גליון 1733 מתאריך 18 בנובמבר 1970

בכתב המינוי המקורי של ועדה מיוחדת שהוקמה
על־ידי סגן שריד,תחבורה גד יעקבי, נאמר שהוועדה
תבחן אפשרות מיזוג שני הקואופרטיבים.

מתיחות בין
מיקוניס וסנה
היחסים בין שני מנהיגי מק׳׳י. שמואל מיקונים
וד״ר משה סנה׳ הצטננו באחרונה. סנה ביקר אומנם
אצל מיקוניס המאושפז בבית־חולים, אך מתחת לפני
השטח מחריפה המתיחות בין השניים.

הרקע למתיחות: אופיו של בטאון מק״י
״קול העם׳ /שנפתח ע״י סנה לדעות אפי׳
קורסיות, חרף התננדותו של מיקונים.

תטקיף
סנט האוניברסיטה בי־ם
שוקל הסרת חסות
מאוניברסיטת חיפה
סנאט האוניברסיטה העיברית בירושלים ידון בישיבתו
הקרובה בדבר הסרת החסות מא־ניברסיטת
חיפה.

את ההצעה בדבר הסרת החסות יעלו
מיספר פרופסורים החברים כסנאט והם
יסתמכו על כתבה שהופיעה ב״העולם הזה״
1732 שבה נאמר כי אחד הגורמים
לקבלת אסיסטנטים באוניברסיטה של חיפה,
הוא הסכמתם של שירותי הביטחון
לכך.
במידה וההצעה תתקבל, תאבד אוניברסיטת
חיפה כל תוכן אקדמאי.

חוסר תיאום ביו יהושע
פרץ ופועלי התיפעול
יו״ר ועד פועלי התיפעול של נמל אשדוד,
פרץ, שיגר מכתב אישי אל ראש אגף אירגון
ברשות הנמלים, אברהם פרידמן, ובו הוא
כאילו מתכוננים עובדי התיפעול לפעול למען
יהושע ותכנון מכחיש סילוקו.

למרות המכתב, המציאות היא שונה:
רוב פועלי התיפעול מתכוננים להילחם
בפרידמן.

בעיקבות תלונותיהם של שלושה מניצולי
תמר, הוחלט להקים ועדת חקירה. הוועדה
את תלונותיהם של שלושה ניצולים הטוענים
אונייה הר־ם ינ׳ שמיהרה לכיוון תמר, עברה
סירת ההצלה בה הפליגו, אן לא נעצרה
אותם.
האונייה תחקור
כי הבקירבת
לאסוף

מומחים
לפריון
במועצת פועלי ירושלים
מזכירי האגודות המיקצועיות במועצת פועלי ירושלים
עוברים בימים אלה תהליך ביקורת של חוקרי המכון
לפריון העבודה.
מזכירות מועצת פועלי ירושלים החליטה בחשאי
לפני מספר שבועות להזמין מומחים שיבדקו את
עבודת המזכירים, המטפלים ב־ 70 אלף העובדים הקשורים
להסתדרות בירושלים.

בבדיקה יושקעו עשרת אלפים ל״י, למרות
שבגלל האופי הפוליטי של המועצה,
לא יוכלו לבצע את מסקנות המומחים
לפריון.

לסקווב מתקושה
במציאת תפקויד

הצלחה בניסויים
בתכשיר להחזרת נעורים

יו׳׳ר רשות הנמלים לשעבר רב־אלוף (מיל ).חיים
לסקוב, מתקשה במציאת תפקיד חדש.
גופים ממשלתיים וציבוריים שונים חוששים להסתכן
ולהעסיק אותו, ואילו גופים הסתדרותיים אינם
מעלים כלל על הדעת להציע לו תפקיד.

ניסויים שנערכו בגרמניה בגלולה בשם
גילו תכשיר שיוכל להחזיר, לדעת החוקרים, את הנעורים
לגבר.
הניסויים נערכו בכלבים זקנים ואימפוטנטים וכתוצאה
מהם הצליחו הכלבים להפרות.
גם ניסויים שנערכו בחולדות הראו תוצאות דומות.
עתה מתכננים ניסיונות בבעלי חיים גדולים
יותר.

ועדת חקוירה לפרשת
השריפה באונייה ״תמר״

בעיקבות לחצו של ״אגד״ שונה כתב
המינוי של הוועדה לניסוח סתמי יותר האומר
כי הוועדה תכהן את האפשרויות
להגברת שיתוף הפעולה במישורים שונים.

״אגד״ הבשיל
מיזוג עם ״דו״
תוכנית למיזוג שני הקואופרטיבים לתחבורה, אגד
וזן, הוכשלה על־ידי אגד.

לפי גירסת המלחים מיהרה ״הר-סיני״
כדי להגיע ראשונה ל״תמר״ ,לגרור אותה
לחוף, ולזכות על-ידי כך בפרס הכספי המגיע
לאונייה העוזרת לאונייה בצרה.

דבנאל,

אם הניסויים בבעלי ההיים הגדולים יצליחו,
הודיעו החוקרים כי הם מתכוננים
לערוך ניסויים גם על בני-אדם.

תביעה נגד
מועצת פועלי שדרות
הקרובים

לבית־המשפט בבאר־שבע תוגש בימים
תביעה משפטית נגד מועצת פועלי שדרות.
בבחירות האחרונות למועצת פועלי הבניין בשדרות
זכתה ברוב רשימה עצמאית ברשותו של יצחק טריקי,
האופוזיציונר של שדרות. אנשי מפלגת העבודה השולטים
במועצת פועלי שדרות, מסרבים זה שלושה
חודשים להעביר את ניהול הסתדרות פועלי הבניין
לזוכים בבחירות.

שר־הפנים
מואשם במחדל

סופיה לורו תתבע
את אורי גלר?

כמה מחברי הצמרת של משרד הפנים יצאו במסע
האשמות נגד שר־הפנים יוסף בורג. האשמה העיקרית:
מחדל בטיפול בתביעתו של המשורר יונתן רטוש
לרושמו כעברי בתעודת הזהות.

לא מן הנמנע כי כוכבת הקולנוע סופיה
לורן תגיש בישראל תביעה משפטית נגד
״הטלפאט המתחזה״ אורי גלר.

המאשימים טוענים כי בורג ויתר על
מאבק בבית־המשפט העליון בפרשת רטוש,
למרות שיועציו המשפטיים העריכו כי יש
סיכוי שבית־המשפט יבטל את תביעתו
של רטוש.

אחרי שהגיע לידיעתה דבר התמונה המזוייפת שהופצה
בישראל, בד. היא נראית כביכול בחברתו של
גלר, מסרה סופיה את הפרשה לטיפול ליועציה המשפטיים
וכפי שנרמז על־ידי מנהל עסקיה, היא עלולה
להחלים להגיש תביעה על ניצול לרעה בשמה.

רימלט יחזור
לראשות ועדת החינור

לא יוגש משפט
בפרשת ״טיפאנ״ס״

כמעט בטוח: ה״ב אברהם כ״ץ (ליברלים)
,מי שנמנה עם ראשי אירגון המורים
התיכוניים, יצטרך לפנות את מקומו כ־יו״ר
ועדת החינוך של הכנסת.

למרות הצהרתו של שר־המשטרה, שלמה הילל, השבוע,
כי. הציבור והמשטרה לא יחנו למאפיה לפעול
בארץ,״ מסתבר כי המשטרה לא תגיש כלל תביעה
נגד האחים זומור, בעלי המסעדה וזוביו, שנעצרו
לפני שבועות מיספר כחשודים באירגון מאפיה ישראלית
ובאיומים על בעלי מועדון טיפאניס, בניסיון
לעשקם.

עם פרישת גח״ל מן הממשלה, נשאר אלימלך רי־מלט,
מי שהיה יו״ר הוועדה עד שנתמנה לשר הדואר,
בלי תפקיד. במפלגה הליברלית דורשים עתה
כי יוחזר לו מקומו הקודם.

כ״ץ, שהוא ח״כ חדש, לא יוכל, כנראה,
לעמוד בפני לחץ זה.

״גראנד פרייי, אטז?זרו\0 ,ד 9ו

הסתבר כי לסיפורים מעוררי הפלצות
של המשטרה אין כל כיסוי וכי לא נמצא
כל חומר הוכחות מספיק שיהיה בו כדי
להעמיד את האחים זומור לדין.

.סי סיזן ״ -מתחשק לך יותר מאחד ייתר משניים יותר
מעשרים...׳ינתר דגמי שעונים לך ולו בעיצוב נפלא, באחריות.
בדיוק, עם מחלק ת שירותים. לצעירים בישראל כבכל רחבי
העולם, איכות -במחיר סביר. שיא השיאים -״ סיטיזך .

דחך 3 -׳ 3י : 0^ -אץ זמר

העולם הזה 1733

ייעוץ מדע י
לפי בף ה יד
ניתוחאופי—
גילוי כשרונות —
ייעוץ לעתיד !

הביקורת החריפה והחמורה כיותר על הכולס הזה,
התפרסמה בשבועות האחרונים דווקא בין עמודי העולם הזה. אני
מתכוון למדורו של דן בן אמוץ, שהנהלת החשבונות שלו אינה
פוסחת גם על דיעות, כתבות ומדורים המופיעים על דפי העולם
הזה.
אין זו תופעה של הלקאה עצמית. מדורו האישי של דן בן אמוץ
מייצג את דעתו הפרטית בלבד. מבחינה מסויימת יש לראות
במדורו מעין עתון בתוך עתון, בו רשאי דן לכתוב נבל העולה
על רוחו, ללא כל מיגבלות שהן מצד המערכת.

זוזלום עואול
^$8410

5 8 4 1 /1

נא לקבוע ראיון מראש.
()6.30—4 1 12.30—10
היא המלך ג׳ורג׳ .33
טלפון 226342

עצם הביקורת הפנימית אינה חידוש לגבי מערכת זו. היא
הונהגה למעשה מיום הקמתו של העתון. ישיבות המערכת מיועדות׳
בין השאר, גם למתיחת ביקורת על המתפרסם בהעולם הזה
והצורה בה הוא מתפרסם. איני סבור כי יש עוד מערכת של
עתון ישראלי איזשהוא, בה יכול חבר מערכת להביע את דעתו
הביקורתית בחופשיות, ובידיעה כי יש לו סיכוי לשכנע את
האחרים לקבלת עמדתו, כמו מערכת זו. ביקורת ענינית והגיונית,
שאינה מיועדת לצורך הניגוח בלבד, היא ערובה מפני הסתיידות
והתנוונות.
דפי העולם הזה היו פתוחים בפניה גם עד כה, כשבאה מחוץ
למערכת, בעיקר במדור מכתבי הקוראים, והם פתוחים בפניה
גם במדורו של דן בן אמוץ.

גזור ושמור -הטלפון אינו רשום במדריד!

אינטימי

ויברטור
רב עוצמה לעיסוי מהנה משגר
גלים מרטיטים ומשחרר את
המתיחות של הגוף.
להחלקה, לחיכוך, לגירוי —
מעניק תחושת פורק! מלאה.

^ רא 1נו1]1ת -נססי-דין

לכבוד ״מטמה״ — שיווק ישיר — ישראל.
ת.ד ,6472 .תל־אביב.
אבקש לשלוח לי באריזה אטומה ויברטור.
ר.ב 29.60 .ל״י 2.40 +ל״י דמי אריזה ומשלוח בצ׳יק
או בהמחאת דואר.
שם ...כתובת

זך ל״^5

אופנתצמרתבע״ ם

ס מ ניולת ודודוגגמנימם נו ת
קור
דו ג

הקורס שיערן במלון עורתון ת״ אכולל:
• דוגמנות צלו • דוגמנותמס לו ל
• אי פו ר ני מוסין • טי סו ת התו והיופי
למס״מ• הקורס סיוע והכוונה ד עבו ד ה
פ ר טי ם והר ש מה
דיזנגו ף 132ת״א טל 224281

סטיק> ה

״ שלהבת׳

רחוב החשמונאים # 113 תל-אביב טלפון 161470

גריל

מ< 1כללם

האש

מזויו לי ד ס

במר 1לרלם

עמ״מללם

גא לבקרולהוכח
בטיב המאגליס

פתוח

יומם

ולילה

במדורו האחרון (העולם הזה ) 1732 יצא דן בתקיפות נגד
העמדה אשר נקט העולם הזה בפרשת הממונה לשעבר על
שירותי־ד,בטחון, איטר הראל, אשר עקף את איסור הממשלה עליו
לפרסם את זכרונותיו, כשהחל לפרסמם באמצעות שכיר-עט.
טיעונו העיקרי של דן סובב סביב זכותו של איסר לפרסם
ידיעות, שהגיעו לידיו בתקופת כהונתו הרשמית .״תפקידה של
העתונות הוא לפרסם אינפורמציה מהימנה לקוראיה,״ כתב דן,
״ולהילחם נגד כל נסיון להעלים ידיעות מהציבור. הואגה לגילוי
סודות מדיניים אינה תפקידה של העתונות.״
אני מוכן לקבל טיעון זה ללא עירעור. אלא שלגבי הפרשה
הנדונה, אין הטיעון תופס בכלל.
אילו היה החומר, עליו מסתמך איסר הקטן בזכרונותיו, חשוף
וגלוי לכל, ניתן לבדיקת חוקרים ומומחים, היתד, זכותו של
איסר לפרסם את זכרונותיו בקשר אליו בלתי ניתנת לעירעור.
אולם כשהחומר הארכיוני חסוי וחסום, אפילו מפני האנשים בהם
הוא נוגע, מקבל פירסומו בידי איסר משמעות אחרת לגמרי.
הוא הופך מזכרונות לחריצת־דין שאין כל אפשרות להתווכח עמד,
או לחלוק עליה.
דן טוען כי ״פתאום העתונים תומכים בחוקים שנועדו למנוע
מהציבור אינפורמציה, העלולה להביך את השלטונות.״ בפירסומיו
של איסר הראל אין שום דבר העלול להביך את השלטונות.
השלטונות תמיד ימצאו דרך למנוע פירסומים שיביכו אותם, גם
ללא חקיקת חוקים בתמיכת או בהתנגדות העתונות.
פירסומיו של איסר הראל אינם מכילים משום כך כל גילוי
הנוגע לשלטונות עצמם או לאישים הנמצאים עדיין בשלטון. לעומת
זאת הוא עוסק, בצורה סלקטיבית, באנשים פרטיים, חיים ומתים,
שהסתבכו בצורה זו או אחרת עם שירותי־הבטחון. מאחר שנמנע
ממנו, גם בצורת עקיפת החוק, בגלל הצנזורה הבטחונית, לפרסם
ענינים שהם באמת סודות המדינה, עוסק איסר בעיקר בהרשעה
מחודשת של אנשים, ששילמו כבר את המחיר בעד חטאיהם או
שקיים ספק בכלל לגבי הרשעתם מלכתחילה.

*נסודין ח >(1ישה וסיססיניח
זוהי הנרודד! עליה התריע העולם הזה, בכתבה אשר עליה
צא זעפו של דן בן אמוץ. קשה לחשוד בנו שאנו תומכים באיזו
!1ד,יא צורה של מניעת אינפורמציה מהציבור. אולם ברגע שקיים
ווק המגדיר חומר מסויים כ״סודות המדינה,״ לא יתכן שסודות
!לה יהיו דו־ערכיים: כאלה, הנוגעים לשלטון, שהם חסויים ונגנ־ים,
ולפעמים נעלמים מן העולם; וכאלה הנוגעים לאנשים פרטיים,
!לגביהם הסודיות היא גמישה וסלקטיבית.
דן תובע מהעתונות להתיחס לגופו של הספר, למהימנותו, לאיש

;עומד מאחוריו. תביעה זו בלתי נית נת?ביצוע
וסוי וגנוז. ניתן להתוזכח עם איטר, אלא שבכל ויכוח כמעט
נהיה ידו על העליונה מאחר שהוא שולט בחומר שלאחרים אין
:ו שליטה.
לא ״נתקפנו דאגה נוכח גילוי עובדות שנחשבו עד כה לסודות
:טחוניים,״ כדברי דן בן אמוץ. שום עובדות כאלה אינן מובאות
ספרו של איסר. לעומת זאת, מתן אפשרות בלעדית, לאדם שריכז
ידיו את מנגנון החושך של המדינה, להפוך לחוקר, לתובע
שופט האחרון של האזרחים שהסתבכו או שסובבו עם החוק,
ראויה בהחלט לגרום לדאגה.

וו הוגז רגז

חיים

שאשא
ה עו ל ם הז ה 1733

הצבעה חשאית 6 ,קוולות מ 4-מצביעים
אחת ההערות חסרות־הטעם
ביותר שהושמעו עד כה
בכנסת, נאמרה השבוע על־ידי
ח״כ שלמה לוריגץ מאגודת-
ישראל. כדי להצדיק את שיחדור
בחורי־הישיבה משרות צבאי,
הסביר לורינץ מדוע חשוב
לשמור על יחסים טובים עם ה־קדוש־ברוך־הוא
.״יש דברים
שנשגבו מבינתנו. יש דברים
שאנו מבינים שלא אנו עשינו
אותם. לא אנו סילקנו את נאצר
לחלוטין מהזירה אם אנו
רואים מעשים שהם למעלה מהשגתנו
...זה בזכות התורה ולימוד
התורה.״
! מותו של מנהיג אחר,
שארל דה־גול, התניע את
מכונות ההומור המפוקפק. אחת
הבדיחות שנפוצו השבוע
בירושלים :״ראו, ראו, איזה
כשרון יש לארתור היפה (השגריר
אשר כך;תן, שהגיש
השבוע את כתב האמנתו
לנשיא צרפת ).רק נמצא שלושה
ימים בתפקידו החדש, וכבר
מת דה־גול!״
אחרת

מאותו
בדיחה סוג :״כשהגיע
אל־גאצר לשמיים, נערך לו
מישפט על חלקו במלחמת ש־שת־הימים.
נאצר הכחיש את
הכל וטען שהנשיא דה־גול הסית
אותו. לכן החליט לקרוא לדה־גול,
כדי לתת עדות. דה־גול
הכחיש גם הוא את אשמתו, וטען
כי בכל אשמים הסובייטים.
עכשיו דנים למי מהקרנד
לין לקרוא להעיד.״

גמא־ עבד־

י בדיון על העירום בפרסומת
שנערך במלון הילטון
מטעם איגוד המפרסמים, יצא
איש העסקים הדתי יעקבכר ־
אור נגד האירוטיקה והעירום
במודעות בעיתונות, וטען כי
יש בהם חינוך רע לציבור.
קרא לעברו הפרסומאי שמואל
גביש :״אם כך, צריך

להפסיק לקרוא את שיר השירים.״
הדו״ח
על הביזבוז במשרדי
הממשלה וברכב הממשלתי,
השפיע כנראה על סגן
שר־האוצר צבי דינשטיין.
השבוע הוא נראה נוהג בעצמו
במכוניתו. אבל לפי צורת הנהיגה,
נראה כי דינשטיין זקוק
בכל זאת לנהג. לקח לו
הרבה מאוד זמן להחנות את
המכונית.
:לקראת ועידת מפלגת
העבודה, נזכרו ותיקי המפלגה
בסיפור הבא: פנחס ספיר,

משה דיין, אבא אכן, ו
שרגא
נצר שטו בספינה. פתאום
התחוללה סערה והסירה
החלה לשקוע. רב־החובל הודיע
לארבעת נוסעיו כי כדי
למנוע את טביעת הספינה על
שלושה מהם לקפוץ למים.
״אני מוכרח להישאר, כי בידי
מופקד כל הכסף של המדינה,״
אמר ספיר .״ובידי מופקד
ביטחון האזרח־ם, לכן אני
חייב להישאר,״ אמר דיין .״ב־מוטתא
מכם, עמיתי, רק אני
יכול לדבר עם ראשי מדינות
בשפתם,״ נימק אבא אבן. אחרי
דיונים, החליטו הארבעה לערוך
הצבעה חשאית. התוצאה:
שישה קולות לטובת שרגא נצר.

חוש ההומור
של שמעון פרס

אבי עופרים

(כורע ברך במרכז) ,הזמר הישראלי היושב בשנים האחרונות בגרמניה, בחברת
שישה אמני-פופ גרמניים, אותם לקח תחת חסותו בדי להופכם לאמנים
ידועים. בשנה האחרונה עסקה הקבוצה בלימודי מוסיקה, תנועה ולשון יסודיים, כשאבי משמש מנהל
מוסיקלי, אמרגן, מפיק ומורה. הלימודים נשאו פרי, ושלושה מבין השישה כבר זבו להצלחה בגרמניה.
עובדי של במסיבה
רשות השידור שנערכה השבוע,
העלו המסובים זיכרונות מהווי
הבידור בארץ• מה לא
סופר שם? איך שאפרים א־כא,
קריין קול ישראל, עשה
מילואים בגלי צת״ל. ואיך כשהודיע
למאזינים על העברת
מהדורת החדשות משידורי ישראל׳
השמיעו לו החבר׳ה באוזניות
מהדורת חדשות שהקליטו
כמה ימים קודם, כש־כקריין
משמש — אפרים אבא,
שלא תפס איך זה שהוא יושב
בגלי צה״ל ובאותו זמן משדר
מקול ישראל.

| הפתעה נעימה נגרמה
לקהל בטכס חלוקת פרסי כ ־
נור דוד. היה זה כאשר נקרא
לבמה הזמר שלמה ארצי
שזכה בתואר זמר השנה. שלמה
עלה לבמה כשהוא מלווה
בבחורה לבושה ביגדי כלה. על
הבמה קיבל את פני הזוג המנחה
חיים יכין :״אני לא
יודע מה רוצים משלמה. למה
לא מרחמים עליו. יש לו

( ,)72 ראש ממשלת ישראל, אינה
יבולה להתאפק מעישון. בדי להתגבר
על איסור העישון שחל באולם מליאת הבנסת, ניגשת גולדה
לאחת מדלתות האולם, מעשנת סיגריה — ועוקבת תוך כדי בך
אחרי הדיונים במליאה. לידה בתמונה: ח״ב מפ״ם ראובן ארזי.

גולדה מאיו

עיסוקים אחרים היום. הוא צריך
לחזור לחתונה שלו.״ ואומנם,
באותו ערב נישאו שלמה
ו מי לכה ואיך שהרב גמר
את טכס החופה, הם עזבו את
האורחים ונסעו לקבל את הפרס.

משתתף אחר בכינור דוד.
שר־התחבורה והדואר ש מ עון
פרס, גילה חוש הומור. פרס,
שהיה אחד ממעניקי הפרסים,
שאל :״למה דווקא בחרו בי
למתן הפרסים? אולי כדי שהפרסים
יגעו בזמן ולכתובת
הנכונה?״

11\ 1ך 1 1ן י | שהצליח בבר לטבור חלק ממסעדתו ״קלי-
פורניה״ ,לא נשאר רעב מאז סגר את מס||||

עדתו.
בתמונה נראה חצקל איש-בסית, בעל קפה האמני ״בסית״,
מאכיל את אייבי בשהוא מארח אותו במסעדתו. אייבי עומד לעזוב
את הארץ בעוד בשבועיים, בדי להשיט א ת אוניית השלום
שלו מניו״יורק לישראל ולהתחיל בשידורים הפיראטיים שלו. הצהיר
אייבי :״רק שני דברים יבולים להחזיר אותי לישראל בלי
האונייה — מצב״הכן והשלום.״ עד כה מילא אייבי את הבטחותיו.
העולם הזה 1733

( מה אתם אומרים על
כרדה לישנסקי, אחותה
בת ה 80-של רחל יגאית כך
צכי? לא מספיק שהיא היתר,
התפאורנית הראשונה של תיאטרון
הגדוד העברי, ולא מספיק
לה שחזרה לפני שבוע
מטיול מפרך בן ארבעה ימים
בשארם־אל־שייך, אז בעוד שלושה
שבועות היא פותחת, לקראת
יובלה, בגלריה של עמליה
ארכל, תערוכת פסלי ענק
שפיסלה בשנה האחרונה.
| 0יחס חברי גילה לפני
שבוע דכ סגל, בעל הפאב

התל־אביבי. היה זה כאשר אחד
הלקוחות במקום התלונן בפניו
כי אינו יכול לאכול כשלידו
מסתובבים אנשים יחפים,
בהצביעו על דו כוא
מו ץ שהסתובב יחף בפיאב.
״מצידי אתה יכול לא לאכול,״
השיב לו דב .״לי יותר חשוב
שהחברים שלי ירגישו אצלי בנוח.
אם דן רוצה ללכת יחף,
שילך.״

האדיבות של
רחביה אדיבי
1אדיבות בלתי־רגילה גילה
ראש עיריית אשקלון
ביה אריכי. בשידור היום
הזה גילה כי אחרי הסערה שקמה
סביב מירוץ המכוניות
בשבת, הוא הציע למארגני המרוץ
פטור ממם עינוגים בסכום
של כ־ 40 אלף ל״י, כדי
שידחו את המירוץ ליום חול.
לשאלת המראיין איך זה ומה
פתאום מוותרת העירייה על סכום
כזה גבוה, ענה אדיבי:
״זה למען כבודו של שר־הפנים
יוסף בורג שביקש ממני לא
לקיים את המירוץ בשבת.״

או איך ששרה ;אמן,
המגישה את התוכניות לעקרת
הבית בקול ישראל, כשעוד היתד,
חיילת בגלי צת״ל, אחרי
כל ידיעה מרעישה במהדורת
החדשות שהועברה מקול ישראל,
היתד, נאנחת לתוך המיקרופון
ומפחידה את המאזינים.
0הסיפור המשעשע ביותר
שסופר באותה מסיבה, היה
על המפיק מי׳-אל שווילי.
לפני כמה שנים קיבל שווילי
שני חלקים של סרטים שונים
בהשתתפות השחקן ארול פ־ל
ין. חלק אחד היה תחילתו
של סיפור מחתרת. החלק השני:
סופו של סרט מלחמתי. שווילי
החליט לעשות משני החלקים
סרט אחד. הוא נתן לו שם:
לברלין וחזרת. אחרי החצי הראשון,
בו הראו את סיפור
המחתרת׳ באה כותרת :״כעבור
20 שנה״ ואז הופיע החצי המלחמתי.
הסרט הוצג 14 שבועות
בקולנוע אוריון בתל־אביב.
1כשהגיעו חברי להקת
הנח״ל בשבוע שעבר להופעה
בהיאחזות נח״ל בגליל, נתנו
להם חברי האיחזות לחתום בספר
האורחים. אחד מחברי הלהקה
דיפדף בספר ומצא שם
חתימה מלפני 12 שנה :״למה
לי לקחת ללב? אריק איג־שטיין.״
12 שנה אחרי אותה
חתימה, זכה שירם של אריק
אינשטיין ושלום חנוך, למה
לי לקחת ללב? כשיר השנה.

.11ז - 1י ד האולפן ללמודי הטלוויזיה
מסתיימת ההרשמה לשנת הלמודים 1971
במגמות הבאות

* קורס לגרפיקה ואנימציה בטלוויזיה
* במוי לטלוויזיה
* הפקה לטלוויזיה
* צלום לטלוויזיה
* בתיבה לטלוויזיה
* הגשה לטלוויזיה
* איפור לטלוויזיה
במסגרת הקורסים ילמדו התלמידים על מבנה הטלוויזיה באופן פללי על
כל מחלקותיה וישתלמו בעבודה מעשית במערכת טלוויזיה במעגל סגור.
יתקבלו מועמדים בעלי השכלה תיכונית לפחות.
כיון שמספר המקומות מוגבל, שומרת לעצמה ועדת הקבלה של בית הספר את
הזכות להעדיף מועמדים בעלי נסיון או זיקה מקצועית כל שהיא לאחד התחומים
האלה: עתונאות, הוראה אודיו־ויזואלית, תאטרון, רדיו, קולנוע, גרפיקה, ציור.

נגד מכירת
?!רקועות המדינה
בכתבה ״מכירה כללית של קרקעות
המדינה״ (העולם הזה ) 1731 נחשפה בפעם
הראשונה תוכניתה של הממ()1לה
להטלת מס חדש על מעוטי היכולת,
במסווה של מכירת קרקעות השיכונים
השייכות למינהל מקרקעי ישראל, ל 1עלי
הדירות בשיכונים.

״העולם הזה״ היה לא רק העיתון
הראשון שחשף את התוכנית הממ שלתית,
אלא שאף התריע נגד ה כוונה
המסתתרת מאחוריה — למ לא
את קופת האוצר הריקה, תוך
התעלמות מגורל קרקעות המדינה
בעתיד.
השבוע הסתבר כי חשיפה זו עשתה
את שלה. לפי תביעת ח״ב ה עבודה
יצחק קורן, שהביע התנגדות
להצעת הממשלה ברוח הדברים שפורסמו
ב״העולם הזה״ ,כונסה סי עת
העבודה בכנסת לדיון מחודש
בפרשה. גם שר״הבריאות, ויקטור
שם־טוב, שהתנגד להצעה, עומד לפעול
נגד הגשמתה.

צוות המורים והמדריכים •מורכב מאנשי טלוויזיה שהוכשרו בחו״ל והעוסקים
כיום בטלוויזיה. משך הלמודים 6חודשים פעמיים בשבוע בשעות הערב.

תחילת הלמודים 1,12.70

ההרשמה: בימים א׳ — ה׳ ,בשעות ,20.00 — 17.00 בבנין
גימנסיה הרצליה, רח׳ ז׳בוטינסקי 106 פינת רמז, תל־אביב

הנהיגה

85 איגרת
דסאדאת: שיא מצרים

על כל הפרשה: כל הכבוד לכם.

בתיה רוזן,

אדון נכבד,
בארצך הגדולה ישנם שטחי מדבר עצומים,
שפע של מים, וידיים עובדות !לרוב.
ובארצי הקטנה ישנו ידע רב, מרץ׳ יזמה,
מכשירים וכסף. בוא נעשה שלום, נטלול
אוטוסטרדה בין קהיר לתל־אביב וביחד
נהפוך את המדבר הגדול לגן־עדן פורח כמו
שנאמר: כגן אצלנו כארץ מצרים (בראשית

אנו נספק תוצרת טריה לכל ארצות
השלג של אירופה בכל ימות החורף. נקבל
הון תועפות. לכל משפחה תהיה וילה ומכונית.

התועלת במלחמה? את ישראל לא
תנצח, כי היא חזקה. חבל על הזמן:
ראשון־לציון

9 !.גור?
שיחות השלום
הסירוב הישראלי להשתתף בשיחות השלום
כל זמן שהמצרים מסרבים להחזיר
את טיליהם — נשמע כסביר; אבל באחרונהנודע
שגם ישראל לא טמנה ידה
בצלחת — אלא ביצעה
עבודות התבצרות
אינטנסיביות
וקיבלה אספקה מוגברת
של נשק תוך
תקופה זו.
בכל אופן ישראל
יכולה לטעון שהמצרים
היו הראשונים
שהפרו את
הסכם הקיפאון בתעלה,
אבל לאור
המצב העובדתי הנוכחי
— ניראה שזמיר
אין
בסיס מוסרי והגיוני
לסכן את סיכויי השגת פיתרון
מדיני של שלום ולקרב את חידוש אסון
המלחמה המוגברת — על־ידי אי־הענות
באופן חיובי ליוזמת שיחות השלום!

שלום זמיר,

אמירים

<6ציון
דרד

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע*מ • .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזד. בע*מ.

איך שלא יהיה, מסמך דיין יהפוך לציון
דרך נוסף בהיסטוריה של מדינת ישראל.
בין אם המסמך אמיתי או מזוייף, בז־כותבם
הוא הובא לידיעת הציבור, שיזכור
אותו עוד הרבה זמן.

משה קרמר,

בת-ים
9מפרשה לפרשה

לצד מנגנון החושך, פרשת לבון! וחושי־

יום אחד לאחר הופעת הגליון,
פנה משרד החינוך להסתדרות ה מורים,
הציע להקים ועדה פריטטית
שתברר את הבעייה.

סטאן, ישכון כבוד מסמך דיין.

ס סוווו סו ס

בגליון האחרון 1732 בכתבה ״חמורה
הנושכת״ ,דיווח ״העולם הזה״
על מרד הורים נגד אחת המורות ב־בית־הספר
היסודי ״הלל״ בכפר־שלס.
זה שנים שתלמידים והוריהם מתלוננים
על שיטותיה הפדגוגיות של אחת
המורות, ציפורה דויד, המגיבה על הפרעות
תלמידים בשריטות, נשיכות ו סטירות.
למרות שהתלונות נמשכות
שנים, ולמרות שהובאו אישית בזמנו
לידיעת סגן שר־החינון, לא מצא מש־רד־החינוך
לנכון להיכנס לעומק ה־בעיית
ברצינות.
בהתייחסו להשבתת הלימוזים שמתכננים
ההורים, קבע ״העולם הזה״ בכתבה,
:אם לשפוט לפי חוסר תגובותיו
שיל משרר־החינון בפרשה עד היום,
נראה שרק צער דרסטי זה יגרום
לו להוציא את ראשו מהחול.״

מכתבים

מאיר כלומכרג,

.אימה
מענגת- הטאר אוווה

משרד החינור
התעורר משנתו

ירושלים

מה לכם כי תנברו בנבכי העבר?
אתם לא יבולים לספר לקוראיכם על
משה דיין של היום? האם חסרים סיפורים
על גיבור ישראל?

דם כן־אכרהם,

חיפה

68 השמצותיו ש?
איסר הראל
אני בנו של ראובן (רומק) גרינברג ז״ל.
הנני מודה למערכת העולם תזה על דברי
הביקורת שלה כלפי השמצותיו של איסר
הראל. איסר הראל
טען שאבי ע״ה גרם
למעצרם של נתן
ילין־מור וחברי לח״י
לשעבר אחרים. אני
תמה מאד על השמצה

הרי ידוע שאבי
ע״ד, ניהל בזמנו ת עמולה
קד ח תג
י ת דברי שנתן
ילין־מור ייבחר לכנסת.
בחירתו של
רומי, ז ״ל
נתן ילין־מור לכנסת
באת בזכות
השתדלותוהמאומצת של אב י

ברצוני לציין שאבי פעל רבות למען אנשי
לח״י לשעבר והוא מימן את בית יאיר.
לכן הנני תמה מאד על השמצותיו של
איסר הראל.
אם אבי היה עדיין בחיים, הוא היה תובע
את איסר הראל למשפט.

אברהם דוד גריגכרג,

ירושלים
שאלה לראש־הממשלה
האם אינך מבינה עד כמה אבסורדית
היא הצעתך שמצריים תשב בחיבוק ידיים
למראה התבססותנו במשך שלוש וחצי שנים
בחלק גדול מארצה?
והאם אינך מבינה עד כמה גרוטסקית
היא השתדלותנו הנוכחית באו •׳ם לאישור
מחדש של החלטת מועצת הביטחון , 1967
בזמן שאת וממשלתך שללתם שלילה מוחלטת
את תובן ההחלטה הנ״ל הדורשת
במפורש נסיגה מן השטחי-יס הכבושים
תמורת הסכם שלום, בהטעמה שאין להכיר
בכיבוש השטחים בכוח?
והאינך מבינה שקבלה מילולית של החלטה
זו תוך ביצוע מעשי — התנחלות
והכרזות על סיפוח של חלקים כבושים —
מבטלים את ערך הקבלה הישראלית של
ה עול ם הז ה 1733

החלטה זו שרק היא יכולה בתנאים הנוכחיים
להביא להסדר שלום?

רבקה תל,

קיבוץ עמיר
8אופגת השיער השחור
יש לי הצעה למשרד החינוך, אשר תפתור
את בעיית השיער הארוך ותמנע חיכוכים
בין מורים ותלמידיהם: יש להורות למנהלי
בית־הספר ומוריו להרשות לתלמידים

(ממין זכר בלבד, כמובן) לגדל את שערותיהם
עד לגבול מסויים. הגבול ההגיוני,
לדעתי, הוא צווארון החולצה.
באם תתקבל הצעתי זו, לא יצטרכו המורים
מצד אחד להתנצח עם תלמידיהם על
כל ס״מ נוסף שהצליחו לגדל, ומצד שני
לא יזדקקו ילדים, נערים וסטודנטים לסרטים
וסיכות כדי לשמור על צורתם המסודרת
והאסטטית.
כדי להוכיח שאפשר ללכת עם שיער
ארוך ויחד עם זאת להישאר בעל הופעה
נאה, הנני שולחת את תמונתו של בני־בכורי,
אמיר צור, שצולמה לפני כמה שנים,
ושאורך שערותיו לא שונה.
כדי למנוע אי הבנות ברצוני להעיר שתמונה
זו צולמה לפני מספר שנים. כרגע
בני הוא בגיל בית־ספר יסודי והוא ממשיך
ללכת בתסרוקת זו, אלא שאין בידי
תמונה בשחור־לבן שצולמה בזמן האחרון,
לכן שלחתי רק תמונה זו.

מלכה צור,

קריית־זזייס

₪הצד האחורי
של המסעדה
ירון צור

אומרים כי אין רעב בישראל.
אך הנה באה התמונה המצורפת ומראה

המקלטת

פירורי

מזון

מפחי
אשה אשפה.
התמונה צולמה ב־ , 1970 בצד האחורי של
אחת ממסעדות הפאר של העיר
מעניין מה יש לאנשי משרד הסעד להגיד
על כך?

יוסף פרנק,
ה אשקלון
מי מחבל?
אילו
חבלנים ערבים היו משתלטים על
תחנת הכוח ומפסיקים למדינה את החשמל
היינו תוקפים אותם בנשק חם ומחם־
__(המשך בעמוד )8

¥ 112,
[1 (1 0 1 6 1 1

פרסום מלניק

שמיכות וכרים עם מילוי הפלא
111ז א ( 0101£המילוי היחידי
המעובד בשיטת ה־0 *15$ ):1*055
בשילוב כימי ) מבטיחים לך שינה
רגועה וערבה.
השמיכה מחממת וקלילה, יציבה
בצורתה. א ל ־אלרג ית וני תנ ת
לכביסה בבית או לניקוי יבש.

לשמיכות, כרים, בגדי תעוקות, חלוקים ושקי שעה 1=111א1016ס העו המילוי האידאלי
י״יילח הזה ״17

מכתבים
(המשך מעמוד )7
לים אותם. בלי צל של היסום.
כשאנשי העולם התחתון פוגעים בחברה
הממוסדת — כולאים אותם בבתי־סוהר.
אבל כשסחטני חברת החשמל מחבלים
בכל המדינה ע״י הפסקות חשמל, כאילו
היה זה רכושם הפרטי, הם לא נחשבים לא
לחבלנים ולא לפושעים. מניחים להם להסתובב
חופשיים ולהמשיך לחבל ללא פחד
מעונש. יש להם אפילו סיכויים להטבות.
במדינת־ברדק שכזאת אני חש עלבון ובושה
להיות אזרח!
חנן גולדגרט, חולון

!ן בושה למדינה כעד ראייה שנקלע במיקרה לתחנה המרכזית
בתל־אביב
ביום הפיצוצים (העולם

הזה

,)1732

הזדעזעתי
קשות מהתנהגותו
של חלק
גדול מהקהל.
״לשחוט את כל
הערבים!״ ״לשרוף
אותם!״ ״מוות לערבים!״
קריאות אלה
נשמעו מכל עבר.
ולא רק מפי פירוד
חים. ברזילי המצב בתחנה הזשנערכו
ביהודים בכיר
אתהפוגרומים
אירופה. זאת בושה למדינת־ישראל שיש
בהאנשים המסוגלים להתנהג בצורה כזאת.

