גליון 1702 מתאריך 15 באפריל 1970

קשהלהאמין כי השבוע מלאו 20 שנה לאותו
יום, ערב פטה ,1950 בו נכנסו כמה צעירים לבושי-
חאקי לשני חדרים קטנטנים ברחוב לילנבלום בתל-
אביב, וקיבלו לידיהם שבועון קטן בשם ״העולם הזה״,
אותם צעירים סיימו זה עתה את שרותם הצבאי,
שהתחיל עם פרוץ מלחמת־העצמאות. הם קנו את
השבועון במחיר 7000 לירות — סכום שבא ישר מקו-
פת משרד״הביטחון. הצעירים קיבלו את הכסף כהל-
וואות־שיקום, עם שיחרורם מצה״ל.
כך התחילה הרפתקה שנועדה לחולל מהפכה בעיתונאות
הישראלית, להצמיח עובדות חדשות בחיים
המדיניים והרעיוניים של המדינה, ולחולל — כך אנח נו
מקווים — תמורה יסודית בעצם דמותה ומהותה
של מדינת-ישראל.

שאין שני לו גם בעולם, והמעורר כיום — אחרי 20
שנה — את סקרנות העיתונאים הזרים כמי ביום
הראשון.

הייתי רוצה לומר כמה מילים על עלומיו של
״העולם הזח״.
הצעירים שהתפרצו לפני 20 שנה למשרד הקטן
ותפסו את שולחנות״הכתיבה המעטים, שוב אינם
עולי-ימים היום. מבחינת הגיל, הם שייכים לגיל העמידה.
אולם
כמו תמונתו של דוריאן גריי, נשאר העיתון
עצמו צעיר כביום ההוא — מלהיב, מרגיז, מעורר אהבה
ושינאה כמו לפני 20 שנה.
זוהי תופעה עיתונאית נדירה מאוד. נולדו בשנים
אלה בעולם הרבה עיתונים צעירים, תוססים, דינאמיים,
סנסציוניים. אותם שלא נכשלו, עברו את התה־

הזעיריםוהצ עי רו ת שנולדו באותו שבוע, משרתים
עתה גצת״ל ברחבי ישראל והשטחים המוחזקים,
ובחזיתות הרחוקות של סואץ והגולן.
למענם אספר מחדש את הסיפור, הידוע להוריהם,
ושסופר לא פעם :
אותה קבוצה, שלקחה אז לידיה את ״העולם הזה״,
בלב מלא־חששות, לא היתה מורכבת מעיתונאים
מיקצועיים. מלבדי, לא עבד אף אחד מהם אי-פעם
בעיתון קודם לכן. הם פנו לעיתונאות כימעט במיקרה,
כדי למלא משימה שהטילו על עצמם.
הרעיון נולד שנתיים קודם לכן, במערבולת הקרבות
של תש״ח, במרחב בו שוכנות כיום אשדוד וקריית־גת.
(רק שנים רבות לאחר״מכן נודע לנו כי מולנו עמד אז
קצין מצרי צעיר בשם גמאל עבד-אל-נאצר, שגם הוא
חלם לו אז חלומות משלו).
בשיחות בשוחות, בין שיחי־צבר ועצי-תפוזים, הגענו
אז לביטוי רחשי-לב כמוסים שהעיקו עלינו — שמשהו
אינו בסדר במדינה החדשה, שמלחמה זו לא תביא
אותנו אל השלום, ושקיימת בצמרת אי-הבנה מוחלטת
לגבי בעיית-יסוד זו של המדינה.
חוט־השני שעבר את כל מחשבותינו, ושנרקם לאחר־מכן
בריקמת מעשינו היה — ונשאר — השלום.
כמונו חשבו אז, בלי ספק, אלפי אחרים בחזיתות
המלחמה דאז, כשם שהדברים התנגנו כעבור 19 שנה
ב״שיח לוחמים״ של מלחמה אחרת. מדוע, בכל זאת,
נדלק הניצוץ המעשי דווקא באותה קבוצה !
ייתכן שהסיבה נעוצה בהרכב קבוצה זו, שהתקבצה
במיקרה באותה יחידה. שלום כהן בא זה מכבר ממצ-
רים, ושם התחנך במיקרה בשיכבה חברתית שחלמה
על שיחרור לאומי ושנשאה בליבה את ניצוצות התנועה
הלאומית שחוללה אחר-כך את המהפכה. אני עצמי
באתי מחוג רעיוני שניסה, ערב המלחמה, להתיך את
רעיון האחווה הישראלית־ערבית לתוך דפוסים פוליטיים
מעשיים. כולנו יחד היינו עדים ליצירת בעיית-
הפליטים, שעזרנו לא מעט בהרחבתה, והבינונו כבר אז
שהיא עלולה להרעיל את יחסי שני העמים לדורות.
ובעיקר: מכיוון שהיינו יחידת־קומנדו ניידת, ראינו
יותר הרוגים ופצועים, משני הצדדים, מכפי שנזדמן
לרבים אחרים. מניעת-ההרג היתה ונשארה בשבילגו
המטרה העיקרית של חיינו.
כל השאר היה — ונשאר — מישני.

לקחנו לידינו עיתון זה כדי להטיף בו להשקפתנו.
השקפה זו היתה, בעיקרה: האמונה שאפשר להגיע
אל השלום, שזה תלוי במידה רבה בנו, שהשלום לא
יפול מן השמים, שיש להיאבק עליו כמו על כל יעד
אחר בחיי אדם ואומה.
האמנו מאז היום הראשון שיש להתייחס בחיוב
לתנועה הלאומית הערבית, שיש לחפש עימה דרך
משותפת, שאין לסמוך על בני־ברית זרים נגד הערבים,
אלא יש לחפש בני־ברית בעולם הערבי נגד הזרים.
כאשר באנו לתרגם השקפה זו לשפה מעשית, התנגשנו
עם כמה מן התפיסות המקודשות ביותר, וה-
שקרים המוסכמים ביותר, של החברה הישראלית הח דשה.
יכולנו בנקל להתאים את עצמנו להשקפות הפופולריות,
ולהיות אהודים על כולם. אולי היינו יכולים
להיות היום מיליונרים, בעלים בעמנו, עמודי״התווך של
המימסד.
לא בחרנו בדרך זו.
אילו היה לנו זמן, באפריל ,1950 להרצות על תוכניותינו
בפני בני־סמכא עיתונאיים זרים, בוודאי היו
צוחקים מאיתנו.
היו אומרים לנו :״ידידים יקרים, אתם משוגעים.
״אם אתם רוצים ליצור כלי-תיקשורת המוני, עליכם
להחניף להמונים ולבטא את כל האמונות הטפלות
והמשפטים הקדומים של ההמונים. כך עושים כלי•
התיקשורת ההמוניים בכל רחבי העולם.
״אינכם יכולים להקים עיתון המיועד להמונים,
ובאותה שעה לפגוע בכל הפרות הקדושות של ההמונים.
זה פשוט לא ילך״.
ניסינו לעשות את הבלתי-אפשרי. לא עשינו בעיתון
זה מעולם שום פשרה עם דיעות קדומות ומשפטים
קדומים, שינאות לאומיות וקנאות גזענית. אמרנו בו
בדיוק מה שנראה לנו כאמת. וכדי להתגבר על הבעייה
העיתונאית שנבעה מכך, השתדלנו לעשות את העיתון
דינאמי ומעניין ככל האפשר, להוסיף לחלקו הפוליטי
חלק בידורי מושך ומגרה, ליצור מתכונת עיתונאית
סנסציונית, חיה ותוססת.
כך נוצרה הדמות המיוחדת-במינה של ״העולם הזה״,

חדשה, מתאריך .13.4.50 במרכזו: טביעת האונייה מסדה.

של העיתונות הישראלית. חעורכים הזותיקים פינו את
מקומם לעורכים צעירים יותר. דור הולך ודור בא.
אבל העיתון נשאר צעיר.
מפני שכיום, בפרוס השנה ה , 21-עדיין איכפת לו.
עדיין הוא לוחם את מלחמתו. עדיין הוא תוקף ונתקף׳
מגיב ומעורר תגובה, יוצר ידידים ואויבים.
מפני שהעניין שהוא עיקר־העיקרים לעיתון הזה,
עניין השלום, עדיין עומד במרכז חיינו הלאומיים —
והיום יותר מאשר אי-פעם.

א חת התופעות

המעניינות ביותר המלוות אותנו

היא השינאח.
כושרנו לעורר שינאה פאתולוגית מדהים אותנו כל
פעם מחדש.
לפני כמה שבועות בלבד היינו עדים (וקורבנות) להתפרצות
של שינאח היסטרית, שהיתה יכולה לזרוע
פחד בלב כל אחר. שלום כהן תלש דף מתעודת״זהות.
כתגובה על כך הפכו 118 חברי-כנסת נכבדים לחבורת-
לינץ׳ ,כלי-התיקשורת ההמוניים הצטרפו לקריאה
״תיפסו את הבוגדים״ ,וחיש מהר שטפו את הארץ
כולה נחשולים של שינאה לוהטת שנבעו ממעמקי
ליבם של רבבות.
שינאה זו קיימת תמיד, והיא מלווה אותנו על כל
צעד ושעל. אין לנו שום אשלייה בנדון. אנחנו יודעים
כי כמה וכמה אנשים, המחייכים בפנינו, יכולים תוך
שנייה, בהידלק הניצוץ, להתפוצץ בסערת שינאה.
מדוע ן
אם תשאלו את בעלי השינאה הגלוייה על שום מה
הם שונאים אותנו, תקבלו רשימה ארוכה של סיבות :
מפני שאנחנו עוכרי ישראל, פורנוגראפים, בוגדים, סוטי-
מין, בולשביקים, פאשיסטים, סריסים, סוכני־נאצר,
כנענים, ידידי-״פתח״ ,שמאל חדש, ניהיליסטים, וכו׳,
וכר.
אי״ההגיון בולט לעין. מהי הסיבה האמיתית ן
לא הבחורות העירומות, המקשטות לא פעם את
עמודינו. לא מאמר זה או אחר.
אלא העובדה הפשוטה שאנחנו מערערים על מוס כמות
החברה, זורעים ספקות לגבי שקרים מוסכמים,
מעמידים סימני־שאלה לגבי נכסי־צאן־ברזל, קוטלים
ציפורי-נפש.
במאות המאמרים שנכתבו עלינו בתוץ־לארץ בשנים
האחרונות, חוזרים דרך־קבע שני ביטויים ״איקונוק־לאסטים״
(שוברי פסלים) ו״הורגי פרות קדושות״.
אלה הם מיקצועות חשובים מאוד להתקדמות החברה.
אבל אין הם מיקצועות המקנים לבעליהם פופולריות,
ואף פעם לא היו כאלה.
אברהם אבינו, שניפץ את האלילים, לא היה פופולרי
בחוגי העירייה של אור־כשדים. אליהו הנביא,
שקם על נביאי השקר, לא זכה באותה שנה בתואר
יקיר ירושלים. ישוע מנצרת, להבדיל, שגירש את מח-
ליפי-הכסף מחצר בית״המיקדש, לא הפך חביב המימי
סד, וסופו היה רע.
שום ציבור אינו אוהב אנשים הבאים לגזול ממנו
את הביטחון הנוח במוסכמות האתמול, התובעים
ממנו לשנות את מושגיו החביבים, המתריעים נגד
הדיעות הקדומות. לא פעם הם ממשיכים לשנוא את
חלוצי השינוי גם לאחר שהם כבר קיבלו את השינוי
עצמו. השינאה נשארת, מפני שמקורה בלתי-מודע.
השונא עצמו אינו יודע, וכלל אינו יכול לדעת, מדוע
הוא שונא את השנוא.
איננו נהנים מזה ששונאים אותנו. אבל אנחנו מוכנים
לשלם את המחיר הזה. לא נעשה שקר בנפשנו,
כדי לעקר ולעקור אותה.

מלחמה בשחיתות 22

טיהור צמרת המשטרה, עם הרשעת המפקח הכללי בדין.

ליך הבלתי-גמנע של הצלחה, התעשרות, הסתאבות.
הם הפכו חלק מן המימסד, שקעי בבוץ השיגרה האפורה,
ופינו את מקומם לעיתונים צעירים וחדשים.
מדוע לא הלך ״העולם הזה״ בדרך זו 1
אני חושב שיש לכך רק סיבה אחת: הרגשת-השלי-
חות המלווה עיתון זה מאז ועד היום — המאבק
הבלתי-פוסק על השלום.
במרוצת השנים עברו אנשים רבים את העיתון חזה.
שמות העיתונאים שהחלו את דרכם אצלנו ועברו לאחר
מכן לעיתונים אחרים — מצטרפים לרשימת־הכוכבים

ומול השינאה — האהדה.
מעולם לא היה היחס בין ״העולם הזה״ ובין חלק
גדול מקוראיו כיחס הרגיל בין עיתון וקחלו.
קוראים אלה לא ראו בעיתון סתם כלי-ביטוי, הבא
למסור להם מידע ו /או לבדר אותם. הם ראו בו סמל
למשהו החשוב להם מאוד-מאוד, מגדלור המראה להם
כיוון, עמדה שיש להגן עליה בשעת־צרה, דבר שהם
יכולים להזדהות עימו.
כאשר היתה שרשרת מעשי-האלימות נגדנו, הפצצות
וחהתנקשויות, באמצע שנות החמישים — באו קוראים
צעירים והציעו את עצמם כשומרי־ראש וכשומרי־מע-
רכת. כאשר חוקק המימסד חוק שנועד לחסל עיתון
זה, קמה תנועה ספונטאנית שהובילה אותנו לכנסת.
דומני שאין תקדים בעולם לעיתון המצמיח מתוכו
כוח פוליטי, כפי שקרה אצלנו. היחס המקובל לעיתון
ולעורכיו הוא במישור העיתונאי בלבד. עורכי
עיתונים בעלי תפוצה עצומה אינם יכולים אף לחלום
על כך שיימצאו בין מאות אלפי קוראיהם כמה אלפים
שיצביעו בעדם לפרלמנט. לשם כך דרוש יחס מסוג
אחרי לגמרי.
לפני חמש שנים, כשנבחרנו לכנסת, יכלו שונאינו
להתנחם בטענה שזוהי אפיזודה חולפת, פרי שגיאה
טיפשית של הממשלה שיזמה את אותו חוק. באו
הבחירות של 1969 ולימדו אותם את ההיפך .״העולם
הזה״ הוא הרבה יותר מעיתון, והיחס אליו הוא הרבה
יותר מאשר היחס לעיתון .״העולם הזה״ הוא
כיוון, הוא השקפה, הוא גישה לדברים. וגישה זו
מעוררת אהדה שאינה מצטמצמת במישור אחד, אלא
מקיפה את כל המישורים גם יחד.
יש הבדל בין השינאה ובין האהדה. השינאה היא
ריגשית, היא בלתי-מודעת, היא נובעת ממחשכי הדי-
עות הקדומות הנסתרות. האהדה היא הגיונית, היא
שיכלית, היא מודעת, ומקורה בהתגברות על היצרים
האפלים.
זהו ההבדל הישן־נושן בין בני-אור ובני-חושך, בין

האנושי והתת״אנושי, בין הסתגרות קנאית וגישה פתוחה
לעולם, נין מלחמה ושלום.

לא פעם

מטיחים נפנינו את הטענה הנרגזת :

״האם רק אתם נער השלום ג האם לא כולנו רוצים
נשלום ז״
כוודאי, כולנו רוצים נשלום. מי לא !
ההנדל הוא נגישה אל הנעייה.
השנוע האחרון של שנתנו ה״ 20 ראה מינצע דרמא-
תי נוסף נדרך האדם אל היקום. שוב נוחתים בני״אדם
על הירח.
רבים, רבים רצו להגיע אל הירח. רבים חלמו על כן.
אבל יש הבדל גדול בין חולמים וחולמים.
חלם על כך ז׳ול וורן. הוא כתב ספר מרתק. ואחריו
הלן דור שלם של כותבי ״סייאנס פיקשן״ ,אנשי המדע
הדמיוני.
חלם על כך גם ורנר פון־בראון.
וכאן ההבדל.
רוב האנשים המדברים אצלנו ללא הרף ועד בוש
על השלום, מתייחסים אליו על פי גישתו של ז׳ול וורן.
בשבילם זוהי משאת־נפש. חזון .״סייאנס־פיקשן״ .דבר
שחולמים עליו, אבל שאין סיכוי שיתגשם. דבר שאפשר
לתאר אותו תיאור דמיוני, אן שהוא מעבר לה שגה,
תרתי משמע.
אנחנו מדברים על השלום על־פי גישתו של פון־
בראון. כאל אתגר מעשי. כאל בעייה ממשית שיש לה
פתרונות ממשיים. אתגר מעשי שאפשר להתגבר עליו,
במיבצע מחושב, מתוכנן לפרטי פרטיו. כמו ״אפולו 13״.

מעולם לא דיברנו על שלום בעלמא. בכל מצב
הגשנו תוכנית״שלום מפורטת, מחושבת, מבוססת על
הערכת נתונים מפוכחת. נדמה לי שבזה הייחוד האמיתי.
אם ינסה מישהו לעשות מחקר על תוכניות־השלום
של ״העולם הזה״ ,ב 20-שנים אלה, ימצא חומר רב
למחשבה.
ב־ ,1954 שעה שמצרים הנאצרית החדשה לחמה על
סילוק הצבא הבריטי מאיזור תעלת״סואץ, יעצנו לתמוך
במצרים נגד הבריטים, להשתמש בהזדמנות זו כדי
לכרות ברית ענז המישטר החדש. הממשלה עשתה את
ההיפן — ונולד העסק הביש.
לאחר״מכן פיתחנו את תוכנית ״מיבצע ישמעאל״ —
הפיכת בעיית־הפליטים למנוף לכריתת ברית בין ישראל
והפלסטינים. זה היה לפני 15 שנה, כשהיה נדמה
לראשי המדינה שהפלסטינים נעלמו סופית מן המפה.
לאחר-מכן באה פרשת מלחמת-השיחרור האלג׳ירית
— והצענו לנצל הזדמנות זו כדי לכרות ברית עם אומה
ערבית גדולה העומדת להשתחרר, והזקוקה לידידים
בשעת-צרה. הממשלה עשתה את ההיפן.
פרשת יוזמת בורגינה — ותקיעת סכינה של גולדה
בגבה — עוד זכורה מקרוב.
ביום החמישי של מלחמת ששת״הימים באה הצעתנו
הדרמאתית ללוי אשכול להציע לפלסטינים מייד מדינה
לאומית משלהם, תוך ברית עם ישראל.
אן מיקרה הוא, כי השבוע האחרון לפני יוס-השנה
ה 20-שלנו עומד בסימן ״פרשת גולדמן״ — פרשה
המוכיחה כל-כולה עד כמה צדקנו בטענתנו שהשלום
אפשרי תמיד, שהוא תלוי לא-מעט בנו, שתמיד יש
מה לעשות למענו, ושצמרת המדינה פשוט אינה מסוגלת
למלא את התפקיד המרכזי המוטל עליה.
בוויכוח על פרשה זו השמיע אליהו ששון בכנסת
תלונה משכנעת: שאין בממשלה כולה צוות״מומחים
לענייני ערב, אשר יש לו הכישורים הדרושים כדי
לתכנן ולבצע מיבצעי־שלום בעולם הערבי. מי ששמע

דברים אלה, בוודאי נוכח לדעת כי הצלילים מוכרים.
ואכן — זוהי חזרה כימעט מילולית על רעיון שהשמיע
״העולם הזה״ לפני כימעט 15 שנח, ושמאז חזר
עליו פעמים בלתי-ספורות: רעיון ״המטכ״ל הלבן״
והמיניסטריון לענייני המרחב.
בשעתו זה נשמע כרעיון משוגע. אולם רוב הרעיונות
המשוגעים של ״העולם הזה״ ,טיבעם לצוף שוב ושוב
מחדש, במהדורות שונות ובמקומות משונים — עד
שהם חדלים איכשהו מלהיות משוגעים.

תוכניות השלום, אף שהן עומדות במרכז חיינו,
אינן ממצות, כמובן, את מירווח ההשקפות והגישות
של ״העולם הזה״.
יהיו בין הקוראים שיעדיפו להיזכר רווקא במיב-
צעים הגדולים לגילוי השחיתות במדינה, שתרמו תרומה
גדולה לגיבוש סדרים ממלכתיים במינהל הציבורי.
אחרים ישימו במקום הראשון דווקא את מאבקנו
העקשני נגד הכפייה הדתית — מאבק שבו עמדנו
תמיד במרכז השורה הראשונה, ושבו נחלנו כמה וכמה
הצלחות (כמו הטלוויזיה בשבת) ,ועזרנו בוודאי למנוע
כמה וכמה חוקי-כפייה שהיו אחרת הופכים את חיינו
לגיהינום.
האמת היא שקשה לקרוע דבר מדבר. מאבקים אלה
אינם נפרדים זה מזה. חם מצטרפים למאבק הגדול
האחד על דמות המדינה — המדינה כפי שאנחנו
רצינו לראות אותה מאז נולדה בסערת הקרבות של
תש״ח: מדינה הפתוחה לעולם מבחינה מעשית ונפשית,
הגאה בלאומיותה והמכירה בזכויות הלאומיות
של הזולת, החיה בשלום והמשולבת במרחב הגיאופוליטי
והכלכלי שלה, בעלת מישטר ליברלי, הומאני,
סוציאלי ופלוראליסטי, הקשורה בעולם היהודי אך

העירום הואשון

הבחורה העירומה הראשונה
בעיתון ישראלי —
זיוה רודן על השער בדצמבר . 1968 בתוך הגליון
עצמו — מתפרסמות מיספר תמונות של עירום מלא.

גם הוא דיבר על כן כמה פעמים בימים האחרונים.
אולם בשביל קוראי ״העולם הזה״ ,יש בכן אולי
מקור של סיפוק. זרים, הרואים את הדברים מרחוק
ובפרספקטיבה, יודעים להערין את הכלי הזה כמוהם.
הם מכירים גם בחשיבותו וגם בטיבו.

ה | ז 1ל | ¥1הגדול ביותר של העולם הזה אי־פעם —
| ן הגליון המיוחד שהופיע באפריל 1961ב־מוצאי־שבת,
שגרם להתקהלות אלפים ברחוב דיזנגוף.
התוכן: מעצרו של ישראל בר ז״ל באשמת ריגול.

ששת הימים

הגליון שהופיע ב־ 13 ביוני
, 1967 ובו תוכנית־השלום
ל הקמת מדינה פלסטינית, שנשלחה לאשכול ב־.9.5.67

השבוע כמה מילים ארסיות בכנסת. זה מרגיז את אבא
אבן, המוציא מיליונים על ״הסברה״ ,ושאינו יכול לסלוח
לנו כי אנחנו מצליחים יותר בחינם, וללא מאמץ.

המכירה בייחודה הישראלי, מדינה שנעים לחיות בה,
שטוב לחיות בה, הצועדת בראש הקידמה האנושית.
נאיביות ז ילדותיות 5אופטימיות שוטח !
אולי. אבל במדינה זו אנחנו רוצים, ועליה נמשיך
להיאבק.

בשנים האחרונות נוסף מימד חדש למאבק זה.
מימד בינלאומי.
הזכרתי את מאות המאמרים שנכתבו עלינו בשנים
האחרונות בתריסר שפות. קטעי-העתונות מגיעים אלינו
מדי שבוע מאורוגואי ומנורבגיה, ממוסקבה ומקאהיר,
וכמובן מאמריקה ומצרפת. הדים משידורי טלוויזיה
ורדיו מגיעים כימעט בכל שבוע.
אצל אנשים רבים ברחבי העולם, שאוצר המילים
העבריות שלהם מצטמצם בתריסר מילים ,״העולם
הזה״ שוכן בו בצד מילים כמו ״קיבוץ״ ,״מושב״,
״כנסת״ ,״עלייה״ וכר.
אין זה קורה ן אין לנו אף פקיד אחד בחו״ל, אין
לנו שום מנגנון העוסק בכן, אנחנו מנסים להתחמק
מעיתונאים זרים הגוזלים חלק רב מזמננו.
אולם שמע ״העולם הזה״ הולן ונפוץ בעולם כאילו
מעצמו. אין ספר רציני על ישראל שאינו מזכיר אותנו.
אין כימעט שידור חשוב בטלוויזיה על ישראל שאינו
כולל אותנו. מדוע!
מפני שרבים וטובים, ידידי ישראל המחפשים את
האור במדינה, רואים בנו התגלמות של אותה ישראל
שהם היו רוצים לראותה.
ואין המדובר דווקא באנשי ״השמאל החדש״ ודומיהם.
מדובר על מיטב העיתונות הליברלית והשמרנית
של המערב, עיתוני הימין כמו עיתוני השמאל.
זה מרגיז את גולדה, והיא אמרה על כן דווקא

אי ןלהתעלם, כמובן, מן החלק הבידורי של
״העולם הזה״.
הוא בא לשרת מטרה — לעשות את העיתון למושן
ולרענן ככל האפשר, להצילו מן השיעמום של עיתון
פוליטי שיגרתי, לנטוע בו קצת שימחת-חיים.
אולם גם החלק הבידורי חולל מהפכות, ונשאר כזה.
בסוף 1958 אחרי קרוב לעשר שנים של פעולתנו,
הופיעה הבחורה העירומה הראשונה בעמודי עיתון זה.
הדבר זיעזע רבים. לא חיקינו שום דוגמה זרה — אן
תון שנים מעטות מלא העולם עיתונים רציניים, בעלי
יוקרה אינטלקטואלית, שהתמחו בפירסום תמונות-
עירום.
לא אכנס כאן לניתוח הפסיכולוגי והסוציולוגי שיסביר
מדוע זה קרה דווקא בשנות השישים, ומה מתבטא
במהפכת זו. אסתפק רק בקביעה כי כימעט בלא
יודעין, באופן ספונטאני, צעד ״העולם הזה״ גם בשטח
הזה בראש מהפכה עולמית, עיצב באופן מקורי, אותנטי
וישראלי, את אשר נודע לאחר״מכן בעולם כ״סיגנון
הנעורים״.

ולבסוף — מילה על הסימון.
ייתכן כי לגבי ״העולם הזח״ ,הסיגנון אינו פחות
חשוב מן התוכן. בוודאי נקלט סימון ״העולם הזה״
ביתר מ הי רו תמאשרכמהמר עיונו תיו.

שום אדם בעיתונות הישראלית — מבין הידידים
המעטים והשונאים הלא-מעטים — לא יכחיש כי
העיתון הזח חולל מהפכה גמורה בסימון העיתונאי
הישראלי, ובעיתונות שלנו בכלל. די להסתכל במראהו
של עיתון ישראלי מצוי בשנת — 1950 ולהשוותו לאותו
עיתון בשנת .1970
איני מתכוון רק למילים שנוצרו בבית-האולפנא של
עיתון זה, ושהפכו עתה לחלק מאוצר-המילים של כל
ישראלי: מילים כמו ״אמרגן״ ,״חללית״ ,״חשפנית״
— וגם ״טיפש-עשרח״ ו״כתבלב״.
אני מתכוון לעצם המהפכה, שהעבירה את השפה
העברית הכתובה מסימון עגנון לסימון ״שיח לוחמים״,
את הסימון הקצר והתכליתי של הדיווח העיתונאי,
אל הכתיבה ״בלי ציונות״.

עשרים שנה הם תקופה ארוכה מאוד, או קצרת
מאוד.
בשבילנו, במערכת זו, הן עברו ביעף. עמדנו במא בקים
ללא הרף, עומדים אנחנו במאבק ברגע זה, נעמוד
בו גם מחר.
יקרה אשר יקרה — עיתון זה לא יהיה ״מימסד״.
הוא יישאר חי ותוסס.
בלי מורא, בלי משוא פנים.

סו ס לפאריס על חשבון

הונו ב ס

עם חברת

זהו החידון האחרון בסידרת חידוני התמונות. זוהי גם ההזדמנות האחרונה
להשתתף בהגרלת כרטיס הטיסה לפאריס. כל מה שעליך לעשות הוא לזהות את

הדמות המופיעה בתמונה, לבחור באחת התשובות ולשלחה על־גבי גלוייה לת.ד,136 .
תל״אביב, עבור חידון־תצלומים. צרף התלוש המופיע למטה. המועד האחרון 25.4.70 :

מי היא הב חו רהה מופי עה ב ת מונ ה׳־
תלוש מ ס׳ 6ן

בחר אחת מהתשובות הבאות:
רחל ינאית־בן־צבי בתקופת השומר.

השולח

מונה, אשתו של חוסיין מלך ירדן.
השחקנית גילה אלמגור בתחפושת־פורים.
גלוריה סטיוארט, השדרנית לשעבר של התחנה הערבית בט
לוויזיה הישראלית.

כתובתו

התשובה

כרטיס הטיסה לפאריס במטוס חברת אולימפיק איירוויס יוגרל
ביום הרביעי ה־ 6במאי 1970 במשרדי מערכת העולם הזה, בין
הקוראים ששלחו פתרונות נכונים ל־ 16 החידונים שהתפרסמו
במיסגרת חידון הצילומים. ההודעה על הזוכה תפורסם בגליון
שיופיע אחרי יום־העצמאות.

סו! שסוג 1ו1וט
כי בהונדה אתה נוסע בבטחה
אתה מתניע אותו בלחיצת כפתור
להונדה חלפים בשפע
להונדה אביזרי עזר נוספים שאינם קיימים
באופנועים אחרים
עם הונדה רכשת ידיד נאמו

יצרן האופנועים הגדול בעולם
המפיצים: ת ל ־ אכיה: החברה להפצת אופנועים בע״מ, רח׳ השפלה 1פינת דרך פתח־תקוה ,42 מלם ון 32971
חיפה: רכב חיפה, ככר ההגנה
הסוכניםהבלעדיים: אחים לוינסון מהנדסים בע״מ.

6—8באפריל — 1970 מצורף לגליון ״ ה עול ם הז ה״ 1702

הצוות א״אמון

ההודעה הדרמתית, שבישרה כי ממשלת־ישראל סירבה להתיר לד״ר נחום גולדמן לטוס
לקאהיר, כדי להידבר עם הנשיא עבד־אל־נאצר, שודרה ברדיו ביום א׳ בשעה .23.00
כמו כל אזרחי ישראל, היינו גם אנחנו המומים. אולם בניגוד לאזרחים אחרים, שתד־המתם
נמשכת עד היום, חלפה תדהמתנו תוך חמש דקות. כי אנחנו ידענו גם קודם לכן
מהי דמות הממשלה, מהי מדיניותה האמיתית, ואלו כוחות מכריעים בה.

תפקידנו כסיעה היה להביא לכד שאזרחי ישראל יבינו את מלוא
משמעות ההודעה הממשלתית, שיעריכו את מלוא חשיבות הפשע
ההיסטורי שבוצע.
הכנסת היא מיקרופון־ענק. תפקידנו היה להפעיל אותו.

בשעה 23.05 שינרנו מיברק ליו״ר הכנסת.

התוכן :״הרינו מבקשים בזה להעלות לדיון דחוף בכנסת את הנושא: הזמנת הד״ר גולדמן
לקאהיר והחלטת הממשלה בנדון.״
למחרת היום הצטברו אצל נשיאות הכנסת עוד כמה הצעות כאלה, כימעט מכל סיעות
האופוזיציה האמיתית והמדומה.
היה קשה לנשיאות לנהוג כדרכה: לשלול את דחיפות ההצעות, ועל־ידי כך למנוע את
העלאת העניין. היה ברור שלא תהיה לנשיאות מנוס מלהכיר בדחיפות הנושא, ובכך
להכריח את הממשלה להשיב על הצעותינו.

הצעת אי-אמון מחייבת דיון כללי. הודענו שאם הממשלה עצמה תיזום דיון — נשתמש
בסעיף התקנון המאפשר לכל סיעה להציע אי־אמון בתום הדיון.

וגף היה. הכרחנו את הממשלה לקיים דיון מלא, ובסופו־של־דבר
הצענו אי־אמון. כמונו עשתה סיעת רק״ח.

ההצבעות על הצעות אי־האמון גילו את פני הכנסת — כפי שהם היום.

בוויבוה מתחו בל הנואמים הרציניים, ללא יוצא מן הכלל, ביקורת
על הממשלה. היו שעשו זאת כשפה עדינה וכמרומז, היו שעשו זאת
כשפה קיצונית (אן? שאיש לא דיבר כסיגנון בה נוקב כמונו -סיגנון
הריח שגם אזוחנו השתמשנו בו רק לעיתים נדירות בכנסת).
ביקורת חריפה הושמעה גם בפי דוברי הקואליציה, כגון אליהו ששון (עבודה) ,יצחק
רפאל (מפד״ל) ,גדעון האוזנר (ל״ע) ,חייקה גרוסמן (מפ״ם) .לצד הממשלה, ללא הסתייגות,
התייצבו רק אנשי השוליים הקיצוניים של ארץ־ישראל השלמה: איסר הראל (ע״מ) ,יעקב
נחושתן (חרות) ,שמואל תמיר (מ״ח) ,ומרדכי סורקים (עבודה) ,או מלחך־פינכה כמו ארי
אנקוריון (עבודה).
הגיעו הדברים עד כדי כך שגולדה מאיר עצמה, שכלל לא התכוונה לדבר, קמה באמצע
הוויכוח כדי להגן על עצמה, ללא הצלחה, מפני המהלומות שניתכו עליה מכל עבר.

כשנסתבר הדבר לממשלה, הקדימה תרופה למכה: היא החליטה
למסור בעצמה הודעה ככנסת.

אילו נערכה כאותו רגע הצבעה מצפונית -איש־איש לפי מצפונו
האישי -היתה הממשלה נופלת. אולם הכנסת מצביעה לפי הגיון אחר.

כאשר מחליטה הממשלה כך, מתבטלות אוטומטית כל ההצעות לסדר־היום של חברי־הכנסת
באותו נושא. לא חברי־הכנסת, אלא הממשלה היא במיקוד, זה יוזמת הדיון. ממילא
רק הממשלה מדברת.
לפי התקנון, אין הודעה ממשלתית כזאת מביאה לדיון כללי, אלא בשני מיקרים: שהממשלה
עצמה מציעה דיון, או ש־ 40 חברי־כנסת דורשים זאת. מכיוזן שכיום כל האופוזיציה
גם יחד אינה מגיעה אף ל־ 20ח״כים, תלוי הכל ברצון הממשלה עצמה.

במשך יום ב׳ נסתבר לנו כי אכן זוהי כוונת הממשלה: למסור הודעה בכנסת, ולמנוע
דיון עליה. כלומר: שהפרשה כולה תתחיל ותסתיים בכנסת בנאום נמלץ של אבא אבן.
היה בידינו נשק אחד לסכל כוזנה זו, והשתמשנו בו ללא היסוס.

בעד כל אחת משתי הצעות אי־האמון (של רק״ח ושלנו, שהובאו להצבעה בנפרד) הצביעו
רק חברי־הכנסת ׳שלנו ושל רק״ח. ד״ר משה סנה ממק״י נמנע(!) האופוזיציה של ארץ־
ישראל השלמה הצביעה בעד הממשלה.
נמנענו מהצבעה על הצעת־הסיכום של מק״י, שלא היה בה גינוי ממש לממשלה, אך
הצבענו בעד הצעת אגודת־ישראל, שמתחה עליה ביקורת חריפה.
הצבעה עגומה — לכאורה. אך היא מסתירה את העיקר: שהשבוע נוכחו עשרות חברי-
כנסת מתונים לדעת, כי אכן צדקנו בהערכותינו. בשיחות פרטיות הודו באוזנינו שלא
הפרזנו במה שאמרנו מן היום הראשון על ממשלת גולדה—בגין.

כשעות הצהריים של יום ב׳ שיגרנו מיכתב ליו״ר הכנסת, ובו הודענו
לו שאנחנו מגישים הצעה להביע אי-אמון לממשלה.

זהו הנשק הקיצוני ביותר, והדרמתי ביותר, של סיעת־אופוזיציה. השימוש בו מעורר
תמיד תגובה חזקה בארץ ובעולם.

התוצאה לא התבטאה מייד, ולא בהצב
עות. אף הבקע שנבקע השבוע מתחת לפגי
השטח -עשוי להתרחב ולהביא לשינוי פני
המציאות הפוליטית בארץ וגם ככנסת.

פשעתם כלפי כל אב וכל אם בישראל !
ן § היום התחיל הציבור להתפכח !

פשע בלפי השלום
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי בוויכוח על
הודעת הממשלה בפרשת גולדמן.

אורי אכנרי: שלשום בוצע פשע -פשע
כלפי השלום, פשע בלפי המדינה, פשע בלפי
כל אדם בישראל.
אנו עומדים במלחמה. דמנו נשפך לאורך כל החזיתות.
דם ודמעות הם מנת־חלקנו היום־יומית.
העם הזה מוכן לשאת בקורבנות. הוא משלם מחיר יקר,
והוא משלם אותו בגבורה. בשביל כולנו, אין מחיר שהוא
יקר מדי למען קיומה וביטחונה של מדינת־ישראל.
עד שלשום בערב נשא העם הזה בעול המלחמה מתוך
אמונה עיוורת, כי בראשו עומדת ממשלה הרוצה בשלום
כמונו, הכמהה לשלום כמונו, המוכנה לתור אחרי כל זיק
של תקווה לשלום, ויהיה קלוש וחמקני ככל שיהיה.

טיטו שיכנע את נאצר

אורי איבנרי: דיברתי לפני שעה קלה עם אחד מאותם
שפעלו למען הצלחת המיבצע הזה, מר אריק רולו.
ואלה הן העובדות, כפי שנמסרו מפיו:

(א) על הזמנתו •טל הד״ר נחום גולדמן הוחלט
כשיחות אישיות כין הנשיא טיטו והנש-א

בל אדם שהשתתף כמעשה זה, נושא על
מצחו כתם שלא יימחק על־ידי זרמי הלהג
והמליצות של דובר ממשלת בגין. כל אדם
שהשתתר בהכרעה זו של הממשלה פסל עצמו
מלשמש׳מנהיג לעם הזה.
בנימין הלוי: המליצות הן שלך, אדוני.

( 0הנשיא עבד־אל-נאצר התכוון להכשיר
את דעת־הקהל הערכית כמשך חודשיים, ול־אהר־מכן
להזמין את גולדמן לשיחה, בגלוי
ורשמית.

(ד ),הוא לא דרש אישור רשמי לפגישה מטעם ממשלת
ישראל, ביודעו מראש שהאגף הקיצוני בממשלה יכשיל כל
אישור כזה. הוא רק דרש מגולדמן שביקורו יבוא בידיעת
ראש־הממשלה, דבר שיבטיח כי ממשלת־ישראל לא תחבל
בפגישה• ממילא לא היה כלל צורך לגב׳ מאיר להביא את
הדבר לפני הממשלה ולקבל את אישורה — לולא רצתה
לחבל ביוזמה זו.

אמונה זו היא מקור בוחנו. בגללה מוכנים
מיטב הכנים לסכן חייהם. בגללה מוכנים אבות
ואמהות להקריב את היקר מכל, מתוך ידיעה
שאין מנוס מן הקורבן -ומתוך אמונה שנעשה
כל -הבלי -בדי לחדור מבעד לבל
סדק כחומת המלחמה, בדרך אל השלום.
אבא אבן: עד שלשום היינו בסדר גמור?
אורי אבנרי: לא בעינינו, מר אבן,
השבוע הניפה הממשלה יד אכזרית, גסה וברוטלית על
אמונה קדושה זו. היא מעלה באמון העם, היא מעלה
באמון כל אב וכל אם בישראל. לעיני כל, בציניות חסרת־בושה,
היא עקרה שתיל רך, אך צומח, של סיכוי לשלום.

ניצים בממשלת ישראל יפוצצו את סודיות הפגישה עוד
בטרם תתקיים, ובכך יביאו לעירעור מעמדו בעולם הערבי.
(ג) לכן, כאשר הסכים עתה הנשיא עבד־אל־נאצר לפגישה,
קבע שלא תהיה סודית, כדי שלא תהיה אפשרות לטעון
כלפיו שהוא קושר בחשאי קשר עם ישראל, וכדי שהפלסטינים
לא יוכלו לטעון שהוא מוכר אותם.

רצח בדם קר

הזמנתו לקהיר של אזרח ישראלי זה, מנהיג ציוני דגול
ומוכר, שהיה צריך לבוא בידיעת ממשלת ישראל — הזמנה
זו כמוה כשלב ראשון של הכרה גלוייה בזכות הקיום של
ישראל, צעד ראשון אל שולחן המשא־והמתן הרשמי.

גמאל עכד־אל־נאצר כאסואן, כ־ 23ו* 24 בפברואר
שנה זו.

ההודעה הדרמטית של ממשלת־ישראל, אחרי
שתי ישיבות ארובות, ונאומיהם של הגב׳
מאיד והשר אכן היום -מוכיחים בעליל, כי
ממשלת-ישראל הבירה ברצינות היוזמה, העריבה
את מלוא חשיבותה ההיסטורית -ועל
כן החליטה לחבל כה ולרצוח אותה בדם קר,
בעודה באיבה.

(ב) אין זו הפעם הראשונה שהמרשל טיטו ניסה לשכנע
את עבד־אל־נאצר שיזמין את גולדמן. אבל עבד־אל־נאצר
לא האמין כי פגישה זו תיתכן, מכיוון שהיה משוכנע שה־

הרי לא היה צורך בהודעות הממשלה אילמלא היה העניין
רציני!
אחרי הרצח, בא הפירסום — פירסום שנועד לפוצץ את

״ ה צי לו,

י ^ י ״ (זאב ב״הארץ״)

העניין, להכריח את ממשלת מצרים להכחישו מכל ,־כל,
וכך לסתום את הגולל על יוזמה מהפכנית זו.
למה לא הייתם מוכנים, כדי לרצוח יוזמה זו?
אתם מוכנים לבזות ולהשמיץ מנהיג ציוני דגול, בחיר
העם היהודי בעולם, אדם שהוא משכמו ומעלה מכולכם,
אדם שיזם והשיג את הסכם השילומים ההיסטורי בין ישראל
וגרמניה — מעשה־השלום היחידי שהשיגה מדינת־ישראל
ב־ 22 שנות קיומה — אדם שאתם כתרתם לו כתרים
לאין ספור; עד כדי כך שראש־הממשלה ,״המזועזעת״ הנצחית,
אינה מתביישת לומר, שהוא מטיל ספק בקיים
ישראל.

