גליון 1732 מתאריך 11 בנובמבר 1970

שותעה כמיפעל ״לייל$ך אשדוד״ יחד עם

לנ^דת הסיבור^יהודיעו ו&בוע נציגי: ודיילנד כי
בדע* החברה להמשיך ולקיים קשרים עיסקיים עם
ישר*.

ת1י1ן ן
סדר יום עמום מאוד
ליגאל אלון
שר־החינוך והתרבות יגאל אלון הטרוד בימים אלה
בפגישות מרובות בקשר לשביתת המורים התיכוניים,
אינו יכול להקדיש את כל זמנו לטיפול רק בענייני
השביתה.

כי מלכד תפקידו כשר־החינון־י, מוסק?
יגאל אלון למלא תפקידים חשוכים גם כסגן
ראש־הממשלה, המאלצים אותו לקבוע
פגישות חשובות לא פחות מאשר עם נציגי
המורים התיכוניים ולנסיעות ארוכות.
רבים ממקורביו של אלון תמהים על העובדה שפעילותו
כסגן ראש־הממשלה אינה זוכה לפירסום
באותה מידה בפעילותו בתור שר־החינוך.

לחץ אמריקאי על המלך חוסיין
האמריקאים לוחצים כשבועות האחרונים,
הן על ישראל והן על המלך חוסיין,
להגיע להסכם על בסים תוכנית רוג׳רס.
האמריקאים מוכנים לתמוך במגעים ישירים
בין חוסיין לבין ישראל ונראה ישאף
חוסיין עצמו מוכן למגעים ישירים באלה,
בשדרישתו האחת מישראל היא ״החזרת
הגדה המערבית״.

ויליאם רודרס
נזף באבא אבן
סוד שמור בירושלים:

.כשיחתו עם אכא אכן, אמר לו שר-החוץ
־ האמריקאי ויליאם רוג׳רס, שאינו מאמין
עוד שעמדת ישראל כפרשת הטילים היא
בנה.
רוג׳רם אמר לאבן ברורות שלדעתו מנצלת ישראל
את פרשת הטילים כתירוץ כדי להימנע משיחות־שלום,
ושמתקבל הרושם שישראל הסכימה לשיחות במגמה
ברורה לפוצץ אותן.

הדו״ח של אכן על שיחה זו גרמה לזעזוע
בירושלים.

ה״ווג׳ס״ נגד
.,תוכנית ירושלים״
מתברר כי מספר המתפקדים במיפקד הציוני הקרוב,
יהיה קטן בהרבה מהמצופה.
אחד הסעיפים העיקריים שעליהם חוייבו לחתום
המתפקדים, הוא כי הם מוכנים לקבל את תוכנית
ירושלים, המבטאת את עמדת הציונות הממוסדת.
המחלקה לנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית השקיעה
עשרות אלפי לירות באירגון הגג של הסטודנטים
היהודיים, ווג׳ס, כדי למשוך את אנשיו להשתתף
במיפקד.

אך להפתעת מארגני המיפקד, הכריזו
ראשי ה״ווג׳ם״ בי ״תוכנית ירושלים״ אינה
מתחשבת בפלסטינים, ולבן אין לקבלה.
ראש המחלקה לנוער והחלוץ אל״מ (מיל ).מרדכי
(מורלה) בד־און, יצא לאירופה כדי לנסות לשכנע
את ראשי הווג׳ס, לשנות את דעתם ולהסכים לחתום
על התוכנית.

ב ע?י ^ מי ך תן ^ מץי יי״־׳
יבוץ שער־העמקים: האם מותר לקיבוץ להתערב להגיש בזכויות־היסוד של אזרח
מישפט לטיהור שמוי
הבעייה מתעוררת בעיקבות כתבה של מיכאל ברשת
מעצת ׳וזוהר,
בהשראת איטר הקטן׳ על פרשת
מישפטו
של אהרון כהן • ,חבר הקיבוץ,

״אהרו־נצ׳יק״ רואה ככתבה זו. השמצה
גסה וסילון? האמת, והחליט להגיש משפט
נגד בר־זוהר ו״ידיעות אחרונות״ ,שסירב
לפרסם מאמר-תשוכה שלו.
כמה מחברי הקיבוץ טוענים כי אין לחבר־קיבוץ
זכות להגיש מישפט בלי אישור הקיבוץ. יש מגמה
בקיבוץ, בהשפעת מפ״ם, למנוע מישפט כזה.

הדבר עלול לגרום לוויכוח עקרוני על
זכויות־היסוד של האדם כקיבוץ.

פירוק שותפות
״אוטותרס״ ו״כור״
מביכה את ״ליילנד״
החברה הבריטית לייילנד שרוייה במצב עסקי לא
נוח בגלל פירוק השותפות בין אוטוקרס וכור בהרכבת
רכב.

הסיכה: מצד אהד מעוניינת חברת ״ליי־לנד״
להמשיך כשותפות עם יצחק שובינ
סקי, בעל ״אוטוקרס״ ,בהרכבת מכוניות
ה״טריומף״ כטירת-הכרמל, ומצד שני היא

באדר נגד
ח״כ גח״ל ד״ר יוחנן באדר, אשר הפגין את הקרע
שלו עם צמרת תנועת החרות כאשר סירב לשבת על
בימת ועידת התנועה, פעל מאחורי הקלעים להכשלת
מועמדותם של ח״כ חיים לנדאו ושל עזר וייצמן
לתפקיד יו״ר הנהלת התנועה.

באדר פעל למען מינוי מועמד־פשרה:
ממלא־מקום היו״ר הנוכחי איתן לבני.

הברחות הון ישראלי לשווייץ מחלקת החקירות של מס־הכנסה ניסתה לאסוף לאחרונה
אינפורמציה על הברחות הון ישראלי לבנקים
בשווייץ.

מנהל המחלקה, אליעזר שילוני, יצא לאירופה
כמסווה של חקירה נגד מיפעל
מסויים שבעליו נעצרו לפני כמה ימים כחשודים
בעבירות על חוקי המס. אך למעשה
ניסה שילוני לאסוף -ללא הצלחה -
אינפורמציה על מיפעלים ישראליים אח רים.
תזכיר יוסט
הכיר בפלסטינים בדו״ח על סיורו בארצות־הברית, גילה אורי
אבנרי כי נפגש עם ראש משלחת ארצות־הברית
באו׳׳ם, השר צ׳ארלס יוסט, ודן עימו על הצורך
לכלול את הפלסטינים ביוזמת יארינג (״אחרת:
המבול״ העולם הזה .)1661
בשבוע שעבר, בעת הדיון בעצרת האו״ם,
השמיע צ׳ארלס יוסט את ההצהרה הבאה, שיש
בה הכרה אמריקאית בגורם הפלסטיני :
״בדיון זה שמענו רבות על בעיית הערבים הפלסטיניים.

״ארצות-הברית
מסכימה עם מסקנתם
של במה נואמים שאם יבוא שלום למזרח
התיכון, עליו לקחת בחשכון את
הדאגות והשאיפות הצודקות של הפלסטינים.

״אולם
אין לנו דיעה מוקדמת על הצורה שבה
תתבצע השתתפות הפלסטינים בהסדר. כרגע לא
ברור מה הם המטרות שוחרות־השלוס שהפלס־טינים
קובעים לעצמם, מי מדבר למענם, מה יחי
סיהם עם ממשלות ערב הקיימות, ואם יש דיעה
מוסכמת על חלקם של הפלסטינים בהסדר־שלוס.
״יש לברר את התשובות לשאלות אלה. אנו
סבורים שזאת צריכים לעשות קודם כל הפלס־מינים
עצמם, יחד עם מסשלות־ערב הקיימות.״

החלטת עצרת האו״ם, שנתקכלה כ־תום
הדיון, כוללת, כפעם הראשונה,
קביעה מפורשת על קיומו של הצד הפלסטיני
כפיבסוך.

שר־התחבורה
משנה את דעתו
בחקירה מיוחדת של העולם הזד )1731( .תחת
הנותרת ״לוד — המוות ממתין לנחיתה,״ חשף

העולם הזה את הליקויים בנמל־התעופה בלוד המהווים
סכנת־חיים לטסים דרך נמל־תעופה זה,
ביקר קשות את שר־התחבורה, שמעון פרס, על
שטען ני הליקוי הוא בטיימים ולא במיכשור
בנסל־התעופה, .
באותו יום בי התפרסמה כתבה זו, בבר
שינה שר־התחבורה את דעתו, בעקבות פגישה
עם נציגי אירגון הטייסים, קיבל למעשה את
כל הטענות שהועלו בכתבת ״העולם הזה״ .״לא
אהס ס לסגור את נמל־התעופה לוד,״ אמר פרס,
אם אווכח שהתנאים בו מסבנים חיי אדם.״
הודאה זו בטעותו, הוכיחה רק בי השר, שחזר
בו מדבריו, הוא חכם ייתר מאשר היה קוד .6
גם המלצות ועדת החקירה שהוקמה לחקירת
נסיבות ה״כמעט־תאונה״ שאירעה למטוסה
של גולדה מאיר, חפפו כמעט כולן את הדרישות
שהועלו בכתבת ״העולם הזה״.

קובלנה במשטרה
נגד ״העולם המופלא״
במדור במדינה — עסקים, תיאר העולם הזה
( )1729 את אחד העסקים המצליחים ביותר נינם
במדינה, שדבק כמגיפה בבני־ה1וער — איסוף
סידרת התמונות של העולם המופלא.
השבוע הסתמך עורך־הדין התל־אביבי אברהם
נאמן על פירסום זה ב״העולם הזה״ ,באשר
הגיש קובלנה למטה הארצי של משטרת ישראל,
נגד מפיצי סידרת התמונות. נאמן טען בי
העובדה שמפיצי התמונות מוכרים לילדים מעטפות
שאין הם יודעים את תוכנן, מהווה בעצם
הגרלה, ובכך מהווה שיטת מבר זו עבירה
על החוק לתיקון דיני עונשין (משחקים אסורים,
הגרלות והימורים) . 1964
״אם שיטת הפצה זו תיהפך לנחלת הכלל,״
טען נאמן בקובלנתו ,״נהיה צפויים לשלל מכירות
חדשות על בסיס הגרלה, כגון מבירת
מכונית שתעלה בגורל בין אלף אנשים שקנו
כרטיס השתתפות ב־ 50ל״י״.

מכתבים
1חסר:
מדור ספורט

^ מה געשה מתחת
לא!? של ספיר?
בתאריך ד,־ 26.10.70 שמענו בחדשות של
השעה שבע בבוקר ציטטה מדברים שהשמיע
שר־האוצר: היכן נשמע בעולם
שבתקופת מלחמה תעלה רמת החיים של
האוכלוסיה ב־ס /ס?20
אני רוצה לשאול היכן נשמע בעולם שבתקופת
מלחמה תחיה הפקידות הבכירה
על רמי כל־כך גבוהה, עם מכוניות־פאר,
נסיעות לחו״ל ושאר הטבות?
ידידי מר ספיר? אתה חי בפלנטה אחרת
ולא רואה מה נעשה מתחת לאף שלך. העם
שואף להגיע לרמת חיים סבירה, כי הוא
עובד קשה עבור רמת חייו, ואילו כל בעלי
השררה שבפיקודך חיים על חשבון הציבור.

צפורה ג ,.חולון
! 3בעד הנשיא בהכרזתו על מות נאצר, הוכיח נשיא המדינה
כי הוא ראוי לתפקיד הרם ביותר
במדינה.
לאור הכרזותיהם,
או שתיקתם במיק-
רה הטוב, של שאר
המנהיגים, באר,
הכרזתו של זלמן
שזר והראתה כי
הוא האיש הנכון במקום
הנכון.

רות כנימיני,
רנות־גן
נגד הנשיא

חרקתי שיניים כבנימיני
שקראתי
בעיתון שנשיא
המדינה הביע בפני הערבים את תג־חומיו
על מות נאצר.
התאוששתי קמעה כשקראתי בוזעולם חזה
( )1730 שראש־ר,ממשלה צינזרה את הנשיא
בטלוויזיה.
נשיא איננו אדם פרטי. חריגתו השרית־תית
מתחום סמכותו, בניגוד להוראת המם־
שלה, כמוה כמרד בשילטון שניבחר על־ידי
רוב הציבור.
חנן גולדגרט, חולון

פשיטת־רגל
מוסרית

1התנועה למדיטציה
והמאבק לשלוס
שמחתי לקרוא בעיתמכם אודות התנועה
למדיטציה טרנסצנדטלית (הגורו בא לרח־שלום
עליכם, העולם הזה .)1723

סבורתני שאין דבר שיהלום יותר אר.
מאבקכם לשלום ולצדק מאשר עיסוק יומיומי
במדיטציה זאת.
המהרישי יוגי מהודו סבור כי אילו
עסקו בה אחוז אחד בלבד מאיכלוסיית העולם,
כי אז היינו מגיעים לשלום עולמי.

נאוה גולד,

ירושלים

י ברטיס ברבה
על מס נסיעות
ראיתי את מאמרו המצויין של אורי
אבנרי בנוגע למס הנסיעות (המעמד החדש,
העולם הזה ,)1724 ולפיו נראה שאבנרי
ואני משדרים על אותו גל.
אך פירסום המאמר גנב ממני את ההצגה.
כי בכרטיסי הברכה ששלחתי ללקוחותי לראש
השנה, נראה יושב מכובדנו׳ פנחס
ספיר, באימפלה שלו ולעומת זה העלייה
המסחררת של מס הנסיעות.
בכרטיס הברכה נראה גם האיש הקטן
הרוצה לבקר את קרוביו בחו״ל ומשתאה
על גובה המיסים, וציור של עשרות פקידים
העוברים את המכס מבלי לשלם את מס
הנסיעות.
מושלמים נישואים
פרום׳ ת. ון דה־ולדה
מאת־ -
(פרקים בפיסיולוגיה ובטכניקה של חיי האישות)

בספר תמצא תשובה לכל שאלה
בחיי המיו המענינת אותך

המחבר, שהיה רופא נודע במקצוע זה, דן בכל הבעיות בצורה
הגלויה והכנה ביותר. רופא המבין ללב אנוש.
הספר תורגם לעשרות שפות, בכל חלקי תבל. עד עכשיו
הופיעו, מספר זה 11 ,מהדורות.
הספר מופיע כעת בעברית, כשהוא מעובד ומעודכן על ידי
אנשי מדע.
מחיר הספר 12 ל״י
להשיג אצל כל מוכרי הספרים ובהוצאה— :
אחיאסף בע״מ, רח׳ יוסף הנשיא , 13ת.ד ,4810 .תל־אביב
סוכנות ברונפמן, רח׳ דרך פ״ת , 12ת.ד , 1109 .תלא־ביב

שלח צ׳ה וההבל את הספר לביתר

י. גרייכר, מנהל כללי,
סוכנות נסיעות פאטרא, תל־אביב

באיזה בית־ספר למד דן בן־אמוץ ואיפה
קיבל את התואר מנהל חשבונות?

לונדון, אנגליה

בעניין הילדה ג׳מילה מטורקיה (שפחה
ברמת־אביב, העולם הזה :)1726

נהיה אסירי תודה
אם תואיל להודיענו
מדוע אין משרד החינוך
מפעיל את
חוק חינוך חובה לגבי
הילדה הנ״ל —
זה כשלוש שנים.
האם יש בדעת
משרד החינוך לגרום
לביקוריד, הסדירים
של הילדה הנ״ל ב־בית־ספר
בישראל?

אוריאל דיוויס
סגן יו״ר,
ישעיהו־תומא שי״ק מזכיר,
הליגה לזכויות האדם והאזרח, ירושלים

העולם הזה 1732

שלמה משאולי,

תל־אביב

ו שאלה
לדן גך־אמוץ

לאור הפגיעה בחופש הפרט והדמוקרטיה,
כשהוצא ח״כ אורי אבנרי מישיבת הכנסת
בעת שרתו את ציבור בוחריו — החלטנו
אז להגר מהארץ.
תהליך זה׳ המתגבר והולך׳ של ירידה
מהארץ ובסרט של אלו המבוססים ובעלי
המקצועות הטכניים, יביא בסוסו של דבר
להתמוטטות כלכלית ופשיטת־רגל מוסרית
של ממשלת־ישראל.
תופעה זו הינד׳ בטוי של מחאה על אופייה
האנטי־דמוקרטי של מדינת־ישראל המצדיקה
מעצרים אדמיניסטרטיביים וחוקי־חי־רום.
אנו
סבורים שצימצום העלייה והתרומות
מארצות המערב ייצור את הלחץ הרצוי
על ממשלת־ישראל לחזור לש-טות הדמוקרטיה.

דג׳ודי שחר,
! פנייה
7שר״החינדד

גמרתי עכשיו את שירות המילואים שלי,
ואני יכול להגיד לכם שהעיתון שלכם פופולרי
מאוד בין החייילם.
את העיתון שהייתי מקבל כל שבוע׳ ה־חבר׳ה
ממש היו חוטפים ממני. הם היו
רבים ביניהם מי יקרא אותו ראשון.
רק דבר אחד היה חסר לנו בעיתון: מדור
ספורט.
חדד האם כך יכול להתבזבז מנהל שכזה?

רחל חדד,

לוד

! שיח טהור אני מוריו גם את הכובע — כל הכבוד
לכם. שוב הוכחתם שאין עוד בארץ עיתון
כל־כך לא משוחד בדעות קדומות, כל־כך
רענן וכל־כך חינוכי.
כן, חינוכי.
כמדריך נוער אני מנסה להטיף לחניכי
השכם והערב שאין יפה, טהור ונקי מגוף
האדם. שכל התסביכים, המעצורים, המריבות
והמלחמות היו נעלמים מן העולם —
לו רק הצלחנו אחת ולתמיד להוריד את
המחיצות, הבושה וההסתייגות של איש
מרעהו — ומרעותו.
הבה ניתן יד כולנו — לשחקני קפוץ,
(המשך בעמוד )4

.אשנה
מענגת-
ה ט אר
אותה

מכתבים

(הנושן מעמוד )3
שיער וכל מי שאינו מתבייש בנכם היפה

ביותר שנתן לו הטבע.

עזרא גור־אל,

חיפה

! שיח באיטליז ראיתי את כתבתכם המצולמת שיח עירומים
(העולם הזה — )1731 והזדעועתי. לא
בגלל התמונות המופשטות ולא בגלל הגוויות
הלבושות.
פשוט — הזדעזעתי למחשבה שהמין —
שהכרתי עד היום (לא גדלתי בישיבה ובדיו־נגוף
אינני ידוע כבתול) הפך לכלי ריק
שאפשר להציגו בערימת גרוטאות מיושנת.
היכן הימים הטובים
בהם התאמצנו
לנחש את קוויה׳ של
נערה מתחת למעטה
חולצה מכופתרת עד
צוואר?
לאן נעלמו המיס־תורין,
הרומנטיקה,
הגעגועים והסקרנות
שהם ההופכים פגישה
להרפתקה?
אם מין פירושו פרנקל תליית נתחי בשר חשופים
לראווה כשאין
יותר מה לגלות, כשאין יותר למה
לשאוף ועל מה לחלום — הרי אני בוחר
לחפש לי את אהובתי במינזר.

הם 3י 1הוזדונו והבזהפכנ• ע ם ציפו
סופי פי לי נז ד ו לי טו ש

דן פרנקל,

הנובט־חיס שי אבמספר הגילוח־ם
ייגגיי עיין נל שיעו־ קשה

י ערכיים
מקודשים

3ני

דעת העתונות על הסרט

״וודסטוק״

אינני שייך לנטורי קרתא ואף כיפה לא
תגלו על ראשי בעברי ברחוב. אל נא תנסו,
איפוא, לייחס לי קנאות מסוג כלשהו.
קיים הבדל עצום בין התנגדות לכפיה
דתית, או פעילות דומה, לבין פעילות ספרותית
כגון זר אשר הופיעה בשמו של בני
קליין׳ במדורו של דן בן־אמוץ (העולם הזה

8?!7ם>9ש0פ5ח
פ 0נ 0ס 0ס£

.) 1729

מבלי לדון כאן בערך הספרותי (המפוקפק
מאוד, לדעתי) של הדברים שנכתבו שם,
שמא תוכלו להצביע, בלי התפלספות מיוחדת
אלא בצורה פשוטה וישירה, על שם
עיתון ותאריך כלשהם בהם התפרסמו ע״י
אנשים דתיים דברים בגנות ערכים של
ממש המקודשים לחילוניים, ובצורה צינית
כל כך?

הנשים בוחרות בעלים
הנשים המאושרות ביותר
בעולם הן נשי שבט קאלאביט
בבורנאו: מנהגי השבט מתירים
אך ורק לאשר, להציע נישואין
לעומת ואת הם אומרים על
הגבר לסרב. כל עוד לא שוררים
מנהגי שבט וה בישראל,
כדאי לך להיראות תמיד במיטב חינך.
כלומר להקפיד על לבישת
גמישונים של ״מרסי״,
המשלבים איכות אירופית
ומחיר נוח. כשאת לובשת
גמישונים של ״מרסי״ את נראית
כפי שאת צריכה להיראות:
יפהפיה, צעירה וגמישה.
וה״גמישונים״ של ״מרסי״ מאריכים
ימים במידה שמצמצמת את
הוצאותיך.

וודסטוק״ פצצה קולנועית
והנאה מושלמת
..,דוקומנט חברתי
מרשים ...זג^׳ 6>¥8)13

מאורע
״וודסטוק״
בלתי רגיל שהונצח בצורה
מרשימה...

״וודסטוק״ הפלא השמיני
של העולם —
מומור עליו לנוער...
— >¥1118 143)110

תל־אביב

מ קני ט
ה טו ב

מ. חל] ,חיפה

ה טנוויזי ה
ב עו ל ם !

גםסתזיסטורים, ר ש מי ־
7ןולומטרכזתסטריו
מטולי מי וצריםט׳י

111 $014118-10111112
ח שו ב ל טו לי םחד שי ם:
הספקהבמ הי רו ת
מכס.
מי ר בי תוללא
ה סו כן הבלטדר כיוו וי ג ט ״ ם

הצרות שגורמת
העוגה הבוערת
אני גרה בשכונת נוה־מגן ברמת־הש־רון
ואני מעוררת בעיה שגורמת סבל רב.
היתושים של הירקון שום הגיעו למצב-
רוח שלהם ואני חושבת שהביקורים שלהם
אצלנו נובעים מכך שאצלם זו עתה ״העונה
הבוערת.״
ודרך אגב, מדוע המוסדות שותקים בעניין
כאוב זה?

מרים לוקשנזו,
נוה־מגן, רנזת־גן

נשים מאמינות בנדב׳

! או־או

מודעה זו הופיעה בידיעות אחרונות בתאריך
.30.10.70
״וודסטוק״ הסרטה-
תעודי המרשים ביותר
בתולדות הקולנע...
1£ג 1ז׳

ישלש לו ח

^ ,ג מ כי ס ^ ג ה לת.י. ס^מל-אגיג —

סלון סוניה
למדי מקצוע בשעות הערב !

א ס סז ^זסס או
צליל סטראופוני מלא <• בצבעים
שגן,

ה סי פ ו רי ם — בכתב ״י ד ברו רומוד

״אסתר״

בקולנוע 2הצגות ביום
בשעות 9.15—6.15
יו^יי* י*ו-ויו״

בית ספר ערב לספרות נשים בשיטות
החדישות ביותר ורך ורק
עם מוצרי ״וולה״ ,בהדרכת הספי
רית המפורסמת גלדים. בסיום -
תעודה.
עבודה מובטחת.
ררר היינריר היינה .10

״101( 61
ויסקי סקוטי

ת מי ד טוב,
ת מי ד מ עול ה
״יוש׳/יבוא ושיווק בע׳נז
ר ח׳ דיזורוח? 139ת ׳ א

השאלה היא: מה קורה אם למכונה אין
צתב־יד ברור?
עו״ד יורם גלין, בת־ים

קוראים־ השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתכיהם.

ח״כ גח״ל יוחנן באדר :
״לפני 20 שנה היינו באופוזיציה באט
; בדיון שנערך השבוע בכנסת
על חוק כלכלי, היה
רשום גם ח״כ אגודת ישראל,
שלמה לורינץ. אולם לורינץ
ויתר על זכותו לנאום, נסע
תחת זאת לתל־אביב במכוניתו
של שר־האוצר, פינחס ספיר.
העיר על כך ח״כ אחר :״הוא
צודק בהחלט. משיחה של שעה
עם ספיר תצא לו יותר תכלית
מאשר מנאום במליאת הכנסת.״

ח״ם גח״ל יוחנן כאדר
עוקץ בכל הזדמנות את
חבריו לסיעה, בגלל אי נכונותם
לנהל מאבק אופוזיציוני אמיתי.
לשיא הגיע השבוע, כאשר דיבר
מיעל דוכן הכנסת על הבונדס,
והזכיר דברים שאמר לפני
עשרים שנה, תוך ציון ״אז
היינו אופוזיציה באמת.״ ח״כים
אחרים פרצו בצחוק רם, וחב־ריו־לסיעה
גילו רוגז ניכר. בלט
כעסם של חיים לנדאו ו־אפתר
רזיאל־נאור.

! כעבור שעתיים, כשנמשך
הדיון, היו ספסלי גח״ל
ריקים לחלוטין. העיר ת״כ רק״ח
אמיל חביכי :״זוהי אופו־זיציית
הדממה.״
! 0בפתיחת הצגת הבכורה
של הסרט ,6:42 המספר על דרך
חייו של דויד בן־גוריון, עלתה
חנה רוכינא לבמה כדי
לקרוא שיר הלל לביג׳י, שנכתב
על־ידי נתן אלתרמן ז״ל במלאות
75 שנים לבן־גוריון. צלמי
הטלוויזיה והיומנים כיוונו
את המצלמות והפרוז׳קטורים
לעבר רובינא. האורות סינוורו
אותה .״לכבות את האור!״ פקדה
הגברת הראשונה של התיאטרון
הישראלי. הצלמים כי־

א1ש>ם

שלום בביצוע יגאל בשן. השנה
שר יגאל את השיר שים
שלום. אני מקווה שבשנה הבאה
נשמע סוף־סוף את השיר
נעשה שלזם.״

מי אחראי
על הממשלה׳•
! על הנזק שהביאה מחלת
החולירע לתיירות, ניסה להסביר
השבוע שר־התיירות
משה קול, בכנס מדריכי תיירות
שנערך במלון הילטון ב-
תל־אביב. סיפר קול :״בזמן ה
חולירע באו לבקרני בביתי
בירושלים כמה ידידים מאחר
הקיבוצים. כשהזמנתי אותם ל
אכול, הם סירבו ואמרו שהביאו
איתם סנדביצ׳ים מהקי
בוץ. כל־כך כעסתי כשהם סירבו
לאכול בביתי, עד שכמעט
והזמנתי אותם לעזוב!״
י דבר נוסף אותו סיפר
קול באותו כנס :״חושבים שאני
ממונה על כל משרדי הממשלה.״
למה? ״בם וף הרצאה
בפני 150 כתבי ע־תונות נוער,
שאלו אותי שאלות: מדוע החופים
מלוכלכים? מדוע יש קבצנים
ברחוב? מדוע היתד, פצצה
בשכם? מדוע המכתבים לתיירים
מגיעים באיחור? לפי השאלות
שנשאלתי, חשבתי לרגע
שאני אחראי על הממשלה

ואם כבר מדברים על
שאלות, אז בכנס המדריכים

וחל וולש

השיגה את הצלחתה העיקרית הודות לבעלה פטריק קרטיס שהפך אותה
יפה ותשתקי״ .תוך שנים מעטות
לכוכבת בין־לאומית בסירטו, היי
השיג שיתוף הפעולה של הזוג קרטיס־ולטש הצלחה מסחררת: וילה של 30 חדרים בהוליווד, שתי
מכוניות ״רולס רויס״ והון של חמישה מיליון דולר. רק ילדים לא יצאו משיתוף פעולה זה.
לרחל וולש יש שני ילדים מנישואיה הקודמים לפירסומאי ג׳יימס וולש: בן עשר ובת שמונה.
עכשיו היא רוצה לאמץ ילד. בסרט החדש שלה ״האהובה״ ,המוסרט בקפריסין, משחקת וולש
בחברת קבוצה של ילדים. זה הביא לה את הרעיון שחשבה עליו בבר זמן רב, לאמץ ילד קפריסאי.
להיות מצוטט בטייס, על פני
חצי טור, בכתבה על סיום תקופת
הפסקת־האש עם המצרים,
ושנית, שמחר, בה שותפה גם
אישתו מיל,י: חגיגית ברית
המילה של בנם השני יונתן,

זה 57 ליקרי. לפני שנתיים
היא פגשה בפסטיבל־זמר בירדן
את מנהל המשלחת הלבנונית
הקומפוזיטור רחכני. השניים
התיידדו והשבוע הגיעה לעליזה
מעטפה מבויילת בבולים
צרפתיים ובתוכה שיר שכתב
רחבני ושהוקדש לעליזה. שם
השיר: האהבה היא דבר נפלא.
י על ימה מתרעם בימים
אלה אדגי זמור, בעל מסעדת
וזוביי? לא׳ לא על הכתבות
שעסקו בפרשות הנשק, הכסף
המזוייף והמעצרים ששמו היה
קשור בהן. אדגר מתרעם על
כתבה שהופיעה בהעולם הזה
לפני כחודשיים ושדנה במסעדות
היוקרה התל־אביביות .״מאז
שכתבתם כי ארוחה בוזוביו
עולה 170ל״י, ירד מספר המבקרים
במקום, למרות שאצלי לא
כל־כך יקר,״ אמר אדגר השבוע.

תילו גסטוויא]׳

משתתף בסרט בתפקיד סקיפיו אפריקנוס, המצביא הרומי שניצח
את חניבעל. בגלל התפקיד גילחו את ראשו. בתמונה
משמאל: מסדרים את הקרחת. באמצע: בהפסקה בהסרטה. משמאל :״לא איכפת לי לעשות את
צרכי ולהצטלם תוך בדי כך,״ כפי שהסביר מרצ׳לו לבמה כתבים שבאו לראותו בפעולה.
בו, אבל בגלל המעבר מאור
חזק מאוד לאור חלש, התקשתה
רובינא לקרוא את הכתוב.
רק אחרי נסיונות, התגברה רו־בינא
על בעיית האורות וסיימה
את קריאת השיר.
לפסטיבל הזמר החסידי
שנערך השבוע בהיכל התרבות,
הגיעה חנה רובינא אחרי שכבר
נודעו התוצאות הסופיות. בכניסה
בישרו לה כי בתה, אילנה
רוכינא, זכתה במקום
הראשון בפסטיבל .״יופי. באמת
יופי. אבל תדעו שהיא
נבחרה גם בלי הקול שלי. כי
אני הרי לא הצבעתי,״ אמרה
חנה ומחתה את דמעות ההתרגשות
מעיניה.
! ואילו למנחה הפסטיבל,
מני פאר, היתר, משאלה :״בשנה
שעברה זכה השיר יעשה

נשאל השר קול על־ידי מדריך
התיירים יהודה אחי־מריס
מדימונה :״מדוע לא עושה מש־רד־התיירות
דבר על מנת למנוע
מהתיירים את הצורך להיזקק
לנערות רחוב ומדוע אין
בתי־בושת חוקיים?״ השר לא
הבין את השאלה. אחד מיועציו
הסביר לקול צחוקם של הנוכחים.
אחרי ההסבר, השיב קול:
״אתה צריך לפנות עם השאלה
הזו לשר המשטרה. אני פניתי
פעם לשר־המשטרה הקודם
אליהו ששון, אז הוא ענה
לי, :גדולים ממני וותיקים ממני
שאלו שאלה זו ולא נענו, אז
מה אתה מצפה ממני?״,

11 השבוע חגג דויד (דודו)
הלוי, כתב טייס בארץ
והעורך לשעבר של בטאון צעירי
מפא״י רמזור, שמחה כפולה.
ראשית בגלל שהוא זכה

שנערכה השבוע. כסנדקים ליונתן
שימשו מרלין לוין, הכתב
הבכיר של טייס בארץ ומזכיר
מפלגת העבודה אריה
(לובה) אליאב, שאמר :״אני
אומנם ממהר לישיבה ואפילו
כבר איחרתי, אבל מה לא עושים
כדי לקיים מיצווה״
0אורחי קפה רוול התל־אביבי
החליטו השבוע: סגן
שר־התחבורה ח״כ נד יעקכי,
הוא אסטרטג טוב. למה? מפני
כשנכנס השבוע גד יעקבי לבית־הקפה,
יחד עם השר לשעבר
יוסף ספיר, הוא בחר להתיישב
בקומה השניה מול המדרגות.
וכך, תוך כדי שיחה עם
עמיתו, לא החמיצו מבטיו את
החתיכות שעלו במדרגות.
01 הפתעה נעימה נגרמה
השבוע לזמרת הישראלית עלי״

חנות לשימושו של הזמר מוטי
פליישי. כי בעיקבות
מודעה שפורסמה בעיתונים ו־שאמרה
כי מוטי פליישר יחתום
למעריציו ביום שישי בין
11ל־ 12 בצהרים, בסניף אלנ־בי
של המשביר לצרכן, הגיעו
למקום כ־ 2000 בני נוער. התוצאה:
לאחר 20 דקות של
החתמה, נהרסו רוב הרהיטים
במקום ומוטי נאלץ להסתלק
דרך דלת אחורית.

האדם הכי פופוראלי בכרם
התימנים היה התה ויהיה
מישה (קיש) רומנו. קיש השחרחר
( )24 עשה לו מינהג
להבקיע בכל שבת, שעה שהוא
משחק בקבוצתו שמשון תל-
אביב, שער יחיד לרשת היריב.
כתוצאה מכך עלה השבוע למקום
הראשון בדירוג מלך השערים
של הליגה הלאומית.
0גם לד,פועל חיפה נכנס
בימים אלה ג׳וק לראש. הקבוצה
מצטיינת עתה בעיקר במשחקי
חוץ, בהם השיגה עד
כה 5נקודות מתוך 6אפשריות.
אבל בעיקר בולטת לעין
העובדה כי בשני נצחונות החוץ
שלה זכתה הקבוצה פעמיים
בתוצאה 0 :2ואת שני השערים
שלה הבקיעו בשני המקרים
שמואל יעקוכוכסקי

ומרדכי פיקר.

״יותר בחיים שלי אני
לא אסכים לדבר כזה!״ הודיע
בפסקנות מנהל סניף אלנבי של
המשכיר לצרכן. למה הוא לא
יסכים? להציב פעם נוספת שולחן
במחלקת הרהיטים של ה־

יוסף בן־צבי

קונסול מלטה בישראל, נבח
בפתיחה החגיגית של ״היכל
היופי״ בתל־אביב. אחד האגפים
בהיכל, המשמש קורס
לדוגמניות, שיין לענת ויני
(לידו) ,המתכוננת לערוך בחודש
הבא, יחד עם תלמידותיה,
שבוע אופנה ישראלי
במלטה בחסותו של בן״צבי,
מהנדס בימי במיקצועו ובעל
מעבדיה לבדיקת מוצרי מזון,
שבא לפתיחה כדי לייעץ מה

כדאי להצי*

בפעם הראשונה בהיסטוריה של הדמוקורטיה הישראלית הצעירה
הצליחו שירותי הביטחוו להשתלט על
מוסד אקודמי — האוניברסיטה של חיפה
ואד ג׳אבר ()36׳ ישראלי ערבי תו־ אביב (לשפה וספרות ערבית) .״זה מוכיח
^ שב הגליל, סיים לפני שנה את החוג רק דבר אחד: שבאוניברסיטה של חיפה
מתחשבים יותר בדיעות מנגנון־החושך מלשפה
וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה.
ציוניו היו מן המעולים ביותר. עד כדי כך, אשר בכשרונותיו האקדמיים של האיש,״
שראש החוג שלו דאז, הד״ר מיכאל שודרץ, קבע בחריפות אחד המרצים המקורבים להמליץ
שיתקבל כעוזר־הוראה באוניברסיטה. פרשה .״פואד ג׳אבר נחשב לאחד התלמיהד״ר
שוורץ לא שיער אילו בעיות תעו דים המוצלחים של החוג לשפה ערבית. זאת
מוכיחים ציוניו, וכן דעתם של הבוחנים
רר המלצתו זו.
בדרך לא רשמית הובא לידיעתו שהמוסד שבחנו אותו לבחינת הב.א — .ביניהם
איננו רואה את המינוי בעין יפה. הסיבה; המומחה לתרבות האיסלם ד״ר יוחנן פרידמן
— שלא הסתירו את התפעלותם ממנו.״
לפואד יש בכפרו קרובים שאינם אוהדים

בעקבות הביקור הזה. אביו לעומת זאת
החל פוחד. השניים התעלמו מסירובו, וקבעו
עימו פגישה נוספת, לשבוע הבא.

ט\ 3ויפ\1־גז\זו ר ת3\2וור
***׳חתו של דאוד עם סדן התקיימה
ביום שני. ד״ר סדן פעל בתקיפות. כבר
למחרת נסע אל ד״ר עקיבא גילבוע, דיקאן

במיברק השני, לד״ר גילבוע, כתב :״משוכנע
שהבחור דיבר אמת. חובי• מוסרית לפוצץ
פרשות אלו בעיתונות. יישר נוח. ד״ר
סדן.״
התגובה על המיברקים לא איחרה. ד״ר
סדן קיבל, לביתו בירושלים, מכתב חתום
בידי הפרופסור בנימין אקצין׳ הפרו־רקטור
של האוניברסיטה. במכתב, שהובא מחיפה
על־ידי שליח, נאמר:
ד״ר סדן הנכבד, בקשר למברקיך אל
מר רפאלי, שיחתך הטלפונית עם ד״ר

האוניברסיטה של חיפה נחשבת לבעלת הרמה הנמוכה ביותר מבין המוסדות
האקדמיים בישראל. יחד עם זאת, זכתה בהישג מסוג שונה לגמרי :
היא המוסד האקדמי הראשון בארץ ששירותי־חביטחון השתלטו עליו.
כיאה לשירות חשאי, אין האישור או אי-האישור כפופים למיגבלות דמוקרטיות
של משפט והרשעה בדין. כפי שהודה ראש האוניברסיטה, הפרו-
רקטור פרופסור בנימין אקצין, מספיקה העלאת חשד של מלשין בלבד על־מנת
לפסול את המועמד.
השתלטותם של שירותי-הביטחון על המוסד האקדמי לא היתח אפשרית,
לולא שיתוף־הפעולה מצד הנהלת המוסד, שהסכימה להקריב את העיקרון
המקודש של החופש האקדמי למען שיקולים זרים. התוצאה: מרצים שנפסלו
מבחינה ביטחונית בחיפה — התקבלו באוניברסיטאות ירושלים ות״א.
החופש האקדמי, כמו אי-תלותו של בית־המשפט וחופש העיתונות, הם
מיסודותיה המובהקים ביותר של חברה דמוקראטית. במערב-אירופה וארצות-
הברית עלו סטודנטים על הבאריקאדות כאשר רק ניסו שוטרים להציב רגלם
בשטח הקאמפוסים. לאותם רבים וטובים, בעוכם האקדמי ומחוצה לו, שהפעילו
לחצים כבדים על-מנת למנוע פירסום כתבה זו, בטענות של פגיעה
בביטחון המדינה, ייאמר: פירסומח, ומניעת התפשטות המחלה למוסדות
אחרים, יתרמו לביטחון המדינה יותר מאשר העלמת הבעייה.

הפזו־וקטור

האוניברסיטה של חיפה, סמך ידו על השתלטות
שירותי־הביטחון על מוסדו האקדמי.
את השלטונות.
ד״ר שוורץ לא נסוג, נפגש אפילו עם
ראש מנגנון־החושך בצפון הארץ.
התוצאה היתר, שלילית, למרות שהאיש
לא יכול היה לתת נימוק הגיוני מדוע
לא רצוי שפואד יקבל את המינוי. עם תחילת
שנת הלימודים התבשר פואד כי לא
מונה בגלל חוסר תקציב.
לאחר זמן גילה ד״ר שוורץ את הנימוק
האמיתי: קרוביו של פואד אינם חסידי השלטונות.
בהתאם למנטליות המקובלת בכפרים
הערביים בישראל, מינויו של אדם
ממשפחה כזו׳ ישים ללעג ולקלס את השלטונות
.״מה יגידו בכפר, אם אחד כזה
יהיה בעל מישרה באוניברסיטה? פירוש
הדבר שאין לשילטון כח.״
זה היה הנימוק נגד מינויו של פואד.
בפני אותו מרצה הגיב המנהל האדמיניסטרטיבי
של אוניברסיטת חיפה, אליעזר
רפאלי, על הסיבה שבגללה לא התקבל
פואד כעוזר הוראה: היו אלה נימוקים
כבדים מאוד שמנעו את מינויו של פואד.