יעקב ברזילי,

ירושלים

₪דברים והיפוכם כיצד יכול העורך להרשות לעצמו בזיון
של סתירת דבריו בגליון אחד, ממש דף
ליד דף? הנה בעמוד אחד אתם מחמיאים
לנשיא על שהביע (לדעתי שלא בזמן ובמקום)
את צערו על מות הרודן נאצר. בעמוד
סמוך בא הסיפור על הנערים שחשפו
מלבושם בבית הנשיא והפגינו סיסמאות,
אותן גינה עיתונכם בטענה, שנשיא אינו
מוסמך להתערב בנושאים מדיניים.
ובכן, את מי אתם מרמים, אם לא את
עצמכם? כשנוחלכם, אז לנשיא מותר
להתערב בעניינים מדיניים ולהביע צער על
מות הרודן, שהיה האוייב המוצהר והגדול
ביותר של ישראל בדור החדש; וכשאין זה
נוח לכם, אז לפתע לנשיא אסור לעשות
מאומה
נטע גיא, סיאול, קוריאה

₪:סרט פורנוגרפי אני לא יודעת מה התלהבתם כל־כך מהסרט
מין של דויד
אבירן (העולם הזה
?)1732

זם אוהבים

לפי התמונות שבעיתונכם, הופיעו הסרט
נראה כמו כל
סרט פורנוגרפי.
אך בכל זאת יש
הבדל אחד: זהו הסרט
הפורנוגרפי הראשון
שאיזה ממשלה
השתתפה במימונו.

פ״זיייו :

רות אריאלי,

אריאלי

תל־אביב

מה יגידו
הדתיים ז

מעניין מה יגידו השרים הדתיים כשיראו
את הסרט של דויד אבידן וכשישמעו
שממשלת־ישראל השקיעה בו כסף?

בלומה רוזן,

אשקלון

0 51-2:6א 1א

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לגסה אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמד
נות למבתכיהם__ .

ך* בה ;עזוב, לשעה קלה, את השאלות
| | הגדולות המנסרות בחלל המדינה.
מה אמר משה דיין אמש בשעה שמונה
וחצי בחיפה (בניגוד למה שאמר משה
דיין אתמול בשעה חמש אחה״צ בנהלל).
מדוע אסור לנו בשום פנים ואופן לחזור
לשיחות יארינג עד אשר יזוז אחרון הטילים
הסובייטיים אל מחוץ ההקפאה (אחרי
שמשה דיין אמר שסעיף ההקפאה שוב
אינו בתוקפו).
איזה ערך יש לניהול משא־ומתן עם ה־מלך
חוסיין, שאינו יכול לספק את הסחורה
(השלום) ,בשעה שאנחנו מסרבים

גוף־חימום אוטומטי — יתבשלו במרחץ
תורכי.
ברבע השער, האחרונה של הסרט כבר
לא היה איכפת לי אם אן בוליין המסכנה
תוצא להורג או לא. התפללתי בלבי שראשה
יוסר בהקדם האפשרי, ללא מישפט
ועירעור, ובלבד שתיפתחנה הדלתות.

לא הייתי מזכיר חווייה זו, אילו
היתה יחידה. אולם היא חוזרת
ונשנית. מעולם לא עברתי
כדוגמתה בחו״ל.
איני יודע מה המניע של בעלי־הקולנוע.

הבריונים שלטו באולם, ועשו בו כבשלהם.

ך* וו יי ה זו אינה בלתי־רגילה. להיפך,
| | היא רגילה בהחלט. מי שהולך בימינו
לקולנוע׳ ומצליח לחזות בסרט ללא
הפרעה, יודע שזכה בחווייה בלתי־רגילה.

מי אשם?
אני משלם את דמי־הכרטיס לבעל בית-
הקולנוע. בעל בית־הקולנוע אחרא־ לאספקת
השרות שאני משלם בעדו: הצגת הסרט
הנקוב. בתנאים המאפשרים את ההנאה
ממנו.

אם הנאה זו נשללת ממני, הרי
נגבו ממני דמי-הכרטיס ברמ אות.
אין
זו רק הוצאת כספים בטענות־שווא,
אלא גם גרימת נזק על־ידי אובדן הזמן
היקר, התרגזות ותיסכול.

איני סבור שעלי לפרנס עדה
של רמאים, ואיני סבור שאתה
צריך לעשות זאת.

ני מכיר את כל הטענות החלקות
\י 4של בעלי בתי־הקולנוע.
הסדרנים הם, לרוב, מקרים סוציאליים,
ואין בכוחם לעמוד מול הגברתנים. ה־מישטרה
אינה עושה דבר, מכיוון שהשוטרים
עסוקים בחוץ ברישום דו״חות־חניית
למכוניות מבקרי־הקולנוע.
כל זה נכון. אבל כל זה אינו מעניין.

לנהל משא־ומתן עם מי שיכול לספק אותה
(מצריים והפלסטינים).
הבה נעזוב את כל השאלות המעייפות,
העומדות ברומו של עולם.

הבה נקדיש קצת תשומת-לב
לשאלות העומדות ברומו של אולם.
במקום לשאול את השאלה הגדולה —
״לאן ברצוני לשאול שאלה קטנה
— ״לאן הערב?״

והתשובה שלי היא לא לקולנוע

•ץ ני חובב קולנוע. בנאמנות הראו-
ייה לציון מטעם אירגון בעלי בתי־הקולנוע,
אני מבקר בקולנוע בדייקנות של
שעון — בערב הפנוי היחידי שלי בשבוע.

אני
מודה, לבושתי, שאני מע
דין? סרט טוב על הצגת־תיאט-
רון גרועה.
אחרי כל השנים האלה׳ עוד נותרה בי
הצפייה הילדותית לקראת הרגע בו כבים
האורות, והחתול המגודל של מטרו־גולדווין־
מייאר משמיע את נהימתו המסומנת.
אני יכול לפרט בנקל (אם רק ישאלו
אותי) את מאה הסצינות הקולנועיות הגדולות
שנחרתו בזכרוני, מאז ראיתי את
טום מיקס ז״ל דוהר בין צוקי קולוראדו.

אולם מזה זמן־מה אני חש ש-
הקאריירה שלי כצופה-קולנוע מתקרבת
לסופה הנמ*ד.
ההליכה לקולנוע הופכת מתענוג לסבל.

ומכיוון שאיני מאזוכיסט, איני
רואה כל סיבה לכד שאשלם שמונה
ל״י טובות לזוג כרטיסים
עכור שעתיים של יסורים, רוגז
והתמרמרות.

*י שבוע שעבר הלכתי לראות סרט
— אן של אלף הימים. עם ריצ׳רד
ברטון וג׳נבייב בוז׳ולד הנהדרת, בקולנוע
חן בתל־אביב.

הייתי שקוע בעלילה ההיסטורית,
כאשר התחלתי לחוש שאני
נחנק.
הסרתי את האפודה הקלה שלבשתי, קי־פלתי
את שרוזלי, פרמתי את כותנתי. לשוזא.
בעלי־הקולנוע החליטו שהחורף הגיע, ועל
בן אין עוד צורך במיזוג־אוויר. בהתאם
ללוח השנה, מוטב שאלף ומאתיים
האנשים הנושמים באולם — כל אחד מהם

חיסכון? הרצון לפשר בין מי שלבוש חורפית
לבין מי שלבוש קייצית׳

אני יודע רק זאת: בעל הקולנוע
מתחייב, בקבלו את כספי,
לאפשר לי לחזות בסרט כתנאים
סבירים של נוחיות. אם אינו עושה
זאת, הוא מרמה אותי.

אם בעלי בתי־הקולנוע אינם מקבלים
את הסיוע הדרוש מן המשטרה,
מוטב שיסגרו את או-
למיהם עד שהמשטרה תואיל בטובה
למלא את תפקידה.
אם יאיימו בשביתה למטרה זו, יתפלאו
באיזו מהירות תעביר המישטרה את שוטריה
מן המדחנים בחוץ אל האולם בפנים.
במיקרו־ .דנן, היד, על הסדרנים לקרוא

הרי אין דבר קל יותר מאשר להקפיד
על מידת־חום קבועה באולם — ולהודיע
על כך לציבור, כדי שיתלבש בדתאם לכך!

המונית יתגלו דווקא בו. אולם אם המיש־טרה
לא תחניק תופעה זו באיבה — סופה
של הבריונות הזאת להרים את ראשה לאור
היום, בחוץ.

אם איננו יבולים ללכת היום
לקולנוע, לא נוכל מחר לטייל בגנים
ציבוריים, ומחרתיים יהיה
זה מסובן ללכת ברחוב -בפי
שקרה בנידיורק.
גם למישטרה יש תירוצים: אין כוח־אדם
(יש לעצירת מעשני־חשיש בביתם, וגם
לרדיפה אחרי יצאניות שאינן מפירות
את החוק).
בשעתו הצעתי בכנסת לחייב כל בעל
אולם ציבורי להחזיק, על חשבונו (כלומר:
על חשבון לקוחותיו) שוטר במדים. שר-
המישטרה לא תמך בהצעה זו, אם כי קל
היה לגייס שוטרים שיצאו לגימלאות.

אם מפקדי המשטרה אינם מבינים
את חומרת העניין, בי אז
יש רק ברירה אחת: או להחליך
את מפקדי המישטרה, או להח־ליך
את הציבור.

^ יפיתי פעם לנקוט יוזמה פרטית.
^ בשיאה של הקרנה מלווה הפרעות, יצאתי
החוצה, טילפנתי לניידת.
הופיע שוטר מיסכן. הפניתי אותו לפינה
שממנה באו ההפרעות. לא יכולתי לזהות
בעצמי את המפריע, שישב כמה שורות
מאחורי. השוטר שאל בחושך את הקהל
— אך אף אדם אחד מבין שכני המפריע,
האזרחים הטובים מצפון תל-אביב שסבלו
במשך כל ההצגה, לא היה מוכן לזהותו!
השוטר הלך כלעומת שבא.

באן אנו מגיעים, אולי, אל שורש
הבעייה בולה. תופעה זו לא
יבלה להתקיים, לולא פחדנותו ז
אדישותו של הציבור הסובל.

בעייה זו היא

כאין וכאפס
*^ 4ולם
לעומת הבעייה ההופכת את אולם-
הקולנוע הישראלי לגיהינום.

הבריונות.
לפני שבועיים הלכתי לראות את הסרט
משחק הזוגות בקולנוע גת בתל־אביב.
סרט שאינו מן הטובים ביותר, אך שהוא
מעניין מכמה בחינות.
הנה החווייה:

אחרי שהתחילה הקרנת הסרט,
הוסיפו לבוא זוגות ורביעיות. הם
נכנסו לאולם אגב דיבור רם, כמי
שחוזר לביתו אחרי מסיבה עליזה,
ותפסו את מקומותיהם ברעש.
זה נמשך כעשרים דקות רצופות.
בערך אותו זמן התחילו כמה צופים להרגיש
כי אין זה סרט פורנוגרפי גדוש
פעילות, כפי שסברו כנראה, אלא סרט מלא
שיח פסיכולוגי (או פסבדו־פסיכולוגי)׳ ברמה
שאינה מקובלת בשכונה.

הם העירו על כך באופן חופשי
תחילה בקול רם, אחר־כך בצעקות.
במחצית השנייה של הסרט הסיקו רבים
מהם את המסקנה, ונטשו את האולם. הם
עשו זאת בזה אחר זה, ברעש ובצעקות,
תוך השמעת ביקורת עסיסית וליגלוג למטומטמים
הנשארים באולם.
מאחורי ישב גבר צעיר, שסירב ללכת בדרך
זו. מאחר ששילם את כספו, רצה לשבת
עד הסוף המר. אבל תוך כדי כך
ביקש להתבטא. הוא ליווה את הסרם ב־צעקות־פרשנות
שוטפות, ברמה ובסגנון של
כתובות־בתי־שימוש.

במשך בל אותה עת -הפרעה
רצופה של שעה וחצי! -לא
התערב אך סדרן אחד, לא הופיע
אך שוטר אחד, לא עשה איש
בקהל את הנסיון הקל ביותר להפריע
למפריעים.

״נזשן ז \2ההגותיי — היכן היתה הכיישבורה?
למישטרה, להפסיק את הקרנת הסרט, להדליק
את האור באולם, לזהות את המפריעים,
למסור עדות נגדם, ולהביא ל־חבישתם
בכלא במשך 48 שעות עד להבאתם
בפני שופט.

שתיים־שלוש פעולות כאלה, כמשך
שבוע אחד -וכל בעיית
הבריונות תיעלם במהירות הבזק.

** וזר בעיני שאין מפקדי המישטרה
סבורים שזהו תפקידם. אחרי ככלות
הכל׳ אתי ואני (כמשלמי־מיסים) משלמים
להם את המשכורת גם לשם מטרה זו.

הבריונות בקולנוע אינה תופעה
שולית, ותפקיד המישטיה אינו
מצטמצם באן בהבטחת הנאה לצופים.
הקולנוע
הוא מקום חשוך, וטבעי הדבר
כי הסימנים הראשונים של בריונות

1 * 673־ 1

אין תופעה מסוכנת יותר.
הבריונות היא תופעה מדבקת. הבריונים
הם תמיד מוגי־לב — אחרת לא היו פועלים
דווקא באולם חשוך. אבל כשהם יכולים
לפעול באין מפריע — מתמלאים גם
הפחדנים בעוז.

זה מתחיל כמפריע אחד. בעבוי
כמה דקות, בהעדר תגובה, יש
עשרות מפריעים -ולבסוך יש
התפרעות כללית, הנמשכת מהצגה
להצגה.
אם נעביר תופעה זו לרמה אחרת, הרי
זוהי מהותו של הנאציזם; השתלטותו של
מיעוט בריוני זעיר על עם שלם, בדרך של
התפשטות וחיקוי׳ בגלל פחדנותו ואדישו־תו
של הרוב.

בסופו של דבר, אשם הרוב. אשמים
אתה ואני -אם נמשיך
לסבול תופעה זו.

ו י 1 1י

ב 1ד י

יגאל אלון בועידת היסוד
של מועצ ת התלמיד• הארצית

לא איכפת ל
שתלמיד גדל שיער
-אם •חפוף אותו

תמרורים
חגג אתמול, בחוג המשפחה, את
יום־הולדתו חיים 3רלכ (ברוצלבסקי),
הרמטכ״ל השמיני של צה״ל, שנולד לפני
46 שנה ביוגוסלביה. כידון, שם החיבה
שלו בפי ידידיו מראשית תקופת המדינה,
אושר לפני שבועות אחדים על־ידי הממשלה
כרמטכ״ל לשנת כהונה נוספת.
נישאו בהוליווד, בטכס אזרחי,
מי שהיה שותפו של פיטר פונדה בסרט
אדם במיקבות גורלו, דנים הופר (,)34
והזמרת מישל פיליפם, חברה־לשעבר בלהקת
האמהות והאבות, היתה נשואה לזמר
ג׳ין פיליפס, ניהלה רומן עם הופר, התגרשה
מבעלה ונישאה השבוע.
נישאו השחקן הגרמני שהתפרסם
בסרט גולזפינגר,
קודרר שהיתר. ידידתה של אשתו הרביעית
של פרובה, שניפטרה בתחילת השנה.

גרט פרוכה, וקארין

פרש * לגימלאות הפרופסור ישעיהו
לייבוביץ 67 מהמעבדה לכימיה אורגנית
וביולוגיה והחוג לביוכימיה באוני-

...ו הדרך הנכונה לעשות
זאת היא, כמובן, בויטל שמפו
של נקה. ויטל שמפו מייפה את
השיער ועושה אותו קל לסירוק
ולסידור. גם לאחר יום מלא פעילות
יראה השיער נקי ומסודר.
ויטל שמפו מיטיב לנקות את הראש
ומעלים את הקשקשים. למעשה חפיפה
בויטל שמפו פותרת את בעיות
ההופעה. התבונן במראה ותבחין
בהבדל כבר לאחר החפיפה הראשונה.
נסה.
לייבוכיץ ברסיטה העברית. יליד ריגה, למד כימיה
ופילוסופיה באוניברסיטה של ברלין בה
קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב״. 1924
בשנים 28—26 השתלם בביוכימיה באקדמיה
על שם הקיסר וילהלם בברלין, ואחר החל
בלימודי הרפואה במכון לפיטיולוגיה בקלן.
את התואר דוקטור לרפואה קיבל ב־1934
באוניברסיטת באזל. ב־ 1935 עלה לארץ
והצטרף לסגל האוניברסיטה העברית. בין
שאר עיסוקיו, לייבוביץ הוא העורך הראשי
של האינציקלופדיה העברית.
חגג את יום־הולדתו ה־ ,52 חבר
מערכת למרחב, עזריה אלץ. עזריה,
אחד המומחים המובהקים לנוף ארץ־ישראל,
כתב בין היתר את פרחי הר וגיא, אל פני
סיני ואלף־בית של ציפורים, עבר בשנים
האחרונות גם לכתיבה פוליטית, נחשב לאחד
האידיאולוגים של המערך.
חגג. את יום־הולדתו ה־28׳ הפסנתרן
דניאל בארנבוים, שנולד בבואנוס־איירס,
ארגנטינה, זכה במהלך הקאריירה התלולה
שלו בפרס פאדארבסקי ובמדליית
בטהובן.

וי ט ל

ש מ פו

מו צ ר

סטודיי

ש ל בי ח ״ ד

(811

סלון סוניה

למחול וג׳אז
יעוץ לפי כף היד

קורסי קיץ החל מ־ 1באוגוסט.
פרטים והרשמה*
טלפון 247480

לקביעת ראיון נא התקשר
בין השעות ,17—18 ; 10—12
בטלפון 726216

בהדרכת

שמעון לוי

ב ע ״נו

הספיציס • חב־ 11 דת בע־מ

למדי מקצוע כשעדת הערב!1
בית ספר ערב לספרות נשים ב־1
שיטות החדישות ביותר ורך ורק|
עם מוצרי ״וולה״ ,בהדרכת הספרית
המפורסמת גלדים. בסיום
תעודה.
עבודה מובטחת.
ככר היינריך היינה , 10
טלפון ,81301 :חיפה.

נ פ הראשון המנדט
ב־1935
מידה.

ט ר. בתל־אביב, בגיל ,75 היהודי
ששימש כקצין תביעות במשטרת
— משה שרמייסטר, שפרש
מהמשטרה וייסד את חברת חש־

נפטר בירושלים. בגיל ,71המנהל
הרפואי של בית־החולים ביקור חו-
ליס, ד״ר חרמן ולשטין, ששימש בתפקיד
המנהל הרפואי של ביקור חולים
במשך 30 שנה ושעלה לארץ מגרמניה
ב־. 1933
ג 0ט ר מהתקף־לב׳ בגיל ,47 מנהל
בית הדפוס הגדול במדינה, מפעלי-דפוס
פלאי-פי.אי.סי ,.יצחק ברש, בנו של
הסופר אשר ברש, שנשא לאשר, את שרה,
בתם של מאיר וברכה פלאי, מייסדי הוצאת
הספרים מסדה, ושעמד משך שנים בראש
ההוצאה, שבין פירסומיה כלולה גם האנציקלופדיה
העברית.

הודעה קוצרה
לאחר עיכובים רבים נערכה סוף־סוף, בשבוע שעבר׳ הפגישה ההיסטורית בין הגנרל דה־גול
וגמאל עבד־אל־נאצר•

משני עברי המיתרס
בוועידת הרוח שנערכה
חבר־הכנסת יוחנן בדר:
מוכנה כל העת לוויתורים
ממשלה אחד מנע זאת —

לפני שבוע׳ אמר
׳׳הממשלה היתד,
רבים, ורק חבר־עבד־אל־נאצר.״

בוועידת
ה״פתח״ ,שנערכה שלשום ב־רבת־עמון,
אמר יאסר עראפאת :״ממשלת
ירדן היתד, מוכנה כל העת לוויתורים רבים,
ורק שר אחד מונע זאת — מנהב בגין.״

מה שנכרו -נכרו
כואב לי הלב, זה מאד לא נעים, אבל אין
ברירה — אני מוכרח להגיד מילד, טובה
על עזר וייצמן.
בשבועות האחרונים
טיפלתי במדור
זה במיליונים שהממשלה
ביזמה, ו־במכוניות־הפאר

השרים, מבלי לציין
את העובדה החשובה
ששר אחד ויתר
על הדודג׳־מה־שמו
הסטאנדרטי >כ־60
אלף ל״י) ,שהממשלה
העמידה לרשותו,
והסתפק במכונית
טריומף (כ־
20 אלף ל״י) ,שבה נסע בטרם היותו שר.
הכוונה, כמובן, לעזר וייצמן, וככל שהאיש
הזה אינו מוצא חן בעיני, עלי להודות שלפחות
בנקודה זו מגיע לו כל הכבוד.
סירובו של שר־ד,תחבורה לשעבר להצטרף
למרוץ המכוניות לקראת היוקרה, עורר התמרמרות
רבה בקרב שאר השרים, ורבים
מבין הפקידות הבכירה ניסו להסביר את
הפגנתו המהפכנית בעובדה שעזר הוא
״שוויצר״.
זה שהוא שוויצר — זה נכון. אבל, רבו־

פעולות המחתרת של מנהיגי מפ״ם ושיתן? עימו פעולה שהביאה
למעצרו של ישראל בר.
.5מיסמד זה ישמיד את עצמו אוטומטית תוף חמש דקות לאחר
פתיחת המעטפה.
״(חתום) כשם תת־מזכיר הממונה על פעולות ביון -סרגיי סרגייכיץ׳
באקונוב, קולונל, מטכ״ל, ראש מחלקת פעולות חתירה.״

תי. מוטב שוויצר העולה למדינה 20,000
ל״י, מאשר באלון נפוח העולה ינו 60,000
ל״י. כשגח״ל פרשה
מהממשלה, נשמו
בעלי מכוניות-
הפאר לרווחה.
הטריומף של מר
וייצמן התחיל לעלות
לכולם על העצבים.
הוא עוד
מסוגל היה להוכיח
לציבור משלמי־המי־סים
שאפילו שר בעל
רגליים ארובות,
הנמצא רוב הזמן
בנסיעות, מסוגל לבצע
את עבודתו ביעילות
בכלי־תחבורה פרימיטיבי, הנמצא במחצית
הדרך בין חמור ומדד.
אם אינני טועה, ניסה עזר וייצמן להניח
על שולחן הממשלה הצעה, לפיה יסתפקו
שרי הממשלה במכוניות קטנות. ההצעה
(שוב׳ אם איני טועה) לא הגיעה אפילו לכלל
דיון.
הנר, לכם — אמרתי כמה מילים טובות
על עזר וייצמן. אני מבטיח לא לעשות את
זה שוב — אלא אם כן באמת לא תהיה
לי כל ברירה.

אילו הייתי בטוח שמיסמך זר. הוא אמיתי,
ולא מעשה פרובוקציה עויין, הייתי
מגיע למסקנה, כי הביון הסובייטי ניסה לקיים
מגע עם איסר הקטן ולסחוט ממנו
שיתוף־פעולה תמורת העזרה שהוגשה לו,
כביכול. אפילו אם זה נכון, אין במיסמך,
כמובן, שום רמז על תשובתו של איסר הראל,
אם אמנם היתד, פנייה אליו, ואין ספק
בליבי שבמיקרה כזה היתד. תשובתו שלילית
בהחלט.
אני מפרסם בזה את תוכן המיסמך ה

סובייטי
הסודי, לא כדי לנגח בו את מר
איסר הראל, שלעולם לא אשכח את שנות
פעולותיו הברוכות למען ביטחון ישראל,
אלא כדי להוכיח לציבור שלא רק האמריקאים
ניסו לגייס מרגלים בקרב הפקידות הבכירה
בישראל, ואני מקווה להחזיר בכך
את איזון ההשמצות שהיד. קיים עד כה בין
עולם המחר וזהעולם החופשי.
ברוח זו, ובתוקף תפקידי הציבורי ב־מנהל־חשבונות
גלובאלי, הריני מפרסם בזה
את המיסמך ד,סנסאציוני כהוזייתו.

מיבצע מדהים של אורי גלר
זה ימים אחדים שפרשת פגישתו של אורי
גלר עם סופיה לורן, והתצלום שהנציח מעמד
היסטורי זה, אינם נותנים לי מנוח. מי
יודע אם הייתי מבין את פשר התעלומה
הזאת, לולא בא לעזרתי פרופסור לוטו, המומחה
הבינעירוני להיפנוזה וטלפאטיה, שהסביר
לי את העניין.
״אני מעריץ גדול של מר גלר,״ אמר
פרופסור לוטו, תוך כדי נהיגה מתל־אביב
לרמת־גן בעיניים עצומות .״כל המערכה המתנהלת
נגדו בעיתונות, מקורה בקינאה של
מאחזי־עיניים, המתיימרים לעסוק בהיפנוזה
ובסלפאטיה.
״אורי גלר הוא גאון׳ שרק הדורות הבאים
יידעו להעריך את הישגיו. אנשים
רבים עוסקים היום בעולם י בטלקינזיס (הסטת
חפצים דוממים ממקומם, ללא מגע יד),
אך רק אורי גלר הצליח להפעיל את כוח
הטלקינזיס על בני־אדם.
״התצלום שבו נראה מר גלר בחברתה

של סופיה לורן מהווה הוכחה מדעית להישג
מדהים זה. הגברת לורן טוענת שהיא לא
נפגשה עם מר גלר ולא הצטלמה בחברתו.
זד. מה שהיא חושבת! יתכן מאד שהיא
לא היתד, מודעת בהכרה לפגישה זו, אך
אני משוכנע שאורי גלר הצליח להזיז אותה
(בעזרת כוח הטלקינזים) לתוך התצלום, מבלי
שהיא הרגישה בכך.
״אתה מבין? בשעה שהיא ישבה בביתה
בחברת בעלה, המפיק קארלו פונטי, הצליח
מר גלר להזיז את דמותה החיצונית (שאיננה
אלא השתקפות חומרית של יישותד,
הנפשית, כמובן) אל הגן,
ולהצטלם בחברתה,
מבלי שהיא תרגיש בכך.
אם זר, לא טלקינ-
זים הומו־מוטורי, אז
אני לא יודע מה זה ט־לקינזיס
הומו־מוטורי!״

דוש מטיף מוסר לדוש
עוד מיסמר שירעיש את העולם
בשנה שעברה הגיע לידי מיסמך מדהים.
הדרך שבה הגיע המיסמך לידי לא א־פשרד,
לי לעמוד על מהימנותו. הנחתי מראש שיש
כאן אפשרות סבירה שהמיסמך זוייף על־ידי
שרות־מודיעין זר, כגון הביון האמריקאי.
בגלל
רגישותו של הנושא החלטתי אז
לגנוז את המיסמך עד אשר תינתן לי האפשרות
לעמוד על מהימנותו, אך מאחר ולאחרונה
פורסם בעיתונות מיסמך המגלה
לראשונה את נסיונותיה של ה״סי־איי־אי*
(הסוכנות האמריקאית המרכזית לביון) לגייס
לעבודת ריגול את שר־ד,ביטחון׳ ומאחר

ואני דוגל בשמירת איזון הכוחות וההשמצות
בין המיזרח והמערב, אני רואה חובר,
לעצמי לפרסם כאן את נוסח המיסמך שהגיע
לידי.
המיסמך, הכתוב באותיות קיריליות, נושא
את הכותרת ״אוצ׳ן־סקרטני״ (סודי ביותר).
מתחתד, מופיעה הכותרת של ניר המכתבים
הרשמי של ״המיפקדה — מיניסטריון
הצבא — משרד תת־מזכיר הממונה על פעולות
ביון — מוסקבה.״
לאחר מכן הסמל הרשמי של המפלגה ,,־
קומוניסטית (מגל ופטיש מאחורי סוגר) וסימן
תיוק. התאריך. 1.4.1956 :

״הנדון: אייסר גאלכרין (הראל).״
״אל: הנספח לענייני תרבות ושלום. שגרירות כרית־המועצות.
רמת־גן. ישראל.
.1בקשר עם שאלתכם לנכי איסר גאלסרין־הראל, התייעצנו עם
הק.ג.ב( .הסוכנות הסובייטית המרכזית לביון) ,והם הודיעו לנו
שגאלפרין ידוע להם היטב ממיבצעים עדינים שניהלנו במיזרה התיכון.
הק.ג.ב. פעל מאחורי הקלעים להבשלת פעולותיו של איפר כארי
(הגדול) והמעטת דמותו של ראובן שילוח, כדי להקל על גאלפרין את
קבלת תפקיד הממונה על שירותי הביטחון של ממשלת תל־אכיב.״
.2הק.ג.ב. סבור כי אפשר למצוא צורה נאותה של מגעים משותפים
עם איפר גאלפרין בהתאם לנהוג כמיקרים קודמים. הק.ג.כ. יתן הוראה
לשליחו בירושלים (חבר הכנסת )0018 והלה יבוא איתף במגע
באמצעות מדור המכתבים של עתון ״לאשה״.
.3הודע למשרד תת־מזכיר הממונה על ענייני כיון סרטים מלאים
על תובניווזד לגבי איפר. כמיקרח ותתקל כסרוב מצירו, אמור לו
שאתה מדבר כשם ולאדימיר , xשמסר לו כזמנו את המידע על

ב״מעריב״ מיום שישי שעבר פירסם מר
קריאל גרדוש (דוש) דיסרטאציה פילוסופית
בשחור״לבן על נושא האנטישמיות בקרי-
קסורות.
דוש יוצא נגד הקריקטוריסטים הרוסים והערבים
אשר, לפי מיטב מסורת ה״שטיר־מר״
הנאצי, ממשיכים לראות ביהודי אב־

סה הוא להשיג על־ידי הצגת הערבי נדמות
נלעגת, דוחה, מעוררת סלידה ובלתי־אנושית
כמעט.
בעצם הוא מצייר את הערבים כפי שהם
מציירים אותנו*/ומה שמעסיק אותי ברגע
זה הוא: מ ן למד !1מי? דוש מהערבים, או
הערבים ממשל־ א#1אולי שני הצדדים ינקו
את השראתם ממעיין אחד?
לצערי, אין לי מקום ליותר מדוגמה אחת,
אך חוקרי הגזענות ודאי לא יתקשו למצוא
דוגמאות נואפות ״בכתביו האינסופיים של
מר גרדוש.

קאריקטורה ערכית
טיפוס מעורר סלידה׳ ״יצור עלוב, דוחה,
כמעט בלתי־אנושי.״
הנסיון להציג כך את היהודי מזמין, לדבריו
של דוש, מסקנה הגיונית של יצר
השינאה :״שרץ מכוער זה אינו בן־אדם
כמונו! מותר, אפילו רצוי, לדרום אותו!״
מטרתם של הקריקטוריסטים האלה ״לעורר
סלידה לגבי עם שלם, להעיר את המפלצת
הרדומה של השינאה הגזעית השוכנת קבע
בלב אנוש, אף המתורבת והמעודן ביותר.״
דברים נאים ואמיצים השמיע באוזנינו
מר גרדוש. עכשיו אני מבין סוף־סוף למה
מצייר דוש את׳ הערבים כסי שהוא מצייר
אותם, ואיזו מטרה פסיכולוגית עמוקה מנ
קאריקטורח
של דוש

במדינה העם רגע
של אמת
ייתכן והיה זה המעמד המרגש וההיסטורי
של תפילת האשכבה לגנרל הדגול
בכנסיית נוטרדאם בפאריס. ייתכן והיד.
זה חשבון דנפש של מנהיג גדול בשעת
הלוויתו של מנהיג גדול אחר•
כך או כך׳ לאחר ההשתתפות באבל על
מ ת הדגול, יצא דוד בן־גוריון, בהצהרה
כומבית חסרת תקדים.
אם עד כה הביע ביג׳י את דעתו בנושאי
השלום בעירפול מה, הרי בראיון שהעניק
לשבועון הצרפתי נובל אובזרוומר,
שוב לא היסס והכריז :״על ישראל לפנות
כמעט את כל השטחים שנכבשו ביוני
, 1967 חוץ מאשר ירושלים ורמת-הגולן...
ממשלת ישראל שגתה כאשר הישעתה את
השתתפותה בשיחות יארינג ...אם קיימת
ברירה בין שלום לבין מדינה החופפת את
גבולותינו ההיססוריים׳ עלינו לבחור בשלום.״
מנהיג
השלום. בן־גוריון העז להכריז
בגלוי את מה שאפילו הד״ר נחום
גולדמן אינו מעז לעשות, בניגוד מפורש
לקו המיפלגה שהוא עמד בראשה בבחירות
האחרונות ואשר חבריה שנותרו בכנסת
נבחרו לא מעט בזכותו.
לולא היה ביג׳י רחוק מהשפעה פוליטית
של ממש ולולא עמד בשנתו ד,־84
היד, ללא ספק מסוגל להנהיג את מחנה
השלום בישראל.

הממ שלה הולכים ליארינג

ר כו שמקלט פי לו טוהבטחערךכספךלאח־ ך י מים

מיום חמישי 19.11.70

710111 711111:5*137

כל יום שלישי וחמישי בשעה 6 *7 7 *165*137 311*1 7111113*137 23.00 זד 6

אימפרוביזציה
־$1 § 8$10מ>ן מ 11

\יא 1ה פנינג
•ו\11

תכשירים
לנ 1!7י נלצביעת
נעלי זמ ש בגוונים שונים

א 14א 0ז 1£1א
יבו אוה פזג ה: אי רי סקהבע ־ מ.
ה ל ־ א בי ב

ת.ד29336 .

* הרולז* מקגיל — פסנתר
* קרלוס לנס — תופים
* פנצ׳ו בלומנצוויג — נס

ס 01מ^מ
£5א.ו 0 .^.111,05 11/
2^ £10א^1£ט 1פ סמסא

מרתף מלון הירקון 110161ת 1*0ז ¥ 3
רחוב הירקון פינת נס״ציונה 11ז16ז83561

שלושה חודשים מאוחר מדי, ולאחר שמעולם
לא היתד, צריכה כלל להתנגד לכך
— החליטה הממשלה ביום ב׳ השבוע לשוב
לשיחות יארינג.
כל התועלת המדינית והצבאית שניתן
היה להפיק, לדעת האחראים למדיניות של
ישראל, כבר הופקה. הרעש נעשה, הנשק
נתקבל, ועתה החלה ארצות־הברית לוחצת
לסיום הפרולוג ולהתחלת פרק א/
הבעייה היחידה היתה: איך למכור את
השיבה לציבור בישראל.
איך מוכרים כזיון וכך, בעוד אבא
אבן מקצר את סיורו ברחבי ארצות־הברית
ושב י לניו־יורק כדי לפתוח בשיחות עם
עמיתו האמריקאי ויליאם רוג׳רם בקשר לפרטים
המעשיים של חידוש השיחות, עסקה
בירושלים ראש־ד,ממשלה בחלק המסובך
יותר של הבעייה — מכירת השיבר, לציבור
בצורה כזו שהבזיון של הכרזות העבר לא
יעמיד את הממשלה במצב מגוחך. הפיתיון
כלל שני מישורים — אחד של ניסוח,
אחד של התגברות על זעקות האופוזיציה.
את שאלת הניסוח פתרה גולדה בהודעתה
המדינית בכנסת, בליל יום השני השבוע,
בר, הכריזה בתקיפות כי ישראל לא תחזור
לשיחות יארינג כל עוד לא ייווצרו ״תנאים
חדשים״ לכך. כהרבה הצהרות מדיניות,
הביעה גם זו את הרושם ההפוך בדיוק
ממהותה. כזונת ההצהרה היתה כמובן לקבוע,
כי ההצהרה הקודמת, לפיה לא תחזור
ישראל לשיחות כל עוד לא יוחזרו ה טילים
לאחור — בטלה ומבוטלת.
הפור נפל. הניסוח האלגנטי לא טימ־טם
איש באופוזיציה, כמו שלא טימטס איש
בקואליציה. ההסתערות על ההחלטה לשוב
לשיחות היתה מוחצת — גם אם, לפחות
מצידו של מנחם בגין, מנומסת. דבריה של
ראש־ד,ממשלה ניידים במידה כזו, טען בגין,
שאין בה עוד כל אחריות להצהרותיר,
שלה. התוצאה — אמינותה נתונה בסכנה.
בדברי תשובתה למתווכחים גילתה גולדה,
את מה שלא נאמר בד,צד,מתיה — דהיינו•
כי הפור לשוב לשיחות כבר נפל. בעוד
שבהצהרתד, היא חזרה וניסתה לשכנע כי
אין עדיין כל בסים לשינוי החלטת הממשלה
שלא לחזור לשיחות, הרי בדברי תשובתה
הצדיקה בתוקף את הניסוח החדש,
גילתה. תוך כדי כך את משמעותו: שינוי
כיוון ב־ 180 מעלות. לדוגמה הזכירה לבגין
כי גם חירות דגלה פעם בשתי גדות לירדן
— והפסיקה מזמן לתבוע זאת.
בנקודה אחת לפחות נמוגו בכנסת ההבדלים
בין קואליציה לאופוזיציה. כמעט כל
הנואמים הצביעו על אבן הנגף העיקרית
לתהליך השיבה — מבול הצהרותיהם ה-
ה עול ם הז ה 3733

קודמות של שרי הממשלה, שהדביקו עתה
לשיבה לשיחות יארינג תדמית של כניעה.
״זה הרי ההבדל בין חוכמה לפיקחות,״
פלט אחד מזקני הח״כים של העבודה .״גולדה
פקחית מספיק כדי לצאת מהבוץ הזה.
אבל לוא היתה גם חכמה — לא היתד,
כלל נכנסת לתוכו.״
עיתונות עניין
של יוקדת
רק הדי הפצצות ביום השישי לפני שבועיים
בתחנה המרכזית בתל־אביב, האפילו
על הפצצה האמיתית שהתפוצצה אותו
יום במי המנוחות של העיתונות הישראלית.
רבבות
קוראי עיתוני ערב שבת, שהתרגלו
במשך השנים למדורו השבועי
הקבוע של רפאל בשן במעריב ״ראיון
השבוע עם״ ,הופתעו בעלעלם בעיתוני
הערב של אותו יום, כשמצאו את מדורו
של בשן כשהוא מופיע בידיעות אחרונות
דווקא.
בעיתונות היומית בישראל, בה לא
קיימת כמעט התופעה של נדידת עיתונאים
מעיתון אחד למישנהו ובה מתקשר
כתב מתחיל כמעט לכל חייו עם העיתון
בו הוא מתחיל לעבוד, היתה נדידתו של
רפאל בשן ממעריב לידיעות אחרונות,
פצצה בלתי רגילה.
לקרוא ולשמוע. רפאל בשן ()39
קשור במעריב מתחילת הקאריירה העיתונאית
שלו לפני 20 שנה. פרט לתקופה
קצרה בה עבד בידיעות אחרונות ובהעולנז
הזה, הפך בשן לאחת מדמויות הקבע של
העיתון, כמו הפיליטונאי אפרים קישון או
הקאריקאטוריסט קריאל (״דוש״) גרדוש.
הצעיר החיפאי, שהחל לעבוד במעריב
ככתב של בתי־המשפט בחיפה, עלה במהירות
בשלבי ההירארכיה המיקצועית. לפני
12 שנים, כאשר הציעה לו הסוכנות
היהודית להיות מנהל הסוכנות בכמה מארצות
דרום־אמריקה, עשה מעריב את כל
המאמצים שלא לאבד את בשן, הציע לו
לשמש ככתבו בלונדון למשך שנתיים.
כאשר חזר בשן לארץ הוא החל מפרסם
בקביעות ראיון השבוע שלו, שהפך
לאחד מסימני ההיכר של גליון יום
שישי של מעריב. אלא שכל אותם שנים
שררו יחסי עבודה בלתי תקינים בין בשן
לבין עורך מעריב, אריה (״צ׳יק״) דיסנ־צ׳יק.
המחלוקת הגיעה לשיאה כאשר החל
בשן, בצד עבודתו במעריב, לעבוד גם
בקול ישראל, גלי צה״ל והטלביזיה, צ׳יק
ראה בעין זועמת את העובדה שניתן לשמוע
את בשן ולא רק לקרוא אותו.
על רקע זה החליט בשן׳ לפני מיספר
שבועות, להתפטר מעבודתו במעריב. יתכן
ועורכי מעריב היו מקבלים את ההתפטרות,
לולא החשש הנורא שקינן בליבם
כי רפאל בשן . ,הנשוי לעיתונאית רות
בונדי, עלול לפרסם את ראיונותיו בצהרון
המתחרה — ידיעות אחרונות.
מהלומת נגד. מאז הפוטש שערכו
כמה מעובדי ידיעות אחרונות לפני למעלה
מ־ 20 שנה, כשפרשו והקימו את מעריב,
שוררת איבה בלתי ראציונאלית בין שני
עיתוני הערב המוכנים להתלכד יחד רק
נגד מתחרים משותפים. האפשרות כי בשן
יעבוד בידיעות אחרונות נראתה לעורכי
מעריב כפגיעה נוראה ביוקרת עיתונם.
משום כך סרבו לקבל את התפטרותו
של בשן ולאשר לו את פיצויי הפיטורים
המגיעים לו׳ אלא אם יחתום על. התחייבות
לפיה לא יפרסם מאמרים במשך השנתיים
הבאות בשום עיתון אחר בישראל.
כשסירב
בשן לקבל תנאי זה, היו עורכי
מעריב מוכנים להסתפק בשנה ; ו חצי -של
התנזרות מכתיבה עיתונאית. ועד עובדי
מעריב הציע הצעת פשרה של אלם עיתונאי
למשך חצי שנה בלבד• בשן לא היד,
מוכן לתנאי זה.
לפני שקיבל את פיצויי הפיטורים שלו,
המסתכמים ברבבות ל״י, העמיד בשן את
מעריב בפני עובדה קיימת׳ הצטרף למערכת
ידיעות אחרונות, הוויכוח על גורל
פיצוייו יעבור עתה לבית־המשפט.
בינתיים אין עורכי מעריב יכולים
למחול לידיעות אחרונות על הפגיעה, ביוק־רתם.
מאחורי הקלעים הו מנהלים מגעים
עם כמה מבעלי הטורים המתפרסמים בידיעות
אחרונות, כדי לשכנעם לעבור למעריב
ולהחזיר מהלומת נגד לעיתון המתחרה.
נוכח
יחסי העבודה המעורערים במעריב,
בין ה״צמרת״ לבין שאר עובדי העיתון,
ספק אם יצליחו בנסיונם זה.

