גליון 1727

עתה נראה להם כי המצכ שהשתרר כעניינים
אלה יאפשר לגולדה לרכז סכיכה
רוכ עצום כין שורות חכרי המפלגה, כאשר
תדמיתה הכיטחוניסטית הנוקשה שוכ
אינה נופלת מזו של דיין.

וו ט קי ף
המירוץ
אל ניכסוו
לא רק גולדה מאיר מתכוננת לפגישה עב הנשיא
ריצ׳רד ניכסון, כאשר תבקר בשנית בארצות־הברית
לרגל חגיגות היובל של האו״ם.
למעשה, נעשתה פגישה זו חיונית׳ לאור השינויים
הצפויים במרחב אחרי מוחו של גמאל עבד־אל־נאצר.
כבר עתה מכינים יועצי שני הצדדים את חומר־הרקע
לשאלות המדיניות והביטחוניות שיזכו לבחינה כללית
מחודשת.

אכל לא רק גולדה מתכוננת לפגישה. גם
שר־־החוץ אכא אכן משתדל לזכות כפגישה
כזאת -אם כהכרת גולדה, אם כנפרד*
סיכוייו: לא כדורים עדיין.
מועמד אחר לפגישה כזו הוא שר־הכיט־חון
משה דיין, שגם הוא יסע כקרוכ ל־ארצות־הכרית.
סיכוייו, כמו סיכויי אכן,
מוכים מאשר כימים רגילים, כעיקר לקראת
מערכת־הכחירות המתקרכת לבית־הנכחרים
של ארצות-הכרית.

עיתונאי נאשם בעבירות
על ביטחון המדינה
קרוכ-לוודאי שלכית־המשפט המחוזי כירושלים
יוגש על-ידי היועץ המשפטי לממשלה
כתכ-אישום נגד כתכ ״ידיעות אח רונות״
כפארים, אדוין איתן.
איתן, שפירסם לפני מיספר חודשים בפאריס׳ חד
עם העתונאי הצרפתי איב קיאו, ספר העוסק בעלילות
שירותי הביטחון הישראליים, מבלי להגיש את החומר
לביקורת הצנזורה, יואשם באחד הסעיפים החמורים
ביותר לפי חוק ביטחון המדינה.

פקידים בכירים במשרד
הפנים מאיימים במרד
כמה מהפקידים הבכירים במשרד־הפנים, עומדים
לדרוש משר־הפנים ד״ר יוסף בורג לחקור על קשריו
של פקיד בכיר אחר במשרד עם מיפעלי מיכון ואוטומציה.

הפקידים
טוענים שאותו פקיד, שכתוקח
תפקידיו הציכוריים הוא קשור עם המיפ־על,
החל עוסק גם כעסקים פרטיים משותפים
עם החכרה למיכון.
טענה נוספת: בנו של אותו פקיד זכה לאחרונה
למילגה בסך 2000ל״י מקרן המיפעל למיכון ואוטומציה.

כאם
לא תתמלא דרישתם, מאיימים הפקידים
כהתפטרות קולקטיבית.

מי יזם את
שיירות הסיוע לירדו?

תרופה ישראלית
מעוררת הדים בחו״ל

עתה מסתבר כי הרעיון של שיירות־הסיוע הישראליות
לאזרחי ירדן שנפגעו במלחמת האזרחים שם,
לא הועלה כלל בממשלה, אלא נדחף למעלה על־ידי
אזרחים אחרים.

התרופה שגילה פרופסור אברהם עצמון מבית־החולים
בילינסון ואשר עשוייה להביא לסופה של הסכיזופרניה
עוררה הדים רבים בחוץ־לארץ.
בשבוע שעבר התקשר טלפונית עם הפרוס׳ עצמון
הפרוס׳ סתאם מהולנד. הפרוס׳ מהולנד ביקש מהפרופ׳
עצמון להעביר לו פרטים על תרופת הפרופרנולול
(העולם הזה ,)1724

במעט כמקכיל הגו את הרעיון שני אנשים:
אשת שר-הכיטחון רות דיין ומנכ״ל
משרד המשפטים צבי טרדו. כעוד שרות
דיין העלתה את הרעיון כפני כעלה, סיפר
עליו טרלו לשר-המשפטים, יעקב שמשון
שפירא, שהעביר את ההצעה לגולדה.

תוצאות השיחה: כימים הקרוכים יתחילו
לערוך כאחד מכתי-ההולים לחולי-נפש
בהולנד ניסויים לפי שיטתו של עצמון.

דובר ההסתדרות
מתכונן להתפטר
דובר ההסתדרות שמואל סולר, עומד להגיש את
התפטרותו.
סולר נפגע מכך שמזכיר ההסתדרות יצחק בן-
אהרון מינה את העיתונאי אמנון דרור לראש המחלקה
לתקשורת, דוברות ויחסי־ציבור שליד לישכת מזכיר
ההסתדרות ומקורביו הודיעו כי הוא. עומד להסיק
מסקנות.״

פסטיבל־פופ
ביו־לאומי בישראל
ישראל עומדת להצטרף לשורת הארצות המארחות
פסטיבלים בין־לאומיים של ג׳אז ופוס.
לפני שבוע הגיע לארץ האמרגן האמריקאי ג׳ו נפולי,
המפיק את פסטיבלי הפופ לשנת 1971 בבלגיה, יוגוסלביה,
מאלסה וסיציליה. הוא בא כדי להכין את
הרקע לפסטיבל־פוס בישראל.

לפי התוכנית צפוייה השתתפותם של כ-
250 אמניס זרים, כולל נגנים וזמרים. כין
השאר מתכונן נפולי להכיא לארץ את לואי
ארמסטרונג ותזמורתו ואת כוב דילן. השניים
ככר נתנו את הסכמתם להופיע
כארץ.

סיכסור ביו יהורם גאוו
והמפיק! מנחם גולו
הקשרים העסקיים כין השחקן־במאי
יהורם גאץ לבין המפיק מנחם גולן נותקו,
כעקבות סיכסוך חמור שפרץ כין השניים.
יהורם ביים לאחרונה סרט תעודתי על ירושלים בשם
ירושלים שלי בו השקיע המפיק מנחם גולן כ־0ס2
אלף ל׳׳י. במהלך ההסרטה החליט גאון להפוך את
הסרט לסרט באורך מלא.
בינתיים נודע לגולן שתיכנן להפיק הופעת־יחיד של
גאון בשם ״מנחם גולן מציג את יהורם גאון״ כי
יהורם העדיף להפיק את התוכנית עם האמרגן אברהם
(״פשנל״) דשא. כתוצאה מכך הודיע לגאון כי הוא
עומד למכור את הפקת הסרט. בו במקום הודיע גאון
כי מוכן לקנות את ההפקה. הוא עימד להקים חברה
שתגייס את הכסף הדרוש כדי לקנן ת את הסרט מידי
גולן.
בינתיים הסתבר כי גורם נוסף מעורב בפרשה, הטוען
לזכויות על ההפקה: האמרגן גיורא גודיק הטוען כי
הוא שיזם ותיכנן לראשונה את תוכנית היחיד של גאון.

כיוון שגם גולדה וגם דיין תמכו בהושטת הסיוע
לירדן, בוצע העניין במהירות על־ידי שלטונות המימשל
הצבאי.

התקוממות במשרד־החוץ
נגד מינוי מבחוץ
ועד עוכדי משרד-החוץ עומד לנקוט כצעדי
מחאה נוכה מינויו.של כתב ״מעריב״
,חזי כרמל, למונסול הכללי כשגרירות
ישראל כלום־אנג׳לם.

חזי בן ה־ ,33 שירת בזמנו, לפני שהחל לעבוד
כעיתונאי, בשגרירות ישראל בטוקיו. למרות זאת
רואים עובדי משרד־החוץ במינויו לתפקיד הנכבד, מיניי
של אדם מבחוץ החוסם את סולם העלייה בדרגה של
פקידים זוטרים במשרד.

ועידת המערר -
תתקויים במועדה
גולדה, ספיר ואלון החליטו בכל־זאת לקיים את הוועידה
הנבחרת הראשונה של המערך במועדה, בעוד
כחודשיים, למרות שקודם לכן סברו שיש לדחותה על־מנת
למנוע עימות עם דיין בנושאי ביטחון ושלום.
וז חזנזגוז

ב ^ צ ריינן

יזק?7יי׳-4 *.

ההמחא הן ןן ן
הצבע תי ת| 1
ש תזכ ה א 1ת §
במהמאה§111

* 1111

ה ענ ק
לקרובלך ו>ד>ד>ך

המחאות מתנה
מעוגורות בנופל ארצנו ־

שי אי די א לי לכל אי רוע.
לבחירתך—

המחאות מודפסות בטן
15ל״י 18 ,ל״י 20 ,ל״י 25 ,ל״י
35ל״י 50 ,ל״י 100 ,ל״י
או המחאות בכל סכום הרצוי לך.

העולם הזה 1727

ל א ¥ 11
ליע 1ר *ז׳לבעימ

מכתבים
; 1שגה מוכה למערכת העולם הזה: שנת שלום.

חיים מינסקי,

קיבוץ גבולות

מי יתן ושנון
תשל״א תהיה ראשית
כתישת האשליות
להמשך המצב
הנוכחי של לא
שלום ולא מלחמה.
סוף מטר גשם הזהב
על דור ראשון
ושני של מתעשרי
המלחמה.
מי יתן וירד עלינו
השלום.

שמחה כץ,

מל ר

חיפו!
שנה עם מעט שחיתות והרבה הרבה
שלום.

יוסף מלר ומשפחתו,

לליל

כרמיאל

שנה של הפסקת־אש.

משה רוזנבלום,
כלולותיכם הרשו לעצמכם את הטוב ביותר!
הזמינו כבר היום חדר זוגי לליל כלולותיכם
ובו יצפה לכם בקבוק שמפניה על הקרח, סל
פירות לארוחת לילה וארוחת בוקר במיטה.
כל זאת במחיר של — 75.ל״י *
כתבו או צלצלו ל״דורית״ טל 445111 .מלון
שרתון תל־אביב ותקבלו אשור בדאר חוזר.

נהריה
קיפוח ועוול משווע
אני ועקנין יעקב תושב קרית־גת, בעל
משפחה בת 5נפשות ואשד, הרה, תומך

בתוך התקופה האמורה נתברר לי שכמה
מקרים מקרית־גת, משפחות בנות 4נפשות
שהתגוררו בדירות בנות 48 מטר קיבלו
דירות חדשות ומרווחות יותר אף על פי
שהאישור לכך ניתן לאחר אישורי שלי.
אנא עזרו לי לפתור את בעיית שיכון
משפחתי.

יעקב ועקנין,

קרית־גת

עזיה

במס נסיעות
חן חן לאורי אבנרי עבור מאמרו המעמד
החדש (העולם הזה )1724 אודות
ההעלאות החדשות במם נסיעות.
יש להוסיף שגם מחירו של דרכון ישראלי
הוכפל לפני כמה חודשים מ־50
ל״י ל־ 100ל״י. עתה הוא עולה פי 10
מדרכון בריטי למשל, שתוקפו גם 10 שנים
שנים ולא 5שנים בלבד, כמו דרכון
ישראלי.
עלי לציין שעצם קיומו של מס נסיעה
מהווה תופעה בלתי־דמוקרטית בהחלט ו ג ורם
עיקרילירידה, גם לישראלים
וגם לעולים חדשים. ישראלי המגלה בפעם
הראשונה את העולם הרחב לאחר שהוא
חסך במשך שנים את כל פרוטותיו כדי
לדרוך על אדמה זרה, לא ימהר לשוב
כי מי יודע מתי יוכל שוב להנות מחווייה

אגב, מענין שלא היתד, שום תגובה ב־עתונות
היומית להעלאה זו. ד,יתכן שה־

* כל יום נוסף — 65.ל״י (כולל ארוחת בוקר)

״אביב
( )8מל1ן שוח1ן ת7

הצעה מיוחדת

למורים * מרצים * סטודנטים * שוחרי תנ״ך
למדו תנ״ך בכתב ביבתכם.

מטעם,ם
המאורגנים ל ו
לא תשל בקורסים
בית־הספר הישראלי ללימוד
תנ״ר בתכתובת, ירושלים
כל קורם מכיל 40 שיעורים בכתב וניתן ללמוד אותו בעברית,
אנגלית או צרפתית.
פנה בכתב לת.ד , 10060 .ירושלים, והשיעורים בתנ״ך ישלחו אליך

חינם

בחופש סוכות
״אולפן ג ת ״ (בר־קמא)
קורם בוקר ד-

( )14—23.10 מקיים

י צ רנו ת
עברית ו/או אנגלית.

הצלחה מובטחת. הרשמה:
ת״א: גורדון ,5טל.236209 :.
אחרי סוכות: שוב קורסי ערב גם בי—ם
:״הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

בעיות ולבטים
בח ייהמין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

במשפחה בת 12 נפשות, מאחר ואבי חינו
ארם חולני שאינו מסוגל לעבוד, מתגורר
בדירה בת 48 מטר, המורכבת משני חדרים,
מטבח, ונוחיות.
מיותר לציין שדירה זו צרר, מלספק את
צורכי המשפחה, אפילו על״פי הסטנדרטים
של חברת עמידר, ומשרד־ד,שיכון. ואכן
ועדת איכלום מקומית המורכבת מנציגי
חברת עמידר, משרד־השיכון, משרד־הקליטה,
והמועצה המקומית קרית־גת, אישרה לי
בישיבתה מתאריך ,28.10.68 דירה מרווחת
יותר, אולם המעבר הצפוי לדירה החדשה
לא התבצע ער עתה בשל עיכובים ודחיות
של ״לך ושוב״.

סיבר, הם הנסיעות הרבות של עתונאים
על חשבון עתונם?

יולדת,

קפריסין

על גזיון
ראש־השגה
קראתי בעניין את כתבת השער על איש
השנה אטי דיין. ועל אנשי השנה.
קראתי וקראתי וככל שקראתי והסכמתי
יותר לכתוב, התברר לי לפתע שקבוצת
אנשים, לאוו־דווקא אלמונית, לא זכתה שפעולותיה
ומעשיה בשנה החולפת ייסקרו בכתבת
סיכום השנה של עיתונכם; קבוצה

הגליון הבא שד הוו

הי ה

לרגל חג הסוכות, תוקדם הופעתו של הגליון הבא של
״העולם הזה״ והוא יופיע ביום שליש* .13.10.70

״ העולםד, ז הי, שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפוס משה שהם
בעיט, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ י
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״ם.

בתל־אביב ניתן יהיה להשיג את הגליון ביום ב׳ .12.10.70
בשעות הערב.

זו היא תנועת העולם הזה — כוח חדש.
השמיניסטים, אסי דיין ויורם שדד״ בניהם
של שם־טוב, פטנקין ובן־אהרון, שי״ח,
התנועה לשלום ובטחון — כולם ורבים יחד
איתם זכו לתזכורת נלהבת ואוהדת, בצדק
רב, מעטו המסכמת של כותב כתבת ה מסיס שער
של גליון ראש־השנה. רק חבריה של
תנועת העולם הזה — כוח חדש, רק אלד,
שע&דו בראש החוד של כוחות השלום,
בכנסת, בהסתדרות, בתנועה לשלום ובטחון,
בהפגנות ובמשמרות המחאה, באסיפות העם
ובחוגי הבית, באוניברסיטאות ובבתי־הספר
התיכוניים — את אלה שכח הכותב
והעלים בשיכחתו מקוראיו הנאמנים.
לכל הדברים האלה היה צר ך להיות
הד והערכה בכתבת השער של גליון השנה.

אלכם
מסים,
י סמכות שיפוטית
כידי שוטרים

תל־אביב

צירוף נסיבות ותקנות גורם לכך שבזמן
האחרון קיימת סמכות שיפוט בידי השוטרים
של משטרת ישראל:
א) במקרים של ברירת קנס׳ מעדיף תמיד
המואשם לשלם את הקנס ובלבד לה־פטר
מהטרחה הנגרמת עם הניסיון להוכיח
אי אשמה. כך יוצא ברגע שהשוטר רושם
דו״ח הרי הוא למעשה, מהבחינה החוקית,
מאשים את האדם אשר לו נרשם הדו״ח.
ב) קיים במשטרה טופס של ״אזהרה —
במקרה של היעדר רישום קודם.״ פה קורה
דבר מוזר: באם האזרח שקיבל את הדו״ח/
אזהרה אשם או אינו אשם — על כך חייב
להחליט בית המשפט• ואילו כאן — מתנים
את האשמה בהיעדר רישום קודם. אני מדגיש
— לא את מידת העונש, אלא את
הקביעה על אשמה או אי אשמה. אם אדם
אשם — עליו לשאת בעונש. ואם אינו
אשם — מדוע לרשום לו מעין •אשמה על
תנאי,״ שבה, במקרה והיה אשם בעבר,
או יהיה אשם בעתיד תהפוך לאשמה בפועל
וכאן אין שום בירור בבית המשפט,
ואפילו לא ברירת קנבז! גם מפה יוצא
שאותו שוטר הרושם את הדו״ח/אזהרה
הופך להיות מאשים ושופט גם יחד.
נראה לי שצריך לתקן את המצב האבסורדי
הזה!

אדריכל יאיר עציון,

חיפה

,למחכר ההורוסקופ אצל הסופר האידי טונקלר יש סיפור
נחמד. מול המצלמה יושב יהודי. יותר
מכל מעניין אותו, איך הוא יוצא בתמונה,
כשבמציאות הוא יושב על הכסא מבלי
לזוז. אני במצבו של אותו היהודי, בקשר
להורוסקופ העולם הזה .1725
הנ״ל הזד, חזה, אם כי באיחור, את
המצב לאשורו. לכל המדע הזה, אם כי
כבודו במקומו מונח, אני מתייחם קצי.
בספקנות. היות והפעם הוא פגע בול,
מסקרן אותי המכניזם שלו. לדעתי כל
המדע הזד, בא להרבות מבוכה, או להפך,
להקרין זיו תקווה. מי יודע, אולי גם זה
וגם זה. יתכן ולבן־האדם נחוץ גם כזה
מדע.
אגב, מזל התלאות שלי, הוא המזל טלה.
הורוסקופים טובים ושנה טובה לכולנו.

ראובן דן,

חיפה

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לגסה אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמד
נות למכתכיהם.
העולם הז ה 1727

כן. זהו סכין הגילוח החדש פרמה־שו־פ פלטינה.
ראשון בישראל עם החידוש הגדול בעולם
הגילוח: סכין מפלדת אל־חלד בציפזי כרום־
פלטינה. הנותן לך יותר-גילוחים יותר-טובים
מכל סכין.

ל סכיני כרום־ פלטינה 2.50-ל״י( מ חי ר מומלץ לצרכן)

קטר פנימי ־ אינטרקום
יוי בוו

״ צוד י מ בי רהי התקנה

דבוטיגסקי 104ר״ג. טל* 734402 :

מן הסתם הבחנת, בגליון שעבר, בתריסר
נערות־החודש שעיטרו, כמדי שנה,
את כתבת הענק של איש־השנה. קשה היה
קצת שלא להבחין בהן. השאלה היא, אם
סקרת באותה מידה של תשומת־לב גם את
הרקע שעליו הופיעה כל אחת מהן.
הסיפור מאחורי רקעים אלו מאפיין, פעם
נוספת את צורת עבודתו של העולם הזה.
לגביך, היו אלה תצלומי צעירות יפהפיות
בתריסר פינות־חמד בישראל. אם אתה מתמצא,
אפילו קצת, בנוף הארץ, הבחנת
ודאי שפינוודהחמד הללו משתרעות לאורך
כל הארץ — מד,פיורד דרומית לאילת
עד תל־דן בצפון.
לגבינו, במערכת, היה זה סיפור שונה.
כדי להביא בפניך תמונות אלו נערכנו ל־

^נורבגית בפיורד ״־;ג

הגיורת ילידת נורבגיה, מקיבוץ עין־גב, בעבודה
עם הצלם ואיש רשות שמורות־הטבע
איתן ירושלמי, מעל הפיורד של אילת. בתמונה
משמאל :״זאת תהיה שחקנית בינלאומית,׳׳
היתה התגובה כשפותחה תמונתה
של חני פרי, אשר צולמה בנחל שלמה.

במלון ובדיסקוטק

הצוות ביממה של שהותו במקום בצורה מפוארת. משמאל: ביוזמת
זוהר בר־עם, נציג מחלקת־התיירות של עיריית אילת, שדאג לכל
מחסורי הצוות שם, בילתה החבורה את ערבם היחידי בעיר במסי
רוח
חלוצית למופת מגלות אופירה בן־
ברק (מימין) ודבורה צ׳רינסקי, המתק־נות
את איפורן, לקראת סידרת הצילומים, בג׳יפ מאובק בדרך משובשת.

לראש צוקים :־ ב איפור בשדה
שוורץ,

לצורכי

אחד

מעשרות

הצילומים.

בה עליזה אשר נערכה במועדון־חלילה המפואר הסלע האדום.
בניגוד לחששותיהם של הצלמים, שפחדו כי הצעורות המאופרות
לא תשתלבנה בנוף הפרוע והמאובק, נדבקו הצעירות, מן הרגע
הראשון לאתרים, כשהן מצפצפות על האבק ואי־הנוחיות הקשורה
מעצם הצילומים. עבורן היתה זו חווייה שלא במהרה תישכח.

חני פרי בתצלום שוויץ עם אקן

שלוף. תון כדי העבודה ה־מפרכת,
הרשו הצלמים והדוגמניות לעצמם קצת צילומי־פוזה.

רושם בואו

מוצדס במידבר =

זגת־אוויר זו, שנודבה למיבצע על־ידי אגד,

חרשו הבנות את הארץ, בעוד הפרולטריון
— קרי הגברים — מדדים מאחור בג׳יפ
גונח ומאובק. בתמונה: הנהג, מוטק׳ה רוטני
ברג. ,מוותיקי מדריכי התיירים של אגד,
אשר העניק לבנות ט פול של אח״מים. ברקע
נראה אי האלמוגים שמדרום לאילת.

אביב, במטוס ובמכונית־התיור שהעמידה
אגד לרשות המיבצע. שני אנשי הרשות
הגיעו לשם מהכיוון ההפוך — משארם־א־שייך.
בתום אותו יום, הושלמה העבודה
באתר ם שליד אילת: בפיורד, בנחל שלמה,
ובדקל הדום.
ביום המחרת בבוקר, כיסה הצווח את
סלע הפטריה ועמודי שלמה, והשיירה הפליגה
לכיוון עין־גדי, שם צולם אתר נחל-
דויד, במעיינות עין־גדי. משם הפליג הצוות
לתל־אביב. שש הבנות שוחררו, שנת־לילה
קצרה, ועם שחר מפליגה השיירה —
עם שש בנות חדשות — צפונה. ב־ 48השעות
הבאות מכסה הצוות את בריבת־תמסה
ליד מעגן־מיכאל, שוויצריה הקטנה
בהרי הכרמל, ואדי עמוד, הבניאם, תל־דן,
ועכו העתיקה.

לחוריית־הכיסוי, היה זה רק ג׳וב
נוסף. לבנות — חוויה. אולם לעיתון,
מאמץ כבד: בכסף, בכוח־אדם,
היה זה
בזמן.
האם הוא היה כדאי? נדמה לי שכן.
אינני יכול לחשוב כרקע לכתבה שבה נבחר
צעיר לאיש־השנה, על שילוב מוצלח
יותר בין שני הנכסים הנהדרים ביותר שיש
לנו: נופי הארץ. הזו, וצעיריה.

! מןןןןןךןן לצילום־העירום של נערת
1 1 . 1 ^ 11 1 1 . 1אלול אן טוכמאייר, בתל־זן,
יצא הצוות בחמש בבוקר, כדי לתפוס
אור מתאים. בתמונה: צלם ודוגמנית בסבך.

מיבצע־ענק לאחר שבועיים של תיכנון.
יצאו לשטח, למשך ארבע יממות, שני כתבים׳
שני צלמים, שני נהגים, שתי מכוניות
ותריסר יפהפיות. בארבע היממות, כיסה
הצוות כ־ 1,500ק״מ, הרביץ למעלה מאלפיים
צילומים. מתוכם, ראית תריסר.

הרעיון, לצלם את הבנות בשמורות־טבע
ופינות־חמד ברחבי הארץ, נולד במערכת.
אולם הביצוע המוצלח התאפשר
רק הודות לשיתוף פעולה בין המערכת לרשות
שמורות הטבע: הראשונה תרמה את
הבנות, השנייה את האתרים.
אך לא רק: מנהל הרשות, אלוף (מיל).
אברהם יפה, לא הסתפק בעצות טובות.

הוא העמיד לרשות צוות המערכת גם את
נהגו, יענקל׳ה טל, בלוויית ג׳יפ, ואת איתן
ירושלמי, אחד מוותיקי אנשיו המשמש, נוסף
לתפקידו כמפקח. איזורי ברשות, גם
כמדריכם של אח״מים המגיעים ארצה. כאשר
התגלה, אגב, כי איתן, נוסף לכל
הצרות, הוא גם צלם מיקצועי, הוחלט לאפשר
לו לעבוד לצידו של צלם המערכת.
שיטה זו נתגלתה כמוצלחת להפליא — אם
לא מבחינת הבנות, שהדרישות כלפיהן הוכפלו,
בעת הצילומים, הרי שמבחינת התוצאות.

המיכצע החל באילת, לשם הגיע
צוות המערכת בתוספת שש מהבנות, מתל־

] 11111111/ /
של המיבצע. גליה
רבת ויליאם סעד.

111ר 1 1 1ה

נון, רות שיבר,
יושבים ,׳מימין

צילום משפחתי בנחל דויד, בתום החלק הראשון של
המיבצע: עומדים, מימין לשמאל: מרסל זוהר, הבוס
ליליאן טריקה, יהודית גוסלן, איתן ירושלמי וצלם־המע״
לשמאל: יענקל׳ה טל, עוז רו.ואמה של ליליאן טריקה.

במדינה
הגרלת
העם שנה חדשה —
בעיות ישנות
הפרסים הגדולה

בסוכות

תתקיים

יום ג ,20.10.1970 /בשעה 8.00 בערב
ב״בית סוקולוב״ ,רחוב קפלן ,4ת״א
הקהל מוזמן

פרסראשון: מכונית פיאט 124
(לא כולל מיסים)

פרס שני:

6פרסי טיסה לשוויץ
(בסילוני אל־על)

פיסשלישי 10 :פרסי שעון־מעורר ״סוויצה״
תוצרת שוויץ, מהמעולים בעולם

בחגורה והשתחו טיש שעון קגח פרטים בחנויות טיסו ה מוס מכו ת
הספר הראשון והיחיד בארץ שכולו עברית

אהבה

בשניים

זוג מורים דניים מדגימים בעש רו ת רבות של צילומי עירום נהדרים את הכל
אודות ״איך לעשות אהבה״ הספר שזכה להצלחה חסרת תקדים (מאות אלפי
עותקים תוך חודשים ספורים) בכל ארצות־אירופה וארה״ב.
כריכה מהודרת * פורמט אלבומי * נייר משובח
וכל זה במחיר של — 12ל״י בלבד
הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת אלגנטי
כל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעברית
כתוספת פרקים מיוחדים על אברי־המין (כולל תרשימים)
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעה.

הספר שחייב להימצא
בחדר־המיטות של כל זוג נשוי

גזור ושלח.
חזמנח /חצחרח

לכבוד
,.אלבית״ ,חווגאח־לאור ת.ד ,33144 .מל־אביב.
נא לשלוח אלי בדואר חוור את חס9י
״אהבה בשניים״ .ר״ב שיק מס׳ __
על בנק --ע ל שן — 12ל״י בלבד
אני מבחיר בוח שאני סעל גיל •.1
שם --גיל __
כתובת-
חתימח־

שלושת ימי השבתון של ראש־השנה
תשל״א היו לרבים מאזרחי ישראל חגיגיים
יותר מראשית השנים הקודמות. מותו של
נשיא מצריים ערב החג היכר, בתדהמה, בעיקר
בפתאומיות שבו, את כל תושבי המדינה.
אולם אחרי התדהמה הראשונה פשטה
בישראל מעין תחושה כי היתר זו
אצבע אלוהים שהעניקה מתנת־שמים זו
לעם ישראל.
תחושה זו התבטאה בין השאר בדברי
הברכה המחרידים שהשמיע הרב הראשי
יצחק ניסים לרגל השנה החדשה, שכללו,
בין השאר, את הפסוק הבא :״המאורעות
שהתרחשו בשבועיים האחרונים, ששיאם
היה מותו של נאצר נשיא מצריים, במקום
ובצורה שהתרחשו, אות ומופת הם להשגחת
אדוני על עמו, שלא הוסרה מעלינו.״
מעל גלי האתר התחרו אסטרולוגים זה
בזה מי מהם הייטיב לנבא את מותו של
נאצר. בבתי־כנסת רבים הושמעו תפילות־ברכה
על המוות הפתאומי. תחושה מיסטית
למחצה אפפה אזרחים רבים שראו, כמו
הרב ניסים, במאורעות האחרונים בירדן
ובמצריים מעין תחילתה של גאולה. אפילו
ממשלת ישראל נתפסה (ראה להלן) למיסטיקה

מותו של נאצר לא פתר שום בעייה. ב־תשל״א
כמו בתש״ל יהיה על אזרחי ישראל
להתייצב מול אותן בעיות, במידה פחותה
או רבה יותר של חומרה.