נזצבויין — גנפפר

ק כחיפה. שכן, פואד זכה לקבל
מישרת אסיסטנט באוניברסיטה של תל!:

לקראת
שנת הלימודים המתחילה בימים
אלו הוגשה שוב מועמדותו של פואד כעוזר
הוראה בחוג לשפה וספרות ערבית
בחיפה. התוצאה היתד, זהה. שוב הודיעו לו
שנדחה. כרגע, הוא ממשיך להיות אסיסטנט
באוניברסיטה של תל־אביב.

הבר שין ב א רביסור
ך* אוד בוטרוס 23 גם הוא מהגליל,
| סיים אף הוא את החוג לשפה וספרות
ערביים באוניברסיטה החיפאית לפני כשנה.
אחד המרצים שלו, הד״ר יוסף סדן —
בנו של ח״ב לשעבר, פרופסור דב סדן —
ביקש למנות אותו כעוזר הוראה שלו.
ד״ר סדן השלים את כל ההליכים המינהליים
הדרושים, וברור היה לכל שדאוד יקבל
את המינוי.
ביום שני, ד,־ 20.7השנה, פנה דאוד לד״ר
סדן, גילה לו כי יום קודם לכן׳ ביום
השבתון שלו — הוא ערבי נוצרי —
הגיעו לביתו, בכפרו הגלילי, שם הוא מתגורר
עם הוריו, שני אנשים שהציגו עצמם
כ״אנשי המנגנון.״ האחד היה המלשין של
הכפר׳ השני יהודי מחיפה.
השניים סיפרו לדאוד הנדהם ולאביו שידועה
להם התוכנית למנות את דאוד לתפקיד
עוזר הוראה בחיפה — ושלהם יש
יד במינוי זה. הם הציגו תנאי: שדאוד
ישתף פעולה עם המנגנון.
דאוד סירב, והשניים איימו שיסבלו את
מינויו. דאוד השיב להם שירעיש עולמות

המשנה למדעי הרוח, וסיפר לו את המיקרה.
גילבוע המליץ בפני סדן לומר לדאוד
לא לקבל את ההצעה. בין השניים סוכם
שינסו להעניק לדאוד את המינוי עוד לפני
הפגישה הבאה שלו עם שני שליחי המנגנון.
לצורך זה נכנסו שני הדוקטורים אל המנהל
האדמיניסטרטיבי של האוניברסיטה,
אליעזר רפאלי וסיפרו לו על המקרה. כאן
נכונה להם אכזבה.
סיפר מאוחר יותר ד״ר סדן על הפגישה
שלו ושל גילבוע עם רפאלי :״מר רפאלי
טען כי במוסדות אחרים יש אנשים המקנאים
בו על היחסים הטובים בין ערבים
ליהודים. תוך כדי שיחה עימנו הוא התקשר
טלפונית עם, משרד מסויים׳ ,ונענה כי לא
נשלחו, ובוודאי שלא יישלחו, שום אנשים
לביתו של דאוד. לאחר שיחד, זו, הביע מר
רפאלי את דעתו כי ״הבחור משקר״ .״במשך
השיחה ניסה מר רפאלי לשטוף את
מוחי,״ סיפר אח״כ סדן. סדן וגילבוע יצאו
מן השיחה עם רפאלי בהרגשה שרומו.

״עזיפסייגן ו רהטריר״׳.
ך 1אחר הפגישה עם רפאלי, קיים ה/ד״ר
סדן שיחה נוספת עם דאוד, שבעקבותיה
הוא שלח, ב־ ,22.8שני מיברקים:
הראשון היה רפאלי :״משוכנע שהבחור
דיבר אמת. מסור לידידיך שיפסיקו להטריד.
חובה מוסרית לפוצץ פרשות אלו בעיתונות
ד״ר סדן.״

חח1ו שר אשכור״;

טרטיבי בטכניון, אליעזר רפאלי. הנשוי לבתו
של אשכול ז״ל, מסכים לגישת הרקטור.

גילבוע, ומיברקו של ד״ר גילבוע אליך
— הנני לבקשך להיכנס ללישכתי לשיחה.
אשמח לראותך ביום א׳ 2 ,באוגוסט
לפנה״צ, או ביום ו׳ 7 ,באוגוסט. אבקשך
לטלפן אל מזכירתי לפי המספר 235182
כדי לקבוע מועד מדוייק לשיחתנו.
״בכבוד רב, בנימין אקצין׳ פרו־רקטור.״

*ץ דן הכין עצמו לפגישה, ערך תזכיר
^ הכולל את כל הפרשה, בו קבע, בין
היתר:
״אני רואה חובה לעצמי להתריע על תופעה
הרת־אסון המאיימת על כולנו, ואשר
אני מקווה שמקומה לא יכירנה בחברתנו
בכלל ובמוסד אקדמי בפרט. למזלנו, העניין
שידובר בו להלן עדיין לא הוכרע, ויש
מקום לקוות לטוב. אחרת׳ חוששים אנו
כולנו שהציבור ישפוט עניין זה, אם יתקיים,
כמעשה נבלה !
בסיכום התזכיר נאמר:
ן• מר בוטרוס ידוע לכולנו כדובר אמת.
אני משוכנע למעלה מכל ספק שאין כל
רבב שקר בדבריו.
#מר בוטרום — אשר כבר סוכם סו־

פית על העסקתו במחקר במכון ואן ליר,
וכן במשרה חלקית באוניברסיטה בירושלים
— לא היה עולה על דעתו לסבך עצמו
במקומות עבודתו אלו על־ידי סיפור מעשים
בלתי מדוייקים.
#הייתי בכפרו ודיברתי עם האנשים
שראו או ידעו על המיקרה המתואר.
) מעצם הסתירה שבדברים שנמסרו למר
רפאלי בטלפון ושאני, בנוכחות הד״ר
גילבוע׳ שמעתיו — חוזר אליהם — נובע
שהיטעו את מר רפאלי בדברים שאינם
אמת צרופה.
עתה, לאחר שנודע לי כי אין כל התנגדות
פורמלית מצד כל גורם, ולאחר ששמעתי
דיעה הניתנת להתפרש כאופטימית
מפי הדיקאן, הריני מבקש להכריע בעניין
בדחיפות, ולהסכים לאלתר לתוכנית המקורית
שחזתה את מינויו של מר בוטרום לקראת
יום שישי לפני כשמונה ימים.
הנני דורש במפגיע כי ייעשה צדק.
הנני מאחל לך הכרעה קלה, בדרך המוסר
ולטובת שמה של האוניברסיטה.
בתודה ובברכה, ד״ר י. סדן.
התזכיר הופץ על־ידי ד״ר סדן בין 12
אישיים, ביניהם פרופסור אריה זקס, ח״כ
עבד אל־עזיז זועבי, ודיקאן הסטודנטים א.ב.
יהושע.

״חיצחך־וזרפה״
פגישה הגדולה עם פרופסור אק-
1י צץ היתד, מיוחדת במינה.
במהלכה קיבל הד״ר סדן שטיפת־מוח ציונית
נוספת מפרופסור אקצין. הפרופסור שמע
את שני הצדדים, ואישר בסיכומה ,״קו האמת
נוטה לצד הבחור.״
פרט זה כלל לא הרתיעו מלדרוש דרישה
פנטסטית: שסדן יחתום על מיסמך בו
נאמר שהד״ר סדן מתחייב שדאוד הוא בסדר,
ושאם יתקבל לעבודה׳ יהיה זה על
אחריותו של סדן.
מאוחר יותר הוגדר המיסמך על־ידי סדן
כ״מיסמך חרפה״ .אלמלא רצה שדאוד יקבל
את ד,מישרה, קבע סדן, לא היה מסכים לעולם
לחתום עליו.
במהלך הפגישה אישר רפאלי, שנכח גם
הוא, שבעצם אין לשלטונות הביטחון שום
דבר נגד דאוד. רק מהי הם לא ממליצים.
כאשר טען ד״ר סדן נגד כך שהיהודים, שהיו
תמיד מיעוט, מתנהגים כך כלפי ׳הערבים,
השיב הפרוספור אקצין :״תורתם
של היהודים ברגליהם.״ כלומר — בכך שבאו
ארצה. סדן :״האם פירושו של דבר
שעל הערבים ללכת?״ אקצין :״לא. כלל לא
לכך התכוונתי.״
חילופי מהלומות נוספים:
אקצין :״אני לא רוצה שאם יזרקו פצצה
כאן, שאני אהיה האשם.״ סדן :״הפצצה
בירושלים נתנה פיתחון פה לכל מיני אנשים,
שכך חיפשו סיבה להתנהג כך כלפי
סטודנטים ערביים.״

הופעת אנשי החנגנון
י * תום הפגישה אישר רפאלי את ה־תזכיר
שהגיש ד״ר סדן לפרופסור אק
צין,
להוציא שורה אחת לא משמעותית.
בעקבות חתימתו של הד״ר סדן על ״מי־סמך
החרפה״ ,נתבשר בוטרום כי התקבל
כעוזר הוראה באוניברסיטת חיפה. ביום הראשון
הבא ציפה דאוד בעניין רב להופעתם
הצפוייה בביתו של שני אנשי המנגנון.
גם הד״ר סדן המתין יחד עימו
בביתו. השניים לא הופיעו.

הוזשבון תוגש
^ חמד גג ׳די סיים לפני שנה את לי־
\ ן מודי הסוציולוגיה באוניברסיטה של
חיפה, הוגדר כאחד התלמידים המצטיינים,
והד׳׳ר יו׳גין וינר המליץ על מינויו כעוזר־הוראה.
בעיקבות
ההמלצה הוזמן הד״ר וינר לשיחה
אצל פרופסור אקצין. נאמר לו שיש
התנגדות בטחונית למינויו של נג׳די.
בו בזמן, משמש נג׳די כעוזר־הוראה באוניברסיטה
בירושלים.
נג׳די עצמו טוען שסוכם איתו סופית
על העסקתו. כן סיפר, שלפני שבישר לו
הד״ר וינר על אי קבלתו ״מסיבות תקציב״,
חקר אותו על השקפותיו הפוליטיות. ד״ר
וינר מסביר שחקר אותו על־מנת שיוכל
להתגונן בפני המוסד על המלצתו הראשונית
למנות את נג׳די כעוזר הוראה.
את הרקע למקרהו של נג׳די ניתן להבין
בכך, שניסו לגייסו למוסד מסמים לפני כחמש
שנים והוא סירב. עתה, נראה, הוגש
לו החשבון.
מיכאל שילה, איש יחסי־הציבור של האוניברסיטה, ליד רגם ה־
1ך| ך|| 1\ 1_ 1ך | 1ך
תוגות־ גומד תשתצתז
מיבנים המתוכננים לקום בעוד שלוש שנים. בתום פגישתו של
11.1 1111 כתב העולם הזה עם המנהל האדמיניסטרטיבי של האוניברסיטה, יצא שילה מהשיחה, מיהר
ך* לים דרזי 32 סטודנט דרוזי באונילפרופסור
אקצין, אותו עמד הכתב לראיין לאחר מכן, הכין אותו לקראת הראיון.
ה ברסיטת חיפה, המתכונן כיום לבחינות
המ.א.׳ פנה לד״ר עקיבא גילבוע בבקשה
אליעזר רפאלי ( )44 הוא חתנו של לוי הכניס לוועד הסטודנטים ערבים. יש לנו
להתקבל כעוזר־הוראה באוניברסיטה. לא אשכול ז״ל — נשוי לדבורה, בתו של אש דווקא עניין שהסטודנטים הערבים יהיו בעבר
זמן רב ובקשתו אושרה.
כול מאשתו השניה. משמיציו טוענים ש וועד*.
אחדים מידידיו אומרים בגלוי שיותר עז הגיע לאן שהגיע בזכות מעמדו זה. רפאלי
״לגבי סטודנטים ערביים אנו עושים דברו
לדרזי להתקבל שלוש השנים בהן שירת עצמו מתייחם לכך בהומור. כששאלתי או רים שלא היינו עושים לגבי יהודים. יש
תו על כך, השיב :״אני מודה באשמה״.
בצה״ל, מאשר כשרונותיו. הללו טוענים ש־לנו
קורס־הכנה מיוחד לאלו שנכשלו בדרזי
תלמיד טוב, אך רחוק מלהיות מבריק.
הוא מוסמך אוניברסיטה בהיסטוריה ובחינות
הכניסה, על־מנת שינסו כוחם בשנה
סוציולוגיה, היה חבר קיבוץ מעגל מיכאל,
טענה נוספת: דרזי התקבל בזכות תרוהבאה.
אומר לך זאת: כאשר יושבים מולי
מתה, לאוניברסיטה, של החמולה שלו ב הירצה בקולומביה עד היתמנותו כמנהל ה שני סטודנטים בעלי רמה שווה, האחד יהוכפרו.
בין המאשרים טענה זו — גם מרמכון
האוניברסיטאי בחיפה, שימש כמורה די והשני ערקי — אני מקבל את הערבי.״
בסמינר למורים. בפני ידידיו מתפאר שהקים
צים ואנשי הסגל של האוניברסיטה.
לגבי פרשת סלים דרזי, הכחיש תחילה
דרזי עצמו טוען שלא ידוע לו כי הת את האוניברסיטה במו ידיו.
רפאלי שהתקבלו תרומות מהחמולה הדרוכאשר
שאלתיו עד הפגישה שנערכה בקבל
בזכות הקרן. הוא התייעץ אם אחד מזית
על מנת שיתקבל כעוזר־הוראה .״לא
משרדו בהשתתפות הד״ר סדן והד״ר גיל-
מוריו האם, במידה והשמועה נכונה, עליו
היה ולא נברא. להיפך, עזרנו לו,״ קבע.
בוע, טען בתחילה שאיננו זוכר פגישה כזו:
להתפטר. המורה, הידוע בקנאותו לנוהלים
לאחר מחשבה נוספת טען:
אקדמיים טהורים, השאיר את השיקול ב ״יושבים כאן אצלי המון אנשים, איך אני
״קיבלנו עזרה ממשרד החינוך, בעזרת
יכול לזכור את כולם?״
ידיו. אותו מורה השווה את המצב, בשיחה
קרן רוטשילד, כדי לעודד סטודנטים דרוכאשר
הזכרתי לו התרחשויות נוספות
עם כתב העולם הזה, כאילו הסתדרות נשות׳
זיים. הסכום לא היה גדול. גם סטוהקשורות
בפגישה, הצליח להיזכר.
דנט דרוזי נוסף קיבל כספים מאותה קרן.
מזרחי היתד, מבקשת למנות לעוזר־הוראה
סטודנטית דתית תמורת תרומה של ההסתדבזכות
זה יכולים השניים להמשיך לט.א.
רות לאוניברסיטה. נוהג זה, הסביר מקובל
בזכות זה שקיבלנו אותו כעוזר־הוראה
למדי בארצות דרום־אמריקה, אך גם שם לא
יכול סלים להמשיך ללימודי המ.א.״
שליוזי השייב רא בי \ 2ת
לגבי סגל בדרג נמוך, אלא רק לגבי דוקטורים
ופרופסורים.
ל שתף פצורה
כדי לקבל את תגובתם של העומדים בראש
האוניברסיטה של חיפה, הפרופסור ך* אשר העליתי את עניין התזכיר שצם
השירותיצ
בנימין אקצין, הבוס האקדמי, ואליעזר רפ ! הפיץ ד״ר סדן, טען רפאלי שלא זכור
אל׳ ,הבוס האדמיניסטרטיבי, נפגש עימם לו תזכיר כזה. הוא גם הכחיש בתוקף ש־טילפן
למנגנון מסויים, בעת הפגישה עם ץ טודנטים מבני המיעוטים, אשר
כתב העולם הזה לשיחה. מדווח הכתב:
סדן :״לצערי או לשמחתי אני לא עובד האיתם
שוחחתי ידעו כולם על קרן של
מנגנון,״ אמר. כן הכחיש בפני, כי טען, העדה הדרוזית. הם אישרו לי שזה בהחלט
בעקבות אותה שיחת טלפון, ששני השליחים מקובל, שכאשר עומדים למנות אותם ל-
לא ביקרו בביתו של פואד, ומשום כך פו-
מישרות באוניברסיטה, דורשים מהם לאד
משקר. לדברי רפאלי, עמדת עוזר־הוראה שתף פעולה עם השלטונות. מסיבות מואיננה
עמדת כוח :״זה מגוחך לומר דבר בנות, שמותיהם חייבים להישאר שמורים
כזד״״ קבע .״עוזר־הוראה הוא בסך־הכל במערכת.
אדם המציג את נושא השיעור, דואג לביבלקראת
תום הראיון עם רפאלי, אמרתי
ליוגרפיה ובודק את הבחינות.״
לו שאני נכנס לראיין את הפרופסור אקפרופסור
אקצין, בשיחתו עמי שעה מ צין. באותו רגע קם מיכאל שילה, איש
אוחר יותר, קבע בדיוק ההיפך — שעוזר־ יחסי־הציבור של האוניברסיטה שנכח בפגיהוראה
היא משרה בעלת כוח.
שה, ויצא מהחדר. מאוחר יותר התברר
לדברי רפאלי, כל עניין התערבות שירו-
שהוא ניגש לפרופסור אקצין, גילה לו
תי־הביטחון הוא להד״ם :״המינויים באוני על מטרת הראיון. מאוחר יותר הסביר
ברסיטה יכולים להיות בהתאם לשני קרי -לי שילה שפגש את אקצין לגמרי במקרה
טוריונים בלבד,״ הצהיר .״הראשון — הת במסדרון, ופשוט רצה להכין אותו לקראת
אמתו של האיש מבחינה אקדמית, שלא אני הפגישה.
האחראי לה, והשני — התאמה מבחינת
תקן ותקציב, שאני הממונה עליו.״

אצייר בתצגצ צתייר
צרן דרתית צורית

סטודנטים עוניים

בפתח הפקולטה לשפה וספרות ערבית במכון האוניברסיטאי
של חיפה. כיום, מגבילים שירותי־ה־ביטחון
רק את זכותם לקבל משרת־הוראה באוניברסיטה, בתום לימודיהם — אם הם
חשודים מבחינה ביטחונית כלשהי, או אם הם מסרבים לשתף פעולה עם שלטונות אלו.

טודנטים יודעים לספר כי רפאלי
^ התבטא בהזדמנויות כי הוא גאה על
העובדה שאין ועד לסטודנטים הערביים באוניברסיטה.
רפאלי מכחיש זאת בתוקף.
טוען הוא :״להיפך — אני מצטער על זה.
אני רוצה לספר לך מעשה שעשיתי, שהוא
אולי לא כל־כך חיובי: דיברתי עם סטודנטים
משתי הרשימות, וביקשתי מהם ל

ל סיו ם, הראיון עם הבוס הגדול של
| האוניברסיטה, מדווח כתב העולם הזה;
הפרופסור בנימין אקצין, הפרו־רקטור
של המכון, ייהפך לרקטור כאשר מוסדו
(המשך בעמוד )30
* הרשימה המשותפת לסטוזנטים יהודים
וערבים נכשלה בבחירות. גס נסיון להקים
ועד סטודנטים ערביים בחיפה, נכשל.

חנו1

מונה לתפקיד מנכ״ל עיריית ירושלים,
רוני פיינשטיין 33 שהוסמך
לאחרונה כעורך־דין ושכיהן במשך שש
השנים האחרונות כדובר עיריית ירושלים.
תפקיד מנכ״ל העיריית הוא תפקיד חדש
וחלק מסמכויות מזכיר העיר יועברו אליו.
נבחר על־ידי חברי רפ״י במרכז
מפלגת העבודה, למזכיר מישנה של מפלגת
העבודה, במקום ח״כ גד יעקבי שמונה
לסגן שר־התחבורה — ח״כ ׳מרדכי
בן־פורת 47 יליד עיראק, עלה לארץ
ב־ 1945 ונשלח ב־ 1949 חזרה לעיראק כדי
לארגן את העלייה הבלתי־ליגאלית של

בן־פורת
יהודי עיראק במבצע שנקרא עזרא ונחמיה.
ב־ 1951 חזר לארץ וב־ 1955 נבחר לראש
מועצת אור־יהודה מטעם מפא״י. ב־1965
הצטרף לרפ״י.
מצפהלתינוק השחקנית ה־הוליבודית
שהפכה לכוכבת אחרי סירטה
הראשון היח שלום, קולומבוס, אלי מק
ג רו 30 הנשואה למנהל חברת הסרטים
פרמונט, כוב אוונס 40 שאלו הם
נשואיו בשלישית אך יהא זה ילדו הראשון.

יסהלהתאבד שחקן הקולנוע
הבריטי דוד ורנר, הנמצא עתה ברומא
לצורך השתתפות בסרט, לאחר שלקה
בהתמוטטות עצבים, השליך עצמו
מחלון בית־המלון בו התגורר. ורנר אושפז
בבית־חולים כשהוא סובל משברים
רבים.
התגרשו בוינה, אחרי 12 שנות

נישואין, צמד הזמרים הישראלי אסתר

100ץ8₪ (14

שגם התייר מתפעל מכונה...

ווצרת דוב ק *

איכות בינלאומית־י־

תערוב ת אמריקאית * סופר קינג ס״ז -פיל טר

העופרים
ו א בי עופרים. את טקס הגירושין ערך
רבה הראשי של וינה, הרב ד״ר עקיבא
אייזנברג.
ג 0ט ר בבית־חולים בלום אנג׳לם,
מהתקף־לב, בגיל ,47 מלכה האחרון של
יוגוסלביה פטר השני, שהוכרז כמלך
בהיותו בן ,11 לאחר רציחת אביו ושקיבל
סמכויות מלוכה מלאות בתחילת מלחמת
העולם השנייה. עם פלישת הגרמנים לארצו,
נמלט פטר והתגורר זמן קצר בירושלים.
אחר עבר לאנגליה וכונן שם
ממשלה בגולה. השתלטות המרשאל טיטו
על יגוסלביה סגרה בפניו את הדרך חזרה
לכסא המלכות.
נפטר בבוסטון, ממחלת הסרטן,
בגיל ,75 הארכיבישוף הקאתולי שנשא
את תפילת ההשבעה של הנשיא ג׳ון קנדי
ב־ 1963 ואת תפילת ההשכבה של קנדי,
כאשר נרצח — ריצ׳ארד קאשינג,
ושפרש מכהונתו הדתית לפני שבועיים.
יליד אירלנד, בנו של נפח, הגיע בילדותו
לארצות־הברית, עבד כפועל נמל ולמד ב־סימינד
קאתולי. ב־ 1958 מונה על־ידי האפיפיור
יוחנן ה־ 23 לקארדינל.

העולם הזה ! 73 2

ך יי

גבול

תפעלותימהגברת גולדה מאיר אינה יודעת קץ.
בכל פעם, כשנדמה שהתפעלות זו הניעה לקצה
היכולת, עושה הגברת מאיר משהו המעלה אותה
ההתפעלות) לפיסגה גבוהה עוד יותר.

להרתיע את טור־השריון שחדר לירדן מסוריה, במגמה
להשליט בה את עראפאת וחבריו.

הודות להתערבות ישראלית זו -טען העיתון
האמריקאי -ניצל המלך חוסיין.

כמו, למשל, השבוע.

אם זה נכון, הרי פירוש הדבד שהגברת מאיר אומרת
למר עראפאת .״ננהל משא־ומתן איתך אם תגיע לשילטון
בעמאן, אחרי שנפעל במלוא כוחנו כדי למנוע זאת ממך,׳

זה מכבר אמרה הגברת מאיר ש״אין עם פלסטיני,
ומעולם לא היה קיים עם כזה.״
על כך חזרה הגברת מאיר כמה וכמה פעמים. לאחרונה
ראיתי פסוק זה מתנוסס על שער חוברת מטעם אירגון
השיחרור הפלסטיני (פתח) ,המופצת בארצוח־הברית> .ה־אירגון
סבר, כנראה, שזוהי תעמולה טובה לעניינו).

הצהרה מוזרה ביותר.

י* ש שיטה בטירוף, כפי שאמר שקספיר.
י הצהרת הגברת מאיר מצטרפת לשורה ארוכה של הצהרות
דומות מטעם חברי הממשלה.
כך אמר משה דיין, לא מכבר׳ שיש מקום רק לשתי
מדינות בארץ־ישראל: אחת שבירתה בירושלים ואחת שבירתה
בעמאן.

והנה, השבוע, הצהירה הגברת מאיר בלונדון
שהיא מופנה בהחלט לנהל משא־ומתן עם
מר יאמר עראפאת.
היא התנתה רק תנאי אחד: שמר עראפאת ייטול לידיו,
לפני כן, את הממשלה באחת מארצות־ערב.

מסתבר מניסוח זה שלא איכפת לדיין שהמדינה
השניה תיקרא פלסטין, בתנאי שעיר
הבירה שלה תהיה עמאן.

אני עומד ומשתאה.
מיהו אותו מר יאסר עראפאת?

משתאה ומתפעל.

(דומני שאין בהיסטוריה תקדים לכך שמדינה אחת
מכתיבה למדינה אחרת היכן עליה לקבוע את בירתה.
אבל משה דיין היה תמיד אדם אורגינלי ביותר).
כך מתגבשת תמונה ברורה של המדיניות הישראלית:

ראש אירגון השיחרור הפלסטיני. מפקד פתח. פלסטיני
מבטן ומלידה. איש הרואה עצמו כמנהיג העם הפלסטיני,
והמוכר בתור שכזה על־ידי הליגה הערבית ומדינות־ערב.

כלומר: מנהיג העם הפלסטיני, שאינו קיים,
ושמעולם לא היה קיים.

ממשלתנו מוכנה להכיר בפלסטינים, וביא•
סר עראפאת בראשם, כתנאי שהמדינה הפלסטינית
תכלול את עבר-הירדן, ובירתה
תהיה בעמאן.

לנהל משא־ומתן עם מנהיג של עם שאינו קיים, הרי
זה כמו לנהל מלחמה נגד מצביא של צבא שלא היה ולא
נברא.
ומכיוון שאין לחשוד בגברת גולדה מאיר שהיא עוסקת
בעולם של רוחות, כמו הגברת מרגוט קלאוזנר, יש להניח
כי בפסוק הנ״ל היא הכירה בקיומו של העם הפלסטיני.

מדיניות מעניינת, ומן הראוי לנתח אותה.

ך* כאורה היה ההגיון אומר: לא איכפת לנו היכן
/תהיה המדינה הפלסטינית, והיכן תהיה בירתה, כל
זמן שהן תהיינה מחוץ לגבולות מדינת־ישראל.

סוף־סוף אנחנו נמצאים כמאבק עם אומה
קיימת, תחת להילחם בעם־רפאים, באומה
של צללים.

לא איכפת לנו גם אם מחוץ לגבולות ישראל
תהיה קיימת בארץ מדינה אחת, שתיקרא
פלסטין או ירדן, או שתי מדינות, אחת
פלסטין ואחת ירדן.

זהו צעד גדול קדימה. כל הכבוד.

ודם, כאמור, יש תנאי.

^ בשום פנים ואופן(אמרה הגברת מאיר) לא
ננהל משא־ומתן עם עראפאת כל עוד אינו
שולט בארץ ערבית כלשהי.
אנחנו מוכנים לנהל עימו משא־ומתן רק אחרי שיהווה
את הממשלה בארץ ערבית כלשהי.

וזה מוזר. מאד.
הפלסטינים רוצים במדינה שאינה קיימת. הם רוצים
להקים מדינה פלסטינית בכל רחבי ארץ־ישראל, אחרי
חיסול מדינת־ישראל. המתונים שבקירבם מוכנים להקים
מדינה פלסטינית מחוץ לגבולות ישראל.
כל עוד דוגל יאסר עראפאת במטרה הראשונה, אין הוא
יכול לנהל משא־ומתן עם ישראל. הוא לא ירצה לנהל
משא־ומתן עם מדינה שאין הוא מכיר בקיומה. ממילא
לא חשוב, במיקרה זה, עם הגברת מאיר מוכנה או אינה
מוכנה להידבר עימו.

נכונות זו חשובה רק במיקרה שיאסר ערא-
פאת ישנה את עמדתו המוצהרת, ויסכים
להידבר עם ישראל על הקמת מדינה פלסטינית
בצד ישראל.
במיקרה זה, אומרת הגברת מאיר, איננו
מוכנים לשאת ולתת עימו. מכיוון שאינו
מהווה ממשלה.
מעניין.
לפי עיקרון זה, לא יכול היד, הנשיא דה־גול לנהל משא־ומתן
עם מנהיגי הפל״ן על שיחדור אלג׳יריה. שהרי
הפל״ן לא היווה ממשלה, וכלל לא יכול היה להוות ממשלה
כל עוד לא הוקמה מדינה אלג׳ירית בעיקבות משא־ומתן.
ולפי אותו עיקרון אין האמריקאים יכולים עתה לנהל
בפאריס משא־ומתן עם נציגי הוויאט־קונג, כי אלה בוודאי
אינם מהווים ממשלה, כל עוד לא הביא המשא־ומתן לכך
שארצות־הברית תכיר בהם כבממשלת ויאט־נאם הדרומית.

פאראדוכם מושלם.

פי לו הגברתמ אי ר,
משלה, מבינה שעראפאת
^בפלסטין, כל עוד לא קמה
7ממשא-ומתן עם הפלססינים.

המצטיינת בהיגיון מייוחד
אינו יכול להוות ממשלה
מדינה פלסטינית כתוצאה

אם כן, למה הכוונה?
הכוונה היא, שיאסר עראפאת יואיל בטובו ליטול לידיו
את השילטון בעמאן, ולהפוך לנשיא המדינה הידועה עתה
כממלכת ירדן, לפני שיעז לבקש את ממשלת ישראל לנהל
עימו משא־ומתן.

וגם זה תמוה במיקצת.
כי לא מכבר פירסם הניו־יורק מיימס כתבה סנסציונית,
שאושרה על־ידי משרד־החוץ האמריקאי. נאמר בה כי
בעת מלחמת־ר,אזרחים האחרונה בירדן היה קיים שיתוף־
פעולה הדוק בין וושינגטון וירושלים כדי למנוע את
הפיכת יאסר עראפאת לנשיא ירדן.
ישראל, כך נאמר בכתבה, ריכזה כוחות מול ירדן, כדי

מדוע, אם כן׳ מתעקשת הממשלה על ההיפך?
מוכרח להיות בכך איזה שהוא הגיון.

מחכה

מהו?

1דעתי, יש לכך כמה סיבות.
? סיבר, אי: נדמה לממשלה שאם תהיה קיימת במיזרח
רק מדינה אחת, שעיקר שיטחה מעבר לירדן׳ יהיו מנהיגיה
מוכנים יותר לוותר על שטחים ממערב לירדן.
לעומת זאת, מדינה פלסטינית שתקום בגדה המערבית
וברצועת עזה תהיה קטנה, ובוודאי לא תהיה מוכנה לוותר
על שטחים. ממשלה שתשכון בעמאן תוכל, אולי, לוותר
על עזה, ו/או על ביקעת־הירדן, ו/או על חברון, וכר.

לדעתי אין בכך כל ממש.
כל ממשלה ערבית — ירדנית או פלסטינית, ממערב
לירדן או ממיזרחה — תצטרך להתעקש על שיבת ישראל
לגבול ה־ 4ביוני, עם שינויים קלים בלבד.

מי שאינו מוכן לכך, מוטב לו לשכוח את
עניין השלום, ולתכנן את המלחמה הבאה עם
הצבא הסובייטי.

סיבה ב׳ :נדמה לממשלה שאם בירת המדינה השכנה
תהיה בעמאן, היא תוכל להשלים עם סיפוח ירושלים לישראל,
ולוותר על כל שינוי של הסטאטוס קוו שם.

גם בכך אין שום ממש.
אין להעלות על הדעת שמנהיג ערבי כלשהו, יהיה אשר
יהיה, יוותר על מעמד ערבי בירושלים ויסכים לסיפוחד
המוחלט לישראל.
מי שאינו מוכן לתת לערבים מעמד נאות בירושלים,
ישכח־נא את השלום. ירושלים של זהב תגרום למרחץ
של דם.

מבחינה זו אין שום הבדל בין חוסיין וערא־פאת,
כין ממשלה ירדנית בעמאן וממשלה
פלסטינית שתרצה לכהן בירושלים, בצד ממשלת
ישראל, בעיר המאוחדת.

* *ט, כמובן, עוד סיבה שלישית — והיא אולי ה7אופיינית
ביותר לממשלת גולדה מאיר.
מי שאומר: אנחנו מוכנים לנהל משא־ומתן עם כל גוף
פלסטיני מוסמך הרוצה בכך, לשם הקמת מדינה פלסטינית
בכל מקום שהוא מחוץ לישראל — קובע מדיניות שאפשר
להפעילה היום .

הוא אומר: אנו מוכנים. אם גם אתם מוכנים,
אפשר להתחיל בהידברות מייד.
מי שאומר: אנחנו מוכנים לנהל משא־ומתן עם הפלסטינים
רק אחרי שישתלטו בעמאן — קובע מדיניות ש א יא
פשר להפעילה היום.

הוא אומר: אני מחכה לדבר שאינו תלוי בי.
ובינתיים — אנו פטורים מכל מעשה.

מדיניות אידיאלית לצוות גולדה-אלון-אבן־
דיין.
׳11:1111

^6ו ־יי

״סיטיזך׳ -מתחשק לך יותר מאחד ...לוחי•
מ שניים...יותר מעשרים ...יותר דגמי שעוגים לך
ולו בעיצוב ז&לא, באחריות, בדיוק, עם מחלקת
שירותים. לצעירים כישראל כבכל רחבי העולם,
איבות -במחיר סביר. שיא משיאים -״ סי טיז ך.

׳ ט עיני סיו

העולם הזה 1732

הנשיא בפיג׳מה
הרי סיפור קטן צל יוקרה.
האדריכל אבא אלחנני, הבונה את ארמון
הנשיא בירושלים, רואיין לפני שבועיים בטלוויזיה,
והראה לצופים דגם של מישבן
הנשיא. המראיין שאל את האדריכל
למה בחדרו הפרטי של הנשיא לא נקבע
חלון לעבר הגן — בעייה, כפי שהסתבר,
המטרידה את הנשיא ובני משפחתו.
מר אלחנני השיב שהוא התעמק ב־בעייה
הזו רבות, ובכל זאת הגיע למסקנה
שיש לאטום את הקיר הפונה לגן.
הארמון אינו מנותק ואינו סגיר הרמטית
בפני הסביבה, ואנשים מעבר לרחוב יוכלו
לראות את המתרחש בחדרו של הנשיא.
״זה לא לכבודו של הנשיא, שיראו אותו
מתהלך בפיג׳מה,״ אמר הארכיטקט.
שמעתם דברי־איוולת אשר כאלה?
(א) העם היושב בציון יודע שהנשיא
שלנו לא שוכב לישון בפראק ובצילינדר.
)30 הפירמה יכולה להיות מלכותית
ורקומה מנורות בחוטים של זהב וכסף,
ואז לא תיפגע יוקרתו של הנשיא כאשר
יראו אותו בפירמה.

(ג) אם הנשיאמייצג את הטעם ורמת־התרבות
של עמו, אין כל סיבה למה
שלא יתקינו תריסול מפלאסטיק או מאלומיניום
בחלון שלו. במיקרה הכי גרוע
אפשר גם לסדר לו וילון, שיסתיר אותו
מעיני סקרנים.
(ד) מה האסון הנורא, אם הנשיא יישב
בפירמה על הגזוזטרה לפנות ערב, יפצח
גרעינים, יביט בשקיעה ויקשיב לצפורים
המצייצות? הרי הנשיא הוא בשר מבשרנו,
ולמה שלא ניתן לאיש החביב הזה
ליהנות מהחיים?
(ה) אין דבר שאינו נאה ואינו לכבודו
של הנשיא, ושום ארכיטקט אינו רשאי
למנוע מהנשיא את התענוגות הקטנים
והיפים של החיים.
( 0אגב, מעניין אותי מאד איך פתר
מר א׳חנני את בעיית חדר־הנוחיות של
הנשיא האם זה לכבודו של הנשיא להזדקק
לנקביו כמו כל בן תמותה? מה יהיה
אם יוודע ברבים שגם הנשיא ...לא. אין
להעלות דבר כזה על הדעת!

בו־אהרו מראיין את?!וטלר
כן־אהרן: מר קוטלר, טוענים נגדך כי אתה מסוכסך עם כל הארץ.
יריביך הרבים טוענים כי אתה חסר־סכלנות, אינך סובל ביקורת,
תוקפן, בודד כקומה השניה, שחצן, יהיר( ,אגב, למה אתה כותב
את שמך הפרטי כ,,א רברבן, חסר ידידים, מסוכסך עם חבריך
העתונאים כ,,הארץ״ (חוץ מגרשום שוקן) ועם שכניך. מה אתה אומר
על ניתוח־אופי זה שלך בידי יריביך? מי נמנה עם אוהדיך, תומכיך
וידידיך, אם יש בכלל כאלה?
יאיר קוטלר: בן־אהרן, לשם זה היית צריך לבוא הנה? אני יורק
על זה. זו זוהמה אחת גדולה, ובל מי שחוזר על זה -חי בזוהמה
הזאת.
דו־שיח זה, אשר בו מסתיים הראיון
שהודפס ב״דבר הפועל״׳ נתקבל׳ אם להשתמש
בלשון המעטה, ברגשות מעורבים
בקרב ציבור הקוראים, היודע להעריך את
השינויים הרבים שבן־אהרן הכניס בעיתון
הפועלים.

אם כי אני נמנה על תומכיו, עלי להודות
שהפעם הגדיש מר בן־אהרן את הסאה.
בשאלתו האחרונה יש מיוה בלתי-
מבוטלת של גסות־רוח, שריח בלתי־נעים
של חשבון אישי נודף ממנה, וצדק מר
יאיר קוטלר כאשר ענה לו כפי שענה לו.

הצעה?!ונסטרוקטיבית לחסכון
לאור הביקורת הקטלנית שהושמעה לאחרונה
בעיתונות ובציבור על ביזבוז עשרות
מיליונים לירות על־ידי הממשלה, עומד
שר־האוצר לנקוט בקרוב בצעד חסר-
תקדים למען הגברת החיסכון.
במודעות גדולות שיתפרסמו בעיתונות

עלילות

איסר

ובכרזות שיודבקו על לוחות־המודעות תפנה
הממשלה לאזרחי המדינה בקריאה הבאה
:״עזור לנו לחסוך מיליונים למען ביטחון
ישראל — בהדליקך סיגריד,׳ הקטן
את אש המצית למינימום
אם זה לא יעזור, אני לא יורע מה כן.

הקטו

ספרו של ד״ר בר־זוהר ״עלילות שירות
הביטחון״ ,המתאר את גדולתו של א-סר
הקטן, והמתפרסם מזה שבועות מספר ב-
״ידיעות אחרונות״ ,זכה לתגובות רבות בציבור
ובעיתונות.
בין השאר נאמר בעיתונות שראש המוסד
המרכזי לביון, אשר במשך שנים רבות
היה ממונה על שמירת סודות המדינה,
עקף את החוק כאשר התיר לד״ר בר־זוהר
לפרסם את זכרונותיו. העיתונות הנלחמת
בצנזורה, והטוענת מזה שנים שהממשלה
מונעת מהציבור אינפורמציה ב-
טענות־סרק ביטחוניות, הפכה לפתע את
עורה ונתקפה דאגה נוכח גילוי עובדות
שנחשבו עד כה לסודות ביטחוניים ממדרגה
ראשונה.
יואל מרקוס׳ למשל, לאחר תיאור דמותו
הקריקאטורית של איסר כפי שהיא
מצטיירת מתוך ספרו של בר־זוהר, רומז
ב״הארץ״ שהספר הוא בעצם אוטוביוגרפיה
ופורסם תחת שמו של ד״ר בר־זוהר
רק כדי לעקוף את האיסור שה
ממשלה
הטילה על פירסום זכרונותיו של
מר איסר הראל.
״העולם הזה״ ,אשר לא אחת הצליח לעקוף
את חוקי הצנזורה על־ידי פירטום
סודות במסווה של רפורטאז׳ה־בדיונית, רמזים
שקופים או ציטוט מקורות־חוץ, הקדיש
למר הראל את השער הראשי. שלו,
האשים אותו בגילוי סודות המדינה ועקיפת
חוקיה, והעניק לזכרונותיו את התואר
המעורר חלחלה ״שערוריה״.
״העובדה החמורה ביותר,״ כותב השבועון
בין השאר ,״היא, כמובן, עצם התרת
הספר לפירסום. עצם העובדה שאדם,
ששלט על סודות המדינה, יכול עתה לנהוג
בהם כברכושו הפרטי, למסרם לפי-
רסום, היא דבר שלא ייתכן במדינה
דמוקראטית.״
איזה אבסורד מגוחך! פתאום העיתונים
תומכים בחוקים שנועדו למנוע מהציבור
אינפורמציה׳ העלולה להביך את השילטו־נות.
האם זה רק משום ש״סודות המדינה״
האלה לא פורסמו לראשונה על ידם?

