גליון 1722 מתאריך 2 בספטמבר 1970

הצעיר• אוהבי אותו
הצעירים בוחרי בו !

לסקוס, אותה ידיעת חדשות בלעדית, שהיא משאת־נפשו
של כל עיתונאי, יש בדרך כלל מיגרעת אחת — על פי רוב
עובר זמן רב עד שהיא מתאשרת. הכוונה אינה, כמובן, לאותו סוג
ידיעות בהן מצליח עיתונאי או עיתון
להקדים את מתחריו, אלא לאותם סקופים
שהם פרי ידיעה בלעדית, ממקורות
הידועים רק למפרסם. במיקרה כזה
מעוניינים בדרך כלל כל העוסקים בדבר
למנוע פירסום ולהכחיש את המתפרסם.
לפעמים חולפות שנים עד שאותה
ידיעה מתאמתת.
כנראה שזה יהיה גם גורלו של הסקופ
שפירסם העולם הזה לפני שבו עיים
(העולם הזה ) 1720 אודות הפגישו,
הסודית שקיים סגן ראש־הממשלה, יגאל
אלון, עם נציגים סובייטים בעת
שהותו בשווייץ לצורך טיפול רפואי.

גולדה

בשל חשיבותה של ידיעה בלעדית זו,
פירסמנו אותה על גבי עמוד שלם בצורה החורגת מן הרגיל. מיד
אחרי הפירסום פנו כתבי סוכנויות הידיעות הזרות בישראל — הרגילים
להפיץ בעולם הרחב את הסקופים המתפרסמים מעל דפי
העולם הזה — ליגאל אלון, ביקשוהו שיאשר או יכחיש את הידיעה.
אלון ר,ירשה להם להציג לו שתי שאלות בלכד בנושא זה והוא
השיב עליהן כך :״לא התקיימה פגישה כזו בשווייץ ו״ ל א
נפגשתי עם דיפלומטים סובייטים.״
לכאורה היתה זו הכחשה. למעשה השתמע ממנה אישור. יבוא
יום והעולם הזה יהיה חופשי לפרסם את כל הפרטים הנוגעים לפגישה
היסטורית זו, גם את אלה שהוא היסתה מטעמים מובנים. אבל
גם מתוך הכחשתו של יגאל אלון ניתן להבין כי הפגישה לא
התקיימה בשתייץ וכי הנציגים הסובייטים לא היו דיפלומטים. יגאל
לא שיקר. כי הפגישה עליה דובר התקיימה בגבולה של שתייץ עם
אחת המדינות השכנות לה. יגאל טען שלא נפגש עם דיפלומטים
סובייטים, ואמנם אותם נציגי הממשלה הסובייטית עימם נפגש לא
היו דיפלומטים, כשם שיגאל אלון עצמו, למרות היותו שר בממשלה,
אינו דיפלומט.
גם ראש־ר,ממשלה, גולדה מאיר, הכחישה השבוע את הידיעה. יכך
נהוג בנושאים עדינים מסוג זה, ואיש לא ציפה לקבל מגולדה אישור.
אבל מדוע היתר, צריכה להגזים? כאשר הופיעה השבוע ב־טלתיזיה
ומראייניה שאלו אותה אם נכונה הידיעה בנושא זה שמת־פרסמה
ב״עיתונות״ (הימעה פורסמה בהעולס הזה בלבד) .היא
השיבה :״זו הפעם הראשונה שאני שומעת שוד, התפרסם

הצר השני ש 7הראיון
הזמן החדש
^ ! וריינכו
י 1זץנ 1 £מ

שעון ה אופנה לצעירים
איכות יו צאת מן הכלל
ב מ חירי םעמ מיי ם !
י־ 21 אבנים
* אל־חלד

הפצהואח ריו ת, ש רו תוחלקים אוריגינליי ם

בני חטה 117־ §1 0
רחוב דיבל 26ת א. טל 33241 .
שרות בת׳א: בנימיו ערב 1פ סג תנזר 1רח׳ אלנבי 111
3יד •ח6ח0א

מכין מאות הופעותיו של אורי אבנרי בטלתיזיה, ברדיו ובעיתונות
בחו״ל, אף אחת לא עוררה זעם בירושלים כמו הראיון שהעניק
בשנה שעברה לצעירה גרמניה החיה בפאריס, בשם ביאטה
קלארספלד. ראיון זה הופיע בעלון של השמאל החדש בברלין, ונכלל
בו, בין השאר, הפסוק ש״ארתור היפה
(השגריר לשעבר בן־נתן) הוא אידיוט
מושלם.״
כפי שהסביר אבנרי בשעה שקמה הסערה
(העולם הזח ,) 1689 לא היה זר.
ראיון רגיל. הגרמניה, שהיא נוצריה הנשואה
ליהודי מניצולי מחנות־המתת,
באה להתווכח עימו על היחסים בין השמאל
החדש הגרמני וישראל. הצעירה,
שסטרה בשעתו על לחיו של ראש־ממ־שלת
גרמניה, קורט גיאורג קיזינגר, בגלל
עברו הנאצי, טענה שישראל מפנקת את
הנאצים בגרמניה ומתנכרת ללוחמים ה־אנטי־נאציים.
כדוגמה לכך הביאה את
פעולותיו של בן־נתן.
באותה שיחה, שרק חלק קטן ממנה
פורסם על־ידי ביאטה קלארספלד, הקדיש אבנרי שעה ארוכה לביקורת
מוחצת על עמדת השמאל החדש הגרמני. בין השאר אמר
אבנרי לבת־שיחו שהשמאל החדש אינו טורח ללמוד ברצינות את
בעיית ישראל—ערב, אינו פועל באמת למען השלום, אלא תומך
ביסודות הקיצוניים ביותר בעולם הערבי.
לכך הוסיף אבנרי טענה חשובה: שהשמאל החדש הגרמני אינו
דואג למצב היהודים בגוש הסובייטי כפי שהוא דואג לצדק במקומות
אחרים.
חלק זה של השיחה לא פורסם. אך השבוע זכה העניין לפירסום
מסוג אחר. ביאטה קלארספלד ערכה הפגנת־יחיד נוספת. היא קשרה
את עצמה לעץ במרכז ורשה, וחילקה לעוברים ושבים כרוזי־מחאה
נגד האנטי־שמיות בפולין הקומוניסטית.

״איש חששי?
כעוד ארבעה שבועות יופיע גליון ראש־השנה של העולם
הזה. כמדי שנה, יהיה גם גליון זה מוקדש ברובו לסיכום אירועי
השנה החולפת ולבחירת אישי־השנה, שהתבלטו והשפיעו על מאו רעות
השנה בכל תחומי החיים.
במרכזו של גליון זה תעמוד כמובן כתבת הענק על איש־השנה,
שנבחר בידי עורכי העולם הזה. בתשכ״ט היה אישיר,שנה
רב־אלוף חיים בר־לב, הרמטכ״ל, שאיפיין באישיותו ובפעליו את
מצבה של מדינת ישראל בתשכ״ט כמיבצר נצוד. מי יהיה אישר,שנה
של תש״לי
את התשובה לכך תוכל לדעת רק בגליון ראש־השנה.
אבל בינתיים, אם יש לך הצעות מי ראוי לתואר זה
השנה, וכן מי ראוי לתוארי איש־השנה בכל אחד
משטחי־החיים בישראל, ממדיניות ועד ספורט, מכלכלה
ועד למדע, שלח את הצעותיך המנומקות למערכת.

הצנזור המצרי
מגו על כבודה של גולדה
שנול

8מי היה מאמין
דה מאיר תגיע למצב בזה
— שהצנזור המצרי יגן על
כבודה? זה על כל פנים מה
שמדווה מקהיר כתב לה נדו נד
אריק דולו, שסיפר כיצד
התלונן בפניו עיתונאי מצרי על
שהצנזור המצרי מחק, ממאמר
שלו, כינויי גנאי שהדביק לראש
ממשלת־ישראל, בעיקבות הת־לטתם
של שלטונות מצריים
לנהוג אדיבות במנהיגי ישראל.
לא הועילו לעיתונאי המצרי בל
טענותיו, כי את הכינויים האלה
הוא העתיק בסך־הבל —
מעיתונים ישראלים אופוזיציו־ניים.

ומה חושבים על ראש
ממשלת־ישראל לא מתנגדים,
אלא משקיפים אובייקטיביים?
״לא אינטלקטואלית, אך פקחית,
מוכשרת, ונוקשה, אם כי אנושית,״
משרטטת את דמותה של
גולדה, באחד מחשובי העיתונים
בעולם, הט׳ימס הלונדוני
העיתונאית עלמה כירך .״העקרונות
שעל פיהם עובדת וחושבת
גולדה מאיר הם עקרונות
של ימי החלוציות הראשונים,״
מוסיפה היא ,״והדבר
גורם לפער גדול בין הדורות.
גולדה עצמה אינה מקבלת טיעון
זה, טוענת כי אותם עקרונות
פועלים גם אצל הדור הצעיר
אולם אנשים מהאינטילי־גנציה
הצעירה מתנגדים לדעתה,
מאמינים כי יש בממשלה יותר
מקורטוב של מחלת זיקנד״*

חס ספיר קצרות, בטון של פוסק
אחרון :״לא הרבה!״
0למסקנה דומה, גם אם
בתחום אחר, הגיע כנראה האיש
המאוכזב של השבוע, דן
ליאור, עורך תוכנית הרדיו
יש ׳שאלות. כאשר הפגיש ליאור
בתוכניתו של יום ב׳ האחרון,
את עזר וייצמן מחד
ואת ח״כ משה פנה מאידך,
ציפה מן הסתם לזיקוקין דינור.
התוצאה היתד, מאכזבת ביותר•
השניים נשמעו יותר כבני
משפחה מסורה מאשר מייצגי
שני קצוות הקשת הפוליטית.
שאלותיו של עזר אל
סנה רק המחישו כי הפער האידיאולוגי
בין גת״ל למק״י,
לפחות בשאלות מדיניות החוץ,
הוא אשליית בלבד. סנה, מ־

א 1111ע1
צידו, ויתר על כל הזדמנות לתקוף
את עזר, עובדה שבלטה
במיוחד כאשר הועלתה השאלה
העדינה, עד כמה דמוקרטי
היה זינוקו של עזר ישר מה־מטכ״ל
לשולחן ממשלה. תגובתו
הצימחונית של סנה :״כן,
הליקוי הוא בתחיקה.״
! אוי לבושה. ח״ב אגוז
ת ישראל שרמה לורנץ
קם, בנאומו בכנסת, לדרוש את
פדיון שבויינו במצרים. כדרכו,
הסתייע בכתבי הקודש, ציטט
את דויד המלך, לאמור :״אם
חסיד תתחסד, עם עיקש —״
וכאן אמר מילה שהח״כים התקשו
לקלוט. הם קראו במקהלה
לעומתו :״תתעקש.״ לורנץ הנבוך
הגיב :״כן כן,״ ותיקן
את עצמו. בלי להתעקש.

אבו-וילה

הזמרים באיטליה אינם מסתפקים
בלבד. הם גם מהווים גורם פוליטי מ
ראטונה. מאחר והאיטלקים מעריצים את אליליהם, הם ב
לשמוע מפיהם לא רק פיזמונים, אלא גם הדרכה מדינית.
כך, חשוב לרכוש את אהדתם לא פחות מאשר את זו של ו
טיקאים המקצועיים. אחד שאוהד את ישראל ללא הסתי
הוא קלאודיו וילה, זמר אופרה לשעבר, אשר היה לאחד
הזמר הנאפוליטני, וזכה בקריירה הארוכה שלו ללהיטים
ולכמה מקומות ראשונים בפסטיבל סן־רמו. וילה, בעל
ויאכטה פרשית, מגלה את אהדתו לישראל בכל הזדמנות 1
כך, אין פלא שהיה אחד מאורחי הכבוד של שר־החוץ, בי
הפנים שערך בביקורו האחרון ברומא. בתמונה: קלאודיו
הנספח התרבותי לישראל ד״ר מ. מנדס, שגריר ישראל ב
א. נג׳ר ושר״החוץ אבא אבן במסיבה האמורה שנערכה ב

בין גולדה לבין חבר־

ממשלה לא כל־כך צעיר אחר,
שר־השיכון זאב שרף, שורר
יחס מיוחד של חיבה. בעת
ישיבת־הפגרה של הכנסת, ישבר,
גולדה ליד שולחן הממשלה,
כשנכנס שרף ותפס את
מקומו. בראותו אותה, ניפנף
שרף לעברה בעיתון שהיה בידו.
היה זה שבועון בריטי, שעל
שערו התנוססה תמונתה
של גולדה• גולדה הודתה בחיוך.

8מה היתד, השפעתו של
גח״ל בממשלה? נראה שלא
גדולה ביותר. כאשר ח״ב גח״ל דיבר אהרון גולשטיין
על התקציב הנוסף, טען כי ה־מיסים
היו נראים אחרת אילו
היה גח״ל עדיין שותף לדיו נים
בממשלה, שיסע אותו פיג־

רומן נ1ר1ס0י

געוד שנלוס־אנג׳לס מתנהל המשפט
הסנסציוני נגד רוצחי אשתו, שרון
טייט, נופש נימים אלה האלמן הטרי, גמאי״הסרטים הפולני רומן
פולנסקי ( ,0 6בחוף־נופש ספרדי בחברתה של ידידתו קוני קרסקי
הבלונדית. פולנסקי עצמו — העוקב טלפונית מדי יום אחרי מהלך
המשפט — מכחיש אמנם כי קוני היא אהובתו, אך מאחר שהוא
הכחיש זאת כבר בינואר השנה, כאשר נראה נופש עימה במקום
אחר, אין הכתבים נוטים לקבל את דבריו אלה ברצינות רבה.

11ן !,ך 1 1 1 1 *171 71 הגיעה לישראל מגרמניה כדי לארגן
את מירוץ המכוניות הגדול העומד

11 111 ^ 1
להתקיים בכבישי ברנע בנובמבר הקרוב. עימה היא הביתה את
ה״נאגי״ הצהוב שלה — מכונית״ספורט תוצרת ״פולקסוואגן״,
המיוצרת במיוחד לדרכים משובשות, חוף־ים וכדומה. השבוע אירע
לפטרה בת ה״ 25 דבר, שלו מסוגל גם הנהג הישראלי המצוי :
היא החליקה עם ה״באגי״ שלה לתעלה, הגיעה לבית־חולים, יצאה
למזלה רק במכות חיצוניות, שישאירו סימנים כחולים על רגליה
ועל מקומות עדינים מסויימים במשך זמן מה. לא, חס וחלילה,
שתאונה זו הניאה אותה אף לרגע אחד מתוכניות המרוץ הגדול.
העול הזח 722ו

0 :מד, חושב מי על מפת
השלום? כאשר נתבקשו השבוע
אישים שונים לשרטט את המפה,
נתגלו כמה תשובות מקומ
אי ד
ריות, מנהיג מפ״ם
יעדי, למשל, חושב זאת לעלבון
שמישהו לא מכיר עדיין
את מפתו :״מה, אתה לא
יודע מה התוכנית שלי?״ השיב
נעלב לכתב שפנה אליו, סירב
לענות. ואילו ח״כ שלום
לוין, הבוס של מורי ישראל,
הרביץ תשובה מעמיקה מאוד:
״כתוב, :ירושלים הרים סביב
לד״׳״ ענה ,״לכן עליה להישאר
תחת שלטון ישראלי.״ יותר
מובנת היתד. תשובתה של
חנה׳לה מ תן :״אני לא
אדם פוליטי, אך אני בעד שלום־
אמת. אם קיים סיכוי לשלום,
כדאי לנסות• בימינו אין זה
אפשרי לקחת שטחים בלי להחזיר.
יחד עם זאת, צריכים להילחם
על קיומנו.״ נטייה הפוכה
היתד, לשושנה דמארי :
״אני בעד הגבולות הקיימים
עכשיו. אבל אם נצטרך להחזיר,
אז אלוהים נתן, אלהים לקח.״
8רוח נעורים — גם אם
מלווה בראייה לקוייה במיקצת

— גילה בשבוע שעבר נשיא
המדינה זלמן שזר, כאשר בתום
הצגת סיפורי המיקרא של
איציק מנגר שנערכה בירושלים,
נלקח אל מאחורי הקלעים
כדי להתוודע אל השחקנים.
כאשר ניסו להכיר לו את גדי
יגיל, הגיב הנשיא, תבוא עליו
הברכה :״רגע, רגע, אני מעו־ניץ
קודם להכיר את הט־יידא־ל
אן״ לאחר שלחץ את ידיהן
של המיידאלעך נחמה ליפ־שיץ
ורבקה זוהר, קרב
כבוד הנשיא אל מרדכי (פו*
פיק) ארנון, נמוך הקומה ובעל
הבלורית הארוכה, ושאלו
בעניין :״ומה תפקידך שלך בהצגה,
סיידלע?״

הזיווג ה מו סי קל
של אי לנ ה דוביגא
יא טי דיין
8נעמי שמר הופיעה
בליל שבת בתוכנית־שירים במועדון
צוותא בתל־אביב. לאחר
מכן, בחצות, צריך היה להיות
מוצג מחזהו של עמום קינן,
אולי רעידת אדנות. עם תחילת
הופעתה, הכריזה נעמי :״יש
לי שינוי בתוכנית. הורדתי
שניים־שלושד, קילו פה ושניים־
שלושה קילו שם, ולא תהיה
רעידת־אדמה.״ הש 8במכתב
שהתקבל
בוע בארץ מד,זמר הישראלי
אליק /העורך עתה סיבוב
הופעות בתחנות הטלוויזיה של
ארצות־הברית, מודיע רן כי
החליט לחזור לישראל סופית ולתמיד.
רן, שיחזור לקראת החגים,
רכש כבר דירת-גג בתל־אביב,
הורה לשפץ אותה לפי
צרכיו•

׳ 8הלהיט של הצגת עולמו
של ז׳אק ברל הוא שיר בשם
אמסטרדם. השבוע גלשה
העיר מתוך ההצגה, שיחקה תפקיד
במציאות. שכן מי התגלה
בשכנו למטוס של מנהל תיא־

טרון בימות יענקל׳ה
מון, כאשר עלה למט
אמסטרדם בואכה תל-אב
אם לא אריק לביא
פעם האחרונה שהשניים
איש ברעהו ביסודיות ה׳
אשר יענקל׳ה החליף אח
לביא מתפקידו בהצגה —
לפני הבכורה — בגלל י
ביניים ספונטאנית של
אולם הטיסה מאמסטרדב
אביב אורכת זמן, ובסוס
חו השניים את העבר. ן
כך, שכאשר ירדו מהמטח
היה אריק לבשר לאישתו
שיק שני, שבאה לק!
פניו, בצעקה גדולה :״הי
שיק, אני עושה עם י
הצגה חדשה.״ מצידה ש
שיק לא היתר, כל התנגז
ברית החדשה. עד ש!
הספיקו להגיע, הספיקו
כבר מזמן להשלים עם
אלמגור, אשתו של י!
שבאה גם היא לקבל או
שושיק חתמה את חוזה
בזוג עגילים שהסירה מ
העניקה ספונטנית לגילה•

׳ 8העיתונאי הוותיק ז
שמיר, בן למשפחה 1
ידועה, נחשד לפעמים
בגלל זקנו האדמוני. אולב
שה אינו אלא אדם דתי,
מסיר את הכיפה הסרוגו
ראשו. לפני שבוע, כש
חגיגת חתונתו של שמ,
מעצבת־ה,אופנה מניו־יורק,
רה קליין, שוב קשו
להחליט לאיזה מחנה הוא
שכן בחגיגה השתתפו ט
מכל הסוגים, החל בחסי
כלה בעיתונאים, תערובת
נת של בור,ימה והיפים.

׳ 8זיווג מקורי —
לי בלבד — יישא השבוי
כאשר ייצא לשוק תקלע
— תקליטם הראשון של

נה רדכינא ואפי די

ראשונה שרה, השני כר
המילים, ואת המוסיקה חי
מלחין הצרפתי טישל

מכיה.

תזכורת קטנה
תרשו לי להזכיר לכם; רבותי, שהמדור
הזה אינו מיועד להנהלת החשבונות הפרטיים
שלי בלבד. הוא עומד לרשותכם ו־שרותכם,
במלוא מובן המילים. מטרתו העיקרית
היא לשמש במה חופשית לקובלנות
ולטענות הפוליטיות והחברתיות של הקורא
האינטליגנטי. אם יש לכם מה להגיד בכיש־רון,
בחריפות ובקיצור נמרץ — המדור
הזה פתוח לפניכם.
במה, אתם שואלים, שונה מדור זה מכל
מדור מכתבים אחרי או! טוב ששאלתם.
(א) המדור פתוח לכל הדעות וההשקפות,
גם אם אני אינני שותף להן; (ב) הומור
רצוי, אך איננו הכרחי; (ג) הערות חריפות
וביקורתיות על המתפרסם בעיתונות העברית
יתקבלו בשימחה; (ד) הנהלת חשבונות
אישיים והתכתשויות פרטיות הן חלק בלתי־נפרד
מהמדור, הפתוח לכל מותקף ומושמץ
בעיתונות; (ה) כל מה שיכול להתפרסם
במדור מכתבים אחר, אינו מתאים למדור
הזה; ( 0הקטעים שיפורסמו לא יצונזרו
ולא ישוכתבו; (ז) זה וכל הכרוך׳• בזה אין
לו מקום כאן;
מובן שיש גם מיגבלות( :א) כ״שרון כתי־

בה; (ב) דיוק במסירת אינפורמציה; (ג)
חוקיות הדעה המובעת; (ד) אורכה של הרשימה
לא יכול לעלות בשום פנים ואופן
על 150—100 מילה; (ה) זכות־קדימה לטל
הניירות תינתן למכתבים שאליהם יצורפו
צילומי הכותבים; ( 0שום מיכתב לא ייענה
גם אם תצורף אליו מעטפה מבויילת וממוענת;
(ז) כנ״ל; (ח) דעות הקוראים על
המדור יועברו למדור המכתבים של המערכת,
ולא יודפסו שם, אלא אם כן יצורף
אליהם תצלום הכותב; (ט) רשימות החתומות
בשם בדוי, גם אם הן נכתבו על־ידי
עיתונאים, חברי־כנסת ואנשי־ציבור, לא
יפורסמו אלא אם כן יצויין בסופן השם
והכתובת המלאה, שיישמרו במערכת; (י)
הקדמות ופירושים לרשימה הנשלחת מיותרים
לחלוטין; (י״א) שכר־סופרים לא ישולם
עבור הקטעים שיפורסמו, אך לעומת
זאת גם לא יידרש מהכותב שום תשלום
עבור פירסום רשימתו.
הכל בירור? לעבודה, רבותי! ותזכרו עוד
דבר אחד: אם אתם לא תכתבו למדור, אני
אאלץ לכתוב אותו בעצמי.

הצעתו המרעישה של הסנאטור פולברייט,
שארצות־הברית תחתום על חוזה־הגנה הדדי
עם ישראל, בתנאי שזו תפנה את כל השטחים
שכבשה במלחמת ששת־הימים, עוררה
תגובות חיוביות ושליליות גם כאן וגם
שם. אני חושב שהתמונה לא תהיה שלמה,
עד שלא אצרף למקהלה העשירה גם את
קולי הדק והמצפצף.
אם כן, אני מתנגד לתוכנית פולברייט
מכמה וכמה סיבות, שאת רובן שכחתי. אך
מספיק אם אציין כאן את העיקריות שבהן:

אם ארצות־הברית רוצה להבטיח את
קיומה ועתידה על־ידי חתימת חוזה־הגנה
הדדי עם ישראל, אל לה לדרוש מאיתנו את
מה שאנחנו לא דורשים ממנה. אנחנו, למשל,
לא תובעים שארצות־הברית תוציא את כו־

חותיה מוויאט־נאם, לפני שאנחנו נתחייב
לתת ערובות ביטחוניות לגבולותיה הקיימים,
ואין שום סיבה שהיא תתבע מאיתנו
לפנות את השטחים הכבושים.
(ב) יש לנו די צרות משלנו, ואנחנו לא
זקוקים לתוספת של כאב־ראש. ברגע שייחתם
חוזה־ההגנה ההדדי בינינו לבין אר־צות־הברית,
היא עוד מסוגלת לתבוע שנעזור
לה להגן בוזיאט־נאם על תרבות המערב
ומחר, מי יודע? היא תסתבך במלחמה
עם קובה, ותדרוש שנעמוד בהבטחתנו ונחלץ
אותה מהבוץ גם שם.
מי צריך את העניינים האלה? אנחנו ניסוג
לנו מהשטחים לבד, ונעשה לנו שלום עם
הערבים לבד, ושאמריקה תתעסק לה בבעיות
שלה לבד. צודק או לא צודק?

במועדון הפוליטי של המשמרת הצעירה
של מפלגת העבודה, שהתכנס לפני שבוע ב־
״בית ברל״ ,הודיע נגיד בנק ישראל, מר
דויד הורוביץ, שכל תינוק הנולד בארץ
חייב 1000 דולאר לגורמי־חוץ, ברגע שהוא
רואה את אור העולם.
מה התכוון ד״ר הורוביץ להגיד בכך עוד
לא ברור לי׳ .האם התכוזן לרמוז לאנשי
המשמרת הצעירה שעליהם לנקוט באמצעי־זהירות,
כדי לא לסבך את המדינה בחובות

מיותרים? או אולי כוונתו היתה להוכיח
שגם בשטח זה האמירו המחירים לאחרונה,
עקב העלאת המיסים?
אני תמיד ידעתי שהפרוצדורה הפיזית של
הבאת ילד לעולם (גם אם הנסיון לא מצליח)
עולה כסף, אבל לא תיארתי לעצמי
שהתענוג הזה עולה 1000 דולאר.
זה חמור מאוד. אני חושב שלא תהיה
ברירה אלא לקחת את העסק בידיים.

״התנועה לשלום ולביטחון״ פירסמה בעיתונות
גילוי־דעת נרגש ונזעם, נגד גילוי־הדעת
ש״הוזעד העל־מפלגתי למניעת נסיגה״
פירסם בעיתונים.
רבותי, מה ההתרגשות? הרי זו בסך־הכל
מודעה בעיתון. כל אחד יכול להקים ועד
על־מפלגתי להגשמת זכויותינו ההיסטוריות
על סאנטה־קאטרינה, או להגנה על מרחב־המחייה
של המדינה, או למלחמה כמחרחרי־השלום,
או להגברת הילודה היהודית, או
לגילוי האמת על השד־יודע־מה. וכל אחד
יכול להדפיס מודעות בעיתונות.

א 3 ץ יי3״תתתחילו להתווכח עם כולם? חבל על הכסף
ועל המאמצים.
אתם באמת חוששים מהשפעתו של הצמח
הקיקיוני הזה, שטופח במשתלות גח״ל? הממשלה
לא התרגשה מהמודעות שאתם פיר־סמתם
בעיתונים במשך שלוש השנים האח׳
רונות, והיא גם לא תתרגש מד,מודעה של
ד״ר יחיל ועזר וייצמן.
על־ידי פירסום הצהרות נגד ״הוועד למניעת
נסיגה״ אתם רק מפנים אליו את
תשומת־לב הציבור. תעזבו אותם. תנו ל־תבוסתני
השלום האלה לגסוס בשקט.

אתה רוצה להתמלא גאוזה על מישטרה
הדמוקראטי של מדינת ישראל? אתה רוצה
להיזזכח באקו מידה קיים אצלנו חופש ה
דיבור,
ועד כמה האזרח חופשי אצלנו מדיכוי
ומהתעללות?
לך, בחייך, לך לראות את הסרט ״ההוד

תוכנית פולברייט

מחיר התענוג

חבל על המאמץ

אסור להחמיץ

111

אה״ של קוסטה־גאבאראס, המוצג השבוע
בקולנוע ״פאר״ בתל־אביב.
בהשוואה לצ׳כיה בימי משפטי פראג, אנחנו
חיים כאן בגן־עדן, בחיי. יש שם משפט

בסרט הזה שראוי לחקוק אותו על הבניינים
הממשלתיים בעולם כולו :״חיי־אדם אינם
שרים שום דבר, אבל שום דבר אינו שוות
חיי־אדם.״

קראתי בעיתון שחברות־הנפט הישראליות
תרמו סכום של חצי מיליון לירות ישרא־ליות
לשם הקמת בית־קולנוע בסיני.

אני מקוזה שמדובר בקולנוע נייד. אבל
ממתי עולה קולנוע נייד חצי מיליון לירות?
משהו לא ברור כאן.

הצעה מעשית

חשבון עובר ושב

אשלייה אופטית
את ״האשליות

במאמר מזהיר מנתח מר מנחם בגין (״מעריב״)28.8.70 ,
האופטיות״ ,בהן שרוייה ישראל.
בין השאר הוא קובע שלפי ההסכם — שגם ישראל וגם הערבים חתמו עליו —
הרי תמורת פינוי השטחים מצילנו, כל מה שחייבים הערבים לעשות הוא :״לקחת
לתשומת-ליבם״ את שלמותה וריבונותה של ישראל. כדי לסבר את העין של הקורא-
הישראלי״השוגה״באשליות, הוא מביא את המקור האנגלי של הערך 0\¥16)186ת^ש^
כ״לקיחה לתשומת-לב״*
נדמה לי שמר בגין משלה את עצמו, או מנסה להשלות אותנו, בעניין תרגום
הערך האנגלי לעברית. המלון האנגלי של אוקספורד מפרש את הערך \^1611§ 6סת<1\ 01
כך ס 11015־ 01 זס ׳\11־811126 1116 ;11111101ס 60א ן ^<111111 1116 1111111 0£ותרגום הפירוש
לעברית הוא :״להודות באמת של,״ ו״להכיר בסמכות ובתביעות של״.
פירוש זה מרחיק לבת הרבה יותר מאשר פירושו של מר בגין, ואם הערבים צריכים
להכיר בסמכותנו ובתביעותינו, דומה שאין לישראל מה להתבייש בהישג זה.
בשביל לגרש את האנגלים מן הארץ אין צורך, אולי, בידיעת אנגלית, אבל מי
שרוצה להשלות את הציבור, ולעורר התנגדות לשיחות־שלום, חייב להביא בחשבון
את הסכנה של קיום מילונים אנגליים מוסמכים בביתם של קוראיו.

ז. קלונימוס

שאלת תם
לאחרונה הועברו לירדן שני חבלנים, ש־נדונו
לתקופות־מאסר ארוכות על החזקת
מצבודי־נשק. האחד שמו אחמד הודהוד, והסוכנות
הידיעות
שני שמו זיאד חנון.
״עתי״ם״ מודיעה שבקרוב תשוחרר ותועבר
לירדן גם רנדה איברהים אל־נאבולסי, תלמידה
בת 19 משכם, אשר נדונה לעשר
שנות מאסר על נסיון להניח חומר־נפץ בחנות
ה״שופרסל״ בירושלים.
השאלה שאני רוצה לשאול היא: אם שלטונות
הביטחון החליטו שאנשים אלה (בנוסף
ל־ 55 חבלני כראמה, ששווזררו לפני

חודשים מספר) אינם מהזזים עוד סכנה ביטחונית
למדינה, האם לא הגיעה השעה לשחרר,
או לפחות להעמיד לדין, את העשרים
וכמה אזרחים ישראליים, העצורים עדיין בכלא
ללא משפט? האם לא הגיעה השעה לשחרר,
או להעמיד לדין, את עשרות האזרחים
הישראליים, הנתונים במעצר־בית, ללא
משפט, ואת מאות האזרחים המרותקים, לפי
צו מינהלי, למקומות מגוריהם? האם יש
איזה הגיון בשיגעון הזה? אולי מוכנים שלטונות
הביטחון להסביר לנו, לאזרחי המדינה,
מהו ההגיון המיוחד שלפיו הם פועלים?

בעד הנשים
לפני שבוע ערכו כ־ 25 אלף נשים ״צעדה
למען זכויות האשד,״ בחוצות ניו־יורק.
נוסף לשוויון־זכויות מלא תובעות הנשים
האמריקאיות ביצוע חינם של הפלות מלאכותיות,
והקמת מוסדות לטיפול בילד, שיפעלו
24 שעות ביממה. נמאס להן להיות
עקרות־בית ומאהבות בלבד, ואם לא יתקבלו
דרישותיהן, מאיימות הנשים ב״מיבצע
ליזיסטראטה״ ,שבו יימנעו מכל מגע מיני
עם בעליהן. נשים רבות נשאו בהפגנה זו
חזיות ותחתונים בידיהן, כסמל לרוח המרי
של האשד, המשתחררת.
לפני שאופנת התקוממות האשה תגיע ארצה,
עם הז׳ורנאלים האחרונים של ״תג״,
אני מציע להקדים תרופה למכה, ולהכריז
כאן ומייד שמלחמתן צודקת. גם אנחנו הגברים
תובעים ביצוע חינם של הפלות
מלאכותיות, ומוסדות לטיפול בילד שיפעלו
24 שעות ביממה.

אני לא יודע מי משלם באמריקה עבור
הפלות. בארץ עדיין נהוג שהגבר נושא בהוצאות
אלה, שאגב, אינן מוכרות עדיין
על־ידי מס־ההכנסה.
המוסדות לטיפול בילד יבטיחו לנו סוף-
סוף שקט בבית, שלא לדבר על החיסכון
העצום בשכר הבייבי־סיטר.
גם אנחנו הגברים נילחם לשיחרור האשה
מכבלי החזיות והתחתונים, ואם הדבר יגיע
לידי הפגנה — נהיה אנחנו, כג׳נטלמנים
אמיתיים, מוכנים לשאת עבורן פריטי לבוש
אלה בראש חוצות.
אנחנו אפילו לא מתנגדים ל״מיבצע ליזי־סטראטה״
.להיפך: הרתקים שבינינו חושבים
שעל הנשים להימנע לעיתים קרובות יותר
ממגע מיני עם בעליהן, ואילו הנשואים
שבינינו לא היו מתנגדים ל״ליל־מנוחה״
אחד בשבוע.
אתם צוחקים, אבל העסק די רציני.

מחלת־נפס
משרד־החינוך, משרד־הבריאות, משרד־ה־משטרה
והממשלה כולה מודאגים לאחרונה
מאוד נוכח התפשטות מינהג עישון החשיש
בארץ.
המשטרה, על אף מאמציה הרציניים לבער
נגע זה, אינה מצליחה למנוע את הברחת
הסם והפצתו.

וווו 1 1

וווו

111

ווו

למה ששר־הבריאות לא יפיץ שמועה שמקור
מגיפת החולירע הוא במיטען חשיש
נגוע, שהגיע ארצה בחודשים האחרונים?
לשמועה כזו, אם היא תופץ בתבונה, תהיינה
שתי תוצאות חיוביות( :א) מיספר המעשנים
יתמעט; (ב) מחיר החשיש ירד.

ן ן אמוץ
מנהל חש ב ונ ו ת

כעת תוכלי להפחית 15ס״מ
מהיקף גזרתו תוך 70 דקות
• ללא התעמלות
•ללא דיאטה
!/ויטו! ״גוונזאטוינד׳ הבלעדית
לממנים הבינלאומיים
6ח 0 3 1ס )-101156

הגיעה מניו־יווק לישראל
שיטת ״טרמאטרים״
זוהי שיטת הרזיה מהפכנית, ללא דיאטה, ללא מכונו ת מ סו רבלו ת וללא מכשירי התע מלות. כבר
בטיפול הראשון תוכלי ל ה כנ ס למכון ״ ה אוז אוף דאון״ בבניו שלום, ולצאת משם כעבור כשעה
כשגזרתך צרה ב־ 15ס״מ, במקומות הרצויים לך. אין חשיבות לגילך או למצבך הגופני. הטיפול
יעיל לכל אשה( .פרט ל אל ה ה סו ב לו ת מהפרעות בפעילות הבלוטות).
שיטת ״ טרמאט רי ם״ אשר עזרה לרבבות נשים ברחבי אירופה, או סטר לי ה וארה״ב תעזור גם לך לשוב
ולהיות בעלת גזרה ח טו ב ה ולהתבונן ב מר א ה בגאוה ובסיפוק.

