גליון 1717 מתאריך 29 ביולי 1970

ו פנינים — ייו חדש למשפחה
זה עתה יצא לשוק יין חדש לכל המשפחה — יין פנינים.
המייחד יין זה משאר היינות הוא בכן שיין זה חינו טבעי וקל,
ממולא בתוטפת של גאז (דו״תחמוצת הפחמן) וגם אינו מכיל כל
תוספת של מים או כל חומר זו אחר.
בנוסף לבך נודעת השפעת הגאז על רעננות המשקה והכמות
הקטנה של הכהל הנמצאת ביין משפיעה על הרחבת כלי הדם
וגורמת למצב־רוח טוב ולכושר גופני גבוה ביותר בימי הקיץ
החמים.
חברת כרמל מזרחי המיצרת או: יין הפנינים שומרת על מחיר
עממי ליין ומוכרת אותו לצרכן ב־ 1.40ל״י, כולל הבקבוק.
לבחירת הקהל מוצע היין ב־ 2טעמים. יין פנינים ורוד וגם לבן
ואפשר להגישו לכל ארוחה בכק שעות היום.

סו דההצלחה!
הצטרף

ל פני 17שנה, בספטמבר , 1953 פירסם צעיר בן 21
הקאריקטורות הראשון שלו בין עמודי העולם הזה. היתר,
לתה של קאריירה עיתונאית, שהגיעה לשיאה בימים אלה.
עד להצטרפותו למערכת העולם הזה, היה רענן לוו
מתחיל שהקאריקטורות שלו פורסמו בביטאונים
צבאיים. כמי שלהם במלחמת
העצמאות בהיותו בן , 17
למד רענן, אחרי שפשט את
מדיו, בבית־טפר לציור.
משם הגיע להעולם הזה.
תוך שבועות מיספר הוא
ירש את מקומם של קאריק-
טוריסטים ידועים כמו זאב
(פרקש) מקריאל) דוש —
שני הקאריקטוריסטים הידועים
והחשובים ביותר כיום
בישראל — כמי שצייר את
הקאריקטורה השבועית.
כעבור זמן קצר, החל
רענן לצייר עמוד קאריקטו־רות
שבועי שנשא את הכותרת
בין השמשות. בתחילת
1954 כבר היה רענן עורך
התבנית של העיתון. בין הכתבות
שפירסם נוסף לציוריו,
התפרסמה ביותר כתבתו
המצולמת 50 שניות
באוויר. היתד, זו הכתבה
הראשונה בישראל בה צילם
צנחן את עצמו תוך כדי
צניחה.
לאן התפתחה קאריירה
זו? בזאת תוכל להיווכח בכתבה
השמש זורחת בפיס־גה
(עמוד .)35
רענן, שהיה כבר אז צעיר
יענן דוריא ב,,העולם
שאפתן ודינאמי, הגיע רחוק
יותר מאשר כל קאריקטו־ריסט
או עיתונאי ישראלי אחר. הוא הפך לחבר המערכת של
השבועון האמריקאי לייף, מפרסם בקביעות את הקאריקטורות שלו
במוסף יום הראשון של הניו־יורק טיימס.

הזה״ 1953

ולמד או תו

בקורס ״דעת״ תלמד מפי פסיכולוגים, פאראפסיכולוגים,
גרפולוגים ואנשי מדע ידועי שם
אודות מסתרי הנפש וסודות השליטה בגוף התערות בחברה
והשתלבות בעסקים. איך לדעת על האחרים יותר משיודעים
הם עליך. כיצד להשתמש במידע זה להשגת מטרותיך.
הנושאים הנלמדים בקורס: פסיכולוגיה, פאראפסיכולוגיה,
גרפולוגיה, כירומנטיה, אסטרולוגיה, יוגה, ופילוסופיה.
הלימודים מתקיימים בשעות הערב, בתל־אביב.
אם השכלתך תיכונית, פנה לקבלת פרוספקט, בכתב, עם
פרוט קורות חיים אל ת.ד 1263 .תל״אביב, עבור ״דעת״.

6ותלזבל נ>תודו אופ* לפ> כתב ה*ד!
סודיות מובטחת !

אנו מבקשים את סליחת הפונים בכתב, על כי מפאת גל
המכתבים אשר הגיע אלינו, חל עכוב במשלוח התשובות
והפרוספקטים. כל הפונים יענו תוך ימים אחדים__ .

אל תוותר על מנוחתך בבית ובמשרד. התקן לך ״מזכירה אוטומטית״
העונה לטלפון שלך 24--שעות ביממה.

וכן אנו מספקים * :מכשירי האזנה * מגבירי
טלפון * התקנת מיקרופונים והקלטות.
ר דיו דו ק טו ר, רח׳ שלום עליכם ,18 טל__ .244118 .

״ העולם הז ה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והסינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מקרקי: עולמפרס • בית־דפום משה שהם
גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין 6
העורך הראשי: אורי אבנרי < המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

רענן

כמאמר מערכת שפירסם הלייף על רענן לא־מכבר, נכתב
בין השאר :״לוריא מביא
אלינו את רעיונותיו המצויירים
אחת לשבוע. אבל
הוא מנסה לבצע את המחקר
1)70 זמ,מק
שלו ולסיים את ציוריו
; 51-1073
בביתו אני מנתח פוליטי׳
שבמיקרה מצייר,׳ הוא
אומר, .אינך יכול להביע
דיעה על משהו שאינך יודע
עליו דבר. אין זה מספיק
רק לצייר דמות ידועה היטב
עם אף ארוך ולכנות
זאת בשם קאריקטורה. מובן
שצריך להיות הומור, אבל
זה הגירוי שאתה משתמש
בו כדי לצוד את הקורא הרציני׳.״
מעניין
כי דווקא בלייף
חזר לוריא לשיטה בה התחילה
דרכו בהעולמ׳הזה. מלבד
הקאריקטוי־ה הפוליטית
השבועית שלו, הוא מפרסם
גם קאריקטורות על פני
עמודים שלמים, כשסיגנונו
משתפר והולך במשך השנים
בצורה קיצונית.
השבוע, כשהגיע רענן
0065 )71x00
1זט 6 00ו)10 513)11
לוריא לביקור בארץ, הוא
?/6115״5ז 03ו)11׳יע
העלה זכרונות מתקופת
עבודתו בהעולם הזה .״מאז
לוריא כ״דייף״ 1970
עזבתי את העולם הזה,״
אמר.
בהרבה עיתוי
נים. אבל העיתון. היחיד שאני יכול לומר שעבדתי בו באמת,
במובן המלא של עבודה, היה
העולם הזה. יש עורכים שאפילו
אם הם קשים מאוד, הם מפתחים
את העובדים שלהם ואלה
פשוט מלבלבים אצלם. עורך
כזה היה בשבילי אורי אבנרי.״

העולם הזה 1717

מדן ועד אילת
ש דו ת

מו בן ל ק רי א תן ־
לכל נ! 7ודהעל פבי המפה
יגי ע ל7ץ ריאתך הצתת
הממסה של
אי שלכ-ססו מ כוניו ת,
ו ־ 250 מהנד סי ם וטכנאים
עו מ די ם הכן ל שרו תך.
האטרף גם אתה ל מנויי םעלש רו ת
,ה שרו ת ל מו ארי א 7ל 7 /ן 7 1־

לאסתםמרות וד**זבסמרות
1יוד**ז רז 111ד 1ר נ -ב ה ״ א ר 7י ז ־יו _ 1רז
פרסום א טל. ססורי 1רם. צלום נח־ברם

העולם הזה 1717

איפה עומד
משה דיין?
השאלה המכרעת בדיוני ראשי המערך איננה מה
יאמרו או יעשו ראשי גח״ל, ביחס לתוכנית רוג׳רס, כי
אם מה תהיה עמדתו של משה דיין.

! 1 1 4 1 0ן *

בשבועות האחרונים נתן מיפפר רמזים
ברורים על עמדה זו: הוא מגבש גישה
מעשית ומפוכחת, יהיה מובן להיטלים עם
נסיגה.

הסיבה העליונה לכך: המעורבות הסובייטית, .כי בניגוד
להכרזותיהם חסרות־האחריות של אישים מסויימים,
בדבר יכולתה של ישראל לעמוד מול מיתקפה סובייטית
ישירה, יודע שר־הביטחון מה הן המיגבלות של
צה״ל במיקרה של עימות כזה.

מבררים אפשרות
לעריכת בחירות חדשות

כפי שמסר בפורום סגור: אם האמריקאים
מוכנים לפתיחת התעלה -מה אנחנו
יבולים לעשות?

בצמרת המעיד החלו הבירורים כקשר
לאפשרות לעריכת כחירות חדשות בעתיד
הקרוב, על רקע האפשרות של הנסיגה מן
השטחים. במה משרי המעיד טוענים בי
הממשלה כהרבבה הנוכחי, לא תובל ואף
אינה רשאית, לבצע נסיגה מהשטחים לפני
שתקבל על־כך מנדט מהעם.

עיתונאי ישראלי,שפירסם
סודות, יועמד לדין1

אם וכאשר תיאלץ ישראל לסגת בעקבות תוכנית
רוג׳רם, כימעט ברור שכתוצאה מהמשבר הממשלתי
שיפרוץ ייערכו בחירות חדשות ביוזמת המערך. המערך
לא יסכים לבצע את הנסיגה אחרי פרישת גח״ל, מחשש
שנסיגה ללא בחירות תפגע בסיכויי המשך שלטון
המערך בעתיד.

לפי סקרים שנעשו ביוזמת המעיד,
משוכנעים כיום שרי המעיד שרוב מוחלט
•טל העם יתמוך בנסיגה שתלווה בסיכוי •טל
שלום.

החמרה ניכרת במעורבות
הצבאית הסובייטית
סימנים שונים שנתגלו לאחרונה, מעידים
על־כך שבד ככד עם נכונותה לפתרון מדיני
במזרח־התיבון ועם מיתקפת השלום
•טלה, מגבירה ברית־המועצות את ההסלמה
בפעילותה הצבאית באיזור התעלה.

הממשלה מונעת
מידע מהעם
עובדות חשוכות וחדשות, שהיתה להם
השפעה ניכרת על דיוניה והחלטותיה של
הממשלה השבוע בקשר לתגובתה לתוכנית
רוג׳רס, מועלמים על־ידי הממשלה מאזרחי
ישראל.
עובדות אלה, שפירסומן היה עלול להמחיש לאזרחי
המדינה את חומרת מצבה של ישראל, נאסרו לפירסום.
קטע מדבריו של אורי אבנרי השבוע בכנסת, שהתייחס
לעובדות אלה, נמחק מפרוטוקול הכנסת.

ביקורת חמורה
על הערכותיו של רביו
נוכח ההתפתחויות האחרונות במישור המדיני, מתגבשת
ביקורת חמורה ביך שרי הממשלה על שגריר
ישראל בארצות־הברית, יצחק רבין.

במה מהשרים טוענים בי ההערכות וני*
תוחי-המצב של רבין, כפי שהובאו לידיעת
השרים, היו מוטעים ומטעים, בעיקר למה
שנוגע לעמדת ארצות־הברית ולמהלכיה
הצפויים בקשר לתוכנית רוג׳רס.

אחד מהשרים אפילו התבטא בנוסח :״ימטכ״ל הנצ־חון
הפך לשגריר הנסיגה.״ אלד, המגינים על רבין
טוענים כי הוא נפל קורבן, בחוסר נסיונו, לטכסיסים
דיפלומטיים של האמריקאים. מתנגדיו טוענים כי אחרי
שהממשלה קבעה את מדיניותה על סמך הערכותיו
המוטעות, אין בתירוץ זה כדי להגן עליו.

כמשרד־המשפטים מבררים עתה את האפשרות
והכדאיות של העמדתו לדין •טל
העיתונאי הישראלי אדווין איתן כאשמת
גילוי סודות המדינה.
לאחרונה הופיע בפאריס ספר בצרפתית בשם ״העין
של תל־אביב״ ,העוסק בפעולות שירותי הביטחון הישראליים.
הספר, שנמכר עד כה ב־ 12 אלף טפסים, כולל
גילויים שלא פורסמו מעולם׳ לא בישראל ולא בשום
מקום אחר בעולם.

בכותב הספר מוצג סופר כעל השם הבדוי
מטיב איתן, שמאחוריו מסתתרים שני
עיתונאים, העיתונאי הישראלי אדווין איתן
והעיתונאי הצרפתי מ״פיגרו״ ,איב קיאו.

אדווין איתן, כתב ידיעות אחרונות בפאריס, מונה
לא מכבר למנסח ההודעות של שגרירות ישראל בפאריס
וייצג את עיתונאי ישראל בקונגרס שנערך בשטוקהולם.

יו״ר המועצה הדתית בירושלים בסכנת פיטורים
יושב-ראש המועצה הדתית כירושלים,
הרב ד״ר יעקב ויינשטיין, עלול להיות
מודח ממישדתו, כעקבות סיבסוכיס פנימיים
כין חברי המועצה וחיכוכים עם ראש
העיר טדי קולק, שבגללם לא כונסה המועצה
מזה חצי שנה.
הרב ויינשטיין, מי שהיה רב קהילת אליזבטוויל
בדרום־אפריקה ועבד במרכז העולמי של המזרחי, התמנה
לכהונתו לפני כשלוש שנים. בהרכב המועצה

הדתית, המורכבת לפי המפלגות המיוצגות במועצת
העיר, צריך להיות רוב של /0״ 51 לחברי המפלגות הדתיות.
עתה נראה שאנשי המפלגות הדתיות האחרות
מחוץ למפד״ל יעשו יד אחת עם שאר חברי המועצה
להדחתו של ויינשטיין.
מפעלים הסתדרותיים בשטחים *
אנשי כלכלה השייכים לחברות הסתדרותיות, ערכו
בחודש האחרון מחקר ברצועה ובגדה, כדי לבדוק
כדאיותם של מפעלים בשטחים.

בהמלצותיהם הצביעו על מפעלים לשימור
דגים, מפעלים למיצי פרי-הדר משומר
ולאריזת תמרים מיובשים. הם הגישו את
המלצותיהם והמפעל הראשון שיוקם יהיה
בנראה מפעל לשימורי דגים ברצועת עזה.

לימוד־חובה
של השפה הערבית
קרוב לוודאי כי החל משנת הלימודים
הכאה, יחוייבו תלמידי כיתות ח׳ בבתי
הספר העממיים בארץ, ללמוד את השפה
הערכית.
החלטה על לימוד־חובה של השפה, נתקבלה מייד לאחר
מלחמת־ששת־הימים, אך היא נידתחה בגלל חוסר
מורים. סקר שנעשה עתה קבע, כי עכשיו יש מספיק
מורים טובים לערבית, ולכן הוחלט להכניס את הוראת
השפה למחזור הלימודים.

חיים הרצוג
לניהול ״פז״1
אלוף (מיל ).חיים הרצוג, נציגו של סיר אייזיק
ודלפסון בארץ וחבר מועצת המנהלים של פז, שתלפסון
מחזיק חלק ניכר ממניותיה, הוא אחד המיעמדים לנהל
את החברה, במקום המנהל הקודם, מאיר שרמן, שנפטר
לפני כמה חודשים.
מועמדים נוספים לניהול החברה: משה ביתן, סגן
מנהל משרד החוץ: אלוף־מישנה (מיל ).עודד מסר,
מנהל תשלובת ערד לשעבר; ברוך יקותיאלי, חבר הנהלת
בנק לאומי.

מזכיר ההסתדרות למען
ו״למרחב״
״דבר״

מיזוג————

מנוי וגמור עם מזכ״ל ההסתדרות יצחק בן־אהרון,
לבצע את מיזוג שני עיתוני הפועלים דבר ולמרחב.
בן־אהרון הגביר בעת האחרונה את לחצו לביצוע
התוכנית. הוא נפגש עם ועד עובדי דבר, המנסה
לדחות את ביצוע המיזוג, והסביר לו כי הוא עומד
על כך שהמיזוג יתקיים בהקדם.

רשות הדינור ל־צכי
שסיר, מוניות הדר״
תל־אביב אומר :

״מונית פלימות פיורי ווו
היא ממש נהדרת!,
״כוחות סוס אבסולוטיים של המנוע, תמרון מכסימלי
בהגה ונוחות שאי אפשר להעלות על הדעת, שלא היתה
ואץ כדוגמתה! למרות שהאורך שלה אינו כל כך גדול -
סך הכל מספר סנטימטרים יותר מקורונדו, בכל זאת כמעט
ואין מגע פיזי בין הנוסעים, כל כך מרווח הם יושבים.
הגיר האוטומטי פלוס כוחו של המנוע נותנים לנהג הרגשה
של חוסר מעש. המכונית מפתחת מהירות תוך שניות. אני
עולה לירושלים בעליות במהירות של 80-100 קמ״ש. עובדה
זו מדברת בעד עצמה. אני ממש בולע את הכביש. ההגה
הגה כוח, אין צורך להתאמץ בסיבוב, ומבחינה זו יכול
אפילו תינוק בן שנתיים לנהוג.
המכונית היא אלגנטית ומעוררת תשומת לב אפילו
לתיירים, אפילו למישהו שבא ממרכז
בעולם -זוהי אטרקציה!.״

מנוע פרקינס מיראז 4 /צילינדרים. גיר אוטומטי. הגה כוח. בלמי כוה. מכשיר חימום,דגם מהודר
ת צוג הומ כי ר ה: משרד מכירות ראשי -תל־אביב. ררך פתחיחקוה .74 טלפון 9 36115 מכשירי תנועה בע־ם. חיפה. דרך העצמאות 104
טל • 524475 .ירושלים. שיקביץ. שר ד 1ר המלך . 11 טל • 22660 .רמת־נן. לונסק׳ אח מרדכי. רח ארלוזורוב . 12 טל 727261 .
נתניה. לויוקופף. רח הרצל .44 טל • 5307 .בארישבע. ד .כרמלי. מוסך ־באר־שבע• .דרך חברון. טל• 202 1 .

מ כוני תטסזמ בי ת טו ב

בית קרייזלרסימקה•מכשירי תנועהבעיח
_ו\ /עו 0ו־ ד\ 4 /יז מ £־ ד עוו

העולם הזה 1717

מכתבים
₪לכבס, לייבש
ולסרוג מחדש ;
כל העניין הזה שקוראים לו המזרח
התיכון דומה למפית סרוגה ומלוכלכת׳
שיש להתיר את חוטיה ולכבסם, ליבשם
כדי לסרוג מחדש מפית נקיה.
יש לפרום את
החוט הראשון, למען
תיפרם כל המפית.

ימשוך את
החוט? הרוסים, האמריקאים,
הישראלים,
הערבים? המפית
לא תיפרם
מעצמה.
שלוש שנים מדברים
על שטחים ועל
נסיגה תמורת שלום
ג רינ ב רג
אמת. הערבים עוט-
דים על דעתם וה־יהודים
גם כן. שלוש שנים אחרי מלחמת
ששת־הימים ואין שינוי! אף על פי שישנו
דבר אחד שיכול לעזור: היישות הפלסטינית.
ממשלת־ישראל
יודעת על יישות זו, אך
היא מתעלמת ממנה. כמו בת היענה הטומנת
ראשה בחול.
הרי לפניכם, אדונים נכבדים, החוט של
המפית. אולי אתם, אנשי העולם הזה —
כוח חדש תמשכו את החום?
אולי אתם תגרמו לכך שההרג והרצח
בגבולותינו ייפסקו?

יפה־שרה גרינברג,

תל־אביב

₪רעיונות חופפים נראה לי שהארץ מהווה כיום את העיתון
היומי היונתי ביותר במדינה.
העולם הזה ציין מיד לאחר הבחירות
את סיועו של הארץ שהודות לו זכה להרבה
קולות ממחנה השלום. ובכן מה הפלא
באם ראש־הממשלה הנכבדה מסרבת לתת
ראיון להארץ בטענה שרעיונותיו שאובים
או חופפים את רעיונות העולם הזה? שיבושם

נ. מטיאם,
:השקעה
כדאית

3ר1ש 1צבעים

צבעים יפים-נהדרים.
צבעים בעדי איכ1ת נרמה.
צבעים עוי!7ל 1עדיך את החיים
משום שקד להשתמש בהם.
צבעים שיצבעו את דירתך ויעשוה צבעונית.
צבעים שתהנה מהם-
כי אין הנאה גדודה יותר
מביתך הצבוע בצבעי אס7ן ר.
א ס 7ץרראשנו ־ 11ת ! אתהט 1ן !

טאי־פה, פורמוזה

אזרחים רבים שלדעתי היו מוצאים עניין
רב בעיתונכם, אינם קותאים את העולם
הזה בחושבם אותו לעיתון פורנוגרפי.
לדעתי עליכם לפרסם מודעות בעיתונות
שאודר היומית ולציין בהן את הנושאים שבהם
יעסוק העיתון באותו שבוע.
הדבר יפקח עיני רבים וההשקעה תהיה
כדאית.

מיכאל שאודר,
; עלייה -רק לעושים
שקר בנפשם

חיפה

ברצוני להתייחס לאותן •קינות״ תכופות
המבכות את גורל יהודי ברית־המועצות,
ואשר אנו שומעים אותם בזמנים קצובים
בקול־ישראל, וכו׳.
לדעתי זה הוא שיא הצביעות. הכיצד
מעיזה ממשלה, אשר יזמה חקיקת חוק
בוגדני (מי הוא יהודי) המרתיע עלייתם
של יהודים, לקונן ולהזיל דמעות על
גורלם המר של אותםיהודים?
אני מציע שהממשלה תצהיר בגלוי: אנו
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1717

גולדה לחיים חפר :
״תאסור בחורים ותורידו אותי בכוח !״
אחרי הצגת

שירי

החו 1

מש של איציק מאנגר,
נפגשה ראש־הממשלה גולדה
מאיר אחרי הקלעים עם המשורר
חיים חפר שתירגם
חלק משיריו של מאנגר לעיב־רית.
במשך למעלה משעה הטיפה
גולדה לחפר מוסר על מקמה
שפירסם לפני מספר שבועות
בשם בנינו בתעלה, ממנה
השתמע לדעת גדולדה, כאילו
אינה מתחשבת, בשיקולייה
המדיניים, בחיילי צר,״ל בתעלה.
בשיא הוויכוח אמיר, גולדה
לחפר :״אם אתה באמת חושב
כך, אז אני במקומך הייתי
אוספת בחורים ומפילה את
ראש־הממשלה בכוח!״
! גדעון זינגר, שהשתתף
באותה הצגה במקומו של
שרגא פרידמן שניפטר,
התלבט כיצד ללמוד תוך ימים
ספורים את השירים באידיש,
שפה שאינו שולט בה. הוא
הלך למהפנט שהיפנט אותו לדבר
אידיש חופשי. אחרי הצגת
הבכורה, בה לא התבלבל זינגר
אפילו פעם אחת, אמר :״ניסיתי
אפילו לעשות שגיאות באידיש,

א1111 יבו

לא נמצאים בג׳נין. אחרי עיון
במפה הוא הסכים איתי וכך
הסתדר העניין.״
י ואיך הסתיימו השיחות?
גם על־כך סיפר ששון :״ביום
האחרון, לפני חתימת ההסכם
ולפני שהמשלחות היו צריכות
לחזור לארצותיהן כדי להחתים
את ראשי מדינותיהן, ניגש אלי
ראש המשלחת המצרית, ואמר:
,אם נחזור כולנו ממצריים, סימן
שהמנהיגים שלנו לא הסכימו
לחתום. אם יחזרו אחד או
שניים, סימן שיש חתימה.׳ כשהגיע
מועד הפגישה המחודשת,
באו כל אנשי המשלחת המצרית.
מה קרה, שאלנו אותם,
אין חתימות? ,יש, ובגלל זה
חזרנו כולנו. כדי לחגוג את
החתימד״׳ השיב ראש המשלחת
המצרית והמשיך, :ובגלל הצנע
אצלכם בארץ, הבאנו איתנו
שוקולד ובאקלווה.׳״
0 [׳,השבוע קיבל מספר רב
של אנשים בארץ מכתב :״על
כי הייתם לנו ידידים נאמנים
לעת צרה, ניתנת לכם תודתנו.״
על החתום: ראומה ועזר
וייצמן שהודו בצורה

1111 ? 1 *11111 בחברת בעלה־לשעבר, הפנטומימאי סמי מולכו, אשר בא השבוע
ב \ 1ו 411 1 1לחופשת־מולדת. סמי הופיע כבר — במיסגרת סיורו בארצות־חוץ —
ארצות ולאחרונה בפסטיבל לפנטומימה בצ׳ביה. העיתונות הצ׳בית הגדירה אותו כאמן י
ריו הם שני עיתונאים שהסתתרו
תחת השם פטיב איתן,
מספר בין השאר גם על
המרגל וולפגאגג לוץ :״לוץ
נולד באמת במנהיים, ב־.1921
אביו היה ארי ואמו יהודיה,
וכאשר עלו הנאצים לשלטון
עזב האב את האם, והבן סבל
מרדיפות בבית־הספר. הבן והאם
עלו לארץ־ישראל. זאב
(זה שמו העברי של וולפגאנג)
היה אז בן .12 התאקלמותו
בארץ המובטחת היתה קלה.
הוא למד חקלאות, ובמלחמת
העצמאות של ישראל היה בחטיבת
גולני. אחרי המלחמה
נשאר בצבא. ראשי אנו״ן (אג״ף
המודיעין בצה״ל) שמו לב אליו
בגלל חיצוניותו הארית, שליטתו
בגרמנית, תבונתו ויסודיותו.
הוא למד את תורת המודיעין
המודרנית ונעשה ממונה על
שולחן (מדור) באמ״ן. ב־1959
כבר היה רב־סרן. באחת הישי־

ליויא! טריקו

(עם שרט על הראש) היא אחת המועמדות
בתחרות מלכת המים
.1970 השבוע החלה ליליאן, יחד עם שאר המועמדות, באימוניה
אצל לאה פלטשר לקראת התחרויות המוקדמות על התארים :
הים־התיכון.
ונסיבת
ים־הנרת
נסיכת
ים־סוף,
נסיכת

אבל זה לא הלך לי.״

הופיע
י השבוע
אליהו ששון בערב הראיו־נות
של שמואל שי. הוא
דיבר על נושא אקטואלי: שיחות
שלום עם המצרים .״היה זה
ב־ , 1949 במלון השושנים באי
רודוס, שם גרו המשלחות
הישראלית והמצוית. אולם הדיונים
היה גם הוא במלון. ישבנו
שם סביב שולחן דמוי האות
ח׳ .מצד אחד אנחנו, מצד שניי
המשלחת המצרית ובינינו אנשי
האו״ם. ראש משלחת האו״ם,
ראלף פאנץ /פנה למצרים
ושאל אותם מה הם מציעים
יהיה הגבול בין שתי המדינות?
המצרים התוזכחו דיניהם בערבית
ואחד מהם הציע את
ג׳נין כגבול. באותו יום לא
נגמר שום דבר. בערב סילפנ־תי
לראש המשלחת המצרית
וביקשתי להיפגש איתו. הוא
הסכים וכשנפגשנו הבאתי איתי
מפה והראתי לו שהמצרים בכלל

זו לכל אלה שעודדו

אותם

! איך מתכוננת שחקנית

לנסיעה לחו״ל? גילה אלמ־גו
ר הזמינה בחברת נסיעות
ששה כרטיסים: כרטיס טיסה
תל־אביב־לונדון־תל־אביב וחמישה
כרטיסים להצגות תיאטרון
בלונדון. כרטיס לכל ערב. גילה
מתכוננת לנסוע לאנגליה כדי
להיפגש עם הבמאי מייקל
מולשם, זה שביים את איזון
עדין בוזבימה ושעומד לביים
בארץ את חיים לנזען ויקטוריה
בהשתתפות גילה ו עו ד ד תאומרה
שחורה ירדה על
העיתונאי אורי דן, בגלל תוכנית
רוג׳רס. הודיע דן: הוא
עומד לכתוב מחזמר על המצב
בישראל. השם המוצע :״או
פומפיאה״ ,על מישקל ״או כל־

מתחרה — ממש מתחת לאפה.
זוהי בתה שרון. לא מכבר
נתבקשה קשת־הבת לערוך את
עיתון הגימנסיה שלה. היא פתחה
במאמר מקיף על ״המקצוע
העתיק ביותר בעולם״ ,הודיעה
שאינה מוכנה לעבוד בו, מפני
שהוא מפרך מדי מבחינה גופנית.
רק אחרי ניתוח ממצה של
מעלות ומיגרעות אותו מקצוע,
גילתה שכוונתה — לחקלאות.
קשת־האם נתבקשה לבוא ל־בית־הספר
ולקבל נזיפה.

> ספר חדש שיצא לאור
לפני כמה שבועות בפאריס,
עוסק רובו ככולו בשרותי הביון
הישראליים. הספר, שמחב־

י נשמע במדרכות דיזנגוף:
״שמעתם, עומדים להוציא את
שטר המאה לירות מהמחזור.״
למה? ״מפני שמצאו כינים בזקן
של הרצל״.

בעת פציעתו של בנם שאול.
לסילבי קשת צומחת

מי אתה
מלפגאנג לוץ?

בות השבועיות הודיע הממונה
כי מחפשים סוכן־תושב שיש־תקע
בקהיר, רצוי אדם שיהיה
דומה לקצין ג ר מני ...התפקיד
הוצע ללוץ. הוא הסכים. הוחלט
שהוא יקבל דמות של מורה
לרכיבה ...הוא נשלח ללמוד
את התורה אצל אחת הדמויות
הציוריות של תל־אביב, המורה
לרכיבה אליהו גורדון. אחר־כך
הקים בית־ספר לרכיבה בברלין,
ומשם עבר למצריים

כוכבת שיער מ
אנקורי מתלבטת. למה
זורבה חיותי. לפני כמ
שים, בארצות־הברית,
מרגלית למבחנים לקבל
קיד בובולינה בזורבה ה
עמד להעלות בברודודי.
התקבלה. השבוע היא
מיברק דחוף ממפיק זו;
מזמין אותה להשתתף
בגלל שד,שחקנית שממל
התפקיד נאלצה לפרוש.
גלית חתומה על חוזה
שנה בשיער, והיא לא
מה לעשות: להמשיך ב;
לצאת לעולם הגדול.

; לפני כמה חודש
מארצות־הברית לארץ
אבנרי, אחרי שהתעני׳
העסקים הישראלי, החלינ
אר בארץ. בעוד כמה
הוא מתכונן לפתוח חנו
רי־עור לגברים ולנשיו
ערב הפתיחה הוא מתכ
שזת בסגנון העולם
מסיבת קוקטיל בתוספת
אופנה — על שפת־יג
תל-אביב. לפי התוכנית
הצופים במכוניותיהם,
בתצוגה מתוך המכוניו
מלצרים מגישים להם א
שתייה.
בשבוע שעבר ערך

ליאונרד ברנשטיין

גם עמיתו של דן במעריב,
בן אחותו של משה
דיין, יהונתן גפן, מוטרד.
הוא הציע להחליף את האופנה:
במקום ״המראה הרטוב״ יבוא
״המראה המודאג״ ,נוסח גולדה.

בה בביתו שבניו־יורק. ב
אר היה שם גם פיטר
מונד, מנהל הפסטיבל
לאומי למוסיקה באי
אשר שתה יתר על
כשראה דיימונד דמות
הוא ניגש אליה ושאל:
את לא מוכרת לי
מקום?״ ״כן,״ ענתה
״שמי ליז טיימר.״

לא שכחו לו למחזאי
חנוך לוין את מלכת האנוב־טיה
שלו. גם בבריכת תל־אביב
עוד זוכרים. השבוע הלך חנוך,
כמנהגו מזה כמה שבועות, בשעה
שבע בבוקר לשחות בבריכה.
ניגש אליו שם אחד המת

כאשר בת של פי
מתחתנת, היא עושה זאו
כה. בנוכחות שרים, חבו
וקציני צד,״ל בכירים,
בשבוע שעבר, יעל ט?
של רות והפירסומאי
טל, לאהרון מידן. מ

כותא״.

| 1 11¥רייס ־ דייוויס ״
שאולי עורכת
\ 11ו 1 1
סיור בתלראביב לבתה דנה
בת השנתיים וחצי. בתמונה :
השתיים ב״רוול״ בתל־אביב.

רחצים ושאל :״תגיד ל
כה זה מימסד או אנטי־נ

מכתבים
101105ק 0ק ט £

(המשך מעמוד )6

דורשים ממנהיגי ברית־המועצות — ״שלח
את אותם ^ ,10—20 המוכנים ללקק
לקלגסי הרבנות האורתודוכסית. על הנות־י
רים אנו מוותרים״.

עוזי ־טטראוס, חיפה פעילות חנפנית
יישר כוחכם על פעילותכם הפרלמנטרית
• 12 מי

דוברי הממשלה נוהגים להגיב על הצעות
השלום למיניהם, של נאצר, בריה״מ ו־ארה״ב,
ב״אין שום חדש.״
אני על כל פנים נוכחתי שמאז מלחמת
ששת־הימים ועד היום אין שום חדש
בנאומי דוברי השילטון.

:אביה החדישה״!ידי״׳
:נזזויד:

משה כן־ייטראל,

תל-אביב

הפוסל סמרמו
פוסל

ז־־ 11ע ד 23 לאוקטובר 1970
מ ־ 1 4 9 5ל׳
בקור בנמלי:

זית. מכיוון, שגם בי בהיותי בחו״ל נהגו
באדיבות, עשיתי גם אני זאת וליוויתיו
כברת דרך. ואז הוא ספר לי שהוא נמצא
בקיבוץ נחמד ושמו מגן. לא שמעתי אודותיו
דבר ורק נזכרתי בו אחרי שקראתי
את כתבתכם. לא היו מילים בפיו על היחס
היפה של חברי הקיבוץ לחברי קבוצתו.
מתפלא אני כיצד יכולתם כל־כך להפריז.
בהחלט אני מקבל את הודעת הקיבוץ
הארצי באותה כתבה. ואילו אתם בכתבה
זו לא שכנעתם בגוזמאות הרבות, למשל
מה שייכות הפרות הרעבות למתנדבות
ומתנדבים? האם אתם עיתון של האיגוד
של צער בעלי חיים?

(כולל נזים־ם)

*ביצה
* רו דו ס
*ליבורנו
* מל ט ה
* בר צלונ ה *נפול

ש .׳שטינגיכ,

בת־ים

81 הצילו את
אכזיב :
אנא, עשו למען הצלת שארית כפר אכזיב.
ניקטו פעולה שתתבטא במעשים, ולא
רק בצעקות של ״לא יפה!״ ,ו״חבל״.
כי אין אכזיב שנייה, לכן חשובה הדחיפות
בטיפול בפרשה זו.

יהודה יהב,
מה עושה השלט
לבן־אדס?

תל-אביב

אם אתם חושבים שזה שמנהיגי מפלגת
הפועלים הגדולה בישראל הולכים יותר
ויותר ימינה, אין לזה סיבה — אתם
טועים!
לפי תמונה שמצאתי בסיפרו החדש של
מזכיר ההסתדרות לשעבר, אהרון בקר,
התפנית התחילה אצלם עוד ב־ . 1955 יותר
מדוייק במצעד ה־ 1במאי של אותה שנה.
הם נתקלו בשלט: הפנייה שמאלה אסורה,
וכמו כל נהג טוב, הם צייתו לו.

נועם גולדשטיין, אשקלון
• כל מנהיגי תנומת הפועלים,
מימין לשמאל: אהרון בקר,
גולדה מאיר ומרדכי נמיר.

טיולים מודרכים ל- :

* מונ ט סר ט
* ריביירה הצרפתית
ומונטה קרלו
* פלורנס ופיזה
* ק פ רי, אמלפי #או
פומפייה
* חוויות נהדרות
* נופש ומרגוע

* בידור מצוין
* שסע מזון מעודן

וו 1נ׳ הנ סי חנ ח נ פי גגונקנס > 1־י מנהד אגף הספנות
.נמלים: א .ס ד י ־ נגנ חהני 965ו א׳ אי.

קצנ׳לכזגן
נגד

ממשלת

הליכוד

האמיצה והעקיבה
ובעד השלום.
יחד עם זאת עליכם להפנות גם את
תשומת־הלב לפעילותו החנפנית של הח״כ
״הקומוניסטי״ הד״ר משה סנה, שהוא מעין
מהדורה ישראלית של פייר לאוואל.