החוק, לפיו אין פקיד ממשלתי רשאי
לפרסם ידיעות שהגיעו אליו בתוקף תפקידו
עד חלוף 20 שנה ממועד התרחשות המאורעות,
הוא חוק בלתי־דמוקראטי, לדעתי,
והעיתונות חייבת הייתה להילחם
למען זכותו של איסר לפרסם את זכרונו-
תיו, כשביקש לעשות זאת לפני 4שנים.
תפקידה של העיתונות הוא לפרסם אינפורמציה
מהימנה לקוראיה, ולהילחם נגד
כל נסיון להעלים ידיעות מהציבור. הדאגה
לגילוי סודות מדיניים אינה תפקידה
של העיתונות. לשם כך קיימת צנזורה
ביטחונית.
אנו חייבים להיות אסירי־תודה למר אי-
סר הראל, שהצליח לעקוף את החוק ה־בלתי־דמוקרטי,
ולד״ר מיכאל בר־זוהר, ש
בזכות
ספרו ניתן לנו בפעם הרא
להכיר את האיש שעמד בראש שו
הביטחון, ולהוודע על פרשיות נעלמוו
תולדות המדינה. ספרו של בר־זוהר,
מכל דבר אחר, מלמד אותנו מה קור!
מדינה דמוקרטית, כאשר סמכויות י
נות מרוכזות בידי האיש הלא־נכון.
הדיון בספרו של בר־זוהר צריך ל
לגופו של עניין, ולא לעסוק בזכותו
איסר לפרסם את זכרונותיו.
האם הספר מהימן? האם מתפרסמוו
ידיעות מסולפות ומעוותות? האם הש
איסר הראל לרעה בסמכויותיו? מה
דמותו של איש שרותי־הביטחון ע
אלה השאלות המעניינות אותי כאזרח
עליהן חייבת העיתונות לענות.

ההפגנה בככר מלכי ישראל
מאחר שהעיתונות לא מצאה לנכון לדווח
לציבור על ההפגנה נגד הביזבוז שהתקיימה
ביוזמתי ביום החמישי שעבר בכיכר
מלכי ישראל בתל־אביב, אני רואה
חובה לעצמי למסור לקוראים את העובדות
הבאות:
בהפגנה ההמונית השתתפו 29 אנשים,
מהם אשה אחת שישבה לנוח על ידינו ולנדנד
את התינוק שבעגלה ללא כל קשר
עם ביזבוז עשרות המיליונים על־ידי הממשלה.

ההפגנה,
שנפתחה בשעה חמש בו
היתר, שקטה, והתנהלה בסדר מופתי.
מפגינים לא נשאו סיסמאות, ואיש
נאם.
קצין משטרה, הממונה על שמירת 1
בהפגנות, שאל למה לא הודענו למע
על ההפגנה .״היינו סוגרים בשבילכם
התנועה,״ הוא אמר בחיוך נלבב וחזו
מכונית שהמתינה לו.
זהו זה, רבותי. כך נראתה דעת־ו
הנסערת נוכח הביזבוזים בממשלה.

ניידת לישכת השר
אחד הנימוקים שהממשלה מעלה להצדקת
רכישת מכוניות־הפאר עבור השרים
הוא שהשרים מבלים חלק ניכר בכבישים,
ומנצלים את הנסיעה לשיחות ועיון בתיקים
התובעים טיפול דחוף.
מסתבר שזה לא עניין של רדיפה אחר
סמלים של יוקרה, ולוא שר־האוצר יכול
היה לנהל את שיחותיו ב״הילמן מינקס״
( 23.000ל״י) הוא ודאי היה מוותר על ה־
״דודג׳ פולרה״ שלו ( 58.000ל״י) ,ומעביר
את ההפרש למישרד־ר,ביטחון. וכך היו
ודאי עושים גם שאר השרים. אבל מה לעשות,
כאשר מתברר שעבודה־ משרדית
תקינה יכולה להתנהל אך ורקל במכונית
שמחירה 58 אלף לירות? אחרי׳ הכל- ,שעת
עבודה אחת של שר־האוצר עולה למדינה
יותר מששווה׳ המכונית שלו, ולמען •ביטחונה
ושיגשוגה של המדינה, רצוי לספק
לשר תנאים, בהם יוכל לנצלביעילות כל
רגע פנוי העומד לרשותו.
זר, סביר וזה הגיוני. אם זו באמת הסיבה
לרכישת מכוניות־פאר, אני חושב שהממשלה
לא עושה מספיק להטבת תנאי
עבודתם של השרים. למה לא לצרף לכל
מכונית קרון נגרר, אשר ישמש בעצם במשרדו
הנייד של השר? בקרון — שאולי
ניתן לכנותו ״ניידת לשכת השר״ —
יעמוד שולחן־כתיבה מצוייד במכשיר-
טלפון, ולידו יוכל השר לעבוד בשקט ולהשקיע
את המדינה בחובות נוספים. בקרון
תעמוד ספה נוחה׳ שעליה יוכל השר
לנוח ולהקליט את הצעותיו להגברת
הייעול והחיסכון במדינה, ובבורסה שתעמוד
שם יוכל לשבת האיש שביקש
פגישה עם השר.

תארו לעצמכם: נשיא התאחדות בעל
תעשייה מבקש פגישה עם שר האוצר
מזכירת השר אומרת לו :״חכה ב־בסיבוב
כפר־סבא, והשר יאסוף אותך
דרכו לירושלים. עליך לסיים את הע
עד סיבוב בית־דגון, כיוון שליד הא
מחכה לו ליובה אליאב.״
אם כבר נוחיות, אז נוחיות עד ה
ומי יודע? יכול להיות שההצעה
אשר במבט ראשון נראית יקרה מאד 0
כזה צריך לעלות לפחות 20.000ל״י)
סוך למדינה מיליונים רבים.
(א) הקרון לא מוכרח להיגרר על
״דוג׳ פולרה״ .לצורך זה מספיק א
ג׳יפ.
(ב) השרים יהיו רגועים יותר! ,
נסיעה של שעתיים.
(ג) בקרון כזה יהיה מקום גם למזב
אשר. תוכל לשבת, נאמר ליד שו
הכתיבה בשעה שהשר יכתיב לה מכו

מהספה.
(ד) אולי אפשר ׳בכלל לוותר על ל׳
השר בירושלים, ולהסתפק בניידת ש.
רתה. כמו אלוהים (שיא הסטאטוס) יי
השר תמיד בכל מקום.
(ה) אם העסק הזה יצליח, אפשר 1
בכלל לבטל את משרדי הממשלה וא
פקידה,שומה ינוע בדרכים בקרון נ
במקום שהאזרח יצטרך לעמוד בתור
משרדי מס־ההכנסה, הוא פשוט יזמין
טלפון את ניידת פקיד־השומה לביתו,
ימסור לו במקום את הצ׳ק.
האפשרויות, כפי שאתם רואים, בי
מוגבלות. יש לי עוד הצעות ממין זו
רק תשאלו.

סוף סוף סידורי בטחון בתעופה !
שר־התחבורה מר שמעון פרם, הודיע בשבוע
שעבר על סידורי־הביטחון המיוחדים
שננקטו לקראת שובה של ראש־ר,ממשלה
ארצה.
מאחר ובצאתה מהארץ של הגברת גולדה
מאיר כמעט והתנגשו מיספר מטוסים
במטוס שבו נמצאה ראש־הממשלה, החליט
שר־התחבורה לפנות הפעם את השמיים,
ולאסור את כל הטיסות חצי שעה
לפני וחצי שעה אחרי שמטוסה של ראש־הממשלה
ינחת בלוד.
רעיון גאוני, וכל־כך פשוט, בעצם!

ובכל זאת בעייה קטנה ובלתי־נעי
נחיתתה של ראש־הממשלה הובטחה. י
סכנה לא היתד, צפוייה למטוס שלה.
אבל מה איתנו? מה עם שאר הנוס
והתיירים הפשוטים׳ החוזרים ארצה? 1
עלינו להבין מהוראתו של מר פרם
צפוייה סכנה לחייהם? האם שר־התחב
טרם מצא דרך להבטיח את חייהם של כל
נוסעים באוויר?
אני, לפחות, הגעתי למסקנה פשו!
בלי ראש־הממשלה אני לא יוצא ולא ד
ארצה. מה שבטוח — בטוח!

עם קרש ביו

הפיצוצים בתחנה המרכזית פתחו פתח לרב ם מן האלמנטים
הפרועים, המנהלים ז־ן־ך קבע חיי־בטלה בתחנה,
להראות את גבורתם. מלבד האגרופים והבעיטות, השתמשו המכים גם בקרשים, אבנים ובו׳.

לכסנדר שלייר ניגש לתחנת ה-
\[ן מוניות כדי לתפוס מונית לביתו ב־נס־ציונה.
אלא שהתור היה ענק, הוא ניפנה
במשיכת כתף לעבר רציף האוטובוסים.
הוא חלף על פני משאית חונה, כשמיש
יום
השישי האחרון, העבירה זרם חשמלי
בחיילת חיב״ה אסתר מגיר. לפתע היא
קישרה בין הדברים.
היה זה רבע שעה קודם לכן שהיא הבחינה
בשני ערבים ליד תחנת המוצא של

כו, לחזות במתרחש. אז אירעה ההתפוצצות
השנייה. שהרגה אחד ופצעה עשרות.

המתפרעים -עזרו למחבלים
^ ז החל החלק המכוער של האסון.

^ ״גיבורי פחי־האשפה,״ כפי שכינה אותם
שר־המשטרה שלמה הילל, יצאו לפעולה
.״לשחוט אותו,״ הסתערו על כל ערבי
עובר אורח. צעיר ערבי צנום התחנן
על נפשו :״לא — לא — מלא, לא עשיתי
כלום — זה לא אני —״ זעק. כל מילה
הכניסה לו אגרוף. חיש קל היו פניו לעיסה
אדומה. יהודי שניסה לגונן עליו קיבל
טיפול דומה :״קומוניסט מסריח. בוגד.״
שאגו חברי קומנדו־הביוב.

פוגרו ם
כתחנה המרכזית
הו ניסה לשים לו רגל. הוא מעד קלות.
שניות לאחר מכן נעצר בתדהמה. רגלו
זבה דם .״לא שמעתי פיצוץ׳ לא הבחנתי
בכלום — ,רק פתאום הייתי פצוע,״ מספר
הוא.
הוא הוכנס לאותה מונית עם שני פצועים
נוספים, בן־ציון סבח ויעקב חמרה.
חמרה נפטר כעבור זמן קצר.

שגי ערבים ;!ם חבילה
ך* התפוצצות הראשונה שזיעזעה
( | את התחנה המרכזית ב־ ,1.30 בצהרי

ן חפיסת החשוד

ד-״ רד

רזווווו

ר• יוז דסד -1יו־ד

ר־ רד ח י

קו 4של דן. הם משכו את תשומת־ליבה,
כי לאחד מהם היא בדקה את תעודת־הזהות
באותו בוקר — וזכרה אותו. היא שמה
לב כי מאז הבוקר הוא החליף את חולצתו.
עתה, עקבה אחריו ואחרי חברו במבטה.
השניים התקדמו לעבר תחנת המוניות
לדרום. אחד מהם נשא בידו חבילה
עטופה. כעבור זמן קצר נעלמו מעיניה.
רבע שעה לאחר מכן אירעה ההתפוצצות.
ההתפוצצות
הראשונה לא היתה קטלנית.
היא רק גרמה לעמך ישראל לנהור׳ כדר
לינץ
באמצע הרחוב

המתפרעים היהודים היו ודאי תמהים
מאוד, בלהט הפטריוטי שלהם, לשמוע שהם
דווקא עזרו בהתנהגותם למחבלים :״ההתפרעות
גרמה, מלבד לנזק החמור לטווח
ארוך, גם לנזק מיידי הרבה יותר,״
הכריז קצין משטרה בכיר .״במקום לרכז
את מאמצינו במעצר חשודים, היינו חייבים
להפנות כוחות גדולים להגנה על הערבים
בתחנה המרכזית מפני המתפרעים,
ולהשלטת סדר בקהל.
״מטמיני חומר־הנפץ לא יכלו לצפות לעזרה
טובה יותר.״

וזקוולוייח הריא להוהעתו הדרמטית של שר המישטרה שלמה הילל

אגרוף בפרצוף :״ ן
לייס המבוהלים ניסו למצוא מקוס־מיסתור1 ,
אבל לא כולם הצליחו. צעיר זה הוכה קשה1 .

במדינה
;העם
ענק אחד פחות מותו, השבוע, של נשיא צרפת לשעבר,
הגנראל שארל דה־גול, הקטין עוד יותר
את מספר החברים, המצומצם בלאו הכי,
במועדון האקסלוסיבי ביותר בעולם: מועדון
הענקים.
ישראלים רבים יתקשו לעכל אמת זו,
נוכח יחסו של דה־גול לישראל בשנות
שלטונו האחרונות. אך העובדה הפשוטה
היא, שהוא פעל למען האינטרסים של צרפת,
כפי שהוא ראה אותם. אם עשה זאת בנוקשות
יתר, ואף בגסות, יש לייחס זאת
לגילו ולשנות שלטונו הממושכות. שלטון
ממושך לא רק משחית, כנראה, אלא גם
מטמטם קצת.
רמאות היסטורית. כל זה אינו
צריך י לפגוע בראייתו של הגנראל גבה־הקומה
בפרספקטיבה הנכונה — כפי שאכן
ייכנס להיסטוריה: בשתי התקופות הגדולות
של חייו, הוא הוכיח שהוא ענק אמיתי.
בראשונה, תרם תרומה מכריעה לנצהון
העולם החופשי, כאשר הרים את נס המרד
נגד ממשלת צרפת החוקית, יצא להילחם
בנאצים ממיפקדתו בגולה, בלונדון.
בשנייה, הציל את ארצו מפילוג והקזת־דם
ממושכת, כאשר שם קץ למלחמה ב־אלג׳יריה
— לאחר שהגיע לשלטון דווקא
בעזרת הכוחות שצידדו בהמשך המלחמה,
הפך עליהם את הקערה, באחד ממעשי הרמאות
הגדולים בהיסטוריה, ויתד על שלטון
צרפת באלג׳יריה, והשיג את השלום המיוחל.
לאותם
ממנהיגי ישראל המסוגלים להכיר
בכך, הלקח ברור:
כדי לעמוד במלחמה, צריך להיות רק
גיבור. אך להילחם למען השלום, מסוגלים
כנראה רק ענקים.

יחסי חוץ! למחרת הבחירות
טוב ליהודים או רע ליהודים?
כמו תמיד, נשאלה השאלה גם השבוע,
למחרת הבחירות בארצות־הברית.
האם התוצאות טובות לישראל׳ או לאי
למה זה חשוב 1התשובה הראשונה
היא: העובדה שהבחירות נסתיימו חשובה
יותר מן התוצאות.
כי כאשר רועמים תותחי הבחירות באמריקה,
מוקפא כל לחץ על ישראל.
בישראל רגילים להחשיב רק את הבחירות
לנשיאות ארצות־הברית, המתקיימות
אחת לארבע שנים. אולם הבחירות
הרגילות, הנערכות אחת לשנתיים׳ חשובות
לא פחות.
כי בבחירות אלה עומדות לבחירה אלפי
מישרות חשובות: כל חברי בית־הנבח־רים,
שליש מחברי הסנאט, רוב מושלי־המדינות׳
אלפי בעלי מישרות במדינות.
כל מושל של מדינה מחזיק בידו השפעה
עצומה על תקציבים, חלוקת מישרות
ושלל דומה. לכן קובעות הבחירות את
גורלם של מאות אלפי אמריקאים, המקווים
להשתתף בצורה זו או אחרת בחלוקת השלל.
לנשיא
חשוב הדבר, כי בבחירות אלה
נקבע אם יכללו שני בתי הקונגרס די אנשים
התומכים בתוכניותיו. כי בלי אישור
בתי הקונגרס, אין הנשיא יכול לפעול בשטחים
חשובים ביותר.
הגודל של גודל. בניגוד לדיעה המקובלת
בחו״ל, אין תמיכה זו מתחלקת
על סי מפלגות. לחלוקה המפלגתית יש
ערך מועט ביותר בשני בתי הקונגרס, כי
כמעט לעולם אין בסינאט ובבית־הניבחרים
הצבעה על פי קווים מפלגתיים. בשתי המפלגות
יש תומכים בקו הנשיא׳ ובשתי
המפלגות יש מתנגדים לו.
דוגמה בולטת: במדינת ניו־יורק התחרו
שלושה מועמדים על מישרת הסנאטור.
הנשיא שלח את סגנו, ספירו אגניו, ללחום
נגד המועמד של מפלגתו, הסנאטור
הרפובליקאי צ׳ארלס גודל, ולהשמידו ללא-
רחם (״גבר שהפך אשר,״) מפני שזה דוגל
בשלום בוויאט־נאם.
מבחינה אמריקאית, נסתיימו הבחירות בתיקו.
הנשיא הצליח לסלק מן הסנאט
שניים־שלושה ממתנגדיו החריפים ביותר.
אולם מיסטר תומכיו בסנאט כמעט ולא

מנהיג ח רו תמסר דגר מגיס
• כ לי חענק הדרו ש ה לי שר אל!
*ץ חילה עכרו הדברים בלחש במים־
1 1דרונות הממשלה. לאחר מכן פורסמו
בשפת־רמזים מעל עמודי הארץ. לבסוף ביטא
אותם אורי אבנרי בפה מלא מעל דוכן
הכנסת( ,ראה דו״ח לבוחר, עמוד .)33
עוד באותו יום הגיב עליהם פינחס ספיר,
בנאום־התשובה שלו. אבל הוא סירב להתייחם
לגופן של ההאשמות, בטענה ש
אינן נוגעות לנושא שעמד באותו רגע על
סדר־היום של הכנסת (הביזבוז במנגנון הממשלה).

ברור
כי כדאיות המיפעל כולו תהיה
תלויה בכמות הנפט שניתן יהיה להוביל
לצינור וממנו.
כנגד טענות המפקפקים בכדאיות הצי־נרר,
הביא צבי דינשטיין, סגן שר־האוצר
והאפוטרופוס של הצינור, את הנתונים המבוססים
על ניצולו המלא.

שום חוזה לא נחתם על כך. לא היה
צורך. בעסקים בדרג זה, די בתקיעת״כף,
בנוסח ״מזל וברכה״.

חכרת צינור הנפט ידעה כי
מרידוד יספק את המיכלית, ובג*
תה על כך את כל תוכניות צינור
הנפט. מרידוד ידע כי המיכלית
תופעל למען הצינור, ועל סמך
ידיעה זו קיבל כחו״ל את המימון
הדרוש לכניית המיכלית.
עד שקרה מה שקרה.
באחת ממסיבות הקוקטייל פנה צבי ד ינ־שטיין
בהתרגשות אל מנהל חברת הצינור,
בן דרור, ואמר :״שמעתי שמרידור לא יספק
את המיכלית!״
חיש מהר נתברר כי שמועה זו נכונה
בהחלט. מה קרה?

מהי האמת על מה שמכונה
עתה ״שערוריית מרידוד״?

הבוס של האלופים

על כן, כמוכן, יש שתי גירסות.

יכור הפרשה הוא יעקב מרידור,
^ איל־הכספים של תנועת־החירות.
מרידוד היה מפקד אצ״ל אחרי מות דויד
דזיאל. הוא ירד לדרגת סגן המפקד, כאשר
הופיע מנחם בגץ בארץ ונטל את הפיקוד
לידיו. עם הקמת תנועת־תרות נמנה
עם החוג המצומצם של נאמני־בגץ
(״קבוצת הקולונלים״ ,בפי יריביה) וכיהן
עד לבחירות האחרונות כח״כ שבלט בהעדרו.
בינתיים
הפך מרידוד לאחד מעשירי ת־

גרסהא: מאז הזמנת המיכלית לראשונה,
עלה מחיר המיכליות בעולם ו־הרקיע
שחקים. בגלל סגירת תעלת־סואץ
וסיבות אחרות, יש ביקוש עצום למיכליות־עגק
אלה, שבגלל גודלן הן בעלות תפוקה
כדאית ביותר.

בו שת

מדינה, בעל עסקי ענק בינלאומיים החובקים
את העולם. בין השאר הפך בעל־אוניות
(החברה להובלת פרי) ,בעל חברת דייג
(יונה) ,ועוד ועוד.
הצלחתו המסחררת הזאת מבוססת, בין
השאר, על קשריו האישיים — הן כעסקן
של חרות והן כאיש־עסקים פרט• — עם גודלי
המדינה. מרידור מטפח קשרים אלה בהתמדה
ובכשרון בלתי־רגיל.

כף העמיק כאחד מעמקיו את
משה דיין, כתקופת־השפל שלו
כין רמטכ״ל לשר. כאשר הוכטל
עזר וייצמן, עם הוצאת גח״ל מן
הממשלה, עכר מייד לעכוד אצל
מרידוד.
מובן שמרידור היד, האינטרס העיקרי בהישארות
גח״ל בממשלה. לשם כך מרד
אפילו בבגין, וכמעט הפילו. היה זה הוא
שעמד בראש אנשי־חרות שהתנגדו לפרישה
מהקואליציה, כשעוזרים לידו חתנו,
ח״כ יוסף קרמרמן, גם הוא עשיר מופלג,
ועזר וייצמן( .קרמרמן עמד בראש החוג
שהעביר בשעתו, במיבצע־בזק, את וייצמן
מצד,״ל ישר לכהונת שר).

איש זה -איל-ההון, עתיר
הקשרים, המנהיג הפוליטי -עמד
כמרכז הפרשה.

ן״עיסקי הימאות -לימאים!״|
* ושא הפרשה הוא מיכלית־ענק.
^ כאשר החליטה הממשלה לבנות את
צינור״הנפט הגדול מאילת לאשקלון, היה
גדל. כמה מן המועמדים, שבהם הוא תמך
בצורה הבולטת ביותר, נכשלו. נכשל גם
הנסיון להכניס אם האומה האמריקאית להיסטריה
ימנית, תוך הסתה נגד הסטודנטים,
הכושים וה״ליברלים הראדיקליים״.
מאידך, לא היה גם נצחון של מחנה-
השלום הקיצוני. איך השפיעו הבחירות על

לכן התחרט מרידוד מכל העניין•
הוא מכר את המיכלית ל
הכרה גרמנית, כרווח של כמה
מיליונים.
במשרדי האוצר גרם הדבר להתרגשות.
כי במכה אחת גרף מרידור לא רק סכום
הגון לכיסו׳ אלא גם השאיר את הצינור
הישארלי ללא המיכלית הדרושה להפעלתו
הכדאית. ונוסף על כל אלה, מכר מנהיג
חרות את המיכלית דווקא לגרמנים — כאילו
הכנים חזיר להיכל חרות!

לפי גידפה זאת, היתה זאת
מעילה כאמון. אמנם, אין חוזה

מד״דיד
הדכר חייכ מיכליות־ענק.

הרעיון המקורי היה להפעיל את הממשלה
עצמה בהזמנת המיכליות ובהפע־לתן.
אולם פינחס ספיר, המאמין ביוזמה
הפרטית, אמר את אימרתו :״עיסקי הימאות
— לימאים!״
לפיכך דאגה הממשלה להזמנת שלוש
מיכליות־ענק: אחת באמצעות צ־׳־ס, אחת
אצל חברת אל־ים של משפחת ריקאנאטי
(בנק דיסקונט) ,ואחת אצל חברתו של יעקב
מרידוד.

המיכלית של צי״ם סופקה. ה
מיכלית של ״אל-ים״ עלתה על
שרטון, פשוטו כמשמעו. המיכלית
של מרידוד היא נושא הסיפור.

תקיעת כף -והתוצאות
ממשלה לא מימנה את עצם בניית
| 1המיבלית הזאת. לא היד. צורך בכך.

היתה הידכרות. כהידכרות זו
הכטיח מרידוד לספק את המיכ־לית,
והממשלה הכטיחה כי המי*
כלית תופעל למען צינור-הנפט.

ענייני ישראל?
יש לכך שלושה שלבים.
שדבא ׳ :הלחץ העצום על ישראל,
להסכים ליוזמת רוג׳רס, בא עם ראשית
מערכת הבחירות.
ניכסון ויועציו החליטו כי הצלחת יוזמת־שלום
במרחר תאפשר לו להופתי

חתום, אף,ההידברות דינה כחוזה.
גירסה צי׳ :לא דובים ולא יער.
הממשלה סירבה להתחייב בכתב להעסיק.
את המיכלית. בגלל העדר התחייבות כתובי׳
כזאת, לא יכול היד. מרידור לגייס את
הכספים הדרושים. החברה הגרמנית שסיפקה
את הכסף לקחה לעצמה את המיכלית.
בכל אשמה הממשלה.

או הדר או כסף
ך• רוב אדיבותו, הציע מרימר לממ־
.1שלה שתפעיל מיכליות קטנות במקום
הגדולות.

ההפסד הנקי לממשלה, כמיקרה
זה: שכעהמיליון דולר.
כרגע עומד הסיכם וך בעיצומו. הממשלה
תובעת ממרידור שייפצה אותה על הנזקים
שגרם .׳מרידוד מסרב לשלם פרוטה, מטיל
את כל האשמה על הממשלה. ואילו צינור־הנפט
הגדול, שבו הושקע הון־עתק, אינו
מנוצל במלואו.
המפסיד, כמו תמיד: משלם־המיסים הישראלי.

ואולי
גם ההדר המוסרי של
תנועת החרות.

רות כאיש־שלום, להשתיק את מבקריו
הטוענים שאינו רוצה בשלום בוויאט־נאם.
כשנראה היה שהדבר מצליח, בא משה
דיין והרם את הבניין. גילוייו על הטילים
בתעלה, ההחלטה שכפה על ממשלת ישראל
לפרוש משיחות יארינג, הלחץ על
(המשך בעמוד )17

הסיפור שעלי לספר להלן הוא
מיוחד־במינו, וגם הסיגות המכד
ריחות אותי לפרסמו -בעל כורחי
-הן מיוחדות-במינן.

עדינים מסויימים שניהלו כמיזרח
התיכון. אס-איי-אם (הביון הבריטי)
בא בדברים עם דיין ב*
,1941 שעה שהיה כלוא בבית•
סוהר בריטי, והשיג את שיחרורו
לפני תום תקופת מאסרו*.
״ .3הסוכנות המרכזית לביון
(סי־איי־אי) סבורה כי אפשר למצוא
צורה נאותה של מגעים משותפים
עם דיין, תוך שיתוף הפי
איי־אי, בהתאם לנהוג במיקרים
קודמים. הסי-איי-אי יתן הוראה
לשליחו כתל־אביב, מר ו. לוקלינג,
בעניין זה, והלה יבוא איתך במגע.
עליך לקיים מגע הדוק עימו,
בתור מתווך.

משה דייו, ערב מעצרו ערירי הבריטים

כשנה שעברה הגיע לידי מים
מך מדהים.
הדרן* שכה הגיע המיסמך לידי,
לא איפשרה לי לעמוד על מהימנותו.
הנחתי מראש שיש כאן
אפשרות סכירה שהמיסמר מזוייף
על־ידי שרות-מודיעין זר, כגון הביון
הסובייטי.
בגלל רגישותו הקיצונית של הנושא,
החלטתי אז לגנוז את ה־מיסמך,
עד אשר תינתן לי האפשרות
לעמוד על טיכו ומהימנותו.
ואבן, לא עשיתי בו בל שימוש,
לא כעיתון ולא בכנסת.
המיסמן* נושא בהבלטה את הכותרת
״סודי״.
מתחתה מופיעה הכותרת של

מדמה שד הו־יגוד האמריקא*
או זיוף שד הריגול הסוב״ט?

אתמס 1ה

דג -ס

נייר-המיכתכים הרשמי של ״ה־מיפקדה
— מיניסטריון הצבא -
משרד עוזר הרמטב״ל למודיעין
וושינגטון״.לאחר מבן: הסמל הרשמי של
צבא־היבשה של ארצות-הברית,
וסימן־תיוק.
התאריך 27 :במאי.1959 ,
״הנדון: מייג׳ר־ג׳נרל (רב-א-
לוף) משה דיין״.
״אל: הניספח הצבאי (של חיל
היבשה) ,שגרירות ארצות-הב-
רית, תל-אביב, ישראל.
להלן הנוסח המלא:
״ .1אני מתייחם למכתבך ם/
,59/7מתאריך 26 במארס ,1959
וסימן־תיוק (אותו סימן במו למעלה)
מתאריך 14 באפריל ,1959
כנושא הנ״ל.
״ .2כקשר עם שאלותיכם לגבי
מייג׳ר־ג׳נרל משה דיין, התייעצנו
עם הסוכנות המרכזית (סי־איי־אי)
.הם הודיעו לנו שדיין היה
ידוע היטב לעמיתיהם הבריטיים,
מכיוון שהיה מעורב במיבצעים

״ .4הודע למשרד עוזר הרמט
ב״ל למודיעין פרטים מלאים על
תוכניתך לגבי דיין.

״ .5יש להשמיד מכתב זה בהתאם
להוראות-הביטחון המתאימות
ותחת הפיקוח המתאים
(באן בא מיספר סידורי של ההוראות).
״(חתום)
בשם עוזר הרמטב״ל
למודיעין -צ׳ארדלס י. דנהולם,
קולונל, מטכ״ל, ראש מחלקת האיסוף״.
מתחת
למכתב שוב חתום :
״סודי״.

אילו היינו בטוחים שמיסמך זה
הוא אמיתי, ולא מעשה-פרובוק-
ציה עויין, היינו למדים מתוכו בי
הביון האמריקאי רצה לעשות
נסיון לקיים מגע עם דייך שהיה
אז אזרח פרטי, אחרי שיחרורו
מצה״ל ב* ,1957 ולפני בניסתו לממשלה
בשר-חקלאות כ.1959-
אפילו אם זה נבון, אין במיסמך
במוכן שום רמז על תשובתו של
דיין, אם אמנם היתה פנייה אליו,

סטודנט ד״ו(1959,בחבדת פרנסואזארנול)

* הכוונה להשתתפות דיין, בשליחות
ההגנה, במיבצע הבריטי לשיחרור סוריה
מידי צבא־וישי, בו איבד את עינו.

המיסמר שגרס לפרשה
ז£ח5£0

**6ז** *אוי ׳ 06י8״ו***ד 1י0* 646

# 195$א 2 1

811111

י ז ^ מ ו

? *^0א 8ה 1ממ* # 1 660מ 1י* # 0ו!11 יו מ ס! * 00 *8 * 1׳

ו?5*1$8ן 5 8 8 * 1 • 101ן ;

ייז•

; 118י*

^! 5913 12מ 18168 /מ 0485 * 8 4 5

זדיי 18

!נ 01מ א ־ ש.ז4

ן ׳ 0 0 300 * 1

1 * 1#100מ 4 4 5 0 3 , 0 8 1 1 • 60160

׳5£00£1

ואין ספק בליכי שבמיקרה כזה
היתה תשובתו שלילית בהחלט.
אם המיסמן אמיתי, יש ללמוד
ממנו רק על שיטות־הפעולה של
שרותי־הביון הזרים כישראל.
לא היה עניין להביא חומר זה
לידיעת הרשויות הישראליות, באשר
הנוגעים כדבר לא היו ככר
כישראל.

לפני כמה חודשים סנה אלינו

כתם בכיר של עיתון בריטי, והודיע
לי ששמע על קיומו של
מיסמף מעין זה כידינו.
(מאחר ששמרנו את הדבר בסוד
כמוס, איגי יודע איד הגיעו
הדברים לאוזניו).
הכתב הציע שנמסור את ה־מיסמף
לעיתונו, וכי עיתונו יח קור
ברגר מהימנותו.
הדבר ניראה לנו מכמה בחינות.
היה ברור לנו כי עיתון בריטי

היינו עושים בלי אישור הצנזורה.
הכתב, מצירו, התקשר עם עיתונו,
ובעבור זמן־מה מסר לנו כי
העיתון אינו מקבל את ההצעה.
מוכן שהיינו מתנים את פירסום
המכתב בקבלת תגובה מהשד
דיין.
ככד ירד העניין מסדר־היום.
קיווינו בי נובל, בהזדמנות נאותה,
להראות א^ המיסמך לשר
דיין ולשאול לתגובתו.
לפני כמה חודשים פנינו, בשם
סיעת ״העולם הזה -כוח חדש״
בכנסת, לשורה של שרים בכירים,
כדי לקיים עימם הידברות ממצה
על בעיות מלחמה ושרוב, שלא
לפירסום. בין השאר פנינו גם ל*
שר-הביטחון. קיווינו בי שיחה
בזאת עימו תובל לשמש הזדמנות
נאותה גם לבירור עניין זה.
למרבה הצער, היה השר דיין
השר היחיד שסירב לקבל את
משלחת סיעתנו, וממילא לא ניתן
לברר את העניין.

גדול ומכובד לא יפרסב מיסמד
פזה ללא חקירה יסודית. היה ברור
לנו גם כי לעיתון כזה ישנן
אפשרויות לבדיקת הדברים ב־מיניסטריון
הצבא בוושינגטון, וכי
הוא יוכל לקבל תגובה נאותה
מפי דיין עצמו.
לפיכך הצענו לכתב הצעה עיתונאית
סבירה, אולם לא הראינו
לו את המיסמף עצמו, וגם לא
פירטנו את תופנו -דבר שלא

בזה היה העניין מסתיים לפי
שעה, לולא אירעה התפתחות
מפתיעה.
היועץ המשפטי לממשלה, מר
מאיר שמגר, פנה אל ח״פ שלום
כהן והזמין אותו לשיחה רשמית.
כשיחה זו הודיע לו שנודע לשר•
הביטחון כי יש בידינו מיסמד
הנוגע לו, ובי יש חשד שניסינו
להעבירו לחו״ל כדרך בלתי-חו-
קית.
הודעה זו נראתה לנו תמוהה,
מאחר שהיועץ המשפטי בלל לא
ידע מה יש במיסמך, ונם העיתון
הבריטי לא ידע את פרטיו.
(הנחנו פי העיתון הבר-טי הוא
שהודיע על העניין לשר-הביט-
חון ).היועץ המשפטי אף גילה״
את רצונו לעיין במיסמך.
המיסמך הנ״ל הוא סורי מבחינת
ממשלת ארצות־הבריו* ,אך
אין בו דבר שיבול להיות סודי,
או פוגע בענייני ביטחון, כישראל.
החשדות לגבי הכוונה לבצע
עכירות כלשהן הן מגוחכות.
בפגישה שניה, שקיים עורך•
הדין אמנון זכרוני, יועץ סיעתנו,
עם היועץ המשפטי לממשלה, הוא
העמיד את מר שמגר על עובדות
אלה, והודיע לו שבנסיבות אלה
אין לנו ברירה אלא לפרסם את
המיסמך, תוך ציון הנסיבות המלאות,
כדי להפריד אחת ולתמיד
את השמועות הסובבות אותו.
עורך־דין זכרוני הציע אף לקבל
את תגובתו של שר-הביטחון.
הפנייה הועברה לשר-הכיטחון,
אשר הודיע לאחר מכן לזכרוני,
באמצעות היועץ המשפטי לממשלה,
כי לא יגיב, ויקרא את ה*
מיסמף מעל דפי ״העולם הזה״.
ברוח זו, ובתוקף תפקידי הצי*
בורי פחכר-בנסת, הריני מוסר
בזה את העניין לפירפום כחוד
יתו.

ש כי ת ת המורים התיכונ״ם איגה רקמאבקדהעדאת
ה שכ ד־זו הי מערכהלהצלת החינוך מ מ פו לתכללית

נימין מאיר 51 כסוף שיער, בעל עיני קטיפה וטון דיבור שליו וענייני, אי 1ו
נראה כשובת מיקצועי. אי־אפשר להשוותו לשובתים הכרוניים מנמל אשדוד או למהפכנים
מחברת החשמל. יחד עם זאת משמש המורה למתימטיקה מבית־הספר הריאלי בחיפה
כאחת הדמויות המרכזיות בשביתת המורים התיכוניים, העומדת להיכנס לשבוע השני לקיומה.
מאיר,
יליד גרמניה, שעלה בתור ילד לארץ ורכש את השכלתו האקדמאית באוניברסיטה
העברית בירושלים, הוא יו״ר מועצת אירגון המורים העל־יסודיים ודובר המורים השובתים.
בבית־הספר הריאלי בחיפה הוא מרכז את לימודי המתימטיקה, אחראי על לימודי המדעים
ואחראי לשבט הצופים של בית־הספר.

העולם הזה: מהי הרגשתך בתום השבוע הראשון של השביתה?
מאיר :.היום אני יותר אופטימי באשר לסיכויי הצלחתה של השביתה מאשר לפני
שהכרזנו עליה. זאת בגלל ההד העצום שמצאנו אצל כלל המורים העל־יסודיים, אפילו אלה
שאינם חברי האירגון.
העולם הזה :,אולם הצלחתם לקומם נגדכם את מרבית העיתונות ואת דעת־הקהל
בארץ.
מאיר: אין שביתה שאינה מקוממת את דעת־הקהל נגדה. שביתה שאינה גורמת לכך,
אינה מועילה. פירושו שאינה כואבת. אנחנו מסתפקים בזה שכולם מאוחדים בדעה שאנחנו
צודקים, אם כי מתנגדים לשביתה. אבל בעניין זה צריך לפנו^ לממשלה. כדי שהשביתה
תהיה עד כמה שאפשר יותר קצרה, יש לעשותה עד מה שיותר כואבת. במידה שנקר,ה
אותה, היא עלולה להימשך יותר זמן.
העולם הזה: מה היא הרגשתך האישית, כמורה שובת, ולא כאחד ממארגני השביתה?
מאיר: אני חושב הרבה מאוד על תלמידי. צר לי שאין קשר עימם ושאיני יכול•
לעבוד כמורה. אולם יש נקודה אחת, בה הייתי רוצה לתת למישהו על הראש. גם שר־החינוך
וגם מנכ״ל משרד החינוך, הודיעו ברדיו, והתלמידים האזינו להם, שהמורים התיכו־ניים
הם אנשים בלתי אחראיים. זוהי פגיעה ישירה בי, להודיע לתלמידי שאני טיפוס בלתי
אחראי.
יש לי רגש אמביוזאלנטי בקשר לכך. מצד אחד אין לי ספק שכאשר אחזור לבית־הספר,
אחזיר את אמונם של תלמידי, ואיני מתבייש לומ י שגם את אהבתם אחזיר• אלא שבכ י
אעשה מעשה לא טוב לגבי שר־החינוך. יתברר אז לתלמידי ששר־החינוך לא אמר את
האמת בכך, שהאשים אותי כאדם בלתי אחראי. כדאי שהאחראים לכך יתנו את דעתם שלא
כל האמצעים כשרים במלחמה נגד המורים.

