גליון 1707 מתאריך 20 במאי 1970

מספר 1707

שנה 3 4

י׳׳ד אייר תש״ל20.5.1970 ,

המחיר 1.50ל״י

תובע: שלום בלי שום סיפוח!
״תמורת שלום יש להחזיר אפילו את ירושל

ת נ לי ת ם 1ם *יו 1י ת
£181 ורבי
אתו • 11113

113נ ח נזי א ם

מי שזילזר עד כה כהורופקופים ובאסטרולוגיה, יכול
להתחיל לבחון מחדש את יחסו לחיזוי הצפוי לפי הכוכבים. לפחות
נבואה אחת של אסטרולוג ישראלי התממשה בדייקנות מפתיעה.
הנס צוייגר בן ה־ ,70 ממושב טל־שחר שבעמק שורק, נחשב
על־ידי מעריציו לגדול האסטרולוגים הפועלים בישראל. לפני כארבעה
חודשים (העולם הזה ,)1691 פירסמנו כתבה אודותיו במדור
במדינה תחת הכותרת מתי יבוא השלום? באותה כתבה הסכים הנס
צוייגר לנחש לפי גלגל המזלות שלו, במיוחד עבור קוראי העולם
הזה, מה מלמדים הכוכבים על גורלה של מדינת־ישראל ויחסיה
עם שכנותיה.
אמר או צוייגר בין השאר :״אני רואה תחילת משא־ומתן בין
יהודים וערבים ב־ 11 באפריל השנה. את התוצאות של משא־ומתן
זה נוכל לראות החל ב־ 5ליוני.״
ב־ 11 באפריל, כזכור, התפוצצה פרשת הד״ר נחום גולדמן,
שיכלה להפוך לתחילת משא־ומתן בין יהודים וערבים. אבל התנגדותה
של ממשלת־ישראל לנסיעת הד״ר גולדמן למצרים, היתה

הנם צוייגר
כנראה נעלה אפילו מבינתו של היושב במרום, כך שהכוכבים לא
יכלו ללמד שממשלת־ישראל היא שתכשיל את תחילת המשא־ומתן.
כתוצאה מכך ברור, שחלקה השני של התחזית, על תוצאות המשא־ומתן
ב־ 5ביוני, לא יוכל להתגשם.

^ ביג״ בודק ומאשר

ביה ספד גנוה לציור
מודיע על פתיחת

קורס הכנה לבית הספר
ביסודות הרישום והצבע לשנת הלימודים תשל״א, שייפתח
ב־ 1ביוני ויימשך 3חודשים פעמיים בשבוע בשעות אחר
הצהריים.
פרטים והרשמה במזכירות בית־הספר, רח׳ הגרא ,26 תל־אביב,
טל ,31868 .בין השעות 9עד 1בצהריים ומשעה 7
עד 8בערב. ביום ששי מ־ 9עד 1בצהריים בלבד.

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, חד פץ • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבגרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״נ2

אם עוסקים כבר במשא־ז־מתן בין יהודים וערבים, כדאי
להתייחס לפגישה אחרת בין מנהיג ישראלי לנשיא מצרים, שעמדה
להיערך ב״.1963
לפני שבוע פירסם הסאנדיי טלגרף הלונדוני, מפי כתבו שראיין
בישראל את דויד בן־גוריון, גילוי סנסציוני. באותו ראיון גילה
בן־גוריון כי בשנת , 1963 חודשים מיספר לפני שפרש מראשות
ממשלת־ישראל, קיבל הודעה מנאצר, באמצעות מתוזך, לפיה סבור
נאצר כי אם יוכל להיפגש בארבע עיניים עם ביג׳י, הם יוכלו ודאי
להגיע להסדר של שלום.
עיתוני ישראל מיהרו לצטט את הידיעה הסנסציונית בעמודיהם
הראשונים. לקוראי העולם הזה לא היתה הידיעה חדשה כלל. בדיוק
לפני שנתיים (העולם הזה ,)1604 פורסמה ידיעה זו כסקופ בילעדי
של העולם הזה.
בכתבת השער שנשאה את הכותרת ״בן־גוריון עמד להיפגש עם
נאצר שבוע לפני שהתפטר״ ,גילה העולם הזה את פרטי הפרשה,
כפי שהתפרסמה לראשונה בספר בשם פלסטין — תפקיד המוסר
וההגיון במערכת השיחרור, מאת מחבר אלמוני, שהופיע בביירות.
גם אז, כמו בפרשת גולדמן, היו המתווכים לפגישה בין בידי
ונאצר יוגוסלבים. כתב העולם הזה, נעים גלעדי, שביקש אז את
תגובת בן־גוריון על הגילוי, קיבל ממנו מכתב בחתימת ידו, בו
הוא כותב בין השאר :״מהערותיו המעטות המבוססות על הספר
הביירותי אני רואה שלמחבר הספר יש ידיעות בעניין ז ה
איני יודע אם הגיע לידיך ספרי פגישות עם מנהיגים ערביים.
בספר זה מסופר על פגישות עם מנהיגים ערביים לפני קום
המדינה. החומר שיש בידי על נסיונות בתקופת המדינה — אסור
עדיין לפירסום, ואני מתפלא כיצד הגיע שמץ מנסיונות אלה לאיש
ביירות.״

^ מי הנשיר אח הנגישה?
נראה שכעבור שנתיים החליט בן־גוריון להסיר במיקצת
את מעטה הסודיות מעל הפרשה. בראיון שהעניק לכתב הסאנדיי
טלגרף, סיפר כיצד הוכשלה אז הפגישה בינו לבין נאצר: לדבריו
ביקש מהמתווך לחזור לנשיא נאצר, להביע הסכמה עקרונית לפגישה
ולבקש מנאצר הצעות מפורטות יותר. כעבור כמה שבועות
קיבל תשובה כי נאצר אינו מעוניין עוד בפגישה, כיוון שחתם על
הסכם משולש עם סוריה ועיראק.
גירסה זו של דויד בן־גוריון אינה מדוייקת כל־כך. באותו ספר
ביירותי, שגילה לראשונה את דבר המגעים שהתנהלו ב־— 1963
שגם בהם היה קשור, כמו בפרשת גולדמן, עיתונאי אירופאי
מפורסם — מגלה המחבר האלמוני, מדוע סירב נאצר בהמשך
המגעים להיפגש עם בן־גוריון.
בתקופה שעברה מאז הציע נאצר את הפגישה ועד שהתקבלה
תשובת בן־גוריון, הכריז בידי בפומבי כי ישראל לא תסכים
לעולם לקבל חזרה אף פליט ערבי אחד.
אחרי הכרזה כזו, שקבעה למעשה כי עניין החזרת הפליטים
אינו נושא למשא־ומתן, לא ראה עוד נאצר טעם בפגישה.
גילוייו של בן־גוריון בצירוף גילויי העולם הזה
בשעתו, נותנים תוקף מחודש להנחה, כי ניתן לערוך
מגעים חשאיים עם נשיא מצרים ולנסות לקרב את
השלום — אם משאירים נושאים פתוחים למיקוח ולא
יוצאים בהכרזות המבטלות את כל משמעותו של
משא־ומתן.

3ששנ 0 3פונקציונלי 1
ופר ־ צלילה 2ו-־ד 1 1 8 3 0 1
.1טיסו 12־ 7״נביגייטור״•

.2טיסו 12־ 1׳ ״כרונוגוף״
דגם 40506

.3טיסו 12־ 7צלילה
דגם 44518

שעון אוטומטי גדול עם תאריכון. אטום
למים (צלילה עד •120מ׳) .אל־חלד.
לוח־ספרות מחולק ל־ 24 שעות. השעון
המיוחד לעידן. הסילון. במבט אחד
אתה יבול. לראות את השעה והזמן
(יום או לילה) — בכל מקום בעולם.

שעון בדונוגרף גדול. אטום למים
(צלילה עד 120מ׳) .אל־חלד. סקאלות
מיוחדות לשעות, דקות ושניות, סקאלה
טאנומטרית למדידת מהירויות. השעון
המיוחד למדידת, זמן — עד לשבריר
של שנייה.

שעון צלילה גדול. בעל התנגדות
עליונה למים (צלילה עד . 120מ.),
אל־חלד. חסינות מושלמת נגד משקעי
חול ומלת. סימני־שעות גדולים וזוהרים.
טבעת מדידת המהירויות —
מתחת לזגוגית. אוטומטי. תאריכון.

דגם 44565

בשעונים אלה תמצא את כל היתרונות שאתה מצפה מ ש סון

שוויצרי טוב

קנ ה שעון סיסו -והשתתףב מב צעהפר סי ם ה ענ ק ״סוס ע ם סי סו לשוויץ־ מ ס׳ 8
פדש לי שי:

פרסר**שון:

1פרםשעון -בזבנודר \ 2 /ו5

(לא כולל מיסיס)

המכונית שזכתה בפרס ׳הראשון
של מומחי תחבורה בינלאומיים.

טיסו, במבחר עשיר ביותר של דגמים, הוא השעון הנמכר ביותר
.בעולס. כל שעון טיסו ממוספר, דבר המאפשר מעקב שיטתי לאורן
כל שלבי ייצורו. מספר הוהות החרוט על המנגנון, נרשם בבית י
החרושת בשוויץ. הוא מופיע על תעודת האחריות הבינלאומית,
שכוחה יפה ב־ 151 ארצות ברחבי תבל.

פרם שני :
6פרסי סי ס ה לשוויץ
(בטיול

מאורגן,

עולל

מיסיס)

בסילוני

א ל /בלנ תיבי א!ירזיישראל

להשיג בחנויות טיסו המוסמכות

ללחצי מזכיר ההסתדרות יצחק בן־אהרון.
לחץ נגד בו־אהרוו

במיקרה שיוחלט על פיטורי לסקוב יהיו המועמדים
לניהול רשות הנמלים משה קשתי, מנכ״ל צי״ם ולשעבר
מנהל משרד־הביטחון, או אלוף־מישנה (מיל).
יצחק רהב, מנהל נמל־חיפה.

החלה מערכה בצמרת מע״י להדיח את
יצחק בן-אהרון מתפקידו כמזכיר ההסתדרות.

בשלב
זה קיימת דרישה לערוך בירור נוקב בהתנהגותו
מאז נבחר כמזכ״ל ההסתדרות, ובמיוחד בדרישתו
לפטר את חיים לסקוב מראשות רשות הנמלים.

הסיכויים למסקנות מרחיקות-לכת: קלושים
ביותר.

יזוענןיך
,.מלכת האמבטיה״ —
הסוף?
ייתכן שהצגת מלכת האמבטיה תועלה על במדי
\ו׳ 41111

אחרי שהוועדה האמנותית של ״הקאמרי״
החליטה להפסיק את ההצגה, יפנה
המחזאי חנוך לוין להנהלת התיאטרון להחזיר
לו את זכויות ההצגה שנרכשו על־ידי
״הקאמרי״ למשך שנה, במטרה לנסות
להפיק את ההצגה בפורום אחר.
הוועדה האמנותית של הקאמרי, בה חברים ישעיהו
וינברג, גרשון פלוטקין ושמואל בונים, החליטה להוריד
את ההצגה אחרי שנודע לה שתוצאות ההצבעה
במועצת התיאטרון יהיו כדלהלן :

ועדת השרים
לענייני רשות־הנמלים
תשנה מסקנותיה
לאור התקפתו של מזכיר ההסתדרות יצחק בן־אהרון
על מנהל רשות הנמלים חיים לסקוב, נראה שוועדת
השרים המיוחדת שהוקמה כדי לדון בגורלו של לסקוב,
תשנה את המסקנות שעמדה לקבל.

רוב חברי הוועדה נטו עד בה לחלוק
כמסקנותיהם שבחים ללסקוב, אך לציין
כצער כי לאור היחסים בין רשות הנמלים
ופועלי הנמלים יש להחליפו כאחר. עתה
נראה שרוב חברי הוועדה נוטים לרכך את
המסקנות, כדי שלא ייראה באילו נכנעו

לאו ילכו הח״כיס
של הרשימה הממלכתית?
בעיקבות התפטרותו של ח״ב דויד בן־גוריון
רותו בכנסת, ואחרי שנתגלעו כיכסוכים פנימיים
אנשי הרשימה הממלכתית, ברור כבר היום שאם
זר הרשימה בעתיד לא יצטרפו אנשיה כגוף
לרשימה אחרת.

בעוד שהח״כים איסר הראל ויגאל הורוביץ
נוטים להצטרף לגח״ל, נראה שה־ח״בים
מאיר אביזוהר וזלמן שובל יצטרפו
למפלגת העבודה, אם אמנם יחול הפילוג
ברשימה הממלכתית.

מ7ו״י תצטרף
להסתדרות הציונית
בשלב נוסף במיבצע ״חזרה כתשובה״
של מק״י, יש לצפות לבקשה של מק״י
להצטרף להסתדרות הציונית.

אורנה פורת -נגד; אברהם
חלפי -נגד ; נתן בוגן -נגד ;
אברהם בן־יוסף -נגד; מרים
ברנשטיין-כהן -נגד; זלמן
לכידט -נגד; רחל מרכוס -
נגד; אורי לוי -נגד; ניסן
יתיר -נגד ; יוסי ידין -כעד,
אבל לא נמצא בארץ; גרשון
פלוטקין -בעד; שמואל בונים
-היה נמנע בנראה ; חנה
מרון -לא היתה מיטתתפת,
אכל נוטה להימנע; ישעיהו
וינכרג -כעד.

שינויים בעיריית ירושלים

ארצרת־הברית מתעניינת בטיל ״גבריאל״

ראש עיריית ירושלים, תדי קולק,
מתכונן לרומם את מנהל לישכתו ועוזרו,
רוני פיינשטיין.
פיינשטיין, שניהל את מערכת הבחירות
האחרונה של קולק, נחשב לאיש
חזק בעירייה.

אם לא יצליח לעשות זאת,
מפני שהתפקיד טעון מיברז,
ייצור קולק תפקיד חדש עבור
פיינשטיין, שיכלול את בל הסמכויות
של מזכיר העיר.

טיל הים־ים גבריאל, מתוצרת התעשייה
האוזירית הישראלית, המורכב על
ספינות־הסער של חיל־הים הישראלי,
עורר לאחר הצגתו הפומבית את התעניינות
שלטונות צי ארצות־הברית.

בפי שמוסר השבועון האמריקאי
״טיים״ ,מתעניינת אר•
צות־הכרית, שלא פיתחה עד
כה טיל ים־ים, לרכוש טיל זה
אחרי שנראה היה לה כי
ניתן יהיה להרכיב כטיל ראש•
חץ גרעיני.

נמשכים המאמצים לגבש אופוזיציה
לקו המדיני של גולדה מאיר בצמרת
מפלגת העבודה, לקראת חידוש הבירור
המדיני.
בפני התגבשות זו, השמיעו מקורביה
של ראש־הממשלה איום מפורש,
כי ״גולדה תתפטר אם יעלו עליה!״

הם גם ניסו להרגיע את המתקוממים,
כהבטחה כי גולדה
תשדל את הניצים כמפלגה
להנמיך את הטון ,״בדי שיהיה
הבדל כין גחז/ל ובינינו,״
אם כי לא תסכים בשום אופן
לפירוק ממשלת־הליבוד הלאומי.

השבוע כבר הודיע הד״ר משה סנה
שהוא רואה עצמו כציוני, והציע להקים
הסתדרות עולמית ״שתתבסס על
התנועה הציונית העולמית.״
בינתיים מתגבשת אופוזיציה חדשה
במק״י, בעיקבות אי־הצבעתו של ד״ר
סנה למען הצעת אי־האמון בממשלה
בפרשת גולדמן.

האופוזיציה תדרוש שסנה
יתפטר מהכנסת ויפנה את
מקומו לשמואל מיקונים, שלא
הרחיק-לבת כמו סנה.

ישעיהו וינברג, מנהל התיאטרון, שגילה
אומץ־לב בלתי־רגיל במלחמתו,
לא יכול היה להכריע במועצה, מפני
שהוא זה שהחליט על הצגת המחזה.
גולדה והאופוזיציה
מחבבקרב תפי־אחד

״מרצדסים״
בשרות

ביו־עירוני
* 1הססודגטתשל

2 5 .2 6בחא * 1 9 7 0

הפלאקאט שתדי?ולק
סירב להדביקו בירושלים
צעירה ישראלית יפהפיה וחשופה זו, תלמידת השנה השלישית באוניברסיטה העברית
בירושלים, היא שגרמה השבוע לסערת רוחות בעיריית ירושלים. היא מופיעה על־גבי
הפלאהאט שהוציאה התאחדות הסטודנטים לרגל יום הסטודנט שייערך בתחילת השבוע
הבא בירושלים ויוקדש רובו לוזיכוחים על נושא השלום.
תחילה סירבו אף שלטונות האוניברסיטה להתיר את הדבקת הפלאקאט בתחום האוניברסיטה.
רק מאוחר יותר, אחרי שנקרעו פלאקאטים רבים, ניתן הרשיון לכך. עיריית תל־אביב
התירה את הדבקת הכרזה בלוחות המודעות העירוניים, בהתערבותו של ראש־העיר
יהושע רבינוביץ׳ .ואילו בירושלים עוררה הפרשה סערה במועצת העיר ותדי קולק סירב
להתיר את הדבקת המודעה על לוחות־המודעות העירוניים. הסטודנטים הדביקו את הנערה
החשופה במקומות שונים בעיר, ללא רשיון.

למרות התנגדות אירגוני הלוחמים
בנאצים, יפעילו שרותי המוניות בקווים
הבין־עירוניים זוטובוסים מדגם נזרצדס.
פעולת־המנע של הלוחמים בנאצים,
מנעה עד עתה שימוש זה במרצדסיס,
ובמקומם השתמשו בזוטובוסי פורד.

הכנסת ה״מרצדסים״ הותרה
לאחר שהחברה הגרמנית הפעילה
לחץ, והזכירה כי ביוני
׳67 הגישה בתרומה עזרה
מסויימת למדינת-ישראל.

100ק״מ לשעה — באוטוסטרדות 100ק״מ לשעה -זאת תהיה
המהירות המותרת החדשה
באוטוסטרדות.

מכתבים
; ?חצים ע7
תלמידי השמיניות

כתלמיד תיכון ברצוני להעלות את הבעייה
הכאובה המציקה לי מאד: מהו. גורלם״
של תלמידי תיכון המשתיכים לחוגים פוליטיים
שמאליים או. מתעסקים״ בפוליטיקה?
ידוע לנו (לתלמידים) על התיקים האישיים
בהם מפורט כל פרט קטן — ידוע
לנו על הנקודות השחורות שנרשמו לצד
שמותיהם של תלמידים ממשתתפי, מכתב
ה־ 70׳ בביה״ס מסויים בירושלים, וכן ידוע
לנו לאן עוברים כל הפרטים הללו.
בשיחה שהתנהלה בצורה ״דיפלומאטית״
מאד עם נציג בית־סיפרי הובהר לי שלא
יהיה לי כדאי להמשיך להשתייך לחוגים
שמאליים כי דבר זה יפגע בי בעתיד
הקרוב (והובאו דוגמאות).
נוסף לכך פורסם כבר ציטוט מדבריו
של מר ברוך אביבי, מנהל אגף החינוך בתל־אביב,
ש״יינקטו אמצעים״ כנגד אנשי שי״ח
תיכוניסטיים. כשהועלה הציטוט בפני השר
אלון, בראיון עם כותבי, מכתב ה־70׳ ,הוא
ענה (דבר שמשום מה לא נמסר ולא
פורסם בעתונות) :״באמת צריך לחקור״
ותו לא.
כתלמיד שלא רחוק מן ה״בגרות״ האם
עלי לפחד ש״אעוף״ לפתע מביה״ס או שמא
לא תינתן לי האפשרות להתקדם בצבא
ואף להתנדב ליחידה קרבית (דבר אותו
אני רוצה!)?
רב ג ,.תלמיד תיכון ירושלים

מכנ 7ז>

אין כ מו ה ם לטיול ו ל פי קני ק
לחצר לבית ולחוף.
מ עו צ בי ם ע׳׳י
מסריגי 0101611

הכבוד

החקירה שלכם בפרשת דן בן־אמוץ
(העולם הזה ,)1706 היתה עבודה עיתונאית
ממדרגה ראשונה.
על כך, כל הכבוד לכם.
משה רז (רזניל ,),רחובות

! בכל זאת:
פרשת לונס!

ב־ 5.5.70 אנו קוראים בהארץ שהגב׳ מאיר
מכחישה תוכן מודעה שהופיעה בהארץ
על פרשת לונס איך יכולה הגברת
מאיר לטעון ש״פרשה כזר אינה קיימת,״
בזמן שהיא עצמה אינה מכחישה את תוכן
הדברים אותם ציטטו בעלי המודעה?
האם זה חשוב מבחינה עניינית ועקרונית
אם נניח שלא היה זה מר לונס עצמו
שדיבר עם הגב׳
מאיר אלא מזכירו,
דוברו, שליחו או ואיך כיוצא־בזה?
אפשר לטעון שבעלי
המודעה השמיטו —
כביכול — משהו
מדברי ראש־המם־
שלה, בזמן שהם
הציגו את הדברים
במלואם (בצורת
תצלום מוגדל) כפי
שהם התפרסמו בזמיר
מעריב
מיום ה־
?20.4.70
אם נירצה להתייחס לדברים מבחינה
מהותית — האם לא תהיה מסקנתנו הנכונה
שממשלת הליכוד הלאומי אינה מוכנה לתת
שאנסה לנאצר להתקדם על דרך השלום׳
בשלבים — אלאללחוץאותו אל
הקיר באופן שיהיה נאלץ להש אר
בעמדתוהקיצוניתהמוצן

רתב או פןרשמיופומבי?
שלום זמיר, כפו־אמיר־ם

₪פגייה לשר הביגזחון
ולשר החיגוך

אני החתום מטה, תלמיד הסמינר למורים
שבמדרשת שדה־בוקר מתעתד להיות מורה
לביולוגיה בכתות חטיבת הביניים.
בימים האחרונים נתקלתי במודעה בעתון
מעריב שהודפסה מטעם המרכז החינוכי
יד־בנימין, המדרשה הממ״ד למורים, והסעיף
שהטריד אותי ביותר היה ״הבוגרים
הראויים לכך ישובצו כמורים ע״י משרד
החינוך והתרבות והוראתם תחשב כשרות
צבאי״.
סעיף זה עורר בי את ההרגשה כי
ישנם בארצנו אזרחים מדרגה גבוהה ד,זכ־
(המשך בעמוד )6

תמונות־דרכוו

וניכף ומיד ! !

העתקת מסמכים, בו־במקום!!

ציוד לצלום.
לצלומי

מעבדה וצבעוני.

מכירה והחלפה.

שחור־לבן

נ! 1נ* 1ו כ רו ד

לגבר

מכתביט

מאד ־

א 0וז5 10

א80

לה רג שהמר עננ תהמש פי עהע מו קו ת
על כל אשה.
ז א 0 0 0 8ס *¥חק 5א 8 0
״ מחסל ״ ל ח לו טין כל רי ח גוף
ב מיו ח ד בקי ץ, ב תו ספת ני חו חאפטר
שייב א . 8 0

׳ 11:61־ 8
0 6ר31

רז 101:10

0או*7א 5א 80
קצף גי לו חהמרכךבמ הי רו ת
שיער ה פני ם, נ עי ם ו הר ענן.

(המשן מעמוד )5
אים לאחר סיום לימודיהם לצאת לעבוד
בהוראה, להשתכר ובאותו הזמן להשתחרר
מהשרות הצבאי. וכי מה ההבדל בין תלמיד
הלומד ביד־בנימין לבין תלמיד בסמינר
חילוני (כמו מדרשת שדה־בוקר).
האם מכיוון שאני חילוני, צריך אני
לשרת שלוש שנים בצה״ל, בעוד שתלמיד
הסמינר הדתי יד־בנימין זכאי להשתחרר
מהשירות הצבאי?
טענתי היא כנגד ההבדל שבין נער בגיל
המסיים סמינר דתי לבין אחר שמסיים
סמינר חילוני. אותו בוגר של סמינר דתי
יורה במשך שלוש שנים, ישתכר ואולי
יבנה לו משפחה, בעוד שנער חילוני
צריך לשרת את אותה תקופה בצה״ל (ברור
כי לא בהוראה).

אריה כהן,

מדרשת שדה־בוקר

מפגש חברתי
ש? חברי גרעין ״עמית״
בשנת 1952 ניסו מספר צעירים וצעירות
להקים גרעין התישבותי ללא השתיכות
מפלגתית ועורכי העולם הזה, אורי אבנרי
ושלום כהן תמכו ברעיון, הלכה.ומעשה.
אני הייתי אחד מראשי הארגון, למעשה
הנציג החיפאי ואח״ב אחד מהבודדים אשר
ניסו להקים את הקומונה בשטח הפרק
הלאומי ש 7רמת־גו. הייתי מציע?נסות
ולאסוף את כל חברי הגרעין וכמידה ויענה
מספר סביר, לגבות מכל אחד סכום כסף
ולקבוע מפגש חברתי, אפילו עם ארוחת
ערב•
שם הגרעין הוא גרעין ״עמית״ ואני
בטוח שבחוברות שלכם משנת 1952 תוכלו
למצוא תמונות, שמות וכתובות.

אורי כר־און,

רח׳ טרומפלדור ,22 ראשון־לציון

א110

״מלכת האמבטיה״ -
עלבון צורב!
_ אני מרים את ידי לכניעה: באתי להצגת

מלכת האמבטיה עם כמה תקוות סמויות
והנה — מצאתי את עצמי במיתרם הנגדי.
קודם כל, המחזה
הוא עלבון צורב לאינטליגנציה
של ק־אינני
הל־הצופים.
זוכר
מתי ראיתי לאחרונה
הצגה כל־כך
זולה, ממוסחרת
וריקנית כמו הצגה

הפרודוקציה של
האחים לוין היא תוצר
מעוות לגמרי,
מפלצתי ונטול כל
חן, בקיצור: זה לא

תנחום פבין, רמח-גן

* א? הבוגדים
והמורדים
. 1יערי מאיר — מדינות ערב,
.2וילנר מאיר — רוסיה ובנותיה.
.3אבנרי אורי — מומר לתאבון,
ארץ יהודה המשוחררת
רשעים וזדים, נבלים ומנוולים!
בית הדין בישיבתו מיום אתמול החליט
פה אחד להוציא את שלושתכם להורג
לפני חג עצמאותנו, וביצוע פסק הדין
הוטל על שלושתנו החתומים מטה במיתות
הללו:
מאיר יערי — ששה כדורים בגופו —
ימח שמו וזכרו.
מאיר וילנר — רציצת גלגלתו בגרזן —
ימח שמו וזכרו.
אורי אבנרי — עריפת ראשו בחרב —
ימח שמו וזכרו.
תלונתכם למשטרת ישראל לשוא היא כי
אנו הקדשנו את נשמותינו עבור עם ישראל
הנבחר והמולדת הקדושה ונקום את
נקמת דם אחינו הנשפך יום יום בגללכם.
מדינת־ישראל קמה לתחיה ולא תפול עוד.
אלה דברי ונאום ה׳ צבאות ע״י נביאיו.
כל מדינות ערב וארצות הקומונסטיות
בכלל ורוסיה בפרט תאבדנה( .תשמדנה
ותכחדנה ע״י עם ישראל הקטן והפעוט
כאמור:
(המשך בעמוד )8

• ^01* 01 פרסום הסברה
פוס הנהיגה

1הה את עצמך

.איננה
מענגת- הטאד אותה
תמונה זו פורסמה כגליון ״העולם הזה 656 שהופיע לפני 20 שנה
בדיוק. היא לקוחה מתוך בתבה ״המוקש אורב לילדיך -דאג שיכירוהו!״
.היה זה סיפור מבויים על קבוצת ילדים המוצאת מוקש. היל דים
שיזהו את עצמם כתמונה או כל מי שמכירם מתבקש לשלוח פרטים
לת.ד 136 .תל־אביב ולציין על המעטפה ״זהה את עצמך!״ בין
אלה שיזהו עצמם או את נושאי התמונות, תוגרל טיסה לחוץ־לארין.

א 111וים

עלי צברי מחא כפיים
לנאומו של מאיר וילנר

! תגובתו של חבר הוועדה
המרכזת בהסתדרות מטעם הליברליים
העצמאיים, הילל
זיי ד ל, על התקפתו של מזכיר
ההסתדרות יצחק כן
אהרון על יו״ר רשות הנמלים
חיים לסקוכ ז ״סוף־סוף יעזוב
אותי בן־אהרון לנפשי. עכשיו
יש לו אובייקט חדש!״
אמר זיידל, שהותקף בזמן האחרון
לא־פעם על־ידי בן־אהרון.

גולדה —
שר הדתות
בשבוע

שעבר

סיירה

ראש־הממשלה גורדה מאיר

ליד הכותל המערבי. כאשר
הסתיים הסיור וגולדה התכוננה
לעזוב את המקום, נשמעה קריאה
מפי אחד הרבנים שנכחו
במקום :״יחי גולדה, אין כמו
גולדה למישרת שר הדתות!״

1עוד על התקפתו האחרונה
של בן־אהרון: כששמע
שר־התחבורה עזר וייצמן,
אשר שיפר לאחרונה את יחסיו
עם חיים לסקוב, על דרישת
בן־אהרון להחליף את לסקוב,

! בתוכנית היום הזה ב־

שידורי ישראל, ראיין אמנון
קפליוק, טלפונית, את העיתונאי
הצרפתי אריק רולו .״מה
תגובתך על ההשמצות של השר
מנחם בגין נגדך?״ שאל
קפליוק• עוד בטרם נסתיימה
התוכנית, היא הופסקה, ואחד
הקריינים הודיע כי המילים
״השמצות של השר בגין,״ אינן

11ך ך \ 1י היא כוכבת
111 11 1 1המחזמר,ה-
מכשפה׳ .לפני הרבה שנים היא
גרה ברחוב פינסקר בתל־אביב.
אחד משכניה היה השחקן
שמעון בר (לידה בתמונה).
האמא של נירה נידנדה לשמעון
שיכניס את בתה לשחק
ב״קאמרי״ .״מפני שהבת
שלי מוכשרת,״ אמרה
לו. שמעון הנבוך לא ידע
איך לצאת מהנידנוד, כי ה ילדה
היתח בסך הכל בת
תשע. בהצגת ״המכשפה״
פגש שמעון שוב את הילדה.
היתה זו נירה גל, המשחקת
את תפקיד מירה׳לה.

יהיה נורא אם ראש הממשלה
תודיע שניסוג מהשטחים.״
אחד

שמתכונן

לעזוב!

אותנו, הוא עזריה רפפורט.

אחרי שנדפק קצת בקאריירה
הטלוויזיונית שלו ולא ניגש
למיכרזים בטלוויזיה, פנה עזריה
למנכ״ל מחלקת העלייה בסוכנות׳
אלוף (מיל ).עוזי נרקיס,
וביקש ממנו לצאת כשליח
מחלקת העלייה בארצות־הברית.
נרקיס הסכים, ועתה
מתכונן עזריה לצאת לניו־יורק
למשך שנתיים.
עוד אחד שמתכונן לנסוע׳
הוא מזכיר המשמרת

1ד 1האלוף כמילואים, פגש כשחקנית לאסלי
1111 111ח 111 1קארון, המככבת בסרט החדש ״מאדרון״,
המוסרט בימים אלה בדרום הארץ. בגלל הבזק המצלמה
הפיתאומי, מיצמצו השניים בעיניהם, והרי לפניכם התוצאה.
מבטאות את עמדת רשות השידור
והם נאמרו על דעתו של
קפליוק בלבד. הסתבר כי בגין
האזין לשידור, טילפן לרשות
השידור ודרש שיסתייגו מדברי
המראיין.

רוזנוואסר, ציפה למיקלחת
צוננים מראשי מפלגתו .״אך
בטרם פורסמה הכחשתי, הופתעתי
לכמות הגדולה של לחי-
צות־הידים וטפיחות הכתף מצד
פעילי מפלגתי,״ הוסיף גרנית.

בכנס נציגי המפלגות
הקומוניסטיות, שהתקיים לפני
שלושה שבועות במוסקבה, הופיע
ח״כ רק״ח מאיר וידבר,
שקרא לנסיגת ישראל לגבולות
1967 והכרת הערבים בזכות
קיומה וריבונותה של ישראל.
וילנר זכה למחיאות־כפיים סוערות׳
בין השאר גם מידיו של
האיש מספר שניים במצריים,
עלי צברי, הידוע בנטיתו
למוסקבה. לאחר הנאום ניגשו
כמו עיתונאים ונציגי משלחות
לוילנר כדי לברכו. ביניהם היה
גם עיתונאי מצרי, אשר תיאר
השבוע את מחיאות־הכפיים ברדיו
קהיר. כשנשאל וילנר לאמיתות
הידיעה, השיב :״לא נפגשתי
עם צברי, אבל הוא היה
באולם.״

! באותו סימפוזיון הודיע
עמוס קינן כי השר היחידי
שהוא מאמין לדבריו הוא מנחם
בגין. ביחוד לדברים שבגין אומר
בקשר להחלטות האחרונות
של הממשלה על ההתנחלות.
״אינני מאמין לאף מילה היוצאת
מפיו של השר אבא אבן״
הוסיף קינן. מהעבר השני של
השולחן ישב ח״כ שמואל
תמיר שקרא לעבר קינן :״אני
דווקא כן מאמין לאבא אבן
ולשרים אחרים. אבל אני לא
מאמין לשר מסויים אחד.״ העיר
קינן :״אתה יכול להגיד ישר
שהכוונה שלך היא לבגין.״
תמיר לא הכחיש.

! בבומרנג־זוטא שהתקיים
בקרב הסטודנטים הדתיים בתל־אביב,
בהנחייתו של העיתונאי
אריה אכנרי, גילה אלוף־
מישנה (מיל ).ישראל גרנית,
עוזרו של מזכיר מפלגת העבודה
אריה (ליובה) אליא
ב, כי לאחר שצוטט מפיו
שלא במדיוק כי הוא תומך
במשא־ומתן ישיר בין ישראל
ואל־פתח בקשר לשיחרורו של
השומר היהודי החטוף שמואל

711 *111111ןןרףן * חזרה לארץ אחרי ששה-
מה חצי שנה בארצות־
(11 7 ^ 1
הברית. להצגת הבכורה של ״המכשפה״ הגיעה כשעל
ראשה פיאה־נוכרית בלונדית, ואיש מהנוכחים לא
זיהה אותה. במסיבה פגשה עמליה ידיד ותיק שלחש
באוזנה :״כדאי שתשגיחי על עמנואל. הוא היה בהצגה
עם בלונדינית לא-נורמלית.״ כמובן שהבלונדינית היתה
עמליה עצמה, ידידה של עמנואל בר-קדמא (שמאל),

פולס גוסעיס לחוצקארץ משתתף אחר באותו
סימפוזיון היה ח״כ מפד״ל
ישראל כן־מאיר .״לצערי
הרב, בגלל הסיכסוכים הפנימיים
במפד״ל, הציבור אינו מבחין
בכך שהמפלגה היא ניצית,״
אמר בן־מאיר .״אבל היא מוכנה
גם ללכת לפשרה,״ הוסיף
הח״כ ברוחב לב :״אנחנו מוכנים,
למשל, לוותר על הבשן
ועל הגלעד.״

| | 1ך 1 1ך את ״ירושלים של זהב״ ,בחברת הז-
^ 1״ | 111/מר הצרפתי אנריקו מאסיאס. הש
1 111 /
ניים נפגשו במיקרה במיסעדת ״ויזוביו״ התל־אביבית, עת אכל
שם אנריקו. עזר נכנס למיסעדה והסכים להיענות להזמנת מאס-
יאס ולהצטרף לשולחנו. כטוב לב שר״התחבורה ביין, החל מנשק
ומחבק את הזמר והשניים פתחו בדואט קולני, להנאת הנוכחים.
אמר :״אני מופתע מצעדו זה
של בן־אהרון.״ על־כך הגיב
מזכיר ההסתדרות :״בחודש
פברואר ישבנו וייצמן ואני ביחד
ועזר הביע אז את הסכמתו
להחליף את לסקוב. אז מה
פתאום הוא מופתע?״
עדי יפה, מזכירו המדיני
לשעבר של ראש־הממשלה המנוח
לוי אשכול, יצא השבוע
להגנת חותנו, שר המשטרה לשעבר
אליהו ששון. הוא הגן
על סידרת מאמרים של חותנו,
המחייבים פיתרון הבעייה הפלס־טינאית
על־ידי ויתורים ישראלים.
אמר יפה :״זה בכלל לא

ל 1קךןךן ( 1 | 1ימין) חזרה גם היא לאחר
1 .11 1 111 /שהייה ממושכת בחוצלארץ.
למסיבה שנערכה לאחר הבכורה של ״המכשפה״ הגיעה
בחברת בעלה, שהוא מהנדס במיקצועו. השניים הצהירו
כי בכוונתם להשתקע בארץ באופן סופי. בתמונה, נראית
אילנה בחברתה של אחרונה דיין, אשתו של אסי דיין
בנו של שר־הביטחון משה דיין. מלבד בעלה, באה אח רונה
למסיבה גם בחברתה של חותנתה רות דיין.

