גליון 1730 מתאריך 28 באוקטובר 1970

גולדה צימרה את הנשיא!

1זנ וגו ! 1י ך
ישראל ישעיהו -
מזכיר מפלגת העבודה י
מזכ״ל מיפלגת העבודה, אריה (לובה) אליאב׳ עשוי
למצוא עצמו ללא תפקיד, אחרי הוועידה הקרובה של
מפלגת העבודה. לובה נבחר לפני למעלה משנה לתפקיד
המזכיר הכללי עד לוועידה.

עתה מצויים חוגים שונים כמפלגה ד!־־
מכקשים ליטול ממנו את התפקיד — לאחר
שהוכיח, לטענתם, עצמאות יתרה
כתפקידו -ולהעכירו לח״ב ישראל
ישעיהו, המכהן עתה כיו״ר הוועדה המכינה
את הוועידה.

יוסר אלמוגי
לעזרת אמנוו ליו
שר־העבודה יוסף אלמוגי יתערב כדי למנוע פגיעה
במנהל המחלקה הערבית של מועצת פועלי חיפה עו״ד
אמנון לין.

לין גינה את דכריו של נשיא המדינה
כקשר לנאצר. מזכיר מועצת פועלי חיפה
אליעזר מולק רצה לסלק את לין מתפקידו
כגלל הגינוי, אף אלמוגי מנע את הסילוק.

ספר זכרונות
על מיבצעי לח״י
ספר זברונותיר של נתן ילין־מור, מי שהיה אחד
משלושת ראשי לח״י (ונקרא אז פרידמן־ילין) עומד
להתפרסם בארצוודהברית.
ילין־מור סירב עד כה לכתוב אא זכרונותיו מימי
המחתרת, אך חתם לאחרונה חוזי, עם הוצאת־ספרים
אמריקאית.

זהו אחד הסודות השמורים ביותר
במדינה :
הדבר כמעט לא ייאמן -אבל
ראש־הממשלה הפעילה צנזורה על
דבריו של הנשיא, עד כדי מחיקת
דבריו מנאום שהוסרט לשידור.
מייד עם היוודע דבר מותו של
גמאל עבד־אל־נאצר, החליט זלמן
שז״ר להביע לעולם הערבי תנחומים
על האבידה (ראה הנידון).
ההזדמנות שנראתה לו מתאימה
היתה ההודעה המסורתית של נשיא
המדינה לאזרחי ישראל ולעולם, לרגל
ראש־השנה.
ואכן, הנשיא הקליט את נאומו, שכלל
את דברי התנחומים.
קטע זה לא שודר. רשות השידור
(שבראשה עומד איש ארץ-ישראל•
השלמה, ד״ר חיים יחיל) מצאה לנכון
להפנות את תשומת-לב הממשלה לקטע

התפתחה בעניין זה מחלוקת חריפה
על סמכותו של נשיא המדינה.
מליטא שם שימש כמורה במשך שנים.
מעמדו של רונקין בעיתון ובמפלגה ירד כשעזב
לאחרונה את קיבוצו כפר־מסריק ועבר לתל־אביב.
עמית יישאר, לכשיפרוש, חבר הועד הפועל הציוני
ואילו רונקין עשוי להתמנות למישנה לעורך משמר
לילדים. הוא נבר כותב כעיתון זה מזה כמה שבועות
פרשנות פוליטית לילדי בתי־הספר.

משבר בין איגוד המוניות
ומשרד התחבורה
צפוי משבר בין אירגון נהגי מוניות תל־אביב לבין
משרד־התחבורה.
השבוע הודיעו מזכירי האירגון, יחזקאל פינקלשטיין
ושמאי פיינגולד, לשר־התחבורה כי הם מנתקים כל
קשר עם משרדו.
ראשי אירגון המוניות טוענים כי משרד־התחבורה

גולדה סברה כי הודעת-אבל היא
עניין מדיני, ועל כן נתונה בסמכותה
הבלעדית של הממשלה ואין לנשיא
סמכות בנדון. הנשיא סבר, לעומת
זאת, כי מסירת תנחומים על מות
נשיא אחר היא בסמכותו.
גולדה מאיר לא קיבלה דיעה זו,
והורתה למחוק את הקטע הנדון מן
הנאום. הנאום שודר בלעדיו.
אולם הנשיא לא קיבל, כנראה, את
הכרעת גולדה. היה מנוי וגמור עימו
למסור את ההודעה. השבוע, כעבור
חודש, בעת קבלת-פנים לנכבדים
ערביים מבין אזרחי ישראל, קרא
את אותה ההודעה עצמה. הפעם לא
היתה כל אפשרות להפעיל צנזורה,
והדברים פורסמו ברבים.
יתכן כי הדברים עוד יביאו להתנגשות
מאחורי הקלעים, כשתחזור
גולדה מאיר לארץ. אך יתכן כי
גולדה תעבור על העניין לסדר-היום,
מחשש פן יגרום הדבר לשערוריה,
בה יצדד הציבור בנשיא.
אינו מבין את המצב בענף ולא מתחשב בדרישותיו.

הדרישה העיקרית של האירגון; חלוקה
צודקת של רישיונות למוניות.
מהפכה בענף הבידור
בעיקבות הקשיים בהם נתונים בעלי בתי הקולנוע,
עקב שידורי הטלוויזיה, צפוייה מהפכה בשטח הבידור.

כדי למשוך יותר קהל, מתבוננים בעלי
כתי הקולנוע לארגן לפני תחילת הסרט
ובהפסקה הופעות של להקות-קצב וכר־דנים.
השיטה
כבר הופעלה בקולנוע ״ארמון
דוד״ בתל־אביב והיא תלך ותתפשט לשאר
כתי הקולנוע.

ספרו של ילין־מור יהווה, כין השאר,
מעין תשוכה לדכרים שפורסמו כהשראת
חכרו-לשעבר בפיקוד לה״י, ר״ד ייטראל
אלדד-שייב, הנותן גושפנקא ימנית-קיצונית
לפעולות לח״י. ילין־מור ישתדל להוכית
כי לח״י היווה התחלה של תנועה אנטי־אימפריאליסטית.
יתכן
שמשרד־החוץ יקבל פירסום ספר כזה בחו״ל
בברכה, כתשובה לטענת הפידאיון שישראל נשתלה במרחב
על־ידי האימפריאליזם.

שינויים
ב״על המשמר״
עורף ״על המשמר״ יעקב עמית וסגנו
יצחק רונקין, מזקני ״על המשמר״ ,עשויים
להתפטר מתפקידם אחרי שוועדה מפלגתית
בה מיוצגים גם צעירים, הכינה
דו״ח המאשימם באוזלת־יד סשיפור דמות
העיתון. השניים גם נמנים על האגף הימני
במפ״ם ומכניסים מפעם לפעם לעיתון
מאמרים של אנשי-ימין מובהקים.
את עמית כבר עמדו להעביר לגימלאות בשנה ש־עברה
במלאות לו 65 שנים ואחד ממנהיגי המפלגה
רצה לכרוך זאת ביום השנה ה־ 40 לעלייתו לארץ

רק אחרי שהמחבלת הערביה, ליילה חאלד, שנתפסה בעת נסיון
חטיפה במטוס אל־על מעל בריטניה, שוחררה מכלאה הלונדוני
והגיעה לקהיר, ניתן היה להבין כיצד לא זיהו שומרי שדות ־התעופה באירופה ואנשי הביטחון את דמותה של המחבלת, בתמונה שתמונתה התפרסמה בעיתונים אחרי שחטפה בהצלחה מטוס של חברת טי.וו.איי. והיפנתה אותו לדמשק.
משמאל נראית ל״לה חאלד בדמותה הקודמת. בתמונה מימין נראית ליילה בפי שעלתה למטוס אל־על: היא שינתה
את תסרוקתה אחרי שהסתפרה בצורה נערית, הורידה בעשרה קילוגרם ממשקלה וגם עברה טיפול קוסמטי ששינה
במיקצת את צורת אפה. בצורה זו ספק אס אפילו אביה־ מולידה היה מזהה אותה, שלא לדבר על אנשים הזרים לה.

שתי פנים לל״לה חאלד

עוד מוצר איכות של ״אנוקזר״ -תננר הסק ה דירתי
המח מם אתכל הבית בחורף. תנור ״אמקור״ -מפיץ
חום אחיד ונעים ב חור ףבמשך 24 שעות ביממה. תנור
״ א מ קו ר״־ מו ס ק בנפט,נוח וזול בתפ עו ל,
,בטוח בשימוש, מבטיח אויר נקי ע״י ארובה מיוחדת,
מצופה אמאייל. עמיד בפני חלו ד ה וקל לנקוי.
לב חי רתך 2דגמים במחירים נוחים.

בווינ 11

המפיצים: וסוחרים מורשי ם

1 1 1 7 1־

מחירים ללא תחרות
7500 קקל״ש — 590ל״י
10000 קהל״ש — 775ל״י

1ו־ רק ן

לי תנ
פרסום א. סר, ס סודיז רם, וגרום איתמר

מותו של קרים בלקאסם, שגופתו נמצאה
בבית־מלון בפראנקפורט אחרי שהור־דם
ונרצח, מעורר בנו זכרונות רבים.
הוא מזכיר את פעולת העולם הזה לפני עשר שנים, בימי מלחמת־השיח־רור
האלג׳ירית. היתה זאת, כדרכו של עיתון זה, פעולה כפולה: לעורר את
דעת־הקהל להבנת הזדמנות היסטורית, ולפעול עצמאית לניצול ההזדמנות.
תוך סיקור המלחמה האלג׳ירית, נפגש אורי אבנרי בפאריס עם ראשי
מחתרת הפל״ן. הוא הופתע להיווכח שאין להם יחס עויין לישראל, אלא
להיפך — נכונות ללמוד מנסיון המחתרת העברית, ולקבל עזרה מישראל.
פגישות אלה התחילו בחשאי, אך נמשכו בגלוי בניו־יורק, כאשר נקבע
קשר רצוף בין אבנרי ובין הנציג האלג׳ירי הבלתי־רשמי באו״ם, עבד־אל־קאדר
צ׳נדרלי.
בעיקבות פגישות אלה, ולפי בקשתם המיוחדת של האלג׳ירים, הקים אב
שלום
בהן לוחץ ידיים עם קרים כדקאסם
נרי אז את ״הוועד הישראלי למען אלג׳יריה חופשית״.
מטרת הוועד היתר, כפולה. הוא נועד לגייס תמיכה מעשית למחתרת ה־אלג׳ירית,
בצורת ייעוץ מיקצועי, מדריכים, נשק וכסף. דבר זה לא הוגשם.
המטרה השנייה היתד, לספק לאלג׳ירים חומר־הסברה ישראלי, כדי שיוכלו
לשכנע בעזרתו את יהודי אלג׳יריה שלא לתמוך בצרפת ובמחתרת הפאשיס־טית
של ד,קולונלים הצרפתיים, האו־אה־אס. מטרה זו הוגשמה במידת־מה.
הוועד יכול היה לעשות גדולות — אילו זכה בתמיכה רחבה יותר. אולם
לפי פקודת גולדה מאיר, שהיתר, אז שרת־החוץ, הוחרם על־ידי המימסד.

^?1צ3צ3ים עד המצוים
הצעה מ י וח ד ת

למורים * מרצים * סטודנטים * שוחרי תנ״ך
למדו תנ״ך בכתב בביתכם

ללא תשל ום
בקורסים המאורגנים מטעם ז
בית־הספר הישראלי ללימוד
תנ״ד בתכתובת, ירושלים

כל קורם מכיל 40 שיעורים בכתב וניתן ללמוד אותו בעברית,
אנגלית או צרפתית.
פנה בכתב לת.ד , 10060 .ירושלים, והשיעורים בתנ״ן ישלחו אליך

חינם

אופנתצמרת בע״נו

קור מ ניולת ודודוגגמנימם נו ת
דו ג

הקורס שיערן במלון שרתון ת״אכולל:
• דוגמנות צלו • דוגמנותמס לו ל
• אי פו ר ני מוסין • טי סו ת התן והיופי
למס״מי הקורס סיוע והכוונה ל ע בו ד ה
פ ר טי ם ו הר שמה
דיזנגו ף 132ת״א טל 224281

כמהלך פעולה זו נפגש שלום כהן בניו־יורק עם קרים בלקאסם,
אחד מתשעת מכריזי־המרד המקוריים, שכיהן אז כשר־המלחמה בממשלה
האלג׳ירית הזמנית.
היתד, זאת שיחה גלויית־לב מאין כמוה. בלקאסם הביע בפה מלא נכונות
להתקשר עם גורמים ישראליים. כאשר שאל אותו שלום כהן אם אינו חושש
שהדבר ירגיז את המצרים, שהיו אז ידידיהם העיקריים של הלוחמים האל־ג׳יריים,
הגיב בלקאטם בביטוי עממי. הוא דחה כל התערבות מצרית בענייני
אלג׳יריה, ואמר שהאלג׳ירים עצמם יקבעו את יחסם לעמים השונים.
דבריו היו הזמנה גלוייה לישראל לתמוך באלג׳יריה, ולקשור בדרך זו
קשרי־ידידות עם אומה ערבית גדולה, שלחמה על חייה ועל עצמאותה,
ושעתידה היתר, לזכות בעצמאות ובעמדת־מפתח בעולם הערבי.
חשוב לציין כי בלקאסם הירשה בפירוש לפרסם שיחה זו, ואף הסכים
להצטלם בחברת שלום כהן.
ההמשך הוא נחלת ההיסטוריה. ממשלת ישראל, בהנהגת בן־גוריון,
גולדה מאיר ושמעון פרס, הלכה בדרך ההפוכה. היא תמכה בממשלת צרפת
עד הרגע האחרון, קשרה קשרים עם המחתרת הפאשיסטית של ה־או־אה־אס,
פעלה נגד האלג׳ירים בכל המישורים.
כיום שונאת ממשלת צרפת את ישראל, ואלג׳יריה הפכה לגורם עצמאי —
קיצוני יותר ממצריים באיבתה לישראל.
כשהעניק דה־גול עצמאות לאלג׳יריה, עלה לגדולה דווקא האיש שלא ידע
על קשרי חבריו עם הוועד הישראלי: אחמד בן־בלה, שישב כל עת המאבק
במעצר, ושהתרגז במיוחד כאשר התנגד נציג ישראל באו״ם להצעת־החלטה
שנגעה לשביתת־רעב אישית שלו.
יתכן שהיינו יכולים בכל זאת לנצל את קשרינו עם האלג׳ירים, במרוצת
הזמן, אילו נשאר בלקאסם בשלטון. אולם הוא הודח, יחד עם כמה מחבריו,
וברח לאירופה. חבריו האשימו אותו בהעלמת כספי המחתרת האלג׳ירית.
על רקע זה יש להסביר, כנראה, את רציחתו. חברו, מוחמד חיידר, שר־הכספים
לשעבר, שהיה אחראי להעלמת הכספים, נרצח עוד קודם לכן.
באלג׳יריה עצמה שולט חוארי בומדיין, שלא היה לו שום מגע עם הוועד
הישראלי, מכיוון שכיהן אז כמפקד הצבא האלג׳ירי הגולה בתוניסיה.
אולם הקשרים הישנים לא אבדו לגמרי.
בימים האחרונים, בעת ביקורו בארצות־הברית, קיבל אורי אבנרי דיווח
מעיתונאי אמריקאי, שחזר זה עתה מאלג׳יריה. הוא סיפר כי במגעיו עם
ראשי השלטון האלג׳ירי התגלגלה השיחה לענייני ישראל. כאשר נוכחו בני־שיחו
לדעת כי הוא שהה לא מכבר בארץ, התעניינו בנעשה בישראל —
ושאלו במיוחד למצבם של אורי אבנרי וחבריו בזירה המדינית הישראלית.
המהדורה הצרפתית של ספרו של אבנרי, מלחנזת היום
השביעי, זכתה — כך מסתבר — לתפוצה ניכרת באל־ג׳יריה,
נקראה שם בעיון על־ידי אנשי צמרת השלטון.
כל זה אינו מנחם אותנו על אובדן ההזדמנות הגדולה
שהיתר, לפני עשר שנים — הזדמנות שהעולם הזה
הצביע עליה בעוד מועד — ללא תועלת.
ה1ן 1ל ח הז ה 171^ 1

א 1ש*ם

איר רצו למנוע דו־קרב א?!דחים ביו
המלר חוסייו לביו יאמר עראפאת?

בעל מלון גני יהודה חיים
שיף, על הסיפור הבא: ביום
שישי לפני שבוע טילפנה אשד,
למלון וביקשה לדבר עם חיים
שיף. לתדהמתה השיבה לה
הטלפונאית :״חיים שיף? האם
הוא דייר או עובד המלון?״

1כשקיבל דויד
גוריון את פני האורחים שבאו
לשדה־בוקר כדי לברכו ל-
יום־הולדתו ה־ ,84 התבונן בהם,
ואמר :״אני רואה שלא כולם
הגיעו.״ ואמנם׳ עיון חטוף ברשימת
חברי הוועד הציבורי
לציון יום הולדתו ה ־ 8 0של
ביג׳י, מגלה כי !9מחברי
אותו ועד נפטרו: השרים זל
1כתבה
שהופיעה בעיתונות
הבריטית על האסטרולוגית
הישראלית טדילה סטן, הי-
קנתה לה, מלבד פירסום, גם
הצלחה מיקצועית בחוגי האצולה
הבריטית. השבוע הביא
לה הדואר מעטפה שנשאה את
הסמל של אחד מבתי האצולה
הידועים באנגליה. טלילה פתחה
את המכתב, נדהמה כאשר
קראה את תוכנו. הלורד כרי״
סטופר קסטלריי ממקורבי
בית המלוכה הבריטי כתב
בכתב ידו כי קרא אודותיה
בעיתונות, התרשם ועתה הוא

מן ארן, משה חיים שפירא,
בבור שיטרית,
וכן אהרון זאב, נתן אל-
תרמן, אריה בהיר, יוסף
בורשטיין, יצחק רב בר-
קוביץ, עמוס דה־שליט,
שמואל דיין, אבא חושי,
מרק לברי, ש״י עגנון,
ישעיהו פרדר, שושנה
פרסיץ, אברהם קריניצי,
ברכה חכם, צבי איזה־סון
ושמואל ייכין.
! ואילו הזקן עצמו נוהג
כג׳ורג׳ ברנרד שאו. את
שאו בירך פעם עיתונאי לרגל
יום־הולדתו ה־ : 90״אני מאחל
לך שניפגש בעוד שנה.״ שאו
התבונן בעיתונאי והשיב בחומרה
:״אני מקווה כך, אם כי
אתה נראה לי קצת חיוור.״
שאו מת בגיל .94
י ומה מעמדו של ביג׳י
עכשיו? לשאלת אחד העיתונאים
שנכח ביום־ההולדת, השיב
בן־גוריון :״אני לא שייך לאף
מפלגה. גם לא לע״מ, אפילו
שבחרו בי כחבר מזכירות.״
! סוד נוסף אותו גילה
בן־גוריון: שומרי הראש שלו
מכינים לו את האוכל האהוב
עליו. זה שפולה ז״ל היתר,
מכינה לו.

לקרוא את מחשבותיהם ולסדר
לאחת מהן קריאת טלפון בל-
תי־צפוייה בדיוק של שנייה.
ידידיו של אייבי זכרו כי בעצם
עסק בלהטים אלה עוד
בתקופה ששירת בחיל־האויר.
אבל אייבי לא התימר להיות
בעל כוחות מאגיים, הוא הודה
כי הוא פשוט מכין מראש את
להטוטיו, ואף סיפר כיצד הוא
עושה זאת.
! על ביקורו אצל נשיא
ארצות־הברית, סיפר בשבוע שעבר
הכנר האורח ג׳ק כ;י:
״כשבאתי לבית הלבן, שאלו |
אותי השומרים מה יש במזוודה.
השבתי להם כי יש לי
רובה, .תודה לאל,׳ הם אמרו.
,חשבנו שהבאת איתך את הכינור
שלך׳!״
לטלפאט אחר, שעדיין
טוען כי הוא נחון בתכונות על־

נפח ב הו פ ע תו של אורי גלר ג פני מ ד עני ם ב-
״ מכון ויי צ מן״ .א ח רי ה הו פעההת עניין א גן
אצל גלר על נו שא הטלפא טי ה. אי שיו ת נו ספתש הז מינ האת גלר
ל ה תיי ע צויו תטלפא טיו ת: ש ח קן ה קו לנו ע ה אי ט ל קי מרצ׳לו מ ס־ט
רוי אני, ש הז מין א ת גלר ה שבוע ל א רו ח ת־ צ ה רי םבמסעדהב רו מ א.

אבא אבן

; בשידור שנערך בקול־ישראל,
סיפר אל״מ (מיל ).צ בי
גרמן, האחראי לשעבר על המשק
הממשלתי, על הביזבוז
השורר במנגנון הממשלתי ועל
דו״ח החיסכון שהגיש על
כך. בין השאר סיפר גרמן,
שהתפטר בגלל שלא קיבלו את
הדו״ח שלו, כי ליו״ר הכנסת
לשעבר ק די ש לוז ולמבקר
המדינה לשעבר זיגפריד סו*
ז ס, יש עד היום מכונית ו
נהג
צמודים.

באותה

תוכנית

רואיין גם שר־האוצר פנחם
ספיר .״מדוע אתה צריך מ
כונית
כל־כך גדולה ובזבזנית?״
שאל המראיין .״אני נוסע הרבה
מחוץ לעיר,״ השיב ספיר.
1אגב, השר הנוסע במכונית
המרשימה ביותר׳ הוא
שר־הדואר שמעון פרם. יש
לו טלפון באוטו. זהו אחד משני
הטלפונים למכוניות שרכש
משרד הדואר לנסיון. הטלפון
השני מורכב במכוניתו
של מנהל משרד הדואר שמ

סורוקר.

מה הפלא שגמא? 1 עכד־אל-נאצר מת משבץ־
לב, אם היה צריך להשכין שלום
בין מנהיגים כמו המלך
חוסיין, יאסר עראפאת

וווו דוחן

ה רווי ח 200ל״י בכבוד. הו אהשתתףבמ סי בה
אצל הספ רי ת עליזה, כשניגש א ליו מנ ה ל
מועדון ה א מני ם ב חי פ ה, של מהקר בינ ס קי, ואמר :״ כמהאתה
רוצה בשביל לע שות קרחת ״ 1״ 200 לי רו ת ב מזו מן ה שיב דודו.
א ס פו אתהכסף בין הנו כ חי ם וניגשו למלאכה. עליז ה נ תנ ה הו ראו
תוהשח קן דודו טופז ( מי מין) ו של מה ק ר בינ ס קי ה ח לו לספר.
כשגמרו, ה ב טי ח דודו ל תרו םאתהכסףל ״ אי ל ״ן ״ .ב ת מונ הלמט
ה: דודו עם פי א ה נוכרית, ש שאל עד שי צ מ חו שערותיו מ חד ש.

ומועמד קדאפי שבאו לוועידת
הפיסגה חגורים באקדחים?
עכשיו, אחרי שנאצר כבר
איננו, גילו המצרים שכאשר
העניינים התחממו, חשבו לבקש
משלושת הגברים למסור
את אקדוחיהם בכניסה, כדי
למנוע דו־קרב.

ו זוכרים את ג׳ורג׳
כראון, שר־החוץ הבריטי לשעבר,
שעורר שערוריה בירושלים
בארוחת־הערב שלו עם
אכא אכן 1עכשיו, כשקיבל
תואר לורד, עמד בפני ב־עייה.
עד כה פנו אליו הכל
בשמו הפרטי, ג׳ורג׳ .אבל אין
פונים בשם פרטי אל לורד.
עסקן־הלייבור העוקצני לא רצה
שהאנשים יפנו אליו בלשון
״לורד בראוו״ .מה עשה? חיבר
את שמו הפרטי לשם משפחתו.
על פי צו המלכה, ייקרא
עתה בשם־משפחה כפול:
״לורד ג׳ורג׳־בראון.״

טלפאט חדש —
אייבי נתן

1 • 1 1 1ץךן מלכ ת ה מי ם 1970טסה בשבוע שעבר ל אנגלי ה
ולס קו ט לנ ד כ או רחת חבר ת הווי ס קי ״וויי ט 111 111
לייבל״ .ה ת לוו ה א לי ה ל טי ס ה ששון שב ת אי (לידה ב ת מונ ה) ,נציג
החברה בארץ. זו הי טי סתה הר א שונה של חני ל חו ״ לוקב רני ט
ה מ טו ס הי ה או רי יו פ ה, בעלה של השח קני ת -הז מרת יונ ה עטרי.

! שיטה חדשה למשוך קהל
לאסיפה מפלגתית, גילה
לאחרונה שלום חסיאד מפעילי
מפ״ם בצפון הארץ. לאסיפה
שבה עמד לנאום שר־הבריאות
ויקטור שם־טוב,
הזמין חמיאל את הזמר א ריק
איינשטיין ואת להקת
הצ׳רצ׳ילים. נוסף לכך, הוא
ערך את האסיפה בכחנה.
6.4מעניין מה דעתו של

מבקש ממנה הורוסקופ. כמי
שבקי בכגון אלה, לא שכח
כמובן לצרף את תאריך ושעת
לידתו .״אני מקווה,״ סיים הלורד
את מכתבו ,״שתועילי
לשגר אלי את תשובתך בהקדם
האפשרי — הדבר דרוש
לי כדי להעריך כראוי כמה צעדים
בזירה הציבורית.״
1אל גל הטלפאטים המציף
את הארץ נוסף בשבוע
האחרון כוכב חדש: טייס השלום
אייכי נתן. אייבי, שבילה
חופשת־חג בבית המלון
קיסריה בקיסריה, הדהים את
מבקרי המלון שנאספו ערב אחד
למסיבה חברתית, כשהצליח

טבעיות, הכינו לא מכבר כמד,
מעובדי קול ישראל הפתעה לא-
נעימה. היה זה כ שאורי גל ר
ביקר באולפני קול־ישראל. ג-
לר מציג. בין שאר להטוטיו גם
להטוט, שבעזרתו הוא מצליח
לגלות חפצים אבודים של אנשים
בלתי־ידועים לו, אפילו
אם החפצים נאבדו במרחק של
קילומטרים. כמה מאנשי קולי־ישראל
החביאו את הקטנוע עליו
הגיע גלר לאולפנים. גלר,
היכול לגלות חפצים אבודים של יי
אחרים, לא הרגיש כלל כי
העלימו את קטנועו, ואף לא
יכול היה לנחש היכן החביאו
אותו, עד שהמחביאים החזירו
לו את האבידה.

מכתבים

111
^ 1ז 0ח \1£ז 7 £ 8

8השעית שיחות יארינג

הקונצרן הגדול ביותר בעולם
4000 מומחים של 1/171.שתפו פעולה וסייעו
להצלחת נחיתת ״אפולו״ על פני הירח.
1.7.7מעסיקה 200.000 מומחים ב 28-ארצות
תבל. בבעלותה 35 בתי חרושת, מפעלים ומעבדות
מחקר ובין השאר ביח״ר ״שאוב
לורנץ״ בגרמניה, אשר נוסף על מקלט
הטלויזיה הטוב ביותר בעולם, מייצר מקלטי
רדיו, רשמי קול, מרבזי טלפונים בין יבשתיים
ועוד.

״אין

קשה לי להבין את החלטת הממשלה להשעות
את השיחות באמצעות יארינג עד
שהמצרים יזיזו חזרה את טיליהם.
דרישה זו היא ילדותית ואני בטוחה שאין
שר בממשלה שמאמין שהמצרים אכן
יזיזו את טיליהם אפילו מטר אחד אחורנית.

הדבר באמת מסכן את בטחוננו ומפחית
מכוחנו הרי שעם הזזת הטיל הראשון
היינו צריכים להגיב בצורה צבאית פעילה
ובאם אין הדבר כך ואנו נמצא תשובה
הולמת היכולה לענות על בעיית הזזת הטילים
(כפי שטוענים משה דיין ורב־אלוף
בר־לב) הרי שחבל על הזמן ולאין שעור
חבל יותר על הדם שיישפך אס חס וחלילה
יחודשו הקרבות בתום 90 היום.
בכל אופן, עכשיו, לאחר שארצות־הברית
הצהירה שהיא מובנה לספק לישראל כל

גם אתה תהנה מהידע והניסיון הרב שלהם,
ע״י רכישת מקלט הטלויזיה, מקלט רדיו
ורשמי קול של 1.7.7.״שאוב לורנץ״.

2א £ח 1 0־ 6ט\ /א | 8 0

₪פ צור נשק מלבד פצצות אטום, הרי שעלינו להסכים
להמשיך את שיחות השלוב כל עוד
המצרים מוכנים, באם הם מוכנים עדיין.

מלכה צור,

הנ היג ה

קריית-חייס

ספק

רצה

שהוא

על ואצר
בהשמדת ישראל״ (העולם הזה .)1727
גם אני חשבתי במאי 1967 שנאצר מתכוון
רק לבוא לברור ידידותי, לטעום גלידה
אצל ויטנזן ולהראות לילדיו את גן־החיות
התל־אביבי.
מה שלא אהבתי אז היתר, התנהגותו המשונה
של ח״ב אורי אבנרי שהצביע בעד
ממשלת הליכוד הלאומי בנימוק הנואל שזוהי
מלחמת מגן — הרי נאצר בוודאי
לא התסזן להשמיד את ישראל

אליעזר דומקה,

חיפה

:צעקת מלח עליתי לעבוד על האוניה שיקמה של
חברת שוהם בתור חניך מכונות. עם התחלת
ולימודי,
עבודתי
לא התאקלמתי ילא
יכולתי להמשיך ולהישאר
על האונייה.
ביקשתי מרב־החובל
שישלח אותי
הביתה. הוא הבטיח
לי, אבל לא
קיים.
בגלל שלא קיים,
הכרזתי על שביתת
רעב וכשהגענו לגבון
הכניסו אותי דחפי לבית־חולים מפני שהיחד,
סכנה לחיי.
לבית־החולים באו שני קצינים מהאונייה
והבטיחו לי פעם נוספת שישלחו אותי
לארץ. לקחו אותי על האונייה תמר ללאס־פלמס
ומשם הבטיחו שיטיסו אותי ארצה.
נשארתי בלאס־פלמס והאונייה תמר הפליגה
לדרכה. ישנתי שם ברחוב ולא היה
לי מה לאכול.
אני סובל כבר 40 יום בצורה זאת וכבר
הורדתי שמונה קילו. בכסף האחרון של־אני
שולח לכם את מכתבי.
אנא, תנסו לעזור לי.

צדוק דהסי,

לאס־פלמס, ספרד
מי ממוסחר ז
תמהני מדוע כינה גרשום שוקן את
מר דן בן־אמוץ ,״בדרן ממוסחר״ (העולם

₪שמאל, ימין,
שמאל

הזה .)1719

נמצא ברשותי גיליון העולם הזה . 1726
בתמונת השער מופיעה תמונת שר־הביטחון

בזמנו חזיתי בכחמשה ערבי ראיונות אותם
ניהל בן־אמוץ במלון הילטון בערבי
שישי ועלי להודות, שאם כי לא נהניתי

.איננ ה
מ ענ ג ת ־
הטאד
.או ת ה
משה דיין כשעינו השמאלית ברטיה שחורה,
ואילו בעמוד שש באותו גליון מופיעה
תמונתו של השר ועינו הימנית ברטייה.
הכיצד?

אורית כלקץ

בלקין
.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 סלסון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • ביח־דסום משד, שהם
בע*מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*ם •
העורך הראשי: אורי אבגרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע*מ.

תל־אביב
• תלוי בנטיותיו
הפוליטיות של
המסתכל.
במציאות הרטייה
היא על עין שמאל.
אבל קורה שלצורך
הכנת הגלופה, הופכים,
תוך כדי תהליך
הצילום בצינקוגרפיה,
את התמונה
ואז מופיעה
הרטייה מצד ימין.

ו גאצר

ב״ויטמך
תודה על הסתייגותכם מדברי יגאל אלון

בכולם, הרי הם היו רחוקים מלהיות מו פעים
ממוסחרים.
בן־אמוץ ראיין פוליטיקאים שונים משמאל
ומימין ואף לא חשש להביא עסקן של
רק״ח, למורת רוחו של חלק מן הקהל.
חבל שבן־אמוץ הפסיק את ערבי הראיונות
שכן הם לא מיצו את עצמם.
אני מברכת את העולם הזה על שאיפשר
לבן־אמוץ להפגין מחדש את כשרונותיו.

ד״ר צפורה קצנלכוגן,

תל-אביב

1המכתב לא
נועד לפירסום

רשמו לפניכם השתוממותי על כך שמכתב
שנשלח אל ח״כ אורי אבנרי, מצא
מקומו במדור המכתבים שלכם (העולם הזח
.) 1727

מכתב זה זה נועד להפנות תשומת ליבו
של ח״ב אבנרי לתופעה מסויימת, בתקווה

תפקידו

שיפעל לתיקונה בתוקף
כנסת, ולא נועד לפירסום.
מכתב זה כן נועד לפירסום.

כחבר-

יאיר עציץ, חיפה
• הסליחה עם הקורא יאיר עציון, שלא
ציין במכתבו ני הוא לא לפירסזם.

בעיותיו ש7
עוזה חדש
אני בן ,45 אב לשמונה ילדים ואחד
בדרך. עליתי לארץ ב־ .1969 בחו״ל עבדתי
אלמקייס כטכנאי טלוזיזיה ואלקטרוניקה של אוניות.
מאז עליתי ארצה אני מחוסר עבודה.
פניתי לסוכנות היהודית בבקשה להעבירני
למקום מגורים בקירבת נמל, כדי שאוכל
לעבוד במיקצועי. עוד בחו״ל הבטיחו לי
שישכנו אותי בקירבת עיר הנמל אשדוד,
אבל משום מה הובילו אותנו לשדרות.
המצב בביתי הולך ומחמיר ואם הסוכנות
לא יכולה לדאוג לי לפרנסה אז שיחזירו
אותנו לארץ שממנה באנו.
אני לא רוצה שמישפחתי תהפוך למיקרה
סוציאלי.

מורים אלמקייס, שדרות
:מה חושם
אבא אבן?
ברצוני להתייחם למאמר אורי גלר מאחז
עיניים (העולם הזה ,) 1727 שבו מנסה קבוצת
ירושלמים להשוזת את גלר לקוסם
פשוט. אינני רוצה להיכנס לוויכוח אלא
ברצוני להזכיר פרט קטן אבל חשוב מאוד:
לפני זמן מה שאל ו ן בן־אמוץ את אורי
גלר מהן מחשבותיו של אבא אבן. את
תוכן השיחה פירסם דן בן־אמוץ בטור
שלו (העולם הזה ,)1721 אבל תוכן המחשבות
לא פורסם — הוא צונזר.
מדוע?

מיכאל שאודר,

שפה מיוחדת
לנשים

חיפה

• השיחה ל א צונזרה. הכתם הלבן ברשימתו
של דן בן־אטוץ בא פשוט לתאר
מהן מחשבותיו של אבא אבן.

; לזרוק לכלבים1 נגד התופעות שהציג אורי גלר קמו כמה
סנובים מדופלמים שהגדירו אותן בלהטוטים,
ואת גלר כרמאי. הדבר מוכיח שגם בין
אקדמאים לא חסרים אידיוטים שמוחותיהם
פועלים כרובוטים.
בימי הביניים היה נהוג פשוט לשרוף
חיים בני־אדם מסוגו של גלר. לא הייתי
מציע לשרוף פרופסורים מסויימים, אבל
לזרוק אותם לכלבים — בהחלט כן!

חנן גולדגרט,
8מי הכשיל את
דובר ההסתדרות?

