גליון 1728 מתאריך 13 באוקטובר 1970

המצרים יסכימו להוציא
סוללות טילים מהתעלה 1
למרות הצהרותיהם התוקפניות והכחשותיהם בכל
מה שקשור להזזת סוללות טילי סאם־ 2וסאס־ג באיזור
התעלה׳ קיימת אפשרות שהמצרים יסכימו להוצאה
הפגנתית של מיספר סוללות טילים מאיזור התעלה
כדי לשכנע את ישראל לחזור לשיחות יארינג.

צעד מעין זה, העומד בניגוד לכל ההתפתחויות
במישורים המדיניים והצבאיים,
צפוי לאור העובדה שעד כה החדירו המצרים
לאזור ההקפאה בתעלת־סואץ מספר
רב יותר של סוללות טילים מאשר דרוש
להם שם מכל בחינה שהיא.
מיספר הסוללות הצבאיות שהוצאו עד כה בתעלה
מוערך ב־ 27 סוללות. זהו מיספר גדול כמעט פי
ארבע ממיספר הסוללות שהחזיקו המצרים באיזור זה
לפני שהחלו תקיפות חיל־האוויר בשנה שעברה. מיספר
זה הוא גדול בהרבה ממיספר הטילים הדרוש לכסות
את כל המרחב האווירי של התעלה.

משקיפים סבורים שאין כל הגיון בהכנסת
מספר כה רב של סוללות לאיזור כה
מצומצם, מתיר כוונה להוציא מאוחר יותר
מהמקום מספר סוללות באופן הפגנתי מבלי
שהדבר יפגום כיכולת ההתגוננות האנטי־־
אווירית שלהם.
כתכסים־השהייה יצטטו המצרים את משה דיין׳ שהכריז
בתחילת חודש מאי כי הוא מוכן להפסקת־אש
ללא־תנאי, גם אם ינצלו אותה המצרים כדי לתגבר
את מערך הטילים שלהם בתעלה.

אבו התפטר —
וחזר בו
במשף 48 שעות היתה מונחת בפני ראש
הממשלה התפטרותו של שר־החוץ אבא
אבן.

הדבר היה לפני כחודש וחצי, כאשר אבן הודיע כי
אינו יכול להמשיך ולשאת בתפקידו, מפאת מסע
השמצה נגדו בארץ ובחו״ל. במיוחד נפגע מן ה־ההתקפות
שפורסמו נגדו בחו״ל, ביאותו בהן פגיעה
באינטרסים של ישראל ולא רק בו אישית. הוא האשים
את מקורביו של דיין.
לאחר שיכנוע ולחץ, חזר בו מן ההתפטרות•

הצעה לעצירים
אדמיניסטרטיביים :
לעזוב את הארץ
עורך־הדין החיפאי סברי ג׳רים שהשתחרר לפני כחודשיים
ממעצר אדמיניסטרטיבי, עומד לעזוב את
הארץ.

צעדו זה של ג׳רים בא בעיקבות הצעה
שהוצעה לו עת ישב במעצר, שיעזוב את
הארץ כתנאי לשיחרורו.
כזכור עזבו את הארץ המשורר חביב קהווג׳י ורעייתו
בעיקבות הסכם דומה. גם למשורר פאוזי אל-
אסמאר, העצור מזה כמה חודשים, הוצעה הצעה דומה,
אך הוא סירב.

ביקור סודי בארץ
של אישיות רמת-דרג

ניהל שיחה קשה עם ראש הממשלה הקודם הרולד
וילסון, טען •דרשנו מעט — קיבלנו עוד פחות.״ יחס
זד, השתנה עם חילופי השילטון בלונדון.

אישיות מזרחי־תיכונית רמת־דרג, כיקרה
״אינקוגניטו״ בארץ לצורף טיפול רפואי.
היחס הטוב לו זכה האיש בארץ, גרם
ליחס דומה אל היהודים הגר*ם באותה ארץ
ממנה בא האיש.

התחזית במע״י :
סערות במזכירות

אוניברסיטה ערבית :
קולת נגד אלון
הצעתו של יגאל אלון לעזור לתושבי הגדה
המערבית להקים אוניברסיטה עצמאית
משלהם עולה על מוקשים. המוקש העיקרי:
התנגדותו של ראש עיריית ירושלים
טדי קולק.
קולק סבור, כי סטודנטים מן השטחים שאינם רוצים
ללמוד הרחק מבתיהם צריכים להצטרף לאוניברסיטה
העברית בירושלים. הוא מפעיל את קשריו בתוך צמרת
המערך, כדי להכשיל את הצעת אלון.

עד כה לא פסקה גולדה בעד או נגד.

מערבת הביטחון הפסיקה
מתן ידע
למפעלים אזרחיים
אחרי שכמה מפעלים אזרחיים ניצלו את
הידע שנמסר להם ממערכת הביטחון כר־י
לשלב את התעשייה האזרחית בייצור הביטחוני
לשם הפקת רווחים מופקעים, הפסיקה
מערכת הביטחון באופן מוחלט מתן
ידע למפעלים אזרחיים.
גילוי זה הושמע השבוע מפיו של מנכ״ל כור מאיר
עמית שטען עוד כי כתוצאה מכך נוצר מצב בו רוכשים
מפעלי תעשייה מקומיים, בסכומים גבוהים, ידע
מחו״ל בעוד שהידע הנרכש מצוי בארץ בידי מערכת
הבטחון המסרבת עתה למסרו למפעלים אזרחיים.

ימי השלווה של צוות המזכירים במיפלגת העבודה
מתקרבים לקיצם. עם החלפתו של גד יעקובי בח״כ
מרדכי בן־פורת כמישנה למזכ״ל מטעם חטיבת רפ״י
לשעבר, צפוייה התחדדות היחסים בין שלושת המזכירים.

יעקובי, שידע מראש כי הוא עומד להתמנות
סכן-שר, התנהג במתינות בעניינים
פנימיים של המפלגה. לא כן כן־פורת, הידוע
כקנאי לקו ולאינטרסים של מפלגתו-
לשעבר.

הצעות פוליטיות
לחיים לסקוב
בעיקבות התפטרותו, קיבל מנכ״ל • רשות הנמלים
לשעבר רב־אלוף (מיל ).חיים לסקוב, הצעות הצטרפות
לגח״ל ולע״מ.

הצעת ע״מ כללה גם הצטרפות למזכירות
המצומצמת שלה.
לסקוב דחה את הפניות והוא עומד לצאת לכמה
שבועות לחו״ל מטעם המגבית. בינתיים אוסף לסקוב
מיסמכים מתקופת כהונתו כמנכ״ל רשות הנמלים, וקרוב
לוודאי שהוא יפרסמם•

קשיים חדשים
ברשות הנמלים
צפויים קשיים מסוג חדש ברשות הנמלים. הפעם
יהיו אלה אנשי הדרג המינהלי של הרשות אשר יעלו
תביעות שכר ואחרות.

מאחר ואלה כולם נחשבים לחסידיו של
חיים לסקוב, יתפרשו תביעותיהם כזריעת
מוקשים בפני אהרון רמז, המנכ״ל החדש
של הרשות.

הידוק היחסים
עם בריטניה
שינויים במשרד התחבורה

נסיון לחידוש שיתוף־הפעולה הידידותי עם צרפת
— נכשל.

בעיקבות מינויו של ח״כ גד יעקובי לתפקיד סגן
שר־התחבורה׳ שוקל מנכ״ל המשרד רמון הראל הגשת
התפטרות.

לעומת זאת מסתמן הידוק רציני עם ממשלת
בריטניה, המראה הבנה ניכרת לעמדותיה
ולבקשותיה של מנדטלת־ישראל בשטחים
מסויימים.
בעת ביקורו של אבא אבן בבריטניה, בחודש שעבר,

הסיבה: תפקידיו הביצועיים של הראל
רוקנו מתוכנם בגלל המינוי.
גם מנהל לשכת שר־התחבורה, דויד קוליץ, עומד
לעזוב את תפקידו. הוא מתכונן לעבור יחד עם עזר
וייצמן לחברה הימית להובלת פרי.

מכתבים
חשבון
כפ ש
מאחר וימים אלה הם ימים של חשבון
נפש, ימים נוראיים ושעירים לעזאזל, על
כל אחד לעשות חשבון.
השעירים לעזאזל הם אותם ילדים שנשחטו
בימים אלה בעבר הירדן, מבלי עוול
בכפם, מבלי לדעת על מה ולמה, מבלי
שהספיקו להנות מזיו השמש דיים (כאותו
ילד בן חצי שנה שהראוהו בטלוזיזיה גוסס
כתוצאה מפגיעת כדורים).
מי יודע כמה מהם, לו גדלו, היו תורמים
תרומה לעמם ולאיזור, כמה אישי
מדע היו צומחים מתוכם, כמה אמנים שהיו
מפארים את עולמנו בשירתם ובציו־ריר,ם

האם אי־אפשר למנוע כל זאת?
ש. ג ,.בת־ים

י מחרות הצילומים מצורפת תמינה שצילמתי בירושלים ה־

תמונת השבוע
מיזרחית. רואים בה אהד מתושבי ירושלים
הלוקח על גבו 25 ארגזים.
ככותרת לתמונה אני מציע :״ספיר, גם
תושבי ירושלים נושאים בעול המיסים.״
אברהם מזרחי, תל-אב-ב
• הקורא אברהם מזרחי, מרחוב ז׳בו־טינסקי
,61 תל־אביב, זוכה בפרס המדור
בסן —.סז ל״י.

ע? עבברים ואנשים קיבלתי שוק־אימים ממסקנתו של ״המדען
הצעיר העולה״ אדיר פיגישביץ (העולם הזה
726ו) ,ורצתי ׳1קנות לי ערלה חדשה. אך
בינתיים נרגעתי. ראיתי סביבי יהודים, שזה
120 דורות רצופים עושים בהם את האקט
גורם־הטימטום הזה ועל כל עמי תבל ה־טימטום
הזה שבו ניחנו היהודים.
מסתבר שאת הטימטום להסיק מסקנה כזו
ועוד לנסותה על עכברים אחרי שכבר מאות
שנים אפשר להיווכח בתוצאות הנסיון על
בני־אדם — יכולה לגרום רק המילה שנעשתה
בסטודנט הנ״ל.
בכל אופן, הסיכוי קיים שהניסוי בעכברים,
שמיבנה גופם שונה משל בני־אדם,
בייחוד באבר הנידון, יצליח להוכיח, למרות
שאני מקוזה שלא יימשך 3000 שנה,
את אשר לא הצליח הנסי! ן בעם היהודי שאכן
נמשך 3000 שנה ומעלה.
אלא שמהנחתו של אותו ״מדען צעיר
עולה״ קיבלתי השראה: הסקתי שנזק רב
נגרם לאדם מההליכה על שתיים. בקרוב
אצא למסע הסברה, וכעת אני עורך ניסוי
בעכברים. אני מוליך אותם על שתיים והם
ניזוקים כהוגן, בעיקר בנפשם.
ועד כדי כך חזקה אמונתי במסקנתי, ש־
(המשך בעמוד )6

כן, זהו סכין הגילוח החדש פרמה-שרם פלטינה.
ראשון בישראל עם החידוש הגדול בעולם
הגילוח: סכין מפלדת אל-חלד בציפוי כרום-
פלטינה. הנותן לך יותר־-גילוחים יותר־טובים
מכל סכין.

בית ספר גבוה לציור

רחוב הגר״א ,26 תל־אביב, טלפון 31868

נמשכת ההרשמה
לשנת הלימודים 1970/71
משך הלימודים 4שנים, שנה חמישית עבודת גמר.
כתות בוקר להתישבות העובדת.
תכנית מתודית ופרטים אפשר לקבל במשרד בית הספר.
לתלמידים מצטיינים ניתנות מייגות.
ליד בית הספר קיימים קורסים דו שנתיים להשתלמות בציור
פעמיים בשבוע.

בחופש סוכות

( )14—23.10 מקיים

״אולפן ג ת ״ (בר־קמא)

קורם בוקר ל־
יצרנות עברית ו/או אנגלית.
הצלחה מובטחת. הרשמה:
ת״א: גורדון ,5טל.236209 :.
אחרי סוכות: שוב קורסי ערב גם בי—
0הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בית־ספר ״במעלה״.

הדיווחים שהגיעו לאזרחי ישראל אחרי כשלון נסיון
החטיפה של ליילד, חאלד וחברה במטוס. אל־על״ ,שהיה בדרכו
מאמסטרדאם ללונדון, תיארו את המיבצע כולו כמיבצע גבורה
ללא דופי. רק השבוע הסתבר לפתע לאזרחי ישראל כי לא
הכל היה כשורה בפרשה זו.
ידיעות שהופיעו השבוע בעיתונים, סיפרו על סיום עבודתה
של ועדת־חקירה שנקראה לחקור את פעולותיו,ם של אנשי צוות
המטוס ואנשי־הביטחון שהיו בו. מעולם קודם לכן לא פורסם רשמית
דבר מינויה של ועדת חקירה כזו. מימצאי ועדת החקירה הורו
על הורדתו בדרגה של קברניט המטוס׳ אורי בר־לב, למשך חודש
לליל כלולו תי כ ם
הרשו בעצמכם את הטוב ביותר!
הזמינו כבר חיום חדר זוגי לליל כלולותיכם
ובו יצפה לכם בקבוק שמפניה על הקרח, סל
פירות לארוחת לילה וארוחת בוקר במיטה.
בל זאת במחיר של — 75ל״י *
כתבו או צלצלו ל״דורית״ טל 445111 .מלון
שרתון תל־אביב ותקבלו אשור בדאר חוזר.
* כל יום נוסף — 65.ל״י (כולל ארוחת בוקר)

(§) מל 1ן ע 1ו ת 1ן תל א בי ב ׳

בקלפים

^ החוואדות רא 8111131
אם ככר עופר,ים בסקופים, שהופיעו לאחרונה על דפי
העולם הזה, אי אפשר שלא להזכיר את הסקופ החשוב ביותר
שפירסמנו בשבועות האחרונים: פגישתו של סגן ראש־הממשלה
יגאל אלון עם נציגים סובייטים בעת ששהה בביקור בשווייץ
לפני מיספר חודשים (העולם הזה .)1720
גם ראש־הממשלה וגם אלון הכחישו את הידיעה שבוע אחרי
שפורסמה בהעולם הזה. אולם כמו הסקופ שלנו על הפגישה

מדנם׳

כירומנטית •
(קריאה בנף וז*ד<
• ייעוץ •
אסטרולוגיים וניתוח אופי גרפולוגי

^!ז מ ^ השמ
א ת הל ח צי ם
נא צר דאג י
( ד. םיף

טל ,245705 .תל-אניב

ינ י ח אינ ה
מחוץ
א ־י שו בנ א
בעם. ד נ,

מבטלתכ לי ללמעמד
ל די דסד. ש ־ ב עי צו ב
ס גיו ו ב תי מ כי | הו סי ף
של ו תת
סו ר)4

^ביכולת• נדי

ה ס אי ל מנ סול רי ס דו ת א תיי ם
המדיניותשלמצרים. רולו | ז ח. אטסוכניםלהאריך * ת ר * .טקת
שהידידותעםב רי ה־ ־ םתים * האשאךגתגאישימקסי יז מיתחד ־
םתח.
שי ת ל חי דו ששלי חו תו שליא רינג *!.

שווייץ מבקשת הבהרה לידיעות
על פגישת אלון עם נציגי בריה״מ

*״ 1נו

ימים על שתי עבירות שביצע כביכול: מתן רשות לאיש־ביטחון
לשהות בתא הטייס (לפי פירסום שהופיע השבוע בדיילי מ״ל
הבריטי) ונטישה ברגע הקריטי של תא הטייס כדי לוודא את
שלום הנוסעים.
אין ברצוני להתייחם כרגע לעצם מימצאי ועדת החקירה, אלא
לנסיון להעלים את קיומה וליצור בציבור רושם מוטעה על מה
שאירע באמת. העולם הזה ( )1725 היה העיתון היחיד במדינה
שחשף את מה שאירע באמת במטוס בשעת נסיון החטיפה. בכתבה
בשם חקירה בפרשת מטוס אל־על, שפורסמה לפני שלושה
שבועות, תוכל למצוא את הפרטים המלאים שפורסמו בשאר ה־עתונים
בחלקם רק השבוע.
מימצאי ועדת־החקירה אישרו את הסיפור הבלעדי שהופיע ב־העולם
הזה. סיפור זה לא הופיע בעיתונים אחרים במדינה מפני
שהם לא יבלו לפרסמו. זוהי הנקודה החשובה בכל הפרשה, ולא
אם אורי בר־לב אשם או לא אשם בהתנהגות בלתי הולמת לקברניט
מטוס. שכן הנסיון להעלים בציבור עובדות חשובות הנוגעות
לביטחונו האישי של כל נוסע במטוסי ״אל־על״ הוא
צעד חמור ביותר, שאין לו כל קשר לביטחון המדינה.

קברניט אורי גר־לב אחרי נסיון החטיפה

ישראל עודנה טוענת: להד״ם * מייחסים חשיבות לשיחת רבץ ידובו־יגץ *
רנוגרדוב מיוזמי ״תכנית השלום הרוסית׳
פאת

מרג לי ת, סו פ ר * -הארץ ״

רסשלת שיויי ץביקשהלפגי
ז בן ב די בי שראלהבה רו ת לי די ־ ן
עו ת ש פו ר ס מו. ו א וז כ רו ש ל שו ם

למורים

הצעה מ י וחדת

מרצים

סטודנטים

למדו תנ״ך בכתב ביבתכם.

שוחרי תנ״ך

ללא תשלום
בקורסים המאורגנים מטעם*
בית־הספר הישראלי ללימוזז
תנ״ד בתכתובת, ירושלים

כל קורם מכיל 40 שיעורים בכתב וניתן ללמוד אותו בעברית,
אנגלית או צרפתית.
פנה בכתב לת.ד , 10060 .ירושלים, ווזשיעווזים בתנ״ן ישלחו אלין

חינם

,נפגשעםנ ציגי ם סו בי א סיי ס. א ן
ןחסזד סו נ • בתחילתיולי היו ר ס זי ס
מצד סו סהבחבדברג כו טתהל קיי ם
בי רוריםזםישראל. רמזיםאלד
ע לי ה ם פו רסםבשע תו ב ״ הארץ ־ —

המתוכננת בץ הד״ר גולדמן ויאסר עראפאת שהיכשלה ע״י גולדה,
כך גם במיקרד זה החלו להתאסף האישורים על אמיתותה.
תחילה היה זה הד׳׳ר נחום גולדמן, שעם בואו לארץ השבוע,
איזכר את הידיעה. .שמעתי ידיעות על פגישתו של אלון עם
נציגים סובייטים בשווייץ,״ אמר גולדמן. יומיים אחר־כך פורסמה
בהארץ ידיעה שסיפרה כי ממשלת שוזייץ דרש־ מממשלת ישראל
הסברים על הפגישות שניהל יגאל אלון בעת שהותו בשווייץ.
השווייצים ביססו את פנייתם לישראל על נייטרליותה המוצ־הרת
של שווייץ, שפגישה סוג מהסוג שקיים יואל אלון עלולה
להיראות כפוגעת בה. בנקודה
זו נוכל להרגיע אותם. כסי ש־פירסמנו
(סעולם הזה ,)1722 לא
התקיימה הפגישה בשווייץ עצמה,
אלא בעיירת־גבול שלה עם
מדינה אחרת. הנייטראליות של 4 שוזייץ לא נפגעה הפעם.
רז יי ור* ח ילדות <•700

שהלני התיאטרון העירוני החיפאי
ערכו מירדה אחרי אנשי ״אל-פתח
זה קצת מאוחר אולי,
אבל עדיין מלמד משהו. זה
קרה ביום שבו נתכנסה ממשלת־ישראל
להחליט על משלוח
מזון ותרופות לנפגעי מלחמת
האזרחים בירדן. פתאום עזב
משה דיין את הישיבה בהתנצלו
שיש לו משהו דחוף לעשות.
הוא לא אמר מה. חבריו
היו בטוחים שקרה משהו. הסוד
נתגלה להם למחרת היום, כאשר
הופיעו תמונות לרוב של משה
דיין עומד ליד גשר־אלנבי בשעת
מעבר שיירת העזרה לירדן.

בראיון שערך השבוע עם
עורך הארץ יאיר קדטלר,
נשאל שר־התחבורה שמעון
פרס אם נכונה הקביעה כי

לאיד׳ .טילפנתי לקצנשטיין
מכפר־אתא, ולרוכינשטיין מחולון,
ולנהוראי מכפר־סבא,
ולכמרוד יפעת מתל-אביב, ו־לרותיכר־און
מחיפה, וכן לכמה
ידידים כמו מנחם כרי־נ
קר מירושלים, ובר־קדמא

מתל־אביב. שאלתי אותם, אם
בביתם שמחו לאיד. כמו כן
שאלתי את אמי ואת שכני והוברר
לי, כי היו כמה בתים
בישראל שלא שמחו לאיד.״ אבל
אחד שאליו ל א טילפן גורי
היה הרב ניסים שהכריז לרגל
השנה החדשה :״המאורעות
האחרונים ששיאם היה מותו של
נאצר נשיא מצריים, במקום ובצורה
שהתרחשו, אות ומופת
הם להשגחת אדוני על עמו, שלא
הוסרה מעלינו.״

ההצגה הישראלית, שני גברים
שחרחרים ובחורה בלונדית.
הבחורה הוציאה מארנקה אודם
והחלה רושמת על הפלאקאט.
אשרוב ואליאס התקרבו והשלושה
החלו לברוח. על ה־פלקאט
היה כתוב חי אל־פתת.
הישראלים פתחו במירדף אחרי
השלושה והצליחו לתפוס את
הבחורה. אחרי חקירה סיפרה
הבלונדית כי היא באה מאחת
מארצות סקנדינביה וכי הכירה
באיטליה את אחד הבחורים שהיו
איתה ומתוך ספורט השתתפה
גם היא. אשרוב ואליאס
החליטו לקחת את הבחורה ב־יידים
והרביצו בה ציונות. הסקנדינבית
שוכנעה והסכימה
להיות אורחת של הישראלים בהצגה.

העיתונאי יצחק לוי
הירושלמי, שהפך לאחרונה
לכותב תכניות לטלודיזיה הישראלית,
עומד כנראה להכנס ברצינות
לעולם הסרטים. מפיקים
חשובים מנהלים בעצם ימים אלד,
משא ומתן עם הירושלמי
על הפקת סרט לפי שלושה סיפורים
מתוך קובץ הסיפורים
שפירסם לא מכבר, לפיתחו של
בור.
כשהיפים יהודיים עושים
ברית־מילה לילדיהם, הם עושים
זאת לפי כל כללי הדת היהודית
אבל קצת יותר שמח.
אז כשערכו השבוע זוג היפים
אמריקאיים השייכים לשבט של
הרב שלמה קרליבך, ברית־מילה
לזוג התאומים שנולדו להם,
היה באמת שמח: הרבי ניגן
בגיטרה, החסידים שרו ורקדו
והשימחד, הגיעה לשיא
כאשר ניתנו השמות לנימולים:

שכח כן־מקור ונחת רוח.

כאשר נפגשים אנשי
טלוויזיה מחוץ לשעות העבודה
הם מתחרים ביניהם. דן שי
1ח ח | ך 1>1 111 השחקן הישראלי ראובן בר-
| 111 • 1 #1 11111 יומם(מ שמאל) ,המשחק בסרט ב1 האמריקאי המוקרן עתה בארץ ״ספינת התופת״ ,בתפקיד של
מתנדב ארץ־ישראלי למשימה סודית במלחמת העולם השנייה
לפריצת מחסום של אוניות גרמניות על האי מלטה, והצייר אורי
ליפשיץ, המוכר בזמן האחרון בשעות הפנאי שלו, סטייקים ב-
סטייקיה ליד פתח״תקווה, נפגשו במסיבה שנערכה השבוע בתל־אביב.
כטוב ליבם בוויסקי, ערכו ביניהם השניים תחרות צחוק.
מלווה אותו טראומה ששמה
משה דיין. השיב על־כך פרם:
״השכלתי הפסיכואנליטית הרבה
יותר מוגבלת משל אלה המייצרים
תיאוריות כאלו.״
! איפה היו הכוחות העיראקיים
בעת הטבח שנערך בפלסטינים
בירדן? כשהחל הטבח,
התקשר יאפו• עראפאת
עם מפקד הכוחות העיראקיים ב־אל־מפרק
וביקש חיפוי לנסיגת
הפידאינים בדרכם לצפון. המפקד
השיב שהוא אינו יכול לפעול
מפני שאין לו עדיין הוראות.
כשביקש עראפאת להתקשר
עם נשיא עיראק אחמד חסן
אל־כאקר, אשר הירבה בדיבורים
על נכונותו לאמץ אח
המהפכה והמרד הפלסטיני, היתר,
התשובה :״אל־באקר איניו,
הוא נמצא בצייד.״
האם תפרוץ בישראל
מלחמת־תרבות בעיקבות מל־חמת־האזרחים
בירדן? השבוע,
בעיקבות פזמון של דירי מנוסי
המגנה את השמחה־לאיד על
מותם של אזרחים בירדן ועל
מותו של גמאל עכד־אל*
נאצר, הופיעה בידיעות אחרונות
תשובה של חיים גורי.
ביחוד יצא קיצפו של גורי על
״כי לא היה ש ם בית שלא
היה בו מת /גלא היה כאן
בית שלא שמח לאידו.״ כתב
גורי :״חשבתי: אולי יש בישראל
בית אחד, שלא, שמח
העולם הזה 728ו

; פרק בלתי ידוע בחייו
של מורים אכרהם כהן.
הידוע יותר בשם ״הגנרל בעל
שני האקדחים״ — היהודי הבריטי
שהפך לידידם ומסייעם
של המהפכנים הסינים, ונפטר
לפני שבועות מספר בלונדון,
גילה העיתונאי אורי דן שנפגש
עימו לפני שנתיים .״מסתבר
כי בין השאר היה כהן
קשור לסין האדומה גם בעבותות
אהבה. סגנית נשיא סין,
סונג צ יינק ליגג, בתו של
פון יאט פון אבי המהפכה
הסינית החדשה, היתד, מאוהבת
בכהן והיא אף שהזמינה אותו
לבוא לבקר בסין האדומה.״ כאשר
נשאל אברהם כהן באיזו
שפה דיבר עג הסינים, השיב:
״דיברתי אנגלית ואף היו כמה
מיקרים שהשתמשתי באידיש.״

לון, יאיר אלוני, שמעון
טשלר ויצחק שתיל, שבילו

במלון נאות־ם־דבר בבאר״שבע,
החליטו לערוך תחרות. התחרות
נערכה בבריכת המלון.
על המשתתפים היה לחצות את
הבריכה בצלילה. ניצח שמעון
טסלר שזכה בבקבוק ויסקי.
! הפתעה נעימה נגרמה ה־

אלכסנדר סולדניצין ״״י ־י־>י־י י״-

רות בשנת ,1970 בו
״ י 1י י • י 1

זכה למרות פיקפוקים של רבים שזכרו עדיין את האיסור שהטילו
שלטונות ברית המועצות, לפני 12 שנה, על הסופר בוריס
פסטרנק לקבל את הפרס. משזכה סולז ניצין השבוע בפרס, היה
בדבריו רמז כי המצב בברית־המועצות עדיין לא נוח לסופרים :
״לגבי ראיון עם עיתונאים מן המערב, יש לראות אותי כבלתי
ניתן להשגה,״ היתה תגובתו של הסופר עם היוודע לו זכייתו.

שבוע למפיק גיורא גודיק
המעלה עתה את הצגת בלש. למשרדו
נכנם גבר דובר אנגלית
והציג עצמו כויק ארנולד,
שחקן יהודי־אמריקאי .״אני משתתף
עתה בחזרות של בלש בברודווי
והייתי רוצה לפגוש את
עמיתי הישראלי באותו תפקיד,״
הוא ביקש. גודיק הסכים והפגיש
אותו עם יוסף שילוח הממלא
את התפקיד במחזה. וכדי שילמד
משהו, הזמין גודיק את
האמריקאי לחזות בהצגה.
י כדוגמת סיפרו

האדום

של היושב־ראש מאו טסה
טונג, מופץ עתה באמריקה

ספר ירוק בשם מחשבותיו שד
אריסטוטל אונאסיס. עיקר הספר:
איך להצליח בעסקים מבלי לשקר.
דוגמאות? בבקשה: תאכל
מעט ורחק מיינות ואוכל עשיר
כשיש לך ג׳וב לעשות; לעולם
אל תשוחח על עסקים כאשר
אתה אוכל; שמור על שיזוף
אפילו אם אתה צריך להשתמש
במנורה. לגבי רוב האנשים שיזוף
בחורף פירושו שמש שהיא
במובן זה — כסף; חייה בבניין
אלגנטי — אפילו אם אתה
צריך לקחת חזר בעליית־גג, מפני
ששם תתחכך כתף בכתף עם
אנשים עשירים ומצליחים; שתור
על צרותיך לעצמך.

איך *הצליח
בעסקים 7
החבריה של התיאטרון
העירוני החיפאי שנסעו לוונציה
כדי להציג שם את תעלולי נישואין,
חזרו. וכמו כל ישראלי
טוב שחוזר מחו״ל, הם הביאו
איתם צרור של חוויות. החווייה
המדוברת ביותר היא של עז־

ריאל אשרוכ ואריה אלי

א ם: השניים היו בדרכם לאולם
התיאטרון, כאשר ראו ליד
לוח הפלאקטים המציין את

*׳11־ כץ וצב׳ שיעל:

1מופי עי ם בסרטו של הבמאי בועז דוידזון ,״שבלול״ .שיסל, שהוא גם
המפיק בפועל של הסרט, משחק בו את ידידו-אמרגנו של גיבור הסרט
אריק איינשטיין. גיוזי מופיעה פידידתם של השניים וגערת גוגו. אגב, בגלל הופעת העירום של
ג׳וזי בסרט, הגבילה אותו הצנזורה רק למבוגרים. על תחתוניו של שיסל לא העירה הצנזורה דבר.

פוס
הנהיגה

מכתבים
(המשך מעמוד )3
כאשר אתחתן, אעשה זאת רק עם סוסה,
כדי שאשתי לא תדרוש מילדי ללכת על
שתיים.
ארז ציפילכיץ׳ ,נהייה
כישלון השגה
מתוך 18 אנשי השנה (העולס הזה ,)1726
אף אחד אינו מעדות הסיזרח.

.איננה
מענגחד
הטאר
.אותה
האם לא היה אחד כזה שסימל כישלון
או הצלחה של ישראל במשך השנה?
אני חושב שאני סמל הכישלון של תש״ל.
כנימין הוד, מושב חלץ

הכבוד דומני כי העולם הזה היה העיתון היחיד
שכתב באובייקטיביות על מותו של גמאל
עבד־אל־נאצר.
מול מאמרי תשמחה׳ לאיד שהיו ברוב העיתונים
הישראליים, ניהחתם אתם את המצב
לאשורו, על החיוב והשלילה שבאישיותו
של נאצר.
על־כך כל הכבוד לכם!
משה רז (רזניק) ,תליאביב

ברוך שפטרנו -

8>1$7מ₪ן[

תיים!

גני ם 3ואנ 111*1גבגרב •

תמהני מהי הסחבת שמיום קבלת ההחלטה
בדבר ביטול זכויות עולה לתושבים
חוזרים ועד לביצועה, שהרי כל יום שחולף,
עולה לציבור בשלמי המיסים.
עובדה מצערת היא, כי יש בקירבנו אנשים,
שרבים מביניהם סטודנטים, הדוחים
את מועד חזרתם ארצה, בכוזנה למלא את
מיכסת הזמן המקנה זכות של תושב חוזר,
הנהנה מהלוואות ומזכויות רבות אחרות.
כשהמדובר בסטודנטים, שהם ברובם המכריע
מבתים אמידים היכולים לשאת במימון
כל ההוצאות הכרוכות בלימודים
בחו״ל, נשאלת תשאלה, היכן הוא מצפונם,
או תודעתם הלאומית, של אותם אלה, המסוגלים,
ללא כל הצדקה פיננסית או אחרת,
להיתלות על צווארי הציבור, הכורע
תחת נטל המיסים, בימים קשים אלה.
ליאורה ליברמן, תל־אביב

אני רוצה לברך את עורכי תוכנית הטלוויזיה
אלף פחות אחד. התוכנית מוצלחת
אף־על־פי שזו למעשה תוכנית רדיו מצולמת.
אבל
אני רוצה לשאול אותם שאלה
אחת: מדוע שני המתחרים הם תמיד
אקדמאים או אקדמאים בדרך.
מדוע סטודנט לרפואה חייב להתחרות במהנדס
ולא בטכנאי רנטגן למשל.
האם האקדמאים הם קבוצהמיוח סת?
האם
לפועל פשוט לא מגיעההזכות
לנסות לזכות באלף פחות אחד לירות?
שאודר מ כאל, חיפה

עניין
של גיל
פיסקה זו נמצאה מודפסת בעלון של
קיבוץ נתיב־הל״ה.

תנחומים לכם על מותו של חברכם נאצר.
הידיד שלכם שאמר ״איטבח אל יהוד״.
תנחומים חזקים ולא משתתפים בצערכם.
להיפך, ברוך שפטרנו מה־טלר מספר שניים.
שונאיכם כדם ונפש, תל־אביב

שפה מיוחדת
לנשים
:אי דומיניקה קיים מנהג שאין
אח ודוגמה בשום מקום אחר
לם: לנשים באי זה יש שפת־ור
מיוחדת משלהן, שהגברים
ם יודעים אותהואינם דוברים
כן• יכולות הנשים לדבר בינן
ן עצמן בענינים הנוגעים רק
ן. ואמנם, גברים לא ימצאו ב־וי
עניין רב בכך, אבל נשים
ברות ביניהן בהתלהבות רבה על
|ן ישינים של ״מרסי״ כי בגמישו־של.
מרסי״ אין בעייה של
אמו — :ברוב גמישותם הם מתנים
לכל אשת (מגובה 1,50 עד
1מטרים וממשקל 45 עד 68
נ) .ועוד בשורה משמחת: המסים
גרבי־מכנס עלו מאד, אבל מחיר
!יש ונים של. מרסי״ לא עלה
מצפון הסטודנטים

; 1למי מגיע
אלף פחות אחד?

הוד

את אלוהים אי אפש־ לשקר. אי אפשר
לזרוק לו עצם.
זאב גזע, רמת-גן
מסורת מאובנת
ברכתי לסטודנט אדיר פיבישביץ (העולם
הזה )1726 שהחליט להילחם בנוהג הדתי
הכפוי והפסול של כריתת הערלה.
זה שמישהו החליט לפני כמה אלפי
שנים שהערלה היא מיותרת — לא צריך
לחייב את כל היהודים להמשיך במסורת
מאובנת זו עד סוף כל הדורות. הנזק הר
וחני שבמעשה הוא גדול לא פחות מ־הגופני:
אנחנו עושים לאלוהים טובה וכורתים
איתו ברית כדי לצאת ידי חובה
— ובו בזמן בוגדים בתורתו בחיי היום-
יום.