ד ״ר צפורה קצנלכוגן,
תל־אביב

היחס הטוב
__ בקיבוץ מנן

*ל אירו פ ה
* למזרח הרחוק
פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות

לראתי את כתבתכם על קיבוץ מגן (העולם
הזה .)1715 בהזדמנות זו נזכרתי במיקרה
מעניין שקשור עם אותו קיבוץ. לפני
למעלה מחודש שאלני שוייצרי צעיר באם
אוכל להראות לו את הדרך לתחנה המרכ
מצעד
ה־ 1במאי ,1955 ,בתל־אכיב

פושעים קשוחים או קורבנות י

> גם טרנזיסטורים ו ר שמי:• -
קול מטודים מיוצרים ע׳י >

8-108£(12ש508/
£חשוב לעולים חדשים: ד,ספ־ >
קה מהירה במטוס וללא ::
:א מכם. המחיר /.י. ד 140

כינורי

בע״מ ת״א פרץ .4

קראתי את כתבתכם על אונס הילד
בבית המעצר (העולם הזה .)1714״ילד
בן 12 נפל קורבן לשני פושעי מין.״
רבות אפשר לכתוב על פשע מיני
בין כתלי בתי־הסוהר, ובעיקר על מש-
כבי־זכר. הבעייה אינה חדשה ומוכרת
לכל מי שעוסק בעבריינים ומכיר את
הווי חייהם. אפשר ללמוד על־כך גם
מסיפרות רבה העוסקת בחיי אסירים.
כל אדם המודע לבעייה אינו מעלה
על דעתו, אפילו לרגע קט, כי יש
לצפות מהאסירים, כי יקראו ספרות
טובה בבתי־הכלא, או שיעסקו אולי
בתרגילים רוחניים מהנים. בין כתלי
בית־הסוהר מתגלה האדם בשיא כיעורו,
כשהחזק שולט בחלש ומכניעו,
וחלק משעשועי הכלא משמשים משכבי-
זכר.
אין פלא כי מעשי־סדום הרבה יותר
נפוצים בין כותלי בית־הסוהר דווקא.
שום מישטר ושום חוק לא יכול
להשתלט על יצר או צורך הנוצר
בתנאים מסוימים, לא טבעיים. נוצר מתח
שאין כל אפשרות להשתחרר ממנו ואז
נמצא התחליף, המזעזע את החברה
הנאורה, אך לא את אלה המבלים רבות
בבתי־כלא.
מי הם אותם ״פושעי המין״ המצויי רים
בצבעים משחור? לו היו הקוראים
רואים אותם במו עיניהם, היו ודאי
נדהמים. המדובר הוא בשני אחים, שחיי הם
גרועים מחיי כלב עלי אדמות.
הגורל התאכזר אליהם, והילדים יצאו
לאוויר העולם בעלי־מום — חרשים
אילמים. בכך עדי !-לא תמה מסכת

סיבלותיהם. הילדים נולדו למשפחה מו־כת־גורל,
שהאב הינו עיוור וכמעט
חרש, ואילו האם האומללה, כפי שסופר
לי, ניסתה להתנקש בחיי בנה. אינני
בטוח אם לא היתרי זו שעת רחמים.
ודאי שאומללים אלה אינם מוצאים את
מקומם בביתם ומתחילים במסכת של
הידרדרות ללא־סוף וללא תכלית. הם
עוברים ממוסד למוסד ומקצץ מבחן
למעון•
עלי להודות ולהתוודות, כי ליבי
נשבר כשראיתים בפעם האחרונה בכלא
אבו־כביר. למרות שהשופט נאות לשחררם
בערבות, לא היתד, נפש חיה אחת
שהתעניינה בגורלם. הוריהם סירבו
לבוא לבית־המשפט, ואף לא התעניינו
בגורלם ועל מה נעצרו. הם סירבו
גם לשלם ערבות לשיחרורם. גם לאחר
שאותרו כמה מקומות בהם עבדו, לא
היה מוכן איש לחתום על ערבות.
הגדול מבין שני האחים נעצר על
התפרצות למחסן, לאחר שנמצא ישן
על מיטה במחסן. זו הסיבה למעצרו
האחרון באבו־כביר. בתא המעצר תפסו
בדש מעילי והתחננו. המתרגם אמר לי
כי הם מתחננים שאוציאם מהכלא, אחרת
ישתגעו. לו ראיתם את הבעת
התודה בעיניהם לאחר שהצעתי להם
סיגריה לעישון! עיניהם המביעות הכרת
טובה ושמחה, לא הפסיקו להזכיר לי
עיני כלב נאמן העוקב אחר אדונו.
לא יכולתי להתאפק מלשאול עצמי אם
זזייהם שלהם טובים מחיי כלב.
אלה הם ״פושעי המין״ .פשעם שלהם
הוא כי גורלם התאכזר אליהם.

האם יודע הציבור הרחב, כי ״מחירו״
של מעשה־סדום מרצון בבית־הכלא הינו
פחות מחצי חפיסת סיגריות?
אותם ילדים הגונבים כדי להתקיים,
המתגוללים וישנים בחוצות, עוברים
באיזה שלב מחייהם את החוויה המרה
של מעשה־סדום.
יתכן כי זו חוויה הדומה לחוויה
ראשונה של עישון סמים, הגורמת
לדחיד גופנית ראשונית ואחר־כך להשתעבדות.
כששאלתי
את הילדים למה ביצעו
מעשה־סדום, אמר הצעיר ביניהם למתורגמן
— בחוץ אני אף פעם לא
עושה דברים כאלה.
האם ייפלא שלאחר שהילדים עוברים
את חווית המין של מעשה־סדום, לראשונה
כקורבנות, מוצאים להם קורבנות
משלהם לאחר שירגישו כי הגיעו
לגיל הבגרות או השליטה על צעירים
אחרים?
האין זו נקמתם המתוקה בחברה
שדחפה אותם לתהום, כשאין הם רואים
דרך חזרה.
קצרה ידה של המשטרה להושיע במיק-
רים מעין אלו. דיברתי עם כמה שוטרים
שהיו מוכנים לעזור בכל לב,
אך קצרה ידם מלהושיע.
במקום להדביק תוויות ל״פושעים״,
ולפחות ל״פושעים״ מסוג זה, מוטב
היה כי החברה תחלץ להצלתם בבחינת
״כל המציל נפש אחת מוטב היה
לו היתה הכתבה מוכתרת בכותרת:
״ 3קרבנות מין״ ,תחת לתאר את הילד
כקורבן לשני פושעי־מין, שהופעתם ומצבם
מזכיר יותר דמויות מהסרט עלובי
החיים.

עמנואל יוכלמן,

עורך־דין

כה ביירות בעיני למעין השתקפות־במראה
של תל־אביב — הכל היה דומה מאה אך
במהופך. זה היה דבר שאין להחיל עליו
את חוקי ההגיון האנושי, ודומה היה כי
המציאות עומדת על ראשה.

במיפקדת ״החזית העממית״

ירגוני-הגרילה ריכזו את מישרדי־
>י 4הם באיזור מזרעה, פרבר ערבי דל הנמצא
במרחק חמש דקות נסיעה בלבד, אך
רחוק מרחק עולמות רבים מביירות התחתית,
העשירה, הנאורה והמערבית עד־מאד.
כאן מוצאים סיסמא כמו ״לבנון ללבנונים״
כתובה בגיר על הקירות, בעוד טנקים חמושים
שומרים על שלוות ערב־הקיץ הרוגש.
במזרעת תלויות תמונותיהם של נאצר וקולונל
גדאפי מלוב בכל מקום, וסיסמאות

חזית הדמוקרטית של חוואטמה מתחו עליו
ביקורת על שהוא מחוסר כל שיפלות־רוח
״מהפכן חייב להיות שפל־רוח, וכנפאני אינו
יודע שיפלות־רוח מהי.״)
כנפאני סקר אותי בעיון, ולא העמיד פ:׳
מארח נלהב. הוא בחן בדקדוק את תגובתי
למראה קישוטי־הקיר שלו, ואני השתדלתי
שלא להראות דבר, פרט לסקרנור
נאיבית. בתחילה העלתה שיחתנו רק תשובות
סטנדרטיות לשאלות העיתונאיות המקובלות:
מהי
מטרתה של החזית העממ־ת שי־חרור
פלסטין. זהו המכסימום והמינימום
לו יכול להסכים. אם נהיה מוכנים להסכים
לפחות מכך, הרי איננו תנועת־שיחרור
לאומית״.
כיצד רואה אתה בעיני־רוחך את פלסטין
המשוחררת מדינה דמוקרטית וחילו־

והו סיפור חסו־תסדים :
הורח שד הישראלית הראשונה
ששוחחה בביירות עס דוברי הפיואיון

זהו סיפורו של מיבצע נועז -נסיעתה של ישראלית צעירה, שביקשה
להביר את ראשי הפידאיון ולהתרשם באופן כלתי־אמצעי מגישתם
לבעיית פלסטין.
דנה זוהר ,24 ,היא צעירה ילידת אמריקה, שעלתה לפני שנתיים
לישראל והפכה באן תושבת. בטרם עלייתה סיימה את לימודיה כפילוסופיה
כמיכללת הארווארד הנודעת, ומאז היא חוקרת את בעיות
מ השלום כמרחב. בשנה שעברה אירגנה את פגישותיו של אורי אכנרי
עם ראשי השלטון האמריקאי, ונבחה בשיחות אלה עם השר צ׳ארלם
יוסט, ראש המשלחת כאו״ם, הצוות של הנרי קיסינג׳ר בכית-הלבן
עוזר שר-החוץ ג׳וזן ן פיסקו.
בשעת ביקורה האחרון בארצות־הברית, החליטה לנצל את עובדת
יותה אזרחית אמריקאית, בדי לחקור כאופן בלתי-תלוי את גישות
ירגוני-הפידאיון. מערבת העיתון ״ניו־יורק טיימס״ הסכימה להטיל
ליה שליחות זו, וציידה אותה בתעודות מתאימות. בן עזרו בידיה
מה עיתונאים, שלא ידעו על היותה תושבת ישראל.
בעמודים אלה מגלה דנה זוהר לראשונה -באופן אובייקטיבי, וללא
ייעות קדומות -איד התרשמה משיחותיה עם דוברי הפידאיון. היא
:ומדת לדווח על בך גם לקוראי ״נידיורק סיימם״.

המחתרת הפלסטינית עולות במספרן על
אלו של הלאומנות המקומית.
בבתי הקולנוע במזרעה מקרינים סרטים
רומנטיים מאוד העוסקים במה-
הפכה הפלסטינית ומחוץ לבתי־הקולנוע
אפשר לראות אנשי־קומנדו לובשי־מדים
ישובים על שקי־החול צבורים בערימות,
להגברת הרושם. מבחינות רבות, בתי־הקול־נוע
הללו על שקי־החול שמחוצה להם,הינם
בימתם הממשית של מבצעי המהפכה שהיא
עדיין רומנטית יותר מאשר ממשית.
פגישתי הראשונה היתר, עם החזית העממית,
שהינה הראדיקאלית ביותר מבין
שלוש קבוצות הגרילה העיקריות, וזו האחראית
רשמית לפעולות־טירור נגד האזרחים
הישראליים ו״בני בריתם האימפריאליסטיים״
ברחבי העולם. איש־שמאל פריסאי
שלח אותי אל ראסאן כנפאני, עורך
העיתון אל־האדאף (״המטרה״) של החזית
ונציגו של ג׳ורג׳ חבש בבירות. כנפאני ציפה
לבואי, ומייד הובילני אל משרדו —
שקישוטיו בלבד עשויים לשמש נושא לסיפורים
רבים.
בפינה אחת מצויה היתר, ערימה של
פגזים ישראליים, ובפינה אחרת — החותמת
שנלקחה מן השגרירות האמריקנית ב־רבת־עמון•
הכתלים היו מכוסים בתמונות
של ד״ר חבש, תמונות המציגות מעשי־אכזריות
של הישראלים בגדה המערבית הכבושה,
סיסמאות ל״שחרור פלסטין״ ,ו־מפת־רחובות
מפורטת של ירושלים. המקום
נראה כמיפקדת־בחירות פוליטית, שבוע לפני
הבחירות הלאומיות, ואף נשמע כך
— מלא פעילות והתרוצצות.
כנפאני עצמו הינו גבר צעיר ומקסים

ך* מונה ורודה זו נתעמעמה מעט מן
1אוחר יותר, כאשר שוחח כנפאני עם
נציג ממשלת מערב־גרמניה :״נאה יותר
יהיה לומר שאנו עומדים לשלוח את כל
היהודים בחזרה לניו־יורק במקום לתוך הים.
אך התנאים הגיאוגרפיים מכתיבים את
דרך־פעולתנו — והים, מסתבר, קרוב הרבה
יותר מניו־יורק.״
החזית העממית החליטה לפני חודשים
אחדים, ביוזמתה של החזית הדמוקרטית
של חוואטמה, להכריז על עצמה כעל תנועה
מארכסיסטית־לניניסטית. דומה שכנפאני
הינו חסידו של רז׳ם דברה. הוא השתמש
באימרה :״מהפכה בתוך מהפכה״ שטבע
הצרפתי, כמעט בכל משפט שלו.
עדיין איננו רואים בחזית קבוצה מהפכנית.
אנו נמצאים עתה בשלבי־ההכנה —
והדרך אל מהפכה אמיתית ארוכה היא.
אנשים מן החוץ הבאים לפגוש בנו יוצאים
מעל פנינו, תכופות, כשהם מאוכזבים.
הם מצפים לראותנו בשלבי הכנת המהפכה
המתקדמים, בעוד שלמעשה אנו מצויים עתה
בשלבים הראשוניים בלבד• האומה הפלסטינית
מפגרת מאד, ועלינו להיאבק בכוחות
הבורות והפיאודליזם החזקים השולטים עדיין
בעמנו. לכן, עתה עלינו להתרכז בהבאת
״המהפכה שבתוך המהפכה.״
מה הם המכשולים העומדים, לדעתו, לשטן
בדרך להצלחת המהפכה הפלסטינית?

הרושם הראשון שקיבלתי מבירות, היה
תדהמה על שהיא כה דומה לתל־אביב —
אותם בתי־דירות רבוזוים, עשויי־בטון, אורות
ניאון, אנשים לבושים היטב הממלאים
את בתי־הקפה בערבי קיץ חמים: קול־ישראל
המשדר את מוסיקת הפופ החדישה
ביותר. אחרי שבוע של שיחות בלתי־פוסקות
כמעט, עם ואודות פייסטינים, הפי

מאד, היכול בהחלט להיראות כקיבוצניק
ישראלי. הוא בנו של רופא, אשר נולד
וחי בעכו עד גיל ,10 משכיל ועושה רושם
אינטיליגנטי ונבון. הוא כתב מספר
רומנים המבוססים על הסכנה הצפויה לפלסטין
(אחד מהם שימש כנושא לסרט
מצרי) ,ורואה עצמו כאחד מגיבוריה ה־אינטלקטואליים
של המהפכה( .אנשי ה

״קיימים שלושה מכשולים עיקריים)1 :
הצורך ליצור חזית מאוחדת בתוך עצמנו;
)2הממשלות הערביות ד,ריאקציונריות; )3
הישראליים.״
הוא הודה כי לפלסטינים אין כל סיכוי
לנצח אלא אם יתאחדו, ואלא אם יצליחו
לבסס קשרים מהפכניים עם כוחות מתקדמים
אחרים ברחבי העולם הערבי .״מלאכת

־׳׳׳י׳ דנה יוהד

חדי שביליתי ימים מספר ב-
פאריס בסידור הקשרים הנחוצים, טסתי
לביירות לשם שיחה עם מספר חברי
תנועות־גרילה פלסטניאיות נסעתי בדרכון
אמריקאי, בו לא היה מצויין כי מקום־
מושבי בישראל, והיו בידי מכתבים המעידים
כי אני נוסעת בתור עיתונאית חופשית
הכותבת סיפור עבור הניו־יורק טייטס.

נית בה חיים כל התושבים כשווים.״ והיהודים?
— ״הם יחיו עמנו כאחינו לאחר
שנגרש את הציונים.״

לנאצר ;*ין עתיד

(המשך מעמוד )9

שיחרורה של פלסטין אינה בעייה פלסטינית
אלא בעייה כלל־ערבית.״
שאלתיו אם חש כי קיימים כיום כוחות
מתקדמים מעין אלה בעולם הערבי,
והוא אמר כי לדעתו אין כיום בעולם הערבי
תנועות שנטייתן השמאלית כה מפותחת
כזו של הקבוצות הפלסטיניות השמא־לניות.
הפלסטיני אינו מסוגל לפתור את
בעיות המהפכה הערבית, כיוון שאנו קט
לרפואה.
שאלתי את כנפאני אם הוא וחבריו
מצאו סיפוק־מה בהחלטותיה הסופיות
של הפגישה, והוא השיב :״ועידת קהיר היוותה
צעד זעיר אך נבון. אך לא יהיה לו
כל ערך אלא אם יהפכוהו למעשה — המאורעות
של תחילת יוני ברבת־עמון היו
נסיון מעין זה של הפיכת תיאוריה למעשה.״
פעמ־ם
אחדות במשך השיחה הזכיר כנפא-
ני נסיעה שערך זה־מקרוב אל סין האדומה,
והתעמולה שמפיצה קבוצתו של חבש מצטטת
רבים מדבריו של מאו־צה־טונג. שאלתי
אותו מה דעתו על הרוסים ועל הסינים.
הוא הביע שאט־נפש גמור מן הרוסים
— בשל שתי סיבות. האחת, כיוון
שהרוסים תומכים בממשלות הערביות ה־ריאקציונריות
(כלומר, באנטי־פלסטיניות) וכמעט
שאינם משתדלים להסוות את נכונותם
לשתק את פעילות אנשי־הגרילה בכל

מים במישטר הציוני. הצרה היא, כמובן,
שזוהי קבוצה קטנה וחלשה מאד. אולם,
על-אף זאת, אנו מוצאים עידוד רב בעובדת
קיומה, כיוון שאנו מאמינים כי לגבי הציונים
הם מסמלים צרה־צרורה אשר תהפוך,
מאוחר יותר, לדבר־מה בעל משמעות.״

נציג גרמני בכיר

ץ* אשר הגעתי אל משרדו של כנפא־
^ ני, אמר לי כי שיחתנו חייבת להיות
קצרה, כיוון שהוא מצפה לאורח מערב־גרמני.
לאחר מחצית השעה נכנסה עיתונאית
והציגה דיפלומט של ממשלת מערב־גרמניה
— הנציג הגרמני הבכיר בביירות.
מאוחר יותר הסביר לי כנפאני כי היה
זה הקשר הישיר הראשון בין נציג מערב־גרמני
לבין נציג החזית העממית• ״עד
עתה, היו להם הוראות לקיים איתנו קשרים

דיפלומט גרמני מייעץ לפידאיוו איר לנהל
תעמולה נגד היהודים -ואיש ״החזית
תובע עזרה מו הגרמנים נגד הנאצים הציוניים
נים וחלשים מדי. אנו יכולים לשמש רק
כדגם או כחלוץ. הבעייה הממשית היא, ש־במזרח־התיכון
לא יכול לבוא שינוי רדיקאלי
ללא שינוי מהותי במצרים, והרי לא
נותר אף מצרי יעיל לפליטה.״
מה דעתו על הנשיא נאצר אילולא
הייתי כה רתוק לבעיות החזית כרגע, הייתי
כותב מחזה על נאצר. הוא התו המלך
הטראגי הטיפוסי, שעברו חרץ את
גורלו ואין לו כל עתיד. קשריו עם השמאל
המצרי הם כקישרי האהבה־השינאה
שבין קליאופטרה לאנטוני.״ הוא ביקש שלא
אצטט את דבריו אלה...

עת שהדבר נראה בעיניהם; והשנייה —
כיוון שהאידיאולוגיה הרוסית קוראת לדו־קיום
בשלום עם האימפריאליזם המערבי.
״הסינים טוענים כי לעולם לא יוכל לקום
דו־קיום מעין זה, ודבר זה, כמובן, מקרב
אותנו אליהם.״ הוא סירב לומר אם החזית,
העממית מקבלת תמיכה ישירה כלשהי
מסין, ושינה מיד את הנושא.

נגד אורי אבנרי

* לין א ל תי א ם החזית מקבלת אל שורו־ע
תי ד, מתנדבים מן החוץ, וכנפאני אמר:

בלתי־רישמיים בלבד, באמצעות צד שלישי.״
הקשר היה תמיד באמצעות אותה עיתונאית
(גרמניה) ,האהודה על תחזית. היתר,
זאת העיתונאית היחידה שניתנה לה רשות
לצאת ולבוא בבתי־המלון שכבשו על־ידי
חבש בעת המשבר האחרון בעמאן.
הגרמני נכנס כשהוא מחייך, ובילה רגעים
אחדים בהבעת התפעלות מצעצועיו של
כנפאני — הפגזים הישראליים, החותמת
מן השגרירות האמריקאית, והקישוטים השונים.
כנפאני אמר לגרמני כי הוא מאושר
לפגוש בו, אך בעצם הינו עורך־עיתון
ולא נציג החזית. הגרמני דחה זאת ואמר,
״אני בא אליך כנציג ממשלתי — באופן
בלתי־רישמי, כמובן — כאל נציגו של ד״ר
חבש בביירות. באשר לתפקידו כעיתונאי,
בכך יטפל הניספח שלנו לענייני־עיתונות.״
הגרמני אמר כי בא על־מנת ליצויר ״מכשיר
מסויים של התקשרות בינינו,״ ועודה
את כנפאני להאמין כי החזית העממית
עשוייה למצוא ידידים רבים בין אנשי
מערב־גרמניה, אם רק יפעלו לשם כך.
״אתה יודע כיצד עושים זאת היהודים.
הישראלים בארצנו מקיימים מסיבות־עיתונ־אים
מדי שבוע מאז שנת — 1948 הם
אינם מחמיצים כל הזדמנות להזכיר לנו
את ענייניהם. אך אתם, הפלסטינים, אינכם
יודעים לנהל תעמולה כמוהם — ואתם
מחמיצים הזדמנות טובה מאד לרכוש ידידים.״

האוטובוס שד אביכים

ראסאן כנפאני, נציג החזית העממית לשיחרור פלסטין
בביירות, ועורן עיתונה אל־האדאף (״המטרה״) ,שעימו
שוחחה דנה זוהר ארוכות. בתמונה משמאל: סיפרו על פלסטין, על אנשים ורובים.

עפאני ויצירתו

״השוואתי הסיפרותית עלולות לגרום לחזית
נזק רב. ברגע זה עלינו להעמיד
פנים כי אנו נושאים עינינו אל נאצר.״
והמלך חוסיין? — ירדן היא ארצנו. אנו
עורכים מתוכה את פעולותינו היומיומיות
כי אלה הם שיטחי־האימונים הטובים ביותר.
אך איננו רוצים עדיין להיפטר מחוסיין,
והוא יודע זאת — משום כך הוא יכול
להרשות לעצמו להעמיד לנו תנאים.״ אך
למרות דבריהם של אנשי הוואטמה, ד״ר
חבש רוצה מאד להדיח את חוסיין עתה,
וזהו אחד הנימוקים המונעים שיתוף־פעולד,
בין חבש לבין הפיקוד המרכזי של הארגון
לשיחרור פלסטין — הקבוצות האחרות
חשות שעדיין אינן יכולות להיפטר
מחוסיין עד שיהיה להן במה להמירו.

נגד הרוסים
ך 1פני שבועות מפפרלועד^קהל

/נציגים מכל קבוצות הגרילה על-מנת
לדון בדרכים לשיפור שיתוף־הפעולה לשם
השגת מטרותיהם המשותפות. החזיות העממית,
סירבה, כדרכה, לקחת חלק של ממש
בפגישה זו, אך בכל זאת שלחה נציג אחד

״רבים.״ אחדים מהם הינם רק מטורפים,
המתקבלים לראיון ואחר כך נשלחים לדרכם,
אך אחרים הם בעלי כוונות רציניות, ולהם
מתירים להישאר. הוא סירב למסור לי
מיספרים מדוייקים — כזה היה המצב
במיקרים רבים, כאשר ביקשתי מאנשים
אלה פרטים מדוייקים.
בהתבונני סביב בחדרו של כנפאני, הבחנתי
בסיפרו של אורי אבנרי מלחמת היזס
וזשביעי במהדורה האנגלית, המונח על
מדף. השתמשתי בכך כבאמתלה, ושאלתיו
מה דעתו על קבוצות־שלום הישראליות
השונות. הזכרתי את אורי אבנרי ואת — 1 מצפן.
״את לא יכולה להזכיר את אורי אבנרי
ואת מצפן בנשימה אחת,״ השיב. הוא
תקף את אבנרי במילות־גנאי הריסות .״אבנר,
סבור שההבדל היחידי בינינו הוא
הבדל לשוני, ושאם חדלים לקרוא לציונות
בשם ״ציונות״ ,וקוראים לד ,״לאומיות
ישראלית״ ,הרי נעלמות כל הבעיות. ובכן,
אם תראי פעם את אורי אבנרי, תוכלי
לומר לו בשמי שזה לא יהיה קל.
״מצפן הוא דבר שונה. זוהי קבוצה
מארכסיטטית־לניניסטית של ממש, והם לוח

• שעהשנתן כנפאני עצות בדבר
^ האמצעים הטובים ביותר להבאת דבר
קבוצתו של חבש אל הציבור הגרמני, הזכיר
הדיפלומט הגרמני כי ״למשל, אותו
מיקרה של האוטובוס של בית־הספר היה
עניין טיפשי בהחלט.״
״איזה אוטובוס של בית־ספר?״ שאל
כנפאני בחריפות.
״אותו אוטובוס של בית־הטפר, שאנשי
קבוצתכם הפגיזו בקירבת הגבול הלבנוני.

מראה ביירות

הרי אתם נטלתם על עצמכם את האחריות
לכך1״
לפתע השתנתה דמותו של כנפאני כליל.
כל הקסם שהפגין לפני־כן הפך לזעם
מטורף־כימעט. זה מחק גם את החיוך
שהיה דבוק על פניו של הגרמני.
״ראשית כל, אדוני, זה לא היה אוטובוס
של בית־ספר. זה היה כלי־רכב צבאי,
שאותו כינו הציונים בשם, אוטובוס של
בית־טפר.׳ אין אף צילום אחד המוכיח
שזה היה אוטובוס בית־ספר! לא התירו
לאנשי־העיתונות כלל להתקרב אל מקום
הפשע, פרט לצלם יו־פי העובד במשטרת
ישראל.
״בבית־החולים — האם ראית ילדים
פצועים? לא. כיוזן שלא היה שם איש.
תחת זאת ראית רק, אמהות בוכיות׳ בחוץ
— אלו לא היו אמהות, אלא שחקניות
מוכשרות, שנשכרו על־ידי השלטונות הציוניים
כדי להעניק תוקף לשקר.״
כנפאני המשיך בזעם :״אתה מעז לדבר
אלי על הפשעים שלנו. כמה זמן יישב
העולם וישתוק, בעוד הציונים הללו, סוכני
האימפריאליזם, מבצעים פשעים נגד עמנו?
כמה זמן תקשיבו ליללותיהם על החוב
שחייב העולם ליהודים? היכן האשמה שחבים
לפלסטינים?
״היכן האמת בדבר הנאצים החדשים הללו
— אותם רוצחים שעשו לערבים דברים
נוראים מאלה שנעשו אי־פעם ליהודים?
אנו הננו היהודים! אנו הננו הנשחטים!
משה דיין גרוע הרבה יותר מהיטלר —
והדבר היחיד המונע בעדו מלחסל את כל
הערבים המצויים תחת שלטונו עתה הוא
העובדה שאין לו האמצעים הטכניים לכך?
אך אם תתנו לו זמן, אם בעלי־בריתו
האמריקאיים יוסיפו לתמוך בו, הוא יבצע
את הפשע הגדול ביותר בהיסטוריה כנגד
העם הפלסטיני״.

מיכחן למרגלים ציוניים
ך * עיתונאית הפגינה את הסיבה

( | לפופולריותה הרבה בעיני כנפאני, בכך
שנדה בראשה בהתלהבות מעלה־מטה בהסכמה
לנאומו, ובהגיבה כמקהלה־יוונית־בת־אשה־אחת
בקריאות־ביניים כגון :״אתה צודק
בהחלט!״
(לאחר שיצאה, שאלתי את כנפאני אם
אינו סבור שהיא רואה בו שוטה, לאור
התלהבותה המופרזת מכל מילה שהוציא
מפיו. והיה ברור כי לא חשב על כך
לפני־כן, כי הערתי הטרידה אותו. מאוחר
יותר אמר כי ייתכן שאסור לו לתת בה
אמון כה רב).
במשך נאום השיטנה על הנאצים היהודיים
חשתי בדברים רבים — תמהון על כף
שכנפאני מסוגל לחיות בעולם שבו הצהרות
מעין אלו הן הבסיס לאמת; שאט־נפש מכך
שהצהרות אלו הוכרזו באוזני דיפלומט
גרמני דווקא, שבתחילת השיחה דיבר בבוז
כה עמוק על היהודים — אך לא אמרתי
דבר( .מאוחר יותר אמר לי כנפאני כי
בשלב זד, של השיחה הוא מבחין תמיד
ב״מרגלים הציוניים״ ,מכיוון ש״שום ציוני
אינו מסוגל לשבת במנוחה כשהוא שומע
דברים כאלה״
הדיפלומט הפך שליו ורגוע יותר במשף
התפרצותו של כנפאני, ולבסוף העיר כי
ייתכן שיחסו אל האמריקאים קשה מדי.
״איני סבור שעליך לבטל את חשיבותם
של האמריקאים כליל. לדעתי, אפשר בהחלט
להביאם לכך שיפעלו לטבובתכם — ככלות
הכל, הם בעצמם אומה שנולדה במהפכה,

תמונה רגילה ברובע של מזרעה: מפגינים פלסמיניס
יוצאים להפגנה למען הפידאיון, נגד השלטון הלבנוני.

מתכוננת להיפגש עם, האינדיבידואליסט
האמיץ׳ ,עזיז שחאדהי• וחאמדי כנען* ,,
גם איתו? את מצחיקה או תי ...ואת
עארף אל־עארף את תיפגשי עימו,
אך לא תאמיני אף לאחד מן המיספרים
בהם הוא נוקב. אתם, העיתונאים המערביים,
כולכם אותו דבר!״
אמרתי לכנפאני כי ברצוני לכתוב סיפור
טוב ככל האפשר, וביקשתי ממנו להציע
לי עם מי כדאי להיפגש בישראל.
״אני אומר לך, אך זה לא יועיל לך.
ראשית, לא יהיה לך האומץ לבקש להיפגש
איתם, ושנית הם (המשטרה הציונית, כנראה)
לא יתירו לך זאת. הם לא יתירו
לך לנסוע לעזה; והם לא יתירו לך להיפגש
עם הפלסטינים, כיוון שכולם יושבים בכלא.״
הוא
הצהיר כי כ־ 15,000 פלסטינים מוחזקים
עתה בכלא סרפנד המפורסם — ״מקום
גרוע מאושוויץ, כלא שניבנה בזיעת־אפם
של הערבים המעונים״ — וכי לעולם לא
אראה את הכלא הזה, כיוון שהציונים
מסרבים להודות כי הוא קיים.
פרט לאסירים, דציע לי לראות את סאברי
ג׳אבריס, ואת עורבת־הדין פליציה לנגר,
חברת רק״ח — וכמובן, אנשי מצפן.
על רקע דבריו של כנפאני על תושבי
הגדה המערבית התחלתי להבין את שינאתו
לאורי אבנרי ולהשקפה המובאת בסיפרו.
הסכנה הגדולה ביותר לפידאיון מסוגו היא
יצירת קשר בין הפלסטינים בשטחים המוחזקים
— שהם רוב רובו של העם הפלסטיני
— ובין אנשים כמו אבנרי, הדוגלים בדו־קיום
בין מדינת ישראל ומדינה פלסטינית
שתקום. הגשמת תוכנית כזאת היתד, מנחיתה
מהלומת־מוות על אירגוני־הפידאיון,
השוללים את עצם קיומה של מדינת־ישראל.

״מיהר פלסטיני?״
**זעמו של כנפאני ברור היה כי

פלאקאט אופייני של הפידאיון מש
ת7ל להפוך את המחלה העיקריו
פילוגה לעשרות אירגונים גדולים וקטנים — ליתרו,

*:וחנו בפילוג
של התנועה

והם פעלו למען השוויון, החופש והצדק
בכל ימי ההיסטוריה.״
בשמעו זאת התבונן כנפאני בגרמני כאילו
היה הוא מטורף, ואני לא הצלחתי לכלוא
בקרבי צחוק לבבי.

״יכולתי לחטוף אותו!״

ך • ש מ עו א ת צחוקי שאל הגרמני מי
^ אני. כאשר הסברתי כי אני עיתונאית
אמריקאית, הוא הפך לקשוח מאד והודיענו
כי ״כל השיחה הזו אינה לפירסום ״.לאחר
זאת שב במהירות לנושא ביקורו הממשי.
דיפלומטים גרמניים אחדים היו קורבנות
לחטיפות או רציחות בדרום־אמריקה, והעובדה
שאזרחים גרמניים אחדים הוחזקו
בשבי על־ידי חבש בעת המשבר בעמאן
היתר. אף היא מאורע בלתי־נעים מאד.
עתה מבקשת הממשלה הגרמנית לדעת מה
ניתן לעשות כדי להבטיח ביטחון רב יותר
לאינטרסים שלה.
כנפאני היה קשוח ומאיים משהו. הוא
השיב כי המערב־גרמניים כלאו פלסטינים
רבים בשל פעילות פוליטית בארצם, אולם
התירו לציונים פעילות חופשית. הם גירשו
סטודנטים פלסטיניים, על שקיבלו סיפרות
מן החזית העממית, בעוד שהתעמולה הציונית
ניתנת להשגה בכל מקום. הדברים עוד
יגיעו לכך שהפלסטינים במערב־גרמניה ימו־

שיש להתפאר בו. הפלאקאט מראה את האירגונים השונים, בדמות
זרועות המחזיקות ברובים, כשכולם מכוונים לאותה מטרה: ישראל.
אולם בשיחות עם דנה זוהר, הודו הפידאיון שהפילוג מחבל במאבקם.

תו .״ואתם לא תעשו דבר. עלינו לעזור
לעצמנו — ואני אומר לך בכנות כי אנו
מלמדים את הסטודנטים שלנו להשליך
בקבוקי מולוטוב בארצך.״
הפגישה ארכה למעלה משעה, ולאחר־מכן
הגיעה לידי סיום חפוז למדי. השניים
החליפו לחיצת־יד דיפלומטית וכרטיסי־בי־

— שבהמשכו סיפר לי את סיפור חייו
וכן סיפורים מסיפורים שונים.
תגובתו הראשונית לכך שאני עומדת לבקר
בישראל היתד, זעם וגסות־רוח .״ובכן,
כל הזמן שביליתי בחברתך היה ביזבוז
גמור! את תסעי לשם ותתרשמי מן הדמוקרטיה
הגדולה, ותכתבי את אותן השטו־

?3החזית העממית אינה חשה כל קשר
הדוק אל הפלסטינים החיים תחת שלטון־
הכיבוש הישראלי. הגדרתו לגבי ״מיהו
פלסטיני״ התייחסה רק במידה קלושה אל
האנשים עצמם, והיתד, קשורה יותר בפעילויות
בהן עוסקים אנשים מסויימים.
אם אתה יורה בזוקות או משליך רימונים,
או אם אתה יושב במאסר פוליטי או
במחנד-,פליטים, כי אז אתה פלסטיני. אך
אם אתה עוסק בעריכת־דין ברמאללה, או
הנך איש־עסקים בירושלים המזרחית, אין
לך כל זכות לקרוא לעצמך פלסטיני.
חוסר־קשר זה, וחוסר־כבוד זה אל תושבי
הגדה המערבית, בא לידי ביטוי גם
בפי חברי אל־פתח והחזית הדמוקרטית,
אף כי באופן פחות ישיר.
כנפאני סירב להתיר לי להיפגש עם
אנשי חוואטמה, ועיווה את פרצופו כאשר
הזכרתי כי אני עומדת ללכת בבוקר אל
אירגון השיחרוד הפלסטיני. ביקשתי שיבטיח
לי כניסה חופשית לעמאן (והוא הדגיש
כי אני זקוקה לכך) ופגישה עם חבש,
אך הוא אמר כי אינו בטוח — וכי אני
שונה מאד מכל מרגל או עיתונאי אחר
שבא לראיין אותו, וכי הוא זקוק לזמן
רב יותר. היד, עלי לבלות את יומי הבא
בחברתו, ורק לאחר־מכן יוכל להחליט בקשר
לבקשתי לבקר לעמאן.
לא חזרתי לשם.

בפר 3

הגא:

שיחותיה של דנה זוהר עם
נציגו של עראפאת ועם ראשי החזית
הדמוקרטית.

*> דובר ״החזית העממית׳׳ תוקף את
מנהיגי הפלסטינים בשטחים המוחזקים
ואת אורי אבנרי, בגלל תמיכתם בשלום ישראלי־פלסטיני • •
קור, אך כנפאני לא הסתיר את יחסו
העויין. לאחר שיצאו שני הגרמנים, אמר
לי :״האיש הזה הוא טיפש, ואני הייתי
יכול לחטוף אותו בזד, הרגע אילו רציתי
בכך״.

שינאה למנהיגי הנדה
ך* יליתי כהכרת כנפאני שעת נוס*

פת, וגם את חלקו הגדול של הערב

יות שכותבים כל העיתונאים, לאחר שטי-
פת־המוח הציונית שלהם!״
הזכרתי לו כי הוטל עלי לכתוב סיפור
על הפלסטינים — כל הפלסטינים — וכי
משום כך חשוב ביקורי בגדה המערבית
באותה מידה כמו ביקורי בביירות או
בעמאן. בשמעו זאת, התפרץ כנפאני:
״את נוסעת לגדה המערבית לראות פלסטינים?!
איזה פלסטינים? אין שם שום
פלסטינים — רק קוויזלינגים! את ודאי

* עזיז שחאדת, עורך־דין מרמאללה, הוא
מראשי התנועה למען הקמת מדינח פלסטינית;
תוך שלום עם ישראל, בדומה לתוכנית
העולם הזה — כוח חדש.
** חמדי כנען היה ראש עיריית שכם.
*** עארף אל־עארף הזקן, לשעבר ראש
עיריית ירושלים הערבית, הוא היסטוריון
נודע, האוסף מידע על מעצרים, פיצוץ בתים
זכו -בשטחים המוחזקים.

תמרורים
נישאו הכוכבת פטי (אני נמאלי)
דיוק והצעיר היהודי מיכאל טל, אחרי
שהכירו לפני מספר שבועות בחגיגת בר־מצווה
בבית אחת מידידותיה של פאטי,
שבוע לאחר הנישואין הודיעה פאטי כי
היא בהריון וכי יש בדעתה לעבור לדת
היהודית.

נישאה אחרי שהיתה מאורסת
שלוש פעמים, ביניהן פעם אחת לפרנק

ג׳ולייט פראוז ואדי ג׳יימס
סינטרה, ג׳ולייט פראוז ( )32 עם אדי
ג׳יימס בן ה־ ,26 כוריאוגרף, אלו הם
נישואיו השניים.
נבחר אחרי הפיכת־חצר, לראש
מועצת אור־עקיבא, מטעם הרשימה העצמאית׳
1מנחם ציו ני. קדמה לבחירה הדחתו
של ראש המועצה הקודם — מטעם המערך
— צבי סנדר. זוהי בחירתו השלישית של
ציוני לראשות המועצה, אחרי שקודם לכן
נבחר בחודש דצמבר והתפטר בפברואר,
נבחר שוב במרס והתפטר באפריל.
נפרדו

זמנית, אחרי 12 שנות

נישואין ושני ילדים, השחקן סטיב מק*
ודין ורעייתו ;ייל.
נקנסה בבית־משפט לונדוני,
לתשלום 1200 דולאר, על שניסתה להבריח
לבריטניה בלי לשלם
מכם, מעיל
פרווה שערכו 2000
דולאר — הזמרת
מ רי א ד הבריטית פיי ט פו ל, שהיתר,
במשך שנים חברתו
של מיק ג׳אגר
ושהיא בת למשפחה
עשירה — אמה היא
הברונית אריסו מאגב,
אוסטרליה.
מריאן
התארסה בשבוע
שעבר עם
הלורד לבית רוסמור
( )39 אותו הכירה
לפני כחודשיים. הלורד,
בן אירלנד
העוסק בצילום ובמסחר
עתיקות, הודיע
כי ״בכוונתו
לשאת את מריאן
ברגע שתקבל את
הגט מבעלה ג׳והן
דאנבר.״
פייטפול
נפטר בירושלים, בגיל ,63מ׳
שהיה מנהל ענייני החשמל במשרד הפיתוח
— אברהם מרדכי רקובר. יליד
וארשה, הוסמך כמהנדס חשמל בטכניון
של וארשה, עלה לארץ ב־ , 1932 עבד
במחלקת העבודות הציבוריות של המנדט
ומאז קום המדינה שידת במנגנון הממשלתי.