1גד הם־יגזחה •.״אחרי *הגזבורי״
העולם הזה: מאשימים אתכם, בין השאר, בחוסר התחשבות במצבה של המדינה.
מאיר: הייתי בין אלה שיצרו את אירגון המורים העל־יסודיים ולא מפני שאני
פרופסיונליסט. באתי לשם כמחנך, מפני שמצפוני החינוכי חייב אותי לכך. במשך 27 השנים
שאני מלמד בבית־הספר הריאלי בחיפה, עברו דרך בית־הספר כ־ 100 מורים למתימטיקה.
מהם נשארו רק שלושה, שלמדו מתימטיקה באוניברסיטה המשמשים כמורים קבועים בבית״
הספר. זוהי סיבה מספקת כדי לחילחם מלחמה זו.
יום ולילה משננים לנו ראשי המדינה :״לא הכמות תקבע את עתיד המדינה, אלא האדם
מאחורי הכמות.״ קיבלתי את זה ברצינות. אני יודע שאני מכין את אזרחי המדינה לשנות
ה־ ,80ה־ 90 והאלפיים. אם יש גורם אחד ויחיד הנותן לנו תקודד, להמשיך להישאר ולהתקיים
במיזרח־התיכון לדורות, הרי זו רק רמת החינוך וההשכלה.
ואם אני רואה שאין כוחות צעירים וטובים פונים להוראה, מצפוני אומר לי שאסור לי
לומר ״אחרי המבול!״ .צריך לעשות הכל כדי לתת אפשרויות לאנשים אלה לבוא למיקצוע
של ההוראה התיכונית. מוכרחים לתת למורה האקדמאי את אותו הסיכוי בחיים כמו לכל
אקדמאי אחר. אני מוכן, באופן אישי, לוותר על העלאת משכורתי. אך איני יכול בשום

פנים ואופן להסכים שאחרי לא יבואו מורים טובים להמשיך את העבודה החינוכית.
העולם הזה: כלומר, שהמחלוקת אינה על העלאת־שכר בלבד?
מאיר: בהחלט לא. לצערי, בכל מהלך המשא־ומתן עם הממשלה לא נתקלנו בהבנה
לנקודה זו. אני מבין שלמדינה יש דאגות ובעיות אחרות מאשר שכרם של המורים, אולם
צריך להבין דבר אחד: בשש השנים האחרונות היתד, זחילה של השכר בכל המיקצועות
האקדמאים. בזחילה זו לא קרה למורים התיכוניים שום דבר. באותה תקופה עלו המיסים
בערך ב־ 200 או 300ל״י. אנחנו מוכנים לשלם יותר מס הכנסה, אבל בתנאי שנתחיל
כולנו מנקודה אחת.
במשך שש שנים היינו ילדים טובים, בעיקר מסיבות של מצפון ומצפון חינוכי. ב־1966
פנינו לשר־האוצר לבקש את חידוש חוזה העבודה. הוא סיפר את הסיפור על ערימת
האגוזים שאם מוציאים בה אגוז אחד, כל הערימה מתמוטטת .״אתם תהיו האגוז השני,״
הוא הבטיח לנו. בי 1968 חזר אותו סיפור על עצמו. וב־ ,1969 לפני הבחירות, נתגלתה
באופן מוצהר זחילת השכר.
העולם הזה: מה פירושה של זחילת השכר לגביכם?
מאיר: טבלת הדירוג והשכר של האקדמאים במדינה לא השתנתה. אבל קרה דבר
אחד. במקום זה שלפני עשר שנים קיבל מהנדס מתחיל דרגה ז׳ ,הרי כיום הוא נכנס ישר
לדרגה ד. למעלה מ־״/ס 50 מהמהנדסים בשירות המדינה הם כיום בדרגות מ־ב׳ ומעלה.
אומרים לנו שבדרגות אלה מכהנים רק מנהלים. לא יתכן ש־ס/ס 50 מהמהנדסים בשירות
המדינה הם מנהלים.
לעומת זאת, התיקרה של מורה אקדמאי בשיא הוותק שלו היא דרגה ג׳ ,כלומר, במקום
ששם נמצאים כ־ 507,מהמהנדסים. במילים אחרות: מהנדס בדרגה ג׳ ,שהיא נמוכה באופן
יחסי בסקטור המהנדסים, מקבל כיום כ־ 1076ל״י, לעומת משכורת של 1071ל״י שיכול
לקבל מורה מ.א. אחרי 21 שנות הוראה. בעוד שכ־״ 960/מכלל המורים האקדמאים מקבלים
משכורת עד אלף ל״י בחודש, הרי בין המהנדסים מקבלים יותר מ־>־ 447 מעל למשכורת
זו. פירוש הדבר כי המורים האקדמאים נחשבים כשווים פחות בהשוואה לציבור
האקדמאים האחרים.
ח ־ לזיוווז וז ך רו ךךך
עוו ״ כ ן

העולם הזה: מדוע הצליחה חטיבת המורים התיכוניים בהסתדרות המורים הכללית
להגיע לכלל הסדר עם הממשלה, ואילו אתם לא?
מאיר: הם לא הסתדרו; הפילו אותם בפח. את מה שהם עשו איני יכול לכנות אחרת
מאשר תקיעת סכין בגב. נדמה לי שזה נעשה מסיבות פוליטיות. הסתדרות המורים חושבת
רק שהיא עצמאית, אבל מעליה יושבות המפלגות והסתדרות העובדים. הלחץ המופעל עליהם
אינו מאפשר להם לשבות.
נדמה לי גם שבנקודה זו טעו אנשי משרד־החינוך בהערכתם בקשר לסיכויי השביתה.
אמרו להם שאצלנו יש 5000 חברים ואצלם כאותו מספר. אבל במספר המורים שלהם כלולים
כ־ 2500 מורים בקיבוצים, שהם מעבידים יותר מאשר עובדים. להם המשכורת אינה משנה,
ואם יצטרכו לקחת מורה מהחוץ, מובן שאינם מעוניינים לשלם לו יותר. כ־ 1500 מורים
נוספים אצלם הם מורים מיקצועיים בבתי־ספר מיקצועיים, שאינם אקדמאים.
נותרו עוד כ־ 800 מורים תיכוניים השייכים להסתדרות המורים. אבל מספר זה היה נכון
עד פרוץ השביתה. מאז הצטרפו אלינו מאות רבות של מורים. הם הצטרפו גם לשביתה וגם
לאירגון המורים שלנו. קיבלנו כ־ 400 טפסים חדשים של חברים, ביניהם הרבה מורים
ערביים. בשבילי זו נקודה חשובה מאוד, משום שהפכנו לאירגון מורים דו־לאומי.
העולם הזה: במה מסתכמות בעצם הדרישות שלכם לחיסול השביתה?
מאיי: אנחנו דורשים שמורה בעל תואר ב.א. מתחיל, יתחיל בדרגה מקבילה לדרגה
ד׳ מהנדסים, שבה מתחיל לעבוד מהנדס. שאר הדירוג ייעשה באופן יחסי. אנחנו דורשים
שתחולת חוזה העבודה תהיה רטרואקטיבית מה־ 1באפריל , 1970 משום שבמועד זה הס״

במדינה
(המשך מעמוד ) 13

אמריקה באותו עניין — כל אלה קברו
תחתם את אווירת השלום הנעימה.
שלג : ׳3עם פיצוץ שיחוודיארינג,
עבר הנשיא לקו הפוך — נוקשות כלפי
ברית־המועצות׳ בעניין הטילים ובעניינים
אחרים.
הוא הופיע לעיני הבוחר כאיש נוקשה,
היודע מה הוא עושה, שאינו נכנע. על־ידי
הבטחות לישראל ואספקת נשק, ביקש לרכוש
את קולות היהודים, המכריעים בכמה
אזורי־בחירה חיוניים ביותר, בייחוד
לאורך החוף המזרחי.
בתקופה זו פסק כל לחץ על ישראל.
גולדה יכלה לקצור נצחונות בארצות-
הברית. עיתוי מסעה תאם, כמובן׳ את
שיא מערכת הבחירות.
שלב ג׳ :מתחיל עכשיו.
הקולות היהודיים עשו את שלהם, לטובי׳
או לרעה. במשך כימעט שנה וחצי,
שוב לא יהיו חשובים.
האינטרסים האמריקאיים היסודיים יב־תיבו
מעתה את מהלכי ממשלת ניכסון.
התחזית: הלחץ יתחדש, אם כי לא במלוא
התנופה שקדמה לקבלת יוזמת רוג׳רס.
הוא יגיע לשיאו בעוד חודש וחצי, במחצית
הזמן שהוקצב להפסקת־האש החדשה.
הקונגרס,
שהרכבו לא השתנה מבחינה
הישראלית, לא יתערב.

הממשלה

רובד המורים התימניים בנימיו מאיר
תיים חוזה העבודה שלנו. ואנחנו דורשים שעד שהוועדה שתקום לבדוק את שכר המורים
תחליט, נקבל מיקדמה בגובה המתאים להפרשי השכר מאפריל .1970
העולם הזה: ועל מה הסכימו המורים התיכוניים בהסתדרות המורים?
מאיר: הם לא השיגו קביעת דרגה למורה ב.א. מתחיל, אלא רק בדיקת ההפרשיות
בין המורים האקדמאים לבין האקדמאים האחרים בשש השנים האחרונות. כלומר: הפער
נשאר בעינו. הממשלה רוצה להשאיר את הפער בינינו לבין המהנדסים. אנחנו רוצים לא רק
להצמיד את שכרנו לשכר המהנדסים, אלא לבטל את הפער.
המיקדמות שהשיגו מורי הסתדרות המורים מסתכמות בסכום של כ־ 60ל״י למורה מ.א.
בשיא הוותק. לפי תביעותינו הסכום הוא בין 200ל־ 300ל״י לחודש.

גזפורגז בח־עוך גזוזי מן
ה עו ל ם הז ה: האם תביעות אלה מחפות על הפגם המוסרי שבהשבתת רבבות תלמידים?
מאיר: אם אני צריך לשקול שתי רעות: להשבית את הלימודים לתקופה של מספר
מסויים של שבועות או חודשים, לעומת המפולת שאני רואה לעיני בחינוך העל־יסודי בשנים׳
הבאות, אם לא נכניס את התיקונים שימשכו כוחות להוראה תיכונית מייד — אז עם
כל חוסר הרצון וכל המצפון המעיק עלי, אני מעדיף רעה קטנה על רעה גדולה.
דוגמה למצב השורר כיום בחינוך התיכון: כ־״ 450/מהמורים המלמדים בישראל בחינוך
העל־יסודי, אינם אקדמאים. אין עוד מיקצוע אקדמאי אחד שנותנים ללא אקדמאים לגעת
בו. איש לא ילך לרופא, אדריכל או עורך־דין שאין לו תעודה אקדמאית. שוב, בגלל טוב-
ליבנו, כדי לא לגרום לזריקת 50 אלף נערים לרחוב, הסכמנו שגם מורים אלה ילמדו בבתי-
הספר התיכוניים. אבל אנחנו עושים מאמצים שהם ישתלמו ויקבלו את התואר האקדמאי.
אם נשווה את בחינות הבגרות מלפני 20 שנה לבחינות הבגרות כיום, נמצא ביניהם רק
הבדלים קטנים מאוד; חומר הלימודים כמעט לא השתנה בכלל. לומדים היום בבתי־הספר
התיכוניים את אותם פרקים בהיסטוריה ובמתימטיקה כמו בתקופת קום המדינה. חוסר
השינוי לא נגרם כתוצאה מכך שמישהו סבור שמה שנקבע אז הוא אידיאלי. יודעים שהיה
טוב להכניס לבית־הספר התיכון מיקצועות כמו מדעי־המחשב, סטאטיסטיקה או לוגיקה
מתימטית.
אבל אותו מורה טוב שאינו אקדמאי, הוא טוב מפני שהכין פעם אחת את חומר הלימודים
שעליו ללמד לפני א שנים. חומר זה הוא יודע היטב ויודע ללמד אותו. אבל אם יגידו לו
ללמד את מדעי־המחשב, יהיה עליו לעזוב את בית־הספר. אין לו מה לעשות שם.
לכן חייבים למשוך כוחות צעירים להוראה תיכונית. זה יתן גם אפשרות ל־״ 450/המורים
התיכוניים שאינם אקדמאים, להשתלם. נחזיר אותם לבית־הספר. נצמצם את כיתות הלימוד.
ישנה עוד נקודה: לפי החוק הקיים במדינת ישראל אסור ללמד בכיתות י״א וי״ב בבית־ספר
תיכון למורה שאינו בעל תואר מ.א . .כיום רק אחוז קטן מן המורים המלמדים בכיתות
אלה הם בעלי תואר זה.
הנה, למשל, לימודי המתימטיקה. זו צרה עולמית. מפקח על לימודים אלה בחינוך התיכון
בארץ גילה לי שאחוז הכישלונות במתימטיקה בקרב לומדי המגמות הלא־מדעיות מתקרב
ל־־/ס .80 רק בגלל ציוני המגן של המורים, קטן אחוז הכישלונות ל־״/ס.50
האשמה היא בכך שאנחנו מחמיצים את ההזדמנות החינוכית הנכונה להתחיל בהיראת
מיקצוע זה. אין ספק כיום, שהגיל של תיכונאים להתחלת לימודי המתימטיקה הוא נמוך
אפילו מהגיל של חטיבות הביניים.
אני עושה זו השנה השלישית ניסוי בבית־הספר הריאלי, ללימוד האלגברה בשיטת הגילוי
העצמי, לכל תלמידינו מגיל .10 התוצאות הן התלהבות עצומה של הנוער למיקצוע שתמיד
דחה אותו. כל שיעור עבורם היא חודייה. אני מקווה שהדור הזה לא ייכשל בבחינות הבגרות
במתימטיקה.
אבל בשביל מהפיכה כזו דרושים אנשים צעירים וטובים שגמרו אוניברסיטאות ומוכנים
ללכת להוראה בבתי־ספר תיכוניים.
יש מיקצועות שהתבטלו בבתי־ספר תיכוניים בארץ בגלל חוסר מורים במיקצועות אלה,
כמו, למשל, לימודי האלקטרוניקה. אם לא יבואו כוחות חדשים, אם לא יהיה מה שימשוך
להוראה בבתי־ספר תיכוניים, עתיד כל החינוך התיכון הוא בסכנה.
זוהי למעשה האידיאולוגיה שמאחורי השביתה שלנו. אנחנו שובתים להצלת בית־הספר
התיכון הישראלי.

דיין מכחיש
את עצמו שוב

הודעת הממשלה היתד, סטירת־לחי למישהו.
נאמר
בה כי הממשלה ״רשמה לפניה״
את העמדות שנקטו גולדה מאיר ואבא
אבן בחו״ל. כן נאמר שלא הובאה כל
הצעה אחרת.
ממי היתד, צריכה לבוא הצעה?
הרמז היה שקוף: מאויבו של אבא אבן,
משה דיין.
נסיגה מהתעלה. בימים אלה נמצא
דיין במזל של הכחשות. הוא מכחיש את
עצמו בכל הזדמנות.
אחד ממעריציו הנלהבים ביותר, העיתונאי
היד,ודי־ד,בריטי ג׳ון קמחי, פירסם פעמיים
סיפור סנסציוני: שדיין הציע שצבאות
ישראל ומצריים ייסוגו שניהם למרחק של
10 או 20ק״מ מהתעלה, כדי לאפשר
את פתיחתה.
בצורה זו גם תיפתר בעיית הפסקת־האש,
מכיח־ן שהמגע בין שני הצבאות ינותק.
ממילא תיפתר גם בעיית הטילים,
כי השטח הנמצא בטווח הטילים יהיה שטח-
הפקר.
הצעה זו הושמעה לראשונה, בשעתו,
על־ידי אלוף (מיל ).מתי פלד, המיזרחן
הלומד עתה בלוס־אנג׳לס.
ההצעה של דיין עוררה תשומת־לב רבה
בבירות העולם.
השבוע הכחיש ו מ רו של דיין, בפעם
השניה, שהציע אותה.
הצעות לניכסון. ידיעה אחרת אמרה
כי משה דיין העביר לנשיא ארצות־הברית
שורה של הצעות, שהן ״מינימליסטיות״
בהשראה לעמדת גולדה מאיר.
ההצעות הועברו על־ידי ח״כ גד יעקובי,
כיום סגן שר־התחבורה, לג׳וזף סיסקו. הן
היו בידי הנשיא נייכסון כאשר זה קיבל
לפגישה את גולדה מאיר. הנשיא ידע כי
האיש החזק בממשלה נוטה לפשרות יותר
מראש הממשלה.
דיין הכחיש זאת.
ההקפאה מתה. אולם המ בחן החמור
ביותר בא השבוע.
בהרצאה שעוררה הד בינלאומי אמר
דיין כי הפסקת־האש החדשה מבוססת על
החלטת עצרת האו״ם, ולא על היוזמה האמריקאית.
ממילא מתו ההתחייבויות שקיבלה
על עצמה ישראל על פי ההסכם הקודם.
כלומר: ההקפאה אינה קיימת עוד.
העתונים החשובים בעולם ציינו כי דברים
אלה נוסחו בהקפדה. הם קבעו שזוהי העמדה
החדשה של ישראל.
מה רוצה דיין להשיג בכך?
• אפשרות א׳ :הוא רצה לקבוע כי
ישראל חופשית עתה, לא רק למעשה אלא
גם להלכה, להפר את ההקפאה ולהתבצר
כאוות־נפשר, לאורך התעלה.
>• אפשרות ב׳ :דיין חזר להצעה קודמת
שלו, לפיה אפשר לחזור לשיחות יא־רינג
רק אם יוחלף הסכם הפסקת־האש

בהסכם חדש. הקביעה כי עכשיו יש כב
הסכם חדש, יכולה על כן להוביל לח
דוש שיחות יארינג.
גורדה ואבן התפוצצו. כאשר קר:
גולדה מאיר ואבא אבן את הנאום כמן
התפוצצו מכעס.
שניהם קבעו בחו״ל כי החלטת העצר
אינה מחייבת, ועל כן אינה יכולה לשמ
בסיס להפסקת־האש.
שניהם חזרו בחו״ל עד בוש על העמד
הקיצונית ביותר: שלא נחזור לשיחות יא
רינג עד אשר יוחזרו כל הט־לים כלעומ
שבאו.
כאשר בא דיין וטוען כי סעיף־ההקפא
מת, נשמטת הקרקע מתחת לדרישה זו.
יתר על כן: פירוש זה מאפשר למצרי!
להכניס לאזור התעלה את כל סוגי הנשי
שהם רוצים, מבלי שהדבר יהווה הפרו
הסכם.
גם דבריו של דיין שיש לחזור לשיחוו
יארינג ,״מכיוון שאין דרך אחרת לשלום,
עוררו זעם אצל שני האישים. אחרי קבלו
החלטת העצרת טען אבא אבן כי ד,י1
מעמידה בכלל בספק את האפשרות שי
ישראל לחזור בכלל לשיחות יארינג.
התוצאה: דיין הכחיש את עצמו. הדברינ
על יארינג, טען, נאמרו על רקע הוזיכוו
עם גח״ל, והתייחסו לעבר, לא למצב ה
נוכחי.
ודובר ממשלתי הוסיף, למען ר,בטחון, כי
הפסקת־האש הנוכחית מבוססת ע 7היוזמה
האמריקאית, לא על החלטת עצרת האו״ם,
הממשלה רשמה, איפוא, לפניה את עמדות
גולדה ואכן — שהן ההיפר מעמדות
דיין.
צרכנות תחזית
לצרכני הגז

ו ——י—י

אלפי אזרחים ברחבי הארץ, המשתמשים
בבתיהם באספקת גז מרכזית, מרוצים מאוד!
מהשיטה. במקום כשמונה לירות לחודש ששילמו
בעבר עבור שימוש בגז, התבקשו,
בשיטה החדשה, לשלם סכומים אפסיים —
לפעמים פחות בשתי לירות לחודש.
צרכנים אחרים, לעומת זאת, זועמים. בהתאם
לחשבונות הגז החדשים שלהם, עליהם
לשלם פי ארבע מאשר בזמן שהיתר,
להם אספקת גז באמצעות בלונים.
טכנאי חברות הגז שהוזעקו, בעקבות התלונות,
גילו שהמודם שהותקנו פשוט
מזייפים.
לא בדאי לתבוע. המונים, תוצרת
חברה הולנדית בשם זילסון, מותקנים אצל
כל חברות הגז בארץ. באנדשראגז פועלים
גם מונים נוספים. בשתי החברות האחרות
משתמשים דק בוילסון.
סגן מנהל אמישראגז עו״ד ג׳ורגי דבי,
טוען שחברתו משתמשת בעיקר במונים
צרפתיים של חברת גל דה פרנס, החברה
הלאומית של צרפת לגז .״מספר המונים
שלקחנו מהולנד היה כמעט אפסי, קובע
הוא .״כשהתגלו הליקויים, שלחו ההולנדים
מהנדס לבדוק את המונים. התברר שהיה
צורך לתקן את כולם.״
האם חושבת אמישראגז להגיש תביעה
משפטית נגד החברה ההולנדית? לא, לדברי
עו״ד דבי .״זה לא כדאי לנו בגלל
כמות כד, קטנה של מונים.
שונה דעתו של מנכ״ל פזגז, תת־אלוף(מיל).
אשר לוי .״אם פזגז לא תפוצה על ההפסדים
ניתבע את החברה ההולנדית לדין,״
הכריז.
גוי סידר אותנו. מספר לוי :״לפני
כחצי שנד, החלו מגיעות אלינו תלונות של
ספקי גז על מיעות השימוש בגז אצל צרכנים.
בדקנו את העניין. התברר שכל התלונות
חלו על מונים החל מסידרה מסו־יימת.
כאשר הודענו לחברה ההולנדית, הם
שלחו מהנדס והחלו מתקנים את המונים.
אך הם סירבו לשלם פיצויים על הנזקים
שנגרמו.״ התקלה במונים, מסביר לוי, נבעה
מהעובדה שבאירופה משתמשים בגז
טבעי, ואילו בארץ בפחממי.
מנהל סופרגז, יוסף ד,סל,איננו נלהב לדבר על
העניין .״היה גוי שסידר אותנו, אז מה?
איפה האינטרס הציבורי?״ שואל הוא .״המונים
פועלים לרעת החברה, ולטובתם של
הצרכנים.״ לדבריו, נגרמו לסופרגז נזקים
של 150 אלף ל״י, בפרשת המונים.
אולם בדבר אחד אחידים מנהלי כל שלוש
חברות הגז בדעתם: כאשר ייסתיים בקרוב
תיקון המונים, יתחילו הצרכנים לקבל
חשבונות חדשים — גדולים בהרבה.

ך! מעדה מ־ 20 שנה היה הקולנוע
/הישראלי צריך להמתין עד שיבוא
דווקא משורר צעיר ויצעיד אותו צעד אחד
קדימה, בכיוון אליו שותף הקולנוע העולמי
כולו. מה שלא העז לעשות אף איש
קולנוע ישראלי, עשה המשורר דויד אבירן
שסרטו הקצר השלישי, מוין, עלול להיראות
בטעות כמוצר של מניפת הפורנו
החותם ״סרט
הדנית, לולא נטבע עליו
אמנותי״ בשל העובדה שיצר אותו משורר
שהוא גם צייר, מלחין ופילוסוף לעת
מצוא.
אולם לא די בחידוש מהפכני זה של
אבירן. הוא הגדיל לעשות. לא די שיצר
סרט נועז בתפיסתו ובצילומיו, שניתן לשייכו
למדף סרטי המחתרת, אלא שהוא
יצר אותו כסרט ממוסד לכל דבר — באישורו,
תמיכתו ועידודו של הממונה על
הסרט הישראלי במשרד המסחר והתעשיה.
וזוהי למעשה המהפיכה האמיתית, היחידה
אולי בתולדות הקולנוע הישראלי מאז
קיומו: שממשלת ישראל מימנה וסייעה
להפיק סרט העלול להיראות בעיני פורי־טאנים
צרי־אופק, שאינם מעודכנים במגמות
החדשות של הקולנוע, כסרט פורנוגראפי.
מישגל עקרוני
*ץ רמו של אגידן הוא אמנם סרט
^ קצר, באורך של 27 דקות בלבד׳ אולם
הוא אינו שייך לקטיגוריה של הסרטים
הקצרים. זהו סרט שצולם ב־ 35מ״מ, בצבע,
בהשתתפותם של תריסר וחצי שחקנים,
שהדמות הבולטת ביניהם הוא כמובן
אבירן עצמו, האחראי גם לתסריט, להפקה,
לבימוי, לעריכה, לעריכת־הקול ולחיבור המוסיקה
האלקטרונית המלווה את הסרט.
למרות שהסרט נקרא מין ועוסק בעיקרו
במין הרי לפי הגדרת אבירן ״זה לא סרט
מין — זי׳ סרט בשם מין.״ אין צורך להסתבך
בהגדרת הסרט ובתיאורו, כש-
אשף־ניסוח כמו אבירן עצמו כבר עשה
זאת בדברי ההסבר המלווים את הסרט.
בלשונו הוא :״כתב־אישום חריף נגד החברה
הישראלית, עס דגש על המיכאניות
של היחסים הבינאנושיים בה ועל היותה
מורעלת במיקצבי אלימות רגשית; יש בו
כנוה מקטעי המין הנועזים ביותר בתולדות
הקולנוע האימנותי, לרבות מישגל מתחילתו
ועד סופו, עם דגש על הקשר המיני
כזיקה בלתי־אישית ומנוטרלת מפעילות
אישית; תיאור מפורט של בעילת מרים
הקדושה על ידי רוח־הקודש, עם פרשנות
חדשה, המציעה בין השאר את האפשרות,
כי ישוע בן־יוסף היה אישיות הומוסקסואלית
וכי הוא סבל מ׳תסביך־אדיפי מהופן׳:
הוא קינא באמו על שרוח הקודש באה
אליה ולא אליו; יש בו קטע לידה וקטע
הזרעה־עצמית, מלנודת־מין הומוסכסואלית,
שטונונת נערה לצעיר העוקב אחריה ברחוב
והדחה קבוצתית למסע ל.ס.די.״

או כמו שאבידן עצמו, שאי אפשר לחשוד
בו אף פעם בענוותנות־יתר, מתאר
את קטעי השיא בסרט, בו נראה הוא עצמו
בעירום מלא, משגל במצבים שונים
את בת־זוגתו החשופה בסרט, לילית לאסלו
:״לצלילי מוסיקה קונקרטית, המהווה

המשודר דויד אב׳דן והגראפיק)
תעריב של צעקות, אנחות, נקישות, צלילי
מקדחה חשמלית, צלילי הצתת גפרורים והפעלת
מספריים, מדגימים אבידן ולילית
לאסלו, בעירום מלא ובאור מלא, מוישגל
מפורט. ,מגוון, פרוע, משוכלל, מסוגנן, מיב־מישגל
עקרוני.
ני, בלתי־אישי
זהו מין ללא הקדמות וללא סיומות. ללא
רמזים וללא שמאלץ, ללא רוך אן גם
ללא טיפת ברוטאליות, ללא אהבה אך גם
ללא התבהמות, ללא חושניות, אך ללא
סטריליות. מין מנותק, מבודד, אן בלתי
פורנוגרפי במודגש. קטע שכל הצנזורות
בעולם מוזמנות לחזות בו בכל עת, אן ששום
צנזורה בעולם לא תזכה להרים עליו
מספריים ולוא במחיר גניזתו המוחלט של
הסרט.״

נותן שאנס
לצנזורה
ך? שאלה הנשאלת מאדיה היא כיו
1צד הצליח אבירן לשכנע את ממשלת
ישראל לסייע לו, בעיקר במימון, להפיק
סרט מעין זה, שיעורר ודאי סערה ציבורית
בישראל?
התשובה היא פשוטה. במיסגרת הועדה
לעידוד הסרט הישראלי, שליד משרד ה־מיסחר
והתעשייה, הוקם מיפעל לעידוד יוצרים
קולנועיים צעירים. כל אדם יכול להיעזר
פעמיים בתקציבה של הועדה, פעם
להפקת סרט קצר ב־ 16מ״מ ופעם, בסכום
של 12 אלף ל״י, להפקת סרט קצר ב־

1811131113117

לי ח לאסלו

בסרט האמנות

מיר

למשקפיה הנאורים של האקדמיה למדעי המין
בקאמפוס האוניברסיטאי הישראלי שעבר
הפיכה.״
הועדה אף הצמידה לאבידן במהלך הפקת
הסרט, שעלה 20 אלף ל״י ושהוסרט
במשך ארבעה ימים, את אחד מחבריה שפיקח
על עבודתו ואישר אותה בכל שלביה.

בעקבות
ברגמן,
גודאר ואנטוניוני
ץ* ל זה טוב ויפה, אולם נותרה עדיין
הצנזורה לסרטים ומחזות. זו יכולה להתעלם
מהעובדה שסרטו של אבידן הופק
בעידודה של הממשלה ולפסול אותו להצגה.
אבירן אינו מתעלם מאפשרות כזו,
אך הוא אופטימי :״אני רוצה לתת לצנזורה
הישראלית שאנס להתבגר. איני מתכוון
לתת לצנזורה את הזכות לעריכה חוזרת
של הסרט. אם תאשר אותו יהיה זי תקדים
מעודד. וכאן יש לה אפשרות לעשות
כיוון שיש לה גיבוי אמנותי.
״יש אלמנט של שליחות בכל העניין הזה.
אם אני אוותר — מי לא יוותר? סתם

אדם שיבוא עם סרט כזה יטאטאו אותו.
אני יכול להלחם. כושר הלחימה שלי הוא
גבוה משל אחרים ואני יכול לסלול את
הדרך לאחרים, אם כי מבחינה כלכלית כושר
הנשימה שלי הוא ירוד משל אחרים,
אלא שזאת אינה סיבה שלא לעשות מה
שאתה רוצה לעשות.״

כאבידן שמדוע
בעצם עוסק אמן
עיקר הילתו האמנותית נשזרה משירתו,
במדיום הקולנוע? לגביו השאלה
אינה לגיטימית כלל. עניינו של היוצר המודרני,
לדעתו, הוא בקשר שבין ה־אמנויות
יותר מאשר בעיסוק באחד מ-
(המשך בעמוד )20

בעיה מכבידה

באמצע ״היחסים
העקרוניים״
שלו, מפריע לאבידן צלצול טלפון
מכתבת עיתון־נשים המבקשת לראיינו.

ברוחב של 35מ״מ.
הפרוצדורה גם היא פשוטה. יש להגיש
תסריט לועדה. אחרי שהתסריט מאושר
ע״י הועדה מקבל היוצר הלוואה כספית להפקת
הסרט, ההופכת למענק אחרי שהועדה
רואה את הסרט המוגמר ומאשרת
שהופק בהתאם לתסריט שאושר על־ידה.
אבידן לא הסתיר דבר מהועדה. הרו י
פירט בפניה איזה סרט הוא עומד להפיק.
בין השאר ציין כי ״סין יבדוק לא רק
מין, אלא בעיות יסוד בנישואין, נישואין
יהודים, לסביות, אורגיות וסמים מבעד

^מרכוו האמבטיה״״ מרים הבתולה מתעבות

^ 111סלו, הווכה לעיסוי בלתי מעודן משותפת
ול אמבט, המרוכז כולו במלאכתו הפוריה.

בידן להציג ״תיאור מפורט של בעילת מריס הקדושה עם פרשנות

חדשה המציעה בין השאר את האפשרות כי ישוע היה אישיות
הומוסכסואלית וקינא באמו על שרוח הקודש באה אליה ולא
אליו,״ נראית לילית בסצינת אהבה עם רוח הקודש המפשיטה אותה.

0הממשלה מימנה ס1
(המשך בעמוד ) 19

דור נברר
״בי השתות יהרסון, צריו מה פעל?״ (מזמור יא׳ .)3 ,שתות, הודה אומר יסודות.
באם יהרסו היסודות עצמם, מה יעשה אפילו זה החפץ ללכת בדרך־מישרין?
אנו חיים בדור אשר בו אבדו היסודות. הקרקע נשמטה מתחת לרגלינו, וכל־כולה
של המבוכה, כל התסכול והיאוש המאפיינים כל־כך את הדור הזה, הם תוצאה ישירה
מאבדן עצום זה( .אמנם יש כאלו אשר עדיין לא התעוררו להבין את משמעות
ההתכחשות לאלוהים, והם עודם מדברים וחושבים במונחים אשר אינם ניתנים
להצדקה אלא על אותן היסודות בהם הם כופרים) שכן, כפי שכבר אמר לנו ג׳והן פול
סרטר הצרפתי, באם אין אלוהים, גם האדם המוסרי איננו עוד, ובאם אין אלוהים,
אין לנו כל אפשרות להגיע לאיזה שהם קני־מידה אובייקטיביים שלפיהם ניתן יהיה
לחיות את חיינו.
אני קורא תגר לכל אחד מקוראי: תנו לי סיבה אחת שתחייב אותי במישור המוסרי
באם אין אלוהים: אמרו לי מדוע עלי לאהוב את הבריות? יותר מזה, באם אדם הוא
באמת תוצאה של תהליך, ותהליך שאין לו שום שייכות למוסר, מה־זאת, בעצם,
אהבה?
תרבות זמננו מנסה לענות לשאלה זו, ולמרות הכשרון הרב הגלום בדוברינו/מנהיגינו,
כל אחד ממאמצים אלו העלה תוהו. בכר אין לנו סיבה לאהוב את דעכו

שטחי האמנות.
״הקולנוע הוא מדיום שכמעט לא נעשה
בו שום דבר. הוא מוגבל מבחינת הישגיו,
אמנות כמעט בתולית,״ סבור אבידן ,״אני
חושב שאני יכול לעשות בקולנוע דברים
שאחרים אינם עושים. קולנוע שאני עושה
אינו דומה לקולנוע של אחרים. אם אנשים
כמו ברגמן, אנטוניוני וגודאר עושים קולנוע,
אין סיבה שגם אני לא אתערב בתחום
הזה.״
ואם מישהו שיצדיק את זכותו האמנו-
תית של אבידן להפיק סרט כזה יחלוק
ויערער על עצם הופעתו בו׳ ככוכב ראשי
וכשחקן מין עירום, יש לאבידן גם
תשובות על כך.
״לביים סרט,״ הוא אומר ,״זה כמו לנצח
על תזמורת ג׳אז. נוח וטוב יותר לנצח
מבפנים מאשר מבחוץ. ההשתתפות
האישית שלי נועדה להדגים את התפיסה
שלי לגבי משחק קולנועי. איני מאמין ב־

כמונו !
ההתכחשות באלוהים מחייבת אותנו לנסות ולהביא לעולם קנה־מידה אחר, וכזה
איננו בנמצא. ההתדרדרות המוסרית והחברתית הזו שאנו כל־כך מבכים אותה, הזנחת
חובותינו כלפי שאר האנושות, הסובלת חרפת רעב ומחסור, והנאבקת תחת עול
שיעבוד דיקטטורי, וכל יתר אותם ביאפרות, ויט־נאמים ומלחמות ישראיי־ערב באו
עלינו כתוצאה ישירה מכך שאנו חיים בלא קנה־מידה, או שחבקנו קני־סידה מדויים
שאין בהם כדי לעמוד במבחני החיים והמציאות.
אלוהים הוא שברא את האדם. תכלית חיי האדם היא לפאר אותו ולהנות
ממנו לנצח. הוא האלף והתו, הראשון והאחרון מקורם ונקודת־המוקד הלגיטימית
היחידה של חיינו.
את האדם יש לאהוב משום שאלוהים בראו — כפי שברא גם אותך. גם אם רעך
אינו שווה לך בשום מישור אחר, הוא שווה לך בערכו לפני ה׳ .לי יש סיכה
לאהוב, ואף שאני מודה, לחרפתי, שלא תמיד אני עושה זאת, זהו חלק מאותו דבר
אשר ממנו האלוהים שיחרר, משחרר בהתמדה, וישחרר בשלמות את האדם. זהו אותו
פגם בטבענו. זהו החטא. וגם לבעיה זו יש לאלוהים, אלוהים הנמצא־באמת, פתרון
נהדר: הוא בוראבנו לב חדש ושם בנו רוח נכונה, והוא עושה זאת היום!
חלום אחרית הימים הוא יותר מחלום, זוהי תקוזה שתתגשם.
ת.ד 2234 .רמת־גן
מכתבים ״ענו

ירובעל.

הזועה מלאכותית1:־:

בשעת צילום קטע ההזרעה העצמית במזרק
בסרטו של דויד אבידן. חני, כמו הנערות
האחרות המשתתפות בסרט, היא בוגרת־תיכון,
נמנית עם ידידותיו של דויד אבידן.

משחק, אלא בהתנהגות נכונה לפני המצלמה.
מעין ביהייביוריזם קולנועי. והוא הדין
ביחס להופעת העירום שלי בסצינות
המישגל: רציתי להדגים ביהייביוריזם קולנועי
מיני נכון, משוחרר וללא מעצורים.
ואני סבור שהצלחתי לעשות זאת.״
ס סרטי המאה השלושים מציגים
מין הסרט הנועז ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי
* סרט־חובה לכל ישראלי משכיל
* מיבחן לבגרותו של הצופה הנועז
* 27 דקות של הרפתקה קולנועית בלתי־פוסקת, המתחילה
והמסתיימת בשריפת הסרט
* סרט שיש לראותו לפחות פעמיים
לפי שעה בהקרנות מוזמנות בלבד, לקיבוצים, מועדונים, בתי״ם תיכוניים
(שביעיות־שמיניות בלבד) ,קאמפוסים אוניברסיטאיים ואולמות פרטיים.

״מין״ מגיע לכל מקום כארץ, עם מקרך־צמוד, על־פי
הזמנות ממומנות־מראש.
לפנות בכתב בלבד אל: סרטי המאה השלושים רח׳ שמשון ,11ת״א
״ העולם הז ה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 סלם ון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״מ.

ענין ש? עקרון -בלי זונות

ך* נד! למשל ״,נותן אבידן הדגמה ל
| התנהגות מינית בלתי קולנועית ,״בי
יום השלישי של הצילומים התעוררו קשיים
עם לילית לאסלו, בגלל חוסר החופשיות של
הצוות. אחרי שהתפשטה במשך יומיים,
סירבה להתפשט ביום השלישי. אמרתי לה:
,אם כך — אז תלכי הביתה.׳ אחד הצלמים
הציע לי, :בוא נלך לרחוב בן־
יהודה, ניקח זונה, נשלם לה ונגמור את
הסרט. אבל אצלי זה היה עקרון: זה סרט
רציני. אני לא מכניס זונות לסרט.
״לקחתי את לילית הצידה ואמרתי לה
מה שאמרתי לצלם. הסברתי לה, :תראי,
זה לא רק את שמתפשטת, זה גם אני. ואני
יותר מוכר ממך בציבור.׳ זה שיכנע
אותה והיא חזרה לשחק. אני יכול לומר
שעשיתי את הסרט הזה במו גופי״.
איזה שימוש מתכוון אבידן לעשות בסרט
זה? ״מי שעושה סרט ב־ 35מ״מ,
אינו מרמה את עצמו שהסרט נועד להיות
מוקרן במרתף. הסרט נועד למציאות של
בתי־הקולנוע. אני מקווה שאוכל להציג
אותו בבית־קולנוע בשיטת נון־סטופ, ב־מיתחם
מסויים של שעות. יש לדעתי בסרט
כמה בשורות שלחברה הישראלית
כדאי בהחלט לשמוע אותן.״
ואם — טפו, טפו טפו — ,לא תתערב
הצנזורה, לא רואה אבידן כל סיבה
מדוע לא יהיה זה סרטו שייצג את ישראל
בפסטיבל הסרטים הבא בקאן.
במדינה יחסים מרחביים
סיפורו של
בן־אדם
אחד הידידים הטובים שיש עכשיו לפלסטינים
הוא יהודי טוב, הנושא את השם
׳מארטין מנש — שם שפירושו בגרמנ-ת
ובאידיש ״בן־אדם״.
ידידותו של הפרקליט הניו־יורקי לעניין
הפלסטיני צמחה על רקע מוזר: חטיפת
בתו.
החוטפים הטובים. חטיפת־המטוסים
הגדולה, שריתקה את העולם לפני חודשיים.
נשכחה כימעט כליל. מלחמת־האזרחים בירדן
ומות עבד־אל־נאצר השכיחו אותה.
אולם הפרשה הותירה אחריה בדעת-
הקהל האמריקאית מישקע ניכר, והוא כי־מעט
כולו לטובת החוטפים.
אמנם, תחילה התקוממו האמריקאים נגד
החטיפה. המילים ״בני ערובה״ .עוררו בהם
חלחלה. אולם רושם זו ניטשטש כאשר
שוחררו בני־הערובה. בחוזרם דארצם, דיברו
כולם — רובם יהודים — באהדה ואף
בהתלהבות על חוטפיהם.
סיפור רדף סיפור: איך הגנו הפידאיון על
החטופים, איך סיכנו את חייהם למענם,
איך חילקו עימם את טיפת־המים ופרוסות־הלחם
האחרונות, איך התנגדו באבירות כלפי
הנשים. הפיזמון החוזר :״עכשיו אנחנו
מבינים שיש צד שני לסיכסוך הישראלי־ערבי.״
מפעם
לפעם עדיין מתפרסם סיפור כזה.
לאחרונה סיפר עיתון ניו־יורקי את סיפורו
של מנש.
יהודי כרכת־עמון. בתו של מנש,
ברברה בת ה־ , 16 היתד, במטוס טי.וו.אי.
שנחטף, בדרכו מתל־אביב לניו־יורק, על-
ידי החזית העממית לשיחרור הפלסטין והונחת
מרקה. ברברה היתד, בדרכה לניו־יורק
לאחר שהייה כמתנדבת, במשך הקיץ,
בקיבוץ.
ברגע שהוברר כי בניגוד לחטיפות בעבר,
מתכוונים החוטפים להחזיק הפעם בנוסעים
בבני־ערובה, החליט מנש, עורך־דין ניו־יורקי,
לצאת לרבת־עמון ולנסות לשחרר
את בתו.
הוא נעזר במשימתו בשותפו, עורך־דין
כושי ששהה פרק זמן במזרח התיכון והיה
בעל קשרים עם חברים בחזית העממית.
שני השותפים טסו לביירות, ותשעה ימים
לאחר החטיפה הגיעו לרבת־עמון.

