גליון 1726 מתאריך 30 בספטמבר 1970

: 21 .1 .7 0חיל־האוויר מעל קאהיר —
הפצצת מצריים בעומק במלוא עוצמתה.

: 27.5.70 בשתי שבתות רצופות נהר גים
11 חיילים בסואץ וילדים באביבים.

קי**קי
־ £כ ל שנה יוצרתפיליםופושגים חד שים. הם מביעים, איכשהו,
אח רוחה .
? כאשר לקחת לידיך את בליון ראש-השנה חש״ל, עדיין לא הכרת
מושגים שהפכו בינתיים לחלק פעולםפושגיך .
״ 9לפשל ״ :מעור בו ת סובייטיזציה עונש סביבתי ״ .א ו ^
מושגים הק שו רי ם בשפות״ :פרשת גולדפן תוכניתרוגירם ״ .או
פו שגלועזיכפו• ״ ס<1ט אנ ד | -ס •טיל וניגודו ״ -זק ידום טי לי ם ״ .
^ כלהפילים האלה הופיעו השנה על שערי ה עו ל ם הז ה. או בראש
כתבותיו. אולם אף אחת פ הן לא באה לך -ולשאר קוראיהש בו עון
הפסויים -כאפתעה. זהו, אולי, ההבדל העיקריביןשבועוןזה
ובין שאר העתונים בי שראל.

: 1.4.70 הופעת טילי ״סאם 3-״ פותחת
את המעורבות הצבאית הסובייטית.

המגישה; הז׳ז״סטודיר!

^ הקיחוגאי הם 3וירודףאח רי סנסגיה. הוא מחפש סקיפים. הו א
עו סקבמ או ר עו ת רק אחרי שקרו . ,אחרי * הפכוידיעות. אין הוא
עו סקבדב רי םכל -כךילא -פפש יי םכפותהליכיםנפשיים, ה אקלים
הציבורי, התגבשותם הספוייה של אינטרסים .

: 1.7.70 מופעל לחץ אמריקאי עצום
על ישראל לשם קבלת תוכנית רוג׳רס.

^ גםאנחנורודפים אחרי סקגפים, והשנה ה ב אנ ולך כפה סק ה פי ם
חשו בי םפאר. אולםעודיותרמענייניםאותנוהתהליכיםשיולידו
את הסקופים של פחר.
^ אם לתאר זאת ב צו ר ה דגיהציורית: אי-שם עופרסכר. אט-אס
מצ טברים מאחוריופים, פפעיינותנסתרים. לפתע פתאום נסרן
הסכר, והפיס פשחפכים על ה א רן במבולאדירוהרסני .
פריצת כ ר הוא ״ ידיעה ״ .ה מ בו ל הוא סנסציה. ההצטברות ה אי טית
של הפיס לא היתה ״ ידיעה ״ ,לא זכתה לסיקורעתונאי. אך דווקא הי א
היתה התה ליך החשוב -והעולם הז ה פתפחה בניתוחתהליכיםאלה.
ל כן יצא לנו שם של נביא. ה עו ל ם הז הניבא פראש את כ ל
ה מ או רעות הח שובים של תש״ל: ה מ עו ר בו תהסובייטית, קבלת יוזפת
רוגירםעל -ידיעבד -א ל -נאצר, פרטי תוכנית -השלוסהאפריקאית .

״ 0הנבואה החשובה ביותר של העולסהזה. שהתאמתה, היתה שדעת-
הקהל הי שראלית ת ה פו ךברובההפכריע בקבלת תוכניתרוגירם .

: 15.4.70 פוטומונטאז׳ של פגישה ש לא
נתקיימה ; פרשת־גולדמן מסעירה.

^ בהתגשמות נבואהזו הי הלשבועוןהפסויים עצפו חלק ח שוב.
כ י להשפעת ה ש בו עון היתה אחד הגורסיםלתה לי ךזה .
״ 9קשה למדוד השפעה של עחון. אין היא נפרדת ע ל -ידיהתפוצה,
לפשל. יש בעולםעתונ ^ אדירי -תפוצה שהשפעתם /אפסית, כשם שיש
עתוניםדלי -תפוצהבעלי השפעה אדירה. פה המצב בישראל?

: 5.8.70 הממשלה מקבלת תוכנית רו־ג׳רס,
בגין מפוצץ את ממשלת הליכוד.

^ יש כ אן שניצהרוניםבעלי תפוצ הגדולה, שבשניהם שו ל טי ם
אנ שי ארן-ישראל-השלפה״ הם הטיפובלי הרף נגד ״התכתיב ה אפריק אי ״
(אחד ה מו שגי ם של ת ש ״ ל) ,בעד סיפוח השטחים ״הפשוחררים״׳.
£ה עו לםהזה הוא עתון קטן /יותר, לפרות שפיספר קוראיו עו ל ה
בהרבה על פיספרעותקיו. הו א ה טי ף ללא ל או תנגדהסיפוח, בעד
שלום ־ בפקוס -שטחים, בעד קבלת תוכנית 3רוגירם .
באחד פיפי תש״ל ה חלי ט ה המפשלה לקבל את יוזפתרוגירם .

ח״כ מנ חםבגיןהכרידפומביתכי המפשלה קיבלה את ״הקו של אורי
אבנרי ״ .דעת-הקהל הגיבהבאופןספונטאני, ובאופןבולט, למען
השלום -בפחירהנסיגהפן השטחים המוחזקים .
״ 9מסתבר שעתון ז ה משפיע יותרפלווייתניהצהריים. אנימקווה
שהשפעה ז ו תי משך, ל טו בתה שלו ם, ג ם בתשל״א. ובינתייםנאחללך ,
ולכל פשפחת ה עול ם הז ה -

: 6 .5 .7 0המעורבות הולכת ועולה —
טייסים סובייטיים מול טייסי צה׳׳ל.

: 12.8.70 השער ההיששורי המנציח
את רגע כניסת הפסקת־האש לתוקפה.

נערת תשה
חני פד• בפיורד בסיני

ו * 1ת

אוד ׳ אבנר׳

^ ש ש ני םהזוכות להיזכר בהיסטוריה בגלל רגע גדול אחה מעשה גדול אחד. כזאת
היתה תשכ״ט, השנה בה דרכה רגלו של האדם, בפעם הראשונה, על אדמת הירח.

לשנת תש״ל לא היה רגע גדול כזה.
היו בה מעשים רבים, טובים ורעי .1,המחזה האינסופי של קיום האדם עלי אדמות העלה
גם השנה סצנות רבות — משמחות ומעציבות, טראגיות וקומיות.
מי שירצה לערוך את מאון השנה, לא יוכל להיאחז בשום סצנה יחידה. הוא יצטרך
לשיי״ את כל הטוב וכל הרע.

והוא יגיע למסקנה: בכר הכל, היתה זאת שנה מוכה.

אעטרב \2ר, רב ח־בד

מנ ם, גםכשנה זו נמשכה מלחמת ויאט־נאם האכזרית. בארצות־הברית קצרה
הגזענות קורבנות נוספים. באירלנד הצפונית נקטלו אנשים בגלל קנאות דתית חשוכה.
ביוון, ובארצות רבות אחרות, נמשכה העריצות. בברית־המועצות נכלאו שוחרי־חופש במוסדות
לחולי־נפש.
שום גאולה פלאית לא באה למין האנושי, בשום מקום.

אם אירעה השנה התרחקות מן המלחמה והתקרבות אל השלום,

נראקאס אמריקאי נגר התערבות 1יק0ון בקמבודיה
האיסטראטגי — נשק הטילים והאנטי־טילים. היה זד, הצעד החשוב הראשון מאז חתמי
קנדי וכרושצ׳וב על החוזה שאסר ניסוי נשק גרעיני.
ראש־ממשלה גרמני חדש ניצל את המצב כדי לכרות ברית מערב־גרמנית—סובייטית,
ובכך הוציא את הנפץ מן הפצצה המסוכנת ביותר שהיתר, מונחת בין שני הגושים.

ובמרחב הישראלי-ערבי הולידה כרית זו את יוזמת-השלום, שהטביעה
את חותמה על חיי ישראל בתש״ל.

גם ב\2אגזיר, גם ביחשרים
ך* אינטרסים היו מכריעים.

אך גם הם היו זקוקים לדלק רעיוני, לכוח־הדחף

| | האנושי.

הרי היה זה פרי של שילום שני גורמים: האינטרס הקר של המעצמות,
והלם החם של הנוער העולמי.
נדמה, כי בין השניים השפיע הגורם האנוכי, האינטרסנטי. ייתר.

בוזז צהוב, דגר אתב
** י בשנת תש״ל הגיעה לידי גילוי מוחשי המציאות המדינית שבלטה לראשונה בעת
^ כהונתם של ג׳ון קנדי בארצות־הברית וניקיטה כרושצ׳וב בברית־המועצות:

הברית הכלתי-מוצהרת של ארצות־הכרית וברית־המועצות.
השנה לא הופעלה ברית זו על־ידי מדינאים מבריקים כמו קנדי, או מנהיגים חזקים כמו
כרושצ׳וב. להיפך: אנשים אפורים וקטנים ניצחו עליה, משני הצדדים: ביורוקראטים אפ־
׳וריים כמו ליאוניד ברז׳נייב ולאכסנדר קוסיגין, פוליטיקאים שיגרתיים כמו ריצ׳ארד
ניכסון.
התהליך, כך נראה, אינו זקוק לבני־אדם. הוא חזק מכל בני־האדם.

כי הוא מבוסס על העובדה ההיסטורית החשוכה ביותר של השליש
השלישי של המאה ה־ : 20 עלייתה של סין, המעצמה הצהובה בעלת
הדגל האדום.
כמו תמיד בהיסטוריה האנושית, הוכיח את עצמו האוייב המשותף כיוצר־שלום יעיל יותר
מאידיאולוגיה משותפת. וושינגטון ומוסקבה, שתי הבירות של המימסד הלבן העולמי,
נאלצו לשתף פעולה כדי לקדם את פני הגורם השלישי, המאיים על שתיהן.

דגר אדומי ^ ,אתב
40 ברית האמריקאית־הסובייטית היתה התופעה המכרעת על תש״ל. התנגשו(
( יות מקומיות בין השתיים, או בין סוכני השתיים, לא יכלו לשנות מציאות זו.

מול הדגל האדום של סין, פעל הקו האדום המחבר את הקרמלין
עם הכית הלבן.

התוצאות לא היו דרמאתיות, אך רדות־משמעות. הן חיבקו את כדוו־הארץ, הגיעו אף
לחלל החיצון.
בפעם הראשונה חלה התקדמות חשובה בשיחות בין שתי המעצמות על הגבלת הנשק

זה סופק להם על-ידי תנועת-הנוער העולמית -ההתקוממות הכלל־עולמית
של הדור הצעיר למען השלום והחרות.
מאורע אחד של תש״ל שפך שמן על מדורה זו, עד שהתלקחה למרומים והאירה את
פני העולם כולו.

היתה זאת החלטתו המוזרה, רעת־המזל, של ניכסון לפלוש ל־קאמכודיה.

ההחלטה
היתד, כמעט מיקרית. סוכנים אמריקאיים, ובני־בריתם המקומיים, הצליחו להפיל
את המישטר הניטראליסטי, שהשאיר את קאמבודיה מחוץ לקלחת־המוות הודיאט־נאמית.
הקומוניסטים הגיבו בהתקפת־נגד. מבלי לשאול את פי המומחים, חרף עצות יועציו הקרובים
ביותר, החליט הנשיא האמריקאי החלטת־יחיד: לפלוש. עוד ימים מעטים לפני כן
הבטיחו עוזריו חגיגית את ההיפך.
הפלישה לקאמבודיה גרמה להתקוממות המונית, אידיאליסטית וספונטאנית, שלא היתה
לד, אח ורע בתש״ל. מיטב הדור הצעיר האמריקאי קם נגד החלטת השלטון, הכריח את
ניכסון להוציא את כוחותיו כעבור זמן קצר. הגילויים הנוראים על פשעי־המלחמה המחרידים
של יחידות אמריקאיות בוזיאט־נאם חיזקו את המרד.
התקוממות זו של הנוער האמריקאי נגד המלחמה היתה החלק המרשים ביותר של
תופעה כלל־עולמית. הצעירים שהפגינו בוושינגטון למען השלום היו שייכים לאותו מחנה
כמו הצעירים שהפגינו במוסקבה למען החופש, ושנלקחו לבתי־משוגעים. לאותו מחנה
היה שייך ניקום תיאודוראקים, המלחין היווני המרדני, שניצל השנה מו הכלא של הקולי־נלים,
הודות להתעוררות עולמית למענו.

לאותו מחנה היו שייכים הצעירים המצריים, שמאסו כמלחמה
ושייצרו את האווירה הציבורית שאיפשרה לגמאל עכד־אל-נאצר
להעז להזמין אליו את נחום גולדמן. ולאותו מחנה היו שייכים הצעירים
שהפגינו כישראל נגד הממשלה, כשזו מנעה פגישה זו.

אפין! פוליטי, נזעיין נזונזרי
*** ני התהליכים הגדולים של תש״ל — ברית־האינטרסים האמריקאית—סובייטית
וההתעוררות העולמית של הדור הצעיר למען השלום — השפיעו גם על ישראל.
האחד מבחוץ והאהד מבפנים.

ברית האינטרסים מצאה את ביטוייה כהחלטה משותפת נחושה
של שתי המעצמות למנוע בכל מחיר עימות צבאי ביניהן במרחב,
ולהפסיק במעט בכוח הידרדרות שהיתה מובילה כהכרח לעימות בזה.
על רקע זה נולדה תוכנית־רוג׳רס, שהיתר, פרי הידברות אמריקאית—סובייטית. על רקע
זה באה ההידברות הסובייטית—מצרית, האמריקאית—ישראלית והאמריקאית—מצרית.
כל מי שרצה להיבנות מהסתת רגשות לאומניים בישראל דיבר השנה על ״תכתיב אמריקאי—סובייטי״
,נוסח מנחם בגין, או ״קנונייה אמריקאית—סובייטית״ .נוסח משה סנה.

אולם קשה היד, לשכוח כי מדינת־ישראל קמה הודות לשיתוף־פעולה דומה בין שתי המעצמות
הגדולות, וכי הדפה את התקפותיהם של צבאות־ערב, במלחמת־ר,עצמאות, בעזרת שתי
המעצמות.

התעוררות־הנוער, כמהדורה ישראלית אותנטית, שהיא בלתי*
תלוייה כתנועות זרות, אף שיינקה מאותם מקורות-השראה נפשיים,
יצרה את האווירה שהביאה להיענות ממשלת-ישראל ליוזמת המעצמות.
המציאות
הבינלאומית יצרה את אפיק הנחל, ממרומי המלחמה לקראת גיא השלום. אולם
התעוררות הנוער היתד, המעיין שסיפק את המים החיים, שזרמו באפיק זה.

הפגנת שדות אמריקאית: חתקוגוגות חוור הצעיר

איש השנה של תש״ל היה צעיר שסימל את ההתעוררות הזאת,
על מלוא משמעותה המוסרית והפוליטית -אקטיביסט השלום, שמרד
כאביו, אקטיביסט המלחמה.

במרחב
לאן געלמו היוצאים,
כשהפצועים זעקו י
הצד המזעזע ביותר של המלחמה בירדן,
בשבוע שעבר׳ היו אלפי׳ ואולי רבבות
הפצועים האזרחים — כולל נשים וילדים —
שמילאו את רחובות רבת־עמון ומחנות
הפליטים כשהם גוססים ונופחים נשמתם
ללא עזרה רפואית. כבר בתום היום הראשון
לקרבות החלו האזרחים — במחנות
הפליטים, בעיר ובאתרי הקרבות האחרים
— סובלים ממחסור באוכל, ובעיקר במים.
מאגרי המים חוסלו בהרעשות. בהתחשב
בכך שחלק ניכר מהפצועים סבל מכוויות,
עקב הרעשות בפגזי־תבערה, גרם המחסור,
במים לאחוז תמותה כבד. יחד עם זאת,
עיקר התמותה נגרם עקב המחסור ברופאים.
חלפו ן ן 0הרוח. אמצעי־התיקשורת
הסתפקו בציון עובדת מחסור זה. אולם
מאחורי העובדה הסתתר סיפור עגום, המגלם
את מלוא הטרגדיה של העם הפלשתיני.
שכן עם זה הוציא מקירבו יותר
רופאים מאשר כל עם ערבי אחר. כאשר
הוא נזקק להם, הם לא היו. לאן נעלמו
הרופאים?
אחוז האקדמאים בכלל, מקרב הפלשתינאים,
גבוה כיום בהשוואה למקובל באר־צות־ערב.
במקצוע הרפואה — במיוחד :
כיום רשומים 3,000 רופאים ורוקחים פלשתינאים.
הצרה
היא, שהם לא פועלים בארצם. מאז
מלחמת העצמאות, גילו רופאים אלו כי

ד״ר עראפאת
3000 רופאים ורוקחים
אינם יכולים למצוא את מחייתם במחנות
הפליטים, התפזרו בשאר ארצות־ערב העשירות,
התפזרו לשירותיהם ושילמו עבורם
כיאות. בוועידת הרופאים הפלשתינאים שהתקיימה
לאחרונה, מסר ד״ר פתח עראפאת,
אחיו של יאסר עראפאת, את המספרים
הבאים 400 :רופאים ורוקחים פלשתינאים
נמצאים כיום בכווית 300 .בלבנון 200 ,
בלוב 150 ,במצרים 200 ,בסעודיה 50 ,בנסיכויות
הנפט 30 ,בסוריה 20 ,בעיראק 15 ,
במרוקו 450 .בירדן ובגדה המערבית. למעלה
מאלף נוספים — באירופה, בארצות־הברית
ובקנדה.

המעיד. הרפואי נגד ישראל.

למרות זאת, כאשר תיכננו אירגוני המחבלים
את המערך הרפואי שלהם במסגרת
מלחמתם בישראל, הצליחו למצוא מספיק
רופאים מתנדבים לאיוש מרבית 45 הבסיסים
הרפואיים שהקימו לאורך הירדן, שכללו
תחנות עזרה־ראשונה, שלושה בתי״
חולים בתפוסה כוללת של 78 מיטות, וארבע
יחידות של בנק־הדם. כן נהנו מחנות־הפליטים
ברחבי ירדן מכמות מספקת של
אחיות ומתנדבות, שבאו לעזור לאחר יום
עבודתן הרגיל, לצורכי הטיפול הרפואי השוטף.

מי דהכל צו ל ע. מערכת זו נתגלתה
כחסרת־אונים כאשר חוסיין הפך לפתע להיות
האוייב, במקום ישראל. מעט הרופאים
והשירותים לא נועדו לטפל בנפגעי הפגזות
אדירות על מחנות הפליטים וגילוח רחובות
שלמים על־ידי טנקים.
למרות זאת, ברגע שנשמעו אזעקות העזרה
מבתי-החולים בירדן, התארגנה מיד
קבוצת רופאים בגדה המערבית — בהסכמתו
של המימשל הצבאי. אלא שגם הם,
כאחיהם מהצד השני של הנהר, נתגלו
כחסרי־אונים :
כאשר התייצבו מאות תלמידות־תיכון
בשכם ורמאללה כדי לתרום דם, התברר כי

תמרורים
מצפהלתינוק. בעוד כמר.
שבועות, גייל האניקאט, רעייתו של
דוד המיננס, שעברה קורם של לידה
טיבעית ונמצאת עתה בבית־חולים לונדוני
שם היא עוקבת
מקרוב אחרי לידות
ואחרי אמהות צעירות
המניקות את
ילדיהן.
מנהלים
רומן. כוכב
הקולנוע וארן בי־טי
והסופרת הצעירה
ג׳יין רקם־
ייה. רומן קודם
אותו ניהל ביטי היה
עם השחקנית ג׳ולי
גריסטי, השוהה כבר דרור כמה חודשים באג־גליה
לצורכי הסויטה בעוד ביטי נמצא באו תו
זמן בארצות־הברית.
מונה לראש המחלקה לתקשורת,
דוברות ויחסי־ציבור שליד לישכת מזכיר
ההסתדרות, העיתונאי (מלמרחב) אמנון
דרור, מי שהיה נציג משרד־הקליסה בלונדון•
תפקידו העיקרי של דרור יהיה
להחדיר את תדדעת׳ ההסתדרות בקרב הציבור.

ר ש מהעיתון הניאו־נאצי
נציונל צ ״ טמג,

דויט שוז

העיתונאי משה מנוחין,

אביו של הכנר יהודי מנוחין — משום
שהקו הנקוט כלפי ישראל והציונות ״אינו
מספיק לוחם ופתוח לפשרות״ ,כפי שהס ביר
מנוחין.
נפטר בצרפת, בגיל ,53 כוכב
הקולנוע שנחשב לאחד מגדולי הקומיקאים
פצרפת מאז מלחמת־העולם־השנייה, בורו־
כורוביל 3יל, ששמו האמיתי היה אנדרה ריימבור,
הופיע בלמעלה מ־ 50 סרטים ועבור סירטו
*ציי ת פאריס, זכה בפרס הגדול למשחק
בפסטיבל הקולנוע בוונציה ב־. 1956
נפטר בטבריה, בגיל ,82 חכם
רבנו אבולעפיה, מראשי הישוב היהודי
בטבריה בזמן הטורקים והמנדט הבריטי
ושמונה על־ידי הטורקים לנציג הקהילה
היהודית בטבריה.
נפטר בתל־אביב, בגיל ,84 מי שהיה
מחלוצי תעשיית הנייר בארץ — הירש
צ׳רנובילסקי. יליד אוקראינה, עלה לארץ
ב־ 1939 מגרמניה שם התגורר מאז
מלחמת העולם־הראשונה. עם עלייתו הקים
את החברה לחומרי גלם לתעשיות נייר.
ראמק בע״נז, ויותר מאוחר את בית־החרושת
סופרה בפתח־תקווה. לאחר קום המדינה
יזם והקים את בית־ד,חרושת הראשון לייצור
נייר בארץ.
נחוג טקס ברית־המילה של סתיו
שרז, כנם של נעמי והפירסומאי יצהלו

מערבות קול ורמקולים
1131

״ צוד ־ מבירה • התקנה
דבוטינסקי 104ר׳׳ג. טל 734402 :
נעמי ויצחק שרז

ל הכמה של תש״ל עלו אנשים רבים, שהגיעו לסף
! 2הגדולה, שהפכו כמעט לאנשי־השנה.
ה ־ו ביניהם אנשים שעלו באופן בלתי־צפוי, וירדו באופן
בלחי־צפוי.
היו אנשים שכבר ירדו מן הבמה קודם לכן, ולפתע
עלו עליה בחזרה.
היו ביניהם שנמצאו על הבמה כל הזמן, פעלו ללא הרף,
השתזפו באור זרקורי הפירסומת, התקרבו אל הגדולה —
וברגע האחרון נמצאו חסרים.

גם תש״ל הוכיחה בי גדולה אנושית אמיתית
היא דבר נדיר. בדברי כן־הנגד מנצרת:
״רכים הקרואים, אף מעטים הנבחרים.״

כוד •.שפן נזתגך גזיגבבו!
הד הגיבורים

הבלתי־צפויים ביותר של תש״ל היה

עזר וייצמן.
עוד ביום הבחירות לא חלם איש על עלייתו המדינית
של הקצין הבכיר. כי הוא לא השתתף כלל בבחירות,
לא עסק במלאכה השחורה.

הוא צץ לפתע כאשר הוקמה ממשלת-הלי-
בוד החדשה. מנחם בגין שלח אותו, כמו קוסם
השולף ארנבת ממיגכעת-משי.
הגבר הסימפאטי, בעל הקומה הארוכה והסיגנון העוקצני,
בבש מייד את לב הקהל. זמן רב נערך ״פסטיבל וייצמן״.
לאחר מכן רכש אהדה חדשה כאשר נפצע בנו בתעלה.

אף הגיבור של חיל-האוויר לא מצא בנקל
את דרכו על הקרקע הפוליטית.
בשר״התחבורה חיפש פתרונות קלים לבעיות מסובכות.
הוא לא הספיק לשנות דבר, במעשה ואף לא במחשבה,
לגבי תחום שליטתו, במשך שמונת חודשי כהונתו.
כבעל דיעות פוליטיות היה עוקצני ונוקב בביטוי, אך
פשטני עד להחריד במחשבה.
ובמקצועו האמיתי של הפוליטיקאי — הפוליטיקה —

עזר וייצמן בישיבת גח״ל בה הוחלט על הפרישה ממשלת־הליכוד־הלאומ•
לא במיקרה נבחר גולדמן על-ידי גמאל עבד־אל־נאצר
באיש הראשון שיוזמן לקאהיר לשיחות על יישוב הסיכסויך.
נלקחו בחשבון תכונותיו הפוליטיות החיצוניות: עובדת
היותו אזרח ישראלי, בעל דרכון דיפלומטי ישראלי, נשיא־לשעבר
של ההסתדרות הציונית, נשיא בהווה של הקונגרס
היהודי העולמי, איש שמילא בעבר שליחויות מדיניות
חשובות מטעם ממשלת ישראל, כגון המשא־ומתן הסודי
שקדם להסכם השילומים.
ולעומת זאת: העובדה שאינו חבר־הממשלה או חבר-
הכנסת של ישראל, אינו ממלא כרגע תפקיד רשמי בהסתדרות
הציונית.
דווקא מעמדו הדו־משמעי של גולדמן, בתוך המימסד
הישראלי ומחוצה לו, קסם לנשיא מצריים באותה שעה.

אולם תכונותיו הפנימיות שד גולדמן התאימו
פחות מן התכונות החיצוניות. כי גולד•
מן, שהוא הוגה-דיעות מבריק ומנתח מזהיר
של מצבים פוליטיים, אינו לוחם פוליטי. הוא

עומד תמיד מחוץ לזירת המאבק* ,פייד ולא
שייף כאחד.

גולדמן הוכיח את רצינותו ואת אמינותו הבינלאומית
כאשר נפגש עם המרשל טיטו ועם מלך מארוקו, חסן
השני. אך בעיקבות אחד הגילויים הסנסציוניים של השנה
התפרסם שהיתר, אפשרית פגישה בינו לבין יאסר עראפאת
— וגם זו לא יצאה לפועל מפגי שגולדמן לא היה מוכן
לה ללא אישור ראש־הממשלה.

נחום גולדמן היה איש חשוב בתש״ל
אך הוא לא היה איש־השנה שלה.

דיין: ארגן 2־2־ 8דרך
^*ול הוגה״הדיעות

משה דין: גיבור חסר־דיעות
נתגלה חיש־מהר כחובב גמור. מפלגתו השתמשה בו, אך
הוא לא התבסס בה.

כרגע המכריע הוכיח הטייס כעל אומץ־הלב
הגופני כי חסר לו אומץ־לב מוסרי.
מנחם בגין רצה לפרוש מן הממשלה. עזר וייצמן היה
משוכנע כי זוהי טעות• הוא גם ידע שזהו לפי שעה
סוף הקאריירה הפוליטית שלו, מכיוון שלא התייצב לבחירות
לכנסת.

זה היה רגעו הגדול של עזר. הוא היה חייב
לקום, למרוד בתכתיב מנהיג מפלגתו, לעמוד
על דעתו העצמאית, להילחם למענה.
אף עזר לא היה איש כזה. כפוף תש״ל לא
היה מצוי על הבמה הפוליטית, בשם •בלא
היה עליה כראשיתה.

גורתזן 8 :י2ץ היה אזדר
עלי שיעוו״קומה היו ארבע דמויות אחרות, שהת־
*1נועעו השנה במרכז הבמה׳ ושכל מעשיהם היו
קשורים זה בזה.
האיש שיכול היה ליהפך בנקל לאיש־השנה של תש״ל
היה האדם שסיפק לה את הפרשה המדהימה ביותר: ד״ר
נחום גולדמן.

הוא לא הפד לאיש־השנה, בשל מחדלים,
שהיו אולי כעלי משמעות היסטורית.

הלא־גיבור עמד הגיבור חסר־

) 3הדיעות — משה דיין.

כמו בל שנה, עמד במרכז מערבולת העניינים,
השפיע פעמים רכות, יצר משכרים, גדם
לתהפוכות, משך את זרקורי-הפירסומת -
מבלי שניתן היה להבחין כקו הגיוני כלשהו
במעשיו.
היתה לו השפעה מכרעת על הפעולות הצבאיות שהביאו
למעורבות הסובייטית במצריים — אך הוא אמר שאין
להעלות על הדעת עימות צבאי עם הסובייטים.
הוא הסכים להפסקת־אש ולקבלת יוזמת־רוג׳רם — אך
חיבל בשתיהן למחרת היום.

הוא היה גיבור השטחים המוחזקים, הניצים
אך לפתע הודיע בי אין לישראלים ״זכותהיסטורית״ אלא ״זיקה היסטורית״ אליהם.
הוא כפה על הממשלה החלטות שכל שריה התנגדו להן
— ובצדק. אבל הוא גם נכנע לממשלה כשזו כפתה
החלטות עליו — לא תמיד בצדק. כאשר הפיץ ברבים
כי התנגד להפצצת מצריים לעומק׳ בשל פחדו בפני
המעורבות הסובייטית — נזפה בו גולדה מאיר בעקיפין
אך בגלוי, טענה שאיש לא העלה כלל נימוק זה בעת
ההחלטה.

על כל מעשיו של דיין ריחפה רוח של
חוסר־מנוחה, הססנות, אי-כהירות שמקורה
כאי-החלטה -רוחו של אדם שלא מצא את
דרכו, השומר על האופציות, אך המסוגל גם
לכל השגיאות.
הוא לא היה הדיין של תש״ל.

מתחרהו הנצחי של דיין יכול היה להגיע למעמד
זה — אך לא עבר את המרחק הדרוש.

יגאל אלון עשה ברגע המכריע מעשה כמעט•
נועז. יותר מכל שר אחר בממשלה התייצב
מאחורי יוזמת רוג׳רס, באשר הממשלה קיבלה
אותה. הוא לא תמך בה רק באופן פורמלי,
במו אבא אבן, אלא גם כרוחה.
היה יגאל
משה דיין
לנפח את
להתייצב
להיות ליצור פרשת במלוא

אילו הלך בדרך זו באופן עיקבי, יכול
איש־השנה של תש״ל. אך כאשר הצליח
גל נגדי, להעכיר את הרוח הציבורית,
הזזת הטילים — לא העז יגאל אלון
שיעור־קומתו נגד גל זה.
תחת זאת נאם נאום שחזר אל יסודות ״תוכנית אלון״ —
תוכנית מיושנת, שהיתר, בלתי־מציאותית מלכתחילה, ושאינה
מתאימה למציאות של סוף תש״ל יותר מאשר
דינוזאורוס.

יבול להיות שזוהי שאלה של זמן, שיגאל
אלון יתגלה כאיש-השנה של תשל״א• אך הוא
לא היה האיש של תש״ל.

גוררוז •.גבי כן וגב2 ,־ 8
* ותר מכל אישיות אחרת בצמרת המדינה התקרבה
7לתואר זה גולדה מאיר.

בראשית תש״ל היתה גולדה ״גברת לא״,
הגננת הלאומית הצדקנית, הקיר שעליו הת נפצו
כל רעיונות השלום.
היא נשאה באחריות להסלמת המלחמה, שהביאה לעימות
עם הסובייטים. היא פוצצה את שליחות גולדמן. היא
יצאה חוצצת נגד ״מטיפי השלום,״ הרעימה נגד ה״תבום־
תנים ״.נגדה אישית כוונו הפגנות הצעירים.

אולם כרגע המכריע, היתה זאת גולדה
שהכריעה בממשלה את הכף למען קבלת יוז מת
רוג׳רם, ופיצוץ ממשלת הליכוד הלאומי.
אילו הלכה גולדה מאותו רגע קדימה, לקראת ההסדר,
בעיניים פקוחות ובהחלטה נחושה, היתד, קונה את עולמה,
הופכת לאשת־תש״ל. אולם גולדה נשארה שסועה, דבקה
בעמדותיה מתמול־שלשום, זרה למציאות הערבית, חוששת
מפני הסכנות הכרוכות בכל יוזמת־שלום.

לכן הלבה שני צעדים קדימה וצעד אחד
אחורנית, נכנעה למשה דיין במקום להפעיל
את מלוא כושר מנהיגותה, נדחפת יותר מא שר
דוחפת.
בראשית תש״ל ביקרה גולדה אצל ניכסון, ובסוף תש״ל
חזרה על ביקור זה. מאורעות רבים חלפו בין שני הביקורים,
וגם גולדה עצמה השתנתה לא מעט. אך היא לא
השתנתה די צורכה, כדי להטביע את חותמה על תהליכי
השנה׳ לתת להם כיוון ברור לקראת הייעוד שהיא עצמה
הכריזה עליו ללא־הרף: השלום.

תש״ל מצאה את איש-השנה שלה במקום
אחר לגמרי. הוא לא היה ותיק מראשוני
הציונות, עולה ממיזרח אירופה, כן דורה
של גולדה.
הוא נמצא כדור הנכדים.

ך* שעה 11כערב; ביום א׳ ה־ 5באפריל , 1970 הודיע
,קריין שידורי ישראל, בראש מהדורת החדשות, בקול
נרגש: הד״ר נחום גולדמן מסר לממשלת ישראל שהוא
הוזמן לפגישה עם נשיא מצריים בקאהיר. ממשלת ישראל
סירבה להתיר פגישה זו.

ההודעה הדרמטית, הכלתי־צפוייה, זיעזעה
את הארץ. התגובה הספונטאנית הכללית
היתה :״זה לא ייתכן!״
הודעה דרמתית אחרת׳ לא פחות פתאומית, אך פחות
בלתי־צפוייה, שודרה בליל שבת, כעבור ארבעה חודשים.
היא הודיעה על כניסת הפסקת־האש לתוקפה בחצות אותו
לילה, ה־ד באוגוסט . 1970

שתי ההודעות היו שיאי תש״ל.

ך• פרוץ השנה, לא העז איש לחלום על בך שבהמשכה
^ישתת קו התותחים לאורך תעלת־סואץ, וכי ייווצרו
זנה התנאים המדיניים להסדר־שלום.

•טוס שנה לא התחילה בצורה קודרת יותר.
אחרי האינטרמצו •טל הבחירות שלא שינו
׳*כר, והקמת הממשלה שלא היתה שונה
בקודמתה, חזרה הארץ לשיגרת המלחמה -
מלחמה ללא שינוי, ללא תוחלת, ללא תכלית,
עם הסלמה אוטומטית הדרגתית.
עם גבור הטרור, ציווה משה דיין להפעיל את ״העונש
הסביבתי,״ לפוצץ חלק גדול מכפר חלחול׳ ורחוב שלם
בעזה. גמאל עבד־אל־נאצר איים ב״ים של דם, שמיים
של אש,״ אם לא תקבל ישראל את החלטת מועצת־הבטחון.
אנשי־צפרדע מצריים הטביעו אוניה באילת, פידאיון התנקשו
בנוסעי אל־על במינכן וביצעו רצח המוני בנוסעי מטוס
ענניפ־אייר בשמי שווייץ.
בנוסח ג׳יימס בונד, הבריחו ישראלים את ספינות־הטילים
מנמל שרבור, שעה שיחידות צה״ל הרימו — פשוטו כמשמעו
— מיתקן ראדאר מצרי שלם, ולאחר מכן כבשו את
האי שדואן.

בשיא בושת גורדמן: גנגינים מנסים ונרוץ לביתה שד ואש-המגשדה
בה בעבר. היא נבעה מן האמונה שאפשר להכניע עם
על־ידי הפצצות, לשכנעו בשפה מפוצצת זו להפיל את
ממשלתו. המישטר הנאצרי נראה חלש, וממשלת ישראל
קיודתה כי חשיפת ערוותו האוזירית תביא להפלת מנהיגו.
היתה זאת מחשבה פשטנית, שטחית עד להדהים. כי:

• הנסיון ההיסטורי הוכיח כי מעולם לא
נשכר מוראל של עם על־ידי הפצצות. להיסך :
כמעט תמיד חישלו ההפצצות את העם הנפגע, איחדו אותו
סביב ממשלתו.

• עכד־אל־נאצר היה ונשאר -בפי שהוכח
לאחר מכן -המדינאי הערבי היחידי המסוגל
לצעוד בדרן* לשלום. כל יורע אפשרי שלו היה
גרוע יותר לישראל.

לפני בן קיבלה ממשלת ישראל -כשקט
וללא פירסום -החלטה גורלית, ששינתה את
ההיסטוריה של המרחב.

• חשיפת חוסר־האונים של מצריים באוויר
היתה מוכרחה להביא לתוצאה שונה לגמרי -
הזמנת כוח זר. וזהו, כמובן, מה שקרה.

מעולם לא נתקבלה החלטה גורלית יותר,

מאוחר יותר פירסמה גולדה מאיר את הווידוי המזעזע
שאף אחד משרי ישראל לא השמיע נימוק אחרון זה —

האיסטראטגיה החדשה נקראה ״הפצצת מצריים בעומק״.

מתוף הנחות מוטעות יותר, כקלות־דעת רבה
יותר.
המטרה המוצהרת היתד, עלובה. מאחר שנשיא מצריים
הכריז בשנה הקודמת על ״מלחמת התשה״ ,נועדו ההפצצות,
כביכול, להחליש את הפוטנציאל הצבאי של מצריים.
אולם מצריים היא רחבת־ממדים, ולחיל־האוויר של צה״ל
אין כושר־הפצצה ניכר. הוא הוקם כדי להשמיד את חיל-
האוויר של היריב, לא כדי להשמיד את מיפעליו.

המטרה הבלתי־מוצהדת היתה להפיל את
גמאל עכד־אל־נאצר.

היתד, זאת טעות קלאסית, שמדינאים רבים בעולם שגו

החשוב והסביר ביותר — בשעה שנתקבלה ההחלטה.