הממ של ה
עניין של
טעס רע
יום אחרי מותו של נאצר, ביום השלישי
בשבוע שעבר, הורד הדגל האמריקאי המונף
מעל הקונסוליה האמריקאית בירושלים
המזרחית עד לחצי התורן, לאות אבל.
כמוהו הורדו על לחצי התורן תריסר דגלים
של קונסוליות זרות אחרות במזרח
העיר. אולם דתקא הדגל האמריקאי הוא
שעורר את זעמם של פקידי משוד־החוץ
הישראלי.
עוד באותו יום טילפן נציג ישראלי ל־סטייט
דפארטמנט בוושינגטון הביע בשם
ממשלת־ישראל ״הפתעה ותמיהה על מתן
כבוד לאויב ישראל.״ דובר שגרירות ישראל
בוושינגטון הסביר את המחאה בכך, שהצעד
שנקטה הקונסוליה האמריקאית במזרח
ירושלים היה מיותר לחלוטין. מאחר
שאין קשרים דיפלומטים בין ארצות-
הברית למצריים, לא חייבו כללי הטכס הדיפלומטי
את הבעת הצער האמריקאית
שהימר ,,לדעת הדובר ,״שיא של טעם רע•״
פקידי משרד־החוץ האמריקאי נדהמו מעצם
המחאה .״ישראל אינה יכולה להכתיב
לארצות־הברית על מי להתאבל ועל מי
לא,״ אמרו. אחד הפקידים הבכירים כינה
את המחאה הישראלית בתואר ״מבישה.״
תפיסה גלותית. לא רק בפרשה זו
הפגינה ממשלת־ישראל את טעמה הרע.
מייד אחרי מותו של נאצר הועלתה הצעה
בממשלה להביע תגובה ישראלית רשמית
על מות נשיאה של מצריים. היו שהעלו
את הרעיון כי זו הזדמנות מתאימה מצד
ממשלת־ישראל לעשות מחוזה כלפי העם
המצרי.
בדומה למשלוחי הסיוע הישראלים לאזרחי
ירדן שנפגעו במלחמה בין המלך
והחבלנים, היתד, גם הבעת השתתפות
רשמית בצערו של העם המצרי על מות
מנהיגו, עשויה להוות אקט הפגנתי, להוכיח
את רצונה הטוב של ישראל ולשפר את
תדמיתה בעיני העולם וביחוד בעיני העולם
הערבי.
אולם ההצעה לא התקבלה. רוב שרי הממשלה
ראו בנאצר אוייב אישי, מעין צורר
שבגללו נאלצה ישראל להלחם. שתי מלחמות
במצרים׳ .הביע דיעה זו סגן ראש־הממשלה
יגאל אלון :״הוא היה אולי הגדול
שבאויבינו ואין לי ספק שהוא רצה
בהשמדת ישראל.״
היתד, זו תפיסה גלותית, לפיה ׳היה
נאצר מעין פריץ ששיסה את נתיניו בישראל.
ממשלת ישראל בחרה, כהרגלה,
לשתוק.
העולם הזה 1727

חיים בר־לב ראה את ״פאני היל״
ילא ידע שנאצר מת
מאז הקמת המדינה נח־

שב ירוחם (״הג׳ינג׳י״) כהן
למומחה מספר אחד בישראל
לנשיא מצריים גמאיל עכד־אל־נאצר.
העובדה, שבזמן
מלחמת העצמאות ואחריה נפגש
ירוחם, שהיה קצין מטה אצל
יגאל אלון, יותר מכל ישראלי
אחר עם נאצר, איפשרה
לו לפרסם מאמרים וזכרונות
רבים על פגישות אלה. השבוע,
אחרי פטירתו של נאצר, נזכר
ירוחם בעוד פרט אחד מפגישות
אלה, אותו לא סיפר, לדבריו,
מעולם: באחת הפגישות שלו
עם נאצר אחרי המלחמה, כדי
לזהות קברי חללים בכיס־פלו־ג׳ה,
ביקש ממנו נאצר לקחת
אותו לסיור לתל־אביב. ירוחם
דחה את הבקשה, לדבריו, מכיון
שלא היתד, לו סמכות לכך.
ידידותו המוצהרת של
ירוחם כהן עם נאצר הביאה
כמה מידידיו להכין לו מהתלה
לכבוד החג. קבוצת ידידים ביקשה,
יום אחר מותו של נאצר,
לפרסם באחד העיתונים מודעה
בנוסח הבא :״לירוחם כהן —
איתך באבלו על מות ידידך
הטוב. חבריך מכיס־פלוג׳ה.״ ה-
עתון סרב להדפיס את המודעה,
; המאחרים להצגה השנייה
של הסרט פאני היל בשבדיה
שהוצג בשבוע שעבר
בקולנוע סינרנוה בתל־אביב,
הופתעו לראות את הרמטכ״ל
חיים בר־לם צופה בשלווה
בסרט. היה זה ביום מותו של
גמאל עבד־אל־נאצר, והמאחרים
הספיקו לשמוע על־כך ברדיו1 .
לבר־לב נודע על מותו של
נאצר רק אחרי הסרט.

; ראש-הממשלה גולדה
מאיר זכתה להכלל ברשימת

הליידי׳ס

המתפרסמת

אנ שי ם

בסידרה

שמפרסם העיתונאי הבריטי ג׳פ*
רי גרנאדד בעיתון יום הראשון
המכובד סאנדיי טיימס.
אחרי שהוא מגדיר ״ליידי״ בין
השאר כמי ״שיכולה להתחתן
ולהביא ילדים אבל אין לה לעולם
יחסים מיניים״ קובע בר־נארה
״גולדה מאיר היא ליידי
וכמוה גם אינדירה גאגדי.
מרי וילסון (אשתו של ראש-
ממשלת בריטניה לשעבר) היא
ליידי וכמוה יכלה להיות גם
גברת חית, אילו היתד, כזאת
בנמצא

לא תמיד מסכימה שרה
רכבי, בתה של ראש־הממש־לה
גולדה מאיר, עם מעשיה
של אמה. בראיון עם העיתונאי
לוי יצחק הירושלמי
גילתה שרה כי היא גם מבקרת
את אמה :״אם אני מבקרת
— א־נני מסתירה את
ביקורתי מאמא. בעניין חברון,
למשל, נדמה לי שהממשלה
עשתה שגיאה. החליטו על הקמת
250 יחידות. לא שאני
סבורה שאין לנו זכות להקים
יחידות דיור בחברון. לדעתי,
היתד, שגיאה בעיתוי ובצורה.
זה עורר רוגז מעבר לחשיבות
העניין. הערך הוא פעוט מדי
כדי לעורר בגללו רוגז״.
ואיך מקבלת גולדה את
הביקורת של בני משפחתה?
השיבה גולדה :״אני מרגישה
ששרה אף פעם אינה נזהרת
ואינה נמנעת מביקורת מפני
שאני אמה. וזה טוב מאוד. אז
אני יודעת, בי גם בעת שהיא
אומרת דבר טוב, היא חושבת
גך. כאשר התליפת־ אם לקבל
את תפקיד ראש הממשלה, לאחר
מותו של לזו א ש כו ל

1ך * ך ו * 1ך ך | 11ל י * באיחור של כמה חודשים נזכר בשבוע שעבר השבועון הגרמני רב-
התפוצה ״שטרן״ לדווח לקוראיו על הצגת ״מלכת האמבטיה״

בישראל. מתחת לתמונה זו של משה דיין, כתב ה״שטרן מלכת״האמבטיה׳ חיכתה בשוק את
כל ישראל. הצגת תיאטרון תחת כותרת זו מראה את ממשלת גולדה מאיר במערומיה. הסקנדל שבהצגה
היה הצגתה של גולדה כשהיא תופסת את שר-החוץ אבא אבן באשכיו. אף שר לא ביקר בהצגה
זו מלבד השר המבקר את גולדה. הגיב שר״הביטחון , :אני בעד חופש הדיבור, אפילו על הבמה,
אבל הצגה זו היתה יכולה להיות ממומנת על״ידי קהיר. היא מראה א ת מלחמת הקיום שלנו
כמו רחיצת כביסה מלוכלכת באמבטיה.׳ אמר והלך לרחוץ את כביסתו שלו.״ אולם התמונה אינה
זדשה. היא צולמה לפני מספר שנים בעת שמשה דיין הצטרף לפטרול אמריקאי בדרום ויאט״נאם.
המנוח, צילצלתי לשרה ולבעלה
זכריה וביקשתי מהם לבוא
אלי. רציתי לשמוע דעתם. ישבנו
לילה שלם. כאשר אמרו לי לקבל,
משום שסברו כי אין דרך
אחרת — דעתם כמעט שהכריעה
את הכף. שרה דואגת לי. היא
יודעת שטוב יותר בשבילי לא
להעמיס עלי תפקיד זה. אבל
יש לה גישה ציבורית ושיקול
ציבורי.״
רשות־הנמלים
למנכ״ל
לשעבר חיים לסקו־כ, אין
דיעה טובה על מזכ״ל ההסתדרות
יצחק כן־אהרון. אמר
השבוע לסקוב :״אפשר
לחשוב שבן־אהרון היה שותף
לתרומתי לביטחון, ויש לו היכולת
השכלית להעריכה. אני
פוסל את שני הדברים. הוא לא
היה שותף לתרומתי לביטחון,
וגם אין לו היכולת השכלית
הדרושה לכך. במקומות בהם
לחמתי לא פגשתי בבן־אהרון.
הוא ודאי דיבר באיזה מקום,
כשהאחרים נלחמו.״
! ברוב פאר והדר פתח

( ,)26 השחקנית בעלת החזה הרציני ביותר
בעולם המערבי, עמדה בסרטה האחרון
,״מירח ברקינרידג׳,״ בפני משימה אפשרית בהחלט: חשיפת
עכוזו של גבר. מטעמי התחשבות נאות המפיק להסריט את הסצינה
בדלתיים סגורות. אבל הוולטש מיחתה :״כן לבוש, לא לבוש,
התוכן של האריזה מוכר לי בעל־פה,״ והשתתפה בצילום הסצינה.

וחל וולטש
העולם הזה 1727

המיליונר הישראלי משה מאיר
את בית־המלון החדש
שלו באביג׳אן בירת חוף השנהב.
לטכס הפתיחה הוזמנו
גם עיתונאים מישראל. בין השאר
היו שם נוח מחם מ
ידיעות
אחרונות, חנה זמר
מדבר, יאיר קוטלר מהארץ
ואריה די ס ג ציי ק ממעריב
שבא בחברת אשתו רחל. מ
גואל
ניידורף ( )60 מארגנטינה׳
פסק: ישראל צודקת, אבל
היות ובראון קצת מבוסם, יימשך
הקרב אחרי נעילת האולימפיאדה.
לזה לא היו מוכנות
משלחות ישראל ואוסטרליה
והן מיהרו להסכים לתיקו.

שפחת
דיסנצ׳יק שוכנה בקומה
ד,־ 12 וכדי לעלות ולרדת היא
השתמשה במעלית. מה רצה
הגורל? הוא רצה שבערב הפתיחה
ירדו בני הזוג במעלית
שנעצרה לפתע בין שתי קומות.
אז מה? הרי יש פעמון
אזעקה. צילצלו השניים בפעמון,
אך כיאה למלון חדיש — לא
שמעו אותם. במשך 20 דקות
ניסו להודיע על מצוקתם באמצעות
הפעמון והטלפון הפנימי
של המעלית. מרוב מאמץ חש
דיסנצ׳יק ברע והתעלף. אחרי
20 הדקות נודע למשה מאיר על
מקום ד,ימצאם של אורחיו והוא
מיהר לחלצם.

ג׳ורג׳ חבש*״

י למה הם עושים תמיד
צרות, הישראלים? האולימפיאדה
של השחמטאים בזיגן היתה
כבר נעולה למעשה, אבל לא
לגמרי. האלוף הישראלי שכד
עון כגן ( )28 עדיין לא סיים
את משחקו עם רב־האמן וול־טר
כראון וניסה לנצחו.
בראון טען לתיקו וכגן לא הסכים.
טכס הנעילה היה בעיצומו
ובחדר צדדי התכנסו להחליט
על גורל המשחק. השופט מי*

; מערכת ידיעות אחרונות
החליטה להכין הפתעה לקארי־קטוריסט
שלה, יהושע (ג׳קי)
ג׳קסון, הרתוק זה־ החודש השני
למיטת חוליו בבית־חולים
בלונדון, שם נפצע בתאונת־דרכים.
לכבוד ראש־השנה הדפיס
ידיעות אחרונות את תמונת בנו
של ג׳קי על שער מוסף ראש־השנה
שלו, כך שג׳קי יוכל
לראות את בנו בגודל כמעט
טבעי.

בין 500 השחמטאים
שנפגשו באולימפיאדה היו כמה
עשרות יהודים שעקבו בעניין
אחרי הישגי המשלחת
הישראלית. אפילו כוכי פישר,
השחמטאי היהודי־אמרי־קאי
שאינו מרבה בדיבורים על
נושאים שאינם קשורים בשחמט,
הפטיר :״מדוע אינכם כופתים
ואורזים את יאסר ע־ראפאוג
ואת הדוקטור הזה

במדינה
יחסי־חוץ החלטה גורלית במסיבת קוקטייל

עם 5צירות המופת ו!\ל דובק !

111

שתיים מן ההחלטות החשובות ביותר,
שקיבלה הממשלה בשנה שעברה, השפיעו
ישירות על גורל המלחמה בחזית המצרית
ועל ההתפתחויות המדיניות של המעצמות.
היו אלה ההחלטות שהורו להפציץ מהאוזיר
מטרות בעומקה של מצויים וזו שבה הודיעה
ישראל על תחילת המעורבות הסובייטית
הצבאית הפעילה באיזור.
ספר שהופיע לפני שבוע מגלה כמה מן
הנסיבות בהן התקבלו החלטות אלה. בספר
כנפיים מעל סואץ — סיפורו של חיל־האוויר
במלחמת ההתשה, מגלה זאב שיף
בין השאר כי היו אלה האמריקאים שרמזו
לישראל, בצורה די ברורה, שהיא
יכולה להתחיל בהפצצות עמוקות־טוזח במצריים.
כתב
שיף :״בדצמבר , 1969 יותר משלושה
חודשים לבואם של הפאנטומים הרא-
שונים, נוצרה אווירה מדינית נוחה למדי
להפצצות בעומק מצריים. דאגתה של אר•
צות־הברית למתרחש במיזרח התיכון גברה.
מומחי הסטייט־דפארטמנט ואנשי ביון אמריקאיים
טענו כי שליט מצריים, גמאל
עבד־אל־נאצר, התאושש מחדש אשר לנאצר׳
העדיפה ארצות־הברית לראותו מוכה
מחדש.
״משקיפים ישראליים סיפרו, כי הרמזים
האמריקאיים בקשר לכו היו גלויים למדי.
אחד מראשי משרד־החוץ האמריקאי אמר
כאילו באקראי לעמיתו הישראלי, במסיבת
קוקטייל בוושינגטון, כי ארצות־הברית
מתנגדת לפעולות ישראליות נגד הירדנים
והלבנונים, אך מעולם לא אמרה דבר על
הפצצות במצריים. ארצות־הברית לא תתמוך
אולי בישראל, אם זו תרחיב את תגובותיה
על מלחמת ההתשה המצרית, אך ודאי שלא
תפעל נגדה. הרמז היה ברור.
״ב־ 21 בדצמבר הגיע לישראל לביקור
שגריר ישראל בוושינגטון, יצחק רבין
רבים קושרים את ביקורו של הרמטכ״ל
לשעבר בנטייה שבלטה אחר־כך בישראל
לפעולה דראסטית יותר נגד נאצר ומישט־רו.״
בגלל
קמבודיה. גם בנושא המעורבות
הסובייטית, שהתבטאה בהצבת טייסים
רוסיים על אדמת מצריים, היתר, זו ארצות־הברית
שהיתר, מעוניינת יותר מישראל בהבלטה
בינלאומית של עובדה זו.
מספר שיך :״ישראל ש תק ה ...אמצעי
זהירות ראשון היה לא לפרסם את הדבר
ברבים, בהנחה שאם לא יתפרסם, לא תידחק
ברית־המועצות להגן על יוקרתה כמעצמה.
ברית־המועצות יודעת מן הסתם, שישראל
לא תוכל להפסיק את ההפצצות כל עוד
אין הפסקת־אש, ולפיכך מעדיפה היא להתעלם
מלכתחילה מאפשרות שצוותים סובייטיים
ייפגעו בהפצצות.
״ברם, גם בעניין כה חיוני, לא היתר,
ישראל חופשית מלחצים. להפתעת הכל,
הציעו נציגים אמריקאיים כי ישראל תפרסם
בכל זאת את הגילוי בעניין טייסי היירוט
הרוסיים. המימשל האמריקאי עמד באותם
ימים לפני בעיות הסברה חמורות בקשר
למיבצע הצבאי בקמבודיה. פירסום פרשת
טייסי היירוט במצריים, היה עשוי להקל על
המימשל האמריקאי בכך שישכנע את ה־סינאט
ובית־הנבחרים ואת דעת הקהל, כי
ברית־המועצות מארגנת אופנסיבה כללית
ומסכנת עמדות חיוניות של המערב.״
סיכם שיף את הפרשה :״ההצעה האמריקאית
נגדה את ההחלטה הישראלית הקודמת
ולדעת מומחים רבים היא סתרה בחריפות
את האינטרסים של ישראל.
״בכל זאת הוחלט שממשלת־ישראל תפרסם
הודעת מיוחדת על הופעת טייסי היי־רוט
הרוסיים. עוד קודם לכן הודלפה הידיעה
לניו־יורק טיימס. חיוני היה הדבר
לוושינגטון, כי הידיעה הראשונה תובא לידיעתו
של הציבור האמריקאי.
״המימשל האמריקאי היה מרגע זה בעל־חוב
לישראל, אך משעה שפורסמה הידיעה
על טייסי היירוט, עמדה ישראל פנים
אל פנים עם הרוסים. הכדור היה בידי
האמריקאים ועל מדינת ישראל היה להיזהר
כפל־כפליים מהסתבכות בלתי־רצוייה.״
ההמשך ידוע.
העולם הזה 1727

פני שבועיים ביקר אצלי ידיו צר/פתי,
מאלה העוזרים לנו לעקוב באופן
שוטף אחרי המאורעות בעולם הערבי,
והמשמשים גם כמתווכים בפגישות
עם אישים ערבים.
היה זה בעיצומו של המשבר הירדני, אך
האיש העדיף לראות את הנולד ולא המתרחש
באותו רגע בעמאן ובאירביד .״המהפכה
הפלסטינית אינה גורם מפתיע. היא
נלקחה בחשבון, אם כי לא היה ברור מה
בדיוק מתי יקרה. על כן גם אין בה כדי
לשנות את העובדה היסודית של החיים המדיניים
במזרח־התיכון. ועובדה זו היא,
שעבד־אל־נאצר החליט שהגיע הזמן לעשות
שלום עם ישראל.״
הוא גם סיפר לי דבר שעניין אותי במיוחד:
שבקאהיר כבר מתכננים את המהלכים
הבאים, אחרי שסערת הטבח בירדן
תשכך .״עבד־אל־נאצר רוצה לגלגל
את הכדור מחדש. הוא רוצה להיות שוב
בעל־היוזמה. ישראל תתעקש בעניין הטילים
ותמנע חידוש שיחות יארינג, והוא
מתכונן למחווה שתשכיח את הטילים ותוכיח
שוב שהוא הגורם הראשון המעוניין
בשלום.״
ומה הצעדים שהוא מתכנן?
״על צעד אחד אני יודע מקרוב: הוא
מתכונן לחזור על פרשת גולדמן. הוא לא
יזמין את נשיא הקונגרס היהודי שנית,
אלא יזמין אישיות ישראלית אחרת לביקור
במצריים ולשיחה עימו.״

ך -שיחה התגלגלה למצב הפנימי בן
ן ישראל, לחלקם של כוחות־השלום כאן
ולמהפכה האמיתית שחלה במצריים במה
שנוגע לתפיסה הציבורית כלפי המתרחש
בישראל .״אין לך מושג כמה הם ערים
לכל מעשה שאתם ודומיכם עושים בישראל,״
המשיך האיש .״לא רק בעיתונים
מדגישים שיש ישראל אחרת, אלא נאצר
עצמו הקדיש פרק שלם בנאומו האחרון
לאותו נוער ישראלי הנאבק למען השלום.
בפעם הראשונה יש נכונות לדו־שית לא רק
במישור הרשמי־מדינתי אלא במישור הרעיונות
של שתי התנועות הלאומיות
שלכם.״
הוא הציע לי לכתוב מאמר שיהיה מופנה
במיוחד לקורא הערבי .״אני רשאי להבטיח
לך שהמאמר יתפרסם באחד העיתונים
הגדולים של קאהיר,״ אמר.
הכל על כי נסוג, ברגע ההכרעה* ,מן
ההתמודדות עם שלטון השייכים וו?דת,
והוריש למצריים של מחר את עול ׳ הריאקציה
הדתית שרבץ בכבדות כל כך רבה
על עברה הארוך.
הכל על כי נלכד במלכודת הדמגוגיה
וההיסטריה של הסורים, הסתבך בבלוף המחריד
שהוביל אותו למלחמת ששת־הימים
והותיר את ארצו שסועה ושותתת־דם.

האיש חזר לצרפת ואני שקעתי בעבודה
מאומצת של הוצאת גליון ראש־השנה.
המאמר שהבטחתי לכתוב, כך אמרתי לעצמי,
יכול לחכות עד אחרי החג. החלטתי
לכתוב אותו בצורת מכתב גלוי לעבד־אל־נאצר,
ותוך דחיית כתיבתו אמרתי לעצמי:
״זה יכול לחכות עוד שבוע. נאצר לא
ימות מחר.״
עם גמר עבודתי השוטפת, ניגשתי לכתיבת
המכתב הגלוי. הספקתי להגיע
רק לפרקים הראשונים שלו, כאשר הודיע
הרדיו כי גמאל עבד־אל־נאצר מת.

ף• ך, כמקום מכתב אליו, אכתוב היים
— עליו, על חייו, הישגיו, שגיא־תיו
ומותו. אבל תחילה, ברשותך, אותם פרקים
מן המכתב הבלתי־גמור שהיה מיועד
אליו:
אני פונה אלין, אדוני הנשיא, בראש
ובראשונה מפני שברגע היסטורי זה אתה
אוחז בקצה החוט אשר יכול להובילנו —
ערבים כישראלים — לתקופת השלום.
אני פונה גם לגמאל־עבד־אל־נאצר הלאומן
המצרי, מנהיג התנועה שהשכילה לשחרר
את ארצו מן השלטון הבריטי ואשר בוודאי
לא תרצה לראות את אזורנו תחת שלטונם
של זרים חדשים.
נכון, אדוני הנשיא, שמעולם לא הוצגנו
רשמית זה בפג י זה. אבל כבר נפגשנו ב־עבר.
נפגשנו בהפגנות־התלמידים נגד ה־כיבוש
הבריטי ברחובות אלכסנדריה ו־קאהיר,
כאשר קראתי יחד עם חברי ה־

מצרים הצעירים :״אל־גלא! פינוי! פינוי!״
ללא ספק נפגשנו גם מאוחר יותר, ב־
— !948 הפעם משני צידיה של חזית
רצחנית. היית רב־סרן בצבא מצריים, ואני
חייל פשוט ביחידת קומנדו של הצבא הישראלי
אשר זה עתה נולד. פגי ש תנו׳נ ע רכת
על גיבעה , 105 שניתקה את הדרך לנגבה.
רק מאוחר יותר, בקוראי את. זכרו־נו
תין, נודע לי כי באותה פגישה לילית
נפצעת מכדורינו.
לא פעם. אמרתי לעצמי, שהשינוי ה
רחוק
מזה. אני בין הראשונים המוכנים
להכיר בעובדה כי עם שלם איבד את
זכויותיו הלאומיות, את אדמות אבותיו.
לכן אני משוכנע שלא ייתכן שוס פתרון
כל עוד לא יקבל העס הפלסטיני את
זכויותיו הצודקות, כל עוד ימשיך פלסטיני
אחד להתענות במחנה־פליטים.

* ותרלא הספקתי לכתוב, ועתה, כשאני
י בא לסכם את יחסי אל האיש שמכתב

מאת --

שדו כ הן
זה היה מיועד אליו. ,איני מוצא מילה
קולעת יותר מאשר — חבל!

טראגי שחל בין צעדתנו הסולידית נגד
האימפריאליזם הבריטי ובין היתקלות־הדמים
על גיבעה 105 היה טעות; ושיש כאן אי־הבנה
אומללה שבוודאי תובהר ותסולק. לא
פעם שאלתי את עצמי: איך קרה ששתי
התנועות הלאומיות שלנו נמצאות בהתנגשות
קטלנית מתמדת במקום לשתף פעולה
ביניהן?

חבל על כי מהפכה תוססת, שטיאט־אה
את השחיתות והניוון של מישטר מלוכני
רקוב, לא השיגה את המהפכה החברתית
שרק היא יכולה להציל את מיליוני
המצרים מן העוני הנורא שלהם.

לא אעליב את תבונתך על־ידי השמעת
אותו פזמון ציוני ישן כאילו אין ניגוד־אינטרסים
אמיתי בין שתי תנועותינו, וכי
לולא מדיניות הפרד־ומשול של האנגלים
לא היה מתפתח מאבק בין עברי וערבי ב־ארץ־ישראל.

ב ל על כי אשראי עממי אדיר, שניתן
למנהיג המהפכה הזאת על־ידי בני
עמו, לא נוצל כדי להניח יסודות־לעומק
אלא בוזבז בחלקו הגדול על תחליפים
ראוותניים.

חכל על כי איש ז.״ שהגשים את חלומם
של שלושה דורות מצריים והביא להפסקת
הנוכחות הצבאית הבריטית, ירד מן
הבמה כשארצו נתונה בכבליה של נוכחות
צבאית זרה חדשה.
חבל על כי אזור התעלה, ששוחרר
מצבאות בריטניה ונועד להיות מוקד של
עוצמה תעשייתית, היני עתה גל חורבות,
שמאות אלפי תושביו נמלטו כפליטים אל
מרחבי מצריים.
חבל שהתעלה עצמה, שהולאמה אחרי
.שבמשך שני דורות העשירר בעלי־הון זרים,
היא עתה רצועה של מוות ודממה.

ן י * ואהטביע בלב בני-עמו המושפלים
| | א ת תחושת הכבוד והערך העצמי: הוא
קרא להם ״אחי! זיקפו את קומתכם! שוב
אין צורך להרכין ראש בפני שום כוח בעולם!״
הוא היה אחד מעמודי־התווך של
אותו ניסיון היסטורי לכונן ״עולם שלישי״,
הוא עורר תיקוות אדירות בלב מאה מיליון
איש, ולא השכיל ליצור את הכלים שיספקו
את התיקוות הללו. גם על זד, חבל.
אבל מעל לכל חבל עד כי, לאחר שרכש
את המעמד הבלעדי שיכול היה להצעיד
סוף־סוף את המרחב לשלום — ברגע זה
בדיוק, כאשר החליט את החלטתו האמיצה
ביותר, נעלם מן הבכה.
חבל.

ץ* י משתי המעצמות תוזיה
החסות על מצריים החדשה?
תחת עבר־אל־נאצר זזה מצריים באיטיות
אך בעיקביות שמאלה, לזרועות מוסקבה.
עבד־אל־נאצר עצמו ההח ל את דרכו כאיש
המערב; ידידו הקרוב היה שגריר ארצות
הברית בקאהיר, והמפלגה הקומוניסטית ה־בלתי־חוקית
הגרירה אותו בפירסומיה כמשרת
האימפריאליזם האמריקאי. היתה זו
גם תקופת מעצרם ש? המוני שמאלנים.
אם נדחף עבד־אל־נאצר בכל זאת למחנוז
הקומוניסטי, היתה אמריקה עצמה אשמה
בכד לא במעט. במיוחד שר החוץ דאז,
ג׳ון פוסטר דאלס, שניסה להכריח את
מצריים להצטרף לברית־הגנה מערבית, היחנה
מת! סיוע כלכלי וצבאי בתנאים מדיניים
שנראו כהשפלה לכת הצבאית־הלאומ־נית
שזה עתה הצליחה להשתחרר מן הכיבוש
האנגלי.
אבל עד ימיו האחרונים ניסה עבד־אל־נאצר
להאט את הסתפחות ארצו סופית והחלטית
לגוש הקומוניסטי. בין מקורבי!
— הבולט בהם הוא מוחמד חסניין הייכל
— נ־מנו מדינאים שלא הסתירו את שאיפתם
להידוק היחסים עם וושינגטון. נשיא
מצריים עצמו הציג זאת בביטוי שייכותו
ל״עולם השלישי׳״.
עתה נראה שנייטרליות מסוייגת זו מתקרבת
לקיצה — כששתי המעצמות פועלות
לחיסולה. קשה לנבא לתוצאת ההתחרות
בין המערב ומזרח, אם בי נוכתותה ה־מאסיבית
של ברית־הסועצות בכל שלוחות
הביטחון והכלכלה במצויים מעניקה לה
מראש יתרון לא־מבוטל. היא ספק־הנשק הגדול
של מצריים, היא הנושה מס׳ 1שלח,
היא הלקוח העיקרי לתוצרתה ויועציה הצבאיים
והאזרחיים מצויים ברבבות.
מבחינתה של ישראל יש חשיבות מיוחדת
לתוצאת ההתחרות הבינגושית. אם יתבסס
בקאהיר שלטון פרו־מערבי, תפגין וושינגטון
כלפינ ידידות מרחיקת־לכת, תפעיל
בטחוני על ישראל,
לחץ מדיני ואמברגו
כדי להוכיח כי מצרי פרו־אמריקאי יכול בהחלט
להייטיב את מצב בני־עמו, ושכדאי
יותר להיות קרובים לאמריקה מלרוסיה.
אס יישמר הסטטוס־קוו, או אם תגבר הבעלת-

השפעה
הסובייטית, יש להניח ששתי המעצמות
הגדולות ימשיכו ללחוץ למען
הסדר־שלום ישראלי־מצר׳ — כשהמניע הראשוני
הוא עימות צבאי ביניהן.