עד לאן ירדתם, עד לאן השפלתם את עצמכם?!
בנימין
הלוי: השפלה זה לשמוע אותן.

המצע הזה, לא הלכתם אל הבוחר הישראלי עם
מצע של חרטום ישראלית!

והרי זהו מה שעשיתם השבוע — ה־
״לאווים״ •טל חארטום ישראלית מול
ה״לאווים״ של חארטום הערכית.
זה לא היה המצע שלן, השר אבן! לא זאת אמרתם
לבוחרים! לא אמרת שאתה תהיה הדובר של
מנחם בגין — הקול קולו של אבא אבן, והידיים
ידי מנחם בגין!
בנימין הלוי: כל הכנסת זה בגין, חוץ מאשר
אורי אבנרי.

זוהי חארטום ישראלית !
אורי אבנרי

:וכל זה למה? מהי השיטה בשיגעין

הזה?

אתם אומרים שאתם רוצים בשלום. בוודאי,
אכל אתם רוצים יותר בסיפוח שטחים.

לא זה השלום אשר רוב העם רוצה בו. רוב העם רוצה
בשלום של אמת, שלום של ביטחון, ואין הוא מוכן להקריב
שלום זה על מיזבח הסיפוח.
אבאא בן נ העם הזה לא בחר בכם!

( קריאות מספסלי המערך).
אורי אכנרי

:אתם לא באתם אל הבוחרים עם

מרדכי סורקים-- :

פשע כלפי כל אב ואם
אורי א מ רי ׳:והנה, במעשר, אחד זד. אתם קרעתם
בעצמכם את המסכה הזאת מעל פניכם.
אנו ידענו מה דמותה של ממשלה זו. הזהרנו את העב
מפניה. אך רק מעטים יכלו להאמין, רצו להאמין, שאישו׳
מנו אמת.
והנה, עכשיו לא רק גרמתם לביזוי המדינה בעיני זרים
לא רק הנחתתם מהלומה על תדמיתה כמדינה שוחרת־שלום
אלא גרמתם בתוך העם הזה עצמו להלם של תדהמה, של<
היה כדוגמתו. צאו לרחוב וראו!

וזוהי, אולי, קרן האור היחידה בכל הפרשו
הקודרת הזאת. בי מה שקורה כרגע זה בליב
של העם, זהו ראשיתו של תהליך היקיצה
ראשית תהליך ההתפכחות.

אתם אומרים שאתם כמהים לשלום. בוודאי• אבל אתם
כמהים לשלום בין גולדה ובגין יותר מאשר להידברות ביו
נאצר וגולדמן.

כמשל שנתיים וחצי לא אמרתם אמת לעם
הזה. כמשך שנתיים וחצי אמרתם לו שאין
בל אפשרות לשלום, שאין דרך לשלום, בעוד
שהאמת היא שאין אפשרות ואין דרך לשלום
המפויים שאתם רוצים בו • -טלום •טל
כובשים, שלום של מספחים, שלום של תכתיב.

אורי אבנרי נ מי נעלם לפני ההצבעות הגו־!
רליות? מי הולן למיזנון לפני ההצבעות? מי לאן
מעז להצביע לפי מצפונו?
(קריאות).
היו״ר מרדכי זר: חבר־הכנסת אבנר ,-רז)
דקה. חברי־הכנסת, זמנו של חבר־הכנסת אבנרי
נגמר, ואתם רק עוזרים לו להארין את הישיבה.

(דוש ב״מעריב״)

המומים נין האמת מתחילים אזרחי ישראל לשאול
מדוע פועלת הממשלה כך? מ י היא ממשלה זו? מ ז
היא רוצה? מד, היא האמת?
אפשר שתהליך ההתפכחות יימשך זמן. אפשר שלא ים
תיים תוך שבועות וחודשים• אולם תוצאותיו הן בלתי
נמנעות. יש חוש לעם הזה, יש לו יצר בריא של קיו:
והוא יתבע מכם דין וחשבון.

אורי אבנרי: ועוד 40 איש בכנסת, שלא
מעזים להצביע כפי שהם חושבים!
עדה פיינכרנ*ם ירני: אין לן זכות לדבר
בשמם!

יבוא יום והעם הזה יעמיד אתכם כפני די
ההיסטוריה. את כתב האישום כתבתם הש
בוע בעצמכם: פשע בלפי השלום, פשע בלפ
בל אב ואם כישראל.

הגשר

וסח החלטת סיעתה להבעת א־־אמון לממשלה בפרשת גולדינן:

מעילה באתון העם

שלום כהן: בשם סיעת העולם הזה — כוח חדש, הריני מציע לכנסת
להביע אי״אמון בממשלה.
וזוהי עילת הצעתנו :
ממשלה זו מעלה באמון העם, ופסלה את עצמה מלכהן בהנהגת המדינה
בשעת מיבחן היסטורי זה — באשר הפרה את התחייבותה כלפי העם לנצל
כל סיכוי ולעשות כל מעשה למען קידום השלום, בכל הדרכים ובכל האמצעים,
ובאשר הוליכה שולל את הציבור, באומרה שמיצתה את כל האמצעים
להשגת משא-ומתן בין ישראל וארצות־ערב,
ובאשר חיבלה ביוזמה חשובה לשלום, וזאת בשעה שגוברת סכנת העימות
בין צה״ל ועוצבות סובייטיות,
ובאשר מנעה הידברות בין נשיא מצרים והד״ר נחום גולדמן, אזרח ישראלי
בכיר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, נשיא״לשעבר של ההסתדרות הציונית
העולמית,

בדיונים, כמו זד, על שליחות גולדמן למצרים,
בולט לעין שמיעתנו היא עתה האופוזיציה
העיקרית, ולמעשה היחידה (מלבד
רק״ח, שהיחס אליה מבטל את השפעתה)
.הכל מכירים בבך למעשה׳ והדבר
מטיל עלינו מישנה־חובה.
איננו יכולים להסתפק בוויכוח כזה ב־סז
הדקות העלובות המוקצבות לנו. לכן אנחנו
משתמשים באמצעי שני: קריאות־ביניים.
ואכן, באותו ויכוח נרשמו בפרוטוקול עשרות
רבות של קריאות — וכמעט כולן
שלנו.
קריאה כזאת אינה באה להפריע — אלא
להבהיר נקודה חשובה במשפט אחד. הנה
כמה דוגמות:
א לי הו ששון ולבסוף ברצוני
לברן את הממשלה על שמצאה לנכון ול־נחוץ
למסור הודעה בכנסת ולהסכים
לדיון במליאת הכנסת בנושא זה.
או רי אבג!*י: לא היתה לח ברירה!
הכוונה היתד. להבליט שהדיון נערך רק
מפני שידענו מראש שנגיש הצעת אי־אמון
גם אם לא תהיה הודעה ממשלתית.
הממשלה העדיפה לפתוח בעצמה בדיון, מאשר
לאפשר לנו לפתוח בדיון על אי־אמון.
יו סךסר לין: שרי הממשלה ...הפכתם
את העניין הזה לעניין מרכזי, אני
מקווה שזה לא יקח הרבה זמן.
או רי אבנ רי: זה יקח הרבה שנים,
תאמין לי! הרבה שנים יזכרו את הפרשה
הזאת!
יו סךסר לין: בינן ובין גולדמן יש
דמיון רב, חבר־הכנסת אבנרי. על הדיא

באשר •בתגובתה על הצעת ד״ר גולדמן פירסמה הודעה, שבעודה מאשרת
את רצינות יוזמתו וחשיבותה הפוטנציאלית, אסרה עליו את ביצוע המשימה,
ובאשר פוצצה את אפשרות ההידברות על־ידי פירסום בזדון ובמכוון של
הודעה, שלא יכלה אלא להכשיל את היוזמה סופית ולהרתיע את הצד השני
מכל יוזמה עתידה של הידברות שקטה וסודית, ושבאה בעיקבות ידיעות שפור־סמו
בחוץ־לארץ באישור ממשלת־ישראל, ולמעשה ביוזמתה,
ובאשר הכתימה את שם ישראל בעולם, כמדינה השואפת בכנות לשלום
של אמת,
ובאשר חיזקה ידי אוייבי המדינה, סיפקה נשק לתעמולתם והושיטה סיוע
לכל משמיצי ישראל באשר הם שם,
ובאשר סיכנה את מוראל העם ועירערה את אמון העם בהנהגתו,
ובא שר ביצעהמעשהשהוא פש עכלפיהשלום .

קריאות ביניים
גנוזות שלן אתה יכול להעמיד מצבות־זיכרון,
כשם שעל הרבה דיאגנוזות של
ד״ר גולדמן עומדות היום מצבות־ויכרון.
או רי אבנ רי: אמרנז שלא תשיגו
שלום, ואתם לא השגתם שלום. אתם לא
תשיגו שלום לעולם, ותחבלו בשלום.
ב ני מין ה לוי: נשלח אותן לנאצר!
וכעבור כמה דקות:
יו פךסר לין: מה נטע בו (בגולדמן)
את האמונה, שהוא באמת יקבל את ההזמנה?

רי אכנרי: מפני שיש הזמנה.
יו סךסר לין: לך אולי.
או רי אבג רי: לו יש!
יו סךסר לין: לי יש אינפורמציה יותר
טובח.
או רי אכנ רי: ל י יש אינפורמציה יותר
טובה.
יו מךסר לין: אתה יכול להביא את
האינפורמציה שלן מעל במת הכנסת. אני,
לצערי — לא•
או רי אבנ רי: אני אביא אותה•
סרלין לא ידע כי שוחחנו עם אריק רולו
כמה דקות לפני כן. הוא נקט בתחבולה
ישנה: להסתמך על מידע ״סודי״ ,כביכול.
יו סךסר לין: ד״ר גולדמן רואה היר־הורי
ליבו כדבר שבמציאות
או רי אכנ רי: זה פתה שמענו נאום
של שר״החוץ, שיאמר שנאצר לא יכול לב
חור
לו מי ייצג את ישראל בפגישה ההיסטורית.
סימן שיש הזמנה.
יו מךסר לין: לדעתי, יכול הד״ר גולד־מן
להקים בית־קברות פרטי של דיאגנווות
שנופצו על סלע המציאות
או רי אמרי: אס כן, למה בחרת בו
לנשיא ההסתדרות הציונית?
הנואם הבא:
יצחקרפאל: הדיון נגרם בשל נסיון
דיפלומטי שנכשל...
או רי אמריי: שהוכשל!
יצחקרפאל: עלינו לעמול היטב על
הסברת העניין בעולם.
או רי אכנרי: מה תסביר?
הנואם הבא — אחד הסקאנדליסטים של
ארץ־ישראל השלמה:
מרד כי פורקים: ד״ר גולדמן מרשה
לעצמו על־ידי טכסיסים קשים לפגוע בנו!
או שהוא הכין לנו פח, או שנפל בפח
בעצמז.
או רי אמרי: הפח של השלום! מל־כורת
נוראה! הסכנה האיומה של שלום!
מרד כי סו ר קי ם: כאשר אתה מדבר
על שלום, אני נגד שלום.
או רי אמרי: שלום עלין, ישראל!
מרד כי סורקים: אני מדבר על שלום
ורוצה שלום לא פחות ממן.
או רי אבנ רי: אבל א.יזה שלום?
מרד כי סורקים: אהה, זה נכון

גולדמן מציע הצעות שאף אחד, פרט לח.
רי־הכנסת אבנרי ו־וילנר, לא יכול היה
קבל אותן.
יו ח נן באדר: אל תהיה בטוח בחבר
הכנסת אבנרי.
מרד כי פורקים: אילו הלך הדי
גולדמן לגשר ולמשקים אחרים בעמק הי
דן, הוא היה מקבל שם השראה ועידוד.
או רי אבנרי: השראה לשלום!
מרדכי סו רקים ( :ד״ר גולדמן א׳
רואה) מדינה גדולה, יפה, עם התומך
מדינה הזאת, יהודים בכל המקומות, יו
דים בחברון, יהודים שיישבו בכל הג
וברמת־הגולן
או רי אמרי: ומלחמה ומלחמה וס
חמה בלי סוף.
מרד כי סו ר קי ם: נח״ל והתיישבות
כל המקומות.
או רי אמרי: ומלחמה והרוגים.
מרד כי פו ר קי ם: זו דמגוגיה זו?
אחרת היתה הסכנה מתקרבת לבית. יוו
טוב לשבת לא רחוק מדמשק, וקרוב
קאהיר, מאשר בגבול שישבנו פעם.
או רי אמרי: יותר טוב שלום.
ראש־הממשלה קמה באמצע הוויכוח נ
להתגונן:
מליד ה מ אי ר ( :גולדמן) נדרש להג
איתו ידיעה שממשלת ישראל, או בידיע
או באישורה, ממשלת ישראל. או ראש
ממשלה, אין פה הבדל, שהדבר בכל א
הובא לידיעתה
או רי אמרי: למה נאצר דרש ז!
גברתי?

יש גברים שנולדו לשלוט.
הם פועלים בהחלטיות, הם תובעים סיפוק ומקבלים
אותו מלוא חופנים.
עבורם: נ1ט5 01׳160ג ניחוח גאה והחלטי, בשורת
תכשירים לטיפוח גבר מודרני: 8113116 1310

־ 81131 )6 11011011 1 1 6 1־ £ 3 1 1 )3 6 0 0 1 0 8 1 1 6 461
£1111118100 ,

8113116 ,
• 11311
10010,
£ 6 0 1 1 0 1 3 0 1 ; 811011 .

חלקם גם באריזת מתנה או באריזה פלסטית לגבר
המרבה בנסיעות.

מנס קלוב מעניק לך הרגשת רעננות נמרצת והחלטית. של הצטרף גם אתה למועדון הגברים (8 0101׳160 ונ
הלנה רובינשטיין.

1׳5 0 1 1 1 3נ 16
1616111 11.111311151:6111־ 1
01X18 8י \1 >1£1

מכתבים

הספרהרא שון ו הי חי ד בארץ שכולו עברית

בשניים

אהבה

88 כרכות
ליו ב ל
לפי חשבוני, הרי גליון העולם הזה של
פסח צריך להיות גליון היובל למלאות
עשרים שנד, לעיתון. האם צדקתי? אס כן
— ברכות מקרב־לב. חיזקו ואיניצו. לעמוד
עשרים שנה במערכה — זה לא הולך
ברגל.

נהום ויין,

זוג מורי ם דניים מדגי מי ם בעשרות רבו ת של צילומי עירום נ הד רי םאת הכל
או דו ת ״איך לעשות אהבה״ .ה ס פר שזכה ל ה צל חהחסרתתק די ם ( מ או ת אלפי
עו ת קי ם תוך חוד שים ס פו רי ם) בכל אר צו ת־ אי רו פ ה וארה״ב.
כ רי כהמ הו דרת * פו רמטאל בו מי * נייר מ שו ב ח
וכל זהבמ חי ר של — 2ו ל״י בלבד

הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת אלגנטי
כל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעברית
בתוספת פרקים מיוחדים על אברי־המין (כולל תרשימים),
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעה.

הספר שחייב להימצא
בחדר־ ה מי טו ת של כל זוג נשוי

עצור ! !

השבוע
נפת חי ם
קו ר סי ם חד שים

! • ספרות נשים
י • ספרות גברים (בערב)
•. 1קוסמטיקה
פרטים :״אורלי״ בי״ס
לספרות מודרנית
ת״א דיזנגוף 92
(בככר) טל 227033 .
מכוו פסיכולוגי

בהנהלת נתן רזניק
הרפית מתח ולמוד הפנוזה
טפול בחוסר בטחון
ותטביכים
ת״א, המלך ג־ורג׳ ,44
בשעות .15.00—18.00 :
חיפה. טלפון .69300 :

ועונה לטלפון 24 שעות ביממה

כמובן המזכירה האוטומטית.
וכן אנו מספקים:

* מכשירי האזנה
* מגבירי טלפון
רדיו דוקטור, רח׳ שלום־עליכם .18
תל־אביב, טלפון .244118
8הגליון הראשון

המעוניין לרכוש את

ספר הברי ת החד שה
לה שכלה כללי ת ול הכ רתהד תו ת בעולם

יתקשר לפי הכתובת ת. ד ,7089 .ירושלים, וישלח לו מיד.

מה שלא הצליחו לעשות לי שבע מדינות
ערב ומליוני ערבים המוכנים לשחוט אותי
ואה משפחתי בהזדמנות הראשונה — הצליחה
לעשות לי השבוע ראש־ד,ממשלה שלי.
בפעם הראשונה מאז עליתי לארץ לפני
17 שנה — אני מוכר,־ייאוש:
איך ייתכן קוצר־ראות כזה, צרות־אופק
כזו, האם באמת לא איכפת לאשר, הזאת
להמשיך במלחמה לנצח? איך היא יכולה
להרשות לעצמה לוותר על הסיכוי —
יהיה קלוש ככל שיהיה — לשלום, ולהתנגד
לפגישה. בין גולדמן לנאצר? הלא זו
שערוריה שאין דוגמתה.
מה עושים נגד חומת־הכסילות הזו? מה
עושים?
מנ ד ל יי ל ד, תל־אביב

סלון רחל לכלה
£1 1811818מ 68מ )58101
ה סלון ה מיו חדל כלו ת
שמלות חופה במבחר גדול
הנחה מיוחדת לחיילות
הסלון פתוח מ־ 8 1ומ־4 7

מול תחנת בת־ים, חולון

161-.^010•, 10 1-131-21011 8151)1 ,
טלפון? 10116 6 2 1 3 7 3

מחלקה מיו חדתלהלבשתהכלה ( ת ס רו קו ת, א פו ר וכו״)
שינוי כ תו ב ת —

טופל

68 שערוריית
גולדה״גולדמז

חינם לכל דורש

מגו* המבק ש לשגות אתכ תוב תו 0ת 1ק ק
להודיע על״בך שבועיים מראש, על״סגת
למנוע עיכוב בס שלוח חעתון למען החדש

י 1י י

כיצד אפשר להשיג
את גליון מספר
1של העולם הזה
— מלפני עשרים
שנה?
דן טופל, חיפה אי להשיג
אפשר. לעיין בו
אפשר בספריה הלאומית
בירושלים.

לכבוד
״אלבית״ ,הוצאה״לאור ת.ד ,33144 .תל״אביב.
נא לשלוח אלי בדואר חוזר את הספר
״אהבה ב שניי ם ״ .ר״ב שיק מס׳ __
על בנק על סך — 11.ל״י גלבד.
אני מצהיר בזח שאני מעל גיל .18

תל-אביב, שדרות הר-ציון 10
מזכירה ללא משכורת !

0צדקת.
בפסח ימלאו לעולם הזה עשרים שנה•
מי היה מאמין? א:י מסתכל על כל כרכי
העיתון שעל האיצטבא בחדרי, ומרגייט
פתאום שבאמת הזדקנו. נו, מעליש. שנמשיך
להזדקן כך עד , 120 ואתם — המשיכו
להיאבק בעדינו, ובעד כל עם ישראל.
ברכות, והצלחה.
אבנר וצידה ברגר, חיפה
0לקוראים ויין וברגר, ולכל המברכים
האחרים לרגל יובל העשרים של העיתון —
תורה.

גזור ושלח
הזמנה /הצהרה

תל־אביב

^ הרפת המעצרים
האדמיניסטרטיביים

מעצרם של אזרחים ישראלים — כמעט
לקא־יוצא־מן־הכלל ערבים — על־פי צו
מעצר אדמיניסטרטיבי, מעורר בי סלידה
ובושה.
כאזרח שהדמוקרטיה
והמדינה יקרות
לו, אני מזועזע
מכך שבישראל
קיימים עדיין תקינות
חירום משנת
,1945 מלפני קום
המדינה ויותר מכך
— שהממשלה עושת
בהן שימוש. מעצר
אזרחים לתקופת
זמן בלתי מוגבלת,
מבלי להעמידם בפני
שופט, מתאים למשצדוק

טוטאליטארי לא
לדמוקרטיה. בושה וחרפה.

יצחק צדו?,

בני־ברק

@9גולדה

1־ הפלשתינאית בתשובה לשאילתה שהופנתה אליה. אמרה
ראש־הממשלה בכנסת, ביום : 31.3.70
״הפלשתינאים בהחלט רשאים להחליט איזו
היא מדינתם — בתנאי שזו לא תהיה
מדינתנו.״
בהזדמנות אחרת, שבועות מספר קודם
הווו לוז

הזוי

לכן, ענתה גולדה בתשובה לשאילתה של
ח״ב אורי אבנרי בעניין היישות הפלשתינאית,
כי גם היא עצמה יכולה להיקרא
פלשתינאית, מאחר שיש לה תעודות מנדטור־יות
המאשרות זאת.
אם תרשה לי ראש־הממשלה, יש לי
עבורה הצעה נהדרת, אם היא חושבת
שאכן באמת היא יכולה להיחשב פלשתינאית:
שתחליט
איזו היא מדינתה — בתנאי
שלא תהיה זו מדינתי.

יחיאל יעקוכוביץ,

חיפה
אלתרמן החדש והישן
בכתבה לזכר נתן אלתרמן (העולם הזה
)1700 טוען אורי אבנרי כי המשורר היה
איש של שחור־לבן, שאינו רואה את
הצד השני של המטבע.
ייתכן שלאחרונה חטא אלתרמן בפשטנות
ובנאיביות, אך זכור לי היטב שירו אל
תתנו להם רובים. אינני סבור שאלתרמן
היה פחות פטריוטי אז, כשחיבר שיר
פציפיסטי זה, מאשר בסוף ימיו כאשר
נסחף לתנועת ארץ־ישראל־השלמה.
אפשר להבין שמקורבי אלתרמן ינסו
להתעלם משיר זה במאמרי־ההספד שלהם
(המשך בעמוד )10

תן כותרת!

שלה כותרת מתאימה לתמונה
למטלה. לשולחי הכותרות המוצל חות
ביותר יחולקו פרסי ספרים.
את הכותרות יש לשלוח על גבי
גלויות בלבד לת. ד ,136 .תל־אביב
ולציין על הגלוייה :״תן כותרת״.
המועד האחרון למישלוח הכותרות
הוא .22.4.70

1כו בפרס*

מתוך הכותרות שנשלחו לתמונה למעלה,
שפורסמה בגליון העולם הזה , 1699 זכו
בפרסים הכותרות הבאות:

• ״לחכות שעתיים אחרי־ה
עקירה, או לטרון? אותכם עכשיו?״
— רחל צמחי, בועז , 10 רמת־גן.
• אריה, שאמו לא יהודיה,
עובר תהליך גיור כידי שני מוהלים
המסתפקים, מטעמי בטחון,

כעקירת שן — חנן יקינטון, סוקולוב
, 123 חולון.

+״דוקטור, בקשר לתשלום
סיכמנו: עלי לטרון? את אשתך :״,
נ. לברפוב, ביתלפשיגודה, כרכור.
פרסי הספרים יישלחו לזוכים בדואר.
הוור ל נזז ולזה 0ח ל1

- :ה חו לצההמל הי

כ ל גבר ואשה

איר ניצל בית-הוריה
של סוזי אבן באיסמעיליה?

א 1111י ם

י אשתו

מעדנים, שכאשר הגיע תורה
של עוגת יום־ההולדת — לא
היה איש מהאורחים מסוגל
לטעום ממנה. בלית ברירה לקחה
בתיה את העוגה שלה
הביתה, ושם ישבה וחשבה מה
לעשות איתה. לבסוף עלה במוחה
רעיון — היא הזמינה את
האורחים למסיבת יום־הולדת
נוספת, אותה ערכה בביתה ביפו,
למחרת בערב.

שר־החוץ

*בא אכן, הגברת פוזי אכן,
;יא בת למשפחה מצרית ששמה
*מב ש (ראשי תיבות של ״אני
!אמין באמונה שלימה״) ,שהת־וררה
באיסמעיליה, שעל גדות
!עלת־סואץ. כאשר תוכנן בשע־נו
קו בר־לב לאורך הגדה
;ישראלית של תעלת־סואץ,
;ציע האלוף אברהם (ברן)
8רן, שעמד בראש צוות התיכון
להקים את אחד המעוזים
!ול איסמעיליה, בדיוק מול
־,בית שהיה בית הוריה של
ווזי אבן. אחד ממתכנני קו
:ר־לב, המהנדס קימן פורת,
:ילה השבוע בערב ראיונות
שנערך לרגל הוצאת ספרו של
א לי לנ ד או סואץ — אש
ננל המים, כי היפנה את תשומת־ליבו
של ברן לכך, שכתוצאה
!:הצבת המעוז במקום זה עלול
הבית להיהרס. ברן הביו׳ ו־
״לכבודה״ של סוזי אבן פקד
להעתיק את מקום המעוז.
כאשר הגיע שעת ההצבעה
בכנסת על הצעת אי־האימון
בממשלה, בענין נסיעתו
של ד״ר נחום גולדמן למצרים,
שאל היו״ר :״מי נגד
ההצעה?״ כל ידי הקואליציה
:צירוף הרשימה הממלכתית,
:ורמו. אבל ידו של ח״ב מפ״ם
ראובן ארזי הורמה מעט
מאד כאילו בחצי לב. קרא
לעברו ח״ב חרות יוחנן בא*
דר, שישב ממול :״ארזי, יו־זר
גבוה! אל תתבייש! שיראו
ניך אתה מצביע!״

אגב נסיעתו של נחום
נולדמן: הוא סיפר לחברי
סיעת הליבראלים העצמאיים,
שכאשר שמעה אשתו שהוזמן
לקאהיר, הגיבה בשלילה מוחלטת
— ״אני פוחדת, זה מסוגן!״
.כאשר נפלה הכרעת הממשלה,
הרגיע גולדמן את אשתו:
״את יבולה לשבת בשקט, הסכנה
חלפה״.
י הסבר כנה מאד לנוכחותם
של חברי הכנסת במזנון
ולא במליאה, נתן השבוע ח״ב
אליעזר שופטק. היו״ר
הודיע :״עכשו יתנו השרים
תשובות לשאילתות״ שוסטק
קם, צעד החוצה והכריז :״אני

׳ @3לפני ימים מספר נגנב

ארנקה של האופנאית רחל
ברזין, כאשר גנב אלמוני
פרץ את מכוניתה. בתוך הארנק
היה בין השאר, פינקס צ׳קים,
ורחל הודיעה לבנק על הגניבה.
השבוע צילצל אליה מנהל הבנק
ושאל אותה אם יש לה קשר
לדן אלמגור, מפני שלמק
הגיע צ׳ק, לפקודת השק״ם בירושלים,
בחתימת הד״ר לספרות
דן אלמגור. הגנב חתם בשם
אלמגור, מפני שרצה שיקבלו
את הצ׳ק בלי לבקש ממנו
להזדהות. הוא צדק. השם אלמ־גור
הספיק, והקופאי קיבל את
הצ׳ק בלי שאלות נוספות.

הצבא חאווס

לא להאמין, אבל תמונת עירום זו אינה לקוחה מתוך ה״פלייבוי״ או
מסרט פורנוגרפי דני. היא מוצגת בתערוכת ״ 70 שנות צילום רוסי״,
המוצגת עתה בניו-יורק, ושכמה מהתמונות המוצגות בה הושחתו בידי יהודים שביקשו למחות על
יחסה של ברית־המועצות ליהודיה. תמונה זו, היא אחת מתמונות העירום המוצגות בתערוכה, ולפי
ההסבר המצורף אליה, היא מראה את חיילות הצב א האדום משפשפות את גופן בזרדים בשעת סאונה. אתן שלי״.

תשובה

לקיבה

הריקה

חידוש לשוני
של אבן:
״העלמה באה
מפוג׳מת ! ״

עם חבריו לסיעה. קרא אלין
קורן :״אתה מהווה אחוז גדול
בכנסת — אתה צריך לשבת!״.

גולדה מאיר,
השר בלי תיק ישראל גלי
לפאריס.
בדרכו החוצה מהארמון
פגשתי אותו. בווין סיפר
לי על הנסיעה, ושאלתי אותו
אם הוא לוקח איתו גם את

££במסיבה שערך אבא
אבן לכבוד נשיאת עצרת ה־או״ם
אנג׳י ברול,ם, נוכח
בין השאר ח״כ חרות יוחנן
באדר. באדר התבונן באבן
שהיה עסוק בקבלת האורחים
והעיר :״אבא אבן המסכן.
תמיד הוא הקרבן. קודם התערב
בתחומו ישראל גלילי. עכשיו
גדלדמן. מעניין מי יהיה

אצלם

בוע׳

״יש חברים ש,בלי תיק׳
זה תיק חשוב מאד!״.
במסיבה שנערכה השסיפר
הטייס העיתונאי

63:בשלב מאוחר יותר נותרו
באולם רק 12ח״כים. אחד
מהם, יצחק קורן מהמערך,
עמד על דוכן הנואמים והסביר
הצעת חוק בענין תעודות-
הזהות. ח״כ גח״ל, פרופסור
יצחק קלינגהופר, הסתובב
בין המושבים וניהל שיחות
הסופר והעיתונאי
היהודי-צרפתי הידוע, ה מבקר
בישראל, גילה השבוע
את השיטה בה נקט כדי להתגבר
על תאוותו להימורים,
אחרי שפשט פעמיים את הרגל
במישחקי קלפים :״פניתי
לכל בעלי הקאזינו בצרפת
וביקשתי מהם להוציא מכתב
האוסר עלי איסור מוחלט
להיכנס למוסדות אלה. המכתב
הוצא. לרוע המזל נודע
לי מהר מאוד כי האיסור
חל רק על בתי-הקאזינו בצרפת,
אך לא במונטה-קארלו.״

יוסר סאסל

מזכיר האו״ם, הוא ללא ספק אחד האנשים
המוטרדים, העסוקים והמודאגים ביו-
זר בעולם. ויש לו הרבה סיבות לכך. היכן מולא או־טאנט נחמה י
את הסתבר רק לאחרונה, כאשר ערך מזכיר חאו״ם ביקור מולדת
:ראנגון, בירת ארצו, גורמה. בהזדמנות זו הלך לבקר את אמו,
או נאן־טאנג בת ה .87-בהתאם למינהג האסיאני, השתטח או-
זאנט לרגלי הישישה ונשק את האדמה עליה דרכו רגליה. אמר
:יזכיר האו״ם :״אצל אמי אני מוצא תמיד נחמה במצבים קשים.״

ו־טאנט

פיטר טאונפנד זכמנות
מהימים בהם היה שלישו של
מלך אנגליה. בין השאר ניסה
טאונסנד לשנות את תדמיתו
של שר־המושבות הבריטי לשעבר,
ארנפט כווץ, בעיני
הציבור הישראלי :״אני יודע
שלא חיבבתם אותו, אך האמת
היא שבווין היה אדם נחמד,
פשוט, ולבבי, פעם שלח המלך
את בווין לשליחות פתאומית

1ל 1111 בן ה״ ,62 אלוף המערבונים, בכה כמו ילד
1 11 11ן כאשר קיבל לפני שבוע את ה״אוסקאר״ הרא שון
שלו עבור מישחקו בסרט ״אומץ אמיתי״ ,שם הוא משחק
תפקיד מרשל שתום עין המרכיב על עינו רטייה שחורה. ויין,
המופיע בסרטים זה 40 שנה, התקבל בתשואות סוערות שהוכיחו
כי דיעותיו הימניות הקיצוניות לא השפיעו על הפופולאריות שלו.
כשעלה ויין לקבל את הפרס המיוחל, אמר בעיניים לחות מדמעה,
כשכולו אושר :״וואוווו ! אילו הייתי יודע שזה כל־כך
יעזור, הייתי לובש את הרטייה השחורה 35 שנה מוקדם יותר״.
אשתו .״לקחת את אשתי לפאריס?״
שאל בווין בתמיהה.
יןכן ־ אמח ערך בפאב
מסיבת יום הולדת לאשתו

בתיה.

פרדריקה

סגל

בעלת הפאב, היא ידידה וותיקה
מאד של הזוג, ולכבוד
המסיבה הכינה כמות כזאת של

:באותה מסיבה התברר,
שאבן, למרות נסיעותיו הרבות
לחו״ל, עדיין אינו מעודכן
באופנה החדשה. כי כאשר
הופיעה העיתונאית זיוה
יריב למסיבה בחליפת מכנסיים
ממשי, תקע בה שר־החוץ מבט
ארוך ואמר :״העלמה יריב באה
מפוג׳מת״.

118111 וי1— 1

, :סיטיזן״ -מתחשק לך יותר מאחד ייותר משניים יותר מעשרים יותר דגמי שעונים
לך ולו בעיצוב נפלא. באחריות. בדיוק. עם מחלקת שירותים. לצעירים. בישראל כבבל רחבי

העולם, איכות -במחיר סביר.

ע / 1ג 1ני סי סיין ! אי כ 711ב מ חי ר ס בי ר

שי א ה שי אי ם \] 01112£

מכתבים
(המשך מעמוד )7
— אך כיצד נשמט הדבר דווקא מרשימתו
של אבנרי?
ומעניין היה לנחש: כיצד התייחס לאחרונה
אלתרמן עצמו לשירו זה?
דוב זילנפרוינד, תל־אביב
קאזאקוב המבל בל

<יייייייי יי

אני כבר מבולבלת כולי ממה שמתרחש
כיום בעולמנו.
בפרשת קאזאקוב,
למשל, חשבתי לעצמי:
כל הכבוד —
איזה דבר מצויין
שהוא עושה. התפעלתי
מאוד.
עכשיו, אחרי שקראתי
את הסיפור
על אודותיו (העולם
הזה 701ו) ,יצאה
הרוח ממפרשי, כמו
שאומרים. האפשרות אגרמוב שגם לפרשה נאצלה
כזו יכולים להשתרבב
אלמנטים שחורים בילבלה אותי לגמרי.
גולדה אכרמוב, בת-ים

^ טיהור שמו
של עבריין
ישנם במדינה צעירים רבים שעברו על
החוק פעם אחת ויחידה בחייהם, ולאחר
מכן רחקו מדרך הפשע, התגייסו אף
לצה״ל והפכו לאזרחים ישרים.
למרות זאת, בגלל פישעם היחיד, הם
נחשבים לאזרחים סוג ב׳ ,כגון בקשר
לקבלת משרה במשרד ממשלתי וכדומה.
בשעתו העלה הפרופיסור פלר הצעה
לחוקק חוק טיהור השם, לפיו תימחק,
בתנאים קבועים בחוק, העבירה הזו מתיקו
של העבריין. כסטודנט שעבד עם עבריינים,
אני יכול לומר שחוק הומני כזה דרוש
למדינתנו כאוויר לנשימה.
כמי שעוקב בסיפוק אחרי פעולות תנועת
העולס־הזה בכנסת, חושבני שאתם הכתובת
המתאימה לפעול לקבלת חוק זה.
דן בהן, ירושלים

זעקי* באב אני פונה אליכם בזה כאדם הסובל ואין
קול זעקתו נשמע.
אני ראש משפחה בת שש נפשות, אשר
מקבל תמיכה של 83ל״י לחודש מלשכת־הסעד
באור־עקיבא.
לשכת העבודה אינה מספקת לי עבודה
מפני שאני סובל ממחלות שונות. בתי
הבכירה זה לא מכבר הופסקו לימודיה,
בגלל אי־תשלום חובות לבית־הספר. איפה
הבטחת שר־החינוך, האומר שילד לא יישללו
ממנו לימודים בגלל חוסר־אמצעיט?
אנא, תנו פירסום לכאבו של אדם —
אולי מידכם תבוא לו הישועה.
יצחק ועננו, אור־עקיבא

מה מותר
במדינה ו!!את ץ

העיון בעיתונות וההתבוננות בטלוויזיה,
בימים טרופים אלו, העלו במוחי מחשבה
עגומה:
בתי־זונות — אסורים עלינו. סרטי־מין
— אסורים עלינו. חשיש — אסור. שימוש
במוצרי־מין — אסור ואסור.
אז מה לכל הרוחות כבר מותר במדינה
הקדושה הזו — חוץ מלשרת בצבא, לשלם
מיסים ולשמור על השבת?

חיים דרור,

תל-אביב

יונים דטייסי
חיר־־אוויר
בעולם הזה התפרסם שכביכול הוריתי
(המשך בעטוד ) 12

ן * /ענותהממשלה בפרשת גולדמן מזכירות את ה־סיפור
אודות היהודי שתבע את רעהו לדין בפני הרב,
על כי שאל ממנו כד יקר ולא החזירו.

״זה הבל שקר וכזב ״,טען הנתבע באוזני

הרב.
״ראשית, הוא מעולם לא השאיל לי כד.
״שנית, הכד כבר היה שבור כשהשאילו לי.

״שלישית, החזרתי לו את הכד׳ מזמן, נקי
ושלם״.
ת טענות

ממשלת גולדה אפשר לסכם בנקל כל

טענה
השלישית
> ן עבד־אל־נאצר הבין לנו מלכודת.

היא, אולי, המוזרה ביותר.

איזו מלכודת?

השר חיים לנדאו, אחד מחכמי הדור, אך
פירט את טיב המלכודת :״גולדמן הלך למינכן
חדשה״.

כלומר: האזרח גולדמן עמד, בשיחה ראשונה זו עם
עבד־אל־נאצר, לקבוע את תנאי־השלום בין ישראל והעולם
הערבי, להחזיר את ישראל לגבולות הקודמים, לפתור את

א הלן:

״ ראשית, מעולם לא היתה הזמנה של
עבד־אל־נאצר לגולדמן. זה הכל פרי דמיונו של
נולדמן עצמו.
״ שני ת, הפגישה הראשונה בין מנהיג ערכי
וכין נציג ישראלי תהיה בעלת משמעות היסטורית.
לא ניתן לעכד־אל־נאצר לקבוע מי יהיה
הנציג הישראלי בהידברות היסטורית זו״.
״שלישית, זוהי מלכודת שהכין עבד־אל-נאצר
כדי לסבך את ממשלת ישראל״.

מובן שלא היתה באן שום מלכודת, בי מי
שהזמין את גולדמן יודע שאינו מוסמך למכור

דבר.

גם לא היתה זאת מלכודת מסוג אחד — מעשה שנועד
להכריח את ממשלת ישראל לאסור את השליחות, ובכך
להכתים את עצמה כמחבלת בסיכויי השלום. אפילו עבד-
אל־נאצר לא יכול היה להעלות על דעתו שממשלת ישראל
תגלה חוסר־אחריות מחריד וטימטום מונומנטלי כזה.

מה, אם בן, רצה עבד־אל־נאצר?
יל כוונותיו של הנשיא המצרי אפשר ללמוד משני
התנאים שהציג.
תנאי ראשון: שהפגישה תהיה פומבית, אך שה־פירסום
יהיה מתואם ומתוכנן מראש.
תנאי שני: שהפגישה תהיה ״בידיעת״ ראש ממשלת־ישראל
.״ידיעה״ כזאת פירושה, למעשה, מעין הסכמה
אילמת לעצם המיפגש, והתחייבות שלא לחבל בו במזיד.

מהי הכוונה המשתקפת מתנאים אלה?

טענות אלה אינן נשמעות רק בפי הדוברים השונים
של הממשלה. אתה יכול לשמוע אותן גם מפי אדם אחר
בהכרזותיו השונות — ואף בנאום אחד של אבא אבן.

עבד־אל־נאצר לא היה זקוק לגולדמן כדי להעביר לישראל
הודעה סודית, או כדי לקבל מישראל תשובה סודית
להודעה סודית. לכך יש דרכים רבות אחרות. די בפגישה
של הניספח המצרי השני עם הניספח הישראלי השלישי
בביתה של גברת נחמדה בפאריס.

בא אכן מסתמך על ההודעות הרשמיות של קאהיר
ובלגראד, ואומר: אתם רואים, הכל עורבא פרח. אין
הזמנה. עבד־אל־נאצר אינו רוצה בשלום.
וכעבור כמה משפטים הוא מצביע על המשמעות ההיסטורית
של הפגישה שהיתר, צריכה להיערך, וקובע שיש
לעמוד כצוק איתן מול הנסיון הנפסד של נשיא מצריים
לכפות על ממשלת ישראל את גולדמן דווקא כנציגה.

הביקור הפומבי של גולדמן בא להוות ג׳סטה
בלפי המוני העולם הערכי, והעולם בולו: הנה
משוחח נשיא מצרים בפעם הראשונה עם אזרח
ישראלי חשוב, נשיא ציוני לשעבר, איש
הצמרת המדינית של המימסד הישראלי־ציוני.

ואתה עומד ומשתאה: אם לא הייתה הזמנה,
איך יכול עבד־אל־נאצר לכפות משהו על
מישהו?
האם ממשלת ישראל מכריזה מלחמה על עבד־אל־נאצר
בגלל כוונתו למנות נציג ישראלי לפגישה שהוא עצמו
כלל לא ידע עליה, מכיוון שנולדה והתקיימה רק בדמיונו
הפורה של הד״ר גולדמן?
ומה היה הטעם להדהים את העולם להחריד את ידידי
ישראל בהודעה ממשלתית בומבסטית, עם כל הנזק המדיני
העצום הכרוך בה, בגלל דבר שלא היה ולא נברא?

לגבי צורת הפירסום, ולגבי ״ידיעת״ ראש־הממשלה.
מובן שעבד־אל־נאצר ל א התכוון עדיין למשא־ומתן רשמי
בין שתי המדינות. ממילא לא היה מקום לנוהל המקובל
במשא־ומתן, שבו כל צד ממנה נציג מוסמך.

לא היתר, בכך עדיין הפרה גלוייה של ה״לאווים״ של
חארטום, כי בכך אין חתימת הסכם־שלום, אין משא־ומתן
רשמי עם ממשלת ישראל, ואין הכרה רשמית בקיום
ישראל.

אולם היה בכך הצעד הראשון לשכירת
בל שלושת ה״לאווים״.