יהודי משוחח עם דוכר החזית.

דרכם ׳עברה ללא תקלות. בשום מקום לא
נשאל מנש אם הוא יהודי. חצי יום לאחר
שנרשם במלון אינטרקונטיננטל בבירה הירדנית,
כבר ישב לשיחה עם אחד מדוברי
החזית, צעיר משופם ואינטיליגנסי בשם
בוסאם. השיחה התנהלה ברוח סובה, וכתוצאה
ממנה הצליח ׳מנש להעביר מכתב
לבתו ולקבל אחד ממנה .״נוהגים בי יפה,
ואין כל חשש שיפגעו בנו,״ כתבה ברברה.
״אני מבלה את זמני בלימוד לבחינות, ו־מקטר,
רק שתפעלו לשיחרורי בהקדם.״
מנש ושותפו שהו ברבת־עמון כל עת
הקרבות, הועברו בסופם לביירות ושם קיבל
שותפו מידע מהימן שלברברה, כלשאר
החטופים, שלום. עורכי־הדין חזרו ל־ניו־יורק
ביום א׳ למחרת הגיעה לשם הבת.
לעורר את מצפון העולם .״הפרשה
נתנה לי שיעור מזורז ומרוכז בבעיית
המזרח התיכון,״ מסכם כיום מנש .״לאחר
הפגישה עם שליחי החזית במלון חשתי
— אולי — ללא הצדקה הגיונית שאין
לי כל סיבה לחשוש לגורלה של ברברה,
מבחינה פיזית.״
למרות שלא היה מעולם חבר בכל אי־דגון,
יהודי או אחר, החלים עתה מנש
לפעול לכך שיותר אנשים בעולם יבינו
את בעיית הפליטים הפלסטיניים. בין השאר
שלח תרומה לקיבוץ גבעת חביבה, בו שהתה
בתו ,״אשר בו עובדים ערבים ויהודים
בשיתוף פעולה.״
לדעת הבן־אדם מניו־יורק, עד שלא תוסדר
השאלה הפלסטינית, כל שלום שיושג
במזרח התיכון לא יהיה אלא זמני .״יהודי
ארצות־הברית חייבים גם הם להשתתף ב־פיתרון
הבעייה,״ טוען הוא .״התנאים שבהם
חיו הפליטים האלו בעשרים השנים
האחרונות הם חמורים״ אומר הוא ,״והרגשתי
היא שאיש בעצם לא שם לב לכך
בכלל. חובה, לדעתי, לעורר את מצפון
העולם לכך.
״ואני מתכוון לעזור בזה.״
העולם הזה 1732

תעלומת ביקורו של אורי גלר — ״הטלפאט המתחזה״
ברומא — האם בדה מדמיונו את פגישתו עם סופיה
הוא אמרגנו הראשון, אברי רביב (רבינוב).
מספר רביב :״אם אני מכיר את אורי
גלר? אני מכיר אותו טוב יותר מכל אלה
הסבורים כי הם יודעים הכל אודותיו.
את אחת ההופעות הראשונות שלו ערכנו
בקולנוע אילת. לפני ההופעה אמר אורי
שהוא רוצה להכניס פגז כבר בתחילת ההופעה.
הוא ביקש מחברי, משה פרקש,
להציץ דרך המסך לאולם ולנסות לזהות
מישהו מהנוכחים.

ך 1י 1 1 ,אורי גלר (בחולצה חמשו!
) 1 ! 1/בצת) עם המשפחה המאמצת
שלו בקיבוץ חצור, בהיותו בן סו. אורי
סלד מהקיבוץ ובני הקיבוץ סלדו ממנו.

ם עד השבוע היה הטלפאט ה־מתחזה
אורי גלר תופעה פרובינציאלית
ישראלית בלבה הוא הפך השבוע לפיגורה
בינלאומית. שעה שבכמה מה־שבועונים
החשובים של אירופה הכינו כתבות
סנסציוניות על הנביא הישראלי החדש,
שזיכה לפני שבועיים את אזרחי איטליה
בקסמיו העל־אנושיים׳ התפוצצה בישראל
פצצה שאיימה לקטוע את הקאריי־רה
המטאורית של גלר בבת אחת.
לפני שבועיים, כשיצא אורי גלר בדרכו
מישראל לרומא, הוא מסר לכתב עית׳׳ים
בלוד כי הוא נוסע לפגישה עם כוכבת
הקולנוע סופיה לורן לפי הזמנתה ,״כדי
לשחק עמה פוקר.״
אורי גלר חזר מרומא לפני עשרה ימים.
במשך שבוע ימים אפפה שתיקה את מסעו,
עד שהחל אורי גלר, בעזרת איש יחסי
הציבור הצמוד שלו, רני הירש, לחלק
ראיונות לעיתונאים׳ בהם סיפר על פגישתו
עם סופיה, ובעלה המפיק קרלו פונטי.
גלר סיפר על פגישתו זו גם לכתב העולם
הזה, הבטיח לשלוח תמונה שלו בחברת
סופיה בעת ביקורו אצלה. אולם במקום
התמונה המובטחת שלח גלר למערכת
תמונות של עצמו ברומא .״עוד לא הספיקו
לפתח את התמונה עם סופיה,״ הסבירו
ממשרדי חברת האמרגנות סולן, המארגנת
את הופעותיו.
ההתחמקות עוררה חשד. במערכת התעורר
ספק אם אמנם באמת נפגש אורי
גלר עם סופיה, לפי סיפורו׳ או שכל העניין
אינה אלא אחת הפאנטזיות שלו, באמצעותן
הוא מתעתע בעולם כולו. בשיחהטלפונית
לביתה של סופיה ברומא
הסתבר כי סופיה עצמה לא נמצאת עתה ברומא׳אולם
מזכירתה שנשאלה על כך
השיבה כי לא שמעה את השם אורי גלד
מעולם וכי לא ידוע לה על קיום פגישה
של סופיה לורן עם איזה סלפאט ישראלי.

בפגמי או זדקשיס
י* אותו זמן עצמו סיפק גלר למע-
1רכת ידיעות אחרונות את תמונתו בחברתה
של סופיה. למראה התמונה התעורר
חשד בלב אנשי המערכת. סופיה
נראתה בתמונה בדיוק באותה תלבושת
ובאותה הבעה וזוית צילום כמו בתמונה
אחרת שלה שפורסמה לפני חצי שנה.
הועלה חשד כי התמונה אינה אלא זיוף,
בו הודבק אורי גלד לצידה של סופיה.
כתבת ידיעות אחרונות ברומא, פאני
מינרבי, קיבלה הצהרה מפי מנהל עסקיה
של הכוכבת, בשמה של סופיה, כי לא
לה ולא לבעלה ידוע שמו של אורי גלר
וכי מעולם לא נפגשו עמו. לדעת מנהל
העסקים, אם אמנם קיים צילום של אורי
גלר בחברת סופיה, זה צריך להיות זיוף.
לעומת זאת טען האמרגן מיקי פלד, אמר־גנו
של אורי גלר, שליווה אותו בעת
ביקורו ברומא, כי אין לו צל של ספק כי
אורי גלד אמנם נפגש עם סופיה.
״את הפגישה אירגן ידידי האיטלקי סד
דרו פר ג׳ון,״ סיפר מיקי פלד ,״זהו איש
עסקים, בחור רציני. נפגשנו עמו בקפה
זה־פארי מיד,־ונטו והוא לקח את אורי
גלר למשרדיו של קרלו פונטי. המתנו להם
שעה וחצי עד שחזרו מהפגישה. פונטי
וגלד קבעו פגישה למחרת׳ אבל גלר
לא הבטיח שיוכל לבוא, כיון שנועדה לו
הופעה בביח-המייל למחרת והיינו צריכים
לחזור לארץ. למחרת קיבלנו טלפון מקר-
לו פונטי בו הוא מבקש שאורי גלר יבוא

״פרקש הציץ ואמר לגלר, :בשורה ,3
כיסא מיספר ד, יושבת אשה בשם וי-
סוצקי.׳ אני זוכר כל פרט ופרט של התרגיל
הזד. מפני שגברת ויסוצקי היתד,
אמה של חברתו של פרקש ולכן הוא בחר
בה. כאשר יצא אורי גלד אל הבמה הוא
הזמין את האשד, משורה ,3כסא 7לבמה.
שם ביקש ממנה לחשוב היטב על
שם משפחתה. הוא כיסה את פניו בידיו ואחד
כך התחיל לכתוב על גליון נייר
גדול את אותיות שמה. האשה כמעט והתעלפה
והקהל נכנס לאכסטזה.
״אורי גלר לא רצה לחתום עמי על
חוזה, .אתה לא תדפוק אותי בכספים,׳
אמר לי. אבל הוא הצליח לרמות אותי.
את ההזמנות להופעות היתה מקבלת במשרדי
הפקידה שושנה גלבפיש. יום אחד

האס?ה 1יוו

זוהי התמונה שמנהל עסקיה של סופיה לורן טוען כי אינה
אלא זיוף־פוטומונטאז׳ שהורכב מצילום ישן של סופיה לורן
והדבקה של צילום של אורי גלר. לספקות בקשר לאוטנטיות של התמונה מוס־פה העובדת
שלדברי גלר עצמו הוא נפגש עם סופיה בחון ביתה בלבד, ואילו צילום זה צולם בחוץ.

אל סופיה לביתה.
״לא הייתי נוכח בפגישות, אבל אני משוכנע
שהן התקיימו. אין לי שום סיבה להטיל
ספק בכך. באשר לתמונה — רני
הירש נשאר ברומא אחרינו כדי להשיג
את התמונות, ומשום כך הן התעכבו.״
התעלומה נשארה בעינה: האם אכל אורי
גלר ספגטי בחברת סופיה לורן, או
ניסה להאכיל את העולם בלוקשים על
פגישותיו עמה.
אפשר לרמות חלק מהאנשים במשך כל
הזמן. אפשר לרמות את כל האנשים חלק
מהזמן. אבל אי אפשר לרמות את כל האנשים
כל הזמן.
אורי גלר לא למד אמת חיים זו ב־23
שנותיו. מסתבר כי הרבה אנשים בארץ
מכירים את אורי גלר עוד לפני שהפך
לאליל ההמון. דמותו, כפי שהצטיירה בעיניהם,
שונה בתכלית מהדמות שהצטיירה
בעיתונות הישראלית בחודשים האחרונים,
בעיקר לפי סיפורי אורי גלר עצמו. ישנם
רבים המכירים אותו כבדאי, נוכל,
רמאי וטיפוס בלתי יציב. אולם כל אלד,
העדיפו לשתוק כשהאקסטזה ההמונית
סביב אורי גלר השתוללה וגרפה אחריה
את מנהיגי העם ומצביאיו.
אחד המקומות בהם מכירים את אורי
גלר מזה שנים הוא קיבוץ חצור בדרום,
שם התחנך אורי גלר כשנה וחצי, מהתקופה
בה מלאו לו עשר שנים. אלישע
הוריו המאמהיו שומרון וטובה
צים
של אורי גלר בקיבוץ .״כאשר הוריו
החליטו להתגרש, עמד אביו על כך שאורי
יחונך בקיבוץ. אצלנו במשק נהוג שכל
ילד חוץ מקבל משפחה מאמצת. אנחנו
קיבלנו אותו,״ מספר אלישע שומרון, העובדכמסגר
במיפעל בקיבוץ.
״הוא היה ילד עם דמיון רחב,״ סיפר
אלישע לכתב העולם הזה השבוע. הוא
להמציא ולספר כל מיני מעשיות אהב ובדיות. מה שהיה יפה אצלו, לפני שהכרנו
את דמותו האמיתית היתד, התנהגותו.
הוא היה ג׳נטלמן והתנהג בנימוס״

בתום שנה וחצי לשהותו בקיבוץ באה
אמו של אורי גלר והוציאה אותו מהמשק.
האם, תופרת ארנקים במיקצועה, נישאה
לאדם עשיר ממוצא הונגרי, בעל חנות
לכלי נגינה ובעל פנסיון קטן בקפריסין.
היא לקחה את אורי עמה לקפריסין, שם
שהה במשך שמונה שנים. למרות שהקיבוץ
לא היה אהוב עליו, בא אורי לביקור
במשק כשביקר בארץ. אלישע שומרון
מספר גם כי בנו איתן, בן גילו של
אורי, המשרת כיום כקצין בצה״ל, היה
מסתכסך עם אורי בשל נטייתו לסחוב
חפצים שאינם שייכים לו. אבל הוא המתיק
פסוק זה באומרו :״צריך להבין שילדים
קטנים מתנהגים כך.״
לרוע המזל לא הסתיימה נטייתו של
אורי גלר לסחוב דברים בקיבוץ. נזכרו
כמה מבני חצור :״אורי היה סוחב מכולם
את החפצים האישיים. גם כאשר היה בקורס
קצינים בצה״ל גילינו תופעה זו.
הוא פשוט היה לוקח דברים שאינם שייכים
לו. החבר׳ה עשו לו ״שמיכה״ והוא
נזרק מהקורס לפני סיומו.״ חברת קיבוץ
חצור, תלמה אפק׳ נזכרה :״לא קראנו לו
אף פעם המנחש — כפי שהוא מספר. לא
הבחנו אצלו בשום סימנים מיוחדים של
כשרון טלפאטי. ברור מעל לכל ספק שהוא
לא קרא לנו מחשבות. להיפך. לא
אהבנו אותו כילד. לא היו רגילים אצלנו
שמישהו ישקר והוא היה בלופר גדול.
זאת היתה הסיבה שהחברה בקיבוץ הציקו

קרגיים מיוחדות
ן* שהתבקש השבוע אורי גלד
זוכר מתקופת שהיילפתע
מעיינות הטל־הגדול
.״הייתי נער
אינני זוכר את ה
לספר
מה הוא
תו בקיבוץ, נסתמו
פאטיה של הטלפאט
צעיר,״ אמר ,״ולכן
תקופה.״
מי שלא ישכח במהרה את אורי גלר

בגדים

אורי גלר במדי רב״ט צנחנים.
הקאריירה שלו בצנחנים
נסתיימה כשנזרק מקורם הקצינים לפני
סיומו, שרת אחר־כן כרץ ביחידה לא קרבית.

פנה אורי לשושנה ואמר לה: את תמסרי
רק לי על ההזמנות להופעות ותקבלי
ס /ס 10 ממה שאקבל׳ .גיליתי גם שהוא היד,
מופיע בלי ידיעתי בהופעות שונות או
מוסר לי סכומים לא נכונים על השכר
שקיבל. פרץ בינינו ריב. אורי החזיר לי
כמה מאות ל״י ומאז נפרדנו.״
דוגמא נוספת לתרמיות של אורי גלר:
פעם מצא רביב את אורי גלר
רכון על לוח שח־מט. לשאלתו של רביב
הודיע לו אורי כי הוא משתתף באליפות
ישראל בשח־מט. האמת היא, שבין המשתתפים
באליפות שנערכה אותר, תקופה
היה שחקן בשם גלר, אלא ששמו הפרטי
עוזי. כשהתגלה הדבר סיפר אורי
היד,
כי עוזי הוא בן־דודו, וכי הוא מתרכז
בלוח כדי לשדר לו באמצעות הקרניים
המיוחדות שלו כיצד לנצח באליפות. לרוע
המזל לא קלט עוזי גלר את הקרניים
ולא זכה באליפות.

במדינה
השטחים

גן־עזץ
עלי אדמות

כאשר יושג השלום בין ישראל לפלסטינים,
עשויים היסטוריונים לקבוע, שמכל
משרדי הממשלה, הירבה לתרום להשגת המטרה
דווקא — משרד החקלאות.
שכן, עובדיו של משרד זה, בעמל יום
יומי אפור וצנוע, עושים רבות לקירוב
הלבבות בין תושבי השטחים לישראל. עבודת
ההדרכה שלהם בקרב החקלאים המקומיים
זוכה מצד אלו להערכה עמוקה —
גם אם ללא אומר. המדריכים הישראליים
מסוגלים לנטוע מאות קילומטרים כדי להגיע
לכפר נידח, להדגים בפני אי אלו
עשרות תושבים שיטת הדברה מודרנית.
פרחים אינם רק פרחים. לאחרונה
החליטו במשרד על החדרת ענף חדש בשטחים
— שזירת פרחים. הם גייסו למטרה זו
את אלוף ישיאל בנושא, חיים ויצקירך,
בעל חנות פרחי גן מדן, שייצג את ישראל
בתערוכות בינלאומיות.
חיים התנדב למשימה יחד עם שותפו,
שלמה אתגר. לאחר הכנות ממושכות, הציגו
השניים, ב־ 27ו־ 28 לאוקטובר, את
פרי מאמציהם: תצוגת שזירת פרחים שהתקיימה
בפארק העירוני של אל־ב־רה, ליד
רמאללה.
את הפרחים שזרו צעירות מקומיות, שלמדו
את התורה משני הישראלים. אלפים
מכל הסביבה נהרו לתערוכה, התעניינו
בשדרה ובפרחים השונים. שר החקלאות״
בביקורו בתערוכה, הופתע לנוכח הצלהתה.
אלוף ישראל לא רק לימד, אלא גם

לליל
כלולותיכבו הרשו לעצמכם את הטוב ביותר!
הזמינו כבר היום חדר זוגי לליל כלולותיבם
ובו יצפה לכם בקבוק שמפניה על הקרח, סל
פירות לארוחת לילה וארוחת בוקר במיטה.
כל זאת במחיר של — 75ל״י *
כתבו או צלצלו ל״דורית״ טל 445111 .מלון
שרתון תל־אביב ותקבלו אשור בדאר חוזר.
65.ל״י (כולל ארוחת בוקר)

* כל יום נוסף

} {8מלן! ע 1ו ח1ן -הלא 1י ב

סטיקיה

איש

,רחוב החשמונאים # 113 תל-אביב #טלפון ;! 261470

כיתן תצוגה כאל־כירה
גם פרחים הם נשק

גריל

האש ! ;

מאיכ״ללם מ 7רו 7לים |!
ב^וללו^לם עמ״מללם ;!
^^י 9י^ם^מ׳דים ;! 0

גא לבקרולהונם
בטיב המאכלים

פתוח

יומם

ולילה

גז הנ חלח

ח׳יי ם

שאשא

הצעה מיוחדת

למורים * מרצים * סטודנטים * שוחרי תנ״ך
למדו תנ״ך בכתב בביתכם

ללא ת שלום

בקורסים המאורגנים מטעם!

בית־הספר הישראלי ללימוד
תנ״ך בתכתובת, ירושלים

כל קורם מכיל 40 שיעורים בכתב וניתן ללמוד אותו בעברית,
אנגלית או צרפתית.

פנה בכתב לת.ד , 10060 .ירושלים, והשיעורים בתנ״ן ישלחו אלין

חינם

למד: הוא גילה פרח חדש אותו לא הכיר,
הנקרא חילזונה בערבית.
הוא גילה גם דבר נוסף, שאינו שייך
לעולם הפרחים :״התרשמתי מאוד שהתערוכה
הזאת גרמה לאהדה עצומה לישראל
בין אלפי המבקרים. הם ראו שם פתאום,
מיהם ומהם באמת הישראלים.״
פשעים הגבד שאינו פוחד
מאקדח שלוף
הולך לו בזמן האחרון, לדרורי יהודאי.
רק לפני חודשיים הוא נעצר, לילה אחד,
כשבכיסו 11 אלף ל״י. המשטרה החרימה
את הכסף, ודרורי המסכן נאלץ להתרוצץ
בין המשטרה ועורכי־דין, עד שהצליח לקבל
את כספו בחזרה. אך לא לפני שהמשטרה
דיווחה על הכסף לשלטונות מם־
הכנסה, ואלו הגישו לדרורי חשבון עבור
כל השנים שבהן לא שררה בינם לבינו
היכרות רשמית.
המשך למלחמת הכנופיות. הצעיר
( )27 השחרחר ונעים־הטבר, הנחשב לאחת
הדמויות הציוריות בכרם התימנים —
ועל־ידי המשטרה לאחד מספקי הסמים הגדולים
במקום — רק נרגע מהאסון הפיננסי
שנפל עליו, וכבר נכנם לצרה חדשה.
בשבוע שעבר הוא הובא לאיכילוב, לאחר
שחטף כדור אקדח בירכו במועדון קלפים
תל־אביבי.
הסברה הראשונה היתה, שזהו המשך למלחמת
הכנופיות המשתוללת בתל־אביב,
והוא קורבן נוסף של יחידת המחסלים.
אלא שתוך זמן קצר הוברר שהפעם היה
(המשן בעמוד )24

התביעה, שהחלה מתבררת בימים
אלו בבית־הדין הרגני בתל״אביב, הי-
תה מיוחדת במינה: יעקב ארוך (,)21
הגיש בקשת גירושין מאשתו, עדה (,)31
חשפנית ומארחת במועדוני־לילה, אותה
נשא באוגוסט השנה. הסיבה לתביעתו,
לדבריו: לאחר הנישואין גילה שאשתו
היתה בעבר גבר בשם ולרי טל, ועברה
ניתוח לשינוי־מין.
מאחורי תביעה יבשה זו, מסתתרת
טרגדיה של אשה אומללה, שהטבע והגורל
התאכזרו אליה: הרואה א ת עדה
ארוך, יתקשה להאמין שהבלונדית הגבוהה,
בעלת השיער הגולש, הגיזרה
הדקה והחזה השופע, היא יצור אומלל
שלא ידע בחייו יום אושר. לא בה יותה
גבר, ולא בהיותה אשה.
זהו סיפורה האישי של עדה:
כנראה שנגזר עלי מהשמיים להיות אומללה
כל החיים.
נולדתי בתור גבר רק בגלל טעות של
הטבע. מבחינה נפשית הייתי תמיד אשד,
— אשד, בגוף של גבר.
כל חיי רציתי להשתחרר מהגוף הזה.
והנה לפני שנה, אחרי שעברתי ניתוח וסבלתי
יסורים איומים שאי־אפשר בכלל
לתאר אותם — זכיתי סוף־סוף להגשמת
החלום שלי: הפכתי לאשת גם בגופי,
והתחתנתי.
ודווקא אז, כשחשבתי שזכיתי בפעם
הראשונה בחיים, להיות מאושרת — בעלי
עזב אותי.
בבית־הדין הרבני ובמשטרה הוא טען
שהוא רוצה להתגרש ממני בגלל שהוא
לא ידע שהייתי גבר. אבל זה שקר. האמת
היא בדיוק הפוכה: כשהיכרנו בהתחלה,
מצאתי חן בעיניו דווקא בגלל שהייתי
גבר. אחרי הניתוח, הוא מאם בי
דווקא בגלל שנהייתי אשה. כי הוא רצה
שאני אמשיך להיות גבר.
בעלי הוא הומו. גם אני בתור גבר,
הייתי הומו. אבל אני קיבלתי אותו כמו
שהוא. אני מסתובבת הרבה במועדוני לילה,
ואני מכירה את כל סוגי ההומוסקסו־

סינורה הטראגי שו החשפנית שבעלה מסוב והשדים סם היותה אשה:
זה לא

אותו חזק כמו כל אשה נשואה.
מצא חן בעיניו.
יום אחד למשל כשחזרתי הביתה מצאתי
אותו לבוש בבגדים שלי. עשיתיסקאנדל
עצום וזרקתי אותו מהבית. הוא חזר והתחנן
שיותר לא יעשה את זה.
בינתיים, כל הזמן, המשפחה שלו לחצה
עליו שיעזוב אותי. הם חשבו שהוא
בסדר, ושאני בושה בשבילם.
הם לא ידעו את האמת עליו. הם לא
אלים. אני יכולה לספור עשרות מינים .
שונים שקיימים. יעקב הוא הומו ביסקסו,
אלי,
ואני קיוויתי לרפא אותו.
אף אחד חוץ ממני לא מבין אותו יותר
טוב ממני. אני יודעת מה זה להיוולד ממין
אחד ובעצם להיות שייך למין השני.
אני הייתי, מבחינה גופנית, מיזוג של שני
המינים. אבל יעקב, מבחינה גופנית, היה
גבר — ואם הוא היה נשאר איתי, אז
הייתי הופכת אותו לגבר מכל הבחינות.

והוא מצא מאוד חן בעיני. ידעתי שאם
היחסים יתפתחו בינינו, לא אוכל להסתיר
__כבר כילד
ממנו שאני גבר. אז סיפרתי לו שאני גבר,
אבל אני עומדת לעשות ניתוח כדי להיות
הוא נמשך לגברים
אשה.
ליעקב לא היה איכפת. התחלנו לצאת,
ן ולדחי כתור ילד.
* 0עד גיל העשרה חייתי והתלבשתי בתור
נער. אבל כשהתחיל הגיל של משי-

ועברנו לחיות יחד. הוא דווקא נהנה מאיד
מזה שאני גבר. במיוחד הוא נהנה כשנטלתי
חלק פעיל ביחסי־המין.
הוא ס־פר לי שמאז שהיה ילד היתד,
לו חולשה מיוחדת לגברים, שהמשפחה שלו
אף פעם לא הבינה אותו.

אחרי דחייה של שישה חודשים. מיד אחרי
הגיוס הוא התלונן שהחיים בצבא קשים
ולא טובים. בסוף הוא הלך וסיפר להם
שהוא הומו, והראה להם גם תמונות שלו
כשהוא לבוש בבגדי אשה. הוא איים
שאם לא ישחררו אותו הוא יקיים יוד

ידעו את האמת איך שהוא השתחרר מהצבא•
הם לא ידעו שכל המושבה ההומוסקסואלית
בתל־אביב מכירה אותו. הם לא
ראו את הצילומים שלו שיש לי׳ בבגדים
של בחורה ובפיאה נוכרית עם טייטס,
ונעליים עם עקבים, ואיפור מושלם —
ממש בחורה סקסית.
ובסוף הם הצליחו. בהשפעת הלחץ שלהם,
הוא עזב אותי, בלי להגיד מילה. רק

סיס עם כל החברים שלו ביחידה.
שיחררו אותו׳ ולהורים שלו הוא סיפר
שלי היתד, פרוטקציה, ואני זו ששחררתי
אותו.
אחרי הצבא המשכנו לחיות כמו קודם.
בינתיים עברתי באסותא את הניתוח ל־

הוא נשא או ת ה כאשר.
ש הי א\ ב ר-ו דו ר ש \ ט אחרי

שהתברר דו שר*.א אשר.
•נוקב ארוך
כה מינית, התחלתי להימשך דווקא לנערים.
אמי, שהיתר, רופאה, הבחינה במתרחש.
אמנם היו לי אברי־מין מושלמים
של גבר אבל יחד עם זה התחילו לצמוח
לי גם שדיים. היא לקחה אותי לפסיכיאטר
והוא קבע שהצד הדומיננטי שבי הוא של
אשה.
כשעליתי מרומניה ארצה, כבר ידעתי
להסתיר מהגברים שאני גבר. הם היו
יוצאים אתי ומתייחסים אלי כמו אל אשה.
גם עבודה קיבלתי בתור סטריפטיזאית ב־מועדון־לילה.
כל החברות הקרובות שלי
היו כמוני.
יום אחד, כשעבדתי במועדון־לילה בתור
סטריפטיזאית הזמין אותי בחור שחרחר
ונאה לדרינק; שתינו ושוחחנו ופליר־טטנו.
אחרי העבודה הוא חיכה לי וביקש
ללוות אותי הביתה. ישבתי איתו עוד קצת

כמובן שלהורים שלו הוא לא סיפר
אני גבר. רק שהוא יוצא עם בחורה
עובדת בחברת־ביטוח. הוא ממשפחה
רדית ממוצא יווני׳ ואם היה נודע להם
מצבו האמיתי, זאת היתר, בושה נוראה
אצלם. האמת היא שהחיים שלו הם מסו-
בכיעם מאוד, וקשה לצפות שהורים שמרניים
יבינו אותו. לכן הוא לא חלם לספר להם
על מצבנו האמיתי.

_ __הומו
ביחידה צבאית
חיים ש לו אתי היו בשבילו גן־עדן.
ן ן הוא טכנאי־שיניים במקצוע, אבל לא
עבד. אני הייתי נותנת לו כסף כיס —
מאות לירות. תפרתי לו חליפות. לא היתד,
הצגת תיאטרון שלא הלכנו אליה. קולנוע,
מסעדות הכי טובות, מועדוני־לילה. בקיצור
— היה לו מכל טוב.
בחודש מאי השנה גייסו אותו לצבא,

שינוי המין, ועמדנו להתחתן.
הוריו התנגדו לכך שיתחתן אתי. אבל
הוא התעקש, והתחתנו. ברבנות הוא אמר
שלו להגיד שההורים שלו ביוון, לעדים למרות שהם גרים בתל־אביב.
אחרי החתונה, אני המשכתי ועבדתי והבאתי
הביתה מאות ואלפי לירות. וכל
הייתי אומרת ליעקב שילך ויחפש הזמן עבודה, כי זה לא טוב להסתובב כל היום
ברחוב ובבתי קפה.
אבל הוא היה עונה לי שחיפש אבל
לא מצא כלום.

תפשתי אותו
י בבגדי אשה

ר!כשלא היה לו מה לעשות, הוא
שכב גם עם החברה שלי, שהיא טרג־סברסטיטית.
עשיתי לו סקאנדלים. בכלל
התחלתי להחזיק אותו ביד׳ אחרי הניתוח.
קיבלתי ביטחון עצמי בתור אשה, והחזקתי

עדה ארוך
מהעיתון נודע לי שהוא הגיש נגדי תביעת
גירושין, קיבלתי זעזוע נורא.
אחר כך נרגעתי. פניתי לעורך־דין אמנון
חלד, שיענה בשמי על התביעה, אבל זה
היה רק צעד של התגוננות מצידי.
האמת היא שהמשפחה שלו לבד לא היתד,
מצליחה להשפיע עליו, אם הוא לא
היה פוחד בעצמו ממני• מזה שנהייתי
אשה.
אני מוכנה לקבל אותו חזרה כל רגע.
אם הוא ימשיך בדרכו, הוא יישאר אומלל
ומסובך בבוץ כל החיים. אבל אם הוא
יחזור אלי, שאני היחידה בעולם שמבינה
אותו, אני אשתדל בכל כוחי להציל אותו,
ולהפוך אותו לגבר נורמלי.
אני בטוחה שאני אצליח. רק שייתן לי
סיכוי.

במדינה
(המשך מעמוד )22

זה באמת רק סיכסון־ תמים. ערב אחד,
לפני זמן מה, הפסיד דרורי סכום נכבד
באותו מועדון, ויצא בהרגשה שעבדו עליו
בקלפים מסומנים. הוא חזר למקום כעבור
ימים מספר במגמה להחזיר לעצמו את
כספו — וכלל לא במשחק. הוא קרב לבן־
זוגו למשחק, בו חשד בבלוף, כשבידו כוס
מנופצת .״תחזיר את הכסף,״ אמר. .
העיקר הרושם. הנוכחים התערבו,
הפרידו ביניהם. דרורי עזב, חזר שוב כעבור
כמה ימים. הפעם כבר המתין לו
יריבו מצוייד כיאות. ברגע שקרב אליו
דרורי, שלף מכיסו אקדח.
״הוא חשב שאני לא אבוא על אקדח
שלוף,״ סיפר השבוע בחדרו באיכילוב.
״כשראה שאני בא עליו בכל זאת — ירה.״
מה שמדאיג את דרורי כרגע זו לא
היריה הפעוטה, אלא הפירסום העיתונאי
שבעקבותיה .״בעוד שבועיים יש לי משפט

חוסר אובייקטיביות משווע מציג הסרט את
הקמתה של מדינת ישראל בידי בן־גוריון
כמאבק עם כנופיות רוצחים מן המארב,
פראי־מידבר צמאי־דם, שאינם נבדלים מן
הנאצים שהשמידו את יהדות אירופה.
עובדה זו הופכת את הסרט, מסתם סרט
תעמולה ציוני, לסרט תעמולה שוביניסטי.
ספק אפילו אם צמרת המדינה שנכחה בהקרנת
הבכורה יכלה להזדהות עם צורת
הצגה זו של ההיסטוריה של הקמת מדינת־ישראל.
נקודה
שנייה היא התיאור המפורט של
קרב לטרון במלחמת העצמאות. כח־נתם של
מפיקי הסרט ויוצריו בבחירת קטע זה
דווקא להמחשת מלחמות ישראל, היתד, אולי
חיובית: הרצון להוכיח כי לא תמיד היהודים
הם המנצחים וכי הם יכולים להיות
גם המפסידים.
אולם הצגת קרב זה כטבח המוני של
ניצולי מחנות השואה, מבלי לבדוק במי

כיג׳י עם מפיק הסרט 42 :,6

מסתם סרט תעמולה ציוד

על החזקת סמים מסוכנים,״ אומר הוא
״וכשיקרא השופט את העיתונים, הוא יתרשם
ממני לא לטובה.״

אירועים

שלטים עבודי

המנוי
קי בל ת
חשבונך,
ברע גא
או תו בחקדם.

בעלי הזכיון הבלעדי
לשילוט במסלול המרוצים
מחלקת הזמנות

שלטי עבודי
טל 785058 ,781259 .

אוסנתצמרתבע״ ח

קורסג מ נ יולת ודודוגגמנימם נו ת

הקורס שיערן במלון שר תון ת״ אכולל:
• דוגמנות צלו •ידו נ מנו תמס לו ל
• אי פו ר ני מוסין • טי פו ח התו והיופי
למסיימי הקורס סיוע והכוונה ל ע בו ד ה
פ ר טי ם ו הר שמה
דיזנגו ף 132ת״א טל 224281
תעמולה מעוותת
מעטים המאורעות האמנותיים בישראל שזכו
לקהל כה נבחר, כשם שזכה לו הסרט
•,42:6שהוצג השבוע בהקרנת בכורה עולמית
בקולנוע תל־אביב בתל־אביב.
נשיא המדינה, מחצית שרי ו,ממשלה, ה־רמטכ״ל,
חברי כנסת בהווה ובעבר, דויד
בן־גוריון ושמנה וסלתה של המימסד הישראלי,
באו לחזות בסרט שנועד להנציח
את ״חייו הדרמתיים של המנהיג הלוחם,׳
דויד בן־גוריון.
הסרט, שהוא תערובת של סרט־תעודה המורכב
מצילומים היסטוריים, וסרט־פעולה
צבעוני שבויים בנוסח מלודרמתי, מומן
בידי יהודי איראני, נכתב בידי יהודי בריטי,
הופק בידי יהודי שודיצי ובוייב בידי הבמאי
כן־גוריון הצעיר כפרדס
הישראלי דויד פרלוב.
— לסרט תעמולה שוביניסטי
יהיה זה מתפקידה של הביקורת הקולנועית
לקבוע את רמתו של הסרט, ובאיזו האשם, מהחיה את הצרימה הגדולה ביותר
מידה הוא ממלא את ייעודו בהנצחת דמותו של הסרט.
ופעליו של דויד בן־גוריון. אולם שתי נקובשנתו
ה־ ,84 היתד, מגיעה לדויד בן־
דות בסרט מחייבות תגובה ציבורית ולאו גוריון הדגמה קצת שונה של ראיית מיפעל
דווקא אמנותית.
חייו.
פראי־מידבר צמאי־דם. מכל מעשיו
של דויד בן־גוריון מאז עלה לארץ,
מבליט הסרט דווקא את העימות שלו עם
הערבים: החל מרגע עלייתו לארץ בנמל
יפו, שם הזדעזע למראה הפרצופים הערבים
דרך למי מובר
מזרי האימה, והחליט לעזוב את העיר:
ה עי רו ם?
מאבקו לעבודה עברית בפרדסי פתח-תקיזה

וכלה במלחמת העצמאות.
עוד לפני כשנה היה העירום כמעט
אלא שכל הערבים המופיעים בסרט נראים
בו או בצורת נבלים או בצורת רוצחים. ב־ טאבו בעולם הפירסום הישראלי. שעה ש־מודעות
הפירטומת בעיתונות המערבית
--• הכוונה לפרק מ״ב בישעיהו, פסוק ו׳ .היו גדושות בנערות חשופות, שמשכו

פירסום

את עיני הקוראים למוצרים שפירסמו, היו
אותן נערות מופיעות בעיתונות הישראלית
צנועות וחסודות.
בתחילת השנה, כאשר רק החל גל
פירסום העירום לשטוף את הארץ, היו
עיתונים שדרשו מהסירסומאים לכסות את
החלקים החשופים בגופן של נערות המודעות.
מאז נפרצו כמעט כל הסכרים.
כיום מתחרים פירסומאיישראל זה בזה
מי מהם יפרסם מודעה חשופה ונועזת
יותר.
רק לאחר תחילת המעשה, ניתן היה
לחקור מה היא בעצם השפעתו של פיר־סום
העירום על הקהל הישראלי.
למשכילים ולעשירים. לפי הזמנת
איגוד המפרסמים בישראל ערך המכון למחקר
חברתי שימושי בשיתוף עם המכון
לקומוניקציה של אוניברסיטת ירושלים,
מחקר של דעת הציבור בשאלתפירסום

מודעה בעירום וכלי
עניין של גיל

העירום 1945 .מרואיינים היוו מידגם מייצג
של האוכלוסיה היהודית הבוגרת לצורך
מחקר זה.
תוצאות הסקר היו מפתיעות למדי. הסתבר
כי רק מחצית המרואיינים ()520/0
דיווחו כי הבחינו במהפכה שהתחוללה
בעיתונות הישראלית עם הופעת צילומי
עירום במודעות פירסומת 460/0 .כלל לא
שמו לב למודעות אלה, למרות שהם
קוראים עיתונות יומית.
הסתבר כי רק מעט יותר גברים מאשר
נשים (/0״ 53 לעומת ס0/ר )4אמרו כי שמו
לב למודעות העירום הללו. ככל שגילם
של הנשאלים היה צעיר יותר הם נטו
לדווח כי ראו מודעות עירום בעיתונות
הישראלית. בעוד שבין הנחקרים עד גיל
29 הבחינו 62 במודעות העירום, הרי
בין הנחקרים מעל גיל 50 ראו רק ס420/
את מודעות העירום.
אחת התוצאות המסכמות של המחקר
היתר, כי ככל שעולה השכלתו של הנחקר
וככל שעולה רמת הכנסתו, כן גוברת
נטייתו להבחין במודעות העירום.
שאלה של טעם טוב. המחקר גילה
גם שמודעות העירום אינן כל כך לטעמו
של הקהל הישראלי. למעלה ממחצית
הנחקרים 58 טענו כי מודעות העירום
פוגעות בטעם הטוב ורק ^ 16 סברו
כי אין במודעות אלה שום פגיעה בטעם
הטוב.
גם בנקודה זו הסתבר כי ככל שהנחקר
הוא צעיר, משכיל ורווק, כן גדלה נטייתו
שלא לראות במודעות העירום פגיעה
בטעם הטוב.
השאלה החשובה ביותר שהיתר, מונחת
ביסוד הסקר היתה: האם עוזר העירום
למכירת המוצרים אותם הוא מפרסם. כאן
נכונה אכזבה כללית למחוללי מהפיכת
העירום בפירסום הישראלי 50/0 .ד מהנשאלים
טענו כי פירסומות עירום אינן מעודדות
אך גם אינן מרתיעות אותם מקניית
מוצרים שהן מפרסמות 190/0 .טענו
כי ד,ם נידחים מקניית מוצרים המתפרסמים
במודעות עירום. רק אחוז אחד מהנשאלים
סבר׳ כי העירום מעודד אותו
לרכוש מוצרים.
השבוע יתכנסו פירסומאי ישראל לסימפוזיון
כדי לדון במימצאי הסקר, יחפש!•
אולי דרכים כדי להתגבר על הפוריטאנ־יות
של הצרכן הישראלי לגבי העירום
במודעות.