^ 4נוואר אד־סאדאת ,52 ,יהיה נשי־אה
השלישי של מצרים. זאת היא
החלטת הצמרת המצרית, ואין כמעט ספק
כי מישאל־העם של השבוע הבא יאשר
אותה, כי ״כך היה רוצה גמאל.״
אותו גמאל שסכך בנאמנות על ידידו
לכל אורך דרכם המשותפת, שסלח לו
פעם אחר פעם טעויות חמורות בשיקול,
מעשים קלי־ראש וסתם כשלונות בישי־מזל.
כמו אותו 22 ביולי ,!952 כאשר סגן־

עול םללא מנהיג?
** ם עלותו של עבד־אל־נאצר לשלטון,
2 1היה ״העולם הערבי׳׳ מושג מעורפל
וחסר כל ממשות. המדינות דוברות״הערבית
תיו מפוצלות בין שתי אימפריות אירופיות
ותריסר בתי־מלוכה, ומלבד סורשתן ה־תרבותית־דתית
לא היה להן דבר משותף.
המהפכה הנאצרית ליכדה לראשונה את
הערבים מהאוקיינוס האטנלנטי עד המיפרץ
הפרסי. היא לא הפכה אותם למעצמה אחת,
ליחידה מדינית או כלכלית מגובשת, אפילו
לא למישטר. חברתי אחיד. היא רק יצרה
שותפות־של־רגש בעלת משמעות נפשית
עמוקה מאוד. לעתים ניתן היה לתרגם שותפות
זו למונחי יוקרה מדינית בינלאומית.
עם מותו של הנשיא המצרי, לא נראית
שום דמות מצדית שתירש את תפקיד המנהיג
הסמלי של העולם הערבי, עד כדי
כך, שקיים ספק אם מצריים כמדינה תמשיך
להיות מנהיגתו של עולם זה.
לא יחסרו מתחרים על הירושה. בומדיין
האלג׳ירי, קאדפי הלובי, נומיירי הסודאני
עומדים בראש התור. כולם, אגב, ראשי
הפיכות צבאיות. גורם שאין בשום אופן
לזלזל בו במירוץ זה הם הפלסטיניים, הטוענים
לא רק למלחמת״שיחרור לאומית
אלא למהפכה חברתית בעולם הערבי. בעלי אינם
הסורים והעיראקים שוב
אותו מישקל שהיה להם בתחילת התנועה
הלאומית הערבית, באשר מחשבותיהם ועקרונותיהם
הם ילודי האגן המזרחי של
הים התיכון. ואילו המהפכה הערבית החדשה
היא בעיקרה אפריקאית.
ריבוי המתחרים אינו מבטיח שאמנם יימצא
יורש, וייתכן שהעולם הערבי ישקע

שוב לאותו מצב של זהות מעורפלת ורופפת,
מפולג ומפוצל, מפורד למחנות חברתיים
וגיאוגרפיים שרק קולות המואזין ושידורי
הרדיו מאחדים אותם.

אלוף אנוואר אל־סאדאת קיבל מעבד־אל־נאצר
הודעה במיפקדתו ברפיח כי עליו
לחזור מייד לקאהיר. הוא חזר הביתה, לא
מצא שום הודעה חדשה, לקח את ילדיו
לקולנוע. כשחזר מההצגה הסתבר שהמהפכה
— שבתיכנונה היה שותף מן הרגע
הראשון — פרצה בלעדיו.
אבל עבד־אל־נאצר סלח. כשם שהתייחס
בסלחנות להצעות נימהרות רבות של סא־דאת,
כמו להתערב במלחמת תימן ולרכז את
צבא מצרים בסיני ביוני .1967 נשיא מצריים
עצמו החשיב יותר את ידידו־בנפש עבד־אל־חכים
עאמר; אך משזה נאלץ לשים קץ
לחייו בעקבות נסיון־הקשר של כמה קצינים
נגד עבד־אל־נאצר אחרי תבוסת , 1967
נותר רק סאדאת שיכול היה להתפאר בתואר
ידידו של הראיס.
בזכות ידידות זו הגיע השבוע לאן שהגיע.
וגם בזכות החלטת עמיתיו בצמרת
המצרית להימנע בכל מחיר מהתקוסטות
על הירושה. ו״להמשיך את הקו של גמאל.״

של 1ם עם י שראל?

ך • ישראל ציטטו השבוע בהבלטה ראיון שהעניק אנוואר אל־סעדאת לשבועון איטלקי.
^ דובר בו על החלטתה של מצריים להגיע להסדר־שלום עם ישראל, אפילו תוך רמזים
לוויתורים בעניין שארם־אל־שייך. אלא שראיון זה ניתן לפני מותו של עבד־אל־נאצר, כאשר
כיוון מדיניותה של קאהיר היה ברור, וכאשר יוקרתו של הראיס הונחה על כפות המאזניים
— נגד הקיצונים הפלסטיניים, בעד סיום המלחמה עם ישראל.
ומה יהיה עתה? האם יעז השליט החדש — או השליטים, במיקרה שתיווצר הנהגה קולקטיבית
— ל ה תמיד בקו זה? האם שליט זה יהיה חזק דיו כדי לעמוד נג; דעתיהקהל המשולהבת
ברחבי העולם הערבי, ובעיקר נגד השפעתם של הא־ובונים הפלסטיניים?
התשובה תלוייה בימה שיתחולל בתוך מצריים עצמה יותר מאשר במתרחש ברחבי העולם בתוך הסתגרותה של מצריים — לפחות בתקופה הנראית לעין
הערבי. התחזית; תגבר
ענייניה היא. אין ספק, כי המוני מצרים מוכנים לרעיון השלום עם שראל״לא רק ספל
שגמאל הגדול אמר להם זאת, אלא מפני שהזרם הבדלני — שהיה קייס תמיד — התגבר
לאחרונה בתוך מצריים, גם בהשפעת התבוסה הצבאית. זרם זה רואה את מצריים כמ
צרית יותר מאשר ככלל־ערבית.
התפרצות השמחה ההמונית, עם הכרזת הפסקת־האש בתעלה, הפגינה מאיך כמוה את
רגשותיהם של המוני מצרים בנושא זה. רגשות אלה אומרים: אם מצויים יבולה להגיע
לידי שלום עם ישראל, ולפתור בצורה זו את בעיותיה החמורות — מוטב שהפלסטינים
ויתר המדינות הערביות ידאגו לעצמם.
כאמור; ייתכן שקו זה יתחזק, וכי ההנהגה החדשה תתרגם אותו לשפת מיתקפת־כמה
וכמה שתוכל להכריז, שהיא ממשיכה את מדיניותו של עבר״
שלום עיקבית. על אחת
אל־נאצר בחתירתה לשלום מהיר עם ישראל. אבל זה רק ייתכן. א־!־ שום. ביטחון ש־הבעייה
הישראלית לא תהפוך שוב כדור־מישחק בין מדינאים מתחרים, שינסו להוכיח את
גבורתם בהצהרות קיצוניות ככל האפשר נגד ישראל.

* • משך 17שנה הוא תפס מקום מד־
^ ,כזי במחשבותיו וברגשותיו של כל
ישראלי.

פטר׳ אחרי שהביא עליהב אסון שעלה בחיי
אלפי חיילים ובהרס ללא־שיעור. קשה
להבין מדוע התנוססה תמונתו בשוקי נצרת
וביירות, מדוע נישאה בידי מפגינים בבגדאד
ובדמשק, מדוע בוטא שמו בחרדת־קו־דש
במיפרץ הפרסי ובהרי האטלס.
מה נתן עבד־אל־נאצר להמונים אלה, מלבד
יסורים ודמעות?

״נאצר״ .״הרודן המצרי״ .״האדיב
העיקרי״.
האיש שקולו בקע נ מקלט הרדיו בימי
החרדה של מאי . 1967 שפניו הצוחקות, בתצלום
שהראה אותו בהברת טייסיו בסיני
ערב המלחמה, העביר הלחלה קרה בגופנו.
האיש שהתפטרותו חישמלה את האווירה
בישראל, ושביטול התפטרותו הפך את תרו-
עת־הנצחון לאכזבה מרה. האיש אשר שמו,
קולו, פניו קשורים בחוויות ללא־ספור של
כל אדם בישראל.

הוא נתן להם את היקר מכל
ללב ערכי: תחושת הכבוד.
אחרי דורות של מנהיגים מושחתים, עלובים׳
בזויים, מסוגם שי פארוק ועבדאללה
— הוכיח שמנהיג ערבי יכול להיות נקי־כפיים,
מסור־לתפקיד, צנוע בחייו הציבוריים
והפרטיים.

בעיני הישראלים, היה סופר־מן,
חורש־מזימות כל־יכול, היטלר־של-
המיזרח־התיכון, האיש שידו ככל
תהפוכות המרחב.

החלום של עולם ערכי מתחדש
ומתנער, החוזר ותופס את מקומו
כמרכז של תרבות ועוצמה, ה־

הילדים שרפו את בובתו בל״ג בעומר, ו-
לא ידעו להבחין בינו ובין המן הרשע או
היטלר הנתעב. החיילים שרו נאצר מחכה
לרבין בצהלת נצחונם. עיתונאים ופוליטי-
קאים התחרו ביניהם בהמצאת כינויי״גנאי
לאיש, שבמשך שנים רבות אסור היה אף
להזכיר את שמו ברדיו ובשנים ארוכות
נוספות לא ניתן להזכירו בתוארו הרשמי,

אל־דין שני, אף כי ניס,״ .את כוחו בשתי
הדרכים כאחת.

לא היתה זו גזירה מן השמיים.
בשלונותיו של עכד־אל־נאצר היו
גזירת אופיו, חולשותיו, חולשת
תורתו וחולשת חכידיו.

** אזן הצלחותיו בולט, אך אין לדעת
אם יאריכו ימים.
הוא הרים את מצריים מאשפתות, נתן
כירון לעולם הערבי כולו, החדיר בו גאוזה
וביטחון עצמי.
הוא חולל רפורמה סוציאלית משמעותית
במצריים, בנה את הסיר הגבוה באסואן,
החדיר תודעה מדינית לכל שדרות עמו.

אך מאזן כשלונותיו מרשים יותר.
ניתן למדוד אותם בקנה*ה־מידה
הטוב כיותר -זה שסופק

עבד־אל־נאצר עצמו נענה למצב־רוח זה,
כאשר קיבל את תוכנית־רוג׳רס. היתד. זאת
השלמה בליבו עם כישלון, התפטרות מן
החלומות הגדולים של ימי המערה וההתפרצות.

ואולי
-מי יודע? -זהו הדבר
ששכר את ליבו.

ך* א פעם קראו לי, בכנסת ובמקומות
/אחרים., ,סוכנו של נאצר״ או ״נאצי
ריסט״.

ואני מודה: היה לי יחם מיוחד
אל האיש הזה, אל האוייב הזה.

;ובצד השינאה -ההערצה. האמונה
שהוא, ורק הוא, שולט כעולם
הערבי בולו, ועושה בו כרצונו.
הביטחון שהוא היה יבול
לעשות שלום בן-לילה, אילו אך
רצה בכך. התוחלת הכמוסה שבבוא
היום יהיה הוא האיש.

מעורר כבוד ברחבי תבל במו כימי
הכליפים הראשונים.

ך * יה זה כמובן תחייך — תחליף להג
נאצר
הכל־יכול, האוייב השנוא, הנערץ,
המקולל, האחד.
ך* איש האמיתי, גמאל עבד־אל־נאצר,
• 1היה, כמובן, רחוק מתיאורים המוניים
אלה.
הוא לא היה סופר־מן. לא שטן, לא גיבור
כל־יכול.

ן | שמת החלום, תחייף למאמץ העצום
והממושך הדרוש כדי להגשימו.

לא עבד-אל-נאצר הוא שיצר
את החלום. החלום יצר אותו.
הוא חי אותו.

אכל הוא היה אחת הדמויות הגדולות
בתולדות המרחב, אדם
עתיר הצלחות מופלאות וכישלונות
מסחררים.

לא היתד. זאת העמזה־פנים מדעת. כי
עבד־אל־נאצר לא היה גדול מבני דורו ובני
עמו. י הוא היה אחד מהם — בשאיפותיו,
במעשיו, במחדליו, בהלימותיו.
לכן לא הקדיש די מאמצים ליצירת בסיס
של ממש להתחדשות הערבית — בסיס
חומרי, כלכלי, מעמדי. הוא רץ אחרי מיק־סם־השווא
של נצחונות קלים, התלויים על
בלימה.

קולו היה שווה יותר מכל הדיביזיות של
צבא מצריים, וקטמו האישי היה שקול כנגד
כל אוצרות עמק הנילוס. השפעתו העצומה
לא התבססה על עוצמה צבאית או
כלכלית. היא באה לו למרות תבוסות
צבאיות ואסונות כלכליים
אין אדם שנפגש עם עבד־אל־נאצר, שלא
נפל בשבי אישיותו. עיתינאים ציניים, מדינאים
קשוחים — די היה בכמה דקות בחברתו
של הגבר גבה׳ הקומה, יסה־התואר,
רחב־החיוך, פשוט־ההליכזת, כדי להפכם לסוכניה

שה לישראלי להבין מה מקור ה׳
{ /הערצה העיוזרת, שהעניקו עשרות מיליוני
ערבים — מחופי האוקיינוס ועד הרי
איראן — לאיש זה.
קשה להבין מדוע פרצי בבכי כאשר הת
לפני
15 שנה, כאשר בחר העולם הזה
בגמאל עבד־אל־נאצר כאיש השנה, הציג לו
את הברירה בין שתי דוגמאות היסטוריות:
כמאל אתאתורך התורכי, שהקפיץ את ארצו
בדחיפה אדירה אחת לתוך המאה ה־,20
וצלאח־אל־דין הכורדי, שאיחד את העולם
הערבי נגד הפולש הצלבני. עבד־אל־נאצר
לא הפך לאתאתורך שני, וגם לא לצלאח־

אבל אם עבד־אל־נאצר השאיר בדרך כלל
את כל האופציות שלו פתוחות, והימר פעם
על קלף זה ופעם על קלף מנוגד, הרי

עשה זאת מתוך שיקול־דעת מפוכח. היתה
זאת מדיניות קרת־מזג. אנוואר אל-טאדאת
יקפוץ גם הוא מסוס לסוס, אבל לא כל

הוא העדיך את ההישג המבריק,
חסר-התועלת, על העמל הממשי,
האפור, המוליד את הישגי
המחר.

על־ידי עכד־אל-נאצר עצמו בספר
שפירסם כראשית ימי שלטונו.
הפילוסופיה של המהפכה משרטטת שלושה
מעגלים, שבהם חייבת מצריים להוזת
מרכז: המעגל הערבי, המעגל המוסלמי, המעגל
האמריקאי.

ביום מותו, לא התגשמה אך לא
אחת משלוש מטרות אלה. גרוע
מזה: הגשמת המטרות לא התקדמה
אך לא כצעד אחד מן המקום
בו עמדה מצריים כשעה שנכתבו
הדברים.
העולם הערבי נשאר מפולג כפי שהיה.
המליצות על אחדות, שהיו שגורות בפי
מנהיגים צבועים לפני עלות עבד־אל־נאצר,
נשארו בגדר מליצות בפי מנהיגים צבועים
חדשים.
העולם המוסלמי איני קיים, אלא כרעיון
מופשט. אינדונזיה, מאלזיה, ניגריה, תורכיה,
איראן — אינן חולמות להכיר במצריים
כבמרכז עולמן, או אף בעצם קיום
קשר משמעותי ביניהן.
בעולם האפריקאי זכי מדינות רבות לעצמאות
מאז ראשית שנות ה־ ,50 אך המדינות
השחורות לא מצאו שפה משותפת
אף בינן לבין עצמן, ובוזדאי לא עם השכנות
הערביות, בכל עניין החורג מהפג־נות־סרק.

אולי
בגלל הזכרונות המשותפים. במשך
כמה חודשים ב־ 1948 לחמנו יחד באותה
גיזרה של החזית. בקרבות־הלילה של גבעה
, 105 נגבה, פלוג׳ה, עיראק־אל־מנשייה (שבהם
נפצענו שנינו) ,ביודאי היינו פעמים
רבות בחשיבה במרחק של כמה מטרים זר,
מזה. באותם הימים למדנו אנחנו, אנשי
גבעתי, לכבד את החטיבי שממול.
ואולי בגלל אותו יום ב־ ,1952 כאשד
הזעיק אותי ירוחם כהן אליו וייעץ לי לעקוב
מקרוב אחרי קציז ששמו היה אז
בלתי־ידוע, גמאל עבדיאל־נאצר, אחד מאנשי
מועצת־ההפיכה החדשה. ירוחם סיפר
לי את קורות ידידותו הקרבית המוזרה עש
האיש הזה. כאשר הפך עבד־אל־נאצר, כעבור
זמן קצר, לשליט־ יחיד, והזמין את
ירוחם לקאהיר — נולדה התקווה שהנה
ראשית הדרך לשלום, תקווה שהתחדשה ביתר
שאת כעבור 17 שנה, כאשר הזמין
את גולדמן.
בשעה שהתקשר עימי מראייך טלוויזיד, בעיר
אמריקאית נידחת, ובישר לי לראשונה
את מותו של עבד־אל־נאצר, היתר, תגובתי
האינסטינקטיבית :״אני מצטער מקרב לב!״

אני מצטער, בי אני משוכנע ש
בפוך ימיו, במו בראשיתם, פעל
עבד־אל-נאצר למען הסדר-שלוס.
כיבדתי אותו בתור אוייב, וקיוויתי
לראותו כתור ידיד.
נדמה לי שישראלים רבים מרגישים כמוני.
עם מותו, בראותנו את החלל הריק שהשאיר
מאחוריו, אנו חשים בתפקיד המיוחד
שמילא, ושיכול היה למלא כשותף
לשלום.

בנפול אוייב לא נשמח, ועל
קברו לא יגיל ל ׳כנו.

ערב מותו של עבד־אל-נאצר

כך מתוך חישוב מדיני קר כמו מתוך דח־פים
נמהרים ורגשיים. הוא מבריק, מהיר־מחשבה,
נחפז להסיק מסקנות, מתלהט. כיו־

היה

אי-מעם
תשעה

לחבריה

גברה במצריים עצמה אווירה של
התבדלות, של הסתגרות בענייניה,
של אכזבה מהרפתקות-חוץ.
הבשלונות כתימן וכארץ־ישראל,
סגירת התעלה, כפיות-התודה של
הפידאיון -כל אלה הפנו את
ליבם של המצרים פנימה, אל
עמק-היאור.

כמאל חוסיין

גטאל סאלם

סלאח סאלם

עבד-אד-חכים עאמר

תרחק

נפטר

נפט; מסרטן

התאבד? נרצח?

לטיך בגדדי

זכריה מוחי-אל-דין

אנואר סעדאת

חסן איכרהים

הודח

שותף להזהגה

נשיא בפועל

הודח

חוסיין שאפעי
מראש

המפלגה

עץ או כמספר 2היד, במקומו. קשה לראות
אותו כמנהיג בעל סמכות הכרעה עליונה.
לכן
לא ייהנה מאותן סמכויות שהיו
לעבד־אל־נאצר. ייתכן שלא תהיה סמכות
מעליו — אבל בלי ספק שתהיה סמכות
מרסנת ומבקרת ל צ יד ו.
קשה אפילו לקבוע בטדאות שהוא יהיה
ראשון בין שווים — ולא סתם אחד בין
שזזים.
השווים האלה ייצגו את הכוחות הפועלים .
עדיין בחברה המצרית ובמוקדי־הכוח הפוליטיים
שלה: יהיה מי שייצג את האינטרסים
הסובייטיים החזקים מאוד, ומי שיטיף
לשיפור היחסים עם ארצות־הברית. יהיה
מי שינסה להאיץ את מצריים בדרך הנסיון
הסוציאליסטי שלה, ומי שיבטא את הלכי־הרוח
של המעלייש, האין־דבר, המסורתי
של מעמד־הביניים.
החידוש הגדול יהיד״ שכל אלה הן גישות
מצריות לבעיות פנימיות של
מצריים עצמה. מה שגמאל עבד־אל־נאצר
הגדיר כמעגל הראשון מבין שלושת המעגלים
של המהפכה שלו.
כי אם עבדאל־נאצר יכול היה להרשות
לעצמו לקפוץ מתוך המעגל הזה לפני
שבעיותיה הפנימיות של מצרים עלו על דרך
סלולה, כדי לעסוק בענייני שני המעגלים
החיצוניים — אין איש מן הבאים אחריו 1:
מסוגל לעשות זאת. לטווח המיידי, זה
בוודאי טוב יותר בשביל מצריים.

ה בדרן, בחברת ידידו-בנפש עבד־אל
ז עמר, שהתאבד בהיותו במעצר־בית.

מיקטורן לבן, מכנסיים אפורים — גבר
מצרי צעיר רגיל לחלוטין.

במדי סגן-מישנה מצית סיגריה
שאני מצית מהפכה.״

וחולם

סידרת התמונות המופיעה בעמודים אלה היא נדירה מאוד. התמונות לקוחות
ישר מאלבומו הפרטי של נשיא מצריים, ג מאל ענד אל־נאצר. אין אלה תמונות
רשמיות מהסוג שעיטר כל שבוע את דפי היומונים והשבועונים המצרים פדי
לפאר ולרומם את נשיא מצריים. אוסף תמונות זה, שצולם במצלמות חובבים מראה
את נאצר לפני תקופת המהפכה: את ימי ילדותו, את תקופת נעוריו, את ימי
לימודיו ותחילת הקאריירה הצבאית שלו, כקצין זוטר, בנו של פקיד־דואר עני,
בוגר האקדמיה הצבאית המצרית.
תמונות אלה מציגות את נאצר האדם, לפני שהפך לסמל בעיני העולם הערבי.

ארבע תמונות באוסף לקוחות מתקופת שירותו של נאצר בדרגת רב־סרן בחזית
הישראלית בימי מלחמת העצמאות, בכיס פלוג׳ה הנצור.
התמונות פורסמו פעם אחת בלבד, בתקופה שנאצר היה שר׳הפנים במצריים
לאחר המהפכה. הן פורסמו כדי להמחיש לבני הנוער המצרים כי נאצר אינו
פנומן, אלא צעיר אחד מיני רבים, כמו מיליונים אחרים, שהגיע לאן שהגיע בכוח
רצונו בלבד. תקופת החיים שמתארות תמונות אלה היא הפרק הפחות ידוע בחייו
של נאצר. מאוחר יותר, כשהפך לנשיא, שוב לא התיר נאצר לפרסם תמונות אלה
מימי ילדותו ועברו.

נאצר בחברת בנו הצעיר, שהוא ביום קצין
בצי המצרי.

מני מ ה
יז ״ לנ ל
ח תיני מו

ר ט?נ טל ר ^ י. י׳

פרן גמאל עבד-אל-נאצר, ראשון משמאל
בשורה השנייה, בחברת כמה מידידיו הקצינים
בצבא המצרי.

אחרי קרב עיראק אל־מנשיה, במרכז
קבוצת קצינים שקיבלו אתפניובפאלוג׳ה.

מטייל ברחוב המיסחרי המרכזי פואז*
בקאהיר, בחברת שתי בנותיו הודה ומונה.

מבלה עם ילדיו בחוף סידי בישר באלט
סנדריה, כמינהג הבורגנות והקצונה ש[
מצרים בקיץ.

עם פלאח ס אלם >שנועד לשאת את הכינוי
״הרב-פרן המרקד״) מול בונקר

מתגלח בשדה, בשעת הפוגה בקרבות, בחזית הארץ־ישראלית.

כאן תיכנו את ההפיכה: במשרדו בבית-הפפר לקצינים ב
קאהיר, בו לימד.

הנהלת השנונותיי,״״
:מוז מילים טובות על נאצר
לאחר מותו של נאצר הציעו מיספר שרים
פרסם הודעה מטעם ממשלת ישראל ש־
1בטא צער לעם המצרי על מותו של נאצר,
נוך הצעת תקווה כי יורש הנשיא המצרי
תרום לקידום השלום באיזור. הממשלה לא
;יבלה את ההצעה וכך יצא שישראל היא
!ולי המדינה היחידה בעולם אשר לא
;ביעה רשמית את רגשותיה לטוב או לרע
:קשר להסתלקותו הפוליטית והצבאית של
דול יייביה•
אני בכל זאת חושב שלמען היושר ול־זעו
ההגינות ומתוך אובייקטיביות מוחלטת
!לינו לציין לפחות חלק מתרומותיו של
מאל עבד אל־נאצר לתקומתה, עוצמתה,
!יתוחה ועצמאותה של מדינת־ישראל.
יותר מכל אדם אחר אחראי נאצר אישית
׳חיזוקי ועוצמתו של צה״ל, המפואר ו־
;אדיר בחילות המזרח התיכון. חיל־הרגלים,
;צנחנים, התותחנים, השריון וחיל־האוויר
זייבים את כוחם והישגיהם לנשיא מצריים
״ל לא פחות משהם חייבים זאת לשרי
;ביטח ין של ישראל, לרמטכ״לים ואלופי
יה״ל. בזכותו עשה הצבא שלנו את ה־ן
פיצה מסמנים לעוזים, מדוידקות למרג־זות,
מתותחים לקליעים, מפייפרים לסופר־ירלונים
ופאנטומים, מחטיבות לעוצבות.
זיל המודיעין, ההספקה, הנדסה והרפואה
־,גיעו לאן שהגיעו לא מעט בזכות מד
־,יגות־ ,קנאותו ועקשנותו של נשיא
וצרייש.
אך לא רק מערכת הביטחון חייבת לו
;ודה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה
!,מה ופעלה במשך שלוש שנים ממשלת
ליכוד לאומי, שבה התחבקו והצטלמו ב־זיוכים
מנהיגי מפא״י וחרות. נאצר היה
־.מנהיג היחיד שהצליח לקרב את הלבבות
:ין אוייבים מושבעים אלה. הוא תרם

לתקומתה הכלכלית של המדינה יותר משהצליחו
לעשות זאת ספיר, הורוביץ ושרף.
בזכותו התלכד העם היהודי בתפוצות סביב
מדינת־ישראל. בזכותו הגיעו אלינו מתנדבים
צעירים, בזכותו תרמו לנו אחינו
בגולה רבבות מיליונים של דולארים. בזכותו
גברה העלייה והערב־רב שהגיע הנה
מ־ 80 ארצות הפך לעם מלוכד ובריא פחות-
או־יותר. כור ההיתוך עובד, סיר הלחץ
פועל והכל לא מעט בזכותו. ומעל לכל
אנו חייבים לו תודה על יצירת הנימוק
המשכנע ביותר להמשך המילחמה — נימוק
ה״אין ברירה״.
יקצר המקום למנות את כל פעולותיו
ותרומותיו הברוכות של נאצר למען המדינה.
לכן חייבת הייתה הממשלה להביע את
צערה על מותו ללא עת של הנדיב והמעורר
הגדול נאצר• הסתלקותו מן העולם
השאירה תהום אימים במזרח התיכון.
כי מי לידינו יתקע שהבא אחריו יילד בדרכו?
המחשבה שיורשו של נאצר עלול
עוד חס וחלילה לבטל את מצב הלוחמה
המבורך, הקיים בינינו לבין הערבים ולחתום
על הסכם שלום יציב עם מדינת ישראל
— מעוררת בי חלחלה. מה יהיה עם
כל הפאנטומים הנהדרים שקיבלנו? מה יהיה
עם הקליעים, עם מיפעל הטכסטיל בדימונה,
מיפעלי תע״ש, המגבית המאוחדת,
מילווה הביטחון, העלייה מהחוץ ומבפנים,
השיריון, הצבא, המדים, האלופים? מה
יהיה עם משה דיין? אני רק מקווה שהממשלה
שלנו תהייה נבונה מספיק כדי לא
ליפול במלכודת השלום, שיורשו של נאצר
עלול להטמין לרגלינו. ועד אז נקווה ונתפלל
שהאיש אשר ינהיג מעתה את מצריים
יוביל את עמו ואת עמנו בדרכים אותם
התווה ג׳מאל עבד־אל־נאצר, זצ״ל.

הירהורים נוגים על ראש השנה

די. נימאס! אני לא יכול יותר! נימאס
עלי ראש־השנה. אני לא רוצה לשמוע יותר
על החג הנורא הזה. הוא יוצא לי
מהאף! עוד ראש־שנה אחד כזה ואני משתגע.
נתחיל בגלויות וברכות ראש־השנה: מ־עולב
לא שלחתי לאף אחד גלויה, כרטיס
או איגרת שנה־טובה ובכל זאת אני ממשיך
לקבל מדי שנה יצירות גראפיות
אינפאנטיליות מחנות נעליים שפעם הזמנתי
בה סנדלים לפי מידה, ממישרדי נסיעות,
מבעל המכולת, האינסטלאטור, רופא ה־ילדיפ,
הסוכן שמכר לי מכשיר טלוויזיה-
החברה שהרכיבה לי את האנטנה, המוסך
שפושט את עורי במשך כל השנה, החשמלאי
שהבטיח לי לפני חודשיים להרכיב
שקן׳ במרפסת, העירייה, קיבוצים, חברות
מים־זריות והשד יודע מי.
נימאס לי לראות את הטאנקים המצויירים
באבקת כסף, את החיילים העומדים על
המישמר, את הפרחים, הלבבות, התינוקות
המסמלים את השנה החדשה׳ היונים,
הידיים הקטועות הלוחצות זו את זו, הכותל
המערבי, ירושלים בשעת שקיעה, קבר רחל,
הגמלים במידבר, הקיבוץ ממעוף הציפור
,וכל הקיטש המחריד הזה. אני לא יכול
1יותר. תנו לי מנוחה ושחררו גם את ה־דוודים
מהעבודה המיותרת הזאת. חבל על
הנייר, על המעטפות, על הבולים, על הרוק
שמרטיב את הבולים, על הדיו ועל
המאמצים. בין כה וכה אני משליך הכל
לפזז האשפה. אז די. באמת די!
ועכשיו כמה מילים על החג עצמו: זה
חג זה? זה טירוף מוחלט. שגעון ממדרגה
ראשונה. ארבעה ימי אבל, צום, תענית

ועינויים. חנויות המכולת סגורות. החלב
מחמיץ, הלחם יבש, פחי האשפה גולשים,
הזבל מתגלגל ברחובות, סירחון, מועקה
— גועל נפש.
ולמה זה צריך להיות כך? למה לכל הרוחות
צריכה הארץ למות למשך ארבע
ימים? למה שבתי־הקפה, הדיסקוטקים, ה־מיסעדות,
בתי־הקולנוע והתיאטרונים לא
יישארו פתוחים? למה שהעיריות לא יאירו
את רחובות העיר? למה שאנשים לא ירקדו,
ישירו וישמחו עד אור הבוקר? למה שלא
יתנשקו בחצות לכבוד השנה החדשה? למה
שלא ישתוללו במסיבות פרטיות על השנה
המחורבנת שהגיעה לקיצה? למה לא
ינגנו תיזמורות בכיכרות העיר ובגנים?
אני שואל הרבה שאלות אבל התשובה
בעצם פשוטה מאוד. אנחנו לא חוגגים את
ראש־השנה שלנו בשמחה משום שכל ה־ראש־השנה
הזה הוא בלוף אחד גדול. אנחנו
לא חיים לפי התאריך העברי. כל החיים
שלנו מתנהלים לפי התאריך הלועזי: המשכורת,
שנת השומה, ימי ההולדת, שנת הכספים,
המילחמות (החמישי ביוני )!1967
לוח הצגות התיאטרון, החשבונות — הכל!
הלוח העברי הוא אנכרוניזם מטופש, העמדת
פנים לאומית, כאב־ראש היסטורי, קורבן
אווילי על מזבח המסורת שאותה החליט
מישהו לחדש וימי מה. הגיע הזמן להפסיק
את הצביעות הזאת. ראש־השנה של
אזרחי העולם כולו הוא הראשון בינואר
ואילו הראשון לאוקטובר (השנה) הוא חג
דתי שאין שום קשר בינו לבין ראש־השנה.
ארבעה ימי האבל המדכאים שעברו
עלינו (בתקן חג) מוכיחים את התיזה שלי.