כיצד פועלת שיטת ״טרמאטרים״!
כיצד היא מחזי רה לך גזרה ח טו ב ה בזמן כה ק צ רי חשבי על השיטות האחרות: די אטהמחמירה !
קשה לעמוד בה ואינך מרזה במקומות הרצויים לך. התעמ לו ת ! שיטה יעילה כאשר יש לך רצון של
ברזל ושעתיים פנויות ביום.
שיטת ״ טרמאטריס ״ מבוססת על עקרונות מדעיים. ב מילים פשוטות — זהו תהליך הממריץ א ת פעו לת
חילוף החמ רי ם בגוף. הוא כאילו ממיסאת עודפי השומן במקומות הרצויים לך. כך תשובי ותק בלי
מתניי ם צרות, ירכיים ח טו בו ת וכר.

מה את חשה בעת הטיפול!
א ת שרויה ב אויר ת שלווה ופאר בתוך ת א פרטי משלך. ללא מכונות מסו רבלות, תרגילים מעייפים או מסג׳ ברוטלי. א ת פשוט נינוחה. תוכלי אפילו לישון!
אבל — א ם תשארי ערה תחושי בחמימות נעימה המסירה מעליך א ת עודפי השומן. א ת נעשית יותר קלה. וכאשר תצאי מה טיפול — אפילו בפעם הרא שונה
— תרגישי כי שמלתך אינה עוד ה דו ק ה. וחשוב כי תדעי: עודפי השומן הנעלמים בשיטת ״ טרמאט רי ם ״ לא ישובו!

הרהורים בנושא אינם מספיקים. עשי משהו בנדון!
התחילי בשיחת טלפון. קבעי בהקדם, וללא כל ה ת חי בו ת, פגישה עם שושנה, היועצת לשיטת ״ טרמאט רי ם״ .היא תרחיב א ת ידיעותיך בנושא. א ת חייבת
לעצמך לפ חו תאת זה.

חייגי 52490

או 440831

״הייתי הראשונה שניסתה שיטת טרמאטרים בישראל״
שושנה הי ת ה פקידה בחיפה. קצת מלאה פה ושם. למעשה פנתה
אלינו לקבלת משרה. בעת שאומנה לת פקיד יועצת לשיטת ״טרמא־טרים״
ב״האוז אוף דאון״ ,החליטה לנ סו תאת הטיפול על גופה.
על התו צאו ת היא תספר לך בעצמה. היא גם תסביר לך בדיוק כיצד
פועלת שיטת ״ טרמ א טרי ט ״ ומדוע היא מצליחה כאשר שיטות א ח רו ת
נכשלות. שושנה תערוך לך ניתוח מידות, חינ ם וללא כל ה ת חיי בו ת
מצידך ,.התקשרי עמה ב הקדם. ל־ 100 הנרשמות הראשונות תנתן
הנ ח ה בשעור ס/ס 20 בטיפול הראשון. אין לך מהלה פסיד — פרט
לעודפי השומן ! התק שרי מיד.

,,ה אוז או ףדאון׳ בנין שלו ם, ת ל־ א בי ב
ה מ כון ה מיו ע ד לנ שי ם ה רו צו ת ל רזו תבאמת. לל אדיאטה, לל אהתעמ לו ת.

העולם הזה ! 722

101156־1
110 .ץ־רק _ו\/ז\!0 .זג>עו £3זעוו

קס 3£ט 0ט? 6וא 0ו .3ו\/ום

£1^! 0 £ס 4אהט .8 0ם ץ:£יזס 3 1ז 0׳*י זנייזספ 8X313 ן ז,יז 0וז .

עו־יין
עי ק ר
הנ ט ל
עליך

גם אם ילדיך קטנים ...גם אם עוד חלק משכר הלימוד בבתי הספר
העל יסנדיים ייכלל במסגרת חיעך חובה חינם -גם אז עיקר הנטל
עליך ־ 1יש לך אמצעי מצויין להקל על עצמך ולהבטיח לילדיך
השכלה בעזרת חכנית ־חסכון לחיכוך.
בייחוד, כאשר כל סכום הנחסך בתכנית זו מוחזר לך -במקרה של
הרחבת מסגרת חינוך־חינם ־ בתוספת ריבית והצמדה ופטור ממס, או
שהינך יכול להמשיך ולחסוך למימון ה שכלה גבוהה בתנאים מיוחדים..

החלה ההרשמה
לשנת תשל״א לתכנית

ח ס כון ל תיכון

ה מ שו תפתלמר כז השל טון ה מ קו מי ול־

בנ ח

ה פו ע לי גו:

ם־פורו האיש של החודה הראשון:

ה״ס ח1לה בחזלירע
ך* תאום הי ה נדמה לי שהארון־בגדים
^ שלנו מתקרב אלי, וברגע שהתקרב
אלי, התרחק שוב פעם. הסתכלתי על הילדות
שלי. יש לי ארבע, ברוך השם. גם
הם התקרבו אלי, ואחרי רגע רצו בחזרה
לקיר. הבנתי שמשהו ברצינות לא בסדר
איתי.
זה היה ביום חמישי בלילה, כשחזרתי
מאילת, מהעבודה. עד אותו רגע לא חשבתי
שיש לי משהו רציני. אמנם השילשול הוציא
לי את הנשמר״ כל עשרים רגע הייתי
רץ. אבל רק כשראיתי שיש לי סחרחורת
— רק אז התחלתי לדאוג.

לפני זה חשבתי שזה סתם עוד שילשול.
הרבה פעמים כשהייתי חוזר מאילת הייתי
חוטף שילשול. האנשים שאצלם גרתי באילת,
אמרו לי שזה בגלל המים שם. הם
אמרו שגם להם יש הרבה שילשולים.
העיתונאים פוחדים לשתות
ךהחל סיפורו של הישראלי הראשון
שזכה לחלות בחולירע במדינת ישראל

הסיוט
ןןךןך• ן ן

שערי צדק. הזעזוע שעבר
״המחשבה שהאנשים בחוץ

עבר. שמונה ׳מים לאחר שאושפז, מצטלם יצחק מזרחי ,-שלא
מיום א־שפוזו, עם אחת מארבע בנותיו, במשרד בית־החוליס
עליו, כשנתגלה לו כי חלה בחולירע, היה קשה כמו הסבל הפיסי.
מתעניינים בי הפיחה בי תקווה״ ,גילה מזרחי עם צאתו מביה״ח.

מאז שנות אלפיים. על נסיבות הראיון מדי
ווח כתב העולם הזה:

״יום שישי 11 ,בבוקר. אגף־הבידוד החדש
של בית־החולים הירושלמי
צדק. העיתונאים שכונסו לכאן לרגל שחרורו
של יצחק מזרחי, נראים לי קצת
משונים. למרות האירוח הנאה של הנהלת
בית־החולים, אין איש מהם נוגע אפילו ב־כוס־מיץ.
הם ישובים במרחק כשלושה מטר
מהחולה המפורסם, ונראים כאילו שלושה
מטר נוספים לא היו מפריעים להם במיוחד?
הראיון מתנהל בקצב השריון. כאשר
הם קמים ויוצאים כעבור 15 דקות, הם
נראים לי מבסוטים.

שערי־

הספיקה להגיע לבית־החולים בזמן. כך, אי-
פוא, עמד יצחק על סיכות, השתוקק להסתלק
כבר מהמקום.
רגוע יותר, תיאר בפירוט את החוזייה
שעבר.

עברתי את
הנקודה הקריטית
משיך מזרחי וסיפר:

( § אבל השילשולים באותו לילה היו משהו
מיוחד. רצתי אולי ארבע פעמים. וגם הקאתי
כל הלילה. בבוקר באה רופאה, שלחת
אותי מיד לבית־חולים בשערי־צדק, ראיתי
לא שאינני מבין להרגשתם. אני מרגיש
שד״ר אשכנזי מודאג ברגע שהוא ראה את
בדיוק כמותם.
ההפרשות שלי. הייתי כמו ברז פתוח.
והייתי צמא. הלשון שלי היתה יבשה
מזרחי בן ה״ ,46 עובד בדואר ירושלים,
כמו חתיכת קרש. הייתי מוכר את הנשמה
החולה היהודי הראשון שחלה בארץ בחולי-
רע בחמישים השנים האחרונות — היה י שלי בשביל כוס מים. אבל לא יכולתי
לשתות כלום. הכל הייתי תיכף מקיא. בגם
הוא נרגש עד מאוד וקצר־רוח ב־משך
36 שעות לא נתנו לי כלום לאכול
עת המסיבה. אשתו מרים קיבלה רק בתשע
(המשך בעמוד ) 10
בבוקר הודעה על שיחרורו בשעה ,11 לא

הפחד וו בדבמהרה

זוה הכנ סה לחדר הבידוד בבית החולים שערי צדק בירושלים,
שם מאושפזים חולי החולירע היהודים. בתחילה ניצב שומר
מזויין ליד הדלת ומנע גישה למקום. עתה, כשעבר הפחד, סולק

השומר. החולים המאושפזים בחדר הבידוד ־כולים עתה לדבר
עם קרובי משפחתם במרחק של מטרים ספורים מהם כיוון
שהמחלה מועברת רק במגע ישיר, ואין כל סיכוי של הדבקה.

מכתבים

8איש השנה

הנהיגה

בים. בתחום ההסברה, הקונסוליה הישראלית
כאן חסרת כל פעילות. למה?

שלמה ארנון,

חודש אלול קרב ובא, ואני תקווה שעוד
לא מאוחר להגיש הצעות לאיש השנה.
הצעתי: גולדה מאיר, שקיבלה, סוף־סוף,
את הקו של אורי אבנרי והסכימה לבטא
— אם גם בגימגום — את המילה נסיגה.

מיקי הלפרין,

צה׳׳ל

מציעה לכם לוותר הפעם על הצניעות,
ולבחור באיש השנה
את אורי אבנרי
— האיש אשר המציאות,
בעזרת האמריקאים
והרוסים,
אילצו אפילו את
גולדה להכיר בציד־קת
רעיונותיו.

.איננה
מנננגת- הטאד אותה

?וס־אנג׳לס
3נבולות ביטחון
בבואנו להתוות גבולות ביטחון למדינת־ישראל,
האם לא עדיף שאותם חלקי
המדינה המאוכלסים בישוב ערבי צפוף,
השוכנים ממערב לגבול ,6.4.67 ינותקו
ממדינת־ישראל ויצורפו למדינה הערבית
השוכנת ממזרח?
האם אין לדרוש עריכת משאל־עם בקרב
תושבי האיזורים הערביים כדי לברר, אם
ברצונם להישאר בגבולות מדינת ישראל
או להתאחד עם בני עמם שמעבר לגבול?

ח. יעקב,

תל־אביב

אורלי דויד,
חיפה

אני מציע כאיש
השנה את גמאל דויד עבד־אל־נאצר — ה־גבר
שהיה לו דם
להגיד הראשון, בעולם הערבי ,״ כ ך לישראל
— למרות שלושת מעגלי חרטום ושאר
הבבל״ת.

צבי הראל,

נהריה

.תחרות
הצילומים
מה דעתכם על הכותרת :״בתי, את צוחה
או בוחקת?״

עדנה סומד,

בני-ברק

#חיובית. הקוראת סומן זכתה בפרס
בסך — 10.ל״י עבור תמונת השבוע״

אינני יודע למי מגיע, אישית תואר איש
השנה — אבל ברור לי שזה חייב להיות
האדם שהזיז ראשון את הגלגלים שהניעו
את הצדדים להפסקת האש — לקראת השלום
המיוחל, אינשאללה.

סעיד גורי,

חיפה

סדין אדומ
לממשלת ישראל
בראוו על הנידון: להפסיק להתמזמז! (העולם
הזה .)1721 מה שממשלת ישראל

היתר, צריכה עכשיו, זה גבר בראשה, שהיה
נותן לה את הפקודה המפורסמת של
מלחמת ששת־הימים: נועי, נועי — ובקצב
השריון.

יואש מנצר,

באר־שבע

דוקא ]3
להתמזמז !

תמונת השבוע

הנידון: להפסיק להתמזמז! רגע — אולי
תעצרו? מה החיפזון הזה׳ אנחנו הולכים
להחזיר שטחים יקרים
מפז, לעשות
צעד בעל משמעות
גורלית והיסטורית
לא פחות ממלחמת
ששת־הימים עצמה —
ועלינו להיחפז? לשם

דעתי היא: החיפזון
— אסון! עלינו
לחשב כל צעד בשיא
הזהירות. אמ־ניו
נימוקיו של או־רי
אבנרי, במאמרו, קואטרו משכנעים אחד אחד
— אבל בכל זאת. במיקרה זה, הפעם —
כן להתמזמז!

^יניז & מינ

אברהם קואטרו,
להשיג בחנויות
הצילום
ו ח המובחרות
״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבזרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

חיפה

₪רבין מנמנם,
ישראל מפסידה
בצער רב אני רואה כיצד מאבדת ישראל
את אהדת הקהל האמריקאי. אתמול
ראיתי את יצחק רבץ בטלוויזיה, כשהוא
הכריז כי המצרים הזיזו טילים באיזור התעלה,
אחרי תחילת הפסקת־האש. הכתבים
שאלו איזה הוכחות יש לו, והוא גימגם,
וענה בלי ביטחון.
כל תחנות הרדיו והטלוויזיה מציגות כאן
עתה, לראשונה, את ישראל כשקרנית —
ביחוד נוכח הודעת הפנטגון, שטען כי
לודייניו אינם מאשרים את הטענה הישראלית.
השגריר
המצרי, לעומת זאת, הופיע בטלוויזיה
ככיבשה תמימה. התוצאה היא
דרסטית. לדוגמה: אחת מתחנות הרדיו הגדולות
כאן 8 0 ,שנטתה עד היום לצד
ישראל, נוטה עתה בבירור לצד הער־
צדק מול צדק
אני חולק על דעתכם בעניין חוק הגנת
הדייר (צדק מול צדק, דו׳׳ח לבוחר, העולס
הזה .)1721 הרי האדם שהשקיע את מיטב
כספו ורכש בית, אחרי שהחוק נכנס לתוקפו
ב־ , 1943 רשאי היה לקוזת כי השקעתו
אינה מונחת על קרן הצבי, וברבות הימים
תכניס לו הכנסה מינימלית סבירה
(כוזנתי לבעל־בית שדייריו לא התחלפו בינתיים
מאז, או היושבים כבר עשל 15 ,שנה)
— דבר שקשה להגיד שמאפשר החוק הנוכחי.

יצחק
שדוני,

בת־גלים, חיפה
עידוד עליה
בעת ועידת הוונ׳ס חטפתי שיחה עם סטודנט
יהודי משווייץ. שאלתי אותו מדוע אינו
עולה לישראל .״בשביל מה לעלות?״
השיב .״לחיות בגיטו של כפייה דתית?״
הוא סיפר לי כיצד הזדעזע בעת שביקר
בכותל המערבי. הוא ראה שם צעיר יהודי
שהתפלל בצורה לא אורתודוכסית, תוך
זמירות ושירה שונים מהמקובל. הרבנים
הזעיקו משטרה וזו גירשה אותו מהכותל.

אדי ם,.

רמת־גן

בזיונות
__בוועידת ה״ווג׳ס׳׳

כתבתכם על מה שאירע בוועידת הווג׳ס
היתד, במקומה, אך לא על הכל דיווחתם.
לוא היה חוסר הנכונות מצד הישראלים
לשמוע את האורחים מחו״ל הליקוי היחידי
— ניחא. אך מדוע חייבת היחה הוועידה
לסבול גם מניהול כושל וזילזול? אחד

מראשי התאחדות הסטודנטים, למשל, יצא
לצוד חתיכות בעין־בוקק הסמוכה בדיוק
בשעה שהיה צריך לכנס את המשלחת הישראלית
לתידרוך. וכשכונסה לבסוף המשלחת,
הוקדש רוב הזמן לשאלה הגורלית
בידי מי יופקדו כרטיסי הציר,

נחמן אדכוים,

ייו פנינים — ייו חדש למשפחה

תל-אביב

הצדק אינו
ניתן לחלוקה
זה עתה יצא לשוק יין חדש לבל המשפחה — יין פנינים.

צדק מול צדק הוא סתירה הגיונית שהדעת
אינה סובלת אותה. הצדק אינו יכול
להתנגש עם עצמו. העובדה שדיירים מוגנים
בחוק הגנת הדייר נהנו במשך שנים
מדיור חינם, למעשה,
אינה מצדיקה
המשכת המצב.
לכל בעל־בית הזכות
לתבוע מדייריו
כל שכר דירה
שהוא חפץ. המציאות
הכלכלית, המבוססת
על היצע
וביקוש, תאזן בין
רצונו של בעל הרכוש
לרזזחים, לבין
נכונותם של הדיירים
לשלם. בתנאי, כידו כמובן, שהממשלה
תחדל להתערב בתהליכים כלכליים ולשבש
אותם.

דני כידו,

מקל
הטביויזיה הטוב

*•מיויויוב ע, בים !\•

גם טרנזיסטורים ור ש מי-
קול מטודים מיוצרים ט׳י

2או!ן ס1־0ש/ווס5

הספקה מהירה של 7,יך
במטוס וללא מכם 4 .דגמים
בעלי 2רמקולים $ 140
דגם 1050 בעל יסקול אחד
$ 130
הסוכן הבלעדי
כינורי כע׳׳מ ת״א פרץ 4

₪,תנועת
חמישים פלוס

תוספת של מים או כל חומר זר אחר.
בנוסף לכך נודעת השפעת הגאז על רעננות המשקה והכמות
הקטנה של הכהל הנמצאת ביין משפיעה על הרחבת כלי הדם
וגורמת למצב״רוח טוב ולכושר גופני גבוה ביותר בימי הקיץ
החמים.

11111

חשוב לעולים חדשים

תל-אביב

המייחד יין זה משאר היינות הוא בפן שיין זה הינו טבעי וקל,
ממולא בתוספת של גאז (דו-תחמוצת הפחמן) וגם אייו מכיל כל

חברת כרמל מזרחי המיצרת את יין הפנינים שומרת על מחיר
עממי ליין ומוכרת אותו לצרכן ב״ 1.40ל״י, כולל הבקבוק.
לבחירת הקהל מוצע היין ב־ 2טעמים. יין פנינים ורוד וגם לבן
ואפשר להגישו לכל ארוחה בכיו שעות היום.

אנו מזמינים כל ישראלי שעבר את גיל
החמישים, בין ותיק ובין עולה חדש, להצטרף
לתנועתנו החדשה, תנועת דור חמישים
פלוס.

מטרת התנועה להילחם באפלייה מסיבת
גיל, שממנה סובלים מזדקנים רבים.
המעוניינים יפנו אל החתומים מטה, רחוב
אהרונוביץ ,17 פתח־תקודה, טלפון ,918475
בשעות .20.00—18.00

מ. קופלמן -קורניא,

פתח־תקתח

בדיקיגי -
גם כישראל
בקשר לאופנת בריג׳יט בארדו בסאן־
טרופז (העולם הזה 1721 החתיכות עם
הבליקיני היו מושכות
מאוד, לפחות
לקוראים הגבריים,
אני מניחה — אבל
יחד עם זאת, היתד, התפרצות בכתבה
מבעד לדלת פתוחה.
אולי אינכם יודעים
זאת, אבל ישנן כבר
חברות (ח׳ סגולה)
גם בישראל שהנוהג
קיים אצלן.
אני אישית מכי״
רה שתיים. אחת מירון מתאספת בחוף נידח
שאינני מתכוונת לגלות לכם איפה הוא;
השנייה מתכנסת בדרך כלל בטופי־שבוע
בוזילה גדולה, שיש בה בריכת־שחייה, על
הכרמל. ולידיעתכם, גם אצלנו אף אחד לא
רואה בזה שום דבר מיוחד.

דליה מירון,

המנוי—

ה קנ ה לעצמך
אי שיו ת
8:1עם שלוש שנים
א ח ריו תן
קנ ה
בראון סי קסטנט

מכתת הגילוח המשוכללת 11

החייל שלי יחזור

§1ביותר כעולם

ובינתיי ם
במעוזים, בביק ע ה, ברמה
שלח לו ד״ש חי ה

העוכם הוה
כל שבוע
; x1301חנומווס 31

מיבצע מיוחד לחיילים

חיפה

מינוי לכתובת צבאית
בהנחה של ־/־50

האב, הבן,
וריח הסמים
בכתבה ״רצח מלך הסמים״ (העולם הזה
)1721 הוזכר שמו של שרגא רוזנבלום,
משדרות דויד המלך בתל־אביב, כסוחר
סמים ידוע .״העולם הזה״ מצטער על הטעות
שנפלה — הכוונה היתד, לבנו של
שרגא, יצחק, החשוד בעבירה זו .״העולם
הזה״ מתנצל בפני האב על עוגמת הנפש
שנגרמה לו. זהו שנאמר: בנים אכלו בוסר
ושיני אבות תקהינה.

קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, פרע נא
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת הד״ר

מרדכי זידמן

לחצי שנה 15 :ל״י ; לשנה א חת 29 :ל״י
מלא ושלח לת.ד 136 .תל-אביב.
נא לשלוח
לכתובת זו :
מס׳ אישי

קוראים השולחים מכתכיב
מתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתביהם.
העולם הזה 1722

הוצאת רשפים

את ״העולם

דואר צבאי
ר״ב סך 15ל״י (חצי שנח),

להשיג בחנויות הספרים הגדולות

הזה״ לחצי שנח

/לשנה

אחת

29ל״י (שנה) — למחוק המיותר

(המשך מעמוד )7
ולשתות. רק אינפוזיות של נוזלים קיבלתי
כל הזמן בכמויות ענקיות. ולמרות זאת
הרגשתי צמא עד מוות.
היום הראשון שלי בשערי־צזק, יום שישי,
היה הכי קשה. אז הרגשתי הכי רע.
ובאמת, באותו לילה עברתי את הנקודה
הקריטית. אחרי שהצליחו להחזיר לי לגוף,
בעזרת האינפוזיות, את הנוזלים שאיבדתי,
התחלתי להרגיש פחות רע.

עכשיו אני
כבר חכם
ך• יום ש 3ת בבוקר בא לשערי־צדק
>4רופא ממשרד־הבריאות עם התוצאות
של הבדיקות שלי .״אתה חולה בחולירע,׳׳
הוא אמר לי.
אין לך מושג איזו הרגשה איומה זאת,
לשמוע את זה. בחיים שלי לא הרגשתי
הרגשה יותר נוראה. ידעתי שחולירע זה
מוות. עכשיו אני כבר חכם, אני יודע שהשם
חולירע יותר נורא מהמחלה בעצמה.
אבל אז, בשבת בבוקר כששמעתי את הבשורה
הזאת, נהייה לי חושך בעיניים•
היה נדמה לי שעשן עולה לי מהרגליים
לתוך הראש ואני נחנק.
התחלתי לחשוב מאיפה באה עלי כל הצרה
הזאת. בהתחלה חשבתי שזה מהמים
של אילת. אבל הרופאים אמרו לי שהנגיף
נדבק בי עוד לפני שנסעתי לאילת. אז זה
כנראה מהפירות. אני אוכל המון פירות.
אני נורא אוהב פירות. אוכל כל מיני מינים
של פירות.

הרגשה שאני חי

שתי קונה לפעמים פירות ממוכרת
ערביה שבאה לשכונה. אולי נדבק-
תי מהפירות שלה. מה שבטוח זה שעכשיו
יעבור הרבה זמן עד שאכניס לפה סירות.
אחרי שעברתי את המשבר במחלה, הוד
חלתי לקרוא מה כתבו עלי בעיתונים. היה
מאוד מעניין לחפש בכל העיתונים את הידיעות
על מצבי. זה היה הדבר היחידי שעניין
אותי. זר, נתן לי הרגשה שאני חי.
אמנם לא היה לי מזל ונדבקתי בחולירע,
אבל לפחות אני חי, מטפלים בי וכל האיץ
דואגת לי. זה נתן לי הרגשה טובה.
גם כתבו שתוך כמה ימים אני אצא מ־בית־חולים,
ואני שיכנעתי את עצמי שזה
נכון באמת. מה שלא הבנתי זה מאיפה
הישגתם את התמונה שלי שהתפרסמה ב־העולם
הזה•

הבנות

נולדו מחדש

ף היה לי עוד רגע רע בבית־חולים. בי
התחלת השבוע ראיתי פתאום שהביאו
שתיים מהבנות שלי. חשבתי שהשמיים נס־לו
על ראשי. זאת אומרת שהחולירע הת־פשטה
בכל המשפחה שלי. אמרתי לעצמי.
היא תחסל את כולנו.
אבל גם זה עבר. הבנות נולדו פה מחדש,
הודות לד״ר אשכנזי.
על ההחלמה שלי אין לי הרבה מה לספר•
פשוט חזרתי לכוחותי לאט לאט. עכשיו
שאצא מבית־החולים, אזהר מאוד. אמנם
הרופאים אמרו לי שהמחלה חיסנה אותי
לשנה שלמה, לפחות, ויש לי באמת
אמונה שלמה בהם, אבל מה שבטוח בטוח:
מהיום; עד שהמחלה תעזוב את הארץ, אני
אל נוגע בפירות וירקות.
כשמדובר על חולירע, יותר טוב להיזהר.
דאגתו שונה. באשר חדלת

אך החולירע, מסתבר, איננה
היחידה של מזרחי. פחדו האמיתי
הוא התגלה לקראת תום הראיון,
אחות נכנסה לחדר, השאירה את
פתוחה לרגע.
חולה החולירע הראשון, במדינת־ישר•
אל השמיע קריאת בהלה, מיהר לסגת
לפינת החדר :״אני מאוד פוחד מרוח־פרצים,״
הסביר לכתב ״העולם הזח״.
״גמרתי אמנם עם החולירע, אבל רוח•
פרצים זח מסוכן תמיד. אתה לא יכול
לתאר לעצמך עד כמה זה מסוכן.״
הווולח הזה 1799

ס דיין זורם הדם. עדיין נהרגים ונפצעים חיילינו.
> עדיין נקטלים בני־אדם על־ידי נשקנו.
לא במלחמה בין צה״ל ובין צבאות ערב. במלחמה זו
הופסקה האש.
לא בפעולה היומיומית של המימשל הצבאי בשטחים המוחזקים.
שם השתררה רגיעה כמעט מוחלטת, תוך ציפייה
להסדר שיביא עימו נסיגה.

אלא כמאבק כין כוחותינו ובין הפידאיון.
מאבק זה נמשך.

על בן מרחפת השאלה בחלל המרחב :״מה
יקרה אם יושג הסדר-שלום, אך הפידאיון לא
יקבלוהו? האם יובלו הפידאיון לשימו לאלץ
האם יהיה ערך להסדר במצב זה?״

תמונה של התלהבות המונית, שאדם מאושר זוכה לראותה
פעם אחת בחייו.

דויד בן־גוריון ניצל שתי הזדמנויות — פרשת אלטלינה
נגד אצ״ל ופרשת רצח ברנדוט נגד לח״י — כדי לשים להם
קץ, כמעט בלי שפיכת־דמים.

ן ! ל 0ה היתה השימחה? מה גרם להתפרצות ספונטאנית
> זו, שבמאים מנוסים • ניסו לשווא לשחזרה לאחר־מכן
בסרטיהם?
המדינה שהובטחה לנו היתד, קטנטנה. לא נכללו בה עכו
ונצרת, רמלה ולוד, אשקלון ובאר־שבע, הגליל המערבי
וחבל לכיש ואזור ניצנה.
במדינה קטנה זו היה רק רוב עברי קטן, ומיעוט ערבי
גדול מאוד.

זה היה מיבצע קל, כמעט שיגרתי. בי באותן
חמש דקות מתו אירגוני-המחתרת. לא נותר
אלא לקברם.

בבל זאת יש במה הקבלות מעניינות
היגיון לדברים.

ויש

לא מכבר סיפר לי אריק רולו שאחז מדוברי אל־פתח

הישוזה את שלושת אירגוני־הפידאיון העיקריים לשלושת
אירגוני המחתרת שלנו. בד,שתאה זו דומה אל־פתח, הגדול
והעשיר, לאירגון ההגנה, והוא קשור ל״אירגון השיחרור
הפלסטיני״ כשם שההגנה היתה קשורה לסוכנות היהודית.
החזית העממית של הד״ר חבש דומה, לדבריו, לאצ״ל של
בגין, ואילו החזית הדמוקרטית השמאלנית של נאיף חוואט״
מד, דומה ללח״י, שהחל אז נוטה שמאלה.

^ ימיםההם (כך סיפרתי) היו שלוש מחתרות עב־
^ ריות בארץ: אירגון ההגנה, האירגון הצבאי הלאומי ו־לוחמי־חרות־ישראל.
בסתיו
1947 הציע לנו אירגון האומות המאוחדות ״הסדר
כפוי״ לבעיית ארץ־ישראל, על פי תכתיב אמריקאי—סובייטי.
לפי ההסדר, היתר, הארץ צריכה להתחלק לשתי מדינות —
האחת יהודית והאחת ערבית — ואיזור בינלאומי בירושלים.

ביום
דוחים בל שלושת אידגוני־הפידאיון
את ״התכתיב האמריקאי-סובייטי״.
החלטת העצרת הכללית של האו״ם מם׳ ,181 מיום 29
בנובמבר 1948 נתנה ליהודים חלק קטן מארץ־ישראל.
החלטת מועצת־ד,ביטחון של האו״ם מס׳ ,242 מיום 22בנובמבר
1967 נותנת לערבים חלק קטן מארץ־ישראל.

בהתאם לתוכנית זו, היתה המדינה היהודית
צריכה לתפוס רק חלק קטן מאוד מ•
ארץ־ישראל המנדטורית -שטח הרבה יותר
קטן מכפי שנכבש לאחר־מבן במהלך מלחמת־העצמאות.
אחרי
ויכוח סוער, קבעו שלושת אירגוני־המחתרת את
עמדתם כלהלן:
אירגון ההגנה, שסר למרות ההנהגה הציונית, הסכים
לתוכנית־החלוקה .״המוסדות הלאומיים״ דחו את הקו של
״הכל או לא כלום״ ,החליטו כי השגת ריבונות בחלק מן
הארץ חשובה מכל.
האירגון הצבאי הלאומי טען שזוהי בגידה, דחה
את התוכנית ונשבע להילחם למען ארץ־ישראל השלמה.
מפקד האירגון, מנחם בגין, ניבא שקבלת התוכנית תביא
לחורבן בית שלישי.
לוחמי״חרות-ישראל נקטו עמדה קיצונית עוד יותר
מזו של אצ״ל. כל שלושת מנהיגיהם — נתן ילין־מור,
יצחק שמיר וישראל אלדד־שייב — נדרו להמשיך במאבק
עד לשיחרור המולדת כולה.
ההגנה היתה, אז, האירגון החזק ביותר. אולם אצ״ל ו־לח״י
היו שניהם אירגונים חשובים. הס נהנו מאהדת חלק

• הו סדן ש הסיפור. המסקנה מתבקשת מאליה.
ן אין להשוות את הישוב העברי של אז לעם הפלסטיני
של היום( .בכלל קשה להשוות עם לעם, ומצב למצב. כל
אנאלוגיה אוטומטית היא מסוכנת).

לכל מי שהציג לי שאלה זו בימים האחרונים, ובייחוד
לעיתונאים הזרים, אמרתי :״אספר לכם סיפור. סיפור
אמיתי, החרות על לוח־ליבו, ולוח־ליבם, של כל בני דורי,
שגדלו בארץ זו.״

ההחלטה אינה מזכירה את העם הפלסטיני.
א ך ברור עתה בי גמאל עבד־אל־נאצר הציע
ליאסר עראפאת מדינה פלסטינית בגדה המערבית
וברצועת-עזה, ופיתרון בעיית־הפליטים
על-ידי החזרת חלקם ומתן פיצויים לנותרים.
יכול להיות שעראפאת יקבל בסופו של דבר את ההצעה,
ושיקום על שני האירגונים האחרים שידחו אותה. יתכן גם
כי כל אירגוני הפידאיון גם יחד ימשיכו להילחם ביוזמת-
השלום עד הסוף.

מה יקרה?

סובן מאוד לד,ינבא בארץ־ישראל. לנביאים רבים היה
סוף מר ונמהר.
אך אני מעז, ברגע זה, להשמיע נבואה.

אם אי-פעם תוצע לערביי פלסטין מדינה
פלסטינית בגדה המערבית וברצועת-עזה, ב-

תר־אביב 29 ,בנובוזבר ד94ג

הצבעה ברגליים
גדול מאוד של הציבור. מעשי הגבורה של לוחמיהם,
בשלוש שנות־המאבק שקדמו לאותו רגע, כבשו את ליבם
של רבים וטובים.

אי-אפשר היה לזלזל בבוחם.
וגם אז ישאלו השואלים: מה יהיה? איך יכול להתקבל
ההסדר, כששני אירגוני־המחתרת החש־בים והחזקים האלה
מתנגדים לו?

העניין הוכרע תוף חמש דקות.

ה היה ביום ד,־ 29 בנובמבר ,1947 בשעות המאוחרות
של הערב. מי יכול לשכוח רגעים אלה?
כמעט כל בני הישוב הקטן של אז — שמנה בקושי
635 אלף נפש — ישבו רתוקים למכשירי הרדיו. קול ירושלים,
אביו של קול ישראל, שידר את החדשות.

לפתע הבריז הקריין: זה עתה החליטה העצרת
הכללית של האו״ם, כרוב הדרוש של
שני שלישים, לקבל את תוכנית החלוקה.
היה נדמה כאילו הארץ כולה עצרה לאלפית של שניה
את נשימתה, כאילו פסקו הלבבות מלפעום.

ואז קרה הדבר המוזר, המופלא, החד־פעמי.
רבבות־רבבות של בני־אדם, גברים ונשים, זקנים וילדים
שלא ידעו בדיוק מה מתרחש, קפצו ממקומותיהם ונהרו
לרחובות. בכותנות ובמיקטורנים, בפיגיאמות ובכותנות־לילה,
בנעלי־בית ויחפים.

הם רקדו מסביב לדגלים, שהופיעו מאי־שס
ונקשרו לעמודי חשמל. הם צרחו מבלי להרגיש
בכף, כבו מרוב גיל, התייפחו שכורי-לב
מרוב אושר.

תוכנית ממשית העומדת להתגשם לאלתר -
תפרוץ מלב ההמונים קריאה של צהלה, שתמלא
את הארץ עד גדותיה.

ירושלים על שני חלקיה וכל בנותיה נמסרה לשלטון
בינלאומי מפוקפק, ולא נקבע כל פרוזדור בינה ובין המדינה
היהודית.
הארץ כולה נגזרה לגזרים, אף כי הובטחה לה מעין
פדרציה כלכלית.

וככל זאת צהלו ההמונים, כמו שלא צהלו
מעולם לפני ואחרי כן.
מדוע?
כי הם חשו, באינסטינקט המיוחד להם, כי כל זה אינו
חשוב לעומת הדבר האחד, הגדול, הכביר; יצירת הריבונות
העיברית, הנפת הדגל העיברי מעל לשטח־אדמה שבו יוכלו
להתכנס ניצולי השואה.

תחושה פשוטה זו הכריעה.

לנין אמר פעם כי העם הרוסי הצביע ב־ 1917 נגד המלחמה
— ברגליו — רגלי החיילים שערקו מן החזית
וחזרו הביתה. באותו צדק אפשר לומר כי הישוב העברי
הצביע ב־ 29 בנובמבר למען חלוקת הארץ ברגליו — רגלי
ההמונים שרקדו כשיכורים סביב הדגל.

