישור הרומנטי קופידון לצידך.

שינוי, אותו ביצעת בעצמן, רק יוסיף לך.
המשיכי לשמור על גיזרתך. הקפידי על

אל תהיה כפוי־טובה ואל תהיה ספקן :
הכסף לו המתנת יבוא, ובקרוב. חתום

על החוזה, למרות ש״
תנאיו קשים, אך תוצאותיו
העקיפות שוות
את המאמץ. מריבה
משפחתית קלה תסבך
את ענייניך העיסקיים
והאישיים. גם א ם בן־
זוגן מתרעם מדי פעם,
הוא ממשיך לאהוב
23 בנובמבר ־
20 בדצמבר
או תן ורק או תן. בן
קשת, החורף עדיין
לא חלף והלילות בעיקר עדיין קרירים.
אל תשים עצמך כגיבור, לבש כיאות.

קשת

עשי כל מה שבן־זוגך
מבקש ממן. הוא באמת
לא דורש הרבה. אחרת
הוא יברח ומציאה כמוהו
לא מוצאים בכל
יום. המשיכי לתת לו
חופש פעולה בשטח ה־רומנסטי,
אפילו אם זה
עולה לן בבריאות. אל
דאגה, הוא יחזור אליך
בסופו של דבר. אחה בן־דגים, הגזמת הש בוע
בהתנהגותך כלפי ידידיך. הם לא יס כימו
לסבול מ שגעונותין זמן רב. לכל דבר
יש גבול. בת־דגים, הוא באמת התכוון רק
לטובתך בלי שום כוונות. היי אדיבה אליו.

11״ 1 X 0
סבון תמרוקי
אקסקלוסיבי
חד ש
מבית ״יצהר.״

סבת ־ ס ביון -החדש של יצהר,
יעניק לך יום יום הרגשה נפלאה
של רעננות נעימות וזוהר.
לריד. לנועם ולעדנה -־סביוו־סבוו
התמרוקים המבושם נרי ח
פרחים מעודו.

ה נהדר ״סביון״ של יצהר