£17£5מ * 01

51X 6

נפטר בתל־אביב, בגיל ,66 מהת־קף־לב,
אחד מהעובדים הבכירים של קרן
היסוד — אלתר קלארמן, שהיד, גם
מראשי הציונים הרדיקליים בפולין וממנהלי
הלשכה הארצית של הקרן־הקיימת שם.
נפטר בחיפה, בגיל 4ד, הרב הראשי
של חיפה, יהושע קניאל. יליד
גרודנה, עלה לארץ ב־ , 1916 למד בישיבת
עץ חיים בירושלים והיה תלמידו של הרב
קוק. ב־ 1922 נתמנה לחבר הרבנות בחיפה
ומד,קמת המדינה כיהן כרב ראשי בחיפה.
נכשל. ג׳וליו אלדוראטי, ממנהיגי
הנוצרים־דמוקרטיים באיטליה, להרכיב
ממשלה אחרי שבועיים של מגעים. הנשיא,
ג׳וזפה סאראגאט, מחפש עתה מועמד אחר
לתפקיד.

העולם הזר 1717 ,

ח גיייי
ף• אדם המאוס והמבחיל ביותר יש תפקיד חשוב
/בחברה דמוקרטית: להוכיח שהיא דמוקרטית.
קחו, למשל, את חופש־הדיבור.

אין צורך להגן על חופש־הדיבור של אדם
סימפאטי, נחמד, מקובל על הבל, החוזר במו
תוכי על דברים שהבל מסכימים להם.
מי ירצה להתנכל בחופש־ר,דיבור של זה?
להגנת חופש־הדיבור זקוקים אותם המשמיעים דברים
בלתי־מקובלים, הפוגעים בדעת הרוב, הפוסלים את הקיים
והמשתדלים לפלס נתיבים חדשים.

אלה מרגיזים את הבריות, מושבים אליהם
את שינאת הרבים. בי אין דבר שאדם נורמלי
שונא אותו יותר מאשר האיש הבא לערער
את שלוות נפשו וביטחונו העצמי.

אך לא הורגי־הפרות־הקדושות הם
לשלילת חופש־הדיבור.

הקורבן

הראשון

הקורבן הראשון הוא בימעט תמיד האיש
השנוא, המפיץ שקרים והשמצות על ארצו
או חברתו.

כי נגד איש כזה קל מאד להתאחד. מי יגן על בך
בליעל? מי יחוש להגן על חופש־הדיבור של אדם המשתמש
בו כדי להרעיל את האווירה בשקרים ארסיים?

ודווקא באן הסכנה. כי המבה הראשונה נגד
חופש־הדיבור -היא המכה המכרעת.
הפוגע היום בחופש־הדיבור של הנבל — פותח פתח
בפני מי שיבוא מחר לפגוע בחופש־הדיבור של כל הלוחם
לשינוי המדיניות או סדרי החברה.
לכן נאלצו הדמוקרטים להיאבק לעיתים קרובות למען
חופש־הדיבור של אנשים המעוררים בהם סלידה. ובכך
המיבחן האמיתי לכנותם ולעקביותם.

אני שמח שיש לי עכשיו הזדמנות לעמוד
במיבחן זה.
זול *
יני מביר אנשים רבים המעוררים
\ €וסלידה כמו אותו צעיר ששמו אריה
הכרתי את בובר בתקופה שהוא, יחד עם
אנשי מצפן, הצטרפו לתנועת הכח הקדש

בי התנגדות
בובר.
שאר שלושים
עם היודסדה.

מה קרה?

קרה שאריה כובר גילה שבמקום לחיות על
חשבון נערה קטנה ומיסבנה כארץ, אפשר
לח?זת על חשבון נערה גדולה ובינלאומית -
השמאל החדש הטרוצקיסטי־מאואיסטי־אנאר
ביסטי.

* 9ד לגילוי זה, מילא בובר תפקיד מישני במצפן.
^ ראשי קבוצה זו יושבים כולם בחו״ל, שם הם מפרסמים
כתבי־השמצה נגד המדינה, בעלי גוון אנטי־שמי מוזר.
אין הם יכולים לספר לחבריהם בלונדון ובברלין שהם
מייצגים קבוצה של שלושים־ארבעים צעירים בישראל,
המהווים בסו הכל קוריוז של בתי־קפה.

בדי להוכיח שהם מנהיגי תנועת־המונים
אדירה, מהפכנית ונועזת, הם הטילו על בובר
ושות׳ להמציא להם תצלומים. פעם־פעמיים
בשבוע היו חצי תריסר צעירים, ובראשם
אריה בובר, יוצאים להפגין -לא חשוב נגד
מה. היו אלה הפגנות מגוחכות, חיקוי עלוב
להפגנות רציניות בחו״ל.

תצלומי ההפגנות הופצו בחו״ל. הקוראים הזרים לא
יכלו לדעת כי בכל התצלומים של עשרות ההפגנות
הופיעו אותם ששה אנשים בדיוק, עם בובר במרכז.
הם גם לא יכלו לדעת כי ששה אנשים אלה אינם קטע
מהפגנה אדירה — אלא ההפגנה בולה .

תמורת כל אלה מתאר אריה בובר את מדינת־ד,גסטאפו
הציונית, מספר על ששת אלפים חברי מצפן שרובם
נמקים בבתי־הסוהר, על הפאשיסטים משה דיין ואורי
אבנרי, על גן־עדן שיבוא כאשר יפרקו הפידאיון את
המישטר הציוני ויקימו מדינה פלסטינית סוציאליסטית,
בה יחיו בצוותא ובאושר יהודים וערבים.
מזה כמה חודשים אני מקבל על כך דיווח רצוף מידי
ידידים אמריקאיים.

לא ייחסתי לזה חשיבות רכה.
עד שנמסר כי חוגים ממשלתיים, שקיבלו דיוזחים משלהם,
חושבים ברצינות על חקיקת חוק שישלול את אזרחותם
של בובר ושות׳ ,ואז שתהפוך את פעולתם בחו״ל לעבירה.

אני רוצה להזהיר כפני כל מגמה בזאת.

ץ כולתי לעשות לעצמי מלאכה קלה, ולהסתפק
1בקביעה כי ביצוע כוונות אלד, לא ישרת אלא את
אנשי מצפן.
כדי להצדיק את חיי־הזוהר שלהם בחו״ל, נאלצים אנשי
מצפן להתחפש ללוחמי־חופש נרדפים, פליטי הגסטאפו,
שאינם יכולים להיאבק בבית.

ביום זהו שקר מגוחך, שקל להפריכו. אך אם

עד שיום אחד עלה על דעת כובד שלא כדאי
לו להיות ספק־תצלומי־הפגנות לחברים העושים
חיים בחו״ל, בילדי־התפנוקים שר השמאר
הקיצוני. למה שלא יעשה חיים כעצמו?

ך* אן המקום להסביר בקצרה מדוע זקוקות אותן
* 4קבוצות של השמאל הקיצוני בעולם לבוברים —
דבר המשפיל אותן יותר מכל.
השמאל החדש העולמי, והאינטליגנציה הצעירה כולה,
מחולקים ומפולגים לגבי ישראל. הם נדרשים לבחור בין
התעמולה הישראלית, שהיא לאומנית ונוקשה, ובין התעמולה
הערבית, שהצליחה בחלקה לקבל גוון מתקדם.

חבר הו־הו
עברה שנה עד שתפסנו שכוונתם היתה להקים בה תאים
מחתרתיים, כדי לפוצץ אותה מבפנים ולהשתלט על שרידיה.

משעמדנו על כך, הכרחנו אותם לפרוש,
וסילקנו אותם מכל גופי התנועה.
זה היה בשנה שלפני מלחמת ששודר,ימים, כשאיש
מלבדנו לא הבין עדיין מהי דמותה ומהותה של קבוצה זו.
בשנת פעילותו בשורותינו, הצליח אריה בובר כמעט
לבדו לפרק סניף שלם של תנועתנו, להרחיק ממנו כמה
וכמה אנשים טובים, ליצור בו אווירה של ריב ומדנים.

לא גרמו לכד דיעותיו ה״מהפבניות״ שעוררו
אז חיוף, אלא אופיו האישי.
כי קובר הוא הטיפוס המושלם של צעיר מתוסבך
שאינו נווצא את מקומו אלא בקבוצת־שוליים. כשרונותיו
הדלים אינם עומדים בשום יחם לשאיפותיו. אין הוא
הוגה־דיעות, נואם או כותב. אי־בטחונו העצמי מביא
אותו לתוקפנות־יתר והפגנה של רגשי־עליונות. רק בקבו־צת־שוליים
זעירה ויוצאת־דופן יכול אדם כזה לשגשג,
להצליח, ולהתפרסם ברבים.

כמו אחרים מאנשי ״מצפן״ ,חסידי הסוציאליזם
ושילטון־הפועלים, גילה גם פוכר יחס
שלילי כיותר לעבודה אישית. תקופות ארוכות
לא טרח לעבוד לצורכי פרנסתו.
תחת זאת העדיף לחיות על־חשבון נערות עובדות,
שכילכלו את עצמן בזיעת־אפן.

כקיצור: הוא היה ג׳יגולו, הדרגה הנמוכה
כיותר שאליה יבול להגיע גבר.

מדוע חייב אני
72 פשוט מאוד: מפני שיש כעת אנשים בצמרת
המדינה המתבוננים בבל הרצינות לחוקק חוק
מיוחד למען אריה בובר.
להגן על זכויותיו של אדם כזה?

מי שמכיר את בובר, יתאפק בקושי לצחוק למיקרא ידיעה
זו. הבטלן המקצועי, שניתן היה למצאו בבוקר בקפה
טענוון בירושלים, בערב בדיסקוטק סוראמללו, ובערבי
שבתות וחגי ישראל בקפה כסית בתל-אביב — כלום
למענו יטרח המחוקק?

זה כימעט לא ייאמן. אבל זוהי עובדה.

בגלל שגיאותיה הנוראות של ממשלת־יש־ראל
בארץ ומסביריה כעולם, נדחפו חלקים
גדולים של ציבור חשוב וטוב זה לזרועות
אוייכי-ישראל.
הם תומכים בתוכניות שפירושן השמדת ישראל; שוללים
את קיום המדינה מעיקרה; רואים בפידאיון מהדורה ערבית
של הוויאט־קונג, ובישראל סוכנת הפנטגון השנוא עליהם,
בת־ברית כוחות־החושך בעולם.
אולם גם לאנשים תמימים, שאין להם מושג על הסיכסוך
הלאומי המורכב במרחב, קשה להחזיק בריעות כאלה
ללא היסוס. הם זקוקים לאישור שירגיע את פיקפוקיהם,
שיוכיח להם שבאמת אינם אנטי־שמיים, שיחסוך להם
נקיפת־מצפון.

זהו כדיוק תפקידם של אנשי ״מצפן״.
הם באים כישראלים, כיהודים, ואומרים לחוגים אלה:
אתם צודקים בהחלט. בישראל, כמו ביפן ובספרד, שולטים
הפאשיסטים. לולא ברחנו ממנה, כל עוד נפשנו
בנו, היינו נמקים עתה, כמו חברינו, במרתפי־ד,עינויים
של הש״ב( .שהרי אחרת היינו לוחמים על דיעותינו
בישראל עצמה, ולא בין אורות־הניאון העליזים של
פיקאדילי ושאנז־אליזה, גריניץ׳־וילאג׳ וקורפירסטן דאם).

למעשה, זוהי עיסקה כדאית לשני הצדדים.
״מצפן״ מספק לשמאל הקיצוני תצלומי-זוועה
מזוייפים של חיילי צה״ל תת-אנושיים, המכריחים
שבויים מצריים לחלוץ את נעליהם וה־שולחים
אותם למות מצמא במידבר הלוהט.
ואילו השמאל הקיצוני מספק לאנשי ״מצפן״
פירסומת ענקית, טיולים מרהיבים כעולם,
מקום־ככוד בוועידות בינלאומיות.

תוך עולם זה

חדר אריה בובר, כשנסע לארצות
/הברית.
אירגון
יעיל בעל אופי מסתורי משיג למענו חתימות
של אישים דגולים ונאיביים, מסדר לו הרצאות במיכללות
החשובות (,כן, כן, לאריה בובר שלנו מקפה טעכזון!),
מביא אותו בפני מסכי הטלוויזיה, מארגן לו פגישות- 1 התרמה.

;473י71

תחוקק הכנסת חוק שיביאם בפלילים, היא
תאשר למפרע את טענותיהם, תעניק להם
זוהר של קדושים מעונים.
(וכבר אמר ברנארד שו :״הדרך היחידה שבה יכול
אום חסר־כשרון לזכות בפירסום, היא להיות קדוש מעונה.״
חוק כזה יעניק לאנשי מצפן פירסומת עולמית מעבר
לכל חלומותיהם. שונאי המדינה, וגם הרבה אנשים טובים
ונאיביים, ייחלצו כדי להבטיח להם ״מיקלט מדיני״.

בקיצור: במקום לפגוע כאנשי ״מצפן״ ,חוק
כזה יעניק להם פרם.

^*בל איני רוצה להסתפק בטיעון תועלתי זה. יש
^ כאן עניין הנוגע למהות המישטר בארצנו.
אריה בובר מעורר בי בחילה. אך אני חייב להילחם על
זכותו להפיץ את דבריו, מעוותים ככל שיהיו ולהשמיץ
את השמצותיו, מורעלות ככל שתהיינה, בארץ ובחו״ל.
יש המביאים כנגד עמדה זו את דוגמתה של בריטניה,
שהוציאה להורג את הלורד הו־הו, בעוון שידוריו ברדיו
הנאצי נגד מולדתו במלחמודהעולם השניה( .למעשה היה
זה איש מופרע בשם ג׳ויס. הוא זכה לכינויו משום
שנהג להגיב בצחוק — ״הו! הו על מעשי מולדתו).
אולם לורד הרהו נשפט כבוגד, בעוון קריאה למרד
ולעריקה מן הצבא בימי מלחמה, מעל אדמת אוייב
וכשרותו הישיר. לא היה עולה על דעת איש להאשימו
בפלילים אילו הסתפק בהבעת דיעות מסולפות, תוך
מאבק מדיני לגיטימי, בארצו או בארץ ניטראלית.
יכול מישהו לראות באריה בובר מעין ״הבר הרהו״,
אם כי זוהי מחמאה מוגזמת.

אולם מי שרוצה להתנכל לחופש־הדיבור
שלו -חייב להכין שאינו מתנכל לו, אלא
דווקא למדינת-ישראל הדמוקרטית, אשר כהמשך
קיומה אנחנו רוצים -על אפם ועל חמתם
של אריה בובר ושות/

במדינה העם

הריון הבתולה
בתשובה לשאלה אם שר־החוץ רואת
ופשרות של ויתור ישראלי מל משת־ונזתן
שיר, אמר מר אבא אבן בשבוע שעבר
שאין הוא רואה אפשרות לפתור את הבעות
על־ידי אמצעים אלקטרוניים, הפועלים
:ורחוק, מבלי שהצדדים יקיימו מנעים ביניהם.
את הצעות השלום הרוסיות הוא הישווה
;מושג הנוצרי, הריון הבתולה״.
לאחר התייעצות עם מיספר גינקולוגים
מוסמכים, יורשה לי להעיר לשר־החוץ
שהדרך הקצרה והבטוחה ביותר להכניס
אשת להריון היא לאוו־דווקא באמצעות!
מגע ישיר. במידוז ושני הצדדים מעוניינים
מאד בהריון (ואני מניח שבדברו על הריון
התכוון שר־החוץ למצב של שלום. אין

הארץ, שדיווח בשבוע שעבר על פגישתו
של יצחק בן־אהרן עם חברי המשמרת
הצעירה של מפלגת־העבודה, הכתיר את
הכתבה בציטטה הנועזת ״הטייס נמצא בנד

:זוס כדי שהפועל יוכל לשבות.״
מר בן־אהרן מיהר לשגר אל שר־הביט־חון
מיברק, שבו הוא מתאונן על ״המתת
דמים״ נגדו. זה לא בדיוק נגה שהוא אמר,
הוא טען. סילפו את דבריו, לא הבינו
אותו נכון, וכן הלאה.
אם מר בן־אהרן לא אמר את המשפט
ששימש להארץ ככותרת, אין לי שוס
ספק שהוא רשאי היה לאומרו, ולדעתי
מגלם משפט זח את מטרתה העיקרית
והחשובה ביותר של מלחמתנו.
צה״ל אינו מנהל מלחמה למען עולם
טוב ויפה יותר. אנחנו נלזזמים מלחמת־קיום,
כדברי שופרות־ההסברה שלנו. אנחנו
מנסים לשמור על הקיים, והקיים כולל
גם את זכותו של הפועל לשבות. כל עוד
לא הכריזה הממשלה על מצב־חרום חמור,
שבו ימנעו את התעשרות העשירים, רש אים
גם הפועלים לאחוז בכל האמצעים
החוקיים כדי לקדם ולהגשים את חלומו־

הערה לדובר צה״ל
כשהמצרים הודיעו לפני שבוע יעל קיומו
של אמריקאי בחיל־האוויר הישראלי, מיהר
דובר צה״ל להכחיש את הידיעה, ואילו
שגרירות ישראל בוואשינגטון טרחה להסביר
שהמדובר בנתין אמריקאי שעלה ארצה
בגיל , 15 שהתגייס לצה״ל כאזרח ישראלי
וכן הלאה.
דובר צה״ל חסר חוש־הומור אלמנטרי
לדעתי. הודעתו צריכה היתה להבהיר לעולם

שר הדואר, הדוקטור אלימלך רימלט, הודח
לפני שבוע בנסיגת שרותי־הדואר בש לוש
השנים האחרונות.
מתי נשמע הצהרה דומה לזו מפי שר־החוץ?
בשטח הנגוידלים ופיספוס ההזדמנו יות,
אין משרד ממשלתי היכול להתחרות
במשדד־החוץ, אבל כדי להודות בכשלון
צריך דם. מסתבר שלשר־הדואר יש דם.

פה מה להתבייש. נקרא לילד בשמו)
ניתן להשיג את המטרה אפילו באמצעות
הדואר.
הגינקולוגים מכנים תהליך זה בשם
,הזרעה מלאכותית״ .הילד הנו?ד כתוצאה
מתהליך זה אינו שונה בשום דבר מילד
הנולד כתוצאה ממגע ישיר. המינוס היחיד
בעסק הזה הוא ההנאה החלקית, שתהליך
בלתי־טבעי זה גורם לבני הזוג.
אני יכול להבין שהחשש לאובדן ההנאה
מעסיק את שר־החוץ שלנו, אן עליו לזכור
שלנו חשוב הילד יותר מהנאותיו הפרטיות.
לא איכפת לנו איזה מין מגעים יקיים
שר־החוץ, ישירים או בלתי־ישירים, טבעיים
או אלקטרוניים — העיקר שהבתולה תיכנם
סוף־סוף להריון.
אני מקווה מאד שמר יארינג עשה את
הדוקטוראט שלו בשטח הגינקולוגיה.

נזי פה לבו אהרו

תיהם הלגיטימיים על עושר ורווחה.
הטייס נמצא במטוס לא רק כדי שהפועל
יוכל לשבות. הוא נמצא שם גם כדי שפקידים
יוכלו לנסוע לחוץ־לארץ, כדי שכולנו
נוכל להמשיך לרמות קצת את מס־הכנסה
(במסגרת הסדקים המצויים בחוק, כמובן),
כדי שנוכל לרקוד בדיסקוטק, לאכול אדו־חות־ערב
במסעדות מפוארות, להשתזף ב־בריכת־השחיית
של מלון הילטון, לחזר
אחרי חתיכות, לנסוע במכוניות־ספורט ולשתות
ויסקי־סודה במסיבות הקוקטייל של
תעשיינים ויבואנים.
אם הוא לא יושב במטוס הפאנטום כדי
להבטיח את כל ההבלים האלה המהווים,
בין השאר, את ריקמת. חיינו הנורמאליים
— אינני יודע בשביל מה הוא יושב שם.
כך שנימת ההצטדקות שנדפה ממיברקו של
בן־אהרן אל שר־הביטחון היתה מיותרת
לחלוטין. אין לו מה להתבייש במשפט
שאותו הוא אמר או לא אמר ברגע של
השראה.

שבחיל־האוויר שלנו משרתים גס לא מעט
רוסים שהגיעו ארצה בגיל .15 הוא יכול
היה אפילו להוסיף לאקונית שלמען הזכות
לשרת בחיל־האוויר הישראלי הסכימו הרו סים
לוותר על אזרחותם הסובייטית.
עדיין לא אתרנו את השעה. אני בטוח
שהמצרים יופתעו לשמוע על מיספר הרו סים
המשרתים בחילות צה״ל. אפשר לספק
להם רשימה מדוייקת של שמות.
למה אנחנו צריכים תמיד להצטדק?
יצטדקו קצת הרוסים!

עונת הררידריים
בין השאר אמר ד״ר ריסלט שהוא שוקל
אפשרות של שילוב משקיעי־חוץ במימון
שרותי־הדואר. בנקודה זו, נדמה לי, שהוא
לא חידש שוס דבר למשרד־החוץ.

הספד קצר
סבא מאיר הלך לעולמו.
שטרם זמנו הלן האיש.

קשה

להגיד

ידיעות אחרונות אינו סומך, כנראה, על
כושר השיפוט של ממשלת ישראל. הכותרת
הראשית ביום ו ,,שהשתרעה על פני שמונה
טורים, הכריזה :״הממשלה תדון מחרתיים

במיתקפה המדינית הרוסית־מצרית ותחשוף
הרמייה של נאצר״.
אחת מהשתיים: או שמר צימוקי (ששמו
מופיע בראש הכתבה) יודע מראש אח
סיכומי הדיון, או שהוא מנחה את חברי-
הממשלה ומציע להם סיכום.
כתבה שעיקרה אינפורמציה אינן! צריכה
לעסוק בפרשנות ונבואות. תארו לעצמכם
כותרת בזו הלשון :״בית המשפט המתודי

ידון מחרתיים בפרשת רצח־גן־העצמאות
יימצא את הנאשם אשם

שטיפת מוח
האם בשטח הפוליטיקה אין דבר ששמו
״סוב־יודיצה״?׳ האס זו דרישה מופרזת
לצפות ממר צימוקי שיתן לממשלה שאנס
להגיע לסיכום הדיון בכוחות עצמה!׳ אם
מר צימוקי הוא האיש הקובע את הדיונים
בממשלה ואת סיכומיהם, למה הוא מוצא
לנכון לעשות זאת מעל דפי העיתון? זח
הרי חוסר טאקט ממדרגה ראשונה!
האס הוא׳ באמת מעוניין שהאנשים ברחוב
יגידו שהממשלה עושה את מה שצימוק׳
אומר לה לעשות? __
שבשבת הרוח
רק לפני שבוע ימים פירסם ח״ב המרכז
החופשי, שמואל תמיר• ,מודעות ענק בעיתונות
הישראלית תחת הכותרת :״אין מנוס
מיוזמה צבאית מקיפה, לסיכול המזימה
הרוטית־מצרית לחיסול ישראל.״
תוכנה של המודעה היו דברים שהשמיע
ח״כ שמואל תמיר בדיון המדיני שנערך
בכנסת. הדברים שאמר באותו דיון נראו
לו כה חשובים, עד שטרח לפרסמם במודעה
בעיתונות.
״ההתפתחות החיובית ביותר, בנסיבות
שנוצרו,״ נאמר באותה מודעה ,״היא פשרה
אי־שם בין תוכנית רוג׳רס, המינכן האמריקאית
לישראל, לבין התוכנית הסובייטית.
כלומר: חיסול הדרגתי של מדינת ישראל
נוכח אלה ובהעדר התיצבות אמריקאית
כוללת וחד־משמעית בזירה — שוב אין
לישראל מנוס אלא לקחת את גורלה בידיה,
כל עוד ניתן הדבר, ולפתוח ביוזמה צבאית
מקיפה שמגמתה תהיה לסכל את המזימה
המצרית־סובייטית לחיסול ישראל.״
במילים אחרות: ח״כ שמואל תמיר קרא
לפתיחה מיידית של מלחמת־מנע.
לבחון את החיסול. חלף רק שבוע,
ובראיון מוזמן עם כתב הארץ, שינה לפתע
ח״כ שמואל תמיר את דיעותיו מקצה
עד קצה. הוא גילה כי הגיש לממשלה
שורה של הצעות הקשורות במצב המדיני.
מי שקרא את מודעותיו יכול היה לחשוב
אולי, שח״כ תמיר הגיש לממשלול את
תוכנית המלחמה החדשה. אך, לא! *תמיר
הציע לממשלה להעמיד את תוכנית רוג׳רס
במבחן. או בלשונו :״אסור לישראל לדחות
את התוכנית אלא יש להעביר את
הכדור חזרה לאמריקאים.״
במילים אחרות: השבוע הציע ח״כ תמיר
להעמיד את תוכנית ״מינכן האמריקאית״,
בלשונו, למיבחן, ולראות אם אמנם תביא
לחיסול הדרגתי של מדינת ישראל, כפי
שטען לפני שבוע.
שבשבת הרוח של המרכז החופשי לא
היתד, תופעה יוצאת דופן. אפילו ניצי
המלחמה הקיצוניים ביותר נאלמו השבוע.
בהבחינם לאן נושבת הרוח, מיהרו להחליף
את עורם, להתכחש לדבריהם, שהדיו בה
הודפסו טרם יבשה.
תוך שבוע אחר נדמה היה כי העם
התבגר. לפתע׳ למרות כל שטיפת־המוח
הממשלתית, הסתבר לאזרחי ישראל כי יש
קרן־אור של תקוה, כי יש מוצא מהמצב
של ״נגזר עלינו.״
לא היה זה הפתרון הרצוי. אולם נוכח
חוסר־האונים, השיתוק והחידלון של ההנהגה,
נאלצו אפילו מכריזי המלחמות מסוגו
של ח״כ תמיר, להיאחז בתקוה של השלום
הכפוי.
הממשלה השטיח המתקפל ממשלת ישראל דמתה השבוע לשחקן
שחמט, המיטיב להסיע את כלי המשחק
שלו על פני הלוח כדי לחסום את מהלכי
היריב, אולם יחד עם זאת אינו חותר לעמדת
מט למלך היריב ואינו מסוגל לחזות
את המהלכים הבאים של היריב יותר
מאשר צעד אחד קדימה.
כאשר עשה נשיא מצרים, ג׳מאל עבד
אל־נאצר, בשבוע שעבר את המהלך המפתיע,
בו קיבל את תוכנית השלום האמריקאית,
נראה היה כאילו ממשלת ישראל כלל
לא לקחה בחשבון צעד מעין זה מצד
הנשיא המצרי. אילו היו השרים מעלים
על דעתם אפשרות כזו, קרוב לוודאי שממשלת
ישראל היתד, מבינה מראש את
תגובתה למקרה זה, יודעת מראש את
מהלכיה הבאים.
אולם ממשלה זו, שלא היה לה מעולם
אומץ להחליט, ושכל הערכותיה בשנה
האחרונה התמוטטו כמיגדל קלפים, אינה
פועלת אפילו כדרך שפועלות ממשלות
מתוקנות. רק השבוע הודתה ראש הממשלה
גולדה מאיר, כי בעת שהוחלט על ההפצצות
לעומק במצרים, כלל לא הועלתה
האפשרות בממשלה שצעד זה יגרור התערבות
צבאית סובייטית.
באותה מידה לא נלקחה במפזשלת ישראל
האפשרות שנאצר אמנם יקבל את תוכנית

רוג׳רם.

הטיעונים מתמוטטים. התגובות
הרשמיות הראשונות היו כמעט היסטריות.
״זו מלכודת,״ טענה מקהל! /שוטפי־המוח
בהשראה רשמית ,״זה טכסים רמייה שנועד
להפיל את ישראל בפח.״
תוך 24 שעות התברר לממשלת ישראל
שתגובה מעין זו לא תשכנע איש בעולם.
העילה ההגיונית היחידה שנותרה לישראל
להתנגד קבל העולם לתכנית האמריקאית
נותרה ההצעה להפסקת־אש ל־ 90 יום, שהיתר,
כלולה בתוכנית.
ישראל קיוותה לשכנע את האמריקאים
כי אינה יכולה לקבל את הצעת הפסקת־האש
משני טעמים:
׳•! הפסקת האש תאפשר למצריים ול־סובייטים
במצריים לחזק את המערך הצבאי
שלהם בחזית תעלת סואץ בצורה שתטה
את מאזן הכוחות בתעלה לרעת ישראל.
ו• קבלת הפסקת־אש לתקופה מוגבלת,
כמוה כמתן היתר לחידוש המלחמה בתום
90 ימי ההפוגה, בניגוד להחלטת מועצת
הביטחון שקראה להפסקת־אש.
אולם גם טיעונים אכה נראו כעבור יום
ריקים מכל משמעות. היה זה. דווקא האלון*
במילואים מתי פלד, הידוע בתמיכתו בפתרון
באמצעות הקמת מדינה פלסטינית,
שהציג טיעונים אלה של הממשלה כבלתי
משכנעים. במאמר שפירסם במעריב ביום
שישי האחרון, הרם האלוף פלד את הטיעונים
נגד קבלת הפסקת־האש אחד אחד.
מדוע דחינו את ההצעה להפסיק את
האש? התשובה, לכאורה, פשוטה בתכלית:
נאצר הוא איש מזימות, הוא מעוניין עכשיו
בשקט באיזור התעלה כדי לשקם את

ביצוריו. לאחר שישליס את ביצוריו בנחת
ובשקט שוב יחדש את האש ואנו נ^א
מפסידים.
...פ ש טו תו של הסבר זה מעידה על
הבלותו. נניח לרגע שבאמת כל מה שנאצר
רוצה, הוא רק לזכות בתקופת! שקט על
מנת לשקם את ביצוריו לאורך התעלה.
הלא יכול היה להשיג את מבוקשו על ׳ידי
הודעה שהוא מוכן להפסקת־אש בלתי מוגבלת,
לפי הודעותיה של ממשלת ישראל,
מוכנה ישראל לחדש את הפסקת־האש בכל
רגע, בכל תנאי. לפיכך, הדרך לפני נאצר
לזכות בהפסקת־אש פתוחה ובמשפט אחד
הוא יכול לקבלה ...מדוע אינו עושה
זאת? מה מפריע לו להסכים להפסקת־אש
בלתי מוגבלת, ולאחר זמן, כשיגמור
לשקם את עמדותיו, יחדש את האש.

צפויה החלטה באו״ם. רק אחרי
שהתברר שאין לישראל במה להתלות כדי
להתנגד לתוכנית רוג׳רם מבלי להיראות
בעיני העולם כולו ובעיני אזרחי ישראל
כמי שאינה מעונינת כלל בשלום, רק אז
התכנסה הממשלה כדי להחליט על תגובתה.
הפעם היו שיקולים חדשים חמורים,
שעמדו לקבוע את עמדת הממשלה. בין
אלה היתר, האפשרות, עליה נרמז לישראל
מפורשות, כי אם תדחה את תכנית רוג׳רם
לא יהיה מנוס מקבלת ההחלטה על ידי
מועצת־הביטחון — שארצות־הברית לא תוכל
למנעו על־ידי הצבעת וטו.
זה היה הרקע לדיוני הממשלה השבוע
ולהחלטתה על צורת התגובה הישראלית
למהלכו של נאצר. לפי כל סימנים, נהגה
ישראל גם הפעם כמו בעבר. היא הגיבה
על צעדו האחרון של היריב, מבלי לחזות
מראש את מהלכיו הצפויים הבאים.
מדיניותה של ישראל דמתה לשטיח מתקפל,
המתגלגל כל אימת שעומדים לדרוך
עליו.

¥הברירה העומדת בפני המפד״ל היא ביו קודחת לספחת

סף בורג הוסיף להבהיר לראש־הממשלה ולאותם
משרי העבודה הידועים כקרובים
לראש־הממשלה, כמו שר־המשפטים יעקב זאב השיכון ושר שפירא שמשון שרף, כי עליהם לעזור למתנגדי רפאל.
בשלב זה נכנסה לפעולה אשד, נוספת.
גאולה רפאל, אשתו של יצחק רפאל ובתו
של מי שהיה שר־הדתות הראשון של ישראל,
הרב יהודה לייב מימון, מיהרה אל גולדה
מאיר .״האם זה מגיע להרב מימון?״ טענה
גאולה רפאל, והזכירה לגולדה מאיר את
50 שנות שיתוף הפעולה שבין אביה המנוח
לבין ראשי מפא״י.
גולדה חזרה על ההודעה שלה שהיא אינה
נוקטת שום עמדה בשאלת השרות .״זו היא
שאלה פנימית של המפד״ל. לא אתערב.״

מיכאל ח1נ
ך -מפד׳׳ל לא רוצים שיצחק רפאל
יהיד. שר בממשלה. אבל במפד״ל עשוי
להתגבש רוב אשר יהליט כי רפאל הוא
השר. כי במוסדות המפד״ל שולט כיום
קומץ של אנשי מנגנון הפועל בחסותו של
רפאל• קומץ זה יכול לקבל החלטות נגד
רוב חברי הכנסת של המפלגה. הוא יכול
להחליט נגד דעתם של שני שרי המפלגה,
יוסף בורג וזרח ורהפטיג. הוא יכול שלא
להתחשב בדעת חברי המפלגה. לכן מנסים

העד המרכזי של המשפט היה ח״כ ה־מפד״ל
הרב מרדכי נורוק, אהד מזקני התנועה
הדתית בארץ. עדותו במשטרה היתד.
אחד הקלפים העיקריים בבניין התביעה.
והנה, לתדהמת הפרקליטות, מסר מעל
דוכן העדים בבית־המשפט עדות שונה.
תכסיסי
לא היה זה הדבר המפתיע היחידי באותו
משפט, שבסופו זוכה סגן־השר. עובדה השהייה היא כי שופט השלום הראשי ששמע את .
המשפט וזיכה את רוזנברג, חדל כעבור ׳
זמן לכהן כשופט.
ך* מועמד השלישי הוא סגן שר־החי־אחר
הזיכוי חזר העסקן הדתי לפעילות | 1נוך מיכאל חזני. נגדו התנהל מסע השממפלגתית.
הוא נעשה מקורב עוד יותר
צות מסוג אחר. עליו אומרים במפד״ל שלשר־הסעד
דאז חיים משה שפירא ומקומו
הוא כל־כן רוצה למצוא־ חן בעיני אנשי
במפד״ל התבצר לאין־שיעור. בן־מאיר גם
מפלגת העבודה, עד שהוא יותר נאמן להם
נתמנה כאחד מנציגי הממשלה בוועדה למי־מאשר
לענייני מפלגתו הוא. השמיצו גם
קשה לדעת מי גרוע יותר — בן־מאיר
או רפאל׳ אך אין ספק כי בן־מאיר פיקח
יותר. מרוב פקחותו, לא יסתבך בפרשיות
מסוג הפרשיות של רפאל ושמו נעלם מהכרוניקה
הפלילית מאז שנת .1954

פ. כהו מרונדו! :רוזנבוג ניצל
קרנות ציבוריות לתועלתו הפרטית

ב־ 1954 מלאו העיתונים בידיעות על
עיסקות מפוקפקות של סגן שר־הסעד,
ישראל שלמת רוזנברג. המשטרה שפתחה בחקירה גילתה

תועלת פרטית

ס־צרריזי

פ סי כה ,

פי טיב

עיסקות שוק שחור, סיפסור וניצול מעמדו הציבורי כדי להעביר
בספים לתועלתו הפרטית. היועץ המשפטי הסיר את חסינותו׳
של רוזנברג והוא הועמד לדין. אחרי המשפט החליף שמו לבן־מאיר.

ד-רד**..לזנכר*ו

רשתי
המש טר ה חו תרתבפרש
2 0 0 0 ,ל׳ י ש הבד תת־שר הסעד

את חזני כי הוא שחצן, שבוי במליצותיו
ולא יביא שום תועלת למפלגה מישיבותיו
בממשלה. כוונתם: מפלגה התלויה על הנד׳
קה מירבית של טובות הנאה, זקוקה לנ!י
שיודע לגלגל עניינים ללא תמימות־יתר.
כדי לדחות את ההכרעה בין השלושה למועד
מאוחר יותר, נקטו עסקני המפד״ל

^ םפר. דהמש טר ההכלכ לי ת ־־ ל ה תי ע צו ת ד חו פ ה טם הינע״זהמשפ טי בירו של ץ
דמו מי

המשטרה חוקרת

לרעתה,

רוזנברג,

אשר

ביקש

תמורת

תיווכו 2000

המשטרה הכלכלית נכנסה לחקור בפרשה וגילתה חון כדי כך
עיסקות מפוקפקות נוספות של סגן שר־הסער ישראל רוזנברג
— היום ישראל בן־מאיר. זה לא מנע ממנו להיות סגן שר־־הפנים.