חולון

השום לעולים חדשים

הספקה מהירה של
במטוס וללא מכס 4 .דגמים
בעלי 2רמקולים $ 140
דגם 1050 בעל רמקול אחד
$ 130
הסוכן הבלעדי
כינורי גע ״מ ת״אפרץ 4

באי דומיניקה קיים מנהג שאין
לו אח ודוגמה בשום מקום אחר
בעולם: לנשים באי זה יש שפת־דיבור
מיוחדת משלהן, שהגברים
אינם יודעים אותה ואינם דוברים
בה. כך יכולות הנשים לדבר בינן
לבין עצמן בענינים הנוגעים רק
להן. ואמנם, גברים לא ימצאו בודאי
עניין רב בכך, אבל נשים
מדברות ביניהן בהתלהבות רבה על
הגמישונים של ״מרסי״ כי בגמישו־נים
של ״מרסי״ אין בעייה של
התאמה — ברוב גמישותם הם מתאימים
לכל אשד( ,מגובה 1.50 עד
1.75 מטרים וממשקל 45 עד 68
ק״ג) .ועוד בשורה משמחת: המסים
על גרבי־מכנם עלו מאד, אבל מחיר
הגמישונים של ״מרפי״ לא עלה
בינתיים!
נ שי םמאס עו ת בג ר ב•

מטה
ה א מנ עו ייצוג אמנים והפקות מייצגים :
אמנים
ל ה קו ת קצב תזמורות ארגון: מופעים נשפים
אירועים

בהתייחס לידיעה בכותרת ״דובר ההסתדרות
מתכונן להתפטר״ (דף תשקיף, ה עולם
הזה ) 1727 הנני להודיעכם: להד״ם.

צר לי ש״מקורבי״ (אינני יודע מי הם?)
הכשילו את עיתונכם הנכבד בידיעה שאין
לה כל שחר ואחיזה במציאות.

שמואל סולר,
דובר ההסתדרות, תל־אביב

טלפונים :

! ההבדל
הקטן

223262

בידידו ומוקירו של איצ׳ה ממבוש נעלבתי
עמוקות כאשר קראתי בכתבתכם הנד
(המשך בעמוד )8

העולם הזוז 1730

שינוי

כתובת —
מנוי המבקשל שנו תאתכ תו ב תו מתבקש
ל הו די ע על כך שבועיים מרא ש, על־מנ ת
ל מנו ע עיכוב ב מ שלוח ח ע תון ל מ ען ה חד ש

224528

הספר הראשון והיחיד בארץ סכוכו >גדימ

בשניים

אהבה

מכתבים
(המשן מעמוד )7
הפכה (העולם

הזה ,)1728

שהוא

קטן

150ם״מ.
ביהוד בנושא כזה, כאשר נזדובר במי־מדים
אלה, עליכם לדייק אפילו במ״מ.
לא אגיד לכם מה גובהו המדוייק של
הנשיא הנערץ, אבל הוא בוזדאי לא מטר
וחצי.
ש. כהן, פתח־תקווה
• הסליחה עס כל 153 הס״ם של הנשיא
איצ׳ה ממבוש.
1אגד חתול סיאמי

זוג מורים דניים מדגימים כעשרות ררות של צילומי עירום נהדרים א ת הכל
אודות, איד לעשות אהבה״ .הספר שזכה להצלחה חסר ת תקדים (מאות אלפי
עותקים תוך חודשים ספורים) בכל ארצות־אירופח וארה״ב.
כריכה מהודרת * פורמט אלבומי * נייר משובח
וכל זה במחיר של — 2.ו ל״י בלבד
__ גזור ושלח __
הספר שאץ צורך להתבייש בו או להסתירו.
ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת אלגנטי
הזמנה /הצהרת
לפבוד
כל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעברית
״אלביוו״ ,חוונאח-לאוי ת.ד ,31144 .תל־אגיג.
כתוספת פרקים מיוחדים על אברי־המין (כולל תרשימים),
הסיפוק המיני ואמצעי ־מגיעה.

הספר שחייב להימצא
בחדר־המיטות של כל זוג נשוי

נא למלוח אלי בדואר חוזר את חטפי
״ אהבהב שניי ם ״ .י״ב טיק מט׳ __
על בנק --ע ל סך — 12.ל״י בלבד
אני מבחיר בזח טאני מעל (יל •. 1
טם --גיל __
בחובת --חתימח .

לפני שמונה ימים נעלם החתול הסיאמי
שלי. אני מבקשת
מהמוצא הישר שיחזיר
לי אותו.
את החתול הזה
גידלתי מיום לידתו
ואני מאוד קשורה
אליו וגם הבן
שלי מאוד קשור
אליו.
המחזיר יבוא על
שכרו.
עליזה רובינשטיין,

חברון 8א׳ ,תל־אביב
הוקום פוקוס
בכתבה שלכם על אורי גלר
הזה 729ו) ,כתבתם שיש כמה ספרים שמהם
אפשר ללמוד את כל הטריקים שלו.
מעניין לדעת איזה ספרים, מה כתוב
בהם ואיפה אפשר להשיג אותם?

(העולם

אליהו זמיר,

הספרים

ניתן

להשיג
נתניה בחנות

בבנפורט בלונדון או בחנות הקסמים טאנן
בניו־יורק. פרוספקטים על הספרים אפשר
לקבל חינם בחנויות אלה.

״אולפן גרג״ (בר־קמא)
מקיים קורם בוקר יד

קצרנות
נפתח בהדרכת
הרקדן הטלויזיה

עברית ו/או אנגלית.

וכוריאוגרף

קורם חדש אחרי החגים
הצלחה מובטחת. הרשמה:
ת״א: גורדון ,5טל.236209 :.

שמעון לוי

י— ם , :הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בית־ספר, במעלה*.

סטודיו למחול
ג׳אז ומודרני
כרמת השרון
כיתות לילדים ומבוגרים
מתחילים ומתקדמים

ת מי ד טוב,
תמידמ עו 7ה
״יוש״,יבוא ושיווק בע׳נז
רח׳ דיזנגוף 269ת׳א
טלפ ון^446611 :
מרכז עדשות מגע
זט 1א 3 0£א 1£ז ס ^זאסס
״נרוזוכסקי -אישון לגם״
תל־אביב, רחוב שניאור 5
סל.55029 .

שעות קכלה 9-17

מתא רי ך 25.10.70
ההר שמה :
טל פוני ם 247480 ,778996 — :

נשמח לשלוח חוברות הסברה
לפי בקשר,

מערכות ק1ל!רמקולים
1131

ספרי קסמים

״צוד מכיר ה התקנה

ז׳בוטינסקי 04ו ר״ג. טל 734402 :

דף מהוד ספר קסמים
קוראים השולחים מכתבים
מתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמד
נות למבתכיהם.
ה עול ם הז ה 1730

^ מראית עין -טרגדיה.
/ארץ גדולה.
גדולים ופתוחים.
המשוועת לעולים
ארץ שיש לה
שרת, מאוחדת.

זה קרה אצלנו בארץ.

עשירה. בעלת מרחבים
ארץ הזקוקה לכוח־אדם,
חדשים מכל הארצות.
כל הנתונים להיות מאו

קורה עכשיו בקנדה.

אורעות קנדה מזכירים לנו את
העבר שלנו. אבל יש להם משמעות
רבה גם לגבי ההווה של ארץ־ישראל.

ארץ המתכקעת לנגד עינינו.
ארץ שבה נשפך דם — ושבה עלול
הרבה־הרבה דם להישפך בשנים הקרובות.

^ מראית־עין

משמעות שבל מסביר ישראלי,
כארץ ובעיקר כעולם, חייב לעמוד
עליה היטב.

-אבסורד גמור.

ברגע זה נפוצה בעולם כולו, ובעיקר בין
הצעירים, סיסמת הפידאיון הפלסטיניים: להקים
בארץ .,מדינה דמוקרטית, חילונית
ואיחודית של פלסטין, בה יחיו יחד יהודים,
נוצרים ומוסלמים ללא הרצל.״
תהיה כוונת סיסמה זו בעיני הפידאיון
עצמם כאשר תהיה, באוזני מיליוני אוהדי־הם
בעולם, ובעיקר אנשי השמאל החדש,
המשמעות היא: שהיהודים והערבים יחיו
יחד במדינה אחת, תחת ממשלה אחת, בל׳
הבדלים לאומיים, דתיים, אתניים, לשוניים
וגזעיים.

/מהו, בעצם, ההבדל בין קנדים בריטיים
לקנדים צרפתיים?
הם באו — לפני מאות שנים — משתי
ארצות שבנות.
הם דוברים שתי שפות הקרובות זו לזו.

תרבותם הלאומית שונה -אף
מזה מאות בשנים הם חיים באותה
מדינה, ללא מלחמות־אחים,
ללא קרבות, ללא התנגשויות
דמים.
הם שייכים ברובם לשתי כיתות של אותה
דת. דוברי־הצרפתית הם קאתוליים,
דוברי־האנגלית הם ברובם פרוטסטנטים. אלה
גם אלה — .נוצרים.
דוברי־הצרפתית מקופחים מבחינה סוציאלית
וכלכלית. אך ההבדל ביניהם קטן מזה
הקיים בין צפון־איטלקים וסיציליאנים.
בסך הכל — הבדלים קטנים.

בעיני מיליונים זוהי סיסמה נעלה,
נשגבת, אידיאליסטית.
הם דוחים את הגיוננו: ששתי האומות
בארצנו יחיו בארץ אחת אך בשתי מדיג
ו ת שונות, שכל אחת מהן תבטא את
היישות הלאומית של אחת משתי האומות.

בעיניהם זוהי סיסמה מפגרת,
ואילו סיסמת הפידאיון מעידה על
קידמה, על התקדמות -מאידיאל
לאומני צר לקראת אידיאל על־לאומי,
אוניברסלי.

ובכל זאת -נראה כי אינם
מסוגלים לחיות יחד במדינה אחה,
תחת ממשלה אחת, אפילו
במישטר פדרלי, בזה הקיים בקנדה
כעת.

^ ין ספק — הרוב הגדול של הקנדים
הצרפתיים רוצים בעצמאות נפרדת.
מיעוט קטן מוכן לאחוז באמצעים של
אלימות, מעשי חטיפה והרג. יתכן שהרוב
אינו מחייב אמצעים כאלה.

חו עם חזון סנוה המאוחדת מת חזון
.א״י השלמה״ ו״פלסטינה המשוחררת״

לא בעצמאות בתוך קנדה, אלא בעצמאות
מחוץ לקנדה.

מאת אורי אבנרי

אך הרוב רוצה בעצמאות.
בעצמאות לאומית מלאה.

רינו, בימים בהם הצטרפנו למחתרת ה־עיברית
הלוחמת בפלשתינה (א״י).

לאיזו אומה?

לאומה חדשה, המגדירה
עצמה: האומה של קבק.

לא קנדה. לא ״קוויבק״ ,כלשון האנגלים.
אלא קבק, בלשון הצרפתים.

ן 1ש לי ידידים רבים בארץ קבק.
,הם מזכירים, מזה זמן רב, את ימי נעו
אותה
דרך־מחשבה. אותן הסיסמות.
אותן השיטות.
כשהיצגתי אותם בפני חברי כ״קנדים צרפתיים״
,הם נעלבו. כשם שנעלבנו אנחנו
כאשר הוצגנו כ״פלשתינאים״.
הם תיקנו אותי בחריפות :״נו ם1ם

קבקואה!״

קכקים הננו!
וכאשר דור צעיר שלם של אוב־לוסיה
כלשהי מחליט שהוא מהווה
אומה נפרדת -הריהו מהווה
אומה.
נותר לו רק להוכיח זאת קבל עם ועולם
— בדרך המאבק, יהיו שיטותיו אשר יהיו.

ך הנה באים הקכקים

-והופכים את

| הקערה על פיה.

ואת חיל־החלוץ של המהפכה
הקבקית מהווים דווקא אנשי ה שמאל
החדש, הקיצוני — חברי
״חזית השיחרור חקכקית״ ,מעריצי
מאו וצ׳ה גכארה.
הם אומרים:

יוצאי־צרפת ויוצאי-בריטניה בקנדה
אינם יכולים להיות במדינה
אחת.
הם מהווים שתי אומות נפרדות, ולכל
אחת מהן הזכות להגדרה עצמית.

והזבות להגדרה עצמית כוללת
את הזכות להיפרדות, הזכות לח
(המשך בעמוד )33

אנשי השמאל החוש במונטריאול מפגינים בחמת־זעם למען מדינת קבק עצמאית

תמרורים
נולדה * בבית־חולים לונדוני, לשחקנית
ילידת ישראל מאירה שדר ול־שחקן
דונלד פלזאנם — בת בכורד, ב־מישקל
3.1קילו, מאירה בת ד,־ 23 נישאה
לדונלד בן ד,־ ,51 אב לשתי בנות מנישואין
קודמים, לפני שבועיים.

נהוג יום־הולדתו ר,־ 62 של אנוור
חוג׳ה, השליט האבסולוטי של אלבניה אשר
תמונותיו מופיעות לרוב באלבניה אך כמעט

חו ג׳ ח
ואינו מוכר בעולם. בראש המברכים: המפלגה
הקומוניסטית של סין העממית.
זכה בפרס נובל לשלום, כאות הוקרה
על עבודתו בפיתוח סוגי חיטה חדשים,
שהביאה להגדלת היבולים בהודו, פאקים־
טאן ומכסיקו — האגרונום האמריקאי ד״ר
גורמן כורלאוג 56 הידוע בכינוי
אבי המהפכה הירוקה. בורלאוג נבחר מבין
38 מועמדים והוא האמריקאי ד,־ 15 במספר
הזוכה בפרס נובל לשלום והאיש השני
בעולם שקיבל פרס זה בשל פעילותו שנעשתה
בשטח המלחמה נגד הרעב בעולם.

הינשא. שניים עומדים מחברי להקת פיקוד דרום לשעבר, הזמר־מלחין
שחיבר את המנגינה לשיר אליעזר

מוזי וגליה
בן־יהודה ושחקים אחרי שיחרורו מצד,״ל
יחד עם שני חברים אחרים של הלהקה את
שלישיית לא איכפת להס — מתי כספי
וגליה שהיתר, גם היא חברה בלהקה.

אוהבים

נפטר בתל־אביב, בגיל ,70פנחס
ר כי ( ר כי נו כי ץ ) ,לשעבר מזכיר במחלקה
הפלילית של בית־משפס השלום בתל־אביב
וממייסדי תיאטרון אהל שהתפרסם כשכתב
עבודת מחקר סנסציונית אודות ברית־המילה.
בחיבורו המדעי שהתפרסם בארץ,
כתב רבי כי ברית־המילה פוגמת באון המיני
ובבריאות הנפשית של הגבר. לדברי המחקר
גורמת המילה למחלות שונות ומהווה
מנהג קדום של הקרבת־דם, שריד
מתקופת העלאת קורבנות־אדם. רבי חונך
בישיבה והיה טבעוני. אחד מקרובי משפחתו
היד, קארל מרקס.
נפטר בבית־חולים מאיר, בגיל ,88

9 <5 51££ז* 1

מי שהיה ממייסדי אירגון בעלי המלאכה

והתאחדות בעלי הבתים — ישראל אני*
ציקדבסקי. יליד פולין, עלה לארץ ב־
1905 ועבד בפתח־תקווה, רחובות, ראשון*
לציון ויפו והיה ממייסדי הפועל הצעיר.
היה מורד, למלאכה בגימנסיה הרצליה וב־
1909 קנה חלקת אדמה בכפר־סבא שם התגורר
עד סוף ימיו.

ה עול ם הז ה 1730

הצילו! אונסים!
הנאות שאין לזלזל בהן. זה אמנם כאב
תביעתה של הממשלה להחזרתם של הטילים
המצריים, כתנאי לחידוש שיחות יא -קצת, אבל התשלום הוגן לכל הדעות: לפי
ריגג, היא תביעה הגיונית וצודקת. אך, מקורות שונים, כולם מארצות־הברית 21*0 ,
בינינו־לבין־עצמנו לא פחות הגיוני וצודק טנקים חדישים מסוג א״מ־ 18 ,60 מטוסי
הוא סירובם של המצרים להסיט את הטילים פאנטום נוספים, טילי אוויר־קרקע מדגם
שרייק, תותחים בקוטר 175מ״מ ובטווח
ממקומם הנוכחי.
אם אנחנו מוכנים עקרונית לסגת מה של 33ק״מ, ציוד אלקטרוני חדיש, חלפים
למטוסים ומובילי טנקים, וכל זה בתנאי
שטחים הכבושים — מה איכפת לנו כמה
טילים מציבים המצרים על אדמתם? ואם אשראי מיוחדים — הלוואה נאה של ככל
הדיבורים על נכונותינו להגיע להסדר־ מיליארד דולאר לשנתיים בריבית נמוכה.
אז מה כל הצעקות האלה? בשביל מה כל
שלום, המבוסם על׳החלטת מועצת הביטחון,
הקיטורים? מה כל־כך רע לנו? אולי בכלל
אינם אלא קלאם־פאדי, דיבורים ריקים ומסך
של עשן — למה שמצריים לא תבטיח צריך להגיד תודה רבה, למצריט, שקידמו
בטיפשותם את הטילים? כמו החתולים ואת
עצמה מפני הפצצות־עומק שיתחדשו
כמו הערבים, למדנו גם אנחנו לזיין וליילל.
ודאי גהר י מעולם לא הכרזנו שלא נעשה
כן) עם תום הפסקת־האש?
אנחנו נהנים ומתאוננים כמו במיטב חזיונות־זכותם
להתגונן מפנינו אינה נופלת מ־האהבה
והתשוקה של המיזרח!
זכותינו להתגונן מפניהם, ושוב אנו תקולולא
היינו בטוחים שהחתימה החפוזה
עים במצב הבלתי־נסבל של התנגשות בין
שלנו על הצעת הפסקת־האש היתה רשלשני
מיני צדק, כמו במיטב הטראגדיות הנות
הגובלת במחדל ביטחוני, אפשר היה
קלאסיות.
לחשוב שההתעלמות מהליקויים בסעיף ״הקפאת
המצב״ היתד, מכוונת ומתוכננת מראש.
לא רק מצריים אשמה במצב החדש שנוצר
— גם אנחנו אשמים בו. מרוב צעקות־אני
לא אתפלא אם שר־הביטחון, בסקרו
חמס אנו נוטים לשכוח ששר־הביטחון שלנו
את ארסנאל המלחמה החדיש שיגיע אלינו
חתם בשם הממשלה על הסכם לקוי, אשר מאמריקה, יפרש כך (ל״מקורביו״ ,לפחות)
איפשר את הפרתו בשעות הראשונות של את תביעתו להפסקת־אש מיידית, שתחול
הפסקת־האש. אמנם מצוי בהסכם סעיף על
בחצות הלילה. המצרים, הוא יוכל להגיד,
הקפאת המצב הקיים בחזית התעלה (סטנד־נפלו
במלכודת שפרש לרגליהם. הם הסיטו
סטיל) ,אולם סעיף זה הוא כללי ביותר,
את הטילים, כפי שניתן היה לצפות מהם,
וניחן לראות בו הצהרת־כוונות בלבד, מ אנחנו הקמנו צעקות גוואלד, האמריקאים
העמידו פנים כאילו הרוסים הערימו עליאחר
שלא פורט בו( :א) איך ומי יקבע
שסעיף זה הופר על־ידי אחד הצדדים( .ב)
הם, ורק כך נוצר המצב המיוחל, שהצדיק
מה יקרה כאשר יוכח שאחד הצדדים הפר
בעיני דעת־הקהל העולמית את משלוחי-
את סעיף ההקפאה.
הנשק הנוספים הנשלחים אלינו.
אם זהו באמת המצב, או אם כך לפחות
קביעת מועד תחילת הפסקת־האש לחצות
הלילה׳ יומיים בלבד לאחר שההצעה ה ניתן לפרש אותו, אז מה הטעם לשערוריות
אמריקאית הוצגה בפני שר־הביטחון, מנעה
שאנחנו מקימים בעולם? איזה הגיון יש
בתביעה החד־משמעית והעיקשת של הממשמאיתנו
ומהאמריקאים את האפשרות לערוך
צילומי־אוויר של •לפני״ ו״אחרי״ ,שרק
לה להחזרת המצב לקדמותו בחזית התעלה,
באמצעותם ניתן להוכיח את הפרת סעיף כתנאי לחידוש שיחות יארינג?
הקפאת המצב.
הממשלה השיגה את מה שהיא רצתה —
שתאכל ותשתוק. זה מגוחך. לצעוק ״עזמי
שחתם על הסכם זה, לפני ששמע את
על הליקויים שבו — הוא רה!״ ״הצילו!״ אחרי שהעזרה הגיעה. השגות אשם בעסק־ביש זה שלתוכו נקלענו.
זה לא רק מגוחך. זה פשוט מסוכן! כי
צעקות השבר ״המצרים רימו אותנו״ הן
מה יקרה, למשל, אם המצרים יסכימו לכצעקות
״הצילו! אונסים!״ של בתולה אשר
החזיר את הטילים למקומם הקודם, בתנאי
הסכימה להיכנס ערומה למיטתו של נאי־ק שאנחנו
מקצועי, שהבטיח לישון על־ידה בשקט.
נחזיר לאמריקה את
תביעתה של גולדה להחזרת המצב לקדמותו
הציוד המלחמתי שנשלח אלינו? הרי תביבחזית
התעלה יש לה סיכויים כמו לתבי עה כזו תהיה הגיונית וצודקת לחלוטין!
עתה של הבתולה להחזרת מצב בחוליה
אם כן, לא נותר לנו עכשיו אלא להעמיד
לקדמותו.
פנים נפגעים ,״להתגבר״ על העוול הנורא
את הנעשה אין להשיב, כנראה. ומי ששנגרם
לנו, כביכול, לגלות גודל־לבב מדיני,
לשכוח את העבר לבקש מאבא אבן שבישל
את הדייסה הזאת, וניסה למכור לנו
יגיד למחמוד ריאד ״אילי פת — מת״ ב־אותה
כתבשיל־מלכים — צריך לאכול אותה
עכשיו כמו גבר ולשתוק. מה גם שמהצב
מיבטא אוקספורדי, ולחזור במהירות האינו
נורא כל־כך, כפי שהממשלה הנאנסת אפשרית לשיחות יארינג, לפני שהמצרים
מזכירה לנו יום־יום בכל אמצעי־התיקשורת יתפסו את התמרונים המאקיאבליסטיים שלנו,
וינסו לצאת מהמלכודת שלתוכה הכנשעומדים
לרשותה.
מסתבר שאנו נמצאים בשלביה האחרונים
סנו אותם לא בכוונה.
יש אלוהים בשמיים, רבותי, כשאלוהים
של המלחמה. מבחינתנו יכולה הפסקת־האש
רוצה, לא רק מטאטא יורה. אלא אפילו מעהזאת
להימשך לנצח, ומצבנו בתום הפסקת-
שה רשלנות כמו חתימה על הסכם לקוי
האש יהיה טוב יותר מאשר בתחילתו. וחוץ
להפסקת־אש הופך לתבונה מדינית ממדרגה
מזה רבותי (שוב בינינו־לביך עצמנו) תהליך
ראשונה.
אבדן הבתולים כרוך, גם במיקרה זה, ב
מומלץ
בחמישה כוכבים
לבל מי שראה פעם (כמוני) בברית־המועצות
את עולם המחר; לכל מי שחשב
שממוסקבה תצא תורה; למי שראה הגיון
ריאל־פוליטי באימרתו המפורסמת של החאם
הגרוזיני, אבי הקומוניזם הסובייטי ומציל
האנושות — סטאלין (״כאשר גודעים עץ
— עפים שבבים למי ששר בערגה את
שירי הצבא האדום; למי שעדיין מאמין ש־המישטר
הקומוניסטי יצר בברית־המועצות
חברה חדשה וצודקת; למי שחתם על עצו־

מות־השלום של הבארבארים האלה; למי שנקעה
נפשו מהליקויים החמורים של המשטר
הדמוקראטי ומחלוקת ההון הבלתי־צודקת
בעולם החופשי — לכל אלה, ולכל
מי שרוצה לקרוא יצירה ספרותית גדולה ומזעזעת,
אני מציע לקרוא את ״המדור הראשון״
של אלכסנדר סולז׳ניצין.
אני לא בטוח שנכונה לכם הנאה, אבל
לילות־נדודים אחדים אני יכול להבטיח לכם
בשקט.

כל הכבוד לשר־הסינור
סוף־סוף משב־רוח רענן במערכת החינוך
של מדינת־ישראל!

החלטתו של שר־החינוך להתיר גידול
שיער ארוך בבתי־הספר התיכוניים מוכיחה

שראשו שר מר יגאל אלון פתוח לרעיונות
חדשים, שבחזהו מפעם עדיין לב צעיר, ש־עורקיו
טרם נסתיידו ממוסכמות, ושאוז־נו
קשובה לפעימות הזמן.
אני מקווה מאד שמכתב בעלי המספרות,
שרואה בהיתר זה מחדל חינוכי ופגיעה
קשה בפרנסת חבריו, לא ירתיע את שר־החינוך
מהחלטתו הנבונה. צניעה ללחץ הספרים,
שהיו מקבלים בתשואות־שמחה חוק
אשר יחייב את התלמידים להסתפר אחת

לשבוע, ואת התלמידות להתקין סילסו
דו־שבועי, תפתח פתח ללחצים מצד יצרו
הטקסטיל, שיתבעו לאסור את המיני, ד
פוגע קשות בתפוקת מפעליהם, ולחצים ט
צד יצרני הנעליים, אשר ידרשו להוצי
אל מחוץ לחוק את כל אלה הנועלים סנדל
״אילת״.
מי שעמד נגד כוחות מצרים ב־ ,48 יאזרו
אומץ, אני מקווה, לעמוד גם נגד מיתקפו
הספרים.

ספיר נגד המשר הפסלתיהאש
מי שהאמין בשאיפותיה הכנות של ממשלת
ישראל לשלום בר־קיימא, ובמאמציה ה־,
בלתי־פוסקים להשגת מטרה זו, קיבל ודאי
את השוק של חייו כאשר שמע בליל שבת
ב״קול־ישראל״ את דאגתו העמוקה של שר־האוצר
נוכח סכנת המשך הפסקת־האש.
תימשך הפסקת־האש זמן רב, אמר אם ספיר, צפוייההאטה בפעילות הפנחס
כלכלית
בארץ, וכתוצאה מכך עלולה להיווצר
אבטלה. אני מקווה מאד שהוא שמע
ברדיו את הדברים הנוראים האלה שיצאו
בתכנית ״הטור השבועי״ .ואם הוא מפיו שמע, אני מקווה שהוא הבין את המתפרש
מדבריו.
האם עלינו להבין מכך שיש גם ברכה
במלחמה, שהמשק שלנו יתערער, ואולי אפילו
יתמוטט, אם חס וחלילה תימשך הפסקת־האש,
עוד 90 או 180 יום? ואם אנו עומדים
בפני סכנת אבטלה (,שהיא ״הקללה הגדולה
ביותר שיכולה להיות,״ כדברי מר ספיר באותו
ראיון) עקב המשך הפסקת־האש, מה
יהיה כאשר יפרוץ באחד הימים שלום בר־קיימא?
האם
שר־האוצר אינו תופס שבעצם ניתן
להאשים אותו עכשיו בגילוי סודות המדינה?

הרי
המצרים אינם מטומטמים לגמרי! הב
שמעו ודאי את דבריו, וסוף־סוף יבינו שלא
המלחמה תכריע אותנו, אלא דווקא השלום•
מה יהיה אם הם יתבעו הפסקת־אש
בלתי־מוגבלת? מה יהיה אם הם יציעו לנו
שלום בתנאים נוחים מאד? איך נצא מהבוץ
הזה?
כולנו יודעים יפה שהמלחמה משתלמת
לנו מבחינה כלכלית, אבל להכריז על כך
בפומבי — זהו חוסר־אתריות הגובל ב־ן
בגידה. האם לא הבין שר־האוצר שהוא מגלה
לאויבים שלנו את נקודת־התורפה ה־1
חמורה ביותר שלנו?
ועכשיו כמה מילים ברצינות לשר־האוצר,
שיאריך ימים:
מר ספיר היקר, האבטלה איננה הקללה
הגדולה ביותר שיכולה להיות. המתים, השכולים
והנכים הם קללה הרבה יותר גדולה•
מוטב שבחור בן עשרים יעמוד בתור
ללשכת העבודה, מאשר בתור לאחות ה־פיזיוטראפית
במחלקת השיקום. מוטב ש־נרעב
ללחם, ונהלך יחפים ברחובות, ובלבד
שלא נראה עוד נכים ולא נקרא בעיתונים
על עוד הרוגים. ולעזאזל עם כל המשק המלחמתי
הזה, המפרנס היום את השכולים
וההרוגים של מחר !

הממשלה מבזבזת עשרות מיליונים
לפני שאני יורד מספיר, אולי כדאי גם
להגיד כמה מילים על מחדל נוסף הנמצא
בתחום אחריותו של האשף הפינאנסי הזה.
ד״ר אריה ניר, הממונה הנוכחי על המשק,
אמר ב״יומן השבוע״ כי ניתן היה להגיע
לחסכון של עשרותמיליונים
לירות, לוא היו ננקטים אמצעי חסכון מב־סימאליים.

צבי גרמן, שהתפטר באחרונה מתפקיד
הממונה על המשק הממשלתי, אמר, כי
התפטר לאחר שלא נתקבלו הצעותיו למניעת
בחבה .״קשה לומר,״ הודיע גרמן,
״שנושא זה נמצא בעדיפות המתאימה באוצר.״
מסתבר
שכתוצאה מאירגון לקוי ופיצול
מכירות בלבד, בוזבזו כ־ 10 מיליון לירות. בענף
המחשבים, למשל, ניתן היה לחסוך,
בעזרת אירגון יעיל ותיאום עבודה, כיס 3
עד 50מיליוןלירות לש נ ה ,
לדבריו של מר אביאל כץ, סגן מנהל המרכז
למיכון משרדי.
ומה אומר מר ספיר, המעלה את ה־מיסים,
כששירת ה״אין ברירה״ ו״הנטל
הביטחוני״ בפיו? מה אומר הדיקטטור הכלכלי
שלנו, המסרב ל״טובתם של הפועלים״
לשלם להם פיצויי־התייקרות, ולהקדים
להם את תשלום תוספת־היוקר, משום שהמשק
לא יוכל לעמוד בזה? מה אומר מר
ספיר על ההאשמות הכבדות, המוטחות נגדו
ברדיו ובעיתונות על־ידי פקידים בכירים
בממשלה?
שימו לב :״על כל התלונות האלה,״ אמר
שר־האוצר ,״לא שמעתי עד היום. זה לא
נושא לרדיו...״
שמעתם את דברי האוראקל מכפר־סבא?
ביזבוז של עשרות מיליונים מכספי העם

זה לא נושא לרדיו. אחרי הכל, זק ע-#ל
לערער את אמון העם בשר־האוצרן $מ40
ממשלה .״דרך פשוטה יותר וקצרה ^ותר;״
אמר ספיר למראיין, אמנון ברזילי ,״היא לן-
גיד לי, או למנכ״ל האוצר, שקיים דבר כח 5״
מר ספיר אולי לא שמע על טזבול! המיליונים,
או אולי אינו זוכר ששמע $.אך
״הארץ״ מזכיר לנו שב־ 7.4.70 ן הו1יע בכנסת
סגנו, הד״ר צבי דינשטיין, כי*•רוב
המלצותיו של מר גרמן נתקבלו, וכי מרבית
טענותיו של מר גרמן נכונות.
קיימות כאן שלוש אפשרויות להסברת
תגובתו של שר־האוצר( .א) מר דינשטיין
לא סיפר לספיר על ביזבוז המיליונים( .ב)
מר דינשטיין סיפר וספיר שכח( .ג) מר
ספיר אינו אומר אמת כשהוא טוען שלא
שמע על התלונות של גרמן.
הנטל הביטחוני הכבד הרובץ עלינו מאלץ
את מר ספיר להעלות את המיסים, הפועלים
לא יקבלו פיצויי־התייקרות, תום־
פת־היוקר לא תוקדם להם לטובתם, השכר
לא יעלה. ספיר ימשיך לכהן כשר־האוצר,
נשמע לכם קצת משונה? למה שלא יסעו
במכונית מתוצרת הארץ למה שלא יסעו
מדי פעם באוטובוס, ויראו מקרוב את העם
שנושא בנטל הוצאות הביטחון? למה שלא
יוותרו על דירות־השרד, וישמשו לעם המטומטם
הזד, דוגמה? למה ששר־האוצר לא
יסיק את המסקנות משערוריית הביזבוז וילך
הביתה? למה שלא נמחה נגד המעילה
הממשלתית הזאת בכספי הציבור?
אני מכיר את התשובה שלכם בעל־פה:
אין מה לעשות. ככה זה. אין ברירה. חוץ
מזה מצבנו הביטחוני מחייב אותנו להיות
מלוכדים, שקטים וממושמעים.
ליל מנוחה, חמורים.

א הצבעתי כעד בחירת זלמן שז״ר
לנשיא המדינה. סברתי אז שמן הראוי
היה שאדם צעיר יותר יכהן כנשיא המדינה.

אני מתחרט על כך.
זלמן שז״ר שיכנע אותי שהוא האדם
הנכון במקום הנכון.
והוא שיכנע אותי נם שיש ערף
לחוכמה הנקנית -אם ככלל -
כמרוצת השנים הארוכות.

ך* י להשוות שני אנשים — זלמן שז״ר

( ואמנון לין.
אחד זקן ואחד צעיר.

אחד חכם ואחד טיפש.

מכיע את השתתפותי כצער הזה.
״אבל, כיוון שהיחסים הם כאלה׳ אני רק
רוצה לאחל לעצמי שגס העם המצרי, ש הוא
עכשיו עומד בקשרי־מלחמה איתנו
אני עוד לא יודע מה יהיו הדברים שם —
יגיע לידי כן, שגם נשיאם וראש־ממשלוזם
יהיו כל־כך רוצים בשלום כאשר נשיא מדינת
ישראל רוצה בו.״

ך* כ ה נקרא את הדברים שנית. ככל ש{
} נרבה לקרוא בהם, כן ניווכח בחוכמת־הלב
ובחוכמת־המוח שהשתלבו בהם.
קודם כל, מה לא נאמר בהם.

לא נאמר כהם דכר שיש כו
כדי להלל את גמאל עבד־אל
נאצר האיש.
לא נאמרו דברי התחסדות או התחנפות.
לא נאמר שהיה ידיד ישראל או ציוני
דגול.
אין בדברים אף רמז של הערכה לאיש
עצמו.

לעומת זאת יש הכנה לרגשותיו
של הצד שני, של המוני העם
הנימצא עימנו כרגע זה כמצכ
של מלחמה.
המלחמה לא נשכחה. היא הוזכרה ב־

נזף במלאכים על ששמחו בשעה שאבדו
המצרים בים־סוף: מעשי־ידי טובעים בים!
המוות שם קץ למלחמה. בקבר אין ידידים
ואויבים.

אדם רגיש, אדם אנושי, אינו
זקוק לפעולת השכל כדי לחוש
ככך. זוהי תגוכה הנוכעת ממעמקי
הלכ -וטוכ שנשיא ישראל
מחונן כלכ כזה.
• 1חוכמת״הלכ נוספת חומכת־המוח.
/במיקרה כזה, כמו במקרים כה רבים,
אלה הם שני הצדדים של אותו מטבע.

אנחנו נמצאים כמלחמה. אנחנו
רוצים כשלום.
בכך מודים כולם, גם הניצים שבניצים.

אכל רבים -גם כקו־כ היונים
שוכחים עם מי אנחנו רוצים לעשות שלום.
לא עם האמריקאים. לא עם הרוסים.

אלא עם הערכים .
ואם אני רוצה לחיות בשלום עם הערבים
מחר, מוטל עלי להתכונן לכך בלבי
היום, ולעשות את המעשים הנכונים
עכשיו .

אמר שהוא שמח למות ״היטלר של המיזרח
התיכון.״

אכל איש גם לא אמר דכר חם
ואנושי, הנוכע מן הלב.
ואין פלא בכך. מניין יבוא חום אנושי
למכונת־ניסוח אלקטרונית, משוכללת וקרה,
כמו אבא אבן, או לגננת הלאומית הנוקשה,
או לשאר אמני־המונולוגים בירושלים?
הם שקלו אם זד, טוב או רע ליהודים,
ואמרו ברובם שזה רע. הם אסטרטגים.

וטוב שיש אדם אחד כירושלים
שהוא יותר מזה.
חבל רק שלא ניתן לו לומר את הדברים
מייד, ולא ניתן הד ממלכתי לדברים כאשר
הצליח לומר אותם, סוף־סוף, על דעת עצמו.

ך א אמנון לין, כינס מסיבת־עיתונאים
יוצאת־דופן ויצא להתקפת־מחץ חס־רת־חקדים
על נשיא המדינה.
מי זה אמנון לין?

אמנון לין
חושי ז״ל.
כימי אכא
ז״ל ששכקה
הוא הוא חושי חיים

חתנו של אכא
עשה קאריירה
ז״ל, קאריירה
יחד עם חושי.