רות דיין

הצעירה של המערך, עוזי כר,
עם, הנוסע גם הוא לארצות־הברית.
עוזי, בנו של ח״כ
המערך משה כרעם, היו
מועמד מטעם המערך לכנסת
הוא לא נבחר, ועתה הוא נוסע
לארה״ב כדי לטפל שם בהעלאת
עולים אקדמאיים לארץ.
י נחום שליט הוא שח
קן תיאטרון. לפי ההסדר ענ
שלטונות צה״ל הוא מופיע כ
שחקן ביחידות צה״ל, כשרוו
מילואים. השבוע, בפעם הרא
שונה, קיבל נחום צו־קריאו
למילואים רגילים. בעלי לשו
הרע אומרים כי זה בגלל שהוז
מופיע במלכת האמבטיה.

בחברת התגלית שלה — יוסי( ,מ1
חרז עם עוזי) .בעת ביקורה האחר
באנגליה, הבירה רות את יוסי, שמוצאו מאפריק
הדרומית. היא שמעה אותו מנגן בגיטרה, התלהב
מהנגינה, והכירה לו את אסתר עופרים. השידוך ה:
ליח, ויוסי הפך למלווה הקבוע (בגיטרה) של אסו
בהופעותיה. בתמונה: רות ויוסי במסיבת הבכורה >
״המכשפה״ שערך האמרגן גודיק במלון ״שרתון

וני ב*8ד בונה, חבר חזן*

מכתבים

חבר הכנסת יעקב חזן גרם לשערורייה קטנה במועצת הקיבוץ הארצי בגבעת־חביבה.
בהתייחסנ להפגנת שי״ח נגד ההתנחלות בחברנן, הכריז :״מי שהנלן להפגין בשטח
המוחזק על־ידי צה״ל, הוא בוגד לאומי ואשר לעצם ההתנחלות טען :״אל לנו
להלעיג על ההתנחלות הזאת,״ ״במערכה נגד ההתנחלות הננו מצביעים בלב שותת
דם,״ ״חברון שייכת לנוף הלאומי שלנו.״ עד כאן דיווח העיתונות (״העויינת״ ,כמובן),
נראה לי כימעט מיותר להדגיש כי הטיעון נגד ההפגנה באשר קוילמה ״בשטח מוחזק
ע״י צה״ל״ ,הינו מופרך מיסודו, חסר־הגיון ואחיזת עיניים בלבד. אין שום מאורע
ציבורי־פוליטי בציבוריות הישראלית שהינו בבחינת סוד לתושבי השטחים המוחזקים.
תיתכן תפיסה ״מאוד״ פאטריוטית הגורסת כי הוכחת ההתנגדות להתנחלות, דווקא
בחברון עצמה, יש בה משום תרומה משכנעת לרצון כנה ולסיכוי של קיום יחדיו וכן
רתיעת אמת מכל נסיון של נישול האוכלוסייה הערבית. כפי הנראה כבר שכח מר חזן,
כי תיתכן גם תפיסה לאומית (וציונית!) הגורסת כי רק השלמה חד־משמעית מצידנו,
ללא ״לב שותת דם״ ,כי חברון תהיה ליושביה הערביים ואנו נסתפק לעד בגבולות
מלחמת השיחרור — היא היא הנאמנות הלאומית המפוכחת והמבטיחה עתיד לאומי
לעם ישראל — עתיד שאינו שותת דם.
לצערנו, מהווה הדמאגוגיה בת־לתייה ואמצעי שכיח לכל פוליטיקאי. כל אחד נזקק
לה במעט או בהרבה. וחבר הכנסת חזן, יש לו שיטה בדוקה משלו וכימעט מקורית
בשבילי הדמאגוגיה. הוא נוהג לייצג את העניין האחד ואולם במהלך ההנמקה והביסוס
מזמין הוא את ההיפך ממנו. הוא ״מצביע״ נגד ההתנחלות בחברון, אבל ״שותת דם״
ו״חברון שייכת לנוף הלאומי, יותר מרמלה״ ; הוא מתנגד להתנחלויות, אבל ״אל
לנו להלעיג על ההתנחלות.״ כן יצא ידי חובתו — ייצג את הקו הרשמי של מפ״ם
ונתן, בו בזמן, גיבוי מוסרי למבצעי ההתנחלות ותומכיה. זו דרכו בהרבה סוגיות
והמאזינים הקבועים לנאומיו ימצאו דוגמאות למכביר.
השימוש השכיח והחפוז באשמת ״הבגידה הלאומית״ מעלה ריח ניחוח של לאומנות
ושוביניזם. אפשר למסור, לאחר מכן ,״הודעה אישית״ ,לחזור בן ו״לא להטיל ספק
במהימנותם של המפגינים,״ אן בפליטת פיו מגלה האדם את צפונות ליבו (וכבר נאמר
כי האדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו).
ההיסטוריה של תנועות סוציאליסטיות יודעת גם לספר על מנהיגים בולטים מתוכן,
שבתנאים ״מסייעים״ עברו את הסף והגיעו לפאשיזס. נשאר לנו רק לקוות כי ייחודו
של עם ישראל וחוסן מסורתו הדמוקראטית יעמדו להם למנהיגיו הסוציאליסטיים כדי
להימלט מגורל דומה.
גרשון רבינוביץ, קיבוץ רוחמה

(המשך מעמוד )6
ויטידו על צפון
ארץ אש ורועוד וע וד .
כייעקבבחרלו יד. ישראללס
גולתו וע וד וע וד.
לגאולת עם ישראל השלמה אתם לא
תזכו לראות, עם ישראל ישכון לבטח
בארצו בית המקדש יבנה ואתם לא תזכו
אפילו לקבורת חמורים.
משכרתכם מקופת מדינת ישראל השנואה
עליכם לא תגבו עוד וגם נשיכם האלמנות
ובניכם היתומים לא יקבלוה מנדבות העם
הנבחר לה׳ צבאות.
ויאבד

יעקב בן יצחק כן
אברהם, דוד כן ישי בן
עובד, שלמה כן דוד כן ישי, בלי
(העתק לכל יהודי העולם).

כחובת
8תחרות הצילומים
מצורפת תמונה לתחרות הצילומים.
הפעם בנושא מיהו יהודי או המיני
והבעייה היהודית.
מיכאל רוטנכרג, קרית־טבעון
#הבעייח היהודית מזכה את הקורא
רוטנברג, מרחוב חנה מנש ,3קרית־טבעון,
בפרס של 10ל״י.

תמונה השבוע
קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לגסה אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרכים
תמונות למבתכיהם.

סיורים ב או ס טרי ההמק סי מ ה

זלצבורג — עיר הפ ס טי בלי ם

״ טוס טייל״ ללא דאגות

5י מי ם 49.90 כו ללהכל

4י מי ם — 3לי לו ת
ה מ חי רי םהחלמ־ $ 26.00 לי חי ד

6־10 8. 161301ו ח 3־ז 0ח 3ק 130־^ 11511

לנופ ש/נ או ת ה קי ט

המחיריםהחלמ־ $ 41.40 לי חי ד כו לל
מ כו ני תעםקילומטרז׳ ב ל תי מ ו גבל
ל־ 7י מי ם. אכסון כו ללארוחת
בו ק ר — 6לי לו ת, ב־ 41מקומות
נופ ש או ס ט ריי ם__ ,

10 10111-ו ח 3־זסח 3ק 130־^ 11317

•זטס״ו
12ימים 103.20 כו ללהכל
־ 1911011001 וז 13־ז 51נ/^ 1

2ימים 30.00 כו ללהכל

וינה האצילה
4ימים — 3לי לו ת
המחיריםהחלמ־ $ 24.00 לי חי ד

7ימיםו־ 7לי לו ת, ח צי פנ סיון
25.50
51.00
37.60
37.30
41.80
61.10
30.00

כ<או 1ד 3ס 0
4£ו-וז!££זאוט
£1ט ט 7 8זו<1

0א3£1911^ £11£

2£11 4191 5££

פ ר טי םמלאיםבפ רו ספק טי ם
י די ד ך — סו כן הנסי עו ת

אצל

בשתוף פעולה עם אל על נתיבי אויר
לישראל.
17/4/1/ז 5ט \ /

חופ שה באוסטריה
במקומות נופש נפלאים בין הרים,
אגמים ויערות;
טיולים בחיק הטבע ובנופים מרהיבים;
הסדר מיוחד של ״טוסטייד;
סיורים בערים.
החוץ שלך ישרת אותך
יותר זמן באוסטריה.

! 6 3 ^ 6ס ! ווו 6ו* ! 6 1ז 3מ־ו *113
? *£ח1ו* 8 *1 0 6 5 *>6״•11161

תמונת שבויישמצויים 11 הפכה בידי קבוצת..מצפן״ לבסיס של

עוינת דם!
זוהי ההשמצה הנוראה ביותר
שפורסמה על מדינת־ישראל ועד
צה״ל מזה זמן רב. שום דבר כמוהו
לא פורסם אן? בכיטאוני ״אלפתה״
או בעיתוני ברית־המזע־צות.

״עקבות
הרגליים היחפות /בחול המידבר
שארו אחרי שייעלמו כל עקבות
פצצותיכם והטאנקים שלכם!״

ההאשמה היא, איפוא, ברורה
לגמרי: חיילי צה״ל לקחו את המצרים
בשבי, הכריחו אותם לח־

היא פרוסמה בחוברת בשם ישראק ראשי
תיבות של ״ועד הפעולה המהפכני הישראלי
בחו״ל״) המופיעה לעיתים מזומנות,
מטעם גולי מצפן ושמעון צבר, בלונדון
(אנגלית) ובפאריס (צרפתית).
את השער האחורי של החוברת האחרונה
תופסת התמונה הנ״ל. מתחתה מופיעה
הכותרת הבאה:

״חיילים ישראליים מבריחים,
תור איום כנשק, את שבויי־המל־חמה
המצריים ביוני 1967 לחלוץ
את נעליהם בחול המידכרי הלוהט.
התעמולה הישראלית הפיצה
את האגדה שהחיילים המצריים
ברחו והשאירו אחריהם את נעליהם.״

״באותו
זדן ערכו חיפוש בכליהם
של השבויים, ואמרו להם
לחפש להם נעליים מערימות שהיו
במרום, לפני עלותם למשאיות
שהובילו אותם למחנה שבויים.״

הכוונה

זדון!
עלילה שפלה

ך* די לחזק גירסה זו, מפרסמת החוברת
באותו עמוד, מתחת לתמונה, שיר של
אריך פריד, המזוהה כיהודי יליד־וינה בן
.49 בין השאר נאמר בשיר:
התגעגעתם להיות כעמים האחרים ;
שרצחו אתכם / .עכשיו הפכתם כמותם/ .
סבלתם מאכזריותם של אחרים / .הם עברו
מן העולם / .האם אכזריותם לא נשארה
חיה בתוככם 1
״פקדתם על המנוצחים חלצו את
נעליכם!״ /אחר־כך גירשתם אותם לתון
המידבר /כמו השעיר לעזאזל / .לתוך
המיסגד הגדול של המוות גירשתם אותם...

נראים בבירור שני החיילים המצריים הראשונים
בתור, כשהם מתכופפים ומפשפשים
בערימה של נעליהם, כדי להתאים זוג־נעליים
לעצמם. מאחוריהם עומד תור של
שבויים, כולם יחפים, וברור כי הם
מחכים לתורם לבחור להם נעליים.
כדי לוודא לחלוטין את אמיתות הדברים,
חיפש העולם הזה את הצלם שצילם את
התמונה המקורית, ולהלן עדותו:
״אני, שבתאי טל, הייתי צלם צבאי במלחמת
ששת־היסיס.
״ביום השלישי של המלחמה, בשעה 8
בבוקר, צילמתי תמונה זו בשדה־התעופה
באל־עריש, במחפורת של מטוסים שהפכה
למיכלאה.

ן, ך ן שבתאיטל, שצילם את
החיילים המצריים
תמונת

הנועלים את הנעליים בתוקף תפקידך כצלם
צבאי, משמש כצלם השבועון המערב־גרמני
שטרן בישראל ונמנהעם מנהל ניוזפוסט.

שלחו אותם
לוץ אתנעליהם,
למות במידבר וסיפרו לעולם כי
החיילים המצריים ברחו יחפים.
מי שמתבונן בתמונה עצמה בעיון, ייוז־כח
בנקל כי זוהי עלילה שפלה. בתמונה

י* שאלת השאלה: לטובת מי ולשם מ ה
!.המציאו אנשי מצפן את העלילה השפלה
הזאת, שכל מטרתה לזרוע שינאה עיוזרת
— לא כלפי ממשלת־ישראל או מדיניותה,
וגם לא נגד ״הציונות״ ,אלא כלפי חיילים
פשוטים של צה״ל, כלפי העם הישראלי
עצמו?
הכוונה לוטה בערפל. כשם שלוטה בערפל
מנין המקורות הכספיים של חוברת
זו, המופצת בכל רחבי העולם בכמויות
גדולות, דבר העולה אלפי דולרים?
באותו עמוד מופיעה גם רשימת המערכת.
היא כוללת את כל ראשי מצפן הגולים׳
כגון משה מחובר, עקיבא אור, אלי

לבל ומאיר סמורודינטקי, וכן את שמעון
צבר.
את עיקר החוברת תופסים כמה מאמרי
השמצה קיצוניים נגד השמאל הישראלי
ושוחרי־השלום בישראל, המתוארים כלאו־מנים
פרועים.
התוכן האמיתי של התמונה פורסם בשעתו
בעיתונות הישראלית. נאמר אז מה
קורה בתמונה: השבויים, שזרקו את נעליהם
בשעה שניסו להימלט מן הכיתור הישראלי,
ביררו להם נעליים מן השלל,
לפני שהועברו למחנות.
העובדה שהחיילים המצריים זרקו את נעליהם,
אינה מפתיעה וגם אינה משפילה. מי
שמבקש להציל את עצמו על־ידי חציית
המידבר, על פני החולות, מבלי שייפטר
מנעליו — בייחוד אם גדל בכפר ורגיל
ללכת יחף, יעשה זאת ללא היסוס.
לכן לא היתד, כל אפשרות שאנשי מצפן
לקחו תמונה בלתי־ידועה, ודימו לעצמם שהיא
מראה מה שנאמר עליה בגליון ישראק.
כדי להפריך את הגירסה הידועה, היה
צורך בהוכחות. הוכחות כאלה אין, כמובן
— כי הגירסה הידועה היא גם הנכונה.
אם כן — אין ספק שיש כאן מיקרה
של זדון. בגסיונם החולני להוכיח שהם
אנשי מוסר וצדק, הנאבקים נגד האכזריות
הפאשיסטית, וכדי למצוא חן בעיני השמאל
החדש האירופי, המשווה את צה״ל לצבא
האמריקאי בוזיאט־נאם — פשוט המציאו
אנשי מצפן עלילה.

העובדה שהעלילה הופיעה ב־צירו!?
שיר _ בלומר, שיש כאן
מערכה מתוכננת, ולא פירסום
שהיה פרי המיקרה -מעידה על
זדון.

תמרורים
התארסו בטכס בו נכחו עשרות
אורחים, חלקם מבית־לחם וחלקם מהכפר
הגלילי רמה, העיתונאי והסופר לוט
פי משעור המנהל עתה את פירסוס
נצרת, וקריינית הטלוזיזיה הישראלית בשפה
הערבית וידה הזינה מבית־לחם. את
מקום מגוריהם לאחר הנישואין קבעו בני
הזוג בירושלים ״המסמלת את קדושת שלוש
הדתות,״ כפי שהסביר לוטפי, ולבנם
הראשון הם מתכוננים לקרוא בשם סאלס
שפירושו שלום.
זכו בפרס הים על שם סגן ש.
שב״י מאור, הרופא
שניספה בצוללת דקר
כתב ידיעות אחרונות
אלכם גלעדי
וכתב מעריב ד ב
גולדשטיין. גלעדי
זכה עבור כתבתו
אין בליבי שיג-
אה לים, המבוססת
על שיחה עם אחת
מאלמנות דקר, ואילו
גולדשטיין קיבל
את הפרם על כתבתו
בבטן הלווייתן. גלעדי פרס הים נוסד על־ידי
אביו של שב״י מאור, והאגודה להפצת
תודעת האצ״ל. הפרם בסו 1,000 הלירות,
מוענק זו השנה השנייה.
נחוג * יום־הולדתו ה־ 37 של השחקן
הצרפתי ז׳אן־פול בלמונדו. את יום
ההולדת חגג בלמונדו בטונים, יחד עם
השחקנית אורסולה אנדרם, וזאת לאחר שיצא
בשריטות קלות מתאונת־דרכים בה
היה מעורב בתחילתו של אותו יום.
מנהליםרומן * ה־לסס החדש
ג׳ורג׳ לאזנכי והכוכבנית האמריקאית
ג׳יל סנט ג׳׳וחן שהגיעה לפני כמה שבועות
לבריטניה, נפגשה במסיבה עם לאזנ־בי
ומאז הם זוג בלתי־נפרד. לאזנבי, שלא
קיבל תפקיד קולנועי חדש לאחר הסרט
בשרות הוד מלכותה, חזר לעבוד כדוגמן
— ואילו ג׳יל תופיע בקרוב בסרט עבור
הטלוויזיה הבריטית. אגב, אחד ממחזריה
האחרונים של ג׳יל היה פרנק סינאטרה.
התאבדה בדירתה ההוליבודית,
הכוכבת אינגר סטיכנס. ילידת שבדיה,
הגיעה כילדה לארצות־הברית והתבלטה ב־יופיה
ולאחר־מכן בכשרון רמישדוק שלה.

אינגר סטיכנס

/1 £ת1 1
£5ז ז £מ * 6ו 0

הופיעה בעשרות הצגות, סרטי טלוויזיה
והופעות רביו. לאחרונה שיחקה בסרט
חלום מלכים לצידו של אנטוני קווין.
חייה הפרטיים היו אומללים. היא נישאה
בגיל 20 והתגרשה כעבור שנה. מאז היתד,
לה סידרת אהבות נכזבות, מרביתם עם
גברים נשואים שנטשו אותה, לבסוף• לפני
שנים מיספר היתד, בטיפול פסיכיאטרי עקב
דיכאון עמוק.
נפטר בלונדון, בגיל ,78 הגנראל
הפולני ולאדיסלב אנדרם. יליד ליטה,
למד בבית־ספר להנדסה ואחר החל בקאר-
יירה צבאית. התגייס לצבא הצאר הרוסי
ובפרוץ מלחמת־העולם־הראשונה היה מפקד
יחידת פרשים. בפרוץ מלחמת־העולם־השנייה
היה אנדרם, שעלה בינתיים לדרגת גנראל,
מפקד חטיבת הפרשים אשר הסתערה על
הטנקים הגרמניים. ציון נוסף בקאריירה
של הגנראל היה בשנת : 1942 הוא נישלח
יחד עם 80 אלף אנשיו למזרח התיכון.
הם שהו תקופת מה בארץ־ישראל וכאן
ערקו רבים מחייליו היהודיים ונשארו בארץ.
אגב, אחד מחייליו המפורסמים של
אנדרם הוא השר מנחם בגין.
העולם הזה 1707

₪ 1יי
* ש דרכים רכות
7מכל הדרכים האלה, הפחות
יעילה היא לירות כו.

להרוג יתוש מטריד.

כל אדם שיש לו אקדח, או רובה, או
תת־מיקלע, ואפילו תותח, יכול לנסות זאת.

הוא יגלה כי הדכר פשוט אינו
אפשרי.

אף אם נועדה להשיג מטרה
מדינית או צכאית כלשהי -יש
לפקפק כתכונתם של העסקנים
הפוליטיים שהחליטו עליה.
(צה״ל הוא גוף מבצע. אין הוא מחליט.
והביצוע היה ללא דופי. העובדה שאף חייל
ישראלי לא נהרג — בוודאי שימחה כל לב).

^ פעולה שכוצעה בשבוע
( | על אדמת לבנון מוכיחה זאת.
כוח־מחץ משוריין של צה״ל פרץ לעבר
ריכוזי הפידאיון, שהטרידו את קריית־שמו־נה
ושאר יישובי הצפון.

שעבר

שו ב — כי נדמה שאין לקח שהוכח
פעמים כה רבות, ב־ 22 שנות קיום המדינה.

שו ס פעולת־גמול לא הכיאה
מעולם שום תועלת. כל פעו-
לות־הגמול, ללא יוצאת־מן־הכלל,
עזרו למעשה לאוייכי ישראל.
כימעט כל נקודת־מיפנה שלילית במל־

ן5ת״ן

כמכה אדירה אחת נככש השטח
כולו, והכוח נע כו כרצונו.
נהרסו בתים של מיסקדות — אך העוסקים
בלוחמה־זעירה אינם זקוקים לבתים.
נהרגו פידאיון — אולם לא יותר מכפי
שנהרגים תוך שבוע שיגרתי בהיתקלויות
עם מארבי צה״ל, העולים פחות.
נלכדו כמה מחברי האירגונים הפלסטיניים
— אך המיספר היה עלוב.
כי מרבית הפידאיון, פשוט התחבאו.

ומי כמונו יודעים מה אדיר כוחה
של אגדה!

את העקרון הקלאסי של מל־
״כאשר האוייב תוקף —
האוייב נסוג — התקף! לעולקרב
עם כוח סדיר!״

קשה מאוד להרוג אגדות כתו־תחים.
כמו היתושים, הן חמקניות
מאוד.

למחרת הפעולה היה המצכ כמו
שהיה ערכ הפעולה -כימעט .

ך* ימעט — כי משהו השתנה, כמו-

אם כן, מה לעשות? מהי התשובה הצבאית
למצב שנוצר ליד קריית־שמונה?
האמת הפשוטה היא כי אין תרופה צבאית
זולת אחת — לכבוש את דרום־לבנון
ולהחזיק בו.
זה ירחיק את הקטיושות מקריית־שמונה.
בוזדאי.

^ בן. לרעתנו.

עצם החלטתה של ממשלת־יש•
דאל לפתוח כמיתקפה כה דרמתית
נגד הפידאיון -העלתה את
יוקרתם כתנופה אדירה.

אכל המחיר יהיה נורא.

אם צה״ל הכביר נאלץ לתקוף אותם —
משמע שהם חשובים, שהם מסוכנים, שיש
אמת בטענותיהם. כך מבין זאת כל ערבי.

התוצאה הצפוייה: הגכרת זרם
המתגייסים לאירגוני הפידאיון,
עליית כוחם המדיני והפסיכולוגי
כארצות־ערכ.
נסיגת צה״ל אחרי הפעולה מתוארת כ־נצחון
הפידאיון בשדה־הקרב. כל ישראלי
מבין שאין זה כך. לישראלים היה ברור

* תכן מאוד כי על מורדות החרמון
1נולדה, בשבוע שעבר, אגדה פלסטינית
חדשה — אגדה שתיתן דחיפה גדולה נוספת
לאירגוני הפידאיון, תחזק אותם עוד
יותר במאבקם נגד המישטרים הערביים הישנים,
תגביר את עוצמתם ושטח שליטתם.

וכאשר חזר כוח-הפשיטה הכיתה
-יצאו ממחכואיהם וחזרו
למקומותיהם.
בכך קיימו
חמת־הגרילה:
היסוג! כאשר
לם אל תיכנס

אדוארד סעיד, הוגה־דיעות פלסטיני, המכהן
עתה כפרופסור בארצות־הברית, מת־ ״
אר את הרגשות הערביים כך:
״כראמה מחלקת את החוויה הפלסטינית
לשתי תקופות — התקופה שלפני כראמה,
והתקופה שלאחרי כראמה ...באותו רגע
נפגש הכוח הישראלי הפולש עם הכוח המקומי
שהגן על מה שלא יכול היה עוד
להפקיר ...הקרב על כראמה היה רגע
מכריע כוח ישראלי סדיר נתקל בכוח
פלסטיני בלתי־סדיר, וזה האחרון הגיב בסירוב
לברוח ולהניח לפולש להרוס את
הכפר, שנבנה על־ידי פליטים. לפני כראמה
היה הסירוב להילחם. אחרי כראמה נמצא
האדם הפלסטיני עומד זקוף ולוחם.״
החיילים שהיו בכראמה אולי יחייכו למשמע
תיאור זה. אולם לגבי שניים וחצי
מיליוני פלסטינים — זוהי האמת.

ציור טזר \ 2וג \2ב״רה־גזגגדיי
המטרה המוצהרת היתד ,״ללמד את הלבנונים
לקח״ .או, בלשון אחרת :״לחזק
את ידי הנוצרים הלבנוניים, המתנגדים ל־חבלנים,
בנסיונם לסלק את הפידאיון מאי״
זור הגבול.״

חמת ישראל—ערב בתקופה זו — אפשר
לזהותה עם פעולת־גמול מסויימת. ודי בשתי
דוגמות בולטות.

פעולת־הגמול הגדולה כעזה, כליל
ה 28-כפכרואר ,1955 ימים

כי במיקרה זה, אין ספק שמדינת־לבנון
תתפרק. כוחות הפידאיון הפלסטיניים ו/או
הסורים ישתלטו עליה.
תהיה זאת הכרזת־מלחמה על ארצות-
הברית מצד אחד, והזמנה לצבא הסובייטי
להתמקם גם על גבולנו הצפוני מצד שני.

מול קו־האש החדש יוצכו הקטיושות
-אותן הקטיושות. ואס
נקים התנחלויות ״כיטחוניות״ ליד
הקו החדש, כדי לאכטח אותו

תוחת ונד יתוש
שפעולה כזאת מוגבלת בזמן ובשטח• אי־לם
אין זה ברור לערבים כל עיקר. מי
שרוצה להאמין בנצחון הגבורה הערבית,
ימצא בנקל מזון לאמונתו.

^ א פחות חשוכ: ביום־הקרב פעלו
/בצוותא הפידאיון וחיילי לבנון, סוריה
ועיראק. טייס סורי מפורסם, חיילים לבנוניים
נוצריים, פידאיון מבני אירגונים יריבים
— כולם נהרגו יחד באותו יום.

לכך יש השפעה
עצומה כעולם הערכי.

פסיכולוגית

המוני עמי־ערב רוצים באחדות זו מול
פני ישראל, מתפללים למענה לאללה ולישו.
ביום הפשיטה קרם חלום זה עור
וגידים, הפך לאגדה.
לאגדות יש כוח־מחץ משלהן. לא חשובה
העובדה שהתערבות הסורים והעיראקים
היתד, עלובה וכושלת.

האגדה תתעלה מעל לעוכדות
והיא תיצור עוכדות חדשות.

ם כאה הפעולה רק כדי לנחם את
תושבי קריית־שמונה ולהוכיח להם כי
המדינה אינה מפקירה אותם — אפשר עוד
להבין אותה.

אם מישהו חשב כך ברצינות — הרי
הוא כסיל.

כאשר יצא צה״ל, נכנסו הסורים.
גם זה היה צפוי מראש.
זה היה ברור מראש לכל בר־דעת, אך לא
לעסקנים הפוליטיים וליועציהם. נורא לחשוב
על כך, שאלה מקבלים על עצמם להחליט
החלטות שנועדו להשפיע על דעת־הקהל
בארץ ערבית.

כי חוסר-ההכנה של אנשים
אלה לכל המתרחש כעולם הערכי,
כליכו של אדם ערכי, כיחסים
שכין הערכים -היא תהומית.
הם יודעים הרכה יותר על הנעשה
ככוככ מאדים.
(מובן שיש בארץ אנשים המצויירים בהבנה
זו. הם מפוזרים ועוסקים בעיסוקים
של מד-,בכך. איש אינו שואל לעצתם. אבא
אבן יודע יותר טוב. הצעתנו הנושנה לרכז
אנשים אלה ב״מטכ״ל לבן״ רחוקה
כיום מהגשמה יותר מאשר אי־פעם. במקום
היידע, המחקר והתיכנון באות המחשבות
של היושבת־ראש גולדה).

ך* ך הוכח שו כ שאין תוצאה חיו־בית
לפעולות־גמול.

מעטים אחרי שחזר דויד כן־גור*
יון משדה-כוקר לתפקיד שר-הכי-
טחון, פתחה את הדלת לחדירת
כרית-המועצות למרחם.
(עד היום לא ברור מדוע בוצעה אותה
פעולת־גמול אדירה, שלא קדמו לה אלא מע־שי־טרור
זעירים מהצד הערבי).
בנאומו האחרון, באחד במאי, סיפר עבר־אל־נאצר
שוב כי החליט על ״עיסקת־הנשק
הצ׳כית״ ההיסטורית למחרת סעולת־גמול
זו. הוא טען שעד אז לא התעניין כלל
בבעייה הישראלית, מכיוון שהיה עסוק כל־כולו
בענייניה הפנימיים של מצרים.

הדרן־ להתערכות הסוכייטית
היתה רצופה כפעולות-גמול מזהירות.

הפרשנים הערביים מסכימים בי־
£ניהם שפעולות־הגמול נגד כראמה, במארס
, 1968 היתד, בבחינת יום־הולדת
״המהפכה הפלסטינית״.
בעיני ישראל, היתד, זאת רק פעולת־גמול
אחת מיני רבות, למרות שאירעו בה תקלות.

יקרה כהן מחר מה שקורההיום כקריית-שמונה.

ך* אםזהמצכ ללא מוצא? בוודאי
| 1שלא. לעולם אין מצב ללא מוצא.

לאתגר הפידאיני אין תשוכה
צכאית מוחלטת. אכל יש תשו
כה מדינית.
מבחינה צבאית אפשר רק להתגונן, לייעל
את אמצעי־המגן, לעמוד על המישמר,
בתקווה לבלום את פעולות הפידאיון.
אך כפי שאמר הרמטכ״ל לא פעם, אי-
אפשר לשים קץ לטרור מבלי לפתור את
הבעייה.
הבעייה הפוליטית, שאינה בסמכותו
של צה״ל.
הבעייה הפלסטינית, המצמיחה את הפי־דאיון,
המיניקה את אירגוניהם, המגדילה
את כוחם.
מול פני בעייה זו, יעיל כינוס אחד של
עלי אל־ג׳עברי בחברון (שנאסר על־ידי
הממשלה) יותר ממאה טאנקים. ומילה
אחת, שתדבר על לב הפלסטינים, שווה
יותר מאלף פגזים.

כעיני הערכים היה זה יום היסטורי
-היום כו קמו הפידאיון והנחילו
לצה״ל תכוסה ניצחת.

אין• הורגים יתושים? יש רק
דרך אחת: יוייכש את הכיצה.

* 6י 1

6ייי^ נ 1ן1 -־.ז1ד

ומנא!־!

האם מלחמות-האחים שלוחות־הרסו
בסרב עובדיה -מבשרות את
שירת הברבור של הטלוויזיה?
שימושי הוא עתי פלד, ואילו המכון
לתיקשורת נתון לחסותו של פרוס׳ אליהוא
כ ״ ץ. השניים עמדו בראש צוות הקמת
הטלוויזיה, וניהלוה בפועל עד האחד ביוני
,1969 מועד כניסתו של הממונה בפועל
על הטלח־יזיה, חגי פינסקר, לתפקידו,
בעיקבות ריאורגניזציה שבוצעה על־ידי מליאת
רשות השידור. אין לחשוד כמובן
בשניים שהם שמחים לאידה של ההנהלה
הנוכחית. אך ללא ספק יכולים הם לומר
לעצמם שבעצם מאומה לא נשתנה מאז
פרשו מתפקידם לפני שנה.
המנהלים סולקו
חגי פינסקר

**•ירת הברבור״ -זה היה שמו
ש ל הפרק האחרון בסידרת התוכניות
הפופולריות ביותר בטלוויזיה הישראלית
ההגדח לבית פורסייט.
במקום ההגדה באה עתה סידרה חדשה
של סרטי שכספיר. כל הסימנים מעידים
כי הטלוויזיה תאבד רבבות צופים נאמנים,
שרותקו על־ידי ההגדה. כך יימשך התהליך
הבלתי־פוסק של הירידה בהתלהבותם של
אזרחי המדינה משידורי הטלוויזיה.
על ממדי ירידה זו ניתן ללמוד מסקר
שהושלם בימים אלה על־ידי המכון למחקר
חברתי שימוש• בירושלים, בשיתוף עם
המכון לתקשורת שליד האוניברסיטה העברית:

23 אחוז מכלל הנשאלים (המהווים
מידגם מייצג של האוכלוסיה הישראלית)
השיבו כי תכניות הטלוויזיה טובות ומני-

ות אזהרה מסוג אחר מהווה המרד
שפרץ לאחרונה בקרב עובדי רשות ה־

שידור. ניצניו הראשונים נתגלו אצל עובדי
קול ישראל — אך עתה הוא מתגלגל
ככדור שלג, מקיף גם את עובדי הטלוויזיה
ומעורר את השאלה אם אין זו תחילת
שירת הברבור של הטלוויזיה הישראלית.
מדוע פרץ המרד?
את התשובה לכך יש לחפש במה שאירע
לפני למעלה משלוש שנים, כאשר דפוסי
רשות־השידור עדיין לא נקבעו סופית,
והטלוויזיה הישראלית עדיין לא החלה את
שידוריה הנסיוניים התלת־שבועיים.
בקול ישראל פרץ אז מאבק נגד ההנהלה
בראשותו של חגוך גיבתץ, בנימוק
שהיא מגלה אזלת־יד, הבאה לידי ביטוי
ברמת התוכניות אך בעיקר בתנאי העבודה
של העובדים,

שכיהן בזמנו ככתב קול ישראל בארצות־הברית,
נתמנה כמנהל התחנה ומאוחר
יותר, לאחר קבלת חוק רשות השידור —
כמנהל הרשות. פינסקר עצמו המשיך עדיין
לכהן כמנהל מחלקת ענייני־היום, אך כבר
לטש את עיניו לניהול הטלוויזיה, שהיתר,
אז בחיתוליה.
אולם קודם לכן היה עליו להוכיח את
עצמו ולהעניק מוניטין לאלמוג. בחודש
מאי 1968 החלה מחלקתו של פינסקר להפיק
את התכנית היומית היום הזה, שהפכה
עד מהרה לתכנית הפופולרית ביותר
של קול ישראל.
סקר שנערך בינואר 1969 הראה כי 57.3
אחוז ממאזיני קול ישראל מאזינים לתוכנית
זו. גדולתה היתר, בכך שהיא חרגה מהשיג־רה.
פינסקר, בעל ההשפעה המאגית על
הצוות הצעיר והרענן של משתתפי התביית,
הצליח להפכה לתכנית של יוקרה

החדשות בתל־אביב. לרם היה רצון טוב
להמשיך להפיק תכנית מצליחה, ואף להוסיף
עליה מישדר נוסף, בחצי היום. אלא
שעד מהרה הוא עלה על שרטון.
הסיבה הראשונה לכך קשורה בחוסר
יכולתו לנהל יחסי אנוש מהסוג שהצליח
ליצור פינסקר כלפי חוץ. הסיבה השניה
נבעה מנשירתם של העובדים הטובים,
וכניסתם של כתבים ומגישים מתחילים.
התחרות הבלתי פוסקת מצד הטלוויזיה
השפיעה אף היא לרעה. התוצאה הבלתי־נמנעת:
לאחר עליתו המטאורית של היום
הזה (שזכה בזמנו לפרס השנתי של רשות
השידור) ,החלה עתה נפילתו המטאורית
לא פחות. במישאל טלפוני שנערך בינואר
— 1970 שנה לאחר המישאל הקודם —
התברר כי שיעור המאזינים לתכנית נע
בין 11ל־ 20 אחוז.
תוצאה נוספת: תסיסה חמורה בקרב עובדי
קול ישראל. יש הטוענים כי מקורה
של תסיסה זו בתיסכול שפקד את עובדי
קול ישראל בעקבות ד,עליה העצומה במספר
צופי הטלוויזיה, לעומת הירידה המתמדת
במספר המאזינים. הללו החלו לראות עצמם
כנחותים בהשוואה לעובדי הטלוויזיה,
יש הטוענים כי מאחר שאלמוג ופינסקר
לא דאגו לכל האנשים ששיתפו עימם

הן בשל ריבוי הסקופים בה, הן בשל
צורת ההגשה החדשה (שבה נתגלה כוכב
חדש — ירון לונדון) ,הן בנושאים שבהם
טיפלה, והן בגישה האובייקטיבית בראיו־נות
עם אישי ציבור ועסקני מפלגות. תוך
זמן קצר כבר דובר על הצלחתם של אל־

פעולה, החליטו הללו להתארגן להפעיל
מחדש את ועד הגג הקפוא ולצאת נגדם
באותן השיטות שבהן הופלה הנהלתו הקודמת
של קול ישראל.
עובדה: לפני זמן קצר הופיע הגליון
הראשון של גלי האתר, ביטאון עובדי

ריקלים.
עובדים בכירים נוספים פרשו.