גזענותו של אברהם בויאר
ערב ימי האבל (הקרויים חג ראש־הש־נח)
רואיין ב״הארץ״ מר אברהם בויאר,
חבר הנהלת עיריית תל־אביב מטעם המפד״ל
וממלא מקומו של ראש־העיר. מר בויאר,
אשר תבע בזמנו את הורדת ההצגות
״הביתה״* ,מי מפחד מוירג׳יניה וולף״ ,ו־
״מלכת האמבטיה״ ,הביע בראיון זה גם את
דעתו על מחזותיו של שקספיר, שאת הצ
גתן,
תודה לאל׳ הוא מאשר.
מר בויאר אינו מתנגד לתיאור מעשי
הרצח, הקינאה והאהבה החולנית במחזותיו
של שקספיר משום ש״שקספיר תיאר מציאות
חיים בזמן מסויים. הוא תיאר גוי,
והגוי הוא גנב, שיכור ורוצח״ .ההדגשה
שלי כמובן אך דברי החוכמה והת־אוריה
הגזענית הם של ממלא־מקום ראש עיריית

תל־אביב, פקיד בכיר של העם הניבחר, סמל
והתגלמות האדם העליון•
מר בויאר אינו פוסק הלכה בבעיות
תיאטרון בלבד. בין השאר הוא מחווה גם

את דעתו על בעיית פינוי האשפה מרחובות
העיר, ועלי להודות שבשטח זה הוא מתמצא
הרבה יותר. חבל מאוד שמר בויאר אינו
מנצל את ידענותו בשטח בו הוא מתמצא.

הגיע הזמן, נדמה לי, שהעיתונים ימנו
מבין חברי המערכות שלהן, מבקר לענייני
חולירע. השטח הוא חדש והקהל מגלה
בו עניין רב. כמו מבקרי הקולנוע, הרדיו
והטלוויזיה, גם מבקרי־החולירע לא יצטרכו
להוכיח ידע, השכלה והכשרה מיוחדת בנושא
שבו הם יעסקו. גם מהם לא יידרש
יותר מאשר אהבה, התעניינות ומשיכה
לשטח שעליו הם יביעו את דעותיהם.

יש לי כבר שם נהדר למדור הביקורת
החדש :״אמש בחולירע שלשוליו של
מר זכריה אלקלעי, בן ,62 תושב נחלת-
שבעה, אשר הובא אמש לבית־חולים *שע־רי־צדק״
,היו מימיים מאוד בהשוואה לגניחות
המלודראמטיות שהאיש השמיע בחדר
המיון, אולם יש לציין שהקאותיו היו
כנות ומרשימות אף כי הן לא היו לטעמי״).

הצעה
לעיתונות

חשבון עובר ושב

על בני עמי ועל עיתונו של בו-עמי
״כאשר ירדו פועלי החרוזים הקלים ונציגי הפרולטריון האמנווזי אל עמק הבכא
של אשדוד כדי לעודד את רוחם של עובדי הנמל החלכאים והנדכאים
כך נפתח מאמר מערכת של ״מעריב״ ,המתאר הופעת אמניט בהתנדבות בפני
פועלי נמל אשדוד.
ואילו מכתב קורא ב״ידיעות אחרונות״ ,שואל מדוע לא הופיעו אמנים אלה בפני
פועלי קריית שמונה, בית־שאן או היאחזויות נח״ל.
בקיצור, אוהבים אצלנו אמנים, ואוהבים אותם לפי הפתגם הצרפתי האומר :
״היי יפה ושתקי ״.אותם אמנים, במיקרה שלנו אורי זוהר ואריק לביא, הופיעו
בשלוש השנים האחרונות בחינם בפני: חיילי צה״ל במעוזים (מחוץ למיכסה
שהם ממלאים במילואים) ; נכים ופצועים בבתי־חולים: ודווקא כן ובהחלט בקריית
שמונה ובית־שאן והיאחזויות נח״לן ובכל מיני מופעים למען קרן ה״פאנטומים״,
ואיל״ן, ומלחמה בסרטן, ואירגון אמהות עובדות, ועוד מופעים ציבוריים אין ספור
— והכל, כאמור, בחינם. ועד כאן הכל טוב ויפה, כל עוד מטרות אלה נראות
מקודשות גם בעיניו הצדקניות של ״מעריב״.
ואגב: איש אינו דורש מבעל טרקטור לוותר על 1000ל״י ליום שהוא מקבל
על ביצוע עבודות ביטחוניות. לא שמענו על הופעת טרקטורים חינם למען צרכי
הביטחון. ושום ארכיטקט לא תרם חינם תוכנית בינוי למען צרכי ביטחון. ולא
שמענו על קבלנים שבנו משהו חינם למען צה״ל. גם הקמת היאחזויות נח״ל
הכניסה למישהו כסף רב.
ואף על פי כן, איש אינו מתגולל על כל מתעשרי המלחמה הללו. ואיש אינו
מתגולל על מעלימי המס במאות מיליונים, הגוזלים מצרכי הביטחון של המדינה.
איש לא כינה פושעים אלה בשם ״חבלנים״ או ״פתח״ .אולם, הואיל ו״מעריב״
בחר מכולם להשוות דווקא את פועלי הנמלים ל״פתח״ נמצאה קבוצת אמנים
שראתה לנכון להסתייג מהסתה זו. ברגע שמותר לאמן גם לעודד ציבור שהסיתו
נגדו בצורה כזו, כבר דמו מותר. נשכחו שירותיו הציבוריים, והריהו מ״פועלי החרוזים
הקלים״.
בערן מחצית המניות של ״מעריב״ הן בידי עובד בן־עמי, אותו איש אשר קיבל
במתנה, בחצי חינם, מאת המדינה את הקרקעות של אשדוד, ומכר אותן לאחרים
בכסף מלא. יש קצת טעם רע כאשר בעל האחוזות של אשדוד יוצא כנגד הפועלים
של אשדוד. עובד בן־עמי כמובן אינו שייך לפרולטריון הזוהר, ואינו זקוק לעידוד
— הוא איש הגון ויש לו בבנק חשבון מעודד.
האם הוא מוכן לנדב פיסת קרקע בחינם למען הקמת בית־חולים, מועדון לחיילים
או קייטנה לילדי קריית שמונה ובית״שאן המופגזים ז האדמות שלו בנתניה ובאשדוד
מתאימות מאד למטרות אלה. זכותו לסרב יאיש לא יעלה בדעתו לכנות
אותו בשם ״חבלו״ ו״איש פתח״ .זכות זו, מסתבר, שמורה רק לעיתונו השבע כשהמדובר
בפועלי נמל המבקשים בסן־הכל להקטין פער רמת״החיים הקיים בינו לבינם.

ז. קל מימוס (הכהן)

פיתרוו גאוני לסיפוח שארם־אל-שייר
במדור ״תשקיף״ ידע לכפר ״העולם הזה״
בשבוע שעבר על הצעה אמריקאית חדשה
לפיה יוחכרו לנו שטחים מסויימים אחרי
שניסוג מהם. ישראל תסכים, למשל, לסגת
רשמית משארם־אל־שייך. במקום הצבא
יבואו פקידים אזרחיים, הריבונות על המקום
תחזור למצריים והממשלה תשלם
דמי חכירה עבור השימוש בשטח. במילים
אחרות: אנחנו ניסוג מהמקום מבלי לעזוב
אותו.

זה רעיון גאוני ואני משוכנע שהוא יתקבל
על דעת הממשלה. אחרי הכל יש
לנו ניסיון של עשרים שנה ומעלה בשימוש
בפאטנטים ממין זה. הישראלים שימשיכו
לשבת בשארם־אל־שייך פשוט יהפכו ל־נפקדים־נוכחים
וגמרנו עם הבעיות. אם
חלק מן האוכלוסיה הערבית בארץ יכולה
להיות בעת ובעונה אחת ישנם־שאינם או
קיימים־שאינם־בנימצא, למה שלא נוכל אנחנו
ללמוד את הקונץ הזה.

הצעה מפתה
זה שבועות מיספר שאדם בשם ירובעל
מפרסם בשבועון זה מודעות פילוסופיות
שמטרתן להחזיר את הטוע־ם לורך המוטב.
בשבוע שעבר כתב ירובעל רשימה
אינפורמטיבית על הסרט ״אדם בעיקבות
גורלו״ ,שבו מסתיים חיפוש החיים של
שני היפים במוות טראגי. ירובעל טוען
שבעולמנו החסר את האלוהים אין מיפלט
מסיום נורא כזה אלא אם כן נבחר ב־
״דרך המובילה לחיים, לאור, לשלווה אמיתית,
לטהרה — דרכו של אלוהים. דרך
המשיח• דרכו של ישוע מנצרת, דרך של

מנ ה

אהבת אמת ושל חיי אמת.״
אני מוכן לנסות, ירובעל. אבל אתה
מבטיח שלא תחזרו יותר על התרגילים של
מסעי־הצלב, האינקוויזיציה ושתיקותיו של
מנזלא־המקום למראה הכיבשנים שבערו באהבת
אמת? ברגע שתוכיח לי שהנוצרים
טובים, טהורים, חכמים ונקיי־כפיים יותר
מהיהודים, אני מוכן לשקול את עצתך
ברצינות. ועזוב את מר בויאר. זד. מיקרה
יוצא דופן. לא כולם מתייחסים ברצינות
כמוהו לפסוק ״שפוך חמתך על הגויים״.

במדינה

0סקופ שפורסם ב הווו & םחוה מכה גלים
מדיויזוז סלסטין
זה בא בדיחה
.זוהי בדיחה מוצלחת,״ אמר שר ה־ביסחון
משה דיין לעיתינאי תל־אביבי כששמע
על אסיפה פומבית שנקראה בראשית
השבוע שעבר בבית סוקולוב כדי להביע
מחאה נגד הפסקת השתתפותה של ישראל
בשיחות־יארינג.
חמש מאות אזרחים ישראליים הוכיחו
שיש להם חוש־הומור שונה לחלוסין מזה
של שר הביטחון. הם הקדימו לבוא
כחצי־שעה לפני מועד האסיפה, תפסו כל
מקום פנוי באולם ובמסדרונותיו, המתינו
בקוצר־רוח כדי שמעל הבמה יביעו חבריהם
בצורה ברורה את רחשי ליבו של כל
אחד מהם לחוד.
על הבמה עשו זאת דן בן־אמוץ, ח״כ
שלום כהן, הפרופסור דן מירון, ד״ר אריה
זקם, חבר הקיבוץ רן כהן, הסופר עמוס
קינן והמשורר ייבי. תוך כדי דו־שיח בין
היושבים על הבמה לבין היושבים באולם,
במידות חום גבוהות יותר ונמוכות יותר
זו מזו, היתד, זו אסיפת הפגנה ברורה
נגד מדיניות הממשלה שהפסיקה את השיחות
במרכז האו״ם עוד בטרם החלו.
״משה דיין מצחיק אותי,״ אמר שמיניסט
שעזב את האולם עם עשרות חבריו ,״אם
הוא חושב שאנחנו מצחיקים אותו. נראה
מי שיצחק אחרון.״
אחיזת־עיניים או אשדייהז החידוש
העיקרי באסיפה זו לא היה גינוי
מדיניותה של ממשלת ישראל, בנסיונותיה
לטרפד את השיחות במגמות סיפוחיסטיות
בלתי־מוסוות, כי אם דרישה שהועלתה בפי
כל הנואמים כמעט: שהגיע הזמן לצרף
אל הנושאים־ונותנים גם את הפלסטינים.
הדי מלחמודהאזרחים בירדן הידהדו עדיין
באוזני המשתתפים, שידעו גם להסיק את
המסקנה: הפרטנר הפלסטיני כבש לעצמו
בדם את הזכות לומר את דברו.
עד כמה עובדה זו אינה מצחיקה הוכיחו.

שער ״העולם הזה״ 1732
ך* עולם הזה״ היה העיתון ה־

| ראשון והיחיד שפירסם את הידיעה
המרעישה בדיוק לפני חודש ימים:
יאסר ערפאת, מנהיג אירגון המחבלים הפלסטינים
אל־פתזז, עמד להיפגש עם הד״ר
גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי בתיווכו
של חסן מלך מרוקו. גולדמן, נאמר
בידיעה (העולם הזה ,) 1723 ביקש אישור

לפגישה מראש־הממשלה גולדה מאיר. גולדה
סירבה לתת אישור כזה ועל־ידי כך
הכשילה את הפגישה.
הסקופ הסנסציוני נתקבלעם פירסומו
בתגובות ספקניות.מאחר שלא ניתן היה
לקבל לו אישור לא מצד הד״ר גולדמן
ולא מצד ראש־הממשלה, פיקפקו רבים
באמיתותה ומהימנותה של הידיעה המרעישה
שהצביעה על ניסיון הידברות עם מנהיגי
הפלסטינים — ניסיון שעשויות היו
להיות לו השלכות מרחיקות־לכת לגבי
פיתרון הסכסוך במזרח־התיכון.
מאחר שהידיעה נראתה דימיונית מדי
כדי להיות אמת לא ציטט אותה איש. אף
עיתון אפילו לא טרח להעתיקה כדי להביאה
לידיעת קוראיו. השבוע, באיחור
של חודש, קיבל הסקופ של העולם הזה את
האישור מפי כל הנוגעים בדבר.
תחילה היתד, זו ראש־הממשלה, גולדה
מאיר, שאישרה את הידיעה. בראיון שהעניקה
בראש־השנה לקול־ישראל סיפרה גולדה׳
בין השאר, כי הד״ר גולדמן ביקש
ממנה לאחרונה רשות לפגוש אישיות ערבית
״שהוא הרבה יותר גרוע מנאצר״.
״האם זה יאסר ערפאתי״ שאל אותה המראיין,
שנזכר ודאי בידיעה שפורסמה
בהעולס הזה. גולדה, שהיתר, קשורה בהבטחתה
לגולדמן לא לגלות את פרטי
ההצעה לפגישה בינו לבין ערפאת, התחמקה
מתשובה ישירה :״אני לא אומר את
השם.״ אולם היה ברור מתשובתה כי ערפאת
הוא האיש שביקש לפגוש את גולדמן.
בתחילת השבוע, כאשר הגיע הד״ר נחום
גולדמן לישראל, לא היה עוד טעם להס־

^ ״מאמרו של משה דייו אינו ראוי לפירסום ד

ה 11£8ו $1
פסד מאמר שד משה ד״ן
*• ש ה דיין מרכה לדכר ולהת־ראיין.
אולי יותר מכל שר אחר
בישראל. לעומת זאת אין הוא מרבה לכתוב.
משום כך, כאשר מיספר ימים באמצע
ספטמבר הודיע היומון הארץ כי הוא
עומד לפרסם מאמר, פרי עטו של שר־הביטחון,
ציפו לו רבים בהתעניינות רבה.
״בטח יש למשה דיין להגיד משהו חשוב,
אחרת לא היה עושה זאת בכתב,״ עברו
הלחישות בחוגים יודעי־דבר. ב־ 18 בספטמבר
פורסם המאמר בהארץ תחת הכותרת
״אל מול פני המלחמה.״ כעבור יומיים
הועתק המאמר כולו במעריב. גם מעריב
וגם הארץ ציינו את העובדה כי המאמר
נכתב עבור העיתון האמריקאי רב־ההשפה
הדדיו ר ק טיימס, וכי הוא מתפרסם בעת
ובעונה אחת בארצות־הברית ובישראל.
המאמר עצמו היה אכזבה מוחלטת• מלבד
מליצות ידועות בנוסח ״המציאות במזרח
התיכון היא שארצות־הברית מוכנה רק לדבר
וברית־המועצות — גם לירות!״ או
״הרוסים מתקדמים דרומה ושום כוח אינו
עומד בדרכם!״ ,היה המאמר מימי, פושר
וחסר כל חידוש. השאלה שהתעוררה היתד
:.מה מצא הניו־יורק ט״מס לפרסם
רשימה זו?
התשובה לשאלה היתה מפתיעה ביותר:
הניו־יורק טייטס באמת לא מצא במאמרו
של דיין כל עניין. בניגוד למה שפורסם

בין משה דיין לבין שר־ההסברה המצרי
חסנין הייכל, על בעיות המזרח־התיכון. הם
הזמינו מאמרים אצל שניהם על נושא זה.
הניו־יזרק טייטס, הקשור בהסכמים מיוחדים
עם עשרות עיתונים ברחבי העולם,
להם הוא מוכר חומר המתפרסם בעמודיו,
דאג להכין מראש את מינוייו למאמריהם
של דיין והיכל. ביקש מכל ד,מעוניין לפרסמם
להזמינם מראש — בתשלום כמובן.

משה דיין
בארץ לא פירסם הניו״ורק טייטס כלל את
מאמרו של דיין.
מדוע אם כן. פירסמו העיתונים הישראליים
שהדפיסו את מאמרו של דיין כי
הוא מודפס בו ביום גם בניו־יורק טייטס?
מאחורי התשובה לשאלה זו מסתתר סיפור
משעשע.
בזמנו תיכננו עורכי העיתון האמריקאי
החשוב לערוך עימות מעל גבי עיתונם

דיין נענה להזמנה. הוא כתב את המאמר
ב־ 12 באוגוסט, כחודש לפני המועד המיועד
להדפסתו. מאמרו של הייכל לא הגיע למערכת
הניו־יורק טייטס עד לשעת האפס.
לעורכי העיתון האמריקאי נותרה הברירה
להדפיס את מאמרו של דיין בלבד. אולם
אחרי שקראו את תוכנו הגיעו למסקנה
כי הוא חסר עניין ואינו ראוי לפירסום
גם אם כותבו הוא שר־ד,ביטחון בישראל.
כך אירע שהארץ ומעריב הדפיסו מאמר
שפורסם כביכול בניו־יורק טייטס, בעוד
שהוא לא הופיע שם כלל. דיין עצמו לא
הפסיד מכך, מלבד אולי קצת שם טוב
ככותב מאמרים. הניו־יורק טייטס שילם לו
עבור המאמר סכום של 1000 דולר.
לסכום זה יתווספו עוד קצת דולרים,
מהכנסות הדפסת המאמר אצל מינויי ה־ניו־יורק
טייטס.
גולדה תיר את הסוד הכמוס. בראיונות שהעניק
לעיתונאים ולרדיו אישר גולדמן כי בעת
ביקורו במרוקו בחודש יולי השנה, הוצע
לו לארגן פגישה בינו לבין אחד מראשי
מנהיגי אירגוני החבלה הפלסטינים, וכי
ראש־ד,ממשלה דחתה את פנייתו לאשר פגישה
כזו, אמרה לו לבקש רשות כזו מהממשלה
כולה.
גם גולדמן היה קשור להבטחה לא להזכיר
את שמו של יאסר ערפאת — דבר
העלול להזיק למגעים אפשריים בעתיד
.עם ערפאת. אולם הוא דיבר בגלוי על
מטרת פגישה אפשרית כזו עם ערפאת:
נסיון לברר מה רוצים בעצם מנהיגי הפלסטינים
ובאיזה תנאים ניתן להגיע עימם
להסכם כלשהו.
גילה גולדמן: מאז הכשילה גולדה את
פגישתו המתוכננת עם נאצר, המשיך אישר,קשר
המצרי, שהוא אחד ממחוללי ההפיכה
של נאצר לפני 18 שנים, להיפגש
איתו, סיפר לו על ההדים החיוביים של
״פרשת גולדמן״ במצריים, ניסה לברר אפשרויות
נוספות כדי להפגישו עם נאצר.
המעגל ניסגר. גולדה וגולדמן הודו בכאדם
פרפרשת
הפגישה עם ערפאת.
טי, עשה גולדמן את שלו וגמר. ואילו
גולדה, שהכשילה בפעם נוספת סיכוי לתחילתה
של הידברות, תמשיך ודאי להוסיף
ולהצהיר שממשלתה לא תחמיץ לעולם כל
פתח סיכוי לשלום•
גולדה מאיר ומשה דיין תוך פחות משבוע.
הם הקדישו חלק מרכזי מנאומי ראש־השנה
שלהם לנושא שעד כה לא היה קיים לגביהם:
היישות הפלסטינית.
גולדה, שבזמנו שאלה :״מה זה יישות
פלסטינית?״ הודיעה עתה, כי היא מכירה
ביישות זו. גם דיין הכריז על נכונותו
לנהל משא־ומתן עם המישטר שיבוא במקום
מישטרו של חוסיין ,״בתנאי שזה לא
יהיה ג׳ורג׳ חבש״.
אלא שבדברם על יישות פלסטינית, ועל
נכונותם להכיר בעובדת כינונה של מדינה
פלסטינית, עסקו השניים באחיזת־עיניים. הם
התכוונו למדינה פלסטינית מן העבר השני
של הירדן. הגדה המערבית, לגביהם, היא
חלק מישראל הגדולה.
אלא שגם כאן תהיה הבדיחה בסופו של
דבר על חשבונם של דיין וגולדה. כי אין
צל של ספק, שאחיזת־ד,עיניים הזאת תוכיח
את עצמה כאשלייה־עצמית, אשר רק תאריך
את דרך־ד,ייסורים לשלום, המושתת על הכרה
כנה ביישות הפלסטינית ובזכויות הפלסטינים
— לא רק בממלכתו של חוסיין,
כי אם בשטחים הכבושים של הגדה המערבית
ורצועת עזה.

הלנה רונה, שהגיעה השבוע לבי!7ור בארץ.
גדלה בישראל, הצטלמה בעירום בגיל 16
ב״פלייבוי״ ,והצליחה ככרכבנית באירופה:

>נ.א1י

י 1; 1:י 1א 0 1

**וזז#זז:ל<
מוז<>>*ן גאז׳אז
;׳יא^>מ*א*5ין !־.אז ן יי<1י^

;*א א אי • זאי גזלא-א ג

ס : 0ן|!! 1ן?ו

יולל י׳

אהבת הסמלת

היפה, המתוארת כסמלת בצה״ל, בעיתון
איטלקי. הלנה אמנם לא שירתה מעולם ב־צדז״ל,
אבל מי מתחשב כיום בדברים כאלה.

ך* עקבות דדיה לביא, הופיעה לנו
4באיטליה עוד שחקנית ח־ילת — אבל
א״זו חיילת! אם כל החיילות היו כמוה,
לא היו מלחמות בעולם. שכן החיילת הזו
מכריזה — ומקיימת, :אני לא אוהבת מלח
מה. אותי מעניינת רק אהבה. אני אוהבת
,לעשות אהבה, אוהבת את החיים, ואת
מולדתי, ישראל. ואת מולדתי אני משרתת
בתור שחקנית. הרבה יותר מאשר הייתי
עושה זאת בתור חיילת.״׳
דברי מחץ אלו הינם חלק מהצ׳יזבאטים

ד מתפרסמים בעיתוני איטליה, וארצות אירופה
האחרות, אודות צעירה בשם הלנה
רונה, שיצאה מישראל לחפש את מזלה

בתנוחה שד ס כ סי ת
כשחקנית בעולם הגדול — והצליחה. נכון
היא לא הפכה למתחרתה של אליזבט טיי•
לור. אבל היא זכתה להופיע בההרפתקנים,
בשירות הוד מלכותה עם ג׳יימם בונד, ועוד
כמה סרטים. בקיצור. היא זכתה להשיג
את משאת־נפשן של אלפי צעירות
ישראליות — בעזרת גוף סביר בהחלט, ופנים
נאות, הדומות, ביחוד בעת חיוך,
לפניה של אורסולה אנדרס. כאשר הגיעה
בערב ראש־השנה לישראל סיפרה הלנה לכתבת
העולם הזה:

אם אמנות -
אז מתפשטים

ה הו בעה
סרט אמנותי, היא לא עושה בעיות ומתפשטת.

הלנה רונה בעת הפסקה בהצגת הבכורה של ״שבלול״ ,שהתקיימה
במוצאי־שבת האחרון בחצות בתל־אביב. לידה: הצלם ויליאס טורים.
נקלט בבירור חיוכה המפורסם, המזכיר את זה של אורסולה אנדרם.
בישראל בתמונה

ך * ונ ע תי לי שראלב־ .1956 נולדתי,
ולפני 21 וחצי שנים, על גבול פולניה—גרמניה.
.למדתי בג׳ת־ספר רננים ב־תל־אביב.
ב־ 1961 נסענו לניו־יורק, ושם
זכיתי בתחילה בעבודת דוגמנות, ואחר
בתפקיד בסירטו של הרולד רובינס, ההרפתקנים.
מאוחר יותר עברנו לאירופה,
ולפני שנה התחלתי להתפרסם באיטליה.״
ואז כמו שקורה בסיפורי האגדות החלו
באות ההצלחות.
חלק מפירסומה, ללא ספק, נגרם בזכות
צילומי־העירום שלה שהתפרסמו בפל״בוי
— כאשר היתד, בת .16 הלנה מתייחסת
לעירום בצורה מעשית. היא אינה אוהבת
להתפשט בסרטים, אומרת היא, אבל אם זה

רומן -
עם המפיק
לנה מתגוררת כיום ברומא. היא בעלת דר־ן
| בון אמריקאי ווילה במרוקו. יש לה ידידים
ערביים, ובקיץ שעבר נלקחה על־ידם לביקור בארמונו
של המלך חסן. גם סיגנון דירתה ברומא הוא ערבי.
יחם ידידיה הערביים אליה קצת ליברלי מדי, בהתחשב
בפרסום הנרחב שהיא זוכה לו כחיילת ישראלית.
מה שמוכיח כנראה את מידת הרצינות שבה מתייחסים
ידידים אלו לפירסום זה. או אולי גילה מישהו את
אוזנם שהלנה עזבה את ישראל בגיל — 15 קצת

. 1ע 11 111

| 11 ¥ך 11

השבוע נתל־אביב, תוך כדי
ה ק 1ך משגרת הלנה רונה לארצות אירופה. תמונה זו צולמה
1 1 1 /1 1ע 1ביקורה בארץ, מצטלמת הלנה לצורכי כתבת־ענק שתפורסם עליה בגדולי העיתונים באירופה.

?17/ 072002/71/70
תשמור על עצמאותה ולא תקבל עזרה מגבר
עשיר. הוא יעזור — ואחר־כך יבקש
תמורה. ואת חייבת להסכים.
״אני רוצה להתקדם — אבל בכוחות
עצמי. אני לא רוצה שמישהו יגיד עלי,
אחרי שיראה סרט שלי, מה שאומרים על
רחל וולש, :איך הצליחה הצנון הזה לעשור.
קריירה? בגלל שחיזרה אחרי המפיק?׳
״לא אני. אני יפה, ואני יודעת שאני
יפה, אך היופי הוא לא החשוב ביותר. מה
שחשוב זה האופי.״
דברים כדורבנות, הלנה היפה.

־ ס ק סי ת
•קדם בשביל לשרת בצבא הגנה לישראל.
במישור הרומנטי, טוענים יודעי־דבר באיטליה כי
שם הוא קרלו ליזאני המפיק־במאי האיטלקי שבנה
ותה ונתן לה תפקיד הנוכבות הראשון שלה, ב־ירטו
החדש אי סיפוק. הלנה עצמה מכחישה שמוות
אלו.

הצנון הזה,
רחל וולש
! ש לה, להלנה, גם דיעות משלה, לא רק מידות.
אומרת היא :״אשד, החיה עם גבר בגלל שהיא
הבת אותו, היא בסדר. אבל אם היא עושה את
בשביל כסף, זה רע. חשוב מאוד לבחורה ש־

בעירום -

־ ובלעדיו

בעקובות רצח עזרא מזרחי,
אשר הסעיר את העולם התחתון,
מתגלה עתה, טיפיו טיפין, פרשה מדהימה
של גיבוי פוליטי בעסקו, העולם התחתון
כאשר נרצח, בראשון לאפריל השנה, עזרא מזרחי, קבע ״העולם
חזה״ ,בעקבות חקירה מיוחדת :״הרצח פותח מלחמת כנופיות נוסח
שיקאגו.״
השבוע, יכלו יודעי דבר לראות יותר ויותר סימנים לכד, שהפרשה
רחוקה מסיומה. ברגע, מתנהלת המלחמה מתחת לפני השטח. אולם
אלה שרצחו את מזרחי, ואלה השואפים לנקום את דמו, יודעים יפה
את מלוא היקפה, יבולים לצפות בדייקנות את התפתחותה.

מרדכי קליין, בעל קיוסק לפרקים, עובד בנזועדון־קלפים לפרקים,
הוזמן כעד־התביעה במשפט הרצח של עזרא מזרחי ואהרן אל־מליח,
סירב להעיד בטענה שהוא פוחד לחייו ול ח״ משפחתו, נעצר, נכנע לאחר שלושה
ימים באבו־כביר, סיפר על דוכן העדים כי ראה את הנאשם אבו יורה במזרחי ובאלמליח.

העד שנ חו

ך* סימנים שנראו בגלוי, הופיעו ב|
עיקר בקומה השישית של היכל־הצדק
בתל־אביב. שם, בפני בית־המשפט המחוזי,
בהרכב הנשיא זאב צלטנר והשופטים חיים
בנטל ושמואל קוארט, התנהל משפטו של
סלומון אבו, הנאשם ברצח מזרחי.
זהו משפט, שספק אם היה דומה לו
במדינת ישראל. לא רק מבחינת המתח השורר
באולם, והמורגש כנטל מעיק על־ידי
כל הנוכחים שם. מה שמאפיין משפט
זה, הוא אווירת הטרור השוררת בו: עד
אחרי עד עולים על דוכן העדים, מודים
בגלוי כי הם פוחדים להעיד, מעדיפים ל-
השלח למעצר על בזיון בית־הדין — ובלבד
לשתוק.
נקודות נוספות:
• עדים מסתכלים, לפני מתן תשובה,
לכיוון הקהל. שם, בין תלמידים סקרניים
וחובבי משפטים כרוניים, יושבים טיפוסים
חסונים, שבסרטי בלשים מגלמים בדרך־
כלל את דמויות הפושעים: יודעי חן המכירים
אותם, יודעים לזהותם כאנשי העולם
התחתון, המתמחים בעיקר בענף
מועדוני־הקלפים והבארים. אלו רומזים לעדים,
מדריכים אותם מה להשיב.