גוררטן בשער ״טייסי״

מי שמדבר היום עם נון־קונפורמיסט ישראלי, יכול לדבר
מחר עם נציג רשמי. מי שמטביע היום חותמת בדרכונו
הישראלי של אזרח פרטי, יכול להחתים מחר דרכון
של שר או חבר־כנסת.

כל התנהגות הממשלה כפרשה זו מוכיחה

(זאב ב״מעריב*)

לא תוכן השיחות היה חשוב. חשוב היה

בעליל דבר אחד: שהיא עצמה היתה משוכנעת
שבבר ישנה הזמנה ממשית, וחסרה רק
ההזמנה הפורמלית.

בעיית הפליטים, לשנות את מעמדה של ירושלים, ועוד
ועוד.
איום ונורא.

עצם המעמד, עצם רצונו של עבד-אל-נאצר ל הכשיר
את דעת-הקהל המצרית כאופן הדרגתי,
שלב אחרי שלב, לקראת שינוי היסטורי.

*** ינוי זה לא יצא לפועל. ממשלת ישראל חיבלה בו

קבלת ההזמנה הפורמלית היתד, תלוייה, כמובן, בתשובתה
של ראש־הממשלה, שאותה היה גולדמן צריך להעביר לנציג
המצרי.

הטענה הראשונה היא מגוחכת. אילו היה
כה שמץ של אמת, היתה ממשלת ישראל
צריכה להסיק שהיא מטומטמת -ולהתפטר.

ך* טענה השניה מתייחסת לחוצפתו של נשיא מצריים,
} | שקבע מיפגש היסטורי ורצה לכפות עלינו את נציגנו

טענה זו תפסה את עיקר נאומו של אבא אבן בכנסת.
התמרמרותו הזועמת על כי נשיא מצריים הועיד את
המקום הישראלי בתצלום ההיסטורי דווקא לד״ר גולדמן,
ולא לו — היתר, ממש נוגעת ללב.
(מסתבר שלא הייתי היחידי שהתרשם מקריאת־זעם זו.
אפריים קישון כתב על כך פארודיה נהדרת).

ונשאלת השאלה: אי ך היה מסוגל לעשות
זאת?
איך אפשר ללכת למינכן קאהירית, כשעבד־אל־נאצר כלל
לא ידע על הזמנה כזאת (טענה א׳) ,כשקאהיר ובלגראד
הכחישוה, כשכל העניין נולד רק במוחו החולני של
גולדמן הנוראי?
איך יכול גולדמן למכור משהו כשהוא נוסע לפגישה
מבלי להיות נציג מוסמך של ממשלת ישראל (טענה ב׳),
אלא רק מישהו שעבד־אל־נאצר בחר בו באקראי?

בחלום־ביעותים זה נראה גולדמן עומד על
גבעה בפוזה של נפוליון, משדר לחילות צה״ל
פקודות-נסיגה, מצווה על פרוק התנחלויות והעברת
שטחים. אוי לעיניים שכך רואות.

מובן שטענה זו סותרת לחלוטין את הטענה
הקודמת.

במינכן נערך בשנת 1938 מיפגש בין ארבעה ראשי־ממשלות.
לא השתתפו בפגישה זו אזרחים פרטיים, בעלי
רצון סוב או רע, בעלי תוכניות־שלום פרטיות.
אילו רצה עבד־אל־נאצר להכין מלכודת לממשלת ישראל,
כדי להביאה למינכן, בוודאי היה מזמין את אבא אבן,
או את דיין, או את גילדה.

זכותה של ממשלת ישראל למנות את נציגה במשא־ומתן
עם מדינה זרה — בוודאי אינה ניתנת לעירעור.
אלא במה דברים אמורים — כשמדובר במשא־ומתן
רשמי בין מדינות, שבו מציג כל צד את עמדותיו ומתמקח
עם הצד השני.

למעמד של מינכן, היה עבד-אל-נאצר צריך
להזמין דווקא נציגמוסמך (ראה טענה
ב ,),ובוודאי היה צריך לשגר הזמנה רשמית
(ראה טענה א׳).

בהעלותו טענה זו בשם ממשלת ישראל, מעל
דוכן הכנסת, לא הודה אבא אכן רק בחשיבותה
ההיסטורית של ההזמנה (ראה טענה א׳),
אלא גם קבע שזו נועדה למשא-ומתן ממשי
לגיבוש תנאי השלום (ראה טענה ג׳).
מעניין מאוד.

ץ&יובן יטכל שלוש הטענות מופרכות. אין הן רק סות־
)4רות זו את זי מכל וכל — הן גם כוזבות כל
אחת בפני עצמה.
מובן שהיתה ״הזמנה״ .כלימר: בדרג העליון של מצריים
ויוגוסלביה (ואולי גם ברית־המועצות וארצות־הברית)
הוסכם עקרונית על הזמנה זו. שיגור ההזמנה הפורמלית
היה מותנה בהודעת גולדמן על קבלת שני התנאים —

(£ /במזיד. הפירסום המוקדם הכריח את עבד־אל־נאצר
להכחיש. הממשלה פעלה לא מתוך טימטום, אלא מתוך
מחשבה.
מדוע?
מפני שממשלת גולדה־בגין־דיין אינה רוצה בשלום ה
יחידי האפשרי בשעה זו — שלום בלי סיפוחים, אך עם
ערובות בטחוניות מוחלטות, הכרה הדדית וגבולות פתוחים,

ובאן, מבחינה זו, חל השבוע שינוי היסטורי
תוך כדי גיבוב טענותיה כלפי שליחות גולדמן, שינתה
ממשלת גולדה — בלי משים — לחלוטין את עיקר הם•
ברתה בציבור הישראלי.
עד היום היתה כל מכונת שטיפת־המוח הממשלתית מכוונת
להחדיר בנו דבר אחד: שאין שום סיכוי לשלום; שאף
ערבי אחד אינו מוכן לדבר איתנו; שהערבים לא יקבלו
שום תנאים, טובים או רעים; שעל כן אין כל צורך
להתווכח ולריב בינינו על תנאי־השלום.
פרשת גולדמן שברה טענה זו, ובמקומה באה עתו
טענה אחרת לגמרי:

שאין הממשלה רוצה בשלום שמציע גולדמ
שלא תיתן יד לשלום כלי סיפוחים, שהשלוג
האפשרי הוא מלכודת.
כלומר: יש סיכוי לשלום — ואפשר להתווכח על תנאיו
וגבולותיו.

כמצב בזה, נשמט הבסיס המוסרי מתחת ל
קיום ממשלת׳״הליכוד הלאומי״ ,המונעת אה
הוויכוח ואת ההחלטה, תוך הכלה ככל סיכויי
שלום.
יש לחסל ממשלה זו, לפני שתחסל סופי!
את השלום.

מכתב
(המשך מעמוד )10
למנהל המסעדה שלי קליפות
לטייסי חיל־האוויר שיבקרו
מיונים צלויות.

כותרת נייר־המכתבים של אייכי
נתן -״קרן אוניית השלום״

לקראתהא ביב מציג ,,המגפר״ בג או ה
דג מי ם חד שי םאלהלא שה, לגבר
ולבני הנ עו רי ם:

שום הוראה לצלות יונים לחיל־האוויר,
או למישהו אחר, לא ניתנה על ידי.
אייכי נתן, ניו־יורק.

₪הפיספוס -
בגליון העולם הזה , 1698 במדור תדריך,
המלצתם לפני כל מעריציו של לי ממוין
לראותו בסרט הקליעה בול, בקולנוע ירון
בתל־אביב.
הלכתי לשם בלוויית חברים — והתברר
שהוצג סרט אחר. חברי, שאינם מקוראי העולם
הזה, התקיפוני קשות, ואני, כקורא
מושבע של העיתון, לא ידעתי מה לענות
להם. נאלצתי לפצותם בשישה כרטיסי קולנוע.

נעלי
מגבת?•0*166 לנשים — עם עקב ושטוח בצבעים
אטרקטיביים פרחונים
נעלי בית ברוקט לנשים — במבחר צבעים מרהיבי
עי ן ...עם עקב...
נעלי מוקסין — לנשים וגברים ולכל הצעיר ברוחו
ונפשו נעל קלה ונוחה התואמת לכל
רגל הנך מרחף כעל ענן בצבעים
שונים
נעלי קורדרוי — לנשים ולגברים עם שרוכים
ועם אבז מי ם ...בצבעים שונים ונעימים...
לכל אנין־טעם ומעדיף המובחר היחידי
המיוצר עם אבזם 0וזז-86ח 53 האופנתי.
נעלי ילדים — (גילאי )3—6לילדות ולילדים
מרחיבים דעתם של כל אם ואב — סבתא

כל נעל ונעל — מיטב התוצרת המובחרת עיצוב
מודרני ונועז בצוע מעולה וקפדני

אמנון דרר, תל־אביב

• והכחור־הזעצער של העולם הזה
יפצה את הקורא ורד בשישה כרטיסים
לכל סרט אחר של לי מרווין.
אגב, הבחור הזעצער מודה לקורא ורד
על שלא הזמין תריסר חברים, רק שישה.
1תחרות הצילומים
אני שולח לכם בזאת תמונה לתחרות

תמונת השכוע
הצילומים. הכותרת המוצעת :״עשן פחות
— חייה יותר.״
יעקב פאר, חיפה
• תמונת השבוע שזכתה גם לכותרת

המשך לעשן

-ותיראה בך

מזכה את הקורא פאר בפרס של עשר ל״י.

״;ם אני
משתין״
חסגוי קיבלת
חשבונך,
פרע ס*
אותו בחקדם.

מסעדה
ט ר> אנה

מאחלת חג שמח
לקהלל קו חו תי ה.

פתוח פמשך חול המועד.

אני רואה שלאחרונה נכנס לאופנה הביטוי
הדמוקראטי והקולע למטרה אני משתין.
הפסל יגאל תומרקין השתין לא מזמן
בפומבי על הדת. המשורר דויד אבידן
משתין על דיין ועל פלשתין. בקיצור, הכל
משתינין.
אז גם אני רוצה להשתין: על שידורי-
הפירסומת המעיקים והמנדנדים, על פקידוד
דוני הממשלה המפריעים לאיש־הקידמה
צבי ביגלמן יישר כוחו לייבא תכשירי־מין
(העולם הזה ,)1700 ועל כל מה ומי
שמפריע לי לחיות כאן כבן־אדם.
נוח גיא, חולון
העולם הזה 1702

מה היה קורה אילו היתד, הכנסת צריכה להחליט מחר על
החזרת שטחים נרחבים תמורת הסדר־שלום — ואילו ניתן
לח״כים להצביע כל אחד על־פי מצפונו האישי?
השבוע ישבו כתבי העולם הזה, ותוך התייעצות עם כמה
מבין הכתבים הפרלמנטריים של עיתונים אחרים ומבין מזכירי
הסיעות, ערכו רשימה של כל 120 חברי הכנסת על־פי
השקפתם. הם חילקו את הכנסת לשלושה סוגים:
• יונים (המוכנים להחזיר את כל או את מרבית השטחים
המוחזקים תמורת שלום)!
ס ניצים (שאינם מוכנים להחזיר את מרבית השטחים
תמורת שלום)!
• יונצים (שלא החליטו בבירור לכאן או לכאן, או
שדעתם אינה ידועה).
תוך כדי כך הסתמכו לא רק על הצהרותיהם הגלויות
של הח״כים, אלא גם על התנהגותם בסיעותיהם, יחסם לבעיות
השונות, וכד. מובן שיש מיקרי־גבול רבים, ואין

החלוקה כה ברורה ומובהקת במציאות.

הסיכום הוא 49 יונים 53 ,ביצים 18 ,יונצים.
היונצים. יונץ אניזוהר מאיר יונח אבן אנא יונח אבנרי אורי
אברמוב שניאור זלמן יונח יונה
אהרליך שמחה
אלון יגאל נץ יונח
אלזועני סיף־אל״דיו יונה אליאב אריה
אליעד נסים נץ אלמוגי יוסף יוצץ אמוראי עדיאל נץ אנקוריון ארי יונח ארבלי״אלמוזלינו שושג! נץ
ארזי ראובן יונח ארידור יורם נץ בגין מנחם נץ בדר יוחנן נץ ביבי מרדני נץ יונח
בן־אחרן יצחק
בן־גוריון דוד
יונח
בן־מאיר שלמה ישראל

בן־פורת מרדכי נץ יונח
נקר אחרו
ברעם משח
יונה

ברקת ראובן
גבתי חיים
גולדשמידט יוסף
גולדשטיין אהרן
גולן יצחק
גז מטילדח
גלילי ישראל
גרוס שלמה יעקב
גרוסמן״אורקין חייקח
גרשוני צבי
דיין משה
דינשטיין צני
האוזנר גדעון
הורוביץ יגאל
הלוי בנימין
חמר זבולון
הראל איסר
הרינג זאב
חרמן זינה
חררי יזחר
וילנר מאיר
ורדיגר אברהם
ורטמן משח
זועבי עבדול עזיז

חלוקה זו היא במידה רבה פרי המיקרה. למשל: ערב הרכבת
הממשלה התפטר מהכנסת משה קול, שהוא יונה מושבעת,
כדי לפנות את המקום לניסים אליעד, שהוא יונץ
לפי מצבי־רוח. במקום אריה־בן־אליעזר ז״ל, שהיה נץ
קיצוני, בא גדעון פת, הנחשב לפחות ליונץ.
מובן שלמעשה לא תיפול שום הכרעה על־פי הצבעתם החופשית
והחשאית של הח״כים. לכך תדאג מכונת המשמעת
המפלגתית. לכן חשובה אולי יותר החלוקה בתוך המפלגות.

לפי הספירה, מכין 49ח״בי מפלגת וזע*
בודה 24 -הם יונים 17 ,ניצים ו־ 8יונצים.
במערך כולו יש להוסיף על כף את 7היונים
של מפ״ם.
מכאן שאילו היתה נערכת הכרעה חופשית במערך או ב־מפלגת־העבודה,
היתר, יד היונים על העליונה. אך הכרעה
חופשית ד נמנעת על־ידי גולדה מאיר ורוב השרים המרכזיים
ש^ המפלגה, שהם ניצים.
המסד״ל היא בעלת רוב של ניצים 8אך יש בה 3

מעניין במיוחד מצבה של חטיבת הליברלים בגח״ל. היא יונה יונח
יונץ נץ יונה
נץ נץ יונח יונה יונה נץ יונה
יונץ

נץ נץ יונץ יונץ יונץ
יונח נץ יונה
יונח

זילברברג אברהם
זכין דב
זר מרדכי
חביבי אמיל
חזן יעקב
חזני מיכאל
חלפון בן־־ציון
טובי תופיק
ידיד מנחם
ידלין אהרן
יעקבי גד
יערי מאיר
יפרח יהונתן
ישעיחו״שרעבי ישראל
כהן מנחם
כחן שלום
כהנא קלמן
כץ אברהם
כרמל משח
לוי דוד
לוי יצחק דניאל
לוין יצחק מאיר
לוין שלום
לורנץ שלמח
יונח יונח נץ יונח יונה יונץ יונץ יונח נץ יונח נץ יונח יונץ יונח יונץ יונח גץ יונץ

נץ נץ יונה
יונץ

מונה עתה 12ח״כים — שמהם 2הם יונים, ו־ 5הם יונצים.
מכאן האפשרות — עליה מדובר לאחרונה רבות — של פילוג
בין שתי חטיבות גח״ל במיקרה של פרישת חרות מן
הקואליציה, אם יוחלט אי־פעם על החזרת שטחים.

חשוב כיותר, במובן, המצב בממשלה עצמה.
מבין 16 השרים שהם גם ח״כים, יחד עם 8
השרים הנוספים שאינם ח״כים, החלוקה היא :
10 יונים 8 ,ניצים 6 ,יונצים.
אולם תמונה זו אינה משמעותית מבחינה פוליטית, מכיוון
שהניצים בממשלה הם קיצוניים, ואילו היונים הם חלושים.
לעומת ההכרזות הקיצוניות של שרים כמו בגין, דיין ו־וייצ־מן,
שותקים השרים־היונים. יתר על כן: אף יונה ממשלתית
אינה מוכנה להכריז על נכונות לשלום־אמת תמורת החזרת
כל השטחים הכבושים (ראה הנידון) ,הכרזה שהיא תנאי
מוקדם לכל יוזמת־שלום ממשית.

מבאן שהחלוקה המיספרית ככנסת חשוכה
בהרכה פחות מאשר ריכוז הכוח כמפלגות ה•
מרכזיות ובממשלה. למנהיגים יש כוח־הברעה.

לנדאו חיים
מאיר גולדח
מועדי ג׳בר
מילמן דב
מלמד אברהם
נבון יצחק
נחושתן יעקב
נח׳לח אליאס
נסים משח בנימין
נריח משה צבי
סורקיס מרדכי
סנה משח
סנהדראי טובה
ספיר יוסף
ספיר פנחס
סרלין יוסף
עוביד דיאב
עופר אברהם
עופר מרדכי
פיינברג״סירני עדה
פיינרמן עוזי
פרוש מנחם
פרידמן שמחה
פרס שמעון

נץ נץ יונח
יונח נץ יונח

נץ נץ יונה נץ יונץ
יונה נץ יונה יונח יונח

פת גדעון
צדוק חיים יוסף
צימרמן צבי
קורן דוד
קורן יצחק
קורפו חיים
קלינגחופר יצחק חנס
קצנלנוגן בן־ציון
קרגמן ישראל
קרמרמן יוסף
רוזן שלמח
רזיאל־נאור אסתר
רימלט אלימלך
רפאל יצחק
שוסטק אליעזר
שחור בנימין
שכטרמן אברהם
שערי יהודה
שפירא משח חיים
שפירא יעקב שמשון
שרף זאב
ששון אליהו
תמיר יוסף
תמיר (כצנלסון) שמואל
יונץ יונח
נץ נץ יונח נץ מנץ נץ יונה נץ יונה נץ מנץ
יונח

נץ נץ יונח יונח יונץ יונה יונח

אידו החליטה

גו גדסן
פרק ראשון :
החלטה באסואן

ך * תאריך 15 :במאי .1970 המקום: מרתף הדראגסטור של סן ז׳רמן דה־פרה, פאריס.
| 5גבר גבוה, בעל זקנקן שחור מחודד, פילם את דרכו בין השולחנות. הוא לא אהב
במיוחד את הקפה הרועש, ולמען האמת — גם לא את האיש שעימו קבע כאן פגישה.
אבל משהו שהישראלי אמר לו בטלפון הדאיג אותו, והוא היה מוכרח לוודא: האם הוא
יודע? האם הוא חושד?
על״״כן אף הקדים בכמה דקות לפגישה.
המלצרית הכירה אותו .״בונסואר מימייה רולו, שולחן לשניים?״
הגבר בעל הזקנקן השיב בחיוב. הוא דיבר צרפתית רהוטה, כיאה למי שנושא שם כל־כך
צרפתי כמו אריק רולו, ושהוא גם עיתונאי כל־כך חשוב בלה נזונד. אבל משהו במיבטאו
העיד עליו כי לא נולד דווקא בפאריס. משהו איטי, רגוע, כבד כמו השמש של הדרום או
גלי־החום של המידבר.
הוא הזמין גלידה ושיחזר בפעם המאה את שיחת־הטלפון:
ובכן, אריק, אולי אפשר בבל זאת להזיז את העניין? באתי במיוחד מתל־אביב ...רמזת
לפני כמה חודשים שאולי תוכל לסדר לי נסיעה ...אתה יודע כמה שזה חשוב ! איזו
השפעה יכולה להיות לנסיעה כזאת! יש לי ההרגשה שעכשיו בדיוק הז מן...
למה אמר שעכשיו בדיוק הזמן? מדוע בא דווקא עכשיו מתל־אביבי האם הריח משהו?

מה היה קורה אילו החליטה גולדה מאיר שלא
לחבל בנסיעתו של נחום גולדמו למצרים?
הסיפור המתפרסם בעמודים אלה בא לענות על
שאלה גורלית זו. הסיפור עצמו דמיוני, אבל
הוא מבוסם על דמויות אמיתיות, ועל ניתוח
פוליטי של עובדות אמיתיות ושל ההתפתחויות
אשר היו גלומות בהזמנתו של נחום גולדמן.

שדו הן
1 האם הוא יודע משהו? רולו משך בכתפיו וניגש לטפל בגלידה שלפניו. עוד מעט יידע;
אין טעם להתייגע בניחושים.
״הא! אריק!״
הישראלי הגיע.
כרגיל — שופע מרץ, מנופף ידיים, צוחק, מדבר בקול רם. זה לא הפריע לרולו. להיפך.
״אז מה, אריק, אפשר לסדר פגישה עם נאצר?״ כרגיל — ישר לעניין.
״מדוע אתה חושב שדווקא עכשיו אפשר לסדר פגישה?״ השיב רולו בשאלה.
״מפני שהוא כבר קיבל חצי תריסר יהודים לראיון. אתה זוכר, כשהיית בישראל בחורף
שעבר? אמרת שיש נכונות מצידו לפגישה, אבל שהוא אינו יכול להרשות לעצמו עדיין
להזמין ישראלי אליו? אמרת שהוא קודם יבטל כל הגבלות על כניסת יהודים מאמריקה
ואירופה? ושאחר־כך יזמין עסקנים ומנהיגים יהודיים ידועים? ואחריהם אפילו אנשים
הידועים כציונים? אתה זוכר?
״שלשום הוא קיבל את גולדברג לראיון. ולפני שבועיים את טורצ׳ינר. בדיוק כפי
שהתנבאת. אז חשבתי שאולי אפשר גם סוף־סוף לעשות את הצעד הזה. אתה הרי יודע
כמה זה יכול להיות חשוב, להראות לדעת־הקהל אצלנו בישראל שהוא מוכן להיפגש עם
ישראלי! זה גם לא צריך לחייב אותו. פגישה עם עיתונאי איננה פגישה כמו פגישה עם
מדינאי. סוף־סוף, גם ישראל התירה פעם לעיתונאי מצרי לבקר רשמית. מה אתה אומר?״
לשנייה שקל רולו את האפשרות לספר לבן־שיחו כל מה שהוא יודע. אבל הוא כבר למד
מזמן להתאפק, ולהתגבר על הפיתוי להדהים את הבריות. עכשיו העסיקה אותו שאלה
אחת בלבד: כיצד להחליק את העניין, לדחות את בקשתו של הישראלי מבלי לעורר בו
סקרנות נוספת? והעיקר — איך לוודא שהוא לא יפרסם כתבה סנסציונית של משמעות
ביקוריהם של אישים יהודיים בקאהיר.
הוא חשב על הגישה הדרמטית; משהו כמו: ידידי, אני מוכן לספר לן הכל. אבל עליך
להישבע שלא תפרסם מילה מכל אשר אומר לך ...שקל את הרעיון — ומייד פסל אותו.
כי סוד מיבצע גשר חייב להישמר. עד לרגע זה ידעו עליו שבעה אנשים בלבד. אם יידע
אותו שמיני — אין סיבה מדוע לא יגיע לעשרה ולמאה איש. ואז ייכשל המיבצע.
רולו הקשיב לבן־שיחו, חייך בהבנה ובידידות, הינהן במקומות הנכונים, ולבסוף הבטיח
לברר מה אפשר לעשות. ובינתיים — אולי מוכן האורח הישראלי להירתם למסע־הרצאות
בבלגיה, הולנד ודנמארק? סטודנטים, שמאל חדש — הבשורה של שוחרי־השלום בישראל —
תתקבל שם באהדה. כן? טוב מאוד. ואם יתברר משהו בנוגע לנסיעה לקאהיר — יבריק
לו מייד. טוב?

הודעת 1אצו

אשר חישמלה את העולם הוקראה באולם הישיבות הגדול
של מרכז האיחוד הסוציאליסטי הערבי. נשיא מצרים קרא
הודעה מוכנה מראש, בה נאמר כי אין מלחמה בין העם הערבי לעם היהודי, וכי מצרים
מכירה בזכות קיומה של מדינת־־שראל ומוכנה לפתרון של שלום צודק. מאחורי גבו
של גמאל עבד־אל־נאצר: הד״ר נחום גולדמן, המקשיב לתירגום הדברים מערבית לאנגלית.

^ ל| שבעהאנ שי ם בעולם כולו רק הם ידעו מהו מיבצע גשר. קודם כל עבד־אל־נאצר
וטיטו. הם היו המחליטים הראשונים.

מן העבר השני — גולדה מאיר.
היה, כמובן, נם אריק רולו. וחלקו בפרשה הוא סיפור בפני עצמו.
ידעו על המיבצע עוד שני שליחים מיוחדים של עבד־אל־נאצר. ולבסוף, כמובן, ידע את
הסוד נחום גולדמן: האיש שבתיקי המיבצע כונה בשם־הצופן ״יונס״ בערבית, ו״יונה״
בעברית, על שם אותו נביא תנ״כי שנשלח לנינוה.
לא היה קל לשכנע את נשיא מצרים להסכים למיבצע. טיטו ניסה יותר מפעם אחת —
אך תמיד נתקל בתשובתו הפסקנית של המצרי :״לא ייצא מזה כלום
עד שלבסוף נשברה התנגדותו של עבד־אל־נאצר. חמיד אל־שנקיטי, ראש המחלקה המדי־

את כל סודותיו של הראיס. איך יכלו השניים לנהל שיחות במשך חודשים על נושא זה —
מבלי שאקבל את המושג הקלוש ביותר על כך?
את הייכלשהדבר
אני יודע שגם אתה הצעת זאת לא־פעם. אני יודע כמה ניסית לשכנע
ישבתי מול
פנים,
רצוי. אבל גם אתה לא חלמת שטיטו הרחיק לכת עד כדי כך. על כל
השניים, הצתתי סיגריה חדשה לגמאל, והקשבתי.
אינני זוכר מילה במילה את דברי טיטו, אבל זה בערך מה שאמר לו:
״בסדר, אז לא ייצא מזה כלום. מה אתה מסכן? והעיקר — למה להשאיר את היוזמה
בידיהם? למה להשאיר להם את המונופול על המילה שלום? למה שהעולם ישמע בוקר־בוקר
שרק ישראל היא הרוצה בשלום — ואתה מתנגד לכל משא־ומתן, לב. הכרה, לכל

הסדר?
״אני חושב שמבחינה מהותית ניתן לשבור את הקיפאון. ניתן להזיז את המצב ולמנוע
מהם ישיבה של שנים בשטחים הכבושים. אבל גם אם אתה צודק, ושמבחינה מהותית.אי־אפשר
להשיג שום דבר בדרכים פוליטיות, ושאין מנוס מעימות צבאי רצוף — גם אז,
אני חושב שעלינו לעשות את הנסיון הזה. אם לא מתוך ציפיה לתוצאות פוליטיות
ממשיות, הרי לפחות מטעמים תעמולתיים. כצעד בלוחמה הפסיכולוגית.
״אדרבא, תהיה אתה העושה את הצעד הראשון לשלום. הישראלים ידחו אותו? יחבלו
בו? מצויין! שהעולם יראה בדיוק מי מעוניין בשלום ומי לא. שיראו איזה ערך יש
להצהרות המתחסדות של תל־אביב!״
נאצר הקשיב גם הוא בשקט. היה ברור שכבר שמע את הנימוקים הרבה פעמ ם. אב,
היה ברור, שהוא שוב ושוב שוקל אותם•

נושא את דיוקנו של נשיא הקונגרס היהודי

ן ןן ןן ך
העולמי /ז״ר נחום גולדנזן, וגנליו הנותרת
יי 1111\ 1^ 1/1 #
11/111
ההיסטורית ״השליח הישראלי״ .בכתבה הוזכר כי ד״ר גולדמן הכין את הסכם השילומים.
נית בלישכתו של נשיא מצרים, שהכניס
את רולו לאחר מכן לסוד המיבצע. תיאר
כך את הפגישה בה נפלה ההכרעה:
זה היה באסואן, ביום ג׳ ,ה־ 24 בפברואר.
בסעודה שנערכה ביום ב׳ בערב הירבו
גמאל וטיטו להתלחש. לא ניסינו להאזין
ללחישות, אבל כל הנוכחים יכלו לעקוב
אחרי תגובותיהם של השניים. היה ברור
לגמרי שנשיא יוגוסלביה מנסה לשכנע את
גמאל במשהו. הוא נראה כמי שמשתדל
למכור דבר־מה לבן־שיחו. גמאל היה מקשיב,
שוקל את דברי אורחו, ולבסוף,
תמיד, היה נד בראשו לאות שלילה. לא רוצה
לקנות.
מדי פעם, כאשר הרגישו השניים שעינינו
נעוצות בהם, היו מחליפים איזו בדיחה,
פורצים בצחוק, או מחייכים. מאמץ ברור
להעמיד פנים שאינם מדברים אלא על
נושא משעשע, או על בדיחה של מה־בכך.
אבל ביום שלישי בבוקר, למחרת הסעודה,
היה ברור שבכל זאת עומדת ליפול
הכרעה חשובה. טיטו בא לחדרו של גמאל,
במלון לוקסור. הנשיא הודיע לי שהוא
מבקש לשוחח ביחידות עם אורחו, ושאין
להפריע להם. אחר כך ביקש ממני להישאר
איתם בחדר .״חמיד,״ אמר לי ,״אני רוצה
שתקשיב היטב לכל מה שידובר. אל
תרשום פרוטוקול. אבל אם ייצא משהו
מהשיחה — אתה תהיה ממונה על הביצוע.״
השיחה התנהלה באנגלית, והיא היתה
העמוקה הקושרת את
אופיינית לחיבה
השניים זה לזה. קשה לי לקבוע מה טיב
היחסים המדוייקים בין גמאל לבין טיטו:
יחס של אב ובנו? של שני אחים? של
מורה ותלמיד אהוב?
טייטו הסביר לי בכמה מלים את רקע
השיחה :״אני כבר מנסה מזה חודשים
לשכנע את גמאל שיזמין אליו אישיות
ישראלית לפגישה רשמית בקאהיר
היה לי שאני מכיר
נדהמתי. נידמה

העם הערבי ללחום, לזעזע את אמונתו בהנהגתו•••״
״אל תאמר זאת! איני מסכים לשמוע נימה תבוסתנית מפיך! איזה אמון יתערער? האמון
בך? אתה, גמאל, יכול להעלות טענה כזאת על שפתיך? איזה ערבי יחשוד בך אפילו
לשנייה שאתה מוכר אותו?״
״הפלסטינים, למשל
״לא! אפשר להסביר להם. אפשר לשתף אותם• והם הרי מאמינים בך — ובצדק! האם
דרושה הוכחה כלשהי שאתה נאמן למלחמתם? שחירותם של תושבי הגדה המערבית חשובה
לך לא פחות מאשר שיחדור סיני? אנא, אל תיתן לחששות אלה להרתיע אותך
כאן השתתק טיטו. הוא הכנים סיגריה לתוך הפייה הארוכה שכל אותו זמן החזיקה
ריקה בין אצבעותיו הדקות. הגשתי לו מצית. הוא נשם את העשן לריאותיו, עצם לשנייה
את עיניו, חייך לעבר גמאל ולחש :״אבל תאר לך שבכל זאת ייצא מזה משהו תאר
לך, גמאל ...צעד ראשון של שפיות־דעת אצלם. צעד ראשון למניעת החורבן הכללי של
האיזור. הרוסים, האמריקאים האם זה לא שווה את ההימור?״
גמאל פנה אלי :״מה אתה אומר, חמיד?״
ברגע זה ידעתי שהוא כבר החליט בחיוב .״אדוני הנשיא,״ השבתי ,״רק אתה מוסמך
להחליט. אני רק מעז להביע את הסכמתי עם דברי הוד מעלתו הנשיא טיטו. העם ילך
אחריך באשר תלך. אמונו נתון לך באשר תחליט.״
״גם אתה מסתער עלי?״ השיב גמאל, כאילו הוא מתכעס .״צירוף הכוחות הזה הוא
יותר מדי בשבילי. אני נכנע!״
(המשך בעמוד )17

אפיקומן בנד בזזבוזז
!0 ׳6ת [1£ן?ון
ב״אל על״

אנו ממשיכים במסורת פטח ומעניקים עם כל קנית בקבוק
ברנדי שלנו גלוית השתתפות בהגרלת הפרסים הגדולה :

* 2טי סו ת ללונדון

(כולל מסים) .

ש עוני ״טיסו־סידרל״

מערכת כלי כסף 120ח ל קי ם

החידוש המהפכני של פיברגלס ופלדה
(של ״מיילקס״)

מער כו ת ״מ \ 7ב ח כי ד המלך״

(של ״מיילקס״)

\ 7רנזיס 7וורים

100 פרס* ת נ חו מי ם: כדי ״מצדה״

ההגרלה בל״ג בעומר ( )24.5.70 בנוכחות הנהלת החברה, עורן־־דין ופרסום אריאלי

דרשו א ת הגלויו תוהשת תפו במבצע.

( מר> דמן-תוו 1ה

נוג ד מן נסעלחא הי ר
(המשך מעמוד )15
מתתי לשאול מי האישיות הישראלית שהוחלט להזמינה, אבל התאפקתי. ידעתי שברגע
הנכון — אדע את הכל.

פרק שני :
פגישה בירושלים
* * יסטרדנישקאר? המכונית שהזמנת מחכה לך בכניסה למלון.״
ן חמיד אל־שנקיטי הודה למרכזנית והודיע שהוא מייד יורד. הוא התבונן בעצמו
בראי הגדול וחייך לדמות שניבטה אליו מנגד .״היית יכול להצליח בחברה, ידידי המזדקן,
לוא היית כל כך עסוק. היית אפילו מוצא לך אשד, עשירה
הוא נטל את הארנק התפוח מעל לשולחן, בדק את הדרכון התורכי בעל הכריכה האדומה,
הכניסו לכיס הפנימי של מעילו, העיף מבט אחרון במראה, ועזב את החדר.

״מר דנישקאר, אמור נא לי דבר אחד: מדוע דווקא את הדוקטור אתם מבקשים להזמין?
מדוע לא אישיות אחרת?״
בחדר־העבודה הצנוע לא נמצא איש מלבד השניים, אך מכיוון שראש־הממשלה העדיפה
לדבר מבלי להזכיר שמות מפורשים, ותוך העמדת־פנים כאילו אינה יודעת את שמו שלו,
החליט אל־שנקיטי לשמור על אותם כללי־זהירות:
״הוד מעלתה בוודאי תבין שלא קל לצד שלנו לעשות צעד כזה. אחרי התקשחות העמדות
של כל הנוגעים בדבר, חובה שצעד־ההפשרה יהיה זהיר, ושיתקבל על הדעת ללא
הלם פסיכולוגי קיצוני. גם כך אין הדבר קל.״
״אבל הדוקטור בכל זאת אזרח ישראלי. עקרונית — אין הבדל אם יוזמן דווקא הוא,
או מישהו אחר
״ההבדל היסודי, גבירתי, הוא בזה: הדוקטור הוא אישיות רשמית ומוכרת במישור
אחר, לאו דווקא במישור הממלכתי. יש בהזמנתו משום יצירת מגע רשמי — אבל לא
ממלכתי, בין־מדינתי.״

מפקו המוויעין קוא בכעס :״אוין כל צווו להיכנע! ההפצצות 1־ק
מחזקות את העם הזה! אתלאן! שיפציצו! שיפציצו! אני תתפלל לבליץ!״
למטה, בטרקלין׳ ניגש אליו גבר נאה, לבוש חליפה קיצית קלה — אך צווארון חולצתו
פתוח, כמינהג הישראלים .״מיסטר דנישקאר? אני הגייד שלך.״
חמיד לחץ את ידו, והשניים עברו את דלתות הזכוכית הגדולות, שהשם מלון ון
הודפס עליהן באותיות מוזהבות. החמסין נפל כמו פטיש על ראשם .״החום לפחות,״
אמר לעצמו אל־שנקיטי ,״נותן לי להרגיש כמו בבית•״
מול המלון עמדה מכונית אמריקאית ארוכה, שעל דלתה צויירו שני המרגלים התנ״כיים
נושאים על שכמם את אשכול הענבים האדיר
.״מתאים מאוד,״ חייך אל־שנקיטי לעצמו,
ושאל את מדריכו בתמימות :״החברה
שלכם מתמחה בהסעת מרגלים?״
המדריך נדהם לאלפית של שנייה; ומייד
הסביר :״נו, סר. זה סמל משרד התיירות
שלנו. פירושו שמכונית זו.מורשית להוביל
תיירים, וכי נהגה עבר מיבחן רשמי בידיעת
הארץ.״
״רעיון טוב,״ השיב אל־שנקיטי ,״אצלנו
בתורכיה הכל לא מאורגן. כל נהג־מונית
מסיע כל תייר.״
מדריך־התיירים פתח את הדלת, ואל־שנקי־טי
נכנם והתיישב במושב האחורי. אבל לפני
שהמכונית הספיקה לזוז, שמע מישהו קורא
מן העבר השני של הרחוב :״חמיד! חמיד!״
הוא קפא על מושבו. חמיד? חנזיד? מי
זיהה אותו כאן, בלב תל־אביב? כלפי חוץ
לא זע. חמיד אל־שנקיטי זה אדם מעולם
אחר. אדם אשר לא ייתכן שיהיה ברגע זה
בתוך מכונית בעלת סמל־המרגלים, בדרכו
אל ראש ממשלת־ישראל.
אבל למי שייך הקול מן העולם ההוא?
מי, לכל הרוחות, זיהה אותו?