קול השירה הצרודה של ההמונים ששרו את
התיקווה -הטביע את קולם של אצ״ל ולח״י.

}•ץ ני אירגוני המחתרת הימניים חוסלו באותן
][/דקות ספורות.

כי בהן נקבע, כלשון שלא השתמעה לשתי
פנים: העם מובן לחלוקה במהיר לעצמאות.
העם מקבל את הכרעת המוסדות שתמכו כחלוקה.
העם דוחה את עמדת אצ״ל ולח״י.
חיסולם המעשי של אירגוני המחתרת ארך כמה חודשים.

בירושלים ובעזה, בחברון וברמאללה, בשכם וברפיח, ירקדו
המונים כשיכורים סביב לדגל הפלסטיני, שהיה בלתי־חוקי
ב־ 19 שנות השלטון הירדני, ובשלוש שנות הכיבוש
הישראלי.
הפידאיון יצעקו שזוהי בגידה, שאין להסתפק בחלק קטן
מפלסטין, שזוהי הפקרת מרבית המולדת לכובש הציוני.
אולם קריאות אלה יטבעו במבול השימחה, כאשר יתברר
להמונים היושבים בפלסטין שהנה סוף־סוף יתנופף דגלם
הלאומי מעל למדינתם הלאומית, ושזו תקח את גורלה
בידיה ותתפוס את מקומה המתאים בין משפחת העמים,
ובמיסגרת האו״ם.

גל שני של שמחה יצי!ז את מחנות הפליטים,
כאשר יתברר כי הנה סון ז־סוף חוזרים הכיתה,
לחיים חדשים ובעלי-טעם כמולדת, חלקם כישראל
ורובם בפלסטין.
אירגוני החבלה לא ייעלמו בן־לילה, כשם שאצ״ל ולח״י
לא נעלמו בן־לילה. אבל מיצעד ההיסטוריה יעבור על פניהם,
והם יישארו בצדי הדרך. ריקמת החיים החדשה, בולמוס
השיקום והיצירה, ישכיח את הגרעינים הממורמרים
של האתמול.

מה שהיה, הוא שיהיה; ומה שנעשה, הוא
שייעשה; ואין כל חדש תחת השמש.

א 1 1־ יי

תמרורים

הספר הרא שון ו הי חי ד בארץ סכוייי עברית

בשניים

אהבה

נחוג יום הולדתו ה־ 50 של מרק
מושכיץ, נשיאה של התאחדות בעלי התעשייה
ויו״ר מועצת
המנהלים של
קונצרן מפעלי השוקולד
והקפה עלית.
יליד רוסטוב, רוסיה,
שהחל את הקא־ריירה
שלו, אחרי
שסיים קולג׳ בלונדון,
כפועל ייצור
בעלית, שאביו נמנה
על מייסדיו.
נולדה

מושביץ

מאיר עמית (,)49

מנכ״ל. הקונצרן ההסתדרותי
כור, מי שהגיע בצה״ל לדרגת
סגן הרמטכ״ל וראש אגף המטה הכללי, בדרגת
אלוף, ועמד לאחר מכן בראש המוסד
למודיעין וביטחון — נכדה.

זוג מו רי ם ד מי ם מדגי מי ם בעשרות ר דו ת של צילומי עירום נ הד רי םאת הכ5
או דו ת ״איך לעשות אהבה* .ה ס פר שזכה להצלחהחסרתתק די ם ( מ או ת אלפי
עו ת קי ם תוך חוד שים ס פו רי ם) בכל א ר צו ת־ אי רו פ ה וארה״וב
כריכה מהודרת * פורמט אלבומי * נייר משובח
וכל זה במחיר של — 12.ל״י בלבד

הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת אלגנטי
כל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעברית
לתוספת פרקים מיוחדים ז:ל אדרי־המין (כולל תרשימים),
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעה.

גזור ושלח .

חזמנח /הצחרח

לכבוד
; ,-אלגית״ ,חוצאת־לאור מ.ד 1*4 .ג ,3וגל״אביג
גא לשלוח אלי בדואר חוזר את חליפי |
״אהגה ב שניי ם״ .ר״ב שיק מס
יגל בנ ק --ג --יגל ס ך — 12 .ל׳יי 5.5׳*•

השפר שחייב ל הי מצא
בחדר־ ה מי טו ת של כל זוג נשוי

איי מעתיר בזח שאני מעל גיל 13

כתובת--חתימת__ ׳

נולדו. לבלינדה עלי, אשתו ה-
שנייה של אלוף העולם באיגרוף במשקל
כבד •מוחמד (קאסיוס קליי) עלי, זוג
תאומות.
נישאו בטכס אזרחי קצר שנמשך
10 דקות בלונדון, שחקן הקולנוע הבריטי

פיטר פלרס ( )44 ומירנדה קווארי

( .)23 לסלרס, אב לשלושה ילדים, היו אלה
נישואיו השלישיים.
נחוג יום השנה השני לשתילת־הלב
ללואיס ואפל 44 מורה לאמנות
בבית- תעשייתית ספר באינדיאנפולים,
ארצות־הבוית, שהוא
כיוס שתול-
הלב המאריך חיים
ביותר. ראסל, שקיבל
את ליבו של
נער בן 17 שנהרג
בתאונה, הישוזה
את ליבו החדש ל־
״משהו כמו שיניים
תותבות.״

אושפז. ב- ראסל בית־חולים בלאס־ואגאס,
אחרי שהתמוטט באמצע הצגת טלוויזיה
והוכנס לאהל־חמצן בבית־החולים, הבדרן
הכושי־יהודי סמי דייויס, כשהוא
סובל מדלקת־ריאות.
נתפס בתא המאסר שלו בכלא
לוס אנג׳לס, צ׳ארלס מ03 ון, הנאשם ה־
מנסון נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תשל״א לכתות בוקר ש׳ ,י׳ ,י״א, י״ג
תיכון מקצועי במגמות
תיכון עיוני במגמות

הומניסטית
ריאלי!ז
רדיראלקמרתיקה טלויזיה -תעופה

לבורנטים כימיים
גרפיקה־שרטוט
ציור א ופ נה
פקידות

כל המגמות כוללות הכנה לבחינות בגרות
הוראה ע״י מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות
תל־אכיב חיפה קרית־ברנר
17 שמריהו מוצקין
פרטים והרשמה:
5־1 ,8־ 9מפנת אלנבי לוין 30 שדרות
השופטים 2

ן כת־ים
רמת־גן רוטשילד 33
ביאליק 42 ליד המצבה סוקולוב 68
חולון

פתח־תקוה
בר־כוכבא 1

עיקרי במשפט רצח שרון טייט, כשהוא
מנסה לקחת גלולת ל.ס.די ,.שהוברחה אליו
בידי מבקרים.
נפטר בגיל ,80 אחד ממיסדי כפר-
תבור, נ ח מן קרניאל, שהיה חייל בצבא
התורכי, מראשוני הפצועים של ההגנה׳
שנפצע בקרב במאורעות .1921

נפטר בירושלים, בגיל ,75 מנדל
כהן, שבנה את ארמונותיו של המלך עבר־אללה
ברבת־עמון והיה מראשוני מפתחי
תעשיית שמן הזית בארץ.

ן בני־כרק
הברון 22
,77ר״ג
מפנה מודיעין

נפטרה. בתל-אביב, עדהטלומב,
אחותו של מי שהיה שר־החוץ של ישראל,
משה שרת, ואלמנתו של אליהו גו־לומב,
מי שהיה ממנהיגי מפא״י ומראשי
אירגון ההגנה, שנפטר בשנת .1945
העולם הזה 1722

במדינה העם שביתת מחאה
של חמ ש ד קו ת
יצחק בן־אהרון, מזכיר ההסתדרות, שהפך
לאנפאן טריבל של המישטר מאז מונה לתפקידו
הנוכחי, הבחין סוף־סוף כי הוליכו
אותו שולל. נזעם ונסער על שמשכו אותו
,באף על עיסקת החבילה, אך לא קיימו את
ההבטחות שלא להעלות את המיסים, טען
בן־אהרון השבוע :״מאז הוטלו ההיטלים החדשים,
נתרחשו בארץ דברים שלא שוער
ו זעזוע קשה עבר על המוני הציבור.״
יצחק בן־אהרון, כמו כל אדם אחר בישוב,
יודע כי הוא חסר־אונים להגיב על
המצב החדש שהתהוזה באיזו דרך שהיא.
אבל אם אינו יכול לשנות את המצב, הוא
יכול לפחות להביע את זעמו. לכן הציע
בן־אהרון לערוך שביתת־מחאה של חמש
דקות. היא לא תפתור דבר. אבל שהממשלה
תדע שהמוני העובדים בישראל כועסים.
שמיניותכאוויר. אם אמנם תתחולל
שביתת מחאה כזו, יהיו שרי ממשלת ישראל
אלה שייטיבו להבין אותה יותר מכל
אדם אחר. שכן הם נמצאים באותו מצב
עצמו שבו נמצא בן־אהרון. גם ממשלת ישראל
מרגישה כי הופלה בפח, לדעתה, ב־הסכימה
להפסקת־אש. הסכמתה זו נתנה למצרים
את האפשרות לקדם את סוללות הטילים
שלהם לחזית התעלה.
ממשלת ישראל יודעת ששום דבר לא
יעזור. היא יכולה למחות, לזעוק, לעשות
שמיניות באוויר — ארצות־הברית לא תיתן
לפרשת הטילים לפוצץ את הפסקת־האש
ואת שיחות השלום של גונאר יארינג. אבל
על זכות הצעקה אין ממשלת ישראל מוו תרת.
כמו בן־אהרון בפרשת העלאת המי־סים,
כך גם ממשלת־ישראל בפרשת הטילים,
יכולה׳ לסכם את הפרשה בשביתת־מחאה
של חמש דקות.

ף בכן, זהו זה: משה ויין איים להתפטר.
ואם לא תתקכל דעתו, כך אמר, אם לא נפוצץ
את הפסקת האש ונחדש את הקרבות -הוא
יעזוב אותנו.
ואז, כך יש להבין, צפוי לנו גורל מר ואכזר. כי בלי משה דיין
על כס שר־הביטחון, כך מסתבר, אנו אבודים, המדינה תתמוטט.

על כף אני מציע להשיב לו, עם כל הכבוד:
כבקשה, אתה יכול ללכת.
נשתדל להחזיק איכשהו מעמד, גם בלעדיך.

נשתדל לקיים איכשהו את מדינת-ישראל גם ללא
שרותיך.
רבים מוקירים אותך. אבל את השלום אנחנו מוקירים הרבה־הרבה
יותר.

ואם אתה והשלום אינכם יכולים לדור ככפיפה
אחת, ואחד משניכם צריף ללכת, מוטב שתלד אתה.

מר פעם קארל מארכם המנוח שבהיסטוריה קורה הכל
,ד £פעמיים. בפעם הראשונה בדראמה, ובפעם השנייה בקומדיה.
גם פרשת משה דיין מתחוללת עתה בפעם השניה.

כפעם הראשונה זה קרה כמאי .1967 זאת היתה
דראמה -אחת הדראמות הגדולות של ימינו.
כולנו חרדנו לגורל המדינה. היה נדמה לנו שצפויה סכנה לעצם

לאיים על מטוסינו, אם אלה ירצו להפציץ מחר את שטח מצו
אך מי יכול לשכוח כי טילים אלה הגיעו למצריים בימי כה
של משה דיין כשר־הביטחון, וכי מעשיו של שר־הביטחון — וב
וראשונה הפצצת מצריים לעומק — הביאו את הטילים לשם.
בציבור אין חרדה. רבים מאמינים כי תהת לחין אמריק
סובייטי תתחדש הפסקת־האש כמעט אוטומטית, אלא אם כן ו
ישראל עד אז את שיחות־יארינג.

ממילא קשה ליצור היסטריה אמיתית. אפשר
ליצור היסטריה מדומה, מין היסטריונת קטנה
עלוכה.
איש אינו מאמין כי בראש המדינה עומדת אישיות חל
ועלובה. להיפך. רבים חוששים כי גולדה מאיר היא — גם צ
קבלת תוכנית רוג׳רס — נוקשה מדי, קשוחה מדי.

אין בצמרת המדינה תפקיד פנוי, הזועק לניב
להיפך, יש ניכורפנויהזועקלתפקיד

* זהו, כמוכן, מוקד הבעייה. מוקד גלוי. כל־כך גלוי
] פשוטי־עם מבינים זאת, או לפחות חשים בזאת.
משה דיין הוא חסר־מנוחה בימים אלה.

משה דיין הוא חסר תפקיד.
המאורעות עברו על פניו.
לא מכבר, כאשר היה נדמה שגולדה מאיר אינה מסוגלת לע
בראש ממשלה של נסיגה, חשבו כי התפקיד ייפול על שכמו
משה דיין. שיפנו אליו, בבוא העת, לקבל לידיו את עול השי
— מפני שרק הוא מסוגל לתת את פקודת״הנסיגה מבלי שיפ
משבר לאומי.

כאה גולדה מאיר והוכיחה, כי כמו אני אש
לפידות במחזמר הנודע ,״כל מה שאתה יכול לעע
אני יכולה לעשות יותר טוב״.חשבו כי ברגע המכריע יקפוץ משה דיין את הקפיצה הגדר
יקח לידיו את דגל השלום, ויתייצב לפני הציבור כאדם המעז להו
מסקנה נועזת מניתוח נוקב של המצב.

כא הרגע המכריע, והאיש שקפץ את הקפיצה ה
יגאל אלון. משה ד
היסס והיסס, כמו תמ
ונשאר כלי דגל.
חשבו כי האיש היחידי
מסוגל לדבר עם הערבים
משה דיין( .כסי שהתלחשו
אחורי גבו :״מפני שהוא ה
היג הערבי הממולח ביותר׳

רדיו

כא אכא אכן ותינ
את הממשלה למצב
נאלצה להחליט כי ה
עומדת על כך ששד
חוץ ינהל את השיחו

מהאמר רבין?
סילוף בזדון? מישגה? חוסר־כשרון?
אזרחי ישראל, שעיינו השבוע בעיתונים,
אחרי שהאזינו לשידורי ישראל, נדהמו לשמוע
שהשגריר יצחק רבין אמר בראיון בטל־ויזיה
הישראלית ש״אחרי הפסקת־האש״ תהיה
ישראל חזקה יותר מכפי שהיתר, קודם לכן.
המסקנה שנתבקשה מייד, על רקע הוויכוחים
המתנהלים לאחרונה בצמרת המדינה:
הפסקת־האש נדונה לכשלון, ובעיקבותיה
תתחדש המלחמה.
אולם מי שהקשיב לדברי רבץ בטלוויזיה
לא שמע שום דבר כזה.
״ אחרי 9 0הימים ״ .רבץ נשאל אם
תהיה ישראל חזקה או חלשה יותר ״אחרי
90 יום הפסקת־האש.״
על כך ענה רמטכ״ל המלחמה, בקולו המתון
והאיטי, כי ישראל תהיה אז חזקה
יותר.
סילוף דבריו של רבץ היווה דוגמא בולטת
למערכה למלחמה הפסיכולוגית המתנהלת
עתה ברוב אמצעי התיקשורת בישראל,
נגד הצהלה בעקבות הפסקת־האש.

מצד השני של הזירה
כי בשעה הגדולה יתגלה מ׳
דיין כמנהיג ארץ־ישראל ה?
מה, כאיש שיכריז: רק על
פתי תתבצע הנסיגה. באה השעה, מנחם בגין פרש מן הממשי
עזר וייצמן ציית ונשאר דפוק, אוסף־גרוטאות הכריז על עצמו כ
ועד למניעת׳ הנסיגה.

אכל משה דיין פחד לפרוש ממפלגתו, כמו י׳
שנשרך פעם, והפוחד עתה מפני האש.
כך נשאר דיין בין כל הכסאות, נפש המחפשת מחזה.

ה רוצה דיין
קשה להאמין שהוא רוצה כאמת כתידוש המלחמ
ברגע זה? מה הוא רוצה באמת?

קיומה. מאה אלף חיילים, אלף טאנקים איימו עליה מדרום. כוחות
גדולים אחרים התרכזו ממיזרח ומצפון.
(כיום אנחנו יודעים כי הפחד היה, בעיקרו, פחד־שווא. היתד,
לנו עליונות צבאית עצומה, והיא נוצרה בלי עזרתו של משה דיין.
גם ללא מכת־הפתע של חיל־האוויר, ב־ 5ביוני, היה צה״ל נוחל
נצחון כביר ׳.ויש אומרים שללא אותה מכת־פתע, היה נצחוננו גדול
יותר, כי חיל־האוויר שלנו היה מכריע את חיל־האוזיר המצרי באוזיר),
(אבל זה לא חשוב להערכת הדראמה. האמנו אז כי המדינה נתונה
בסכנת־מוות. ואמונה זו קבעה את התנהגות הציבור).

ידענו שהמלחמה הפכה כלתי־נמנעת.
נדמה היה כי בראש המדינה עומד אדם שאינו מסוגל להחליט
החלטות. שדרוש אדם חזק, כדי לבצע את ההחלטה שנתקבלה על
דעת העם כולו, מקיר אל קיר, עוד לפני שנתקבלה רשמית
בממשלה.
כשעברו הימים, נמצאו בציבור גורמים שביקשו להפוך את החרדה
הכללית לפאניקה פוליטית. הם ערכו מסע של היסטריה ציבורית,
עם מאמרי־אזעקה והפגנות־נשים, כדי להעלות לשלטון את מועמדם:
משה דיין.
משה דיין לא הסתייג מעולם ממסע זה. הוא ניצלו במלוא כוחו.

אך תופעות־לוואי אלה נשכחו כסערת המאורעות,
והדראמה האמיתית האפילה על ההיסטריקה ה*
מפוכרקת.
חודש לפני כן היה משה דיין עסקן בסיעת־אופוזיציה חסרת־חשיבות,
שאיש לא ידע למה קמה ומה היא רוצה. אך בשיא
הדראמה הפך דיין שר־הביטחון, ושמו שלו התנוסס על הפרק
ההיסטורי ששמו מלחמת־ששת־הימים.

ך* יום רוצה משה דיין לחזור על הדראמה הזאת, אך חוששני
| 1כי היצירה לא תהיה אלא קומדיה גרועה.
שנ די ר ר כין
אחרי — מה?

כי הנסיכות שונות מאוד, ואין כהן חומר־גלם
לדראמה. היום ״מאיים״ עלינו השלום.
יש סכנות. הטילים הסובייטיים, הזזים לעבר התעלה, עלולים

הוא יודע
עימות עם
עם כוחות
איתנים על
יצחק רבץ,

היטב, יותר מכל עמיתיו, כי חידוש המלחמה פירוש
הצבא הסובייטי, שיוביל בהכרח ׳׳להתנגשות מאסיב
האוויר, היבשה והים של ברית־המועצות, וקר
אדמת סיני, מול גבולות ישראל. על כך רמז השב
אחד האנשים היותר מפוכחים בצמרת.

דיין גם יודע כי חידוש הקרכות כאשמת ישר*
יכיא, קרוכ לוודאי, לאמכרגו אמריקאי על נשק וסע:
משה דיין שוב אינו האיש של ״זבנג וגמרנו״ .אין הוא חס
אחריות ואין הוא איש ״מצדה השניה״ .קשה להאמין שיוב
בעיניים פקוחות לקראת שואה שתהפוך את שמו לכתם שח
בהיסטוריה היהודית.

אם כן, מה הוא רוצה?
הוא רוצה לערער את המוראל בצמרת. הוא רוצה לערער <
שיווי מישקל הממשלה. הוא רוצה לערער את האמון בצמו
של גולדה־אלון־אבן.
לשם מה? כדי ללכת בדרך אחרת?
לא. אלא כדי לתפוס את השלטון — וללכת באותה דרך עצמו

זהו ההכדל כין הדראמה של 1967 לכין הקומדי
של .1970
הוא מוכן להיעזר באנשי־חרות, שהוא בז להם. הוא מוכן לפנו
לייצרים׳ הזרים לו. הוא מוכן לתמוך בהרפתקן, שהוא רואה נ
סכנה לאומית. הוא מוכן לחתום על הצעות, שהוא יודע שו
הרות־שואה.

הכל -כדי לצאת מן המכוי הסתום כו הוא נ ת
עתה. והכל, כי זה לא יעזור לו.
דרכו זו לא תתקבל על דעת הציבור, הרוצה בשלום. הי|
לא תתקבל על־ידי הממשלה, הכפופה למציאות הבינלאומית. הי|
יכולה רק לחבל, ואולי אף לגרום לאסון לאומי.

לעיתים נדמה כי משה דיין אחוז יצר עמוק ש
הרס־עצמי.
מי שרוצה

בטובתו, ייעץ

המס ו?ל פרשדי זו•

פיניטה לה קומדיה.

לו לחדול ממעשיו,

ולהוריד או

\111

4ן ורחי ,,בית מינם׳ /בית־המלון
ן * שעל ד.ר כנען, רגילים לראות ביניהם
וישים מפורסמים. בסוף־השבוע האחרון
ן,יד האורח החשוב ביותר שם שר האוצר
גינחס ספיר, שבא להתאושש באוויר הקריר
סל צפת מן המאמצים של הסלת מיסיס
זדשים.
אלא שמנוחתו של השר נפסקה פתאום.
:רם לכך טלפון בהול מירושלים, בליל הצבת.
דיבר בו עמיתו, שר השיכון זאב
שרף.

למחרת כבוקר עזב ספיר את
המלון, דהר כמכוניתו לתל־אביב
ישר לביתה של גולדה מאיר.׳ני בשיחת־הטלפון שלו, מסר לו
טרף! שראש־הממשלה נמצאת על
סף משבר ביחסיה עס שר הביטחון
משה דיין, והוא הזעיק את
ספיר שיתערב לפני שיהיה מאוחר
מדי.
לולא ראו האורחים הסקרנים את התכונה
סביב צאתו של ספיר — ושובו כעבור
שעות אחדות — היה עצם קיום אותה פגישה
של שבת בבוקר נשמר בסוד. אולם
גם עתה, משנודע על קיום פגישה זו, אין
איש זר יודע מה דובר בה, שכן השתתפו
בה רק גולדה וספיר.

העיקר הוא, שפגישה זו התקיימה
שעה קלה לפני שהגיע לכיתה
של גולדה אורח חשוב
אחר: משה דיין. גולדה ודיין

* הרהע הצ 3א דמ שבו־ המגסגשדת

מאזן

** ה קורה כאן, בעצם!

מזה מיספר שבועות מטרידה שאלה זו את
אזרחי ישראל. מול מבול ההצהרה! הסותרות הנש־מעות
מפי המנהיגים, מול גלי שטיפת־המוח של
הפרשנים באמצעי התקשורת ונוכח העובדה שבגלל
סיבות שונות לא ניתן לגלות לציבור את כל ה עובדות
הקשורות בהפסקת״האש, נשאר האזרח הי
פשוט מבולבל, במצב של אי-ידיעה. ואי-ידיעה גוררת
חרדה.
מצד אחד ניתכות על האזרח ידיעות על הפרת
הפסקת״האש מצד המצרים והסובייטים, על-ידי
הצבת סוללות טילים נגד מטוסים בחזית התעלה
הקרובה. הידיעות הללו נכונות כולן. המצרים אמנם
מפירים את הפסקת־האש, מקדמים טילים,
ומסכנים בכך את עליונותה האווירית של ישראל,
במיקרה שהפסקת-האש תפוצץ ותפרוץ מלחמה חדשה
בתעלה. גם אלה המתריעים על הסכנות הנשקפות
מהפרה זו של הפסקת האש לגבי כוחה הצבאי
של ישראל, במיקרה של מלחמה חדשה,
אינם מגזימים.
זוהי בעצם הכוונה המסתתרת מאחורי הזזת ה טילים
המצריים בתעלה: להרתיע את ישראל מ לחדש
את המלחמה, שתהיה כרוכה הפעם, באבדות
גדולות לאין שיעור יותר מאשר קודם לכן.
ישראל נפלה כאן למעין מלכודת, ששללה ממנה
את האופציה לחדש את המלחמה כרצונה. אולם

הר תעה
טענת ישראל כי גם ארצות״הברית נפלה כאן למלכודת,
אין לה על מה לסמוך. ברור כיום, כמעט
לחלוטין, כי הזזת הטילים באיזור התעלה נעשתה
בידיעת האמריקאים. הם היו מעוניינים בכך בדיוק
כמו הסובייטים והמצרים, כדי למנוע מהקיצונים
בישראל את האפשרות לחדש את המלחמה.
לכאורה מהווה הדבר סכנה לגבי ביטחונה של
ישראל ושולל את עליונותה הצבאית. אולם למעשה
אין הדבר כך. יתכן וסכנות אלה היו נשקפות לישראל
במיקרת בו היו המצרים חופשיים להפר
את הפסקת״האש כרצונם ולחדש את המלחמה ביוזמתם.
אלא שהם אינם יכולים לעשות זאת. בדיוק
כשם שהטילים החדשים בתעלה ירתיעו את
ישראל לחדש את התקפות-האוויר שלה באיזור ה תעלה,
כך חל שינוי מהותי גם בעוצמתה הצבאית
של ישראל, שירתיע את המצרים מלנסות לחדש
את המלחמה ביוזמתם.
הדברים אינם עוד סוד, למרית שאין אומרים
אותם במפורש. גולדה מאיר, ראש־הממשלח, רמ זה
עליהם השבוע פעמיים. פעם אחת אמרה בראיון
טלוויזיה ברשת ״סי.בי.אס.׳׳ בארצות״הברית :
״קיבלנו הבטחות מארצות-הברית. לא קיבלנו כל
מה שרצינו, אבל אני חושבת שתדבר מבוצע,״ בפעם
שנייה אמרה זאת במילים אחרות בוועד ה פועל
של ההסתדרות :״טוב שלוקחים עוד מיסים.
זה סימן שיש בעד מה להוציא את הכסף״.

הדד

גם הרמטכ״ל, רב״אלוף חיים בר-לב, רמז על כך
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים :״אם תפרוץ
מלחמה נוספת בין ישראל לבין הערבים, אפילו
ייהנו אלה מסיוע סובייטי — תנצח ישראל, אם כי
הפעם יהיה קשה יותר מאשר בפעם הקודמת.״
לא רק ראש-הממשלה, הרמטכ״ל והאחרים יודעים
על כך. יודעים זאת הרוסים והמצרים. אם
אינם מקימים צעקות ומרעישים עולמות, הרי יש
לייחס זאת רק לעובדה, שלא היתה ידועה כנראה
לממשלת ישראל בעת שנתנה את הסכמתה ל-
הפסקת-האש נעשתה בהסכם משותף, סובייטי—
אמריקאי, בו התחייב כל אחד מהצדדים לספק
לבן־בריתו אמצעי הרתעה כאלה שימנעו מן הצד
השני כל חשק לחדש את המלחמה ויהפכו את
הפסקת-האש לעובדה קיימת.
אם הדברים כל כך פשוטים, מדוע מתקוממים
נגדם משה דיין ותומכיו !
התשובה גם היא פשוטה: בהסכימם להפסקת־האש,
הם פשוט לא חשבו על כך שהסכמה זו
שוללת מחם את האופציה לחדש את המלחמה.
הם רואים את עצמם מרומים, למרות שמצבה ה צבאי
של ישראל טוב עתה לאין שיעור מאשר
היה לפני הפסקת-האש.
פרט ליתרון אחד שאבד: החופש לפתח יוזמה
צבאית.

אינה יכולה להרשות לעצמה לריב עם בת־הברית
הגדולה היחידה שלה, היא אמריקה•
אלא שאחרי קביעה זו, הוא פתח בשורת
תמרונים, שמטרתם להפריע לגולדה מאיר
בניהול הצעדים המעשיים להשגת השלום.

מכתב התפטרות
היה מוכן בכיס
ץהוהרקע לאותה הפגישה שהתקיימ ו
ביום ששי בתל־אביב, בין גולדה לדיין.

אלא
שלפני שנפגשו השניים,
בבר דאגו נאמני דיין -כעיקר
בין העיתונאים -להפיץ ידיעה
מרעישה עוד יותר: ששר הביטחון
ככר כתב מכתב־התפטרות,
ובי מכתב זה סונה בכיסו ובי הוא
יוגש לגולדה בפגישתו עמה.
כדאי כאן להתעכב לרגע על טיבם של
העיתונאים המשרתים את דיין במערכתו
זו. חלק מהם הם אנשי דיין ותיקים, כמי
ישעיהו בן־פורת מידיעות אחרונות. הם
לחמו את מלחמותיו במשך שנים, והם
מצטיינים גם הפעם.

אחרים קרובים מבחינת תודעתם
המדינית למנחם בגין ולגח״ל.
הם משרתים עתה את דיין, בדי
להוכיח שמאז פרישת גח״ל אין
לממשלתה של גולדה מאיר היציבות
והסמכות להחליט החלטות.
לפי הגירסה של עיתונאים אלה, ושל
כמה ממקורביו של דיין, היד, מכתב ההתפטרות
בכיסו של שר־הביטחון, כאשר
נפגש עם גולדה מאיר ביום ששי. הוא
אף רצה למסור אותו לראש־ד,ממשלה, אך
זו סירבה לקבלו. על כן נקבע המשך השיחה
לשבת.
הם גם הסבירו מדוע אמנם כדאי לדיין
לפרוש:

גולדה: זוג יונים ־ סליחה, ניצים !
קיימו פגישה ראשונה כיום שישי,
קבעו לשוב ולהיפגש שנית כשבת.
אכל בטרם קיימו את פגישתם,
הגיע ספיר מצפת. כאשר
הופיע דיין לפגישה, ככר היה
כפיר בדרכו חזרה ל״בית מינם״.
מד, הריץ את ספיר?

מדוע הוזעק
דווקא ספיר?
* ץ ו לי כ ד אי, בעצם, לשאול תחילה:
\ 4מד, הריץ את שרף? מדוע צילצל בבהילות
לצפת?
שר השיכון, שהוא ידידה האישי והוותיק
של גולדה מאיר. אולי הידיד האישי הקרוב
ביותר שיש לה. קירבה זו מתבטאת גם
במישור הנאמנות המדינית. שרף הוא, ללא
צל של פסק ,״איש של גולדה״ .אבל הוא
גם איש של דיין — אם כי במידה פחותה,
שכן נאמנותו לדיין באד, אחרי נאמנותו
לגולדה.
אם יגיע פעם המצב לידי עימות־עד־תום
בין גולדה לבין דיין, יתייצב שרף לצידה
של ראש־ד,ממשלה. אבל לא בלב קל. על
כן רגיש הוא מאוד ליחסים בין שניים
אלה: ואם יש ביכולתו למנוע עימות, או
החרפת היחסים, לא יחסוך מעצמו מירחה.
והנה, ביום ששי האחרון היה סבור בי
אמנם התקרבו היחסים בין ראש־ד,ממשלה
לבין שר־ד,ביטחון לנקודה המסוכנת• זאת
עוד לא היתר, נקודה של טריקת־דלת, או
פעולה מונעת. הוא הרים טלפון לצפת.
לכאורד״ אין דבר מוזר יותר מאשר להזעיק
את שר־האוצר פינחס ספיר, שיבוא
ויישר הדורים בין גולדה לבין דיין. אי־אהדתו
של ספיר לדיין היא אחת העובדות
הפוליטיות המפורסמות ביותר בצמרת ה־מימסד.

אלא
ששרף ידע, כי כפיר -עם
כל התנגדותו לדיין -מעדיף אותו
בפנים מאשר בחוץ. ספיר רוצה
לנטרל את דיין כמירוצו אל
ראשות־הממשלה ן וניטרולו אפשרי
בקלות רבה יותר כשהוא
איש מע׳׳י, מאשר אם הוא יפרוש
וירוץ כראש מחנה עצמאי משלו.
השיקול שר שרף היה נכון — וספיר

מיהר לגולדה >די לנסות ולמנוע קרע בינה
לבין די

התמרונים נגד
עשיית השלום
.רי ד בין גולדה ודיין?

מדוע הגיעו היחסים ביניהם למצב
כזה — אחרי שבמשך למעלה משנה חיו
השניים כזוג יונים — סליחה, כזוג ניצים?

כיבודה של המתיחות הנוכחית
קיימת ההתחרות כין השניים על
ראשות־הממשלה. עדיין לא התחרות
גלוייה, אכל כבל זאת רצינית
ועמוקה, והיא מקכלת את
משמעותה המיוחדת על רקע הצעדים
הראשונים לקראת הסדר
שלום עם הערבים.
כל עוד היה מצב מלחמה, וכל עוד היתד,
גולדה מנהיגת מחנה הניצים, היה משר,
דיין מזוהה בכל מאת אחוזים עם מחנה
זה, ועל כן נראה כיורש־העצר הטבעי. אולם
כאשר מדברים על שלום, יוצא משר,
דיין כמעט אוטומטית מן התמונה, ובמקומו
צצה דמותו של יורש־העצר השני, יגאל
אלון.
אלא אם כן יגבר בציבור הרושם, כי השלום
הוא דבר מסוכן: כי מלאכת עשיית
השלום מחייבת מעבר בשדות־מוקשים, וכי
ייתכן שכל הדיבור על שלום אינו אלא
מזימה נוספת של הרוסים והערבים לחסל
את המדינה.

• הוא יעמוד בראש מחנה ה נסיגה,
החל במרכז החופשי ו־גח״ל,
ובלה כמפד״ל וכמספר רב
של ה״כים שיפרשו מן המערד•
• הוא יביא את האמריקאים
לידי המסקנה, שאין ממשלתה של
גולדה מאיר מסוגלת לבצע את
הנסיגה, אפילו אם תחתום על
מיסמן* בינלאומי, ועל בן מוטב
להם לראות בו את האיש החזק,
המסוגל להבטיח וגם לקיים.

ראש-ממשלה
בעזרת הטילים?
ני גודלה מו ל ה של חסידיו, לא עשר,
^ דיין עצמו שום צעד מחייב.