ך! וי ך 11 ,ךןן ^ עזרא ׳מזרחי (מימין) ואהרן אלמליח. הס עמדו על המדרכה ליד מכו־
11 ניתו של מזרח• ושוחחו כאשר אלמוני — לדברי התובע, סלומון אבו
1111
— יצא ממועדון־הלילה אדריה הסמוך, הריק בהם את מחסנית אקדחו ונמלט מן המקום.

עדותה: החשוד ברצח בילה בערב הרצח
באדריה. מדי פעם היה יוצא החוצה לדקות
מספר, שב בחזרה. לאחר הישמע היריות
לא חזר עוד.
• עד־התביעה מרדכי קליין עולה על

באסיפות בחירות שימש עזרא מזרחי בתפקיד
שומר ראשו של דויד בן־גוריון
י • עדת מפתת הוברחה לחו״ל, אינה
ניתנת להשגה.
• עדת התביעה שושנה בלו, העובדת
כמארחת בבאר התל־אביבי אדריה.
עולה על דוכן העדים, מכריזה כי היא
מרגישה ברע ואינה יכולה להעיד. היא
נעצרת בפקודת בית־המשפט. כעבור כמה
שעות היא נשברת, חוזרת בה מסירובה.

דוכן העדים, מסרב להעיד — מוכן לדבר
רק בדלתיים סגורות. סניגורו של הנאשם,
עורך־הדין צבי לידסקי, נ,חנגד. קליין ממשיך
לסרב, נשלח למעצר. לאחר שלושה ימים
באבו־כביר הוא נשבר, מוכן לדבר.
הוא מועלה מחדש על דוכן העדים :״כבוד
השפט,״ הוא אומר .״יש לי משפחה. אני
מבקש למסור את העדות בדלתיים סגורות,.׳

לאתר שמוסבר לו שוב שזה לא יילך, הוא
מבקש מבית־המשפט לפחות ערבויות ל־בטחונו.
השופט זאב צלטנר מסביר לו שגם
זה בלתי אפשרי.
בלית ברירה, מתחיל קליין לדבר. בערב
הרצח, מספר הוא, עמד במרפסת סמוכה,
וראה אדם יורה במזרחי ובאהרן אלמליח•
ונמלט. כשנתבקש לזהות את הרוצח, מצביע
קליין על סלומון אבו בספסל הנאשמים.

נקמה תמורת
עשרים־וארבעה אלף

** חוץ לכית־המשפט, מתרחשים ב-
מקביל דברים נוטפים. זוהי אותה מלחמה,
המתנהלת במישורים שונים.
הדברים האחרים החלו מיד לאחר הרצח,
עוד בתקופת השבעה. הטלפון מצלצל בבית
הנפטר. יהושע, אחיו של הנפטר, עו־
• ידידו של מזרחי, שנרצח יחד עמו.

נה .״זה עוד לא הסוף,״ מאיים קול אלמוני
מהצד השני .״חכו, העניין עוד לא נגמר.״
ההטרדות הטלפוניות נמשכות במשך כל
השבעה. קללות, איומים. המשטרה מצמידה
מכשיר־האזנה לטלפון. יהושע ואלישע, שני
אחיו של הנרצח, מבקשים רשיון לאקדח,
להגנה עצמית. המשטרה לא מאשרת.
זמן קצר לאחר מכן מופיע בסטייקיה של
יהושע, אחיו של הנרצח. בדרך פתח־תקווה,
גבר מסויים שאת זהותו מסרב
יהושע לגלות :״תן לי 4.000ל״י ואני
מגלה לך מי הרוצח,״ אומר לו האיש .״תן
לי עוד 20 אלף, ואני נוקם את הנקמה.״
יהושע מבקש זמן לחשוב, מתייעץ עם המשטרה.
המשטרה מייעצת לו להפנות את
האיש אליה. האיש, כצפוי, מסרב, והעניין
מסתיים בלא כלום. בינתיים.

כל המשפחה
חוסלה
** אחורי הטרור המשתולל בבית-
המשפט ומחוצה לו, מסתתר אחד מסיפורי
העולם התחתון הגדולים ביותר שנרקמו
אי־פעם בישראל. סיפור היכול לשמש
בסיס לסרט בלשי מעולה. כל מה
שחסר לו, כרגע, הוא סופו. שכן הסיפור
רחוק מאוד עדיין מסופו.
אחת מנקודות־ההתחלה שלו סובבת מסביב
לדמות של סלומון אבו, החשוד ברצח,
שנראה נמלט ממקום הרצח בשעת הרצח,
נתפס כשהוא מסתתר מאחורי פרי•
ג׳ידר על אחת המירפסות בסביבה, על־ידי
חייל ואזרח שרדפו אחריו. אבו, בעל
הדרכון הצרפתי, הגיע לישראל עם כמה
ידידים, יוצאי אלג׳יריה כמותו, לפני כשנה.
שניים מידידים אלו הם ג׳ורג׳ ביס־מום
ויעקב כהן. איתם הגיעה לארץ אגדה
בדבר נקמה גדולה שנקמו החברים באירופה
באויביהם, חיסלו תוך כך משפחה שלמה.
סלומון אבו הגיע לארץ עם אשתו אתי

ואהובתו אולגה, שהיא יפהפיה בלונדית.
אולגה הביאה עימה מספרה שם עבדה כמארחת,
סכום השווה ל״ 40 אלף ל״י. על
כסף זה חיו אבו וחבריו — עד שנגמר.

לממן את החקלאים, שסיפקו להם את
סחורתם, לא היה להם במה. שוב ושוב
פנה עזרא לאפוטרופסו, קבלן־הקולות —
ושוב ושוב זכה לקבל ממנו הלוואות
ענקיות, בסדרי גודל של רבע מיליון ל״י
~ גם אם בריבית קצוצה.

לעבוד בזנות -
רק למענו
ן * יה זה אז שהחלו ההתפתחויות המעגן
ויינות, לדברי יוסף (,יוסקאי״) מזרחי,
המכיר את סלומון וחבורתו. לדבריו.
סיפרה אולגה לילה אחד למארחת תל־אביבית
מסויימת, כי לאחר שהכסף נגמר,
מנסה עתה אבו לאלץ אותה לעבוד בזנות
למענו.
בעצת המארחת, פנתה אולגה לעורה לעזרא
מזרחי, שה־כר על־ידי הכל כבעל
השפעה ניכרת• אלא שמזרחי סירב להתערב
בעניין .״אני לא משטרה,״ אמר לה. אז
פנתה אולגה למשטרה, הגישה תלונה נגד
סלומון.
בעקבות תלונתה זו, זימנו אותה אבו
וחבריו לפגישה, חבטו בה מכות רצח. בלחץ
המכות, טענה אולגה כי היה זה מזרחי
שהיפנה אותה למשטרה.
חבורת האלג׳יראים, מלווה על־ידי מרדכי
(״איו״) מייזלס, המכונה מלך הסרסורים,
פנו בתלונה למזרחי :״הייתכן?״ זעקו .״שאתה
תעשה לנו דבר כזה?״
מזרחי הכחיש כי עשה להם דבר לא
קוליגיאלי כזה. האלג׳יראים ענוהו שי שתכני
עו בכנות דבריו רק אם יעזור להם לשכנע
את הבחורה לשנות את עדותה.
עזרא הסכים לנסות ליישר את ההדורים
ניסה להשפיע על אולגה. במשך שבועות

״אני עוד
אראה לך״
1התנהלו העניינים על מי־מנוחות
^ במשך השנים. עד שזמן־מה לפני הרצח
אירעו שני דברים שהפרו את השלווה.
9עזרא נפרד משותפו, בעסקי המועדו״
נים, עמד לפתוח מועדון משלו בשם
הסלע, להעביר לשם את כל לקוחותיו ואוהדיו.
ברור שהיתר, זו פגיעה רצינית
בעסקיו של השותף.
• עזרא הגיע עד עברי פי־פחת, מבחינה
פיננסית. הוא ביקש מאפוטרופסו המפורסם
הלוואה פעוטה של 20 אלף ל״י
— ונדחה בשלילה, לתדהמתו הרבה .״חכה,
אני עוד אראה לו מי זה עזרא מזרחי,״
איים עזרא הזועם על האיש המפורסם.
היה זד, איום רציני. כי עזרא יכול היה
לפגוע באיש המפורסם בדרכים רבות. אחת

עזרא מזרחי ז״ל (משמאל) ,כיפה לראשו וטלית על כתפיו, בטקס בריתן
! המילה של בן ידידו יוסקאי (באמצע) .מימין: ידיד נוסף של מזרחי,
מרדכי (מנטש) צרפתי. למורתי היו ידידים רבים ומותו החטוף ה כה אותם בתדהמה.

הוא קיבלה יחד עם שני שותפים: יעקב
יחזקאל ודויד דסא.

רבע מיליון
בריבית קצוצה
* • חנות, כי דו ע לכל המקורב לעס־י
( !שוק־הסיטונאים, היתד, מכרה זהב. בד־בבד
עם פיתוחה חדר עזרא גם לעסקי
מועדוני־הקלפים של תל־אביב, נכנס כשותף
לרבים מהם, הפך לבעל משקל בתחום זה.
הוא שקבע איזה מועדון יפעל, איזה מועדון
ייסגר, ובכלל מי יעשה מה.
יחד עם זה, היה הלקוח הגדול ביותר
של עצמו. הוא אהב להמר על סכומים ענקיים,
הידבר להפסיד.
הוא יכול היה להרשות לעצמו. הכנסתו
המוצהרת היתר 20 ,־ 30 אלף לשנה. הכנסתו
הריאלית, טוענים יודעי דבר, הגיעה עד
120 אלף ל״י לשנה.
אולם הכנסות אלו נמוגו על שולחן הקלפים.
כאשר היו עזרא ושותפיו צריכים

ן -ן * ך י בעל ססייקיח יהושע נזזרחי, א־
111X 11 חיו של הנרצח, קיבל איומים
לאחר רצח אחיו כי ״הרצח עוד לא הסוף.״

ה ך 1יעקב יחזקאל, שותף הנרצח
| ן 1בחנות בשוק הסיטונאי ב־ת״א,
שהיתח מיכרה זהב לכל השותפים.

היה לוקח אותה במכונית הפונטיאק הזהובה
שלו לבארים מפוארים, במסדה לרכך
את ליבה. אולגה היקשתה עורף, העלתה
לבסוף פיתרון .״תשלחו אותי לחו״ל,״
הציעה לעזרא.
ההצעה נתקבלה בהתלהבות על-ידי בל
הצדדים, ואולגה גשלחה ברוב כבוד חזרה
לספרד.

לרשותו של קבלן־קולות מסויים, דמות ידועה
במדינה, האחראי להצלחתה של מפא״י,
בשעתו, בפרברי תל־אביב — שהיו עד אז
מעוזה של חירות.
היה זה בשנים הראשונות לאחר קום המדינה,
בעזרתו של עזרא ואנשיו, הצליחו
אנשי מפא״י — לראשונה — לקיים אסיפות
בשכונת שפירא. על פועלו זה זכה עזרא
בדוכן.למימכר ירקות•
עם השנים עלה עזרא לדרגת שומר־ראשו
של בן־גוריון, עת זה הופיע באסיפות
פתוחות. הוא המשיך במסורת גם עם
אשכול. לדברי ידידים, שילם לו אפוטרופסו,
קבלן־ד,קולות המפורסם, סכומים נכבדים
עבור שירותיו אלו.
אלא שעזרא רצה יותר מכסף. הוא רצה
לחזור למעמדה האמיד של משפחתו. בעזרת
האיש המפורסם הוכנס לתמונה אליהו
בן־יצחק, חבר הוזעד־הפועל של ההסתדרות.
בעזרתו זכה עזרא מזרחי בפרס נדיר ומבוקש:
חנות בשוק־הסיטונאים בתל־אביב.

שומר ראשו
של בן־גוריון
י• קודודההתדולה השנייה של הסיפור
4סובבת סביב הנרצח.
עזרא מזרחי נולד כבן למשפחה עשירה
לשעבר, שירדה מנכסיה. בשכונת שפירא,
שם נולד, נלחם באומץ על קיומו, ובהתמדה
על התקדמותו. הקריירה שלו החלה
פורחת כאשר העמיד את שתי ידיו האדירות,
בצירוף ידיהם האדירות של חבריו
— בחורים חסונים כולם עד אחד —

״תן לי > 7 4000 ואגלה 7ר
את שם הרוצח,״ אמר האלמוני.
לדוגמא: להודיע למס הכנסה על כל ההלוואות
השחורות בריבית קצוצה שקיבל
ממנו.
זמן קצר לאחר הסיכסוך עם האיש המפורסם,
הציעו שני שותפיו של מזרחי,
בחנות הסיטונאית, כי מזרחי יוציא ביטוח־חיים.
הם הצליחו לשכנעו. על אף התנגדו-
תו, הוציא מזרחי ביטוח ע״ס 100,000ל״י
— אצל סוכנת ששלח לו האיש המפורסם.
הסיכסוך עם האיש המפורסם הדאיג את
מזרחי. לא רק בגלל המועקה הכספית. האיש
המפורסם היה חזק מדי. כמו שמזרחי
יכול היה לפגוע בו, יכול היה גם הוא
לפגוע במזרחי. למשל: הוא יכול היה
לגרום לביטול רישיונותיהם של מזרחי ואנשיו
להפעיל את מועדוני הקלפים, לשלול
מהם את ההגנה מפני החוק שסיפק
להם כל השנים, ואשר רק בזכותה יכלו
להמשיך ולקיים את עסקיהם.
זה היה הרקע, ואלו ההתפתחויות, שקדמו
ליום הרצח.
ביום הרצח עצמו, בשעות הערב המוקדמות,
הופיע יוסקאי, אחד מאנשיו של ה־
(המשך בעמוד )25

סלומון (סמי) אבו, הנאשם ברצח, בעת משפטו בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב (מימין) .משמאל: ידידו, יעקב כהן, המתרגם לו מצרפתית
לעברית וימעברית לצרפתית, את הליכי המשפט, מאחר שאבו עדיין אינו מדבר עברית.

הנאשם

במדינה
ס שפט מארב בחדר המדרגות
החלטות ההנהלה המדינית
מיום ה־4.10.70
תנועת העולם הזה—כוח חדש קוראת
לממשלת־ישראל לחדש מיד את השתתפותה
בשיחות השלום באמצעותו של
ד״ר יארינג.
עתה היא העת לחידוש השתתפותה
של ישראל בשיחות אלה, כדי לעקר עוד
בראשיתה התפתחותו של קו קיצוני במצריים
אחרי מותו של גמל עבד־אל-
נאצר.
הפלסטינים צריכים להיות גורם חשוב
בכל שלב של המאמץ לחיסול הסכסוך
במזרח התיכון. המאורעות האחרונים
בממלכת ירדן ותוצאותיו של השלב
הנוכחי במלחמת האורחים שם, הגבירו
את חשיבותו של הגורם הפלסטיני ואת
הצורך בשיחות בשיתופו המעשי במו״מ
לשלום ישראל־ערב. ללא הסכם עם העם
הפלסטיני לא יהיה שלום בר־קיימא בין
יש ־אל ומדינות ערב.
הודעתה המדינית של ראש הממשלה
— במסגרת ראיון הראדיו של ראש
השנה — מאמתת את החשש כי מנד
שלת־ישראל רוצה בכיפוחים.
מטרותיה המוצהרות של מלחמת-
ששת־הימים, שהיתר, מלחמת מגן צו־דלת,
משתבשות והולכות והשלום הנכסף
נעשה רחוק יותר ובלתי מציאותי.
אין
כל סיכוי שמדינות ערב והפלס־נים
יסכימו לסיפוחים ישראליים של
שסחים ערביים.
עמדותיה המדיניות והמעשיות של
ממשלת־ישראל צריכות להיות כאלה שלא
יהיה כל צל של חשש אצל אזרחי
ישראל והעולם כולו; כאילו אין ממ׳
שלת־ישראל רוצה בשלום.

#בקריית מוצקין
ביום ה׳ ה־ ,8.10.70 בשעה 8.30
בערב יתקיים

חוג בית
על 8דד היו ם;
.1מסירת דו״ח מישיבת המרכז,
.2ענייני הסניף,
.3שיחה בנושא שליחות יארינג והפלסטינים.
לקבלת
פרטים מדוייקים, להתקשר למספר
.726826

בשעה שלוש לפנות בוקר חזר מיכאל כהן,
נכה צה״ל שנפצע בזמנו בבקעת הירדן,
ממסיבת רעים עליזה לביתו. בדרכו, החל
לחוש את הנוזלים שספג. הוא נכנם לחדר-
המדרגות ברחוב יהודה הימית ביפו כדי
להטיל שם את מימיו.
לא הספיק מיכאל כהן לגעת במכנסיו
והופ מתוך מחבוא בחדר המדרגות זינק
עליו שוטר כשהוא זועק בצהלה :״תפסתי
אותך!״ מיכאל לא יכול היה לדעת כי אותו
לילה, בשעות הערב, ניסו אלמונים לפרוץ
חנות בגדים באותו בנין. אחד השכנים
הזעיק את המשטרה. כשהגיעה הניידת נעלמו
הפורצים מבלי שהצליחו ליטול דבר.
מפקד הסיור המשטרתי נזכר במימרה ״הפושע
חוזר למקום הפשע.״ הוא החליט
שפושע שלא הספיק לבצע את הפשע יחזור
מהר יותר למקום הפשע. לכן החליט
להציב במקום מארב.
פ?ן לת־הכית איננה. אחרי שלוש
שעות המתנה תפס השוטר במארב את
מיכאל כהן. כהן ( )24 לא העלה על דעתו
כלל שהוא נתון בצרה .״בסך הכל רציתי
לעשות פיפי,״ אמר לשופט בפניו הובא
להוצאת פקודת־מעצר. אבל כשראה שעומדים
לעצור אותו ל־ 15 יום, הגיע למסקנה
שזה יותר מדי עבור הטלת מים בחדר מדרגות•
הוא הזעיק עורך־דין.
עורך־הדין ישעיהו לויט יכול היה רק
להגיש ערר לבית־המשפט המחוזי על מעצרו
המוזר של כהן .״מה זה כאן?״ טען
לויט בפני השופט המחוזי חיים דבורין.
״המשטרה לא מצאה שום כלי פריצה על
החשוד, לא היו גם סימני זכוכית על בגדיו.
ממתי אין לאזרח רשות להשתין?״
טענתו של לויט לא שיכנעה את התובע
המשטרתי רב־פקד אניס קדיס .״לא הצלחנו
לתפוס את הפורצים,״ אמר ,״בעלת הבית
שם בוצע נסיון הפריצה נמצאת מחוץ לעיר.
רצוי שהנאשם ישאר במעצר עד גמר
החקירה.״
טענה זו הצליחה להעלות את חמתו של
השופט .״העדרה של עדה ואי־איתורים של
עבריינים אחרים אינם יכולים להוות עילה
לאי שיחרורו של אדם,״ פסק.
כששוחרר מיכאל כהן מהמעצר הכריז:
״מה שלא יהיה, לא אשתין יותר ברחוב.״

* וומשסוה התדפקה נדות השחש
* לאוו הגהת
עוזזדס מאת

רחל המד־חלת
** ולכם אימפוטנטים,״ צרחה תי-
קי בזעם, וזינקה ערומה לתוך ברי-
כת־השחייה. החבר׳ה נדהמו לרגע. לא כל־כך
למראה תיקי, שרגע לפני כן היתד,
עדיין לבושה, ועתה לפתע ערומה כביום
היוולדה — כמו נוכח ההאשמה החמורה.

זינוקה של תיקי הבלונדינית לבריכה
היווה את נקודת־השיא של המסיבה, שהתקיימה
לפני שבועיים בוילה שהיתר, שייכת
בשעתו לרבקה זיו המנוחה, בסביבות
תל־מונד.
היא היתד, נקודת־הש־א גם מבחינה אח
משפחה
שכזאת
לכל אדם יש את הספורט שלו. הספורט
של עמאר אבו קישק, הואלהרוס בתי-
קפה. אבל את זה הוא עושה רק כשהוא
״מסטול טיחו״ .בלוד, בה הוא מתגורר,
משמש עמאר כמקור לא אכזב לסיפורים
ואגדות לכל ילדי השכונה. אלה הרוצים
עבאדיים לומדים אצלו את
להיות פעם
הפרק ההתחלתי.
משפחתו הערבית של עמאר היא מקור
גאווה, לאנשי הבטחון של ישראל. סבו היה
מחבריו הטובים ביותר של אברהם שפירא
זקן השומרים המהולל של פתח־תקוזה. בזכות
סב זה קיבלה משפחת אבו קישק
מצודה עתיקה ליד לוד — כפרס מטעם השלטונות
התורכיים.
השלטונות ודאי מתהרטים היו על מתנה
זו, כי הטירה העצומה היא בעלת פתחים
רבים, וכשמגיעים לשם אנשי המשטרה ה־הוותיקים
לערוך חיפוש כל שהוא אצל בני
המשפחה, נעלמים אלו זוך עשרות הפתחים
המקיפים את הבית.
החוק מגן על שיכורים. על מה
שקרה בלוד לאחרונה עם עמאר אבו קי־שק
קיימות שתי גירסאות. אחת של אנשי
המשטרה ואחת של החשוד .״כבוד השופט,
מה לעשות? הבן־אדם שיוף לקוניאק״ אמר
עמאר השבוע לשופט ציון אלוף בבית־המשפט
ברמלה .״אבל בגלל זה אין הוא
צריך לגרום נזק לצימר,״ הוסיף התובע.
מה ששכח התובע המשטרתי לציין הוא
כי בחוק קיים סעיף המגן על שיכורים
כאשר הם אינם יכולים לשלוט על עצמם.
עדי התביעה אשר הביאה המשטרה סיפרו
כי ״הנאשם אפילו לא יכול היה להגיד
מה שמו.״ ״זהו זה אמר פרקליטו של
עמאר :״הנאשם לא ידע מה לעשות עם
עצמו לכן צריך לזכותו !״.
״נכון,״ אמר השופט אלוף וקיבל את
עמדת הפרקליט. הוא ביטל את האשמה -של
גרימת נזק. אולם קנס את הנאשם בסכום
50ל״י על ״התפרעות תוך כדי שיכרות.״

1 1 1 1 ^ 1 1בצילום זה נראה אתי אברהמי, הבמאי הישראלי השוהה
בהולנד ואשר הניע לאחרונה לישראל, בתנוחה האהובה

עליו: עירום וערייה באמבטיה, צח כתינוק העולה מן הרחצה. צילום זה נעשה בהזדמנות
אחרת, לא במסיבה. במסיבה זו עצמה לא לבש איזי את הפרח ואת המשקפיים שלעיניו.

לפחות שניים מהם החליטו להוכיח לה
שלא כולם אימפוטנטים, חילצו את עצמם
מסימני הציוויליזציה, וזינקו אחריה למים.
התוצאות כנראה הרגיעו את תיקי. מכל
מקום, היא הפסיקה לצרוח. ליתר דיוק,
היא הפסיקה לצרוח שכולם אימפוטנטים.
על צווחות אחרות שלה, שם בבריכה, אינני
רוצה להרחיב את הדיבור.

רת: הקפיצה בעירום למים והששון והשמחה
שבעקבותיה, הפכו לסימן ההיכר
האחרון של מסיבות הבוהמה בארץ: ליתר
דיוק — העירום. הוא זה שלפיו נקבע,
לאחרונה, אם מסיבה נהשבת מוצלחת או
לא. לפעמים זה עירום בבריכה, לפעמים,
בלית־ברירה, מסתפקים באמבטיה, לפעמים,
בתנאי מצוקה טוטאלית, מסתפקים בעירום

גבו עוום ניצב בפתחתירצה הבמאי הערש באמבטיה

כי באותה מסיבה — לא תאמינו —
הקדישו המסובים את זמנם — לשמיעת
הרצאה פילוסופית. בעירום, אבל בכל זאת
פילוסופית: על משמעות החיים, ושאר דברים
חשובים.
ומעשה שהיה כך היה, כפי שמדווח המרצה
בכבודו ובעצמו — הלא הוא איזי
אברר,מי, במאי הטלוויזיה הישראלי שפרח
וגדל בהולנד, ושבא לאחרונה לארץ כדי
לעשות כאן את המחזמר קפוץ, שצריך
להיות משהו כמו שיער, אבל ישראלי.
מספר איזי:
״היה משעמם. פשוטו כמשמעו משעמם.

דן שילון
יבש. לפעמים גם מוסיפים לעירום חשיש,
כדי להרבות ששון בקרב העם. אבל תמיד
— זה עירום.
הרצאה בעירום באמבטיה

כנראה מה שקרה לאותם גברים בהם
נתקלה תיקי. אחרת, למה זעקות החמס,
ובעקבותיהן הזינוק למים?

חריגה ממוסכמות עולם היום יום.
המסיבה הגדולה שבהן היתר, זו שסערה
בערב ראש־השנד, בביתו של עודד תאומי.
מי לא היה שם? הלית קטמור, הלנה רונה,
אורגיה במים
שייקח בן־פדרת

ך 1אש־השנה היה כמובן הזדמנות יו!
צאת־מהכלל לאורגיות עירום וחשיש
בחוגי הבוהמה ברחבי־הארץ. השילוב המוצלח
של חג
ושבת, שיצר אר־

למרות כל החבר׳ה הטובים והאספקה הרצינית
שסיפק המארח. את יודעת, אותן
הבדיחות ששמענו כבר לפני 15 שנה, והכל.
״החלטתי
שזה לא עסק. התפשטי ערום,
נכנסתי לאמבטיה, נשכבתי בתוכה — זה
מצב נוח מאוד לאדם לחשוב בו — וקראתי

עודד תאומי
יגאל לב
שמעון לוי

בעד, ימי חופש רצופים,
היווה מיסגרת מתאימה ל־

השחקנית הישראלית שהתפרסמה באירופה,
העיתונאים שייקר, בן פורת ויגאל לב,
ועוד מכובדים פחות מפורסמים מענפי התקשורת
והבידור השונים.
אבל לא פחות מעניין ממי שהיה שם,
זה מ ה שהיה שם.

אופנה חדשה פשטה במסיבות־הבוהמה
הישראלית: העירום
׳לכל החבורה לאמבטיה. הם התאספו, כל
אחד עם נר בידו, ואני התחלתי להסביר
להם את משמעות החיים, על כושרם של
בני־האדם לחדש את פני הדברים, לא
להיגרר אחרי השיגרה, וכדומה באלו דברי
טעם, אם יורשה לי לומר זאת במלוא
הצניעות.
שוטר סוקר העירום
הרצאה, אגי מוכרח לציין, עור־
רה עניין רב. עד כדי כך, שבסביבות
שתיים לפנות בוקר לא יכלו השכנים לשאת
זאת יותר, ומישהו מהם הזעיק משטרה.
פתאום אנחנו שומעים צילצול בדלת.
מאחר שאני הייתי האחראי להרצאה, נחלצתי
לצאת לראות מי המפריע. אני פותח
— שוטר עברי בפתח. אני רואה שהוא
נבוך מאוד, ומתבייש להסתכל עלי, ואז
אני מבחין שאני בעצם ערום כביום היוולדי•
טוב, מאוחר מדי לתקן את המעוות.
אני שואל במה העניין.
העניין מסביר השוטר לי, הוא שהשכנים
התלוננו על רעש, ושאנחנו מתבקשים
להפסיק להרעיש. בינתיים מפסיק גם השוטר
להתבייש, ומעיז להשליך מבט לתוך
החדר. כשהוא ראה שם כמה ערומים
נוספים, וביחוד ערומות, נושא הדבר חן
מלפניו .״בפעם הבאה,״ הוא מבקש באדיבות
,״תדאג שבחורה ערומה תפתח לי
את הדלת, במקומך.״
חשיש ביבשה

ןהך * 1ך | 1ר מ ן 1ך אחת הדוגמניות הישראליות הידועות והפופולאריות ביותר, שנתגלתה
גם כשחקנית. כל מסיבת בוהימה אמיתית לא תהיה

שלמה בלעדיה — למרות שאין משמעות הדבר שהיא חייבת להשתתף בגל עלילות האירוע.

ף • עקכות תיקי הצטרפו לבריכה —
. 2בלי בגד ים — עוד כמה אורחות עליזות,
שיחד עם הגברים שבמים המשיכו את
המסיבה במסגרת רטובה. אחד מאלו שעמד
בפיתוי לגלות את כושר השחייה שהו היה
יעקב צבאן. למרות הפצרותיה, משיכותיה
ושאר נסיונותיה של תיקי, סירב להצטרף
אליה, העדיף להישאר בחברת הצלמת מיכל
גוטפריד, איתר, הגיע למסיבה. למען האמת,
הוא לא היה היחידי. מלבדו היו עוד כמה

ך* מסיכה של עודד היתד״ כאמור,
ן | שיא העונה. אולם הסנונית הראשונה,
שהחלה שבוע לפני התג, היתד. אותה מסיבה
מפורסמת בבית משפחת זיו ההיסטורי,
שנמכר, כבר לפני זמן רב, לאנגלי ישיש,
רג׳ינלד סבא, שגם הוא אינו מתגורר בה.
מה שגרם באותה מסיבה לתיקי, להתפרץ
בזעם נגד כושרם הגברי של הגברים, היה
החשיש. האורחים העדיפו אותו על פני
שאר הבלי העולם הזה, וריח הקטורת נישא
למרחוק, גבר על ריח הפרדסים. לפעמים
אמנם דווקא עוזר החשיש להגביר את
הפעילות בתחומים אחרים, אבל לא זה

שהתרחקו מפיתוי כמאש. ביניהם — קריין
ועורך בטלוויזיה דן שילון ואשתו, אלמנה
ידועה, שזכתה בשעתו לפירסום רב, וקצין
משטרה חיפאי בדרגת פקד• לגבי הפקד,
ייתכן שהסיבה שהוא לא נכנם למים היתד,
פשוט בגלל שהיה מצונן. ואיך אני יודעת
שהיה מצונן? פשוט מאוד. האף שלו היה
כל־כך סתום, שהוא לא הצליח לחוש בריח
החשיש הכבד שאסף את הסביבה.