השיקול שההפצצות יביאו להתערבות צבאית
סובייטית בלל לא עלה ליד שולחן הדיונים
בשעה שנתקבלה ההחלטה ההיסטורית.
עגיבגזגטירים לזן ביי ס ־יי ^
ך* שבועות הראשונים של ההפצצות לעומק גרמו
} ן סיפוק עמוק בישראל. חיל־האוויר שלט בשמי מצריים,
וזו נשארה ללא כל הגנה.
כאשר מטוס ישראלי ״גילח״ את גג ביתו של עבד־אל־

נאצר עצמו, לשימחתם הרבה של המוני ישראל, נפוצה
בקאהיר הבדיחה הבאה:
עבז־אל־נאצר יושב ליד שולחן עבודתו, מול מזכירו.
מטוס עובר במרחק של במה מטרים מעל לגג הבית/
ברעש עצוס.
עבד״אלינאצר: בראבו, חיל־האוו־ר שלנו!
המזכיר: לא, אדוני הנשיא, זהו מטוס ישראלי.
עכד־אל־נאצר: אם כן, נרוץ למיקלט!
המז כי ר: אין צורן, אדוני הנשיא. הוא רק מצלם.
עבד־אל״נאצר: אה, מצלמים! (מיישר את העניבה
שלו).
לפתע יצא עבד־אל־נאצר לביקור חטוף במוסקבה. התוצאות
לא איחרו להתגלות. היחידות הצבאיות המיבצעיות
הראשונות של ברית־המועצות — צוותות של טילי קרקע־אוויר
— הופיעו במצריים. נשיא מצריים קרא לצבא הסוב ייטי
לקבל על עצמו את ההגנה על שמי מצריים. במקום
נפילתו הצפוייה של נאצר, באה המעורבות הסובייטית.
חכמים לאחר־מעשד״* כמו משה דיין, ניסו לטעון לאחר
מכן שהצבא הסובייטי היה מופיע במצריים גם לולא הופצצה
בעומק. אין זה בטוח כלל. נשיא מצריים, שהקדיש

את כל נעוריו לגירוש הבריטים ממצריים, ארץ שונאת־זרים
מטיבעה, בוודאי לא שש להכניס לארצו צבא זר אחר.

הפצצות־העומק הן שהכריחו אותו. אילו
פלש צה״ל לעומק מצריים על פני הקרקע,
כוודאי היתה מושגת אותה תוצאה.
הופעת הטילים הסובייטיים, ובעיקבותיהם טייסי־הקרב
שנשלחו להגן עליהם, היו אזהרה ברורה לממשלת ישראל:
ברית־המועצות לא תניח לעבד־אל־נאצר ליפול׳ תגן
על מישטרו בכל הכוח הדרוש.

ברור היה בי המשך המלחמה יביא בהברה
לעימות צבאי ישראלי־סוכייטי.
אותה שעה זועזעה עמדת ישראל בעולם על־ידי שני
מאורעות מחרידים. פצצות ישראליות נפלו על מיפעל
תעשייתי אזרחי באבו־זעבל, קטלו פועלים רבים. פצצות
אחרות נפלו על קבוצת־ילדים, בבית־ספר או מועדון שלא
ניתן היד, לזהותו מראש מן האוויר.
שני המאורעות נבעו מטעויות. אך שיטת ההפצצות־לעומק
הפכה טעויות אלד. לבלתי־נמנעות. ישראל התחילה
להופיע בעיני העולם כמדינה שוחרת־מלחמה, נוקשה,
דבקה בשטחים כבושים, מפעילה מכונת־מלחמה אכזרית.

דעת־קהל בינלאומית זו קבעה, כעבור
שבועות מעטים, את האקלים הציבורי שבו
נתקבלו החלטות בינלאומיות.

״גרובאריוציגזיי
יי־* הפצצות־לעומק הביאו את החיילים הסובייטיים.
{ ( בכך הכניסה את המלחמה כולה לשלב חדש לגמרי.
משה דיין קרא לזה ׳,סובייטיזציה״ .הגדרה זו היתה
מוטעית, כמו רוב ההערכות המדיניות של משה דיין.

ההגדרה

הנכונה היתה:

״גלוכאליזציה.״

(המשך בעמוד ) 10

--• גורמים מעמיס מאד בישראל הזהירו בפני האפשרות
של התערבות צבאית סובייטית לפני מעשה. ביניהם:
העולם הזד, וד״ר נחום נולזמן.

(המשך מעמוד )8

הסיבסוך הישראלי־ערבי חדל מלהיות מלחמה
פרטית של כמה מדינות קטנות, הפך חלק
מן המערכה הגלובאלית של מעצמות־העל.
עם הופעת הצבא הסובייטי במצר־לם, השתנה מאזן־
הכוחות הבינלאומי. מלחמת ששת־הימים הפכה את ברית-
המועצות למעצמה ימית בים התיכון. ההפצצות־לעומק
הפכו אותה למעצמה העיקרית במרחב המיזרח־תיכוני.
מאותו רגע, ידעה ארצות־הברית שהיא הולכת לקראת
קיר את ישראל לחסדי הצבא הסובייטי, או להתייצב מול
הצבא הסובייטי ולהסתכן במלחמת־עולם.

המסקנה האמריקאית: להפסיק את ההידרדרות
כעוד מועד, לכפות הסדר־שלום.
באותו רגע, ידעה גם ברית־המועצות שהיא הולכת
לקראת מצב שיעמיד אותה בבוא היום בפני ברירה קשה:
לבגוד ברגע המכריע בצבא המיצרי, או לעזור לו לפלוש
לסיני ולהסתכן בעימות עם ארצות־הברית.

המסקנה הסוכייטית: להפסיק את ההידרדרות
כעוד מועד, לכפות הסדר-שלום.
כך, בפעם הראשונה מאז , 1948 נוצר אינטרס משותף

של קשירת יחסים דיפלומטיים וכלכליים עימה.
כל זה לא הספיק. שליחים שונים, שעמדו גם במגע
עם אישים ישראליים מסויימים, שיכנעו את נשיא מצריים
שכדי להזיז את העגלה עליו לעשות מיחווה דרמתית,
מעשה שישכנע את העולם ואת דער־הקהל הישראלית
שאכן חלה אצלו תפנית גדולה.

בכה נולדה פרשת גולדמן.

כמה אישים, ובראשם המרשל טיטו, שיכנעו את עבד-
אל־נאצר שהמיחווה המשכנעת ביותר תהיה הזמנת אישיות
ישראלית בכירה, אך בלתי־רשמית, לקאהיר. בשיחות עם
אישיות זו יוכל עבד־אל־נאצר למסור בצורה משכנעת
את תנאי־השלום שלו: החזרת כל השטחים המוחזקים ופתרון
סמלי של בעיית־הפליטים, תמורת הכרה בישראל
והסדר־שלום רישמי עימה.
עבד־אל־נאצר דרש שהדבר ייעשה ב״ידיעת״ ממשלת־ישראל.
על מילה זו פרצה לאחר מכן מחלוקת, כשגולדה
מאיר טענה רשמית שעבד־אל־נאצר דרש ״הסכמת״ הממשלה.
ההבדל הממשי בין שני המושגים הוא קטן. אין
ספק ש״ידיעה״ פירושה בהקשר כזה ״הסכמה״ בלתי־רשמית,
לפחות עד כדי נכונות שלא לטרפד את השליחות
מראש, לא לפרסמה בטרם עת, לא להכשילה.

בשתי ישיבות החליטה ממשלת הליכוד
הלאומי פהאחד, למנוע את פגישת גולדמן־
נאצר, ולפוצץ את העניין בולו על-ידי מתן
פירסום דרמתי.
זאת איוולת. החלטת הממשלה
חבריה להתקדם לקראת שלום
הגבולות הקודמים. אולם אותה
כמה שבועות בלבד, להיענות
האמיתי הוא שלום כפוי על

מבחינה מדינית, היתד,
באה בגלל התנגדות כל
מרצון, שיהיה מבוסס על
ממשלה, נאלצה, כעבור
ליוזמת־רוג׳רס, שפירושה
פי אותם הגבולות עצמם.
אך גרועה מן האיוולת המדינית היתד, החרפה המוסרית.

היא שהפכה את פרשת־גולדמן למה שהפכה
-למשבר המוסרי הגדול כיותר כתולדות
מדינת ישראל.

״יש ברירה״ \
** י שמסתכל בשנת תש״ל, כמו הילך המביט אחורה
בארץ שעבר, יראה אותה כנוף הררי, שבמרכזו עומד
הר גבוה בודד.

פרשת גולדמן היתה פרשת-המים של תש״ל.
כל המאורעות שקדמו לה היו כעלייה אליה,
ובל המאורעות שבאו אחריה היו בעלי אופי
חדש ושונה.
אולם חשוב הרכה יותר היה הזעזוע הפנימי
הזעזוע שהיה המאורע החשוב כיותר שלתש״ל.
רבים תמהו על עומקו וחומרתו של זעזוע זה. אולם
סיבותיו היו פשוטות לחלוטין, ואי־ראייתן מעידה על
אי־הבנה יסודית של נפש האומה הישראלית.
עד ערב פרשת־גולדמן שלטה בישראל הפסיכולוגיה של
״אין ברירה״.

וכסיגנונו האישי של משה דיין :״ניגזר
עלינו להילחם בל חיינו.״
מושכל־ראשון כפול זה — הנכונות המוחלטת של ישראל
לשלום, ואי־ד,נכונות המוחלטת של כל הערבים לשלום, בכל
התנאים — היה חיוני לקיום המוראל של ישראל תחת
ממשלת הליכוד הלאומי, במצב של מלחמה בלתי־פוסקת,
חסרת־מוצא וחשוכת־נצחון.

עמדת הממשלה כפרשת גולדמן הרסה
במכה אכזרית את המושכל־הראשון הזה.
של שתי מעצמות־העל. מאותו רגע הפך השלום הכפוי
לאפשרות מעשית מאד.

איתרת גזזרפת.־ פרשת גת־דגזן
^ ולס כצד שני התהליכים האלה, גרמה המעורבות
הסובייטית גם לתהליך הפוך.
הדינאמיקה שהובילה לגלובאליזציה של הסיכסוך —
ההפצצות בעומק והופעת הצבא הסובייטי — גרמה
במצריים עצמה גם לתוצאה כמעט הפוכה: הרצון למנוע
את הגלובאליזציה, למצוא הסדר עם ישראל לפני שהצבא
הסובייטי במצריים יגדל לממדים של כובש זר.
נשיא מצריים קיבל רשמית את החלטת מועצודהבטחון
כבר שנתיים וחצי לפני כן. בכך התכחש, למעשה, להחלטות
חארטום, הגיע לנכונות להכיר בישראל ולהסתדר עימה.
אולם היתד, זאת החלטה ערטילאית במידה רבה, ללא
הרגשה של דחיפות, וללא נכונות לסכן יתר על המידה
את מעמדו בעולם הערבי.

הסכנה המוחשית שיצטרף למסור את ארצו
לידי צכא סובייטי מאסיכי, כדי להגן עליה
מפני פלישה ישראלית, שינתה דכר זה. לפתע
ראה עכד-אל-נאצר צורך דחוף וחיוני להגיע
לידי הסדר עס ישראל.
תחילה הגניב לנאומיו רמזים שקופים על נכונותו להגיע
לידי הסדר עם ישראל. אבל אלה טבעו בים המלל המלחמתי
ר,שיגרתי, לא עשו רושם בארץ. לאחר מכן הזמין
אליו את אריק רולו, העיתונאי היהודי־מצרי של לה־מונד,
העניק לו ראיון בעל משמעות מהפכנית, בו הביע לא רק
רצון להגיע לשלום עם ישראל, אלא אף הזכיר אפשרות

השאלה לא היתד. אם יכול היה גולדמן להביא שלום,
או לא. השאלה גם לא היתד, אם רוב הציבור הישראלי
כבר היה מוכן, אותה שעה, לקבל את השלום שגולדמן
ועבד־אל־נאצר יכלו להסכים עליו.

העיקר היה: שהנה נראה סיכוי כלשהו
לשלום, לאיזשהו שלום, תוף ובונות כלשהי
של איזשהו ערבי לדבר עליו עם ישראלי.
הערבים היו מוכנים לכך. ממשלת ישראל לא היתד,
מוכנה לכך.

בך נשבר העיקרון החיוני של ״אין ברירה.״
הוכח שיכולה להיות ברירה, אשר הממשלה הישראלית
אינה רוצה בה.
הברירה היא החזרת שטחים תמורת שלום. ממשלת
הליכוד הלאומי היתד, מוכנה לוותר על שלום הכרוך
בהחזרת השטחים.

ולבן זיעזעה הפרשה את האדם החשוב ביותר
כישראל: הצעיר הנדרש להקריב את
חייו למען מדינתו.

תגזסתתתת הנוער
זיי תקוממות הנוער,
( 1לבשה צורות שונות.
היא לא היתה חיקוי של משהו מחוץ־לארץ, כמו קבוצת
מצפן, אלא גילוי ישראלי אותנטי, שנבע מתגובה ישראלית
לנסיבות ישראליות.
שבאה בעיקבות פרשת גולדמן,

מישקלה הסגולי המכריע לא בא לה ממים־
פר המתקוממים, אלא מערבה המוסרי של
ההתקוממות בולה.

יווה ועדה: זעקה מוסדית
פרשת גולדמן התפוצצה ב־ 5באפריל. ביום ה־ 8באפריל
התקיימה לפני הכנסת ההפגנה הגדולה הראשונה
נגד החלטת הממשלה, כשאור,די קבוצות מפלגתיות ובלתי־מפלגתיות
שונות מתנגשים עם מישטרה בחוצות ירושלים.
בשבת, ד,־ 11 באפריל, התקיימה הפגנה אלימה עוד יותר,
כשכמה מן המפגינים מנסים לפרוץ לדירת־השרד של גולדה.

המפגינים נשאו שלטים בנוסח :״גולדמן
סע! שגולדה תרד!״ .
ב־ 19 באפריל פירסם הארץ מאמר, שמעריב סירב קודם
לכן לפרסמו. היתד, זאת קריאת־קרב שהזכירה לוותיקי
המדינה שם גדול — את שמו ודמותו המוסרית של
יצחק שדה.
בנו יורם, צעיר נחבא אל הכלים, סטודנט לפילוסופיה,
הכריח את עצמו לעלות מן האלמוניות־שמרצון. מעטים
המאמרים שפורסמו בתש״ל שעשו רושם כה עמוק על
דעת־הקהל כמו זעקה מוסרית תמימה זו:
״ אין מנו ס ממסקנ ה קשה לבליעה, וק שה יותר לעיכול —
מס*נר,
וזו הי
בשלום.
אינ ה רוצה
ממ שלת ישראל
איומה נזעקתי לזעוק היו ת והו ש מט הבסיס המוסרי
ל היו תי ישראלי אם אכן המליצה, פנינו ל שלום׳
שקר היא — האם לא מ שתנה פירו ש ה של, מלח מ ת
ה תגוננו ת אין זו שאלה אקדמית לגבי מי ש מוז מן
לה שתתף ב כן חוד שבשנה

״סליחה, רבותי -אינני מאמין בכם עוד!״
בעיקבותיו הלך צעיר אחר, גם הוא בן של אב מפורסם:
יריב בן־אהרון, בנו של מזכיר ההסתדרות. במאמר
שפירסם בעתונו של -השלטון עצמו, דבר, ניתח את הצד
המוסרי של הפרשה והגיע למסקנה מוחצת:
״אין מיפלט מאשר לנתק את בריחי מלכודת הליכוד
בממ שלה, את אווירת הכזב הקדוש המ שרתת ומאפילה על
חיינו ההסדר חיי ב להתבסס על עיקרון מדיני־מוסרי
של חלוק ת ארץ־ישראל ה שלמה בין יהוד ם נבין ערבים
פלסטיניים.״

שלושה ימים לפני שפורסם מאמרו של שדה הצעיר
הוצגה מעל במת התיאטרון הקאמרי ההצגה שזיעזער, את
המדינה בצורה אחרת: מלכת האמבטיה.

גם היא היתה קריאת־תגר מוסרית: הטלת
ספק בעמדתה המוסרית של הממשלה, ומעבר
לזה -כזכות המוסרית להשתמש ככוחו של
צה״ל להשגת מטרות הממשלה.
עצם הקיצוניות של מלכת האמבטיה גרמה לקיטוב
חסר־תקדים. ההצגות פוצצו, אוהדיה ומתנגדיה החליפו
מהלומות וקללות, המימסד כולו נזעק, ובסופו של מאבק
מר ללא־תקדים הורדה ההצגה מן הבמה.

אולם הזעזוע שהשאירה מאחוריה לא נמחק.

השתעיפטיבו יגצאיסי 2־\\2־ב
הספונטאנית, שבאה
ך<* בוערת ההתקוממות
4 1בעיקבות פרשת גולדמן, הקיפה חוגים רבים. הפרד
פסורים מכל האוניברסיטאות, שחתמו על כרוזים נגד
עמדת הממשלה בפרשת גולדמן ובפרשת ההתנחלות בחברון,
ושמיספרם חרג הפעם בהרבה מעבר לקבוצה המצומצמת
יותר, שהרימה את נם התנועה לשלום ובטחון.
חוגי סטודנטים מוגדרים, כמו קבוצות שי״ח, ובלתי־מוגד־רים.
אמנים כמו דן בן־אמוץ, שהפך מוקד להתקפה
ארסית עליו: משוררים כמו חיים חפר, שהאשים את גולדה
מאיר אישית באדישות לקורבנות המלחמה• עתונאים מעל
במות שונות, ביניהן מיבצרי ארץ־ישראל השלמה.

אולם התנועה החשובה ביותר היתה, בלי
ספק, התנועה הספונטאנית כיותר: ההתקוממות
של תלמידי השמיניות בגימנסיות.
הוא התחיל במיכתב תמים, ששיגרו 58 תלמידי שמיניות
מירושלים, ביניהם בניהם של השר המפ״מי ויקטור שם־
טוב והפרופסור דן פטנקין, לגולדה מאיר, לאמור:
״אנו קבוצ ת תלמידי תיכון, העומדים לפני גיו סנו לצה״ל,
(המשך בעמוד ) 12

(הנו שן נוענזוד ) 10
מוזזים על מדיניו ת

הולכים להילזזם ול שרת ב מ שך
״עד עתה האמנו שאנו
שלוש שנים כיוון שאין ברירה. לאחר פרשה זו — הוכ ח
שגנז כאשר יש ברירה, ולוא גס קטנה, מתעלמים ממנה.
אחרים, חו שבי ם כיצד להילחם
״לאור זאת אנו, ורבים
במלחמה תמידית חסרת עתיד בז מן שמ מ שלתנו מכוונת
את מדיניו תהכן שסיכויי ה שלום מוחמצים.
״אנו קוראים לממ שלה לנצל כל הזד מנו ת וסיכוי לשלום.״
הנומשלה

בפר שת

ה שיחו ת

גו לדמך

מיכתב זה לא נועד מלכתחילה לפירסום. הוא פורסם
על ידי גולדה עצמה, שזועזעה על־ידו כפי שלא זועזעה
מידי שמיניסטים במקומות
מעולם. מכתבים נוספים,
אחרים בארץ, הוסיפו לזעזוע זה.

גורדה גזנזוגנגושג!
••תפרצות הזעם של הנוער הישראלי בעיקבות
| <פרשת־גולדמן היתר, בעלת השלכות בכיוונים רבים.
:עולם התפרסמו תמונות ההפגנות. הן השפיעו על
דעת־הקהל, ובעיקר על האינטליגנציה הצעירה בארצות
הכערב, שהתחילה להתרחק מישראל. במקום תמונתה של
ישראל המונוליטית, הכובשת, הבלתי־מתפשרת, נראתה
המדינה עתה באור נורמלי יותר, כחברה
דמוקרטית, שבה מתרוצצות גישות שונות,
ושבה הנוער שואף לשלום.
חשובה עוד יותר ההשפעה בעולם הערבי.
דעת־הקהל הערבית, ובעיקר המצרית,
הושפעה עמוקות. גמאל עבד־אל־נאצר התחיל
להסתמך בנאומיו על ״מחנה השלום
בישראל״ כעל הוכחה -לכך שייתכן הסדר־שלום,
וכי העם הישראלי אינו שואף כולו
להתפשטות.

נים עובדו בפגישה זו הפרטים העיקריים של הסדר־שלום.
סיסקו המשיך לירושלים, נפגש עם גולדה. נאצר נסע
למוסקבה, לשיחות שנמשכו ונמשכו, לאפתעת העולם.

אין ספק שבשיחות אלה שיכנעו עבד-אל-
נאצר ושליטי הקרמלין זה את זה לעשות את
הצעד המהפכני כיותר שהעז מנהיג ערכי לעשות
כדור האחרון: להכריז בפומבי וכפה
מלא על נכונותו להכיר בקיומה החוקי של
ישראל ולהגיע עימה להסדר-שלום רשמי.
כאחד הרגעים הגדולים של תש״ל הכריז
עכד־אל־נאצר על קבלת תוכנית-רוג׳רם.

״השרב גזאוזתן שר הגז2ץ זגז\ז״

ף* בך עלה המסך על המערכה האחרונה של תש״ל.
ל גו לדה, וקומץ שרי מפלגת העבודה, נאלצו להחליט.
דחיית יוזמת רוג׳רס היתה מהווה הכרזת־מלחמה על
ארה״ב, על הצבא הסובייטי, על דעת־הקהל הנאורה בישראל.
קבלת היוזמה היתד, הכרזת מלחמה על המיעוט הקולני,
הדוגל ברעיונות ארץ־ישראל השלמה.

הממשלה החליטה להיענות ליוזמה.
ההחלטה היתד, מכרעת. היא הביאה, באיחור רב, לפיצוץ

עד אותו יום חיו אנשי הליכוד הלאומי
בעולם דמיוני פרטי. הם השתכרו בסיסמות
של עצמם, קראו את עתוני־הערב, הקשיבו
לדברי עצמם בודיו ובטלוויזיה, ו־הישלו
את עצמם שקולם הוא קול העם
והנוער.

מכל הבחינות האלה, חב השלום חוב גדול לאותם
צעירים, רובם אלמונים, שהשתתפו בהתקוממות זו.
דרג סיי גזב אי ם ־,

ד דג ד ען

ן־* זעזוע של פרשת־גולדמן לא נשאר בודד. כמעט
1 1מייד אחריו בא הזעזוע השני. בניגוד לזעזוע הפרשה,
שהיה פנימי׳ היה זעזוע שני זה חיצוני. אך השפעתו
גא היתה הרבה יותר קטנה.

הזעזוע בא עם היוודע דבר הופעתם של
טיים י*קרכ סובייטיים במצריים, מול צה״ל.
הופעת טילי סאם־ ,3על צוותיהם הסובייטיים, הכניסה
יסוד חדש למצב. אולם הופעת הטייסים היתה שינוי
מהפכני.

גם לעיני הישראלי הפשוט, שאינו מנתח
*ת נתוני האיסטרטגיה, היתה להופעה זו
משמעות פשוטה ומוכנת: ישראלים יירו על
רוסים, רוסים יירו על ישראלים. המלחמה הבאה
שוב לא תהיה עוד נגד צבא ערבי, אלא
עם צבא אירופי, כעל משאבים כלתי־מוגבלים.
השלום הפך בן־לילה לצורך חיוני, גם בעיני
הישראלי המצוי.
על רקע זה — ועל רקע התפתחות דומה בתוככי
נצריים — התפתחה היוזמה המדינית, שזכתה לכינויי
״יוזמת רוג׳רס״.
בעצם הימים שבהם סערה פרשת גולדמן בישראל,
נפגש נשיא מצריים עם יוסף סיסקו, האיש החזק של משרדו
חיץ האמריקאי בענייני המיזרח התיכון. לפי כל הסימ
דגר
שחור בגזרגגזיגו
ק תופעה אחת חרגה בחשיבותה מכלל זה —
1והיא שהטביעה את חותמה המבעית על שלושת השבועות
האחרונים של תש״ל.

יוזמת המעצמות ותובנית-רוג׳רם לא כללו
גורם מרכזי אחד: העם הפלסטיני.
עם זה לא נזכר כלל בהחלטת מועצת הביטחון מס׳
,242 מנובמבר , 1967 אשר שימשה בסים לכל יוזמות
המעצמות. ממילא לא כללו התוכניות השונות שום פתרון
ממשי לבעייד, הפלסטינית, שום הצעה סבירה לעם הפלסטיני,
המבקש לחזור לבמת ההיסטוריה בשמו, תחת דגלו,
במדינתו.

ההתייחסות לעם זה כאל ״פליטים״ ,אשר
לבעייתם יש למצוא ״פיתרון צודק״
,לא יכלה לספק את הצורך
הזה.
אמנם, ככל שהתקרבה הגשמת תוכנית
רוג׳רס, התחילו ראשי הממשלה האמריקאית,
נשיא מצריים ואף המלך חוסיין לתת
את דעתם על נושא זה, להפליט רמזים
פומביים על הצורך להקים מדינה פלסטינית
בגדה וברצועת־עזה. אולם רמזים אלה לא
היו די ברורים ודי דומתיים כדי לשכך
את ההתמרמרות של הפלסטינים בארצות־ערב,
שהיה נדמה להם כי הנה מוכרים
אותם שוב.
אילו הוכרז על פיתרון כזה, בתמיכת
ישראל, ניתן היה, קרוב לוודאי, לעקר את
סכנת הפידאיון, ואולי להשפיע על חלק
מהם לחדול ממאבקם, כפי שניסה עבד־אל־נאצר
בשיחותיו עם יאסר עראפאת. רוב העם
הפלסטיני, הגר בתחום שליטת ישראל,
תמך ממילא בנשיא מצריים וברעיון הסדר־השלום.

ההשפעה החשובה כיותר
הייתה פנימית. צמרת המדינה, ובראשה
גולדה מאיר אישית, זו־ע־־עה
עד מעמקי ליבה.

לכן היה הזעזוע גדול בל-כך.
לפתע עמדו בפני תופעה זרה לגמרי:
דור חדש, ובראשו בני ה־מי־מסד
עצמו, המציג גישה חדשה
לגמרי, הכופר כנבסי-צאן
ברזל של האידיאולוגיה הרשמית,
המביא עימו סולפ״ערכים משלו.
אין בל ספק שמבחינה זו היתה
התקוממות הנוער שלאחר פרשת
גולדמן מעין חזרה כללית לקראת
יוזמת-השלום של רוג׳רס. היא
שיבנעה את גולדה ואת רוב עמיתיה
כי הם עומדים כפני משבר
של מוראל שלא היה כדוגמתו, וכי
כל זילזול בסיכוי-שלום נוסך יביא
להתפרצות הרת־אסון בקרב הדור
הנושא במירב קורבנותיה של המלחמה.

ציבור הישראלי נגד מתנגדי השלום־ללא־שטחים במדינתם.

בל מעשי־הקרב, הזעזועים, המשכרים, המאבקים
וההתנגשויות כימים האחרונים של
תש״ל היו על רקע זה -אך כמיקרים שהתיימרו,
למראית-עין, להיות חלק מן המאבק
הישראלי-ערכי.

אולם כהעדר פיתרון בזה, קיבלו
הפידאיון הקיצוניים ביותר
תנופה חדשה -אולי כפעם האחרונה.
מול סכנת חיסולם בידי
צבאות ערב, ועל רקע החששות
של המוני הפלסטינים כירדן ובארצות
אחרות, פתחו במיתקפה
הגדולה של חטיפת המטוסים, שאילצה
את חוסיין להחליט את
ההחלטה המכרעת ולפתוח במלחמת
הורמה כחבלנים, כדי להוכיח
שהוא עדיין שולט בארצו.

ממשלת הליכוד הלאומי, שהקפיאה כל מדיניות ישראלית
במשך שלוש שנים. אולם היא לא היתד, סוף־פסוק.
גורמים חשובים בצמרת המדינה ראו בקבלת היוזמה
רק טכסיס, בבחינת ״כורח לא יגונה״ ,עד אשר ניתן
יהיה לפוצץ את העניין. לעצם ההצעה לקבל את היוזמה
חובר מראש מיטען־חבלה, ואיום ההתפוצצות לא סר לרגע.

כיום ה־ 7באוגוסט, כאופן דרמאתי ומפתייע,
הוכרז על הפסקת־האש. ההכרזה גרמה לפסטיבל
של שימחה בקווים וכעורך.
המועד הוקדם לפי בקשת דיין, כדי לקצר את המועד
שבו ניתן יהיה למצרים להזיז את כוחותיהם לתוך האזור
שהוכרז עליו כעל אזור ״קפאון״ .דיין הבין את הפיתוי
לנצל את הפסקת־האש למטרה זו. אולם חיפזון זה הוכיח
את עצמו כטעות: בגלל כניסת הפסקת־האש לתוקפה ב-
חשבת־לילה, לא צולם האזור בדקה האחרונה, ולא הונצחה
מציבת־הכוחות בצורה חד־משמעית.

טעות זו של משה דיין נוצלה
משה דיין.

על-ידי

היא שולבה על־ידו במסכת טכסיסיו לעיכוב שיחות־יארינג
ולחבלה בעמדת הממשלה — מסכת שמגמתה
היתה, כנראה, יותר פוליטית־אישית מאשר מדינית־לאומית.
כי באמצע טכסיסי־חבלה אלה הכריז דיין, לפתע, כי ״אנו
נמצאים בשלב האחרון של המלחמה״ ,מאחר שהמצרים,
האמריקאים והסובייטים גם יחד מעוניינים בשלום.
לקראת סוף תש״ל שתקו התותחים בתעלה, ונחו הטייסים
בגיזרה זו. המלחמה בין ישראל ומדינות־ערב קפאה,
ובמקומה באו שתי מלחמות פנימיות: מלחמתם של שליטי
מצריים, לבנון ובעיקר ירדן נגד מתנגדי השלום
בעולם הערבי; — ומלחמת כוחות־השלום בממשלה וב
במרחץ־דמים
חסר־תקדים, בו נהרגו ונפצעו
עשרות אלפי פלסטינים, ביניהם מחבלים
רבים ואף תושבי ירדן ותיקים —
השיב המלך הקטן שנית את שלטונו לקדמותו.
שוב שולט המלך ההאשמי מזרחה לירדן•
אולם מלחמתו של חוסיין לא הוציאה, עדיין, את העוקץ
ממיתקפתם של המחבלים. ולבטח לא של הקיצוניים שבהם.
מטרת המיתקפה היתד, ברורה: לא נגד ישראל, אלא
נגד נשיא מצריים, נגד הסדר־רוג׳רם, נגד כל המימסד הערבי,
נגד הפידאיון המתונים יותר מסוגו של עראפאת.

נגד העולם בולו.
במידה מסויימת, עמד העולם כולו חסר־אונים מול אתגר
זה. אולם חוסר־אונים זה היה רק מיבצעי. כי לבעייה
כולה היה, כמובן, פתרון: סיפוק התביעות הצודקות
של היסודות המתונים בעם הפלסטיני, שילוב הפלסטינים
בהסדר־שלום, הכרה בקיומם הלאומי ובזכותם לעצמאות
לאומית.

לא היתה זו רק תביעה של ההגיון המדיני,
אלא גם של העקרון המוסרי. ובכך מתחברות
יחד הנימות העיקריות של תש״ל.
כי אותו מחנה צעיר שהרים את נס ההתקוממות אחוד1
פרשת־גולדמן, שהכריח את הממשלה לקבל את יוזמת-
רוג׳רם ושצהל ביום הפסקת־האש — הוא גם רשם על
דגלו את התביעה המוסרית של הכרה בזכותו הלאומית
של העם הפלסטיני.

כך שמו הימים האחרונים של תש״ל את הדגש
על חשיבותו המכרעת של הגורם הישראלי
הפנימי -הדור הישראלי הצעיר ה מחפש
לא רק מוסר חדש, אלא המגבש בליכו
גם תפיסה מדינית חדשה.
את הגורם הזה איפיין בצורה מושלמת איש־השנד,
של תש״ל.

1 4 .1 1

ייני כיותר של התקוממות זו, הן בשל גישתו,
הן כחולייה כשלשלת הדורות של המשפחה,
הן כמכטא ספונטאנית את רוח דורו.

ץ ל המאמרים, המיכתבים והעצומות למען השלום, ש-
הציף את הארץ בעיקבות פרשת גולדמן, העלה דמויות
רבות של צעירים, שנתגלו בפעם הראשונה כאנשים בעלי
רצון פוליטי.
בצורה כאילו־היתולית הכיר בכך גם אביו. כשנשאל מה
בין אותם שנתגלו כך, במפתיע, היה אסי דיין. ב־15
דעתו על דיעות בנו, אמר משה דיין :״ ב מי שו ר ד מוקרטי,
במאי פירסם הצהרון מעריב ראיון של העיתונאי לוי
מותר שיהיה לאבות דיעה שונה מזו של בניהם.״
יצחק הירושלמי עם שלושת הדורות של משפחה
אחת: עורך־הדין הירושלמי הקשיש צבי שווארץ, בתו רות
הגגרידה סן הינזין
דיין, ונכדו אסי. הראיון בא ביוזמת העיתון ולאפי לא היה
כל חלק באירגונו.
ך* תעוררותו הפוליטית של אסי דיין עברה כמה
השלושה נשאלו, בין השאר :״האם אתם דוגלים בסיפוח
| | שלבים — כולם ספונטאניים, כולם כתוצאה מנסיבות
השטחים?״
חיצוניות, שחדרו לתודעתו.
הסב השמיע את המליצות השיגרתיות של המימסד: גבוהבסיס
הוא נהלל, שם נולד ב־ 23 בנובמבר ,1945 אחרי
לות בטוחים ומוסכמים, הניתנים לפיתוח ולבניין, לשם קליטת
עלייה גדולה. בקיצור: סיפוחיזם קיצוני בהגדרה מתונה. גמר מלחמת־העולם השנייה, לפני התחלת מלחמת־העצמאות.
בנהלל שהה רק שנים מעטות. בבית-הספר של אבי־רות,
אשתו של שר־הביטחון, הפתיעה בגישה שונה ל־

גמרי. היא דרשה רק את סיפוח ירושלים .״אם רוצים באמת
שלום — לא תהיה ברירה אלא לתת להם עצמאות.״ להם —
כלומר, לפלסטינים.
אך הפצצה האמיתית הוטלה על־ידי אסי. הוא אמר:

״אני מתנגד בכל תוקף למיי^ה הזאת (סיפוח)
,ולמה שמשתמע ממנה.
״כל מה שנוגע לשטח־אדמה בתור שכזה,
אינו מקודש אצלי.

המושבים עבר רק את כיתה א׳ וב /אולם הבסיס שניצק
שם היה איתן.

״משחר נעורי היתה לי סלידה מוחלטת מן
המיסטיקה הפוליטית של הימין,״ מודה אסי.
המיסטיקה של הימין, שהולידה לאחר מכן את התנועה
למען ארץ־ישראל השלמה, היתה ונשארה זרה לו. המושכל

״ היי תי מעדיף שנקדים ככל האפשר — לפחו ת מבחינ ת
הבעת נכונו ת — לוותר על כל השטזז-ם, לרבותירוש
ליםוהגולן. אני אומר זאת בהדג שה. זה המחיל_
שאני מו כן לשלם ת מורת שלום אמיתי.
״מה שמפחיד או תי הוא, שיוצרים בארץ איו מי ם שונים
סביב הנו שא, סיפוח׳ .לא נעים לי להגיד, אבל יוצרים רושם,
כי אם יחלקו את ירושלים מוניציפלית, יהיה בז ה מ שום
הפקרת דמם של אלה שנפלו למענה. אנ פוחד מ כן, שבמרוצת
הז מן נטה ונטעה את כוונותינו ה א מי תיו ת לגבי המלחמה,
כאילו המלחמ ה נערכה למען שטחים, ולא ל מען
עצם קיו מנו.
אנו צריכים ליטול על עצמנו את פית רונה המלא של
בעיית הפליטים, בדרך של יי שובם ב ת חו מי ם שהם כיום
ב שליטתנו.

מה שהפך דווקא את אפי דיין לאיש־השנה
של תש״ל הוא עובדת היותו הנציג האופ •

הפער בין דור האבות ודור הבנים בולט בצורה חותכת
ביחסם של האב והבן לצבאיות כערך מוסרי. בספרה קנא
בנפחדיס מתארת יעל דיין את אביה כאדם שרצח בקירבו
את הפחד, יחד עם שאר הרגשות, שהפך את אומץ־הלב
הגופני לפולחן, ואת המלחמה לערך בפני עצמו.
השנה עמד אסי דיין במיבחן של סכנת־חיים פתאומית.
יחד עם חנה מרון טס ללונדון, למיבחני־בד של סרט.
בנמל־התעופה של מינכן טייל בחברת חנה והטייסים, כאשר
הותקפו על־ידי פידאיון חמושים, שניסו לחטוף את המטוס.

הו טו מו

הוז מזנז ח

ף תכן שאפי דיין היה נשאר כל חייו מחוץ לחיים הפוליטיים,
לולא באה מלחמת ששת־הימים.

היא היוותה את השלב השני בחינוכו המדיני.
היה
זה אותו חינוך שהצמיח את יצירת הפאר של דור
זה, שיח לוחמים.
כי המלחמה חשפה את הצעיר הישראלי בפעם הראשונה
בפני מציאות שהיתר, נעולה בפניו עד אותו רגע: קיומם
של עם פלסטיני והפליטים,
״אחרי המלחמה נתקלנו ב מידע ישיר ובולט של הבעייו!

הפלסטינית,״ מהרהר אפי .״הי ת ה לי הרלשח לא־נוחה שאל־פתח
לוחם על אותם הדברים ועל אותה אמונה כ מונו, כש־לחמנו
נגד ה שלטון הזר.

דוד שני: האב משה דיין
הראשון של ארץ־ישראל העובדת, שהימין לא תרם מעולם
תרומה ממשית לבניין הארץ, נשאר טבוע בנפשו.
אולם תודעתו הפוליטית של הנער החסון, שגדל בחממה
של צהלה, לא בשלך, במשך זמן רב מעבר לנקודה זו.
הוא חי כל חייו ברישומם של מאורעות פוליטיים, כבן של
אב העומד מאז 1953 במרכזם של מאורעות פוליטיים. אומר
אסי :״עצם העובדה שחיים ונו שמים פה בארץ, זה עיסוק
פוליטי. בייחוד ב שנים האחרונות.״ אך לא היה לו כל חשק
לעסוק בעצמו בעניינים פוליטיים.
כשנוסדה רפ״י, ערב הבחירות של ,1955 גויים גם אסי
למיפעל. הוא צורף למה שנקרא אז מר״ץ — ״מתנדבי רפ״י
צעירים״ .אך הפעילות התבטאה רק בכך שהתגנב בלילה
לחניון אגד, הדביק שם מודעות. מעולם לא התמסר לרפ״י
בהתלהבות, כמו אחותו, יעל.
״זה היה !משעשע, אבל לא לקחתי את זה ברצינות,״
מספר אסי .״אבל בעצם הקמת רפ״י היה אקט של התמרדות,
וזה מצא חן בעיני.״

שנתיים לפני כן התגייס
ראשון ועד האחרון בדרגת
דקים לקורס קצינים. היו
והצבא לא הקסים את בנו
הצבאיות במדינה.