הצלחה למטרת
^ 17 הצלחה נוספת
•י* יתה זו שעתו הגדולה של חגי פינם־
| 1קר• ידידו הקרוב שמואל אלמוג,

/ /ח״כ מאשים בשחיתות, עובד פונה
לבג״ין — ומבקור המדינה שוחט
שירות השידור. גליון זה כולל האשמות
לא פחות חריפות מאלה שנכללו בזמנו
בגל נעול.

את המאבק הנהיג לכאורה ועד־הגג של
עובדים סוג ב׳

ן ״עובדי הרדיו והטלוויזיה מנסים
לסלה את חגי פינס!7ר -באות ו
שיטות שבעזרתו סיל !7את?!ודמיו״
כלל עובדי קול ישראל. אך למעשה פעלו

מאחורי הקלעים שני אנשים: חגי פינס־קר,
אז מנהל מחלקת ענייני היום ברדיו,
ויגאל מסין, אז עורך תכניות וכיום

יצחק לבני
חות את דעתם. לפני כשנה היה שיעור
שבעי־הרצון 30 אחוז. ב־ ,1968 שבה התחילה
הטלוויזיה לפעול, היו 45 אחוז מוכנים
להעניק לה אשראי.
אחוז הטוענים כי תוכניות הטלוויזיה אינן
טובות עלה מ־ 8אחוז ב־ 1968ל־24
אחוז בראשית השנה הנוכחית.
״מימצאים אלה צריכים לשמש אות
אזהרה לרשות השידור, אם אין היא רוצה
לאבד את קהל הצופים שלה״ ,קובעים
עורכי הסקר. מנהל המנון למחקר חברתי

כתב רשות השידור בארה״ב. פינסקר
הפיקח בישל את העניינים, קבע את דרכי
המאבק ויעדיו ומשך בחוטים לאורך כל
החזית. לוסין שימש כדובר הועד וערך
את ביטאון העובדים, גל נעול, אשר כלל
מאמרי התקפה חריפים ביותר נגד ההנהלה.
חברת ועד ש,ישית, מרים רוטשילד,
כיום האחראית על ענייני כח האדם ברשות,
סייעה בידיהם.
למערכות העיתונים זרם אז ללא הרף
חומר שכלל השמצות נגד הנהלת קול
ישראל בכלל והמנהלים הבכירים חנוך
גיבתון ולאה פורת (אז מנהלת התכניות)
בפרט. כאשר נערכה ההנהלה, בסיועו של
מזכיר רשות השידור לשעבר, יצחק (איז׳ו) כבר רגר, למיתפקה נגדית, היה
מאוחר מדי. המורדים השיגו את שלהם:
גיבתון נאלץ להתפטר נגד רצונו. הוא
נתמנה דובר המשלחת הישראלית באו״ם,
תפקיד אותו מילא עד לפני כמה שבועות.
כאשר נקרא על ידי השר משה קול
לכהן כמנכ״ל משרד התיירות. לאה פורת
יצאה לגלות בוסטון, כקונסול לעניני הסברה.
יצחק רגר החל בקאריירה עיתונאית,
תחילה כעורך היום ועתה כמועמד לעריכת
עיתון הערב החדש של הילל קוק, ומשולם

גדעון סאמט
מוג ופינסקר בהעלאת רמת שידוריו של
קול ישראל.
היה ברור כי אלמוג חייב רבות לפינסקר.
ואכן, כאשר היה צורך ב־ 1ביוני 1965
למנות את מנהלי קול ישראל והטלוויזיה
למשך שנה, לא היה ספק כי פינסקר
יעמוד בראש הטלוויזיה. כמנהל קול ישדאל
נתמנה ד״ר ייטעיהו יטפירא, שלא פרש
עם המנהלים הקודמים, כמחווה, עד צאתו

לגימלאות.

מרד נגד
המורדים
*א ינסקר דאג להשאיר אחריו אדמה
חרוכה. לוסין יצא לארצות־הבירת. ירון
לונדון, אשר שימש כסגנו, נעלב על שלא
נתמנה כמנהל המחלקה (יש אומרים שידו
של פינסקר בכך) ,יצא ככתב רשות השידור
לפאריס. כוכבים נוספים של היום הזה
פרשו מתפקידם. לנאמניו האחרים הבטיח
הממונה הזמני על הטלוויזיה כי יסלול להם
את הדרך למדיום החדש בוא הזמן.
כמנהל בפועל של מחלקת ענייני היום
מונה אלימלך רם, לשעבר ראש מחלקת

* דעון לב־ארי, יושב־ראש ועד־הגג של
ל עו ב די קול ישראל, שהתפטר מתפקידו
כאחראי על היום הזה בתל־אביב, בעקבות
סכסוך עם אלימלך רם, ונחשב כיום לאחד
ממנהיגי המורדים, כותב בעתון:
״אין זה מקרה שפרצה שביתה על תנאי
השכר — שביתה ללא תקדים בתולדות
הרדיו. זהו סימפטום של מצב מסויים,
מאחר שדרכי הקומניקציה אל ההנהלה
חסומות, הצעות של עובדים בענייני תיכנון
ותכנית אינן זוכות אפילו לתגובה מצד
ההנהלה, או־אז אתה מתחיל לחוש שהינו
עובד בחלל ריק*.
רפאל אמיר, כתבו הפוליטי של קול
ישראל, שסירב לקבל על עצמו תפקיד
של מפיק היום הזה בתל־אביב, כותב :
״ניתן לומר שלמעשה לא נשתנה דבר מתקופת
ההנהלה הקודמת. המגורים הם חרפה,
תנאי העבודה שלנו מעוררים אצל האנשים
מהחוץ — אחרי שהם מוכנים להאמין
שאין מותחים אותם — צחוק או בוז.
יחם זה, אם לא ישתנה, מחייב הכנה
מדוקדקת לקראת מאבק כללי חסר פשרות.
״האדמיניסטרציה חייבת להבין עד כמה
מחדליה בחיי היום־יום מחבלים בעבודת
השידור״.
את הדברים החריפים ביותר כתב איש
היום הזה בירושלים, חניגא אמוץ.
דברים אלה משקפים, למעשה, את תביעתו
הראשונה של ועד־הגג החדש:
״הטלוויזיה צמחה כמדיום נפרד ולא מתוך
הרדיו״ ,כתב אמוץ .״לאור מציאות זו
הפכה סיסמת האינטגרציה לא רק לסיסמת
רמיה אלא אף למכשיר של ניצול. נוטלים
מהרדיו את מיטב אנשיו בכיוון חד־סיטרי
— בלי לתת לו תמורה.
״איש מאנשי רשות־השידור לא נותן

לעצמו דין־וחשבון על כן כי הוא מטיל
על העובדים ברדיו חותם של עובדים מסוג
ב׳ ,עובדים שלא הצליחו לעבור לטלוויזיה.
זוהי הסיבה שהמשבר ברדיו מעיק קודם
כל על העובדים• להנהלה אין הוא נוגע
כלל. היא לא מצאה עד כה את הדרך
להחזיר למדיום את כבודו, ואיך לפצות
את העובדים על הפגיעה בהם.
יש לפרק לאלתר את האינטגרציה החד־צדדית,
המלאכותית והכפויה, ולתבוע הנהלה
נפרדת לרדיו.״

המטרה: להפיל
את אלימלך רם
ך י• גליץ הראשון של גלי האתר היכר,
( | הדים בקרב עובדי קול ישראל. כאשר
אזלו הטפסים, נפוצו שמועות כי לפי הנחיתו
של מנכ״ל הרשות, שמואל אלמוג,
הוחרמו הגליונות. אלמוג עצמו הכחיש זאת
בתוקף, טען כי אין הוא מתרגש כלל
מהנאמר בעיתון. גם חגי פינסקר אמר
בשיחה עם מקורביו :״המורדים הללו הם
קומץ מתוסכלים. לעולם הם לא יצליחו
לעשות את התרגיל שאנחנו עשינו.״
המורדים עצמם שאבו עידוד מכך שהעיתונאים
החלו לצטט את גלי האתר, כפי
שעשו בזמנו לגבי גל נעול, ניגשו לשלב
הבא של תכניתם: הורדתו של אלימלך
רם מכסאו.
מדוע דוקא אלימלך רם? נראה שלדידם
הוא מסמל את ההנהלה הנוכחית. ד״ר
שפירא עצמו עומד לפרוש ממילא לגימל־אות,
ואילו מנהל הרשות שמואל אלמוג
ל,וא — בשלב זה — מחוץ לתמונה.
בעיתונות החלו להופיע באחרונה, בהשרא־חם,
כתבות ביקורת חריפות נגד רם.
הכתבות ניזונו מהעובדה שהיום הזה דעך
יותר ויותר לאחר פרישה נוספת של כמה
מכתביו הוזתיקים (רון בן־ישי, יעמוב

אחי״מאיר, חיים גיד, שלמה ארד

לעוד) שהצליחו במיכרזים בטלוזיזיה, ואילו
את מקומם תפשו כתבים־טירונים. כתב־טירון
כנחמן שי הפך לכתב צבאי חרף נסיונו
הקרבי והמקצועי הדל. יצחק רועה,
הכוכב התורן של בחצי היום, אמר באחד

הראיונות בעיתונות :״אינני יודע אם יש
לתלות את הקולר במנהל הנוכחי. מנהל
אחר היה יוזם אולי יותר. מה שירון
לונדון עועשה עתה בפאריס הוא אפם
קצהו של מה שיכול היה לעשות כאן
בארץ״.
טורפדו נגד המנהל
^ לימלך רם

עצמו הגיב על הביקורת

החריפה נגדו:
״חסר טראסט מוחות. חסרים אנשים קצת
יותר מבוגרים שיש להם יותר נסיון חיים
ונסיר( מקצועי. חגי ראה את עצמו כאומנת
של האנשים. אחד הדברים שמשגעים אותי
הוא שכשאני יוצא לשעתיים וקורה משהו
— החבר׳ה מאבדים את הראש״.
בהשראת ועד־הגג טורפדה תכנית של רם
לשדר מדי יום בקיץ בשעה 6בערב מישדר
נוסף דוגמת בחצי היום, לאחר שחיום
הזה הועתק לשעה 10 בערב.
היה זה תרגיל קלאסי: רם ביקש לפצות
את כתביו הממורמרים, להעניק להם
סוכריה: מדי יום היד, צריך אחד מהם,
לסירוגין להגיש את המישדר של שעה .6
לעצמו ביקש רם לזקוף יומן חדשות
נוסף.
בעקבות בחישה מאחורי הקלעים דרשו
לפתע הקריינים הוותיקים של קול ישראל
פגישה עם מנהל הרשות. בפגישה זו יצאו
נגד התרת הרצועה, התנגדו לכך שכתבים
בעלי היגוי לקוי וידיעה בלתי מספקת
בשפה העברית יתחרו בהם .״אנו נאלצנו
לסיים קורס מיוחד ונתונים לפיקוחו של
בלשן מיוחד״ ,התמרמרו הקריינים.
התוצאה: המישדר בוטל. מנהל המחלקה
נאלץ לכבוש כעסו. בשיחות פרטיות טווי

כי הוא קרבן לסיכסוך אישי עם גדעון
לב־ארי, המכוון את פעולות המורדים.

£מנהלים מסלהים עובדים, עובדים
מעיפים מנהלים -והלוורבו האמיתי
הוא צופה הטלוויזיה ומאזין הרדיו

אפילו נגד
ועדת השרים
שלב הבא היו המיכרזים.
| ! ועד־הגג הודיע כי הוא עומד על כך
שכל מנהלי המחלקות בקול ישראל ומנהל
התחנה עצמה ייבחרו לתפקידיהם לאחר
שיעמדו במיכרזים.
העוקץ היה ברור: העובדים משוכנעים
כי במיכרזים הללו ייבחרו אנשים המקובלים
עליהם. כך, למשל, המועמד הריאלי לדעתם
מנהל קול ישראל הוא דווקא נקדימון
דוגל, לשעבר כתב־הרדיו בפאריס וכיום
האחראי על הפיתוח ברשות השידור —
ולא משה חובב, ששמו הוזכר בזמנו
כמועמד, המכהן כיום כדובר הרשות.
בתפקיד מנהל מחלקת ענייני היום היו
העובדים שמחים לראות את צבי גיל,
שכיהן עד לפני זמן קצר כסגן מנהל
מחלקת החדשות של הטלוויזיה, מתכוון
להשתתף עתה במיכרז חיצוני לתפקיד
מנהל המחלקה.
תוך כדי המהומה הופצו שמועות כאילו
אלימלך רם יחזור לתל־אביב כראש מחלקת
החדשות, וכדי לפצותו ישולבו מחלקות
החדשות של הרדיו והטלוויזיה בתל־אביב
— למרות שועדת־שרים פסקה בזמנו נגד
האינטגרציה.
שליטי הארץ
** ובדי הטלוויזיה לא נשארו אדישים
׳ ג נוכח המרד בקרב עובדי קול ישראל.
הם התארגנו מיד, הקימו ועד־הגג משלהם,
פנו אל ועד־הגג של עובדי קול ישראל
בהצעה להקים ועד־גג משותף. הם אף
נקבו בשמו של ה״אוייב״ המשותף: חגי
פינסקר.
מטעמים טקטיים הוחלט במגעים הראשונים
של שני הוועדים לקיים שיתוף פעולה
סמוי, לוותר בשלב זה על השתתפותם של
עובדי הטלוויזיה בגליון מס׳ 2של עיתון

המורדים. תוצאות מגעים אלה הסתכמו
בתביעה חד־משמעית של עובדי הטלוויזיה:
על חגי פינסקר לעמוד במיכרז, כפי שדרשו
עובדי קול ישראל לגבי מנהלם.
כאן חש כבר מנכ״ל הרשות כי הקרקע
מתחילה לבעור. הוא ניסה להפשיר את
היחסים. הסביר הוא:
״עד לפני שנתיים היו אנשי הרדיו שליטים
בארץ. כל עורך תכנית היה מפורסם
וידוע בארץ. פשוט לא היו לו מתחרים.
היום, כאשר הטלוויזיה פועלת שבעה ימים
בשבוע, ירד מספר המאזינים לתכניות
מסויימות. לאנשי הרדיו נדמה, לפעמים,
כי אין שכר לעמלם. הם סבורים כי איש
אינו מאזין להם עוד. זוהי, כמובן, הרגשה
מוטעית״.

״היתה שחיתות
במיכרזים״
^ לאשהרגשתם של אנשי הטלוויזיה
לא היתד, טובה יותר.
מאז נסתיימו המיכרזים הפנימיים —
שגרמו, בין השאר, לכך ש־ 61 עובדים
מקבלים שכר נמוך יותר מהמיקדמות שקיבלו
בעבר — הלכה וגברה התסיסה.
פינסקר, בעל הבטחון העצמי המופרז,
סייע להגברתה של תסיסה זו. את כשלונו־תיה
של הטלוויזיה זקף לחובת עורכי
התכניות, הכתבים, המפיקים, המגישים וכל
השאר. את הצלחותיה המעטות זקף לזכותו,
ובכך הוסיף שמן למדורה. הממונה
על הטלוויזיה נתן להבין כי בלתי מוכשרים
יעופו במיכרזים אלה. את התקלות החוזרות
ונישנות שאירעו מאז המיכרזים ייחם למחסור
בכוח־אדם מקצועי, כל עוד לא אויישו

ד-חיוד.ידיח

״,זזיייד-ת

יצחק שמעוגי
עוד בטרם החריפו עובדי הטלוויזיה את
מאבקם, קיבלו סיוע בלתי צפוי מצד כמה
חברי כנסת שמתחו ביקורת חריפה על
רמתה של הטלוויזיה, דרשו להגביר את
הפיקוח על רשות השידור.
אחד מהם, סגן יו״ר הכנסת ח״כ יצחק
נבון, ניצל פגישה של סיעת המערך עם
סגן ראש הממשלה יגאל אלון, טען כי
״היתד, שחיתות במיכרזים״ .בעיקבות הכרזה
זו הודיעה רשות השידור כי היא
שוקלת הגשת תביעה משפטית על הוצאת
דיבה נגדו.

יש מיכרז
ויש מיכרז

ביקורת הציבורית העמידה במצב
לא נוח את שבעת חברי הועד

המנהל ואת 35 חברי המליאה של רשות
ד,שידור.
אלה ואלה מבקשים להוכיח כי הם מבצעים
את מלאכתם אמונה. לא היו לרוחם
הרינונים על פסילתם של מנהל התכניות
בטלוזיזיה יצחק שמעוני ומנהל החדשות
יו ר ם רונן במיכרזים הפנימיים בגלל רצונו־של
פינסקר, ועל נסיבות פרישתו של
מנהל מחלקת המיבצעים וההפקה, סטן
גרנדייזי (ששימש תקופה קצרה אף
כממונה זמני על הטליזיזיה, לאחר התפטרותו
של פרופ׳ אליהוא כ״ץ) .בסופו
של דבר נתקבלה החלטה לפרסם מיכרזים

חיצוניים לתפקיד שני המנכ״לים לתקופת
מינוי של שלוש שנים. אך בניגוד למיכרזים
האחרים, בהם יכהנו נציגי ציבור ועיתונאים,
תהיה ועדת המיכרזים לשני תפקידים
אלה מורכבת מהועד המנהל.
מורדי רשות השידור לא הסתפקו בכך.
הם פנו אל האיגוד הארצי של עיתונאי
ישראל, בו הם חברים, בדרישה לאייש
את שתי המישרות הללו בטרם יוחל בדיון
בועדות המיכרזים עצמם. הנימוק הרשמי!
מטעמי היגיינה ציבורית מוטב שהמנהל
החדש של הטלוויזיה ייבחר לפני עובדיו.
הנימוק הלא רשמי: הרצון לקצץ את כנפיו
של פינסקר, למנוע את נוכחותו בועדות
המיכרזים, אם אמנם ייבחר במנכ״ל —
דבר שבשלב זה אינו ודאי כלל.
פינסקר עצמו קיבל מכתב מהאיגוד הארצי,
בו הוסבר לו כי למען היחסים הקוליגא־ליים
מוטב שיעמוד למיכרז לפני העובדים
האחרים.
כולם בוחשים
ך* דרכו לא הגיב פינסקר. האיגוד הו־
^ י ע כי נציגיו לא ישתתפו בועדות ד,־1
מיכרזים. ואכן ומשום כך הן לא החלו את
עבודתן כמתוכנן ביום הרביעי האחרון.
בסוף השבוע שעבר התקיימה בירושלים
פגישה בין נציגי העיתונאים לבין נציגי הרשות.
באותה הזדמנות נשאלו העיתונאים
אם תביעותיהם מהוות אי־אמון בפינסקר.
״זהו מאבק מקצועי טהור״ ,השיבו.
בהעדרו של יו״ר הרשות, חיים יחיל,
הודיע ממלא מקומו, הסופר נתן שחם,
כי אין אפשרות להקדים את המיכרז למנהל
הטלוויזיה מאחר שדבר זה עלול לפגוע ב-
תיכנון הקיץ. כן הודיע שחם כי מנכ״ל

הרשות עצמו ישתתף אישית בועדות ר,מיכ-
רזים למישרות הבכירות בטלוויזיה, נוכח
הביקורת הציבורית שהושמעה.
נציגי העיתונאים הודיעו באותה הזדמנות
כי הם מציגים שתי תביעות נוספות.
האחת: לאפשר להם לערער על תוצאות
המיכרזים. השניה: להתיר השתתפות נציג
מטעם איגוד העיתונאים כמשקיף כאשר הועד
המנהל יתכנס כוועדת מיכרזים של
מנהלי הרדיו והטלוויזיה.
לפי שעה לא נוטה רשות השידור לתביעות
אלה. אך העובדה שנציגי המורדים
מצאו להם אוזניים קשובות בקרב ראשי

0ברגע האחרוו יצא פינסקר למיתקפה
נגד המורדים -האם לא מאוחר מדי?
האיגוד הארצי של העיתונאים, תגרום לכך
שהעיתונאים יכנסו לסיכסוך גלוי עם הרשות,
אם לא תהיה היענות חיובית לתביעותיהם.
מדוע
מתעקש האיגוד הארצי? נראה כי
אחת הסיבות לכך קשורה בשמועות כאילו
מנהל הרשות יעשה הכל כדי שידידו חגי
פינסקר יישאר בתפקידו. בהתאם לשמועות
שלא הוכחשו, קיים בימים האחרונים אלמוג
פגישות עם כמה מחברי הוועד המנהל כדי
לשכנעם לתמוך בפינסקר.
נראה גם כי הסעיף המחייב את המועמד
להיות בעל השכלה אקדמאית מלאה
״יופשר״ לאור העובדה שפינסקר אינו בעל
תואר אקדמאי:
אלא שלפי שעה קיימים סיכויים רבים
לבחירתו של יצחק 7בגי — מנהל גלי

הפשיטה לפתחלאנד

זחלמים של צה״ל הנושאים כוחות רגלים, מתקדמים כוזוף השטח
המסולע של דרום לבנון, שם נערפה פשיטת־השיטור של צה״ל לפני
שבוע. הפשיטה, שמבחינה מיבצעית היתה מוצלחת, הביאה לתוצאות
מדיניות שליליות, הפכה את פתחלאנד שבדרום לבנון לשטח הפקר.

10 מטוסים תור שברע אחד

תוף שבעה ימים קצר חיל-האוויר הישראלי הצלחות ניכרות. מטוסיו
הפילו עשרה ממטוסי האוייב בחמישה קרבות־אוויר נפרדים, קרב
אחד עם מטוסים סוריים וארבעה עם מטוסים מצריים. הסיכום 3 :מטוסי
״מיג־ד!״ סוריים 4 ,מטוסי ״מיג־ ״17ו* 3מטוסי ״מיג־ ״21 מצריים.
^ כאורה היה זה שבוע שיגרתי
/במלחמה המתמשכת לאורך הגבולות.
שבוע של פשיטות, תקיפות־אויה קרבות־אויר,
ירי אלטילרי וחבלות. מבחינת מיספר
האבידות — שהוא המודד העיקרי בעיני
הישראלים למדידת הסלמתה או רגיעתה של
המילחמה, היה זה שבוע רגיל. למעשה,
וכך ניראה הדבר גם בעיני העולם, ניפתח
השבוע הסיבוב הרביעי של המילחמה בין
ישראל לארצות־ערב.
לא היתד זו מילחמת תנועה וכיבושים.
אולם היתר, זו מילחמה שחרגה במטרותיה
ובהשלכותיה הרבה מעבר למילחמת ההתשה
השיגרתית בקווים.
הפשיטה בלבנון והטבעת ספינות המיל־חמה
המצריות במיפרץ ראס־באנאס בים
האדום, היו שני מוקדי המילחמה העיקריים.
אולם הקרב המכריע היה נטוש דווקא בחזית
תעלת סואץ. לתוצאותיו היתד, חשיבות
ליבי מהלכיה הבאים של המילחמה.

זירת כתישה
^ ם התרגלו כבר הישראלים להודעות
השיגרתיות על תקיפות מטוסי חיל־הא־וזיר
בחזית התעלה, הרי מיבצעיו של חיל־דאויר
השבוע לא היו שיגרתיים לגמרי.
מטוסי חיל־האוויר תקפו במשך השבוע יותר
שעות, יותר מטרות, ובכמות גדולה
יותר של פצצות, מאשר בכל שבוע אחר
של המילחמה.
תקיפות אלה נועדו למטרה אחת: לא
לאפשר למצרים לשקם את מערך הנ.מ.

הטבעת,,אורית״

בישרה את פתיחתה מחדש של הזירה הימית וצירופה לחזיתות
העימות של צה״ל. המצרים שיגרו לעבר ספינת הדיג הקטנה, שדגה
כמי הבארדויל, ארבעה טילי ים־ים ששניים מהם פגעו בה פגיעות
ישירות. שניים מאנשי הצוות נהרגו. שניים אחרים הצליחו להינצל.

שלהם באיזור התעלה, המשתרע לאורך 150
ק״מ ולרוחב של כ־ 30ק״מ, שטח של
4500 קילומטר מרובעים הפך לזירת כתישה
אחרי שהמצרים, בפיקוחם של היועצים
הסובייטים, החלו לנסות להקים שם
מחדש את מערך ההגנה האנטי אווירית
שלהם, ולהקים בחשאי בסיסים לשיגור
טילים.

עכשיו -או
יה זה מישחק של חתול ועכבר. ד,מצ־ן
| רים ניצלו את ההפוגות שבין ההפצצות
ואת הלילות, כדי להקים מחדש מה
שנהרס ביום. לצורך זה אף הפעילו,
לראשונה מזה זמן רב, את מטוסי חיל־האוויר
שלהם כדי ליירט את המטוסים המפציצים.

שהוגדר ע״י העתונות העולמית כ־
״קרב על העליונות האווירית בתעלה״ ,טרם
הסתיים. למצרים, שהיו מוכנים להקריב
כל קורבן, היה ברור שאם יצליחו להציב
את מערך הנ.מ. שלהם למרות ההפצצות,
יהיה בכוחם למנוע את תקיפות האוויר
בעתיד ולחדש את פעילות הקרקע המאסי־בית
שלהם. לצה״ל היה ברור, שאם לא
תוכרע המילחמה בשלב זה, יהיו השלבים
הבאים שלה הרבה יותר חמורים.
זהו למעשה הקרב המכריע של הסיבוב
הרביעי. כל מה שיקרה אחריו בהמשכה
של המלחמה יהיה תוצאת שורה של הכרעת
הקרב הזה.

הפצצת המשחתת המצרית

במעגן הצי המצרי בראם כאנאס שבים האדום, ליד גבול סודאן,
במרחק של ב־ 500 קילומטר משארם א־שייד, היתה תגובתו של צה״ל
לפתיחה המחודשת של החזית הימית. לפי טענת המצרים, תקפו
מיספר מטוסי ״פאנטום״ את המשחתת המצרית עד שטיבעו אותה.

במדינה

דיין אסי
נגד י
משה דיין

דוד הבגיס
נגד ״האגות המליסדים״
בשבוע של הסלמה גוברת והולכת באופיר,
ובמימדיה של המלחמה לאורך כל
גבולות ישראל (ראה מיסגרת משמאל) כשהסכנה
של הסיבוב הרביעי הפכה מתצפית
לעובדה — חל שינוי מהותי בתפיסתו של
האיש המוצב על בטחונה של ישראל, שר־הבטחון
משה דיין.
היה זה משה דיין שלפני כשנה קבע את
הפילוסופיה של התפיסה הבטחונית־מדינית
של המדינה, שהטביעה מאז את חותמה
על הלך הרוחות במדינה כולה. היתד, זו
הפילוסופיה של ״אין ברירה״ או במילותיו
של משה דיין עצמו ״נגזר עלינו.״
אולם. תפיסה זו לא התקבלה על דעת
חלקים הולכים וגדלים של העם. היא שיצרה
את הריאקציה בקרב הנוער הישראלי
ואנשי־הרוח, בה רואה הממשלה סכנה ל־מוראל
העם במצור.
משה דיין היה הראשון שהסיק את המסקנות.
הוא עשה תפנית של 180 מעלות.
בנאום שנשא השבוע בפני כנס של קציני
מילואים, אמר דיין :״אינני רוצה שאתם
תחשבו שאנחנו צריכים להלחם כל הזמן,
שזוהי גזירה. אני חוזר מדי פעם לנושא
הזה, מפני שאין ממנו מנוס. אני רוצה
לשים את הדגש על כך, שהנוסחה הזאת
— שנגזר עלינו ללחום — אינה בזה שנגזר
עלינו כל הזמן להלחם, אלא נגזר
עלינו להיות מוכנים כל הזמן לא להיכנע.
אם נהיה מוכנים כל הזמן לא להיכנע —
אז ייתכן שנוכל לחיות חיי שלום
עתה חזר בו דיין מהפירוש המקורי של
הנוסחה. מדוע עשה זאתי
יתכן שהתשובה לכך נעוצה באי השלמת
דור הבנים של ״האבות המייסדים״ עם
תפיסה זו, כפי שנוכח דיין עצמו עם פיר־סום
דיעותיו של אסי דיין, בנו (ראח
מיסגרת משמאל),

״להחזיר א ת
כל ה שטחים-
גם את
ירושלים!״
אס• דיין

מדיניות
״מוכגים לוויתורים 1

אבל ״לא גוותר!״
״אני בודדאי רוצה ב שלום ...אני רוצה
שלום בכבוד, שלום שניתן להשיגו בין אנשים
נבונים כל הערבים רוצים בשלום
לא פחות מכל הישראלים, אולי אפילו הרבה

האיש שהשמיע הצהרה זו היה לא אחר
מאשר גמאל עבד אל־נאצר, נשיא מצרים.
הוא אמר את הדברים בראיון שהעניק ל־כתב־העת
האמריקאי יו. אם. ניוז אנד הרלד
רפורט.
אבל דבריו לא עשו רושם על איש בממשלת
ישראל .״איך אפשר להאמין לוי״
חזרו המשקיפים על השאלה הנדושה ,״כשהוא
אומר משהו אחר לעולם, ומשהו אחר
לעמו?״
התלמיד המצטיין. השבוע הסתבר
כי לנאצר יש תלמידים טובים. שר־החוץ
אבא אבן, הוא אולי הטוב שבהם. כשפייר
אבא אבן השבוע בקנדה, הוא חזר על ההצגה:
להכריז, תוך יממה, דבר והיפוכו.
כלפי העולם העמיד אבא אבן פני יונה
תמימה. במסיבת עיתונאים שערך באוטאבה,
בסיום ביקורו, שפע פיו אימרות שפר ונופת
צופים .״אם יסכימו מדינות ערב
לשבת ליד שולחן־הדיונים, יופתע העולם
נוכח היקף הוזיתורים שמוכנה ישראל לעשות,״
אמר.
״אין שום דבר שאינו פתוח לדיון!״ הכריז
אבן, כשהוא צוהל על ההדים החיוביים
שעוררו דבריו.
כעבור 24 שעות בדיוק קם אותו אבן
והכריז הצהרה הפוכה לגמרי. בהופיעו בפני
קהל של 18 אלף איש, בכנס הקהילה היהודית
במונטריאול, שכח אבן מה שאמר
יום קודם לכן.
״לעולם לא ייקרעו מאיתנו את רמת־הגולן,
רצועת עזה, מיצר שארם א־שייך
וירושלים,״ הכריז אבן, שלצורך גיוס הכספים
מאנשי הקהילה היהודית בקנדה,
לבש דמות של נץ תוקפן.
מה שיפה הוא שאחרי שתי הצהרות
מנוגדות כאלה מפי הדובר הרשמי של
מדיניות־החוץ הישראלית, קיימים עוד אנשים
התמהים על כשלון ההסברה הישראלית
בחו״ל ועל כך שהעולם חדל להאמין ברצונה
של ישראל בשלום.

**ץ ר־הכטחון משה דיין מנסה מ*
/זה שלוש שנים לשכנע את העם כולו
כי בטחונה של יי־ראל תלוי וקשור בסיפוח
השטחים שכבשה במלחמת ששת־הימים. ולא
סיפוח רשמי בלבד, אלא סיפוח מלווה
בהתנחלות ישראלית בכל השטחים המוחזקים.
לצורך
זה אין דיין מסתפק בהופעותיו
בממשלה ובכנסת. לא עובר כמעט שבוע,
בו אין משה דיין נושא נאום בו הוא מפרט
את עיקרי מדיניותו ומנסה לשכנע את העם
בצידקתו.
השבוע הסתבר כי משה דיין לא הצליח
לשכנע אפילו את אשתו רות דיין ואת בנו,
שחקן הקולנוע אסף (״אסי״) דיין.

רוה דיין :״סיפוח -לא!״
ראיון שפורסם ביום השישי האח- יצחק דיין. צבי ואסי
דוג

רון במעריב, ראיין העיתונאי לוי
הירושלמי שלושה דורות של משפחת
הוא ראיין את עורך־הדין הירושלמי
שוורץ, אביה של רות דיין, את רות
דיין. בין השאר שאל אותם אם הם
לים בסיפוח שטחים?
השיבה על כך רות דיין :״סיפוח? לא!
רק ירושלים. אליה יש סנטימנטים. אם
רוצים באמת שלום — לא תהיה ברירה
אלא לתת להם (לפלסטינים) עצמאות. בשבילנו.
כדי שיהיה לנו נוח.״

״שטח אדמה איגו מקודש!״
סי עוד הרחיק לכת מאמו בהתרח־קותו
מדעות אביו. אמר אסי :״אני מתנגד
בכל תוקף למילה הזאת ולכל מה שמשתמע
ממנה. כל מה שנוגע לשטח אדמה
בתור שכזה אינו מקודש אצלי. הייתי
מעדיף שנקדים ככל האפשר — לפחות מבחינת
הבעת הנכונות — לוזחר על כל הד,שטחים,
לרבות ירושלים והגולן, אני אומר
זאת בהדגשה, שזה המחיר שאני מוכן
לשלם תמורת שלום אמיתי.
״מה שמפחיד אותי הוא, שיוצרים בארץ
איזמים שונים סביב הנושא ״סיפוח.״
לא נעים לי להגיד, אבל יוצרים רושם. כי
אם יחלקו את ירושלים מוניציפלית יהיה
בזד, משום הפקרת דמם של אלה שנפלו
ר*ז <י ה

חו חי

(,-ו ריי רי ע ח

ייייי

מלחמה. כאילו המלחמה נערכה למען שטחים
ולא למען עצם קיומנו.

״אח לא שעל -דכר נורא״
ץץה *צאני אומר הוא פתרון מדיני,
רק בתנאי של שלום, כמובן. אומר
יותר מכך: נותרה עוד בעייה של פליטים.
אנו צרכים ליטול על עצמנו את פתרונה
המלא של בעיית הפליטים בדרך של יישובם
בתחומים שהם כיום בשליטתנו. אחת התוצאות
החשובות של מלחמת ששת־הימים
היא, שיש לנו האפשרות לפתור את בעיית
הפליטים בלי מתווכים.
״הצעקנות נוסח, אף לא שעל׳ ,יהיו ה־

איבד את חייו בהתקפת מחבלים ערביב
בנמל־התעופה של מיכנן לפני שלושה חד
שים — אותה התקפה בה נפצעה חנה מרון
ואסי דיין שעמד בקירבתה וניצל בנם -
היה דרוש אומץ־לב אזרחי יוצא מגדר ה׳
רגיל להשמיע דיעות אלה בפומבי.

כל הכבוד
ץ כותו של אסי דיין לחשוב בניגוד למו
ן שחושב אביו, היתד, מובנת מאליה. אבן
העזתו להביע את השקפתו ברבים ובפומב
היא הרבה. מעבר לכך. זהו מעשה הפגנת
הדורש אומץ־לב דווקא מפני שהאיש המש
מיע את הדברים הוא בנו של שר־הביטחון

במדינה יצוא משהו רקוב
בעגף היצוא
,אני איש צבא. כאשר אני מתפטר אני
מתפטר,״ הכריז בסוף השבוע שעבר מנכ״ל
המועצה לשיווק פרי הדר, רב־אלוף (מיל).
מרדכי מקלף. בראשית השבוע נראה היה
כי מקלף ( )48 עשוי לחזור בו מהתפטרותו
— ,,בתנאים מסויימים״.
מקלף קיבל את מינויו לתקופה של שלוש
שנים. לאחר פרק זמן זה צריכים היו הסקטורים
המרכיבים את המועצה להחליט
אם להמשיך בחיים המשותפים. מדוע, אם
כן, מבקש מקלף לפרוש מתפקידו כעבור
שנתיים בלבד?
הוא עצמו סיפק לבך את התשובה הבאה:
,בתום שנתיים של הסתכלות הגעתי לגיבוש
תוכנית לשינויים. מטרתי היא לבטל
את ההנהלה השנייה של המועצה באירופה,
לנהל את השיווק מהארץ.״
קווי התוכנית אושרו בתחילה עקרונית,
אן עתה, לקראת סיומה של עונת ההדרים

רב־אמן ז >מיל ).מרדכי מקלף
משהו רקוב
לגו לגו
לגו

משחקי ההרכבה הנפלאים ירתקו את ילדיכם לשעות ארוכות של
שעשוע יוצר.
מפתח את כושר החשיבה של הילדים תון כדי משחק מהנה.
משחקם של מליוני ילדים ברחבי העולם.
להשיג בחנויות הצעצועים המובחרות.