הוא סולק מן הכנסת. הוא סולק מראשות
המחלקה הערבית של מפלגת־העבודה.

יחי הנשיא!
כך שאנסה להבין מה נעשה
בלבו של אויבי־דהיום, מה הרגשות המדריכים
את מעשיו.

ועל-ידי כך שאנסה להשפיע
היום, כעוד המלחמה נמצאת בעיצומה,
על יחסו הריגשי אלי,
ואנסה לשנות את התדמית
שלי המצטיירת כלבו.

ך* מרחם שלנו, מילה נכונה אחת
^ חשובה מאלף מעשים, ומחוזה אנושית
אחת יכולה להשפיע יותר מתריסר
אוגדות חמושות.
גדולי המנהיגים בתולדות העמים השמיים
— מימי התנ״ך ועד ימי המהפכה הערבית
החדישה — הבינו זאת.

מילה אחת של רוחכ-לב יכולה
לכבוש יעד שאין לככשו כאלף
פגזים של רסק. מילה אנושית
אחת יכולה להאפיל על רעם התותחים
הכבדים כיותר.

\2יברנ ש2־ נאצר בנזיסגר אר־נאצר ב\2א\זיר
אחד שובה־לב ואחד מגעיל־נפש.
אחד מצניע־לכת ואחד משוגע לפירסום־
עצמי.

אחד שעשה מעשה גדול ואחד
שתקף אותו על כף.

ך*י שכרע אמר נשיא המדינה׳ בקבלת
( ן פנים לקבוצת נכבדים מבין אזרחיה הערביים
של ישראל, את המילים הבאות:
״אינני בטוח אם אהיה כל־כך פופולארי
אם אגיד זאת.

פירוש. לא היה מקום לשום ספק.
לא הועלמה גם האפשרות שהתעמולה הערבית
תתאר את הדברים כאימרות־צביעות.
נאמר כאן בפשטות: אם כי נטושה בינינו
מלחמה, ומחר עלולים צעירינו וצעיריכם
להרוג שוב איש את רעהו, הרי ברגע של
אבל גדול שובתת המלחמה, אנו משתתפים
בצערכם, ואנו מקווים כי יבוא יום ונוכל
להביע לכם את תנחומינו בדרך ישרה.

כל מילה כמקומה. אף מילה
אחת אינה חסרה. ואף מילה אחת
אינה מיותרת.

אילו היה קיים במדינה מוסד לניהול מיב־צעי־שלום
בעולם הערבי — אותו ״מטכ״ל
לבן״ ,אשר להקמתו הטפנו פעמים כה
רבות בוודאי היה משגר לראש־הממשלה
עצה דחופה, מייד עם היוודע מות עבד־אל־נאצר:
עשי מחווה אנושית, יפה, פשוטה.
פני בשידור מיוחד׳ ברדיו ובטלוויזיה׳ אל
העולם הערבה והביעי לו תנחומים. ובאותה
שעה פני־נא אל השליטים החדשים׳ וקראי
להם להמשיך בקו־השלום שגמאל עבד־אל־נאצר
התחיל בו בסוף ימיו.

מוסד כזה אינו קיים, כמוכן.
אין צורך כו, כאשר מנהלים מג־עי-שלום
עם האמריקאים, עם ה־סוכייטים,
עם האו״ם, עם כולם
מלכד העם שעימו אנחנו צריכים לחיות מחר כארץ אחת ובמרחב
אחד.

״אינני יכול לשכוח, שבעולם הערכי
וכעולם המוסלמי היתה לפני
זמן יקצר אכידה גדולה מאד,
נאמרו לא הנשיא
דברי כי מאמין

אך אדם אחד יכול להיות נבון יותר משגרמה
להרכה אכל כקרב הרכה קודם אלא
מחושבת, תבונה מתוך רק המוסד היעיל ביותר.
כל כהבעה ספונטאנית של רגש אנושי.
אנשים.
זלמן שז״ר הוא אדם כזה.
הנשיא הוא יהודי גדול -,יהודי אמיתי. אין כ שהשתתפותי
ידעתי,
״אילו

ספק
שעמדו לנגד עיניו המילים הגדולות
ך מחרת מות נשיא מצריים, מנהיג
צער תתקבל על־ידי העם המצרי,
של ספר משלי:
/העולם הערבי ונערץ רוב העולם הועל-ידי
העם הערכי, כהכנה מל״בנפול
אויכך אל תשמח, וב־מוסלמי,
הביעו כמה וכמה ממנהיגי ישראל
אה, ולא ייראה כזה משהו של כשלו אל יגל לכך!״
את דעתם על המאורע.
צביעות, הייתי עוד כיום הלווייה
והאגדה הנהדרת על הקדוש־ברוך־הוא׳ שאיש
מהם לא אמר משהו נורא. איש לא

מתוך רחמנות משפחתית הושאר במחלקה
הערבית של מועצת־פועלי־זזיפה, אך מחלקה
זו עומדת בפני חיסול־למחצה.

וזה טוב. מקומו של לין הצעיר
הוא אי־שם כין ד״ר אלדה ואליעזר
ליכנה, ויהיה זה עונשם.
טוען לין: בדברים אלה ביטל הנשיא את
פירות־עמלו של ׳לין, שניסה לגבש חוג
של ערבים־ישראליים. הלוחמים בלאומ?ות
הערבית.

על כך תיתכן
אחת נ הלוואי.

תשוכה

איננו רוצים בבוגדים, ולא בקוויזלינגים,
לא ערביים ולא עבריים.

לא געשה שלום עם משרתיו של
אמנון לין. אנו זקוקים לשלום לא
עם זנכות של עככר, אלא עם
ראש האריה.
מזה עשרים שנה מנסה אמנון לין לייצר
קוויזלינגים, ולא הצליח אלא לאסוף
חבורה עלובה של נמושות שכירות. את
הערבים הישראליים הצעירים והגאים, שיכלו
להיות גשר לשלום, דחף לץ לזרועות
רק״ח וארגוני הפידאיון.

ך* נשיא השמיע את דברי התנחומים
} | שלו, שהיו מופנים להמוני העולם הערבי׳
באוזני אזרחיה הערביים של ישראל.
האם זה בסדר?

כן, זה כסדר.
ערביי ישראל הם הלק של העולם הערבי.
אין הם יכולים׳״׳,ואין הם צריכים,
להינתק ממנו.
כאבו של העולם הערבי הוא כאבם. הם
העריצו את גמאל עבו־אל־נאצר יותר מכפי
שנערץ במצריים עצמה.
גם זה טבעי.

איננו רוצים לרכוש את נאמנותם
למדינת-ישראל כמהיר הת
נכרותם לעולם הערכי. נאמנות
כזאת לא תהיה שווה כקליפת
השום.
אנחנו רוצים להיות נאמנים לישראל ולעולם
הערבי גם יחד, נאמנות כפולה שתוכל
לשגשג ולפרוח רק בימי שלום. אם
יחושו זאת, יהיו הם חלוצי השלום במרחב.

הנשיא הכין את זאת. תכוא
עליו הברכה.

במדינה

הקרב על המשך הפסקת האש

העם

המשימה הראשונה של כל הצדדים
את אופיו האימתני של ד,־ 5בנובמבר.

מצריים הוכיחה באן גמישות, המראה בי הממשלה
החדשה בטוחה בכך שהעם המצרי רוצה בהמשך
הפסקת־האש.
ביצד נוצר

גזציגז הפ^סגז־וזאמז

הסעיף

*ץ חילה עמדה על כך שלא תחדש את הפסקת־האש, אלא
( 1אם כן תחזור ישראל מייד לשיחות יארינג.
לאחר מכן רמזה שהיא מוכנה להמשיך בהפסקת־האש באופן
בלתי־מוצהר, מיום ליום.

המוזר?
ביום בו פתחו מדינות ערב, בגיבוי הגוש
הסובייטי, במיתקפה המדינית נגד ישראל
בעצרת האו״ם, יזמה ישראל מיתקפת־נגד.
כמו המיתקפה המצרית כך גם המית-
קפד הישראלית — שתיהן היו מיועדות
למלחמה, עד חורמה, על דעת הקהל העולמית.
לצורך
המיתקפה התעמולתית הישראלית
גוייסו הכלים הכבדים ביותר, החל מראש
אגף מודיעין במטה הכללי, האלוף אהרון
יריב, שהופעתו הפומבית לציטוט הותרה
לראשונה מזה שנים, וכלה במפה מתייקת
של ערך הטילים המצרי החדש בחזית התעלה.
אולם
במלחמה על דעת הקהל העולמית
שנעשתה תחת הסיסמא. אין שיחות בלי
הזזת טילים ׳,היתד, סכנה אחת: האפשרות
שהממשלה תאבד את דעת־הקהל בישראל לצידוק
העמדה לפיה אץ לחוור לשיחות
יאריגג.
סעיף תסור. כי היו כמה צדדים מוזרים
במערכה זו, שכל אמצעי התיקשורח, הממלכתיים
והבלתי־תלויים, גוייסו כדי לתמוך
בה. בפעם הראשונה מאז נחתם הסכם
הפסקת־האש ומאז החלי ישראל להתריע
על הפרתו בידי המצרים, נודע לציבור
בישראל ולעולם כי ההסכם מכיל סעיף
שעד כה לא ידע עליו דבר.
האלוף יריב הציג אותו כסעיף 3בהסכם,
האומר כי על הצדדים החתומים על ההסכם
אסור להכניס, לקדם או לבנות סוללות
טילים באיזור ההקפאה, ואסור להם לבצע
שם כל עבודות הכנה לבניית בסיסי סוללות
טילים.
היה זה סעיף שנתפר כאילו לאחר ההפרה
המצרית את ההסכם והכיל בתוכו
את כל ההפרות שהפרו המצרים את הפסקת־האש.
בפעם הראשונה לא היה עוד ספק
שהמצרים הפרו בצורה גסה סעיף מפורש
בהסכם, ולא ניצלו — כפי שהניחו רבים
— רק חוסר בהירות שלו.
השאלה שהתעוררה מאליה היתה :״ אם
אמנם הפרו המצרים סעיף כה חשוב ובסיסי
בהסכם, מדוע לא הודיעה ישראל
על קיומו של סעיף זה קודם לכן? מדוע
שכחה מכונת התעמולה הישראלית להזכיר
עד כה את קיומו של סעיף כזה?
מתי נשלח הנספח 7התשובה לשאלות
מביכות אלה ניתנה דווקא בוושינגטון,
שם אישר דובר משרד־החוץ האמריקאי
במסיבת עיתונאים את גילויי האלוף
יריב על היקף ההסרה של הפסקת־האש על־ידי
הזזת סוללות הטילים. כפי שהתברר
באותה מסיבת עיתונאים הרי הסעיף שקיומו
התגלה רק השבוע, והכולל איסורים
מפורשים על שיפור והזזת עמדות טילים,
לא היה כלול בהסכם המקורי של הפסקת־האש,
אלא נמסר לצדדים בנספח ששלחה
ארצות־הברית, יוזמת ההסכם, מאוחר יותר,
כאשר היה ברור כבר ללא ספק שהמצרים
הזיזו עמדות סלים ועומדים ל-
_הזץ עמדות גוססות.
קשה׳לדעת אם המצרים אמנם חתמו על
נספח זה במאוחר, או שהנספח לא היה
אלא הבהרה אמריקאית, שנשלחה בלחץ
ישראל, לסעיפים דו־משמעיים בהסכם המקורי
שלא הניחו עוד מלכתחילה את
דעת ישראל.
דבר אחד היה ברור: הסעיף שהוזכר לא
נכלל בהסכם המקורי׳ אחרת לא היו שומרים
את דבר קיומו בסוד במשך שלושת
חודשים כמעם ומגלים אותו יק ערב תום
מועד הפסקת־האש.
כך אירע שהמיתקפה התעמולתית הישראלית
נכשלה כפעם עם פתיחתה. היא עוררה
יותר ספיקות בקשר לכנותה של ישראל
בנושא זה׳ מאלה שהיו קיימים עד כה.

היתה,

כמובן, לבטל

דבר זה לא נתקבל על־ידי המעצמות. הן חששו כי
במצב כזה, של הפסקת־אש ״אוטומטית״ כלתי־מוגבלת,
עלולים הקרבות להתלקח בכל רגע באופן
כלתי-צפוי, מכיוון שאנשי-הצכא משני הצדדים ידרשו
לנצל את ההזדמנות למבת-פתע.
ך* פסקת״האש

אמורה להסתיים ביום ה־ 5בנובמבר , 1970

( | בחצות.

זה יכול להיות תאריך היסטורי, כמו ה 5-ביוני
.1967
באותו יום עלולה עוצמתו המרוכזת של צה״ל לעמוד מול העוצמה
המשולבת של הכוחות המצריים והסובייטיים.באיזור סואץ.
אפשר לתאר בפרוטרוט את הקרבות שיתחוללו: מטוסים נגד תותחים,
טילים נגד מטוסים, חיילים נגד טילים.

ארבעת שרי־החוץ של המעצמות נתכנסו בניו־יורק, והחליטו לדרוש
הפסקת־אש קבועה בזמן. מכיוון שלא יכלו להסכים על פירסום
גילוי־דעת משותף, בגלל עניין הטילים, פורסמה הודעה על־כך על־ידי
המארח, או תאנט, על דעת עצמו ובהסכמתם האילמת של השרים.
בעיקבות
זה נקטה ממשלת מצריים בטכסים, המבטא את סיגנונו
של ראש־הממשלה החדש. היא יזמר, הצעת־החלטה באו״ם הקוראת
לחידוש שיחות יארינג תוך חודשיים, עם התחייבות לשמור על
הפסקת־האש עד אז.

כצורה זו יכלה ממשלת מצריים להסכים לקביעת

אולם אף אחד אינו מעוניין בחידוש הקרכות.
לא הישראלים, לא המצרים, לא האמריקאים, לא הסובייטים.

ובכל זאת, עלול הדבר לקרות.
מפני ששני הצדדים העיקריים תקועים בעמדות, שקשה להם לזוז
מהן.
ממשלת ישראל קבעה שלא תחזור בשום פנים לשיחות
יארינג, עד אשר יזוזו כל הטילים מאיזור ההקפאה כלעומת שבאו.
ממשלת מצריים קבעה שלא תחדש את הפסקת־האש אם לא
תחזור ישראל לשיחות יארינג, והכריזה שלא תחזיר את הטילים.
קיפאון מוחלט, למראית עין.

ובגלל קיפאון מילולי זה עלולים בני־אדם למות
כמלחמה שאף אחד מן הצדדים אינו רוצה כה.
הסוט 1רנזאדאון

ף* ה רוצים המצרים?
בבואה לאמריקה אמרה גולדה מאיר שאינה מכירה את אטזאר
אל־סאדאת, ואינה יודעת לאן מועדות פניו.
(מנימת דבריה אפשר היה להבין שכוזנתה היתה לומר :״נאצר

ניכסון וגולדה (בכית הלבן)
מועד חדש להפסקת-האש, מבלי שהדבר ייראה בנסיגה
מעמדתה הקודמת.

(מדוע חודשיים, ולא שלושה חודשים? כנראה כדי להפגין אי־תלות
ולמנוע את הרושם שמצריים נכנעת לתכתיב המעצמות).

גגררגז תפסגז א\ז דיין
םקבלת החלטה כזאת, יחזור הגלגל לממשלת ישראל. זו
נמצאת במצב כמעט אבסורדי.
בשעתו לא רצה רוב הממשלה לפרוש משיחות־יארינג בגלל
הזזת הטילים. היה זה משה דיין שכפה החלטה זו על הממשלה,
במיבצע־יחיד, תוך איום מפורש בפרישה מן הממשלה.

כיום נראה שגולדה מאיר אימצה לעצמה עמדה
זו, והיא נוקשה יותר מדיין עצמו.
דיין רמז שהוא מוכן לפשרה, למשל בצורת חתימת הסכם חדש,
שיקח בחשבון את המצב הנוכחי של הטילים.׳ •

קוסיגין וסאדאת (בהלוויית נאצר)
היה גרוע, אז מה אפשר כבר לצפות מיורשיו?״).

אולם למעשה מצטרפים מעשיה של הממשלה החדשה
לתמונה ברורה למדי, המגלה את כוונותיה.
בין השאר:
• אל־סאדאת חזר על נכונות ממשלתו, בעיקבות החלטת עבד־אל־נאצר,
להכיר בקיומה של מדינת ישראל ולתת מעבר לספינותיה
בסואץ, תמורת נסיגה מן השטחים המוחזקים.
#המינוי החשוב ביותר מטעם הנשיא החדש הוא מינויו של
מחמוד סאוזי כראש־הממשלה. פאוזי הוא אזרח ודיפלומט מיקצועי.
שכל התמחותו היא בשטח מדיניות־החוץ. פירוש הדבר הוא שהממשלה
החדשה תשים את הדגש על פעילות דיפלומטית להשגת הסדר.

אולם הפעם, אולי כדי להתנקם בדיין, הפכה גולדה
את הקערה על פיה, דחתה בהחלט את הצעת דיין,
ותובעת את סילוק הטילים בתנאי להשתתפות כ־שיחות־יארינג.
גולדה
יודעת, כמובן, שלכך אין שום סיכוי שהוא.
איך יוצאים מזה?
האמריקאים פתחו פתח של נסיגה לישראל, בסרסמם השבוע רשימה
של כלי־נשק שיסופקו לישראל. כך תוכל ממשלת ישראל לטעון
כי המאזן הצבאי הוחזר על כנו, ולחזור לשיחות.
השבוע הופעל באמריקה לחץ כבד על גולדה בכיודן זה.

אולם לגולדה קשה לזוז, אחרי שהתחייבה לעמדה
נוקשה בצורה חד-משמעית, מכלי להשאיר לעצמה
את הדלת האחורית הקטנה כיותר פתוחה לנסיגה.

אילו התבוננה לחידוש המלחמה, כוודאי היה תפקיד
ראש-הממשלה נמסר לאדם צבאי יותר.

איך רצאגז 1זן \זבוץ?

י • ברית־המועצות הבהירה שהיא רוצה בהמשך ההליכה לקראת
שלום, והיא מפעילה על מצריים, מאז מותו של עבד־אל־נאצר, לחץ
רצוף, גלוי וחשאי כאחד, בכיוון זה.
>• הדיון בעצרת האו״ם, שנתקבל במורת־רוח קיצונית בישראל,
נועד אף הוא לקבל החלטה הקוראת לחידוש המשא־והמתן על סמך
החלטת מועצת־הביטחון — ובכך יתן אסמכתא לממשלת קאהיר

ך • ל זה היה צריך להדאיג מאד את האזרח הישראלי. אולם
^ הוא עקב אחרי כל המישחק באדישות.
הוא אמר לעצמו :״דעת־הקהל בישראל רוצה כולה בהמשך הפס־קת־האש.
אם גם המצרים, האמריקאים והסובייטים רוצים בכך,
בוודאי ימצאו איזושהי דרך לצאת מן הבוץ.״

חמשו חדו״ח שר שוו
״העולם הזה׳ ער סיוה

בולנררות שד אוצחו-הנוית
הנושאת מדבקת־שלום. סמל־ה*
שלום, דמוי הטיל, מופיע במאות
צורות שונות -עם ובלי יונה,
עם ובלי דגל אמריקאי, בתוספת
מדבקות המכילות סיסמות כגון
״עוד אמא תומכת כשלום״ ,״עוד
חייל משוחרר בעד שלום״.

הנזב הגדור

תמונה זו מן ההיסטוריה האמריקאית
מזכירה את הפרשה המתוארת בסרט.
נראים בה שרידי השבט האינדיאני צ׳ירוקי, בדרום ארצות־הברית.

הוויה החזקה כיותר

כשנמצא זהב בשטח המצומצם שהוקצב להם, גויים הצבא כדי
לגרשם, תון הפרת כל ההסכמים החגיגיים שנחתמו עימם. במציאות
נראו הדברים הרבה 1ותר גרועים, כשהצבא מתאכזר לאינדיאניס.

שלי, בחמשת שבועות סיורי ברחבי ארצות־הברית, באה

ן | ביום האחרון.

ישבתי בקולנוע בבוסטון וחזיתי בסרט כשם ״למה, חייל כחול?״
זהו סרט מרגש, הנראה תחילה במערבון תמים, גדוש הומור, והמסתיים בתיאור מתר של
מעשי־זוועה. אלא שהפעם אין האינדיאנים שוחטים את הלבנים, אלא להיפך. הסרט
מראה, בגילוי־לב ברוטאלי, כיצד יצא צבא ארצות־הברית לפני מאה שנה, במדיו הכחולים,
לבצע רצח־עם שיטתי באדומי־עור, כדי לפנות שטחי־אדמה להתנחלות לבנה.
האינדיאנים מתוארים כבני־אדם, שקטים ושוחרי־שלום, עם נשותיהם וילדיהם החביבים.

מה מביא מיליוני אמריקאים להזדהות כך
בפומבי, להכריז מרחוק על דיעותיהם, באמצעות
מדבקות על המכוניות, סמלים בדשי
המעילים, דגלים בחלונות בתיהם, ענקים
על הצוזארים, עניבות, כובעים, שערות וזקנים,
מה טיבו של הוזי, שבו כל תספורת
הופכת הפגנה, וכל נסיעה לביקור ידידה
הופכת חלק מתהלוכה פוליטית?

זהו המשבר ההולך ומתעמק, העומד להטביע את חותמו על פרק
בהיסטוריה האמריקאית שיביא קרוב לוודאי לשפיכת־דמים רבה,
והעלול -לדעת הפסימיסטים -לגרוף את אמריקה בולה לתהום.
אמריקה הפכה ארץ הפלאקאטים. הפלאקאט שעשה עלי את הרושם העז ביותר פורסם
אחרי שהנשיא ניכסון טען כי ״הרוב השותק״ של העם האמריקאי תומך במדיניותו
בוויאט־נאם.
הפלאקאט הוא כולו לבן, במסגרת שחורה, נושא רק כמה שורות קטנות של מכתב:

דמה. חייד נ חוד?
החיילים האמריקאיים מתוארים כעדת־רוצחים פרועה, האונסים, בוזזים, ואוספים קרקפות.
הריגה סיטונית של ילדים, ואונס הנשים לפני שחיטתן, מתוארות בריאליזם מהמם.
בשיא העלילה, אחרי שהקצין האמריקאי פוקד לפתוח באש על האינדיאנים שהניפו את
דגל־הכניעה, יוצא אחרון הלוחמים האדומים בהתקפת־יחיד על הגדוד האמריקאי כולו,
ולפני הריגתו הוא מצליח לפגוע במפקד האמריקאי.

באותו רגע פרצו מאות הצופים כקולנוע -רובם סטודנטים מאוני
מאת,

אור אבנר׳

כרסיטת הארווארד -במחיאות־כפיים סוערות. הם הביעו את הזדהותם
המוחלטת עם האינדיאנים, נגד הצבא של ארצם -הצבא
שביצע רצח־עם, והנוקט עתה כשיטות דומות כוויאט־נאם.
אני, הישראלי, ישבתי בחשיכה ותמהתי: מה יהיה סופו של דור אמריקאי זה,
הלומד עקר, כי מולדתו בנוייה על רצח־עם, שכל אגדות־ילדותו היו שקר, שהמיתוס
העיקרי שלו — המערב הפרוע — בא לחפות על זוועות ללא־ספור?
(ובלבי שאלתי: האם יראו אי־פעם בירושלים סרט ישראלי על מאורעות דיר־יאסין?
ואיך יגיבו דיירי השיכונים שניבנו במקום זה?)

כאותו רגע היטבתי להכין, יותר מאשר ככל עת אחרת, את עומק
המשכר הרוחגי העוכר עתה על אמריקה.

״אכא ואסא היקרים, השתיקה שלכם הורגת אותי.״

אוש הר צלי ה־פי תו ח
^ בא ואמא. מי הם?
לילה אחד התאכסנתי בבית נאה בפרבר בניו־ג׳רסי( .פרבר הוא, בשפה האמריקאית,
אזור־מגורים של האמידים. יפו היא ״שכונה״ .הרצליה־פיתוח וסביון הם ״פרברים״).
הזמינו אותי לחצי יום של מנוחה, בין עשרות ההרצאות. בית נאה, בין בתים נאים
אחרים. קומה מרווחת עם שני חדרי־שינה, עליית־גג, מרתף. מלפנים ומאחור מידשאה
מטופחת. המיגרש גובל עם חורשה יפהפיה, שהבהיקה בשלל צבעים בשלכת.
בעל הבית הוא יהודי־למחצה( .יהודי שלם לפי ההלכה, כי האם היתד, יהודיה ).הוריו
באו מרוסיה לארץ זרה, שאת שפתה לא למדו מעולם לדבר כהוגן. מארחי היה הבן
הבכור. בימי המשבר הגדול של שנות ה־ 30 לא מצא האב, בעל המיבטא הזר, עבודה.
הבן נטש את הלימודים בשנות העשרה שלו, עבד כמו כלב בעבודה גופנית מפרכת, עזר
להורים להתקיים ולאחים לסיים את לימודיהם. חוץ מזה עסק באתלטיקה חצי־מקצוענית,
כדי להוכיח לגויים את גבריותו.
מאותה סיבה התנדב במלחמת־העולם לתפקיד קרבי בחיל־הים. אחרי שנים ארוכות
של לוחמה שוחרר, ובעזרת זכויותיו כחייל משוחרר רכש השכלה מתאימה.
הוא עבד ימים כלילות, בנה לעצמו פרנסה, התקדם בקשיים עצומים. מנוי וגמור היה
עימו להבטיח לשני בניו כל טוב, התחלה מבטיחה בחיים, השכלה במיכללה טובה. ואכן
עתה, באמצע שנות החמישים שלו, הגשים את חלום חייו: בית נאה בפרבר מכובד,

מלחמת הדגל״
^ י־אפשר

להתעלם מן המשבר הזה אף לרגע אחד. כי המשבר חודר להכרתך

בכל עת.

אתה רואה דגלים. הדגל האמריקאי מתנופף ככל מקום -כתחנות
בנזין, בפתחי כתי־חרושת לנייר־טואלט, לפני משרדי־ציבור, מעל
לדוכני נקניקיות. לפעמים נוסף אליו שלט פטריוטי* .״אהוב אותו,
או הגר זהו רגלך, התגאה בו אני אמריקאי, ואני גאה
על כך!״
זהו הסמל של מהפכת־הנגד, ההזדהות ההמונית עם אידיאל מעורפל האומר: לשמור על
הקיים, להתנגד לאינטלקטואלים ולנוער, לתמוך במלחמת ויאט־נאם, להילחם בשערות
הארוכות וברוח החדשה.
מאות אלפי בעלי־מכוניות הדביקו על שמשות מכוניותיהם מדבקות עם הדגל האמריקאי.
אחרי כמה זמן אתה מתמחה בזיהוי הפרצופים השייכים למדבקות אלה: פנים בשריות של
בורגנים זעירים שבעים, ביזנסמנים צעירים הנמצאים בשלבי העליה, הורים נבוכים, בתולות
זקנות הממורקות בהקפדה פאתטית, פועלים מבוססים בעלי שכר־איגוד־מקצועי.
אלה האחרונים הפכו עמודי־התוזך של המישטר הימני, לתדהמתם של המארכסיסטים
הצעירים באוניברסיטאות .״כובע הפח,״ אותו חובשים פועלי הבניין והמיכרות, יחד עם
״הצווארון הכחול,״ הפכו סמל הריאקציה המיליטריסטית. הפועלים בעלי השמות הפולניים,
האיריים, האיטלקיים, הליטאיים, האוקראיניים, הפכו חיל־חלוץ של הימין התוקפני, ונביאם
הוא סגן־הנשיא בעל השם היווני ספירו אגניו, מפקד מסע־הצלב נגד ״הליברלים הרדיקליים״.

מול כל מכונית הנושאת מדבקה של הדגל הלאומי יש מכונית

־י -ס ח

ו 6יו 0 +9

י1ן ז<

״המלחמה אינה בריאה לילדים ולכל
דבר חי,״ מודבקת על רבבות מכוניות
בארצות־הברית, תלוייה על צווארי נשים ועל הקירות. ממציאי הסיסמה הפיצוה בכל העולם.

רוזחה כלכלית. לשני בניו יש תנאים שונים
לגמרי מכפי שהיו לו בנעוריו.

ושני הכנים מצפצפים על הכל.
הם בזים לאביהם, הרואה בעושר חומרי
עלוב את מטרת חייו. הם שונאים את הפרבר׳
המסמל בעיניהם את הריקבון של אמריקה.
הם אינם מוכנים לבוא הביתה אף
לביקור. כשהם מזדמנים בכל זאת, הם
ממלאים את הזמן בוויכוחים מרי־נפש עם
הוריהם, אותם הם מאשימים בכיי האסונות
של אמריקה: המלחמה, הגזענית, הדיכוי,
העוני של ההמונים.
שניהם שקועים עד מעל לראש בפעולה
״ראדיקלית״ ,בתנועות־שלום, בפעולה סוציאלית
בקרב השחורים. הם אידיאליסטים.

מתחת לסיסמת ״א־
\ 1ך11

שתיקתנם הורגת אותי,׳ /רשוס באותיות
קטנות: בדרום־מיזרח אסיה, בקמפוסים ו ברחובות.
הפלאקאט הוצא מטעם אירגון דתי.

הם כבר ישבו בבתי־סוהר. הם מתביישים
בהוריהם.

ההורים נשארו כבית היפה,
נכובים, ממורמרים. חייהם ריקים
כמו ביתם. באמצע שנות החמישים,
הס חשים כי כל חייהם היו
לשווא, שכל עמלם היה לחינם.
מארחי היה איש מתקדם, וגם בייאושו
לא פנה לריאקציה. אבל מיליוני הורים אמריקאיים
אחרים מחפשים פורקן כזה ל־ייאושם.
הם שואלים: מי אשם? והם מוצאים
את התשובה בדבריו הדמגוגיים של
ספירו אגניו, בדמותו של ניכסון המתחבא
מאחוריו.
הם שונאים. לא חשוב מה. את ה״הם*.
האדומים. הראדיקלים. ארוכי־השיער. מעשני־הסמים.
פעילי־השלום. כושים. יהודים (אם
הם גויים) .״יהודים־השונאים־את־עצמם״ (אם
הם יהודים) .ובעצם: כל דבר חדש, רענן,
המאיים על המשך הקיים.

המלחמה היא עסק הורג

שינאה עיוורת, לוהטת, מסובנת. שינאה המוצאת בנקל פורקן
בשפיכת־דם. שינאה הדוחפת שוטרים לפתוח כאש כדי לרצוח סטודנטים
או כושים.
טרגדיה אמריקאית.

פלאקאט :״התעורר! היום הוא היום הראשון של שארית חייך!״
פלאקאט המראה ילד :״כשאגדל — האם עוד תהיה מלחמה?״
פלאקאט, באותיות גדולות :״המלחמה נגמרה!״ ומתחתן באותיות קטנות :״אם אתה
רוצה בכך!״
מזכיר את הרצל.

ן* רגע זה מתנהלות באמריקה בחירות. אפשר להיווכח בכך בכל פינה, שם מתנוססות
^ תמונותיהם של מועמדים.
מועמדים? נדמה לי שרק מועמד אחד, בעל שמות רבים. שהוא מועמד לתפקיד המושל.
הסנאטור. חבר בית־הנבחרים. בית־המחוקקים המקומי. השריף. חבר־העיריה.

כל הפרצופים -אותו פרצוף. גבר נאה. מחייך .,חסר־אישיות. כמו
כוכב טלוויזיה או דוגמנית. דגם סטנדרטי.
לכל מועמד יש, כמובן, סיסמה. וכל הסיסמות הן אחת.
״פלוני — הוא ידאג לך.״ ״אלמוני — יש לו דם!״ ״שלמוני — הוא יעשה בשבילך
יותר!״
ידאג — למה? דם — למה? יעשה — מה?

הם מלהזכיר. בל נקיטת עמדה יבולה להרגיז מישהו. והחוכמה היא
לא להרגיז איש, לא להגיד דבר, לא להסתבן במאומה, להימכר במו
סבון.
כל ידידינו הטובים בארץ הדוגלים בשינוי שיטת־הבחירות, כדי ״ליצור קשר ישיר
בין הבוחר והנבחר,״ כדאי להעבירם קורס מזורז בשיטה זו. שיטה המרוקנת את הפוליטיקה
מתוכנה, ד,מחסלת כל ויכוח, המוציאה מן הזירה כל אדם שיש לו מה לומד, ההופכת את
נציג־הציבור לאדם חסר־פרצוף, המשרת אינטרסים אלמוניים.
פה ושם ישנם, כמובן, גם מאבקים אמיתיים, בעלי משמעות. ספירו אגניו מנהל מסע•

פלאקאט אנסי־מלחמתי הנפוץ ברחבי אוצות־הברית
הסתה נגד חבר מפלגתו שלו, גודל, המתנגד למלחמת ויאט־נאם, לטובת מועמד של מפלגה
אחרת, באקלי, התומך במלחמה. פה ושם נמצא מועמד לוחם, שהסטודנטים מתגייסים
לשרותו.

אף התורלין* כולו הוא חסר-משמעות. תהלין־ דמוקרטי־לכאורה,
המחפה על מציאות שונה לגמרי.
עוד כזב. והנוער האמריקאי מואס בכזבים.

המרד בסב
•י* גשתי כנוער זה ב־ 19 אוניברסיטאות, ברחבי ארצות־הברית* — יהודים ולא־יהודים,
שחורים ולבנים, ראדיקלים יותר או פחות.
היה זה דו־שיח רצוף עם הרבה אלפי צעירים, הצמרת המדינית והרוחנית של ארצות־הברית
מחר.
קשה לתאר נוער נהדר יותר.

הקאריקטורה, המצטיירת בעיני זרים, ובייחוד הישראלים, כתוצאה
מתעמולה של אמצעי־תקשורת עויינים, רחוקה מן המציאות.
הרושם הכללי הוא שזהו נוער רציני מאין כמוהו, שאינו עוסק ב״מרד ללא תכלית,״
מתוך שיעמום ועודף תפנוקים. הוא יודע בדיוק במה הוא מורד, אם כי לא ברור לו
כל כך מה צריך לבוא במקום המישטר הקיים.

הוא מורד, קודם בל, בכזב.
הכזב הגדול של ״דרך־החיים האמריקאית,״ שכולנו חונכנו להעריצה.
״ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות,״ שבה קיים עוני ממאיר, בו חיים מיליונים בתנאים
גרועים מאותם הקיימים בשכונת־התקווה.
(המשך בעמוד )20
* והן: פרינסטון, ייל, הארווארד, בראנדייס, ג׳ורג׳טאון, המיכללה האמריקאית בוושינגטון,
מיכללת בוסטון, קולומביה, מיכללת קאליפורניה בלוס־אנג׳לס (אוקל״א) ,שיקאגו, הופקינס,
אלבאני, וסליאן, מיכללת ניו־יורק, מיכללת קונטיקאט, וסטרן־ניו־אינגלנד, ושלוש מיכללות־בנות:
וולסלי, סיסנס, מאונט הוליאוק. ברוב המקומות גם הוזמנתי לפגישות־עיון עס
הפרופסורים.

במדינה

בית־ הספר הישראלי ללימוד התנייך בתכתובת

הפגגזת

ירושלים

מציע לכם ללמוד בחינם חוגים בתנ״ך בשפות עברית,
אנגלית, צרפתית ורומנית.
42 שיעורים המב הי רי םאת הנו ש אי םהב אי ם :
#כיצד ל ה ביו אתה תנ ״ ך
#העבר, ה הוו הוהע תי ד של י שראל
#ספר דני אלוהה תג לו ת
לאחר סיו ם

ה לי מו די ם יו ענ קו לתל מי די ם ת עו דו ת ״הר־ציון—ירושלים״
למד תנ״ן בביתך ובזמנן הפנוי
כ תוב לת.ד.