ראש־הממשלה נראתה עדיין ספקנית, מצפה לעוד הבהרות. אל־שנקיטי המשיך:
״גם כך, יהיה דרוש מסע מאומץ של הכנת דעת־הקהל. הדוקטור לא יהיה אישות-
הביניים הראשונה שתוזמן. יבקרו תחילה אישים יהודיים דגולים. אישים הידועים כמזדהים
עם מדינת ישראל וכתומכים בה. נכון׳ לא יהיה בהזמנות אלה צעד מחייב מבחינה מהותית,
הצעד המחייב ייעשה עם הזמנתו של הדוקטור. זהו המעבר הטבעי מן המגעים עם
מנהיגי היהדות אל המגעים הנוספים עם נציגי ממשלת כבודה

** נהל לישכת העיתונות הודיע ייו
שמצפים לו בשעה חמש בדיוק. הוא
הזמין את המכונית לשעה הרבה יותר
מוקדמת, כדי שיהיה לו זמן גם לראות
משהו מן הארץ.
מארחיו הבינו כנראה לרוחו. המדריך,
שידע רק שהוא עיתונאי מוסלמי מתורכיה,
קיבל כנראה הוראות להראות לו את השטחים
הכבושים. המכונית חלפה על־פני שכונות
יהודיות, איזורי תעשייה ושדות .״כאן
היה הגבול לפני מלחמת ששת־הימים,״ הסביר
לו המדריך .״שם, בצד השני של העמק,
מינזר לטרון.״
לרגלי המינזר פנתה המכונית שמאלה,
והחלה מטפסת בהרים .״נעבור דרך רמאללה,״
הסביר המדריך.
בין נחום גולדמן וגמאל הרבים שצבאו במקום. במרכז התמונה: חמיד אל־שנקיטי, ראס ער ורועים עדרים השדות
היו שלוזים:
המחלקה המדינית של לישכת נשיא מצרים, שהיה אחראי למיבצ^
הפגישה התקיימה באר־ביים,
מונית עמוסה לעיירה, ילדים חוזרים
מון הנשיאות באל־קובה, לעיני מצלמות הטלוויזיה והעיתונאים גשר, אשר הביא את הד״ר נחום גולדמן לצורך זה לקאהיו
מבית־הספר. מדי פעם חלפו על פני כפר
שבתיו בנויים מאבן. במבואותיו של מחנה
הוא הפסיק לרגע, והוסיף:
צבאי ניצב מחסום, כף־יד והמילה: משטרה. המדריך אמר משהו לשוטר שליד המחסום.
אם אמנם יסתבר שיש אפשרות למגעים נוספים.״
הסביר, כנראה, שזה תייר ושהוא בסדר.
ראש־הממשלה נראתה כאילו מקבלת את דבריו עד כאן. היא עברה לנושא אחר :״מדת מכל אותו ששטפו הערבית השפה צלילי
קפה. ספל בעיר רמאללה עצרו כדי לשתות
מעמיד הנשיא כתנאי שהנסיעה תתקיים בידיעתנו המוקדמת, וכי לא תהיה סודית?״
עבר העבירו רטט בשליח המצרי. אבל הוא התאפק, המשיך לדבר אנגלית, וגם כאשר ניגש
״הפומביות חשובה לנו, בכל מיקרה. גם של הצלחה, גם של כישלון. כדי להכין את דעו
אליו המלצר הערבי, ניהל עימו שיחת־חולין באנגלית. בסך־הכל היה אל־שנקיטי מופתע:
הקהל לצעדים נוספים, במיקרה של רצון טוב; וכדי למנוע חשדות וטענות במיקוד, ש[
רמאללה, אחרי שלוש שנים של כיבוש ישראלי, היתד, עדיין ערבית. הקולות, הריחות,
כישלון. זאת לא תהיה מזימה, זה יהיה אקט מדיני.״
הלבוש. אולי בכל זאת נותר זמן להזיז את הגלגל אחורה?
״ומדוע בידיעתנו ובהסכמתנו?״
בשעה חמש בדיוק התייצב בכניסה לבית אבן מטופח, בחלק היהודי של ירושלים. כן,
״כדי שזה לא יהיה סתם טיול; סתם שתיית קפה, גבירתי. כדי שיהיה ברור, שאג
מיסטר דנישקאר, הגברת מאיר תקבל אותך מייד.
אנחנו עושים את הצעד הראשון, ומשלמים את המחיר הכרוך בו — לא יהיה זה צע[
לשוזא, שאין מאחוריו לפחות הכרה עקרונית בסיכוי שהוא יוביל לעוד צעדים מעשיים}.
המזכירה, גברת כבת ,45 לבושה בפשטות ומרכיבה משקפיים, הובילה אותו דרך טרקלין
קטן, הקישה בדלת, ומשנשמע קול עמוק מן העבר השני, פתחה את הדלת ופינתה את

הדרך בפני אל־שנקיטי.
ך • נ סי עהחזרה לתל־אביב היתד, הרבה יותר נעימה. החמסין נחלש, ריחות פרחי}
״ובכן,״ הוא אמר לעצמו ,״זאת היא גולדה מאיר. נראית יותר צעירה מאשר בתמו(
| ההדרים בישמו את השליח המצרי. הוא לא קיבל עדיין תשובה מראש־הממשלח
נות ולראש־הממשלה אמר, בהושיטו את ידו, ומתוך ודאות שהדבר יפתיע אותה
ושליחותו תסתיים רק למחרת היום.
לטובה :״שלום.״
משהו סמוי הפריע לו. מדוע לא יכלה גולדה מאיר להסתפק במה שאמר לה יונה עצמו
בעברית.
אלא היה צורך בנסיעתו שלו לירושלים? מדוע, בעצם, הפגנת ההסתייגות הזאת ממנה,י
כה ידוע ובולט? התחרות בין השניים? חיכוכים מדיניים? יריבות מפלגתית? לך תדע!
חיוך של הפתעה נעימה התפשט על פניה. הקמטים העמוקים התפוררו• ״שלום, מיסטר
דנישקאר,״ השיבה ,״אנא, שב.״
בעצם, אולי רצתה לרמוז שכדאי להזמין אותה ולא את יונה? או כן — זה מדהים
ולאחר שהתיישב, הציעה לו סיגריה. הוא הודה לה, ומשראה שהיא עצמה נטלה אחת —
התמימות הזאת! איך יכול גמאל לעשות דבר כזה מבלי שזה יתפרש ככניעה מוחלטו
וללא תנאי? גם כך, בהזמנת יונה, הוא דורך על חבל דק
הצית לה אותה.
המכונית התקרבה לאורות תל־אביב. חמיד, ידידי, אתה הלילה הולך לעשזת חיים. תשכז
.מה שלום הוד מעלתו?״ שאלה.
את הייעוד ההיסטורי שלך. חפש לך איזו יהודיה,--
הוא הבין שהכוונה לגמאל .״מרגיש טוב, וביקשני למסור להוד מעלתך את מיטב
מחשבתו הנעימה נקטעה. מנבכי זכרונו נשמע שוב אותו קול שקרא לו הבוקר מ
איחוליו.״

לחיצה היד :״

!11111111011111111

(סוף מעמוד )17
הרחוב: חמיד! חמיד!
המכונית נעצרה בפתח מלון דן. חמיד נפרד ממדריכו, בחן את הרחוב סביב. איש לא
ניגש אליו, איש לא קרא לו. פקיד המודיעין מסר לו פתק .״זה בשבילך, מיסטר דנישאקר.״
חמיד דחף את המכתב לכיסו ועלה במעלית לחדרו. רק שם פתח את המעטפה. כרטיס־ביקור
קטן נפל ארצה. הוא הרים אותו :״אדון דנישקאר הנכבד. אצלצל אליך בעשר ב־לילה,״
על גב הכרטיס היה מודפס השם: אריק רולו, כתב לה מונד.
״איבן אל־שרמוטה!״ סינן חמיד בין שיניו .״את הכל הוא יודע?״

פרק. שמשי:
ראש המודיעין מתנגד
תאריך: יום ב׳ 18 ,במאי . 1970 המקום: הקומה ה־ 32 של בניין אימוביליח, קאהיר.
| | דלתות המעלית המיוחדת, שאליה אפשר להיכנס רק בקומה השלישית של המרתף
ושאינה נעצרת אלא בקומה ה־ ,32 נפתחו. טרקלין קטן, סטרילי. מזכירה עסוקה מאוד, שני
במאבים שניראו אינטליגנטים מדי בשביל תפקידם הרשמי.
הפקידה ושני שומרי־הסף חייכו לעברו. סבאח אל־ח׳יר. הוא העיף נשיקה לפאוזיה. או
אולי זאת חמידה? ״ידידי המזדקן,״ הירהר ,״אתה באמת מזדקן אם אינך יכול לקבוע
במבט אחד אם הרגליים שייכות לחמידה או לפאוזיה
זמזום, ודלת נפתחה בפניו. פאוזיה־חמידה לחצה על הכפתור החשמלי המפעיל את הדלת.
הוא ידע שבחצותו של הדלת הזאת פנימה, כביכול אל חדרו של מנהל חברת מיסר
תעשיות כותנה בע״מ, יוקרנו לעברו משני המשקופים קרני־ביקורת לגלות כל נשק או
חפץ חשוד שהוא נושא עימו. הוא ידע בדיוק מה השומר הנסתר יראה על מסך־הבקרה;
אבל לו מותר לשאת חפצים כאלה כאן.
זימזום, ועוד זימזום, ועוד עיניים בוחנות. חיוכים, סוראייה־פאטמה־איברהים־סועאד —
עד שלבסוף הגיע לחדרו של איסמעיל.
איסמעיל ישב על כורסתו המסתובבת, מתבונן מבעד לחלון בעל השמשה הכהה -
והמשוריינת .״התבונן. רחוב עמאד אל־דין. גני אל־איזבקיה. כיכר האופרה. גזירה. הנילוס.
כיכר השיחרור. המצודה. שוק אל־מוסקי. זה כוח עצום, חמיד. אתה שומע? את זה לא
יוכל לשבור שום פאנטום ושום סקייהוק. אמור זאת לגמאל. אני אומר לו זאת כל פעם.
אבל אני חושש שהוא אינו שקט לגמרי. אמור לו זאת גם אתה.״
בתנועה מהירה סובב את כורסתו והביט ישר בעיני חמיד אל־שנקיטי :״אין שום צורך
להיכנע! ההפצצות רק מחזקות את העם הזה. אהלאן! שיפציצו! שיפציצו! זה יהפוך את
הפלאח שלנו ללוחם! אתה יודע מה אני מתפלל בלילות? אני מתפלל לבליץ. בליץ גדול
אחד על קאהיר!״
חמיד בחן את ראש שירותי המודיעין של מצרים. איסמעיל אבקאריוס היה ענק נוטה

את אורחו אל מחוץ לטרקלין הגדול, לעבר דלת לבנה מקושטת בפיתוחי־זהב. כאן הסתיימה
ההצגה! מבעד לדלת היתד, ממלכת הדיפלומטיה השקטה.
בטרקלין הקטן התיישבו גולדמן ועבד־אל־נאצר על ספה, ומשרתים סודאניים הניחו לפניהם
ספלי קפה וטס של פירות. ליד שולחן צדדי ישבו שני קצרנים, שנועדו לרשום כל מילד,
שתיאמר. חמיד אל־שנקיטי ניצב מאחורי הספה, מוכן לכל שירות שיידרש.
גולדמן פתח בשיחה :״אדוני הנשיא מבין כי אינני שליח רשמי, ואינני מייצג את
ממשלת־ישראל או כל גוף אחר. אני מתכבד להעביר אליך הבעת רצונה,־הטוב של ראש
ממשלת־ישראל; זה כל מה שהורשיתי לעשות. אשמח מאוד, אדוני הנשיא, לשמוע את
אשר בפיך ולהעבירו לידיעתה של ממשלת־ישראל. הריעות שארשה לעצמי להביע, במידה
שאדוני יראה בהן עניין, לא יחייבו איש מלבדי.״
״דוקטור גולדמן,״ חייך נשיא מצרים ,״כל זה ברור. אנא, אל תהיה צנוע כל־כך. דיעותיך
ידועות לנו, ואנו מעריכים אותן ואת אישיותך. ברור לנו כי איננו מנהלים שיחות רשמיות,
ואין זר, תיוזך בין הצדדים.״
״אני מודה לאדוני הנשיא על מחמאותיו, יורשה לי להביע את הערכתי לעצם התבונה
והאומץ המדיני שבקיום פגישה זו.״
״העונג הוא באמת שלי, דוקטור. ויורשה לי לדבר גלויות: ברור לנו שבאיזה שהוא
מקום חייב להימצא פתרון. כל פתרון שהוא. העניין אינו יכול להישאר כפי שהוא. הוא
מסוכן מדי. אני מקווה שעצם נוכחותך כאן תוכיח כי אין מלחמה בינינו לבין העם
היהודי! גם לא נגד עצם קיומה של מדינת־ישראל. אנו מבקשים להבהיר כי הסיכסוך
בינינו הוא סיכסוך פוליטי, בין אינטרסים פוליטיים מנוגדים ועל בעייה פוליטית יש לתת
תשובה פוליטית.״
״האם ידיו של הנשיא אינן כבולות על־ידי הצהרות קודמות? למשל החלטת ועידת

חארטום?״
״אינני מפר את החלטות חארטום. הרי אני מדבר על פתרון מדיני, לא כן?״
״אדוני הנשיא — איזה בסים אתה רואה להסדר?״
״הבסיס היחידי הבא בחשבון הוא החלטת מועצת הביטחון מר,־ 22 בנובמבר .1967 היא
נותנת לישראל כל מה שהיא יכולה לבקש — מלבד שטחים. מה אתם רוצים? גבולות
בטוחים ומוסכמים? הכרה? מעבר חופשי במיצרים ובסואץ? כל זה מובטח לכם!״
״אדוני הנשיא, קיים פחד עמוק בלב אזרחי ישראל מפני שאיפות־הנקם של הערבים,
מפני נסיון־פתע לחסל את י שראל...״
״אתם פוחדים? ישראל פוחדת מפני שאיפותיו־,כיבוש שלנו? אתה מדבר ברצינות?״
״זה הדבר הרציני ביותר בתודעה הישראלית.״
עבד־אל־נאצר השתתק, ונראה מהרהר .״כל מיני אנשים באמת אמרו לי זאת לא פעם.
קשה לי להאמין. הרי הפחד צריך להיות כולו בצד שלנו..,״
•ואת הפחד הזה, אדוני הנשיא, יש לחסל. את זאת אין החלטת מועצת הביטחון מבטיחה.״
״אז אני אבטיח זאת! מה אתם רוצים? הסכם חתום? הרי לא תאמינו לנייר! אדרבא!
תבטיחו נסיגה. תבטיחו פתרון בעיית הפליטים: פיצויים, יישוב־מחדש. הבעייה ניתנת
לפתרון. ואז אני מבטיח לך שבקאהיר יישב שגריר ישראלי, ונציגינו יישבו בתל־אביב

שני המשיגים סקוו זה את זה בעינ״ם בוחנות, הס היו שחקנים וותיקים:
״אהלאן וסהלאן! אמר עבד־אל־נאצר ,״שלום ר השיב ד״ו נחום גולדמן
להשמנה. פניו שחומים אך בעלי גוון צהבהב. קירח כימעט לגמרי, אבל בעל שפם אדיר.
קצין חי״ר המתאים יותר לעמוד בראש גדוד מאשר לשבת בכורסה הזאת, מוקף כפתורים
ומכשירי־קשר.
״אתה יודע, איסמעיל, שגמאל אינו חושש לעצמו. הוא אינו חושש למישטרו. הוא פשוט
כואב בשביל העם הזה. הוא אינו רואה כל תכלית במותם של עוד עשרת אלפים איש.״
״מאז שנכנסת לחדר הזה ועד עכשיו נולדו 200 מצרים חדשים. עד השבוע הבא —
יהיו עוד עשרת אלפים לידות. זה כוח, חמיד. עשה לי טובה. אמור זאת לגמאל. אמור לו
שאין צורך להיכנע!״
״אבל הוא לא נכנע. הוא יודע שהסיכוי לתזוזה אמיתית הוא קטן ביותר. הוא הולך
לנז־בצע גשר מתוך הנחה שלא ייצא ממנו כלום. אבל זה יתן לו קלף תעמולתי עולמי.
אל תשכח זאת!״
״הוא הבוס. אני יודע. אדאג לכל פרט. אבל כואב לי, חמיד. כואב לי. אתה מבין?״
חמיד לא השיב. מי יכול להבין את איסמעיל? מי יכול להיכנס לנשמתו של המצרי הענקי
הזה, שאמו מוסלמית ואביו קופטי? לאיזה מצרים הוא נאמן? מצרים של גמאל? מצרים
של הפרעונים?

ן */ייג יא־סידי, מה אוכל אותך?״
היה זה כאילו לחץ איסמעיל על כפתור סמוי, ובמקום האיש הנסער והנרגש תפס

את מקומו מאחורי המיכתבה הענקית גוש קרח.
״אני רוצה להיות בטוח לחלוטין שאין כל סכנת דליפה. אתה יודע כמה חשוב העיתוי
של הפירסום. גמאל ירצח אותי אישית (ואני אותך לפני כן, רשם באותו פינקם) אם
ייוזדע הרמז הקטן ביותר לפני בואו של יונה.״
איסמעיל לחץ על כפתור. נשמע קליק שקט, וחלק מן השולחן הגדול שלפניו הואר
מבפנים. על ריבוע האור הוקרן מיסמך מחולק למלבנים. תיק מיבצע גשר. איסמעיל היה
היחידי שידע על קיומו של התיק. האומנם?
ראש המודיעין סקר את הפרטים המוקרנים על שולחנו .״אין שום סימן לדליפה.״
״וממקורות חוץ?״ היקשה חמיד.
איסמעיל קימט את מיצחו .״אולי זה לא חשוב, אבל יש סימנים של עצבנות מהצד

״עצבנות?״
״סראג הודיע לי מתל־אביב שמריחים משהו. שניתנה הוראה לכל הרשתות שלהם כאן
לבדוק אם לא מתבשל משהו. מגששים באפלה. זה מרגיע אותי. אבל כל עוד הם מגששים,
פירוש הדבר שהם ימשיכו לחפש. והשדים האלה מסוגלים — מי יודע למה?״

פרק רביעי:
קבלת־פנים בארמון

ד מון אלי קוכד! היה שייך פעם למלך פארוק, ולאביו פואד לפניו. בית בנוי לבנים
ושיש, מוקף גן גדול, בתוך חומה גבוהה. בשעה שמונה בדיוק הגיעה מכוניתו של
גולדמן אל השער. הזקיפים הצדיעו, המכונית המשיכה עד למדרגות הרחבות שבחזית הבית.
חמיד, שליוזה את גולדמן, יצא ראשון, החזיק את הדלת פתוחה עד לצאת האורח.
גמאל עבד־אל־נאצר קיבל את פני גולדמן בטרקלין העגול: חדר רחב־מימדים, מוקף *
עמודי־שיש מבהיקים. כמאתיים צלמים ועיתונאים תפסו את שני האגפים של האולם.
גולדמן ופמלייתו נכנסו מצד אחד של האולם: עבד־אל־נאצר ומלוויו נכנסו מן הצד השני״
ד,מסרטות טירטרו, המצלמות הבזיקו. שני האישים התקדמו עד למרכז השטיח הפרסי׳ *
הגדול. שנייה של היסוס. הידיים הושטו, הפנים בקעו בחיוך רחב .״אהלן וסאהלאן!״ אמר ־
המצרי .״שלום!״ אמר הישראלי.
השניים התנהגו כשחקנים ותיקים מאוד. לחיצת־היד נמשכה, החיוכים לא משו. הם ידעו
שהצלמים והמסריטים נלהבים לצלם את המעמד ההיסטורי. הם עמדו זד, לצד זה..,
החליפו דברי־נימוסין. הכל בשביל הצלמים. רק כעבור כמה דקות הוביל עבד־אל־נאצר *

ובירושלים. מה עוד? ביטול החרם? מיסחר? תנועת תיירים? תגיד לגברת מאיר שגמאל
עבד־אל־נאצר מוכן להבטיח ולקיים. אבל אתם חייבים לשלם את המחיר. אתם חייבים
להרגיע את הפחד שלנו. אתם חייבים לשכנע אותנו שאינכם לוטשים עין על אדמותינו.

פרק חמישי :
פירוק ממשלת הליכוד
אתיים אלף איש הקיפו את נמל־ד,תעופה לוד ביום בו חזר נחום גולדמן לישראל.
ן *ן הם באו עם ילדיהם, במכוניות וברגל. הם הציפו את השדות עד למבואות פתח־תקח־ה
ורמלה. רבים בכו. רובם הצביעו על כל מטוס שנחת ואמרו :״זהו!״
הפתאומיות של כל הפרשה, השידורים הדרמאטיים בתחנות הטלוויזיה בעולם. הדיווח
המדוקדק על כל רגע משלושת ימי שהותו של גולדמן במצרים. ומעל לכל: קול התשואות
של הקהל הקאהירי, בקונצרט המיוחד שערך הנשיא עבד־אל־נאצר לכבוד אורחו באולם
האופרה. אחרי שנים של הכרזות כי אין ערבים המוכנים לדבר על שלום: כי גמאל עבד־אל־נאצר
שבוי בימי ההמונים: שהשינאה הערבית מונעת כל אפשרות של שלום — אחרי
כל השנים האלה, הסתבר פתאום שהשלום יכול להיות קרוב מאוד. סוכנות הנסיעות של
האחים אברהמוף בתל־אביב פירסמד, בעיתונים את המודעות הישנות משנות ד,־ 30 וד,־,40
המציעות טיולים מאורגנים לפיראמידות וללוקסור.
לעומת הצהלה ההמונית, שררה מתיחות עילאית במישור המדיני. עסקני מפלגות התכנסו
לישיבות מראתוניות. הימין חזר והכריז :״לא תהיה מינכן שנייה! גולדמן הוא צ׳מברליין!״
יונים מוצהרות צהלו. ראשי מפלגות גדולות אמרו :״צריכים להמתין. לשמוע מפי ד״ר
גולדמן. לבדוק אם אין התקוות מוקדמות מדי.״
והנה, גולדמן חזר — ובפיו הבשורה הגדולה :״אפשר לדבר על שלום עם עבד־אל־נאצר.
אל נשלה את עצמנו. השלום אינו מעבר לפינה. צריכים לשלם מחיר גבוה. אבל אפשר
להשיגו.״

מפל גו תהמישניות געשו כמרקחה. ח״כים דתיים איימו בפרישה ממפלגתם אם זו
ן ! תתמוך בנסיגה תמורת שלום. גח״ל התפצלה לכל אורך הקו. בגין הצהיר כי העם לא
ירשה לממשלה לבגוד במורשת הדורות. אבל היה׳ברור, כי ההכרעה נתונה בידי המערך.
העיתונים פירסמו מדי יום תוצאות של מחקרי דעת־הקהל. רוב המצדדים בנסיגה תמורת
שלום עלה בהתמדה/0 63־/״/0 - 68״ .72 השרים התייצבו גלויות במחנות של יונים
ונצים.
גולדה, דיין, בגין, עזר, לנדאו, אלון, פרס, גלילי ושלמה הלל התנגדו לנסיגה. פינחס
ספיר, משה קול, ישראל ברזילי, ויקטור שם־טוב, זרח ורהפטיג, חיים משה שפירא, חיים
גבתי, זאב שרף, יוסף אלמוגי היו בעד. אבא אבן התלבט, הימר,ם, ולבסוף החליט כנראה
שיש סיכויים ליונים לנצח — והצטרף אליהם. סך הכל: תשעה נצים, כנגד עשרה יונים.
באמצע התלבטו שרי הליברלים יוסף ספיר, אריה דולצ׳ין, אלימלך רימלט, ואיתם יוסף
בורג ויעקב שמשון שפירא. הצטרפותם למחנה זה או אחר תכריע את הכף.
גולדה איימה: אם יקבלו את הצעותיו של גולדמן, אם ייפו את כוחו להמשיך במשא־ומתן
על־פי הקו שהציע גמאל. עבד־אל־נאצר — תראה בכך הבעת אי־אמון בה, ותתפטר.
״אני מזועזעת מקלות־הראש בה מוכנים חברים לגשת לבעייה. העם הזה לא יוותר על
פירות נצחונו, על דם בנינו, בשביל הזייה, בשביל אשלייה של ביטחון. הסדר כפי שמוצע
על־ידי נאצר פירושו התאבדות: או לפחות הזמנת מלחמה בעוד חמש או עשר שנים.״
אבל פחדה של הגננת הלאומית, שהיפנט את המערך מזה שנתיים, שוב לא יכול הירי
לעמוד מול הלחץ האדיר של ההמונים. הרחוב רצה שלום — ומייד. הרחוב האמין לגולדמן
יותר מאשר לגולדה.
כאשר נספרו הקולות, בחמש לפנות בוקר, הסתבר כי היונים ניצחו. אומנם ברוב דחוק —
אבל ניצחו. גולדה התפטרה — ועוד באותו לילה הטילה הלישכה המדינית של המערך על
פינחס ספיר לגשת להרכבת ממשלת־ליכוד חדשה. ממשלת שתלכד את כל הכוחות, בכל
המפלגות, המוכנים לתמוך בעיקרון של שלום תמורת שטחים.

בניגוד לנאום הראשון, שעורר תשומת־לב כללית בגלל
הצטרפותו העקרונית לקו ממשלת הליכוד, לא שם כמעט
איש לב לנאום השני, מפני שהאולם כבר היה ריק.

״מי בעד ההצעה להביע אי־אימון לממשלה?״ שאל היו״ר.
לא היתד. אפתעה בידיים שהורמו: ארבעה אנשי הכוח

החדש ורק״ח.
לא היתה גם אפתעה בידיים שהורמו נגד: כל הקואליציה
וכל האופוזיציה הימנית.

אך ייתכן כי נאום זה היה עוד יותר סנסציוני,
בי בו יצא סנה להגנת ההיאחזויות כשטחים
המוחזקים.

האפתעה היותה כיד אחת ש יל א הורמה:
זו של הד״ר משה פגה, הח״כ הבודד של
מק״י.

ך • א היה אדם בכנסת שלא שם לב לעובדה זו —
? ותוך דקות התחילה חרושת השמועות לעבוד במסדרונות.

סנה
הסביר את הסתייגותו לסעיף של תקציב משרד־החקלאות
הנוגע להיאחזויות בשטחים המוחזקים (שני
ישובים חדשים, ברמת־הגולן, אחד בגדה המערבית, אחד
בגוש עציון, שניים בסיני. עליהן ועל ההיאחזויות הקודמות
בשטחים המוחזקים עומדת הממשלה להוציא השנה
32 מיליון ל״י מתקציב החקלאות, ועוד 47.5מיליון
מתקציבים אחרים).

הימנעותו של סנה מלהצביע אי-אמון לממשלה
-וזאת על פרשה כה חד־משמעית במו
שליחות־השלום של גולדמן -היא כלי ספק
קפיצה גדולה נוספת כדרכו רבת־התהפוכות
של המנהיג כן ה־.61

הודיע סנה: הוא אינו מציע להוריד אף אגורה אחת
מסכום זה .״אינני רוצה להגביל במשהו את הסכום המוקדש
להיאחזויות בטחוניות, כי אני חושב שזהו דבר חיובי .
אין שוס סייג לגבי היאחזויות בטחוניות הדבר הוא
טוב לאדמה וטוב לאדם.״

סנה לא הסתפק בכך. כאשר הובאה להצבעה החלטת״
ההצעה של אגודת־ישראל, שמתחה ביקורת על הממשלה
בגלל סירובה לאפשר לגולדמן לנסוע — הצביעו אנשי
הכוח החדש ורק״ח בעדה. סנה נמנע שוב.

הוא הציע רק דבר אחד: להוסיף מילה אחת בספר
התקציב, כדי שייאמר בפירוש ״היאחזויות חדשות בטחוני
יות״ .הסביר סנה :״רציתי להבליט את ההסכמה להיאחזויות
משיקולים בטחוניים.״

קפיצה גדולה

כעד הצעתו הפשרנית של סנה הצביע רק
הוא עצמו.

אך אם ניסה סנה להבדיל בין היאחזויות ״בטחוניות״
ובין ״ישובי קבע״ ,בא מייד שר־ד,חקלאות וסתר את
דבריו. הסביר חיים גבתי, בתשובה לביקורתו של אורי
אבנרי על ההיאחזויות :״אחד הבסיסים לתיכנון התיאחזויות
החדשות הוא זה, שאיננו מקימים שום היאחזויות אם אין
שם תנאים מינימליים לפיתוח יישוב חקלאי. במידה שיש
צורך להקים היאחזות מטעמים בטחוניים גרידא, הרי זח
מוטל על צה״ל.״

קבע כתב הארץ :״חלוקה זו של גושי ההצבעה עוררה
תשומת־לב כללית.״

רק מישגה טאקטי
יף נימק סנה עצמו את צעדו זה, המוציא למעשה
את מק״י משורות האופוזיציה הממשית וקובע לה
עמדת־ביניים בין המערך ושולליו?
בפתיחת נאומו מתח סנה ביקורת על הממשלה בפרשת

בלומר: אותן היאחזויות שמנה חייב אותן
אינן היאחזויות ביטחוניות גרידא, אלא דווקא

* האם הוא
מתכוון לחזור עם
מק״י אל המערך?

* הוא לא הצביע
אי־אמוו לממשלה
בפרשת ד״ר גולדמו !

ישוכים חקלאיים המתוכננים למשך זמן רב,
אפילו לצמיתות.

גולדמן — אך לא מפני שחיבלה ביוזמת־שלום חשובה.
לדברי סנה, זוהי ״מחלוקת בגלל ביצה שלא נולדה...
שהרי אין איש מאיתנו יודע בבהירות מי יזם את רעיון
הפגישה נאצר־גולדמן.״
בכך חזר סנה על טענת שוללי־גולדמן, כי יתכן מאד
שהוא המציא את כל העניין בעצמו.
אם כן, במה חטאה הממשלה? קבע סנה :״בהתנהגותה
היא יוצרת ראי עקום. האמת לאמיתה היא כי במצב־המלחמה
הקיים בינינו ובין שכנינו, הצד הישראלי הוא
המעוניין בשלום, והצד הערבי הוא המסרב לעשות שלום.״

לקראת הצטרפות למערך?
ך* פיצתו החדשה של סנה אינה מובילה אותו לכיוזן
\ /חוש. גם קודם לכן התקרב סנה בהדרגה, ובצעדים
זהירים יותר, לעמדות הממשלה.
בשנה האחרונה דיברה מק״י על ״זכות ההגדרה העצמית
של הפלסטינים״ ,אך סירבה בפירוש לדבר על ״מדינת
פלסטינית״ ,או על ״אומה פלסטינית״ .לעומת זאת הכריזה
בפירוש שאינה מסכימה לגבולות הקודמים של המדינה,
וכמו אבא אבן היא דורשת לקבוע גבולות חדשים. מכאן
נובעת, כמובן, הסכמה לסיפוחים, נוסח מפ״ם.
הקפיצה החדשה מקרבת את סנה עוד יותר לעמדתו
של אבא אבן. למעשה לא נותר עוד הבדל ממשי בין
עמדת מק״י וזו של הנהגת מפ״ם. אף יתכן כי נאומה
של ח״כ חייקה גרוסמן, בשם מפ״ם, היה ביקורתי יותר
כלפי הממשלה מנאומו של סנה.

כלומר: לא היתה פה הכלה כעניין־השלום,
בטענת מחייבי גולדמן, אלא רק מישגה טאקטי
של פגיעה בתדמיתה של ישראל.

התקפה על גולדמן
סנה לא הסתפק בכך. בהמשך דבריו תקף סנה
:ולדמן באופן החריף ביותר והעמיד את עצמו
עד שולליו. הוא קבע כי ״אין לי ספק שד״ר
$מו סבור כי הוא אינו מתאים לשמש נציגה של
!!§ן שראל למו״נו עם מצריים,״ והוסיף:
סנה וכדי להסיר כל אי־הבנה, עלי לציין
אין דיעותי — דיעותיה של מק״י — כדיעותיו של
ד״ר גולדמן, כפי שבאו לידי ביטוי במאסריו.
אני חושב שאין מי שרוצה יותר מאיתנו בשלום. אבל
אנו שוללים בתכלית השלילה כל הסתגלות׳ ל,לאווים׳ של
חרטום.
מה נימנו וגמרו החרטומים? ״לא הכרה בישראל״ .עונה
בת־קול. מילא, אפשר גם בלי הכרה.
אמרו החרטומים :״לא משא־ומתן עם ישראל״ .עונה בת־קול:
מילא, אפשר גם בלי משא־ומתן, שיפסקו הגדולים...
גזרו החרטומים :״לא שלום עם ישראל״ .עונה בת־קול:
מילא, מי צרין שלום נסתפק בהפסקת הלוחסה, עד
שתחודש הלוחמה.
אנחנו מתנגדים בכל תוקף להלכי־רוח המוליכים את
העם שולל, כאילו דרך ההסתגלות ל,לאווים׳ של חרטום
היא הדרן המוליכה אל השלום.
ועוד דבר אחד: אנו מזהירים מפני הדיעה כי חורבנה
של מדינתי־ישראל פירושו דווקא — חיסולה הפיסי. גס
בהכנסתה למיטת־סדום, וגזירת ניתוקה מהעם היהודי, יש
משום חורבנה של מדינת־ישראל.

מהי הכוונה? לדעת כמה משקיפים ככנס ת:
נסיון נמרץ של סנה להביא להצטרפות מק״י
למערך, בצד מפלגת העבודה ומפ״ם, כמטרה
להצטרך לאיחוד ממשי, אם יקום כזה כין
שתי המפלגות האחרות.

האישום שהם רוצים להחזיר את ישראל ל״מיטת סדום״
— גבולותיה מלפני מלחמת ששת־הימים.
ההאשמה כי דווקא גולדמן רוצה לנתק את המגע בינה
ובין העם היהודי תמוהה עוד יותר, בייחוד בבואה מפי
סנה, חברו־לשעבר של גולדמן במפלגת הציונים הכלליים.

כסיכום דבריו הציע גולדמן לממשלה להט-
שיר ולהתעקש על ״הסכם־שלום מלא וסופי״,
ואז, הבטיח ,״או שנשיג את השלום או שנחזיק
את השטחים.״

כקטע קצר זה חכוייה התקפה טוטאלית
על גולדמן, וגם על תומכי יוזמתו, שאינה נופלת
מחריפות דבריו של אבא אכן.

בעד היאחזויות בשטחים

למעשה מאשים אותם סנה בכך ששליחות גולדמן נועדה
לאפשר לעבד־אל־נאצר להמשיך בסירוב לד,ף יר בישראל,
לנהל עימד, משא־ומתן ולעשות עימד. שלום, נוסף על

** וד באותו יום נאם סנה שנית, ודבריו השלימו
} את הנאום הקודם. הנושא: ההתנחלויות.

תוכנית כזאת אינה בלתי־ניתנת להגשמה. בחודשים
האחרונים הפך סנה לחביב מפלגות הרוב בכנסת. לא רק
אנשי מלפגת העבודה, אלא גם אנשי גח״ל ממטירים
עליו ברכות גלויות כשהוא נואם נגד ברית־המועצות,
עבד־אל־נאצר ואירגוני הפידאיון, בזכות הציונות והמסורת
היהודית. אין יו״ר בכנסת המפסיק אותו בתום זמנו,
וגם בשטחים אחרים ניתנות לו זכויות־יתר לפנים משורת
הדין.
כאשר הזכיר שר־המשפטים נשכחות בלהט הח־יכוח של
״מיהו יהודי״ ,וקרא קטעים מספרו של סנה נגד הציונות
ובשבח סטאלין, עורר י״ש שפירא על עצמו תרעומת כללית.
בחוץ־לארץ יש יחסים לבביים עוד יותר. שלוחות משרד־החוץ
עוזרות להפיץ את החוברות של מק״י בלועזית,
ולפי גירסה אחת הן גם עורכות ומדפיסות את החומר, כדי
להשתמש בו בוויכוח עם חוגים שמאלניים, המותחים
ביקורת על מדיניות ישראל.

אם יצליח סנה לקפוץ אל המערך, ולחזור
לכור מחצבתו אחרי היעדרות של בימעט 20
שנה, יהיה זה כוודאי אחד המיכצעים הפוליטיים
הפיקנטיים כיותר כתולדות המדינה.
441

שתי הפגנות סוערות שנערכו בבירה פוז
מזויינים במקלות ארוכים הסתערו על
המפגינים חבטו על ימין ועל שמאל בהתלהבות
בלתי רגילה. כששכבה המהומה,
היה צורך להוביל לאישפוז שלושה מהמפגינים
שנפצעו מחבטות השוטרים.
השוטרים לא הסתפקו בפיזור ההפגנה.
הם רדפו אחרי המפגינים על המידרכות, המשיכו
להכות אותם שם. כך, למשל, הרימו
את חיה פוגל, מנהלת הגלריה של בית־האמנים,
בשערות ראשה באמיר, ד,יכוה נמרצות
בביטנה ובגבה.

*< עכור שלושה ימים, בשבת, נער-
^ כה הפגנת דמים נוספת בירושלים.

בבוקר השבת יצאו כ־ 150 צעירות וצעירים
במשאיות ורכב פרטי משער שכם לכיוון
חברון כדי למחות נגד ההתנחלות החוסמת
את הסיכויים לשלום. היו אלה ברובם
אנשי ש״יח (שמאל ישראלי חדש) מתל־אביב
וירושלים ומספר סטודנטים מתא
הסטודנטים של תנועת העולם־הזה כוח־חדש
בירושלים. הפעם נתנה המשטרה ליווי
צמוד למפגינים. נוסף למשטרה ליווה את
השיירה ג׳יפ של צה״ל ועליו מיקלע טעון.
כוח ההרתעה היה מרשים.
במבואות בית־לחם עצר משמר צה״ל
את השיירה. כאשר ירדו האנשים כדי
להפגין במקום, קרעו החיילים את הכרזות

מסתערים השוטרים על אחד המפגינים שהפגינו לפני
ביתה של ראש־הממשלה. למרות שהאיש אינו חמוש
מסתערים עליו השוטרים באלות שלופות. בתמונה נראה גם איש לבוש אזרחים המרים אלה.

במג],׳ ואלות

71ה 1ז \ 7 | 1שנערכה בסוף השבוע שעבר מול משרד ראש־הממשלה, נועדה למחות
1על החלטת הממשלה למנוע את נסיעתו של הד״ר נחום גולדמן למצרים.
בתמונה נראות חלק מהכרזות שנשאו המפגינים לפני משרדה של ראש־הממשלה.

דם לחם! השלוס*
* ותר מדי דם נשפך בארץ הזאת
בשביל המלחמה — הגיע הזמן שישראלים
יוכיחו שהם מוכנים להסתכן
גם למען השלום.״ האיש שאמר דברים
אלה היה חבר קיבוץ השומר־הצעיר בצפון
הארץ. ביום הרביעי האחרון הוא בא
לירושלים, כמו רבים מחבריו ממקומות
אחרים בארץ. איש לא קרא להם. בניגוד
לעמדה הרשמית של מפלגתם — מפ״ם
— היושבת בממשלה ומקבלת את החלטותיה׳
הם היו בדיעה שזה לא יכול להמשך
כך. מוכרחים לעשות משהו .״די — נגמרה
תקופת ההבלגה,״ אמרה סטודנטית גבוהת-
קומה מירושלים.
כמה מאות התכנסו ביום הרביעי מול
משרד ראש־הממשלה בירושלים. הם החזיקו
בידיהם כרזות המוחות נגד החלטת הממשלה
לאסור את נסיעתו של הד״ר גולדמן
לירושלים, השמיעו קריאות גנאי נגד גולדה
מאיר. ניתן היה אמנם לזהות את
האנשים לפי השתייכותם המפלגתית, אולם
הם לא באו להפגנה זו בצו מפלגתם.
היו שם אנשי התנועה לשלום ולבטחון —
ארגון גג על מפלגתי, חברי מפ״ם, העולם
הזה — כוח חדש, השמאל הישראלי החדש
ורק״ח. פרופסורים כמו יהושע אריאלי,
עקיבא סימון ואריה זקס, היו בין המפגינים,
נאמו בפניהם. דמויות כמו דן בן־
אמוץ ועמוס קינן, נראו אף הם בין המפ׳
גינים.
בתום הנאומים חסמו המאות הבודדות
של המפגינים את הכביש, בקרבת רחבת
האוניברסיטה. כעבור חצי שעה הם קמי,
צעדו בשורות רחבות לעבר שדרות הרצל,
התישבו שם על הכביש, חסמו את התנועה
באחד העורקים המרכזיים של ירושלים,
•הפעם נכנסה המשטרה לפעולה. פרשים

משטרת ירושלים לא בררה באמצעים אלימים
כדי לפזר את המפגינים שחסמו בהפגנה הרא-
שונה את כביש רופין. בתמונה מימין נראים סטודנטים מחלצים

הפצוע׳

מפרשי המשטרה סטודנטית אשר נפצעה מסכת אלת על-ידי השוט־ריס.
בתמונה משמאל נראה אחד המפגינים כשהוא שרוע על
הארץ אחרי שנפצע אף הוא מסכות השוטרים שפיזרו את ההפגנה.

רו באמצעים אלימים ע״י משטרת ירושלים

מסל משמו

הנושים מסתעוים

מחזיק בידו שוטר לבוש אזרחית, שהצטרף אל השוטרים
חבושי הקסדות. האיש, המסומן ב־א, הוא שהנחית את המקל
המסומר על סרן הצנחנים במילואים רן כהן, שהשתתף אף הוא בהפגנה בירושלים.

פרשי המשטרה במקלות ארוכים מסתערים על
כ־ 200 המפגינים שחסמו את כביש רופין
במטרה לגרום למהומה כדי לעורר את דעת־הקהל נגד החלטת הממשלה בפרשת גולדמן.

ך * ןעןךן מותזים ממכונית משטרה מיוחדת לשם פיזור הפגנות, החונה
לפני בית ראש־הממשלה בירושלים. על המדרכה נראים המם־

גיניס המסתתרים מפני מטר המים המותז עליהם. למרות שההפגנה במקום זה היתה
ספונטאנית, אחרי שכוונתם להפגין בחברון סוכלה, המתינו להם עשרות שוטרים חמושים.
לידם חמוהמפמאחר

כאשר
ניסו כמה מהמפגינים לטפס על
גדר ביתה של גולדה הסתערו השוטרים
מיד על המפגינים. מכונית ההתזה החלה
להתיז סילוני מים צבעוניים על המפגינים,
והשוטרים עצמם חבטו בהם מכל הבא
ביד. אחד השוטרים אף הסיר את חגורת
מכנסיו הצליף בה על ימין ועל שמאל.
בין המסתערים היו כמה אנשי בטחון
בתבלבושת אזרחית שהצטיינו באכזריותם.
אחד מהם החזיק בידו מקל מסומר, בו
חבט במפגינים.
בלחץ המשטרה נסוגו המפגינים מביתה
של גולדה, אך לא התפזרו. ממרחק מה
הם המשיכו לקרוא קריאות גנאי נגד
ההתנחלות. אז הגיעה למקום תגבורת של
שוטרים שעצרה שמונה מהמפגינים, אחרי
שארבעה מהם נפצעו ונלקחו משם לטיפול
רפואי.
שתי הפגנות השבוע היו ללא ספק שינוי
בולט בנוף ההפגנות הישראלי, שהתבטא
עד כה בהפגנות שקטות עם כרזות ונאומים.
היו אלה הפגנות שצעדו באופן גלוי
לקראת עימות אלים עם המשטרה, במטרה
לעורר את דעת־הקהל בארץ ולהוציאה מאדישותה.
״נפצעתי
בראשי בהפגנה ממכות מקל מסומר׳״
אמר רן כהן, איש קיבוץ גן־שמואל,
סרן־מילואים בצנחנים ,״אבל זה כלום לעומת
מה שאני יכול להיפצע בתעלת־סואץ.
אולי השוטרים שנהגו באלימות לא ידעו
מכך.
״אולם בהפגנה היו יותר קצינים מאשר
בין השוטרים והחיילים שהיכו אותם!״

1ך י|||

שבידיהם. ללא כרזות המשיכו המפגינים
לצעוד ברגל לרוחב הכביש תוך שהם
משמיעים סיסמאות בגנות ההתנחלות ב־

הנסיגה

ליד קבר רחל הם נתקלו במחסום,
ניצבו צנחנים ואנשי משמר־הגבול
שים באלות וקסדות. הם הקיפו את
גינים מכל צד דרשו מהם להתפזר.

בחיפוי סילוני המים פושטים השוטרים החבושים
בקסדות ומצויירים במגינים ואלות על
המפגינים ליד ביתה של ראש־הממשלה גולדה מאיר. המפגינים

שהמפגינים ביקשו בכל צורה להמנע מעימות
עם צה״ל, הם החליטו להתקפל לסיים
את ההפגנה בהיאחזות סמלית בחצר ביתה
של ראש־הממשלה, גולדה מאיר, בירושלים.

נראים כשהם נסים ומחפשים מיסתור מסילוני המים מאחורי המכוניות
שחנו אותה שעה ברחוב. גם בהפגנה זו — כבקודמות
— השתמשה משטרת ירושלים באלימות יוצאת בגדר הרגיל.

מי אמר :
לא צריו ״פנטומים״

בצמרת המדינה התקיים לאחרונה בירור בלתי־רשמי,
סביב הצהרותיו של שר־התחבורה, עזר וייצמן, בעת
ביקורו האחרון בארצות־הברית.
התגובות החמורות ביותר לא התעוררו דווקא עקב
הצהרותיו המדיניות של וייצמן, בזכות סיפוח.

יו | 1 1ןין *

מאחורי ביהורו
של סיסקוו
אל תיקח יותר מדי פרצינות את המשכת
ההתקפות המצריות על ארצות־הגרית,
אחרי פיקודו של ג׳וזן* סיפקו פקאהיר.
הערכה מפוכחת הרפה יותר היא זו,
שעוד פטרם יצא סגן שר־החוץ האמריקאי
למרחם, הוסכם כקווים כלליים על כיוון
מיתקפת השלום של ארצות־הכרית.
מתקפל מאוד על הדעת, שמיתקפה זו
תואמה גם עם הרוסים.