היה זה רק שלב אחד במערכה המתנהלת
מתנגדי רפאל להכשיל את מועמדותו מבחוץ.
בתוך המפד״ל מסביב לירושה של המנהיג
כבר למחרת מותו של שר־הפנים חיים
המנוח.
משה שפירא, מיהר להיפגש שר־הסעד ד״ר
יוסף בורג עם ראש־הממשלה. הוא הזכיר
לפחות שלושה מועמדים נאבקים על הלה
כי לפני כמה חודשים, בעת הרכבת ה
ירושה — וכולם משמיצים את כולם. נגד
ממשלה הנוכחית, הודיע השר המנוח חיים
רפאל אמרו מתנגדיו כי אם לא רוצים שמשה
שפירא בשמה, כי גולדה לא תסכים
תחזורנה פרשיות מסוג תל־גיבורים, מוטב
בשום אופן שיצחק רפאל יצטרף לממשלה
שלא להפקיד בידיו משרד ממשלתי. אך
כשר. גולדה הסכימה לדעתו של בורג.
לא פחות חריפות היו ההשמצות שהושמעו
עד עתה לא ידוע מי סינן את הידיעה לעל
חשבון המועמד השני, חבר הכנסת
עיתונות. אך ברגע שפורסם ברבים כי גוישראל
שלמה בך מאיר. מניבבי העבר הועלדה
מאיר מתנגדת לצירופו של רפאל, מילו
פרשיות שחיתות שמנות שבן־מאיר
הר מזכירה המדיני של ראש־הממשלה להיה
קשור אליהן אישית, אם כי לא בפרסם
הכחשה. שמחה דיניץ טען שאין לשמו
הנוכחי כי אם בהיותו עדיין ד״ר רוהעלות
על הדעת שראש־הממשלה תתערב
זנברג, עולה חדש יחסית מארצות־הברית.
בבעיות הפנימיות של מפלגה אחרת.
הוזכרה פרשת חברת מיבטח עוז שנוהלה
על־ידי בן־מאיר ואשר בחסותה בוצעו עי־כולם
משמיצים
סקות־בשר מפוקפקות בזמן הצנע של דב
יוסף. רבבות קופסאות שימורים הובאו אז
את כולם ארצה באמצעות החברה המפלגתית, לחלוקה
בין מוסדות ואנשים שהגיע להם לקבל
תמיכה מסוג זה. הבשר הגיע גם לשוק הך*
כחשה זו לא הפחידה את מתנגדי רפ!
1אל במפד״ל. הם ידעו שבשטח הפוליטי שחור, והמשטרה הכלכלית פתחה בחקירה.
רוזנברג, אז סגן שר־הסעד, נחקר ונפתחו
אין ערך להכחשות של דוברים. היא גם
נגדו מספר תיקים. עלילותיו מילאו את הלא
הרגיעה את יצחק רפאל. הוא החל לעיתונים
של חודשי מאי־יוני , 1954 ולבקשת
חשוש מפני המחסום שגולדה מאיר עלולה
היועץ המשפטי לממשלה הסירה הכנסת את
לשים בריצתו אל שולחן הממשלה.
חסינותו, והוא הועמד לדין.
ההסתערות על גולדה לא פסקה. יו־

נוי שופטים, ומאז נתמנו שופטים על־פי
המלצתו והצבעותיו בוועדה.

״בן־מאיר יותר
גרוע מרפאל!״
ן־מאיר נעשה סגן שר־הפנים
^ כאשר שפירא קיבל משרד זה. הוא היה
למעשה הבוס של המשרד ששסירא לא גילה
שום התעניינות־ בעבודתו היום־יומית.
קשריו של בן־מאיר עם הרשויות המקומיות
נעשו הדוקים ביותר, לא פחות מזה היתד׳
לו השפעה בוועדות לבינוי ערים שליד
מינהלי המחוזות. שמועות החלו להתפשט
כי בן־מאיר יש לו יד בקביעת סיווגן של
קרקעות חקלאיים והפיכתם לקרקעות עירוניים,
דבר שהעלה את מחיר הקרקעות
במאות אחוזים. בן־מאיר הראה גם פעילות
רבה מסביב להקמת הקריות החסידיות כמו
קריית־ישמח־משה, קריית־סביון וקריית־באבוב
בבת־ים. בכל אופן, לאחר הרכבת
הקואליציה הנוכחית, כאשר משרד־הפנים
נפל שוב בחלקה של המפד״ל, סירב שר־הפנים
חיים משה שפירא לחזור ולמנות
אותו פעם נוספת לסגן־שר במפלגה. אז החלו
מהלכות שמועות כי שפירא אמר למקורביו
:״חיכיתי לרגע שאוכל להיפטר
ממנו, הוא עוד יותר גרוע מרפאל.״

בן־מאיד
בתכסיסי השהייה. הם לא התקשו לעשות
זאת. להיפך. היה להם קל מאוד להצהיר
כי לא ייתכן להחליט על ממלא מקום לשר
כל עוד לא תמו 30 ימי האבל למות המנהיג.
הצהיר השבוע יצחק רפאל בשיחה עם
כתב קול ישראל :״אין כלל להעלות על
הדעת דיון, אפילו שיטחי, בתוך 30 ימי
האבל.״ אך מי שידע מד, עשה רפאל רק
דקות ספורות לפני שהשמיע הצהרה זו
לתוך המיקרופון של הכתב, ולאיזו פגישה
הוא מיהר, יכול היה רק לחייך למשמע
הצהרה תמימה ואלגנטית זו.

[ אוד

א נ 1ו י

שלום האידיאלי הוא זה הדומה ליחסי־אהבה מושלמים. שני הצדדים אוהבים
( 1איש את רעותו, חפצים זה בקירבת זו.

שלום כזה נדיר בעולם. הוא לא יקום במרחב כקרוב.
יש וצד אחד אוהב את השני, אך אינו זוכה ביחס דומה מצד אהובתו. במיקרה זה פותח
;.אוהב הנמרץ (או האוהבת הנמרצת) בתהליכים של חיזור. משתדלים למצוא־חן, ללמוד את
נפש הצד השני, להשפיע עליו, לשנות את עמדתי.

כמשך שלוש שנים — במו בכל השנים שקדמו להן — הוכיחה
ממשלת־ישראל שאינה מסוגלת לבך.
לא זו בלבד שלא עשתה דבר בכיוון זה, אלא שכלל לא היתה מסוגלת לחשוב על כך.
בכל מערכות הממשלה והמדינה אין מוסד שזהו תפקידו.
בהעדר שלום של אהבה הדדית או חיזור, נותרה האפשרות של שלום באמצעות אונס.

מה קרה?

קרה שקו־ההגנה המדיני הראשון של ישראל נפרץ.
כאשר הציעה אדצות־הברית את תוכנית רוג׳רס (מס׳ ,)1דחתה אותה ממשלת־ישראל
מכל וכל. כי עיקרה של תוכנית זו היא: הסדר־שלום שיחזיר את ישראל לגביל ה־ 4ביוני
, 1967 עם שינויים קלים.

בבל ממשלת הליכוד הלאומי, אין אך שר אחד הרוצה בכך. הציבור
הרחב, שאולי יש לו דיעה אחרת על כך, לא נשאל.
נגד תוכנית זו היו לממשלת־ישראל שלושה קווי־הגנה, בזה־אחר־זה;
• גמאל עבד״אל״נאצר. הממשלה היתד, בטוחה שנשיא מצריים ידחה את התוכנית,
ובכך יביא, למותה( .הפילוסופיה שמאחורי תקווה זו :״בכל שלבי מאבקנו הושיעה אותנו
הקיצוניות הערבית. המופתי, שוקיירי ונאצר איפשרו לנו להקים את המדינה ולהרחיבה.
אפשר לסמוך עליהם תמיד.״)
• הפידאיץ. הממשלה קיוותה שאפילו עבד־אל־נאצר נוטה להסכים לתוכנית, היד
הפידאיון והסורים מונעים זאת ממנו.
• יהודי אמריקה. אחרי שייבלו כל הקיצים, יתייצבו אלה כאיש אחד לימין ישראל,
ויכריחו את ממשלת ארצות־הברית לגנוז את התוכנית.

נאצר שודט במצב 158
ך * ש בו עהתמוטט הקו הראשון. עבד־אל־נאצר והסובייטים קיבלו את התוכנית
ן | האמריקאית — בלי תנאי.
(כדי להנעים את הדבר על המוני עמו, הסביר נשיא מצריים את התוכנית האמריקאית
בצורה הנוחה לו. אולם בתשובתו הרשמית, קיבל אותה כמו שהיא, בלי כל הסתייגות.
לשזא ניסו עיתוני ישראל, במאמץ נואש, לטשטש עובדה זו).
לפי כל הסימנים, אין זו הסכמה טאקטית בלבד, שתתבטל מחר מאליה. קאהיר רוצה
בהסדר דחוף, כדי למנוע את הצורך למקם במצריים עוצבות גדולות של הצבא הסובייטי.
מוסקבה מצידה רוצה בהסדר, מחשש פן בואן של עוצבות כאלה יביאו את שתי המעצמות
הגדולות לעברי פי פחת של עימות נוסח קובה.

הקו הראשון נפרץ, ודרך הפירצה הסתערה הדיפלומטיה האמריקאית
במלוא עוצמתה.
הקו השני החזיק מעמד, כמקתה. הפידאיון והסורים דחו בשצף־קצף את העמדה המצרית.
הפידאיון חששו, בצדק, כי הסדר־השלום המוצע עלול להביא לחיסולם הפיסי של אירגד
ניהם על־ידי הכוחות המזויינים של המימסד הערבי — כוחות מצריים, ירדן ולבנון.
ההסדר נועד, בין השאר, לבודד את הפידאיון, לשקם את הפליטים ובצורה זו לחסל או

לצמצם את אירגוניהם.

אולם ערבו של הקו הזה היה מפוקפק ביותר. עצם קבלת התוכנית
האמריקאית על־ידי המצרים מוכיחה בי עכד־אל־נאצר שוב אינו
פוחד מהפידאיון, וסומך על כוחו להכניעם או לנטרלם.
המערך הפנים־ערבי הוא עתה כלהלן:

• לימין קאהיר עומדות המדינות הערביות ה״מתונות״ — לבנון, ירדן, מארוקו
(שמלכה קיבל את נחום גולדמן לשיחה פומבית) ותוניסיה (הדוגלת בהסדר עם ישראל
מזה שנים רבות).

^>^קאהיר יכולה לסמוך גם על בנות־בריתה הקבועות: סודן, לוב, תימן, דרומי
• שתי מדינות המתנגדות לתוכנית להלכה, לא יתנגדו לה למעשה. אלג׳יריה עסוקה
בענייגים שלה, רוצה להתקרב למארוקו ותוניסיה. סעודיה כפופה לחלוטין להשפעה
האמריקאית.
0׳ עיראק מתנגדת לתוכנית רשמית. יכול להיות שתוותר על התנגדות פעילה, תמורת
תמיכת עבד־אל־נאצר בשאיפותיה במיפרץ הפרסי. ייתכן גם קרע בינה ובין קאהיר. אולם
כוחה קטן מכדי להשפיע.
• סוריה מתנגדת בתוקף. אך יש המאמינים כי זוהי התנגדות למראית־עין בלבד,
מכיוון שהיא רוצה לקבל בחזרה את הגולן.

גולדה מאיר: לא תהיה לה ברירה
לכך יש דוגמאות רכות מאוד כהיסטוריה.
הצורה המקובלת היא אונם של צד אחד על־ידי הצד השני — כלומר שלום של תכתיב,
בתום מלחמה בה הביס צד אחד את השני.
ממשלת־ישראל ניסתה ללכת בדרך זו. היא נכשלה, כי אין לישראל הכוח להשיג הכרעה

צבאית מוחלטת.
במלחמת ששת־הימים השיגה ישראל נצחון צבאי כביר בשדה־הקרב, אך לא נצחון מדיני.
הצד השני גדול מדי, ויש לו ידידים חזקים מאוד.

הנסיון להשיג שלום באמצעות אונס הערבים על־ידי ישראל -נכשל.
נותרה רק האפשרות האחרונה: אונס שני הצדדים על־ידי המעצמות הגדולות.

גם זה קרה פעמים רכות כהיסטוריה.
אולם בכל זאת ייתכן כי ממשלת גולדה מאיר תחדש חידוש בינלאומי:

אונם בשיעורים.

ה\נה
שלושה 113
ווירת המשבר שהשתררה השבוע בירושלים היתד, כה בולטת, עד כי חדרה גם
לתודעת האזרח הפשוט, הקורא את העיתונות המודרכת.

כמצב בזה, כשהוא יכול לסמוך על התמיכה המדינית של וושינגטון
ומוסקבה גם יחד, היה מעמדו של עכד־אל־נאצר כעולם הערכי איתן.
הקו השני איבד את יעילותו.

הנשק הסוד -בספק ״-
ך ותר הקו ודטלישי
4אולם כבל שהתקרב רגע האמת, בן גברו החששות בצמרת ישראל.
— הקו של יהודי אמריקה.

ישנן דיעות שונות על התנהגותה הצפוייה של יהדות אמריקה במיקרה של עימות בין
ממשלת מולדתם ובין ממשלת־ישראל.
הקיצוני ביותר הוא הד״ר נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי. הוא משוכנע
כי יהודי אמריקה לא יילחמו נגד ממשלתם — וכי התנגדותם כולה תתקפל אחרי כמה
עצרות־מחאה חסרות־תועלת.
אחרים פסימיים פחות. אולם נדמה כי מעטים בצמרת ישראל הבטוחים כי במיבחן הצפוי
אפשר לסמוך על יהודי אמריקה עד הסוף. מה גם שעמדתם הנוקשה של גולדה מאיר
וחבריה מתקבלת אך בקושי על דעת היהודים הנאמנים ביותר.

את הדיעה הצלולה כיותר השמיע השבוע איש-מפתח בהוגי הממשלה
:״ייתכן שאפשר לסמוך על יהודי אמריקה. אבל זהו הנשק
האחרון -ולא בדאי להשתמש בו לפני שיגיעו מים עד נפש. אם
יתבדה נשק זה -נישאר ללא כל הגנה״.
מעטים מטילים ספק בכך שיהודי אמריקה יתייצבו לימין ישראל, במלוא שיעור קומתם,
אם תהיה צפוייה אי־פעם סכנה אמ׳־תית של השמדה למדינה. אך במצב הנוכחי, כשמדובר
על הסדר־שלום והוויכוח הוא על שטחים — קשה לסמוך עליה בביטחון.

כך, ככל שהתקרב המיבחן, גברו הספקות גם לגבי קו־ההגנה השלישי. מרשלת־ישראל
מצאה את עצמה, לפתע — חשופה לגמרי. ערפילי האשליות והאגדות התנדפו.

די היה בכמה מילים של גמאל עכד־אל-נאצר כדי להכיא את כל
המדיניות של ממשלת גולדה מאיר לידי התמוטטות גמורה.

תלות מוחלטת באמריקה
ך• ך מצאה את עצמה ממשלת־ישראל פנים־אל־פנים עם מציאות, שאיתר, לא רצתה
לראות במשך שלוש שנים, חרף אזהרות נישנות מצד אנשים פקוחי־עין (שנקראו
״תבוסתנים״).
מציאות זו אומרת:

כמידה רכה הודות
• אחרי שהצבא הכובייטי התבכם במרחב
לשגיאות ממשלת-ישראל, בגון הפצצת עומק מצריים -הפכה ישראל
תלוייה לחלוטין כארצות־הכרית.
• אין ישראל יבולה להרשות לעצמה חילוקי־דיעות חריפים עם
ארצות-הברית, העלולים לסבן את זרם הבס?,והנשק, שהם עתה
חיוניים לעצם קיום ישראל.
• השגת הסדר־שלום במרחב היא יעד ממדרגה ראשונה של ממשלת ארצות־הברית. היא
רוצה למנוע התבססות יחידות סובייטיות נוספות במצריים (וגם בסוריה) ,וגם למנוע עימות
ישראלי—סובייטי שיעמיד את אמריקה בפני הברירה להפקיר את ישראל או להסתכן
בעימות גרעיני עולמי.

• במצב זה אין לישראל שום אפשרות אלא להיענות לדרישות
האמריקאיות -ביודעה כי ארצות־הברית אינה דורשת מישראל דכר
שאינה יכולה לקבלו.

התחכמות או מדיגיות
ילו היתה ממשלת־ישראל מסוגלת לחשוב מראש, לשקול בקור־רוה את הנתונים
\ 4ולהסיק מסקנות, היא היתה מעריכה מציאות זו נכונה מומן, ומגישה תוכנית־שלום
משלה.

משה דיין: הוא ינקו ער הנסיגה

אולם ממשלה זו חיה מן היד אל הפה, מהיום למחר.

החלטת מועצת־הכיטחון מס׳ - 242 ההחלטה המפורסמת מן ה־22
כנובמכר .1967

בגלל הרכבה, ובגלל תכונות אישיותם של גולדה מאיר ורוב עמיתיה, איו היא יכולה
לערוך חשבון לטווח ארוך. במקום חשבון כזה, באו הצדקנות הרגשנית של גולדה, המלל
של אבא אבן, האילתורים של משה דיין והמליצות הנבובות של ישראל גלילי ושמעון פרם,
בתוספת החזון המיסטי של מנחם בגין ועזר וייצמן.
הקו היחידי שהממשלה הזאת היתד, מסוגלת לנקוט בו היה קו של התחכמויות, של
תחבולות קטנות.

אחרי שמצריים וירדן קיבלו את ההחלטה — גם אז בלי הסתייגות כלשהי — גבר
הלחץ האמריקאי על ישראל להסכים אף היא.

האמת היא שממשלת־ישראל מתנגדת בחריפות ובאופן מוחלט להח לטה
זו, שפירושה נסיגה ״משטחים בכושים״.
הוויכוח על נוסח זה הוא בין אותם הסבורים שפירושו נסיגה מכל השטחים, ובין
אותם הסבורים שפירושו נסיגה כימעט מכל השטחים. אפילו האמריקאים אינם מוכנים
לקבל את המפה של הפלג המתון ביותר בממשלת־ישראל — זה הרוצה לספח ״רק״ את
הגולן, איזור ירושלים ושארם־אל־שייך.
ההתנגדות הטוטאלית של הממשלה להחלטה לא נשתנתה. אולם נוכח הלחץ האמריקאי

גם השבוע התנהלו הדיונים על רמה זי -איד לתת תשובה שתיראה
במו ״בן״ ,כעוד שהכוונה היא ״לא״.
אך למעשה נפלה ההכרעה מזמן — מבלי שהממשלה הרגישה בכך,

אונס הדרגתי
פיון-החייפ מלמד שקורבן של סחיטה חורץ את גורלו ברגע שהוא נענה לדרישה
^ הראשונה של הסחטן — ולוא גם בתשלום אגורה אחת. הוא הדין לגבי קורבן של אונס.

המיבחן בא באשר בוצע האונס הקטן הראשון. היה זה לגבי קבלת

התחיל אונס הדרגתי.

תחילה קיבל השגריר יוסף תקוע את ההחלטה ״על תנאי״ ,בצורה של ״כן־אבל־לא״ .אחר־כך
בא אבא אבן וקיבל אותה בחצי פה. לבסוף באה גולדה מאיר וקיבלה את ההחלטה
בנוסח שנתפרש בחו״ל בקבלתה הגמורה.
כל זה הוסבר כתימרונים של ״הסברה״ ,כדי להשפיע על ״דעת־הקהל העולמית״ .אך
למעשה היתד, זאת כניעה פשוטה ללחץ אמריקאי, שאי־אפשר היה לעמוד בפניו.

מה שקורה עתה לגבי תוכנית רוג׳רס מם׳ 2דומה לתהליף זה.
שוב מתנגדת הממשלה לגמרי. שוב מופעל עליה לחץ אמריקאי, אחרי הסכמת הערבים.
שוב מתחילה הכניעה ללחץ, במסודר, של ״תימרון״ ,לצורכי ״הסברה״ ,כדי להשפיע על ׳
״דעת־הקהל העולמית״.

ההצדקה המחוכמת היא: נעמיד פנים כאילו אנחנו מסכימים, אחרבן־
נחבל כביצוע, ואולי לא ייצא מזה בלום.
ושוב נקשרת בכך האשליה: עבד־אל־נאצר הסכים רק כתחבולה, הוא עצמו יחבל
בתוכנית. עיתוני ישראל מטפחים אשלייה זו, שהם זקוקים לה כנרקומן לסם.
השלייד,־עצמית אחרת היא שאפשר להסכים לתוכנית רוג׳רס מס׳ ,2מבלי להסכים
לתוכנית מס׳ .1כלומר: להסכים לתוכנית נוהלית, שבאה להחיות את שליחות יארינג
ולכונן הפסקת־אש מוגבלת, מבלי להסכים לתוכנית המפורטת של ההסדר, שהוצעה על־ידי
ויליאם רוג׳רם בדצמבר .1968

האמת הפשוטה היא שאותן הנסיבות המכריחות את ממשלת•
ישראל להסבים להחלטת מועצת-הביטחון ולתוכנית רוג׳רס מס׳ ,2
יבריחו אותה לקבל גם את שאר פרטי ההסדר האמריקאי-סוכייטי,
כפי שיתגבש בחודשים הקרובים.

דווגים להיאנס
ילו היה הסדר זה מסכן את קיום ישראל או את ביטחונה — היה זה אסון לאומי.
אולם האמת היא שתוכנית רוג׳רם מספקת את הצרכים החיוניים
של ביטחון ישראל, והיא כשלעצמה תוכנית חיובית הראוייה להתקבל
גם בזכות עצמה -אם יגובשו הפרטים בהמשך המשא־והמתן בצורה
הנאותה.
האסון הוא אחר: כי באותו מחיר יכלה ישראל לקנות, לפני שלוש שנים וגם לפני שנה,
הסדר־שלום ישיר עם הערבים, שערכו הנפשי והמדיני גדול יותר לאין ערוך.

בגלל עיוורונן הנורא של ממשלות אשבול וגולדה, על בל חבריהן,
הוחמצה הזדמנות זו. המחיר עלה, אך טיב הסחורה יהיה הרבה
יותר נחות.
התוצאות של אונס דומות לתוצאות של יחסי־אהבה — אך יש הבדל מסייים במישקע
הרגשי.
אולם כמה וכמה אנשים בצמרת המדינה סבורים שדווקא דרך האונס היא הטובה ביותר.
לדעתם, אין לממשלות מצריים וישראל כאחת כל אפשרות פסיכולוגית ופוליטית להסכים
להסדר־שלום בדרך אחרת. זו גם זו זקוקה לאליבי של ״כניעה ללחץ״ כדי להתגבר על
היסודות הקיצוניים בארצה — האחים המוסלמיים והאחים היהודיים.

״בעצם בולם רוצים להיאנס,״ אמר בחיוך איש מרכזי בירושלים.
״פשוט אי-אפשר להגיע לתכלית בשום דרך אחרת״.

!מנחם בגין: עד אט ועל חמתו

במדינה
פתרון בפרסום שעבר הצבעתי על שלוש נקודות — ציינתי את מצבו של האום היום, מצב
מביך. ומלא סכנות. לאחר־מכן טענתי כי מקור כל הבעיה נעוץ בטבע האנושי, וסיימתי
עם שאמרתי כי יש אלוהים אשר יש לו שייכות־של־ממש לדברים אלו. היום הייתי רוצה
להרחיב את הדיבור קצת במה שכבר נאמר, לסרט יותר.
אינני חושב שיש צורך לנסות לשכנע מישהו שהעולם נקלע למבוך בו טמונות סכנות
רציניות, איומים אמיתיים ביותר, לגבי כלל האנושות. ידוע לי, מצד י שני, שמעטים הם
אלו המכירים בכך שהבעיה נעוצה, בעצם, בטבע האדם. האדם הוא מעוזת. הוא פגום.
כל מה שהוא נוגע בו הופך לכלי־מלחמה, אמצעי שבו הוא שואף להשתלט על בני־אדם
אחרים. כשרונותיו — כשרונות שאין להתכחש בקיומם — במקום להיות מופנים
למטרות חיוביות, משמשים שוב ושוב את תאוות הבצע קצרת־הרואי שלו. כך יש לנו
המלחמות שהמאה שלנו ״מצטיינות״ בהן. כך יש לנו החרבת נופים והשחתת יערות,
מקורות מים ואזורי־מחיה רבים. ערפ+לים מלאי־רעל מרחפים מעל לערים הגדולות
שלנו, מיכניזציה, המאיימת להביא אותנו למקום שבו המכונה תשלוט על האדם, ועוד
היד נטויה. האדם איננו יודע להשתמש באשר ניתן לו, לכן הגענו למצב הנורא
שהגענו אליו היום, כאילו נדחפנו לכאן על־ידי איזה כוח שהוא מעבר לנו, אחוזים
באיזו רוח רעה ומוזרה.
המקרא איננו מופתע מכל זאת. תוך שה׳ מכיר את הטבע האנושי, הוא מתאר בפי
נביאיו את הימים הללו ממש, עוד לפני שנים רבות —
״דע מי באחרית הימים יבואו זמנים קשים, שכן אנשים יהיו לאוהבי־עצמם
ואוהבי בצע, הוללים וגאים ומגדפים, מורדים בהוריהם וכפויי־טובה, חסרים
יראת־שמים, ללא היכולת לאהוב או להכיר אהבה אמיתית, אכזריים ושונאי־טוב,
מוסרים־את־חבריהם, פוחזים, קלי־דעת ורודפים אחרי תענוגות יותר מאשר
אחרי אלוהים כימי נח, כן יהיה בעת ההיא
אותו האלוהים, המכיר את הטבע האנושי, והמסוגל גם לתאר את תוצאותיו הממאירות,
הוא שחפץ להתערב בהיסטוריה האנושית ולשנות את הכיוון שהיסטוריה זו לוקחת.
הוא חפץ להתערב בחיי כל בן־אדם המוכן לכך, ולחזור למלוך בחייו, לתת לו לב חדש
ורוח חדשה ,״והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר לב המסוגל
לאהוב. לב־היודע־שלווה. חיים שאין מקום בהם ליאוש, אלא לבטחון ואמונה הנובעים
מתוך שיודעים ומכירים אנו באלוהים כל־יכול ואשר איננו ״אלוהים מרחוק״ אלא ממש
עימנו.
יותר מזאת. אני יכול להעיד כי האלוהים הזה ככר התערב. הי ד שלח, בזמנו, משיח,
למען יקרא לעם ולאנושות לשוב. הוא שלח מושיע שיש בידו לשחרר את האדם הן
מאשמת החטא והן מכוח החטא, כוח המשעבד והמעוות את האדם. והיום האלוהים
קורא ,״שובו אלי ואשובה אליכם, אמר ה שובה, משובה ישראל, נאם ה׳ ,לא אפיל
פני מכם אך דעו עוונכם.״
ואנחנו מה נעשה?
ירדכעד
ת.ד 2234 .רמת־גן
מכתבים ייענו.

פשעים
רצח במרכז המסחרי

מזה 25 שנה עבד ויקטור יאמר כנהג
מונית. נשוי ואב לשמונה ילדים, היה ויקטיר
חייב לדאוג לפרנסת משפחתו בעבודה
קשה. יום יום עבד במוניתו ב־ 18 שעות.
בשנים האחרונות היה נוסע בקו תל־אביב
— עזה.
כאשר התגברו זריקות הרימונים בעזה,
ניסו ידידיו לדבר על ליבו כי יחליף את
הקו .״זה מסוכן,״ אמרו לו ,״לא כדי לך
לסכן את חייך״ .״מה אני יכול לעשות?״
היה ויקטור משיב להם .״בקו הזה יש
פרנסה ואני מוכרח לפרנס את ילדי.״
השבוע נותרו ילדיו של ויקטור ללא
מפרנס. ביום השני בשעות הערב, עצר
ויקטור את מוניתו במרכז המסחרי של
העיירה אור־יהודה. הוא יצא מהמכונית
וניגש אל חנות הנעליים פאר של סאלם

בית־המשפט המחוזי בירושלים.
היה זה במסגרת תביעה שהגישה מדינת־ישראל
נגד סמי לוי, בעל גלריה ברובע
היהודים בעיר־העתיקה בירושלים. שר־האוצר
הוציא צו־הפקעה נגד השטח עליו
עומדת, בין היתר, הגלריה. סמי לוי סירב
להיכנע לצו, אילץ את המדינה לתבעו לדין.
בעת הדיון נעזר לוי להוכחת טענותיו
בתרשים שהוכן ונחתם על־ידי המהנדס
א. חנטריש. למרות שהמהנדס בעל השם
המקורי לא היה ידוע אישית לא לשופטים•
ולא לנציגי התביעה, הסכימו הללו להתייחס
למיסמך ברצינות, בהנחה שכנראה
קיים מהנדס בעל שם וזה.
הפקעה לא חוקית ז אולם הבעייה
העקרונית יותר שהועלתה על־ידי סניגוריו
של לוי, עורכי־הדין אליעזר מלחי ואברהם
קצבורג, היתה מהשטח המופקע אינו
ניתן כלל להפקעה על־ידי הממשלה, כי הוא
שייך בעצם לווקף. בשבוע שעבר הגיעו
הצדדים לפשרה, לפיה יפנה סמי לוי בשאלה
לשר־האוצר, האמנם באמת התכוון
השר להפקיע אדמות שבבעלות הווקף. אם

זירת־־הרצח כאור־־יהודה
חיזור מסוכן? מספר •רוק 1
שקורי. בתוך החנות היה אותה שעה סאלם
עצמו ובן אחותו, שלמה יצחק, בן .19
ויקטור שלף אקדח מחולצתו וירה כמה
יריות לעבר השניים, שצנחו במקום מתבוססים
בדמם.
לפני שהספיק מישהו להיכנס לחנות,
נשמעה יריה נוספת. ויקטור יאמר ירה גם
בעצמו בראשו.
סיכסוף כספי. סאלם שקורי ()45
הוא נשוי ואב לשלוש בנות. כמעט כל
תושבי אור־יהודה הכירוהו, רובם עוד
מבגדד, משם עלה לפני 15 שנה.
ויקטור וסאלם היו ידידים מזה שלושים
שנה. הם גדלו יחד בבגדאד, עלו יחד
לארץ ולמרות שויקטור התגורר בשכונת
סלמה ליד תל־אביב, הם נשארו ידידים.
בתקופה האחרונה התהדקו הקשרים ביניהם,
וויקטור הירבה לבקר בביתו של סא־לם
באור־יהודה.
אלפי תושבי אור־יהודה שצבאו ליד החנות,
בה היו מוטלים שלושת הפצועים
מיריותיו של ויקטור, יכלו רק להעלות
ניחושים, מה היתד, סיבת היריות.
כאשר נודע כי ויקטור וסאלם נפטרו
מפצעיהם בבית־החולים, פרצו יללות ברחובה
הראשי של העיירה .״ויקטור אהב
את אחת מבנותיו של סאלם,״ זעק מישהו,
״סאלם לא רצה לשמוע על זה״.
אחרים ידעו לספר כי הגורם לרצח היה
כספי. המונית בה עבד ויקטור היתד, רכושו.
אולם המספר הירוק שלה לא היה
שייך לו. הוא שילם עבור המספר סכומים
גבוהים בכל חודש. הכסף לא הספיק לו־למחייתו.
ידידו סאלם הילוד, לו כספים.
על רקע זה מצאו השניים את מותם.
משפט חנטריש
זה פירמה
המילה חנטריש לא נועדה, בדרך כלל,
להראות על מידה יתרה של רצינות שמייחס
אומרה לבן־שיחו. למרות זאת, היא
זכתה לתשומת־ליבם הנכבדה של שופטי

יענה השר בחיוב, מתחייב לוי להישמע
לצו־ההפקעה.
אלא שאם יענה שריד,אוצר בחיוב, הוא
עלול להיכנס לתיסבוכת בינלאומית. הצהיר
תאופיק אבו־סוד, האפוטרופוס על
מסגד עומר והנכסים השייכים לו, בפני
כתב העולם הזח:
״הנתבעים חכרו את השטח המופקע מידינו.
אינני יכול ואינני מעוניין לפנות לביתר,משפט
הישראלי בעניין ההפקעה, מאחר
שבהתאם להחלטת המוסדות המוסלמיים
אין הווקף מכיר בשליטת ממשלת-
ישראל בשטחים אלו. ההפקעה הנוכחית
גם איננה היחידה. מאז מלחמת ששת־׳
הימים נהרסו 14 בתים שהיו שייכים לנו.
ייתכן שהמועצה המוסלמית בירושלים תחליט
שאין לה ברירה אלא לפנות לביתר,משפט
הבינלאומי.״
דת הרב
שהאפיפיור בא לבקרו
הרב דויד שהרבני, רבה הראשי של
מדינת קולומביה באמריקה הדרומית, זכה
לפני כשנתיים להישג יחיד במינו: הוא הפך
אז להיות הרב היחידי בעולם שהאפיפיור
ערך אצלו ביקור רשמי.
היה זה אופייני להכרה ולהערכה בהן
מתייחם אל הרב שהרבני כל המכיר אותו
— יהודי כגוי, חילוני כדתי. לאזרחי ישראל,
שבעיניהם נציגי הדת הם לרוב טיפוסים
קנאיים המוכנים ליהרג על קוצו
של יוד, והמכירים בהפרדה בין העדות
השונות לא פחות מבהפרדה בין כלי בשר
לחלב, דמותו של הרב מקולומביה הרחוקה
היא שינוי מעודד.

כקן

״השומר

הצעיר״.

שהרבני — ,50 יליד ירושלים, נשוי ואב
לארבעה, שאחת מבנותיו לומדת בבר־אילן
— הוא יליד עיראק. למעלה משני
שליש מ־ 12 אלף יהודי קהילת קולומביה
הם יוצאי ארצות אשכנז. למרות זאת מוכר
הוא כרב הקהילה כולה. בערבים המוקדשים
העולם הזה 1717

באניה ״ דן ״ של צים קוי נוסעים

25.9.70 עד 3.10.70

* בולגריה רומניה איסטנבול * רודוס
* מיקונוס דלוס הים השחור הים התיכון

לכך, ניתן למוצאו מעביר חוג־משניות
ותלמוד לקבוצת יוצאי הונגריה. הוא אינו
מהסס גם להופיע לחגיגותיהם ופעולותיהם
של חברי השומר הצעיר במקום, מצליח
להביא את חברי הקן לבית־הכנסת, יוצא
איתם לאחר התפילה בריקוד נלהב.

הגדה לפסח

-לכד היהודים.

לבני עדתו לא ברור כיצד בדיוק הוא עושה
זאת, אולם בנוסף לתפקידיו כרב העדה
משמש שהרבני גם כנשיא הברית העברית
העולמית, פעיל בהסתדרות הציונית, מרצה
בפקולטה לעברית באוניברסיטה הלאומית
של קולומביה, ומנהל תעמולה נלהבת לעלייה
לישראל.
מה שלא מפריע לו לערוך את האזכרה
השנתית לחללי מרד גטו ורשה, לנסוע
במיוחד לפינה נידחת בקצה המדינה כדי
להתקין מזוזה על דלת ביתו החדש של
יהודי, ולעסוק בפעילות סיפרותית —
שגולת הכותרת שלה הינה הגדה של פסח
ערוכה בסיגנון יהודי אשכנז וספרד כאחד.
עם תרגום לספרדית בצד.
מכתם לאפיפיור. טבעי ששימעה
של אישיות כזו לא היה מוגבל למסגרת
דתית צרה. גישתו החיובית לכל אדם,
מגמתו למצוא תמיד פיתרון, במקום לזרוע
פירוד, קנו לו ידידים רבים גם בעולם
הנוצרי, ביניהם ראש ממשלת קולומביה
ד״ר ירס ריסטריפו, שר המלחמה
שלה, אייר בביג׳ו, ונציג הח־תיקן בקו;
לומביה.

1964 שלח הרב שהרבני מכתב לאפיפיור,
בו הביע דעתו כי למאמצי האפיפיור
להשגת השלום לא יהיה כל ערך
כל עוד לא יושג השלום בירושלים, לב
העולם. היה זה מן הסתם מכתב לא רגיל.
ארבע שנים לאחר מכן, עת ערך האפיפיור
ביקור בקולומביה, סר לבקר אצל כותב
המכתב, נשא לאחר מכן נאום מלא שבחים
על העם היהודי.
צליפת ישו ויציאת מצריים. הישג
אחר של רבה של קולומביה: כאשר הגיע
לשם לאחרונה נציגו החדש של הוותיקן,
ישר מלבנון, החתימו הרב על עצומה הקוראת
לשיחרור יהודי ברית־המועצות.
אולם אפילו הישגים אלו מחווירים לעומת
מיבצע אחר של שהרבני: הוא הוזמן

הרם שהרכני והאפיפיור ם־1*(68
הנוצרים

סיפרו

העולם הזח 1717

ביציאת

מצריים

סיורי־חוף מרהיבים ובילויים מרתקים
* נוחיות מירבית לנופש ולמר-
גוע +להקות בידור בינלאומיות בעת
השיט * חנות פטורה ממכס * הצגות
חצות * קניות אקסקלוסיביות
+חיים משוגעים !

לפני זמן־מה להשתתף בתוכנית רדיו המוקדשת
לחג הסימנת סנסה — השבוע
הקדוש — בו מעלים הנוצרים על נם את
הייסורים שגרמו היהודים לישו.
אלא שבעיקבות השתתפות הרב, נשתנתה
מגמתה המסורתית של התוכנית, ויוזמיה,
אנשי־דת נוצריים כולם, מצאו עצמם עוסקים,
בדיון נלהב עם הרב היהודי על
יציאת מצריים.