,10060י רו שלי ם
חשפנות בבית הנשיא
נשיא המדינה חייך וניפנף בידו מעברו
האחד של השולחן לעבר זרם האנשים שחלפו
על פניו בזרם דליל. כמידי חג סוכות,
פתח הנשיא גם הפעם את ביתו לכל
דיכפין. הוא לא הבחין שכמה מהעוברים
על פניו צעדו בצורה כפויה, כשהם לחוצים
משני צידיהם בידי גברתנים שדחקו
בהם בכתפיהם לעבר היציאה, בצורה שהזכירה
חטיפת רחוב בסרטי הגנגסטרים.
לפתע פרצה זעקה מפי אדם לבוש אזרחית
שניצב בפינת החדר. לשמע הזעקה
זינקו שני גברתנים נוספים לעבר צעירה
ממושקפת, גבוהת־קומה ובעלת שיער ארוך
שנעצרה מול שולחן הנשיא. באותו רגע
בדיוק היא נראתה משחררת במרץ את כפתורי
חולצתה כאילו עמדה להתחיל בהצגת
חשפנות. אך, לא! מתחת לחולצתה הפתו־

^ו־ם גייסות השריון של צה*ל, הנחוג
השבוע, מוצא את חיל־ד,שריון הישראלי
חזק ועצום יותר מכל מה שהיה בעבר,
מבחינה איכותית וכמותית. אולם בשנה הרביעית
אחרי מלחמת ששת־הימים, בה זכג
השריון להישגים ותהילה יותר מכל חיל
אחר בצר,״ל, הוא הפך לחשוף יותר לביקורת
מבחינה תפעולית.
חלפו ימי ההו־הה. תמה תקופת אלבומי
המלחמה, הטפיחה העצמית על השכם ופולחן
גבורתם של החשופים בצריח. הגיעה השעה
לעשות את מאזן ח ל השריון לא לנוכח
הישגי העבר שלו, אלא מול האתגרים
המצפים לו בעתיד.
אם יצטרכו גייסות השריון של צד,׳ל
לשעוט שוב למלחמה, הרי קרוב לוודאי
ששירת הקרב העיקרית שלהם תהיה בפעם
נוספת, כמו ב־56׳ וב־ד6׳ ,מרחבי מידבר
סיני. אולם האוייב שיעמוד נגדם לא יהיה
דומו בסוגו לאוייב במלחמות השריון הקודמות.
לא מן הנמנע שבמלחמה הבאה
יצטרך השריון של צה״ל להתמודד לא רק
עם הפלדה הסובייטית ודוקטרינת השריון
הסובייטית, אלא גם עם טנקיסטים רוסיים.
נוכח המשימות שצופן העתיד לתל־השריון,
צף מחדש הוויכוח הישן, שהתנהל
בעיקרו בדרגים של מומחים מיקצועיים,
111 רזדגגר את זזיר \זש\־יג\ י
** ה״ל הוא צבא המנתח את לקחי
^ המלחמה בדרך מיקצועית, ללא משוא-
פנים. העובדה שהושג נצחון בקרב או
למערכה עדיין אינה מחייבת בהכרח שהדרך
בה הושג

£א 0אק £16ז סורו\/
ה ג דו ל
ה קונ צ רן בעולם ביותר

כיום, אחרי שסגד, ד,ד,לה שאפסה את
קרבות ששת־הימים, וניתן לנתח את אותם
קרבות באיזמל ההגיוני והאכזר של ביקורת
המחשבה הצבאית, מגיעים יותר ויותר מומחים
צבאיים למסקנה כי הרבה מקרבות
ששת־הימים לא היו כה מזהירים

4000 מומחים של 1.7.7.שתפו פעולה
וסייעו להצלחת נחיתת ״אפולו״ על
פני הירח.

העובדה שהסתיימו אותם
קרבות בנצחון, אין בה כדי לשנות את
עצם הביקורת. שכן במידה רבה היו הנצ־חונות
תוצאה של צורת המלחמה וניהולה
מצד האוייב. במילים אחרות: באותם נתונים
ניתן היה להשיג את הנצחון וההכרעה
אולם שינוי קל
בנתונים, כמו החלפת הגורם האנושי בצד
האוייב, עלול לתת תוצאות אחרות לגמרי.
כתוצאה מניתוח מהלכי אותם קרבות והסקת
הלקחים מהם קמה אסכולה של
מומחים צבאיים

1.7/1.מעסיקה 200.000 מומחים ב28-
ארצות תבל. בבעלותה 35 בתי חרושת,
מפעלים ומעבדות מחקר ובין השאר
ביח״ר ״שאוב לורנץ״ בגרמניה, אשר
נוסף על מקלט הטלויזיה הטוב ביותר
בעולם, מייצר מקלטי רדיו, רשמי קול,
מרכזי טלפונים בין יבשתיים ועוד.
גם אתה תהנה מהידע והנסיון הרב
שלהם, ע״י רכישת מקלט הטלויזיה,
מקלט רדיו ורשמי קול של 1.7.7.
״שאוב לורנץ״.
מפגין שי״ח גכית־הנשיא
נמו

6-1.011£112ש | 8 0 1 1 /

מ א70£ 91011X7 2 1 0 0 8 7 £ 8 ?£

00101:85 )?8££(.

019831 01 158^.£1 5

.ס 10ז 181ק א 0311101 31101 10701811011 0ה ס :105ס 110 נן סזק811310 1

(.תתק 01ת)81310801 £>18

ת 0 01 158 ^ £1 ]316-81111011110001 1זגו 1ג 080111 81101 11ז3ן?051,
1116 811316.

• ה 1176 10ס! 3 9 0 : 11077 10 11-70 31101 031,ק 11031111 9

ה ס 15 8 1 . 81101ה ס <1 1151701:5ת 5 8ת 011651101110
.ק5011111165

• ה 0ק 1 ? 8 11ה 71113 136311111111 11109321116 17111 130 3035101119

,ת/1011ל£01011658: 805301101 21011 1

?.0.8. 568,
101115316111, 1 5 8 1 .

בסרטי

הגנגסטרים

חה היא חשפה חולצת טריקו מתוחה על
חזי שעליה היה כתוב באותיות אדומות
כלהבה :״סיפוח — לא!״
המשטרה ידעה מראש. היתה זו
אולי ההפגנה המוזרה וחסרת הטעם ביותר
בתולדות המדינה. היא נולדה בין חברי
שי׳׳ח (שמאל ישראלי חדש) בירושלים, שחיפשו
רעיון כיצד למחות נגד הבניה המזורזת
של השיכונים עבור מתנחלי חברון.
כאשר קרבה שעת האפס — גילה סיור
שיצא לביקורת מוקדמת לבית הנשיא כי
למשטרה היתד, ידיעה מוקדמת על ההפגנה
המתוכננת. משמרות שוטרים גדולות
מהרגיל הקיפו את הבית. גם אנשי היחידה
לתפקידים מיוחדים היו במקום.
אנשי הביטחון זיהו מייד את אנשי
שי״ח המוכרים להם מהפגנות קודמות. הם
לא יבלו למנוע מהם להכנם לבית הנשיא,
אך הצמידו לכל אחד מהם שגי שוטרים
במדים אזרחיים שליווהו דרך טיולו בבית
הנשיא. אולם לא את כולם הצליחו לזהות.
כך הצליחו כמה מהמפגינים לפתוח את
חולצותיהם, לחשוף את הסיסמאות שעל
גופותיהם ולחלק כרוזים בנ ת־הנשיא.
לאור כל זאת — קשה היה להבין
מדוע ניבחר דווקא בית־הנשיא להפגנה. סוף
סוף אין להאמין שאנשי שי״ח סבורים
שלנשיא המדינה יש חלק במדיניות הממשלה
או קשר כלשהו להתנחלות בחברון.

כפי שקבע הפרשן הצבאי בנימין עמידרור
בהארץ 23.10.70 צה*ל של ששת־הימים
היה רחוק עדיין למדי מרמתם ומיכולתם
של גייסות הפנצר (השריון) הגרמניים במלחמת
העולם השנייה. אמנם באלה, בימיהם
הטובים, יש לראות את רבי־האומנים
שבמיקצוע, ודווקא מסיבה זו הם קנה־המידה
המיקצועי שעלינו להשתמש בו*.
צריך להיות ברור, שהביקורת אינה מתייחסת
לאיכות השריונאי או השריון, לרמת
אימונו, לכושר לחימתו או ליכולתו להוציא
את המקסימום מן הכלי שבידו. הביקורת
מסדנת נגד התסיסה הסאקסית והאיסטר־טגית
של לוחמת השריון
נגד צורת ההפעלה של מסת השריון.
ואותה ביקורת מגיעה למסקנה אכזרית
ובלתי נמנעת: בצבא מודרני אין עוד מקום
לקיום של חיל־שריון נפרד. אם צד,״ל רוצה
להיות צבא מודרני, עליו לחסל את חל־השריון
כזרוע חלית נפרדת ולהפוך את
כל כוחות היבשה שלו לכוחות משוריינים.

גזפיגגה ברגזי מו\1איגז\ז
ן • צ ה ״ ל, כמו במרבית הצבאות בעולם,
מתחלקים כוחות היבשה לחלות נפרדים:
ח ל רגלים, צנחנים, שריין, תותחנים
וחלות־עזר נוספים מהנדסה ועד אספקה,
שהם חלק אורגאני במערך הלוחם.
לכל ח ל כזה יש לא רק פיקוד משלו
ושיטות לחימה ואימון האופייניים לו, אלא
גם תסיסה צבאית אחרת. המסורס של כל
חל מטביעה בהכרח דפוסים קבועים ומיושנים
לגבי צורות ההפעלה שלו וצורת המחשבה
של מפקדיו.
יכל אדם להיות מפקד צנחנים מוכשל

יום השנה של חיל השריוו עמד
קצועי, העשוי לגרום לשינוי מהותי בצה׳׳ל

שילובו בתוך כל המערך הלוחם של כוחות
היבשה.
בהתאם לתפיסה זו איו מקום לחיל־רגליש
מסוגם של חיילי חטיבת גומי, או לצנחנים׳
המאומנים כחיל רגלי מובחר ומוטס.
אין גם מקום לגייסות שריון המורכבים
מטנקים וחיל־רגלים משוריין (חרמ״ש) ,המאומן
ללחימה עם יחידות טנקים. עבר
זמנם גם של יחידות התותחנים שהפכו
בעצם לכוח משוריין — מותנע ברובו, אך
שמרו על מיסגרת תיפעולית נפרדת.
תחת אלה יש להקים חיל יבשה אחיד,
שיורכב מיחידות ממוזגות של ט״קים, חיל-
רגלים משוריין ותוחים מתנייעים, עם כל
שירותי העזר שלהם, שיתאמנו יחד ויהיו
מוכנים למלחמה ככוח אחיד ומגובש.
רק טבעי הוא שלתפיסה זו יש מתנגדים
רבים. הגאווה החילית, דפוסי המחשבה שגובשו
במשך שנים ארוכות, עמדות הפיקוד
והתפקידים, יוצרים בהכרח התנגדות לביטול
המתכונת הקיימת וליצירת דפוסים חדשים,
רעננים יותר, נועזים יותר והולמים את
דרישות המלחמה המודרנית.
לתוך הוויכוח הגדול משתרבבים גם ויכוחים
שוליים, כמו בידי מי יהיה הפיקוד
על המתכונת החדשה של כוחות, היבשה?
האם בידי אנשי השריון או מפקדי ביחית
הרגלים והצנחנים?
ויכוחים אלה הם חסרי חשיבות מעיקרם.
חשובה יותר היא עצם היכולת לערוך שי־דוד־מערכות
כללי, והשתחררות מכבלי עבר.
אם תגבר ידם של מחייבי המהפכה, יתכן
ולא יהיו עוד הרבה הזדמנויות לחוג את
יום השריון כפי שנחוג השבוע. אבל במקום
יום השריון יודלד ודאי חג צבאי חדש
אחר: יום כוחות היבשה.

הא עו ממום
לחיל שריון נפרד>׳

ונועז ועם זאת לא לתפוס לעולם את צורת
המחשבה המיוחדת של מלחמת השריון.
לקחי המלחמה המודרנית, ובעיקר לקחי
מלחמת ששת־הימים, הוכיחו מעל לכל ספק
שהמלחמה מוכרעת תוך ניצול מירבי של
תנועה ואש. במילים אחרות: הוכח שאין
עוד מקום לקיומם של חילות נפרדים כמו
צנחנים, חיל־דגלים, חרמ״ש או תותחנים.
כולם חייבים להיות חלק אורגאני של גיס
משוריין, המבוסס על מהירות תנועה ממונעת
וריכוז־אש מכסימלי.
במלחמת ששת־הימים, קובעים מומחים,
לא היו למעשה קרבות שריון אמיתיים ב־קנה־ם
ידה גדול.
תפיסת מלחמת השריון כסי שהשתקפה
מסיפורי קרבות השריון שהתפרסמו, היתד,
מבוססת בעיקרה על פריצות שע יחידות
קטנות יחסית דרך מערכי ההגנה של ה־אוייב
תוך הנחה, שהתאמתה, שעצם פריצה
כזו תביא להתמוטטות קודי האוייב. אותם
מערכי הגנה שנפרצו נעזרו כמובן גם בשריון,
שפעל ברובו בצורה פטאטית. אולם
היו רק מיקרים בודדים של מלחמת שריון
בשריון, תוך תנועה ואש, על פני השטחים
נרחבים ובמסות גדולות.
במלחמה העתידה, והיא יכולה להיות
קרובה מאוד כתוצאה מהפסקה פתאומית
של הפסקת־האש, ספק אם אותה צורת מלחמת
שריון תהיה יעילה. שכן, לפי כל
הסימנים, לא תהיה מלחמה זו מבוססת על
פריצת מערכי הגנה של אוייב אלא על
מלחמת שהיון בשריון קלאסית.

ייי!

או שיש להלוים חיל-יבשה כולל שיתאמו ויפעלכולו נגייס משוריין מאוחד, שלם -ורב-משימתי

אין 1ד\2ך גד רצגון גים י
^ אור. לקחי העכר מצד אחד, וה־
/תחזיות של המלחמה העתידה מצד שני,
יצא עתה ;לראשונה המרצע מן השק. בפעם
הראשונה ׳ניתן פומבי לחילוקי דעות בקשר
לתפיסה הגוללת של צורת התפעול של
כוחות היבשה של צה״ל.
מול התפיסה הקיימת והמיושנת למדי,
של קיום 4חילות יבשה נפרדים, שניתן לאגדם
לכוחות משימה לצורך מטרות מוגדרות,
מקבלת יתר תוקף התפיסה של ביטול
המיסגרת הנפרדת של תיל־השריון י־

החהרש במחרוסת

יחידת חיל רנליס משוריין
של צהדל, מוסעת
בזחל״מיס, מסתערת במעלה רמת הגולן במלחמת ששת־הימים.
במלחמה זו נאלצו יחידותחרמ״ש רבות להילחם כחיל־וגליס ואילו

חיילים מיחידות חיל־רגליס נלחמו כחרמ״ש, למרות שלא אומנו
לכך. כיום נטושה מחלוקת סביב השאלה אם. יש להפוך את כל
חילות הרגלים של צה״ל לחרמ״ש, המאומן למלחמת שריון מודרנית,
עם כל מה שכרון בה בשטח התירגול, הלוגיסטיקה והנשק.

בביוז־המשפט

אליהו (״איו״)
המשטרה כחשוד
התפרעו שם, איימו על האורחים, ועזבו מבלי לש
נסיון הסחיטה נגד המועדון, קשור בכנופייה הצרפת

ס ברים חמורים

מאוד החלו מתרחשים לאחרונו

( בארץ.
לכשעצמם, היה כל אחד מהם המור לכשעצמו
המשמעות של כולם יחד — מדאיגה שבעתיים, ח״
בת להדליק אור אדום במשטרת ישראל — ובליבו ש
כל אזרח.
המשמעות חד־משמעית: שיטות המאפיה החלו מוג
עלות בארץ.
אם המאפיה בכבודה ובעצמה מאחורי שיטו
אלו — לא נאמר עדיין בגלוי על ידי שום גור
רשמי. המאפיה איננה נוהגת לפרסם מודעות בעי
חאחחן פעולה חד

תונים, כאשר היא חודרת לאיזור
אולם השיטות עצמן מדאיגות מספיק.
העובדות הן אלו:
#בחודש אפריל השנה נרצח עזרא שם־ט
מזרחי. כחשוד ברצח הועמד למשפט סולומון א,
* בחודש שעבר עצרה המשטרה את האח
אלי, ז׳אק ומשה אבוטבול. החשד: החזקת ת
מקלעים ואקדחים ללא רשיון. לדברי המשטרה, נו
הנשק לחיסול חשבון עם יריבים, והמעצר וג
הנשק מנעו את הפעולה המתוכננת.
• החודש זכו מועדוני־לילה ברחבי הארץ לשו
איומים ונסיונות סחיטה. גם המפורסם בהם, מיו
ני׳ס התל־אביבי, נתבקש לקבל ״שומרים״ מסוייג
ולשלם להם שכר ראוי לשמו — ולא ייפגעו ה!
עדון ומנהליו.

נערת גוגו מחו׳יל מרקי

ב״טיפאני׳ס״

*י** לו שעובדות אלו אינן כלל תמימות ג
שהן נראות.
• החשוד ברצח עזרא מזרחי השתייך לקבו

החשוד

אחיו אדגר
(מימיו) בנסיוו סחיטה
במועדון

יחד עם

,.טיפאני/ס״

ראיון עם ויליאם
זומרה

זייזל (משמאל) ,נקשר לפרשה נאשר נעצר על־ידי
:ך, שיחד עם חברו ג׳ורג׳ ביסמוט התפרצו ל״טיפאני׳ס,־
.שמם של השניים, שנעצרו על־ידי המשטרה במסגרת
,שאחד מאנשיה חשוד ברצח עזרא שם־טוב מזרחי.

עולים שהגיעו מצרפת, המכונה בהוגי העולם התחתון
הכנופייה הצרפתית, או הכנופייה האלג׳יראית.
לדברי מקורבים לפרשה, היה הרקע לרצח: הרצון
לסלק את מזרחי, ששלט בחלק נכבד של ענף
מועדוני הקלפים בתל־אביב — ולרשת את מקומו.
בחקירת הרצח הועלו, בין היתר, שני שמות
הקשורים בפרשה: אליהו מייזל, דמות מוכרת,
וג׳ורג׳ ביסמוט, אחד מחברי הכנופייה הצרפתית.
#האחים
אבוטבול, שנעצרו כחשודים בהחזקת
נשק, היו שותפים לשעבר של האחים ויליאם ואדגר

־1X1111111

זומור במסעדת וזוביו התל־אביבית. גם שתי משפחות
אלו הם עולים חדשים בצרפת. בין האבוטבולים
והזומורים פרץ סיכסוך, השותפות פורקה, והאחים
זומור הקימו מסעדה חדשה, וזוביו. האם נועד הנשק
שנצבר להיות מופעל נגד האחים זומור? ״אלא נגד
מי, נגד גולדה?״ חייך בביטול פושע תל־אביבי ידוע.
המשטרה, מצידה, סירבה להגיב. ידיעה אחרת בהקשר
לכך טענה שאת הרצח עמדו לבצע שכירי המאפיה׳
שהיו צריכים להגיע לשם כך בצרפת.
י• בפרשת ניסיון הסחיטה האחרון, במועדון
טיפאני׳ס, נעצרו כחשודים שני האחים זומור, וכן
מייזל וביסמוט.
כך מופיעות לפתע, בהקשר זה או אחר, אותן
הדמויות בכל שלושת המאורעות. מה ההקשר?
איומים בטלפון
*ץ ין זה הקשר היחידי.
^ אופייני לשלושת הפשעים גם קו נוסף — חדש
בארץ: הקו המקובל של שיטות עבודתה של המאפיה.
עד היום היו הפשעים בארץ, בעיקר, בשיטת פגע

״אז מה אס ה״1ו
גאנגסמרים בחוץ־לאוץ ד

השבוע, במסעדתו המפוארת, וזוביו, בצפון
תל־אביב, זמן קצר לאחר שיחרורו
ממעצר היה ויליאס זזמור מלא רות־קרב.
סתם נטפלו אליו, טען — והוא אינו מתכוון
לעבור על בן בשתיקה. לבל אחת מהעובדות
שהציגה המשטרה — יש לו פירוש
ימשלו. פירוש תמים בהחלט. טען הוא
בפני כתבת העולם הזה:

אפשרות אחרת שבגללה עצרה המשטרה
את האחים זומור היא, שעוד לפני בהתפרעו וביסמוט מייזל אשר
מועדון
טיפאנ״ס ואיומים טלפוניים אלמוניים
הזהירו את מנהלו לשלם את דמי
הופיע אדגר זומור, ו״ההגנה״

הציע לרכוש חלק במועדון. האם אין אולי
קשר בין העובדות הללו?
ויליאם זומור אינו רואה אף את הקשר
הקלוש ביותר. מספר הוא את גירסתו:
״אחי אדגר נפגש בפאריס עם בעל מוע־דוני־לילה
בשם סטנלי, שהוא גם ידיד של
מנהל טיפאני׳ס העולמי. סטנלי סיפר לאדגר
שטיפאני׳ס בארץ עומד למכירה, כי הוא
שוקע בבוץ ורק אוכל כספים, בהנהלתו הנוכחית.
אז כשאדגר חזר לארץ, הוא פנה
לבוב, אחד המנהלים של טיפאני׳ס בארץ,
והציע, לקנות חלק במועדון. בוב ענה לו
שהוא יחשוב על זה. עובדה שבוב גם בא
אחרי. השיחה הזאת, עם חברים שלו, והתארח
אצלנו בוזוביו.
״זה הקשר היחידי של אדגר לעניין.״

ך* אדםשמצ פו נו שקט, אין ויליאם
זומור מהסס לקבול מרות על המשטרה,
על הצרות שהיא עושה לו ולאחיו:
״בגלל המשטרה לא קיבלנו עד היום רשיון
למסעדה שלנו,״ מתלונן הוא .״שלחו
אלינו כל מיני פקחים. פעם הם טענו שהתנור
לא עומד במקום. הרסנו את התנור
והעברנו אותו. אז הם אמרו שהפריגיידר
לא במקום. אז הזזנו את הפריג׳ידר. אז
הם מצאו טענות אחרות — מגוחכות ממש.
המסעדה שלנו מצויינת. האוכל מצויין, המחירים
לא גבוהים, וזהו המקום הכי נקי
בתל־אביב. ובכל זאת לא קיבלנו רשיון עד
היום. והמשטרה באה כל יום ורושמת
דו״ח. הדו״חות האלו עולים לנו מאות ואלפי
ל״י לחודש. אבל מה שיותר גרוע
זה שבגלל הפירסומת הרעה שקיבלנו בגלל
המשטרה, לא באים הקליינטים.״

ף י לי א ם קו צ ף גם על מעצרו — ה!
בלתי־חוקי לדבריו :״ערב חג הסוכות
באו שוטרים לחוביו,״ מספר הוא, ו״קראו
לאדגר לצאת החוצה. הם אמרו לו שהוא
צריך ללכת איתם לנפה הצפונית כדי לחתום
על הרשיון. כשהם הגיעו לנפה, עצרו או־

וברח. כל פשע היה אירוע בודד בפני עצמו.
המאפיין את שיטות המאפייה הם פשעים
הנמשכים לאורך זמן — לעיתים שנים:
סחיטה מעסקים בצורה קבועה, מדי חודש.
השתלטות על עסקים מפוקפקים או חוקיים,
וכדומה.
שיטות אלו הופעלו עתה כלפי טיפאני׳ס
ומקומות אחרים. עשרות מועדוני־לילה,
מוסדות כלכליים
בתי־קפה, מסעדות,
שונים, קיבלו בזמן האחרון ״הצעות״ לשמור
עליהם מפני רע. ההצעות הטלפוניות
האנונימיות כללו איומים בהרס הרכוש ובפגיעה
באנשים, אם יסרבו בעלי המקומות
לקבל את ההגנה המוצעת להם.

כנופיית הסחטנים התלבשה על המועדון
היקר, ומשום כך, לדעתם,
גם בעל ההכנסות הגדולות ביותר כנראה
— לפני כחודש ימים. התביעה היתד, פשו
טה: שהדיסקוטק יקבל לעבודה שומרים —
וישלם תמורת זה, כמובן, סכום נכבד. כאשר
נענו הסחטנים בסירוב, איימו בפגיעה
במנהלים.
המשטרה לא הצליחה לאתר את המאיימים.
אך לפני כשבועיים עצרה את האחים
אדגר ו־ויליאם זומור, בעלי מסעדת וזוביו
המפוארת בצפון תל־אביב. יחד איתם נעצרו
ג׳ורג׳ ביסמוט ואליהו מייזל — ״עושי

•כל העניין זה רק עבודה של המשטרה.
היא נטפלה אלינו מאז שהגענו ארצה ופתחנו
את המסעדה. הם פשוט לא רוצים
לתת לנו לחיות כאן — אז עכשיו סידרו
לנו את המעצר הזה עם הסיפור על נסיון
סחיטה כביכול.״
למה בעצם נטפלה אליהם המשטרה? מה
מייחד אותם מכל עולה חדש אחד שהגיע
לישראל? ויליאם, חד וחלק :״יכול להיות
שמישהו רוצה לקנות את המסעדה שלנו
בחצי מחיר, ולכן הוא מפעיל נגדנו את
המשטרה,״ משיב הוא בהבעה רצינית, ולא
מחייך.

* סהכקשר למידע שיש למשטרת
| ישראל, לפיו היו האחים זומור לפני
עלותם ארצה בקשרים עם כנופיית סחטנים
באירופה — כנופייה שהתמחתה בסחיטה
ממועדוני־לילה?
״אנחנו באנו ארצה כדי לנוח מהמלחמות,״
משיב ויליאם .״נניח שאומרים שהיינו גאד
גסטרים בצרפת או באנגליה או בגרמניה.
נניח שהמשטרה חושדת בנו בזה. אז מה?
אם היינו גאנגסטרים בחו״ל — מה זה
עניינה של המשטרה פה? הם משטרת ישראל,
לא משטרת גרמניה. כאן בארץ באנו
כדי לעבוד. לא עשינו כאן שום דבר, אז
למה נטפלים אלינו?״
האם ייתכן שזה בגלל שאחיו אדגר נראה
לעיתים מזומנות בטיפאני׳ס בחברתם
של אליהו מייזל וג׳ורג׳ ביסמוט — שנעצרו
כחשודים לפרשה? לויליאם תשובה
גם לכך:
״מייזל וביסמוט הם לקוחות טובים שלנו
בוזוביו. כשאדגר היה מבקר בטיפאני׳ס ופוגש
אותם שם, מובן שהוא היה יושב
ומשוחח איתם. הרי הוא לא שואל את
הלקוחות שלנו במה הם עוסקים וממה הם
מרוויחים כסף, לא?״

(המשך בעמוד )25

תו והעבירו אותו לאבו־כביר.״
גם מעצרו שלו נעשה בדרכי רמייה, לדבריו
:״כשביקרתי יומיים אחרי זה ב־טיפאני׳ס,״
אומר הוא ,״נכנסו שני שוטרים
ואמרו לי שפקד משה ברודו רוצה לשאול
אותי כמה שאלות. שאלתי אותם, :מה פתאום
בשתיים בלילה? הוא לא יכול לשאול
בבוקר?׳ ,ככה הוא רוצה,׳ הם ענו לי.׳
הלכתי איתם כשבאנו לצפונית, ברודו בכלל
לא דיבר איתי. רק העבירו אותי מיד ל-
אבו־כביד.
״וגם אחרי שהשופט שיחרר אותי, המשטרה
לא קיימה את הוראתו. השיחרור היה
בשעה 11 לפני הצהריים. לקחו אותי מ־בית־המשפט
לנפה הצפונית. והחזיקו אותי
עד אחרי־הצהריים במרתף, בלי אוכל, בלי
כלום. רק אז שיחררו אותי.
כאזרח העומד על מישמר זכויותיו, אין
ויליאם מתסזן לעבור בשתיקה על מה שעשו
לו :״כשכל העניין הזה ייגמר,״ מבטיח
הוא ,״אגיש משפט נגד המשטרה, על
שהחזיקו אותי במעצר בלתי חוקי.״

חנו ההשוה

של ״טיפא־ני׳ס״
,מרנר
שטראוב, הגיע לישראל והעיד כי מיד
לאחר מעצרו של אדגר זומור, נתקבלו באירופה
איומים טלפוניים לפיהם אס לא
:דוני
ישוחרר זומור ממעצרו — ייפגעו מועדוני
״טיפאני׳ס״ ומנהליהם בכל חלקי תבל.

למה, ח״ד כחוד?־
(הפ״ד מעמוד ) 15

אמנות

ארץ החופש — המדכאת בכוח גם, ללא רחם, כל התמרדות של ממש של השחורים,
בו פורצים שוטרים למשרדי הפאנתרים השחורים, פותחים באש ללא הבחנה — כדרכם
של הבריטים במלחמתם בלח״י( .וכנגד זה: ארץ בה ניגשים צעירים אל שוטרים, שולפים
אקדח והורגים אותם באמצע הרחוב, ללא אזהרה, כדרכו של לח״י בחיילים הבריטיים).
ארץ הדמוקרטיה — שבה אין אף לאחת מן התנועות החדשות, המבטאות של מיליוני
בני הדור הצעיר, אפשרות כלשהי להגיע לכלל ייצוג במוסד ממלכתי כלשהו( .חלומם
של אנשי מפא׳׳י, הרוצים לשנות את השיטה אצלנו!)
ארץ השלום — המנהלת מלחמה אכזרית, חסרת כל תכלית ותוחלת, כדי לקיים מישטר
דיקטטורי מבחיל בסייגון, תוך כדי ביצוע פשעי־מלחמה מחרידים, המתוארים בפרטי־פרטים
בעיתונות.
ארץ הסובלנות והפלוראליזם — שבה חיה כל עדה בגטו סגור משלה, אכולת פחד
ושינאה לשאר העדות.

פל נוער שונא את הכזב. תינוק בן יומו יודע להכחין מי מ ה מזוייפת
כקול אמא. כאמריקה מורד דור שלם בכזכים שבהם פוטם מילדות.

גנרל ד״ן וגנרל ק

•* וער זה עוסק בו־זמנית בכמה וכמה ״תנועות־שיחרורי — המתמזגות איכשהו
1למהפכה אחת.

יש תנועודהשיחרור של הפושים.

המילים *שוויון זכויות,״ שהלהיבו דור שלם, הפכו מילים גסות. הן היו שקר. עכשיו
אוהדים הכל את הפאנתרים השחורים, הדומים כל־כך ללח״י — מפלגה לוחמת, מזויינת,
הרוצה בשיחרורה של אומה שחורה נבדלת*
איש אינו יודע איך ניתן להגשים זאת. אבל הכל מודים ששוב אין לשחורים כל
תקווה להשיג משהו ללא מדד. מעשי־הטרור שלהם נראים כמלחמת־מגן מובהקת, מול
אלימות המשטרה הגזענית.

יש תנועות־השיחרור של הנשים -״וימאנם ליב״ (קיצור של וימאנם
ליכריישן, שיחרור הנשים).

מרחוק היא מעוררת צחוק. רואים את ההגזמות, את ההפגנות נגד הירחון פלייבו
הדיבורים נגד הפיכת האשד, ל״אובייקט של מין.״ אך מקרוב ניכר שזוהי תנועה רצינית,
שעוד יש צורך לדבר עליה. תהיה לד, השפעה רבה על דודנו.

זמרים

תיאטרון
חי, מת
ומבולבל

ייצוא מזמר —
ליפאן

הצרה הגדולה ביותר שיכלה לקרות לגאון,
ולוא הגדול ביותר, היא לגלות
שהוא גאון. מאותו רגע והלאה, אין עוד
מעצורים ואין עוד קנה־מידה. מאחר והוא
גאון מותר לו הכל, ומי שאינו מבין,
הוא עצמו אשם בכך.
איש אינו מפקפק עוד בעובדה שנסים
אלוני הוא איש־ד,תיאטרון המחונן ביותר
בארץ. הדבר הוכח כבר פעמים רבות
בעבר, ואזלת היד של הקונקורנציה ידועה
היטב. עם זאת, מוגזם יהיה לומר
שכל מה שיעלה בכתוב או יציג על בימה,
יהפוך אוטומטית ליצירת מופת. וכאשר
אין איש מעז להעיר על דבר (אולי
משום שהוא גאון) קורה מה שקורה

כנראה ששהייה בארצות־הברית בכל זאת
מלמדת משהו. כך, לפחות, מסתבר מן העובדה
ששלושה מן ״התושבים החוזרים״
של ישראל, אשר שהו מעבר לאוקינום מי־ספר
שנים, עומדים לצאת בקרוב כדי לייצג
את המדינה בפסטיבל בינלאומי, הפעם
ביפאן.
השלושה הם צמד הזמרים חדווה ודוד,
והמלחין דוד קריבושי. חדווה ודוד, אחד הצמדים
המוסיקליים המוצלחים ביותר שקמו
בארץ בעקבות העופרים, והצליחו לי
החזיק מעמד זמן רב, הרבה יותר מכסי
שניבאו להם פעם, יצאו לראשונה לארצות־הברית
עם יהונתן כרמון באחת מתוכניותיה
ומאז שהו שם תקופות ארוכות מאד. לאחרונה
שבו השניים לארץ, החלו לעבוד
על רפרטואר ישראלי חדש והקליטו בין
היתר פיזמון שנכתב ועובד על־ידי הגד
קריבושי. שם הפזמון :״אני חולם# .ל
נעמי,״ וכפי שידוע כבר לכל, זהו־־.מן ד
השירים המושמעים ביותר היום ברדיו, משר
עורכי התוכניות מתפעלים בגלוי ׳*ם
מן הביצוע וגם מן העיבוד־הבלתי־שגרתי.

בנפוליאון חי או מת.

הסיפור הוא על רוצח שיוצא לצוד את
נפוליאון ומגלה נפוליאונים על כל צעד
ושעל, הורג את כולם ואינו גומר לעולם,
עד אשר מסתבר לו כי הוא עצמו
נפוליאון. סיפור זה אפשר להבין
ולפרש. אולם זה פשוט ומובן מדי. טיוליו
של הרוצח הופכים למסע הרפתקאות
עם שדים ורוחות, תערובת של ברכט עם

ויש, כמוכן, תנועת־השלום נגד המלחמה כוויאט־נאם, תנועה מוסרית
עמוקה, הרואה במלחמה הרפתקה אימפריאליסטית, מושחתת ורצ*

חנית.

אין כל אמת בטענה כי נוער זה הוא אנטי־ישראלי, או חלילה אנטי־שמי. יש קבוצות
קטנטנות המכורות לקנאות שמאלנית דוקטרינרית, בנוסח מאו־טרוצקי־צ׳ה, שהפכו את
הפידאיון לוזיאט־קונג חדש, ואת גנרל דיין לכפילו של גנרל קי. אבל זוהי תופעת־שוליים,
המועלית על נס על־ידי אירגונים יהודיים ימניים, המתפרנסים מזריעת בהלה.
נכון לומר שהרוב הגדול של הסטודנטים האמריקאיים, וביניהם לא מעט יהודים, נבוכים
לגבי ישראל. הם רואים כי הריאקציה השחורה ביותר בארצות־הברית תומכת בישראל
בהתלהבות. שאיש־זוזעות כמו ג׳וסף אלסוס — האחראי במאמרי־ההסתה שלו למות
רבבות אנשים בודיאט־נאם — הפך לדובר הקולני ביותר של ממשל ירושלים. הם רואים
שניכסון מתחנף לישראל ומספק לה נשק. הם קוראים בעיתוניהם את הנאומים הצורמניים
של העסקנים בירושלים, הנשמעים בחו״ל עוד הרבה יותר גרועים מאשר בבית. הם
רוחשים אהדה גוברת והולכת לפלסטינים, הסובלים והנדכאים, הקורבנות.

רק המכרה ישראלית מטומטמת -במעט פושעת כטימטומה _
יכולה להפוך סנטימנטים טבעיים אלה לשינאת־ישראל.

אחריות נוראה רובצת על אנשי השגרירות, והאירגונים היהודיים ד,צייתניים המופעלים
על־ידם, לכריית תהום בין ישראל ובין נוער זה, שימשול מחר בארצות־הברית (ולוא רק
בכוח התהליך הביולוגי הפשוט).

כטיחו לי כי לאורך כל הדרך אתקל בהפרעה מאורגנת, ומן הסתם אלימה, מצד
הקנאים משני הקצוות: אנשי אל־פתח ואוהדיהם, והציונים הקיצוניים מסוג *ליגת
ההגנה היהודית,״ שהפכה פלוגת־סער אלימה.