להיפך :,באשר נפגשו עימו במה
מאנשיו החשובים כיותר, במו
אהוד אבריאל ומאיר עמית, וביק שו
תשובה ברורה לשאלה אם
הוא עומד להתפטר -הוא סירב
כתוקף להתחייב.
חמקנות זו לא הפתיעה איש, שכן היא
סימן־ההיכר הקלאסי של דיין. זאת למדו
על בשרם אלפי התמימים הנלהבים שהקימו
את תנועת דיין לראשות הממשלה ערב הבחירות
האחרונות, ושהיו משוכנעים כי
הוא יפרוש ממע״י והתאכזבה

כמה מראשי הפעילים כאותה
תנועה הם הראשונים המתנבאים
היום כי גם הפעם לא יפרוש דיין.
הוא יעודד את הניחושים על
ואם כצד הדאגה העמוקה הזאת פרישתו, יגביר את המתח סביבו
תטופח תדמיתו של דיין באיש בצמרת מע״י, יציב את עצמו כהיחידי
בממשלה הער לסכנות קנאי לביטחון המדינה בנגד גולאלה,
שאינו מוכן לכלוע את ה־ דה הוותרנית וההססנית, ובנגד
פתיונות המסובנים שמושיטים לו אלון וספיר התכוסתנים. על-ידי
האמריקאים אלא כוחן בל הצעה #לחמת־התשה זו יחתור תחת
לפי קנה־המידה העליון של ביט אושיות שלטונם במפלגה, מתוך
חון המדינה -הרי ברור כי חשי חשבון פשוט: הדרך הבטוחה בבותו
של דיין אינה יורדת באשר יותר להגיע לשלטון, היא באמצמדכרים
על שלום, אלא עולה עוד עות מפלגת־השלטון.
סיכם אחד מיריביו של דיין :״ביוני
יותר.
נוצר מצב מוזר: דיין הודה בפומבי, שאין
בפני ישראל מוצא אלא במציאת הסדר־שלום.
שכן הוא הצהיר שצד,״ל אינו יכול
לעמוד מול הצבא הסובייטי; ועוד שישראל

1967 עזרו לו 100 אלף חיילים מצריים
בסיני להיבחר לשר־ביטחון. עכשיו יש המקווים
שמאה טילים מצריים בסואץ יעזרו
לו להיבחר לראש־ממשלה.״
במדינה עיתונות
נליריה, גליריה,
ה ל לוי ה!
אף קריין בטלוויזיה הישראלית אינו
להתמודד עם הקריינית הקבועה של ה
הערבית באותה טלוויזיה. לגלוריה סטי,
בת התערובת מיריחו, ישנו הקסם ה
הטבעי והנוכחות על המסך הקטן, שאי
אף אחד מאלה המופיעים בתחנה ה!5
זאת הסיבה לכך שאלפי מאזינים ס
מבינים אפילו מילה אחת ערבית, עו
הופעותיה הקצרות
היה ברור שלא ניתן לשמור את גל
לזמן רב עבור דוברי הערבית בלבד
ראשון שהסיק מסקנה זו היה הצהרון
עות אחרונות, שחתם על חוזה מיוחד
גלורתז׳ שילם לה סכום שמן תמורת
סום קבוע של כתבות במוסף של הני
אחרי שנישאה לאיש הרדיו היהודי
סופר, היה זה רק צעד טבעי שגלוריה
תלב גם באמצעי התיקשורת העבריים
ידיעות אחרונות היה זריז מספיק כדי
החתים אותה על חוזה.
כתבה גלוריה, ברשימה שנשאה אח
כותרת ״הערבים חושבים בלב ולא ברזי
״בישראל זוכה הפלסטיני ביחס של זיו
בארצות ערב הוא מכונה בוגד אשר
את מולדתו. בירדן הוא זוכה להכנסת
חים׳ ואף־על־פי־כן מכוון מלוא הלחץ
מרירותו כלפי ירדן דווקא. הייתכן כי
פלסטינים מנסים לכרות את הענף,
הם יושבים?״
אחרי פירסום כתבה זו נאלצה גלו
להפסיק את בתבותיה בידיעות אחרונות,
סיבה, כפי שהיתר, ידועה לאנשים מן
בלבד: אירגוני החבלה רגזו על הרשי
איימו על הוריה של גלוריה היושבים
יריחו, כי אם לא תפסיק לכתוב בע
עברי, יתנכלו לחייהם.
בעלה של גלוריה, אדי סופר, הכחיש
הידיעה. אם כן, מדוע הפסיקה גלוריר,
תוב ליהודים ונגד הפלסטינים? ״היא ן
קד, בלימודי יהדות לקראת הגיור שי
אמר.

דיעות
ה חזי ת ה שנייה
של ״ אל־ פתח״
בחזית הערבית נוחלים הפידאיון ן
מפלה מכאיבה: אין הם מעיזים לתקוף
עבד־אל־נאצר, מקורותיהם הכספיים נסתר
והם צפויים לעימות עם הצבא הירדני
לבנוני. האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים
מוחזקים מתנכרת לעמדתם בגלוי (ו
הנדון).

אם קיוו לשאוב עידוד מן הנעשה בח
השנייה — חזית ההסברה הבינלאומית,
עיקר בחוגי השמאל החדש באירופה
חיכתה להם אכזבה. גם בחזית זו נחלו
פידאיון, זה עתה, תבוסה חשובה, בע
משמעות ארוכת־טווח.
פלסטין השלמה. תבוסה זו לבי
צורה של חוברת צרפתית בת 175 עמוד
כתב־עת הנושא את השם אלמאן (״יסודות
החוברת יוצאת מטעם גוף הקרוי ״הוו
הבינלאומי של השמאל למען השלום בג
זרח התיכון״ ,שהרוח החיה בה הוא צ׳
פאריסאי מזוקן, דמוי־הרצל, בשם מאן
הלטר.
את החוברת ערכה אשתו, קלארה הלו)
— צעירה חריפת־לשון, שביקרה פעמ1
רבות בארצות־ערב ובישראל. מטרתה ד
פעם: לבדוק מהי עמדת השמאל, על פלג
השונים, לסיסמה המרכזית של הפידאיו
הקמת ״מדינה פלסטינית, איחודית, חילוני
ודמוקרטית״ בכל ארץ־יעראל. הכוזנה הי,
כמובן, למדינה שתבוא במקום ישרא

לא בצידה.
המסקנה המדהימה של המישאל: אין א
פלג חשוב אחד בשמאל הצרפתי, על כ
גווניו, התומך בסיסמה זו.
מכתבשל ״ א ר ־ פתח ״ .בחובר
השתתפו כמה הוגי־דיעוח משני הצדדיג
ראסאן כנפאני, איש החזית העממית לש
חרור פלסטין, חזר על עמדתו הידועה* .אח
(המשן בעמוד 16
* אותה ביטא באוזני דנה זוהר, שריאי׳
נה אותו בביירות ודיווחה על כך בד,עול

הזה (.)1717

במדינה
(המשך מעמוד ) 15

החולצה הגברית
ע ם התפר האנכי האלגנטי מדי אולו ע ם כו תנ ה

מראשי אל־פתח, אבו־עומר, ביקש סליחה
על שלא הספיק להשיב בעוד מועד. המכתב
האדיב, על נייר־המכתבים הרשמי של
״התנועה הלאומית הפלסטינית לשיחרור —
אל־פתח — יחסי־חוץ״ ,מודפס בחוברת.
בצד הישראלי הופיעו הפרופסור יעקב
טלמון, אורי אבנרי, מזכיר מע״י ליובה
אליאב, ד״ר משה סנה ואיש־שי״ח יוסי
אמיתי. כולם הכירו בזכות הפלסטינית להקים
מדינה משלהם בצד ישראל — אך
שללו לחלוטין את רעיון המדינה האיחודית
במקום ישראל.
כל זה היה צפוי. לא כן התשובות של
ראשי השמאל הצרפתי.
כולם נגד. ריבוי האהדה לסידאיון בצרפת,
כך מסתבר, אינו מביא את האוהדים
לחיוב המטרה המדינית המוצהרת של הפי־דאיון.
כפי שקבעו הדוברים:
#קלוד אפטיה, מזכיר מפלגתו ה־מרכזית־שמאלית
של פראנסואה מיטראן :
״ההכרה בעובדה הלאומית הפלסטינית...

11101011

עורכת הלטר
בצד — כן, במקום — לא

ק1<1-111^;{ 013025101)׳ 0 1011ז3וז*18ז1? 189 1

^ י ^ יייי

אינה יכולה להעמיד בספק את קיום מדינת
ישראל, כלומר זכותם של הישראלים לבטא
את לאומיותם שהם בוחרים בה.״
#ז׳אק דני, חבר הוועד המרכזי של
המפלגה הקומוניסטית הצרפתית :״המפלגה
הקומוניסטית הצרפתית מכריזה נמרצות על
פתרון מדיני המבוסס על קיום מדינת ישראל
והזכויות הלאומיות של עמי ערב, ובכי
לם העם הערבי של פלסטין.״
#מאנואל בדידיה, איש המפלגה
הסוציאליסטית השמאלנית של מישל רוקה
(פס״ס :״הכרה בהתנגדות הפלסטינית, והכרה
בעובדה הלאומית הישראלית.״
#א? ן קריכין, מנהיג התנועה הטרו־צקיסטית,
הקרובה ביותר לפידאיון :״זכות
ההגדרה העצמית של האומה האחת תלד
ייה בזו של ה אומ ה השנייה.״
י• דוגר ודדיה, איש המפלגה הסוציאליסטית
הרשמית :״המדינה האיחודית
הדמוקרטית, בכל שטח ארץ־ישראל ולשתי
האוכלוסיות, היא פתרון משביע־רצון מי
בחינה מופשטת. אך בשעה זו אינה בסיס
ריאליסטי להחזרת השלום. הקמת מדינה.
פלסטינית בצד מדינת ישראל משאירה
את הדלת הפתוחה להקמת פדרציה ברבות
הימים.״
#ז׳אק פרק, הוגה־הדיעות הדגול ה־ערבי־למחצה,
אלילם של השמאלנים הערביים
והאפריקאיים :״המשקיף הזר צריך
להזהיר בפני גישה של הכל־או־לא־כלום,
העלולה להוביל לאסונות גדולים יותר מזה
שהיא באה לתקן. יש להכיר בקיומה של
מדינה המוכרת על־ידי או״ם, שיש לה
דינאמיות הידועה היטב*.
#מקסים רודנסון, המזרחן היהודי
הנודע, הנחשב לפרו־ערבי :״הפתרון
הנוכחיות, אינו
הצודק ביותר, בנסיבות
יוכול להיות פשרה.״
כאשר ידונו אירגוני־הפידאיון על עמדתם
הסופית כלפי רעיון המדינה הפלסטינית בגדה
המערבת וברצועת־עזה, לא יוכלו להתעלם
מן העובדה שמלבד קבוצות־שוליים
חסרות חשיבות מעשית,אין בדעת־הקהל
העולמית אף גוף חשוב אחד התומך ב־מצעם.
זהו
נצחון גדול למחנה־השלום הישראלי;
המטיף מזה שנים לרעיון דו־הקיום של
ישראל ופלסטין בשתי מדינות נפרדות..
העולם הזה .1722

עצומה של תה״ל :
בחירות חדשות מייד
מיבצע המתוכנן על-ידי תה״ל, בחלק ממערכתה
נגד קבלת תוכנית השלום: החתמה
המונית של אזרחים על עצומה לערוך
כחירות חדשות מייד.
הטענה: ממשלת גולדה מאיר לא קיבלה מנדט מן
הבוחר לחתום על חוזה שלום, המחייב נסיגה מן השטחים.

באופק!

עימות עם סיו
הנוכחות הסינית תורגש יותר ויותר על
גבולותיה המיידיים של ישראל. כשלב ראשון:
בסוריה ובקרב אירגוני הפידאיון הפלסטיניים.
יהיה
זה חלק ממיתקפה דיפלומטית ואסטרטגית גדו־לה
של פקין, המכוונת בראש וראשונה נגד ברית־המועצות,
ואשר יעדה: השתלטות על התת־יבשת האסיאתית
ממיזרח לסואץ, או לפחות ניטרולה.

פקין, הנהנית מסגירת תעלת סואץ כפני
תנועות הצי הסובייטי, אינה מעוניינת ב
השכנת השלום כמרחב בחסותם המשותפת
של מוסקבה וושינגטון. על כן תתמוך
בבל גורם ערכי המתנגד לשלום המוצע,
תנופך כסיסמה הקיצונית כיותר של חיסול
מדינת ישראל. כלי חשוב: אספקת נשק
לפלסטינאים.
במקביל תנסה להגביר את אחיזתה המצומצמת בחוף
המיזרחי של אפריקה, בעיקר על־ידי מתן סיוע כלכלי
וטכני מאסיבי.

1ו*ץ וז1ו זו

רפאל רוצה
לפרק! את הממשלה
יעדו המיידי של יצחק רפאל! :לפוצץ את
ממשלת גולדה מאיר.

נאצר יקובל משלחת
של יהודים אמריקאיים ;
כארצות-הברית הולכת ומתארגנת קבוצה
של פרופסורים ואנשי-רוח יהודיים, ה עומדים
לצאת לסיור משותך במצרים ובירדן.
הגישושים המוקדמים לקראת ביקורה של המשלחת,
המורכבת מחוגים ליבראליים של יהדות ארצות־הברית,
העלו כי לא יושמו כל מיכשולים לקראת ביקורם
זה וכי קרוב לוודאי שהם יתקבלו גם לשיחות על־ידי
אישים רשמיים במצריים ובירדן.

לא מן הנמנע שנשיא מצריים עצמו יקבל
את המשלחת. כביקורם כארצות ערב ינסו
אנשי המשלחת להציג את דעות מחנה שוחרי
השלום כישראל וביהדות ארצות־הב
דית לגבי הסיכויים לשלום כין ישראל וערב.

גדל
יבוא הכלות
מן הגדה המערבית
שיעור הנישואין בין צעירים ערביים אזרחי ישראל
לבין צעירות ערביות מהשטחים המוחזקים, גדל בשבועות
האחרונים, ואף מחירי המוהר בגדה המערבית
האמירו. הגורם הישיר לכך: שיחות השלום בחסות
הד״ר גונאר יארינג.

כין ערביי ישראל, במו כין תושבי השטחים
המוחזקים, גברה ההרגשה בי ישראל
תיסוג כקרוב מהשטחים שנכבשו, ואז לא

תהיה עוד אפשרות לצעירים ערביים מאזרחי
ישראל למצוא כלות בשטחים. משרד
הפנים והמימשל־הצבאי אינם רואים בעין
יפה תופעה זו ומציבים לאחרונה קשיים
בפני נשואין מסוג זה.

כסה לילדי ביאפרה — יש
אבל ביאפרה כבר איננה
בחשבון הבנק של הוועד הישראלי להצלת ילדי ביאפ־רה
הצטבר סכום כסף המונח כאבן שאין לה הופכין.

כזמנו, לפני נפילת כיאפרה, הועברו כל התרומות
שנאספו על-ידי הוועד הציבורי ל
מן ג־דויד־אדום, שעסק בהושטת עזרל לילדי
ביאפרה. אולם אחרי כניעת כיאפרה ל•
ניגרים, מסרבים הניגרים בכל תוקף לקבל
איזשהו סיוע מבחוץ לעזרת הביאפרים.
עתה יצטרך הוועד להחליט לאיזו מטרה להפנות את
הכספים שלא הספיקו להישלח לביאפרה.

מלון ״נאות מידבר״ נמכר
לבעלים ישראליים
חמש שנים אחרי שבעלי מלון נאות נזידבר בבאר־שבע
פשטו את הרגל, הצליח כונס הנכסים למצוא קונים
למלון. בניגוד לתקוזה לשכנע משקיעים זרים לקנות את
המלון, נמכר המלון לבסוף לאזרחים ישראליים, תושבי
באר־שבע, בסכום של 3,460,000ל״י.

הקונים הם כעלי מלון ״זוהר״ כבאר
שבע, שרכשו בעצמם 37<70 ממניות המלון.
שארית המניות נמכרו ב 18-חלקים לתושבי
באר-שבע, שכל אחד מהם שילם כ•
52 אלך ל״י עבור חלקו. הקונים קיבלו הלוואה
ממשלתית כסך של בשלושה מיליון
ל״י, בך שלמעשה לא השקיעו במעט בלום
מכספם עבור 379$,המניות שבידם.
עיסקה זו נחשבת לטובה במיוחד נוכח העובדה שבשלוש
השנים האחרונות, בהן נוהל המלון בידי בונם
הנכסים, לא היו הפסדים והמאזן של חצי השנה האחרונה
אף מראה רווח של כ־ 160 אלף ל׳׳י.

הדחפים הם אמנם איש־ים — בשל החרם שהטילה
עליו ראש־הממשלה כמועמד לחבר־ממשלתה — אך קיים
גם הרקע המדיני והמפלגתי הנכון שיאפשר לרפאל
להוביל את תוכניתו לשלבים מתקדמים של ביצוע, ואולי
של הצלחה.
התנגדותו לממשלה תהיה על ביטחוני־מדיני, והוא
ירכז את חסידי ארץ־ישראל השלמה שבקרב סיעת ה־מפד״ל
בכנסת. אלה מהווים רוב, וכבר עתה ברור כי
יצביעו נגד מדיניות הממשלה בעניינים אלה, על אף
היות מפלגתם שותפה בקואליציה.

יתכן שבתחילה יהיו מייקרים של הימנ•
עות־מהצבעה בנושאים מדיניים ככנסת,
אולם גם בכך די להביא לפירוק הקואליציה.
במקביל
יהיו ח״כים דתיים אלה פעילים ובולטים בתנועת
ההתנגדות לנסיגה, בהסתמכם על החלטות מפורשות
שהתקבלו על־ידי המפלגה בימי הליכוד הלאומי.

הערכתו של רפאל עצמו: הממשלה תתפרק,
ולא יהיה מנוס מבחירות חדשות
תוך חצי שנה.
ההתחרות בגיו-וייצמו
כדאי לשים לב ליחסים בין מנחב בגין לבין עזר
וייצמן. בבחירות למוסדות תנועת החרות במחוז תל־אביב,
בולט יותר ויותר הניכור בין השניים, כשוייצמן
משייך עצמו בבירור לגוש הטוען לשינוי פני התנועה
והנהגתה.

בעת ביקורו הנוכחי של סגן נשיא ארצות״הברית,
ספירו אגניו, בקמבודיה, הסתבר כי גם מישמר הראש
של נשיא ארצות־הברית הצטייד בתת־מיקלעי
״עוזי״ מתוצרת ישראל כנשק אישי. בזמנו היו אלה
״הגורילות״ ,שומרי־הראש של נשיא צרפת לשעבר,
שארל דה״גול, שאימצו להם את ה,,עוזי״ כנשק

אישי. עתה הסתבר כי בעקבותיהם הככו גם אנשי.
הביטחון של הבית הלבן. בתמונה נראה ספירו .
אגניו (מימין) געת קבלת הפנים שנערכה לו בבואו
לקמבודיה. משמאל ניצבים שומרי״ראשו, מזויינים י
ב״עוזים״ .העיתונות בארצות-הברית הבליטה עובדה,
זו, כסימן שארה״ב החלה לרכוש ״עוזים״ מישראל-.

עובדה היא, כי וייצמן שוב אינו שייך
לשום פורום מנהיג של גח״ל, מאז חדל
להיות שר. קבע זאת בגין עצמו, אשר אחד
ממקורביו הסביר כי ״אם יתמנה עזר למוסד
בזה, מכלי להיות ח״ב או שר, יהיה
צורך למנות גם את דולצין. ודולצין לא
מספיק אחראי.״

במדינה הפגנזת חולירע
וקא טיו שו ת
קשה היה לדעת אם אלפי הירושלמים
שמילאו את כיכר מנורה ביום השני האח־

החוג בקריות ייפגש ב־ 3.9.70 בשעה 20.30

אצלמשפחת יגול
הגפן ,5קרית ביאליק

נושא:

מסירת דו״ח מהועידה

המשך ההתארגנות

יאוש

המרצחים יגיחו. בגין השתמש בכל
האמצעים כדי להבהיל את שומעיו. על
רקע מפת ענק, עליה היו מצויירים טווחי
קאטיושות שיוצבו בגדה המערבית ויסכנו
את ערי ישראל, הופיע בגין כשמקל ארוך
בידו, הצביע על המפה כמצביא בחדר מלחמה
.״רחוב בן־יהודה, רחוב יפו, הקטמו־נים,
כולם יהיו בטווח הקאטיושות אם ניסוג
עפולה ובאר־שבע יהיו תחת אש...
אם ניסוג יגיע הנה חוסיין ובעקבותיו יגיחו
המרצחים,״ זעק בגין.
יותר משיצא נגד ממשלת גולדה מאיר,
יצא בגין נגד ארצות־הברית :״על ארצות־הברית
לזכור שהעם הקטן הזה עשה בשביל
אמריקה יותר משעשתה אמריקה בשביל
ישראל ...מה יכול נאצר לתת לאמריקאים
איני יודע, אבל בינתיים נתן נאצר
לרוסים את החולירע
כריכת החולירע, שהיא סכנה מוחשית
לתושבי ירושלים, יחד עם תיאור פגזי ה־קאטיושות
שיונחתו עליהם, עשתה את
שלה. המונים משולהבים, בתוכם בלטו
בחורי ישיבות ורבנים, הגיבו על דברי
בגין בתשואות סוערות. היה ברור שכמו
בימים הטובים יכול בגין, אמן הדיבור,
לעשות. בקהל ככל העולה על ליבו. אילו
היה קורא להמון לעלות על הכנסת, היו
עושים זאת בהתלהבות.
אחריו הופיעו נואמים נוספים, שתמצית
בדריהם:
• ד״ר חיים יחיל קרא לעם להתלכד
נגד סכנת הנסיגה

עוד נותר כדי להקל עלינו את החיים? אנו עומדים לחופו של אוקינוס, וקוראים
1הלילה ואל הריקנות שמעבר לנו, לפעמים נשמע קול עונה מתוך החשיכה. אבל הקול
א קולו של טובע; ומיד שב השקט לשרור בכל. העולם נראה לי מקום נורא ביותר;
נפר הסובלים והאומללים גדול מאד, ולעיתים קרובות אני תמה כיצד הם מסוגלים
זאת את כל זאת. להכיר אנשים היטב, הווה אומר לדעת את הטרגדיה שלהם; הטרגדיה
רך־בלל משמשת נקודת המוקד אשר מסביבה בנויים חייהם. ואני מניח שלולא״ היו

׳ • ח״כ משה צבי נריה התרכז בדבריו
במצבם של השבויים במצריים.
בנו של הרב הראשי, הראשון לציון

יצחק ניסים, ח״כ משה ניסים, אמר ששלום
בלתי מבוסם מהווה הזמנה למלחמה נוספת.

משך רוב הזמן בענינים שד הרגע, לא היו יכולים להמשיך ולחיות״.
הדברים הללו נאמרו על־ידי אחד מגדולי ההוגים של הדור הזה, על־ידי אדם ששימש
יזם ומלכד לתנועות שלום רבות בעולם, אדם שהלהיב צעירים רבים למאבק נגד
רוץ החימוש והאטום, אדם שזכה להגיע לגיל המופלג של תשעים ושבע שנים.
נתי לברטרנד ראסל, הוגה־הדעות האנגלי המפורסם, אשר הנאמר למעלה לקוח מתוך
זוטוביוגרפיה שלו, שזה מקרוב ראתה אור באנגליה ובארצות־הברית.

<• ח״כ מרדכי סורקים החשיד את האמריקאים
בכוונות־זדון.

בגין נואם בעצרת גח״ל
הטון השתנה, גם המילים

• ח״כ איסר הראל הזהיר כי אין לקבל
את תוכנית רוג׳רס.
אולם אף אחד מנואמים אלה לא הצ־

ברמרנד ראסל היה הנביא האחרון שדיבר על יכולתו המופלאה של האדם, על ערכו
;:משי, ועל הבטחון כי אכן השג ישיג את אשר הוא שואף להשיג. ברטרנד ראסל
יה אחד מן האחרונים שהיה משוכנע כי האדם בעצמו יגשים את ״ימות המשיח״,
כיא לעולם שלום אמיתי ויציב, שוויון רכוש ואחוזה. אך הוא — כמו רבים לפניו
זחריו — סיים ביאוש נורא. המאורעות האחרונים שכנעו אותו כי כל תקוזת חייו
כוססת על שקר גם, שכן האדם בכל־זאת מושחת, פגום — וחלוש מכדי שיוכל
:תגבר על עצמו. הוא רואה עתה מסתור אחד: ה״ענינים של הרגע״ ,שבהם יכול
זדם להטמין את ראשו בחול ו״לשאת את כל זאת״ עד להתפוצצות האדירה והאחרונה
:סטוריה האנושית.

הוא לא הראשון שמגיע למפסקנות כאלו, וכנראה גם שלא יהיה האחרון. קהלת, מאות
כות של שנים לפניו, דרש לפשר החיים, ומצא את עצמו עומד בפני המסקנה הנוראה
״הבל הבלים, הכל הבל״ ,ועליכן טמן גם הוא את ראשו בחול למשך זמן־מה ואכל
זתה בדעתו כי מחר ימות. כדאי לקרוא את הספר התנ״כי הנהדר המוזנח הזה, וכדאי
1לשים לב למסקנה הסופית שאליה הגיע קהלת בסופו־של־דבר: בסוף ספרו הוא
שתחרר מן היאוש ומרפיון הידיים הבא לו מיאושו, ומסכם כי ״כל האדם״ יבול
כל זאת להגיע לידי ביטוי אמיתי ומושלם — אבל מסגרת מוגדרת ומאד לא מקובלת
יום: יראת ה׳ ועשיית רצונו.
אנו, היהודים המשיחיים, איננו פסימיסטים כברטרנד ראסל. אנו מסכימים עם קהלת.
אופטימיזם שלנו איננו נובע מכך שעדיין לא התאכזבנו מן האדם. ההיפך הוא הנכון:
עולם לא שמנו באדם את מבטחנו. כל־כולם של ההתרחשויות הרוגשים מסביבנו היום
תרחשים כפי שנאמר מקודם כי יתרחשו, והדברים כתובים שחור על גבי לבן מזה
אות שנים ויותר. עובדה זו משמשת לנו לחיזוק־יתר לבטחוננו באלוהים אשר יתערב
היסטוריה האנושית — כפי שהתערב שוב ושוב במשך הזמן, ויביא את אותם ״ימי
משיח״ המצופים.
האדם לא יושיע את עצמו, אלוהים יושיע אותו — או שישפוט אותו. הבחירה בין
שועה למשפט (ישועה מן העבדות לאותו טבע מושחת שכבר דברתי עליו, וכן מתוצי
ות המעשים שנעשו מטבע זה) ,בחירה זו בידינו היא. גם בימים ״מודרניים״ אלו יש
;קום לתשובה כלפי אלוהים ואמונה בישוע, המשיח אשר בידו יעשה ה׳ כל זאת.
:חוץ למסגרת זו של תשובה ואמונה — אנו כבולים לאותו יאוש נורא, שחן זהו רצון
;אלוהים, שנפנה גם לדוחים־את־דרכי־אלוהים, גם אם הם מתכסים באדרת חסודה של
נורה ומצוות, ונראה בישוע מנצרת את המבטא בר־הסמכא של מהות יעודנו כיהודים —

כבני אדם.
ז.ד ,2234 .רמת־גן

מכתבים ייענו

ירובעל

קהל אלפים מאזין לנאומו של בגין
אפילו לכבוש את בגדאד

רון, בעצרת הראשונה שערך הוועד העל־מיפלגתי
למניעת נסיגה, באו להפגין נגד
הנסיגה או לשמוע את מנחם בגין.
הקהל הירושלמי היה מאז ומתמיד הקהל
הטוב ביותר של בגין. כשהוא מופיע
בפניו מרגיש בגין כמו בימים הטובים
כשנאם בהפגנות המונים נגד השילומים או
נגד נסיגה מסיני ב־ . 1956 ניכר עליו שהוא
חש להחליף את סיגנון נאומיו האלגנטיים
המבריקים בכנסת, וחוזר אל הסימון ה־דמאגוגי
של הנאום להמונים.
יתכן ואלפי המפגינים היו באים לשמוע
את בגין גם אם היה קורא להחזרת כל השטחים
או לכיבוש בגדאד. ויתכן גם שתושבי
ירושלים, יותר מאזרחי ערים אחרות
בישראל, מתנגדים בנפשם לכל נסיגה
כיוון שהם רואים אותה בחלוקתה מחדש
של עירם.

ליח לעורר את הקהל כשם שעשה זאת
בגין.

עסקים
לא על הלחם לבדו
י חי ה מוכר הלחס
כמה יכול כבר בעל מכולת להרוויח ממכירת
לחם אחיד, שמחירו לצרכן 38 אגורות?
כמה בעלי מכולת בבאר־שבע מצאו
שיטה בעזרתה ניתן להרוויח מכיכר
לחם אחד סכומים נכבדים מאוד, המגיעים
לפעמים למאות לירות.
יום אחד התיצב אברהם בן יחיא בנימין,
בעל מכולת בשכונה ד׳ בבאר־שבע,
בפני ליאון ברגר, בעל מאפיית נחשון,
חנבולם הזה 1722

^.נ דרמה בלשית מאחורי הקלעים של ״בלש״
מי ״רצח״ את מי: השחקן או המפיל?
** זמן כפר דא היתה שערוריה

1^ 1אמיתית בחיי התיאטרון בארץ. הס־בי,
לכך נעוצה אולי בעובדה שבעצם אין בל
כך הרבה תיאטרון בארץ• אבל ככל שיש
פחות תיאטרון כך יש יותר שערוריות.
בהתחלה היתד. לנו שערורית מלכת ה־אנזבטיה.
אחריה באה שערורית אריק לביא,
שסולק בהצגת שירי ז׳אק בדל ערב הצגת
הבכורה בה עמד לככב, אחרי שהשמיע
כמה ביטויים קוליגאליים כלפי הבמאי.
והשבוע התפוצצה שערורית הבלש; מחזה

וויזיה וסרטים בחו״ל :״הצרות התחילו
כבר מהיום הראשון. קיבלנו את הטכסט
של המחזה ביום בו החלו החזרות, כך שלא
היתד, לנו כל אפשרות ללמוד את הטכסט
ולהתכונן קודם. צריך להבין שזה
מחזה הנמשך למעלה משעתיים ובו מוטל
על שחקן אחד לשחק כמעט שלושת רבעי
מהטכסט. זהו תפקיד הסופר במחזה, שהוטל
עלי•
״זהו תפקיד שקסם לי מהרגע הראשון.
הוא כאילו נולד בשבילי ונתפר לפי מידו-

נורא. גודיק עמד כל הזמן על הראש והאיץ
בנו למהר כדי שנספיק להצגת הבכורה•
הוא לחץ על הבמאי והבמאי לחץ
עלי.
״אחרי שבועיים וחצי של חזרות היה
ברור לי שלא אהיה מוכן להצגת הבכורה
במועד שנקבע מראש. זה פשוט לא היה
יתכן ואפשרי. הבעייה לא היתד, של למידת
הכמות העצומה של הטכסט, אלא של
עצם המשחק. הרגשתי שבצורה כזו אני
לא יבול להופיע. היושר האמנותי שלי לא

השחמו יצחק שילה:

,הכסף ש ל גודיק
לא •קנה א ת נשמת!׳

להיות

לשניים העומד
גיורא גודיק.
כאן נעשה הפיצוץ שלבים שלבים. תחילה
באה לפני שבוע הודעה מטעם המפיק גיורא
גודיק בה נאמר כי אחרי שאחד משחקני
ההצגה, יצחק שילה, לא הצליח להתגבר
על הטכסט וללמוד אותו בעל־פה, הוא
שוחרר מההצגה• אולם כעבור שבוע נמסר
כי שילה חזר להצגה. לא עברו יומיים
ושילה בחוץ. הפעם נאמר כי הוא התמוטט
במהלך החזרות. שמועות ורכילויות החלו
סביב הצגת בלש, עד שהתעלומה סביבה
נראתה כעלולה להיות מותחת יותר מהמחזה
עצמו.
אולם בדרך לפיענוח התעלומה התגלו כמה
תופעות הראויות לתשומת־לב.

מוצג

בתיאטרון

חזרות כתחתונים
ץ יורא גודיק, מידך המחזמר כ־
^ ישראל, גמר את הסום עם המחזות

תי. אהבתי אותו מהרגע הראשון. הרגשתי
שזה עשוי להיות התפקיד של חיי. אני
שחקן רציני. מעולם לא הופעתי בחלטד
רות• עבדתי על התפקיד בכל הרצינות והחשיבות
שייחסתי לו.
״הטכסט עצמו, בתרגומה העברי של
תרצה אתר, אינו קל. יש המון בעיות שצריך
להתגבר עליהן. אבל מתחילת העבודה
התעוררו קשיים. המתרגמת לא

ד,ירשה לי להשלים עם כך• אני לא זונה
שמוכר את היושר האמנותי שלו בשביל
כסף. הכסף של גודיק לא יכול לקנות את
הנשמה שלי.
״הודעתי לגודיק שלא אוכל להיות מוכן
לתאריך שקבע. הוא לקח ממני את הטכסט
והודיע שיחפש שחקן אחר במקומי. יצאתי
לנוח מהמאמץ בעין־הוד. היה לי העתק
של הטכסט, שרשמתי בכתב ידי• פשוט

המפילז גיורא גזדיז

,אינני מוסד צדקה ־־
שילה הוא חולה!״

המוסיקליים שלו. אחרי שהגיע למסקנה כי
אין עוד עניין מסחרי בהעלאת מחזות מוסיקליים,
החליט לעבור לשטח התיאטרון,
להפיק מחזות דרמטיים מיעוטי משתתפים,
שנוסו כבר בהצלחה בחו״ל.
בלש -דרמה של רצח ומיסתורין רבת
תהפוכות, הוצגה בהצלחה גדולה במשך
שנים בלונדון. גודיק, שהזכויות להצגה בידיו,
החליט להעלותה בישראל. הוא שכר את
הבמאי היי קילוס, זה בחר את צוות שני
השחקנים בהצגה — יצחק שילה ומישר,
אשרוב. ביום בו החלו החזרות נקבע כבר
תאריך הבכורה — בתום חודש ימי חזרות.
עוד לפני שצמד השחקנים עשה את צעדיו
הראשונים, כבר פורסמו מודעות בעיתונים.
אלא שגודיק שכח שהפעם אין הוא מפיק
מחזה מוסיקלי, המבוסס בעיקר על תפאורות,
מוסיקה ורקדנים והוא עוסק הפעם
בשחקנים — בני־אדם.
סיפר יצחק שילה, מוזתיקי התיאטרון הישראלי,
לשעבר שחקן הקאמרי וכיום שחקן
עצמאי, שהירבה להופיע בתוכניות טל
היתד,
נוכחת בחזרות כדי לתקן את ה־טעון
תיקון. חוץ מזה עבדנו בתנאים נוראים•
בחום של אוגוסט עבדנו על במת
אלהמברה. אף פעם לא הפעילו שם את
מיזוג האוויר בשעת החזרות. אחרי שהתלוננו
על החום הנורא, נתן גודיק פעם אחת
הוראה להפעיל את המזגנים. למחרת שוב
לא הפעילו אותם.
״אחר כך העבירו אותנו לעשות חזרות,
מבוקר עד ערב, בבית־הפועל שעל חוף הירקון.
החום שם היה נורא עוד יותר.
בחזרות הייתי לבוש בתחתונים בלבד ואפילו
לא היה שם שתיה. עבדתי שם
כולי נוטף זיעה. מעולם, בקאריירה שלי
כשחקן, לא עבדתי בתנאים כאלה. זה היה

שילה בסיפורו ,״התעניינתי אם מצאו
שחקן אחר. כשהתברר לי שלא השיגו,
הצעתי לחזור ולעבוד על התפקיד. גודיק
ידע שאפילו אם ימצא שחקן אחר, הוא לא
יספיק להתגבר על החומר עד לתאריך שנקבע
לבכורה. בלית ברירה הסכים להחזיר
אותי. חזרתי לעבוד בבנין הפועל. כעבור
יום התמוטטתי על הבמה.