נושא חמור יותר הועלה על־ידי אנשי
משרד־החוץ, אליהם הגיעו דיווחים על
נאום של וייצמן, פו הכריז כי ״איננו צריכים
את המטוסים האמריקאיים.״

איר להשפיע
על גולדה
בצמרת המישטר מתרבות הלחישות על הדרכים

תישמר שלמות
נוף הכרמל
קיימים סיכויים טופים להציל את הפארק
הלאומי של הכרמל מן המגמה לקצץ כ־שיטהו.
בעקבות
הצעתו של ח״כ שלום כהן לסדר יומה של
הכנסת׳ הוקמה וועדה פרלמנטרית משותפת של ועדת
הפנים וזעדת הכלכלה, כדי לבדוק את דרכי הטיפול
בבעיה.
המדובר בקיצוץ כ־ 200 דונם, בשטח ח׳ריבה, על
מנת לאפשר לאוצר לצמצם אח סכום הפיצויים שעליו
לשלם לבעלי החלקות המופקעות בתחום הפארק.
החלקות שבבעלות פרטית מגיעים לכ־ 400 דונם, מהם
114 השייכים לעירית חיפה.
שלום כהן פנה לראש עירית חיפה מר משה פלימן
בהצעה שהעירייה תודיע על ויתורה לקבלת פיצויים,
ותתרום את השטח הזה חינם להקמת הפארק. מינהל
מקרקעי ישראל, שחלקו באדמות הפארק מסתכם ב־40
מיליון ל״י, מוכן אף לעשות מאמץ כדי להקטין את
השטח שלדעתו יש להוציא מתחום הפארק.

ייתכן אף! ,שפכדיקה מדוייקת שתיעשה

החזית נגד
יצחקו רפאל שני ליצירת הצדדים החולה
פעילה.

המחנות היריבים במפד״ל ימשיכו בהכנותיהם
רוב כנגד אופוזיציה מוגדרת. אולם שני
מבינים כי המילה האחרונה תישאר בפי המנהיג
חיים משה שפירא, במידה שישוב להנהגה

פינתיים הופכת סיעת המפד״ל ככנסת
מוקד האופוזיציה -כשרופ הח״כים מלוכדים
נגד נסיונותיהם של יצחק רפאל ואנשיו
להשתלט על המפלגה. הח״כים יחליטו,
שפמקום רכז סיעה (רפאל) תעמוד פ־ראשם
מזכירות סיעה, כה יהיה רפאל כמיעוט.
החלטה
אחרת: מזכיר המפלגה, גואלמן, בן־בריתו
של רפאל, לא יורשה להשתתף בישיבות הסיעה.

זהו צילום אוויר שנעשה בידי טייסי חיל-האוויר הישראלי אחרי תקיפת המיתקן הצבאי ליד הכפר המצרי
באחר אל־באקר, שהמצרים טענו כי לא היה אלא בית־ספר, בו נהרגו בהפצצה 30 תלמידים. בניגוד לצילומים
שנעשו לפני התקיפה ובשעת התקיפה, נעשה צילום זה יום אחרי התקיפה. בעוד שבצילומים הקודמים נראו
בבירור עשרות משאיות וכלי־רכב אחרים בסביבת המיתקן, הרי בצילום זח נותרו 4משאיות, דבר המוכיח כי
המצרים פינו את האיזור מכלי-רכב צבאיים כדי להכשירו לביקור כתבים זרים שנעשה 5ימים אחרי התקיפה.
האפשריות להשפיע על ראש־הממשלה, גולדה מאיר,
בקשר להחלטותיה והכרעותיה.
דרך אחת היא באמצעות יועציה הקרובים במיוחד,
ובראשם השר ישראל גלילי.

דרך שנייה היא פאמצעות
כתה, חפרת קיפוץ רכיכים.
ידועים מיקרים רא־מעטים,
שאומנם פחדו אנשים להפיא
את מישאלותיהם לגולדה פ•
אמצעות כתה, וככל המקרים
היתה ההיענות חיופית.
מזימות בהסתדרות
למנוע כספים מסיעות האופוזיציה
׳ ראשי המערך כהסתדרות ינפו
למנוע את תשלום חלקן של
הסיעות האופוזיציוניות הקטנות
כמם הפוליטי.

תגכניגז סיינזגן ו רשרוגז בגזוחז ה תי מן

ההצעה: שהמפלגות ימסרו את רשימת
חבריהן בהסתדרות, ושהמס המשולם
על־ידם יועבר למפלגות.
י אין להניח שהצעה זו תוכל לעמוד
בפני התערבותו של בית־המשפט, באשר
משתמעת ממנה הפרת זכותו של האזרח
לשמור על דיעותיו ושייכותו הפוליטית
— בסוד.

כשטח, יסתפר כי הסכומים הדרושים לתשלום
פיצויים יהיו קטנים פהרפה ממה שנלקח
פחשכון; כמיקרה זה הכטיחו יו״ר
ועדת הכלכלה, ח״כ אפרהם שכטרמן, ויו׳״ר
ועדת הפנים, ח״כ סורקים ״למצוא את הכי
סך״ כדי לשמור על שלמות נוך הכרמל.

בגח״ל רוצים
סגני-שרים
מתחדש הלחץ כסיעת גח״ל על שני.
קיה למנות סגני שרים, המועמק
צים: מנחם ידיד כסגן שר-התח*
תמיר כסגן שר-הדואר.
ח״כ שמחה אהרליך לוטש עיניים לכהונת
המסחר והתעשיה וכבר הכשיל במפלגה את
פת, שהיה מועמדו של יוסף ספיר לכהונה זאת.

יוזמים הקומה מועצה
לפיקווח על המשטרה נוכח בפיזור חוגים זכויות

התנהגותה הברוטאלית של משטרת ירושלים
שתי ההפגנות שנערכו שם השבוע, יוזמים
ציבוריים הקמת מועצה ציבורית להגנה על
האזרח.

אותם גורמים מציינים, כי פין שוטרי
ירושלים שהשתתפו כפיזור ההפגנות היו
שוטרים פפגדים אזרחיים, ללא תגי זיהוי,
ושוטרים שתוך כדי הכאת המפגינים השמיעו
את דיעותיהם הפוליטיות.
הועדה המוצעת תורכב משופט בכיר לשעבר, משפטנים
ועורכי־דין ותפקידה יהיה להוות עין ציבורית בלתי
משוחדת לפיקוח על הפעולות הבלתי חוקיות של
המשטרה.

במדינה
העם
החל לי ת
והחל לי ם
כמעט מיליון אזרחים ישראלים — אלה
המשועבדים לפי הסטאטיסטיקה הרשמית
למכשירי הטלוויזיה שלהם — רטנו וגידפו
בתכנית הבידור
ביום השישי האחרון.
הלאומית — ההגדה לבית׳ פורסייט, אירעה
תקלה. תוך כדי הקרנת הסרט נפסק השידור
החזותי בעודי שהשידור הקולי נמשך.
עברו כחמש דקות עד שבאולפני הטלוויזיה
הבחינו בתקלה. בדקות אלה סברו מיליון
צופים כי מכשיריהם התקלקלו.
כשהסתבר כי האשמה היא במשדרים, אי
אפשר היה שלא לערוך השואה :״האמריקאים
שולחים חללית לירח ללא תקלה,
וכאן אי אפשר לגלות תקלה בשידור
טלוויזיה פשוט.״
היו חייבים לעבורמספר ימים כדי
להיווכח כי תקלות אינן פאטנט בלעדי של
ישראלים. גם באפולו , 13 החללית שדהרה
לקראת הנחיתה השלישית על הירח, התגלתה
תקלה במערכת החשמלית. הנחיתה על
הירח בוטלה. הטיסה שהתחילה כמשהו
שיגרתי וחסר ענין הפכה למאורע דרמתי,
כשד,ישראלים מצטרפים לעולם כולו במעקב
אחר הנסיון להנחית את טייסי־החלל בשלום
על כדור הארץ.
אולם העננה שריחפה על ישראל השבוע
לא היתד, קשורה בחללית אלא בחללים:
בחיילי צד,״ל שנפלו השבוע בגיזרת תעלת
סואץ, ובאותם 46 ילדים שנהרגו, לטענת
המצרים, בבית־ספר שהפציץ חיל־האוויר.

המלחמה
א סון
ב עי קבו ת איוו ל ד
מצרים נזקקה לחמישה ימים כדי להכין
את איזור בית־הספד שבכפר המצרי הזעיר
באחר אל־באקר, לביקור עיתונאים זרים,

מי אחראי ץ לא היה ספק כי
היה זה בית־ספר שנפגע בהפצצה.
בית־הספר לא שכן במיבנה המרובע
צילום בעמוד הקודם) שהופצץ, אלא
המלבנים שנמצאו במרחק 30 מטר
ושנפגע אף הוא.
לפי כל הסימנים היה הבנין המלבני
מוסך גדול לכלי־רכב צבאיים ולציוד מיכני
כבד, ששימש את המצרים לעבודות ביצורים
בסביבה. ד,בנין המלבני היה בית־ספר.
מי נושא באחריות על האסון המזעזע?
האם היו אלה המצרים שהקימו מיתקן צבאי
צמוד לבית־ספר, או ישראל שלא טרחה
לוודא את ייעודן של המטרות שהופצצו?
שאלות אלה עדיין מבקשות מענה. אמנם אולם
(ראה באחד ממנו

ז 1 3 0 3וז 6ז

צדק
אי גטלק טו א לי ס
ב אזי קי ם

פולקסווגן
תט א קר
השכרת רכב

האווירה בבית־סוקולוב בתל־אביב, ביום
השני בערב, היתד, עמוסה מטען כבד
של אינטלקטואליות.
היה זה מיפגש בין סופרים ומשוררים
יהודים וערבים, ולאחר מילות־פתיחה קצרות
של דן בן־אמוץ, ניתן לעמום קינן
לקרוא שורה ארוכה של מברקי־ברכה
משמות נוצצים כז׳אן פול סארטר, פיט
סיגר, פול ג׳ייקוב, ופרופיסורים וסופרים
מארה״ב, צרפת, אנגליה ובלגיה.
אולם המשך הערב עסק פחות באינטלקט,
יותר בזעקה: המיפגש היה קריאות־תגר
ממושכת על האזיקים שבהם נתונים אנשי־הרוח
הערביים בישראל.
מאסר -בגלל איחור. שכן יותר
ממברקי הברכה ואולי אף מהמאמרים בשבועון
המצרי רה אל־יוסוף (שנכתבו
בידי אחמד חמרוש, העיתונאי ששמו הוזכר
כאישיות שנפגשה עם גולדמן בפאריס)
נגעו למצבם של אנשי־הרוח הערביים
בישראל דווקא הדברים הקטנים, כגון:
! #דיווחו של המשורר הערבי סמיח
אל־קאסם על רדיפתם של האינטלקטואלים
הערביים על־ידי הצנזור מחד ותקנות-

רשת תחנות ההשפרה של פולקס•
מגן רנש א קר משתרעת מקרית•
שמונה ועד איל ת: פכל א חת מ־25
תחנות ההשפרה עומדות לרשותך
מפוניות פולקסווגן פרטיות, מס חריות
ואוטומטיות. פנח אל סוכנות
או מוסך מוסמך פולקסווגן הקרובים
אליך.

רעיון נהדר, פולקסווגן וגט א קר.

המשורר הערכי פמיר אל־קאסם במיפגש היהודי־ערבי
מה זה לת״ם?
החירום מאידך :״מדוע מצנזרים משורר
על מנת להראות להם את בית־הספר שערבי
הכותב על פיתרון בעיית הפליטים,
הופצץ לטענתם על־ידי פאנטומים ישראלים.
באותה התקפה בה נהרגו 30 ילדים ו־16
ולא מצנזרים שר ישראלי המציע לשלוח
ילדים נוספים מתו מפצעיהם.
את הדרוזים לג׳בל דרה ז״ שאל סמיח
בחמישה ימים אלה היו המצרים צריכים
שאלה שנותרה ללא תשובה.
לפנות, כפי שהוכיחו צילומי־האויר שנעשו
!• דבריו הפרוזאיים של תוסיק זיאד,
בידי ישראל, את כל הסימנים שהעידו כי
משורר מנצרת, שסיפר כיצד קיבל רשיון
הם הקימו מיתקן צבאי בקירבת בית־הספר,
לצאת מחוץ לעירו, חזר באיחור של
הפכו תוך כדי כך, בלי ידיעת ישראל,
שלוש שעות, הציג תעודה כי האיחור
גם את בית־הספר למטרה צבאית.
נגרם עקב מחלה, הועמד למרות זאת
לדין, ספג שישה חודשי מאסר־על־תנאי,
התעלומה נוצרה מיד אחרי ההפצה נפתרה
כשהגיעו העיתונאים הזרים לביקור 200ל״י קנס, והערה מצד השופט שאיחורו
זה הוכיח על חוסר־אמון מצידו.
במקום — ביקור אותו לא נתנו להם לערוך
#העובדה שעד שעה 11 בבוקר יום
מיד אחרי ההפצצה. תחילה ניצבו זו מול זו
המיפגש לא ידעו המשתתפים הערביים
שתי עובדות: צילומי־האויר שפורסמו על-
ידי ישראל, שהוכיחו למעלה מכל ספק אם יזכו בכלל ברשיונות נסיעה.
השוטרים המצויידים במכשירי־אלחוט
כי במיבנה שהופצץ היה ריכוז גדול של
שהסתובבו בבית־סוקולוב כל עת המיפגש.
כלי־רכב צבאיים, וגוויות הילדים שהוצגו
׳ • והעובדה הסמלית שהמילה לת״ס
על־ידי המצרים.
האם הותקן המיתקן הצבאי במיבנה של — לישנה לתפקידים מיוחדים, שהיא המחבית־ספר?
האם היו הילדים שנהרגו חברי לקה במשטרת־ישראל האחראית על הוצאת
רשיונות מעבר לערביי ישראל — פירושה
ארגון קדם־צבאי שהובאו למקום האימונים?
בעערבית חסימת־הפה.
שאלות אלה מצאו את פתרונן השבוע,
העולם הזה 1702
כיום הנהיג ה

.איננה
סנננג ת-
ה ט אד
.או ת ה

מאת

רות ורד
*שוב, כמו מדי ש;ה, התמלא אולם
| כנייני־האומה בירושלים בקהל חובבי־טבע,
שבאו לחזות בתחרות מלכת־היופי של
ישראל.
המושבים היו תפוסים עד האחרון בהם
באוכלוסיה אלגנטית, המעברים נחסמו על־ידי
חיילים ובנות טיפש־עשרה שערפל
ספריי דחוס התאבך בעליהן.
המראה על הבמה היה נהדר. התפאורה,
אני מתכוזנת. גם להקת פיקוד זיזנגוף
הקסימה בפנטומימה שלה. הרמקולים, זאת
אומרת, לא עבדו.
נמרי בידור כמו אבי טולידאנו ותזמורת
הברנשים של פיאמנטה הכינו את הרקע
להצגה הגדולה — אבל, אויה ואבויה,
לא היתד, כל הצגה גדולה.
היתה בקושי הצגה קטנה. זעירה.
זה שנים שלא נראתה בתחרות מלכת-
היופי רמה כה נמוכה של מתחרות. רוב
המועמדות התאימו לתחרות מלכת־היופי
כמו ש־טוב, לא חשוב.

השופטות -

ההנתוה

ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, טונד את סרט ההכתרה לחיילת
מושית צפורין, שנבחרה נמלכת היופי של ישראל לשנת .1970
מושית, הדומה לעירית לביא, הועדפה על־ידי השופטים כמי שתייצג את ישראל בארה״ב.

ך* יחידה שבלטה מרגע ראשון משיב!
ן ד, ומעלה, תרתי משמע, היתר, הסגנית
הראשונה עירית לביא. לא רק בגלל גובהה.
היא פשוט היתה הדמות המרשימה ביותר
על הבמה.
ואכן כבר מהתחלה ריחפו בקהל הקריאות
— 19 ,19 מיספרה של עירית. הוסיף
ליחודה גם הסיפור שנפוץ בקהל על
צילומה הכמעט חשוף שהתפרסם בפלייבוי.
אלא שמה שטוב לפלייבוי לא תמיד
טוב לתחרות מלכת־היופי. קריאות השתוממות
ורחש של התלחשויות חלפו בקהל
כאשר הוכרז על בחירתה של מושית
צפורין.
מושית היא יפה — אך בעלת יופי רגיל.

וו רו ד
ניתן לראות מאות כמותה כל שבת לאורך חופי
כות השחייה.
את הרמז שלא תיבחר, קיבלה עירית כבר זמן מה
בהפסקה בישרה לה חברה מקורבת לעניינים: הנשים
שופטים יצביעו נגדך.
בגלל הצילום בפלייבוי.
״מה הם רוצים ממני,״ נאנחה עירית .״לא
ביל מי מצלמים אותי.״

ץ ה לא עזר לה.

המועמדות לתואר בבגדי־ים -עיוית שלישית משמאל

היא לא נבחרה כמלכה,

( סגנית ראשונה.
אומנם ארבעה שופטים, ביניהם הצייר הנודע בצלאל
בעדה בחירוף־נפש, אך הנשים בחבורה ניצחו.
לבחירת של עירית התנגדו עורכת השבועון
נופך־מוזס, אשת שר־החוץ סוד אבן, ואשת ראש
גן חיה פלד — שבמיקרה לא ידעה כלל על
אלא סתם החליטה כי מושית נראית לה יותר.
התנגדותה של סוזי אבן, לדברי מקורבים
נבעה מכך שמלכת־היופי עורכת סיורים ממושכים
למען המגבית, ומשרד־החוץ הישראלי אינו יכול
שאת ישראל תייצג חתיכה שהופיעה קודם לכן בפל׳
גבול, לאי
לעירית לא נותר אלא להתנחם בעובדה שבחלקו ד,ש!
אירוע — בנשף בחירת נערתיישראל, אשר ייערך ו

מי מהם >וז>ו

ו הנ סי כ ה של י שראל?

המועמדים הסוניים משתעשעים: ג׳ השודד גסי? 1

נ טין ונ סי כ ה

דע״ת ראש העיר, חיה פלד, מתוודעת אל המועמדים

ביום החמישי בשבוע הבא, ה 23-באפריל
, 1970 יתכנסו אלפי ילדים באמפיתיאטרון
של ישראל — הוא מיוחד במינו בכך שהוא
באירוע יוצא-דופן במסגרת הנשפים והפס-
טיבלים הנערכים בישראל.
המאורע — טכס בחירת הנסיך והנסיכה
של ישראל, הוא מיוחד במינו בכך שהוא
מוקדש לילדי ישראל ולהם בלבד. תחרות
הנסיך והנסיכה של ישראל אינה תחרות
יופי. היא אינה גם תחרות כשרונות או אינטליגנציה.
היא נועדה להיות מיפגש המוני
של ילדים בגיל הגן והכיתות הנמוכות של
בית-ספר, בו ייבחרו הפעוט והפעוטה המייצגים,
את דור הצברים החדש של . 1970
קרוב ל 400-מועמדים הוצגו השנה, בעי קר
על ידי הוריהם, כמועמדים לתואר הנסיך
והנסיכה. היו אלה ילדים מכל שכבות הצי בור
ומכל קצות הארץ. מתוך אלה נבחרו על-
ידי ועדת המיון 12 המועמדים הסופיים,
שתמונותיהם מתפרסמות בעמודים אלה.
בועדת המיון השתתפו גם הגברת חיה פלד,
אשת ראש-העיר רמת-גן הד״ר ישראל פלד,
שהיא בעצמה אם לחמישה ילדים והגברת
לאה תשבי ממחלקת-החינוך של העירייה.
12 המועמדים הסופיים יופיעו במסגרת
נשף הבחירה בפני הקהל והשופטים, ומתוכם
ייבחרו הנסיך והנסיכה לשנת . 1970 זו
תהיה גולת-הכותרת של החגיגה בה ייערכו
הופעות בידוריות ותוגש גם תכנית אמנותית
עשירה מותאמת במיוחד לילדים.
השנה היא גם השנה השניה לקיומו של
המיפעל. הצלחת תחרות הנסיך והנסיכה
בשנה שעברה, וההשתתפות הערה בשלבים
הראשונים של התחרות השנה, הם עדות לכך
שהרעיון היכה שרשים וזכה להדים נרחבמ^_

2ו ה מו ע מ די ם ה סו פיי ם לכתר

הנסיך והנסיכה של ישראל
1970
לשנת מנועם מערכת 05111:1גו ג ויצרני
ובח סו תו האדיבה של ד ש ן -אלןילך •

מאלט אביו

ראש עי רי ת רמת-גו

פרידה ארווץ

דניאל שירון

נירי רונן

בת ,43 מג ב ע תיי ם

בן ,5מכפר הנוער מאיר שפיה

בת ,5מרמת חן

טל ספיר

.4מפתח־ ת מוו ה

אורי ת כרמיש
בת ,4מקרית ביאליק

אפ רי ם דיז הב
בן ,5מירושלים

אני ד

גל שטראוכלר
מ ע פול ה

חנון חיימוביץ

אפ ר ת טל

בן ,6מ תל־ א ביב

בת ,5מאשקלון

יעקב קיזר מן

רונית ירחי

אביעד פרי

בן ! ,5ממו שב קדרון

בת ,4מ מ רכז שפירא

בן , 5מתל־ א בי ב

חב ר ת ״ עלי ת׳ /יצרני הממ תקי
ם ה מו ב ח רי ם, ת עניק שי
מ תו ק לבל ילד שיבוא לנשף־
ה ב חי ר ה הגדול, וחבילו ת־ שי
מיו ח דו ת ל מו ע מדי ם ה סופיי ם.

מאלטא בי ר -נו שקהא די ר

נשף ב חי ר ת הנ סי ך ו הנ סי כ ה
יום חמישי הבא , 23.4.70 ,חול־המועד פסח
בשעה 10.30 בבוקר, בפארק הלאומי, רמת־גן

פסטיבל

הילדים

כרטיסים: מערכת ״העולם הזה״ — ומשרדי הכרטיסים ברמת־גן — ביום ההופעה — בפארק

המנחה :

דליה פרידלנד
זמרת מספר 1של שירי ילדים

הופעת־הבכורה של ה קי רקס הי שראלי

ג׳ודי והבובה המדברת אודי

מבט של סנאה

שולחת עירית לביא, הענודה
כבר בסרט הסגנית הראשונה
למלכת היופי, לעבר מושית צפורין שנבחרה כמלכה. עירית,

שהיא תלמידת תיכון בחיפה, הפסידה את הכתר המונח על ראשה
של מושית צפורין, משום ׳שתמונתה פורסמה בכתבת העירום
על בנות ישראל, אשר התפרסמה זה לא מכבר בירחון פלייבוי.

אנו(ח גתוחיוג

— היא תזכה כנראה בתואר נערת־ישראל
— ובנסיעה ללונדון. הסביר זאת אחד
השופטים :״לאמריקה אי־אפשר לשלוח את
עירית, כי הפלייבוי מוכר שם וכולם היו
יודעים שזאת היא. אבל באנגליה הוא
מוכר פחות, אז אין סכנה.״

הכתר כבר
היה בכיס
קיפוחה הבולט של עירית, על רקע המוסריות
המתחסדת של השופטות, לא היתר,
צריכה להדהים. על־כל־פנים, לא את אלה שזכרו
את הטכסים הקודמים.

המסורת של שיקולים רמי־דרג, שהיופי
הנשי לא נכלל בהם מעולם, ליוו את בחירת
המלכות מאז שנים.
בין 19 המלכות שנבחרו מאז שנת , 1951
רבו הנבחרות שידעו שהכתר מצוי בכיסן,
עוד לפני ההתכנסות המרשימה בבנייני האומה
בירושלים.

הריסים והפסים
לא עזרו
ך* מאבק כי] שתי הבלונדיניות גרם
* 1להאפלה על המספר הפעוט של המתחרות
האחרות בעלות הרמה:

אחת היתה שושנה גל, שזכתה בתואר
מלכת־ירושלים. אחרת היתר, עדי אריאל
(שנה שלישית באוניברסיטה אבא פרופי־סור,
אמא במאית) שהרשימה מאוד לבושה,
איכזבה בבגד־ים, נבחרה כאהובת המשתתפות.
ועוד אחת היתד, חיה הראל, שעבדה קשה
מאוד לקראת העסק, הרכיבה לעצמה שני
זוגות ריסים, צבעה שערה בפסים, הורידה
עשרה קילו, תפרה שמלת־קטיפה שחורה
מעוטרת בדנטלים — לעומת שמלות־הנשף־
להשכרה שלבשו שאר הבנות — אך הכל
לא עזר. היא לא נבחרה לכלום.
ועל שאר המועמדות באמת לא כדאי
לדבר. פשוט לא נעים להשמיץ.

רצח מלר העולם התהתוו בתל־אביב
פותח מלחמת כנופיות נוסח שיקאגו:
ך* דרף כלל, האחד באפריל הוא יום
^ מתאים למהתלות.
אולם ארבע יריות האקדח שהידהדו
בשעות הערב המאוחרות של האחד באפריל,
בקרן הרחובות אלנבי והירקון בתל־אביב,
היו רחוקות מלהיות מהתלה.
הן היו משהו רציני ביותר, ושמו קץ
לדברים רבים.
הן שמו קץ לחייו של מלך העולם
התחתון עזרא מזרחי.
הן הביאו למותו של אהרון אלמליח,

הן בענף ה״הגנה״ על הדיסקוטקים, הבארים
ומועדוני־הקלפים, והם התחילו לכבוש
לעצמם מרחב מחייה.
זמן קצר לאחר בואם, עבר גל הצתות
בדיסקוטקים של תל־אביב. מקורן נשאר
תעלומה בעיני המשטרה עד היום. המשטרה
סברה אמנם שההצתות בוצעו על־ידי כנופיה
מתחרה לכנופיה המגינה על הדיסקוטקים
האלה, אולם זהותה לא אותרה.
באותה תקופה גם חזר מלך הסרסורים
של תל־אביב, אליהו מייזלס, המכונה איו,

| 1ארצה, לפני מספר חודשים — עם

נהגו ושומר־ראשו.
והן שמו גם קץ למשהו נוסף, הנוגע
לחייו של כל אזרח. לשלתה והביטחון
היחסיים ששררו עד היום ברחובות.
ארבע יריות האקדח היו פתיחתה של
תקופה חדשה בתולדות הפשע הישראלי:

לשלוט בתל־אביב, לאחר שזמן קצר קודם
לכן העביר את תחום פעולותיו דרומה
לבאר־שבע ואילת.
באותה קבוצה, שהגיעה בשנת , 1966 היה
גם סמי סלומון — החשוד ברצח עזרא
מזרחי ואהרון אלמליח.

תגבורת. שמועה מתהלכת בקרב העולם
התחתון התל־אביבי, לפיד, סמי וחבריו
התקשרו, בהיותם באירופה, עם ארגון
המאפיה הנודע לשימצה — והמאפיה היא
זו שבשליחותם הם חזרו ארצה כדי להיות
חיל־חלוץ לאירגון הפשע בארץ־הקודש.

השניה: אחיו של סמי סלומון נרצח בספרד,
במסגרת עסקיו, וסמי וכנופיתו
היו עסוקים בסילוק החשבון.
היה זה חשבון נורא: בשלוש שנים נהרגו
16 איש ממשפחת הרוצח.

הבגופיה מזעיקה
תגבורת מאירופה
חשבון יושב, וסמי ואנשיו חזרו

נרצח מזרחי
ואז הם נתקלו בהתנגדותו של מזרחי,
מלך העולם התחתון הישראלי.

נוי

עברו ש? המק•
אן המקום להציג את עזרא מזרחי,
^ הלא הוא טזרא משפירא — על־שם
שכונת מוצאו.
כאשר נרצח עזרא לפני שבועיים, היה
רק בן .36 אולם על אף גילו הצעיר
הספיק להגיע רחוק: בעולם הפשע הישראלי,
המאופיין על־ידי חוסר מסגרת, איר־גון
והירארכיה, התבלט עזרא משפירא, כסמכות בעיקר בכוחאישיותו החזקה,
ראשונה במעלה.
עזרא התחיל את דרכו בצינעה, כפורץ
וגנב פשוט. שוטרים ותיקים זוכרים עליו
סיפורים מאלפים מהימים הטובים .״מזרחי
היה אימת המשטרה,״ סיפר לכתבת העולם
הזה סמל כסוף־שיער .״בימים ההם היינו
צעירים, ואני הייתי עוד חזק, אבל כשמזרחי
היה מובא למשטרה, הייתי זקוק לפחות
לעוד שני שוטרים שיעזרו לי להכניס
אותו למעצר. הוא היה גבר גדול וחזק
ולא היה מיקרה שעבר עבירה בלי שיתנגד
למעצר בכוח.״

המלך נהיה בורגני

מסוס הרצח

קרן הרחובות אלנבי והידקון בתל־אביב,
כסמוך לכיכר הרברט סמואל.
הציור מראה את הנקודה בה נפל עזרא מזרחי מתבוסס בדמו, לאחר
מלחמת כנופיות בנשק חם, נוסח שקיאגו.

בגופיית פושעי

עולה לארץ

ך• סיפור מתחיל ב״.1966
( ן באותה שנה, הגיעה ארצה קבוצת עולים
מצרפת וספרד, שמוצאם מאלג׳יריה ומרוקו.
לא היו אלו עולים רגילים. היו אלה
אנשי העולם התחתון של צפון־אפריקה.
— יהודים טובים כולם אחד אחד. היה
הבדל גדול בינם לבין הפושעים הישראלים:
שליפת אקדח היתד, עניין של מה בכך
אצלם. הם התחנכו על ברכי הטבח הגדול
בימי מלחמת אלג׳יריה וזוועותיה.
העולים החדשים מצאו את העמדות
בעולם הפשע תפוסות — הן בשטח הזנות,

יי 26

שהרוצח המתין לרידתו ממועדון־הקלפים, ירה שני כדורים מאקדח
ברטה ברקתו. על אף גילו הצעיר התבלט עזרא בעולם הפשע
הישראלי בעיקר בכוח אישיותו החזקה, כסמכות הראשונה במעלה.

מסתבר, שבניגוד למשטרה, הרי לאנשי
העולם התחתון הוותיקים היו פעולותיהם
של סמי וחבריו ידועות היטב, ישוב
חשבונות במכות ואיומים היו עניין יומיומי
בין הכנופיה האלג׳ירית שניסתה
להידחק, והבנופיות המקומיות שהגנו על
מרחב פרנסתם. בעקבות המאבק, נסוגו
הצרפתים. סמי ומרעיו חזרו לצרפת, וספרד•
הסיבה, לדברי פושעים ישראלים:
כדי לחזור עם תגבורת.

הנקמה: רצח 16
בני־משפחה
י וזז

לאשרדכ רי ה ם, מנעו שתי סיבות
\ ) מסמי ואנשיו לחזור ארצה מייד לפי
תוכניתם: האחת: מלחמת ששת הימים.

הסביר אחד הפעילים בענף לכתבת העולם
הזה:
״עניינה של המאפיה מחוץ לארצות־הברית
הוא כפול: רכישת עסקים חוקיים,
ויצירת מקור ונתיב להברחת סמים. תפקידם
של סמי וכנופיתו היה להתבסם בעולם
הפשע הארץ ישראלי, כדי להקים נתיב
נוח להברחת סמים.
״הדרך הקלה והפשוטה ביותר ׳ לחדור
לעולם הפשע היה באמצעות הזנות. ואכן
סמי בא לארץ מצוייד ביפהפיה בלונדינית
אותה הביא עימו כדי שתעבוד-:.בשבילו
בזנות. יתר אנשי הכנופיה צריפים היו
להסתדר בארץ בכוחות עצמם.״
הסבר זה אינו מתקבל באמון על־ידי
המשטרה. סברתה שלה: האלג׳ירים פשוט
יצאו לאירופה להביא תגבורת — ועתה
הביאוה.

ודם עם השנים נטש מזרחי את הפרי־צות,
נעלם מנוף חדרי־המעצר. הוא בגר
והחכים. בכסף שחסך מעמלו קנה לעצמו
שתי חנויות בשוק הסיטונאים בתל־אביב
— ג׳ונגל כשלעצמו, שרק אנשי־זרוע מסוגלים
להתקיים בו :״היה חכם, מזרחי,״
מספר אחד ממכריו .״בכלל לא עבד כבר
בשנים האחרונות. המקומות שלו בשוק
הסיטונאים קיימים כבר שמונה שנים, אבל
הוא עצמו לא נימצא כמעט אף פעם שם.
אחרים עובדים בשבילו, והוא בא רק
לעשות חשבונות ולקבל את הכסף.״
גם בעולם התחתון לא ביצע מזרחי
מזה שנים ארוכות כל מלאכה במו ידיו.
אולם דמותו היתה מוכרת במועדוני־הקלפים
ומועדוני־הלילה, בהם היה מבקר מדי
לילה.
נוסף להיותו מלך העולם התחתון ואיש
עסקים מצליח, היתה לעזרא משפירא גם
תדמית שלישית: הפילנטרום הגדול.
הוא עזר לשיקומם של עבריינים, דאג
לעניים ואלמנות. אמנם, את השיקום הוא
סיפק לעברינים במוצאו להם פרנסה כעובדים,
שומרים ומשגיחים במועדוני־קלפים
ובבארים, שאינם המקומות הכשרים ביותר
בעולם. אולם זה לא פגע בשמו הטוב
כנדיב הידוע. הוא גם התפרסם במעשי
צדקה, היה עובר בבתיהם של אלמנות
נדכאות וחולים, מעניק להם סכומי כסף
ומצרכי מזון. ממש לפני הרצחו, לקראת
חג הפסח הקרוב, מספרת אחת מבנות
המשפחה, הכין 3000ל״י כדי לחלק לנזקקים.
לפני
שנתיים ימים עבר מזרחי משכונת
שפירא שלו לדירה נאה ברחוב פאיירברג
בחולון — בשכונה שקטה וסולידית של
פקידים ואנשי עסקים זעירים. אז גם
נפוצה השמועה שהוא זכה ב 50 אלף
לירות במפעל־הפים. אולם לדברי אחד

ממיודעיו, היה זה בלוף שנועד
הלבנתו של כסף שחור.

המלך הציל את

למטרת

הזונה

^ פני שניגזר הדין על חייו, היה
/עזרא משפירא האיש שגזר דין על
אחרים; בתוקף מעמדו שימש כשופט עליון
בכל סיכסוך בעולם הפשע, בעיקר בשטח
מועדוני קלפים ובארים. גם העולם העליון
השתמש בשירותיו: עזרא שכיהן כבורר
ושופט בסיכסוך שפרץ לפני שנה במועדון
הלילה נזנדיס, בין האחים רפי וטדי שאולי
לבין האחים בוסתנאי ויעקוב סחה. מכות״
הרצח שהוחלפו בין שתי הקבוצות היריבות
חדלו. ,והמלחמה נסתימה, מיד אחרי הבוררות
של מזרחי. פסק־דינו להשכנת שלום
נתקבל כפקודה שאין עליה עוררין.
היה זה דווקא מעמדו הרם שהביא למותו.
הסיבה המיידית היתר. אותה זונה בלונדינית
יפהפייה שהביא סמי סלומון מספרד.
בגלל יופייה הנדיר לא העסיקה סלומון
ברחוב, אלא כמארחת בבארים. כך הכיר
אותה עזרא מזרחי לפני שבועות מספר.
כאשר גילתה בפניו את אי־שביעות רצונה
מסמי ורצונה לחזור לספרד, החליט עזרא
להושיעה מידי סמי, לעזור לה לעזוב את
הארץ.
היתה זו פגיעה חמורה ברכושו של
סמי — פגיעה עליה לא יכול היה לעבור
בשתיקה.
ז4ו

יוצא מהכלל.
שלושה ימים בלבד לפני הירצחו פרץ
סיכסוך מקצועי קל במורים באר בכרם־
התימנים, מקום מושבם של הזונות והסר־סורים.
במסגרת הם יכסוך נורה ברגלו
פורץ ותיק בשם מיכה רוקנשטיין. כחשוד
ביריד, עצרה המשטרה את מלך הסרסורים
אליהו מייזלס. לדברי מקורות סמוכים
למקורות, פרץ סיכסוך זה על רקע המלחמה

בין כנופיית האלג׳יראים, המתוחזקת בתיג־בורת
שהביאה מאירופה ובאופוזיציה המקומית,
לבין הכנופיות המצדדות במימסד
הקיים. ואכן, לאחר הירצחו של עזרא
בודקת עתה המשטרה, אם הקליע שחדר
לרגלו של רוקנשטיין לא נורד, מאותו
אקדח ברמה שבו נרצח גם עזרא. למרות
שבזמן הרצח היה מייזלס עצמו עצור
באשמת היריד, ברוקנשטיין, סבורה המש־

— אליהו מייולם (מימין) ,המכונה איו, מובא לבית־משפט חשלום בתל־אביב,
־ 1111י
לאחר שנעצר כחשוד בפציעתו בירייה של פורץ בשם מיכה רוקנשטיין 1111111 במורים באר בכרם־התימניס. סברת המשטרה היא כי מייזלס קשור גס לרצח מזרחי.

§ 1ן $ן

!11111
!1 1 1 1
!1 1 1 1
!1 1 1 1

1671

1111

1.¥ 1070 0ס1

688! 651132210929
זזסז״ן !
| 0:8ג
7 142120 !111
1 8 152220

310172431 1111
4 11 1825ז.ג8
1970
| * 1 8 1522 26ש8
2 9 162330 1ז**0ג
3 101724 *11 שעזי
4 11 1825 4
5 12 1926
1 6132027מ?
71421 28

1? 2431י
/זאע׳
זמש

!1 1 1 1

־:־ 1071

מסן־ג

רכעד! כדורים אלה יפתחו בחודשים
הקרובים מרחץ־דמים ברחבי תל־אביב.
כבר עתה נרמז לצבי לידסקי, עורך
דינם של יעקוב כהן ויצחק ביסמוט, שמוטב
למרשיו, לטובתם הם, לזכות בכמה שנות
מאסר. כך, לפחות, יישארו בחיים.
כי בעת הלוויה ההמונית שנערכה לעזרא
משפירא, בה השתתפו מאות, נערך טקס
קצר, אך רב־משמעות:
כתריסר ממקורביו הסירו את התכריכים
מפניו, הניחו ידם על עיני המת, ועל גופתו
הקרה נשבעו לנקום את מותו.
לגבי מספר רב של אלמונים, היה זה
גזר־דין מתת.

1111

4 !11!:18 28
11!!11:11!26
11!!11! 20 27
14 21 28ד

?81 11111 1 1 23 11:
!!111111 1 !111 1 !21: 31

7 14 21,28
8 15 22
6 16 23

11.18 25 !1!.!:
!!12 16 26 ;:
20 27

** זה היה איפוא הרקע לרצח מלך
^ העולם התחתון. מלחמה בין כנופיית־פושעים
זרה, אמונה על שימוש בנשק
חם, לבין כנופיות־הפשע המקומיות.
על רקע מלא־חומר־נפץ זה, העז המלך
לפגוע ביוקרתו של מנהיג הפולשים, לחטוף
מתחת ידיו בחורה. התוצאה לדברי
המשטרה:
ממורמר ונעלב מהפגיעה במעמדו ובפרנסתו,
משולהב ומעודד על־ידי חבריו
ומתנגדיו המקומיים של עזרא מזרחי,
המתין סמי, בלוויית שני חברים, יעקוב
כהן ויצחק ביסמוט, ליד מועדון הקלפים
בקרן הרחובות הירקון ואלנבי. כאשר יצא
משם קורבנו. ,שילח שני כדורים ברקתו
ובצווארו. שומר־ראשו, אהרון אלמליח בן
ה־ ,45 נפטר מפצעיו, אחרי שנלחם על חייו
שבועיים ימים.

!111
!!1111
מש ׳ גו

וויי!
!1111

כדור ברקה ובצוואר

גזר־הדין: מוות

הפרפור ידה בפורץ

כל עדיין ספק רב אם סמי, טירון
עדיין בארץ, היה מתנקש במלך העולם
התחתון — לולא העידוד שקיבל מהאופוזיציה
המקומית.
לכל שליט יש מתנגדים, ועזרא לא היה

טרה שהוא קשור גם למהלכים שהובילו
לרצח.

4 0 18י

2^02627
0 4 21 28

16 23 30

ה 1א ך!אר ׳ ך ריד ! 9 ?9

״ז עי ט׳ י

ד ך,מלט?

.זרט״

הל?ן י ילן ףלע

נניט׳׳ 7

ר,מ?א

במדינה משפט עלילות
גנרל בהן
שביתה מיוחדת במינה עלולה לפרוץ בימים
הקרובים במערכת המשפט הישראלית.
לשכת עורכי־הדין מאיימת לשבות ולסרב
להופיע בין כותלי היכל הצדק בתל־אביב
— עד שמפקד תחנת המשטרה במקום יושעה
מתפקידו.
הסכסוך בין לשכת עורכי־הדין למשטרה
פרץ כאשר לפני שבוע ימים נעצר עורך־
דין יואל לוי על־ידי מפקד תחנת־המשטרה
בבית־משפט־השלום בתל־אביב, מפקח יעקב
כהן. היה זהי כאשר לוי ביקש להיכנס לאולם
כדי לייצג לקוח שהובא להארכת מעצרו
כחשוד בהחזקת סמים.
שוטר דוחף עדרך־דין. המחזה, שקהל
שוטרים ואזרחים היה עד לו, היד,
מדהים: עורך־דין לוי ניגש לדלת אולם המשפטים.
באותו רגע קרב אליו המפקח
כהן, הודיע לו שהכניסה לאולם אסורה.
״אבל יש לי לקוח בפנים שעלי לייצג,״
טען עורך־הדין, הרגיל לייצג את לקוחותיו
יום־יום באולמות בית־המשפט .״אין כניסה
לאף אחד לאולם.״ עמד המפקח כהן
על שלו.
משהתעקש לוי להיכנס בכל זאת, בדי
למלא את חובתו להגן על לקוחו, תפס
אותו כהן בזרועו התחיל לדחוף אותו,
והורה לו להסתלק.
לוי מחה בפני קצין המשטרה על שהוא
משתמש בכוח. או אז דרש ממנו הקצין
להראות לו תעודת זהות, הודיע לו
שהוא עצור. הוא פנה אל השוטר אברהם
מזרחי, וציווה עליו לעצור את עורך הדין
וללוות אותו לתחנת המשטרה, בקומת
הקרקע של היבנין.