הדפיסוה — כי היא פשוט מקסימה ונכונה.
שרהל׳ה,
נתיב־הל״ה

::גם טרנזיסטורים ורשמי> -
קול מטו 7ים מיוצרים ט׳י >

השום לעולים חדשים
הספקה מהירה של. ז\ 7 .
במטוס וללא מכם 4 .דגמים :
בעלי 2רמקולים $ 140
דגם 1050 בעל רמקול אחד
$ 130
הסוכן הבלעדי
כינורי כע״מ ת״א פרץ 4

הגליון הבא של ה עוו: ם הי ה

לרגל חג הסוכות, תוקדם הופעתו של הגליון הבא של
״העולם הזה״ והוא יופיע ביום שלישי 20.10.70 ,
.העולם הז ה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 סלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין * 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע*מ•

בתל־אביב ניתן יהיה להשיג את הגליון ביום ב׳19.10.70 ,
בשעות הערב.

מחווה
ראויה לציון
תוך ויתור על פעולות חברתיות בשנה
זו העלו מנהלי ומורשי החתימה של בנק
לאומי לישראל תרומה בסך 35 אלף ל״י
להרחבת מחנה הנופש ע׳׳ ש גולדמינץ בנתניה׳
המשרת את צוזת־הקרקע של חיל־האוזיר.
בטקס
שנתקיים במחנה הנופש מסר מר
ד. נברון מטעם התורמים את המחאה לידי
האלוף (מיל ).יעקב פרי, יו״ר האגודה
למען החייל.
האלוף פרי ציין כי זוהי תרומה קולקטיבית
נכבדה בהתחשב בכך שהיא באה
מציבור המונה 600 איש. הוא הוסיף ואמר
כי אמצעי האגודה אינם מספיקים למילוי
המיכסה של 250 אלף ימי נופש הדרושים
לצה״ל בשנה. בבתי־ר,הארחה יש
מחסור במיתקנים, במיטות ובציוד, ומחווה
כזו מצד מנהלי ומורשי החתימה של בל״ל
יכול לשמש דוגמה לגורמים אחרים.
לכן היא ראויה, לדעתי, לציון.
א. ט ל, תל־אביב

׳ 8ייצוג בכבוד בשבועות האחרונים הראנו בגיליונות העולם
הזה את חליפת המיכתבים בין בחור
ישראלי היושב נוזירג־יניה, ארצות־הברית,
לבין השחקנית מרגלית אנקורי, בקשר להופעתה
במחזמר זורבה.
כיוון שחרבה הגיע, במיסגרת סיבוב הו־

מבחר חולצות אופגוויות ו^י>גנ^יות ב ^ 5ה צב עי ם ובכל הדגמים.

ל ה שי\ בכל חנוין ת|ההלב שה /מובחרות
אנקורי פעיות ברחבי ארצות־הברית, לנורפולק, ויר־ג׳יניה,
היה לי ולבעלי העונג לחזות בו
ולהאזין לשירתה של מרגלית אנקורי.
מרגלית ייצגה בכבוד את ישראל - ,וב־תוכנייה
מודגשת ישראליות.

עליזה וישניבסקי,
זורפולק, וירג׳יניה, ארה״ב

* צו א דו! א מ רי ק אי ח די ש

81 ההבדל
ה ק טן
בגיליון העולם הזה 1726 פירסמתם כי
סגן ראש־הממשלה ושר־החינוך־והתרבות
יגאל אלון, כינס ועדת שרים בשעה ארבע
לפנות בוקר.
אבקשכם להביא לידיעת קוראיכם כי לא
היו דברים מעולם; לא כונסה כל ישיבה
של ועדת שרים בשעה ארבע בבוקר ביום
שובה של ראש־הממשלה לארץ. ועדת השרים
כונסה בשעה 08.00 בבוקר — שעה
סבירה להתחלת יום עבודה.
ד״ר דן רונן, עוזר שר־החינוך־
והתרבות ונז׳׳נז הדובר, ירושלים
• בידיעה שפורסמה בהעולם הזה נאמר
ני השר אלון הזעיק — ולא כינס — את
הישיבה בשעה 04.00 לפנות בוקר. הישיבה
אומנם כונסה בשעה 08.00 בבוקר, אולם
חלק מן השרים קיבלז את ההזמנה הטלפונית.
כמה שעות קודם לכן.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמד
נות למבתביהם.
העולם הזה 1728

מערכות קרלורמקולים
11=31

יצוד ימבירההתקנה

ד בו טינ ס קי 104ר״ג. טל 734402 :

רג ש ה מוז ר ה: לשמוע על ישראל, לקרוא על ישראל, כמעט בכל שעה, יום אחרי
ן ) יום — במרחק של אלפי קילומטרים, באמצעות כלי־תקשורת זרים.

מפני שרוב מנהיגי קבוצות־הסטודנטים הראדיקליים, שקמו נגד הגזענות ונגד מלחמת
ויאט־נאם, הם בעלי שמות יהודיים. הם פוחדים שזה יגרום לאנטי־שמיות. והנה אתם
מתעלמים מלוחמים יהודיים אלה, ומאשימים את כל היהודים בגזענות.״

עתון אחד בעיר הארטפורד, במדינת קונטיקאט, מספר היום שבישראל מתהלכת ״בד חה
חולנית״ כלהלן: שממשלת ישראל הציעה עזרה צבאית לשני הצדדים במלחמת־האחים
בירדן. היא מוכנה לספק לשניהם כמויות בלתי־מוגבלות של תחמושת.

היהודי הממוצע רואה את ישראל בדמות מדינת־מיבצי׳ שכל תו ״ביי בו י
שכניה רוצחים. מדינה מונוליטית, שיש לה רק דיעה אחת והשקפה אחת, המבוטאת
על• ידי הממשלה, כשד,אזרחים עומדים דום ומצדיעים לגולדה. אם מישהו מנסה לרמוז
שז־ ,לא בדיוק כך, הריהו בוגד, אנטי־שמי או יהודי־שונא־עצמו.

כני-שיחי אינם נרגעים. מרירותם מופנית נגד המימסד היהודי,
נגד אנשי-העסקים היהודיים. ואלה קוכעים את דמות היהודים.

איך נראית ישראל כאמריקה?

סנאטורים מסויימים מוכנים לתמוך כפומכי וכהגזמה ככל מעשה
של ישראל -ולמתוח עליה כיקורת קטלנית כשיחה פרטית.

!:שיא פרשת החטיפות צעק עיתון סנסאציוני ניו־יורקי, בכותרת־ענק׳
זה עתה 450״בני־ערובה״ ,ומאיימת להרוג אותם אם יפגעו בהם הפידאיון. עורב ד,ע תון

סגרו, כנראה, שאיום כזה הוא טבעי, כשהוא בא מצד מדינה כמו ישראל•
בשבועיים הראשונים של ביקורי בארצות־הברית שוחחתי על ישראג עם אנשים מ.ל
הסוגים האפשריים: קבוצות של פרופסורים,
פקידי־מימשל בכירים, ציבורים של סטודג־טים
במיכללות, קבוצות של רבנים יהודיים
(רובם רפורמיים) ,סנאטורים בעלי שם עולמי,
כמרים, מראייני טלוויזיה, ראשי אירגו־נים
העוסקים במיזרח התיכון, עורכי מסי־

שעח\ז ארומג! תוור שוזוד
ך* סוגריים: כמה ימים לפני כן, בבולטימור, נתקלתי בצעיר יהודי בשם ריקי, בן ,21
^ רציני, מגודל זקן, מגודל שיער בעורף. גם הוא אמר שהמימסד היהודי הוא גזעני.
״אני רוצה להרגיש כמו השחורים,״ הוא אמר .״כיהודי, אני נתקל פה ושם בגילויי
אנטי־שמיות. אבל באוטובוס וברחוב לא יודעים שאני יהודי. השחור, לעומת זאת, הוא
שחור במשך 24 שעות ביום, וכל אדם מתייחס אליו כאל שחור. זה משהו אחר לגמרי.

״לכן אני מגדל שיער ארוך. זה מעורר רגשות של שינאה אוטומטית
אצל חלק גדול מהציכור. מתייחסים אלי כשינאה וככוז ככל מקום.
אני מרגיש ככל רגע כאפלייה וכקפוח״.
ריקי הוא סרבן־מלחמה, פעיל במחנה השלום. אין הוא רוצה להיכנס לקאריירה עיסקית
בורגנית, לבזבז את חייו על שטויות. אין הוא יודע מה יעשה.
אביו, יהודי אמיד, שגם הוא פעיל במחנה השלום, לא־ציוני, חושב על עלייה לישראל.

11לפאנתרים
בות• עיתונאים, ערבים ותומכי־סידאיון.

כל אלה הם אמריקה, כת-הכ-
רית הגדולה, שכה תלוייה ישראל
עתה כמעט מכל הכחינות.
כולם מעוניינים כישראל. וכמעט
לכולם אין שחר של מושג מהי ישראל האמיתית, מה מתרחש כה.
כמעט כולם תמימי־דיעים בנקודה אחת: שההסברה הישראלית היא מתחת לכל ביקורת.
וזאת במדינה שבה יש ליהודים שליטה עצומה על כל אמצעי התילשורת, ושבה אין אף
עיתון אחד מעז לפרסם כמעט מילה אחת בה רמז של ביקורת על ישראל.
ץ זו די גן

רבניגןופאנתריגדעזז זו רי ג ז

** כץ כל עשרות הפגישות, האסיפות והמסיבות, עשתה עלי את הרושם העמוק ביותר
)1פגישה בחדר־כיתה בבוסטון.
הוזמנתי להרצות בפני המורים והתלמידים השחורים במיכללת סימנם הידועה, קולג׳
של בנות. מצאתי את עצמי — לבן יחידי — מול חמישים פנים שחורות, בעלות
גודנים שונים, ביניהן כמה יפהפיות מרהיבות־עין. בחוץ שרר חום נורא של 35 מעלות,
ללא משב־רוח. בפנים היתד, האוזירה חמה עוד יותר.

לא היה לי חשק להרצות. אמרתי: כואו נעזוב את כל השאר,
ונדכר ישר לעניץ: האם יש כאמת אנטי־שמיות שחורה? האם אתם
שונאים את היהודים? מדוע פונים הפאנתרים השחורים נגד ישראל?

מאת __

אודי אבנר־

(כאשר סיפרתי על כך לפקיד
ישראלי כסוכנות היהודית, צחק
ואמר :״רק הלא ציונים
רוצים לעלות!״)

חזרה לשיחה עם הכושים, בבוסטון.
אני מעביר את השיחה לישראל. הפאנתרים השחורים תומכים ללא כל הסתייגות ב־פידאיון.
למה?
גבר אדיר־ממדים, בעל ראש מאסיבי מגולח, תוקפני, מרים את קולו :״אתם באתם לארץ
ערבית. אתם חלק מן המערך העולמי של האימפריאליזם הלבן, העושק את העולם הלא-
לבן. אתם מקיימים מדינה גזענית לבנה, השייכת רק ליהודים. אתם לא רוצים לחיות יחד
עם לא־לבנים, כמו שהיהודים בבוסטון לא רוצים לחיות עם לא־לבנים.

״אנחנו תומכים כמהפכה העולמית של כל הכוחות הלא־לכנים,
המתקוממים עכשיו נגד פלישת האימפריאליזם הלכן, שהציונות היא
חלק ממנו״.
תמונה פשוטה, מסוכנת בפשטותה. שחור ולבן, לבן ושחור. אני מחפש באופן קדחתני
את הנימוק הפשוט, הציורי, שיעשה רושם על ציבור זה, שאינו מכיר את המציאות.
״אני רוצה לספר לכם סיפור דמיוני,״ אני פותח .״תארו לכם שלפני מאה שנה היתה
קמה תנועה גדולה של השחורים באמריקה, והיתה אומרת: נמאס לנו. אין חיים לשחורים
בארצות־הברית. נחזור לאפריקה, שממנה לקחו סוחרי־ר,עבדים את אבותינו בכוח.
״תארו לכם שמיליוני שחורים אמריקאיים היו אמנם עוברים אז לאפריקה, ומקימים לעצמם
שם מדינה משלהם. תארו לכם שבני אותה ארץ, גם הם שחורים, היו לוחמים בגוף זר

אחרי התדהמה הראשונה, וכמה מילות־נועם, נשפכו הדברים מן הלב והתפתח דו־שיח.
צעיר שחור יפה־תואר, כנראה מורה למשהו :״היהודים הם גזענים. הם שייכים לעם
הלבן, המדכא אותנו. הם חלק ממכונת־הדיכוי־והניצול. החנוונים בגיטאות השחורים הם
כולם יהודים. בעלי־הבתים העושקים אותנו הם יהודים. בתי־המרקחת היהודיים בגיטאות
מוכרים לשחורים את התרופות במחיר גבוה יותר מכפי שהם מוכרים את אותן התרופות
ברובעים הלבנים.״
הוא מספר בדיחה המתהלכת בגיטאות: אלוהים מבטיח לסיני, לאירי, לכושי וליהודי,
למלא להם מישאלה. הסיני מבקש מיליון דולאר, ומקבל אותם. כך גם האירי. גם הכושי
לוקח את המיליון שלו והולך לדרכו. היהודי אומר :״אני מבקש רק דבר אחד. תן לי
ללכת אחרי הכושי.״
אני מנסה להסביר שהיהודים לא הקימו עסקים ברובעים היהודיים. רובעים אלה היו
קודם לכן יהודיים, כאשר היהודים עמדו בתחתית הסולם החברתי בחברה הלבנה. כאשר
התבססו היהודים, הם עברו לפרברים האמידים. במקומם חדרו השחורים לרובעים שהתפנו,
כמו רובע הארלם בניו־יורק. אבל היהודים נשארו בעלי החנויות והבתים במקום.
מורה צעירה, עדינה ומושכת, מתערבת :״כשאנחנו מותחים ביקורת על זה, אומרים
שאנחנו אנטי־שמים. כל העיתונים היהודיים מתנפלים עלינו, ומאשימים אותנו כאנטי־שמים.
אומרים שכל האירגונים הלוחמים לזכויות השחורים הם אנטי־שמיים. למה הם אומרים זאת?

״זה עוזר לגזעים הלכנים לדכא אותנו, לרצוח את הצעיריס שלנו,
להמשיך לנצל אותנו. לכן יש אצלנו מרירות נגד היהודים״.
גבר אחר מתערב: יש סיכסוכים גם בין השחורים לבין האיטלקים. עבריינים צעירים
שחורים מבצעים מעשי־שוד. אבל רק היהודים הקימו אירגון מיוחד נדי להילחם בכושים.״
(כוונתו היתה ל״ליגת ההגנה היהודית,״ אירגוך פאשיסטי, ימני־דתי, הדומה באופיו
לאנשי הד״ר אלדד בארץ. הוא זוכה לפירסומת רבה, ועוזר להביא לזיהוי היהודים
וישראל עם המחנה הימני־פאשיטטי באמריקה).
אני מסביר את הרגישות המיוחדת של היהודים למה שנראה כמו אנטי־שמיות, את
זכרונות אושוזיץ ואת השאיפה להגנה עצמית .״שמעתי שהמנהיגים היהודיים מודאגים הזקא

הודעות על הוצאות אבנר׳ בקמפוסים

זה, שקם ביניהם. תארו לכם שבינתיים עברו מאה שנה, יש כבר דור רביעי של בני
המהגרים, דור שאין לו מולדת אחרת. תארו לכם מלחמה בין עמים אלה.

״האם לא הייתם אומרים שיש כאן צדק מול צדק, שיש לעזור להם
להגיע לידי שלום ודו־קיום?״
״זהו המצב אצלנו. אין זו מלחמה גזעית. הערבים הם, אחרי הכל, לבנים כמונו.״ (הערה
זו גרמה אפתעה בולטת לכמה מן הנוכחים).
המורה היפה התערבה שוב .״אני לא חושבת שלשחורים האמריקאיים יש זכות להקים
מדינה באפריקה. האפריקאים שונאים כיום את השחורים האמריקאיים שבאו להשתקע ב־ליבריה
ובגאנה. והם צודקים. מדוע אתם לא יכולים להתמזג עם הערבים במדינה אחת?׳

״האם את מוכנה להתמזג עם הלבנים?״ התפרצתי .״הרי אתם
בעצמכם הגעתם לכלל מסקנה ההפוכה: שאין תוחלת למיזוג הגזעים,
ואתם חוזרים להפרדה״.

הוויכוח סער שעה, שעתיים. תוך כדי דיבור השתנתה האווירה, ונדמה שגם הרבה
מושגים. תלמידה צעירה, ממושקפת, ששתקה כל הזמן, מצביעה לפתע ואומרת :״אני חושבת
שכל הריב הזד, בין השחורים והיהודים הוא מלכודת. אנחנו שונאים אחד את השני,
ובינתיים אנחנו שוכחים שהאוייב האמיתי הוא המימסד הלבן הגזעני, השונא גם את
היהודים וגם את השחורים.״
בסוף השתררה אזזירה ידידותית למדי. כשאנחנו יוצאים, שטופי־זיעה, אומרת לי המארחת;
״אף פעם לא היה לנו ויכוח כזה. כל היהודים שאנחנו באים עימם במגע מדברים
בשפה אחרת לגמרי. אי־אפשר לקיים איתם דו־שיח אמיתי. האם יש רבים כמוך בישראל?״

אני מכטיח לה שיש רכים -רכים.

על הצעתו לכרות ברית צבאית עם ישראל, ולכסות עליה שלום( .פתחתי את השיחה
במילים :״מדוע אומרים בישראל שאתה אנטי־שמי?״ הוא השיב :״בוודאי מאותן הסיבות
שבגללן רבים כאן רואים בי קומוניסט.״) לא התרשמתי כלל וכלל שהוא שונא־ישראל.
בעיני מצא חן מאוד.
#מארק האטפילד, צעיר בן ,40 נמרץ, חלק, מיקצועי מאוד. עשה רושם רב
בסנאט, כשטען לא מכבר, בנאום גדוש מיסמכים היסטוריים, שיש שני צדדים לסיכסוך,
ושאין להתעלם מן הצד הפלסטיני.
י• אברהם ריכיקוף, יהודי, קשיש, עצוב. ציוני אורתודוכסי, שהפתיע אותי כשאמר׳
כבר בפתיחת השיחה, שלדעתו אין ערך לשלום בלי השתתפות הפלסטינים, שיש לחפש
דרך להידברות עימם.
יעבץ, האנסן, מאנספילד, אפילו איסטלנד הגזעני — לפעמים שיחה על רגל אחת, לפעמים
בירור ארוך וממושך. במיוחד התרשמתי מן הצעירים המבריקים. המכהנים כעוזרי
הסנאטורים — בדומה לאמנון זכרוני שלנו. לעיתים קרובות יש להם יידע רחב יותר מן
הסנאסורים עצמם, ואין הם זקוקים לטכסיסים פוליטיים. לעיתים אני יושב עימם זמן רב
אחרי שהסנאטור שלהם חזר להצבעה במליאה.

לכולם אני משתדל להביא את אותה תורה־על־רגל-אחת: יש לעודד
את הפלסטינים המתונים, בדי לבודד את הפידאיון, יש לשכנע את
ניבסון להכיר כיישות פלסטינית ולקרוא להנהגה פלסטינית אחראית
להשתתף בשיחות יארינג ובהסדר שיושג. הפתרון הוא דו־קיום של
ישראל ומדינה פלסטינית.
לפני שנה ורבע, כשניסיתי לשכנע את יוסף סיסקו במשרד־החוץ ואת אנשי הנרי קיסיד

אין פרא \2גזינזין ונושמיאי
אם יש *כים כאלה בישראל? זוהי
| 1גם השאלה המרחפת מעל לוויכוחים באוניברסיטאות.
מאחורי
ויכוחים באוניברסיטה האמריקאית
(וזשינגטון) ,ג׳ורג׳טאון (ליד וושינגטון)
,ג׳ון הופקינס (בולטימור) ,בראנדייס
(קמברידג׳) ,ולסליי (ליד בוסטון) ,ואוניברסיטת
בוסטון. לפני הארוזארד, ייל, פרינס־טון,
קונטקיאט, קאליפורניה, שיקאגו, טורונטו.
הזהירו
אותי מראש שיהיה הרבה ״פלאק״
(זוהי מילה גרמנית, שפירושה אש אנטי-
אווירית, המשמשת בסלאנג האמריקאי לתיאור
הפרעות חריפות ).יהיה פלאק מצד
הראדיקלים, הפרו־סידאיון, ופלאק מצד הציונים
הקיצוניים.
מבחינה זו היתד, אכזבה. האולמות מלאים
ואין מקומות. אלה גם אלה מקשיבים
בשקט. השאלות, בסוף, הן לעניין: מי הם
הפלסטינים? אם אילו פלסטינים אפשר לעשות
שלום? מדוע אין הישראלים והפלסטינים
יכולים לגור במדינה דמוקרטית אחת,
כטענת אל־פתח? איך אפשר לסמוך על הערבים,
לאור הזזת הטילים?

ושוכ ושוב: מי הם כוחות השלום
בישראל? האם יש דור
חדש, עם מושגים חדשים? האם
יש כישראל משהו הדומה לתנו
עת-השלום של הסטודנטים באמריקה?
אני
מספר על שיר־השלום של להקת ה-
נח״ל, על השמיניסטים, על יורם שדה, על
אסי דיין( .דיעותיו כפי שפורסמו בהעולם
הזה, עושות רושם כביר. אני מצטט אותם

ע ״ י נושים בוזזים חנויות של שחרם יהודים בהחנועות בהאולם

עים בין שני הקצוזת. אין הם יכולים להתעלם
מטענות הפלסטינים, החודרות לכל המיכללות באמצעות השמאל החדש הקיצוני. מעטים
מוכנים להפנות כליל עורף לישראל. לכולם אני מביא את אותה הבשורה: התמיכה באחד
משני הקצוזת היא תמיכה במלחמה. התמיכה בישראל שוחרת־שלום אינה מחייבת התכחשות
לזכויות הפלסטינים, והתמיכה בזכויות הפלסטינים אינה צריכה להביא להתכחשות לקיום
ישראל.
נדמה לי שיש כאן צימאון גדול לבשורה כזאת. רבני־המיכללות (בכל אוניברסיטה יש
רב רשמי, בצד הכמרים הרשמיים) שמחים, ולרוב גם מארחים את ההרצאות.

אחרי כל הרצאה באים הסטודנטים, רובם יהודים, רכים מהם ששהו
זמן מה בישראל, ושואלים: מה אנחנו יבולים לעשות? כמה אנחנו
יכולים לעזור למחנה-השלום בישראל?
בבראנדיים, המיכללה היהודית, אומרים לי מראש: הפעם תהיה התפוצצות. באו חבר׳ה
מליגת־ההגנה היהודית. אחד מהם לובש כובע־קומנדו מנומר, כמו איש אל־פתח. אבל הכל
עובר בשקט. הצעיר שואל שאלות, מקבל את התשובות ברוח טובה. לידו יושב פרופסור,
מיזרחן ידוע, שכתב מאמר מדעי בו ניתח ארוכות את התיזות של ספרי, מבחינת ההשקפה
של פרו־ערבי קיצוני, ופסל אותן. באחד הוזיכוחים בסינאט של ארצות־הברית קם הסנאטור
האנסן, והכניס מאמר זה כולו לפרוטוקול של הישיבה.
קיוויתי שהפרופסור ישתתף בוויכוח. אבל גם הוא מקשיב בתשומת־לב אילמת.
(לי, שלא ביקרתי מימי באוניברסיטה או בבית־ספר תיכון, יש עדיין הרגשה מוזרה
כשאני מרצה בפני פרופסורים, ביניהם בעלי שם עולמי).

הנזריאה רי\2וז בסינאבו
^ ני מרגיש יותר בבית בסנאט של ארצות־הברית. אחד הסנאטורים הכניס אותי לאולם
המליאה( .בסנאט, בניגוד לכנסת, מותר להזמין חברי פרלמנטים זרים להיכנם לאולם־
המליאה עצמו, בעצם מהלך הישיבה ).המליאה — כן, המליאה היתד. ריקה. בדיוק כמו
אצלנו. שלושה־ארבעה חברים, אחד מדבר (בעמידה, ממקומו) ,שלושה מקשיבים בשיעמום.
הקהל, למעלה ביציע (ללא מחיצות זכוכית, למרות הפצצות המתפוצצות עתה בכל ערי
ארצות־הברית) ,בודדאי נדהם כמו הקהל שלנו, הבא לכנסת כמעט-ריקה.
הסנאטורים — ביניהם שנאמו נאומים גדולים על המיזרח התיכון — מפתיעים בבורותם
על הנעשה במרחב שלנו. כמו כמה מעמיתי הטובים במישכן הירושלמי, אין להם מושג
קלוש על מה שהם מדברים, אך הם מדברים יפה, בפוזה מרשימה ובביטחון עצמי נהדר.
נפגשתי עם כמה דמויות מעניינות יותר:
• ויליאם פולברייט, קשיש נבון, פסימי, שקול. שיחה ארוכה על העניין הפלסטיני.

ג׳ר בבית הלבן באותה רוח — היתד, התגובה לרעיונות אלה אדישה או שלילית. הפעם
השתנה הכל — הסנאטורים, הפקידים במשרד־החוץ, ראשי המשלחת האמריקאית באו״ם —
כולם מבינים עכשיו שיש למצוא פיתרון כלשהו שיכלול את הפלסכיניס.

רוב השיחות התנהלו בעצם ימי המלחמה בירדן. השאלות הן עתה
ענייניות: איזה פתרון, אילו פלסטינים, ירושלים, הפליטים.

שא2־\ז ג־גולחז וואיד
ך* מיקרה התקיימה מסיבת־העיתונאים שלי בח־שינגטון שעה קלד לפני מסיבתה של
^ גולדה מאיר. אחד העיתונאים, שהלך ישר ממסיבה אחת לשנייה, שאל את גולדה מה
דעתה על התוכנית שהגשתי, בדבר מדינה פלסטינית בגדה ובעזה. באוזני העיתונאים חזרה
גולדה על דעתה שלא קיים עם פלסטיני, והוסיפה :״אורי אבנרי מייצג רק שני מושבים
מבין 120 בכנסת׳.
בעיני העיתונאים, הרגילים לכך שכל סנאטור מדבר בשם עצמו, ומהווה למעשה סיעת־יחיד
בסנאט, לא נראתה התשובה. אבל רק אחד העז לכתוב על כך.

.בעיתונים אמריי,איים אין איש מעז למתוח ביקורת, ואף לא כרמז,
על ראש-ממשלה ישראלי. חלק גדול מאד של נותני-המודעות הם
יהודים, והיהודים הם רגישים מאד-מאד.
הי הו די בו פווו רי ב

שו ב

ן• יהודים הם רגישים. המימסד היהודי הוא מונוליטי, כמעט טוטאליטארי.
11 בקהילות אין אופוזיציה. אין ויכוח. אין התמודדות של דיעות. מי
שסוטה מן הקו, ולוא גם כמילימטר אחד, הוא בוגד, הולה כשינאה•
עצמית יהודית, ויש להחרים אותו.
זוהי אחת התעלומות הגדולות.
בבולטימור יש 120 אלף יהודים, כמו בירושלים. הם גרים, כולם יחד, באזור עצום,
המהווה עיר בפני עצמה. אפשר ללכת שם שעות, מבלי להיפגש אף באדם אחד שאינו
(המשך בעמוד )26

תמרורים
נישאו בטכס אזרחי בלונדון, מי׳
כאל ויילדינג, בנה של השחקנית אליזבט
טיילור והשחקן מיכאל ויילדינג, לשחקנית
דאם קלמר. בטכס נכחו כמובן אליזבט
טיילור ובעלה ריצ׳רד ברטון.
נישאו בנישואין אזרחיים, בטכס

שנערך בסודיות בבלגיה, השחקנית ל,תרץ
ספאק והזמר האיטלקי נ׳והני דורלי.
קתרין היתד, נשואה בעבר לאיטלקי פביציו
קפוצי ויש לה בת מנישואין אלו.
נבחר * מחדש לתפקיד גזבר הסוכנות,
השר־לשעבר מטעם גח״ל אריה (לייב, לי״
און) דולצין 57 יליד רוסיה הלבנה, שם
גם למד בחדר ובבית־ספר תיכון בו היד,
מפעילי הנוער המאורגן במסגרת המפלגה
דולצין הקומוניסטית. עזב את רוסיה ונסע למכסיקו
והמשיך שם את לימודיו באוניברסיטה,
הפך לציוני קנאי ובגיל 25 נבחר ליו״ר ההסתדרות
הציונית במכסיקו. כעיור מספר
שזים פתח במכסיקו בית־חרושת לייצור
צינודות־ברזל וערך עיתון יהודי בספרדית.
בקונגרס הציוני הכ״ג נבחר לוועד הפועל
הציוני ובקונגרס הכ״ד לחבר הנהלת הסוכנות
היהודית בירושלים ולראש המחלקה
הכללית שלה. אחר היה גיזבר הסוכנות —
תפקיד אליו חזר שוב.
נבחר * ליו״ר פועלי־ציון באנגליה,
חבר הפרלמנט הבריטי מטעם הלייבור ד״ר
מורים מילר, יליד גלזגו, סקוטלנד וחבר
הפרלמנט מ־ 1964 ששימש בין שאר תפקידיו
גם כסגן־שר הפיתוח בממשלת הלייבור.
פרש * מבימת התיאטרון לאחר 48
שנות משחק, בגיל ,63 השחקן הבריטי

לורנס אוליכייה

נ ס 3313 5וובק

שהתחיל את הקאר־יירה
שלו בגיל 15
באילוף הסוררת של
שקספיר, בהצגה של
בית־הספר. אחר היה
עוזר למנהל במה,
שיחק כניצב, בא ללונדון
והופיע בהצגות!
שנכשלו, נסע
להוליבוד והשתתף
בסרטים. ב־ 1936פגש
את ויויאן ליי אוליכייה וכעבור ארבע שנים
נישאו. במלחמת העולם
השנייה שירת בחיל־האוויר הבריטי.
לאחר שהתגרש מויויאן ליי, נשא את השחקנית
ג׳ואן פלורייט. ב־ 1967 נותח והוסר
מגופו גידול סרטני ולפני חודשיים לקה ב־דלקה־ריאות
ואז הורו לו הרופאים לחדול
ממשחק. אוליבייה הודיע כי הוא פורש רק
לשנה אחת.
נפטר בחיפה, בגיל ,70 אביה של

העיתונאית סילבי קשת — דוד שניידר,
שעלה לארץ מצרפת ב־ 1935 כבעל־הון, השקיע
את כספו והפסיד אותו, התגורר בחיפה
ועזר בפיתוחה של נהריה שהיתר, בשלבי
בנייה וכשהוקם המיפעל לייצור זכוכית פי־ניצית,
היה אחד מעובדיו הראשונים.
נפטר בתל־אביב. בגיל ,80 איש
העלייה השנייה נטע הדפז. יליד פולין,
עלה לארץ ב־ 1308 ועבר בחקלאות. ב־1910
עבר לפתדדתקווה והיה ממייסדי החברה הקבלנית
אחווה. השתתף ביסוד מפלגת אח־דות־העבודה
והיה ציר אסיפת הנבחרים ו־ח״כ
בכנסת הראשונה.
נפטר בגרמניה, בגיל ,93 הכומר
הגרמני ד״ר ה דמן מס שסייע בתקופת
הנאצים להצלת ילדים יהודיים. סצוואתו הורה
מם כי תמורת הפרחים לאזכרתו תוקדש
למען כפר ילדים בישראל.
העולם הזה 1728

כל הכבוד לבו־אהרוו !
המדינה הזאת, מי שאינו יודע עדיין, מתנהלת
זה שנים רבות על ידי מר פנחס
ספיר. מי שמכיר את הבולדוזר הזה מקרוב׳
יודע שהממשלה שלנו הגיעה למעט
מאד החלטות שלא אושרו תחילה על ידיו.
הוא שלט בהסתדרות, שלט במפא״י, גרם
לפרישת רפ״י, תיכין את המערך, ייסד
את מפלגת העבודה המאוחדת, הסכים לקבל
לחיק המפלגה את ילדי רפ״י הסוררים, מכר
למפלגה ולמדינה את גולדה כראש-
ממשלה כשהפופולריות שלה היתד, בשפל,
מינה את אלון לסגן ראש־ממשלה, המציא
את המיתון, יזם את עיסקת החבילה —
מה הוא לא עשה הגבר הזה? ואיש לא
פצה פה. איש לא העז לצאת נגדו ולהרים
עליו קול. שומר נפשו וכסאו רחק ממנו
ומי שידע מה טוב בשבילו מחא לו כף,
הצביע כמוהו יאמר ״ים״ עוד לפני ששאלו
אותו.
ופתאום — כישיבת הועדה הכלכלית כ
שספיר
ניסה להפריך את האשמה שהאוצר
מחמיר בגביית מסים מציבור השכירים ומעלים
עין מרווחי עצמאיים, קבלנים וספקים,
בעזרת הרצאה עמוסת ״אואמדים״
על השקעות האוצר במערכת החינוך —
פתאום קם הנמר הזה בן אהרון וצעקי
״אתה מדבר לא לענין! אתה לא עונה לי!״
וכאן רבותי, במקום להתחיל לדבר לענין
צעק ספיר כשפניו חיוורים מכעס :״אתה
לא תצעק עלי! עלי עוד איש לא צעק!״
(אתה אואו תצעק אאואי!)
כל הכבוד לבן אהרון. סוף סוף קם להסתדרות
מזכיר עם ביצים. הגיע הזמן
שמישהו המייצג את הפועלים ייצג את
האינטרסים שלהם, ולא את האינטרסים
של האוצר. והגיע הזמן שמישהו יצעק גם
על ספיר. זה לא בריא בשביל העם ובשביל
המדינה כששר אחד צועק על כולם ואיש
אינו מעז לצעוק עליו. זה פשוט לא חינו־

אברהם בויאר האגואיסט
מר בויאר, חבר הנהלת עיריית תל-
אביב מטעם המפר״ל, מתנגד בתוקף להקמת
״בוטיק מין,״ שבו ימכרו לקהל אמצעי
עזר מיניים .״אינני מאמין,״ הוא אמר ,״שהציבור
התל־אביבי דרוש לו דבר כזה.״

דבר בשמך מר בויאר. לי זה דרוש,
וכשאני רואה את העייפות בפניהם של תושבי
העיר בבוקר אני יודע שאני לא
יחידי.