זה לא קרה אף כאחת מ 19-המיכללות.
^בעיני מארחי סיורי ,״אגודת התפייסות״ (מייסודם של הקווייקרים) ,היה זה נם מן

שבוע לפני שהופעתי במיכללת קולומביה הסוערת, בצפון העיר ניו־יורק, אירע שם
קרב שהושתק. דויד פרחי, פרופסור צעיר מירושלים המפרסם את עצמו כ״יועץ המושל
הצבאי בגדה המערבית,״ עמד לנאום. אירגון הסטודנטים השמאלני, סד״ם (״סטודנטים
למען חברה דמוקרטית״) ,הציב משמרות־מחאה שקטות נגד מי שנראה לו כנציג הכיבוש
הישראלי.
אנשי ״ליגת ההגנה היהודית״ ,מזויינים בשרשרות־ברזל, התנפלו על המשמרות והתפתח
קרב דמים.

כשהופעתי כאותו מקום, שרר שקט. כאולם נכחו פלסטינים, פמה
מאנשי ״ליגת־ההגנה״ ,קבוצה גדולה של ישראלים. היו שאלות עניי־ניות,
לא־פרוכוקטיכיות, משני הקצוות. שקט.

האווירה האלימה ביותר שררה בהרצאתי באוניברסיטת ניו־יורק, בדרום העיר. אך לא
הסטודנטים גרמו לכך. על שלוש הדלתות הופקדו משמרות־משטרה, מצויירות במכשירי־קשר
שטירטרו בקול רם בעת ההרצאה. כמה פעמים פרצו השוטרים לאולם בעת דברי,
מיוחדת, שהודפסה על־ידי אל־פתח לקראת ביקורי, לשם פסילת הצעותינו. הציונים הקיצוניים

הפרופסור שהציג אותי.

לעומת זאת התנהגו שליחי־הפידאיון, הישראלים, הערכים (כיניחם
ראשד חופיין, המשורר הגולה מכפר מוסמום כמשולש) ,אנשי השמאל
ושאר הסטודנטים כשקט, והתנהל ויכוח נוקב כו הועלו גם טענות
אל־פתח וארץ־ישראל השלמה.

הרצאתי במקום מועד־לפורענות זה, כמו בשאר המקומות, התרחקה מכל נימה ריגשית.
:שליש הראשון ניתחתי ופסלתי את התעמולה האדוקה של שני הצדדים, וביקשתי להינתק
מן הסיסמות ולבדוק את הדברים באופן אובייקטיבי. בשליש השני ניתחתי את התהליך
שהביא ליצירת שתי אומות נפרדות בארץ. בשליש השלישי הצגתי את האפשרויות
־,ממשיות הקיימות (רצח עם אחד על־ידי השני, השתלטות עם אחד על השני, מדינה על-
לאומית או דו־לאומית) .אחרי שהוכחתי שאינן אפשרויות, ביססתי את האפשרות הממשית
־,יחידה: הכרה הדדית של האומה הישראלית והפלסטינית, ודו־קיום בשתי מדינות לאומיות
־,קשורות זו בזו.
היו תמיד שאלות רבות, רובן לעניין. אוהדי אל־פתח התכוונו לכך בעזרת חוברת
מיוחדת, שהודסה על־ידי אל פתח לקראת ביקורי, לשם פסילת הצעותינו. הציונים הקיצוניים
־.יו מצויידים בכל הטענות השגורות, שקיבלו בנכר צליל גלותי עוד יותר. אך הוויכוח היד,
זמיד שקט.

את המחמאה הגדולה כיותר אמר איש ״ליגת ההגנה היהודית״
למארחי, כשעזכ את האולם לפני הסוף, כשעל פניו הכעת־פנים
ממורמרת :״באתי להפריע. אכל איך אפשר להתנגד לזה?״

20 יי י י!

גליה שי כ״נסוליאון חי או מה״
גס היא נפוליאון

סוריאליזם עם פזמונים וליצנים, ועם הרבה
מאד שדים ורוחות.
נסים אלוני מפזר בין הדמויות הברקות
לשוניות, בהן הוא מפורסם (מטבע־לשון
חדשה לשימוש. :לרמזר״ ,מלשון ״רמזור״).
כל שיחה וכל דיאלוג, כשלעצמו, כתוב היטב,
הרעיונות המבריקים נשפכים בשפע,
והשפע גדול ומבולבל כל־כך, עד שהצופה
אינו מבין עוד מה רוצים ממנו. יאמרו:
״זאת אמנות מודרנית,״ ומי יעז היום לטעון
את ההיפך? אבל אם כך הדבר, נראה
שהיא עשוייה רק עבור אמנים מודרניים
מאד, ולא לפשוטי־העם.
שלוש שעדה לפני. לעומת נסים אלוני,
המחזאי המעייף את הקהל בשלוש שעות
ארוכות ומסובכות, נסים אלוני הבמאי מקסים
את העין בתנועה שעל הבימה; משיג
משחקנים ישראליים (הפתעות נעימות: גליד,
ישי, שולה חן, דובי גל, יוסי פולק) הופעה
הומוגנית, ומעמיד הצגה מושלמת על
כל פרטיה, כמוה לא הוצגה בארץ זה זמן

אף כי הטקסטים האחרונים נמסרו לשחקנים
שלוש שעות בלבד לפני ההצגה,
לא היסס אף אחד מהם, ונדמה היה כאילו
נסים אלוני עצמו מדבר מכמה גרונות
בעת ובעונה אחת.
התאורה ראויה לפרס אוסקר. התפאורה
והמוסיקה שימושיים ומשמשים את המטרה
עד הסוף.
בקיצור, כל האביזרים נמצאים במקום,
כולם פועלים כתקנם, ומחכים רק לנסים
אלוני שיתקן את המחזה.
ומי שמכיר אותו, יודע בוודאי שהוא
מסוגל גם לכך.

קריבושי עצמו, שהה בארצות־הברית שנתיים,
למד והשתלם בחוף המערבי וחזר ארצה
לפני כחצי שנה. מאז הוא עמום עבודה
הן כאביר,־מולידה של להקת הקריבו־שיות
המלווה את ״הנבחרת״ של פשנל, הן
כמעבד ומלחין לזמרים אחרים, והן כספק
לא מבוטל של פרסומות רדיו. שיתוף הפעולה
בינו לבין חדווה ודוד נשא פירות
בלתי צפויים ממש ב״אני חולם על נעמי״
ועתה עומדים השלושה להמריא יחד ליפאן,
שם הוזמנו ע״י חברת ״יאמאהא״ ,אחד מיצרני
כלי הנגינה הגדולים בעולם, לפסטיבל
הראשון שהם מארגנים שם.
בדרך ליפאן, מתכוננים חדווה ודוד ל־סידרת
הופעות באירופה, ואילו דוד קרי־בושי
יצטרך גם הוא לעבוד לפני שיבלה.
הוא יוצא קודם ללונדון, שם יכתוב ויעבד
יחד עם נחום היימן את המוסיקה לסרט
של אורי זוהר ״התרנגול״ .השניים אף יקליטו
את הפס־קול בלונדון.
בידור הגשש
מגשש באמריקה
כבכל סוף תוכנית, גם השנה יוצאים הגששים
החיוורים להתאוורר בחוץ־לארץ. לאחר
מירוץ של מי יודע כמה מאות הצגות
(אצלם הפסיקו לספור) ,עם קנטטה
לשווארמה ובלי קנטטה, במסגרת ״הנבחרת״
וו־,״כבקשתך״י, הופיעו הגששים כל כך הרבה
בזמן האחרון, שהטיול מגיע להם בהחלט.
ואמנם, בקרוב ייצאו לדרך, כשהפעם
מועדות פניהם לארצות־הברית ולמכסיקו.
ה עול ם הז ה : 730

ך יו הסדר הרשמי ליציאתם היה: עלייה
| ) לקיברו של גמאל עבד־אל־נאצר והבעת
תנחומים לנשיא החדש, אנוואר סאדאת.
אולם איש לא ניסה להסתיר אף לרגע כי
ההסבר הרשמי הוא רשמי בלבד, וכי בנוסף
ידונו בעיות נוספות בין יורשו של נאצר
לנציגי הפלסטינים תושבי הגדה.
על שיחתם, ביום הרביעי האחרון, עם
שלימה החדש של מצריים, סיפרו לכתב
ר,פולס הזה נעים גלעדי, כאשר חזרו בשבוע
שעבר ארצה, הנציגים — חיכמת

סינית הנתונה לשלטון ישראל, לא באנשיו
של חוסיין.
מספר על הנסיעה מעזוז אל־מצרי :״לא
היו לנו שום עיכובים משלטונות ישראל.
קיבלנו בלי בעיות, מהיום למחר, רשיונות
יציאה מהמושל, וביום שישי בבוקר יצאנו
כבר מלוד. בלוד הצטרף אלינו יוסף גנאם,
מרמאללה. טסנו לקפריסין, משם לביירות.
שם נשארנו יומיים, נפגשנו עם פלסטינים
רבים, וביום שני יצאנו לקאהיר. בקאהיר
המתינו לנו השגריר הירדני ונציגי ממשלת

#״המצרים רוצים
ברצינות להשיג
הסדר שלום!״

#״אמרנו שאנחנו
תומכים בהגשמת
תוכנית רוג׳רס!״

אל־מצרי, יו״ר הפרלמנט הירדני לשעבר,
ד״ר קדרי טוקאן, שר־החוץ הירדני לשעבר,
ראשיד אל־נמר, שר החקלאות הירדני לש־
^ ר וחניך מקווה־ישראל, ומעזוז אל־מצרי,
ראש עיריית שכם הנוכחי.
קבעו הארבעה:
#לא יחול כל שינוי במדיניות המצרית
שנקבעה על־ידי נאצר: מצריים תפעל למען
פיתויון מדיני להשגת השלום, על בסים
תוכנית רוג׳רם.
ל הפסקת האש תוארך לא יותר מפעם
נוספת, בגלל החשש שהעולם יתרגל למצב
החדש.
• ״על הטילים — לא דיברנו. אם ישראל
חושבת על שלום, למה תחשוש מהטילים?״
סיכם את השיחה עם סאדאת מעזוז
אל־מצרי :״המצרים חושבים על שלום
ברצינות ובכנות. הם מדברים על פתיחת
התעלה מחדש כאילו זה יקרה מחר. הם
מדברים על תיקון הרם ערי הסואץ כאילו
דיברו על סלילת כביש בשכם. הם מדברים
על מתן ערובות ושלום, ושקט באיזור

מצריים, ויצאנו מיד לעלות לקיברו של
הנשיא נאצר.״ הם לא ביקרו את האלמנה.

אנוואר סאדאת, הנשיא המצרי החדש, מחבק את
.חיכמת אל־מצרי, מי שהיה יושב־ראש הפרלמנט ה ירדני
וכיום תושב שכס, ממנהיגי הפלסטינים שבגדה, אשר עמד בראש משלחת התנחומיס
שיצאה למצרים בעקבות מות נאצר. מאחוריהם נראה חאזים נוסייבה, שגריר ירדן במצריים.

חיבוק שר אחווה

ך• עדייה הרשמית לקיברו של נאצר
ן | התקיימה רק ביום השלישי לבואם. בץ
המשלחות מכל דחבי העולם הערבי, הי-
תה גם המשלחת הפלסטינית, שהניחה על
קבר נשיא מצריים זר פרחים גדול ועליו
המילים, :עמלת למען פלסטין׳ נפלת למען
פלסטין.׳
למחרת נפגשו הנציגים עם סאדאת. בשבת
סעדו על שולחנו של שר־המדינה המצרי
חאסן אל־תוהמי. ובמשך כל שבוע שהותם
שם נפגשו עם עשרות רבות ידידים ותיקים,
מנהיגים, מדינאים, מרצים באוניברסיטה
וחכמי־דת.
וכאשר חזרו הארבעה — הנחשבים ל-
מתונים בין נכבדי הפלסטינים — והביאו
את בשורתם ממצריים, לא יכול היה להיות
אף שמץ של ספק הקל ביותר:
הם מביאים לישראל את רצונה האמיתי
של האומה המצרית.

מנהיג הגד ה מנחמי
את אנהאר ס אד א ת
והכרה. זה מה ששומעים היום מכל מנהיגי
מצריים.
״אבל אפשר לשמוע גם איום. כן׳ יש
גם איום. אם האו״ם לא יפתור את הבעייה,
ייאלצו הערבים לקחת את העניין שוב
לידיהם.״
סיכם חיכרת אל־מצרי :״קיימת. הבנה
מלאה בין היי ה, אמריקה ומצריים. כל
ההתחמקויות של ישראל חסרות ערך. שני
הגדולים יכפו עליה את תוכניתם• אך אם
תסכים ישראל מרצונה היא לשוב לשיחות
יארינג, יביא לה הדבר הבנה רבה יותר
מצד מדינות ערב.״ מצידם הם, הבהירו
הנציגים מהגדה כי הם תומכים בהגשמת
תוכנית רוג׳רס•

ך* משלחת הפלסטינית, שיצאה לן
ן מצריים ב־ום השישי לפני שבועיים,
העדיפה לצאת לקפריסין דרך לוד. וזאת
— על אף שחבריה סירבו עד היום, מזה
שלוש שנים, לבקר בישראל. אפילו פעם
יחידה.
הסיבה: רצון הנציגים להדגיש את היותם
גוף ניפרד מירדן. משום כך לא יצאו
דרך רבת־עמון׳ משום כך קיימו את הפגישה
עם סאדאת ללא נוכחותו של שגריר
ירדן במצריים, מלבד חמש דקות של
טקס. הם יצאו כנציגי האוכלוסיה הפלס־אמנם
לדברי אברהם (״פשנל״) דשא, האיש
שמאחורי הגשש, המטרה העיקרית של
המסע היא לימוד, התבוננות וספיגת הלכי־רוח
חדשים בבידור האמריקאי. אולם אין
זאת אומרת שכל הטיול יהיה מנוחה, אחת
ארוכה לשייקה, פולי וגברי. לאו דווקא.
כך, למשל, ב־ 8בנובמבר, הם יעלו על
בימת הקרנני הול בניו־יורק עם תוכנית
שכולה עברית .״מנסיון העבר הסתבר לנו
ה עול ם הז ה 1730

הנשיא עם המשלחת

בארמון הנשיאות בקהיר,
מקבל אנוואר
סאדאת את פני המשלחת הפלסטינית מהשטחים המוחזקים בידי יש
שיש
די ישראלים בניו־יורק כדי למלא את
האולם,״ מסביר פשנל. במקומות אחרים,
ישתמשו הגששים בתרגומים ׳שהוכנו עבורם,
באנגלית ובאידיש .״מובן שהאנגלית שלהם
אינה רהוטה כל כך. ומשום כך גם
התירגום הוכן בהתאם. למשל, פולי יכול
לגלם מהגר פולני׳ שייקר, יכול להיות יהודי
צפון־אפריקאי׳ וכן הלאה.״
מה יכולה להקה כמו הגשש הדזיוור. ה
ראל.
מימין לשמאל נראים: קדרי טוקאן, אנוואר סאדאת, חיכמת אל־מצרי
׳,מעזה אל־מצרי, ראש עיריית שכם, ויוסוף גנאם, ראש העירייה
של העיירה דיר־דבואז, שבין אל־בירה ורמאללה.

מצטיינת בהומור ישראלי ובלתי־ניתן לתרגום
כל כך, לעשות באמריקה? על כך באה
תשובתו של רחבעם עמיר, נספח התרבות
של ישראל בניו־יורק, שטען כי הגשש ״עשה
עבודה הרבה יותר טובה מאשר שבעים
שליחים.״
בשובם לארץ, מחכה לשלישיה עבודה
מרובה. ראשית, תוכנית חדשה, שתיכתב
כנראה שוב על־ידי נסים אלוני. חוץ מזה,

שמור להם מקום בקומדיה מקורית בשם
הקורקבן, מאת סופר אלמוני בשם חתולי,
המתעסק בין היתר בהשתלות ובבעיות
גיור. שתי ההצגות יועלו באולם דקל, שנשכר
על־ידי התיאטרון העממי.
רעיון נוסף מבשל עבורם דשא: הופעה
שכולה באנגלית ובאידיש, לתיירים ולדוברי
אנגלית — אם ההצחקות באנגלית תעלינה
יפה באמריקה.

מדוע ל״טקסטיל שמפר; מעריצות בה רבות?
במדינה סחר־חזץ האמברגו השגי

כי הוא תמיד יעיל, ומסייע
לטיפול בחידוש המלתחה.
עכשיו למשל את דואגת למלתחת החורף.
מה אפשר לחדש? מה ניתן לתקן!

השערורייה פרצה בפאריס, מבלי שאף
אחד מהצרפתים ישמע עליה ברדיו או יקרא
עליה בעיתון הבוקר שלו: מרכז הקולנוע
הצרפתי החליט להקפיא את כל הסכמי ה־קרפרודוקציה
עם ישראל עד להודעה חדשה.
וההודעה החדשה, אם בכלל תהיה כזו,
תלוייה ברצונם הטוב של מפיצי הסרטים
הישראליים, שקנו סרטים בצרפת ולא שילמו
עד היום את חובם למפיקים הצרפתיים.
ישלמו את החוב, תבוטל הגזירה. לא ישלמו
— לא תהיינה קו־פרודוקציות עם צרפת.
הישראלים מוליכים שולל .״כיהודי,
אני מלא בושה. אני מוכר סרטים לעשרות
מדינות ברחבי העולם. רק במדינה
אחת על כדור הארץ, יש יותר גנבים מסרטים:
ישראל ! לא היה מפיץ סרטים
ישראלי אחד (כמעט) שלא היו לי בעיות
איתו. עם כמה מהם הגעתי עד לבית־המשפט...״
אלה הם דבריו של מפיק צרפתי,
יהודי ידוע ומכובד, התומך בישראל באלף
ואחת צורות. מפיק אחר, גם הוא
יהודי, מוסיף :״בתחילה עברו השמועות מפה
לאוזן. היות ומרבית אנשי הקולנוע בצרפת
הם יהודים. לא רצינו לעורר את
דעת הציבור, להוציא את. הכביסה המלוכלכת׳
החוצה. היום זה בלתי אפשרי להסתיר
את העובדה המרה: קוני הסרטים הישראליים,
ברובם, מוליכים אותנו שולל,
מוסרים דיווח לא נכון על הכנסותיהם מסרטים
צרפתיים שמכרנו להם, מקפיאים כס
פים
ועוד...״
דוגמא אחת מאלף: לפני כמה שנים
קנה מפיץ ישראלי את הסרט שהצליח בכל
העולם, כולל בישראל מטריות שרבורג.

את מאריכה מכפלות, מוסיפה
אביזרי קישוט, ולאחר כל זה —
כמובן — את מעניקה לכל מראה חדש ורענן
בעזרת כביסה מהירה אחת ב״טקסטיל שמפו״.
טקסטיל שמפו מחזיר לאריגי הצמר ולסריגים
רכות נעימה, ומרענן את הצבעים. דאגי היום
שיהיה טקסטיל שמפו בבית.
מתי תוכלי להתחיל בחידוש מלתחת החורף.

טקסטיל שמפו מיוצר ע״י ביח״ר נקה.
המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״מ.

דליה רכינדכיץ
ארבע חתונות, ארבעה ילדים

ה אסטרולוגית 1
^ 1ה ט סו רסמת 1

.׳ מדים

כירומנטית •

( ק רי א ה בכף היד)

• ייעוץ •
ב קלפי םאסט רו לוגיי ם וני תו ח או פי גרפולוגי

* 1טל
רנד 1
** חוזה א תי
1צסונו ת עתידן
* אהבה * בריאות
* 1כסף * קריירה 1

טל , 245703 .תל״אביב

* יעוץ בבחירת מקצוע |

ט ל פוו , 233551 :תל״אביב

אחרי שבועות ארוכים של הצלחה עצומה
בתל־אביב וסביבתה, דיווח המפיץ הישראלי
למפיק הצרפתי שהסרט היה כשלון מבחינה
קופתית, שלא היו כל הכנסות. המפיק
הצרפתי לא התעצל, ערך חקירה בה
הוכח שהסרט הכניס למפיץ הישראלי כספים
רבים. התוצאה: משפט העומד להיפתח
בקרוב.
הקפאת הקו־פרודוקציה. לפני ההחלטה,
נשלח לישראל שליח מיוחד של מרכז
הקולנוע הצרפתי (יהודי־צרפתי גם הוא),
כדי ליישר את ההדורים. השליחות לא נשאה
פרי ולאחר אולטימטום ותקופת נסיון,
החליט מרכז הקולנוע הצרפתי על ה־אמבארגו.
החוזר שהופץ בשבוע שעבר בין
כל המפיקים והמפיצים הצרפתיים, אומר
בערד כך:
״לנציגנו היו שיחות עם האחראים על
הקולנוע הישראלי, בהן הסביר את חילוקי־הריעות
הקיימים בין שתי המדינות בשטח
ההפצה. בעקבות שיחות אלה, נקבעה הדרך
בה יטפל הממונה על הקולנוע הישראלי
ביישור ההדורים. נראה לנו שלא כל
חילוקי הדיעות הובאו לידיעתנו ולכן אנו
ה עו ל ם הז ה 1730

מבקשים להעביר אלינו מיד את כל הפרטים
הקשורים בבעיות אלה עם ישראל.
אנו עומדים לרשות כל המפיקים, כדי לעזור
להם בפתרון הבעיות האמורות (כלומר,
במילים אחרות: אנו עומדים לרשות
המפיקים באמצעי הלחץ העומדים לרשותנו,
כמו: הקפאת הסכמי קו־פרודוקציה,
למשל).
יש רק מדינה אחת נוספת שהוזכרה בחוזר
פנימי זה, שתוכנו הגיע לידי כתב
העולם הזה, בפאריס: תוניסיה.
פצצת הסירחון ממתינה. המשפט:
״גאנגסטריזאם קולנועי בישראל״ לא רק
שאינו מוסיף לשמה הטוב של המדינה הוא
גם מונע ממנה לקבל הסכמי קו־פרודוקציה
המכניסים כסף זר, שהיא כל כך זקוקה לו.
עד כה הושתקה הפרשה לחלוטין בישראל
ורק יודעי־דבר המצויים בענף ההפצה והמפיצים
עצמם יודעים על כך. בצרפת עצמה,
לא הגיעה עדיין הפרשה לעיתונות
ולא משום אהבת מרדכי. ישנם לפחות שניים
שלושה עיתונים המחכים בכליון עיניים לפרשה
כזאת כדי לעלות על ישראל. פצצת
הסירחון לא התפוצצה משום שמרבית אנשי
הקולנוע המושכים בחוטים בצרפת, הם
יהודים והם עושים מאמצים ניכרים כדי לשמור
על הפרשה בין קירות מרכז הקולנוע
הצרפתי׳ לא להוציאה לקהל הרחב למרות
שהם עצמם, הנפגעים הראשונים ממצב זה.
כמו שאמר אחד מהם השבוע :״מוטב לשתוק
מאשר לשמוע שוב: יהודי מלוכלך!״

דרכי חיים
הקורבן של

הנמרה מבאר־ שבע
השוטרים, שהכניסו את הגבר הנאה —
והשיכור כלוט — לתא המעצר, בחצות ליל
יום־הכיפורים, התייחסו אליו בעדינות. כאשר
הוזעקו לבוא ולקחתו מבית־המלון שלו,
לא היתר, זו הפתעה עבורם: אלו מהם שהכירוהו,
ציפו למשהו כזה מאז שעות

בעלמישל ומרואיינים ניכסון ודיין
הפתרון:

בקבוק

¥״ מתוור הטאבו מטבריה השקיע בעשר שנים כ־ 150 אלף ל״י בטוטו
¥הוא הפר את הטוטו למקצוע וזכה השבוע ב־ 161 אלף ל״י

איד להצליח בטוטו?
*< ק נפתחה עונת המשחקים ה(
סדירה של ליגות הכדורגל בישראל וכבר
הממה את רבבות חובבי הכדורגל
בארץ הפתעה מרעישה. לא היתר, זו דוזקא
תוצאה שהושגה באחד המגרשים, אלא התוצאה
שקבע יהודה חלפון ( )50 מוותיקי
טבריה, פקיד טאבו לשעבר.
במחזור הראשון של ניחושי הטוטו בליגה
הישראלית הצליח חלפון לקבוע שיא
חדש: הוא זכה במכה ראשונה בסכום של
161 אלף ל״י, אחרי שניחש את כל 13
התוצאות בטופס הניחושים. כל רבבות
המהמרים הקבועים של הטוטו התרגשו מ־זכייתו
המפתיעה של חלפון. רק חלפון
עצמו לא התרגש. הוא ידע על זכייתו
הגדולה יממה שלמה לפני כל אדם אחר.
אין זו הפעם הראשונה שמישהו מצליח
לזכות בפרס ראשון גבוה כל כך. אלא
שבדרך כלל יש לזוכה שותפים לזכיה,
אחרים שהצליחו לנחש כמוהו אותו מספר
של ניחושים. הפעם היה הפרם כולו שייך
ליהודה חלפון.

עשרה אחוז מזל
* -דירתו בת שגי החדרים ברחוב

• 4גולומב בטבריה סעד יהודה חלפון,
שעד, קלה אחרי שהתעשר ב־ 161 אלף ל״י,
כשהוא לבוש פיג׳מת פסים, בחברת אשתו
ובנו הצעיר בן ה־ . 17 על שולחן בחדר
סמוך ניצבו בקבוקי קוניאק ועראק עבור
המברכים. חלפון לא גילה כל כימני התרגשות•
כאילו היתד, הזכיה שיגרתית בהחלט.
״אני לא מבין למה מתרגשים,״ אמר.
״ידעתי שאזכה בסכום גדול. נכון שלא
ידעתי מתי, אם זה יהיה בתחילת משחקי
הליגה או בסופם. לא חשבתי שזה יהיה
סכום גדול יותר, אבל הסכום שזכיתי בו
לא הפתיע אותי. היה מגיע לי.
״זה הכל ענין של שיטה,״ מסביר חלפון
את זכייתו .״אם אתה יודע איך למלא את
טופ1ס הניחושים נכון, הרי שהידיעות שלך
קובעות ס /ס 90 מהתוצאות. עשרת האחוזים
שנשארו זה ענין של מזל. אם אתה לא
מתמצא בכדורגל והניחושים שלך תלויים
במאה אחוז מזל, זה כבר קשה להרויח.״
על פי התוצאות שמשיג חלפון בניחושיו
ניתן להבין שידיעותיו של מתווך הטאבו
מטבריה בכדורגל הן כמעט מושלמות. לפני
עשר שנים, כשהחל לנחש בטוטו באופן
קבוע זכה בשנת הניחושים הראשונה בז־כיה
גדולה אחת בלבד 3,300 :ל״י .״זאת
בעצם לא היתד, הזכיר, הראשונה,״ מסביר
חלפון ,״היו לי זכיות עוד לפני זה, אבל
אני לא יכול לזכור סכומים קטנים.״
זכיה גדולה נוספת נפלה בחלקו של
חלפון לפני כחמש שנים. אז זכה ב־ 33 אלף
ל״י. כאשר קיבל סכום זה הפסיק חלפון
לעבוד במשרדי הטאבו של טבריה .״החלטתי
להיות מנחש מקצועי ולהתפרנס
מהסכום שהרוחתי וכמובן מזכיות נוספות
בטוטו. אבל זאת לא היתה הסיבה היחידה.
משרדי הטאבו עברו באותה תקופה למקום
אחה אני, שאני דור רביעי בטבריה, לא

הצהרים של אותו יום.
שכן באותו יום בצהרים הגיע מישל רבי־נוביץ
לתחנת המשטרה בבקשת עזרה: בידיו
היה צו בית־המישפט שהורה לגרושתו
לתת לו לבלות עם ילדיהם, הנמצאים
אצלה, למשך 12 שעות. האשה סירבה לעשות
כן, השוטרים לא יכלו לעזור לו, ו־מישל,
ביגונו, השתכר כלוט.
ד לי המבאר ־ שכע. לא היתר, זו ה־;.
פעם הראשונה. בתקופה האחרונה הפך מי־של
רבינוביץ לאלכוהוליסט כרוני. הסיבה חברתיות. היא אחת הדמויות הססגוניות של
בירת הנגב (דליה של באר־שבע, העולם השהשוטרים,
וכל מכריו, התייחסו אליו כל-
זה .)1695 היא אוהבת את חיי הלילה, אוכך
בהבנה, היתה, שהם הכירו בטרגדיה
הבת את הגברים, וביתה פתוח בפני אורהמתחוללת
לנגד עיניהם.
שכן עד לאחרונה היה מישל דמות מפור חים 24 שעות ביממה.
אורח חייה המקורי כולל גם את חינוך
סמת, עיתונאי בינלאומי מבריק ומהנדס
ארבעת ילדיה — שניים מהם של מישל.
מוכשר שהקים מפעלים ברחבי העולם .״רק
דליה מאמינה בחינוך חופשי. האוכל העיבגלל
אשתו הוא נהיה מה שנהיה,״ טען
קרי בבית הוא שוקולד וממתקים, בתוספת
במרירות אחד מחבריו.
סיר עם תבשיל כלשהו העומד על הגז, ואשתו
של מישל הינד, אחת הדמויות האשר
ממנו מחלק הבכור בן התשע אוכל
ידועות בבאר־שבע. מלבד מישל היו לדליה
לקטנים יותר — כשהם רוצים, וכשהוא
רבינוביץ בת ד,־ 34 שלושה בעלים אחרים.
רוצה.
מארבעת הבעלים יש לה ארבעה ילדים. היא
סקופים בינלאומיים. בעלה של ד־אוהבת
לאהוב, לזעזע, ובזה למוסכמות ה־ה
עול ם הז ה 1730

יהודה חלפון(משמאל) כחברת בנו רוני
עצות לכל המכרים

רציתי לעבור למקום אחר. נמאס לי גם
לעבוד 16 שנד, כפקיד רישום קרקעות.״
חלפון ידוע בטבריה כ״מלך הטוטו״.
מדי יום ביומו נוהרים אליו מכרים וסתם
אנשים ששמעו את שמעו ומתיעצים עמו
בקשר למילוי טפסי הניחושים. חלפון אינו
צר־עין.׳ לא איכפת לו שגם אחרים ירוויחו.

;;נין ש? התמדה
• 44 ואלים אותי אם הטופס קשה או
ח * /קל. מנסיון של עשר שנים בטוטו
אני יודע שטופס שצריך לסמן בו הרבה
תוצאות תיקו הוא טופס קשה. אחר כך יש
ענין של משחקי דרבי. במשחקי דרבי
קשה לקבוע איזו קבוצה תנצח. שזה ענין
של שתי קבוצות באותה עיר וכל אחת
רוצה להראות לראש־העיר שהיא יודעת
לשחק יותר טוב. במשחקים אחרים, שאינם
דרבי, צריך לתת עדיפות לקבוצות שמשחקות
במיגרש הביתי שלהן. לקבוצה
ביתית יש תמיד סיכוי יותר גדול לנצחון,
אפילו אם הקבוצה האורחת היא כובה יותר.
בזה צריך מאוד להזהר.
״בשנה שעברה,״ ממשיך חלפון לספר,
״לא היה לי מזל. לא הצלחתי אף פעם
להביא 13 ניחושים 12 .ניחושים הבאתי
כמעט כל הזמן, אבל 13 לא הצלחתי.
אולי סתם לא היה לי מזל. אבל העונה
השנה נפתחה ברגל ימין, ברוך השם. בשליה,
מישל, הצעיר ממנה בשנתיים, נולד
בפאריס למשפחה אמידה, התפרסם כבר
בצעירותו כמהנדס וכעיתונאי מבריק. הוא
שימש כשליחה של סוכנות הידיעות הצרפתית
א.פ.פיי ,.של פארי מאץ הצרפתי, של
קוויק הגרמני, ראיין את נשיא ארצות
הברית, ריצ׳ארד ניקסון. כתבותיו זכו לכותרות
ראשיות באקספרס הפאריסאי ובעיתונים
מפורסמים אחרים. בין היתר, נשלח
לישראל לרגל חגיגות 15 שנה להקמת
המדינה על־ידי השבועון היהודי לארג /השייך
למשפחת רוטשילד, שהה פה כחצי
שנה. במלחמת ששת־הימים שהה שוב בארץ
ככתב־חוץ׳ ראיין את דיין שלח ל־

ביל לשחק קבוע בטוטו צריך הרבה כוח
רצון והתמדה. לא תמיד קל להרויח כבר
מההתחלה. אבל צריך הרבה סבלנות. צריך
להתמצא בכל. לדעת את הרכבי הקבוצות
ואת המאמנים, לדעת מי מהשחקנים חולד,
ולמן אין מצב רוח. אני מכיר את כולם
וכולם מכירים אותי. אם לאחד מהשחקנים
באיזו קבוצה בארץ קורה משהו מיד מודיעים
לי. ואז אני יושב וחושב איך לקבוע
את תוצאת המשתק. חוץ מזה צריך קצת
מזל. אמרו לי להתפלל. אני לא מתפלל.
בעצם אני מתפלל, אבל בכדורגל הכל תלוי
רק בי עצמי. הכל זה ענין של התמדה.
מאז הנהיגו את הטוטו בארץ לא הפסדתי
אף שבת.״
מדי שבוע שולח חלפון ניחושים בסכום
של 300ל״י. לפי חישוביו הוא השקיע
בעשר שנות ניחושים סכום המתקרב ל־
150 אלף ל״י, ואילו רווחיו מסתכמים בסכום
המתקרב ל־ 250 אלף ל״י .״זה משתלם׳״
אומר חלפון 100 .אלף לירות בעשר
שנים ועוד בלי מס הכנסה, אינם הולכות
ברגל.
רק דבר אחד מדאיג עדיין את יהודה
חלפון. שלושת בניו מאיר 25 רוני ()20
חייל צה״ל שקיבל חופשה מיוחדת לרגל
זכייתו של אביו ואליהו ( )17 אינם מתמצאים
כמוהו בניחושי הכדורגל. הוא מעודד
אותם להתמיד בניחושים, אבל הם טרם
הגיעו להישגים משביעי־רצון.
חו״ל סקופים בינלאומיים: הסיכסוך בין
אשכול ז״ל לדיין ערב המלחמה, תיאורי הקרבות
בגולן, ואחרים.
ההוריס הזדעזעו. את דליה הוא
הכיר ב־ ,1963 במועדון ההזדמנות האחרונה
בבאר־שבע. הוא הוקסם על ידה, כמו
כל מכריה, החליט להתחתן איתה. היא היתד,
כבר אז אם לתינוק.
הם התחתנו ב־ ,1964 למרות שדליה לא
התלהבה מהרעיון. ואכן, הנישואין הפכו
גיהנום אחד ממושך. המריבות בבית לא
פסקו. מישל החל עובד כטכנאי בכיר בחברת
קייזר ובמפעל הפוספטים באורון,
(המשך בעמוד )25

מ\לה א ת ההוכחה

1.1 05111:1ג

א\— יי

דבר, ותינוקם, כיום. משולמית, שלפני גיורה
היתה דנית בשם לינדת לאורסן, ננזנע
נתיב הימורים המקובל על כל נוצריה ה מבקשת
להתקבל לעם ישראל, כאשר בעלה
גילה שאפשר לקצרו — בכסף. משמאל:
ההתחייבות שקיבל יוסף מעורן־זין אמנון
זליכה לדאוג לגיור אשתו תמורת 1300 ליי.

* וסף מרדכי לא ידע, כאשר החליט
לפני שלוש שנים לנסוע לדנמרק, כי
הוא יוצא לעשות היסטוריה. הוא ידע רק
כי הימים ימי מיתון, הפרנסה אינה מצוייר״
וחבר שנסע קודם לקופנהאגן כתב
לו כי הזהב מתגלגל שם ברחובות.
קם איפוא הצעיר בן ה־ ,26 שעלה עם
משפחתו ארצה מבגדד ב־ , 1951 ויצא צפונה•
אך כאשר חזר, התגלגל שלא ברצונו
לפרשה כאובה, שבעקבותיה זכאי היה
לקבל צל״ש, לוא היו מחלקים צל״שים
בישראל גם על אומץ־לב אזרחי, לא רק
צבאי.
כי יוסף העז לסכן את אושרו, את גורל
נישואיו, ואת גורל תינוקו שעלול היה
להיוולד ממזר — ויצא להוקיע בפומבי
את הסוד הכמוס:
אפשר — היום, בישראל — לקנות
• 5ז־ן
גיור בכסף.
ברור שהוא לא היד, הראשון שנתקל
בזאת. אולם הוא היה הראשון שגילה
זאת. בפומבי.