המפקח מסרב לענות לעיתונ

* הסונה בבדן ביק חד ^1?9-הבובטיח 1ד!>*ון ו1דיא1ת * 1

ב_ו_ט-י_ק
,,קוקי את קובר,׳

מו ס טנג 6 5

לגבר האקסק לו סי בי

במצב טוב

רח׳ אבן גבירול 30
(בפסג׳)

פרטים אפשר לקבל
בטלפון ,260-134 תל-אביב.

(פול הכניסה לדיסקוטק עינבר)

אי ם. תוך דקות ספורות פנה עורך־דין
אחד לשופט התורן ד״ר יוסף מגורי־כהן,
דיווח לו על המקרה. אולם מגורי־כהן סירב
לטפל בפרשה, בטענה כי אין לו מושג
מדוע בעצם נעצר עורך הדין :״יתכן הרי
שהוא נעצר בגלל חובות או מזונות,״
הגיב השופט.
השערוריה התפרסמה במהירות הבזק. כשפנו
עיתונאים למפקח כהן כדי לברר את
העדן, סירב זה לענות. בינתיים ישב עורך־
דין לוי על ספסל בתחנת־המשטרה, כעצור.
משביקשו העתונאים לדבר איתו תבע מהם
כהן לעזוב את התחנה. הוא אף אסר על
עורכי־דין אחרים לדבר עם העצור.
לוי, ששוחרר ממעצרו אחרי כשעה, סיפר
שקצין המשטרה האשים אותו בכך שהכשילו
במילוי תפקידו. מששאל לוי במה
התבטאה ההבשלה היתד, תשובתו של כהן
כי אינו חייב הסברים.
״להשעות את בהן:״ כאשר הגיע
עורך־דין לוי סוף־סוף לאולם המשפטים,
הוא היה חיוור כסיד, ידיו רעדו והדיבור
נעתק מפיו. כשנרגע לבסוף, ביקש מהשופט
מגורי־כהן להעביר את ההגנה על
לקוחו לעורך־דין אחר, היות ובמצבו הנרגש
אין הוא מסוגל לייצג אותו.
מיד אחרי כן עזב לוי את כותלי ביתר,משפט
והגיש למפכ״ל משטרת ישראל
תלונה נגד המפקח כהן, דרש להעמידו לדין
על מעצר בלתי־חוקי.
תלונה שנייד, הופנתה ללשכת עורכי־הדין
בתל־אביב.
לשכת עורכי־הדין פעלה, כמצופה, במהירות.
עוד ביום שישי באותו שבוע,
ב־ 7.30 בבוקר, התכנסה משלחת של לשכת
עורכי־הדין בתל־אביב, בהשתתפות עורך־
דין אריה פינצ׳וק, יושב־ראש הועד המחוזי
עורך־דין עובדיה רזיאל, ועורך-
דין משה לרר. לפגישה הוזמן סגן ניצב
אריה איבצן, מפקד הנפה הצפונית בתל-
אביב•
נציגי לשכת עורכי־הדין הציגו דרישה
חמורה ביותר: חקירה מיידית — בנוסף
להשעייתו של מפקח כהן מתפקידו כמפקד
תחנת־ר,משטרה בבית־המשפט :״לא נהיה
יחד עם מפקח כהן תחת קורת גג אחת,״
הודיעו לאיבצן בצורה חסרת־תקדים.
חקירה מוזרה מאד. סגן־ניצב איב־צן
ביקש להרגיע את חברי המשלחת, הוא
הסביר שהחקירה נמשכת, וקצין בכיר
חוקר בפרשה. את התשובה לררישתם ל־השעייתו
של כהן הבטיח לתת ביום ראשון
השבוע.
אלא שבינתיים התברר ללשכת עורכי־הדין
הזוולוז הזה 1702

שהקצין הבכיר, כביכול העורך את החקי־רה,
הוא בסך־הכל רב־פקד, והחקירה עצמה
נוהלה בצורה מוזרה:
הקצין הבכיר העמיד את עצמו לא בתפקיד
של חוקר בלבד, אלא גם של שופט.
הוא דרש משני הצדדים להביא בפניו עדים.
סיפורו של המפקח כהן, להצדקת מעשהו,
היה שסעורך־הדין ביקש להיכנס לאולם,
כשישב בפנים החשוד כרוצחו של
עזרא מזרחי, וכהן החליט שמטעמים ביטחוניים
אין להרשות לאיש, להיכנס פנימה.
לפיכך דרש הקצין החוקר מכהן להביא
עדים לגירסתו שלוי הכשיל אותו במילוי
תפקידו.
מלוי, לעומת זאת הוא ביקש עדים שאכן
הוא נעצר במעצר בלתי־חוקי דרישה

1נ קי.

פרקליט לוי
מעצר בלתי חוקי
אבסורדית. כפי שביטא זאת עורך־דין פינ־צ׳וק.
:אפילו הסברו של כהן וכל מה שהוא
אומר נכון, לא הצדיק המצב מעצר
בלתי־חוקי נגד אזרח — ובמיוחד לא נגד
עורך־דין שתפקידו באותה עת היה לייצג
את הקליינט.״
מי ינצח? בעקבות צורת ניהול החקירה
המשונה, פנתה לשכת עורכי־הדין ליועץ
המשפטי לממשלה, העמידה אותו על
חומרת המצב.
בינתיים התקבלה ביום ראשון השבוע
תשובתה השלילית של • המשטרה על הדרישה
להשעות את המפקח כהן. מפקד־הנפה
ביקש מעורכי־הדין לחכות עד תום
החקירה, פסק כי כל זמן שהחקירה תימשך
יישאר כהן בתפקידו.
בעקבות הודעה זו הכריזו עורכי־הדין
על אסיפת־חירום של הוועד.
התחזית: העניין מתגלגל לשביתה.
אם תתממש התחזית, יצליח הקצין הזוטר,
המתנהג כגנרל גדול, לגרור את
משטרת־ישראל למאבק יוקרה וכוח, שספק
רב אם היא מעוניינת בו.
לא היתר, זו הפעם הראשונה שנגד מפקח
יעקב כהן מושמעות תלונות על גילוי נאמנות
מעבר לצו החובה וקריאת התפקיד.
וכמו הפעם, מתבטאת תמיד נאמנותו הקנאית
בשימוש בכוח ובסמכות יותר מאשר
במוח ובמתינות.
כאילו לא היה די בבוץ שבתוכו סיבו בשבוע
שעבר את המשטרה, המשיך המפקח
האמיץ בתעלוליו גם השבוע, יצא למלחמה
במיקצוע נוסף — העיתונאות. הוא הוציא
הוראה, לפיה אסור לצלמי עיתונות לפעול
בבית־המשפט. כאשר ניסתה חוליית־כיסוי
של העולם הזה להתגונן בטענה של עקרון
.פומביות המשפט, התברר שהמפקח כהן אינו
מתרשם מזוטות כאלו.
הגיב על זאת עורך־דיו מכר בחיוך מר:
״עכשיו המפקח שלנו התלבש גם על העיתונאים,
מה?״ אמר .״נקווה רק שלא יתחשק
לו בשבוע הבא לזרוק גם את השופטים
מממלכתו.״
העולם הזה 1702

או7/7

מנקהומל בין אמבטיות, כיו רי ם
וחרסיצה, מכיל 0 9נלהשמדת
חיי ד קי ם
לרצפהנקיה יו ת ר, מ ב רי ק ה יו ת ר ־
אינו ד בי ק, רי חו נעיםומרענן
התכ שי רהיעיללהדברת כל ח ר קי
ה בי ת, נוחלשימושוחסכוני

ג סי או ת ם עו ד היו ם !
מוצר מצויץ ש ל

כמובן !

מחול וגא!
הרקדן־והכוריאוגרף שמעץ לוי,
בוגר אולפני־מחול בניו־יורק ובלונדון,
יקנה לך תוך חודשים ספורים
כושר־תנועה־ומיקצב.
קורסי־בוקר וקורסי־ערב
( 2שיעורים בשבוע גכל קורס)
ירסים: סל—8.00( 24 74 80 .
10.00 לפנח״צ; 20.00—17.00 בערב),

לא בדאי לראות
לא השום לראות
אפשר לראות
רצוי לראות
הוכח לראות

שו שאנ

אם זה נראה או נשמע שטחי, פשטני
או בלתי מקורי, הרי לעומת זאת. זה מצחיק,
מבדר ומשעשע. ואין זה דבר שכיח
כלל וכלל בנוף התיאטרוני הישראלי.
תיאטרון הצגה חדשה
הזוגית
ה מוז רי ס
מלון פלאזה (הקאמרי) — איש
אינו חושד בניל סימון שיתפוס מקום
כבוד בתולדות הדרמה של ימינו. לעומת
זאת, אין זה סוד שסיכוייו רבים להיות
אחד האנשים העשירים של הדור. וזאת משום
שהצליח להפוך את מלאכת כתיבת
המחזות למדע מדויק והוכיח את יעילותו
של מדע זה בשורה בלתי פוסקת של הצלחות
כמו יחפים בפארק או הזוג המוזר.
סלון פלאזה אינו שונה בהרבה נד

חדש בבידור
מעהא׳ ,א׳ — להקת פיקוד
דרום — חלפו הימים בהם להקה צבאית
היתד, סתם קבוצה של בחורים ובחורות
חביבים שבאו לשעשע חיילים במוצבים.
היום הענין כרוך בהפקה שלמה, החלפת
תלבושות, תזמורת, עבורה נכתבו עיבודים
מסובכים, בימוי וכוריאוגרפיה הדורשת מחיילים
חסרי נסיון להתנועע בקלילות
וירטואוזית כשל רקדני ג׳רום רובינס.
למרבה הפלא עומדת ההצגה בכל האתגרים.
יש כאן רקודים מסוגננים בקצב סוינג
ותנועות שיזכירו לרבים בודאי את ג׳ז
פלוס. יש כמה בחורות בעלות קול חם
ומלטף, נערה אחרת מצטיינת ממש כ־וירטואוזית
במחול, שעה שאחד החיילים
מגלה כשרון מקצועי בהחלט בפנטומימה.
התלבושות הוכנו בכשרון וסצינה אחת, בה
שלושה חיילים לבושים בגדי ליצנים מעוררת
גלי צחוק ומחיאות כפיים סוערות.
אמנם ר,מערכונים דלים במקצת, במוסיקה
מורגשת מקצועיות יותר מאשר השראה
והחיילים אינם מתגברים תמיד על כל
התרגילים המסובכים שהכין עבורם הכוריאוגרף
יעקב קלוסקי. אולם בסך הכל,
זוהי הצגת רביו מהנה, וכדאי היה שה־תיאטראות
ירוצו להחתים את כוכבי ההצגה.
לכמה מהם נשקף עתיד בטוח.
תערוכות חדש בגלרינת

פלידל וחזקיהו כ״מלון פלאזה״
מחזותיו האחרים. סיטואציות קומיות רודפות
זו את זו׳ דיאלוגים מפולפלים מבוססים
על משחקי מלים, הדמויות מגוחכות
במקצת אך לא יותר מדי, בקיצור, כל המרכיבים
הנחוצים להצחקת הקהל, מבלי
לחייב אותו למאמץ שכלי כלשהו.
מלון פלאזה מורכב משלושה מערכונים
שהקשר היחידי ביניהם הוא מקום ההתרחשות:
חדר 719 במלון פלאזה. מערכון
א׳ :אשד, מנסה לחדש את קסמי ירח הדבש
לאחר עשרים ושלוש שנות נישואין
בחדר בו בילתה את ליל הנישואין הראשון.
מערכון
ב׳ :מפיק הוליבודי מפורסם מבלה
שעה קלה עם בת עירו אותה לא ראה
שבע־עשרה שנה ומגלה שהיא מוכנה לעשות
הכל כדי להתחכך במי שסועד לפעמים
בחברת פרנק סינטרה.
מערכון ג׳ (אגב, המצחיק ביותר) :זוג
הורים מנסים להוציא את בתם מחדר האמבטיה
כדי שתרד להתחתן.
לאונרד שאך (הבמאי) מגיש שלוש בדיחות
אלה בקצב ער, אבל את הצלחת ההצגה
יש לזקוף בעיקר לזכותם של אבנר
חזקיהו ועדנה פלידל המדלגים בקלות ובטבעיות
ממערכון אחד לשני בתפקידים הראשיים•
קשה
לעמוד בפני קסמו של חזקי המתפעל
בשמירת הדיאטה הקפדנית כשהוא
מגלם איש־עסקים טרוד במערכון הראשון,
או בפני עדנה, כאמה של הכלה
באמבטיה. המתרתחת במערכון השלישי וצורחת
על בתה :״צאי מיד מן האמבטיה!
רדי להתחתן!״

4 x 4גלריה אנגל, ירושלים).
רעיון מבריק של ארבעה אמנים, כשציוריו
של אחד מהם משמשים נקודת מוצא לציוריו
של השני וכן הלאה, כדי ליצור
מעגל סגור. המטרה: ליצור תמונה בהמשכים,
כשד,עלילה מסופרת בכמה נוסחים
אישיים. התוצאה מאכזבת כיון שבמקום
רצף, מוצאים ששמואל שין וברור
גומלין הפכו לתאומי־סיאם מבלי יכולת
להבדיל בין האחד לשני. דדי בן־שאול
מציג רישומי שחור־לבן חסרי דמיון, דוקא
כשר,צבעוניות שלו היא עיקר כוחו, ואילו
יצחק גאון מופיע באינטלקטואליזם חיצוני׳
עם הרבה סממנים שטחיים. רעיון שבוזבז.
* * גרוטאות (בית־האמנים, ירושלים.
מזכרות אישיות, שונות ומשונות של אמי
נים ירושלמיים. יעקוב פינס מציג מאוספו
המפורסם, חיתוכי עץ של המזרח
הרחוק מהמאה ה-ל 1ועד ל־ .20 משפחת
אלכסנדר צור מציגה אוסף של פיסול
וחפצי־קישוט מניגריה וגאנה, מקסימים
בפשטותם ושונים כל״כך מפסלי״ויצו לתיירים•
אברהם מנדל פיתה את אשתו
בעזרת כתובה חביבה שעה ללוטי מנדל,
יצחק גרינפלד יצר אסמבלג׳ים מלאי־דמיון,
גאולה דגן מקסימה בתכשיטים
בנוסח פרימיטיבי, עשויים מחרוזים עתיקים,
מתקופת הכנענים ועד לביזנטים. יצירות
בנוסח מודרני מזוייף מציג מוטקהבלום.

סרטים
זו רג ה
ב אי ט לי ה
* * סודה של סנטה ויטוריה
(מוגרבי, תל־אביב) — מי יודע מה היה
גורלה של העיירה סנטה ויטוריה הקטנה

שבאיטליה, שופעת כרמי היין, לולא בא
עיתונאי אמריקאי בשם קריצ׳טון, וגאל אותי׳
מאלמוניותה. קריצ׳טון זה גילה שב־מלחמת־העולם
השנייה הצליחו בני עיירה
זו להסתיר מליון בקבוקי יין מעיני הכובש
הגרמני ואפילו שיטות הגסטאפו לא
הצליחו לפתוח את פיות תושבי המקום.
קריצ׳טון התרשם מן הסיפור, כתב עליו
ספר שהפך רב־מכר, וכך הפך לאיש עשיר
ואת סנטה ויטוריה הפך לאתר תיירות.
סטנלי קרמר (האיש שבא לסעוד) הריח
הצלחה, קפץ על המציאה והביא את הסיפור
לבד הקולנוע. אלא שבמקום בגבורת
עיירה שלמה, מתרכז הסרט בקורותיו
של ראש העיר השלומיאל איטלו בו־מבוליני
(אנטוני קוץ) ,אשתו השתלטנית
(אנה מניאני) ומריבותיהם המשפחתיות התוססות.
מזמן לזמן נשלח גם מבט ל־הרפתקאה
רומנטית בין אצילת המקום,
וימה ליפי, לבין בן־כפר שהיה קצין איטלקי
עד אשר ערק מן הצבא (סרג׳יו פרא־נקי)
.יש גם קצין גרמני מחונך מאוד המשתדל
לעצור בעד הגסטאפו עד הרגע האחרון.
לבעלי קיבות עדינות: אל חשש,
הגסטאפו כאן אינו מפחיד ביותר.
בסך הכל ר,יכהה קרמר את הפינות החדות
בסיפור ומרח בחדוה רבה סצינות
אהבה בין ליסי לפראנקי. למרבה המזל
נקודת הכובד בסרטו היא התכתשויותיהם
של אנטוני קוץ ואנה מניאני המתפרצים
זה על זה במלוא הדר מזגם הסוער. בזכותם
כדאי לראות את הסרט.

התובע לשינוי החיצוני המדהים שחל בגופו,
שלא לדבר על כך שהסביבה הלבנה
והכושית כאחת מתנהגת בנימוס
מפתיע בד,שואה למה שניתן לקרוא מדי
יום על המתרחש במדינות הדרום בארצות-
הברית.
סטיבנס מתרכז בבעיותיו הפרטיות של
התובע. האם תסתגל אשתו, לגוף החדש
או שמא תוכל האשד, הכושית של בעל
הגוף הקודם להסתגל למוח החדש? או
בחקירה בה מוטל על התובע להחליט אם
להעמיד לדין שריף לבן החשוד ברצח כושית,
או להמתין להוכחות חותכות?
הסרט מרתק ויש בו אפילו הפתעה קטנה
בסופו. משחקו של ריימונד סנט־ז׳אק
משכנע בהחלט, והסרט עשוי לזכות להצלחה
קופתית אם כי הוא מחמיץ את
ההזדמנות לעמוד על כל הבעיות המגוונות
שמתעוררות שעה שהאדם לוקח על עצמו
חלק ממלאכת הבורא ומזווג באופן שרירותי
גוף לנפש שלא היו שייכים זה לזה
קודם לכן•

העוו! ה!ה
סאטיריקץ (סטתיו, תל־אביב)
— פדריקו פליני מציג תמונה
מדהימה של רומי העתיקה ומתכוון בעצם

המערב הפרוע
מז מר
המכורים לזהב (סינרמת,
תל־אביב) היא גירסה קולנועית למחזמר
שהוצג בברודווי לפני כעשרים שנה. זהו
סיפור על הרפתקנים הפושטים על נהרות
קליפורניה בחיפושים קדחתניים אחרי הזהב
ובעיקר על שלושה מהם: בן רומסון,
ההולל העליז: שותפו, איכר סולידי ושליו
והאשה הראשונה באזור, המשותפת לשניהם.
האידיליה המשולשת באה לקיצה
כאשר מגיעה ד,קידמה לעיירת הכורים. אז
נוטל רומסון את חפציו ויוצא לחפש מרחבים
חדשים :״אני מוכרח להקדים את הקיד־מה
בחמישה מילין לפחות,״ הוא אומר.
תחת ידיהם המנוסות של לרנר ולאו
(גבירתי הנאווה) היה הסיפור לאופרטה שהולידה
בזמנו כמה להיטים. בדרך אל הקולנוע,
בעזרתו האדיבה של הבמאי ג׳ושוע
(דרום פסיפיק) לוגן, התנפחה ההצגה למחזה
ראווה על המערב הבלתי מיושב,
מחזה שבו הצליחה הוליבוד והפוך אפילו
את הסופות, הרפש ור,טינופת למראות
אסטטיים מצולמים להפליא.
התסריטאי סדי (מרטי) שייבסקי ניצל את
ד,אוירה המיוחדת של אותה תקופה, את
המחסור בנשים, הצמא לזהב והעדר חוקה
כדי להציג גירסה משעשעת משלו לסדום
ועמורה, בה המטיפים והחוטאים מצחיקים
באותה המידה.
הפנינה בסרט היא לי מארוין המפגין
את מלוא יכולתו בדמות בן רומסון המבלה
את רב זמנו בגילופין ובשארית הפנאי
מחפש בקבוקים שלא הוריק עדיין.
קלינט איסטווד וג׳ץ סיברג מספקים תפאורה
אסטטית לדמותו הרב־גונית של מי שנחשב,
ובצדק, לאחד מגדולי השחקנים של
הוליבוד.

שחור
על־גבי עבן
* * התובע (ארמון־דוד, תל־אביב) —
הרעיון מאחורי הסרט מוצלח בהחלט:
תובע מחוז לבן־עור, באחת ממדינות הדרום
מבקש שישתלו את מוחו בגוף אחר,
שעה שגופו שלו גוסס ממחלת סרטן ממושכת.
הגוף היחיד לכך שנמצא באותו רגע
בבית־ד,חולים, הוא גופו של כושי גברתן
שנפגע במוחו. התובע מסכים להשתלה, וכך
לאחר שגופו ימת, ממשיכים מוחו, מחשבותיו
ורעיונותיו של לבן קיצוני לחיות
בגוף שצבע עורו שחור.
זוהי נקודת מוצא לשורה שלמה של
הרהורים חברתיים, היכולים להיות מרחיקי־לכת,
ואשר העלו בעבר בצורה זו או אחרת
בסרטים כמו השניים של ג׳ון פראנק־נהיימר.
אבל כאן מוזתר הבמאי רוברט סטי״
בנם על כל התפלספות או סטיה מן הנושא
המרכזי. הוא מעמעם את תגובת ידידיו של

סי כרגומ רווין פ, ה מ כו רי ם לז ה ב ״
לתאר את רומא של ימינו. חויה קולנעית
שאי־אפשר לתארה במלים.
שכיל ההלם (תכלת, תל־אביב)
— לואיס בונואל מציג את האבסורד
הטמון במוסד הכנסיה הקאתולית. סרט
המיועד בעיקר למי שמתמצא ברזי הנצרות.
נמל התעופה (חן, תל־אביב)
— רב־מכר מקצועי מאד על כמה שעות
דחוסות מתח בשדר,־תעופה עמום תנועה.
סופרמרקט של בעיות ותסביכים בו יכול
כל צופה למצוא תמורה לכספו.
ז׳י ל וז׳י ם (פאריס, תל־אביב)
— סרט רגיש מאוד ויפה, של טריפו, על
אהבה מוזרה בין שני גברים ואשה והידידות
הקושרת את שני הגברים. ז׳אן מורו.

** +היה שלום קולומבוס (אלד

בי, תל־אביב) — אהבתם של צעיר אינטלקטואלי
שאינו רוצה להשתלב במימסד ושל
בת־טובים מפונקת, עולה על שרטון בגלל
המוסר של הבורגנות היחודית האמידה.
הומור ופאתוס משתלבים בדיוק במידה
המתאימה ליצירת רב־מכר.
* * הלו דולי (פאר, תל־אביב) —
כוריאוגראפיה מקסימה. ברברה סטרייסנד
במלוא הדרה, ואלטר מתיאו מבריק. אבל
המוסיקה בגללה הסרט חודיה לעין
אבל לא לאוזן.
בצהרי היום (חיפה) — המערבון
הקלאסי, המספר על שריף הנעזב על־ידי
כל ידידיו שעה שעליו להתמודד עם פושע
ששלח למאסר. בימוי ומשחק שחוקו אחר־כך
לרוב, הן בהוליבוד והן באיטליה.
מומלץ.

כלום את המסלול, ועוד נישאר לה מרץ
לענות לכל אחת ממאות ה״חכמות״ שה־צועדים
העיפו בקצב של שתיים לדקה.
וכך, אחרי שבמשך שנתיים רצופות נשמר
התואר בידי חיילות צה״ל, הוא עבר
השנה לידיה של האזרחית חני.
המלכה החדשה היא דוגמנית צילום.

למרות שהיא רק בת , 17 כבר הספיקה
חני להתרגל לתשומת־הלב שהיא מעוררת,
ולרכוש לה מידה לא קטנה של בטחון
עצמי. לצעדה הגיעה יחד עם אחיו של
החבר שלה, כי החבר עצמו לומד באוניברסיטה
ולא יכול היה להתפנות.
״הוא שלח את האח שלו לשמור עלי״
מסבירה חני בחיוך .״מה שבטוח —
בטוח״.

הקונסורנציה
טובח טוראית
צחר בת ה־ 9ו,
מבנות בסיס קליטה ומיון, היתה אחת משלוש
המועמדות הרציניות ביותר לתואר.

? ! 111 1 1 1 *111171 חני ״טיילה״ את כל הקילומטרים בלי מאמץ, כשלרגליה סנדלים
11111 אלגנטיות, ולעיניה ...ריסים מלאכותיים. למרות החנם הכבד,
נראתה חני בסוף המסלול יפה ורעננה כמו בתחילתו. המלבה בת ה־ 17 היא דוגמנית צילום.

מלכת הצעדה :

חני פרידמן

תושבי הכפר הערבי גפנא התבוננו בסקרנות
בזוג, שרץ יד ביד על שביל העפר.
נערה צעירה שהציצה מפתח אחד הבתים,
הצביעה על ראשה בתנועה מלאת משמעות,
והפטירה :״אל־יהוד — מג׳נון.״
חייל שישב על גגו של בית סמוך,
הודיע לבחורה שרצה בשארית כוחותיה:
״את הבחורה הראשונה שעוברת פה״.
הנערה המשיכה לרוץ, כשבן־זוגה מושך
אותה במעלה ההר .״מהר! מהר!״ האיץ
בה, ונעץ בחייל עיניים עייפות .״שתיסחוב
אותה ככה כל החיים״ איחל לו החייל.
זו היתד, הראשונה מבין אלפי הנערות
שהשתתפו השנה בצעדת שלושת הימים.
אחריה הגיעו השאר: צעירות, לא כל
כך צעירות, גבוהות, שמנות, רזות, חיילות
או סתם אזרחיות, בקבוצות או לבד. אלה
שלא מצאו להן מלווה, הצטרפו לקבוצות
השונות. למירב ההצלחה בשטח זה זכו
צועדי גולני, ולאורך כל הדרך הצטרפו
לבאסים העמוקים שלהם קולות סופראנו
שציפצפו את השיר: חייל של גדלני.
מי הצועדת היפה ביותר? מי תירש את
תוארה של החיילת עדנה קלמן, מלכת
הצעה אשתקד?
הבחירה היתה קשה כקריעת ים סוף,
מפני שלמרות החום הכבד ניראו רובן
של הצועדות כאילו יצאו לטיול בוקר.
צועדות בנק לאומי הניפו מטפחות אדומות.
מדיהן הצחורים של האחיות המשיכו להבריק
מלובן, ובנות השריון רקדו באמבח
סוערת, בניצוחה של הקצינה.
בין כל אלה היה מספר לא מבוטל של
יפהפיות, אך מכולן הגדילה לעשות חני
פרידמן בת ה־ , 17 יפהפיה ירוקת עיניים
מבת־ים, שהשתתפה בצעדה כצועדת בודדת.
לאורך כל הקילומטרים הארוכים, היא
נראתה כאילו זה עתה יצאה מבין דפי
שבועון אופנה זוהר, או הפלייבוי בו
הופיע לא מזמן צילום שלה. עם בגדים.
במכנסיים קצרים וחולצה קשורה מעל
הפופיק, כשלרגליה סנדלים אלגנטיים ולעיניה
ריסים מלאכותיים — גמאה כמו

חביבת הקה1

הרב״טית היפהפיה של בנות שריון, שהתפרסמה מהרגע בו
הגיעה לעיר הצעדה. הרב״טית, תמי קאניאט בת ה־ 9ו, מיפו,
היתה המתחרה הרצינית ביותר של המלכה חני, על הכתר הנכסף של מלכת הצעדה.

נמו1ס־או 01

נעיו״ת
1ול=אבי 3

בדרך כלל אני לא כל־כך אוהבת כשמישהו
אהר מדבר במדור שלי, למען האמת
אני לא כל־כן־ אוהבת כשמישהו אחר בכלל
מדבר בטווח־השמיעה שלי, בי זה מפריע
לי לדבר, אבל הפעם רשות הדיבור ל-
יקווזיאל פדרמו — אחד מעשירי העם
הזה, ואביה של אירית פדרמן, אחת
מיפהפיות העם הזה, אחת החתיכות המבוקשות
ביותר בערבות דיזינגוף, שאחריה
חיזרו ואיתה יצאו מיטב נערי הפאר, הזוהר
והשעשועים של העם הזה, ושעזבה וש־נסעה
לפאריס לפני שנה, עבדה שם, ועכשיו
— התחתנה, בניו־יורק. אבא יקותיאל, בבקשה:

אירית
פדרמן
״אני מאושר שהבת שלי הביאה הביתה
בחור טוב ונחמד, בחור נורמלי שקשור
לארץ( .הכוונה למארק לנדאו, זה שאירית
התחתנה איתו, ברור?) מארק ואירית
יוצאים יחד כבר שנה. הוא בחור אמריקאי
שחי בפאריס. יום לפני פסח היא תגיע
לארץ, לבדה, ותחזור. במאי הם יגיעו ביחד.
״החתונה נערכה לפני שבוע ביום חמישי.
אירית לבשה שמלה נהדרת, איך קוראים
לזה, בין מקסי למיני, כן מידי, בדיוק. הם
החליטו להתחתן לפני העומר. כולנו היינו

הנאהנות והנעימות-
בחייהן בפרדו

רינה

כרכה

השחקנית כרכהנא מן ונערת־ווזוהר
רינה דמון, שהן שתי ידידות בנפש, שו־תפות
לדירה ולחוויות, והתפרסמו כשנעצרו
בגלל שנמצא בדירתן המשותפת קצת חשיש.
אסרתי הן? סליחה, טעות. היו.
וכל־כך למה? כל־כך ככה. בגלל ג׳ רי.
ואפילו לא בגלל ג׳רי הראשון, אלא בגלל
ג׳רי השני.
את חברה ג;רי הראשון — גזרי חשיש
— איבדה ברכה נאמן כאשר הוא הושב
מאחורי סורג ובריחים, לאחר שהמשטרה
מצאה אצלו כמה גרס חשיש 30 .אלף גרם,
ליתר דיוק. שלושים קילו, ליתר עוד יותר
זיי*

טוב, נגד מכה משמים אין מה לעשות,
מלבד להתאבל.
אז ברנה התאבלה, וכדי להקל על אבלה
מצאה לעצמה חבר אחר — גם שמו ג׳רי,
נדי להקל על האסוציאציה.
אז מה קורה? באה חברתה הטובה ביותר
לחיים ולחדר — וחוטפת לח את ג׳רי השני
מתחת לאף :״אין היא מעזה לעשות לי
את זה, נשאנחנו גרות יחד וידידות נל־כך
טובות,״ מקוננת ברכה.
ובגלל זה הן עכשיו לא גרות כבר יחד
ולא ידידות טובות, ואפילו לא ידידות רעות.
מעניין לראות עכשיו, מה יקרת לג׳רי

בחתונה, שהיתר, צנועה מאוד, רק מאה
אנשים.
״הוא בן 26 ואירית בת .22 אביו הוא
בלשון האמריקאית ברוקר, בלשוננו בנקאי.
הוא עשיר מאוד (האבא, יעני) ,מהמשפחות
הידועות, אספן מפורסם של ציורים מודרניים,
שחלק נכבד מהם הוא תרם למווזיאון
ישראל. הוא נפטר לפני ארבע שנים (האבא).
״הם כנראה יגורו בארץ, אם הבחור יצליח
להסתדר כאן. ובקיצור — סוף טוב
הכל טוב, ומי כמוני מאושר.״
אמן כן יהי רצון סלע.

אחד הפלאים הגדולים של התיאטרון הישראלי
המתחדש בימינו הוא אחד משח״
קניו הוותיקים, בעל משפחה סולידי,
שגם הוא התחדש לאחרונה כבמטה קסם.
הוא הוריד מעליו עשר שנים ועשרה
קילו, מדלג על שלוש מדרגות בבת־אחת,
מגדל את שערו פרא מאחור (מלפנים אי־אפשר,
יש קרחת) ובכלל נהיה שובב לא־נורמלי.

הסיבה?
נו כמובן, אלא מה: כתו הצעירה
של אחד מפרנסי תל-אביב המפור־

קשרים
ם ץזוד
ץ זמנות״ס
סמים ביותר, היכולה להיות — לא, לא
נכדתו. זה סתם השמצה. בתו׳ בלבד.
ואיך הוא מסביר, הארטיסט הזה, את
הקשרים ההדוקים בינו לבינה?
מה זאת אומרת, הוא פוער זוג עיניים
תמימות: הם מטפלים בהידוק הקשרים בין
העירייה לתיאטרון.
הדק, חביבי, הדק. לא כל יום פורים

אני רוצה לשאול אתכם שאלה פשוטה

נכנסת בחורה לאיזו מחלקה של עיריית
תל־אביב. סתם נכנסת, שום דבר
מיוחד. אז תגידו לי — יש לה ממה
לירוא ולחשוש שם ז
נכון שלא ז או. זה רק מוכיח כמה
שאתם תמימים. כי השאלה תמיד צריכה
להיות לא למה נכנסת בחורה,
אלא למי .
הבחורה שאגי מספרת לכם עליה היא
מיכל שפיגל, בחורה סתם — תל-
אביבית, בת , 25 יפה מאוד דווקא, שפקדו
אותה, למרבה הצער, לא מעט
מכות: אביה חולה, אח אחר שלה
טבע, ואח שני נהרג לפני כמה חודשים
בתעלה.
והנה, עד לפני זמן־מה ניהלה מיכל
פעוטון. אבל הצרות, כידוע, באות בתריסרים,
אז לא מספיק כל מה שקרה לה,
גם הפעוטון הידלדל מאזרחיו הפעוטים,
ומיכל נותרה ללא פרנסה. כיוון
שכך, החליטה לגשת לעירייה להתעניין
בלקבל שם מישרה.
וכאן מתחיל הסיפור: ברגע שהיא
נכנסה לאותה מחלקה והתיישבה נוכח
אותו פקיד, החל זה לעבוד עליה ״ציק-
צק״ :לאחר בירור כמה פרטים אישיים,
כגון איפה היא גרה והאם יש לה חבר,
הסביר לה הפקיד הבכיר ( ,55 נשוי,
כסוף־שיער, ואזרח טוב ונאמן) בנועם-
שפתיים ובמתק-פה, ובשפה שמשתמעת
לפן אחד, וגם זה בקושי, שהיא מוצאת-
חן בעיניו, ואם היא מסכימה, אז מה

מיכל הנדהמת נמלטה מהחדר כל
עוד נפשה בה.
אבל התדהמה שלה היתה עוד כלום
לעומת התדהמה שלה למחרת, כאשר
בעשר בבוקר מצלצל מישהו בדלת, והיא
פותחת, רק חלוקה הדל והדק לעורה,
ומי עומד בפתח אם לא הנמר הנוראי
מאתמול ן
ומה עושה הנמר הנוראי בעור פקיד,
אם לא תופס אותה כמו ארול פלין,
מטיל אותה על המיטה כמו קלארק
גייבל, ומנסה להתלבש עליה בכוח כמו
גורילה? למזלה היה הגורילה שלה ב-
סך-הכל פקידון עירוני, והיא הצליחה
להשליך אותו מעליה ומהבית בלי ש-
תומתה נפגמה.
אבל חכו — אל תחשבו שזה הכל.
עוד היה המשך — הפעם במישור ה-
פינאנסי. הפעם ניסה ולנטינו שלנו לשכנע
את מיכל בעזרת 800ל״י והבטחה
לדרגה ג /כדי להוכיח לה בזאת עד
כמה התאהב בה.
מאחר שבארצנו הקטנה הסודות הם
מעטים, כפי שמי כמוני יודעת, לא חלפו
ימים רבים והסיפור התגלגל לאוזניו
של פקיד אחר בעירייה, עמוס פלטי,
אחד מעובדי לישכת-המודיעין העירונית.
פלטי זה הוא ייקה, לא יודע חוכמות,
והוא ניגש מייד אל מיכל והניא אותה
שתגיש תלונה למנהל המנגנון.
וכתוצאה מזה התברר עכשיו שמיכל
איננה הקורבן הראשון של ולנטינו. עתה
התגלה שקיימת גם תלונה קודמת של
בחורה אחרת, והקלטה על טייפרקורדר
של בחורה שלישית, על דיאלוג מאוד
מעניין בינה לבין ואלי, בו ניסה הוא
לשכנע אותה לתנות עימו אהבים, כמו
שאומרים, ובכלל, התיק הולך ומתנפח.
עד כדי-כך מתנפח, שעכשיו דנים אפילו
בתא-המפלגה להעביר אותו מתפקידו.

ואתם הרי יודעים איזה סירחון
צריך להתעורר כדי שגם המפלגה תת-
עורר, לא ז __

תענוה למבו־צם •אפז* 65א^1
סכיני גילוח ק־!גסמ * 1קצף לגילוח 5113^ 6ץ־וטצט_ * 1מ קולו 0 0 0 1 0
חשחת גילוח 1ח 3׳ו 9 0חחץ 3ו * 51מסנילא חר הגילוח ח 0ו׳ /6 1_0 1ו 3ו* 5־וס**^
דיאודורנט < 01ו 6 § 1ח 9ס 1ס * 0קרםל1י 1יו\ר רח 3ס ו 9 0ח 6 3 5 1־!01־וו ^ 3

מו צ רי קיגגסמן ז כו ב תו א ר ״ ה מו צרהנבחר ״ 1 9 7 0
הששכבשאתהגברהאמ רי ק ני

* גננת אמריקאית
ך* שעה היתה כבר ש מונ ה ורבע, י ה!
| ילדים ה מוד אגים ציפו בחוסר־סבלנו ת
לצד הכבי ש ה פני מי, ב מרכז הרצליה־פיתוח,
כאשר מ רחוק נראתה סוף־סוף מ כוני ת ה
של הגננ ת באה ו ק רב ה באי טיות.
ה מכוני ת נעצרה ליד פתח גן־הילדים.
הגננ ת דילגה מ תו כ ה בחופזה, כ שהיא מ תנצלת
על האיחור. ה מכוני ת התקלקלה, סיפרת
לילדים, ו הי אהתקשתהל הגיע :״ מ ה
הייתם מייעצים לע שות?״ שאלה א ת הזאטוטים.
כעדת
קופי ם קטנים ה שתרעו מיד כל
ילדי הגן על ד,ריצפה וז ח לו אל מתחת
ל מכוני ת. העצו ת ה תחילו להגיע ב שטף:
״נפל לך ה בו רג מ ה מו טו ר .״
״י ש לך אבן בצמיג.״
*ההגה מתנדנד לך.״
״אתם חו שבי ם שנוכל לתקן את ה מכוני ת
בעצ מנו,״ שאלה הגננ ת.
ד ממה נבוכ ה. אין ת שובה.
״אולי נלך לטלפן למוסך?״ מציעה הגננ

הרעיון התקבל ב ה תלה בו ת. הגננ ת מצלצלת
למוסך, וכ עבור מ ח צי ת ה שעה מגיע
למקום ה מכונ אי.

ילדים מתקנים מכונית
ך• וא מופתע ל ש מוע מ פי בעלת ה!
| מכוני ת, ש ה תי קון חייב להתבצע לעיני
הילדים, תוך כדי מ תן הסבר מלא על
כל פעולה שלו. הו א לא נלהב כל־כך, אך
מקבל עליו א ת הדין בחיו ך מבין.
ה מכונ אי מ שתרע מתחתל מכוני ת. הילדים
אופפים או תו מכל הצדדים, מגי שים
לו א ת הכלים שהוא מבק ש — לפעמי ם
את הנכוני ם׳ לרוב את הלא־נכונים —
מק שיבים להסבריו ומנדבים מעצו תיה ם.
תיקון ה מכוני ת נסתיים כ עבו ר שעתיים.
הקילקול ה מקרי — הו א שקבע א ת תוכנית
הלימודי ם בגן לאותו בוקר.
הנו שא ה מ שיך להלהיב אתד מיונ ם של
הילדים עוד ז מן רב. שבוע שלם הי ה המ
שחק הפופול א רי ביו תר פירוק ה והרכבתי.
של מכוני ת־ הצעצוע ש בגן.

המורים -כישלון
חת התופעות המר שי מו ת ביו תר
> £של דורנו, דור של מרידו ת וז עזו עי ם
ללא תקדים, היא מרד הסטודנטים.
מר שימה לטוב או מר שימ ה לרע — תו פעה
זו, שהת חיל הבמ רי דו תומ הו מו ת ב אוניבר
סיטאו תבר חבי ארצות־הברית, ה תפשטה
משם לצרפת, ג ר מני ה ו שאר אירופ ה
— תטביע ב שנים הבאו ת חו ת ם ברור על

גכיחג הזרועור! לרה>ט> ע ץ וכ1ר 31ד1

ה קנ ה לעצמך
אי שיות
עם שלוש שנים
א ח ריו ת!

£531

8י 658

־852

קנ ה
בראון סי ק ש טנ ט

.מכונת הגילוח המשוכללת §1
כיותר כעולם

^ 81x13חטהה 6

המשרד המרכזי של
תנועת העולם -נוח חדש
רחוב החשמונאים 90—88 תל־אביב
קומה א /חדר .5
טלפון מיספר .265836
המשרד פועל במועדים הבאים־
יום א׳ ! 14.00 עד 22.0 0
יום ב׳ ז 9 .00 עד 13.30
יום ג׳ 9 . 0 0 :עד 13.30
יום ד׳ 14.00 :עד 19.00
יום ה׳ ז 9 .00 עד 19.00 , 13.30 עד
יום ו׳ 9.00 :עד 13.00

נ ו עובד סטריאו ! :

. 22.00

מדגימה כיצד פועל מכ שיר הסטריאו. ילדי
הגן מפעילים א ת המכ שיר אחר־כך בעצמם.