מ — 1099.ל״י (כולל מסים)
* לי ה די ם :

הנ ח ה

500

בלעדי ! קח את מכוניתך חינם
וטיילו כרצונך ברומניה
* פרט למיסי־נמל
פרטים והרשמה — במשרד הנסיעות

היסטוריה
כך חוסלה
יהדות עיראק

11י 1ל נ 1*111ל ם

אכזבה עמוקה — זו היתד, תגובתם של
מרבית משתתפי הכנס הגדול שהתקיים ביום
השלישי בשבוע שעבר בהיכל־התרבות ב-
תל־אביב. למעלה מ־ 2,500 איש מילאו את
האולם, רבים נותרו בחוץ ללא מקום.
היו אלו יוצאי עיראק בישראל, שבאו מכל
קצות הארץ לחגוג את מלאת עשרים שנה
למיבצע עזרא ונחמיה — המיבצע שחיסל
את העתיקה בגלויות עם ישראל, גלות
בבל.
כרכות כמקום מעשים. לצד השימ-
חד. שררה בין הנוכחים דאגה לגורל אחיהם
שנותרו עדיין אחריהם. היהודים הבודדים
בעיראק משמשים שם כיום כבני־ערו-
בה, חסרי כל זכויות אזרחיות, החיים
באימת מוות, משתתפי הכנס, שקיוו לשמוע
בשורות מרגיעות בקשר לפעילותם
של גופים ממשלתיים או ציבוריים שנועדה
להצלת אחיהם, לא זכו לכך. הנואמים,
ביניהם מזכיר ההסתדרות יצחק בן־אהרן
ושר־המשטרה שלמה הילל, הסתפקו בברכות
ואיחלו הצלחה.
הרקע למאורעות שהובילו למביצע עזרא
ונחמיה היה עד היום לוטה במידה רבה
בערפל, ופרטים רבים בו לא נודעו. ההשתלשלות
הדרמטית החלה תשע שנים
לפני המיבצע עצמו. היד, זה ב־, 1941
בעיצומה של מלחמת־העולם השנייה. ראש־ממשלתה
החדש של עיראק, ראשיד עלי
אל־כילאני, סירב לשתף פעולה עם הבריטים
ולהכריז מלחמה על גרמניה הנאצית. בקרב
עם הכוחות הבריטיים הובס אל־כילאני.
ברור ש־ 130 אלף יהודי עיראק שמחו למפלתו
של אוהד המישטר הנאצי.
אצבע אלוזלים. התוצאה לא איחרה
לבוא. המושל הצבאי העיראקי של בגדד
הזמין אליו את נכבדי העדה, הציע להם
להסתגר בבתיהם כדי לא להיפגע, ובאותו
ערב שידר ברדיו בגדד נאום הסחה פרוע
נגד היהודים ,״הבוגדים מבפנים שגרמו
למפלה״ .האספסוף המשולהב הסתער על
בתי היהודים. בתום שני ימי פרעות, כאשר
החלו כוחות הביטחון להשתלט על המצב,
היתד, התוצאה 173 יהודים הרוגים, למעלה
מ־ 3000 חנויות בזוזות, מאות מקרי אונס.
אולם יהודי עיראק לא מכרו נפשם בזול:
יותר מאלף מבין התוקפים נהרגו.
173 החללים נקברו בקבר אחים, עליו
הוקמה מציבת ענק שהזדקרה מאז ככתם
שחור בתולדות עיראק. כל שליטי עיראק
הבאים ניסו למחות כתם זה, שהעיק על
מצפונם. נורי אל־סעיד ניסה שוב ושוב
לשכנע את ראשי הקהילה היהודית להסיר
את המצבה. לשוא. הצליח בכך, לבסוף
(המשך בעמוד )22

הכנו ע בו רכם

תכנית בלוי

מיוחדת

פרטים:
דיס, שרותי נסיעות נע״מ
רח׳ אחד־העם ,11 טל ,52167 ,52168 .תל״אניב

1כי צה״ל1חבר:ת ר חוגגים במסיבהעל כיסאוח גלגלים

** ירית: עירית:״ צעקו החיילים
״ 3 /שהתכנסו באולמי חן בפתח־תקווה,
כאשר נכנסה לאולם צעירה שחרחורת וחייכנית,
כשהיא מדדה על קביים.
לא היו אלה חיילים בכושר קרבי מלא.
על כסאות גלגלים, מדדים על רגל אחת או
פרוטזה, גוררים רגל הנתונה בגבס, עם
שחזלי חולצה ריקים, הם התקבצו מכל
פינות הארץ — מבתי־החולים, ממוסדות
שיקום ובתי־הבראה. אולם למראה סרן עירית
זהרון צהלו פניהם. הם קיבלו אותה
בקריאות הידד.
כי לפני תשעה חודשים נראה היה שעירית
לא תוכל ללכת עוד. כחברת קיבוץ
אייל שבגבול המשולש, התפרסמה עירית
בעבר בחוש ההרפתקאות שלה. כשפרצה
מלחמת ששת־הימים, היא היתר בין הרא־ צוהל, כאשר לידו נמצאת החברה שלו המחזיקה מי1

מתנות מהמשטרה כ

השמחות של שמחה

שיות הפצועים

חתן השמחה הראשי, ,אבי הפצועים״ שמחה
הולצברג, מעניק גביע כסף עתיק לעזרא חלב,
11 יחידת הנדסה שנפצע ברמת־הגולן. בידו התותבת לחץ עזרא את ידיו של הולצברג. נמה

כשהשמחה על פניהם מסובים נכי צה״ל סביב שולחנות ער
שרים בלהט, מנסים לשכוח את כאביהם ופצעיהס,, .שמחה מ
שמצב־רוחם היה לעילא ולעילא ,״לא רואים אפילו במסיבות של

ממשתתפי

הסעודה,

״אבי הפצועים״ ,שמחה הולצברג.
הולצברג, ניצול גטו ורשה, שהתפרסם
בתדמית האיש האחרון בישראל שאינו מוכן
לסלוח לגרמנים ולשכוח את השואה,
׳הקדיש את עצמו בשנתיים האחרונות, ל-
פצועי צר,״ל. בדבקות, באהבה ובעקשנות,
מנהל הולצברג מבצע יחיד של החזרת
שמחת החיים לאותם פצועי צה״ל שנידונו
לחיות כנכים.
הוא מגיים את עשירי המדינה לתרומות
למען הנכים. הוא צד אמנים ברחוב, מגיים
אותם להופעות בהתנדבות בפני הפצועים,
הוא אוסף גדודים של חתיכות ברחוב
דיזנגוף, מסיע אותם לביקור פצועים, מחלק
באמצעותן סוכריות וסיגריות תוצרת־חוץ.
הוא מוציא את הנכים והפצועים להצגות,
לארוחות, לבילויים. שום מוסד לא תרם
להעלאת המוראל של הנידונים לחיים בישראל,
כשם שעשתה דמות מופלאה זו
במסירותה.
גם הפעם עמד שמחה במרכז חגיגת
הנכים. הכל נעשה בהתנדבות. את המסיבה
אירגנה יחידת השוטרות של משטרת מחוז
תל־אביב .״לפני כשנה וחצי אימצנו את
פצועי צה״ל בעזרתו האדיבה של ר׳
שמחה,״ אמרה רב־פקד נעמי שדמי, מפקדת

ל־אביב, אשר אירחה את נכי צה״ל במסיבה העליזה,
מהם מתנות. בתמונה נראה אסף אגמון מגשר אכזיב,
ק כדורסל מיניאטורי, אותו קיבל חברה במתנה.

שונים שפרצו לקלקיליה שממול לקיבוצה,
כשהיא רכובה עם עוד חבר׳ה על טרקטור.
בתום המלחמה חזרה עירית לצבא כקצינת
גרעינים וחברה בנח״ל. בתוקף תפקידה
זה היה עליה לערוך ביקורים אצל חיילי
הנח״ל המוצבים בכל קצות הארץ. בעת
סיור שערכה בתעלה, עלה ריכבה על מוקש.
עירית נפצעה קשה. היה צורך לקטוע
את רגלה. הרופאים חששו לחייה. אולם
סרן עירית הוכיחה כוח רצון בלתי־רגיל.
לכוח זה מיחסים הרופאים את התאוששותה
המופלאה שהפכה לשם־דבר בקרב נכי
צה״ל.
״עירית היא פירמה,״ .הם אומרים בגאווה.
רצון החיים שלה הפך להם לסמל ודוגמה.
״עוף מבושל! עוף מבושל!״ צעקו הנכים
לעבר המלצר שעמד להגיש לעירית את
ארוחתה במסיבה שנערכה השבוע בפתח־תקוזה.
המלצר לא הבין מה רוצים ממנו.
חבריה של עירית פרצו בצחוק. עירית ידועה
כטיבעונית .״אין לנו זכות לאכול בע־לי־חיים,״
היא אומרת ,״התבונה מחייבת את
האדם לאיזה עידון של רגשות.״
כיום מכינה עירית את עצמה ללימודי
הביואולוגיה באוניברסיטת הל־אביב. היא
כבר מסוגלת לצעוד בעזרת קביים. משרד־הביטחון
עומד לספק לה מכונית. סודרה
לה דירה בקירבת האוניברסיטה.
״יופי לי!״ אומרת עירית ,״אני כבר
יכולה ללכת. עוד מעט אצא מאגף השיקום!״

סרו
עירית

חברת קיבוץ אייל שבגבול המשולש, נפצעה לפני כתשעה חודשים
כשירדה לבקר את חבריה בנח״ל במוצבי התעלה. הרכב בו נסעה
עלה על מוקש, היא נפצעה וקטעו את רגלה. כיוס היא דוגמה לפצועים שהתגברו על נכותם.

דוד מתתיהו, איש יחידת צנחנים
שנפצע בתעלה, וידו האחת משו־תקת,
כשלידו חברתו. אחותו אביבה גם היא צנחנית ושוטרת.

האחים הצנחנים

יחידת השוטרות בתל־אביב .״בכל הזדמנות
שיש לנו אנו מארגנות עבורם מסיבות.״
שוטרותיה במדים אירחו את הפצועים,

ראש אגף מודיעין במטה הכללי,
האלוף אהרון יריב, מחבק את שמחה
הולצברג, ניצול גטו ורשה, שהקדיש את חייו לשמח את נכי צה״ל.

חיבוק האדוו

הצמידו לכל חייל שהגיע למסיבה פרח
בדש חולצתו.
את אולם המסיבות והכיבוד תרמו בעלי

האולם, יצחק צ׳רנס ושלמה פוקס, מבלי
שאיש ביקש מהם לעשות זאת .״ידענו
(המשך בעמוד )22

פרוטקציה לאירוח פצועים

*** ם אחד שנישא כפי הנכים ב-
א אותה הערצה כמו שמה של עירית,
היה השם ״שמחה.״ הפעם לא היתה הכוונה
לצעירה חיננית, אלא לגבר בגיל העמידה, כשהם שכשם שיש לו חלק בתהליך שיקומה
׳ אמרו
הנפשי של סרן עירית, כך יש לו חלק
איס.״
נכבד בשיקומם של שאר נכי צה״ל. זהו

הוא יצחק בן־יצחק מתל־אביב, שבא
למסיבה בחברת חברתו ספי. יצחק
נפצע ברמת־הגולן לפג שנה וחצי, מתכונן כיום לבחינות בטכניון.

המ נ מגולני

1 1 1 1־ ! 1 1ך ״ ךןךין יי ן ל ליד שולחנות עמוסי כל־טוב, הסבו
1 11״ | 11 1 ^ 1 1 1 1 | /פצועי צה״ל במסיבה העליזה. בתמונה
חברתו של פצוע מחבקת אותו. חלק מהפצועים עומד להתחתן. .

(המשך מעמוד )21

ששמחה הולצברג קשור לפצועים,״ סיפרו
בעלי האולם ,״ביקשנו ממנו שיסדר לנו
פרוטקציה ויארגן גם אצלנו ערב עבור
הפצועים.״
כדי להשלים את השמחה גייס הולצברג
מספר אמנים, כרבקה מיכאלי, מני פאר
ויעקב בן־סירא. היין והוויסקי נשפכו כמו
מים. השירה זיעזעה את קירות האולם.
אי־אפשר היה להאמין כי עשרות נכים,
שכימעט לרובם מצפה עתה קרב מר עם
עתידם, היוו קהל עליז וצוהל כזה. צחוק
רועם ועליז פרץ במקהלה מפיותיהם בעקבות
כל בדיחה והלצה.

חיזור בכית־החודיס
ל אחד מעשרת הפצרעיס שנב־
^ חו במסיבה הוא סיפור בפני עצמו —
סיפור של טרגדיה אישית ושל רצון חיים
עיקש.
אחד הזוגות הבולטים ביותר במסיבה
היו יצחק בן־יצחק וחברתו ספי הלפרין,
שיכלו לשמש כדוגמני אופנה בכל מאגא־זין
של יופי. ספי היפה, שבאה למסיבה
כשהיא לבושה במכנסיים ארוכים, קיבלה
מחמאות מכל עבר. את ספי אין העובדה
שחברה פצוע מרתיעה כלל.
יצחק בן־יצחק שירת כמפקד כיתה בגול־ני,
כאשר נפצע לפני שנה וחצי ברמת-
הגולן. כתוצאה מפציעתו נכרתה ידו הימנית
ואחת מרגליו נשארה פגועה .״פגשתי
את יצחק לפני שנתיים במסיבה״ ,מספרת
ספי ,״וישר רציתי להתחיל איתו. אחרי
שנפצע — לקחתי את הענין ברצינות
והתחלתי לחזר אחריו חזק. למדתי אז
בשמינית של הגמנסיה גאולה. כל יום
אחרי הלימודים, הייתי באה הביתה זורקת
את התיק ורצה לבית־החולים.״ יצחק וספי
עומדים להינשא בקרוב ויצחק מקווה ללמוד
הנדסה בשנה הבאה בטכניון.
ישנם גם הממורמרים. מאיר דנינו היה
חייל מילואים כאשר נפצע לפני ארבעה
חודשים בחזית התעלה בהפצצת מטוסים
מצרית. מאיר מתגורר ביבנה. מאז נפצע
ועד היום לא קיבלה משפחתו שום סיוע
מגורם רשמי .״משפחתי חיה מהלוואות,״
אומר דנינו .״בני המשפחה עוזרים לנו
קצת. מילאתי טפסים אבל עד היום לא
קיבלתי שום תשובה״.
לעומתו טוען אחמד גסם סביע, בדואי
מהכפר שיבלי, כי הוא מאושר. סביע,
המשרת בצה״ל כגשש נפגע בעת שהיה
:סיור בהתפוצצות פגז. בביתו בכפר שיב-
לי ממתינים לו אשר. ושישה ילדים. הוא
עדיין צעיר, בן 32 בסך הכל. הוא רוצה
לחזור לשירות הצבאי .״כשאצא מבית־קיי
אחזור לכפר לזמן קצר,״ הוא אומר ,״אחר־
:ך אחזור לצבא״.

עצכים ש 7פ 7דה
ודם 7א רק הפצועים היו גיבורי
המסיבה. לא פחות מהם זכו להערצה
אלה המטפלים בהם ומעודדים את רוחם.
כמו, למשל, רבקה אלעזר, אשתו של רב־סרן
בצה״ל. את כל הזמן הפנוי שיש להם
מקדישים השניים לפצועי צה״ל. הפעם
הביאה רבקה עגילים לבנות הזוג של
הפצועים .׳היא לקחה אותם מבית־מלאכתו
של אביה.
לפני זמן קצר היו בני הזוג אלעזר
צריכים להעלות את בנם למצוות .״איזה
סוג חגיגה נערוך לבנינו?״ שאלו את עצמם.
לבסוף החליטו להקדיש את יום״הבר־מצווה
לפצועי צה״ל.
״יחד עם שמחה הולצברג,״ מספר רס״ן
אלעזר ,״הזמנתי פצועים שמצבם מאפשר
להם להתנועע וערכנו טיול בירושלים. אני
בטוח שכל בני כיתתו של בני, אשר
גם הם בגיל בר־מיצווה, יעשו את אותו
הדבר״.
״זה דור נפלא, שלא היה אף פעם לישראל
כמותו,״ אומר שמחה הולעברג
עצמו, כשהוא מתמוגג: למראה הפצועים׳
שלו הנהנים, צוחקים ושרים .״אף, אחד
לא מבקש כלום בשביל עצמו. כשמציעים
להם משהו, תמיד הם מבקשים שיסייעו
לחבריהם.״
״אבל כדי לעמוד בזה,״ הוא מוסיף ואומר
,״דרושים לי עצבים של פלדה, כסף
כמו לרוטשילד וכוח כמו לשמשון הגיבור.״

במדינה
(המשך
מעמוד ) 19

עבד אלקרים קאסם, אשר הגיש לקהילה
אוליטמאטום להעביר את הקבר למקום
פחות בולט — אחרת יעשו זאת טראק־טורים.
רבים מיהודי עיראק ראו את אצבע
הגורל בעובדה, כי חודש , .ימים מאוחר
יותר נרצח קאסם על־ידי כת הקצינים
שירשה את מקומו.
אוגרים נשק. בעיקבות הטבח הגדול
עצרו הבריטים את ראשי הפורעים, ביניהם
את מושל בגדד, שהועלה אחר־כך לגרדום,
ורבים מחבריו ומפעילי אירגון הנוער ר.פ־רו־נאצי
כתאייב אלשבאב.
צעדים אלו לא השיבו את שלוותם של
יהודי עיראק. עיניהם נפקחו לראת את
המציאות. הם החלו אוגרים נשק בחשאי,
לצרכי התגוננות. במקביל, החלו מגיעים
מארץ־ישראל שליחים — ביניהם אנצו סירני
ומאיר שילון — וההעפלה הבלתי־חוקית
מעיראק החלה זורמת. תחילה דרך ירדן,
לאורך קו הנפט לחיפה, ואחר דרך פרס.
בתחילת 1947 נתחדשו רדיפות היהודים.
נכבדי הקהילה נעצרו. באשמת קשרים עם
הציונות. הרדיפות חודשו בנסיון להסיח
את דעת הקהל. מאחוריהן הסתתר נסיונם
של שלטונות עיראק להביא לחתימת אמנת
פורטסמות הידועה.
בהלה כפולה. בתחילת 1948 נעצר
שפיק עבאס, אחד מגדולי עשירי הדות
עיראק. הוא הועלה לגרדום באוגוסט אותה
שנה. רצח זה היה הקש ששבר את גב
הגמל.
בהלה אחזה ביהודי עיראק, והם החלו
נוהרים דרומה, לעבר העיר בצרה. משם,
ובעזרת פעילי תנועת החלוץ שהמתינו להם
בדרך לא דרך, גנבו את גבול לפרס,
שם הועברו למחנה העליה הגדול שהוקם
בטהראן — ומשם למדינת ישראל שזה
עתה נולדה.
יהדות עיראק לא היתד, היחידה שנתקפה
בהלה. דומה היתד, תגובת ממשלת עיראק,
שלא ציפתה למהלומת שנחתה עליה. הגירת
היהודים איימה להחס כליל את כלכלתה
ממשלת עיראק ניסתה להניע את פרם
לסגור את שעריה בפני היהודים. גם המלך
עבדאללה הירדני השתדל בכיוון זה אצל
השאח, אך לשוא.
כאשר נוכחו העיראקים כי לא יוכלו
לעצור בכוח את בריחת היהודים, החליטו
בלית ברירה, בתחילת ,1950 לאפשר לכל
הרוצה לעזוב באורח רשמי.
הצ?ה אחרונה. החלטה זו איפשרה
את פתיחת מיבצע עזרא ונחמיה. החל
מיוני 1950 החלו יהודי עיראק מועברים
לישראל במטוסים — מיבצע ענק שחיסל
סופית את הקהילה, היהודית בעיראק, הפך
את העדה הבבלית בישראל לאחת העליות
הנכבדות כאן: בין בני העדה בישראל 15
ראשי מועצות מקומיות, כולל עיריית באר־שבע,
שר, רב ראשי, וארבעה ח״כים.
כל אלה, ורבבות אחיהם, מוכנים לעשות
את כל שביכולתם כדי להציל את אחרוני
אחיהם שנותרו בגולה, והשתיים שם בסכנת
מוות.

לון ל נו ן ( למטה ) תםכבודד
וטתה ־ גלט רו ה מוני ת ח לי טי

1 1ן 1הם שגרמו ראשונים למהפכה העולמית בעטיפות התקליטים.
• ^ י 11* 1 1י ^ 1י הם הופיעו עירומים, מלפנים ואחור, משני צידיו של תקליט
שהוציאו במשותף, בעקבותיו של לנון הלכו אמנים רבים אתרים אשר החלו למכור
את תקליטיהם בעזרת תמונות העירום שלהם על. עטיפות התקליטים שהוצאו לאור.

במחירים מופקעים

נמכר כיוס תקליט זה של להקת הגורל העיוור

האמריקאית, שהוצא לאור לראשונה כשעל עטיפתו
תמונת ילדה עירומה בת . 13 העטיפה עוררה את זעמו של הצנזור האמריקאי
וכימעט הביאה לחיסולה של הלהקה, שנאלצה להוציא את התקליט לאור בעטיפה חדס^ז.

שפיק עכאס
הקש ששבר

*ץ וף סו ףהגיע העירום המסחרי גם
^ לפופ. הפירסומת באמצעות תמונות עירום
שהשתלטה על ענפי הבגדים, התכשיטים
והמשקאות, חדרה גם לענף התקליטים, יצרה
סיגנון חדש בעולם הפופ — תקליטי
קצב באריזות עירום ססגוניות, או במילים
אחרות: סטריפופ.
מאז שתעשיית התקליטים השתלטה על
שווקי מדינות המערב לפני כ־ 15 שנה,
שברו סוכני הפירסומת של חברות התקליטים
הגדולות את ראשם כיצד להגביר את
כח המשיכה של התקליטים, ביחוד אלה
שהוקלטו על ידי ׳זמרים ולהקות חדשות
או בלתי מוכרות. במחצית שנות השישים
הצליחה חברת התקליטים פרלופון שייצגה
אז את החיפושיות, להכניס מהפכה שלמה
ביצור עטיפות תקליטים כשהוציאה את
התקליט חיפושוות למכירה בעטיפה כפולה,
מה שנקרא כיום ״אלבום תקליטים״.
חברת התקליטים של להקת האבנים
המתגלגלות קפצה מיד על המציאה והוציאה
את התקליט להיטי האבנים המתגלגלות

בעטיפת־אלבום שכללה גם חוברת צבעונית
שהודבקה בתוך העטיפה והכילה את תמ/י-
נות חברי הלהקה. צעד זה, שלא היה
לו תקדים בתעשית התקליטים, העמיד מן ד
את התקליט ברשימת רבי־הסכר, ועד הין ם
נמכר תקליט־להיט זה ב־ 8מיליון עותקים.
זוהי ללא ספק הצלחה שניתן ״,לזקוף אותה
לזכות הרעיון הגאוני.
התחרות הניצחית בין שתי להקות הן ן|ק
הבריטיות, הולידה עטיפות תקליטים בווריאציות
שונות. החיפושיות זיעזעו בשנת
1966 את שוק התקליטים הבריטי, כשהוציאו
תקליט בעטיפה שעליה הם ניראו בלבוש
קצבים, כשבידיהם גרזנים, ועל העטיפה
כתמי דם מרובים. העטיפה נפסלה כעבור
שבוע על־ידי הצנזור הבריטי.
לאור החיפוש הקדחתני אחרי רעיונות
מטורפים לעטיפות תקליטים, היתד, הופעתן
של עטיפות׳ עם תמונות עירום שאלה של
זמן בלבד. בסוף 1968 בוטלה הצנזורה
באנגליה, ואת ההזדמנות ניצל לא אחר
מאשר איש החיפושיות ג׳ון לנון, שהוציא

לשוק הבריטי תקליט משותף עם יוקו
אונו עליו נשמעים צלילים מוזרים וצריחות
משונות. המבקרים הגדירו את התקליט
כ״זבל מוחלט״ אך הקהל קנה אותו במאות
אלפי עותקים. כשאזל התקליט מהשוק
החלו למכור אותו במחירים מופקעים מתחת
לשולחן. כל זאת בשל עטיפתו שעליה
התנוססה תמונתם של ג׳ון וילקו כשהם
ערומים לחלוטין לפנים ומאחור.
לנון נתן את האות להשתוללות המינית

החשמליות״ הפך לאחת ההצלחות המסחררות
של השנים האחרונות.
להקת גורל עיוור הסעירה את דעת הקהל
בארה״ב, כשהוציאה לשוק את תקליטה
הראשון בעטיפה כפולה, שעליה התנוסס
תצלום צבעוני של ילדה ערומה כבת 13
המחזיקה בידה מטוס צעצוע. אנשי הצנזורה
הנזעמים הורו להחרים את כל עותקי
התקליט מהשוק, ומחירם של העותקים
שנותרו בידי בעלי החנויות לאחר מבצע

אופנה חדשה השתלטה
על עולם הפופ —

עירום מסחרי
בתקליטים י

מעל גבי עטיפות התקליטים. חברי להקת
הצבים הופיעו עירומים לחלוטין על גבי
עטיפת תקליטם הראשון. סולן להקת הדלתות,
ג׳ים מוריסון, הצטלם עירום על גבי
העטיפה הפנימית של התקליט מחכים לשמש.
אחד הגיטריסטים הטובים ביותר בעולם,
ג׳ימי הנדריקס, הוציא לפני שנה שני
תקליטים בעטיפה אחת, שעליה הופיעו לא
פחות מ־ 22 בחורות ערומות. התקליט הכפול
שבדרך אירונית נקרא ״ארץ הנשים

ההחרמה, האמיר פלאים. באנגליה עברה לא
מזמן להקה אנגלית חדשה בשם
העסיסית את גבול הטעם הטוב, כשהדפיסה
על עטיפת תקליטה הראשון תמונה של
בחורה ערומה השרועה על שולחן עמום
פירות, כאבטיח מונח בין רגליה.
אין ספק שאם העניינים ימשיכו להתגלגל
בצורה כזו, לא ירחק היום שבו יצרפו
לכל תקליט חדש סרטון פורנוגרפי צבעוני,
שבו יוכל רוכש התקליט לחזות בשעה
שהוא מאזין לתקליט.

העטיפה הכימעט פורנוגרפית של תקליט שהוציאה
לאור להקת לוסי העסיסית, להקת מחתרת
חדשה המונה תשעה חברים. לוסי הוא גם שמה של הנערה שהסכימה להתערטל בין

נ׳ עסיס 1ה עסיס

לוסי

האבטיחים והענבים. בזכותה עומד תקליט זה בעשרת השבועות האחרונים בראש רשימת
התקליטים רבי־המכר בבריטניה. התמונה העלי ונה היא מעטפת התקליט הנשים החשמליות
של ג׳ימי הנדריקס, עם 22 נערות עירומות. צילום העטיפה עלה כעשרת אלפים ליש״ט.

במדינה

״איד להיות בנו של גיבור לאומי
כלי להפוך זאת למיקצוע״
כף מכתיר רבעון האופנה האמריקאי
,,ג׳נטלמנ׳ם קוורטרלי״ את
הראיון המקיף שלו עם אפי דיין,
כמיסגרת כתכת־צילומים ענקית
על אופנת גברים בישראל ועל
רקע נופי ישראל. מדווח המראיין,
יאן הודנפילד, על הצעיר שנבחר
כמייצג את גברי ישראל:

מועצות מקומיות
נין בחירות
ובחירות
מה קורה במועצה מקומית כאשר לאורת
־.מקום כואב והוא מגיב? אומרים לו כי
זוא מתוסבך. כך על־כל־פנים קורה במו־יצה
המקומית נחלת־יהודה, השוכנת בפאתי
אשון־לציון.
.ראש המועצה מתנהג אלינו כאילו היינו
:אחוזה פאודלית,׳׳ מתלונן אחד מתושבי
;חלת־יהודה, שאו 6ו1סיתה מורכבת ׳מדמו־ות
מוכרות בציבור ומאנשי־צבא. .כל דבר
קטן, אפילו חוב ז4ל שלוש לירות — הוא
צולח התראה על־ידי עורך־דין,״ ממשיך
*ותו תושב.
אבה מה ששבר את סבלנותם של התו־
!זבים, הוא מעשהו האחרון של ראש־המו־יצה,
אלימלך צמיר (:)55
מספרת ברוריה גרצברג, אם לבן בגיל
יבא, ילידת נחלת־יהודה. :יום אחד, אחר־
־.צהריים, פשטו שוטרים למספר בתים ב־נושב,
כדי לחקור ולפתוח תיקים נגד
ערים בני , 18—16 בגלל תלונתו של ראשי,מועצה
על פריצה כביכול.״
מדוע התלונן ראש־המועצה?
״הכל בגלל נקמנות אישית,״ ממשיכה
:רוריה, טיפוס של צברית, לה עבר נכבד
:נחלת־יהודה. .בגלל שלפני ארבע שנים
זקמנו רשימה משלנו והורדנו את צמיר
ומישרתו — מפני שהוא לא דאג לנו,
זושבי המקום רק לעולים החדשים״.
מה יש לראש־ד,מועצה להגיד על כך?
,הכל שקר וכזב. מה יש אם בניתי לעולים
:ביש או טיפת־חלב? אסור? לתושבים הותיקים
יש מכל טוב ולחדשים כלום. אז
.יריך לעזור להם.״
תלדנה במשטרה. .השנה עלה צמיר
!שלטון תודות לקולותיהם של התושבים
;שכנים לנחלת־יהודה,״ אומר אחד התושבים
;וותיקים. .בגלל ההטבות שהעניק להם.
ציחרור ממיסים, למשל.״
גם לדודתו של מפקד חיל־ו־,אוויר מוטי עם זוד, מלכה פיין ( )65 ישהתנגשויות
אש המועצה, ואפילו יחוסה המשפחתי לא
•כול לעזור לה.
מה עוד עושה ראש־ד,מועצה נגד אלה
טניסו להורידו ממישרתו? נגד המבוגרים
:מושב קשה היה לו לפעול. נגד ילדיהם
יותר קל. מפני שנערים הרי אוהבים להשתעשע, וכשהם צריכים שער למיגרש
־,כדורגל במושב, הם יעשו הכל כדי להשי־גו.
אפילו יפרצו לשם כך למחסן המועצה.
יבאמת, שבעה נערים פרצו למחסן.
חודש לאחר הפריצה, התעורר ראש־המו־עצה:
הוא הגיש תלונה למשטרה, על פריצה.
המשטרה פתחה בפעולה ופתחה תיקים
נגד הנערים•
.כל זה בגלל שהוא גר ליד מיגרש ה־
^ישחקים ומשחקי הכדורגל הפריעו לו,״
הסביר אחד התושבים את צעדו של ראש־ך.מועצה.
ואילו
אב אחר, של אייל, פקיד בכיר
באחד המוסדות הממשלתיים, ניגש למשטרה
וביקש שיבטלו את התלונה .״בני נרשם
לעתודה האקדמאית לפקולטה לרפואה, ובשביל
דבר כזה לא כדאי להכתים את
שמו. מה גם שראשי המדינה היו גונבים
בזמנו תתגולות ומבצעים כאלה תעלולים.״
אב אחר, מידד חובב, רצה לנקוט בפעולה
יותר תקיפה. הוא התכונן להכות את
ראש־ד,מועצה. כששמע על־כך ראש־המוע־צה,
שלח מכתב למשטרת רחובות וביקש
לבטל את התלונה.
שיטה מצוייגת. ביטול התלונה לא
הרגיע את תושבי המושב. אומרת ברוריה
גרצברג :״מאז עלותו של צמיר לשלטון,
הוא מחפש דרכים לרדת לחיינו. לדוגמה:
כשנפטר אבי הוא השאיר חוב קטן למועצה.
למרות האבל שלחו לנו מכתב התראה
של עורך־דין.״
ראש־ד,מועצה עצמו פוטר את העניין כך:
״לפי ועתי היא מתוסבכת. יש לד, חולשה
שנקראת ראש־המועצה. אחרת למה היא
כותבת בל פעם מכתבים אלי?״
אבל תושב ותיק טען אחרת :״כשמדברים
נגדו בישיבת המועצה, יש לו
שיטה מצויינת להפסיק אותנו. הוא שם
יד על הלב, נאנח, ואומר, :אוי, רק רגע,
הלב.׳ ואז נפסקות התלונות. אבל לא הצרות.״
וכך
ממשיכים להתנהל החיים בנחלת־יהודה
— עד הבחירות הבאות.

ו** עיר רגיל של שנות השבעים. שיער
^ מעבר לאוזניים, מעשן בהיסח הדעת.
ידיים חזקות, אך לא מיובלות. צחוק חד
ופתאומי.
אך למרות זאת, לא רגיל כל־כך. אסף
דיין, שחקן הקולנוע הישראלי הצעיר,
תוצר של צמרת החברה הישראלית, בנו
האמן של שר־ר,ביטחון של אומה לוחמת.
על סירטו הבינלאומי הראשון, טיול עם
אהבה והמוות, אחד הכישלונות הגדולים
של ,1969 הוא שואל את בן־שיחו, במקום:
,איך זה מצא חן בעיניך איך שנאת
את זה?׳ הסרט, בו כיכב אסי לצידה של
אנג׳ליקה יוסטון בת ד 17 ואשר בויים
על־ידי אביה, ג׳והן יוסטון הגדול, הוא
סיפור קיטשי להחריד על זוג נאהבים בימי-
הביניים, הגורם לצופים לשלוח מבטי־געגו־עים
בכיוון שלטי־ר,יציאה מהאולם. לאחר
התקפת מחבלי אל־פתח בנמל התעופה
במינכן על המטוס ללונדון, בו היד, אסי
בדרכו לצילומי־מיבחן לסרט כנר על הגג,
ואשר בו נפצעה השחקנית הישראלית חנה
מרון, הגיב השחקן בן ה־ : 24״אינני חושב
שהם רצו לפגוע בי. מי מעוניין בשחקן
עלוב כזה?״

דומה באופיו
לאמו
ך• גילוי-לב דומה מדבר אסי גלוי־החיוך
*1״ על־אודות יחסו להוריו., :אמי עובדת
הרבה עם ערבים ועניים וכדומה. היא
עושה עבודה נהדרת. יוצאת מהכלל. אני
מקורב אליה כמו אל אבי. בכלל אנחנו
משפחה קרובה מאוד. אבל את אמי אני
רואה יותר.״
אומרת עליו אחותו יעל :״הוא ביחסים
טובים עם אביו, אבל חופשי יותר עם
אמו, מדבר איתר, יותר, משתתף בבעיותיה.
גם דומה לה יותר באופי. חברותי כמוה,
לא סובל להיות לבד. אבא — להיפך.״
אסי, פיקח וריאלי, אינו מתכוון לזכות
בתהילה בזכות תהילת אביו .״ברור שלא
הייתי מוכן לחיות כ,בנו של׳ ,בדיוק כפי
שלא הייתי רוצה למות כ,בנו של׳ ,אומר
הוא .״אולם השאלה כולה אינה רלוונטית,
מאחר שאינני לא בצבא ולא בפוליטיקה,
כך שאין מה לדבר על הליכתי בתלם
אבי.״
״אני נשאל רבות על כך, על אבי. יותר
מדי אפילו, הייתי אומר. אבל אני מתאר
לעצמי שאין להימנע מזה במיקצועי. כשחקן,
אתה חשוף לקהל ולתהליכי הפירסומת,
המנסים לחטט ולהוציא החוצה כל פרט
מעניין אודותיך ואודות הסובב אותך, במטרה
לעשות אותך אהוד יותר על צופי הקולנוע.״

״אין

אוהדים רבים״

אחרונה דיין
״עולמו של אסף התרכז סביב דירתו התל־אביניוז בת שלושת החדרים״ — מדווח מראיינו
של אסי דיין — ״דירה בה הוא מתגורר עם רעייתו אחרונה, לה נישא בחתונה כפולה יחד
עם אחותו. אשתו של אסף היא עוזרת־במאי בטלוויזיה, אבל בדירתם (הכוונה לדלרוז
בה גרו לפני שעברו לדירת־הגג המפוארת מעל נמל יפו) אין מקלט טלוויזיה.

^ סף ל א היה מעולם טיפוס של ילד
יו שב בחיק אביו,״ נזכר ידיד משפחה
.״תמיד היה עצמאי בכל עיסוקיו —
שרבים מהם לא מצאו כלל חן בעיני
ההורים. כצעיר היה יוצא למסעות בעצמו,
כגון לקפריסין ומקומות אחרים.״
כשחקן קולנוע, יש לאסי זווית־ראייה
ברורה ביותר על הנושא:
״בסופו של דבר, הכל תלוי בך ובאי־שיותך,
וביחסו שלך לנושא. צריך לזכור
שמי שקובע כי אתה בן מפורסם, זה לא
אתה עצמך, אלא יחסם של האנשים האחרים
אליך. אבל כאשר אתה על
המסך, לא מעניין את הצופים מי אביך,
אלא מי אתה. והצופים הם המכריעים,
עבור שחקן.״
כבנושאים אחרים, אין אסי מהסס לה־

ביע בגלוי את אי־אהבתו לצבא :״רק
מעטים אוהבים לשרת בצבא. צבא לא
נועד שיאהבו אותו, ואני שונא להילחם.
אני חושב שהמלחמה בישראל היא כורח
שנאכף עלינו, וכך גם חיי הצבא. הם
אינם משהו שהיינו בוחרים בו מרצוננו
החופשי. התחלתי בצבא כטוראי וסיימתי
כטוראי,׳׳
הוא מכיר בכך שגישתו זו אינה מקנה

תוססת מאוד, לפני כן. למרות זאת, לא
הייתי יכול לחיות בשום מקום מלבד בישראל.
״אני
לא חושב שהייתי מסוגל לחיות ב־ארצות־הברית,
למשל. אפילו לא תקופה׳ קצרה.
יש להם שם קצב שלא הייתי מסוגל
לעמוד בו. הסרט אדנז בעיקבחז ־גורלו,
לדוגמה, לא יכול. היה להיווצר בישראל,
ואפילו.לא באירופה. הוא כל־כך בילעדי ל־

מעדיף להיות סופר במקום שחקן. לפני
שנתיים לא חלמתי בכלל להיות שחקן.
עד אז הספקתי לכתוב רק קצת שירה.
כמו אבי כשהיה צעיר. אני צריו רק זמן
ושקט. ניסיתי בשעתו לכתוב ספר, במטבח,
בשעה שאשתי היתד, מכינה את הארוחות,
אבל זה התחיל לצאת ספר בישול.
״לשחק, בשבילי, זו משימה קשה יותר
מלכתוב. נהייתי שחקן רק במקרה. הייתי

רבעון אופנה אמריקאי
מראיין את אס׳ ד״ן
כסמל הגבר הישראלי
לו אוהדים רבים :״אינני זוכה בעודף
מכתבי מעריצים,״ הוא מתחייך.