כאשר השביתו הוריהם
הספר העממי ״הל ל ״
הלימודים במחאה נגד
להם משרד החינוך:

של התלמידים בבירד!
אשר בכפר שלם את
המורה הנושכת, השיב
— ״היא ר !7שורטת.״

ך• פגישה כין סגן שר־החינוך, אה-
1 1רון ידלין, לבין תושבים בכפר שלם,
החלה על מי מנוחות. סגן השר ה סביר
פרטים על הריפורמה בחינוך _ רובעיה
הבוערת מספר 1בזמנו של משרד החינוך•
בתום דבריו, ניתנה לתושבים האפשרות
לשאול שאלות.
היה זה בחלק זה של הפגישה שהוטלה
הפצצה. אחת התושבות קמה ממקומה,
וללא כל קשר לבעיית הריפורמה או לא

אשכנזית היחידה. בגלל זה החלו עושים
לי צרות. עד שנכנס שונם לתפקידו הייתי
אני המורה הטובה ביותר. כולם חשבו
אותי לכזאת.
,יום אחד הפריע אחד התלמידים בשם
עוזי. אמרתי לו שיכתוב 50 פעם :׳אני
מבטיח להיות בסדר׳ .אם לא יכתוב —
לא יוכל להיכנס לכיתה.
״למחרת באתי לכיתה. שאלתי אותו
אם הוא כתב. הוא אמר לי שלא. פתאום

ריפורמה שאלה את סגן השר דוגרי: מתי
תיפתר סוף סוף בעיית המורה הנושכת.
השר והפמלייה שלו נדהמו. תחילה
חשבו שזוהי הלצה. אך הבעת פניהם של
הנוכחים גילתה שכולם מסכימים עם השואלת
— ורציניים בהחלט.
האם שהעלתה את השאלה התנדבה להביא
את בתה, שסימני הנשיכה של המורה
ניראו עדיין על גופה.
עליזה לבנברג׳ כתבת דבר שהיתר, עם
הפמליה של סגן השר, פירסמה על העניין
כתבה בעיתונה. דובר משרד החינוך
דאז, יחיאל לקט, לא הגיב על הכתבה.

תלמיד אידן מזרחי
״המורה נתנה לי סטירה״

לעומת זאת קיבלה העיתונאית מכתב ממנו,
בו נאמר שהעניין ניבדק — ״והתברר
שהמורה, ציפורה דוד, לא נשכה
תלמידים. היא רק שרטה אותם.״

* ה היה לפני שלוש שנים. בימים
$אלו אסף כתב העולם הזה את העדויות
הבאות מתלמידיה של ציפורה.
!• סיפרה גילה שרעבי בת השמונה:
״יום אחד באתי לבית־הספר, הלכתי לבית־שימוש.
אחד הילדים התחיל להרביץ לי.
הוא נתן לי בעיטה. הלכתי למורה וסיפרתי
לה את זה. אז היא נתנה לי מכה
על הידיים. ופעם לפני הרבה זמן היא
גם נתנה לי סטירה, הנה כאן.״ הוסיפה
אמה של גילה, מרגלית שרעבי :״יש לנו
בעיות עם המורה. כבר הרבה זמן. היא
שורטת, צועקת. לפני שנתיים, כשהיא
לימדה את הבן שלי, אז היא היתד, צובטת
אותו. פעם הוא בא הביתה עם סימנים
על הידיים. הלכתי למורה, אז היא אמרה
לי :׳מד, יש? גם ההורים מרביצים לפעמים׳.״

#אלי פלחה :״המורה היכתה אותי על
היידיים. היה לי דם. זה היה עם הציפורניים

מורה ציפורה דויד
״זורקים עלי אבנים״

י• מנשה טוויג :״המורה שרטה לי את
היד.״
י • רונית שמעון בת ה־ : 12״המורה
שרטה אותי בגב וביד.״ כעבור זמן ביקשה
רונית למחוק הדברים .״ההורים יהרגו
אותי,״ טענה. לדבריה היה הדבר לפני
שנתיים.
!• אילן מזרחי בן ה־ : 13״המורה סטרה
לי. בגלל שלא הייתי בסדר בכיתה.
אז אני זרקתי עליה כסא.״
• סימונה עזר 12״המורה הרימה
לי את החצאית כדי שכל הכיתה תראה.
ואז הרביצה לי.״ מאוחר יותר התחרטה,

תלמידה סימונה עזר
״המורה הרימה לי את החצאית״

טענה ששיקרה :״ההורים יעשו לי את
המוות,״ אמרה.

** יפורה דויד, בשנות החמישים ש־לה,
מלמדת בבית־ספר וזלל בכפר־שלם
מזה עשר שנים. היא הועברה לשם
מבית־הספר הנרייטה סולד בתל־אביב —
לדברי יודעי דבר, לאחר בעיות דומות.
היא עצמה מכחישה. לא היו שום בעיות
לפני כן. מספרת היא :״כל התלמידים
מאוד שמחו שבאתי לבית־הספר. הם
אמרו לי שהמורה שהיתה במקומי היתה
נותנת להם סטירות. עכשיו אתה מבין.
אני הייתי בסדר. הם ממש שמחו על בואי.״
כיצד
מגיבה היא על הפרשה דד,יום?
לא ד,יו הדברים מעולם. בביתה שברחוב
סוקולוב בתל־אביב, סיפרה ציפורה בהתרגשות:
״המנהל
אברהם שונם, הוא האשם בכל,
אני התחלתי ללמד כשהוא עוד היה רק
סגן. אז היה בהלל מנהל אינטליגנטי ומעניין.
היה נעים לעבוד איתו. והיו
גם עוד מורים אשכנזים.
״ואז המנהל הקודם עזב. זה היה לפני

בא המנהל. אמרתי לעוזי שבגלל שהוא
לא כתב הוא לא יוכל. להיכנס לכיתה.
אז המנהל אמר ל י לעזוב את הכיתה.
לא הסכמתי. נשארתי במקומי. אז הוא
הוציא את הכיתה החוצה.
״מאז כשהיד, קורה משהו, היו התלמידים
רצים למנהל ומספרים לו. כשהיו
רואים אותי התלמידים היו צועקים, :מנהל,
הנה המורה. תעניש אותה.׳

•י• אחר שמשרד החינוך השתיק
׳׳< את העניין, קם בבית־הספר ועד־ד,ו
תלמיד
אלי פלחה
״המורה היכתה אותי על היזיים״

רים, מורכב מחמישה חברים בראשותו
של אפרים מסחנה 35 עובד דואר ששם
לעצמו מטרי, לסלק את ציפורה דויד.
הוועד פנה שוב ושוב למנהל עם התלונות
שהיו מגיעות אליו — אך, לדבריו,
ללא תוצאות. השנה פקעה סבלנותו.
חברי הוועד ביקשו פגישה עם המפקח.
בפגישה נכחו גם המנהל, אברהם שונם,
והמורה ציפורה דויד.
הוועד הודיע שהוא יפתח בהשבתה עם
לא ימלאו את תביעותיו. בשלב ראשון:
הורי תלמידי כיתה ג׳ ,בה מלמדת המורה
ציפורה, לא ישלחו את ילדיהם לביתר,ספר
למשך יומיים.
ביום הראשון האחרון, ביצעו ההורים
הממורמרים את שלב א׳ .כאשר חודשו
הלימודים בכיתה ג׳ ,לאחר יומיים, שלח
הוועד מיברק לשר החינוך והתרבות, הציג
לו אולטימאטום:
אם עד ד,־ 15 לחודש זד, לא תורחק המורה׳
ציפורה דויד מבית־הספר, יפתחו
ההורים בשביתה כללית.
אם לשפוט לפי חוסר תגובותיו של
משרד־החינוך בפרשה עד היום, נראה שרק
צעד דרסטי זה יגרום לו להוציא את

אמנות ציזר חיותה מלכת הקפה והאבסטרקט חיותה היא אמנית של ממש: אוהבת להצהיר
הצהרות גדולות על דברים קטנים,
ובנשימה אחת לדבר במילים פשוטות, אם
כי מגומגמות, על הדברים הגדולים שהיא
עושה:
״אני מלכת הקפה. אני קונה את הקפה
הטוב ביותר ומשתמשת רק בסוכר חום,
זה שבטעות חושבים אותו לזול, בגלל ה־זכרונות
מימי הצנע. אצלי — זה או דבש
או סוכר חום!
״באמנות קיים בשבילי רק האבסטרקט
הטהור. הסיפור שבתמונה לא מעניין אותי.
חשובה לי רק הפלסטיות. פיקאסו
יכול לצייר אברי־מין ומישגלים כלאחר יד,
אבל זה רק פרט קטן בתוך הכלל. הוא
עושה שלושה קוים, והם פלסטיים. לכן,
הוא פיקאסו והאחרים רק זנבונים שלו״.
שתי הצהרות כאלה אינן אלא פליטות־פה
בלי נקודה, פסיק או סימן קריאה. ומי
שמכיר את חיותה בהט, עוד מימי חיל־האוויר
יודע שאין זו העמדת פנים .״חיל־האוזיר
שלי״ ,היא מצביעה על פם ל 1ן שבסיסו
עשוי מחלק פסול של מטוס ,״מי אמר ש־תערוכות
עושים רק בגלריות? למה בעצם
לא ירשו לי לעשות תערוכה בתוך
.החעשיה האווירית?״
פנישה עם צייר לבנוני. השבוע
היא פותחת תערוכה חדשה ומספרת שזו
הקומפנסציה היחידה לימי העצב שיש
לאמן: ההכרה והקניה. האם היא עצובה?
״כל הציירים שאני מכירה הם עצובים. הם
יכולים לעשות רוח ולהעמיד פנים. אבל
זה רק כלפי חוץ. בתוכם — כואב להם משהו.
אני
עצובה כשאיני מציירת. אז מגרדות
לי האצבעות עד כאב. ראיתי את וודסטוק,

ציירת בהט
בלי נקודה, פסיק או סימן קריאה
וזה מה שהרגשתי, כלפי הצעירים האלה
— הרגשתי שהאנשים עצובים מפני שהם
לא עושים שום דבר. אני במקומם הייתי
משתגעת״.
היא עומדת להציג מונוטיפים קולאז׳ים
וציורים בצבעי ״אקריל״ .כולם חלק מן העולם
כפי שהוא משתקף בעיניה, לא דומה
למה שהיה אבל משלים את מה שהיה.
הולך הלאה.
ואפילו שאינה מציירת במכחול סיפורים,
היא מייטיבה לעשות זאת בפיה :״בפאריס
פגשתי את עבוד, צייר לבנוני מן הטובים
שיש לערבים. הוא ראה את תמונותי בתערוכת
שאמפס, ועל אף היותי ישראלית
מצאנו שפה משותפת מהתחלה. הוא הזמין
אותי לסטודיו שלו, הראה לי שיקופיות
מלבנון ונדמה היה לי שאני רואה את
עצמנו. ניהלנו שיחות ארוכות. הוא כיהן
כשופט בתערוכת ריאליטא נובל והזמין
אותי להשתתף בה. אבל אחרי מלחמת
ששת־הימים לא שמעתי ממנו אף מילה.״
השם חיותה מזכיר לעוקבים אחרי הציור
בארץ, תערוכות שונות, ביניהן תע
מ!1ו
ט טו ב

סו־רמו של חובשי הכיפות
והפתעת חייה של אילנה רובינא
כל פסטיבל־זמר, ויהיה זה של קצב או של קצף ,״טוב ליהודים.״
קודם כל: מתפרנסים ממנו כמה אנשים (במוצאי־שבת האחרון לא
נמצא כסא פנוי בהיכל־התרבות) .מאידך גיסא: זו הזדמנות לחגוג,
וכידוע אין בארץ יותר מדי הזדמנויות כאלה.
ובדרך אגב, בלי להרגיש, נוצרת לה מסורת, דרך פסטיבלים
אלה, ועוד יותר מזה: כאן מתרחשים דברים, נופלות הפתעות,
מתגלים כשרונות, נולדים כוכבים. ומי שכבר ניסה את כוחו
בחיבור מירשמים להצלחה בפסטיבל־זמר, כבר יודע שהקהל הוא
המספק בסופו של דבר את ההפתעה הגדולה ביותר.
כך קרה גם הפעם, בפסטיבל הזמר־החסידי ,70 שאורגן על־ידי
תיאטרון סולן. ההיכל היה משובץ כיפות סרוגות, כיאה לחסידי
פזמונים שמילותיהם נשאבו מן המקורות. הבמה — הדורה בתפ־

המטבע. השאירו בידי את החרות לבחור בין דתי לחילוני, אך אני
הייתי מגדיר את עצמי כמסורתי.״
אילו לא היה דויד מזדרז לשלוח את שיריו יומיים לפני תום
ההרשמה, יתכן והיה היום רק עוד תלמיד בפקולטה לעבודה
סוציאלית בירושלים, והיה ממשיך לנגן כאקורדיון ובפסנתר כשם
שעשה זאת בצוות־הווי בצה״ל, ובסיורים עם הרבי המרקד.
היום לבשו תחביביו סיכויים אחרים. הוא נושא את עיניו להשתתפות
בפסטיבל שירי־ילדים, בפסטיבל־הזמר, ובכל מה שיבוא
בצורת פסטיבל .״אבל״ ,הוא אומר ,״פזמונים — רק כתחביב.
ומה יש, גם ריצ׳רד ניכסון ואדוארד הית מנגנים כאקורדיון
אילנה רובינא, שאינה ירוקה בעולם הזמר, היתה מופתעת לא
פחות מזכייתה במקום הראשון :״האמת היא שזו הפתעת חיי.
בדרך כלל לא מזהים אותי עם סוג זה של שירים, ומעולם לא
הייתי קרובה לענין, מן הבית או מן החינוך שקבלתי. ארבע
שנים לא הייתי בארץ וארבע שנים מספיקות כדי להישכח.
ולמעשה היתר, זו בבחינת הופעת בכורה מקצועית שלי בארץ
מאז חזרתי. לצדי הופיעו זמרים המקיימים קשר חי וקבוע עם
הקהל הישראלי. כל אלה גרמו לידי־כך שלא אתלה יותר מדי תקוות
בהופעה זו. ויותר מזה, הייתי בטוחה שלעדנה לב וליגאל בשן

מקום ראשון: אילנה רוכינא
״ארבע שנים מספיקות כדי להישכח״
אורה דמויית עוגב מכסיף, ומצלמות טלוויזיה באופנת־העונה,
טיילו בחשיבות בין שבילי מנגינות ברוח המסורת.
ומדוע לא? אם לאמריקאים יש שירי ״פולקלור״ שנולדו לפני
שנתיים, או שירי ״בוקרים״ שחוברו במגרדי־שחקים, מדוע לא יהיו
לנו שירים חסידיים חדשים, תפורים על־פי דפוסים ישנים?
את הקונץ הזה הצליח לתפוס צעיר בן עשרים ושלוש, שלא
התנסה במלאכת הכתיבה מעודו: דויד ויינקרנץ. לפני שלושה ימים
עוד היה אלמוני מזכרון־יעקב. היום: המלחין המרואיין ביותר
לשבוע זה; במילים אחרות: המאושר שחיבר את יברכך — מקום
ראשון בפסטיבל הזמר החסידי.

״להודות על האמת,״ מספר דויד בחדווה ,״כמעט והפסדתי את
כל העסק. שלחתי את השיר שלי ברגע האחרון ממש. אני זוכר
שאפילו שלחתי אותו אקספרס, וליתר ביטחון שלחתי אפילו
שניים, והשיר השני שלפי דעתי הוא יפה יותר — לא התקבל
דוזקא.
״ערב אחד, כאשר הופעתי בנתניה עם רבי שלמה קרליבך,
ודרך אגב אני הוא האקורדיוניסט שלו בארץ, הופיע נחום בייטל
מסולן והודיע לי שאני צריך לבחור בין שלושה מבצעים. בחרתי
באילנה רובינא, ואני מאושר שהיא שרה את זה.״
מוזרות דרכי אדם: אף על פי שבפולין היה ביתו של דויד
חסידי־מסורתי, לא באה לו הרוח החסידית מן הבית.
״אחרי מלחמת־העולם השניה עברנו משבר: בני משפחתי הפכו
חילוניים, ודתקא אני היחידי בבית החובש כיפה. אמנם למדתי
בבית־ספר תחכמוני בחדרה, אבל רק על מנת להכיר את כל צידי
רוכות יחיד (גלריה כץ )220 ,קבוצתיות
((תצפית חורף וסלוני הסתיו למיניהם),
זכיה במילגת קרן־נורמן בשנת 1964 ובקרוב,
אם יימצא מישהו המוכן לתרום
חמישים אלף לירות לעיצוב תודעתם ה־אמנותית
של ילדי ישראל, אולי תתגשם
תוכניתה של חיותה להקים בבית־ספר עמל,
הבניין יוצא הדופן של רם כרמי, מונומנט
פלסטי המורכב משלוש פירמידות של קוביות,
שיהיה חלק מן החצר ומעולמם של
המשתעשעים בו.

מקום שני: יפה ירקוני
מה יחרת בזברון?
השירים היפים ביותר, אף שהשיר שלי הוא קליט, נחמד ובעל
גוון של אותנטיות. אבל כפי הנראה, לא השיר לבדו קובע ולא
הזמר לבדו, כי אם סיכום של אלף ואחד דברים קטנים שאי אפשר
לחזותם מראש. ואחרי הכל, הרי לא הזוכה הוא המושמע ביותר.
עכשיו יתחילו הוויכוחים על טיבם של השירים, עורכי התכניות
ישמיעו מה שמוצא חן בעיניהם, הקהל יבקש מה שירצה לשמוע,
ואין כל ביטחון שהשיר מספר אחד ייחרת בזכרון יותר מכל
האחרים.״
וזה מזכיר לי את המקרה הקלאסי עם על כפיו יביא שהיה
סתם שיר מספר 8בפסטיבל־הזמר, ואחרי כמה שבועות נשא על
כפיו את רבקה זוהר, ואת יעשה שלום מן הפסטיבל החסידי של
השנה שעברה שאף על פי שהגיע למקום שלישי בהצבעה התפרסם
פי כמה מצמאה נפשי (מישהו זוכר שהיה מקום ראשון אז?)
או שירים כמו ילדי איננו ילד עוד וכוכבים בדלי שהתגלו כיוצאי
דופן באמת, רק אחרי השמחה.

חצי שעה הייתי צריך להפסיק ולעלות אל
הפרוזדור כדי להתחמם קצת ליד האח.
כך זה נמשך שלוש שנים, בשבעה חדרים
קטנים. למדתי אז לחיות בבדידות, ליצור
בבדידות ולהתגבר על הבדידות. האנגלים

הצייר שטופול
מאמין בו
בשנת 1961 גילה העולם הזה את אחד
הצעירים הבודדים מן העדה התימנית ששלחו
יד בציור. רפאל ואחאש, אז בן עשרים,
סיים את בצלאל על אף מיגבלותיו
הטכניות. בגיל עשר תקפה אותו מחלת
שיתוק הילדים ועמדו בפניו אתגרים שאינם
מנת חלקו של כל צעיר. ואף על פי
כן ולמרות הכל — החליט לחיות, אך ורק
מציור.
היום, התגלה הבחור שוב, כשהוא עורך
תערוכה בגלריה החדשה, גלעד, ובפיו
סיפור תשע השנים שחלפו :״גמרתי את
בצלאל בלי דיפלומה והחלטתי להעיז. יצאתי
ללונדון עם חמישים דולר בכיסי. מצאתי
חור עלוב וקר, והתחלתי לעבוד. כל

צייר ואחאש

שברון לב באהבה

הם המורים הטובים ביותר בנושא זה.
״יום אחד כשבאתי בלי פרוטה לשגרירות
הישראלית לבקש שיעזרו לי להגיע
לארץ פגשתי את טופול. הוא גילה ענין
רב בעבודתי כי הרי בעצמו היה סטודנט
לאמנות פעם. הבאתי כמה מעבודותי לתיאטרון
בו הופיע אז בכנר על הגג. הוא
האמין בי והציג אותי בפני הסוכן שלו,
ג׳זף שאפטל. שניהם ארגנו לי תערוכה
נהדרת בסבג׳ גאלרי.
״שאמפניה נשפכה שם כמים, והצלחתי
למכור שלושת רבעי מן התערוכה. טופול
טוען שתוך חמש שנים יהיה הציור שלי
לשם דבר בארץ. הוא הציע לי חוזה קבוע.
היססתי, כי הייתי לפני פרשת דרכים משפחתית.
חזרתי לארץ על מנת לשאת ציירת
ישראלית. האהבה התבררה כאשלייה
ושברון לב. אבל, הנה, מעז יצא מתוק:
פגשתי עולה חדשה, אמריקאית, אשתי מלפני
שלושה חודשים, ועכשיו אנחנו נוסעים
יחד לאמריקה, כדי לאחד מטרות אט־נותיות
ומשפחתיות: מזל הוא שקרוביה
גרים בניו־יורק, כי היום זה הוא המקום
שאליו שואפים כל הציירים להגיע. ואני,
עדיין מחפש את מזלי ואת גורלי״.
בגאווה ברורה מספר ואחאש שהוא הישראלי
היחיד שהציג תערוכה בגלריה
לסטר בת מאה השנים, בלונדון׳ וזו סיבה
טובה מאד להביט בתקווה, דרך ה־
״פיגורטיב החדש״ כפי שהוא מגדיר את
סגנונו, לאמריקה.
ה עול ם הז ה 1732

במדינה
1396 חינוך
מרעילים
את המרעילים
הידיעה שהתפרסמה בעיתונים היתד. קצרה
— והנסתר בה מרובה על הגלוי :״תלמידים
בבית־ספר תדזכמוני בירושלים ניסו
להרעיל את מוריהם,״ נאמר בה .״אך במקום
המורים השתמש השרת בסוכר המורעל,
ולקה בקילקול־קיבה חמור.״
למה ועל מה ניסו התלמידים לעשות זאת
— לא נאמר דבר. הסיבה: איש מבין המעורבים
סירב לדבר. לא התלמידים —
וגם לא הכמעט־מורעלים.
היתד, להם סיבה טובה לשתוק. שכן ההרעלה
היתד, למעשה הרעלת־נגד: המרעילים
לא היו חברי כנופיית גנגסטרים צעירים,
שחיפשו לעצמם פורקן התפרחחות.
היו אלו בני־טובים — ללא מדכאות —
שנדחפו למעשה ייאוש זה בעקבות הרעלה
רוחנית. היתר, זו תנובתם המיואשת נוכח
התעללות מטופשת בהם מצד מוריהם.
קנסות, קללות. על שיטות העונשים
שהפעילו המורים• נגד תלמידיהם, מדווחת
כתבת העולם הזה מרים עזרתי:
#ילד שביקש לצאת מהשיעור לשירותים,
או אף שחש ברע וביקש לגשת
לאחות, לא הורשה לחזור לכיתה: הסימן
המוסכם: המורה, ללא אומר, היה מצייר
חץ על הלוח. פירוש החץ היה מובן כבר
לכל תלמיד.
#עונש אחר לעבירה זו: לכתוב 130
פעם, יותר לא אבקש זאת.׳
#ילד שהיפנה פניו לאחור — התחייב
בתשלום קנס של אגורה. כל פנייה נוספת
— שתי אגורות.
#עונש למסתובב שהקנס הכספי ייא
הרגיעו: העתקת כל הכותרות שמתחת לתמונות
בספר ההיסטוריה.
>• ילד ששכח להביא כיפה — חייב
בקנס כספי.
#ילד שלא הבין בחומר והעז לשאול
— זכה בכינויים כגון, מטומטם׳, ,סתום׳
והבטחות כמו, אחה תרד כיתה׳.
#עונשים קולקטיביים גם הם היו מקובלים.
אחד הנפוצים: הכיתה יושבת שיעור
שלם ומעתיקה מחברות מחדש, בעוד המורה
יושב וקורא עיתון.

שאתם יכולים ׳לחסוך
בשבילו אמצעים
עם שובו מן השרות
באמצעות

ארבעת המרעילים. מיגוון העונשים
הוגבל רק על־ידי דמיונם של המורים .״פעם,
כשאיחרתי לשיעור בגלל ש ־רד גשם,״ סיפר
רמי קיבלתי עונש להקיף את הבניין
ארבעים פעם.״
תוצאת התנהגות חינוכית זו מצד המורים
הביאה לתגובת־הנגד. על התגבשות הרעיון

• שמותיהם שמורים במערכת.
•• כל שמות הילדים בכתבה מוסווים.
העולם הזה 1732

התכנית הבלעדית שר

ב71ן הפועלים§

וביצועו סיפר דני 13 תלמיד כיתה ז׳
שעמד בראש חוליית המחסלים הצעירים:

״את יכולה לכתוב שהדם עולה לנו לראש
כבר מהעונשים שהמורים נותנים לנו. לכן
החלטנו באסיפודכיתה סודית להתנקם בהם:
להרעיל אותם, כדי שיהיו חולים, ילבו
לבית־חולים, ולא יבואו ללמד אותנו.
את חיכנון המעשה הטילה הכיתה על
ארבעה ילדים שמקבלים הכי הרבה עונשים,
ואני ביניהם. התלהבתי מהרעיון. הילדים
חיממו אותי עוד יותר, וקבענו שאני אבצע
את המעשה והאחרים יתנו לי חיפוי.
החלטנו שניקח כל מיני כדורי־רפואות מהבית
ונכניס אותם לסוכר של המורים.
כל אחד מאיתנו הביא כל מיני כדורים:
לשיעול, לשילשול, כאב־ראש, ועוד כל מיני.
ביחד היו לנו איזה עשרה כדורים.
ימי ה בו ג ד? לקחנו את כולם ביחד
וטחנו אותם לאבקה בעזרת סכין, עירבבנו
אותם ביחד, וחזרנו לבית־הספר. השעה היתד,
בערך . 1.30 בשעות האלה אין כמעט
אף אחד כבר. חדר־המורים היה פתוח. נכנסתי,
שמתי את האבקה במהירות בתוך
צינצנת הסוכר, עירבבתי אותה עם הסוכר
כדי שלא ירגישו כלום. שני ילדים עמדו
ליד הדלת ושמרושהשרת או מישהו אחר
לא יבואו. הילד הרביעי שמר בפרוזדור.
למזלנו הלך הכל במהירות ואף אחו לא
ראה אותנו. תיכף אחרי זה הלכנו הביתה
והחלטנו לא לספר לאף אחד שום דבר. עד
היום אנחנו לא יודעים מי בינינו בגד וגילה
לאביו, שצילצל למנהל וגילה לו.
לא ידענו שהשרת נוהג לשתות תה ב־צהריים.
לא התכוזנו בכלל אליו. רצינו לגרום
הרעלה רק למורים.״

ח סן ל חייל

פוליטנויקוס

ה א תינוסיס ה הי שו אזי ת לזי שזי ס אקסוווג״ס
הלימודים בת״א בבניו גמנסיה הרצליה, ז׳בוטינטקי • 106 ובחיפה בבניו בי״ש במעלה, שמריהו לוין 30

ההרשמה לשנת הלימודים הבאה ללימודי ערב המכינים לתארים אקדמאיים מוכרים של
ץ זו$ז1¥£1א 0א £0א10

אוניברסיטת לונדון
* 0.80.כלכלה או
מנהל עסקים

8 .^.כללי
8 .^.מדעי המדינה
או סוציולוגיה
8.80.מתימטיקה
4.״ 8שפות :
אגגלית, צרפתית

111511־ 6 81ו 1ז ־ 0 1.
108 1051111111005 0810661

אגודות המהנדסים הבריטיות
* הנדסת בנין

* הנדסת אלקטרוניקה

* הנדסת מכונות

* הנדסת ייצור

+הנדסת חשמל

* הנדסה ימית

תלמידיב החסרים תעודות בגרות יתקבלו לראיון אישי לקביעת אפשרות הצטרפותם ללימודים
פיייי והרשמה במשרדי האוניברסיטה: תל-אביב, רח׳ ברנר ( 17 מפנת אלנבי ,)55 בשעות 1—9בבוקר,
8 5אחה״צ. תל־אביב, רחוב ז׳בוטינסקי ,106 בבניו גמנסיה הרצליה, בשעות 8—5אחה״צ בלבד.
חיפה — רחוב שמריהו לוין ,30 מפנת הרצל ,14 בשעות 1—9בבוקר 8—5 ,אחרי־הצהרים.

ויקי י! ׳!1י 1ו1! 1
מדד.

?7 11 נו ע טיול בארץ הפלאות
עד חצי המלכות (גורמן,
תל־אביב, צרפת) — הוא סרט
קומי בלתי-מזיק, העורך השוואה
בין האווירה הפסטורלית של כפר צרפתי קטן וירוק,
המאפיינים את אמריקה ואת
לבין השאון, והממון,
האמריקאי בעיני תושביו של אותו הכפר.
הסיפור, על מיליונר אמריקאי שמתאהב בבתו של בעל
בית-המרזח המקומי, בעל הנטיות השמאליות, והמוכן
להעניק לה עד חצי המלכות, אינו אלא אמתלא להעלאת
כל מיני הברקות, אשר יוכיחו עד כמה עדיף הכפר
הרוגע על פני הקצב המטורף של צבירת-המיליונים.
כרגיל בסרטיו של פיליפ (״האיש מריו״) דה־ברוקה,
נוטשת העלילה את המציאות מפעם לפעם ומפליגה על
כנפי הדימיון( ,המיליונר מצליח להעתיק את הכפר בשזהו
סיפור על ארץ
למותו לניו־יורק) כאילו לומר:

הפלאות.
ואמנם, מה שמפריע לצופה, הרי זו דווקא תלישותו
המוחלטת מכל מציאות מוכרת. היכן יימצא היום, אפילו
בצרפת, כפר שבו כולם חיים כבמשפחה אחת, אוהבים
איש את רעהו, ואין ענן אשר מעיב על פני השמיים,
גם להלכה וגם למעשה? ומי עוד מאמין בסיפורים על
נערה תמימה, המעדיפה מורה כפרי שמנמנן ולא צעיר
ביותר, המנגן בצ׳לו ומפחד להתחתן, על פני מיליונר
צעיר ויפה־תואר (ברט קונבי) המוכן להגיש לה את
תדריך בטלוויזיה
הי האכזר

(אנגליה) יום
ב׳ שעה — 8.20 שיירת־אוניות בריטיות
מנסה לעבור אזור מלא צוללות גרמניות.
לאחר הסרט, דיון. צוות־מומחים בקורות
מלחמת־העולם והשיט באותה תקופה.
* איש החול! (ארצות־הברית) יום
ד׳ שעה — 8.20 סרט מתח אמריקאי, בינוני,
אבל בהשתתפותו של המפרי בוגארט
בן־האלמוות.

תד־אביב

סגנבי ועדר נווחזוזניוז ן כנו ע מן
העולם כולו על מגש עם ארוחת״בוקר?
מי שמוכן ומסוגל להפליג על כנפי הדמיון של דה-
ברוקה והוא מספיק מנותק מן המציאות המודרנית,
ייהנה, בעיקר מן ההתחכמויות הקטנות (הקצין בדימוס
המתעמל בבוקר, בני הכפר המסבירים למורה שהוא
חייב להתחתן) שהן חשובות יותר מן הסיפור המרכזי.

כל כדור:
בול !
סאבאטא (אופיר, תל־אביב,
איטליה) — התפריט קבוע וידוע,
ואף על פי כן ולמרות הכל:
ממשיך להוכיח את יעילותו הקופתית.
הסרט כולו מאוכלס רק מנוולים, חלקם חביבים־יותר,
חלקם חביבים־פחות, ואילו החוק, זה אינו אלא צל

קלוש ומגמגם.
המנוולים־יותר פורצים בנק וגונבים כספת, המנוולים-
פחות משתלטים על הכספת, מחזירים אותה לצבא,
ומניחים ידם על ההוכחות המרשיעות את טבצעי״הפשע.
בעזרת הוכחות אלה הם עומדים לסחוט כסף רב מן
הפושעים המועדים, ולפזר כמה עשרות גוויות. לאחר מכן,
הם אמנם זוכים בכסף.
הסרט כולו בנוי כרגיל מסביב לאקדוחן־האמן, איש
שאינו מחטיא אף כדור אחד, אינו מבזבז אף מילה אחת,
ואינו מתרגש אף פעם אחת. מגלם אותו האמריקאי לי
ואן-קליף, שהיה לכוכב רב-מכר באיטליה, וניחן בפרצוף
רב משמעות ומטיל-אימה וביכולת״מישחק מוגבלת למדי.
לידו משטופפים כמובן כל קישוטי המערבונים האיטל-
קיים הרגילים: נגן בנג׳ו ליצני (מגלם אותו ויליאם ברגר,
שהופיע ב״כל ממזר מלך״) ,מקסיקאי עב-כרס ורב פיש-
פשים, המחזיק סכינים בכל כיס, ואינדיאני משונה, בעל
יכולת לוליינית, המעידה על עבר קירקסי ברור.
החידוש היחידי שאפשר אולי לראות בסרט הוא של
כמה טיפוסים בעלי הופעה הומוסקסואלית חשודה מאד,

סדס לינו

צרפת)

(אלנבי,

מלחמות גנגסטרים במארסי של שנות העשרים,
עם בלמונדו ודלון.

אן של אלף הימים (חן,
ארצות־הברית) — עוד גירסה על חייו הפרטיים
של הנרי השמיני, מלך אנגליה,
ואהבתו לאן בוליין, עם משחק משובח
של ריצ׳ארד ברטון ושל ג׳נב־יב בוז׳ולד.
הזר (ירון, אנגליה) — סרט־מתח
בעל פיתרון מפתיע, אשר הוצג בזמנו
בהצלחה גדולה בארץ. עם ריצ׳ארד
טוד ואן באקסטר.

פאטון

ארצות-הברית)

(פאר,

— ביוגרפיה רצינית ומעניינת של הגנרל
האמריקאי המושמץ ביותר במלחמת־העולם
השנייה.

ירושלים
ה הו דאה

צרפת) —

מישפטי־הראווה של סלאנסקי, המתוארים
ע״י ארתור לונדון, שר צ׳כי לשעבר, אשר
חש אותם על בשרו. בימוי ומשחק משכנעים.
סרט חובה.

כוכבים
את והעירום
2־י זאן־גן ריף וזזשגזאר ),בפש־רזז
ובלתי־מקובלת לחלוטין בארץ, המיועדת כולה לגברים.
אולם אפילו חידוש זה אינו מנוצל כראוי, ופרט להופעה
המעוררת״חשד אין דבר אשר יאמת או יפיג את הרושם.
קשה מאוד לדבר כאן על בימוי, עריכה, או מוסיקה,
מאחר ונדמה כאילו כל אלה, לפי ספר ההוראות של
״כיצד לעשות מערבון, בעשרה שיעורים קלים ומובנים לכל״.

הח שפנית
וחולת ה 7ן צרת
הנקמה המתוקה (מוגרבי,
תל־אביב, איטליה) — זה מתחיל
כמו גירסה פושרת של ״ורטיגו״
.אשתו של רופא נפטרת מהתקפת קצרת, ובמקומה
מופיעה לפתע חשפנית הדומה לה להפליא, פרט לצבע
העיניים והשערות.
אחר כך זה מזכיר את ״בנות השטן,״ כאשר המשטרה
מתחילה לחקור מה קרה לאשה החוקית, שביטחה עצמה
בחצי מיליון דולר, והעניין ממשיך ומסתבך כאשר הקשיים
הכספים של הרופא, בעיותיו עם אהובתו ותדהמתו מול
כל מה שקורה סביבו, מוסיפים להיקף התעלומה. והתעלומה
היא די מפתיעה ומרתקת, ואף כי ברור לכל
שהסוף חייב להיות טוב, יושב הקהל מרותק עד הרגע
האחרון, ולא מעז להפריע אפילו במוצאי שבת.
מובן שכל השוואה עם הסרטים הנ״ל אינה יכולה
להיות לטובת הסרט הזה. חסרות כאן ההמצאות הוויזו-
אליות, ההפתעות המדהימות, חוש-ההומור הסרקסטי,
אשר מאפיינים את היצ׳קוק, למשל.
לעומת זאת, בקטגוריה שלו, יכול ״הנקמה המתוקה״
להיחשב להפתעה נעימה בהחלט. בין מבול סרטי ה־
״מאקארוני״ ,המיוצרים על־ידי האיטלקים לאחרונה, הדומים
אחד לשני כשתי טיפות מים, הוא בולט משום שהוא
קצת יותר מקצועי, קצת יותר מלוטש, וקצת יותר מעובד
מן השאר. אמנם יש כאן חורים גדולים בסיפור, שנסתמים

וו ד ס טול( ,אסתר, ארצות־הב־

רית) — פסטיבל הפופ הגדול, כפי שהוא
נראה בעיני צוות צלמים ובמאי, המדגישים
את ההשלכות הפוליטיות בהתנהגות
ובפזמוני הנוער של שנות השבעים.

וזריגזזז וזר וגזיגזי^ ,אשה +זזטזפניון
בקטעי עירום רבים — ככל שהצנזורה מרשה — הדיאלוגים
בסרט הם שנונים בערך כמו מדריך הטלפון, וה-
מישחק, בעיקר בתפקידים המישניים, צולע בהחלט.
אולם לזכותו של הבמאי לוצ׳יו פולצ׳י יש לומר כי
הוא ידע שעליו לעשות סרט מתח, והוא נמנע מלהכניס
לעניין פסיכולוגיה, פילוסופיה וכיוצא באלה הדברים.

כמה דיעות בקשר לעירום בקולנוע.
• ; אטאלידלון :״העירום כשלעצמו
יפה מאד. הופעתי בסצינות רבות
מסוג זה, ואיני מתביישת בכך כלל.״
• סי לכהל,ו שינ ה :״כאשה, אני
צנועה. כשחקנית, אני עושה דברים נועזים
מאד. אולי זה לא נעים, ואבל זה המקצוע.״

ר סו להאנדרם :״אין דבר
יותר משעשע מאשר להתפשט על בימת
הצילומים, ולראות את הבעת פניהם של
הטכנאים מסביב. כל אשד, היתר, מתעלפת
מהנאה למראה ההערצה.״
• טוניקהויטי :״אני אוהבת יותר
מדי להתפשט בפני הגבר שאני אוהבת,
מכדי שאקלקל לי את התענוג ואעשה
זאת בפרהסיה.״
• קאתר ין ספאק :״סצינות עירום
אינן מפריעות לי. אני מניחה שהגברים
המופיעים לצידי בסרטים ראו כבר
נשים עירומות קודם לכן. אני רק רוצה
לקוות שלא היו יפות כמוני.״
• היי לי מי ל ס :״אני מוכנה לתת
הכל כדי שירשו לי להתפשט לפני המצלמה,
ולהופיע בסרט לבושה במגבת
בלבד, במו בריג׳יט בארדו.״
סקיפיאנו (המופיעה
• רוז אנה
עתה בסרט המצולם בארץ) :״העירום הוא
המוני כאשר הוא מטרה בפני עצמו. אם,
לעומת זאת, התסריט דורש שאופיע עירומה
באמבטיה, אני עושה זאת בלי בעיות.״

ק ל או די הקר דינ ל ה :״אני חושבת
שזה פחות מביך להראות קצת עור,
מאשר לחשוף את המחשבות האינטימיות
של האדם.״
• ואלרי לאראנג׳ :״מה שמוזר
בעיני הוא כי יש אנשים אשר היו רוצים
להלביש בכוח סצינות הדורשות עירום״
#1פיזיל,נדל :״אם אינך מוכנה
להצטלם עירומה, לא תמצאי מפיק אשר
יתן לך תפקיד ראשי.״
• ו רוני ק ו אנ ד ל :״אינני מתביישת
להצטלם עירומה. חוץ מזה, אלה התפקידים
היחידים שמציעים לי.״
העולם הזה 1732

^ הצנוורה הי שראדיוו אסרהלה צי\ סרט 1ה -
אודם הוא וצג בכדזאתבע תי דהק רו ב
על המלאכה שהוא מבצע כל אותו זמן
שהוא ער.