מפעילה בכפר-שמריהו שיטת חינור מהפכנית

חו מ ר לא

מעניין — בצורה

— להעביר
מעניינת.
הצעד הרא שון לכד, חייב ל היע שו ת בגן־
ילדים.
זהו המקו ם בו צריכים הילדים לפ תח
יחס של עניין כלפי הנו שאשש מו לימוד .
אם יגי עו לכיתה א׳ כשהם כבר מ שוע מ מי ם
ומסתכלים על מקום ה לי מוד כעל מיסגרת
אפורה המלאה רק חו בו ת ו חו קי ם ועול —
הם י היו תלמידים גרועים.
גן־ילדים כזה, בו מתרגל הילד לכך שלימוד
הו א דבר מעניין, הו א גן־הילדים
של קארן.
הגן, הנקרא גם חגן האנגלי, ב של המספר
הרב של ילדי דיפלו מטי ם הלומדי ם
בו, הו א גן־עדן לילדים:
אין שם תוכני ת, אין שם ה מיל ה לא,
ה מסגר ת ו החוקי ם הם מינימלים. והילדים
לא רק מאו שרים, אלא גם מפת חי םאת
ייצר הסקרנו ת ו הל מיד ה שלהם בצורה
נהדרת, כ פי שמעידים הורי הם המתפעלים
ו מו מ חי־ חינו ך והוראה שונים.

הצם יזם שיעור

חייהם

שכן

וחינוכ ם של ילדנו, וילדיהם אחרי־אחת
מטענותיהם העיקריו ת של ה־

] ך ן ילד בן 3מנקה בעצ מו, בעזרת שואב־אבק את חז ר הגן,
| 11ךןן 11 ? 1
1 1 # 1 4 1 1בגן־הילדים האנגלי של קארן בכפר־ שמריהו. קארן עצמה
11 1 1 4 1 1
כורעת ברך ליד הילד, מסייעת לו בעצו ת כיצד לפנות את שרידי הליכלוך שה שאירו חבריו.

סטודנטים ה מורדים היא:
מקצוע ההוראה הו א מקצוע שנכ של. המורים
והפ רו פי סורי ם אינם יודעים א ת מלאכתם.
ה הוכ ח ה: שיעור בכיתה, בין בבית־ספר
יסודי, תי כון או אוניב רסיט ה — הוא
מילה נרדפת ל־ 50ד קו ת של שיעמום רצוף
ומעיק.
מי שאינו יודע ללמד בצורה שתמ שו ך
את ה תל מיד ללמוד, טוענים התלמידים,
אינו ראוי ל תפקידו כ מור ה.
ו מומ חי־ הוראה רבים — בעיקר בארצות־הברית
— נוטי ם להסכים עימם, ומנבאים
שמרד הסטודנטי ם י בי א לידי שינוי רדיקלי
בתורת ה חינוך, ב שנים הק רובות.
על דרך אפ שרית לפי ת רון בעיי ה כלל־עול
מי ת זו מצביע ה אות ה גננ ת בעלת המכוני
ת מהרצליה־פיתוח — קארן האלבפי־נגר
בתד,־ ,27 עולה מארד,״ב, וכיו ם בעלת
גן־ילדים פרטי.

* 1114

ף• וקר אחד, ימים ספורים לאחר פר־
, 4שת ה מכוני ת ה מקולקלת, מצא אחד
מילדי ה קן, פיטר, צב ב שדה ה ס מו ך לגן.
עבור ילד עי רוני כ מו תו, היתד, זו אטרק ציה•
הוא מי הר ל הזעיק א ת חבריו. כולם
אל הצב
עזבו את עיסוקיה ם ו מי ה רו
יחד עם הגננ ת — וב אי שור ה המלא.
לאחר ד קו ת של צחוק, ו ה תפעלו ת, ה תיי
שבו כולם ב מעגל סביב הצב ונתפתח ה
שיחה — ביוז מ ת הילדים:
״ מאיפה הו א בא?״ ביק ש ה לדעת אלי סון.
״מ שם,״ הצביע פיטר, מוצאו של הצב
ומ שו ם כך גם אפו ט רופו סו, לכיוון סת מי.
״אני אלך להביא לו אוכל,״ החלים
פאול.
״ מ ה אוכל הצב?״ שואלת קארן בקול
טבעי כל־כך, שאי ש אינו שם לב שהיא
מכוונת אתה שיחה.
(המשך בעמוד )38

לימודים ררא תוכנימ
ך* עיית העניין בלימודים היא די

ך ה 1 1ן 1ן 1אחרי שהפעילו את הפי
! 1 1 1 1 X 1 1 . 1סי פון, מאזינים לנגינת
התקליט. ידיעת הילדים את סודות המכ שיר
יוצרת בהם התעניינו ת מוגברת למוסיקת.

.4פ שו ט ה — ל מרות ש הפי ת רון קשה.
מחד, חייב הילד לקלוט חו מר מסויי ם
— לא ת מיד מ עניין.
עד היום, הי ה זה הצד הי חידי ב תו ר ת
ההוראה שעניין מורים בר חבי העולם:
להעביר אתה חו מר. מעניין, מ שעמם —
לא מ שנה. העיקר להעביר חומר.
מאידך, אי־אפשר כ מו בן ללמד תלמיד
ר ק מה ש מעניין או תו.
הבעייה: למצוא את ה שילוב בין ה שניים

הגננת קארן מדריכה את ילדי הגן־האנגלי שלה בכפר שמריהו
כיצד להפעיל את שואב־האבק. ילדי הגן, ברוב ם בניהם של
דיפלומטים, לומדים כבר בגן להפעיל את כל אמצעי העזר של האדם המודרני במאה
העשרים הילד לומד בגן לקלוט חו מר לא מעניין בצורה מעניינת — אומרת הגננת קארן.

עבודת־צוות

אקוה ולוה -המתנההמתאימהלגבר

השתמשב ע 61ע 8 1 0 6 * 0 0
לאחר הגילוח, התז מעט אקוה ולוה, והבטח לעצמך התחלה
מוצלחת ליום מהנה. אקוה ולוה קריר, מרענו ו...גברי!
היא תאהב זאת ואתה תהנה מהרגשה מצוינת.

ה סו כן בי שראלבל מון בע״מ. ה מ פי צי םחב, נו רי תבע״ מ

1111

האשה

איר מייצר ה״פלייבוי״ את נערת־האמצע שלו?

נית-חחעות חשבוונ

ך* ין תרומותיה ה שונו תוה מגוונו ת של ארצות־
.1הברית לשאר ארצות־העולם הנ אורו ת פ חות,
אין ספק שי רחון הפלייבוי היא אחת ה מפו ר ס מו ת.
והדבר המפורסם ביו תר, ב עי תון המפורסם הזה,
היא ללא ספק נערת־האמצע שלו.
מן הסתם שאלת את עצמך, בע לבון צורב,
כאשר הזד מן לך מדי פעם לראו ת יצירת־ מופ ת
זו: איך הן עו שו ת את זה?
שכן ח מוקיה, וב מיו ח ד חזה, של נערת־האמצע
— כ ל נערת אמצע, ב־ 15 השנים ה אח רונו ת —
מ שהו שלא מעלמא הדין.
הת שובה, כפי שביכולתך לראות ב שתי ה ת מונו ת
של לפני ואחרי ב ע מו ד זה, היא פ שוט ה מ אוד:

נ ו היא נואית במציאות:
שו״ם נטלים
איטר נשוט, ובלי תאווה
מה שמחסיר הטבע, מוסיפ ה הטכניקה. ש תי
ת מונו תי ה של הדוג מני ת מראות או ת ה האחת בגודל
טבעי — ו ה שני ה בגודל סינמ סקופי, לאחר טיפול־הכנה
לתצלומי־אמצע.
תהליך צילומה של נערת־אמצע הוא מיבצע
מדעי מסובך ו מ שכולל, ה ע שוי להי מ שך ז מן רב.
ה מצל מות נ קבעו ת בזויו ת־צילו ם מיו ח דו ת, ב מטר ה
להסתיר צלקות, להבליט את השדיים, ול שפר
מידו ת לא אידיאליות.
כתמי־לידה, עקיצות, שריטות או פצעונים —
מוסתרים על־ידי מאפרים מו מחי ם. מ סננו ת א דו מו ת
על עד שות ה מצל מו ת הו פ כו תאת צבע העור
לאפרסקי־חלומי. כדי ל הוסיף לעור בו הקו חיוניו ת.
נמרח הגו ףבש מן ואבקת־איפור מיו חדת.
אולם עיקר המאמצים מ תרכז ב שדיים. שדיה
של נערת־אמצע חייבים ל היו ת לא סתם גדולים

ונו היא מוטעה1
נ״נל״בו״׳ -שו״ס
׳זקופים ואיטו מלא

--— אלא ענקיים. יחד עם זאת, עליהם ל היו ת גם
זקופים כ שו מ רי א ר מון באקינגהאם. איך מ שיגים
מצב לא נו ר מ לי זה?
הסוד הגדול מצ חי קבפש טו תו: צלוטייפ. כן,
סתם צלוטייפ שקוף. בעזר תו מו ת חי ם את השדיים
אל־על. ו הצלו טיי ם מו ס תר כ מו בן באיפור.
ענקים וז קו פי ם אינן הד רי שות היחידות. שדיה
של ה או מלל ה חייבים ל היו ת גם ורודים, ק טני
פיט מה, וחס רי ורידים ל חלו טין. שלו ש ד רי שות
אלו מו שגו ת, שוב, בעזר ת איפור.
שרירים מ תו חי ם עוזרים גם הם ל קי שוי השד.
מ שום כך תנו ח ה מקובל ת של נערת אמצע היא
כ שז רו עו תי ה מונ פו ת למעלה, או כ שאצבעות הידיים
ל חו צו ת ב חוז ק ה אל הקיר או הריצפה, דבר המאמץ
את שרירי החזה.
לאחר כל הגיהנו ם הזה, מ שוח רר ת הנערה,
ה ת מונ ה עו בר ת לטיפול י סו די ב מעבדות־הצילום.
שם מסלקים כל סי מן ל שערה או פגם. מו מ חי ם
למיניהם, מתלב שים על ה ת מונ הומ תקני ם, מו סיפים
וגורעים בידיהם ה א מונו ת ו במכ שירי הם ה מ שוכללים
כל מה שעדיין ט עון תי קון.
כשהם גו מרי ם, ה ת מונ ה ג מו ר ה — וג מו ר ה גם
הנערה עצמה. היא נעלמה ואיננ ה עוד.
ב מ קו מ ה נולדה נערת־אמצע — מו צר סינטתי,
שכל ד מיון בינו לבין ה מקו רמק רי בהחלט.

(המשך מעמוד )35
״לחם, בשר, גזר, חסה,״ עונ ה המקהלה.
״אני חו שב ת שי ש לנו ספר על צב, ל אי״
מהרהרת קארן בקול.
הסצינה מס תיי מת בכך שהילדים י שובי ם
במעגל, מתבונני ם ב שקט בצב ו הגננ ת קוראת
להם את הסיפור על הצב. אחר חוזרים
כולם לגן — כולל הצב, ה מ מוק ם בא
רגז בחצר.
בבוקר זה, הי ה זד, הצב שקבע א ת תוכנית
הלימודים.

?ימודים בסופרמרקט
ך א רק פעילר? ו ל ״ מתפתחות ג ך
/האנגלי באורח טבעי ועצמאי. גם שיחות.
״אני
או הבת הכי הרבה פודינג שוקולד,״

״אבל אני ראיתי א תמול חייל בלי רגל,״
מתעק ש יגאל.
״ הו א בטח היה פצוע,״ או מר פיטר.
״אז אתרי לא יודע שלחיילים פצועים
חותכים רגל או יד?״ מסביר יגאל.
״אני אגיד לאבא שלי שלא ילך לצבא,״
אימרת גילה.
״גם אבא שלי הי ה פצוע, ולא ח תכו לו
רגל,״ מ עי ב רן.
״אם נ הרוג את כל הערבים אז לא תהיה
כבר מלח מ ה,״ מציע ה אלי סון.
״אני לא רוצה שנהרוג ערבים,״ מכוונת
קארן את ה שי חה .״יו ת ר טוב לע שות שלום
איתם.
״אולי נכ תוב להם מכ תב שאנחנו רוצים
לע שות שלום איתם?״ מציעה תרזה .״נראה
מד, הם יענו לנו.״
״הצעה טוב ה,״ מ שיבה הגננ ת .״ מ חר ב־

שישו בטבע

ילדי הגן של קארן לומדים על הטבע ב חיק הטבע, ולא
מספרים או סיפורים בלבד. כאן נראית קארן ה מחזיקה בידה
צב, ב שעת טיול. הפעוטים מגלים התעניינו ת ב הס ברי הגננת, שהם ברמה של בית־ספר.

לפני אחסנת בגדי החורף
כבסי אותם ב״טקסטיל שמפו׳ /פי אין כמוהו
לטיפול בצמר ובאריגים עדינים. הכביסה
ב״טקסטיל שמפו״ מרעננת את צבעי
האריגים והופכת לבן לשלג. אנק ת
״ טקסטיל שמפו״ עכשיו עם
בושם עדין.

טקס טיל 5

תוצרת בי ח״ ך נקה בע״נז
המפיצים הבלעדיים:
חב׳ נורי ת בע״ס.

אמרה גילה.
בארוחת־ע שר באחד הבקרים שו ח חו הילדים
ביניהם על מטעמי ם אהובים עליהם.
״גם אני או הבת פודינג,״ התערבה הגננת•
״ אולי תשאלי פעם את אמא שלך
איך מב שלים פודינג?״
״אני כבר יודעת,״ ה שיב ה גילה .״ לו קחים
חלב וקופלור (קורנפלאור) ,מערבבים
ומב שלים.״
״ו מ איפ ה ניקח מצרכים?״ שואלת הגננת.
״נלך לסופרמרקט וניקנה,״ מציעה תרזה.
״ טוב,״ מ סכי מ ה הגננת .״אתם תגידו לי
מד, צריך ל קנו ת ואני אר שום.״
כך הו פכ ת שיחה סתם ל תוכני ת עבודה
לבוקר שלם• עורכים אתר שימת הקניו ת,
גילה מקבלת סל, סוגרים את הגן והולכי ם
לסופרמרקט ה ס מוך.
בסופרמרקט חופ שי כל ילד לנפ שו. הילדים
בוחרים מד, שנראה להם. כל קשר
בין בחירתם לבין הר שימה ש הוכנ ה הו א
מיקרי בהחלט. לאחר שקארן מ סננ ת חלק
מהקניו ת בחזרה, ניג שים עם ה מצרכים ל קופאית.
גיל ה פו תחת את ארנק־הכסף של
הגננת, ו בעזר ת שאר הילדים מונ ה 4.73
ל״י ומ שלמ ת.
אין זה סוף הפר שה. כ שחוזרים לגן, מ תחיל
הבי שול. כולם מצטופפי םבמטב חון הקטן.
גילה מסדרת את המצרכים שניקנו
על השיש, תרז ה ניצבת מו כנ ה עם סיר ו כף.
פיטר מדליק את הגז. הסיר מוצב על
האש. גילה מ טפס ת על כיסא, בו חשתאת
החלב, אליסון שופכ ת לאט לאט אתה־קורנפלאור
פנימה.
חמ ש ד קו ת בי שול, ו הפודינג מוכן. גילה
מחלקת א ת מוצר ה שבוע לכל חבריה. צריך
לראות את הנאתם כדי לה אמין.

לחתוך את הרגל
עיתים מתפתחוול ^לזדת* ^
*העולם הזה*,

שבועון

החדשות

הישראלי

ה מערכ תוה מינ הלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 סלם ון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמסרס • בית־דפום מ שה שהם
בע׳׳ם, תל־אביב, רה׳ פ ץ • 6ג לו פו ת: צינקוגרפיה כספי ב ע״ ם •
העורך הרא שי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזד, בע״ם•

/כיוונים פ חו ת צפויים.
״ תני לי סכ ץ, אני רוצה לחתוך לי את
הרגל,״ או מר בו ק ר אחד יגאל לאליסון.
״למה?׳״ שואלת הגננ ת בניחו תא.
״אני רוצה ל היו ת כ מו כל החיילים,״
מ שיב הילד.
״אבל לחיילים לא חו תכים את הרגל,״
מתערב דן.

בוקר נכתוב ת ציי ר מכ תבי ם לערבים.״
״ונ שלחבאמת בדואר?״ מתפעל רן.
״בטח,״ מ ב טי ח ה קארן•

ילדים מפרקים שואב־אבק
ך* פתטאניות — ז הו ה חידו ש הגדול
בעבודתה ה חינו כי ת של קארן, ומילת-
המפתח בי ח סי ה עם הילדים.
נקודה חיוני ת אחרת בגי שתהה חינוכי ת
של הגננ ת ה חלוצי ת: ה תיי ח סו ת לילדים כאל
שווים.
בעולמה של קארן, ה מ בוג ר איננו אלוהים
כל־יכול, שאינו טוע ה לעול ם ויודע הכל.
מ שום כך אין היא מגי ש ה לילדים פ ת רונו ת
על מג ש של כסף, אלא מאפ שר ת להם להגיע
ל ת שו בו ת ב כו חו ת עצמם.
שוויון ז ה הו א הדדי: מה ש מו תר למבוגרים,
מותר גם לילדים. מ שום כך מו ת ר
לילדים להפעיל את ה פ טי פון, ה טל פון, המצלמה,
שואב־האבק ושאר האביזרים המודרניים
שבגן.
— אלא אפילו לפרק.
ולא ו ק להפעיל
ההרכבה מחדש ק שה יו תר, כ מובן, ונע שי ת
ב עזו הי של אברהם גולד שטיין, טכנאי רדיו
ואלקט רוניקה ה עוז ר לצידה של קארן.

שתיקה שווה זהב
שום כך, חזיון נפרץ הו א בגן של
קארן לראו תאת פיטר בן ה שלו ש מפעיל
אתהפ טי פון ומח ליף תקליטים, או
את רן מפרק א ת שואב־האבק.
או את א לי סון בתה שלו שוח צי מנס ה
לצייר מ שול ש על דף נייר — ונכ שלת. ה קו
יוצא עקום, כי הנייר הת חלק. קארן מ תבוננ
ת — ו שו תק ת. היא לא מ עוניינ ת להראו
ת לאליסון איך מציירים מ שול ש, להופיע
בפני ה כ חכמ ה היודע ת הכל. היא מ עוניינ ת
שאליסון תגלה בעצמה איך מציירים מ שו לש.
ואכן, לאחר כמה נסיונות־נפל, ו דיון
מ שותף, מגיע ה אליסון ב עצמ ה לפי ת רון
ג אוני: ד ,ץוק הניי ר ל שול חן ב סיכו ת.
אווירת שוויון זו בין ה מ בוג ר והילד,
או מרת קארן, עוז ר ת לילד לה שתחרר מ־מעצוריו
וחש שו תיו מ פני חוסר־האוני ם שלו
בהשוואה ל מ בוג ר הענק והחכם, ול פתחאת
מו חו וסק רנו תו ללא מיג ב לו ת.

העובדה שקארן מאפשרת לילדים חופש
כמעט מוחלט, אין פירושה שהיא מרשה
לחופש לגלוש לתחום ההתפרעות, ההפקרות
או הסכנה. כאשר תרזה מתחילה
ללעוס את הפלסטלינה, אוסרת זאת קארן
עליה בפשטות, מסבירה לה שהיא נועדה ל־מישחק
בלבד, לא לאכילה :״אני חושבת
שאת אולי רעבה, לא תרזה?״ מוציאה קארן
אח העוקץ מהערתה .״בעצם, גם אני רעבה.
ילדים,״ היא מרימה קולה ,״תרזה ואני
מזמינות אתכם לארוחה.״
הילדים מחזירים את צעצועיהם למקום,
הולכים לקחת את תיקי־האוכל שלהם. התיק
של פאול תלוי גבוה מדי. הוא אינו מגיע
אליו .״למה תלית את התיק שלי כל־כך
גבוה?״ הוא מתרעם על קארן .״סליחה,
פשוט לא חשבתי על זה,״ משיבה הגננת.
״אז תזכרי מחר שלא תעשי את זד.,״ קארן
מבטיחה לזכור.

נות ו1ס: עיו ודוח פיקוד אדקטהניינ

ריקודים באמצע הלימוד
* 1אשר מלמדת קארן את הילדים חו־
^ מר חוש, כגון כתיבת מילים על הלוח
— אין זו חובה להשתתף. אלו שאינם
רוצים ללמוד, רשאים לעסוק במה שהם
חפצים: לשחק בצעצועים, לשיר׳ לרקוד.
הכל — בתנאי שאין הם מפריעים למישהו
אחר.
בשעת־ריכוז בגן רגיל, ישובים הילדים
שלובי־ידיים, חייבים להאזין לדברי הגננת.
מי שמפריע — מוצא החוצה או נשלח לעמוד
בפינה• בגן של קארן זו שעת בילוי
נעימה וחופשית• אולם כאשר מתעקשת
תרזה לנגן דווקא על הגיטרה, כאשר כולם
שרים, מגיעה איתה קארן לפשרה: קודם
מולם ישירו, אחר כך תרזה תנגן. הפשרה
מתקבלת.

המ 1צר הנבחר 1970 .

פואמה פדגוגית כרגל שמאד
^ ארן, חומת־עיניים ושחורת־שיער. אם

] /לילד בן ,8הגיעה לארץ לפני שנה
מסנט־לואים, שבמדינת מיסורי, ארה,״ב.
הפואמה הפדגוגית שלה בישראל החלה
ברגל שמאל. כאשר ניסתה ליישם את עקרונותיה
החינוכיים בבית־הספר בו נתקבלה
לעבודה — פוטרה. מנהל בית־הספר, כמנהלים
אחרים שנתנסתה בעבודה אצלם —
לא גילה כל עניין להסתכסך עם משרד-
החינוך .״נדמה לי שבישראל פוחדים מכל
דבר חדש,״ אומרת היא.
בלית־ברירה, פתחה קארן את גן־הילדים
הפרטי שלה, זוכה לתשבחות אין־קץ מצד

6לחצני ונגע
בכל אחדמ־ 6ת אי ה מנ ענ עי ם
נמצאלח צן מגע. כל אחד
מהם אפשר לכוון מרא ש לכל
א פי ק בכל ת חו מי ה 1?.

עין אלקטרונית

מנענעים אוטומטיים

מראה לך על איז ה
מנענע לחצת, ממש
כ מו במחשבהא
לקט רוני.

אינ ך צריך ללחוץ ולסוב בכפ תו רי ם
בכל פעם שתרצה להפ עי לאתהמקלט.
מ ס פי ק ש תכוון פעם אחתאתלח צן
ה מג ע שבתוך תאה מנ ענ ע. מעתה
בל חי צ ת אצבע קלה ביו תר תקבל מי ד
אתהק לי טהה טו ב ה ביותר, שבחר ת
מרא ש.

חידושים אחרונים אלה נכללים בטפקטרה ,90 מקלט
היוקרה של אירופה וישראל. לבחירתך דגמים נוספים.
המפיצים :״אמפא״ וסוחרים מורשים.

שניסץ^סן קו 0110018*01 שוש
ל 0תמסד רח

בסופרמרקט

בעצמו בסופרמרקט את המצרכים להכנת
הארוחה שמכינים הילדים עצמם במטבח הגן.
הורי הילדים, מומחי־חינוך — ובעלה. אלו
עוזרים לד. לשמור על המוראל, לנוכח חומת
האדישות וההתנגדות בה נתקלה בשדה-
החינוך בארץ וכישלונה ליישם את שיטותיה
בקנה,־מידה נרחב יותר.
בינתיים, מסתפקת היא בפספוסים שלה,
נהנית לדעת שהיא יצרה גן־עדן אליו התלמידים
נהנים לבוא, בו הם לומדים
מרצונם החופשי. גן בו ציונים, הצלחה וכישלון
הם מושגים חסרי־משמעות׳ מאחר
שהדבר היחידי החשוב הוא: התהליך ה־בלתי־פוסק
של גילוי דברים חדשים.
״וזהו התהליך היחידי הראוי להיק-א
חינוך,״ אומרת קארן.

האמריקאים לירח,
הרוסים למצרים —
ואתה בע״ה

מ חו ל ג׳אז ומודרני
בבי ת רינה ני קו ב ה
ירושלים

בהדרכת הרקדן והכוריאוגרף

שמעון לוי

למתחילים ומתקדמים ומקצועיים
ולכתות ריתמיקה לילדים
בימים א׳—ג׳ ,טל 25195 .

-לטבריה...

ומי יענה לטלפון?

כמובן, המזכירה האוטומטית -
עונה לטלפון 24 שעות ביממה.
וכן אנו מספקים:

* מכשירי האזנה
* מגכירי טלפון*
התקנת מיקרופונים והקלטות
רדיו דוקטור,
רח׳ שלום עליכם , 18ת״א, טל .244118

נהג אמבולנס, שבית-המשפט אסר עליו להתראות עם
אהובתו בת ה ,16-מודיע לה באמצעות כתבה זו :

״ אגיג ח.
א אוח! א תו!

כפי הצעיר הצנום, פעל ההופעה הצנועה והפנים הנעימים, שנכנס
פאחד הימים כשפוע שעפר למשרדי מערכת ״העולם הזה״ ,היתה
כקשה שיגרתית: לראות את אחד הכתפים.
אולם כאשר מכוקשו ניתן לו, הפכו דפריו למאוד כלתי־שיגרתיים :
״שמי כרוך דורפמן,״ הציג את עצמו .״אני אוהכ נערה -אפל

פית־־המשפט אסר עלי להתראות איתה. גם היא אוהכת אותי, אפל
אני פוחד שהיא לא תחפה לי אם היא לא תשמע ממני. היא תחשוכ
ששכחתי אותה.
״אני מכקש למסור לה מעל דפי העיתון שאני אוהכ אותה, שתמיד
אוהכ אותה. שתחכה כספלנות. כשהסיוט יעכור, נהיה יחד. לתמיד.״
ישבנו שם אובדי־עצות, ואז החלטנו, :אם אתה לא
יכול לעזור לנו — נעזור לעצמנו׳ ,אמרנו, .אביבה תיכנס
להריון — ואז הוא יהיה מוכרח לתת לנו להתחתן.׳
העורך־דין לא הגיב.

* רו ךמרפמן ואביבה• נפגשו לראשונה בבית־החולים
1הדסה בתל־אביב, לפני ארבעה חודשים.
ברוך עובד בבית־החולים מזה שנתיים כנהג מכונית
פרסית בשירות בית־החולים. בן ,22 שיער בהיר. בעל
עיניים כחולות. כילד נתקף בשיתוק־ילדים, בזמן המגיפה
הגדולה שפשטה בארץ ב־ . 1950 מאז הוא משותק ברגלו
השמאלית. הוריו נפרדו בזמן מחלתו, וברוך גדל במוסדות.
כשהתבגר, נדד ממקום עבודה אחד למשנהו, כאשר כל
פעם מפטרים אותו בגלל נכותו. לבסוף, בעזרת אמו,
ידידים והלוואות, רכש מכונית פג׳ו מסחרית והתקבל
לעבודה בבית־החולים.
דרכה בחיים של אביבה, לעומת זאת, היתר, דווקא
סוגה בשושנים.
היא בתו היחידה של עורך־דין אמיד, מתגוררת ברחוב
מפואר בצפון תל־אביב, גדלה מוגנת ונאהבת.
הנערה השחרחורת, נמוכת־הקומה, התנדבה לאחרונה
לעבוד בבית־החולים הדסה מספר שעות ביום, במשך כמה
חודשים. יחד איתה התנדבו עוד כמה מחברותיה בששיול
תיכון. הצעת העזרה שלהן התקבלה בהדסה בידיים
פתוחות.

״רוצה לישון איתי״

״היא לא מצאה חן בעיני״
** ל מה שאירע מרגע שאביבה הגיעה לבית־החולים,
וכיצד התפתחה הפגי שה בין שני הצעירים לרו מן אהבה
גדול שהסתייס במעצר ומ שפט, מספר ברוך דו רפ מן:

כשהגיעו הילדות מן התיכון לבית־החולים, דווקא אביבה
מצאה הכי פחות חן בעיני. קשה לי להסביר למה —
פשוט לא חיבבתי אותה.
אבל יום אחד היא ניגשה אלי וביקשה שנעשה סיבוב
במכונית שלי. הסכמתי. נסענו והתחלנו לשוחח, וראיתי
שהיא ילדה נחמדה ונבונה. קבענו לצאת באותו ערב.
מאותו יום התחלנו להיפגש יום יום בבית־החולים, וכל
שישי־שבת יצאנו לקולנוע. כשהפסיקה אביבה לעבוד
בבית־החולים בגלל שהתכוננה לבחינות, היתה באה יום
יום לבקר אותי.
בבית סיפרה אביבה שהיא הכירה צעיר נחמד הלומד
רפואה. אביה לא מצא בכך פסול ולא עמד בדרכה.
עד שיום אחד אביבה חלתה, ובאתי לבקר אותה בביתה.
הבאתי פרחים לאמא שלה ובונבוניירה לילדה. בהתחלה
היססתי אם לעלות, אבל אביבה הפצירה בי.
עליתי — וזכיתי לקבלת פנים צוננת למדי. לאביה כבר
נודע אז שאני נהג אמבולנס בסך הכל, לא סטודנט
לרפואה. וכשראה שאני גם נכה, החליט לעשות סוף לרומן.
אולם הוא לא רצה לעשות זאת כאשר בתו שכבה חולה.

.היא תרמה גם אותך״
^ שהכריאה אביבה, המשכנו לצאת. למרות שלכלל
^ יחסים אינטימיים לא הגענו, ראיתי שאני מאוהב בילדה
והיא אוהבת אותי. החלטנו להתארס. קניתי לה טבעת
וחשבתי לעשות את האירוסין בפני שני עדים.
אבל יום אחד היא הגיעה אלי וסיפרה לי שאביה אוסר
עליה להתראות איתי בכלל. צילצלתי לאביה למשרד. הוא
הזמין אותי אליו.
כשהגעתי, בלי הרבה חוכמות, הוא מיד הודיע לי
שאפסיק להתראות עם בתו. זה לטובתך שתעזוב אותה
• שם הנערה בדוי לצורך הכתבה. בגלל היותה קטינה
איו לזהותה

רוך דורפמן
מיד, אמר לי. היא רק בת 15 וחצי ועדיין לא יודעת

מה שהיא רוצה.
ניסיתי לשכנע אותו שאני ובתו מאוהבים, אבל זה לא
עזר. כשהוא ראה שאני לא מוותר, הוא התחיל להשמ ץ
את אביבה. הוא אמר לי שהיא יוצאת עם כל אחד ואחר
כך עוזבת אותם ומרמה אותם, וזה מה שהיא תעשה
גם לי. לא עניתי לו ועזבתי את המשרד.

מכות במקל על הראש
*מ שכנו להתראות בחשאי. אביבה היתה באה| ן אלי לעבודה, או שאני הייתי לוקח אותה מבית־הספר
הביתה. בערבים, כשהיינו רוצים לצאת, היא היתד, מסדרת
עם חבר שיבוא לקחת אותה מהבית, כך שהוריה חשבו
שהיא יוצאת איתו, ואחר־כך נפרדת ממנו ובאה אלי.
אולם יום אחד הגיעה אלי הילדה כשהיא חבולה ומוכה
בכל גופה. היא הראתה לי סימנים כחולים על הגוף
וסיפרה לי שלאביה נודע שאנחנו נפגשים, והוא היכר,
אותה במקל על הראש ובכל הגוף.
הצעתי לה שנפסיק להיפגש. הסברתי לה שהיא עוד
צעירה ואולי מוטב שתעזוב אותי. אמרתי לה, :זה כואב
לי, שאת מקבלת מכות. כל מכה שאת מקבלת, אני מרגיש
אותה על בשרי.׳ אבל היא לא הסכימה. היא אמרה
שהיא אוהבת אותי ומקבלת את המכות באהבה.
אבל אביבה התחילה לקבל מכות לעיתים יותר ויותר
תכופות. החלטנו שעלינו לעשות משהו כדי שנוכל להיות
יחד. ניגשנו לעורך־דין, ורצינו לתבוע את אביה של אביבה
בגלל המכות, ולהשיג צו שיתן לנו להתראות.
עורך הדין הסביר לנו שאביבה היא קטינה ואי־אפשר
להכריח את האב להתיר לה להתראות איתי. ובאשר
למכות, אמר, זה ענין מסובך, מה עוד שהאב הוא
עורך־דין, והוא אינו מעוניין להתחיל איתו.

ך* ד אותו יום לא נגעתי בילדה. בקושי התנשקנו.
י ג אבל אחרי החלטה הזאת התחלנו לחיות יחד.
היחסים האינטימיים קישרו אותנו יותר. רוב הזמן
היינו מבלים יחד. אבל את המחיר שילמה אביבה. היא
קיבלה מכות איומות. באחד הימים, כשבאתי לקחת אותה
מבית הספר, היא הודיעה לי שברחה מהבית.
שאלתי אותה מה היא תעשה עכשיו, .אבוא לגור אצלך׳.
היא השיבה בפסקנות.
הבאתי אותה אלי הביתה. אמי קיבלה אותה יפה, והתקשרה
עם הוריה של אביבה, הודיעה להם שהילדה אצלנו. הם
ביקשו פגישה עם אמי בבית־קפה בעיר.
לפני שאמי יצאה לפגישה, היא הציעה את המיטות
ואמרה לאביבה שהיא מסדרת לה מקום לישון על הספה
בסלון. אבל אביבה עשתה לה סימן ביד שהיא רוצה
לישון איתי.
מהפגישה בין ההורים לא יצא הרבה. אביבה ואני המשכנו
להתראות ולקיים בינינו יחסים. קיווינו שהיא תיכנס להריון.
למחרת, בפורים, הופיעה האמא שלה בבית־החולים בדיוק
כשאביבה היתה אצלי. היא נתנה לילדה סטירה ושברה
לה את המשקפיים. רציתי להפריד ביניהן ודחפתי את האם
קצת והיא נפלה. במקרה הגיעה אז ניידת משטרה שהביאה
מישהו לבית־החולים. ניגשתי לסמל ואמרתי לו שאני
רוצה לבוא לתחנה ולברר את העניינים. נסענו כולנו
לתחנה. כשהגענו לשם, שמע הסמל התורן רק את סיפורה
של האם ואמר לאביבה ללכת מיד עם אמה הביתה.
למחרת התלונן אביה של אביבה במשטרה שחטפתי
את הבת שלו ושנעלמנו. אני הופעתי שם בדיוק כשהוא
מסר את התלונה. הסמל הראה עלי ושאל, :איך הוא יכול
לחטוף אותה ולהיעלם. כשהוא פה?׳ האב התבלבל והתחיל
לגמגם.

״חשוד בבעילת קטינה״
ך* אותו רגע גמלה ההחלטה בליבי. ידעתי שאני מסתכן
במאסר של שלוש שנים. סיפרתי לו שאני חי עם הילדה.
קיוויתי שיהיה משפט ושהשופט יכריח את האב לתת
לנו להתחתן. מיד אחרי שסיפרתי, אמר לי הקצין החוקר:
,אתה עצור!׳ לקחו אותי משם ישר לאבו־כביר.
אמי ניגשה תיכף ומיד לוערך־דין. אבל עורך־הדין הזה,
שבנוכחותו החלטנו בזמנו לקיים יחסים, כדי שאביבה
תיכנס להריון, והוא היה שותף לכל הלבטים שלנו —
דרש אלפיים ל״י כדי לשחרר אותי בערבות. אז פנתה
אמי לעורך־דין צבי לידסקי, עליו אמרו לה שהוא משחרר
בלי לדבר על כסף במקרים כאלה. ובאמת לידסקי שיחרר
אותי כעבור עשרה ימים.
אולם שחרורי היה כרוך בתנאי אכזרי: שלא אתראה
עם אביבה עד המשפט. אם אפר את התנאי — אחזור
למעצר.
עכשיו, אני גם ללא אביבה — וגם צפוי לשלוש שנים
בית־סוהר.
כל מה שנותר לי זו התקווה שבית־המשפט יאמין באהבתנו,
וירשה לנו להתחתן.
ולאביבה, המנותקת ממני והנמצאת לבדה תחת לחצים
נוראים מצד הוריה, אני מזכיר מעל דפי העיתון:
אני אוהב אותך.

במדינה

היא

עולים

מובנה

ק לי טהב איו מי ם
במרכז הקליטה של הסוכנות היהודית
בדימונה הגיע המצב לנקודת רתיחה. האוי־רה
בין משפחות העולים המאוכסנות במקום
היא על סף התפוצצות. בשבוע שעבר
התמרדו עשר משפחות עולים, כ־ 60 נפש,
המתגוררות במרכז הקליטה בדימונה זד,
תשעה חדשים. הם הפגינו בחצר ביתו של
ראש־העיר.
״לא באנו לארץ כדי לשבת במרכז
הקליטה על חשבון המדינה,״ טענו .״משרד־הקליטה
אינו ממלא את הבטחותיו.״
מנהלי הסוכנות ופקידי מרכז־הקליטה
בדימונה איבדו את השליטה על העולים.
מנהל חטיבת שירותי הקליטה של הסוב־נות,
סגן־אלוף (מיל ).ירמיהו אשד העדיף
להשאר במשרדו שברחוב קפלן בתל־אביב,
•נמנע זה חדשייס לבקר במקום. ואילו
חיים איזיקיביץ, מנהל משרד־הקליטה ב-
באר־שבע מעדיף גם הוא שלא להתערב
במשבר שפרץ בדימונה. כשנשאל איזיקו־ביץ
מתי שוחח לאחרונה עם העולים בדי־מונה
השיב :״מדוע אני צריך לשוחח
עמם? יש לנו מטפלת משלנו במקום. אני
מבקר את הצוות ומשוחח איתו.״
מה שחיים איזיקוביץ לא אמר הוא,
שבקרוב כנראה לא יהיה לו עם מי לדבר
בדימונה. מטפלת משרד הקליטה במקום
שושנה שרר׳ עומדת כנראה להתפטר
ממשרתה. לפני שבוע איים עליה אחד
העולים, אב לשישה ילדים, כי ירצח אותה
נפש.
חזרה לפאריס. סכנת האלימות במרכז
הקליטה בדימונה נובעת מהעובדה שמשרד־הקליטה
המליץ בפני הסוכנות לזרוק מה־מוסד
את העולים המשוכנים במקום זמן
רב וטרם נקלטו. עורך־הדין חיים בר־שדה,
שלח בשם הנהלת הסוכנות מכתבים
לעולים אלה, היתרה בהם כי הם חייבים
להחזיר את דירותיהם לסוכנות תוך 30

1 2 0ב י 7י ך

לתקופהלב! שימו מוגבלת נ׳.,
להשיג את הדגמים
־־שים ב מ חי ר הישן
־־< זוכה י

אחד מאלה הוא העולה רחמים אפריאט,
מודד מוסמר במקצועו, אשר מצא תעסוקה
בחברה תל־אביבית. הסוכנות הציעה לו
לסדר לו דירה בנס־ציונה. כשסרב אפריאט
לקבל דירה במקום מרוחק ממקום עבודתו,
הודיעו לו כי יהיה עליו לעבור לגור
לעומת אפריאט, שיש לו עבודה אך אין
לו דירה, אחרת הוא המצב אצל מאיר אבו־מבול.
מאיר, אב לשישה ילדים, הוא פקיד״
בנק במיקצועו. כשעלה באמצעות שליחי הסוכנות
בצרפת, הבטיחו לו כי יקבל דירה
שתהלום את צרכי משפחתו הגדולה. אחרי
חודשים של שהייה במרכז הקליטה בדימונה,
קיבל סוף סוף אבוטבול אישור לדירה בגודל
של 100מ״ר בנם־ציונה.
כשנסע אבוטבול לנם־ציונה לראות את הדירה
שהועידו לו, הסתבר לו כי היא קטנה
בכ־ 15 מטר מהדירה שאושרה לו. ברור שבדירה
כה קטנה אינו יכול לאכסן את מש־פחתו
הגדולה. בזעמו איים אבוטבול על
עובדי מרכז הקליטה באלימות. רק אז הס-
כימו עימו כי משהו אינו בסדר. העניין נמצא
עכשיו בטיפול. אבל אבוטבול שרו י י•
דיכאון. דירה יש לו, אבל עבודה אין לו.
כששיכנעו אותו לעלות, הבטיחו לו כי לא
תחסר לו עבודה כפקיד־בנק בישראל. עד כה
טרם הצליחו פקידי משרד הקליטה להסדיר
לו את העבודה המובטחת.
אגב, אותה דירה בנס־ציונה הוצעה בבת-
אחת לכמה משפחות במרכז הקליטה בדימונה.
שלמה אטיאס ( )50 סוכן מסחרי
מפארים, הנמצא זה שבעה חודשים במרכז-
הקליטה וטרם קיבל את השיכון שהובטח
לו עוד בחו״ל, איים כי יקח את משפחתו
ויחזור לפאריס.
,,דא רוצה לראות אותך 1״ .אטי-
אס אינו היחיד. מרכז הקליטה בדימונה מלא
עולים ממורמרים שבפי כל אחד מהם
סיפור אחר.
יעקב אדרי ( )42 מנהל חשבונות במקצו־עו,
שוהה במקום זה שבעה חודשים יחד
עם אשתו, שהיא מילדת מדופלמת. הוב־טחה
לו דירה בנהריה. נאמר לו שבפברואר
ייכנס לדירתו. השבוע הסתבר לו כי הדירה
תהיה מוכנה רק בעוד ארבעה חודשים.
מספר אדרי :״פניתי ללשכת העבודה
בנהריה כיי לקבל עבודה במקום• אמר ;
לי שלא אקבל עבודה עד שלא תהיה לי
כתובת. כתובת איו לי מפני שאין לי
בית.״ אבל במרכז הקליטה לא מתחשבים
בכך. הוא יצטיר לעזוב• לאן? זה לא
(חמ שו בעמוד )44

העולם הזה 1702

תמיד

סוכנים בלעדיים לישראל :

הפריש הפצת מכוניות בע״מ. תל״אביב נ בית הדר, דרך פ״ת , 19 טל2 .־623441
חיפה: רחוב העצמאות ,98 טל.537059 .
מפיציםרא שי י ם :
ת ל ־ אביב :״ס.ג.״ חברה להשקעות בע״מ, רח׳ השרון , 10 טל 31755 .סחיפה: ש .בך דב, הדר־הכרמל, רח׳ ביאליק
,6טל • 63981 .י רו ש לי ם: מוסך ״סילון״ ,מרכז מסחרי, רח׳ אליהו שמע , 15 טל • 23202 ,26940 .רמת ־ גן :
צבי רון, רח׳ ז׳בוטינסקי ,48 טל • 727341 .ע פו ל ה: הראל סלע בע״מ, רח׳ יהושע ,52 טל • 22195 .נהריח :
ששון, המיסדים ,22 טל 9 920169 .פ ״ ת: מוסך אלמוג, סטרומה ,10 טל .913635 .רמתיים: שרות קטנועים,
דרך השרון ,29 טל 6 924353 .באר שבע: מוסך מוטודל, טרומפלדור .81

יש לו הכל אם יש 7ו 5 1 1 3י ו 11 תו 1 5

*סגימנסיה ריאלית
ההרשמה לשנת הלימודים תשל״א לכתות בוקר ט /י /י״א, י״ב

)!יכין זיוני ב*גם יה תי כון מ ק צו עי במג מו ת | לבורנטים בימיי
גרפיקה־שרטוט
הומניסטית רדיו־אלקטרוניקה
צ י ור אופנה
ריאלית טלויזיר .־ תעופה
פקידות
בל המגמות כוללות הבנה לבחינות בגרות
חוראח על-ידי מורים אקדמאיים בעלי נסיון *.סטיפנדיות
סרטים,
הרשמה,

8־1,5־9

ת ל ־ א בי ב

חי פ ה

רמת ־ גן

ברגר 17
ספנת אלנבי

שמריהו
לו ק ס *

יישיי״ח 41

בית האזרח

ב ת ־י ם
רוטשילד 33
ע״י המצבר.