בן המיליונרים
בעין־הוד
** סיכת ראש־השנה אחרת הראוייה
לציון התקיימה במוצאי־החג, ביום
השישי בערב, בעין־הוד, בביתו של הפסל
יוסי מנדלי. בין השאר נכחו בה איש הסער
ובן המיליונרים דויד פרג׳ .היא התחילה
כמסיבה תרבותית מאוד, כשהאורחים
המנומסים נהנים מהופעתו של הרקדן שמעון
לוי, מוחאים לו כפיים באדיבות.
אלא שריקודים, כידוע, אפשר לראות
גם בהצגה. לא בשביל זה טרחו ובאו מכל
קצות הארץ לעין־הוד. ואכן, עם התקדם
הלילה, עברו החבר׳ה, בהסתננות יחידים,
לווילה שכנה. שם התנהלה המסיבה האמיתית,
בצורה עליזה וחופשית הרבה יותר,
לפי כל הכללים והדינים של קבלת פניה
של שנה חדשה.
בלי מכנסיים
לסיבותחג אלו היו הבולטות בין
מסיבות־העירום של הבוהמה. במקומות
שונים בשלוש הערים הגדולות, ובכמה קטנות
יותר, חזרה ההצגה על עצמה. עם שמות
פחות ידועים, והוד והדר פחות בולטים
— אבל פחות או יותר על אותו עיקרון
של חדירת העירום למסיבות חברתיות.
ועיקרון זה — למרות כל שמחות ראש״
השנה — עדיין לא בא לידי מלוא ביטויו,
אם יורשה לי לנחש, אם להסתמך על מקו־רותי,
הרי שמצפה לנו במוצאי יום־הכיפור
באתר מסויים שעדיין מוקדם להזכיר את
שמו, מסיבת בוהמה כזו, שתשים את
כל האחרות בכים הקטן.
זהו, כמובן, רק שימוש בפתגם מקובל.
לפי התצפיות, קשה יהיה למצוא, באותה
מסיבה, אפילו כים אחד בודד, קטן ככל
שיהיה. כי בלי מכנסיים אין כיסים•

במדינה
ע׳ ת 111ח
הח״ב
ה־ו 2ו
כמעט כל הכתבים הפרלמנטריים בישראל
הם רפורטרים המדווחים, במידה
פחותה או גדולה יותר של מהימנות, על
המתרחש בין כתלי הכנסת. רק אחד מהם
היה פרלמנטר אמיתי.
יעקב ג׳יימם רוזנטל, כתבו הפרלמנטרי
של הארץ, היה חלק בלתי נפרד מ־בית־ד,מחוקקים
הישראלי מאז הקמתו. הוא
הכיר את תקנון הבית טוב יותר מיושב־ראש
הכנסת. הוא יכול היה לנחש מראש
מה יאמר כל נואם בכל סוגיה. לעיתים
קרובות שימש כיועץ לח״כים מסיעות שונות׳
הוא היה למעשה חבר־הכנסת ה־. 121
ההתחלה ברייכסטאג. רוזנטל, יקד,
שומר מיצוות וחובש־כיפה, משפטן לפיהש־

11 11

תכנית החסכון הבלעדית עול

בוין הבועליס
ל כל החיילים והחיילות, משתתפי התכנית

עיתונאי רוזנטל
חלק מבית־המחוקקים

הר ש
לתכניתח סן ־ ל חיי ל
ותקבלגאתה חינם א ת השי
פרטים בכל סניפי בנק הפועלים ובנק יפת

ג! ] גי מ נ סי הריאלית
נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים תשל״א לכתות בוקר ט׳ ,י׳ .י״א, י׳׳ג
תיכון מקצועי במגמות
תיכון עיוני במגמות

הו מני ס טי ת

ריאלית
רדיראלקטרוניקה טלויזיה ־ תעופה

לבורנטים כימיים
גרפיקה -שרטוט
ציור אופנה
פקידות

כל המגמות כוללות הפנה לבחינות בגרות
הוראה ע״י מורים אקדמאיים בעלי נסיון * סטיפנדיות
פרטים
תל־אכיב חיפה קרית־והרשמה:
ברנר 117 שמריהו מוצקין
5־1 ,8־ 9מפנת אלנבי לוין 30 שדרות
השופטים 2
1 55

בת־ים

רמת־גן רוטשילד 33
ביאליק 42 ליד המצבה סוקולוב 68

חולון

סתח־תקוה
בר־כוכבא 1

בני־ברק
חברון 22
,77ר׳׳ג
מפנת מודיעין 1

כלתו, לא הסתפק רק בדיווח על הנעשה
בכנסת או מאחורי־הקלעים. כשנראה היה
לו כי הממשלה או אחת הסיעות גורמות
עוול לחיים הפרלמנטריים התקינים, לא היסס
רוזנטל לצאת נגדם במסע־התקפות חריף.
לאיש מבין באי הכנסת בכל תולדות־ה
לא היה נסיון פרלמנטרי עשיר ומגוון כמו
לרוזנטל. את הקאריירה שלו כעיתונאי
החל בהיותו בן ,16 בברלין עיר הולדתו,
כאשר התקבל לעבודה ככתב בסוכנות הידיעות
היהודית הטלגרפית. עד מהרה הפך
לכתב הפרלמנטרי של הסוכנות.
ככתב ניצל פרוטקציה כדי להכנס לרייכסטאג
— בית המחוקקים הגרמני,
שניצב במרחק של רבע שעה הליכה מביתו.
נזכר רוזנטל השבוע :״לא היה זד, קל
לה,כנם ליציע הציבור ברייכסטאג. אבל פקיד
ממשלתי בכיר, שמצאתי חן בעיניו בגלל
התעניינותי בחקיקה, איפשר לי את הכניסה.׳׳
במשך 11 שנים היה רוזנטל הכתב הפרלמנטרי
בברלין של סוכנות הידיעות היהודית,
עד שעלה לישראל לפני 37 שנים,
בהיותו בן .27
עלונים בגרמנית. באותם ימים הופצו
בארץ * עלונים משוכפלים בגרמנית לאנשי
העליה הגרמנית בערים הגדולות. רוזנטל,
תמורת משכורת של שתי לירות וחצי בחודש,
היה הכתב, המתרגם והעורך של

עלונים אלה.
כאשר הוקמה המדינה, עבד רוזנטל ביומון
הישראלי בשפה הגרמנית ידיעות חדשות.
באותו דפוס הודפס גם שבועון בשפה הגרמנית
הקידדה של מפלגת עליה חדשה
בראשותו של פנחס רוזן. לרוזנטל הוצע
אז לכתוב מאמר שבועי בשם: השבוע
במועצת־המדינה. הוא התלהב לרעיון לחזור
לתפקידו ככתב פרלמנטרי, קיבל ההצעה.
מאמריו של רוזנטל בהקידנזה תפסו את
עיניו של עורך הארץ גרשום שוקן, שהציע
לו להפוך לכתב הפרלמנטרי של
הארץ. הוא קיבל את ההצעה.
מה הוא עיתונאי? הצלחות הגדו-
העולם הזה 1727

דה ביותר של רוזנטל היתר. בתקופת הכנסת
החמישית, כאשר הצליח להסיר חוק
מעל שולחן הכנסת. היתה זו הצעת חוק
לתיקון דיני עונשין בדבר פגיעות בגוף.
״היו בהצעת־חוק זו דיבורים חמורים
מאוד,״ נזכר רוזנטל ,״ביחוד במה שנוגע
לעונשים לגבי הומוסכסואלים.״
רוזנטל החל לתקוף את הצעת החוק.
הוא לא הסתפק בכתיבה, דיבר אישית עם
האחראים לחקיקה. התוצאה: הצעת חוק
הוסרה משולחן הכנסת מבלי שהממשלה
אפילו הביאה אותה לקריאה ראשונה.
הוא נמנה בין ראשי הלוחמים נגד חקיקת
חוק לשון־הרע והיה הראשון שהבחין
בסכנה הטמונה בהצעת חוק־יסוד־הממשלה,
בסעיף בדבר שמירת הסודיות.
יחסים מיוחדים קשר רוזנטל בכנסת עם
ח״כ כנסת ותיק שהיה עמו בבית מיו ם*
היווסדו — דויד בן־גוריון .״לבן־גוריון
יש חוש מישפסי מובהק,״ סיפר רוזנטל
בחיוך רחב ,״אבל הוא עשה הכל כדי
למנוע ביקורת על החקיקה. זו האשמה
ההיסטורית שלו.״
באחת ההזדמנויות תקף בן־גוריון את
רוזנטל מעל דוכן הכנסת, כאשר זרק את
אימרתו המפורסמת :״מה הוא עיתון ומה
הוא עיתונאיז מי שיש לו הון לקנות נייר,
מכונות וצבע ולשכור את העטים הדרושים,
ואנשים המוכנים לשרת אותו.״
רוזנטל הגיב אז על התקפה זו במכתב
גלוי חריף .״אז הייתי צעיר,״ הוא ניזכר
השבוע ,״היום לא הייתי מגיב כך.״
כי השבוע, כשמלאו ליעקב ג׳יימם רוזנטל
65 שנה, הוא נטש את עבודתו ככתב פרלמנטרי,
יצא לגימלאות. אולם גם בגיל
זה אין הוא מנתק את הקשר עם עיתונו
ומיקצועו: הוא ימשיך לכתוב מאמרים בנושאי
חוקה ומישפט, להשגיח מרחוק על
תקינות החיים הפרלמנטאריים בישראל.

נ 1ע ר תטיטה בכרס
המאורע המרכזי של שנת תש״ל היה
מרד הנוער הישראלי נגד האידיאולוגיה של
ההנהגה הקשישה שדגלה בסיסמת ה״אין
ברירה.״ הוא התבטא ב״מכתב השמיניסטים״,
בהפגנות למען השלום, בהצהרותיהם של
בני המנהיגים מיורם שדה ועד אסי דיין.
כשהחלה שנת תשל״א הסתבר כי המרד
לא דעך. להיפך, דווקא בתקופת הפסקת־האש,
בשעה שממשלת־ישראל מוצאת לה
תואנות להתחמק משיחות השלום, לבש
מרד הנוער ביטוי חריף יותר. הוא התבטא
הפעם במכתבם של 18 צעירים וצעירות,
חברי קיבוץ השומר־הצעיר כרם שלום בצד
הישראלי של פיתחת רפיח.
המכתב נשלח לשר־הביטחון משה דיין
בתגובה על מאמרו ״אל מול פני המלחמה״
(ראה עמוד )17 והוא מדבר בעד עצמו,
ללא צורך בפירושים נוספים:
שמחנו לקרוא עד נמה אוזה מבין ללי־בנו.
עד כמה אתת ער לאנטי־צבאיות המפעפעת
בלב הנוער. סוף סוף יש מי שמבין
לליבנו, ועוד שר־הביטחון.
אתה מציע לנו להבין שהמלחמה היא
מלחמה על עתידנו. איזה מין עתיד אתת
מציע לנו? עתיד של עס החי על חרבו ״לנהל
מלחמה בדרך שתביא לנצחון.״ אפשר
לנהל קרב ועוד קרב. האמן לנו שאנו
תו ר מי ם

ונ ת רו ס

י כו ל תנו

לנ צוזון

בהם, אן הנצחון הסופי במלחמה הוא השלום.
ולנצחון נזה לא מספיק נשק. דרושה
גם מדיניות שלום.
לא למען העתיד שאנו רוצים בו אנו
נלחמים. עתידנו בידן הוא, אתה נוהג
במכונה המדינית.
אתה מונן לשלום כמונו רק ״בהבדל
קסן״ .אתה רואה את השלום באחווה שתשרור
בין ערביי רפיח למתנחלי ״פיתחת
רפיח״ .אנחנו חושבים ש״פיתחת רפיח״ היא
עובדה פ.ליטית המפריעה לשלום, המחבלת
בעתיד כפי שאנו היינו רוצים לכוונו. וידנו
קצרה מלהושיע.
...יותר מדי חברים משלנו נפלו קורבן למלחמה
— לא יותר מדי בכדי להניא אותנו
מלשוב ולצאת לקוים — אן יותר מדי מכדי
שנסכים לממון באיזז שהיא מדיניות ה־מתבססת
על נצחון כוח הנשק, על עדיפות
כוחנו לעד.
כבוד שר־הבטחון! לא אתה תתחיל במדיניות
שתוביל לשלום. ולכן גס איננו
מצפים זאת סמך. אנו רק מבקשים, כשאתה
רזצה להבין אותנו ולדבר אלינו בכנות,
אנא, הבן אותנו באמת ודבר אלינו בכבודך
ולא כדיפלומט.
העולם הזה 1727

טוורב בי ת ־ המשבט
(המשן מעמוד )21
נרצח, בסטקייה של יהושע, אחיו של הנרצח.
היתר, זו הפעם הראשונה שהוא הופיע
שם ביום חול. מעולם לא נהג לבקר
במקום, אלא במוצאי־שבת. יוסקאי הופיע
בלווית שני אחרים, ביקש מיהושע רשות
להתקשר לעזרא בעניין דחוף.
הוא איתר את עזרא בבית אמו ביפו.
״עזרא, אני נמצא אצל אחיך, בסטייקיה,״
אמר יוסקאי בטלפון ,״תבוא מהר.״
הם קבעו פגישה. כששאל אותו יהושע
היכן, השיב לו יוסקאי :״זה לא עניינך.
אחיך לא רוצה שתדע.״
פתח באש
ן* שדוש שעות לאחר מכן ניצבה
^ המכונית של יוסקאי, פלימוס 49
נושנה, ליד מועדון אדריה ברחוב אלנבי
בתל־אביב. מולה ניצבה מכוניתו המפוארת
של מזרחי.
סמוך לחצות קיבל אהרן אלמליח, ידידו
של עזרא מזרחי, טלפון בהול לחוש ל־מועדון־קלפים
מסויים ליד הטיילת, שם
נמצא מזרחי. אלמליח הגיע במהירות אך
מזרחי כבר יצא. אלמליח ביקש לשתות כוס
תה׳ אך לא הספיק. אחד הסדרנים רמז לו
לרדת במהירות לרחוב, לשם יצא מזרחי.
אלמליח ירד במהירות, מצא את מזרחי
ליד מכוניתו. הוא קרב למזרחי, החל משוחח
עימו.
באותו רגע קרב אליהם, מכיוון אדריה,
אלמוני, פתח עליהם באש, והחל נמלט.
כמה דקות לאחר־מכן תפסו חיילים ואזרחים
אדם שנראה נם מהמקום. היה זה סלומון
אבו.
בעדותו בבית־המשפט הצי שנה לאחר מכן׳
סיפר יוסקאי כי ישב במכוניתו ושוחח
עם ידיד בשם רחמים כהן, כאשר לפתע
חלף לידו עזרא מזרחי. שמכוניתו חנתה
ליד מכוניתו. לפתע שמע יוסקאי יריות,
ראה את מזרחי ואלמליח נפגעים, ואדם
בורח מהמקום. לא, המרחק היה גדול מדי,
והוא לא הצליח לזהותו.
מזרחי נהרג במקום. אלמליח נפצע אנושות.
בבית־החולים איכילוב, לשם הובאו השניים,
גנח אלמליח לאחד מידידיו שניצבו
ליד מיטתו :״הוא מטורף. למה הוא ירה
בי? למה הוא ירה ביד הרי לא כך דיברנו.״
כעבור ימים מספר מת מפצעיו.

גיבוי פוליטי -
ורצח?
ך* שלב זה, מלאה הפרשה הסבוכה יו־
^ תר סימני שאלה מתשובות. המשפט
עצמו סבב רק סביב שאלת הרצח. במיקרה
הטוב ביותר, יימצא הרוצח ויבוא על עונשו.
אם הוא אכן הנאשם, יקבע בית־הדין.
טענת הסניגור היא, כי אבו עבר במקום
במקרה, וכאשר ראה את המהומה, החל
נמלט, ביודעו שהמשטרה מחפשת אחריו
בגלל תלונתה של אולגד״ ורצונו, משום
כך, לא להסתבך בכלום. בגלל שניסה להימלט
— נתפס דווקא.
לדברי הסניגור, לא היה לאבו כל מניע
לרצוח את מזרחי — ביחוד אחרי שאולגה
הוברחה לחו״ל. לדברי מקורות סמוכים לפרשה,
פחדם של העדים הוא מבויים.
הם מצביעים על כך ששני העדים —
המארחת וקליין — עובדים אצל חבריו של
הנרצח, בבאר ובמועדון־קלפים — וחברים
אלו יש בכוחם לספק להם הגנה מצויינת.
כוחם של חבריו של מזרחי, טוענים הם,
גדול בהרבה מכוחם של חבריו של אבו.
ההסבר להצגה, לדבריו: הגדלת מהימנותם
של העדים, כדי שאיש לא יחשוד בהם, כך
שעדותם תגרום לחיובו של אבו בדין.
אלא שחקירה מיוחדת זו של העולם
הזה — שחלק ממנה הובא בסיפור זה
— מעלה בעייה אחרת:
גם אם יקבע בית־המשפט מיהו רוצחו של
מזרחי — בין אם אבו, ובין אם אחר —
עדיין נותרו שאלות רבות ונוקבות — המובילות
כולן לכיוון אחד:
מה חלקה של מכונת הבחירות המשומנת
והיסודית, שנועדה להבטיח את קולות הבוחרים
ביום המכריע — בעסקי העולם
התחתון? באיזה מידה מאפשר גיבוי פוליטי
את המשך עסקיהם של אנשי העולם
התחתון? העיקר — האם קיים קשר בין
גיבוי פוליטי זה, לבין הרצח של עזרא
מזרחי?
האולפן ללמודי הטלוויזיה
נפתחת ההרשמה לשנת הלמודים 1971
במגמות הבאות

* קורס לגרפיקה ואנימציה בטלוויזיה
* במוי לטלוויזיה
* הפקה לטלוויזיה
* צלום לטלוויזיה
* כתיבה לטלוויזיה
* הגשה לטלוויזיה
* איפור לטלוויזיה
במסגרת הקורסים ילמדו התלמידים על מבנה הטלוויזיה באופן כללי על
כל מחלקותיה וישתלמו בעבודה מעשית במערכת טלוויזיה במעגל סגור.
יתקבלו מועמדים בעלי השכלה תיכונית לפחות.
כיון שמספר המקומות מוגבל, שומרת לעצמה ועדת הקבלה של בית הספר את
הזכות להעדיף מועמדים בעלי נסיון או זיקה מקצועית כל שהיא לאחד התחומים
האלה: עתונאות, הוראה אודיו־ויזואלית, תאטרון, רדיו, קולנוע, גרפיקה, ציור.
צהת המורים והמדריכים מורכב מאנשי טלסיייה שהוכשרו בוזו״? והעוסקים
כיום בטלוויזיה. משן הלמודים 6חודשים פעמיים בשבוע בשעות הערב.
תחילת הלמודים 1.12.70

ההרשמה: בימים א׳ — ה /בשעות ,20.00 — 17.00 בבנין
.גימנסיה הרצליה, רח׳ ז׳בוטינסקי 106 פינת רמז, תל־אביב

ה אוס טרולוגי ת
ה מפורסמת
טלילה חוזה א ת
צפונות ע תידך
* אהבה
* כסף
* קריירה
* בחירת
מקצוע
* התאמה בנישואין

הקנה לעצמך
אישיות
עם שלוש שנים
אחריות!

קנח בדאון סיקסטנט

! מכונת הגילוח המשוכללת1

כיותר כעולם

טלפון ,233551 :תל-אביב

המנוי קיבלת
חשבונך,
פרע נא
אותו בהקדם.

51x1301 תעהה6

בוטיק -ג׳קי ליהיא
בואו לראות ולהראות
דגמי סתיו/חורף 70/71
בבוטיקג׳ ק י
דוווג בוגרשוב ,42 תל-אכיב, טלפון 225934

יחד בכתח-תקוה

— ווו ויו 1וווו — 111111111ז —יס

*י? תחיתקווה איננה עיירת־פיתוח.
כמעט לעולם אין היא עולה לכותרות
— לא לשלילה, לא לחיוב. השבוע התגלה
כי מתחת לשלווה, אפשר למצוא בה אוצרות
לא פחותים מבכל עיירה מושמצת.
קבוצת עובדים בכירים בעירייה יצאה
בהתקפה על מזכיר ועד העובדים שם. ערב
ואש השנה, גילו המתקיפים — יהודה
שמעוני, האחראי על הפיקוח העירוני, גבריאל
לינדברג, מנהל מחלקת החשבונות,
יהודה לקס, מנהל מחלקת החינוך, ושבתאי
קפלן, מנהל מחלקת הגבייה — על
קיומו של דו״ח סודי של ועדת הביקורת

מזכיר אכרהמי
״אינני פוחד״

המרכזית של ההסתדרות, אשר גילה את
הפרטים הבאים:

** זכיר הוו?ן ד דויד אברר,מי הינו עו־בד
העירייה ורשאי לטפל בכל עניני
האירגון והוועד בשעות העבודה הרגילות,
על חשבון העירייה. אך נוסף למשכורתו
:עירייה — הוא מקבל משכורת מהוועד,
שנירשמה בספרי החשבונות על שם אשתו,
לצורך עקיפת החוק.
<• נוסף למשכורתו השניה מקופת התער
מקבל אברהמי מענק חודשי, כיושב־

1 1״י

ראש קופת התגמולים של עובדי העירייה.
התשלום הזה מוגדר כפיצוי בעד שעות
נוספות, וביזבוז זמנו של אברהמי.
• אברהמי גם קיבל, נוסף לכל התשלומים
הנ״ל, גם מענקים עבור עבודות
מיוחדות, שבוצעו עבור קופת התגמולים,
על־ידי עובד עירייה אחר.
• מזכיר הוועד ערך בביתו מסיבה פרטית,
לרגל חתונת הכסף שלו. הוצאות המסיבה
כוסו מכספי ועד העובדים.
<• הוצאות הטלפון בביתו של אברהמי,
מתכסות במלואן מכספי קופת התגמולים,
וזאת נוסף לטלפון הנמצא במישרד האיר־גון,
שאף הוא מיתכסד, מקופת התגמולים.
• מקופת הוועד הוצאו כספים, לצורך
ליווי חברי הוועד, ובראשם המזכיר, לנסיעות
פרטיות לחו״ל.
ציינה הביקורת :״תמוה הדבר, שהוצאות
בעלות אופי פרטי בהחלט של חברי הוועד,
ניזקפו על חשבון האירגון, אף כי גלוי
וידוע, שאין בינן לבין ההוצאות האירגו־ניות
והתרבותיות של עובדי העיריית פתח-
תקווה, כל קשר.״
• הוצאות אש״ל שולמו במיסעדות
יקרות כגון: אקרופוליס, צבר, נקניקיה בגבעת
הרצל, כרם התימנים ואחרות.
הביקורת ציינה: אץ פיקוח מספיק על
הוצאות האש״ל (אכילה־שתייה־לינה) .רוב
ההוצאות קשורות במזכיר הוועד. הוא מגיש
החשבון, הוא חותם על הצ׳קים והוא שנות!
את פקודת התשלום. כלומר: הוא המקבל
והמשלם.
>• ריבית שהיתר צריכה להיות משולמת
לאחדים מהעובדים — הועברה לידי
הוועד, וזה שילם את הכסף למזכיר הוועד
ומנהל החשבונות שלו.
י• חברי הוועד קיבלו תוספת מיוחדת
לשי שניחן לחגים לכל העובדים.

ץ* ל< 1תקסו ת אלו מגיב אברהמי ב־י
ג שלווה .״זה הכל עבודתו של יהודה שמעוני
וחבריו, הסביר לכתב העולם הזה.
״שמעוני לא יכול לסלוח לי שהתנגדתי
לכך שיקבל ותק שלא מגיעלו. למרות
שהוא עובד בעירייה רק שבע שנים, אישר
לו ראש העיר ותק של 27 שנים על משכורתו•
סתם נתן לו מתנה ותק של
עשרים שנה. אז בגלל שהתנגדתי לזה,
הדו״ח הוא
הוא עכשיו עולה עלי. כל
בכלל מלפני ארבע שנים. היום, אינני פוחד
מכל העניין הזה.״

פתח-תקווה ושדרות. האחת -כת הישוב הוותיק, משגשגת ושלווה.
השנייה -עיירת-פיתוח ידועת־סבל. שני קצוות הקשת.
אך לא ככל. ייכנס תחומים, מסתכר, כהם קיים דמיון כין השתיים.
כתחום המינהל הציבורי למשל. כאשר המדובר כמעשים מכוערים
כתחום זה -מתגלה דמיון מפתיע בין ישראל הראשונה והשנייה.
שתי הכתבות בעמוד זה, על פרשיות עגומות בשתי הערים, מוכיחות
שוב: מצעד השחיתות נמשך.
ף* אווירה היתה מחושמלת, המתח
! * הורגש בכל רחבי העיירה. הוא הורגש
במיוחד בבניין המועצה המקומית של
שדרות, שם התכנסו כ־ 600 מתושבי המקום
כדי להיות נוכחים במה שהיה צריך
להיות, לכאורה, ישיבה רגילה של המועצה
המקומית.

להם על הלב — והם עשו זאת: חוסר
עבודה, מיעוט תמיכת סעד למשפחות מרובות
ילדים, נטישת הוותיקים, אי שיבתם
של הצעירים למקום אחרי הצבא — כל
הרעות שפקדו את שדרות מיום היווסדה,
הוטחו עתה בפני ראש המועצה.
במדינה כלבי ם
בן י — כלב
כל בן לכל
— 1111 3*1י— 1ו

מאז הוצג בשנות הארבעים הסרט לאסי
שובי הביתה, דבק השם לאסי בכל כלבי
הקולי — גזע הכלבים בעלי מראה אצילי
למרות שהם נמנים על כלבי העבודה, בעיקר
כשומרי עדרים.
מעט מאוד ידוע על הקולי. ידוע שזה
כלב ממוצא סקוטי וכי הוא נחשב כאחד
העתיקים שבמיני הכלבים בעולם. אולם
בעלי הקולי בישראל, שמספרם מועט למדי,
החליטו להקים לעצמם חוג הנקרא החוג
הישראלי לקולי, המאוגד במסגרת איגוד־נזטפחי־הכלב־הגזעי־בישראל.
מספרם הזעום
של בעלי הקולי בישראל לא מנה 0יכ־סוכים
בתוך חוגם•
אחד מהם, חיים גולדברג ( )35 בעל כלבת
קולי בשם הני, שזכתה ב־ 2פרסים בתחרויות
כלבים, החליט להתקומם נגד פעילותם
של רופאים וטרינריים במיסגרת מועדוני
הכלבנות בישראל. במכתב ששיגר
למשרדיו־,חקלאות, להתאחדות הכלבנים ול
מזופת
בשדרות
נוכח המצב, הזמין ראש המועצה
את המשטרה. זו הגיעה, בצורת שלושה
שוטרים. הם נדרשו על־ידי יפרח לפנות
את התושבים מהחדר. במקום רגיעה, גרם
צעד זה להתפוצצות מחודשת של היסטריה.
״כאן לא רוסיה, כאן לא גרמניה,״ פרצו
הזעקות .״זכותנו להיות פה. לא תגרש
אותנו.״ ״איזה חבר כנסת אתה? אתה לא
יודע שבזכותנו אתה יושב פה?״
השוטרים הנבוכים בדקו את ההזמנות
לישיבה, נוכחו כי אכן היתד, זו ישיבה
פתוחה לציבור, החליטו להסתפק בפנייה
למפגינים לשמור על השקט.
המפגינים בתוך החדר נענו. אלו שבחוץ
— פחות. הם המשיכו להטיח את האשהח״כ
ביפרח.
בין ההאשמות: מותיהם מזניח את ענייני המועצה, אי־אפשר כמעט
לפוגשו במקום, הוא מתנהג בצורה סנובית
עושה טובה כשמסבים לדבר עם מישהו,
והעיקר — לא מוכן לקחת טרמפיסט במכונית
שלו. אפילו לא חייל תושב שדרות.

ך* סערה החמורה לא היתד, תוצאת
( | איתני הטבע. היא היתר, מעשה ידי
אדם — אדם מסויים מאוד. יצחק טריקי,
יריבו הראשי של ראש המועצה. במועצה
בת שבעת החברים שולטים יפרח ושלושה
חברי מפלגת העבודה נוספים, שיחד
עם איש המפד״ל מהווים רוב נגד האופוזיציה
של טריקי וחברו. בישיבה האמורה,
התכוון יפרח להביא לידי פיטוריה של
אשתו של טריקי מעבודתה במועצה.
הוא ניסה לעשות זאת כבר פעם, לפני
שמונה חודשים. מרסלה טריקי עבדה קרוב
לתשע שנים במפעל ההזנה של בית הספר
המקומי הרואה, מילאה את תפקידה לשביעות
רצונם המלאה של המנהל והאחראים
עליה. בעקבות הצלחתו של טריקי לזכות

לא שלא היתה זו ישיבה רגילה.
כמאה תושבים הצליחו. להצטופף בחדר
הישיבות׳ הקטן, באותו ערב של ה״24
לספטמבר, כשהם נדחקים איש על רעהו
ועל ראש המועצה, יהונתן יפרח, וחבריו
•1למועצה. מעודדים על־ידי חבריהם בחוץ
החלו האזרחים שוטחים את טענותיהם בפני
יפרח — ללא כל קשר לישיבה שרייתה
צריכה להתנהל — בשיטה יעילה, אם גם
לא פרלמנטרית :״תחליט על איזה כסא
אתה רוצה לשבת,״ צעק מישהו .״בכנסת;
או באווירון לגרמניה, או פה בבית, בשדרות.״
״יפרח החוצה, יפרח לגרמניה,״ פרחו
בחוץ צעקות עידוד.