ך* ידיעה הסתמית שפורסמה

ז <שבוע שעבר במדור
הזה׳ על פגישותיו הרבות של סגן ראש-
הממשלה יגאל אלון (ראה צילום) נראתה
ודאג מוזרה לרבים. אולם דווקא ידיעה זו
זכתה לפירסום כלל עולמי. היא הועתקה
בעיתונים רבים בעולם, שניסו לרמז על
המסתתר מאחוריה.
ידיעה זו בצירוף העובדה שיומיים לפני
פירסומה נמחקה מפרוטוקול הכנסת

תשקיף בהעולנז

סדר יום עמוס מאוד
ליגאל אלוו
שו־החיגוך והתרבות יגאל אלין דיסרוד בימים אלד,
בפגישות מרובות בקשר לשביתת הסורים התיכוניים,
אינו יכול להקדיש את כל זמנו לגיסול רק בענייני
השביתה.

כי מלבד תפקידו כשר־החינוך, מוסיף
יגאל אלון למלא תפקידים חשובים גס כ
סגן ראש״הממשלה, המאלצים אותו לקבוע
פגישות חשובות לא פחות מאשר עם נציגי
חמורים התיכוניים ולנסיעות ארובות.
רבים ׳ממקורביו של אלון תמהים על העובדה שפעילותו
כסגן ראש־המרשלה אינה זוכה• לפירסום
באוהד, מידה בפעילותו בתור שר־החינוך.

לחץ אמריקאי ער המלך חוסיין
האמריקאים לוחצים כשבועות האחרו
נים, חן על ישראל ׳והן על המלך חוסיץ,
להגיע להסכם על כפים תוכנית רוג׳רס.
האמריראים מוכנים לתמוך במגעים ישירים
בין חוסיין לבין ישראל ונראה שאף
חוסיין עצמו מוכן למגעים ישירים כאלה,
כשדדישתו האחת׳ מישראל היא ,,החזרת
הגדה׳ המערבית״.

פיסקה של ח״כ אורי אבנרי, בה הזכיר
פגישות של יגאל אלון עם ״אישיות מזרח־תיכונית
חשובה,״ היה׳ בה כדי להבהיר-
ליודעי דבר כי משהו מתרחש מאחורי הקלעים.
השבוע
גילה השבועון האמריקאי טייס
את מה שהתרחש. כתב הטייס:
״דמדומים ירדו זה עתה על שממת הערבה
השטוחה, הפראית, צפונית לאילת,
כששתי שיירות של מכוניות התקרבו זו
לזו בנקודת גבול בין ישראל. וירדן. אותות
פנס מוסכמים מראק^ היבהבו בחשי־

השקיוי ״העולם הזה״ 1732

אך המגעים בין אלון לחוסיין לא נשארו
ללא כל תוצאות.
כמעט ברור לחלוטין שחוסיין לא היה
מעז לצאת במאבק גלוי עם המחבלים לו־ליא
קיבל לכך אישור מראש של האמריקאים
וישראל גם יחד• ההתערבות הסורית
לצד החבלנים היתד, צפויה. חוסיין לא
היה מסוגל בכוחותיו הוא לעמוד נגד
פלישת הטנקים הסוריים. היתד, דרושה
לו הבטחה של התערבות ישראלית במקרה
שהסורים ירחיבו את מימדי ההתערבות.
כפי שגילו השבוע שני כתבי טלוויזיה
בריטיים, שפירסמו ספר בשם ״מלחמת

מה המשמעדת של הפגישות הסודיות ביו חוסייו ליגאל אלון?

כה היורדת והשיירה מירדן נכנסה במהירות
לישראל. אחדים מהירדנים הצטרפו
לשיידה הישראלית׳ אשר נסעה למקום
מבודד ...זו היתה הפגישה האחרונה, מתוך
•:עשר פגישות שנערכו בין יגאל אלון
והמלך חוסיין מאז ספטמבר 1968 כאשר
נפגשו בלונדון׳ יחד עם שר־החוץ אבא
אבן.״
כך ד׳מפוצצה אחת הפרשיות הכמוסות
ביותר: פרשת המגעים הישירים בין ה

מלך חוסיין לבין ממשלת־ישראל, באמצעות
השר יגאל אלון.
ך* יה זה רק טכעי שהן ממשלת
| | ישראל והן המלך חוסיין יכחישו קיום
פגישות אלה, שנערכו במסגרת המאמצים
האמריקאיים שיש להם אמצעי לחץ מתאימים
על שני הצדדים׳ לקיום שיחות ישירות
בין ישראל וירדו.

אח פגישה, פגישה שכזאת
פוטומונטאז׳

העולם הזה 1733
ב המלך
חוסיין אינו יכול להרשות לעצמי
להופיע בעיני העולם הערבי׳ וביחיד
בעיני הפלסטינים, כמי שקיים בהסתר
מגעים ישירים עם ישראל. ישראל מצידה׳
חייבת היתה להכחיש את דבר הפגישות
כדי לא לפגוע בהמשכן׳• למרות
שהמגעים עם חוסיין לא הביאו עד כה
שום תועלת ממשית. חוסיין מוסיף לסרב
להבנס למשא ומתן נפרד על שלום עם
ישראל, ללא שיתופה של מצריים.

מפגישת

חוסיין־אלון

החטיפות של ליילה חלאד״ ,הזעיק חוסיין
בעקבות הפלישה הסורית את שגרירי המערב
בבירתו והעמיד אותם בפני העובדה
שיאלץ לנקוט בצעדים נואשים כדי להציל
את כסאו. הוא רמז מפורשות שאם
המערב לא יסייע לו ייאלץ להעזר בהתערבות
ישראלית.
אותה שעה ריכזה ישראל, כפי שפורסם
בעיתונות הזרה, כוחות מרובים
בגבול הצפוני עם ירדן׳ להתערבות במקרה
שהטנקים הסוריים לא יסוגו.
זה היה צריך להיות צעד היאוש של
חוסיין: להזמין התערבות ישראלית להצלת
כתרו. חוסייך לא יכול היה לחשוב
על צעד כזה׳ לוליא היה משוכנע לחלוטין
כי ישראל אמנם תושיט לו את העזר!־
,שיבקש.
צריך לזכור כי באותם ימים שהתה גולדה
מאיר בארצות־הברית. כל החלטות הממשלה
בנושא זה התקבלו בהעדרה, כש־יגאל
אלון מרכז את ישיבות הממשלה וקובע
למעשה את המהלכים הישראליים.
כך הצילה ישראל את חוסיין. אבל היא
לא עשתה זאת ללא מחיר.
המחיר שחוסיין היה צריך לשלם עבור
הסיוע הישראלי היה שקט בגבולותיו עם
ישראל. ואמנם הוא קיים את חלקו שלו
בהסכם. מאז התגבר המלך חוסיין על
ארגוני החבלה הפלסטינים, שורר שקט מוחלט
בגבול ירדן. הצבא הירדני מונע מהמחבלים
כל אפשרות להפר את הפסקת־האש,
ובאישורו של חוסיין חזרו הפלחים
לבקעת הירדן, לכפריהם ושדותיהם.

ך* מגעים עם חוסיין הביאו לשקט
( )בגבול עם ירדן. אולם השאלה היא:
למשך כמה זמן?
שאלה נוספת, חשובה עוד יותר היא:
האם הימרה ישראל על הקלף הנכון? למרות
הצלחותיו האחרונות של המלך חו־סיין
אין עוד ספק שמשטרו מעורער וארעי.
זאת שאלה של זמן בלבד עד שיתמוטט.
במוקדם או במאוחר לא תוכל
ישראל להמנע מלהתיצב בעימות גלוי עם
העם הפלסטיני, בו תלוי גורל השלום.
קשה להאמין שהעובדה שישראל סייעה
בעקיפין למלך חוסיין לערוך טבח בבני
העם הפלסטיני בירדן, תסייע בבוא היום
למו״מ עם בעלי הריב האמיתיים של ישראל.

אי ך הגי ע ה מי סמך
פרשת 1תעתונא ה!ר
מה ג ר 1דפידסום
ך* מיסמך שפירסמתי בעמודים אלה בשבוע שעבר, ושקיבל חיש־מהר את הכינוי
ן | העיתונאי ״מיסמך דייך, היכר, גלים בארץ, ולאחר מכן בעולם.
בוויכוחים הבלתי־פוסקים שנגרמו על־ידו, נשאלה שוב ושוב השאלה: איר הגיע
מיסמך זה לידי?
ברור כי פרט זה הוא חיוני להערכת מהימנותו — או אי־מהימנותו — של המיסמך
כולו. הוא חיוני גם לאישור — או להפרכת — הטענות וההאשמות שהושמעו השבוע.
בגלוי או במרומז.

מעניינת העובדה כי בעלי המיכתב מציינים שהמיסמך נמצא בידיהם זמן רב — כלומר,
שהגיע לידיהם סמוך לתאריך הנקוב בו ( 27 במאי .)1959
דבר זה מתאשר מבדיקת המיסמך עצמו, כפי שפורסם בשבוע שעבר.
הבדיקה מלמדת את הפרטים הבאים.

(א) אם המיסמך הוא אותנטי, הרי צולם בשגרירות ארצות־הברית
כתל־אכיג, ולא בוושינגטון. זאת יש ללמוד מן העובדה שהמיכתב
חתום כחתימה מלאה, ונראה כמקור, לא כהעתק.
(ב) התצלום שנשלח לי אינו התצלום המקורי של המיסמך (אם צולם, למשל, בתיק
השגרירות) .כי המיסמך מנוקב בחורי־תיוק, ואלה אינם מקובלים בשגרירות האמריקאית
בתל־אביב.
(.ג) התצלום המקורי היה מונח בתיק המוסד שהחזיק בו, ושם צולם מחדש. זאת יש
ללמוד מן העובדה שמתחת לתצלום המיסמך נראים השוליים של מיסמך אחר, ועליהם
מיספר סידורי מודפס 678792 והאותיות .0 ? 0אותיות אלה יכולות להיות ראשי־התיבות
של ס31 ? 051 0££10 זסמש ( 0משרד הדואר הכללי) ,או של שם אחר.
גם בשוליים המבצבצים מעל למיסמך יש רישום כלשהו, אך הוא מחוק או מטושטש מדי.

(ד) בתצלום נראה קיפול כצד השמאלי. קיפול זה עובר את המיס־מך
עצמו ואת הנייר שעליו הוא מונח. הדבר מוכיח שזהו תצלום
של תצלום.

אני מוצא עצמי עתה חופשי לגלות פרט זה.

מה הוכח ש -ומה דאץ

דות

4ימי ל פ1

ן * מיסמך נשלח אלי במעטפה שנשאה בולים צרפתיים וחותמת־דואר של פאריס.
| | התאריך חשוב. המיכתב, המלווה את המיסמך, נושא את התאריך 24 באוקטובר . 1969
המעטפה נושאת את חותמת־הדואר של אותו יום, :פאריס ,53 תאריך ,24.10.69 שעה

יי ו #

ג ו ! ג 1ן 1־

שדא

* 4ם פרסום המיסמך, בא, כמובן, גל ההכחשות.
חלק מן ההכחשות היה צפוי בהחלט. בנאיביות הראוייה לציון, שאל כתב שידורי

ישראל את מר ו. לוקלינג, המוזכר במיכתב כנציג הסי־איי־אי (המוסד המרכזי לביון של
ארצות־הברית) בתל־אביב, מה יחסו לעניין. לוקלינג, שכיהן באותה תקופה כמזכיר

1דיןי

נודעו

.16.15״ המיכתב נשלח מדואר רחוב פוסין, ברובע ה־ 1של פאריס — הרובע הבורגני
שבו נמצאות רוב השגרירוריות.

אולם חותמודהדואר הישראלית, הטבועה על גבה של המעטפה,
נושאת את התאריך - 28.10.69 יום הבחירות לכנסת השביעית.
הדואר שבת באותו יום. גם למחרת לא הגיע המיכתב אלי. ב־ 30 לחודש נסעתי לחו״ל,
לביקור של שבועיייים בגרמניה ובצרפת, לרגל הופעת ספרי בשתי ארצות אלה. המיכתב
המתץ לי בחוזרי ארצה.

מאח,

יש עוד פרט מעניין במעטפה. חסרה בו הכתובת. נאמר רק, :אורי אבנרי, העולם הזה,
תל־אביב, ישראל.״
פקיד הדואר רשם על המעטפה, בדיו, את מיספר תא־הדואר של המערכת•136 :

מכתב הלוואי
נמצא המיסמך, שאת תצלומו פירסמנו בשבוע שעבר, יחד עם

״פאריס 24 ,באוקטובר.1969 ,
״למר אורי אבנרי, עורך ראשי, העולם הזה.
״אדוני העורך הראשי,
״אדם שאפשר לבטוח בו העביר לנו, לפני זמן רב, תצלום של מיסמך
סודי שעורר בנו, כאותה שעה, כמה ספקות לגבי מהימנותו. אולם...
(כאן באה השמצה, שאין לפרסמה בגלל היותה לשון־הרע).
״אנו מכירים היטב את השבועון האובייקטיבי שלך, ומשום כך
משוכנעים אנו שאתה האיש העשוי להשתמש כצורה הטובה כיותר
כמיסמך זה, שאנו שולחים לך במצורך העתק ממנו.
״סלח לנו על כי אנו כותבים לך בצרפתית.
״הסכם נא, אדוני העורך הראשי, לקבל את הבעת רגשותינו הטובים
כיותר.
״ידידיו וקוראיו בצרפת.״

הדברים נאמרו שעות מעטות אחרי פירסום המיסמך, זמן רב לפני
שלוקלינג (שהוא עתה פרופסור באוניברסיטה אמריקאית) יכול היה
בכלל לראות את המיסמך.
יש לזכור שאין זה מיסמך של הסי־איי־אי, אלא של המודיעין הצבאי.
גם דובר הסי־איי־אי מכחיש, כמובן.
לא היתר, הכחשה לגבי קיומו ותפקידו של חותם המיסמך — הקולונל צ׳אולס דנהולם,
ראש מחלקת האיסוף במשרד עוזר ראש־המטה למודיעין בודשינגטון. יש איפוא להניח
כי אכן היה איש כזה בתפקיד הזה, דבר המוכיח אחת מן השתיים: או שהמיכמך הוא
אותנטי, או שמזייפיו היו בעלי מידע מדוייק מאד על הנעשה במודיעין האמריקאי.
עוד הכחשה החסרה עד לרגע כתיבת שורות אלה: השגרירות וי/או הרשויות בוושינגטון
לא טענו כי פרט מסויים זה או אחר בניסוח המיסמך או בצורתו מעיד עליו שהוא מזוייף.

מ׳ של חאתסטא פו ר דץ
^ מותו של אדם אחד הופיעה השבוע בצורה יותר ויותר תמוהה: העתונאי
הבריטי רובין סטאפורד, כתב הדיילי אכספרס, שמקום מושבו הקבוע הוא ברומא.

זהו העתונאי שהזכרתיו, בלי לנקוב בשמו, בשבוע שעבר.
היה זה העתונאי שפנה אלי לפני כמה חודשים בבקשה שאמסור לו את המיסמך
לפירסום.

השאלה הראשונה שנתעוררה אז, והמתעוררת כיתר שאת עכשיו,

ס ד14

ר דגוו דו!

כוונה בעיתוי
** ה אפשר ללמוד מפרטים אלה?
המיסמך נשלח ארבעה ימים לפני הבחירות, וספק אם השולחים קיוו שניתן יהיר.
להשתמש בו עוד לפני הבחירות.

אם היתה כוונה שפירסום מיידי של המיסמך י׳טפיע על מהלכים
פוליטיים כישראל, הרי כוונה זו יכלה להתייחס רק להרכבת הממשלה.
גם זד. בספק, מכיוון שהיה ברור לכל יודעי־דבר כי גולדה מאיר תעמוד גם בראש
הממשלה הבאה, וכי משה דיין יכהן בה כשר־הביטחון.
האיות של שמי ושל שם העיתון הוא נכון. אי־ידיעת הכתובת מתמיהה במקצת, אך
יתכן כי הדבר נעשה בכוונה, כדי לעורר את הרושם שהאנשים אינם בקיאים בפרטים אלה.
מיכתב־הלוזאי מנוסח בצורה המכוונת לעורר את הרושם כי השולחים הם אנשים
פרטיים או חוג פרטי.

אם נשלח המיסמך על־ידי שרות־מודיעין, כפי שיש להניח, הרי
משמש ניסוח זה כהסוואה.

בשגרירות בתל־אביב, הכחיש שהיה איש הביון, או שידע משהו מכל העניין.
קשה היה לצפות לתשובה אחרת. אולם לוקלינג הוסיף הערה מתמיהה: הוא אמר
שהמיסמך הוא, זיוף גמור*.

אין ציון שם המוען על גבי המעטפה.

^ מיכתב־לוואי.
וזו לשון המיכתב:

מעניין מה הן ההכחשות של א באו.

אור׳ אבנר*

ך* תוך המעטפה

ר י 1 1-ה 1שפ 1ד 4ט 1י ! ג!

זאב ב,,הארד

היא זו: מניין ידע העתונאי בכלל על קיומו של מיסמך זה?
השבוע אמר :״שמעתי מפי מודיע...״
איזה מודיע?

שום אדם לא ידע על קיומו של מיסמך־ זה. הוא היה סוד כמוס.
על קיומו ידעו, מלבדי, רק שני אנשים: שלום כהן ואמנון זכרוני.
גס עימם לא דיברתי עליו מעולם, אלא כחדר־הסיעה שלנו בכנסת.
סטאפורד יכול היה לשמוע על קיומו של המיסמך רק מאחד משני מקורות:
(א) מאותו המוסד ששלח לי את המיסמ!־ ,או —
(ב) מגוף ישראלי, שידע על קיומו של המיסמך, מפני שפתח בדרך את המיכתב המקורי
שנשלח אלי (כל הדואר הנשלח אלי מתעכב ימים בדרך, וכבר הגשתי על כף תלונה
לשר־הדואר) או מפני שהאזין לשיחותינו בחדר־הסיעה בכנסת, דבר הנוגד ניגוד מוחלט
את ״חוק חסינות חברי־הכנסת.״

סטאפורד ידוע בארץ כמקורב לחוגים ביטחוניים ישראלייב.
כך, למשל, היה זה הוא שפירסם בחו״ל את דבר לכידת הראדאר המצרי, דבר שפירסומו
נאסר תכלית איסור על כל הכתבים המקומיים והזרים בישראל. אחרי כן נשאר סטאפורד
איש מקובל בחוגים הביטחוניים.
על רקע זה יש להעריך את פעילותו של סטאפורד בפרשה זו, פעילות שהוא עצמו
מודה בה בלי בושה.

ארב ע ה תנא
ץ* אשר סטאפורד פנה

אלינו בבקשה שנמסור לו את המיסמך לפירסום, נכנסנו

עימו למשא־ומתן.
הצגנו לו ארבעה תנאים :

(א) המיסמך לא יפורסם אלא אחרי שהעתון הבריטי יערוך חקירה
מדוקדקת בוושינגטון, בדי לברר אם הוא אותנטי או מפוברק.
יש לזכור כי בשני המיקרים, זוהי פרשה בעלת חשיבות ציבורית רבה. אם הוא
אותנטי, הוא מלמד על שיטות פסולות ביותר של ריגול מטעם מעצמה ידידותית בישראל.
אם הוא מפוברק, חשוב לדעת שמוסד־ביון עויין מעוניין להפיץ בדותה כזאת. בשני
המקרים, הדבר מחייב פירסום.
(ב) לפני הפירסום יתבקש דיין עצמו להגיב על המיסמך. נוח יותר לקבל תגובה
כזאת באמצעות העתון הבריטי, מאשר באמצעות השבועון המסויים. דיין מתייחם בצורה
הרבה יותר חיובית לכלי־הפירסום הזרים מאשר לעתונות הישראלית.

חגעסנה שנה ושיח חגיסגך

(ג) הפירסום יהיה כו־זמני בעתון האנגלי וכ״העולם הזה״.
( )7העתון הבריטי ישלם לנו תשלום מתאים עבור הידיעה.

תעודום 3130,11311״
*ץ טאפורד הודה כעצמו

בכל ארבעת התנאים, והוא פירט אותם בכתבה שכתב

^ השבוע.
חסידי דיין ניסו להשמיץ את העולם הזה בקשר עם התנאי הרביעי — התשלום. נעשה
נסיון מכתן לעורר בציבור את הרושם שהנה אורי אבנרי מוכר סודות ביטחוניים בכסף.
העובדות הן הרבה יותר פשוטות.

מקובל כין עתונים לשלם עבור ידיעות.
כאשר עיתון ישראלי קונה מעיתון בריטי את הזכות לפרסם ״סקופ״ ,הוא משלם עבורו
בכסף מלא. כאשר ידיעות אחרונות, למשל, רוכש מעתון זר את הזכויות על זכרונות
חוטפת־המטוסים ליילד, חאלד, הוא משלם לעתון הזר (המעביר את הכסף למחברת) .באותה
מידה מקובל לתבוע תשלום כאשר עתון זר רוכש את הזכות על פירסום ״סקופ״ ישראלי.
הסכום שהוזכר על־ידי סטאפורד — 10,000 דולאר! — הוא מגוחך. אולם אילו היה
העתון הבריטי מוכן לשלמו, בוודאי היינו מקבלים אותו, ואוצר־המדינה היה מתעשר
בסכום זה של מטבע זר.

בכל המשא־־ומתן, לא הראיתי לסטאפורד מעולם את המים סך, שהיה
שמור על־ידי כמקום מיכטחים.

מעידה באימון
דבריו השבוע מתברר כי סטאפורד כלל לא העביר את ההצעה לעתונו, אלא החליט
בעצמו שלא לפרסם את המיסמך.

זהו רק חלק מהתנהגותו המוזרה, המעוררת שאלות חמורות לגביי
מהימנותו באדם וכעתונאי.
לפי עדות עצמו, סנה הוא לשר־הביטחון וסיפר לו על קיום המיסמך הזה.

אחרי שניהל עימנו משא־ומתן, ולא הגיע עימנו לידי הסבם, הרי
פנייה כזאת היא מעילה באמון, והפרה חמורה של האתיקה המקצועית.
(זאת,
כמובן, אם התהליך לא היה הפוך: כלומר, שמנגנון־החושך שלח את סטאפורד
אלינו כדי לרחרח מה בכוונתנו לעשות במיסמך זה).
השבוע סירסם סטאפורד כתבה על פרשה זו, המנוסחת כולה בסיגנון משמיץ ועויין
לנו. מכיוון שלא היו בינינו שום יחסים מלבד משא־ומתן מקצועי — הרי יחס מלא־שיטנה
זה מוזר במיקצת, ומעיד לפחות על מצפון רע.

*כתב הוווא׳ שעורך ר״ודסגו ויין״

האשועה אווירית

היו מהשידים את דיץ כחשדות שאץ להם כל מקום על פי המידע
המצוי כאן.

ך* סידיו יטל משה דיין, שראו את עצמם נפגעים — אם כי הדגשתי בכל הזדמנות
( | שאין במיסמך דבר המחשיד או הפוגע בשר־הביטחון — עברו השבוע להתקפה נגדית.
הם רמזו, ואף כתבו בפירוש, כי המיסמך פורסם על־ידי בעיתוי זה כדי לעזור ליריביו
של דיין במפלגת העבודה, בעת הבחירות הפנימיות שם. ג׳רוסלס פוסט, עתון שעורכיו
משועבדים לדיין בלב ובנפש, רמז שהפירסום בא ביוזמת יגאל אלון. עתונאים זרים,
שקיבלו השראה מאותו מקור, הפיצו גירסה זו ברחבי העולם. נאמר כאילו יש קשר בין
העולם הזה ובין חוגים מסויימים במפלגת העבודה.
אפילו היומון על המישמר, שחשש כנראה שיחשדו במפ״ם, מיהר לגנות ״בשאט נפש•׳
את הנסיון מצד חברי המערך להילחם במשה דיין בשיטות אלה.

כל הדברים האלה הם דברי שטות.
מי ששלח לי את המיסמך — יהיה אשר יהיה, מקור ישראלי או זר — היה בוודאי
מעוניין בפירסומו באוקטובר . 1969
כפי שכבר ציינתי בשבוע שעבר, החלטתי שלא לפרסם את המיסמך, כל עוד אין
בידי הוכחות ברורות לגבי מהימנותו או זיופו.

העיתוי לפירסום, כשבוע שעבר, לא נקבע על״ידי שום גון* זר,
העויין לדיין. קבעתיו כיוזמתי שלי, בתוצאה מן המצב שנוצר עם
התערבות היועץ המשפטי, לפי כקשת דיין דווקא.
מאחר שהיועץ התחיל לטפל בעניין, ואף העלה את האפשרות של נקיטת צעדים משפטיים
נגדנו, החלטתי לפרסם את המיסמך משני טעמים:

(א) ברגע שיש טיפול בזה, אין הדברים נשארים כגדר פוי. יכולה
היתה להתפתח ״חרושת שמועות״ מן הסוג הידוע בארץ, וחיש־מהר

(ב) אילו נקט נגדי היועץ המשפטי בהליכים משפטיים כלשהם, היה יכול להתפתח
מסע־השמצה נגדי ונגד העולם הזה, מבלי שהציבור יידע במה המדובר. הציבור יכול
היה לקבל את הרושם כאילו העולם הזה סוחר בסודות ביטחונים, או עמד לפרסם סודות
ביטחוניים בארץ ובחו״ל. היה לי, איפוא, עניין חיוני שהציבור יראה במו עיניו את
המיסמך מייד, ויידע מה יש ומה אין בו.

כן הייתי מעוניין, במובן, שאישור הצנזורה לפירסום המיסמך יעיד
עליו שאינו נוגע לביטחון ישראל.
משה דיין ידע על כוונתי לפרסם את המיסמך, ויתר על הזכות להגיב עליו מראש,
והודיע לי, באמצעות היועץ המשפטי :״אחליט אם להגיב אחרי שאראה את המיסמך
בהעולס הזה.״

ברור, על בן, שהיה עלי לפעול כך, כחכר־כנסת וכאיש־ציכור.
פויי ה

דאמ רי ק אי ם

ץ ותרה לי רק מישאלה אחת.
ברגע זה, נשאר במקומו הספק אם מיסמך זה מהימן או מזוייף.

מי שיכול לשפוך אור על כך הוא גורם אמריקאי מוסמך. הייתי מציע לו שלא יסתפק
בהכחשה טוטאלית שיגרתית, אלא שיבחון את המיסמך לגופו.

אם יש בו -מבחינת הצורה, הניסוח, השימוש במילים וכפיגנון -
דבר המעיד עליו כי אינו יבול להיות אותנטי, אני סכור כי יהיה
זה לטובת העניין אם תבוא על כך הודעה אמריקאית מוסמכת__ .

התנהגות ברת אנושית שר ה 9ש 0ו ה,
הפרסדיסות והסוהויס בו מל הגו 3ו
למותו הגגזעזע של חולה־הלב בכלא
ץ* שהו מזעזע מתרחש במדינה
*-׳ הזאת.
אזרחים הנמסרים לשמירתם והשגחתם
של שוטרי וסוהרי ישראל
מתים ככתי-הסוהר ובחדרי
המעצר כצורה מיסתורית. מותם
אפוף תעלומה לא רל, מפני שהם
מתים מאחורי סורג וכריה, אלא
משום שהשלטונות המופקדים על
הטיפול בהם מטשטשים את נסי־

כות מותם ומתעלמים מן החוק
המפורש, המצווה עליהם לבקש
חקירת שופט-חוקר כבל מיקרה
מוות בכלא או בחדר המעצר.
קשר של שתיקה עוטף את הפרשיות
המוזרות של מוות בבתי•
הסוהר. נציבות כתי-הסוהר שותקת.
המשטרה שותקת. שר המשטרה
שותק והעיתונות שותקת.
איש אינו מזדעזע מן הגי
לויים המרעישים על הנעשה מאחורי
חומות הכלא. אף אישיות
רשמית אינה מתעוררת ותובעת
חקירה מיידית. והמדובר כאן

אינו בעצירים או אסירים ערכיים
אלא כאזרחים יהודים, שמסיבה זו או אחרת נעצרו ונשלחו
למאסר.

שרשרת תעלומות־מוות

קטע הנ״ל פורסם
( ) 1667 לפני שנה ושלושד, חודשים, בבהעולם

הזה

שיאה
של שרשרת תנילומות־מודת שהתחוללו
בבתי־הסוהר בישראל.
תוך שבועות מספר אירעו בבתי־הכלא בישראל
שלוש פרשיות מזעזעות, שהטילו
צל כבד על המתרחש בבתי־הסוהל במדינה
ובבתי־המעצר.
• שמעון לוי , 17 ,נער ללא עבר
פלילי, נידון ל־ 11 חודשי מאסר על גניבת
מכונית ונהיגה ללא רשיון. הוא היה כלוא
בבית־הסוהר בתל־מונד, שם הוכנס לצינוק ¥
אחרי שנתפס בגניבת קפה ממטבח בית־הכלא.
בצינוק התלונן שמעון לוי על כאבים
בגרונו, דרש שיביאו אליו חובש, אולם
במשך 24 שעות רצופות לא ניתנה לו כל
עזרה רפואית. למחרת הוא נמצא מת בתא
הצינוק שלו.
• יחזקאל יצחק, קבלן׳ סתתות
ירושלמי,־ אב ל־ 5ילדים, נידון לשלוש
שנות מאסר על נסיון חבלה באשתו בגלל
סיכסוך משפחתי. הוא נכלא בכלא רמלה,
שם התלונן במשך שבועות על כאבים, לא
זכה לטיפול יפואי משום שהחובשים סברו
כי הוא ארטיסט. הם טענו כי הוא סובל
מכאבים ראומטיים, לא התייחסו כלל לתלונותיו.
רק בתום שלושה חודשי מחלה נלקח
יחזקאל יצחק לבית־חולים, שם גילו כי הוא
חולה סרטן, שלחו אותו חזרה לכלא בטענה
כי ״אין מה לעשות בו בבית־החו־לים.״
כשהחמיר מצבו בכלא, נלקח שוב
לבית־החולים, שם מת כעבור חמישה ימים,
מסרטן.
• יעקב אביטל ,20 ,צעיר ירושלמי,
נעצר על־ידי משטרת ירושלים כחשוד בעבירות
על המוסר. במשך ארבעה חודשים
ישב במעצר במשטרת ירושלים מבלי שיועמד
לדין, עד שיום אחד נודע למשפחתו
כי מת. לטענת המשטרה הוא נמצא תלוי,
בנסיבות מיסתוריות, על פיגום של בניין
ליד מינזר סן סימון.
מאז שרשרת מיקרים חמורים אלה חלפה
יותר משנה. שום דבר לא נעשה לתיקון
המצב בבתי־הסוהר בישראל. היתד, זו רק
שאלה של זמן כדי שתתחולל פרשה נוספת
שתצביע על היחס הבלת ״אנושי ועל
ההפקרות בהתייחסות לחיי אדם, הנהוגה
בבתי־הסוהר בישראל.
פרשה כזו אירעה לפני שבוע. אלי אבוטבול,
עולה חדש מצרפת, מת בכלא רמלה,
אחרי שנתקף בהתקף־לב ולא זכה בטיפול
מתאים.
חיפושים אחרי הלשנה

האשה ווואחו 1ו
שלושת ילדיו, ואחותו, מתאבלות בהלווייתו.

*ץ לי אבוטבול היה אדם עשיר. הוא
היה בנה של משפחה ענפה ומכובות
ממוצא מארוקאי, שעשה חיל בעסקים בצרפת.
בקאן שבריביירה הצרפתית הוא היה
בעליה של מסעדה מפוארת בשם וזוביו,
שהיתר, מפורסמת בכל הריביירה.

אלי אבוטבול

לפני שלוש שנים עלה אלי אבוטבול לישראל
עם כל משפחתו וכל הונו. הוא
רכש וילה בהרצליה־פיתוח, חיפש עסק טוב
כדי להשקיע בו את כספו. לפני כשנה
רכש את קפה ורה שבשדרות ח״ ן, הפך
אותו למסעדה צרפתית מפוארת, גם היא
בשם וזוביו, בשותפות עם משפחת עולים
נוספת מצרפת.

לימים הסתכסך אלי עם שותפיו, נטש
אותם והקים מסעדה חדשה בקצה רחוב
דיזנגוף בתל־אביב, מסעדת מארקש, המבוססת
על מטבח צפון־אפריקאי. עסקיו החלו
לשגשג, כשגדולי המדינה מתארחים במסעדתו.
לפתע, ערב ראש־השנה האחרון, הוא
נעצר יחד עם שני אחיו הצעירים, ז׳אק
ומשה.

^ סיפורו של אחיו של אלי אבוטבול, שהיה

״אח׳ גס ב תא
ך * ם הלגו אותו. ממש הרגו אותו.
| ) אלי אחי היה בן־אדם שאין שני כמוהו.
היה לו אמנם לב חולה, אבל לב טוב. אין
בן־אדס שהכיר אותו שיכול היה שלא לאהוב
אותו. אף פעם הוא לא היה מעורב
בשום מיקרה פלילי. שלוש שנים אנחנו
בארץ ולאיש לא היו טענות נגדו.
שנתיים הסתובבנו בלי לעשות שום דבר.
ביזבזנו הרבה כסף. אבל אז המשטרה לא
באה לראות אותנו ולשאול אותנו מאיפה
הכסף שאנחנו מבזבזים. רק כשהתחלנו
להשקיע כסף בעסקים, התחילה המשטרה
לעשות לנו צרות.
אני חושב שהסרט בורסלינו, שהוצג בזמן
האחרון בארץ, שיגע את השוטרים.
הוא שהכניס להם בראש שיש מאפיה בארץ.
כדי להגיד על מישהו שהוא מאפיה צריך
לדעת מה זה מאפיה. השוטרים שלנו יודעים
על המאפיה רק מסרטים.