בקרו בביתו 21בירידהמזרח
בתצוגה המפתיעה של משחקי ״לגו״
שהובאה מחוץ לארץ במיוחד ליריד
המפיצים: סוכנויות קופמן בע״מ
בינג־ליניאל

כריכות

ה ! וו נ 0 ±

הזה

קוראים המעוניינים לכרוף את גליונות ״העולם הזה״
של שנת ,1969 יכולים להכיא את הגליונות שכרשותם
למערכת ״העולם הזה״ ,רחוב קרליכף ,12 תל־אביב,
החל מיום ראשון ה־ ,24.5.70 כין 10 כבוקר לשתיים
כצהריים.
הקוראים יקכלו כמקום, תמורת 14ל״י, שני כרכים,
א׳ וב׳ של .1969
עבור כל כליון חסר יש לשלם 1.50ל״י.
מבון פסיכולוגי

בהנהלת

נתן רזניק

חרפית מתח ולמוד הפנוזח
טפול בחופר גטחון
ותסביכים
ת״א, המלך ג׳ורג׳ ,44
בשעות .15.00—18.00 :
חיפה, טלפון .69300 :

הנוכחית, התברר כי חל שינוי מהותי. בחודשים
האחרונים חזר בו הגורם המרכזי
של הסקטור הפרטי, חברת פרדס סינזיקאם
מתמיכתה בביצוע התוכנית. הסיבה, לדעת
מקלף: רצונה להעניק גיבוי למשה לוין,
מנהל המועצה באירופה, לאחר שהלה סירב
לוותר על תפקידו הנוכחי ולחזור ארצה

כסגנו של מקלף.
״משמיצים אותי״ .מקלף ניצל
שבעיתונות החלו לאת
העובדה
הופיע ידיעות אינפורמטיביות פנימיות על
המועצה, שמגמתן השקופה ודתה לנגח אותו,
החליט להסיק את המסקנות. .פרדסנים
מסויימים מנהלים נגדי מערכת השמצה״ הכריז
מקלף, בהתכוונו לחוגי פרדס סינדיקאט.
לפני כמה שבועות נשא מקלף הרצאה
במועדון רוטרי בחדרה — ותקף אז את
רשות הנמלים. הוא טען כי בגלל השיבושים
התכופים בנמלי הארץ, היו פיגורים
חוזרים ונישנים במשלוחי פרי ההדר בעונה
הנוכחית .״רשות הנמלים צריכה להבין כי
הצדק אינו נמצא רק מצידו האחד של
השולחן״ הכריז מקלף.
הרשות לא נשארה חייבת. דוברה, מיכה
הלוי, גילה כי בחודשים ינואר ומרץ 1970
התעכבו שני מיליון תיבות פרי בארץ —
ובחודשים אלה לא היו כלל שיבושים בנמלים•
״המועצה לשיווק פרי־הדר תיכננה
בצורה גרועה את הזמנת האוניות. ומשום
כך התעכב הפרי בארץ — מחוסר אוניות״
אמר הלוי.
חלק מפרי זה נשלח מאוחר יותר, החל
להרקיב עוד בדרך אל ארצות המוצא. חלקו
הועבר למכירה בשווקים הנוכחיים במחירים
זולים ולעיתים מגוחכים.
אך טענה זו בטלה בששים לעומת שורת
תקלות נוספות שהיו, נחלתה של המועצה
בעונה הנוכחית. כתוצאה ממחדלים אלה
יקבלו השנה הפרדסנים כ־ 50ל״י פחות
לדונם פרדס בהשוואה לשנה החולפת למרות
הגידול בווצוא ההדרים 45 :מיליון מיב-
לים בעונת 1969 לעומת 38 מיליון תיבות
ב־.1968
פנצ׳רים רודפים פנצ׳רים. הבול טות
בתקלות אלו:
#כתוצאה מאיוד לא נכון של פרי נשלחה
אניד, נושאת פרי מקולקל לארה״ב.
הנזק שנגרם לפרי, שהוחזר ארצה2.5 :
מיליון ל״י.
• אנשי הצבא שהובאו על־ידי מקלף ל-
(המשך בעמוד <18

בעת ביקור בזק! באיטליה
נפגש אורי אבנרי עם ראשי השמאל,
עם יהודים ועם תומכי ״אל-פתח״

! 1טיתף
דטירנף

כרוז״השמצח קומוניסטי
איטלקי מד-
נר על ״הרוצחים האימהישראליים,
פריאליסטיים״
ועל
הריגת ילדים בפצצות נא-
פאלם. המגן־דויד הנראה בראש
הכרוז מעניק לו אופי אנטי-שמי.

אבנר׳

**ץ מש אביבית נעימה חיממה את רומא. המדרגות הספרדיות להטו בשלל הפרחים
\4/האדומים, המוצגים שם בחודש מאי (מה שמם?) .נערות בחצאיות־מידי, עם עיניים
גדולות ומינימום של איפור, התבוננו בחליפות הססגוניות המוצגות בחלונות הבוטיקים.
גברים התווכחו ברחוב בקול ובתנועות האופייניים כל־כך לאיטלקים.

עצרתי לפתע, הסתכלתי סביבי ואמרתי לשלושת האיטלקים הצי־עירים
שנילוו אליו; ״קשה לתאר שכאן שלטו פעם פאשיסטים!״

״מדע?״ שאל אחד מהם, עורך צעיר, שמאלני.
״העם הזה הוא כל־כך אנושי! כל־כך חובב חיים! בגרמניה אפשר להעלות על הדמיון
שהאנשים שאתה רואה לבשו כובעי־מיצחייה של הס״ס. באיטליה ממש אי־אפשר לדמיין
את האנשים במדים פאשיסטיים.״

הקצר של השתעבדות לנאצים, לא ידעה איטליה אנטי־שמיות — שלא כמו צרפת, למשל.
היהודים חיו בביטחה ובשלוזה.
והנה, מאז ההתרגשות הנוראה של ערב ששת־הימים, השתנה הכל. המפלגה הקומוניסטית
האדירה, חלקים גדולים של שאר מפלגות השמאל, וכימעט כל הנוער האינטלקטואלי —
החלו מגלים אהדה גוברת והולכת לפלסטינים. מתנהלת תעמולה עצומה נגד ישראל,
שבחלקה היא בעלת גוון אנטי־שמי ארסי.

היהודים מגיבים על כף כאותה קיצוניות. המצפון הרע של הציונים
הקיצוניים, שאינם באים לחיות בישראל, מגביר אותה.
לעיתים נדמה ששני הצדדים משתמשים בסיגנון פאשיסטי, ולוקים ברגשנות חולנית, עד
כי אין עוד מקום להידברות ביניהם. תוך כדי כך נהרסת, כמובן, כל אפשרות ליצור
באיטליה בסים משותף לטובת הידברות ישראלית—ערבית.
סיימתי את דברי, באותו ערב נרגש, בפנייה לשני הצדדים:

״אני רוצה להציע לבם תוכנית משותפת. לידידי ישראל באן אני
רוצה להציע: עזרו לנו לשכנע את ממשלת־ישראל להכיר בקיומה
ובזכויותיה של האומה הפלסטינית. לידידי הפלסטינים כאן אני רוצה

״כבל עם יש פאשיסטים,״ השיג האיטלקי בהבעה רצינית .״האם י אצלכם אין?״
נזכרתי בסיסמות־הארס המקשטות עתה את קירות תל־אביב. בפיצוץ אסיפותיו של נחום
גולדמן. בפצצות־הסירחון בהצגות מלכת האמבטיה. במכתבי־האיומים ובהודעות על פצצות.
במאמרי ההסתה.

שתקתי.

בין אווהיס וחשגן

ך* כל פעם שאני מבקר באירופה, אני נדהם מהידרדרות מצבה של ישראל שם. נדמה
. 4תמיד כאילו חלה שוב ירידה הרת־אסון חדשה מאז הביקור האחרון — אפילו
כשהביקור האחרון היה לפני שבועיים בלבד.
הפעם, באיטליה, לא יכולתי להתעלם מכך אף לרגע אחד במשך 72 שעות שהותי בה.
אדם נורמלי נקלע כאן בין שני שגעונות, שהקיטוב ביניהם הולך וגובר מדי יום.

00003163)1 41 *1 ?91311
111(33651. 5111
? 316-

אולם הצד המעניין כיותר בוויכוח היה הקהל 500 .הנוכחים התחלקו
כימעט שווה בשווה בין יהודים, שהגיבו בקינאה נזעמת על הביקורת
הקלה כיותר שהשמיע מישהו על מדיניות ישראל, ובין איטלקים
שמאליים, שהגיבו באותו זעם קנאי על כל הערה שהצדיקה את
מדיניות ישראל.

קריאות־הביניים של אלה מול אלה, מחיאות־כפיים סוערות מצד זה או מצד זה, ליוו
את הערב מתחילתו ועד סופו. כאשר תבע גאמבינו כי ישראל תכריז על נכונותה לפנות
את השטחים הכבושים צעק מישהו ״אנטי־שמי ואשתו היהודיה של גאמבינו קמה
בהתרגשות בקהל והתנצלה בשם היהודים.

מנין רגישותם של היהודים?

יהודי איטליה היו, אולי, היהודים המתבוללים ביותר בכל אירופה. מלבד האינטרמצו

46113

!11(6 ( 321036

5) 133 6 50113 )356 3)103
16 46113 !0))3 3 (313)3

מי שעומד בין שני הקצוות, ומסרב לבחור בין האלוהים והשטן — שני הצדדים
תוקפים אותו בשצף־קצף.
הוזמנתי לאיטליה על־ידי הוצאת־הספרים שפירטמה זה עתה את המהדורה האיטלקית
של ספרי מלחמת היום השביעי. היא אירגנה באחד מאולמי־התיאטרון במרכז רומא ויכוח
פומבי על הספר, בחסותו של מועדון־תרבות סוציאליסטי מתון (״תנועת גיטאנו סאלבמיני״).
אולם עוד לפני שבאתי, פירסם הירחון של הקהילה היהודית התקפה פרועה עלי. נאמר
בה שהוזמנתי על־ידי מפלגה שמאלית־קיצונית ואנטי־ישראלית (פסיו״פ) — מפלגה שאיני
מכיר אף אחד מראשיה, ושאין לי שום קשר עימה. זוהי מזימה, כך הודיע הירחון, נגד
ישראל. חוץ מזה אני אדם מפוקפק, חסר־חשיבות. על המאמר חתם אחד שקרני (זה באמת
שמו!) שאינו יהודי, אלא שכיר־עט של המנגנון הציוני.
באותה עת הודיעו חסידי אל־פתח לחבריהם שאני סוכן ציוני, שיש להיזהר ממני, מפני
שאני מחכח־ן להפיל בפח את ידידי הפלסטינים ולהביאם להכרה בישראל הגזענית, הפא־שיסטית,
האימפריאליסטית והתיאוקראטית.

הרי הקדמה זו, היה הוזיכוח, כמובן, נרגש. השתתפו בו שלושה פרופסורים,
\ £העיתונאי הנודע אנתוניו גאמבינו והסנטור הקומוניסטי הפרו־ישראלי הקשיש אומברטו
טראצ׳יני, שישב 22 שנה בכלא בימי הפאשיסטים. הוא תבע מישראל להכריז על הסכמתה
לגבולות ה־ 4ביוני, ותקף קשה את מצע אל־פתח.
הנאומים היו שקולים, ונאמרו בפאתום איטלקי מצלצל( .נגמלתי במהרה מן הנסיון
להכניס נימה של הומור. כימעט איש לא חייך כאשר פתחתיאת דברי בבקשת סליחה על
כי איד מדבר איטלקית, ואמרתישזו אשמתם של הרומאים עצמם. לולא היגלו אותנו
לפני 1835 שנה מארץ־ישראל, שהיתר, מושבה רומאית, ייתכן שהיינו מדברים כיום רומאית).

5111 )3111

6 ( 13ק 6ח| ׳ 0 ( 933 | 223210

הוא נאלץ לבחור כין עמדה אנטי־ישראלית מטורפת, ששוב אינה
שפוייה לגמרי, וכין עמדה פרו־־ישראלית מטורפת, שנם היא נטשה
את שפיות־הדעת.

זעקות ומחיאות־כפיים

03 3331151 910( 14103 461!5( 36

( 655!036ק (6

11333

31 1947 49 - \4/31!4 10131141:
? 1330 0 >, 13 )0 ( 31013״
־!׳510315)3 |(6 ( 13 003,)1
5)8 48113 ?3165)133
15(381 866(. 6X 003519116(6 31111)3(6 4! 863
•00(103, 40001363)8 1׳13
1׳)653 0 3 1 510315) 1 00 6 13 ( 63210ו 6 (!3!!53ק__30 3(31(3

חובות שר ״אל־פתח

י י נושאת את הכותרת האיטלקית ״המהפכה
הפלסטינית״ ,וציור של גבר ערבי המגן
מל ילדו. הכותרות מדברות על ״ניתוח משפטי של הדיכוי הישראלי״ ,על גילויי ד״ר
ישראל בר בדבר ״הקנונייה בין הציונות, האימפריאליזם והריאקציה הערבית״ ,ועל
מחקרו של פרופסור ערבי לגבי תוכנית ד׳ של אירגון ההגנה לגירוש הערבים מן הארץ.

להציע: עזרו לנו לשכנע את אירגוני הפידאיון להכיר בקיומה ובזכויותיה
של האומה הישראלית, שמנוי וגמור עימה לקיים את מדינתה.״
נדמה לי שבסוף הערב קיבלתי כמה מחיאות־כפיים משני חצאי הקהל.

שתי הזוועות של וזו0קנת
ף• אותו ערב פנתה אלי אשר, ידועה, מבנות האריסטוקרטיה של היהדות הרומאית,
אחת הידידות החשובות של ישראל בבירת איטליה, והפצירה בי :״אנא, דבר עם
ראשי השמאל! הם מכירים ומכבדים אותך. אולי ישמעו לקולך. נסה לשכנע אותם להפסיק
את תמיכתם הבלתי־מסוייגת באל־פתח!״

היא לא היתה אופטימית. לדעתה, הטילה מוסקבה על המפלגה
הקומוניסטית האיטלקית לקיים את הקשר עם אירגץ ״אל-פתח״,
להדריך אותו ולהשתלט עליו.
אם כן, יש כאן חלוקת־עבודה מפוכחת. מוסקבה עצמה תומכת ללא־סייג במישטרו של
(המשך בעמוד )24

חקירת ״העולם הזה״ בפרשת ביתו
של דו בדאמוץ ביפו, מחוללת מיפנה מפתיע :
מוחמד עבדאללה זאקוט — הפליט מיפו — לא היה ולא נברא

במדינה
(המשך מעמוד )16
מועצה נתגלו כבלתי יעילים, לא השכילו
ללמוד את בעיותיה. אחד מהם, אלוף משנה
(מיל ).עמיחי צור, אחד מנציגי המועצה
בלונדון, הואשם ע״י ועדת הביקורת הפנימית
בביזבוז כספי המועצה להוצאות
ראווה למיניהן. האחראי על השיווק, אלוף
מישנה (מיל ).דן חירם, הואשם בקילקול
היחסים עם רשות הנמלים. איש צבא אחר,
סגן אלוף (מיל ).אלי בוגר, האחראי על
המנגנון, הספיק להסתכסך עם עובדים רבים.
#כיום ״מסתובבת״ בין שווקי אירופה
כמות ענקית של פרי הדר ישראלי — וקשה
למצוא לה לקוחות. יודעי דבר מעריכים
כמות זו ב־ 5—7מיליון מיכלים. התעשיין
הרחובותי צבי פינשטיין אמר בהקשר לכך:
״שיקוליו של מקלף היו מוטעים. במקום
לשלוח כמויות כה גדולות של פרי לחו״ל
אפשר היה בהחלט למכור לפחות מיליון
מיכלים נוספים לתעשייה המקומית שהיתר,
מעוניינח.״

משהו רקוב

* * וחמדעבדאללהזא קו ט הוא הערבי, שהסעיר את רוחות
)3אזרחי ישראל יותר מכל ערבי בודד אחר בעת האחרונה.
זהו הפליט הערבי, תושב מחנה הפליטים נוסיירת שליד עזה,
שמספר תעודת הזהות הישראלית שלו הוא ,9143201 ושלטענת
הפרדסן הישראלי אמנון נחמיאס, הוא הערבי שהתגורר לפני
מלחמת־העצמאות בבית ביפו בו מתגורר כיום דן בן־אמוץ.
צילו של עבדאללה זאקוט ריחף השבוע על פני כל הארץ,
כשאזרחי ישראל נוקטים עמדה בעד ונגד — ,בעד ונגד זכותו
לחזור לביתו ביפו ובעד וכנגד זכותו של בן־אמוץ להתגורר בביתו.
השבוע התברר כי מפרשת מוחמד עבדאללה זאקוט נשאר רק
הצל. עבדאללה לא היה ולא נברא. הוא גולם שנברא כדי לערער
בעיני הציבור את צידקת טענותיהם של מתנגדי הסיפוח.

ך פ ני ש בו ע ר איין כתב העולם הדח את הפרדסן מנס־ציונה,
/אמנון נחמיאס, חקר אותו בקשר לזהותו של אותו עבדאללה
זאקוט, שנחמיאס הצליח לאתרו. כמו שחקן פוקר מנוסה, הסתיר
נחמיאס את הקלפים שבידו, הימר עליהם בסכום כל הקופה מבלי
שיהיו לו כל הקלפים העשויים לזכותו במישחק.
״כיצד הצלחת למצוא את שמו של זאקוט כמי שהתגורר בביתו
של דן בן־אמוץ, למרות ששמו אינו רשום בטאבו?״ הוא נשאל.
״זה הסוד שלי,״ הגיב אז נחמיאס ,״מצאתי את מוחמד עבד־אללה
זאקוט בעזרתו של חברי, שהוא הערבי מספר 1בעזה.״
השבוע ביקש כתב העולם הזה מאמנון נחמיאס להפגישו בעזה
עם הערבי, ששמו בלבד גרם לסערת הרוחות בארץ .״אני עסוק
מאוד,״ השיב נחמיאס ,״חוץ מדן בן־אמוץ יש לי גם פרדסים
ניסע לעזה ביום שבת או בשבוע הבא. צלצל אלי ביום שישי.״
כתבי העולם הזה יצאו לעזה ואל מחנות הפליטים בניסיון
לגלות את עקבותיו של זאקוט. תוצאות החקירה: בעזה ובמחנות
הפליטים שבסביבותיה אין גם ערבי אחד בשם מוחמד עבדאללה
זאקוט שהוא פליט שהתגורר ביפו.
קיים אמנם בעזה צעיר בשם דומה, אולם הוא בנה של מישפחת
זאקוט שישבה לפני מילחמת העצמאות באישדוד ובמג׳דל (מגדל
אשקלון) .אף אחד מבני חמולת זאקוט שאותרו בעזה לא ידע
על בן מישפחתם שהתגורר בעיר העתיקה ביפו.
למרות זאת עדיין נותרה האפשרות שנחמיאס הצליח למצוא
את הערבי אותו לא הצליחה למצוא חוליית הסורקים, כאשר התבקש
נחמיאס ביום השישי האחרון להצטרף לחיפושים הוא התחמק•
״עורך־הדין שלי אמר לי לא לדבר עם עיתונאים,״ טען,
״ולא למסור שום פרטים על מוחמד זאקוט, עד שיתברר המישפט
שיגיש נגדי דן בן־אמוץ. אני מצטער

** תהלא נו תרה עו ד ברירה, אלא לחפש את מוחמד עבד־
( 2אללה זאקוט האגדי ללא עזרתו של נחמיאס, אבל בעזרתם
של שלטונות המימשל הצבאי בעזה.
הדרך הפשוטה ביותר לאיתורו היתר. בעזרת מיספר תעודת־

הזהות הישראלית של ,4שאת מיספרה נקב נחמיאם בפירסומו בעיתונות
נגד דן בן־אמוץ — .9143201 אם אומנם נושא ערבי זה
תעודת־זהות ישראלית ניתן לאתרו על־ידי סינקם מירשם התושבים.

דובר המימשל הצבאי בעזה, סגן־אלוף שמואל
לירן, נטל על עצמו את המיבצע. הוא ניסה למצוא
את שמו של זאקוט בפנקס משרד־הפנים בעזה.
אז הסתבר לא רק שמוחמד עבדאללה זאקוט אינו
קיים, אלא שמעולם לא הוציא משרד־הפנים הישראלי
תעודת־זהות הנושאת את המספר .9143201
הקידומת 9היא אומנם הקידומת של תעודות־הזהות
שהוצאו בעזה אחרי מלחמת ששת־הימים,
אבל אחרי מספר זה נושאים כל מספרי תעודות־הזהות
בעזה עוד שבע ספרות.
במספר שנקב נחמיאס יש רק שש ספרות אחרי,
הסיפרה .9
מתוך הנחה, שאולי טעה נחמיאס ברישום מיספר הזהות של
עבדאללה זאקוט שלו, ניסה. סגן־אלוף לירן לברר בכרטיסייה
ובספרים של מישרד הפנים בעזה אם אמנם קיים שם מוחמד
עבדאללה זאקום הנושא תעודת־זהות בעלת מיספר אחר.
אחרי חצי שעה של חיפושים הודיע לירן :״בעזה לא רשום
שום מוחמד עבדאללה זאקוט, לא בכרטסת ולא בטפסים״.
״כלומר, שאין ברצועת עזה פליט בשם זה?״ נשאל לירן.

״אם הוא לא נרשם הוא אינו קיים,״ הצהיר לירן,
״אין בעזה פליט בשם זה ואין תעודת־זהות בעלת
מספר כזה ״.כאן הוסין* סגן־אלוף לירן הערת אגב:
״מלכתחילה לא האמנתי שהוא קיים,1.

*מסקנה המתבקשת מתוצאות החקירה היא כי אמנון
( | נחמיאס שיקר בפירסומיו על הערבי שהתגורר בבית בן־אמוץ.
אם אמנם קיים ערבי בשם זה ברצועת עזה, הוא אינו נושא
את תעודת־הזהות שבמיספרה נקב נחמיאם ולא התגורר מעולם
בביתו של דן בן־אמוץ, שהוא רכוש הכנסייה הארמנית ביפו.
שקר נוסף של נחמיאם היה טענתו, בראיון שקויים עמו לפני
שבוע, בו הצהיר :״אסור להיכנס למחנה פליטים בלי רשות.
אני לא ביקשתי רשות. ניכנסתי ללא רשות!״
על כך הגיב סגן־אלוף שמואל לירן :״למחנות הפליטים בעזה
ניתן להיכנס ללא כל צורך ברשיון. אין צורך לקבל לכך רשות
מהמימשל־הצבאי. מי שרוצה יכול להיכנס. אין שום הגבלות.״

רף הסתבר שמוחמד עבדאללה זאקוט, הערבי שה טיל
בשבוע האחרון את חתיתו על הארץ, אינו
קיים בלל. הוא רק דהליל באמצעותו ניסו לערער
את האמון כמחנה מתנגדי הסיפוח.

-מלכד הפרי.

החברות המסונפות למועצה מוכנות, אולי,
להתעלם מכמה מחדלים של המועצה, לערוך
את הבירורים בחדרי חדרים. מסרתם היא
למשוך את מקלף לכהונה נוספת, עד שיסתיימו
שלוש שנות החוזה, ואזי יוחלט על
עתיד ניהול המועצה.
לא כן הפרדסנים מן השורה, ששאבו אינפורמציה
בימים האחרונים מהעיתונות, הופ*
תעו לדעת עד כמה אינם יודעים מה שהולך
במועצה. כך, למשל, סופר מפה לאוזן
על חילופי מיכתבים חריפים בין שני ה־רמטכ״לים
לשעבר, לסקוב ומקלף, כאשר
הראשון טען כי נציגי המועצה בנמלי אשדוד
וחיפה בוחשים בקרב עובדי הנמלים,
ומקלף הכחיש זאת הודיע כי הוא מוכן
לוועדת־חקירה התברר כי נציגים אלה שילמו
לוועדי הפועלים בנמלים סכומי כסף
כ״שי־חג״ — במקום חלוקת פרי־הדר כפי
שהיה נהוג עד כה.
בהתאם לכלל שאין מחליפים את.הסוסים
במעלה ההר, הגיעו שר החקלאות ועוזריו*
למסקנה כי לטובאת העניין טוב שמקלף
יישאר לפי שעה. האירגונים המסונפים למועצה
(יכין, פרדס סינדיקאט, תנובה אק-
ספורט, מהדרין ואפא״י) אינם מעוניינים
בזעזועים. גם הם קראו לו לחזור.
בין אם יחזור בו מקלף מהתפטרותו ובין
אם לאו, דבר אחד ברור: גם אם האחריות
על כשלונה של הפרדסנות הישראלית נופלת
רק על כתפיו של מנהל המועצה לשיווק
פרי הדר — אין ספק שמשהו רקוב
במועצה לשיווק פרי הדר.
חבל שריקבון זה חל בענף יצוא מספר
1של ישראל.

מ שפט
מ אוי ת
רפאל השבוע עבר הכדור לידי פרקליטה של
סילבי קשת. משפט הדיבה הגדול, שהחל
בעצלתיים ובפתיחה אפורה של התובע ח״כ
יצחק רפאל, נכנם עתה להילוך גבוה.
במזכירות בית־המשפט היתה מונחת רשימה
צנועה של כתריסר עדי־הגנה, אותם
ביקש עורך־הדין שלמה ליבליך להזמין, כדי
להוכיח כי מה שכתבה סילבי קשת בכתבה
המלאך רפאל, בהארץ אינו מהווה הוצאת
שם־רע.
י רשימה זו כללה אנשים שהיו ידועים
כמעט כולם לרפאל. רובם עבדו תחתיו,
או ממשיכים עדיין להתפרנס על־ידו.
השאלה היתד, אם אמנם תסתפק ההגנה
ברשימה מצומצמת זו, או שהיא מתכוונת
להזמין עוד כמה עשרות עדים, שיגוללו
פרשות נסתרות למכביר בחייו של מגיש־התביעה.
שאלה
חשובה עוד יותר: מה יהיה
היקף המשפט? האם ייערך על־פי קווים
מצומצמים, כפי שביקש זאת רפאל — או
שתיפרץ הדרך לרווחה בפני הנתבעת?
״תחת התאוות שלו אחד
העדים סיפק תשובה חלקית אך ברורה.
היה זה הפרופסור הרב לוי יצחק רבינוביץ,
רבה־לשעבר של יהדות דרום־אפריקה, שעזב
את יוהנסבורג כמחאה על מדיניות האפרטהייד.
כיום הוא חבר מועצת עיריית ירו־ ,
שלים מטעם גח״ל, ומעורכי אנציקלופדיר*
יודאיקה. עצם הופעתו היתד, הפתעה, ש^
שמו לא היה כלול ברשימת תריסר ר
(המשך ד׳אל.
העים הזה 1707

כם פיים הההידים, גנגגבדי הבגה־הבח־ירגה
שרה אף גארצג רגזכגה שבגנגגה רגן ברה שכרם,
רא היה גה ם גר כי ההפרגה גם אגם פה
ככפים רבים בארץ גבגזגייר. נגר ר2ן נג וה אירנגג
ח־יכגכים בין הגיגבריה גגגה רגזדן, רבין איש*
אגזגגג שר פרם, הרר כהן.
השארה היהה •.איגה ככף אכפג? ראן
הרך? איפה גזם גי2ן ים אגהג?
ראזזרגגה שבג שארגה ארה גהנגכיגן ג אישים
רבים בצגזרה הגזיפרגהיה בארץ. השבגנג
הגיש ח־ייכ שרגם כהן כידרה שאירהגת רשרי
הההשרה, שגגבגרהן רגזגן גר אה הפרשה.

רפגי חיורשיגז אזדדיגו, כאשר פיממז גזפיד
היה כדיין פוכירה הכררי ש2־ סיפרגו! חשבו־דה,
פגה אריג הנזישנה רגזוכ״ר, שהכגן פרם־,
בנגנייני ככפים־ .הגא הגכיר רג, כי בההאפ
רהנגכגג איזזגרה גזגגדש שר רפ״י נגם הפאייי,
התח־ייבה הפרגה הנגבגדה רפרגנג אה הזזגבגה
שצברה רפ״י בנגה היגהה הפרגה גגצהאיה.
פרם בי2ץ ש ררנגה, התי ה\2יים גיגברגה הנגייי
אה הההח־ייבגה הגאה. השגבת כפיר הרהיגזה
אה פרם• ״\2גדם כר השהגזשג בככף שהש־ארתם
בצד — גאם יישארג גזגבגה, אשרם ייי
כי רגזרגה ש רפיי י היהה ש2ן גנגה בגן שיים

אד: שר האוצר
לפני מספר שנים הוקמה בחו״ל קרן לאיסוף כספים ותרומות על־ידי אזרחים ישראליים
שברבות הימים נימנו עם מייסדי המפלגה שהיתר, ידועה בציבור כרפ׳׳י (רשימת פועלי
ישראל) .עם ראש קרן זו נימנו ה״ה שמעון פרם, הלל כהן והמנוח עוה״ד משה חביב ז״ל.
כספי קרן זו רוכזו בשווייץ, והופקדו בחשבון סודי באחד הבנקים שם. את המספר
הסודי של החשבון הנ״ל ידעו עוה״ד משה הביב ז״ל, ויבל״א ה״ה שמעון פרם והלל כהן.
הכספים שרוכזו בקרן זו נועדו לקדם מטרות פוליטיות ואירגוניות של אותה קבוצה
בתחומי ישראל .,ועמדו להיות מועברים לישראל.
בקרן זו רוכזו כספים שנתקבלו בעיקר מתרומות של אישים אשר עימם קיימו ראשיה
המיועדים של רפ״י קשרים, עוד בהיות חלק מהם נושאי משרות ממלכתיות.
בין האישים שתרמו כספים לקרן זו בחו״ל — היו ה״ה מרסל דאסו, יצרן מטוסי
המיראז׳ ,נציג משפחת רוטשילד, שקיבל זכיונות בישראל. כמו כן נתקבלו תרומות
מאישים פוליטיים בגרמניה המערבית, אנשי מפלגתו של האדון פרנץ יוזף שטראום.
לפי ידיעותי, עולה סכום הפיקדון שרוכז בחשבון הסודי על סכום של 500 אלף דולר.
קרן זו טרם חוסלה, והכספים שרוכזו בה טרם הועברו ארצה.
לאחר שעוה״ד משה חביב ז״ל נפל כרס״ן בשרות קרבי בעת כיבוש רמת־הגולן ביוני
, 1967 נותרה הידיעה והשליטה על החשבון הסודי הנ״ל בידי ה״ה שמעון פרס והלל כהן.

הנני מבקש לדעת :

.1האם העובדות הנ״ל ידועות
לאנשי משרד האוצר?
.2האם קיבלו יוזמיה וראשיה
של הקרן הנ״ל, או אחד מראשיה
האחרים של רפ״י, באזרחים ישראליים,
היתר לאיסוף כספים ותרומות
בנ״ל בחו״ל, בהתאם לתקנות
ההגנה (בספים)?
.3האם משרד האוצר העניק
לנ״ל היתר בהתאם לתקנות ה־נ״ל
-להחזיק מטבע זר בחו״ל?
.4אם משרד האוצר לא העניק
היתר בנ״ל -האם דווח למשרד
האוצר על הקמת הקרן ו/או הח זקת
הכספים בחו״ל?
.5האם לפי ההנחיות שהוציא

שר האוצר לפקידי משרדו רשאים
אזרחים ישראליים להחזיק בספים
בחו״ל, ללא היתר בנ״ל?
.6כין אם ניתן היתר כנ״ל והאם
הועבר הבס!?
פין אם לאו
שהתרכז כקרן הנ״ל לישראל, ואם
בן -מתי וכמה?
.7אם לא דווח על בינון הקרן
הנ״ל -האם יודע משרד האוצר
על קיומה?
.8אם יודע משרד האוצר על
קיום קרן בנ״ל -האם נקט בפעולות
כלשהן להעברת כספי הקרן
לישראל?
.9אם בן -אילו פעולות ננקטו?

ה שר שמווון סרס
(באחראי לעניינים האזרחיים בשטחים המוחזקים)
לפני מספר שנים הוקמה קרן לאיסוף כספים ותרומות על־ידי אזרחים ישראליים, שברבות
הימים נימנו עם מייסדי רפי. קרן זו אספה תרומות בחו״ל וגם בישראל.
קרן זו לא חוסלה עם הצטרפותה של רפ״י למפלגת העבודה הישראלית.
קרן זו נטלה חלק ונהנתה מעסקים שונים. בכלל עסקים אלה (,מהם נהנתה הקרן) הוקמה
חברה כלכלית לשיווק תוצרת חקלאית מן הגדה המערבית. אחד ממנהלי חברה זו היה מר
ישראל שטוקמן, שבמשך תקופה ארוכה נימנה על הסגל המינהלי של ביטאון רפ״י מבט
חדש. מנהל אחר של החברה היה מר אלי רונן. החברה קיבלה זכיון לסחור בשטחים
המוחזקים בידי צד,״ל. בין בעלי המניות או בעלי ההשפעה בחברה הנ״ל ד,יתה גם הגברת
אביבה אצקרן (מזכירתו של מר שמעון פרם).

הנני מבקש לדעת :

.1האם העובדות הנ״ל ידועות
לכבוד השר?
.2האם העובדות הנ״ל נבו־

נות? אם אינן נבונות -מה אינו
נבון בהן?
.3האם החכרה הנדונה ממ
שיבה
לפעול גם ביום כשטחים
המוחזקים?
.4אם אינה פועלת ביום -מתי
חדלה לפעול?
.5האם החברה הנ״ל (אם בכלל)
קיבלה את זכיונה על יסוד
מיכרז? אם נערף מיכרז -מי

השתתף בו?
.6אם קיבל הגו!? הנ״ל ז ביון-
מה היו תנאי הזביון?
.7האם היה ידוע לנותני ה היתר,
כי הנהנית מעסקי החכרה
היא הקרן הנ״ל?

א ל: שר החינוך והתר בו ת
לפני מספר שנים הוקמה קרן לאיסוף כספים ותרומות על־ידי אזרחים ישראליים, אשר
ברבות הימים נימנו עם מייסדי רפ״י (רשימת. פועלי ישראל).
עם ראשי קרן זו נימנו ה״ה שמעון פרס, הלל כהן והמנוח עוה״ד משה חביב ז״ל.
הקרן פעלה בחו״ל. כספי קרן זו רוכזו בשוזייץ, והופקדו בחשבון סודי באחד הבנקים
שם. את המספר הסודי של החשבון ידעו עוה״ד משה חביב ז״ל, שמעון פרם והלל כהן.
לאחר נפילתו במלחמת ששת־הימים של עוה״ד רס״ן משה חביב ז״ל, התקיימו בירורים
אודות הכספים שרוכזו בקרן זו בשוזייץ.
בבירורים אלה מסר מר שמעון פרם, כי הכספים או חלק מהם, שהופקדו בחשבון הסודי
הנ״ל, היו מיועדים למדרשת שדה בוקר.

הנני מבקש לדעת :
.1האם מקיים משרד החינוך
והתרבות פיקוח על המדרשה ה•

.2האם לפי הידיעות שבידי
משרד החינוך והתרבות, הועברו
הבספים שנועדו למדרשה הנ״ל,

לרשות המדרשה?
.3האס נתמכת המדרשה הנ״ל
על-ידי הממשלה?
.4אם העוכרו בספים בנ״ל -
כמה הועברו ולאיזה מטרה יועדו?