איך מרימים
מקלחת של אחיות?
ך* רופאים, התופשים את התפקי־
| 1דים הראשיים במאש, הם קנאים מאד
בכל מה שנוגע לזכותם להפליג בטירוף
פרטי, ואיש לא יכול למנוע זאת מהם.
אחד מגפף אחות על שולחן הביליארד,
באוהל המשמש מועדון־קצינים, אחר מתכנן
כיצד להרים אוהל אחר׳ המשמש
מקלחת לאחיות, כדי להיווכח בשעת מעשה
אם אחת מהן היא באמת בלונדית,
או סתם בלונדית־צבועה. שלישי מגניב
מיקרופון מתחת למיטה בה מתעלסים

נשים מתים סביבם, כזבובים, מפצעים שנפצעו
באי־שם אלמוני׳ מומים הרופאים
הללו להקדיש מחשבה ומאמץ כדי
להציל, בטקס מצחיק מאד, את אחד מחבריהם,
רופא־שיניים גברתן, מהתאבדות
שנראית לו בלחי־נמנעת, מאחר והוא מאמין
כי איבד את כח־הגברא. הטקס, שהוא
חיקוי פארודיסטי של הסעודה האחרונה
של ישו הנוצרי, מסתיים בכך שה־מועמד־להתאבד
נכנס בעצמו לארון המתים.
אשר
למלחמה עצמה, איש אינו יודע
בדיוק למה נלחמים בה. גנרל מצלצל לקולונל
ומוסר לו שקרב מסויים נגמר,
אבל שוכח לספר מי ניצח בו, ובמקום
זאת מטיף לו מוסר על התנהגות פיקודיו.
בכל פעם שבית־החולים זקוק למנתח חדש,
דורש הדבר ויכוחים ומריבות אין-
סוף עד לקבלתו, אולם כאשר בנו של

שתי תמונות אלה מד־גימות
את תוכו הסרט :
הרופאים והאחיות ב־עבודתם
בחדר הניתוח
הצבאי, ובעת מישגל
עליז ביו ניתוח לניתוח

111111

מאש
ץ* שיש צרות והעם בוכה, המצב אינו
^ נורא כל־כך, כשיש צרות והעם צוחק,
המצב מסוכן מאד. כך מלמדת אימרה אי־דישית
ישנה.
לפי קנה־מידה זה, המצב באמריקה כנראה
מסובן מאד. אחרת קשה להבין את
ההצלחה העצומה שהקבילה את פני הסרט
מאש — שיוצג בקרוב בארץ —

בקוריאה בזמן המלחמה שם (ולא ב-
וויאט־נאם, כנראה כדי לא לריב עם הצנזורה)
,אבל אין בסרט אפילו קרב אחד
לרפואה. לעומת זאת, יש הרבה מאד רופאים,
אחיות, וצוותים העובדים עימם,
והמאכלסים את מאש (ראשי התיבות ל־
״בית חולים צבאי נייד״) .ועוד יותר
מהם, יש גוויות. אלה מגיעות ללא הרף
בהליקופטרים, גושי בשר מגועלים בדם,
הנכנסים ויוצאים את חדרי הניתוחים על
סרט נע, ולאף אחד מהם אין אישיות
בולטת יותר מאשר לנתח־בשר התלוי

קצין בעל יומרות־מוסריות ואחות צדקנית,
ומשדר את קולות האהבה ברשת הרמקולים
של הבסיס.
לאיומים במישמעת צבאית ובענישה אין
כל משמעות עבורם. הם רופא-ם טובים,
והצבא יודע זאת. מבעד להתנצלויות ולמעשי
הקונדס, מבעד לנבולי־הפה בחדר
הניתוח (״הביאו לי אחות ששדיה אינם
מפריעים לה לעבוד!״) הם עושים מלאכה
טובה, מלאכה שאם יתנו לה לחדור לעצמותיהם,
כי אז יבוא קיצם. וזה בדיוק
מה שקורה לאותו קצין בעל לבטים מו־

סנטור נפצע בשגגה, ממיסים בדחיפות את
כל הרופאים הדרושים לו — ליפאן.

הזוועות נותחו
על־ידי הצנזורה
ך* קיצור ,״מאש״ היא בויחה מא-
קאברית וזבת־דם, מין תיאור מגוחך
וקומי של המלחמה, אשר הופך למסמר-
שיער כאשר חושבים עליו פעמיים.

עלי * 1תבבית ־ הממובחיים
אף על פי שהוא מתאר את ההווי בבית -י
חולים צבאי בצורה שניתן להגדירה רק,
בעליצות בבית־המטבחיים.
לכאורה זד, יכול להיות עוד סרט מלחמתי,
המפאר את ״העבודה הנפלאה שעושים
בחורינו מעבר לים, במלחמתם
למען החופש והחירות.״ ואמנם, ציטטה
ברוח זו, מדבריו של גנרל מק־ארתור,
פותחת את הסרט. אלא שעד מהרה מסתבר
שאין כאן הרבה מה לפאר.

גושי בשר
מגועלים בדם
•*דב כל משום שמאש איננו בדיוק
\ /סרט מלחמתי. אמנם הוא מתרחש

בחנות מפוארת למימכר של מוצרי בשר
של השכונה.
אולי אפשר היה לחשוד שמאש הוא
דרמה מלחמתית מזעזעת ועקובה מדם.
לא דובים ולא יער. עקובה מדם אולי,
אבל בוודאי לא דרמה. וזאת משום שכל
אותם הרופאים והאחיות בבית־החולים יודעים
היטב כי ברגע שייתיחסו ברצינות
לנעשה סביבם, יהפכו בהכרח למועמדים
בטוחים לבית־משוגעים. הדרך היחידה
לשמור על שפיות דעתם היא לברוח אל
אל ההטירוף
הקל, אל ניבולי־הפה,
התעלסויות שבין ניתוח לניתוח, לגימה
מתוך בקבוק ויסקי, ולהתפרקות כללית של
מוסר.
הרי איש אינו מסוגל לרבוץ במשך יממה
שלמה בתוך דם וקרביים, ואחר ללכת לו
לישון במיטתו מתוך הירהורים ומחשבות

סריים ורגשות־אשם, המובל בסופו של
דבר בכותונת־משוגעים לטיפול פסיכיאטרי
דחוף.

רופא-שיניים
בארון־מתים
>ץ יאש״ מדגיש במיוחד את ה-
פער המכוון הזה בין האווירה, שבה
חיים הרופאים, ובין הזוועות אשר חולפות
מדי־יום בפני עיניהם. רשת הרמקולים
משדרת ללא הרף פזמונים אידיוטיים מידיי
טוקיו, או מוסרת אינפורמציה על
הסרט שיוצג בערב בבסיס, שעה שא־לונקות
נוטפות־דם מובלות מן ההליקופ־טרים
לחדרי־הניתוחים. באותה שעה שא-

הצנזורה הישראלית חשבה עליו פעמיים,
משום שהיא החליטה, כאשר הובא הסרט
לפני מיספר חודשים, לאסור את הצגתו
כאן.
מדוע? כדי שהקהל לא יחשוב שגם אצלנו
יש יחם כזה לפצועים. נימוק משכנע.
ומדוע התירו אותו בכל זאת? מי
יודע, אולי משום שיש עכשיו הפסקת־אש,
והנושא אינו אקטואלי למשך כמה
שבועות.
בין כה וכה, את הקטעים היותר מזעזעים
של סצינות ניתוח, ניתחו החוצה.
לא כדאי שהקהל יראה יותר מדי זוועות.
זה מותר רק במלחמה. אולם עם קטעים
אלה או בלעדי כמה תמונות, משיג הסרט
את מטרתו: המלחמה נראית כבדיחת-
הזוועה הנוראית ביותר שהומצאה עד
היום, והצוחקים הם הנפגעים.
— י 2 3

ואוניברסיטה בשליטת ווויוותי הביטחון
(המשך מעמוד )7

יהפוך לאוניברסיטה עצמאית. הוא ממושקף,
לעיתים בעל חוש הומור, ואת דיעותיו
איננו מסתיר. הוא יכול להכריז שעל נושא
מסויים — לא ידבר. דרכו — לנסות לשכנע.
גם אותי ניסה לשכנע כי פירסום כתבה
זו מיותר, ועלול לגרום לרגשות שיד
!.ה בין הלק מהסטודנטים.
על־ידי פרופסורים אחרים מוגדר אקצין
כ״שועל זקן וערמומי.״ שימש כאהד המפקדים
הבכירים של האצ״ל. מאז, נראה
שלא שינה את דיעותיו. לעיתים, כאשר
הוא מזכיר את צה״ל, הוא מתבלבל ואומר,
אצ״ל׳ .כאשר מעירים לו על כך,
הוא תמה :״מה, באמת כך אמרתי?״

צין כי הזמין אליו לשיחה את הד״ר
סדן. בזמן שהכחיש זאת, היה כבר במערכת
צילום מכתבו, בו הזמיו את סדן
לפגישה. מסיבות גיל העדפתי לא לומר לו
זאת.

עבר פלירי
והוזאנזה ביגוזזונית
אוחר יותר תיקן את עצמו, טען
^ 1שאיננו זוכר: יש לו המון פגישות וקשה
לו לזכור.
כשהעליתי את פרשת דאוד בוטרוס, ד,צ־

רפגזע — ב עוכני ע

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת״ד ,135 תל־אביב, ולציין על המעטפה ״תשבץ 1732״.
בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים.

מאונך׳ :

מאוזן :
.1מרפסת .6 .הצהרה (בלע״ז) .12 .שיפור
.14 .תלוש .15 .בוסתן .17 .סימון.
.18 ישות, מציאות .20 .עמוד מים.21 .
לאום .22 .בוז .24 .דברי הימים .27 .שקט,
רגוע .28 .זז ממקומו .30 .מהמורה.31 .
צד מערב .32 .אפלה, חושך .34 .היום הבא.
.36 מספר הצדיקים .37 .רעל, סם.39 .
דיבה .40 .רחמנא ליצלן (ר״ת) .42 .משמש
למאור .43 .עייף .44 .גדול מאד .45 .קריאת
כאב וצער .46 .מודרניזציה .50 .עיתון
בוקר .53 .מילת שלילה .54 .חומר לתעשיית
בירה .57 .רטוב במקצת .59 .מילת
שאלה .61 .קיבוץ בדרום הארץ .63 .נמלט.
.65 נסתיים .66 .קולב, מסמר בקיר.67 .
שירה, זימרה .68 .בסיס .70 .בהמה דקה.
.71 בירך במקום לקלל .73 .מנופץ .75 .בירה
במזרח הרחוק .76 .כובע חגיגי עשוי
מקטיפת משי.

.1החלק העליון של השלד .2 .מונח בחשמל
.3 .משבעת המינים .4 .לבוש רומאי
.5 ,מתקוטט .7 .מוץ, תבן .8 .לבנה,
סהר (בלע״ז) .9 .שכבה .10 .אויב.11 .
בדיחות דעת והיתול .13 .מזוין .16 .זז.
.18 ברלב הוא ראשו .19 .רבוץ, שכוב.21 .
משא כבד .23 .ספינת מדבר .25 .רעל.26 .
אוניברסיטה בארצות־הברית .27 .מלחינה
ישראלית .29 .כובע עשוי פרווה אותו לובשים
חסידים .31 .אחד הנביאים .32 .צינור
מוביל דם .33 .חושב, מהרהר .34 .תשובה.
.35 נימוק, סיבה .36 .ישן .38 .עשיר, אציל.
.39 מפלגה .41 .בשבילי .47 .לעז .48 .נחפז.
.49 ריגול .51 ׳.איכסנה את שני המרגלים
ביריחו .52 .מכשיר קשר שכיח .54 .יצור
על טבעי מזיק .55 .מרובע שווה צלעות.
.56 רקבון .58 .סידור תפילות .60 .קוסם,
מכישף .61 .חיה ערמומית .62 .רכבת כבלים
.64 .לא טוב .66 .יצור הנולד.69 .
יופי, הדר .71 .בתוכו .72 .מילת שאלה.
.73 דורון .74 .שר.

2חשבץ (\7
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חילוק, חיבור וחיסור יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

וז 3 1

[[ xןוגו

וויי
את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת׳׳ד , 136 תל־אביב, ולציין על־וג׳ הגלו״ה׳:
חשבץ .1732 הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון 18.11.70

פין הפותרים נכונה יוגרל פרס כספי של 20ל׳׳י ועור 3פרסי ספרים•

* * הדעתך, פרופסור, על התערבות
^ ,,ומנגנון מסויים בנוהלים אקדמיים?״
הפרופסור אקצין מחליט לענות על השאלה
באופן עקרוני:
״מכיוון שהמצב בין יהודים לערבים ידוע,
אני סבור שיש לבדוק היטב את המתקבלים
לאוניברסיטה, האם אין בהם סכנה
ביטחונית. אני בעד עידוד מיוחד של כניסת
בני־מיעוטים לסגל ההוראה באוניברסיטאות
בישראל. במידה ויש בכך סיכון ביטחוני,
לא הייתי ממליץ.״
״אבל הרי עוזרי־ההוראה האלו בילו
כאן באוניברסיטה בסטודנטים אובע שנים
לפני כן — מדוע הם הופכים לפתע למסוכנים?״
פרופסור
אקצין :״למורה אפשרויות אחרות
מאשר לסטודנט בתוך הבנין. יש
לו גישה רחבה יותר בשעות לא מקובלות
למקומות שונים, כגון הספריה. עוזר־הוראה
הוא אחראי על אנשים. מפקידים בידיו משהו.
הוא עלול לנצל לרעה דברים מסויי־מים.
זה ממש כאילו שלא היינו בודקים
את מצב בריאותו של אדם, לפני קבלתו
לעבודה. אני פועל כך שכאן לא יקרה
מה שקרה בקפטריה של אוניברסיטה מ־סויימת.״
במהלך
הראיון, הכחיש הפרופסור אק־

אוגינוסימח
מעדת -ו?3
האוניברסיטה של חיפה היא עדיין׳ רשמית,
רק המכון האוניברסיטאי של חיפה,

ועומדת לקבל את עצמאותה בקרוב.
היא נוסדה לפני שש שנים. באותה תקופה
חלקו על הצורך באוניברסיטה נוספת
בחיפה, אך הכל ידעו שזהו צעד של ראש
העיר דאז, אבא חושי ז״ל, שנועד להקים
בחיפה מוסד אקדמי בנוסף לטכניון.
בתחילה למדו בחיפה פחות מ־ 500 תלמידים.
אט־אט החלו מצטרפים נוספים —
בעיקר כאלו שלא הצליחו להתקבל לאוניברסיטאות
אחרות, וכן כאלו שבגלל מצבם
הכלכלי לא יכלו להרשות לעצמם לחיות
בתל־אביב או בירושלים. בשנה הקרובה ילמדו
במוסד קרוב ל־ 3500 סטודנטים.
התדמית של האוניברסיטה כלפי חוץ, כפי
שהנהלת המוסד מנסה לצייר אותה, היא
של אוניברסיטה פועלית־עממית. רמת־הלי־מודים
בה היא הנמוכה ביותר בין כל
המוסדות האקדמיים. במיוחד בולט הדבר
בגלל השכנות לטכניון. אופיינית הבדיחה
הנפוצה בטכניון׳ לפיה אומרים לסטודנט
חלש :״אתה תגיע גבוה ורחוק — עד האוניברסיטה.״
(האוניברסיטה שוכנת על פי־סגת
הכרמל).
אך לא רק מסיבת רמתה העממית נחשבת
האוניברסיטה שעל רמת אבא חושי
למקום פועלי. לומדים בה כ־ 350 סטודנטים
ערביים — יותר מאשר בכל אוניברסיטה
אחרת בארץ. בתחילת שנת הלימודים הנוכחית
הוציא המוסד מעטפות חדשות, בעברית,
ערבית ואנגלית. איש יחסי־הציבור
של האוניברסיטה שלח מעטפה כזו לכל
עיתונאי בחיפה, כהוכחה להתחשבות בסטודנטים
ערביים.
אלא שכשמגיעים הדברים לעניינים רציניים
יותר ממעטפות בערבית, נראה שהיש־גיו
האקדמיים של סטודנט ערבי אינם מספיקים.

סדן, נדחס
למינוי של
תי־הבטחון

| 1 | 1ך וסף סדן, ב״ ״ל ח״כ
לשעבר פרופסור דוב
לשמוע שתלמידו, עליו המליץ
עוזר־הוראה, נדרש על־ידי שרו־לשתף
פעולה בתמורה למינוי.

היר אקצין :״אינני מוכן להביא עניינים
פנימיים של האוניברסיטה לידיעת הציבור,
לאף עיתון. הנימוקים מדוע התקבל אדם
לסגל האוניברסיטה ומדוע לא, חייבים להישאר
בתחום האוניברסיטה.
״הקריטוריונים לקבלת אדם לסגל האוניברסיטה
יכולים להיות שניים: הראשון
אקדמי, השני אדמיניסטרטיבי — וזה כולל
אופיו, מצב בריאותו, יכולתו לשתף פעילה
עם אחרים (איזה אחרים? מנגנון?),
וכן אם אין לו עבר פלילי.״
הפרופסור לא זכר את עניין התזכיר
של ד״ר סדן. בכלל לא מתקבל על הדעת,
טען, שהפגישה התקיימה בקשר לדאוד
בוטרוס. יחד עם זאת אישר, כי יתכן
שהיו ספקות לגבי התאמתו של אדם מסו־יים
מבחינה ביטחונית.

ן זשד ארגזגני
ר** אם החתים את הד״ר סדן על
י מיסמך מסויים, בקשר לקבלתו של
דאוד לאוניברסיטה?
פרופסור אקצין :״יש לנו מעל ל־80
עוזרי־הוראה. אני לא יכול לזכור את
התהליכים של קבלת כל אחד מהם.״
האם נהוג לגבי כ ל עוזרי ההוראה, להחתים
את הממליצים עליהם על התחייבות
להתנהגות טובה? על שאלה זו לא זכיתי
לקבל מהפרופסור תשובה עניינית.
״פרופסור אקצין: עוזרי־הוראה שלא
התקבלו כאן — לפי המידע שבידי, מסיבות
ביטחוניות — התקבלו לאוניברסיטאות
של ירושלים ותל־אביב.״
פרופסור אקצין :״אז זה מוכיח שהם
לא התקבלו לא מסיבות ביטהונוית, כי
אם מסיבות אחרות, כמו תקציב למשל.״
״זה יכול גם להוכיח שכאן בחיפה אדוקים
יותר מאשר בואתיקאן, או שכאן
בחיפה יש למנגנון השפעה שאין לו באוניברסיטה
אחרת.״
פרופ׳ אקצין :״ או לי...״
״עוד שאלה, פרופסור אקצין :״כשאתה
מדבר על, הבחינה הביטחונית׳ ,אתה מתכוון
להרשעת בית־משפט, או מספיק חשד
של מלשין כפר אלמוני?״
פרופסור אקצין :״זה יכול להיות חשד
בלבד.״
העולם הזה 1732

במדינה
חינוך
״בית ברד, פיספס בתחילת הקיץ החליטה הנהלת מידר־שת
מפא״י, בית ברל, להפוך למוסד אקדמי,
אחרי הכל, ישנם בל־כך הרבה —
למה לא גם היא? ביחוד כשהיא נושאת
את שמו המכובד של ברל כצנלסון.
יצא איפוא דובר המוסד, דני כהן׳ ו־פירסם
מודעות בעיתונות, ברבבות ל״י,
על פתיחת לימודים אקדמיים בבית־ברל,
בהיסטוריה יהודית ותולדות ארץ־ישראל.
״חוגים אלו,״ הובטח ,״יתקיימו בחסות
ופיקוח החוגים המקבילים באוניברסיטת
תל־אביב, בפיקוחו של ראש החוגים ה־נ״ל,
הפרופסור שלמה סימונסון.״
כולם מסרבים. תלמידים החלו נרשמים,
ועדת־קבלה מיינה אותם וקיבלה
אותם, והעסק התחיל מתגלגל. ואז, לאחר
שכבר נרשמו והתקבלו כשישים תלמידים,
נתקע יתד בגלגלי העגלה.
סינט אוניברסיטת תל־אביב החליט שלא
לתת את חסותו ללימודים האוניברסיטאיים
בבית־ברל. מרצים הסתייגו גם הם
מהשילוב המתוכנן, וגם אגודת הסטודנטים
הודיעה שלא תסכים לשיתוף האוניברסיטה
עם גופים מפלגתיים.
בית-ברל לא אמר נואש. הוא המשיך
לקבל תלמידים ללימודים אוניברסיטאיים,
ובמקביל פנה למועצה להשכלה גבוהה
כדי לקבל ממנה תעודת־לידה כמוסד אקדמי.
המועצה
דנה בפנייה׳ יחד עם פניות של
גופים דומים. היא החליטה לאשר את
חסותה של אוניברסיטת תל־אביב למיס־ללות
האיזוריות במנשה ובתל־חי, דחתה
את בקשתו של בית-ברל. האולמות הענקיים
שבבנייני־הפאר עטורי־הגנים שב־צופית,
יישארו ריקים גם השנה.

עיירות פיתוח

זה, אני משערת, מה שמכנים, לעניין.
, 1 4 0 /7 0בבקשה :״יש לי מכונית ספורט
וחסרה לי רק נערה צעירה וספורטיבית ל־צידי,
כדי להפליג בה לטיול. אשמח אם
תסכימי להצטרף. מחכה לסימן דרך.״
דרך צלחה !!

לפני כשנה וחצי נשלחו לקריית־מלאכי
48 משפחות דתיות של עולים חדשים מבני
חב״ד. בימים אלו — בהזדמנות הראשונה
שנתאפשרה להם — הם נוטשים
את בתיהם, ובמהירות. האח הגדול שלהם,
ראש קהילת חב״ד האדמו׳׳ר שניאור־סון
מלובביץ׳ ,עזבם לנפשם — והם ממהרים
לצאת מהגטו שאליו הוכנסו, בבואם
ארצה, על־ידי עסקני חב״ד, ולצאת
למקומות אחרים ברחבי הארץ.
הסכם מוזר. בהוראתו של האדמו״ר
החשוב, היושב בברוקלין, הוחלט על הקמת
קרייה חב״דית טהורה בארץ הקודש.
שליחי הרבי יצאו לארץ, חתמו על הסכם
עם יגאל אלון, שהיה אז שר־ד,קליטה. בהתאם
להסכם זה, שוריינו לקריית־חב״ד
כ־ 400 דירות בקריית־מלאכי, לתוכן אמורים
היו בני־קהילתו של האדמו״ר להיכנס.
מד,־ 300 המתוכננות הגיעו, כאמור, רק
48 משפחות. שאר הדירות נותרו ריקות
עד היום, משמשות מקור למרירות חברתית
בעיירה, שרבים מתושביה הוותיקים
נאלצים לחיות בצריפונים עלובים לצד ה־חבידיים.
בישראל
לומדים באידיש. מעט
הדירות שאוכלסו, אוכלסו גם הן לא כולן
כחוק: בחלק מהן התמקמו אברכי־משי
מבין צעירי חב״ד ישראליים, שאין להם
כל זכות לדירות שנועדו לעולים. ביניהם
— שלושת בניו של ישראל וולף, שרד,חוץ
של חצר האדמו״ר ושגרירו בישראל.
בו בזמן, נאלצו זוגות צעירים, ילידי
קריית־מלאכי, לנטוש את העיירה, מחוסר
מגורים.
אלא שגם אותם עולים חב״דיים מעטים
שהשתכנו בשכונת הצדיקים, חיכו רק להזדמנות
הראשונה להימלט משם. הנתינות
החב״דית אילצה אותם לשלוח את
ילדיהם לחדרים וישיבות בהם לימדו באידיש,
לחיות תחת פיקוחם של אברכי־משי
שהשגיחו שלא יסרחו חם־וחלילה.
(המשך בעמוד )34

במהירוו

מוקדש לאלה האוהבות קצינים.5 0 /7 0 .
הוא צוער שיכול לנפנף בגאווה ברשיון ה

ב תקוו ה שתבין א ת הרמז

משעמם
1 4 0 /7 0נמנה על אלה שאינם אוהבים
להרבות בדיבורים על עצמם. כל מה שפרט
במיכתבו היה שהוא חייל משועמם, תושב
באר־שבע. הוא חושב שבכל זאת יצליח
לעניין נערה כבת 19 שאוהבת בחורים
בלונדינים ורזים.

בדידו ת אק דמאית
כלום אני אשמה ש 1 5 0 /7 0בן ה־30
רוצה להתכתב עם בחורה יפה ולא מטומטמת
על נושאים שיעניינו את שניהם? ויש
להניח שימצאו כאלה, לאור העובדה שה־
״מספר״ הלז הוא כלכלן ומשפטן. ואז
אולי תעזרי לו למצוא את אשר לא מצא
בערבי הבדידות הארוכים.

לא להת אכזב
דעי לך ש־ 1 5 1 /7 0הוא חייל קרבי. וכל
תקוותו היא לא להתאכזב ולקבל מכתב
ממך, נערת־חמד. אך הזהרי לא להיות לקונית
כמזתו, אחרת זה לא ילך ! 1

1 5 2 /7 0הוא אחד המאושרים שאינו
סובל מעודף זמן פנוי או משעמום טוטאלי,
ואפשר להבין, סוף כל סוף, איש צבא
— שהצבא אוכל בו בכל פה עד כדי כך,
שבפרפורי גסיסה אחרונים הות עוד מצליח
לזעוק:

״אני מעוניין ליצור קשר עם בנות
חיילות ועל דיברתו, אני מבטיחה לכן,
בנות־חיילות, טיולים לרוב, נהיגה במכונית
וכל הקשור בזה. ואפילו השתתפות בתחביב
הגראפולוגיה שזה אצלו סתם ג׳וק
בראש.
את בטח תקפצי על המציאה, עד כמה
שאני מכירה אותך.

היום, כשחתיכות אינן מוכנות לשים הרבה בשביל המחזרים, הן אינן מבזבזות זמן
לדיבורים. חבל על המאמץ. ממפיק מבט אחד כדי לראות אם המחזר המיועד מתאים או לא.
ואז, די בנידנוד עפעף אחד כדי לתת לו להבין אם יש לו סיכוי או לא. השיטה כבר
מפותחת מאוד בירופה. אני מחכה כבר ליום בו ה״יס״ וה״נו״ יתורגמו ל״כן״ ול״לא
לפחות זה יחסוך את הוצאות האיפור והביגוד העצומות ויפתור לבנות הרבה בעיות,

דוק בראש
הדתיים נמלטים
לחופש

העולם הזח 1732

החפרון היחידי

רשם הרופא בשבילך, מדוע לא תכתבי ל־
1 5 3 /7 0שהשתחרר לפני חדשיים מצה״ל
בדרגת סגן, ומתחיל השנה את לימודיו באוניברסיטת
הנגב?
לעומת המספרים שהוא לא מחבב, זכר
לציין את תחביביו: טיול וצילום. ולזכותו

נא להתחשב בכך.״ ואס את באמת מתד
שכת, אז הוא משהו בסביבות 170ס
עם צבע שוקולד־חלב־בהיר ומשקפיים :״מ
לעשות, אבל זה די מתאים,״ ולאחרונה נרא
מסתובב עם זקן.
וכזי שתקבלי תמונה ׳ברורה יותר ע
מי יהיה לך עסק, אז שתדעי לך של־55/70
יש תמיד מצב־רוח מצויין והוא מוכן !
התחלק בו עם כל אדם. הוא גם מין כולבו
ניק כזה שמתעניין בכל דבר וכל דבר מט
ניין אותו.
אם השמטתי משהו, מלאי את החסו
יש בעיות?

סטודנטיאדיות
אם את חושבת שסטודנט הוא מה ש־

תחשבנה 22
גובת.

שנותיו בצירוף 173

לרוויה

קודם כל אני ווצה להסביר ש־ 1 5 4 /7 0
הוא הנדסאי. והוא נורא, נורא צמא לחברה.
לכן,
אם את צעירה, נאה וגם תושבת
באר־שבע, הטי כדך, השקיהו רעות, ואז
מובטחני שהוא יבוא על סיפוקו, מה שבטוח׳
הוא ישמח להיכרות קרובה, ואפילו
קרובה מאד. אם בזמן הקרוב תיפרוץ שביתת
אקדמאים, יהיה לכם המון זמן לזה,

_ הכולבויגיק

1 5 5 /7 0הוא כבר בן /2י 19ו״אני מקווה
שעובדה דו לא תפריע לך. וכדי שתדעי
— בגיל 17 היתה לי חברה בת .27 אז

נהיגה שלו. אז כל חובבות הטיולים ש
ביניכן מוזמנות לכתוב לו, ומהר ככל
האפשר. הוא גם מבטיח לענות מהר, מהר.
אז נא למהר בבקשה.

בשיניים
כל מה שאני יכולה לומר, שאם כזה
הוא המצב כפי ש 1 5 7 /7 0כותב לי, אז
הזמנים השתנו מזמני.
״רותי, אני התיאשתי מהצעירה הישרא
לית הממוצעת המצליחה במקרה הטוב ב
יותר למתוח גבר ולתת לו . .בשיניים.
״לכן, אני מעוניין, עתה בהיכרות עס
אשה, שיכולה להיות גרושה, אלמנה או סתם
רווקה מתבגרת (שאינה מקבלת עדיין ב
טוח־לאומי) ,למטרת ידידות פעילה ״שלך,
המקווה להנצל מ,פתוי קטינות׳.״
את לא מוכרחה לכתוב אליו, את יודעת.

המיפלצות טלי
השבוע האחרון התחיל בעצב, נגמר בששון.
מילא, טוב שלא להיפך.
הוא התחיל בעצם בגלל משפחה שכזאת,
שעברה מן העולם. כזאת, מכל מקום, היתה
השמועה שעברה בבית כרוח דעה. דנה הסתובבה
עגומה כאילו אחיה ואחיותיה עומדים
לעזוב אותה.
מה שדי קרוב למציאות, בהתחשב בזמן

את הפיש שילדה עשתה בטעות בכיתה, ו שאר
דברים מועילים. וביום שישי להביא
הביתה את המפה של השולחן של המורה,
כדי לכבס אותה. בקיצור — לא כל יום
זוכה האדם לפרס כזה.
שיא השמחה היה בסוף השבוע, כאשר
בעלי ואלופי חזר מחו״ל.
כשעה לפני שעמדנו לצאת ללוד לקבל

אוטודידקציה במהדורת־כמז
הארוך שהמשפחה שכזאת כבר מלווה אותנו.
עד היום אני זוכרת איך דנה פרצה
בבכי כשפרנצ׳ עזב את הילדים כד• לפתוח
מסעדה, ואת האושר כשהוא חזר,ואת
בקיצור, את כל ההיסטוריה.
כשהתברר שהיתה זו שמועת־שווא והמשפחה
תישאר איתנו, כנראה עד שיבה
טובת, התרומם המוראל לשחקים.
לנחמה נוספת זכתה בתי כאשר קיבלה,
על התנהגותה למופת בכיתה, פרם: להיות
תורנית שבוע שני ברציפות.
איזה כבוד: ללכת כל פעם למזכירה להביא
גירים ומחברות, להביא סמרטוט ולנגב

את פניו, אני שומעת את הקטנה ממלמלת
לעצמה בחדר־הילדים. מלאה סקרנות, כמו
תמיד, אני ניגשת בלאט לדלת. ומה רואות
עיני: בת־זקוני עומדת סול המראה, מסתכלת
בבבואתה בהבעה חמורה, ומטלטלת נוכח
עצמה אצבע מאיימת:
״אוי ואבוי לך,״ היא מזהירה את עצמה,
״אם תתחילי לשאול תיכף כשתראי אותו
על המתנות. שלא תשאלי על המתנות, את
שומעת? קודם תשאלי אס הוא נהנה מן
הנסיעה, ומה שלומו, והכל. אפילו אם תת־פוצצי
— לא לשאול על המתנות. אפילו
לא על מתנה אחת קטנה. תיזהרי.״

דדיהרב 1ח ר
״הכנסת

הסמיכה את הממשלה

מעוד

ד פרו ש משיחות יארינג!״

לח1וד ליאו־ינב׳
יבול המושב
עם פתיחת המושב השנתי של הכנסת
השביעית, פירסמה הנשיאות דו״ח על המושב
הראשון. על פיו מסתבר:
!• במושב הראשון קיימה מליאת הכנסת
106 ישיבות, שארכו 392 שעות.
סיעתנו נכחה בכולן. נתקבלו בהן 60
חוקים, שבדיון על כולן השתתפנו.

• הוגשו שלוש הצעות אי־אמון
לממשלה — מהן שתיים על־ידי סיעתנו
(פעם בעניין ״מיהו יהודי״ ,פעם בפרשת
גולדמן).
#מבין 18 הצעות־החוק הפרטיות
שנדונו בזמן המושב, היו שלוש
הצעות של סיעתנו. הן נגעו להקלות־מיסיס
לחיילים משתחררים (כדי להעניק
להם את הזכויות הניתנות לעולים חדשים),
ולחובת הנוכחות של חברי־הכנסת בישיבות.
כל שלושתן הוסרו מסדר־היום.

+מבין 130 ההצעות לסדר־היום
שנדונו במליאה, היו ( 14 למעלה מ־ס/ס) 10
של סיעתנו. עמדנו במקום השלישי, אחרי
המערך ( )21 וגח״ל (.)21
#למרות שהחלטנו לגביל את עצמנו
בהגשת שאילתות, כדי למנוע את הצפת
הכנסת, נשארנו במקום השני, עם 208
שאילתות שנענו (לעומת 234 של המערך,
205 של גח״ל).
סיכום לא רע — לסיעה המהווה פחות
מ־״ 20/בכנסת.

^ 4״אתם רוצים להציג את המורים כסחטנים!״

המורים צודקים!
להלן נאומו של ח״ג שלום כהן, להנמקת הצעת
סיעתנו לסדר־היום על שביתת המורים. ברוב מכריע
החליטה הכנסת לקיים עליה דיון במליאה.
שלום כהן: לפני חמישה חדשים בדיוק הכירו יושב־ראש
הכנסת וסגניו בדחיפות של הצעת סיעתנו לסדר היום, בעניין
השביתה הצפוייה של המורים העל־יסודיים.
בדרך כלל אין זה נאה לקום ולומר: הזהרנו אתכם, אמרנו
לכם. אולם זהו מיקרה שהאחריות הציבורית מחייבת ראייה

מראש•

אין מנוס היום מן הקביעה שאפשר היה למנוע
את השביתה, אילו היתה הממשלה נוקטת אז גישה
לגופו של עניין, ולא מסתבכת במישחקי־סרק.

בץ בין אלה שהצביעו או צידדו בדיון כזה ככנסת,
וסיעתו בולה הצביעה כעד הסרת הנושא מסדר
היום של הכנסת.
הנושא הוסר אז מסדר־יומה של הכנסת, אבל לא מסדר־היום של
המדינה. הבעייה לא נפתרה, ולא יכולה היתד, להיפתר, לאור הגישה
השיגרתית שנקטה הממשלה. תחת סיסמת הסרק של צורכי
המדינה הבוערים ושל סולם העדיפויות, נדחתה בעייתם החמורה
של המורים כמעט לסוף התור.
כאן פירט הנואם את מצבם הכלכלי של המורים,
בהשוואה לאקדמאים אחרים, והסביר את מניעי
שביתתם.

ארשה לעצמי לצטט חלק מדברי פרוטוקול הכנסת מיום 3
ביוני השנה. אמרתי :״נכון, אין המורים העל״יסודיים מתכוננים

גזוזפכוז וזינזכית ב גוברייב
שלום
עם של
לי, אנו
החינוך

בהן א מרנו שהחינוך של היום הוא המחר.
עם בל המיגרעות של החינוך הישר־עדיין
קוצרים היום את פירות עליונותו על
של הארצות הסובבות אותנו.

ראש ממשלת מצריים הודיע השבוע — בהודעה שיש לה גם
משמעות פוליטית־מדינית חשובה — כי הנחשלות בחינוך של בני
ארצו היא אוייב מסוכן יותר מן האוייב הישראלי. הוא מדבר על
שינוי מן השורש של שיטת החינוך. הוא כבר הזמין מומחים
סובייטיים לביצוע המהפיכה הזאת.
לנו אין צורך במומחים סובייטיים או אחרים מבחוץ. יש לנו
הגאון הישראלי, החומר האנושי המסוגל להצעיד את החינוך הישראלי
משיגרת הדור הקודם ולהעניק לו את התנופה שתוכל לאתגרי
הדור הבא, דור החייב לא רק לבצר את קיומה והישגיה
של המדינה, אלא לכבוש את השלום ולהעמיד את ה־ידע והמדע
לרשות אזרחיה והמרחב שבו אנו חיים.

אנו חייבים לשחרר את מורי הדור מן הדאגות
הטורדניות המכבידות על התמסרותם לעבודת ההוראה.
זה צו היום -למען המחר.

אר זזשגזיצז א ת וזגזזריגז
לשבות היום, כי אין טעם לשביתה בימים האחרונים של שנת
הלימודים. אבל אני מזהיר את הכנסת: אם לא יימצא הסדר לבעיות
שאני עומד לפרטן בהמשך דברי — כי אז תפרוץ, ללא כל ספק,
שביתה ממושכת בתחילת שנת הלימודים.
מה היתר, תשובת כבוד שר החינוך והתרבות? אני מעריץ את
מורשת הפלמ״ח ואת הסיגנון האומר :״סמוך עלי יהיה בסדר!״
גישה זו התבטאה בדברי כבוד השר באותו דיון. הוא התפלא
על עצם נכונותו של כבוד היושב־ראש להכיר בדחיפות הנושא,
מאחר וממילא השביתה עומדת לפרוץ — אם תפרוץ — באיזה
שהוא מועד בעתיד. כלומר, לאחר החופשה הגדולה של הלימודים.
הוא הודיע כי ממילא עוסקים השרים הכלכליים בשורה של
הסכמים עם אירגוני־עובדים, ביניהם אירגוני המורים העל־יסודיים,
ואמר :״יש לאפשר להם — לשרים — להתקדם בעבודתם, ולא
להכביד עליה.״

׳הבגידה ש2־ גוז״2־
אדוני היושב־ראש, איפשרנו להם לעשות את מלאכתם, לא
הכבדנו עליה, ומה התוצאה? הנושא הוסר אמנם אז מסדר-
יומה של הכנסת — אבל לא מסדר־יומה של המדינה.
וכאן תורשה לי הערה לחבר־הכנסת כץ (גח״ל) .לחבר־הכנסת
כץ זכויות רבות בייסוד הארגון של המורים העל־תיכוניים, ובהנהגת
מאבקו במשך שנים רבות.

אולם באשר העליתי אותה הצעה לסדר היום,
שהכנסת תיקח לתשומת לבה את הסכנה של שבי*

עלי להתייחס במשפט אחד לדבריו של חבר־הכנסת אביזוהר. כדרכו׳
כדרך הגיונו המדיני והסוציאלי, הוא שולל שביתות כמעט
באופן כוללני. אבל, כאן הוא עשה דבר חמור. הוא קם נגד המורים
התיכוניים ופוסל את מעשיהם, באשר — ואני מצטט את
דבריו — הם ״שולפים את אקדח השביתה בשעה זו של סוף
שביתת נשק.״

זה דיבור מסובן מאוד, חכר־הבנסת אביזוהר. אתם
רוצים להציג את המורים בסחטנים.
מאיר אכיזוהר: אני עצמי מורה.
שלום כהן: ידועים מיקרים רבים של שינאה עצי

המושב השני של הכנסת השביעית נפתח
בקול דממה דקה. לדיון עמדו רק
כמה חוקים כלכליים.
בנאומו הראשון גינה אורי אבנרי
מחדל זה בחריפות: ותוך כדי כך העלה
על סדר־היום את הבעייה הבוערת,
שהממשלה וגח״ל גם יחד היו מעוג-
יינים לגנזה:
אורי אכנרי: היום, בפתיחת מושב
הכנסת, לא נערך דיון מדיני.
מדוע?