הוא לא ראה את הנכד
^ לי אחי היה בן .45 בצרפת, היתה
לז מסעדה מפוארת בקאן, בריביירה
הצרפתית. כולם מכירים אותו. כל הישראלים
שהיו באים ׳ לפסטיבלים של ! ה קו לנו ע
אכלו אצלו. אשתו היא ממוצא פולני^* ,אבל
היא נולדה בפאריס. הם גדלו יחד באותה
שכונה. יש להם שלושה ילדים, בן בן ,23
בת בת 19 ואחת בת . 16 בגיל 45 היה
אלי כבר סבא. יש לו שני נכדים. הנכד
השני נולד כשהיינו במעצר, ואפילו לא
הירשו לו להיות בברית שלו.
בחמש השנים האחרונות היה אלי חולה
לב. את ההתקפה הראשונה קיבל עוד בפאריס.
זאת היתה התקפה חזקה מאוד והיה
לו מזל שהוא צא ממנה. אחר־כך הוא שמר
על עצמו והרגיש די טוב. הרופאים הכי
גדולים בעולם ובארץ טיפלו בו.
לפני שנה פתחנו את המסעדה וזוביו יחד

מאח דאקא בו ט בו ל
עם שותפים, אלי לא הסתדר עם השותפים
והם התגרשו. אבל אי־אפשר לקרוא לאנשים
גאנגסטריס בגלל שהם רבים עם השותפים
שלהם לעסקים. הנה אותו אדגר
זומור, השותף ש1זיה לו בוזוביו, שהמשטרה
טענה כי אלי ואני רצינו?(הרוג אותו,
בא להלווייה של אלי ובכה כמו ילד. הם
נשארו חברים הכי טובים. כל מה שהמש טרה
סיפרה היא המציאה רק בראש שלה.
מ־ 21 בחודש ספטמבר אנחנו יושבים במעצר,
אחרי שמצאו אצלנו דולרים מזויי־פיס
ונשק. בהתחלה ישבנו באבו־כביר. שם
התנהגו אלינו יפה מאוד. הקצין האחראי
על בית־המעצר הבין את המחלה של אחי
והירשה לו להחזיק אצלו תמיד את התרופות
שלו. התרופות *האלה היו תמיד צריכות
להיות בכיס של אלי. אם הוא לא
מרגיש טוב, הוא צריך תוך כמה שניות
לקחת את התרופות.

בוזים וש־פתע שערכה המשטרה בדירת האחים
ובמסעדת מארקש, נתגלו במסעדה
6000 דולארים מזוייפים. בביתו של אלי
נתגלה אקדח ללא רשיון. ואילו בביתו של
ז׳אק, שם התארח גב אחיו משה, שבא
לביקור מצרפת, נמצא חת־מקלע עוזי.
אחרי שהאח הצעיר משה שוחרר והורשה
לעזוב את הארץ, נשארו האחים אלי
וז׳אק במעצר. המשטרה הפיצה יריעות כאילו
שייכים השניים לרשת מאפיה צרפתית
שהחלה לפעול בישראל, וכאילו היה
הנשק שנמצא ברשותם מיועד לרצוח את
שותפיהם לשעבר במסעדת וזוביו, האחים
זומור*.
לא היה כל ספק כי חיפושי המשטרה
בבתי האחים נערכו כתוצאה מהלשנה. בית־המשפט
היה צריך לקבוע אם אמנם הם
אשמים בהחזקת הדולארים המזוייפים וכלי
היריה, או שאלה הוטמנו אצלם בידי אלה
שהלשינו עליהם, כטענת האחים אבוטבול.
למרות העובדה כי לשניים לא היה כל
עבר סלילי, לא בארץ ולא בארץ מוצאם,
התייחסה אליהם המשטרה כאילו לכדה שני
פושעים מבוקשים מאוד, וכאילו שיחרורם
ממעצר עד למשפטם עלול לסכן את שלום
הציבור.
פשע חמור ביותר

אילו היו מאשימים את השניים לפי סעיפים
אלה, הם היו נשפטים בסעיפי אישום
לא חמורים במיוחד בפני הרכב של שופט
אחד. אולם המשטרה והתביעה בחרו להאשימם
לסי סעיף 06 של החוק הפלילי משנת
, 1939 ולפי התקנות לשעת חירום,
לפיהן מאשימים מחבלים הנתפסים כשברשותם
נשק.
אמנם החוק משנת 1949 לא ביטל את
סעיף 66 בפקודת החוק הפלילי, אולם במשפט
נהוג כלל, שחוק מאוחר מבטל חוק
קודם אם הוא חופף את אותן עובדות.
בנידון זה קיימים כבר תקדימים משפטיים.
בכתב־האישום שהוגש נגד האחים אבוטבול
אין גם כל רמז לקשירת קשר בכוונה
להשתמש בנשק שנמצא ברשותם. המשטרה
והפרקליטות בחרו להאשימם בסעיפים
חמורים ביותר, שהם בגדר פשע
חמור, כדי שיוכלו לדרוש הרכב של שלושה
שופטים במשפטם וכדי למנוע את שיח־רורם
בערבות עד למשפטם.
ייתכן ואולי יש למשטרה סיבות טובות
לנהוג כך במיקרה הנדון. אולם בשום פנים
אין להבין את התעלמותה המוחלטת מן
העובדה שאלי אבוטבול, שהודה כבר בהחזקת
אקדח ללא רשיון, היה חולה־לב
קשה, שתנאי המאסר עלולים היו לחרוץ
עליו גזר־דין קשה מכל מה שבית־משפט
רשאי היה לפסוק — גזר־דין מוות.

לא החלים
מהתקף־לב

ך* משטרה ופרקליטות המדינה
| | עשו יד אחת כדי להחמיר בפרשת האחים
אבוטבול. דבר זה ניתן לראות בעליל
מכתביו,אישום שהגישו נגדם.
החזקת דולארים מזוייפים נחשבת בגדר
פשע שהעונש המקסימלי עליו הוא שבע
שנות מאסר. החזקת כלי־יריה ללא רשיון
היא עודן, לפי פקודת כלי היריה משנת
, 1949 שהעונש המקסימלי עליו הוא שנה
אחת מאסר. אם אותו כלי יריד, מוחזק בשעת
חירום או שהוא כלי יריה צבאי, העונש
המקסימלי הוא שנתיים מאסר.
* שבועות מיספר לאחר מכן נעצרו נס
האחים זומור כחשודים בנסיון לסחוט כספים
באיומים מבעלי מועדון־הלילה טיפאני׳ס
בתל־אביב.

^ חדי שאלי אכוטכול לקה בהתקף^
לב בהיותו עצור בבית־המעצר באבו־כביר,
הוא נלקח לבית־החולים דונולר. למחרת
הופיע בבית־החולים הרופא המשטרתי
וקבע, בניגוד לדעת רופאי בית־החו־לים,
כי מצב בריאותו של אלי מאפשר
להחזירו לבית־המעצר.
אחרי שהוחזר לבית־המעצר, קיבל אלי
התקפה נוספת, נלקח לבית־החולים הדסה.
גם משם הוא הוחזר לפי דרישת רופא המשטרה.
כאשר נודע הדבר לפרקליטו, עו־רך־הדין
אליהו קידר, הוא דרש שרופא פרטי
יבדוק את אלי אבוטבול בתא־המעצר,
(המשך בעמוד )20

אשתו של אלי אבוטבול ליד הארון בו עמדו
להטמין את גופתו. למרות בקשת המשפחה
להטמינו בארון בו ניתן יהיה להעבירו לצרפת כעבור שנה, ניתן להם אדון אשר שימש
שעות מיספר קודם לכן לקבורת ילדה קטנה, התמרמרות המשפחה לא ידעה גבול.

האשה דיו הסבו

עד ראייה ליחס הברוטאלי אל אחיו :

המעצר -ואורוהכניסוד 8גינו 3ר
אחרי 12 ימים באבו־כביר העבירו אותנו
לכלא רמלה. הם ידעו שאלי חולה לב קשה.
היו לו תעודות. גם בבית־המשפט הראו
אותן. ביקשתי מהם שיתנו לנו להיות באותו
חדר, כדי שאוכל לשמור עליו, אבל
הם סרבו. הם לא האמינו שהוא חולה.
חשבו שהוא עושה את עצמו למרות כל
התעודות שה ו לו. לא הירשו לו להחזיק
אפילו את התרופות בחדג שלו. הם קיבלו
מכתבים רשמיים שאלי חולה קשה, אבל
הס אמרו שזה הכל סיפורים.

התקסת־לב בס 7א

הרי כערך שבוע שהיינו ברמלה,
^ לקחו אותנו לאבו־כביר כדי לקחת אותנו
לבית־המשפט, להארכת המעצר. ערב
.ד!חד, באבו־בביר, קיבל אלי התקפת לב. שם
הגינו ביחד. קראתי לקצין ותוך שעה לקחו
אותו לבית־חולים. אמרתי להם שהוא
צריך לשכב, שצריך לקחת אותו באלונקה.
אבל הם לקחו אותו לבית־החולים בג׳יפ,
בישיבה, הוא היה צריך ללכת ברגל.
ביום שהחזירו אותו משם הוא שוב הרגיש
לא טוב. לקחו אותו מייד לבית־חולים
הדסה, בתל־אביב. שם הוא נשאר כמה
שעות. שוב בא הרופא של המשטרה ונתן
פקודה להחזיר אותו לאבו־כביר.
שם נשארנו עד המשפט. אחרי זה החזירו
/אותנו לרמלה ושוב שמו אותנו כל
אחד בחדר נפרד. ערב אחד האנשים שהיו
עם אלי בחדר שלו קראו לי. הס אמרו לי
דרך הדלת שאלי שוב פעם לא מרגיש טוב.
התחלתי לקרוא לסוהר, שיקרא לחובש ולסמל
התורן, כדי שיקחו אותו לבית־חולים.
עברה שעה עד שבא החובש. הוא בא
ולא הביא עימו שוס רפואה. ולאלי לא
הירשו להחזיק את הרפואות אצלו. החובש
הזה עמד מאחורי הדלת ושאל :״מה יש?׳

רע אחר־כך בא הקצין התורן וסיפרו לו
תה קרה. הוא ביקש להביא את המפתחות
של התא. לקח עוד חצי שעה עד שהביאו
את המפתחות. וכל הזמן אלי שוכב בתא
עם התקפת־לב.
הס רצו לקחת אותו עוד פעם ברגל.
אבל הקצין צעק עליהם שיביאו אלונקה.
עברו עוד 20 רגע עד שהחובשים הביאו
אלונקה.
שבוע ימים הוא שכב בבית־חוליס אפף
הרופא וביום השני לפני שבוע החזירו
אותו לכלא. היה מזל שאותו זמן הייתי בחצר.
אלי קרא לי. נבהלתי כשראיתי אותו.
הוא היה במצב יותר גרוע מאשר כשיצא
לבית־החולים. הוא סיפר לי שבשעה 3.30
אחרי הצהרייס באו להוציא אותו מבית־החולים.
אמרו לו לקום והוא התעלף כשעמד
על הרגליים. גם הסוהר שבא לקחת
אותו צעק על הרופא מדוע נותנים להוציא
אדם כזה במצב כזה מבית־החולים. אבל
אסרו לו :״שתוק, זה לא העניין שלך!״

הרפואות געלמו

ן* שהחזירו את
^ חולים, שמו אותו בחדר שלו. הוא
התחיל עוד פעם להרגיש רע מאוד. כש סיפרו
לי על זה, התחלתי לצעוק על הסוהר
והסמל שיביאו מהר את התרופות שלו. הם
לקחו את הרפואות כשהביאו אותו לבית־החולים
ושמרו אותן במרפאה. צעקתי ש יביאו
מהר את הרפואות.
אמרו לי שצריך לחכות .״לא רק הוא
חולה והחובש עסוק.״ אחרי שעה באו שני
חובשים. אחד אמר לשני :״איפה הניטוו?״
ניטרו זאת הרפואה שאחי צריך היה לקחת.
אז החובש השני אמר :״מה זה ניסרו?״
הס הלכו לחפש, את הרפואות. בינתיים
זה נמשך ולקח זמן.

במיקרה היה החדר שלי פתוח. נכנסתי
לחדר של אחי. הוא אמר לי :״ז׳אק, אני
לא עובר היום את הלילה.״ ראיתי שהמצב
גרוע מאוד והתחלתי לצעוק שיביאו מהר
את הרפואות שלו. לא רציתי שהוא ימות.
ביקשתי לראות את הקצין התורן. אמרו לי
״טוב,״ שלוקחים אותי לקצין התורן. הלכתי
עם הסוהרים והם הכניסו אותי לצינוק
במקום לקצין התורן.
זה היה כשאחי כבר גס*.

אני רציתי

שהם יעזרו לו והם הכניסו אותי לצינוק.
אחרי שעה ורבע בא אלי הקצין התורן
לצינוק. הוא החזיר אותי לחדר העצורים.
בדרן ראיתי את אחי יושב בחצר, באמצע
החצר, על כיסא. אמרתי לקצין התורן:
״אתם השתגעתם! מה אתם עושים לו?
צריך לקחת אותו מהר לבית־חולים. יש עוד
זמן.״
אז הם החליטו לקחת אותו לחדר התולים
בבית־הסוהר. אמרתי להם שאסור להם לקחת
אותו ברגל. יש לו התקפת לב ואסור
לו לזוז. אבל הם צחקו ממני ולקחו אותו
ברגל ודרך מדרגות אל חדר החולים.
הם שמו אותי בחדר שלי. בשעה 7.30
בערב עבר חובש בין התאים. שאלתי אותו
מה קרה לאחי. הוא אמר לי שהוא למעלה,
ואס משהו לא יהיה בסדר, הוא יגיד לי.
באותו זמן בא עוד חובש בריצה וחיפש
אחר התרופות של אחי. זאת אומרת שארבע
שעות הם לא יכלו למצוא את הרפואות
שיכלו להציל את חייו של אלי.

״אתם רצחתם אותו 1

^שארתי סגור בתא שלי ולא ידעזזי
*4שוס דבר. הייתי בטוח שלקחו את אל׳
לבית־חולים. רק למחרת, בשעה , 12 קראו
לי לסגן מנהל בית־הסוהר בשביל להגיד

לי שהם מצטערים נורא אבל אלי מת. הם
אמרו לי שהוא מת בבית־חולים.
רק כשיצאת החוצה נודע לי שהוא בעצם
מת עוד בבית־הסוהר. כשהביאו אותו
לבית־החולים נשאר לרופא להגיד שהוא מת.
כששמעתי שהם אומרים לי שאלי מת:
התעצבנתי והתחלתי לצעוק. אמרתי להם
שהם רצחו אותו. אם היו לוקחים אותו ל־בית־חוליס
כשאמרתי להם, הוא יכול היה
עוד לחיות.
שמו אותי בבידוד כל אחרי הצהריים. לא
רצו להחזיר אותי לחדר המעצר. בחמש
אחרי הצהריים לקחו אותי למנהל בית
הסוהר. לשם בא גם העורן־דין שלנו, אליהו
קידר. הוא אמר שהוא יעשה לי בקשה ב־בית־המשפט,
שיסכימו להוציא אותי להל-
חייה של אחי; המשטרה לא הסכימה לשחרר
אותי. הס רצו שאצא רק להלוויית בליווי
של קצין משטרה ושתיכף אחרי ה־הלוו״ה
יחזירו אותי לבית הסוהר. אבל השופט
נתן פקודה שישחררו אותי לעשרה
ימים בשביל השבעה. גם אחרי זה החזירו
אותי לאבו־כביר ונתנו לי לצאת רק שעה
לפני ההלווייה.
גס למשפחה של אלי לא הודיעו בזמן
על זה שהוא מת. הוא מת ביום שני בערב
ולמשפחה וזזדיעו על זה רק ב ום
שלישי בערב. בינתיים הם עשו לו מהר
ניתוח של אחרי המוות למרות התנגדות
העורן־דין שלנו, שרצה לעשות אח הניתוח
עם הרופא שלנו.
בבית שכב אלי מכוסה בפרחים עד יום
חמישי. עד שהמשפחה שלנו מצרפת תוכל
לבוא להלווייה.
אינני יודע למה זה היה מגיע לו. הוא
היה בן־אדם כזה טוב- .הוא לא הרג׳ ׳ולא
רצח אף אחד, אז למה היה מגיע לו ש יהרגו
אותו בבית־הסוהר?

ךךן11י | 1רעמתו של דויד בן־גוריון בין ואשי
ך 1ך ן
המדינות המצטופפים בכניסה לכנסיית
1 1 -1י
נוטודאם בפאריס. מאחורי ביג׳י נראה שגריר ישראל אשר בן־נתן.

1 ! 1 *1 \ 1 *1 111 *1111י! באולם קבלות הפנים של נמל-
7117ן 1,1 1 ^ /התעופה באורלי צועד הנשיא
זלמן שז״ר בעקבות ביג׳י, כשהוא מנפנף בידיו לעבר מקבלי פניו.

^ 1 1ד ך שער חנצחון, במבט נזרתוב צדד׳ ,ביום

7 •1 1 1 1 1הלווייתו של דת־גול. רחובות פאריס 117111 היו ריקים מאדם ומרכב, כמו ביום כיפור בארץ. שוטרי הבירה

סגרו את כל הדרכים במרכז העיר, המובילים לעבר כנסיית נוטר
דאם, שם נתכנסו ראש״ממשלות, נשיאים ומלכים לתפילת האשכבה.
על שער הנצחון נראה מתנופף דגל צרפת תעטוף בשוזודים,

דויד בן־כויריו[
שחש חדדהות
נול, ניצב ליד מצבת החייל מאלמוני, בשדרות ש:

רגע של פרידה

דיוסו של עם — צרפתיה קשישה ונכדה
שרויים באבל לפני התמוטטות (למעלה)
ראש ממשלת מצריים, מח־סוד
פאוזי, עם הגיעו לפאריס,
שעה קלה לפני בוא משלחת ישראל.

מצריים

יזיז סכל מנחמי ישראל
ו* ע 8הגנרל שארל דחי
!ליזה, ליד דגליס מקויליס

וענוויי שחורים טל צרפת, לפני שיצא עם שאר ראשי אומות העולם אל
עבר כנסיית נוטרדאם לטכס תפילת האשכבה לשארל דח־גול. באותו יום,
נערכה בכפר הקטן קולומביי זה־לז־אגליז?!בורתו של הגנרל, בצנעה דבה.

*11ך ! אחיו של חוסיין מלך ירד\ ,ש־י
| ״צג •את הממלכה מהאטמית,
׳וצא ממון המכונית לתפילת האשכבה.

;המשך מעמוד )17

יקבע אם מצב בריאותו מאפשר להחזיקו
בכלא.
תחילה התחמקו קציני המשטרה ממתן
אפשרות כזו ׳לרופא, בטענה :״אתם לא
סומכים על הרופא שלנו?״ לבסוף, לאתר
;חצים, הסכימו להתיר לד״ר מרדכי רביד
לבדוק את אלי בבית־המעצר.
וזוהי התעודה שהוציא הד״ר רביד אחרי
שבדק את אלי אבוטבול
הנני רופא במחלקה הפנימית בבית־החו־לים
תל־השומר ומורה לרפואה פנימית ב־ביה״ס
לרפואה של אוניברסיטת תל־אביב.
מספר רשיוני .6724

מורחב והצלקתי, העלולים להסתיים במוות
אם לא יטופלו מיד עם הופעתם.
• התפתחות דמומוים נרפביס — כיוון
שהחולה מקבל תרופות נגד קרישת רם
ללא ביקורת מתאימה.
סכנות אלה הן ממשיות. .ולא תיאורטיות
בלבד כיון ששכיות סיבוכים אלה בחולים
מסוג זה. גבוהה מאוד.
המסקנותז זהו חולה לב קשה, הדורש
איזון תרופתי עדין של פעולות ליבו,
מנוחת והשגחה רפואית קפדנית.
תנאי המעצר גורמים להתגברות הכאבים׳
להתגברות אי-ספיק1ז הלב ובמקרה

הרופא קבע :״תנאי המעצר עלולים להביא
למות החולה !״ אד איש לא התחשב בכר
האסמכתאות לחוות־דעת זו הן:
א. בדיקת החולה, מר אבוטבול אלי, בן
,45 בבית־המעצר באבו־כביר, ביום ו /ה־30
באוקטובר .1970
ב. עיון במיסמכים רפואיים משהותו בי
בית״החולים תל־השומר בחודש ינואר 4970
(כולל דו״ח רפואי, צילומי רנטגן וא.ק.ג,).
ג. עיון בתעודות השיחרור מחדדי • המיון
של בתי־החולים דונולו והדסה.
ד. עיון בתרשימי אלקטרוקארדיוגרם מרובים
משנות מחלתו, שהראשון בהם׳ בוצע
באפריל 1965 ותרשים א.ק.ג. שביצעתי
בבית־המעצר ביום בדיקת החולה.
משיחתי עם החולה ומן הכתוב בתעו דות
ובמיסמכים רפואיים מסתבר כדלק מן;,
עד שנת 1965 היה אלי אבוטבול בריא לחלוטין.
באותה שנה סבל מאוטם שריר הלב
אשר ריתק אותו למיטתו במשך קרוב
לשישה חודשים. מהתקף־לב זה לא החלים
לחלוטין עד קיום, כיוון שהנזק אשר נגרם
לשריר הלב היה כה נרחב — עד שאינו
מאפשר פעולה תקינה של הלב.

__סכנות
לא תיאורטיות
ד• תב הד״ר רביד בהמשך חוות
דעתו כדבר מצב בריאותו של
אלי אבוטבול :
מאז תחילת מחלתו סובל אלי אבוטבול

של התפתחות אחד הסיבוכים שצויינו,
עלולים להביא למות החולה לפני שתגיע
אליו העורה הרפואית הדרושה.

הרופא המשטרתי
לא ידע
•תעודה הרפואית שהוציא הד״ ר
ן 1מרדכי רביד לא הותירה מקום לספק:
מצב בריאותו של אלי אבוטבול ׳חמור ביותר
ותנאי המעצר עלולים להביא למותו
המידי.
ניתן היה לחשוב כי אחרי המצאת תעודה
כזו של רופא מוסמך וידוע, ישנו המשטרה
ושירותי -בתי־הסוהר את יחסם אל
אלי אבוטבול. אלא שחוות הדעת הרפואית
לא עשתה רושם על איש. לא על
קציני המשטרה, לא על הסוהריט בבית-
הסוהר. רמלה ואפילו לא על השופטים,
בפניהם הוצגה בשעתו בקשה מחודשת ל־שיחדור
בערבות.
קיימת נקודה חמורה עור יותר. בשעת
בדיקתו של אלי אבוטבול בבית־המעצר
באבו־כביר, התקשר הד״ר רביד עם הרופא
המשטרתי של בית־המעצר, הד״ר
אוסטפלר, כדי להחליף עמו אינפורמציה לגבי
מצבו של אבוטבול. אז הסתבר שהרופא
המשטרתי לא רק שלא ראה את רישו־

סוף הדור

ארונו של אלי אבוטבול מורד אל תוך הקבר. הלווייתו של
אלי, אשר נפטר בעת היותו במעצר בגלל יחסם המרושע של
סוהריו, היתה הפגנת מחאה נגד יחס זה, כלפיו וכלפי רבים אחרים המצויים בבתי־הסוהר.

ויליאס זומור (מימין) ,.שהיה צריך להיות, לפי גירסת. המשטרה,
קורבנו המיועד של אלי אבוטבול ואחד ממנהלי מועדון טיפא־ני׳ס,
שהאחים זומור, שוב לגירסת המשטרה, ניסו לעשקו, בהלוויירן ן של אלי אבוטבול.

״האויבים״

לעיתים קרובות מכאבים בחזה, הגוברים
עם כל מאמץ קל או התרגשות, נוטל ב להקטין
קביעות
תרופות שונות, שמגמתן
את צריכת החמצן של שריר הלב ולמנוע
קרישת דם. המצב אחרי אוטם שריר הלב
חושף את החולה למספר סכנות:
• התפתחות אי־ספיקת לב דוהרת בצורת
בצקת ריאות הדורשת טיפול מידי,
שאם לא כן חייו בסכנה.
• התפתחות הפרעות בקצב הלב על
רקע הפרעות בהולכת גיוריים בשריר ה

הא.ק.ג. של אלי, אלא שאפילו לא ידע
בדיוק את פרטי מחלתו ולא ידע בדיוק
ממה היא סובל. ואותו רופא הוא שדרש
להחזיר את אלי אבוטבול לכלא אחרי שאושפז
פעמיים תוף שלושה ימ־ם בשני
בתי־חולים.
בשהיגשה חיית הדעת הרפואית ישל יוד׳
ד״ר רביד לבית־המשפט, בבקשה המחודשת,
לשיחרור בערבות של אלי אבוטבול, ביק*
שה הפרקליטות דחיד. בדילן בטענה כי־־
היא רוצה להיוועץ ברופאי בית־הכלא. כע־

בור שלושה ימים, בעת הדיון בבקשה,
טען נציג הפרקליטות כי לא הצליח להשיג
חוות דעת רפואית נגדית, אך טען כי אין
טעם בדיון מאחר וממילא אושפז אלי ב־בית־החולים
אסף הרופא ומקבל את הטיפול
הדרוש לו.
״אין הוכחה שזה התקף לב טרי,״ אמר
הפרקליט .״ולפיכך אין לראות בכך שינוי
בנסיבות מעצרו של אלי אבוטבול.״
אחרי שהשופט קיבל דיעד, זו של פרקליט
המדינה׳ מתוך הנחה שאלי יוסיף להישאר
בבית־החולים ולקבל שם את הטיפול
המתאים׳ עשו שלטונות בית־הסוהר
מעשה הגובל בהטעיית בית-־,משפט: למחרת
ההחלטה הם באו לבית־החולים כדי
להחזיר את אלי אבוטבול לכלא.
רשעות זדונית
ף* י-ום השני לפני שבוע

טילפנה

^ אשתו של אלי לבית־החולים אסף ה|
רופא בשעות הצהריים, דיברה עם בעלה,

שאלה למצב בריאותו. אלי אמר לה :״אני
מרגיש רע מאוד.״ שעתיים אחר־כך באו
הסוהרים להחזירו לכלא רמלה.
בתעודת השיחרור של בית־החולים צו־יין
כי הציעו לאלי אבוטבול להמשיך ו־להשאר
בבית־החולים והוא סרב. זוהי
הערה מוזרה ביותר. אחרי שטען באזני
אשתו כי הוא חש ברע, אחרי שצנח על
הארץ והתעלף כשהוביאוה־ ממיטתו, לפני
שחזר לכלא תוך ציון כי ״אני מרגיש שלא
אגמור את היום,״ אי-אפשר להאמין
כי אלי התנגד שימשיכו להחזיקו בבית־החולים
ויחזירוהו לכלא.
אין זה משנה אם את ההתקף הקריטי
שגרם למותו קיבל אלי בכלא, או בבית־החולים•
חשובות הנסיבות המזוויעות שגרמו
למותו.
אלי אבוטבול מת בגלל רוע לב, שרירות
לב, רשעות זדונית וחוסר יחם אנושי
של המשטרה׳ הפרקליטות ושירות בתי-
הסוהר. השבוע יחל שופט חוקר לחקור
את נסיבות מותו.
לא ייתכן שהמדינה תעבור לסדר היום
על פרשה מזעזעת זו.

במדינה

^ פרשת שחיתות נוספת באירגוו
המוניות: נהג מונית יוצא בהאשמה גלויה :

מ שטרה
לאן געלם
הסמל המגושק?
היה זה באחת אחרי חצות, יום השישי,
30 ליוני, כאשר העיתונאי אריה לביא,
עבר ליד תחנת המשטרה של הנפה הצפונית,
ברחוב דיזגגוף בתל־אביב. הסצינה
שנתגלתה לנגד עיניו היתד, כל־כך מעניינת,
שהוא עצר לחזות בה: צעירה, שעינו
המיקצועית של הכתב אמרה לו כי
היא יצאנית, התעטפה סביב סמל משטרה
שעמד ליד דלפק היומנאי, העניקה לו
נשיקה. הסמל ניער אותה, עזב את החדר.

נשיקה

אחת,
שלוש

תלונות.

מיד לאחר זה נכנס לחדר סמל אחר. הוא
קרב אל היצאנית׳ החל דוחף אותה החוצה,
תוך כדי קריאות עידוד כגון מיקרוב
וזונה, לא נרגע עד שהעיף אותה ארצה.
הוא עשה זאת בגסות רבה.
בשלב זה נזכר העיתונאי בסיפרו של
סרוואנטס, קרב לסמל וביקש את מיספרו.
הסמל הניח ליצאנית, התחמק לתוך אחד
החדרים. רב־סמל שנכח באולם סירב להרשות
לכתב להיכנס בעיקבותיו .״רק
את המיספר שלי אתה יכול לקבל,״ אמר
לכתב.
לביא רשם את מיספרו , 14456 ,שלח
תלונה למפקד הנפה, סגן ניצב אריה
איבצן, ביקש להגיש שלוש תלונות: נגד
הסמל המנושק, נגד הסמל המכה, ונגד
הרב־סמל שעזר לסמל המכה להתחבא בחדר.
יצאנית
בגילופין. בששת השבועות
הבאים לא זכה לביא למענה, נענה רק
על־ידי ממלא־מקום דובר מחוז המרכז, יגאל
מרכוס, כי המשטרה מתקשה לאתר
את האנשים.
לביא נחלץ לעזרת המשטרה המתקשה.
לאחר שנתקל ברחוב, במיקרה, בסמל המכה,
רשם את מיספרו 20125 העבירו
למשטרה.
שלושה חודשים ושבוע לאחר הגשת
התלונה, הגיעה תשובתו של איבצן. לדבריו׳
העלתה החקירה כי הבחורה היתד,
בגילופין, וכי סמל בוסידון — הלא הוא
20125 חובב האלמוניות — ניסה להרחיקה.
אך כלל לא בכוח. והוא גם כלל
לא הפילה. היא מעדה פשוט מעצמה, בהיותה
בגילופין .״לא מצאנו כל דופי בהתנהגותם
של השוטרים,״ סיים איבצן
את מכתבו — כשהוא אינו מתייחס כלל
לתלונתו של לביא נגד הרב־סמל שעזר
לבוסידון להיעלם.
התשובה היתד, רחוקה מלספק את לביא:
״אולי הבחורה היתה בגילופין,״ הגיב
הוא ,״אבל לא אני. ואני ראיתי ש־בוסידון
היכר, אותה והפיל אותה לארץ.
אם אלו תוצאות חקירת המשטרה אחרי
שלושה חודשים — ,קשה להימנע קצת
מהירהורים בקשר ליעילותה.״

״שילמתי שוחד למזכיר!״
המכתב, שהתקבל בשבוע שעבר בוועד־הפועל
של ההסתדרות, היה פשוט ולעניין.
נהג מונית תל־אב־בי התלונן בו
על שנאלץ לשלם לדבריו שוחד לאיש
מועצת הפועלים בעיר. כתב הנהג:
אני, דרורי יהודה, בעל מונית ,40—315
הכנסתי דמי־קדימה לחברת מוניות מר־צדס,
בסך של 1,000ל״י. היה לי צורך
דחוף במכונית. דרך החברה לא יכולתי
לקבל, מכיוון שאמרו לי במרצדס כי ה־אירגון
קובע את התור לקבלת המכוניות.
אני לא קיבלתי אף פעם תאריך מדוייק
מתי אוכל לקבל את המכונה. תאריך
משוער היה בין 9—10 חודשים. מכיוון
שהייתי דחוק למכונה התחלתי לחפש דרכים
כדי להשיג.
שמאי פיינגולד, מזכיר אירגון תל־אביב,
שלח אותי למזכיר אירנון דרום הביתה,
אל ליאון זנדברג, ואמר לי כי עלי לשלם
למר זנדברג סך של 1,100ל״י כדי לקדם
את התור לקבלת המכונית.
עשיתי לפי הצעתו של מר שמאי פיינ־גולד.
שילמתי למר ליאון זנדברג 1,100
ל״י בביתו. לאחר שלושה ימים קיבלתי
את המכונית.
למרות שחיכיתי ששה חודשים, היה
עלי לשלם שוחד בסך 1,100ל״י כדי לקבל
את המכונית. אני נהג מונית אחד הוותיקים
בתל־אביב, ולפי דעתי זו היא שערורייה.
אני מבקש ממוסדות התחבורה
וההסתדרות שידאגו לי לקבל את הכסף
ששילמתי כשוחד, בחזרה.
עד במתן השוחד — חיים שאשא.

דרורי יהודה,
רחוב ליברמן ,3תל־אביב,
9.11.70
שערורייה מלפני שנתיים

מזכיר זנדברג
״נכון, קיבלתי. אז מה?״
עלי תל־אביב־יפו, לשלוח נהגים אל לוי,
על מנת לזכות במכוניות חדשות מחוץ
לתור. תמורת זה, זכה בעמלה שמנה מידיו
של לוי.
ואכן, בשיחה עם כתב העולם הזה,
אישר דרורי כי היה זה בעקבות אותה
כתבה, שהוא החליט שלא לעבור בשתיקת
על מה שנעשה לו, ולצאת למלחמה.
שמו של זנדברג, הגיבור הראשי במכתבו
של דרורי, לא הופיע באותה כתבה.
יחד עם זה׳ זנדברג אינו דמות אלמונית
בענף המוניות. לפני שנתיים התפוצצו בעיתונות
כותרות ענק, שבישרו :״המשטרה
חוקרת אי־סדרים במוניות הדרום.
אירגון מוניות הדרום הוצא מההסתדרות.״
בראש אירגון מוניות דרום עמד אז,
כעתה — ליאון זנדברג.