המדושגגויות

המצרים מתעללים כטייסים ישראליים !
במדור ״הנהלת חשבונות 9.10.70 תחת
הכותרת ״שמואל תמיר מפיץ שמועות״,
מטיל מר בן־אמוץ ספק בדברי בתוכנית
הרדיו ״יש שאלות,״ בהם אמרתי כי המצרים
מתעללים כטייסים הישראליים שנפלו
בשבי.
המשמעות העולה מכתבתו האמורה היא
חסרת שחר וחמורה. והרי כמה מן העובדות:

ועדת החוץ והבטחון של הכנסת,
לאחר שבחנה את הנושא, פירסמה במסקנותיה
ביום 25 באוגוסט , 1970 את הדברים
הבאים:
״על יסוד הוכחות חותכות שהובאו לפניה
קובעת הועדה כי מצרים וסוריה נוהגות
בשבויי המלחמה הישראליים שבידיהן יחס
בלתי אנושי, תוך הפרת התחייבויותיהן לפי
אמנת ז׳נבה והתעלמות מהכללים האלמנטריים
של התנהגות אנושית.״
״הועדה פונה בקריאה דחופה למדינות
העולם הנאורות׳ לצלב האדום הבין־לאומי,
לארגונים הומניטריים אחרים ולדעת הקהל
בעולם להחלץ מיד לפעולה?הבטחת יחס
אנושי לשבויי המלחמה הישראליים והקפדה
מלאה מצד מצרים וסוריה על חובותיהן
לפי אמנת ג׳נבה.״
ב. ח״כ יגאל הורוביץ, בנאומו בכנסת
מיום 15 בספטמבר , 1970 אמר :״מידיעה
קרובה ואישית אני חייב להודיע לבית כי
מצויה בידי אינפורמציה מהימנה ושלימה
על כך שהמצרים מענים שבויים ישראליים
המצויים ברשותם. ידוע לי כי שבוי אחד
נורה בהגיעו לשטח מצרים. לאחר שהגיע
בריא ושלם, נדרס על־ידי קומנדקר מצרי
בכוונה תחילה, רגלו נגדעה, ולאחר מכן
היה גופו אוביקט להתעללות לא־אנושית
כששוביו המצרים שופכים שתן על גדם
רגלו.״
ג. הטייס רב־סרן אשכנזי, עם חברו סרן
גיורא רום, שהוחזרו לישראל לאחר היותם
בשבי המצרי, עונו על־ידי המצרים עינויים

פיזיים קשים במגמה לאלץ אותם לדבר.
אשר לטייס גולדווסר — אצטט את

דבריו של אחד הגנראלים הותיקים של חיל־ ן
האויר האמריקאי שהתבטא לאחרונה כי
לאחר שהטייס גולדווסר, בחור בן ,21 בעל
פרופיל ,97 צנח שלם על אדמת מצרים,
ותמונתו בשבי פורסמה על־ידי המצרים,
ותוך יומיים־שלושה?אחר מכן הודיעו המצרים
כי נפטר משבץ לב, וגופתו עוכבה
כשבועיים ימים, והוחזרה רק לאחר שבותרה
על־ידי הרופאים — אין לי ספק שהמצרים
עינוהו למוות. בינתיים פורסמו מסקנות הפרקליט
הצבאי הראשי בענין הרצחו של
סגן גולדווסר, ואף הצלב האדום הבינלאומי,
שמעולם לא הצטיין באהדה לישראל ולישראלים,
ראה לנכון לנקוט צעדים בנדון.
אינני יודע את הסיבות למדיניות הממשלה
שאינה נותנת פרסום נאות לעובדות
אלה. אך בין שהדבר נעשה כדי לחסוך
סבל מבני המשפחות ובין שהדבר נעשה
מטעמים אחרים, אין זה משנה את העובדות.
אני
מבין שהעובדות הללו אינן עולות
בקנה אחד עם התדמית שגורמים תבוסניים
שונים בישראל מנסים להלביש באופן מלאכותי
על המשטר הטוטליטרי של האימפריאליזם
הערבי אשר מרכזו הוא בקהיר,
אך, אין בכך כדי להצדיק נסיון לעוות את
העובדות ולטהר את השרץ בק״ן טעמים.
במקום להתווכח עם העובדות המחרידות,
שמא יואיל מר בן־אמוץ וכל להקת יפי־הנפש,
אשר שנתם נודדת בלילות כאשר
מחבלים מובאים למעצר אדמיניסטרטיבי כדי
למנוע רצח נשים וילדים בישראל — לגייס
את קשריהם עם גורמים ״פרוגרסיביים״
אחרים בעולם, לפעולה נגד פשעי המלחמה
שמבצע האויב בשבויים הישראליים, טייסים,
קצינים, חיילים, אשר בזכותם יכול מר בן־
אמוץ לחיות, ובחסות הקרבתם ניתן לו
לפרסם את השגותיו על האמת.
חבר־כנסת שמואל תמיר (כצנלסון)

* קונטרה
מר תמיר דיבר בתוכנית האמורי על
״עינויי שבויים.״ אצלי, כמו אצל כל אדם

שראה סרטים וקרא ספרים על חקירות
ועינויי שבויים מצטיירת תמונה מחרידה

על מכוודרצח, עקירת צפורניים, מכות
חשמל, צליפות שוט ושאר אמצעים בלתי
אנושיים שבעזרתם מנסים להוציא אינפורמציה
מסי הנחקרים.
על עינויים כאלה של השבויים שלנו במצרים
לא שמענו ולא קראנו כל עדות.
לו היו בידי הממשלה הוכחות או אפילו
עדויות על עינויים כאלה לא הייתה מהססת
לפרסם אותם בארץ ובעולם. השעייתה
או העלמתה של אינפורמציה כזו הם בגדר
של מחדל הגובל בפשע והאחראי לכך, במקרה
זה שר־הבטחון, חייב היה לתת על
כך את הדין. הדיבורים על ״יחס בלתי
אנושי״ ו״הפרת התחייבויות לפי אמנת
ג׳נבה״ המופיעים במסקנדת ועדת־החוץ-
והבטחון עדיין אינם מוכיחים שהמצרים
מענים את שבויי המלחמה שלנו. גם
השעיית מכתבים וחבילות מקרובים, סרוב
לאפשר ביקור השבויים ע״י נציגי הצלב
האדום, עזרה רפואית לקוייה, תנאים סאני־טאריים
גרועים, הסרוב לספק סיגריות וע־תוניס
ומלוי שאר ההתחייבויות הכלולות
באמנת ג׳נבה — הם בגדר של ״יחס בלתי
אנושי״ אך מכאן ועד התעללות פיזית וע־נויים
המרחק עוד רב מאד.
אם באמת מצוייר, בידי חבר הכנסת יגאל
הורוביץ ״אינפורמציה מהימנה ושלמה על
כך שהמצרים מענים שבויים ישראלים,״ אם
יש בידו עדויות של רב־סרן אשכנזי וסרן
גיורא רום בדבר ״עינויים פיזיים״ שעברו
עליהם בכלא מצריים, למה לא הגיעה אינפורמציה
זו לידיעת הציבור באמצעות ה־עתונות,
הרדיו והטלוויזיה? למה לא תבעו
הח״כים הורוביץ ותמיר משר־הבטחון שיאשר
מעל במת הכנסת את האשמות החמורות
שלהם או יסביר למה מעלימה הממשלה
אינפורמציה זו מידיעת הציבור?
טענותיו הבלתי מוכחות של מר הורוביץ
בענין זה שוות בעיני כדבריו של נציג
רק״ח הטוען בכנסת שמצריים ורוסיה רוצות
שלום. את שתי הטענות יש להוכיח
כדי שיתיחסו לדובריהם ברצינות. אני חוזר
ואומר שהשמעת האשמות כאלה מבלי להוכיח
אותן ומבלי שהשר המוסמך או ראשהממשלה
יאשרו אותן הם בגדר של הפצת
שמועות ונסיון לשטוף את מוחו של הצבור.
כשאני
מדבר על הוכחות כוונתי להוכחות
ולמסקנות שאליהן הגיע הפרקליט הצבאי
בענין ד,רצחו של סגן גולדודסר. איש אינו
מטיל ספק במסקנות המבוססות על בדיקות
רפואיות. כל שאר הדיבורים על עינויים הם
בגור שמועות שטרם הוכחו. אך גם בקשר

לגולדווסר ז״ל מטרידה אותי תעלומה !
נה. למה חלפו כל כך הרבה ימים עד
פורסמו תוצאות הבדיקות? האם או
הבדיקות חודש ימים? אם התוצאות נתבו
לאחר הבדיקה שנערכה ברגע שהגיעה א?
גופתו של הטייס למה חלפו כל כך הו
ימים עד שפורסמו המסקנות? האם
חילוקי דעות כל כך חמורים בין הרופו
עד שרק עכשיו הצליחו להגיע לידי החל
או שמא התעכב פרסום המסקנות בגלל
שובים מדיניים? איזה חישובים מדיניים י
לים להצדיק השעיית מסקנות חמורות !

אני בסך הכל רוצה להבין, להשתב
ולכן אני שואל את השאלות המטריז
האלה.
אמנם אני נמנה עם החוגים ״ד,תבוסניי
המוכנים לסגת מהשטחים תמורת של
אך מעולם לא טענתי שהמשטר ״המהפכ
במצרים איננו משטר טוטאליטרי ואימפרי
ליסטי. אני ושאר יפי־הנפש המתקומנ
נגד מעצרים אדמיניסטרטיביים נביא
דיעת הגורמים ״הפרוגרסיבים״ בעולם
האשמותיו החמורות של מר תמיר בו
שהוא יוכיח אותן או לפחות ברגע שר,נ
שלה תאשר אותן.
ואגב, לא רק לי ניתן לפרסם את ״השגו
על האמת״ בזכות הטייסים והחיילים שנג
בשבי. גם מר תמיר יכול לעשות ז!
עובדה.
ועוד משהו: אני יכול אפילו להבין נס
להזעיק את דעת־הקהל העולמית בענין ״1
נויי שבויים״ גם כאשר אין הוכחות מ
רות לכך אם הרעש והצעקות ישפיעו
המצרים לנהוג בשבויים שלנו בזהירות ו
להפר את התחיבויות אמנת ג׳נבה. ד,צ
כזאת היא לגיטימית בעיני ומטרתה מו
דקת מכל הבחינות. אבל אם זהו ר,״קי׳
וזה המצב אז למה לא להפקיד את בג
ההצגה בידי האנשים המוסמכים לכך? ה
מספיק שראש־הממשלה תופיע לפני וע
העורכים ותסביר להם עד כמד, זה חש
לתת פרסום נרחב לבעיית ״עינויי השו
יים״; מספיק ששר־הבטחון יופיע בטלוויז
ויספר את ״האמת״ לעם כדי שדעת הקו
בארץ ובעולם יזדעזעו ונדי שהמצרים י
הלו ויבטלו כל מזימה שפלה שיש לו
ביחס לשבויים שלנו. ולמה לא לרא׳
בטלווייזה את הטייסים אשכנזי, רום וע
חט שחזרו מהשבי? האם ימצא ״תבוסת
אחד בארץ שיעיז להטיל ספק בדבריה!
אינני מבין למד, משאירה הממשלה משיג
חשובה כל כך בידי חובבים כמר תמי
מי יתיחס לדבריו ברצינות?

מיברקים לאיציה ממבוש
במוצאי יום הכיפורים התכנסו במלון
״רמת אביב״ כל בחירי האומה ויקירי
הארץ כדי לחגוג את יובל החמישים של
נשיא ההמונים איצ׳ה י. ממבוש. שלושה
כרכים לא יספיקו כדי להסביר את פשר
התופעה החברתית ששמה ״איצ׳ה״ למי
שלא נפלה בידו הזכות להכיר מקרוב את
מר ממבוש הצעיר בגודל טבעי( .הוצאת
האנציקלופדיה העברית מתעכבת משום ש־תריסר
סוציולוגים, פסיכולוגים ואנשי מדע
עמלים מזמן על הערך ״ממבוש״) ולגבי מי
שמכיר אותו — כל השבחים שיאמרו עליו
יהיו לוקים בחסר. הרי לדוגמה מספר מברקים
מתוך מאות המברקים שהגיעו לנשף
היובל :
#תמשיך בדרכך המפוארת ופעולותיך
המבורכות. מי יתן וירבו כמוך בישראל.
— ארגון יצרני הוויסקי בסקוטלאנד•
. #בעניו בקשתך
ל״י: מאשרים קבלת
ריקים. האם אלה נל
הציע? — מנהל בנק

להלוואה של 20.000
630 בקבוקי וויסקי
ד,בטחונות שתוכל ללאומי.

#איצ׳ה.
הרגת אותי עם ההומור שלך

— גמאל עבד־אל־נאצר.
>• רשיון הטייס שקיבלת׳ לאחר שעמד
במבחן, מפריך את סיסמתנו ״הטוב״ם
טייס״ — מפקד חיל האויר.
• לבי יוצא אליך אך אל תמהר -
אבא חושי.
י • הודע לנו את שעות טיסותיך 0
שנוכל לפנות עבורך את השמים — ד,מ
עצה למניעת תאונות.
#ברכות מקרב לב ליובלך החמישי!
עם צאתך ממעגל העבודה יגבר הביקו
לסחורתנו — ״ארוס״ יבואני תכשירי
ואמצעי עזר מיניים.
* לוועד הציבורי המארגן את חגיגו
יובל ה־ 50 של יצחק ממבוש. מיסמכי
המצויים בארכיוננו מוכיחים שמר ממבת
המתחזה כבן ,50 הינו בן 35 בסך הכי
האחראים לחגיגות ייתבעו לדין על הפצ
שמועות שוא ועידוד מעשי מרמה -
משרד הפנים, הארכיון המרכזי.

במדינה
העם
ה מנהיג
הצבאי

עצם פירסום הידיעה בימי הפסקת־האש
יש לה משמעות נוספת, היא מוכיחה שחיים
בר־לב לא סיים את תפקידו. ויורשו
מיועד לפקד על צה״ל בימים של הפסקת־אש.
המלחמה, למרות שהיא נמצאת בשל־

הידיעה המסעירה ביותר ששידורי־ישראל
היו מסוגלים לבשר השבוע למאזינים בראש
מהדורת החדשות שלהם, היתר. החלסת ממש־לת־ישראל
פה־אחד, להאריך את תקופת
כהונתו של הרמטכ״ל, רב-אלוף חיים בר־לב,
בשנה נוספת.
שידורה של הידיעה בראש מהדורת החדשות
עורר תגובות והשערות מוזרות.
נוצר הרושם המוטעה כאילו עמד הרמסכ״ל
בפני פרישה וכי רק החלטת הממשלה היא
שמנעה זאת.
לא היה כל יסוד לרושם מוטעה כזה.
תקיפת כהונתם של הרמסכ״לים אינה אחידה.
היא נגזרת בעיקר מהמשימות הניצבות
בגני צה״ל. היו רמטכ״לים שכיהנו בתפקידם
שלוש שנים ואף פחות מזה. משה דיין
עמד בראש המטכ״ל חמש שנים, יצחק רבץ
הייה רמטב״ל ארבע שנים.
שלוש השנים בהן כיהן חיים בר־לב כ־רמטכ״ל
היו ללא ספק השנים הקשות ביותר
שניצבו אי־פעם בפני מפקד צה״ל. בניגוד
לשאר הרמטנ״לים שפקדו על צה״ל
בתק־פות רגיעה בהן היו מלחמות קצרות,
ניהל חיים בר־לב שלוש שנים של מלחמה
בלתי פוסקת. יחד עם זאת, בשל אישיותו
המיוחדת הוא לא הצטייר בעיני העם כ־ו־מטכ״ל
המלחמה, אלא להיפך. ההתאפקות,
השקט הנפשי, הרוגע ושיקול הדעת ש־איפיינו
את כל צעדיו ומעשיו, הן בהופעו־תיו
האישיות והן בפעולותיו כרמטכ״ל, יציר
כלפיו אמון כללי בקרב העם.
הרמוניה מוחלטת. ההחלטה להאריך
את המשך כהונתו של חיים בר־לב לא הי־תה
מפתיעה. היא סוכמה זה מכבר. ההסכמה
ההדדית לגבי המשך הכהונה, מצד
הממשלה מחד ומצד הרמטכ״ל עצמו, מצביעה
על הרמוניה מוחלטת בחשיבה האיסטר־טגית
בין הצבא והממשלה.

שלושה שבועות נותרו עדייו

׳* עד 90 ימי הפסקת־האש.
בניגוד לכל התחזיות המוקדמות נשמרת
הפסקת־האש כצ-רה קפדנית. מאז תום מלחמת
ששודהימים היא מהווה את התקופה
הרגועה ביותר לאורך גבולות ישראל. אין
יריות, אין הפגזות, אין כמעט אבידות.
אפילו פעילות החבלנים, שאמורה היתר,
להיות חריג בהסכם הפסקת־האש, השתלבה
לתוכה. מאז ה־ 25 באוגוסט לא אירעה
שום תקרית גם בגבול ירדן. הפעילות החבלנית
באיזור לבנון ירדה עד למינימום
חסר משמעות.
השבוע, שעה שמאחורי הקלעים נעשו
מאמצים אמריקאיים־סובייטיים לשכנע את
ישראל ומדינות ערב להסכים להארכת הפי
סקת־האש, לפחות ל־ 90 יום נוספים, הוצב
לראשונה סימן שאלה מעל הפסקת־האש.
היה זה שר־החוץ המצרי, מחמוד ריאד,
שהשמיע איום גלוי וברור לפיו לא יסכימו
המצרים להמשך הפסקת־האש אם לא תחזור
ישראל לשיחות יארינג ואם לא יראה
סיכוי להמשך ־,גשמת תוכנית השלום של
ויליאם רוג׳רם.
דבריו של ריאד הדליקו אור אדום בעיני
ישראלים רבים שהתפרקו על השלווה שניתנה
להם אחרי תקופת מתח של שלוש שנים
רצופות. האמנם •חדשו המצרים את המלחמה?
האם יחזרו ימי המתח והחרדה?

הצהרות הבובות
בחינה מהותית אין ליחס לדבריו

(* 1של מחמוד ריאד משמעות מיוחדת.
ברור לחלוטין שלאחר מות נאצר תוהים
יורשיו בשילטון עדיין בחלל, נתונים ללחצים
כבדים מצד גורמים פנימיים וחיצוניים.
בדומה להצהרות שרי ממשלת־ישראל,
שאינן תמיד זהות זו עם זו, כך גם יש
סתירות בין דברי השרים המצרים.
יום אחד בלבד אחרי הצהרת ריאד, השמיע
שר מצרי אחר, שר־ההסברה חסנין
הייכל, הצהרה בעלת משמעות הפוכה :״מצריים
תסכים להארכה נוספת של הפסקת־האש
ב־ 90 יום נוספים. אבל זאת תהיה
,עוד הפסקה אחת ודי׳ .אחריה לא תהיה
מצריים מוכנה להארכה נוספת.״
ניתן לראות את הצהרת ריאד כמס שפתיים
לקבוצות לחץ במצריים, בעיקר מחוגי
הצבא, הדורשות חידוש הפעילות הצבאית.

ביה האחרונים כהגדרת שריר,ביטחון, טרם האמריקאי ,״ואנו לא נסכים לפתיחת הנגמרה.
חיים בר־לב הוא האיש המתאים תעלה בתנאים אלה.״
זה קשור כוויאט־נאם. ירושלים
במקום המתאים כדי לפקד על המשכה ביכולה
אמנם לשאול את עצמה באיזו מידה
רוח ובאופי שאיפיינו אותו עד כה.
יש כאן השפעה ישראלית על הבית הלבן.
אלא שהתשובה המפוכחת חייבת להיות: לא
ענייניה של ישראל מדריכים את הנשיא
ניכסון, כי אם יחסי־הכוחות בין ודשינגטון נדנדה ומוסקבה. ההצהרות והמדיניות המרחבית
של האמריקאים היא רק פועל־יוצא של בשניים הנדנדה הגדולה יותר בין שתי מעצמות־יחסי
ישראל—ארצות־הברית הם נדנדה ההעל.
ואמנם,
כאשר הודיע בשבוע שעבר המיטלטלת
בלי הרף — ותמיד בחוזקה. בנשיא
ניכסון, כצורה חדצדדית ודראמאטית,
וושינגטון מורגשות תנודות הנדנדה כשינוי
על נכונותו להנהיג הפסקת־אש כללית ב־מישני,
בזירה אחת מחצי־תריסר זירות עולמיות.
בישראל לובשת כל תנודה מימדים • ויאט־נאם, ניראה היה כי התקרב שלב
מעשי בחיסול המלחמה שם. אך התגובה
של רעש־אדמה.
הקומוניסטית היתד, מסוייגת. מוסקבה עצהמוקד
הוא תמיד יחסה של ממשלת אר־מה
שתקה; את הטון קבעו הצפון־ויאט־צות־הברית
לסיכסוך הישראלי—ערבי. כאנאמים.
הם דחו את ההצעה האמריקאית,
שר סבורה יוש״נגטון כי ישראל חייבת
הגדירו אותה רתכסים ריק־מתוכן, הצהירו
לוותר לערבים — צולל מצב־הרוח בירושכי
רק סיפוק דרישתם העיקשת — שפירולים
אל מתחת לנקודת־האפם. כפי שקרה
כאשר נאלצה גולדה מאיר להיענות בחיוב שה חיסול המישטר הקיים בדרום־ויאט־נאם
— תביא ייהפסקת המלחמה.
ליוזמת רוג׳רם.
כעבור יומיים הודיעה וושינגטון על הפבשלושת
השבועות האחרונים נמצאת הסקת
השתתפותה בשיחות סגני ארבעת הנדנדה
שוב בעליה, ועימה מצב־הרוח בגדולים
על המזרח התיכון. רמז ברור מירושלים:
ארצות־הברית אימצה את הגישה
מוסקבה, שאם אין היא יכולה להבטיח את
הישראלית בדבר הזזת הטילים, הקפיאה
רצונו הטוב של לקוחה במזרח הרחוק, לא
את לחצה על ישראל בדבר ויתורים לער תעשה אמריקה דבר כדי ללחוץ על לקוחה
בים.
במזרח התיכון.
יעקבי גד ביקר
שכאשר

כדי עד הסינים כשער. הרעת־היחסים הפתבאמצע
החודש שעבר בוושינגטון ונפגש עם אומית הקפיאה כל התקדמות בשתי החזיהנרי
קיסינג׳ר, נידמה היה כי יועצו המיוחד
תות כאחת. אולם היה ברור כי זהו קיפאון
של הנשיא -ניכסון הוא נץ הרבה יותר זמני. שכן שתי המעצמות יודעות, כי אינן
קיצוני ממשה דיין, במה שנוגע למצב ב יכולות להרשות לעצמן החרפה מרחיקת־חזית
המצרית.
לכת, עם סכנת עימות ישיר ביניהן.
התוכנית את קיסינג׳ר בפני העלה
יעקבי
גם הגורם הגדול ששמו סין המשיך לשל
פתיחת תעלת סואץ, תוך הסגת כוחות
העיק על שתיהן. הנשק וההשפעה המדינית
צה״ל, עוד בטרם השגת הסכם שלום כולל של פקין מתדפקים על שערי האנוי והעועם
מצריים.
קיסינג׳ר/,..את היא עמדתך האישית?״ לם הערבי כאחד.
שאל
אם לא יגיעו שתי המעצמות במהרה לוכי
דיין, של דעתו
זוהי כי הסביר יעקבי הסדר
בשני האזורים האלה, יצטרכו להתשר
הביטחון מוכן להשלים עם הצבת ה חשב כמעצמה השלישית — דבר המסוכן
טילים באזור התעלה .״זאת שטות,״ השיב לשתיהן גם יחד. על כן אפשר לנבא, כבר
עתה, לתנודה הבאה בנזנדה-בשניים: לכיוון
הפעלת לחץ על ישראל באיזור זה ועל
צפון־ויאט־נאם בחזית הרחוקה יותר.

יחסי־חוץ

היוזדש!
המצרים
את המלחמה
ההנהגה החדשה במצריים מעוניינת ליצור
לעצמה תדמית נוקשה ותוקפנית כדי להוכיח
את חוזק מעמדה בשילטון. על רקע
זה ניתן להסביר גם את המיתקפה המדי־נית
התוקפנית בה עומדים המצרים לפתוח
לקראת חידוש עצרת האו״ם.
קשה להניח שרוזקא בשעה שהם מתכוונים
לקטוף פירות פוליטיים בינלאומיים
כתוצאה מפרישתה של ישראל משיחות השלום,
יהיו אלה המצרים שיעשו צעדים
אשר יציגו אותם בעיני דעת הקהל הבינלאומית
כתוקפניים ומחדשי המלחמה. נעלה
גם מכל ספק שברית־המוייצות אינה מעוג־יינת
בשעה זו כחידוש. הקרבות. היא מפעילה
את כל האמצעים שבידה בדי להרגיע
את המצרים ולצנן את התלהבותם למלחמה
חדשה.

הסכנה: שיזהדב עצמי
ף על פי כן, עדיין ניצב סימן שאלה

גדול לגבי חידוש הפסקת־האש. הסכנה

טמונה במנטאליות המצרית שבעבר כבר
הכניסה את מנהיגי מצריים לצרות לא מעטות.
זוהי הסכנה של התלהבות מדברי
עצמם. כשם שקריאות הקרב בטרם קרב
של הלוחם הפרימיטיבי מסעירות את חושיו
ומדרבנות אותו לרוץ ללא פחד לקראת
ההתמודדות, כך גם נאומים והצהרות האיום
של מנהיגי מצריים עלולים לגרום להם לשיכרון
עצמי שידחפם לקראת מהלכים שאין
מהם נסיגה.
הסכנה היא ככך שהפסקת־האש תימשך
ללא הסכם נוסף. המצרים עלולים שלא
לתת הסכמה רשמית יו,משך הפסקת־האש
אך להמשיכה באופן מעשי לאורך הקווים
במצב כזה די יהיה בניצוץ קטן כדי לגרום
להתלקחות כללית, פתאומית ובלתי צפויה.
סירובה של ישראל לחזור לשיחות יא-
רינג עלול לדחוף את המצרים לעמדה
כזאת. כתוצאה מכך ייתכן שהסיבוב הבא
של המלחמה, ששוב לא יהיה דומה למה
שאירע בשלוש השנים האחרונות, יפרוץ
בפתאומיות, ללא הכנות מוקדמות ומבלי
שאיש יחזה זאת מראש.

תודת האומה חג בין הסירים
מי אינו מכיר את המדבקות על המכוניות
המכריזות ״כל הכבוד לצה״ל!״? והכרזות
על סטייקיות תל־אביב המודיעות :״הנחה
לחיילים במדים!״?
לסוג זה של חיבה עממית ללוחמים שוב,
אין שמים לב. היא נראית כדבר הטיבעי
ביותר בארץ לוחמת.
עד שבא השבוע מאורע קטן שזיעזע את
השאננות הזאת. לכמה מערכות־עיתונים
הגיע מיכתב חתום בידי קבוצת חיילי מילואים.
״שירתנו
בתקופת החגים בקיבוץ מישגב־עם,״
כתבה הקבוצה .״ערב ראש־השנה
נערכה ארוחה חגיגית, והוזמנו אליה אורחים
ומתנדבים.״
החיילים, שנשארו רחוקים מבתיהם, היו
סבורים שגם הם ישבו בין 300 המסובים
בחדר־האוכל. כי שם ממילא נהגו לסעוד
בדרך כלל. אלא שמזכירות הקיבוץ הודיעה
להם, כי אין מקום בשבילם.
את סעודת החג אכלו בין הסירים במים־
בח, במישמרות. כי גם במיטבח לא היה
מקום להושיב את כולם ליד שולחן אחד.
המולח הזה 1778

רצו שירמה את הפועלים—
— הוא רימה את מפא״י !
ף* ו או נז כו ר מה היתד, ההסתדרות לפי
ני יצחק בן־אהרן. עמד בראשה אום
חביב ונעים בשם אהרן בקר. יחסיו עם
עמיתיו היו תקינים. ישיבות הוועדה המר־בזת
התנהלו על מי מנוחות, ושום דבר לא
הפריע לחלוקת התה בבניין הגדול שברחוב
ארלוזורוב בתל־אביב. ועם הממשלה —
אידיליה. קצת ויכוחים פד, ושם, קצת חי־לוקי־דיעות
טכניים. אבל מה שהממשלה
רצתה — ההסתדרות עשתה.
היתד, רק צרה אחת: להסתדרות יש עו*.

שדום כהן ן
תפקיד, מלבד שמירת השקט בבניין הוועד
הפועל. היא צריכה גם יי־יצג את העובדים
כלפי נותני־העבודה; היא צריכה ללחום
את מלחמתם כשיש צורך. מה הפלא שבאותן
שנים בהן שרר השקט בבית הוועד
הפועל — היה זה שקט בפנים הבית.
מחוצה לו — הפגנות, שביתות המוניות,
לעתים קרובות מצור על שערי הבית.
ומה עכשיו? מהומה וצריחות בבית הוועד
הפועל. קללות, אינטריגות, האשמות, עריפת
ראשים ושאיפות־נקם. כל זה מפני שבמקום
המזכ״ל הקודם נכנס בן־אהרון.

ני חייג לגלוש מעט לפסים אישיים.
>| מה יחסי אל האיש? אינני יכול לשכוח
לו, כי המעשה הראשון שעשה כאשר נב
חרה
המועצה החדשה של ההסתדרות היה
אנטי־דמוקראטי: הוא ניסה למנוע מסיעתנו
הקטנה ייצוג בוועד הפועל. הייתי צריך
לפנות לבית־המשפט של המדינה, ותוך כדי
כך לערוך שערורייה בישיבה הפומבית של
המועצה, כדי להכריח אותו לכבד את זכות־הייצוג
הדמוקראטית שלנו.
כך שמטבע הדברים הייתי צריך להיות
מתנגד מושבע לאיש. מה עוד שפעם אחר
פעם מצאתי את עצמי רוגז על מעשה זה
או אחר, על הכרזה זו או אחרת. אך עתה,

יצח 0בן־אהחן בממלכתו: גואס בפני חנו׳ ה1ועד־1ובוער

כאשר ברור כי האיש נלחם על חייו הפוליטיים,
וכי הזאבים מכביב התלכדו כדי
לטרוף אותו — איני רואה אפשרות אחרת
אלא לומר לו: אני לצידך, בן־אהרן.
מן הסיבה האחת הזאת: האיש כן. אומרים
עליו שהוא משוגע — אם כן, הוא
משוגע לדבר אחד: לקיים את אשר הבטיח
כאשר נבחר לתפקידו. והרי הוא נבחר
כדי לחזק את תדמיתה של ההסתדרות;
כדי להחזיר לוועד הפועל את אמון העובדים;
כדי להפוך אותו לנציגם המיקצועי.

היום ברור, כי קברניטי המשק המפא״יי
לא רצו שבן־אהרן יקח את העסק יותר
מדי ברצינות. רק ככה, כוי שירמה את
הפועלים ויטע יהם אמון־שווא. בסוף מסתבר
שהוא לימה את קברניטי־המשק ה־מפא״יי,
והוא מתכונן בו צינות לכל אותם
תפקידים שהוטלו עליו ולכל הסיסמות הסוציאליסטיות
שהתחייב בהן.

* ש האוצרים, שבמצבה הנוכחי של
י המדינה צריך שר הא: צר להיות הפוסק
העליון של מה מותר ומה לא־ניתן במשק
הלאומי. אבל אפילו אס נכון הדבר —
ואני כופר בו לחלוטין — לא ייתכן כי

ההכרעה תהיח אוטומטית. כי ברגע שפינחס
ספיר מגיע למסקנה שדרושים עוד 800
מיליון ל״י — י־טלו ד,מיסיס בלחיצת כפתור,
מבלי שתהיה לאיש סמכות עירעור.
ושלא ינופפו בדגל הצרכים הביטחוניים,
ושגולדה מאיר לא תאמר :״אנחנו לא
מביאים דולארים מחוץ־לארץ כדי לחלק אותם
לעובדים!״ כי העובדים הם רוב היושבים
בארץ. רווחתם היא הזחת המדינה!
מצוקתם תדלול את כוחה וביטחונה.
התיזה של הן־אהרן היא: ההסתדרות תפעל
מול האוצר — לא יחד איתו. תייר,
זו הובילה אותו, בשבועיים האחרונים, למלחמתו
הקשה ביותר ;יד כה. כי אם קודם
לכן התנגש עם דגי־רקק. ,הפעם היה העימות
בינו לבין פינחס ספיר. בן־אהרן הקים
רעש נגד תעשיינים וסוחרים שרכבו על גל
ד,התייקרויות :־,אחרונות נדי להתעשר, דרש
מתן פיצוי מיידי לכל מקבלי־השכר. אבל
מכיוון שפינחס ספיר הוא פינחס ספיר, מצא
בן־אהרן את עצמו עומד גם בפני מיבצר
איתן — וגם בפני חתירה פנימית המאיימת
למוטט את מעמדו שלו.
אנשי ספיר התלכדו נגד בן־אהרן —
בתוך ההסתדרות עצמה. התייצב נגדו גם
ממלא־המקום שלו, ירוחם משל, המועמד
האוטומטי לרשת את תפקידו אם הוא יודח
או יתפטר. סיעות אחרות, שלא רוו נחת
ממנו, ושנציגיהן נעלבו כאשר אמר להם
כמה אמיתות מעליבות, דרשו אף הן את
ראשו. אחד ממקורביו הגדיר את הוועד
הפועל בימים אלה כ״בית הרישעות והלא־איכפתיות
שהתנער למלהמת־חורמה באיש
המאיים על המשך שלחית!.״
האם יעבור בן־אהרן את המיבחן? אינני
יודע. ייתכן שמלחמתו עד כה תעורר גל
כלשהו של תמיכה ועידוד מוועדי־הפועלים.
ייתכן כי צמרת המערך בכל זאת תישעה
לאזהרתו, שאם הוא יחוסל תיפגע ההסתדרות
כולה, ייפגע המערך — ותיפתח
הדרך להשתלטות הימין בבחירות הבאות.
אני מאחל לו שיחז־ק מעמד. אבל אני
גם רוצה לייעץ לו שלא ינהל את מלחמתו
על יותר מדי חזיתות בבת אחת. שימשיך
להיות משוגע רפי שהוא היום, אבל שיכניס
קצת שיטה בשיגעון הזה.
ושיזכור :״לא־נורמלי״ בשפת הדור הצעיר
היא מחמאה.