חילון
סוקולוב 68

פתה ־ ת קו ח

בר־רוכטו 1

הברון 22
מפנת מודיעץ
דד ו*ג

למד, חד ש, גוון, א ת

זחו ל> לי

שלך

מ לי ן

בדרך הקלההב טו חהוה די סקר טי תעם

קטלוג א רו ס מס׳ 1
תכשירי ארוס מגונים את חיי הנשואים ועוזרים
להתגבר על חולשות ומחדלים. תכשירי ארוס
יגבירו את הבטחון העצמי שלך וישלהבו את בת
זוגתך.
אהבה ללא פחד עם מוצרי ארוס

תמונות, רבותי תמונות! לשולחי התמונות
תינתן זכות קדימה בפירסום המכתבים!
אני עוד עלולה להגיע למצב נואש ולהת
חיל לפרסם את תמונותי שלי ושל יתר
חברי המערכת!
ובינתיים הנה תמונה המופנית אל המין
הנשי שביניכן:

11 1

תנוחות אהבה
דוגמא תכשיר מס׳ 41080
למשחק אהבה מושלם
למשגל ממושך, לרגישות
מכסימאלית ול־בטחון
מהריון.

תכשיר מס׳ 41082
פתרון לאלו הסובלים
ממתח ועיפות, לחמי
המזג שאינם שולט־ם
על עצמם.

קטלוג א רו ס מס׳ 2
תכשירי עזר אפקטיביים להגברת הגירוי המיני
בעיות ומציאת פתרונות בחיי המין.
כקרוב:!:

קטלוג א רו ס מס׳ 3
מכלול ספרים ב־ 4שפות להגברת הגירוי המיני

דוגמא :
ספר מס׳ 34267
צוות צלמים בינלאומי
חושף בטכניקת
צילום נפלא אוסף
בינלאומי. יפהפיות בעירום מלא.

ן ספר מס׳ 5107
הספר מביא בעיות
;ופתרונות בחיי בני
הזוג לפני ואחרי ד,נ־
]שואים. הספר החשוב
;ביותר, העוסק בחיי
)המין והנשואים.

שלח תלוש זה לקבלת פרוספקטים חינם
ש.צ.מ. כ?{ ״מ, מפיצי לארוס בישראל
רח׳ המישנה 9ת״א, טלפון.445882 :

כתובת __ עי ר __
קטלוג מס

סוער, מגדה, מגוון, מלמד.
הוא והיא מדגימים את התנוחות
המודרניות ומקנים מושג
חזותי מסעיר הכל אודות אמנות
האהבה בצבעים טבעיים
ובעירום מלא

הסכרים בעברית

אילו הייתן נזהרות יותר זה ודאי לא
היה קורה לו!

מחיר — 26ל״י בלבד
לדורשים רק מעל גיל .18
שלח צ׳ק או המחאת דאר או
שברצונך לבקר במשרדנו כל
יום בשעות , 15—8.30 ברחוב
המשנה 9תל־אביג, שכון בגלי
(אוטובוס מס׳ .)14
ש.צ.מ. בע״מ.
שלח תלוש זה לקבלת הספר

התקופה הקריטית
דון ז׳ואנים, אל תקראו מכתב זה!
22/70 אינה מרשה לכם לפנות אליה.
אז לכל היתר, בהכנעה :״מוצאי־שבת
מחורבן — מחר בחינה ואתה אינן!
״נכון שאמא אומרת שעכשיו אני חייבת
רק ללמוד ולשכוח אודותיך, אך משום מה,
דווקא עכשיו אתה חסר. כי בתקופה קריטית
זו של בחינות בגרות, כשאין פשוט
מנוס סן הלימודים — זקוקים לאיזו רוח,
שתרפא את העצבים הרופפים ותחמם את
הלב. מין כומר וידויים טוב, אמיתי וכן,
שיוכל אולי, אפילו לעזור לי ולעודד אותי
ברגעי משבר. ומבטיחה אני שלא חסרים
רגעים כאלה.
״אז באלוהים, תהיה פעם אחת אנושי,
תרד לן מן האולימפוס הליליפוטי שלן
וענה. אבל חלילה לן לשכוח שאתה חייב
להיות גבוה ובעל רמה — לא בהכרח
עיניים כחולות ואף סולד (מכאלו כבר נשבר
לי) ,אבל הייה בן־אדם ומסביבת תל־אביב,
לאו דווקא נתניה, כי אני משם.׳׳
הזדרז, הזמן דוחק לה נורא, היא מאיימת
:״עוד עלולים לגלות אותי תלוייה ב׳
חדרי, על המנורה!׳־
ראה, הזהרתיך!

שמי כתובתי עיר ...

שים לב:
מוצרינו ארוזים בחבילה אטומה ואין אפשרות
לזהוי תכנה מבחוץ.

מלה

הספר ישלח בעטיפה אטומה

חדשה

בשפה העברית:

״גמישונים״
״גמישוגים״ — זהו שמם של הגרבונים
החדשים של ״מרסי״,
שהם כה גמישים עד שהם מתאימים
את עצמם לגופך ותהיה מידתך
אשר תהיה (מגובה 1.50 מטר
עד לגובה 1.75 מטר).
4.50ל״י לזוג בלבד.

אודי ז
23/70 רוצהלנצל את מעמדו הרם בצוער
ולשכנע• אותך לכתוב לו. בתמורה
הוא מציע לד 174ס״מ ועין ירוקה.
הוא אוהב לאהוב (מי לא אך לא
מסתדר לו.
אז אולי את תצליחי לסדר לו משהו?

מ.ר.ש חינ ם
מ גז רהר דיו שעון

חינ ם
במבצע דינ ג של

מאחר ש־1/70׳ 2בן ה־ 21 אוהב חיי קיבוץ,
הוא מרהיב עוז בנפשולבקש מכן,
בנות קיבוצים, לכתוב לו.
אבל הוא לא שוכח לדרוש מכן להיות
קצת יפות מפני שגם הוא קצת יפת.
אז מה הטעם להמשין.

במשך חודש יזבה
אחד מכל חמישה קוגים
של אחד ממכשירי גרזגדיג
(רדיו,טלו׳זיה,רשמקול
או מערכת סטריאו!

ב מ.ר.שחינם

בגי? הבגרות

מנורה לדיו ש עון

אם אתה חושב עצמך לבחור נחמד והשרות
הצבאי כבר מאחוריך, בתוב אל
,25/70 המעידד. על עצמה שהיא בחורה
נחמדה בגיל הבגרות.
האמן לי, זה הבל!

מודטעז 01/החיסתים ננימן נותויג

סגלון^גזרבז
נ1ין *י> 1י יח ח יר 1,וה? נ י * 2 5>67! >0ו585

״!•ו, יי* יעחס

חמימות
אני מוכרחה להזהיר אותך מראש —
26/70 בן ה־ 19 איננו יפה תויאר, אך הוא
בחור החולם תמיד על חמימות היכולה
לנבוע מחליפת מכתבים.
הוא סובל משיעמום צבאי אי־שס בסיני,
אך בטוח שלא יידרש ממך הרבה כדי למלאו
שמחת חיים במסיבות הליליות של
תל־אביב העיר, אולס לא בדיסקוטקים,
חלילה!
עיקר שכחתי: אסור לך לעבור את שנת
ה־י״ח שלו ואת קס״ה הס״מ שהועיד לך
המבע.

מבצע מיוחד
לקוני טלווידן־־ו

שנים אחריות
לחלקי חלוף חנם!*

כחד שים אסריל-מא׳

דמחפשות מעט אהבה1
לפני שנה מלאו ל־ 16 27/70 וחצי
לפני שנה הוא גם כתב לי את המכתב
הבא וזה אולי גם מסביר את הכל :״אני
קורא ותיק של העולם הזה וכמובן שמדי
גליון אני נתקל במדורך. פעמים רבות
נהגתי לשאול את עצמי, :האם האנשים ד-,
מסתתרים מאחורי המספרים נענים במכתבים
בעקבות פירסום במדור? ואם כן,
כמה?׳ ועוד שאלות כגון אלה. והנה מצאת
הזדמנות להיווכח ולקבל תשובות על הכל.
״תשאלי איך? ובכן, החלטתי לאחר שקראתי
כל כך הרבה ׳מספרים׳ ,להיות אחד
מהם. יכול להיות שבאופן יחסי אני צעיר,
אולם תקוותי שלא תמנעי את פירסומי
בגלל זאת.״
איך אני יכולה?
״אפנה לעיקר: מחברתי נפרדתי לפני
כמה שבועות (אינני בא לספר לך על
צרותי אלא רק על המניעים הפסיכולוגיים
שהביאו לכתיבת מכתב זה) וברור שבעקבות
זאת (ההיפרדות) אני מעוניין להכיר
בנות חדשות למטרות חברות (אני הולך
דוגרי) .כמו שכתבתי, אני מעוניין בבנות
מכל חלקי הארץ. אני עצמי איני מגביל
את הגיל. כל אחת שתמצא לנכון שגילה
מתאים לשלי והיא מחפשת מעט אהבה,
חבר נאמן וטוב וכל מה שכרוך בו, תכתוב
לי ותיענה ברצון.
״,פרוטקציה׳ מסויימת תינתן לבנות מסביבת
רחובות עד תל־אביב (כולל) ,אבל
גם השאר לא תצטערנה.״
מחקו את החיוך הטפשי מפרצופכם!

לא נפלנו על הראש
אנו בהחלט יכולים להרשות לעצמנו להעניק לך
את תקופת האחריות הארוכה ביותר הניתנת
כיום חינם למקלטי טלויזיה בישראל!
זאת מפני שאנו משוכנעים באמינותה של טלויזיה
״מץ״ וביכלתה להאריך ימים יותר מכל מקלט
טלויזיה אחר.
אך אם בכל זאת יתקלקל חלק כלשהוא בטלויזיה
״מץ״ במשך 5שנות האחריות תקבל את חלק
החילוף האורגינלי — חינם !
קנה טלויזיה אחראית — קנה טלויזיה 2י\ 1£1
ודרוש את תעודת האחריות המיוחדת של ״דלפו״
בע״מ.

החלונות הגבוהים

אקדמאי, בן שלושים, עמוד דוס!
28/70 רוצה להתכתב איתן בתני שהש־כלתך
הפורמלית לא הגבילה אותן בבחירת
נושאי התעניינות נוספים.
מה שבטוח, היא תפצה אותך באהבת הספרות,
המוסיקה והתיאטרון, וכן ב־נ׳2
שנה אקדמאיות.
עמוד נוח !!!

* בתנאי שהתיקונים יבוצעו במעבדות ^ 1£ ׳1׳ 2ברחבי הארץ.

גער השבוע

ב אי כו ת, ב עוי רו ת, ב 7ן לי ט ה
1ב7ן 1ל ט לויזי רי 6 5 2 3 3מעללכל

הא! הנה מועמד לקורס טייס, נערות!
(ראי תמונה).

להשיג בכל חנויות השק״ם

תעריפוו המנויים של

ר.ו1ופ הוה
17.12.69
?שנח לחצי שנח
בלירות בלירות

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל, בדאר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדאר אויר

29/70
185ס״מ של חן גברי 85 +ק״מ של
אופי יציב בצבר בן 19 אביבים, שהספיק
לעבור את השלב הראשון במיבדקי הטייס,
ואפילו בהצלחה.
וכמו שאני מכירה אתכן, אתן אוהבות
את הטיפוס הזה שמעדיף לשבת בבית למרות
שכל הבנות בשכונה פוזלות לעברו,
עד שתגיע אותה אחת יפה וחיננית בת
ה־ 18 , 17.שנים, מסביבות תל־אביב.
בשבועה של חייל מבטיח 29/70 לענות
לכל מכתב, גם אם לא תהיה בו תמונה.
אז נא להתחיל להטים מכתבים!

לכל ארצות אירופה ואיראן

ליפאן, ונצואלה, ארגנטינה וברזיל

160

לאוסטרליה וניו־זילנד

176

למקסיקו, פנמה

150

110

לארצות־חברית ולקנדת
לאוגנדח, טנזניה, אתיופית, גאנה, ניגריה, קניה, ציילון, 120 חוף השנהב, תאילנד

140

לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, גואטמלה

במדינה
יש ל׳ הנתעה
בשבילו יקירתי

(המשך מעמוד )41
מעניין את אנשי הקליטה.
בעיות מסוג אחר יש לז׳קלין עזריה,
בת ה־ ,30 אם לשלושה ילדים, שבעלה
נטש אותה אחרי שעלו לארץ וירד. היא
זקוקה ליעוץ משפטי .״אין עם מי לדבר,״
היא אומרת,״ עובדת סוציאלית לא ביקרה
כאן כבר חודשיים וחצי. פניתי למר שחרון,
מראשי משרד־הקליטה בבאר־שבע.
הוא אמר לי: אני לא רוצה לראית אותך
פה. יש לך מטפלת במרכז־הקליטה.״
חצי מיליון כשנה. מה קרה בעצם
במרכז הקליטה בדימונה, ההופך אותו
לבעייתי כל־כך?
״חבל על הכספים שאנחנו מבזבזיח
שם,״ אמר חיים איזיקוביץ׳ ,מנהל משר,
הקליטה באר־שבע .״כל הצרות נ<כעדה
מכך שאיכלוס המרכז נעשה בנ׳גול לקריטריונים.״
״החזקתו
של מרכז זה עולה לנו כ־350
אלף ל״י בשנה,״ מגלה ירמיהו אשד ,״לזה
יש להוסיף את ההוצאות של משרד הקליטה
ומשרד החינוך והסכום מגיע לחצי מיליון
ל״י בשנה.״
מלכתחילה יועד מרכז הקליטה בדימונה
לקלוט בעיקר עולים אקדמאים ולאפשר להם
ללמוד עברית עד שייקלטו ועד שיסתדרו
בעבודה. מתוך 178 העולים שהגיעו למרכז
זה, היו עד חודש מרץ רק 3אקדמאים.
כל השאר הם זגגים, חייטים, פועלים
ונהגים שאינם זקוקים ללימוד עברית כדי
להקלט.
הם מרגישים עצמם במקום בכלואים
במחנה הסגר, מבלי שיעשה צעד לקליטתם.
הם אינם יודעים מה יהיה עמם מחר, או
בעוד חודש.
מדוע שלחו אותם למרכז הקליטה המיועד
לאקדמאים בעיקרי
״שליחינו בחו״ל הם הקובעים מי ילך
למרכז הקליטה ומי לקליטה ישירה,״ משיב
ירמיהו אשד.
כך קרה שמרכז הקליטה אינו מגשים
את יעודו, העולים שנשלחו אליו אינם
נקלטים ובינתיים מבזבזת המדינה חצי
מיליון ל״י לריק מדי שנה.

מיעוטים
הפתעהנ עי מ ה הי אלקבל
ט לויזי ה. ביי חו ד כ שזו טל־ויזי
ת שאוב־לורנץ! מקלט
ה ט לוי זי ההטובבעולם ,
במבחר של 7דג מי םחד שי ם
, 1970ה מיו צ רי םעל־י די
ה קונ צ רן ה בין ל או מי .1.1 .7 .
א ח ריו ת של 7שני םלהס פק
תחל פי ם.
הספקה

2א[ח10־ 8שש 1113 50

אוסף

נדיר

של עתוני ספורט, החל
משנת ,1947 ניתן למסירה
בהזדמנות.
בעניו פרטים נא לפנות בכתב :
בר״שירה, כצנלסון ,111 גבעתיים,
או בטלפון ,725223 בין 6ל־ 8בערב.

מהירה

לעולים חדשים
ללא מכס.
לפנות: כינירי בע״מ הסוכן
בישראל
תל־אביב טל 624193 .
טל 531268 .
חיפה
במטוס הבלעדי

או סו גן — או עציר
בין עשרות העצורים מעצר מינהלי בבית־הסוהר
בדמון, נמצא גם העצור עבד־אל־פתח
רג׳א זועבי, נגר בן 29 מכפר־סולם,
שעבד בנגריה בנצרת.
זועבי נעצר לפני כחצי שנד, על ידי
משטרת עפולה. במשך חודש הוחזק לצרכי
חקירה בתחנות המשטרה של עפולה ויגור.
כשהסתיימה החקירה הוצא נגדו צו לפי
תקנה מספר 111 של תקנות ההגנה לשעת־חירום,
המרשה להחזיקו במעצר ללא כל
אישום או פסק־דין.
לא היתד, זו הפעם הראשונה בה נעצר
זועבי. לפני עשר שנים, כשהיה בן , 19
ברח זועבי מכפרו לרצועת עזה. במשך
שנתיים עבד שם בנגרות, עד שנמאסו
עליו החיים ברצועה והוא שב והסתנן
לישראל. הוא נעצר, ונשפט ל־ 4שנות
מאסר, אותן ריצה בכלא בניכוי שליש
עבור התנהגות טובה.
תפקיד כניגוד למצפון. מדוע נעצר
רג׳א זועבי שוב!

מועדון חברי ם

אימפרוביזציה
1 .1 0 1 1ב § 1׳ \ 1 0ק? .מ 1

ערב ערב
ת״א, רח׳ הירקון פינת נס-ציונה

״מזה שנים,״ טוען זועבי במכתבו מהכלא׳
״אני מנסה לחזור לחיים רגילים,
אולם השלטונות אינם מאפשרים לי זאת
בשוללם ממני רשיונות יציאה למקומות
העבודה שהצלחתי להשיג. גולת הכותרת
היא מעצרי השרירותי,

העולם הבא

אם תרצו איך זו הגרה לפסח
מאת

רחל המרחלת

הרכילות אינה המצאה מודרנית. היא נולדה עם אדם וחוה. היא שייכת לטבע האדם. היא שייכת
גם לספרות שלו. קחו למשל את התנ״ף: אלו סיפורי רכילות נפלאים יש בו? היום הם נחשכים
לפאר היצירה אכל כואו ונראה איך אותם סיפורים עצמם היו נראים לוא אירעו היום ולוא הייתי
צריכה לדווח עליהם כמו על שאר סיפורי הרכילות המתרחשים כהמונים ככל יום וככל רגע.

מיאנסאתמי,למהונטה?
אני לא צריכה לספר לכם שהגברת פ ד
טיפר ( )58 אוהבת את הנהגים שלה צעירים,
טריים וחתיכים. הנהג הלפני אחרון
שלה, פתי, היה חתיך כל־כן לא־נורמלי,
שאפילו כאשר נהג שיכור ועלה עם ה־הרולם־רויס
על האובליסק בכיכר נפרטיטי.

של התיאטרון הלאומי, בנוכחות כל המי־ומי.
למחרת
הסצינה, כשיוסף הגיע לעבודה,
כבר חיכו לו בלשים, שעצרו אותו לחקירה.
מחוסר הוכחות לא הוגשה תביעה
נגדו עד היום, אבל מר פוטיפר הפעיל

הכושית של משה רבנ
אני אומרת לכם, המחנה שלנו מלא ליברלים.
לאן שאתה מסתכל אתה רואה
ליברל אחד לפחות, או סתם אדם נאור.
ממש תענוג.
אתמול, למשל, היה הדיסקוטק עגל הזהב
מלא כל־כך כליברלים, שכאשר ניכנס
משה רכנו עם ידידתו החדשה והשחומה
לא אמר להם אפילו הבארמן
שלום. האורחים פשוט התעלמו מהם, ואף
אחד לא ניגש לשולחן הקטן בפינה, שם
ישבו.
מה שהפריע למשה, זה לא הבדידות הזאת,
מפני שלפי המבטים שהוא נועץ ב־יפהפיה
שלו, הוא מוכן להסתפק בחברתה
יוחר מאשר ערב אחד, אלא הציטטות הליבראליות
שהחלו למלא את האטמוספירה
ברגע שנפסקה הדממה הראשונה.
בתו של צייד־שלווים מצליח הודיעה בקול
צורם שעכשיו ברור למה שלח משה
את צפורה למדיין. חברתה, שבמשך
שנים עשתה למשה עיניים, משכה בכתפיה
והפטירה :״מזל שזו רק כושית אינדיאנית״
.וכו׳ וכו׳.
משה התעלם מכל הפנינים האלה, ו

ידידתו׳
שעוד לא למדה עברית, לא חשה
במתרחש.
אכל זה עוד לא כלום. הצרות האמיתיות
התחילו כאשר משפחת רבנו הליבראלית
התחילה גם היא להתערב בעניינו
של ראש־הממשלה.
ודווקא בקול רם• למען האמת, כל־כך
בקול רם, שכל המחנה לא ישן בגלל הצעקות.
מרים צעקה :״שווארצע אה״
הרץ צעק :״שיקסע ואחר כך צעקו
שניהם ביחד, ואי־אפשר היה להבין כלום.
הוויכוח הקולני נמשך שעות ארוכות,
ואולי לא היה מסתיים אף פעם, לולא
התערב כוח עליון: מרים קיבלה מחלת־עור
פתאומית, ואושפזה.
למרות שהביקורים אצלה נאסרו, לא
יכולתי להתאפק והתגנבתי לבית־החולים.
שאלתי אותה מה קרה לדיעות הליבראליות
שלה, מפני שפעם טענה שאוזני שכמה
מהחברים הכי טובים שלה הם בושים.
״ליבראלית שמיבראלית״ ענתה מרים בקול
חלוש .״לכל דבר יש גבול!״
ואחד הזקנים משבט לוי הוסיף :״אני
שונא גזענות וכושים!״

״המציאה״ של הנסיכה
תרשו לי להשתתף בשמכם בשימחתו
של מלכנו האהוב, אשר בתו האהובה,
הנסיכה רעמפפה, חזרה בימים אלה מביקור
משפחתי בן תשעה חודשים במדיין.

איזים -סצינת קינאה בפואייה
היה אלוף מצריים
לנהג אחרי שעבר
חשבון הגברת1 .־
לעשות חאראקות,

את השפעתו, ויוסף עצור בינתיים במעצר
אדמיניסטרטיבי. ואם לזה לא קוראים אונס,
אז אני כבר לא מבינה כלום בעניינים
כאלה.

לא פוטר. מרנפתח
במישקל כבד, שהפן
קורם נהיגה מזורז על
פ נו פרת, זה שאהב
נראה כמו אל יווני.
היחסים הטובים השוררים בין המעבידה ח
לעובדיה הפכו לשם דבר אפילו כשהיא
מפטרת אותם, הם נשארים במשפחה. אחרי
שמרנפתח, למשל, נהג את הקאדילק לתוך
הנילוס, הוא הפן למנהל בית־החרושת
למצות שהאבא של הגברת הוריש לה.
לכן מפתיעה מאד התלונה שהגישה ה־הכישלון
של השבוע שייך ללא ספק
פוטיפרית נגד הנהג הנוכחי שלה, אחד
למסעדה החדשה ״ג׳אבעס״ ,המתמחה
יום ן ,6בה היא מאשימה אותו בנסיון לברגלי־צפרדעים
ובארבה צלוי. למרות ש־אונס(
.לא פחות ולא יותר!)
לפתיחה החגיגית הוזמנה פל השמנה
מה שיפה בכל העסק, זה שגם יוסף
וסלתה, היה המקום כימעט ריק מאדם,
מסכים שאמנם היה נסיון לאונס. השאלה
מפני שמאז שהתחילו המכות, נסעו רוב
היא רק מי ניסה לאנוס את מי. אז תשפהעשירים
לחו״ל, והעניים צדים את הטו
בעצמכם:
צפרדעים שלהם בעצמם.
כבר מזמן שמעתי, שיוסף, העובד כנהג
ההפתעה היחידה של הערב היתה
כדי לממן את לימודיו בכלכלה ובמדעי־הגברת
דוקטור תחותמס — אשתו של
המדינה, אדיש מאד לקסמיה של גבירתו,
מנהל בית-החולים לחולי דבר ושחין,
ומסרב לעשות למענה כל מיני שרות־ס
שהגיעה בחברתו של סתי, נהגה לשעבר
קטנים מחוץ לשעות־העבודה, כמו למשל,
לרחוץ את גבה, או לסגור לה את הריץ׳־ של הגברת פוטיפר.
אם תשאלו אותי, אז רצוי שהדוקטור
רץ< .וכבר מזמן שמעתי שהיחסים ההדו־הנכבד
יקדיש מעט מתשומת-הלב שקיס
שלו עם דיילת יפהפיה וצעירה בשם
הוא מעניק לחולי המגיפה לרעייתו הצאילים
מעצבנים את הגברת מאד מאד• ו־עירה
והנאה — אחרת ייפגע ביתו שלו
לא מזמן שמעתי, שבגלל הדיילת הנ״ל
במגיפה מסוג אחר.
ערכה לו הגברת סצינת קינאה בפואייה

זהירות -מגפה

ארץ אחרי שהרומאן שלה עם נדפס הופסק
על־ידי בית המלוכה, מפני ששר־הצבא
יפר,־התואר הוא גרוש.
אגב, מה קרה לנרסם? לא רואים אותו
בזמן האחרון.
אבל נחזור לנסיכה. ובכן, בנוסף ל־שימחתה
הזאת, שוררת בארמון שימחה
נוספת, בצורת תינוק חמוד ועירני, שהנסיכה
מצאה ביום בהיר בחוף־הרחצה
הפרטי שלה, כך לגמרי במיקרה. כל הארמון
עושה לו פוצי־מוצי. המלכה כבר
סורגת לו גרביים קטנים כאלה, והמלך
הזמין לשיחה ידידותית את המחנך הנודע
ד״ד פפוקפם. שמענו גם שריהטו
עבורו חדר מקסים באגף הצפוני של הארמון,
ושניתנה הוראה להתחיל לבנות
לו פירמידה.
מה שאני לא מבינה זה למה שכרו ב־בשבילו
מינקת עבריה, במקום לקחת אחת
משלנו, במיוחד עכשיו׳ אחרי הפיחות.
אבל מילא, מה שיותר חשוב זה ש־חסידה
קטנה לחשה לי שהמציאה הזאת
השפיעה על כמה מנערות־החצר עד כדי
כך, שגם הן מתכננות ביקור ממושך במדיין.
אביה של אחת מהן אפילו הזמין
כבר תור אצל הנגר, שעשה את חדר־הילדים
בארמון.

האם נכון

כת־פרעה ביאור
הנסיכה, שאגב חידשה בהזדמנות זאת את
המלתחה שלה. נראית מאושרת ופורחת.
אף אחד לא -היה מאמין שזו אותה נערה
עצובה, רזה, ושבורת־לב, שעזבה את ה

האם נכון שהסיבה האמיתית לביקורו
של מנהיגזרידוע במחנה
היא לפייס בין בתו ובעלה, שהוא
מנהיג מקומי ידועו
ומה שיותר חשוב: האם נבון שהמנהיג
לא הצליח לסלק את החתול השחור
שעבר בין בני הזוג, ושעם שובו הביתה
עפה לה גם הציפורה ן

גיורא גודיק מציג א ת

יוסי בנאי
ב מ חז ה ה מו סי ק לי

כדאי שתשתחרר מכל
הבעיות הקטנות המטרידות
אותן ואינן
מניחות לך להתרכז בדברים
החשובים באמת.
זה יועיל לך יותר
ממה שאתה מא מין.
פגישה בלתי-צפו-
ו 2גסרס •
יה תביא עימה נסיעה
20ס יפריי-ל
קצרה ונעימה, שתוצ-
אותיה תהיינה פחות נעימות. אל תהססי
לקבל הצעה נועזת אשר תוצע לך.

1ווון

מ^כ!4ופמ

על־פי א. גולדפאדן; תרגום מהמקור: עזרא להד

שמואליק סגל
ובהשתת פו ת:
אלישבע מיכאל׳ ,שמעון בו
וצוות גדול של שחקנים, רקדנים וזמרים עיבוד כוריאוגרפיה תפאורה תלבושות
בימוי
אולם

יוסף מילוא, חיים חפר
ג׳ין סאגאן
שמואל בק
הגר עממי

תפסיק לתכנן כל צעד
בקפדנות רבה כל כן,
׳ והפסק לפחד מהצל של
עצמן. מקוריות והעזה
הן התכונות שתבאנה
לן הצלחה. גילוי חשוב
עשוי לקדם יאת הקאר־יירה
שלן, בתנאי שתדע
לנצל אותו כיאות.
במישור הרומנטי — כדאי.
שתשתדל ותר להבין לליבה. אחרת,
היא תחפש לה מישהו אחר. וזה חבל.

יוסף מילו א

לאחר הפסקה ממושכת,
חזרת לעצמך.
נצל את השלווה האתה
יחסית
ממנה
נהנה כדי לקדם את
מעמדך בעבודה. פקח
עין על שותפיך ועל
הכפופים לך, ואל
תהסס להעיר להם
כאשר הם מתרשלים.
במישור הרומנטי — אל תניח ליחסים
המתוחים קצת בבית להדאיג אותך.

אלהמברה
לוח הצגות פסח

ב־9.30—6.30
יום ג ,,מוצאי־חג 2 ,21.4 ,הצגות
ב־ 4.30 אחר,״צ וב־ 8.30 בערב
יום ד22.4 /
ב־ 4.30 אחה״צ וב־ 8.20 בערב
יום ר,׳23.4 ,
ב־ 6.30 וב־9.30
מוצ״ש 25.4
ב־ 6.30 וב־9.30
יום ב׳ ,מוצאי־חג 27.4 ,

הבן מיד כרטיסיו לכל בני המשפחה
אצל ״רוקוקו״ -וביתר המשרדים
פרסום בלקין

למה אתה מפחד להגיד מה אתה חושב?
אס תתאפק יותר מדי זמן, יהיה מאוחר
מדי לומר מה שטעיק עלין ולנסות לתקן
את היחסים. נסה להיות
כנה עט אנשים קרובים
אלין ותראה איזה אידיליה
תשתרר. בת מאזניים
— עשי משהו למען
ההופעה שלך. ה־קייץ
מתקרב והקילוגר־מים
המיותרים שצברת
בחורף יערערו את ביט23ב
ספטמבר ־
חונן העצמי. את יכולה
22באוקטובר
גם לשנות את התסרוקת
למשהו עליז ורענן יותר. השבוע לא כדאי
להמר בשום פנים ואופן על הצבע האדום.

מאזניים

המשך להתנהג בדיוק כמו שהתחלת,
ותזכה להערכה לה אתה מצפה. זכור
שיש בעולם מקום ל1
יותר
מאדם מוצלח
אחד ושהצלחתם של

אחרים אינה מזיקה
לך כפי שאתה חושג.
במישור הרומנטי —
תן לה לרוץ אחריך
קצת, ואל תתן לה
לרכב עליך. אם היא
ממשיכה לאחר לפגישות
— אל תחבה לה
יותר מעשר דקות. זה יעזור ויגביר את
אהבתה אליך, ואף תתחיל לכבד אותן.

להיות אדם הגון אין פירושו לומר כל מה
שאתת חושב, במיוחד אם אינן רוצה ש־

חברין לעבודה יתחילו
לשים לן רגליים. הגיע
הזמן שתפסיק לעלות על
אנשים, וששתייחס אליהם
באהדה ובהבנה. בת
קשת — תפסיקי לשבת
בבית. גם אם הוא איננו
הנסין על הסוס לו חיכית
— נסי להכיר אותו
יותר טוב, ותגלי שהוא
בעצם ינתר נחמד מאשר
נדמה לך. לעומת זאת, בן קשת — סכנה
צפוייה לן מיועצת, אשר כוונתה רק להרע.

אחת מתוכניותיך לשבוע תתקלקל, אן
לא נורא, מפני שבמקומה תבוא אחרת,
מוצלחת לא פחות.
ידיד ותיק, אותו לא
פגשת זמן רב, יביא
עימו הפתעה נעימה.
בת גדי — השבוע
תפגשי אותו, סוף־סוף.
האשמה למריבות המש־אם
תתנהגי כשורה —
פחתיות האחרונות נעותכבשי
את ליבו. חשצה
רק בן. נסה לא
בי היטב על כל מה
לשכוח שאינן האדם
שאתה עושה או אומהיחידי
בעולם, ולגלות
רת. זה ישתלם לן.
יותר הבנה לזולתן. אל
אל תהססי לנהוג בהעזה והשתמשי בתתיחס
ברצינות להתקאינסטינקטים
שלן — הם לא יכזיבו.
פות הזעם של הקרובים
אלין, אלא הקשב היטב

למה שינו להס לומר
מוחם שקטים ום ולטים בעצמם. בת סרטן, כראי שתבדוק שוב אם השמועה הגיעה ל־אוזנין
אטנם נכונה. עד תהיה בטוח באל
תתחבי את אפן לעסקיה של חברתן.
נכונותה — אל תעשה
כלום. היחסים הטובים

עם אדם קרוב אלין
יימשכו ותזכה לשלווה
הביקורים המשפחתלה
חיכית. בת דלי —
יים בהם תהיה מעואל
תפחדי לבזבז כטף,
רב יביאו עימם טיר-
ואל תניחי לידידותין לדה,
אן לטווח ארוך
הפריע בחיי האהבה ־
ישתלמו לן. נהג בלן.
למרות שאת סומכת
סבלנות והקשב היטב
עליהן, את עלולה לגלות
למבוגרים ממך. אל
שחן מנסות לשיט לן
תנסי לעמוד על שלך
רגל. לאנשי העסקים צפויה הכנסה בלתי־ולהתנות
לו תנאים.
צפוייה בעתיד הקרוב, אם כי קטנה בגודלה.
אם תניחי לו להמשיך
לרכב עליך, תגרמי לך סבל. אל תפ
חדי
להיות תקיפה, הוא לא יברח.
מכתב לו אתה מחכה

כבר זמן רב יביא הפתעה
נעימה. למד לנסבלנות.
אל תיקפוץ וצל
את האפשרויות האל
תנסה להשיג הכל
פתוחות לפנין, ומה
בבת־אחת. עבוד בשקט
שיותר חשוב, להבחין
ועשה את המוטל עליך
בהן במועד הנכון. בת

ותיווכח ששיטה זו
דגים — שימי לב
תביא בעקבותיה את
למשפחתן, ושפרי את
התוצאות עליהן אתה
היחסים עם הקרובים
חולס. הפסק להאמין
אלין. אם תמשיכי לא להתחשב באח 21ג
אזגוסט
22 גדזסטויבר
לכל מה שמספרים לן, רים, תפסידי ידידות היקרה לן מאוד.
ובחן היטב את האיג־ במקום לבזבז כסף על זוטות — קני
פורמציה המגיעה אלין לפני שאתה פועל
לן את הדבר הגדול עליו את חולמת.
לפיה. בת בתולה, תפגשי אדם שיעזור לך. במישור הרומנטי — שבוע רגיל בהחלט.

״הטיול המסוכן והמסעיר ביותר עלי־אדמות !׳׳

שעונו לתיקון בחנות של פינקלשטיין בתל-
אביב.
מעיינות לכוח-גברא

111ר ד 1יי? יך• י ן 1ן ! בדרן סראס־נאצראני אל נווה־
המידבר נאבק שבסיני נתקלים

המטיילים בשרידי שתי המלחמות שנערכו בקטע־דרן זה. בתמונה

נראים המטיילים ליד שברי מטוס מצרי שהופל עוד במיבצע סיני.
כיום — שלוש שנים אחרי המלחמה — עדיין ניתן למצוא
פה ושם, בלב המידבר הלוהט, את שרידיה של המלחמה.

ישראלי הסנוב -זד, שעדיין לא
/היה בחו״ל — ניתנה אחרי מלחמת
ששת־הימים האפשרות לממש שני חלומות
ישנים נושנים:
האחד — להעפיל לחרמון ולהחליק על
השלג, כמו כל אזרח העולם הגדול.
על חלום זה, מוטב שלא להרחיב את
הדיבור. שלוש שנים אחרי המלחמה, הוא
עדיין חלום.
השני — לנסוע פעם יותר משעתיים
רצופות — מבלי להגיע לאיזה גבול.
חלום זה דווקא הפך למציאות, ו־3,000
ישראלים מממשים אותו מדי חופש. אחרי
טיול בחצי־האי סיני, יכול הישראלי להבין,
לראשונה בחייו, מה זה מרחב .
הוא מתיישב באוטובוס — ותחנתו הראשונה
היא אבו־רודס — מרחק 650ק״מ

ן * טיול המסוכן והמסעיר ב |
יותר עלי אדמות — כשאנשים
אינם מסתירים ממך את הסכנות. ל ד,יפן־
.:הם מזהירים אותך כי ייתכן
שיירו עליך — קח איתך קובע פלדה,
מסיכת־צלילה ופנם־כים — אל תצפה
למסעדות, בתי־מלון או שירותים אל מנטריים
אחרים — אם יבוטל הסיור
— בוא בטענות רק אל עצמך. אף
אחד אחר לא יהיה אחראי לכך —
אם יש לך נשק — הבא אותו. זה
בטח לא יזיק.״
דו״ח של עיתונאי שהצטרף לסיור קרבי
בויאטנאם? או אולי למעוזי המורדים בסודאן?

בדיוק. זהו קטע ממכתב, שפירסמה
לאחרונה בשבועון האוסטראלי פוקס תיירת
אוסטראלית על סיורה — בחצי־האי סיני.
התיירת האמיצה אמנם מודה בכתבתה,
שהדבר הנורא ביותר שאירע לה במציאות
היה שהיא נבהלה כמעט למוות כשהתייר
במושב הסמוך לה, באוטובוס ממוזג־האוויר
של אנד, התעטש ברעש נוראי. אבל זה
לא הפריע לה להפעיל את דמיונה המזרחי
הפרוע, ולצפות בהנאה רוטטת ליריות,
שודדים, חוטפים, ואולי אף אנסים — מי
יודע?

באוטובוסים־ במרחבי^
ראס־נאצואני 7 : תותחי ראן, משמשים כיוס אטרקציה למטיילים

סיני. בשעתו איימו תותחי חוף מצריים גדולים אלה על חוף
השיט הישראלי במיפרץ אילת. כיום נותרו תותחים אלה כעדות
אילמת לסיבות אשר גרמו לפתיחתה של מלחמת ששת־הימים.
מעיר־הנפט הזו שעל שפת־מתל־אביב.
ים־סוף,
שם הוא מרגיש עצמו כמו בסרט
של המערב־הפרוע, הוא קופץ, לאורך ואדי
פיראן, בדרך־עפר, למנזר סנטה קטרינה —
מרחק פעוט של 130ק״מ נוספים. הוא
מטפס 4,000 מדרגות להר־משה, יורד 4,000
מדרגות חזרה, ממשיך בדרכו, טובל בחמאם
סעידנא מוסא — מים חמים, שהברואים
מספרים שעשירי מצריים נוהגים
היו לבוא ממרחקים לרחוץ בהם, כי הם
טובים נגד קרחת ובעד כוח־גברא (ואם
אתה מספיק תמים להאמין לבדואים, אז
מגיע לך להישאר קרח) — ולאחר ארבעה
ימי־נסיעה מגיע לשארם א־שייך, מול מיצרי־טיראן.

בדואי
מתקן
שעון בתל-אביב
* * ה שמוכיח רק עד כמה הכל יחסי
בעולם. כי לוא היו הבדואים של סיני
— אלופי הצ׳יזבאט המזרחי הקלאסיים —
מינויים במקרה על פוקס, ונתקלים בסיפורה
של אותה תיירת, אין ספק שמערכת העיתון
היתד, זוכה לכמה מכתבי תגובה חריפים,
מתובלים בכמה קללות מסולסלות, על
ההגזמה שבסיפור.
כי לבדואים אלו, סיני הוא המקום השליו
בעולם. והסיור הנוראי ומלא־ד,סכנות של
התיירים, משמש לו קשר יום־יומי לעולם
החיצון. כאשר עוצר אוטובוס אגד ליד
אבו־רודס או נחל פיראן, מזמין הבדואי
המקומי שם אצל איציק הנהג — בעברית
ספרותית על הניפק — חלקי־חילוף ל־משאבת־המים
שלו, או מוסר בידיו את

מה זאת
ארץ גדולה

פגישה בין סיור צה״ל בהליקופטר לבין המטיילים
באוטובוס של אגד בנווה המידבר נאבק, כשהבדואים
המקומיים הם הנהנים העיקריים מהתנועה השוקקת של המטיילים, הקונים מזכרות.

מיפגש במיונו

ף* אשר אתה רואה את המים הכחולים,
אחרי ארבעה ימי־מדבר, נדמה לך שחשת
סוף־סוף מה זה גודל של ארץ, ואתה מבין,
איזו חווייה כבירה עברת.
זה רק נדמה לך:
יעברו עוד ימים ארוכים, במשרד הצפוף,
ברחוב המחניק, בבית הסגור — לפני
שתחזור להסתגל לד׳ אמותיך הקטנות.

מלחמתבמ פיו תמש תו ללתבמרב! ת ל־ א בי ב