״הייתי רוצה
לדבר עם היטלר״
* חדעם זה הוא עמד להתנדב לחודש
שירות, בעת הפסקה בצילומי פירטו
החדש, הבטחה עס שחר .״נולדתי בישראל,״
אומר הוא .״ואני חלק בלתי נפרד
ממנה. כך מרגישים שם כולנו. משום כך
לא ייתכן גם אצלנו פער דורות ודור

אמריקה. זה לא סרט גדול במיוחד, אבל
כוחו בניתוח הנפלא שהוא מנתח את אמריקה.
לגבי זר, זה נראה כסרט דוקומנטרי
מוזר על מעמקי אפריקה.
קביעה אחרת של אפי :״האם אני קודם
ישראלי או יהודי? הייתי אומר שקודם
יהודי. אינני דתי, אך זוהי שאלה של
הזדהות. לו היה ביכולתי, הייתי רוצה
לדבר עם היטלר, האסון הנורא ביותר
של האנושות, כדי לדעת מה בדיוק הלך
שם. אחר־כך הייתי כמובן יורה בו.
״אחרים בהיסטוריה שהייתי רוצה לפגוש:
קפקה, תומס מאן, וסופרים רבים
אחרים. ביחוד שקספיר. הייתי חוקר אותו

סטודנט באוניברסיטה, ותיכננתי לבלות אח
החופשה שלי ביוון, כשידיד המשפחה מיכאל
קאקיואניס, הזמין אותי לראות איך
הוא עושה שם את הסרט היום בו יצאו
הדנים. באתי, ראיתי, קיבלתי תפקידון קטנטן׳
שהייתי צריך לחזור עליו עשרים פעם
עד שהצלחתי להוציא מפי את המילה
היחידה שלי. כשחזרתי מהחופשה, החלטתי
שזה מוצא־חן בעיני.
״בישראל קיבלתי הזמנה מבימת־השחק־נים.
בינתיים באה ונסתיימה המלחמה,
החלטתי שאינני רוצה להמשיך באוניברסיטה,
והמשכתי בסרטים.״

,אינני רוצה
לשנות את העולם״
ת עבודתו כשחקן לוקח אסי ברצי-
\ £נות .״אני עושה את מיטב יכולתי
על בימת הצילומים,״ אומר הוא .״אמנם
לא למדתי משחק, בעיקר בגלל חוסר זמן,
אבל, אחרי הכל, אינני שואף להיות לורנס
אוליביידי. בעצם, אני מניח שגם לורנם
אוליבייה לא תיכנן להיות לורנס אולי-
בייה.״
אשר לתוכניותיו בעתיד, אומר אסי:
״אני פחות אמביציוני מאשר בעבר, וגם
אינני יודע בבירור לאיזה כיוון נוטות
האמביציות שלי. הייתי מעוניין לביים סרט
או לכתוב ספר בעיקר בגלל שזו יצירה
מעשה כפיך, לא כמו כשאתה רק משחק
בסרט.״
ומה בקשר לפוליטיקה? יש תוכניות?
״אני מעוניין במידה ידועה בפוליטיקה,
אבל אינני חושב שאכנס לזה ברצינות.
לכל היותר אני אשתתף בחלק האידיאולוגי
של הנושא, כגון כתיבה על בעייה. אינני
משתייך לשום מפלגה, ואין לי שום פנטזיות
לשנות את העולם. מאחר שאני מכיר
מקרוב את דרכי הפעילות הפוליטית, אני
יודע כמה שזה חסר־תוחלת.״

״ניסיתי חשיש פעם -
ולא יותר״

שער הכתבה על אפי דיין בעיתון האמריקאי ״ג׳נטלמנ׳ס קוורטרלי״
מחתרת, כמו בארצות־הברית.״ לדברי אסי,
אילו היו הסטודנטים בישראל קמים מחר
עולים בהפגנה על בניין הכנסת, היו
הח״כים יוצאים לקראתם ואומרים, :אכן,
זוהי בדיוק המטרה שלמענה אנחנו טורחים
בכנסת׳.
אומר אסף :״ישראל היא כיום ארץ עצובה.
איננו יוצאים הרבה לבילויים. לסרטים
אנחנו מרבים ללכת, אבל מלבד זה הבילוי
העיקריי הוא ביקורים בבתי ידידים. אבל
תמיד, שוב ושוב, המלחמה היא שתופסת
את מרכז השיחה.
״אינך מרגיש את המלחמה בתל־אביב
באופן פיזי, אבל אתה ער לה בכל רגע.
זה כבר שנתיים כך. תל־אביב היתד. עיר

אודות חייו הפרטיים. מה
לארחות־בוקר, דברים כאלה.״

נהג לאכול

״נהייתי שחקן
במיקרה״
ומרת יעל, בהקשר זה :״אסי עשוי
להיות עוד סופר ביום מן הימים.
המשפחה די הופתעה כאשר הפך שחקן,
אבל הוא צעיר עדיין, ויכול לעשות עוד
דברים נוספים. לדעתי, הוא עוד יכתוב.״
״אני אוהב ספרים,״ מודה אסף, שמשמעות
שמו היא משורר .״אין ספק שהייתי

לא שקביעה זו אינה מביאה את
אסי למסקנה אליה הגיעו צעירי אמריקה
:״לעולם לא אוכל להיות היפי,״ קובע
הוא .״היפי, לגבי, הוא מי שויתר על כל
תקווה ואמונה בעתיד. אין בישראל היפי׳ם
רבים.
״ניסיתי חשיש פעם אחת, וזה לא מצא-
חן בעיני. אולי אני שייך למיעוט — או
אולי דווקא לרוב דומם — אבל זה פשוט
לא מצא־חן בעיני. חברים רבים שלי
מעשנים חשיש בקביעות, אבל אינני מתלהב
מכך. כרגע, לפחות, אין לי צורך באמצעים
חיצוניים בחיי. אני מרוצה ממצב
הדברים וממה שמתרחש בעולמי. אני מבין
שלפעמים רוצה מישהו לחדור לעולמות
אחרים, אבל לדעתי יש מספיק מה לראות
בעולם הזה.

,.אני אוהב
לפנטז״
ף״ שלב מאוחר יותר ארצה גם יל*!
-1דים,״ עובר הוא לנושא אחר .״בינתיים
אני עסוק עדיין בפיתרון בעיות הילדות שלי
עצמי.״ אומרת ׳*על :״הוא היה ילד טוב,

| | 4 1 71ך זהו אחד העיטורים המלחים
את נתבת־הענק על
ו ן 1114
האופנה בישראל, שבמרכזה הראיון עם אסי.
העיטור מראה נאמנה כיצד וראית ישראל
בעיניים ז רו ת: משה דיין — כ מו בן — חומת
ירושלים, יד של גבר על חזה נערה, זוג
על שפת־הים, ונוף מדברי שומם. וואוו.

ילד רגיל, רק קצת מפונק בגלל שהיה
הצעיר.״ ״אני יודע שברגע שיהיו לי
ילדים אקדיש עצמי להם במידה כזו שלא
יהיה לי פנאי לדברים אחרים,״ אומר אסי.
על עולמו הנפשי של אסי אפשר ללמוד
הרבה משיריו. רוב השירים שכתב
נסבו על גיל הזיקנה — ונסבו באהבה
רבה .״אני אוהב את סבי וסבותי מאוד,״
אומר הוא .״מבקר אצלם הרבה. יש משהו
בזיקנה שאני מעריץ ואוהב. במובן מסויים
אני מצפה כבר להיות זקן בעצמי, להגיע
לגיל האוהוב הזה.
״בכלל יש לי פנטזיות רבות. לא למות
למשל. אבל אני חושש שזו פנטזיה אחת
שלא תתגשם. רוב הפנטזיות האחרות שלי
הן אודות הכתיבה. כשהייתי צעיר יותר
חלמתי שאני זוכה בפרס נובל, ודברים
כאלה. אך מאוחר יותר התחלתי לפנטז על
דברים הרבה יותר פנטסטיים. כמו שאמרתי,
לא למות, או שיש לי כנפיים. לאחרונה
עסקתי בכתיבת מחזה על מלאכים, ובאמת
האמנתי בהם.
״האמנתי שאם אני כותב על מלאכים,
אני יכול לגרום לכך שהם יהיו קיימים.״

ספורט כדזרול סופו של
האיש החזק?
ה; 1ווי ד ה

ה שלי שי ת

ת 11ע ת

העולם הז ה -כו חחדש
ההכנות לוועידה השלישית של תנועת העולם הזה -כוח חדש
נכנסו כבר להילוך גבוה.מיפקד החברים והצירים — נמשך.
הכינוסים המחוזיים — החלו.
ראשי הפרקים לדיון והצעות־ההחלטה — בהדפסה.

ואתה־ההשתלבת
כבר בהכנות אלה? !

היודע אתה מתי הכינוס המחוזי כאיזורך? !
השבוע, אנו מתחילים בהכנות המעשיות :

• בל הזקוק למקום־לינה בזמן הוועידה, יודיע על כך לוועדה
המתמדת.
• בל הרוצה להגיש הצעת־החלטה, הצעות לשינוי בתקנון,
הסתייגות או ניסוח מחדש של העקרונות -יכתוב מיד לוועדה
המתמדת.

״יש לפטר אותו בלי דיחוי!״ ,אמר
״האיש החזק״ בזעף. שומעיו התבוננו בו
במבט מהורהר .״העניו אינו בוער, נדון
על כך בישיבת המזכירות״ ,הפטיר לבסוף
יושב־ראש ההנהלה.
תשובה זו שרמזה כי הפיטורין אינם
דבר ודאי הותירה ספק רב אם ראוי עוד
הגבר הנמוך והמוצק לכינויו. האומנם חדל
צבי (״האיש בעל הצלקת״) ברים להיות 1 חזק?
לצבי ברים, סגן יו״ר הנהלת ההתאחדות
לכדורגל, מטעם הפועל, ניתנה השבוע
הזדמנות נאותה לערוך לעצמו סיכום־ביניים
של קאריירה בעסקנות הכדורגל אליה נקלע
לפני קרוב ל־ 20 שנה.
ברים הגיח אל שדה הכדורגל בראשית
שנות החמישים והחל תופס עמדות שוליות
מטעם הפועל. תקופת־מה שירת בכישרון
את הסניף התל־אביבי. לאחר תקופת המתנה
קצרה, הצליח בעל הדפוס הרחובותי
להתידד עם שני עסקנים אחרים מהשרון
הציע להם להוות תחליף לעסקני הפועל
הוותיקים בתל־אביב ששלטו בחיי הכדורגל.
האתלט והכדררגלן לשעבר מכפר־סבא,
מיכאל (מיקה) אלמוג, והפתח־תקוואי השאפתן
מנחם הלר, צירפו אליהם את ברים,
בלי היסוס, כדי להפוך לטרויקה הקובעת
בעניני הכדורגל המסועפים והמתפתחים
של מרכז הפועל. במשך שנים הם הסתתרו
מאחורי גבו של יצחק זאבי, שכיהן כיושב־ראש
וכמה שנים אחרי־כן הניחו למי
שהיה מזכיר הפועל, יצחק פנאי, לשאת

הפתיעו את ברים והוא ניצל את מעמדו
כגזבר כדי להעמיד את המאמן היוגוסלבי
על מקומו.
בקשותיו החוזרות ונישנות של המאמן
להשקיע יותר כסף במחנות־אימון ובהטבת
תנאי המחייה של כדורגלני הנבחרת נענו
ב״לאווים״ חוזרים ונישנים מחדרו של
הגזבר הכל־יכול. ב־ 1966 וב־ 1967 נאבק
עדיין מי שהיה מאמנה של נבחרת יוגוסלביה
על מעמדו, אבל ב־ 1968 רפו ידיו.
אחרי שישראל לא הצליחה לזכות באליפות
אסיה בטהראן, לא הוארך עוד חוזהו.
זה קרה בנסיבות דרמטיות ומשעשעות
כאחד. חברי הנהלת ההתאחדות היו חלוקים
בדיעותיהם. לגבי מעמדו של צייריץ׳,
כשבא ברים והחל עושה נפשות למאמן
המוכשר מכפר־סבא, עמנואל (מונדק) שפר,
שהצליח לחזור מאסיה שלוש פעמים רצופות
עם גביע היבשת לנוער. מיקה אלמוג
שעדיין חי במחשבה כי צ׳יריץ, איש־חסותו,
יינצל גם הפעם — ואשר היה בעת ובעונה
אחת מקורב גם לשפר — עקב בפה
פעור אחרי התמרון המפתיע של ברים
שבעקבותיו הפך הכפר־סבאי בן ה־ 42 למאמן
ה־ * 11 של נבחרת ישראל.
תוך זמן קצר למדו ברים, שנתמנה
עד מהרה ליושב־ראש ועדת הנבחרות —
גוף שעד היום הזה אין יודעים לשם איזו
מטרה הוקם ואיזו תועלת הוא הביא —

הוועידה השלישית שר התמעה
תיפתח ביום חמישי 20.8.70 ,בשעה ,19.00 באולם
״ברית העבודה״ ברחוב קלישר 48 בתל־אביב
ותמשך, באותו מקום, עד למוצאי שבת .22.8.70
כדי להשתתף בוועידה, עליך לדאוג לכך שיהיה ברשותך כרטיס חבר בר־תוקף
וכי תקים קשר מיידי עם רכזי המחוזות והאיזורים :

עמנואל שפר

מחוז הצפון
מחוז השרון
מחוז תל־אביב
מחוז ירושלים
מחוז באר־שבע
איזור אילת
איזור אשקלון

הרים את נס המרד

השתלב בהכנות לוועידה, תן ידך להצלחתה, השתתף בכינוסים המחוזיים ! ׳

צבי ברים
קופה של שרצים

הכתובת

השם

הטלפון

גזור ושלח למשרד התנועה, ת.ד ,136 .תל־אביב
בירושלים :
ביום ג׳ ה־ ,4.8.70 בבית העיתונאים רחוב אגרון, יתקיים

כנם איזורי
בהשתתפות

אורי אבנרי
כל החברים והאוהדים באיזור תל־אביב רבתי מוזמנים

לכנס איזורי
שיתקיים בתל־אביב, בית ציוני אמריקה, יום ה׳ ,6.8.70 ,בשעה .20.30
בהשתתפות

אורי אבנרי

בתואר הבכיר. עד שהאחרון הקדיח את
תבשילו, העז לומר מילים אוהדות לזכותו
של הכדורגל המיקצועני, ושילם על כך
את המחיר המלא.
האסון שד הכדורגל. פנאי היה
האדם האחרון שהצליח לשלוט בברים, דחק
אותו מהתפקידים הבכירים והעניק לו מעמד
של חבר הנהלה מן השורה. מאז שנבחר
הלר ליושב־ראש ההתאחדות לא •נותר
ספק כי ברים הוא המושך בחוטים במוסד
המנהל את הכדורגל. האדם השלישי, מיקה
אלמוג הפופולארי, פרש מן המירוץ למנהיגות,
בשל התמסרותו לקאריירה פוליטית.
השם ברים החל הופך לשם המזוהה
עם ההתאחדות, וקופת השרצים שדבקה בו
בשנות פעילותו — הטילה צל על המוסד.
,ברים אומר שיגדילו את מיבנה הליגות,׳
זעקו הכותרות, .ברים: עדיין לא הגיעה
השעה למקצוענות, ,.ברים: הגיע הזמן לבחור
מאמן ישראלי לנבחרת.׳
הצהרה אחרונה זו שהושמעה לפני למעלה
משנתיים היתד, אחת המפתיעות ביותר
שצוטטו מפי האיש.
עד 1968 היה היוגוסלבי מילובאן צ׳יריץ
מאמן נבחרות הכדורגל של נבחרת ישראל.
מאמן זה שיחסיו עם מעסיקיו השתנו
מפקידה לפקידה, לא נהנה כלל מתחיבת
אפו של ברים לתחומו המקצועי ואף העניק
לו את הכינוי ״האסון הכבד ביותר
שפקד את הכדורגל הישראלי״ .הדברים לא

ושפר, שנכנס במרץ בלתי־נידלד, לתפקידו
החדש, את עובדות החיים. ברים האמין
כי הוא ינהל את כל ענייני הנבחרת בכוח,
אם לא בפועל, נוכח לדעת כי לשפר יש
עור עבה. שפר מיאן להעניק לו דריסת־רגל
בקביעת השחקנים לנבחרת או בהמלצותיו
של ברים עם אילו שחקנים יש לקיים
את המסעות לחוץ־לארץ.
מי ידיח את סי? המתח בין השניים
הגיע לשיאו בעקבות השתתפותה של נבחרת
ישראל במשחקי הגביע העולמי בכדורגל,
שם כיהן ברים כראש המשלחת
הישראלית. לפני שבוע מסר שפר דו״ת
על המסע, האשים את ברים בהאשמות
חמורות ביותר.
הנוקב של עמנואל שפר על
הדו״ח
המסע במכסיקו בו תיאר בלי כחל ושרק•
את סאת הצרות הגדושה שהעניק לו הממונה
הישיר עליו, יו״ר ועדת הנבחרות,
קרי צבי ברים, הגדיש את הסאה. בפעם
הראשונה בתולדות המוסד קם אדם להטיח
דברים בברים, האשימו בגרימת נזקים
ובבתישה בענייני הנבחרת.
ברים האזין לדו״ח, האדים והחוויר חליפות,
הפטיר לבסוף :״ההאשמות הן מגוחכות,
ולמטה מכבודי להשיב עליהן. מד,
שברור: שקרן זה לא יוכלעוד להמשיך
ולכהן בתפקידו!״
אולם המציאות היתד, אחרת: חברי ההנהלה
שהיו נתונים משך שנים תחת לחצו
הכבד, העזו להרים ראש וברים נאלץ להרכין
את ראשו שלו.
ההחלטה שעמנואל שפר ימשיך להיות
מאמנה של נ^חרת ישראל היתה בשבילו
מהלומה מוחצת. האם יוציא מכשלונו זה
מסקנות אישיות?
* קדמו לו: אגון פולק, לאיוש הס,
ולאדיסלב סקלי, משח בית־הלוי, אלברט
הנרי גיבונס, משה וארון, גיולה מאנדי,
ג׳ורג׳ איינסלי, יוסף מירמוביץ, מילובאן
צ׳יריץ.
העולם הזר 1717 ,

^ ״עוד תראה
כמה טוב יהיה!״
שרו אילו ואילנית

1111 יד

אשד/

* * קיום בצמרת הוא מקום מסוכן. מר־לין
מונרו התאבדה כאשר הגיעה לשם.
העופרים התגרשו כאשר הגיעו לשם. הצמד
חדות ודוד שהיו זוג נאהבים במשך
שנים, הגיעו יחד לצמרת, אבל לא אל
החופה. עתה מתגרש צמד זמר ישראלי
נוסף: אילן ואילנית.

אבל נשואיהם הסתיימו השבוע ברע

יחד?

לא!לאחר ארבע שנות נישואין וחמש שנות
עבודה משותפת כצמד מצליח, הגישו בשבוע
שעבר שלמה ( )28 וחנה > )23,צח
לבית־הדין הרבני בתל־אביב בקשה לגירושין
.״הגענו למסקנה שאיננו מתאימים באופי,״
מסביר שלמה־אילן.
מסקנה מפתיעה .׳אילן ואילנית הם

— ואילן היה מלווה אותה על הבמה, ו־איש־העסקים
מחוץ לבמה: הוא שאסף את
החומר, אירגן את הקשרים בארץ ובחו״ל,
גמר חוזים .״מעולם לא התעקש אחד מ־איתנו
שנופיע דווקא כצמד,״ אומר הוא.
״הופענו בהתאם לצרכים. כשהחלטנו שזה
טוב שאילנית תופיע לבד, בשני הפסטי־

באלים — היא הופיעה לבד.״
וזה מה שיקרה כנראה בעתיד. בסוף
אוגוסט נוסעים השניים לפסטיבאל ב־לוכסמבורג
— עדיין כצמד. אולם ההתפתחות
אותה חזה שלמה היא שהאקס שלו
תופיע כסולנית והוא יהיה אמרגנה. למרות
גירושיהם, ממשיך לשרור בין השניים אמון

״מתיחות העבודה נמשכת גם במיטת הנישואין ׳

כיום בין הזמרים האהובים בארץ. לאחר
שנים של עמל וטיפוס, הצליחו לבסוף
להגיע למעלה: תריסר הופעות בחו״ל. כי
מלא
כמקודם. הם יוצאים להמשך הקריירה
שלהם ללא כל חוזה ביניהם. אילנית
רשאית כל רגע להגיד :״צח, אני מצטערת,
לא מתחשק לי לשיר יותר.״

נור דוד. צמד השנה בגלי צה״ל ובקול־ישראל.
תקליט כסף על אהבתה של תרזה
דימון 11 .שירים בראש המיצעדים.

נפרדים -
וממשיכים יחד
* והי כמוכן אפשרות תיאורטית מאוד.
ן הצלחתם עד היום היתד, ניכרת. לכל אדם

**י! נו סףהםגט. אהודים אישית על חובבי
הפיזמונים. על הבמה הם תאווה לעיניים,
כשאילן הענק והשחרחר מאפיל על בת־זוגו
הבלונדינית הקטנה והשברירית. למרות
הצלחתם הרבה, גם מבחינה פיננסית,
נשארו השניים עממיים בהתנהגותם, לא היו
מעורבים אף פעם יתר על המידה בפרשיות
הבוהמה השונות ,״איננו משתכרים ואיננו
מעשנים חשיש,״ מחייך שלמה .״אנחנו
סתם זוג שמתפרנס מזימרה.״
עד השבוע.
האמת היא שהצעד שעשו השבוע
אילן ואילנית היה רק החלק הפורמלי
של הפירוד .׳״כבר לפני שנה ידענו שזהו
זה,״ מגלה שלמה.

כוכב בשמיים, בשנה הבאה, כבר אתרי
חצות, אהבתה של תרזה דימו! — הם

רק אחדים מהלהיטים שלהם. להיטים שאילנית
תרמה להם את קולה, אך אילן
תרם את כושר הבחירה והשיפוט שלו.
כך שאין סיבה מדוע שהשותפות לא תימשך.

הסכם הגירושין בין צח וצחה בוצע
באותו אמון הדדי ורות טובה. כשם
שעד היום נהגו להתחלק חצי חצי בהכנסותיהם,
התחלקו עתה שווה בשווה ברכושם.

״אתם
שרים
בחתונות?״

קריירה -
במקום אושר
** ה קרה?

1 7 1 1 7 0ך 1ך הם מהוותיקים ש^־
11 צמדי הזמר הישרא־ליינו.
לנורות שהם שרים יחד שנים רבות,
סובבו את העולם יחד ואף עמדו להינשא
זת לזו. לבסוף נישא דוד לנערה אחרת
וכן גס חדוות עומדת להינשא לאחר.

קרה מה שקורה בצמרת להרבה זוגות.
המתח שם גדול מדי .״זוג שנמצא יחד
24 שעות ביממה — המתח בעבודה חייב
לחדור גם לחיים הפרטיים שלו,״ טוען
אילן .״אי־אפשר להגיד, שמשממה עד
תשע חזרה — ואחר־כך שוכחים מהכל
המתיחות של העבודה נמשכת גם אחר־כך,
ומטביעה את חותמה גם על מיטת הנשואין
וזה מצטבר. עד ־׳שהגענו למסקנה שעלינו
להפסיק או עם העבודה או עם הנישואין.
החלטנו להפסיק את הנישואין.״
מבחינה אמנותית דעיסקית, היתד, תמיד
בין. בני־הזוג חלוקת עבודה ברורה. אילנית
היתד, הזמרת בין השניים — טובה אפילו

—!1 1״1

1ל 1 1 1 | 11ך 1הצמד חישראלי המפור־
11 1 .1 1 1 * 11 סם ביותר שזכה לתהילה
עולמית. למרות הצלחתם לא החזיקו
חיי נשיאיהם מעמד, והם נאלצו להיפרד.
אסתר עופרים ממשיכה בקאריידה עצמאית
בעולם ואילו בעלה, אברהם, נעלם מהאופק.

*,י* בחינה עסקית נראה הסידור ה־חדש
נוח ביותר. ספק אם זרם מכתבי
המעריצים, המגיע כיום ל־ 4,000 לחודש
יקטן. אילנית תהיה פופולארית לא פחות
מהיום, כשהאדם היחידי אולי בארץ שאינו
מכיר מיהי הוא הרב שעסק בגירוי
שיה. כאשר שאל למקצועם של בני־הזוג
המתגרש ונענה כי הם זמרים, הגיב :״אה,
אתם מופיעים בחתונות ובר־מצוות? נו,
יפה, יפה.״
כל שאר הישראלים, ששמעו את אילן
ואילנית, ימשיכו לשמוע בהנאה לא פחותה
את אילנית לבדה. להם לא יפריעו הגירושין
במיוחד.
את מחיר השכינה בצמרת ישלמו רק השניים
שהגיעו לשם.

*צנחון זה לא ראה או1
,אביוו חמ ש־ע שרה שנה
הוא גילה אוהו בידיעה בעיתון
שמסרה כי אביו הוא פושע מבוקש
עתה הוא זועק :

— 11ו 1— 1ויו י — 111111111

לי לחיות בתור צבעי. אני רוצה למסור
את עצמי למשטרה, אבל אני מבקש מהם לא
לעשות לי בושות, בשביל הבן שלי. אני
מוכן להתחייב כי אלך בדרך הישרה, בלי
קונצים, בלי בעיות, רק שיתנו לי לחיות
בשקט.
את זה אומר מצנר הגדול. אבל תאמינו
לי, מאז ראיתי את הבן שלי במדי צד,״ל,
הפכתי ממצנר הגדול למצנר הקטן. אברהם
מצנר הקטן הוא יותר גדול ממני. כך אני
רואה אותו. אינני רוצה להיפרד ממנו יותר.
אני מבקש את כולם: עשו למעני ולמען
אברהמ׳לה שלי! אני הולך להסגיר את עצמי
למשטרה. בקשתי האחרונה היא: עשו הכל
כדי שלא אפרד יותר מבני!
עד נאן דבריו של שמזה מצנר לפנ-י שהסגיר
את עצמו למשטרה. אחרי שהסגיר
את עצמו, פנה בנו אברהם למערכת כשבפיו
תחינה :״הצילו את אבי !״
סיפר הבן אברהם סצנר :

לפני בחודשיים התגלגל עיתון ערב לידיו של החייל אברהם מצנר
בן ה .18-שעה שריפרן? בו, נתקלו עיניו בידיעה קטנה שפורסמה בין
הכרוניקה הפלילית. נשימתו של אכרהס, צנחן כשירות חובה, נעצרה
לפתע. הוא לא הסיר את עיניו מהעיתון. לבסוף קם ממקומו, ניגש
למפקדו וביקש חופשה דחופה.
אחרי 15 שנה בהן לא ראה את אביו מולידו ולא שמע עליו דבר,
גילה אברהם מצנר את עקבות אביו בידיעה כעיתון. היתה זו ידיעה
שסיפרה בי האב, שלמה מצנר, נעצר על מעשה רמאות. אברהם קיבל
את החופשה המבוקשת. הוא מיהר למשטרת הנפה הצפונית כתל־אביב,
ביקש להיפגש עם אביו העצור. השוטרים החוקרים, שהכירו
את שלמה מצנר היטב כמשך שנים, אף לא ידעו בי יש לו כן המשרת
בצה״ל, סידרו את הפגישה המבוקשת. לעיניהם הדומעות של השוטרים
נערכה אחת הפגישות המזעזעות כיותר: בן גילה את אביו האבוד
כמצב העלוב ביותר בו יבול היה למצאו.
אחרי ששוחרר בערבות עד למשפטו,
ואחרי שבינתיים הנכרז כעבריין נמלט על ידי המשטרה בעקבות מעשי רמאות נוספים,
סיפר האב שלמה מצנר 43 לכתב

העולם הזה:
ני מחפש כומר וידוי. אני רוצה
^ 4לספר מה שלא סיפרתי עד עכשיו.
שמי שלמה מצנר. להרבה אנשים השם הזה
אומר משהו. אני צבעי במיקצועי. אך לא
תמיד עבדתי במיקצוע זה. הרבה זמן עבדתי
בצבעות, אבל בגלל סיבות שונות ירדתי
מדרך הישר.
אם שמעתם פעם על האיש אשר ניסה
למכור פעם בקבוקי מים מהברז לאיטלקים,
בטענה כי אלה הם מים קדושים מהירדן —
אני הוא האיש. אני הייתי גם שותפו של
אותו מהנדס שזייף דולארים בארץ. זה היה
בימים שהמיסחר בדולארים שחורים בארץ
פרח. אנשים חיפשו דולארים מחשש לפיחות.
אז מה לא עושים בשביל יהודים?
סיפקנו להם דולארים מזוייפים.
בגלל משבר שפקד אותי לפני שנים, התגרשתי
מאשתי יהודית לפני 15 שנים. מאז
אין לי מנוח. שנאתי את כל בני־האדם. הסיבה
לכך היתד, שנאלצתי להשאיר בידי
אשתי את בני אברהם בן השלוש. סבלתי
קשה מזה שבמשך כל השנים לא ידעתי

עליו דבר ולא שמעתי ממנו. תמיד חייתי
בהרגשת אשמה.
לפני כמה שנים הקמתי משרד לתיוזך.
הלך לי די טוב. נכנסתי לשותפות עם ידיד
בשם סטיפן ויחד עשינו עסקים טובים. אך
סטיפן זה רצה להתעשר מהר. יום אחד הוא
מכר את אותו בית לשני קונים. אחרי שלקח
מהם את הכסף ברח מהארץ. המשטרה
תפסה אותי.
אחר־כך היה עניין עם חברה שמכרה
טלוויזיות בשיטת השרשרת. לא חשבתי
לרמות. אבל כשנודע להם מי אני, הלכו
והתלוננו עלי במשטרה.
בפעם הזאת באמת לא רציתי לרמות.
אבל לא נותנים לי לחיות בגלל העבר הפלילי
שלי.
אני רוצה שהמשטרה וכל הציבור יידעו
כי אינני עבריין יותר. אני רוצה ללכת
בדרך הישר. אנא, עיזרו לי. אני מרגיש
שנולדתי מחדש, כי מצאתי את מה שחיפשתי
כל חיי — את בני.
הוא בא אלי. הוא חיפש אותי, הבן שלי.
היום אינני מיואש יותר מהחיים כשם שהייתי.
אני אומר זאת מכל הלב. אני אהיה
טוב, בשביל אברהמ׳לה שלי. הוא חייל,
הוא סייר וצנחן. אני מתגאה בו. הוא בעל
לב טוב ואני מוכן למות למענו. אני מוכן
לעשות כל מה שיאמרו לי, אם רק יתנו

״תנו לי אה אבי:״
ך דלדתי בחיפה. כשהייתי בן שלוש

האב המבוסש:״״״

יין בעל עבר פלילי, שמאחוריו שורה שלמה
של הרשעות על עבירות רמאות נועזות.
עתה, אחרי שמצא את בנו האבוד, מבקש
שלמת מצנר לתת לו שאנס לחזור למוטב.

//ב* נפרדו הורי. נשארתי אצל אמי אשר
גידלה אותי עד שהייתי בן שבע. או היא
מצאה לה בעל אחר ונישאה לו. בעלה לקח
אותי אומנם לביתו אבל לא התייחס אלי
כאב אלא כאב חורג. הוא היה מכה אותי
ללא סיבה. גדלתי בפחד. מכותיו השאירו
צלקות על גופי. חשבתי אותו לאבי למרות
שבתוכי ידעתי שאיננו כזה.
תמיד שאלתי היכן נמצא אבי האמיתי.
אך כל אלה שידעו את התשובה, התחמקו
מלענות לי. גם בתמונה היחידה שהיתר,
לנו, בה נראה עם שאר בני המשפחה, מחקי
את ראשו כדי שלא אוכל לזהותו אי-
פעם.
לפני כחודשיים קראתי כעיתון ידיעה
על מעצרו של אחד, שלמה מצנר. ידעתי
שזה שמו של אבי. שמחתי ובכיתי גם
יחד. אחרי שקיבלתי חופשה רצתי ישר
למשטרה. כשהפגישו אותי עם אבי, אשר
לא ראיתיו 15 שנה, אפילו השוטרים שהיו
נוכחים בחדר בכו. אחד השוטרים אמר:
״אף פעם לא ראיתי את שלמה מצנר בוכה.
אם הוא בוכה סימן שזז אצלו משהו.״
״סידרו לאבי שיחרור בערבות. אולם בינתיים
חיפשו אותו שוב. אבי, אשר לפי
דבריו ידע תמיד להתחמק מהמשטרה, הלך
הפעם והסגיר את עצמו למשטרת נהריה.
אני יודע שהחלטתו נחושה לחיות חיי יושר
מעכשיו. אינני אומר כי אבי חף מפשע,
אך אני יודע שהוא נדחף אל הפשע ועכשיו
רצונו לחזור למוטב.
אילו היו נותנים לו רק לנסוע לחוץ־
לארץ לתקופת־מה לנוח, היה מתרחק מחבריו
הפושעים בארץ והיה יכול לפתוח פרק
חדש בחייו. אני קורא לכל אלה הנוגעים
בדבר :״תנו לאבי שאנס. תנו לו לחיות
חיי יושר. תנו לו לצאת את הארץ. תנו
לי את אבי כדי שאעזור לו לצאת מחיי
הפשע. אני בטוח כי לא יחזור לבצע עבירות.
עד עכשיו לא היה לו בשביל מי
לחיות. עכשיו יש לו אותי.
15 שנה חיפשתי את אבי. עכשיו, כשמצאתי
אותו, אל תקחו אותו ממנו!

סלנס המיס
המועמדות הסופיות

6י ! 8י * 8*1 8

ממון

0 3 .מ!ת ווועו>1

חרדו

הובלות במשאית שלו, לאמה יש מספרה,
לאחיה שני ילדים ורק היא עדיין רווקה.

וי* י א היתד, גם תלמידה של לאה פלט(
| שר, אוהבת לרקום גובלינים, לבקר
בדיסקוסקים, ולהיות לבושה חליפות מכנסיים.
והיא אינה מתביישת בכך שהיא
ילדה טובה ועוזרת לאמא שלה .״גם היא

1ו1ונוום

עושה בשבילי הכל, אז למה לאי״
לשחות היא לא יודעת, החיפאית הזו,
אבל לעומת זאת היא אוהבת אבטיחים וחומוס.
וגם את החבר שלה, שעובד ב־רפדיה
של אבא שלו. ואם כל זה לא מספיק,
אז היא גם צימחונית.

איננה שלי, אלא בגד־היס אותו היא מדגמנת מתוצרת
גוטקס. כדי להשיג את המראה הגלי והמשתפך של שערה
הנהדר נעזרת שלי בתכשירי השיער של וזלה. אל תלטשו עיניים, יש לה חבר.

!•גיישה

הפלטינה החומה

הופעה בולטת, בשל הניגוד בין שיער הפלטינה
המסנוור שלה לבין גוון פניה השזוף.
להשגת השיזוף העמוק משתמשת שלי ממון
בתכשיר השיזוף של הלנה רובינשטיין,

ך* רדל בעיניים, ככלל, הוא תענוג די
| | קטן. אצל שלי ממון זה שונה. להסתכל
בעיני החרדל הצהובות שלה — משני
הכיוונים — זו חווייה.
המועמדת מם׳ 12 היא יפהפייה לא מצוייר,
המצליחה, ברצותה, לשוות לפניה הבעה
בוגרת בהרבה מ־ 19 שנותיה. אין זה גם
כישרונה היחידי. היא גם רקדנית מצויינת
ומבשלת מצויין.
טוב, אבל חוכמה, כי הבולגרים ידועים
כגזע מוכשר. אביה של החיפאית בעלת
שער הפלטינה ו־ 168 הס״נז עוסק ב־

לו היה! .ד בעל המדאה הק־לאס
: 1ז ־ 1ביתר שאת לבושה
המודרני של שלי, המעדיפה בדרך־כלל .־ת המראה הרציני על

ההדס׳ והמודו־ני

פניה והעליז על גופה. כאן מדגמנת המועמדת מיספר 2
בשם הוואי, שהובאה מלונדון על־ידי בוטיק ביבה הה
שלי היא רקדנית מצויינת ומבשלת מצויין ואוהבת לרקום

קולנוע
תדריך
תל־אבים
נוסע עובד כגשם (אסתר,
צרפת) סרט מתח המשתמש בכל התכסיסים
הקולנועיים כדי לרתק את הצופה אל הכיסא.
בימוי (רנה קלמן) מלוטש. הופעת
מבריקה של צ׳ארלס ברונסון.

מלחמת הכפתורים

(ארמון־

דוד, צרפת) קומדיה כפרית על מלחמותיהם
של ילדים, עשוייד, בהומור רב ובניצול
מירכי של כשרונות הכוכבים הקטנים.

גונכי האופניים

(תכלת,

איטליה) הניאו־ריאליזם האיטלקי בשיאו.
סיפור פשוט, שנלקח כאילו מן העמודים
האחרונים של עיתון, על פועל שאופניו
נגנבו, הופך לחוויית אנושית. מומלץ.

* תענוגותיו שד המרקיז דה־ס
א ה (זמיר, צרפת) דמות המרקיז הנורא
כאדם צעיר וסימטפטי, המרביץ קצת לזונות,
פלוס ניתוח פסאודו פסיכולוגי של
הסיבות למעשה הנורא.

אלה הם החיים

(פאר, צרפת)

ארכיטקט מזדקן ניפצע בתאונת דרכים, וחושב
על חייו, כמו שהם. סרט מקסים
ורגיש של הבמאי קלוד סוטה, בכיכובו
של מישל פיקולי. מומלץ.
+¥אשת הכוגד (דקל, איטליה) פר־נקו
נרו הוא קצין משטרה איטלקי צעיר

ה מיי ל עו ל! ראו ״
הכן לו, בתקופת שירותו הצבאי.
אמצ עי ם -ללימוד, להתבססות -
באמצעות התכנית החדשה הבלעדית

חסן לח״ל
ב ו 7ןהפועל

רפאל צור כזלמן שז״ד*
קינאת יוצרים —

ויע

פר טים מ ד אי בכד ניבי בנ ק ה פו עלי ם ו בנ ק יפת.

ונלהב המנסה להילחם במאפיה. ואריאציה
נוספת ובינונית למדי על הנושא.

חיפה
** +טייסת המוסקיטו

(ארמון,

אנגליה) סרט עדין ולא יומרני על חייהם
של טייסי מפציצים במלחמת־העולם השנייה.
דויד מקאלום הוא טייס צעיר המתאהב
באלמנתו של חברו הטוב ביותר.