א ל: שר הבטחון
לפני זמן מה החל מר אלקנה גלי לעבוד בתעשיה האווירית בתור ממונה על יחסי ציבור
והסברה, וזה על פי חוזה מיוחד.
ידוע לי, כי סדרי העסקתו של מר אלקנה גלי נקבעו בינו לבין מר אשר בן־יוסף,
המישנה למנכ״ל ד,תעשיה האווירית.
נוסף לתנאי שכר, אש״ל וכדומה, ניתנה למר גלי הלוואה מטעם ד,תעשיה האווירית,
בסך 120 אלף ל״י או סוכם אחר הקרוב לכך.
לאחר קבלת הלוואה זו הקים מר גלי משרד לשירותים עיתונאיים בתל־אביב, אותו הוא
מנהל בפועל, כעסק פרטי, וזאת בנוסף לעבודתו בתעשיה האווירית.
לפי שנמסר לי, קיבל מר גלי את המשרה הנ״ל וכן את ההלוואה, כדי לפצותו על
אי הצבתו ברשימת מועמדי מפלגת העבודה לכנסת, וכן כדי שלא יגלה ברבים פרטים
אודות כסף שרוכז בארץ ובחו״ל בקרן סודית של רפ״י.

הנני מבקש לדעת ;

.1האם העובדות הנ״ל נבונות?
אם אינן נכונות -מה אינו
נבון כהן?
.2האם זבה מר גלי בעבודתו
לאחר שנערך מיברז לקבלת העבודה
הנ״ל?
.3האם קיבלו מר גלי או ה חברה
שהוא קשור כה הלוואה או
מענק כספי מהתעשיה האווירית
או מגון? אחר כלשהו הקשור כמערכת
הביטחון?

.4אם נתקבלו מענק או הלוואה
בנ״ל -באילו תנאים ומה
היה הסכום?
.5האם מקבל מר גלי משבורת
בתעשיה האווירית? אם בן. מה
היא משכורתו? האם מקבל מר
גלי תשלומים נוספים? אם בן, מה
הם התשלומים ועכור מה?
.6האם זכאי מר גלי במסגרת
עבודתו לנסיעות לחו״ל? אם כן,
לכמה נסיעות כל שנה?

ו ה 111¥1ריח השחקן הישראלי צדוק צרפתי, מנשק את
11 1לי 1111י1111
/ 1 1 1 4ש חזה של הכושית האמריקאית מליגה מקאר־
111
תי, שהתחממה תוך כדי האפנינג והסירה את חולצתה. רוב המשתתפים הלנו בעיקבותיה.

הו-אניב רא ואתהנעוד *חזה נזה:
האפניגג עד לאובדן חושים
ך* מחזמר ״שיער״ מכה גלים בארו
| צות רבות בעולם. משתתפים בו צעירים
יוצאי־וופן בלבושם ובשערם, המורדים
במוסכמות ובדפוסים־חברתיים מיושנים.
עתה הוא הגיע גם לארץ. בקול תרועה.
כי על מה שאירע במוצאי־שבת האחרונה
בתל־אביב, עוד ידברו רבות. מה אירע?

האפנינג, כמובן. בהשתתפות שחקני ה־גירסה
הישראלית של המחזמר שיער.
ההתחלה היתה בכיכר־דיזנגוף. החבורה
שרה ורקדה על הדשא שבכיכר. אחר התחממו
הרוחות. אחד מהם קפץ למים והצד
שיר לרקוד. לבדו. הוא גרף את היתר. גם
את הבחורות. או־אז, הגיעה השימחה ב־

?!ים הישראלים והז
כיכר־דיזנגוף לשיאה. בהשתתפות הקהל.
התפרקות יצרים

בבריכת ויזנגור

טבלו רוב משתתפי הנירסה הישראלית של המחזמר
שיער, אחרי שרקדו שעה ארוכה בכיכר עצמה.
המתרחצים גרמו להתקהלות של מאות אנשים, שיצאו אותה עת מבתי־הקולנוע שבסביבה.

ך* חצות הלילה החליטו השחקנים^
זמרים: די, נמאס מכיכר־דיזנגוף. צריך
להמשיך מעל במה אחרת.
עצרו חמש מוניות ונסעו לדיסקוטק
קינגס קלאב שבצפון תל־אביב.
בניצוחם של צביקה ביק, גבי שושן ושוקי
לוי, חברי להקת־הקצב השוקולדה, המשתתפים
גם הם בשיער, פתחה החבורה
בסידרת ריקודים סוערת. לצלילי המוסיקה
של שיער, כמובן.

07*01
הישראלית והשחור

השחקנית הישראלית מרגלית אנקורי מבצעת
ריקוד משותף עם האמריקאי ג׳ורג׳ האריס,
כאשר היא מנסה בכל יכולתה להדביק את קצב ריקודו המסחרר של הרקדן המיקצוע׳,

נשיא ההתלהבות עוס-
רים בליטוף קולקטיבי
המוסיקה גרפה את המשתתפים. הם נכנסו
לאכסטאזה. חלקי לבוש התעופפו בחלל
הדיסקוטק. ארבעה בחורים חסונים
ביצעו ריקוד משותף עם הכושית רוני
סאבלו, כשמדי פעם הם מעיפים אותה באוויר
וקולטים אותה חזרה לזרועותיהם.
וכך נמשכו הריקודים והשירה עד אור
הבוקר. בניצוחו של הבמאי הבריטי פטריק
ג׳רלד, כמובן .״אני רוצה להגיד לכם,״ הודיע
פטריק בסוף הלילה, כשאזרחים טובים
כבר קמו לעבודתם ,״שזאת החזרה הכי
טובה שהיתר, לי עם השחקנים. הלוואי שעל
הבמה הם יתנו את מה שנתנו פה.״
זהו גם הרושם שנוצר אצל הצופים ב־האפנינג,
שחשו פיק ברכיים כאשר הסתכלו
במשתתפיו.

סאודוויץ דו־לאומי

מנהלים הישראלים ח״ס אדרת (מימין) וחבך
להקת השוקולדה שוקי לוי (משמאל) ,כשבמרכז
הכושית האמריקאית רוני סאבלו, הנמצאת בארץ כמה חודשים וכבר מדברת עברית.

מלחמת היהודים

אשה!
הא ח״ המין שדך מאושרים האם חיי המין שלד מושלמים?
האם את יודעת הכל אודות
המץ?
...אין אנו מבקשים את התשובות
לשאלות הנ״ל, כי יחסי המין שלן עם
בן זוגן הינם בעיתכם הבלעדית.
אן אם ברצונכם להעזר, לתקן, לגוון
ולהשלים יחסי מין בריאים ותקינים
כדאי שתבקשו

חוכרת ארוס מם 1 ,חינם
דרשו גם חוכרת אדום מם׳

חינם

(ספרית ארוס)

כי ספרית. ארוס תהיה לכם לעזר עם עשרות ספרי מין ב־ 4שפות.
111תנוחותאחכה הספר המהפכני של ספרית ארוס, יקנה לכם מוש;
חזותי מרגש, הכל אודות יחסי המין בסדרת תצלומים סוערים, בהם מודגמות
וזו תנוחות אהבה מודרניות בלחי הסברים בעברית 26 .ל׳׳י לדורשים מעל
גיל .18

גזור ושלח
לכבוד
ר.ב. צ׳ק מס ע׳׳ ס 26ל־׳י בלבד עבור הספר
ש.צ.מ. בע״נז 111 ,תנוחות אהבה.
רח׳ המישנה 9ת״א.

כתבו

אלינו

ונשלח

לכם

קטלוגים

חינם

בואו

לבקר

במשרדנו

בע׳׳ס, מפיצים לארוס, רחוב המישנה ,9טלפון 445882 תל־אביב

שכון בבלי, אוטובוס מס׳ .14 בשעות 8בבוקר עד 7בערב.

(הסשן מעמוד )13
צה״ל ועורך במחנה — לתפקיד זה. לבני
זוכה לתמיכה הן בקרב כמה מחברי הוועד
המנהל והן בקרב חברים רבים של מליאת
הרשות — ומעל הכל בקרב ציבור העובדים.

יצחק
לבני
האיש שהצליח
^ כני, בוגר האוניברסיטה העברית בי ת/שלים
(ספרות עברית והיסטוריה כללית),
ידוע כבעל רקע תרבותי נרחב, כושר מקצועי
ואירגוני, וידע בענייני טלוויזיה. רק
לפני זמן מה חזר מסיורי לימוד טלוויזיוניים
בארצות־הברית, בריטניה וגרמניה.
התמיכה בו נובעת מהצלחתו בגלי צה״ל.
לפני שלוש שנים, כאשר נתמנה לתפקידו,
היתד. התחנה הצבאית קטנה, הירבתה בשידורי
מוסיקה קלה, רבים תבעו את סגירתה.
לבני שינה אותה ללא היכר, שיבץ
בה למעלה ממאה תכניות חדשות, רובן
פרי תיכנונו האישי, טיפח צוות חדש של
שדרים ועורכי תכניות, הכפיל את שעות
השידור ( 11.5שעות כיום).
מבקרי רדיו רבים טוענים כי התחנה
הצבאית הדביקה את קול ישראל בתוכניות
רבות, יצרה תוך סרק זמן קצר דפוסי
שידור חדשים, הכלילה במיסגרתה קשת
מגוונת של כל הדעות. העובדה שהתחנה
הצבאית נעדרת סיכסוכים אישיים, התפט־רויות
ותסיסות בקרב העובדים האזרחיים
— מדברת בעד עצמה. לא בכדי הוזכר
לבני בזמנו כמועמד ריאלי לתפקיד מנהל
קול ישראל.
אלמוג עצמו הביע לא אחת הערכה לרמתו
המקצועית של לבני. אלא שדבקותו
בידידו גורמת לו להתנגד לבחירתו של
לבני — שיהיה כנראה המועמד היחידי
מול פינסקר. אלמוג עשוי להסיר את התנגדותי
רק אם יווכח לדעת שהוא במיעוט
— סיכוי הנראה ריאלי מיום ליום,
נוכח פעילותם של המורדים מאחורי הקלעים׳
ועקב החשש שאם ייבחר פינסקר
לשלוש השנים הבאות, יתחדשו המאבקים

הפנימיים בטלוויזיה ביתר שאת.

,׳אין לנו
אמון בו״
^ כל שקרב מועד פירסום המיכרזים,
הולכת וגוברת הפעילות הקדחתנית מאחורי
הקלעים. בסוף השבוע שעבר חלו
ההתפתחויות הבאות•.
מנהל מחלקת התכניות לשעבר בטלוויזיה,
יצחק (.צחי׳׳) שמעוני, הגיש לבת־המשפט
העליון בירושלים בקשה למתן צו
נגד רשות רשות השידור, שבה היא תחו־ייב
לפרסם ולבצע הלכה למעשה את ה־מיכרז
למנהל הטלוויזיה, נימק שמעוני את
בקשתו:
״פינטקר הודיע מראש לפני המיכרז הפנימי
כי בכוונתו להכשיל אותי — ואמנם
כך עשה• אם יפורסם פעם נוספת
המיכרז למנהל התכניות לפני המיכרז למשרת
המנהל הכללי, יש חשש שפינסקר
יגרום פעם נוספת להכשלתי, ללא סיבה
מוצדקת — בזמן שהמועמדות שלו מוטלת
בספק״ .שמעוני לא שכח לציין בעתירתו
כי כל אותם עובדי טלוויזיה שפינסקר הודיע
מראש כי אינו רוצה בהם — אכן לא
עברו את המיכרזים.
פינסקר עצמו חדל לזלזל בעובדי הטלוויזיה
לאחר שחש כי הקרקע נשמטת
מתחת לרגליו. הוא החליט לרכוש את לבם
ולעשות נסיון נואש אחרון ולזכות בתמיכתם
במועמדותו.
כמה עובדים ביקשו, בין השאר, על־ידי
החזרתה לעבודה של גדודיה סטיוארט,
את חבריהם לעבודה שלא להיגרר אחרי המורדים
של קול ישראל, לחתום על עצומה
הקוראת לועד המנהל לבחור למשרת המנהל
את פינסקר. העצומה הושמדה על־ידי
עובדים אחרים. תוך כדי כך התברר כי
פינטקר למעשר, מבודד כמעט לגמרי: עובדי
טלוויזיה רבים, ביניהם אילון גדטין,

סלים פאטאל, אביטל מוסינזון.
אסתר סופר, מיכה?ימדר, אריה־אורגד,
אלי ניסן, ואחרים שעברו את

ביום ג׳ ה־ ,26.5.70 בשעה 8.30 בערב, יתקיים

חוג בית
אצל משפחת יגול, רחוב הגפן ,5קריית ביאליק.
כל החברים והאוהדים בקריות, מוזמנים.

המיכרזים — התגלו במתנגדיו החריפים
ביותר, החלו לשתף פעולה עם המורדים
במטרה להפילו בצוותא עם אלימלך רם.
.אין לנו אמון בו. הוא הבטיח יותר מדי
דברים ליותר מדי אנשים ולא קיים,״ אומרים
הם. הגיעו הדברים לכך, שמסיבת יום
העצמאות שנערכה ביום שלישי שעבר ב־

בנין הטלוויזיה הוחרמה על ידי רבים מהעובדים•

סטירת
לחי
לאלמוג
** גודת העיתונאים הודיעה כי היא
> £מתנגדת לכך שהמועמדים לניהול הטלוויזיה
והרדיו לא יהיו בעלי השכלה
אקדמאית מלאה ומוכרת כנדרש ממנהלי
המחלקות. במקביל הודיעה גם כי תנצל
את זכותה להגיש ערעורים על המיכרזים,
אם לא ייראו לה התוצאות.
תוך כדי כך התברר כי אלמוג מגביר
את פעילותו למען סינסקר. הסביר בהקשר
לכך אחד מחברי המליאה לכתב העולם
הזה:
.אם פינסקר ילך, יהיה הדבר בבחינת
סטירת לחי לאלמוג, הרואה בו את מועמדו.
משום כך עושה אלמוג הכל כדי שפינסקר
לא ילך.״ מנהל הרשות רמז אף לנקדימון
רוגל שלא להציג את מועמדותו למשרת
מנהל הטלוויזיה — שבה הוא מעוניין
יותר ממישרת הרדיו — רק כדי להגביר
את סיכוייו של פינסקר.
אלמוג מצא לו תומך נאמן בדמותו של
סגנו של יחיל, נתן שחם, שכיהן כיו״ר
ועדת המיכרזים הפנימים לבעלי התפקידים
הבכירים, ויעמוד גם בראש המיכרזים החיצוניים.
שחם פתח בפעילות משלו כדי
להגביר את סיכוייו של פינסקר.
מאבק ומאבק נגדי
*^ 9ם אמנם ייבחר בסופו של דבר לבני
למנהל הטלוויזיה, יופרד השילוב הקיים
בין גלי צה׳׳ל ובמחנה. כמנהל התחנה
הצבאית יתמנה, לפי כל הסימנים,
עורכה הנוכחי גדעון סאמט, אף הוא
בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, שסייע
ללבני לקדם את גלי צה״ל. עובדי התחנה
הצבאית מספרים כי סאמט, הצנוע
מטבעו, רחוק אמנם מזרקורי הפירסומת,
אך עושה עבודה רבה ויעילה בתחנה.
מאבקם של מורדי רשות השידור מגיע
עתה לשלב המכריע• מנהיג המורדים, גדעון
לב־ארי, מגלה אופטימיות לגבי תוצאות
המאבק. מקורביו טוענים כי בניגוד למאבק
הקודם לפני שלוש שנים, נהנים
מנהיגי המורדים הפעם לא רק מגיבוי כללי
של עובדי הרדיו והטלוויזיה, אלא אף של
כלל ציבור העיתונאים וגורמים ציבוריים
שונים.
בימים האחרונים נדמה היה שגם חגי
פינסקר נעור סוף סוף לפעולה. עיתונאים
שהינם מועמדים פוטנציאליים להשתתף ב־ועדות
המיכרזים הוזמנו להשתתף בתכניות
שונות של הטלוויזיה. חברי מליאת רשות
בכלל והועד המנהל בפרט זוכים אף הם
לתשומת לב מיוחדת. חבר המליאה ח״כ
אברהם כ״ץ, המכהן כיו״ר ועדת החינוך
הפרלמנטארית, רואיין בראיון ארוך מהרגיל
בתכנית מבט לחדשות. חבר הוועד המנהל,
הסופר חנוך ברטוב, הופיע בתכנית האחרונה
של כניסה חופשית לרגל הופעת
סיפרו, דבר המחתה פירסומת לא־דוקא
סמויר. לספר.
מימצאים חמורים
וסערה הכללית שפרצה סביב ה־מתרחש
ברשות השידור נשכח כמעט
הדו״ח האחרון של מבקר המדינה׳ הכולל
מימצאים חמורים במיוחד על דרכי הפעלת
הטלתיזיה בתקופתו של חגי פינסקר. המבקר
מונה ליקויים בתחשיבי ההוצאות של
ההפקה העצמית, ביזבוז בהוצאות נסיעה,
נוהלי עבודה משובשים, הוצאות אש׳׳ל
מופרזות וכיבודים מנופחים.
״מסתבר שבל אחד מקרב עובדי הטלוויזיה
יכול היה לפעול בדרך משלו,״ כותב
המבקר .״מחמת העדר נתונים אין לדעת
אלו תכניות הופקו ומה מספרן הכולל. ה־טלתיזיה
הזמינה עד סוף נובמבר 1969כ־
50 תכניות מגורמי חוץ, בסכום כולל של
יותר ממיליון ל״י. בחלק מהמיקרים לא
נמצא התיעוד על הבסיס לחישוב המחירים.
הוזמנו תכניות ושולמה תמורתן בלא שנערך
חוזה. לא נבדקו תהליכי־ייצור, וברישום
בספריה לא היה כדי לאפשר פיקוח
ומעקב מתאימים.״
כל זאת — בתקופה שבה חדלה כבר
מזמן הטלוויזיה להיות נסיונית.
העולם הזח 1707

לא ר?! הים מזוהם באשקלון

^ גם עסקוים אחרים בעיר מלוכלכים !

והב סתור הסח!
* ד לאחרונה, היה זאב פישר קבלן
ז ג אשקלוני צנוע לעבודות מים וביוב.
השבוע הוא הפך לפצצה מהלכת על שניים,
המאיימת לפוצץ שורת שחיתויות,
גניבות ומעשי שוחד שאירעו בעירו. החלטתו
לתת פומבי לסידרה הראשונה של
האשמותיו הרעידה יותר מלב אחד באשקלון,
והעיר עתה כמרקחה בעיקבות גילוייו.
האשמותיו הנוכחיות של פישר מכוונות
ברובן נגד מחלקת המים והביוב של עיריית
אשקלון ומנהלה, אברהם גבריאלי. לדבריו,
מרוויחים אנשים מסויימים זהב מעסקי
הביוב של העיר — זהב לא חוקי.
בין היתר, מאשים פישר כי:
• עיריית אשקלון נוהגת למסור לקבלני
מים וביוב עבודות פיקטיביות, שאין בהן
כל צורך — רק על־מנת שהקבלנים ירוויחו.
#דוגמא:
במיספר רחובות בעיר העתיקה
הוחלפו קווי ביוב עשויים צינורות ויאנני
— הצינורות הטובים ביותר, שאינם מתקלקלים
כלל, ושלא היתד, כל סיבה להחליפם.

אנשי מחלקת המים והביוב של העירייה
מחברים לעיתים קווי ביוב מהקו
הראשי לצרכנים מסויימים — בלי לסמן
זאת בתוכניות הרשת העירונית הכללית.
התוצאה: אותם צרכנים מסויימים פטורים
מתשלום מיסים, מאחר שאין כל מיסמך
המעיד על כך שהם חוברו לרשת.

המיס זורמים הפוך
^ 1מחסני המלאי של מחלקת המים
שונות

במטרה

נערכות קומבינציות
להסתיר גרעונות.
#מחלקת המים מחלקת עבודות לקבלנים
ללא מיכרזים — בין היתר גם לאנשים
שאינם כלל קבלני מים ואינם מבינים
במיקצוע.
דוגמא: בשוק העירוני החדש בעיר העתיקה
זכה בעבודה מסויימת אחד בשם
יעקב ברובל. ראשי מחלקת המים הביאו
במיוחד מחוץ לאשקלון, טען כי הוא קבלן
מוסמך לעבודות אלו. התברר כי ברו-
בל הוא במיקצועו — טפסן בניין. למרות
שגבריאלי הוזהר על כך, המשיר ברובל
בעבודתו. התוצאה: העבודה יצאה לקוייה,
והיה צורך בעבודות נוספות לתיקון הליקויים.
לביצוע העבודות הנוספות הללו הובא
קבלן אחר, אחד ציון כהן — וזה

מהנדס ;}ירדני גכריאלי
״הכל שקר !״
הגיע לשיא חדש בכישרונו: הוא חיבר קווי
ביוב לקו הראשי בשיפוע הפוך — כך
שמי הביוב זרמו. מהצינור הראשי אל הבתים.

״גיסו לשחד אותי״

ה הניא את פישר לצאת למלחמתו,
לפוצץ האשמות כה חמורות?
לדבריו, החל הכל בשיחה מסויימת שהתקיימה
בינו לבין גבריאלי לפני שנה
וחצי. סיפר פישר לכתב העולם הזה:
״בסוף חודש אוקטובר 1968 הזמין אותי
המהנדס אברהם גבריאלי לביתו באשקלון,
ואמר לי שהוא רוצה שאני אהיה
הקבלן היחידי שיבצע עבודות ביוב ומים
עבור עיריית אשקלון.
״גבריאלי סיפר לי שהוא הגיע מרמת־גן
לאחר שרימו אותו שם קבלנים שונים,
והוא נשאר חייב 60 אלף ל״י. הוא בכה
לי שאין לו מה לאכול, והוא מוכן לעזור
לי לעשות קלקולציות, ואנו נהיה חברים.

אבל לא דק הביוב וגלוכלר...
שחוטפים עצים, אומר הפסוק,
עפים שבכים. ארה אחדים מ־השכבים
שיצאו השבוע לאור, בהקשר
לשערורייה שעורר זאב
פישר מסביב למחלקת־המים של
עיריית אשקלון:
#נחום כפיר הוא חבר מועצת עיריית
אשקלון: הוא גם בעל עסק פרטי להדפסות.
בארבע השנים האחרונות קיבל משרדו הפרטי
מעיריית אשקלון עבודות הדפסה משרדיות
בסך 145 אלף ל״י. המליץ על מסירת
העבודות האלו לכפיר דווקא — סגן
ראש העיר לשעבר מרק לוי.
תגובת מזכיר העיר שלמה גרפינקל :״בזמן
האחרון קיבל כפיר מהעירייה רק
עבודות קטנות.״

#חיים גפן הוא קבלן כבישים אשק־לוני
מצליח, המתיידד בקלות עם בני־אדם.
אחד הסימנים להצלחתו: בית ששוויו כרבע
מיליון ל״י. לגפן יש שותף בשם גדעון
עזריה. אך לפני שנהיה שותפו של
היה עזריה פקח של עיריית אשקלון.
פקידו: ממונה על ביצוע עבודות סלילת
על־ידי קבלנים. בשלב מסויים של
הפיקוחית שלו החליט עזריה להת
הוא
הבטיח לגלות לי מראש את המחירים כי עליו לפנות עם תלונתו למשטרת ישראל.
לאחר פנייתו למישרד הפנים, הוזמן פישר
של עבודות שונות במיכרזים.
״הבנתי את הרמזים שלו ואמרתי לו אל שלמה גרפינקל; ,נזכיר העירייה, אשר
שאני מסרב בכל תוקף להיות שותף אתו . .ביקש לראות את כל חומר ההוכחות שבידיו•
.פישר סירב, טען בפשטות שאין
לא הסכמתי לתת שוחד עבור, קבלת זכיון
מהעירייה, ובזה נסתיים המשא ומתן ביני לו כל אמון באנשי העירייה, הציע להקים
ועדת חקירה — ולשלם את הוצאותיה אם
לבין המהנדס אברהם ג/נריאלי.״
יוברר שלא צדק. ההצעה לא נתקבלה, או־^י

הינדסו את המהנדס לם בעיקבות גילוייו, טוען פישר, מוכנה
עתה עיריית אשקלון לשלם לגבריאלי פי^
לאשכזה לא נסתיים העניין. אד־צויים
כפולים — העיקר שיילך. אלא שרבא,
הוא רק החל. לדבריו, החל פי אם ׳ יקרה דבר זה, מאיים פישר לגלות
שר עוקב אחרי המתרחש בעירייה. במשך
זאת מיד בציבור.
השנה וחצי שחלפו הצליח לאסוף חומר
הגיב על כך ורדימון בפני כתבי׳העולם
נכבד. שואל הוא:
הזה:
״גבריאלי הוא פקיד עירייה, מנהל המח־.
״ביקשתי מעירית אשקלון לפתוח בחקירה
לקה למים וביוב• הוא הגיע לאשקלון
בעניין תלונתו של זאב פישר. מהנדם באר־לפני
ארבע שנים כמעט בלי מכנסיים — שבע סירב, מסיבות קולגיאליות, לחקור
והיום יש לו כבר וילה מפוארת בשכונת
בענין התלונה נגד המהנדס אברהם גבריאלי.
המיליונרים. איך?״
אז פנתה עיריית אשקלון אלי 1 ,הציעה
במהלך חקירותיו, הגיע פישר לידי כך
שמשרד הפנים יחקור את הפרשה. עניתי
שהזמין חקירה מיוחדת במשרד חקירות על להם שהדבר לא אפשרי: אין לנו בעלי
גבריאלי קיבל דו״ח בו נאמר, בין היתר.
מקצוע מתאימים לזה.
״אברהם גבריאלי נרשם באירגון המהנ״אני
מבין, שעירית אשקלון ראתה יסוד
דסים בשנת 1952 ובכרטסת של האירגון
לחקירה בתלונתו של הקבלן פישר. הם
הוא מופיע כמהנדס אזרחי. בחקירתנו אצל
מרגישים שמשהו פה לא בסדר. הפרשה
רשם המהנדסים של משרד העבודה בת״א, עדיין לא נגמרה. לא קיבלתי עדיין את
נמסר לנר כי הוא הגיש בקשה להרשם הסיכום הסופי מעיריית אשקלון.״
כמהנדס מוכר — אולם איננו רשום בספרי
בניגוד לתגובתו של ורדימון, אמר של-

פטר מהעירייה, זכה בפיצויים — ונהיה
שותפו של קבלן־הכבישים גפן.

#באשקלון יש פארק לאומי נהדר, ובוי
חניון ומסעדה. העירייה השקיעה קרובי
ל־ 200 אלף ל״י בהקמת המסעדה, החכירה
אותה לשני תושבים, נחמיה ברישנסקי ו־ארמן
פורטוגלי. לדברי מקורות מוסמכים,
מסעדה זו היא אחד העסקים הטובים באשקלון,
ורוחיהם של השניים בשנה האחרונה
הסתכמו במאה אלף ל״י.
מה קיבלה מזה העירייה? — 6.000
ל״י בלבד! ויתרה מזו: בשלוש השנים הראשונות
לפעולת המסעדה, עוד שילמה
העירייה לחוכרים 16 אלף ל״י — כדי
שיסכימו לנהל את מיכרה הזהב הזה. החל
מהשנה יועלו דמי החכירה ל־ 8,200ל״י —
תמורת זאת יזכו שני החוכרים בחכירה
לעשר שנים בבת אחת.
תגובת גרפינקל — שהכחיש, אגב, בתוקף,
את השמועות כי הוא שותף סמוי
בניהול החניון :״אינני מאמין שרווחי החניון
והמסעדה הם כה גבוהים.״
• 1מנהלי המסעדה מקבלים עזרה נוספת
ממנהל הפארק אהרון אלוני, הנוהג
לשלוח פועלי דחק, העובדים בפארק, לעבודה
בחניון ומסעדה על חשבון העירייה.

הוילה

מעונו הנאה, ברחוב העצמאות 46 באפרידר, של המהנדס העירוני גבריאל .,
אותו בנה לעצמו הפקיד העירוני לאחר ארבע שנות שהותו באשקלון.

רשם המהנדסים, כיוון שעד היום (פברואר
) 1968 לא הציג את התעודות המתאימות
להוכחת הכשרתו המיקצועית.
״אברהם גבריאלי עבד בעיריית רמת־גן
בשנת 1962 כמהנדס ביוב. משם נמסר
לנו בי בעת עבודתו הועלו מיספר חשדות
לגבי מהימנותו כתוצאה מקשריו עם קבלני
בניין אשר פעלו בביצוע חפירת בורות
סופגי מים בהתאם להנחיותיו ופיקוחו.
״החשדות לגביו לא אומתו, אולם בחודש
אוגוסט 1962 הועבר מתפקידו כמפקח
ביצוע, לעבודה משרדית פנימית במחלקה.
״מחוגי העירייה נודע לנו כי בעיקבות
התערבות פוליטית זו הגיעו עם הנבדק
להסדר בו פרש מעבודתו בעירייה ׳ במרץ
״.1963

איש אינו מתרנש

*44 צוייד ככל החומר שבידיו, פנה פי]
/ .שר לראשי עיריית אשקלון, סיפר להם
על תגליותיו.
לדבריו, הוא לא הופתע כלל כאשר גילה
כי פנה לכתובת הלא נכונה, והוא
מתדפק על דלתות אטומות.
הוא לא התייאש, פנה ליצחק ורדימון,
הממונה על המחוז במישרד הפנים, גילה
לו כי בידיו הוכחות על גניבות ושחיתו-
יות בעירייה. הפעם הופתע: ורדימון השיב

מה גרפינקל, מזכיר עיריית אשקלון, שהחקירה
הפנימית בעניין גבריאלי נסתיימה,
והוא יצא נקי מכל העסק.

דרושה חקירה!
ך! תשובה להאשמותי^שלל״שר

•1אמר גבריאלי לכתב העולם הזח :
״אותה פגישה עם פישר (באוקטובר
)1968 לא התקיימה מעולם. הוא שקרן.
מה שהוא עשה לי יעלה לו ביוקר. אם
לא אני, ישלם לו מישהו אחר.״
מדוע אם כן לא תבע גבריאלי את פיו

לדין על הוצאת דיבה?
״ביקשתי -בירור פומבי,״ משיב גבריאלי.
״פניתי בקשר לכך למהנדס העירייה, יוסף
אלרואי• אבל אלרואי אמר ליו, אל תדאג,
סמוך עלי, אני מכיר אותו׳.״
מדוע לא נתקבלה בקשתו של גבריאלי
לקיום הבירור הפומבי? ״אני חושב שראשי
העירייה לא רצו שיהיה רעש גדול,״
,משיב גבריאלי ,״הם הסתפקו כנראה בחקי־רד.
פנימית מצומצמת.״
השאלה שמן. הראוי להעלותה כעת היא,אם א 3ן חקירה פנימית מצומצמת — אפילו
התקיימה — עונה על הדרישה.
.מהאשמותיו החמורות של פישר מתקבל
הרושם, שיש צורך חיוני בחקירה פומבית
— וכלל וכלל לא מצומצמת.

בין

ל טי רו ף

(המשך מעמוד )17
גמאל עבד־אל־נאצר, עמוד־התיזן־ של המימסד הערבי הקיים. לכן אינה יכולה לתת סעד
רב לאל־פתח, המאיים על כל המישטרים הערביים, וגם על המישטר בקאהיר.

אותה שעה תומכת המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, הגדולה
כיותר כמערב, ב״אל־פתח״ .היא מדריכה אותו מכחינה אידיאולוגית.
עוזרת לתעמולה שלו, מארגנת למענו קונגרסים בינלאומיים.

אפולו וו x

(הקונגרס החשוב ביותר נערך בשנה שעברה בפאלרמו, בירת סיציליה, כמיפגש של
השמאל הים־תיכוני. אף ישראלי אחד לא הוזמן. באותו קונגרס התלונן ז׳ן־קארלו פאייטה,
המנהיג הקומוניסטי הנודע, בפומבי על כי לא הוזמנה רק״ח, ואילו ריקארדו לומברוו,
המנהיג הסוציאליסטי הנערץ, התלונן בנאומו על שלא הוזמנתי אני).
כך מנהלים הקומוניסטים מישחק כפול ומחוכם. אם יעלה בידי הפידאיון להפיל את
המישטרים הערביים ולהשתלט בעולם הערבי, תשפיע מוסקבה באמצעות האיטלקים. כל
עוד שולט עבד־אל־נאצר, משפיעה מוסקבה במישרין באמצעות עזרתה הצבאית.

במה עלוכות ופרימיטיכיות, כהשוואה לבך, התפיסות הפוליטיות
של ירושלים!

הקומוניסטים ו״אל־פתח׳
ף פגשתי עם כמה מראשי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית בארוחת־ערב במסעדה
^ ידועה, והמשכנו בשיחה עד השעות הקטנות של הבוקר בביתם של ידידים.

דיברנו גלויות -וללא גינוני־נימוסים מיותרים.
הם האשימו את ישראל בהשתלבות גמורה במערך האמריקאי, בהתעלמות מזכויות
הפלסטינים, ברצון לספח את השטחים המוחזקים, בחבלה בכל הסדר־שלום.

האשמתי אותם בכך שתמיכתם באירגון ״אל־פהח״ ,בשעה שזה
אינו מביר עדיין בעצם קיומה של אומה ישראלית ומדינה ישראלית,
היא תמיכה בחיסול מדינת־ישראל.
,נדמה לי שהתנועה הקומוניסטית היא דו־משמעית בעניין זה,״ אמרתי .״ברית־המועצות
חזרה פעמים רבות על כך שהיא דוגלת ללא־סייג בקיומה של מדינת־ישראל. והנה אתם
תומכים בתנועת הפידאיון, שכל חלקיה דוגלים בפירוש בחיסול מדינת־ישראל.״
הדובר הראשי, אחד האישים הקומוניסטיים החשובים ביותר באירופה, הנחשב לאנטי-
ישראלי קיצוני ונוקשה, הכחיש זאת בתוקף.

בשעת הזינוק של אפולו וו xלירח, היו
למעלה מ־ 2000 יועצים של הקונצרן
• 1.7.7בפעולה. נוסף לזה העבירו אנשי
• 1.7.7ידיעות וחישובים מדויקים, אשר
סיעו להצלחת המבצע.
חברת שאוב־לורנץ קשורה בחברת
• 1.7.7הבינלאומית, הלוקחת חלק
חשוב במרכיבים האלקטרוניים ובשיב־לולים
הרבים של מקלט הטלויזיה
שאוב־לורנץ.

״אנחנו תומכים כ,אל־פתח׳ עד לגבולות ה־ 4ביוני ״,אמר .״זכותם
היא לשחרר את השטחים הכבושים, ובכך אנחנו תומכים בהם. איננו
תומכים בהם במגמתם לחסל את מדינת־ישראל״.
על כך התוזכחנו שעה ארוכה. האם אפשר להפריד בין מגמת אל־פתח להוציא את צה״ל
מהשטחים הכבושים, ובין מגמתו לחסל את מדינת־ישראל? נדמה לי שאיש לא לקח
ברצינות את סיסמת אל־פתח להקים בכל הארץ ״מדינה דמוקרטית, שבה יחיו מוסלמים,
נוצרים ויהודים בצוותא.״

השיחה היתה לא פעם קשה, ואיני יודע אם הצלחתי לזרוע זרע
כלשהו. אך בעזרת היין האיטלקי המצויין נשמרה האווירה הטובה,
ונפרדנו בידידות.

עס ג ,׳וגוו הנרססיניסד

ונח לגמרי היתה השיחה שקיימתי למחרת היום עם ריקארדו לומבארדי, המנהיג
האגדתי של האגף השמאלי במפלגה הסוציאליסטית (פס״י, להבדיל מפסיו״פ).

לומבארדי הוא אדם מרשים, בבן ,70 אחד הכוחות האינטלקטואליים
המזהירים של השמאל העולמי, אדם כלתי־שיגרתי, עצמאי, מצפוני.
בקיצור, אדם כלבבי.
אחד מעוזריו הצעירים — יהודי האוהד את ישראל ואת הפידאיון כאחד — יזם את
הפגישה. הודיתי ללומבארדי על שניאות להזכיר את שמי בקונגרס פאלרמו, ולהתריע על
אי־הזמנתי — אף כי מעולם לא נפגשנו. הוא אמר שקרא את ספרי בצרפתית, והתרשם
שיש בו הדרך לפתרון של שלום.
הסברתי לו שלפי תוכניתנו, צריכה ירושלים להישאר מאוחדת, ולשמש בירת מדינת־ישראל
ומדינת־פלסטין כאחת. בשעה שהצבעתי בכנסת בעד איחוד ירושלים, הסברתי זאת
בנאומי( .ההשמצה ביחס להצבעתי זו מופצת בעולם בזריזות על־ידי אנשי רק״ח ומצפן,
כחלק ממאמצם לחבל בכל הידברות בין כוחות־שלום ישראליים וערביים).