״עשיתי
רק טובה״

כתבו של דרורי העלה מחדש שם
מוכר — שמאי פיינגולד. בכתבה שהתפרסמה
בר,עולם הזה , 1731 התפרסמה
תלונתו של סוחר מכוניות משומשות, יוסף
לוי׳ לפיה נהג שמאי, בתוקף תפקידו
כמזכיר אירגון המוניות שליד מועצת פו־

^ עקבות אותה שערורייה, גורש
ברמת־גן.
מבית־ההסתדרות זנדברג הוא לא התרגש, העביר את חפציו לבסיס
חדש, נשאר מזכיר האירגון, והמשיך ב
מהשטפונות
הגואים בואדיות, בקיץ —
ממחסור במים. את מי השתייה חייבים
הם להביא מבאר־שבע׳ במחיר שש וחצי
ל״י החבית. אומנם, צינור המים נמצא
ליד כביש ערד — אך אין להם 10,000
ל״י להתקשר אליו, ושום מוסד ממשלתי

לא מצא עד היום בתקציבו סכום זה,
השווה למחיר אחזקתה של מכונית שר
במשך פחות משנה.
מורה כדי תעודת בגרות. אלו
הם תנאי חייו של שבט אבו־בלל. והנה,
למרות זאת, הצליחו בני השבט לגלות
מיעוטים אוניברסיטה לאנאלפבתיס אחד מתפקידיה החשובים של אוניברסיטת
הנגב חייב להיות — הבאת המדע
והטכנולוגיה אל שבטי הבדואים באיזור.
כך הכריז שר החינוך והתרבות יגאל אלון
בבאר־שבע, בטקס פתיחת שנת־ר,לימודים
הנוכחית של האוניברסיטה.
היתד, זו הכרזה מרשימה — אך רחוקה
מהמציאות.
שטפונות וצמא. המציאות היא, שלגבי
שבטי הבדואים בנגב יש כרגע בעיות
בוערות יותר מחינוך גבוה. חיסול
האנאלפבתיות, לדוגמה.
אמנם קיימים פה ושם, במרחבי הנגב,
כמה בתי־ספר איזוריים עלובים. קיימים
גם איזורים שלמים בהם השבטים הינם
חסרי בית־ספר, וחוק חינוך חובה אינו
קיים לגביהם.
אחו כזה הוא שבט אבו־בלל׳ השוכן
כ־ 28ק״מ דרומית מכביש באר־שבע, וכי
12ק״מ מכביש ערד. בחורף סובל השבט

מורה מנצור עטן ז, תלמידיו וכית־הספר
יוזמה פרטית לא חוקית

עסקיו• לפי דבריו של דרורי — עסקים
כדאיים מאוד.
״יתכן שדרורי היה אצלי בבית ושילם
לי 1,100ל״י כדי לקבל מכונית חדשה
מיד,״ הודה זנדברג בפני כתב העולם הזה.
״אז מה? זזה לא שוחד. פשוט עזרתי
לו. העברתי את כספו לאדם אחר, שוויתר
על התור שלו למכונית חדשה. לא, את
שמו אינני זוכר.
נכון, יכול להיות שמזכיר אירגון המוניות
מבית ברנד׳ פיינגולד׳ שלח את
דרורי אלי. זו לא הפעם הראשונה שהוא
מבקש ממני לעזור לנהגים. לפעמים גם
אני מבקש אותו לעזור לנהגים. אז מה?״
נפש אלטרואיסטית אחרת, שדרורי לא
הבין אותה נכון, הוא שמאי פיינגולד:
״זה שקר,״ הגיב הוא בתשובה לשאלת
כתב העולם הזה.
״רציתי רק לעזור לדרורי. אנחנו שייכים
לאותה תחנה, לטקסי מרכז, בתחנה
מרכזית. עזרתי לו להכניס רק אלף ל״י
דמי קדימה לחברה של מרצדם, במקום
אלפיים. אבל לא אמרתי לו לשלם שוחד
לזנדברג. נכון שאני פונה לזנדברג, וזנד־ברג
פונה אלי, כשאנחנו צריכים לעזור
לנהגים. אבל אין לי שום עסקים איתו.״
דרושה חקירה
^ 4אשר נו ד ע לאורי אלפרט, מזכיר
מועצת הפועלים בתל־אב-ב, על מכתבי
של דרורי, הגיב :״אם דרורי יבוא
למשרדי, אעביר את תלונתו לוועדת הביקורת
של ההסתדרות במקרה שהוא חבר
הסתדרות. אם הוא לא חבר הסתדרות —
אעביר את התלונה למשטרה.״
ואכן׳ נהגים רבים מאמינים, כי המשטרה
היא הכתובת לתלונות שוחד — גם
לחברי. הסתדרות. יותר ויותר מתפשט לאחרונה׳
גם בציבור הרחב, הרושם, השורר
בין המקורבים לענף — כי משהו
רקוב בממלכת דנמרק, וכי הגיעה השעה
שמשרד התחבורה יתחיל לבדוק מהו באמת
השם המתאים לעיסקות מסוג אלו
שעליהן מתלונן דרורי.
אלא שנהגים רבים פסימיים לגבי אפשרות
זו, או לגבי תוצאותיה. קובעים הם
בפשטות:
״הדג מסריח מהראש.״

יוזמה, הקימו פחון, הזמינו, במחיר 500
ל״י לחודש׳ מורה ממג׳ול — ו־ 51 ילדי
השבט לומדים לפחות קרוא וכתוב.
המורה, מנצור עטף 23 לא סיים את
לימודיו בבית־הספר התיכון. משום כך,
כל פעילות החינוך של השבט אינה חוקית
בעצם, כי אינה מוכרת על־ידי משרד-
החינוך.
במרחק שמונה ק״מ מהמקום ישנו בית-
ספר אמורי. אלא שמחמת ר,שטפונות בואדיות,
בחורף, אין אפשרות להעביר את
הילדים כל־יום לבית־הספר וחזרה׳ וההורים
מתנגדים לכך שילדיהם ישבו כל החורף
בבית־הספר, מבלי להביא כל תועלת
בעבודות היום־יום בשבט.
לשבט אבו־בלל גם 45 בנות. אלו אינן
לומדות כלל. השבט פשוט אינו יכול
להרשות לעצמו שכירת מורה נוסף לצד
המורה ממג׳דל.
כולם מזניחים. את תוצאות מצב
דברים זה ניתן לראות במיפלח יוסוף בן
ד 16 למשל. מיפלח עובד בפרדסי רחובות
והסביבה. כאשר הוא מקבל את שכרו,
הוא נזקק לעזרת חבר לעבודה יהודי שיבדוק
לו את החשבון. לבדו — אינו
מסוגל לכך. תמורת השירות, הוא משלם
לחשבונאי כחצי תריסר חפיסות סיגריות
יקרות.
עניין החינוך הגבוה, אם כן׳ אינו אקטואלי
במיוחד כרגע לבני שבט אבו־בלל.
יותר מזאת מטריד אותם דבר אחר :״התורכים
— הזניחו אותנו,״ קובלים הם.
״האנגלים — הזניחו אותנו. עכשיו —
מזניחים אותנו גם היהודים.״

1הספר הראשון והיחיד בארץ *וכולו *2ריה

במדינה

שניים

אסנים אפריים עוד כועס
על ד״ד גמזו

זוג מורים דניים מדגימים בעשרות רבות של צילומי עירום נהדרים את הכל
אודות ״איך לעשות אהבה״ .הספר שזכה להצלחה חסרת תקדים (מאות אלפי
עותקים תון חודשים ספורים) בכל ארצות־אירופה וארה״ב.
כריכה מהודרת * פורמט אלבומי * נייר משובח
וכל זה במחיר של —2.ו ל״י בלבד
הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת אלגנטי
בל תנוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעברית
כתוספת פרקים מיוחדים על אברי־המין (כולל תרשימים),
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעד-

הספר שחייב להימצא
בחדר־המיטות של כל זוג נשוי

גזור ושלח
הזמכח /הצחרת
לכבוד
,,אלבית״ ,חובאח״לאור ת.ד ,33144 .תל־אביב.
נא לסלוח אלי בדואר חוזר את הסבי
״אהבה בשניים״ .ר״ב סיין מס• __
יגע בנק ע ל סך 12ל״י בלבד,
אני מבחיר בזח סאני מעל גיל •.1
ס ם --גיל כתובת חתימח

הופיע גליון מס׳ 5

1עול מו ת אחר*1
ובו מבצע פרסים ענק לקראת חתימתו של
המינוי ה־ 500 על ״עולמות אחרים״.
חתום גם אתה על ״עולמות אחרים״
והבטחת את השתתפותך

מיום שאפריים קישון הנציח את הפועל
לגמוז, בהתייחסו לפעילותו האמנותית של
המבקר האמנותי ד״ר חיים גמזו, ספק אם
קם לד״ר הנכבד מתנגד כה חריף כאפריים
אחר — הצייר והפסל חבר קיבוץ נען
אפריים (פרוייקה) פלג.
בפסח השנה יצא פלג בן ה־ 34 לטיול באירופה,
על חשבון מישקו והקיבוץ־המאו־חד.
יצא, הציץ, ונפגע. העולם החדש שגילה,
במיוחד ברובעי האמנים, השפיע עליו.
הוא נטש את הציור, עבר לפיסול.
בלונדון אף הצליח למכור אחת מעבודותיו
— הישג לא מבוטל לאמן זר ובלתי מוכר,
בעיר המוצפת יצירות אמנות מעולות.
מיד כשחזר, שמע על תערוכת הסתיו
של אמני ישראל העומדת להיפתח. בא
אצל הוזעדה, הציג בפניהם שיקופיות מעבודותיו
.״לך ועשה,״ היתה התשובה —
בתוספת האזהרה המקובלת :״אבל בלי כל
התחייבות מצידנו לקבל יצירתך לתערוכה.״
למרות אזהרה זו, הגיעו הדיונים בוועדה
לשלב כזה, שד״ר גמזו, מנהל מוזיאון
תל־אביב, כבר נכנס לשיקולים היכן ימקם
את פיסלו של פלג. מעודד מכך, וכן מהעובדה
שנושא הפיסול בתערוכה סבל מכך
שרוב הפסלים היו אותו זמן חולים או
בחו״ל, חזר פלג למישקו בהבנה שיצירתו
מקומה מובטח לה.
למה לסחוב באף? הוא הצליח
לשכנע את מישקו להקציב לו 3,000ל״י,
שיעבד גם את כל התקציב השנתי של
משפחתו, והחל יוצר. כאשר סיים את
הכנת הדגם, יצא לתל־אביב.
הוא זכה לאכזבת חייו. ד״ר גמזו היה
מאוכזב מהעבודה. בעקבותיו, החלו גם
שאר חברי הודעדה מגמגמים.
״הודיעו לי שהם רוצים להתייעץ עוד
שבוע שבועיים,״ מספר פלג .״התקשרתי
כעבור שבועיים. ד״ר גמזו היה בחופש.
נשארתי תקוע עם הלשון בחוץ, לא ידעתי

! י ! :1כמבצע המינוי ה ־ 5 0 0
בו יוגרלו פרסים יקרי ערך

0£זז 0 5א| א 1ד5£11=-51

בפרס הראשון יזכה החותם על המינוי ה״: 500

* הורוסקופ בידי האסטרולוגית סלילהיוספי הכולל1 :
> )1אסטרואנליזה 2עתיד למשך 10 שנים.
* פרס שני: פרס כספי של 50ל״י
פרס שלישי: ספרים פאראפסיכולוגיים

) --גזור ושלח --
לכבוד מערכת ״עולמות אחרים״ ,שדרות קק״ל ,2תל-אביב 1

הנני מצרף 1.80ל״י בצ׳ק /המחאת־דואר עבור חוברת אחת של
״עולמות אחרים״.
הנני מצרף 10ל״י בצ׳ק [ הטחאת־דואר עבור מינוי ל־ 6חוברות 1
של ״עולמות אחרים״.

הפ צ ה: ת ד 29336 .ת -א

דעת העיתונות על
״מיד:
״למעלה מעשרים שנה היה הקולנוע הישראלי
צריך להמתין עד שיבוא דווקא
משורר צעיר ויצעיד אותו צעד אחד
קדימה, בכיוון אליו שותף הקולנוע ־,־
עולמי כולו. מה שלא העז לעשות אף
*׳*-קולנוע ישראלי, עשה המשורר דוד

(העולם הזה)
״אבירן תמים יותר משהוא עצמו סבור,
טהור יותר משסבורים משמיציו וכיש־רוני
יותר משסבורים מתנגדיו החריפים
אבירן רואה את עצמו כמעין
צלע־אלוהים חדש; נביא־האמת; אליל
עליון, הרואה את ייעודו ב,לדפוק׳ את
כל הנשים, להוציא משפט על דתות ואמונות;
לשעבד את האנוש! ת לדעותיו
— כל זה מהאולימפוס המבודד שלו.״
(זאב רב־נוף, דבר)
״אבידן הינו משורר בין שהוא כותב
שירים ובין שהוא עושה סרטים..-.
כוחו של אבירן במקוריות. אי־אפשר
לנתח סרט מסוג זה בכלי־ביקורת רגילים

פסל פלג ויצירה
חברי הוועדה גימגמו

בקריית ביאליק
ביום ג׳ ,ד.־ .21.11.70 בשעה
8.30 בערב, אצל משפחת יגול,
רחוב הגפן ,5קריית ביאליק,

פגישת חברים ואוהדים
ה נ ושא :

הצעותינו לתיקון
הכלכלי בישראל
הפותח:

רפי אשכול, כלכלן

המערך

צבע הקסם
לצביעת נעליים
1כל דברי ע1ר
בגוונים ענווים

א 1 4א 0ז 1£1א
יבו אוהפצה:
אי רי סקהבע ״ גו. ת .ד 2933 • .ת ל -א בי ב

אם להמשיך ביצירה או לא. לבסוף חזר
גמזו מהחופש. רק אז הודיעו ׳/שהתשובה
שלילית.״
פרוייקה פלג אינו ממורמר על שהתשובה
שלילית. אין עוררין על כך שזכותה של
הוזעדה לפסול ולאשר יצירות .״טוען הוא.
״אבל מדוע היו צריכים לסחוב אותי באף,
להכניס אותי לחובות? הרי הם ראו מהי
עבודתי כבר מהתחלה — למה שינו את
דעתם? אחרי הכל, לא אופי יצירתי הוא
שהשתנה. זו דעתו של ד״ר גמזו שהשתנה.״
פלג
אינו היחידי שכועס. גם ד״ר גמזו
כועס — על פלג. כאשר נפגשו השבוע
השניים במוזיאון ישראל, התלונן גמזו בפני
פלג :״הלא תיבוש? אתה עוד הולך
לעיתונות ומשמיץ — אחרי שאני קיבלתי
אותך כל־כך יפה?״

לי־ זהירות! שיטת ההרזייה של ״האוז אוף דאון״ — מסוכנת !

סנוה חמת שס0

91119׳9לח 11
1/ם השנה החדשה,פותח.,האח אוף ראוך בטיפולי ההרזיה
המדעיים בשיטת ״טומאטוים״
ןןןיףןמך ויטוריה אלבחרי פנתה
111111 1 1למכון ההרזייה החדש
״האח אוף דאון״ לא לצורכי אופנה, אלא
מטעמי בריאות, לאחר שהשתכנעה ממודעות
ענק שהופצו ע״י המכון (תמונה משמאל).

הי שיטת

נשים, זהו השיגעון הגדול ביותר
/כיום, אחרי אורי גלר. הן נוהרות
לשם כמטורפות. אלו המסוגלות לכך, מזנקות
פנימה בלי להרהר פעמיים. אלו שאינן
בעלות אמצעים, חוזרות לבתיהן בלב
שבור, משוכנעות שהפסידו את הזדמנות
חייהן.
אין זה פלא. מודעות־ענק של האוד אוף
דאון, ששטפו את העיתונות הישראלית בחודשיים
האחרונים, נועדו בדיוק למטרה
זו. קשה למצוא אשד, שקראה מודעות
אלו — ולא השתכנעה שסוף־סוף הגיעה
הגאולה גם לארץ: שיטת ההרזייה האידיאלית׳
שתצליח במקום בו נכשלו כל השיטות
האחרות, תפטור אותה מהסנטימט־רים
והקילוגרמים המיותרים.
מילת הקסם, במודעות המשכנעות, הי-
תה :״שיטת הטרמאטרים״ .היא היא שאמורה
היתר, לעשות את כל הנימים ״הנפלאות
99 .אחוז מהקוראות, וגם מבעליהן
מן הסתם, לא שמעו מימיהם על שיטת
הטראמטרים, אולם זד, לא מנע בעדן
להשתכנע. הן זרמו להאוז אוף דאון בנחיל
מים אדירים.

^ 1קובע פרופסור עזרא זוהר, מנהל המכון
לאיבוד נוזלים בבית־החוליס תל־השומר,
הנחשב לגדול המומחים בארץ בבעיית
איבוד הנוזלים:

כל השיטה של המכון הזה היא חימום
הגוף. על־ידי זה גורמים לאיבוד נוזלים
מהגוף.
אך לאיבוד נוזלים מהגוף אין כל קשר
להשמנה. השמנה היא פשוט הצטברות קלוריות
בצורת ריקמות שומן. מים, לעומת
זאת נמצאים בתאים בצורה שונה לגמרי.
אם מוציאים את המים מהגוף, בכל צורה
שהיא, הרי הדבר היחידי שגורמים הוא
— ייבוש הגוף.
אין בזת כל הגיון ביולוגי. הם פשוט
מייבשים את האדם — דבר שבאקלים שלנו
עלול להיות מסוכן. בפרט בקיץ. מה
עוד שכמות המים יוצאת מהגוף על־ידי החימום
חוזרת חיש מהר — כבר בשתייה
ראשונה של מים.
בענייני דיאטה אין נימים. או שעושים
דיאטה ומפחיתים את כמות הכנסת הקלוריות
— או שאין ירידה במשקל. כשמזיעים
ויוצא ליטר זיעה, אז האדם שוקל קילו
פחות. אם שותים אחר־כך המש כוסות
מים — דבר, אגב, שהגוף דורש אותו
מיד, למען איזונו — הרי שמקבלים בחזרה
את אותו הקילו.
המכון הזה אולי טוב למתאגרפים, שאצלם,
חייבים שני היריבים להיות באותו

נעת תוכלי להפחית 15ס״מ מהיקף גזרתך תוך 70 דקות
ללא תרגילים, ללא דיאטה.
רק ״ ה או ז או ף ד און ״ י כו ללה ציע לך זאת.
וכעבור כשעה ת צ אי כ שגז ר תן צרר, ב־ 15ס ״ מ.
מ כונו ת מ סו ר ב לו ת. טי פו ל ה רזי ה ב אוי ר ת
״ טרמא טרי ס״ ת רזי ב מ קו מו תהר צויי ם לך.
ח טו בו ת, בגזרה נאה.
מדוע מ צלי ח ה מי ט ת טי מאט רי ם כאשר מי טותאח רו תנכ שלו ת!
שי ט ת ״ טרמאט רי ם״ מ בו ססת על ע ק רונו תמד עיי ם. ז הו ת ה לי ך מיו חדהממ רי ץאת
פעול ת חי לו ף ה חו מ רי ם. הו א כ אי לו מ מי סאת עודפי ה שו מן ומסלק או תםמקמקומות
ה ר צויי ם לך.
ומה אתחמה בעת הטינול !
אתש רוי ה ב אוי ר ת שלו ה ופאר. א ת נינו ח ה. תו כ לי א פי לו לי שון. אךהשא רי ע רה ו ת חו שי
ב חווי ה. החמימות הנ עי מההמ סי רהמ עלי ךאת עו ד פי ה שו מן. זו הי ת חו שהמהנ עי מו ת
ש היו לך אי פע ם.
עתה, לאחר ששמעת כה הרבה על שיטת כרמאט רי ם, מדוע לא תעשי א ת הצעד
הראשון לקראת שיפור גזרתך !
עשי זאת היו ם. ת ת חי לי ב שי חתטל פון. ק בעי לך פגי שה עםאחת מיו ע צו תהה רזי ה שלנו,
לל א כל ה ת חיי בו ת מצדך. ה ר חי בי אתי די עו תי ך בנושא. א ת חיי ב ת לעצמך ל פ חו תאתזה.

סייגי 52503/4

0£ו> £1ם*

£אחט ^ £180

שלושה אוסטראלים
אחד ישראלי

ראשונה עדיין לא סיימה את סידרת
טיפוליה, כשמחזור. שני של 1600
(המשך בעמוד )24

זוהי דנייס נלוסינ ה — מו מ חי ת הרזיה ני ל או מי ת. היא
יועצת ה הרזיה הראשית של מכוני ״ ה אוז אוף דאון״
הב מל או מייס. מיס, ה מוכ ר ת ברחבי אירופ ה וארה״ב,
עזרה לרבבות נשים ל ה חזיר לעצמן גזרה נאהוח טו ב ה.
וני ס הגיעה לישראל ישר מסידני שבאוסטרליה, ו היא פ ה
כדי לעזור לן. הי א תשניח מ ק רו ב על אי מונו של צוות
המכון בישראל. הי אנםתש מח להעניק לך א ת כל המידע
אודות שיטת ״טר מאטרי ם״ ,וכן ״ניתוח נזרה׳ — בחינם.
זהו שרות נו סף לח ברו ת ״ האוז אוף דאון״ ולחברות
בעתיד. דניס נ לוסינ התש מח לעמוד לשרוונך, כאשר
תבואי אלינו. התק שרי עוד היו ם וקבעי לך סנישה.

או 55490

0ח 1ס ) $00ו101־1
״ ה או ז או ף ד און ״ בנין שלו ם תל־אביב.
ה מ כון ה מיו ע ד לנ שי ם ה רו צו ת ל רזו תבאמת.

שיטת עסקים
מבריקה

** אה אוף דאון״ נפתח לעסקים
ב־ 27 לאוגוסט. לא ממש לטיפולים
— רק להרשמת מועמדווב בדיוק חודש
ימים לאחר מכן כבר היה התור ארוך
כל כך, שאף לקוחה חדשה, אפילו שילמה
את מלוא המחיר במזומן, לא יכולה היתד
להתקבל לטיפול לפני המתנה של
שלושה שבועות.
והמחיר מסתבר, לא היה צנוע. בתחילה
היה המחיר המקסימלי, לסידרה של 25
טיפולים 781 ,ל״י. עם ההצלחה זינק ל־
835ל״י, כשלמשלמות במזומן ניתנת הנהר,
ניכרת.
במחזור הראשון נרשמו אלף ושש מאות
נשים. בהתחשב בכך שחלקן נרשם רק לטיפול
חלקי, ושחלקן סירב לשלם את
מלוא המתיר, לאחר שהתחילו בטיפולים,
סביר לקחת ממוצע של 500ל״י ללקוחה.
סך הכל — 80 אלף ל״י.
עתה, לאחר שהיה בידי מייסדי המכון
ההון הדרוש הלכו והזמינו את המכונות.
באו המכונות — החלו הנשים מקבלות
את הטיפולים שלהן.

בו אי לבנין שלום, הכג סי ל ״ ה או ז אי ף דאון׳•
ללא די אטהמח מי ר ה. ללאהתעמ לו ת. ללא
שלוה ופאר, בפר טיו ת מו חלטת. ב שי ט ת
ת שובי ו תז כי ב מ תניי ם צרות, בי רכיי ם

״שיטה
מסוכנת״

הפלאים הזו?

...ולקראת הפתיחה
1 1הגיעה לעזרתך
! 1קעצת יופי
בינלאזמית

טיפול, אפילו בפעם הראשונה — תרגישי
כי שמלתך אינה עוד הדוקה.
וחשוב כי תדעי: עודפי השומן הנעלמים
בשיטת טרמאטרינו — לא ישובו! כבר
בטיפול הראשון תוכלי להיכנס למכון, ולצאת
משם כעבור שעה כשגזרתך צרת
ב־ 15ס״מ, במקומות הרצויים לך״.

! 0ח 0ו 7 !9ו 0

׳רדק £1א 0וז 4איז£־ואו £א/י/י*ם 7זס 3£ט 0א

*וזס׳ל ׳וע£יא?4013

91011 99 911
משקל. אם מתאגרף מוצא, בבוקר יום
התחרות, שהוא שוקל בקילו או שניים
יותר מיריבו, אז הוא יכול ללכת למכון
להזעה, ולהוריד את עודף המישקל לאותו
ערב. כמובן שלמחרת הוא יחזור
למשקלו הקודם.
בארץ, ובפרט בקיץ, איבוד הנוזלים
עלול להיות מסוכן. אם אדם מאבד נוזלים,
חום הגוף עלול לעלות — וזה מהווה
סכנה.
לדעתי המכון הזה לא יכול לתת תוצאות.

״עודפי השומן -
לא ישובו״

ולס זוהי כמובן רק דעתו של המומחה
מספר 1בארץ בנושא. בעלוני

ההסברה של האת אוף דאון,
הדברים באור קצת פחות עגום:
״הטיפול לסי שיטת טראממרים,

מתוארים
הוא שיטת הרזיה ללא דיאטה, ללא מכונות מ־סרבלות
. ,וללא מכשירי התעמלות.
שיטת טרמאטרים מבוססת על עקרונות
מדעיים. זהו תהליך הממריץ את פעולת
חילוף החומרים בגוף. הוא כאילו ממיס
את עודפי השומן במקומות הרצויים לך.
מה את חשה בעת הטיפול? את שתייה
באוירת שלווה בתוף תא פרטי משלך, ללא
מכונות מסורבלות, תרגילים מעייפים,
או מסז׳ ברוטאלי. את פשוט נינוחה. תוכלי
אפילו לישון!
אבל, אם תשארי ערה, תחושי בחמימות
נעימה המסירה מעליך את עודפי השומן.
את נעשית יותר קלה, וכאשר תצאי מן ה־

חנוו״ה

הכווייה בבירכה של וי־טוריה,
בעקבות הטיפול

ב״האוז אוף דאון״ .בבירכה השנייה
כווייה דומה. הכוויות החמורות עדיין, גורמות
לה סבל, זמן רב לאחר המיקרה.

_22י

]המשך מעמוד )23

נשים נוספות נרשם 80 .אלף ל״י נוספים
נכנסו לקופה.
בצד ההוצאות היו למארגנים הפרטים
הבאים: שכירת מקום בקומה ד,־ 22 של מגדל
שלום — 50 אלף ל״י לשנה. ריהוט ותפאורה
מתאימה, גיוס סגל של 25 עובדות׳
ומכונות ההרזייה. לדעת מומחים, לא
ייתכן שההשקעה עלתה, בשום פנים ואופן,
על 150 אלף ל״י.
משמע: חודשיים לאחר פתיחת העסק, כיסו
המארגנים את השקעתם במלואה.
מי הם מארגנים אלו?
פרטים מלאים קשה קצת לגלות. הם אינם
מסוגלים להתפנות, בימים טרופים אלה, ל־ראיונות
עיתונאיים. נציגם בישראל מתרוצץ׳
כמטורף 24 שעות ביממה, טרוד בפתיחת
סניפים למכונו בכל ערי הארץ.
מכל רחבי ישראל מתדפקות נשים נואשות
על דלתות המכון, מבקשות את הגאולה•
מאחר שהמכון התל־אביבי כבר
סתום, מפיץ האוז אוף דאון את הבשורה
בכל עיר ואם בישראל.
את העסק הקימו שלושה אוסטראלים:
פיטר מאיירם׳ קרל בונט, וריי בורג. הם
הגיעו לישראל בתחילת יוני, פירסמו מודעה
בעיתונות לשותף ישראלי שיתחייב להשקיע
מאה אלף ל״י, ישקיע בפועל בשלב.
ראשון 30 אלף.
השותף הופיע׳ בדמותו של שמואל כהנא,
שעד אז היה חיפאי שניהל מפעל בנצרת

(איזה מפעל? ״בית־חרושת. תכתבי בית-
חרושת.״) הארבעה שכרו את הקומה ב־מגדל־שלום,
פקידות ויועצות, והסתערו על
קהל הנשים.

כל אשה
דוגמנית

אורה קבעה שאני צריכה להוריד 65ס״מ
מכל חלקי הגוף. היא הסבירה לי שזה יצריך
20 טיפולים. המחיר, אם אשלם חכל
מראש 600 ,ל״י. בתשלומים — 750ל״י.
150ל״י עם הרשמה. ו־ 30 לירות עבור כל
טיפול.

העולם הזה על בי־

התחייבות בעל-פה
בכתב -לא

היועצת׳ אורה, בחורה שחרחורת ותמירה,
קיבלה אותי בחדר־הקבלה המפואר.
שטיח מקיר־אל־קיר, עציצי צמחים, מוסיקת
רקע. משכנע.
היא שאלה אותי אם מצב בריאותי תקין.
עניתי שכן. יופי, אמרה. אישור רפואי לא
ביקשה.
אחר כך שאלה לגובהי, שוב, מבלי למדוד
אותי. אחר כך למשקלי, שוב, בלי לשקול
אותי. היא שאלה איפה אני רוצה להוריד.
אמרתי לה בכל מקום אפשרי. היא הוציאה
סנטימטר והתחילה במדידות. מדדה אותו
בכל מקום אפשרי, ואחר כך הוציאה לוח,
שבו המידות האידיאליות. את הלוח היא
הושיטה לי בתנועה מוכיחה ובהבעת־פנים
מאשימה .״יש לך הרבה הרבה להוריד.״
״כמובן, המידות האידיאליות, לאשר, בגובה
— 1.65 היו חזה ,89 מותניים ,65
וירכיים .88 לפי מידות אלו, אין אשד, שאינה
צריכה להוריד. אלה הן מידות של
דוגמנית מושלמת.

ך* שבתי שאני רוצה להתייעץ עם
ן | בעלי. היא שאלה אותי אם בעלי יסכים
באופן עקרוני וההוצאה לא תגרום לגירושין.
הבטחתי לה שלא .״אם כך כדאי לך
להירשם כבר,״ אמרה ,״שמעתי שהמחיר
עומד לעלות. אם תירשמי היום, תוכלי
ליהנות מן המחיר הישן.״
ביקשתי לעבור טיפול אחד, לניסיון, לראות
איך זה. בתשלום כמובן. אי־אפשר,
סירבה היועצת. מצד שני, הבטיחה לי,
אם אחליט אחרי שהתחלתי שזה לא בשבילי,
או שאינני מרוצה — יחזירו לי
את הכסף.
חדשה זו נראתה לי דווקא מעודדת —
עד שגיליתי שהיא מתחילה ונגמור, בשיחה
בעל־פה שביני ובין היועצת. בטפסי החוזה
שנתבקשתי לחתום, לא נזכרה מילה אחת
על החזרת כספים. שאלתי את הגברת אם
אקבל התחייבות בכתב, על הנקודה העדינה.
בכתב? זה לא, היתד, התשובה.
החלטתי לוותר על התענוג.

**רווחת כתבת
) 3קו ר ה במכון:
במדינה החי נשיא המדינה והמפולת כאשר פורץ סיכסוך בין יהודים, פונים
הם בדרך כלל לבית־המשפט. כאשר פורץ
סיכסוך בין יהודיות, יש להן שיטה טובה
יותר: הן פונות לנשיא המדינה. כך, מכל
מקום, עשו לאחרונה שתי היריבות מאשקלון,
איטה גבריאל ושרה פרנקל.
כולם מתלוננים. איטה גבריאל פתחה
לפני כשנתיים׳ בדירתה בת שני החדרים
בשכונת שימשון, חנות מכולת. ה
סיפורה
של הלקוחה במכון ההרזיה :

שלושה שבועות חלפו מאז ביקורה
האחרון של ויטוריה אלבחרי ב״האוז
אוף דאון.״ למרות זאת, היא עדיין
בובייה. הסיבה: שני פצעים ענקיים, מ לאי
מוגלה, על ירביה — סימן לבוויות
שניכוותה בזמן הטיפול שקיבלה במכון.
לויטוריה, ילידת טורקיה, פנים חל־קים
שאינם מעידים על 36 שנותיה, שיע
ר שטיני, עיניים כחולות וחיוך נעים.
בניגוד לקלסתרה, הרי הסיבה שבגלל
הלבה ל״האוז אוף דאון,״ במקום ה ראשון,
ברורה מיד לבל רואיה: גובהה
150ס״מ, משקלה קרוב למאה קילו.
בביתה הצנוע, הנקי להפליא, שברחוב
דבורה הנביאה 18 בחולון, סיפרה וי־טוריה
לבתבת ״העולם הזה״ את הח-
ווייה המזעזעת שעברה עליה:
תמיד סבלתי מהרבה משקל. בגלל שהגוף
שלי היה כבד, אז זה לחץ לי הרבה
על הרגליים, והרגליים כל־כך כואבות לי,
כבר שנד, שאני לא יכולה ללכת לשום
מקום.
יש לי שני ילדות, אחת בת שמונה
ואחת בת , 12 ואני צריכה הכל לעשות לב
ר בבית. אז כשבעלי ה־ד, בא אחרי העבודה
ומזמין אותי לקולנוע, הייתי אומרת
לו, :לא מותק, תודה. לך עם הילדה
הגדולה.׳ אני לא יוצאת לא לסרט לא למכרים
ולא לקרובים. רק יושבת כל היום
בבית.
הלכתי להרבה רופאים וכולם אמרו לי
שאני צריכה לרזות. בבילינסון עברתי בדיקות
והרופא שם אמר לי עהבלוטה ה־תירואידית
אצלי לא בסדר. הוא נתן לי
כדורים וגם דיאטה, עשיתי מה שאמר אבל
לא ירדתי במשקל.

באתי בשביל
הבריאות שלי
*־* רגליים כאבו לי יותר ויותר, ו•
קשה היד, לי להתכופף אפילו לעשות
ספוע׳וז. אז יום אחד לפני חודש וחצי
באה אלי בת אחותי עם עיתון בעברית
ביד, אני לא קוראת עברית, אז היא תירג־מד,
לי מה שהיה כתוב על־יד תמונה גדולה
של פירסומת, היא סיפרה לי שכתוב
שם במודעה שנפתח מכון בתל־אביב ששם
אפשר להרזות בלי דיאטה ולהוריד
הרבה סנטימטרים מהגוף.
קיבלה אותי יועצת בשם ריטה. היא
מדדה אותי ואמרה לי שאני צריכה 12
טיפולים שיעלו 360ל״י.
כששמעתי את הסכום התחלתי לבכות.
בעלי מרוויח בתור נגר בסך־הכל 4*0ל״י
לחודש. ואנחנו ארבע נפשות בבית. מאיפה
ניקח את הכסף? אז אמרתי להם

שאין לי סכום בזה לשלם ושבעלי מרויח
מעט ואני באה לכאן לא בשביל להיות
אלגנטית, רק בשביל הבריאות שלי. אז
הם אמרו שהם לא יכולים לעשות שום
דבר, ככה זה עולה אצלם. אם אני רוצה,
טוב, אם לא, אני יכולה ללכת הביתה. הם
אמרו שלא צריך לשלם בבת־אחת, אני
יכולה לשלם בתשלומים, שאתן להם 50 לירות,
ואוסיף עד מאה עד התחלת הטיפול,
ואחר־כך אשלם בשביל כל טיפול 22ל״י.
חשבתי שאצלם אני אוריד מהמשקל׳ דבר
שעד עכשיו לא הצלחתי, וגם בעלי אמר
שאעשה את זה, אז שילמנו.
את הרנדוד הראשון עשו איתי שלושה
שבועות אחרי ששילמתי להם כבר
100 לירות. אחרי שלושה שבועות באתי,
ואמרו לי שמכונה אחת נשברה והם לא
יכולים לקבל אותי. חשבתי שאני מתעלסת.
אני באתי בשני אוטובוסים מחולון, עזבתי
את הבית והילדים — ועכשיו אומרים לי
שלא יכולים לקבל אותי.

בטן גדולה
וכסף ביד

ך* בר רציתי ללכת כשבעלי, שהיה אתי,
3אומר לי, שהוא ראה אשה אחת עם בטן
גדולה, בידים שלה הרבה כסף, ואותר,
הכניסו לטיפול. הלכתי ושאלתי מי כאן
הגדול. בחורה אחת בלונדינית, גבוהה ורזה,
עם מכנסיים אדומות וטוניקה מקסי
אדומה עם הרבה שרשראות וטבעות על
היד, אמרה :״אני.״
הבנתי שזאת האשד, של הבום. אמרתי
לה :״תראי, אני באתי מרחוק. אם נשברה
מכונה ולא יכולים לקבל אותי אז אין מה
לעשות. אבל איך זה שקיבלתם את האשד,
הזאת עם הבטן הגדולה? בשבילה
היתד, מכונה? אם ככה זה אצלכם, אז אני
רוצה את הכסף בחזרה ואני אלך הביתה.״
כששמעה ככה, אז היא סידרה לי תיכף
מכונה וקיבלו אותי.
עוד בהתחלה שקיבלו אותי, אמרו
לי שיחד עם הטיפול במכונה אני צריכה
לעשות דיאטה. לא לאכול לחם בכלל,
לא תפוחי אדמה בכלל ולא כל מיני
אטריות. לא ממתקים ולא לשתות שום
דבר, חוץ ממיץ תפוזים ומיץ אשכוליות.
הסתובבו שם במקום בחורות עם מיני
עד התחתונים, אז הם אמרו לי, :תראי
ויטוריה, את תהיי רזה וחתיכה כמו מקל,
ועוד תלכי עם מיני.׳ מה אני אגיד —
אני האמנתי להם. האמנתי אפילו אחרי
העניין עם המכונה.
בטיפול הראשון לא קרה כלום. רק היד,
חם מאוד. ירדו ממני מים ועוד מים ועוד
מים כמו בטוש. כשקמתי מהטיסול הרגש־שי
חלשה אבל באמת השימלד, היתד, רח

עלי. וגם בבית שמרתי מאוד על ה דיאטה.
לא שתיתי ולא אכלתי לחם ותפוחי
אדמה ואטריות וממתקים, ובאמת זה קצת
הוריד ממני.
באתי לעוד טיפול, עשו לי אותו דבר.
שוב פעם הזעתי והזעתי משהו נורא אבל
שום דבר לא קרה לי.

הרגליים היו לי
כמו אש
* טיפול השלישי, זה היה ב-
,29.10.70 3היה לי תור בשעה ,7.30
כי יש להם הרבה אנשים ולא יכלו לקבל
אותי יותר מוקדם. הגעתי ב־ ,7.30 חיכיתי
קצת ואו אמרו לי שעוד לא יכולים לקבל
אותי, כי אשד. אחת התעלפה ונפלה מן
המיטה. אז אני חיכיתי, ובשעה שמונה
נכנסתי לטיפול. הטיפול הוא שעה ו־20
רגעים.
אחרי איזה שלושת־רבעי שעה הרגשתי
שזה חם מאוד, ממש אש. התחלתי לצעוק
לעובדת, :אולגה! אולגה! הרבה חם, הרבה

היא באה תיכף והוציאה את השטקר.
קמתי מהמיטה וראיתי שהרגליים שלי
אדומות כמו אש. ביקשתי שמן או מים
או משהו שלא יכאב לי כל־כך. שלא ישרוף
כמו אש. אבל לא היד, שום דבר. לא
אחות ולא רופא. הם אמרו לי אל תפחדי,
זה שום דבר, זד, יעבור.
הלכתי הביתה. עד שהגעתי הביתה כבר
היד . 11 ,בבית ראיתי שעל הרגל יש לי
בלונים ממש, עגבניות אדומות. זה שרף
לי, וכל הזמן• רק צעקתי. כל הלילה לא
ישנתי. בבוקר הלכתי לקופת־חולים לטיפול.
הרופא נבהל כשראה את זה.
הוא לקח מספריים ופתח לי את הד,בלונים
על הרגל, ונתן לי מישחר, וזריקת
אנטי־נוטנוס שלא יהיה דלקת. בעוד חודש
אני צריכה לקבל עוד זריקה.
אבל אפילו שקיבלתי את הזריקה נהייתה
לי אינפקציה במקום• זה קדה לפני
יותר משלושה שבועות, ומאז אני שוכבת
עם הפצעים הנוראים האלה. כל יום
אני שמה שלוש פעמים ביום *ן ומסרסים
עם מים חמים ומישחה. אבל הכאבים כלבך
חזקים, שרא־תי שהרופא הזה לא עזר
אז ביקשתי שישלח אותי למישהו שיעזור
לי. הוא שלח אותי לקופת־חולים
מרכזית בחולון, לרופא חירורג. ההוא
נתן לי מישחות. אבל שום דבר לא עזר.
בעלי טילפן להם׳ במכון, וסיפר מה
שקרה, והם אמרו שזה יעבור ושיבואו
לבקר. אבל עד היום אף אחד לא בא. אני
נתתי להם כסף מהאוכל של הילדים שלי
בשביל שאולי הם יעזרו לי להיות בריאה
— והם עשו לי דבר כזה.

מתלוננת פרנקל
לנשיא המדינה — דוגרי

עסק התפתח יפה — עד כדי כך שהחל
מטריד את מנוחת השכנים.
משאיות האספקה שהגיעו בחמש בבוקר
הקימו את כל הבית. הילדים התעוררו משנתם,
החלו משהקים, וכאשר הגיעו בבוקר
לבית־הספר היו כבר עייפים, נרדמו לקראת
השיעורים האחרונים. גם רמת התברואה
מסביב לבית נפגעה חמורות. ילדים
נפצעו משיברי בקבוקים על הדשא בחצר
הבית.
פנו אלד, בטענות לאיטה גבריאל —
אך לשווא, כמובן. העבירו איפוא את
תלונותיהם לעיריית אשקלון, למשרד הבריאות,
ולמי לא. ואומנם בעיקבות התלונות
החלו הרשויות מפעילות אמצעים
נגד גבריאל, על ניהול עסק ללא רשיון,
מיפגעים תברואתיים ועבירות שונות מסוג

ראתה איטה
לנשיא המדינה,
אלמנה, סיפרה,
מאית, והחנות
וכהנה.

שכך, קמה ושיגרה מכתב
ביקשה את רחמיו. היא
ובן לה בעתודה האקדכל
פרנסתה, ועוד כהנה

העיריה נסוגה. שמעה עיריית אשקלון
שכך, מיהרה אף היא ושיגרה מכתב
לכבוד הנשיא, הסבירה את עמדתה שלה.
שקל הנשיא לכאן או לכאן, והחליט על מידת
הרחמים. כתב לעירייה שאכן שיקוליה
מכובדים, אך בגלל הנסיבות המיוחדות של
איטה, מבקש הוא שלא לסגור את המכולת
לפחות שנתיים.
למה שנתיים? כדי שבתקופה זו, יספיק
בנה של איטה לסיים את לימודיו במסגרת
העתודה האקדמאית.
נוכח כבודו של הנשיא, נסוגה העירייה.
אולם לא כן שרה פרנקל, אחת משכנותיה
של איטה גבריאל, הטוענת שאיננה מוכנה
להמשיך לסבול עוד שנתיים. ומה שיכולה
גבריאל, יכולה כמובן גם שרה:
בשבוע שעבר שיגרה אף היא מכתב לכבוד
הנשיא, תינתה בו את סיבלותיה
שלה ושל שכניה.
עתה מצפה כל שכונת שמשון, ברוב
מתח ועניין, לראות מה תהיה תשובתו
של הנשיא בסיבוב החדש.
העולם הזה 1733

ברגע האחרון ממש נלקח שלמה ארצי
מתחת לחופה כדי להבל את ה״אוסקור״
הישראלי כזמר השנה, אחרי שארי? איינ-
שטיין סרב לקבל את הפרס מפני ש:

אמנווו

אחורי הקלעים הזמר שלמה ארצי, שעמד
לקבל את כינור דוד כזמר השנה.
ארצי הוזעק להיכל התרבות כמה שעות
קודם לכן, ישר מטכס נשואיו שנערך באותו
ערב, הגיע להיכל התרבות עם כלתו,
שהיתר, לבושה עדיין בבגדי הכלולות. הוא
לא ידע עד אז שהפרס הוענק לו בלית
ברירה, אחרי -שהזוכה המקורי בו, במיש־אל
הקהל, היה הזמר אריק איינשטיין.