** הנשרים פשטו עם שחר

רות,
בית־העם, בריטניה) קבוצה של מרגלים
אנגלים בראשותו של ריצ׳ארד ברטון,
חודרת למסה הצבא הגרמני, הבלתי חדיר
לכאורה. לפי סיפור של אליסטר מקלין
(הסיירת יוליסס).

״קוקי את קובר׳
לגבר האקסקלוסיבי
רח׳ אבו גבירול 30
(בפסג׳)

ירושלים
דיל ה׳ים

(ארנון, צרפת) סרט
אהבה פיוטי מלא רגש על אודות אהבתם
של שני. צעירים לאשת חלומותיהם והיחסים
הבלתי־רגילים בין שלוש צלעות המשולש.
משחק משובח של ז׳אן מורו ואוסקר
ורנר.

ג׳ון ומרי

(אורנע,

ארצות־

הברית) צעיר וצעירה נפגשים בעיר הגדולה,
ומתאהבים, כמעט בניגוד לרצונם.
עם מיה פארו ודסטין הופמן.

(מול הכניסה לדיסקוטק עינבר)
* מימין, הבמאי מנחם בינצקי.

העולם הזה 1717

הייה שלום, קולומבוס

ארצות־הבר־ת) הווי היהדות הבורגנית האמרה
בארצות־הברית מזווית ראייה סטירית
של ההתנגשות בין הדור הצעיר לבין המבוגרים
יותר. לפי סיפור של סיליפ רות
(מועקת פורסנוי).
צוללת צהובה (סמדר, אנגליה)
סירטם המצויר המקסים של החיפושיות
בליווי כמה מלהיטיהם המוצלחים ב
יותר.
מתאים גם לילדים.
ישראל אהבת נעוריו
של הנשיא
ברחוב אברבנאל בירושלים מתגורר אדם
ישיש בשם שניאור זלמן רובשוב. זקני הישוב,
הזוכרים את האיש בנעוריו, מספרים
כי באותם ימים היה שובב גדול. הוא
כתב שירים, וחיזר בלהס אחרי המשוררת
מכינרת — רחל.
למרבת אזרחי ישראל מוכר אותו אדם

האק דו חני ם
ה מ תו סכלי ם
שבעת המופלאים (מוגרבי,
תל״אביב, ארצות־הברית) כשה במאי
ג׳והן סטורג׳ס אסף לפני
שמונח שנים את הצוות למערבון החדש שעמד לעשות, לא
תיאר לעצמו שכל אחד מהשחקנים, האלמוניים בימעט,
שבחר הוא כוכב גדול בדרך.
הכוכב דאז היה יול ברינר, אשר מאז כימעט נעלמו
עקבותיו. באותיות קטנות הופיעו אלי ואלאן וסטיב
מקווין, ובסוף, באותיות קטנטנות הוזכר גם צ׳ארלס ברונ-
סון. ג׳יימס קובורן ורוברט ווהאן לא זכו אפילו לכבוד זה.
הסרט עצמו הוא ואריאציה אמריקאית על ״שבעת הס
מוראים״ .אלי ואלאן הוא השודד הנורא קלוורו. השאר
— אקדוחנים שכירים המגינים על כפר מכסיקני מפני
השודד, שאינו מצליח להבין למה הם עושים זאת :״אם
אלוהים היה רוצה שהאיכרים האלה יגנו על עצמם, לא 1 היה יוצר אותם בדמות כנשים.״
האקדוחנים לא משתכנעים מטענה זאת, כי במשן
הסרט מתברר שכולם בליבם פנימה הם בחורים טובים
מאוד, ושכל מה שהם באמת רוצים בחיים זה חיי משפחה
שלווים. ממש מסכנים. מה שמציל את המצב הם הכוכבים
בדרן, שהיו מקסימים כבר אז. וממש קשה להחליט על

מי להסתכל קודם. בקיצור, על שבעת המופלאים אין
צורן להמליץ. הרי ממילא תלכו לראותם.

ניצים.
יונים וקופים
מתחת לאי הקופים (תל-

רחל לוי כמשוררת רחל
— הורסת אהבה

בשם אחר — זלמן שז״ר, ובתפקיד אחר
— נשיא המדינה.
אולם מישרתו הרמה של הנשיא שז״ר לא
מנעה מהבמאי הישראלי הצעיר מנחם בינצ־קי
28 לעשות סרט על ימי נעוריו של
הנשיא ועל רומן האהבים שלו עם המשוררת
רחל.
משורר מקנא כמשוררת. בינצקי
כמובן לא קורא לרפי צור, המגלם בסרט
את דמות המאהב הצעיר, בשם זלמן רוב־שוב.
אבל הוא קובע מפורשות, כי הרומן
אותו מציג הסרט אינו אלא אנלוגיה על
יחסיהם של שז״ר ורחל בתחילת המאה בעמק
הירדן.
עלילת הסרט מנגד פשוטה בתכלית. שני
יוצרים צעירים כותבים שירה. בעבר הם
קיימו ביניהם יחסי אהבה. אולם עקב קינאת
יוצרים הם נפרדו. המאהב מקנא בחברתו
על הצלחתה בשירה, העולה על הצלחתו
שלו, ונוטש אותה.
כעבור זמן נתקפת הבחורה בפחד כי
היא חולה בסרטן. היא עוזבת את הקיבוץ
בעמק הירדן ובאה אל העיר הגדולה —
תל־אביב. כל רצונה הוא למצוא את אותו
צעיר נלהב שנטשה. אולם מאז נפרדה
ממנו חלפו ארבע שנים, ואין בכוחה להחזיר
את גלגלי הזמן.
כשהיא פוגשת אותו היא מוכנה כבר
להתמסר לו, אבל אז מתפרצת מחלתה. הבחור
קם ועוזב אותה שוב.
לדעתו של בינצקי אין זד, חשוב כי
גיבורי סרטו הם דמויות חשובות בתולדות
הישוב .״זהו סרט אינטלקטואלי לקהל אינטלקטואלי,
ובעיקר לאלה האוהבים סרט
מודרני.״ לגבי בינצקי, שזהו סרטו הראשון
באורך מלא ( 70 דקות) ,הרי עצם הפקת
הסרט מהווה הוכחה כי הוא שולט במדיום

דמויות אנטיפאטיות. אחד מחברי
הוועדה לעידוד הסרט הישראלי, שהוא גם
ידידו של הנשיא, ראה את הסרט וסיפר
עליו לשז״ר. כתוצאה מכך קיבל הבמאי
המופתע מיברק מלישכת הנשיא, בן נאמר
כי הנשיא יהיה מעוניין לראות את הסרט.
העולם הזה 1717

אביב, תל-אביב ן ארצות-הברית)
מדע בדיוני. אבל לא כל-כן דמיוני.
חלק שני של הסרט ״אי הקופים״ .העלילה מתחילה
כשברנט, האסטרונאוט, נוחת על פלנטה בלתי ידועה. יחד
עם נובה, ידידתו של צ רלסטון הסטון מהסרט הקודם. הוא
מגיע לאי הקופים בעיצומו של דיון פרלמנטרי, שבו נאזנקים
ניצים ויונים, גורילות ושימפנזות, על השאלה: האם לעבור
את הקו הירוק, במגמת התעצמות טריטוריאלית, או
להסתפק בשמירה על הקיים.
מבחינה חיצונית יש כאן אסוסיאציות לכל הנאומים
הפרלמנטריים המפורסמים בעולם, סיסמאות במו :״אדם
טוב הוא אדם מת״ ובו׳ מעלות את הצופה בצורה סאטירית
על בל גל פוליטי נוכחי ולא נוכחי שהוא חפץ. ההבדל
היחידי שבאי הקופים רק הקופים הם בעלי זבות
דיבור. בני־האדם שם חם אילמים ואינם יודעים לדבר.
הבת הצבאית מנצחת ומחליטה על פלישה לעולם האדם.
הקופים יוצאים למסע עייף ומאובק לעבר הבלתי ידוע,
עם ציוד צבאי מעודכן ושיטות לחימה, שהן שילוב של בל
שיטות הלוחמה מטרזן ועד בנות״הברית.
הסרט מלא אירוניות חריפות. במו למשל: המקום
היחיד שבו עדיין משתמשים בשפה האנגלית, במילים,
בקול זימרה והלל, הוא הכנסייה. האל שלו סוגדים בני״
האדם אינו אלא פצצה אטומית, פצצת יוס-הדין, שאת
התגלותה וקרינתה מברכים האנשים יוס-יום בטקסים
מתהילים, אם כי הם מצהירים על עצמם כרודפי שלום
ונקיי כפיים( .״אין אנו חורגים את אוייבינו, אנחנו נותנים
להם להרוג אחת את השני)״.

הדפיסי ב״גזתזן ת ראי גזק־ץ־פים־י׳
פלישת הקופים מצטיינת בקטעים קומיים, משום שעם
כל היותה לקוחה כאילו מתון יומן מלחמתי אנושי, נשמרים
בה אלמנטים קופיים מובהקים: חיילי צבא הקופים
נראים כחיילים ומתנהגים בקופים, או אולי ההיפן.
עיקר ערבו של הסרט הוא בכן שעם בל האסוסיאציות
האקטואליות שהוא מעלה, במו הפגנת צעירי השימפנזות
כנגד היציאה למלחמה בנוסח בודהיסטי־היפי, הרי הוא
גם שולח רמזים לבל תולדות האנושות, המלחמה והמחשבה,
מיוון, רומי ועד ויאט-נאם.

לוליסה
אנ טיפ טי ת
טווינקי (גורדון, תל-אביב, אנגליה)
הרעיון דווקא יפה. ברנש
קשיש למדי, מבוער-סקסי, המנוסח
בבל הוויות העולם, מתאהב בלוליטה, אבל לא לוליטה
ממזרה, אלא לוליטה נחמדה. הוא מתחתן איתה, ואז
מתברר שהיא בעצם ילדה קטנה, ומה שהיא רוצה בחיים
זה לשחק עם הבובות שלה והחתול שלה והבעל שלה.
כשהיא רואה שנישואים זה לא מישחק, ושהבעל גם צרין
לעמוד לפעמים, היא נמלכת בדעתה ומעדיפה להגיד ״פוס״
בנימה מתחנחנת.
החסרון הגדול של ״טווינקי״ הוא הביצוע, בי מהרגע
שטווינקי, דהיינו סוזאן ג׳ורג /מופיעה על חמסן, ברור
לחלוטין שאין שום סיכוי שצ׳ארלס ברונסון, או בכלל
מישהו יתאהב בה, וקהל הצופים, ובעיקר הצופות לא
משתכנע מהמשחק שלו. זה לא הצ׳ארלס ברונסון של
״נוסע עובר בגשם״.
העלמה ג׳ורג׳ ,חסרת חן, ילדותית באופן מגעיל,
ועולה לכולם על העצבים. אם ברונסון מובן לקבל עצה
ידידותית — אז שיזרוק אותה לבל הרוחות אחרי חמש

האב תולה בינצקי תקוות בסרטו? ״לא,״
הוא השיב ,״אין לי אשליות. השבוע התחלתי
במגעי עם המפיצים וזה קשה, אני

סיוואן גיורגי וברונפון ב״בוגרגגזי״
הדקות הראשונות, ויחסוך לעצמו תרבה חרבה תיסכול
ועוגמת-נפש.

חושש עד למאוד.
מבחינתי הרי גיבורי הסרט הם דמויות
אנסיפאטיות. נסיתי לבנות את גיבור הסרט

כדמות שבשלב מסויים בחייה אינה סובלת
את המשוררת רחל (רחל לוי) ,אבל איך
שהוא מתגלגלת לתוך חייה.״

הספר הראשון והיחיד בארץ שכולו עבריה

אהבה

בשניים

זוג מורים דניים מדגימים ;בעשרות רבות של צילומי עיר.ם נהדרים את הכל
אודות ״איך לעשות אהבה -הספר שזכה להצלחה חסרת תקדים (מאות אלפי
עותקים תוך חודשים ספורים) בכל ארצות־אירופה וארה״ב.
כריכה מהודרת * פורמט אלבומי * נייר משובח
וכל זה במחיר של — 2ו ל״י בלבד
הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
גזור ושלח אלגנטי ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת
הזמנה /וזצהרח
לכבוד
כל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעבר ית
׳,אלגית״ ,חואאח־לאור ת.ד ,33144 .תל״אביב.
התוספת פרקים מיוחדים על אברי־המץ (כולל תרשימים).
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעה.

הספר שחייב להימצא
גחדר־המיטות של כל זוג נשוי
במדינה משפט הדוקטור נגד האלוף
לפני כחודש, ב־ ,11.6.70 פורסמה במעריב
במדור מעריב מארח, כתבה שנשאה את
הכותרת על ישראלים בשרות האוייב
פרי עטו של מפקד חיל־הים לשעבר, שלמה
אראל. נושא הכתבה: ראיון עם ד״ר חיים
דרין (דרבקין) ,ששודר בארצות־הברית.
.ביום ראשון 31 ,במאי, זכינו לשמוע
צלילים חדשים מהמולדת, בשפה האנגלית
ובמבטא מזרח אירופי חזק. כתב [5ל 11ז\\
בישראל, ברנארד רדמונט, שידר כתבה על
היונים והניצים בישראל ועל הביקורת
המושמעת בארץ על המדיניות הקשוחה
של הממשלה. דבר זה כשלעצמו אין בו
שום חידוש. החידוש הוא בזאת שהשידור
כלל ראיון מוקלט עם הד״ר חיים דרין
אשר מצא לנכון לבקר בחריפות את מדיניות
הממשלה, חייב את זכויות הפלסטינים
להגדרה עצמית בשטח ארץ־ישראל, המליץ

נא לסולוח אלי בדואר חוזר את חק8ר
״אהבה בשניים״ .ר״ב מיק מס׳ __
על בנק --ע ל סך — 11.ל״י גלבד.
אני טצוזיר בזח שאני טעל גיל .18
שם --גיל __
כתובת חתימת .

תדכע דרין
פרשנות

לראשונה בישראל! תכשירי טיפול לחזה לגוף ולרגליים של רבלון
להשיגבפרפומריותהמובחר ות שלרבלון

—דזזחזז

מסולפת של

מאמר

על נסיגה ללא־תנאי מהשטחים הכבושים
ושלל את הדרישה למשא־ומתן ישיר עם
מדינות ערב.״
מחיר החופש. מיהו אותו שונא
ישראל כביכול חיים דרין?
בקובלנה פלילית פרסית, על סעיף 8
לחוק איסור לשון הרע, שהוגשה השבוע
לבית־משפם השלום בתל־אביב, נגד אריה
דיטנצ׳יק עורך מעריב, בגין אותה כתבה,
כותב חיים דרין, שהגיש את התביעה:
״הקובל הינו פקיד ממשלתי, מאז קום
המדינה, המכהן במינהל בהנהלת המחלקה
למחקר כלכלי־חברתי במשרד השיכון. הקובל
משמש כמו־כן כראש המערכת של
הבטאון ניו־אאוטלוק והינו חבר מרכז מפ״ם,
סופר ויועץ לאו״ם בסוגייה של בינוי
ותיכנון.״
לכן מרגיז אותו כשהוא קורא במעריב,
באותה כתבה :״ראיתי חובה לעצמי להביע
שאט־נפש שכל אדם בריא חייב לחוש
כלפי אלה שאינם מסתפקים בחופש המלא
שניתן להם להאבק על השקפותיהם בישראל,
ומתוך גלותיות או תאוות פירסומת
מוצאים לנחוץ להשמיע קולם גם מעל
במות זרות.
סליל הקלטה. אחרי הציטוטים המהווים
לדעתו לשון הרע, ממשיך דרין ומנסה
להסביר את מניעיו של הכותב: או שהוא
לא הבין נכון את תוכן הראיון או ששיבש
את תוכנו.
״כתבכם הנכבד לא טרח, כנראה, לוודא
את תוכן דבריו של מדשנו,״ כותב בכתב
התביעה עורך הדין א. מרינסקי, בא־כוח
התובע ,״והרשה לעצמו לקבוע כי מרשנו
,המליץ על נסיגה ללא תנאימהשטחים
הכבושים בו בזמן שדבריו של מרשנו
תבעו במפגיע, תוכנית המוותרת על סיפוח,
אולם תובעת ערובותבטחוניות
של ממש ״ ואת זאת מתכוון דרין להוכיח
בבית־המשפט על־ידי השמעת סליל ההקלטה
המקורי עם תוכן הראיון.
בגלל כל האמור לעיל פנה ד״ר דרין
לעורך מעריב ותבע ממנו התנצלות על
המאמר שפגע בשמו, הוא לא נענה וצעדו
הבא היה פנייה לבי־המשפט.
העולם הזה 1717

ארתרר ברארן -הזמר
שהשתגע — עשה סטריפטיז
והורד מהבמה על־ידי המשטרה

| ¥ך 1 | 1| 1ך ^ ה 1 1הוא שיא תוכניתו של הזמר ארתור בראון, הנקראת עולמו
1111111 המטורף של ארתור בראון. בקטא זה שר בראון את השיר
אש, כשהוא מתפתל בריקודים ולראשו עטרת אש. משמאל נראה בראון על הבמה
בפאלרמו,

כשהחל

בהצגת

החשפנות

שלו,

אשר

כימעט

וגרמה

לפיצוץ

הפסטיבל.

גאד ב שן
מציל הפסטיבל
מאת שליח ״העולם הזה״ לפאלרמו
ס גאל כשן החזיר את הערב ל״
׳ מסלול התקין״ כתב העיתון הסיציליאני
ג׳יורנלה די סיציליה, אחרי הופעתו
של הזמר הישראלי הצעיר באיצטדיון הכדורגל
של פאלרמו. אבל הערב שנועד
להופעתו של יגאל ושנראה מלכתחילה כערב
אידיאלי ליצוגה של ישראל, בפעם
הראשונה בארץ שאין בה כמעט יהודים,

הפך לשערוריה רבתי, שרק קסמו האישי
של יגאל בשן יכול לה.
הקהל התעייף
^ ה היה הלילה השלישי של הפסטיבל.
( ערב שבת בסיציליה 25 .אלף איש התקהלו
על המדשאה הענקית ועל היציעים. ים של
אדם בלבוש צועני ובקישוטי ראש מטורפים•
רגליים יחפות, שערות ארוכות באותה
המידה אצל גברים ונשים. מאות
עיתונאים, עשרות צלמים, במה מוקפת במצלמות
טלוויזיה. בפסגת ההרים שמסביב
התנוססה כתובת מאירת עיניים :״פאלרמו
פופ 70״• אוירה של קרנבל וצלילים חשמליים•
על הבמה עלה יצור גבה קומה
ואימתני, אליל הזמר האנגלי, ארתור
בראון, בהצגת ״האש״ המפורסמת שלו.
הקהל יצא מכליו מרב התלהבות. הקצב
היה מדבק והאש מדליקה. אלא שארתור
בראון הכין הפתעה, או שמנת הסמים שלקח
אותו ערב עברה את המידה. על גלי
ההתלהבות הוא שכח את עצמו המשיך
עוד ועוד בהצגת אש והתפתלויות פראיות׳
והקהל החל מתעייף. וכשקהל סיצילי־אני
מתעייף, הוא מתהיל להשליך חפצים
אל הבמה. בעיינ בראון לא מצא הדבר
חן, וכדי להראות לכל הנוכחים מה הוא
חושב בדיוק עליהם ועל התנהגותם, פתח
את כפתורי מכנסיו, ומי יודע עד לאן היה
ממשיך אילולא הופיעה המשטרה, הורידה
אותו מן הבמה והפסיקה את הצגת הסטריפטיז
המאולתרת.
בצל האימה

מראה המ שטרה התחשמל הקהל
הזמר הישראלי הצעיר יגאל
/מיד. חלקו צרח בקול גדול כי בדאון
בשן (שמאל) שותה בפא־ העליב אותו, ומשום כך יש להשליכו ללרמו
לחיי נצחונו, כשלצידו הזמר יוסף כלא, ורצוי דרך אגב גם לקצץ את מחלפולאופר
שייצג את צ׳ניה. לאופר הוא יהודי תיו• חלק אחר, קרא למשטרה בשמות גנאי,
שהצהיר בין יתר דבריו :״אני מוכן להוטען
שהוא מפריעה לחופש הביטוי וההת־
הגיבוו פיע

בישראל,

יזמינו

אותי.״

(סוף בעמוד )34

7 0 9 1 9 1 0 1ב סי צילי ה 1
(המשך מעמוד )33
ערטלות, ודרש להחזיר את בדאון לבמה.
עשרים וחמישה אלף איש געשו ורעשו,
ושני מנחי טלוויזיה מנוסים ואהודים מאד
לא הצליחו להרגיע את הרוחות. הדם הסיציליאני
הגיע לנקודת הרתיחה.
עגבניות, פיצות ובל ימיני חפצים החלו
לעוף לעבר הבמה, סיבנו את שלום אלה
שעמדו עליה. אולם מישאל קטן בין העיתונאים
האיטלקיים שנכחו במקום גילה
שבעצם איש אינו יודע מה בדיוק רוצה
הקהל. להקה מקומית ניסתה להרגיע בשירים
מוכרים ואהובים והתקבלה בקריאות
גנאי ובתנועות רבות משמעות. להקה
מקומית נוספת ניסתה את כוחה — לשוא.
המחזה הזכיר במידה מסויימת את התפרעויות
הקהל ביריד פופ ׳70 בתל־אביב,
ובמקומות אחרים בעולם. מסתבר שההמונים
הנוהרים לאירועים אלה, אינם מורכבים
על טהרת חובבי זימרת הפופ. הם מצפים
להתרחשויות מסעירות יותר. אם אלה אינן
מתחוללות, הם מכלים את זעמם באמנים.
נראה היה כי גם פסטיבל פופ 70׳ בפא־לרמו
עומד על סף התפוצצות. רק נס יכול
היה לעצור בעד השתוללות הקהל.
ואז הגיע תורו של זמר ישראלי צעיר,
בן , 19 שיצא לראשונה את גבולות הארץ,
ולא הכיר כלל את הקהל שניצב לפניו.
קשה לדעת מה התפילה שמילמל ברגע שעלה
לזירה המפחידה, אבל עובדה היא שעלה
על הבמה. וברגע שהחל לשיר ״לו
היית לצידי בדרך חזרה״ השתתק הקהל
והופסקה הפצצת הבמה. סקרנות או הפתעה?
בכל אופן היה שקט. השיר השני
כבר זכה למחיאות כפיים ולקראת השיר
האחרון, תיבת נח, אותו שר באיטלקית,
קיבל הקהל במחיאות כפיים כבר את הצלילים
הראשונים.
רגליים חטובות
ויציבות

רבלון לכל ה נ שי ם. ה עו מ דו ת על רג׳להן
ש עו ת ארונו ת! ,מורות, א חיו ת, זבניות,
וגם עקרות בית! מ צי עהחברת רבלון
מע רבת תכ שירים בלע די ת לטיפול
ולטיפוח הרגליים וכפותיהן לרבות,
לנוחות וליופי.

1,5א 1_0׳\ £מ
1טו ^ 10 0 8 £א 8 0 1

10£ר \ ט ק

מי שחת־ריכוך לסילוק יבלות ו ת אי -
עור נוק שי ם מכפו ת הרגליים; ה מו תיר ה
או תן רנו ת (חלקות.

£7\.1\4א 0־ ך א 1 £א ז\ > 8 £־רזססז
קרם מזין ומרגיע לנ פו ת הרגליים -
מ שחרר או תן מהמאמע היו מי ל שנ ת
מנו ח ה.

אתה אמיץ!

־ £1 £ £מסקז £01 1ו \ 8 0 0ק 5

תר סיס צונן מ בו ש ם -לרענון ול חיטוי
כפות הרגליים.

ין פלא שכשחזר בשלום אל מאחורי
הקלעים, חיכו לו כמה עיתונאים זרים ואחת
מהן, הולנדית, אמרה לו :״כל הכבוד
לך, אתה אמיץ״ .ריח הצלחה ריחף באוויר,
לחיצות ידיים, חיבוקים ונשיקות מאמרג־נים
שונים, מנערות זוהר שהסתובבו מאחורי
הקלעים ומארבעה עיתונאים ישראליים
שבאו עם יגאל לפסטיבל והיו חרדים מאד
לגורלו, כאשר יצא אל ״הקרב״.
אחד העיתונאים שעטו על יגאל מיד עם
יציאתו מן הבמה, היה קומוניסט צעיר
שהפגיז את יגאל בשאלות מביכות וטיפו־סיות
למקום שסביבתו ספגה תעמולה ערבית
רבה בזמן האחרון. אמנם, בלב דואב
הוא נאלץ להודות שהוא נהנה מן ההופעה,
אבל עם זאת הכריז בקול גדול,
שמאחר והוא קומוניסט הוא מתנגד עקרונית
לכל מה שישראל עושה• פרט להשתייכותו
למפלגה לא מצא כל נימוקים
אחרים לעמדתו, לעומת זאת ביטא את אהדתו
לזמר הישראלי בכך שאמר לו, לאחר
שלא הצליח להעמיד אותו במבוכה :״מדוע
לא תבוא לחיות בסיציליה״

מערכ ת תכשירי-טיפול
חד שה לרגליים

״חום
אנושי״
סטודיו

למחול וג׳אז
בהדרכת

שמעון לוי
קורסי קיץ החל מ־ 1באוגוסט.
פרטים והרשמה:
טלפון 247480

המשרד המרכז של
תנועת העולם הזה ־ נוח חוש
רחוב החשמונאים 90—88 תל־אביב
קומה א׳ ,חדר .5
טלפון מיספר .265836
המנוי קיבלת
חשבונך,
פרע נא
אותו בחקדם.

שעות המשרד שונו למועדים הבאים:
ימים א׳־ה׳16.00—9.00 :
״ ב׳־ג׳־ד׳ 19.00—12.00 :
יום ו׳13.30—9.00 :

ף אומנם גם עיתון אחר מצא ביגאל
1דמות מתאימה לסביבה וכתב :״זהו סיפוס
משלנו בסגנון השירים ובהופעה, אישיותו
מלאה חיוניות וקסם והוא מפיץ סביבו
חום אנושי״ .העיתון הוא לא פחות ולא
יותר מאשר קוריארה דלה סרה המכובד והחשוב
בעיתוני איטליה.
הפסטיבל כולו תפס מקום חשוב מאד
באיטליה. היו שראו בו מאורע חשוב מפסטיבל
סן־רמו, ובכל העיתונים הוקדש לו
עמוד יומי שלם, במשך ארבעת הימים בו
נערך. העיר פאלרמו כולה קושטה והוא-
רה במיוחד עבורו. האמנים שהופיעו בפסטיבל
יבלו למלא בקלות רבה שלושה
פסטיבלים לפחות. אם היו אלה להקות
קצב ידועות כמו האקספשיאנס מהולנד,
שלישית בריאן אוגר מאנגליה או המגיעים,
או שהיו אלה מלכי הג׳ז בכבודם ובעצמם,
דיוק אלינגטון ותזמורתו, קני קלארק ותזמורתו,
או מלכת שירי הנשמה ארתה
פרנקלין, כשבין הזמרים הסולנים הידועים
נמנים ג׳וני האליידי, נינו פרר, טוני
הקטן וג׳ורג׳י פיים. על רקע כוכבי זה
יכול יגאל בשן להיות גאה בפרס מריונטת
הזהב, שהוענק לו ע״י הנהלת הפסטיבל
על היותו הכשרון הצעיר המבטיח של הפסטיבל.

רענן לוריא
עשה זאת — הוא
רכש לעצמו
מלוום בצמרת עולם העיתונות טיימס, ומועתקות לעיתונים החשובים ביותר
ברחבי העולם המערבי, מהטיימס הלונדוני
ועד לפארי־מאטש הצרפתי. כל קארי־קטורה
שרענן לוריא מצייר כיום זוכה לתפוצה
ענקית. כ־ 400 מיליון איש רואים
אותה.

כמו מנ ת ח מוח

רענן רוריא

ו •ן* חודש מאי 19<>7יצא רענן לוריא

5 לפתוח תערוכת פורטרטים מפרי מב־

זוהות סגה
^ לד כן שמונה ישב השבוע בלישכת
ראש אגף מבצעים במטכ״ל, ושעה שאביו
שוחח עם סגן הרמטכ״ל, האלוף דוד
(״דדו״) אלעזר, צייר על גבי נייר רישום
הומוריסטי את דמותו של דדו.
״כשהיה בן ארבע,״ סיפר אבי הילד לסגן
הרמטכ״ל ,״אמר לו מגיד עתידות,
שקרא בכף ידו, כי נכון לו עתיד גדול
של צייר מפורסם.״ ״דדו״ התבונן בקאריק־טורה
של עצמו, שצויירה בידי הילד, הכניס
אותה בין שני לוחות קרטון, והכניסה למגירתו
.״אני עומד לשמור את הציור,״
אמר ,״עד שהנבואה תתגשם.״
אולם עד לזמן בו יתפרסם נמרוד לוריא
בן השמונה כצייר בזכות עצמו, נכונה לו
התחרות קשה. יהיה עליו להתחרות באביו,
הצייר רענן לוריא. כי לוריא, שעזב
את הארץ לפני ארבע שנים כקאריקטוריסט
של הצהרון ידיעות אחרונות, חזר אליה
השבוע כשהוא אחד הקאריקטוריסטים הידועים
בעולם. הוא הגיע לפיסגה הגבוהה
ביותר אליה יכול צייר־עיתונות לשאוף.
רענן לוריא הוא כיום הצייר הפוליטי
הראשי של השבועון האמריקאי הניודע לייף.
הקאריקטורות שלו מתפרסמות באופן קבוע
בעיתון החשוב ביותר בעולם — הניו־יורק

?1113

ב״ניו־יווס ט״גס־ £

לוריא במוסף של החשוב בעיתוני ארה״ב.

ככפות חושות

מאגו ברי נפנות

קאריקטורה בצבעי שמן של לוריא, שפורסמה במקור בלייף,
הועתקה אחר־כן לגדולים בעיתוני העולם, כמו הפארי מאטש.

קאריקטורה של רענן לוריא שפורסמה בלייף בגליון
ה־ 17 ביולי, במיסגרת מאמר המערכת על המזרח-
התיכון .״הבעיה שלי,״ אומר לוריא ,״היא לנסות שלא להסתכל על המזרח־התיכון בעיניים
ישראליות. אין הקאריקטורה צריכה לשרת אינטרסים, אלא לתרגם מצב אובייקטיבי ללשון ציורית.״

חולו, שהוצגה במסגרת התערוכה העולמית
במונטריאול. אולם יומיים אחרי שנפתחה
התערוכה, חזר לוריא לארץ, כדי
להשתתף במלחמת ששת־הימים. בתום 21
יום, כאשר חזר למונטריאול, כבר קרצה
לו אלת המזל.
עורכי המהדורה הקנדית של השבועון
טייס ראו את ציוריו, ביקשוהו לצייר עבורם
שער. כאשר פורסם השער, הוא משך
את תשומת־ליבם של עורכי הלייף האמריקאי,
שהזמינו גם הם שער מפרי מכחולו.
כשהתפרסם שערו של לוריא בלייף היתד.
כבר הדרך סלולה בפניו. עורכי הלייף
הזמינוהו לצייר עבורם קאריקטורה פוליטית
שבועית. מדי שבוע הטיסוהו ממונטריאול
לניו־יורק, שיכנו אותו בואלרורף
אסטוריה, כדי שיצייר את הקאריקטורה השבועית
שלו, ולמחרת הטיסוהו חזרה למקום
מגוריו בקנדה. ץ
כעבור שלושה חדשים כבר הציעו לו
חוזה קבוע ונדיב. רענן לוריא ,38 ,נשוי
ואב לשלושה ילדים, עבר להתגורר בסמנד
פורד שבמדינת קונטיקוט, במרחק 55 דקות
מניו־יורק, הפך תוך שלוש שנים לאחד מארבעת
הקאריקטוריסטים הידועים ביותר ב־ארצות־הברית.

השמש
המצויירת, שהיוותה את סמלו של
רענן לוריא, והופיעה בכל הקאריקטורות
שלו שפורסמו בארץ, זורחת מעתה בפיס־גת
העיתונות העולמית.
לוריא, שהוא דור שישי בארץ, נולד בעצמו
במצרים, אחרי שהתורכים גירשו את
סבו מהארץ. הוא בוגר הגימנסיה הרצליה,
צנחן קרבי ובעל רשיון טייס פרטי. בד
בבד עם ציור הקאריקטורות, לא זנח גם
את עיסוקיו האחרים בציור. בארץ צייר
פורטרטים של גדולי המדינה. הוא מוסיף
לעשות זאת גם בארצות־הברית, אלא במינד
דים אחרים. בין אלה היושבים לפניו כדי
שיצייר את דיוקניהם בצבעי שמן נמצאים
ג׳ון לינדסי, רוקפלר או שר־ההגנה האמריקאי
מלווין לייארד.
בין חבריו למקצוע בארץ, יש שמבקרים
אותו, על שעזב את הארץ .״קאריקטוריסט
הוא כמו מנתח מוח,״ אומר רענן בתגובה
על ביקורת זאת ,״אין זה משנה היכן
הוא עושה את מלאכתו.״
העובדה שצייר ישראלי הצליח להגיע למעמד
נכבד כזה, צריכה בסופו של דבר
להחמיא לישראל באותה מידה, למשל, כמו
הצלחת חיים טופול בצמרת עולם הקולנוע.

כחבר מערכת הלייף מוטלת על רענן לור־א מדי פעם,
רשימת ציור בשערי השבועון, מלבד ציור הקאריקטורה
השבועית. שני שערים אלה הס יצירותיו של רענן לוריא שהוא חבר מערכת השבועון.

שערי ה״לי ף

יחסיך עם הממונים
עליך הולכים ומתער-
ערים, לא־מעט בעט-
ייך. חוסר שליטה במצג,
איבוד עשתונות,
או חוצפהשאינה במקומה,
עלולה אפילו
21 במרס -
להביא לפיטורין; מח 20
באפריל התוצאה שבה על
תביא רק תועלת. בת
טלה ; אין ספק כי הוא באמת אוהב
אותך ואין הוא מעמיד פנים כלל.

!1110

צרור ברכות! הישגת
את מנורתך, אם ני ב
האם
באמת את מאמינה, בת מאזניים, כי
תוכלי להמשיך עד אין סוף במישחק הכפול?
אפשר לרמות במשך חודש, חודשיים,
שלושה, אבל לא במשך
שנה תמימה, ולא את
כל האנשים הסובבים יהיה השבוע
אותן!
עלייך להחליט, לכאן או
לכאן, מי יהיה הגבר
שלן באמת. אם לא
תעשי זאת, את עוד
} 2בספטמבר -
עלולח לצאת קרחת מ22
באוקטובר
כאן ומכאן. בן מאזניים,
דחה את העיסקה
שהתכוננת לעשות לזמן מאוחר יותר. אין
השבוע מתאים לכן. לבש קל וספורטיבי.

1זאזנ״ס

דרך הקשה. אך הבט
אחורה: הדרך בה עברת מצב רוחן העגום נותן את אותותיו
רצופה גוויות רמומות ביחסן לבאים איתן במגע. הם אינם
על־ידך, ופגרים בהם
יודעים כי יש לן סיהתעללת
ללא־רחם. לא
בה מוצדקת מאוד קשיחותך תסיר היתח
להיות ממורמר ועצבמקום,
שור! מעט אנובני,
ולכן הם גם אישיות
במעשיך, תגדיל
נם מוכנים לשאת את
את חוג מכריך ובעיקר את המיספר הזעום
התפרצויותין או לש״חברים״.
אתה
מכנה
אלה אותם של מוע את גערותין. ביחס
לעבודתן, בחרת

בדרן הנכונה. הייה
נכון לוויתורים, מבלי
אתה חושב יותר מדי
להשפיל עצמך, אז
על עצמך ועל בעיו-
מובטח לך שתצליח. עתה הוא הזמן
תיך, למרות שאתה
לצאת לחופשה, אבל למנוחה של ממש.
מצליח, זאת יודע כל

אחד מחבריך שקט
נפשי תשיג לקראת
המשבר הכספי אליו נקלע עיסקך, ישפיע
בצורה קשה על מצבך הכספי האישי. בקסוף
השבוע אולם זה
שר לכן, היזהר מלעתלוי
בך. אהבה אחרת,
גדולה ופורחת,
שות מעשים נמהרים,
מסתמנת באופק. בקעליהם
אתה עוד עלול
רוב תקבל תפקיד חדש עליו חלמת כל
להתחרט מאוחר יותר.
חייך. אתה עומד להגיע לראש הפיסגה.
אל תתבייש להודות ב

ןונ

11 אומים
סוכנות והפצה פוטו קרט
בע״מ
יי׳ תל־אביב

ביום
הנ היג ה

.איננה
סנננגחי הטאר
אותה

אוזני ידידיך כי מצב
עיסקך גרוע. לעומת־זאת,
אל תעז לנסות
לחפש מוצא מן הסבך
בין אלה הכפופים לן.
בת קשת, השבוע תגלי
כי את אוהבת אותו וכי הוא חסר לך. אס
תפני אליו, הוא יקבלך בזרועות פתוחות.

*11־ 0 1

הצעתך, שהועלתה בפורום
מצומצם ונבחר —
נדחתה. הנימוקים לדחייה
לא שיכנעו אותך,
אך אין לך כל ברירה:
ההחלטה וזיא החלטה, 1 ועליך לכבד אותה. נסה
1 0ע1
למצוא דרך אחרת, או
ה; ביוני -
213 ביולי
פיתרון שונה למצב. בת
סרטן: הוא קוסם לך,
ואין פלא בכך. תיפסו בו חזק, בטרם
ייעלם מאופק חייך לחיקה של אחרת.

בכו
בת״זוגך נמצאת
בוכה נוראה, ואולי
אפילו במשבר. ממש
מוזר שלא הצלחת להבחין
בכך עד כה.
כדי לנסות לחלצה ממצבה
הקשה, אותו
היא מתאמצת להסתיר
ממך, אל תסתער
עליה חזיתית, כי אם
רצוי לבחור באיגוף ממושך, תוך ביצוע
פעולות הטעיה והסחה ותגיע אל היעד.

התחל לחסוך. העתיד
צופן לך ימים קשים.
כל פרוטה שתיפול ל ידך
— שים בצד. ותר
על הטיול אותו תינננת.
לך, בת בחולה, מצפה
השבוע הפתעה מבן מזל
דגים. אם את נשואה
ואם לילדים — מובטח
לן שתירוו׳ מהם נחת
השבוע. בצעי את הקנייה אותה תיכננת
מזה זמן רב. הקפידי על צורתך החיצונית.