פלאח שהוא גם סנוב
@ הציע לתלות את המלר
רצח מדינאי פרו־בריטי
יזה מין גבר הוא נשיאה השלישי
של מצריים?
אם להאמין לאסטרולוג מצרי, שפירסם
את ההורוסקופ של אנוואר אל־סאדאת באל־מוצאוזר
ביולי , 1953 בדיוק שנה אחרי שהקצינים
החופשיים תפסו את השלטון, הרי
הוא ״קשוח, אינו נשבר במהרה, איש־אירגון
עקשן, אינו מוותר על מטרתו, יודע לצאת
מצרות בצורה דיפלומטית אך לפעמים גם
בצורה ברוטאלית. יש לו חברים רבים, אך
גם אויבים לא חסרים לו. הוא נאמן למנהיגן,
בר־מזל וצפוי לו תפקיד חשוב
מאוד.״
אלה שהכירוהו היכרות אישית העידו
עליו שהוא קל־דעת, מחליט על נושאים
גורליים ללא מחשבה מספקת. סופר בריטי,
שחיבר ספר על המהפכה הנאצרית, הגדיר
אותו כ״מבריק והמזהיר שבין הקצינים החופשיים.״
אבל אחד מחבריו־למהפכה אמר
עליו באוזני עיתונאי מערבי ידוע, בשיחה
שלא נועדה לפירסום :״אנוואר אל־סאדאת
הוא אחד מאלה שאינם יודעים להחליט!״
מה שברור הוא, שאנוואר אל־סאדאת ממהר
להחליט — וגם ממהר לשנות את דעתו.
כמו, למשל, באותה ישיבה של הקצינים
החופשיים למחרת תפיסת השלטון
בקאהיר. פארוק, שבילה אותה שעה את
חופשת־הקיץ שלו בארמון ראם אל־תין באלכסנדריה,
לא היה מודאג במיוחד ממה שקרה
בבירתו. ואילו הקצינים דנו בשאלה
הנכבדה: מה לעשות עם המלך? אל־סאדאת
הציע להוציאו להורג, וניראה היה שיתר
חבריו עומדים לקבל אר. דעתו.
גמאל עבד־אל־נאצר, שיצא לפני כן לכמה
דקות מן הישיבה, חזר אליה כשהווי־כוח
היה בעיצומו. הוא פסק :״לא יהיה
דם! המהפכה תישאר לבנה!״
בזה תם הוויכוח. הראשון שקיבל את
דעתו של עבד־אל־נאצר היה סאדאת, שמיהר
להסיר את הצעתו מסדר־היום. ארמונו
של פארוק נכבש כמעט ללא קרב, וה
אלגנטיות
מעדבי ת* ה שקפ ה סובייטית* קנאות מו ס ל מי ת

מלך הוגלה לאיטליה על סיפון אניית־השע־שועים
שלו מזזרוסה.

הבן נולד
בשעת ההפצצה

לפי חוץ מטפח אל־סאדאת הופעה
^ קרירה, שקולה. אבל באופיו — הוא
נוטה להתרגש. במיוחד מתפרצת הרגשנות
בכתיבתו. יש לו עט מחוננת, וגם דיבורו
רהוט כשל קריין מיקצועי. שתי פנים אלה
— קרירותו ורגשנותו — באו לידי ביטוי
בעת לידת בנו.
היה זה בן ראשון אחרי חמש בנות (אחת
מהן נפטרה בגיל רך) ,ולפי כל כללי המסורת
היה האב המאושר צריך לחגוג את
המאורע. אלא שאז היתד, קאהיר נתונה
להפצצות חיל־האודיר הבריטי, כי הימים היו
ימי מיבצע קדש, בנובמבר .1967 הוא ישב
במטה הפיקוד העליון, כאשר טילפנו אליו
כי אשתו נלקחה לבית־החולים וכי היא עומדת
ללדת. הוא לא נסע אליה.
מאוחר יותר כתב ״מכתב אל בני״ ,ובו
תיאר את רחשי־ליבו באותו לילה:
האמן לי, בני, ברגע הניחי את שפופרת
הטלפון שכחתי את כל הקשור בן והמשכתי
בדיונים עם חברי. כאשר העירוני משנתי
למחרת בחמש בבוקר כדי להודיע לי על
לידתן, ועל כך שאתה בן זכר, לא שינה
הדבר מאומה.
בתנאים אחרים יכלה לידתן להיות מאורע
חשוב. הרי יודע אתה, בני, כי אנו הפלאחים
רואים בלידת בן זכר ניצחון רק
משום שהוא לא ילדה...

חלומות ליד המדורה

ך* וא אוהב לחזור על ההגדרה ״אנחנו
( | הפלאחים״ .אכן, הוא בן־איכרים ונולד
בדצמבר 1918 בכפר טלא, בלב ליבה של
מצריים התיכונה. אבל אביו כבר לא היה
פלאח, כי אם פקיד ממשלתי זוטר, כמו אביו
של עבד־אל־נאצר. את עבד־אל־נאצר פגש

איש ושחו סאדאת

אנוואר אל־מאדאת, כפי שצולם
בסכה, בלבוש המסורתי של
כאשר עלה לשם לרגל בשנת .1954

בחברת שייך אל־באקורי, שר הסעד של מצריים. השניים לובשים את הגלאבייה
הלבנה המסורתית של הפלאח המצרי, צולמו אחרי טכס דתי באחד החגים המוס־
1 1 לסיים הידידות ביניהם התהדקה רק בשלוש השנים האחרונות, אחרי שעבד־אל־חאכים עאמר התאבד.

א צו

ןןןען ^ ן אנוואראל־סאדאת או־כל
אבטיח ע; שפת
הנילוס, כאחד מפשוטי העם.

אנוואר אל־סאדאת במימי הבריכה המהודרת של מועדון
הספורט הלאומי בגזירה שבקאהיר. לידו: מדריך השחייה
תחרות. ספורט השחייה נפוץ מאוד במצריים, אולם רק בני

משוגע לסמוט
של המועדון, העורך

אל־סאדאת בבית־הספר לקצינים. השניים
קיבלו את הכוכב הראשון של סגן־מישנה
באותו מיסדר, ונשלחו לשרת באותה יחידה
במנקבאד שבמצריים עילית. אבל הם
לא היו ידידים. רק בקסי־קטין המידברי המרוחק,
ליד המדורות, נרקמה בין השניים
הידידות שנועדה להפוך את סאדאת לנשיא
מצריים.
אבל לא רק הידידות האישית נרקמה שם.
נרקמה ההחלטה להקים חבורה סודית של
קצינים, שתגרש את האנגלים ממצריים ותשנה
את פני הארץ. גמאל עבד־אל־נאצר
דיבר וטתה חלומות; אנוואר אל־סאדאת
הציע תוכניות, דרש פעולה. כאשר חזרו

המעמדות העשירים ותר יכולים להירשם במועדונים היקרים המצויים בבירה ובערים כמו
אלכסנדריה והלואן. למצרים יצאו מוניטין כשחיינים טובים, בעיקר למרחקים ארוכים.
בשל עיסוקיו אלה, נטו מצרים רבים לראות בסאדאת סנוב המחקה את מינהגי הזרים.

לקאהיר, מיהר סאדאת להסתבך עם קבוצת
קצינים מחסידיו של הגנראל עזיז־אל־מצרי,
רמטכ״ל צבא מצריים שהודח ונעצר כאשר
הבריח את תוכניות הצבא הבריטי לידי
הגרמנים.
סאדאת עצמו הסתבך ברשת־ריגול נאצית
בקאהיר, נעצר על־ידי הריגול־הנגדי הבריטי
וסולק מהצבא המצרי. כאשר שוחרר מ־כילאו
עבד כנהג־מונית, כתב מאמרים אנטי־בריטיים,
הסתובב בחוגי האחים המוסלמיים,
וכפי שהוא עצמו רמז באחת מחוברות־זכרונותיו
השתתף ברציחת מדינאי מצרי
פרו־בריטי. כל הזמן ניסה לגרוף גם את
עבד־אל־נאצר; אך הקצין השתקן מיאן להיחפז.

סמל
המעמד:

אשה אירופית

תמונה מראשית המהפכה,
| ןןןךן|
כאשר אנהאר אל־סאדאת ל|||1ן

עדיין מדיסגן־אלוף, בשדתו בחיל־הקשר.

כל עם כל התגנדרותו בתואר ״פל-
\ 1אח״ ,אנוואר אל־סאדאת הוא קוסמופוליט,
איש העולם הגדול.
שלא כמו עבד־אל־נאצר, שהמשיך לראות
את עצמו איש העם הפשוט גם אחרי שזכה
להיות קצין, שאף אנודאר אל־סאדאת
להיראות כבן המעמד הגבוה של מצריים.
הוא נרשם למועדון־ספורט אכסקלוסיבי, פיתח
חיבה לשחייה, לרכיבה ולהתעמלות. ומעל
לכל: נשא לאשר, נוכריה לבנה.
יש המפרשים את נישואיו לאשה גרמניה
כביטוי מובהק לאהבתו את הנאצים. זוהי
שטות. הוא עשה מה שמצרים עשירים
רבים עשו, ומאותה סיבה יכלה אשתו להיות
צרפתיה או יוזניה.
אחרי המהפיבה, כאשר היה ממונה על
ביטאון המישטר החדש, אל־גומהוריה, היה
מוחק בקביעות כל רמז של ביקורת שהיו
כתבי העיתון מותחים על אותם מצרים
הנושאים נשים נוכריות. הוא היה בטוח
שהביקורת מופנית כלפיו.
במישור הרעיוני, קשה לומר כי יש לו
אידיאולוגיה מוגדרת וברורה. בראשית דרכו
אהד את מיסר־אל־פתאתי תנועת מצריים הצעירה
הפאשיסטית, שחבריה חיקו בחולצותיהם
הירוקות את החולצות השחורות של
מוסוליני. המעבר למחיצתם של האחים המוסלמיים
היה טבעי. הוא התרחק מאלה
ומאלה, מכיוזן שידידו־מנהיגו עבד־אל־נאצר
בחל בשניהם. כאשר עצר עבד־אל־נאצר את
מנהיגי האחים, והוציא שישה מהם להורג,
התייצב סאדאת לצידו. למען הדיוק: הוא
היה אב בית־הדין הצבאי שדן אותם למתת.
הוא הלך בדרך אותה היתתה נאצר, בראותו
בה דרך שמצווה המהפכה. הוא זז בהדרגה
שמאלה, אל הסוציאליזם והאוריי־נטצייה
על ברית־המועצות, בצילו של עבד־אל־נאצר.
היום
מוכנים הרוסים לראות בו ידיד, אם
כי קשה להגדירו כאיש של מוסקבה.

בעת מישחק טניס. העיתונים הירבו לצלמו עם ילדיו (ארבע בנות ובן
אחד) ,אך רק לעיתים רחוקות הראו אותו בחברת אשתו הגרמניה. בערב
בו פרצה המהפכה, לקח שלוש מבנותיו לקולנוע, וכמעט החמיץ את כל המיבצע.

עם בתו

במדינה דת גירושי תערובת
ייק אנטה ג ,)29( .נוצריה, ובעלה היהודי אריה
נישאו בנישואים אזרחיים בפולין. כשעמד
הזוג לעלות ארצה. לא הוזהרו על־ידי שום
גורם כי בישראל עלולים הם להיתקל בקשיים
עקב נישואי התערובת שלהם. השניים
ציפו להגיע סוף־סוף בארץ למנוחתם,
לאחר תלאות החיים שפקדו אותם במישטר
הקומוניסטי.
בארץ, השתבשו נישואיהם, ואנטי׳ ואריה
החליטו להתגרש. כנהוג, הגישה אנטה תביעת
גירושין לבית־הדין הרבני — הסמכות
השיפוטית למקרים אלה.
לאריה אסור להתגרש. תשובתם
של הרבנים היתד, מייאשת. בין הדין, נאמר
להם, אינו יכול לדון בתביעה, מאחר
שאנסה נוכריה. זאת ועוד: גם נישואיהם
למעשה, לא תופסים לפי ההלכה היהודית.

בואו לעשרה ימים משוגעים
ב״ םוףהעולם אילת

חוק שיסדיר התרי גירושין מנישואים מעורבים
על מנת למנוע סבל ממאות מישפחות.
החוק, שנקרא חוק שיפוט היתרי נישואין,
הוצע לכנסת על־ידי שר המישפטים, נתקבל
בקריאה ראשונה בשנת .1968 היחידים שהתנגדו
לו היו כמובן הרבנים, שחששו
מחקיקה שתעקוף את סמכויותיהם הבלעדיות
בתחום הנישואין והגירושין.
על מנת לא לגרום על רקע זה למשבר
— שבלאו הכי הסתמן כבר אז באופק —
הוציא שר המישפטים תיקון לחוק, הקובע
כי לאחר שנשיא בית הדין העליון שמע
את הצדדים והחליט שיש מקום לדון בתביעת
הגירושין, הוא חייב להעביר את
החלטתו לחוות־דעת בית־הדין הרבני הגדול
— וזה בלבד יהיה מוסמך לקבוע
איזו רשות שיפוטית תדון בתביעה.
מה שקרה מאז הינו שערורייה ציבורית
שאין כמוה: כל הבקשות עברו את השלב
הראשון בבית הדין העליון. הנשיא אישר
אותם, ומיהר להעביר את החומר לחוות־דעתו
של בית הדין הרבני הגדול בירושלים.
ושם, מזה שנתיים, נשארות כל ה־

הוא מבקר
! את קברו
עוד לפני עשרים שנה. אצל עושה המציבות
הנתנייתי ברוך וינקלר. נכנס אז, בוקר אחד,
יהודי כבן שישים, שדיבר אידיש במיבטא
אמריקאי. המבקר התעניין בסחורה, בחר לבסוף
מציבה שנשאה חן מלפניו .״הוא שילם
את המחיר בלי להתווכח,״ נזכר וינקלר
בסצינה מלפני עשרים שנה כאילו קראה היום
,״כעבור שבוע, ביום שקבענו, הביא לי
את הרשיון, .נו, נלך לקבל,׳ הוא אומר לי.
קמנו ונסענו, עם המציבה כמובן. כשהגענו
לבית־הקברות, הובילני האיש לחלקת־אדמה,
ואמר, :היה, כאן תק־ם את המציבה.׳
״אני מתבונן — אין במקום כל קבר.
,אבל אין כאן כל מת.׳ אני אומר ליהודי.
,נו, ודאי שאין כאן מת,׳ עונה לי הקליינט•
,אני נראה לך מת? הלא המציבה הזאת היא
בשבילי היא. וכי מה חשבת, שאני מקים
מציבות לזרים?׳״

ר פי נלםון
צמד העממים
ואמנים אורחים
בחג הסוכות -מ 14.10-עד 23.10

דק למסארים

סודות ה א הב ה
שיעניקו דך אושר
זהו האלבום שחיכית לו!
112 עמודי־כרומו בפורמט אלבומי — ובצבעים מלאים
הספר החייב להיות בהישג-ידם של כד זוג אוהבים

הצעה מיוחדת לחודש החגים
רק — 5ל׳׳י
בל קונה רשאי לקנות אלבום אחד בלבד!

שלח עוד היום את התלוש המצורף! בזה ותקבל לביתך, במעטפה
סגורה, את האלבום הצבעוני.
לכבוד גזית — הוצאה לאור
ת. ד ,29148 .תל־אביב
הנני מבקש לשלוח לי עותק אחד של האלבום הצבעוני ״סודות האהבה״.
הנני מאשר בזה כי גילי מעל 18 שנה. הנני מצרף בזה סך של המש לי׳י
בצ׳ק בנקאי/המחאת דואר/מזומן (מחק את המיותר).

כתובת..:

115

זילברמן ליד מצבתו
שמו */ל הגבר העומד בתמונה ליד המציבה,
הוא יצחק יהודה זילברמן, בדיוק
כמו השם שעל המצבה. אין בכך כל מקריות.
שכן המצבה היא שלו, והיא מוצבת
על קיברו. כל מה שחסר, הוא רק השלמת
תאריך הפטירה על גבי המציבה. וכמובן,
גם הטמנתו של האדון זילברמן בעצמו מתחתיה,
אחרי .120
זילברמן הקים את המציבה על ק־ברו

לכן, אם ברצונה של אנטה להתגרש, עליה
ראשית כל להתגייר — אחר־כך להתחתן —
ולבסוף להגיש תביעת גירושין.
סיפורם של אנטה ואריה הוא סיפורם
של מאות מישפחות מעוובות, מאות רבות
של נשים וילדים החיים בניפרד מבעליהן
ואבותיהם — ללא גירושין. ושום סמכות
מישפטית אינה מוסמכת לטפל בתביעותיהם.
זעקת עזרה לכ;״צ. מאות הגרושים
המוקפאים פנו מעקה לבית הדין הגבוה
לצדק. ואכן, אחרי שזה הוצף בפניות
כלי סוף, הוכר בצורך הדחוף לחוקק

וינקלר הצליח להתאושש, לפחות במידה
שעלה בידו להקים את המציבה. ומאז,
אחת לשנה, מגיע בעל המציבה, יצחק יהודה
זילברמן, ממקום מגוריו, אלבני, בירת
מדינת ניו־יורק, לנתניה, לבקר את קיברו.
הוא סוקר בסיפוק אח המציבה המכובדת,
שואב רוב־נחת למראיה, וחוזר למלונו,
ולשנת עמל ויצירה נוספת.
זילברמן מאמין שהקמת מציבה הינד.
סגולה לאריכות ימים. בהתחשב בכך שהוא
כיום בן — 84 נראה שהוא צודק.
ביחוד היוד, זילברמן נחת כאשר הוא
מוצא על מציבתו פרחים. ילדי בתי־הספר
בעיר נוהגים לצאת בהזדמנויות שונות לשים
פרחים על הקברים בבית־הקברות. ברור
שאין הם מתעכבים לבדוק מיהו הקבר, ומיהי
המציבה. כך, זוכה זילברמן גם לכך,
שיונחו פרחים על קיברו — בעודו בחיים.

בקשות תקועות. בית־הדין הגדול פשוט
הקפיא אותן•
וכך ממשיכים גברים נשים וילדים לסבול,
מבלי יכולת לבנות לעצמם חיי משפחה
חדשים, ותקינים. הם אומנם אזרחי מדינת
ישראל, והחיק קובע שמותר להם להתגרש
כמו לכל אזרח — כאילו היה צורך בכלל
בחוק שירשה זכות אלמנטרית זו — אבל
הרבנים עדיין לא מצאו בהלכה את הפסוק
המתאים. ואולי לא חיפשוהו אפילו.
ובין הרבנים והחוק, לא קשה לנחש מי
ינצח.
העולם הזה 1728

חמד, בלי קץ? ואם ישראל רוצה לפנות
את צבאה מהגדה המערבית — עם מי
תדבר? עם חוסיין?
״לא. עם מצריים. היא מייצגת אותנו.״
ניסיתי להסביר לו שקשה לדרוש מישראל
לסכם את הבעייה הפלסטינית עם מצריים,
כאשר ההנהגה הפלסטינית המוכרת
מסרבת ליטול חלק בדיונים, באשר התורה
הרשמית של אל־פתזז היא פירוק מדינת
ישראל.
אל־מצרי הרצין :״זאת באמת בעייה. אבל
ברגע שישראל תודיע על נכונותה לסגת
מהגדה — ישתנה המצב מיסודו. יתייצב
הגורם הפלסטיני שינהל את המשא־ומתן על
צורת הפינוי, על הסדרים שלאחר הפינוי.
ישתנו הדיעות בקרב המוני הפלסטינים, וגם
בקרב ההנהגה. או אולי תשתנה ההנהגה.״
״ומה
תפקידכם אתם, מנהיגי הגדה המערבית?״
שאלתי.
״במצב הנוכחי — כמעט אפסי. אבל
ברגע שישראל תסכים לנסיגה יהיה להנהגה
המדינית כאן תפקיד חשוב. לגשר, להשפיע,
לרכך.״

״אח החמוש
הז א ת
לא נשכח!״
אמר המנהיג משכם.
״אז מה?׳׳ שאלנו.

בשבילנו

מה שגולדה אומרת
ץ* ביוץ שאי־־אפשר לבקר בשכם מ-

1זוס״ן

תהלכת עכשיו סיסמה בחוגי ממ־שלת
ישראל: מינהל עצמאי לתושבי
הגדה. אומרים שיגאל אלון הוא הדוגל בה.
הוא שהעלה את הרעיון בפני חבריו השרים,
הוא הלוחץ על גולדה מאיר לקבל
אותה כמדיניות רשמית.
רעיון טוב, ללא ספק. רעיון שכמה שוח־רי־שלום
העלו אותו עוד לפני שנתיים
ושלוש שנים.
רעיון שהיו לו תומכים בין מנהיגי הגדה
לפני שנתיים ושלוש. אפילו לפני שנה.
אבל עכשיו? מי מבין מנהיגי הגדה מעוניין

השמועות אמרו: אנוואר נוסייבה, שר ההגנה
לשעבר של ירדן. שאלתי אותו, והוא
הזדעזע :״חס וחלילה! אין לי שום עסק
עם זה!״
שמועה אחרת אמרה: אנוואר אל־חטיב,
מי שהיה מושל מחוז ירושלים אצל חוסיין.
גם הוא הכחיש נמרצות :״לא ולא, ועוד
אלף פעם לא!״
אולי עזיז שחאדה, עורך־הדין האמיץ
מרמאללה, הדוגל בעיקביות בהקמת מדינה
פלסטינית עצמאית, שתחיה בשלום עם ישראל?
גם הוא התנער מן האשמה, כאילו
הוא מצדד עתה ב״מינהל עצמאי״ בגדה,
תחת כיבוש ישראלי.
התחקיתי הלאה אחר השמועות עד שהגעתי
לשכם, אך גם שם לא הצלחתי למצוא
מי שיאמר כי הוא דוגל בהקמת ה־מינהל
הזה .״אולי אתה מתכוון לדרישתו
הישנה של חמדי כנעאן לערוך בחירות לראשי
הערים בגדה?״ שאלו. לא, בהחלט
לא. התכוונתי לידיעה המפורשת בידיעות
אחרונות, שכבר קמה קבוצה של פלסטינים
המוכנים לראות ב״מינהל עצמאי״ ב־גך
ד, התגשמות היישות הפלסטינית ותחליף
מיידי למדינה פלסטינית עצמאית.
,״שמע ידידי,״ אמר לי לבסוף אחד המקורות
המהימנים ביותר שיש לי בשכם.
״אל תחפש דבר שאיננו. והעיקר, הסבר
לקוראים הישראליים שלך, שלא ילכו שולל
אחרי המחשבה כי תימצא קבוצה של קוויז־לינגים
כזאת.״

ראו את הגיהינום

ך* דבר לא ה פ תי ע או ת ל כי מהשפעם
( ) יכול היה לספק פלסטינים רבים בגדה המערבית
שוב אינו בא בחשבון כיום. ה
תמונה
זו, המראה שני פלסטינים כורהים מהריסות
ביתם בעמאן, היא אחת הראשונות שהגיעו לשכם.

סיבה? ״עכשיו אנחנו שותף קטן מאוד.
השותף הגדול, הקובע, יושב מעבר לנהר.״
השותף הגדול הינו, כמובן יאסר
ערפאת. פעם היה ספק אם עראפאת
או המלך חוסיין הוא האדון הנעדר של הגדה
הכבושה. היום לא נותר ספק. יעיד

טי בהילוכו, חייכני. בעבר היה יו״ר בית־הנבחרים
הירדני, ועד פרוץ התנגשויות־הדמים
האחרונות היה חבר הסינאט. כאשר
פרצו הקרבות — התפטר. כאשר פגשתיו
התכונן לצאת — יחד עם טוקאן ועם ראש
עירייה שכם, מעזוז אל־מצרי — לביקור-

1נעי, גלעדי
על כך איש המקצועות החופשיים, אשר
שאלתי אותו מה גישתו למלך חוסיין אחרי
הקרבות של החודש שעבר.
הוא הוציא ממגירתו תמונה של אשה
וצעיר הבורחים ממשהו נורא. לא רואים
מה מריץ אותם, אבל הבעת פניהם מעידה
עליהם כי ראו את הגיהינום מקרוב .״אתה
רואה את התמונה הזאת? קיבלתי אותה
ביום הראשון שנפתחו הגשרים. היו גם
תמונות נוראות יותר. של הרוגים. אבל
התמונה הזאת זיעזעה אותי יותר מכל
אלפי הסיפורים. איש מאיתנו כאן לא חשב
שחוסיין הוא כל־כך אכזרי, כל כך צמא־דם,
שיתן את הפקודה לערוך טבח. ושלא
יספרו שהצבא דחף אותו. הפקודה היא של
חוסיין. האחריות רובצת על חוסיין.
״אז בשבילנו — הוא מת. אולי יציל
את חייו, אולי יברח ללונדון. אבל בתור
מלך ירדן הוא כבר לא קיים בשבילנו.
בשבילנו יש עכשיו רק יאסר עראפאת!״

תנחומים בקאהיר. אבל במה שנוגע להע-
רכת־המצב שלו, היה זהה לחלוטין עם
טוקאן:
״היום — זה רק עראפאת.״
ואם עראפאת הוא עכשיו הקובע — האם
יכולה ישראל לנהל עמו משא־ומתן?
אל־מצרי הרים את גבותיו העבות :״לא!״
אם כן — קיפאון? המשך הכיבוש? מל־

^ ז בלי לשוחח עם חמדי כנעאן, הלכנו
לראות את ראש־העיר לשעבר המתמסר
עתה למיסחר משגשג בסבון ושמן־זית. גם
הוא היה בדיעה אחת עם נכבדיה האחרים
של עירו .״השליטה היא עכשיו בידי
עראפאת!״
האם ייתכן ליצור עמו קשר?

תשובתו אף היא פסקנית :״לא!״
אז עם מי תנהל ישראל משא־ומתן?
״הבעייה אינה ניהול משא־ומתן. הבעייה
היא נכונות להחזיר את השטחים שנכבשו
ביוני .67 ושלא תהיה אשלייה — כל השטחים!
ברגע שישראל תצהיר על כך, היא
תוציא את הרוח ממיפרשיהם של אירגוני
הפידאיון. במקום סיסמות־המלחמה הנוכחיות,
יתחילו לדבר על מטרות־שלום.״
עם עראפאת?
״למה לא? בתנאי שייעלם הפחד הערבי
מפני התפשטות ישראלית, מפני הצפת ארצם
במיליונים יהודים
כנעאן השתתק לרגע .״מה הערך לדבר
על הסדר־שלום? הרי ראש־הממשלה שלכם
מדברת על סיפוחים. על רמת־הגולן, על
שארם אל־שייך, על ירושלים, על הגדה.
מה ההבדל בינה לבין בגין? — בחייך —
תגיד לי!״
לא יכולתי להגיד לו.

?דבר עם עראפאוג?
יי* ברי אינטלקטואל, הנוטה ממילא
ן לתפיסה מהפכנית? ייתכן. אבל גם
בורגנים מיושבים, נכבדים מסורתיים שמילאו
תפקידים בכירים בממשלתו של חוסיין,
חושבים עתה כמו אותו אקדמאי שמאלני.
ניקח למשל את ד״ר קאדרי טוקאן. רווק
כסוף־שיער וממושקף, המנהל במרץ את
מיכללת אל־נג׳אח בשכם. פעם היה׳ שר החוץ
של ירדן .״הנהגת העם הפלסטיני איננה
מוטלת בשום ספק,״ פסק .״זהו האירגון ל-
שיחרור פלסטין.״
כלומר: עראפאת.
חיכמת אל־מצרי הוא הניגוד הפיזי הגמור
לקאדרי טוקאן. הוא גבוה מאד, אי
בדרך
לסאהיר

שר החוץ הירדני לשעבר, ד״ר קאדרי טוקאן, בשיחה עם
ח״ב שלום בהן, יום לפני צאתו לקאהיר .״אנשים הולכים,״
אמר על מותו של נטאל עבד־אל־נאצר ,״אבל תנועה לאומית אינה נעורת. מטרותירו
אינן משתנות לעולם. בסופו־ של דבר תצטרך ישראל לסגת מן השטתים הכבושים.

ך -ופעה חדשה -ומרנינה, לפחות
| | מבחינה אסטטית — צמחה בשנה האחרונה
בעולם העסקים דישראלי. בתוך ה־ג׳ונגל
הפרוע הזה מצאו באחרונה את
מקומן, כנשות־עסקים מוצלחות, צעירות זוהרות,
שמקומן היה מכירן יותר בתצוגות־אופנה
ועל מסלול הדוגמנות, מאשר בישיבות
עסקים ובמו״מ על עיסקות פיננסיות.
וזהו בדיוק הרקע ממנו הגיעו לעולם
העסקים: ממסלול הדוגמנות. מאנדי שאולי,
שרה אלי, קארין דונסקי, ורדה דן — בנות
אלו מוכרות כישראל כדוגמניות, כנערות־זוהר,
כבנות :־,חברה הגבוהה.
לפחות — היו מוכרות כך עד היום.
כיום, אין ספק בשינוי מעמדן: הן נשות־עסקים
— ומצליחות אפילו.

לא גברים,
לא הון
ך• עסקים כהם מתרכזות הדוגמניות
| | הללו הם, בדרך הטבע, עסקי־אופנה.
ליתר דיוק: ייצור ומכירת בגדים. בעיקר
בגדי נשים, כמובן, פלישתן לתחום זה
גרמה הפתעה רבה לכל העוסקים בענף.
תחום זה נשלט בעיקרו בארץ, כברחבי
העולם, על־ידי גברים. לרוב נשיים, אומנם,
אבל בכל ואת גברים — הם שהמציאו
את הדגמים, הצבעים והבדים שתלבשנה הנשים
בכל עונה.
אך לא רק יאת. מיפעל לייצור בגדים
דורש גם הון רציני — ככל מיפעל אחר.
להיכנס לענף בלי הון זה, דורש תעוזה
רבה — או תמימות רבה.
מה הביא את הדוגמניות היפהפיות לזנוח
את הזוהר של מיקצוען, להחליפו ב־

מאנדי שאולי (ימין) ושרה אלי ב־בית־היוצר
של מפעלן, בעת התאמת
בד לדגם מתוכנן, מוקפות גלילי בדים, מגהץ, מכונת־תפירה ושאר

חדוות היציוה

אביזרי ה
האישית ע
להצלחתו.

1ההה\

זיעה ובאפרוריות של ניהול עסקי להחליף עבודה קלה ונוחה, המסתכמת
בצעידה לאורך המסלול במשך פחות משעה, יהמכניסד סכום נאה — בשעות
עבודה ארוכות, מבוקר עד ערב — בלי אור הזרקורים, בלי מחיאות־הכפיים,
בלי קהל לוטש עיניים?

לא לדגמן,
רק למכור

קארין דונסקי, דוגמנית־צמרת נוספת שהפכה
ך ןן
לאשת עמל וייזע, במיפעל של בעלה, אשר לנד
ניהולו נכנסה בכל ראשה נמאודה. קארין אינה מהססת לעסוק בכל

מלאכה שהיא במיסגרת המפעל, מתכננת דגמים (מימין) מסדרת
סחורה מוגמרת (באמצע) ומגהצת דנם חדש שאן זה עתה הושלם.
ואכן, עבודת־הנמלים שהיא ובעלה משקיעים ניכרת בכל פינה.

שרה אל

ארבע דוגמניות צמות זינקו
ממסלול האופנה לעול העסקים

,ן צוע, כשהן מרוכזות בבע־יה שלפניהן. תשומת־הלב
1נותנות ליצירות מפעלן היא אחד הגורמים החשובים
ן כן, אין הן נרתעות מעבודה קשה וטעות עבודה רבות.

ורדה דן
החיוך המונו

חיוכה המקסים של ורדה ו־דיגמונה
האישי והמתוחכם
טל הבגדים שהיא מוכרת — הם מאמצעי המכירה הע^ו־ריים
של הסלון שבניהולה. לדבריה, ה א נהנית מכל רגע.

ורדה דן בסלוך המכירות המפואר
של חברת בגד עור, אותו היא מד
הלת, בידיה היא מחזיקה דגמי עורות, טל כתפיה מעיל־עור מתוצרת

בוחני העולם

החברה, ועל הקירות מנהדב הגדלות־ענק של תצלומי יצירות המיפ־על,
כפי שהתפרסמו בגדולי עיתוני האופנה בעולם — תג, מדמואזל
ואחרים. כי עיקר תוצרתו של המיפעל מיועדת לייצוא.

זדמו שדץ־ח ! -

וושופטיס והיצאניות ל ^ ל
אהרון אלמליח, שנערך ביום הרביעי בשסע שעבר בחצומ,
בקרן הרחובות הירקון ואלנבי בתל־אביב, נכשל בצורה חמורה
עקב הצטופפות קהל המונים, שניסו בכל כוחם לראות את
פרטי השיחזור — כולם משורה ראשונה. הדחיפות והאנרל־מוסיה
שגרם הקהל — שבתוכו נראו רבים מבין אנשי העו־

1 1 0דעהב מקו !והד 9 0

(ומשך מעמוד )19
המפורסמת מבין הדוגמניות שהפכו לנשות
עסקים היא מאנדי שאולי, שיחד עם
דוגמנית אחרת, שרה אלי, הקימה מפעל
לייצור שמלות. התוצאות, אחרי כשנה של
כעילות, עשויות למחוק כל חיוך של ביטול
משפתיו של כל פקפקן: המפעל מספק סחורה
לחנויות המפוארות ביותר בארץ —
*:יותיר, אילקו ,.וכו׳ .הן גייסו לעזרתן צעירה
אנגליה בשם לורד״ שעבדה, לפני שבאר.
ארצה, אצל מרי קוונט בלונדון, ויחד הן
מבצעות את כל שרשרת הפעולות מקניית
הבד ועד מכירת השמלות לחנויות. דווקא
שרה אלי, שהיא אחת הדוגמניות הוותיקות
בארץ, מטפלת בצד המכירה, ואילו מאנדי,
שהיא דוגמנית טרייה יותר, מדגמנת. אך
שיתוף הפעולה ביניהן אינו מוגדר בצורה
קפואה, ולפעמים הן מתחלפות.
שתי הדוגמניות, המתרכזות בייצור דגמי
הפורט־אלגנט לצעירים, מעסיקות 15 עוב־דים
ועובדות, עמלות בעצמן בפרך מתשע
:.בוקר עד הערב — ונהנות מזה .״תמיד
חלמתי להיות מתכננת,״ אומרת מאנדי .״בי
־,תחלה רציתי לתכנן ריהוט וללמוד תיכנון־
פנים. ביניים נולדה הילדה, אז החלטתי ללכת
לתיכנון בגדים״.

הבע? למילואים -
האשה להנהלה
ך* יגמגית־צמרת אחרת, קארין דונם־
1קי, עוסקת גם היא כיום בניהול מפעל
לבגדי נשים. היא הגיעה לזה כאשר בעלה
יצא למילואים והמפעל נשאר ללא בום. מאז,
היא עובדת לצד בעלה, כשהוא בבית,
בלעדיו — כשאיננו. כשהוא במילואים, היא
מספקת סחורה, קונה חומרי גלם, גובה
כספים, דואגת לקונים. בתחילה היא הביאה,
עימה רק את נסיונה כדוגמנית־מסלול.
ורדה דן )27( ,אשתו של העיתונאי אורי
דן ואם לילד בן שש, שדיגמנה בפאריס אצל
שמות מפוצצים כזיאק הייס ואיוו סאן־לורן,
הגיעה גם היא לעסקים מהמסלול. כיום היא
מנהלת את סלון־ד,מכירה המפואר של מפעל
בגד־עור, מדגמנת בעצמה את המוצרים לקונים,
נעזרת בדוגמנית נוספת בשעת לחץ,
מטפחת את יחסי־ד,ציבור של המפעל, משפיעה
על עיצוב הקולקציה. כמו בזמנו בפאריס,
היא התחילה גם בעבודה זו רק על־מנת
לא לשבת ריקם בבית — ובבת־אחת
מצאה שקועה בה ראשה ורובה.
לא שהיא מתלוננת. כמו כל הדוגמניות
האחרות שנכנסו לעסקים, מוצא העסק חן
גם בעיניה. בזיעה, היא גילתה, יש יותר
סיפוק מאשר בזוהר.