לצה״ל, שירת בו מן היום הטוראי.
הוא סירב ללכת למיב־אלה
ימי שלום כמעט־מוחלט,
של מי שעמד במרכז פולחן־

את יחסו לצבא גילה השנה כעיתון זר:
״רק מעטים אוהבים לשרת בצבא. צבא לא
נועד שיאהבו אותו. אני שונא להילחם. אני
חושב שהמלחמה שלנו היא כורח שנכפה
עלינו, וכן גם חיי הצבא. לא היינו בוחרים
בכך מרצוננו החופשי.״

דור שלישי: הנכד אס׳ דיין

דוד ראשון: הסב שמואל דיין

את תגובתו המיידית תיאר אסי בכנות
מלבבת :״כשראיתי את התוקף עם רימון־
היד, ברחתי.״

״הצעקנות נוסח, אן? לא שעל׳ ,יהיו הצועקים
מי שיהיו, היא, לדעתי, דבר נורא.״
המילים הספורות, שנאמרו באופן ספונטאני, ללא הכנה
מוקדמת, גרמו לתדהמה בחוגים רחבים, פורסמו כסנסציה
בעיתונות העולמית, עודדו את מחנה־השלום בישראל, עברו
מאיש לאיש בשטחים, מצאו הדים אף בארצות־ערב.
אסי דיין לא היה הראשון שהתבטא ברוח זו, אף כי היה,
אולי, הקיצוני ביותר. הוא גם לא היה הבן היחידי של אב
מפורסם שפירסם את דיעותיו למען העלום. עשו זאת גם
בניהם של יצחק שדה, יצחק בן־אהרון, ויקטור שם־טוב,
הפרופסור דן פטנקין, ואחרים.
הוא גם לא היה מנהיג פוליטי, ולא התיימר לדבר בשם
כל התקוממות הצעירים למען השלום שנולדה השנה.

המגיעים אלי מאנ שי ארץ־ישראל השלמה, בנו ס ח, ת לן ל תעלה .לכן הלכתי עכ שיו ליחידה קו בי ת יותר.״ בסוף
תש״ל הלך לקורס למרגמות.

במלחמת ששת־הימים שירת כתותחן נגד־מטוסים. יחידתו
לא עברה את הקו הירוק, לא ראתה שום פעילות מלחמתית.
״זה מעיק עלי,״ הוא מודה עכשיו ,״כל ה מיכ תבי ם האלה

עד מלחמת ששודד,ימים, ראה הישראלי רק צד אחד של
המטבע — את המדינה, את הריבונות, את ההישג העצום
שהושג, את הסכנות. אחרי המלחמה נתקל לפתע בצד השני:
הקורבן של נצחון הציונות. מחנוח־ד,פליטים הנוראים:
הבעייה של עם שלם שאיבד את עצמאותו, שחלק גדול ממנו
חי בגלות; ה״ציונות״ של המנוצחים.

זה היה ההלם הגדול של אחר־המלחמה.
הלם שהאבות בלל לא יבלו להבינו. האבות
ידעו איך נוצרה הבעייה, והם הכינו לעצמם
במשך השנים אליבי שיבלו לחיות עימו. בשביל
הבנים, שנתקלו במציאות זו בפעם הראשונה,
היה זה עולם חדש -עולם שזיעזע
את כל מושגיהם.
גם זד, לא הספיק כדי לעורר את אמי לפעולה פוליטית.
״לא חתמ תי על שוס עצו מו ת, ולא הצטרפתי ל שום תנו עה.
לא הצבעתי ב־ . 1969 אבא התרגז ע לי ז ה. אסרתי לו
שהתוצאות תהיינה בדיוק כ מו המצב הקודם.
״כ שי שממ שלת ליכוד לאומי, ומדברים על מצב־חירוס,
אין טעם לבזבז 4ז מי ליון לירות כדי ל חזור ל או תו מצב.
הבחירות נראו לי מיותרות. כל המצע־ס היו או תו הדבר,
מלבד מצעי ה מפ לגו ת הקטנות. ואז לא ח שב תי ש ה מפ לגו ת
הקטנות יכולו ת להיו ת ח שו בו ת, שיש ע רן ל תנועו ת פוליטיות
ולדעת־הקהל.״

להבין זאת, היה דרוש הלם נוסף. הוא בא באמצע תש״ל.

פרשה גולדמן היוגה השלב השלישי בחינוכו
הפוליטי של אפי דיין.

״אי־אפשר טזפריר.י״

רב הפרשה עבר אסי התפתחות נוספת, שהיתר,
חשובה לקראת הבאות.
( ה מ שן ב ע מו ד ) 16

11.1 £151

0 1 1

(המ שך מעמוד ) 14

הוא הוזמן לשחק בסרט צרפתי, הבטחת עם שחר. לצידו
שיחק בנו הקטן של העיתונאי אריק דולו, המומחה הגדול
לענייני מצריים( .גם אסי וגם רולו הקטן שיחקו את אותר,
דנוות, בגילים שונים — את ילדותו ונעוריו של הבמאי
ז׳יל דסטן, בעלה של מלינה מרקורי, הלוחמת הנלהבת
לשיחרור יוון).
בעזרת רולו הכיר אסי ערבים ופלסטינים, גילגל עימם
שיחות ארוכות. הוא בא גם במגע עם הנוער הצרפתי ה־מהפכני,
ועם לוחמי־שיחרור מארצות רבות.
״יצאתי קצת מהא מב ארגו של

ה עי תונו ת הי שראלית על

מה שמתרחש בחוץ!״ מתלוצץ אסי. כוזנתו: הוא יצא מן
העולם הקטן והסגור, המתואר על־ידי העיתונות הישראלית,
או העולם הרחב.

כשחזר ארצה, היה כמצב־רוח מהורהר. ואז
כאה פרשת גולדמן, כמלוא עוצמתה.
ההלם שלאחר המלחמה גילה לבני דורו של אסי כי מול
הצדק הישראלי אין אוייב מרושע, אלא יריב שגם לו יש צדק.

״הפסדנו אחרי המלחמה הזדמנות גדולה לשלום
עם הפלסטינים,״ מאמין אסי כיום.

ההלם של פרשת גולדמן זרע בלב דורו של אסי את
הספק אם אכן מעדיפה ממשלת ישראל שלום־אמת על
סיפוח שטחים.

לפתע נסתבר לו, שיש צורך לכני דורו
להשפיע על הממשלה, ושישנה אפשרות כזו.
״ הביטויי ם של זע ת־ הקהל מהווים שיקול אפילו בי שיבו ת
הממשלה. זה לא היה קיים לפני שנתיים.״

הכרה זו הטילה על אסי חובות, והוא נענה להם. כשחקן-
קולנוע צעיר, וכבנו של שר־הביטחון המפורסם, נשאל
בחוץ־לארץ מה דעתו על המצב. בארץ התעניינו בכל מילה
שיצאה מפיו. כמו כל בני משפחת דיין, מצטיין גם אסי
בסישרון טבעי ליחסי־ציבור, והוא מבין את מהותם.
״הפוליטיקה חודרת לחיים שלי יותר מאשר לחיי אחרים,
לא רק בגלל עובדה גנטית, שאני בנו של מי שהו. אלא גם
בגלל ה מיקצוע שלי. המיקצוע חו שף את ה ש חקן לעיני ה ציבור,
אפילו של חובבי־קולנוע. מעולם לא הצלחתי להפריד
בין היותי שחקן ו בין היו תי אדם המ שיב על שאלות.״

וכך, כאשר סערו בארץ ההפגנות סביב פרשת גולדמן,
כאשר יורם שדה ור,שמיניסטים פירסמו את קריאות־התגר
שלהם, התחיל אסי דיין להשיב על שאלות. הוא ענה בפשטות
על שאלות מעשיות: לגבי השלום, סיפוח־ר,שטחים,
יישוב הפליטים.

רק מעטים ידעו בי
טות אלה של הצעיר
כד לאביו בתווי-פניו,
שונה לחלוטין מעולמו

מאחורי תשובות פשויפה-התואר,
שדמה בל
עומד עולם רעיוני השל
אביו ובני־דורו.

״אני \2ורכ כר יהגדי״
ף נייתו שד עולם רוחני זה התהילה לפני שהפך ל;
״ שחקו• למיקצוע זד, הגיע כמעט במיקרה. כאשר ביקר
יזייד־במאי ביוון, הוזמן על־ידו לשחק תפקיד קטנטן בסרט.
(מאז שיחק בחו״ל בסרט טיול עם האהבה והמוות, שנחל
כישלון חרוץ בגלל תסריטו המטופש. בראשית תש״ל שיחק
בסרט אוטו־ביוגרפי של דיל דסטן, הבטחה עם שחר,
בצרפת. כאשר הועלתה ההשערה שההתנקשות במינכן נועדה
לפגוע בו אישית, השיב בחיוך :״ מי מ עוניין לפגוע ב

ואהווש ו״ן נדיות־הגג שדהם ביפו
שחקן עלוב כזה?״ אולם חבריו לעבודה מחבבים אותו,
מעריכים אותו ככוח במיקצועו).
לפני שהתחילה קאריירה זו, למד אסי פילוסופיה באוניברסיטה
הירושלמית, שם למדו לפניו אחותו ואביו. הוא
עזב אחרי שנתיים. היום הוא מצטער על כך .״הי ת ה הרגשה
של חוסר־תוחלת בעניין הפילוסופי. חבל שעזבתי.״

כי בשנתיים אלה התגבש בתוכו משהו שבא לידי גילוי
רק השנה: השקפת־עולם משלו.
להשקפה זו יש מקורות שונים. חלק בא מחו״ל .״נתקל תי
בגל של השמאל החדש. בארץ די מסתייגים מזה. נתקלתי
בצעירים יהודיים המזדהים עס מוג מסוייס של אוני-
ברסליזם, שבו הבעייה היהודית מהווה רק חלק, כשהצעת
הפי תרון ק שורה בפי ת רון אוניברסלי. התחלתי להתרחק מן
המו שגים של האחדות ו הייחוד של העם היהודי.״

כף התחיל אפי לפרוץ את התחום הצר של
השוביניזם היהודי -עולמו של דור האבות.
נימה זו התקשרה בליבו עם נימה שנייה, שמקורה ביהדות
עצמה. נכדו של שמואל קטיאגורסקי־דיין, איש העלייה
השנייה, ממייסדי דגניה ונהלל, חיפש גישה חדשה
גם ליהדות.

לשאלה אם הוא קודם כל ישראלי או יהודי,
השיב :״הייתי אומר שקודם בל יהודי.״
מהי יהדות זו? כמעט ר,היפו מהיהדות של האבות.

״תרומתה הסגולית של היהדות לעולם אינה
נבחנת על-פי המידות הציוניות והלאומניות
שלנו.
״עובדה היא שרוב היהודים חיים מחוץ לציון, וברוב ה־מיקרים
באו אלה שבאו כתוצאה מלחץ. אחרים
באו כתוצאה מראייה שהיתה דומה לזו של
פליטי המהפכה הבול שביקית שבאו לכאן, ש אצלם
ה מו מנ ט ה קו מוני סטי או הסוציאליסטי לא
היה פ חו ת חזק מ המו מנ ט הלאומי.״

״הצימוגד \זיא כתי״
כן? מהי הציונות?
הציונות הישראלית שונה, לדעתו, מהציונות
של היהודים בגולה.
ז הו

הביטוי ה

הציונו ת כאן זעכ שיו —
לאומני של היהדות.
״כא שר נאמר שיש להק מ בי ת לאומי בארץ־
ישראל, לא דובר עלי שסח ם. כ שמדברים על
בית לאומי, זה עניין כמעט ערטילאי, מקום
לחיות בו. לא מדובר על ז כויו ת היסטוריות,

״אחרי אושוויץ יכולים לטעון לחובה
היסטורית לגור כמקום ששמו
ישראל. זהו הפיתרון הלאומני של
היהדות. אכל זה כסך הכל אגן? אחד
בבניין זה ששמו יהדות.״
לאסי יש כבוד רב בפני היהדות.
״עסקתי בקבלה ובחסידות. יהיה ז ה טפ שי •מ־צידנו
להעמיד את עצמנו במרכזה של היהדות.
כי על־ידי כך מחסירים ממנה את אותם הדברים
שהיא נתנה לעולם, שאין להם קשר עם מה
שאנחנו מהווים כאן ועכ שיו.
״אני רואה את עצמי שיין לכת אחת ביהדות,
כת ש שמה ציונות. אבל אב מרגיש בליבי
נטייה והבנה לאותם יהודים המתהלכים בעולם,
כמו גולד מן, או כ מו פ רויו, עם הרגשה כמעט
אוטופי ת של ה ש תייכו ת לעולם.

הנכדים: אס׳ ויער דין בשנת 1959

״הרגשה זו אינה קשורה לאיזשהו
באן ועכשיו. אני מוקסם על-ידה. אני
מוצא לא פחות משותף עם יהודים

קוסמופוליטיים בעולם מאשר עם מישהו כאן,
הצמוד לישראליותו במו אדם הנאחז בקש.
״למה עומדים היהודים בראש קבוצו ת כ מו השמאל החדש
באמריקה? מפני שהם, בדרך כלל, ק שורים פחות למקום,
ויותר לתפיסה כלל־עולמית.

״לא צריכים לגור ברחוב אדסישקין כתל
אביב, בדי להיות עם־סגולה:״
האם הוא מקבל את האידיאולוגיה הבן־גוריונית על עם-
סגולה?
״ בן־גו ריון רואה את זה כאן. אני מקבל חלק מהדברים
שלו. אבל אני קצת מסתייג ממה שהוא אומר על היהדות.
יש אצלו מ שהו הרוצה ללכוד או תי לנויסגרת אות ה כת
ארצית, שלא הייתי רוצה לראות בה את הסן־הכל של האידיאה
היהודית.
״לכן הבנתי מאוד את דבריו של יורם שדה, שגם הוא
לומד פילוסופיה, על התע שיה המוסרית. יש אצל היהודי ם
דחף קמאי לצדק מוחלט. ברור שכאן בי שראל אי־אפשר
לחיות עם צדק מוחלט.

״אנחנו צודקים, הפליטים צודקים. אנחנו רק
משקיעים יותר מאמץ בביסוס הצדק שלנו.״

״רצזז אינו וחזריף 2־וז\ 7אברות״
ץ* ך מגיע אסי באופן טבעי מהשקפת־עולם כוללת ל־
* 2ראיית המציאות הישראלית.
״ מ הו ת העם היהודי מופיעה ב תנ״ן. שם מופיעה המילה
,צדק׳ הרבה יותר פעמים מהמילה, שטחי, או אפילו המילה
,ממלכ תיו ת /מו טיב הצדק הוא המוליך ב תנ ״ן, ובכל בי טויי
העם היהודי בא שר הוא.

״מצב הפליטים הערכיים, והרעיון של ארץ•
ישראל השלמה, אינם מתיישבים עם ההשקפה
שלי על היהדות. אני מתנגד להם, כמו
שמארטין בובר התנגד לתליית אייכמן.״
אסי אינו חי בעולם דימיוני. הוא יודע שאין במציאות
צדק מוחלט .״ ה פי ת רון של בעיי ת הפליטים צריך להיו ת כדה
שלא יבואו בדרי שה לגור ביפו. זו הי הבעייה.
״אפ שר ל שאול: מדוע יתיי שבו בגדה, ולא ביפו?
מקווה ש הפי תרזן יהי כזה שי שביע את רצונם.״

אני

הבניין החדש ביפו, בו גר אסי עם אשתו אהרונה, אותה
נשא זמן קצר אחרי המלחמה בטכס משותף עם נשואי
אחותו, בנוי על אדמה השייכת לארמנים. אולם אסי אינו
משתמש בעובדה זו כבאליבי.
״אם גרו על אדמה זו ערבים שהפכו פליטים, ז ח לא
משנה לגבי. כי ברור לי שהחזרת הפליטים ל מ קו מו ת שבהם
גרו קודם לכן היא בלתי־אפ שרית. זאת תהיה התאבדות.

״אכל איני יכול להסביס שהתחליף היחידי
להתאבדות הוא רצח.״
אסי חוזר לנושא זה, המטריד אותו, פעמים רבות:
״ אין לנו ז כויו ת על יפו. כשם שלא היו לאנגלים, ל תורכים,
לערבים, לצלבנים, לרומאים, ליהודים ובוודאי גם
לא לכנענים.
״התהליך של ה תמק מו ת עמים הוא דינאמי, ואינו צ מוד
לק 1ד מוסרי, אלא לקוד חברתי־ביולוגי. י תכן שלולא מלח
מת העצמאות, יפו היתה ערבית גם כיום.
״אס כן, לימה אנחנו בכל זאת דור ש מ את יפו? מ תוך
הצמידות לעובד ה שהמלחמה הצודקת היחידה היא זו הבאה
להגן על עצם קיו מו של עם.
״אילו קמה ב־ 1948 ממ שלה פלסטינית, כ מו שנקבע בתוכנית
החלוקה, י תכן שהיינו מנהלים עימ ה אחרי ה מלחמ ה
מ שא־ומתן על גישה לים, וזה יכול היה להיו ת ביפו. זה
א 3שרי גס מחר, אס ננהל מ שא־ומ תן על הגי שה לים עם
(המשך ב ע מו ד ) 18

שויצו־יה הקו

(המשך מעמוד ) 16
מדינה פלסטינית. הרי אפילו הניצים הקיצוניים ביותר מדברי׳
!.על עזה כעל מוצא לים לירדן.״

נזשענ)עז\ \ 1״

הי גישתו של הטוראי, בנו של הרב־אלוף, לנושא
שהוא מרכז חייו של אביו — המלחמה?

״לפני איזה ימים פתאום תפס תי את עצמי חו ש ב שבעצם
גבורה במלחמ ה אינה מ חניפה לשום צד. אפילו כשאתה לוחם
בגבור־ו ומנצח. זה פ שוט אקט חייתי.

״גם מלחמת גכורה, מלחמת מגן, מלחמה צודקת
-אין לה שום פונקציה חיוכית, שום
תועלת המקדמת משהו.
״אילו היינו מסתכלים על זה כ מו אנ שים מכוכב אחר,
היינו חו שבי ם שז הו אחד הדברים הכי מ שעממים שאפשר
לדמיין.
״פתאו ם התחלתי להסתכל על זה, בק שר לאותה תרבו ת
מלחמוז ולו חמ ה שצמחה בארץ ברבו ת הימים.״

תמונה מפורסמת מראה את משה דיין, כשהוא מלמד את
שלוש: ילדיו הקטנים את השימוש ברובה. נראה כי אסי
סנה עורף לרומנטיקה זו, שגם אחותו גינתה אותה בספריה.
הוא מהרהר:

״מהו הרקע של,אין כדירה? ,אפילו מלחמה
אדירה, מלחמת גכורה של, אין כדירה /אין
לה משמעות מעכר למילים, אין כדירה, .
״זה כאילו אתה אומר: לא היתה ברירה. ולכן ע שיתי את
זה סצויין. האמת שלא היתה לך ברירה, ולכן עשית את זה.״

דדייה זו של הרומנטיקה המלחמתית נותנת
להתקוממות הצעירים של תש״ל משמעות
הרכה יותר עמוקה מאשר הכעת דעה פוליטית
על מצכ חולף.
קובע אסי:
״יש תפנית. ימהות השלום מופיעה בין השאר כאנטי־תיזת
ל מ הו ז ה מלח מה, וזה ח שוב מאד.
״ הגענו למצב שאנחנו כבר לא מדברים על המלחמה בל
שון שלי למה, אלא ב ל שון של איך. מה תהיה ד מו ת המלחמה
הבאה. איזה המכסים צריכים להשיג, כדי שהמלחמה
הבאו תהיה יותר נו ח ה׳.

בכך עולה אסי בקיצוניותו על שוחרי־שלום אחרים:
״בשיח לוחמים ניסו לתת מ ש מעו ת לפעולה המלח מתית.
אפילו ז ה לא נכון. אפילו בעמד ה שבה הייתי, כ תו ת חן נ״ מ
ב מ לד מ ה, לא ע שיתי דבר שלא שייך לתחום הפי סיו לוגי
שלי. הגנ תי על עצמי, ז ה הכל. ז ח מתרח ש בכל יום, ולאו
דווקא ב מין האנו שי בלבד.״

אש אפי קיצוני יותר מאנשי ״שיח לוחמים״,
שעוד חיפשו כמלחמה משמעות, הוא גם קיצוני־
יותר מאותם הרואים כשלום עניין כעל
ערן• תועלתי כלכד.
״יש רבים האומרים שנעשה שלום עם מצריים, ואז כבר
נסתדר עם ירדן. ז ה לא מעניין אותי. אני רוצה ב שלום
כרעיון ה מ חייב עקרונית.
״אצל רבים הפכה הח שיבה על ה שלום לעניין שבדרך
השלילה, לא החיוב. אלה אומרים: אם לא תהיה התערבות
סובייטית, אנחנו יכולים להחזיק מעמד גם בלי שלום. לא
נעשה שום בבר ב עניין זה, ואז הערבים יגיעו למסקנה, ש עליהם
להפסיק.
״יוכן זה ח שו ב שפתאום ה תחילו לדבר אצלנו על ה שלום,

כעל דבר נעלה ומוסרי. כ מו שעשו ה שמיניסטים ויורם שדה.
כאל סוג אחר של אין ברירה.״

כף הגיע אפי דיין כדרך עצמאית לציווי המוחל״
המוסרי של עמנואל קאנט.

הנזביגז היו קרובים גזההוריגז
כן, אפי דיין עבר דרך ארוכה מאז היה ילד בודד
*.בית, שכל יושביו עסקו בעיסוקיהם הנפרדים, ונפגשו
כמעט באקראי. כל אחד מבני הבית היה רגיל לסגור את
חדרו במפתח.
במרכזו של הבית הזה עמדה העוזרת האגדתית, שימחה,
אשד, כורדית שגידלה למעשה את אסי. בערב היתד, מספרת
לו סיפורים מן ההווי המיזרחי, תמורת הסכמתו ללכת
לישון. ברבות הימים הכיר אסי הקטן את כל הסיפורים,
והיה מבקש מדי פעם שתחזור על סיפור מסויים. כיום
חיה האשד, בת ד,־ 80 בירושלים, מקבלת קיצבה.
מעולם לא היה מקורב במיוחד לאביו, האיש הבודד,
שכמעט לעולם לא היה בבית. יותר התקשר עם אמו הפעלתנית,
חובבת־החברה.

אף נדמה כי הנכד היה קשור יותר לסכיו
מאשר לדור הוריו. הוא מעריץ את שניהם.
״היה לי תיאום מלא עם סבא שמואל (דיין) .הוא ידע
בעל־פה את אפל טון.״ נזכר אסי :״פעם רץ סבא שמואל באגורה
(שוק) של אתונה, עם חצץ בפה, נואם את נ או מו
המפורסם של דמומתנס.״

הסב השני, צבי שווארץ, עזר לפלס לו את הדרך אל היהדות
:״ל מרות שהוא חבר הלינה למניעת כפייה דתית, הוא
יודע יהדות ותנ ״ן יותר מן הדתיים.״

אהוונה ואס־ זיין נחים בביתם ביט
יש? כגטו עכר מיקצוע מאג לכן. אם היה
סנדלר, נם הכן היה. משהו נשאר מזה אצלנו.
לדרוש ממני שדווקא אני לא אהיה פוליטי,

.בל העיסוק החובבני הזה בגנטיקה שחה ל

אך בילדותו נודע אסי יותר כפורץ־גדר המורד במוסכמות,
כמו אביו, מאשר כטיפוס עיוני. בפעם הראשונה זכה
לכותרות ראשיות בשנת ,1960 כאשר ברח מן הארץ לקפריסין
(״ ה ש תע מ מתי בבית־הספר״) ,סחב סירה יחד עם חבר,
וניסה להגיע לתורכיה. הוא נכלא בקפריסין במשך 15 יום,
בעוון החזקת אקדח וגניבת הסירה, נחשד בחשדות שונים,
אך שוחרר. כעבור שבע שנים, בחתונתו, מסר לו נציג
קפריסין מתנה בשם ממשלתו.

בינתיים עוסק אסי במיקצועו. אהרי ההתנקשות במינכן
התקשה לקבל תפקיד בחו״ל, כי שום חברת־ביטוח לא הסכימה
לבטח סרט שבו יופיע בנו של שר־הביטחון הישראלי.
תחת זאת עוסק אסי בנסיונות בארץ. הוא גמר סרט קצר,
שמהווה מעין אלגוריה על המלחמה. הסרט לא אושר על־ידי
המועצה לעידוד הסרט הישראלי, שחשדה שזהו סרט אנטי־מלחמתי,
אף שהמלחמה אינה מופיעה בו כלל.
בסוף תש״ל עסק בכתיבת תסריט, בו הוא מנסה לתאר,
לדבריו . ,א ת מצבו של ה מי תו ס בסא ה ה־. 20״ זהו תסריט
מדעי־תיאולוגי, אותו הוא מכין בשיתוף עב אורי זוהר, על
אשד, שצומח לה ״אגו״ נוסף, בחלק האחורי של המוח,
וגורם לה לחוזיות דתיות.
אך בין שעות העבודה בסרטים, ובין שעות השרות במילואים,
הוא חושב יותר ויותר על המצב הפוליטי.

אולם בניגוד לאח הבוגר אודי, החי עם אשתו השנייה
באושר בנהלל, וגם בניגוד לאחותו יולד( ,יעל) ,החיה עם
בעלה בפאריס, עשוי אסי לגבש דרך פוליטית עצמאית.

כעוד שמשה דיין הקדיש ארג מיטב זמנו ל*׳
תמרונים כממשלה, שעיככו את שיחות־הש־לום,
ורכים חשכו שהוא מתכוון ככלל לפו*
צצן, התכטא אפי כחריפות נוכרת והולכת
למען שלום כלי סיפוח:

אפי משתדל מאד שהתפתחותו הרעיונית
והפוליטית לא תוכיל למרד כאכיו, או לא
תיראה כך. עדיין, כלילות שכת, מתאספת כל
המשפחה כצהלה, ויש קשר מוזר, כמעט כמו
כחמולה ערכית, כין כל הדיינים.

״ י ש \־2ך גז רזז לז ג !

נחצד \ 2ג 1אןן \ 1״

ך* אם כניסתו לזירה הפוליטית היתה רק אינטרמצו
( $חד־פעמי, תוצאה של נסיבות מיקריות, או שיש בה
רמז לעתיד?
אסי עצמו אינו יודע .״כדי לפעול בפולי טיקה, צריכים
מתייסר בייסורי

להקדיש לה את כל הזמן. אחרת אתה
מצפון על שאתה אינן מתמסר די.״
ואחרי רגע, בהלצה :״אגיד כמו (ח״כ יצחק) רפאל; אינני
דוחה את האפ שרות שאתמסר לזה.״

הוא מתמרמר על כנימין גלאי, שטען שלא
נאה לאפי לעסוק כפוליטיקה אחרי אכיו .״מה

״יהיה קשה מאוד להסביר לעולם כ־ גבולו ת ה־4
שאיפשרו לנו לנצח את מדינות־ערב ב שי שה יימים,
הכרחיים ומספיקים לקיו מנו( .זה נוב ע מההגדרה של
שאנחנו לוחמים רק על מה שמספיק והכרחי מה מנו).״

ביוני, אינם מלחלקיו

מדוע
באה התעוררות השמאל החדש באמריקה? הנוער האמריקאי
נוכח שאמריקה אינה לוחמת בודיאט־נאם על חייה.

״כעניין זה יש הקכלה עם ההתעוררות פה.
היא נכעה מן ההרגשה שאנו עומדים ליצור
מצכ שכו לא נילחם על חיינו, אלא על מותרות
-על שטחים.״
לגבי תנאי־השלום אין לו אשליות. הוא מדבר עליהם בסימון
הרבה יותר מבוגר מאביו:
״בדרך כלל יש כפייה כ שעוברים ממצב של מלחמה למצב
של שלום. במצב כזה, בדרך כלל יש מנצח ויש מנוצח,
ויש כפייה. ב מצב שבינינו ו בין מצריים, אנו רוצים לכפו ת
שלום, והם רוצים לכפות נסיגה.
״לא צ ריו להבהיל או תנו שהם, ב תור מנוצחים, רוצים
תנאי־שלום הוגני ם׳.
אסי מתנגד, ל עו מ ת זאת, לנהל מ שא־ו מ תן עם ירדן:
״ אין לנו ג בולז ת מ שותפ מז עם ירדן. אנחנו צריכים לנהל
מ שא־ומתן לשלום רק עם נציגות נבחרת של הפלסטינים.
אני מדגי ש: נציגות נבחרת.

״צריכה להיות הכרה כקיומו של העם ה פלסטיני,
ואנחנו יכולים להכיא את זה לכיצוע
ממשי. חוסיין לא מעניין אותנו. אין לנו איתו
גכול, מלכד כאיזור בית־שאן וכערכה. העניין
שלנו הוא עם הפלסטינים.״

״הייתי גזסדב רהיג־וזגזי״

ך* הכרזתו הקיצונית ביותר הגיע איש השנה של
/תש״ל בסוף השנה. הוא רשם אותה לעצמו על פיסת־נייר,
בהפסקה קצרה בקורס־ד,מילואים שלו:

163

משפחת דייו במסיבה לפני ם ו שנים; משה. אודי. רות (עם הגב) .יעל ואס׳

״קראתי את
מסוכנת למדינה
״ ה רעיון של
תחו שה מי סטית
לוגיה ר שמית.

הר איונו ת של גאולה כהן עם הנוער. היא
לא פחות מאנ שי מצפן.
ארץ־ישראל השלמה הוא רעיון הנובע מאינדיווידואלית,
ואין להפוך או תו לאידיאו
״אילו
היתה קמה ממשלה ימנית, והיתה שולחת
אותי להילחם על עקרון ארץ־ישראל השלמה,
אני הייתי מסרכ להילהם.
״בסיקרה כזה מתחסל ע ק רון הדמוקרטיה, ובא ב מ קו מו
עקרון האנארכיה ה חיובית — הקובע שזכו תו של כל אדם
היא להגיע להגדרה עצמית, ולהילחם עליה, גם אס היא
מתנגדת להחלטת ה רו ב׳.

! 991 גי פיזמונים לחמו ביניהם על גלי האתר של תש״ל
מלחמה לחיים ולמודת, פשוטו. כמשמעו.

הם סימלו -בל אחד כצורה קיצונית -את
׳שתי המגמות הנצחיות כתולדות המין האנושי,
מלחמת בני־אור כבני-חושך.

איש אותנו לא י שיב /מבור־תחתית אפל,
כאן לא יועילו לא שי מ חת־ הניצחון /ולא שירי הלל.
לכן רק שירו שיר לשלום /אל תלח שו תפילה! /
מוטב ת שירו שיר לשלום /בצעקהגדולה !
תנו לשמש לחדור /מבעד לפרחים,
אל תביטו לאחור! /הניחו להולכים!
שאו עיניים בתקתה — /לא דרך כחנות!

בשיר־השלום, שהתלקח כלהבה בפרשת גולד־מן,
שהאיר את בל שנת תש״ל, המראה את
הכיוון לשנים הכאות.
היו למוסר זה, השנה, גילויים בלתי־פפורים, גדולים ו־קטנים.

לכולם
משותפת מגמה יסודית -לא דק הי
ראשון
הופיע שיר, שהביע את כל האידיאולוגיה של השוביניזם
היהודי, המהדורה הלאומנית־ישראלית של ״אתה
בחרתנו*.

הוא קבע כפשטות :״העולם כולו נגדנו.״
והוא קבע, באותה פשטות עילאית: אבל לנו לא איכפת.
תמיד רצו כל בני־האדם, כל העמים, לשחוט את כל היהודים.
ותמיד יכלו היהודים לרודפיהם.
״העולם כולו נגדנו /לא נורא נתגבר /לא שמים בכלל
עלינו /לא נורא נסתדר /גם אנחנו עליהם /לא
שמים יותר.
״העולם כולו נגדנו /זה ניגון עתיק מאוד /שלי מדונו
א בו תינו /לזמר וגם לרקוד /לצליליו רקדו גם הורת /
גם אנחנו לא נשתוק /הופ קד־מה הופ אחורה /עם
ואלס או קאזאצ׳וק.
״העולם כולו נגדנו ...
״ מי גדול יותר מהרצל /הוא אמד לועידה /אם תרצו
ות שתדלו /לא תהיה זו אגדה /כ שהתחילו כל ה־חבר׳ה
/לפקפק ולהסס /הוא שלף את הגרמו שקה /
ולימד את הקונגרס.
״העולם כולו נגדנו ...
״את ה שיר הזה לי מדונו /א בו תינו הזקנים /ואו תו נשי־רה
אנו /ואחרינו הבנים /וניני נינים י שירו /פח
בארץ־ישראל /וכל ימי שהוא נגדנו /שילך לעזאזל.
״העולם כולו ננדנו ...

המסקנה שנתכקשה מאליה: אם העולם
הוא ממילא בולו נגדנו, אין טעם להתחשב
בו. אין טעם להיאבק על השלום. אין עם מי
לדבר. ובמובן, אין טעם לוותר על שטחים
תמורת שלום.

דור הסבים שנמלט מעולם אי־הצדק כדי להקים בארץ חברה חרשה
שירו שיר לאהבה /ולא לנצ חונו תו
אל תגידו יום יבוא — /הביאו
ובכל הכיכרות הריעו רק לשלום.
ושירו, שירו, שיר לשלום / ,אל תלח שו תפילה —!
רק שירו, שירו, שיר לשלום /בצעקהגדולה ! ״

היום!

ימים מעטים אחרי שגולדה מאיר הטיפה נגד המטיפים
לשלום, קראה להם תבוסתנים ומערערי־המוראל, נכחה בחגיגת
יובל־הנח״ל בהיכל התרבות. באוזניה, ובאוזני צמרת
המדינה, שרו החיילים את השיר הזה — שיר עליז, מעורר,
חדור קצב הדור הצעיר.

במשך כמה חודשים עבר שיר זה על במות ישראל, נשמע
עד לעייפה מעל גלי הרדיו, הגיע לצמרת מיצעד־הפיזמונים,
נוגן בטלוויזיה בקטעי־קישור בין תוכניות. הוא חגג את
נצחונו — וזרים, שביקרו בישראל, ראו בו את סמל הנוער
הישראלי.

כמשך שבועות ארוכים נלחמו שני השירים

מישראל יצאו הדו״חות לעיתוני העולם: הנוער הישראלי
־.ן־.וא מיליטריסטי, קנאי, לאומני, צר־אופק, שוחר־סיפוח.

זה כזה, במו שני צבאות יריבים, ברדיו, בטלוויזיה,
ברחוב, כליבו של בל צעיר ישראלי.

י ואז, לפתע, הופיע שיר שני בחלל האוויר -
והתחילה ההתמודדות הגדולה.
היונה *י צזז ה

*** יר השלום, אחד הגילויים הגדולים של תש״ל, היה
\1 /בעל היסטוריה אופיינית, ישראלית־למופת.
כתב אותו צנחן נכה־קרב. שרה אותו להקה צבאית, של
אחד החילות הלוחמים המצטיינים ביותר — להקת הנח״ל.
הוא קיבל אישור מראש מטעם קצין חינוך ראשי של צה״ל,
אחרי ביקורת אישית של הרמטכ״ל, חיים בר־לב.

ההכרעה היתד, חד־משמעית. באיטיות אך בביטחון דחק
שיר־השלום את העולם־כולו־נגדנו. הוא הגיע לראש מיצעד
הפיזמונים בגלי־צה״ל, חגג ניצחון מכריע על גלי האתר.

היונה ניצחה את הנץ בקרב אווירי.

2־נן זנזי1נ ררא נוונזריכריננז
אי• ל זה קרה בראשית תש״ל, לפני התפוצצות פרשת^
גולדמן. הדבר מעיד על השורשים היותר־עמוקים של
התקוממות הנוער השנה.

למעשה הצטיירה הגישה החדשה של הדור

פוש תועלתי של דרבי-שלום, אדא חיפוש הצדקה
מוסרית־ערכית לקיום המדינה, ביקורת
מוסרית על מעשי המימסד, הדרישה כי מעשים
פוליטיים וצבאיים ייבחנו באמות-מידה
מוסריות.
יורם שדה דיבר, במאמרו על ״הבסיס המוסרי להיותו
ישראלי.״ יריב בך אהרון דיבר על ״עקיון מדיני־מוםרי
של חלוקת ארץ־ישראל.״ ארן פטנקין, אחד מראשי קבוצת
השמיניסטים, אמר בראיון כי ימלא תמיד פקודה להיל־

חם, אך הוסיף :״השאלה היא — האם תוך מוסרכליות
או בלעדיו.״ חברו, שמואל שם־טוב, אמר באותו ראיון:
״ברצוני להילחם מתוך ביטחון מלא בצידקת מלחמתי.״
בקיץ תש״ל נערך בישראל הקונגרס העולמי של הסטודנטים
היהודיים (ווג׳ס) .זהו אירגון ממיסד, שבו שולטים
שליחי משרד־החוץ הישראלי ומוסדות ישראליים אחרים.
בדרך כלל הוא הולך בתלם הקו הרשמי. של ישראל.
בקונגרס זה הדהימו הסטודנטים את ממשלת ישראל.
בהתכנסם בערד, קיבלו ברוב עצום את אחת ההחלטות
המוסריות המרחיקות־לכת ביותר שנשמעו אי־פעם בישראל:
שעצם צידקתה של הציונות מותניה בהכרה בזכויות
העם הפלסטיני.

כלומר: כהעדר הכרה בזאת, מאבדת הציונות
עצמה את זכות־קיומה המוסרית.
ההכרה בזכויות העם הפלסטיני אינה מעשה פוליטי בלבד,
מחוץ לעולם הציונות — אלא דבר מהותי, פנימי, חיוני
לציונות עצמה.
הקונגרס זיעזע כמה ממשתתפיו הישראליים, וביניהם
אנשי גח״ל שנטשו את דיעותיהם הקודמות, הצהירו פומבית
על הצטרפותם לגישה המוסרית החדשה.

}זבים־ — בגים־ — נכדיבו
** ניין באה לפתע פתאום

השאיפה הזאת להשקפה

מוסרית?

כדור האבות -דורו של משה דיין -היתה
המילה ״מוסר״ עצמה מילת-גנאי. שום צעיר
של שנות הארבעים לא העז להשתמש כה,
אלא לצורכי ליגלוג.

דוו הנכדים; דוח אחרת, השקפת עולם אחות, תחושסוסרית אחרת
ספק אם אי-פעם שרה להקה צבאית, בפני
חיילים, כאישור רמטכ״ל, שיר הומאניסטי
כזה:
״ תנו לשמש לעלות /לבוקר להאיר.
הדקה שבתפילות /או תנו לא תחזיר.
מי אשר כבה אורו /ובעפר נטמן / ,בכי סר לא
יעירו / ,לא י חזירו לכאן.

הצעיר בכר למחרת מלחמת ששת־הימים, כ־יצירת-המופת
של הדור :״שיח לוחמים״.
שיח לוחמים לא היה מיסמך אידיאולוגי, אלא צרור עדויות
ספונטאניות של לוחמים, בני קיבוצים.
אך היצירה כולה חדורה רוח חדשה. לא אידיאולוגיה
חדשה, אלא מוסר חדש.