שנו;

* 3יי 83

מיפנה חשוב שיתחולל בחייך יביא ב״
עיקבותיו שיפור במעמדן. התנהג בהגינות
לבת״זוגן והרבה
לצאת איתה לבילויים
— זה מגיע לה. לך,
בת גדי, ייכנס סכום
כסף רציני. בזבזי אותו,
אן לאבפזרנות.
לאחר-מכן יזרמו כספים
נוספים. בשטח
האהבה, את על ה21
בדצמבר *
* 1ביגואר
סוס בשבוע זה. אך,
כמובן, אל תרימי את
ראשן יותר מדי, את עוד עלולה ליפול
מעל הסוס. הרבי בנסיעות מחוץ לעיר.

מי שאמר כי המצליח בקלפים נוחל כישלונות
בחיי־האהבה שלו — צדק, בכל אופן
לגביך. אם אתה באמת
מאמין כי תוכל לבסס
את עתידך הכלכלי תוך
מישחקי מזל — בבק שה,
אן כדאי יהיה שתשקול
זאת שוב פעם אתה השבוע
היטב.
עתיד לפגוש נערה חמודה,
שתעמיד בפניך את
הברירה: היא או פוקר.
לן, בת דלי, מצלצלים
השבוע פעמוני האהבה. הצלחת להכניע
אותו והוא כולו בידיך, נתון לחסדי אהבתך.

בני דגים משני המינים
— זהו השבוע
שלכם. אתם תראו בו
רק דברים טובים להם
אתם מתאווים. לן,
דגה, מצפה מיפנה ב-
חיין, בעיקבות הדי.-^1רד.ו1-.יו^־
רה החדשה שרכשת.
עתה הדבר תלוי בן
כדי לבנות בה חיים
משפחתיים מבוססים. ואתה, דג, שבוע
זה יסמן עבורן תחילת עלייה בשטח
העיסקי והחברתי. אם אתה מושן ידן
פורה. נצלהו והרבה
בעט,זהו שבוע
בכתיבה. במישור הרומנטי שבוע רגיל.

ג׳אד פלוס
פורנוגרפיה בכספת
במשך שניגז האמינה אשתו של סגן
ראש העיר הדתי שבסייף הקבוע בדירתם
ישנו חומר סודי השייך לעסקיו
של בעלה. השבוע הזדמן לה במיקרה
לפתוח את הכספת, ומה שהיא גילתה
שם גרם לה להקים שערורייה כזו, ש־אמות־הסיפים
בבית רעדו. ולא רק
אמות־הסיפים.
כי מה שעקרת־הבית הצנועה והכשרה
גילתה בסייף היה אוסף מדהים בעוש רו
ובגיוונו של חומר פורנוגרפי משובח,
במילה ובתמונה, כימעט כמו שנאמר,
בצליל ובזמר — ממש כל רואיו שפתיים
יישק.
אשת הסגן נחפזה בהולה אל בנה
הנשוי והזעיקה אותו כדי לראות את
הנבלה הזאת שנעשתה בישראל.
היחידי שלא התרגש היה דווקא בעל
הדבר — כל הדברים — בעצמו .״פשוט
עומדים לדון בעירייה בחוק-עזר נגד
ספרות פורנוגראפיה ״,הסביר בתמימות
שמיימית ,״ושלחו לי חומר לעיון״.
ההסבר המשכנע לא שיכנע את הא־שה.
היא מוכנה להישבע בחומש וציצית
שהחומר שוכב שם בסייף כבר שנים.
נראה מה היא תעשה הלאה.

סמויה
ב״שיער״
בשבוע שעבר זכה המחזמר שיער, שנועד
להיות מקור צהלה ושמחה לכל הקשורים
בו, לטרגדיה הראשונה שלו. זוג הנאהבים,
על הבמה ומחוצה לה, גכי שושן ומרג״
ליתאנקורי, נפרדו ונפוצו לכל עבר.
לפני כמה חודשים, מיד כשהתחילו החזרות,
הפכו. השניים לזוג ועברו לגור יזוז־ בזירה
משותפת — עד שבשבוע שעבר עזב
גבי את הדירה ואת מרגלית.
מרגלית, שלקחה ללב את הרומן, ובייחוד
את קיצו, תעזוב עכשיו את שיער ואת
הארץ ותקבל על עצמה את התפקיד שהציעו
לה בהצגת זורבה היווני בברודווי.

מי זרק זזת מ־ מהבית?
השלב הנוכחי בתהליך ההצטננות, אם להתבטא
בעדינות, ביחסים בין השחקן הצנום
אילי גורליצקי לאשתו האנגלית
דורים ראו, הוא כדלהלן:
אילי מספר שהוא עזב את הבית. דוריס
מספרת שהיא העזיבה אותו.
מכל מקום. התוצאה של הפעולה הזו,
לא חשוב איך קוראים לה, היתד, שאילי יצא
לטיול בארצות סקנדינביה. ואם מזג־ד,אוויר
הצונן שם ישפיע עליו להתקרר מרעיון הגירושין,
תהיה בכך ברכה רבה עבורו.
כי לפחות מבחינה פיננסית דוריס היא
מציאה שחבל לוותר עליה. היא בת למשפחה
אנגלית עתיקה ועתירת נכסים. הוריה
מתו עליה בגיל צעיר, והיא ושני אחיה הפכו
ליורשים למיכרות שונים וניירות־ערך
שונים עוד יותר, אבל הכל בכמויות.
בהתחשב בעובדה זו, בנוסף לעובדה שבעולה
חדשה היו לדוריס זכויות להביא
הרבה רכוש, נרשם כל הרכוש של הזוג
גורליצקי על שם הגברת. כולל, בין היתר,
שתי המכוניות, הוילה המפוארת בהרצליה,
ושאר הבלי העולם הזה. מה שמסביר מדוע
דודים יכולה להרשות לעצמה להתבטא שהיא
העזיבה את אילי.
מכל מקום, כפי שדיווחתי לכם לפני כמה

שבועות, דורים הופתעה מאוד כאשר גי־לתה
את הרומן שניהל אילי עם רקדנית

לא שזורבד, הוא מקום בטוח יותר משיער,
אבל אולי בכל זאת משנה מקום משנה מזל.

ר,א גדול. ואילי האומלל הרגיש עצמו
בוגד שפל שסידר את אשתו. לא בגלל 7
הוא בגד בה• בגלל שהיא גילתה את ז
אז יש לי נחמה־פורתא בשבילך, איל
אולי לא ידעת, אבל גם רעייתך הנאוזה י
טמנה ידה בצלחת. היא מנהלת רומן
ובכלל לא מהיום — עם צייר דרום־אפו
קאי, בחור די נחמד בשם כ רי.
אז אם אתה יכול להתנחם בכך, תפדא
מה אני לא מוכנה לעשות בשביל לעוד

1 דוריס

אילי

סדר תמה של מאלפת הרוחות
בעלת אולפני ההסרטה ״הרצליה״,
מרגוט קלאוזנר 70 מוכרת בארץ
כאחת המומחיות הגדולות שלנו לרוחות
— אם לא אפילו הגדולה שבהן.
מאחר שמרגוט היא גם אשת־עסקים
מוצלחת, היא מכירה בערכו של הסדר
הטוב אפילו כשמתעסקים עם רוחות.
משום כך יש לה סדר-יום מדוייק לא
רק לעסקיה הפיננסיים, אלא גם הרוחניים.
וזה סדר העבודה השבועי בדירת־הגג
אשר בביתה בשדרות קק״ל.
יום א׳ :דניס אל־על, מעסה מומחית
עולת מרוקו, עושה מסג׳ים יפאניים
למבקרים, תמורת עשרים פונטים לגולגולת,
או לישבן, תלוי מה מעסים.
מה זה מסג׳ים יפאניים, אתם שואלים
י גם אני לא יודעת. אבל אחד הגברים
שקיבל אותם גילה את אוזני שזה
משהו משופרא דשופרא, והמבקרים שם
מחבבים את זה ביותר.
אחרי המסג׳ים, כאשר הגוף רענן ורגוע,
מתקיים במקום חוג לטלפטיה.
יום ב׳ :חוג לאסטרולוגיה.
יום ג׳ :הופעתו של כוכב עולה בשם

רותי לרמן,

ועשתה מזה ה

ג׳ון מרטין.

יום ד׳ :מרז־כי הלפרין מנחש בכף
היד, תמורת 25ל״י צנועות לנפש.
יום ה׳ :שידור חוזר של ג׳ון מרטין.
בימים ו׳ ו־ז׳ מעלים רוחות, ולפעמים
גם באחדים מימי החול. אחת הרוחות
האחרונות שהועלו, לדוגמה, היתה אליז-
בט מאוסטריה, זו שנרצחה. מה, לא
שמעתם עליה י משונה.
רוח אחרת היתה של הפילוסוף הגרמני
גטה, שסיפר לנוכחים על התלהבותו
מאשתו הצעירה. מבנו, לעומת

זאת, הוא לא היה מבסוט כל-כך.
נושא מרכזי אחר על הלוח ה
משה דיין. כולם מנסים כל הזמן ו י לדאוג לו ולעזור לו.
המדיום המעלה את הרוחות בעזו
הכוס והלוח היא קלרה ההונגרי

חילופי זוגות נעיר הקודש
את השם, לדאבוני אינני יכולה לספק
לכם. אבל המדובר הוא
למי ידוע, דווקא כן בעל שם, שנתגלה לאחרונה
כמכניס אורחים להפליא: פשוט אין
לו הנאה גדולה בחיים מאשר להזמין אל
תחת צל קורתו, מזי פעם, זוג מידידיו.
ואכן הכל מודים שהוא מארח להפליא,
למרות שאחדים מאותם. ידידים חושבים ש הוא
מפריז קצת. כלומר, לוא הוא היה מתי
גורר באלסקה, הם טוענים, בין האסקימוסים,
אין ספק שהתנהגותו היתה למופת. אבל בירושלים
נראה קצת מוזר הדבר, כאשר לעת
לילה מגלת הזוג המתארח שמארחם מציע
להם להזמין את האשה האורחת למיטתו,
ואילו בתמורת הוא מציע לאורח את המארחת
הנאה — הלא היא אשת־חיקו.

בעיתונאי ידוש*

מרגוט קלאוזנר
שיחד עם מרגוט משיגה תוצאות מצוי
נות. משתתפת נלהבת וקבועה אחו
היא ברוניה צימרמן, אחת מפעיל
״ויצ״ו״ המרכזיות.
כן ניתן למצוא בדירת־הגג העמוק
את יורם הרשקוביץ, יוצא רומנ
בן , 25 המסתובב בניחותא, מעשה בע
בית, בין כל מומחי הרוחות.
בקיצור, כפי שאתם יכולים לרא
במו עיניכם, לא משעמם שם אף רו

דליה לביא ומנח ג פן -המשך

מרגלית אנקורי (כמרכז) וגבי שושן (משמאל)

זוכרים איך שדיווחתי לכם בדרמטיות
רבה?ל קץ הרומן בין דליה לכיא ומנחם
גפן, ואיך מנחם גפן התאהב ב־ד
וגמנית ידועה מאוד, ונשואה מאוד, י־הסתגר
איתר, לשלוש יממות במלון אוויה
ברגע שהגיע ללוד (העולם הזה ,)1713וכל
שאר הפרטים המרגשים?
זוכרים. יופי. אז בשבוע שעבר, ביום
שני ליתר דיוק, עזבו דליה ומנחם את הארץ
יחדיו בחזרה ללונדון, כשהרומן המנופץ
ביניהם מודבק מחדש,
תשאלו איך? אז מעשה שהיה כך היה.
לאחר שלוש היממות הלוהטות, התחיל
מנחם להתקרר קצת, וכעבור כמה יממות
נוספות התוודה באוזני ידידיו :״זה לא מה
שחשבתי. אני חוזר לדליה.״ מסתבר שהאהבה
לדליה בערה הרבה יותר עמוק.
אמר ועשה. דליה היתד, אמנם מחוזרת
באותם הימים על־ידי מנהל־העסקים שלה,
אבל סברת יודעי־דבר אומרת שהיה זה

רק מאמץ ג׳נטלמני מצידו לעודד את ו
חד״ כדי שהפרשה לא תפריע לביזנס. מ!
מקום, הוא פינה את השטח ללא בעיו
ודליה ומנחם חזרו מחיק אל חיק.
מה שעזר לאיחוד מהיר, לפחות מבח׳
תו של מנחם, היתד, קבלת הפנים הצונו
לה זכה בכמה מבתי ידידיו בישראל. מ
כה. ידידתו של שחקן הבימה מישה א?
רום, סגרה בפני מנחם את שעריה י
זאת אומרת, את שערי ביתה — לאו
שתפסה אותו שם עם הדוגמנית שלו. לב
דת נסיון, היא הרי ביקשה אותו מ ת
שלא ינהל את הרומנים שלו אצלה בבי
דבר דומה קרה בבית של האמרגן ד
דגן, אחרי שמנחם השאיר שם איזה נ
צר נשיי, שנתגלה על־ידי עליזה דגן.
גם בביתו של דן כן־אמוץ הוא י
נשאר זמן ממושך. אז אחרי קבלת־פנ
חסרת־הבנה כזו, פלא שד,אנוש מחפש 1
קצת מרגוע מתהפוכות הגורל?

פגישהתס חברם ותיקיס
על אוסקאר ויילד מספרים את הסיפור הבא: פעם נכח בהצגת בכורה של מחזאי
אחר. בשעת ההצגה הרים כמה וכמה פעמים את כובעו, והחזירו לראשו. בסוף הערב
ניגש אליו המחזאי ושאלו לפשר מחווה מוזרה זו. השיב ויילד :״אני רגיל להסיר את
כובע־ כשאני פוגש מכרים ותיקים!״

מאז ראשית הכנסת השביעית אנו נמצאים במצב דומה. לעיתים קרובות מאוד, בהאזיננו
לנאומים של ח״כים אחרים, מסיעות שונות, היינו צריכים להסיר את כובעינו, אילו הבשנו
כובעים. כי הדברים מוכרים לנו היטב.
ומדוע הם מוכרים? כי אלה הם רעיונות שהומצאו על־ידי סיעתנו בכנכת הקודמת.
כשהשמענו אותם לראשונה, נתקלנו בזילזול או בהתנגדות. כיום משמיעים אותם נואמי
סיעות יריבות, כאילו גילו אותם ברגע זה. יש כמה ח״כים — לא נקרא כאן בשמות —
הרגילים לפני כל נאום לעיין בספרו של אמנון זכרוני — 1מול — 119 כדי למצוא

ויב״דה במקש
מירחצי עינויים

ת שו ב תו ש ל
בן־גו ריו!
ערב פרישתו של דויד בן־גוריון מן הכנסת, הפנתה אליו סיעתנו מיכתב, ובו
ביקשה ממנו לחזור בו מהתפטרותו.
נוכח היריבות החריפה ששררה במשך שנים רבות בין דויד בן־גוריון והעולם הזח,
נתקבל צעד זה על־ידי רבים בהפתעה. אך היה בו הגיון מדיני פשוט, נוסף על
המחווה כלפי אדם שיש לו חלק כה רב בהיסטוריה הישראלית החדשה. בן־גוריון
מטיף להחזרת השטחים תמורת שלום־אמת, והוא מזהיר בפני הסכנות הנוראות
הכרוכות בסיפוח שטחים מאוכלסים.
השבוע הגיעה לידינו תשובת דויד בן־גוריון לפנייתנו, בצורת מכתב אדיב בכתב־

ון ע

]יי־ י

?7> 11

6^ 1ף

־׳י-גיר

בנאומינו הישנים על אותו נושא רעיונות שאפשר להפקיעם. ביניהם נמצאים דווקא ח״כים
המצטיינים בנאומי־השמצה נגדנו.

רק עתה אפשר לעמוד על העושר הרב של רעיונות חדשים, שנוצרו על־ידי סיעתנו
בחמש שנות קיומה בכנסת. הם מתייחסים למיגוזן עצום של נושאים, נוגעים כימעט לכל
תחומי החיים של האזרח. לצערי הם מקופחים לא פעם בדו״ח לבוחר, מפני שבעיות
הגורל של מלחמה ושלום תופסים את עיקר דאגתנו, ואת עיקר השטח כאי. אולם הם
/וג׳ ג1*/
ובלתי־נלאית.
מסתכמים במלאכה חינוכית־פרלמנטרית רבת־ממדים
בשבוע האחרון לא היתה הזדמנות רבה לטפל בנושאם
הביטחוניים והמדיניים הגדולים. תחת זאת נאמנו
כמה נאומים על נושאים אזרחיים יום־יומיים אלה. הנה
כמה מן הקטעים של נאומינו — מיבחר שבועי רגיל
של רעיונות, הצעות ודברי־ביקורת.

לחבר״הכנטת אבנרי שלום וברכות.
מסיבות רבות ושונות לא יכולתי, לצערי, לענות על מכתבך מיום .18.5.70
אני מודה לך בקרב לב על הדברים הנעימים שכתבת עלי במכתבך, אבל ידוע
לך בוודאי שלא יכולתי להשתתף בישיבות הכנסת במידה מספיקה, ואני
יידע שגם בימים כתיקונם לא הצלחתי להשתתף כמוך כמעט בכל ישיבות
הכנסת — ונדמה לי שאתה משתתף בכל ישיבות הכנסת בלי ״כמעט״ —
אבל בשנה האחרונה היה קשה לי מאוד למלא חובתי לכנסת — וראיתי
חובה להתפטר, כי כל חבר״כנסת שמטעמים שונים אינו יכול למלא חובתו
לכנסת — מוטב שיתפטר.
בכבוד רב
ד. בו־גוריון

בדיון על משרד״התיירות, השמענו
שוב רעיון, שהתחיל להכות שורשים בחוגים
רבים :
שלום כהן: יש להקים רשות חופים
ארצית.
שר התיירות אימץ לעצמו לאחרונה רעיון
זה, שהועלה על־ידי סיעתנו עוד בתחילת
הכנסת הקודמת.

יש להקים רשות חופים ארצית,
שתקכל על עצמה להכשיר לרחצה
ולנופש את כל רצועת-החוך
הישראלית המתמשכת לאורך
עשרות קילומטרים, מאשקלון ער
ראש-הניקרה, כמקום אותם שם-
עה קילומטרים ככל הארץ(!)
המוכרזיס עתה כחופי-רחצה.

תו, אתמול, לאסור שביתות במשך שנה,
נידונה לכשלון מראש, ורק תגרום תסיסה
של רבבות עובדים מקופחים ששום חוקי-
הקפאה לא ירסנו אותם.
הממשלה עצמה, כמו במקרי האחיות
והחזרים, מכירה בצידקת הדרישות, אך
אומרת שאין לה מנוס מייהקפיא את
המצב, כיוון שאחרת תבוא מפולת של כל
מיבנה השכר במדינה.
מה עושים במצב זה? אפשר, כמובן.
להתעלם ממנו, וכל פעם שקבוצת־עובדים
תעלה את דרישותיה הצודקות, או הצודקות
בחלקן — אפשר לצעוק כנגדה: חבלנים,
פורקי־עול, שובתים פראיים שאינם מתחשבים
במצב הביטחוני.

זוהי דרך פסולה, שאינה יאה

רצועת־החוף הישראלית היא אחת המתנות
הנהדרות ביותר של הטבע לאוכולסיי־תה
של ארץ חמה, המיושבת באזור־החוף
בצפיפות. חוף זה יכול היה להיות אזור-
הנופש העיקרי של תושבי המדינה, ובכך
לעודד את תיירות הפנים. והוא יכול להוות
נקודת־משיכה חשובה ביותר לתיירים.
הפיקוח על חופי־הרחצה נתון כיום בידי
משרד־הפנים והרשויות־המקומיות. ההזנחה
בנושא זה היא ממש משוועת.

כשכתות הופכים חופי הרחצה
למירחצי עינויים, שהצפיפות בהם
נוראה. הזיהום והליכלוך מעידים
על כך שחפרה יד אחראית.
אין מיתקני מנוחה, אין מיתקני בידור
ושיט, חסרים אביזרי־ספורט. מדוע לא
ייזום משרד־התיירות רשות ארצית לניהול
ופיתוח חוף הרחצה של ישראל? כל
רצועת החוף!
הריביירה הישראלית יכולה לשמש מוקד
משיכה למאות אלפי תיירים, ודווווקא מאותם
תיירים שאנו חייבים למשוך אותם
ולקרבם אלינו — צעירים, לא רק יהודים,
ובעלי לב פתוח ורצון למצות את החיים.

וני ששתק -
הוא שנדבק
לאותו נושא חזרנו למחרת היום, להנמקת
הצעתנו לסדר־היום בעניין שבי-
תת-המצילים. נשיאות הכנסת הכירה
בדחיפות הצעתנו, ולפי הצעת סגן־שר
הפנים היא הועברה פה אחד לדיון בוועדה.
שלום
כהן: קיימים בארץ סוגי־עובך
דים מקופחים. אלה לא נהנו מן ההטבות
שקיבלו בשנים האחרונות ציבורי־עובדים
רבים בארץ, שהיוו קבוצות־לחץ, או שהיו
מועסקים במקומות־עבודה נוחים וריווחיים,
או שנהנו בעקיפין מעליית רמת־המחיד,
!,כללית בארץ.

כמלכודת זו נתונות עתה האחיות,
שהכל מכירים בצידקתן;
נתונים כה ציבורי־עוכדים אחרים,
שנם מפיהם אנו שומעים כי ילא
יהיה להם מוצא אלא לשכות.
אני יכול להבטיח לשר־העבודה כי הצע
להנהגה
של מדינה. והעיקר: אין
היא פותרת דכר.
חייבת לבוא גישה אחרת.
גם מבחינת הממשלה, הרוצה להמשיך
במדיניות עיסקת־החבילה, צריכה להיות נכונות
להכיר בציבורי־עובדים מסויימים, ש־קופחו
במשך השנים האחרונות, ולנסות
לפתור בעייתם מבלי שלעובדים אלה יוצמדו
כל שאר השכירים במשק.

תיקון העוול לא יפגע בעים-
קת-החכילה, ולא יכיא למפולת
כללית. שלא לדכר על אמצעי נגדי
של הגדלת הכנסות המדינה
מרווחיהם של אותם סקטורים
אשר פרקו את עול עיפקת-החכי-
לה כמה שנוגע לרווחים ולהגדלת
ההכנסות שהיו אמורות אך הן
להישאר קפואות.
נושא הדיון של היום הוא נושא ספצר
פי: המצילים. גם אצלם, אם מותר לומי
כך, הג־עו מים עד נפש. הם טובעים בין
גלי המצוקה והאדישות, ואינם מקבלים
את השכר שיבטיח להשאיר אותם ואת
משפחתם על פני המים.

והוציא את הדואד
מיד׳ הממשלה
על רעיון אחר, שנולד בסיעתנו לפני
שנים, דיברנו בוויכוח על משרד-הדואר,
אחרי ששר-הדואר עצמו תיאר את כש-
לונות הדואר בצבעים קודרים :
אורי אכנרי: אין ספק שיש לנו שר־דואר,
שהרי הוא יושב כאן. אין ספק
שיש לנו משרד־דואר, שהרי על כך נסב
הדיון.

.כל אחד מכם עוד יתחרט על שהרים זזת ידו ברגע זה!״
כר צע? אורי אבנרי באשר אושר חו?ו לאומני המבייש את המדינה
מי שאינו קורא שבועון זה, אינו יכול כלל לדעת כי בשבועייט האחרוניט ב!צעה
מהפכה שקטה בישראל — מהפכה המשנה את מהות המישטר בישראל.
מהפכה זו לובשת צורה של חוק קטן ותמים־למראית־עין, המחלק את כל אזרחי
ישראל לשני סוגים, על״פי אבחנה לאומית מוסווית.
עד כה יצר החוק הפלייה בין יהודים ולא־יהודים רק בסוגיה אחת: העלייה
לישראל וההתאזרחות. רבים רואים בהפלייה זו תוצאה מוצדקת של הנסיבות
ההיסטוריות בהן נולדה מדינת״ישראל.
אולם עתה נוצרה הפלייה חוקית בתחום הנוגע לחיי יום־יום: התמיכה במשפחות
מרובות־ילדים. בקרוב יקבלו כימעט כל המשפחות היהודיות מרובות־הילזים מענק
חודשי — וכימעט אף משפחה לא־יהודית לא תקבל מענק זה.

הצעת־החוק הובאה בצורה תמימה. אףחבר ־ כנסתאחד מלבדנו לא שם
לב לתוכנה ! היא הובאה לקריאה ראשונה בשעה מאוחרת של הערב, כשהעיתונאים
אינם מצויים עוד באולם. התוצאה: רק אורי אבנרי נאם נגד הצעת־החוק, ורק
שני ח׳ כים אחרים השתתפו בוויכוח. שניים אלה דיברו על עניינים של מה־בכך.
אפשר היה לקוות כי אחרי נאומו הנרגש של אבנרי תתעורר העיתונות, ותהיה
תגובה חזקה, בכנסת ובציבור. אולם מאומה לא קרה. בהגיע הצעת־החוק לקריאה
שנית וסופית, היו רק שני מסתייגים: אבנרי, וזזיש רק״ח, שהודה בגלוי מעל
הדוכן, כי רק הודות לפעולת סיעתנו הוא שם לב לתוכן הצעת־החוק. הוויכוח
נערך שוב בשעה מאוחרת של הערב, ושוב לא דיווח עליו אף עיתון אחד !
אבנרי נאם על אותה שעה את אחד מנאומיו הנרגשים ביותר בכנסת :

אורי אבנרי: אמרתי בקריאה ראשונה שזהו חוק
ציני, מביש ומחפיר. הוא לא נעשה פחות ציני, פחות
מביש ופחות מחפיר, מפני שהוועדה המסויימת, שאין בה
זכר לאופוזיציה, שמה עליו חותמת־גומי.
אני יודע שלא אשנה כאן את ההצבעה של איש. ההסתייגויות
שלנו יידחו והחוק יתקבל. אני מדבר עכשיו בשביל
הפרוטוקול.

אבל לאחר שראו שזה בלתי־אפשרי, מצאו שיסה אחרת
— מי ששרת אי־פעם בצה״ל, משפחתו תקבל .׳
כלומר, כל האוכלוסיה היהודית, מחוץ לבחורי הישיבות•
וגם מחוץ לאותן משפחות מיסכנות, שבניהן חולים,
ולכן לא גוייסו לצה״ל. אחיהם של אלה יישארו רעבים.
תחשבו קלית גם על הצד הזה. הערבית — כפי שכולנו
יודעים — אינם מתקבלים לצה״ל — הם לא יקבלו.
בא שר־העבודה, ותיכף נשמע זאת גם מפי יושב־ראש
הוועדה, והנה תשובה מחוכמת: ישנם דרוזים ששירתו
בצה״ל — הם יקבלו; ישנם ערבים ששירתו ומשרתים
במשטרה ובשירות בתי־הסוהר — הם יקבלו.
זה נבון 0.017 של הערבים יקבלו — 99.90/0של
היהודים יקבלו. אם כן, הרי אין זה חוק גזעני, והוא
אינו אימר שיהודים יקבלו וערבים לא יקבלו.

יירשם־נא בפרוטוקול, שכאשר נתקבל חוק
מחפיר זה, נשמע בכנסת הזאת קול שמחה
על כך. ויבוא יום שהכנסת תתבייש בחוק
זה שנתקבל.
כי מה אומר חוק זה, כבוד היושב־ראש?

מרדכיבן ־ פורת: למה אתה יושב בכנסת
הזאת, שיש להתבייש בחוקים שהיא מחוקקת?
אורי אבנדי: כי הבוחרים שלחו אותי לשבת
כאן, ולומר מה שיש לי לומר. כל זמן שאני
כאן — אלחם, ומה שהרוב עושה לא ישפיע
טלי במאומה.

חוק זה, שהוא מלאכת־מהשבת של הסוואה, מה הוא
אומר? הוא נקרא ״חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה).״
איפה יש פה זכר להחזרה לעבודה? אני מוכן
לשאול: איפה יש פה זכר לחיילים משוחררים?
פה משתמשים כבדגל בדבר אחד המקודש לכולנו, הקרוב
ללב כולנו — הדאגה לחיילים משוחררים — כדי להעביר
בכנסת דבר שונה לחלופין, והוא: לעודד ילודה של
חלק אחד של אוכלוסיית ישראל, ולעשות את ההיפך
לחלק ׳אחר של אוכלוסיית ישראל.

לתת הקצבה לילדים רעבים של חלק אהד
של ישראל, ולשלול הקצבה זו מילדים רעבים
בחלק אחר של ישראל, כאשר הקריטריון
הוא, בצורה מוסווית אך גלוייה לכל בר־דעת,
קריטריון לאומי.
ישנם פה, אדוני היושב־ראש, שני דברים שונים: הדאגה
למשפחות מרובות־ילדים (דאגה שלפי תפיסתנו חייבת
בה המדינה לבל אזרחיה, שאנו תובעים אותה ומחייבים
אותה) ,והדאגה לחיילים המשוחררים. זהו דבר אחר
לגמרי, ואין שום קשר בין האחד לשני.
אם אתם באים ואומרים, כפי שאמר שר־העבודה: כל
חייל מפסיד בממוצע 18 אלף לירות בתקופת שירותו,
הרי אני אומר: כל הכבוד; נחוקק חוק שיקבע שחייל
המשתחרר מצה״ל. יקבל 18 אלף לירות. אני בעד זה.
מונחת על שולחן הכנסת, הצעת חוק שהגשתי, בה מוצע
שכל חייל המשתחרר מצה״ל יקבל את אותן הזכויות
שמקבל עולה חדש הבא לישראל; שתהיה לו התחלה

בחיים כמו לעולה חדש. זה מגיע לו.

אבל מה הקשר בין זה ובין הדאגה למשפחות
מרובות־ילדים? איך בכלל עולה על
דעת מישהו לקשור את שני הדברים האלה?
אילו היתה הכוונה כנה — היו מציעים הצעת־חוק
כזו, אבל היא אינה כנה. מהי הכוונה?

רצו למצוא שיטה כדי לעודד את הילודה
היהודית, מבלי שיהיה צורך לעודד ילודה
ערכית. זוהי הכוונה, והיא הושמעה לא פעם.
בא אחד החכמים ואמר: נעשה את זאת באמצעות
הסוכנות היהודית.
מרדכיטורקים: כמה זמן הוא צרין לנאום

על הסתייגות? לשם כך מספיקות חמש דקות!
היו״ר מרדכי ביבי: חבר הכנסת סורקים,
| אם רצונך לנהל את הישיבה — בבקשה, אני
8אתן לך. אבל בינתיים אני מנהל אותה, והשאר
5לי את הזכות לעשות זאת.
אורי א 3נ בול להיות, חבר הכנסת סורו
קיס, שיבוא יום ואתה תחיה יושב ראש־הכנסת,
| אבל אז זו לא תהיה כנסת, אלא סובייט עליון.
בינתיים עוד לא הגענו לכך, ואני שמח על כך.

~ ובבן, רצו לעודד ילודה בחלק אחד של המדינה,
ולא לעודדה בחלק אחר. כלומר, להפר
את הכלל המקודש ביותר של מדינת חוק
דמוקרטית -השוויון בפני החוק.
תחילה רצו לעשות זאת באמצעות הסוכנות היהודית,

,בהתאם לנוהל הכנסת, השיב על ההסתייגויות בקריאה השנייה יו״ר ועדת
הכספים, ישראל קרגמן. הוא פתח את נאומו במילים :״ אין ברצוני להתווכח עם
סיעה או עם בא-כוחה, המהווה למעשה מונופול לציניזם, ניהיליזם ו ת בו סנו ת...״
בתום דבריו, שחזרו רק על דבריו המתחסדים של שר-העבודה בקריאה הראשונה,

אולם יש ספק אם יש לנו דואר,
או אם הדבר שיש לנו ראוי שייקרא
דואר.
דרכי הקומוניקציה — התחבורה, הדואר
— הם המודד לרמת החברה המודרנית, ומבחינה
זו אנחנו חברה מפגרת ממש.

באשר השר מדבר על טלסטא־דים
ועל דברים מודרניים דומים,
זה מזכיר את הדימוי הישן על
האדם העירום החובש צילינדר.
מבחינה קומוניקטיבית אנהנו הברה
מפגרת ביותר.
בא השר ומוסר לנו דין־וחשבון קודר,
ויש לשבח אותו על כך שהוא לא העלים
את המציאות. אבל פסימיזם או פאטאליזם
אינם מדיניות, כבוד השר, ואתה בכל־זאת
חייב לבוא לכנסת ולומר מה יהיה הפתרון
לבעיית שאתה מגדיר אותה בכל חומרתה.
אם אתה בא ואומר בכנות: אין פתרון,
כשר בממשלה אין לי פתרון, אין תקציב

אבל למעשה הוא אומר ש 99<#>-של היהודים
יקבלו, ואולי ^ 0.01 של הערבים יקבלו.
ממש הוק ליברלי לדוגמה!

ממשלתי היכול להביא פתרון — ,כי אז
אתה חייב לצעוד צעד קדימה.

אתה חייב להגיד: על הממשלה
להסתלק מהתפקיד הזה שאין
היא יכולה לשאת בו. המסקנה
מדבריך היא שיש לגשת מיד להקמת
דואר אמיתי בארץ, רשות־דואר,
או חברת־דואר, דואר לא
ממשלתי, המסוגל לשאת בתפקיד
של דואר, בפי שהחברה הישראלית
והמשק הישראלי מחייבים.
בהמשך דבריו אמר אבנרי בי בגלל
כשלון הדואר, המעסיק 13 אלף עובדים,
נאלץ המשק להעסיק ב־ 30 אלף
״שליחים״ ,שהם למעשה דוודים פרטיים,
נוסף על שרותי־הדואר של המוניות
ומנגנוני־ההפצה של העיתונים.
בדרך היתולית הציע אבנרי לחזור ל־יוני־דואר,
ולהעביר שיחות־חוץ מתל־

כבוד היושב ראש, אמרתי בתחילת, דברי כי אני בטוח
שלא אשכנע אף אחד. הרוב מובטח. מי שתיכנן זאת
— עשה זאת כהלכה.

אבל אני מזהיר את הכנסת מפני דבר אחד :
אנו נשמע על החוק הזה במשך שנים רבות
מעל -בל במה ציבורית בבל ארצות העולם,
כפי שאנו שומעים על חוקים מסויימים בארצות
מסויימות אחרות. אני מצטער שהמחשבה
הזאת לא עלתה על דעת אייט מכם.
שמעתי היום מפי תייר מחוץ־לארץ, שבארץ רחוקה מאד
וקטנה מאד הופיע עתה ספר קטן על מצב ערביי ישראל.
הספר פורסם־ בצרפת, ועכשיו הוא נפוץ בכל העולם
ובו כל החוקים: חוק נכסי נפקדים, חוקי הפקעת אדמות,
חוק המימשל הצבאי כפי שהיה. עד כה היתר, הבושה
ידועה רק לנו, התווכחנו ונאבקנו על כך בארץ במשך
20 השנים האחרונות. עכשיו זה נפוץ ברחבי העולם,
וגורם לישראל נזק רב יותר מאשר אלף נאומי אל־פתוז.

כבוד היושב-ראש, ההסתייגות שלי באה
לשנות את החוק במהותו, לחלוטין, דהיינו:
לומר שלמעשה כל אדם בישראל, מי שיש לו
בן ששירת בצה״ל ומי שיש לו בן שיבול היה
לשרת בצה״ל, אבל לא נתקבל לצה״ל, יכול
היה להיות מגויים אבל לא גויים -בקיצור,
בל משפחה מרובת־ילדים תקבל את ההקצבה
שתיקבע למטרה זו.

הצביעה הכנסת. לפי דרישת אבנרי נמנו הקולות, ונרשם בפרוטוקול 25 :בעד החוק,
3נגד. כ ל הסיעות בעד. אבנרי, שלום כהן ואמיל חביבי נגד( .מק״י נעדרה).
בשעת ההצבעה, בעוד הידיים מורמות, צעק אבנרי :״כל אחד מכם עוד יתחרט
על שהרים את ידו ברגע זה ונענה במטר של קריאות״גנאי, שלא נרשמו בפרוטוקול.
אביב לירושלים דרך
זמן ההמתנה.

פאריס, לקיצור

- 71 313
מוקד עודו?
אפיקים חדשים למשיכת תיירות צעירה
ולהפיכת ישראל למרכז-נוער עולמי
הצענו בעת הדיון על התיירות :
שלום כהן: הנוער של אירופה ואמריקה
ממלא תפקיד גדל והולך בתיירות
הבינלאומית. הוא אינו הולך בשבילים
הכבושים והמקובלים של התיירות הזקנה.

הוא מחפש לא רק את הנוך
הטבעי, אלא גם את הנוך האנושי.
היה לי לאחרונה נסיון כלשהו באירוע
חסר־תקדים בישראל. היו בו פגמים וליקויים,
אבל בסופו של דבר היה זה אירוע
מרכזי בחיי הנוער הישראלי. אני מתכוון

לפסטיבל ״פופ 70״ ,שריכז בשלושת הימים
מאה אלף איש צעירים וצעירות, גם
מסופרים וגם מגודלי־שיער, גם לבושי
ג׳ינס וגם לובשי מדים. כולם באו מפני
שהנושא דיבר אל לבם, אל מיקצב הדור
שלהם, מיקצב חייהם.
האם יש מישהו במשרד־התיירות המסוגל
להבין נוער זה? והרי הנוער הישראלי אינו
מנותק בהווי זה מן הנוער העולמי!

אם הצלחנו למשוך מאה אלך
צעירים ישראליים לאירוע זה,
מדוע לא נובל למשוך בשנה הכאה
גם מאות אלפי צעירים מ־חוץ־לארץ,
יחד עם מיטב אמני
הדור הזה בעולם?
אנו חושבים ליזום אירוע בינלאומי כזה
בשנה הבאה. ואני מציע לשר התיירות לתת
דעתו לעניין זה, ולשתף את משרדו בעידוד
הבאתם של רבות תיירים צעירים מחוץ-
לארץ.

^5ן* ^ מוז תש״ל29.7.1970 ,

8181111111