הגדולה במאפיות באר־שבע, המעסיקה כסא
עובדים. בידו האחת החזיק כיכר לחם
ובידו השניה מקק .״את זה מצאתי בלחם
שלך״ ,זעק אברהם בנימין, כשהוא מנפנף
את המקק מול אפו של ברגר.
״אי אפשר לעמוד על יד כל עובד במאפיה
ולשמור עליו״ ,הסביר ברגר מאוחר
יותר .״קורה לפעמים שגופים זרים נכנסים
לבצק למרות כל המיתקנים החדשים. בדרך
כלל, כשקונה מוצא גוף זר בלחם שלו,
מסתדרים איתו. אבל אם בעל מכולת מוצא
משהו, הוא מתחיל לסחוט״.
ברגר ידע שאברהם בנימין יכול להגיש
נגדו תלונה למשרד־הבריאות. הוא יועמד
למשפט ויתכן שייקנס בסכום של 50ל״י.
הוא העדיף לשלם את 50 הלירות לבעל
המכולת ולמנוע מעצמו את הטרדה הכרו

במשפט עם כל ההשלכות המקובלות.
מחט בערימת השחת. לא עבר יום
אחד ובעל מכולת אחר משכונה ד׳ התיצב
בפני ברגר. הפעם היה זה עמרם ביטון.
גם הוא החזיק כיכר לחם ומקק, וגם הוא
דרש 50ל״י תמוית אי הגשת תלונה, למש־רד־הבריאות.
שני מקקים בכיכרות הלחם
של מאפייתו, נראו לברגר כשילוב מקרים
יוצא־דופן. הפעם סירב לשלם את הסכום
שנדרש, אך סיפק במקומו לביטון חינם
50 כיכרות לחם שמחירם 16.60ל״י.
עברו כמה שבועות ובעל המכולת אברהם
בנימין שוב הופיע אצל ברגר. בידו האחת
החזיק כיכר לחם אבל בידו השניה החזיק
הפעם מחט .״תראה מה מצאתי בלחם שלך!״
זעק בעל המכולת. מחירו של ג׳וק בלחם
הוא 50ל״י, אבל תמורת מציאת מחט בל

דרש בנימין לא פחות מ־ 500ל״י.
ברגר סירב לשלם. בנימין הודיע שיגיש
תלונה למשרד הבריאות. בררג עוד לא
נרגע מנסיון סחיטה זה ולמחרת כבר הופיע
בפניו בעל המכולת השני משכונה
ד, עמרם ביטון. הוא מצא הפעם בכיכר
הלחם לכלוך וסיגריה. בניגוד לבנימין לא
דרש ביטון כסף, אלא פיצוי בצורת 100
כיכרות לחם חינם. תשלום זה היה ברגר
מוכן לשלם.
התלונה שהגיש בנימין למשרד־הבריאות
על מציאת המחט בלחם לא הוגשה בשמו,
אלא ע״י הקונה פחימה זוערה שטענה כי
בתה מצאה את המחט בסנדנניץ, שנטלה
עמה לבית־הספר. בדיקה מעבדתית שנערכה
במשרד־הבריאות לא העלתה כל הוכחה
שהמחט אמנם נאפתה יחד עם הבצק, ולא

מעולם הזה 1722

״גודיק היה צריו להבין שיש לו 5
עניין עם בן־אדם• לא עם מכונה. ד
לא יכול להכתיב לשחקן את קצב ההו
הות עם התפקיד. אבל הוא לחץ כל הוו
לא היה חשוב לו כלום מלבד תאריך
פרמיירה. אפילו לא צילצל אלי לשאול ז!
אני מרגיש אחרי שהתמוטטתי. הסתבר
הוא החליט לשים בתפקיד שלי את מיז
אשרוב, שהיה כל הזמן בחזרות והסט
ללמוד את הטכסט שלי. במקומו של מי?
ישחק יוסף שילוח.
חבל, זה היה תפקיד שנורא רציתי א
תו. אבל גם באהבה הכי גדולה יש לפי.
מים אכזבות. מה שכואב לי אלה הפירט
מים שהפיץ גודיק בעיתונים כאילו?
הייתי מסוגל ללמוד את התפקיד וכאי׳
הודיתי בכשלוני להתגבר עליו. מה הו
חושב? הוא רוצה להציג אותי כסנילן״
לגיורא גודיק עצמו היתה גירסה משי
על הפרשה. סיפר גודיק: אין לי נ
טענות לצחיק שילה, למרות שכל הנז
נגרם לי ולא לו. הקצבנו מלכתחילה חוד
ימים לחזרות. אחרי שבועיים וחצי ראי!
שהוא לא משתלם על החומר. הסכמתי לו
אריך את זמן החזרות ולדחות את הבכור
למרות שזה היה כרוך בשבילי בהפסד כס
רב. למרות ההארכה אמר שילה ביום בהי
אחד שאינו משתלט על התפקיד. חיפשו
שחקן אחר• מצאתי מישהו מתאים, אבל ה״
צריך לשחרר אותו מהמילואים. עשינו או
זה. אז פנו אלי שאם במילא אני דוחה או
מועד הבכורה, אז בכל זאת כדאי לנסדו
ולהמשיך עם שילה.
״אני לא אינסטיטוציה נתמכת ולא מום
צדקה. אבל אני גם בן־אדם. הסכמתי1> .
מייים אחרי שחזר לחזרות הוא שוב חל
וממש התמוטט לגמרי. נאלצתי שוב לדחוו
את הבכורה. הזמנתי איפור מיוחד מלונדו
בשביל שילה ועכשיו הייתי צריך לטלפ
שוב ללונדון ולהזמין איפור חדש.
״עוד לא קרה לי דבר כזה• אבל לא הי

אהבתי את התפקיד הזה. לכן המשכתי
לעבוד על התפקיד, למרות שידעתי שאני
בחוץ.״

״הפסדתי הרגה בסן?״
ך* עגור ש 3וע^^ם משיך לצחק

לי טענות אל שילה, כי הוא פשוט בן־אדם
חולה. אם כולם יכולים לסבול את האקלים
החם, כולל היי קילוס, שאינו ישראלי, אז
גם שילה צריך היה לסבול אותו, מה עוד!
שאיננו עומד בהתנדבות ...גם לא בשבילן
פרוסות. בשביל העבודה שלו הוא היה!
צריך לקבל שתי משכורות של ראש־!
ממשלה פלוס משכורת של שר־ביטחון.״
אבל שילה אינו מסכים עם טיעוניו של
גודיק. אמר שילה השבוע :״ויתורי לא
נעשה מתוך. חוסר־אונים כשחקן, כפי ש־גודיק
מנסה להציג זאת, אלא מתוך אחריות
מקצועית. לא רציתי לעבוד בתנאי לחץ
ופאניקה ולא רציתי לעשות פשרה עם
מצפוני האמנותי ואחריותי כלפי הקהל.״

הוכנסה ללחם מאוחר יותר.
עד המלך. הפעם החליט ברגר שלא
ישתוק עוד .״אם נכנעים לסחטנים זה כמו
בור ללא תחתית״ .הוא הגיש תלונה למשטרת
באר־שבע נגד שני בעלי המכולת.
המשטרה האשימה אותם בקבלת טובת הנאה
תמורת כיפור על פשעים. לפי החוק
גם המשלם כסף לסחטנים תמורת העלמת
עבירה הוא עבריין, אולם במקרה זה לא
יועמד ברגר לדין, ישמש כעד המלך במשפטם
של שני בעלי המכולת.
״מה שמעניין״ ,אומר ברגר ,״הוא ששני
בעלי המכולת האלה ממשיכים לקבל לחם
ממאפייתי. אבל מאז הגשתי את התלונה
נגדם במשטרה לפני ארבעה חודשים, אין
להם טענות נגד הלחם. פתאום נעלמו כל
הג׳וקים וכל המחטים מכיכרות הלחם״.

״ שמ״־סח די לארוחה ״פונסנבלו״ -מקום מראש

וזוביו היא מסעדה המבוססת על מיטבח צרפתי, שנפתחה
בשדרות ח״ן בתל־אביב על־ידי עולים מצרפת, שהשקיעו בה
כ־ 200 אלף ל״י .״רוב המבקרים כאן,״ מגלה אדגר רזמור
(בתמונה) ,מבעלי המסעדה ,״הם פקידים בכירים, קציני־צבא
גבוהים, שדי ממשלה, שגרירים או תיירים.״ עיקר הסועדים
מגיעים לוזוביו בשעות הלילה המאותרות. אפשר לקבל כאן
ארוחה ב־ 50ל״י לזוג, אבל מהעתקי החשבונות מסתבר ש יש
אנשים המשלמים 140 או 170ל״י לארוחה עבור שלושה
אנשים .״המחירים לא כל כך גבוהים אצלנו,״ אומר
אדגר ,״אבל רוב האורחים רוצים סרטנים ושותים משקאות
קבלות.״ מבקשים מהאורחים
־907
מתוצרת חוץ.

פונטנבלו היא אחת מממסעדות היוקרה של תל־אביב, מסעדה אכסקלוסיבית
השוכנת ברחוב דיזנגוף, ליד קולנוע ארמון־דויד. בעל המס-
עדה הוא אריה שטרן, שהוא גס בעליו של קפה שטרן הסמוך. שטרן,
בעל נסיון של 26 שנים בניהול עסקי אירוח, מספר :״אצלנו מזמינים:
מקומת מראש. משרדים ממשלתיים, חברות ממשלתיות וגם חברות מסחריות
פרטיות. לקבוצות כאלה אנחנו מגישים תפריט מיוחד וגם •מעמידים
לרשותם טלפון ליד השולחן. אני מעדיף לקוחות מסוג זה, מפני
שאז אני יכול לתכנן את העבודה יותר טוב. מובן שאנחנו נותנים
קבלות באופן חופשי על בל סכום שמשלמים עבור הארוחה. למי שאין
כסף, לא בא לסונטבלו.״ לדברי שטרן, הוא לא הרגיש בשום ירידה
במספר המבקרים או בסכומים שהם מוציאים כתוצאה מהעלאת המיסיס.

״סויאש׳׳ -מדם וגבקשים קבלות

החשבון הנחיר1

מסעדת טריאנה ברחוב קרליבך בתל־אביב, שייכת לסוג המסעדות
היקרות, המבוססות על מיטבח ים־תיכוני ובעיקר יווני, המצויות בדרום
תל־אביב. בדומה למסעדות אולימפיה ואקרופולים, משרתת גם
טריאנד, קהל מגוון המורכב בעיקרו מפקידים בכירים, מנהלי חברות
וקציני־צבא גבוהים .״אנו נוהגים להחזיק חשבון פתוח למנהלי עסקים
ולחברות ממשלתיות שאנשיהם אוכלים אצלנו. בסוף כל חודש
מסכמים את החשבון,״ •מספר אברהם נחמיאס, בעל המסעדה. נחמיאס

מציין כי לאחרונה קיבל בקשה. מהחברות הממשלתיות להגיש ל־אנשיהן,
האוכלים אצלו על החשבון הפתוח, ארוחות שמחירן מסתכם
בסביבות ה־ 20ל״י לאיש, במקום 30 עד 40ל״י שהיו נוהגים
לשלם עד כה .״כמעט אף אחד לא בא לאכול באופן פרטי,״ טוען
אברהם נחמיאס ,״כל האוכלים כאן מבקשים קבלות.״ החבורה הנראית
בתמונה צולמה באופן מיקרי, ואין לה קשר למה שנאמר באן.
מצב דומה לטריאנה שורר גס ביתר המסעדות עם מיטבח יווני.

הסיפור שהתפרסם לאחרונה היה
מדהים. נאמר גו כי ראש הממשלה, גולדה
מאיר, הזדעזעה כששמעה מפי יועצה
שמחה דיניץ, כי סעד בחברת פקיד
ממשלתי בכיר אחר במסעדה וכי מחיר
הארוחה היה 110ל״י, על חשבון
משלם המיסים, כמובן. גולדה, כך נאמר
בסיפור, נבהלה כל כך ממה שאמר
לה דיניץ, עד שחזרה על הידיעה בישיבת
השרים המיוחדת שדנה בהעלאת
המיסים האחרונה.
לא הסכום שציין דיניץ כמחיר
סעודתו הוא שהדהים, אלא תמימותה
של ראש־הממשלה המנותקת מהמציאות
הכלכלית, ואינה יודעת כי זהו
חזיון נפוץ ושיגרתי, השייך לנופח הכלכלי
של ישראל.
סיור בזק במסעדות הפאר של תל־אביב
וירושלים, שמחיר הארוחה לזוג
עולה שם מ 40-ל״י ועד ל 120-ל״י לזוג,
היה מוכיח לגולדה כי מרבית הלקוחות
של מסעדות אלה הם פקידים
בכירים, אנשי חברות ממשלתיות, קצי-
ני־צבא גבוהים ואחרים, שאינם משלמים
את חשבון ארוחותיהם מכיסה הפרטי
וממשכורתם, אלא זוללים על חשבון
הציבור. אלה המקבלים את חשבון

״קסבה״ -גם השרים באים

קסבה נחשבת למסעדה היקרה ביותר בתל־אביב, ואולי בכל ישראל. המסעדה שייכת לאמיל
נטלן, השוהה בימים אלה בחו״ל. בהעדרו, מנהל אותה אחיו, המסביר מדוע ניתן להוציא
בקסבה 120 ליי לארוחה טובה לשניים .״המסעדה שלנו היא הכי טובה בארץ. אנשים באים
הנה לא רק לאכול, אלא גם לבלות. זה גס המקום הדיסקרטי ביותר בעיר. זוג יכול לאכול
אצלנו ארוחה גם ב־ 70 ליי, אך בדרך כלל מזמינים ארוחות במחיר גבוה יותר. רוב האורחים
כאן הם מנהלי חברות מסחריות, אנשי עסקים הבאים לסיים כאן עיסקות ולפעמים באים
הנה נס שרי־ממשלת. מובן שאם מבקשים קבלה זו לא בעייה. גם אנשים פרטיים, שלא
מבקשים קבלות, באים לאכול כאן. אבל בדרך כלל הם אורחים של תייר ם או סתם עשירים.״

כל האנשים המופיעים בצילומים המתפרסמים בעמודים אלה,
צולמו באופן מיקרי במסעדות הנזכרות בכתבה זו. אין שום כוונה
לייחס להם אכילה על חשבון אחרים, ואין שום הוכחה כי אמנם
ביקשו קבלות עבור הארוחות שאכלו בהן. הצילומים מתפרסמים
ללא קשר עם הכותרות שמתחתן ובאו לצורך אילוסטרציה בלבד.

״מוקש״ ־ חשבון כתוח רהב

ז א דו ח ה של הס גדול פי ארב ע ה
ה ה תיי ק רו ת של מ שפ ח ה כצרבת

ארוחותיהם ישר מקופת-האוצר, חיים
באופן באופן ישר על חשבון משלם ח-
מיסים. מחיר ארוחה אחת שלחם הוא
בדרך כלל פי ארבע מסכום מענק חהת־יקרות
שמשלם המוסד לביטוח לאומי
למשפחה נצרכת מרובת ילדים בעיירת
פיתוח למשך חודש ימים. אולם גם
אלה, שלא אוצר המדינה משלם את
ארוחותיהם, אוכלים בצורה עקיפה על
חשבון משלם המיסים.
זוהי השכבה החברתית של אנשי־עסקים,
מנהלי חברות מסחריות, בעלי
תעשיה, פרקליטים, עיתונאים ועצמאיים
אחרים, המוסיפים את חשבון ארוחות-
הפאר שלחם לחשבון הוצאותיהם הפטורות
ממס הכנסה. בצורה כזו מפסיד
אוצר״המדינח מדי שנה רבבות ל״י שהיו
צריכות לזרום לקופת מס ההכנסה.
בימים בהם מעלים את מחירי החלב
והסוכר למשפחות נזקקות, זוהי שערו-
ריה ציבורית המצביעה על הביזבוז בשיטה
הכלכלית הנהוגה בישראל. אף
אדם אחד, החי על משכורת, אינו יכול
להרשות לעצמו אכילה על חשבונו במסעדות
הפאר. אם מסעדות אלה משגשגות
ומקציימות, זוהי רק הוכחה על
מיספרם של האוכלים על חשבון הציבור.

מסעדת מרקש, בקצה הצפוני של רחוב דיזנגוף בתל־אביב, היא האחרונה במסעדות הפאר
שנפתחו בתל־אביב ושלכולן יש פרנסה בזכות האוכלים על חשבון אחרים או על חשבון
ההוצאות שלהם, המנוכה ממסייהכנסה. זו מסעדה המגישה בעיקר אוכל צפון־אפריקאי ומצטיינת
במאכלי דגים חריפים וקוסקוס. ארוחה רגילה לזוג עולה כ־ 40ל״י, אך מובן שניתן
להוציא סכומים גדולים ״והר. העל המסעדה ומנהלה הוא ז׳אק אבוטבול, עולה מצרפת,
שניהל בזמנו מסעדה׳ מפזרסמת בק*ן, שבריביירה הצרפתית. מספר ז׳אק :״באים לכאן הרבה
אנשים חשובים. הש • 1מש.־ .זי•; מבקר כאן לפחות פעם בשבוע. גם הרמטכ״ל בא לפעמים.
יש הרבה קצינים גבוהים בצה״ל, עיתונאים ופקידים ממשלתיים. רוב המבקרים מבקשים
קבלות על הכסף שהם משלמים בעד הארוחה. רובם באים לכאן לאכול יותר מפעם אחת.״

קולנוע מפלגה האובלת גניה
ההודאה (פאר, תל־אביג ;
תל-אביב) אחרי שקומס נגדו את
מיסטר מולדתי, יוון, בסרט ״ 2״,
הצליח הבמאי קוסטח־גבאראט לחוציא מן חבלים לאחרונה
גם את חבריו למפלגה הקומוניסטית. זאת כאשר חפן
את האוטוביוגרפיה סל המדינאי חצ׳כי ארתור לונדון, לסרט
המציג את המפלגה הצודקת תמיד כמיפלצת האוכלת
את צאצאית, והמונהגת על-ידי מדיניות שאפילו
המקורבים להנהגתה אינם מבינים את פישרה.
לונדון, קומוניסט ותיק שנלחם בספרד נגד הפאלאנגת,
השתתף במחתרת מד הנאצים, הושלך למחנה-חריכוז מנט-
האוזן, גם בגלל דעותיו הפוליטיות וגם בגלל חיותו יהודי,
נמנה לאחר המלחמה עם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית
חצ׳כית והיה סגן־שר בממשלה. עד שביום בחיר אחד סר
חינו, הוא חושלך לכלא, נחקר במשך 21 חודש, ולבסוף
הובא לדין ב״משפטי טלאנסקי״ המפורסמים. לונדון נידון
למאסר עולם, אולם שוחרר לאחר כמה שנים ומאוחר יותר
אף זכה ששמו יטוהר בפומבי. אלא שלאחר הפלישה
הסובייטית לצ׳כיה, הפך שוב ל״בלתי רצוי״.
סיפור חקירתו של לונדון מהווה תעודה מפחידה לזיל-
זול בערכו של אדם כפרט, ולחוסר-האונים שלו בפני מנגנון
המשתמש אפילו באידיאלים שלו כדי לדכא אותו. ובכך
מפחידה ״ההודאה״ עוד יותר מ״ 2״ .כאן אין עוד עניין
עם קבוצת קולונלים צמאי-כוח, המדכאים המון בלתי-
מאורגן ונראים בסופו של דבר מגוחכים במיקצת — אלא
במכונת-ענק, מפלגה שהפכה למטרה בפני עצמת במקום
לאמצעי למימוש רעיונות נשגבים, והיא משתמשת באותם
הרעיונות כדי לרדות במאמינים בה.

תדריך
תל-אכיב
אלה הם החיים (מקסים,

צרפת) — סרט סנטימנטלי, מבוים במקצועיות
רבה על גבר בן ארבעים הנמצא
על פרשת דרכים בחייו. תאונת דרכים מטילה
אימה. מישל שיקולי.

המתבגרים

המסעדה של אלים

איב נזגנבגאן ב״ההגדאגזיי
בתום החקירה, מודה לונדון (איב מונטאן) :״הייתי
חותם אפילו על הצהרה שבני חיה מרגל מסוכן כבר בגיל
שנה״ ,הבימוי של קוסטה״גבאראס, הצילומים של ראול
קוטאר והדיאלוגים של חורחה סמפרון, אותו צוות שעשה
את ״ 2״ ,ממחישים היטב את סיפור האימים של לונדון,
ואיב מונטאן חי ממש את התפקיד הראשי. אם קשה בסופו
של דבר לקבל את נסיונם של כל אלה לטעון כאילו
״המפלגה הקומוניסטית אשמה, אבל לא הקומוניזם,״ אין
זה צריך למנוע איש מלראות סרט זח, שהוא חוויית דרמטית
אשר ליקחה לא פג גם בתקופתנו אנו.

חיפה
* * פרח הקקטוס

(אורלי, ארצות־

הברית) — הרפתקאות האהבים של רופא
שיניים רודף שמלות ומזכירתו השוודית
הפורחת כמו קקטוס. מבדר.

ירושלים
בוב וקארול וטד ואלים
(אורנע, ארצות־הברית) — הוליבוד מעיזה
ללעוג לשגעונות הבורגנות האמריקאית ולהציגה
כמגוחכת, אבל לא יותר מדי. משע־עשע,
בלי להרגיז.

הפרחח

ארצות־הברית)

ישראל
ה סיו ט ה קולנו עי

האורגיה ב״הארגרים־״
מושלם ויפה מדי בשביל המיפלצות המתוארות בעלילה.
אחרים ימצאו אולי את עקבותיהם של האמלט, מאקבת
או דוסטוייבסקי, לצד המיתולוגיה היוונית. אך כל זה
אינו מוריד במאומה מערכו של הסרט. ויסקונטי ידע לשלב
את הבל לתוך רומן קולנועי רחב־מידות ומרשים ביותר.
הלורד האינדיאני

(פריז,

ארצות־הברית) — סרט על פי בלדה של
ארלו גתרי. הבמאי ארתור (,בוני וקלייד״)
פן אוהב מאד את ההיפים, אבל קשה
לו להאמין בחלומותיהם.

— החיים על גדות המיסיסיפי בתחילת
המאה, בסרט בו משלבים היטב את הנוסטאלגיה
בהומור. סטיב מקווין.

ה א לי ם

איש ושמו סו ס (מונרבי,
תל״אביב ן ארצות-חברית) מתיימר
להראות לצופה מה קורה
לאדם מתורבת, כאשר הוא נלכד בין פראים וחייב לחיות
בתוכם. גיבור הסרט הוא לורד אנגלי משועמם, הבא לצוד
תרנגולי-בר במערב הפרוע. הוא נופל בשבי חאינדיאנים,
המכריחים אותו לשחק תפקיד של סוס ולשמש עבד לאמו
של ראש השבט. במרוצת הזמן חוא מצליח להוכיח את
עצמו כיותר מסוס, ועם הריגת האויבים הראשונים הוא
אפילו זוכח במעמד של במעט״בן־אדם. ללוחם אינדיאני
ממש הוא הופך רק לאחר טכס מיבחן אומץ־לב, בסצינה
הראויה בהחלט לקבל פרס מטעם המרקיז דה-סאד בשל
העינויים בהם עומד הגיבור.
הבמאי אליוט (״קאט באלו״) סילברשטיין רצה בנראה
להוכיח שהסביבה עושה את האדם, ואין בעצם כל יתרון
לעידון המתורבת על פני הפרימיטיביות של בני השבטים.
העיקר הוא האדם, ולא מנהגיו. אלא שגם הבשורה, וגם
הדרך בה הוא מעביר אותה לצופים, אינם מקוריים.
ריצ׳ארד האריס בתפקיד הלורד, מדגים את כל תבונותיו
הגבריות, כשהוא מופיע בכמה סצינות, ערום בביום

במילאגו (תכלת, א
טליה)
— ויטוריו דה־סיקה מציג את הניאו־ריאליזם
בשיאו. שילוב מוצלח של מצי׳-׳
אות עם פנטזיה.

ש לזי ע ת
הארורים (תל־אביב, סטודיו;
איטליה) הוא תיאור נוסף של
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה,
הפעם בפי שהוא משתק:״ בקורותיה של משפחת תעשיינים
גדולה בעלת דם כחול. מה שמייחד סרט זח מן האחרים
(ונעשו רבים על נושא זח) היא אישיותו החזקה והמיוחדת
במינה של הבמאי האיטלקי הדגול לוקיאנו ויסקונטי.
ויסקונטי הופך את תולדות משפחת פון-אסנבק (המזכירה
את תולדותיה האמיתיים של שושלת קרופ) לשיחזור
של שקיעת האלים, כסי שהיא מתוארת במיתולוגיה ה גרמנית.
הניוון, הסטיות המיניות ורדיפת הבצע, מביאות
את האצולה אל ההתמוטטות ואל ההשתעבדות למיפלצת
הנאצית, שנראתה בעיניהם בזויה, בימיה הראשונים.
הדמויות שמעלה ויטקונטי על הבד מזכירות להפליא
את האלילים, שחשבו עצמם בל יבולים, שעה שאונם ניטל
מהם מבלי שהרגישו בזאת בכלל: אותה גאווה, אותו
ביטחון עצמי ללא מצרים, ואותו סוף. אם אלה היו שליטי
נרמניה הוויימארית, היתח הופעת הנאצים בלתי נמנעת.
תבונתו הבולטת ביותר של הסרט היא הצד הויזואלי
שלו. תמונות כמו האורגיה ההומוסקסואלית של אנשי
פלוגות ה״אס.אח.״ ,רציחתו של ברון זקן, או קלסתר הפנים
הצבוע לבן של איגגריד טולין, לא חיו מביישות את
הציירים הגדולים ביותר, באווירה ובעוצמה המיוחדת שלהם.
אין ספק שיהיו כאלה אשר יטענו כי הצד האסטטי

(אופיר,

ארצות־

הברית) — מה מציק לנוער האמריקאי י
נסיו! לפרש את זרע הפורענות ההופך
אוניברסיטאות לשדות־קרב. משחק מצרן
של אליוט גולד.

ריציארד האריגו ב״איש ושגזע גזום־״
היוולדו, אולם קשה לומר שהוא מרגיש תמיד נוח בין
פראי האדם.

הרומאים ידעו את החכמה: אם רצונך
להשביע את רצון ההמונים, תן להם לחם
ושעשועים. בישראל, תורה זו הולכת לפשוט
את הרגל. מחיר האוכל הולך ומאמיר,
ואילו בתי־הקולנוע שובתים.
,היה היו ימים כאשר כל החיים התנהלו
מסביב לקולנוע״ ,נאנח בגעגועים גבריאל
מוגרבי, יושב־ראש התאחדות בעלי בתי־הקולנוע.
אלא שימים אלה חלפו ללא שוב,
ואם סרט טוב במרכז תל־אביב ממלא עדיין
אולמות (אם כי לא כמו בעבר) הרי הפרברים
סובלים קשה. התפוסה ירדה לחצי,
ואילו המסים נוטלים כל חלקה טובה שנותרה
מן השארית. התוצאה: למעלה מחודש
שבתי־הקולנוע בפרברים סגורים.
כדי להפגין את אהדתם סגרו גם בעלי
בתי־הקולנוע התל־אביביים את אולמותיהם
בשבוע שעבר, דווקא ביום ד׳ (תפוסה מינימלית
בגלל הצגת סרט בטלוויזיה) ,ואם
תביעותיהם לא ייענו בחיוב, הם מתכוננים
למתוח את השביתה עוד ועוד, .אם עירית
תל־אביב גובה מענף הקולנוע 12 מיליון
לירות בשנה, מותר לה גם לעשות משהו
כדי לעזור לו״ ,מסביר מוגרבי. ההתאחדות
שלו ביקשה ארבע מאות אלף לירות לשיפוצים
בבתי־הקולנוע, העיריה הסכימה לתת
רבע מזה. ההתאחדות ביקשה הנחות במי־סים
בפרברים בשמונה־עשר אחוז, העיריה
טרם ענתה.
אבל בכל פעם שמדברים על תביעות
בתי־הקולנוע ,׳מתעוררות הטענות: מדוע
בעצם יטריח עצמו אדם לקחת שמרטף,
להצטופף בתור, לעמוד בצל איומם של
בקבוקים ריקים המעופפים בתוך האולם
ולשמוע כל מה שחושבים שכניו על הסרט
אבל לא את פס הקול, ולבסוף לחטוף גם
דו״ח תנועה, כשהוא יכול לשבת בבית
לראות טלוויזיה?
״המצב בבתי־הקולנוע אמנם אינו תקין.
יש חטאים בהם אשמים בעלי בתי־הקולנוע,
ואחרים בהם אשם הקהל. קולנוע תל־אביבי
הופך תוך שעתיים של הצגה לדיר חזירים,
משום שאמהות מתעצלות לצאת עם
צאצאיהם לבית־השימוש, והן מרשות להם
לעשות צרכיהם בתוך האולם. ומה יכולים
אנו לעשות נגד זה? חשבנו פעם לשכור
בריונים שישמרו על הסדר, ואחר־כך
החלטנו כי מוטב לא להפוך את האולם
לזירת קרבות המונית. אולי גם אנו חוטאים,
אבל אין ספק שמישהו חייב לחנך
בדחיפות את הקהל. ואינני חושב שזה התפקיד
שלנו״ .דברי גבריאל מוגרבי.
העולם הזה 1722

3מיקרים מחרידים של פשעי־מין בשבוע אחד באזור תל־אביב !

פשעים על רקע מיני אינם תופעה נדירה כישראל. שיעור הפשיעה
המינית נמצא כקו עליה מתמדת. אולם מה שאירע כשכוע החולף חרג
ממיסגרת הסטטיסטיקה היכשה.
כתל־אכיכ אנסה כנופיית סרסורים חיילת חיכ״ה כצורה אכזרית.
כראש־העין חטפו 14 צעירים נערה כת 16 ובמשך 84 שעות כיצעו
כה מעשי אונם כשיטת הסרט הנע ומשטרת רמת־גן עצרה שני חשודים
כרצח הנערה עדנה עזאני מראש־העין, שגופתה נמצאה כמצב

של התפוררות על־ידי צוות חוקרים של ׳משטרת ישראל.
אחרי גילוי הפשע הראשון, זה של אונס החיילת, היה חשש לתגוכה
היסטרית. העובדה שאונסי החיילת היו ערכים מיפו, איימה לעורר
התפרצות אנטי-ערכית. דווקא גילויים ופירסומם של שני הפשעים האחרים,
תרמו להרגעת ההיסטריה. הסתבר שהפשיעה המינית־הברו־טאלית
אינה עניין גזעני או עדתי, אלא תופעה עמוקה הרכה יותר,
שאם תימשך -תהפוך את ישראל לסדום חדשה.

14 צעירים אנסו נערה
נערה בת 16 מרמלד, ש־בילתה
ביום כ׳ שעבר כ*
בפתח־דיסעוטרן
״חצות״

תרן וה, סותתה על, י

על־ידי משטרת סתח־תקוה,
כחשודים בגיצוע האונס.

שבעה צעירים נוספים
שורים בשותפות לכליאה ו־

יום שני 24 ,לאוגוסט:

יום שישי 21 ,לאוגוסט:

יום שני 17 ,לאוגוסט:

בפרדס נטוש ליד אור־יהודה מתגלית גופתה המתפוררת
של צעירה. פניה אינם ניתנים כבר לזיהוי,
אולם סימני האלימות שגרמו למותה ניראים
בבירור על הגופה. המשטרה מזהה את הקורבן בעדנה
עזאני, פרוצה בת 16 מראש־העין. ליד גופתה
מתגלה שמיכה השייכת למשרד הבריאות. זמן קצר
אחר כך, מביאה כבר המשטרה בפני בית־המשפט
שלושה חשודים: כדורי סלטון 26 ידידה של
עדנה ; אברהם שווימר 26 שבביתו נמצאה מזוודה
עם בגדים של הנרצחת ; ואורי יוסף 40 אח
העובר בבית-החולים הממשלתי בבאר-יעקב, הטוען
כי היכרותו היחידה עם עדנה היתה כאשר שכב
איתה פעם יחידה תמורת כסף.
בתמונה: שווימר (ימין) וסלטון בבית״המשפט.

ניירת משטרה העוברת בשעות הערב לאורך שפת
הירקון, מאחורי מגרשי״התערוכה בצפון תל״אגיב,
שומעת לפתע זעקות אשה. במגרש״חנייה ריק מגלים
השוטרים צעיר וצעירה מוכי״הלם. גבר המנסה
לברוח מן המקום — נתפס מייד. זהו ערבי יפואי,
שיחד עם שניים מחבריו — שנמלטו מהמקום אן
נתפסים כעבור זמן קצר — תקפו זה עתה את זוג
הצעירים שישבו במכוניתם. הם מוציאים את הזוג
מהמכונית, ובעוד אחד מהם מכה את הצעיר, אונסים
השניים את הצעירה, חיילת בשרות חיב״ה,
כשהם מבצעים בה את זממם שלא כדרך הטבע.
איתם נכחה במקום הפשע גם ידידתם, פרוצה יהודיה,
החוזה באונס הברברי מתחילתו ועד סופו. בתמונה:
שיחזור האונס על-ידי צוות ״העולם הזה״.

צעירה בת ,16 ששמה נאסר לפירסום, מבלה עד
חצות בדיסקוטק ״חצות״ בפתח-תקווה. אין לה
בסף לחזור לביתה ברמלה, בשעת לילח מאוחרת
זו. צעיר שבילה גם הוא במקום מתנדב לתת לה
טרמפ הביתה. במקום זאת, הוא מביא אותת לדירה
אלמונית בראש־העין. כך מתחילה פרשת
אונס מזעזעת, שבמהלכה אונסים 14 צעירים את
הקטינה, במשך שלושה ימים תמימים, כשהם מחממים
אותה בכדורי שינה ובסמים.
בתמונה: שניים מן החשודים באונס, אחר מהם
מסתיר את פניו מפני המצלמה, מועלים אל ניידת
המשטרה׳ .יי

עמוד 25

עמודים 25־24

ע מוד 27

הסימור ה >3דעד• :היצאנית שהיתר. עדה דאו 01 הח״דס
זעדייד ע1נ הסרסורים -מתארו! את המקרה המזעזע

א 1ז

ח ״ ג מ7

1ה קדה בצפון תל-אביב

זיוה הפשע

האונס בוצע במקום המסומן בכוכב (מימין) .זהו מיגרש החנייה שלפני הקופות של איצטדיון ה-
מכביה הישן. שתי המכוניות (ליד הכוכב) חונות כשחזיתן לימין. בלילה, מיגרש החנייה הוא אמנם
חשוך לחלוטין, אך מכוניות עוברות לידו לפרקים, מאירות אותו בפנסיהן. כל תמונות
השיחזור נערכו לפי מימצאי המשטרה, בוצעו על־ידי צוות ״העולם הזה״ בלבד.

מבין כל הדמויות המעורבות באונס
החיילת בצפון תל-אביב, עוררה את העניין
חרב ביותר בציבור היצאנית האלמונית,
שישבה במכונית וצפתה באונס,
הוסיפה לסצינה האכזרית גוון מזעזע
ומעוות.
אולם בניגוד לשלושת החשודים, לא
הואשמה הפרוצה על-ידי המשטרה,
שוחררה לאחר שמסרה עדות מלאה על
מה שראו עיניה. כתוצאה מכן נשארה
אלמונית.
חוליית-כיסוי של ״העולם הזה״ הצ-
ליחה לאתר אותה. שמה תקווה כהן,
וזהו סיפורה :
א היה לי מה לעשות באותו ערב,
/והסתובבתי על יד גן תנור ביפו. פתאום
ראיתי עוברים במכונית על־ידי סמיר,
עלי ואיברהים* .הם עצרו ושאלו אותי
אם אני רוצה לצאת איתם לטייל. הסכמתי.
אנחנו תמיד מטיילים עם המכונית.
אבל קודם ניגשו סמיר ואיברהים ולקחו
סנהזיצ׳ים עם חצילים בקפה רוט. רק אחרי
שאכלו, יצאנו לדרך.
התחלנו להסתובב סתם בעיר. מאוחר
בלילה הגענו לסביבות מגרשי התערוכה
הישנים. ראיתי מכונית עומדת על יד הברזלים,
וזוג יושב בתוכו. התקרבנו למכונית
ועצרנו.
איברהים יצא החוצה, ניגש למושב האחורי
של המכונית והתחיל לצעוק על הבחור
שישב בפנים :״למה עקפת אותי
בסיבוב? אני אראה לך״ .לפני שהבחור
יכל להגיד לו משהו, הוא הכנים לו בוקס
בפנים.
הבחור צעק :״איך הייתי יכול לעקוף
אותך, כשאני יושב פה כבר חצי שעה?״
אז איברהים קרא בקול :״ממיר, בוא הנה,
תראה אם אתה מזהה אותו״.
סמיר ניגש למכונית ואמר :״אותו אני
לא מזהה, אבל את הבחורה כן״ .איך ששמע
את זה איברהים, פתח את הדלת האחורית
של המכונית, סחב את הבחור
החוצה והתחיל להכניס לו מכות־רצח.