המוסר ההומאניסטי, האוניברסלי, שהתנגן

כמו כל דור, היה דור זה תוצר של מציאותו. בעולם
השתולל הפאשיזם. הכוח חגג את נצחונו, דרס את הצדק
ברגל גאווה. הזעזוע הנורא שעבר על הדייר עם גילוי זוזעות,
אושוויץ הטביע עליו חותם שלא נימחה.
באחד ממיסמכי אותו דור, ספרו של ארתור קסטלר
גנבים בלילה, מתוזכחים צעירים בארץ־ישראל דאז על מוסר.
הדובר, שקסטלר עצמו ראה בו את נציג הדור, דיבר על
״תקופת־הקרח החדשה״ ,ונשבע להתאים את עצמו לתקופה
זו. בעולם, שהפך ג׳ונגל, החליטו הצעירים של אז להיות
לחיות־סרף, לגבור על שאר החיות באומץ־ליבן.
דמויות כמו ם. יזהר נשארו בשוליים, ללא השפעה
(המשך ב ע מו ד )34

שתתה־ ששר איש גאש\ז ם־ינזלג בשגת תש״ל את הישגיהט גכשלונותיהט של ישראל ג\זשולש.
הש נבשרן שליידי שורכי ״השולם הז־היי, תנך בח־ינת כל נזאנרשנת שנת תש״לי

וילי בואנד

המרחב

רק במה שבועות הפרידו בין הבחירות בגרמניה ובין
הבחירות בישראל — אך איזה הבדל!
בישראל לא חל שום שינוי. המיליונים הוצאו כדי להשיג
:מעט בדיוק את אותה התוצאה.
בגרמניה היו רק שינויים קלים בקלפי — אך בעיקבות
הבחירות קמה ממשלה חדשה לגמרי, ובראשה צעיר
:מרץ, בעל רעיונות חדשים ומדיניות חדשה: וילי בראנה
ממשלת ישראל לא השכילה להבין את התופעה העיקרית
סל השנה: התכונה להסדר אמריקאי־סובייטי כלל־עולמי.
לכן מצאה את עצמה בבוא היום מול תכתיב דו־מעצמתי,
מבלי שיכלה להשפיע עליו. ואילו בראנד הבין את העובדות,
:קט בעוד מועד יוזמת־שלום גרמנית עצמאית ונועזת, ב־
־וח המצב החדש — ונחל נצחון עם חתימת החוזר, הגרמני־זוביים
הישיר, שהיה המאורע הבינלא־מי העיקרי בתש״ל.

ר־ר נחום גולדמן

גמאל עבד-אל-נאצו

בראשית תש״ל היה נדמה כי איש־המרחב של השנה
יהיה הפידאי הפלסטיני.
בסוף תש״ל היה ברור כי הפידאי נכשל, בגלל אי־יכולתו
לסגל לעצמו מצע בר־ביצוע. אי־נכונותו להכיר
בקיום ישראל היתד, בעוכריו.
ואילו האדם, שלדעת רבים היה נידון לכישלון, הפך
שוב לגיבור השנה במרחב: גמאל־עבד־אל־נאצר.
השנה הוא הפתיע את העולם כמה פעמים. כאשר הוכח
לכל שאינו מסוגל להגן על מצריים, ורבים ציפו לנפילתו,
נכנס להרפתקה: קרא לצבא הסובייטי, מסר לו את הגנת
ארצו, העלה את בעיית המרחב למישור המאבק הכל־עולמי.
על סף העימות הגלובאלי, עשה את מעשהו הנועז ביותר:
הוא הזמין את נחום גולדמן, קיבל את תוכנית רוג׳רם,
הטיף לשלום עם ישראל.

וז׳־כ אברהם עופו

הכנסת

הכנסת השביעית לא היתד, שונה מקודמתה. המליאה שלה
נשארה ריקה, הממשלה השתמשה בה כבחותמת־גומי, עסקני
המפלגות התנהגו כמשפחה גדולה אחת.
רק ח״כ אחד הפתיע את הכנסת. היה זה עסקן מפא״יי
שלא בלט בעבר, ושעסק עד כה בענייני משק בלבד. ברא-
שית הכנסת החדשה, כאשר קול הניצים נשמע ברמה וקול
היונה לא נשמע בארצנו, הפך לפתע אברהם עופר לדובר
מחנה היונים במערך, הדהים את חבריו הנפחדים בהתקפותיו
הברורות על גולדה מאיר.
כאשר בא יום־ו־,שינויי, עם קבלת תוכנית רוג׳רם, נתברר
לפתע כי עופר וחבריו מהווים את הרוב במפלגתם ובכנסת,
וכי הכלכלן ההסתדרותי הבין את רוח הזמנים יותר מן
העסקנים ד,ממולחים שקיוד לצוד פופולריות בסיסמות
ארץ־ישראל השלמה.

אילו ניבא מישהו בסוף תשכ״ט כי בשנה הבאה תעמוד
המדיניות הישראלית בסימן מעשיו של היהודי הנודד בד,״א
הידיעה, ד״ר נחום גולדמן, היה נתקל באי־אמון
קיצוני. אולם גולדמן היה איש־המדיניות של תש״ל.
פרשת גולדמן היתר. נקודת־מיפנד, במדינה ובמרחב. היא
הפכה את העסקן הזקן, העשיר וחובב־החיים לנושא של
הפגנות־אהדה סוערות של בני־נוער, מהם הרחוקים מן
הציונות ומעברו הפוליטי. היא גם הביאה עליו גל של
השמצות, הפכה אותו אובייקט לשינאה, הסתה ודברי־בוז.
אולם לפני שנסתיימה השנה בייש את מבזיו: הוא
נתקבל ברוב כבוד על־ידי נשיא יוגוסלביה, יוסף טיטו,
ולאחר מכן בכבוד דומה על־ידי מלך מארוקו, חסן השני,
מראשי המחנה המתון בעולם הערבי. לא נותר ספק
באמינותו גם בלב המנהיגים שגידפוהו בפומבי.

אשה

שגואל שם־מוב ואון פטנסין

חנה גוון

במשך שנים רבות הלהיבה חנה מרון את דמיון הישראלים
בדמויות שונות מעולם הדראמה. השנה היא
שיחקה את תפקידה הגדול ביותר — בחיים.
כאשר נפלה קורבן מיקרי של פידאיון במינכן, נאבקה
על חייה. וכאשר יצאה מן הסכנה — נקטעה רגלה.
על מיטת סבלותיה נתגלתה חנה כאשד .,אהבת הבעל,
שלא מש מצידה במשך כל ימי שהותה בבית־החולים הזר,
הפכה שם־דבר בישראל ובגרמניה. מכתבי הילדים, שהודבקו
על הקיר מול עיניה, הוכיחו את הצלחתה כאם.
כאשר ירדה מן המטוס שהביאה הביתה, צועדת על
רגלה התותבת, מוקפת אהבת משפחתה, מלווה בשימחת
הציבור כולו — היה זה נצחוני, של אשה׳ שהתגברה על
הסבל׳ על מום גופני ועל דכאון נפשי, שהחליטה לחיות
חיים שלמים כאדם, כאשד״ כרעייה, כאם — וכשחקנית.

המעשה הנועז ביותר של צעירים בישראל של תש ׳׳ל —
מחוץ למעוזי קווי־החזית — נעשה באופן ספונטאני וב־צינעה.
איש מיוזמיו לא העלה על דעתו שיזכה בפירסום.
בעיא פרשת גולדמן, שזיעזעה רבים וטובים, נטלו
כמה צעירים ירושלמיים יוזמה, וכתבו מכתב קצר ופשוט
לראש־הממשלה. הם ביקשו למחות נגד החמצת הזדמנות
אפשרית לשלום.
גולדה מאיר זועזעה, כפי שלא זועזעה על־ידי שום מעשה
אחר שאירע בתש״ל. ייתכן שיותר מכל זיעזעה אותה
העובדה כי בין הצעירים היו כמה מאנשי צמרת המדינה:
שמואל שם־טוב, בנו של שר מפ״מי צייתני, וארן פטנקין,
כן הפרופסור לכלכלה, הנמנה עם עפודי־התודך במימסד.
מתוך זעזוע, עשתה גולדה את המעשה שהפך את ״מכתב
השמיניסטים״ לאחד מתמרורי השנה: מסרה אותו לפירסום.

פרופסור יובל נאגן

מדע

בתחומי מדע שונים המשיכה ישראל גם השנה להימנות
על המתקדמות שבמדינות העולם. חוקרים ישראליים עסקו
במחקרים מדעיים בעלי חשיבות כלל־אנושית, כשכמה
מהם זוכים לתשומת־לב בינלאומית. כך אירע עם מחקריו
של הפרופסור לפיסיקה גבריאל ונציאנו ממכון וייצמן,
החוקר בתחום הסימטריה של החלקיקים, או הד״ר זאב
נוה, מהמחלקה ד,בוטאנית במכון הטכנולוגי בחיפה, שמחקריו
בתחום האקולוגיה זכו להדים בינלאומיים.
למרות זאת לא היה לישראל השנה הישג מדעי יוצא־דופן.
לעומת זאת זכה מדען ישראלי, הפרופסור יובל
נאמן, להכרה בינלאומית, כאשר זכה השנה בפרס איינשטיין,
שהוא שור, ערך לפרס נובל, עבור התיאוריה שלו בתחום
מיבנה הגרעין, אותה פירסם עוד לפני שנים מספר.

הרב שוגה גוון

הדת האורתודוכסית הלכה השנה מדחי אל דחי, בעוד
הזרמים הרפורמי והשמרני צעדו צעדים זהירים קדימה.
פרשת השערוריות של ח״כ יצחק רפאל, הועמדה בצל
על־ידי פרשותיו של הרב שלמה גורן.
גורן גילה בוז גלוי לכל מוסדות הרבנות. אחרי שנבחר,
כתוצאה מתככים מורכבים, לרב האשכנזי הראשי של
תל־אביב, סירב להיכנס לתפקיד זה. הוא הוסיף להחזיק
בכהונת הרב הצבאי הראשי, מתוך כוונה ברורה להפכה
לקרש־קפיצה לכהונת הרב הראשי הארצי.
במסגרת זו עשה הרב גורן את המעשה שהפך אותו
לאיש־הדת של תש״ל: גיור־הבזק של הגיורת הלן זיידמן,
באמצעות בית־משפט־שדה בלתי־חוקי, בדרך שסטרה על
לחייה של ההלכה. תחבולה זו נועדה להציל את המימסד
המפד״לי מן הצורך לפרוש מקערת־השלל של הממשלה.

י* י1שז 1#וו

יצחק בן־אהוון

משפגו

תיאטרון

סילבי קשת

ד״ו יוסר אשכנזי

בטחון

שמואר חץ ז״ל

היתר, זאת השנה של חיל־האוויר — החרב השלופה של
צה״ל. לעומתו דמו כל שאר החילות למגן.
בראשית תש״ל נתקבלה ההחלטה הגורלית לשגר את
חיל־ד,אוויר להפציץ את מצריים בעומק. מטוסיו גילחו את
גג ביתו של גמאל עבד-אל־נאצר. שולחיהם קיוו כי בושה
זו תפיל את המנהיג המצרי, שכשלונו יתגלה ברבים.
היה זה מישגך, מדיני קלאסי. במקום ליפול, קרא נשיא
מצריים לצבא הסובייטי לקבל לידיו את הגנת מצריים.
היתד, זאת נקודת־המיפנה של מלחמת־ההתשה. היא חדלה
להיות מלחמה פרטית ישראלית־ערבית, עלתה למישור הגלובאלי.
כך הובילו ההפצצות במישר־ו להפסקת־האש.
לפני שקרה מאורע זה, שגרם לתרועות־שימחה במעוזים
ובבסיסי חיל־האודיר, נפל אדם שהיה דו חלק בכל המאורעות:
שמואל חץ, שנהג באחד המטוסים שהופלו בתש״ל.

:תש״ל יצרה הרפואה חדשות — ועוד אילו חדשות!
זמילה הנוראה ומטילת־האימה, חולירע, עברה ברחבי
ץ־ישראל. הפחד מפניה איחד ישראלים ותושבי השטחים.
!נשי לרפואה של השנה היו כל צוות הרופאים האלמו־פ,
שהתייצבו במערכה נגד האוייב הזעיר. ביניהם נפל
־ הזרקורים — כמעט במיקרה — על הרופא שאיבחן
חול־,־החולירע הישראלי הראשון: ד״ר יוסף אשכנזי,
ית־החולים שערי־צדק בירושלים.
בפני הרופאים עמדה בעייה חמורה: האם להכריז על
יפה ולחסן את ההמונים, או לבטוה בסידורי־התברואה
ישראל, להתייחס אל החולים כאל קורבנות מיקריים?
כמצוסה, גרמה החלטת הרופאים לביקורת, עוררה ספת.
אולם הרפואה הישראלית עמדה במיבחן, מנעה פניקה.

עיתונות
רק אדם אחד בעיתונות הישראלית יכול היה להתפאר
השנה כי עלה בידו להשפיע על הרכב הממשלה. היתה זאת
סילבי קשת, שמנעה את בחירתו של יצחק רפאל לשר.
היא עשתה זאת, כמובן, בעזרת רפאל עצמו. לולא
המשפט ביש־המזל שהגיש נגדה, ספק אם רשימתה של
קשת על ״המלאך רפאל״ היה זוכה להד כה עצום, מביא
לאישור התגלית המדהימה (שפורסמה לראשונה מעל עמודי
העולם הזה, לפני 15 שנה) שהמנהיג הדתי נהג לבקר במועדוני
חשפנות, בעודו תובע חקיקה נגד הפורנוגרפיה.
בכלל, היתד, זאת שנה של נשים בעיתונות. מעל עמודי
ידיעות א ח רונו ת הבריקה זיווה יריב, ובראש עיתון־בוקר
חשוב, דבר, הועמדה בפעם הראשונה אשה, חנה זמר.
גברים כמו יואל מרקום, שהצטיין בתש״ל כפרשן מדיני,
וחבריו־למערכת יאיר קוטלר ודן מרגלית, השפיעו אף הם.

היתה זאת סצנה ששוחרי התיאטרון בישראל לא העזו
לחלום עליה. ההצגה נסתיימה מזמן, אך קהל הצופים סירב
להתפזר. הוא עמד במעברים, בפרוזדור, לפני הדלתות,
והתוובח בלהט על מה שראה ושמע — כשהתומבים
והמתנגדים מחליפים דברים נזעמים ואף מהלומות.
את הנם הזה חולל צעיר בשם חנון לוין, שנחשב זה
מכבר אצל יודעי־דבר ככוכב עולה בתיאטרון הישראלי.
אחרי שאוהל שקע בבוץ שערוריות ו ה בי מ ה הציגה מחזה
מביש של מעילות — הוכיח לוין כי התיאטרון יכול להסעיר
לבבות, להפוך בעצמו מוקד של מאורעות.
מלכת הא מבטי ה הפבה את אחז הסמלים של תש״ל,
הרבה מעבר לתחום הצר של התיאטרון, כשנאלץ הקאמרי
להורידה. אז הרגישו הכל כי זוהי מכה לתיאטרון הישראלי.

(שה קאזאקוב

השופט צבי נוחון

גם השנה נתגלה בית־המשפט העליון כשומר העיקרי על
הדמוקרטיה במדינה שאין בה חוקה.
כמה פעמים השפיע בית־המשפט במישרין על המאורעות
בצמרת המדינה. החלטתו בפרשת רב־סרן בני שליט באה
לשים קץ להגדרה הדתית־גזענית של המושג. יהודי״ בחוקי
ישראל. אולם הממשלה חוקקה מייד חוק שהשליט
את ההגדרה האורתודוכסית על המדינה, גרמה למשבר הציבורי
הגדול הראשון של השנה.
מכל השופטים העליונים, נהג באומץ־הלב הרב ביותר
השופט צבי ברנזון, שנתן בביתו הפרטי, אחרי כניסת
השבת, צו־על־תנאי שהביא להפעלת הטלוויזיה באותו ליל־שבת
— הנצחון הגדול ביותר על הכפייה הדתית בתש״ל,
שנתקבל בהתפרצות ספונטאנית כבירה של התלהבות
המונית.

:לכלה של תש״ל היתה כולה פאראדוכם. והאיש שי
אותה היה עצמו פאראדוכסלי.
צאות־הביטחון גדלו לממדים כאלה, שכל שיפור אפ־במשק
היה כאין וכאפס לעומתם. הממשלה, המעבידים
:תדרות הסכימו ביניהם על ״עיסקח חבילה״ לבלימת
ת שכר ומחירים — וכל החותמים על העיסקה ידעו
ש שאי־ לה משמעות, אלא לכמה חודשים בלבד. סוף
ה עמד בסימן עליית מחירים מסחררת שהארץ לא
ן כמוה מעולם.
חד האי־ריכלים של החבילה היה מזכיר ההסתדרות,
ק בן־אהרון, שכל מטרתו היתה הפוכה: לחזק את
ותדרות, להחזיר את הפועל למישור המאבק המקצועי
:מאי. דווקא הוא ניצח על כבילת העובד השכיר בשעת
1ת המחירים.

נור לוין

— גי 3

טזדות

נתן אלתומן

ספרות

מיהו יאשר, קאזאקוב? איש־מעשה או מכשיר? קנאי
הנדחף על־ידי תחושה מוסרית עמוקה, או שליח של
אירגוני־סתר בינלאומיים? ביטוי נאמן לסולידריות היהודית׳
או משרת של גופים אנטי־סובייטים סמויים?
שאלה זו היתד, בלב כל, כאשר הכריז הצעיר השחרחר
על שביתת־הרעב שלו מול בניין האו״ם בניו־יורק.
השביתה עצמה לא הצליחה להכות הדים בעולם, הופסקה
באמצע. אך היא הביעה, בלי ספק, רגש שפעם במיליוני
לבבות יהודיים בתש״לז הדאגה ליהודי ברית־המועצות.
אחרי פרשה סתומה של נסיון לחטוף מטוס בלנינגראד,
ומעצרים בין היהודים שם, היתד, לדאגה זו יסוד סביר.
בסוף תש״ל היה ברור כי תזוזה כלשהי לקראת הענקת
חופש־ר,עלייה ליהודי ברית־המועצות קשורה בתזוזה לקראת
השלום במרחב — ותקוות זהירות ניצנצו באופק.

לספרות העברית בישראל היתר, תש״ל שנת מוזת, פשוטו
כמשמעו. ארבעה מענקי הרוח של הספיות העברית, הסו־פר־משורר
אביגדור ר,מאירי, חתן פרס נובל ש״י עגנון,
המשוררת לאה גולדברג והמשורר־מחזאי נתן אלתרמן, מתו
השנה. לא היה מי שיתפוס את מקומותיהם שהתפנו.
דווקא בשעה שהמאורעות והבעיות שניצבו בפני העם
היו חייבים למצוא ביטוי ספרותי הולם, נדמו המוזות. בצורת
ושממה שררו בכל. מבין הדור החדש בספרות העברית
פירסמו רק שני סופרים יצירות בעלות השיבות כלשהי, היו
אלה מסע דניאל ליצחק אורפז, ושל מי אתה, ילד? לחנוך
ברטוב. יצירה חשובה אחרת, שעסקה בבעיית חיפוש הזהות
היהודית, מועק ת פו רטנוי, נכתבה בידי יהודי מארה,״ב.
האיש שסימל מצב זה היה המשורר המנוח נתן אלתר־מן,
שעם מותו אבד סמל ספרותי שדור שלם גדל לאורו.

המלחין שלום חנון

מרדכי שפיגלו

בכל שטחי האמנות והבידור, בלטה השנה תופעה אחת:
זגיפר. הפופ דבקה סוף־סוף גם בישראל. קרוב לוזדאי שה־וימו;
שדחפו את בני הנוער הישראלי בעיקר להיסחף
:גל עולמי זה, היו דומות למניעים של הנוער בכל רחבי
י,עולם המערבי: הרצון להימלט מהמציאות אל עולם של
קצב ושירה. אולם בעוד שבעולם הרחב לתתה תופעה זו
;עיש ין סמים ובמופעים של חשפנות בציבור, היא נשארה
}דיין בישראל מאופקת.
י הסימנים הבולטים להתפשטות תופעה זו: מבולי שירי
3ופ; צמיחתן של להקות־קצב רבות; נהירת המונים ל״פס־
!זיבל הפופ״ הישראלי. היוצרים המקימיים התאימו את
עצמם לגל החדש בעצלתיים. היוצר המקורי והחשוב ביותר
:תחום זה היה השנה המלחין־זמר הצעיר שלום חנוך, ש־שיריו
הצטיינו ברגישות, מקוריות ורמה מוסיקלית גבוהה.

היתה זאת שנת שיא לספורט הישראלי מבחינה אחת:
בפעם הראשונה בתולדותיו זכתה ישראל להיות מיוצגת
בכבוד באחד משני מאורעות הספורט החשובים ביותר בעולם.
נבחרת ישראל בכדורגל, שהגיעה עד לשלב משחקי
הגמר על גביע העולם בכדורגל, שנערכו השנה במכסיקו,
הפתיעה לטובה בניגוד לכל התחזיות המוקדמות. האיש
שגילם הצלחה יחסית זו היה קפטן הנבחרת ומבקיע השער
היחיד לזכות ישראל במשחקי מכסיקו — מרדכי שפיגלר.
שפיגלר ביטא גם תופעה אחרת המשפיעה על חיי הכדורגל
במדינה: הוא ניסה להפוך לכדורגלן מיקצועי בחו״ל,
אך ברגע האחרון נסוג מכך. היד, זה ביטוי חריף למגמה
ההולכת ומשתרשת בכדורגל הישראלי: נטייתם של שחק־קנים
מצטיינים להפוך את משחק הכדורגל לפרנסה ממש.
בשאר מקצועות הספורט, היתד, תשי׳ל שנה דלה ביותר.

סיכום^ביגיים ש ד מלחמת פלסטין:
§ הפידאין נ שברו -אך ד א חוסלו
•>.מו שני מתקוטטים זבי-דם שי*
הופרדו בכוח על־ידי עוברים־ושבים,
בך ניצבו השבוע הפלסטינים וצבא ירדן
במצב של הפסקת־אש מאונס. צבאו של
חוסיין רצה להמשיך את המיתקפה הנמייה׳
להשלים את מלאכודהטבח. הפלסטינים
זעקו חמס ובכו למראה הטנקים הסוריים
!־,מתקפלים בחזרה אל מעבר לגבול ארצם,
אחרי שיומיים לפני כן נידמה היה שהם
עומדים להכריע את הכף נגד חוסיין.
היתר, זו תוצאה של אי־ההתערבות ה־מאסיבית
ביותר בהיסטוריה המודרנית:
אי־התערבותן של ארצות־הברית ו/או ישראל,
שגררה אי־התערבות סובייטית־מצרית,
שגררה הפעלת לחץ ערבי־סובייטי על
סוריה, שהביאה לנסיגה חפוזה של השריון
הפולש מאירביד.
אבל כמו במיקרד, של אותם שני מתקוטטים
ברחוב, היה ברור כי ברגע שהעובדים
ושבים ילכו לעיסוקיהם, תתחדש ה
מצאתי
את העיר שקטה להפליא. המיסחר
היה ער וההמונים מילאו את השוק, שעה
שאזרחים אחרים לגמו קפה תורכי בבתי
הקפה. הסימן החיצוני היחידי שמשהו
השתנה היו המישמרות החמושים של אנשי־

קטטה. לחוסיין ולמימסד הבדווי שלו לא
נותרה ברירה אלא להמשיך ולהישען על
כוח־הנשק, כדי להגן על עצמם מול זעם
הפלסטינים. מה עוד, שהם הספיקו רק
לשבור את כוחם העיקרי של הפלסטינים
אך לא לחסלם. הפלסטינים נשבעו כי לא
ישקטו עד אשר יחוסלו המלך ומישטרו.

1א 7 :הפלסטינים הסתפקו באיום
/צנוע זה. היו שהפליגו הרבה ׳יותר

הקומנדו שסיירו ברחובות, כשהם גוררים
איתם לרוב שוטר נכנע כהוכחה כי אנשי־הגרילה
מוכנים לחיות בשלום עם אנשי־השלטון
הרוצים לשתף פעולה .״סוכנים
רבים של הממשלה הסכימו לעבוד איתנו
לק־דום המהפכה,״ הכריזה בפני צעירה,
מהנדסת כימאית במקצועה, שנשאה עתה
את התואר קומיסאר ראשי של אירביד.
אך למרות החיצוניות הרגועה, התנהלה
מאחורי הקלעים פעילות מהפכנית קדחת־

רחוק. לא די להם בחיסולו של המישטר
ההאשמי: הם נשבעו למגר את כל המיש־טרים
הערביים הריאקציוניים. בזאת התכוונו
גם למישטרו של עבד־אל־נאצר בכבודו
ובעצמו.

נית. כדי למלא את מקום המינהל העירוני,
הקימו הפידאין ־ועדים עממיים״ בכל רחוב.
אלה בחרו נציגים לוועדי שכונות ואזורים.
ועדים אלה, שהיו מורכבים מקומיסארים
של הפידאין ומנציגי התושבים, קיימו אסיפות
פומביות כדי לדון בתוכנית העיר
לעתיד, ובהכנות להגן עליה. הכל דוגמת
הסובייטים המקומיים שהוקמו על־ידי הרו־

על רוח המהפכה הפלסטינית
הזאת, הרואה את עצמה חלוצת
הפיכת־המישטרים כעולם הערבי
כולו, מלמד מה שקרה בעיר איר־ביד,
אחרי שנכבשה בידי הצכא
הסורי והוכרזה כשטח פלסטיני
משוחרר. מדוח כתב אמריקאי
שהגיע לשם מייד אחרי הכיבוש:

סים בימים הראשונים אחרי המהפכה שלהם.
רופא
סורי אמר לי :־לא הספקנו עדיין
לגבש את מחשבותינו. אנו רק מנסים להדביק
את השינויים המהירים במצב ״.אך
המנהיגים המארכסיסטיים של החזית הדמו־קראטית
העממית היו בטוחים יותר בכיוון
שהם הולכים בו. .אנו עדים השבוע ללידתו
של האזור הערבי המשוחרר הראשון,״
הסביר אחד מהם .־אני מעדיף לקרוא

בהגנתם על אירביד. הם נסוגו, והפידאין
הפלסטיניים נאלצו לעמוד לבדם מול כוחו
המרוכז של הצבא המלוכני.
החלה הרעשה כבדה, כשהשריון וחיל־התותחנים
הירדניים מקיפים את העיר מכל
עבריה. הם טיהרו רחוב אחרי רחוב, השתלטו
על רובע אחרי רובע. עד שרדיו
דמשק שידר בשם הוועד הפלסטיני המרכזי:
״הם ממשיכים בהשמדת־העם! הם עושים
לאירביד י מה שעשו לעמאן!״
~ ומה שעשו לעמאן החל להגיע ביותר
ויותר פירוט לידיעת העולם החיצוני. הע־תונאים
הזרים, שנלכדו במלון אינט רק ת־טיננטל,
הצליחו לטוס החוצה, וסיפוריהם
החלו מזעזע־ם את קוראיהם.

אחד הדיווחים הראשונים פורסם
על״ידי בחב ״רויטרס״ פאט•
ריק מאסיי, שחמק לביירות :

לו הסובייט הערבי הראשון.״
בצאתי מאירביד התקיים במרכז ״קונגרס
עממי״ ,שהחליט להגן על העיר מפני כל
התקפת־נגד ירדנית. אלפיים פידאין כבר
חפרו תעלות־מגן בצד הכבישים הראשיים,
אחרים הקימו מחסומים .״אנו מתכוננים
להילחם כאן עד הסוף,׳׳ הכריז הסטודנט
הפלסטיני אבו קסאי, שלבש מדי סגן, ושהיה
ממונה על הגנת העיר .״אנחנו אומה
מיסכנה הנתונה במאבק גדול, אבל יש
לנו אמונה בניצחון.״
עד כאן סיפורו של העיתונאי האמריקאי.

כל אירביד לא החזיקה מעמד. נכון
יותר לומר: הסורים לא החזיקו מעמד

התותחים רעמו שעה שעזבתי את עמאן
עם הקבוצה הראשונה של עתונאים זרים.
מאות בתים הפכו לעיי־הריסות מפגיעות
התותחים הכבדים. ההרוגים שרועים שחורים
ונפוחים לאלפיהם, והפצועים זועקים
לעזרה ברחובות. קשה לומר כמה בדיוק
נפלו במלחמה זו, אבל ייתכן מאוד שצודקת
ההערכה של 15 אלף.

1ההסתערות על המיבצר הצפוני: ירדנים מפגיזים את אירביד

חרי העוצר הארוך, נשארו רוב ה־תושבים
רעבים בבתיהם. אלה מהם שהעזו
לצאת לרחובות מצאו את החנויות
הרוסות או שדודות.
ממרומי מלון אינט רקונ טיננטל חזינו בחייליו
של חוסיין פותחים באש על כל
בניין אשר חשדו כי יש בו פידאין. החיילים
השתמשו בתותחים, מרגמות 80מ״מ,
מכונות־יריה כבדות ושריוניות שירו פגזי
75מ״מ. הנשק הנורא מכולם היה התותח
לא־רתע 106מ״מ, אשר הדף ירייתו
היה מנפץ שמשות במרחק 100 מטרים.
מול כוח־אש זה קרסו והתמוטטו גם הבתים
החזקים ביותר.
למרות עדיפות־הנשק מולם, השיבו הפי־דאין
באש פראית. הם רצו מעבר לפינות
הרחובות, פתחו באש אוטומטית והשליכו
רימונים על המשוריינים שלא פסקו מלצו־דד
את תותחיהם. רבים מבין הפידאין כרכו
את הכפייה סביב ראשם — כדי להתגבר
על סירחון הגוויות.
בשעת אחת ההפסקות בקרבות ראינו
אישה יוצאת בריצה מאחד הבתים ומשליכה
את עצמה לרגליו של חייל בדווי .״דחילק,
דחילק,״ התחננה ,״בני משפחתי כולם הרוגים
ופצועי? .דחילק, אל תירה עלינו
יותר.״
החייל דחף אותה הצידה• הפקודה שקיבל
היתד. לפתוח באש על בית החשוד בהסתרת
פידאי. ואיזה בית בעמאן לא היה חשודי

במדינה העם הכרה
דה־פאקטו
שיירה של 30 מכוניות, שחצתה ביום
שישי האחרון את גשר אלנבי, מיריחו לביתן
רבת־עמון, סימלה את תחילת המיסנה
שחל השבוע אצל מעצבי המדיניות הישראלית.
היתה זו שיירת מכוניות שנשאה
עמה מצרכי־מזון, מתנתה של ממשלת־ישראל
לנפגעי הקרבות בירדן.
200 טונות המזון נשלחו לרעבים ברבת-
עמון, לא היו מתנה למלך חוסיין. גם
לא לארגוני המחבלים. הם נועדו לנפגעים
האמיתיים של הטבח שערך צבא ירדן —
הפלסטינים. היו אלה אותם פלסטינים ששרי
ממשלת־ישראל סירבו בשנה האחרונה
בעקשנות כה רבה להכיר בזהותם הלאומית
ובישותם העצמאית.
מה שלא הצליחו הפלסטינים לעשות ב־
22 שנים, עשה עבורם המלך חוסיין בשנה
אחת. הוא העניק להם את הכרתה של
ממשלת־ישראל. אמנם לא לכך התמזגה
הממשלה. משלוח העזרה נועד להיות צעד
תעמולתי הומאניטארי. אולם איך שלא יגדירו
זאת דוברי הממשלה, זהו צעד ראשון
בכיוון של הכרה דה־פאקטו בקיומו ו־במצ
אותו של העם הפלסטיני.

הפסקת־האש
חזי ה על
אותו טכסלס
הטיעון הנבון, ההגיוני והמשכנע ביותר
שהושמע עד כה נגד נימוקי הסתלקותה
של ממשלת־ישראל משיחות יארינג, הושמע
השבוע.
״מאז שהסתיימה מלחמת ששודד,ימים
טען נשיא מצריים השכם והערב, כי אין
הוא מסוגל לשבת לשיחות כלשהן עם
ישראל, כל זמן שיש לישראל יתרון צבאי
מכריע המאיים על כל ארצות־ערב.
״...כל השנים הללו דחתה ישראל את
טענתו של נאצר שללא איזון מסויים בכוחות
אין הוא יכול להסכים לשיחות.
ישראל השיבה ללא הרף כי זו טענה
משוללת יסוד, המשמשת רק מסווה שקוף
להתחמקותו של נאצר משיחות. אבל עכשיו,
כשהסכים סוף סוף לשיחות, באה
ישראל וחוזרת על טענתו שלו כלשונה:
אם יש אי־איזון ביחסי־הכוחות לא נוכל
לשבת לשיחות.
״.״דווקא בשעה זו יוצאת ישראל ומאשרת
בדיעבד את עמדתו של נאצר במשך
שלוש השנים שקדמו להפסקת־האש, וקובעת
כי אפילו בגלל יתרון מוגבל שהשיגה
מצריים בגיזרה מצומצמת, לא נוכל לשבת
לשיחות. מה שהוקענו כל השנים כאמתלה
שקופה להתחמקות משיחות, משמיעים אנו
עצמנו בכל כובד הראש ...כל אדם מ־ישראל
חייב לשאול את עצמו: מתי היתד,
הטענה הזו משוללת כל יסוד: כשד,ושמעה
על ידי נאצר או כשהושמעה על ידי גולדה
מאיר?״
האיש שהשמיע טענה מפוכחת זו לא
היה נשיא מצריים או דוברו, גם לא אחד
מצריה של ישראל. היה זה האלוף במילואים
מתתיהו פלד, מי שהיה ראש אגף האספקה
במטכ״ל ערב מלחמת־ששת־הימים,
ואשר התגלה מאז פשט את מדיו כאחד
המוחות המבריקים והחריפים ביותר בביקורת
על פעילותה ומדיניותה של ממש־לת־ישראל.
השטחים הגדה גועשת המלחמה
בירדן גרמה לרעידת אדמה בגדה
המערבית. תושבי יהודה ושומרון, שנזהרו
תמיד במוצא־פיהם, מחשש ליום בו
יחזור, אולי, למקומותיהם, שלטונו של
חוסיין, הסירו מעליהם עתה כל רסן,
התייצבו בגלוי נגד המלך.
איפיינו את גישתם החדשה התשובות
שנתנו לכתב העולם הזה, על שלוש שאלות
שהציג בפניהם:
מה מצב הדברים כיום בירדן?
#לאיזה התפתחויות אתה צופה?

יגאל אלון רצה להוכיח כי הוא ״נץ
משה דיין גילה התאפקות ומתינות
כך נמנעה
ההתערבות בירדן
דייו

אדון

ך• יום השישי כשבוע החולף, כאשר נראה היה כי הקרבות
^ בירדן עומדים לפני סיומם בנצחונו המוחלט של המלך חוסיין,
הירשו לעצמם שניים משרי־הממשלה להשמיע את דיעותיהם בנושא,
אחרי שקודם לכן נאסר על שרי הממשלה במפורש להצהיר
הצהרות בעניין ירדן.
בדבריהם של שני השרים, סגן ראש־הממשלה יגאל אלון ושר-
הבטחון משה דיין, ניתן היה להבחין בהבדלי תפיסות מהותיים.
בעוד שאלון גרס שממשלת ירדן היא האחראית לכל המתרחש בגבולה
והמלך חוסיין הוא הפארטנר המיועד של ישראל להסכם,
הצהיר דיין כי -לא נתאבל על חוסיין אם יוחלף על־ידי מישהו

שירצה לעשות עימנו. שלום.״,

הצהרות מעל פני השטח אלה, שלא שיקפו את
פל עומק התפיסות, שיקפו למעשה מחלוקת שלא
נשארה מוגבלת לתחומן של ההצהרות הפומביות
בלבד.
אין זה עוד סוד כי בשלב מסויים של המערכה
בירדן, באשר התבהרו ממדי הפלישה הסורית לצפון
ירדן, שקלה ישראל אפשרות של התערבות במלחי
מה הפנימית כין המלך ואירגוני החבלה. היו שראו
כמתרחש בירדן הזדמנות מצויינת לישראל לממש
תביעה שהועלתה לא אחת, לכבוש את רמת הגלעד,
בדי לשחרר את ישובי עמק הירדן וכית־שאן מן
הטרדות והפגזות החבלנים.
מובן, שאם היתד, התערבות ישראלית, היא לא היתה נעשית
בנימוק זה. נימוקים אחרים, להצדקת התערבות צבאית, לא חסרו —
החל מהפרת הסכם הפסקת־האש על־ידי תנועות צבא סוריות ה־מפירות
את הסטאטוס קוד ועד הצלת שלטונו של המלך.
כמו בהרבה התבלטויות אחרות של ישראל, בהן אין לה מדיניות
ברורה והיא אינהיודעת בעצם מה היא רוצה, כך גם הפעם
היוו דיעותיהם שליגאלאלון ומשה דיין ייצוג של תפיסות
קוטביות.
בעוד שהתיאוריה שלאלון גורסת כי במצבים מסויימים רשאית
ישראל להפעיל אתכוחה הצבאי, בין השאר ,״לצורך הושטת
מד, היית עושה במקום גולדה מאיר?
את התשובות הנועזות יותר סיפקו דווקא
פשוטי העם, לא הפוליטיקאים. השיב
עבד אל־וואהב אל־עצאב, בעל חנות כלבו
מטול־כרם :״המצב — זיפת. בקשר
לעתיד, אינני נביא, אבל דבר אחד בטוח:
רגלו של חוסיין לא תדרוך יותר בגדה.
בקשר לגולדה — חלא לוא הייתי במקומה,
הייתי נותן פקודה לא להתערב. ואז, אני
מבטיח לך, היינו מעריכים את זה בבוא
היום. כמו שנדע להעריך את הכרזת שר־הבריאות
שלכם על נכונותו לסייע לפצועים.
לא נשכח את זה לעולם. האמת היא
שבשלוש שנות הכיבוש, לא עשתה לנו
ישראל מה שעשו לנו בני הזונות האלו
הפעם.״
טוב שלא התערבתם. השיב סיטונאי
פירות וירקות מחברון, שביקש להישאר
בעילום־שם :״המצב חרא. בינתיים
עוד לא גמרו אותו, וחבל. נקווה שיגמרו
איתו בקרוב. אבל את שמי, בחייאתק, אל
תפרסם בעיתון. יש לי שני ילדים בעמאן.
מה הייתי עושה במקום גולדה? הייתי

עזרה לבעלי־ברית פוטנציאליים בארצות שכנות -,סבורה התיאוריה
של דיין כי אין עניין חיוני לישראל אם בירדן ישלוט דווקא
המלך חוסיין.