לם התחתון — גרמו להחלטת המשטרה שלא לשחזר את
פעולות הנאשם, סלומון אבו, מחשש שאם יוציאוהו לרחוב,
עלולים אויביו, שייתכן שהסתננו לתוך הקהל, לנסות להרגו.
היחידי שלא התאכזב מהשיחזור היה הקהל, שראה בעניין
שעשוע מרתק. מימין: נשיא בית־תמשפט, השופט המחוזי
זאב צלטנר, לידו עומד השופט חיים בנטל. מ שמאל: יצאניות,
שהיו מעורבות בין הקהל, צוהלות לעבר המצלמה.

במדינה

שירותי־הב־יטחון
השד יצא
מן הבקבוק
ד״ר מיכאל בר־זוהר (החודש הארוך ביותר,
גשר על הים התיכון) מתמחה בכתיבת
רבי־מכר המתבססים על פרשיות מסעירות,
כשהוא מתבסס על מקורות מידע ראשונים
במעלה. גם סיפרו החדש, עלילות שירותי
הביטחון — שהוא למעשה סיפורו של
איסר הראל, האיש שהקים את ״השירות החשאי
הטוב ביותר בעולם״ — יזכה בהצלחה
לא פחותה, ויש הטוענים שאף גדולה
יותר׳ מספריו האחרים.
מה שבר־זוהר והראל לא הבחינו, בלהיטותם
להוציא להיט, הוא כי עם פירסום
סיפרם החדש הם משחררים מהבקבוק ג׳ין
גדול, המאיים לסחוף את היישוב לתוך
סערת רוחות חדשה.
הבין חומר עכור הרוסים. צעד
ראשון המרמז על ההתפתחויות הצפויות
נעשה השבוע על־ידי המזרחן הנודע אהרון
כהן, חבר קיבוץ שער־העמקים, שנמצא
אשם, לפני כתשע שנים, בקיום מגע עם
סוכן של מדינה זרה. את אשמתו הוכיחו
בפני בית־הדין אנשיו של איסר הראל. עור־כי־הדין
שמואל גילפז ואליהו מרקוביץ׳
פנו בשבוע שעבר בשם כהן אל בר־זוהר
והראל במכתב אזהרה, קבעו בו:
בידיעות אחרונות נתפרסם פרק מהספר
עלילות שירותי הביטחון — הדן במשפטו
של אהרון כהן.
בסיפור כלולים פרטים שאינם אמת, כי
אם ההיפך ממנה — וזאז לפי מימצאי ביתי
המשפט והמיסמכים שהובאו לפניו. העיקרי
בהם: הקביעה כי אהרון כהן היה מרגל
״ראשוז מאותם מרגלים אריסטוקראטים״.
חלק בלתי לסבל. כן טענו עורכי־הדץ
נגד כך כי בסיפור לא צויין —
#כי הרשעת ביה״מ המחוזי על ״איסוף
ידיעות העלולות או מכוונות להיות לתו־עלת
האוייב״ בוטלהפהאחדע״י בית
המשפט העליון.
;• כי שופט ביר,״מ העליון ד״ ר י.
ויתקון מצא את הסברו של אהרון כהן
סביר וזיכה אותו לחלוטין;
#כי אב ביר,״ד ״העליון, השופט ד״ר
מ. לנדוי, קבע בפסק־דינו, כי לפי ניסוחו
דאז של החוק ״חייב הוא להרשיע את ה־נאשם
במסירת •ייעד, סודית, למרות היותו
משוכנע שלמעשה לא נמסרה שום ידיעה
כזאת. תוצאה זאת, שהחוק כופה אותה,

אין הדעת סובלתה, ואף הדאגה לביטחון
המדינה אינה יכולה להצדיק שיבוש זד, של
דרכי ההוכחה המקובלים בהליכים פליליים.״
המשיך
המכתב
קביעה מרישעת.
של עורכי־הדין ותקף: תוך ציטוט לא
מדוייק של נוסחו המתוקן של החוק לתיקון
דיני עונשין (ביטחון המדינה ),״כל מי שקיים
ביודעין מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר
סביר לכך — דינו מאסר עד 15 שנה,
הנכם מתיימרים לקבוע, כי ״גם לוא נשפם
כהן לפי החוק החדש היה מורשע בדיך.
קביעה זאת היא שרירותית, ובבחינת
העלמה במתכוון מעיני הציבור את העובדות
האמיתיות הקשורות בשינויים שהוכנסו בחוק
ביטחון המדינה עקב מישפטו של אהרון
כהן שהן:
#בוטלה ההנחה כי ״המקיים מגע עם
סוכן זר ואין לו הסבר סביר לכך —
״רואים אותו כאילו מסר ידיעה סודית בלי
להיות מוסמך לכך -הנחה אשר עמדה
ביסוד הרשעתו של כהן — ובוטלה עקב
מישפטו;
0לצורך הרשעתו של אדם בעבירה הנידונה
הוספה הדרישה כי קיום המגע עם
הסוכן הזר יהיה ״ביודעין״ — דבר שבר־זוהר
מבליע אותו;
• הוסף סעיף־מישנה, אשר זכרו לא בא
כלל במובאותיו של בר־זוהר, לפיו ״לא
יורשע אדם לפי סעיף זה אם הוכח לבית
המישפט שלא עשה ולא התכוון לעשות
דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בביטחון
המדינה״.
הרעש הגדול התחיל. על סמך כל
האמור לעיל, המהודר, לטענתם פירסום לשון־
הרע, תבעו עורכי־הדין מבר־זוהר והראל לחזור
בהם מדבריהם, ולהתנצל עליהם —
בפומבי. אולם לא בתביעת התנצלות הנ״ל
היה העוקץ. הוא היה כמון בכיוזן אחר.
בתשע השנים האחרונות חזר כהן וביקש
שוב ושוב למסור לידיו העתק מפסק־הדין
שהוצא נגדו ופרוטוקול המישפט. בקשותיו
נענו תמיד בשלילה׳ בטענה שהחומר חסוי.
עתה, טוען כהן, גלה איסר הראל עצמו,
בספר שנועד למטרות מיסחריות, את כל
הסודות הכמוסים־כביכול הללו. משום בך,
טען בפנייתו המחודשת לבית־המישפט, אין
כל טיבה שלא למסור לידיו עתה את החומר.
וכאשר
יימסר לידיו החומר — או אז
יתחיל הרעש הגדול, כי אהרון כהן
אינו מתכוון להשאירו טמון במגירת שולחנו.

שחשב שנשיא מדינת־ישראל הוא
ני׳ זלמן שז״ר — חי בטעות. שו״ר אמנם
חי וטרם הודח, אבל במוצאי יום הכיפורים
האחרון התברר שאס יש במדיגת־ישראל
נשיא, הרי זה איצ׳ה ממבוש. נשיא של מה?
לא חשוב. הוא הנשיא וזהו זה. ומכיוון שלנשיא
מלאו השבוע 50 שנה, הוחג המאורע
ברוב הדר במלון רמת־אביב בתל־אביב.
ולא היה צריך להתבונן בקרואים שנאספו
לחגוג את המאורע פעמיים, כדי לדעת שהמהפכה
כבר התחוללה ואיצ׳ה הוא הנשיא
ללא עוררין. ספק אם זלמן שז״ר היה מצליח
לאסוף קהל כזה למריבה שלו.

המשה

11,1

פראק וצילינדר) ,ניהל את
טכס יום־ההולדת ה־ 50 של איצ׳ה ממבוש.
בתחילת המסיבה הוא קיבל באופן אישי את
כל האורחים. כאן: עם האמרגן יעקב אגמון.

היו שם מסגן ראש־הממשלה יגאל אלון,
הרמטכ״ל חיים בר־לב ועד אלופי צה״ל,
חברי־כנסת, מנהיגי ההסתדרות, עסקני־ציבור
ואנשי הבוהמה. כולם באו לחלוק כבוד
לאיצ׳ה כיאות.
כבוד, בשביל מה? זאת שאלה טובה אך
ספק אם מישהו יודע את התשובה המדוייקת
עליה. כי איצ׳ה, המתנשא לגובה של מטר
וחצי בקירוב, וגם זה רק בצד אחד, הוא
מוסד שאינו ניתן להגדרה.
אם הגיע ממבוש לנשיאות הרי זה רק
בזכות תכונות שהן ניירות כיום ביותר:
חכמה, פיקחות, חברות וטוב־לב.

עיסקת-
חבילה

ף*י רגע הגדול הגיע.
ן ן תרועת חצוצרות. הדלת נפתחת. דגל
המהפכה, אחריו הנשיא עם בנות הלווייה
המשיבות את רוחו במניפות, נכנסים פנימה
לקול מחיאות הכפיים ושאגות הידד.
על הבמד״ עמיקם גורביץ, נציג הוועד ה־

;בל ־ ״יוז הנ שיא ה חד ש!״

הידידים

סגן ראש־הממשלה ושר החינוך והתרבות יגאל אלון מחבק את איצ׳ה
ממבוש במסיבת ׳ום־ההולדת. הרמטכ״ל, חברי־כנסת, אמנים, מנהיגי
ההסתדרות ואישי־ציבור באו לחוג עם איצ׳ה את יום־הולדתו ה־ ,50 שנחוג במלון רמת״אביב,
״ומה שנוגע לנושא האחרון, והוא הכתרתו
לנשיא לכל העדה, על כך אין עוררין
ואנו ממנים אותו היום לנשיא מוכתר, בלתי
מעורער, ללא מהפכות־חצר ושפיכות־דמים.״

עזר מקפל כנפיים -
אני פורש אותן!״
**• 113 הנשיא איצ׳ה לבית ממבוש, קם
(>• לשאת את דברו. בידו חרב ועל ראשו
צילינדר. בפיו מיגר ובידו כוסית ויסקי.
״לא מספיק שטרחתי והגעתי לגיל ,50״
זעם איצ׳ה ,״בארץ בימים כאלה, אני עוד
צריך לנאום? בן 50 זאת חווייה. זה גיל שאתה
לא יכול להתקבל לצעירי מפא״י!״
צעיר או לא צעיר, כיאה לנשיא אמיתי,
חגג איצ׳ה גם את קבלת רשיון הטייס שלו
.״בזמן שעזר וייצמן מקפל את כנפיו,
אני פורש אותן. וייצמן כבר לא ימות במטוס,
אבל לי יש הרבה סיכויים.״
וכך, בין לגימה ללגימה, המשיך הנשיא החדש
להטיף תורה לתלמידיו :״למה אתם
לא מפריעים לי. אני רואה פה הרבה אנשים
שהרסתי להם מסיבות יוצאות מהכלל. ולי
אף אחו לא מפריע. תפריעו! תשתוללו!
שימחו! יום חג היום לישראל!״
ומסיים איצ׳ה :״אני מאחל לכם לבוא למסיבת
המאה שלי. אבל אני לא ממהר.״

יום־הולזתו ה־ 50 של מוכתר
כפר האמנים עין־הוד, איציה
ממבוש, נחוג ברוב הדר ופאר. ועד ציבורי דאג להכין את המסי
נשיא
החתיכות

בה. הוויסקי נשפך כמיס והשמחה היתה רבה. ידידותיו של איצ׳ה
הסתובבו סביבו משך כל הטכס עם נרות דולק ט ומניפות. משמאל
נראית השחקנית גילה אלמגור ומימין — הזמרת אילנה רובינא.

זעק קהל האורחים כשנכנס חתן השמחה איצ׳ה ממבנש, כשלפניו צועד
הבמאי שמואל בונים עס נס בידו. עלמות־חן מנפנפות במניפות ליוו את
כניסתו של איציה. משך דקות ארוכות ׳עמד׳׳הקהל על רגליו ואיחל את איחוליו׳לעברו
של איצ׳וז ממבושי :״מזל׳ מזב!״ ״עד מאה ועשרים כה לחי!״ וברכות דומות אחרות.

״הידד״

ציבורי למען כבוד הנשיא.
הנשיא יושב. דממה.
הטכס הרשמי מתחיל. הכל לפי התוכנית
כפי שפורטה בכרטיס ההזמנה הסודי:
״נחוג ברוב עם וברוב פאר ובעיסקת
חבילה את :
א. הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו.
ב. היותו לבד־מצוזה.
ג. נישואיו עם בח״ל אביבה לבית מרגלית
מדטרויט (תש״ך).
ד. מינויו כנשיא לכל חייו ללא עוררין.
ה. יום־הולדתו ה־( 50 תר״פ—תש״ל).״
נציג הוועד המהפכני, עמיקם גורביץ:
״היה זה בימי הרעב הגדול ברוסיה. הוא
נולד. בגלל המצב לא ניתן היה לקיים לרך
הנולד ברית־מילה כיאות. בין פוגרום לפוגרום
הכריזו רבני אוקריאנה על הסכמתם
לברית בחיפזון, לצאת ידי חובה, שיתוקן
בבא העת.
״בגיל חמש עלה חתן היובל לישראל.
לעיירה נידחת ושמה כפר־סבא. ושם היה
ירא שמיים ומקיים מיצוות. ובהיותו לבר-
מצווה, הופיע שם בעיירה הזאת בהכתרה
שאיש לא זיהה אותה. גם דבר זה טעון
אישור נוסף.
״ומה שנוגע לחתונתו של הבתול הזה,
הלא מן המודעות הוא שנ-כפה עליו עד שאמר,
רוצה אני׳ ,נישא לבתולה אביבה מ־דטרויטפ
ויש טעם לפגם בנושא הזה.

מנוחת הלוחם
רשמי, בו נאמו חיים חפר, נורסל ינקו ובנימין
גלאי, נגמר. השתייה כדת חחלה.

במדינה

קרב על ההנהגה צערך לא רק במצריים. גם בישראל. בעת
ביקור בשמורת הטבע שבנחל דויד, ליד מעיינות עין־גדי, הצליח
צלם ״העולם הזח״ לקלוט בעזרת עדשה טלסקופית קרב-
איתנים, שנערך בראש הצוקים של השמורה, ביו שלושה יעלים
על הנהגת עדר היעלים המשוטט חופשי בשמורה. אחרי שיעל

צעיר הדיח יעל זקן מהנהגת העדר, גייס זח לעזרתו יעל
זקן נוסף — והשניים ארבו ליעל הצעיר בנסיון לחסלו
ולהחזיר לעצמם את ההנהגה. סידרת התמונות הבאות ממחישה
יותר מכל סיפור מילולי את מהלכי הקרב האכזר,
בין חיות הנחשבות כסמל חרוך והעדנח.

היעל הצעיר (ניצב זקוף* מימין) מנסה להתגונן מפני
שני היעלים הזקנים שארכו לו כראש צוקי עין־

גדי. בעוד אחד מתוקפיו ניצב צופה מן הצד -מס•
תער עליו חברו. ה״פייר פליי״ נשמר גם כמצב כזה.

בע>ת החופשיות טמפוני טמפקס או תחבושות
היגייניות 1למעשה קיימת רק
תשובה א חת לנערות המעריכות
חופשיות מוחלטת: טמפוני טנד
פקס.
חם מיועדים לשימוש פנימי,
כך שאין צורך בחגורות או בסי בות,
ואיו ריחות לוואי או חיכוך.
כשאת משתמשת בהם, לא ניתן
להבחין בכך. ידיך לעולם אינן
נוגעות בטמפון טמפקס עצמו.

היעל הזקן, אשר תקף את היעל הצעיר, מתרומם
גם הוא על שתי רגליו האחוריות, פדי לאסוף תנו•

פה ולהסתער בקרניו החדות על אויכו הצעיר והחצוף
הניצב מימין. הקרב הקשה נמשך כעשר דקות.

לא יהיו לך בעיות בסילוק
הטמפון כיון שאפילו שפופרת
ההחדרה נשטפת באסלה•
את יכולה ללבוש את בגדיך
ההדוקים ביותר. לבי לשחות כל
יום. איש לא ידע שאת נמצאת
ב״ימים האלה״ בחודש.
אפשר לסמוך על טמפוני טכד
פקס. הם פותחו ע״י רופא ומל-
יוני נשים, נשואות ורווקות, בבל
העולם, משתמשות בהם כבר
למעלה משלושים שנה.
טמפוני טמפקס או תחבושות
היגייניות ו זו החופשיות שלך.
את המחליטה.

!811

שני היעלים נאבקים זה בזה בעזרת קרניהס החדות,
כשהן מסתבכות זו בזו. אחרי שהתוקף הראשון
לא הצליח להפריע את היעל הצעיר, הסתער
עליו השני. סוף הקרב (כתמונה למטה) -אחרי
ששני היעלים הקשישים לא הצליחו לחסל את

היעל הצעיר (עד עונת הייחום הכאה) ,הוכרזה
הפסקת־אש כין השלושה. הם צוערים לעבר עדר
היעלות הממתינות להם במורד הצוק, כשכעתיד הקרוב
תתייצב כראש עדר היעלים הנהגה קולק טיבית,
כנראה. הנקבות, כרגיל, מקבלות את הדין.

חמה סניטרית לשימוש פנימי
להשיג בבתי מרקחת זבתמרוקיש
שבתחת. המעזניתת בקבלת חנמאזת
זח1ם ר הסברתי ישלחן 45 אג־ בב 1לי
חאר אל היבזאגים !ן ינו1סט־אים פקס
בע־ס, תל אביב, רחוב ירמיהו 38
העולס הזה 1728

במדינה תברואה הלקרדה מסריחה
מן הראש
ביום חמישי, השלישי לספטמבר, נכנסה
פאולינה וייסמן לסופרמרקט שבמרכז רמת־יוסף
בבת־ים. בין היתר קנתה גם קופסת
לקרדה בשמן, במחיר 1.30ל״י. שעתיים
מאוחר יותר, כאשר הוציאה את קופסת הלקרדה
מהמקרר, התפשט בחדר סירחון עז.
אחד האורחים נטל את הלקרדה לבדיקה.
על חקירתו המרתקת משלב זה זאילן,
מדווח נתב העולם הזה:
מיבצע ההתקשרות עם היצרן, יעקב קפלן,
היה בלשי ממש. את מספר הטלפון שלו
קיבלתי רק בהתערבותו של גן מנהל הסופרמרקט.
מתברר שרק המזמין את הסחורה
מהייצרן יודע את מספר הטלפון
הפרטי שלו. הלה מתקשר עם אשתו של
קפלן, וזו מעבירה את השדר הלאה.
כששאל מר שילו סגן מנהל הסופרמרקט
את מנהל מחלקת ההספקה כיצד מתקשרים
עם קפלן השיב לו הלה כך: ראשית
כל לא צריך להתקשר אליו, הוא בא באופן
קבוע. כשאני צריך אותו באופן קבוע אז
אני מתקשר לאשתו. אשתו מודיעה לו
מייד ואז הוא בא.
בתום פעולה בלשית זו קיבלתי את מיס-
פר הטלפון שלו. אשתו ענתה לי. סיפרתי
לה על הדגים ש״קניתי״ .היא חקרה מתי
קניתי? האם היו במקרר? לבסוף הציעה לי
לגשת לסופרמרקט שם יחליפו לי את הדגים•
כאשר הזדהיתי כעיתונאי ביקשה
את מיספר הטלפון תוך הבטחה שבעלה
יתקשר מיד.
למחרת לפני שמונה בבוקר טילפן הטלפון.
קפלן בכבודו ובעצמו היה על הקו.
הוא ביקש להיפגש. נפגשנו כעבור
שעה. הוא היה נרגש כאשר סיפרתי לו
את אשר סיפרתי:
למה עדי? לכו ל״תנוכה״ .כך התקשרתי
גם אני עם ייצרן הלקרדה, .תראה,
אני לא יכול להעמיד שומר ליו כל קופסה
עם דגים,״ פתח קפלן ואמר. אם הקופסה
רק נפתחת מעט, אז נוזל קצת שמן ממנה
החוצה, אז הדגים כבר לא בסדר. אני מודיע
לכל אחד שאם הקופסה לא בסדר, הוא
יכול להחליף אותה. אני מוכר כ־ 200 קופסאות
לקרדה לשבוע בסופרמרקטים, ומקבל
בחזרה כעשר.
״אבל מדוע נתפסת בי?1״ ביקש לפתע
לדעת. .לי יש רק מפעל קטן. בעצם זה
לא מיפעל. אני עובד כמעט כל הזמן לבד.
אף פועל לא מוכן לעבוד אפילו לא בשביל
30 לירות ליום. בא אלי פועל מעדות
המזרח, מסכן, יש לו אשר, ושלושה ילדים.
עבד שעתיים — והלך הביתה. לא יכול
לסבול את הריח. אני עובד לבד 12—10
שעות ביום. הלוואי והיו הרבה יהודים כמוני
במדינה הזאת. אני בסך־הכל קונה לקרדה׳
,חותך אותה, ושם אותה בשמן. זה
הכל. מה נתפסתם בי? מדוע לא נתפסתם *
בתנובה?״
.שם אין לכם סיכויים, אותי אתם רוצים
להרוס. אני לא אתן לכם. לבד אני עובד,
תמיד אני יכול להסתמך על שתי הידיים
שלי. היו לי הרבה קונים. עזבתי אותם
אני לא יכול להספיק. אני בודק לבד כל
קופסא ביקשתי שיבדקו גם בסופרמרקט
כל כמה זמן את הקופסאות אם הן סגורות.
אף אחד לא עשה את זה.
״לא, אני לא אשם אף אחד לא
אשם אני לא יכול להעמיד שומר ליד
כל קופסא
שמן גורם חלודה. הבעתי את רצוני
לבקר במפעל.
המפעל שוכן ברחוב בית־אלפא בתל־אביב.
זהו איזור תעשייה מובהק. הענף
השולט הוא ענף המתכת. מוסכים, מסגרות
ומחסנים. מפעלי מזון אין בנמצא. המפעל
עצמו הוא חדר לא גדול, וחשוך מאוד. המקרר
— אנטיקה. שאלתי אם יש מד־טמפרטורה
למקרר .״אין״ ענה קפלן .״גם
לא צריך, אני יודע כמה קור צריך.״
העברתי יד על דלת המקרר. הא הפכה
לשחורה ושמנונית. מספריים וסכינים מלאים
חלודה .״זה מהשמן,״ הסביר קפלן. ואני
דווקא האמנתי.
מלוכלך, הפוך. כיצד מסביר מנהל
הסופרמרקט את הפרשה? ובכן מר אשר
גיבש כלל לא ידע שיעקוב קפלן מי ש־משזזק
להם מוצרים שונים, בין היתר נקניק
תוצרת דגים מבית החרושת. מיקי״( ,אגב
פועל בעצמו בצורה מדאיגה) ועוד בתי
חרושת הוא גם יצרן של לקרדה. הוא למד
העולם הזה 1728

המודעה שכל המדינה צחקה ממנה

1ן 1ע ח חג
חיבה ויחסי הרעות השוררים
| | המדינה בין עובדים ומעבידים, הינם
ברחבי1
מן המפורסמות. שיא חדש בידידות אמת זו
השיגה השבוע המאפיה גושן בבני־ברק.
עובדיה הנרגשים נפעמו כל־כך ממתנת־החג
שהעניקו להם בעלי המאפייה, שלא
יכלו להתאפק, השיבו להם מתנה בצורת
מודעת־תודה שפירסמו בידיעות אחרונווז.
מתנת הפועלים היתד, אומנם יקרה פי שלוש
ממתנת המעבידים, אבל לא הרי על הכסף
בלבדו מסתכל האדם, כאשר הוא רוצה להביע
את חיבתו.

מודעה, שרכים בישראל גיחכו לי
| מראיה, ערב החג, נולדה בעקבות החלטתם
של בעלי מאפיית גושן, זאב פוקס

הפועליים הוותילץ ם של
=׳ח״ר ״ גו שן ״ לעוגיות
רחוב עקיבא ,20 בני״גרק

מודים לבעל המפעל
על ב ק בו קהפטל
1־ 1 .2 0

שניתן כשי לחג
זוהי המודעה הלגלגנית
אשר פירסמו עובדי מאפיית
גושן מבני־ברק בידיעות אחרונות.

לעניין את הציבור, ריב במקום כל־כך קטן
כמו שלנו?״

לא שגם במקום קטן כשלנו יש ל־פועלים
תלונות רבות נגד מעבידם.
ביניהן: כשהם יוצאים לקיוסק שממול למאפייה
לשתות משהו, או נכנסים לשי-

התעד (לשעבת הפועלים יש ועד בן שלושה
חברים, והוא המייצגם בפני העולם
הגדול) פירסמו את מודעת התודה, במחיר
24ל״י.

לא שהבדיחה הכפולה — המתנה
לעובדי המפעל שהסתכמה ב־ 8.40ל״י,
ומודעת התגובה — נולדה על רקע לא
הומוריסטי כלל. מספר פוקס, יהודי חרד
וחבוש כיפה, כיאות לתעשיין השוכן ב־בני־ברק:

יש, בקבוק פטל ב־ 1.20ל״י זה
כבר לא שי? אנחנו אנשים צנועים. הנה,
אני בעצמי עומד ועובד על־יד הפועלים.
.הסיבה האמיתית למודעה היא שיש בינינו
ריב. כבר למעלה משנה. אבל למה זה צריך

מתים, עומד הבוס עם שעון ביד ורושם
להם את הזמן שחלף.
טוען יוסף ׳־חמים, סגן יו״ר ועד העובדים
במיפעל גושן :״פוקס נתו לנו את
הפטל כדי להעניש אותנו על העובדה שאנחנו
החלטנו להתארגן ולהצטרף להסתדרות.
כשהפועלים הביעו רוגז על המתנה,
אמר פוקס שאנחנו יכולים להחזיר לו אותה
אם אנחנו לא רוצים אותה. אבל אף אחד
לא החזיר. מאיש כזה, אומרים, מצווה
לקחת אפילו ורוש.״
אבל לא רק זה. פוקס ניסה גם לקנות
את ליבם של חברי התעה וחילק להם בנוסף
לפטל, גם בקבוק יין, שעולה לירה.
ישנם אנשים שצריכים להיזהר. הנדיבות
שלהם עוד תהרוג אותם יום אחד.

יון מטעם משרד הבריאות, אך מצב התברואה
אינו משביע רצון, והמצב ״טעון
תיקון יסודי״.
״מתי הפסקתם לקנות אצל קפלן?״ שאלתי
את מטילדה .״לפני מספר ימים״ ,היתה ה
תשובה.
ירדתי לסופרמרקט שפע חן שב־כיכר־דיזנגוף.
על המדפים היו כ־ 30 קופסאות
לקרדה של יעקב קפלן. המקום היה
מלוכלך, שלוליות שמן על המדפים. חלק
מהקופסאות היו הפוכות. וכאשר הקופסאות
מתהפכות, דולף מהן השמן, ואז הסחורה
מתקלקלת, כפי שמודים גם גיבש וגם
קפלן.
״לא תפקידנו״ .נטלתי קופסה והעברתי
אותה מיד למעבדתו של המהנדס יוסף
בן־צבי. התוצאות: הלקרדה היתה בפירוק
בגלל ריקבון.
התקשרתי עם קפלן, שאלתי אותו אם
הפסיקו לו את שיווק הלקרדה. הוא הודיע
לי שעדיין לא קיבל הודעה על כך. כעבור
ארבעה ימים ניפגשתי עמו שוב, ורק אז
הראה לי מכתב שקיבל באותויום
מהאגודה הצרכנית, בו מודיעים לו שהפסיקו
לקנות אצלו לקרדה וכי הוא מתבקש לבוא
לקבל את סחורתו בחזרה.
תאריך המכתב המקורי היה ה־ 24לחודש,
אך הוא נמחק ובמקומו נכתב מחדש
ה־ .20 המכתב נשלח לקפלן רק אחרי
שביקרתי מחדש בסופרמרקט.
לקרדה, אם כן, אין קפלן משווק עוד
לסופרמרקטים. דגי מטיאס, לעומת זאת,
שזהו מוצר נוסף של המפעל שלו, הוא ממשיך
לשחק להם.
והיתה לי שאלה אחרונה לסופרמרקטים
של האגודה הצרכנית :״מדוע לא התלוננו
על המוצר הלקוי בפני שרות המזון?״
״אין זה מתפקידנו״ השיבה לי מטילדה.

המודעה

מעביד פוקס
ויוסף בכר, להעניק לשבעת עובדיהם מתנת
ראש־השנה. חיפשו השניים וחיפשו, ולבסוף
החליטו על מתנה הולמת, הגישו
לעובדיהם בחגיגיות רבה את השי הנכסף:
בקבוק פטל. לא לכל העובדים כמובן. לכל
עובד — בקבוק לחוד.
פועלי מאפיית גושן, שגודל השי המם
אותם, מיהרו להודות עליו: שלושת חברי
לדעת זאת עקב שיחתו איתי. סרט נוסף
התברר שמר גיבש לא דאג כלל לדאוג
שהמיפעלים המשווקים לו מזון יהיו בעלי
רישיונות. רישיונות. דבר ראשון הבטיח
לדאוג אם יש ליעקב קפלן רישיון. הוא
ראה בפעולתו זו דאגה מעל ומעבר לצורך
למען הצרכן .״קפלן חייב להחליף כל
ארבעה ימים את הסחורה שאינה טובה,״
האם הוא באמת מחליף? שאלתי .״בודאי״
ענה לי מר גיבש. כאשר אמרתי לו שמתוך
ה־ 200 קופסאות לקרדה שהוא משווק מדי
שבוע לצרכן מחליף קפלן כ־ 10 בלבד היה
נדהם. האם מחלב שנשפך יכולה להתקלקל
הלקרדה? כפי שטוען מר קפלן .״מה פתאום!״
השיב מר גיבש. מחלב שנשפך לקרדה
לא יכולה להתקלקל. זה מגוחך, בגלל
המליחות הלקרדה לא יכולה להתקלקל בתנאים
אלו.״
בתגובה על הפרשה הבטיח אשר גיבש,
מנהל רשת הסופרמרקטים של האגודה הצרכנית,
לבדוק אם לקפלן יש רשיון. קצת
באיחור, אבל טוב מאוחר מאשר לעולם
לא. כן בישרני כי ידאג לכך שמטילדה
מוסקוביץ, המדריכה למען הצרכן ומטפלת
בתלונות הצרכנים, תטפל בעניין. בין היתר
תשלח את הלקרדה לבדיקה במעבדה, וה־ד״ר
רפאל סלע, הרופא הווטרינר של האגודה
הצרכנית, יערוך ביקור במפעל.
בתום הבדיקה בישרה לי מטילדה שתוצאותיה
לא השביעו רצון, והוחלט להפסיק
את קניית הלקרדה אצל יעקב קפלן.
הד״ר סלע הגיע למסקנה שלמפעל יש ויש־

עובר ניסים ומתנה

צרכנית פאולינה וייסמן
אחרי שעתייס, מחורה רקובה

רגע אחד !

האם רחצת את הפר> בקואך רוקפט?
חומר אנקיספקי להשמדת חיידקים
מונע מחלות מעיים מדבקות כגון —
דיזנטריה, אמבות, חולירע וכוי.
אתה רוצה ודאי לשמור על בריאותו ועל בריאות משפחתך.
קו א דוו ספט ־ ה׳נו המחטא האידיאלי של פ׳רות, ירקות,
כלי מטבח, כלי אוכל ואפילו חיתולים.
קו א דוו ספט ־ מומלץ ע״י מומחים ורופאים בארק ובחו״ל.
אינו משאיר טעם, ריח, או צבע ואיבו מגרה.
קו א דוו ספט -תמציתי וחטכוג׳ -כפית אחת ל־ 5ליטר מים.

להשיג בבתי ה מרקחת בכל רחבי הארץ

מוצר של ״ ג\ ב ע ״ -על משמר הבריאות !

פרסזם שם בע׳

בשאהובתו התאילנדית של דרור בר-נור,
כדורגלגה הצעיר של מכבי תל־אביב, ונתקולה הגיעה———לארץ

באהובתו הישראלית —
החלו עפים זיהוקיו די־נור

ך0י סצינה של תינוק תאילנדי קטן וחמוד, המשתעשע
( \ בעריסתו בבנגקוק ואומר בעברית משובחת: א־בא, אבא
— הדירה לא פעם שינה מעיני דרור בר־נור, שחקנה
הנודע של קבוצת הכדורגל מכבי תל־אביב. שכן היו בשנה
האחרונה חודשים ארוכים, בהם ראה כבר בעיני רוחו את
תינוקו התאילנדי, פרי הרומן שלו עם יפהפייה תאילנדית,
בעת סיורה של מכבי בבנגקוק, לפני שנתיים, במיסגרת
מישחקי הגמר על אליפות אסיה.
דרור נרגע רק לפני כחצי שנה, כאשר אהובתו הגיעה
אחריו לארץ מתאילנד הרחוקה, בישרה לו כי החליטה לא
ללדת את הילד, עשתה הפלה.
הוא מחה את זיעתו ממצחו, התחיל לנשום מחדש.
הסיפור החל בבנגקוק, בדצמבר .1968 החלוץ המרכזי
השחרחר והנאה של מכבי תל-אביב כבש זה עתה
הס בחיל־האוויר, סירבה לוותר כאשר לתוך הרומן שלהם
התייצבה לפתע האהובה הקודמת — יצאה נגדה לקרב.
לראשונה מאז תחילת הרומן הגדול, נזכר דרור שלא רק
כדור־העור הוא עגול, אלא ים כדודהארץ. לפתע, נראה
המרחק בין בנגקוק הרחוקה לתל-אביב כל־כך קטן —
בגלל צעירה מאוהבת. הוא ניסה לרמוז לדיאנה במכתביו
שיש לו חברה מקומית, אבל נראה שדיאנה לא הבינה את
הרמז. במכתבה האחרון הודיעה לו כי היא מתעתדת להגיע
לישראל בינואר השנה.