<** יה זה אות להסתערות .״לא תהיה
ן׳ ן לנו כאן שריף, שנוסע במכונית שעולה
37 אלף ל״י,״ זעק מישהו .״אנחנו
ייא במערב הפרוע. לא תשלוט פה כמו
שריף. עוד נסלק אותך.״
האנדרלמוסיה השתלטה בחדר. נשים זעקו
בהיסטריה. אחרות יבבו. היתר, זו הזדמנות׳
לתושבי העיירה, לשפוך כל מה שיש

הסתדרות הרופאים הוטרינריים, מחה גולדברג,
בעל קונדיטוריה ברמת־גן, על שרופאים
העוסקים בתפקידי הסברה לציבור ה־כלבנים
מנצלים עמדה זו כדי לרכוש לקוחות
לעצמם.
במיוחד התמרמר גולדברג על שהתאחדות
הכלבנים עומדת למסור את ספר גידול
הכלב הישראלי לרופא הוטרינרי ד״ר דוד
טריינין, שלדעת גולדברג מנהל ספר גידול
פראי בצורה מגוכחת.
היתד, לגולדברג הוכחה טובה לכך: כאשר
המליטה כלבתו ר,ני נתן לו הד״ר טריינין
תעודות לגורים הגזעיים מבלי שיראה אותם
בכלל. מאחר שמחיר גור קולי גזעי הוא
500ל״י, ראה גולדברג בצורה זו של
הענקת תעודת־יוחסין זילזול בבעלי הכלבים
הגזעיים.
הסביר הד״ר טריינין את הוצאת התעודות
על־ידו :״אנחנו מוציאים תעודות, על
סמך הצהרה בכתב של בעלי הכלבים.״
אגודת מטפחי הכלב הישראלי לא התיחסה
לתלונתו של גולדברג. במקום זה הודיעה
לו במכתב כי החליטו להוציאו מהחוג
לקולי בגלל ״התנהגות כלבנית בלתי ישרה.״

שוטרים בישיבת מועצת שדרות
המרד נכשל —

בשני מנדטים במועצה המקומית בבחירות
בנובמבר, פוטרה מרסלה.

ך * יא פנתה לבית הדין לעבודה בבאר!
) שבע. בהחלטתו מיום 16 לספטמבר,
קבע כבוד השופט מנחם גולדברג כי על

מפוטרת טריקי
— הנקמה בוצעה

המועצה להחזירה לעבודתה מיד, לשלם לה
את מלוא משכורתה מיום שפוטרה, מאחר
שהפיטורים לא היו חוקיים. עם פסק הדין
בידה, התייצבה מרסלת לעבודתה, גילתה
שהמועצה מסרבת להוראת השופט.
שכן בינתיים קבע ראש המועצה ישיבה
ליום ה־ 24 לחודש, בו התעתד לפטר את
מרסלה שוב — הפעם בצורה חוקית למהדרין.
לדברי טריקי׳ הזהיר יפרח את
חבריו למועצה, כי מי שלא יופיע לישיבה,
לא ישותף במשלחת שנועדה לצאת לגרמניה
בחמישי לאוקטובר. התוצאה — ההופעה
היתה מלאה, ויפרח השיג רוב
בעד ההצעה לפטר את מרסלה טריקי .״נסיעה
לגרמניה לא הולכת ברגל,״ צעק
מישהו מבעד לחלון, לצחוקם של הנוכחים•
״תפטר גם את האבא שלך מהג׳וב
שסידרת לו בתחנת נזגן־דויד.״ ״תזרוק
גם את הגיס שלך מהג׳וב שלו כמזכיר
המועצה.״ ״דווקא הבעל של אחותך רחל
מוכרח לנהל את בית־האבות?״ שאגות אלו,
לכיוון יפרח, גילו את דעתם של הנוכחים
על התפקידים שחולקו לקרובי משפחתו.
אלא שכל השאגות והגילויים לא הועילו.
מרסלה טריקי פוטרה. הסיבוב הסתיים ב־נצחונו
של ראש המועצה.
אך בהתחשב בהלך־הרוחות ששרר בעיירה׳
ושהמשיך לשרור בה, לא היה כל
ספק בכך, שלא היה זה הסיבוב האחרון.

החלטות פזיזות וצעדים
ללא שיקול הגיוני
עלולים לסבך
אותך במריבות עם
מקורביך, או עם אנשים
אשר ברצונם הטוב
אתה תלוי. הש21
במרס -
בוע עלול הדבר להת20
באפריל
בטא בעיקר במריבות
מרות בתחום המשפחה.
אם תדע לוותר מעט ולהיות פחות
קשוח, עשוי הכל להסתיים בכי טוב.

1110

קשיים כספיים עלולים
לעמוד בראש דאגותיך
בשבוע זה. הימנע מלרכוש
דברי מותרות
במחצית הראשונה של
השבוע. הדק את החגורה
בכל מה שקשור
לבילויים. ייתכן שאתה
תולה תקוות בעזרתם
המיידית של מקורביך,
אך אין זו אלא תיקוות שווא. אתה זקוק
לעזרת עצמך כדי להתגבר על המכשולים.

ידיד ותיק יחזור ויופיע
בתמונת חייך, אחרי
שלא נפגשתם שנים
רבות. קרוב לודאי
שיהיה זה אחד
האירועים המשמחים
ביותר במשך השנה
כולה. הופעתי תפיח
עניין חדש בחייך, ואם
כי היחסים ביניכם
לא ישובו לעולם להיות מה שהיו
בעבר, בכל זאת תצמח לך תועלת מכך.

תאוחיס

י מו
בתקופה זו רצוי שתס-
מוך יותר על שיקוליהם
של אחרים ופחות על
שיקולך שלך, מאחר וכוח
השיפוט שלו רחוק
מלהימצא בשיאו.
הים עשוי למלא תפה;
ביתי -
קחי נכבד במעשיך, ב2)9בסלי
עיקר
במחצית השניה
של השבוע. ייתכן שי
שיהיה זח
תהיה זו הפלגה לחו״ל. יתכן
מגע הדוקעם אדם שהים הוא מקצועו.

1סוסן

במחצית השנייה של
השבוע עלולים לפרוץ
חילוקי דיעות בינך
לבין בני־משפחה, ה מתנגדים
עקרונית לעצמאות
שאתה מגלה.
היה תקיף יותר, ואל
תוותר, כי הפעם ה צדק
איתך. אם אתה
אמן — צפוי לך שבוע
מלא סיפוק ויצירה. אם אתה עוסק
במסחר — הזהר מהחלטות פזיזות.

תנאים מביכים ורעיונות
מוטעים יעיקו עליך
במישור החברתי
או הרומנטי, במחצית
הראשונה של השבוע.
נכונותך לפעול על פי
עצותיו של אדם. אחד
בלבד, שדוקא אינו מן
22 באזגזסט -
המבינים הגדולים ב__

בספסמבר
שטחים האמורים, בד
בבד עם ח שדו תיו הבלתי מבוססים כלפי
ידיד קרוב, מעמידים אותך באי־נעימות.

11110:1

יוקרתך עלולה לעמוד השבוע בסכנה, בגלל
כשלון אישי שמקורו באי הבנה עם
אדם קרוב. השתדל להיות סבלני וסובלני
יותר כלפי אחרים, והימנע
מהטחת עלבונות
גם אם אתה משוכנע
שנעשה לך עוול. בעיקר
רטן את רגשותיך
בחוג המשפחה, וגלח
נכונות לסלוח לבני ביתך
על משגים קטנים.
במישור הכספי סמוך ( 2בספטמבר -
22 באוקטובר
על עצתו ותבונתו של
ידיד, שהוכיח את עצמו
בעבר. בת מאזניים: יחסים טובים עד
להפתיע יתפתחו עם ידיד וותיק שתפגשי.

תשבץ הווו^ 0ומה

חאזנייס

ניצול נכון של סיכויים בתחום הקריירה
הקשרים החברהאישית,
בשילוב עם
תיים שאך זה קשרת,
עשוי להביאך השבוע
למפנה חיובי מאד,
אם לא למעלה מזה.
עליך רק לזכור, כי
צניעות וענווה הן מידות
ההכרחיות למפנה
האמור, וכל גילוי
של יוהרה וזלזול בזולת
עלול רק לקלקל
סיכוייך. תנאי את נוסף, אם כי בעל חשיבות מישנית —
שליטה מוחלטת בעצגיך ובמוצא פיך.

1100

הפעילות החברתית שהתחלת לגלות לאחרונה
תימשך, ותביא לך תועלת רבה. ערכי
בביתך מסיבה או שתיים
לקהל רב של קרוהצלחת
המסיבה
אים.
לא ביחסך המותנית
אישי
אל האורחים, אלא
בגובה סכומי הכסף
שאתה מוכן להשקיע
באירוע. כל הסימנים
מראים כי סכויי ההצלחה
הופכים כל הש קעה
כספית לכדאית
מאד לטווח ארוך. בת קשת: יהיה זה
מלא באירועים בתחום הרומנטי.
שבוע

במחצית הראשונה של השבוע ייפלו לידיך
כמה הזדמנויות בלתי חוזרות ליי שב
אי הבנה במישור
המשפחתי, ולגבש תבנית
סופית וטובה יותר,
מאלה שעלו במוחך
עד כה. את ה הכרעות
החשובות ביותר
השאר ליומיים
האחרונים, בהם יגיעו
כושר שיפוטך, הגיונך
21 בדצמבר
19 ביגואר
ורגישותך לשיא. תהיה
מסוגל אז לנתח את
בל מה שלפניך בדיעה צלולה ולהגיע
למסקנות אובייקטיביות ומועילות מאד.

מאוזן :
.2נשיא, מעצמה .12 .מתקוטט.14 .
מביא בבריתו של אברהם אבינו .15 .להיכן?
.16 אבר בגוף .17 .חלק אחורי .18 .ריקוד,
מחול .19 .ענף עבה של עץ .21 .תו נגינה.
.22 עוף שבני ישראל אכלו במדבר.23 .
מזון שאכלו בני־ישראל במדבר .24 .גרש,
סילק, הרחיק .25 .ממתק .27 .מפליג.28 .
מעשר המכות .30 .עובר ממקום למקום,
הלך .31 .שופט שיצא לא מזמן לפנסיה.
.33 נוזל בגוף .34 .דרור, חרות .36 .תו
נגינה .37 .סוג מין .38 .שאינו סמיך, קלוש.
.40 צייר אמפרסיוניסטי צרפתי .41 .בריקדה.
.43 זכות לבטל החלטת רוב .45 .צמח
הקרוי מטה אהרון .47 .גזל שוד .48 .אשד,
חברה לחיים .50 .מהומה אנדרלמוסיה.52 .
גואל פודה .53 .מקוד, מים ימה .55 .טפש
כסיל שוטה .56 .ענוג רך .57 .דבורה
הייתה כזאת .58 .חיבור חלק ממתכת על־ידי
חימום .60 .בית בליעה .61 .עיר בהולנד.
.63 קו ניצב .64 .קוסם מכשף •65 .מזכיר
האו״ם הראשון .66 .ציה מדבר .68 .שקר

כזב .69 .מצבה .70 .קיבוץ במרכז הארץ.
.71 מספיק.

מאוגך :
. 1גיבור תל־חי .3 .מערב .4 .נוצרים
שבאו לכבוש את ארץ הקודש, בימי הביניים
•6 .מיכל לנוזלים .7 .מטבע יפני.
.9ריפובליקה בדרום אמריקה .10 .עיר
כוהנים מצרית עתיקה, מול אסואן.11 .
מנהיג רביזיוניסטי .13 .עובד בית־מרחץ.
.17 החליק .20 .זבל .21 .תבואה •24 .חוסר
מעש .26 .מופתע .29 .תרגום השבעים.
.32 חומר המשמש לבנין .34 .עפר, אדמה.
.35 מלאך •37 .דמות נשית ממגילת אסתר.
.39 זה שיקבל את רכושי לאחר מותי.42 .
צום .44 .סוס צעיר •46 .גדוש, תפוס בכל
נפחו .49 .עדשה בת 180 מעלות.51 .
מדינה בארי,״ב .52 .מחקר וידע המבוססים
על עובדות .53 .שמו הפרטי של שר החוץ.
.54 מושג בתעופה על־קולית .56 .גאון.
.59 קמצן .62 .אסף, ושם זה ליד זה.64 .
יישות, מציאות .67 .לא טוב .68 .רחמנא
ליצלן (ר״ת).

באמצע השבוע אתה עלול להתקל במצבים
בלתי נעימים, שיאלצו אותך לגייס את

שנחנת בהם. אם תז־כור
כי סיבת א־־הנעי־מות
היא בעייה שהסתרת
מידיעתו של אדם,
שהיה זכאי לדעת הכל
בשטח זה, לא יקשה
עליך להיחלץ מן המצב
בצורה אלגנטית, ומבלי
שכבודך העצמי ״ פג ע
שלא לצורך. בת דלי:
הדרך המבריקה בה טיפלת
בבעיה תביא להתקדמות לה את מחכה
הזהרי מקלות ראש אשר תגרום לכשלון.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת״ד ,136 תל־אביב, ולציין על המעטפה ״תשבץ 1727״.
בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים.

שיפוטך העצמי, והרגישות
הנדירה הטבועה
בך, עשויים לסייע
לך השבוע להיחלץ ממצב
כספי דחוק, בו
אתה שרוי מזה כמה
שבועות, מסיבות ש19
בפברואר
לא בולן תלויות בך.
20 במרס
הסתייע בבל שתוכל
בנסיון העבר, ובמב-
רים חדשים שנקלעו לחוגך בזמן האח רון.
תיווכח כי צירופם של שני גורמים
אלה עשוי לפתוח בפניך שער רחב לעולם
חברתי, שעד כה לא העזת אפילו
לחלום עליו. מכתב יביא לך נחת רוח.

חשבץ 1727
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות כפל וחילוק, חיבור וחיסור יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת״ד , 136 תל־אביב, ולציין נגל־גבי הגלויה:
חשבץ . 1727 הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועז האחרון למישלוח
הפיתרון 14.10.70

ניו הפותרים נפונח יוגרל פרס כספי של 20ל׳׳י ועוד 3פרסי ספרים.

ג .״ 2״ (צרפת)

.2אדם בעקבות גורלו (ארצות־הבריוו)

יש תכונה אחת, המאפיינת יו־תר
מכל את שנת תש״ל בעיני אנשי
ענף הקולנוע בארץ, הרי זה ״משבר הנד
לזזיזיה.״ מספר הצופים ירד תלולות, אולמות
נסגרו בפרברים, שביתות הוכרזו לבקרים
בתקוזה להורדת מיסים על הכרטיסים,
זעקות שבר נשמעו מכל הצדדים על מכירות
אפסיות של כרטיסים בימי ד׳ (יום הסרט
בטלוויזיה) ,הצגה ראשונה חלשה ויום שלישי
ריק (משימה בלתי אפשרית) .בקיצור,
נראה שהמצב בכי רע.
מצד שני, קשה להגדיר הליכה לקולנוע
בארץ כהנאה צרופה או, כחוויה תרבותית.
וזאת משום שאפילו אם הסרט גופו נסבל,
מלווה הצגתו בזעקות ג׳ונגל רמות, שבירת
בקבוקים, היגרה אחת או שתיים, ובמקרה
היותר טוב, סתם גומי לעיסה או איזו טינופת
אחרת המונחים על המושב ועוזרים
להחמיץ את מצב־הרוח של הצופה. ואם המדובר
בסרט המתאים לנוער ולילדים, הרי
שחקן השגת
התוצאות מרחיקות לכת עוד יותר.
אבל כנראה שיש בכל זאת הרבה אנשים
אליוט גולד
ליב אולמן
__״המתבגרים חבושת״ __

אמיצים, השמים נפשם בכפם, ומוכנים להסתכן
בערב בקולנוע, אולי משום שהם באמת
אוהבים את האמנות השביעית, אולי
מפני שרמת התיאטרון בארץ היא כזאת
שאנשים מעדיפים ללכת לקולנוע, אולי משום
שהישראלי המצוי הוא בכל זאת יצור
חברתי המעדיף לבלות בצוזתא, ואולי משום
שהטלוויזיה אינה עדיין המענה לחלומותיו
בכל אופן, עובדה היא שכאשר סרט
נותן תמורה מלאה לצופה, הוא עדיין זוכה
בהצלחה מסחרית, וזו אינה פחותה מאשר
בשנים עברו. סרטים כמו שדה התעופה
או נוסע עובר בגשם יכולים להיות הוכחה
חיה לכך, ועצם העובדה שאפילו אכזבה
כמו טופאז יכולה לגרוף כסף, מוכיחה
שהקהל הישראלי צמא בכל זאת לבידור על
מסך הכסף.

נרקכים כמחסנים

ך*׳ י כו להשנה, לאהיה ימן המשו•
( ) בחים ביותר. מפיצים שחששו מן ה־

סרט הרע תש״ל * הסרט

משבר בשוק, נזהרו להביא רק דברים שנראו
בעיניהם בטוחים, הרחיקו ידם מכל
דבר שעשה רושם נועז יותר. כאשר הגיעו
סרטים כאלה לארץ, הם נשארו חתומים
וסגורים במחסנים, ולא נמצא מי שיציג
אותם. למשל, סרטיו של הסופר השמאלני
האיטלקי פיאר פאולו סאזוליני (תאורמה,
זיר החזירים ועוד) ,סרטיהם של איטלקים
אחרים כמו ברטולוצ׳י בלוקיו (ארבע זוויות
למשולש) או קרמלו בנה (באחד מסרטיו
הופיעה הישראלית כרמלה אדר) .סרטים
ממזרח אירופה ובעיקר מהונגריה, אשר עשו
רושם עצום לאחרונה בעולם לא מצאו להם
מסך בארץ.
בין הסרטים שהוצגו, אין ספק שהסרט
המדהים, המפתיע והמרשים ביותר מבחינה
חזותית היה סאטיריקון של פליני. מבוסס
בצורה רופפת מאד על כתביו של גאיום
פטרוניוס ארביטר, רב הנואפים של נירון
קיסר, שתיאר הרפתקאותיהם של שני צעירים
ברומי העתיקה, היה סרטו של פליני
פרי המצאה אישית של דמיון פרוע. פליני

בנה עולם שלם, מתחילתו ועד סופו, הקים
אותו על רגליו״לפני המצלמה, ואס כי הכל
מתרחש כביכול לפני אלפיים שנה, אין
כל קושי לזהות את ההשלכות המודרניות,
בין אם המדובר באמנות, באורח חיים, במוסר
או בפוליטיקה. אולם עוד יותר חזקה מן
המשמעות הרעיונית של הסרט היתד, חח־ויה
החזותית. התאורה, הצבעים, התפאורה,
הכל היה שונה תכלית השינוי מכל
מה שנראה קודם על הבד, והדמויות המפלצתיות
שחלפו בזו אחר זו בסיוטים חיים
בעיני הצופים הזכירו לכל היותר את דיוקני
הגהינום של ציירים כמו ברויגל או בוש.

מבצע פרט*

שחקן -מ יש ג ת

הש נה

שחקגית־ מ י שנ ה

הש נת

רופרט קרוס

גרטה ליטוינה

,הפירחח״

״התמהוני״

ץ* רט אחר שהיכה גלים, והפך לבסוף
^ סמל להתמוטטות המימסד הקולנועי
בהוליבוד, היה אדם בעלובות גורלו. מיבצע
פרטי של שני שחקני קולנוע פיטר פונדה
ודנים הופר, שתיאר מסעותיהם של זוג
(המשך בעמוד סב)

הרע תש״ל * הסרט

.3בשרות הוד מלכותה (בריטניה)

.4התרוממות (ישראל)

ה די

—<וזזז>!!זיי

סרטי ה שנ ה

אינו האיש שיכנס לנעליו של שון קונרי
בתפקיד הרם.

(לימיסד מעמוד )29
רוכבי אופנועים במדינות דרום ארצות־הברית,
הדגיש את האידיליות והאלימות
המושרשים שם. הסרט נעשה בתקציב זעיר
והכנסותיו עברו תוך שנה אחת את שלושים
מיליון הדולר הראשונים. לגבי הוליבוד,
המתקשה להבין מה פרוש הפקה
קטנה, היה סרט זה הוכחה ניצחת להתישנו־תם
של מושגי מסורת התעשייה הקולנועית.
זאת ועוד. גם סרט זו. וגם קאובוי של
חצות( ,ג׳ון שלזינגר) שהיה ההצלחה המסחררת
של השנה מבחינה קופתית, הוכיחו
שצופה הקולנוע הממוצע היום, הוא
בשנות העשרים לחייו, מעדיף נושאים הקרובים
לליבו, והוא מוכן אפילו לטעום
מעט משגעונות המחתרת( .שני הסרטים
תובלו ברמזים מחתרתיים) אבל מואס בכל
המסטיקים הצבעוניים שהיו פעם לחם חוקם
של אולפני הסרטים למיניהם.

התרוממות לצוק• ירידה
^מפח־נפ ש מיוחד כמינו זכו אלה
/שציפו מן הסרט הישראלי התרוממות
שיעזור להרים את המורל. אורי זוהר הוא
לכל הדיעות המוכשר בבמאי הקולנוע בארץ,
אבל התואר אינו עדיין ערובה לתוצרת׳
ובמקרה של התרוממות היא היתד.
עלובה בהחלט. הצילומים, שהוגדלו מ־16
מ״מ היו בהירים מדי ועייפו את העיניים,
החכמות היו מייגעות, העריכה מבולבלת,
והרצון העז לצאת מן השיגרה כה בלט
לעין, עד שנהפך בסרט זה למסרה בפני
עצמה.
אין זאת אומרת ששאר הסרטים הישראליים
של השנה הלהיבו במיוחד. מנגד
שניסה לבנות עלילת אהבה מודרנית בהשראת
שירי רחל, הסתבר כפיוט שאינו
קולנוע וקולנוע שאינו פיוטי, לופו השיג
שיאי המוניות חדשים בקומדיה הישראלית,
ואולי משום כך זכה להצלחה קופתית, ואילו
התמהוני אשר ייצג את ישראל בקאן בכבוד,
התקבל ברגשות מעורבים, מאחר והפיוט
גלש לעתים קרובות אל היומרנות
הצרופה. לזכות הסרט יש לומר שהוא קצר
כמה וכמה ביקורות חיוניות מאוד בכל רחבי
העולם.

המגננץ הדורסני
*.י ופנה אחת שליחה לא נם גם
\ 1,השנה, היא אוסנת המערבונים. אמנם
מקור ההפקה עבר מהוליבוד לאיטליה, שם
מיצרים מערבונים יותר מאשר ספאגטי. אולם
מערבון־השנה בהא הידיעה הגיע בכל
זאת מן הצד השני של האוקיאנוס; אלים,
אכזרי, ועשוי ללא חת. הכוזנה לחבורת
הפראים של סם פקינפה, שיר פרידה עצוב
ומהמם למערב הפרוע ולמערכת המוסר והמחשבה
הפשוטים שלו, המפנים מקומם
לדאפיטליזם ממוכן שאינו בהכרח טוב
יותר.
כמחווה למגמות הפוליטיות הבולטות יותר
ויותר בכל סרט המתימר להיות נציג
של שנות השבעים, יש בלי כל ספק להצביע
על ״ 2״ של הבמאי היווני קוסטא
גבראס. בעצם, אין הרבה מקום להתלבטות
בבחירה בין 2להודאה. שניהם מתארים
מנגנון מפלגתי משומן היטב (בסרט הראשון
הימין הקיצוני, בסרט השני — השמאל
הקיצוני) ,הרומס תחת רגליו כל מי שמנסה
להרים ראשו.
,2שהיה עשוי בצורת סרט מתח מקצועי,
נטה אמנם לזלזל במקצת באינטליגנציה
של הקולונלים היווניים, ובכך ל־דמעיט
בסכנה הטמונה בהם, אבל הצליח
לזעזע את הקהל יותר מעשרות נאומי הסברה,
גם ההוראה מקוממת את הצופים, אלא
שחוסר ההחלטה הסופי של עושי הסרט,

השחקנים המוכים
** מה שחקנים חדשים יחסית,
דסטין הופמן וג׳ון וויט כ״קאוכוי של חצות״
מאשפתות ניו־יורק

חיים להחריד, וההסתייגות היחידה שאפשר
להביע נגדו היא כי הדאגה האסטטית לשלמות
כל תמונה ותמונה גורמת לא פעם
לכך שהצופה ישגיח ביופי שבהרכב כל
צילום יותר מאשר במה שאותו צילום
רוצה לבטא.
סרט אחר, שמטעמים מובנים מאד, היה
מוגבל למספר מצומצם של צופים, הוא
שביל החלב של בונואל, אחת הדוגמאות היחידות
לפילוסופיה (הפעם אנטי־קאטולית)
המועברת לבד מבלי לאבד את ערכיה. מי
שהצליח לפענח את הסמלים הנוצריים השד

של חצות להגיע אל הקהל. סיפור הידידות
בין גנב עלוב ונער חווה המנסה לסחור
בגבריותו, על רקע אשפתות ניו־יורק, כשמוטי
מין, נארקומנים, היפיז, פושעים ומופרעים
חולפים בזה אחר זה לפני המצלמה.
סיפור זה עורר הדים עצומים, הוצג במשך
חודשים ארוכים, ביסס את שמו של דאסטץ
הופמן ככוכב קולנוע ממדרגה ראשונה וגילה
בפני הקהל כוכב מוכשר לא פחות,
בדמותו של ג׳ון וויט.
שני סרטים שונים של מיקלאנג׳לו אנטו־ניוני,
שהוצגו אחד בתחילת השנה וה,שני
בסופה, הוכיחו שוב כי כל צילום וכל סצי־נה
שהוא מביים, עדיין מרתקים את בעלי
החוש האסטטי, אולם ריקנות העולם הבורגני
שהוא מתאר במדבר האדום אינה עוד
בחדשות היום, ואילו נקודת זאבריסקי הצביעה
יותר על התרשמויות חטופות מן
הנעשה ביבשת אמריקה, מאשר על ניתוח
יסודי.

מין נועז פחות מדיסני

האורגיה כ,,הארורים״
אסטטיקה על ח שבון אידיאולוגיה

שלא העיזו להודות בכך שהקומוניזם אשם
במה שמתואר על הבד לא פחות מאשר
הקולונלים ב״ 2״ ,היה בעוכריו.

הקאובוי עושה קופות
** וד כמה סרטים שהוצגו השנה,
י ג ראויים לציון מיוחד. הארוריס של
לוקינו ויסקונטי, המוצג עדיין בתל־אביב,
מתאר את עלית הנאצים בגרמניה בצבעים־

נים אליהם התיחס הבמאי הספרדי, שאב
מן הסרט הנאה רבה, ואף הלך לראותו
פעמיים ושלש.
ואם בקלסיקה קולנועית מדובר הרי איד
גמר ברגמן המשיך לסקור את תפקידו של
האמן בחברה המודרנית ושוב הוקיע אותו
חוסר־ישע, חוסר־תועלת וחוסר־יוזמה בה־בושה,
אחד הסרטים המלחמתיים המזעזעים
ביותר, דוקא משום שהם מצביעים בבירור
על התמוטטות התרבות לקול רעם התותחים.
שום
מיגבלות לא הפריעו כמובן לקאובוי

רוצים למנות את מפחי־הנפש
\ €הגדולים של השנה — אפשר להתחיל
בפאני היל בשוודיה שעדיין מוצג בארץ:
חובבני, מגוחך והנורא ביותר —
הוא נועז פחות מסרטי וולט דיסני. אלא
שאם מדובר בסרטים הנשענים על הגל הארוטי
— נבחר בין ארבעת הגרועים ביותר,
את האחיות דוקא: סרט שהיה יומרני להחריד,
בומבסתי בפס־קול, מלא תעלולים
טכניים, והעיקר: ביזבז שתי שחקניות מוכשרות
ומפורסמות כמו סוזן שטרסברג ו־נטאלי
דלון, וכל זאת כדי לנצל את תאיזת
הסטיות המיניות שפשטה באופנה. חוץ
מאימפוטנציה, נימפומניה, לסביות, אקסה־ביציוניזם
— היו חיי האהבה של האחיות
נורמליים בהחלט.
סרט ״עצוב״ לא פחות, אם כי מסיבות
שונות, היה מכתב לקרמלין, בביומו של
ג׳ון יוסטון עם שחקנים כמו אורסון ודלם,
מאקס פון סידוב, ביבי אנדרסון, ריצ׳ארד
בון, ועוד רבים אחרים, שנטלו על עצמם
להביא סיפור מתח מוצלח אל הבד והוציאו
בסופו של דבר מתחת ידם מוצר מבולבל,
מלא חשיבות עצמית — אך ריק מכל
תוכן.
הציפיות המסחריות המנופחות ביותר, ואולי
במידה של צדק, הקדימו כמובן את
ה״ג׳יימס בונד״ האחרון, אלא שביציאה מן
האולם החשוך, הסתבר שבונד כילה את
דרכו בקולנוע. אין לו מה לחדש עוד
(החיקויים החלו לעלות על המקור) ,או
שלפחות במקרה זה, בשרות הוד. מלכותה
היה בלתי מוצלח לחלוטין. צילומים יפיס,
חתיכות בשפע ונוף עוצר נשימה אינם
מספיקים כדי לעשות סרט, וג׳ורג׳ לזנבי

וכמה שחקנים ותיקים מתחלקים השנה
בשבחי הביצוע. איב מונטאן עשה רושם
עז ב״ 2״ ובהודאה; פיטר ארטול שוב הרשים
כדמות הנרי השני באריה בחורף
וכמורה בריטי בהיה שלום •מר צ׳יפס; רו־ברט
רדפורד גילה כשרון ניכר בקיד וקא־מידי
ובהמירדף הגורלי, ולי מארוין הוכיח
וירטואוזיות של ממש במכורים לזהב (הסרט
המוסיקלי הטוב והמצליח של השנה) כשחקן,
כאישיות קולנועית ואפילו כזמר לעת
צרה.
אולם הדמות הבולטת ביותר והמפתיעה
של השנה הוא בעלה לשעבר של ברברה
סטרייסנד, בחור יהודי אשר עם יציאתו
מצל כנפי זוגתו המהוללת, העמיד עצמו,
תוך זמן קצר, בראש רשימת כוכבי הוליבוד.
הכוונה לאליוט כולד, הפרקליט התאוותן
בבוב וקארול ומד ואליס, המורה
המיועד המחמיץ את יעודו בהמתבגרים וממציא
הסטריפיטיז בסרט צולע בשם הלילה
בו המציאו את הסטריפ־טיז. בכל ההזדמנויות
הללו הראה אליוט גולד כשרון בלתי
רגיל, ואין ספק שהוא ראוי לתואר
שחקן־השנה.
בין השחקניות היה המצב מזהיר פחות,
אולם דמות אחת עמדה ללא ספק משכמה
ומעלה: דמותה של ליכ אולמן, רעיתו
(לשעבר) של אינגמר ברגמן והשחקנית
הראשית בסרטיו האחרונים. הופעתה בבושה,
הכילה את כל סוג התגובות האפשרי,
מאהבה עד סלידה, משמחה עד אימה,
מתקור, ועד יאוש. אין ספק שהיא נמניח
היום על קומץ השחקניות הגדולות של
עולם הבד.
רשימת שחקני המישנה הגבריים ארוכה
למדי. אפשר לכלול בה את פיאר
דוקם, קולונל ב״ 2״ ,את הלמוט כרגר
הוירטואוז, הצאצא המופרע של משפחת
הארורים; אדמונד או׳כריץ בחבורת
הפראים; דני קיי בהמשוגעת משאיו;
ריצ׳ארד כץ בההסדר. תפקידי־המישנה

משכו מאז ומתמיד שחקנים מעולים, אבל
הבולט והמפתיע ביותר השנה היה רופרט
קרוס, צעיר כושי אלמוני כמעט, שגנב
את ההצגה מסטיב מק־קוין בהפרחח, במשחק
פיקח, רגיש ומלא הומור.
מה שנוגע לתפקידי־כישנה נשיים, עם
כל ההערכה לכרנדה ואקארו (קאו־בוי
של חצות) או דיאן קארול (בוב
וקארול וטד ואלים) ,אין ספק שהתואר
מגיע דוקא לשחקנית ישראלית, שמזה שנים
רבות לא התנסתה במקצועה, ולפני המצלמה
לא הופיעה אף פעם לפני כן. המנה
לכרטה ליטוינה, הישישה שהופיעה בצורה
כה משכנעת בהתנ׳הוני, היוותה למעשה
את מקור ההתפעלות העיקרי של
הסרט גם בארץ, וגם מחוץ.
זהו זה. בסך הכל, שנה בינונית מאד,
שנה ללא הרבה הפתעות, ללא הרבה חידושים,
שנה שבה היו צופי הקולנוע בישראל
רחוקים ממרבית הסרטים הפוליטיים
של אירופה וסרטי המחתרת של אמריקה,
שנה שבה חזינו לרוב בסרטי־מימסד, ורק
לעיתים רחוקות ביצירות קולנועיות יוצאות
דופן.