ך* כחודה שישכח במכונית יצאה הו
| חוצה והתחילה להגיד :״מה אתם רוצים
ממנו? הוא לא עקף אתכם. למה אתה
מרביץ לו? עזוב אותו״.
בינתיים יצא גם עלי מהמכונית. הוא
תפס את הבחור והתחיל להכניס בו מכות.
* סנזיר עוואד, מלי נוזלאווי.
ראש יד — שלושת החשודים.

איברהיס

העויחזזר לפי
תיאור המשטרה

כן זה החל: הצעירה, שעוד דקות ספורות תהיה קורבן לאונס אכזרי,
יושבת חבוקה עם ידידה במכוניתו. שם הצעירה, שהיא חיילת חיב״ה,
ושם חברה לא נמסרו לפירסום. תצלום זה, כשאר תצלומי השיחזור, נערן
במקום הפשע: מאחורי מגרשי התערוכה בצפון תל-אביב, ליד הירקון.

לפתע הובהל
לאחור לראות
פנסי המכונית
היו אלה שני

זוג הנאהבים: אור חזק שטף את האפלה. הם פנו
את מקור ההפרעה, גילו כי מכונית נעצרה מאחוריהם.
סינוורו אותם והם לא יכלו לראות עדיין את יושביה :
האנסים, תוקף החבר וזונה שמילאה תפקיד משקיף.

רחנו. איברהים נשאר במקום וחשבנו שיברח•
אבל המשטרה תפסה אותו.

ד׳ לל א כל התרגשות והזדעזעות, תי־ארה
תקווה את המחזה הברברי. לאחר
שברחה ממקום הפשע, הלכה יחד עם ידי־דה׳
עלי נחלאווי, לישון אצל ידיד ביפו.
בחמש בבוקר הגיעה אליהם המשטרה.
תקווה סיפרה את כל מה שהתרחש, שוח־ררה
לאחר ארבע שעות. עלי נשאר עצור.
סמיר עוואד הלן, אחרי האונס, לישון
אצל חברתו אביבה בחבוט, לא טרח לספר
לה דבר ממה שקרה. בשש בבוקר הגיעה
אליו המשטרה, בביתו ביפו ברחוב 111
מיספר .3כך נעצרו כל החשודים.
אחד החשודים מזנק ממכוניתו, קרב למכונית החונה,
בפרצופו של הבחור. טענתו: הבחור עקף אותו. הבחור
להתגונן והבחורה יוצאת לעזרתו. ברגע שהיא יוצאת
מתחילה הסצינה הדרמטית, אשר בה לוקחים חלק

ומכניס אגרוף
הנדהם מנסה
מן המכונית,
שש דמויות.

לאחר שהתוקפים הוציאו את הבחור מהמכונית, שומר עליו אחד
מהם תוך חבטות ומכות (ימין) .תוקף שני נאבק עם החיילת, מכניסה
בכוח למושב הקדמי של המכונית, לעיני החשוד השלישי והיצאנית.
הוא קורע מעל החיילת את בגדיה, מנסה לאונסה, אך אינו מצליח.

*>*,יצד הגיעה תקווה כהן בת ה־19
לשפל מדרגה כזה?
היא נולדה בתל־אביב, למשפחה מכובדת
שלא היו בה כל עבריינים. כאשר סיימה
את בית־הספר העממי, מסרו אותה הוריה

עדת הדאייה
תקווה כהן, הפרוצה היהודיה שישבה
במכונית וצפתה מבלי להתערב כאשר
שני ידידיה, סרסורים ערביים תושבי
יפו, ביצעו בחיילת את האונס האכזרי.

הצעירה השברירית פירפרה והתחמקה מידיו של הבריון האלים בזריזות והחלטיות
מופלאים, שנגרמו על־ידי הפחד והזעזוע הנוראים שתקפו אותה. גם מכותיו של
האנס לא הצליחו להשתיקה, ורק לאחר מאבק ממושך ומלאה, הצליח האנס השני,
שנהנה מכך שהקורבן היתה כבר חסרת כוח, הצליח לבצע בה לבסוף את זממו.

איבדהים תפס את הבחורה וסחב אותה
למושב הקידמי של המכונית.
שם הוא התחיל לסחוב לה את הבגדים,
הרים לה את החצאית וקרע לה את התחתונים.
אחר כך הוא החזיק אותה ביד
אחת, והתחיל להתפשט ביד שנייה. הבחורה
כל הזמן צעקה משהו נורא, אבל הוא
לא עזב אותה.

בעוד הצעירה נאנסת -הודאג
ידידה מכך ששעונו נשבר.
בהתחלה הוא לא הצליח לשכב איתה.
היא התחננה ואמרה , :רחם עלי. אני חיילת.
תעשה לי טובה, תעזוב אותי״ .אז הוא
אמר לה :״גם אני חייל. תעשי לי טובה
ותתני לי״ .אז היא התחילה שוב פעם
לצעוק, ואז הוא שכב איתר, מאחורנית.

חרי שאיכרהים גמר, בא סמיר
על־ידו ועשה לה את זה אותו דבר.
היא המשיכה לצעוק כל הזמן, אבל כשם׳
מיר גמר, שוב פעם בא עליה איברהים׳
ואחר כך שוב פעם סמיר.
במשך כל הזמן הזה נחלאווי עמד על
יד הבחור והכנים לו מכות ובעיטות. הבחור
אמר לו :״תראה, אתה שובר לי את
השעון״ .ואז נחלאווי לקח ממנו את הש־

עיז•
אחרי שאיברהים גמר לשכב איתה בפעם
השניה, שמעתי שהוא מדבר איתר, ורוצה
לקבוע איתה פגישה. אבל היא כל הזמן
דק צעקה נורא.
פתאום ראיתי אורות ושמעתי מכונית
מתקרבת. מישהו צעק :״משטרה״ .סמיר
ישב כבר במכונית, ועלי קפץ פנימה, וב־

כאשר החשוד שישב והמתין במכונית התוקפים
רואה שמאמצי האונס נכשלו, הוא מזנק להחליף
את חברו, תופס בכוח את הצעירה הנא־בקת,
מצליח להפוך אותה ולהשכיבה על מושב

המכונית כשפניה כלפי מטה, ומבצע את זממו שלא כדרך
הטבע. לאחר שהוא מסיים, תופס את הצעירה התוקף הרא שון,
מבצע בה את זממו באותה דרך. צעקותיה חבלתי־פוס-
קות, לא הרחק מבתי העיר, לא הפחידו כלל את האנסים.

1 0־1־ 1על!*:

** דנה רצתה רק דבר אחד בחיים
> 44 שלה: לעשות חיים. רק לבלות ולחיות
טוב,״ סיפרה השבוע לכתבת העולם
הזח אחותה לאה, היושבת שבעה, יחד עם
שאר עשרת האחים והאחיות, כבית־ד,הורים
בראש־העין .״פעם, אני זוכרת, שאלתי אותי׳
איזה מקצוע היא רוצה ללמוד. אז היא
ענתה לי שהיא רוצה רק לאכול טוב, לבלות
יפה, ולהתלבש יפה. מסכנה. בל־כו רצתה
לעשות חיים טובים — והגיעה לקבר.״
במשפחת ן!זאני מרו 9ז הילדים ונתמכת
הסעד מתייחסים בהשלקר. נכנעת לטרגדיה
של רצח הפת בגיל .16 האימן־ה ה׳ נתן,
ה׳ לקח מרחפת בחלל החדר.
אלו אנשים למודי סבל, שלנן דו להשלים
עם הרבה בחיים. באותה צורד השלימו גס
עם טרגדיה קודמת — כאשר עדנה הקטנה
סטתה מדרך הישר. כפי שהשלימו,־ זמן רב
קודם לכן, כאשר אירע דבר דומה לבת
מבוגרת יותר, שרה.

ס־נווה שד משכחת הנעוה שגונתו
נמצאה בנודס ד ו אוו־יהודה
מאותר בלילה, ואבא ואמא נתנו לה מכות.
שרה הלכה למשטרה והתלוננה, והמשטרה
באה ועשתה לנו משפט, וקיבלנו על־תנאי.
זאת אומרת שאם אבא שלי היה מרביץ
לשרה עוד פעם, היה הולך לבית־סוהר. אז
יותר הוא לא הרביץ לה, ושרה בכלל נעלמה
מהבית. אבל בסוף היא גמרה טוב. מצאי•
לה איזה תייר, התחתנה איתו ונסעה
לחוץ לארץ.״

הכל -כדי
להיחלץ מהעוני

ץהר״ ,בגלל הדוגמה של שרה אחותה,
( 44 שעדנה התחילה ללכת כדרך הרעד״״
מספר האח זכריה, צעיר נא:־ ,בשנות העשרים
המוקדמות שלו .״הכל התחיל משרה.
היא היתד. עוזבת את הבית, חוזרת
מאוחר בלילה, ולפעמים בכלל לא• עדנה
היתד, אז קטנה עוד, אבל ראתה איך שאחותה
היא היחידה מבינינו שמתלבשת
יפה. וזד. השפיע עליה.״
הנסילות, כפי שמתאר אותן זכריה, ברו־

17060 מי ס

כל זה עדנה ראתה,״ נאנח זב־
\ £רי ה. .גם שהיתר, קטנה, הבינה הכל
— מה ששרה עושה, ושהמשטרה לטובתה,
ושההורים והאחים שלה לא יכולים לעשות
לה כלום.
״וככה, כשהיא גדלה, היא התחילה גם
כן להיעלם מהבית. תיכף אחרי שגמרה
בית־ספר עממי.״
״לפני ששה חודשים היא התחילה להיעלם
לנו,״ נכנסת לסיפור האם .״היתד, מתחילה
לחזור ב־ 12 בלילה, בשתיים בלילה. התחלנו
אני והאבא שלה לצעוק עליה. אבל
היא ענתה שלא מפחדת. אם נרביץ לה,
תלך למשטרה כמו שרה.
״פחדנו לנגוע בה, שלא יילך בעלי לבית־הסוהר.
גם כשהיתה נעלמת כל הלילה, דאגנו
מאוד, אבל לא ידענו מה לעשות.
״עד שיום אחד נעלמה מהבית לשלושה
ימים. הלכנו למשטרה וביקשנו שימצאו
אותה. אז המשטרה חיפשה אוחד, ובאמת
אחרי קצת זמן הביאו לנו אותה. שאלנו
אותה איפה היתר״ אמרה שלא יכלה לבוא,
שסגרו אותה באיזה מקום והרביצו לה.״

רות למדי: רצונה של עדנה להיחלץ מחיי
העוני והסבל הנצחיים שלתוכם נולדה •,בשילוב
הדוגמה של האחות הגדולה שהצליחה
בכך — היוו פיתוי שלא הצליחה לעמוד
בפניו: וכך, דרכה היתד, ברו־ה לד״ ראשית
דרכה, ליתר דיוק. היא לא יכלה לנבא
לאן תוביל דרך זו.

גם המשטרה
אשמה

קרה לעדנה,״ ממשיך זכריה בסיפו־רו
.״אם לא המשטרה שבאה והגנה על

ירדה לדרך הרעה

יי• פעם האחרוגה היא נעלמה מה־בית
לפני ארבעה חודשים,״ ממשיך

זכריה .״פשוט הלכה יום אחד בלי להגיד
כלום — ולא חזרה. שמענו שהלכה לגור
עם איזה אשד, בפחח־תקווה ידענו שהיא
ירדה לדרך הרעה, אבל לא יכולנו לעשות
כלום. אפילו לא ידענו איפה היא נמצאת.״
״יום אחד לפני חודש,״ משתלבת בשיחה
לאה, המבוגרת מעדנה בשנתיים ,״היא פתאום
באד, לביקור. היתד, מלובשת יפה,
מסורקת כמו שצריך. ישבה, אכלה, ולא
אמרה כלום. שאלתי אותה איפה היא גרה,
שתיתן לי כתובת או טלפון או משהו. אבל
לא רצתה להגיד לי כלום. אחרי כמה שעות
קמה והלכה מהבית, ויותר לא ראיתי
אותה.״

שניים משלושת. החשודים ברצח: במרכז, אברהם שן ן. נ 7ר 26מ-
1111111 שמאלו בדורי. סלטון 26 ,גם הוא( .הגבר מימין _ שן סר) בן עצך ת
המשטרה חשוד שליש אורי יוסף 40 אח בבית־החולים הממשלתי בבאך .-עק ב בב, ת-
המשפט, לשם הובאו החשודים לשם הארכת מעצרם, חכחישו השלושת נל קשך לרצ ח
,הקטינה. בתמן נה למעלה; :עדנה ,,אשר היתה בת 16 כאשר נרצחה, בתחפושת של פורים.

סגרו אותה
והרביצו לה

״לא שמעתם?
עדנה נרצחה׳

ןןל זה שעדנה נרצחה שמענו רק מ־
״ > הרדיו,׳״ מספר זכריה .״אבל לא ידעני
עוד שזאת היא. ביום חמישי בא אצלנו
שוטר, שאל מה לבשה עדנה, ואיזה סימנים
יש לה בגוף, ודברים כאלה. לא ידענו למה
הוא שואל• אמרנו לו, והוא הלך.
״רק ביום שבת בצהריים נודע לנו. ישבנו
לשולחן, כל המשפחה, כשפתאום בא שכן
ואמר, :איך אתם יושבים ככה? אתם לא
יודעים מה קרה לעדנה?׳ אמרנו שלא. ואז
הוא אמר שברדיו אמרו שמצאו אותה, ושהיא
נרצחה.
״אחר כך באו עוד שכנים, וכולם אמרו
אותו דבר. אז הלכנו למשטרה ושם אמרו
לנו. ביום ראשון בא אלינו שוטר ולקח
אותנו לזהות אותה•

הם זיהו אותה .״לפי השיניים,״ מתייפחת
אמה הישישה של עדנה, .׳יש לה רווחים

חך החוות
היתד, עדנה מתה היום.
״זד, קרה יום אחד כששרה חזרה הביתה

מיוחדים בין שיניים, כמו לכל הילדים שלי.
אבל רק לפי השיניים. את הפנים שלה
.בכלל לא יכולנו להכיר. לא היו לה.״

(המשך בעמוד )26

המבוגרים לטיפול לאחותה הבוגרת ממנה,
המתגוררת בשכונת ג׳סי כהן בחולון.
״תקוה ישבה אצלי שנתיים,״ מספרת
אחותה, בשנות השלושים שלה, כבדת גוף
אך חיננית .״היא לא רצתה לעבוד בשום
פנים ואופן. היתד, אומרת שאם היא עובדת
היא נופלת מהרגליים. ככה היתר, יושבת
כל היום במרפסת. אפילו לקיוסק
הקרוב פחדה ללכת לבדה.
״אבל אז היא הכירה שם בחור בשם משה.
משה זה היה בחור לא טוב. אבל תקטר,
אהבה אותו. יום אחד היא באה ׳:ואמרה
שהיא מתחתנת איתו. אנחנו כל המשפחה
התנגדנו לזה, אבל היא בכל זאת התחתנה
איתו״.

^ ההיה לפני שנה. שלושה חודשים
( אחרי נישואיה, הביא בעלה של תקוה
לביתם כמה חברים, ציטה עליה |1לשכב
איתם.
תקור, התנגדה ובעלה איים עליה במכות.
הוא ציווה עליה להתפשט ערומה ולהיכנס
לחדר־השינה. היא צייתה, ואז הוא שלח
אליה את הגברים, ששכבו איתר, בתור.
אחרי זה היא התחילה לעבוד באופן קבוע
כזונה ברחוב לוינסקי בתל־אביב.
למרות שהכניסה לבעלה סכומי כסף
גדולים, היו חייהם של בני־הזוג סוערים.
יום אחד, בלהט מריבה משפחתית, שפך
משה על תקוה שמן חם, ואף שירטט בה
כמה צורות גיאומטריות בסכין מלובנת.
תקוה התלוננה במשטרה, ומשה נשפט לשלוש
שנות מאסר.

ף * קו ההמ שי ב דז כ מי ק צו ע. את רוו!
4חיה העבירה עתה לצעיר אחר, שבא
למלא את מקום הבעל. אולם מזלה לא
שיחק לה. גם בחור זה נתפס על עבירה
של מה בכך, ונשפט לשנתיים.
וכך קרה הדבר שבאותו ערב של ד,־21
לאוגוסט הסתובבה תקוה לבדה ליד גן
תמר. היא היתד. מוכרת כחברה של כולם.
״לא כפראיירית״ .סיפר אחד מידידיה הרבים
,״אלא סתם ידידה״ .בין ידידיה הטובים
ביותר היו איברהים ראשיד, סמיר עטאד,
ועלי נחלאטי.
״קוראים להם קומנדו מספר 1״ .מספרים
יודעי חן בשכונות יפו על שלושת
המוסקטרים הללו .״בגלל שהם מסדרים
חשבונות ארוכים בזמן קצר״.
איברהים ראשיד הוא סרסור. יש לו
העובדת למענו בשפת ימה של
בחורה
תל־אביב, ממנה הוא מוציא כ־ 200—150ל״י
לערב. כפרנסה צדדית הוא פורץ מדי פעם.
הפחות מוצלח בשלישייה הוא עלי נח-
לאטי. זה נאלץ להתפרנס ממכירת סמים,
פריצות לדירות וגניבת מקלטי רדיו.
המוצלח מכולם הוא סמיר עטאד. יש לו
כנופיה המונה כ־ 40 איש. כל מי שיש לו
חשבון לסלק ביפו, פונה אליו. סמיר וכיוצאים
לפעולה כשבידיהם אלות, נופייתו אחת ושתיים את החשבון, כגון מסדירים חוב כספי, תפיסת שטח מחייה של זונה.
דוגמה לשיטת סילוק החשבונות של סמיר:
אביבה בחבוט, חברתו, עובדת כזונה בכביש
רמת־אביב. יום אחד תפסה אותה כנופיית
חבר׳ד, טובים, שדדה ממנה את כל
פידיון הערב שלה, שהסתכם ב־ 180ל״י.

אביבה הודיעה כמובן לסמיר. למחרת
הגיע קומנדו מספר׳ 1למקום המיפגש של
הכנופייה, עשה בהם שמות.
אביבה איננה היחידה העובדת בשביל
סמיר. יש לו עוד אחת, שושנה. השתיים
מתגוררות איתו יחד, מזרימות לידיו כסף.

לו ה ם שלושת הטיפוסים החשודים
\ * באונם ובתקיפה — בין היתר, על
בסיס הודאתה של תקוה.
כאשר שוחררה תקוה מהמשטרה, לאחר
החקירה, ציפתה לה וועדת קבלת־פנים. אביבה,
הזונה של סמיר, וידיד ותיק שלו בשם
קסילא עבודי, המתינו לה .״הם ניגשו אלי
ברחוב״ ,מספרת תקטה .״אביבה הוציאה
סכין־גילוח, הקריבה אותו לצוואר שלי,
ואמרה לי , :את הכנסת את הגברים שלנו
לבית־הסוהר. אם לא תלכי למשטרה ותשני
את העדות שלך, אני אחתוך לך את הגרון׳.
ועבודי אמר שאם לא אשנה את העדות
שלי, הוא יגמור אותי באקדח״.
עתה חיה תקוה בפחד מתמיד, אצל אחותה
בשכונת ג׳סי כהן. אפילו להתייצב
במשטרה היא הולכת רק בלטית גיסה.
אומרת אחותה :״אני מפחדת שאחרי שיעבור
הרעש, תעזוב את הבית שלי ושוב
תצא לרחוב. אני מאכילה אותה ומשקיעה
בה, אבל אני מפחדת שלחינם. שמעתי
שהיא אמרה לחברות שלה מרחוב לוינסקי :
,רק ייגמר המשפט של אלה השלושה, ואני
אחזור אליכן לרחוב׳״.
העולם הזה??17

סימוס שר בזז ה~ 16 שנחטכה
בדיסקוטק ונאנסה ע״ ׳ 14 איש

אשר הסזיטלז פרחיה זיו *,ביום
^ השני, ד,־ 17 לאוגוסט, לצאת לבלות קצת
בדיסקוטק, עמדו בפניה מספר אפשרויות.
לאחר שיקול קל, בחרה בדיסקוטק חצות
בפתח־תקווה.
רהיה זה שיקול מוטעה. בעטיו, הפכה
׳מיחיה, שבעוד חודשיים ימלאו לה ,17 לקורבן
האונס הגדול ביותר שאירע בישראל :
.לפחות 14 גברים אנסו אותה ללא הרף
!במשך שלושה ימים .״בשלושים שנות עבו־

התנדב, שלטענת המשטרה נמשכה התנדבותו
שלושה ימים רצופים: בפרק זמן זה,
טוענת המשטרה, אירגנו לחמיש וידידו אונם
קהילתי, שדוגמתו לא אירע עדיין בנד
דינת־ישראל, כשהם מזמינים את כל פי
שרק חפץ לבוא לאנוס את הקטינה.
במקום לביתה ברמלה, הביא לחמיש את
פרחיה לראש־העין. כשהוא מתגבר על
התנגדותה במכות־רצח, הכנים אותה לצריף
השייך לאחד ממכריו, שלמה אשואל, ושם

84ששת

אתס

דתי בתחום הפלילי, לא שמעתי על מקרה
מזעזע מזה״ ,הגיב רב־סקד צבי צייטלץ
ממשטרת פתח־תקווה.

לבחורות -
חינם
ך* סיכה כגלדה בחרה פרחיה בדים־
1 1קוטק חצות דוזקא, היתד, כי הכניסה
לבחורות שם היא חינם. פרחיה, אחת
משבעת בנים ובנות של משפחה רמלאית
מכובדת, אינה משופעת בכספים. משכורתו
של אביה, העובד בתעשייה האווירית, מספיקה
למינימום ההכרחי לקיומה של המשפחה
הגדולה. והמינימום ההכרחי אינו
כולל דמי־כניסה לדיסקוטקים.
כך היא הגיעה לדיסקוטק חצות, ללא
פרוטה בכיס. מה שלא הפריע לה לבלות

לברוורות;
הכניסה רד נ ם
לסיסל.

סי ב

אנס אותה, לדברי המשטרה.
לאחר מכן, הזעיק חבר מבית סמוך, שלחו
רכוב בהול על אופניו׳ באישון הלילה,
לבשר לכל החברה: כל הרוצה יבוא וית־כבד,
בצריף של אשואל ישנה חתיכה.
מתח אירוטי
ך) תוך המלכודת הזאת נפלה פתאום
/הצעירה הרמלאית. זרם של מתח אירוסי
שטף את המקום שכוח־האל, שהשי־עמום
אוכל בו בכל פה. ההתלהבות הפכה,
בשלושת ימי האונס, לאקסטזה מינית.
לחמיש וחבריו נחשבו תמיד לחבר׳ה
טובים, לא קמצנים כאלה. אם אלוהים
הפיל בידיהם מתת כזה, לא הם הטיפוסים
שיסגרו את דלתם בפני חברים. הם פתחו
אותה — והחבר׳ה באו: באופניים, באופנועים׳
במכוניות, אפילו ברגל, מקילומטרים.
באו, אנסו, והסתלקו. חלקם חזרו פעמים
מספר. לא כל יום נופלת הזדמנות כזו.
כשנופלת, צריך לנצלה, לא?
עדיין לא ניתן לקבוע כמה פעמים נאנסה
הקטינה, וספק אם ניתן יהיה לקבוע
זאת אי פעם, אם בכלל. בשיחה עם כתב
העולם הווה גילחה פרחיה שאין היא מסוגלת
לזכור כמה גברים שכבו איתר״ וכמה מהם
חזרו על המעשה.
ואכן, באחד ממיסדרי הזיהוי שערכה המשטרה
לאחר מכן, הצביעה הנערה, כעל

היום שאחו׳

לאחר שלושת ימי ההשתוללות והאונס, הגיע יום החשבון. החשודים
סובאים לבית־המשפט, כששני ילדים צופים בהם׳ .בעוד
החשוד משמאל, לבוש סכנסי צינור אלגנסיים, מסתיר את פניו, ניתנים שניים אחרים
לזיהוי בנקל: הימני הוא יצחק לחמיש, ומאחוריו, בראש מורכן, עומד שלמה אשואל.

אחד האנשים, על עובר־אורח תמים שהוזמן
על־ידי המשטרה להשתתף כמתנדב במים־
דר הזיהוי.

המבצרים
** ול טטעותה לא מנעה מהמשטרה
לעצור חשודים בקצב. בסיבוב ראשון
נעצרו מיודעינו יצחק לחמיש 19 אליהו
אשואל 20 אפרים סלמן 18 יצחק
חסיד 22 מאיר אשואל 20 צוברה גור־יון
17 נחמיה אשואל 23 מאוחר יותר
נעצר בעל הצריף׳ שלמה אשואל, אב לילד
ובעל לאשר, בהריון. המשטרה לא עצרה
את אשתו, למרות החשד כי היתר, בצריף
בעת האונס ולא גיסתה להציל את הקור־בא.
שמות
נוספים שעצרה המשטרה: טוביה
עופרה, ציון צוברה, שלום אברהם. למרות

דבסבת,

הפתיחה

כאן נערכה סצינת־הפתי־חה
של פרטת האונס.
בגלל הכניסה חינם בחרה פרחיה דווקא בדיסקוטק
זה, על פני דיסקוסקים אחרים.

כמה שעות נעימות בריקודים סוערים.
היא ניעורה מחדש לבעיות האפרוריות
של המציאות רק כאשר החלה חושבת על
הדרך חזרה. המוסד המכובד בו בילתה את
הערב שוכן בקומת־גג של בניין בתי־מלא־כה
ברחוב גולדנהירש ,2מקום שהסיכויים
לתפוס ממנו תחבורה לרמלה, בשעה זו,
היו אפסיים, אף לוא היו בכיסה דמי־נסיער*
פרחיה התבוננה סביבה, בחרה צעיר
תמיר ונאה למראה, שעשה עליה רושם
של בחור ישר שאפשר לסמוך עליו, התעניינה
אצלו אם הוא יכול לעזור לה להגיע
הביתה.
היה זה יצחק לחמיש, בן .19 הוא התנדב
מיד לעזור לצעירה במצוקה. עד כדי־כך
כקטינה, מוסווה שמה.

צחוק, צחו 0אב

האונס הקהילתי עצמו לא היה העובדה המזעזעת
היחידה בפרשה. לא פחות מרתיעה היתה
התנהגות החשודים, בעת שנעצרו והובאו במכונית המשטרה לבית־המשפט להארכת מעצרם:
הם צחקו לעבר הקהל והשופט בציניות, כמתייחסים לכל העניין כאל בדיחה גדולה אחת.

מעצר ה־ , 14 אין משטרת פתח־תקווה משוכנעת
כי בידיה כל האנסים.
התקיפה, המכות, כדורי לומינל ומעשי
האונס גרמו להידרדרות חמורה במצבה של
הנערה. בצהרי זד 21 לחודש החליטו האנסים
המקוריים להיפטר ממנה, העבירו אותה
לידיו של אחד מהם, עודד סעדיה, ואחדים
מחבריו, שהיו מעוניינים בה לכמה
ימים נוספים.
היה זה פתח־הצלה של פרחיה. .כאשר
הועברה לבסיסם של עודד וחבורתו, במכונית
מספר 415־ — 265 הבטיחה להם הצעירה
להשאר עימם מרצונה, ביקשה רק
לעבור רגע בבית לקחת כמה בגדים. ככל
שלא יאומן הדבר, היא הצליחה לשכנע את
הבחורים, והם הביאוה לביתה ברמלה.

המשטרה נכנסה
להילוך גבוה
•י ר החוטפים מחכים במכוניתם
1״ ,למטה, עלתה פרחיה במדרגות, נכנסה
לדירת שכנים, התקשרה טלפונית לבית
מעבידה, סיפרה לו על המתרחש. זה הגיע
למקום, גילה את הצעירים ממתינים עדיין
למטה במכוניתם.
בחמש אחר הצהרים התייצבה פרחיה בתחנת
משטרת פתח־תקוה, הודיע על האונס
הממושך ביותר במדינת־ישראל 84 :
שעות.
המשטרה נכנסה להילוך גבוה. תוך 24
שעות כבר היו בידיה עשרה מ־ 14 החשודים.
הממונה על תיק החקירה במשטרת
פתח־תקווה, החוקר הצעיר ( )22ז׳אק גל־עם,
הבין את חשיבותה של פעולה מהירה
— בטרם יספיקו החשודים להתעורר מאווירת
האורגיה, לטשטש עקבות, ליצור אלי־בים.
הוא
הצליח להסיח בפרחיה, שעמדה על
סף ההתמוטטות, רוח לחימה, שאב ממנה
כתובות, שמות, קטעי שיחות, תיאורי פרצופים.
עדותה היתר, מכרעת בתפיסת החשודים.
מניין
שאבה הצעירה כוח לעמוד ב־48
שעות הבלהות? התשובה טמונה במשפט־המפתח
שאמרה לכתב העולם הזה:
״הייתי בתולה כשהם אנסו אותי.״

במדינה
•נטראל״ם בחז״ל
יי קו ד
ה *3שפש* 0
״אכולי פישפשים, חולים, ירודים במשקל
ורעבים בגלל מחסור באוכל — כך התנהל
המסע שלנו.״
צבא של במסע איננו המדובר
נסוג בארץ חרוכה. כל התיאור התייחס
למסעם של חברי להקת הריקוד הישראלית
סברה, שיצאה לסיבוב של הופעות בחוץ־
לארץ.
סיפרה הרקדנית ברוריה בן־אלי :״במשך
ימים אכלנו מצות עם ריבה בלבד. כשחלינו,
לא יכולנו לקרוא לרופא, כי לא היה לנו
כסף. בכל מקום שהופענו עשינו רושם
מדכא בגלל התלבושות העלובות שלנו, אותן
תפרנו ותיקנו בעצמנו.״ ״זו שערוריה
וחרפה להפקיר בצורה כזו רקדנים צעירים
ובלתי ׳מנוסים,״ הוסיפו בני הזוג מלי
וירון ששון, שעל מנת להצטרף ללהקה נטשו
את קיבוצם, נשארו עתה קרחים מכאן
ומכאן.
ירוקים ונלהבים. האשם בהפקדה,
לטענת רקדני סברה שחזרו זה עתה לארץ,
הוא מארגן, מנהל וכוריאוגרף הלהקה, יחיאל
ז׳נו )31( ,נשוי ואב לשתי בנות, והכוריאוגרף
לשעבר של להקת באר־שבע, שהופיעה
פעמים רבות בחוץ־לארץ.
המסע הבזיוני התארגן לפני כארבעה
חודשים, כאשר מודעה בעיתונות הזמינה
רקדנים ורקדניות להצטרף ללהקה העומדת
לצאת לחו״ל. למצטרפים סופר כי הלהקה
הוזמנה לאירופה על־ידי האמרגן הצרפתי
ז׳אן סקוטו, שהוא בין היתר גם איש יחסי-
הציבור של האגודה לידידות ישראל — צרפת.

הרשו לעצ מכם אתה טו ב ביו ת ר!
הזמינו כבר היום חדר זוגי לליל כלולותיבם
ובו יצפה לכם בקבוק שמפניה על הקרח, סל
פירות לארוחת לילה וארוחת בוקר במיטה.
כל זאת במחיר של — 75.ל״י *
כתבו או צלצלו ל,,דורית״ טל 445111 .מלון
שרתון תל־אביב ותקבלו אשור בדאר חוזר.
* כל יום נוטף — 65.ל״י (כולל ארוחת בוקר)

״ אביב
( )8טל 1ן שר תון ת7

״סייקר׳ השעון הכובש •
שעוני ״סייקו״ שכבשו את העולם בשנים האחרונות כבשו את לב עונדי
השעונים בארץ.
שעוני ״סייקו״ מיוצרים ביפן במפעלי הענק של ״סייקו• שנוסדו בשנת
1882 ומעסיקים אלפי מומחים לייצור שעונים, מתכננים, שענים ומעצבים.
״סייקו״ הוא המפעל הגדול ביותר בעולם לשעוני איכות, הוא מייצר ומוכר
14 מיליון שעונים בשנה במחזור כספי של 400 מיליון דולר.
שעון ״סייקו״ מיוצר ב־ 300 דגמים כשעון, יד וב־ 150 דגמים כשעון קיר.
במפעלי ״סייקו״ פותח עוד בשנת 1966 שעון הקזזרץ, השעון המדייק ביותר
בעולם (דיוק של 2עשיריות שניה ביממה).
במפעלי ״סייקו׳׳ מיוצרות גם המכונות המיוחדות לייצור שעונים והן נמכרות
לכל תעשיות השעונים בעולם הרחב.
״סייקו״ שימש כשעון הרשמי של כל המשחקים האסיאתיים של האולימפיאדה
בטוקיו ושל תערוכת ״אקספו 70״.
מבחר הדגמים העצום, האיכות המשולמת והעיצוב הדינאמי המזהיר הם
שתרמו רבות להצלחתו של השעון בשוק העולמי ועד כדי כך שחברות שויצ־דיות
ותיקות השוקדות על שמריהו מעתיקות את הדגמים החדישים של ״סייקו״
מדי שנה בשנה.
כיום אפשר לאמור בודאות כי ״סייקו״ הטוב והנפוץ שבין שעוני האיכות,
כבש את לבות או ידי הישראלים ורבים הם העונדים אותו נהנים מעיצובו
ודיוקו.

לוא היו הרקדנים פחות ירוקים, היו מתחילים
לחשוד כבר בשלב זה. ז׳נו החתים אותם
על חוזים — מבלי להשאיר בידיהם
העתק. אולם הם היו ירוקים מאוד, ונלהבים
מאוד, לצאת לכבוש את העולם, ולא
שמו לב לפרטים. עד כדי כך, שוויתרו אפילו
על המשכורת עבור החזרות שקיימו בישראל.
חזרות, שלדעת מומחים היו רחוקות
מאוד מרמה המצדיקה הופעה רצינית
בחו״ל.
ביקורת קטלנית. למרות זאת, יצאת
הלהקה לדרך, כשחבריה שבעי־רצון מן
התהילה הקורצת הצפויה להם.
בפאריס היא שוכנה בבית עתיק מלא
פישפשים. רוב הרקדנים חטפו פריחה. כאשר
הוזמן להם לבסוף רופא, התפלא זה איך
הם יכולים להופיע במצבם הגופני הירוד.
לא היתד, זו צרתם היחידה של הצעירים והצעירות
התמימים. חיש מהר התברר כי
איש לא דאג לפירסום ואירגון נאותים• בנוסף,
קטלו הביקורות, כפי שניבאו המומחים
בארץ, את ההופעות .״זה אפילו יותר
פשוט ממד, שישראלים מסוגלים לעשות
סביב למדורה,״ היתד, דעתו של אחד המבקרים.
מפאריס
נסעה הלהקה לקנדה. גם כאן
היתד, ביקורת קטלנית לא פחות. מבקרים
השתוממו בגלוי כיצד זה נתן משרד־החוץ
הישראלי את הסכמתו להופעה כזו, שלא
הוסיפה במאומה לתדמיתה החיובית של
המדינה.
גונכים מנכות. התוצאה התבטאה גם
במישור הפיננסי .״לאף אחד מאיתנו לא
היתד, פרוטה בכים,״ מספרת ברוריה .״בחוזה
נאמר שנקבל משכורת כל עשרה
ימים. במקום זאת שילם לנו דנו רק בסוף
החודש — ולא עבור כל החודש, אלא
עבור עשרה ימים בלבד. וגם זאת אחרי
כל מיני הורדות מוזרות, כגון 25 אחוז
חיסכון שהוא אמר שהוא יחזיר לנו בסוף
המסע.״
בחזרה בפאריס, נאלצו רקדנים שהיו להם
שם קרובים לבקש הלוואות כדי להתקיים.
באחד המלונות האשים בעל המלון את דנו
בגניבת מגבות. במקרים אחרים נאלצה המשטרה
להתערב. באחת ההזדמנויות החביאו
הרקדנים את תלבושות הלהקה כדי לאלץ
את דנו לשלם להם את משכורתם.
אך זה גילה את מקום המחבוא, הצליח
להעביר במיבצע זריז את התלבושות ל־שדה־התעופה.
ככיפה
מלובדבלת -בכית. כאשר
הגיעו מים עד נפש, פנו הרקדנים הממורמ
רים
לשגרירות ישראל בפאריס. אז נודע
להם לראשונה, מפי השגריר, כי משרדיו־,חוץ
מעולם לא סמך ידו על הופעת הלהקה. השגריר
יעץ להם לחזור לישראל בהקדם האפשרי,
לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית,
לא לעיני זרים.
עתה הם חזרו הביתה, מיהרו להגיש
תביעות משפטיות, המסתכמות במאות אלפי
ל״י, נגד דנו. אולם דנו עצמו לא התרגש
מזה• ״תכתבו מה שאתם רוצים,״ הגיב לשאלת
כתבת העולם הזר״ סירב להתייחס

להאשמות הרקדנים.
הוא נשמע עסוק מאוד. לא פלא: מ אז.
שובו ארצה, הספיק לארגן כבר להקר*
חדשה, העומדת לצאת בקרוב לסיבוב ב ״
חו״ל.