״אם זו אשתך -תפאדל״
ן*• דור ניסה לשכנע את היפהפייה מן המזרח הרחוק
( שהמזרח הקרוב הינו חבית אבק־שריפה, שהמצב מסוכן
נורא בארץ, שהוא עצמו גויים ומשרת בצבא — מה לא,
אלא שמן העבר השני לא הגיעה תשובה. דיאנה פסקה
לכתוב.
במקום מכתבים, הגיע לילה אחד, במרץ השנה, מיברק
אל דרור :״אני מגיעה ללוד בחמש בבוקר. דיאנה.״
והיא באמת הגיעה. אמנם, בשש, יא בחמש — אבל
הגיעה.
״חיכיתי לה ולקחתי אותה אלי הביתה,״ מספר דרור.
״היא סיפרה לי שהיא עשתה הפלה. במכתבים שלה היא
כתבה שהיא רוצה להתחתן, אבל עכשיו, כשנפגשנו, היא
לא ביקשה את זה ממני. רק שאעזור לה כאן בארץ.״
דרור עזר לה, ודיאנה נשארה לגור בבית הוריו, שם
גר גם הוא, שלושה חודשים .״אם זו אשתך לעתיד,
תפאדל, לא איכפת לנו,״ הגיבו הוריו, ליבלו את היפהפייה
לביתם.

בזכות בחדר המיטות
|״ן \ ך׳|* דרור בר־נור, החלוץ המרכזי של מכבי תלאביב,
בפעולה. התא־מדית והישראלית נל!
!ווו !
חמו עליו בשיניים ובציפורניים ממש, אך הישראלית ניצחה.
את שער הניצחון במישחק נגד דרום־קוריאה — וזיכה את
קבוצתו באליפות אסיה.
אחרי המישחק, התייצבה במלון של הקבוצה צעירה מקומית
יפהפייה, ביקשה לראות את מספר .9
דרור ירד אליה — וגילה שהיתה זו הצעירה בקהל, שאליה
זרק הוא את הפרחים שבידיו, עם פתיחת המישחק.
שמה היה דיאנה אינטוגייט.

גבר כעיר הגכריס

דיאנה אינטוגייט, סטודנטית
תאילנדית, בת ,23 התאהבה
בגבר שלה כאשר שיחקה הקבוצה בתאילנד לפני שנתיים,
במיסגרת אליפות אסיה לקבוצות, באה אחריו לישראל.

אהובה 1.011

ף־* אשר חזרה הקבוצה ארצה, גילה דרור שדיאנה הת־
0 /אהבה בו ברצינות. בזרם מתמיד של מעטפות ורודות,
נושאות בולים תאילנדיים, חזרה וסיפרה לדרור על אהבתה
אליו ועל געגועיה. באחד המכתבים הודיעה שהיא רוצה
לבוא לישראל עם תינוקה, כדי שיכיר את אביו.
״ברור שלא קיבלתי את זה כאושר,״ מספר דרור .״כתבתי
לה, :אם את רוצה לבוא לארץ, תבואי לבד. תשאירי את
הילד שם׳.״

כל למישהי אחרת לה היה איכפת. לאסתר פוט־רנץ
20 חברתו הישראלית של דרור, אותה הכיר
בזמן שירותו בחיל־האוויר, שם שימש כמדריך־ספורט.
כאשר גילתה אסתר היפהפייה את התאילנדית בבית בר־נור,
החלו עפים זיקוקין די־נור. דיאנה השקטה והמנומסת
התגלתה כלביאה לא פחות מהחיילת הישראלית. השתיים
קרעו אחת את תמונות השנייה, החליפו מהלומות בהזדמנויות
שונות, והחשיכו את ימיו של דיור. הכי הרבה סבל
כאשר אסתר היתה מגיעה לביתו, נוקשת בחלון חדרו כדי
להוציאו החוצה, ואילו דיאנה סירבה להרשות לו לצאת
מן המיטה .״הרגשתי מאוד לא נוח,״ מדווח דרור .״אני
לא אוהב את הסצינות האלו. אני טיפוס שקט.״
המלחמה נסתיימה שלושה חודשים יאחר שדיאנה הגיעה
ארצה. הישראלית ניצחה, כבשה טופית את ליבו של דרור.
דרור, הוגן לכל אורך הקו, ביקש לעזור לדיאנה גם עתה,
לשלוח אותה חזרה לארצה. אך היא ביכרה להישאר כאן.
היא עבדה פרק זמן כתופרת אצל גדעון אוברזון, עברה
אחר־כך למסעדה הסינית של מאנדי, שם היא עובדת כיום
בקבלת פני האורחים .״כשהם ייצחו באליפות, בבנגקוק, אף
אחד לא ניגש אליהם,״ מספרת דיאנה .״ניגשתי אל דרור
ואירחתי אותו בעירנו. הוא הזמין אותי לבוא לארצו, ובאתי.״
משיב על כך דרור,, :לא בדיוק. לא הזמנתי
אותה לארץ.״

ונד פ אנ תר־ ם וסינאטורים
(המשך מעמוד )9
יה ידי. כל השמות יהודיים. כל בתי־הספר נושאים שמות יהודיים, כל בנייני־הפאר הם
בוי־כנסת.
עושר עצום. אלפים־אלפים של וילות יקרות, מוקפות מידשאות, שתי מכוניות בכל מוסך.
כוח כלכלי מרוכז, ששום עיתון או תחנת־טלוזיזיה אינו מעז להתגרות בו.

ובכל זאת -התחושה העיקרית היא פחד. פחד אינסטינקטיבי,
כמו בגיטו יהודי קטן באוקראינה, הנתון לחסדי הקוזאקים.
אל תעשה גלים, אל תנענע את הסירה.
יש לחץ עצום של הקהילה על הצעירים שלא להשתתף בפעולות למען השלום בוויאט־נאם,
או למען זכויות הכושים. היהודים בולטים מדי בתנועות אלה. תעסקו במקום זה
בעניינים יהודיים. תעסקו בישראל.
(היהודים הצעירים, אידיאליסטים, יחפים, מגודלי־שיער, בורחים מן ההווי הבורגני המחניק
הזה, הנפחד הזה, ומהווים חיל־חלוץ לכל תנועה ראדיקלית. כאשר נתפסים זורקי-
פצצות מהפכניים, או מבצעי מעשי־שוד פוליטיים, הורגי־שוטרים — השמות הם לעיתים
קרובות יהודיים טהורים: זאקס, שפירא, גולדברג).
פולחן ישראל הוא חלק מהוזי המימסד. בכל קהילה שולטים הציונים, ואיטוף־הכספים
למען ישראל הוא המיפעל העיקרי, ואולי היחידי.

אבל ישראל -אין זו ישראל האמיתית, על רב־גוניותה העצומה,
על מאבק הדיעות שגה, על מיגוון פוחותיה הפוליטיים והציבוריים.
ד ישראל של המימסד היא מדינה משעממת, מונוליטית כמו הקהילה
עצמה, שכולה מדברת בלשון אחת -לשונה של הממשלה.
(כשממשלת ישראל משנה את דעתה, כמו שהיא עושה לפחות פעם בחודש, הופך הפסול
למותר והמותר לפסול. העיקר לשמור על הקו באדיקות).

נגערת בבג2־טיגזן ר

ך* אסיפה הסוערת ביותר שהיתר, לי עד כה נתקיימה בבולטימור, במרכז הרובע
ן {היהודי העשיר. מארגני הסיור שלי (אירגון־שלום ותיק ומתון, הקרוי חבורת ההתפייסות,
ענוטד במלחמת העולם הראשונה בהשראת הקווייקרים) בא במגע עם חבורת השלום
היהודית באותה עיר. אלה פנו, כמקובל, אל בתי־הכנסת, כדי להזמין אותי לנאום באחד
מהם. כולם כאחד סירבו. אין מקום לחבר־כנסת ישראלי שאינו דבק בקו הממשלה.
לבסוף אירגנו מארחי אסיפה באופן פרטיזני, באולם פרטי קטן. מאתיים איש הצטופפו
בחום מחניק, ומאות אחרים חזרו כלעומת שבאו. אמרתי את דברי, עניתי על שאלות
ענייניות, ואז קם אחד מאנשי המימסד ושאל מדוע אני חושב שמותר לישראלי אופוזיציוני
להופיע בפני יהודים באמריקה.
״אני בא מארץ דמוקרטית,״ אמרתי ,״ואני מתגאה בכך. במולדתי יש מיגוזן עצום של
ריעות, ואנו קובעים את דרכנו תוך ויכוח והתמודדות. איננו פוחדים מדמוקרטיה, גם
בעיצומה של מלחמה.
אמנות תדריך
איזון עדין (הבימה) — גיר־סד,
מתונה יותר של וירג׳יניה וולף מציגה
שוב את תופת הבורגנות האמריקאית. ההצגה
המוצלחת ביותר של העונה בהבימה.
מלון פלאזה (הקאמרי) — שלושה
מערכונים מצחיקים המתרחשים באותו
חדר מלון. בדיחות מקצועיות ומשחק
קליל של אבנר חזקיהו ועדנה פלידל. מבדר.
* * החגיגה (הבימה) ״כיור מטבח״
בריטי שנופל בהרבה מן המקורות של ג׳ון
אוסבורן. משחק טוב של נחום בוכמן ושמואל
עצמון.
** אמלי (הביסה) — די מצחיק,
נורא רועש ורחוק מאד מרוח הפארסה
הצרפתית של פידו. הצלחת הערב: התפאורות
של לידיד, פינקוס־גני.
חתונת הדמים (הקאמרי) —
תשוקות ומזג לאטיני סוער פורצים במחזה
זה של לורקה, אחד הטובים שכתב,
וההצגה משרתת אותו כראוי. ההצלחה ה־אמנותית
של העונה.
נדנדה כשניים (התיאטרון הצעיר)
— הומור ופאתוס ביחסים שבין
רקדנית יהודיה ומהנדס גוי, שניהם בודדים
בכרך הגדול. מחזה רגיש של ויליאם גיב־סון,
בביצוע כנה.
* * ג׳אז פלוס (תיאטרון דגן) —

תהפוכות, כשבכל פעם כשנדמה לצופה כי
הכל ברור ומובן לו, נוספים אלמנטים חדשים
ההופכים את הקערה על פיה.
תעלולים ופעלולים יש במחזה זה, המבוסס
בעיקר על משחקו של סופר הבלשים,
בשפע. ואמנם, כל זמן שהבמה עמוסה בהם,
הכל נראה עליז, מבדר ומרתק. יש
יריות, התאבקויות, התחכמויות וכאמור —
תפניות בלתי צפויות. בקיצור: כל מה
שניתן לצפות ממחזה,־מתח שנכתב בכוונה
תחילה לספק צרכים מסחריים.
בידור בלבד. התפאורה של יוסף קארל,
המתארת חדר בטירה בריטית עתיקה, מרשימה
בהחלט. שני השחקנים מתורגלים היטב
ומבצעים את המוטל עליהם בנאמנות
(אם כי מזמן לזמן פורחת איזו שורה מ־זכרונם)
,וכל הפעלולים עובדים כמתוכנן.
ואלם כאשר מנסה בלש לעצור רגע בתנופתן,
כדי לעמוד על שליחותו המוסרית
(שהיא ירודה ושטחית למדי) אזי מתחילים
גם השחקנים לה,כשל, וכאן שום תירגול
לא יצילם.
למזלם הרב של כל הנוגעים בדבר, מרבית
ההרהורים לפילוסופיים והצגת הרקע
למחזה מצטמצמים לחלק הראשון של המערכה
הראשונה, ואחר כך הופך המחזה
למר,תלה בלשית, די משעשעת, גם דיאלוגים
מפולפלים המדברים על מאהבים למרחקים
קצרים המשתתפים בתחרויות (אהבה) מתוך

״ממה אתם פוחדים כאן? מדוע אתם רוצים שאנחנו נהיה טוטא־י!יטריים?
בכל העושר הזה שלכם, מדוע אתם בל־כך חסרי ביטחון
עצמי? ואם אתם בל־בך פוחדים, מדוע אינכם באים להשתקע
בישראל?״
כמחצית הקהל פרצה במחיאות־כפיים סוערות, המחצית השנייה מחאה׳ כף לבעל השאלה.
התפתח ויכוח חריף בין שתי הריעות.
לצערי היו המטומטמים ביותר דווקא שני צעירים ישראליים, כנראה שליחי בית״ר שסיימו
את הערב בשאגות קצובות :״בגין! בגין! בגין!״

י ו \ :יסשר סיי רהבעזר 1
ה מ קו ר ה של גישה זו של מימסד הקהילות?
!! היו לי על כך שיחות ממושכות עם יהודים משכבות שונות, שמצב זה הוא לזרא
להם. יש להם הסברים שונים.
אחד :״יש להם מצפון רע. הם ציונים קיצוניים, אבל הם לא חולמים לעלות לישראל.
:ם דבקים בסיר־הבשר. הם מחפים על כך בקנאות פרו־ישראלית, שחרגה מכל הגיון.״
שני ז ״זה בכלל לא נוגע לישראל, אלא למצב היהודים כאן. הם מריחים אנטי־שמיות
:כל מקום. הם פוחדים שהביקורת הקלה ביותר על ישראל, אפילו ברוח טובה ומצד ידידי
ישראל, יכולה לשים אותם לבוז בעיני הגויים.״
שלישי :״הם מרגישים רע מפני שלא נהרגו באושוויץ, או מפני שלא עשו שום דבר
להצלת היהודים בימי השואה. עכשיו הם עברו לקיצוניות ההפוכה, לקנאות בלתי-
ציונלית.״
רביעי :״זוהי תגובה של אי־ביטחון, פחד, גלותיות. הם מרגישים עהמימסד הלבן אינו
מקבל אותם, שהכושים שונאים אותם, שהנוער שלהם עוזב אותם, והם מבולבלים ונפחדים.
ישראל בשבילם היא דגל, נחמה, גן־עדן שאפשר להאמין בו. הס לא רוצים כלל לדעת מה
קורה שם. הם רוצים לדבוק בחלום.״
חמישי :״הם פשוט גזענים, כמו כל הלבנים האחרים. הם מחפשים ברית עם שאר
הכוחות הגזעניים. הליברלים של אתמול, שתמכו במאבק הכושים, הפכו עתה לאומניים
וגזעניים, גם ביחס לאמריקה וגם ביחס לישראל.״
שישי :״כל זה נכון, אבל זה לא העיקר. בסו הכל הם אנשים טובים, הדואגים
באמת לישראל. אין להם מושג על מה שקורה בישראל. אין הם יודעים כמעט מאומה על
מאבק הכוחות אצלכם. אין הם יודעים שכוחות־השלום בישראל הם פטריוטיים. נדמה להם
באמת שכל מי שאינו חוזר על הקו הרשמי, הוא סוטה ובוגד.״

יתכן שבל ההסברים נבונים במידת־מה. נדמה גם ששליחי ההסברה
הישראלית מכולכלים.
יש כאן דיפלומטים ישראליים המעודדים את האדיקות הקיצונית של המימסד היהודי,
ודוחפים אותם להחניק כל אופוזיציה ומיגודן של דיעות. לעומתם יש דיפלומטים הסבורים
דח־קא שיהיה זה לטובת ישראל אם האמריקאים יראו את כל הדיעות הישראליות, כי כל
דיעה ישראלית תמצא הד בקרב בעלי הדיעות הדומות באמריקה.
בינתיים נראה כי ההסברה משותקת. ישראל מתוארת בעיתונות כמונוליטית. המימסד
מפעיל את כוחו הכלכלי להעלמת דיעות אחרות.

ויש סבנה גדולה שבאחד הימים תתפרץ המרירות המבוטאת ביום
רק בלחש, אך המכרסמת מתחת לפני השטח :״היהודים שולטים
כאמצעי התיקשורת. העם האמריקאי שומע רק צד אחד של המטבע.
מונעים מהעם האמריקאי מידע חיוני.״
זאת אמר לי כומר פרוטסטנטי, לא אנטי־ישראלי, הטוען שהיהודים הטילו עליו חרם
מפני שהעז להגיד פעם, בתוכנית טלוויזיה, שצריכים לשמוע גם את טענות הערבים.
ביום הראשון שלי בוושינגטון נפגשתי עם קבוצת רבנים. גישתם היתה עויינת, ברוח:
״אנחנו יודעים שיש בישראל התמודדות של דיעות, ולדעתנו זה טוב אבל אנחנו לא
חושבים שהיהודים כאן צריכים לדעת על זה. זה רק יבלבל אותם.״
היתד, לנו שיחה ארוכה, בחלקה חריפה. בסוף הודו כי לא הבינו את אופייה ומגמותיה
של תנועת־השלום הישראלית. הם שלחו איגרות לחבריהם ברחבי ארצות־הברית, והמליצו
בפניהם לעזור לי להופיע בפני סטודנטים.

בדי שאלה יידעו שיש כמוהם גם כישראל, ולא יאמינו לחסידי
״אל־פתח״.

מישה אשרוב ויוסף שילוח ב״בלש״
מאהבים למרחקים קצרים
מקצבי הדיסקוטקים בלבוש של בלט מודרני.
לצעירים ברוחם.
* * תל אביב הקטנה (בימות) —
גילגול נוסף של נוסטלגיה לתחילת תל־אביב,
מוצלח פחות משני הגילגולים הקודמים,
אבל משעשע בהחלט למי שלא
ראה קודם את ההצגה.

תיאטרון
משח קי רצ ח
כלש (תיאטרון גודיק) — התיאטרון
המסחרי הישראלי, יהיו מגרעותיו אשר
יהיו׳ עומד לפחות על כך שהצגותיו תופקנה
בצורה מקצועית (המדובר בתיאטרון
המסחרי האמיתי, לא בחאלטורות) .סוף
כל סוף, אם אתה רוצה שהקהל יבוא לראות
את מה שאתה מציג. אתה צריך לספק
לו תמורה.
בלש הועמד בצורה מיקצועית בהחלט
על הבימה. היי קילוס שצבר כבר להיטים
רבים בתיאטרון הישראלי (וירג׳יניה וולף,
הנערים שבחבורה) ניצל את תעלוליו ום־
עלוליו של מחזה־מתח אשר נכתב בידי
אנתוני שאפר, אחיו התאום של פיטר
(הציד המלכותי של השמש) שאפר.
זהו מחזה לשני גברים בלבד המתרחש
כולו במקום אחד — מין טירה בריטית
מצועצעת בד, מתגורר מחבר ספרי בלשים
(מישר, אשרוב) ואשר אל תוכה מתפרץ
מהגר איטלקי הגר בשכנות (יוסף שילוח).
בין השניים מתפתחת עלילת מתח רבת

רוח ספורטיבית יותר מאשר למען הישגים.
בלש עשוי למצוא לעצמו הרבה אוהדים.
ולמי שמחפש כאן אמנות, יש רק תשובה
אחת: בלש צריך לבדר. ליותר מזה, אין
לצפות ממנו.

ב מז? כו כ ב
בחוגי האמנות מעלים לאחרונה על נס
את עלייתה המטאורית של שחקנית צעירה
( ,)26 אשר עד היום כמעט ולא עלתה על
הבמה. שמה: מיכל נוי
את נסיונה הבימתי הראשון היא קיבלה
לפני שנה, כאשר התקבלה לצוות שחקני
שיער, המוצג מזה כמה חודשים בארץ.
עם פרישתה של מרגלית אנקורי במסיבות
מעורפלות מן התפקיד הראשי במחזמר,
הוצע למיכל לקפוץ לתוך התפקיד
של שילה.
היא נענתה לאתגר, למרות חששותיה המרובים
מן האחריות הכבדה שהיא נטלה
בכך על עצמה.
הסתבר, שאת תפקידה היא הצליחה לגלם
בצורה כה משכנעת, עד שלכדה את עיניהם
של אנשי הבינוה, שהתחבטו אותו זמן במציאת
שחקנית שתגלם את הדמות הנשית
המרכזית במחזה עקדת יצחק, בבימויו של
המבקר והסופר יורם קניוק.
קפיצת הדרך של מיכל חסרת־הנסיון בשיער
הביאה אותה גם באקראי לידי סיכוי
מזהיר נוסף: היא נכללה ברשימת המועמדות
של כינור דויד לתפקיד שחקנית
השנה.
הווו ל ח

הז ה *179

תמי צברה — חשפנית
הייצוא מם׳ 1

ישראל
הופכת לשחקנית קולנוע
בעיר הסרטים הוליבוד

ארחת הכאר ניגש־ לאורח שישב עגום ו־ן
מדופרס, החלה מלטפת את ראשו. האיש נהנה,
אך לא הרבה. פתאום זינק ,־ז ד חונק את הבחורה
המבוהלת, כשהוא משתולל בחמת קצף :״טינופת,
טינופת.״ הציל את חיי המארחת שומר הבאר, שתפס
באורח המשתולל ביד מאומנת, השליך אותו
החוצה.
הסצינה מוכרת? ודא• :מרגו שלי. האורח היה
עודד תאומי, והמארחת — תמי אלקיים, הלא היא
תמי צברה, הלא היא תמי קריסטל — החשפנית
המפורסמת ביותר שהוציאה מקירבה ישראל לעולם
הרחב.
אותה סצינה נחרתה עמוק בלירה של תמי. ליתר
דיוק: ההשתתפות בסרט. העסק מצא עד כדי־כך חן
בעיניה, שהיא החליטה — להתלבש.
התוצאה: היום היא יושבת בהוליבוד, לומדת ב־בית־ספר
דרמטי, ועוברת מיבהני־בד — לבושה
בלבד. שכן תמי אלקיים החליטה להפוך לכוכב־נית
קולנוע.
נכון אומנם שהוליבוד סגורה כיום, ותעשיית הסרטים
מתנהלת בכל רחבי העולם — רק לא שם.
אבל את תמי אין זה מדאיג. כאשר חצליח במיב־חנים
— ידאגו כבר לשלוח אותה, היא יודעת,
למקום ששם עושים את הסרטים.

שכיל חשפנית, ההחלטה להתלבש היא
דרסטית למדי. במיוחד לגבי חשפנית כתמי אל־קיים.
שכן
תמי הצליחה בקריירה זו שמעטות דוגמתה.
לאחר עלייתה ממארוקו, גדלה כחלוצה צעירה במוסד
נחה הדסים. אלא שהחיים שם לא נשאו חן
מלפניה. האידיאל שלה היתד, בריג׳ים בארדו —
ובעירום.
לא לקח לה הרבה להגיע לתל־אביב — ומשם
להופעות חשפנות.
לא לקח לה גם הרבה לגלות כי כשרונותיה
מבוזבזים בארץ. היא יצאה לחו״ל — וכבשה את
במות החשפנות של בירות אירופה, תחת שמות
שונים, פיאות שונות, הופעות שונות — אבל מתחת
לכולן, צץ מחדש תמיד אותו גיף נהדר ומוכר.
היתר, זו אותה סצינה ששיחקה בנזרגר שלי, לפני
שנה וחצי, שהכניסה בראשה את יתוש הסרטים.
כאשר בשל בה הרעיון, נטשה את היבשת שהכירה
אותה כחשפנית, עברה לניו־יורק, הופיעה שם ב־מועדוני־לילה
— לבושה — ועברה הלאה, להולי־בוד.
ועד
להודעה חדשה, היא נשארת שם — לבושה.

קולנוע
הגרלת הפרסים
הגדולה

תדריך
תל-אכיב

715507 תתק>>ם

בסוכות

יום ג ,20.10.1970 ,,בשעה 8.00 בערב
ב״בית סוקולוב״ ,רחוב קפלו ,4ת״א
הקחל מוזמן

פרס ראען ןן; מכונית פיאס 24ו

(לא כולל מיסיס)
מיסים)

6פרסי טיסה לשוויץ

פרס שני:
פי ס שליש* :סו פרסי שעון־מעורר ״סוויצה״
(בסילוני אל־על)

תוצרת שוויץ, מהמעולים בעולם

קש שעון מיסו והשתחף בהגורת
פרטים בחנויות טיסו המוסמכות

ההודאה (פאר, צרפת) סרטו
של היווני קוסטא גאבארס נגד משפטי
הראוה בשלטון העריצות הקומוניסטי. אייב
מונטאן.
* * ק רו סדו ל (דקל, בריטניה) שיפוץ
דמותו ההיסטורית של מנהיג המרד האזרחי
בבריטניה בימי צ׳ארלם הראשון. אלק גינם,
ריצ׳ארד הרים.
המסעדה של אלים (פאריס,
ארצות־הברית) בלדה מצולמת של ארתור
(.בוני וקלייד״) פן על שבט היפים החי
בכנסיה נטושה.
* חמתבגרים (אופיר, ארצות־הב־רית)
חצי קומדיה על מרד הסטודנטים באוניברסיטאות
ארצות־הברית. משחק מצויץ
של אליוט נולד. קנדים ברגן•
* בדרסלינו (אלנבי, צרפת) שיר תהילה
לכנופית גאנגסטרים צעירים המשתלטת
על מרסיי בשנות השלושים. סרט
שופע אלימות שעיקרו בשיחזור האוירה
של אותם ימים. אלן דילון׳ ז׳אן פול
בלמונדו.

היסה
קאוכוי של חגות (אורלי,
ארצות־הברית) ג׳יגולו ונכה חושפים את
אכזריותם של החיים בניו־יורק עיר האשפתות.
דסטין הופמן•
כוב וקרול וטד ואלים (פאר,
ארצות־הברית) האמריקאים לועגים לעצמם
ובעיקר לפוריטאניות שלהם, בסרט
חביב להפליא.

ירושלים
* ויוה מאקס (ארנון, ארצות־הברית)
כיבושה מחדש של אלאמו, הפעם בידי
גנרל מקסיקאי חולה אהבה. קומדיה עליזה.
פיטר יוסטינוב, קינן וזין.
במאים האיש המבוקש ביותר דויד לין נתן לעולם את הגשר מל נהר
קוואי, לורנס איש ערב, וד״ר דיוואגו. בימים
הקרובים עומדת להיות מושלמת

הספר הראשון והיחיד בארץ שכולו *ברית

זוג מורים דניים מדגימים בעשרות רבות של צילומי עירום נהדרים את הכל
אודות, איך לעשות אהבה״ .הספר שזכה להצלחה חסרת תקדים (מאות אלפי
עותקים תוך חודשים ספורים) בכל ארצות־אירופה וארה״ב.
כריכה מהודרת * פורמט אלבומי * נייר משובח
וכל זה במחיר של — 2ו ל״י בלבד
הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
--גזור ושלח __ספר נועז ומתקדם ביותר אד יחד עם זאת אלגנטי
הזמנה /הצהרת
לכגוד
כל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעבר ית
׳,אלבית״ ,חיצאח־לאור ו4ד ,33144 .ח
כתוספת פרקים מיוחדים על אברי־המין (כולל תרשימים),
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעה.

הספר שחייב להימצא
בחדר־המיטות של כל זוג נשוי

נא לשלוח אלי בדואר חוזר את
״אהבה בשניים״ .ר״ב שיק מס׳ __
על בנק --על סך 12.ל״
אני מבחיר בזה שאני מעל גיל •.1

במאי לין

99 אזז 1ז — זיעה

יצירה נוספת שלו — בתו של ריאן. בהתחשב
בכך שלין זכה כבר בשני אוסק־רים,
שסרטיו הכניסו למפיקים הון תועפות,
ושהוא מכונה ״הבמאי המבוקש ביותר
בעולם״ — לא תיפלא הציפייה שבה ממתינים
בעולם הסרטים לבתו. של ריאן.
רוכרט מיג׳אם -עלוב. דויד לין
עובד לאט׳ אבל בטוח. ב־ 24 השנים מאז
החל לפעול כבמאי סרטים, הספיק לייצר
רק 15 סרטים. כמעט בכולם, ללא יוצא
מהכלל, הוא לא עמד בתקציב הכספי ולוח
הזמנים. אך שהתוצאות שהוא משיג מאפשרות
לו לא רק להמשיך בשיטתו, אלא
גם להיות נחטף על״ידי המשקיעים.
את בתו של ריאן כתב לו רוברט בולט,
התסריטאי שכתב לו גם את לורנס ו
יזיז•

העולם
הזה 1728

ז׳יוואגו. בסרט, שהסרטתו נמשכת כבר למעלי׳
בשנה וחצי, מככבים רוברט מיצ׳אם
כמנהל ביח־ספר עלוב ועכברי, שרה מיילס
כאשתו, וכריסטופר ג׳ונם כאהובה. בסרט,
חייב מיצ׳אם, שכל חייו היה עכברי, להיות
פעם בחייו אריה שואג. הוא עושה
זאת בהצלחה גדולה, טוען לין.
המון זיעה, סוסים וגמלים. גאוניות,
אמר בשעתו אדיטון, היא אחוז אחד
הברקה ו־ 99 אחוז זיעה. לין׳ כדי לייצר
יצירות מופת, אינו חוסו בזיעה. הוא מוכן
לחזור על סצינה עשרות פעמים, ללא
כל התחשבות בתקציב שנועד לה, עד שהשחקנים
נופלים מהרגליים .״כשאני סבור
שהשגתי 70 אחוז ממה שרציתי, אני מוותר,
ועובר הלאה,״ אומר הוא.
להתמחות בסרטי־ענק הוא הגיע במקרה.
הוא ביים תמיד סרטים ״נורמליים״ ,עד
שהגיע הגשר על נהר קוואי. הסרט התחיל
לצמוח מעצמו, מעל ומעבר לתיכנון המוקדם.
לין, חתיך בעל קסם וה״ריסים הארוכים
ביותר בעולם,״ כפי שאומרת אודרי ד,פ־בורן,
הוא גם גבר עם דם. הוא התייצב
נוכח המשקיעים, הודיע לנציגם, המפיק
סם שפיגל :״יש לי רושם שזה ייראה
גדול יותר ממה שאתה חושב.״
גם עם לורנס קרה אותו דבר .״אני ובולט
חשבנו על זה כעל סרט אנושי
אינטימי,״ מספר הוא .״אבל אז ראינו
שבלי המון סוסים וגמלים זה לא יילך —
ותראו מה שיצא.״
עתה, מצפים הכל לראות מה שייצא ממנו
פעם נוספת.
חלף גלי הרוח
דרכם של

ההרפתקנים

(סינרמה, תל-אביב ן ארצות־הב-
רית) — נועד להוכיח כי גם במחצית
השנייה של המאח העשרים עדיין יתכן אפוס של
מלחמה ואהבה כנוסח מלחמת הצפין והדרום כפי שהתבטא
ב״חלף עם הרוח״ .איפה ! כדרום־אמריקה, כמובן.
ומי שהיה ספקני בנקודה זו וראה את הדרמה
שנפרשה בספרו הענק ורב־המכר של הרולד רובינס כפרי
הדמיון בלבד — באו מאורעות השבוע בבוליביה והמחישו
נקודה זו.
יצירתו של רובינס מגוללת את פרשת חייו של בנו של
אחד ממנהיגי ההפיכה במדינה דרום־אמריקאית דמיונית.
אחרי שבגיל עשר ראה את אמו נרצחת לעיניו ואת אחותו
נאנסת באותו מעמד חגיגי, הפך לרוצח דקות מספר
אחר־בך. חוויות ילדות אלה השאירו בו כמובן מישקע
עמוק לכל חייו. הוא בורח מהפוליטיקה ומגורל מדינתו.
ברומא, שם משמש אביו כשגריר ההפיכה שניצחה, הוא
לומד שחוץ מאידיאלים יש בחיים עוד כמה דברים מעניינים
כמו כסף ונשים. הוא משיג את שניהם ובכמויות
שהיו מעוררות את קינאתם של קאואנובה, רוקפלר,
ואולי אפילו פול גאטי.
כוכבים מפורסמים כמו שארל אזנאבור, ארנסט בורג־כיין,
קנדיס ברגן ואחרים מופיעים בסרט בתפקידים מיש־ניים
חסרי חשיבות. הדמויות שהם מגלמים מילאו אמנם

ה או ר גי ה ב ״ ההרפ תגן גי ם ־ ״
תפקיד חשוב בעלילה הספרותית, אולם בגירסח הקולנועית
הם אנמיים וחיוורים
הסרט, שהוא סרט ענקים, מצטיין רק במישור אחד :
סצינות המלחמה ההמוניות, העשויות בצורה ריאליסטית,
עשירה ומרתקת.
שחקנים הקרח המקסלס הכל יודעים שהיום אין עוד צורך להיות
יפה כדי להפוך למאהב קולנועי. אולם מעטים
הם אלה המעיזים לשייך עצמם בגלוי
ל״לא יפים״ ואפילו להתגאות בכך.
אחד מאותם מתי מעט הוא שחקן האופי
האמריקאי טלי סאבאלאם, שהופיע בתפקידים
משניים רבים בסרטים מכל הסוגים
(למשל, רופא ב״קרן אחת של אושר״ ,אסיר
מגדל ציפורים ב״איש הציפורים מאלקטרז״
ועוד) .סאבאלאס עלה לאחרונה לדרגת מאהב
והוא נהנה מזה במלוא מובן המילה.
״מה ישז״ הוא שואל בתמיהה ,״אני
מחבק לא פחות טוב מפול ניומן, או כך
לפחות אמרו לי אלו שניסו את שנינו. אז
מה יש לו שאין לי? עיניים כחולות, גומות
חן? למי זה בכלל חשוב.
״הנשים בימינו אינן מתרגשות עוד מנתונים
כאלה. אילי אני אינני קאזנובה ממדרגה
ראשונה, אכל אני יכול לגלות לכם,
מתוך נסיין אישי, שאפילו קרח( ,ועוד קרח
מדומה די אני מגלח את ראשי כדי לשמור
על צורר•־) עשוי לזכות בהצלחה אצל
נשים, גם נאשר אין לו גיזרה או מבט
כשל יול ברינר. למען האמת, ההצלחה שלי

פולחן הערצה
עצמ>ת
שבלול (ארמון־דויד, תל״אביב ;
ישראל) — הוא מוצר של חברת
״הגר״ הידועה יותר בפיזמונים
שהיא מפיקה. אם לשפוט לפי סרטה הראשון, אזי יש
להניח ש״הגר״ אוהבת מאוד את עצמה, את החברים בה
ובעיקר את אריק איינשטיין, האליל שסביבו בנוי כל העסק.
הסרט אינו אלא שיר הלל לכשרונותיו, חביבותו,
בדיחותיו ומזגו של הזמר שאינו רוגז לעולם, אינו חושף
אף פעם את עצמו לגמרי אפילו בפני ידידיו (מכאן השם
״שבלול׳) ,ובכלל, מקסים את כל הסביבה. מזמן לזמן
מופנית תשומת־הלב אל המפיק, צבי שיסל, המנסה לגלם
ליצן בעל דמות־יגון, או אל אורי זוהר המלמד קאראטה
באידיש. אבל המרכז הבלתי מוטל בספק הוא תמיד אריק,
אליו חוזרת המצלמה שוב ושוב.
הסרט התכוון כנראה להיות גירסח ישראלית ל״ארבעת
המופלאים״ (״לילה של יום מפרך״) .אבל מה לעשות וה-
״חיפושיות״ הקדימו את ״הגר״ ,כך שהרעיונות אינם
נראים עוד חדשנים במיוחד, ואילו ריצ׳ארד לסטר התברך
בדמיון (וגם בתקציב) הרבה יותר גדול מעמיתו הישראלי
בועז דוידזון. וכל זה ניכר חיטב בתוצאה הסופית.
בצורתו הנוכחית, נראה ״שבלול״ כאוסף של התחב-

אריגן איעשגגיץ ב״שברגרי׳
מויות העשויות לגרום הנאה לכל מי שמוכן להצטרף לאגודת
ההערצה השיתופית של יוצרי הסרט.