עיקר טענתם של הפלסטינים היתה, לדברי לומבארדי, ש״בישראל
אין בוחות־שלום של ממש. יש רק קבוצות קטנטנות, שאינן מייצגות
שום כוח פוליטי. הם לא יכולים להשפיע. אין עם מי לדבר״.
סיפרתי לו על מאמצינו לאחו את מחנה־השלום הישראלי, על קריאתנו לגולדמן (אותו
הכיר היטב) לפעול למען איחוד זה.

אך כעיקר העמדתי אותו על עובדת־יסוד אחת: שנוכל להפוך לבוה
פוליטי גדול בישראל רק אם נוכיח לציבור הישראלי שיש כעולם
הערבי ובעם הפלסטיני כוח־שלום מקביל, המובן להכיר כזכות ישראל
לקיום ולביטחון.

השיחה נמשכה שעתיים, ובדקנו בה אפשרויות שונות לנקיטת יוזמות־שלום. בצאתי
לסימטה הצרה והסואנת, עלה על דעתי שוב עד כמה פושעת המדיניות, המרחיקה מישראל
אישים נהדרים כמוהו וכמו סארטר, הכואבים את כאב ישראל, המרגישים אחריות לגורלה,
אך שאינם יכולים לתמוך בקו סיפוחיסטי.

קולה של ישראל האחרת
^ ילו היה קיים בישראל מחנה־שלום גדול ומאוחד, המסוגל לנהל הסברה שיטתית
בחו״ל, יכול היה לתרום כיום תרומה עצומה למען ישראל והשלום.
בשביל אדם שמאלי באיטליה, כמו בשאר ארצות אירופה, קיימת ישראל כיום רק
בדמותה הרשמית — מדינה הקשורה כל־כולה בארצות־הברית השנואה עליו, המשתפת־פעולה
עם נאט״ו שהוא מתקומם נגדו, הנמצאת בצד הלא־נכון של המאבק העולמי נגד
מלחמת ויאט־נאם.

כקיצור -כת־כריתו של האימפריאליזם, שנגדו מורד כיום מיטב
הנוער האינטלקטואלי בארצות־הכרית וכמערב כולו.

עוד חידועז בלעדי בקולקציה הקיץ הנפלאה
של ביפלקק.
חזיה רבה נוחה ומהודרת ע פטנט מיוחד
לפתיחה וסגידה סלפנים.
מיצוי

משווקים בישוא׳ ע׳׳4 0

תעמולת אל־פתח מתבססת על כך. באיטליה מוציא אל־פתח כתב־עת רציני מאוד, שה־ה
בזזדאי מפתיע את אותם הרואים את הפידאיון כעדת קנאים מטורפים. חוברת זו מכילה
מחקרים היסטוריים על פרשות שונות של ישראל, כגון מחקר של פרופסור ערבי על
תוכנית ד׳ של ההגנה (לפינוי שטחים מן התושבים הערביים ערב פלישת צבאות ערב
בתש״ח) .היא מעתיקה ממקורות שונים את דבריהם של הוגי־דיעות ישראליים, כגון פרק
מספרו של ד״ר ישראל בר המנוח על האיסטראטגיה של בן־גוריון, מאמר של שמואל
שניצר על הצורך להילחם בילודה הערבית, וכיוצא באלה.

ישראל מופיעה באיטליה, לעומה זאה, בצורה אוהו ביטאון היסטרי־קנאי,
ימני־קיצוני, של הקהילה היהודיה -המשלים למעשה אה
מלאכה ביטאון ״אל־פהח״ בכרייה ההום כין דעה־הקהל המתקדמ
וישראל.
זהו מצב הרה־אסון, העלול ביום מן הימים להתנקם בצורה נוראה בביטחון ישר

ריקד וראי אומרת לוויתון צרבת׳ :

״איני מ סוג ר ת עוד ד ק״ ם
ח ״ מין עאבר!״
לכן בי טלהאת אירוסיה ע א הוב ה ה צרפ תי
>* שכוע שעבד קשתה ריקה זראי, ר.־
4״ זמרת הישראלית המתגוררת בפאריס,
מעשה שהרטיט את ליבותיהם של מיליוני
צרפתים, זכה לכותרות־ענק בעיתונים ה11
עממיים.

שנים היתד. אהבתה לז׳אן פייר מאנייה,
הבמאי שלה, מפורסמת ברחבי צרפת.
לאחר שש שנות ידידות, הודיעו השניים
לפני חצי שנה על אירוסיהם.
הם עמדו להתחתן בעוד חודש.
ואז בשבוע שעבר, הודיעה ריקה — אחת
מחמש זמרות הצמרת בצרפת — על ביטול
האירוסין והנישואין המתוכננים.
הסיבה :״מפני שאני עדיין נכד״״ גילתה
הזמרת המפורסמת .״לא ידוע עדיין אם
אחלים בכלל ולכן החלטתי לא להקשות על
חייו של ז׳אן פייר״.
כידוע, נפצע ז׳אן פייר קל יותר מריקה
והחלים מהר אחרי תאונת הדרכים שאירעה
לשניים בנובמבר שעבר.

לחכות חודשים, אולי שנים, לפני שאוכל
לקיים אחו יחסים כאשר, עם בעלה.״

משמיגה ומודאגת
*\ין שום חשיבות לכך,״ אמר לי
ז׳אן־פייר. ואני יודעת שהוא אמר

את האמת. אבל אותי זה מענה.״

״אני גם מודאגת מאוד מגיזרתי. אני
נשקלת פעמיים ביום. למרות שאני שומרת
על דיאטה חריפה, אני משמינה בגלל
שאיני מתנועעת. אני שוקלת היום 60
קילו, וזה יותר מדי בשביל הגיזרה שלי.
״אחרי שחזרתי מפארים הלכתי לרופא
שלי. הוא גילה לי שאני זקוקה לעוד ניתוחים,
במשך זמן רב — כשהתוצאות
אינן ברורות.״

האבחנה היתד. מכה קשה עבור ריקה.
הסיכוי להיות נכה עוד זמן רב — אולי
לתמיד — לצידו של בעל יפה, צעיר ובריא
— נראה לה קשה מדי.
אמרה ריקה :״אנחנו ממשיכים לגור יחד
אך אמרתי לז׳אן־פייר שהוא חופשי לצאת
מתי שהוא רוצה ועם מי שהוא רוצה.
״אינני מוכנה שהוא יינשא לי רק מתוך
רחמים.״

0־0 110* 1־111

0 9 21ק

״ א כי או הפת או מ ד
^ ^ לותרמת מי ד׳׳

* ה יהיה בלתי אנושי מצידי, אם
} //בתנאים אלה אסכים להיות למעמסה
עליו,״ המשיכה ריקה בהצהרתה לכתב

״איני רוצה באהבה
מתור רחמים ד

׳ 4יס^איי

#4-765 2

* 010$י

)111-,ז א*6מ*

001$

•ח 0ו 011

אחרי שישה חודשים

• 71 (83 188

1( 9811688

€:11ס ס /

6ת* 05 6ק *וו 6א
* 16וקת 0ק 010166

במדינה
(המשך מעמוד )18
אחד הקטעים עליהם תבע רפאל את
סילבי קשת התייחס לאימרה של הסופר
המנוח ש״י עגנון, כי רפאל ״מוכשר למעשים
לא־יפים.״
עתה ביקש ליבליך מהרב בעל הזקנקן
האסור והמיבטא האנגלו־סאכסי לספר לו
על שיחה אחרת עם עגנון, שנושאה היה
אף הוא יצחק רפאל. תוכן השיחה, כפי
שסיפר אותה רבינוביץ:
י עגנון: איפה אתה עובד?
רבינוביץ: ביד הרב מימון.
יעגנו! :אתה עובד עם בלומנצוייג, הוא
עובד תחת רפאל ורפאל יעובד תחת התאוות
שלו.
בכתב האישום שהגיש רפאל נגד סילבי,
נאמר כי בקטע שפירסמה סילבי על עגנון
״מייחסת הנאשמת.לקובל התנהגות או תכונות
העלולות לעשותו לבוז, לעג או לשינאה
בעיני הבריות, וזאת כביכול מפי סופר
ישראלי דגול.״ בא־כוחה של סילבי טען
כי כאן יוכיח מעשי גניבה, הונאה, מירמה,
העלמת כספים ושילשולם לכיסו של מר
רפאל.
הפתעה ראשונה במישפט היתר, בכך כי
העד נחמן תמיר, פקיד בוועד הפועל של
ההסתדרות, לא הופיע לעדות על־אף שניתן
צו להביא אותו על־ידי המשטרה. עורך-
הדין ליבליך הודיע כי תמיר היה עם
רפאל בלידו הפריזאי, כפי שמופיע בכתבה.
במהלך הדיון הביא פקיד העזר בבית־המש־פט
מכתב מאת תמיר המסביר כי הוא
חולה.
לאחר זאת החלה להישמע עוותו של
זאב בלומנצווייג, מנהל מוסד הרב קוק.
בלומנצוזייג זיהה תצלום של המחאה משנת
1950 לפקודת ד״ר יצחק רפאל, על סך של
3,900 דולר. הוא העיד כי ההמחאה ניתנה
על־ידי הרב לדרמן מקולורד-ו לשם הוצאת
ספר של הרב גינסבורג. הוא הודה שהספר

החלה החבורה את הערב בבקבוק ויסקי,
המשיכה משם למסעדת הדגים של אלתר,
בין דג למישנהו חיסלו עוד בקבוק ויסקי.
משם פנו לקינגם קלאב — שם גמרו
עוד בקבוק ויסקי. תחנתם האחרונה באותו
לילה היתה אימפרוביזציה, מועדון ברחוב
הירדן — ושם גמרו את בקבוק הויסקי
האחרון.
ארבעה בקבוקי ויסקי לארבעה אנשים
פירושם בקבוק לאיש — וזה נתן את
אותותיו גם בגאזי. באימפרוביזציה, לאחר
הבקבוק האחרון, הגיע גאזי למצב של
חוסר הכרה.
מישהו מיושבי המקום הזמין עבורו מונית׳
ולנהג ניתנו הוראות לקחת את הנוסע
לביתו ברחוב בר־גיורא. אולם תוך כדי
נסיעה שם הנהג לב שהנוסע הנוחר בשלחה

תולדות
כובש הגדה המערבית

טוביה מסורי בן ד,־ ,29 מהמושב גאולי
.תימן בעמק חפר, היה חייל צה״ל היחיד
שהמשיך להילחם חודש ימים אחרי שהסתיימה
מלחמת ששת־הימים. התימני הצנום
שכל חייו חלם להיות חייל קרבי, אך בילה
את מרבית שירותו הצבאי בבתי־כלא צבאיים׳
לא סלח לעצמו שלא נטל חלק בקרבות
המלחמה.
לכן נטל נשק ובמשך חודש ימים כבש
כפרים בגדה המערבית, ערך חיפושים בבתים,
עצר מוכתרים וחיפש אחרי הבלנים.
כאשר נעצר לבסוף, הוא הואשם ברצח,
שוד, אונס וביזה.
כשנפתח משפטו של טוביה, היו הצופים
משוכנעים כי גזר דינו ייחרץ למאסר־עולם.
אולם טוביה נלחם על חייו ועל חרותו. הוא
פיטר את סניגורו, ניהל את מאבקו המשפטי
בעצמו, נידון לבסוף לשתי שנות מאסר
בלבד.
הכפר שלא היה. את השנתיים בכלא
הקדיש טוביה לכתיבת ספר. השבוע יצא
ספרו ללא סניגור לאור. בספר אין טוביה
מגלה מה עשה באמת, אלא פורש את כל
יריעת מאבקו המשפטי. רק קטע אחד מתייחס
לאותה תקופה בה עשה בגדה המערבית
כרצונו.
כותב טוביה :״הייתי מסתובב בכפרי ה־1
ערבים ומחפש נשק. ליבי היה מתמלא כעס
על הממונים עלי, שלא נתנו לי את הסיכוי
להילחם כפי שהשתוקקתי. טוב להם,
מגיע להם,״ אמרתי לעצמי ,״על שלא שלחו
אותי ליחידה קרבית. כמה שביקשתי, כמה
שהתחננתי לעבור לעמדות הקדמיות ולא
רצו.״
מבחינה ספרותית אין ספרו של טוביה

מנהל ״רסקו״ קרוא

נתח מהמיליונים
24 שעות לאחר מכן אירעה לגאזי תקרית
מצערת, שבעיקבותיה הוכנס למעצר
באבו כביר לשישה ימים.
גאזי חקק הוא אדם מקובל באיזור דיזד
גוף והסביבה. אומנם התושבים הקבועים
של כסית ודיסקוטקי היוקרה כמו קינגס
קלאב, מאנדיס וטיפאני, הם לרוב אומנים,
עיתונאים, סופרים ואנשי בוהמה למיניהם.
ואומנם גאזי אינו סופר, אף לא צייר או
שחקן, אך בכל זאת הוא אחד מהחבורה.
ב־ 1968 פתח גאזי סטייקיה בכביש פתח-
תקוה, בשם מיפגש הנמרים. הסטייקיר,
הצליחה, הפכה למקום הומה מאדם. מניותיו
של גאזי בחברה עלו גם בגלל התנהגותו
המיוחדת.
הוא הפך לפטרונם של אמנים. את כל
אשר הרוויח בסטייקיה היה מסוגל לבזבז
על אירוח והלוואות לאמנים אלה. הוא
אף השתעשע ברעיון לפתוח גלריה, אך
למרות שהיה מוכן להשקיע את הכסף,
לא יצא מזה כלום.
בפני אנשי הבוהמה נהג גאזי לשחק את

ואשתו״עולמי חרב עלי״

טוביה מסורי במאסר
״טוב להם, מגיע להם״
לא יצא עד היום, על אף שהכסף התקבל
ב־ ,1950 וטען כי נמצא שהספר לא התאים
לפירסום. לדבריו הוחזר הכסף לפני שנים
מספר, לאחר שנדרש באמצעות עורך־דין.
לאחר שהוצגו לעד עשרות שאלות על צורת
הניהול של מוסד הרב קוק בידי יצחק
רפאל, בין השאר על העלמת אוסף נדיר
של כלי־קודש יקרים שנועדו למוזיאון ציבורי,
בא המיפנה הגדול כאשר קם עורך־
הדין בנימין לוינבוק, פרקליטו של רפאל,
והודיע שהוא מבקש למחוק מכתב התביעה
את אחד החלקים העיקריים שעליהם מתבסס
המשפט. היתד, זו נסיגה מעוררת תמיהה
— ביחוד על רקע הטיעון של רפאל
כי משפט זה נועד לאפשר לו לטהר את
שמו. עורך־הדין ליבליך, בא־כוחה של סיל־

יצירת מופת, אך כפרשה משפטית זהו
ספר מרתק, מזעזע ומשעשע גם יחד. כך,
למשל, טען התובע במשפטו כי לא קיים
כלל כפר בשם מסאלייה בגדה, כפי שטען
טוביה. טוביה ביקש לצאת עם בית־המשפט
לכפר, הצטלם שם עם המוכתר המקומי
עמו יחד זכרונות מהתקופה בה והעלה החתים את המוכתר על כתב כניעה שניסח
בעצמו.
עתה מתכנן טוביה לכתוב ספר נוסף..
הוא יעשה זאת בחופש, כיוון ששתי
המאסר שלו תמו. האיש שרצה,.
ללחום, ימשיך ללחום, אב£
מעללים רבי הדמיון,
מציאות, יתבצעו

במכוניתו — מזויין: מחגורת מכנסיו ביצ־בץ
אקדח בוטה. הנהג לא חשב פעמיים,
פנה ישר לתחנת המשטרה בנפה הצפונית.
גאזי נעצר על נשיאת נשק ללא רשיון. בבית כמו ״בוק ג׳ונס״.
השלום, בפני השופט בורים רפפורן
בא־כוח המשטרה לעצור את
יום כדי לבדוק אם האקדח
רישיון אינו קשור לעבירה. קן
דין צבי לידסקי, שאל אם
ספציפית.
תשובתו ש׳

הימים שהיה שותף במועדון הצוללת הצהובה
ברחוב גורדון, יחד עם עמום קינן
והפסל הצייר אורי ליפשיץ. קינן וליפשיץ
נתנו לעסק, את שמם ואילו גאזי השקיע
את רוב הכסף בהקמתו, ואף דאג לניהולו.
אישית.
צ׳ה צ׳ה עצמה שכחה בינתיים את המריבות
הקולניות בינה לבין בעלה, ועומדת
לימינו בצורה מופתית .״לגאזי אין
קשר לדברים כאלה,״ טוענת צ׳ה צ׳ה.
״הוא אדם עובד, מתפרנס בכבוד ועוזר
לאנשים.״

דרכי־אדם

גירושיו של
מגכ״ל ״רסקו״

״לבעלי יש מאהבת בארצות־הברית, והוא
נוסע אליה מדי פעם, בתואנה שזה לצרכי
עבודתו כמנהל חברת רסקו.״
טענה זו העלתה בימים אלו שולמית
קרוא, אשתו של מנכ״ל רסקו, ישראל

קרוא, במיסגרת התביעה המשפטית שהגישה
נגד בעלה על הפרת הסכם לתשלום מזונות.
באותה הזדמנות ביקשה האשה גם להוציא
נגד בעלה צו עיכוב יציאה מן הארץ, כדי
שלא יוכל, מן הסתם, להגיע לאותה מאהבת.
דיכאון
נפשי. בתביעתה, שהוגשה באמצעות
עורך־הדין מנשה בר־שלטון, טוענת
שולמית קרוא כי בעקבות התנהגותו
של בעלה ופרשת האהבים שלו, היא אושפזה
בגלל דיכאון נפשי. לדבריה, היכר, אותה
בעלה, ניסה לחנוק אותה, הוציא מביתו
חפצים מעוקלים, חרף דו״ח עיקול
אשר הציגה בפניו, והזהיר אותה כי אם
תריגז אותו, הוא עלול לעזוב את הארץ
לצמיתות, כך שלא תהיה לה אפשרות
לגבות ממנו מזונות.
נוכח טענות אלו — שכולן הוכחשו על־ידי
משה הוכמן, עורך־דינו של הבעל —
נפגשה כתבת העולם הזה עם אשת די״
מנכ״ל. מספרת שולמית קרוא:
״זאת היתה כאמת אהבה.״ את
בעלי היכרתי לפני 24 שנים. היינו אז ב־

פלמ״ח. הוא בוגר בן־שמן ואני בת מושב.
לא היתה לו פרוטה בכיס שהכרתיו, גם
לי לא היה כסף, אבל כמה שהיה לי
התחלקתי עימו.
מלחמת השיחרור פרצה ושנינו לחמנו
בפלמ״ח. בהפוגה הראשונה קיבלנו יומיים
חופש והתחתנו. זאת היתה באמת אהבה.
לאחר מלחמת השיחרור חתם בעלי לצבא
הקבע. בשנת 1957 הוא התמנה לנספח לעיתונות
חוץ בקולומביה מטעם משרד החוץ.
בעזרת הצבא ומשרד החוץ הוא למד
מינהל באוניברסיטת קולומביה. תוך שלוש
וחצי שנים הוא גמר מ.א ,.וזאת למרות
שלא היה לו ב.א. לפני כן.
בתום לימודיו חזרנו ארצה והוא התמנה
למנהל הבורסה לניירות־ערך. לפני
שנתיים וחצי הוא התמנה למנהל רסקו.
״צאי עם גברים אחרים.״ מייד
עם היכנסו לחברה הוא שינה את פניה.
ראשית, פיטר את שני המנהלים האחרים,
מכר חלק מרכוש החברה והעביר פקידים
רבים מתפקידם.
בימים ההם הוא הכיר עורכת־דין צעי

והתקשר עימה. אולם היא עזבה א1נ
הארץ, התחתנה עם מיליונר בארצות־ת־ברית.
זמן קצר לאחר מכן הוא נסע ל־ארצות־הברית,
נפגש איתר, שם. מאז הם
נפגשים לעיתים תכופות בארץ ובארה״ב.
כבר מאז חשתי ביחס דוחה וקריר מצד
בעלי. לאחרונה נתגלגלו לידי מכתבים ממנה
המלאים תאורים סקסיים, ובהם היא גם
מודיעה לו כי היא נמצאת בשלנ|ם האחרונים
של גירושיה מבעלה המיליונר, ואם
היא תתגרש, הרי שיפלו בחלקה כמה
מיליונים.
בביקורה האחרון לפני שבועיים הם ילו
ביחד באילת.
אני אשה שכל עולמי היה המשפחה. הצלחותיו
של בעלי היו הצלחותיו שמחותיו
היו שמחותיו תמיד דאגתי שתהיה לו פינה
חמה, ופתאום הרגשתי שהקרקע התמוטטה
מתחת רגלי. בתחילה חשבתי שאתגבר, אולם
הבדידות עושה את שלה. במטרה להסיר
את האשמה מעצמו, בעלי אומר לי:
״צאי גם את עם גברים. את לא מבינה

שאת כבר זקנה בשבילי?״

הטלוויזיה שחוזרים ומדברים עליה

שן ןן ן מ קג ^

יוע (<558901581

זי ב חי רתך 2ד ג מי ם 8002 :מ ז £ 0ק 5

*1131331־171

עדיו נויפלדמציג:

הקיץ הגיע, ועימו
כמה מן המבוכות ה קטנות
שגרמו לך לאחרונה
לשאול את
עצמך אם כדאי לך
לעזוב בכלל את מעגל והאנשים העיסוקים
שאתה נמצא עימהם.
ו 2בחרס

שקול את כל בעיו-
20ב א:יי
תיך לאט ובמתינות.
לא בריא להתרגש מכל שטות קטנה.
הייה סבלני לאנשים הסובבים אותך.

התקדמות במישור ה־מיקצועי
תגרום לד
נחת. יוס א׳ הוא הנוח
ביותר ליזום פעולה
חדשה. זהו היום בו
אתה צריך להגיע למסקנות.
אם יש לך הילד
קי־דיעות עם החבר
שלד או עם בעלן,
כדאי מאוד־מאוד שתדון
בבעיות במשותף. פגישה מיקרית עם
דמות מן העבר מקלה על העצבנות שלן.

הפסק לרגוז על כל
הפעוטות. התקלות התרכז בעניינים חשובים
יותר. אם אתה
עוסק, באמנות, עכשיו
תוכל להיכנס לאקט
חיובי ולקבל תוצאות
מצויינות. היזהר מבנות
מזל עקרב, הן
יביאו לך צרות שלא
תובל לצאת מהן בקלות. שמח בחלקך.
ליבשי אדום — זה יתן להט ללחייך.

אופנת הקטיפה (פלוש) לקיץ
הגיעה לישראל-
באיכות הנודעת
של עדין נויפלד.
לנשים, גברים וילדים-
במבחר צבעים מרהיבים.

חולצות קטיפה

י3מל

מלה

בני מזל סרטן, השבוע
הוא השבוע שלכם. נגמרה
תקופת הדיכאון,
מכרין ואהובין מאירים
לן שוב פנים. התקדמות
במישור הרומנטי.
הכוכבים רומזים
כי תשמור על המצב
הקיים ולא תעשה שום
צעדים פזיזים. השבוע
טוב לטיולים בחיק הטבע ולמלאכת־מחשבת.
אתה שוב נמצא בדרן המוליכה לאושר.

חדשה

בשפה העברית:

,,גמישונים״

המשוו המוס׳ של

תנועת העולם -נוח הדש

״גמישונים״ — זהו שמם של הגרבונים
החדשים של ״מרסי״,
שהם כה גמישים עד שהם מתאי מים
את עצמם לגופך ותהיה מידתו
אשר תהיה (מגובה 1.50 מטר
עד לגובה 1.75 מטר).
4.50ל״י לזוג בלבד.
הוא אשמה ז את אשם! מה זה משנה.
המריבה לא תעזור
לאף אחד מכם. נסיאותה

רחוקה
תיכננת במשך החורף
תתגשם הקיץ. גם אם
לעת עתה היא בגדר
חלום בלבד. כוח הרצון
שלך הולך ודועך
במיקצת ואתה נוטה להיכנס לפעילות
סרק. אל תאכזב את הסובבים אותך.

רחוב החשמונאים 90—88 תל־אביב
קומה א׳ ,חדר .5
טלפון מיספר .265836
המשרד פועל במועדים הבאים:
יום א׳ 14.00 :עד 22.00
יום ב 9.00 :,עד 1330
יום ג׳ 9.00 :עד 13.30
יום ד׳ 14.00 :עד 19.00
יום ה׳ 9.00 :עד 19.00 , 13.30
יום ו׳ 9.00 :עד 13.00

עד .22.00

חבל, אבל אתה שוב
נכנס לתקופה של מתיחות
ושל עצבים. נגמרו
הימים הטובים.
אתה חוזר שוב לעבו-
דח• אם עליך להרצות

או לדבר בציבור הש־.;

בוע, מוטב שתיזהר

72נדני ״
שוב־וסוב במה שאתה
עומד להגיד — ואין.

דאג לדיוקנן ולעמדתן הציבורית. אל ת1ז־חיל
ברומן חדש השבוע. שמור על כושר,

עכשיו הזמן להקדיש את כל תשוסת־ליבך
מאמציך לעבודה.עתה הוא הזמן שלך
להבטיח את עתידך. אס אתה עושה את
כל המצווה עליך על
ידי מסוניך או הבוסים
שלך — תבוא על

שכרך. מיקרה נעים
ובלתי צפוי עשוי להתגלות
בסוף השבוע. הפגין
רוחב־לב והתעלס
מרכילות. היזהר מק23ב
ספטמבר -
רוב משפחה הרוקם
22באודזסובר
נגדן מזימות. מעט דיאטה
והרבה שינה כשיש צורך יהפכו אותך
לאדם חדש. בלה סופשבוע בחיק הטבע.

תאן נייס

נכון לך עוד תחילת שבוע מאומץ שכזה,
אך בסופו״של־דבר הוא יביא לך סיפוק.
הענן הכבד שהעיב על
*. לאחרונה תקוותיך
הולך ונעלם. השבוע
צפויות לך חוויות
פשוטות ותמימות. את
מוצאת ע*מך בין אנשים
מסוג אחר לגמרי.
מצב רוחך הולך שוב ומשתפר ואת
מתחילה להלך בשבי-
לי החיים כאילו את

מתחילה הכל מחדש. את בדרך להצלחה
ומובטח לך אושר אישי גדול.

תקופת־האושר בה אתה מצוי ממשיכה.
לכן מוטב שתמשיך לתכנן הכל בקפידה.

שב בשקט, בייחוד בי־מי
סוף השבוע. אל תנ0

להתבלט. רסני את
תיאבונן, הפיסי והכלכלי.
השבוע הוא יודה
באהבתו אלין. החזירי
לו אהבה תחת אהבה.
המשך לחבק עולם ומלואו.
אס אתה עוסק
23 בנובמבר -
* . 2 0ב ד & סו ב ר
באמנות — זה הזמן
ליצירה. משוך ידן השבוע
מעסקידלא־ניידי, אף אס הדבר
קורץ לך מאוד, אין זה שבוע לעסקים.

בעיותיך מטרידות אותך אך אין כל
צורך לפתור אותן כרגע. התייעץ עם
ידידיך הטובים אך
בסופו-של-דבר הזמן יפתור אותן. פגישה מאכזבת רומאנטית
טומנת בחובה לקח
חשוב ן הוא לא היה
עוזר לך לו נהגת בצורה
אחרת. חשבי
אך ורק על הצדדים
החיוביים של ריבי
אהבים, צאי לשמש
ולים. מזג האוויר הנאה ישפיע לטובהז
על מצב רוחך. השבוע הוא של עסקים.

רומן סוער אותו את מנהלת, יגיע לקיצו
בשבוע זה. תתפלאי, אבל זה לטובתן, לך,
דלי, מחכה השבוע הפתעה
נעימה ביותר. אן תתבטל לעומת זה,
תוכנית עליה החלטת
כבר לפני זמן רב. במקום
עבודתן אתה תרשים
את מעבידיך לטובה
והם יפצו אותך
עבור השנים בהן לא
התייחסו אלין כראוי.

זיכרי שלא כל הנוצץ
זהב הוא. אומנם הוא נראה לך מבריק
ונוצץ אן הוא בעל לשון חלקלקה.

חופשה ארוכה מגיעה
השבוע לסיומה. השתדל
לחזור במרץ לעיסוקך.
הרי אתה
הוא שתיקצור את חפירות.
מיפנה יחול
ביחסם של הסובבים
אותך. הם מתחילים
להעריך את כישרונך.
הראה להם כי הם

צודקים וכי אתה ראוי לכך. לך, בת
דגים, מחכה השבוע פגישה מעניינת שתשפיע,
קרוב לוודאי, על המשך חייך
בעתיד. מדוע שלא תגלה לה את ה אמת
ן היא מצפה לכך בכליון עיניים.

בינג ליניאל

אמנות בידור ריצת המרתון
של גורית הירש

הסן ־ לאומי רג ל -א בי ב
פתוח דקה ד
־ 25 דמאי עד 6ביוני 1970

המלחינה הצעירה העסוקה ביותר בארץ
היום היא נורית הירש. פניה ילדותיים אך
היא עצמה כבר אם לילד. היא בת עשרים
וארבע בסך הכל ומאחוריה פרס כינור דוד.
להיטים אין ספור (בדרך חזרה, שבת ב-
צהריים, כבר אהרי חצות, בעקבותיך, מקהלה
עליזה) ופרם נוסף בן שבוע: מקום
שלישי בפסטיבל הזמר לשיר תרזה זימון
(לפי מילים של לאה גולדברג).
נורית איננה מלחינה בת יום. היא בוגרת

* תצוגות מסח ריו ת ר שמיות של 50מ ד עו ת.
* ססגו מציגים.
* כל חידו שי ה ס כני ק ה והמדע לתע שיה ולמ שק בית.
שעות הביקור 5 :אחה״צ — ח גלילה.
במוצ״ש 6.30 :בערב — 12 בלילה.
שעות עסקי ם 11 :בבוקר — 2אחה״צ.
--בימים א׳ — ה׳ בלבד.
ימי היריד לאנשי עסקים בלבד 9 ,8 ,7 :ליוני,
מ־ 10 בבוקר עד 5אחה״צ.

גני התערוכה ־ יריד המזרח.

הספר הראשון והיחיד בארץ שכולו עברית

אהבה

בשניים

זוג מורים דניים מדגימים בעשרות רבות של צילומי עירום נהדרים א ת הכל
אודות ״איר לעשות אהבה״ .הספר שזכה להצלחה חסר ת תקדים (מאות אלפי
עותקים תון חודשים ספורים) בכל ארצות־אירופה וארה״ב.
כריכה מהודרת * פורמט אלבומי * נייר משובח
וכל זה במחיר של — 12ל״י בלבד
הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
גזו רושלח
ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת אלגנטי
חז מנ ה /הצהרח
לבגוד
בל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעברית
,,אלגית״ ,חוצאה־לאור ת.ד ,33144 .תל-אניב.
בתוספת פרקים מיוחדים על אברי ־המין (כולל תרשימים),
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעה.

הספר שחייב להימצא
בחדר־המיטות של כל זוג נשוי

נא לשלוח אלי גרואר חוזר את הספר
״ אהבהב שניי ם ״ .ר״ג שיק מס׳ __
על ננק --ע ל שך — 12.ל״י נלגר.
אני מצהיר נז ח שאני מעל גיל <.1

כתוגת..
חתימח~

מלחינה הירש
לילות שימורים
אקדמיה, כותבת מעבדת ומנצחת בעצמה על
ביצוע שיריה, עד לפרטי סרטים. ישנם המכנים
זאת בהערכה ״מיקצועית״ והיא עצמה
אינה מהססת לשאת בעולם של אתגרים
חדשים.
לאתגר האחרון שהועמד בפגיה אפשר
בהחלט לקרוא ״משימה בלתי אפשרית•׳,
אם כי בכוונתה של נורית להגשים אותו
בסוף שבוע זה: חיבור מוסיקה בת שעה,
עם שישה פיזמונים (מילים: אהוד מנור)
לסירטו הקומי של מנחם גולן לופו. גולן
העניק לנורית חרות מוחלטת בבחירת ה
בנאי
וסגל כ״המכשסה״
מכשפה עם לב יהודי

מבצעים, בהיקף התזמורת בסיגנן ההקלטה.
הגבלה אחת ויחידה הטיל עליה: המוסיקה,
כולל הלחנה, עיבוד חזרות והקלטה חייבת
להתבשל תוך שבעה ימים. בהתחשב בזה
שאי-אפשר לעשות מלאכה כזו בסיר־לחץ
יוותרו השבוע על שינה לא רק המלחינה
כי אם גם להקת השוקזלדה אשר מקדישה
לכך את לילותיה. בימים מכינה הלהקה
בקדחתנות את המחזמר שיער.
תיאטרון פאנטום
בעיייה
המכשפה (תיאטרון גיורא גודיק)
— הוא חזיון צבעוני מוסיקלי, שהוכן ב־העולם
הזה 707ו

מחיאות כפיים לתפאורה!

שמואל

של הגסטרונום במיטבח הפועלים) אינו
חריף די הצורך.
את מרבית הגיחוכים סוחטת כרגיל מן
הקהל ציפי שביט, המשתמשת בגוף שלה
כבנתון קומי, מקפצת ומתרוצצת במרץ רב,
ומחזיקה יותר מכל אחד אחר את ההצגה
על כתפיה.
באשר לשאר המשתתפים, איש לא הוכיח
נתונים קוליים מרשימים (אף כי זו ברובה
הצגת־זמר) ,ופרט לכמה הברקות של גבי
עמרני, גם החלק הקומי לא סבל מעודף
שאר־רוח. ההעמדה של יואל זילברג נראתה
שיגרתית וצפוייה בהחלט, ללא הפתעות
וללא המצאות, ואילו הכוריאוגרפיה של
יעקב קלוסקי זכתה לביצוע מסורבל וכבד,
שלמראהו התעוררו געגועים ללהקת
פיקוד דרום.
תיקון טעות: את מקומה של טמירה
ירדני, המופיעה עדיין על המודעות המפרסמות
את הופעות הלהקה, תפסה מיכל פרס.
השינוי הרה, כראה, בשלב מאוחר, מאחר
ור,מחליפה אינה נראית עדיין בטוחה לגמרי
במה שמוטל עליה לעשות.

כלו

תקליטים

כשעלה השבוע המסך על בימת אלהס־ברה,
נשמעו באולם מחיאות־כפיים סוערות
בטרם הופיעו השחקנים. זו היתר, תגובת
הקהל על התפאורה המקסימה שנגלתה לעיניו•
הסצינה הראשונה מתרחשת בעיירה
יהודית הנראית בדיוק כמו פריס קטנה.
״בניתי קצת מן הזכרונות של וילנא,״ מספר
הצייר, יוצר התפאורה של המכשפה,
שמואל בק .״מספרים שכאשר בא נפוליאון
לוילנא, ב־ 1812 התפעל מן העובדה שמצא
את פריס של הצפון. ובלי ספק הסימטות
הקטנות והמעופשות של פרים מזכירות
את רחובותיה הצרים של וילנא יותר מכל
דבר אחר״.
לא ברצון מגלה הצייר את דרך עבודתו
ונקודות האחיזה שלו בתפאורה שזכתה
לאהדה רבה כל־כך .״כצייר, יש לי הזכות
הנעימה להשאר בצל. עבודותי מדברות
בעדי וזו הינד, הדרך היחידה והנכונה לש־פוט
אותי מבחינה מקצועית. עשיתי את
המכשפה כשעשוע חד־פעמי. כי התיאטרון
הוא יצור תובעני מאוד וגוזל זמן רב
מאוד. הוא גורם לחור ענק בתוכנית העבו־דה.
הציור מרתק אותי הרבה יותר. כאן
אני גם כותב את המחזה, גם מביים אותו,
גם משחק אותו, ובמידה מסויימת גם צי־פה
בו. אמנם בתיאטרון יש אפשרויות
אחרות, אפשר לשחק באור אפשר לשחק
בתלבושות. יש תפאורות נוסעות, תפאורות
משתנות. במקרה זד, המיגבלה העיקרית
היתד, מיגבלת הזמן״.
ואומנם, בק, אינו היחידי שנאבק במחוגי
השעון עד להצגת הבכורה אם כי לגביו
היתד, לדבר משמעות מכרעת .״כשהתחלנו
לעבוד על המכשפה היד, מיספר סצינות
עצום וזמן מועט. טכסט לא היה עדיין.
בא אלי מילוא עם ספר ישן של בורים
אהרונסון ובו מיבנים של שנות העשרים.
נסינו למצוא בכך נקודות אחיזה. חשבנו
על כך שאם זה מחזמר הרי חייבים לרתק
את הצופה, להחליף תפאורות. ואם לחשוב
1על עיירה יהודית הרי כדאי לד,אחז בשאגאל
1כקשר אסוציאטיבי ולצאת ממנן והלאה.
1העיקר רציתי לברוח מן הסימון שלי ב!
ציור וליצור משהוא חדש.״
על התפאורה המלווה את הליכת מרכוס

והוצמאך (במערכה השנייה) לתורכיה ובה
נראית מפה ענקית עם כתובות למיניהן
מספר בק :״למעשה הכנסתי כתובות אלה
על דעת עצמי ובדמיוני החופשי :״הים דרי
גדול״ ״הים הקטן״ ועוד, וכשד,תפאורה
היתד, בשלבי ביצוע הוסיפו השחקנים יוסי
בנאי ושלמה בר אילתורים לפי כתובות
אלה.״
הכתובות אינן המצאות המשעשעות היחידות
של בק, מצויים כאן עננים שטים,
חלקי להבות נעים, סירות ומגלשות ו
תמונת
שלג המעניקה לבמה מימד קולנועי
ממש. ואם כי בק חוזר ומדגיש כי הוא
מעדיף את הציור על פני הבמה המכתיבה
אלף ואחת פשרות, הרי יש לקוות שכשם
ששוכנע בפעם זו לחזור אל השידוך התיאטרלי
עם המוסיקאי נעם שריף (אחרי
הפסקה מאז הצגת עמן באוהל) עוד נחזה
בעבודות תיאטרון משלו. לפי שעה מוצגת
תערוכה של ציוריו במונטריאול, וכדרכו
של צייר: המנוחה אחרי התערוכה הקודמת
היא עבודה על התערוכה הבאה.