ך* ק• מעטים מבין האלפים שמילאו ביום
החמישי האחרון את היכל התרבית
בתל־אביב, שם נערך טכס חלוקת
כינור דוד למצטיינים מבין אמני ישראל,
הבחינו במה. שהתחולל מאחורי הקלעים.
המאורע, שהפך להיות למעמד האוסקר
הישראלי, כמעט ועלה על שרטון. שר״ה־תחבורה
שמעון פרם בירך את הזוכים, הזכיר
את שמו של אריק איינשטי-־ן כמי שנבחר
לזמר השנה. אותה שעה המתין מ
ישו
גן ₪ו₪

תחרות פרועה

ריק איינשטיין קיבל את ההודעה
^ על בחירתו כזמר השנה שלושה ימים
לפני טכס הענקת הפרסים. אולם הוא החליט
שלא לבוא לטכס. הוא ישב וכתב לעורכי
התחרות את המכתב הבא:
מצאתי לנכון לשלוח לכם מכתב זר, על
מנת להסביר מדוע אני מסרב לקבל את
כינור דוד. ההתנגדות שלי נובעת קודם כל
מסיבה עיקרית שאין להעדיף אמן מסויים
על אמן אזור, משוס שהאמנות אינה ניתנת
לתחרות או למדידה, וכינור דוד מתיימר
לעשות זאת לפי קני־מידה מפוקפקים ביות
.-,מדוע לא לקיים ערב שבו מופיעים
אמנים רבים, מבלי לדרג אותם דירוגים
חסרי -כל משמעות? אמנות זו לא ליגת
כדורגל שבה -אפשר להעריך קבוצה לפי
מספר הנקודות או השערים שכבשה.
כינור דוד גורם לכך שאמרגנים רבים
(ואין זה סוד) רוכשים עותקים רבים של
העיתנן בנ נערן המישאל, על מנת לעזור
לאמן הרצוי להם להיבחר. כנלם ינדעים
שזה קייס ואף אחד לא פוצה פה. זנהי
תחרות פרועה וחסרת כל קשר לדבר העיקרי
נהוא — האמנות לשמה.
אני לא רנצה לשחק את המישחק הזה,
שאין מאחוריו כלום אלא פירסומת ומסחריות.

גם הייתי מסכים שמפעל כינור־דוד
הוא מפעל חיובי, אזי מי קובע את המועמדות
לפרס? מיז
הצצתי ברשימת המועמדים לתוארים למלחין
השנה׳ מצאתי 5שמות, ומשוס מח
לא מצאתי שם את שמו של מתי כספי
שהוא בחור מוכשר לפחות כמו כמה מ־המלחינים
שהופיעו ברשימה. לכם זה יכול

שעתיים אחרי שנשא אותה ל־אשה,
העלה הזמר הצעיר וחי•
מצליח שלמה ארצי את רעייתו הטרייה, מילכה, אלי במת היכל ה

סיגו
שר בגרות

אריק איינשטיין ׳,שהביך השבוע את מארגני טכס חלוקת
פרסי כינור־דוד, כשהודיע להם ברגע האחרון כי אינו
מוכן לקחת חלק במעמד. ידידיו רואים בכך סימן לתמורה שהתחוללה בו בשנה האחרונה.
להיראות חסר־ערן, אבל לגבי זו שערוריה.
...אנא, הפסיקו את הערב המלאכותי
הזה, ני הוא גורם לנסיגות ולא לקידום.

מכתבו של אריק איינשטיין הגיע למארגני
התחרות רק ביום בו עמד להיערך
טכס חלוקת הפרסים. במקום להעניק לו

תרבות בתל־אביב בשמלת החופה שלה, כדי להשתתף עימו בקבלת
הפרס המיועד לזמר השנה -י -בו זכה אחרי שאריק איינשטי׳ין
סירב, לתדהמתם ׳ הגמורה של מארגניי־׳• הטכס ,־ לקבל י אותו.

את הפרס, בו זכה במישאל הקוראים, ללא
נוכחותו, החליטו להעניק את הפרס לשלמה
ארצי, שזכה במקום השני בדירוג, אחרי
אריק איינשטיין.

מסחריות

נגד

*** דו? $החליט אריק איינשטיין לוזתר
על הפרס, המוסיף יוקרה לאמן הזוכה
בו? מד, עוד שהוא השתתף כבר בשלושה
טכסים דומים בהם זכה בכינור
דוד, פעמיים כחבר שלישיית גשר הירקון
ופעם אחת בזכות עצמו.
נראה שבאריק חלו תמורות יסודיות בשנה
האחרונה. בגיל ,31 דווקא כשהגיע לשיא
הקאריירד, שלו כזמר — והוא ללא
ספק הזמר הישראלי הטוב והרציני ביותר
— החליט אריק לקחת את העניינים ביתר
רצינות, להוציא מאמנותו כל שמץ של
מסחריות.
מסיבה זו סירב• להשתתף השנה גם בפסטיבל
הזמר הישראלי. ,למרות שבשנים
קודמות נטל בו חלה ואף זכר, בפרסים.
וזו היתר, גם הסיבה שהביאה אותו לסירוב
להשתתף בטכס חלוקת כינור -דוד.
לפי אחת הגירסות היה סירובו של אריק
בבחינת פעולת־תגמול לגבי רשימה שנכתבה
עליו לפני מספר שבועות במדור הקולנוע
של ידיעות אחרונות, העיתון העורך
את פרסי כינור-דויד.
באותה רשימה התבטא מבקר הקולנוע
שלמה שמגר בזילזול כלפי הסרט שבלול,
שהוא מעין ביאוגרפיה של אריק איינשטיין.
אריק, הרגיש מאוד למה שנכתב עליו בעיתונים
והמתיחם בהסתייגות לעיתונאים,
נפגע מאוד מצורת הכתיבה העולבת של
שמגר על הסרט. הוא לא הצליח להבין
מדוע מגיעים לו עלבונות במקום התיח־סות
ביקורתית לסרטו. לכן, כך טוענת
גירסה זו, החליט להעניש את העיתון בו
התפרסמה הביקורת העולבת, החליט מראש
שאם יזכה בכינור־דויד לא יטול חלק
בטכס.
אולם מקורביו של אריק מבטלים גיר-
סה זאת .״אריק אינו עושה מלחמות,״ הם
אומרים ,״לוא רצה להילחם׳ היה יכול להופיע
בהיכל התרבות ולהגיד מעל הבמה
מ הי שי ש לו להגיד.״ לדבריהם קשור
סירובו של אריק בתהליך ההתבגרות שלו.

אמנות
תדריך
* * מלץ פלאזה (הקאמרי) — שלושה
מערכונים מבדחים של ניל (יחפים
בפארק) סימון, המתרחשים כולם באותו
חדר מלון, בהשתתפותם המקצועית מאד
של עדנה פלידל ואבנר חזקיהו.

* * שלמה ניצן ונירה רבינו־כיין׳
(בימות) — ערב מקסים של סיפורים
ושירים חסידיים, הן בגלל החומר והן
בגלל החן האישי של שני המבצעים. מומלץ
לחובבי הפולקלור היהודי.

אם יש לד מרשרשים ואיגד נמצא במ?ורר
העירוני אתה לוקח עגבניה
הנ׳׳ל עם מנחם. הרי זה רק מחמת העניין שביום בו נולד הממושעם
לקהו יפה והולד אל
קף הצעיר, יום כיפור של שנת , 1946 הולך לעולמו הכתבן האמריאז
ערב בהיר אחד, כשאני משרכת את רגלי העייפות בץ מזללות
ריזנגוף הצפופות, וחושבת לי שבעצם הגיע הזמן לחשוב על איזה
מאורע היסטורי חדש לתיאטרון הישראלי הדתי, אשר יהפוך את
קהל האדישים באולמות לאריות השואגים מתענוג, הנה אני נת־

* נפוליאון חי או מת (בימות) -

הצגתו היומרנית מאד של נסים אלוני טובעת
בים של הברקות לשוניות אשר משום
מה אינן מרכיבות מחזה אחד, אלא הרבה
שברים של הרבה מחזות. גם משחקי־האורות,
מערכות הקול והמשחק האחיד
לא הצלו את המצב.
* * כוסתן ספרדי (בימות) — קטעי
פולקלור לאדינו, שנלקחו מהוזי ירד
שלים של תחילת המאה, מוגשים בצורה
מלוטשת על־ידי אברהם מור, רבקה רז
ואחרים. ערב בידור נעים.
* * כלש (תיאטרון גודיק) — מחזה
מתח שצריך להתבסס על שני שחקנים וירטואוזים.
מישר, אשרוב ויוסף שילוח אינם
כאלה, אבל בעזרתו של הבמאי היי
קילוס הם מצליחים בכל זאת להגיש שעתיים
של תיאטרון מתקבל על הדעת.
תקליטים פפמיכל וודפטוק (אסמסיק) מנציח
על גבי תקליטים את פסטיבל הפופ המפורסם
ביותר של הדור. כדוגמת הסרט,
גם כאן הכוונה היא ליותר מאשר אוסף
פזמונים משום כך מלאים התקליטים בקריאות
ביניים של הקריינים על הבימה,
בתגובות הקהל וכדומה. אולם בסופו של
דבר המוסיקה היא בכל זאת העיקר.
ויש כאן די והותר כדי לספק את כל
הטעמים: מיקצבים מטורפים של סאנטנה,
נגינת גיטארה מדהימה של ג׳ימי הגדריקס,
מחאת מחתרת בנוסח ג׳ו מקדונאלד, בלדה
סטירית של ארלו גאתרי. הרשימה ארוכה
ומלהיבה. אם ההוצאה הכפסית אינה מפחידה
אתכם — אלבום בן שלושה תקליטים
— הריהי יותר מכדאית
שלישיית לא איכפת להם (פונדור)
שלושת בוגרי להקת פיקוד דרום, בצרור

ראניון

זילברמן כראניון

קלת במץ ברנש חייכן ומוכר לכל, הלא הוא בני הגדול, הידוע
בחוגים מסויימים גם כ כני אמתרסקי ״ וזה מיסב את תשומת-
ליבי לעניין כי קרוב היום הגדול, ויתגשם חלומי עלי אדמות,
והצגה כזו באמת קמה ועומדת בימים הקרובים מאד־מאד.
ומאין נוטל לו התיאטרון העברי חומר טרי ורענן׳ משעשע ומצחיק
ונוגע ללב, מלהיב ומרנץ, אם לא מן המיתולוגיה המפורסמת
בציבור של ר,ברנשים והחתיכות, אלילי המיסבאה של מינדי, אשר
זבו לחיי־נצח בעזרת האדון דיימץ ראניץ והעט הזריז שלו.
וזאת אומרת שכל מי שחשב עד עכשיו שעוזי עוגבינא, נתן
דטרויים, דייוות־ הזריז, ג׳ו רגל־חמה ושאר המהמרים, הגנגסטרים
וסתם פירחחים של ניו־יורק, שייכים להיסטוריה העתיקה ולסמר־סוסי
האבק, עשוי לגלות כי סעות נוראה היתד, בידו. כי בקרוב
מאד עומדים אלה לרקום עור וגידים ישראליים לתפארת, במילותיו
של אליעזר כרמי על בימת הקרשים של תיאטרון דני דגן.
ומאחר ומר ראניון הנ׳׳ל, הלא הוא עיתונאי המבלה כל ימיו
במיסבאה והוא דמות מוכרת היטב, נמצא לו כאן כפיל, אחד שאינו
עיתונאי, אבל לעומת זאת מרכיב משקפיים, מפורסם בהחלט (מלהקת
הנח״ל, ובעיקר מן הפירטומת בקולנוע לזברה, כשהוא מוטל
במיטתו בין שתי הבובות טדבטרמן וטוכמאייר) ושמו מנחם
זילברמן. למעשה דומים השניים עד כדי כך שישנם האומרים כי
אפילו מר ראניון עצמו עשוי היה לטעות, בפוגשו את מנחם ברחוב,
ולחשוב בי ראי לפניו ולא בשר ודם• ואם לא נפגש מר ראניון
של אלכם וייס מקצועיים מאד וכן גם השימוש
באמצעי הקלטה משוכללים למיני־ד
* אבל קולו של מוטי אינו מתאים לשירי
אהבה מפוצצים נוסת סן רנזו. אולי
מוסב שישוב להתעסק בחיים היפים שנתפרו
בדויק לפי מידתו.
אילנית לילדים (הד־ארצי) תקליט
פשוט וללא יומרות, בו מבצעת אילנית
במקצועיות ובעדינות 13 שירי ילדים חדשים•
הקול נעים לאוזן, המיבטא נקי ועיבודיה
של נורית הירש מלאים טעם. הילדים
ודאי ישמחו לתוספות החדשות ב־חד־סואר.

ב בי ם
באוטון — יורשו של
אוליבייה ך
ריצ׳ארד כרטץ
תת־אביר
לחנים שנכתבו ברובם על ידי מתי כספי,
איש השלישיה. כמה להיטים (איש הרחוב,
יא ונס פגש יאוש) ,ועוד פיזמונים
שאינם מקוריים ביותר, מרתקים ביותר,
או מחדשים במיוחד. הצליל של השלושה
מזכיר את תקופת נשר ודרקון. לדאבון
לב — פחות משוכלל. כהד לשלושה לחשוב
על תפנית רצינית, אם כבר.
מוטי פליישר (סי.בי.אס ).מישהו המלים
כנראה להתעלל בזמר הצעיר, על ידי
בחירת הרפרטואר שאינו מצטיין באיכותו,
ונוסף לכך דורש ממנו מאמצים קוליים
שאינו מסוגל כלל לעמוד בהם. העיבודים

קאי, שקט וסוב־לב, כי הוא יודע שהוא משאיר מאחוריו דור
המשך (הלא הוא מנחם).
ומניחן שמר ראניון הנ״ל ברנש אוהב־חברה הוא, ורשימותיו
מלאות בברנשים הגונים וישרים אוהבי צליל־שטרות ושיקשוק־כוסיות,
שם לה הממונה על החייאת המתים כולם, דני ליטאי
(אלוף בימוי להקות צד,״ל, פיקוד דיזנגוף ושאר הרחובות המפורסמים)
גם את יד ימינו של הכתבן והוא חלדו ווינצ׳סטר בספרים,
ו ש שי קשת במציאות. וששי הנ״ל (מזמר ותבוא עליכם הברכה,
וגם בחור נאה הוא עוד מלהקת הנח״ל) מעלה לפנינו גם את מיסטר
בוסטון ואפילו את פרנקי קוסטלו, שכמדומה וחשוד עושה פעם
שותפות עם לנסקי. וישנו גם הברנש עול־הימים מברור־חיל (בנגב<,
שבא העירה במיוחד כדי להתחפש לג׳ו הבדחן ולפנקס הקטן. ומד
דרז להגיע מגלי־צה״ל דורי בן־זאב, שהוא דייוויו הזריז, ובעזרא
חוסר סכין־גילוח צומח לו שפם אמיתי ודוקר עד הפרמיירה,
והוא דומה מכל וכל לאותו טיפוס שהיללוהו בתואר הנכבד והנורא:
אל קפונד, מניו־יורק.
ואיך אפשר בלי קזנובה שהוא איציל, וייס הקטן והנחמד
והוא לנחת רוח ולעונג רב גם יואל דפל מתחרות הזלילה (בין
בוסטון לניו־יורק) וגם צ׳רלי החלוד.
ואל מהין לבבכם לחשוב שיש ברנשים ואין חתיכות, ובשפה
הכרמית והעברית של כרמי) זאת אומרת — עגבניות. ועגבניות

השחקן ריצ׳רד בארמון, שהשבוע מלאו
לו 45 קיבל תואר־אצולה חדש, לכבוד יום-
הולדתו: תודאביר. זה לא ממש סיר. שלב
אחד פחות.
עיתונים בלונדון כותבים כי עתה, לאחר
שלומם אוליבייה נאלץ לפרוש מהנהלת
התיאטרון הלאומי בגלל מחלתו, וכנראה
לא יוכל להופיע כלל במשך השוה הקרובה,
יוצע התפקיד לבארטון.

הצגות ב בי שול
הסרסריס של גודיק
לאחר שהמכשפה שלו ואפילו הבלש
שלו, לא המריאו אל על לא התייאש גו־

פרידמן

חנוך ^

גולן

יש — אדמוניות. המניות, חמדניות וחמקניות, והן יעלות־החן
החמודות: אכירמה גולן (הקטנה של לופו) ורחל חנץ( ,אחת
הבובות הנאות מלהקת הנח״ל) ואילנה פרידמן אשר היא
מוכרת־תפוחים מאד נחמדים (ואת המיקצוע היא לומדת באוניברסיטה
ממש) וצלילה שטרן אשר אין כמוה יודעת את נפש הגבר,
כי היא מתנועעת בסרט הפירסומת ״תנו לגבר גולדסטאר״.
ואם מתביישים אתם על שרגלכם לא דורכת בברודוויי האמיתית
של הראניון המחונן הנ״ל, עוזרות לכם המנגינות הקלות של מתי
כספי והקישוטים ומחלצות הפאר של לידיה פינקוס*גני ואתם
לא שוכחים לדבר נכון כשאתם מציעים לאשת־חיקכם הנצחית ל-
התלות על זרועכם וללכת לתיאטרון.

דיק, ובאצבע מנוסה בחר בהצגתו הקרובה:
פרפרים הם חופשיים. המחזה רץ מדדי
שנתיים רצופות בברודווי (בצוות המקורי
השתתף קיר דוליאה, המוכר בארץ
על בד הקולנוע) ,זכה לפרס ״המחזה
הטוב ביותר בברודוויי לשנת .1970״ הוא
מועלה עתה גם בצרפת, איטליה, גרמניה,
הולנד, טורקיה, ספרד, דנמרק ובריטניה.
בארץ יביים את תפרפריס, שהיא קומדיה
הדנה במאבק הנצחי בץ הורים לילדים,
הבמאי ליאונרד שך. לעברית עובד המחזה
בידי תרצה אתר, מתפאר אותו אריק ממית,
ויתעופפו בו רחל מרכוס, תיקי דיין, מו־סי
ברקן ואבינועם פור־זדינב
״כקח־כ אצלכם.״ עוד הפרפרים מאמנים
כנפיים, ומחזמר עברי חדש פוצח את
קליפת ביצתו, גם כן אצל גודיק. בקרום
אצלכם, פרי עבודתם המשותפת של אבי
קורן, שמיל שי ויאיר רוזנבלום, מתעתד
להביא סיפור שידבר לליבם של צעירים
רבים בארץ, אם כי חלילה וחס, לא ברצינות
מוגזמת.
״זה אפילו מצחיק נורא לפעמים,״ מתוודה
אבי קורן ,״והאמת היא שהרעיון
זימזם במוחי הרבה לפני שגודיק תסס
אותו. מעשה בבחור שחבריו משכנעים אותו
יומיים לפני היכנסו לחופה שהוא בעצם
לא נורמלי. כל החבר׳ה נהנים מן
החיים, מעשנים סמים, עושים אהבה וחוגגים
את החופש — בשעה שהוא עוסק
במשכנתא ובטיפוח חשבוך חיסכון ותכניות
בר־מצווה. כדי לשכנע אותו שהחיים
היפים נראים אחרת, הם סוחבים
אותו לכל מיני מאורות, שלמעשה איש
מחבריו של הבחור אינו מכיר באמת, ולכן
הם ממציאים אותם ומתחפשים לטיפוסים

המאכלסים אותם״.
את התפקידים הראשיים ישאו על כתפיהם
הצעירות אפרת לביא (להקת פיקוד מרכז
לשעבר) ועזריאל אשרוב (מחליפו של
גאון בקזבלן) .למי שחושב את עצמו צעיר
ומוכשר — יש עוד מקום בצוות. אפשר בהחלט
לפנות, עם קצת אומץ, לאחד המחברים׳
או לבמאי דני ליטאי.

חנוכת פסטיבל־הילדים
דק בשבוע שעבר אמרנו: פסטיבל —
זה טוב ליהודים. ואכן, מעוז־צור ישועתי
בחנוכה הקרוב יתקיים עוד פסטיבל. הפעם
— לקהל אשר באמת יודע להעריך חגיגה
כזו, הילדים.
עשרה זמרים מפורסמים, ביניהם יפה
ירקוני, אילנה רו בינו אילנית, גבי ברלין,
שלמה ארצי, דודו דותן, דליה כהן ומקהלת
צדיקוב, ישמיעו את ״עשרת הנבחרים״
שנבחרו על ידי מועצה־שיפוטית נבחרת
מאנשי רדיו ומוסיקאים (ביניהם מרים הר־מן
וגיל אלדמע).
החידוש הגדול, הפעם: כל שיר יושמע
פעמיים. פעם על־ידי אחד המקצוענים־
המבוגרים, פעם על־ידי ילד או ילדה, אותם
התנדב ללקט ממקהלות ישראל, המנהל המוסיקלי
של הפסטיבל הצעיר, שמעון כהן.
מארגנות הערב, נזירי את נזירי, מספרות
כי הפעם, תיערך התחרות במתכונת האיטלקית
הידועה: תחילה השמעה ראשונה
בירושלים (בניני האומה) ,ערב שני
בחיפה (ארנוון) ,וערב ההכרעה הסופי ב־תל־אביב(
,היכל חתרבות) .קול ישראל יקליט,
הד־ארצי ידפיס, הטלוויזיה תשדר, בנק־לאופי
יעניק פרסים. ולילדים תהיה אורה
ושמחה בחג־האורים.

כוכב המסמל את ה מסעות,
התנועה וה שינויים
נכנס בראשית
השבוע למזלפם. הדבר
יביא לחייך אי-
שקט ואווירה חסרת-
מנוחה. תמצא את
עצמך קשור בחיפושים
ו 2במרס ־
20 באפריל
חסרי תכלית. מצבים
בלתי צפויים עשויים
לצוף מפעם לפעם, ולשבש תוכניות והסדרים.
עליך לשמור על האינטרסים שלך.

11 וומ

הרבה אנש ם ייכנסו וייצאו
השבוע לתמונת
חיין. אתה עשוי לזכות
במכרים חדשים, שיכניסו
תוכן חדש לחיין.
נצל זמן נפלא זה שיימשך
עד סוף החודש.
בת שור — ההצלחות האחרונות הרומנטיות
גרמו לן לזלול בידידים
ישנים, שאינם מזהירים כמו המכריס החד״
שים. שפוי באופן מיידי את יחסין עימם.

בראשית השבוע תיה נה
מאד מחיי חברה
ערים ומטיפול במשימות
קבוצתיות. יחד
עם זאת עליך להקפיד
לבל תגיע לקיצוניות
בפעילותך החברתית.
הנח לעצמך ליהנות
ו 2במאי -
20 ביוני
גם ממנוחה בחוג ה ומעיסוקים משפחה אינטלקטואליים.
טרדות יומיומיות ו בעיות
פרנסה יעטיקוך יותר מן הרגיל.

מאוזן :

מאונך :

.3מלך מקדוניה . 11 .תוקעים בו ביום
כיפור . 13 .עגלה רתומה לסוסים .14 .ממרה׳
עקשן .15 .חמלה .17 .שקט . 19 .מילת
שאלה .21 .המאור הגדול .23 .מטרה.24 .
מתנה .25 .התקוממות .27 .דורון .29 .נידוי.
.30 שדה חרוש .31 .כתישה .32 .הנהיג את
העם במדבר .33 .גדול מאד .35 .אם ישמעאל
.37 .ציפור ממשפחת העורבים •39 .ענף
עבה .40 .הזלת דמעות .41 .חורש עבות.
.43 תן! .44 .מתלמד .46 .עוד פעם.47 .
את תוכניתו לשלום קיבלה הממשלה.49 .
בו טומנים את המת .50 .סף ביתי.51 .
שקט, רגוע .52 .מסדרון (בלע״ז) .53 .גבר
צעיר מאד .54 .עב •56 .אזור בשפלה.58 .
אדם אלים .59 .טקס קתולי .60 .השקעה
מתחת למים .62 .ברונזה .63 .זמר ישראלי
בשנות החמישים .64 .שבע עשרה.65 .
מכלול ידיעות בתחום מסוים .67 .חית בית.
.68 משמש למאור .69 .גיסתו ועוזרתו של
מחיה השפה העברית.

.1לא מענין .2 .תמורה .4 .חבל בדרום
הארץ .5 .מטע ענבים .6 .מושח בשמן.
.7בושם .8 .מהוה .9 .תמה, נקיה. 10 .
בעזרתן עפה הציפור .12 .אוושה .14 .חומר
המשמש לבנין . 16 .יישות, מציאות. 18 .
בגידה, כחש .20 .כובש ספרדי אכזר שהרג
באצטקים .22 .שיר מפורסם מאת ז׳בוטינ־סקי
.24 .מחברות ניל״י, עונתה למוות ע״י
התורכים .26 .סוללה .27 .הביע התנגדות.
.28 תקלה, פנצ׳ר .29 .תאוה, רצון עז.33 .
מין פטריה המתפתחת בחמרים אורגניים.
.34 עיר קדושה לאיסלם .36 .בור ועם הארץ
.38 .בחילה .40 .באר בשפה הערבית
.42 .סם, רעל .45 .צמיחה חדשה.46 .
שר הפנים ז״ל .47 .כינוי למשיח .48 .חלק
קשה במרכזו של הפרי .52 .עיכוב.55 .
זרימה, המשכות .57 .נוח, נלבב .59 .שטיח
.61 .מלך ארמי .63 .מין מס .66 .עליו
השלום (ר״ת) .67 .כך.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת״ד , 136 תל־אביב, ולציין על המעטפה ״תשבץ 1733״.
בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים.

חשב? 1733
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

ייו ו^נ><8ב::
י 1ז1

— ;111

ייו 1

אחה עשוי להיווכח, שאין
לן עוד אותו מרץ
כפי שהיה בעבר. לכן
טוב תנהג אם תארגן לעצמן
את מ שי מו תין
כן, שיישאר מספיק ז מן
גם למנוחה ומרגוע בגלל
חוסר מנוחה שית;21
ביוני -
2!0ביולי
תהיה מוכן
קוף או תן
מראש להפסיד סכום כלן
להתפתות?יצרן זה.
קטן. כדאי סף אחרת תמצא את עצמן שקוע בהפסדים.

סוס 11

בטח בהבנתך הפני מית
ואל תשים לב
לעצות ממקורות מוסמכים
לכאורה. זכור
שידיעה בלתי בדוקה
עלולה להכשילן בי מים
אלה. בת אריה
— עדיין לא מאוחר
למנוע את עגמת הנפש
וכאב הלב שמצפים
לן בסוף השבוע. היי שקולה מאד, קרת
רוח — ואלתגיבי לפרובוקציות שלו.

מבחינה פסיכולוגית, אחת
מבעיותיך החמורות
השבוע תהיה חוסר המוהאימפולסיביות נוחה שלן,
וכן חוסר סבלנות.
את נוטה !-תר ויותר
את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת״ד , 136 תל־אביב, ולציין על־גבי הגלוייה:
להיתפס למצבי רוח.
חשבץ .1733 הפיתרון צרין להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
שום דבר לא ימצא חן
22 באוגוסט -
הפיתרון — .25.11.70
22 בספטמבר
בעיניך, ולא ישביע את
רצונן, ובכל דבר תמצאי
פיו הפותרים נגוגח יוגרל פרס כספי סל 20ל״י ועוד ג פרסי ספרים.
מגרעות שאינן קיימות בו. עבודות וסידר
11 רים שונים כדא י לן לטפל בהן עד הסוף.

1נו

יייי ^

נגווו1

השבוע תהיה נתון תחת לחצים כבדים,
למעלה מהרגיל, שסיבתם תהיה כפי הנראה
מחדל מסויים שלך שיצוף מן העבר. אתה
עלול כתוצאה מכן לחוש
ברע, ואף לחלות.
רצוי שתפסיק לעשן.
אם כי לא תהיה זו יותר
משפעת קלח, או
קלקול קיבה, תרגיש כי
מחלתך קשה מאד, ובעזרת
תירוץ זה תנסה
להתחמק מאחריות המו 23 בספטמבר -
:*2באוקטובר
טלת עליך. מבחינה חברתית
יהיה זה שבוע
משביע רצון, אס כי לא תחולנה בו הפתעות
גדולות. נצל את הזמן הפנוי למנוחה.

1אזנ״0

השבוע צפויים לך חיכוכים קשים בתוך
המשפחה, קרוב לוודאי על רקע רומנטי.
השתדל לרסן את תגובותיך,
ושלוט בדחף
הפנימי להשמיץ את
בת זוגן באוזני זרים.
העברת החיכוך האישי
לאפיק כזה, עלו לה
לסבך את העניי נים
שלא לצורך. עק-
ו^ם וויח 1-^ 1.1111,רבית — כאשר תכירי
את האדם רב ההש פעה,
כדאי שתזכרי
שעתידך תלוי במידה רבה מאוד בהת נהגותך
בפגישה וברושם הראשון שתעשי.

עקת

צפה השבוע להזדמנות בלתי חוזרת ב-
תחום הקאריירה האישית או להצעת עבודת
מפתה בתחום שלא הי•
כרת עד כה, אך עשו־יה
לפתוח ב פנין אפיקים
חדשים ולהגדיל את
הכנסותין באופן ניכר.
יתכן שתחיה זו הצעה
להחלפת מקום עבודה.
ואולי הזמנה ליטול חלק
במלאכת יצירה בשיתוף
עם שני אנשים
נוספים. תהיה זו, כאמור׳
הזדמנות בלתי חוזרת, ויהא עלין
להגיע להחלטה מחייבת עד אמצע השבוע.

הלבטים המטרידים אותך לא יבואו על
פיתרונם, אך גילוי המעיק עליך עלול
רק להזיק. אין זאת
אומרת שצפוי לך ש בוע
שכולו מתח ו עצבנות.
אלה ימצאו
את איזונם הנאות בחיי
חברה אינטנסי ביים
בבילויים ובהגברת
פעילותך הציבו ז
2בדצמבר -
רית. בת גדי — אם
סו בינואר
עוד לא הגעת לשנתן
העשרים, את עשויה
להיקלע לרומן סוער, שיראה לן, משום
מה, כדבר שאינו במקומו ובזמנו הנכון.
הפסק לגשש באפלה ולהכות את הראש
בכותל, אל תפחד לשאול את האנשים הקרובים
אליו שאלות
מביכות. שום דבר לא
ייפתר עם לא תיקח את
היוזמה לידיים, ואף אחד
אינו יכול ואינו מוכן
לעשות זאת במקומן.
נסה לגלות הבנה
לבעיות של אדם קרוב
אלין, ותיווכח שהבעיות
20 בינואר -
$ו בפברואר
הנוראיות נמנות לפתרון,
ודי בקלות. בת
דלי — אל תאמיני לכל דבר המחמיא לך.
הגיע הזמן להפעיל את הראש החמוד שלן.

ווי

היזהר מידיד קרוב,
העלול לנקוט השבוע
בצעד מדהים, שאינך
מוכן לקראתו. הימנע
מהחלטות חפוזות, ו העיקר
— שמור מכל
משמר על קור רוחך,
ואל תיגרר לריב. בת״
סו בפברואר -
20 במרס
__ דגים — בחיי האה בה
שלן יחולו סוף״
סוף השינויים אשר להם את מצפה. אל
תהססי ליהנות ממה שהחיים יציעו לך,
ואל תתני לו להרגיש שהוא מתחייב ב-
איזו דרך שהיא כלפייך בגלל מה שאת
עושה למענו. הכל הדדי בימינו אלה.

וניס

קולנוע

מה שאלוהים אמר
יש החושבים שהתנ״ך כבר איננו מסוגל לדבר אל דור המאה העשרים דברים
לענין, משום שהתנאים והנסיבות שלנו שונים כל־כך מאלו של דור תורת־סיני. אני
אינני נמנה על אלו, ועל־כן אקדיש מספר פרסומים לנושא ״עשרת הדברות״ .אמנם
נכון הדבר כי הנסיבות הנוכחיות אינן ניתנות להשוואה עם אלו של א! תם הימים,
אבל האדם, בתור שכזה, עדיין לא השתנה שינוי כל־כן גדול, ולכן צרכיו ובעיותיו
היסודיות הן אותן הבעיות ואותם הצרכים. בהמשך הדברים ייראה־לעין שאינני דבק
דווקא בפירושים המסורתיים המקובלים עלינו מזה דורות, וכיצד ייתכן אחרת? הרי
אני וחברי היננו יהודים המכירים במשיחיותו של ישוע מנצרת, ואנו כופרים בסמכותה
של המסורת במישור הרוחני, עם כל ההערכה הכנה שיש לנו למפעלותיהם של חז״ל
ולתרומתם התרבותית, לאומית ומוסרית לחיינו כעם. על־כל־פנים, אני תקווה כי
המאמרים יעודדו ענין מחדש בספר־הספרים הנהדר הזה, ואולי בכך יבוא מי להכיר
גם בהדרו של האלוהים עליו מכריז הספר, ובתפאדת־המעשה שהוא עשה בעדנו
במשיח.
״וידבר אלוהים את כל הדברים האלה.״ (שמות כ׳ .)1 ,יש היום מי אשר עדיין
מתקשטים בשם יהודי, והחפצים להתגנדר בהיסטוריה של עם ישראל, ובכל־זאת
להתכחש למאורע זה שהיה לאחת מאבני היסוד החשובים ביותר בהיסטוריה של עמנו.
״אין אלוהים״ ,הם אומרים ,״ולכן אין גם מי שידבר אלינו מסיני.״ ובכן, מבלי שאכנס
לשאלת זכותם לטעון עדיין לחזקה באותה היסטוריה שהם כופרים בה, אני חוזר
על דברי הכתוב ,״וידבר אלוהים״ .יש אלוהים, והוא איננו איזה מין ענן פילוסופי/
רעיוני מעורפל, אלא ישות חיה וממשית, הבוראת, אוהבת, כועסת ומדברת — כן,
מדברת. לאלוהים איכפת מהנעשה בעולם הזה, וכאשר פנה האדם עורף לאלוהים והחל
עושה בעולם כבתוך שלו, התערב האלוהים והביא עליו את המבול. וכאשר שבו
צאצאי אותו דור לדרך שהלכו בה אבותיהם, התערב שוב ודיבר.

טי הראווה של סלאנסקי בצ׳כיה, כפי שתוארו
ע״י אחד הנאשמים בהם, היהודי
ארתור לונדון. בימוי ומישחק מרשימים.
תדריך טלוויזיה
העפר הדומם

(יום ד , 18.11 ,שעה

תל־אביב
וו ד ס טו ל ! (אסתר, ארצות־הברית)

סטיריקץ (רון, איטליה) —

פליני מתאר את רומא העתיקה, ומתכוון
לרומא המודרנית, בסרט שמהווה את אחת
ההתפרצויות המדהימות ביותר של דמיון
אמנותי בקולנוע.

** שלושת הסרג׳נטים

(הבירה.

— פסטיבל ה״פום״ המפורסם, כפי שהוא
נראה בעיני הבמאי מייקל ואדלי, כסמל
הדור החדש ושונא־המימסד שקם היום באמריקה.

ארצות־הברית)
— פארודיה על המערב הפרוע,
משרתת בנאמנות רבה את כשרונותיהם
הקומיים של פראנק סינטרה וחבורתו.
בידור קל.

ארצות־הברית) — גירסה נוספת לחייו הפרטיים
של הנרי השמיני ואהבתו לאן בו־

חיפה
המכורים לזהם

אן של אלף הימים

(רון, אר־

צות־הברית) — מחזמר, סרט פאר מערבון
וסרט היסטורי בעת ובעונה אחת. פיזמונים
חביבים, והופעה וירטואוזית של לי מארוין.

יום הדין

(שביט,

ארצות-

הברית) — עלילת הדם של מנדל ביילים
ברוסיה הצארית הופכת בידי הבמאי ג׳ון
פראנקנהיימר לכתב־אישום נוקב נגד חוסר־הסובלנות
על כל צורותיה. מישחק סוב של
אלן בייטס.

ומה שאלוהים אמר חשוב לנו מאד, לא נמצא בשום ספר ובשום מקור אחר דברים
חשובים כל־כך.

כוכבי ם

אלוהים ברא את העולם הזה עם סדר פנימי מסויים. מי שרוצה ״להסתדר״ כמו
שבאמת צריך בעולם הזה, צריך, על־כן, לחיות על־פי אותם סדרים, והמוסר מהודה
חלק חשוב ממסכת־סדרים זו. אנחנו לא יודעים איך לחיות. בלי אלוהים קשה לנו
אפילו לדעת בשביל מה לחיות ולמה, ואם לחיות בכלל. לכן חשוב כל־כך שנשתוק
קצת ונשמע לדברים שאמר אלוהים.
הפולשת מברזיל
פלורינדה הרצינית

אני חוזר ומכריז — אנו איננו חיים בתוך עולם של אקראי. העולם הזה הוא
פרי־בריאה, מעשהו של אלוהים חושב ונשגב־מבינתנו. יש עתיד ממשי לעולם.
יש משמעות לחיים. יש דרך נכונה ודרך לא־נכונה לחיות. קיים דבר כזה ששמו
צדק. וכל אלו הם, גם הם, מעשי־ידי אלוהים.

אם מישחק הזוגות, הסרט שהוצג בשבוע
שעבר בקולנוע גת בתל־אביב, בלטה יומר־

״ברזיל — זה אני!״

אין כל סיבה שנמשיך לתעות ולטעות ולתהות אחרי החיים. אין כל סיבה שנחיה
בלא־דעת. אלוהים דיבר מסיני — והוא עדיין מדבר אל אלו הרוצים באמת לשמוע
אותו.
הבה נשתוק קצת ונשמע.
ת.ד 2234 .רמת־גן
ירובעל מנתבים ייענו

פלורינדה אשת החכרה
״מניין אקח נדוניה?״

ליין, מבויימת היטב ומשוחקת להפליא
על־ידי ג׳נבייב בוז׳ולד וריצ׳ארד ברטון.

ילד פרא

(סטודיו, צרפת) —

רופא מנסה להחזיר ילד שגדל בעובי היער
אל חיק החברה המתורבתת, בסרט מאופק
ומסוגנן של פרנסואה טריפו.

פאטץ

ארצות־חברית)

(פאר,

— קורותיו של הגנרל האמריקאי המפורסם,
שהתנהגותו עוררה ויכוחים רבים במלחמת־העולם
השנייה, מוצגים באור מעניין ע״י
הבמאי פרנקלין שאפנר והשחקן ג׳ורג׳ סי.
סקוט.

* * בורסלינו
ויסקי סקוטי

תמיד טוב,
ת מיד מטולה
״יוש״,וב1א ושיווק בע׳ח
רח׳ דיזנגוף 269ת׳א
טלפון ^4 4 6 6 1 1 :

(אלנבי,

צרפת)

גאנגסטרים משתוללים במארסיי של שנות
העשרים, בסרט בו דמויותיהם של אלן דלון
וז׳אן פול בלמונדו חשובות יותר מן הסיפור
עצמו.

ירושלים
המתכגרים

(אוריון, ארצות־

הברית) — נסיון להסביר את תסיסות הסטודנטים
באמריקה, מצטיין בעיקר בגלל
הופעתו המבריקה של אליוט גולד בתפקיד
הראשי.