ראש הממשלה איננה. כל הכבוד, אבל
ישנו סגן ראש הממשלה; הוא נושא נאומים
על ענייני חוץ וביטחון בכל הזדמנות;
הוא סוקר ענייני חוץ וביטחון בישיבות
הממשלה, ועל כך מודיע הרדיו; הוא כיבד
אותנו בנוכחותו היום כאן.
איני רואה שום סיבה מדוע סגן ראש
הממשלה לא יכול היה לפתוח ולקיים את
הדיון המדיני הדרוש ברגע זה.
אומרים: ראש הממשלה ושר־החוץ עסוקים
בניהול המדיניות בחוץ־לארץ.

איזו מדיניות?
לפני כמה שבועות החליטה הכנסת אחיי
דיון נרגש, לקבל את יוזמת רוג׳רם וללכת
לשיחות יארינג. מעולם לא הסמיכה
הכנסת את הממשלה לפרוש מהשיחות.

היום מנהלת הממשלה כחוץ•
לארץ מדיניות שעליה אין לה
הסמבה מטעם הכנסת. אין לה
זמן לבוא ולבקש אישור למדיניות
זו, מפני שהיא עסוקה כניהול
מדיניות זו, כניגוד להחלטת ה כנסת.
קריאה:
אין לך מה לומר על הזזת
הטילים?

אורי אכנרי: אילו היה פה דיון מדיני,
היה לי הרבה מה לומר על כן.

היום ר,־ 2בנובמבר׳ הוא תאריך המעלה
זכרונות מן העבר״ ,אך יותר מכל הוא
מעלה חרדות לגבי העתיד. נותרו עוד שלושה
ימים למועד שנקבע לקץ הפסקת־האש
— והכנסת אינה דנד, בכך.
האומה אינה רוצה בחידוש הקרבות.
אני מקווה שהפסקת־האש תוארך בכמה
שבועות׳ וזה יהיה הישג — כי כל יום
של הפסקת־אש מציל חיי־אדם. אולם ברור
שלא תהיה הארכה ממושכת של הפסקת־האש
בלי שיחות־שלום.

למען החיים ולמען השלום, אנו
תובעים מממשלת ישראל לקיים
את החלטות הכנסת, ולחזור לשיחות
יארינג!

באותו יום דיבר שלום כהן נגד הצ-
עת״חוק ממשלתית, שבאה לשחרר את
הסוכנות היהודית מחובות מסויימות
לגבי הנפקת ניירות־ערך:
שלום בהן: מה טיבה של הסוכנות?
מה טיבו של הגוף הזה, היונק מיליונים
גם בישראל וגם בחוץ־לארץ?

זהו גוך הבנוי על פיקציה ,׳הפיקציה
שהוא מייצג את העם ה יהודי,
שהוא נתון למרותו של
הציבור הזה.

אם תשחירו את פניהם, אם תסתערו עליהם, בשם
שהסתערתם על פועלי אשדוד, כמי הדבר יתנקם?

בחירות לקונגרס הציוני? מתי נערכו
בחירות כאלה? הרי הצירים ממונים, על
פי מפתח מוסכם מראש בין המפלגות
ויתר מקבלי־ד,הנאות. ואם הצירים אינם
נבחרים או אינם נתונים אפילו למרות
הציבור — קל וחומר הפקידים והמנגנון
השכיר, השולטים בסוכנות היהודית. הם
שולטים על מיליונים, בלי ביקורת ציבורית
אמיתית.

לבן, קריאתנו היא: יש להענות לתביעותיהם הצודקות
של המורים. תביעות אלה היו צודקות אז
והיום, והיום הן בוערות יותר. יש להיענות לתביעותיהם
על-מנת שיסיימו את השביתה וישובו מחר

הסוכנות היהודית היא גוף המשמש
להעברת בספים למפלגות
כישראל. בסך הנתרם על־ידי יהודים
תמימים בחוץ־׳לארץ, מוצא
את דרכו באמצעות הסוכנות ה-

1מית או שינאה למיקצוע.
ק רן א ה: שינאה עצמית, זה בעיקר אצלכם!

שלום כהן: אני מבקש: היזהרו בלשונכם ובטיפולכם. השביתה
הזאת הרי תסתיים. המורים ישובו לעצב את דמות דור המחר.

בנו, בבנים שלנו כולנו, בעתיד שלנו. מורים השובתים היום הם
שייעצבו, במידה רבה, את העתיד הזה.

אי** 5!* 1יו.

להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי להנמקת
הצעת סיעתנו לסדר־היום על הביזבוז במנגנון
הממשלתי. הכנסת החליטה פה אחד להעבירה
לוועדת הכספים.
אורי אכנרי: דיון זה מתנהל לאור מעשה של אזרחות
למופת.
צבי גרמן, פקיד המדינה, מנהל המשק הממשלתי, פעל
לחיסול ביזבוז. לנגד עיניו עמד הציבור הכורע תחת נטל
מיסי הביטחון, המדינה הזקוקה לכל פרוטה כוי לממן את
המאמץ הצבאי, מאות האלפים שאין המדינה מסוגלת להושיט
להם סעד מינימלי למחייתם, הזקנים, הנכים, החולים, החיילים
המשוחררים, פצועי צה״ל.
בידי הפקיד היו נתונים בדוקים, פרי מחקר מדעי מדוקדק
וממושך של שלוש שנים, על הדרכים לחיסכון עשרות
מיליוני לירות בכל שנה. הוא לחם למען ביצוע החיסכון.
הוא נכשל.

דירות שרד — מכוניות
פאר — עוזרות על חשבון
המדינה — העם משלם בעד
ה״יוקרה״ של המיוחסים

מקום מרכזי איל־הכספים של תנועת חרות, חבר־הכנסת לשעבר
יעקוב מרידור.
הפרטים הפשוטים הם כלהלן: החברה של מר מרידור
הזמינה מיכלית־ענק, למען קו צינור הנפט מאילת.

בינתיים עלו מחירי המיבליות בעולם -ובלי
כל בושה מברה החכרה של מר מרידוד את
המיבלית הישראלית לחברה גרמנית גרמ
נית ברווח של הרבה מיליינים. היא
הציעה למדינה מיבליות קטנות במקום מיב•
לית זו, כהפרש של שבעה מיליון דולאר.
צינור הנפט הישראלי נשאר בלי מיכליות מספיקות. הוא
נאלץ לרכוש מיכליות קטנות, פחות יעילות, בהפסד גדול.

הבורר שדן כשאלת הפיצויים, ג׳ו נחטיאם,
אמר על בך :״אם מדובר כגנגסטרים, אין
אחריות. אך אם מדובר בגורמים אחראיים,
כי אז הם צריכים לשלם פיצויים!״

בפברואר השנה הודיע צבי גרמן בפומבי
שאם לא תתקבלנה המלצותיו, יתפטר.
על סמך הודעה זו, הגישה סיעתנו שאילתה בכנסת. סגן־
השר צבי דינשטיין השיב ביום ה־ 6באפריל כי אין כל
אמת בידיעה זו. צבי גרמן אינו עומד להתפטר, ויש כוונה
לבצע את כל המלצות הסקר שעליו הסתמך גרמן.

חו רי ר ע וטזגז ה יג\\ 2־ה

ברור שההמלצות לא בוצעו, וצבי גרמן עשה
את המעשה הפטריוטי: הוא התפטר.

מה זאת יוקרה? לא הערך שלך, לא ההישגים
שלך למען הציבור והמדינה, לא האישיות
שלך -אלא מה שאחרים רואים כך. ולא
על פי מה שאתה מהווה, אלא על פי מה
שיש לך, על פי סמלים של סטאטוס ראוותני,
על פי המכונית שאתה נוסע כה, גודל הדירה
שאתה גר בה, הריהוט המסופק על-ידי אדרי־כל-פנים,
מפני שאין לך אישיות נשלך עם
טעם משלך!

ו יי

ומהעדר ממשלה, למירוץ היוקרה.
איזו מילה פסולה ומאוסה — ״יוקרה״! פרסטיג׳!

אחרי מעשר,־מופת זה בא מעשה־מופת אחר, הפעם של
עיתונאי ברשות ממלכתית: אמנון ברזילי ריאיין את צבי
גרמן ואת ראשי האוצר, וחשף מעל גלי הרדיו את השערורייה
של ביזבוז משוזע של מיליונים.

וזבמגת איגה זזג\2דג\ 1
הכנסת לא העניקה ולא תעניק עיטורים של אזרחות־למו־פת
לאנשים אלה. להיפך, כאשר שאלתי שלשום, בעת דיון
הכנסת, את יושב־ראש ועדת־הכספים של הכנסת אם הוא
מתכוון להזמין את צבי גרמן להעיד עדות בפני הוועדה,
השיב :״לא. לא כל מה שמישהו מפרסם בעיתון —
ועדת־הכספים תבדוק זאת ותזמין אותו ותעסוק בחקירות.״

לא להרשים בפועולך, אלא לנקר עיניים כאביזריך!

ובראש עומדים -כמו תמיד -שרי הממשלה.
איזו התחסדות ! איזו צביעות ! משכורת
צנועה של 1600 לירות ברוטו -רק פי שלו-

מ יש ה ו. מישהו שהיה מנהל המשק הממי

היוקדני היקר
שלתי, לא פחות ולא יותר! מישהו שאמר
מה שאמר על סמך חקירת מומחים כמשך
שלוש שנים. מישהו שמונה על-ידי שר-האוצר
למען תפקיד זה עצמו: להביא לחיסכון.

הדרישות של כל משרדי הממשלה. בארצות־הברית האדירה
יש ריכוז כזה, ועל פי שיטה הקרוייה ״התקשרות מרחוק״,
הפועלת באמצעות תקשורת־הטלקם, מתקשרים משרדי־הממ־שלה
מלוס־אנג׳לם ועד בוסטון עם המחשב המרכזי, כדי
לקבל תוך שניות את הנתונים הדרושים להם.

יש עוד מישהו. מישהו שני. יורשו של גרמן, המחזיק
בתפקיד זה כיום, ד״ר אריה מאיר, שגם הוא גילה
אזרחות למופת כאשר אישר באותו שידור שבמשק קיים
ביזבוז של עשרות מיליוני לירות.
גם מישהו זר, לא יוזמן על־ידי הוזעדה של חבר־הכנסת
קרגמן. היא עסוקה. במה? בהטבעת חותמת־גומי על מעשי
פקידות האוצר. בטישטוש האמת. בקישוט עובדות. חקירות,
ביקורת — זה עניינו של מבקר־המדינה, לפי תורת היושב־ראש
קרגמן. אם כן, בשביל מה דרושה ועדת־כספים?
ומה תפקיד הכנסת כולה?

מה אצלנו? המחשב הוא סמל של יוקרה
לכל משרד ממשלתי.

מעזש רה — או פדרציה שד גז0זדדי\ז
כבוד היושב־ראש, לא אחזור על גילויי צבי גרמן. על כך
דובר די הצורך. אצביע על מקורות המחלה. דיבורים
על ביזבוזים לא יועילו, אם אין נכונות לאבחן את הגורמים
המהותיים ולחסלם.

למעשה יש באן שתי מחלות -העדר מם-
שלה הראוייה לשמה, והמירוץ אחרי היוקרה.
בשטח המדיני, כולנו יודעים שאין ממשלה, אלא פדרציה
של שרים, שכל אחד משמיע את ההכרזה המפוצצת ה־נראית
לו מתאימה באותו רגע לחטיפת כותרת בצהרון.
זה בולט. פחות בולט המיבנה הממשלתי במה שנוגע לניהול
המשק.

יש כאן פדרציה של משרדים, שבל אחד
מהם הוא אחוזתם הפרטית של מפלגת השר,
מצד אחד, והביורוקרטיה המבוצרת בו, מצד
שני.

בזל&עגז הנזהשביגז
קחו דוגמה, הגורמת לביזבוז של מיליונים מדי שנה:
פרשת המחשבים.
אין משק מרוכז של מחשבים ממשלתיים. מחשב אחד
גדול, או קומץ מחשבים גדולים, יכלו לספק בנקל את כל

יהודית למימון מפעלים ומנגנונים
מפלגתיים, על פי אותו מפתח
מוסכם בין המפלגות הציוניות.
זהו גוף שהמדינה השאירה בידיו שט־חי־פעולה
ממלכתיים, ששום מדינה אחרת
בעולם אינה מוציאה מידיה, התוצאה אינה

לפי פירסום הלישכה המרכזית לסטאטיסטיקה, נמצאו
בסוף 1969ב־ 37 מוסדות ממשלתיים 57 מחשבים ! 57 .כל
אחד עם צזזת מיקצועי משלו, כולם כאחד בלתי־מנוצלים עד
תום! הביזבוז בנושא זה בלבד מגיע עד 50 מיליון לירות
לשנה, כדברי מר אביאל שץ, גם הוא עובד המדינה, סגן
המנהל של המרכז למיכון משרדי.

עד פוך שנה זו, בעוד חודשיים, יגדל מיספר
המחשבים הממשלתיים ל .73-מי בודק את הצורך
בהם? מי בכלל מוסמך בממשלה זו
לבדוק מה קורה כמשרד אחר? היו ועדות,
אכל ישבו בהן אנשים ללא יידע ביצועי בתחום

כשיש פדרציה של משרדים, ואין אפסנאות מרכזית של
ממשלה אחת, כי, אז אין מיכרזים מרכזיים לקניות הממשלתיות,
כי אז משרד פלוני רוכש שולחנות ועפרונות במחיר
העולה ב־ 15 עד 50 אחוז על זה שמשלם משרד
הבטחון. כי אז המשרדים מתחרים זה בזה ומעלים את
מחירי התוצרת המבוקשת.

בי אין ממשלה מרכזית, ואין גו?,מרכזי,
ואין אפסנאות מרכזית.

ששדגרייה מוריתד
אני תמה על עזות־המצח -שלא לומר חוצפה
-של גח״ל, לשאת כאן נאומים נגד ה
כיזבוז הממשלתי.
ולא רק מפני שגח״ל היתה, עד לפני כמה שבועות, שותפה
לכל הביזבוזים האלה, במשרדי הממשלה שהיו בשליטתה.
אלא
בגלל השערוריה הנוראה, שרק חלק קטן ממנה נתגלה
היום מעל עמודי הארץ בשפה סתומה, ושבה תופס

רק אפליית -חלק מסויים של האזרחים לעומת
חלק אחר׳ אלא כפילות במנגנון,
ניפוח, ביזבוז, ותעסוקת־סרק של פקידים,
אשר מחלקותיהם רוקנו מתוכנן עם הקמת
המדינה, פקידים המקבלים משכורת, מכונית׳
מזכירה ופקידי־עזר, בבניני־הפאר

שה יותר מעובד-מדינה כדרגה נמוכה. אבל
מי חי על חשבון המשכורת?
לא אסתמך על העולם הזה, הרודף סנסציות. אסתמך על
עיתון המימסד, דבר, ועל רשימתו של דניאל בלוך.
השרים חיים על חשבון ההוצאות שלהם, שהוא כמעט
בלתי־מוגבל. הם לא אוכלים בבית, אלא במסעדות המפוארות
ביותר במדינה — קסבה, גונדולה, סקוטש־האוז, שה
סימון, ושאר השמות שבאו במקום היצירות של טולסטוי
ודוסטוייבסקי — על חשבון משלם־המיסים האוכל בתנובה.
שר־האוצד פנחם ספיר: אתה יודע בדיוק
את הכתובות של מסעדות. תתן לי!
אורי אבנרי: אני מוכן להביא לן צילומים
של שרי הממשלה, שאתה חבר בה, בכל המסעדות
האלה. אני עצמי לא יכול להרשות לעצמי לאכול
שם, אבל הצלמים שלי מצלמים שם.

דירות שרד! כעשרות מדינות עשירות מ•
איתנו אין דירת־שרד אלא לראש־הממשלה
ושר־החוץ. אצלנו -דירת־שרד במעט לכל
שר, וגם לסגני-שרים.
איך מגיעים לשם? במכונית המפוארת, הנהוגה בידי
נהג. שני סמלי־סטאטום חיוניים לכל רודף־יוקרה•

יוקרה יקרה, יוקרנים יקרים!
יש בידי רשימה מלאה של כל מכוניות ד,שרים, סמי־השרים,
המנכ״לים, ההוראות הפנימיות שאין נוהגים על
פיהן (מי, ינהג על פי הוראה, כשצריכים לנקר את עיני
אשתו של המנכ״ל השכן!) .אין לי זמן לפרט את הפרטים
שאותם תוכלו לקרוא בהעולם הזה.

תאוות היוקרה מתחילה מן השרים, והיא
פושטת במחלת החולירע מן הממשלה לציבור
הפרטי, גורמת לניפוח ההוצאות של מעמד
שלם החי על ״חשבון ההוצאות״ ,והמטיל את
העול על משלם־המיסים ועל הצרכן הפשוט.
העם בולו משלם בעד היוקרה של המיוחסים.
יש יוצאים מן הכלל. שופטי בית־המשפט העליון ויתרו
על זכותם למכוניות־פאר צמודות, נוסעים במכונית מאספת
או באוטובוסים. הם מגיעים אל העם — אותו עם ששרי
ישראל, המשקיפים מחלונות דירות־השרד או מכיניות־הפאר
העוברות ביעף, שכחו אותו מזמן.

הגדולים של הסוכנות היהודית בתל־אביב
או בירושלים, והמנצלים את כל הדברים
האלה כדי לבצע עבודות אחרות, צדדיות,
מכיון שבמחלקותיהם אין מה לעשות.

די להזכיר את דבריו של ראש
ממשלת ישראיל לשעבר, מר דוד

בן־גוריון, אשר הגדיר את בל ה*
גוך הזה בפיגום שנותר על בניין
מדינת ישראל גם לאחר שהושלמה
מלאכת הבנייה. הגיע הזמן
לפרק את הפיגום הזה.

לא תהיה לך כל אפשרות
לביקורת על
מאורעות שיקרו לן
בשבוע זה, על כן מוטב
להניח לדברים להתגלגל
מעצמם. אתה
עשוי לתפוס את מקומו
של מישהו איתו
ו: 1 2מרס -
: 1 20 אפריל
יש לן קשרים הדוקים.
הוא יקבל את
הצלחתן, ברוח טובה, ובקרוב תהיה לן
הזדמנות לעשות למענו רבות וטובות.

1ו 11

אחת מהחלטותיך עשויה
לגרום עוגמת נפש לאדם
קרוב אליך מאד.
אל תיתן לדבר להשפיע
עליך, ואל תבטל אותה.
נצל את המצב לטובתך,
בכל השטחים, ולשם כך
הפעל את כל כוח השיו
2באפריל -
20ב מ אי
פוט שנחנת בו. השתדל
לא להיתפס להחלטות
רגשיות. בת שור — פנקי את עצמך,
אך הימנעי מהוצאות כספיות מיותרות.

0ווו

צפויה לן נסיעה קצרה,
הקשורה בחוזים,
שאלונים וראיונות. קרוב
או ידיד מבוגר
עשוי לדרוש החזרת
חוב ישן. צפויים שינויים
מהירים על רקע
חיי חבית, ושינויים
ו 2ב מ אי -
20 ביוני
נעימים יותר, הקשורים
בחיי האהבה והחברה
שלן. השבוע מתאים לעבודה יוצרי*
ולגישה, בלתי שיגרתית בעסקים.

תאומיס

צפויים לן שינויים נעימים בחיים הרגשיים,
כתוצאה ממאמץ יוצר או עיסוק
בתחביב. צפויה לן גס התקדמות חברתית,
בעזרת ידידים, ופעילות
מוגברת בחוג המשפחה,
אל לן לפצל את כוחותיך,
אלא לרכזם למטרה
אחת. אתה מיחס
חשיבות רבה מדי לקשר
הרומנטי החדש. בת
מאזניים — ההזנחה ש את
•נוהגת בחיצוניותך 23בספטמבר ־
22ב או ק טו ב ר
תתנקם בן, הדבר עלול
לשמש חומר רב
לרינונים ולרכילות בקרב ידידיך הקרובים.
עשי מיד משהו כדי למנוע אי״נעימות.

מאזנ״ס

השתדל לתקן את היחסים עם חורין
ועם ידידים קרובים, כי הדבר יבטיח
לן את שלוות הנפש
שתהיה זקוק לה השבוע.
עלין להשקיע
יותר אנרגיה ומקוריות
בעבודתן, ופחות
בחיי החברה שלן.
עקרבית — שינוי קיצוני
בהופעתן החיצונית
עשוי להגביר ב22ב
או ק טו ב ר
22 בנובמבר
מידה דראסטית את
הפופולאריות שלן, ולהביא
לן הצלחה רומנטית במימדים
שלא חלמת עליהם בחלום הכי ורוד.

ע1ן11
הגיונית שליטה עצמית,סבלנות ומחשבה
יעזרו לן להתגבר על הרבה בעיות בבית.
צא ובלה בחברת אנשים,
וכל הסיכויים כי
תמצא ביניהם גם כאלה
שיבינו את בעייתך המיוחדת
ויעודדו אותן.
בשטח הרומנטי — שבוע
שליו והרמוני, שאולי
ייראה לך איטי
23 בנובמבר ־

וחסר פעילות, אך ש־
20 בדצמ בר
יתרום הרבה לחיזוק י -
הקשרים ביניכם. בת קשת — התרחקי
מבן הדגים המקסים. הוא סתם דון ז׳ואן.

תגיע השבוע לידי מסקנה
נמהרת הקשורה בחיי
המשפחה שלן. צפוי
לן משבר בעניני
כספים, ואל לן לבטוח
יתר על המידה בעזרה
שהבטיח לן ידיד מסוים
סמוך על עצמך, על
נסיונן, וכושר השיפוט
המעולה בו נחנת. ב־עייה
קשה תבוא השבוע בקלות רבה על
פתרונה. צפה לאורחים בלתי־קרואים השבוע.

אורחים מחו״ל עשויים
להפתיע אותן בתחילת
השבוע. החלטה
מסוימת שלן תעכיר
את האווירה בבית,
אן תוכח בקרוב
כנכונה. מסתמנת אפשרות
של הכנסה נוספת
והתקדמות בעבודה•
שבוע של הצלחה
בשותפויות ובהשקעות, שלא תביא
לן את הסיפוק הנפשי לו אתה מצפה.

היזהר מהימורים. וזאנז־נים
והסטודנטים שביניכם
צפויים לשבוע פ,ורה
ומצליח במיוחד. מצבך
הכספי ויחסיך עם שותפיך
לעבודה יתבהרו
]111111
סוף סוף, ויניע הזמן
להחליט את ההחלטה ה22
באוגוסט -
22בספטמבר
חשובה. הישגים עליהם
נאבקת קשות, יוכתרו
השבוע בהצלחה, ותזכה לגמול המגיע לן.
בת בתולה — השיטה נכונה ות־שא פירות.

היזהר שלא להתערב במריבותיהם של
האחרים, פן לא יובנו כוונותיך הטובות
על־ידי שני הצדדים,
ויהפכו אותן לשעיר-
צפוייה לך
לעזאזל.
התקדמות נוספת במקום
העבודה וזו תעודד
אותן למאמצים
נוספים, ובעקבות זאת
להתקדמות רבה עוד
ו 2בד צמבר -
יותר. צפה למכתב נסו
בינו אר
עים מחו״ל, ולהפתעה
מרגשת לקראת
הרגיעה בשטח הרומנטי
סוף השבוע.
תימשן עד תחילתו של השבוע הבא.

נו־1

הקונפליקט העיקרי שלן בימים אלה מס־תובב
סביב אדם חסר הגנה. כתוצאה מכן
אתה עלול לחוש דיכאון
וחוסר אונים. במקרה
זה אל תיתן ל־הרגשותין
להשתלט על
הגיונך, ופעל בקור רוח.
ידיד ותיק יביא לך תועלת
רבה ובלתי צפויה,
אשר בעזרתה תוכל
לצאת מהמשבר העיס־קי
בו אתה נתון. בת
דלי — אל תתפתי להשתתף
בתכניותיהם המטורפות של אחרים׳
פן תיקלעי למצב שיגרום לך להסתבך.

שבוע של אורות וצללים.
מצבי רוח משתנים,
ותערובת של
שמחה ודיכאון. לקראת
סוף השבוע ה מתיחות
תחלוף ותפנה
את מקומה לפעילות
יוצרת, שתביא
9ו בפברואר ־
20במרס
לן סיפוק רב. אורחים
בלתי צפויים ולא
אהודים יטרידו את מנוחתן, ואחד
מידידין לעבודה יתפוס בלבן מקום
בלתי צפוי. אל תזניח את חובותין, ואל
תתחמק ממילוי הבטחותיך, אפילו אם
הדבר כדון בקשיים ובוויתורים מצידן.

זניט

במדינה
(המשך מעמוד )31

עתה׳ כאשר הזדמנה להם אפשרות זו,
מיהרו לנצלה.
ייתכן שכאשר תתרוקן הקרייה מהעולה
החדש האחרון שבה, תסכים הממשלה לאפשר
לתושבי קריית־מלאכי׳ שגדלו בה,
לרכוש לעצמם את דירות הצדיקים.
משפט המזכיר האקדמאי הטתובב ערום בפומבי
היה זה באביב השנה, כשמשפחת כדורי
החליטה לצאת לפיקניק בשבת לסביבות
הטכניון בחיפה. בתם בת ה־ 13 התרחקה
מהם׳ בחפשה אחרי פרחים.
לפתע ראתה, בבניין סמוך בעל קירות
זכוכית, איש ״בלי מכנסיים ובלי תחתונים,
רק עם גופיה״ .היא דיווחה על כך להוריה.
דבר
זה לא מנע ממשפחת כדורי לצאת
שוב לפיקניק נוסף ביום שבת כעבור
שבוע — לאותו מקום בדיוק. שוב הלכה
הילדה לקטוף פרחים — ושוב ראתה
את אותו האיש. ושוב באותו מצב. הפעם
החליטה משפחת כדורי לפנות למשטרה.
פחדתי וברחתי. סיפרה הילדה בעדותה
במשטרה :״ראיתי את האיש בפעם
הראשונה כשהיינו בטיול הראשון לטכניון.
אני לא מכירה אותו. שמעתי דפיקה על
החלון של הבניין. הסתכלתי לכיוון הדפיקות,
וראיתי בחור עם גופיה. הוא הסתכל
לעברנו, ועמד בלי מכנסיים ובלי
תחתונים. אז פחדתי וברחתי. אני חושבת
שהוא סטודנט.״
חקירת המשטרה זיהתה את המתערטל
האלמוני, יצחק *,כמי שסיים את לימודיו
באוניברסיטת חיפה, והמשמש כיום כמזכיר
אגודת האקדמאים באחד המוסדות.
סיפר יצחק בעדותו למשטרה :״אני
סטודנט. לפעמים בשבתות אני עובד בשמירה
בטכניון. הבניין מוקף זכוכית.
אין אפשרות לעשות שום דבר בלי שיראו
אותך בחוץ. היה חמסין, והלכתי להתרחץ.
חברתי היתה איתי בחדר שבו שמרתי.
שכחתי אח המגבת, אז עברתי בריצה
מהמקלחת לחדר ששם שמרתי. הבחורה
היתה בחדר.״
בחורות כן, בחורים לא ץ הוא
הועמד לדין, הואשם בביצוע שני מעשים
מגונים בסמיכות של שבוע׳ לא הודה
באשמה.
השופטת חשבה אחרת, קבעה שלשוטט
ערום במקום ציבורי זהו מעשה מגונה.
המזכיר, להגנתו, טען שהנערות בימינו
מסתובבות בגלוי בבגדים מינימליים, שאינם
רחוקים בהרבה מעירום מלא. מדוע לבחורים
זה אסור?
הטיעון המקורי לא הועיל, והוא נידון
ל־ 500 לירות קנס או 50 ימי מאסר תמורתם.
למחרת
המשפט התחתן המזכיר, יצא לירח
הדבש. אשתו היתד, הבחורה מבניין
הזכוכית.

דרכי אדם
״תקע גשופר גדול״ — באמצע הרחוב
כשאזרח רגיל נתקע בפקק־תנועה, הוא
מתחיל לקלל ולקרב עצמו להתקפת־הלב הבאה
שלו. כשיצחק קייט נתקע בפקק, הוא
רק מברך את מזלו הטוב: הוא יוצא ממכוניתו,
שולף מהמושב האחורי חצוצרה
ענקית — ומתחיל לחצצר.
זה מה שהוא עשה גם השבוע, כאשר
נתקע בפקק אינסופי ברחוב דיזנגוף בדיוק
מול קפה רוול. הופעתו כה מצאה חן בעיני
* השם
קטינה.

שונה

על־מנת

למנוע

זיהוי

הגבירות הממלאות שם את חלל המידרכה,
שכמה מהן ניגשו אליו והגישו לו מעות
ושטרות.
האשה מתעלפת. קייט הנעלב דחה
אותן :״אני לא מנגן בשביל כסף,״ הסביר.
אלא בשביל מה? בכל, מסתבר אשמה האשד
:,״כשאשתי רואה אותי עם חצוצרה
ביד, היא מוכנה להתעלף,״ מספר הוא.
״אחרי 25 שנים של נישואין, היא עוד
לא התרגלה״.
אם לא בבית, היכן יכול מחצצר נלהב
לתקוע בכלי שלו? הבעייה הרבה יותר
קשה משנראה למי שלא התנסה בה. קייט
חבר בתזמורת חתונות, שעלה ארצה לפני
שש שנים והמתגורר כיום בשכונת קיראון,
מזרחה לתל־אביב, החל נוסע, לאחר האיסור
של אשתו, מדי בוקר לתחנת־הדלק של
סביון, ניגן שם להנאתו.
,חיצצור כמיזכלה. אולם לא להנאת
בעלי התחנה. בעוד שהלקוחות, שבאו לתחנה
לדקות ספורות והמשיכו בדרכם, לא
התנגדו למוסיקת־הרקע, החלו בעלי התחנה,
שנמצאו שם כל הבוקר, להתלונן על
כאבי־ראש חמורים. הם נאלצו לבקש מ־קייט,
במלוא האדיבות, שימצא שדה־ניסויים
חדש.
קייט סקר את המפה, גילה נקודה אידיאלית:
מיזבלת חיריה. ואכן, שם לא הפריע
לו איש, והוא עמד מדי בוקר וחיצצר
מול ערימות הדשן.
אלא שאין דבר אידיאלי בחיים. הריחות
הכריעוהו, והוא נאלץ לנדוד הלאה, לחפש
מקום חדש.
עד עתה, נכשלו מאמציו: הוא לא הצליח
למצוא לו מקום קבוע אחר לאימונים.

מחצצר קייט
אבן פינה של שקט לעשיית רעש

משום כך, הוא מנצל כל מקום ארעי ורגע
פנוי, נושא. איתו את חצוצרתו במכוניתו.
כפני
פצועי צה״ל. לא רק את פקקי
התנועה הוא מנצל. השבוע, כאשר ביקר
בהצגת שיער, ניצל את ההזדמנות והחל
מחצצר תוך כדי ההצגה .״הקהל חשב שזה
חלק מההצגה,״ מספר הוא ,״והשחקנים
סתם היו מבסוטים.״
אלא שלא כל שומעיו מבסוטים. אשתו
היא אחת שאינה מבסוטית. בנו — אחר.
יום אחד, כשהיו עוד בארגנטינה, נכנם
קייט לבנק, בו עבד בנו כפקיד בכיר, על־מנת
למשוך כסף מחשבונו, החל מנעים
בחצוצרתו, תוך כדי המתנה לתורו. בנו
בא במרוצה, התחנן שיפסיק. מובן שקיים
סירב.
גם בארץ כבר מכירים אותו, ביחוד מהופעותיו
בהתנדבות בפני אילן ופצועי
צה״ל, תמורתן יש לו ערימה גדולה של
מכתבי הוקרה. לפני זמן מה נכח בהופעה
סגורה בה היו שר־הביטחון והרמטכ״ל. מנצח
תזמורת חיל־האוויר, רב־סרן אריך טייך,
טרח וניגש אל קייט בתחילת ההופעה, ביקש
בדחילו ורחימו שלא ייתן הפעם במפתיע
שום הופעת סולו, בגלל האורחים הנכבדים.
במקרה
יוצא מהכלל זה נעתר קייט .״למה
ביטחון זה דבר קדוש,״ הסביר.
העולם הזה 1732

גרו שתו

בתל־ הביב
כל חייו הלך לו טוב, לשלום מונן־
כרג. עד שפתאום התחיל ללכת לו רע.
וכמו שהטוב היה טוב, הרע היה רע.
הצרות התחילו כשהעולם הזה פוצץ
את פרשת חברות ההשקעות של בלומ־ברג
ושותפו, שמואל שפירא, בן־
אח־ו של שר־הפנים המנוח( .זיוף בעזרת
השס הזר, העולם הזה .)1665 הגילוי
פוצץ את עסקי הזהב של השניים, הביא
עליהם את המשטרה, וכל זה.
רק יצא בלומברג מהבוץ, החל להקים
שוב חברה להשקעות, כשהוא מתכנן לחזור
לביזנס. שוב פוצץ העניין, והעסק
החדש לא זכה אפילו לצאת לאוויר העולם.
ברור
שבל ההתרגשויות האלו לא השפיעו
לטובה על מצב בריאותו, ולפתע הוא
מצא את עצמו חולה.
רייחס אומרים שזה מספיק, לבן־אדם
אחד, לא? אז כנראה שלא כך חשב הגוזר
גזירות במרומים: בימים אלו מתגרש
בלומברג מאשתו.
רק שבקשר לפרט אחרון זה, אינני יודעת
לאיזה מהלקה זה שייך, מבחינתו:
לצרות, או לנחמות.
המיליונר תקע אגדוך בדוגמנית
כמה שווה אגרוף בפרצוף?
זה תלוי מי נותן ומי מקבל.
כשהנותן הוא המיליונר הידוע אלכרט
התורכי, והמקבלת היא הדוגמנית רחל
גנ> ן, התענוג יכול לעלות די ביוקר.
אלברט התורכי. הוא אחת מדמויות החברה
התל־אביבית, הידועות ביותר, מה
שנחשב מהכוכבים הנוצצים של חיי־הלילה
של העיר הגדולה, במידה שיש לה כאלו:
הוא מיליונר, הוא יליד ותושב תורכיה,
הוא סבא לנכדים, והוא אוהב לבלות כהלכה
כשהוא בארץ.
רחל גנון מפורסמת פחות: היא אינה
מיליונרית, אינה סבתא, ואפילו אינה תורכיה.
היא בסך־הכל דוגמנית תושבת יפו,
שלאחרונה לא היתה תושבת יפו, אלא
התגוררה מספר חודשים דווקא בדירת־הפאר
של אלברט ברחוב אבן־גבירול בתל-
אביב.
מאחר שהיא התגוררה שם, היה זה רק
טבעי שהוא ניסחה להיכנס באחד הלילות
לדירה. זה היה אמנם בשלוש בבוקר, והיא
היתה שתוייה כמו לוט, אבל — שם ביתה׳
כדברי השיר.
היא לא הצליחה להיכנס. אלברט סירב
לפתוח לה את הדלת. לא בגלל השעה המאוחרת׳
ואפילו לא בגלל שהיתה שתוייה.
הסיבה היתה יותר רומנטית — לאלברט
היתה נערה אחרת בדירה.
משום כן הוא הסביר לרחל שהכניסה
אסורה. היה זה במסגרת מסע ההסברים
הזה, שהוא הכניס לה אגרוף בפרצוף. זה
היה אגרוף משכנע מאוד, משוס, שרחל
ניזקקה מאז לשני ניתוחים בעינה; ועדיין

איננה רואה בה.
עתה נותר לראות מה ייצא מאי־הראייה
הזאת. מהאספקט הפיננסי, אני מתכוונת.

אי>ב>
מתח תנ ת

נועועי סריפה
נא להננע י
ידיעה פרטית, ועצובה, לכל מעריציה של הספרית סריטה אבר-
ג׳יל, מ ח תיכו ת דיזנגוף הפופולאריות ביותר — מי שהיתה ספרית
הבוהימה, שהפכה ליפהפיות א ת כל השחקניות, המשוררות ושאר
ירקות — מי שהיתה חברתו של יהורם גאון — מי שזכתה, כאשר
נשרפה דירתה, למיבצע התרמה של או ת ה בוהימה — ומי שהחליטה
שוב רוזי נייר, גרושתו המפורסמת בזכות
עצמה של אייבי נתן, החליטה להעז
ולנסות פעם שנייה.
ביום חמישי היא יצאה לארצות-ה-
ביית בדי להתחתן שם. המאושר הוא
הארי רובינשטיין, מנהל בית-ספר
לבאלט בניו-יורק. חתיך, עיניים בחולות,
שער שיבה בצדעים — 43 ,בקיצור, בל
המעלות. בן, וגם עשיר.
רוזי והארי מכירים כבר איזה עשר
שנים. הם הכירו כשהארי בא לארץ
באמרגנה של ז׳וסלין ז׳וסייה, הזמרת
הצרפתיה, ומאז שמרו על קשר.
ואם לדעתי תשאלו, הסיכויים הם שנישואיה
הפעם של רוזי יחזיקו מעמד

פריטה וידידים
להשתמש בסכו ם התרומה, ב מ קו ם לשקם א ת הדירה השרופה,
לנסוע קצת ללונדון, ומשם לארצות-הברית.
היא התח תנ הואתם יכולים לשכוח מ ה תקוו ת.
היא עשתה זאת ממש זה עתה, בלוס־אנג׳לס, עם יהודי יקר
יליד מרוקו, היושב שם זה עשרים שנה.
ה אם אני שומעת אנח ה קול ק טיבי ת מגרונות רבים, רבים י

בת האלוף
מתח תנ ת בנמל
רוזי יותר מנישואיה עם אייבי. בי עד במה
שאני מבירה אותה, ועד כמה ששמעתי
פרטים על הארי, הרי השניים הם
בעלי שטחי התעניינות במישורים שאינם
מצטלבים, ויצליחו לשמור על
עצמאותם הפרסונלית גם במיסגרת הנישואין.

נמל
ח־פה כבר שימש בימי חייו להרבה
דברים, אבל בתור אולם חתונות, אני
חושבת, זאת היתד״ קרוב לוודאי, הופעת־הבכורה
שלו.
זה היד, ביום שלישי בשבוע שעבר, והחתונה
היתד, של גיליה אראל,23 ,
בתו של הגנרל ברזרבה, שלמה אראל,
מפקד חיל־הים לשעבר.
החתונה התקיימה בעצם על סיפון ה־אניד,
נילי, שעגנה ליד הרציף, אבל היא
השתפכה אל מעבר לגדות האניה, לתוך
שטח הנמל. אחרי הכל, כמה יכולה כבר
אניד, מסכנה אחת להכיל? ודאי שלא את
כל האורחים, שמספרם נאמד בין 2000
ל־ 2500 נפש.
המזון, מכל מקום, חולק על האניה.
שני אולמות־האוכל הענקיים של נילי התפקעו
מעומס התכולה. לא היה ספק שאוויר
הים הרענן השביח את התיאבון.
אחרי שהתבבדו, יצאו הסועדים לשוח
על הסיפון ובשטח הנמל, שרחשו, בין ה
יתר,
מיטען כבד ביותר של פלאפלים: החל
מהרמטכ״ל חיים ברילם, והמשך
באלופים מוטה גור, אריק שרון,

רחכעם (״די) זאכי, עזר וייצמן

וכלה בשמות מפוצצים דומים.
כן, והיה שם החתן. אסור לשכוח.
קוראים לו אלי גור, ובארץ מולדתו,
ארצות־הברית, משם עלה לפני תשע שנים,
קראו לו מיצי הורוביץ. שנה אחיה.
הוא בן ,34 בעל שני תוארים אקדמאביו
הוא
אים, וסגן בקבע,
ד״ר פול הורוביץ, רופא־עיניים שמספרים
לי שדי מוכר־שם באמריקה, ואמו,
מילדרד, כמו כל אמא יהודיה טובה,
פעילה במגבית.
ואני יכולה לתאר לעצמי את אנחות
הקינאה שיילכו שם עכשיו, בסניף שלה
של נשות הדסה: הבן הקטן של מילדרד
התחתן עם בת של גנראל בצד,״ל. אח,
איזה שידוך מוצלח שההורוביצים האלו
תפשו. אח, אח, אח.

התעברות הבונולה הקדושה

עצמו את דויד

צילם—ז—
אבידו י—

המשורר

בסצינה של מגע מיני אינטימי -
בסרט בשם ״מיו״ ,אשר יגרום לסערה