פשעים
הצ>ל ג 3ש —
איבד שס
בשעה שתיים אחר־חצות עצרה מונית בחריקת
בלמים ברחוב השומם בירושלים.
יד מושטת מחזיקה באקדח הושטה מתוכה
החוצה. האקדח כוון אל יוסף חזן,28 ,
נשוי ואב לשני ילדים, שעמד להיכנס לביתו
שברחוב אלישע בשכונת מוצרארה בירושלים.
חזן הרים את שתי ידיו. מתוך
המכונית פקד עליו האיש שהחזיק באקדח
להכנס אל המונית. חזן עשה כמצווה עליו.
המונית זינקה מהמקום ונעלמה בסימטאות
מוצרארה.
חוטפיו של יוסף חזן, שומר־סף בדיסקוטק
פוספוס בירושלים, לא הבחינו כי חזן
לא היה לבדו שעה שחטפוהו. קודם לכן
ליווה אותו חבר, אלברט חדד ,26 ,צייר
שלטים. ברגע בו נחטף חזן עמד אלברט
ועשה צרכיו באחת החצרות. אבל הוא
הספיק לזהות את האנשים במכונית ואת
מספרה.
אלברט הכיר את האיש ששלף אקדח מתוך
המונית. היה זה אמנון נתן, דמות
ידועה בעולם התחתון הירושלמי. אלברט
ידע כי מספר ימים קודם לכן סרב חזן
להתיר לנתן להכנס לדיסקוטק, היכר,ו מכות
נמרצות. בעקבות תקרית זו קיבל חזן הודעה
כי הנקמה לא תאחר לבוא. מאז אותו
יום נראה חוגר אקדח, שהוא נשא אותו
כחוק.
פרםל מו די ע. בעזרת מטבע חרט אלב־רט
חדד את מיספר המונית בה נחטף חזן
על אחד הקירות, מיהר לטלפון הציבורי
והזעיק את המשטרה. תוך דקות ספורות
הגיעו למקום לא פחות משבע ניידות משטרה׳
מכל חלקי העיר. חדד עלה על אחת
מהן והניידות החלו לדלוק בעקבות המונית
הבורחת. באחת הסימטאות הבחין חדד
במונית בה נחטף חברו. כאן התפתח מירדף
ברחובות ירושלים, כשניידת המשטרה מנסה
להשיג את המונית הדוהרת במהירות מטורפת.
המונית
הצליחה להתחמק, אולם כעבור
דקות ספורות נעצרה על ידי ניידת אחרת
ברחוב ההסתדרות. השוטרים מצאו במונית
את אמנון נתן את יוסף חזן החטוף ואת
הנהג משה תמר. אולם בחיפוש שנערך
בכיסיו של החוטף לא נמצא שום אקתז.
אלברט חדד עמד על דעתו כי ראה במו
עיניו אקדח שלוף בידיו של אמנון. בחיפוש
שנערך במונית נמצא אקדח ב ר אונינג
טעון, בו נתגלה כדור אחד בבית־ד,בליעה.
המשטרה עצרה את כל שלושת נוסעי ה־
׳מונית לחקירה. יוסף חזן, החטוף, שוחרר
למחרת היום. מחשש לנקמתם של חבריו
של אמנון, הוא עומד להסתלק מירושלים.
אמנון נתן ומשה תמר נשארו במעצר, יואשמו
כנראה, בין היתר בחטיפת אדם ובאיום
בנשק.
מי שיצא בעורו ושיניו מכל העניין היה
אלברט חדד, שהזעיק את המשטרה וסייע
לה לעצור את החוטפים במהירות כה גדולה.
בידיעה שמנסרה ע״י המשטרה למחרת
היום על הפרשה, נאמר כי המשטרה הוזעקה
על ידי עבריין לשעבר, המוכר לה
הייטב.
״זה השכר שמגיע לי?״ התמרמר חדד,
״אין לי שום עבר פלילי. מדוע היתד, המשטרה
צריכה להעניש אותי בצורה כזו?
הצלתי אדם מידי חוטפיו ועזרתי למשטרה
לעצור את החוטפים, למה מגיע לי הפרם
הזה?״
ה עו ל ם הז ה 1722

אופיר ה בן־ ברק

נורי ת לוין

* כ ל המועמדות צולמו
^ בבגדי ־ יםשל \ 1טקס
טיפול מיוחד לשיער
ע ל -ידי 11ל ה
* על ־ יד ייצרני הווי ס קי 1)1:1.ו>>11111
כרטיסי ־ טיסה ואירוח בבריטניה למלכה

שולי לטרי

לילי,אן ט רי ק ה

א תי ירו שלמי

שלי מ מון

ביום רביעי 9 ,בספטמבר ,1970 בשעה 8.30 בערב
ב״היכל התרבות״ ,ייערף נשף בחירת

מלכת׳המים 70 קו
כרטיסים להשיג במשרד ״לאן״ ובכל משרדי הכרטיסים בעיר

בתוכנית:

¥צילה דגן
* יגאל בשן
¥שלישיית ״לא איכפת להם״
* ״האריות״
* מוטי גלעדי
מנחה: מניפאר

תצוגות אופנה: דבוי־עוו ״ אלדד ״
מי טב מוצרי לונדון בו טי ק ״ביבה״

איפור המועמדות :

ה לנ ה רובינשטיין

• תסרוקות: דוד וליזה • הליכה ויציבות: לאה פלטשר •
תנועהובימוי: שמעון לוי • תפאורה: אירגונית

המלכה תיבחר על־ידי הקהל

חכי פרץ

י הו די ת גוסלן

רחל שטמברג

דבורה צירינסקי

בי א טרי ט שוורץ

חני פרי

סיפורו של
מלבצע >ח*ד
מיוחד במינו
עיצוסן של פעולות ההצלה ב־פרו,
כשצוותים מכל העולם נחלצו לסייע
למאות אלפי הנפגעים ברעש הגדול
שפקד מדינה זו, כשאלפי מתים היו עדיין
מוטלים מתחת להריסות כפריהם וכשרב־בות
נותרו ללא קורת־גג לראשם, טסה
רעייתו של נשיא ארצות־הברית, פאט ניב־טון,
לפרו כדי לסמל את עמידתה של אד־צות־הברית
לצידה של המדינה הנפגעת
בשעת אסון זו.
בשדה־תעופה מאולתר, שנבנה מיד אחרי
הרעש באזור האסון, הוצגו בפני אשת
הנשיא כל צוותי ההצלה הבינלאומיים שהתגייסו
לעזרה. פאט עברה ממשלחת למשלחת
ולחצה את ידיהם של ראשי המשלחות.
כאשר הגיעה אל המשלחת האמרי־

היתה זו רוח ההרפתקנות של הצעיר
הישראלי שהביאה אותו להשתתף במיב־צע.
פילוסוף בן ה־ 25 הוא תושב העיירה
יהוד שבדרך לנמל התעופה לוד. אביו מנהל
במקום סניף של אחד הבנקים. ואילו
דוד עצמו לא יצא מעולם את גבולות הארץ
עד לפני שנתיים.
הוא שירת בצה״ל בחיל־הקשר ובמשך
תקופה מסויימת אף שירת בחיל זה כרב־סמל.
כשהשתחרר, בתום מלחמת ששת־הימים,
החליט לשנות את אורח חייו ולצאת
מתחומה של יהוד .״החלטתי לעשות
חיים, לראות את העולם ורק אחר־כך לחשוב
על העתיד״ ,אומר דוד.
הוא התחיל לראות את העולם דרך מידבר
סיני. הוא שמע שחברת נתיבי נפט מחפשת
קשר למיפעל הנפט שלה באבו־רודס.
באזני דוד צילצלה ההצעה כהזדמנות להר־ויח
כסף. הוא קיבל את ד,מישרה וירד לסיני.
שם, על חוף מיפרץ סואץ, בילה
את שעות הפנאי שלו בספורט הצלילה. שם
גם החל להתעניין בדייג ובצילום תת־מי־מי.
״התחלתי
לצלול״ ,מספר דוד פילוסוף,
ונעשיתי משוגע לדבר. עברתי קורם צלילה
עד לעומק של 30 רגל מטעם חברת נתיבי
נפט. רציתי להתקדם בעסק הזה.
״כשראיתי שבארץ אי־אפשר ללמוד הרבה

הישראלי במשלחת ההצלה בנה
על זה׳ החלטתי להשתלם בארצות־הברית.
כך הגעתי ללמוד צילום תת־מימי בבית-
הספר הטוב ביותר בעולם בתחום הזה,
בסנטר, ברברה״.
את לימודיו שם מימן דוד בעבודה בניצב
בחברת סרטים. ומה עשה בזמנו הפנוי?
״לא ד,יה לו זמן פנוי״ ,מעידים עליו חבריו
״זה נשמע בהגזמה, אבל האמת היא
שיפהפיות הוליוזד היו מתות עליו. לא היה
לו אפילו ערב אחד חופשי״.

טלפון למאפיה
* מן קצר לפני ש? ? ד ל ^ ל ^

כך נראתה משלחת הצנחנים
הימתנדבים האמרי׳
קאית שיצאה לסייע לנפגעי הרעש בפרו. התמונה צולמה בנמל

ה ל אתד במשרתת

התעופה של לוס־אנג׳לם, לפני שהמשלחת המריאה לפרו. רק הדגל
על שרוולו של דויד פילוסוף בולט — דבר שיצר את הרושם
המוטעה, אצל קוראים רביס, כי כל המשלחת היא ישראלית.

קאית היא לחצה את ידו של צעיר גבה־קומה,
שחרחר ובעל תיסרוקת חיפושית.
תוך כדי לחיצת היד קלטה עינה של פאט
את הדגל שהתנוסס על שרוול האוברול
של הצעיר. היה זה מראה מוזר. כי על
בגדו של האיש שהיה צריך לייצג בפניה
את המשלחת האמריקאית התנוסס דגל ישראלי
גדול.
הוסבר לפאט כי האיש אינו אלא סטודנט
ישראלי, שהצטרף למשלחתהאמריקאית.
״ככה זה״ ,אמרה פאט ,״הבחורים האמריקאים
מתביישים בלאומיותם כנראה, ואילו
אתם הישראלים מתגאים בעובדת היותכם
ישראלים בכל הזדמנות״.
לא היתד, זו ההכרה הבינלאומית היחידה
שקיבלה ישראל בזכות השתתפותה במבצע
הסיוע לנפגעי הרעש בפרו, למרות
ששום משלחת ישראלית רשמית לא השתתפה
במבצע זה. בזכותו של אותו סתו־דנט
ישראלי, דוד פילוסוף, שדאג לציין
את לאומיותו בהפגנתיות, זכתה ישראל
אפילו במכתב תודה חם שנכתב בידי נשיא
פרו ונמסר לצעיר שהזדהה כדויד פילוסוף.

קורס צדיזה בסי;י
**יהו דויד פילוסוף?

׳כיצד הגיע

לפרו?

נו זה נראה

ממראות הרעש בפרו. בתים הרוסים באחת הערים שנפגעו ברעש,
קברו תחתיהם את כל יושביהם. אחת מפעולות המשלחת
הרפואית האמריקאית, שנשלחה בדחיפות למקום, היתה למנוע התפשטות של מגיפות.

| והסתבך דויד בעסק לא נעים. היה
זה כשצעיר מקומי מתח אותו ונתן לו
מיספר טלפון של אחת החתיכות בסנטר,
ברברה. דוד, שחשב לתומו כי המיספר
יגרור בעקבותיו הרפתקה לילית נוספת,
צילצל למיספר שניתן לו והציג את עצמו
כישראלי ד,מעוניין להכיר את בעלת הקו.
זו שהיתר, צריכה להיות חתיכה לא
גילתה התלהבות גדולה לשיחה .״מי נתן
לך את מיסטר הטלפון שלי ז״ צרחה דרך
השפופרת .״פק אוף״ ,היתד, תשובתו של
דוד. הקול הבא שנשמע מעבר לקו היה
קולו של גבר. זה הסביר לדוד שאם לא
יגלה מיד ממי קיבל את מיספר הטלפון
יהיה לו עניין עם המאפיה.
הסתבר כי אותה נערה לא היתה אלא
סוחרת־טמים ידועה, הקשורה למאפיה. היא
וידידיה היו משוכנעים כי יש כאן ענין של
הלשנה. כתוצאה מתקרית זו נאלץ דוד להעתיק
את מקום מגוריו לצידה השני של
העיר.
אולי היתד, זו יד הגורל, אבל מקרה זה
הוא שהביא את דוד לפרו .״אותה תקופה״,
הוא מספר ,״ישבתי בבית ופחדתי לצאת
החוצה. לא היתד, לי גם עבודה. בא לי
לשמוע מד, קורה בארץ. פתחתי אח הרדיו
בתחנה המשדרת 24 שעות רצופות חדשות
בלבד. פתאום שמעתי שם שמחפשים צנחנים
בעלי נסיון צניחה מגובה רב כדי לעזור
לנפגעי הרעש בפרו. התיעצחי עם חברי
מה לעשות והחלטתי להתנדב למבצע״.
תוך שעה מאז התקשר טלפונית עם הארגון
שחיפש צנחנים, הזמינו אותו לראיון•
מספר דוד פילוסוף :״כשהגעתי לראיון
— נבהלתי. היו שם כמד, מאות איש,
כולם חיות המארינס לשעבר ובעלי נסיון
קרבי עשיר, בוייטנאם כמובן. לי למעשר,
היו רשומות רק ארבע צניחות, אבל בלית
ברירה אמרתי להם שצנחתי כבר 25 פעמים.
המראיינים, ששמעו שאני ישראלי ועוד בעל
25 צניחות, היו משוכנעים שעומד לפניהם
פייטר רציני. עזרה לי גם העובדה שאני
מדבר ספרדית. כך התקבלתי למשלחת, אבל
לא היה ברור עוד אם אני יוצא.״
המשלחת אורגנה על־ידי ה־אי.אם.די.קיי,:
אירגון סיוע של רופאי ארצות־הברית
וגם ממומן על־ידי ממשלת ארצות־הברית.

פאט 1103*8א מר ה:

״האמדיקא־נ 1מ ת ביי ש, בלאומיו ת
ואתמתגאיםבזושלב !״

ושתפקידיו דומים ומקבילים לחיל־השלום
האמריקאי. ארגון זה שולח משלחות של
רופאים מתנדבים לארצות מתפתחות ולכל
מדינה הזקוקה לסיוע רפואי באופן מהיר
ופתאומי.

הצנחגים זא צנחו
ך • עכור יומיים נמסר לדויד כי נבחר

^ להשתתף, עם עוד 11 צנחנים ונזארינס,
בחיל החלוץ של המשלחת שיצאה לפרו
כדי להכשיר את הקרקע לצוותות הרפואיים
שיגיעו מאוחר יותר.
מספר דוד :״הגענו ללימה, בירת פרו,
בטיסת לילה. התקבלנו שם בכבוד לו זוכים
רק מלכים ונשיאים. נשיא פרו עצמו בא
לנמל־התעופה כדי לקבל את פנינו. נתנו לנו
כבסים את אחד המלונות המפוארים בעיר,
ומשם יצאנו בכל יום למיבצע.
״באשר למיבצע ההצלה עצמו — הוא

לא היה הכי מוצלח. היה שם באלאגן עצום
ואיש לא ידע מימינו ומשמאלו. יצאנו לטיסה
הראשונה בה הצנחני קבוצה ראשונה
של ארבעה איש באיזור רעידת האדמה, כדי
שזו תחפש אחר שטח מתאים לנחיתת מטוסים•
איבדנו את הקשר עם קבוצה זו למשך
ארבעה ימים. אחר־כך הגיע תור הקבוצה
שלי לצנוח. השלמתי כבר עם העוב

שאשבור רגל או יד בשעת הצניחה,
או שאשאר תלוי על צוק או עץ. כי האי־צור
לא היה מתאים כלל לצניחות מסוג
זדה שעשיתי בעבר. אבל בסופו של דבר
ל* יצא לי לצנוח. מסתבר כי לטייסים לא
היה דם להגיע עד לאיזור הרעש עצמו.
בילינו המון שעות באוויר ולאיזור הרעש
לא הגעגו.
•ה• ; ן 1ע 1ש 1ן ג 21{113 עשצ !2ב !1

דויד פילוסוף

גילס מידידיו לפני צאתו למסע העזרה לפרו.
למרות שהיה לו נ סיון מועט בצניחה,
הציג פילוסוף עצמו כצנ חן ותיק ומנוסה.

״במקום לצנוח עסקנו בפעולות אחרות.
טסנו מעל האיזורים שנפגעו והצנחנו להם
מהמטוסים ציוד ואספקה. מלמעלה נראה
הכל הרוס. בקושי אפשר היה להבחין בסימני
חיים. אבל זרקנו את החבילות למקומות
שציינו לנו. אי אפשר להגיד שזו היתרי
עבודה נעימה, שכן טסנו בגובה רב והיינו
זקוקים כולנו למסיבות חמצן.
״היות ואני דובר ספרדית הפכו אותי
למתורגמן בין המשלחת לבין קציני הצבא
הפרואני שעסקו בפעולות ההצלה. הסתבר
כי כל אותם קולונלים יפים ומצוחצחים,
׳ בעלי המדים המפוארים, הם חסרי תועלת.
בהרבה מקרים התקבל אצלנו הרושם שא־גדעו
מבקשים מהם לעשות לנו טובה ולתת
לנו לעזור לאותם אומללים, נפגעי הרעש.
״ד3ר אחר שלא מצא חן בעינינו היתד,
העובדה שלצבא פרו יש יחידות קומנדו
~ משלי, צנחנים ומארינס. משום מה הם לא
י מצאו לנבון להצניח את הצנחנים שלהם
באיזור רעידת האדמה ורצו דווקא שאנחנו
נצנח שם.
״היינו קמים כל בוקר בשעה שלוש לפגות
בוקר, יוצאים לשדר;־התעופה ובמידה
ומזג־האוויר היה נוח היינו יוצאים לטיסה.
את שאר הזמן בילינו בלימה. הבירה״.

אשתהג שי אהיתהנ רנ שו *

הניצולים: שני ילדים פוואניים ליד חורבות ביתם שנהרס מ־עש

* * השהדהים את דוד פילוסוף בס־יוחד
היתר, העובדה שלמרות האסון
שפקד את המדינה, נמשכו חיי הלילה בלי־
,מה, כאילו כלום לא אירע .״כל ערב ד,לכ־
;נו לסעוד במסעדה מפוארת אחרת ואחר־כך
למועדון לילה. במשך השבועיים שהייתי שם
;הספקתי להיות ביותר מקומות בילוי מא־שר
׳ בכל ימי חיי״.
רק אחרי שבועיים ניתנה לדוד פילוסוף
:ההזדמנות להגיע אל איזור הרעש עצמו.
.״הצלחנו להסתנן אל אחד המטוסים שיצא
לשטח, אחרי שהוכנו שם כבר שדות־תעופה.
:אי־אפשר לתאר מה ראינו. זה היה מחזה
!מזעזע. הכל היה הפוך כאילו עבר על זה
!בולדוזר. הכי נורא היה מראה האנשים
שנשארו בחיים, ללא קורת גג, ולפעמים
;גם ללא אף בן משפחה. ניסינו לעזור לאותם
פליטים אומללים, שסירבו להיפרד מ־
!מתיהם, ככל שיכולנו.
״שהינו בהרים כארבעה ימים ואחר־כך
•חזרנו ללימה. קיבלנו שם מדליות ותעודות
בבוד והוקרה מנשיא פרו והעיתונות בפרו
הפכה אותנו לגיבורים לאומיים״.
כיצד הרגיש הצעיר הישראלי מיהוד כש־
;אשת נשיא ארצות־הברית לחצה את ידו?
״נראה לי,״ אומר פילוסוף בהומור ד,אופ־
״שי לו ,״שהיא היתר, קצת נרגשת ללחוץ
*ת ידו של המתנדב העליז מארץ הקודש״.

אל תצפה שפל בעיו־תיך
תיפתרנה נבת־אחת.
תן לאדם ה-
קרו,ב המסייע לן, זמן
מספיק כדי להצליח
במשימתו. מצבך הכספי
ישתפר, אך תאלץ
לפקוח עין על שותפיך.
אתה רואה א ת
עצמן כנושא דגלה
של האמת המוחלטת, ו אינן מתחשב באמיתות
של אחרים. נהג הבנה בזולתן.

הרווחים שאתה מצפה
להם, י תעכבו ז מן רב.
מצב רוחך מ שתנה מיום
ליום, וחוסר עק־בינ
תן מ רגיז את הסולמרות

תן. בבים תכונתך זאת, תזכה השבוע
לעזרה בלתי צפוביותר.

מועילה יה מקור העזרה יהיה אדם
רב ה שפעה הקשיש מ מן. צפוי לן ערב
נעים ומבדר, בו תנחל הצלחה רומנטית.

צפויים לן רווחים גדולים,
א ן כל זמן שהכסף
אינו בידן, אל
תבזבז אותו. גם כשיגיע,
נהג בזהירות רבה
־מהרגיל אצלן. אתה
נוטל להרבות מדי
בוויכוחים עם קרובים
ובני משפחה. בגלל ויכוח
מיותר יתפתח
סיכ סון חמור עם חבר לעבודה, שאם
לא תפתור אותו במועד, יביא לן נזק.

תאוחיס

י/,הזז
ק1יז
אל תייחס ח שיבו ת יתר
לדברי ידיד ותיק 11־
יתקיף או תן. יי תכן ש להתקפה
היא
הסיבה
פ שוט קינאה. בחיי ה אהבה
צפויים ל ן זעזועי
ם אשר לא ינע מו
לן, אן למרבה המזל,
; ביוני -
נ 21 ביולי
יסתדר הכל די מהר.
יחם העליונו ת שאתה
מגלה כלפי ח ב רין לעבודה, יגרום ל טי כ סון
די חמור. בתחיל ת ה שבוע ה טי כ סון ייפתר,

! 110ח

מוטב שתימנע מכל
הימור, או סיכון־יתר
עד סוף השבוע. כדאי
גם שתשמור היטב על
בריאותן, ושתנהג בזהירות.
גילוי־לב עשוי
ליישב אי״הבנה חמורה
שהתעוררה שלא
באשמתן. יהירותו של 0 ¥ 4ד!
חבר לעבודה מרגיזה
או תן באופן מוגזם. רצוי יותר לשתוק
ולצפצף עליו. ריב לא יביא כל תועלת.

תצעד צעדים
ה שבוע
גדולים קדימה, ותתקרב
למטר תן הנכספת
כפי שלא היית קרוב מעודן.
וזה לא סתם
רמז. צפוי לן סיפוק
ו א מנו תי, אינטלקטואלי 1111 1
ובעיקבו תיו — פגי שה
22 באוגוסט -
22 בספטמבר
מעניינת עם ידידת ותיקה
ואהובה עליך, הזהר
מעצבנו ת יתר, ואל תייחס לדברים יותר
ח שיבות מכפי ש מגיע להם ב ד רן כלל.

ה שבוע תיאלץ להיעזר בכל כ ש רונן הדיפלומטי.
ע לין לנהוג בז הי רו ת מירבית,
ויחד עם זאת להיו ת תקיף ולעמוד על ש לן.
אחרת — תחמיץ
הזדמנות בלתי חוזרת
להתקדם ב עיניין החשוב
לן ביותר. סוף
סוף הוא יימאס עליך,
ויפסיק לגרום לן שברון
לב. מחזר חדש
ומקסים ייכנס ה שבוע
ל תון חיין ויפצה או } 2בספטמבר -
22 באוקטובר
ת ן על הסבל שעבר
ע לין לאחרונה. מכתב
מידיד וותיק י שמח או תן בסוף השבוע.
ה שבוע כדאי לכס להמר על הצבע האדום.

חווח״ס

אינן טורח
אינן מנתח

ע 1ן ת
שיין, פן
שתתחילי

לחשוב מספיק על עתידן, ובאופן
נכון את האינפורמציה
שהגיעה לידן. אל
תהס ס מלהתייעץ עם
בן־זוגן בענייני עבודה.
שמור על ההישגים ה גדולים
אליהם הגעת
לאחרונה, ואל תפטפט.
בת ״עקרב״ —
זכרי שאי אפשר לרמות
את כולם כל
הזמן. הזהרי בדברין,
ושקלי היטב את מע-
תיכנסי לצרה גדולה. כדאי
לקמץ בהוצאות המופרזות.

שינוי מקום עלול לשבש ב מקצת את תכניותיך
הרו מנ טיו ת, אן הוא יביא תועלת
רבה במי שו ר המקצועי.
יהיה עליך להיאבק עם
בן זוגן על השק פו תין
בנו שא חיוני. היה סובלני
ו מת ח שב, אן דע
לעמוד על שלן. נצל
היטב את הי תרון ש רכשת
לאחרונה ב מישור
הפיננסי. אל תבטמפני

את ר צונן
רצונו, אם א ת רוצה ש יכבד
אותך. לנדדי לעמוד על שלן, ב מיו ח ד
כשהצדק עי מן. אל ת ש מעי לקול אדונן.

השבוע יוצעו לן הצעות קוסמות מאד,
אן כדאי שתבדוק היטב כל א חת מהן,
ושלא תתחייב באופן
שלא תוכל לחזור בן.
בן מזל תאומים יתגלה
השבוע כידיד יותר
טוב מכפי שחשבת.
הרגע את מ תי חו תן
הנפשית בעזרת מאמץ
פיזי. צא לטייל, עסוק
בספורט ופלרטט כמה
21 בדצמבר ־
סו בינואר
שתוכל, כי השבוע ממש
נוצר לרומנטיקה
עבורן. בת גדי — אל תשכחי שרצונו
של אדם — כבודו. תני לו את היוזמה.

הסכם מסזים יתגב ש בי מי ם אלה, אן יהיה
ע לין לפקוח עין. אדם שאתה אוהב ומא מין
בו יאכזב או תן
ק שות, אן הצלחה חברתית
ח שוב ה בסוף השבוע
תפצה או תן על
עגמת הנפש. פיזו ר הנפש
ש לן יגרום מבוכה
רבה לאדם קרוב
אלין, שיגלה כמה עו מסתיר. שאתה בדו

20 בינואר ־
$ו בפברואר
מכתב עיסקי מחוץ ללחילוקי יגרום ארץ
דעות
בינ ך לבין אדם קשי ש הקרוב אלין.
שמע היטב את מה שיש לו לומר לן.

מוטב שתמשוך את
ידן מהמ שימה הקשה
אותה נטלת על עצמן
לא מזמן. אל תקריב
יותר מדי למען ידיד
בצרה, ושמור ראשן
על כתפין. היחסים
המתוחים עם בן״זוגן
ישתפרו בחיק הטבע.
בסוף השבוע צפוייה
לן פגישה נעימה מאד עם סרטנית מקסימה.
אל תאבד את ב ט חונן העצמי
בגלל קשיים שטחיים, ותן אמון בידידים
שהוכיחו את עצמם בעבר. הפסק לשחק
בקלפים. זהמביא נזק חמור לעצבין.

מכתב השבזע

משהו יוצא דופן: שי דון בין כלב ואדם.
יש קונים?

ובכן, :המכתב הוא דחוף, דחוף! יש
לי גור וגורד( ,היו לי שבעה) ,והייתי ברצון
משאירה אותם על ידי ועל יד כלבתי.
אבל הדבר אינו תלוי בי.
״לכן, אני מחפשת אנשים, בעלי משפחה
וגן, ולב טוב, ושכל טוב, האוהבים כלבים־
.הם גם כמובן צריכים להיות אנשים
שלא יפקידו את הגור.
״כן, כן, הרבה דרישות. אבל, אני אוהבת,
פשוט, את הגורים ואני מוסרת אותם
בכאב לב. אז אולי יש ביניכם מי שיש
לו תנאים טובים לגדול כלב? רצוי שהמקום
יהיה בירושלים, אבל הדבר לא
הכרחי. כמובן שהגור יחיה בבית ויהיה
בעל זכויות שוות לכולם.
״זה נורא שהמדים שלי לא יכולים לחיות
בבית שלי, ששם שומרים על הכורסאות
לעתיד לבוא כדי שהנסיך מוולס יבקר

— 1־ 11 ווו

7 0 / 1 1 7מחפ ש מי שחי שמילים נ מו פא*
ציפיזם ורדיקליות לא תהיינה זרות או מפחידות׳
עבורה, אלא׳ תוכל להתיחס אליהן
אפילו בהבנה. וכדי שתקבלנה קצת מו שג,
הנה מילים מספר מ מכ ת בו :״אני חייל,
20 שונא צבא מו שבע, וזאת מעבר
למקובל. אני פוסל מכל בכל את האימרה
״אין ברירה״ וכל הה תי חסות שלי למה ש נקרא
״ה מצב״ שונה מהמקובל, כמו התיח־סותי
לעניינים חברתיים אחרים.״
אם את עדיין מגלה עניין ב מכ ת בו, הרי
לן צ טוטי ם נוספים :״כל תקופת שרותי
הצבאי אשר מס תכ מתב שנתיים, אני מרגיש
עצמי בודד ו מנו ת ק מה סובב או תי, מלבד
חברה מצו מצ מ ת ומספר חברים שמפה רי ם
פה ושם ...הסיבה היא שאני מחפש לי את
האנשים אשר איתם אוכל למצוא עניין
ו שפה מ שותפת וזה גורר חיים ללא חברה,

מצ>אה
לא לכל אחת, ולא בפל יום, הולן
קלף משוגע כזה.
והפעם תרתי-משמע 70/120 .חדלה
להרגיש כל חנאת־חיים מאז פגשה עינה
בתמונת העלם הלז. היא מצאה את ה-
מציאה שלה מתגלגלת ברחוב, ליד
קיוסק בראש־העין. כל מה שרשום על
התמונה הוא, ששמו של עלם־חחן הוא
ניסים.
סימני זיהוי נוספים: התמונה נמצאה
בשעות הערב המאוחרות ליד קולנוע
״הירקון״ .אז מכיוון ש 70/120-מאמינה
בניסים, היא סבורה שאלוהים זימן לה
את המציאה הזאת.
אם יש בכם היודע אי הדרן אל בעל
השפם, הרי מובטחתני שיבוא על שכרו,
ואפילו בעין יפה, כמקובל בראש־העין.
נו, יהודים רחמנים ז !
1א אף פעם לא בא לישראל.

״אני מבטיחה שכמו הכלבים, הגורים ד
קטנים שלי יתרגלו בהדרגה למקום החדל
ואם תתעוררנה בעיות, אני מוכנה לעזו
בהן.״
7 0 / 1 1 4יקרה, כמו שאת יודעת ודא
גזע האדם הוא בררן מאד, ואני נבר, חז
שעה מתאפקת מלשאול לאיזה גזע שייכי
המ שודכים שלן?

קלפים גלויי!

אם תירצנה לסמוך על שפוטי האי שי,
הרי 7 0 / 1 1 5הוא אדם פיקח באמת! ואל
תשאלו למה. תאמינו ודי
לא די שיש לו האומץ להבריז על עצמו:
״ הנני ההיפך הגמור מנער־ שעשועים, מיליונר
או גאון מזכר,״ הוא גם מתפאר באופי
שקט וסולידי. ואת יכולה לה מנע מלהזכיר
לו, שזה יצא כבר מהאופנה.
כן, יצור נדיר, שאינו מסתפק ב מצוי, עד
כדי לומר :״ז כו תי לברור בעק שנות מ שהו
מיוחד!״ והמיו חד, ה מיוחד שלו צ רין להופיע
בד מו ת ה של ״סתם נערה צנועה, אינטיליגנטית
ומבינה. כ מו בן חביב ה ובעלת
מראה נאה ורענן.״
סוף כל סוף הוא עצמו לא נראה גרוע
מזאת.
כן, עוד בק שה קטנה לו א ליין: אל תהיי
צנועה במידה כה קיצונית שתמנע מ מן מלענות
לוו!

כשיפגשו עיניך במילים אלו, תמלאנה לה,
ל 15 7 0 / 1 1 0שנה. כן, היא כבר גדולה,
עד כדי לרצות שתהיה לך מכונית.
יש לך? אז אפשר להמשיך, היא כבר
נורא רוצה שהחופש יסתיים. נמאס לה
כבר ללכת לים. והיא בטוחה כשתלמד
כבר בכיתה השישית, תשתדל להיות תלמידה
טובה, טובה.
אז כתוב לה. אבל רק אם כבר יש
לך מכונית.
גיסים אלא עם אנשים מסויי מי ם פה ו שם.״ הוא
נורא רוצה, שבנוסף ל תכונו ת הרא שונו ת
שביקש, תהיי נחמדה, הגיונית ומעניינת, וצעירה
מעבר לתחום של הריקודים.
״אני עדיין לא זכי תי לפגו ש נפ שו ת צעי־רות,״
כותב הוא ,״ מ ה מין החלש, העונו ת
לדרישות ה מופ רזו ת שלי. ואני חסר או תן
מאוד מאוד. אם איענה על־ידי. מישהי ש בנוסף
לכל הסיפור הנ״ל תהיה גם מסוגלת
ואוהבת לאהוב, הרי מוב ט ח לה לקבל ה מון
אהבה ו מוב ט ח לי להיות הרבה יותר מרוצה
מכל הרע הסובב או תנו.״
אז, אנא, אם יש בידך לכוון את ספינת
חייו ולהרחיקה מכל רע, למרות ח״י שנו־ת׳יין,
עשי זאת, מירו שלים, תל־אביב או
חיפה.

התכתבות לשמה
מ שהו לא בסדר, כנראה, עם , 7 0 / 1 1 8

לא איכפת לו להתכתב, גם עם בחורים.
אז, צעירים וצעירות שנושאי המוסיקה,
התיאטרון והאמנות נוגעים אל ליבכם, ימצאו
לב ואוזן קשבת בבן ד,־.70/118 23
זה קורה רק בבת־ים, הייתי אומרת!