גם ראיית אופייה של המלחמה שהתנהלה כירדן
היה שונה אצל השניים. כעוד אלון נטה לראות כפעולות
הטבח של צבא ירדן נגד הפלסטינים מעשה
שאין ממנו מנוס, ביהוד נובח האזהרות שהזהיר
המלך את הפליטים והמחבלים — הזדעזע משה דיין
מעצם הברוטאליות שבמעשי הטבח והפגזת מחנות
הפליטים. היה זה דווקא משה דיין שיזם ודחף את
פעולות העזרה ההומאניטאריות לפלסטינים בירדן,
החל מהצעת העזרה הרפואית ובלה בשיירת המזון
לרכת־עמון.

אחת השאלות העיקריות היתה: כיצד יראו האמריקאים פעולה
צבאית ישראלית בירדן. בעוד שחוגים מסויימים, שנפשם היתד,
בעד התערבות ישראלית גרסו, ואף הביאו לכך אותות ומופתים, כי
האמריקאים מעוניינים בהתערבות ישראלית, היתר, האמת כי האמריקאים
ניסו בכל מחיר למנוע התערבות כזו. לכל היותר הם
היו מוכנים להשלים עם הפצצת מטוסים ישראלית על השריון הסורי
שפלש לירדן, אך לא עם צעדים שיש בהם פעולות כיבוש
של ממש.
לחילוקי־דיעות אלה היתה משמעות חשובה במישור הפנימי של
ההתמודדות על ירושת השלטון. כמו פעמים רבות בשנה האחרונה,
בה מצאו את עצמם דיין ואלון חלוקים בדיעותיהם — היה כך
גם הפקס.

אלא שהשבוע, בפעם הראשונה, היה זה דווקא
יגאל אלון שנאחז בדמות הנץ ואילו דיין היה יונה.
היתה זו ללא ספק המתינות וההתאפקות כתיאוריה
של משה דיין לגבי ירדן, שמנעה מישראל הסתבכות
מיותרת, לא רק בחזית הירדנית אלא גם בקווי
הפסקת־האש האחרים.

מוציא את צד,״ל מהשטחים. אני מבטיח
לך שהיינו מסתדרים, אנחנו הפלשתינאים,
בעצמנו. מלך — בטח לא יהיה כאן יותר.
יאמין אל־עווץ, נהג משאית מג׳נין :״המצב
לא טוב, בגלל שעוד לא חיסלו את
הבן־זונה הזה. מה יהיד. מחר — לא יודע.
תלוי אם תתערבו. אני חושב שטוב עשיתם
שלא התערבתם. אני במהום גולדה — הייתי
משחרר את כל האסירים הפלשתינאים
שאצלכם, מוסר להם נשק ומעביר אותם
את הירדן בחזרה. חבל, אתם חיילים טובים,
אבל מדינאים גרועים.״
תפקיד של צופה בלבד. פחות
חריפים היו הפוליטיקאים. השיב חמדי כנען,
ראש עיריית שכם לשעבר: המצב גרוע,
אבל ההתנגדות עדיין לא חוסלה. מה יקרה
מחר? תוקם ממשלה אזרחית כדרישת הפלשתינאים,
והיא תבטיח זכויות מינימום
לאירגונים ופיתרון־ביניים למלחמה. אני במקום
גולדה, הייתי נשאר בתפקיד של
צופה בלבד. ישראל זכתה כבר ברווח
גדול, בגלל עמדה זו, בלי שנאלצה להילחם
כלל.

זו בערך היתה דעתם גם של המנהיגים
הפלשתינאים האחרים. בעיקר באשר לצורר
באי־חתערבות ישראלית. ד״ר חמדי
אלאטאג׳י אל־פארוקי, רופא הפעיל למען
הקמת מדינה פלשתינאית, אף הכריז כי
לדעתו רצוי שמנהיגים ישראליים יימנעו
לא רק מפעולה, אלא גם מנקיטת עמדה
מילולית לצד אחד הצדדים — כדי להבהיר
ללא שמץ ספק כי אין לה כל יד במלחמת
האזרחים העקובה מדם בשום צורה שהיא.
הדרכונים -לאש. סערת הרוחות
של תושבי הגדר, באה לידי ביטוי גם בתחומים
אחרים. חיכמת אל־מצרי וראוף אל־פרים
הגישו את התפטרותם מן הפרלמנט
הירדני. מאות תושבי שכם השליכו את
דרכוניהם הירדניים למדורת־ענק שהוצתה
במרכז העיר. בבתי־ספר נערכו הפגנות
תלמידים. מיריחו יצאו מברקי־מחאה למלך,
חתומים בידי ראש־העיר ומאות תושבים.
מצד אנשים העלולים מחר למצוא את
עצמם שוב תחת שלטונו של חוסיין, אף
שהאפשרות נראית קלושה כרגע, היה בכך
משום אומץ־לב לא מועט.

התיישבות עירונית
ליד ירושלים
קרוב־לוודאי שממשלת־ישראל תחליט כשבועות
הקרובים על נקודת התיישבות
יהודית בסביבות ירושלים המיזרחית.

יזוג1

הצעה אמריקואית חדשה :
שטחים ערביים
יוחכרו לישראל;
בחוגי משרד־החוץ האמריקאי הולכת ומתגבשת
הצעה חדשה, שנועדה לפתור את הקפאון בשיחות
יארינג. האמריקאים, המשוכנעים כי ישראל ׳ תחזור
תוך זמן קצר לשיחות, חושבים כבר צער אחד קדימה
לגבי פתרון חילוקי הדיעות בין ישראל לערבים
בקשר לנסיגה.

אחרי שראש-הממשלה גולדה מאיר, הבהירה
בביקורה לאמריקאים בי ישראל אינה
מובנה לדבר בלל עם יארינג על נסיגה
טוטאלית ובי יש שטחים, במו שארם־אל־שייף
ורמת הגולן, שישראל לא תהיה מובנה
לסגת מהם, העלו האמריקאים הצעה
חדשה, הנראית כמבט ראשון דמיונית במעט.
האמריקאים
מציעים בי לגבי במה שטחי
מחלוקת, במו שארם־אל-שייף, למשל, יוסכם
על הפיתרון הבא: לכאורה תסכים
ישראל לסגת ממקומות אלה והריבונות
עליהם תוחזר למצרים. דבר זה יסומל על־ידי
הכנסת פקידים אזרחיים למקומות
אלה. אולם יחד עם זאת תמשיך ישראל
להיות נובחת באותם מקומות, על פי הסבם
חבירה מיוחד בינה לבין מצריים.
בך, מתארים לעצמם האמריקאים, תחביר
מצריים לישראל את שארם־אל-שייך
למספר מסויים של שנים 30 ,שנה, למשל,
תמורת תשלום גבוה. הריבונות המצרית לא
תיפגע מבף וגם ישראל תובל להפגין נו־בחות
ולשמור על האינטרסים שלה כ-
מיצרי טיראן.

הלחץ האמריקאי
יחל באוקטובר
האופטימיות של ראש־הממשלה, גולדה
ביקורה האחרון בארצות־הברית, בו לא
דבריה בכל סימנים של לחץ אמריקאי
השתתפותה של ישראל בשיחות יארינג,
מדי.

לפי כל הסימנים, נמנעו האמריקאים מלחץ
על ישראל בעניין זה, אחרי שהיה
ברור להם בי כמצב הנוכחי בירדן, ממילא
אין בל תועלת כחידוש השיחות. האמריקאים
העדיפו להמתין עד ששלטונו של
חוסיין בירדן יצליח להתייצב ולהשתלט
על החבלנים.
פקידי המינהל האמריקאי סבורים כי אחרי שיצליח
חוסיין לגבור על החבלנים, תהיה להם עמדת מיקוח
טובה יותר עם ישראל, כדי לנסות לשכנעה לסגת מן
הגדה המערבית.

מאחר שראש-הממשלה עומדת לחזור ל*
ארצות־הברית באוקטובר, מקווים האמריקאים
שעד אז יתבהרו העניינים כארצות•
ערב, ואז יהיו אמצעי הלחץ שלהם ע?
ישראל יעילים יותר.

גיבוי במשימה זו יקבל מידי שר־האוצר, פינחס
ספיר.

מנהיגי הגדה
יתווכו בירדו

עימות ביו
גולדה לדיין
שוב תתחמם החזית הפנימית במפלגת העבודה.

עכשיו ברור יותר ויותר בי העימות הגדול
יהיה כין גולדה מאיר לבין משה
דיין. במצב זה תנסה גולדה לגבש לעצמה
תמיכה מירבית כתוף המפלגה.
מתוך הנחה כי מעמדו של המזכיר הנוכחי, ליובה
אליאב, אינו חזק די הצורך; ומאחר וגולדה עצמה אינה
מחסידותיו המובהקות של אליאב, יש לצפות ליצירת
הנהגת־על, שתפעל ישירות בשם גולדה ולמענה.

מועמד רציני לתפקיד זה: יגאל אלון, אף

המנהיגים הפלססיניים של הגדה המערבית יהפכו גורם
פעיל יותר בהתפתחויות הפנימיות בירדן.
מתארגנת מישלחת, ברובה מאנשי שכם, העומדת לצאת
לעבר־הירדן ולארצות הערביות האחרות, במטרה
להיפגש גם עם המלך חוסיין ועם יאסר עראפאת. היא
תשתדל להניע את שני הצדדים להגיע לידי דו־קיום
מעשי, תוך שיתוף המנהיגים הפלסטיניים בסמכויות השלטון
ובקביעת־המדיניות של ירדן.

באופן מיוחד ינסו להשפיע על עראפאת
לשתף פעולה עם חוסיין כקבלת היוזמה
האמריקאית-סובייטית כדבר הסכם מדיני
עם ישראל .״את הבעיות הפנימיות שלנו
נפתור אחרי הנסיגה הישראלית מן הגדה
המערבית,״ תהיה הצעתם המעשית.

1ה עשוי לקדו ח בשנה הבאה
מה אומרים הכוכבים לגבי האירועים
הצפויים בשנת תשל״א? שניים
מן האסטרולוגים החשובים בישראל,
הנם צויגר וליוכה קנצ׳וק, ניסו לקרוא
את העתיד בגלגלי המזלות
שלהם.
אמר הנם צויגר:
#שיחות יארינג. ב־ד באוקטובר, יתכן
בשמיני בו, או בסביבת תאריכים אלה, אני
רואה אפשרויות טובות למשא־ומתן, כנראה

אסטרולוג צויגר
מאיר, אחרי
נתקלה לפי
לגבי חידוש
היא מוקדמת

בי לא תהיה התפתחות בהירה שתחייב
אותו בשלב זה לוותר על אחד מתפקידיו
הממלכתיים לצורף זה.

באמצעות השגריר גונאר יארינג. אני חוזה
לפי מצב הכוכבים שבתאריך זה יהיו הערבים,
בהשפעת ארצות־הברית מוכנים למשא־ומתן
ושהרצון שלהם להילחם יפחת. החל מה־5
בספטמבר ועד לאמצע חודש ינואר 1971 נסוג
שבתאי, כוכב היהודים אחורה. מזה אני לומד
שבתקופה זו יהיו לנו קשיים. יתכן שבתאריך
זה יפרצו גם פעולות צבאיות.
בסביבות ה־ 19 בינואר מתחיל כוכב הלכת
אוראנוס, שהוא כוכב הרוסים, לסגת אחורה.
נראה לי שבתקופה זו יתערערו קצת היחסים
בין הרוסים לערבים. ב־ 21 לפברואר , 1971
כשמצבם של הכוכבים שבתאי ונוגה נמצא
במצב של הרמוניה, תהיה אפשרות לשינוי
יסודי. יתכן שנעמוד בפני שלום עם הערבים.
#כלכלה. בחודש יוני 1971 יוצא כוכב
שבתאי ממזל שור ונכנס למזל תאומים. נראה
לי שבתקופה זו יחמיר מצבה הכלכלי של
ישראל מאוד. לעומת זאת יש סיכוי שהיחסים
עם הרוסים ישתפרו בסביבות תקופה זו, במיוחד
החל מה־ 20 ביוני.

אמרה ליובה קנצ׳וק:
• תחזית כלכלית: התחזית מצביעה

על כך שגורם ההפתעה יהיה דומיננאנטי בשנה
הבאה. יהיו קשיים, אבל בגלל גורם ההפתעה,
קשה לומר ריצד יתפתחו הענינים. אני
מתכוונת ששום דבר לא יהיה לפי מה שהממשלות
באיזור מקזזת. יהיו לנו הפתעות גם
בקשר לאויבים וגם בקשר לידידים. לפי מה
שאני רואה, בחשבון סופי יהיו האפתעות
לטובתנו.
• גורלו של חוסיין. בקשר לחוסייו
יש לי דילמה. יש לי שני תאריכי לידה שלו.
לפי תאריך אחד המסקנות הן שלמרות כל
הקשיים והסכנות האורבות לחייו, יש לו אפ־

אסטרולוגית קנצ׳וק
שרות להצליח. לפי התאריך השני שישנו בידי
יהיו הקשיים שלו בשנה הבאה עוד יותר
גדולים וסיכויו להצליח הם קלושים ביותר.
• יאסי עראפאת. נראה לי שהוא אישיות
יציבה, אך איני מאמינה שישחק תפקיד
חשוב בעתיד.
• גולדה מאיר. גולדה כבר הגיעה ל-
פיסגה. עכשיו הגיעו הכוכבים שלה למקום
שבו טוב לאדם, לפי האסטרולוגים ״לשכוח
את ההצלחות ואת הכשלונות.״ זה הזמן האידיאלי
לפרישה. אחרת הפרישה עלולה לבוא
כתוצאה מכוח עליון.
• משה דיין. הדבר הבולט בה־רוסקום
של משה דיין הם רעיונות יוצאי־דופן, ולא
מעט חזון ואינטואיציה. דיין נמצא במצב בו
נמצאה גולדה לפני שעלתה לשלטון. כדי
להצליח ולהיות ראש־ממשלה הוא צריך להיות
צדיק גמור. האפשרות שאמנם יגיע לראשות-
הממשלה קיימת רק עד אמצע השנה הבאה.
לפי הכוכבים הוא יגיע אז לשיא שלו.

במדינה עדות הכניסה לשחוריס אסורה כאשר עלה ברני מייסון לישראל, לפני
שנה, מארצות־הברית, עשה זאת במטרה
לבוא אל המנוחה ואל הנחלה, לחיות בחבריי
צודקת ושלווה. לא היה, משום כך,
איש מופתע ממנו, כאשר גילה כי גם
בחברה צודקת קיימת הפלייה גזעית —
בדיוק כמו בארץ אותה עזב.
ברני — ,45 גבוה ונאה — קבע את
מגוריו בסביון, פתח שם מיזנון וינזפי.
סביון היא שכונת וילות אקסלוסיבית,
מהיקרות בישראל, שדייריה העשירים כמעט
ללא יוצא־מהכלל אשכנזים. מסביבה
מוקפת השכונה בשיכונים ושכונות של
יוצאי עדות־המזרח, שרובם מיעוטי יכולת
והכנסה. ילדי העשירים והעניים גם יחד
החלו מבקרים בוימפי של ברני, מבלים
שעות בצוותא.
נקיץ גזעי ץ הצרות החלו לפני שבועיים:
ב־ 20 לספטמבר קיבל ברני מכתב
מיגאל קמחי, חבר ועד סביון, כי עליו

עולה מייסדן
למרות הניסוחים המעודנים, הפלייה!
לסגור את הזי מ פי בעשר בערב. הנימוק
הרשמי: מטעמי נקיון. במכתב לא הוסבר
מה הקשר בין נקית לבין שעת הסגירה
של העסק. עד אז, היה הוי מפי פתוח כל
לילה עד לשעות הקטנות, ואיש לא התלונן
על הנקיון או חוסר הנקיון.
הסיבה האמיתית למכתב, טוען ברני,
היתה באמת נקיון — אבל מסוג אחר
לגמרי: מסוג שברני לא האמין כי ימצא
בישראל. לדעתו, היתה המטרה לנקות את
המיזנון שלו מילדי עדות המזרח. לדבריו,
נפגש עימו יגאל קמחי, ימים מספר לפני
כן, והסביר לו כי הוועד מעוניין שהמזנון
ייסגר בלילות שבת, משום שאז באים לשם
ילדים מיהוד ועמישב, ותושבי סביון אינם
מעוניינים כלל במגע הדוק בינם לבין
ילדיהם.
כאשר סירב ברני מייסון, הגיע המכתב
האמור.
״אני מו בן ליהרג.״ ברני מייסון׳
נזעם כולו :״אינני מוכן להיות שותף ל־הפלייה
גזעית כאן,״ אמר לכתב העולם
הזה .״אולם בינתיים אני חייב לסגור את
המזנון בלילות. אינני יכול להיכנס לצרות
עם הוועד.״
ואכן, נראה שהוועד נחוש בהחלטתו
לשמור על הנקיון בסביון. מלבד חברה
אחת, שולה ברורי, שהתנגדה להחלטה,
מצדדים בה השאר בתוקף. הגיב יו״ר
הוועד, עורך־הדין אברהם מקלים:
״אל נשלה את עצמנו. מכונת־המישחק
הנמצאת בוינזפי איננה לרוחם של רבים
מההורים בסביון. זהו משחק שנועד רק
לילדים חסרי־ביטחון עצמי. לילדים שלנו^
יש כדורגל וכדור־עף וכדור־סל, ואנו משלמים
למאמנים, ואיננו מעוניינים שישחקו
במכונות־מישחק.
״אבל אין כל כוונה להפרדה בין הילדים
שלנו לילדים שלהם. הנה, הם לומדים גם
בתיכון בצוותא. אני עצמי מלבסי, ומוכן
ליהרג ולא להרשות שתהיה הפלייה גז־העולם
הזה 1726

בגיו רוצה
רפאל מקווה

א בד גולדה מתנגדת:

,ב חי רו תבקרובי
־ חלילה!״

ף* כים כישראל היו רוצים שהבחירות
ן לכנסת הבאה יוקדמו. שעל רקע ההכרעות
הגדולות על שלום ונסיגה תבוא
הממשלה אל הבוחר, תציג בפניו את ההחלטות
שהיא מציעה לקבלן — ותבקש !
את חוות־דעתו.
כלומר: לא בחירות רגילות, על מיכלול
הבעיות הרגילות של המדינה, כי אם בחירות
מיוחדות, על נושא מרכזי אחד. מעין
מישאל־עם יוצא־מן־הכלל.
גח״ל, למשל, מייחלת לבחירות כאלה.
מנחם בגין משוכנע, כי על רקע זה של
נסיגה מהשטחים יעלה בידו לגייס חלק
גדול מאוד של הבוחרים. אם יצטרפו אליו
עוד מפלגות או אישים, ייתכן — כך הוא
סבור — שיעלה בידו בפעם הראשונה לזכות
ברוב בכנסת ולהרכיב את הממשלה
הבאה.
מנהיג אחר של גח״ל, עזר וייצמן, פועל
בשיטתיות ליצירת מצב שיחייב בחירות חד־

אם יפרוש, בוודאי יטול מידי מנחם בגין
את דגל ההתנגדות לנסיגה.
אבל אם יישאר בתוך מע״י, והבחירות
ייערכו על שאלת השלום והנסיגה, יצטרך
המערך להציבו בראש רשימתו — ואוטומטית
כמועמד לראשות־ד,ממשלה. כי אז,

ההגיון, המישמעת המפלגתיודמנגנונית, לא
יתפסו לגביהן, באותה מידה שהם תופסים
לגבי בחירות רגילות.
עריכת בחירות מוקדמות גם תחייב את

איפה עומד
משה דיין?

גח״ל מצפה
לרוב בכנסת

מפלגתד, של גולדה לשקול מחדש את שאלת
המנהיגות. על רקע בטחוני, ייתכן שלמשה
דיין יהיה יתרון.
את התנגדותה להקדמת הבחירות הבהירה
בפני חוג מקורביה, ובראשם יגאל אלון
ופינחס ספיר. היא הבהירה להם עוד משדי
ז שאין בדעתה לקיים את ועידת המפלגה
בנובמבר, כמתוכנן.
אמנם עושה מזכיר מע״י לובה אליאב
את כל ההכנות, ומתאמץ בחריצות כדי
שהוועידה תתקיים במועד שנקבע. הוא
עסוק בחלוקת כרטיסי־חבר, במיפקדים ובבעיות
אירגון. אבל אפשר לומר בבטחון
כמעט מוחלט, שהוועידה תידחה.
כי בוועידה זו לא יהיה מנוס מעריכת
דיון מדיני נוקב סביב העמדות של אנשי-
הצמרת, כדי לקבוע את הקו שינחה את הממשלה.
גולדה אינה מעוניינת בוויכוח זה
ובעימות בין תפיסותיהם של המחנות השונים•
בדיוק כשם שאינה מעוניינת שנושא
זה ישמש חומר למערכת בחירות.
על כן יש להניח, כי ועידת המפלגה
תידחה — אולי יותר מפעם אחת _ עד
למועד סמוך לבחירות לכנסת השמינית, שיתקיימו
פחות או יותר במועדן.
ובינתיים תנהל הממשלה את ענייני ה־

שות בהקדם. במישור הרעיוני — סבור
וייצמן כי אסור לקבל את תוכנית הנסיגה
ועל כן יש להחליף את הממשלה ואת
הרכב הכנסת כולה. במישור האישי, יש
הרומזים כי בהיותו עכשיו פוליטיקאי מקצועי
עליו להיות לפחות חבר״כנסת כדי שמעמדו
לא יהיה משונה כפי שהוא מאז
חדל להיות שר. בבחירות חדשות יוצב בוודאי
במקום בטוח למדי ברשימת חרות
לכנסת.
גם במפד״ל יש המייחלים לפירוק הממשלה
הנוכחית ולעריכת בחירות מוקדמות.
יצחק רפאל, למשל, אינו מסתיר את
תיקוותו שהדבר יקרה. אולי מפני שהוא
כועס על גולדה מאיר, שהטילה ויטו על
צירופו לממשלה. אולי מתוך תקווה, שבבחירות
חדשות ייטרפו הקלפים המפלגתיים
ותיפתח סוף־סוף הדרך בפניו אל שולחן
הממשלה.
ולא רק הוא. יש בסיעת המפד״ל בכנסת
רוב המתנגד לתוכנית רוג׳רס, או
לכל רעיון של נסיגה תמורת שלום. ח״כים
אלה מאיימים בגלוי להצביע נגד הממשלה,
כאשר יגיע הרגע המכריע. פירוש הדבר:
פירוק הקואליציה, ואולי גם עריכת בחירות
חושות.
יש הרומזים, כי גם משה דיין שוקל
אפשרות של בחירות מוקדמות. ואז נשאלת
השאלה: האם יתייצב לבחירות אלה בתוך
מע״י או מחוצה לה? בראש מחנה המתנגדים
להסדר־שלום, או בראש המערך?

ייד באן רשימת המעוניינים — או ה־י
ג עלולים להיות מעוניינים — בבחירות
מוקדמות. מה עם המתנגדים להן?
לא כדאי כמעט לדבר על הגורמים הקטנים.
כדאי לדבר על המתנגדת העיקרית
— גולדה מאיר.
כאשר הועלתה שאלה זו, הגיבה ראש
הממשלה :״בחירות מוקדמות? חם וחלילה!״
שיקוליה ברורים:
כוחה של מע״י הוא בשלטונה בחיי ה־יום־יום
של האזרח: תעסוקה, ג׳ובים, מנגנון
ההסתדרות והממשלה. בחירות מיוחדות,
על נושא השלום, יטלו ממנה את היתרון
המאסיבי הזה, באשר האזרח יתבקש
להתייחס רק לשאלה המסויימת הזאת של
הנסיגה. יהיו אלה בחירות של הסתה,
דמאגוגיה וליבוי־יצרים. כלומר: בחירות ש
מדינה,
תחליט לבדה על תוכנית רוג׳רם או
על כל תוכנית אחרת וכאשר תגיע לכלל
החלטה — תבצעה.
בדיוק כשם שדויד בן־גוריון הורה לצה״ל
לסגת מסיני ב־ , 1957 מבלי שיעלה על
דעת איש שיש צורך בבחירות מיוחדות.

עית.״ יחד עם זאת, מצא לנכון להוסיף
לכתב העולם הזה:
״לדעתי לא כדאי לכם לעורר את העניין.
זה לא לטובת הכלל. תבינו, יש לנו קליטה
של יותר מ־ 50 אחוז עולים חדשים, וזה
מצב עם בעיות רבות. אחרי הכל, לכל

עלייה יש הבעיות משלה.״
מפריע למגדחתנד. הגיב קמחי, האיש
שהוציא את המכתב :״ הוי מ פי הזה
נהפך, בערבי שישי, למוקד של אנשי
הסביבה. הדבר מפריע למנוחה שלנו, לכן
נתתי הוראה לסגור את המימון.״

אומר ברני :״היה ברור מדבריו של קמחי
כי התכוון לילדי יהוד, שהם בני עדות-
המזרח ברובם. כל חיי חייתי בארצות-
הברית וראיתי מה זה גיזענות שם. לא
תיארתי לי שמוצאו של אדם יהיה חשוב
— דווקא בישראל.

לפי חשבון זה, יהיה דרוש מנהיג שיכול
להתמודד בהצלחה עם מנחם בגין.

איר מתחמלוים
מדיון מדיני?

ה״מאפיה״ הצרפתית
פושטת לישראל י
המשטרה מנעה
״חיסול חשבונות״

נוסח שילואגו
ביו בעלי־המסעדות
בתל־אביב
ער היום, זפו אזרחי ישראל לפרשיות כאלו
רק בסרטיו של אדי קונסטנטין: מלחמות
בנויויות, חיסול חשבונות מסחריים כנשק,
סמים ודולרים מזוייפים. כל זה, על רקע של
״אנשים יפים״ ,מסעדות־פאר, וכדומה.
השבוע הם זכו לסיפור דומה כתל־אכיכ,
לאדר שמשטרת המחוז ביצעה פעולה שנועדה
למנוע חיסול חשבונות מסחריים באמצעות
כדורי תת-מקלע.

החשוד ופרקליטו

לאידל״״ד״
וזרביו,

עם רכוש רב, פתח עם אחיו את מסעדת

נפרד מ

מנון חלד(יו ש ב) :״להד״ם. הדברים מו ש תל! על־ידי אויבים.״

לאדגר להתפלג, להחדר לו את השקעתו
במחצית העסק, דהיינו י 75 אלף דולר. אדגר
התנגד, ואז הציע בוטבול שהוא עצמו ייצא
מהעסק — תמורת קבלת סכום זה. אדגר
הסכים — בתנאי ש־ 20 אלף דולר, מתוך
ה־ 75 אלף, ישלם שנה לאתר חיסול השותפות.
הוא התחייב להשליש את ר,־20
אלף לביטחון בידי פרקליט האחים בוטבול.

** םחתימת חוזה הפירוק, עברו ה־ע
אחים בוטבול והקימו מסעדת־פאר חדשה
בשם מרקש. אך בינתיים נמשך המתח
בינם לבין האחים זמור בגלל 20 אלף הדולר
שנשארו תלויים באוויר.
לדברי אדגר זמור, בעיית 20 אלף הדולר
אינה בעייה כלל. לדבריו, לא סיים את כל
התשלומים עבור המסעדה, והוא חייב עדיין

בשלב זה נכנסה לתמונה משטרת ישראל.
על סמך מידע שהגיע לידיה, ערכה המשטרה
חיפוש בדירתו, ברחוב אנטוקולסקי
בתל־אביב, של ז׳אק בוטבול. אולם במקום
הדולרים המזוייפים והסמים שקיוותה למצוא,
מצאה תת־מיקלע עוזי. בווילה של
אלי בוסבול, בהרצליה, מצאה אקדח, דולרים,
ופרנקים צרפתיים. במסעדת האחים,
מרקש, מצאה 6,000 דולרים מזוייפים.

^ ?י, ז׳אק ואה שלישי, משה אבוט־בול,
נעצרו. החשד: קשר עם כנופיית
מבריחי מטבע־חוץ והחזקת נשק ללא רי־שיון.
על חשד זה ינסו לערער פרקליטיהם
של הנאשמים, עורכי־הדין אמנון חלד
ומשה אלוני, בטענות מספר, שהעיקרית
בהן: הנשק והדולרים הושתלו בבתי החשודים
על־ידי יריבים.

חקורבן המיועד

״החיים הס דבר זול מאוד כאן באר׳ן,״ הגיב אדגר ז מו ר
כ ש שמע כי קיים ח שד שרצו לאיים על חייו בגלל 20
אל 1דולר. ואכן, סכום זה נראה פעוט בהשוואה לעסקי ה מיליוני ם של כל המעורבים בפר שה

• *9היכרות הראשינה, בין משפחות
ן ן בוטבול המור נערכה בגרמניה, ב־ענז
עסקי השעשועים.
שתי המשפחות הן אמנם יוצאת צרפת,
אולם עסקיהן המסועפים משתרעים על פני
ארצות רבות באירופה. משפחת זמור ידועה
בענף הטכסטיל, משפחת אבוטבול —
בענף המסעדות.
ההיכרות הראשונה בגרמניה הובילה ל־התפתחות
בקאן. לאחד האחים בוטבול,ז׳אק,
היינה בקאן מסעדה מפוארת, בה התארחו
שוזקנים ידועים כדליה לביא, חיים טופול
ואתרים. מהם שמע ז׳אק על ישראל ועל
הסיכויים להקים בה מסעדה דומדק שמע,
ולקח את הדברים לליבו. וגם סיפר לאחיו.
לפני שנה הגיעו אכן האחים לישראל,
לנענת המשטרה, הם הגיעו לאחר שהאחים
ז׳אק ואלי נחשדו על־ידי משטרת צרפת ב

הברחת מטבע ועבירות בקשר למם־הכנסה.
אולם עוד טרם עלו האחים בוטבול לישראל,
נערכה במסעדתם בקאן פגישה
בינם ילבין האחים אדגר ו־ויליאם זמור, שנמצאו
בקאן בחופשה ונכנסו לבקר את
ידידיהם. כאשר שמעו האחים זמור כי האחים
בוטבול חושבים על הקמת מסעדה
בישראל הביעו רצונם להיכנס כשותפים.
האחים משני הצדדים תקעו כף, קבעו
להיפגש בארץ הקודש.

** ל מה שקרה בארץ, נתפלגו הגירסות.
לדברי האחים בוטבול הם הגיעו ארצה,
החלו בהקמת המסעדה המפוארת וזו ביו,
בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב, ומאוחר יותר
הצטרפו אליהם האחים אדגר וויליאם.
לימים, חלף חתול שחור ביניהם —
מדוע, אין פרטים — ואלי בוטבול הציע

מחסן הדולארים

חזי ת מסעדת מרק ש המפוארת. כאן, באינטרסול של
חדר ה שירותים, גילתה המ שטרה 6000 דולר מ חיי־פים.
לטענת בעלי המסעדה, חדר־ה שירותים מ שותף גם לעסקים אחרים, והה שתלה היתה קלה.

לארכיטקט, לספקי הרהיטים, למס־הכנסה.
עד כה שילם עבור חשבונות אלו, שהגיעו
לאחר פירוק השותפות 5000 ,דולר, כך
שהוא חייב לאחים בוטבול רק 15 אלף —
אותם, טוען הוא, ישלם כאשר יהיה ברור
שלא יגיעו אליו כל חשבונות נוספים.
לדברי האחים בוטבול, טענה זו אינה
נכונה, מאחר שהם שילמו את החשבונות.

אלא שמאחורי החשד הרשמי, קיים חשד
נוסף: לפי מידע שהגיע למשטרה, נרכש
הנשק על־ידי האחים בוטבול לשם הסדרת
חשבונות מסחריים. הרצח, לפי מידע זה,
נועד להיות מבוצע על־ידי אנשי המאפיה,
שהוזמנו לשם כך מצרפת. אם הכוונה לפרשת
20 אלף הדולר של האחים זמור,
לא פירטה המשטרה.

הג חוו 1חו

נ11ה 1 1י
11 11

יי 1 _1 . 1ייי יי

זה?ורה השבוע
קשה להאמין אבל זו עובדה: השבוע,
לפני 5730 שנה בדיוק, ברא אלוהים את
השמים והארץ. אתם לא מאמינים? תפתחו

את הלוח העברי ותווכחו. לא מתקבל על
הדעת? צלצלו לרבנות הראשית.

שנהטובהשנהטובהשנהטובהשנהטרדה !
כדי להקל את העבודה על המורים, שידיהם
עמוסות עבודה בימים אלה, אני מרשי׳
לעצמי לנצל במה זו לשיגור ברכת
שנה טובה מסורתית (שאותה כבר כתבתי
והשמעתי לא אחת) לכל החלכאים, הנדכאים׳
והמסכנים, לכל חסרי המזל ולכל
מי שלא לא הולך לו בחיים.
שנה טובה לזמרים שקולם נצרד לפני
הקונצרטים, לכנרים הקורעים מיתר באמצע
הקאדנצה, לממציאים שאת המצאתם כבר
המציאו, לדון־ז׳ואנים שהריץ׳־ראץ׳ שלהם
לא נפתח דווקא כשצריך, לארכיטקטים שבתיהם
שוקעים סנטימטר כל שנה׳ לזגגים
שורבי זכוכית, לרופאים עם גריפה, לשחקני
תיאטרון השוכחים את הטקסט
באמצע ההצגה.
ברכות בערימות לסופרים ששכחו את
שמות גיבוריהם, לקודחי־נפט המוצאים
מים, לילדי הגן השונאים חלב עם קרום,
לשוטרים המפחדים לחזור לבד הביתה, לדייגים
שרשתם ריקה, לנואמים לפני אולמות
חצי ריקים, לבדרנים שאיש אינו מוחא
להם כפיים, למקימי ממטרות הנרטבים
בגשם, לצלמים המצלמים סנסאציות בלי
פילמים, למספרי בדיחות ששכחו את שורת
המחץ, לאנשים ש״כמעט״ זכו ב־100.000
ל״י בהגרלת הפיס.
מלוא חופניים איחולים ועידודים לאנשים
עם שתי ידים שמאליות, לבחורים עם קשקשים
בשערות, לזקנים הנרדמים בקונצר־

טים, לבעלי מכוניות שאינם מצליחים לעבור
את הטסט, לגננים אלרגיים לפרחים,
למנהלי חשבונות העושים טעות בחיבור,
לממהרים לפגישה שקרעו את שרוך נעליהם,
לבעלי נזלת ששכחו את הממחטה
בבית, לאמהות שקבלו מכתב מבניהן ואינן
מצליחות למצוא את המשקפים, לימאים
הסובלים ממחלת־ים, למכבי־האש שביתם
נשרף בשעת האימונים, לכהן שאינו יכול
לשאת גרושה עשירה ויפה.
שנת פריחה ושנת ששון לגרושות המת-
חרטות, לרווקות שכבר אינן חייבות גיוס,
לשמנות הרוצות לרקוד באלט, לכלות הבוכות
מתחת לחופה, לנערות הנזכרות
בבוקר ששכחו לקחת בערב את הגלולה,
לילדים שהתישבו על צבר, לזוגות צעירים
הגרים עם הוריהם, לכתבניות שרק בסיף
העמוד נוכחו ששמו את ניר ההעתקה
להיפך, למסובנים שהמים נפסקו להם באמצע
המקלחת, לאורחים שמלאו את האסלה
ואינם מצליחים להוריד את המים,
לבעלים החוזרים מישיבה מאוחרת עם סימנים
על הצואר.
שנה טובה לכולם. שנת ברכה וצחוק עד
דמעות לכל האנשים הרציניים והמנוסחים.
שנת גאולה ושנת שגשוג לכל העם שחוץ
מ״עלית״ הוא לא יודע מה להחליט. ועוד
ברכה קטנה: לכל ארגוני החבלה אני מאחל
מקרב לב שנה. מקסימום.

יש גבול לצניעות
לפני שבוע סרבתי לחתום על עצומה
נגד טבח הפלסטינים שפורסמה בעתונות
ונדמה לי שאני חייב הסבר לעצמי ולכל
מי שמכיר כמוני בזכות קיומו של העם
הפלסטיני.
אני מסכים עם הפיסקה בעצומה הקובעת
ש״תולדות הסכסוך הישראלי־ערבי מזה עשרות
בשנים מלמדות כי נישולם ודחיקתם
של הפלסטינים ממולדתם, הסרוב להכיר
בזכויותיהם ו״יצירת עובדות״ על חשבונם
— אין בהם כדי לקרב את השלום.
יתירה מזו: זהו מקורו של הסכסוך, זוהי
שורשה של הבעייה.״ אני מוכן למחות
נגד הרג ״נשים וטף, שכירי־יום ופליטים״
אולם לא אחתום על עצומה התובעת להפסיק
את הטבח גם בארגוני החבלה.
צר לי מאד ואני מוחא בכל תוקף נגד
רצח אנשים חפים מפשע. בין אם אלה
תושבי מחנות הפליטים, אזרחים שלווים ברבת
עמון או תושבי קריית־שמונה. אולם
איני מתאבל על אף חבלן ועל אף חיל
מצבאו של חוסיין שנפלו במלחמת האזרחים
הזו.
איני חם על ״לוחמי חופש״ שאינם חסים
על נשים וטף ולא אזיל דמעה על חיילים

ירדנים שתמכו עד כה, ומבטיחים לתמוך
גם להבא, בארגוני שחרור המפגיזים אוכלוסייה
אזרחית, המטמינים פצצות תופת
והחוטפים מטוסים. גם דמם של הפליטים
הפלסטינים ואזרחי רבת עמון הוא בראשם
של ארגוני החבלה ד,מתמקמים במחנות
הפליטים וצולפים מתוך דירות מגורים.
חיילי הלגיון הנלחמים כחבלנים אלה עושים
את המלאכה ש״נגזר עלינו״ לעשותה
ואין לי שום סיבה להצטער על כך.
כל עוד טוענים ארגוני־החבלה שרק להם
הזכות על ארץ־ישראל ולא ג ם להם, כל
עוד לא קם ארגון אחד המוכן להכיר
בזכות קיומנו הלאומי כאן, אין לי ברירה
אלא לראות בהם אוייב המבקש את נפשי.
ובאוייב כזה חובתי להלחם בכל הדרכים.
כשאני אומר שאני תומך בזכות ההגדרה
העצמית של העם הפלסטיני כוונתי לבחירות
דמוקראטיות, בהן רשאי כל פלסטיני
לקבוע את עתידו מבלי שיושב ראש ועדת־הקלפי
יאיים עליו בקאלצ׳ניקוב. ועד אז,
עד שחוסיין מצד אחד וד״ר חבש מצד
שני יהיר מוכנים להכיר בזכות קיומי —
ישחטו זה את זד, כאוות נפשם. אני לא
אצעק ״הצילו!״ יש גבול לצביעות.