לופו הגיונגל
החדש

טלי סאכאלאס

מה יש לי שאין מיומן?
למשל גדילה כל כך• שאיני מעז כבר
לגדל שערוה. דואר המעריצים שלי.מזהיר
אותי מדי יום מפני געשה פזיז שכזה.״
טלי סאבאלאס, נשוי ואב לארבעה ילדים,
גאה מאד בהישגייו. אמנם אשתו קנאית
ושומרת עליו בשבע עיניים, אבל עצם
המכסים שי המין החלש מספיקים כדי למלא
אותו בתחושה גברית עילאית .״מה
עוד,״ הוא -מודה ,״שכאשר אני מתבונן
במראה אני בכל זאת חייב להודות שפול
ניומן יותר יפה ממני.״
העולם הזה 1728

(סטודיו, תל-
ילד הפרא
אביב ; צרפת) — הוא טרטו האחרון
של פרנסואה טריפו, ה מהווה
תופעה משונה בנוף הקולנוע של שנות השבעים :
שחור־לבן, על מסך רגיל, בתקופה של מסכי ענק צבעוניים•
אין אף כוכב ידוע, איו אף סצינה בעירום. זהו סיפור
אמיתי וצנוע על ילד הנמצא בעובי היער, בתקופת
המהפכה הצרפתית, ועל הנסיונות שנעשו כדי להחזירו
לחיק התרבות.
טריפו, המגלם בעצמו את תפקיד הפסיכיאטר המנסה
לחנך את ״ילד הפרא״ ,שגדל בין חיות היער ופיתח לעצמו
תגובות והתנהגות של חיה, השתמש בסרט זח בכל ה רגישות
והטעם שהוכיח כבר בעבר, כדי לספר את העלילה.
מאחר והילד אינו יודע לדבר, מנסח תחילה הרופא לשכן
אותו במעון לילדים חרשיס״אילמים, וכך ניתנת לטריפו
ההזדמנות להמיר דיאלוגים בתנועות, וכמה מן הסצינות
במעון מנצלות צד זה של הסיפור עד תומו.
קשה לתאר את הצלחת ״ילד הפראי׳ ללא נוכחותו של
ז׳אן־פיאר קארגול, הילד הצועני המגלם את התפקיד הראשי
בפראיות ועורמה של חיה קטנה, בה מבצבצת בבל
זאת, אי-שם עמוק בתוך המבט, בתנועת ראש או בהושטת

דאן־פייר 2ן ארגור ב״ירד הפרא״
יד, ניצוץ של אנושיות ההולך ומתפתח עם הזמן.
אולי אין זה סרט במתכונת הקופתית הרגילה, אבל
כדאי בהחלט לראותו, ולו רק בגלל נוכחותו של השחקן
הקטן המככב בו.

ז 1שבץ

העול ה1ה

1728

אדם קרו,נ ואהוד, שעד
כה גילה עניין מועט
מאוד בבעיותיו
האישיות, יגלה לפתע
נכונות בלתי צפויה
להטות אוזן, להבין,
ולעזור לן בעצה ובו
2במרס ־
מעשה. לגבי דידך ת20ב
אפ ריל
היה זו תגלית גדולה,
שתסייע לן להיחלץ
בהדרגה מן המצוקה הנפשית בה היית
שרוי בזמן האחרון. כדאי להיות גלוי.

הקדש שעות רבות לשיחה
עם בן זוגך, ב־
•מיוחד בימים האחרונים
של השבוע, ותיווכח
ני המוצא מן המשבר
שאתה נתון בו
כלל אינו רחוק. אתה
מתחיל לגלות מחדש
ענין בחיי חברה, מחדש
קשרי ידידות שנפ־נעו,
מרבה לבקר בבתי קרובים וידידים,
ומשתדל שלא להישאר ביחידות ובבדידות.

אין עוד טעם להתכחש
לרחשי ליבן. היה
כן עם עצמך והודה,
כי מתחת למסווה של
איש חברה עליז ותוסס,
שהכל מבקשים
את קירבתו, מסתתר
אדם מאוכזב. ייתכן
שהאכזבה נובעת מגילוי
עובדות בלתי ידועות
על נפשות קרובות לך. לא מן הנמנע
כי שורש הבעייה בקשר רומנטי.

תאוחיס

1ת פיחרון התשבץ יש לשלוח לת״ד ,136 תל־אביב, ולציין על המעטפה ״תשבץ 1728״.
בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים.

מאונך :

מאוזן :

הרומאי.2 .נאיבי.3 .סף.
.1קיבוץ בעמק יזרעאל .6 .משיח שקר .1 .אל היין
.5מוקש, מלכודת .7 .בירת
צימוד. בירת פרו•

.1:מו־יד מכהונתו .14 .קישור,
הנגב (ר״ת) .8 .קשור במשהו בלי בסיס
! .1מרגיש .17 .ישן .18 .אברהם אבינו
שב שנו .20 .קדומת שם הולנדית .21 .מיכל אחיזה .9 .מדינה ים תיכונית .10 .בעל חי
איטי .11 .מבצר עליו פיקוד יוספום פלויוס.
׳נוזלים• .22 זכות לבטל החלטת רוב.24 .
זהר מאד, זמן מועט ביותר .28 ,שאינו .13 בעל חי •16.מפליג .18 .גיוס.19 .
תואר קיסר חבש .21 .שדה מרעה .23 .הקן
שה .30 .אוטומט העושה פעולות אנושיות.
.3גבעה .32 .קרקעית הנחל .34 .הולך דש מוסלמי .25 .אדון .26 .מונח בחשמל.
:נדנוד החלק התחתון של גופו .36 .רש .27 ,נווד .28 .ראש עיריית ניו יורק.31 .
מסתורין .32 .כינוי של ד״ר שייב.33 .
!ביון. ו .3אדם רע ושפל .39 .לבוש הרגל.
) .4שאינו יבש .42 .מבני יעקב .43 .אחד ספר יהודי מיסטי .34 .גורם הנאה .35 .גליל
שחוטים כרוכים עליו .36 .בעל חי ימי.38 .
;מזלות .44 .צנוע .45 .מערב •46 .מי
בשבילי .39 .מש, זז .41 .מבני נוח.47 .
טמבשל אותה צריך גם לאכול אותה• .50
מבני נוח .48 .מקולל .49 .דג טורף.51 .
טכר .53 .סמיכות של פה .54 .צפור צב־
!ונית .57 .תל נישא .59 .פרשת דרכים .61 .שמה הפרטי של אשת הנשיא וויצמן.52 .
לא שקט, מלא התרגשות ורוגז .54 .מיניסטר
החוץ של מעצמה .63 .קריאת שמחה.
! .6תבואה נקיה ממוץ .66 .אות, סימן. טר .55 .קריאה למרד .56 .קהילת קודש
׳ .6סם, רעל .68 .מתכופף .70 .אבר (ר״ת< .58 פנקס .60 .טעם חריף ובלתי
נעים .61 .מושיע .62 .דמות נשית ממגילת
:גוף .71 .מלך ישראל .73 .חרק עוקצני.
אסתר .64 .אלוהים .66 .שם חיה (בנזידבר
! .7היא יבוס .76 .תנועה מיסטית.
ד׳ י״א) .65 .קוץ .71 .מילת ברירה.72 .
מילת בקשה .73 .נמצא .74 .מתנה, דורון.

1כו בפרס*
פרסי תשבץ

תשבץ מס׳ : 1720 משת נחמיאס,
קוליבך , 12א״ת; דב דנציגר, טרוט־פלד
וי ,4חולון; בצלאל איי-ל, זוגות
צעירים ,9פתח־תקוה.
תשבץ מס׳ :1721 רונית ליבוב,
רחוב נתן תחכם ,9תל־אביב; צבי
ויסקופ, רחוב מיכל ,51 חיפה; שלמה
חן, רחוב ההגנה ,9פתח־תקוה.
תשבץ מם׳ :1723י. שדה, וילקומיץ
,5חזובות; דוד ניידיק, ע״י בורסת
היהלומים, רמת־גן; שולה ועקנין,
אבן גבירול ,174 תל־אביב.
תשבץ :1724 אורי כהן, רחוב ירושלים
,32 צפת; דרורי יעקובוביץ,
גליל־יס; דואר גליל־ים; אפרים
ביכלר, נחמני ,36 תל־אביב.
תשבץ :1725 יזהר גפן, רחוב המרי
,41 גבעתיים; זאב שנטר, הגליל ,58
נוה־שאנן, חיפה; דרורית לבאר/ ,
חיפה.

פרסי השבץ

תשבץ 20 :1720ל״י — ג׳קי פרגר,
ח.ד ,590 .אילת; פרסי ספרים: דוד

טריפוס, שלום עליכם ,3ירושלים;
אפרים כהן, רחוב המ״ג ,32 רוממה
ירושלים; חדוה אנצויג, רח׳ קורצ׳ק
3/6עכו.
חשבץ 20 : 1723ל״י — ראלי
רובין, קיבוץ חולתא, הגליל העליון;
פרסי ספרים: ישראל בן־זאב, הפ קולטה
לחקלאות, מעונות הסטודנטים,
רחובות ; יעל זיו, קיבוץ שובל, דואר־ניע
הנגב; צבי ליכטמן, אוניברסיטת סי־ראקוז,
ניו־יורק, ארצות־הברית.
חשבץ 20 : 1724ל״י — רב״ט
2526088 נורית מוריה, דואר צבאי
/ 2145ג׳,צה״ל. פרסימפרים: מתתיהו
בוכהלטר, חבצלת ,17 ירושלים; יהודית
זידנברג, קיבוץ גן־שמואל; אלי שע
גינצבורג, לסל , 11 שב׳ אליעזר,
כפר־סבא.. .
חשבץ 20 : 1725ל״י — צבי הו רוביץ,
הגליל , 18 קרית־שמונה, פרסי
ספרים: חיים שירמן, בצרה; שמואל
שגב, דואר צבאי / 2737א׳ צה״ל; יחז קאל
פרידלר, העבודה ו, הוד הש*
רון/הדר
הפרסים יישלחו לזוכים בדואר.

אם אתה מצפה למיפנח חשוב בחייך, הוא
עשוי בהחלט לבוא השבוע, או לכל היותר
תוך השבועיים הבאים. מפנה זה עשוי
לחול, בראש וראשונה
במישור המקצועי: החלפת
מקום עבודה, השלמת
לימודים מקצועיים,
קבלת עבודה חשובה,
או הערכה נלהבת
לעבודה שעשית
לא מכבר. בת מאזניים
— האדם בעל ההשפעה
( 2בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר
שהכרת לאחרונה אינו
מעונין לעזור לן, הוא
דואג רק להנאתו הפרטית. השתדלי להוכיח
לו, כי הוא טועה וזה יפתור את הבעיה.

ומחנ״ו1

אל תגלה את סוד הצלחתן לאחרים, והמנע
מפיטפוט מיותר בחברה. מישהו,
העוקב אחרי צעדיך
בקינאה רבה, עלול
לנצל את ההזדמנות
ולדרום לן אי נעימות.
שתף בחייך רק אנשים
קרובים באמת,
ורק אחרי שהדברים בת ייקבעו סופית.
וז>>ות1.יווג>-ו עקרב — אל תניחי
לריגשותייך להכתיב לך
את דרכך, בי את עלולה
להס תבן בצרות. זכרי שבסופו של
דבר הוא עושה תמיד מה שמתחשק לו.

וון ת

בעקבות מחלוקת העלולה לפרוץ בינן
לבין אדם הנחות ממך בדרגה או במעמד,
אתה עשוי למצוא את
עצמך במיעוט — או
אפילו מבודד. אנשים
רבים, שבדרך כלל מוכנים
להתייצב מאחוריך
ולהצדיק אותך בכל
מה שאתה עושה,
יגלו הפעם עמדה קשוחה
כלפיך. הם יעשו
הכל כדי שתרגיש כי
הפעם אין הם מצדיקים
אותן. המנע מהפעלת לחץ על מי שאינו
מסכים לדעותיך. השתדל לשמור על שלווה.

811

המשן לשחק את דמות
החבר הנאמן, גם
אם אין לבך שלם עת
זאת. אם יגלה מישהו,
חלילה, את סודך, אתה
עלול למצוא את עצ;

מך אומלל מאד. שקול
היטב כל הוצאה כסה;
ביוג• -
גו 2ב״ולי
פית החורגתמן השגרה,
כי בעתיד הקרוב
ביותר צפוי לן חסרון כים זימני. בת סרטן
— התאומים שהכרת יכניסו לחיין ענין.

סוס

עיסוקין מחוץ לבית,
עשויים לקבוע במידה
רבה את עתידך. מבחינה
זו נמצאים
חייך על סף מיפנה
חריף. בין אם במיס-
גרת עבודתן המיקצו-
עית, ובין אם בתחום
חייך החברתיים, אתה
עשוי לקבל החלטה
חשובה. בת אריה — נסיעה ארוכה תשחייך
הרומנטיים.
נה את דמותם של

׳׳ לפתע אתהרואה את
העולם באורחדש, ו־
;*•.סביך כי עליך לשנות
?יימשהו באופן דרסטי, אם
3י אינך רוצה להחמיץ את
־ הרכבת. שינוי זה יפגע,
בראש וראשונה, במסג׳רת
המשפחתית המצונד
׳צמת שלך. מישהו עוד
״ .2עלול להיפגע קשות,
כיוון שיפרש את מעשיך בצורה בלתי נכונה.
עני זאת — היה מוכן לחוויה רומנטית.

1תו1וו

בימים הקרובים אתה עלול להיקלע ל-
בעייה קשה, דקשורה איכשהו בים, או
במים. מערן הכוכבים
מרמז, באופן כללי, על
קשר ישיר, בין מים
רבים וסכנה הצפויה
לן או למישהו מ-
מקורביך. הבדידות ה חברתית
שגזרת על
עצמך לא תביא לן
שום תועלת. את לא
21בדצמבר ־
9ו בינו אר
יבולה לברוח ממנו ולהימנע
מלפגוש בו ב-
כל מחיר. אזרי אומץ, ושיבי לחיות
אותה נערה חברתית ונעימה, כבעבר.

עיסקה שהתחלת בה בתחילת השבוע שעבר
תסתיים בהצלחה. השתדל להתרכז בדברים
החשובים, ולא
לבזבז מרץ וכוח על
שטויות. היחסים המתוחים
בעבודה הם פרי
אדישותך וחוסר תשומת
הלב שאתה מפגין
כלפי חבריך. בת דלי
— זהו! סוף סוף הכוכבים
דואגים לן. ח115555501
תונה
ממשמשת ובאה!
עד אז, הקפידי על חי־צוניותך
והתנהגי בקור רוח ובהגיון. הש־תדלי
להעסיק את עצמן ולמנוע כל מתח.

ווי

עננים סוערים יכסו
את חיי האהבה שלך
בתחילת השבוע, א ן
לקראת סופו יתבהר
האופק לגמרי, ותזכה
להצלחה לא רגילה.
פרידה לזמן ארון מאדם
קרוב א לין ת19
בפברואר ־
20 במרס
ביא תועלת רבה לשניכם.
עודף הביטחון
העצמי שלן עולה על עצביהם של חב-
רין. הקפד להנהג בשכל, בדי שתקבל
את בל הסיוע לו תצטרן בדי לבצע עיס-
קה משתלמת ביותר. כסף רב נראה באופק,
אן רק בזהירות תשמור עליו.

ניס

כפרפרים לאור, נמשכות מדי שנה מאות נערות מתבגרות
מהפרובינציה אל העיר הגדולה -תל-אביב.
הן בורחות מהבדידות והמחשך
של חייהן האפורים, מחפשות
את האושר. לרוב, הן מוצאות
במקומו טרגדיה.
זהו וידויה האישי של אחת
מהן, ליזה זנו.
לברוח מבית־הספר. ההורים שלי ושלה התנגדו
שנלו יחד, אבל אנחנו המשכנו להיות
ידידות ולהשתולל. עד שבכיתה ז׳ האמא
שלי ראתה שאני לא רוצה ללמוד, אז היא
הוציאה אותי מבית־הספר.
לעבוד לא ־ציתי, וכסף לא היה לאמא
לתת לי בשביל בילויים ובגדים. ביבנה לא
ך* מד אצל הרבה בחורות כמוני, ה־
^ חיים שלי בבית לא היו כל כך טובים.
אפילו שההורים שלי היו טובים אלי.
הגעתי ארצה בגיל 11 עם כל המשפחה
ממרוקו, מהעיר פז. יש לי שתי אחיות
ושני אחים, אז בסך־הכל אנחנו חמישה ילדים,
ואני לפני האחרון. הכי קטן עכשיו
בו 17 והכי מבוגר בן .26 ואני בת .21
היה קשה מאד כשהגענו. הביאו אותנו
ישר ליבנה למעברה. שם אנחנו גרים עד
היום. האבא שלי עובד בתור בנאי. אבל
את המשכורת הוא לא מכנים הביתה. חצי
ממנה הולכת על שתייה. אמא שלי, מהתחלה
עובדת כל השנים במזנון של אגד ביבנה.
היא מפרנסת את המשפחה.
בבית אצלנו לא היה כל כך שקט. אבא
גם לא היה מביא כסף וגם היה משתכר.
כשהיה משתכר — וזה היה כל פעם שהיה
לו כסף — היה מרביץ לאמא שלי ולי.
כשגדלתי והתחלתי לצאת עם בחורים, אז

סתרה ישותית
האח שלי בשום אופן לא הסכים לזה, וגם
הוא התחיל להרביץ לי.

התחלתי לברוח
מבית הספר
ך 1סף לא היה בבית. אחותי התחתנה
אבל היא לא חיה עם בעלה. יש לה
ילדה קטנה בת שמונה והיא אצלנו כבר

שלוש שנים. אמא מפרנסת גם אותה וגם
את הי; דה שלה.
בגלל המצב שלי והמצב בבית למדתי
רק עד כיתה ז׳ .כשהגענו לארץ הייתי כבר
גדולה. אז אפילו שלא ידעתי את השפה,
לא רצו להכניס אותי לכיתה א .,הכניסו
אותי ישר לג׳.
בכיתה ד׳ נשארתי כיתה. שם גם הכרתי
ילדה בשם יפה. גם היא לא אהבה ללמוד
כמו שאני, ושתינו התחלנו להשתולל ו
היה
מה לעשות. אז הייתי כל פעם באה
לתל־אביב ורואה את העיר הזאת, איך שכל
הבחורות מלובשות יפה, איך שאנשים
גרים בבתים יפים ויושבים בבתי־קפה,
אוכלים ושותים ויש להם כסף. אני נורא
קינאתי בהם וכל הזמן חשבתי בלב שלי
איך לעשות שגם לי יהיה טוב כמו לכל
הבחורות האלה. שגם אני אהיה כמו כולם.
יום אחד, כשטיילתי בתל־אביב סתם כך
כדי להסתובב ואולי להכיר מישהו שיעוור

ישדזוונ׳ן!

לי לצאת מיבנה — קרה משהו שדחף אותי
׳!מה שאני עכשיו.

בגיל 15
הגבר הראשון
^ כשתי מפנסי התעמלות וחולצה
/לבנים והרגשתי את עצמי יפה. טיילתי
לי ברחוב כשנתקלתי בגבר שחרחר ונמוך׳
בערך בן .21 הוא ניראה לי אז
מבוגר כי אני הייתי רק בת .15 הוא היה
טיפוס מרוקאי, ובהתחלה ניראה לי יפה.
הוא ניגש אלי, הגבר הזה. התחיל לדבר
איתי, וגם אני התחלתי לדבר איתו וללכת
איתו.
תוך כדי עיבור והליכה הוא הזמין אותי

אחרי שלושה ימים השוטר הזר, נתן
לי כסף לנסוע הביתה ושוטר אחר ליווה
אותי עד הבית. כשהגעתי הביתה הסברתי
להורים שלי מה קרה. אמא שלי החליטה
לקחת אותי לרופא, לבדוק אם אני עוד
בתולה. היא אמרה לי :״אם את בתולה
אני אתן לך מתנה.״
הלכנו לרופא, אני, אמא שלי ואחותי. בדרך
הייתי כל־כך שמחה בגלל המתנה ש־האמא
שלי רצתה לקנות לי. כי אני לא
הייתי מקבלת מתנות. ואולי זה היה הפעם
הראשונה שאמא שלי תקנה לי מתנה. הייתי
בטוחה שאני בתולה, כי באמת לא קיימתי
יחסים עם ההוא.

למחרת באו הוא והדודה שלי אלינו. האבא
שלי עשה מסיבה גדולה, ואברהם הזמין
אותי לעשות שבת אצלו בבית. ההורים
שלי הסכימו, כי הוא גר עם האמא
שלו וכל האחים שלו כבר נשואים ולא בבית.
התחלתי לשכב
אתו
* סעתי אליו ועשיתי אצלו שבת אבל
4לא שכבתי איתו. בקושי דיברנו. אחר
כך הוא בא לבקר אותי אבל עוד לא דיב־

״מעולם לא ח״ת׳ בתורה, נולדתי עם גברים״
לנתניה. השעה היתד, כבר מאוחרת ואני
טחדתי ללכת הביתה, כי באותו זמן אחי
כבר התחיל לעשות לי צרות והיה מרביץ
לי אם הייתי חוזרת אחרי השעה עשר.
אז הסכמתי ללכת איתו לנתניה.
חוץ מאשר לנסיעה באוטובוס לא היה
לו גרוש. רק לנסיעה. גם לי לא היה כסף.

הלכנו לרופא ברחובות. כשהרופא בדק
אותי, נורא כאב לי, אבל הוא לא רצה
להאמין שלא קיימתי יחסים. הוא נתן לי
מכתב שאני לא בתולה. אני ידעתי שזה
לא נכון, אבל אמא שלי לא האמינה. מאז
היא לא חיבבה אותי כמו בהתחלה.
בגלל המיקרה הזה אני תמיד אומרת,

רנו. נורא התביישתי.
אברהם עבד בתור מכונאי בצבא ברמלה
והיה בא לבקר פעמיים בשבוע. היינו יוצאים
לסרט או לרקוד ואז גם התחלתי לשכב
איתו. אבל לא אהבתי אותו, ולא
אהבתי לשכב איתו. בכל זאת הייתי כל
כך בודדה בבית, שאפילו לא אהבתי אותו,

בילינו עד מאוחר, ואז פחדנו ללכת הביתה.
הלכנו לישון בתחנת־הרכבת בתל־אביב.
בינתיים ההורים חיפשו אותנו בכל
מקום, וכשלא מצאו אותנו הלכו למשטרה
וגם המשטרה חיפשה אותנו.
הם לא מצאו אותנו. למחרת חזרנו הביתה.
סיפרתי להורים שישנתי בתחנת־הרכבת.
אבל הם לא האמינו לי, ואחי
הרביץ לי נורא.
כשעזבנו את הבית של אברהם, שכחנו
אצלו שם סיגריה דולקת. הסיגריה הזאת
עשתה אש בכל הבית והמון דברים שלו
נשרפו.
למחרת הוא בא אלי׳ליבנה. הוא שאל
אותי :״למה עשית לי את זה? למה לקחת
50 לירות וגם שרפת לי את הבית?״ עניתי
לו :״ככה, מה איכפת לך? אני לא אוהבת
אותך, אז אני עושה לך את זה שתעזוב
אותי״.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ולא יכול
לעזוב אותי. שאני צעירה ואנחנו נתחתן
ואני אשתנה. הסברתי לו שאני לא אשתנה
:״אני מכירה את עצמי ואת הטבע שלי.
אני לא אשתנה אף פעם ואני תמיד אעשה
לך צרות ואבגוד בך.״ אבל אפילו שאמרתי
לו את זה לא רצה לעזוב אותי.
יום אחד אברהם לקח אותי לרקוד ב־אלדורדו.
במקום היה בחור יפה בשם רמי.
באתי עם אברהם, אבר רמי הזמין אותי
לרקוד ואחר־כך לכוס קפה.

זה נורא
כאב לי
ץ* ששתיתי עם רמי, בא אברהם ו-
^ ביקש אותי שאבוא הביתה. אמרתי לו
שאני לא באה, הוא הלך, ואני והלכתי עם
רמי.
רמי לקח אותי לחדר חשוך מלא עשן
עם עוד במה חבר׳ה. התיישב על־ידי והתחיל
למזמז אותי. נורא נמשכתי אליו. לאט לאט
כל החבר׳ה עזבו את החדר, ונשארתי רק
אני ורמי. שכבתי איתו ונישארתי איתו
עד הבוקר.
בבוקר כשבאתי הביתה האח שלי ראה
אותי עוד לפני שנכנסתי לבית. הוא התחיל
לרוץ אחרי ולהרביץ לי. הוא תפס אותי
וכמעט חנק אותי. הרג אותי במכות.
בערב בא אברהם. כשראיתי אותו התחלתי
לבכות .״אני סולח לך״ ,הוא אמר.
הוא לא ידע שנשארתי עם רמי כל הלילה.
״אני סולח לך, רק אל תעשי את זה עוד
פעם.״ כשאמר לי ככה, זה נורא כאב לי.
הוא היה כל כך טוב אלי.

__בחזרה
לרחובות העיר

עוום החלומות: ויוה ויו תעוגוח נוסווזת לעורם חזותו. שנח משן אותח
הוא לקח אותי לבית שלו בנתניה. זה ה־ה
חדר ריק, היו שם רק איזה כיסא ומיטה.
היה חושך ומלוכלך.
באותו לילה הוא ניסה לשכב איתי
בנוח• אבל אני עוד אף פעם לא שכבתי
עב גבר, אז ־1א רציתי לתת לו. אז הוא
שכב איתי אבל לא ממש.
הוא החזיק אותי שם בחדר יומיים. במשך
היומיים האלה לא הביא לי שום דבר
לאכול. רק פעם אחד הביא לי מיץ. ליותר
לא היה לו כסף.
אבל אני לא הייתי יכולה לסבול אותו.
היו־ לו ריח נורא. הוא היה חולה. אחרי
יומיים כשהוא יצא לקנות, הייתי נורא רעבה
והחלטתי שאני צריכה לעשות משהו.
יצאתי מהבית והלכתי ישר למשטרה בנתניה.
:משטרה
סיפרתי איך שהוא סחב אותי
לנתניה. היה שם שוטר עירקי. הוא לקח
ארזי לבית שלו. היה לו בית נחמד ואשר,
נחמדה עם שני ילדים. הוא נתן לי לאכול
ואוי נשארתי אצלם שלושה ימים. הייתי
עו״רת לאשתו לרחוץ את הילדים, לבשל ולנקות.
הם רצו לעזור לי כי אני לא רציתי
לחזור לאותו בחור.

אפילו שצוחקים ממני, שאני אף פעם לא
הייתי בתולה. אני פשוט נולדתי עם גברים.
אירוסין בגיל 16
ן* ייתי מיואשת. חיפשתי מישהו ש{
| יבין אותי, שיאהב אותי.
יום אחד נסעתי לטבריה לדודה שלי. היא
התחילה לדבר שיש פה גבר נחמד שרוצה
להתחתן, ושזה בחור טוב בן ,28 אח של
בעלה.
החלטתי להכיר אותו. אחרי יום הוא בא
לבקר. בחור יפה, משהו לא רגיל. גבוה
עם גוף חזק ושיער שחור חלק. קראו לו
אברהם.
הוא בא לדודה, הסתכל ויצא. חשבתי שלא
מצאתי חן בעיניו ונעלבתי. כשהמדד,
ראתה שנעלבתי אמרה :״השתגעת? נורא
מצאת חן בעיניו. תלכי לאמא שלך ותגידי
לה שמחר אנחנו נבוא והוא יבקש אותך.״
נסעתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שיש
בחור בשם אברהם שרוצה להתחתן איתי.

כל פעם שהיה בא לבקר אותי הייתי בוכה
משמחה.
פעם הוא לא בא לבקר אותי שמונה
ימים. בימים האלה הכרתי בחורים אחרים
ונורא השתניתי. אפילו שכבר הייתי מאורסת
לו והוא נתן לי טבעת, אז כשהוא לא
בא יצאתי ושכבתי עם מישהו אחר• ביומיים
הראשונים התגעגעתי אליו נורא וחשבתי:
למה הוא לא בא? מה קרה לו?
אבל אחר כך התחלתי לצאת וכבר בכלל
לא היה איכפת לי שהוא לא בא.
אחרי שמונה ימים הוא הופיע והביא לי
מתנות, המון תחתונים קטנים, וחזרנו להיפגש.
אחרי
כמה זמן נסענו, יפה, החברה שלי
ואני׳ לבקר אותו. כשהגענו, הוא לא היה
בבית. אבל אנחנו לא רצינו לוותר על
בילוי, אז פרצנו לו את הדירה. יפה אמרה:
״איך נבלה בחוץ אם אין לנו כסף?״ אז
החלטנו לחפש אצלו ומצאנו 50ל״י.
לקחנו את הכסף והלכנו לטייל בתל־אביב.
קנינו הרבה אוכל טוב, שתינו, הלכנו
לבית־קפה וקנינו כל מיני דברים. רצינו
להיות כמו כל הבחורות.

ך* כל זאת, רציתי לעשות סוף איתו.
התחלתי לספר לאמא שלי שאברהם מקלל
אותי ואותה ואת האבא שלי, ושהוא
מרביץ לי. ובכלל כל הצרות שאני עשיתי
לו, אמרתי שהוא עושה לי.
עד שיום אחד כשהוא בא, החזרתי לו
את הטבעת אירוסין .״אני לא אוהבת אותך.
עשיתי לך הרבה רע, לך תמצא לך בחורה
טובה,״ אמרתי לו. הוא הוריד את הראש
והדמעות היו לו בעיניים והוא הלך.
אחרי שבוע כתבה לי הדודה שלי שלא
אבוא לטבריה, כי אברהם עוד אוהב אותי,
אבל הוא מתארם עם בחורה אחרת, ושלא
אפריע לו.
אחרי שגמרתי עם אברהם, התחלתי שום
פעם מסתובבת סתם בתל־אביב. יום אחד
נכנסתי לקולנוע מרכז לראות סרט כדי
שהזמן יעבור. כשיצאתי מן הסרט, פתאום
אני רואה את רמי. הוא אומר לי שלום
גדול, מתחיל לדבר, ומזמין אותי לבוא איתי
לדודה שלו לשתות כוס קפה. לא רציתי
ללכת אבל הוא לחץ עלי חזק ובסוף הלכתי.

שם לי ידיים
על השדיים
ן•* 1אלקח אותי ללבנדה. זה היה באיזה
( ן בית ערבי. דופקים בדלת, יוצאת איזה
בחורה שמנה, מכוערת, עם חלוק. נכנסנו,
והיא הזמינה אותי לכוס תה.
אחרי כמה זמן בא בעלה מתיישב ליד
השולחן. אחר כך בא עוד גבר, מתישב,
וככה אחד אחרי השני, אולי שמונה גברים,
כולם מתישבים ומדברים.
כשהתחילו לעשן חשיש, אמרתי לרמי
שמאוחר ואני צריכה ללכת, אבל רמי לא
נתן לי. הלכתי לדלת, אבל כשרציתי לפתוח
אותה רמי נתן לי מכה והפיל אותי
על המיטה.

בשעה עשר יצאו הגברים, וגם רמי הלך.
כשהלך, הוא אמר לאשה השמנה :״תשמרי
עליה. אל תתני לה לצאת.״ האשד,
השמנה אמרה לי :״אני צריכה ללכת לעבודה,
אבל בעלי נשאר. אם תרצי לברוח
אז הוא כבר ידע איך לשמור עליך.״
מאוחר בלילה בא הבעל ורצה להתחיל
איתי. הוא שם לי ידיים על השדיים, פתח
לי את החולצה והשכיב אותי על הזמיטה.
אני כל הזמן התנגדתי, אבל הוא היה
חזק. הוא כבר כמעט הצליח לשכב איתי,
כשפתאום נפתחה הדלת והאשה השמנה
חזרה. כשהיא ראתה אותנו ככה היא אמרר,
לי :״לא מצאת לך עם מי להתעסק,
רק עם בעלי?״
אני אמרתי לה שהוא התחיל איתי ושאני
בכלל לא רוצה אותו. אז היא התחילה
לצעוק עליו :״מה אתה מתעסק עם הזונה
הזאת.״ הוא עזב אותי. שמחתי נורא שהיא
הגיעה לפני שהוא הספיק לשכב איתי.

אחרי הלילה הזה המשכנו לצאת יום אחרי
יום• הוא היה נכנס אצלי הביתה וגם
אני הייתי נכנסת אצלו הביתה.
המשכנו ככה חמישה חודשים, ואז החלטנו
לעזוב. התחילו כל מיני סיכסוכים
בינינו. אני לא הייתי עובדת, לא היה לי
מה לעשות, והייתי מפריעה לו כל הזמן
בעבודה. הוא התחיל לריב איתי שאלך לעבוד
אבל אני לא רציתי. עד שיום אחד,
אחרי ריב גדול, הוא החליט לעזוב אותי.
אני לא בחורה שמתאכזבת והולכת לבכות.
נורא אהבתי אותו, אז חשבתי: אצא
עם מישהו אחר, אז אשכח אותו.

״אתה יודע שכשאני מרוגשת אני לא יודעת
מה שאני מדברת.״ הוא הכניס לי עוד סטירה
ואמר :״אבל את יודעת שאת שוכבת
עם דויד ולא עם מישל. מי זה מישל?״
שבועיים הוא חקר אותי, ובסוף אמרתי
לו :״אתה עזבת אותי ואני לא חייבת לך
כלום.״ וסיפרתי לו את כל הסיפור.
אחרי זה הוא התחיל להתקרר. אחרי
חודשיים, יום אחד קבעתי איתו פגישה
והוא לא בא. למחרת הלכתי למרפדיה ושאלתי
אותו :״למה לא באת?״ הוא אמר:
״אני לא אשקר אותך.״ הכניס את היד לכיס
והוציא תמוגר, של בחורה נחמדה בעלת

מנצלת קליינטים
^ • 7ומתאהבת באחד

רוצים לעשות
ממני זונה
*1שאר תי לי שון שם, וכשרמי חור ב־ן,
לילה, שכבתי איתו.
למחרת היה יום שישי. האשד, לקחה את
כל מבגדים שלי וכבסה אותם, ולי נתנה
רק חלוק ללבוש.
בשבת הגיעו המון גברים. כולם היו ארסים.
לא ידעתי איך לברוח וגם כסף לא
היה לי. הם לקחו אותי לבית יפה בסביבה
טובה בצפון תל־אביב.
שם בדירה היו זוג וילד קטן• האשה
והילד הלכו אחרי שהגענו, ונשארו איתי רק
ארבעה גברים ורמי. רמי הלך, ואמר לי
להיות נחמדה עם הגברים האלה, אז יהיה
לי הכל ולא יחסר לי שום דבר. הוא לא
חיכה שאני אענה לו והלך.
מיד אחרי שהלך התחילו איתי הגברים.
כשלא נתתי להם להפשיט אותי, הם התחילו
להרביץ לי. שלושה גברים הרביצו לי
ואנסו אותי אחד אחרי השני כמה פעמים,
והרביעי לא עשה שום דבר, רק הסתכל.