ההודאה

(חן, צרפת) — משם־

פלורינדה הזו. .רת
״אני מפחדת מבדידות!״

נותו המוגזמת, הרי לעומת זאת, הוא גילה
את הכוכבת אשר לדעת רבים עומדת
להיות אלילת־המין של המגף האיטלקי בשנים
הקרובות.
שמה פלורינדה בולקן, היא ילידת ברא־זיל,
אביה סופר שהיה גם חבר־פרלמנט ב־בראזיל,
נפטר בהיותה צעירה. אמה, אשד,

פשוטה, אינה מסתגלת עד היום לעצם
היות בתה כוכבת, ולחיים זוהרים.
בגיל צעיר היא החלה עובדת כאשת
יחסי־ציבור בחברת התעופה הלאומית, ובתפקיד
זה זכתה לפירסום בינלאומי ראשון.
החברה הכינה כרזה עם צילום שלה,
עליו היה רשום, באותיות גדולות:
״בראזיל — זו אני!״ היא המשיכה לעבוד
במשרדי החברה בפרים, ותוך כדי כך למלדה
אמנותבסורבון. מיספר הצעות
דוגמנות לא קסמו לה כלל, והיא הסתפקה
בתנאי חייה השיגרתיים־יחסית, כשהיא עדיין
חולמת, לדבריה ,״על בעל הגון ובית מ־

מרד
הנ עורי ם
והיה אם (גת, תל־אביב;
אנגליה) — הוא סרט נוסף המנסה
להראות כי הדרך היחידה
שיש לבני הנוער להשתחרר ממשמעת חברתית מיושנת,
ומן המוסר המפוקפק של העבר, היא ההתקוממות ה אלימה.
הסרט,
המתרחש כולו בין כותליה של פנ׳יטיית-נערים
אנגלית, מתאר בהצלחה רבה את אורח-החיים שם, את
היחסים השונים בין נערים מבוגרים לצעירים יותר, יחסים
שבהם בולט הגורם ההו מוסקסו אלי, וההפרדה המעמדית
(כל גיל מהווה מעמד בפני עצמו) ,ואת צורת החינוך ה-
מכינה דור חדש של כבשים הצועדות בעדר, והחושבות
לפי דפוסים מוכנים וללא יוזמה אישית.
כדי להמחיש בצבעים חיים יותר את האווירה המיוחדת
הזאת, השתמש לינדסיי אנדרסון (שלמד בעצמו בפנימיית
בנים) ,בתערובת של ריאליזם, הגזמות לצורך סאטירה,
והפלגות דמיוניות, כאשר כל צופה רשאי לפרש את הסצי נות
שהוא רואה כרצונו.
לעומת זאת, לא ניתן כלל לטעות בכוונות היסודיות של
אנדרסון. המימסד הוא מיושן, עורקיו מסתיידים, והדרכים
שלו עלולות לנוון את המין האנושי. לעומת זאת, הצעי רים׳
כפי שהם מוצגים על־ידי שלושת הנערים הממלאים
תפקידים ראשיים בסרט (מאלקולם מקדאואל, ריצ׳ארד
ווד, ריצ׳ארד וורויק) .הם שואפי חירות גופנית ורעיונית,

נן\2ראגאר, וגד ג־וגרגיגן — גתיינג באגגריגז
והדרך היחידה בה הם יכולים לזכות בכך הוא טעינת
רובה ופריקתו הישר לתוך פרצופו של המימסד.
אמנם, חובבי״הקולנוע הוותיקים ימצאו שדברים דומים
בשפה הרבה יותר תמציתית ונוקבת נאמרו לפני שנים
רבות בסרט ״אפס בהתנהגות״ של ז׳אן ויגו, אך כל זה
אינו פוגע בחווייה הקולנועית שיש בסרט, המבויים וה-
משוחק בכישרון רב.

הנצר ו ת
מתה בריו
התמרים השחורים ברין
פלורינדה המינית
״אין צורך להתחתן!״

שלי.״ אבל, ממשיכה פלורינדה לספר. ,עד
מהרה הסתבר לי שללא נדוניה אין בעל
הגון, ומניין אקח נדוניה?״
לבכות, לצחוק, להשתולל. תוך
כדי הירהורים מסוג זה נסעה לבלות חופשה
באיסצ׳יה ושם השגיח בה הבמאי
האיטלקי הגדול לוקינו ויסקונטי. במאי
הארורים התרשם מאד מהופעתה החיצונית,
ושיכנע אותה לעבור מבחני בד, שהיו
ללא ספק מן המבחנים הארוכים בתולדות
הקולנוע.
לבסוף הודיע ויסקונטי שהוא מלא התפעלות
— וכאשר ויסקונטי מתפעל, עולם
הסרטים מקשיב היטב. הצעות העבודה
ירדו על פלורינדה כמבול, ותוך זמן קצר
הופיעה בקאנדי, נערת מסובכת של דמיאנו
דמיאני, גנב הרציחות, לצד ז׳אן לואי טריד
טיניאן, וכמובן בהאתרים של ויסקונטי.
מה נשתנה ץ משחק הזוגות, גירסה
קולנועית למחזה שהצליח מאד על הבימה,
היה בעצם הסרט הראשון בה ניתן לה
תפקיד ראשי באמת, והעובדה שהסרט מילא
קופות באיטליה נזקפת לא מעט לזכותה
של פלורינדה. ואם עד אז היו אויביה
מפזרים שמועות כאילו היא משלמת לעיתונאים
כדי שיכתבו עליה, מאז משחק
הזוגות אין כלל צורך להמריץ אותם.
לאחרונה הופיעה פלורינדה בסרט נוסף,
מוזר לא פחות ממשחק הזוגות, ומצליח
עוד יותר ממנו באיטליה. שם הסרט אזרח
בעל זכויות מלאות, סיפור על מפקח־מישטרה
מוזר, הרוצח בחור שהעז לנגוע
בפילגש שלו, ואחר־כך יוצא לחקור בעצמו
את פרשת הרצח.
הסרט מלא סצינות נועזות, בהן מוצגות
סטיותיו הרכות של המפקח, שמבחינה
חיצונית הוא אזרח מכובד ורב־רושם, דוקטור
לקרימינולוגיה, אבל מאחורי המסווה
זה מסתתר איש אכול תסביכים ומחלות־נפש.
פלורינדה
היא, כמובן, הפילגש הקשורה
לאדם זה באזיקי־מאזוכיזם, ואילו המפקח
עצמו הוא ג׳אן מאריה וולונטה, מן השחקנים
הטובים ביותר של איטליה היום.
ועל מה חולמת היום הנערה הבראזילית
עטורת־ההצלחות? .איני רוצה להישאר לבד,
אני מפחדת מבדידות,״ היא טוענת. האין
זה מזכיר את הנערה שעבדה בנתיבי
האוויר של בראזיל בפריס?
.אבל,״ היא ממשיכה. ,אינני חושבת עוד
על נישואין. אין צורך לסבך את העניינים.״
ההצלחה בכל זאת משנה דברים.

(ארמון־דויד, תל״אביב ; שוודיה)
— סרט משונה למדי, שנעשה
על־ידי צוות שוודי בשמש היוקדת של ריו-דה-ז׳אניירו,
כאשר צורת״מחשבה קודרת וכבדה של סקנדינבי מנסה
לשווא להתמזג עם קצבי הסאמבה של מולדת הקפה.
גיבורי הסרט הם יחפנים שוודיים, מלחים שירדו מאוניותיהם
וחיים בחוסר״כל בפרברי העוני בריו. הם שותים
לשכרה, חיים מנדבות ואינם מסוגלים בשום פנים ואופן
לחשוב על שיבה הביתה. וכאשר מגיע לאחד מהם פרס על
שהציל חיי־אנוש, הוא אינו מסוגל לגשת ולגבות אותו,
משום שלשם כך הוא צריך להתפכח, והתפכחות עשויייז
לגרום לו להתקפת״לב קטלנית.
לתוך חייהם האפופים ענני־אלכוהול מתערבות שתי דמו-
יות: כומר, המסתיר את כל קופת״השרצים של המין ה אנושי
התלויה על גבו מאחורי צדקנות דתית ; ואשה, ה מנסה
להחזיר אחד מן היחפנים לדרך הישר ולהפוך אותו
לאדם מסודר ומהוגן. אולם מאמציהם לא נושאים פרי.
המסקנה: הנצרות פשטה את הרגל, המוסר הישן אינו
שווה מאומה והוא משחית את המין האנושי.
הבמאי לארס מאגנוס (״ג׳ון יקירי״) לינדגרן מתייחס
ברצינות כה רבה למלאכתו, עד שהוא שוקע בכבדות

אנדרם גן גפגן־ס־ידגב — יצרים ד2־ נגזים
מלאת חשיבות עצמית, והסרט שורך את רגליו ב מקומו ת
רבים שלא לצורך. הצילומים יפים, מ אק ס פון־סידוב וביבי
אנדרסון משכנעים בתפקידיהם, אבל הסרט בכללו מחטיא
את המטרה כשהוא מתיימר לבטא יותר משהוא מסוגל.
העולם הכהה
יצרים אפלים (צפון, תל-
אביב ; אנגליה) — קשה בדיוק
לדעת מי החליט להמציא את
השם העברי המטעה לסרט זה, הקרוי במקור ״מקל הלי כה״
— על שם המקל בו נתמכת הנערה הנכה, הממלאת
את התפקיד הראשי בסרט.
בכל אופן, כל מי שמצפה כאן לסצינות״אהבה סוערות,
סטיות מיניות מכל הסוגים ובכלל, חשיפת יצרים אפלים
שלא נראו כמוהם, מוטב שיישאר בבית. אין זה סרט עבורו.
כי מה שמכונה בעברית ״יצרים אפלים״ הוא מלודרמה
בריטית שיגרתית למדי, על אהבתם של צייר לא־יוצלח ונערה
נכה, על רקע חגרתי של לונדון הבורגנית. הבמאי,
אריק טיל, עשה אמנם מלאכה נקיה, כשהוא שואל מפה
ומשם סיגנונות של סצינות־אהבח או סממנים של מתח,
אולם בסך הכל הוא לא הצליח להעלות את הסרט מעל
לדרגת המלודרמות שהיו מקובלות מאוד בשנות ה.40-
אם בכל זאת צריך לציין נקודת־עניין בסרט, הרי זה
מישחקם של דויד (״יצרים״) המינגס, וסמנטה (״האספן״)
אגר, שני שחקנים צעירים ומוכשרים להפליא, המצליחים
להחיות את תפקידיהם עד כדי כך, שאפילו הקיטש בו
הם נאלצים לדשדש מדי פעם, אינו נראה נורא כלל.
כדאי גם לציין את צילומיו היפים של ארתור איבטסון,

אגר והנזינגנז — נזבנגד מזשגן פי עגנזש
בעיקר תוך מישחק בגוונים כהים, בצילומי-פנים בלילות,
או זריחת שמש מוקדמת מאוד, באור מוזר, המאירה את
מנופי הרציפים של לונדון.

?* במושב-ז?!נים בלב תל־אביב מסתובבים
זקנים רעבים. רק! למי שיש במר —
אוכל לשובע

התענוג האחרון

של הישישים,
דיירי
מושב הזקנים, הוא האוכל, כפי שמוכיחה
מסיה פרד. אלא שהאוכל שהם מקבלים
אינו מספיק להם. לעיתים גם אינם מסוגלים
לאכול את המעט שהם מקבלים לארוחותי־הם
הדלות, כמו פניניה דיאמנט, למטה.

דולף מ3דלס בן ה־ 84 לא נזקק
מעולם לחסוי הבריות. לפני 68 שנה,
בגיל , 16 עלה ארצה, נכנס ללמוד במקווה
ישראל, יצא לארצות־הברית להשתלם בענף
גידול הכותנה, חזר לארץ. מאז, מצא תמיר
את פרנסתו בכבוד. שמו הלך לפניו, והוא
הוזמן אף בזמנו למצריים כמומחה לגידול
כותנה.
לפני שנה החלים לעזוב את ביתו הנאה
בראשון־לציון, להיכנס למושב זקנים. היה
זה לאחר שלא הצליח למצוא מטפלת שתהיה
מוכנה להשגיח עליו 24 שעות ביממה.
לעבור
לגור אצל בנו בירושלים — סירב
.״אינני ממליץ לגור עם ילדים,״ אומר
הוא .״כשאתה זקן, מדרך הטבע שאתה מטריד
אותם. אבא אחד, ידוע הלא, יכול לפרנס
עשרה ילדים. ואילו עשרה ילדים
קשה להם לפרנס אפילו אבא אחד.״
היתד, לו גם דוגמה טובה לדבריו: בזמנו,
העניק לבת״־אחותו מתנת חתונה צנועה
11 :אלף ל״י ודונם קרקע. למרות זאת,
מגיעה בת־האחות לביקור אל רדוד הנדיב
— אחת לשנה.
בראש מפוקח, החליט אדולף לבלות את
שארית ימיו בלי טובות. הוא שילם 15
אלף ל״י, נתקבל למושב הזקנים שברחוב
אלנבי 89 בתל־אביב.
רק אז, לראשונה, בחייו, החל לרעוב.

משרד הסעד
שלל הרשיון

הלוחם -

צבי אולשנסקי, מנהל המוסד
שהתפטר, גיבור־פרטיזנים
לשעבר, אשר ניסה להיטיב את
מצבם של הזקנים — ונכשל במאנזציו.

חינדה ארונוביץ, ה־

_ גון 1ן
! ! 1 0 / 1ן ממונה על המיטבח,
איתה נלחם אולשנסקי מרות כד להגדיל
ולהשביח את מנותיהם הדלות של הישישים.

־ ומחליט

המנהל החדש, צבי
אויספרסר, שבא במקומו
של צבי אולשנסקי, משמש רק חזית
לאיש החזק האמיתי — שלמה סנדלר.

ף* תשעים דיירים חיים במושב הזק־
^ נים וכל אהד מהם, כמו מנדלס, שילם
כ־ 15 אלף ל״י. בנוסף יש לאגודה העותומא־נית,
שבבעלותה המוסד, הון־עצום, בצורת
בניינים ומגרשים במקומות שונים בתל־אביב
וחולון. וזה — מלבד כחצי מליון
ל״י רבבות דולרים, בבנק.
למרות זאת, אין הישישים והישישות
מקבלים ארוחת־ערב, נאלצים להסתפק ב־ארוחת־בוקר
וצהריים בלבד.
גם שתי ארוחות אלו אינן עשירות ביותר.
זקנים הרוצים לשבוע, חייבים לשלם
מכיסם למלצרית.
שערורייה זו, ושאר הבזיונות המתרחשים
במוסד, גרמו לכך שמשרד הסעד מסרב,
מאז מרץ , 1969 לחדש למוסד את
רשיונו. מה שלא מפריע להנהלה להמשיך

:תרומות ברבבות לירות לא נרשמו
בספרים, ישיש הרוצה להזמין רופא —
חייב לשלם דמי־הסבמה
במעשיה במצח נחושה וללא יסורי מצפון.
״למרות שסירבנו לחדש את הרשיון,״
אומר דובר משרד הסעד ,״לא ביקשנו את
סגירת הבית. אנו מנסים לשכנע את ראשי
המוסד בטוב.׳״
השמצה והתקף־לב
שרד הסעד תובע לספק לדיירים
(* /ארוחות־ערב, למנות אם־ביח, ולשפר
את המצב בפרטים רבים נוספים. כך הוא
תובע כבר שנתיים, ואינו פועל דבר.
התנהגות זו של משרד הסעד משמשת

כמובן אור ירוק להנהלת המוסד להמשיך
בדרכה.
האחראי העיקרי, ולמעשה היחידי, ליחס
המחפיר לזקנים ולזקנות, הוא יו״ר ההנהלה,
שלמד, סנדלר, השולט במוסד ביד
ברזל. חברי ההנהלה האחרים מהווים רק
קישוט. גם אם יש ביניהם שאינם מסכימים
עם שיטותיו של סנדלר, אין הם מעיזים
לצאת נגדו. הם מגיעים לביקור במוסד
פעמיים בשבוע, שותים תה במשרה
וחוזרים הביתה.
כאשר העז, לפני כשנה, אחד מהם, מאיר
שולמן, לצאת נגד סנדלר, הפעיל זה את
שיטות הטרור שלו — ביעילות מוחצת.

בניגוד לסנדלר, היה צבי אולשנסקי מוכן
לספק פרטים מלאים יותר על גן־העדן
ברחוב אלנבי .89
בתפקידו כמנהל המוסד, סירב אולשנסקי
להשלים את שיטותיו של סנדלר, שביו״ר
ההנהלה היה למעשה הבוס שלו. הוא התנגד
להרעבת הזקנים, לאי־רישומם של מגרשים
בספר התרומות, למיכלול התנאים
במקום. הסוף בא כאשר ביקש לסלק עובדת
שהרביצה לאחת מזקנות המוסד. סנדלי
סירב לאשר זאת, ואולשנסקי קם והתפטר.
אולשנסקי
( )58 הוא יהודי אדוק ושומר־מיצוות,
גבה־קומה וכסוף־שיער. הוא הגיע

לארץ ללא משפחה. הנאצים רצחו את
הוריו ברוסיה. גם את ארבע אחיותיו וארבעת
גיסיו. גם את 14 נכדיו.

__גיבור
ברית־המועצות
^ ך הם לא מוטטו את רוחו. הוא הצטרף
לפרטיזנים, וכמפקד חבלנים פוצץ 24
רכבות של הוורמאכט, עשרות תחנות־כוח
וגשרים. על מעשי גבורתו אלו העניק לו
הסובייט העליון של ברית־המועצות חמישה
עיטורי גבורה.

״אוש בשולחן

אברהם שילדין בן ה־ ,80 מדיירי מושב הזקנים בית

אבות, ברחוב אלנבי 89 בתל־אביב. אווירוז־ייאוש וחוסר
חדוות־חיים אופפת את המוסד. למרות שמשרד הסעד מסרב להעניק לו רשיון, ממשיך המוסד
לפעול, ואין גורם ציבורי או ממשלתי בארץ שייזדעק לעזרתם של הישישים והישישות.

לבן, ביצה, חלב, וקצת גבינה. מברודוקטים
אלו הם צריכים לאכול ארבע ארוחות: בבוקר׳
בשעה , 11 ארוחת־ארבע וארוחת־ערב.

״למי
שאין לו כסף, סובל ברעב.״
המלצרית, פולה גולדובסקי, משלשלת
(המשך בעמוד )34

״הייתי מנהל מלחמות שלמות עם חינדה
ארונוביץ, השולטת במטבח, שתיתן לזקנים
ביצה נוספת לשבוע — שש במקום חמש.
היא, מצידה עשתה את כל המאמצים לתת
להם מה שפחות אוכל״.
מדווח כתב

חברי ההנהלה של מושב הזקנים בית אבות. במרכז: שלמת סנדלר,
האדם השולט במוסד, והאחראי לכל המתרחש בו. שאר חבב׳ ההנהלה
אינם אלא דמויות ייצוגיות. בשליטתו של סנדלר מצויים תשעים זקנים וזקנות רעבים.

וושנעים

הוא קם בישיבת ההנהלה, הצהיר ששולמן
קיים יחסים עם זקנות המוסד, שלח מכתב
השמצה לבתו -של שולמן.
לאחר הישיבה, חזר שולמן המזועזע לביתו,
לקה בהתקף־לב ונפטר.
לזקנים מכות
נדל ר הוא אדם דיסקרטי. הוא
0לספק כל תשובות לשאלותיו של
העולם הזה, הסתפק בתגובה יחידה:
זקנים כאן אצלנו חיים כמו בהילטון.
בבית שלך לא גר ולא אוכל כלי כך
כמו הפנסיונרים שלנו״.
לדבריו, לולא היה צבי אולשנסקי, המנהל
לשעבר של המוסד, מלשין על־ו, לא היה
איש מתעניין בנעשה במוסד .״אינני מוכן
לתת כל הסבר על העניינים הפרטיים שלנו,״
הכריז ״זה עסק שלנו בלבד כיצד
אנחנו רושמים בספרים את התרומות והמגרשים
שלנו. זה ממש חוצפה לשאול
דבר כזה. כאן זה גן־עדן לזקנים.״
סירב כתב
״האתה
טוב

לארץ
הביא עמו ארבעה בלבד. העיטור
החמישי, הנכבד שבהם — כוכב הזהב של
גיבור ברית־המועצות — נשאר ברוסיה.
שכן מיד לאחר המלחמה עלה אולשנסקי
לישראל .״הכוכב הזה שוקל 30 גרם זהב,״
מחייך הוא .״בשביל כמות כזאת לא כדאי
לי לסכן את עצמי ולחזור לרוסיה.״
אך מה שלא הצליחו לעשות הנאצים,
הצליח לעשות לו מושב הזקנים. לאחר שנואש
ממלחמתו בסנדלר, עזב בייאוש, כשהוא
מפקיר את הזקנים לגורלם.
התפטרותו של אולשנסקי רק חיזקה את
שלטונו של סנדלר. במקומו נתקבל, כמנהל,
צבי אויספרסר, עולה חוש מרוסיה, שסמכותו
מוגבלת להשגחה על הנקיון במוסד.
בנושאי המטבח והמשרד — אין
לו יד ורגל. שם שולט בלעדית הבום האמיתי.

אוכל
¥מצלחות
חלודות
** ספר אודשנפקי :
״בארוחת־בוקר

מחלקים

לפנסיונרים

העולם

הזה ל

הצטרפתי לארוחת־צהריים. מנה ראשונה
— סלט מלפפונים עם זכר לעגבניות. מנה
שנייד — ,כמה כפיות מרק תפוחי־אדמה.
גמרנו.
האוכל מוגש בצלחות פת מוחלדות. המרק
נמזג מתוך קופסאות שימורים גדולות.
אבל פרחים מלאכותיים, מאידך יש על כל
שולחן.
״היום זה יום ששי״ מסביר לי אויספרסר,
המנהל. ארוחת־צהריים קצת חלשה, בגלל
שבערב מגישים דגים. דרך אגב, שמת־לב
איזה ספריה יפה יש לנו כאן בחדר־האוכלי״

״למי שאין
כסף -רעב״
ן־י ספריה היפה אינה משקיטה את
( | רעבונו של אברהם שפטר בן ה־:82
״אגי לא יכול לאכול דבר כזר״״ אומר
הוא ומצביע על הסלט.
גם לא את רעבונם של חבריו לשולחן
של שפטר, אברהם הרץ ולאה בורגמן, שלא
נגעו גם הם במזון :״הסלט הזה בוער
לי בבטן ״,מתלוננת לאה.
״אי־אפשר לחיות עם האוכל שמקבלים
בחדר־האוכל,״ אומר לי צבי מנוח, העובד
במוסד כפועל נקיון למעלה מ־ 25 שנה.

ייאוש במיטה
טל שיזמן לשבת שעות במקום שתקעו אותה,
אך אין איש במוסד המוכן להשכיבה.

ד ל׳ ה

ל ס חו ר

+״אתה תעלומה בעיני, וגם בעיני עצמו...״
״כל דבר המתפרסם בשמר— אתה מכחיש \ ״
״איו לד מה להשיב!״

קשה מאד להתווכח עם שר בכנסת, ולנצח. כי לשר יש כמה וכמה יתרונות
טבעיים.
ראשית, לפי תקנון הכנסת יכול השר לקבל את רשות״הדיבור בכל עת שירצה.
הח״כ אינו יכול לקבל את רשות־הדיבור אלא לעיתים קבועות.
שנית, זמן־הדיבור של הח״כ מוגבל. לדובר של סיעתנו יש תמיד עשר דקות
בדיוק. לעומת זאת אין שום הגבלה על זמן־הדיבור של שרים.
אך יש גם גורם שלישי, הנשכח לעיתים קרובות. לשר יש תמיד המילה האחרונה.
הח״כ מדבר. השר עונה — וזהו סוף־פסוק. אין הח״כ יכול לחזור לדוכן ולהוכיח
שהשר לא אמר אמת, או שסתר עצמו, או שהתחמק מן העניין. פשוט אין ויכוח.
רק לעיתים רחוקות מאד שונה המצב. מיקרה כזה היה בשבוע שעבר. שר־הביטחון,
משה דיין, הביא שלוש הצעות״חוק שונות, בזו אחר זו. מכיוון שיכולתי
לדבר על כל חוק לחוד, היתה לי ההזדמנות להשיב, תוך כדי דיבור על חוק אחד,

״תעלומה עטופה בחידה.״ נדמה
לי שעמדתו הפוליטית של שר-
הביטחון -הגדרה זו חלה עליה
היטב.

״אף ציטוט אינו נכון!״
על פך ענה דיין בצורה חריפה למדי:
משה דיין: לדברי חבר־הכנסת אבנרי
רצוני לומר, כי אף אחד מהציטוטים שהוא
ציטט כאן בשמי לא היה נכון. איי
אחד מהם.
לאלה שביקשו הבהרות לדברי באסיפת
המפלגה בחיפה — אני אינני שולל או
פוסל את דוכן הכנסת כמקום שבו יובהרו
נושאים כאלה, דברי שר, או נושאים שעסקתי
בהם בשבת. אבל לדעתי זה יכול
להיות במיסגרת הצעה לסדר־היום, דיון
מדיני או שאילתה, זה לא יכול להיות
דיון בהצעת־חוק זו.
זה יהיה, לדעתי, ניצול לא־נכון מצידי
של הבמה הזאת, להבהרת נושא זה, כאשר
אני מביא הצעה לתיקון בחוק. יהיה זד,
לא נכון, לדעתי, אם בהזדמנות זו אסביר
את דברי בעניין שיחות יארינג. אני מצט ער
מאד. אשמח לדון בנושא זה ולהביע
את דיעותי במיסגרת שאילתה, הצעה לסדרי,יום,
במיסגרת כל דיון שהוא, לגיטימי
ומוקדש לנושא זה.

,,לפי מה אתה פועל?״

בעיני עתונות העולם־ דברי דיין*
על הדברים שענה דיין לדברים שאמרתי בדיון על החוק הקודם. בהעדרו של
שלום כהן, הנמצא בחו״ל, ניהלתי ויכוח זה לבדי.
כך נוצר ויכוח של ממש — ואולי מעניין לראות איך נפלו הדברים( .בשעת
ויכוח זה כבר ידע דיין כי העולם הזה עומד לפרסם את ״מיסמך דיין.״)

דיין,, :תעלומה בתוך חידה״
הצעת״החוק הראשונה נגעה לגיוס
קשישים, עד גיל ,54 לשרות צבאי (בדרך
כלל הג״א) .גיוס זה היה נהוג גם
עד כה, אך רק בתוקף תקנת״חירום
זמנית. עכשיו בא דיין ורצה להפוך את
העניין לחוק של קבע.
ראיתי בכך הזדמנות נדירה להתווכח
עימו על דיעותיו הפוליטיות.
אורי אכנרי: אני חושב שזו תעודת־עניות
לממשלה, אשר שלוש שנים אחרי המלחמה
היא צריכה לבוא לכנסת ולבקש
דבר כזה.

יש לזה משמעות עמוקה.
תקנה זמנית המאריכה תקופת שירות —
מובנת. אנחנו נמצאים במצב של מלחמה,
שר־הביטחון בא ואומר: אני זקוק לכוח-
אדם זה — ומי מאיתנו יעז לפקפק בכך?
אבל עכשיו בא שר הביטחון ואומר :
אני רוצה להחליף את התקנה הזמנית הזאת
בחוק של קבע. זאת אומרת הרחבה
זו של גיל הגיוס, שהיא תשובה למצב
ביטחוני מסויים, הופכת בעיני שר־הביט־חון
לצורך קבוע.

אותו שר־גיטחון אמר, והזר על
כך היום כתשובה על שאילתה,
שאנחנו נמצאים כשלג האחרון
של המלחמה, מגיוון (ואני מצטט
אותו, לא את עצמי) ״גם מצריים,

גם ברית־המועצות, גם ארצות-
הברית, מעוניינות עתה בשלום.״

כן, יש סיכוי סביר שיקום הסדר־שלום
תוך תקופה מסויימת. יכולות להיות
הערכות שונות לגבי הזמן: חצי שנה,
שנה, שנתיים. אבל שום הערכה כזאת אינה
יכולה להוביל לפתע למסקנה שיש צורך
להפוך תקנה זמנית זו לחוק של קבע.

ככלל, הריעות של שר־הכיטחון
הן תעלומה כעיני, אולי גם בעיני
עצמו. על העל ה השר,
שר הביטחון, כפה לא מכבר
הממשלה פרישה משיחות יארינג, בגלל
טילים. עכשיו נדמה שהוא בא לכפות
הממשלה לחזור לשיחות יארינג׳ עם
טילים.
השר כפה פרישה בגלל הזזת הטילים.
עכשיו הוא בא ואומר שהסעיף האוסר את
הזזת הטילים — בטל.
הממשלה אומרת שאנחנו כופרים בהחלטת
עצרת האו״ם. השר׳ שר־הביטחון,
אומר שהפסקת־האש הנוכחית מבוססת על
אותה החלטת עצרת האו״ם.

זהו אוסף של תעלומות. צ׳ר־צ׳יל
אמר פעם על רוסיה שזוהי
* קאריקטורה של גארדיאן הבריטי. הכותרת
בסקור :״דיין מפנה ע ן עיוורת
לטילים.״

המתנתי לתורי לנאום על הצעוג״ה-
חוק הבאה, והשבתי לדבריו:
יושב־ראש הכנסת
אורי אכנרי :
הירשה לכל הנואמים, בדיון הקודם על
הצעת־החוק, לנגוע בעניינים ביטחוניים
כלליים. זהו הנוהל המקובל בכנסת.
אתה בא ואומר: על הכרזות מדיניות
שלי איני רוצה לדבר במיסגרת הצעת־חוק,
נא להגיש שאילתה. אבל רק לפני חצי
שעה, במיסגרת תשובה לשאילתה, אמרת
שאינך יכול לענות על הצהרותיו המדיניות
במיסגרת שאילתה. ואם יש דיון מדיני
כולל, בדרך כלל לא אתה משיב, אלא
ראש־הממשלה, וזה מוצדק.

אני חושב שאינך צודק בזה. מן הדין
שהכנסת תשמע ממך מה אמרת, ושלא
תפנה אח חברי״הכנסת לקריאת הדברים
בעיתונים׳ כאשר אתה מכחיש באופן שיטתי
מה שכתוב בעיתונים.

ככגסת אינך מוכן לפרט מה
אמרת. ומה שכתוב בעיתונים בשמד
-אתה מכחיש.

מדובר על עניינים הנמצאים בתחום אחריותך
כחבר ממשלה. באיזו צורה אתה
רוצה שישאלו אותך, ואיך אתה רוצה
להשיב?
שר־הביטחון של ישראל משמיע דברים
על עניינים ביטחוניים מהותיים ביותר.
אחה אומר (או הניו־יורק טיימס כותב
שאתה אומר) שהפסקת האש הנוכחית, שאתה
מופקד על הפעלתה, אינה מבוססת
עוד על ההצעה האמריקאית, אלא על החלטת
עצרת האומות המאוחדות, וממילא
סעיף ההקפאה אינו קיים עוד, לא לגבינו,
וממילא גם לא לגבי המצרים.

הכנסת רוצה לדעת זאת. הכנסת
צריבה לדעת זאת. אתה לא
סתם שר, בגון שר*סעד, המדבר
על עניין ביטחוני בדי לחטוף כותרת
כעיתון. אתה שר-הביטחון.
צורה זו לא נראית לי. נוצר מצב שה-
כנסת אינה יכולה מזודס!) נזג< 311 7ת ,?0
לקבוע בצורה ברורה מה שאתה חושב, ולפי
מה אתה פועל כשר־הביטחון.

הייתי הנואם היחידי בוויכוח על
הצעת-חוק זו (שנגעה לרישום ציוד לצורכי
ביטחון) .ההמשך:
היו״ר צבי צימרמן: שר־הביטחון,
דברי־תשובה — בבקשה.
משה דיין ז אין מה להשיב.
אורי אכנרי: ל ך אין מה להשיב!
לאחר מכן נערך פולמוס שני ביני ובין
השר, הפעם על שיחרור בחורי־ישיבה
צעירים משרות צבאי, בשעה שמגייסים
בני . 54

יוצא מכאן, שאתה בכלל לא
חייב דין־וחשבון על הצהרותיד
המדיניות והביטחוניות.

שוב נמחק מהפרוטוקוד
קטע מדבר אור אבנר
זה קרה כאשר פתחתי את הנאום הראשון בפולמוס עם דיין. אמרתי :
אורי אכנרי: בעלותי לדבר על עניין ביטחוני, חייב אני להקדים מחאה על כך,
שגם השבוע אינו מתקיים בכנסת הדיון המדיני.
העליתי מחאה זו גם בשבוע שעבר. שאלתי מדוע אין סגן ראש־הממשלה יכול להופיע
בפני הכנסת ולהסביר את מדיניות הממשלה, בהעדרה של ראש־הממשלה?
כאן בא קטע, שיושב־ראש הכנסת ציווה למחוק אותו מן הפרוטוקול.
להלן ה תייחסתי לסיבה שבגללה לא נתקיים הדיון המדיני גם בשבוע השני
של המושב (שנידחה על כן לשבוע השלישי).
אורי אכנרי: השבוע כאשר ראש הממשלה, כבר חזרה לארץ, במזל טוב, נאמר
שהדיון נדחה לפי בקשת גח״ל, בגלל קיום ועידת חרות.

אני בהחלט בעד נימוסים כין־סיעתיים ופרלמנטריים. אבל עם בל
הכבוד לתנועת החרות, אם היא מקיימת את ועירתה כימי ישיבות
הכנסת -אין היא יבולה, ואין היא צריבה, לבקש לדחות את הדיון
המדיני, כאשר עניינים גורליים של שלום ומלחמה נחתכים בעצם
הימים האלה בממשלה.
קולה של הכנסת משותק בימי דיון זה, שהוא אולי הדיון המכריע ביותר בתולדות
הכנסת השביעית. כל יום שחולף, כל יום של הפסקת־אש החולף ללא החלטה לשוב
לשיחות יארינג — אין לו תכלית. ואם אין מקיימים דיון על כך מפני שסיעת חרות
מתכנסת — אני לא מבין זאת!

הצעת ״החוק לתיקון. פקודת הסמים המסוכנים״ באה,
בין השאר, להוסיף את הל.ס.ך. לרשימת הסמים המסוכנים.
הצבענו בעד הצעה זו, ותוך כדי כן אמרנו כמה דברים
שעוררו תשומת־לב כללית:

אורי אבנרי: ברצוני להשמיע כמה הירהורים בקול.
אני יודע שחלק מהדברים, שאומר אותם
עפשיו, אפשר להשתמש בהם מחר נגדי, והמשמיצים
ישמיצו אף אני רואה ככד את
מילוי חובתי כחבר־כנסת שנבחר, למעשה,
בבחירות אישיות, בדי לבטא דיעה כלתי־תלויה,
גם על נושא כזה.
יש נושאים שעליהם רגילים לדקלם, והם הופכים את
הכנסת מפרלמנט, מקום שמדברים בו איש אל רעהו,
ל״דקלמנט״ ,מקום שמדקלמים בו. היום שמענו כמה דיק-
לומים, מפי כמה נואמים, כל אחד לפי רוח הדת והשקפת־העולם
שלו, אבל מעט מאד לגופם של דברים.
דווקא נושא זה, כבוד היושב־ראש, מחייב מחשבה חדשה.
בכל העולם יש ויכוח עצום, מחשבות חדשות, דיעות
חדשות, אמיתות שנפסלות, וכאן אנחנו מתייחסים אל
הנושא הזה בדיקלומים.

בעיית סמים, היא תופעה עולמית, לטובה
או לרעה, ובעיקר לרעה. זה אחד מסימני-
ההיכר של תקופתנו.
מי שחושב שאפשר לבודד את מדינת ישראל ממה שמתרחש
בעולם על־ידי איזה אקט אדמיניסטרטיבי, משלה
את עצמו. ח״כ (מפ״ם) חייקה גרוסמן הציעה את הרעיון
האנטי־ציוני לסגור את המדינה בפני מי שאי־פעם השתמש
בחשיש גם אם הוא יהודי כשר.

האם זה באמת יעזור? האם אפשר לבודד
את המדינה ממה שמתרחש כעולם? האם זו
התשובה לבעיה?

ב2־ הנזמים — אגתן הרבו־ ?
אני רוצה להקדים שלושה דברים כדי למנוע אי־הבנות:
(א) אין אני משתמש בסמים — אבל אני יודע על
מה אני מדבר. אני יודע מה זה ל.ם.ד ,.אני יודע מה זה
חשיש.
(ב) אני נגד השימוש בסמים בכלל, וסמים מסויימים
בפרט.
ההצעה הכלולה בהצעת־חוק זו, לכלול
(ג) אני בעד
את הל.ס.ד. וסמים דומים במסגרת הפעולה התחיקתית.

נושא ההירהורים שלי: האם אפשר לדבר
בנשימה אחת על בל מה שנקרא אצלנו ״סמים״
,באילו בולם הם אותו הדבר?

זזשיש — ס־יגריות — ארכוהגר
בעיה מספר אחד: מהו ההבדל כין חשיש,
סיגריות ואלכוהול?
יש מידה רבה של צביעות בדברים שאנחנו שומעים.
נאמר כאן היום — והובאו דברי מלומדים — שהחשיש
מפריע לתיפעול גופני וכד וכד.

בל מילה, ברוח זו, הנאמרת על השיש -
נבונה פי עשרה לגבי האלכוהול.
כלום האלכוהול אינו מפריע לתיפעול גופני? כלום
האלכוהול אינו גורם לפשע? האם בהשפעת האלכוהול
אין מבוצעים בארץ מאות פשעים חמורים בכל שנה? מדוע
אף אחד אינו מדבר על איסור האלכוהול? מדוע אף אחד
אינו מדבר על איסור הסיגריות?
אתמול שמענו מפי נשיא המדינה, ברדיו, נאום נרגש
ומרגש על הקשר שבין הסיגריה והסרטן, קשר שלגבינו
לא נותר עוד שום ספק. הסיגריה היא מכשיר־התאבדות.
בארצות־הברית מחייבת הממשלה את יצרני הסיגריות לציין
על הקופסות, על כל קופסה, ש״הסיגריה הזאת עלולה
להזיק לבריאותך.״ אנחנו מייבאים לארץ סיגריות אמריקאיות;
היכן הפסוק הזה על קופסות הסיגריות האמריקאיות
המיובאות לישראל?

אתם באים ומזעיקים את הארץ נגד החשיש
-ובאותו זמן אינכם עושים מאומה
נגד דברים, שהם לדעת בל המלומדים יותר
מסובנים מהשיש.
צוטטו כאן כמה וכמה מיסמכים. אני מחזיק בידי דין־
וחשבון מה־ 8לספטמבר השנה, של ועדה מיוחדת שנתמנתה
מטעם נשיא ארצות־הברית כדי לחקור באופן מיוחד את
בעית המריחואנה, סם שמקורו באותו צמח כמו החשיש,
והדומה מאד לחשיש, אם כי הוא קצת יותר קל ממנו.