פנינים מממלכת הבבל׳׳ת
במאמריו הראשיים מגיש מדי פעם בפעם
עתון ״הארץ״ חומר מחשבה לקורא האינטליגנטי
והנאור. הרי דוגמה קטנה. מתוך
תגובת העתון על המעורבות הסורית בירדן
( :)21.9.70״האלמנט החדש שנוסף למשבר
הירדני — מעורבותה הצבאית של סוריה
— .מסבך במידה מסויימת את פני הדברים,
על אף העובדה כי החטיבה הסורית
המשוריינת נבלמה והשאירה טנקים חרוכים
וחיילים שבויים. הפלישה הסורית לירדן
אמש, מסבכת את המצב בממלכת

ירדן ויוצרת מצצ חדש.״ נקודה.
ראיתם מה זה עתון זקיר? הוא אפילו
לא מוצא לנחוץ להסביר מהו המצב החדש
שנוצר. עצם הקביעה שנוצר מצב חדש
נחשבת כנראה בעיני עורך העתון כדברי
פרשנות מאלפים. ואני חושב למשל שגם
תגובת ״הארץ״ על המעורבות הסורית
מסבכת את פני הדברים1ויוצרת מצב חדש.
הנה לכם! עכשיו אתם יודעים מה דעתי
על דעתו של העתון.

מעריב הגיע לשיאו
שבוע לפני ראש-השנה הזדרז ״מעריב״ לצייד את המאזן במאמר הציני של השנה.
המדובר במאמר מערבת בשם ״גם לא למען השם הטוב״ התוקף את שר־

הבריאות על קריאתו לאשפז בארץ אזרחים שנפצעו בירדן, ואגב כד מוסיף, כנהוג,
כמה עקיצות שגרתיות בעניין החולירע.
בשל מצב החרום ,״החולירע המשתוללת״ והסכנות הצבאיות החמורות —
קובע המאמר באפילוג קומי, מוטב היה אילו לא הציע שר״הבריאות את הצעתו
הספונטאנית.
לא טעיתם, בעל הדבר מזכיר במחי אחד את קומץ המשלשלים הירושלמי, ואת
אלפי הפצועים הנשים והילדים המוטלים ברבת־עמון וצפויים למוות בהעדר טיפול
רפואי.
המאמר שלפנינו הוא משב״רוח רענן לכל מי שעייף מציניות מדומה. הפעם
לפנינו אנטי הומניזם ז ן ושרשי. לא איזה סופראן נלהב של אימפוטנט הקורא
לעמידה איתנה.
הציניות כאן משכנעת בכנותה. כל קורא יבין שלא חקיין כתב את השורות, אלא
מי שבאמת אטום להבדל הזעיר בין אלפי חיי אנוש, לגין מחדל אפור של
משרד ממשלתי.
בעל המאמר חדור דאגת אמת שמא אכן תתקבל הצעתו של מר שם־טוב ע״י
הערבים. הוא יודע היטב מהו תפקידו של הומניזם. יש לדבר עליו, למען התדמית,
אך רק אחרי שדאגת שלא תגרד חלילה למעשה הומאני. משום שהוא מזכה
אותנו בהערה הומאנית על ״הישראלים הרבים שהזדעזעו באמת מן הטראגדיה
האנושית״ .זה לא יזיק.
כותב הדברים ניחש בוודאי שלאשפוז הפצועים בישראל יש גם צד פוליטי נוסף
לצד האנושי. מסתתר כאן איום ממשי על האיבה המסורתית והאהובה ביננו לבין
הערבים. זה מדאיג מאד. אולם, אודהעל האמת, אני לא הייתי מעז לצאת בגלוי
נגד עזרה לגוססים. מה אפשר לעשות, הייתי, מן הסתם, חושש מקוראים בעלי
דעות קדומות.
מסתבר שאנשי ״מעריב״ מיטיבים ממני להכיר את קורא העתונים, והם מגישים
לו, איפוא, טיעון קצר והגיוני: נשל מצב החרום והסכנות הצבאיות אין אנו
פנויים לאשפז את פצועי ירדן. במלים אחרות — אילולא היינו עסוקים במלחמה,
אולי היה לנו פנאי לעשות משהו לחיסול המלחמה.

ד״ר נ. קטרוס

גם אמנים רוצים להתפרנס
עבור עבודתם. המוסדות האלה מוכנים
לפני שבוע במדור ״ראיתי שמעתי״ פורלשלם
עבור הכל; שכר אולם, סדרנים,
סם בעתון ״הארץ״ צלום של יהורם גאון
תחת הכותרת ״אמנים מזניחים את בית־קיי.״ מלצרים, פועלי־במה, תפאורה, פועלי־נקיון,
מהרשימה התברר שיהורם גאון דרש
תאורה, רמקולים — הכל חוץ משכר אמנים.
1.800ל״י עבור הופעה אחת לפני פצועי
ואותו הדבר אמור גם ביחס לציירים הצה״ל.
עורך המדור לא טרח לצלצל למר
נתבעים לתרום מיצירותיהם לכל מיני מכיגאון
ולשמוע את תגובתו על האשמה חרות
פומביות והגרלות הנערכות על ידי
מורה זו.
,שפע מוסדות הצבור בהם נתברכה הארץ.
למחרת, לאחר שארגון נכי צה״ל הביע
לעתים רחוקות מאד מועיל המוסד לפראת
מחאתו על ההשמצה הגסה, לאחר שסם
מודעה בעתון ולציין בה את שמות
מנהל בית־קיי הודיע כי מבית־ההבראה לא הציירים שתרמו מעבודותיהם. בדרך כלל
דיבר איש עם יהורם גאון אישית, הביע
רואים המוסדות האלה את עצם הזמנת ה״הארץ״
את צערו על ״ההבשלה״ מתחת
צייר לנשף ההגרלה כאות הערכה מספקת
לאותו מדור מבלי לפרסם את צלומו של לתרומתו.
גאון. איזה ערך יש להתנצלות כזו? הנזק
נחזור לרגע לתקרית יהורם גאון: במקרה
כבר נגרם. הרי לא כל אחד קורא יום יום
נמנה יהורם על האמנים שאינם יכולים
את ״הארץ״ ומעריציו המושבעים של יהורם
לסרב לשום מוסד צדקה ולא כל שכן ל־גאון
קוראים רק את הרשימות שבהן מופיע
צה״ל, לפצועים ונכים. נוסף להופעות
צלומו או שבכותרתן מצויין שמו.
במסגרת המילואים מופיעים אמנים כיהורם
היועץ־המשפטי שלי טוען שיש למר
גאון, אריק איינשטיין, אורי זוהר, אריק
גאון עילה טובה לתביעה משפטית על הולביא,
רבקה מיכאלי, שייקר, אופיר, גדי
צאת שם רע, הפצת דיבה, וגרימת נזק
יגיל ועשרות אמנים אחרים, פעמים אין
למוניטין שלו. הוא יכול לתבוע 10.000
ספור במוצבים, בתי־חולים, בתי־החלמה ול״י,
והתנצלות בעמוד הראשון. מה דעתך
בסיסי צה״ל, והכל חינם ובהתנדבות.
יהורם? בתביעה הזאת אני הולך איתך
זכותם וכבודם להופיע חינם כמובן, אך
חצי־חצי.
זכותם גם לתבוע תשלום עבור עבודתם.
אינני מבין למה מפעל המייצר כובעי פלדה

עבור חיילי צה״ל רשאי להרויח על מוצריו,
למה פועלים אזרחיים העובדים בביצורי
לא פתחתי בסיפור העגום הזה אלא כדי
התעלה רשאים להרויח אלפי לירות לחודש,
לנגוע באופן כללי יותר ביחסו של הקהל
למה כל תעשיין העובד עבור מערכת הבט־ומוסדות
צבוריים לעבודתם של אמנים.
חון רשאי להתעשר ורק האמנים חיבים
משום מה מסרב הקהל הרחב להתיחם אל
לעשות את עבודתם חינם?
עיסוקו של האמן כאל עבודה החייבת גם
לפרנס את בעליה.
גם אם יהורם גאון היה תובע 1.800ל״י
עבור הופעה בפני פצועים לא הייתי רואה
כל מי שיש לו שכן או קרוב משפחה
בזה בגידה במולדת( .בשעור מס־ההכנסה
המכיר אישית שחקן תיאטרון, זמר, מושהוא
משלם היה נשאר לו מהסכום הזה —
סיקאי, בדרן, מנחה, קוסם, רקדן, מהפנט,
כ־ 325ל״י ומאחר והוא איננו מופיע ערב
מצפה לקבל כרטיס־ח־נם להופעותיהם. איש
ערב, נדמה לי שזה שכר סביר ביותר
אינו מעלה על דעתו שפרנסתו של אותו
לגבי אחד האמנים הפופולאריים ביותר
אמן תלויה במספר הכרטיסים הנמכרים
בארץ ).לדעתי רשאי יהורם לסרב להופיע
להופעתו. מוסדות צבור, כמו ארגון־אמהות־חינם
אפילו בפני פצועים מבלי שהעתו־עובדות,
תל־השומר, אילנשיל פוליו׳ מיכה,
נות תאיים עליו בלינץ׳ ציבורי. אחרי הכל
מגן־דוד־אדום, ארגון־הנכים, מלווה־בטחון,
קרן־הפאנטומים, האגודה־למלחמה־בסרטן ו לא קראתי מעולם ב״הארץ״ מי מעשירי
המדינה לא תרם לבית־קיי. הרי לא יעלה
שאר מוסדות חשובים ומכובדים מסוג זה
בדעתו של עורך ״ראיתי שמעתי״ לפרסם
מצפים משום מה שהאמנים יופיעו חינם
את צילומיהם של אילין, פרומצ׳נקו, יעקב
בנשפי ההתדמות הנערכים על ידם פעמיים
שמשון שפירא, טוקאטלי, איווניר, דן בן־
בשנה.
אמוץ, חסידוב, שובינסקי, ושאר־עשירים
הרופאים והאחיות מקבלים שכר. הצבעים,
ולנזוף בהם על שלא תרמו (אם הם לא
השרברבים, הנגרים, הגננים ושאר בעלי
תרמו) 1.800ל״י לבית־קיי. באיזו זכות
המקצועות המועסקים על ידי מוסדות אלה
מלבין העתון ברבים את פניו של אמן?
אינם עובדים חינם, אבל האמנים נדרשים
אגב, האם מר שוקן שולח יום יום חינם
להופיע בנשפי הצדקה הנערכים ב״היכל
את עתונו לכל פצועי צה״ל?
התרבות״ או בבתי־המלון, מבלי לקבל שכר

קולנוע מהפיכה בתורכיה
ההרפתקנים

תדריך
תל־אביב

הנוכלים

(מוגוני, תל־אניב ; ארצות־הב־רית)
— הסי סמ ה ״טובים השניים״
עשתה לה כנראה מהלכים בעולם הקולנוע בזמן
האחרון, והוא מנסה להצמיד זוגות של כוכבים, בדיד כלל
בעלי קסם שונה זה מזה, כדי למשוך אל האולמות שני
סוגי קהל בעת ובעונה אחת. זאת היתה כנראה גם המחשבה
מאחורי היוזמה לסרט זה, המביא בכפיפה אחת
את הבריון החביב צ׳ארלס ברונסון, ואת נער השעשועים
שהפך כקומיקאי חלקלק, טוני קרטיס.
יתכן ובתנאים טובים יותר, עם תסריט טוב יותר, ובעיקר
עם במאי היודע מה רצונו, היה הזיווג עולה יפה.
זהו סיפורה של קבוצת הרפתקנים אמריקאיים ההופכים
לשכירי חרב בתורכיה, זמן קצר לאחר מלחמת העולם
הראשונה, כאשר ארץ זו נקרעת על־ידי מהפיכות, שבסופן
סולק הסולטן ובמקומו קמה הרפובליקה. הסרט מלא
לכל אורכו במעשי אלימות של שני הצדדים הלוחמים,
בקרבות עקובי דם, ובהרבה רמזים לכך שהבמאי היה
רוצה גם להביע משהו על מהות המהפיכות, על שפיכות
דמים מיותרת, על זכותו של עם להגדרה עצמית וכו
אבל אינו זוכה אף פעם לומר את אשר עם ליבו.
לאחר ניפוי הארכיאולוגיה והטכניקה הצילומית המפותחת,
נשאר הסרט מבולבל, וקרטיס וברונסון, המ שחקים

ההודאה

טד וקארול וכוס ואריס

בחנגזגן וגזרם־ייה ב״וזנוכרים׳,
כרגיל את עצמם, אינם יכולים לעשות הרבה כדי לשפר
את המצב.

(;ת; ארצות־הברית) — אמריקה צוחקת על
שגעונות בניה, שהשפע העבירם על דעתם
ושלח אותם לחפש כל מיני רעיונות מיסטיים
כדי למלא את שעות הפנאי שלהם.
משעשע.

המתבגרים

(אופיר;

ארצות־

הברית) — נטיון להסביר מה דוחף את
הנוער האמריקאי לשרוף את אוניברסיטאו־תיו.
ההסבר לא תמיד משכנע, אבל ברור
לכל כי ״משהו רהוב בממלכת דנמרק״.

* * ויווה מאקס

( או ריון;

ארצו ת׳

הברית) — קומדיה על גנרל מקסיקאני הרוצה
בימינו אלה, לכבוש חזרה את אלאמו.
כמה שחקנים מצויינים (יוסטינוב, קינן
תין) וכמה בדיחות מוצלחות.
*¥קרומוול (דקל; אנגליה) — סרט
היסטורי על המלחמה בין הפרלמנט והמלוכה,
צבעוני, לעיתים דרמטי, אבל מעתת
את ההיסטוריה מבלי לתת לה פירוש חדש
או מעניין.

המסעדה של אלים

(פריז;

ארצות־הברית) — עולמם של ״ילדי הפרחים״
המנסים לחיות בקומונות כפי שהוא
נראה בעיני הבמאי ארתור (בוני וקלייד) פן,
המבוגר מהם בהרבה, ורואה פגמים גם במקום
שלהם יש עוד אשליות.

סרטים
ר סן וברגזגנח ב״בורגזרערי
שהפעילות בשיאה על הבד, הוא משעשע, בעיקר בחלק
הראשון כאשר פעילות זו לובשת אפילו דמות הומוריסטית
במיקצת ונדמה כאילו מדובר בפארודיה אולם בשלבים
מאוחרים יותר, כאשר גולש הסרט להירהורים רגשניים,
הוא משכנע ומשעשע פחות.

שוד במתכונת הקבועה המשטרה באה לפגישה
(ארמון־דויד, תל־אביב ; איטליה)
— הוא מוצר אופייני למעבדות
הכימיות של אולפני הקולנוע האיטלקיים, המכינים את
סרטיהם כשם שמכינים תערובת לתרנגולות: כך וכך מנות
של אלימות, כך וכך מנות של מין, תעלומה א חת או
שתיים לפי הטעם, והרבה כוכבים שיצאו מן האופנה
ו/או שטרם הגיע תורם להיות באופנה. התוצאה מרגשת
בערך צמו כל מוצר כימי — אבל למען הדיוק יש בה
מספיק נתונים כדי להשביע סוג מסויים של קהל.
ביתר פירוט — זהו סיפור של שוד יהלומים נועז, שבעקבותיו
נשדד השלל עצמו מן הגנבים. המשטרה, שתי
כנופיות ועיתוואי אחד בעזרת הצלם עלז, כולם מחפשים
בקדחתנות את האוסף יקר המציאות על פני לונדון הסואנת.
כדי שלא ישעמם, נתקלים מזמן לזמן בחתיכות
מעורטלות, מחליפים מהלומות פוטוגניות ורוצחים פושע
אחד או שניים. הסוף הוא, כמובן, מוסרי וכמעט מפתיע.
עמוק יותר, לא כדאי להיכנס. איכות הצילומים מפוקפקת,
מרבית הרעיונות אינם מקוריים (קרב אקדוחים
במיפעל עזוב, חטיפה בקרון שינה) ואילו צוות השחקנים
שלוקט מכל אומות העולם, ראה כבר י מים טובים יותר,
בין אם מדובר בג׳ס (״בארבוז״) האן או סידני צ׳פלין,
ההולך ומתרחק בכל סרט נוסף מדיוקן אביו. דרך אגב,
אותה תמונה על לוחות המודעות ובעיתונים, המפרסמת
את הסרט, ואשר מתחתיה רשום שמו של צ׳פלין הבן,

(פאר; צרפת) —

משפטי הראתה של סלאנסקי וחבריו ב־צ׳כיה,
כפי שהם מסופרים על־ידי אחד
הנאשמים. סרט מדכא במציאות שהוא חושף,
ותעודת אישום משכנעת נגד המפלגה
הקומוניסטית, רודנותה וחוסר אנושיו־תה.
במאי: קומטה גבראם.

שיר־תהילה לרוצחים בירסליני (אלנבי, תל־אביב ן
צרפת) — צריך להיות אנדרטה
אוהבת לשנות העשרים הסוערות
של ה מאה וכל מה שהיה פסול בהן. זהו סרט המתאר
כיצד שני בריונים צעירים ושאפתנים מאוד, הופכים ב-
״כוחות עצמם״ מדגי רקק של העולם התחתון לשליטים
כל־יכולים ומטילי אימה. העלילה מתרחשת במארסיי,
שיקאגו של צרפת, ועל אף הסוף המוסרי, המאולץ ב-
מיקצת, היא מהווה שיר הלל, מלא הערצה, לזוג רוצ-
חים־בדם־קר, שמעלתם העיקרית היא עצם היותם הרבה
יותר סימפטיים ממתחריהם השונים.
הסיבה לכך פשוטה :״בורסלינו״ אינו סרט שרוצה
במיוחד לספר, להטיף או להציג בעייה באור מקורי. זהו
בראש וראשונה כלי שרת בידי מפיק ממולח (אלן דלון),
שבחר בשני כוכבים פופולריים (דלון ובלמונדו) ועשה
את הכל על מנת לשרת את קס מ ם האישי, לטובת ה הנאה
של ה ...קופה. המשימה אמנם הצליחה, מאחר
והסרט שובר שיאי קופה בפאריס ויעשה זאת כנראה גם
בארץ, ומעריצות שני הכוכבים באות על סיפוקן: דלון בלמונדו יפה להפליא, אם כי קפוא להחריד, ואילו
קליל, חייכני, ומלא קסם, בשיא הכושר האישי.
וזה בעצם העיקר. כי פרט להתמודדות בין שני הכוכבים,
ואולי השיחזור העשיר של אופנת שנות העשרים, יש מעט
דברים ב״בורסלינו״ העשויים להיכנס להיסטוריה. כל זמן

הארורים

( ס טודיו; איטליה)

— עליית הנאצים בגרמניה כפי שהיא משתקפת
בקורות משפחת תעשיינים. בימוי
דרמטי מדהים של לוקינו ויסקונטי.

ם־יתי ציפלין ב״ההשבורה באה רפגיעיהיי
אינה תמונתו כלל, אלא דיוקנו של שחקן איטלקי בשם
אדולפו צלי, שהופיע בין היתר ב״כדוד הרעם״.
לסיכום ,״המשטרה באה לפגישה״ הוא סרט שכמוהו
עושים בתוצרת המונית, אבל עולה במיקצת על שאר
המוצרים הדומים, משום שהפעילות בו, דחוסה כל כך,
עד שאין הרבה זמן להתעכב על הליקויים הרבים האח רים
שבו.

פליגי לטלוויזיה
במשך שנים רבות פחד פדריקו פליני,
המפורסם בבמאי איטליה, מפני המסך
הקטן והמגבלות שלו, סרב לכל ההצעות
שהופנו אליו מכיוון זה, עד אשר באה
הצעה אחת שבפניה לא יכול היה לעמוד.
הטלוויזיה הצרפתית בשיתוף עם הטלוויזיה
האיטלקית, הציעו לו לעשות סרט
על נושא, שהיה מאז ומתמיד קרוב לליבו
— הקרקס. פליני נכנע.
מי שזוכר את סרטיו של פליני, בין אם
זה לה סטראדה או ש מונ ה וחצי, ג׳יולי אטה
של המלאכים או סאטירי קון, ודאי חש
בקרקס כנושא החוזר וצף בהם כחוט
השני. פליני מודה שזו היתר, חולשתו
מאז נעוריו, ועד היום לא השתחרר ממנה.
לכן, הצעת הטלוויזיה הלהיבה אותו והתוצאה
היתר, סרט בשם הליצנים אשר הוצג
בפסטיבל האחרון בונציה.
הסרט, שצולם כולו בפריז, מציג את כל
אותם הליצנים הוזתיקים והמפורסמים של
קרקסי העבר, החיים עתה בבתים קטנים או
במושבי־זקנים בפרברי העיר, ומחדש את
תעלוליהם הישנים בהיכלי הקרקס השונים,
כשליצנים צעירים יותר, מצרפת ומאיטליה,
חוזרים על תעלוליהם המפורסמים של
הדור הקודם.
קל לנחש כי פליני אינו מסתפק בהצגה
בלבד. הוא עוקב גם אחרי המסתתר מאחורי
האיפור, ומשחזר כמה סיפורים מפורסמים
מחיי הליצנים. למשל, האגדה על
אותו ליצן חולד, שברח יום אחד מביתר,חולים
כדי שיוכל לחזות בהופעותיהם
של כמה מחבריו, ולמחרת נמצא, באחת
מפינות האוהל, כשהוא ״מת מצחוק״ הלכה
למעשה.
אם כי סרטו של פליני נועד למסכים
הקטנים, נודע כבר בפסטיבל ונציה כי
מפיצים קפצו ורכשו את זכויותיו, והוא
יוקרן גם על מסכי הקולנוע ברחבי העולם•

אום בעקבות גור?
סרט טוב לכל הדיעות. רק שאני מתפלא לראות דוקא את פונדה, כותב התסריט והדמות הב
בסרט, אומר מה שהוא אומר ובאותה צורה שאמר זאת.
שני אנשים מחפשים את החיים. המסע ארוך ומייגע, ובדרכם הם פוגשים באנשים ובמצבים
ממינים שונים. חוזה שקטה ויפה, חווה שבה שורר השלום, השלווה והשקט. מושבת־היפיס ש
והכמיהה בה רב, אבל אין בה מהאושר והשקט. שוטרים מקומיים שהסנוביזם והסיפוק־העצמי צ
בהם שיטנה חסרת־כל־הצדקה כלפי גיבורינו. בית זונות אשר גס בו חסרה האהבה, ואשר ב
פוגשים בנערה הכמהה לדעת אהבת־אמת. אורגיה של מין וסמים שאין בה כדי לספק סיפוק ש
ממש, ושאר כל מה שהוא נותן הוא עיוות וסילוף וחיקוי עלוב לצרכיהם האמיתיים והעו
של האדם.
ולבסוף — מוות.
ואכן כזהו העולם החסר את האלוהים. אין בו כדי לספק. לכל היותר יתן לני אשליה של ס
בלא לגעת בעומק לבבותינו ובצרכינו האמיתיים. זהו עולם של שקר, וסוסו — מבוי ס
יאוש. כליון. מוות.
בין אם נזכר במרילין מונרו, שמתה אומללה ועזובה, או את ג׳יימי הנדריקס, שנפטר בבית־ד
לונדוני כתוצאה של הרעלת־סמים, אושנסתכל אל העולם מסביבנו — שהוא פרי אותה דרך
שאנו דוגלים בה, הדבר ברור.
באם נצטרף אל השניים בדרכם ובחיפושיהם אחרי החיים באותו סרט ,״אדם בעקבות גורלו׳׳ ,נצ
לקצור את שהם קצרו. אך יש דרך אחרת, דרך המוליכה לחיים, לאור, לשלוזה אמיתית, לטהרו
דרכו של אלוהים. דרך המשיח. דרכו של ישוע מצרת, דרך של אהבת־אמת ושל חיי־אמת.
זהו אותו סירוב לקבל על עצמנו כל זאת שמונע מאתנו את החיים, ועד שלא נדע להיכנע, לו
עורף לדרך־חיינו הרגילים, וללכת בדרכי אלוהים, לא נדע את החיים.
ת.ד 2234 .רמת־גן
מכתבים ייענו

ירובעל.
הודעה:
משום קריאה למילואים תהיה הפסקה של מספר שבועות בפירסומים אלו. עם קו!
הסליחה. הפרסום הבא ״ב־ 10 בנובמבר.

.איננה
מענגת-
הטאר
.אותה

שנה טובה !

הצעה מיוחדת
למורים

מרצים י*

סטודנטים

למדו תנ״ך בכתב ביבתכם.

שוחרי תנ״ך

ללא תשל ום
בקורסים המאורגנים מטעם:
בית־הספר הישראלי ללימוד
תנ״ד בתכתובת, ירושלים

כל קורם מכיל 40 שיעורים בכתב וניתן ללמוד אותו בעברית,
אנגלית או צרפתית.
פנה בכתב לת.ד , 10060 .ירושלים, והשיעורים ב תנ״ן ישלחו אליך

חינם

.העולםהז הי, שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • ביח־דסום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין 6י גלופות: צינקוגרפיה בססי בעיט •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.
להשיג בחנויות הצילום המובחרות

(המשך מעמוד )20
ממשית, מתלבטים ומתכחשים אף לעצמם
במציאות.

איש־הכוח, האיש הבלתי־מוס•
רי בהכרה מלאה, ייצג את הדור.
צו־הקיום הלאומי, שהביא להקמת
המדינה על חורכות השואה,
נראה חשוב לאין ערוך יותר מדברים
מופשטים כמו עקרונות.
זאת היתה הסיבה החיצונית למרד נגד
המוסר. אך יתכן שהיתר, גם סיבה פנימית.
דור העלייה השנייה — דורו של שמואל
דיין — היה דור של מוסר. הוא לא בא
לארץ רק כדי ליצור עוו חברה לאומנית
אחת, עוד חיה בג׳ונגל האנושי. הוא בא
גם כדי להימלט מעולם אי־הצדק של ממלכת
הצאר, מן העמל הסוציאלי של אירופה.
הוא בא להקים בארץ חברה חדשה,
מישטר סוציאלי שכולו צדק.
בני הדור הזה בילו לילות־שימורים ללא-
ספור בוזיכוחים לוהטים על מוסר וצדק.
בספר־זיכרונות שפורסם השנה, מתאר דויד
(״דולק״) הורוביץ, נגיד בנק ישראל, לילות
אלה בביתניה עילית, על גדת הירדן, לפני
שני דורות: כשמשתתפי הוויכוחים פורצים
בבכי מרוב התרגשות, יוצאים מן החדר
בהיסטריה, או מקשיבים איש לרעהו במתח
בלתי־אנושי.

רוח זו הולידה את המושב והקיבוץ,
את דגניה שבה נולד משה
דיין, ואת נהלל שכה גדל.
כ 7דור מורד בקודמי.

דורו של משה דיין מרד בדורו
של שמואל דיין, הפרגמטיות של
הלוחמים באה במקום המוסר של
המייסדים.

תר ישרארי
פי אותו חוק, מורד דור הנכדים
/בדור הבנים — דורו של אסי דיין בדורו
של משה דיין.
אין זה מרד חיצוני, כמרד הביטניקים ד
ההיפים בחו״ל, המגדלים שערות והמפסי־קים
להתרחץ כדי להיבדל מהוריהם, הצבועים
והמתחסדים. לא היה בישראל ״מרד
נוער״ חיצוני כזה, ועל כן היה נדמה ל,־
סוקרים השיטתיים כי אין מרד בכלל.

אולם היה מרד הרבה יותר
עמוק, הרבה יותר מהותי -והרבה
יותר ישראלי.

הסוכן בישראל בלמון בע״מ

למדי נקבנות

במכון הגדול בישראל
לעיבוד נתונים
בל יום נפתח קורס חדש

הקורסים כוללים לימוד כתיבה במכונה חינם אפשרות עבודה במקום למסיימות

פוליטכניקום

תל־אניג, ברנר ך \ .רמת-גן, רח׳ ביאליק ; 42
חיפה, שמריהו לוין ; 30
קרית־מוצקין, שדרות השופטים .2

המפיצים חב׳ נורית בע״מ
האוסטרולוגית המפורסמת
גולילה חוזה את
צפונות עתידך
* אהבה
* כסף
* קריירה
* בחירת
מקצוע
* התא מה בנישואין
טלפון ,233551 :תל־אביב

משה דיין אמר, למחרת מלחמת ששת־הימים
:״שבנו אל ההר, אל ערש ימי עמנו,
אל נחלת האבות, ארץ השופטים ומלכות
דויד. שבנו לחברון ולשכם, לבית־לחם ול־ענתות,
ליריחו ולמעברית הירדן. אינני מעלה
על דעתי שנינתק מהם!״
אסי דיין אמר :״כל מה שנוגע לשטח-
אדמה, בתור שכזה, אינו מקודש אצלי...
הצעקנות נוסח, אף שעל׳ — יהיו הצועקים
מי שיהיו — היא, לדעתי, דבר נורא!״
קשה לתאר ניגוד חותך יותר בין רוח
האב ובין רוח הבן.

אין אלה חילוקי-דעות פוליטיים.
זוהי רוח אחרת, השקפת־עולם
אחרת, תחושה מופרית אחרת.
אסי דיין מרגיש קירבה לסבו המנוח,
שמואל דיין. במורדם נגד האבות, שמרדו
באבותיהם, מתקרבים הנכדים אל הסבים.
זוהי מטוטלת טבעית.
המוסר החדש של הדור הצעיר מחפש
קשר אל המוסר הישן של דור הסבים —
מעל לראשיהם, ועל אפם וחמתם של האבות,
אשר בזו למוסר.
יתכן שזוהי הבשורה העיקרית של תש״ל,
מעל ומעבר לכל המאבקים הפוליטיים וה־הכרעות
על מלחמה ושלום:

קם בארץ דור הדש, דור המבקש
ערכים מוסריים, דור הומאניסטי
ואוניברסלי בהשקפתו, דור
לאומי אך לא לאומני, דור המושרש
במולדתו אך המתנגד לסיפוח
אדמת הזולת, דור העומד על
זכותו אך אינו מתכחש לזכויות
עם אחר -דור ישראלי שיש בו
משהו יהודי מובהק, בו בזמן שהוא
מרגיש את עצמו כחלק מן
הדור הצעיר בעולם כולו, המרים
את דגל השלום והצדק.
לדור הזה שייך איש־השנה של תש״ל.
ה עול ם הז ה 1726

״מה קרה, אבא,
?שכחת אותי, את
והילדה הקטנה שלד שכל־כר אהבת?״
תזוז־אביב שבצפון הר־אביב היא שמנה אגזידך,
שברביב הבהיה מברוה נווורות־ביה. ארא שהמורה
המברה אצל גהליאר ופלורבו כהן, ברוווב רידינג ,49
היא היווורה. מזינה • שהה גיהילה, והיא הובלהיה הורמה
בה 4ו, שהוווכרה להשפהה כהן לפגי שלוש שניה
נול־ ירי אביה בננה בימרה בתורכיה. בגיל וו הובאה
לארץ, והאו היא מבר ה כאן, בלי לב2ן ר בביה־הפר,
כשהכהף ההורה ננבורהה נשלה אל אביה.
הה דננהה של גיהילה נול הממן ה? איך ההרגשה
לעבוד בארץ רהוהה, הנוההה ההשפההה, ללא ביה־הפר
והברה? — והו היפורה האישי של גיהילה.
ך ) פ ע מי םאני מסתכלת דרך החלון
/של המטבח, כשאני רוחצת כלים ומזיעה,
ורואה את הילדים משחקים בחוץ,
או חוזרים מבית־הספר, והלב כואב לי.
אני חושבת, איזה מזל יש לילדים האלה,
הם יכולים לשחק וללמוד, ואני צריכה
לעבוד.
כאן בארץ זה לא כמו בתורכיה. שם
הרבה ילדות בגיל שלי הולכות לעבוד. אבל
כאן הילדות בגיל שלי הולכות לבית־ספר
ולומדות. בגלל זה אני נורא מתביישת,
שרק אני נשארת בבית ועובדת. כשאני
צריכה לצאת לשפוך את הזבל, אני תמיד
בורחת אם מישהו רואה אותי.
בגלל זה אני רוצה לנסוע מפה, לחזור
הביתה.

^ נילא מתלוננת שהעבודה פה קשה.
לא יכולה להגיד שרע לי. בתורכיה העבודה
היתד, הרבה יותר קשה. כאן אני
קמה בשש בבוקר, מכינה ארוחת־בוקר,
נותנת אוכל לקובי, הילד הקטן, מלבישה
אותו ומכינה אוכל לילדים האחרים, שילכו

ה 1191ךןךןך 1גמליאל ופלורט כהן,
רמת־אביב,
11 1 . 1 1 1 / 1 1 1תו שבי
בעלי בית־קפה בת חנה ה מרכזית בתל־אביב,
אשר הביאו את גימילה מתורכיה לישראל.

לבית הספר, אחר כך אני לוקחת את
קובי לגן, חוזרת, ועושה כביסה. לא את
הכל, רק של הילדים. אחר־כך עושה ספת־ג׳ה.
בצהרים אני מביאה את קובי מהגן,
וגם הולכת לחנות לקנות.
את כל העבודה אני גומרת עד 12
בצהרים. אחר־כך באה פלורט, בעלת־הבית,
ועושה צהרים. בצהרים יש אצלנו
בלגן גדול. יש לנו שלושה ילדים. חמי

דה, שהיא גדולה והולכת עוד מעט לצבא.
אורלי, שהיא בת תשע בערך, וקובי, שהוא
בן שלוש.

חדי האוכל אני עושה את הכלים,
ואחרי זה יורדת עם הילדים, אבל
בעיקר עם הילדות. את הילדים אני לא
כל־כו אוהבת. הם קוראים לי ג׳מילה
הערביה, ועוד דברים שאני לא תמיד מבינה,
בגלל שאני לא יודעת עברית טוב.
אבל יש פה ילדה אחת נחמדה שקורים
לה קלרי. היא ילדה טובה. גם מלמדת
אותי לקרוא ולכתוב.
בערך בשעה שש, אני עולה הביתה ומסתכלת
בטלוויזיה. אחר־כך אני עוזרת להכין
ארוחת־ערב, רוחצת את הכלים, ובזה
גמרתי את היום שלי. לפעמים אני הולכת
לבקר ממול הבית שלנו, יש שם שכנים
שבאו מתורכיה, אז אני יושבת איתם ומדברת,
איתם.
זה באמת לא כה קשה כמו בתורכיה, אך
בכל זאת קשה. אני כל הזמן עובדת, ואין
לי כוח. לפני כמה זמן פלורט היתה גם

לוקחת אותי במוצאי־שבת לעזור להם בבית
הקפה שלהם בתחנה המרכזית. אבל עכשיו
כבר לא. לא הסכמתי יותר. אמרתי להם
שאני עובדת כל־כך קשה כל השבוע, אין
לי כוח. לפחות שיתנו לי לנוח.
אבל לא בגלל העבודה רע לי. .יותר בגלל
שעצוב לי כאן. כל הזמן. בגלל שאני
לא כמו כולם.

ן • תורכיה עכרתי קשה, אבל לא
^ היד, לי כל־כך עצוב. נולדתי שם בעיר

בגיל 11 נלקחה ילדה תורכיה זו מבית הוריה, הובאה לישראל
כדי לעבוד במ שק־בית. כיוס, בגיל , 14 היא עדיין אינה מבקרת
בבית־ספר. התמורה לעבודתה נ שלחת י שירות לאביה בתורכיה.

אורייט, על יד העיר שישלי. האחות שלי
היתה עובדת בתור עוזרת־בית אצל האמא
של פלורט, בעיר שישלי. את כל הכסף
שהיתר, מרוויחה היה האבא שלי לוקח לעצמו.
לפני
שלוש שנים באה פלורט לתורכיה,
לבקר את האמא שלה. ראתה שם את אחותי
עובדת, ומצאה־חן בעיניה. הרבה בחורות
היו עובדות שם בבית. אחת בישלה, אחת
עשתה כביסה, ואחת היתה מגישה תה
ואוכל למאדאם. זאת היתד, האחות שלי.
שאלה אותה פלורט אולי יש לה עוד אחות,
שמוכנה לבוא לעבוד בישראל אצלה. אז

אחותי סיפרה לה עלי דברים טובים.

חותי באה הביתה, וסיפרה לי על
המשפחה שבאה מישראל ושרוצים לקחת
אותי איתם. אני אותו זמן כבר עבדתי
במשק־בית, ותיכף רציתי לנסוע איתם.
למה חשבתי שלוקחים אותי לטיול.
אני הייתי עובדת במשק־בית כבר מגיל
עשר. אמא שלי מתה כשהייתי קטנה, ואבא
התחתן עוד פעם עם אשה אחרת. לאשר, זו
היו שלושה ילדים משלה, וכשהיא התחתנה
(המשך בעמוד 8ג)

במדינה
הגדלת

די עו ת
ביי ת מילה —
אטון ליהודיס

הפר 7ז*ם
הגדולה

״ברית־המילה תגרום לניוונו של העם היהודי.
היא גורמת לטימטום, לאי־התפת־חותה
המלאה של הגולגולת — ומשום
כך של המוח — של התינוק הנימול,
ולהתבגרות מינית מוקדמת מדי״.
וזוהי, לדעתו של אדיר פיבישביץ, סטו־דנט
שנה שלישית למיקרוביולוגיה באוניברסיטה
בתל־אביב, הסכנה הגדולה שממנה
יש להציל את עם ישראל — ויפה שעה
אחת קודם. לשם כך, מתעתד אדיר לצאת
במלחמת הסברה. מייד כשיסיים את לימודיו.
לכרות השדיים. כמדען צעיר ועולה,
יש לאדיר גם הסבר מדעי לטענתו. כלומר,
לא בדיוק הסבר, אלא הנחה. המילה, סו־

תתקיים

בסוכות

יום ג ,20.10.1970 /בשעה 8.00 בערב
ב״בית סוקולוב״ ,רחוב קפלן ,4ת״א
הקהל מוזמן

פדראעןןן ; מכונית פיאט 124
(לא כולל מיסיס)

פרסע4ני:

6פרטי טיטה לשוויץ

קנח שעון טיסו והששוף נהגו לה
(בסילוני אל־על)

פרסע 1לין ןןי ; 10 פרטי שעון־מעורר ״טוויצה״
תוצרת שוויץ, מהמעולים בעולם

פרטים בחנויות טיסו ה מוס מכו ת

* יוסף פיק *
חייטות מעולה
חיפה, רח׳ הרצל ,32 טלפון 63906

שפה מיוחדת לנשים באי דומיניקה קיים מנהג שאין
לו אח ודוגמה בשום מקום אחר
בעולם: לנשים באי זה יש שפת־דיבור
מיוחדת משלהן, שהגברים
אינם יודעים אותה ואינם דוברים
בה. כך יכולות הנשים לדבר בינן
לבין עצמן בענינים הנוגעים רק
להן. ואמנם, גברים לא ימצאו בודאי
עניין רב בכך, אבל נשים
מדברות ביניהן בהתלהבות רבה על
הגמישונים של ״מרסי׳׳ כי בגמישד
נים של ״מרסי״ אין בעייה של
התאמה — ברוב גמישותם הם מתאימים
לכל אשה (מגובה 1.50 עד
1.75 מטרים וממשקל 45 עד 68
ק״ג) .ועוד בשורה משמחת: המסים
על גרבי־מכנס עלו מאד, אבל מחיר
הגמישונים של ״מרסי״ לא עלה
בינתיים!