הגשתי תלונה
במשטרה
ףיער 3חזרר מי ולקח אותי לרקוד
^.באלדורדו. אמרתי לו שאני רוצה ממנו
קצת כסף, ולבקר את ההורים שלי. הוא
אמר :״אם אתן לך כסף, את לא תברחי
ולא תספרי מה שהיה?״ אמרתי לו :״מה
פתאום? רק תיתן לי לבקר את ההורים
שלי ואני אחזור אליך.״ הוא האמין לי ונתן
לי לנסוע.
למחרת הלכתי ישר למשטרת יבנה וסיפרתי
את הכל מה שקרה לי. הם שלחו
אותי למשטרת רחובות ומשטרת רחובות
שלחו אותי למשטרת חל־אביב. משטרת
תל־אביב תפסה אחד מהם, את בעל־הבית
בצפון תל־אביב. מיד עצרו אותו.
למחרת באו אצלי לימה אולי שש בחורות,
כולן זונות. הן אמרו לי :״ניתן לך
מתנות וכמה כסף שתרצי, רק תבטלי את
התלונה.״
אמרתי לא בשום אופן. אז הן התחילי
לאיים עלי שישברו לי את הפרצוף ויעשו

לפני שהפנה לוזאוחת היחח ליוה דקדנית־בטן
למחרת הלכתי לטייל בתל־אביב. הייתי
כמו שיכורה. ניכנסתי לקולנוע סטודיו.
איזה בחור ישב בכיסא על-ידי, והתחלנו
לדבר. שמו היה מישל. הסרט לא היה משהו
מיוחד, ואחרי הסרט הוא לקח אותי לחדר
שלו, על־יד כל־בו שלום.

^ציתי שינחם אותי,
לא שינגן בגיטרה
* * ישלד! ה מנגן על גיטרה בלהקת
קצב• היה לו חדר נחמד מאוד. היו

שיער ארוך ואמר :״אני יוצא איתר..״
״למה אתה עושה לי את זה?״ אמרתי לו.
״את בגדת בי, וזהו זה,״ הוא ענה לי.
חשבתי שאני הולכת להשתגע .״תן לי
לירה.״ ביקשתי ממנו. רצתי לבית־מרקחת
וקניתי קופסה שלמה של כדורים נגד כאב־ראש.
היו שם 18 כדורים. חזרתי למרפדיה
וביקשתי מדויד כוס מים. על ידו לקחתי
את כל הכדורים ביד ורציתי להכניס אותם
לפה. רציתי רק להפחיד אותו. ידעתי ששום
דבר לא יקרה לי.
איך שאני רוצה להכניס את הכדורים לפה,
האח שלו נתן לי מכה וכל הכדורים

״לקחתי את כל הכדורים ביד ורציתי לבלוע אותם״
לי צרות. אבל הן בכלל לא הפחידו אותי.
אבל אחותי, שהכירה אחדות מהבנות, ניגשה
אלי והתחילה לשכנע אותי לבטל את
התלונה, אז בסוף ביטלתי אותה. אם לא
אחותי לא הייתי מבטלת את התלונה אפילו
אם היו באים עשרים כאלה.
מאותו יום, כשהזונות והארסים האלה
רואים אותי, הם לא מעיזים לדבר איתי.

מתאהבת בדויד -
^ 117 למיטה עם מישל
^ ה רי ה מי קרההזה החלטתי שאולי
אני אפסיק להסתובב סתם ואמצא לי
עבודה.
התחלתי לעבוד במסעדת פנינת הנדזרח
מול קולנוע חן בכיכר דיזנגוף בתל־אביב.
עבדתי שם כמה שבועות כשהכרתי מישהו
נורא נחמד. קראו לו דויד.
הוא סיפר לי שהוא רפד ונתן לי מספר
טלפון של המרפדיה בסלמה שם הוא עבד,
וקבענו פגישה. אהבתי אותו נורא ונשארתי
איתו עד הבוקר. דויד היה הגבר הראשון
ששכבתי איתו שגם אהבתי אותו.

המקום הראשון שם סידר לי מונטנו עבודה
היד, באר קטן בבאר־שבע. בעלי המקום
היו שני זקנים. בעלת־הבית הסבירה לי
איך לעבוד ואיך להוציא שתייה מן הקליינטים
.״תצחקי איתם, תשקרי להם שאת
תלכי לשכב איתם, העיקר שישתו הרבה,״
אמרה לי.
בערב הראשון עמדתי על־יד הבאר בשמלה
לבנה ופיאה ארוכה .״תסתכלי מי
בא,״ אמרה לי הזקנה. ראיתי בחור גבות
בלונדיני, בערך בן ,33 יפה משהו לא רגיל.
״זה אמריקאי עשיר. תלכי אליו. הוא שותה
הרבה עם בחורות והבחורות מוציאות ממנו
הרבה בקבוקים.״

שם שתי מיטות, הרבה תמונות יפות וגיטרה
בפינה.
הוא התחיל לנגן על הגיטרה. רציתי
נורא שיחבק אותי. הוא עיצבן אותי עם
הנגינה שלו. לא רציתי שינגן. רציתי שינחם
אותי.
הוא כאילו קרא את המחשבות שלי ובא
וחיבק אותי. הוא שאל :״את באמת רוצה
ללכת?״ אמרתי לו :״לא איכפת לי להישאר.״
נשארתי אצלו בל הלילה.
למחרת הצטערתי נורא על מה שעשיתי.
נסעתי הביתה. בערב פתאום הגיע דויד.
הוא ביקש סליחה וביקש שנחזור. אני
אהבתי את דויד נורא, והצטערתי שאתמול
שכבתי עם מישהו אחר.

איימתי להתאבד

ן* אותו לילה כששכבתי איתו, פתאום
^ אמרתי במקום דוד, מישל. הוא הפסיק
באמצע לשכב איתי ונתן לי סטירה .״מי זה
מישל?״ הוא שאל וכעס נורא. אמרתי לו:

עפו. דויד אמר לי :״אני אעזוב אותך, ואת
לא מפחידה אותי.״

אני נהיית
מארחת
ך* ייתי מאוכזבת נורא מן החיים
| ן והתחלתי לצאת ולשכב עם כמה שיותר
גברים. כל ערב הייתי באיזה דיסקוטק,
וכל לילה במיטה עם מישהו.
יום אחד הכירו לי אמרגן בשם מונטנו.
מונטנו סידר לי להופיע בתור נערת גוגו
באשדוד. בערב הראשון שהופעתי, הרווחתי
30ל״י. זה מצא חן בעיני.
אחר כך הוא סידר לי הופעות של ריקודי־בטן
ברמאללה, במלון הילטון רמאללה.
בסילווסטר רקדתי פעם באילת בסלע האדום.
הירוחתי בין 70ל־ 120ל״י ללילה.
אחרי זה בא אלי מונטנו ואמר שבשביל
שיקבלו אותי לרקוד קבוע, אני צריכה לשתות
עם האורחים, להיות נחמדה אליהם,
ולעשות שישתו הרבה. אז אני אוכל להרוויח
גם משכורת חודשית וגם מר,קונסו־מציה.

• אתיא׳ליו ושאלתי אותו אם אפשר
^ לשבת. הוא אמר לי לא. חזרתי, אבל
בעלת הבית קרצה לי ואמרה :״תדברי אי־תו.
תעבדי עליו.״
חזרתי אליו והתיישבתי בלי לבקש רשות.
הוא שאל אותי :״בת כמה את?״ ״בת ,19״
עניתי.
הוא שאל אותי אם אני רוצה לשתות.
בעלת״הבית עשתה לי סימן ביד שאזמין
כוס גדולה. אמרתי לו :״שמפניה״ .לא ידעתי
לשתות, והתחלתי להשתעל תיכף אחרי
הלגימה הראשונה.
הוא ראה שאני לא יודעת לשתות .״כמה
זמן את עובדת פה?״ הוא שאל אותי. אמרתי
לו שזה היום הראשון שלי.
בסוף הערב הוא שילם את החשבון 120 ,
ל״י, והלך. אמר שלמחרת יבוא. אני נורא
חיבבתי אותו. לא בגלל ששתה והוציא הרבה
כסף. הוא פשוט מצא חן בעיני.
שלושה ימים הוא לא בא, ג׳ימי. כשהופיע׳
הוא אמר לי שלא יכל לבוא, כי
היתד. לו הרבה עבודה בסדום. הוא עבד
בקו הנפט, וגר בבאר־שבע.
באותו ערב נשארתי איתו משעה שמונה
ועד 12 בלילה. חשבתי שהוא רוצה לקחת
אותי איתו, אבל הוא אמר לי שלום
ויצא. אני הלכתי אחריו וכשרצה לעלות
לטנדר שלו, שאלתי אותו :״מה יש לך,
למה אתה עוזב אותי?״ הוא שאל אותי:
״את באמת רוצה לבוא איתי?״ אמרתי לו:
״כן״ .עליתי למכונית. הייתי כל־כך שמחה.
ג׳ימי לקח אותי לדירה שלו ברחוב
ביאליק. הוא גר בדירה של שלושה חדרים
יחד עם עוד שני בחורים. הוא סיפר לי
שהוא נוצרי מטקסס ושהוא גרוש ויש לו
שלושה ילדים. קראו לו ג׳ימי ג׳יימם.
מאותו לילה הייתי החברה שלו. התאהבתי
בו, וכל באר־שבע ידעה שאני החברה של
ג׳ימי.

__אהובי
מתאהב באחרת
בל אפילו שאהבתי את ג׳ימי, בכל
זאת הייתי נוסעת פעם בשבוע לראות
את דויד.
רציתי לראות בשביל עצמי אם אני באמת
עוד אוהבת את דויד, וזה היה מאוד
משונה. כשהייתי עם דויד — כשהייתי רק
רואה אותו — שוב התרגשתי. שוב היה לי
אליו אותו רגש כמו מקודם. הייתי רועדת
ומתרגשת ואוהבת אותו. אבל כשהייתי
חוזרת לבאר־שבע ויוצאת עם ג׳ימי׳ הייתי
שוכחת לגמרי מדויד.
אחרי חודשיים ג׳ימי השתנה. נהיה קצת
קריר. זה היה אחרי שהוא עבר לגור בדימונה.
הייתי
נוסעת לבקר אותו שם. יום אחד
כשהייתי אצלו, דפקו שני ילדים בדלת.
הם אמרו .״ג׳וסלין רוצה לשתות איתך
קפה״ .שאלתי אותו מי זאת ג׳וסלין. הוא
סיפר לי שזאת בחורה גרושה בת 19 עם
שני ילדים, שהוא לפעמים הולך אליה.
יום אחד כשבאתי לבקר אותו, פגשתי
אותה אצלו. היא היתד, בחורה. ג׳ימי הלך
להביא קפה. התחלתי לדבר איתר״ ולא
הרגשתי שום כעם.
ג׳ימי חזר עם הקפה, ופתאום ג׳וסלץ
אמרה :״אני אלך הביתה.״ ואז ג׳ימי אמר:
״לא, היא תלך.״ פתחתי את הדלת וברחתי.

אהבתי לעבוד
בתור מארחת
1מחרתעזבתי את באר־שבע. הלב׳
/תי למונטנו ואמרתי לו שיתן לי מקום
אחר לעבוד. ינבאר־שבע הירווחתי 30ל״י
ללילה, ועוד 70 לירות אחוזים מן ה־קונסומציה.
מונטנו עשה לי ולחברה שלי
בשם שרה חוזה לעבוד בסן־רסו בחיפה.
בסן־רמו התחלנו להרוויח המון כסף.

ונזיד, ישדאנ׳ת

בית קפה -היה הבית
יצא לנו אולי 100 לירות ללילה רק אחוזים,
וחוץ מזה משכורת כל שבוע. השכרנו דירה
במקום טוב, ב־ 270ל״י לחודש. דירה
לוקסוס עם טלפון ואמבטיה הכל.

כל פעם בבאר אחר לכמה ימים, כשהיה
חסר לי כסף.
יום אחד ישבתי בדיזנגוף עם בחור, והוא
הכיר לי שני אחים צלמים, צביקה וגיורא.
הם שאלו אותי אם אני רוצה לשלבשתי
רק פעם, והיא עבדה בסן־רמו.
הצטלם ולהרוויח כסף.
אחרי יומיים היא נעלמה יחד עם השמלה
הסטודיו שלהם היה ברחוב אבן־גבירול.
שלי, שעלתה לי 250 לירות. אז הלכתי
לחפש אותה במלון ששם היא גרה, ואמרו הם הסבירו לי שאני צריכה להצטלם ערומה,
והם עושים ספרים קטנים מהצילומים שלי
לי שהיא עזבה ונסעה. נורא התרגזתי. חשבתי:
לא מספיק שלקחה את החבר שלי, ושולחים אותם לחוץ־לארץ.
הם נתנו לי 40 לירות לשעה. אבל זד,
עכשיו היא לקחה גם את השמלה שלי?
לא הרבה כסף, כי בשעה אחת הם היו
התעצבנתי איך היא עבדה עלי.
מספיקים לצלם עשרות צילומי־עירום שלי,
״למה היא עשתה
בכל מיני פוזות.
אחרי כמה זמן הם התחילו לעשות איתי
לי את זה?״ גם סרטים פורנוגרפיים בצבע. כל מיני סרטים,
פעם בסטודיו כשאני לובשת מעיל־ן
* חלטתילע כו ר לתל־אביב, והתחלתי עור אדום פתוח ואני ערומה לגמרי. הייתי
( | לעבוד בצברה.
מטיילת ומסתובבת ועושה כל מיני דברים
לילה אחד אני יושבת בצברה עם שלוש
מיוחדים. הם לקחו אותי לשפת־הים ב־בחורות
— פתאום נכנס ג׳ימי. לא ידעתי פלמחים, וצילמו אותי לסרט כשאני רצה
מה להגיד מהתרגשות. הוא ישב עם בחוערומה
בין הגבעות, אחר־כך אני נכנסת
רה אחת על יד שולחן ושתה. פתאום הוא
למיים, ואחר כך שוכבת על החול.
ראה אותי.
אבל גם זה נמאס לי והפסקתי לבוא אליהוא
הזמין אותי לשבת על ידו. בהתחלה הם, המשכתי להסתובב בין הבארים.
לא רציתי. אבל אחרי זה חשבתי: לא
חשוב׳ הוא אורח. למה לא לנצל אותו? זאת
הימאי הציל
היתד, בשבילי נקמה.
הוא סיפר שהוא הגיע היום לארץ, ומחר
אותי מהבארים
הוא צריך לנסוע לדימונה לקחת את ג׳וסלין.
ך* עםיצאתי בבוקר לשפת־הים לנשום
כשהוא אמר לי את זה, אז סיפרתי לו
^ קצת אוויר. ניגש אלי בחור אחד ואמר
את כל הסיפור עם ג׳וסלין, על איך שהיא
שהוא מכיר אותי. אפילו שלא הכרתי אוהתחילה
לעבוד בבארים ואיך שהיא גנבה
תו, התחלתי לדבר איתו. הוא לקח אותי
לי את השמלה.
לארוחת־בוקר, ואחר־כך כל היום לכל מיני
הוא נהייה לבן ולא רצה להאמין לי.
מסעדות יקרות, ובערב לבלות. הוא הוציא
הוא אמר שבחורה כמו ג׳וסלין אף פעם לא
עלי באותו יום אולי 300 לירות.
תעשה דבר כזה. הוא רץ למלון שלו, והביא
לי תמונה שג׳וסלין שלחה לו לאמריקה
שאלתי אותו איפה הוא עובד שיש לו
להראות לי שבפנים שלה רואים כמה ש כל-כך הרבה כסף. הוא אמר לי :״בעיצוב
היא תמימה.
נעליים.״
כשהוא הביא את התמונה נעשה לי
אחרי זה לקח אותי לגור איתו, קנה לי
שחור בעיניים. היא היתר, מצולמת עם ה כל מיני דברים, ובכלל עזבתי את העבודה
שמלה הלבנה שלי. לקחתי את התמונה לשלי
וחייתי רק על חשבונו.
בחורה שהיתר, שם ושקודם עבדה איתי
אחרי כמה זמן ראיתי שהפסיק לעבוד,
יחד בסן־רמו כשקרה העניין עם ג׳וסלין.
ובכל זאת היה לו ה מון כטף. שאלתי אותו
והראתי לה את התמונה. היא אמרה :״זאת
מאיפה, והוא אמר שהוא עוד עובד.
השמלה שגנבה לך ג׳וסלין ״.הוא שם את
אבל ידעתי שזה שקר! הלכתי לבעל־הבית
הראש שלו בידיים ואמר :״למה היא היתד, שלו והוא סיפר לי שהוא חי עם אשר, וצריכה
לעשות את זה? למה?״
יש לו שני ילדים ממנה, אפילו שהוא לא

לצאת לעבוד ברחוב ולהביא כסף. כששמעתי
את זה ברחתי ממנו.
חזרתי לחיפה, אל סאן־רמו. יום אחד
הגיע לשם גבר, בערך בן ,50 אבל מאוד
נאה. שמו אריה. הוא התחיל להזמין אותי
כוסית אחרי כוסית, ובאותו ערב באתי
אליו הביתה.
היה לו בית יפה בהדר־הכרמל. הוא התגרש
לא מזמן, והיה לו בבית כל מר, שאשר,
צריכה: מיקסר, מכונת־כביסה, רהיטים
יפים.
הוא אמר לי שאין לו אשד, והוא רוצה
לעזור לי. נשארתי לגור אצלו. הוא היד,
מביא לי אוכל מצויין, ואני הייתי קונה
המון בגדים לפי הטעם שלו. שקט וארוך,
לא מיני כמו שהייתי הולכת. במשך חודש
הוא הוציא עלי אולי 4000 לירות.
הוא היה ימאי ׳,והיה בדיוק בחודשיים
חופש. בחודשיים האלה חייתי כמו מלכה.
מהכסף שקיבלתי ממנו הייתי שולחת גם
הביתה לעזור להורים.
״תעזבי את הבאר, ואני אעזור לך״ ,הוא
היה אומר לי כל הזמן .״תראי שיהיו לך
חיים טובים.״
שמעתי לו ועזבתי. חודש וחצי אחרי שעזבתי
את העבודה, הלכתי פעם איתו לבקר
שם. אחרי עשר דקות ברחתי. זה ממש
הגעיל אותי. לא יכולתי לתאר לי איך עבדתי
בעבודה כזאת.
אבל אפילו שהוא היה טוב אלי, אני לא
רציתי להתחתן איתו. כי הוא מבוגר, ואני
יכולה להמשיך ולאהוב בחור צעיר. אם
אני הייתי מתחתנת איתו, אני יודעת, שהייתי
בוגדת בו. אז למה לי לעשות את

אחרי חודשיים הוא חזר לים, והבטיח
לכתוב לי. ואני חזרתי ליבנה.

אני מנסה
לחזור למוטב
ך * אבוא ש לי קיבלה אותי הביתה. היא
ן ) לא אמרה שום דבר.
החלטתי לתקן את השם שלי. התחלתי
לעבוד בבית־חרושת לחוטים אשפרה ביבנה.
זה שהאנשים ביבנה ראו שאני עובדת,
זה שינה את דעתם עלי הרבה.
אבל היה קשה מאוד. בגלל הרבה דברים.

בודדה, תמיד בודדה, ממשיכה ויזה, ממיסה ומיסה, רחפש שמץ חום אמש׳
העבודה בבאר באותו זמן מצאה מאוד
חן בעיני. הייתי כל ערב מכירה אנשים,
והרווחתי המון כסף. החיים החופשיים האלה
מצאו חן בעיני ולא רציתי בשום
פנים ואופן לוותר עליהם.
חשבתי לפעמים: אם אני אעזוב את העבודה
בבאר, אז איך אני אתפרנס? לעבוד
קשה אני כבר לא יכולתי, כשהתרגלתי לחיים
האלה. זה לא עבודה, רק בילוי —
ועוד מרוויחים כסף.
אני ידעתי להסתדר מצויין בעבודה הזאת•
לא הייתי הולכת להתיישב עם כל
אחד.
האורחים הוציאו -המון כסף. אם מישהו
ששתה אתי בערב מצא חן בעיני, אז הייתי
הולכת אחרי העבודה לשכב איתו. אבל אף
פעם לא בשביל כסף. רק הבחורות המבוגרות,
בנות ,30—40 שעבדו איתי, היו
יוצאות לשכב בשביל כסף.
אז ככה בעבודה שלי מצאתי גם חברה
ובילוי וכסף.

שבוע אחרי זה עזבתי את צברה ויותר
לא ראיתי את ג׳ימי.
אחרי שעזבתי את צברה, התחלתי ל־להסתובב
בין הבארים השונים. הייתי עובדת

נשוי איתה, והיא עובדת בשבילו בתור
זונה כבר הרבה שנים.
כשהגעתי הביתה סיפרתי לו מה שנודע
לי. הוא התחיל לרמוז לי שגם אני צריכה
כ<דיגמ •שו״זיל

טירות התעסוקה

יטנו!עבודה זעונדית
מ שד 1 ,כ־ ת
<78י־

אחרי החבר -גנבה
לי ג-וסלין גם שימלח
* ום אחד הופיעה בסן־רנזו ג׳וסלין,
י עם בחור ערבי. היא באה אלי ואמרה:
״ג׳ימי נסע. תעזרי לי. הוא השאיר לי
ברטים לנסוע לאמריקה אחריו אבל אני
צריכה בגדים וכסף. אני רוצה שתעזרי לי
להיכנס פד, לעבוד ושארוויח הרבה כסף.״
אמרתי לה שאם ג׳ימי אוהב אותה, אז
היא צריכה לכתוב לו שחסר לה כסף והוא
ידאג לה. שהיא לא צריכה בכלל להיות במקום
הזה, אם בחור כמו ג׳ימי רוצה להתחתן
איתר .,אמרתי לה שאם ג׳ימי היה
בוחר בי ורוצה להתחתן איתי, אז הייתי
אוכלת לחם ומים ולא הייתי באד, לעבוד
בבאר.
אבל ג׳וסלין התעקשה ואמרה שהיא מו־ברחה
להרוויח כסף. אז אמרתי שאני אעזור

הבאתי לה שמלה לבנה, הכי יפה שלי,

בגיל ,21 לאחר שש שנים של השתכשכות כרקדנית, מארחת
בבארים, וחברתם של גברים אינסוף, החליטה ליזה לנסות
לשקם את עצמה. בתמונה: לאחר שעזבה את עבודתה בבית־החרושת ביבנה, פנתה ליוה
לשירות התעסוקה, ביקשה עבודה כעוזרת־בית. היא מוכנה לעבוד כל עבודה כדי להתקיים.

ח״ם חושים

קודם כל הבחורות שעבדתי איתם עשו לי
הכל כדי לייאש אותי. התחילו להגיד לי:
״איך את תעבדי בעבודה כזאת קשה, שמונה
שעות ביום ותרוויחי בקושי 200 לירות,
כשאת רגילה לכל־כך הרבה כסף?״
אמרתי להן שלא איכפת לי, ואני רוצה
לעבוד ולהרוויח כמה שיהיה. כשראו שזה
לא מייאש אותי, אז התחילו להגיד שמנהל
בית־ר,חרושת עושה לי פרוטקציה :״איך
זה שעלינו הוא כל הזמן צועק ועליך אפילו
אם את עושה שגיאה הוא לא צועק?״
בכלל התחייחסו אלי כאילו באתי מאמריקה
או משהו.

לעבוד
זה קשה
ח רי ש בו עיי ם של עבודה ראיתי שא?
העבודה באמת קשה מאד. כל יום הייתי
באה הביתה עם כאב־ראש ולא יכולתי
בכלל לצאת מהבית. אז עזבתי את העבודה.
עכשיו אני לא עובדת, וההורים שלי נורא
כועסים עלי. אני כבר חודשיים לא
עובדת וקשה לי מאוד להיות ככה בבית.
כמה זמן אני יכולה.לבקש כסף מאמא? אני
צריכה למצוא לי עבודה שהיא לא כל־כך
קשה ולהתחיל להתרגל לאט לאט לחיים
רגילים. אני מאוד רוצה בזה, אבל אף אחד
לא עוזר לי, וזה קשה לי מאוד. אבל אני
נורא רוצה.
היום אני בת ,21 אבל אני מרגישה שעבר
עלי כל־כך הרבה שאני מרגישה כמו:
אחת בת .50
אני. לא אוהבת את אף אחד. אני לא
יודעת אם אני בכלל עוד מסוגלת לאהוב.
אני כמעט ולא יוצאת מן הבית. כשאני
יוצאת, זה עם בחורים מהמקום שאני מכירה
מזמן. אני עוד שוכבת עם גברים, אבל
לא בגלל שאני רוצה לשכב איתם. זה בכלל
לא חסר לי. אם אני היום כבר שוכבת
עם גבר, זה רק בגלל שאני כל־כך בודדה.
אחרי כל הגברים שהיו לי — כל כך
הרבה גברים — אני חושבת שאני הבחורה
הכי בודדה בעולם.

3ררדר דזתהיל^ז
קהל האלפים שחזה בתחרות מלכת המים
,1970 ראה כמובן רק את ההצגה שעל הבמה.
ומר ,.שהוא ראה — בין היתר —

סלפה דינר

היתה יפהפייה שחורת־טיער וירוקת־עינ״ם
עולה על הבמה, מוצגת בשם מלכה דינר,
וזונה בסוף בתואר הסגנית הראשונה. הקהל
גס שומע שמלכה היא המשתתפת וו־הנשואה
ראשונה מאז ימי עולם.
ודווקא עובדה אחרונה זו, שלגבי הקהל
היתה פיקנטית גרידא, היתה לגבי המשתתפת
כמעט טראגית גרידא. כי בעלה, שלמה
דינ ר, כדורגלן ידוע באשקלון עירו, העובד
באגד, היה נורא ליברלי בהתחלה, ו־איפשר
לה להגיש את מועמדותה בלי בע־־
יות.
אלא
מאי? ברגע האחרון קיבל הכדורגלן
החסון רגליים קרות, ונסוג מהסכמתו. אימת
הקהל היתה כה גדולה עליו, עד שרצה
לצאת מהתחרות. דווקא האשה עצמה, שהיא
דו, בסופו של דבר, שהיתה צריכה להתייצב
נוכח ההמון הצמא לדם — היתה
שלווה כמו קרח. אבל ככה זה, הרי ידוע
נמה חזק הוא המין החזק.
בקיצור, הדרמה התקרבה בצעדים מהירים
אלי משבר חמור, וסי ׳ודע לאיזו התפתחות
היתה מגיעה, לולא חזר בו שלמר. והסכיס
ברגע האחרון. אבל — הוא הציב תנאי:
אחרי התחרות, הוא רוצה ילד. זוהר לחוד,
ומשפחה לחוד.
אתם חושבים שזה מצחיק, הא? אולי. אז
צחוק צחוק, מלכהל-ה נמצאת עכשיו בתחילת
הריונה.
לזה הם מתכוונים, כשהם מדברים על הו־מזר
מאקאברי?

ה ח תן של רבקהל׳ה זוהר
רוצה חמ>ש>ה
״בשלב זה, אנחנו חושבים על חמישה
ילדים,״ בישר לי השבוע בעלה ה מיועד
של רבקהל׳ה זוהר, שיהפיד
לבעלה על ממש ב 16-לדצמבר .״אהה,״
נשמעה קריאת עידוד והסכמה מכיוון
האמבטיה, שם התרחצה הכלה המיועדת
בכבודה ובעצמה. לא לכבוד החתונה.
סתם.
הבעל המיועד הוא ביל קרינסקי,
שהוא כרגע החשמלאי הראשי של ״התיאטרון
העממי״ .ביל הגיע מארצות״
הברית לפני שנה וחודשיים, ולא הת בייש
להתחיל לעבוד כחשמלאי, ולפני
כן גם כפועל״במה, ומה שיותר גרוע —
אפילו כמורה לאנגלית, וזה — למרות
שבארץ הולדתו עבד גם כשחקן וגם כבמאי.
אבל
למען האמת, הוא אף פעם לא
התבייש לעשות מה שהתחשק לו. הוא
לא התבייש למשל ללכת לעבוד כשחקן
ובמאי, כאשר אביו הוא מנהל של חברת
משאיות גדולה. ככה זה, בחור
עצמאי.
״הכרתי את רבקהל׳ה ב,צץ וצצה׳,״
הוא ממשיך,. .אהה,״ מגיעה קריאה מן
האמבטיה .״זה היה בעצם לפני שנה,
אבל חברים ;היינו רק לפני חודש.״
״ אההההההה,״ מזדעקת רבקהל׳ה —
כן, אתם כבר יודעים, מהאמבטיה .״לפני
שבוע היינו בסיני, הופענו בתעלה.
ואז, בקומנדקר, אי-שם באמצע המדבר,
בדרן מהתעלה לביר־גפגפה, שאלתי אותה
מה דעתה להתחתן איתי.״ ״אהה־הההה,״
נשמעה הבשורה מכיוון — כן,
משם.
נכך, ממשיכה רבקהל ה מסורת נאה
שצמחה לאחרונה לעם ישראל, לפיה
נישאות שחקניות לפועלי-במה. האחרונה
בשרשרת היתה הזמרת חיוהאל -
ברשטיין, שהתחתנה עם פועל-במה,
ובדיוק ילדה בת בימים אלה.
בחברות שלה עם ביל שומרת רבק-
הל׳ה על המסורת שלה לצאת עם חב-
ר׳ה מהברנז׳ה. החבר האחרון שלה,

אורי, היה גם הוא איש־צוות ב״תיאט-
רון העממי״ ,וזה שלפניו — חבר בלהקה
צבאית.
הכי שמח מכל העסק זה פ שנ ל, שמסתובב
מבסוט כמו תרנגול שמשיא את
האפרוחים שלו. הוא כבר הבטיח לזוג
הצעיר כל מה שרק ירצו. אלא שבינתיים
כל מה שהם רוצים — זה להתחתן.
רשימת
המוזמנים הגיעה כבר, בשלב
זה, ל־ 400 נפש, כולל 20 מצד החתן,
שיגיעו במיוחד מארצות־הברית. אחרי
החתונה יסע הזוג לאמסטרדם, שם
נקבעו לרבקהל׳ה שלוש הופעות. ואחר-
כך הם יקפצו לבריסל, כרי לקנות שם
שמלת־חופה .״שם יותר בזול ויותר
יפה,״ מסביר לי ביל.
פרקטיים מאוד, הילדים של היום.

רבקה זוהר

יופי ידין הוא אחד השמות שבהם אוהבות
תמיד להידבק השמועות בדבר גירושין,
הכי הרבה. בדרך כלל הוא טיפוס
יושב־בית, שאוהב לבלות במעון־הקיץ שלו

הפעם הכי מפורסמת היחה בשהוא עמד
להיפרד מאשתו שושנה בתקופת הרומן
הסוער שלו עם אורנה פורת. אלא שברגע
האחרון נסוג יוסי מהצעד הגורלי.
הפעם הזאת קשורה השמועה בהופעתו
של יו?<י בכנר על הגג בוינה. המדובר בידידה
אוסטרית שלו, שבאה לבקרו גם
בארץ. יוסי שוהה כעת בארצות־הברית, שם
הוא עושה סרט — ושם טוענים יודעי־דבר,

אוסטרית שר יוסי ד״ן
במכמורת, שם יש לו בית בסיגנון כפרי
בסמוך לבית אחיו, יגאל ידי] .אלא שמפעם
לפעם צצות השמועות וקמות עליו.

נמצאת האוסטרית. כל מה שאני יכולה לקוות
זה שגם הפעם יגבר השכל הישר והוא
יסוג בו ברגע האחרון.

יוסי ידין ואשתו שושנה

נביא העירום
לא הייתי מסוגלת להאמין לאיזה הדים
יגרום סיפורי בשבוע שעבר על מסיבת
ראש־השנה בה התפשט הבמאי איזי אכר־הסי.
כשהסיפור חזר אלי, מפי אנשים שקראו
אותו בעיתון, לא הכרחי אותו כבר.
אולי נגרם הדבר משום שהאינפורמציה
שהודלפה אלי מפי האנשים שהשתתפו באותה
מסיבה לא היתה כל כך מזוייקת. אז
שיהיה ברור: זאת לא היתה אורגיה או
התפשטות המונית. איזי אברהמי, המנסה

להיות נביא העירום הישראלי, פשוט התפשט
באמבטיה על דעת עצמו, ניסה לגרור
את משתתפי המסיבה לשם כדי שיחזו בו.
כשלא הצליח בכך יצא מהאמבטיה כדי לגייס
תומכים בעמדתו. אלא שהוא לא הצליח
במסע השיכנוע ונשאר בודד במערכה למען
העירום.
יחס הרחמים שהתקבל בו מצד הנוכחים
הוכיח שהשעה טרם כשדיי למהפכת עירום
בישראל.

ריקוד
בד מ עו ת ב עיניי ם
הבחורה שמשכה הכי הרבה תשומת־לב
בערבים האחרונים, בין אורחי דיסקוטק
מאנדי׳ס התל־אביבי, התברכה בשתי תכונות
מושכות תשומת־לב בהחלט: היא היתד,
יפהפייה רצינית ורקדנית משובחת.
אבל מד, שמשך את תשומת ליבם של
האורחים היתד, דווקא תופעה שלישית —
דמעותיה. טוב — אתם לא הייתם עומדים
ובוהים, לוא הייתם רואים חתיכה רוקדת
לה שעות על שעות, וכל פעם מנגבת דמעה
מהעיניים.
אז אני מדברת כמובן על דינה כרפה,
חברתו — עד עתה — של טדי שאולי,
אחיו של רפי שאולי, בעל המקום שב:
רקדה דינה והזילה דמעה.
והסיבה שהיא הזילה, היתד, שטדי נפרד
ממנה, לאחר שהיו חברים כמעט שנה, וכבר
התחילו אפילו דיבורים רציניים על חתונה.
אז כדי לשבות מהצרות, נוסעת דינה,
ביום שלישי השבוע, לארצות־הברית, להתארח
אצל דוד שלה .״נשבר לי מהכל.״
הית אומרת בייאוש, בין ריקוד לדמעה.
גם זה יעבור, בתי, אינשאללה׳.

ייגה כרכה

הנזחייר 1.50ל״י

מ!!פר 1728

נדווגרו

הי ב ה פי ה
התאילנדית דדמה אחדי

3ננ ת־א
הנניס

עד לביתו
בתל־אביב

אותה והדיון
בבאנקוק -

דיאעה אינטוגייט

ד דוד בר־נור