הכרוגדית חיכתה
שיתחיל איתה
ך • יה אז מיתון, ולא היתה פרג־
* 1ן סר״״ נזכר הצעיר השחרחר בתחילת
הפרשה .״אבא שלי היה עובד במחלבות
טרה, אבל ב־ 1964 הוא חלה. עול הפרנסה
של המשפחה נפל עלי. התחלתי לעבוד בסנדלרות,
אבל במיתון נגמרה העבודה.״
בעקבות מכתבו של החבר מקופנהאגן
גירד יוסף הלוזאות מפה ומשם, יצא לדרך.
מיד בהגיעו החל עובד, קודם בנגרות
ואחר בהתקנת רדיאטורים, ומשתכר
סכום ענק השתה לשבעים ל״י ליום.
לג׳וב החדש שלו היה יתרון נוסף: מדי
בוקר הית לו שכנה לאוטובוס. צעירה
בלונדית יפה. יוסף ד,ירבה לשלוח בה
מבטים — וגם היא בו.
כך זה נמשך שבועות מספר — חצי
שעה כל בוקר. באחד הבקרים הביא עימו
יוסף חבר שדיבר דנית, ביקש ממנו לתווך
לדבר מיצתה.
הבלונדית רק חיכתה לזה, כפי שהוד-
תה שלוש שנים לאחר מכן, כאשר היתד,
כבר אשתו של יוסף. היא הסכימה ברצון
להיכרות, קבעה בו בערב לצאת עם
יוסף לסרט. למחרת לקחה אותו לביקור
אצל הוריה.

שבע פעמים
דגמדק-ישדא?
ינדה יצאה עם יוסף שנתיים, הת־
/אהבה בו, ובאמצעות סיפוריו גם בישראל•
יוסף הצליח בתקופה זו גם לחיות,
גם לשלוח כסף להורים, וגם לחסוך. הוא
הציע ללמדה להתחתן ולחזור עימו למולדתו.
לינדה
הסכימה מיד. גם הוריה הנוצרים.
״אם אתם אוהבים, אז הכל בסדר,״ סיכמו

כמה סבל, איזה שיכרון־לב, נגרמו ככר לאין־ספור
זוגות צעירים כארץ כגלל הגיור. כמה מהם לא
יבלו להינשא בלל, כגלל שהאהובה הנוצריה נאלצה
לחבות שנים על שנים לגיורה? במה מהם סבלו
משכרים משפחתיים נוראים, כאשר נאלצו להיקרע
כין אהבתם לנערתם לבין התנגדות הוריהם לנישואיהם
לנוצריה?
אלא שכל הסב להזה, שנגרם על־ידי הרבנים ה
אורתודוכסיים
השולטים בארץ, הוצדק תמיד כנשיאת
עיניים מתחסדות השמיימה ז כך רוצה
ריבון עולם.
עתה מתברר שלא כדיוק: תמורת תשלום נאות,
אפשר להתעלם קצת מרצונו של ריבון*עולם. אפשר
לכצע גיור במהירות, כלי כעיות, כלי להמתין
שנים. רק תשים כסף -ואשתך תהפוך ליהודיה
מן המניין.
עכשיו תסבול. ובכלל, מה הבעיות? אחרי
שהיא תתגייר, נגייר גם את הילד.׳
״פחדתי שאם אני אענה לו, יקרה משהו.
יצאתי בלי מילה.״

העניין היה קצת פחות מסוכם אציל
הוריו שיל יוסף. הוא נסע במיוחד ארצה
לבשר להם על החלטתו, נתקל בסירוב
מוחץ, תחילה של אביו ואמו, אחר של
אביו. אמו התרככה בינתיים.
הוא נאלץ לחזור לדנמרק, לעבודה, חזר
כעבור זמן למסע שיכנוע מחודש. הפעם
הצליח לשכנע את אביו, אלא שפתאום
חידשה אמו את התנגדותה.
כך הסתובב בין דנמרק וישראל שבע
פעמים, לבסוף שיכנע את הוריו. הוא איים
בהתאבדות אם לא יסכימו, והם הסכימו.

״7 1300י -
תמורת גיור
וסף סירב לסבול, כעצתו של היועץ.
בשיחה מקרית, תוך המתנה במסדרונות
משרדי הרבנות, גילה לו מישהו את הסוד:
״לך לרב חנניה דרעי, הרב של יפו.״
יוסף הלך .״נכנסתי לרב דרעי,״ מספר
הוא .״סיפרתי לו את הכל. הוא הקשיב
לי, קבע לי פגישה נוספת ליום הראשון
הקרוב.״
בפגישה השנייה נכח, גם אדם שלישי.
הרב דרעי הציגו בפני יוסף. היה זה עורך
דין אמנון זליכה .״תדברו ביניכם,״ הפטיר
הרב, לאחר שערך את ההיכרות, ועזב את
החדר.
השניים דיברו ביניהם. יוסף סיפר לאמנון
את הפרשה, ואמנון הינהן בראשו:
״זה יעלה לך 1,500ל״י,״ אמר ליוסף בפשטות.

״התחתנת
עם גוייה -
תסכול״
1ינדה ויוסף נישאו בדנמרק בני/שואין
אזרחיים, וב־ 16 לדצמבר 1969
הגיעו ארצה. ב־ 20 לדצמבר פתחו תיק
גיור ברבנות.
ברבנות אמרו להם שיחכו לתשובה.
״חיכינו חודשיים ולא קיבלנו אפילו תשובה,״
מספר יוסף, עדיין בזעם .״ניגשתי
לרבנות. הציעו לי לפנות ליועץ הכללי.
״פניתי, סיפרתי לו שאנחנו נשואים בנישואים
אזרחיים ואשתי כבר בחודש השלישי,
.הגיור לוקח שנתיים. אצלנו יש
פרוצדורה,׳ זה כל מה שהוא ענה לי. ובאיזה
אדישות.
״לא האמנתי למישמע אוזני, .אבל אשתי
בהריון.׳ אמרתי לו, .אתה רוצה שהילד
יוולד נוצרי?׳

*יי י-י מ מיי• ריר יייוחהייי מרי דיריוד —

לרב --
500 פחדת
י | 1י 1 1
1111

נתס, כשהאשה נמצאת

וסף ואשתו ח
דנית בעת חתו
בהריון מתקדם.

ירחם לא הלז־ רדרד הרור וו־ל*רד לווזח ויור

^ אחר מיקוח קל ירד המחיר ל־.1,300
/״בגלל שאתה עיראקי כמוני,״ הסביר
זליכה, ושלף מכיסו טופס יפוי־כוח.
רררץ ת מדררמ __זרי־י ייישיו *1י**יי* י-י•*

.טי פ אנ ״ ס;

יוסף כבר עמד לחתום על יפוי־כוח
כשזליכה העיר, כאילו דרך אגב :״אתה
תחתום לי על התחייבות ל־ 1,300ל״י, אבל
אם ישאל אותך הרב דרעי, תגיד לו ששילמת
לי רק .800״
״למה?״ תמה יוסף, שהעניין לא מצא־חן
בעיניו.
״בגלל שאם הוא יידע על ה־ , 1300 אני
אצטרך לחלק לו יותר,״ הסביר זליכה ביושר.
״לזליכה
אני אמרתי שהוא ייתן לי
התחייבות בכתב על כל העסק, ואנחנו נבוא
אליו הביתה לחתום לו על היסוי־כוח.״
תלונה כמשטרה
* ליכד! חתם, אך יוסף לא בא לביתו
} לחתום גם הוא. העסק הטרידו. לאחר
התייעצות עם ידידים, החלים לשמוע בקולם.
יוסף,
למרות הסכנה לגורל גיורה של
אשתו, הלך למשטרה.
הוריו של יוסף זעקו חמס כאשר שמעו
על צעדו זד״ ״יש לך אשה בהריון, ואתה
הולך למשטרה?״ זעקו. בלחצם. חזר
למשטרה, ביקש לבטל את התלונה .״אם
נרצה לבטל, נשלח לך תשובה,״ ענה לו

יוסף, ביקשו לשלם לו 500ל״י .״שילמתי
לו את ה־ 500ל״י,״ מספר יוסף .״ואחר
כך הלכתי שוב לרב הראשי וסיפרתי לו על

״אבל כששמע הרב מזרחי שסיפרתי לרב
הראשי על הכסף, הוא לא רצה לדבר איתי
יותר. למזלנו לינדה גמרה כבר ללמוד.״
ב־ 21 למאי השנה התייצבה לינדה למיב־חן
הגיור שלה. המיבחן לא התקיים. במקום
זאת השליך יוסף כיסא לעבר כבוד הרב
הראשי.

שאלה אחת
ויש גיור
ץ*-ש;־בעו לי את התאריך לגיור,״ מס־
״ ^ ביר יוסף ,״אמרתי שלינדה לא מדברת
עברית. הבטיחו לי שיביאו מתרגם. עכשיו,
כשבאנו לבחינד״ עשו את עצמם שלא יודעים,
.אין לך מתרגם,׳ אמרו לי, .אז תבוא
עוד שלושה חודשים.׳״
התחיל ויכוח סוער, שבסופו פקעו עצביו
המתוחים של יוסף .״התעצבנתי נורא. תפסתי
כיסאות וזרקתי עליהם. לא בשביל לפגוע
בהם. רק להפחיד.״
הוא נעצר ל־ 24 שעות. בינתיים סרו הוריו
אצל הרב הראשי, התנצלו בשמו, הז־

(המשך מעמוד )19
דברם״ ,לדברי המשטרה, של האחים זומור.
האשמה: סחיטה ועושק. הם הוחשדו ב־נסיון
לעשוק את מנהלי סיפאני׳ס.
ארבעה חשודים
ך* דכרי המשטרה, הציע אדגר זומוו
/לאחד ממנהלי סיפאני־ס לדאוג לביטחון
תמורת תשלום הולם, הביע גם את נכונותו
להיכנס כשותף לדיסקוטק המפואר.
עובדה אחרת עליה הצביעה המשטרה:
אדגר זומור נראה מתרועע רבות עם
מייזל וביסמום.
זמן מה לאחר השיחה של אדגר, טענה
המשטרה, נכנסו ביסמום ומייזל לטיפאני׳ם
בכוח, שתו בלי לשלם עבור השתייה.
החשודים הכחישו את האשמה מכל וכל.
אדגר זומור הכריז כי בעלי המועדון יעלילו
עליו, מחשש שירכוש את המקום ו־ינשלם
מפרנסתם.
בינתיים הגיע לישראל, בעקבות הפרשה
מנהל הרשת העולמית של מיפאני׳נו. הוא
גילה במשטרה כי לפני שיצא לארץ איימו
עליו אלמונים — שוב בשיחת טלפון אנונימית
— לדאוג לשיחרורם של האחים
זומור, אחרת ייפגעו מועדוני החברה ברחבי
העולם.
לא היה זה גילויו היחיד. לדבריו, התקשר
אליו לפני זמן מה בעל מועדוני־לילה
פאריסאי בשם סטנלי, הציע לו את שירותיהם
של האחים זומור בשמירת המועדון
התל־אביבי מפני גאנגסטרים• מהיכן שמע
סטנלי, בפאריס, על סכנה גאנגסטרית למועדון
בתל־אביב המרוחקת? סטנלי לא
טרח להבהיר.
מנהל טיפאני׳ס סיפר גם כי הגיע לארץ
בעקבות ביקור אצלו בג׳נבה של אחד ממנהלי
טיפאני׳ס בתל־אביב. זה דיווח לו
על ההתפרעויות היזומות שמתרחשות לאחרונה
במועדון, ביקש להשתחרר מתפקידו,
בעקבות האיומים שקיבל.
כאשר נשאל במי הוא חושד, כעומד מאחורי
נסיונות הסחיטה, השיב ללא היסוס:
״זוהי כנופיית הפ״ד נואר (הרגליים השחורות).״
זהו כינוייה של כנופיית סחטנים
צרפתית, שאנשיה הם מיוצאי צפון־
אפריקה הפועלת ברחבי אירופה.
השקיעו רבע מיליון ל״י

כלה דנית ומשפחה עיואסית

תוך נל בני המשפחה יוצאת עיראק, בלמה הדנית הבלונדית נמו צנון. תופעה זו חוזרת
על עצמה, כאשר צעירים ישראליים שנסעו לסקנדינביה, מביאים איתם משם כלות נוצריות.

פקד משה אייזנר, ממדור רמאויות בנפה
הצפונית. מאז לא שמע מהמשטרה.
לדברי הרב דרעי, היו פני הדברים שונים.
מספר הוא :״כשיוסף מרדכי בא אלי, היה
אצלי בדיוק באותו רגע עורך־דין בשם
אמנון זליכה. הם התחילו מדברים ביניהם.
אחר־כך שמעתי שהם צועקים, ויצאתי מן
החדר.
״על זה שזליכה ביקש מיוסף מרדכי
1300ל״י בשביל הגיור, לא איכפת לי וזה
לא ענייני. אני לא קשור לזה, ולא יודע
כלום. התקשרו אלי באמת מהבשטרה יחקרו
אותי בקשר ל־ 1300 הל״י האלו,
וגם להם אמרתי שאני לא יודע כלום.״
ואילו רב־סמל ישראל אסולין, ממלא־מקומו
של פקד אייזנר, גילה שהמשטרה
סירבה לקבל את תלונתו של יוסף .״אנחנו
לא מטפלים בזר״״ אמר .״מסרנו הסבר
מלא למתלונן.״
חודשיים לאחר פרשת זליכה הלכו
לינדה ויוסף שוב לרבנות. היה זה
התור שנקבע להם בזמנו, לפני שהכירו את
זליכה.
הפגישה היתד, קצרה: הרבנים דחו אותם
לששה חודשים נוספים.
יוסף הסוער נכנם למשרדו של הרב הראשי
לתל׳אביב—יפו, הרב עובדיה יוסף,
סיפר לו על כל הפרשה — כולל 1,300הלירות.
עתה
החלו העניינים זזים. תוך זמן קצר
נקבע. ללינדה תאריך לגיור, והרב הראשי
נתן ליוסף מכתב הפנייה לרב הראשי של
בודים, חיים מזרחי, כדי שילמד אותה לקראת
הגיור. הרב מזרחי היפנה את לינדה
ליהודי דובר שוודית, וזה החל מלמדה את
החומר.
כעבור זמן שלח הרב מזרחי שליח ל־

כירו מחדש את כל הסיפור — כולל צתיו
הפיננסיים.
הרב קבע להם תאריך לגיור לעוד שבוע.
כאשר הופיעו לינדה ויוסף לבחינה המחודשת,
שאלוה שלושת הרבנים שאלה אחת
ויחידה :״האם את יודעת מהי התורה?**
״סיכום תולדות עם ישראל,״ השיבה לי־נדד-
הרבנים
הסבירו לה את חוקי הכשרות והאישות,
שלחוה למיקודה, הכתירוה בשם
שולמית, ושבוע לאחר מבן שלחו לה תעודת
גיור. ימים ספורים אתר־כך נישאו השניים,
כשלמדה בחודש השמיני.

דיפלומטי,
ופחות דיפלומטי
ך* פרשה הגי/לד! לסיומה המלא רק
ו ) השבוע, כאשר יוסף מרדכי התייצב בפני
שופט־השלום התל־אביב ברונו יעקובי,
באשמת אותם כיסאות שהשליך.
השופט מצאו אשם, קבע בפסק־דינו :״אני
מקבל את הסבר הנאשם שעשה מה שעשה
לא מתוך כוונה לפגוע באב בית־דץ, אלא
מתוך התרגשות, וברצונו למשוך את תשו־מת־לב
הקהל לאופן הטיפול בעניינו על־ידי
בית־הדץ הרבני. בהתחשב בנסיבות
אני דן אותו למאסר על תנאי למשך חודשיים,
וכן לתשלום הנזק שגרם בסך עשר

בהתחשב בצורה הדיפלומטית בה מתנסחים
שופטים בישראל, היתד, בדבריו של
השופט ביקורת חריפה ביותר על ״אופן
הטיפול״ של הרבנים.
פחות דיפלומטית היתד, שולמית־למדד-
אמרה היא בעברית עילגת, אך ברורה בהחלט
:״התרשמתי רע מאוד מהרבנים.״

ך* ש בו עשע כו־ נסתיים הסיבוב ה־
^ ראשון בקרב של ההשתלטות על הדיסקוטקים,
כאשר המשטרה נאלצה לשחרר
את ארבעת העצורים שלד -ביום הרביעי
האחרון, ארבעה ימים אחרי שנעצר,
התברר בבית־המשפט המחוזי הערר שהגיש
ויליאם זומור על מעצרו. השופם חיים
דבורין קיבל את טענת סניגורו, עורך־
הדין אליהו קידר, כי המשטרה לא הצליחה
להוכיח את האשמותיה, שיחרר את וילי־אם.
אנשים *!ו באו ארצה כמשקיעים
עשירים, השקיעו בארץ יותר מרבע מליון
ל״י,״ טען קידר ,״לא ייתכן שילכלכו את
שמם בעסקי סתיטד-״
באותו יום ממש נסתיימו גם ששת ימי
המעצר שנגזרו על שלושת החשודים האחרים
— אדגר זומור, מייזל וביסמוט.
פקד משה ברודו, הממונה על חקירת התיק,
הודיע בבית־משפם השלום כי המשטרה
לא תערער על שיחרורו של וילי־אם
זומור — אך ביקש להאריך את מעצר
השלושה האחרים
לבקשה זו התנגדו קידר וצבי לידסקי,
עדדכי־דינם של השלושה. הם הצביעו על
כך שטענת המשטרה, לפיה קיים חשד שהעצורים
יפעילו לחץ על עדים אם ישוחררו,
אינה סבירה, בשעה שהחשוד הרביעי, וילי־אם,
משוחרר כבר ויכול להפעיל מספיק
לחץ, אם אכן הוא מעורב בפרשד-
אפלייה במשטרה
ך */יעץ זה

התקבל על־ידי השופט דוב

1/לוין.
לא ייתכן שהמשטרה תגלה אפלייה ביחסה
לחושדים שונים באותה סרשד״ קבע
השופט, וציווה לשחרר את השלושה בערבות
של אלפיים ל״י לנפש. הוא גם סירב-
.להגביל את חופש תנועתם .״אין טעם בכר,״
קבע•
אלא ששיחרור כל החשודים לא פתר את
הבעייה. היא נשארה רחוקה מפתרונה בדיוק
כמו ביום הראשון לגילוי הפעלת
שיטות המאפיה בישראל.

במדינה
(המשך מעמוד )23

השתכר אלף ל״י נטו לחודש — סכום ענק
לפגי שש שנים. למרות זאת, המשיכו להתגורר
בדירתה הלא מפוארת של דליה.
כאשר הגיעו הוריו, האריסטוקראסים האירו פיים,
לביקור וראו את תנאי מגוריהם של
הזוג החדש, הזדעזעו, התחננו שפישל ואשתו
יבואו איתם לצרפם מישל לא התלהב
לרעיון, אבל דליה כן. הם נסעו.
רומן ע הרופא. החיים בפאריס היו
המשך לגיהנום של החיים בבאר־שבע. דירה
בפאריס היא עניין יקר, והזוג השתכן בדירת
קרובים, צנועה יחסים. דליה הוד
רעמה על כך קשום״ מספר מישל .״האווירה
בבית היתד, נוראה.״
מפארים נשלח מישל לאנגליה, לפקח על
הקמת מיפעל חדש. הוא נאלץ לחזור במהירות
כאשר דליה כתבה לו כי אינה יכולה
לחיות בודדה והתמסרה לגבר אחר.
כאשר המשיכו העניינים להידרדר, נחלץ
אביו של מישל לעזרה, שכר לזוג וילה
מחוץ לפאריס. אלא שהאשה שוב לא היתר,
מרוצה .״היא השתעממה כל היום,״ מספר
מישל ,״והתחילה לנהל רומן עם הרופא
המקומי.״
ב־ 1966 יצאה דליה לישראל. מישל יצא
ליוגוסלוויה בשליחות מעבידו, נאלץ לחזור
לצרפת לאחר שאשתו הופיעה בבלגרד
וערכה לו שורת שערוריום בצרפת נפרדו
מישל ודליה.
הם חזרו ונפגשו שוב במלחמת
ששת הימים. דליה הצטרפה למישל במסעותיו
בארץ — והחיים לצידו של כתב
זר נכבד מצאו־חן בעיניה. לאחר סיום הקרבות
השתכן הזוג במלון דן התל־אביבי,
ודליה הפכה לחלק ממושכת הכתבים הזרים
בישראל.
הילדים היו אז בפאריס ודלית הרגישה
עצמה כציפור דרור. לאחר זמן עברה לחיות
יחד עם כתב הטלוויזיה הצרפתית מישי
אנורן. כל המושבה העיתונאית דיברה על
זה. מישל נאלץ לנסוע לגרמניה, אחר ל־זאמביה.
רק בפברואר 1969 שב לישראל.
״כתבתי לדליה שאני רוצה לחזור ולהתחיל
לנהל חיי משפחה תקינים מחדש,
לפחות למען הילדים,״ אומר הוא .״אבל
כשהגעתי לבית שלה, מצאתי אותה בחברח
בחור צעיר. היא אמרה לי שהיא אוהבו
אותו, בהריון ממנו, ורוצה להתחתן איתו
להרוס, להרוס. מישל קיבל עליו או
הדין. דליה ילדה בינתיים את הבן החדש
— אך עדיין לא הגישה בקשת גירושין
ממישל. בתחילה חיכה מישל בסבלנות, כי
לא רצה שהילד ייוולד ממזר. בינתיים, במשך
שנה זו, המשיך והידרדר, החל שותה
יותר ויותר. שתייתו השפיעה לרעה על
כושר עבודתו, והוא נכנם למעגל קסמים
של חוסר עבודה ואלכוהוליזם
לפני שלושה חודשים זכה לבסוף לקבק
בבית־המשפט המחוזי בבאר־שבע את פסקי
דין הגירושין. הוא התחייב בו לשלם לדליה
מזונות 400ל״י לחודש, היה זכאי, לפיו,
לקבל את ילדיו אליו פעמיים בחודש.
אלא שדליה סירבה להרשות לו זאת[
״היא רוצה להוכיח לי שהיא מצפצפת על
השופטים והיא תעשה מה שלה מתחשק*,
אומר מישל .״היא רוצה להוכיח לי שאני
לא אוכל להכריח אותה לעשות כלום.
״אני לא רוצה את הילדים באופן קבוע
לרשותי. אני יודע שאץ לי לתת להם
בית שיוכלו לגדול בו. אבל גם הבית
שהיא נותנת להם איננו בית• אלו לא חיים
בשביל ילדים. היא תהרוס אותם. היא גם
מסיתה אותם נגדי תמיד. אבל ז 4ני לא
אשלים עם זה. לא מספיק שהיא הרסה את
חיי, היא רוצה להרוס גם את חיי הילדים?״
אורחות הפטריוט הנלהב כאשר הוצב יעקב דאהן לשירות הנ״א
ליד הכותל המערבי, לא היד, צורך להרבות
בהסברים בפניו על חשיבות תפקידו.
הוא הבין בעצמו עד כמה חיוני תפקידו
לביטחון העם והמולדת — ובהזדמנות זד
ראשונה שנקרתה בפניו גם הוכיח את לה־!
סו הביטחוני הלכה למעשה.
צלבים ככותל. היה זה ביום החמישי
האחרון. מאות חוגגים מילאו את רחבת
הכותל, לרגל חג שמחת־תורד -ביניהם נתקע
פתאום אל מוגרו, תייר נוצרי צעיר נד
(ססויד צימוד *)3

קולנוע

אר> 7ן שרוו
האמריקא*
פאטיו ( פ או /תל-אביב, אר-
צווו־הברית) — ז הי יזרט הנו ט ל
על עצמו שתי מ שי מו תבמעט
בלתי־אפ שריות ( אםל שפוט לפי ת ק די מי ם קולנועיי ם),
ומצליח להתגבר על ש תי הן.
רא שית, ז הו סרט ביוגראפי על ד מו ת הי ס טו רי ת, די־קרובה
בז מן, שאינו מתמסמסנפר טי ם אי שיי ם חסרי־ערד,
אינו מנ סהלה חני ף לגיבורו, אלא מצייר ת מונ ה א מי תי ת
ותלת־ מי מ די ת של אחדהמפק די םהפ חי ת־ שיג ר תיי ם של
מלחמת״ ה עו לםה שניה.
שנית, ז הו סרטמלחמ תי, שהקר בו ת בו ח שו בי ם א מנ ם
מ אוד, ול שם שינוי א פילו מובני םמב חינ האסטר טגי ת גם
לצופים הפ שו טי ם, אבל אינ ם ב אי םאף פעם על ח שבון
ני תו חהד מו ת הרא שי ת, אלא להיפך.
גנרל פ א טון, כפי שמתא רי ם או תו הבמ אי פרנקלין
שאפנר והתס רי ט אי פ רנ סי ס פורד קו פו ל ה ( ב מ אי בזכו ת
עצמו) ,הו א ד מו ת רו מנ טי ת של סירנו דה־ברז׳ראק, אשר
ט עה בדרכו והגיע למאהה־. 20
פ א טון, צאצ א ל שו שלת אנשי״צבא, הו אאסטר טג ב ח
ס ד, אי שמשמעת ואירגון ק פדני, ה חו רז בבל ה רצינו ת
חרוזים על קברו ת חיי ליו שנפלו בקרב, ו חי לפי מו שגי
אבירות של י מי־ ה ביניי ם.
הו א מ בי סאת רו מל ב תוני סי ה, פולש ל סי צי לי ה וגורם
ל בלי מתההתקפה הנגדי ת של הג ר מני םבה רי, ה א רדני ם.

תדריך
טלוויזיה החתולה (יום ד׳ )20.15 ,סרט-

ריגול צרפתי על מלחמת־העולם השנייה.

תל־אביכ
ףההודאה (ירון, צרפת) מי
שלא ראה, אל יחמיץ את הסרט, אפילו
הוא מוצג בקולנוע רעוע ובסביבה דוחה.
זהו סרט־חובה, המוקיע את משפטי־הראווה
של סלאנסקי, ודרכם את המישטר הקומוניסטי
כולו. במאי: קוסמה גאברם ( )2
שחקן: איב מונטאן.

ילד פרא

גיגרגי גזי. נז2ן גבו כפאבגון
עם זאת, הו א מו כן להק רי באת חיי ליו ב אילו שי ח ק
ב שח -מ ת, למען נ צחונו ת, רדיפ תהת הי להוהכ בו ד שלו,
שאין מ א חו רי ה שום רקע אי די או לוגי, פרט לאמ בי צי ה.
הי שגי ה ם של הבמ אי והתס רי ט אי נופלי ם מ הי שגו ה אי שי
של גורג׳ סי. ס קו ט, המגי ש מי שחקמ עו ל ה ביותר.

המסעדה של אלים

(פריס,

ארצותיהברית) ארתור (בוני וקלייד) פן
מביא אל הבד בלדה של ארלו גאתרי, על
חייהם של ילדי־הפרחים, אשר בעיניו של
אדם מבוגר נראים ורודים פחות מאשר
בעיני החיים אותם. לאוהבי סרטים יוצאי־דופן.

היסה

אלה הם החיים

(אורה, צר

סיפור־אהבה המקבל ייחוד דווקא
בגלל תאונה הקוטעת אותו. תאונה זו
מצולמת להפליא, שעה שכל אירועי העבר
חולפים במוחו של הגיבור בשעה שהיא
קורה לו. רומי שניידר ומישל פיקולי.

* * בום וקרול וטד ואלים

(אור-

(רון, ארצות־הברית) מחזמר ותיק שטעמו
שגעונותיה, בקומדיה שאינה פוגעת באיש.
מישחק משעשע.

שכע כלות לשבעה אחים

(רון, ארצות־הברית) מחזמר ותיק שטעמו

כיין ישן: טוב, מוסיקה חביבה, ריקודים
יפים, והעולם בוורוד.

ירושלים
המכורים

לזהם

(אוריון,

ארצות־הברית) לי מרווין בתפקיד וירטואוזי
של מסית ומדיח, בעיירה מתפתחת
של שנות הבהלה לזהב. בדיחות טובות,
מוסיקה יפה וצילומים מרהיבים.

מצחיקונת

נזתגזכריסג־סיגן ים י•.

״ כאלהה גזיי

ה שונו תבסרט הן ש טו חו ת ו שיגר תיות בל בך, שאף צופה-
קולנוע ב שנות ה שבעים לא יוכל ל ה תפ על מ הן.
ה מו סי קהנ שמע תבהשאלהמתע שיו ת ״ מוו ק ״ ,ה מ
ס פ קו ת צלילי־רקע ב ב תי -מלון ל מיני ה ם, ו אי לו ט כני ק ת
הצילו םוהע רי כ ה מזכי רהאתהדר מו ת הג ר מניו ת של
ת חי ל ת שנות ה ח מי שי ם.
בקיצור, הטפת־ מו סרח מו ר ת״פני ם, הגו רמתנחת בעיקר
ל מ טי ף, ו אינ ה מגי ע ה כלל לז ה שז קו קלה. וחבל.

לכל דורש
התאוותנים (היד, תל-אביב,
אי ט לי ה) — הו אסרט ״ אקטוא
לי ״ מ או ד מ שום ש הו א משלב
בתוכו א ת או תן ה ת בונו ת הנ ח ש בו ת היו םלמסח ריו ת
ביותר: א לי מו ת, מין ושוב א לי מו ת, ושוב מין.
הסיפור ב מובן אינו מ קו רי ( מ שהו נו ס ח ״ ה אז ר ח קיין ״
שנעשה ב בי ח״רלמאקא רוני) :עי תונ אי אי ט ל קי מנ ס ה
להתח קו ת על עי ק בו ת י די דו שנרצח, בא שר הגיע ל שיא
הקא ריי ר ה שלו בדוג מן־ פי ר סו מ ת בשרות חברת־ בי מי קלי ם.
על שלד ז ה אפשר להלבי ש בבר א ת בל מ ה שהצופי ם
חפצי ם לר או ת. פו לי טי ק ה: בבק שה. ה דוג מן הי ה פעם
סו צי א לי ס ט פעיל ב אי ט לי ה, אבל קו לקל על־ידי הכסף
האמ רי ק אי. חופ ש ה עי תונו ת 1גם ז ה אינו חסר. לעזרת
ה עי תונ אי ה חו ק ר מצטרף עי תון, שעורבו מ ס רב למכור א ת
המ צפון ת מו ר ת בסף.
הרבה יו תרמ עניין לר או ת, למ של, מיליונ ר הו מו ס ק סו א
לי׳ מיליונ רי ת הרוכ שת מאה בי םבת שלום, או רגיי ת־ ס מי ם
של בני־טובי ם, ובמה או רגיו תפר טיו ת של ה דוג מן עצמו,
שנכנסות לסרט בבל פעם ש ה חו ק ר מגלה פרשה נו ספ ת.
לזבותו של הבמ אי, אל ב ר טו דהמר טינו, שעבד בנ ראה
בת קציב נמוך ל מדי, יש לומר ש הו א ה צליח ל ה כני ס ל-
סי ר טו אתמק סי מו ם ה אי רו עי ם ה אפ ש ריי ם, כ ש הו א משתדל
בבל פעם לגוון ב ס טיו ת. ל חוב תו צריך לומר ש הו א

(סטודיו,

פרנסואה טריפו מתאר בטעם וברגישות
את נסיונותיו של רופא (הבמאי משחק
בעצמו) לחנך ילד־פרא, שמצא בעבי היער.
סרט מעניין,

7זקנדעב>וז
נל חמתבס מי ם
הם (אוריון, תל־כא

אביב, נו רוגי ה /דני ה) — הו א
סרט על התמכ רו תלס מי ם, אשר
יגרום קור ת־רו ח לבל ה הו רי ם, ירגיז א ת בל מי ש מנ ס ה
לטפל ב בעייה בצורה קונ ס ט רו ק טי בי ת, ול א יגע בנ ראה
בלל לליב ם של אלה אשר להם הו א מייו עד בראש ו רא
שונה, ה גי מנזי ס טי ם ה מו בני ם לנ סו ת בל דבר פעם אחת.
ז הו סיפור על שני צעירים בני שש־עשרה, ה מג לי םאת
ק ס מי הח שי ש בדרך מי קרה, ב מ סי ב ה, מתמכ רי םלסם
בגוף ובנפש, ו מ סיי מי ם בשפל הד רג ה ה אנו שי ת, כשהם
זורעים סביב ם א סון, בין י די די הםו הו רי ה ם.
בל ז ה יבול הי ה ל היו ת טוב וי פ ה, אי לו ל א עירבב ה ס
ר ט בצורה ב ל תי -מ סו דרתלח לו טין עובדות (פריחת ה עולם
התח תון על ח שבון המשתמ שי ם בחשיש) עם ב דיו ת
(לא בל ה ס מי ם גור מי ם ל או תן תגובות, ול א בול ם גו ר מי ם
להת מכ רו ת) ויוצר מין דיי ס ה שנראי ת יו תר מ די בתעמול
ה, פ חו ת מדי בסיפור א מי תי. ו אין ז ה סו ד שאף
גי מנזי ס ט אינו או הבהט פו ת־ מו סרתע מו ל תיו ת.
אול םאםמב חינ התע מו ל תי ת אפשר עוד ל ה בין א ת
ט ע מו של הסרט, ה רי הצד ה קו לנו עי עצוב ה רבה יו תר.
מתוך חוסר־רצון ל הפוך אתהס מי ם לעניין זוה ר, ולה ראו
תשה הזיו ת גו ר מו ת ל חוויו ת ניפל או ת (נו ס ח ״ ק או בוי
של ח צו ת״) ,מ צ טיין הסרטבד לו ת חזו תי ת בו לטת.
א מנ ם הו א עשוי בצבעים, אבל אלה מז בי רי ם יו ת ר
מבל אתע טי פו תי הן של ח פי סו ת שוקולד, ו אי לו ה ד מויו ת

צרפת)

גזכסייגזוגז שר גזבויוג הגזאוגגזגים״
ני חן ב ד מיון חזו תי מ שע מ ם, בהעדר בל ידע בהד רכ ת
ש ח קני ם, ו ב חו סר ב ש רון־העתקהמסר טי םאח רי ם.
יש ל הני ח שבל מי שהולך לסרט עם שם ב מו ״ ת ת אוו -
תני ם״ אינו מצפה ב דיו ק ליצירה א מנו תי ת. אבל א פי לו
כך מו ת ר הי ה לדרוש רמהלפ חו ת מי ק צו עי ת (לא מדובר
בלל על אינ ט ליגנ טי ת) יו תרג בו ה ה.

(סמדר,

ארצות•

הברית) למעריצי ברברה סטרייסנד; סרט
ראווה מזמר ומפואר.
כוכבים החברה של אלן
אם אלן דלון הפך למפיק-
סרטים מצליח (בורסלינו) ,הרי שלאחרונה
נודע כי ידידתו הנוכחית, מידיי דארק,
החליטה לנסות כוחה בכתיבת תסריטים.
דלון־האביר נתן לה הזדמנות ראשונה, והיא
שיתפה פעולה עם פאסקל ז׳ארדן
(הדיאלוגיסט הקבוע של ז ׳אן גאכן) בכתיבת
סרטו החדש של דלון מדלי (השג־עון)
.לידיעת אלה שיחפשו את שמה על
הבד: היא השתמשה בשמה האמיתי׳ מיריי
אגרוז.
רומן פולנסקי מתכונן לקראה
סרטו החדש׳ סרט שיופק על ידי
יו הפנר, העורך־המיליונר של הירחון האמריקאי
פלייבוי. פולנסקי, שהופיע לאחרונה
במסיבת עיתונאים, סיפר ששם סרטו החדש
יהיה מא?ן בת, בשתי מלים, ולא כפי
ששקספיר כתב אותו. אבל עד מהרה הסתבר
לו שהעיתונאים במקום לא התעניינו
במיוחד בסרט החדש, או בכוונותיו האט־נותיות
של הבמאי הפולני, וכמעט כל
השאלות שהופנו אליו נגעו בנושא אחד:
שרון טייט. פולנסקי התרגז וסירב לענות,
ומאוחר יותר אמר לאחד מידידיו. :עכשיו
אני יודע איפה אני יכול למצוא את המכשפות
של מאקבת.״
ג׳נכייכ כה׳ולד, השחקנית
הקנדית הצעירה׳ שרבים רואים בה את
תגלית העשור בהוליבוד׳ תופיע יחד עם

קתרין הפכורן, ואנסה רדגריים׳
ואירן פאפאס באחד הסרטים היומרניים
של השנה: הטרויאניות. הבמאי הוא מיקל
(זורבה היווני, אלקטרה). קאקויאנים בינתיים מיהרה ג׳נבייב למסור לעיתונאים
שיש לה תכנית חשובה יותר מן הסרט.
ברצונה להביא לעולם ילד נוסף. אולי משום
כך לקחה עימה את בעלה, הבמאי פול
אלמונד, אל בימת הצילומים.
ה עול ם הז ה 1730

.לה?! ת־7וצב בינלאומית התיישבה ב־ארץ
ושכרה דירה ב־ 1200ל״י לחודש

ההזחהה העליזה
ע 71ח ס ענ סיזג

דייב

ך 1! 1 111ד״ב קרול, אשתו ב׳יין, ובנם מרק (משמאל) ,בחברת
חברות הקומונה רינה, סנדי ואנג׳לה. בהופעות מושך

מירב תשומת הלב, בבית הוא ממלא את חובותיו כמו כולם.