נשים נואנוינ 1ת בנדבי

סטודנט פיכישביץ

מאחל לכל לקוחותיו, ידידיו,
מכריו ולכל בית ישראל

שנה טובה ומבורכת

״אמקור״
מוציא לשוק
רדיו למכוניות
למבחר המגוון של מוצרי ״אמקור״,
מתווסף כעת מקלט רדיו למכוניות.
מקלט רדיו למכוניות ״אמקור״ ניתן
להתקנה בכל סוגי המכוניות, ללא
התחשבות בגודלב או צורתם. למקלט
רגישות גבוהה המאפשרת קליטה
בתנאים קשים. לרוכש תינתן
אחריות לשנתיים (ע״י בית החרושת
״אממן״) .שווק המכשיר ייעשה באמצעות
״אמפא״ ומרכיבי רדיו
למכוניות מוסמכים.

לתת

לחתוך —

בר הוא׳ גורמת להפרעה בפעילות ההורמונים.
כל מה שנדרש, מסביר הוא,
זה להוכיח את הטענה באמצעות ביצוע
שורת ניסויי מילה בעכברים.
ומה בקשר לטענות בעד ברית־מילה?
לאדיר תשובה מוחצת: אשר לעניין ההיגיינה
— אפשר לפתור זאת על־ידי רחצה
פשוטה. ואשר למיעוט מקרי סרטן־הפין
בין נימולים — הרי שלפי קו מחשבה
זה, צריך היה לכרות לנשים את שדיהן,
בגלל ריבוי סרטן השד.״
להתחתן -רק עם נוצריה. הסטודנט
הצעיר פיתח את התיאוריה שלו
לא בעקבות תגליות שנתקבל בהן במעבדה,
אלא לאחר שנפל לידיו באקראי סיפרו
של חיפאי בשם בר־טובה, הדן בסכנות
הנוראות של המילה. התורה נראתה לאדיר,
והוא החל מפיץ אותה.
ועד כדי כך חזקה אמונתו, שכאשר יתחתן,
יעשה זאת רק עם נוצריה :״אחרי
הכל,״ מסביר הוא ,״אם אתחתן עם יהודיה,
היא עלולה לדרוש למול את ילדינו.״

מ שפט
לא מפתה
את רען
התלונות שהגיעו אל הנהלת הדואר, לפני
מספר שבועות, היו מהסוג הזוכה לטיפול
קפדני ומזורז: כמה מתושבי רמת־גן
התלוננו, כל אחד בנפרד, כי לא קיבלו
את איגרות מלווה־הקליטה שנשלחו אליהם
על־ידי משרד האוצר.
חקירת קציני־הביטחון של הדואר העלתה
שהמדובר בתשע איגרות, שכולן נועדו
לכתובות שהשתייכו לאיזור החלוקה של
דוור אחד: מרדכי מיכל. ערך האיגרות שנעלמו
3,000 :ל״י.
ההודאה — נסהטה. מנהל הסניף
של מיכל וקצין־ביטחון של הדואר זימנו
אותו לחקירה, הבטיחו לו כי אם יודה
ויחזיר, לא יגישו תלונה במשטרה. כאשר
לא השתכנע, הפעילו לחץ, הביאוהו במכונית
לתחנת משטרת רמת־גן.
על סף תחנת המשטרה שינה מיכל
טעמו, הודה בגניבת האיגרות. שני חוק״
ריו נתגלו כגמישים ביותר ביחס להבט־ה
עול ם הז ה 1726

חותיהם, הגישו נגדו תלונה במשטרה, והוא
נעצר.
הדוור חש עצמו מרומה, פנה נזעם ל-
עורך־דין. כשהופיע בשבוע שעבר בפני
השופט חיים דבורין, בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, הכחיש סניגורו, עורך־הדיו
דרור מקרין, את ההודאה, טען כי היא
נסחטה ממרשו. לדברי מקרין, הודה מיכל
בעבירה שלא ביצע כלל, בגלל אופיו החלש,
והלחץ וההבטחות שהופעלו עליו.
עיסקה דא חוקית. הבטחות אלו,
טען מקרין, היו בלתי חוקיות. לפי חוק
העלמת עבירות , 1959 הרי ״איש ציבור
שנודע לו על עבירה, חייב לדווח על כך
למשטרה.״ מנהל סניף הדואר וקצין־הבי־טחון
הינם עובדי ציבור, טען הסניגור,
ואסור היה עליהם להציע לנאשם את ה־עיסקה
הבלתי חוקית.
טענה שנתקבלה על־ידי השופט, אשר
שיחרר את מרדכי מיכל בערבות עצמית
של 2,000ל״י.

הספר הראשון והיחיד בארץ סבול! עבדיו!

בשניים

אהבה

ספרים

אין לטפל באשה בוגדת, ולהיפך נדמה לך שאשתך בוגדת בך? נדמה לאשתך
שאתה עושה לה את זה? מעתה,
תוכלו לפתור את הבעייה במו־ידיכם. בעבר
צריך היית לפנות לבלש פרטי כדי
להיפטר מחיידק הקינאה. פיתרון יעיל, אך
לא תמיד מעשי. לפעמים אין לאדם מספיק
כסף בשביל שטויות כאלו. לפעמים
הוא מתבייש. אבל מעתה, יוכל האדם להיות
החוקר הפרטי של עצמו.
איך לא להתגלות. את עקרון השירות
העצמי הביא לתחום הבלשות החוקר
הפרטי יהודה טננבאום 37 איש
משטרה במשך 15 שנים וחוקר פרטי בשנתיים
האחרונות. בסיפרו החדש כיצד
להיות בלש, חוקר פרטי? מספק טננבאום
תדריך מדוייק לכל המעוניין כיצד מבצ־עין
את המלאכה: איך לוודא אם אכן נמצא
הבעל בישיבה כמו שהוא טוען. איך
לבצע מבלי להתגלות, מעקב יום, מעקב
לילה, ברגל, ברכב. מה לעשות אם נתגלית(
.להסתלק) איך לאסוף מידע על־ידי
תיחקור מקומות ואנשים. בקיצור — התורה
כולה על רגל אחת.
כישלון כגלל התרגשות. טננבאום
הגיע לרעיונו לאחר ששוב ושוב נתקל
בלקוחות שהודו כי היססו עת רבה לפני
שאזרו עוז להופיע במשרדו. טענה זו נגעה
לליבו, כי גם הוא עצמו לא חיבב בשעתו
שוטרים. כאשר עלה ארצה ב־ 1947 מפולין

זוג מורים דניים מדגימים בעשרות רבות של צילומי עירום נהדרים א ת חבל
אודות ״איך לעשות אהבה״ .הספר שזכה להצלחה חסר ת תקדים ( מאות אלפי
עותקים תוך חודשים ספורים) בבל ארצות־אירופה וארה״ב.
כריכה מהודרת * פורמט אלבומי * נייר משובח
וכל זה במחיר של — 2.ו ל״י בלבד
הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
גזו רושלח.
ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת אלגנטי
הזמנה /חצהרה
לכבוד
כל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעברית
,,אלבית״ ,חוצאה־לאור ת.ד ,33144 .תל־אביב.
כתוספת פרקים מיוחדים על אברי־המין (כולל תרשימים).
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעה.

הספר שחייב להימצא
בחדר־המישות של בל זוג נשוי

בוטיק טופז
פותח שעריו;

החייל שלי יחזור ובינתיים במעוזים, בביקעה, ברמה
שלח לו ד״ש חיה

הו1ונ!ם ה 1ה
בל שבוע

מיגצע מיוחד לחיילים
מינוי לכהובתכבאית
בהנחה של 5 0
ל ח צי שנה 15 :ל ״ י ; ל שנ האחת 29 :ל׳׳י

חוקר טנגכאום
— עשה זאת בעצמך

מולדתו, היתד, המילה השנואה עליו ביותר
משטרה למרות זאת, התגייס למשטרה
בעצמו מיד לאחר שסיים את שירותו ב־צה״ל.
אחרי הכל, החליט, שוטר יהודי איננו
שוטר פולני.
כך יצא לאור הספר המקורי, הכולל
תמצית הרצאותיו של הסופר בקורסים לחוקרים
פרטיים, סעיפי החוק הנוגעים לנושא,
ושיטות תצפיות, מעקבים וכדומה.
ואילו לאלו שיקראו את הספר, ינסו את
כוחם, וייכשלו עקב התרגשותם הרבה, יש
לסופר עצה בדוקה:
לפנות לחוקר פרטי.

מלאושלחלת. ד 136 .ת ל ־ אגיב
נא למלוח
לכתובת זו :
מס׳ אימי

את ״חעולם

הזח״ לחעי

מנח

נא למלוח אלי בדואר חוזר את חס#י
״ אהבהכ שניי ם ״ .ר״ב מיק מס׳ __
על בנק --ע ל סך — 12.ל״י בלבד.
אני טעחיר בזח מאני מעל גיל •.1
מם --גיל __
בתובת.
חתימח

למנה

אחת

דואר בבאי
ר״ב סך 15ל״י (חצי שנח) 29 ,ל״י (שנח) — למחוק המיותר

בוטיק תכשיטים יחיד בסוגו בישראל,
השואב השראתו מעולם אופנה צעיר,
הבא לבטויו במוסיקה משלו (קירות
הבוטיק והמוסיקה הנשמעת ברקע לקוחים
מפסטיבל ה״פוס״ הנודע בווד־סטוק)
,בצורת הלבוש המיוחדת ולאחרונה,
יותר ויותר בתכשיטים שונים
ומשונים לה וגם לו, ככל העולה על
הגוף. בוטיק טופז מציע למבקריו
עולם תכשיטים שלם בפני עצמו, הכולל
את מיטב הפיתוחים והעיצובים בחב־שיטנות
העולמית.
לאופנת הערב מציג הבוטיק מבחר נדיר
של פריטי לבוש עשויים מתכת!
שמלות, חצאיות, ז׳קטים, צעיפים ואף
חזיות — חלקי לבוש העשויים להחליף
את כל מה שהכרנו עד כה
ולאופנת היום מאפשר לכן (וגם לכם)
הבוטיק להשתולל בתכשיטי עץ ועור.
לרשותך מערכות, תכשיטים עשויים מעור
גם לא מעובד בצרוף אביזרי מתכת:
עגילים, מחרוזות, תליונים ואף צמידים
עשויים עור ומתכת.
סגנון נוסף שאינו מחייב אך ורק את
הצעירות היא אופנת תכשיטי הפומפונים:
מבחר חגורות שזורות עם כדורי
עץ צבעוניים ופומפונים וכן עגילים
תואמים.
אטרקציה מיוחדת הן חגורות העור במבחר
עיצובים רב, הניתנות להתאמה
לכל בגד ולכל אירוע.
חשוב לציין כי כל דגמי הבוטיק החדש
הם אקסקלוסיביים וכולם מיובאים ממרכזי
אופנה באירופה.
בוטיק טופז, פנינה חדשה בנוף האופנה
הדיזנגופית, יהוד, ללא ספק מוקד
משיכה והתענינות לצעירים רבים, כי
מלבד היותו בוטיק תצוגה ומכירה יש
בתוכו גם בית־קפד, בהחלט לא שגרתי,
מראות מרשימים (כגון הקלידוסקופים
של עיטורי הזכוכית הצבעוניים, מעשה
ידיו של האמן יוסי הלוי) ,והעיקר,
הרבה, הרבה מאווירת ה״פוס״ הטיפוסית,
בשילוב אווירת ״טופז״ המיוחדת.

שפחה פדמרו־אפיב
(המשך מעמוד )35
עם האבא שלי, היא הוציאה אותי ואת
שתי האחיות שלי מבית־הספר, אחרי שלוש
כיתות, ושלחה אותנו לעבוד• רק הילדים
שלה המשיכו ללכת לבית־ססר.
בגלל כל זה, חשבתי שכדאי לי לנסוע.
האחיות שלי לא רצו. הן אמרו לי שאני
אבכה כשאני אהיה שם, אבל אז לא יהיה
לי מה לעשות .״רק תוכלי לדפוק את
הראש שלך בקיר,״ אמד האחות הגדולה
שלי.

^ כד אני בכל זאת התעקשתי. חשבתי
שיהיה לי כאן טוב. אז פלורט ובעלה
הוציאו לי פספורט ואמרו כאילו הם הדווים
שלי ואני באד, להיות אורחת שלהם
בישראל. כי הם ידעו שאסור להביא ילדה
קטנה כמוני בשביל לעבוד. הם גם אמרו
לי לא להגיד לאף אחד שאני באה לעבוד
אצלם, כי אז יכניסו את האבא שלי לבית־סוהר
בגלל שהוא עושה דבר כזה ושולח
את הילדה שלו לעבוד.
אבא שלי מסכן, אין לו כסף. הוא סנ־

״עצוב לי כאן,
כי אני לא כמו
כל הילדים״
דלר ומרוויח מעם. רק מאז שאני והאחיות
שלי התחלנו לעבוד במשק־בית והוא היה
לוקח את הכסף שהרווחנו, נהיה לו קצת
יותר טוב.
גם האחות הגדולה שלי נסעה לחוץ־
לארץ. אבל היא נסעה לגרמניה. רצתה
להיות שחקנית קולנוע. המשפחה שלנו
מוסלמים, אבל אבא הירשה לה לנסוע.

אז שבאתי לישראל, אני מתגעגעת
מאוד הביתה. שלוש שנים אני כבר פה,
וקיבלתי מאבא שלי אולי שלושה מכתבים
רק. לא יודעת למה. לפני כמה זמן כתבתי
לו :״מה קרה אבא, אתה שכחת אותי? את
הילדה הקטנה שלך ג׳מילה, שאהבת אותי
כל־כך?״ ככה כתבתי לו. אבל אני מפחדת
שהוא שכח אותי. לא קיבלתי ממנו תשובה.
אבל
עוד מעט יהיה פורים, ואז יהיה
שלוש שנים שבאתי לכאן, ויהיו מוכרחים
להחזיר אותי לתורכיה. אני רוצה לחזור
לשם ולעבוד, אבל לא לתת לאבא שלי את
הכסף. אני רוצה לשים אותו בבנק, וגם
ללמוד משהו, בגלל שאני לא רוצה להיות
סתם אחת ככה. וכשאני אתחתן, יהיה לי
הכסף שלי לקנות כל מה שצריך בשביל
הבית. ואחרי שאני אתחתן, אולי אני אבוא
לבקר בישראל, אם הבעל שלי ירצה לבוא
איתי.

ך* ה כארץ אני לא מקבלת שום כסף.
^ גמליאל שולח כל חודש כסף לאבא
שלי, אני לא יודעת כמה. אני לא יודעת
גם כמה נתן לו כשלקחו אותי לכאן. לי

״אני רק! ילדה
?וטנה, בסר־הכל,
שלא צריכה לעבוד״

עם 5יצירות המוסת ע 1ל דובק !

בעצמי לא נותנים אפילו גרוש. אבל פלו־רט
קונה לי בגדים ולוקחת אותי איתם למסיבות
וגם לקולנוע — כאשר יש סרט
תורכי.
בכלל פלורט היא אשה טובה. אבל אני
מחכה כבר שיהיה פורים ואחזור לתורכיה.
לעבוד אני יכולה שם, עם המשפחה שלי.
בשביל זה לא צריך לבוא לישראל. אני
הרי רק ילדה קטנה, שלא צריכה לעבוד.
שצריכה רק ללכת לבית־ספר ולשחק, כמו
כל הילדים.

בעולם סוטים בצמרת

יוני השנה. היה זה אז שהשניים הכירו
את מינורטי, סטודנט צעיר. הוא הפך לאורח
רצוי בחדר המיטות של הזוג קזאטי.
מאחר שהוא מצא־חן במיוחד בעיני אנה,
העמיד הגראף לרשותו מכונית יגואר ארומה׳
ועמד לקנות לו וירת־פאר ברומא.
הגראף קזאטי יכול היה בהחלט להרשות
לעצמו מותרות כאלו. הוא בא מאחת ה-
מישפחות הוותיקות של רומא, שלט במרבית
עסקי הביטוח של איטליה, והיה בעל
אחוזות ורכוש שאינם ניתנים להערכה מ־דוייקת
עדיין. מבחינה זו, הוא השתייך
לצמרת האצולה הוותיקה ביותר של אירו־

ולא רק מבחינה זו. העושר העצום, חוסי
המטרה והאתגר בחיים, גרמו, וגורמים,
לרבים מבני אצולה זו להתנוון, לחפש אתגרים
ותענוגות בכיוונים מעוותים. זה גם
מה שקרה לקזאטי.

איטליה

״כל כך הרבה דם לא ראיתי בחיי.״ כש-
מכריז זאת בריגאדיר אלברטו סאראטו,
מפקד מחלקת מקרי־הרצח של משטרת רומא׳
אכן צריך המחזה להיות מיוחד במינו.
הוא היה: בסלון ההדור של הוילה הנהדרת,
ברובע המפואר ביותר של רומא, גילו
סאראטו ואנשיו שלוש גופות: שתיים נקובות
ככברה ברובה צייד רב־עוצמה, אחת
מרוסקת קודקוד. על מסגרת אחת התמונות,
על הקיר, גילה הרופא המשטרתי אוזן
שהועפה לשם.
כיצד לטפל באשה. הרצח המשולש,
שאירע ב־ 30 לאוגוסט השנה, היה החלק
השקט יותר של הפרשה. השערוריה האמיתית,
המרעישה כרגע את איטליה, נחשפה
רק בעיקבותיו.
את הרצח ביצע בעל הוילה, הגרף קמילו
(דון קמיליו) קזאטי 34 אחד מעשירי אי־

אחרי מאות גברים

נדצח #אנה קזאטי
הבילוי במיטה

-בגידה.

החתול השחור עבר בינו ובין אשתו כאשר
גילה, לתדהמתו, כי אנה התאהבה במינורטי
והיא נפגשת איתו בחשאי, מבלי שקזאטי
יוכל לחזות בהם. התגלית נפלה על הגראף
כרעם ביום בהיר .״אשתי בגדה בי,״ הכריז
בפני ידידיו .״זו הפעם הראשונה שהיא
משקרת לי.״ היתד. זו פגיעה חמורה מדי
בכבודו, והוא החליט לנקום אותה.
בערב 3071 לאוגוסט הוא הזמין את מי־נורטי
לוילה שלו. כדרכו, כתב בדייקנות
מראש ביומנו את מה שקרה, ואת האקס
האחרון העומד לקרות. הוא שיחרר את
המשרת, הוסיף ביומן קטע שבו הסביר
כי ללא אהבתה של אנה, חייו אינם
חיים, נכנס לסלון, וירה בשניהם ובעצמו.
אעליה לקראת חיסול
דלק ת־ הפדקיס?
עד היום היה הנפל — זה העובר המוצא
מרחם האשד, בעת הגרידה — מושלך לפח
או למשרפה. לאחרונה, בבית־החולים סטוק־מנדוויל
בלונדון, נמצא לו שימוש אחר:
אצבעות רגליו וידיו מופרדות ממנו, גדלות
בנפרד בתנאי מעבדה.
הרעיון נשמע קצת מבעית, למרות שנפל
איננו עדיין יצור אנוש. אולם המטרה
נועדה לעזור ליצורי אנוש. תהליך זה, של
יצירת אפשרות לאברי הנפל להמשיך ולגדול
בנפרד, נעשה במיסגרת מחקר של רופא
הודי, ק .ט. ראג׳אן, במחלת דלקת־הפרקים.
צוות־המחקר של הרופא מזריק
לתוך האברים הגדלים חומרי־ניסוי המשפיעים
בצורות שונות על צורת צמיחת האצבעות.
בדרך זו, מאמינים החוקרים, ימצאו
את הדרך לחיסול המחלה, הגורמת
סבל קשה למיליונים ברחבי העולם.

גראף קאמילו קזאטי ואשתו אגה
גברים במיטת האשה

טליה הגדולים ביותר. הוא ירד, ברובה־הציד
שלו באשתו היפהפייה אנה ובסטו־דנט
בשם מוסימו מינורטי, אחר התאבד
על־ידי כדור אקדח ברקה.
את הסיבה לכך גילתה המשטרה ביומנו,
וכך התגלה גם לפשוטי העם מה שהיה
ידוע זה זמן רב בחוגי האצולה של ארץ
זו, אודות נוהגיו המיניים של האציל המיוחס:
הוא היה מספק מאהבים לאשתו,
מדריך אותם כיצד בדיוק לטפל בה, ואחר
צופה במחזה. כך בא על סיפוקו.
הגברים ׳*״יפק לאשתו. אשתו,
אנה, שיתפה פעולה ברצון. היא היתד, בת
16 כאשר הגיעה ב־ 1945 לרומא מעיירה
קטנה. היא החלה דרכה כעוזרת בית, עלתה
לדרגת מלצרית, הפכה דוגמנית, פגשה בסוחר
עשיר והתחתנה איתו.
גם קזאטי היה נשוי כאשר פגש לראשונה
את אנה. הדבר לא הפריע לו. הוא קיבל
את הסכמת אשתו להתגרש תמורת ששה

מליון ל״י, שיכנע גם את אנה להתגרש
מבעלה, והשניים נישאו זה לזו. לבני מעמדו
של קזאטי, מאפשרת ועדת הגירושין
של ד,כנסיה הקאתולית להתגרש בלי בעיות
מיותרות.
המלצרית אשת הסוחר לשעבר למדה מהר
מאוד את אורח־חייהם ש? בני־האצולה המנוונת
— כולל את סטיותיהם המגוונות.
הפרטים המלאים על סטיות אלו נרשמו
במפורט ביומנו של קזאטי, בצורה כרונולוגית,
לצד רישומי עיסקות, הוצאות כספיות,
ושאר פרטים יומיומיים — כגון
הסכומים המדוייקים ששילם לגברים השונים
ששכבו עם אשתו. באחת ההזדמנויות,
כאשר בילה הזוג האריסטוקרטי על שפת
הים, תפש הגראף חייל צעיר, הציע לו
לשכב עם אשתו תמורת 170ל״י .״הוא
הסכים, ובתודה,״ כתב הגראף ביומנו.
הבעל קנה יגואר למאהב. וכך חיו
בני הזוג באושר ובהרמוניה — עד חודש

מאהב מוסימו מינורטי
— הוביל לאהבת

במדינה
#זעצריס מינהל״ם

מי אשם
בנסיגה 7

יום הרביעי, התשיעי לספטמבר, נועד
להיות יום גדול לכל ישראלי החרד לזכויות
האזרח בישראל: ביום זה עמד להיות
משוחרר מכלא דמון, ללא פירסומת מיותרת,
אחד מוותיקי העצירים המינהליים
בארץ — המשורר הערבי פאוזי אל־אסמר.
לא היה זה גם מיקרה חריג: פאוזי
היה אחד משורה ארוכה של עצורים מיני
הליים מקרב ערביי ישראל, המשוחררים
בהדרגה בעת האחרונה — ואחד האחרונים:
מיספר העצירים שעדיין לא שוחררו
רצטמצם ל־ .15 אחד ממנהלי כלא דמון ידע
לגלות כי תהליך זה הוא תוצאת החלטה
לחסל את המעצר המינהלי בארץ.

לא מים ״,לא אוכל, לא אוויר.
אלא שבמקום יום גדול, הפך התש־עי לספטמבר
ליום שחור: ללא הודעה מוקדמת,
הועברו העצירים המינהליים, ישראלים כתושבי
השטחים, לכלא רמלה. תנאיהם שם
הוחמרו: הם שוכנו באגף אחד עם אסירים
שפוטים, הושארו כלואים בתאיהם
מרבית שעות היום, זכו לאוכל גרוע. פאוזי,
לדוגמה, לא זכה לקבל את המזון הדיאטטי
שלו, אותו היה מקבל בכלא דמון
מאז שהתפתח אצלו אולקוס, בעיקבות
שביתת־הרעב שלו•
כן נמנעה מהעצירים גישה לסיפריה, וכל
סיפריהם שהיו עימם בדמון ובירושלים,
נלקחו מהם. בניגוד לשני עיתונים יומיים,
הארץ ומעריב שהיו מקבלים לפני כן,
החלו מקבלים מעתה רק את מעריב. בניגוד
לדמון, אין להם ברמלה מים חמים בחדרם.
זכותם לכתוב מכתבים צומצמה,
ויחס הסוהרים אליהם הפך נוקשה.
מיכלול הפרטים הורה רק על אפשרות
אחת: המדיניות נשתנתה. מישהו החליט
על נסיגה מדרך הליברליזציה. מי, ולמה
— זאת נותר לחשוף.

מועצות מקומיות

צרותיו ש
הח״כ משדרות

ל־יי קצרנות
מכון פסיכולוגי

עברית ו/או אנגלית

חיש־קל ובהצלחה בטוחה
(ב־ 8שעורים של שעתיים)

ב-״אולפן גרג״ (כר־יקמא)
ת״א: גורמן ,5טל 227827 .
י־ם :״הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בית־ספר ״במעלה״

קורס הדש אחרי החגים

לשנה -החדשה !

עם מצלמה —:מבחר גדוד
בחנות מקצועית

בהנהלת נתן רזניק

צלוטי פספוורט, ביו״רגע !
העתקת מסמכים בו במקום

חרפית מתח ולמוד חפנוזה
טפול בחוסר בטחון
ותסביכים

הגדלות צבעוניות ע״י
מעבדות משוכללות

ח״* ,המלך ג׳ורג׳
בשעות . 15.00—18.00 :
חיפה, טלפון .69300 :

יחנסיה ריאלית
נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תסל״א לכתות בוקר טי, י׳ ,י״א, י״ב
תיכון מקצועי במגמות
תיכון עיוני במגמות

הומניסטית
ריאלית

דדיו־אלקטרוניקה
טלויזיה -תעופה

לבורנטים כימיים
גרפיקה-שרטוט
צי ור אופנה
פקידות

בל המגמות כוללות הכנה לבחינות בגרות
הוראה ע״י מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות
ת ל ״ א כי ב סרטים והרשמה: ברגר 117
5־1 ,8־ 9מפנת אלנבי.
1 55

חיפהק רי ת׳י
מוצ קין שמריהו לוין 30 שדרות
השופטים 2

כ ת ־י ם
חו לון
רמת ־ גן רוטשילד 33
ביאליק 42 ליד המצבה סוקולוב 68

כני ־ כרק
חברון 22
פתח ־ ת קו ה
,77ר״ג
בר־כוכבא 1
מפנת מודיעין [

יונתן יפרח איננו רק ח״כ, אלא גם
יו״ר המועצה המקומית שדרות. כבוד
כפול זה גרם לכך שבימים אלו הוגשה
נגדו בקשה להסרת חסינותו.
זה התחיל כאשר תושב שדרות קרלוט
קוזניץ החליט שהוא רוצה קיוסק, איישם
ערב הבחירות האחרונות לכנסת ולמועצות
המקומיות, בנובמבר אשתקד. הלך אצל
יפרח, וזכה ברשיון לקיוסק. ולא סתם
קיוסק, אלא קיוסק בלעדי בבריכת־השחייה
החדשה שנועדה להיפתח בעיירה.
״זונה מלוכלכת.״ אלא שמיד אחרי
זה, החליט קרלום בי ברצונו להקים רשימה
מתחרה לזו של יפרח, לנסות להגיע לראשות
המועצה. הלך ועשה, והתחרה בבחירות
ברשימתו של יפרח.
בראשות המועצה לא זכה קרלוס, אולם
בתגובה הולמת זכה, אם גם באחור של
חצי שנה. כאשר נפתחה הבריכה בטקס
חגיגי בראשון למאי השנה, גילו קרלוס
ורעייתו, למגינת־ליבם, כי בדיוק ליד הקיוסק
שלהם הוקם קיוסק שני — אשר
בו נמכרו גם כרטיסי כניסה לבריכה.
רעייתו של קרלוס, רבקה, ניגשה בלהט
האופייני לה אל דוכן הנכבדים, הטיחה
בפני ראש־המועצה :״זאת מילת הכבוד
שלך — ככה מתנהג ראש מועצה?״ לטענת
פרקליטה של רבקה, ענה לה יפרח בתשובה
:״זונה מלוכלכת,״ כשהוא מוסיף
גם תרגום בפולנית .״שקרן, מקבל שוחד
שכמוך,״ צעקה רבקה בחזרה. ראה יפרח
עצמו נעלב בגלל קריאה זו, והגיש נגד
רבקה תלונה על העלבת עובד ציבור.
ייקוב הדין את הח״כ. רבקה לא
נשארה חייבת, הגישה תלונה נגדית על
ה״זונה.״ השיבה לה המשטרה במכתב
אדיב, כי ״אמנם הנסיבות מהוות עבירה,
אך אינן מצדיקות תביעה משפטית,״ יעצה
לה להגיש קובלנה אזרחית נגד ראש המועצה.
אלא שאת זאת לא יכלה רבקה
לעשות, כי יפרח מחוסן עקב היותו גם
עובדה זו לא הבהילה כלל את

אשתו הלוחמת של קרלוס: בלי להסס
רגע, הגישה באמצעות סניגורה, עורף־הדין
ישעיהו לויט, בקשה ליועץ המשפטי להסיר
את חסינותו של הח״ב.
ה עול ם הז ה 1726

סיפור הצלחתו הפנטסטית
* של ישראלי אשר התגלה
>*.כאהד מטובי הצלמים בעולם
מי מאיהנו איננו אוהב סיפור־הצלחה של ישראלי בחוצלארץ ן אנו מזדהים ע 0
כל כוכבנית או שחקן המקבלים תפקיד גפראנקפורט או בניו״ג׳רסי, מוחאים כף
לכל צייר או איש־עסקים החותם על חוזה בג׳קארטה או סינגאפור. כשישראלי
השוהה שנים אחדות בחוצלארץ אינו זוכה בהצלחה כזו — הוא טורח להמציא
אותה, כדי שלא יכבוש את פניו בעפר עת ישוב לביקור־מולדת.
על כן נעים לספר טיפור כזה כשהוא נכון לגמרי, אמנון בר־טור אינו כוכב או
פוליטיקאי — אלא סתם צלם, שהצליח בעזרת שני כישרונותיו העיקריים: כוחו
לקסום לנשים ויכולתו להפעיל מצלמה (ראה תמונה משמאל).
בעמודים אלה מספר אמנון, צבר בן , 28 המשמש מזה שנתיים כצלם־המערכת של
הירחון ״פנטהאוז״ — שהוא ה״פלייבוי״ האירופי — לכתב ״העולם הזה״ בלונדון,
כיצד זכה להצלחה בינלאומית במיקצועו, הפן לצלם הישראלי הראשון שהגיע
לצמרת הבינלאומית — ואגב כך הפך גם למלך החתיכות המעורטלות של הבירה
— הנחשבת כיום לנועזת ביותר באירופה.

שערי הירחון האירופאי ״פנטהאוז״ -יצירותיו של אמנון בר־טור

״אינו ׳נול לצפות מנעוה שתתפשט בפניו ב
כ־ 200—150 לירות שטרלינג עבור סידרת
צילומים.
אותה עת עבר כתב־עת לונדוני אחר
תהליך של ריאורגניזציה. היה זה הפנטהאוז
המפורסם. פנטהאוז נוצר על־ידי צייר,
קריקטוריסט, צלם וגראפיקאי בשם בוב
גוצ׳יוני, אמריקאי ממוצא איטלקי שהשתקע
באירופה. הוא עבד כאן כקריקטו־ריסט
וגראפיקאי, ויום אחד לקח הלוואה
בנקאית של 300 לירות שטרלינג, ושלח חצי
מיליון מכתבים מודפסים בהידור.
המכתבים כללו, בצידם האחד, תצלום־עירום
מפואר ביותר של חתיכה. בצד השני היתד,
הצעה לחתום לשנה על כתב־העת — שטרם
נולד, למעשה.

לפנטהאוז היה אז צלם אחר, מפורסם
מאוד — צלם הלייף־מאגאזין לשעבר, פי־ליף
אוססרן. אבל בוב גוצ׳יוני חיפש מישהו
צעיר, בעל גישה טרייה, אמנותית
ורגישה יותר. הוא החליט לנסות אותי.

עירום -או
לא עירום י

ך* שנפגשנו, הוא עבר על תצלומי ו־שקופיותי
.״טוב, אז כמה אתה רוצה
בשבילן?׳׳ הוא שאל.
״לא יודע,״ אמרתי.
״כמה אתי. חושב שאתה שווה?׳׳
״חצי מיליון לירות שטרלינג,״ חייכתי.

אמנון סוקר בסיקצועיות את מישחק הפור והצל מל פרופיל של
דוגמנית. הוא אינו חוסן זמן ומאמץ, ואינו מפונר פד שהוא מוצא
את השילוב המדוייק של צורה ואור. גס בימיו הראשונים במיתון, כאשר השתכר מדיין
לפי כמות תצלומיו שפורסמו בו, סירב בר־מור להוריד את הרמה, דבק בפקרונותיו.

האובייקט

מאת

אמנון ס־־טוו־ת
הקאדיירה שלי התחלתי כמו
רבים אחרים בישראל. בתחילה צילמתי
בבסחנה גדנ״מ ובבמחנה נח׳׳ל. אחר־כך
עברתי למוסף הארץ, וכן עבדתי בשביל
החברות הגדולות בארץ; אל־מל, משרד
התיירות, וכל השאר.
אבל זה לא היה די מעניין. יצאתי למסע־צילום
בלב אפריקה. מבחינה מיקצועית
ידעתי שזהו צעד קדימה, לגבי מה שאפשר
לצלם בתל־אביב. רציתי פשוט להנציח
מה שנעשה במקומות אחרים. לכן גם
באתי ללונדון, שהיא מטרופולין העולם
לדעתי.
בתחילה חשבתי לנסוע לארצות־הברית.
אך כשקיבלתי את הפרוספקטים משם, התברר
שדרושים לי — 2,500.דולר לשנה כדי
להשתלם שם בצילום.
ואז — ,זה היה ב־ — 1966 הציע לן
פיטר הרצוג, שהוא אחד מטובי־הצלמים
בארץ, את בית־הפפר שבו הוא למד באנ־גליה:
לונדון קולג׳ אוף פרינסינג אדד
גרפיק ארטס. שלחתי להם מכתב — ומבלי
להמתין לתשובה נסעתי. נתקבלתי עוד ב־טרם
הגעתי. והיה למקום יתרון גדול:
הוא עלה רק שלושים לירות שטרלינג
לשנה.

צלמים מתוסכלים,
נשים כהלכה

*** נהוחצי למדתי שם. וו היתה אב־
* /זבה: המורים בבית־הספר היו צל-
* *ים מתוסכלים שלא הצליחו במיקצועם,

הגישה היתה יבשה ובלתי־חדשנית, היו
בעיות של חוסר־ציוד.
חייתי, אותה עת, על חסכונותי בארץ
וממה שהורי שלחו לי. קיבלתי ממשרד
האוצר רשות לשלוח לעצמי מן הארץ 45
לירות שטרלינג לחודש — כ־ 350 לירות
שלנו. מזה היה עלי להישאר בחיים בעיר
הגדולה.
חייתי על גרושים. החדר בלבד עלה
לי כשליש מכספי. נסעתי ברכבת״התחתית
ודימיתי — כי פשוט לא היה לי במה
לשלם כרטיס מלא. גרתי, יד ביד עם יתר
הישראלים, ברובע־היהודים סוויס קוטג׳.
כאשר נימאס לי, עזבתי את המיכללה.
אבל דבר אחד בכל זאת נתן לי בית־הספר
הזה: חברה וידידים טובים. אחד מהם היה
ביל ג׳יי, שהפך בינתיים לעורך הגראפי
של הדיילי סלגדאף מאגאזין הענק. הוא
גם עורך כתב־עת חשוב לצילום באנגליה,
והוא האיש שגילה שאני מצלם נשים כמו
שצריך לצלם אותן. כמו שהן צריכות להיות
מצולמות. או, אם תרצו — כמו שהגברים
רוצים שתהיינה.

העירום גרם
שערורייה בפרלמנט
* ה קרה כך: צילמתי דוגמנית שהיכר־
1תי, ושלחתי את תצלומיה לכתב־העת
הצרפתי המצויץ לוי (הוא) .הם קנו, פירס־מו
מהם סידרה ציבעונית בת ארבעה עמודים•
אחר־כך הם קנו ממני סדרות נוספות.
לא הייתי אז עדיין במצב לקבוע את
מחירי. הם שילמו לי את המחיר שלהם:

נזנקודת־ראותו של צלם־העירוס, הדוגמנית היא זזומר־גלם שממנו עליו
לפתח יצירה. כן, מאמין אמנון, חייב כל צלם לראות את דוגמניותיו.
את גישתו המיקצועית מסביר אמנון כן :״מזל מספיק רק לפעס אחת. אחרי שזכית בו,
הוא אינו מספיק. עבודתן חייבת להשתפר כל יום, להיות טובה יותר מאשר היתה אתמול.״

היצירה

מאחר ובאנגליה לא היה עדיין, בימים
ההם, כתב־עת מסוג זה, החלו להישאל
שאלות נוקבות בפארלמנט. העיתונות הקימה
שערורייה — והפירסומת־חינם היתח
עצומה,
בעיקבות השערורייה החזירו עשרת א׳,־
פים איש את הטופס כשהוא ממולא, בתוספת
שלוש לירות שטרלינג כל אחד. בשלושים
אלף לירות אלה הוציא גוצ׳יונה את
גליונות פנטהאוז הראשונים, שהפכו למג־לחה
מיידית.
שנה וחצי לאחר מכן נכנסתי גם אני
לתמונה. אחד ממכרי הקרובים פגש באירוע
חברתי את עורך הפנסהאה. והראה לו את
התצלומים שלי בלו.י .״תגיד לו שיתקשר
אתי,״ אמר העורך..