נשים ...גשים...
7 0 / 1 1 0פותחת את מכתבה בברכת
״ערב טוב״ .זה נראה לי סמלי מאד. אבל
מאחר ויפה שתיקה לחכמים, אני שותקת:
״אמעיט ככל האפשר, כדי להמנע עד כמה
שאפשר מהערותייך המפולפלות,״ כותבת האקדמאית
בת ה־ 30 פלוס.
״אני אשד— ,
״המחפשת להכיר ולקשור קשרים, באמצעות
מדורך, עם נשים בגילאים ,45—30
קשר של היכרות, ו/או קשר של ידידות.״
ידידות.״
הסיומת שלי למכתבה של 70/119 היא:
בהצלחה 1

העצים
ג/יתגושים עליזים
המורדים הגיעו 1 איזי אברהמי ( )39 ורבקה רז ( )33 הם זוג מורדים.
תשאלו במה הם מורדים ו בהכל. אבל בעיקר גמוסבמות.
למשל, במושכמה כמו מוסד הנישואין. לא מוצא־חן
•בעיניהם. אז במקום להיות זוג נשוי, הם זוג לא נשוי.
חיים יחד — בצורה מאוד סולידית, אתם יודעים —
דירה גדולה, שלושה כיווני גז, סליחה, שלושה כיווני
אוויר, גז, פריג׳ידר, שטיח מקיר אל קיר. אפילו תינוקת
בת 11 חודש. הכל — מלבד החוזה.
מה שלא מפריע להם להיות זוג יוצרים פוריים מזה
עשר שנים. הם עשו תוכניות טלוויזיה, העלו מחזות,
כתבו ספרים, עשו כאמור את הילדה, ואיזי אפילו צילם
את הילדה ב״קלוז־אפ״ .למה ן כדי להוכיח לעולם הרחב
שמה שקורה מחוץ לנישואין, זה בדיוק מה שקורה בתוך
הנישואין.
בימים אלה הגיע זוג המורדים גם אלינו. למרות שהם
ישראלים בדרך כלל, הם לא בישראל בדרך כלל. איזי
הוא במאי מופעים שיושב בהולנד, ורבקה היא סופרת
״ידיעות אחרונות״ שיושבת בהולנד. לכאן הם הגיעו כדי
להעלות מחזמר ענק, חדשני, מהפכני וכו׳.
ואיך יקראו למחזמר 1כמובן — ״המרד״.
ומכיוון שאיזי מאמין גדול בטבע ובכל הדברים הטבעיים,
יהיו במחזמר הרבה דברים טבעיים. כמו עירום
ואהבה למשל. נשמע מוכר. אולי. אך בהתחשב בכך שב אמסטרדם
נחשבים זוג הלצים האלו כבר לפירמה
ידועה, יש להניח שגם תל-אביב תקנה אותם.
אחרי הכל, מה אין תל-אביב קונה !

אי פ ה
הימי ה טו בי ם י

האילנות, ליתר דיוק. האילן והאילנית.
כפי שניבאתי לכם בז מנו הם התגר שו, ב מזל
טוב, ביו ם שני האחרון, וב שבת בחמ ש
בבוקר עלו על מטוס ל שורת הופ עו ת בחו״ל.
ואני מאחלת להרבה זוגו ת נ שואים, לה־יזת
זוגו ת אוהבים כל כן כ מו זו ג הגרו שים
הזה. הייתם צריכים לראות איך הם עלו
למטוס חבוקי ם, ואיך הוא כיסה אות ת בש מיכה
כשהיא נרדמה. אידיליה זה לא מילה.
ואיך שחנה לא מפסיקה להלל את שלמה,
ו אין ש שלמה לא מפסיק לשבח את חנה.
״הוא בחור נהדר, נורא ישר, מעולס לא
שיקר לי. מוכן לע שות הכל ב שבילי. מטפל
בי כ מו בתינוקת. אני מקווה שהוא ימצא
מי שהי שתע שה אותו מאו שר״ .כן האילנית.
והאילן מה הוא אומר? ״איזה קול. איזה
בחורה. היא לא ה שתנתה מהיום שהיכרנו
(סליחה — זה צ רין להיו ת קומפלימנט?)
אני כל כ ן מקווה שהיא תהיה מאו שרת״.
נשואים, גרו שים, לא משנה. העיקר שהא הבה
פורחת.

למידות מזבות
איזי אברהמי כפעולה

שסו הזוהו-הסיסו החואך
אני מכירה לא מע טמשפ חו ת של דוק טורי ם ואינג׳ינרים,
שבני הן — ובעיקר בנו תי הן — ג ר מו להן אכזבה ע מוקה, כאשר
לא ה תח שבו ב שמה ה מכובד של המ שפחה, ו הלכו ונ היו נערי-
שע שועים או נערות זוהר, או סתם עסקו בדברים בטלים. אבל
זאת הפעם הרא שונה שאני נתקלת ב מ שפח ה ש הבת מוותרת על
הזוהר, ו הולכ ת לחפ ש לה תואר.
אני מדברת על רותי, בת־הזקונים של לאה פלטשר.
לא פלט שר היא מלכת תע שיית הזו הר בארץ, יצרנית דוג מניות
מפורסמת. עסקי הזו הר שלה, ברוך השם, עזרו לגדל את
המ שפחה ברספקטביליות גמורה.
אבל בעוד ש שתי בנו תי ה האחרות התח תנו — תמר עם הקריקטוריסט
רענן לוריא ודורית עם ה תע שיין מילצן —
הרי שרותי הקטנה הפגינ ה ברי ש־גלי את ני תוקה מה מסור ת,
והלכה, רחמנא־ליצלן, ל היו ת — דוקסו רי ת. וז ה — ל מ רו ת ש־ו
נתונים לא חסרים לה כלל וכלל כדי לזהור.

פאריס מלאה כעת ישראלים. ביניהם אכי
טולידנו, יפה ירקוני, להקת כ ר מון ועוד
חבר׳ה׳ ה מופיעי ם ב תו כני ת הי שראלית ב־

אולימפיה.
אז החבר׳ה האלה -תפקידם לספק בידור
לפאריסאים. אבל מי מספק ־בידור ל מספקי

הבידור י
לא תאמי.נו, אבל את התפקיד הזה ממ לאה
בהצלחה גדולה יהודיה צרפתית
בת 60 לפ חו ת, המס תו בבת סביב החבר׳ה,
מתערבת בענייניהם, עוזרת להם, ובכלל הו פכת
להיו ת אחת מהם. מי טען ה תכ שיטים
שעליה מעיד שהיא כנראה יור שת של איז ה
אוצר קטן, כ פי ש מו כי חו ת ה ארוחות הד שנות
שאליהן היא מז מינ ה את החבר׳ה.
לדבר, היא מדברת איתם רק צרפתית.
אבל קללות היא יודע ת גם בעברית, ועו ש ה
זאת ללא הרף. אבל אלו קללות חבי בו ת,
כי בדרך כלל היא בחורה חביבה. עד כדי
כך חביבה, לוח שים חלק מהחבר׳ה מאחורי
הגב, שהם מוכני ם להי שבע שהם ראו
אחדים מ הח בר׳ה — לא הם עצמם כ מו בן
— מלווים או ת ה עד בי ת ה..
ועד בכלל.

אז עכ שיו היא לו מד ת כבר שנה שנייה באו ניבר
סיטת תל־אביב, יוצא ת עם בן־כיתתה,
שדמן, בנו של ארכיטקט, ומת כוננ ת ל היו ת
בן־אדם נורא רציני.

דני

אמא פלטשר, בינתיים, נו שאת את רוע הגזירה
בגבו ר ה אופייני ת של אם יהודיה.

אייכי נתן כפעולה
נראה כאילו זה היה לפני מאה שנה, אבל רק שנתיים־ שלו ש
חלפו מאז, מאז הימים הטובים, כשאייכי נתן, בעל מזלל ת
קליפורניה, היה מלך רחוב דיזנגו ף בתל־אביב. איך אפ שר לשכוח
את הימים הטובי ם ההם, עם כל ה ח תיכו תשהצ טופפו כל
ה שבוע בקליפורניה, עם ה מ סי בו ת שנערכו שם כל שני וח מי שי.
אייבי עצ מו היה אז הדון ז׳ו אן מספר 1של תל־אביב. כולן,
מז׳ולייט גרקו ועד מריה מיפלסון, כולל ה ח תיכו ת של
תל־אביב, כרעו אז לרגליו. הרומנים שלו היו מספקים אז
חו מר קבוע למדור שלי.
עד שנכנס לו הג׳ו ק של השלום וה רג את הכל. כ שאייבי חזר
ה שבוע לארץ, אחרי שנה ו ח צי של גלות, היה עצוב לראות
כמה מעטים נ שארו מכל החברים ו ה חברו ת שהיו לו ואכלו על
ח שבונו. רק קומץ ידידים באו לקבל את פניו ב שדה־התעופה,
אף לא אחת מחברות נעוריו לא זכרה את חסדיו. היו שם כמה
ח תי כו ת מיקריות שלט שו עיניים בסקרנות, אבל לא ה בינו ב דיו ק
מה פשר כל ה מ הו מ ה עם הצלמים והעיתונאים.
אבל אייבי מיהר להצהיר, כדי שלא יח שדו בו, שהוא לא סיים
את הקאריירה שלו בתחו ם זה .״ברגע שאפסיק לחזר א ח רי
נשים, זה יהיה ה סי מן ב שבילי שמ שהו אצלי לא בסדר,״ אמר.
אז בקרוב הוא יוכל ל הז מין אותך שוב ל ש מוע אצלו תקליטים,
לא בחדרו, אלא באוניי ת ה שידור שלו. וי הי ה לך מה
ל שמוע: יהיו שם לא פחות מ־ 20 אלף תקליטים, אותם קיבל
״אייבי ב מ תנה לתחנת־ה שידור שלו מ חברו ת תקליטים א מריק איות.

מה הסודיות הזאת?
החד שות האח רונות מהלי ת קט מו ר הן,
שהיא עדיין חי ה בנפרד מבעלה, ז׳אק קט־מור.
מה שמזכיר לי, אגב, שהסרט שבו
היא עמדה לככב, על ת מ הוני מצפת, ירד
בינ תיי ם מהפרק.
אבל לא זה מה שרציתי לומר: נזכרתי
בה בגלל שיותר זיו ת ר היא נראית לאחרו נה
בח בר ת עידו בן־גו ריון, כשהם מסתו דדים
יחד שעות.
מה לעזאזל ה סודיו ת הזו?

העסקנית החד שה
מנדי ורייש דייויסז שאולי חזרה
בשבוע שעבר מרומא. מה היא עש-
תר שם ז היא השתתסר שם בתצו״ת
אופנה. בסדר. אבל מה שלא תאמינו,
זה איזה תצוגת אופנה ז
של ויצ׳־ו.

רותי פלטשר כפעולה

אוץ ישראנ חשפו״ה
פעמיים הובאה הכנסת בשבוע שעבר
מפגרתה לישיבת״חירום.
בפעם הראשונה גרמה לכך הממשלה,
שהיתה זקוקה לאישור המיסים החדשים.
הדיון הוכיח כי עדיין גח״ל רחוקה
מאופוזיציה — היא הצביעה בעד
מיסי הממשלה, בעוד אנו הצבענו נגדם.
הישיבה השנייה התקיימה לפי דרישת
המחנה הסיפוחיסטי המאוחד, שהתגבש
בכנסת והמורכב עתה מגח״ל, המרכז
החופשי ושניים מארבעת הברי ע״מ.
(ראש סיעת ע״מ, מאיר אביזוהר, לא
שותף כלל ביוזמה לכנס את הכנסת, וחבריו
לא טרחו אף לשאול אותו).
מטרת הסיפוחיסטים היתה להעלות
שני נושאים — הזזת הטילים הסוביי טיים,
ומצב שבויי־המלחמה הישראליים.
שניהם נושאים חשובים וכאובים — אך
ברור לחלוטין, מדברי מאמי הימין, כי
בעיני חסידי-הסיפוח אין אלה אלא שתי
אמתלות, כדי לפוצץ את הפסקת״האש
ולהחזיר את עטרת המלחמה ליושנה.
שוב, כמו בפעמים הקודמות, נוצר

כאן ויכוח חד-צדדי: הסיפוחיסטים השמיעו
את דבריהם ברמה, תוך פנייה אל
הרגשות הפרימטיביים ביותר — ואילו
הרוב שוחר-השלום שתק. אבא אבן
השמיע את דברי הממשלה — שלא
השיבו על דברי אנשי״הסיפוח, מכיוון
שהממשלה עצמה משחקת בנושאים
אלה מישחק טכסיסי מפוקפק.
לכן נפל שוב על שכמנו התפקיד שאנו
ממלאים אותו לאחרונה בקביעות :
לשמש פה לכל מחנה״חשלום בכנסת,
ובעיקר לאנשי המערך, שאינם יכולים
לדבר בעצמם. עשינו זאת בשני נאומים,
אחרי שהשתמשנו בטכסיס של ״הימנעות
מהצבעה״ — הדרך היחידה בה
ניתן להשיג את רשות״הדיבור בדיון על
הצעה־לסדר-היום.
שני הנאומים מתפרסמים כאן במלואם.

״דייסה של פאניקה. תסביכי־נחיתות
גלותיים ודוגמאות היסטוריות מפוקפקות
להלן דבריו של אורי אבנרי
להנמקת הימנעות הסיעה מהצבעה
על פרשת הטילים הסובייטיים
בסיני :
אדרי אכנרי: ראינו כאן תקומה אנכרוניסטית,
לשעה קלה, של הליכוד הלאומני,
זכרונו לא לברכה.
לא היינו נמנעים מלהצביע בעד הצעה
לדון ברצינות במצב הצבאי בתעלה.

אפל קצה נפשנו בהיסטריה המפוברקות
של המפסידים, שמדיניותם
פשטה את התל ונדחתה
על-ידי העם, ולא נותר להם אלא
לכשל בל שני וחמישי דייסה של
פאניקה, תסביכי נחיתות גלותיים,
ודוגמות היסטוריות מפוק

שהמזנון קורא לו יותר ברגע זה מאשר
שמיעת תגובות על הדברים שהוא אמר* :

האם הטילים הסובייטיים לא
היו זזים לולא היתה הפסקת•
האש? האם חיל-האוויר הישראלי
יבול היה להבטיח אי-תזוזה
מוחלטת של הטילים? האם הטילים
לא זזו כשלא היתה הפי
סקת־אש, מיד קורבנות מצידם,
גס תוך קורבנות מצידנו?

האם באמת כזה היה המצב: כשלא היתד,
הפסקת־האש, הטילים היו רחוקים ומרוחקים?
וכשבאה הפסקת־האש — הנה,
טילים עליך ישראל!
איפר הרא׳ל: הרי בגלל הטילים האלח
אנחנו קיבלנו או? יוז מ ת השלום.

פגייה לנאצר
נדיון על פרשת השמיים ה ישראליים
בארצות״ערב אמר שלום
בהן, להנמקת הימנעות הסיעה
מהצבעה :
שלום כהן: נמנענו מהצבעה בנושא
זה, לא מכיוון שאיננו מעריכים את חומרתו,
אלא משום שאנו סבורים כי יש לנצל
את הדיון הזה, את הבמה הזאת, את הבית
הזה, כדי לעשות נסיון להביא להחזרתם המהירה
של שבויינו הביתה.

כרשות היושב־ראש, אני רוצה
לפנות מן הבמה הזאת אל נשיא
מצרים, גמאל עבד-אל-נאצר.
אנו עומדים על סף תקופה חדשה. זוהי
אמונתי. אני מאמין שיבוא השלום.
אבל אנחנו יודעים שלשלום יש אויבים,
יש מחבלים בשלום, יש הדואגים למניעת
השלום. ברגע זה נמצא העם בישראל
במבוכה. יש המחבלים באמונתו, יש
הפוגעים במוראל שלו, יש הרוצים לטעת בו
ייאוש מפני סיכוי של שלום.
מתוך אמונתי כי בוא יבוא השלום, ומתוך
שאני מאמין כי גם במצריים יש כוחות
הרוצים בשלום, אני יודע שגם אצ־לך,
אדוני נשיא מצריים כמו אצלנו, יש
אוייבים לשלום, אני פונה אליך:
אתה העזת לעשות את הצעד הראשון.
אתה העזת להכריע על נכונותך לשלום.
העזת לבטל את הלאווים של חארטום. העזת
לדבר במפורש על שלום ועל משא־ומכיוון
שאתה ידעת, כמו כל אחד, ש־אי-אפשר
לעמוד על זה, שאי-אפשר לעכב
את המשא־ומתן גם בגלל עניין חמור זה
— לשם מה אמרת את הדברים האלה? לשם
מה אתה מפריח לאווים כאלה?

גזהי^ס־ורטז שר בגץ
כבוד היושב־ראש., ,אבירי העולם החופשי״
בבית הזה זועקים חמס על ההצעה
שהאמריקאים מצידם יתנו ערובה לישראל.
חבר־הכנסת בגין חזר היום ממינכן של

ומתן ועל הכרה. העזת לומר לארגונים הפלסטיניים
כי הדרך לפתרון היא השלן ם
ולא המלחמה.
כשם שאנו קוראים לשיחרור שני העצורים
האלז׳יריים, ולהפסקת ההסתה הרוצה
להשתית בינינו את חוק־הג׳ונגל, אני
קורא לך:

עשה את הצעד האנושי הבא,
שחרר את השבויים הישראליים,
שלח אותם הביתה, ועד אז הבטח
להם טיפול אנושי בראוי ללוחמים
בשבי.
היית כעצמך חייל. אתה יודע
שבימי מלחמה, תפקידו של חייל
הוא כקדהחזית. אכל כבוא השלום,
מקומו כביתו, עם ילדיו.
אם עשית את הצעד הראשון לשלום, אם
פתחת את האשנב הראשון לסיכוי לשלום
— עשה את הצעד הבא. מחנה־השלום בישראל
רק יתחזק, ותגובתו תחזק את מחנה־השלום
במצריים.

בוהה של ישראל לעשות מלחמה
אינו נפגם מישיבתם של טייסים
וסתם חיילים בשבי, אכל
בוהה של ישראל לעשות שלום
יתחזק עד מאוד משיבתם של לוחמים
אלה אל חיק משפחותיהם.
אורי אכנרי: אני אינני חסיד־שוטה
של ערבויות, אינני מלמד סניגוריה על
ערובות. אני מקטרג על דוגמאות היסטוריות
הנלקטות לפי הצורך, פעם מפה ופעם
משם, ושלכל אחת מהן אפשר להביא
מאה דוגמאות נגדיות.
הנה יצא הקצף על אמריקאי גדול, אחד
המדינאים היותר גדולים בארצות־הברית של
ימינו, על שהעז להציע ערובה לישראל.

מי העלה את הרעיון של ערוכה
אמריקאית? האם לא דויד כ ף

יש אמצעים נאד הטילים י
פקות, שאינן משתפרות באשר
מתלווים אליהן פתגמים לטיניים*.
הכוונה הרי אינה לדבר ברצינות על המצב
הצבאי. הכוונה היא להבהיל את הציבור,
כדי לפיצץ את סיכויי השלום לפוצץ
את הפסקת־האש. לפוצץ את שיחות
יארינג בטרם החלו, לפוצץ את ההסדר שיביא
עימו לנסיגה.
אלה הם קולות הלילה המוחים נגד הפצעת
השחר של סיכוי שלום.

נגרי

אבל לכל נשק יש נשק נגדי.
הטיל איננו נשק מופלא ופלאי,
הפוגע ככל יריה, שאין נגדו נשק
מגן. יש נגדו כלי נשק, יש נגדו
אמצעים אחרים, ולא כאן המקום
להרחיב עליהם את הדיבור.

אורי אכנדי: זוהי צעקה של ״זאב!
זאב!״ ,המתחדשת כל שני וחמישי, והמת־פרסמת
בעיתוני העולם כל שני וחמישי.

אס נמשיך בדרך זו, עוד מעט
איש לא יאמין לנו, גם כשהזאב
באמת יעמוד כשער.
בדבר אחד צדק חבר־הכנסת תמיר בדבריו
נגד שר־החוץ. יש אינפלציה נוראה
של הלאווים, לאווים העומדים ליום־יומיים,
הנופלים אחרי שבוע, שיודעים מראש שהם
יגלו אחרי שבוע. אילו היינו עושים
את החשבון מראש, היינו נזהרים מלהשמיעם.

יגאל הורוביץ :

כ שהם אוסרים לא,

למה הם מתכגונים?
אליעזר שוסטק: אתה עוש= אינפלציה
של הכן׳יס. על הכל אתה או מר כן.

אורי אכנרי: אם נכון, כפי שאומר
השר אבן היום, שהשהיית המשא־ומתן לא
תזיז אף טיל אחד אחורה (והרי זה נכון).
מדוע אמר השר אבן לפני שבוע בלבד
שהדיון על הטילים קודם למשא־פמתן על
שלום, ולמעשה אמר שלא יהיה משא־ומתן
שלום כל זמן שלא נדון עניין הטילים.

מי שאומר שהאוייב ד,שיג ״יתרון מכריע״
,כפי שאמר חבר־הכנסת בגין היום
— על מי הוא מהלך אימים, בעברית ובלטינית?
האם לא זו הדרך ללחוץ על העם
לקבל כל תכתיב, כדי להיחלץ מהסכנה
הצבאית הנוראה, שנוצרה כביכול?
אני רוצה לשאול את חבר־הכנסת בגין,

אורי אכנרי: כך, כבוד השר. אני
הקשבתי לדבריך בטלוויזיה בדריכות, כמו
כולם, וכך הדברים הובנו.

* רמז לאינורות־ שפר ל אטיניות, או תן
ה שמיע מנחם בגין בנ או מו ללא תרגום.

* בגין נטש את האולם לפני גמר הדיון,
חזר כשאיש סיע תו דיבר על הנו שא הבא.

אבא אבן:

לא אמרתי זאת.

1938 לחבל הריין של *,1935 ואם ימשיך
בקצב הזה, בקרוב נגיע לברסט־ליטבסק של
,1917 ואולי לסאראייבו של .1914
אבל מי שמזכיר את הערובה שניתנה ל־צ׳כוסלובקיה
האומללה, האם הוא יכול לשכוח
את הערובה שניתנה לפולין בשנת
,1939 שבגללה — שבגללה בלבד — פרצה
מלחמת־העולם השנייה?

איפר הראל :
פרצה

ז הו

בדיוק. בגלל

המלחמה.

אורי אכנרי: האפשר לשכוח, שבריטניה
הגדולה, שנתנה את הערובה, לא התכחשה
לה ויצאה אל המלחמה על־מנת לכבדה?

טעם להזכיר את הערובה האחת
שנכשלה, לעומת הערובה שחסמה את דרכו
של היטלר, שהביאה את העולם החופשי
דאז למלחמה בהיטלר?
איפר הראל: אבל ה מלח מת לא נמנעה.
הרי אתה נגד מלח מות.
• לפני שבועיים השווה בגין את מצב
ישראל לזה של צ׳כוסלובקי ה בי מי הסכם
מינכן. ה שבוע השוות את החת הטילים
לכניסת הצבא הג ר מני לחבל הריין המפורד,
עם ראשית עליית הימלר. בברסט־ליטבסק
נחתם הסכס־השלום בין ג ר מני ה ו רו סי ה
הסובייטית. בסראייבו נרצח יור ש־העצר האוסטרי,
דבר שהביא לסלחמת־עולם.

גוריון? האם לא ממשלות ישראל
שהתפללו ושייחלו לערובה זו
במשך שנים?
היום זו ״גלותיות״ ,הים זו ״הפקרת
ישראל״ .לאלוהים פתרונים. קשה מאד להבין
את הפסיכולוגיה העומדת מאחורי כל
הטענות האלה.

מרוח 1מדגד
״המרם

אני מנסה לעקוב אחרי הלך המחשבות
של חבר־הכנסת בגין, שאני מעריך אותו,
ושל כל הבגין׳ים הקטנים, שאני מעריך אותם
פחות: איזו תמונה הם מציירים לנו?
הערבים זוממים להשמידנו, כולם. הסובייטים
מסייעים בידיהם להכחידנו מעלי
אדמות. האמריקאים בוגדים בנו.
מנחם פרוש: אין לנו להי שען אלא
על אבינו שב שמיים. אם היית מ א מין בזוב
הייתי יודע א ת הת שובה.
אורי אבנרי: אילו היי תי שותף ל־ה
שקפתך, כ בוד חבר־הכנס ת פרו ש, היי תי
מגיש הצעה לסדר־היום של הקדוש־ברזך־
הוא, ולא של הכנסת. אבל לצערי אני נעדר
או תההמ שענת שיש לן.

מי שמצייר תמונה בזאת, פמז
חכר־הבנם ת בגין, גולש מפוליטיקה
לדמוי״לוגיה.

ן § כמה מיליארדים היינו חוסכים אילו?ויבלנו את
תוכנית רודרס לפני שנה — כאשר דרשנו זאת?
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי על שבע הצ־ 4 עות־החוק בעניין הגדלת התקציב והטלת ה
מיסים החדשים.
אורי אבנרי: ספק אם דיון זה של הכנסת תואם את
כיול מדינת־החוק.
בעיקבות עתירה לצו־על־תנאי נגד שו־האוצר בעניין ה־מיסים
החדשים, התלוי ועומד בבית־המשפט הגבוה לצדק,
פנה עורך־הדין אמנון זכרוני, בשם העותר, ליושב־ראש הכנסת
ותבע דחיית דיון זה, עד למתן החלטת בית־המשפט.
יושב־ראש הכנסת ביקש חוות־דעת מפורטת מידי היועץ
המשפטי של הממשלה — המייצג את הממשלה, שנגדה כוזנה
העתירה. היועץ, שאינו מכהן בתוקף תפקידו כיועץ הרשות
המחוקקת, אלא רק של הרשות המבצעת, קבע כי אפשר
לקיים את הדיון.

למעשה גורמים כאן לכל התוצאות הש ל •
ליות של פיחות, וככר נאמר שזהו ״שיחרת
מעוקם״.
הטענה כי אין כאן סתירה לעיסקת־החבילה המפורסמת,
פשוט אינה נכונה. עיסקת־החבילה קבעה בסעיף 8כי לא
יועלו מיסים, מכל סיבה שהיא, בשנת ,1970 וכי ׳מסיבות
מיוחדות — קרי: בטחון — מותר להעלות מיסיס ב־.1971
ואילו האפשרות של ביטול סובסידיות לא הוזכדה בעיסקת־החבילה
כלל. נכון, כבוד השר? (שאלה זו באה בעיקבות
העוזיית־פנים של שר־האוצר).

כל זה הוא נוהל תמוה, הסותר מושגי-יסוד
של דמוקרטיה פרלמנטרית.
לא פחות תמוהה החלטת ועדת־הכנסת לאחד את הדיון
על כל שבע הצעות־החוקים, הנוגעות לסכום של מיליארד
ו־ 200 מיליון לירות בקירוב — כך שלסיעה כמו שלי יש
קצת יותר מדקה אחת לדיבור על כל הצעת־חוק.
אצטרך, על כן, להסתפק בהערות כלליות.
אפריד בין שני הנושאים המרכזיים: הביטחוני מחד, וה־חברתי־כלכלי
מאידך.

יודיצה״ ,ואינני מדבר על כך (צחוק באולם).

אורי אכנרי: אולי, עד טזה יניע לבית־המש־פט,
תחשוב על תשובה. אבל בינתיים אין לך תשו בה,
אני חושב.

איך יכול שר־האוצר, המפר את עיסקת
החבילה, לבוא ולדרוש מכל האחרים לקיימה?

מצד שני: מיסים ישירים, מעל לנקודה מסויימת, הם סם־
מתת למשק. פועלים מקצועיים, מנהלי־עבודה, טכנאים בכירים,
מהנדסים — כל הצבא העצום המפעיל את המשק —
פשוט יפסיק לעבוד ולהתאמץ, אם מאמץ־יתר אינו מכנים
לו הכנ&ה של ממש.
אם כן, אם המיסים העקיפים והישירים כאחד אינה רצויים
או מעשיים — מה נותר?

צה״ל הוא ערובה לשלום
אנו מכירים בצייד לקיים צבא חזק ויעיל.
אחרי המלחמה הוזמן קצין ערבי בכיר, תושב ירושלים
המזרחית, מי שהיה אלוף בצבא הסורי, לפגישה עם חברי
קיבוץ מלכיה, אותו כבש קצין זה במלחמת־העצמאות.
האיש נאם בפני חברי־הקיבוץ על הצורך בשלום־אמת בין
ישראל והעולם הערבי. לאחר מכן ענה על שאלות חברי־

שר־האוצר פינחס ם פ*ר :

עכשיו זה ״סוב
אבירי
ארץ־ישראל המשתלמת
(קאריקמורה של ביל מולד־ן)

הצדק הסוציאלי וההגיון הכלכלי כאחד מתיישבים רק
עם סוג אחד של מיסים: מם־רכוש ניכר, ומם־ההכנסה מבעלי
הכנסות מופרזות. שיעורי מם־הרכוש צריכים להיות

פשיטת ד ופשיטת ד\ל
המשק. אחד מהם ביקש לדעת איזו ערובה תהיה לישראל
שהערבים אמנם יקיימו את תנאי השלום שיוסכם עליו.

פרוגרסיביים, גדולים יותר על בעלי רכוש גדול מאשר על
! מסקנות הוובעות מכך. אוי מערער על קביעת שרן
! האוצר, בנאומו בטלוויזיה, שאי־אפשר היה לחזות י בעלי רכוש קטן, כמו דירות־מגורים.

על בך השיב הקצין הערכי, בפשטות :״יש
לבם רק ערוכה אחת, והיא מספיקה בהחלט.
זוהי עוצמתו של צה״ל״.

ו | מראש את המעורבות הסובייטית, כאשר עשו את
| | עיסקת־החבילה.

זוהי חוכמת־חיים יסודית, המעוגנת בלקח ההיסטוריה. לכן
ברור לתנועת־שלום כמו שלי, החותרת בכל נימי נפשה להסדר,
כי קיום צבא יעיל דרוש, ויהיה דרוש במשך זמן
רב מאוד, גם אחרי שיושג ההסדר המקווה בעיקבות שליחות
יארינג.

המישגה שעלה מיליארדים
משום כך, אין לנו ריב עם הממשלה על עצם הצורך
בהוצאות־ביטחון.

אולם אנו שואלים: מה גרם לצורף כתקציב•
ביטחון בה עצוב?
בנאומו בטלוויזיה אמר שר־האוצה שאי־אפשר היה לחזות
מראש, לפני שמונה חודשים, כי תהיה מעורבות צבאית
סובייטית, והיום דיבר השר על ההסלמה באמצעי־הלחימה.
האם אפשר לעבור בשתיקה על קביעה כזו?

האם לא ברור כי המעורבות באה כמידה
רבה בעיקבות החלטת ממשלת-ישראל להפ־ציץ
את מצריים כעומק? האם לא זאת היתה
ההחלטה העיקרית שגרמה להסלמה?
הזהרנו בפני החלטה זו, ובפני סכנת המעורבות הסובייטית,
זמן רב לפני שהממשלה בחרה בדרך הרת־אסון
זו. לכן יש לנו כל הזכות המוסרית להטיל את האשמה
לכך על ממשלת הליכוד הלאומי, על כל חלקיה.

שר״האוצר פינחס ספיר: מותר לשאול
אותך שאלה? גס לאחר שאתה מאשים את הממשלה
— האם הגברת המעורבות הסובייטית היא עובד?
אורי א מ רי: בהדאי. אוי לא מכחיש את יי׳
עובדה, ולא את הצורך להוציא כסף. אוי מערער על
מה שגרם לכך.
יוחנן באדר: אם תוותר על המיסים האלה —
המצרים יעשו אתך שלוס־אמת?
אורי אכנרי: לא אסרתי שום דבר דומה לזה.
אוי אומר שהחלטות הממשלה, שאתם הייתם חב־ריס
בה, ואשר על פירוקה שמחתי לברך — ממש־לה
זו גרמה למעורבות הסובייטית, והיום מעורבות
זו קיימת, ויש לקחתה בחשבון. אוי לא מתכחש ל
הממשלה
החליטה להיענות, סוף־ם וף, ליוז־מת־רוג׳רס,
המבוססת על החלטת מועצת הביטחון.
על רף בירכנו אותה, ואם תלד כדרך
זו, נתמיד בה.
אולם מותר לשאול: מה נשתנה? מדוע מותר להיענות
ליוזמה זו כיום, ולא לפני שנה, כאשר דרשנו זאת —
בטרם באה המעורבות הסובייטית? מדוע מותר לקבל את
החלטת מועצת הביטחון כיום ולא לפני 33 חודשים,
כאשר דרשנו זאת?

במה מיליארדים היינו חוסכים אילו נתקבלה
דרישתנו אז? (ועכשיו אנו מדברים רק על
דמים, ולא על דם ממש).
ממשלת הליכוד הלאומי לא הלכה בדרך זו, מפני שדבקה
במה שנקרא ״גבולות הביטחון האידיאליים״ .אוי לאידיאל
ביטחוני זה, המחייב אותנו להוציא כיום על תקציב
הביטחון פי חמישה יותר מכפי שהוצאנו על תקציב
הביטחון בשנת , 1964 כאשר ישבנו בגבולות המושמצים
והמושפלים של ה־ 4ביוני, והקמנו בהם את הצבא המפואר
והיעיל שעמד לנו במלחמת ששת־הימים!

תותחים במקום חמאה
ביום, בעיקבות מישגי העבר, הגענו למצב
בו שוב אי-אפשר לקנות גם תותחים וגם חמאה.
צריכים לבחור.
הימין בוויכוח זה דרש לקחת את החמאה מההמונים.
הוא דרש הורדת השכר הריאלי והורדת רמת־המחייה, בעוד
שעמד על כך שאין להעלות את המיסים הישירים, החלים
על האמידים.
השמאל המסורתי גרס שיש להעלות את המיסים השירים,
גם לגבי בעלי ההכנסות הבינוניות, המשלמים כבר
עתה מס כבד ביותר.

האמת הפשוטה היא שזה פסול, וזה בלתי
מעשי.

מצד אחד: מיסי עקיפין, החלים באותה מידה על כוס־החלב
של ילד עני ושל בן לאב עשיר, הם סטירת־לחי ל־מישטר
של צדק סוציאלי. המענקים העלובים, המשתלמים
למשפחות מעוטות־יכולת, הם אליבי ותירוץ, אך לא פתרון.

מעניין שאיש מאנשי הימין לא העלה דרישה
זו. ולא בבדי -מר עובד בן-עמי, המולטי־מיליונר
שהתעשר על חשבון המדינה, הוא
אותו עובד בך־עמי הקורא לשוללי-הנסיגה למלא
את כתי-הסוהר ולמרוד בממשלה.
אבירי ארץ־ישראל המשתלמת — המשתלמת במזומנים —
אינם מוכנים ואינם מזומנים לממן את המלחמה למען מטרותיהם.
את העול הזה הם רוצים להטיל על השכבות
הבינוניות והעממיות.

באן יש מה לקחן* -וצריכים לקחת. הרכה !
ברור שזה אינו מספיק. וכך אנו באים אל העיקר. במצב
כזה אין להסתפק במאמצים קטנים ואפילו לא-קטנים של
הממשלה לחסוך בהוצאותיה.

זוהי השעה וזהו המצב המתאימים לבדק
בית כללי, לחיסול האחוזות הפיאודליות ה מפלגתיות
במנגנון הממשלה, לביטול משרדים
מיותרים כמו משרדי הפיתוח והדתות, לחיסול
פונקציות כלתי-חיוניות, להעברה המונית
ומסודרת של עובדים לתפקידים יצרניים.

הפיתרון היחידי: שלום
מוכן שגם זה אינו מספיק. בהחלט לא.
מעבר לכל, אם רוצים למנוע הידלדלות של
המדינה -הרי הדיד האהת היא הדרך אל
השלום, ואנו קוראים לממשלה לא רק ללכת
בה, אלא להחיש את צעדיה, למהר אל השלום,
לשים קץ להתחכמויות ולנסיונות-החבלה מצד
גופים ואנשים בחוד הממשלה ומחוצה לה,
המשתדלים לפברק היסטריה ולשים לאל את
תשוקת השלום של הציבור.
הצורך בצבא לא יתבטל, ולא יקטן במהרה. אבל במצב
של שלום אפשר להקפיא, ואף להקטין בהדרגה, את תקציב־הביטחון
האוכל את הכל.

לאור כל זה, נימנע מהצבעה על הצעת תקציב
הביטחון, ונצביע נגד כל חוקיי־המיסים
החדשים.