בהופעה

חברי הסינג־סינג החליטו להקים את בסיסם בארץ. בינתיים הם מופיעים
במועדון הלילה היפואי כליף ומכינים לעצמם תוכנית שתיכלול
גס שירים בעיברית. בתמונה: הגיטריסט דוד רג׳ואן, דייב קרול והמתופף פיטר צ׳נינג.

* 1הקתהקצב הבריטית סינג־סינג מו־
/כרת למיליונים ברחבי העולם. הופעותיה
מושכות קהל רב מאז היוזסדה ב־,1963
ותקליטיה נמכרים ברוב חנויות התקליטים
בעולם. עתה החליטה הלהקה להקים את
בסיסה בארץ ולנהל את חייה במיסגרת
קומונה.
ארבעת חברי הלהקה שכרו דירה בצפון
תל־אביב, תמורת 1200ל״י לחודש, צירפו
אליהם את חברותיהן, והחלו לנהל את
חייהם במשותף.
בכל בוקר בשעה תשע קמה חברה אחרת

הקה, בחב1

רת חברתו סנדי, אותה הכיר באר־צות־הברית
שם עבדה כדוגמנית־מסלול.

מהצוות ומכינה ארוחת־בוקר. ב־ 10 קמים
היתר. אוכלים ארוחת־בוקר והחבורה מתפצלת:
הגברים עורכים חזרות והנשים מסדרות
את הבית ומתכוננות לארוחת הצהריים.
אחרי הצהריים הולכים לבריכה או לקולנוע
ובערב הופעות.
להופעה מגיעים רק שבעה מחברי הקומונה:
ארבעת הגברים ושלוש נשים. כי
בכל ערב חייבת אחת מהנשים להשאר בבית.
היא נמצאת בתורנות ביביסיטר למרק.
מי זה מרק? החבר התשיעי בקומונה.
בנם של דייב וג׳יין שנישאו לפני שנתיים.
חברתו פעות

הסינג״סינג הכיר את
אנג׳לה כשהלהקה היתה בסיבוב הו לפני
למעלה מחצי שנה.
בטהראן
הכלבויניק הלב

מרוכזת

למרות הזוהר שבחיי להקת־קצב בינלאומית, נוהגים חברי הסינג־סינג
לאכול את ארוחותיהם באווירה משפחתית, כשעיקר תשומת-
השאריות לכולבויניק.
כמו בקיבוץ:
וחצי.
במרק בן השנה

הפתיעה אותי, או התגברתי.״
התגברה׳ החלה לומדת לקראת הגיור
אצל הרבנית נעמי כהן — ומקווה לגשת
לבחינות ברבנות בשבועות הקרובים.

להאכיל -לא.
להלביש — כן
ף*ד בבד, ממשיכים בני הזוג סופר
^ בתה לי כי ההתארגנות של כל זוג צעיר.
בימים אלו עוברים הם לדירתם החדשה ברחוב
בן־זכאי, בשכונת סאן־סימון הירושלמית.
דירה נאה בת שני חדרי־שינה, סלון
וחדר אוכל.
התלונה היחידה שנתגלתה, עד עתה,
מועלית מצידו של אדי:
״היא לא נותנת לי לעזור לה במטבח,״
קובל הגבר במשפחה .״היא מבשלת נפ
הגיוו
מחק 1את החיוך ה מנוו ס ס

מו כ ת הסרוויזיה
לא, בארץ מאז שעליתי מבגדד לפני
שלוש שנים, חדלתי להתעניין בגסטרונומיה.
גלוריה עוררה בי מחדש את העניין בספורט
הזה. אבל היא מוכנה שאשתתף
בו רק בתפקיד האורח. רק את המשקאות
אני מכין בעצמי.״ לעומת זאת, מותר
לו להלביש אותה. אדי הוא הבוחר את
הגרדרובה של גלוריה ( 15 זוגות נעליים,
30 שמלות).

שתי אכזבות
וטרגדיה
ך ביתם אוכלים גלוריה ואדי בעי־
.4קר אוכל צמחוני, אבל בחברה, או
בחוץ, אינם מתעקשים על התפריט. מאז
שבו לארץ, אחרי נישואיהם האזרחיים בקפריסין,
ב־ 16 ליולי, הם מרבים לשבת בבית.
כשאדי מאחר לשוב מעבודתו, הוא
מוציא את גלוריה, כפיצוי, לארוחה בחוץ.
הם אפילו אינם מתביישים לטייל ברחובות
ירושלים, יד ביד, כמו בסרטים.
לאדי יסורי מצפון קלים בגלל שני
דברים. הראשון :״גלוריה רצתה חתונה
יפה, עם מסיבה והרבה אורחים, אבל
בסך־הכל נרשמנו שם במשרד רישום־הני־

ן גבי כלה טרייה, היא לא נראתה
/מאושרת ביותר. הבעתה היתה רצינית
מרבית הזמן. החיוך המפורסם שזכה
למיליוני מעריצים בישראל, בשטחים וב־ארצות־ערב
השכנות, נדלק רק לעיתים
נדירות. היא גם רזה להבהיל 51 :קילו
(על 167 גובה) .גלוריה סטיוארט, קריינית
הטלוזיזיה הפופולארית ביותר של ישר־

י — 2 8

אל, נראתה בהחלט כאדם עם בעייה.
מה הבעייה י לפי דבריה של גלוריה
עצמה :״תמיד בקיץ אני סובלת מהחום ואין
לי תיאבון. גם לאמי היו תמיד בעיות
אתי בעניין זה.״
אדי סופר, הבעל, גלוי־לב :״יש לי בעיות
נוראות איתה. היא לא אוכלת — אבל
לא בגלל החום. זה בגלל הגיור שלה.

הוריה מתנגדים שהיא תתגייר, וגלוריה
קשורה אליהם מאוד. היא סובלת מאוד
מהמצב הזה שלא היו לו תקדים.״
הסבל נגרם לגלוריה סטיוארט מכך
שהיא אינה מתכוונת להיסוג בה מכוז־נתר,
להתגייר .״אדי הוא הגבר שלי,״ היא
אומרת בפשטות .״הייתי מוכנה לעשות
הכל כדי להתחתן איתו. הבעייה של הגיור

שואין בניקוסיה, ושני פקידים לחצו לנו
את היד.״ השני :״הבטחתי לה להביא חתול
לבית, שלא תהיה בודדה יותר מדי. היא
רגישה נורא לחתולים.״
מה דעתו של הגבר, שזכה לנערת׳
חלומותיהם של רבבות צופי טלוזיזיה,
על זכייתו?
בדיוק כפי שניתן היה לצפות :״היא

כבשה אותי מרגע ראשון,״ עונה אדי.
״היכרתי אותה לפני תשעה חודשים, במסדרונות
אולפן הטלוויזיה בירושלים. אחרי
שבוע התחלנו לצאת. אחרי שלושה
חודשים שאלתי אותה מה בדבר חתונה.
היא אמרה כן, ואני הייתי האדם המאושר
ביותר בעולם.
״אי אפשר לתאר מה פירוש להיות בעלה.
היא האשה האידיאלית. היא יפה, היא
עדינה, היא בעלת אישיות מבריקה. היא
נשיית — לא כמו הנשים בארצות־הברית,
השולטות. אינני יכול לתאר לעצמי את
חיי בלעדיה.״
הוא אינו יכול להמתין להיות לאב:
״אני מאוד רוצה ילד. אני לומד פסיכולוגיה
חברתית, ויש לי תוכנית משלי לחנך אותו.
אבל אין מה לדבר על זה לפני שגלוריה
תתגייר.״

לה :״לפי דעתי לא מעודדים מספיק חומר
פוטנציאלי לקרייניות. בחורות יפות, בעלות
סיכויים, שמגישות את מועמדותן, אינן מקבלות
את הטיפול המתאים. אסור לקחת
אותן סתם ולזרוק אותן למיבחן. צ;:ך
קודם לעזור להן, להראות להן איך להתנהג
מול המצלמה — ורק אחר כך המיבחן.
גילוי קריינית זה תהליך ממושך. צריך
סבלנות לכך,״ לאחרונה עושה
הגדולה, הכוכבת צעדים ראשונים בתחומים חדשים. השבוע,
במלאות לה ,27 היא יכולה לסכם

נבחרת מצריים -
לארץ

בבית

אדי וגלוריה עוברים לביתם החדש, בשכונת סאן־סימון בירושלים. שניהם
צעירים, שניהם חתיכים — ושניהם כבדי־לב: בעיית הגיור מציקה להם. התנגדות
הוריה של גלוריה לגיור גורמת סבל לשניהם, אם כי גלוריה מוכנה לכן בלב שלם.

בסופרמרקט

גלוריה ואדי בעת ביקור בסופרמרקט.
אדי נחנח מתוצאות
ביקורים אלו :״גלוריה טבחית נפלאה״ קובע הוא,
מתלונן רק על שאינה מאפשרת לו להיות פעיל
גס במיטבח. מימין: חצי נחמה — גלוריה מרשה לו לפחות
לסחוב את המיצרכים מהסופרמרקט לדירה בסאן־סימון.

ף אופן טבעי, מהסס אדי להתראיין.
אחרי הכל, תפקיד בעלה של הכוכבת
המפורסמת אינו נוח למדי. בהזדמנות קודמת
הודה בגילוי־לב, כשסירב להתראיין:

שמלה לגברת:

ן בוחר אלי סופר לאשתו. גלוריח
]לחלוטין על טעמו של בעלה.
אמיתית, לא היססה לאחרונה למרוח בעל חנות שמכר לה
מדגם בלעדי — אותו גילתה כעבור שבוע על ירושלמית
״זה קורה גס לג׳קלין קנדי,״ היתה תגובתו הפילוסופית ש?
העובדה שירדה במשקלה יצרה בעיות חדשות. בתחום הגרדרובה,
סומכת ככוכבת שימלה אחרת.
המוכר.
כמובן.

״אני נשוי לבחורה יפה ומפורסמת. לא נעים
לי להופיע בראיון כזה, רק בתפקיד בעלה.״
האמת היא שאדי איננו רק בעלה של
מישהי. הוא גבר נאה, גלוי־לב, שהוכיח
עצמו בעבודתו. הוא האחראי למדור הספורט
של התוכנית הערבית. ביוזמתו
הזמינה הטלוויזיה לראשונה, סידרת סרטים
על משחקי כדורגל בין נבחרות מצריים
וסוריה וקבוצות כדורגל ערביות נוספות.
״צופים בשטחים אינם מתעניינים במשחק
בין הפועל נס־ציונה ומכבי כפר־סבא,״
טען בפני הממונים. הוא הצליח לשכנע,
ובקרוב יוכלו תושבי השטחים לראות סרטים
אלו.

__מה עושה
קריינית מוצלחת:

1171ך 1ך 171ף 11ן 1הזוג סופר בעת בחירת הריהוט לדירה החדשה. הם ציידו את
1 1 1 ! 11/דירתם במערכת ריהוט שלמה ונאה — שעלתה להם
אלף ל״י. חלק נכבד מסכום זה יצטרכו לשלם בעתי-ד — אן הדבר אינו מדאיגם.

שתו של עורך מדור הספורט מסו־גרת
יותר בתגובותיה. לכל היותר היא
מוכנה להביע דעתה על תחומה שלה.
לדבריה ,״שלושה גורמים מבטיחים את
הצלחתה של קריינית בטלוויזיה: היופי,
הביטחון העצמי נוכח המצלמה, והשליטה
המושלמת בשפה.״
עם כל איפוקה הטבעי, אין גלוריה מהססת
להביע ביקורת על מחדל אחד שחורה

את הישגיה בתחומים אלו.
זה עתה הופיעה, לראשונה בעברית, כמנחה
בהופעה בהיכל־התרבות — סירבה
להופיע בתוכניות נוספות, בגלל שרמתן
לא מצאה חן בעיניה — קיבלה לראיון
זרם של כתבי וצלמי־חוץ, שפרשת גיורה
מהווה עבורם סיפור פיקנטי קלאסי —
סירבה להשתתף בסרט עבור הטלוויזיה הגרמנית
(״העבודה בטלוויזיה מעייפת מספיק,״
פסק הבעל) — המשיכה לככב בטלוויזיה
הישראלית, בתוכנית הערבית.
והחשוב מכל: המשיכה להתרגל לתפקיד
הגברת סופר.

מיומנו הכו, החי, המסעיר בריאליזם שבו, של לוחם במעוז -
בימי האש והדם שלפני הפסקות-האש. היסזרו ימים אלה?
ך * קו מנדקרעצר בחריקה בחצר המן
ן עוז. נשמתי לרווחה: עשינו את הדרך
בשלום. אני מניח רגל על דופן ה־קומנדקר,
תופס בתד״ל* שלי וקופץ החוצה.
פרצופו של יורם, מפקד המעוז,
מבצבץ מבעד לפתח בונקר הפיקוד .״מה
נשמע?״ אני רוצה לקרוא אליו, אבל הוא
מקדים אותי :״היכנס לבונקר,״ הוא צועק
אני טס לבונקר, כשמרחוק נשמעת נביחת
פגז שהתפוצץ.
יורם שואל באינטרקום את התצפיתן
בחוץ היכן נפלה הפצצה. אנחנו מטים אוזן
לתשובתו. ההוא משתהה קמעה, נושף
למיקרופון שלו בנחת, ושואל בקולו הצרוד
:״מה, היתה יציאה בכלל?״**
״מטומטם,״ שואג דובי, הקשר שלנו,
״אני הייתי קורע לו את התחת, שיתחיל
לשים לב מה קורה סביבו.״
אנחנו משתתקים. נביחות התפוצצויות
מתחזקות .״מתרגלים פה מהר, חביבי,״
מנחם יורם את הסג״ט הצעיר השכוב על
אחת המיטות .״הנה טובי, הסמל שלנו,
הגיע רק הרגע, עוד לא הספיק לרדת מה־קומנדקר,
וכבר רץ כמו עכבר לתוך הבונקר.
זה החזיר אותו לחיי השיגרה
שלנו,״הוא מחייך וקורץ לי.
אני שואל את דובי בתנועת־יד: מי זה?
הוא עונה בקול רם :״פיסטון חביבי, בא
אלינו פיסטון לא נורמלי. אנחנו משגעים
אותו בכיף,״ הפיסטון, הלא הוא יהודה,
הסג״ם החדש, לא מתרגש, בשלווה ממשיך
לקרוא את הגמד שלו.
ה ^ רגז ט ־י גן

שו פ בוי ם ־

א ת הנזחיייבג
ך יי< מ.ק.״ *י ניעור לחיים :״כמה נפלו בן
! איזור שלכם, עבור.״ ״תגיד לו שש,״
אומר יורם לג׳וש, הקשר השני שלנו.
• תובלת דרג לוחם.
•• יציאת הפגז מלוע הקנה.
מכשיר הקשר.

מאת טובי אפל
הימים הקרובים יגידו אם
תחודש הפסקת האש. ברחבי
העולם, זהו ויכוח נוסף בין
דיפלומטים, המשעמם את
קורא העיתונים ברחוב. גם
בישראל אין הדבר נוגע אישית
לרבים. אחרי הכל, לא
כולם משרתים בתעלה. אן
הוא נוגע אישית, מאוד אישית,
לאלה המשרתים שם,
לאימותיהם ולאבותיהם. אחד
מאלו ששירתו שם, בתקופה
לפני שהתותחים נדמו, בילה
את שעותיו הפנויות בהעלאת
רשמיו על הנייר. זהו תיאור
מרשים של החיים במעוז,
כפי ששורטטו על-ידי סמל
>מיל ).טובי אפל.

זה מקרב את המיקרופון לפיו :״כאן
הומרוס. שש. עבור.״ ״כאן מגנזיום. רות.
סוף,״ באה התשובה.
ג׳וש מסתכל סביבו :״אתם יכולים לצאת,״
הוא אומר לטבחים, שנחפזו כהרגלם
לבונקר־הפיקוד עם הישמע היציאות הראשונות
של הפגזים .״באמת?״ שואל בחשש
הטבח המילואימניק .״כן, כן,״ עונה לו
מו׳ש בקוצר־רוח. כאילו היה לפחות מפקד
המעוז.
הקשרים הם גזע מיוחד במעוזים. הם
מבלים את זמנם בתורנות יומם ולילה
ליד מכשירי הקשר, ערים לכל הקורה ב־גיזרה.
הם הוותיקים ביותר, ונשארים גם
כשמתחלפות היחידות המחזיקות במעוז.

בגלל זה מכנים אותם ״ציוד קוי.״ הם
יודעים לספר לך על הימים שעוד התרחצו
בתעלה ושוחחו עם הערבים שממול, על
הימים הקשים יותר אחר כך, על הקמת
המעוזים, על הפגזות והרוגים, על מפקד
זה או אחר. הם מעבירים בשבט פיהם
את כל המפקדים מהמח״ט ומטה. ויודעים
לנהל את המלחמה יותר טוב מהם. בקיצור,
אלו הם הקוויסטים הגזעיים.

שתי גז״גזו\\27 ייות־״
ש2־ דובי
ני מיתקורר ב־ 09.30 מרעש המ.ק.
הרשת המיבצעית פולטת את דיווחיו

של מפקד הסיור .״מגנזיום כאן לאום, עוד
לא גיליתי עקבות׳ מקוד, שתוך חמש
דקות אדווח לך סופית, עבור.״ כאן מגנזיום.
רות סוף,״ עונים לו מחדר המלחמה.
אני שומע אותו מאיץ ברכב השני
שנע איתו לשמור טווח מתאים בינו לבין
הגשש הבודק את העקבות שנתגלו. דובי
הקשר, בהתעלמות מוחלטת מפעילות המלחמה,
מזמין לעצמו שיחה לתל־אביב.
לא כל אחד יכול להזמין שיחה מחוץ
לשעות המוקדשות לכל מעוז, אבל אם אתה
קשר, הרי שבבסיס העורפי שלך יושב קשר
שמכיר אותך, ומובטח לך שתוכל לדבר
עם תל־אביב בלי בעיות. דובי מדבר כל יום
עם שתי החברות שלו. לשתיהן אותו שם
— מותק .״מה נשמע מותק?״ הוא פותח
בצעקת־אימים, וממשיך לשאוג לשפופרת
את כל מה שהוא יכול לחדש לה מהיום
הקודם.
ציזלינג, מילואימניק שמנמנן, מסתכל
בדובי בקינאה. הוא עצמו יכול לדבר עם
הבית רק בשעות הקצובות. תמיד הוא חוזר
על אותה שיחה. שואל תמיד מה שלומם
של אהוד וחגית, ומתעניין אם אשתו קיבלה
את הצ׳ק ואם ביקרה אצל ההורים שלו,
ואומר שלום לחגית ואהוד.

ד 2שעוג! בנשרייגן
ני מסתכל בשעון. אמנם ישנתי רק
^ ארבע שעות, אבל המהומה כבר רבה.
לחזור לישון כבר לא אוכל. אני חולץ
נעליים, אחרי 27 שעות איתן, והולך להתקלח.
מילואימניק
חייכן, אחד חדש שאינני יודע
את שמו, מתגגח שם .״אין מים במקלחת,״
הוא מבשר לי .״צריך למלא ג׳ריקנים בדוד,
כי המשאבה התקלקלה.״
״התקלקלה?״ אני שואל מופתע .״המשאבה
שאני בניתי לפני החופש הספיקה
להתקלקל כבר?״
עניין מילוי הג׳ריקנים לא נראה לי סינד

פטי, ואני מתחיל לחשוב על נסיגה. אבל
הגוף המסריח והבגדים המלוכלכים ממריצים
אותי בכל זאת. אני לוקח דלי ומתחיל
למלא את הדוד למעלה. אחר פותת
את הברזים — ומים קפואים יורדים. אני
שולח את הגב שלי לסיור אלים׳ ומזנק
כולי פנימה.
״איך המרגש?״ מגחך המילואימניק.
.״בסדר,״ אני עונה בחיוך וחורק שיניים.
אבל אחרי שאני לובש לבנים נקיים,
מסתרק ומתגלח, ההרגשה בכל זאת פנטסטית.
אני
ניגש לאכול משהו. חבושי הטבח
אמנם זועף, הוא טוען שירדתי עליו אתמול׳
כשאמרתי לו לרחוץ את פחי האשפה
ו/חטא אותם, למרות זה הוא שם לי
מנה רצינית כמו תמיד, ומוסיף אפילו קצת
טחינה.
הרבה חבר׳ה מתרכזים בחוץ. אני דוחק
בהם שיקחו את המנה שלהם וייכנסו לאכול
בבונקר. כל אחד אומר לי, רק רגע׳,
ולא זז. אני מודאג מהתרכזות הרבה אנשים
במקום אחד בחוץ.

גזגז 2ן רה בנזט\1זנ\ז
בירגשריגן ד
נחנו מתכנסים באחד הבונקרים
\ * לשמוע את האמן שבא. הוא מתחיל
להצחיק את החבר׳ה בנוסח בידור לגברים.
״שמעתם מה קרה במשתנה בירושלים?״
הוא שואל.
אני לא מספיק לשמוע מה קרה במשתנה
בירושלים. מזעיקים אותי לבונקר הפיקוד.
המעוז השכן מודיע בקשר שהוא
מתחיל להנחית פגזים על הצד השני. יורם
מעביר הוראה לא לצאת מהבונקרים. התצפיתן
שלנו מדווח על ארבעה חיילים
בצד השני. המתח עולה. אני מבקש ממנו
פרטים נוספים.
״על יד העץ הבודד,״ הוא עונה לי.
״יש להם טלסקופים על הרובים?״
״לא רואה אותם יותר.״
״שמור מגע תצפית ודווח,״ אני אומר

דובי, כרגיל, מתעניין בטלפון אם יש
קווים הביתה. מחדר־המלחמה בודקים את
הקשר עם המעוזים .״איך אני נשמע,״ שו
אלים
משם .״כמו שאתה נראה,״ עונה
ג׳וש.
חוכמות מסוג זה שכיחות. ביחוד בלילה,
כשהעיניים נעצמות, והקשר העייף יושב
שעות ומאזין לרשת־הקשר של הגיזרה,
עונה לבדיקות הקשר שנועדו לעורר את
הקשרים ולברר אם המעוז עודנו בחיים.
אז עונים הקשרים בצעקה, או בבדיחה,
כדי לעורר את עצמם. כדי לבדר את

לים כשהם עומדים בהם. דבר ראשון כשנתחיל
לעבוד יש להגביה את השקים, אני
מזכיר לעצמי.
״מה נשמע, חבר׳ר.,״
״הרביצו עלינו כמה צרורות. אתה רואה,
פגעו כאן מעלינו, במקום שהחול מטפטף
מהשק. רואה?״
״כן, אני רואה. תזהרו כשאתם מסתכלים
לצד השני.״

״ירמי רץ פנימה כשצלחת האוכל בידו. רעם ההתפוצצות נשמע
שניות לאחר מכן. השולחן שלידו ישב התרסק והיה כלא היה.״
עמיתיהם במעוזים האחרים, היושבים עייפים
כמותם, אוזנם כרוייה לרשת.

״הרביצו ערינו
כהה צרורוה״
ני יוצא לבדוק את השמירה. האור
בבוקר מסנוור, וכשאני מגשש דרכי
החוצה ונתקל בקירות המסדרון הצר, אני
יוצא אל החושך ועשה דרכי בשפיפה אל
העמדות, מרים ראשי קמעה מעל שקי-
החול, כדי לראות את הצד השני, מקשיב
שניות אחדות לרחש הגלים. השומר, מילואימניק,
מניח ידו אבהית על ראשי :״לא
כדאי להרים את הראש, מקודם הם צלפו
הנה.״
אני שומע בעצתו, בודק את מצב העמדה.
״כמה סרטי פעולה למיקלע יש לך?״
אני שואל. הוא מראה לי.
״תוסיף עוד שניים. כמה רימונים? או־קיי.
להתראות!״
מדרום נשמעות התפוצצויות. אני ממהר
לעמדה הדרומית לברר פרטים.
״זה רחוק,״ הם אומרים .״ראינו הבהקים
מהצד שלנו. כנראה מורידים עליהם.״
״להיות
עירניים כשישקע הירח. להתראות.״
״להתראות.״
הם עונים, כמו רצו להמשיך
לשוחח מעט, על־מנת להעביר את
הזמן.
אני עובר בשפיפה לעמדה המערבית.
חרכי הירי שלה חשופים, וכך גם החיי
מישהו
בא ברישרוש מכתן החצר .״הבאתי
לכם קפה,״ הוא אומר בלחש .״וסנד־ביצים?״
שואל נדלר .״נגמרו.״
נדלר הרומני פולט קללה ערבית ומוזג
לעצמו ספל קפה חם.
אני חוזר לבונקר הפיקוד ומוצא את
דובי שוכב במיטה.
״ככה אתה בהאזנה, דובי?״ הוא ניעור
בבהלה, ומשפשף את עיניו האדומות.

צרף נוצרי הבזזין
נו יושבים בחצר תחת שמש חזקה
ומפטפטים. נקודה שחורה צוללת ממזרח
למערב כשהיא מגיחה בינות לעננים
ומותירה אחריה קול מנסר באוויר. פצצה
צנחה מהמטוס, והוא נסק חזרה לביתן
השמש. אהילונו ידינו לכיוון השמש, אך
כמו חיילי הנ.מ. המצריים שמעבר לתעלה,
גם אנו לא זיהינו אותו. עיתוי פנטסטי
להפצצה, אני חושב. השמש במזרח,
והמטוסים נוסקים מזרחה אחרי כל הפצצה
שלהם, מותירים את אנשי הנ.מ. המצריים
מסונתרים.
אנחנו ניגשים לפריסקופים, מחפשים את
פטריות העשן שהותירו המטוסים בשטח
המצרי. המטוסים ממשיכים במלאכתם ללא
הפסק. התפוצצויות נ.מ. מצרי מרעימות
בד בבד עם הפצצת מטוסינו.
לפתע נשמעת שריקת כדור בודד שכופף
אותנו מיד אל מאחורי השקים. אני מתרומם
ורואה חול על חולצתו של ירמי.

נראה שצלף מצרי הבחין בתנועת הפריס-
קופים מאחורי השקים וירה. הכדור חדר
את השק, והחטיא בסנטימטרים אחדים את
ראשו של ירמי .״יש מזל בחיים לפעמים.״
אומר ירמי, חיוור.

וזרנובוכ״ר נזב\2ר
ף בונקר שקט. ג׳וש שולף את המח־
^ ברת שלו, מפענח את ההודעה שנתקבלה
טלפונית .״הרמטכ״ל יבוא היום בשעה
14.15״.
יורם, שדיפדף בניירותיו ועמד להכין את
הדו״ח היומי שלו הגביה ראשו וחייך חיוך
רחב ,״הרמטכ״ל ילחץ לי את היד היום,
חבר׳ה.״ כולנו התחייבנו.
ביקור רמטכ״ל מצטייר בעיני חייה כהרבה
עבודה, הרבה נקיון, הרבה סיד, הרבה
צבעים. האמנם כך ננהג? אני תוהה.
דומני שאין זה מאופיו של יורם, אני משיב
לעצמי. יורם מכריז :״אני לא עושה שום
סריקות ונקיונות או סיודים. המעוז ייראה
כמו שהוא נראה עכשיו. מוטב שהחיילים
ישארו בבונקרים משיסתובבו בחצר.״
וכך זה היה. יורם, העושה הכל בעצמו,
החל מנקה את בונקר הפיקוד במו ידיו.
ירמי, הקצין המילואימניק, עונד את דרגותיו
שלא ענד כל העת ומכניס את החולצה
למכנסיים .״תצפיתן, תודיע לי כשתראה
רכב מתקרב למעוז״ מעביר יורם.
אפור,
כמו תמיד, בפלאינג ג׳קט
ללא סימני דרגות על כתפיו, שיבה בשערו,
וכולו אומר כבוד ושלוזה — הגיע ה־רמטכ״ל.
מלווה
על ידי אלוף הפיקוד ומפקד הכוחות
המשוריינים, כשהמפקדים האחרים
בגיזרה הולכים אחריהם.
הביקורים הללו — נוסף על הצורך הביטחוני
שבהם, מוסיפים רבות להעלאת המוראל.
החייל הפשוט מוצא לעצמו שותף
מבוגר ורם־דרגה לתפקידו במעוז. הוא חש
שאיננו נזרק אל מעבר לים החולות של
סיני ומושאר שם לבדו. המפקדים מדברים
אתו, שואלים על בעיותיו, בלא שימת
לב לגינוני משמעת ומרחק.
אף הרמטכ״ל כך. בעוזבו, חוזר יורם
לבונקר מחייך :״הוא היה מבסוט מהמעה,״
(המשך בעמוד )32

פ עו! עלשפתהתעלה
רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו. וחכמים
אומרים: אינן אלא לגנאי, שנאמר, וחיתתו
חרבותם לאתים וחניתותם למזמרות׳.״

״אמן,״ אני אומר לו.
יצאתי החוצה, כשצליפה בודדת חדרה
לחצר. יורם שעמד בחוץ, הזדעזע. הכדור
חלף ממש מעל לראשו .״איך זהי״ אני שואל׳
שהרי סוללות העפר לא מאפשרות
חדירת כדורים במסלול ישר.
״יכול להיות שצלף עלה על המגדל,״
הוא עונה לי ונכנס לבונקר הפיקוד. התצפיתן
מדווח על תנועה חשודה באזור המגדל.
יורם קורא למעוז השכן בקשר:
הודעה עבור!״
״רות, ע בור...״
עבור״ אומר לו יורם,
״עבור
כדי לא להעמיס את הרשת המיבצעית בשי־

כוח הסיור הגיע. מפקד הכוח הוא גברי
ידידי. חייליו עייפים ומאובקים. הם ממלאים
את בונקר הפיקוד ועטים על העיתונים.
גברי
פותח בתידרוך על אופן הביצוע
ודרכי הפעולה :״שימו לב חבר׳ה. אני וזחל״ם
אחד יהיה
נמרוד נשים
בחיפוי עלינו מצד...״
אני יוצא החוצה לבדוק את השמירה,
אך חוזר מיד לשמע התפוצצויות קרובות.
הסיירים, שיצאו אף הם, חוזרים גם כן.
״גם אתם חפרפרות כמונו?״ אני מחייך
אל גברי ,״אתם שנוסעים כל היום ואין
לכם בונקר להתחבא בו?״
״ברומא התנהג כרומאי״ הוא מחייך
כנגדי, וקורא לאנשיו לצאת.
אני מאיץ בחיילים שלנו להיכנס לבונק־

מטוסינו הדליקו תבערה ענקית ממול
מי התעלה מבריקים מאודם האש.
העצים והבתים ממול נחרכים באיטיות.
חות שבין המעוזים. ע בור!״
יורם
מבקש מהמעוז השכן להיכנס לבונקרים,
כי אנחנו עומדים לטפטף, ומכניס
גם את חייליו שלו לבונקרים. אחר
אנחנו יוצאים החוצה לטפטף על המגדל.
אני עולה לתצפית ומטווח את יורם, שניגש
למרגמה.

רים כאשר הסיירים מתניעים את הזחלמים.
כל רעש של מנועים הוא לדידם של המצרים
רעש של טרקטור אותו הם מעוניינים
לשתק.
אני עצמי נשאר בחוץ. הדממה השתררה
מחדש. רק פח מתנדנד ברוח. קול עמום
מהבונקר. קולו של ג׳וש בטלפון. אני
חוזר לבונקר ומתיישב על המיטה, מהרהר
במצרים שאינם יודעים מה מצפה להם
בקרוב.

1זאן שש\ז גשגשן
שכגשייש רבוגביש

(ה מ שן בעמוד )31

אמר. הרגשת סיפוק אפפה את כולנו.
אחר, חזרנו לשיגרה האפורה. למאורות
העכברים, לחיי החפרפרות, אך לא לתרדמת

ששזשיש און \זשכ1יש

״מה זאת אומרת אני לא נשמע לך?!״
צועק יורם.
״או־קיי, סליחה. חשבתי שמנסים לעבוד
עלי.״
״ממתי עובדים עליך כשמדברים על עניינים
מבצעיים?״ עונה יורם בקול מחמיר.
״ובכן, בעיות החימוש אצלי —״
״המתן, המזכירה תרשום. עירית רשמי.״
דומי ניגש לשפופרת ומתחיל לדבר בקול
צייצני. מישהו בבונקר נשבר. רעמי צחוק
אדירים נשמעים בבונקר. יורם מתנצל בפני
דורי הכועס.
כמה חבר׳ה שיצאו לחופשה לא חזרו
מסיבות שונות, ויורם מודיע לי שגם אני
אצטרך לשמור בלילה כמה שעות. ביקשתי
ממנו את העמדה הדרום־מערבית
שממול התעלה.
כשהגעתי לשמירה סיפרו לי שצלפו עלינו
בלילה כמה פעמים ואנחנו שיתקנו אותם
באש מרגמות. ירמי מודיע לי שנוכח המשך
הצליפות שלהם אנחנו הולכים להוריד
עליהם פעם נוספת.
שיעול המרגמות משתק את הצלפים והלילה
נעשה שקט. אני מרהיב עוז להגביה
ראשי. ערפל כבד יורד על האזור. כמעט
ואין רואים דבר. טווח הראיה מתקצר. את
התעלה ואת הגדר הרחוקה לא רואים כבר.
הערפל לא נמוג עד הבוקר, ואנחנו נשארים
בעמדות עד להתבהרות.

ף־ וקל. א גי יי * א מהבונקר לרחוץ
^ פני וכבר מוצא את יורם פורק תחמושת
ממשאית שזה עתה הגיעה למעוז.
הוא עובד כשד. הוא והנהג פרקו הכל
במהירות בלי עזרתם של חיילים, בלי מנהל
עבודה שיעמוד בצד ויתן הוראות.
הרבה מפקדים יכולים ללמוד מיורם, אני
מהרהר. אני נחפז לעזור להם במלאכתם.
יורם מוציא את הפצצות מזביליהם מתחיל
לארגנן במקומן .״מה אתה מצלם?״
אני שואל את ירמי שהגיח החוצה ומצלמה
בידו.
״את הדגל.״
היום השקט משפר את מצב הרוח. אנחנו
מרשים לעצמנו להתבדר קצת על חשבון
המעוז השכן. יורם מטלפן לשם ומבקש
את המפקד.
״הוא ישן״ — משיב הקשר.
״מה זה ישן? תעירו אותו,״ שואג
יורם.
מפקד המעוז ניגש לטלפון :״מי מדבר?״
הוא שואל.
״סגן אלוף שחם* מהחימוש,״ עונה יורם
.״מי אתה?״
״אני מפקד המעוז.״
״מה מצב החימוש אצלך?״
״אתה לא נשמע לי סגן־אלוף שחם״
עונה דורי.

ך־ שכת. בכוקר, בין המערבונים ווד
^ רומנים הזעירים הממלאים את הבונקרים,
גיליתי אצל חייל שומר מסורת מסכת
שבת מן המישנה. הוא מראה לי באצבעו:

שמות המשפחה בכתבה — מוסווים.

״לא יצא האיש (בשבת) לא בסייף ולא
בקשת ולא בתריס ולא באלח ולא ברומח.