דמיון רב על ידי במאי, תפאורן ומוסיקאי
מוכשרים. על בסיס האופרטה של גולד־פאדן,
שתיארה את גורלה המר של יתומה
מיסכנה, הנופלת קורבן למזוימות מכשפה
מרשעת, העלה יוסף מילוא הצגה המזכירה
בקיצבה המהיר, בתנועות השחקנים
על הבימה ובכוריאוגרפיה שלה, מחזמר
אמריקאי טיפוסי.
נועם שריף, מצידו, נטל את לחניו של
גולדפאדן, וכאשר לא הדגיש את המקורות
האופנבאכיים שלהם, המציא להם סימוכין
בבאך, מוצארט, זמרי סוינגל והמיקצבים
הפורסו־ריקאיים של סיפור הפרברים.
ואשר לתפאורה, שמואל בק היקנה לה
בצבעיה ובצורותיה משהו מן האווירה של
ה״שטייטל״ נוסח שאגאל, אולם בתוספת
הרבה פלפל פרטי משלו, כמו הכתובות
המקשטות את העצמים בביקתת המכשפה.
לא כדיוק פא רודיה. עד כאן, נקל
להבין שמדובר בהצגת־בידור מיקצועית
מאוד• אולם מה שנוגע להצגת תיאטרון,
העיניינים יגעים יותר.
העיבוד הנוכחי של המכשפה אינו בדיוק
פארודיועי על המקור, משום שהצד הסאטירי
איננו מעז להיות חריף באמת.
אין זו גם גירסה מודרנית של גולדפאדן,

כי הרי הכל ממשיך להתרחש בעיירה היהודית
הקטנה בגולה, והכנסת מושגים כמו
״פאנטום״ ככינוי למטאטא של מכשפה, או
רמזים על המצב הביטחוני, אינם נדבקים1
במיוחד לשאר פירטי ההצגה.
ואם צריכה זאת להיות הצגה בתוך הצגה,
כפי שניתן להבין מן הסצינה הראשונה
והאחרונה, הרי חבל שאין מזכירים ומדגישים
עובדה זו גם במקומות נוספים, כדי
שהקהל יוכל להתייחם לכל הסיפור המוצג
לפניו באור שונה.
לא נוסטלגיה ...השחקנים סובלים, כל
אחד במידה זו או אחרת, מחוסר־ד,יציבות
של התמליל, הפוסח על שתי הסעיפים.
יוסי בנאי הוא הוצמאך צברי מאוד.
שמואל סגל מבריק בדמות המכשפה היהודית,
המתייסרת כל אימת שהיא צריכה
להרע לצאצאי אברהם אבינו. נירה גל שרה
יפה. שמעון בר מסתדר כמיטב יכולתו בתפקיד
המאהב של האופרטה. ורק חבל שכל
זה יחד אינו נדבק להצגה מגובשת אחת.
בסך הכל מי שרואה במכשפה הצגה נום-
טאלגית, המזכירה ימים עברו, לא ימצא
מבוקשו באלהנזברה, לעומת זאת, אוהבי
הצגות ראווה מבויימות ומתוכננות היטב,
יקבלו תמורך, מלאה לכספם.

למבקרים הישראליים בתיאטרון מרמייד
מ בי ל ״ויי ם
בלונדון צפוייה הפתעה: בתוכנייה של
הנרי הרביעי מופיע כצלם ההפקה אלכם אגור. לבילויים לבקיאים בשדה הצילום כבר ידוע כי
אלכס, בנו של יעקב אגור, צלם העיתונות
הקוקו והסרפן (תיאטרון יובל) — והתיאטרון הידוע, הולך בעיקבות אביו
ומרבה לצלם תיאטמתיימר
להציג, באומר ובצליל, בצורה
קלה ומבדרת, את תולדות הישוב בארץ, רון. טרם מלאו לו
מאז ימי הביל״וים ועד למלחמת־העצמאות. עשרים ושתיים והחומר
המוסיקלי נלקח ברובו מארכיונים הוא ייצג את ישראל
בבינאלה בישנים,
ואילו המערכונים נכתבו עכשיו
פריס. אחר־כך נסע
ברוח אותם הימים.
כל זד, מכוון כמובן אל ליבם של חולי ללונדון. בפסטיבל
הדרמה בברמינגהם
הנוסטאלגיה, האוהבים להיזכר .,בקורטוב
ישב בקרב הקהל
ס׳גרה,
של הומור, בימים הראשונים של
שבא לראות את
בהקמת השומר, או בתקופת המחתרת, ברקויאם
לרומיאו ו־חלק
מאותם השירים שליוו מאורעות אלה.
יוליה שהוצג על־ידי
וייתכן מאד שאם מתבוננים על ההצגה רק
להקת תיאטרון מ־מן
הבחינה הזאת — הנוסטאלגית — היא שווייץ, אלכם צילם, אגור משיגה פחות או יותר את מטרתה.
צילם וצילם, ותמוהגון?
׳הקומי. לעומת זאת, קשה לראו נותיו הופיעו בשער השבועון טיים־אאוט,
תה בעין בלתי־משוחדת על־ידי זכרונות,
בניה אוף דה וורלד ובקמיין. אחר-כך בא
מבלי להשגיח בחסרונות ובליקוים הרבים
תיאטרון מרמייד.
שבה. המערכת ים כתובים ברובם ברישול,
בכיסו כבר ההזמנה לעבודתו הבאה —
ההצחקות בנליות למדי, חלק מן הבדיחות צילום הפקת הסערה באותו תיאטרון ומאת ן
משופשף, ואילו חלק אחר (כמו הביקור
אותו שקספיר.

העולם הזה 1707
מיבצע התפאורה בסצינת הפתיחה

התפאורה בסצינת ההליכה לתורכיה

בשבוע שחלף מאז מוצאי יום־ו־,עצמאות,
הספיק כבר כל מי שיש לו מה לומר (וגם
רבים שאין להם מה לומר) להביע את דעתם
על פסטיבל־הזמר הישראלי, תפקידיו
הלאומיים, שליחותו התרבותית, וכן הלאה.
לכן כדאי, אולי, רק לציין את העובדה
שהפסטיבל אינו אלא חתך אופייני של עולם
הפזמון הישראלי — ואין שום סיבה
לה,טפל אליו יותר מאשר לכל מצעד פיז־מונים
אחר.
מוטב, אם כן, להתייחס לראשון בין
התקליטים הכוללים את שירי הפסטיבל,
אשר, לאחר מיבצע־בזק, יצא השבוע לאור,
התקליט (הד ארצי) כולל את מרבית
הביצועים המקוריים בפסטיבל. שלמה
ארצי שר אהבתיה, אילנית שרה את תרזה
זימון, יגאל בשן שר ילדות, ולצידם כמה
הפתעות נעימות.
הראשונה והבולטת ביותר: הביצוע של
עדנה גורן לכוכבים בדלי, אותו שרה בפסטיבל
צילה דגן. עדנה גורן היא ״זמרת
של זמרים״ ,הזוכה להערכה רבה בחוגים
המיקצועיים, אך אינה מרבה להופיע, ומשום
כך גם ממעטת להתפרסם. כוכבים
בדלי נכתב כאילו במיוחד עבור קולה הרך
והמלטף, והיא משתלבת לתוך השיר כמו
כלי־תזמורת בידי נגן אמן.
הפתעה שניה: ילדי איננו ילד מפי אילנית,
מקבל גרון עשיר יותר ובולט בתקליט
הרבה יותר משבלט בבנייני האומה.
שיר נוסף המתאים לתקליט יותר מאשר
לביצוע חי: שירו של יגאל בשן ילדות.
זהו, כמובן, רק לקט ראשון משירי הפסטיבל.
מי שיעמוד דווקא על ביצועים
אחרים, יצטרך להמתין עוד מעט, ויוכל להאזין
גם לגשש וגם לרבקה זוהר במקור.
צילזם ישראלי
בלונדון

במדינה
ע 1לים
קשה להיות יהודי
קשה עוד יותר
להיות גוי

נסיעה נעימה !

מרק ולים התפרסם בסתיו בשנה שעברה
— לגמרי שלא ברצונו: היה זה כאשר
נתפס עם חברו, לאחר שחצה את
גבול הצפון במטרה להגיע ללבנון בדרך
הקצרה ביותר.
היה זה ניסיונו הדרסטי ביותר, למרות
שלא היה היחידי, לעזוב את ישראל. שכן
מרק הצעיר ( )20 נעשה לעולה והובא לישראל
בניגוד לרצונו. יתרה מזו: הוא
כלל לא יהודי. הוא נוצרי קתולי. למרות
זאת, לא מסוגל הצעיר יפה־התואר להשתחרר
מהסטאטום הנכבד של עולה במדינת־היהודים
— ולצאת מארץ היהודים׳ שאין
לו בד. מאומה.
לישראל כמקום לאוסטרליה. הקומדיה
התחילה בוינה, בראשון לאוקטובר
.1968 באותו יום הופיע שם מרק, שיצא
זה עתה מפולין מולדתו. שוטרי הגבול
האוסטריים שראו במסמכיו כי הוא יהודי,
העבירוהו לידי פקידי הסוכנות שם;
אלא שמרק לא היה כלל יהודי. רק אביו,
חיים ולים, הוא יהודי. אמו ברברה היא
קתולית כשרה. האם התגרש מאשתו ב־, 1953

6311-1.011.

לבני רו קקס

בן־לון, קלילים, נעימים, מ תכ ב סי ם בקלו ת ומתיב שים במהירות.

הם מיועדים לגברים הנוסעים לחו־ל, היודעים להנות מטיול ונופש ומעריכים לבוש משובח.

להשיג בצב עי ם שונים, ובסריג ת רשת אורירית.

עולה בעל־כרחו מרק וליס
מה פתאום, ינסראלז

תמיד קרוב אליך
י חוטי בן־לון מיוצרים בישראל בלעדית נול ירי מפעלי הנרלון נע־ס ברשותה של חנות יוסף בנקחפט ובניו, אוה-ב.

תעריפוו המנויים של
17.12.69

0הקנה לעצמך
£1אישיות
•?ס! עם שלוש שנים
אחריות!

לשוח לחצי •נח
בלירוח בלירוס
• דמי המנוי בארץ
• לכל ארצות תבל, בואר מיל

קנה בראון סי ק ס טנ ט

מכונת הגילוח המשוכללת ן<$
כיותר כעולם
ד מי ה מ גוי לאר צו ת חו ץבדאי אוי ר

לכל ארצות אירופה ואיראן וברזיל ליפאן, ונצואלה, ארגנטינה 160 לאוסטרליה וניו״זילנד 176 למקסיקו, פגמה 150 ולקנדח
לארצות״חברית 110 לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, ניגריה, קניה, ציילון,
חוף הטנחב, תאילנד 120 לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיח, גואטמלה
140

$1x1391ח]111ה8 8

עלה לישראל, שהה בה עד ,1963 התחתן
כאן עם נוצריה פולניה אחרת, והיגר ל,
אוסטרליה.
בגיל
18 החליט מרק שברצונו לפגוש
את אביו. הוא הצהיר בפני שלטונות פולין
כי הוא יהודי, וברצונו לפגוש את אביו,
זכה בחעודת־מעבר לוינה.
במשרדי הסוכנות בוינה, טוען מרק,
אמרו לו כי הוא רשום כיהודי, ועליו לנסוע
לישראל. מרק הסביר כי ברצונו לנסוע
לאוסטרליה כדי לפגוש את אביו. הפקידים,
לדבריו, לחצו עליו, שיכנעו אותו לבסוף
לנסוע לישראל.
הוכחה — האיש קתולי. באוקטובר
1968 הגיע מרק לישראל, שהד, תקופת
מה בקיבוץ נען, החליט לבסוף סופית כי
אין לו מה לחפש כאן. בשבילו — דק
אוסטרליה.
לאחר הנסיון הלבנוני הוא ביקש ממשרד
הפנים תעודת־מעבר לוינה. אלא שהפעם
חיזק את טענותיו במיסמכים. לאחר קשיים
רבים, השיג מרק אישור רשמי מכנסיית
פטר־הקדוש ביפו, בה נאמר כי הוא אכן
משתייר לדת הקתולת כדת וכדין.

פעם יהודי -תמיד יהודי.

אלא

שטירחתו היתד לשוא. ממשרד־הפנים השיבו
לו כי פתוחה בפניו רק דרך אחת:
לפנות לבית־המשפט, כדי שוד, יזזליט כי
הוא אכן אינו יהודי.
״המצב ברור למדי,״ הגיב עורך־דין מקורב
לפרשה .״כל עולה הרוצה לעזוב את
הארץ חייב להחזיר לסוכנות את הכספים
שהשקיעה בו. מי יחזיר לסוכנות כספים
שהשקיעה בטעות — בקתוליז״
היחידי שהמצב לא ברור לו הוא מרק
עצמו• לצעיר הבודד אין כסף לנהל משפטים
נגד ממשלת־ישראל. לו ברור רק דבר
אחד: שהוא תקוע בארץ זרה בניגוד לרצונו
— ואינו יכול לנסוע אל אביו.
ה מו ל ח

הז ה

1707

״מלכת האמבטיה״ הפכה מוקד לכל רגשות
השינאה והתיסכול במדינה -ובכל ערב קורה שם משהו
* ש לי כמה דכרים לומר

על מלכת

האמבטיה. לא בעד ולא נגד. אלא כמה
הצעות ייעול לתיאטרון הקאמרי, כדי שההצגה
תוצג בדרך שתגרום יותר הנאה לציבור׳
והתיאטרון יוכל להפוך למועדון־
שעשועים אמיתי ומרכז חברתי פעיל, רשמי
ומוכר.
ראשית, מיבנה האולם חייב להשתנות.
במקום באולם נחמני יש להציג את ההצגה
על רחבה עגולה( ,לא גדולה מדי אך גם
לא קטנה) ,שבמרכזה במה עולה ויורדת
היכולה גם להיעלם בשעת הצורך, עליה
יופיעו השחקנים לבושים בשריונים עם
צמן־גפן באוזניים, ומסביבה יישב קהל הצופים,
שיהיה בדיוק במיספר המתאים כדי
לשמור על אמירה אינטימית. כל צופה
יצוייד במתנת חינם מאת התיאטרון הקאמרי:
מיקרופון, משרוקית, וכמות זהה של פצצות
סרחון ופרחים, בהם יהיה חופשי להשתמש
כראות עיניו במהלך ההצגה.
אין לכם מושג כמה בעיות זה יכול
לפתור, ומי שלא חזה במלכת האמבטיה

ארבע פעמים כשם שעשיתי אני, אינו רשאי
לערער על מסקנותי.
הקהל מצירו, יוכל להתפרע בחופשיות
מבלי לחשוש, שאלה היושבים רחוק ממנו
לא יראו אותו, ובאותה עת ממש יוכל גם
לראות את כל שאר המתפרעים שיישבו
במעגל ממולו. הוא יוכל לזרוק פרחים (אם
ירצה להפגין אהדה) ופצצות סרחון (אם
ירצה להפריע) ,ולא יצטרך לטרוח ולהביא
אותם מהבית. תהיה לכל צופה משרוקית
כדי שלא יבזבז א1זיר על שריקות פה.

שחקנים, מצידם, לבושי שריונים ו!
| סתומי־אוזניים, לא יסכנו את בריאותם:
כל נסיון להכות אותם במיקרופונים יעלה
בתוהו, והם יוכלו להמשיך כאילו לא קרה
דבר, הם פשוט לא ירגישו ולא ישמעו
כלום. אם יתחילו נחשולים אדירים של
אנשים להציף את הבמה, היא פשוט תיע לם,
ותיהפך מיידית לזירת־קרב לקופים,
סליחה ...צופים, ובסוף ההצגה, יחלקו
לקהל התשוש משקאות קלים, והמתפרע
המוצלח ביותר (שייבחר על־ידי עיתונאים
ואנשי טלוויזיה שיהיו נוכחים במקום)
יקבל חופשת סוף שבוע בכל מקום בו
יבחר, בתנאי שלא יחרוג מגבולות ארץ־
ישראל השלמה.
כי מה היה עד היום? אנארכיה לא
מסודרת, חסרת צורה וחסרת אחדות. פשוט
נתמלאתי רחמים למראה אותם צופים שהוד

מזל מזלם והצליחו להגיע להצגה בערב
״שערורייתי״ ,אך ישבו במקום צדדי ונידח,
מתחו צוואריהם ללא הועיל הצידה ואחור־נית,
ובשום אופן לא הצליחו לראות יותר
מאשר את המתרחש על הבמה.
נסו לתאר לעצמכם את אותו אדם, ביום
שישי בערב, במישחק הקלפים השבועי
שלו: הוא נכנם, מספר בגועל־נפש, שמקורו
בחדות נפש, שהיה במלכת האמבטיה
ומסביר את נוכחותו שם באישיותו
הדמוקראטית מטיבעה. מבטים של אנשים
סקרניים שהצליחו לדבוק בעקרון המקודש
ש״איש לא יפר את שלוזתם הנפשית״ ולכן
לא הלכו להצגה, אך מתרצים זאת במלאי
ציטטות עיתונאיות, ננעצים באדם מאושר
זה, והוא עומד נבוך ונכלם לנכחם, ראשו
מורד, ידיו שמוטות, ואינו יכול לחדש דבר.
המיסכן לא ראה את השערורייה. לא
נותר לו אלא להמציא סיפורים, או ללכת
מהר הביתה.
עוד יותר מיסכנים אלה שבאו להצגה
ביום ״לא מוצלח״ ,קנו כרטיסים במחיר

תה :״אין לך הזכות להוציא אותי:״
כנראה שהסדרן לא הבדיל בין הזכות
והחובה ובמשיכה חד־משמעית הינחה את
הילדה לעבר הפתח כשהוא עוד מספיק להביע
דעתו האישית :״ילדה טיפשה!״ ההורים
מצידם, היססו קצת, אבל בסוף החליטי
שקשה לוזתר על הכסף שהשקיעו בכרטיסים,
ונשארו. שתישא הבת בתוצאות
מיבצעה המזהיר.
באותו ערב ממש, לאחר שהקטע הנחשב
לקשה ביותר בהצגה — עקדת יצחק —
עבר בשלום, ומאחורי הקלעים ועל הבמה
נשמו כולם עמוקות, עורר משפט של תיקי
דיין — ״לכל הדודים יש רק רגל אחת,
אבל המלכות היא שלמה״ — זעקת שבר
עצומה אצל אותו אדם שהעיתונות קראה
לו ״מנתק המיקרופונים״ .אך זו היתה
טעות. הוא לא ניתק אותם, להיפך, הם
פעלו במלוא הכוח אלא שעברו פשוט לרשות
הקהל ששעה בהם כרצונו. השחקנים
ירדו מהבמה, אך ההצגה נמשכה למטה.
המשטרה לא איחרה להגיע, וכשבפעם הש־

ממוצע של 6ל״י, חיכו וחיכו ושום דבר
לא קרה. אלה לא יבקרו באותו שבוע במסיבת
הקלפים.

*8ן, הקהל הוא החלק המעניין ינתר

נייה באותו ערב הוצאו המתפרעים בכוח,
התחילו שוחרי־הצדק המיקצועיים לזעום :
״זה מעשה לא חוקי!״ ״מותר לכל אחד
להגיד את מה שהוא מרגיש!״ ומיד צץ
איישם אדם שזיהה את עצמו כעורך־דין,
והשקיט אותם :״זה בהחלט חוקי,״ אמר,
וכשעורך דין אומר, הוא ודאי יודע.
מי בכל זאת הציל את כבוד הקהל וזכר
על מה התעורר הוויכוח? מי בכל זאת לא
שכח שהשערורייה היא לא המשטרה אלא
״ניבולי פיו״ של חנוך לוין? היה זה דתי
קטן וצנום שחטף את המיקרופון האחרון
שעוד נשאר לרפואה על הבמה, אבל איש
לא היה צריך לו יותר, וצעק לתוכו:
״אתם העלבתם את אלוהים!״

במלכת האמבטיה.

על הילדה שזרקה את פצצת הסרחון
סופר בעיתונות היומית, אך אתם לא זכיתם
לראות אותה במלוא תפארתה, והפסד־תם.
היא ישבה לה שם בין זוג הורים
זקנים, התאפקה עד שלא יכלה יותר לשלוט
ברוחה, וחשבה לעצמה כל הזמן,
כנראה, שהיא עוד תשכח לעשות את מה
שזממה. ואז, בשיר לא כל־כך סנסציוני,
לא בדיוק במקום שחשבנו כולנו שזה עלול

מחזה ״ההפרעות הספונטניות״ ,שנהפר ללהיט,
מהנה את הצופים, אבל משווע לייעול
לקרות, זרקה אותה. זה הגיע הישר מהיציע
לבמה, וגרם לתדהמת מה בקרב השחקנים,
אך הם היו אמיצי לב והמשיכו.
מזכירת התיאטרון הקאמרי לקחה על
עצמה את התפקיד רב הרושם וקראה ״סדרן!״
והאחרון הוכיח יעילות מקסימלית
ותושייה בלתי־רגילה בהחלט, ובפקודה נרגשת
ציווה על הילדה ״צאי!״ התשובה הי־

התגובה (הספונטנית היחידה לאותו ערב)
לא איחרה לבוא :״הרי אמרו לך כבר שאין
אלוהים!״ ענה לו חד־משמעית אפיקורס
אחד.
כאשר השחקנים מציצים מבעד לחור שב־מסך,
מדי ערב, לראות מי ומי בצופים
ואם זה לטוב או לרע, הם מגלים לעיתים
מ רו בו ת

מד י

א ומזיח

שיו די ת ח

ו רז ר ם -

בין מבקרי התיאטרון הרגילים. בריונים,
שאינם מוצאים דרכם בין השורות, שנשלחו
ע״י אנשי מצפן לזרוק פרחים ולהפגין
״אהדה מאורגנת״ בקטעים המתאימים. אך
מי יאמר להם מתי מוצגים קטעים אלה?
הם צחקו בקולי־קולות כשהיה עצוב, ובכו
עד דמעות כשהיה מצחיק, וגם הפרחים
נזרקו כשדובר דווקא על מתים, ועוררו
מבטי תמיהה ותגובות של כעס.

)38 קהל פרוגדמטי זה לא תורמים הר/בה
הכתבים. לא במיקרה הטלתי עליהם
את תפקיד ״הכתרת המתפרע הטוב ביותר״,
כי הם תמיד שם, כימעט בכל הצגה, ומרט־חים
למחרת בהגזמה פיקנטית את מאורעות
הערב שעבר. אז מילא הגזמות, שיהיה
מעניין יותר לקרוא, אבל מתוך כבוד לאלה
שנפגעים באמת, להורים שכולים ולאלמנות,
(אם לא מתוך כבוד עצמי) שלא ימציאו
דברים כמו ״אלמנה צעקה באולם — ,זה
לא מגיע לי׳,י או ״אב שכול אמר, שיורידו
את הזוועה הזאת כי לא היו דברים
מעולם, ואימרות השפר האלה הנכת־

מאת או רי ת ירון ו1
בות לתפארת הכתיבה בלבד, מכתיבות את
התנהגות הקהל למחרת היום.
ושלא תחשבו שמאחורי הקלעים שקט.
בהצגה השישית למלכת האמבטיה הגיש
הפסנתרן רובי צ׳יק את התפטרותו ,״גיליתי
שההצגה אנטישמית,״ אמר .״אחרי
שלושה חודשי חזרות י שאל המחבר.
אך לו כנראה נמאס להצטדק בפני קרובים
וחברים ואולי אף כירסם בו הפחד שערב
אחד יתפוצץ האולם על יושביו על־ידי פצ־צת־אמת
ולא אזהרת שווא? מי יודע?
איך שלא יהיה, אם עדיין לא חזיתם בהצגה,
אל תלכו עד שלא יובטח לכם שבאותו
ערב ״יהיה מעניין״ גם למטה, כי
אחרת תצטרכו לחזור שוב ושוב, פשוט
לא תוכלו לעמוד בפיתוי, ומי יודע כמה
תוכניות טלוזיזיה תפסידו בסוף.
ודרך אגב, עוד פרט קטן עובדתי חמור :
אותו הקהל שהיה נושא כתבתי זו, צעק
לאסתר עופרים בהופעתה בהיכל התרבות
— ״חזרי לגרמניה״ במקום להתייחם להופעתה
המקסימה ולהתגאות שהיא שלנו,
ובטוחני, שאותו קהל ממש יקים מהומות,
על כל גרם חול שנחליט להחזיר בבוא
י׳י•י• י

ר 1ד ף 1הוגש לנסיכים במסעדת אלתר .״מאלט
ח *1*1י
/ן 111 1 1 /1 .1אביר משקה אדיר״ ציטט עודד את ה11
סיסמה
הפירסומית ונהנה מן ״הבירה השחורה״ המשובחת והטעימה.
^ דרך כלל, מתעוררת אפרת טל בת
החמש כל־בך מאוחר, שהיא בקושי
מספיקה להגיע לגן. אך ביום הרביעי האחרון
היא היתר, ערה כבר בשש בבוקר,
מרוב התרגשות: היה זה בוקרו של יום
של חלום — והקטנה התכוונה לנצל כל
שנייה בו.
והדבר הראשון שעשתה הנסיכה עם קומה:
היא הבריזה חגיגית שהיום היא בת
יחידה. אין לה אחות. רק היא נחשבת ביום

בעיות
של נסיך

אותו אחד. אחר שאל :״אתה ילד כזה קטן,
אז איך אתה יכול להיות נסיך של כל ארץ-
ישראלי״ בקיצור, לא חסרות בעיות.
משקה מבריא

ך* ן־זוגה הנסיך, עודד טובי, הגיע מביתו
^ בבאר־שבע מצוברח. יש לו צרות בגן.
מאז שנבחר כנסיך ישראל, הוא מנסה להפעיל
את שלטונו על חבריו. אולם רק
מעטים מהם נשמעים לפקודותיו. האחרים
מתמרדים :״נסיך דה־לה שמאטה,״ כינה

1ביוה ואביר

בירה

אביר
שחורה מוגשת

ך* נסיבה הופיעה ליום החלום לבון
| שה שימלה של גדעון אוברזון. אומרת
אמה, יוספה טל, העובדת כאם־בית במרכז
הנוער הדתי באשקלון :״לעצמי אני לא
יכולה להרשות שמלה כזו. שיהיה לפחות
לילדה.״
יום החלום התחיל, בצורה שהפכה כבר
מסורתית, בגן־החיות התל-אביבי• מנהל הגן
העמיד לרשות הזוג המלכותי את מטפלת
החיות הלן ברמן, שערכה להם סיור של
חלום. הם רכבו על צב ענק, שיחקו עם

מרכבה חלומית

גס בחלומה הדמיוני ביותר לא
תיארה עצמה אפרת כי תרכב

ח לו ^ז כ ^ כ ק ^ ב בגן ו ד

חיות התקבלו הנסיכים בכבוד מלכים על־ידי הנהלת הגן ועובדיו,
שאירחו את הנסיכים בשיתוף עם חברת הבירה ומאלט אביר. כך,
בעזרתם של גורמים רבים, הפך היום של חלום — ,למציאות.

הנסויניס

אבירי מיפעל , ,אביר ״

תארי לך שילדך היה זוכה להיות, למשך יום שלם, נסיך !
אמיתי, שכל רצונותיו וחלומותיו מתגשמים הלכה למעשה1 .
חלום בהקיץ? כן. אך לגבי שני ילדים היתה זו מציאות; :
| עודד טובי ואפרת טל בני החמש, שזכו בתואר נסיך ונסיכת
ישראל ,1970 היו בשבוע שעבר אורחיו של מפעל הבירה
; ״אביר״ ,שמילא במשך יום תמים כל דבר שעלה בדעתם;| .

נערי רכרוכית

כמו סינדרלה שהפכה לנסיכה בזכות נעל, כך זוכה גם
אפרת להרגשה ״נסיכית״ .היא בילושה ״נעליים בצבע
ד קיבלה נעליים בצבע כחול, כשי מאת חברת הבירה הישראלית אביר.

העיב

אבירי מיפעל אביר הגיעו אל הקירקס הרומני לאחר
היךת |1

ארוחה דשנה — אך עייפותם פגה מייד למראה הלהטו1#|

11411 /
טים המרתקים שהוצגו בפניהם על־ידי אמני הקירקס. ביום של חלום הגשימו הנסיכים
חלומות כמוסים מזה זמן רב — בעזרתה של חברת אביר, המייצרת בירה ומאלט

עורב קטן, והתמוגגו מנחת. באשר ראה
עודד, שזה לו ביקור ראשון בגן־התיות,
את הקרנף, הזדעק :״שד! שד!״
לא רק גן החיות זכה לביקורו הראשון
של עודד. הנסיך הקטן ביקר לראשונה גם
בקירקס, שם ניתן לו ולחברתו לבקר גם
״מאחורי הקלעים״ .את חלומותיהם הגשימו
השניים הודות לחברת אביר, המייצרת בירה
ומאלט (בירה שחורה) .״אני אוהבת מאלט,״
אמרה אפרת. הסבירה האם :״אנו שותים
הרבה מאלט כי אני יודעת שזהו משקה
מבריא, חופשי מצבע ותמציות.״
ארמון לילדים
ן* ינתיים התיידדו ביניהם הנסיך ו־
^ הנסיכה, החלו מחליפים חוויות. עודו
סיפר לאפרת כיצד אחיו הקטן דויד בן השלוש
הודיע שהוא עוד יגנוב ממנו את
הכתר. אפרת הציעה :״אולי נבנה לנו
ארמון? הרי אנחנו כבר נסיכים.״ היחסים
התפתחו עד כדי כך שעודד הצהיר שהוא
מוכן לקבל את אפרת כחברתו — למרות
שבגן־הילדים יש לו חברה אחרת ,״שהיא
יפה אפילו במוך.״
השניים לא פסקו מלהתחבק ולצחוק ללא
:הרף, כשמאחור, ברקע, צועדות אמהותיהם,

(בירה שחורה) .הבילוי שזכו בו הנסיך והנסיכה היה מלא ועשיר בחוויות, אך מה
שחשוב יותר — הוא עזר לילדים להכיר האחד את השנייה, ובין הילדים נרקמו
קשרי ידידות. עודד אף הסכים לקבל את אפרת כחברתו ״הקבועה״ — למרות שבגן־
הילדים יש לו חברה אחרת ,״שהיא יפה אפילו כמוך,״ אמר עודד, ואפרת כמובן הסכימה.

רחל ויוספה, והמארחים, נציגי ייצרני הבירה
אביר מיכאל בר־נתן ושמואל גביש.
צמד חצי שתוי
חדי גך החיות הגיע חלקם של ה־דברים
היותר מעניינים: אפרת ביקשה
וקיבלה נעלי־לכה כחולות — כצבע עיניה;
עודד ביקש וקיבל רכבת חשמלית, חלום
שלו מזה שנים.
כאשר הגיעה שעת הצהריים, נלקח הזוג
למסעדת אלתר המפוארת. שם הלעיטו
הילדים עצמם בסטייקים, גלידות ומעדנים.
אלתר הגיש להם במתנה בקבוק יין, והתוצאה
היתד, שכאשר הגיעה החבורה ל־קירקס
בוקארשט, כבר היה הצמד חצי
שתוי.
מבט מלכותי

* * מקומו תי ה ם בשורה הראשונה הגיבו
הילדים על המופע בצעקות שימחה וכאשר
ניסתה אמה של אפרת להשקיט קצת
את התנהגותה העליזה של בתה, זכתה
לתשובה המאליפד, המוכיחה שבילדה זו
אכן זורם דם כחול אמיתי:
״היום זה יום של חלום ואני הנסיכה,״
הודיעה אפרת במבט מלכותי מעל קצה
אפה .״אז בלי הערות, בבקשה!״

ונבח חשמלית

תגיע לבאר־שבע — בצורת רכבת משוכללת ויקרה
שקיבל הנסיך הקטן מאת חברת הבירה אביר. עיניו של
עודד נוצצו למראה הרכבת הנפלאה — והוא לא היסס הרבה, החל מייד להפעיל אותה.

וליליאן טרקה
ה עוו ! דוה

1תני חיוך

ה מו ע מ דו תהסוניות

ך 1לי לי אן ט רי ק ה (או־טו־טו )17 יש
/סבתא ספרדיה, אבא איטלקי, אמא צר־פתיה
— ״אני בעצמי נולדתי בקונגו. אני
כמו כלב לא גזעי.״
המונחים הכלביים בהם מגדירה לילאן
את עצמה מוכיחים על מומחיותה הגדולה
בכלבים• לא פלא, יש לה שלושה כלבים,
שאחד מהם ג׳וני זכה בפרס הראשון בתחרות
הכלבים האחרונה, שהתקיימה לפני
כחודש .״אם הכלב הזה יכול לזכות בפרס
ראשון, אני לא יכולה?״
ליליאן, אביה היהודי, אמה הנוצריה, אחותה
הנשואה ואחיה הקטן עלו לפני שנה
מצרפת, גרים עתה בסביון. ליליאן טריקה
מנסה ללמוד לבגרות בקורספודנציה עם
בית־ספר להוראה בכתב בצרפת• ברור שעניין
זה לא מפריע לה יותר מדי, ואת
עיקר זמנה היא מבלה בעיסוק העקרי של
בת — 17 הנאה מחייה: היא מרבה לבלות
בלילה בדיסקוטקים (״יש לי חבר. הוא
בעל חנות לבגדים בתל־אביב, ברחוב אלנבי.
הוא ישראלי, בן .22״) וביום בשמש. מאזינה
למוסיקה קלאסית כשהיא עצובה, לג׳אז
כשהיא שמחה. משום כך היא מאזינה כל־

ליליאן החליטה להיות רצינית, כאשר היא הדגימה ריסים של חברת
הלנה רובינשטיין. החליטה — אבל בכל זאת החיוך מבצבץ.
כך מעט לקלאסית (״אני כמו ג׳וי, שנינו
תמיד שמחים.״)
כן, והיא גם יפה. מה אפשר לעשות?
שיער בלונדיני ארוך וחלק, עיניים ירוקות
וגובה 0 172״מ, פנים מקסימות וגוף תואם.
ומה היא רוצל להיות?
בסדר, לא צריך לכעוס:
המיידאלע רוצה להיות דוגמנית.

לגיזרתה3 באהבהנוסף* 2 מקונגו ילידת קונגו, מדגימה —
— בגד־ים כרמל הייר מתוצרת גוטקס.

י י זכה בפרס ראשון בתחרות
הכלבים האחרונה שהתקיימה
לפני כחודש.