^ ^ 8י ו;וו

ייצור חומר הגלם ־

המועמדות באולם־הייצור של מפעלי הלנה רובינשטיין
במיגדל־העמק. מימין לשמאל: מלכה דינר,

אופירה בן־ברק, דבורה צ׳רינסקי, שולי לסרי, חני פרי, יהודית גוסלן. כאן מייצרים את
מוצרי היופי המוגמרים — שאינם, בסופו של דבר, אלא חומר גלם לייצור היפהפיות.

עשייתה
של חלנח
^ יך הופכת צעירה למלכה? מהו
תהליך שבסופו יוצאת נערה —
מתחילה את דרכה כעוד יפהפייה אחת
רבות אחרות — כאחת שנבחרה לשאת
הכתר?

ה־הבין

ראשונה

בין שוות שם — או שווה בין
ראשונות, היתד, חני — בגיל 17 וחצי,
יפהפייה מהוקצעת ומלוטשת, השולטת בפ־

^>וווז 01נ^ * 1

־ והמוצר המוגמר

זו המטרה שלשמה מייצרים מפעלי הלנה רובינשטיין
— היפהפיות. בתמונה: המועמדות לתח
רות
מלכת־המים בשער המיפעל במיגדל־העמק, בעת ביקורן שם בשבוע שעבר, עם המתנות
המתנות הכבדות יותר שקיבלו מהמיפעל, הועברו אל הרכב.
הקלות נשואות בידיהן.

דוגמה קלאסית לכך הוא סיפורה של
מלכת המים , 1970 חני פרי. בשבוע שעבר,
כאשר התארחו המתחרות הסופיות על
כתר מלכת־המים במפעלי הלנה רובינשטיין
במגדל־העמק, ערכה החברה סיכום מעניין
כנושא.

לא שהסיכום נערך בסוף, במיסגרת
מצומצמת. עיקר האירוע היה אירוח
היפהפיות. לאחר סיור במיפעל, שם ראי
כיצד מיוצרים תשמישי־הקדושה של דת-
היופי, זכו הבנות לתוכנית מגוונת, שבסופה
אפפו אותן בים של מתנות.

•מיוחדת במינה, בחדרו של יוסף שטיינר, מנהל מיפעלי
הלנה רובינשטיין בעיירה מיגדל־העמק. היפהפיות זכו
לאירוח מלכותי במיפעל, על־ידי מנהליו וצוותיו השונים, נהנו מכל רגע של שהייה במקום.

ישיבת הנהלה

חני פרי לפני שנה, כנערה צעירה
שלא הכירה איפור מהו, עם
הפנים שהעניק לה האל. אכן, יש מה לראות.
אחרי אותו יופי

חני פרי כיום, מאופרת בצורה
מיקצועית. אותם פנים,
אבל בכל זאת, כה שונה.

ניד, וגופה בצורה מושלמת, היודעת לעבור
בין שנייה מהבעת קרירות מלכותית לחיוך
קורץ וממזרי — ולהיפך, כשצריך.
את כל זאת היא ידעה גם לפני כן.
גם הגוף והפרצוף האלו היו לה לפני
כן. אלא שבשנה האחרונה נוסף לה ההבדל
הקטן, שבעטיו הפכה מלכה: המגע המיק־צועי
של הלנה רובינשטיין.
חני התגלתה לראשונה לפני שנה, כאשר
הלנה רובינשטיין גייסה יפהפיות לסרט

פירסומת שעמדה לייצר. היא נבחרה מבין
עשרות המועמדות, והחברה מיהרה מאז
לשים ידה עליה. היא עברה קורסים וקיבלה
הדרכה מיוחדת, צויידד, במיטב התכשירים
של החברה.
מובן שהיסוד לכל היו תוויה המיוחדים,
שהם שילוב של אורסולה אנדרם ורחל
וולש. על כך אין עוררין. אבל כאשר ליסוד
זה ניתן המגע הסופי המושלם, היתד, התוצאה
— מלכה.

^ הבוצת־ עובדי דמחשב האלקטרוני בירושלים, יוצאת בהתקפה אנטי־טלפאטית

זרחי ישראל נחלקים כיום לשני
מחנות. כן, גם בעניין הפסקת־האש.
אבל בעיקר בעניין אורי גלר.״
במילים אלו נפתחה לפני כחודש וחצי
הכתבה המכשפים (העולם הזה )1720שסקרי׳
את אורי גלר ואיתן אילון, שני
הכוכבים התורנים של המגיפה החברתית
הורשה — הטלפאטיה. השבוע התברר כי
החלוקה לשני מחנות חורגת מתחום השיחה
הבטלה. לפחות במחנה הכופרים קמה
התנגדות פעילה, שמטרתה לערער את ה־

,,אני מוכן לתרום 100 אלף
לקרן ה,פאנטומים/
אם אורי גלר יצליח לנהוג
בעיניים עצומות בהשגחתי״
אמונה — לפחות באורי גלר. מנהיג את
המרד יוסף אלון, ירושלמי בן ,45שהכריז
השבוע :״אני מוכן לתרום 100 אלף
ל״י לקרן הפאנטומיס, אם אורי גלר יצליח
לנהוג במכונית בעיניים קשורות — בהשגחתי.״
לון
מוכן גם ליותר מכך. הוא מוכן
להוכיח כי כל מספר בהופעותיו של
אורי גלר ניתן לביצוע באמצעות טריק של
אחיזת עיניים או זריזות כפיים. למה דווקא
אצל אורי גלר, ולא אצל טלפאטים אחרים?
״כי חזיתי רק בהופעתו של גלר,״ מסביר
אלון בצניעות.
כדי להוכיח את טענתו, הזמין את כתב
העולם הזה להצטרף אליו כאשר הוא, אלון,

הטויס־ם כולם

האנטי־מלפאטיס מציגים את הטריקים.
מי־מין לשמאל: יצחק זיס־קינד
מציג את המטפחת האטומה שאיננה אטומה, יוסף אלון מציג

טריק המכונית

החבורה ׳מדגימה את הטריק המדהים ביותר: נהיגה במכונית
בעיניים קשורות. מימין לשמאל: יוסף אלון (ליד ההגה),
זהבי, כתב העולם הזה מרסל זוהר, יצחק זיסקינד. בתמונה ׳משמאל מודגמת מקרוב

נוהג בעיניים קשורות, בדיוק כגלר בכבודו
ובעצמו. מדווח הכתב:
״נכנסנו למכונית. בדקתי את מטפחת־הראש
הגדולה. היא היתד, אטומה ללא צל
של ספק. אלון קשר אותה מסביב לעיניו,
בצורר. שלא היתד, לו אפשרות לראות בעדה.
הוא הרכין ראשו אל ההגה בהתרכזות,
וביקש מאיתנו להשגיח על הכביש. הוא
הזהיר כי אם אחד מאיתנו יסיט עיניו מהדרך,
הוא עלול לאבד את, ראייתו/
הוא התחיל לנהוג. נסענו לכיוון רמת
אשכול החדשה, במהירות של 80 קמ״ש.

^ תופ הנסיעה, הסביר אלון את ה־
4נם הגדול: כאשר הוא ביקש מכתב

העולם הזה להתרכז בכביש, היה זה לא
כדי ״לראות״ בעזרת עיניו — אלא כדי
שהכתב לא יסתכל עליו. הסיבה: בעת
הנהיגה, קירב אלון את אגודליו לראשו
המורכן על ההגה, הסיט את קצה המטפחת
כלפי מטה — וכך ראה את דרכו.
כיצד עלה בדעתו טריק זריז זה? מסתבר
שאלון איננו חדש לנושא הטריקים. בשעות
היום הוא עובד אומנם כמנהל יחידת
המחשבים במרכז למיכון מרכזי בירושלים,
אולם בשעות הפנאי שלו הוא מתבדר בתחביבו
— קסמים. כאשר סיפר לו חברו
לעבודה, דני זהבי 27 שחזה בהצגה של
אורי גלר ולדעתו יש שם טריקים, מיהר
אלון לבדוק את המצב, הגיע למסקנות.

את הלוח רב־המיספריס, ודני זהבי את חפיסת הקלפים עם הקלף
המסודר. לדברי החבורה, ביכולתם להסביר כל מספר, בהופעתו של
אורי גלר לפחות, כטריק פשוט ומקובל של אחיזת־עיניים מיקצועית.

תנוחת הנהיגה של יוסף אלון, בה מורכן הראש על ההגה —! והאגודל ם נוגעים במטפחת,
מסוגלים להסיטה מטה וכך להציץ מבעד לשולי המטפחת. אנשי הקבוצה אינם מאמינים
בכוחות שמעל לטבע, מוכנים לקבל כל טריק רק אס יהיה לו הסבר הגיוני — וטבעי.

״אני וחברי לא קמנו נגד הטלפאטיה,״
מסביר הוא — רק נגד הטלפאט .״מה שמציג
אורי גלר, זוהי אחיזת־עיניים. לכן
אנו רואים חובה לעצמנו לגלות זאת לציבור״
.לדבריו, מאז שיצא במלחמת־הקודש
נגד גלר, הפסיק זה להזכיר במודעותיו
כי הצגתו עוסקת בטלפאטיה.

*•< ה עו ד רואים אלון וחבריו — דני,
יצחק זיסקינד 28 ואלכם אשד ()29
כחובה לעצמם לגלות לציבור?
המשכת הקו למשל. אחד המיספרים החזקים
בהופעתו של גלר הוא כאשר הוא
קרב, בעיניים קשורות, לדף. נייר שעליו
צוייר קו, ממשיך את הקו הלאה מהנקודה

המדוייקת של קצהו .״אין לזה שום קשר
עם טלפאטיד״״ טוען אלון. המטפחת שבה
נקשרות עיניו היא אטומה — כאשר בודקים
אותה ביד. כאשר היא נקשרת במהודק
סביב ראשו של גלר נמתח הבד —
ואז אפשר לראות דרכו. באחת ההופעות
שלו עליתי על הבמה וראיתי זאת במו
עיני. גם כתבת הארץ תמר מרוז, שהיתר,
באולם, עלתה לבמה וראתה זאת, ואמרה
כך לגלר.״
טענה אחרת של אלון: בכל הופעה, מאחר
גלר כרבע שעה. בזמן זה, אומר אלון,
מציץ גלר מאחורי הקלעים, מבחין ביושבים
בקהל, המוציאים מכיסיהם או מארנקי-
הם חפצים שונים — ואז, כאשר הוא עולה

תמרורים

הנהיגה

נולד. לנסיכה מריה כיאטריס
מסבויה ( )25 בתו של מלך איטליה לשעבר
אומכרטו, ששהתה לפני שנתיים בקיבוץ
בישראל והתפרסמה בשערוריות האהבים ו־ההתאבדויות
שלה ונישאה לדיפלומט ארגנטיני,
בן שנטבל בשם: הנסיך רפאל

לופו אומברטו ויטורה ציזר ק׳יו
כאני מריה אלברטו רינו דה
סכוי.

נולדה לכוכבת הקולנוע ההולי־בודית
נטלי ויד, ולבעלה הבמאי־שחקן
ריצ׳ארד גרגם ון, בבית־החולים ארזי
הלבנון בלום אנג׳לס, בת ראשונה.

.איננה
סענגת-
הטאד
.אותה

הוענק לרגל יום השנה ה־ 21 של
עצמאות סין האדומה, ליושב־ראש המפלגה
הקומוניסטית הסינית מאו צה טונג,
תואר חדש :״המפקד־ר,עליון של האומה־כולה
ושל כל־הצבא.״
מונה * למנהל כללי של חברת פז,
הגדולה בין חברות הדלק הפועלות בארץ,
׳משה ביתן, לשעבר סגן המנהל הכללי
של משרד־החוץ. יליד צ׳כיה, עלה לארץ
ב־ 1939 והיה חבר קיבוץ כפר־רופין עד
ל־ .1955 בעשר השנים האחרונות שירת
במשרד־החוץ ושימש בין־השאר שגריר ישראל
בשבדיה ובגאנה.

טריק הלוח

נחוג יום־הולדתו ה־ 64 ושנת ד,־22

דני זהבי מדגים
כיצד הוא מסתיר
פניו באמצעות הלוח, ויחד עם זאת יבול
לקרוא את המספרים הנכתבים על לוח אחר.
דזזו/ססזו־ו ו־טמר

לבמה, הוא יודע ״לראות״ מה שיש להם.

^ חבורת האנטי־טלפאטים הסבר
/מפורט גם לכל שאר התופעות: כיצד
מצליח גלד לראות את הנכתב על לוח
על הבמה, כאשר הוא מסתיר את פניו
בלוח עץ שהוא מחזיק מולו? אלון מדגים:
המיקרופון מצופה ניקל, והכתוב על הלוח
הגדול משתקף בו.
גם את יכולתו של גלר להצביע על
קלפים שהצופה בחר בהם יכולים אלון וחבריו
להסביר. גם את יכולתו להזיז
מחוגי שעון. לכל דבר יש להם הסבר.
בעייתם היחידה היא, טוענים מומחי המחשבים
— שלא נותנים להם להסביר.
גלר, לדבריהם מסרב להיפגש איתם .״באחת
ההופעות של גלר קרבתי לבמה וקראתי
בקול שאני יכול להוכיח שהכל זה בלוף,״
מספר אלון .״גלר קיבל היסטריה והזעיק
את אנשיו, :האיש הזה רודף אחרי מירושלים,
תוציאו אותו מכאן.׳ צעק. אז הם
הוצ או אותי מהאולם.
״אבל זה לא יעזור לו, לאורי גלה אני
וחברי לא נוותר. אנו מזמינים אותו בזאת
להיפגש איתנו, או על הבמה לפני קהל,
או בנוכחות עיתונאים בלבד, כדי שנוכיח
את טענתנו — שהוא לא טלפאט.
״אדרבא: שיוכיח הוא את ההיפך״.

לוין

$7ם עמ)10

ובחו״ל של העיתונאי כרוניסלב לוין.

ש פה מיוחדת
לנשים

לפעילותו בשטח העיתונות הפריודית בארץ

התאבד ׳האיש שגילה את הזמרת
דלידה, הפן אותה לכוכבת, נשא אותה
לאשה והתגרש ממנה — לוסיאן מורים.
היה בעל חברת תקליטים ומנהל תוכניות
הבידור של תחנת הרדיו אירופח מספר
אחד. היה נשוי לשחקנית אגאתה איימם
בת ה־.21
מנהליםרומן. גרושתו של
השחקן הצרפתי אלן דילון, נטלי דילון

ך• ניב על כך השבוע אורי גלר :״הטי(
} עונים כאילו מראות, קפיצים ושאר מכשירים
מסייעים לי בהפגנת כוח הטלפאטיה
שלי, אינם מצדיקים תגובה מפורטת מצידי.״
״עשרות אלפי הצופים שראו את הופעותי
מהווים את התשובה הטובה ביותר.״

גם טרנזיסטורים ור ש מי -״:
קול משולים מיוצרים ש׳י >

8£#61(8-10|₪ 2

נטלי דילון וחירם קלר
וחירם קלר ששיחק בסרט
של פליני. השניים מבלים עתה חופשה
בריביירה האיטלקית אך אינם מתכוננים להינשא
״מפני שהנישואים יכולים להרוס אהבה
יפה,״ כפי שהסבירה נטלי.

ססיריקון

חשדם לעולים חדשים
הספקה מהירה של יך
במטוס וללא מכס 4 .דגמים
בעלי 2רמקולים $ 140
דגם 1050 בעל רמקול אחד
$ 130
הסוכן הבלעדי
כינורי כע״מ ת״א פרץ 4

באי דומיניקה קיים מנהג שאין
לו אח ודוגמה בשום מקום אחר
בעולם: לנשים באי זה יש שפת־דיבור
מיוחדת משלהן, שהגברים
אינם יודעים אותה ואינם דוברים
בה. כך יכולות הנשים לדבר בינן
לבין עצמן בענינים הנוגעים רק
להן. ואמנם, גברים לא ימצאו בודאי
עניין רב בכך, אבל נשים
מדברות ביניהן בהתלהבות רבה על
הגמישונים של ״מרסי״ כי בגמישד
נים של ״מרסי״ אין בעייה של
התאמה — ברוב גמישותם הם מתאימים
לכל אשה (מגובה 1.50 עד
1.75 מטרים וממשקל 45 עד 68
ק״ג) .ועוד בשורה משמחת: המסים
על גרבי־מכנס עלו מאד, אבל מחיר
הגמישונים של ״מרסי״ לא עלה
בינתיים!

0 *1*11 חאמינות בגרם

פרשה מריקוד, אחרי שהודיעה כי
גופה אינה יכול עוד לשאת במאמץ הגופני
של המחול, הכוריאוגרפית ואמנית המחול
האמריקאית מרתח גרהאס, שרקדה
במשך 57 שנים רצופות עד לפרישתה
השבוע בגיל .77

טריק הקלפים

יכולתו לשלוף מ תון חפיסת קלפים את הקלף
שבחר הצופה — כאשר הצופה פוקד
עליו מהיכן לשלוף את הקלף המתאים.

נפטר בחיפה, בגיל ,64 האדריכל
יצחק יעכץ, היועץ לתיכנון ערים של
עיריית חיפה. יליד פולין, נצר לשושלת
רבנים ממשפחת המהר״ל, עלה לארץ ב־
1934 וזכה במשך שנות עבודתו בכמה
פרסים ארכיטקטוניים.

מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כן שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

נווות חגוגו
שהגיעה מאנגויח
1ננ0ח נו נו
דאסססזת -ער
שצונחת בעדכון

הון דדי

מאגי הדסון
^ תהצ רי ך לראות אותה רוקדת.
משהו לא נורמלי.״ זוהי בדרך כלל

המחמאה שמחלקים לרקדנית טובה. מאגי
הדסון הבלונדינית זכתה השבוע למחמאה
׳גזולה יותר :״אתה צריך לראות אותה כש
יא גומרת לרקוד,״ סיפר צופה נל־הב
לחבר שהחמיץ את ההזדמנות .״מה
קורה?״ ״היא מתעלפת.״
מה שדי קרוב למציאות. בשביל הצעירה
האנגל־ה, שבאה לישראל כדי להופיע
כנערת־גוגו בדיסקוטק תל־אביבי, הריקוד
הוא חווייה — לעצמה לא פחות מאשר לאתרים•
היא נכנסת לאקסטזה, רוקדת ממש
עד אובדן־ד,חושים. רבים מתקשים להאמין

כי היא אינה לוקחת סמים לפני ההופעה.
״אבל אני אפילו לא מעשנת סיגריות רגילות,״
אומרת מאגי הדסון לשואלים.

האקסטזה

אמות תוך כדי ריקוד,״ היא אומרת ,״אבל
האם יש מוות יפה יותר?״ היא ממשיכה.

מאגי בת ה־ 22 היתד זמרת בלהקה הבריטית
המפורסמת בשם פיקט ויטץ /כאשר
החליטה לעבור לריקוד — והפסידה את
עולמה. חודשיים לאחר מכן זכתה הלהקה
במיצעד .״הייתי יכולה להיות היום עשירה
ומפורסמת,״ היא מקוננת בחיוך מקם ם.

חברתו של
הפלייבוי מס׳ 1
יא החלה רוקדת במלון־הפאר פאלאס
ן | בסן־מוריץ, אתר החורף של המיליונרים.
שם הפכה לידידתו, לזמן קצר, של
גינתר זקס, הפלייבוי מספר 1של אירופה,
ומשם הגיעה ישר אלינו. כל המהומה הזאת
מתקבלת בביתה בעין מאוד לא יפה —
אביה, איש־עסקים עשיר, ציפה לראות את
האוצר שלו נישאת לאיזה איש־עסקים
עשיר, ולא מתרוצצת במועדוני־לילה ברחבי

מאגי בשעת עבודתה בדיסקוטק. רק סרט קולנוע יכול להראות בנאמנות
את המיוחד בריקודה — שיחדור פנטסטי של כל האברים,
ההופך אותה להתגלמות הקצב והתנועה. בתום הערב, צונחת מאגי איך אונים מרוב עייפות.

בדיסקוטק

העולם — אבל מאגי הרגיעה את ההורים
בתשובה הקלאסית :״אתם יודעים הרי שהנוער
היום באנגליה עושה מה שהוא רוצה.
אתם רוצים שאני אעשה דברים גרועים

מאגי מוכנה לרקוד בכל מקום, בכל זמן. הריקוד
1הוא בשבילה תפילה. בדיזנגוף בשבת האחרונה,
הגיעה לפתע לבושה בגדי עבודה, עלתה על אחד השולחנות בקפה

באמת. תנו לי להמשיך במה שאני אוהבת.״
זה הספיק. מאז שקט בבית, ומאגי יכולה
להוציא את נשמתה, מדי ערב, על במת
הריקודים, באין מפריע.

סקופ הסמוך לכסית, והחלה רוקדת לצלילי מוסיקה שבקעה מן הרדיו.
היא לא רגילה לתגובתו של הקהל הישראלי, המביע את הת־פעולתו
בידיים. כאשר החלו נשלחות ידיים — הרי!מה מאגי רגליים.

מרהלת ₪מ ה 11ולם
הנשוי

דל>ה
דב>קוב>ץ

אולי מספיק עם זה כברי לאן שאני לא
זזה, אני שומעת על הרומן המסעיר של
שני כוכבי הטלוויזיה, חיי ם י כי ןוד לי ה

קורה כל הזמן. רק לאחרונה שמעתי, ש־בסידרה
נערת החלומות הזרימו הצופים
כל־כך הרבה מיכתבים לתחנת־השידור, ש־

בוהים מדי ערב, יישארו נפרדים איש מ־רעותו
.״זה סיפור פנטסטי ״,נדהם חיים
לשמע הסיפור הפנטסטי .״אני בקושי רואה
את דליה פעם בשבוע, וגם אז אנחנו
עובדים במקומות ניפרדים. נכון שהיא
בחורה נחמדה, אבל אשתי יוספה עוד
יותר.״

מזור. אז תשכחו מזה. לא דובים ולא
יער. אין רומן ואין בטיח. ואם אני
אומרת את זה, אתם יכולים להיות בטוחים

התסריטאי נאלץ, בלחץ הדרישה הפופולארית,
לחתן את ג׳יני לרב־סרן. ומאז הם
נאלצו להמשיך את הסידרה כזוג נשוי.

וזו, למרבה דאבונכם, האמת לאמיתה.
היבינים קשורים מאוד איש לרעותו, ביחוד
מאז שיברון־לב שנגרם להם לפני שנה

הזוג החדש המסעיר ביותר כיום, בחוגים
שאוהבים להיווז נסערים מעניינים
כאלו, היא דלי־ רביקוגיץ והרומן
החדש שלה.
דליה נחשבה מאז ומתמיד לאחת החתיכות
האינטליגנטיות ביותר שלנו, כשעל
אף אחת משתי תכונותיה אלו איו
עוררין. הראשונה — בולטת לכל עין :
כשהיא מופיעה באיזו בכורה, לבושה
באחד האוברולים השקופים שלה —
ואני מתכוונת שקופים, אם במיקרה לא
ראיתם במו עיניכם — העובדה מזדקרת
בבירור. כל העובדות, למען האמת.
אשר לתכונה השנייה — המיטען שמעל
קו הגבות שלה — גם זו עובדת-
חיים די ידועה. מלבד היותה משוררת
— לדעת רבים, מחוננת — הריהי גרושתו
של יצחק לגני, מנהל ״גלי-
צה״ל׳ ו״במחנה״ ,וזה כבר מוכיח.
הוכחה אחרת, ידועה ברבים פחות, היא
שהיא גם גרושתו של הסופר יוסף
בר-יוסף. עם שני ״אקסים״ כאלו,
ברור שאיו צייד בהוכחות נוספות בא שר
לעובדת היותה אינטליגנטית, אינטלקטואלית
ושאר תוארים רוחניים.

דדיה מזור
שאין. אז זהו, לשכוח!
לא שאינני מבינה את התאווה הזאת לרומן
— מצד צופי הטלוויזיה, אני מתכוונת.
זה רק אנושי. בארצות־הברית זה
קורבנות דליה רביקוביץ
אז מה תסיפור ז אז ,,כן. בדרך כלל
מופיעה דליה, במופעים חברתיים, עם
בעלה לשעבר, יצחק לבני. והנה השבוע
נראה לבני עם חתיכה אחרת. מה פתאום

אז חקירה קטנה העלתה, שהסיבה
היא הרומן החדש של דליה. לא, לא
תקבלו את שמו. זהו אחד הכוכבים ה עולים
בתחום הפוליטיקה, שנמצא ל אחרונה
די הרבה בחדשות.
ואת שמו לא תקבלו כי הוא נשוי.

התנצלות

בגליון ״העולם הזה״ •טל יום
,26.8.70 כמדור ״רחל המוחלת״,
נתפרסם כי מר דוד שייף נעצר
לחקירה למשד • 48 טעות.
הוכרר לנו כי מר דוד שין! לא
נעצר לחקירה ולא נכלא בחדר־מעצר
לזמן כלשהו ואנו מצטערים
על פירסום זה.

הל.0.ד.
זה עצוב, אבל גם זה כבר הגיע אלינו:
אסונות בעקבות סמים. מסתבר שאפילו
סמים צריך לדעת לקחת. כשלא יודעים,
התוצאות לפעמים עגומות מאוד. כפי שמוכיח
הסיפור הבא:
שני הקורבנות הראשונים הם שתי דוגמניות.
אחת חטפה טריפ ל.ס.די. לא מוצלח,
ונאלצה לבלות שבועיים בבית־חולים,
אחרי שלקתה בהתמוטטות. אבל היא היתד.
עוד ברת־מזל, יחסית.
השנייה מאושפזת זה כמה חודשים כבר
בבית־חולים לחולי־רוח. היא לקחה כדור
ל,ס.די ,.וכדי להמשיך בעולם החלומות,
לקחה כדור שני לפני שחלפה השפעתו של
הראשון. התוצאה: הלם, בגלל הזייה שבד,
ראתה את עצמה בהתנגשות בין שתי
מכוניות, היא איננה יכולה להיפטר מה־זייד,
זו, רואה ללא הרף את המכונית השנייה
עולה עליה. כאשר היא חוזרת להכרה,
פחות או יותר, היא משוכנעת שהיא
שוכבת, שב בבית־חולים, בעקבות פציעתה
בתאונה. מה שקילקל אותו כדור קטן
וורדרד לא מצליחים הרופאים לתקן עד
היום.

חיים ויוספה יכין
הקהל פשוט אוהב לראות את אהוביו נשואים,
מה לעשות.
הפעם, לצערכם, תצטרכו לסבול. שני
אהוביכם, שנוכח קלסחריהם המגנטיים אתם

ואם זה לא מספיק לכם׳ אז דליה מנהלת

רומן עם עלי לגון, בני של זליג לכון,
אחיו של פינחס לכו* .אז תשכחו מזה.
לכו תחפשו לכם נערת חלומות אחרת.

מים שקטים חודרים עמזק
הכל היום רומנים. הרומן המפתיע של
השבוע הוא בין •טרית דמיר, מלכת
המים לשנת , 1969 ויורם לוקוס.
למה מפתיע? למה אם היו אומרים ל״
לפי שנה, שלוקוב יהיה, הרומן
שרית,
היתה משתבצת. ואם היו אומרים
שלה,
ללוקוב, לפי שנה, שהרומן שלו תהיה
היה מקבל אולקוס.
שרית,
כי הם פשוט לא היו הטיפוסים המת^

בקיצור — מיס שקטים. לוקוב היה בדיוק
מה שהוא גם היום. צייר פופולארי, שיצא
עם מיטב החתיכות בארץ. בקיצור — זרם
גועש.
אבל בינתיים זרמו מים רבים בירקון,

יורם לוקדם

שרית דמיר
אימים, אז. שרית היתה בחורה צנועה,
אפילו פוריטנית, הייתי אומרת, וסליחת
טל העלבון, שלא ידעה בין ימינה לשמאלה.

והמים השקטים חדרו פתאום עמוק, מסתבר.
מלכת המים הפכה למלכת המיס, נסעה
ללונדון, השתבצה בחיי־החברת של תל־אביב,
החלה מופיעה בתלבושות קרנבי
סטריט מדהימות ונועוות. בתוספת ליופייה
הטבעי, היה זה רק שאלה של זמן עד
שלוקוב יבחין בה, אם יורשה לי להתבטא
בצורה פרטנזיונית. ורומן עם לוקוב,
כפי שיודעת כל חתיכה שיודעת, זה לא
משהו שהולך ברגל. דבר אחד נצחי לפחות,
תמיד יוצא מזה: פורטרט טוב.

ז, תשרי תשל״א7.10.1970 ,

המחיר 1.50ל״י

1:1א1111111111 ׳ 1
אתהמולדת ; י׳

חזרה לתחילת העמוד