נאמר בדו״ח זה :״אין בל עדות מדעית
מוסמכת להשפעה מזיקה של המריחואנה.
במו-בן, אין עדות מדעית שמריחואנה היא
קרש־קפיצה לסמים משברים מסובנים יותר.״
זאת אומרת ועדה מטעם נשיא ארה״ב.
והלאה :״ניצול לרעה של אלכוהול גורם להרס רב
יותר מכל חומר פסיכו־אקטיבי (כלומר: סם משכר) הידוע
כיום.
ועוד :״על־ידי הפעולה נגד מריחואנה( ,או חשיש, אם
אתם רוצים) גרמנו לכך שמיספר רב מאד של בני־נוער
איבדו את הכבוד לחוק. לעומת זאת הסמים הלוצינוגניים,
כגון ל.ס.ה, גרמו לעתים קרובות לתגובות קיצוניות ואף
לפסיכוזים.״
במלים אחרות, הדו״ח הזה, המוסמך ביותר, שהופיע

״אני יודע שחלקו מהדברים
שאותם אומר עכשיו אפשר
להשתמש בהם מחר גג־די
והמשמיצים ישמיצו
מטעם ממשלת ארצות־הברית — ושם זו בעייה יותר
חמורה מאשר אצלנו — הדו״ח הזה אומר:

(א) אין בל הוכחה שמריחואנה (או חשיש)
משפיע על הבריאות;
(ב) שהוא מזיק פחות מסיגריות או אלכוהול;
(ג) שהפעולה נגד המריחואנה גרמה לכך, שהנוער
מאבד את הכבוד לחוק;

(ד) שיש הבדל מהותי בין מריחואנה, חשיש
וסמים מסוג זה, מצד אחד, ובין הל.ס.ד.
ומה שנקרא ״סמים קשים״ ,בגון הירואין.
הדמיון בין השימוש בסמים והשימוש באלכוהול הוא זה:
יש הבדל גדול בין השותה המקרי או ״השותה הסוציאלי״

ו7ווז]ן ז 41
(ואני חושב שכמעט כולנו בבית הזה נמנים לסוג הזה),
כלומר: אדם ההולך למסיבת קוקטייל, או השותה כוס
או שתיים אחרי העבודה( ,וזה חל גם עלי) — לבין
אלכוהוליסט המתמסר לפשע, בהשפעת האלכוהול, המידרדר
בהשפעת האלכוהול מבחינה גופנית ורוחנית. זה חל
במידה רבה גם על חשיש וסמים דומים.

הבעיה מיספר 1היא, איפוא: האט אפשר
להבדיל כאופן שרירותי בין היחס לחשיש
לבין היחס לסיגריות ולאלכוהול.
בעיה מיספר : 2האם אין צורך להפריד
לגמרי בין היחס לסוחרים בסמים לבין היחס
למשתמשים כסמים. והאם יש לנו הזכות להדור
לתחום הפרט כעניין זה?
אני יודע לפחות על מיקרה אחד של שחקנית ידועה,
מחוננת, צעירה, אשר נתפסה פעם לחשיש, ומאז היא
נרדפת על־ידי המשטרה. כל כמה זמן מתפרצת המשטרה

לביתה, תופסת אותה עם אצבע חשיש׳ משליכה אותה
לאבו־כביר, שם היא יושבת 48 שעות,

ביום יש בבל העולם המתקדם מגמה שלא
להפעיל חוקים לגבי דברים הנעשים בתחום
הפרט, בגון מעשים הומופבסואליים, בין מבוגרים,
גברים או נשים, הנעשים מתוך הסכמה,
הפלות מלאכותיות ובו׳.
דברים מסוג זה, כאשר ד,ם נעשים בתחום הפרט — לפי
התפיסה המתקדמת אינם מעניינה של המשטרה ושל החוק.
אולי הם עניינו של המחנך.
של המחנך — כן; של הכהן, כהן־הדת, של הרב — כן;
של המורה — כן; של העתונות, הרדיו, הטלוויזיה — כן.
אך לא של השוטר. את השוטר זה לא צריך להעסיק, והוא
לא צריך להתערב במה שעושים אנשים מבוגרים —
לא קטינים, מבוגרים — בתחום הפרט שלהם, מתוך הסכמה.

אינני יודע מה הם המספרים הנכונים לגבי
המשתמשים בחשיש; אין מיססרים מוסמכים.
ההערכה שלי היא שהמיספר עולה על מאה
אלן? -תופעה נרחבת יותר מכפי שנראה.
האם אפשר להפעיל נגדם את המשטרה? האם איננו
עושים כאן מה שנעשה בארצות־הברית בתקופת איסור
האלכוהול?
התוצאה היתה שהפכו מיליוני אמריקאים למפירי־חוק.
טישטשו בעיניהם את ההבדל בין הפרת חוק אחד לבין
הפרת חוק אחר. מי שמתרגל להפר חוק אחד — עובר
בקלות להפרת חוק אחר. זהו דבר מסוכן מאד. ושנית —
יצרו עולם־תחתון שלם, שהתבסס על המיסחר במשקאות
משכרים. כיום נבנה עולם־תחתון שני על המיסחר בסמים,
מפני שזה אסור.

לבן ביקשה אותה ועדה אמריקאית -וזאת
היתה המסקנה העיקרית שלה -להפוך את
השימוש במריחואנה לחוקי, בדי לשים קץ
למצב שבו מיליוני אמריקאים הם מפירי־חוק.
אחד
הנואמים הזכיר פה היום את המחקרים הנעשים על-
ידי פרופסורים. השבוע שמעתי שבעיר הזאת, בירושלים,
התקיימה לפני כמה ימים מסיבה גדולה שהשתתפו בה
עשרות פרופסורים, ושהיתד, מוקדשת לאכילת חשיש. לא
עישון חשיש, אלא אכילת חשיש בעוגות.

מיפרסיבו דרך א2־
הבעיה מיספר : 3יש להפריד כבירור כין
הסמים השונים. יש סמים שעם בל השלילה
שבהם אין בהם סכנה מהותית. ויש סמים
שהם מסובנים כיותר.
ברגע שאתה עושה בחוק דין אחד לחשיש ולהרואין,
למשל, ואינך קובע שיש תהום בין שני הדברים — כמר
התהום בין חטא לפשע׳ בין עבירת־תנועה לרצח — כאשר
אתה מטשטש את התחום הזה — אני חושש מאד שאנו
מפלסים את הדרך מהסם שאינו מסכן את האום אל הסם
אשר מסכן את האדם ממש, כמו הרואין׳ ל.ס.ד. ודברים
מסוג זה.

.בעוסובר אדנז ב כ רו ב כמו ה -
א1301 0אותו!״

הקץ לבי ת הסוהר
״חוק רישום עבריינות״ ג א להסדיר את רישומן
של הרשעות על־ידי המשטרה, הוצאת תעודת־יושר,
וכדומה. נאמר בו שאם אדם אינו מפר את החוק
שנית, יוכל לקבל, אחרי תקופה מסויימת, תעודת־יושר,
למרות שהורשע פעם. אולם בארכיון המשטרה
לא תימחק ההרשעה לעולם.
אמנון זכרוני הכין שורה של תיקונים להצעה זו.
בין השאר: שעבריין שאינו חוזר על עבירתו, תימחק
הרשעתו כליל אחרי זמן־מה. יוק ם מוסד שיפוטי
מיוחד, שאליו יכול לפנות כל אדם שהורשע פעם,
ולבקש שעבירתו תימחק לגמרי גם לפני זמן זה, אם
יש לכך סיבות מצדיקות.
הבאתי הצעות אלה לכנסת, וניצלתי את ההזדמנות
כדי להשמיע שוב קריאה מצפונית לשינוי דרכי העני שה
במדינה :
אורי אבנרי: כמו רוב ההצעות המשפטיות המובהקות
שמביא השר שפירא, גם זוהי הצעה מתקדמת.
בכל זאת אני צריך לבטא את אכזבתי העמוקה ממיפעלי
הכולל.
מגמת הצעת החוק שלפנינו היא להפריד בין הטיפול
בעבריינים מועדים לבין הטיפול בשאר העבריינים. זהו
ענין רציני.

אך הרי העיקר הוא למנוע, או לפחות
לצמצם בצורה דרסטית, את העבריינות ה״
מועדת במדינה!
כולנו מדברים על זה, משמיעים על זה נאומים בלי סוף,

אבל במשך 22 שנות קיום המדינה — לא השתנה בשטח
זה שום דבר. אינני אומר ״כמעט שום דבר״; אני אומר
— שום דבר!

דרושה תפיסה כוללת חדשה לחלוטין לגבי
הנושא הזה.
כיום, כשילד בן , 14 , 12 או 16 נתפס בגלגלי העבריינות,
יש סיכוי רב שכל חייו ייכנס לבתי־סוהר וייצא
מבתי־סוהר. זוהי הוצאה עצומה למדינה. וכל השקעה,
גם השקעה גדולה ביותר שיש בה כדי למנוע את
התוצאה הזאת — היא כדאית.
למעשה כדאי להחזיק את העבריינים האלה במלון
הילטון. זה יותר זול מאשר להחזיק אותם בבתי־סוהר!
המוסד ששמו בית־סוהר הוא אנכרוניזם, לאור המידע
המדעי המודרני.

זהו אבסורד שאין כמוהו. אני רוצה לחזור
על זה שוב ושוב. אדם פושע, משום שלא
הצליח להתאים את עצמו לחברה. מה עושים?
מבודדים אותו מן החברה, ושמים
אותו בכלוב, במו חיה, עם עבריינים אחרים !
כמקום להכניס אותו לחברה ולבודד אותו
מהפושעים, עושה שיטה זו בדיוק את ההי־פך:
היא מבודדת אותו מהחברה ומכניסה
אותו להכרה של פושעים!

רעבב מו ש ב זקנים1

עיקוב אחרי ציפורים — בקיצור, חובב
טבע מושבע!״
הוא כמעט שכח לציין את עובדת היותי
חיל־אווירניק נחמד עם 19׳/ 2שנים שעברו
במטולה העיר ואם את אוהבת עינייך
כחולות. הרי אין בכלל בעיות!

העורף הנשי
אץ ברירה׳ אבל כל האזרחים שביניכם
ייאלצו לסלוח לי הפעם. כן, החיילים
עומדים בתור עם זכו ת קדימה, ומי אני
שאסרב?

_ כידידות גתובד,
כתבי ל,1 5 8 / 7 0 טוב? הוא ירוצה
אותך יפה, נחמדה וטובה, כל ואת כדי
להתחיל חופשה קצרה ולהבטיח את נעי־מותה•
חושבת שאלייך פניו מועדות? אזי,
צפוי לך נער, זקן׳ בן 20 מינוס חודשיים,
חום שיער, חום עין ובעל עור שחום — ולא צבע שוקו מכף רגל ועדקודקוד.
איכפת לו, סתם כך להסביר בידידות
כתובה, שהוא נורא אוהב את הים, סקי
מים וצלילה מתחת לפני הים. אם תרצי
להצטרף. הרי הוא נשמע, מספר׳ מבטיח
מאד!

הוא ,1 5 9 /7 0 ,לא האמין שיבוא יום
ויזדקק למדור. אבל זה קרה לו כמו
להרבה אחרים, מה לעשות? הוא מכיר
צרות ;דולות יותר כמו, למשל, להישאר
שבת שלישית רצופה בבסיס, אי־שם בסיני
. ,במקום לא נעים במיוחד. ותאמינו
לו, הוא באמת נשמע לי עייף (כן, כן,
דרן האותיות הכתובות, ניתן לפענח זאת.)!,
הוא נורא מצטער שאין לו תמונה לשלוח,
פשוט ״אני לא נוהג להצטלם הרבה,״
הוא כותב. ומיד מוסיף ,״אבל נוהג
להרכיב משקפי שמש.״
הוא כבר סקרן מאד לדעת מי היא הנעלמת
שתכתוב לו. ודבר אחד הוא מבטיח
:״כתבי ולא תפסידי מאומה!״
אופייני לבני רמת־גן, הייתי אומרת.

כחול, כחול

מת ש 1 6 1 /7 0

אם את אוהבת את
אוהב, אז מובטחני שלא חשתעממו יחדיו:
״אני חובב רחיצה לילית בים, טיסה במטוסים,
ליקוט פרחים בטבע, במידה שיש,

נער ה שבוע

משקפי שמש

אושר מאד,״ הוא טוען ,״באם תכתבי לי,
נערה!׳־ אז באמת, אל תכזיבי!

ווי

לא יכולתי להציל הרבה מעטו של
. 1 6 0 /7 0כל מה שנתן לי להבין הוא
שהינו חייל המשרת אי־שם בגיזרת תעלת
סואץ. והוא מעוניין מאד להתכתב עם
גימנזיסטית, תלמידת שמינית .״אהיה מ
לדעת
162 / 40 זה יהיה נחמד מאד
להתכתב, והם ״מצפים למכתבך מה שיותר
מהר!!״ באמת, אל תתמהמהנה.

״היום ירד גשם שוטף וכמעט שנרטבתי
לגמרי. הגשם תפש אותי דווקא בדרכי.
אחרי מספר שעות פסק הגשם לגמרי ושמש
הופיעה ברקיע, כאילו שום דבר לא
קרה. הערב הלכנו לסרט, שמו, שכר האומץ׳
.זהו סרט מלחמתי בין צי האוניות
של יפאן וארה״ב.״
אם את עדיין מעוניינת, הרי אלו מילות
מכתבו של , 1 6 8 /7 0העוסק בכתיבת
פזמונים ושירים, אשר בחלקם מושרים
בצמד :״אנוכי אוחב שירה, לפני שרותי
הצבאי שרתי עם חבר שלי בצמד והוא
לוה או תי, בפ רי ט ת בגיטרה.״
אתי לא מוכרחה להאמין אבל לעלם מלאו
כבר 19 שנים.

הוא

קשה להאמין, אבל זוהי עובדה / 7 0 .־
1 6 4בבקשה :״ובכן, אני אישיות. בעל
שאר־רוח. משכיל. שמסוגל להרגיש ויש
להעניק רגשות. וזה בעצם הביכולתו
עיקר
— למה כל הנקודות האלה? ״ובכן,
האדם הנכון. ואל תהיי כה
אני הוא
יומרנית עד שאני אתחיל לפקפק.״
תאמיני, או לא׳ הוא ישמח לנסות להכירך
עם כל הספקנות והאירוניה שילווהו
לאורך כל הדרך. אז מה טעם להמשיך?

יתרונות ...מעזות...

אושר

הם סתם שני חיילים המשרתים אי־שם.
ולא איכפת להם להתכתב עם שתי־סתם־
שמיניסטיות הנמצאות בעורף. במקום לספר
על עצמם הם שואלים( ,כל אחד לחוד,
כמובן) :״היכן את גרה? מה את אוהבת
ללמוד? איזה תחביבים יש לך?״

1 6 6 /7 0
כמעט כולכן מכירות, ודאי, את /7 0
. 1 6 6ואם לא, אז זוהי הזדמנות חייכן.
כן, כן, הוא איש צבא, צבא־קבע כמובן.
הוא גם חסון, גבוה ויפה. עיקר שכחתי,
יש לו חברה, אבל הוא אוהב להתפרפר...

״אולי אני יכול לעזור לך?״ שואל
, 1 6 5 /7 0בן ה־ .22 כל זאת בתנאי שאת
לא סתם אחת :״אני רוצה בחורה בריאה
בגופה ובנפשה, בעלת כל היתרונות האחרים
והמעלות האפשריות שמותר לצפות
להן מאשר, אמיתית.״
בקשר אליו, זכר לציין :״אני סטודנט,
אשר ליתר — בסדר גמור (לא משתלם
להיות צנוע) ,וכל המוסיף גורע.״

המיפלצוו! טלי
לא היה חסר הרבה בימים האחרונים
שרוני, גאון הדור שלי בת ה־ , 12 תגרום
לשביתה נוספת בארץ.
ליד בית־הספר שלה בכניסה לבית שממול,
יושב, כבר שנים, מוכר ארטיק זקן.
יהודי נחמד, שקט, שבמקום להעמיס את
עצמו על בניו או משרד הסעד, ,מצא
לעצמו עבודה ומפרנס את עצמו בכבוד.
פתאום, לפני כמה זמן, קפץ עליו רזגזם
של השכנים שגרים שם בבית. אחדים
מהם באו למנהל, אמרו לו שהם לא מוכנים
לסבול את הליכלוך והרעש שהילדים
עושים מסביב לזקן, ושאם המנהל לא
יסלק אותו, הם יודיעו לעיריה, מפני
שהוא מוכר בלי רשיון.
המנהל לא יודע. חוכמות. איכפת לו
מהמוכר ארטיק? הוא צריך צרות עם
העיריה? נתן הוראה לכל המורים, ואלו

אוסר. כשאני קניתי אצלו׳ בצהריים, בדרך
הביתה, הוא אמר לי, .תגידי ילדה,
אולי הארטיקים שלי היו לא טובים בז מן
האחרון?׳
,לא, מת פתאום?׳ אני אמרתי לו.
׳בגלל שהילדים הפסיקו לקנות,׳ הוא
אימר לי, ,וחשבתי שאולי נחנו לי בבית־חרושת
ארטיקים מקולקלים.׳״

כל אותו אחר־הצהריים היה הטלפון
אצלנו תפוס. רוני העבירה אותו לחדר־השינה
וסירבה לספר לי מה העניין. רק
מאוחר יותר, כשהסתיימה הפרשה, גילתח
לי שהיא כינסה אז מועצת מלחמה.
אומרים על הסטודנטים שלנו באוניברסיטאות
שהם אדישים. אני לא יודעת, כי
אין לי עוד סטודנט בבית. אבל כשהמפלצת
מספר 2שלי תגיע לאוניברסיטה, אני יכו־

על, נאויקאוות נינגש -נמעט !
נתנו הוראה לכל הילדים, להפסיק לצאת
בהפסקות מהחצר ולקנות אצל האיש
״יומיים חשבתי שנשבר לי הלב׳ כל
פעם שראיתי אותו,״ דיווחה לי בתי לאחר
תום המאבק ההיסטורי .״הוא ישב שם
כל־כך מסכן, לא מכר כלום כל היום.
ולא ידע בכלל מה קרה לו. הוא היה כלבד
עצוב. הילדים קנו אצלו, אבל הרבה
הרבה פחות. ממש כמעט כלום• והם
התביישו להגיד לו שזה בגלל שהמנהל

3 4״יי ״י ~יי --

יהיה

שם אדיש,

לה להבטיח לכם שלא
ולא משעמם•
למחרת התייצבו בפני המנהל שבעה
נציגים, אחד מכל כיתה ז׳ וח׳ בבית־הספר,
ביקשו פגישה בהולה, ונתקבלו
״המנהל, נעשה אי־צדק בבית־סיפרנו ו־באנו
לבקש לתקן את זה,״ דיקלם ה־אומלל
שנבחר לדבר בשם המשלחת, כש־הוא
לבן, ירוק, כחול חליפות.
אם לקצר סיפור ארוך — השיחה נמ־שכת
רבע שעה, ובסופה השתכנע המנהל
שנעשה אי־צדק, כדברי אותו לץ. במיפקד

הבוקר, למחרת, סיפר המנהל על השתלשלות
כל הפרשה׳ וביטל את האיסור.
״ואם הוא היה זורק אתכם מכל המד־שבעצם
היה מגיע לכם?״
הייתם עושים אז?״
תצחיקי,״ השיבה הבת— .
שאנחנו לא קוראים עיתו־מיידית
— עד הניצחון.״

(המשך מעמוד )31

חתיכות בשר לתוך צלחותיהם של אחדים
מהזקנים. חלק מהמאושרים אוכלים את האוצר
היקר במקומם. אחרים — מסתלקים
עם השלל לחדריהם, לאוכלו ללא מבטיהם
הנוקבים של שכניהם.
״מי שרוצה תוספת,״ מסבירה לי המלצרית
,״צריך לשלם לי שש ל״י לשבוע. בכסף
הזה אני קונה את הבשר, ואנחנו
מבשלים אותו במטבח של המוסד.״

החלפת סדינים —
פעמיים בחודש

ך זיון האוכל אינו היחידי במושב ה־
^ זקנים. בזיונות נוספים:
#עסקי הכספים במוסד: ידוע שהמוסד
קיבל במתנה מגרשים, לא טרח לרשמם
בספריו.
במקרה אחר: לאחר מותה של פנסיונרית
בשם שוסטר, נתגלו בחדרה 650ל״י. הסכום
הועבר לידי המזכיר, משה ספוקויניק
— ולא נרשם בספרים כהכנסה. סנדלר אף
הורה אז שלא לגלות על כך לאיש —
אפילו לא לסגנו, נתן וילנצ׳יק. כאשר נכנסה
המשטרה לתמונה, טען סנדלר שהכסף
הועבר לרב מסויים. הרב אישר זאת בפני
החוקרים.
650ל״י אינם סכום גדול. אולם דין
פרוטה כדין מאה. התוצאה: מיגושים שלמים
אינם רשומים. משרד הסעד, שמתפקידו
לפקח על מושבי־זקנים ובתי־אבות,
יצטרך לתת דעתו אם נעשתה כאן עבירה
פלילית אם לאו. אך גם אם 7א, אין זה
משנה את העובדה שהעיסקות המשונות
הנעשות ברכוש שנתקבל עבור המוסד —
פוגעות ביושביו. כסף זה נועד מזקנים, לכך
שיוכלו לאכול לשובע שלוש פעמים ביום.
הוא אינו משמש למטרה זו.
• לא רק במזונם דפוקים הפנסיונרים.
גם שאר תנאי מחייתם על רמה דומה: כלי
המיטה שלהם מוחלפים פעמיים בחודש.
את בגדיהם חייבים הם לכבס במו־ידיהם.
מלבד הספרייה, אין במוסד כל אמצעי בידור
אחר.
* במוסד נמצא רופא, ד״ר חזן. כאשר
הזקנים אינם מעוניינים בשירותיו, רוצים
להזמין לעצמם רופא פרטי, עליהם לשלם
לד״ר חזן עשר ל״י עבור כל ביקור מהחוץ.

ייאוש
יושב
__ע 7ספסל

1א רק משרד הסעד שולל את המוסד.
/התנאים בו גרמו לקריאת אזעקה גם
מצד מחלקת־הסעד של עיריית תל־אביב. עד
כדי כך, שהעירייה פנתה בהצעה, מספר
פעמים, להעביר את הפנסיונרים לבתי־אבות
שלה, לסגור את המוסד.
סנדלר פוצץ את השיחות. היה לו נימוק
משכנע :״אם אצטרך לעזוב את כסאי,״
הכריז ,״אתאבד.״
הוא נשאר בכסאו — ותשעים זקנים וזקנות
ממשיכים וסובלים.
כמו אריה פלדמן בן ה־ .76 הוא אינו נזקק
סעד. הוא אב לארבעה ילדים בעלי
אמצעים — אחד חבר דן, שניים מורים, אחת
תופרת. פלדמן לא הובא למושב הזקנ״ם
כמיקרה סעד. הוא החליט להיכנס לשם ביוזמתו,
לאחר שנפטרה אשתו. הוא סירב
להיות סמוך על שולחן הילדים. פשוט לא
רצה להפריע. הוא רצה לחיות בין בני גילו,
ובעיקר — להיות עצמאי.
הוא ודאי לא חשב שזה מה שיצפה לו.
כמו פנינה דיאמנט בת ד 80 המבלה
את שארית ימיה בייאוש. ללא תלונה, ללא
אומר, יושבת היא במשך ארוחות שלמות
ולא אוכלת כלום.
או גיטל שידמו, המתגוררת בקומה העליונה,
קומת החולים והסנילים. גיטל אינה
מסוגלת לעזור לעצמה — ואיש אינו
טורח לעזור לה. כאשר הניחו במקרה
כסא על מיטתה, ישבה לידו, על המיטה,
שעות, בלי שתוכל לשכב לנוח, בלי שתוכל
להזיז את הכיסא, בלי שקראה לעזרה.

כמו אברהם שילדין בן ה־ ,80 היושב
ליד שולחן האוכל, ליד צלחת הסלט שאינו
נוגע בה, ובוהה בייאוש בפרחי הפלסטיק.
״איך
החיים כאן במוסד, אדון שילדיו?״
נשאל על־ידי כתב העולם הזה.
שילדין הרים ראשו באיטיות, חייך בעצב
:״החיים שלנו? מה זה חשוב? את מי
בחוץ מעניינים החיים שלנו?״
העולם הזה 1733

שאת הולכת עמו עד על סף הצעד ה אחרון,
העופי אך אינך צועדת אותו ן

בעזרת השם
ך -א י עזו ר לכם שום דבר — השבוע
/אני מכניסה לכם ביקורת ספרותית.
אבל איזה ספרות — שפתיים יישקו,
אם תסלחו לי על הביטוי.
נפל לידי ספר־מין מיועד לדתיים ודתיות.
ואם עד היום חשדתי תמיד שאני
קצת תמימה, הרי שהספר הזה גמר אותי
לגמרי.
עד היום, אם הייתם שואלים אותי מה
הקשר בין דתיים למין׳ מיד הייתי נזכרת
בסדין עם החור שצריך לפרוש בין

והאמור לגביו, אמור גם לגביה :
כאשר משום מה אין הבעל מגיע למחוז
חפצו, בעוד שהאשה הגיעה ; ו בגלל
נסיבות אלו שהן (כגון עייפות מ-
סויימת, או הפרעה פסיכולוגית ש מקורה
מבחוץ, וכו אין איברו מזדקר
כל־צרכו בעוד נפשו מ שתוקקת להז-
דווגות — בל תהסס האשה לגפף את
איברו באצבעותיה, לשפשפו באיזורים
הרגישים־יותר — כגון מאחורי העטרה,
על הריסנית — או לנשקו ולהפיח על-
פניו מחמימות-פיה, כדי לגרום לזיקו-
רו וליכולתו לחדור לנרתיק-ערוותה.
יתר על כן — מותר לה ורצוי-ביותר
להשלים את המישגל כולו גם בדרך
<ו של שפשוף עדין וחימום בשפתיה ופיה,
עד שיזרה לתוך פיה: שוב, אין
כל פסול ואין כל שמץ של פגם —
מוסרי או פיזי — באמצעי זה בשעת
הצורך וכאשר אין משום־מה ברירה
אחרת.

״ח־ייב נננזירי וזין — ננרגבנז
רח־יי נישנאין בריאים־״

הגבר ואשה. אבל איפה — איזה סדין,
איזה חור. אני מיושנת, אני.
תשמעו קטע מהספר:
הוראה שהייתי רואה צויד לתתה,
היא זו :
חרף כל חשיבותן של תנוחות וחי-
לופי תנוחות, עדיין נועדת החשיבות ה עליונה
לא להן, אלא לתנועות של
איבר־הגבר על פני ובתוך הערווה, ולתנועות
אגן״הירכיים של האשה ושל
שרירי הנרתיק.
תנועת־החיכוך, העולה־ויורדת, המקו-
המערב, אינה
בלת ביותר בתרבויות
מן המעולות ביותר ן עולות עליהן לאין-
ערוך התנועות הסיבוביות, המקו-
בלות יותר אצל עמי המזרח, וכן תנו-
עות החיטוט (משל: הנך מחטט
במרמץ גחלים לוחשות באש).
משסיגלתם לעצמכם את אמנות תנו עות
הסיבוב ותנועות החיטוט — ממי לא
תחפשו ותגלו בעצמכם את התנו חות
שהן נוחות־יותר להצלתן המלאה
של תנועות כאלו.
אחת המגרעות המשותפת לנשים רבות
כנראה היא יו — שהן אינן יודעות
כיצד לאחוז ולהחזיק באיבר בשעה
שהוא עושה את תנועת-השאיבה שלו
— כשהוא עולה ...כאשר גם היא
עושה כנגדו תנועה דומה של שאיבה
אחורה, הרי ברור ששני האברים נפרדים
ומתרחקים ואיבר הזכר יגלוש אז
על נקלה החוצה, ובפרט כשהנרתיק מ שומן
יפה בהפרשה של הגירוי.
אשה מאומנת אינה נרתעת אחורה
ברגע שאיבר בעלה עולה — אלא נמ שכת
אחריו ו״אוחזת״ בו אגב תנועה
צבתית, הנעשית בעזרת שרירי הנר תי
ק; ואשה שהיא ממש אמניתב-
חיי-מין לומדת אף ״לחלוב״ את האיבר
בתנועה איטית מכוונת, תנועת־חליבה
ששכר-הנאה שלו הוא עצום.
או משהו כזה:
כאשר יארע (וזה יארע לדאבון־הלב
לעתים קרובות מדי) שהבעל בא על
סיפוקו והאשה ״איחרה את הרכבת״,
בל יתבייש לתהות יפה על קנקנה כדי
לוודא אם אמנם כך הדבר (על אף חע־מדת-פנים
של רעייתו כאילו גם היא
הגיעה ואם אמנם השתכנע
שהיא ל א ״הגיעה״ ,בל יהסס מלהשתמש
בשפתיים ובלשון כדי להביא ל-
מחוז-חפצה גם לאחר-מעשה שלו.
אין בכך שום פסול מוסרי, ובוודאי
שלא שום פגם פיזי: הזרע הנמצא שם,
שכבת־זרעו שלו היא, נקי, חסר כל
זוהמה, כי מגופו יצא זה עתה. בלשונו,
בשפתיו, באצבעותיו, ניתן לו בלי־ספק
להשלים את המלאכה ולשתף את רעיי תו
באותה חווייח, שהיא זבות.

ך • מחכרהב או ר
/בריא. לאחר כל
כהנה מהנ״ל, כותב
מה שאמרנו לעיל

יש גם חוש הומור
הנ׳׳ל, ועוד כהנה והוא:
אינו
הכל, אבל נם

אין צורך לזמר הכל. אין לעמוד ולמנות
כרוכל פרטי״פרטים. זה גם לא יו עיל
— אם אין בני הזוג בעצמם יוד עים
אתסוד -הסקרנות, שהוא
עיקר גדול בחיי המין.
היזהרו משעמום ומחדגוניות בחיי־המין
שלכם, כמו מאש ...והקדישו לטכניקה
שלכם ולאימונים שלכם את
מיטב המחשבה, ממש כאילו מתכוננים
אתם כל יום לעמוד בבחינות קשות ו מכריעות
למען קיום נישואיכם בתור
קשר של קיימא ובניין עדי-עד.
אלא מאי? כל זד — ,לאחר שבני הזוג
כבר מכרים ותיקים. בהתחלה — שאני.
אז — יפה הזהירות והצניעות. כאמיר:
כל נסיון שלך להפגין — כבר בליל״
הכלולות — אילו תחבלות נאות, או
עידונים והמצאות בלתי״ידועות לרעיי-
תן, עלול להשאיר עליה רושם שלילי
קשה ולחבל בנפשה, הרגישה כל כן ב שעה
גדולה זו.
מומחים ידועי־שם המליצו על כן,
שהחתן ישתדל כי כלתו לא תראה את
האיבר שלו בזיקורו — שכן ישנן בנות
העלולות להיבהל מגודלו ולחשוש ל־פ
גיעה -וכאב מחדירתו של עצם
מגודל כזה לתוך גופה ובמקום כה ״צר״
ורגיש.
עם כל המלצתנו על גיוון בחיי־המין,
בל יזדרז מישהו להתחיל מוקדם מדי
בגיוונים, בטרם קנו לעצמם את ההרגל
של שכיבה מסורתית, הוא על-גבי גופה
שלה, וכשרגליה שלה פשוקות כלשהו

ת הספר כתב רבי ד״ר דונלד לום
שפרבר, עולה חדש מארצות־הברית,

בשנות השלושים שלו, שהביא עימו את
כתב־היד של סיפרו ארצה, ופה פירסמו.
הוא קרא לספר בשם הראוי לו: שבעת
שערי האושר — חיזור, נישואין, חיי
מין — על פי התורה, חז״ל, ו המה־פינה
המינית.״ פרקי הדרכה לטירונים ולותיקים
בחיי הנישואין — מפי בר־סמנא.

ואכן, אין ספק שהרבי מכסה את כ ל
שערי האושר. אין צד של היחסים בינו
לבינה שהוא אינו מטפל בו.
בתור התחלה למשל, הוא מסביר שלא
על היופי לבדו עומד העסק. דהיינו:
נערות נבונות יכולות אולי להבין גם
מעצמן כי החמודות המיניות שנחנו בחן
משותפות למיליונים אחרות כמותן
ובסופו של דבר הן דומות לפעמים כ שתי
טיפות מים.
נגיעת־אצבעות בסביבות הערווה, לטי פת
כף־היד על פני שדיים, מציצות שפתיים
בנשיקות ארוכות־נשימה — מאות
ואלפים אחרות מסוגלות להציע זאת
בלא שהנער, או הגבר, האמור יחוש
באיזה שהוא הבדל בין לאה לרחל ובין
נעמי לרות.
אבל אישיותן, מכלול הסגולות
הנפשיות הטובות, סגולות האופי וה נכסים
האינטלקטואליים שצברת— ,
אלו כולם שלן הם, רק שלך, ואין אף

אחת אחרת מסוגלת לחקות אותם ול העמיד
את שלה במקומם.

הדי שהצעירה התמה מבינה
>יי £דבר חשוב זה׳ מסביר הדוקטור א־ך
עליה לנהוג עם החבר שלה. כאן, צריך
לזכור שיש הבדל בין אשה נשואה לנערה
רווקה. מה שטוב לאחת — לא טוב לאחרת.
לנשואה למשל, ממליץ הרבי דווקא
על מה שנקרא בלשון העם מיזמוז,
ומצטט אפילו את רש״י:
נקיט מרגניתא בחדא ידיה: כש בעלך
ממשמש בידו את גופך כדי להתאוות
לך, והוא אוחז את הדדים
( = השדיים) ,״מרנניתא אחזי ליה״ :את
הדדים המציאי לו (אבל) את מקום ה תשמיש
(= הערווה) אל תמציאי לו
מהר, כדי שתתרבה תאוותו וחיבתו

(רש״י, שבת, ק״מ)
לרווקה מאידך — מיזמוז זה לא עסק.
ואני מצטטת:
אם את מאמינה בצניעות, הכיצד
תסכימי להרשות ל״חבר״ שלך לשחק
עם שדייך, להתחכך על־פני ערוותך, לגפף
ולנשק את כל־גופן — שאת, לרוב,
נענית לו בנישוק וליטוף כבד, משחקת
באברי-המין שלו ואף מסייעת לו לה שיג
״אורגאסם״ בכל דרך אפשרית, זו לת
חדרן האחת: קריעת הבתולין ו־חדירת־האיבר
בפועל ממש ז
איזה מין צניעות היא זאת? כיצד
תסבירי אותה לחבר ז מה יחשוב על
רצינותן ועל איכות עקרונותיך ו איזו
סוג של ״בתולה״ נשארת בעיניו, אחרי

ן קודח חשוכה אחרת בה מאיר ה־
4דוקטור את עיני קוראי תיו _ איזד,
בעל לבחור. בדרך כלל, מסתבר, כדאי
לבחור בעל בעל־השכלה. למה? למה הוא
מעניק לאשר, את האורגאסם שלה יותר
מפשוטי־העם. ואת זה, מוכיח הרבי, הוכיחו
כבר גם בתלמוד וגם בדו״ח קינסי.
דהיינו:
תנא, אמר ר׳ מאיר: כל המשיא
בתו לעם -הארץ, כאילו כיפתה ו מניחה
לפני האריה: מה אריה דורס
ואוכל ואין לו בושת פנ ס, אף עסה
ארץ מכה ובועל ואין לו בושת

(פסחים, מ״ט)
בשכבות הנמוכות מבחינת ההש כלה
שכיח עוד יותר ההרגל, שהגבר
חותר להגיע אל נקודת־האורגאסם מהר
ככל האפשר, כמעט מיד אחרי חדירתו
לנרתיק האשה. אין ספק כי עובדה
זו מונחת ביסודם של חיי־מרינה והעדר
שלום בית אצל זוגות אין ספור בעולם

האין זה מפליא, אם כן, כיצד
חז״ל עמדו באופן אינטואיטיבי על קשר
חיוני זה בין חינוך והשכלה (כולל חי נוך
והשכלה במוסר חיי־המין לבין
אי-סיפוקה וקיפוחה של האשה — אלפי
שנים לפני שבא מחקרו של קינסיי ו ביסס
את המימצא חזה ביסוס סטא-
טיסטי מדעי ן

ך קוד ה זו, של קיום חיי מין מספקים,
( 4חיים עתירי מין, בלשונו) חוזר הרבי
ומדגיש שוב ושוב — כיסוד לחיי נישואין
בריאים. הוא חוזר ומזהיר ללא
הרף שלא לזנוח את מצוות עשה בתחום
זה. גם את הגבר — ואני מצטטת:
כל היודע באשתו שהיא יר-
את־שמיים ואינה פוקדה, נקרא חוטא״

(הבא על יבמתו, ד׳ ,ס״ב)
אמר ריב״ל: חייב אדם לפ קוד
את אשתו בשעה שיוצא לדרך

ועונתה לא יגרע . .
(שמות, כ״א)
וגם את האשד — ,ואני מצטטת:
אשה היושבת ליד בעלה והוא אינו
שולח ידו אל חולצתה (נשים בלוני־נבונות
גם אינן דואגות לכך שבביתן,
בהיות הבעל בבית, תהיינה לבושות, כל
האפשר, בחלוק קל בלבד, או לפחות
בחולצה נוחה ופתוחה למגע-יד
מוטב ורצ י שהיא תיטול יוזמה ולא
תתבייש להודות־כביכול כי מ שתוקקת
היא אליו.
אין ז פשוט: נגיעה קלה באיזור ה־איבר,
משחק קליל של ״בדיקת המצב
בשדה׳ .יש לה לאשה אותה הזכות
לעשות זאת, בדיוק כמו לבעלה• ׳*
בעל נבון יקבל בתודה ובהודייה-שבלב
גילויים כאלה של ה שתוקקות אליו,
אפילו אין הכוונה למישגל לאלתר, י־אפילו
היה להם מישגל רק לפני זמן
לא רב, באותו יום.
אין כל הכרח שמישגל נעים יתרחש

ההוזאננה בין בני גזווג —
וזשנבה בנזיווזד
תמיד דווקא במיטה, מישגל נעים יכול
להתרחש ללא כל הכנות. על השטיח,
על המרפסת, מתוך ישיבה על כורסה
נוחה. שבו המקום לא חשוב. העיקר — -מישגל. שן
דבר אחד, כאמור, ברור, ללא
א ם פק׳
דרבי שפרבר:
.חיים עתירי מץ — הם ערובה^
בית.
אתה מספר לי, רביז