שלח מכתב לגולדה מאיר,
זהו סיפור נורא־הוד ועיזוז־נפש על
מאמציהם הבלתי־נלאים של יקירי עמנו
להציל נפשות תועות וטועות ולהחזירן לחיק
השכינה. הקשיבו אם כן, כופרים
אומללים, אולי תיכנס קצת יראת השם ב־ליבכם
האטום.
דויד דידלון הוא צייר ומשורר בן
,22 שעלה לארץ מצ׳כיה מיד אחרי שהטנקים
הרוסים הגיעו לשם ב־ 69 להגן על הדמוקר־

מפני ש
משהו
כאב לו.
ומה שכאב לו זה שפה, בארץ המיועדת,
שאליה הוא נמלט למצוא מחסה — ניסו
לעשות לו את אותו תרגיל שעשו לו
בצ׳כיה: להלביש עליו בכוח את הגאולה.
אלא שהפעם לא גאולת הדמוקרטיה האמיתית,
אלא זו של ריבון עולם.
מה קרה? מעשה שהיה כך היה, מספר
דויד:
יום אחד מסיירים דויד ונאווה בהר־ציון,

החבר של הבת של שושנה דמארי
מסרב להיות בחור־ישיבה
טיה. כבר מזה אתם יכולים לראות שהוא
טיפוס לא הכי חיובי, משום שאין לו
הבנה בדמוקרטיה אמיתית. בן־אדם, באים
להציל אותך — אז מה אתה בורח?
זה מצד אחד. מצד שני, יש לו מעלה
חיובית מאוד: זוהי החברה שלו, שהיא
לא אחרת מאשר נאווה כשמי, בתה
של שושנה דמארי.
ויש לו, אם אתם רוצים דווקא, עוד כמה
מעלות: הוא פירסם (בצ׳כיה, כשהיתה עוד
צ׳כיה) ספרי שירה, זכה בפרסים למשוררים,
אירגן תערוכות מציוריו בצ׳כיה ובצרפת,
מדבר שש שפות — גם עברית —

ומחליטים שזהו המקום היחידי בארץ ששווה
לגור בו. פה ושם הם מתחילים להתעניין,
ופונה לד״ר שלמה כהנא,
מנכ״ל משרד הדתות. הדוקטור מקבל אותם
בסבר־פנים יפות, מסביר להם שאם
הם רוצים להיכנס לאחת החורבות במקום,
תבוא עליהם הברכה. ואם, הוסיף הדוקטור
ברמז, דויד דווקא רוצה להיכנס לישיבה
האמריקאית שבמקום, הוא מוכן לתת לו
מיד פתק לשם.
דויד בחר בחורבה, לא בישיבה. על סמך
השיחה עם כהנא, עזבו הוא ונאווה את
מקום מגוריהם הקודם איתרו חורבה יפה,

דויד ויומן

נאווה כשמי

בוגר אוניברסיטת פראג באמנות וסיפרות,
לבוש ומגודל שיער כביטניק, ואביו בא,
לחם במלחמת השיחרור, וחזר לצ׳כיה. בקיצור,
אחד מהחבר׳ה.
אז השבוע עשה דויד מעשה מצחיק,
שלו מסוגל באמת רק עולה חדש: הוא

ניקו אותה, שיפצו אותה, וחשבו שזהו׳ זה.
כל הפועלים שעבדו בסביבת קבר־דויד קיבלו
אותם בשימחה, אחרי שממת־המוות ששררה
במקום עד אז.
האושר נמשך שבועיים. אחרי ׳שבועיים,
פתאום ניגש יום אחד לדיירים החדשים
פקיד של משרד הדתות, דורש מהם אישור
בכתב שמותר להם לגור שם.
אישור? אין בעיות. פנו השניים לדוקטור
מיודענו, אמרו לו שאיזה פקיד שלו רוצה
אישור בכתב.
פקח עליהם הדוקטור זוג עיניים תמהות
:״אישור? אני נתתי אישור? להד״ם.״
כאשר התעקשו השניים בכל זאת, הצליח
הדוקטור לפלוט את מה שהעיק עליו. רוצה
דויד לגור דווקא על הר־ציון, עליו
להיכנס ללמוד בישיבה. בשביל זה ההר
קיים — רק בשביל תלמידי־ישיבה.
למחרת הם גילו שביתם נפרץ על־ידי אנשי
משרד־הדתות. הרהיטים והחפצים האישיים
פוזרו ונזרקו. מצלמה, משקפת,
וחפצי־ערך אחרים — נגנבו. ואם זה לא
מספיק, אז פתאום מופיעה להם שם המשטרה
עם כמה פקידים של משרד הדתות׳
מאשימה אותם בפלישה, ומבקשת
אותם להסתלק משם — אבל מיד, ברור?
כששאלתי את הדוקטור כהנא מה העניינים,
הוא אמר לי:
אה, שני הצעירים האלה. מה שהם עשו...
טוי טוי. כל הסביבה הזדעזעה. הם לא
נשואים.״ טפו טפו טפו.
אבל מה, נשואים או לא — כמו שבשבוע,
שעבר התגלה שפקיד אחר של משרד הדתות
מוכן לקבל לחיק הישיבות גם מעשני
חשיש, גיליתי עכשיו שהרב כהנא מוכן
לעשות אותו דבר לדויד. למרות שהוא חי
עם אשה — לא נשוי :״אני מוכן להכניס
את דויד לישיבה,״ גילה הדוקטור.
אוי אוי אוי. מה לא עושים כדי להציל
נפש אחת מישראל.

עידית

״חתונה זה דבר מצחיק,״ טוענת
גודילן .״מקסימום אני רוצה לחוג את
זה בחוג מצומצם מאוד, ואחרי זה עוד
מסיבה לחברים. וזה הכל.״
טוב, אז בגלל שזה כל־כן מצחיק, נפ־

לפני שבועיים חזרה עידית מלונדון. היא
היתה שם חמישה חודשים, למדה ועבדה
כעוזרת. במאי בטלוויזיה, ודבר ראשון ש עשתה
בארץ זה לבוא לבכורה של המכשפה
של אביה. היא הופיעה שם בתלבושת
נאה, שאותה היא תיכננה בעצמת
עם הקורקבן בחוץ, מחרוזת פנינים על ה־

חתונה 1ה
סיד בקרוב מה שהית יכול להיות אחד
מנשפי החתונה המפוארים של השנה, ועידית
תתחתן עם הבח״ל שלה בטקס צנוע.
הבח״ל הזה הוא מישל אופטובסקי,
מצחיק ראש, ומישל בצד, ונראתה כמו חלום.
בלונדון עידית למדה קצת להיות עוזרת
לבמאי טלוויזיה, וברור שזה מה ש היא
רוצה לעשות עכשיו בארץ. ועם גיזרה

עידית גודיק ומישל אופטוכסקי
גס כן בן 22 כמו עידית. הוא עולה מצרפת,
בא לכאן לפני ארבע שנים, גומר השנה
ללמוד משפטים בירושלים, ושם באמת פגשה
אותו עידית, שגס היא למדה שם.

התאונה של ב1ס>

שכזו משפחה

משפחה אחת לפחות שהולך

בה שמת בימים אלה היא משפחת ארקין.
בן המשפחה, הפנטומימאי ג׳ו קי, שגי
שנים רבות בניו־יורק, לקח לפני חודשיים
את בנו הקטן יונתן — ופשוט
בא איתו לארץ. ורק עכשיו נודע לאשתו
איליו, שאיתה הוא התחתן לפני
שמונה שנים וממנה הוא נפרד לפני
שנתיים (למרות שהיא עדיין מסרבת
לתת לו גט) — רק עכשיו נודע לה, שבעלה
ובנה בישראל. אילין היפהפייה
תגיע לכאן בימים הקרובים, ופה יעופו
ניצוצות — אל תשאלו.
זה אשר לבן המשפחה. ומה עם הבת
ג לי ה, אחותו של ג׳וקי ! אז מסתבר
שהיא לא סתם באה עתה לארץ, אלא
מתכוננת להתחיל כאן את חייה מחדש
— למרות שגם היא לא קיבלה גט
מבעלה המיליונר היהודי-צרפתי: אשת
המיליונר יושבת בימים אלה מאחורי
הקופה במיסעדת ״קליפורניה״ ומקבלת
משכורת חודשית, כמו כל קופאית פרי-
ליטארית, ממנהל המיסעדה משה
ינוקא — שהוא גם ידידה לשעבר.
אז אם אתם רוצים דווקא לשלם
חצי לירה ולקבל שמונים גרוש עודף
מקופאית הלבושה ביצירותיהם של
אופנאי הצמרת של אירופה — יש לכם
הזדמנות נדירה.

ביום חמישי האחרון ישבה נעמי
אלווה בשדה־התעופה בלוד וחיכתה
למטוס. היא הלכה לטוש לגרמניה, לבקר
שם את אחיה, ומשם התכוננה לקפוץ
למכסיקו לאליפות העולם בכדורגל.
כמו שהיא מחכה למטוס, החליטה
נעמי שזה רעיון טוב לצלצל הביתה לחיפה,
להגיד שלום אחרון להורים. אולי
אתם לא כל-כך יודעים, אבל נעמי
היתה תמיד ילדה טובה. העיקר, כמו
שהיא מצלצלת, עונה לה אמא — ומה
היא מספרת לה, אוי לאוזניים שכך
שומעות ז שבוסי, הלא הוא בוסי
סחה, בעלה לשעבר, נפצע קשה בתאי־נת-דרכים,
ממש סכנה לחייו.
כן, גרושים לא גרושים — נעמי סוגרת
את הטלפון, שוכחת מגרמניה, שוכחת
ממכסיקו, שוכחת מהכדורגלנים,

כזו, פנים כאלה ואבא כזה. אני מניחה
שהיא תעשה את זה מהר מאוד. טוב, שיהיה
במזל טוב.
החתונה אני מתכוונת.

שוכחת מהכל, מלבד ה״אקס״ שלה.
היא תופסת את המטוס הראשון לאילת,
מתיישבת ליד מיטתו של בוסי.
בוסי שוכב במיטה מחוסר־הכרה, ונעמי
מנצלת את הזמן לשאול מה ומי.
מספרים לה שבאותו יום, בשש בבוקר,
נהג בוסי בג׳יפ בכביש החדש לשארם-
א-שייך, ועל-יד הכפר נואייבה, איזה
80ק״מ דרומית לאילת, הוא התנגש
עם משאית״מיכל ענקית, וטרמפיסטית
שהיתה איתו, יונה בן־יעקב, חולונית
בת , 21 נהרגה, וטרמפיסטית אחרת נפצעה,
וקיימת סכנה לרגלו של בוסי.
אחרי שנעמי שומעת את כל החדשות
האלו, היא ממשיכה לשבת בנאמנות
ליד מיטתו של כוסי, ומהרהרת מן הסתם
על דא ועל הא, ואני כשלעצמי אינני
יכולה שלא להרהר, באותה הזדמנות,
על הזוג המוזר הזה ששמו נעמי
ובוסי, שלמרות שהם התגרשו כבר לפני
שנה, יש לי רושם
עדיין מאוהבים,
ממשיך לדאוג
כל הזמן, יא־לקנא
לה כמו ומישהו טוב,
אמר לי שבגלל
:ה שלה לחו״ל
נכנס למצב־רוח

כוסי סחה ונעמי אדווה

עיקר, מה הסוף!
ט האחרונה שבו-
היה בהכרה, זה
כשהוא נהג בבדרך
לנואייבה
ז אקסידנט, ולפי
ב ידיעתו גרושתו
ה צריכה להיות
מזמן בגרמניה.
כל זה לא מפ-
לו. הדבר חרא־שהוא
אומר, כשחוזר
מחדש לה ,שם
בבית־החו-

באילת,
פה נעמי ! ״
אני שואלת אז אתכם.

קולנוע
תדריך
תד־אביב
(סטודיו,

ס טי רי ק ץ

יה) — הזיות מטורפות של פליני• חובה

לאוהבי הקולנוע.

קאובוי של

מה זה, הפסקתם כבר למצוא תמונות ברחוב, מה קרה לכם ז זה נורא חסר לי.
המכתבים שלכם אומנם מבדרים אותי להחריד, אבל אני מתה להתפקע מצחוק
למראה פרצופיכם. אז למה אתם גוזלים ממני את התענוג הזה ז באמת למה ז

עצות כיד ה ...רותי

יש ואין

״הננו מתבוננים להתחתן בקרוב — או
התכוננו,״ כותית ר.ד. מזרנוגה ,״הבעייה
היא שתחבר שלי קצר ממני בכמה ס״מ.
ופתאום זה התחיל להפריע לו, בעיית הגובה,
אני מתכוונת, והוא התחיל ללעוג לי.
׳ומאז הפסקנו להראות את פנינו ברחוב.
הוא עדיין טוען שהוא אוהב אותי, אבל
אני כבר איני בטוחה.״

אני מוכרחה להזהיר אותך מראש: ל־
53/70 אין מכונית. אין לו גס אבא עשיר.
אבל יש לו פרצוף יפה, חוש הומור וחיוניות
לכל אורך 174 הס״מ שלו.
ואם את אוהבת בלונדי בעל עין רבגונית,
אז אין בכלל בעיות.
אם השמטתי משהו, מלאי את החסר. יש
בעיות?

תשובה: אינך יכולה להעמיד פנים כאילו
ההבדל בגבהים לא קיים, כאשר זד.
כל כך ברור. מכסימום את יכולה להתבדח
על. חשבון זה וללעוג לו חזרה על זה שהוא
נמוך. אל תקחי ללב את העובדה שאתם
לא יוצאים יותר לבלות, יתכן שה־

ללא שמץ של סומק על הלחיים אני נזרי־עה
לי הידד!1
שמע שמי הגיע גם לאיסלנד, ומסתבר
איטל חצות

ארה״ב)
— אשפתות ניו־יורק ועלובי־הנ־פש
שבהם, בסרט עטור אוסקרים. מישחק
משובח סרט בעייתי.

נמל התעופה

(חן, ארה״ב)

— סופרמרקט של בעיות ותסביכים לפי
נוסחאות רבי המכר האמריקאיים. מקצועי
ומותח. עם, בורט לנקסטר, דין מרטין ו־׳
הלן הייס.

המבורים

לזהב

(סינרמה,

ארה״ב) — מערבון מזמר על מחפשי־זהב
בקליפורניה. לי מארוין מבריק.

אדלן 31

(תכלת, שוודיה) —

שביתת פועלים מצולמת בסגנון רומנטי
אסתטי. מגמות סוציאליות. פרם פסטיבל
קאן.
*•¥¥דיל ודיס (פריז, צרפת) — משולש
אהבה וידידות יוצא־דופן, עם ז׳אן מורו
ואוסקר ורנר. במאי: פרנטואה טריפו.

הלו דולי

(פאר,

ארה״ב)

מחזמר שמצטיין בכוריאוגרפיה, ובנוכחותם
של ברברה סטרייסנד וואלתר מתאו,
וסובל מן המוסיקה•

היה שלום, מר צ׳יפס

(צפון, ארה״ב) — שיעור בפדגוגיה שימושית׳
בין קירות פנימיית־בנים בריטית. סנטימנטלי,
עם מישחק יוצא מן הכלל של
פיטר או׳טול.

משפחת טרטס

(הוד, צרפת) —

לואי דה־פינם משתולל שוב בקומדיה בה
קם סב אשתו לתחייה לאחר ששים שנה
של קפאון בגוש קרח. מצחיק.

* * חלום מלכים (חן, ארה״ב) _

איטליה) -רפורטז׳ה קטלנית על רומא בת
זמננו. בימוי מבריק של פליני.

@ ולמרות זאת, עדיין קשת לך להיות
נטאלי דאלון?

זורבה בניו־יורק, ללא חכמת־החיים של קא־זאנצקיס,
אבל עם מישחק תוסס של אי-
תוני קוזין.
(ארנון,

> 1 11׳ י י*

היפה

כנופיית

הסיציליאנים

(עצמון, צרפת) — סרט־פשע מקצועי עם
אלן דאלון, חאן גאבן ולינו ונטורה.

טופאז

סיבה לכך היא שהוא חוסך כסף עבור החתונה!!

יושב
לבד

למרות ש־ 51/70 הוא חייל תכול מדים 1־
מועמד לקורס־טיס, נראח לי סימפטי :״בהורוסקופ
שלי, מזל שור, בעיתון מהיוס
כתוב , :יום חמישי הוא היום המתא ם
לפעילות רומנטית.׳ מחר יום חמישי וא־ן
עט מי להיות פעיל ברומנטיקה. לא שאני
חלילה, עקום ומכוער, קטן וטפש ו...ו...
בדיוק ההיפך.

״אומרים שאני בחור נאה וישר עד הסנטימטר
המאה שמונים וחמש, ואני בכלל
לא טפש, כבר אמרו לי ככה בגנון.
״רק בגלל זה אני מחפש נערה שלא
עברה את גיל ה־ 18 ושגיל הטפש־עשרד,
לא נתן בה את אותותיו.
״אני מצידי מבטיח שלא יהיה משעמם.
״כמעט שכחתי, נערת חלומותי, רצוי
שתהיה מסביבות תל־אביב.״
הוא אפילו שכח לבקש תמונה.

זיל

אפפורד

נערת הראווח של. רחוב דיזינגוף, אל
תתאמצי לחדד את העפרון. כדי להגיע אל
תיבת הדואר של 52/70 עלייך להיות מצו־יידת
גס בתשעה קבין של חוכמה.
שכן, חוא פגש יפות רבות כל־כך שהיו
יפות רק לפעם הראשונה (ורובן רק בהתחלת
הפעם).
ואת שהינן רק חכמה, בשבילו, זאת לא
חוכמה.׳ הוא כבר פגש חכמות רבות (שנשארו
בחוכמתן).
אבל אס את גס יפת וגס חכמה — זה
כבר משהו אחר. אז הוא מוכן ומזומן
להסתכל!
אס הוא חכם ויפה : ,לזה אני כבר לא
אחראית!
1> 3 8ו חו זו

8X11* 11

(פאר, ארה״ב) — ריגול

רוסי בצרפת מתגלה דרך ניו־יורק וקובה. י הבמאי: היצ׳קוק.

שבעולמנו הקטן יש עוד שני צדיקים שלא
איכפת להם להתכתב גס עם נערים.
אז בני ובנות ה־ , 15—17 שנסו מותניים,
חרדו את הלשון וכתבו בשפתח של אליזבט
מלכת אנגליה, אל 54/70 ואל 55/70ה מחכים
בקוצר רוח למשב רוח רענן מ־מארצנו
הקדושה.

אתגר ז

אתם מוכרחים פשוט לשמוע את זה:
לי כבר מלאו .18 אומרים עלי שאני
חמודה, חיננית ומתוקה. האם יימצא מישהו
שירצה להווכח באמיתות הדברים? אם בן,
שלא יתעצל ושיכתוב.״

אילו הייתי אתה, אזי כתבתי ל״56/70
למען האתגר.
אז כותבים?

ש:פ אחרון
בטח שלא כל יום אני מקבלת מכתבים
מטפוסים כמו ,57/70 מה עוד שהוא מציע
לי שנס אחרון. אז תראו כמה אני טובה
וחסרת אנוכיות בוזתרי על הצעה מפתה
שכזו לטובת כל בנות חווה:
כותב : 57/70״אני מגדיר את עצמי כיוצר
סרטי מחתרת. ואת אופיי כטיפוס
רחב אופקים ולא שיגרתי, בעל נטיות הי־פיות,״
(בחור לעניין, הייתי אומרת!) ״אני
מחפש נערה יפה, ובכן אם המועמדת רואה
עצמה כאינטילגינטית ובעלת נשטה, ואס
היא שונאת מסגרות ושיגרה, כל הסיכויים
שהיא גס יפה( .תיאוריה מעניינת
מאד. כיצד הגעת אליה .)?57/70 ,אם בנוסך
לזאת היא גם •אוהבת מוסיקה מכל
הסוגים והקטגוריות וסרטים בעלי 4כוכבים
ומעלה לא תהיינה כל בעיות של
בילוי משותף!!״
אם את עוד מעוניינת, אז הוא בן .27
גדול, לא?

״שקרנים! קמצנים! מטומטמים! נפוחים!״

שי־ידיה. מאז השיעור הפרטי, היא כיכבה
בחמישה סרטים והיום, כשהיא פותחת את
הפה החושני שלה, זה כדי לומר :״התחלתי
עם שם־המישפחה דאלון. היום אני בזכות
עצמי והיא מוסיפה, בצניעות שמעולם
לא איפיינה אותה, :לא רק בצרפת. ב1
אירופה״.״

ירושלים

בישיבת
הם םרכ\ז.־ ״אם הבוראים הדרו
רא ישחת תתתות, אגי אתפוצץ

נטאלי דאלון ב״אחיות״
כוכבים גרושתו של
אלן ד,א לון
מה דעתה של שחקנית הקולנוע נאטלי
דאלון על פירטה האחרון, האחיות?
״זהו הסרט הנועז ביותר שלי,״ סיפרה
השבוע נאטלי לעיתונאי ולבמאי־הקולנוע
הישראלי בני כהן .״כשראיתי את הסרט
גמור, הסמקתי. הסכמתי להשתתף בסרט
מכמה סיבות, ובעיקר משום שלצידי כיכבה
סוזאן שטרסברג, בתו של הבמאי ה-
נודע לי שטרסברג, שהיא שחקנית גדולה,״
המשיכה מי שהיתה אשתו של כוכב הסרטים
הצרפתי אלן דאלון.
סיפור הסרט מאכלס ארבע דמויות, אך
מתרכז למעשה בשתיים שהן דיאנה (נטלי
דאלון) ומרתה (סוזן שטרסברג) ,שפרט ל-
קשר־הדם ביניהן, הן אוהבות ושונאות
אחת את השנייה, אינן יכולות לחיות אחת
בלי השנייה, אבל אינן יכולות לחיות יחד,
ולבן הפתרון הסופי כאילו בלתי־נמנע.
אבל הדרך אליו מתפתלת בין הדרי וילד,
מקסימה, מסלולי מירוץ־סוסים, וחממה לטיפוח
פרחים מיוחדים במינם, והרכבות
נדירות של צמחים. על רקע זה מתערטלות
לסרוגין הדמויות המשתתפות: מרתה הנמשכת
אל דיאנה וסולדת ממנה, מעריצה
את בעלה, שאינו מביא לה סיפוק, ומרגיעה
את יצריה עם שומר־היער.
את כל זה ראתה הצנזורה הישראלית.
עכשיו היא מתלבטת אם גם הקהל הרחב
יוכל לראות זאת.

להלן הראיון שהעניקה נטאלי
דאלון לבני בהן:
היא קיבלה אותנו בדירה החדשה שלה,
בלב הרובע הלטיני. עיצוב־הפנים כולו מע־

כן. בגלל כמה סיבות הרחוקות מאד מעולם
הקולנוע ...בתחילת הקאריירה שלי
תשבו כולם שאשתו של אלן דאלון רוצה
״לשחק קצת בקולנוע״ ,כמו שהילד הקטן
שלנו, אנתוני, משחק בסוס־העץ שלו ...אף
אחד — כולל אלן — לא לקח אותי ברצינות
...בולם חשבו שאעשה סרט אחד או
שניים, חצי עירומה ובדיקצייה לא־נכונה.
היום הם מקבלים אותי כשחקנית וזהו השלב
הראשון בניחון שלי...
@ קשה לך לשאת את השם דאלון?

לא• יש לי שם המישפחה הזה. הייתי
אשתו של אלן דאלון, שמו של בני דאלון,
ואני לא מעלה עד דעתי לשאת שם אחר
משמו של בני.
9מדוע בחרת בקולנוע?

לא כדי להשתעשע. היו לי חיים נוחים
מאד, לצידו של בעל מפורסם ויפה־תואר
כמו אל יווני, שאחריו הלכתי עד קצה העולם
...נולד לנו ילד נפלא ואני מבירה
הרבה נשים שהיו מוכנות לתפוס את מקומי
...אלא שיום אחד הבנתי שאני לא מסתפקת
במה שש לי.
רציתי לעבוד. לעשות משהו. להיות אדון
לעצמי׳ ולא לחיות כל הזמן בצילו של
אחד הגברים המפורסמים ביותר בעולם.
רציתי להוכיח שגם אני מסוגלת למשהו,
ולדעת היכן אני עומדת.
9האם למדת אי־פעם מישחק?

לא. אבל על כל תפקיד שלי עבדתי עם
״מומחה קולנועי״ שהדריך אותי, עוד לפני
שעמדתי מול המצלמות וקבלת הוראות מ־הבמאי.
ואני נהנית מכל רגע בו אני עומדת
לפני המצלמות, יש לי סיפוק מיוחד
במינו מזה...
@ וסיחי, לדעתך, נטאל׳ דאלון האשה?

חיי כשחקנית קולנוע לימדו אותי שבכדי
שהאשה תהייה מאושרת, עליה לעבוד.
למדתי גם מהנסיון הקצר שיש לי, שכוכבת
קולנוע הוא המקצוע המסוכן ביותר שיכול
להיות לאשה.
מתי הנדחמאוז הנפלאה ביותר שנתנו
לך אי־פעס?

מבקר־קולנוע אחד, שכתב :״צריך להס כים
פעם אחת ולתמיד שהחתיכה הזאת
היא שחקנית, ושהיא מסוגלת למכור לקהל
הצופים מה שהיא רוצ ה״...
9האם את רגישה למחמאות?

אני שונאת חיזורים, מפני שאני פיקחית
העולם הזה 1707

מאד. אני לא מבינה שחקנים או שחקניות
המשתנים בעיקבות ההצלחה• אני תמיד אומרת
לעצמי :״את יפת־תואר׳ טוב מאד. את
מוכשרת, טוב מאד אך לדעתי, מוטב
להיות רגישה מאשר יפה או מוכשרת. האנשים
הרגישים — בשטח האמנות על כל
צדדיה — מסוגלים להרבה דברים. אני לא
סובלת מחמאות מזוייפות, הנאמרות כדי
לכבוש את ליבי, להחניף לי, או סתם
לצאת ידי חובה• אני מעדיפה את האמת,
אבל לפעמים קשה לי לבלוע אותה.
9מה מוציא אותך מהכלים?

שקרנים. אנשים לא כנים. קמצנים. מטומטמים.
נפוחים. פטפטנים,..
9האם את מלאת אמביציות?

האמביציה היחידה שיש לי היא להצליח
בשטח המעניין אותי. אני לא קובעת לעצמי
שיאים אליהם אני צריכה להגיע. אם
הקולנוע לא יעניין אותי יותר מחר, אעזוב
הכל ואעשה משהו אחר...
9מה תהייה, לדעתן, נטאלי דאלון בעוד
עשר שנים?

אני לא מסוגלת לתאר לעצמי את עצמי
בעוד עשר שנים. העתיד מעניין אותי במה
שנוגע לאנשים אחרים. אני חושבת שבעוד
עשר שנים הכל יתפוצץ ...לכן זה יהיה
מגוחך, לדעתי, לחשוב על. האישיות הקטנה
שלי ועל מה שיקרה לה בעוד עשר
שנים.
9והבן שלן, אנתוני?

הוא יעשה מה שהוא ירצה, כשיהיה
גדול, כפרי, נהג־מרוצים, בנקאי. אני מסתפקת
בכך שאני מגדלת אותו. על עתידו הוא
יחליט בעצמו.
@ עם איזה במאים היית רוצה לעבוד?
לואי (מעלית לגרדום) מאל, קוסטה (זאד)
גאווראס, קלוד (אלה הם החיים) סוטא ו...
הנרי ג׳ורג׳ (שכר האימה) קלוזו. המצב

האידיאלי עבורי יהיה — ואני אומרת את
זה כחלום, שאולי לא יתגשם לעולם —
לככב לצידו של מרלון ברנדו, בסרט ש־יביים
רומאן פולנסקי ...צריך רק לחלום,

סרטים המלחמה
בעורף
זה מתחיל ככל סרט מלחמה אחר. מסוקים
חגים ברקיע, בחרקים מיפלצתיים,
ופולטים לארץ ציוד וחיילים, מטוסים מפלחים
את האוויר בשריקות מחרישות־אוזניים,
החאקי של המדים נבלע בתוך הצמחייה

רופא השיניים
והמזכירה
פרחהקקטוס (דקל, תל״אביב, ארה״ב רופא־שיניים
מצליח מספר למחזרות הרבות, המציפות אותו, שהוא נשוי
ואב לשלושה ; כשאחת מהן מתעקשת להכיר את אשתו ״מט•
עמים מצפוניים״ ,הוא נאלץ לבקש ממזכירתו השוודית
חמורת״הפנים, המכונה בפי לקוחותיו ״הרס״ר״ ,לגלם את
תפקיד האשה החוקית. מכאן — שורה של הסתבכויות, לפי
מיטב המסורת של הקומדיה הצרפתית הקלה. המחזה זכה
להצלחה עצומה על מרבית בימות העולם (גם בישראל) ,וגיל-
גולו לבד היה דבר מובן מאליו. הבמאי ג׳ין (״מרי מרי״)
זאקס נוסה כבר בקומדיות מוסרטות, ואף״על״פי־כן לא הצליח
לחדד את כל דוקרניו האפשריים של ״פרח ה קקטוס״,
ולא ניצל די צורכו את הקצב המטורף של ההצגה, ואת כל
המצבים הקומיי ם האפשריים.
לעומת זאת בחר בתסריטאי (י.א. דיאמונד) ,המיטיב לזרוע
חיצי־רעל בהבעת־הפנים התמימה ביותר. למשל: אהובתו של
רופא״השיניים מנסה להתאבד, ושכנה, סופר ׳׳ צעיר, מציל
אותה. הנערה כועסת וגוערת בו :״מדוע לא תנהג כמו כל
תושב הגון בניו״יורק, במקום לתחוב א פן לעניינים לא שלן י״
בדמות המתאבדת המתאוששת עד מהרה, גולדי האון (זכי

פרח הקקטוס בפריחתו: אינגריד ברגמן
תה באוסקר עבור התפקיד) מתגלה כשחקנית קומית מעולה,
המרבה לגלגל את עיניה הענקיות, שעה שוואלתר מתאו
(רופא״השיניים) ואינגריד ברגמן (המזכירה) אינם מחמיצים
אף בדיחה ואף הזדמנות אחת ללגלג על עצמם בנדיבות.
צער גידול הורים
(אוריון, תל״אביב, אנגליה מלודרמה
בריטית על משפחת־פועלים ממוצעת בעיר תעשייה, ועל הבעיות
הקטנות והגדולות שפוקדות אותה. הכל מתואר מנקודת
המבט של המשקיף האוהד, המורח כל התנגשות בין אבות
לבנים בשיכבת רגשנות עבה, והנפש יוצאת גם אל האב,
המנסה לשמור על המיסגרת המשפחתית בנוסח הימים הטובים,
וגם אל הצאצאים המנסים לשבור את מרותו. כל מצב
חריף, מרככים אותו בבדיחה טובה, על כל דמעה יש לפחות
שלושה חיוכים מלבבים, ובכל עימות מוצאים דווקא את הצד
המשעשע. למשל: אם האב מתעקש שבתו תאכל דווקא א ת
הדג המטוגן שלה, ולא תקבל שום דבר אחר לפני שתעכל
אותו, מומחש הדבר בסידרה של סצינות המבדרות יותר
משהן יוצרות מתח.
הצבעים החמים, שבהם מצולמת הדירה בה מתרחשת מרבית
העלילה, מדגישים עוד יותר את החמימות הסנטימנ-
טלית של המחזה, אשר נכתב על-ידי ביל (״אלפי״) נוטון,
ושמר על רוב תכונותיו התיאטרליות גם בגירסתו הקולנועית.
החלק המוצלח ביותר בסרט הוא הופעתם הכנה של ג׳יימס
מייסון (האב) ,דיאנה קופלנד (האם) וסוזן ג׳ורג׳ (אחת הב־

לבטי התבגרות: סוזן נ׳ורג׳
נות) .בזכותם ישכנע הסיפור א ת מרבית הצופים המבוגרים
יותר, המאמינים שבעצם כל מה שדרוש להבנה מלאה בין
הדורות, היא נכונות הצעירים להניח להוריהם לטפל בהם.

גלידה, אהבה
ופנטסיה ביוון
נ ע רו תבשמש (ארמון״דוד, תל-אביב, יוון מוצר
מקומי של תעשיית הקולנוע היוונית, שנועד כנראה לשימוש
פנימי בלבד, ומוטב היה אילו לא הוצא כלל מגבולות מדינתו.
זהו סיפור על תיירת אנגליה, הנבהלת כאשר רועה-צאן
מנסה להציע לה שקדים, ונמלטת על נפשה. המשטרה אוסרת
אותו מייד באשמת אונס שלא ביצע כלל, והתיירת, הנתקפת
בייסורי-מצפון, מנסה לשכנע את סמל-המשטרה שבעצם לא
אונה לה כל רע. בגלל קשיי הידברות נמשך העניין בלי סוף.
בינתיים, מ תון אותם ייסורי-מצפון, מביאה הנערה מזון
לאסיר, מאכילה אותו בגלידה דרך הסורגים, ישנה על המדרגות
שליד הכלא, ומציפה אותו במבטים חומלים. בקיצור,
אידיליה שלמה שאין לה כמובן עתיד, כי ״עולמות מפרידים
ביניהם״ .הסיום — חזיון דרמטי של פרידה בנמל־תעופה.
הסרט זכה, לדברי מפיציו, לפרס ״גלובוס הזהב״ בפסטיבל
סאלוניקי, וייתכן שזה סוג המוצרים שאותם מעודדות שם
חברות התיירות. עם זאת, קשה מאוד להתפעל מתוכנו. שני
השחקנים הראשיים פוטוגניים, אבל מישחקם פרימיטיבי

,,ילדי האפר״
אבא בחזית, אמא בבית־קברות

הסבוכה של הג׳ונגל. אבל אם ילדי האפר
אינו סרט מלחמתי רגיל, הרי זה משום
שכאן מסתיימת המלחמה הגלוייה, ובהמשך
רואים רק את העורף, ללא מיבצעי-
גבורה, וללא הברקות אסטרטגיות, המקש־

טות כל קרב ראוי לשמו בקולנוע.
ראול קוטאר, במאי הסרט, הוא סמכות
לענייני ויאט־נאם. הוא בילה שם אחת־עשרה
משנות חייו, תחילה בשרות הצבא
הצרפתי, ואחר־כך בצלמם של כמה שבועונים
גדולים. הוא אף נשא לאשר, נערה
ויאט־נאמית, ועל־כן אין פלא שבחר בארץ
שסועת־מלחמה זו כרקע לסרטו הראשון
כבמאי, לאחר שעשה קריירה ארוכה ומצליחה
מאוד כצלם (במרבית סרטי גודאר
וטריפו ובסרט ״ 2״).
אבי־משפחה בן .11 מעלתו הגדולה

התיירת והרועה: עולמות נפרדים
בהחלט, וצילומי הים הרבים (משמעות פסיכולוגית ,0וכמה
רגעים קומיים של שחקני־מישנה, אינם משפרים את המצב.

של הסרט היא סיגנונו הדוקומנטרי. קוטאר
מתבונן כאילו מן הצד בקורותיה של
משפחה שוודאי יש רבות כמוה בסייגון.
האב עוזב את הבית ויוצא להילחם נשורות
התיאט־קונג, מרצון או שלא מרצון.
האם, הצריכה לטפל בשני ילדיה, בן בגיל
אחת־עשרה וילדה בת שנה וחצי, נפטרת
זמן קצר לאחר־מכן, ממחלה ממארת, והילד
מוצא עצמו בתור המפרנס היחידי של משפחה
ללא בית, אחראי לטיפול ולהשגחה על
אחותו הקטנה.
המצלמה עוקבת אחריו שעה שהוא רו

אותה ליד ברז ברחוב, סוחב אותה
עימו כשהוא יוצא לצחצח נעליים או למכור
עיתונים, ומחייך אליה באהבה גם כאשר
אין לו בעצם כל סיבה לחייך.
הקשר המופלא בין השניים מתואר בפשטות
מוחלטת, כשברקע מפלצת המלחמה
אינה מפסיקה לחרוק שיניה.
שם הסרט בוזיאט־נאמית הוא ״הוא־בין״,
ופירושו ״שלום״ .אבל מבטיהם של הילדים
בסרטו של קוטאר נותנים למושג זה
פירוש ומשמעות שונים לגמרי מן המקובל
בנאומים פוליטיים ובמהדורות הדשות.

מספר 1707

י״ד אייר תש״ל20.5.1970 ,

המחיר 1.50ל״י

את איד סי י נהצהידוי:

לה״ם הסיס
ריקה בתחבושת ועל קביים נתמפת על־ידי ארוסה לשעבר

סידרת שאילתות
שד ח״ב שלום כהו:
החשכון הסודי של
רפי״ בשוו״ץ
ש. פרס