צרף שר גזשיגרר

** אוחר יותר, כאשר חוזר השקט ל;
(*) שרור, אני מוריד את הגרבים שלי שהתייבשו
על חבל הכביסה, ונכנס חזרה
לבונקר.
״טרך ךך התפוצצות מזעזעת את האוויר.
״נפל
בחצר,״ מדווח החייל שבעמדת הנ.מ.
לבונקר הפיקוד. ירמי מזנק פנימה כשצ־לחת
אוכל בידו. טרם גמר ללעוס את אשר
בפיו. התפוצצות שנייה — והשומר מדווח
על פגיעה בדיוק במקום בו ישב ירמי
ואכל בחצר .״השולחן התרסק״ הוא אומר.
ירמי מביט בנו ופניו חיוורות. הוא ניצל
ממוות בטוח.
״הם עונים על הטיפטוף שלנו.״ אומר
יורם .״אל תצאו עד שיהיה שקט.״
את דבריו משסעת התפוצצות שלישית.
ענן אבק חודר לבונקר .״בדיוק בפתח,״
אומר, דובי ,״התלבשו עלינו.״
הנביחות נמשכות בזו אחר זו .״שבת
אה?״ פולט יהודה.
כשנגמרה ההפגזה. יצאנו לעמוד על הנזקים.
הפגזים שנפלו סמוך לבונקר הפיקוד
פגעו באנטנות. דובי כבר מכין עצמו לתיקון
הנזקים .״טוב שלא פגעו בחוטי הטלפון,״
הוא מפטיר, ומתחיל לספר בפעם
המי־יודע־כמה איך הלך פעם לבדוק כבל
טלפוני תחת הפגזה, ואיך שהפגזים נפלו
על ידו.
בפעם־המי־יודע־כמה, אנחנו מקשיבים ב סבלנות.

ההה״בו
ששה רה הצגה
ף שוס טגת. אתמול, יום שישי, התן
קלחתי לראשונה אחרי חמישה ימים.
חיממנו מים. יורם, כדרכו, עושה הכל
לבדו. חלוקת סמכויות היא מושג שאינו
מקובל עליו. בעצמו ממלא את הדוד בעזרת
משאבת היד׳ שואל אל החיילים המתרחצים
מי אחרון בתור, וממתין בסבלנות. אני
מסתכל מהצד ורואה את הדמות הקלאסית
של המפקד בצה״ל — אב לאנשיו.
הפעם לא היתה הפגזה, והרגשנו את השבת.
החלפנו בגדים נקיים, ראינו את
מוסף השבת בעיתונים, ושתינו יין בארוחת
ערב.
ביום רביעי בצהריים הופיע המח״ט:
״הערב תהיה לכם הצגה,״ בישר .״מטוסים:
יתקיפו ממול.״

** גי יוצא החוצה להשתין. רעש מח־ריש
אונזיים של מטוס המגיח מלמעלה
לעבר המעוז מבריחני פנימה במכנסיים
רטובים. ידעתי אמנם על תקיפת
מטוסינו המתוכננת. ידעתי שהשעה היעודה
היא .18.45 אך החשש הקל ביותר,
הספק הקטן שאולי בכל זאת זה מטוס
אויב, וביחוד הרעש הנורא, שאין מפחיד
ממנו׳ הבריחני לבונקר בעודי עושה את
צרכי. היתה זו תגובה אינסטינקטיבית שלא
יכולתי לשלוט בה.
אני מכפתר את מכנסי ויוצא שנית כדי
לראות את ההצגה בצד השני. פצצת נפא־ל״ם
מכסה בצבע אדום־שחור מרתק את
פני השטח. פטריה עצומה משאירה ענן
שחור בשמים .״עוד צלילה״ פולט מישהו.
רעש מזעזע של מטוס נשמע בשנית. הוא
חולף נמוך מעלינו, מרעיד את הגוף.
אש נ.מ. חזקה מכל הכיוונים מבתרת
את השמים בכדורים נותבים. המטוס מורח
בדייקנות פצצא נפאל״ם נוספת, נוסק אל־על
כשהוא מלווה במטר נותבים סמיך.
״גבר עם ביצים,״ פולט מישהו.

ששגש ש מו שגזרשגן
ך* עש נוסף של מטוס. שונה הפעם. דון
מה כי הוא חג גבוה לשם זיהוי מטרות.
מטר נוסף של אש נ.מ. מכסה את פני
השמים בפסים אדומים. מחזה מרהיב.
נסיקה צורמת מקפיצה אותי ממקומי.
מטוס נוסק, הנראה בשמים הכהים כל-
כך קרוב וגדול, מתרחק לאיטו. אש הנ.מ.
רודפת אותו. אני מלווה אותו במבטי, ורואה
לפתע גוש אדום צונח ממנו לאט לאט.
המטוס ממשיך להתרחק, עד שנעלם. פט־ריר,
שחורה מיתמרת אל על וקול התפוצצות
עמום.
״נפל אומר מישהו.
אנחנו נתקפים עצב פתאומי, הסקרנות
לשלום הטייס מעיבה על הכל. החיילים
מתוכחים על סוג המטוס, מתאספים בעמדות
כדי לחזות בתבערה הענקית שממול
שהדליקו מטוסינו. המים מבריקים מאודם
האש. הבתים והעצים שמול נחרכים באיטיות.
אור
הירח העולה והתבערה שמנגד מגבירים
את הסיכוי להיפגע מצלפים. אני
מורה לחיילים לחזור לבונקרים. בכל עמדה
שואלים אותי אם ראיתי ״אותו.״
אני חוזר לבונקר הפיקוד .״הטייס ניצל,״
מבשרים לי בצהלה.
הפעם, אני חושב לעצמי.

במדינה
(סוף מעמוד )25
ארצות־הברית, שמצא לעצמו דווקא את הזמן
הזה כמתאים לחלק לנוכחים כרוזים
עויינים למזיגה וצלבים.
כמצופה עטו עליו, שוטרי הרחבה, החלי
גוררים אותו מהמקום. מירד, לוי׳ צלמת
עיתונות שנכחה שם, החלה מפעילה
את מצלמתה במרץ. לא כל יום מזדמנת
תמונת פעולה מוצלחת כזו.
״קומוניסטית״-״מטומטם״ .כאן
נכנס לתמונה דאהן .״את צילמת משהו
שפוגע בביטחון ישראל,״ הסתער בזעקות
על הצלמת .״תני מיד את הפילם או שאשבור
לך את המצלמה.״ כאשר סירבה
מירה, המשיך דאהן לזעוק :״את שונאת
ישראל. קומוניסטית.״ כשנרגע, החליט לעצור
את החשודה המסוכנת.
מירד, התנגדה, תבעה שיביא מישהו בכיר
ממנו שיאשר את המעצר. נוכח האפשרות
שיהיה עליו לגרור אותה בכוח, ויתר
דאהן, הזעיק את מפקד תחנת המשמר, רב־סמל
דויד דאהן — לא קרוב שלו. הרב-
סמל האזין לסיפור׳ הזדעק גם הוא — אך
לכיוון פיקודו :״מטומטם, מה אתה עושר,י
שחרר אותה מיד.״
דאהן שיחרר אותה מיד.
משטרה עינויים
בחדר־המעצר?
כאשר עלה אלברט חדד, צייר־שלטים
צעיר ונאה מתל־אביב עירו ירושלימה, לפני
שלושה שבועות, חזה בעיני רוחו רק
דברים נעימים: חברתו, פורטונה אזולאי,
הזמינה אותו אליה לביקור, והוא נענה
להזמנה בששון.
ההתחלה היתד, לפי התוכנית: אלברט
ופורטונה בילו ערב נעים, חזרו בסופו
לבית דודתו של אלברט, ברחוב אלישע
בשכונת מוסררה, והלכו לישון.
צחקתי ״השדטרים. ההמשך היה
שונה מהתוכנית: בחצות נשמעו לפתע
דפיקות חזקות בדלת. דודו של אלברט,
יוסף חזן, טרם חזר מעבודתו במועדון-
הלילה גולדן קסבה בעיר העתיקה, והדודה
ירדה לפתוח.
חמשת השוטרים שנכנסו ערכו חיפוש
יסודי בדירה, לא פסחו גם על גופו של
אלברט וארנקה של ידידתו. הם לא מצאו
כלום, הורו לאלברט להצטרף אליהם ל־תחנת־המשטרה
במגרש־הרוסים. על מה שקרה
שם, מספר אלברט את גירסתו:
״השעה היתר, אחרי חצות. התחילו לחקור
אותי. אמרו שקיבלו ידיעה שיש
אצלי מאה דולר מזוייפים. צחקתי מהם. מאיפה
יהיו אצלי דולרים מזוייפים? אבל לא
הרבה צחקתי.״
מכות בשוט. לדבריו, עונה על־ידי
השוטרים .״התנפלו עלי, הורידו לי את
הנעליים, קשרו לי את הרגליים והיכו אותי
על כפות הרגליים,״ מספר הצעיר .״כשהתחלתי
לצעוק, התחילו להכות אותי בשוט
על הגב ובאגרופים בכל הגוף. ככה זה
ה? ך שעתיים, עד שלא יכולתי להזיז אבר
בגוף. אחרי זה זרקו אותי לחדר־המעצר.
אחרי יומיים שיחררו אותי — בלי חקירה,
בלי ערבות, בלי טביעת־אצבעות, בלי הזמנה
לבירור נוסף. בלי כלום.״
דרכו הראשונה של אלברט היתה לרופא.
זה טיפל בו, נתן לו אישור בכתב על הנזקים
שנגרמו לו, הורה לו לשכב ששה ימים.
סבלתי עינויים. לא היה זה הנזק
היחידי שסבל אלברט. חברתו, עולה חדשה
מצרפת, עזבה אותו, חזרה לארצה .״היא
אמרה שהיא בטוחה שהמשטרה היהודית
לא תעשה דבר כזה למי שאיננו פושע,״
מקונן אלברט .״הפסדתי עשרה ימי עבודה,
את החברה שלי, סבלתי עינויים, אמי ודודתי
ודודי סבלו בושות — ולמה? רק
בגלל טעות. הרי איך יכלה המשטרה לדעת
שאני בדיוק באותו לילה אבוא מתל־אביב
לבית של הדודה שלי בירושלים? הרי ברור
שהם טעו בי. ואפילו אם לא טעו — מותר
לענות פה בארץ?״
תגובתה של משטרת ירושלים להאשמותיו
של אלברם חדד היתד — ,להד״ם .״כל
הסיפור בדוי,״ אומר המפקח לוי .״האיש
נעצר אמנם ברביעי לאוקטובר, על החקירה
בעניין דולרים מזוייפים, אך שוחרר לאחר
48 שעות, כאשר לא נמצה חומר נגדו.״
את המלח, על פצעיו של אלברט, זרו דווקא
חבריו: כאשר חזר לעבודתו, היו כולם
בטוחים שהסתלק לשבוע לבלות בנעימים,
סירבו להאמין לכל סיפור אחר.
העולם הזה 1730

1 1 0 1אוי ! קנדה 0 0
(סוף מעמוד )9

יות באומה עצמאית במדינה נפרדת.

1שבץ

העול הו ה

ברגע שתושבי מחוז קבק מגדירים את
עצמם כאומה קבקית, זכותם היא להקים
לעצמם מדינה קבקית.

וכל איש השמאל החדש, כל
מארבסיסט־לניניסט, חייב לתמוך
כתביעה זו, היונקת ממעיינות
תורת לנין.

סביר ישראלי, המופיע עתה בפני
סטודנטים בארצות־הברית, בצרפת, בגרמניה,
יכול לאמץ לעצמו קו זה ללא
היסוס.
הוא יכול לבוא ולומר:

מי שמחייב את תביעת
הקבקים, אינו יבול לאמץ
לעצמו את מצע הפידאיון.
מי שמחייב את זכות ההגדרה
העצמית של הקב־קים,
חייב לחייב את זבות
ההגדרה העצמית של הישראלים.

זכותם של הקכקים
היא להיפרד ולהקים מדינה
משלהם, הרי על אחת כמה
וכמה זוהי זכותם של הישראלים,
שככר הקימו לעצמם
את מדינתם.
ואילו מי שמקבל את מצע הפידאיון —
מוכרח לשלול את זכותם של הקבקים.
אם צודקים הפידאיון בתבעם להקים מדינה
פלסטינית איחודית בכל הארץ, תוך
שלילת זכותנו להגדרה לאומית עצמית —
הרי צודקים הקנדים הבריטיים בתבעם לשמור
על מדינה קנדית איחודית בכל קנדה,
תוך שלילת זכותם של הקבקים למדינה
משלהם.
או -או.
כלל אחד מוכרח לחול על שני המיקרים
כאחד.
פשוט לא ייתכן כי המרכסיזם־לניניזם
מחייב דבר אחד בקנדה הקרה, ודבר הפוך
בארצנו החמה.

אין לניניזם אחד לשלג, ולנמיזם
אחר לחמסין.

*ש בדיחה נושנה האומרת שמשה
׳ רבנו לא היה רק כבד־לשון — כאמור
בתנ״ך — אלא גם כבד־שמיעה.

וכאשר הקדוש־ברוך־הוא אמר
לו :״קח את עמי לקנדה!״ ,הוא
הכין ״קח את עמי לכנען,״ ופעל
בהתאם.
(תוכנית־מסע של ארבעים שנה היתד, סבירה
בהחלט לדרך מאיסמאעיליה לאוטאוזה,
אך מוגזמת מאד בדרך מאיסמאעיליה ליריחו).
כיום
ברור, כי בעיותינו הלאומיות לא
היו שונות אילו התנחלו אבותינו בקנדה,
במקום בכנען.
כי הבעיות היסודיות — דומות בכל
מקום.
זהו הלקח של מאורעות מונטריאול (סליחה
— מון־ריאל).

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת״ד , 136 תל־אביב, ולציין על המעטפה ״תשבץ 1730״
בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים.
.1טעם חריף ולא נעים .3 .שוק בירושלים
.9 .ענן .11 .תבלין . 13 .גמד.14 .
קנה סוף .15 .משמש לקציר .18 .איש דת
נוצרי .19 .חיה מדברית .20 .מדע מדויק.
.24 שם אדם בתורה, נרדף לפתי,26 .
התעוררות .28 .חזיון שווא .30 .להתפלא,
להשתומם .33 .כלי נשק .35 .בכי .36 .ראש
ממשלה ישראלי .38 .מלצר .30 .אויב.40 .׳
כתם בעין .41 .תו נגינה .42 .נוזל.45 .
מחצית היממה .47 .דיבה .49 .חומר צפוי
לכלי מטבח .51 .בית חרושת לגלידה.53 .
קידומת שם הולנדי .54 .חיה קדומה,58 .
רפש .59 .שכבה .61 .מעין ליד ירושלים,
נשפך לנחל קדרון .62 .מפרש התנ״ך,65 .
אנדרלמוסיה .67 .ראש ממשלה פרסי לשעבר
.69 .ראש חצר של חסידים.70 .
החלק העליון של השלד .73 .מפקד פלמ״ח.
.74 שיח נוי.

״אונך :

.1זז ממקומו .2 .העלה .4 .מבני נוח.

.5מילת חיוב .6 .יצמח מהזרע .7 .דומיה,
שקט .8 .עני, אביון .9 .אביו של משה.
.10 מגיע .12 .מסמך שניקרא בקום המדינה.
.14 שליט ערבי . 16 .צבע .17 .מכניסים
אותו לשקע .19 .מדינאית ישראלית.20 .
שאינו אסור .21 .מילת שאלה .22 .סופה
של תבנית .23 .פתרון בעיה מתימטית.
.25 יצרן יינות .27 .פס דק .29 .קולב, מסמר
.31 .נאיבי .32 .מנהיג ציוני שנרצח.
.34 כינוי לאלוהים .36 .החזקה במעצר
בעת מלחמה .37 .טוהר .43 .צד מערב.
44 אלוף שחמט רוסי .46 .מילת שלילתו
.48 תל חרבות .50 .מטבע יפני .52 .חיה
טורפת .54 .נוזל .55 .מעבר תת קרקעי.
מאביזרי הכהן הגדול .57 .בעזרתו

נוהגים .60 .מוקצה מחמת מיאוס, כינויי
לאלילים .63 .משני בחשיבותו .64 .״אפא״
של פיל .66 .מין מס .67 .תו נגינה.68 .
נקי, רענן .69 .כינוי למזומנים .70 .בוסתן.
.71 תל של מים .72 .משקה.

חשבץ 7 ? 0ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חילוק, חיבור וחיסור יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

בימינו אלה, אין שתי אומות
יכולות לדור כמדינה אחת.
מי שרוצה כשלום, חייב להכיר
בזכותה של בל אומה לחיות בארצה,
במדינה נפרדת משלה,
תחת ממשלתה, תחת דגלה.
מי שמוזתר על זכותו זו של עצמו —
הריהו טיפש.
מי שמתנכר לזכותו זו של הזולת —
הריהו טיפש.

משום כך אנו עומדים על זכותנו
לקיים את מדינתנו הלאומית.
ומשום כך אנו מכירים בזכותם
של הפלסטינים לחיות במדינה
משלהם.
השלום יקום — כאשר יקום — בין
שתי מדינות אלה.

כשם שהוא יקום, בכך אני
משוכנע, בסופו של דבר -אולי
אחרי שפיכת דם רב -בין מדינת
קנדה ומדינת קבק.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד 136 .תל־אביב, ולציין על־גבי הגלויה:
חשבץ .1730 הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוזז
הפיתרון — .4.11.70
גין הפותרים נבונת יוגרל פרס גספי סל 20ל״י ועוד 3פרסי ספרים.

?ניד שבוע, שהטוב
רע משמשים בו ב-
בוביה. אל תתפלא,
יפוא, אם תסיים את
בעת הימים האלה
צראשך סחרחר ע־ך,
ומוחך מתקשה
עכל את החידושים במרכז אחרונים.
שומת־הלב תעמוד ה-
בוע הודעה הקשורה בענייני כספים.
ת ההודעה תקבל מאדם הנמצא בחו״ל.

הפתעה נעימה במישור
המשפחתי תגרום לן
קורת־רוח רבת. לעומת
זאת, עלולה תקרית חברתית
מסזימת להעכיר
את רוחך. בת שור —
אם את עובדת, תוכלי
לצפות שרעיון מקורי
שלך יזכה להערכה רבה
מצד מעסיקייך, וכתו־אה
מכן תזכי להתקדמות לה את מצפה׳.
:מישור הרומנטי צפוי לך שבוע מרתק.

:ם תדע לנצל כראוי
ות ההזדמנויות הרחת
שתקלענה הש־
:וע לדרכך, צפויות לך
:מה הצלחות חביתות
וכספיות תוך ה-
זודש הקרוב. היה
יוכן ודרוך לקראת
מהירה
;תפתחות
*אוד אצל בן משפ-
זה, שיהיה זקוק לעצה ודרכה, ואשר
זתה בלבד תוכל לתת לו את מבוקשו.

תאומים

התפתחות רומנטית מסעירה והולכת באופק
חייך, ורבים הסיכויים שתחילתה תורגש
כבר בשבזע זה. אם אתה רווק, טוב תעשה
אם תקזיש תשומת־לב
רבהמהרגיל לכל
אישה שתיקלע לחברתן.
רומן שיתפתח בימים
הראשונים של השבוע
לא יאריך ימים. היכרות
חדשה לקראת שבת
מאידן תגרזם להתרגשות
רבה ולגילוי ( 2בספטמבר -
22 באוקטובר
תכונות חשובות אצל
שניכם. בת מאזניים —
הזהרי מצבע אדום ומנהיגה מחידוד. עלין
להזהף מהיכרויות מקריות. לבשי אדום.

יש מקום להניח שמצב בריאותך גורם
לך דאגה רבה בימים אלה. בדיקות
רפואיות, שעד כה נתנו
תוצאות מעורפלות,
תקבלנה לפתע אופי
מוגדר והחלטי יותר.
ייתכן מאוד ששיחה
עם רופא, או שינוי
הגופני,
קל במצבך
יצביעו בכיוון של אבחנה
מדאיגה, אולם
* 3 2 3 5 1 2 8תהיה זו טעות מצידך
להיתפס לדאגות ול-
שקיע במרה שחורה. רבים הסיכויים
שהאבחנה הרפואית מוטעית מיסודה.

תון שבועיים ;שלושה יתברר לן שמקורן
של הדאגות המטרידות אותן הוא דמיונן
המפותח. תקיפות מצי־דן
בענינים הנוגעים למשפחה
ולבית אינה רק
רצויה, אלא ממש הכרחית
בימים אלה. עמוד
על שלן ונהל את עניני
הבית כסו שאתה מוצא
לנכון, ולוא גם במחיר
של ריב סוער עם בן
( 2בנובמבר ־

בדצמבר

או בת זוגן. בעוד
זמן קצר תהיה לו סיבה
לחזור בו מעמדתו ולהודות בצדקתן
ובינתיים עלין להימנע מהתחיבויות כבדות.

מאזנ״ס

עכשיו, אחרי שכל תיבות־הדואר נושמות
כבר לרווחה, וגם אני, נזכרתי, לפתע,
ששכחתי דבר מה חשוב! שכחתי לברך
את קוראי האהובים והיקרים, הנאמנים המושבעים,
בברכת שנה טובה. אבל במקום
להתרעם על האיחור, קבלו את ברכותי:

לכל החתיכות
137/70 בודאי חשב את עצמו לנורא
פקח כשכתב את מה שכתב אלי, אבל מי
אני שאוכל לומר
לך, אם זה האיש
שלך, או אולי המיועד
של חברתך.
הנה מכתבו, ככתבו
וכלשונו:
״כן שטחים —
לא שטחים. אני צעיר
( )24 המסתייג
מויכוחים כאלה ומעדיף
לטייל בשטחים.
מחפש לי,
איפוא, נערת חמד,
137/70
בת זוג מתאימה ל־טיול
ולהיכרות, חמה׳
בכלל. כל, החתיכות׳ מוזמנות לב־מונה,
:אני והמכונית — מחכים לך׳.״
אין מילים בפי, ובפרט לנוכח התמונה.

עקת

;דסטלגיה

21 ביוני -
20 ביולי
מנטית נדירה.
ידין בנושא

כל היסום או דחייה של
החלטה חשובה, עלולים
לקלקל לד סיכויים נדירים
להתקדמות אישית
ומקצועית. תחושת ההצלחה
תשרה עליך
מצב רוח מרומם. במחצית
השנייה של השבוע
אתה עשוי להתנסות
בהתעוררות רו־תהסס
ליטול את היוזמה

בעיות הקשורות במקום
עבודה חדש, שלך
או של בן משפחה
קרוב׳ או בעיות הקשורות
בשינוי מקום
מגוריך עלולות לגרום
לך כאב ראש רציני
במשך כל השבוע. בימים
הראשונים תהיינה
טרדות אלה כרו-
כות במתח נפשי ובדאגה לצד הכספי
אך תצליח להירגע ביומיים האחרונים.

דאגות כספיות, בגלל
הצורן לסכן סכומים
גדולים בעיסקה לא בטוחה,
יטרידו אותן בתחילת
השבוע, אן המצב
ישתפר לקראת
שבת. דבר מה הקשור
לסיפרה שתים־עשרה יטריד
אותן ויגזול הרבה
מהמרץ אותו התכוונת
להשקיע בשיפור היחסים בעבודה, חילוקי
דיעות עם גבר הממלא תפקיד חשוב

בשורה טובה על מצבו של אדם קרוב
לליבך, תאפיל על כל התפתחות אחרת
השבוע. תהיה זו הו דעה
מעודדת, שתשכיח
מ מן את הדא גות
שידעת בעת הא חרונה
ותיתן לך סי להביט
בות
רבות
קדימה בתקווה. עליך
רק לדאוג לכך שה־הפתאואופטימיות
מית

לא תשבש יותר
מדי את כושר השיפוט
שלן בעניינים שבחומר. החלטה
פזיזה, ביחס לרכוש עלולה להזיק לך.

הימנע מהימורים ומסיכונים כספיים, משום
שמזלן לא יעמוד לן בימים אלה. הנח לאדם
קרוב אלין להנחות
אותן, והתעלם מ־רכילויות
ורינוניס 11־
יגיעז לאזנין ואשר
יסתובבו סביב נאמנותו
של בן זוגן. את
מאמינה במר ,.שנוח לן,
ומסרבת בשיטתיות להכיר
באמת. שיטת זו
לא תפתור את הבעייה
המציקה לן, אלא תחמיר.
את הקשיים שיעמדו בדרכך למטרה
החשובה לך כל כן. הזהרי מהתקררויות.

אתה חש בהתעוררו-
תם של כוחות היצירה
בקרבך. הישיבה
בחוסר מעש, בזבוז
זמן לבטלה, וחוסר
היכולת לעצב את דרכך
במו ידיך — הופכים
לגורם מעיק ו19
בפברואר
20 במרס
מדכא. אתה משתוקק
יותר ויותר להשתחרר
מכבלי הבית, המשפחה, העבודה
או הלימודים, ולצאת לעולם הגדול
כדי להוכיח את עצמך, ולתת ביטוי
לרעיונות החדשים הנולדים בך.
יהיה עליך לשאת בגבורה ידיעה מדכאת.

והעניין, עם אהבת חיים בלי גבול, תוך
שימת דגש על טיולים, וכל דבר מהנה.
חושבת שאת משכילה, תוססת ואוהבת
חיים כמותו?
אז החיפאי בן ה־ ,27 ירקיע שחקים עם
קבלת מכתבך!
שנה טוב ה(10)1 ^1,ב; ה
תחת

זה יבול השנות הטובות החדיש ביותר
לקראת תשל״א.

ג׳ינג׳יות

אני כבר יודעת מה היה אומר זיגי פרויד,
זה מהפסיכולוגיה, על , 135/70 כשהיה
מקבל שני מכתבים מאותו אום, שבאו
משתי תיבות דואר שונות, עם שתי דרישות
שונות, שלא לדבר על הגילים השונים,
עם אותו כתב יד, מבלי לנסות אפילו
לשנותו. גם עיוור בחושן היה מבחין בכן.
זיגי היה אומר בדיוק מה שאני אמרתי
באותו רגע שפתחתי את המכתבים. אבל
מה כל זה חשוב כשלא איכפת לו להתכתב
עם בנות, רווקות, ואפילו עם אלמנות?
ובפרט כשהן ג׳ינג׳יות?
ועם נסיון חיים כמו שלו, גם גרושות
יכולות לכתוב אליו, מה גם שהוא בן
30 או אולי ,35 כדבריו, הוא, במובן!

סממנים

136/70 בלי חנפנות בבקשה!
אשר אלייך נערה, הרי ההקדמה התייחסה
לסטודנט המתעטף בכל סממני הסימפטית

מה שאומרים אחרים ב־ 10 שורות, אמר
138/70 בחמישה עמודים צפופים;
״משרת בגולני. משועמם ומאוכזב. היתה
לי חברה שנתיים, נפגשנו יום יום. הייתי
נוסע בחופשות הקצרות לבסיס שלה ולהי־פן.
אהבה שכמותה קוראים ורואים (בטרנזיסטור
המוזיקה מהסרט רומיאו ויוליה).
״ופתאום התהפכה הקערה ואותה ילדונת
נחמדה חשקה באחר. אולי בגללי, אולי
בגלל סיבה אוביקטיבית. אני בא הביתה
פעם ב־ 3שבועות לששי שבת וגם אז אני
רצוץ ושבור ורוצה לישון ולנוח, נמאס
לה, כן אני יודע. תאמרי שאם כן אז היא׳
לא שחה את המאמץ ולשכוח אותה במהירות.
אבל אין? אם כאן בחדר, שוכבים
איתי 13 חבר׳ה וכותבים לחברות ומדברים
על בנות. אני אליה לא יכול לכתוב,
וכשאני בא הביתה ביום ששי ב־ 8.00 בערב
אין זמן לחפש בחורה נחמדה, כולן כבר
תפוסות מראש החל משעה 12.00 ביום
שישי. כן זהו המצב.
״מכאן ברורה השאיפה להתכתב עם
בחורה, להכיר אותה, לאהוב, להתגעגע
ולדעת שבבית היא מחכה אפילו שלא
אגיע הביתה חודש וחודש וחצי. היש
אחת כזז?
״אספר קצת על עצמי, אולי מכלל בליל
המילים ימצאו פרטים מעניינים שיעניינו
את בנות חווה וימשכו אותן: א .אוהב
מוזיקה וציור. ב .אוהב לרכב על סוסים.
ג. אוהב לנהוג במכונית במהירות, אוהב
אופנועים (יש לי אחד) .ד. אוהב את הטבע
והג׳בלאות (לאו דוקא בהליכה) ,אוהב
לנהוג בדרכים לא דרכים ולחפש. ה.
חובב צילום מושבע. העתיד מסתמן בתור
צלם קולנוע. ו .יודע לאהוב ומוכן לחת
הרבה, פשוט לא הולך בלי — אס אוהב
— אוהב עם הכל, עם כל מה שיש. ז.
שונא את ״משחק המינים״ בין גבר ואשה,
מחפש את הפשטות והנעימות בחיים בין
גבר ואשה. ח .אוהב מתח סכנה, פעילות.
ט. נולדתי במזל תאומים 1.6.51 ואם את
חובבת הרוסקופ, תביני הרבה.
״מה עוד? אפשר לכתוב הרבה /אבל אני
חשוב שזה מספיק. ומה אחפש? שתהיה
נחמדה, ורק לא יפהפיה זוהרת. ותהיה
בה ממידת הנערות והשובבות, שתהיה
אקטיבית, לא רכרוכית, שתאהב, שתדע
לאהוב, שלא תהיה להוטה אחרי דיסקו־מקים.
שתדע להמתין עד שאגיע הבית׳ה,
שלא תשלח לי גט במכתב עם חותמת
צה״ל ״
כן, הייתי אומרת שכל הנוסטלגיה הזו
היא תוצאה של מצב רוח חיילי! ,אבל אפ־שר
להבין. ואני מבינה כל כן טוב ש־מגירת
המכתבים שלי מתכוננת פיסית,
לאוסף הנכבד של המכתבים שלכן, נערות!

חזדה>ערומה -לקר א ת החבר החוש
הצגה ערומה
יהודה,
בת־חשרס
הבינלאומית

אחר שדירתה של עוזרתו נמצאת לא
השליח הצעיר של משרד
רחוק ממקום ההקלטה, החליט איזי
תיאטרון ״דגן״ ,כבר ראה בחייו הצעילקיים
שם חזרה.
רים, בעבודתו בעולם המוזות, דברים
היה זה יוסי אלפי, השחקן הראשי
משוגעים הרבה. אבל לסצינה שהקבילה
של המחזמר, שהעלה אז את ההצעה
את פניו ביום ראשון אחר-הצהריים
לערוך את החזרה — ואת החזרות —
באמת לא היה מוכן. אפשר בהחלט
בחופשיות הנאותה, כדי להיכנס לרוח
לסלוח לו על שהמגש עם ספלוני ה קפה
השחור נפל מידיו והתפוצץ על * הדברים, יעני.
החרה-החזיק אחריו עוזי פו ק ס —
הריצפה ברעם. מה לעשות, הבן־אדם
המוכר יותר לבני הטיפשעשרה ככוכב
התבלבל קצת.
״עוזי והסיגנונות״ — שהחל מתפשט.
הסצינה שהקבילה את פניו כללה כשניות
גורליות ספורות לא היו הולשלושים
צעירים וצעירות, שישבו ערו
עוזי
מ,,עוזי והפיגנונות״
מים כביום היוולדם, מחזיקים בידיהם
חוברות שמתוכו דיקלמו, בהרבה רגש
ונשמה, איש בתורו.
למעשה, היתה זו בסן־הכל חזרה
על מחזמר־הפוע החדש ״קפוץ״ ,שנערכה
בשלון דירתה של נ ע מי, עוזרת-
הבמאי של ההצגה.
רגע לפני כן חזרו השחקנים מהקלטת
אחד משירי המחזה באולפן ״קול-
ישראל״ .הבמאי, איזי אברהמי, העובד
בקצב אמריקאי, החליט שהיום
עוד מוקדם, וכדאי לנצל את הזמן. מ
כים
בעקבותיו. השחקנים האחרים, ו־ביהוד
השחקניות, היהסו. הציל את המצב
העדין איזי, שבזריזות העומדת בניגוד
משווע לממדיו הסולידיים, השף
את עצמו לעיני. בוראו. או אז, בעקבותיו,
עשה כמוהו גם צאן מרעיתו, ותוך
דקות ספורות כבר ישבה הקבוצה, ערומה
כביום היוולדה, ודיקלמה את הטקסט
שלה.
הקטע, אגב, שעליו נערכה החזרה,
נקרא ״אמא״.
הוי, אמא, אמא.

ש רו נהמרש היפהפייה שזכתה לפני
שנתיים בתחרות בת־הנעורים הבינלאומית,
התגוררה עד לפני זמן מה עם אביה
(הוריה גרושים) .האב הוא יהושע מרש,
מהמנהלים הבכירים של אל-על, ובימים
האחרונים הציבה בפניו בתו בעייה מעניינת.
הבעייה
המעניינת היא ששמנה עזבה
את הבית ועברה לגור עם אחד מעובדיו
של אבא. אני מתכוונת למוקי זמיר,
שבתור דייל באל־על נחשב אביה של
שרונה כבוס שלו.
עכשיו אם כן מנסה אבא יהושע להחליט
אם זה מוצא־חן בעיניו — אחרי הכל,
אותו הרי אין טבעת־הנישואין, שעונדת
שרתה הרווקה, מצליחה לטמטם — או
שעליו לעשות משהו בקשר.
אני מקווה שהוא זוכר שבימינו יבולים
אבות לעשות מעט מאוד.

אהובו הישראלי
של הכוריאוגרף האפריקאי בשבוע שעבר הגיע לישראל הבלט של
שטוטגארט, יחד איתו הגיע הכוריאוגרף
של הלהקה, ג׳ון קראנקו, דרום־
אפריקאי גן 0שהוא גט המנהל ה-

אמנותי של הלהקה.

הפרקליטה המקווה
להתמלמן כל ׳01
א1י מסופקת אם הם מוכרים גם במטולה
או בעקרון, אבל אין ספק שבירושלים אין
מי שלא ימכירם.
אני מתכוונת לזוג המפורסם: היא —
עורבת־הדין השמנה, והוא — בעל
כיחרהמרקחת העשיר. היא — מספרת
לכל מי שרק מוכן לשמוע, כבר יותר
משנה, שהיא מקוות להתאלסן מהרוקח
שלה, ובקרוב אם ירצה השם. והוא —
מספר, לכל מי שרק רוצה לשמוע, על
המכות שהיא מכה אותו. מה שחורה לו,
אגב, במכות שהוא סופג, זה לא המכות
עצמן, אלא זה שאחר כך היא הולכת למשטרה
ומתלוננת עוד שהוא היכה אותה.
ובכן, השבוע הרחיבה אשת החלומות
את הרפרטואר שלה: היא הגיעה כנראה

למסקנה שהמכות לא הורגות את בעלה
בקצב משביע־רצון, והחליטה לנסות לגרום
לו שבץ־לב.
היא כמעט הצליחה: השבוע הוא הופיע
בבית מכרים, סיפר בדמעות שליש בעיניו
שאשתו יקירתו נטלה פטיש בידה החסונה,
ניפצה את זגוגיות מכוניתו לרסיסים .״אני
אמות ממנה,״ גנח הרוקח .״אני אמות
ממנה.״
מעניין מה היא תעשה אם הוא בכל
זאת לא ימות — גם ימזה..ייתכן אולי שהיא
תיקח את רסיסי הזגוגיות שהיא ניפצה,
ותבשל לו מהם טשולנט טעים.
זאת, כפי שיודע כל מי שקרא את
אגאתה כריסטי, שיטה בדוקה להצלחה.

שרונה מרש

אז ברור שאין ישראלי שליבו לא
ירחב וישמח, כאשר אישיות דגולה כ-
קראנקו בכבידו וכעצמו מכריזה, ימים
ספורים לאחר הגיעה אלינו :״אני מאוהב
בלב ונפש בארצכם. אני מבטיח
לבוא לכאן בכל חופשה שלי.״
וביחוד, סבורתני, ירחב וישמח ליבו
של ישראלי מסויים אחד — סטודנט
צעיר באוניברסיטה, עולה חדש מאנגליה,
שאיתו נראה הכוריאוגרף הדגול
מרבבה בכל מקום, ואשר ידו אינה
משה מ תון ידו, אם להשתמש בביטוי
לירי קצת.

ג׳ון קראנקו

מכל מקום, צמד הרעים, הכוריאוגרף
והעולה החדש, שומרים על ידידותם ה אמיצה
מכל משמר. הרקדניות החתי-
כיות של הלהקה לא עושות כל רושם
על הבוס. הוא מקיים איתן רק יחסי ם
מיקצועיים בלבד.

!1 1 9 (1 1 1

ראיון עם וויל״אם!ומור