הוא צחק ועזבנו את נושא הממון. התחלתי
לעבוד באחד ממיבצעי הפנטהאוז.
ברור היה לי שאין הוא מסוג האנשים
שיקפחו אותך. אם עבודתך מוצאת־חן בעיניו
— הוא משלם כמה שזה שווה.
ב־ , 1968 שנתיים לאחר שהגעתי היה
עלי להחליט מה אעשה בחיי. כי
בינתיים, גם פגשתי עוד בקולג׳ ,בצעירה
אנגליה שלמדה שם פיסול וציור.
היינו ביחד, ולא ידענו אם להתחתן או לא.
כמו כן היססתי אם להמשיך בצילום־העירום.
כי היתד, זו הפעם הראשונה שהתעסקתי
אז בעירום ובצילומי־זוהר נשיים• בארץ
עסקתי בצילומי־עיתונות ופירסומת. עתה
עמלה בפני הבכירה להמשיך בדרכי בארץ,

חיות-אם אינה יד־דחן־
או להתחיל בדרך החדשה — ששוק עצום
נפתח בפניה: כי אז, ב־ , 1968 הפך העירום
למקובל. כל מודעה, כל עיתון, כל חברת־פירסומת
היו עתה נכונים להשתמש בו.
ידעתי שזוהי הדרך הנפתחת בפני בפנטהאוז,
והיססתי. הברירה האחרת שעמדה
בפני: להתחיל הכל מחדש. כדי לגבש
החלטה, נסעתי ארצה לשבועיים.

קפיצה נוספת
לצמרת
ך• ארץ החלטתי סופית. חזרתי לאני
^ גליה והתחתנתי פעמיים: לפנטהאוז,
ולאשתי אן.
עתה הייתי מסוגל לפרנס משפחה בנוחיות
ובכבוד, בתחום־המיקצוע שלי, מבלי
לעשות מאמצים בכיוון אחר. החלטתי גם
שהחתונה תרחיק מעלי את הפיתויים שיש
במיקצוע שלי.
תבין: אתה יושב שם ומצלם בחורה
עירומה. יש לך, באותו רגע, אח כל
הפיתויים שיש לכל גבר אחר. נכון אומנם
שהעוסקים במיקצוע יודעים שכל נסיון
להתעסק עם דוגמנית־צילום הוא מסוכן.
ביחוד כשאתה בפיסגה. יש נסיונות־סח־מנות,
וכל מיני דברים לא נעימים.
אף־על־פי־כן צלמים מתפתים ומפתים.
למרות שצלם המכבד את עצמו ואת מיק־צועו
— לא יתפתה. ברגע שהוא עושה
זאת. נשבר ׳משהו בינו לבין הדוגמנית.
מכל מקום, כך נפתח בפני השער לשוק
עצום. אחרי שנה, אני נמצא כבר בשלב
השני בסולם לפיסגה — סולם בעל ארבעה
דרגות בלבד: אני בדרכי להיות
צלם בינלאומי ידוע באמת. צלם, שכל 0וכ-
נות־פירסום תזמין אותו לעבודה לקצות־תבל,
לאיי הבהאמה או לפלורידה, כשהם
מצרפים צ׳ק על 500 לירות שטרלינג.
הפכתי אם כן, לאדם מצליח. אבל להצ־

| | 11״ ן 1ה היא אחת מדוגמניות־העירום הפופולאריות ביותר כיוס
בלונדון. את תוצאות העמל שהשקיע בה בר־טור פיר־סם
הפנטהאוז על פני ארבעה עמודים. היא ילידת אוסטריה, שהתאהבה בלונדון,
לדבריה, כאשר ראתה בגיל 13 סרט אנגלי עם הכוכב טרוור האוארד.

דין־סמית , 19 ,בלונדית ושופעת לפי מיטב
המסורת הקלאסית של הפלייבוי, זכתה ל־כבוד
להיות מצולמת בעירום גם בטלוויזיה הבריטית, ה1כ־תרה
כנערת־השנה בתחרות נערות־האיזצע של פנטהאוז.

אמבו

לחה יש הרבה משמעויות. מצד אחד׳ אתה
זוכה בחיים מעניינים, אם כי לא קלים.
אתה מבוקש, ידוע, ומרוויח כמו שצריך.
אבל לצד החובה? עבודת יום־ולילה, והמתח.
המון מתח: אנשים משקיעים בך כסף
רב. חברת־פירסום בינלאומית מנהלת מסעי-
פירסומת בסדר־גודל של כשמונים מיליון
לירות ישראליות למסע. כשאתה מקבל בין
600ל־ 1500 לירות ישראליות ליום. עבור
הכנת הצילומים למסע זה. אתה מתחייב
להרבה. הם תולים ב ך את האחריות להצלחתם,
ואת שמם הטוב כלפי הלקוח שלהם.
בכלל פירסומת בינלאומית היא מיק-
צוע שבו תחרות נוראה. בלונדון בלבד
כשבעת אלפים צלמים המחפשים עבודה.

שהמיקצוע שלי הוא הרפתקני ומהודר,
וקשור בהרבה דברים נעימים. אך זוהי
עבודה קשה, בעלת מתח הרסני.
מי שרוצה להגיע בה להישגים, חייב
להיות בטוח שזהו באמת מה שהוא רוצה
לעשות בחייו — בכל נימי נפשו. שזה באמת
מה שהוא רוצה לעשות כל חייו, בכל מחיר.
זה, מכל מקום, מה שאני החלטתי.

כל יום -
להשתפר

הדוגמנית, התנוחה ומישחקי התאורה, יוצרים את התוצר
הסופי. אמנון מחזיק בידיו אחת מיצירותיו. לדבריו,
יכול צלם־פירום להצליח רק אם נוצר קשר בינו לבין הדוגמנית :״רבות מן הדוגמניות
הן ידידות טובות שלי ושל אשתי, ואנו משתפים פעולה להפליא,״ מסביר הצלם המוכשר.

חהוצו המוגמר

^ ידהגעתי דווקא אני לעמדה כזו?
פשוט מאוד: אוהבים את הצילומים
שלי. חושבים שיש להם טעם טוב, סיגנון,
והבנת־הנושא: הנשים המעורטלות.
ועליך להצטיין. מדי יום חייבת עבודתך
להיות טובה יותר, מוצלחת יותר ומעניינת
יותר. מדי שנה עליך להשתפר ולהיות
שונה מהשנה הקודמת. רק כך תמשיך
להיות מפורסם, ידוע וטוב.
היום למשל אני מצלם המון צילומי-
עירום למודעות פירסום — כולל מודעות-
התחתונים המפורסמות שברכבח־התחתית
בלונדון. לדעתי אני מצליח רק משום שאני
מסוגל לייצר צילום אסתטי יפה, נקי.
לעולם לא אצלם אשה עירומה בפוזה
בלתי־טבעית. הן עירומות אצלי, הן סכסיות
— אבל בצורה טבעית. רואים ברור
בצילום שהן חשות בנוח ללא בגדים.
את זה אתה משיג רק על־ידי מגע אישי
בינך לבין הדוגמנית. הנערה חייבת
לחבב אותך. להתייחם אליך. אינך חייב
להיראות חתיך כאפולו: אני לא כזה. אבל
עליך לגלות פינה, במוחה או בליבה או
במשהו אצלה, שמגיבה לכיוון שלך.
לעולם איני מצלם נערה עבור פנטהאוז
ביום־העבודה הראשון. ביום הראשון אני
לוקח אותה איתי, עם אשתי לפעמים, מטיילים,
אוכלים ביחד, מתיידדים. רק לאחר
מכן אנו ניגשים לעבודה.
איני יודע אם צלמי־עירום אחרים עובדים
כך, אבל לדעתי זוהי הדרך היחידה.
אינך יכול לצפות מאשה להיכנס לסטודיו,
להתפשט, ולהרגיש בנוח, אם אינה מכירה
אותך קודם כל כבן־אדם. זה פשוט לא מתקבל
על הדעת.
ולסיום, אני רוצה להדגיש שוב: נכון

סימוי הונמו

כתבה זו, כרבות
אחרות בפנטהאוז,
בשם ״סיפורי הופמן״ ,מבוססת
אן ורק על תצלומיו הבלעדיים של אמנון.

מגיע ן]1־...
כוס ״גולדסטאר״
מקציפה, צוננ ת,
מר ו וה ומהנה !
הבירה-משקה מפוססר,
יוצרת מצב רוה סוב.

1יל״י<ק^ 3ו*׳:

לאיפ1ר עינייך הלנה רובינשטיין מגי שה לך א ת תגליותיה הבלעדיו ת

רי סי םמלא כו תיי ם הני תני םלהדבקהבק לו ת בעז רתמצמד רי סי ם

מיו ח ד

111111111111111 11
0 7331108

רי סי ם ע ליוני ם ב־ 6סוגי ם שוני ם :

511^ 8 0 8 5 7 , 5 ? 11<£¥.

וכעת גם רי סי םתח תוניי ם
ל הי דו ר מו שלם של אי פו ר עינייך.
ל שורת תכ שי רי אי לו מיניי שן של הלנה* רו בינ ש טיין ל אי פו ר ה עיניי ם נו ס פו גם גוני ם
או פנ תיי ם ח די שי ם של 0 \¥ס 5 7ל הו ספתצל לי ת מ עניינ ת לעפעפייך 71 .־ 0 \¥ 0110ם 7 £ 5 9
מגי ש לך צ מ די םצמ די ם של גוני םבא ריז ה מ הו דרת.

^ 0 1 6 0 7 11111(1081€10ק ]\471^0 1 1

1111111110711011

אני

1השמב 1לכלים

עכשיו נם בישראל־ חידוש אין שני לו בארץ !

קנסמטיקח 737י0
דרשי שד היום את בקבוק הפלסטי הורוד
המכיל את הפתרון לניקוי כלים קל ומושלם
בעל הריח המעודן וקרם הלנולין -השומר על עור ידייך

שמפו לכלים -״ביו־־זית״

בחמלה של 700 סנדק

לנוחיות -להנאת ולתועלת עקרת הבית המודרנית.

בי מי םאלהח שוב ו חיוני ל ש טו ףאתה פי רו ת ו הי ר קו ת בעז רתשמ פו ל כ לי ם ביו־זי ת׳׳.

תשבץ ענק
את הפתרונות יש לשלוח עד 10.10.70 לת״ד ,136 תל־אניב, ולציין על המעטפה :״תשבץ ענק״ .נין הפותרים יוגרלו פרס כספי נסך — 20.ל״י ועשרה פרסי ספרים.

מאוזן :
)1חוטפת מטוסים )9 .ביאור ופירוט
(כ״מ) )13 .עתיק )17 .בעלה של יעל דיין
(כ״מ) )25 .״מלאך השלום״ למזרח התיכון.
)27 כופר )30 .סגנו של ניכסון )32 .בינוי
תנ״כי לנילוס )34 .איש השנה )35 .חוקר
דברי הימים )36 .משורר שמאלני בארץ.
)37 רטובה )38 .נבחרת לדיון בענין מסו-
יים )40 .פליטת מזון )41 .מאולץ)42 .
קפץ, נתר )43 .בת־קול )45 .קידומת הולנדית
)47 .מחולל נס חנוכה )49 .מילת
שלילה )50 .סמל השתיקה )52 .מיכל בד.
)54 מכורה )56 .מיהרו )57 .ענק )59 .נמצא
בהלון הכלא )60 .נחל חרב )61 .העברת
נכסים לרשות המדינה )63 .אחד היסודות
הכימיים )65 .זורק רימונים )67 .גאוותנות,
דיבור בשפה מליצית — בארמית.
)70 עב )72 .פלחו את האדמה )73 .כחש,

רזון )74 .רצה )76 .סגנו של המג״ד.
)78 כחוש ויבש )79 .אירגון נשים בישראל
)81 .בירה אירופית )83 .מורה־דרך.
)84 תכונתו של נוח בלשון רבים)88 .
שני עמודים )89 .המדע של חקר הפשיעה.
)92 משורר שנפטר השנה — שם משפחתו
ללא ה״א הידיעה )93 .זרק )94 .מגרש.
)96 לורד בריטי שנרצח במצרים ע״י
לה״י )97 .מרבית )98 .אדמיניסטרציה.
)100 שירה )101 .בן נכדם )103 .יצירה
אירוטית קלאסית בספרות הקדומה)106 .
המדינה בה הופיע 103 מאוזן )107 .השליך.
)108 נור )110 .יום בוא המשיח)113 .
רשת חנויות כל־בו בארץ )114 .כאשר הזרקור
שלהם — במילה אחת )116 .סימן
מוסיקלי )117 .ימחק ) 119 .בופאלו) 120 .
חצי אי ברוסיה )122 .שלישיה )123 .קצף
גלים )124 .מפרשני המקרא )125 .קצת.

)126 יזמה, דמיון )128 .יחי, בצרפתית.
)130 חברה אמריקאית המייצרת כלי חשמל
)132 .קוסם )133 .מלך צור)134 .
השורש של הפועל האט )135 .קולב)136 .
היפוכו של עקר )138 .עץ הלבנון) 140 .
נהר במרכז אירופה, השם האנגלי)142 .
חומס )143 .עשה חסד )144 .מיפעל ליצור
סוכר )145 .יבש )146 .מצוי בפה)147 .
ריקנות )148 .התבולל, התערב )149 .למדו.
)150 מכינויי ירושלים )151 .מתכת (כ״ח).
)152 לבש תכשיט )153 .בר המסה)154 .
)156 .43 חלוקה לפי מין ) 158 .הסב.
)160 בעל אשה ) 162 .גרגיר מצמיח)163 .
משבעת המינים ) 164 .סותם )165 .יפי־תואר
)167 .טמון באפר חם )169 .בר.
)171 קרוב משפחה )172 .קול גברי)173 .
אמת מידה (בלועזית) )175 .ארגון בינלאומי
הדואג לאסירים פוליטיים )177 .שתי שמות

המשפחה, העברי והלועזי, של מנהיג דתי,
)180 פקודה )181 .טיל אמריקאי נגד
מטוסים ) 182 .מתנה בסמיכות ) 183 .זמר
שזכה במקום הראשון השנה בפסטיבק
הזמר ) 185 .ניתן לקריאה ) 186 .מחבו
״במישעול הצר )188 ״.עברו מיבחן:190 .
בער )191 .רגיעה )192 .בהול )194 .ממנהי
גי ״מצפן״ באירופה )195 .חכמה:197 .
שלוש מילים נפרדות: סוד /אריג דק /
עוף לילי )200 .יטה )202 .שתי מיליב
נפרדות: שמו הפרטי של אלוף עולם מ
איגרוף שהתאסלם /בעל מיליונים 205 .
מכינויי האלוהים )206 .אטם )207 .גבוהים
)208 עכבר שדה )210 .איזור מריבה בי
הודו ופקיסטאן (כ״ח) )211 .הקשבה, שמד
עה )212 .ספורט חורף )214 .מילת שלילה
)216 במהירות )217 .נוטים להתרגז בק
לות )220 .מין פרח )222 .נואם דתי
( ה מ שן ב ע מו ד 47

קריין רדיו מוסקבה :״הוועד המרכזי של המפלגה
הקומוניסטית החליט להכיר בתנועה הציונית . .ד
; ביום השני בשבוע ש
דבר.
בו עמדה גולדה מאיר
?חזור לארץ, החליט סגנה
ייגאל אלץ לכנס באופן דחוף
ז! ת חבריו לממשלה. אחד מ-
ניזכיריו הזעיק את השרים בשעה
ארבע לפנות בוקר. השרים
שבאו לפגישה לא הבינו
למה היא דחופה כל־כך. הסביר
להם יגאל :״קיבלתי מיברק בלילה
ורציתי שתהיו בתמונה.״
אולם חלק מהשרים העלו את
הסברה כי יגאל רצה לנצל אח
והזדמנות ולקיים עוד פגישה
בראשותו, לפני שובה של גולדה
מארצות־הברית.

י שר־הסעד המפד״לי מיכאל
חזני הציע השבוע הצעה
מקורית :״בזמן הפסקת־ושיחות
עם שליח האו״ם
גינאר יאריגג, במקום שזה
יתבטל, כדאי שיתווך בין הפלגים
במפד״ל.״
:אחד מוות קי השומר הצעיד
סיפר השבוע מדוע אין
בצמרת מפ״ם אפילו חבר אחד
מקיבוץ מעברות. זה קשור כמובן
ב מ אי ריע רי. ובכן, בש־קיבוץ
מעברות עוד ישב בהכשרה
בחדרה, בשנות ה־,30
הגיע מאיר יערי להרצאה. באמצע
ההרצאה קראו המארחים
בשקם :״הצלחנו לקלוט את
מוסקבה ברדיו!״ מכיוון שרדיו
היה בימים ההם המצאה טרייה,
ולקלוט את מוסקבה ה־תה
חזייה, הופסקה הרצאתו של
יערי ואל חדר האוכל הועבר השידור.
קריין רדיו מוסקבה
הכריז :״הוועד המרכזי של המפלגה
הקומוניסטית החליט להכיר
בתנועה הציונית כביטיי
לגיטימי של התנועה הלאומית
היהודית, הטיל על מזכיר המפלגה
לבוא במגע עם החבר
מאיר יערי מהנהגת השומר הצעיר...״
ועוד כהנה וכהנה בשיבתה
של המפלגה הציונית הסוציאליסטית
ומנהיגה יערי, ש־

מרוב נחת נעשו פניו אדומים
כדגל האחד במאי. לא קשר,
לנחש את הסוף: זו היתד. מתיחה
שהוכנה על־ידי אחד מחברי
המשק, חובב־רדיו.

הכתב הצבאי איתן
הכד הציע שהמטכ״ל יעניק
צל״שלמלך חוסיין. הסביר

הבר :״אם אחד שהורג 11
חבלנים מקבל צל״ש דמטכ״ל,
אז כמה מגיע לחוסיין?״

י זמרת אילנה דודי-
נ א :״שלא יחטפו מטוסים ושנוכל
לצאת ולבוא בשקט.״

שחקנית גילה
מגור :״שיהיה שלום! עם השאר
כבר נסתדר.״
י ח״כ־לשעבר שולמית
אלוני :״שלום כמובן, אחר־כך
אפשר יהיה לחלום על כל
הפגעים והנגעים במדינה. כיום
יש במדינה שיגשוג כלכלי
אבל אין חלוקה צודקת. אחרי
השלום נוכל להילחם על חלוקה
צודקת ואז גם יבוא הזמן
למלחמה בכפייה הדתית״.

:אחרי שהעיתונאי א לי הו
חסין נתמנה לממונה על
ענייני ההסברה במשרד־ההסברה,
אמר עליו ידידו הטוב דידי
מגופי :״זה רק טבעי, אחרי
שמצריים מינתה כשר־ההסברה
את חסגיין הייכל שישראל
תמנה את אליהו חסין־הייכל.

״אני נוסע בשנה החדשה ל־חו״ל.
אני מקווה שיהיה לי גם
כסף לחזור.״

מה הס מ א חליס
לשנה החדשה?

זיאק ברל הפך
לבדל כצנלסון

איש ראיונות שמואל
שי :״אני מאחל שיתגשמו כל
האבסורדים. כלומר: שהגשש
החיוור יופיע בקהיר, ש ^כד״ 1

הסטודנטים הישראלים הלומדים
רפואה בשווייץ, מאוכזבים.
הם פנו לשגריר ישראל
בשווייץ אריה לבבי, וביק־

י מצחיקן דודו דותן:

השחקנית הישראלית שזכתה בהצלחה
באיטליה, מסיימת עתה סרט בסיציליה,
ומתכוננת לבוא לארץ. היא מתכוננת לשחק פה בסרט, בתפקיד
ערביה פלסטינית המתאהבת בחייל ישראלי. את תפקיד אחיה
בסרט היא הציעה לבמאי הישראלי ישעיהו (״שיש״) קולר (לידה
בתמונה) ,והוא הסכים. ההסרטה תתחיל בעוד כמה חודשים.

עליזה אדו

ביאטה סלאוספלד
נשואה ליהודי מניצולי השואה, התפרסמה לראשונה בעולם כש-
סטרה לראש-ממשלת גרמניה קורט קיזינגר, נעלה שוב: היא
קשרה עצמה לעץ במרכז וארשה וחילקה כרוזי-מחאה נגד האנטישמיות
בפולין הקומוניסטית .״טוענים כנגד היהודים שהם משמיצים
את המישטר הסוציאליסטי. כל אנטי־פאשיסט חייב למחות
נגד ממשלת פולין ושאר הממשלות השמרניות נמישטרים סוציא ליסטיים
ההולכים בדרכה של פולין,״ הסבירה ביאטה השבוע.
אל״״אצר יופיע בערב־ראיו־נות
של ההסתדרות, ושגדל
דה מאיר תתחתן עם דויד

בן־גוריון.׳

!׳סליו אונאסיס

התנהגה בחוסר-נימוס לעיתונאים
באי קאפרי, בעת סיור
שערכה במקום. היא התנפלה
על אחד הצלמים האיטלקיים
שצילם אותה וניסתה
לעיבור את מצלמתו. היא נרגעה
רק לאחר שקנתה באחת
החנויות באי כמה תכשיטים,
מכנסי ז׳מש וסוודר.

י עזר וייצמן: לכלל
ישראל אני מאחל — שלום.
אבל שיבין מהו שלום של
אמת ואיזו היא הדרך לשלום
הנכסף. שימשיך להיות חזק,
גדול ורציני. לי באופן אישי
טוב. יש לי בת בריאה ואשד,
נחמדה. מה עוד הבן־אדם
צריך?״
6הפיליטונאי אפריים
קישץ: יש לי הכל. לכן הרצונות
שלי מתבטאים בשלילה.
אני לא רוצה להיות חולה.
לא רוצה להיות מצליח מדי
ולא רוצה להיותזקן ועייף.
לעם ישראל אני מאחל: שה־כוננות
לא תרד והדריכות תישאר.

מזכיר מע״י ליובה
א לי א ב :״שלום עם שכנינו.
יש לי בן, צ כי, בחטיבת שי-
ריון, ואני רוצה שיבוא בשלום
כמו שאני רוצה שבניהם של
אחרים יבואו בשלום. זאת ה־משאלה
העיקרית שלי.

שו ממנו חומר הסברה על
ישראל. תשובתו של השגריר:
״אתם תעסקו בלימודים ואני
אעסוק בהסברה!״ על־כך הגיב
אחד הסטודנטים :״ההסברה של
ישראל באמת נרא־ת ככה!״
! לא הולך לה להצגת

בלש בתיאטרון גיורא גודיק.

סילבי קשת:ה שנה
העיתונאית קי
פ סו

״מה שרע ליהודים

טוב למדינת״ישראל!״

• שר-התחבורה לשעבר עזר וייצמן:

היהודים לא היו יוצאים לגלות, הם היו נראים כמו הערבים!״
0הנ ״ ל :״אם תשאלו אותי, לי יש פיתרון ישן: לשלוח
את כל הערבים לארצות־ערב ואת הדרוזים לג׳בל דרוז!״
י • ח״כ משה כרמל :״עזר וייצמן, צ׳יק בלי כיסוי!״
0:שגריר ישראל לשעבר כגרמניה אשר (אר•
תור) בך נתן; ״איזה אידיוט אני!״
0ח״כ יוחנן באדר :״בדרך־כלל כשמועמד־שר אומר
שהוא רואה בתפקיד שהוא רוצה בו — אתגר, אז אתגר זה
פירושו: אם זה יהיה מודל של פורד, או שברולט, או
קדילאק!״
#מזכיר ההסתדרות יצחק בן־אהרון, בישיבת־חירום
על שביתת האחיות :״חטאי הממשלה ידועים. יש לה
חטא נוסף שגם משא־ומתן זה לא התנהל כראוי. יש לה גם
חטא על משא־ומתן על שלום שלא התנהל.״
0הנ״ל :״אני פונה לממשלת־ישראל ואומר לי שאין
גבול ואין חשבון שפועלי־ישראל מוכנים לתת אותו בשביל
משיח־ישראל, אבל לא בשביל קבלן־ישראל!״
0שר־הכריאות ויר,טור שם*טוב :״תיק הבריאות
— ראש בריא במיטה חולה!״

לפני כמה שבועות התמוטט השחקן
יצחק שילה ונאלץ לעזוב
את ההצגה. במקומו קיבל
את התפקיד השחקן השני במחזה
מישה אשרוב, ובמקומו
של אשרוב בא יום!?
שילוח. נקבע מועד להצגת
הבכורה, אך יומיים לפני הבכורה
התמוטט גם שילוח ולפי
הוראת רופא השחקנים ד״ר
נחום גיטלר יהיה עליו לנוח
כשבוע. ההצגה נדחתה
שוב.
! להצגה אחרת, עולנזו
של ז׳אק ברל, דודקא כן הולך.
עד כדי כך, שבאחת ממועצות
הפועלים בצפון הארץ הגיע
ראש־המועצה למסקנה כי ההצגה
היא על כרל כצנלסון.
הוא פנה למפיק ההצגה ׳יעקב
אגמון /הזמין את ההצגה להופיע
במקום. עכשיו מחכה
אגמון לראות את מודעות ה־פירסום
שיקראו לקהל ל; •א ולראות
את עולמו של דאק ברל
כצנלסון.

הפסל יגאל תומר־קין
ישב השבוע בפאב בתל-
אביב. כטוב ליבו עליו ביין

הבחין תומרקין בזמר אריק
ל בי א שנכנס למקום. נזכר תו־מרקין
כי לביא נימנה על זד
אמנים שהופיעו לפני שבוע בפני
הפועלים בנמל־אשדוד וקרא
לעברו :״הו, הנה עוד אחד שגילה
פתאום את הסוציאליזם.״
אריק לביא לא נשאר חייב וקרא
לעבר תומרקין :״פסל ה־וורמכט,
שתוק ! ״

העולם הזה ! 726

(המשך מעמוד )45
)223 יעידו (בארמית) )224 .צמד)225 .
שובב (כ״ח) )226 .סמלו של משה דיין.
)228 תינוק שזה עתה נולד )229 .אי־שקט.
)230 אומה )232 .שם עברי מקורי)234 .
מלחין קלאסי )236 .ספן צפוני קדום.
)239 מכשיר כתיבה )240 .ישן )241 .מיבנה•
)243 בא במבוכה )244 .חייב מס.
)246 מידרך )247 .תעלת שופכין)249 .
נהר באפריקה )251 .הערה לתיזכורת (בלועזית)
)254 .שפורפרת שמיעה)256 .
מיפעל גרמני לייצור טלוויזיה )260 .אחת
ממדינות ארצות־הברית (כ״מ) )262 .ראש
ממשלת גרמניה המערבית )264 .שם משפחתי
וחלק משמו הפרסי של אחד מגדולי
הציירים האימפרסיוניסטיים )266 .שייך
להסתדרות )267 .חתול ארמי )268 .תכשיט
עגלגל כעין הירח )269 .שם אחד משיריו
של ביאליק.

מאונך :
)1עילג, כבד־פה )2 .מטוס ריגול אמ)3אחד
מאבות הקומוניזם)4 .
ריקאי•
אחד משמותיה של אפרודיטה )5 .גיוס.
)6אארח אותו )7 .עיר במקסיקו )8 .דיצה,
שמחה )9 .קרבה ובאה )10 .זאת (בארמית)
)11 .הבא רפואה ) 12 .הסית)13 .
עיר )14 .נהר ברוסיה )15 .היטל• )16
מיבחן )17 .כימאי צרפתי בתחילת המאה.
)18 צבע )19 .עיר בצרפת )20 .שממון,
חורבן )21 .דמות בטרגדיה של שקספיר.
)22 שם רומן של טולסטוי )23 .סמל
המוהנצחון
)24.זוז )26 .שליטה
דח של קמבודיה )28 .סופר יהודי
עצבים
)29 בטוח )31 .מחלת
צ׳כי.
הנובעת ממצב נפשי )33 .מזבל )35 .הרגיע.
)38 זמר להיטים בריטי. שמו הפרטי:
אנגלבירד )41 .כפר בדרך לירושלים, ליד
הראל )44 .הגיע לתעודתו )46 .נרתיק
החרב )47 .ראוי )49 .שן, מבטא )50 .לבוש.
)51 גוש ברזל עליו מקיש הפטיש)52 .
חרב )53 .נאהב )55 .מבני המן )58 .לעני.
)59 קץ )62 .מתמהמה )64 .בעל חי)66 .
בהרת קיץ )68 .לבד )69 .מראה )70 .גרם.
)71 מרכז המטרה )74 .מהימנות )75 .שמו
המלא של מחבר ״למי צלצלו הפעמונים.״
)77 עצם )80 .משקה חריף )81 .שמה של
קומדיה קולנועית אמריקאית המוצגת לאחרונה
בארץ )82 .שליט סודן )85 .נפגע ביריד
)86 .,טבע הדבר הודאי )87 .משש.
)89 צמח ים ההופך למאובן )90 .עושה
נדר )91 .קטוע יד )92 .הולם )95 .משתוקק.
)96 ממגשו )99 .מעיל נשים קצר)102 .
מועצה למלחמה ברעש וזיהום )104 .הספר
שלהם ) 105 .חברת תעופה ברזילאית)106 .
ערוך שומה )109 .שר בממשלה)111 .
מנהיג סין )112 .שמה הקדום של הודו.
)114 ממלכי כנען )115 .בית הבליעה)116 .
שם החזית עם מצרים )118 .מגיפת מעיים.
)121 הרבה פרוות מינק )123 .עיר בתור־כיה
)125 ,מתאבק )127 .מצח )129 .מעורקי
הדם )131 .מתהדר בנוצותיו )133 .אף.
)134 ברית )135 .ברור )137 .כלי מאור.
)139 נכרי )141 .בתוכם )142 .נושא תורשה.
)143 לך )144 .אחד התוים )151 .ירושה.
)152 תכשיט )153 .סוף החיים )154 .תפ־נית
) 155 .צד, עבר (ארמית) )157 .סופק.
) 159 פילגש אברהם )161 .עזבון) 163 .
גיבור במיתולוגיה )164 .ראש ממשלת
הודו )165 .יום ולילה )166 .גורם טרדה•
)168 שחקן קולנוע פופולארי מאוד בשנה
האחרונה )170 .יצאנית )173 .איסור בהוראה
)174 .שלשלת )175 .רבן )176 .בן
אברהם )178 .הלב שלהם )179 .עשו לבי׳
בות )181 .שם ארגון חבלה ערבי)183 .
איש השנה באמנות ) 184 .שמותיו הפרטיים
של ברנד )187 .חוקה )189 .מין נמר.
)193 אבר
) 191 מימות השבוע (כ״ח).
זכרות )196 .פרח ביצות )198 .טס) 199 .
בעל חי טורף )200 .אחי הבעל )201 .רענן.
)203 וגומר — בקיצור )204 .תפס)205 .
צעיף קלוע לשיער )208 .ברח )209 .חית
טרף )213 .יעלה פיהוק )215 .ישתוק (כ״ח).
)216 מין בושם )218 .רגב אדמה (ארמית).
)219״אני מתנגד!״ )221 .קפץ מעל)222 .
נסיעה, צעדה )225 .עתיק )227 .שניתן
בהקדשה )231 .וישתו לרוויה )233 .למדו
בו (במהופך) )234 .שופע בשר )235 .מגרמי
השמים )237 .קיבוץ בגליל העליון)238 .
איחוד )241 .רועה בקר )242 .תאנה בסמיכות
)244 .נהדר )245 .משבש )247 .ניסתר
בתוך דבר. נבלע )248 .מובן)250 .
אשת אדם )252 .יסוד )253 .ערכי נסיון.
)254 מחדשי השנה )255 .עשה תנאי)257 .
כעך (ג״ח) )258 .נותר בלי סוף)259 .
מחסן תבואה )261 .סוס בלי ראש)262 .
קידומת הולנדית )263 .גר )265 .זע.
העולם הזה 1726

אפשר לומר, הייתי אומרת. שההופעה
של שלישיית הגשש החיוור בהיכל התרבות,
בשבוע שעבר, שקויימה לרגל מלאת
שנה לעיתון הקצב להיטון, סיכמה פחות
או יותר בצורה אופיינית את השנה שחלפה
עליהם: שנה מוצלחת, מבחינה מיק־צועית
ופינאנסית׳ כמו שאומרים — אבל
מלאת פנצ׳רים פרסונאליים, כמו שאומרים.
הפנצ׳ר שאני מתכוונת אליו, בהופעה דנן,
קרה כאשר הגששים הופיעו, בשמלותיהם
הקצרות, בשיר מים לדויד המלך. כמו שהם
מרימים ידיהם אל־על, פורץ הקהל בתשואות
צחוק. וכל־כך למה? למה השמלות,
באותו יום, היו כנראה אחרי גיהוץ
או משהו, כי הן התרוממו מעלה מעלה,
וגילו, מטה מטה, את תחתוניהם הסקס־אפיליים
של השלושה.
הפנצ׳רים האחרים, במשך השנה, היו
קצת יותר רציניים: זה התחיל כ שי ש ראל
שערוריית גרושת הגשש
בימים אלו — וחזר לצאת עם אשתו הראשונה.
ואם
כולם מתגרשים, אז דווקא גברי
בנאי צריך לחרוג מהציבור? אז גם הוא
התגרש השנה, מאשתו ארנה, לאחר שזו
לקתה בהתמוטטות.
בזה לא נגמרו הצרות. גם הגרושות של
השלישייה זכו במנת סבל. לפחות גרושה
אחת, ארנה, היתד, בשבוע שעבר קורבן
לשערורייה ציבורית, ממש חרפה ובושה.
לאחר גירושיה מגברי, עברה ארנה ()22
לגור יחד עם יעקב (יאל,י) יושע
( ,)19 העובד כבמאי, וכרגע כעוזר במאי

לאורי זוהר.

ריקי גל
(פולי) סוליאקוב התגרש מרינה
גנור, אחרי שהם נחשבו לסמל הזוג
המאושר מיום שנישאו, לפני כמה שנים
(בנישואץ אזרחיים בקפריסין, בגלל שרינה
היא בת לאם נוצריה) .ועתה עומד פולי
להתחתן עם ריקי גל, המופיעה בשירי
ז׳אק בדל.
אצל הגשש השני, שייקה לוי, היה
פנצ׳ר דומה. גם הוא התגרש מאשתו עטרה,
התחתן עם ישראלית בשם ישע
שהכיר במקסיקו, עומד להתגרש גם ממנה

חני 3ז!70ו
ומזנירתו -
באירופה

והנה בעל־הבית של דירתם התל־אביבית
ברחוב בוגרשוב ,25 החליט שהם נמאסו
עליו. מה עשה? הלך והודיע במשטרה שבדירה
נערכות אורגיות.
המשטרה לא התרגשה. מה עשה? הלך
והודיע מחדש — הפעם על אורגיות עם
חשיש.
או, חשיש זה כבר משהו אחר. מיד
הסתערה המשטרה כנמר, ערכה חיפוש
בדירה, גילתה נרגילה ריקה, וכן פיית
סיגריה עם פירורים לא מזוהים.
הביאה המשטרה את השניים לבית המשפט,
כדי לבקש מהשופט לעצור אותם
עד שיבדקו הפירורים. השופט נענה לבקשת
המשטרה — ועצר אותם לשישה ימים, ולא
הועילה אפילו נוכחותם שם של אורי

זוהר וגברי בנאי.

וכך, על סמך הודעתו של בעל־הבית,
והפירורים האלמוניים — שאפילו המשטרה
לא טענה שזה חשיש — נשלחו השניים

רותי דינר
אמרתי לכם.

באורח מיקרי, נמצאים כרגע באירו פה
גם הוריה טל רותי. אבל הם לא
שייכים לטלוויזיה. הם בשליחות שם
מטעם הסוכנות היהודית.
אגב, פגישה מעניינת התרחשה בדנמרק,
לשם הגיע חגי בדרכו ללונדון,

לאחר המיכרזים, הוצע לחגי לנהל
את מ חלק ת חדשות״היום ברדיו. אלא ש חבר
העובדים שם התנגד לכך. אז נש לח
חגי לאירופה.

אבל כל אלו השמצות. האמת היא ש חגי
נשלח לאירופה להשתלמות — וזהו
זה. במה 1אינני יודעת. מה אני, מומ חית
ל טלוויזיה! השתלמות, ודי. וא ם
אתם רוצים הוכחה — אז בבקשה :
יחד איתו נמצאת באירופה גם מזכירתו,

לאבו־כביר לשכון שם שלושה ימים בחברת
פרוצות ופושעים.
אני לא יודעת איך הגששים החיוורים,
אבל אני הופכת לאדומה מכעס כשאני
.שומעת סיפורים כאלו.

החמודה והעגלגלה. רו אי ם!

אחד הקורבנות דגדולים של מיכרזי
הטלוויזיה, אםאתם זוכרים, היה חגי
פינסקר, הבוט שכיסאו נטש אותו.

משמיצים טוענים, שהוא נשלח רק
בגלל שלא היה מה לעשות איתו כאן,
כפיצוי על שלא נבחר לתפקיד המנהל,
וכי שמואל אלמוג, היודע מה הוא חייב
לו, טרח לדאוג לו כאשר נפל. וכדומה
וכדומה.

״הגששים״

חגי פינכקר
אחרי שווייץ וגרמניה. את מי הוא פוגש
שם, בוקר אחד, אם לא את אליהוא
כ א — המנהל הראשון של הטלוויזיה,
שחגי הדיח אותו מכהונתו !
אלא שהשניים לא הירבו לעטוק במריבות
העבר. היה להם מספיק מה לעשות
בהווה. כי הפגישה נתקיימה —
בתערוכת הפורנו.

ה א חוזי ם של רוט שילד
אס תשאלו את דגי בן*אב, הו^
יגיד לכם שהוא אמרגן. בהתחשב בכך[
ששמו הקודם, לדבריו, היה רוטשילד, זהו:
עיסוק צנוע למדי — אבל זני טוען
שהוא בכלל לא מהרוטשילדים ההם. בגלל
זה, מספר הוא, הוא שינה גס את שמו;
לבן־אב, כדי שמס־הכנסה לא יטעה בשם
ויתלבש עליו על לא עוול בכפו.
אז הוא אמרגן איפוא. ייתכן שזה מדויילן
מבחינת בלשנית, איני יודעת, אבל מת
שאבי עושה בדיוק, זה תיווך בין אמנים^
דאגה לשכן ידיזיס ואורח ס בבתי־מלון,
וכדומה. ומכל פעולה כזו מקבל דני את
האחוזים המתאימים, וזה מספיק לו לחיות,
ואפילו עס מוסטאנג, לא סתם.
אלא שלא תמיד מביאים האחוזים מוסז
טאנג. לפעמים הם מביאים גם צרות. כמו
ביום הרביעי האחרון, כשבין דני וצמז
זמרי־העם האמריקאיים הרבי ונטשד
פרצו חילופי־דברים, שהתקדמו במהירור
למכות.
הרקע: האחוזים המפורסמים, שדני טע
שמגיעים לו, והאמריקאיים — שלא מגי
עיס.
זהו שנאסר: יש אחוזים ויש אחוזים.